מכירת חמץ בפסח )חלק ב(: הלכות ומנהגים

‫פרשת אחרי תשע"א‬
‫מאמר השבוע ממשיך את הנידון בדיני מכירת חמץ‪ .‬איזה מוצרים יש למכור? מתי המכירה‬
‫חלה? מהם ההבדלים בין מכירת י"ד לבין מכירת י"ג? האם מותר לרכוש חמץ נוסף לאחר‬
‫חתימת שטר ההרשאה? האם חובה לקבל קניין‪ ,‬כנהוג‪ ,‬בשעת חתימת השטר? בשאלות‬
‫אלו‪ ,‬ועוד‪ ,‬נדון במאמר השבועי‪.‬‬
‫מכירת חמץ בפסח (חלק ב)‪:‬‬
‫הלכות ומנהגים‬
‫במאמר בשבוע שעבר ביארנו את הרקע הכללי למנהג מכירת חמץ הנהוג בימינו‪ .‬ראינו‬
‫גם דעות שהתנגדו למכירת החמץ וקנייתה לאחר הפסח – אך כאמור שם‪ ,‬פוסקים‬
‫רבים אישרו את מכירת החמץ‪ ,‬הן בנסיבות מיוחדות (כגון בעלי מפעלים ומבשלות)‪,‬‬
‫והן בבתים רגילים‪ .‬השבוע נפנה את תשומת לבנו לדינים הפרטיים של המכירה‪ :‬איך‬
‫ממנים את הרב או את הממונה על מכירת החמץ? האם אפשר לקנות חמץ לאחר‬
‫חתימה על שטר מכירה? מתי מתבצעת המכירה‪ ,‬ומה כדאי לכלול במכירת החמץ?‬
‫מינוי הרב למכירת החמץ‬
‫מעיקר הדין‪ ,‬ניתן למנות את הרב או את הממונה על מכירת החמץ‪ ,‬בדיבור בלבד‪,‬‬
‫כלשון ה'שולחן ערוך' (חו"מ‪ ,‬סימן קפב‪ ,‬סעיף א)‪" :‬ואין העושה שליח צריך קנין ולא‬
‫עדים‪ ,‬אלא באמירה בעלמא‪ ,‬בינו לבין חבירו"‪ .‬כך ניתן למנות אדם כשליח למכור את‬
‫החמץ גם אם אין הממונה (הרב) עומד מול הממנה (המוכר)‪ ,‬כגון על‪-‬ידי מכתב‪ ,‬מסר‬
‫בדוא"ל‪ ,‬שיחת טלפון‪ ,‬וכך הלאה (שו"ת צמח צדק‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן מו; ערוך השולחן‪ ,‬סימן‬
‫תמח‪ ,‬סעיף כח; חזון איש‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬סימן קב)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬נהגו לחזק את המינוי למכירת חמץ על‪-‬ידי כתיבת שטר הרשאה‪ ,‬בחתימת‬
‫ידו של הממנה (ראה מהרשד"ם‪ ,‬חו"מ‪ ,‬סימן קמו‪ ,‬קע)‪ ,‬ויש בזה הידור מכיון שבאופן‬
‫זה לא יוכל הממנה להכחיש ולכפור במכירה‪ .‬במכירה המתבצעת באתר האינטרנט‬
‫שלנו (‪ )www.din.org.il‬מתקיימת מעלה זו‪ ,‬אם כי לא מתקיימת בו חתימה על‬
‫שטר קונבנציונאלית‪.‬‬
‫יש שנוהגים לחזק את מינוי השליחות על‪-‬ידי קניין סודר‪ :‬הממנה נוטל את סודרו‬
‫של הממונה‪ ,‬ומגביהו לשם חיזוק המינוי (עניין חיזוק ההסכם הוזכר ברמב"ם‪ ,‬הלכות‬
‫מכירה‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה יא)‪ ,‬אך לא כולם נהגו כן‪ .‬החזו"א (הובא בארחות רבינו‪ ,‬מכירת‬
‫קוראים יקרים!‬
‫העיסוק בעניין החמץ הניכר בכל מקום‪ ,‬בהכנות‬
‫לקראת חג הפסח הן מבחינה רוחנית במאמר‬
‫השבוע והן בשגרת היומיום‪ ,‬מעוררת אותנו‬
‫להתבוננות בבחינה זו של "חוט השערה"‪.‬‬
‫ההבדל בין חמץ ללא‪-‬חמץ; הבדל בין דבר‬
‫המותר לבין איסור כרת‪ ,‬הינו "חוט השערה"‬
‫בלבד – רגע‪ ,‬כפשוטו‪.‬‬
‫כך הוא גם ההבדל הכתוב בין 'חמץ' לבין 'מצה'‪.‬‬
‫אותיותיהן של המילים שוות‪ ,‬למעט "חוט‬
‫השערה"‪ :‬החיבור שבין רגלה של אות ה"א‬
‫לבין גגה‪ .‬כל עוד החיבור לא הושלם‪ ,‬האותיות‬
‫משלימות לנו את המילה 'מצה'‪ .‬עם השלמת‬
‫החיבור‪ ,‬הופכות למילת 'חמץ'‪.‬‬
‫חיי היהודי הם "הרים התלויים בחוט השערה"‬
‫– החלטות שנראות לנו קטנות וחסרי‪-‬‬
‫משמעות‪ ,‬אך טומנים בחובן השלכות נפלאות‬
‫שאין ביכולתנו לשער‪ .‬בבחירות פשוטות‬
‫של היומיום‪ ,‬אם לקום לתפילה אם לאו‪ ,‬אם‬
‫להימנע דיבור לשון הרע‪ ,‬וכהנה רבות‪ ,‬בונה‬
‫היהודי עולמות ומחריבם‪ .‬אכן‪" ,‬הררים התלויים‬
‫בחוט השערה"‪.‬‬
‫זוהי מהות גדלות ורוממות חיי היהודי‪ ,‬ועם‬
‫זאת‪ ,‬אף הסכנה שבהם‪ .‬אותם חיים קיבלנו‬
‫בפסח‪ ,‬עת יצאנו ממצרים‪ ,‬בזמן איסור חמץ‪.‬‬
‫אולי מכאן מגיע מנהג ישראל להיזהר במשנה‬
‫זהירות בנוגע לכל משהו של חמץ‪ ,‬גם אם אין‬
‫בכך איסור מן הדין‪ .‬עסקם של יהודים אינו‬
‫בגסויות‪ ,‬אלא בדקויות‪.‬‬
‫"בנים אתם לה' א‪-‬להיכם"‪ .‬כבני עליון‪ ,‬מוכנים אנו‬
‫לדקויות של התורה‪ ,‬לבנות כל אחד את העולם‬
‫הפרטי שלו‪ ,‬ויחדיו לתקן עולם במלכות שקי‪.‬‬
‫נזכיר לציבור הקוראים שניתן עדיין להירשם‬
‫למכירת חמץ‪ ,‬וכך לתרומת מעות חיטין עבור‬
‫תלמידי חכמים הזקוקים לכך‪ ,‬דרך האתר‪.‬‬
‫(‪)www.din.org.il‬‬
‫‪55‬‬
‫‪ØØ‬‬
‫רבים נוהגים למסור תשלום קטן לממונה על טרחתו בעסק‬
‫המינוי‪ .‬יש שנתנו טעם לכך בשביל שיהיה הממונה "פועלו" של‬
‫הממנה‪ ,‬ובתור שכזה תתחזק השליחות (מועדים וזמנים‪ ,‬ח"ד‪,‬‬
‫סימן ערה; בהגדת 'מנחת חן'‪ ,‬מכירת חמץ‪ ,‬אות ו‪ ,‬כתב שבכך‬
‫תועיל השליחות אפילו על חמץ שעדיין לא בא לרשותו‪ ,‬כי פועל‬
‫משעבד את גופו אפילו לדבר שלא בא לעולם)‪.‬‬
‫קניית חמץ לאחר חתימת שטר הרשאה‬
‫אחרי החתימה על שטר הרשאה‪ ,‬עדיף שלא לקנות עוד חמץ‬
‫שמעוניינים לכלול במכירת החמץ‪ .‬זאת משום שיש פוסקים‬
‫הסוברים שאין אדם יכול לעשות שליח למכור דבר שעדיין אינו‬
‫ברשותו‪ .‬הלכה זו מסתמכת על דברי הגמרא (נזיר יב‪ ,‬ב) שאדם‬
‫יכול לעשות שליחות רק במה שיכול לעשות בעצמו‪ .‬כיון שאין‬
‫אדם יכול למכור את מה שעדיין לא רכש‪ ,‬הרי שאינו יכול לעשות‬
‫שליח על כך‪.‬‬
‫מי שבכל אופן רכש חמץ לאחר שחתם על שטר ההרשאה‪ ,‬יש‬
‫לו להניח את החמץ במקומות שנמכרו או הושכרו לגוי‪ ,‬בכוונה‬
‫להקנות את החמץ לגוי על‪-‬ידי מעשה ההנחה‪ .‬אפשרות עדיפה‬
‫היא‪ ,‬לפנות לרב ולבקש ממנו למכור אף את החמץ שנרכש –‬
‫שכן כאמור‪ ,‬מעיקר הדין אין צורך בכתב ההרשאה‪ ,‬ודי במינוי‬
‫שליחות בעל‪-‬פה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם נכתב בשטר הרשאה שרשאי הממונה למכור אפילו‬
‫את החמץ שנקנה לאחר חתימת השטר‪ ,‬יש אומרים שהמכירה‬
‫חלה (שו"ת דברי מלכיאל‪ ,‬חלק ד‪ ,‬סימן כב‪ ,‬אות יז)‪ ,‬ואין צורך‬
‫לפנות שוב לרב‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יש שטענו שבנוגע לחמץ‪ ,‬ניתן למכור גם את מה שלא‬
‫נכלל בשטר‪ ,‬משום שהמכירה היא זכות עבור המוכר‪ ,‬ו"זכין‬
‫לאדם שלא בפניו" (שו"ת צמח צדק‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן מו; וראה גם‬
‫בערוך השולחן‪ ,‬סימן תמח‪ ,‬סעיף כח‪ ,‬שכתב שחמץ הוא דבר‬
‫מיוחד‪ ,‬ודי בגילוי דעת בלבד בשביל לסלק אותו מרשות המוכר)‪.‬‬
‫אין לסמוך על דעה זו לכתחילה‪.‬‬
‫חובת פירוט המוצרים ומחירם‬
‫כשמוכרים חמץ באמצעות רב‪ ,‬שמוכר חמץ עבור אנשים רבים‪,‬‬
‫אין צורך לפרט את מוצרי החמץ אותם המוכר מעוניין למכור‬
‫(אגרות משה‪ ,‬או"ח‪ ,‬ח"א‪ ,‬סימן קנ)‪ .‬כך עולה אף מדברי רבי‬
‫יש שנהגו לפרט את סוגי החמץ שנמכרים‪ ,‬אך לא את הכמויות‪,‬‬
‫כפי שכתב ב'ערוך השולחן' שאין חובה למדוד את כמות החמץ‬
‫שנמכר (ערוך השולחן‪ ,‬סעיף כח)‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש רבנים שנהגו‬
‫לפרט את החמץ הנמכר בצורה מדויקת (ראה קנין תורה‪ ,‬ח"ד‪,‬‬
‫סימן מג)‪.‬‬
‫כתבו הפוסקים שמחיר החמץ צריך להיקבע מראש (מקור חיים‪,‬‬
‫סימן תמח‪ ,‬סק"ט; חיי אדם‪ ,‬כלל קכד‪ ,‬סעיף ג)‪ ,‬כדין הכללי של‬
‫מכירה‪" :‬אין הרשות קונה‪ ,‬ולא הכלי‪ ,‬ולא משיכה‪ ,‬ולא הגבהה‪,‬‬
‫אלא אם כן פסק תחילה המידה בכך וכך‪ .‬אבל כל זמן שלא פסק‬
‫אין לו שום צד שיקנה בו"‪.‬‬
‫מי שאכן מציין את מחיר המוצרים בשטר ההרשאה‪ ,‬אין לו לציין‬
‫מחיר פיקטיבי גבוה בהרבה מהמחיר האמיתי‪ ,‬מחשש שההפרש‬
‫בין המחיר האמיתי לבין המחיר הנקוב יגרום לביטול המכירה‬
‫(ביאור הלכה‪ ,‬סימן תמח‪ ,‬ד"ה בדבר מועט – וזאת שלא כדעת‬
‫ה'פרי מגדים'‪ ,‬משבצת זהב‪ ,‬אות ה)‪ .‬עם זאת‪ ,‬מותר לכתוב מחיר‬
‫יותר נמוך מהמחיר האמיתי (תרומת הדשן סימן קל; חק יעקב‪,‬‬
‫סימן תמח‪ ,‬ס"ק טז; חיי אדם‪ ,‬שם)‪ .‬הסיבה לכך היא משום שאין‬
‫חשש של ביטול המכר במה שהקונה (הגוי) מקבל עסקה טובה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש שחששו מלעשות כן‪ ,‬כיון שנראה הדבר כהערמה‪.‬‬
‫אך חשוב לציין שאין צורך בפירוט מדויק של מחיר מוצרי החמץ‪,‬‬
‫ודי בקביעה כללית שמחיר המוצרים ייקבע לפי שומה של שמאי‬
‫(פתחי תשובה‪ ,‬חו"מ סימן רט; שו"ת דברי מלכיאל‪ ,‬שם‪ ,‬אות‬
‫נא; שו"ת אגרות משה‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן קנ)‪ ,‬או "כפי השער השווה‬
‫בעיר זו" (צמח צדק‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן מה)‪ .‬רק אם רוצה הגוי שלמור‬
‫את החמץ לעצמו‪ ,‬עולה הצורך של הערכת מחיר מדויקת‪ ,‬ואילו‬
‫בדרך כלל‪ ,‬כיון שמחזיר הגוי את החמץ לבעליו המקורי‪ ,‬אין צורך‬
‫בכך‪.‬‬
‫יש לנהוג בדרך דומה גם בנוגע למקום שנמכר או הושכר לגוי‬
‫(נשמת אדם‪ ,‬מכירת חמץ‪ ,‬סעיף ג‪ ,‬ה)‪ .‬בדיעבד‪ ,‬יש שכתבו שגם‬
‫בלי שום פירוט‪ ,‬המכירה תקפה (חשב האפוד‪ ,‬ח"ב‪ ,‬סימן פח)‪.‬‬
‫זמן מכירת חמץ (מכירת י"ג או י"ד)‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫‪ØØ‬‬
‫חמץ א) לא נהג לקבל קנין על מכירת החמץ‪.‬‬
‫עקיבא איגר (שו"ת רבי עקיבא איגר‪ ,‬תניינא‪ ,‬סימן ז)‪ ,‬שדי בכך‬
‫שימכור אדם את כל חמצו‪" :‬ובעיקר הדין בנידון דנן פשוט שקנה‬
‫החמץ‪ ,‬דבאומר סתם כל חמצי שיש לי בעולם מכור לך‪ ,‬קנה‪,‬‬
‫כמו באומר כל נכסי מכור לך" (וראה ביאור הלכה‪ ,‬סימן תמח‪,‬‬
‫ד"ה דבר מועט)‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫מכירת החמץ חייבת להתבצע לא יאוחר מסוף שעה חמישית‬
‫(לפי שעות זמניות) מתחילת היום (חיי אדם‪ ,‬כלל קכד‪ ,‬סעיף ב)‪.‬‬
‫יש שמחמירים להקדים את זמן מכירת החמץ ליום י"ג בניסן‪,‬‬
‫לפני שקיעת החמה‪ ,‬בשביל שלא תחול חובת בדיקת חמץ על‬
‫אותו חמץ ואותם מקומות שנמכרו (מקור חיים‪ ,‬סימן תלו‪ ,‬ס"ק‬
‫ד)‪.‬‬
‫אך פוסקים רבים מקילים בדבר‪ ,‬וסוברים שמותר מלכתחילה‬
‫למכור את החמץ ולהשכיר את מקום החמץ בערב פסח (ביום‬
‫י"ד בניסן)‪ ,‬ואף על פי כן אינו מתחייב בבדיקת חמץ של אותם‬
‫מקומות הנכללים במכירה (האחרונים האריכו מאד בשאלה זו‪:‬‬
‫ראה שו"ת בנין עולם‪ ,‬סימן כ; שו"ת צמח צדק סימן לו; ועוד)‪.‬‬
‫ב'משנה ברורה' (סימן תלו‪ ,‬ס"ק לב) הביא את הדעות החלוקות‬
‫בעניין זה‪ ,‬וסיים‪" :‬ומכל מקום‪ ,‬אף דאין למחות ביד המקילין‪,‬‬
‫המוכר ביום י"ג שפיר עדיף טפי"‪.‬‬
‫כיון שמכירת החמץ פוטרת את המוכר מבדיקתה‪ ,‬ראוי למי‬
‫שמוכר את כל ביתו וחמצו לגוי (כגון מי שנוסע לכל ימות הפסח)‬
‫לשייר חדר או חלק מהבית‪ ,‬ולהוציאו מכלל המכירה‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫לקיים מצוות בדיקת חמץ באותו מקום‪.‬‬
‫אם לא הספיק הרב (או המוכר הפרטי) למכור או לתת את החמץ‬
‫לגוי לפני שעה ששית (סוף שעה חמישית)‪ ,‬שהוא זמן איסור‬
‫הנאה של חמץ‪ ,‬שוב אינו רשאי למכור את החמץ לגוי (ראה‬
‫ביאור הלכה סימן תמג)‪ .‬אך יש מקילים ומתירים מכירת החמץ‬
‫עד סוף שעה עשרית לפי שעות זמניות (שולחן ערוך סימן תמג‪,‬‬
‫ס"א‪ ,‬ומשנה ברורה ס"ק ט)‪ .‬אין לסמוך על דעה זו אלא במקום‬
‫הפסד גדול‪.‬‬
‫חמץ הנמצא במדינה אחרת‬
‫שאלה מעניינת מתעוררת בבן מדינה אחת‪ ,‬המוכר חמץ הנמצא‬
‫במדינה אחרת‪ :‬האם זמן המכירה תלוי במקומו של המוכר‪ ,‬או‬
‫במקומו של החמץ? נחלקו הפוסקים בשאלה זו‪ ,‬כשיש מצדדים‬
‫שהאיסור תלוי בזמן איסור חמץ לפי מקום האדם‪ ,‬ויש אומרים‬
‫שהאיסור תלוי במקומו של החמץ (ראה עונג יו"ט סימן לו; שו"ת‬
‫האלף לך שלמה סימן רו; אגרות משה‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן צד‪ ,‬צה)‪ .‬לפי‬
‫דעת רוב הפוסקים‪ ,‬עיקר הדין נקבע לפי מקומו של בעל החמץ‪.‬‬
‫לכן בן חו"ל שנמצא בארץ ישראל צריך למכור את החמץ שבביתו‬
‫קודם זמן האיסור במקום שהותו (ולא עד זמן איסור של חו"ל)‪.‬‬
‫אם בני ביתו שבחוץ לארץ ממשיכים להשתמש בחמץ על זמן‬
‫‪3‬‬
‫האיסור של שם‪ ,‬יש להקנות להם את כל החמץ‪ ,‬והם ימכרו לגוי‬
‫לפי הזמן של מקומם (שו"ת מנחת יצחק ח"ז‪ ,‬סימן כה‪ ,‬אות א)‪.‬‬
‫כך גם להיפך‪ :‬בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל‪ ,‬יש לו לכתחילה‬
‫למכור את החמץ לפי הזמן המוקדם יותר של ארץ ישראל‪ ,‬ולא‬
‫לחכות עד זמן האיסור של חו"ל‪.‬‬
‫מה מוכרים?‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬יש נוהגים למכור חמץ גמור במכירת חמץ‪ .‬מכירת‬
‫חמץ גמור תכלול מצרכים כמו לחמים‪ ,‬דברי מאפה שונים‪ ,‬דגני‬
‫בוקר‪ ,‬שאור‪ ,‬שמרים‪ ,‬משקאות חריפים‪ ,‬בירה‪ ,‬תרופות שיש‬
‫בהם חמץ‪ ,‬וכך הלאה‪.‬‬
‫גם לאלו שמקפידים שלא למכור חמץ גמור‪ ,‬ישנם מצרכים רבים‬
‫שראוי לכלול במכירת חמץ‪ ,‬למרות שאינם עונים על ההגדרה‬
‫של 'חמץ גמור'‪ .‬דוגמא טובה לכך היא קמח‪ .‬עקב תהליך של‬
‫שטיפה שעוברים החיטים (במים או באדים) כחלק מתהליך‬
‫הטחינה‪ ,‬אין להשתמש בקמח רגיל לאפיית מצות לפסח (ראה‬
‫שולחן ערוך‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן תסז‪ ,‬ס"ב)‪ .‬אולם‪ ,‬עם זאת‪ ,‬אין הקמח‬
‫נחשב בשל כך ל'חמץ גמור'‪ ,‬ורבים כוללים אותו במכירת החמץ‬
‫(ראה 'תקנה מכירת חמץ'‪ ,‬פרק ד‪ ,‬הערה ב)‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יש למכור דגנים שונים בהם יש הרבה גרעינים מונבטים‪,‬‬
‫המוכיחים על היותם חמץ (דבר משה‪ ,‬תנינא‪ ,‬סימן צח‪ ,‬אות כא)‪,‬‬
‫יש מי שהמליץ למכור אף את החיטים השמורים לפסח‪ ,‬מפני‬
‫החשש שמא יש בהם חטים שנבטו (שו"ת רבי משולם איגרא‪,‬‬
‫או"ח‪ ,‬סימן לט‪ ,‬אות טז)‪.‬‬
‫יש למכור גם את החמץ הדבוק בתוך הכלים (אם כי כלים דידן‬
‫בדרך כלל נקיים)‪ ,‬ויש שמוכרים אפילו בליעות חמץ‪ ,‬אם כי אין‬
‫חובה לעשות כן (חזו"א‪ ,‬סימן קיז‪ ,‬ס"ק טו)‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש להיזהר‬
‫שלא למכור את הכלים עצמם‪ ,‬ומי שמכר את הכלים חייב‬
‫להטבילם לאחר הפסח‪ ,‬כשמקבלם בחזרה מן הגוי (אך יטבול‬
‫בלי ברכה‪ :‬ראה תשובות והנהגות סימן רצד; שו"ת דבר משה‪,‬‬
‫שם)‪.‬‬
‫מי שיש לו מניות בחברה שלה מפעלים המייצרים או שיש‬
‫ברשותם דברי חמץ‪ ,‬יש לכלול את המניות בשטר מכירת החמץ‪.‬‬
‫מניות אלו אינם נחשבים ל'חמץ גמור'‪ ,‬משום שלדעת פוסקים‬
‫רבים מניות אינן נחשבות לבעלות גמורה‪ ,‬אך עם זאת‪ ,‬יש לכללם‬
‫במכירת חמץ (ראה מהרי"א הלוי‪ ,‬ח"ב‪ ,‬סימן קכד; מנחת יצחק‪,‬‬
‫ח"ג‪ ,‬סימן א)‪.‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫ליקוט הלכות‬
‫בענין ניקוי הבית לפסח ומעט מהלכות ליל הסדר‬
‫ממרן ראש הישיבה הגאון ר' חיים פנחס שיינברג שליט"א‬
‫ראש ישיבת תורה אור – ירושלים‬
‫מלוקט ע"י תלמידיו ונערך ע"י הרב משה פינקלשטיין‬
‫הקדמה‬
‫בזמנים עברו אנשים עשירים‪ ,‬בעלי יכולת‪ ,‬אשר גרו בבתים גדולים החזיקו ברשותם משרתים שעשו את כל אשר הטילו עליהם‪ ,‬בעוד שהעניים אשר‬
‫לא יכלו להרשות לעצמם משרתים התגוררו בבתים קטנים בעלי חדר אחד או שניים‪ .‬כמובן‪ ,‬שההכנות לפסח אצל העשיר הוטלו על המשרתים‪ ,‬בו‬
‫בזמן שהעני שלרשותו רק חדר אחד או שניים לנקות‪ ,‬מספר מצומצם של רהיטים‪ ,‬מינימום כלי מטבח ומעט בגדים דאג להכנות אלו בכוחות עצמו‪.‬‬
‫בימים ההם מלאכת הנקיון היתה קשה‪ .‬שולחנות היו עשויים עץ גלמי‪ ,‬עובדה שדרשה גירוד וקרצוף ולעיתים אף שיוף בכדי להבטיח שאף פיסת‬
‫אוכל לא נותרה בינות לסדקים‪ .‬רצפת העץ או העפר אף היא דרשה קרצוף ונקיון יסודי מאותן סיבות‪.‬‬
‫בימינו נראה כי נתפסנו במלכודת‪ .‬הבית המודרני הממוצע גדול יותר מאשר בעבר‪ .‬רהיטים‪ ,‬כלים ובגדים ישנם למכביר‪ .‬הבית הממוצע כיום יכול‬
‫להשתוות עם בתי האמידים בימים ההם‪ .‬עם זאת אין ברשותינו אותן משרתים שהיו להם‪ ,‬וכך נופלת המעמסה כולה על עקרת הבית‪ ,‬וזו מרגישה‬
‫חובה לנקות ולקרצף כבימים ההם למרות העובדה שהרהיטים כיום הינם חלקים – מצופים לקה או פורמיקה וכדו' – והמרצפות הן אריחי אבן‬
‫(בלטות) וממילא הופכת עבודה זו ללא הכרחית‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬הלחץ והמתח המלווה את עבודות נקיון הפסח הגיע לדרגות בלתי הכרחיות ומיותרות‪ .‬עקרת הבית הופכת להיות פקעת עצבים‪ ,‬ואינה‬
‫מסוגלת להנות משמחת יום טוב של פסח‪ ,‬ומתקשה להשתתף במצוות ובחיובים הכרוכים בליל הסדר‪.‬‬
‫חובה על כל המשפחה לנות מחג הפסח כמו בשאר ימים טובים‪ ,‬וזה כולל גם את האישה‪ .‬זהו חיוב מון התורה כמבואר ע"י חז"ל (א)‪ .‬עליה לצפות‬
‫לחג בשמחה‪ ,‬ולא להרתע ממנו כמו מתשעה באב‪ .‬על כל אשה להיות נינוחה ועירנית בליל הסדר כדי שתוכל לקיים את כל החיובים‪ ,‬הן מהתורה והן‬
‫מדרבנן‪ ,‬ביחד עם שאר בני המשפחה‪ .‬ולכן ברור שביצוע החובות של ערב פסח צריך להיות מחושב ביחס לחובות של חג הפסח עצמו‪.‬‬
‫נקיון ערב פסח נחוץ כדי להמנע מעבירה על איסורים מן התורה ומדרבנן של הימצאות חמץ בבית בפסח‪ .‬אמנם‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬עבודה זו אינה‬
‫צריכה להיות בהגזמה יתירה‪.‬‬
‫אין הכוונה כאן בליקוט הלכות זה לבטל מנהגים אשר הועברו בכלל ישראל מדור לדור‪ .‬אך ישנם הנהגות שונות שנשים לקחו על עצמן כיום‪ ,‬שאין‬
‫המשך למסורת ולמנהגים מימים עברו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אם אדם אינו מוכר את החמץ שברשותו כמובן שהוא חייב לבדוק את כל כליו ולרחוץ ולהסיר כל‬
‫חמץ שנשאר עליהם‪ ,‬או לפסול את החמץ מלהיות ראוי למאכל כפי שתקנו חכמים שחייבו בדיקת חמץ וביעורו‪ .‬אבל אם החמץ נמכר‪ ,‬וכמו שנוהגים‬
‫לעשות היום כלל ישראל‪ ,‬א"כ אינו הכרחי כבר קרצוף הסירים‪ ,‬המחבתות‪ ,‬הצלחות וכדו'‪ ,‬אשר ממילא מאחסנים אותם בארונות סגורים‪ .‬ולכן אך‬
‫אם יהיה מי שירצה להתעקש ולהחמיר בכל זאת על העבודה הנוספת‪ ,‬צריך לדעת כי בחומרות אלו יש סכנה גדולה לגרימת קולות רבות‪ ,‬ולעיתים‬
‫אף לביטול מצוות היום‪ ,‬חיובים מן התורה ומדרבנן‪ ,‬אשר נשים חייבות בהן בפסח כמו האנשים ובמיוחד בשלחן הסדר‪.‬‬
‫נשים רבות אוהבות לעשות "נקיון" יותר מהמינים ההכרחי‪ ,‬במדה כזו‪ ,‬שיש המכניסות "נקיון אביב" בתוך עבודות ערב פסח הנחוצות‪ ,‬אסור שעבודות‬
‫אלו ימנעו ממנה לקיים חיובי הפסח‪ ,‬ובמיוחד בליל הסדר‪.‬‬
‫הערות כלליות‬
‫א‪ .‬חייבים לנקות את כל הרכוש ולבדוק שאין בו חמץ‪ ,‬להוציא במקרים הבאים‪:‬‬
‫ב‪ .‬אם במשך השנה לא הכניסו חמץ למקום מסוים‪ ,‬אין צריך אותו מקום ניקוי ובדיקת חמץ (ב)‪.‬‬
‫ג‪ .‬כלי שלא ישתמשו בו בפסח‪ ,‬ומוכרים את החמץ שבו‪ ,‬אינו צריך בדיקת חמץ‪.‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫‪4‬‬
‫ד‪ .‬פרורים אשר נעשו בלתי ראויים לאכילה‪ ,‬אינם נחשבים חמץ‪ ,‬כי אינם ראויים לאכילת כלב (ג)‪.‬‬
‫ה‪ .‬החובה הכללית לחפש ולבער פרורים אינה קיימת אם כל פירור הוא פחות מכזית‪ ,‬והם מטונפים דיים עד כדי שאדם יימנע מלאוכלם (ד)‪.‬‬
‫ו‪ .‬לפני כל פעולה של הגעלת כלים או הכשרתם (תנור‪ ,‬חצובה‪ ,‬וכדו') נהגו להמתין ‪ 24‬שעות ללא שימוש‪ ,‬כדי שלא יהיו בני יומן‪.‬‬
‫ז‪ .‬חומר הניקוי שנשתמש בו הינו כל סוג חומר שמטנף את הפרורים ובני אדם נמנעים מלאכלו מחמת כן‪.‬‬
‫יישומים פרקטיים‬
‫‪ .1‬רצפות‪ :‬בזמנינו אין לנו רצפות עפר (אדמה) בעלי סדקים עמוקים‪ .‬ולכן די לטאטא ולנקות בחומר ניקוי את רצפת הבית המרוצפת‪ .‬אין צורך לבדוק‬
‫את הסדקים הקטנים‪ ,‬אם חומר הניקוי חודר לתוכם (ראי הערות כלליות ה')‪.‬‬
‫‪ .2‬ארונות אוכל‪( :‬אם לא ישתמשו בארון בפסח ראי הערות כלליות ג' וה' לעיל) במידה וכן ישתמשו בארון בפסח‪ ,‬הוציאי את כל האוכל‪ ,‬ורחצי את‬
‫הארון במטלית ספוגה בחומר ניקוי‪ .‬ודאי שהחומר נכנס לכל הסדקים וחודר לתוך פרורים העלולים להמצא שם‪ .‬נוהגים אח"כ לצפות את הארון בנייר‬
‫עטיפה (ג)‪.‬‬
‫‪ .3‬מקרר‪ :‬הוציאי את האוכל‪ ,‬ורחצי במטלית ספוגה בחומר ניקוי‪ .‬יש הנוהגים לכסות את המדפים‪( .‬כדאי להשאיר חורים לאוורור‪).‬‬
‫‪ .4‬ארונות בגדים‪ :‬במידה ויש אפשרות סבירה להימצאות חמץ בארון‪ ,‬יש לבדוק באם נמצאים בו פרורים ראויים לאכילה‪ ,‬בנוסף לחתיכות חמץ‬
‫גדולות (ד)‪ .‬אם הסבירות שחמץ נכנס למקומות כאלו הוא קטן‪ ,‬אפשר להוועץ ברב באלו מקרים יש צורך ובאלו אין צורך לבדוק מקומות אלו (ב)‪.‬‬
‫דין זה כולל מדפים‪ ,‬שידות‪ ,‬קומת מרתף וכל מקרה אחר דומה (ראי גם הערה כללית ה')‪.‬‬
‫‪ .5‬הכשרת כיורים‪ :‬נקי את הכיורים (ראי הערות כלליות ו')‪ ,‬ושפכי קומקום מים רותחים לתוכם ועל צדיהם‪ .‬יש שנוהגים לשפוך מים חמים מעורבים‬
‫באקונומיקה לתוך הכיור ובמורד חור הניקוז‪ .‬הנוהג המקובל היום הוא לצפות את הכיור (למשל בנייר אלומיניום‪ ,‬טפט וכדו') או להכניס לתוך הכיור‬
‫כיור פלסטיק ‪ -‬אם לא קשה רצוי לנהוג כך‪.‬‬
‫‪ .6‬משטח עליון של שלחן‪ :‬רחצי אותו היטב בחומר ניקוי‪ .‬נוהגים לכסות אותו אח"כ‪.‬‬
‫משטחי שיש ונירוסטה‪ :‬אם השתמשו בהם עם חמץ חם‪ ,‬צרך לנקות אותם היטב (ראי הערות כלליות ו')‪ ,‬אח"כ יכול לשפוך עליהם מים רותחים‪ ,‬או‬
‫לכסותם לגמרי כך ששום דבר הכשר לפסח לא יגע בהם‪ .‬הרבה נוהגים לעשות את שתי הפעולות הנ"ל‪.‬‬
‫‪ .8‬ברזים‪ :‬ניקוי‪ .‬ללא תהליך הכשרה נוסף‪.‬‬
‫‪ .9‬הכשרת תנור‪/‬כיריים ‪ --‬חלק עליון (הגז)‪ :‬רחצי את משטח הגז‪ ,‬צדדיו‪ ,‬והכפתורים במטלית ספוגה בחומר ניקוי חריף (פנטסטיק‪ ,‬או תכשיר‬
‫דומה)‪ .‬הנוהג המקובל היום הוא לכסות בנייר אלומיניום אחר ההכשרה‪ .‬אם רוצים להשתמש באותה החצובה (הרשת עליה יושב הסיר) יש לרוחצה‬
‫היטב ולהחזירה למקומה (ראי הערות כלליות ו')‪ ,‬ואח"כ להכשירה ע"י הדלקת כל המבערים בלהבה הגדולה ביותר האפשרית‪ ,‬ולכסות את האש‬
‫בבלעך (פח) או בנייר אלומיניום עבה בשעת הדלקת כל המבערים‪ .‬זה מעביר את החום לכל המשטח העליון ומגביר את החום על החצובות‪ .‬תני‬
‫ללהבות לבעור בצורה זו ‪ 5-10‬דקות‪.‬‬
‫תנור אפיה‪ :‬אם מעוניינים להשתמש בתנור‪( :‬א) רחצי אותו מכל פירורי חמץ הראויים לאכילה במטלית ספוגה בחומר ניקוי חריף‪ .‬אם את חושבת‬
‫שנשארו חתיכות או פירורי חמץ שאי אפשר להגיע אליהם‪ ,‬נקי את התנור עם מנקה תנורים כלשהו (כגון‪ ,‬סנו תנורים‪ ,‬או תכשיר דומה)‪( .‬אחרי‬
‫הנקיון במנקה תנורים‪ ,‬אז אין צורך לעוד נקיון בתנור‪ .‬ראי הערות כלליות ו') אח"כ חממי את פנים התנור ע"י הדלקתו בטמפ' הגבוהה ביותר‬
‫האפשרית למשך כשעה‪[ .‬בתנורי אפיה חשמליים צריך לברר את הטמפ' הגבוהה ביותר היא באפיה או בגריל]‪ .‬אם יש יחידה נשלפת שאפשר‬
‫להשתמש בה‪ ,‬עדיף‪ .‬ואז אין צורך לחמם את פנים התנור‪ ,‬די בנקיון בתנור כדלעיל‪ .‬כשיש חלון זכוכית בדלת התנור‪ ,‬רצוי לכסות כל חלק הפנימי‬
‫בנייר אלומיניום אחר הכשרה (ה)‪.‬‬
‫(ב) אל תשתמשי ברשתות של חמץ בפסח במידה וזה הכרחי‪ ,‬ניתן להכשירם באותו תהליך כמו הכשרת התנור עצמו‪.‬‬
‫אם אין משתמשים בתנור‪ :‬הרי כל האמור לעיל אין בו צורך‪ ,‬יש רק לוודא אם אין בפנים חמץ גמור הראוי לאכילה‪ ,‬ולסגור את דלת התנור בנייר דבר‬
‫(ראי לקמן קטע ‪.)10‬‬
‫‪ .10‬סירים‪ ,‬מחבתות‪ ,‬צלחות וסכום‪ :‬כל דבר שלא ישתמשו בו בפסח‪ ,‬יש להצניעו במקום סגור או שמור‪ ,‬ובאופן שיזכיר לו שלא להשתמש בפסח‪ ,‬אם‬
‫יש בהם חשש חמץ ממש‪ ,‬צריך גם למכור את החמץ שבתוכם‪ .‬אם אינכם מוכרים חמץ‪ ,‬רחצי או השרי אותם בחומר ניקוי; אין צורך לקרצף אותם‪.‬‬
‫(בנוגע להגעלת כלים לשימוש בפסח‪ ,‬צריך להוועץ ברב)‪.‬‬
‫‪ .11‬פוד פרוססור‪/‬מיקסר‪ :‬צריך להוועץ ברב‪.‬‬
‫‪ .12‬מגבות לכלים‪ :‬אם אין לך מגבות מיוחדות לפסח עבור הכלים‪ ,‬אפשר להשתמש במגבות של כל השנה בתנאי שכבסת אותם באבקת כביסה ולא‬
‫‪5‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫נשאר בהן אוכל דבוק‪( .‬נוהגים ליחד מגבות מיוחדות עבוד כלים לפסח)‪.‬‬
‫‪ .13‬מפות שולחן לפסח‪ :‬מותר לגהץ אותם עם המגהץ בו משתמשים במשך כל השנה‪.‬‬
‫‪ .14‬בגדים‪ ,‬שמיכות‪ ,‬וכו'‪ :‬אם כבסת אותם באבקת כביסה או שלחת לניקוי‪ ,‬אין צורך לבדוק אותם (ראי הערות כלליות ה')‪ .‬אם לא כן צריכים לנקות‬
‫ולבדוק היטב ע"י הברשה או לנער אותם החוצה‪ .‬אולם‪ ,‬אם יש אפשרות שיש פרורים בין התפרים או בכיסים‪ ,‬מקום שאי אפשר לנער אותם היטב‬
‫החוצה‪ ,‬צריך לנגב מקומות אלו במטלית ספוגה בחומר ניקוי (ג‪,‬ד) כמובן‪ ,‬אפשר לנעול בארון‪ ,‬בגדים שלא ילבשו אותם בפסח אם ימכרו את החמץ‬
‫שבהם‪ ,‬ואז אין צורך לבודקם‪( .‬ראי קטע ‪ 10‬בענין סירים וכו')‪.‬‬
‫‪ .15‬סידורים‪ ,‬ברכונים‪ ,‬ספרי קודש וספרי קריאה‪ :‬ספרים שעולים על שולחן אכילה‪ ,‬כגון ברכונים‪ ,‬סידורים וכד'‪ ,‬כיון שמכילים בהם פירורי חמץ‪ ,‬צריך‬
‫שים אותם עם כלי החמץ ולמכור את החמץ שבתוכם‪ .‬שאר ספרים אם יש בהם חשש פירורי חמץ‪ ,‬טוב לבדקן‪ ,‬ואפשר להשתמש גם בלי בדיקה אבל‬
‫לא על שולחן אכילה או על יד אוכל‪ ,‬ואם בדקן מותר להביאן לשולחן‪.‬‬
‫‪ .16‬צעצועים‪ :‬אם יש בהם חמץ הראוי לאכילה‪ ,‬צריך לנקות ולהוציא; באם לא ניתן להוציאו‪ ,‬יש לפסול אותו מלהיות ראוי לאכילה (ראי הערות‬
‫כלליות ה')‪ .‬אין צורך לקרצף את הצעצועים‪.‬‬
‫‪ .17‬טחינה וקטניות אחרים‪ :‬מותר להמשיך לאכול אותם גם לאחר שהבית נקי לפסח‪ ,‬אבל אסור לבשלם בכלים של פסח‪ ,‬ובודאי לא להשתמש בהם‬
‫בפסח עצמו (לפי מנהג אשכנז)‪.‬‬
‫‪ .18‬בדיקת החדרים‪ :‬אם קשה מדי לבדוק את כל החדרים במשך לילה אחד‪ ,‬אז אפשר לחלק את העבודה ולעשותה בלילות אחרים כפי דיני בדיקת‬
‫חמץ‪ .‬אין להשאיר חמץ בחדר שנוקה ונבדק כהלכה‪ .‬אסור לברך את הברכה (על ביעור חמץ) לפני ליל י"ד‪ .‬לכן‪ ,‬צריך להשאיר לפחות מקום אחד‬
‫המכיל חמץ ללא בדיקה עד ליל בדיקת חמץ‪ ,‬כדי לברך הברכה ולקיים את מצוות בדיקת חמץ כדינה במקום ההוא‪ .‬אבל גם אם הבית כולו נקי לגמרי‬
‫לפני ליל י"ד‪ ,‬נוהגם שאחד מבני הבית מצניע ‪ 10‬חתיכות חמץ ועורכים בדיקה כדין‪.‬‬
‫‪ .19‬אוכל שנופל לכסא או לרצפה בפסח צריך לרחוץ אותו רק מסיבות הגייניות‪ .‬אבל האוכל אינו נהיה חמץ גם אם הוא חם‪.‬‬
‫‪ .20‬הכנות של הרגע האחרון‪ :‬למשל ערכית השולחן‪ ,‬וכדו'‪ ,‬כדאי מאוד לסיים מוקדם את כל ההכנות כדי שתהיה לך שהות גם לנוח מעט‪ .‬היי מוכנה‬
‫להתחיל את הסדר מיד לאחר תפילת ערבית‪ ,‬כדי להיות בטוחים שהילדים לא ירדמו באמצע הסדר (ו)‪.‬‬
‫הלכות בסיסיות של הסדר‬
‫הקדמה‪:‬‬
‫ישנן נשים שיש להן הרגל שלאחר ברכת המוציא וברכת על אכילת מצה‪ ,‬טועמות מעט מן המצה‪ ,‬ואח"כ נכנסות ויוצאות מהמטבח הלוך ושוב‪,‬‬
‫וטועמות שנית מהמצה בין התרוצציות אלו‪ .‬בצורה זו‪ ,‬הן אינן מקיימות את המצוה כהלכה כי אורך להן זמן רב מדי לאכול את המצה‪ .‬הדבר נכון גם‬
‫בנוגע לשתית ד' כוסות‪ ,‬לאכילת מרור‪ ,‬כורך ואפיקומן‪ .‬לכן‪ ,‬אל תעזבי את השולחן עד שתסיימי לאכול את כל הכמות הדרושה‪ .‬שבי במנוחה והיי‬
‫רגועה כשאת אוכלת את המצה ושותה את היין וגימרי אותם תוך הזמן הקצוב‪ .‬אפשר לבדוק את המאכלים המתבשלים לאחר שסיימת לקיים את‬
‫המצוות כהלכתן‪ .‬זכרי‪ ...‬אלו מצוות שניתן לקיימן רק פעם אחת בשנה‪.‬‬
‫ישנן מצוות רבות אשר לגביהן קיימות דעות שונות‪ .‬אין אפשרות בחוברת זו לכלול את כל ההלכות לפי כל הדעות‪ .‬אנשים רבים מקיימים על עצמם‬
‫להחמיר בענינים שונים‪ .‬אפשר לכתוב רבות על כל ענין וכל פרט‪ .‬ההלכות הכלולות כאן הן הדרישות הבסיסיות כדי לקיים את החיוב ההלכתי‪ .‬אם‬
‫קשה לעמוד בזה‪ ,‬צריך להוועץ ברב‪.‬‬
‫מצוות הקשורות באכילת מצות ומרור‪:‬‬
‫גודל‪ :‬הגודל של כזית שווה בנפחו לחצי הנפח של ביצה‪ .‬ישנן דעות שונות אם הביצים שלנו קטנות יותר מהביצים שהיו בזמן הגמרא‪ .‬לפי דעת החזון‬
‫איש זצ"ל גודל של כזית דאורייתא הוא ‪ 45-50‬סמ"ק ולפי הגאון הרב א‪ .‬חיים נאה זצ"ל הגודל הוא ‪ 25.6-28.8‬סמ"ק‪ .‬לפי הכרעת המשנה ברורה‬
‫במצווה מן התורה צריך לנהוג לפי השיעור הגדול יותר ובמצווה דרבנן אפשר להסתמך על השיעור הקטן יותר (ז)‪.‬‬
‫קשה מאד לקבוע מהי בדיוק הכמות של מצת יד שצריך לאכול בכדי את חובת כזית מן התורה וכמה כדי לצאת ידי חובת כזית מדרבנן‪ ,‬וצריך להוועץ‬
‫ברב‪ .‬אולם‪,‬ניתן לסמוך שע"י חיתוך המצה לחתיכות קטנות ואח"כ מילוי הפה במצה בכמות המירבית האפשרית עם השארת קצת מקום בפה גם‬
‫ללעיסת המצה היטב‪ ,‬אכלנו די כדי לקיים את המצוה של אכילת מצה‪.‬‬
‫יש צורך לציין‪:‬‬
‫‪ .1‬צריך להשתמש במצת יד‪ ,‬הן בשביל שני הזיתים שאוכלים אחרי ברכת המוציא ועל אכילת מצה‪ ,‬וגם לקיום מצות כורך ואפיקומן‪ .‬אם זה בלתי‬
‫אפשרי‪ ,‬אז צריך להוועץ ברב‪.‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .2‬כורך זה מצוה מדרבנן וצריך רק כזית של מצה וכזית של מרור‪.‬‬
‫‪ .3‬אפיקומן זה מצו מדרבנן ומחויב לאכול כזית של מצה‪ .‬רצוי לאכול שני כזיתים אם זה אפשרי (ח)‪.‬‬
‫‪ .4‬קשישים‪ ,‬או אחרים שאינם יכולים לאכול את הכמויות הנ"ל‪ ,‬צריכים להוועץ ברב (ז)‪.‬‬
‫מגבלות זמן‪:‬‬
‫‪ .1‬כזית מן התורה‪ :‬נכון לכתחילה ליזהר לבלוע לכל הפחות כזית בבת אחת‪ .‬אם זה קשה‪ ,‬אז לכתחילה צריך לאכול תוך ‪ 2‬דקות (ט)‪ ,‬ולפחות בתוך‬
‫כ‪ 4-‬דקות‪.‬‬
‫‪ .2‬במקום צורך גדול אפשר לאכול תוך ‪ 5-6‬דקות(לפי שיטת כמה פוסקים)‪.‬‬
‫‪ .3‬במקרים יוצאים מן הכלל‪ ,‬אפשר לאכול תוך ‪ 9‬דקות (י)‪.‬‬
‫‪ .4‬שבי בניחותא‪ ,‬לעסי היטב ואח"כ התחילי לבלוע‪ .‬ספירת הזמן מתחילה מהבליעה הראשונה‪.‬‬
‫‪ .5‬אם יש קשיים‪ ,‬אפשר לשתות כמות מים קטנה בשעה שלועסים‪.‬‬
‫ארבעת הכוסות‪:‬‬
‫איזה משקה לשתות‪:‬‬
‫‪ .1‬רצוי להשתמש ביין אדום‪.‬‬
‫‪ .2‬מי שקשה לו לשתות יין יכול לשתות מיץ ענבים‪.‬‬
‫‪ .3‬מי שאלרגי ליין ולמיץ ענבים‪ ,‬מותר לו לשתות "חמר מדינה" (יא)‪ ,‬כל מקום לפי מנהגו‪.‬‬
‫גודל הכוס וכמות המשקה‪:‬‬
‫‪ .1‬הכוס חייב להכיל לפחות רביעית (יב)‪.‬‬
‫כדי למנוע עייפות‪ :‬א‪ .‬השתמשי בכוס שאינה גדולה מהשיעור ההכרחי‪( .‬כאשר הסדר הוא בליל שישי‪ ,‬אז לכוס ראשון לקוחים שיעור גדול יותר‬
‫לרביעית) (ז)‪ .‬ב‪ .‬מותר לשתות כוס מים מיד לאחר בליעת היין‪( .‬המים צריכים להיות על השולחן בשעה שמברכים בורא פרי הגפן כדי לפוטרם‬
‫מברכה ראשונה) (יג)‪.‬‬
‫‪ .2‬רצוי לשתות את כל מה שיש בכוס‪.‬‬
‫‪ .3‬אן זה מאד קשה‪ ,‬מספיק לשתות רוב כוס‪.‬‬
‫‪ .4‬בדיעבד שתית רוב רביעית מספיקה‪ ,‬גם אם הכוס מכילה הרבה יותר מרביעית (יד)‪.‬‬
‫מגבלת זמן‪:‬‬
‫רצוי לגמור את השתיה בשתי לגימות‪ .‬אם זה קשה‪ ,‬יש לשתות לפחות תוך ‪ 4‬דקות‪ ,‬ובמקום צורך גדול אפשר לגמור לשתות תוך ‪ 5-6‬דקות (לפי‬
‫שיטת כמה פוסקים)‪.‬‬
‫הגדה‪:‬‬
‫הזמן הנכון להתחלת הסדר הוא מיד לאחר צאת הכוכבים‪ .‬עם חזרת המתפללים מבהכ"נ יש להתחיל את הסדר בכדי שהילדים לא ירדמו לפני אכילת‬
‫מצה ומרור ולפני הסעודה (טו)‪ .‬ומשום כך גם יש לקרוא את ההגדה מהר ככל האפשר‪ ,‬ולדחות את הפירושים ליותר מאוחר‪.‬‬
‫הסבה‪:‬‬
‫הטעם למצות הסבה היא לתת לאדם תחושה של חירות; צריך להסב בצורה נוחה‪ .‬הנוהג הוא שנשים אינן מסיבות‪.‬‬
‫מקורות‪:‬‬
‫(א) מ"ב ס' תקכ"ט ס"ק ט"ו‪( .‬ב) מחבר ס' תל"ג ומ"ב ס"ק י"ז‪( .‬ג) מחבר סי' תמ"ב‪:‬ב‪( .‬ד) סי' תמ"ב מ"ב ס"ק ל"ג ושע"ת ס"ק י"ב‪( .‬ה) מ"ב ס' תנ"א‬
‫ס"ק ל"ב‪( .‬ו) מחבר סי' תע"ב‪:‬א‪( .‬ז) מ"ב ס' תפ"ו ס"ק א ובה"ל ס' רע"א‪:‬יג בד"ה של רביעית (ח) מ"ב ס' תע"ז ס"ק א' וע"ע שם בשעה"צ אות ד' (ט)‬
‫שו"ת ח"ס ח"ו ס' ט"ז‪ ,‬וע"ע מ"ב ס' תע"ה ס"' ט' עוד פרטים לכתחילה‪( .‬י) ח"ס שם‪ ,‬וע' מ"ב תרי"ח ס"ק כ"א‪( .‬יא) מ"ב ס' תע"ב ס"ק ל"ז‪( .‬יב) שיעור‬
‫רביעית‪ :‬חזו"א‪ 150.0 :‬סמ"ק (‪ 5.07‬אונקיה) הג"ר משה פיינשטיין‪ 97.6 :‬סמ"ק (‪ 3.3‬אונקיה) לחומרא‪ 130.7 :‬סמ"ק (‪ 4.42‬אונקיה) הגרא"ח נאה‪86.0 :‬‬
‫סמ"ק (‪ 3.0‬אונקיה) ע"ע לעיל אות (ז)‪ .‬עיקר חיוב ד' כוסות היינו מדרבנן‪ ,‬וקידוש בליל שבת יסודו בדר אורייתא‪( .‬יג) מ"ב ס' קע"ד ס"ק ג'‪( .‬יד) מ"ב‬
‫ס' תע"ב ס"ק ל"ב‪ ,‬לג‪( .‬טו) מ"ב ס' תע"ב ס"ק ג' ושעה"צ אות ב'‪.‬‬
‫לע"נ אבי מורי ר' שמואל אליעזר ב"ר אברהם צבי פינקלשטיין ז"ל נ‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע‪ .‬כ"ד מרחשון תשס"ב‬
‫‪7‬‬
‫הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה‪Din.org.il :‬‬