נכות ומוגבלות פיסית באנגליה בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה -14

‫נכות ומוגבלות פיסית באנגליה בשלהי ימי‬
‫הביניים וראשית העת החדשה‬
‫)המאות ה‪(16 -14-‬‬
‫חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה"‬
‫מאת‬
‫שי לסמן‬
‫המחלקה להיסטוריה כללית‬
‫הוגש לסנט של אוניברסיטת בר אילן‬
‫רמת גן‬
‫שבט‪ ,‬תשע"ד‬
‫עבודה זו נעשתה בהדרכתן של פרופ' מרים גריילסאמר מהמחלקה‬
‫להיסטוריה כללית של אוניברסיטת בר אילן ושל פרופ' מירי רובין‪,‬‬
‫ראשת ביה"ס להיסטוריה של ה‪Queen Mary University of -‬‬
‫‪.London‬‬
‫שלמי תודה‬
‫מחקר זה לא היה יוצא מן הכוח אל הפועל ללא עזרתם ותמיכתם של אנשים ומוסדות שסייעו לי‬
‫רבות במהלך המחקר‪.‬‬
‫לפרופ' מרים גריילסאמר ‪ ,‬מהמחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר אילן‪ ,‬מלוא הערכתי‬
‫על הלווי האישי והמקצועי‪ ,‬ההקשבה והעידוד האינסופיים‪ .‬על שפתחה בפניי צוהר לעולמן של‬
‫ההיסטוריה החברתית והמנטלית‪ .‬פרופ' גריילסאמר מהווה עבורי אבן דרך בעיצוב השקפותיי‬
‫כהיסטוריון וכאדם בוגר‪.‬‬
‫לפרופ' מירי רובין‪ ,‬ראש ביה"ס להיסטוריה ב‪ , Queen Mary University of London -‬ברצוני‬
‫להודות מעומק הלב‪ ,‬על הסכמתה להיות שותפה בהדרכת מחקר שאפתני זה‪ ,‬הערותיה החכמות‬
‫והמקצועיות והידע הנרחב בהיסטוריה החברתית והתרבותית של אנגליה בימי הביניים האירו לי‬
‫נושאים חשובים במחקר‪ ,‬על עזרתה בהפניה למקורות רלוונטיים ובארגון המפגשים עם טובי‬
‫המומחים בהיסטוריה חברתית ורפואית באנגליה‪.‬‬
‫ברצוני להודות לפרופ' קרול רווקליף )‪ (Carole Rawcliffe‬מ‪University of East Anglia -‬‬
‫ולד"ר ויליאם מקלהוז )‪ (William Mclehose‬מ‪ ,University College of London -‬שהקדישו‬
‫לי מזמנם וכיוונו אותי באדיבותם הרבה בדרכי המחקר הרפואי והכתיבה המדעית בימי הביניים‬
‫באנגליה וציידו אותי בהערות חשובות לפיתוח מחקרי‪.‬‬
‫לפרופ' ז'אן קלוד שמידט )‪ (Jean-Claude Schmitt‬ראש המכון האיקונוגראפי של הגהום‬
‫‪Gahom Groupe d'Anthropologie historique de l'Occident médiéval (EHESS-CNRS‬‬
‫ולמזכירתו הגב' אלין דברה )‪ (Aline Debret‬שהתירו לי להשתמש באוצר הבלום והבלתי נדלה‬
‫של הארכיון‪.‬‬
‫לראש המחלקה להיסטוריה כללית ‪ ,‬ד"ר הילדה נסימי ולמרכזת למרכזת המחלקה‪ ,‬הגב' רוויטל‬
‫יצחקי על הדלת הפתוחה והעזרה בכל עת‪.‬‬
‫לפרופ' איוון פרידמן‪ ,‬על הסיוע הרב בראשית צעדיי האקדמיים במחלקה להיסטוריה כללית‪ ,‬על‬
‫עצותיה המועילות בהדרכת פורום הדוקטוראנטים‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לארגון "אילן"‪ ,‬שמצא אותי ראוי לקבלת מלגות הצטיינות‪ ,‬ולקרן ע"ש אברהם‬
‫ופאולינה ברגמן ז"ל‪ ,‬קרן לסיוע ועידוד לנכי "אילן" בלימודים אקדמיים‪ ,‬לעו"ס ד"ר יוסי מלר‪,‬‬
‫עזרתכם סייעה לי רבות בכתיבת המחקר‪.‬‬
‫למכון הצרפתי של שגרירות צרפת בישראל שמצא אותי ראוי לקבלת מלגה לדוקטוראנטים‬
‫מצטיינים במדעי הרוח ואפשר לי לשהות בצרפת להשלמת מחקרי‪.‬‬
‫ברצוני להביע את הערכתי לעזרתם האדיבה של צוות הספרנים המסור בספרייה הבריטית )‪The‬‬
‫‪ (British Library‬ולצוות הספרנים של ה‪ ,Wellcome Trust Centre -‬על אדיבותם הרבה‬
‫באיתור ספרים ומקורות רלוונטיים למחקרי‪.‬‬
‫חובה נעימה לי להודות לגב' מלכה אשכנזי על תרומתה הרבה בהגהת פרקים מהמחקר‪ ,‬עצותיה‬
‫המועילות והידע הרב שלה העשירו את מחקרי‪.‬‬
‫לסבתי חביבה בבצ'וק ז"ל ‪ ,‬על רוחב ליבה‪ ,‬נתינתה ודאגתה הרבים ללא קץ‪ ,‬שלא זכתה להגיע‬
‫למעמד זה‪.‬‬
‫לאחרונים חביבים‪ ,‬אך הראשונים במעלה‪ ,‬להוריי שרה וזאב לסמן‪ ,‬שמחקר זה מוקדש להם‪ :‬על‬
‫הזכות שנתתם לי‪ ,‬אהבה ‪ ,‬תמיכה‪ ,‬הקניית ערכים‪ ,‬דרך ארץ ואהבת האדם‪ ,‬האמון והעידוד‬
‫הרבים לכל אורך הדרך‪ ,‬מוסר העבודה ויכולת הנתינה‪.‬‬
‫לאחותי‪ ,‬ד"ר אפרת לסמן מובשוביץ'‪ ,‬על העידוד והתמיכה שנתנה לי במהלך השנים‪ ,‬היית עבורי‬
‫מודל לחיקוי להצלחה ולהתמדה‪ .‬לגיסי רפי ולאחיינים פלג‪ ,‬רותם וערגה‪ ,‬תודה על האושר הרב‬
‫שהנכם מעניקים לי‪.‬‬
‫להוריי היקרים‬
‫שרה וזאב לסמן‬
‫"שתלתם ניגונים בי אימי ואבי‪,‬‬
‫ניגונים מזמורים שכוחים‪.‬‬
‫גרעינים גרעינים נשאם לבבי ‪-‬‬
‫עתה הם עולים וצומחים‪" .‬‬
‫"ניגונים"‪ ,‬פניה ברגשטיין‬
‫תוכן עניינים‬
‫א‪-‬ו‬
‫‪1-10‬‬
‫תקציר‬
‫מבוא‬
‫פרק ראשון ‪ :‬הנכות בראי הנצרות‪ :‬תיאולוגיה‪ ,‬סכולסטיקה‪ ,‬משפט קנוני‪,‬‬
‫‪11-56‬‬
‫החלטות כנסיות וספרות ואומנות דתיות‬
‫‪ .I‬תפיסת הנכות בכתבי הקודש‬
‫‪11‬‬
‫‪ .II‬תפיסת הגוף בתיאולוגיה הנוצרית‬
‫‪ .III‬מושגי היופי והכיעור בתיאולוגיה הנוצרית בימי הביניים‬
‫‪ .IV‬מעמד הנכים בחוק הכנסייתי‬
‫‪ .V‬תפיסת הנכות בספרות ובאומנות הדתית‬
‫סיכום‬
‫‪18‬‬
‫‪27‬‬
‫‪30‬‬
‫‪38‬‬
‫‪55‬‬
‫‪57-92‬‬
‫פרק שני‪ :‬ההתייחסות הרפואית בימי הביניים למוגבלות פיסית‬
‫‪ .I‬ההגדרות המודרניות לנכות ומוגבלות פיסית‬
‫‪58‬‬
‫‪ .II‬התפתחות הרפואה באירופה בימי הביניים וראשית העת החדשה באירופה‬
‫‪60‬‬
‫‪ .III‬תפיסת הגוף והמגבלות הפיסיות בעיני הרפואה הימי‪-‬ביניימית‬
‫‪69‬‬
‫‪ .IV‬חקר הסיבות להיווצרות המגבלות הפיסיות עפ"י החיבורים הרפואיים בימי‬
‫הביניים‬
‫‪ .V‬שיטות הטיפול במגבלות הפיסיות עפ"י הרפואה בימי הביניים‬
‫סיכום‬
‫‪73‬‬
‫‪83‬‬
‫‪91‬‬
‫פרק שלישי ‪ :‬מעמד הנכים על פי החוק האנגלי בימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‬
‫‪93-123‬‬
‫‪ .I‬מעמדם של החירשים והאילמים בחוק‬
‫האנגלי‬
‫‪ .II‬מעמדם המשפטי של המצורעים בחוק האנגלי‬
‫‪94‬‬
‫‪97‬‬
‫‪ .III‬העיוורון והמעמד המשפטי של העיוורים בחוק האנגלי‬
‫‪103‬‬
‫‪ .IV‬מעמדם המשפטי של נצרכים‪ ,‬עניים וקבצנים בחוק האנגלי‬
‫‪107‬‬
‫סיכום‬
‫‪122‬‬
‫פרק רביעי‪ :‬תדמית הנכות בספרות האנגלית בימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה‬
‫‪ .I‬דמות הנכה באפוס הארתוריאני‬
‫‪124-167‬‬
‫‪125‬‬
‫‪ .1‬דמותו של בלדוד עפ"י ההיסטוריה של מלכי בריטניה לג'פרי ממונמות'‬
‫‪126‬‬
‫‪ .2‬דמותו של המלך הנכה בסיפור הגביע הקדוש‪ :‬דיון השוואתי בין גרסת פרסבל‬
‫לכרטיין דה טרואה ובין גרסת גלהד לתומס מלורי‬
‫‪ .3‬ייצוג המצורעים בסיפור טריסטאן ואיזולדה‪ :‬דיון השוואתי בין גרסת ברול )המאה‬
‫השתיים‪-‬עשרה( לגרסת תומס מלורי ‪) ,‬המאה החמש‪-‬עשרה(‬
‫‪ .II‬השירה האנגלית במאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬עשרה‬
‫‪128‬‬
‫‪134‬‬
‫‪137‬‬
‫‪.1‬דמות הנכה עפ"י "החזון של פירס החורש לויליאם לאנגלנד‬
‫‪138‬‬
‫‪.2‬דמות הנכה עפ"י סיפורי קנטרברי לג'פרי צ'וסר‬
‫‪144‬‬
‫א‪ .‬החירשות של האישה מבאת'‬
‫‪145‬‬
‫ב‪ .‬העיוורון של ינואר בסיפור הסוחר‬
‫‪148‬‬
‫ג‪ .‬דמות המצורע של שליח בית הדין‬
‫‪ .3‬דמות הנכה עפ"י תלונה ודיאלוג לתומס הוקלב‪ ,‬ראשית המאה החמש‪-‬עשרה‬
‫‪ .4‬דמות המצורע לפי עדותה של קרייסדה לרוברט הנריסון‪ ,‬המאה החמש‪-‬עשרה‬
‫‪151‬‬
‫‪154‬‬
‫‪157‬‬
‫‪ .III‬דמות הנכה בתיאטרון האנגלי במאה השש‪-‬עשרה‪ :‬המלך ריצ'רד השלישי‪,‬‬
‫ויליאם שקייספיר‬
‫סיכום‬
‫פרק חמישי ‪ :‬תדמית הנכים באומנות האנגלית בימי הביניים וראשית‬
‫העת החדשה‬
‫‪159‬‬
‫‪166‬‬
‫‪168-203‬‬
‫‪ .I‬דמות הנכה בפיסול השוליים האנגלי בין המאה האחת‪-‬עשרה למאה השלוש‪-‬עשרה‬
‫‪169‬‬
‫‪ .II‬דמות הנכה בכתבי היד המאוירים‪ ,‬מהמאה השלוש‪-‬עשרה למאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫‪ .1‬ייצוג הנכים ב‪ ,Chronica Majora-‬למתיו פאריס‪ ,‬המאה השלוש‪-‬עשרה‬
‫‪174‬‬
‫‪ .2‬דמות הנכה באיקונוגרפיה של סיפורי ניסים ובספרי תפילה‪ ,‬המאות השלוש‪-‬עשרה‬
‫והארבעה‪-‬עשרה‬
‫‪181‬‬
‫‪ .III‬דמות הנכה באומנות שלהי ימי הביניים והרנסנס‪ ,‬המאות החמש‪-‬עשרה והשש‪-‬‬
‫עשרה‬
‫‪ .1‬ייצוג דמות הנכה באומנות האנגלית במאה השש‪-‬עשרה‬
‫‪ .2‬דמות הנכה ביצירה האומנותית הצפון אירופית‪ ,‬המאות החמש‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה‬
‫סיכום‬
‫‪191‬‬
‫‪193‬‬
‫‪197‬‬
‫‪202‬‬
‫פרק שישי‪ :‬התפתחות תפיסת הנכות והיחס לנכים לפי תעודות העלייה‬
‫לרגל‪ ,‬מהמאה השתים‪-‬עשרה למאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬בין אידיאל למציאות‬
‫‪204-237‬‬
‫‪ .I‬התפתחות פולחן הקדושים וסיפורי הניסים בימי הביניים וראשית העת החדשה‪:‬‬
‫הצגת המקורות‬
‫‪ .II‬תפיסת הנכות והצגת עולה הרגל הנכה‬
‫‪205‬‬
‫‪212‬‬
‫א‪ .‬הנכות כחטא והיחס השלילי לנכים‬
‫‪212‬‬
‫ב‪ .‬דחייה חברתית‬
‫ג‪ .‬השפעתה של התפיסה הרפואית‬
‫‪ .III‬המעורבות החברתית בתהליך הריפוי הניסי‬
‫‪221‬‬
‫‪225‬‬
‫‪227‬‬
‫סיכום‬
‫‪236‬‬
‫סיכום‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫‪238-247‬‬
‫‪248-265‬‬
‫רשימת תמונות‬
‫איור ‪ 1.1‬דמות מלאך גרוטסקי בכנסיית מריה הקדושה‪ ,‬אוחה )‪ ,(Ujué‬ספרד‪ ,‬ראשית המאה‬
‫השתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 1.2‬חורץ לשון‪ ,‬בכנסיית ג'אם הקדוש ‪ ,Pieure St. Gemme, Dennis Aubrey‬צרפת‪,‬‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 1.3‬דמות איברים מנופחים‪ ,(St. Maurice , Angers) ,‬צרפת‪ ,‬המאה השתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 1.4‬אדם בעל רגל משותקת‪ ,(St. Maurice, Angers) ,‬צרפת‪ ,‬המאה השתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 1.5‬פיאטה גרמנית גותית‪ 1311 ,‬לערך‪.‬‬
‫איור ‪ 1.6‬הלעג כלפי ישו‪ ,‬לוקס קנראך‪ ,Muse des Beaux- Arts, Lille, France.‬המאה‬
‫החמש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 1.7‬הירונימוס בוס‪ ,‬נשיאת הצלב‪.1490 ,Museum Voor Ghent ,‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫איור ‪ 1.8‬חורג רוטברג‪ ,‬מעיניו של ישו‪ ,Museum Voor Schone Kunsten Ghent ,‬המאה‬
‫השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫איור ‪ 5.1‬חורץ לשון‪ ,‬כנסיית ניקולס הקדוש‪ ,‬ברפסטון )‪ ,(Barfeston‬קנט )‪ ,(Kent‬סוף המאה‬
‫האחת‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫איור ‪ 5.2‬חורץ הלשון‪ ,‬מנזר קרוילנד )‪ ,(Croyland Abbey‬לינקולנשייר )‪,(Lincolnshire‬‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 5.3‬אדם מעוות‪ ,‬כנסיית בריסטול )‪ ,(Bristol‬אמצע המאה השתים‪-‬עשרה‬
‫‪170‬‬
‫‪171‬‬
‫איור ‪ 5.4‬מפלצת אנוש חוטאת קתדרלת צ'סטר )‪ ,(Chester‬אמצע המאה השתים‪-‬עשרה‬
‫‪172‬‬
‫איור איור ‪ 5.5‬אדוארד המוודה נושא דמויות נכות אל המזבח‪Corpus Christi College ,‬‬
‫‪.1181 ,(MS.A,17r) ,Cambridge‬‬
‫‪176‬‬
‫איור ‪ 5.6‬אדוארד המוודה מרפא חולה‪,Corpus Christi College Cambridge ,‬‬
‫)‪.1236 ,(MS.A, 16v‬‬
‫‪176‬‬
‫איור ‪ 5.7‬אדוארד המוודה מרפא עיוורים‪Corpus Christi College Cambridge, ,‬‬
‫)‪.1236 , (MS.A 22r‬‬
‫‪178‬‬
‫איור ‪ 5.8‬אדוארד המוודה מרפא עיוורים‪Corpus Christi College Cambridge, ,‬‬
‫)‪.1236 , (MS.A 23r‬‬
‫איור ‪ 5.9‬תהלוכת עיוורים‪.1236 ,(MS.A.23v) ,Corpus Christi College Cambridge ,‬‬
‫‪178‬‬
‫‪179‬‬
‫איור ‪ 5.10‬קבורתו של אדוארד ‪ .‬שלושה חולים המחפשים ריפוי כורעים בפני הקבר‪Corpus ,‬‬
‫‪.1259 ,(Ms. Ee. 3.59, 33r) ,Christi College Cambridge‬‬
‫איור ‪ 5.11‬קות'ברט הקדוש מרפא עיוור‪ ,‬דורהאם‪MS.26f.84v ,1200,‬‬
‫‪180‬‬
‫‪182‬‬
‫איור ‪ 5.12‬משותק נרפא ע"י נעליו של קות'ברט הקדוש‪ .‬דורהאם‪.1200 ,BL. 26f. 80 ,‬‬
‫‪182‬‬
‫איור ‪ 5.13‬משותק שנרפא בקברו של קות'ברט הקדוש‪ ,‬דורהאם‪.1200 ,MS 26, 83r ,‬‬
‫‪183‬‬
‫איור ‪ 5.14‬מעשי הריפוי של ישו‪ ,Holkham Bible Book MS. 47682 ,‬לונדון‪1320 ,‬‬
‫‪184‬‬
‫איור ‪ 5.15‬אישה מצורעת עם פעמון‪Exeter Pontifical , BL Lansdowne (MS. 451, fol ,‬‬
‫‪.1400 ,(127‬‬
‫‪185‬‬
‫איור ‪ 5.16‬עולי רגל‪ ,‬פיסח‪ ,‬עיוור ומשותק‪ .‬ברקע הבתולה‪ ,Luttrell Plaster ,‬לינוקולן‪,‬‬
‫)‪.1325 , (MS, 42130‬‬
‫‪186‬‬
‫איור ‪ 5.17‬נותני נדבה )‪ ,Luttrell Plaster ,(Giving Alms‬לינקולן‪BL. f.186v ,‬‬
‫‪.1325‬‬
‫‪187‬‬
‫איור ‪ 5.18‬אדם נכה )משותק( הנעזר בלוחות עץ‪ ,‬לינקולן‪British Library , Royal 13B ,‬‬
‫‪ ,VIII‬המאה הארבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫איור ‪ 5.19‬תיאור לעגני של "העיוור"‪ ,‬במשחק פרה עיוורת"‪ ,‬מתוך ‪Romance of Alexander,‬‬
‫‪ , MS Bold. 264.,Boldiean Library‬סוף המאה הארבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ .5.20‬דמות טיפש או ליצן ‪NH-22, 1520‬‬
‫איור ‪ 5.21‬ראש אדם ‪.1520 ,Beverley Minister ,NH-21‬‬
‫‪190‬‬
‫‪193‬‬
‫‪193‬‬
‫איור ‪ 5.22‬קבצנות אנגלית ‪ ,‬המאה השש‪-‬עשרה‪, English School London, XJF141700‬‬
‫‪.1567, ,Bridgman Art Library‬‬
‫‪194‬‬
‫איור ‪ 5.23‬שיח הקבצנים‪English School London, STC19611, Bridgman Library ,‬‬
‫המאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪195‬‬
‫איור ‪ 5.24‬משפחת קבצנים ‪English School London XJF 359028,‬‬
‫‪ , Bridgman Library Art‬המאה השש‪-‬עשרה‬
‫איור ‪ 5.25‬אוניית השוטים‪ ,‬הירונימוס בוס‪ 1490 ,‬לערך‬
‫‪195‬‬
‫‪198‬‬
‫איור ‪" 5.26‬תהלוכה של קבצנים ונכים"‪ ,‬הירונימוס בוס ‪ ,Albertina Museum Vienna ,‬סוף המאה‬
‫החמש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 5.27‬משל העיוורים‪ ,‬פיטר ברויגל ‪ ,‬מוזיאון קאפודימונטה‪ ,‬נאפולי‪.1568 ,‬‬
‫איור ‪ 5.28‬העניים ‪ ,Mendicanti ,‬מוזיאון הלובר‪ ,‬פריס‪.1568 ,‬‬
‫‪199‬‬
‫‪200‬‬
‫‪202‬‬
‫א‬
‫תקציר‬
‫מחקר זה עוסק בנכות ומוגבלות פיסית באנגליה למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬המחקר בוחן ומנתח את תפיסותיה של החברה האנגלית במהלך תקופה זו כלפי הנכות‬
‫וכיצד השפיעו תפיסות אלו על יחסה של החברה באנגליה כלפי הנכים‪ .‬קרי‪ ,‬האם ובאיזו מידה‬
‫נתפסו הנכים במהלך ימי הביניים כבריות שונות‪ ,‬אך ראויות להיחשב לחלק אינטגראלי בחברה‪,‬‬
‫וכתוצאה מכך‪ ,‬חיו במרכזה; או שמא נחשבו ליצורים מפלצתיים ואף שטניים ולכן נדחו לשוליה‪.‬‬
‫במסגרת זו בוחן המחקר באיזו מידה לקחו הנכים חלק פעיל בחיים הדתיים‪ ,‬החברתיים‬
‫והכלכלים או שמא נשללה מהם כל פעילות‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬המחקר בוחן את התפיסות כלפי הנכות גם‬
‫בטווח הארוך ומנתח כיצד השינויים הדמוגרפים והחברתיים‪-‬כלכלים שהתרחשו באירופה‬
‫בעקבות המגפה השחורה בשנים ‪ ,1348-1350‬השפיעו על תפיסת הנכות וההתייחסות לנכים‪ ,‬וכן‬
‫כיצד השינויים הדתיים והפוליטיים שעברה אנגליה במאה השש‪-‬עשרה השפיעו על מצבם של‬
‫הנכים‪.‬‬
‫לשם כך‪ ,‬נבחנת הנכות בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת כ"עובדה חברתית‬
‫טוטלית" )‪ ,(fait social total‬מושג שטבע הסוציולוג הצרפתי מרסל מוס )‪.(Marcel Mauss‬‬
‫בחיבורו מסה על המתנה‪ :‬צורתו וסיבתו של החליפין בחברות ארכאיות ) ‪Essai sur le don‬‬
‫‪ ,(Forme et raison de l'échange dans les sociétés archaïques,‬מעמיד מוס סוג חדש של‬
‫מחקר‪ :‬חקירת תופעה חברתית אחת‪ ,‬המהווה נושא רב ממדי שקשור למישורים רבים ורחבים של‬
‫תחומי החיים‪ .‬לפי מוס‪ ,‬ההתבוננות על תופעה ספציפית כ"עובדה חברתית טוטלית" מאפשרת‬
‫לחוקרים להבין את משמעותה ומהותה של החברה שיצרה אותה‪.‬‬
‫הגדרת הנכות כעובדה חברתית טוטלית מאפשרת במחקרי לבחון ולנתח את תפיסת‬
‫הנכות בעזרת מגוון רחב של מקורות‪ ,‬שכל אחד מהם היווה תחום חיים משמעותי בימי הביניים‬
‫והעת החדשה המוקדמת‪ .‬מחקרי עושה שימוש במקורות דתיים כגון‪ :‬חיבורים תיאולוגים‪,‬‬
‫פילוסופים‪-‬סכולסטיים‪ ,‬בחוק הכנסייתי )‪ ,(Canon Law‬בספרות דתית ) ‪Exempla, Miracles‬‬
‫‪ (Narratives‬ובאומנות דתית‪ .‬מקורות נוספים הנבחנים במחקר הם המקורות הרפואיים‪.‬‬
‫במסגרת זו אני מנתח את הכתיבה הרפואית והכירורגית בימי הביניים וראשית העת החדשה‪ ,‬על‬
‫מנת להבין מה היו ההגדרות והתפיסות הרפואיות שהרפואה הימי‪-‬ביניימית העניקה למגבלות‬
‫פיסיות‪ .‬בה בעת‪ ,‬בוחן המחקר את ההתייחסות של מערכות החוק האנגלי לנכים למן החוקים‬
‫האנגלו‪-‬סקסונים במאה התשיעית ועד לחוקי העוני במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מחקרי מרחיב‬
‫את ניתוח תפיסת הנכות ע"י בחינת היצירה הספרותית החילונית ואת הייצוג האומנותי של‬
‫דמות הנכה באומנות הפיסול והציור‪.‬‬
‫חשיבות מחקרי נעוצה בעובדה שהוא מנתח את תפיסת הנכות והיחס לנכים בראייה‬
‫רחבה‪ ,‬תוך שימוש במקורות משפטיים ואומנותיים שלא נידונו במחקר הקיים על הנכות בימי‬
‫הביניים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בשונה ממחקרים קודמים‪ ,‬המחקר משתרע על פני תקופה ארוכה ומנתח‬
‫לראשונה בראייה של "המשך הארוך" )‪ (longue durée‬את השפעת השינויים הדרמטיים‬
‫שהתרחשו באירופה בראשית העת החדשה על תפיסת הנכות והיחס לנכים‪.‬‬
‫ב‬
‫ככלל‪ ,‬מתוך ניתוח המקורות עולה כחוט השני לאורך כל סוגי המקורות התייחסות‬
‫שלילית כלפי הנכות שהובילה לתהליך מתמשך של דחייה חברתית שהלכה והקצינה לכדי רדיפה‬
‫שיטתית במעבר מימי הביניים לעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫הפרק הראשון בוחן את עמדת הדת הנוצרית כלפי הנכות ויחסה לנכים‪ .‬בשונה‬
‫מההיסטוריוגרפיה המועטה הקיימת בנושא על הנכות בימי הביניים שטענה כי המקורות‬
‫התיאולוגיים מצביעים על התייחסות אמביוולנטית של הדת הנוצרית כלפי הנכות‪ ,‬אני מצביע‬
‫על כך שהעמדה הנוצרית חיזקה יותר את היסודות השלילים כלפי תופעה זו‪ .‬החיבורים‬
‫התיאולוגים והפילוסופיים לא חיזקו בהכרח את ערך הצדקה והסיוע לנכים וגם לא קראו‬
‫לשילובם בחברה‪ .‬בהשפעת הפילוסופיה היוונית‪ ,‬אימצו אבות הכנסייה את התפיסה שהגוף הנכה‬
‫פגום ונחות מהגוף האידיאלי‪ .‬למרות שכתבי הקודש הציגו עמדה אמביוולנטית בסוגיית הקשר‬
‫בין הנכות לחטא‪ ,‬התגבשה בחיבורים התיאולוגים במהלך ימי הביניים תפיסה שלילית שראתה‬
‫בנכות תוצאה אפשרית של חטא וגרסה שהנכים חוטאים מטבעם‪ .‬חלק מההוגים‪ ,‬ובראשם‬
‫אוגוסטינוס הקדוש )‪ ,(St. Augustinus, 354-430‬ראו בנכים‪ ,‬על אף כיעורם‪ ,‬ברואי האל; היו גם‬
‫הוגים כמו ג'ון מסלסבורי )‪ (John of Salisbury, 1120-1180‬ותומס מאקווינס ) ‪Thomas of‬‬
‫‪ ,(Aquinas,1225-1274‬שהטילו ספק בקיומם הלגיטימי של הנכים בחברה‪ .‬בהשפעת פעילות‬
‫המסדר הפרנציסקאני במאה השלוש‪-‬עשרה והאידיאליזציה של העוני‪ ,‬מקצת ההוגים גרסו שיש‬
‫לקבל את קיומם של הנכים בחברה‪ ,‬כל עוד הם יישארו קבצנים‪ .‬בדרך זו הם מאפשרים לחברה‬
‫לממש את ערכי הצדקה ולזכות בתשועת הנפש‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הונצח מעמדם הנחות של הנכים‬
‫בשל הערך הדתי שהם היוו בתפיסה התיאולוגית ובשל הפרשנות האפשרית של מצבם לטובת‬
‫ישועת המאמינים‪ .‬אמנם החוק הכנסייתי עודד את החברה להעניק לקבצנים ולנכים נדבות‪ ,‬אך‬
‫מאידך גיסא הוא מנע מהנכים להשתתף בטקסים הדתיים‪ ,‬ובכך הוציא אותם מהחברה‪ .‬אף‬
‫בספרות הדרשנות ובתיאטרון הדתי הוצגו הנכים בצורה נלעגת ומזלזלת‪ .‬באומנות הדתית לאורך‬
‫התקופה הם זוהו כקבוצת שוליים חברתית ואף כאויבי הנצרות‪.‬‬
‫העמדה הפרוטסטנטית במאה השש‪-‬עשרה אימצה את התפיסות השליליות כלפי הגוף‬
‫הנכה והתייחסה אליו כנחות מהגוף הבריא האידיאלי‪ .‬מרתין לותר )‪(Marin Luther,1483-1546‬‬
‫ראה בנכות תוצאה אפשרית של התערבות שטנית‪ ,‬המונעת מהנכים להשתתף בטקסים הדתיים‬
‫ולזכות בחסד האל‪ .‬אולם דווקא משום כך‪ ,‬הוא ביקש לשלבם בקהילה הדתית ובחברה‪ ,‬על מנת‬
‫להיאבק בהשפעה השטנית‪ .‬ברם‪ ,‬העמדה האנגליקנית שהתפתחה באנגליה במאה השש‪-‬עשרה‬
‫הציגה עמדה קיצונית בהתייחסותה לנכים‪ .‬הכרוניקאי והמטיף האנגליקני ג'ון פוקס ) ‪John‬‬
‫‪ (Foxe, 1516-1587‬אימץ את ההיבטים השליליים בתפיסה התיאולוגית הקתולית ועודד את‬
‫רדיפת הנכים והוקעתם המוחלטת מהחברה‪ .‬למעשה‪ ,‬העמדה הנוצרית במהלך ימי הביניים‬
‫הציגה עמדה שלילית כלפי הנכות שגרמה בטווח הארוך להפיכתם לקבוצת שוליים‪.‬‬
‫הפרק השני מנתח בצורה השוואתית את החיבורים הרפואיים והכירורגיים שהופיעו‬
‫במהלך ימי הביניים‪ ,‬במטרה להבין כיצד הוגדרה המגבלה הפיסית וכיצד היא טופלה‪.‬‬
‫הרפואה הימי‪-‬ביניימית הגדירה את המגבלה הפיסית כמגבלה חשוכת מרפא‪ .‬רופאים וכירורגים‬
‫אף אימצו ראייה סטריאוטיפית על הנכות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בניגוד להיסטוריוגרפיה הקיימת שגרסה‬
‫שהרפואה הימי‪-‬ביניימית מיעטה לעסוק במגבלה הפיסית‪ ,‬מוצא מחקרי שתפיסה שלילית‬
‫זו דרבנה את הרופאים והכירורגים בימי הביניים לחקור את הסיבות להיווצרותן ודרכי הטיפול‬
‫ג‬
‫בהן‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מתגלה הבדל מהותי בהתייחסות הרופאים המסורתיים מזה והכירורגים מזה‪:‬‬
‫בעוד שהרופאים מיעטו להציע שיטות טיפוליות ואף הטילו ספק ביישומן‪ ,‬ניסו הכירורגים להציע‬
‫שיטות טיפוליות בפצעים ובשברים‪ ,‬כדי לפחות למנוע את הידרדרות הפציעות למגבלה גופנית‬
‫כרונית‪ .‬למרות שרופאים וכירורגים בראשית העת החדשה ביקרו את הכתיבה הסכולסטית‪ ,‬הם‬
‫המשיכו להתבסס על כתביו של הרופא מאסיה הקטנה‪ ,‬גלנוס )‪ .(Galen, 129-210‬לעומת זאת‪,‬‬
‫קרא הרופא הפלמי אנדריאס וסליוס )‪ (Andreas Vesalius,1464-1514‬לרופאים וכירורגים‬
‫לבסס את הטיפול שלהם בניסויים ובתצפיות‪ .‬ואכן‪ ,‬הכירורג האלזיבתני ויליאם קלווס ) ‪William‬‬
‫‪ (Clowes, 1544-1604‬והרופא בן התקופה ויליאם הרווי )‪,(William Harvey,1578-1657‬‬
‫אימצו בכתיבתם את גישתו של וסליוס והציעו טיפולים מעשים במגבלות גופניות‪.‬‬
‫הפרק השלישי עוסק במעמדם המשפטי של הנכים בחוק האנגלי בימי הביניים וראשית‬
‫העת החדשה‪ .‬בהשפעת ההגבלות של החוק הכנסייתי הוגבלו הנכים גם במערכות החוק האנגלי‬
‫החילוני‪ .‬למן החקיקה האנגלו‪-‬סכסונית ובייחוד בחוק האנגלי‪ ,‬הוגבלו בצורה ישירה חירשים‪,‬‬
‫אילמים‪ ,‬מצורעים ובמידה מסוימת גם עיוורים‪ .‬מלבד ההכרה שאוכלוסיות ספציפיות אלו נתפסו‬
‫כפגועות מבחינה קוגניטיבית )במקרה של החירשים והאילמים( וכמסוכנות מבחינה בריאותית‬
‫)במקרה של המצורעים(‪ ,‬הן נתפסו כאוכלוסיות מסוכנות‪ .‬ההגבלות המשפטיות נגדן מלמדות‬
‫בעיקר על הפחד החברתי מפניהם‪ .‬בהשוואה להגבלות שנמצאו בחוקי האחוזות ) ‪Manorial‬‬
‫‪ (Customs‬ובחוק המקובל )‪ (Common Law‬לבין ההגבלות שהופיעו בתקנות העירוניות ) ‪Urban‬‬
‫‪ ,(Regulations‬נמצא כי התקנות העירוניות היו הרבה יותר נחרצות בתהליך בידודם החברתי של‬
‫הנכים‪ ,‬בשל העובדה כי הם נתפסו בעיני החברה העירונית למן המאה השתים‪-‬עשרה ואילך‪,‬‬
‫כגורמים המאיימים על הלכידות החברתית שחברה זו ביקשה ליצור‪ .‬משום כך סבלו חירשים‪,‬‬
‫אילמים ובעיקר מצורעים בצורה הרבה יותר משמעותית מדחייה חברתית‪ .‬הפגיעה בהם התבטאה‬
‫בסילוקם מהמסגרות החברתיות‪-‬כלכליות או בריכוזם בבתי חולים ובתי מצורעים‪ ,‬שככל הנראה‬
‫שימשו יותר כמוסדות פיקוח מאשר מוסדות טיפוליים‪ .‬התייחסות מיוחדת ואמביוולנטית אפיינה‬
‫את יחסה של החברה האנגלית כלפי העיוורים‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬העיוורים לא הוגבלו באופן משמעותי‬
‫בחוק האנגלי‪ ,‬אך מאידך גיסא למרות ההקלות המשפטיות להן הם זכו בחוק האנגלי‪ ,‬הם נדרשו‬
‫באופן תדיר להוכיח את כשירות תבונתם‪ .‬החברה התייחסה אל העיוורים בחשדנות תמידית‪.‬‬
‫בטווח הארוך סבלו העיוורים‪ ,‬כמו שאר הנכים מרדיפה חברתית בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫חוקי האחוזות בכפר ותקנות הגילדות בעיר מלמדים על קיומם של מנגנוני סיוע עבור‬
‫הנכים‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬נכים שונים יכלו לקבל סיוע מצד המסגרות המשפחתית והקהילתית שאפשרו‬
‫להם להישאר במסגרות העבודה והחברה של האחוזה או הגילדה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אם נכשלו‬
‫איכרים נכים במציאת עזרה משפחתית ולא יכלו למלא את חובותיהם‪ ,‬הם גורשו מהאחוזה ע"י‬
‫האדון )‪ .(Landlord‬בה בעת‪ ,‬נכה עירוני שלא היה חבר בגילדה‪ ,‬הפך לקבצן נרדף‪ ,‬ובמקרים רבים‬
‫נידון לחידלון קיומי‪ .‬דא עקא‪ ,‬עם התרחבות תופעות העוני‪ ,‬הנוודות והקבצנות שגדלו למן המאה‬
‫הארבע‪-‬עשרה הצטמצמו מאוד מנגנוני סיוע אלו‪ ,‬לפחות עד למחצית השנייה של המאה השש‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬חוקי עוני )‪ (The Poor Laws‬אלו מלמדים על מגמה של רדיפה חברתית כנגד הנכים‬
‫במסגרת מאבק הרשויות השלטוניות בקבצנות ובנוודות‪ .‬מחקרי מצא‪ ,‬כי בין קבצנים אלו ניתן‬
‫לזהות גם משותקים ופיסחים שלא הוגבלו במישרין בחוק האנגלי בימי הביניים‪ ,‬ושהפכו בטווח‬
‫ד‬
‫הארוך לקבוצות שוליים נרדפות‪ .‬בחוקי העוני האלזיבתאניים אף נמצאו הוראות מפורשות לשכן‬
‫את הקבצנים הנכים בבתי חולים שנועדו להפריד אותם מהחברה‪ ,‬לרכזם ולפקח עליהם‪ .‬גם אם‬
‫פעילותם של בתי החולים לא הייתה יעילה‪ ,‬קיומם מצביע על תפיסת הנכים כאוכלוסייה טפילה‬
‫המהווה סכנה ונטל חברתי בייחוד בתקופה רגישה של משברים פוליטיים ודתיים בימי בית‬
‫טיודור‪ .‬למרות שאין בידנו מקורות כתובים המלמדים על חיי היומיום של מוסדות אלו‪ ,‬מצביעים‬
‫המקורות המשפטיים והשרידים הארכיאולוגים שנותרו ממוסדות אלו ברחבי אנגליה‪ ,‬על תהליך‬
‫ריכוזם של הנכים בבתי חולים בשלהי ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‪ .‬לפיכך אני טוען‪ ,‬כי‬
‫בתהליך "הכליאה הגדולה" )‪ ,(Le grand renfermement‬עליה הצביע הסוציולוג והפילוסוף‬
‫הצרפתי‪ ,‬מישל פוקו )‪ ,(Michel Foucault‬קיים שלב מרכזי שפוקו ואף מבקריו התעלמו ממנו‬
‫לחלוטין‪ :‬בין כליאת המצורעים במאה השתיים‪-‬עשרה לכליאת ה"משוגעים" במאה השבע‪-‬עשרה‪,‬‬
‫התרחשה כליאה שיטתית של אוכלוסיות נכים שהוכנסו לבתי חולים בכפייה ביוזמת המוסדות‬
‫הכנסייתיים ומאוחר יותר ביוזמת המלוכה האנגלית‪ ,‬הרבה לפני המאה השבע‪-‬עשרה‪ ,‬כחלק‬
‫ממאבק הרשויות השלטוניות בתופעות הנוודות והקבצנות‪.‬‬
‫הפרק הרביעי מנתח את הייצוגים הספרותיים של דמות הנכה בספרות האנגלית בימי‬
‫הביניים ובראשית העת החדשה‪ .‬הרומן הארתוריאני שהופיע למן המאה השתים‪-‬עשרה ואליך‪,‬‬
‫כמו הגרסאות השונות ל"רומאן הגביע" )‪ (Roman du graal‬הציגו את הנכה כדמות חוטאת‬
‫שאיננה מתאימה לסדר החברתי‪ .‬הוא הדין בשירה האנגלית‪ ,‬שבה נחשבו הנכים כאנשים חסרי‬
‫מוסר שאינם עונים על הקודים החברתיים‪ .‬אמנם המשורר בן המאה הארבע‪-‬עשרה ויליאם‬
‫לאנגלנד )?‪ ,(William Langland, 1332?- 1390‬קרא לחברה לקבל את הנכים בקרבה ולסייע‬
‫להם‪ ,‬אך הוא בה בעת ביקש להנציח את ייעודם הדתי של הנכים כקבצנים‪ .‬דמויות נכות נשיות‬
‫בסיפורי קנטרברי )‪ (Canterbury Tales‬לג'פרי צ'וסר )‪(Geoffrey Chaucer, 1340-1400‬‬
‫התאפיינו כבעלות נכות כפולה‪ ,‬פיסית ומגדרית‪ ,‬משום שגוף האישה נתפס כפגום ואף כגוף נכה‪,‬‬
‫מזה של הגבר‪ .‬האפשרות לנסות ולחזור לחברה היא לקבל את מוסכמותיה הפטריארכאליים או‬
‫לעבור ריפוי ניסי‪" ,‬ביות" ו"יישור"‪ .‬דוגמה מיוחדת ויוצאת דופן משמש המשורר האנגלי מהמאה‬
‫החמש‪-‬עשרה‪ ,‬תומס הוקלב )‪ ,(Thomas Hoccleve, 1368-1426‬המבטא קול ייחודי ובלתי‬
‫אמצעי של אדם שסבל מעיוורון ומאובדן זיכרון זמניים‪ .‬לאחר החלמתו כתב הוקלב על חוויותיו‬
‫כמי שירד ממעמדו החברתי‪-‬כלכלי בשל מחלתו‪ ,‬ובעטייה איבד את משרתו הציבורית ונדחה‬
‫מסביבתו החברתית‪ .‬בכך הוא מהווה עבורנו דוגמה מובהקת לקיומה של הדחייה החברתית‬
‫בחברה האנגלית במאה החמש‪-‬עשרה‪ .‬בהשפעת הספרות הדתית והעמדות הפרוטסטנטיות‪ ,‬הוצגה‬
‫דמותו השייקספירית של ריצ'רד השלישי )‪ (Richard III,1452-1485‬כדמות שטנית‪ ,‬חסרת מוסר‬
‫וזדונית ולכן היא נכה בגופה ובאופייה‪ .‬העובדה שהדמויות הנכות הוצגו ביצירות אלו בתיאורים‬
‫שלילים‪ ,‬משקפת את ההחרפה בהתייחסות החברתית לנכים במאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫הפרק החמישי בוחן את הדימוי האומנותי של הנכים באומנות האנגלית‪ ,‬על פי הזרמים‬
‫האומנותיים העיקריים שהתפתחו בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‪ :‬למן פיסול השוליים‬
‫הרומנסקי )‪ (Romanesque‬מסוף המאה האחת‪-‬עשרה ועד לאומנות הציור הגותית )‪,(Gothic Art‬‬
‫למן המאה השלוש‪-‬עשרה ועד למאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬שכללה כתבי יד מאוירים‪ ,‬כרוניקות וספרי‬
‫תפילה‪ ,‬כמו ספרי השעות )‪ .(Book of Hours‬כמו כן‪ ,‬מנתח פרק זה ציורים אנגליים שהופיעו‬
‫ה‬
‫בתחריטי עץ )‪ (Woodcuts‬מהמאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬בהשוואה לציורי השמן שהופיעו בארצות‬
‫השפלה‪ .‬באומנות הרומנסקית והגותית הודגש הדימוי של הדמות הנכה כדמות המצויה בשולי‬
‫החברה ומהווה אנטיתזה מוחלטת לדמויות נעלות וקדושות‪ ,‬תוך הדגשת האפיונים השלילים שלה‬
‫כדמות חוטאת‪ ,‬מרושעת ושטנית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בניגוד לציורים הימי‪-‬ביניימיים‪ ,‬שתיארו את הנכה‬
‫בהקשר חברתי רחב‪ ,‬הציגו יצירות הרנסנס האנגלי והצפון אירופי את הנכים כדמויות מבודדות‬
‫וכקבוצת שוליים‪.‬‬
‫הפרק השישי בוחן בראייה רחבה ועמוקה את ההיבטים שהועלו בפרקים הקודמים‬
‫באמצעות ההתחקות אחר ארבעה אוספים של סיפורי ניסים )‪ ,(miracula‬שהופיעו באנגליה‬
‫בתקופה הנחקרת‪ .‬בניגוד למחקרים קודמים‪ ,‬שבחנו את ייצוג הנכים במקורות אלו‪ ,‬מבחינת סיווג‬
‫הנכויות ומבחינה סטטיסטית‪ ,‬מנתח הפרק את המעורבות החברתית בתהליך הניסי ואת‬
‫ההשלכות החברתיות לאחר מעשה הריפוי‪.‬‬
‫מתוך ניתוח אוספי הניסים עולה‪ ,‬כי ברוב המקרים הייתה היוזמה לפנייה לריפוי הניסי‬
‫מצד החברה ולאו דווקא מצידו של הנכה‪ .‬בנוסף לכך נמצא‪ ,‬כי למרות שמעורבות חברתית אפיינה‬
‫את כל המעמדות החברתיים‪ ,‬עולים הבדלים ברורים במעורבות האצולה מזה והמעמדות‬
‫האחרים )בורגנות ואיכרות( מזה‪ ,‬בתהליך הלווי החברתי ובמידת פוטנציאל השילוב החברתי של‬
‫הנכה לאחר "ריפויו"‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בקרב מעמד האבירות והאצולה האנגלית נמצאה מעורבות‬
‫חברתית גדולה יותר בתהליך הריפוי הניסי‪ ,‬וכי חזרתו האפשרית של אביר נכה לייעודו כלוחם‬
‫וכאדון הייתה הרבה יותר משמעותית לכלל מעמד האבירות ולא רק לנכה עצמו‪.‬‬
‫לכן אני טוען‪ ,‬כי במידה רבה היה פוטנציאל השילוב של הנכים האצילים גדול יותר משאר‬
‫המעמדות‪ .‬מנגד‪ ,‬המעורבות החברתית של מעמדות בורגניים וכפריים לא נבעה בהכרח מתוך‬
‫דאגה או רצון לשלב את הנכים מחדש בחברה‪ ,‬כי אם מתוך תפיסת הנכה או החולה כנטל חברתי‬
‫וכלכלי שיש להיפטר ממנו‪ .‬בהשוואה לנכים האצילים‪ ,‬לא ידוע באם נכים ממעמדות נמוכים‬
‫הצליחו להשתלב מחדש בחברה‪ .‬מתיאוריהם הפאסיביים‪ ,‬כמו גם מבדידותם היחסית לאחר הנס‪,‬‬
‫ניתן לשער שהם נותרו דחויים ובלתי רצויים ונתפסו עדיין בתודעה החברתית כנכים‪.‬‬
‫את ההקצנה בהתייחסות השלילית של החברה האנגלית כלפי הנכים והפיכתה לחברה‬
‫סגורה ורודפת בראשית העת החדשה‪ ,‬ניתן להסביר‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬בהשפעות הדמוגרפיות ובמשבר‬
‫הכלכלי שהתרחשו מן המאה הארבע‪-‬העשרה‪ .‬למרות הגידול באפשרויות העבודה לאחר המגפה‬
‫השחורה והמשך תופעות הדבר‪ ,‬יצרו משברים אלו לחץ כבד על המשפחה והקהילה לסייע לנכים‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬התרחבות מעגלי העוני במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬הובילה את השלטון המרכזי והשלטונות‬
‫העירוניים לאכוף את חוקי העבודה ולהיאבק בקבצנות שפגעה גם בנכים‪ .‬לכך יש להוסיף‪ ,‬כי‬
‫הפחד החברתי מפני הנכים ושאר הקבצנים‪ ,‬ותפיסתם כאויבי החברה‪ ,‬הלכו והתחזקו לנוכח‬
‫המשברים הפוליטיים והשינויים הדתיים שעברה אנגליה בראשית העת החדשה‪ .‬על רקע חוסר‬
‫היציבות הפוליטית והדתית ששררה באנגליה במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ניסתה השושלת הטיודורית‬
‫לבצר את כוחה‪ .‬כתוצאה מתחושת האיום והחשש לאובדן היציבות הפכה הרדיפה כנגד הנכים‪,‬‬
‫הקבצנים והעניים לרדיפה שיטתית‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬מחקרי ממלא חלל משמעותי במחקר הנוכחי לגבי הבנה רחבה יותר של‬
‫ההתייחסות הנורמטיבית לנכות והיחס החברתי לנכים באמצעות מגוון מקורות שלא נחקרו עד‬
‫ו‬
‫כה‪ .‬באמצעות הראייה הרחבה הבוחנת את השינויים בטווח הארוך‪ ,‬מהווה מחקרי תרומה חשובה‬
‫גם בחקר קבוצות השוליים בימי הביניים במעבר מימי הביניים לעת החדשה ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מבוא‬
‫ההיסטוריון‪ ,‬כמו כל אדם‪ ,‬הינו תבנית נוף מולדתו‪ .‬הבחירה לכתוב מחקר על נכות ומוגבלות‬
‫פיסית באנגליה בימי הביניים וראשית העת החדשה נבעה‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬מהסיפור האישי‬
‫שלי‪ .‬עקב סיבוכים בלידה נולדתי עם פגיעה מוחית המתבטאת בהפרעה בפעילות המוטורית בצד‬
‫הימיני של גופי‪ .‬הוריי היו נחושים להיטיב את מצבי והעניקו לי כבר למן האבחון הראשוני‬
‫טיפולים פיזיותרפיסטים שדרשו הוצאות כספיות לא מבוטלות‪ .‬למרות הקשיים הפיסיים נתנו לי‬
‫הוריי את התחושה שאני מסוגל להתמודד עם הנכות ושאני שווה בין שווים‪ .‬על אף ההמלצות‬
‫לשלב אותי במסגרת החינוך המיוחד‪ ,‬התעקשו הוריי לשלבני במסגרות החינוכיות הרגילות‬
‫והעצימו בי את יכולותיי הלימודיות כפיצוי על מגבלתי‪ .‬אולם‪ ,‬המפגש בילדים עם יכולות פיסיות‬
‫גבוהות משלי‪ ,‬כמו גם תגובתם לנוכח נכותי‪ ,‬העמידו אותי בהתמודדויות חברתיות לא פשוטות‬
‫בהן חוויתי לראשונה דחייה חברתית‪ .‬הפער בין הצלחותיי הלימודיות והשתלבותי בשירות צבאי‬
‫ובאקדמיה ובין הקשיים החברתיים עימם התמודדתי במהלך חיי עוררו בי את הרצון לחקור את‬
‫שורשיה ההיסטוריים של הדחייה החברתית כלפי השונה בעל הגוף הנכה‪ .‬בפרט ביקשתי להתעמק‬
‫בחקירת ההתייחסות לנכות וליחס כלפי הנכים בחברה הימי‪-‬ביניימית שהייתה בחלקה חברה‬
‫לוחמת‪ ,‬וגם בשל העובדה כי פרט למחקרים מועטים ומצומצמים לא נכתב עד כה מחקר מקיף‬
‫ורחב‪ ,‬הבוחן את ההתייחסות החברתית לנכות על פי מגוון התייחסויות נורמטיביות‪ ,‬כפי שאעשה‬
‫בעבודה זו‪ .‬באמצעות מחקר זה אני מבקש לדעת האם תחושת הדחייה שליוותה אותי בשנות‬
‫ילדותי ונערותי הייתה תחושה אמיתית או שמא היה זה נרטיב שסיפרתי לעצמי‪ .‬חיבור זה מהווה‬
‫במידה רבה תשובה למניע זה‪.‬‬
‫מחקר זה עוסק בנכות ומוגבלות פיסית באנגליה למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה‬
‫השש‪-‬עשרה‪ .‬המחקר בוחן ומנתח את תפיסותיה של החברה האנגלית בימי הביניים והעת החדשה‬
‫המוקדמת כלפי הנכות וכיצד השפיעו תפיסות אלו על יחסה של החברה באנגליה כלפי הנכים‪.‬‬
‫קרי‪ ,‬האם ובאיזו מידה נתפסו הנכים כבריות שונות‪ ,‬אך ראויות להיחשב לחלק אינטגראלי‬
‫בחברה‪ ,‬וכתוצאה מכך‪ ,‬חיו במרכזה או שמא נחשבו ליצורים תת‪-‬אנושיים‪ ,‬מפלצתיים ואף‬
‫שטניים ולכן נדחו לשוליה‪ .‬במסגרת זו תיבחן גם הסוגיה מה הייתה מידת המעורבות החברתית‬
‫כלפי הנכים‪ ,‬קרי באיזו מידה נהנו הנכים מעזרה ותמיכה חברתית ולקחו חלק פעיל בחיים‬
‫הדתיים‪ ,‬החברתיים והכלכלים או שמא כתוצאה מהתפיסות החברתיות נשללה מהם כל פעילות‪.‬‬
‫המחקר ינתח גם את יחסה של החברה האנגלית לנכים בטווח הארוך וינתח כיצד ובאיזו מידה‬
‫השתנו התפיסות כלפי תופעת הנכות והיחס לנכים על רקע השינויים המשמעותיים שעברה‬
‫אנגליה‪ ,‬במעבר מימי הביניים לעת החדשה המוקדמת‪ .‬המחקר יבחן לעומק כיצד ההתפתחויות‬
‫הדמוגרפיות והחברתיות‪-‬כלכליות שהתרחשו בעקבות המגפה השחורה שפרצה בשנים ‪1348-1349‬‬
‫השפיעו על תפיסת הנכות וההתייחסות לנכים‪ 1.‬כמו כן יבחן המחקר כיצד השינויים הדתיים‬
‫והפוליטיים שעברה אנגליה במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬על רקע הופעת הפרוטסטנטיות והאנגליקניות‬
‫‪1‬‬
‫‪Ole, Benedictow J. The Black Death 1346-1353: The Complete History, (London: Boydell, 2008), 45‬‬‫‪48.‬‬
‫‪2‬‬
‫ועלייתה של שושלת טיודור )‪ (Tudor‬השפיעו על מצבם של הנכים בחברה האנגלית בראשית העת‬
‫החדשה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לשם כך‪ ,‬תיבחן הנכות בימי הביניים וראשית העת החדשה כ"עובדה חברתית טוטלית"‬
‫)‪ ,(fait social total‬מושג שטבע הסוציולוג הצרפתי מרסל מוס )‪ .(Marcel Mauss‬בחיבורו מסה‬
‫על המתנה מעמיד מוס סוג חדש של מחקר‪ :‬חקירת תופעה חברתית אחת‪ ,‬המהווה נושא רב ממדי‬
‫שקשור למישורים רבים ורחבים של תחומי החיים‪ .‬לפי מוס‪ ,‬ההסתכלות על תופעה ספציפית‬
‫כ"עובדה חברתית טוטלית" מאפשרת לחוקרים להבין את משמעותה ומהותה של החברה שיצרה‬
‫‪3‬‬
‫אותה‪.‬‬
‫הגדרת הנכות כעובדה חברתית טוטלית מאפשרת לבחון ולנתח תופעה זו בעזרת מגוון‬
‫רחב של מקורות נורמטיביים‪ ,‬שכל אחד מהם מהווה תחום חיים משמעותי בימי הביניים והעת‬
‫החדשה המוקדמת‪ .‬לראשונה במחקר ניתן יהיה לשפוך אור על תפיסת הנכות והיחס לנכים‬
‫בחברה האנגלית בימי הביניים בצורה מקיפה ולבחון את מידת השתנותן של התפיסות החברתיות‬
‫כלפי הנכות בטווח הארוך‪ .‬לכן‪ ,‬המחקר יתחקה אחר סוגים שונים של מקורות‪ :‬כך למשל‪ ,‬ייעשה‬
‫שימוש במקורות דתיים כגון‪ :‬חיבורים תיאולוגים‪ ,‬פילוסופים‪-‬סכולאסטיים‪ ,‬החוק הכנסייתי‪-‬‬
‫הקנוני וספרות ואומנות דתיים‪ ,‬ובפרט סיפורי ניסים וספרות הגיוגראפית‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬ייעשה‬
‫שימוש במקורות רפואיים‪ ,‬במטרה לנתח את העמדה הרפואית והכירורגית בימי הביניים‪ .‬בה בעת‬
‫יחקרו מקורות משפטיים של מערכות החוק האנגלי בימי הביניים וראשית העת החדשה‪ ,‬וכן‬
‫ינותחו יצירות ספרותיות‪,‬דתיות וחילוניות‪ ,‬שהופיעו באנגליה במהלך התקופה הנידונה‪ ,‬הכוללות‬
‫בתוכן דמויות נכות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ינותחו סיפורים מהאפוס הארתוריאני‪ ,‬למן המאה השתיים‪-‬עשרה‪,‬‬
‫השירה האנגלית שהתפתחה בין המאה השלוש‪-‬עשרה למאה החמש‪-‬עשרה והתיאטרון האנגלי‬
‫שהתפתח במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬לראשונה בעבודת מחקר זו תנותח תפיסת הנכות גם על פי היצירה‬
‫האומנותית האנגלית שלא זכתה עדיין לדיון מעמיק וראוי במחקר על ייצוג השוליים באומנות‬
‫הימי‪-‬ביניימית והרנסנסית‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬ינותחו יצירות פיסול השוליים הרומנסקי והגותי למן סוף‬
‫המאה האחת‪-‬עשרה‪ ,‬אומנות הציור האנגלי שהופיעה בכתבי יד‪ ,‬בכרוניקות וספרי תפילה למן‬
‫המאה השלוש‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ .‬כמו כן‪ ,‬ייבחנו ציורים אנגלים שהופיעו בתחריטי עץ‬
‫המודרניים במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬שינותחו בהשוואה לציורי השמן בארצות השפלה‪.‬‬
‫במחקר זה טבוע חותמה של אסכולת האנאל )‪ (Annales‬הצרפתית‪ ,‬ממנה הושפעתי‬
‫רבות‪ .‬אסכולת האנאל עוסקת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬באנתרופולוגיה היסטורית ושמה דגש על היסטוריה‬
‫חברתית ומנטלית )‪ 4.(histoire des mentalités‬אסכולה זו מדגישה גם את חשיבות חקר תולדות‬
‫קבוצות השוליים והמיעוטים‪ ,‬שבתוכם נכללים גם נכים‪ ,‬מתוך הנחה שחקר קבוצות השוליים‬
‫)‪ ,(marginaux‬המצויות בשולי החברה )‪ ,(marginalité‬מלמד אותנו לא פחות על המרכז מאשר על‬
‫‪2‬‬
‫‪Steve Hindle, The State and Social Change in Early Modern England, (London: Palgrave, 2000),‬‬
‫‪159- 161.‬‬
‫‪ 3‬מרסל מוס‪ ,‬מסה על המתנה‪ :‬צורתו וסיבתו של החליפין בחברות הארכאיות‪) ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.5-7 ,(2005 ,‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Peter Burke, The French Historical Revolution: The Annales School 1929- 1989, (California:‬‬
‫‪Stanford University Press, 1990), 53-56.‬‬
‫‪3‬‬
‫הפריפריה של חברות היסטוריות‪ 5.‬ואכן‪ ,‬אחת הדרכים שבהן ניתן לחשוף ערכים‪ ,‬אמונות ודעות‬
‫‪6‬‬
‫של חברה מסוימת היא חקירת היחס לחריגים שבתוכה‪.‬‬
‫הראייה הרחבה בחקירת הנכות נגזרת בפרט מהמודל ההיסטוריוגראפי‪-‬טוטלי של‬
‫ההיסטוריון הצרפתי פרנן ברודל )‪ ,(Frenand Braudel‬שהציע לחקור תופעות חברתיות ומבנים‬
‫חברתיים )סטרוקטורות( במבנה של זמן ארוך )‪.(Le temps géographique ou longue durée‬‬
‫המבנה של הזמן הארוך כולל בתוכו תופעות גיאוגרפיות‪ ,‬תרבותיות ומנטליות המשתנות באופן‬
‫איטי מאוד בקצב של אלפי שנים‪ 7.‬במסגרת מודל זה ניתן יהיה לבדוק האם תפיסתה‬
‫והתייחסותה של החברה האנגלית לנכים היה תהליך ארוך טווח ובלתי משתנה בהיסטוריה‪,‬‬
‫השייך לזמן הארוך‪ ,‬או שמא חלה התפתחות בתפיסה החברתית כלפי הנכים‪ .‬כך למשל‪ ,‬אנו‬
‫מוצאים עדויות על השתרשות תפיסות שליליות כלפי הנכים בשני רומאנים מהמאה התשע‬
‫העשרה‪ :‬ברומאן "הגיבן מנוטר‪-‬דאם" משנת ‪ ,1831‬היטיב הסופר הצרפתי ויקטור הוגו‬
‫) ‪ (Victor Hugo‬לתאר את תפיסת הנכות והיחס לנכים בשלהי ימי הביניים‪ ,‬כפי שהם משתקפים‬
‫בתיאור דמותו של קווזימודו‪:‬‬
‫"]‪ [...‬כשהופיע קיקלופס זה על סף הכנסייה‪ ,‬חסר תנועה‪ ,‬שפוף‪ ,‬רוחבו‬
‫כמעט כגובהו‪ ,‬רבוע בסיסו ]‪ [...‬הכירוהו האוכלוסים מיד על פי מעילו‬
‫חציו אדום‪ ,‬חציו ארגמן‪ ,‬זרוע פעמוני כסף ועוד יותר על פי שלמות‬
‫כיעורו‪".‬תשגחנה הנשים ההרות על עצמן" קראו המלומדים‪ .‬הנשים‬
‫תכפו וכיסו את עיניהם‪" .‬אוהו הקוף המכוער"‪ ,‬קראה האחת‪ ,‬ו"כמידת‬
‫כיעורו כמידת רשעותו"‪ ,‬קראה האחרת‪".‬והרי זה השטן בכבודו ובעצמו‪,‬‬
‫נצטעקה שלישית]‪."[...‬‬
‫‪8‬‬
‫תפיסה דומה מופיעה במקביל גם בכתיבתו של הסופר הבריטי צ'ארלס דיקנס ) ‪Charles‬‬
‫‪ ,(Dickens‬שתיאר ברומאן "בית ממכר עתיקות"‪ ,‬משנת ‪ 1841‬את טיפוסיו השלילים‪ ,‬כדמותו של‬
‫דניאל קווליפ‪ ,‬בעיוותים גופניים גרוטסקיים‪ ,‬המעידים על אופיים המרושע‪ .‬גישתו של דיקנס‬
‫חסרת כל רחמים כלפי הגוף המעוות של קלוויפ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬בעקבות הילדה נכנס לבית אדם קשיש בעל תווי פנים חמורים‬
‫שלא כרגיל וחזות דוחה‪ .‬וכל כך נמוך קומה עד שנראה כננס מובהק‪,‬‬
‫אף כי ראשו ופניו גדולים היו למדיי ויאים לגופו של ענק‪ .‬עיניו‬
‫השחורות היו חסרות מנוח וערמומיות ]‪ [...‬וגוון פניו היה כשל אדם‬
‫‪5‬‬
‫‪Gustav Henningsen and Bengt Ankarloo, "Introduction", in Early Modern Witchcraft: Centers and‬‬
‫‪Peripheries, eds. Bengt Ankarloo and Gustav Henningsen, (Oxford: Clarendon Press, 1990), 1- 19.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪Peter Coss, "An Age of Deference" in A Social History of England 1200-1500, eds. Rosemary‬‬
‫‪Horrox and W. Mark Ormrod, (Cambridge: Cambridge University Press, 2006), 31-74.‬‬
‫‪ 7‬ראו את ההתייחסויות של עוזי אלידע "הים התיכון והמודל ההיסטוריוגראפי‪ -‬טוטלי‪ -‬גלובאלי של פרנן ברודל"‬
‫בתוך פרנן ברודל‪ ,‬הים התיכןן מרחב והיסטוריה‪) ,‬ירושלים‪ :‬כרמל‪.178 -155 ,(2001 ,‬‬
‫כמו כן‪:‬‬
‫פרנן ברודל‪ ,‬הדינמיקה של הקפיטליזם‪) ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.20 -7,(2005 ,‬‬
‫‪ 8‬ויקטור הוגו‪ ,‬הגיבן מנוטר‪-‬דאם‪ ,‬בתרגום דן סואן‪) ,‬תל אביב‪ :‬מ‪ .‬מזרחי ‪.44 ,(1987 ,‬‬
‫‪4‬‬
‫שאינו נראה נקי או בריא‪ ,‬אבל ארשת פניו המשונה הבליט ביותר חיוך‬
‫מבעית]‪ [...‬חיוך אשר גילה תמיד את השיניים המעטות הצהובות שהיו‬
‫מפוזרות בתוך פיו ושיווה לו מראה של כלב מתנשם ]‪."[...‬‬
‫‪9‬‬
‫מחקרי ינתח את התפיסות החברתיות כלפי הנכות בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‪,‬‬
‫ובעזרתן ניתן יהיה לבדוק באיזו מידה מהוות העמדות השליליות כלפי הנכות המיוצגות ברומנים‬
‫אלו מהמאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬השתרשות של תפיסות שליליות שנורשו מימי הביניים וכמעט לא‬
‫השתנו‪ ,‬עפ"י הזמן הארוך‪ ,‬או שמא הן מייצגות עמדות קיצוניות יותר‪.‬‬
‫השראה נוספת למחקרי משמשים עבורי מאבקן של תנועות הנכים בבריטניה ובארה"ב‬
‫שנאבקו למן שנות השישים של המאה העשרים לקידום זכויותיהם ושילובם של נכים בחברה‪.‬‬
‫בעקבות מאבקים אלו התפתח בעשור ומחצה האחרונים נושא בינתחומי חדש‪-‬לימודי נכות‪-‬‬
‫העוסק בחוויות ובהתנסויות החברתיות והתרבותיות בחייהם של נכים‪ .‬בפרט‪ ,‬החלו להופיע החל‬
‫‪10‬‬
‫משנות התשעים מחקרים סוציולוגים ופסיכולוגים שפיתחו את המודל החברתי לנכות ) ‪Social‬‬
‫‪ ,(Model of Disability‬המתייחס להיבטים חברתיים ומנטאליים רחבים של חיי הנכים בחברה‬
‫והיחס החברתי כלפיהם‪ .‬מודל זה התפתח לצד ובניגוד למודל הרפואי משנות השבעים ) ‪Medical‬‬
‫‪ ,(Model of Disability‬שהתייחס לנכויות ולמגבלות גופניות במונחים ביו‪-‬רפואיים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫חשיבות המחקר‬
‫מחקר זה מבקש לבחון את ההתייחסות כלפי הנכות והיחס לנכים באנגליה בשלהי ימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה בראייה רחבה‪ .‬כאמור‪ ,‬באמצעות הגדרת הנכות כתופעה חברתית טוטלית‬
‫ניתן יהיה להרחיב את הסתכלותנו על תופעה זו ולנתח היבטים נורמטיביים שלא זכו לתשומת לב‬
‫מחקרית ראויה‪.‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬מחקרי מציע דיון השוואתי בין העמדה הנוצרית הימי‪-‬ביניימית )הקתולית(‬
‫ובין העמדות הפרוטסטנטית והאנגליקנית שלא נחקרו עד כה‪ .‬מכיוון שההתייחסות הדתית‬
‫השפיעה על כל תחומי החיים בתקופה הנידונה‪ ,‬תאפשר השוואה זו להסביר את מידת השינויים‬
‫בהתייחסות אל הנכים באנגליה בטווח הארוך‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬המחקר מנתח בצורה מקיפה על הציר הכרונולוגי את ההתייחסות המשפטית‬
‫ויחסה לנכים בחברה האנגלית‪ .‬המחקר לא מסתפק בהתייחסות של החוק הכנסייתי‪-‬הקנוני‬
‫בלבד‪ ,‬כי אם בוחן באופן השוואתי את מעמדם המשפטי של הנכים בחברה האנגלית במערכות‬
‫החוק האנגלי‪ .‬במסגרת זו ייבחן מעמדם המשפטי של נכויות שונות בחוקי האחוזות ) ‪Manorial‬‬
‫‪ ,(Customs‬החוק המקובל )‪ ,(Common Law‬תקנות עירוניות ותקנות הגילדות באנגליה וכן‬
‫‪ 9‬צ'ארלס דיקנס‪ ,‬בית ממכר עתיקות‪ ,‬בתרגום א"ד שפיר‪) ,‬תל אביב‪ :‬מ‪.‬מזרחי‪.33-34 ,(1987 ,‬‬
‫‪Jonathan Wolff, "Disability Among Equals", in Disability and Disadvantage, eds. Kimberley‬‬
‫‪Brownlee and Adam Cureton, (Oxford: Oxford University Press, 2009), 112-136.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪Colin Barnes, " The Social Model of Disability: A Sociological Phenomenon Ignored By‬‬
‫‪Sociologist?", in The Disability Reader: Social Science Perspectives, ed. Tom Shakespeare, (London:‬‬
‫‪Cassell, 1998), 65-79‬‬
‫דיון רחב יותר על מודלים אלו ראו בפרק השני של עבודה זו‪" :‬ההתייחסות הרפואיות בימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה למגבלות פיסיות‪ ".‬במסגרת הדיון על הגדרות הרפואיות המודרניות לנכות ולמוגבלות‪ ,‬ע' ‪ .57-60‬כאן המקום‬
‫לציין‪ ,‬כי בנוסף לשני מודלים אלו התפתח גם מודל תרבותי לנכות)‪ (Cultural Model of Disability‬הבוחן דימויים‬
‫ספרותיים ותרבותיים של נכות‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪5‬‬
‫ינותחו‪ ,‬לראשונה בהקשר של הנכים‪ ,‬חוקי העוני )‪ (The Poor Laws‬שהופיעו בשלהי ימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬המחקר ירחיב את הדיון בדימוי הספרותי של דמות הנכה בספרות הימי‪-‬‬
‫ביניימית‪ ,‬יבחן מחדש את המסקנות שהועלו בספרות המחקרית‪ 12‬ויציע ראייה כרונולוגית‬
‫מתפתחת בדימוי הספרותי של הנכים‪ .‬בפרט‪ ,‬ייעשה שימוש משמעותי יותר ביצירות הספרות‬
‫האנגלית בימי הביניים‪ ,‬ולראשונה ינותחו יצירות ויוצרים שלא זכו עדיין לתשומת לב מחקרית‬
‫ראויה כגון‪ :‬יצירתו של המשורר האנגלי בן המאה הארבע‪-‬עשרה תומס הוקלב ) ‪Thomas‬‬
‫‪ ,(Hoccleve,1368-1426‬שפחות מוכר במחקר ההיסטורי והספרותי‪ .‬השימוש ביצירתו חשובה‬
‫ביותר‪ ,‬כיוון שהוקלב מהווה עדות ישירה ובלתי אמצעית של אדם שסבל מעיוורון ואובדן זיכרון‬
‫זמניים ותיאר את ההתייחסות החברתית כלפיו‪ .‬כמו כן ייעשה שימוש בכתיבתו של המטיף‬
‫והכרוניקאי האנגליקני מהמאה השש‪-‬עשרה ג'ון פוקס )‪.(John Foxe,1516-1587‬‬
‫במקביל תנותח היצירה אומנותית שהתפתחה באנגליה במהלך ימי הביניים והעת‬
‫החדשה המוקדמת‪ .‬למרות הופעתם של מחקרים שונים שעסקו בייצוג קבוצות השוליים‬
‫החברתיות באומנות הציור והפיסול באירופה‪ 13,‬מעט מאוד מחקרים בחנו את נקודת מבטה של‬
‫האומנות האנגלית כלפי הנכים‪ ,‬שתזכה כאן לראשונה לדיון וניתוח מעמיקים‪.‬‬
‫בעזרת המקורות הספרותיים והאומנותיים ניתן יהיה להרחיב את היריעה בניתוח תפיסת‬
‫הנכות בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‪ .‬המחקר יוצא מתוך הנחה שהמקורות הספרותיים‬
‫והאומנותיים משקפים‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬את המציאות החברתית שבה נוצרו‪ ,‬ועל כן ניתן יהיה‬
‫באמצעותם להגיע‪ ,‬ככל הניתן‪ ,‬לניתוח היחס לנכים בחיי היום יום‪ .‬לפיכך‪ ,‬השימוש במקורות אלו‬
‫עונה על צורך משמעותי בהבנת תפיסת הנכות‪.‬‬
‫בחרתי להתמקד באנגליה כ‪ ,Case Study -‬משום שארץ זו מאפשרת לחקור באופן‬
‫מעמיק על הרצף הכרונולוגי את תפיסת הנכות באמצעות מגוון רחב ורצוף של מקורות‪,‬‬
‫מנהלתיים‪ ,‬דתיים וחילוניים‪ ,‬כתובים ואומנותיים לאורך תקופה ארוכה‪.‬‬
‫מחקר זה בחר להתמקד בנכות ובמגבלה פיסית בלבד‪ ,‬ולכן נפקד מקומה של הנכות‬
‫הנפשית‪ .‬למרות שהמחקר ההיסטורי החל לעסוק במקומם של חולי הנפש בהיסטוריה‪ ,‬כולל‬
‫אסופות מאמרים שעסקה בגילויים של מחלות נפש בימי הביניים‪ 14,‬בחרתי שלא לעסוק בנושא‬
‫זה‪ ,‬כיוון שחקירת ההתייחסות לנכות נפשית דורשת לטעמי מחקר מקיף‪ ,‬שעבודה זו לא יכלה‬
‫לתת לכך מענה הולם‪ .‬ברם‪ ,‬לאור מסקנותיי במחקר זה‪ ,‬יהיה בהחלט מעניין לחקור באופן‬
‫השוואתי את תפיסת השיגעון ומחלת הנפש בתקופה הנידונה ואת יחסה של החברה הימי‪-‬‬
‫‪12‬‬
‫‪Edward Wheatley, Stumbling Blocks Before The Blind: Medieval Constructions of A Disability,‬‬
‫‪(Michigan: The University of Michigan Press Ann Arbor, 2010), 9-11.‬‬
‫כמו כן ראו גם את אוסף המאמרים העוסק בדימוי הספרותי של נכים ‪:‬‬
‫‪Joshua R Eyler, "Introduction: Breaking Boundaries, Building Bridges", in Disability in the Middle‬‬
‫‪Ages: Reconsiderations and Reverberations, ed. Joshua R Eyler, (London: Ashgate, 2010), 1-10.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Michael Camille, Image on the Edge: The Margins of Medieval Art, (Cambridge: Harvard University‬‬
‫‪Press, 1992).‬‬
‫‪Henri-Jacques Stiker, Les Fables Peintes du corps abîmé: Les images de l infirmité du XVIe au XXe‬‬
‫‪siècle, (Paris : Les Editions du cerf, 2006).‬‬
‫‪14‬‬
‫‪Wendy J Turner, "Town and Country: A Comparison of the Treatment of the Mentally Disabled in‬‬
‫‪Late Medieval English Common Law Chartered and Boroughs", in Madness in Medieval Law and‬‬
‫‪Customs, ed. Wendy J. Turner, (Leiden: Brill, 2010), 17-39.‬‬
‫‪6‬‬
‫ביניימית כלפי אנשים שנתפסו כ"אחוזי דיבוק" או "נשלטים בידי השטן" ולמעשה בהבניה‬
‫מאוחרת היו חולי נפש‪ .‬יש לשער כי בתפיסה המידוואלית קיימים קווי דמיון מקבילים בין‬
‫המשוגעים לבין נכויות כמו חירשות ואילמות‪ ,‬שכפי שאראה במהלך חיבור זה נתפסו כפגועים‬
‫קוגניטיבית‪.‬‬
‫אפשרות נוספת למחקר עתידי היא הרחבת הידע וגילוי הממצאים הארכיאולוגים של בתי‬
‫חולים באנגליה‪ .‬בהיעדר רשומות כתובות מפורטות על ניהול בתי החולים‪ ,‬ייתכן שעל רקע חיסרון‬
‫זה‪ ,‬יוכלו הממצאים הארכיאולוגים לתת תמונה רחבה יותר על מצבם של הנכים בימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה בחיי היום יום‪.‬‬
‫ההיסטוריוגרפיה על קבוצות שוליים בימי הביניים‬
‫המחקר על נכות ומוגבלות פיסית באנגליה בימי הביניים וראשית העת החדשה קשור קשר הדוק‬
‫לשדה מחקר היסטורי חשוב במעלה‪-‬חקר קבוצות השוליים בימי הביניים‪.‬‬
‫לאורך כל ההיסטוריה הגדירו קהילות אנושיות את עצמן על בסיס התכונות המשותפות‬
‫המייחדות אותן‪ .‬בצורה זו הגדירו קבוצות חברתיות את אמונותיהן וערכיהן וקבעו לעצמן את‬
‫הנכון‪ ,‬הטוב והמוסרי‪ .‬לצד הגדרות אלו‪ ,‬הגדירה חברת הרוב את כל אלו שלא ענו על הקודים‬
‫החברתיים כקבוצות שוליים שנתפסו כאחרים‪ ,‬שונים וזרים‪ 15.‬למרות הימצאותם בגבולות‬
‫הגיאוגראפיים של החברה‪ ,‬היו קבוצות אלו חלק לא אורגני ממנה ונתפסו כמנוגדים אליה‪ ,‬ולכן‬
‫‪16‬‬
‫הוקעו מתוכה‪.‬‬
‫בחברה הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬והחברה האנגלית בפרט‪ ,‬הוגדרו קבוצות שונות כזרות וכחריגות‪.‬‬
‫קבוצות השוליים בימי הביניים נתפסו כבעלות אפיונים שונים שחרגו מהנורמה הדתית‬
‫והחברתית ולכן היוו איום ממשי עבור הסמכויות הדתיות והחברתיות‪ .‬באמצעות צווים משפטיים‬
‫גונו אמונתן ודרכי חייהן של קבוצות אלו‪ ,‬והן נפגעו מבחינה פוליטית‪ ,‬חברתית‪ ,‬כלכלית‬
‫ומשפטית‪ ,‬משום שלא הלמו ואף איימו על האידיאלים החברתיים ועל השקפת עולמה של החברה‬
‫הימי‪-‬ביניימית‪ 17.‬לעיתים קרובות סומנו קבוצות השוליים בימי הביניים בסימנים פיסיים ויוחסו‬
‫להן תכונות סטריאוטיפיות‪ ,‬על מנת להדגיש את זרותן ואי שייכותן לחברה‪ 18.‬השימוש‬
‫בסטריאוטיפים נועד‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬לסמן את הניגוד שסימלו קבוצות השוליים בעבור חברת‬
‫הרוב‪ 19.‬יתרה מזו‪ ,‬השימוש בסטריאוטיפים שיקף את הפחד והרתיעה של החברה בימי הביניים‬
‫מקבוצות שוליים אלו‪ ,‬ולא פעם עוררו בחברת הרוב התנהגות לא רציונאלית של גירוש‪ ,‬נידוי‬
‫‪15‬‬
‫‪George Simel, "The Sociological Significance of the "Stranger", in Introduction of the Science of‬‬
‫‪Sociology, eds. Robert E. Park and Ernest W. Burgess 3rd, (Chicago: Chicago University Press, 1969),‬‬
‫‪322- 327.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪David Sibley, Geographies of Exclusion: Society and Difference in the West, (New York: Routlege,‬‬
‫‪1999), 34-36.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪Michael Goodich, Other Middle Ages: Witnesses at the Margins of Medieval Society, (Philadelphia:‬‬
‫‪Pennsylvania University Press, 1998), 6-9‬‬
‫‪18‬‬
‫‪Albrecht Classen, " Introduction: The Self, the Other and Everything Between: Xenological‬‬
‫‪Phenomologhy in Middle Ages", in The Stranger in Medieval Society: Meeting the Foreign in the‬‬
‫‪Middle Ages , ed. Albrecht Classen, (New York and London: 2002), x-xi.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Derek Pearsall, "Strangers in Late Fourteenth Century London", in The Stranger in Medieval Society,‬‬
‫‪(Minnesota: Minnesota University Press, 1997), 63-80.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪John H. Arnold, Belief and Unbelief in Medieval Europe, (New York: Hodder Arnold, 2005), 19-21.‬‬
‫‪7‬‬
‫ורדיפה‪ 20.‬יתר על כן‪ ,‬בהגדרתם של קבוצות אלו כקבוצות שוליים‪ ,‬כשונים וכזרים‪ ,‬הם חיזקו‬
‫‪21‬‬
‫ועיצבו את זהותה של חברת הרוב‪.‬‬
‫ההיסטוריונית שולמית שחר הבחינה במספר סיווגים של קבוצות שוליים‪ :‬הסוג הראשון‬
‫היו קבוצות שוליים שאינן מיעוט כגון‪ :‬ילדים‪ ,‬זקנים ונשים‪ ,‬ובמידה מסוימת גם איכרים‪,‬‬
‫שהוגדרו ע"י העילית החברתית כקבוצות שוליים‪ ,‬למרות שהיו חלק מהחברה והקהילה הדתית‪.‬‬
‫הסוג השני הן קבוצות שנתפסו כזרות בשל הבדלי המוצא והשייכות החברתית‪-‬הדתית השונה‪.‬‬
‫בתוך קבוצה זו נכללו היהודים או קבוצות המינות‪ ,‬שנדחו ונרדפו בשל אמונותיהם השונה או‬
‫חריגותם מהנורמה הדתית שהתוותה הכנסייה הנוצרית‪ 22.‬הסוג השלישי הן קבוצות שהוגדרו‬
‫כשונות בשל עיסוקם המקצועי החריג כגון המלווים בריבית או הזונות‪ .‬כמו כן הייתה חריגות על‬
‫רקע נטייה מינית כמו ההומוסקסואליות‪ .‬חריגות חברתית נוספת שהוגדרה בימי הביניים הייתה‬
‫על רקע חולי ושונות גופנית‪ ,‬כמו המצורעים והנכים‪ 23.‬התיחום והסיווג של קבוצות שונות‬
‫והגדרתן כקבוצות שוליים נבע מהצורך של החברה הימי‪-‬ביניימית להגדיר את עצמה‪ ,‬מבחינת‬
‫תכונותיה‪ ,‬אמונותיה וערכיה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הסיווג מעיד גם‪ ,‬כאמור‪ ,‬על מידת החרדות הקיומיות‬
‫‪24‬‬
‫שאפיינו את החברה בימי הביניים‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬כי היחס לקבוצות שוליים לא היה בהכרח אחיד ורציף במהלך ימי הביניים‬
‫והשתנה בין סובלנות מחד לדחייה ואף רדיפה חברתית מאידך‪ ,‬שהתבטאו בגירוש ואף בהשמדה‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬ההיסטוריון רוברט מור )‪ (R. I. Moore‬עקב כבר בשנות השמונים למאה העשרים אחר גורלן‬
‫של שלוש קבוצות שוליים‪ :‬יהודים‪ ,‬מינים ומצורעים ומצא קווי דמיון בולטים במאפייניה של‬
‫הדחייה החברתית שהופנתה כלפי קבוצות אלו‪ .‬לדידו של מור‪ ,‬הפכה החברה הימי‪-‬ביניימית למן‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה לחברה רודפת‪ .‬מור ייחס זאת‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬לשינויים הרעיוניים‬
‫והארגוניים שהתרחשו בכנסייה הנוצרית לאחר הרפורמה הגרגוריאנית בסוף המאה האחת‪-‬‬
‫עשרה‪ 25.‬לצורך ביצור כוחה הפוליטי והכלכלי והשמירה על האמונות שהתוותה‪ ,‬ביקשה הכנסייה‬
‫הנוצרית לרדוף אחר קבוצות שאיימו על שליטתה וכוחה הפוליטי‪ .‬משום כך אימצה הכנסייה‬
‫מאפיינים רודניים שהתבטאו ברדיפה חסרת תקדים‪ 26.‬כך לדוגמה‪ ,‬הוגבלו המצורעים בהגבלות‬
‫משפטיות שונות ובהפרדתם השיטתית מהחברה‪ .‬תהליך דומה עברו גם היהודים‪ ,‬שראשית‬
‫‪20‬‬
‫‪Susan Sontag, Illness As Metaphor: An Essay by the Author of On Photography, (London: Penguin‬‬
‫‪Books ,1978), 24-25.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪Miri Rubin, "Identities", in A Social History of England 1200-1500, eds. Rosmary Horrox and W.‬‬
‫‪Mark Ormrod, (2006), 397-403.‬‬
‫‪ 22‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪) ,‬תל אביב ‪ :‬האוניברסיטה המשודרת‪ ,‬משרד הביטחון‪.11 -8 ,(1996 ,‬‬
‫ראו גם בהקשר של היהודים כקבוצות שוליים‪:‬‬
‫‪Anna S. Abulafia, Christian-Jewish Relations 1000-1300: Jews in the Service of Medieval‬‬
‫‪Christendom , (London: Longman, 2011), 94-97.‬‬
‫‪ 23‬ראו התייחסות ספציפית בנושא חולי ושונות גופנית גם בספר נוסף של שולמית שחר‪:‬‬
‫שולמית שחר‪ ,‬ילדות בימי הביניים‪) ,‬תל אביב‪ :‬דביר‪.238 -237,(1990 ,‬‬
‫‪24‬‬
‫‪Peter D. Diehel, "Overcoming Reluctance to Prosecute Heresy in Thirteenth Century Italy", in‬‬
‫‪Christendom and Its Discontents: Exclusion, Persecution and Rebellion 1000-1500, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 2002) , 47-67.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪R .I. Moore, The Formation of Persecuting Society: Authority and Deviance in Western Europe 950‬‬‫‪1250 , (Oxford: Blackwell Publishing, 1987), 42-45‬‬
‫‪26‬‬
‫‪R .I. Moore, "Heresy, Repression and Social Change in the Age of Gregorian Reform", in‬‬
‫‪Christendom and Its Discontents: Exclusion, Persecution and Rebellion 1000-1500, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 2002), 19-47.‬‬
‫‪8‬‬
‫רדיפתם הסתמנה לאחר מסע הצלב הראשון ב‪ .1196 -‬הוצאתם מהפעילות הכלכלית והכפייה‬
‫‪27‬‬
‫לעסוק בהלוואה בריבית כאמצעי פרנסה בלעדי‪ ,‬חיזקו את הסטריאוטיפים השליליים כלפיהם‪.‬‬
‫במהלך מחקר זה אנסה להראות‪ ,‬כי מגמות הרדיפה עליהן הצביע מור במאה השתים‪-‬‬
‫עשרה הלכו והתחזקו בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה‪ ,‬וכי דפוסי רדיפה דומים שעברו‬
‫המצורעים הופנו גם כלפי קבוצות שונות של נכים כגון אילמים‪ ,‬חרשים‪ ,‬עיוורים וקבצנים‬
‫משותקים‪ .‬יש לציין כי‪ ,‬הגדרתן של נכויות אלה כקבוצת שוליים אף עולה בקנה אחד עם הזיהוי‬
‫שעשו ההיסטוריונים מישל מולה )‪(Michael Mollat‬‬
‫‪28‬‬
‫וברוניסלאב גרמק )‪(Geremek‬‬
‫‪29‬‬
‫בין‬
‫תופעת העוני והקבצנות ובין תופעת הנכות בימי הביניים‪ .‬במהלך עבודה זו אראה כי לפי ההגבלות‬
‫של החוק הכנסייתי‪-‬הקנוני‪ ,‬ובפרט על פי ההגבלות המשמעותיות שהופיעו במערכות החוק האנגלי‬
‫בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‪ ,‬נדחו הנכים מהמסגרות החברתיות‪-‬כלכליות בד בבד עם‬
‫הצטמצמות מנגנוני הסיוע בראשית העת החדשה‪ 30.‬יתרה מזו‪ ,‬אני אנסה להוכיח‪ ,‬כי על רקע‬
‫המשברים הדמוגראפיים והחברתיים‪-‬כלכלים העמוקים שהתרחשו באנגליה בעקבות המגפה‬
‫השחורה במאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬וכן התמורות הדתיות שהתרחשו באנגליה במאה השש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫התגברה הדחייה החברתית כלפי הנכים והם נרדפו בצורה שיטתית ואף נכלאו בבתי חולים‪,‬‬
‫במטרה להגביל את ניידותם והופעתם בחברה‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬אבחן מחדש את תיאורית ה"כליאה‬
‫הגדולה" )‪ ,(Le grand renfermement‬של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו )‪,(Michel Foucault‬‬
‫על מנת להבין באיזו מידה ניתן לראות ברדיפתם של הנכים באנגליה ובכליאתם בבתי חולים למן‬
‫המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬שלב מוקדם יותר לכליאתם של המשוגעים במאה‬
‫‪31‬‬
‫השבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫המחקר על הנכות בימי הביניים וראשית העת החדשה‬
‫‪32‬‬
‫בהשפעת המחקרים הסוציולוגים שעסקו בחקר ההתייחסות החברתית לנכים‪ ,‬החלו בשנים‬
‫האחרונות להופיע מחקרים היסטוריים בודדים שעסקו בחקר הנכות בימי הביניים‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫מחקרים אלו לוקים בחסר הן מבחינת סוגי המקורות שנחקרו בהם והן מבחינת היקף הניתוח‬
‫שלהם‪ .‬פרט למקורות תיאולוגים‪ ,‬רפואיים‪ ,‬וספרות דתית‪ ,‬התעלמו מחקרים אלו מקשת רחבה‬
‫של ממדים ומקורות לבחינת תפיסת הנכות והיחס לנכים בימי הביניים וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫מבחינה זו המחקרים הקיימים צרים בהיקפם הכרונולוגי ובראייתם הרחבה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪R .I. Moore, The Formation of Persecuting Society: Authority and Deviance in Western Europe 950‬‬‫‪1250, (1987), 44-46.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪Michael Mollat, The Poor in the Middle Ages, trans, A. Goldhammer, (London and New Haven:‬‬
‫‪Yale University Press, 1986), 37-42.‬‬
‫‪ 29‬בין מחקריו של גרמק על קבוצות שולים ראו ‪:‬‬
‫‪Bronislaw Geremek, The Margins in Late Medieval Paris, (London and Cambridge: Cambridge‬‬
‫‪University Press, 1987), 67- 73.‬‬
‫‪Geremek, "The Marginal Man", in Medieval Calling, ed. Jacques Le Goff, (Chicago and London:‬‬
‫‪Chicago University Press, 1987), 347-373.‬‬
‫‪Geremek, Poverty: A History, (Oxford: Blackwell, 1994), 35-37.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪Christopher Dyer, Making A Living in the Middle Ages: The People of Britain 850-1520, (New‬‬
‫‪Haven: Yale University Press, 2002), 35-37.‬‬
‫‪ 31‬מישל פוקו‪ ,‬תולדות השיגעון בעידן התבונה‪ ) ,‬ירושלים‪ :‬כתר‪.(1986 ,‬‬
‫‪Michel Foucault, Discipline and Punish: The Birth of the Prison, trans. Alan Sheridan,‬‬
‫‪(Harmondsworth: Penguin, 1977).‬‬
‫‪32‬‬
‫‪Colin Barnes, "The Social Model of Disability: A Sociological Phenomenon Ignored By‬‬
‫‪Sociologist?", in The Disability Reader: Social Science Perspectives, ed. Tom Shakespeare, 1998), 65‬‬‫‪79‬‬
‫‪9‬‬
‫המחקר ההיסטורי הראשון שעסק בנכות היא עבודתו של ההיסטוריון אנרי ז'אק סטיקר‬
‫)‪ (Henri-Jacques Stiker‬שהציג במחקרו סקירה היסטורית כללית על תפיסת הנכות למן העת‬
‫העתיקה ועד המהפכה התעשייתית במאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬במחקר זה קיימות התייחסויות בודדות‬
‫על תפיסת הנכות בימי הביניים‪ .‬אמנם סטיקר העלה בספרו השערות מעניינות לגבי מצבם‬
‫האפשרי של נכים בימי הביניים‪ ,‬אך הן לא היו מבוססות דיין‪ ,‬בשל חוסר השימוש במקורות‬
‫רחבים על התקופה‪ 33.‬גם במחקרו האומנותי על ייצוג הגוף המעוות באומנות‪ ,‬שבו נתן סטיקר‬
‫סקירה וניתוח של יצירות אומנות למן אומנות הרנסנס במאה החמש‪-‬עשרה ועד האומנות‬
‫‪34‬‬
‫המודרנית במאה העשרים‪ ,‬בולט בחסרונו הייצוג האומנותי של הנכים בימי הביניים‪.‬‬
‫הביטוי הראשון להתעניינות מקצועית יותר בנכות בימי הביניים הוא מחקרה של‬
‫ההיסטוריונית אירנה מצלר‪ (Irina Metzler) ,‬אשר התבססה בעיקר על מקורות תיאולוגים‪,‬‬
‫רפואיים וסיפורי ניסים‪ .‬מחקר זה הוא ראשוני וכללי ולא נעשו בו הבחנות נכונות וחשובות‬
‫במקורות הרפואיים ובאופייה של הרפואה הימי‪-‬ביניימית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מצלר לא עסקה כלל‬
‫במקורות משפטיים‪ ,‬ספרותיים ואומנותיים‪ 35.‬לאחרונה התפרסם מחקר נוסף פרי עטה של מצלר‪,‬‬
‫בו היא הרחיבה במקצת את ההתייחסות המשפטית בדבר שילובם או חוסר שילובם של נכים‬
‫במעגלי העבודה השונים ומידת הסיוע והטיפול שהם קיבלו‪ 36.‬עם זאת‪ ,‬גם מחקר זה הינו בעיקרו‬
‫תיאורטי ולא מציע הסברים ארוכי טווח‪ .‬בכך היא התעלמה מהשינויים הרי הגורל שהתרחשו‬
‫באנגליה ובאירופה בכלל‪ ,‬וכפי שאראה בעבודה זו‪ ,‬השפיעו בצורה משמעותית על ההתייחסות‬
‫לנכים ועל התגברות הרדיפה החברתית כלפיהם‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מצלר מיעטה לעסוק באנגליה‪,‬‬
‫והדוגמות האנגליות הבודדות השזורות במחקרה בלתי מספקות‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬למרות כוונתה לכתוב‬
‫היסטוריה תרבותית על נכות בימי הביניים‪ ,‬היא לא התמקדה במקורות הספרותיים אותן היא‬
‫שילבה בדיוניה‪ ,‬והיא התעלמה בעיקר מהעיסוק במקורות האומנותיים‪.‬‬
‫מבט השוואתי ומעניין לגבי היחס לקבוצות שוליים בחברה המקראית והיהודית בימי‬
‫הביניים משמשים שני מחקרים שעסקו ביחס לקבוצות שוליים‪ ,‬ובפרט לחריגות גופנית‪ .‬הראשון‬
‫הוא מחקרו של נחום אברהם שחקר את ההתייחסות החברתית בתקופת המקרא לקבוצות‬
‫שוליים‪ ,‬ובתוכם כלל התייחסות למצורעים‪ 37.‬המחקר השני המהווה נקודת השוואה מעניינת הוא‬
‫מחקרו של אפרים שהם שטיינר שהעלה במחקריו היבטים מעניינים ביחסה של החברה היהודית‬
‫באשכנז לחריגים שבתוכה‪ 38.‬דא עקא‪ ,‬נקודות ההשוואה עם החברה הנוצרית הקיימות בספרו של‬
‫שטיינר צרות מאוד‪.‬‬
‫מבט השוואתי נוסף לנכים באסלם‪ ,‬מהווה מחקרה של הבלשנית וחוקרת הספרות ורדית‬
‫ריספלר חיים )‪ .(Vardit Rispler Chaim‬ריספלר חיים בחנה את יחסו של החוק המוסלמי לנכות‬
‫‪Henri Jacques Stiker, A History of Disability, (Ann Arbor: University of Michigan Press, 1999).‬‬
‫‪Stiker, Les Fables Peintes du corps abîmé: Les images de l infirmité du XVIe au XXe‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪siècle,(2006).‬‬
‫‪35‬‬
‫‪Irina Metzler, Disability in Medieval Europe: Thinking About Physical Impairment During the High‬‬
‫‪Middle Ages 1100-1400, ( New York: Routledge, 2006).‬‬
‫‪36‬‬
‫‪Metzler, A Social History of Disability in the Middle Ages: Cultural Considerations of Physical‬‬
‫‪Impairment, (New York: Routledge Studies in Cultural History, 2013).‬‬
‫‪ 37‬נחום אברהם‪ ,‬אנשי שוליים בתקופת המקרא‪ :‬ריקים ופוחזים‪ ,‬מצורעים‪ ,‬הומוסקסואלים‪ ,‬זונות וקדשות‪,‬‬
‫)ירושלים‪ :‬ספרית האנציקלופדיה המקראית‪ ,‬מוסד ביאליק‪.(2001 ,‬‬
‫‪ 38‬אפרים שהם שטיינר‪ ,‬חריגים בעל כורחם‪ :‬משוגעים ומצורעים בחברה היהודית באירופה בימי הביניים‪,‬‬
‫)ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שז"ר‪.(2008 ,‬‬
‫‪10‬‬
‫ומידת שילובם של נכים בטקסים הדתיים שבהם מחויב המאמין המוסלמי‪ .‬אולם‪ ,‬אין במחקר זה‬
‫התייחסות להשפעת החוק המוסלמי על תחומי חיים נוספים ויחסה של החברה המוסלמית לנכים‬
‫‪39‬‬
‫בהיבטים היסטוריים שאינם דתיים‪ .‬כמו כן חסר בספרה הדיון ההשוואתי עם חברות אחרות‪.‬‬
‫בנוסף למחקרים אלו נכתבה ספרות מחקרית על ייצוגם האומנותי של קבוצות השוליים‬
‫באומנות ימי הביניים והרנסנס‪ .‬בראש ובראשונה מציע ספרו של היסטוריון האומנות מייקל‬
‫קאמיל )‪ ,(Michael Camille‬הסבר מעניין למיקומם של קבוצות שוליים בחברה הימי‪-‬ביניימית‬
‫שהוצגו בשולי הדף‪ ,‬כאות לשוליותם החברתית‪ .‬עם זאת‪ ,‬קאמיל עסק מעט מאוד באומנות‬
‫האנגלית‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫בדומה לכך‪ ,‬חוקרת האומנות רות מלינקוף )‪ ,(Ruth Mellinkoff‬התחקתה אחר‬
‫‪41‬‬
‫הדימוי של קבוצות שוליים באומנות האירופית בשלהי ימי הביניים והרנסנס‪ ,‬אך בדומה‬
‫לסטיקר מלינקוף לא נתנה תשומת לב מספיקה לשורשים של דמות הנכה באומנות הפיסול‬
‫והציור הימי‪-‬ביניימיים‪ ,‬והיא התרכזה בעיקר באומנות הצפון אירופית בגרמניה ובארצות‬
‫השפלה‪ .‬במסגרת זו יש להוסיף גם את שני מחקריו של הסופר והפילוסוף האיטלקי אומברטו‬
‫אקו )‪ ,(Umberto Eco‬שבחן את תפיסת היופי והכיעור בחברה המערבית למן יוון העתיקה ועד‬
‫למאה העשרים‪ 42.‬מחקרים אומנותיים אלו מעניקים לי קריטריונים מדעיים לניתוח יצירות‬
‫השונות באומנות הציור והפיסול בימי הביניים וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫כאן המקום לציין‪ ,‬כי למרות קיומה של ספרות ענפה במחקר על בתי החולים בימי‬
‫הביניים‪ 43,‬מחקרים אלו‪ ,‬ברובם המכריע‪ ,‬ישנים מאוד ואינם מספקים כלל‪ ,‬כיוון שהם התמקדו‬
‫בצורה המבנית של בתי החולים או בניתוח הצוואות שהורו על הקמתם‪ .‬על כן הם אינם נותנים‬
‫מענה הולם לגבי אופיים של מוסדות אלו או ביחס שנתנו האחראים על המוסדות לנכים ששהו‬
‫בהם‪ .‬יוצאים מכלל זה הם מחקריה של ההיסטוריונית קרול רווקליף )‪(Carole Rawcliffe‬‬
‫שחקרה את ההתייחסות של החברה הימי‪-‬ביניימית למצורעים‪ ,‬תוך כדי ניסיון‪ ,‬ככל הניתן‪,‬‬
‫‪44‬‬
‫להתחקות אחר מצבם של המצורעים בבתי המצורעים שהיו באנגליה בשלהי ימי הביניים‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬עבודתי ממלאה חלל משמעותי במחקר הנוכחי לגבי הבנה רחבה יותר של‬
‫ההתייחסות הנורמטיבית לנכות והיחס החברתי לנכים באמצעות מגוון מקורות שלא נחקרו עד‬
‫כה‪ .‬באמצעות הראייה הרחבה הבוחנת את השינויים בטווח הארוך‪ ,‬מהווה מחקרי תרומה חשובה‬
‫גם בחקר קבוצות השוליים בימי הביניים במעבר מימי הביניים לעת החדשה‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪Vardit Rispler-Chaim, Disability in Islamic Law, (Dordrecht: The Netherlands Springer, 2007).‬‬
‫‪Michael Camille, Image on the Edge: The Margins of Medieval Art, (Cambridge: Harvard University‬‬
‫‪Press, 1992).‬‬
‫‪41‬‬
‫‪Ruth Mellinkoff, Outcasts: Signs of Otherness in Northern European Art of The Late Middle Ages,‬‬
‫‪vol 1, (Berkeley, Los Angeles and Oxford: University of California Press, 1993).‬‬
‫‪ 42‬אומברטו אקו‪ ,‬תולדות היופי‪) ,‬תל אביב ‪ :‬הוצ' כנרת זמורה ביתן‪.(2010 ,‬‬
‫אומברטו אקו‪ ,‬תולדות הכיעור ‪) ,‬תל אביב‪ :‬כנרת זמורה ביתן‪.(2013 ,‬‬
‫‪43‬‬
‫‪Rotha Mary Clay, The Medieval Hospitals of England, (London: Frank Cass, 1909).‬‬
‫‪Nicholas Orme and Margaret Webster, The English Hospitals 1070-1570, (New Haven: Yale‬‬
‫‪University Press, 1995).‬‬
‫‪Marjorie B Honeybourne, The Leper Hospitals of the London Area: With An Appendix on Some Other‬‬
‫‪Medieval Hospitals of Middlesex, (London : Bishopsgate Inst., 1963).‬‬
‫‪44‬‬
‫‪Carole Rawcliffe, Leprosy in Medieval England, (Woodbridge, Suffolk: Boydell Press, 2006).‬‬
‫‪Rawcliffe, Medicine for the Soul: The Life, Death and Resurrection of an English Medieval Hospital:‬‬
‫‪St Giles's, Norwich 1249-1550, (Stroud : Sutton Publishing,1999).‬‬
‫‪40‬‬
‫‪11‬‬
‫פרק ראשון‬
‫הנכות בראי הנצרות‪ :‬תיאולוגיה‪ ,‬סכולסטיקה‪ ,‬משפט קנוני‪,‬‬
‫החלטות כנסייתיות‪ ,‬ספרות ואומנות דתיות‬
‫במאה הרביעית לספירה הפכה הנצרות לדת המוכרת והיחידה באימפריה הרומית שעיצבה‬
‫ושלטה לימים על אורח החיים והמחשבה של החברה באירופה‪ .‬בדרך זו‪ ,‬ביקשה הנצרות לעצב גם‬
‫את גישתה כלפי רווחתו ובריאותו של הגוף האנושי‪ ,‬ובכך השפיעה רבות על תפיסת הנכות בימי‬
‫‪1‬‬
‫הביניים‪.‬‬
‫פרק זה יבחן וינתח את ההתייחסות של הנצרות כלפי הנכות בתקופה זו במטרה להבין‬
‫כיצד נתפסה הנכות בראייתה של הדת הנוצרית‪ .‬לשם כך ייבחנו מספר סוגיות‪ :‬ראשית‪ ,‬אנתח את‬
‫העמדה הנוצרית כלפי הנכות כפי שהיא מופיעה בכתבי הקודש )הברית הישנה והברית החדשה(‬
‫ובאיזו מידה נתפסה הנכות כחטא לפי כתבי הקודש והחיבורים התיאולוגים‪ ,‬וכיצד תפיסה זו‬
‫השפיעה על תפיסת הנכים בחברה הנוצרית‪ .‬שנית‪ ,‬אבחן כיצד נתפס גוף האדם בתיאולוגיה‬
‫הנוצרית ומה היה מקומו של הגוף המוגבל והפגום בהשוואה לגוף השלם מבחינה פיסית‪ .‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬תיבחן גם סוגיית מעמדם המשפטי של הנכים בחוק הכנסייתי‪-‬הקנוני‪ ,‬במסגרתו אחקור‬
‫האם ובאיזו מידה הוגבלו הנכים בחוק הכנסייתי‪ .‬כמו כן אנתח גם את הצגתם של הנכים בספרות‬
‫הדתית ודימויים באומנות הפיסול והציור הדתיים במהלך ימי הביניים‪ .‬מטרה נוספת ומעניינת‬
‫היא לבדוק לראשונה את מידת השינוי שחלה בעמדות הנוצריות כלפי הנכות במעבר מימי הביניים‬
‫לראשית העת החדשה על רקע הופעת הפרוטסטנטיות במאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫לשם ניתוח סוגיות אלו יתבסס הפרק על מספר רב ומגוון של מקורות שונים‪ :‬כתבים‬
‫תיאולוגיים‪ ,‬פילוסופים‪-‬סכולאסטיים‪ ,‬מקורות משפטיים כמו החוק הכנסייתי‪-‬הקנוני וועידות‬
‫כנסייה כלליות מאירופה ומקומיות מאנגליה‪ .‬בה בעת ינותחו בפרק זה מקורות ספרותיים דתיים‬
‫כגון ספרות הדרשנות ה‪ Exempla -‬והתיאטרון הדתי‪ .‬לראשונה במחקר על הנכות אף ייעשה‬
‫שימוש ביצירות האומנות הדתית‪.‬‬
‫‪ .I‬תפיסת הנכות בכתבי הקודש‬
‫התפיסה הנוצרית כלפי הנכות ויחסה לנכים‪ ,‬כפי שהתפתחה במהלך ימי הביניים והעת החדשה‬
‫המוקדמת‪ ,‬התבססה בראש ובראשונה על ההתייחסות לנכות בכתבי הקודש‪ .‬כתבי הקודש‪ ,‬קרי‬
‫ה"ברית הישנה" )התנ"ך בפרשנותו הנוצרית( והברית החדשה‪ ,‬היוו את בסיס החשיבה המרכזי‬
‫של התיאולוגיה הנוצרית בימי הביניים‪ .‬בפרט‪ ,‬הושפעה התיאולוגיה הנוצרית מסוגיית הקשר בין‬
‫הנכות לחטא‪ ,‬כפי שהיא מתבטאת בכתבי הקודש‪ .‬סוגיה זו עסקה בשאלה האם הנכות והמחלה‬
‫הן תוצאה או עונש על חטא והאם יש צורך להתייחס לנכים כחוטאים‪.‬‬
‫מהעיון בכתבי הקודש ניתן להבחין כי לא הוצגה בהם עמדה אחידה בקשר שבין הנכות‬
‫לחטא‪.‬כתוצאה מכך‪ ,‬מתאפיינים כתבי הקודש בעמדה אמביוולנטית כלפי הנכות והיחס שיש‬
‫לנקוט כלפי הנכים‪ ,‬כפי שניתן לראות זאת בדוגמאות רבות‪ 2.‬מצד אחד‪ ,‬כתבי הקודש הציגו את‬
‫הנכים כנזקקים הזכאים לעזרה ולצדקה וקראו לחברה לקבלם ולא להכשילם בשל חולשתם‬
‫הגופנית‪ .‬מצד שני‪ ,‬קישרו כתבי הקודש על פי פרשנותם הנוצרית את הנכות לחטא אלוהי וראו‬
‫‪1‬‬
‫‪Edward Wheatley, Stumbling Blocks Before The Blind: Medieval Constructions of A Disability,‬‬
‫‪(Michigan: The University of Michigan Press Ann Arbor, 2010), 9-10.‬‬
‫‪ 2‬נחום אברהם‪ ,‬אנשי שוליים בתקופת המקרא‪ :‬ריקים ופוחזים‪ ,‬מצורעים‪ ,‬הומוסקסואלים‪ ,‬זונות וקדושות‪) ,‬ירושלים‪:‬‬
‫מוסד ביאליק‪ ,‬ספריית האנציקלופדיה המקראית‪ ,‬תשע"א(‪.22-25 ,‬‬
‫‪12‬‬
‫בגילויי הנכות עונש על חטאים דתיים )של בעל המום או של הוריו(‪ .‬בעטייה של תפיסה זו הוצגו‬
‫הנכים בצורה שלילית‪ :‬בספרי המקרא למשל‪ ,‬בולט חוסר שיתופם של הנכים במשרות הכהונה‬
‫בשל החטא והטומאה שדבקו בהם‪ 3.‬במקביל נשמרה תפיסת הנכים כחוטאים גם בברית החדשה‪,‬‬
‫כשמעשי הריפוי של ישו המתוארים בבשורות נועדו לכפר על מעשים אלו ולקבל את הנכים מחדש‬
‫בחברה‪ 4.‬חוסר אחידות זו הופיעה גם בכתבים התיאולוגים של ראשית ימי הביניים שלא היו‬
‫מאוחדים בדעתם בזיהוי המוחלט של הנכות והמחלה כחטא‪ .‬הקושי ביצירת תפיסה כללית‬
‫ומקובלת יצרה בתיאולוגיה הנוצרית עמדה דו‪-‬משמעית כלפי הנכות‪.‬‬
‫בספרי התורה אנו מוצאים עדויות לעמדות החיוביות של כותבי התנ"ך העברי )"הברית‬
‫הישנה"( כלפי הנכות‪ .‬דוגמאות לכך ניתן לראות באבות האומה ומנהיגיה‪ .‬בספר בראשית‬
‫מסופר על יצחק שהפך לעיוור בזקנתו‪ 5.‬על אף עיוורנו‪ ,‬הוא מוצג כדמות מרכזית בסיפור‪ ,‬כמי‬
‫שברך את יעקב‪ ,‬על אף ניצול חולשתו הפיסית בידי אשתו ובנו‪ .‬לאחר מאבקו של יעקב‬
‫‪6‬‬
‫במלאכים‪ ,‬הוא הפך לפיסח ודווקא במעמד זה חודשה עמו הברית והוסב שמו לישראל‪.‬‬
‫בפרשת "וארא" בספר שמות מתוארת ספקנותו של משה רבנו ביכולותיו להנהיג את העם‬
‫ולעמוד בפני פרעה בשל היותו עילג‪ .‬ברם‪ ,‬על אף מגבלת הדיבור של משה ועל אף חששו בוחר בו‬
‫האל למנהיג האומה‪ 7.‬דוגמאות אלו מלמדות על נטייתם של כותבי התורה להציג את הנכות‬
‫בקדמת הבמה בניגוד לנטייה האנושית הטבעית להדירה ממוקדי הכוח וההנהגה‪ .‬ההתייחסות‬
‫החיובית כלפי נכים בחברה עולה גם בספר ויקרא פרק י"ט‪ ,‬שבו מעודד המחוקק המקראי את‬
‫הציבור להתייחס בנדיבות כלפי הנכים ע"י מעשי נדבה וצדקה ומצווה על הציבור שלא להכשיל‬
‫עיוורים וחרשים בשל מגבלתם‪ 8.‬מצווה זו קבעה שאין להתעלל בבעל המום ע"י הכשלתו והיא‬
‫נועדה להגן על החרשים והעיוורים ולמנוע פגיעה המנצלת את חולשתם‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הפרשנות‬
‫המסורתית רואה במצווה זו גם ניסיון להשוות את מעמדם של הנכים למעמדה של החברה‬
‫הכללית ולהציג את חוקי התורה כחוקים שוויוניים‪ 9.‬דוגמה נוספת ליחס חיובי כלפי הנכים הם‬
‫סיפורי הריפוי של חולים ומצורעים המופיעים במקרא‪ .‬סיפורים אלו מרמזים על מידה של‬
‫‪10‬‬
‫כפרה וקבלה של הנכים‪ .‬מגמה זו מתוארת בסיפור ריפויו של נעמן הארמי ע"י אלישע הנביא‪.‬‬
‫דוגמאות תנ"כיות אלו מלמדות‪ ,‬כי בברית הישנה השתמרו היבטים חיובים על הנכות‪,‬‬
‫אולם מאידך גיסא‪ ,‬הוצגה הנכות בברית הישנה גם בצורה שלילית כתוצאה מהתפיסה‪ ,‬כי‬
‫מקורה של הנכות בחטא ובאשמה דתית‪ .‬התנ"ך מתייחס הן למגבלות נראות )כגון עיוורון‪,‬‬
‫פיסחות וצרעת( והן למגבלות בלתי נראות )כגון חירשות ואילמות( בסטיגמה ובדחייה חברתית‪.‬‬
‫בעיני כותבי המקרא נתפסה הנכות כמזהמת ומשחיתה והנכים נתפסו כיצורים שנואים‪,‬‬
‫מכוערים ובורים‪ ,‬ובמקביל גם חלשים ותלויים חברתית‪ 11.‬לתפיסה שלילית זו דוגמאות רבות‬
‫‪3‬‬
‫‪Saul M. Olyan, Disability in the Hebrew Bible: Interpreting Mental and Physical Differences,‬‬
‫‪(Cambridge: Cambridge University Press, 2008), 29-31.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Ibid, 40‬‬
‫‪" 5‬ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"‪ ,‬בראשית‪ ,‬כ"ז ‪.1 ,‬‬
‫‪ [...]" 6‬ויאבק איש עמו עד עלות השחר‪ :‬וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע ירך יעקב בהיאבקו עמו ]‪ [...‬ויזרח‬
‫לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו]‪ ,"[...‬בראשית‪ ,‬ל"ב ‪.32—31 ,25 -24‬‬
‫‪ [...]"7‬לא איש דברים אנוכי‪ ,‬גם מתמול‪ ,‬גם משלשום‪ ,‬גם מאז דברך אל עבדך‪ ,‬כי כבד פה וכבד לשון אנוכי ]‪,"[...‬‬
‫שמות‪ ,‬ד' ‪.10‬‬
‫‪ [...] " 8‬לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תשים מכשול ]‪ ,"[...‬ויקרא‪ ,‬י"ט ‪. 14 ,‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Saul M. Olyan, Disability in the Hebrew Bible: Interpreting Mental and Physical Differences,‬‬
‫‪(2008), 27.‬‬
‫‪ [...]" 10‬וירד ויטבול בירדן שבע פעמים‪ ,‬כדבר איש האלוהים‪ ,‬וישב בשרו‪ ,‬כבשר נער קטן ויטהר ]‪ "[...‬מלכים ב'‬
‫ה'‪.14 ,‬‬
‫‪ 11‬נחום אברהם‪ ,‬אנשי שוליים בתקופת המקרא‪) ,‬תשע"א(‪.58-60 ,‬‬
‫‪13‬‬
‫הנפרשות לאורך המקרא‪ :‬למשל‪ ,‬בספרי הנביאים הראשונים מתקשרת הנכות עם זקנה או‬
‫מוות‪ 12.‬לעיתים נתפסו הנכים כאוכלוסיות חלשות ששימשו מגן אנושי מפני כיבוש ערים או‬
‫לצורך מניעת מלחמות‪ 13.‬דוגמאות אלו מחזקות את היחס השלילי של כותבי המקרא כלפי‬
‫מגבלות פיסיות וראייתן כחטא או כעונש על חטא‪ .‬היבטים שלילים כלפי הנכות מגולמים גם‬
‫ביחס השלילי של המקרא כלפי הצרעת‪ :‬לדוגמה‪ ,‬בספר במדבר פרק י"ב נתפסה הצרעת כעונש‬
‫על לשון הרע‪ ,‬כפי שהיא מתוארת בסיפור על מרים‪ ,‬אחותו של משה‪ ,‬שזלזלה במנהיגותו ודיברה‬
‫עליו סרה‪ .‬בשל חטאה הוכתה בצרעת‪ 14.‬דוגמה אחרת היא סיפורו של עוזיהו מלך יהודה בספר‬
‫מלכים ב' פרק ט"ו‪ .‬בפרק זה מסופר כיצד הפך המלך עוזיהו למצורע‪ ,‬כיוון שזבח בעצמו את‬
‫העולות והזבחים‪ ,‬תפקיד השמור לכוהנים‪ .‬לכן הוכה בצרעת עד יום מותו‪ 15.‬דוגמה נוספת היא‬
‫‪16‬‬
‫העמדתו במבחן האמונה של איוב המוכה בשחין‪.‬‬
‫היחס השלילי כלפי הנכות וכלפי הנכים עצמם בולט במיוחד בספרי ויקרא ודברים‪.‬‬
‫המחוקק המקראי בספר דברים מצביע בבירור על כך שהנכות היא תוצאה של עונש על עזיבת‬
‫מצוות התורה ולכן ניתן להניח כי היצמדות למצוות התורה יימנעו פגיעה פיסית‪ 17.‬על פי ספר‬
‫דברים מוצגת הנכות כעונש וכאזהרה‪ ,‬ועל כן היא מהווה תופעה שלילית שמקורה בחטא דתי‪.‬‬
‫אמנם בפרשת "קדשים" בספר ויקרא אסר המחוקק המקראי על הכשלת הנכים‪ ,‬אך מנגד נאסר‬
‫באופן מפורש על בעלי מומים לשרת בקודש ולהשתתף בפולחן הדתי ככוהנים‪ .‬כך למשל‪,‬‬
‫ב ויקרא י"ט מופיעים איסורים על הנכנסים לשורות הכהונה‪ ,‬גם אם הם בנים למשפחת אהרון‬
‫הכוהן‪ .‬מאיסורים אלו אנו למדים‪ ,‬כי מום גופני ונכות מונעים מן המועמדים לקבל את משרת‬
‫‪18‬‬
‫הכהונה‪,‬להשתתף בהקרבת קורבנות ולהיכנס למקומות הקדושים במשכן או במקדש העתידי‪.‬‬
‫הראייה השלילית המאפיינת את ספר ויקרא כלפי נכותם של הכוהנים כיצורים טמאים‪,‬‬
‫מלמדת כי הברית הישנה תופסת את הנכות בצורה שלילית ביותר‪ ,‬כיוון שהיא רואה בנכות‬
‫תופעה טמאה שאין מקומה בקודש‪ .‬המדענים א‪ .‬אורי )‪ (A. Ohry‬וא‪ .‬דולב )‪ ,(E. Dolev‬שעסקו‬
‫בהיסטוריה של הרפואה והמדע בימי הביניים‪ ,‬הסיקו מתוך דוגמאות אלו‪ ,‬כי הנכות נתפסה‬
‫בפרשנות הנוצרית לספר ויקרא כעונש אלוהי על חטאים דתיים‪ ,‬בעוד שחזרה בתשובה ואדיקות‬
‫דתית יובילו על פי הפרשנות הנוצרית לריפוין של הנכויות‪ 19.‬יתרה מזו‪ ,‬האנתרופולוגית מרי‬
‫דאגלאס )‪ (Mary Douglas‬טוענת שאיסורים אלו נובעים מהחשיבות המרכזית שהעניקו כותבי‬
‫‪ 12‬בסיפור מותו על עלי הכוהן‪ ,‬מתקשר מותו עם עיוורון ושבר מפרקת ידו‪ [...] " :‬ועלי בן תשעים ושמונה שנה ועיניו‬
‫קמה ולא יכול לראות ]‪ [...‬ויהי בהזכירו את ארון האלוהים וייפול מהכיסא אחורנית בעד יד השער ותישבר מפרקתו‬
‫]‪ ,"[...‬שמואל א' ‪ ,‬ד' ‪.18 -15‬‬
‫‪ 13‬בסיפור כיבוש ירושלים מידי היבוסים‪ ,‬קיוו היבוסים כי דוד לא יפתח נגדם במלחמה בשל ישיבתם בתוך‬
‫אוכלוסיית פסחים ועיוורים‪" :‬ויאמר לדוד לאמור לא תבוא הנה כי אם הסירך העיוורים והפיסחים לאמור לא יבוא‬
‫דוד הנה ]‪ [...‬ויגע בצינור ואת הפיסחים ואת העיוורים שנאי נפש דוד על כן יאמרו עיוור ופיסח לא יבואו אל הבית‬
‫]‪, "[...‬שמואל ב'‪ ,‬ה' ‪.6-8 ,‬‬
‫‪ [...] " 14‬ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח‪ .‬ויאמרו הרק אך‬
‫במשה דיבר ה' הלוא גם בנו דיבר וישמע ה' ]‪ [...‬ויחר אף ה' בם וילך והענן סר מעל האוהל והנה מרים מצורעת‬
‫כשלג ויפן אהרון אל מרים מצורעת ]‪ ,"[...‬במדבר‪ ,‬י"ב‪11 -1 ,‬‬
‫‪ [...]" 15‬רק הבמות לא סרו עד העם מזבחים ומקטירים בבמות וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב‬
‫בבית החופשית]‪ "[...‬מלכים ב'‪ ,‬ט"ו‪.5 -3 ,‬‬
‫‪ [...]" 16‬ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קודקודו‪ .‬ויקח לו חרש להתגרד בו והוא יושב‬
‫בתוך האפר ]‪ ,"[...‬איוב‪ ,‬ב'‪.7-8 ,‬‬
‫‪17‬‬
‫"]‪ [...‬והיה אם לא תשמע בקול אלוהיך לשמור ולעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום ובאו‬
‫עליך כל הקללות האלה והשיגוך‪ [...] :‬יככה ה' בשחפת‪ ,‬ובקדחת ובדלקת ]‪ [..‬בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבב ]‪[...‬‬
‫והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיוור באפילה ]‪ ,"[...‬דברים‪ ,‬כ"ח ‪.28 -19‬‬
‫‪18‬‬
‫"]‪ [...‬דבר אל אהרון הכוהן לאמור איש מזרעך לדורותם אשר יש בו מום‪ -‬לא יקרב להקריב לחם אלוהיו‪ .‬כי כל‬
‫איש אשר יש בו מום לא יקרב‪ .‬איש עיוור או פיסח או חרום או שרוע או איש אשר יש בו שבר רגל או שבר יד ]‪[...‬‬
‫לא יבוא ואל המזבח לא ייגש ]‪ [...‬ולא יהלל מקדשי‪ ,‬כי אני ה' מקדשם ]‪ ,"[...‬ויקרא י"ט‪.34 -16 ,‬‬
‫‪19‬‬
‫‪A. Ohry and E. Dolev, "Disabilities and Handicapped People in the Bible", Koroth, 8, (1982), 63.‬‬
‫‪14‬‬
‫המקרא לקדושה ולטוהרה שנתפסו כמשהו מובדל וטהור‪ .‬לפי תפיסה זו רק כוהנים הנקיים‬
‫מרבב מוסרי וגופני יכולים להימצא במקדש‪ ,‬המקרב את האדם לאל‪ .‬לדידה של דאגלאס‪ ,‬הפכו‬
‫המגבלות הפיסיות את האדם הנכה בעיני כותבי המקרא לאדם טמא‪ ,‬מושחת ומזוהם‪ .‬כמו כן‬
‫היא טוענת שמונחים אלו סותרים את רעיון השלמות המשתקף בסיפור בריאת העולם‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫כל מי שאינו שלם או טהור‪ ,‬לא נחשב לראוי או מייצג את הבריאה ולכן יש להרחיקו מהמרחב‬
‫המקודש‪ ,‬שמא יטמא את עבודת האל הטהורה‪ 20.‬כתוצאה מכך‪ ,‬נתפסו הנכים בספר ויקרא‬
‫כאנשים חוטאים שלא הלכו בדרך הישר וחתרו תחת אמנותם הדתית ונמנעה מהם הכניסה‬
‫‪21‬‬
‫לקודש הקודשים‪.‬‬
‫דוגמאות נוספות לתפיסת הנכות באור שלילי וכהצגתה כחטא דתי עולה מספר תהילים‬
‫לדוגמה במזמור ל"ח‪ 22,‬הנכות לא מוצגת רק כעונש‪ ,‬אלא מתלווה אליה גם נידוי חברתי‪.‬‬
‫המעגלים החברתיים מתרחקים מהאדם הפגוע‪ ,‬ולפיכך הנכות מובילה לבידוד חברתי והופכת‬
‫את האדם הנכה לאדם חוטא ודחוי‪ .‬התיוג השלילי כלפי הנכים נמשך גם בתיאור האליליות‬
‫במזמור קט"ו‪ .‬על מנת להדגיש את נחיתותם של האלילים מפני האל המונותאיסטי‪ ,‬מתוארים‬
‫האלילים באמצעים פיסיים ובמטאפורות שליליות של מגבלות גופניות‪ ,‬בכדי להצביע על‬
‫העליונות הרוחנית של ה'‪ 23.‬תיאורים אלו מחדדים בצורה בולטת יותר את השליליות שבנכות‬
‫ואת הסטיגמה שהעניק המקרא כלפי מגבלות פיסיות‪ 24.‬היחס השלילי כלפי נכות וכלפי נכים‬
‫מתואר גם בספר תהילים במזמור קל"ז‪ ,‬בו הגולה לבבל מצהיר שהוא מוכן להפוך לנכה‪ ,‬אם‬
‫ישכח את ירושלים‪ 25.‬הצהרה זו מחזקת את הטענה‪ ,‬כי בתפיסה המקראית נתפסה הנכות כעונש‬
‫על חטא או אף כקללה‪.‬‬
‫מהאזכורים על הנכות במקרא עולה מגמה אמביוולנטית ברורה‪ :‬מצד אחד‪ ,‬אופיינו‬
‫הגיבורים המרכזיים בספרי התורה כנכים שנמצאו במרכז ההתרחשויות והיו לאבות האומה‬
‫ומנהיגיה והמחוקק המקראי מגן על אוכלוסיית הנכים מפני הכשלתם ע"י החברה‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫מודגשת במקרא הצגתם השלילית של הנכים כחוטאים שנמנעה מהם הזכות לשמש ככוהנים‬
‫במשכן בשל תפיסתם כטמאים ובשל אשמתם הדתית‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי יחסה של ה"ברית‬
‫הישנה" לנכות הוא אכן אמביוולנטי‪ ,‬תוך הדגשת העמדה השלילית של הכרת המקרא בקשר‬
‫שבין נכות לחטא‪.‬‬
‫האמביוולנטיות ביחס החברה לנכות מוצאת את ביטוייה גם בספרי הברית החדשה‪.‬‬
‫מחד‪ ,‬משמשים סיפורי הריפוי הניסי של ישו בבשורות עמדה חיובית כלפי הנכים ועל ראייתם‬
‫כחלק מהקהילה‪ .‬בבשורה על פי מתי פרק י"ט'‪ 26‬ובבשורה על פי מרקוס פרק א'‪ 27‬ניתנת תשומת‬
‫‪20‬‬
‫‪Mary Douglas, "Sacred Contagion", in Reading Leviticus: A Conversation With Mary Douglas, ed.‬‬
‫‪John F.A. Sawyer ,(Sheffield: Sheffield Academic Press, 1996), 86-106.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪Mary Douglas, Leviticus As Literature, (Oxford: Oxford University Press, 1999), 71-72.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫מרי דאגלס‪ ,‬טוהר וסכנה‪ :‬ניתוח של המושגים זיהום וטאבו‪) ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.46 -43 ,(2007 ,‬‬
‫‪22‬‬
‫"]‪ [...‬ליבי סחרחר‪ ,‬עזבני כוחי ואור עיני גם הם אין איתי‪ .‬אוהבי ורעיי מנגד נגעו יעמדו וקרובי מרחוק יעמדו‬
‫ואני כחרש לא אשמע וכאילם לא יפתח פיו ]‪ ,"[...‬תהילים‪ ,‬ל"ח ‪.14 ,10 ,‬‬
‫‪ [...]" 23‬פה להם ולא ידברו‪ ,‬עיניים להם ולא ישמעו‪ ,‬אף להם ולא יריחון‪ ,‬ידיים להם ולא ימישון‪ ,‬רגליים להם ולא‬
‫יהלכו ולא יהגו בגרונם ]‪ , "[...‬תהילים‪ ,‬קט"ו ‪.8 -5 ,‬‬
‫‪24‬‬
‫‪Saul M. Olyan, Disability in the Hebrew Bible, (2008), 52- 53.‬‬
‫‪ [...]" 25‬אם אשכחך ירושלים תידבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי‪ ,‬אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ]‪"[...‬‬
‫‪ ,‬תהילים‪ ,‬קל"ז ‪6 -5 ,‬‬
‫‪ [...]" 26‬ובבואו איליו הביתה נגשו איליו העיוורים ויאמר אליהם ישו המאמינים אתם כי יש לאל יד לעשות זאת‬
‫ויאמרו כן אדוננו‪ :‬ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמנותכם‪ :‬ותפקחנה עיניהם ]‪ ,"[...‬מתי‪ ,‬יט' ‪.31 -27‬‬
‫‪ [...]" 27‬ויבוא איליו איש מצורע ויתחנן איליו ויכרע על ברכיו ויאמר לו אם תרצה תוכל לטהרני וירחם עליו וישלח‬
‫את ידו ויגע בו ויאמר רוצה אנוכי טהר‪ :‬עודנו מדבר והצרעת סרה ממנו ויטהר ]‪ ,"[...‬מרקוס‪ ,‬א'‪.43 -40 ,‬‬
‫‪15‬‬
‫לב לתהליך ריפוי הנכים כמבחן האמונה‪ .‬מעשה הריפוי מסופר מתוך האדרת דמותו של ישו‪,‬‬
‫שבניגוד מוחלט לדמות האל המענישה את החוטאים בנכות‪ ,‬קיבל את הנכים לקהילתו ואיננו‬
‫מוקיע אותם על מגבלתם‪ .‬מאידך‪ ,‬גם בספרי הבשורה נשמר הקשר המקראי בין נכות לחטא‪ ,‬שכן‬
‫מעשי הריפוי נועדו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬למחוק את חטאיהם הדתיים של הנכים ע"י ריפויים הפיסי‪ .‬אולם‬
‫בניגוד לגישה המחמירה של הברית הישנה‪ ,‬מדגישים ספרי הבשורה והפרשנות התיאולוגית‬
‫הנוצרית‪ ,‬כי ישו נקט בגישה סלחנית כלפי הנכים וקיבל אותם מחדש בחברה ע"י ריפויים ומחיקת‬
‫עוונותיהם‪ .‬כך למשל‪ ,‬נשמר ההד השלילי כלפי הנכות ותפיסתה כחטא‪ .‬בסיפור על נכה האיברים‬
‫המופיע בבשורה על פי מתי פרק ט'‪ ,28‬בבשורה על פי מרקוס פרק ב'‪ 29‬ובבשורה על פי לוקס‪ 30‬חוזר‬
‫ומודגש הקשר שבין הנכות לחטא‪ ,‬המעיד על הצגת הנכות בצורה מחמירה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬ייתכן‬
‫שמידת הפאסיביות של דמויות הנכים בסיפורי הריפוי הניסי של ישו מעידה אולי גם על יחס‬
‫שלילי כלפי דמויות אלו‪ .‬למרות שבדוגמאות אלו נשמר הזיהוי הברור בין הנכות לחטא‪ ,‬הרי‬
‫שבניגוד למקרא שהחמיר ביחסו לנכים כחוטאים‪ ,‬מצהיר ישו בסיפור על נכה האיברים‪ ,‬שחטאיו‬
‫נסלחו לו‪ .‬מגדילה לעשות הבשורה על פי יוחנן‪ ,‬שלפיה ישו מבטל את הזיהוי בין נכות לחטא‪ ,‬כפי‬
‫שנעשה בספרי הברית הישנה‪ 31.‬לכן ניתן לומר‪ ,‬כי גם ספרי הבשורה נוקטים בגישה אמביוולנטית‬
‫כלפי הנכות‪ .‬אמנם נשמר בהם הקשר בין נכות לחטא‪ ,‬כפי שהופיע בברית הישנה‪ ,‬אך באותה‬
‫מידה הבשורות קוראות לסליחה ולכפרה ולקבלת איברי הגוף כיצירה אלוהית‪ .‬ברוב הבשורות אף‬
‫‪32‬‬
‫עולה גישה חיובית כלפי דמות הנכה וקבלתו לקהילת המאמינים‪.‬‬
‫התפיסה האמביוולנטית כלפי הנכים מתבטאת גם באיגרות השליחים‪ .‬האיגרת השנייה‬
‫לפטרוס חוזרת למעשה על התפיסה השלילית של ספר דברים‪ .‬גם באגרת זו נאמר כי מעשים‬
‫טובים ודבקות בדרך הישר יובילו למניעת נכות המהווה עונש אלוהי על חטאים דתיים‪ 33.‬אמנם‬
‫באיגרת אל הקוריניתים מוצגת חשיבות שלמות הגוף‪ ,‬אך שלמות זו כוללת גם את האיברים‬
‫הפגועים‪ ,‬דבר שבהכרח מחזק את קבלת השונות הגופנית והנכות כחלק מהגוף האנושי‪ 34.‬קבלת‬
‫האיברים הפגועים כחלק מהמערך הגופני השלם‪ ,‬מלמדת כי‪ ,‬באגרת אל הקוריניתיים עולה‬
‫התפיסה שראתה בנכות תופעה טבעית שאין לשנותה‪ ,‬בניגוד מוחלט לברית הישנה שראתה‬
‫בנכות תופעה פגומה ואף בניגוד למעשי הריפוי המופיעים בבשורות שבאו לתקן לכאורה מצבים‬
‫שלילים‪.‬‬
‫לפיכך ניתן להסיק כי הנכות נתפסה בצורה אמביוולנטית בכתבי הקודש‪ :‬הן הברית‬
‫הישנה והן הברית החדשה הכירו בקשר שבין הנכות לחטא והציגו את הנכים בצורה שלילית‪ .‬עם‬
‫‪" 28‬וירד באוניה ויעבור ויבוא אל עירו‪ .‬והנה הם מביאים אליו נכה איברים והוא משוכב על המיטה ויהי כראות ישוע‬
‫את אמנותם ויאמר אל נכה האיברים חזק בני נסלחו לך חטאותיך ]‪ ,"[...‬מתי‪ ,‬ט' ‪.3 -1‬‬
‫‪ [...]" 29‬אז הביאו אליו איש משותק וארבעה אנשים נושאים אותו ]‪ [...‬ודרך הפתח שעשו הורידו את האלונקה עם‬
‫המשותק השוכב עליה‪ .‬ראה ישוע את אמונתם ואמר אל המשותק‪" :‬בני נסלחו לך חטאיך" ]‪ ,"[...‬מרקוס‪ ,‬ב'‪.5 -3,‬‬
‫‪ 30‬והנה אנשים נושאים איש במיטה והוא נכה איברים ויבקשו להביאו הביתה ולשים לפניו‪ [...] .‬וערשו בין הרעפים‬
‫לתוך הבית לפני ישו וירא את אמונתם ויאמר איליו בן אדם נסלחו לך חטאותיך ]‪ [...‬ויאמר אל נכה האיברים אומר‬
‫אני לך קום ושא את ערשך ולך לך אל ביתך וימהר ויקום לעיניהם וישא את משכבו ]‪ "[..‬לוקס‪ ,‬ה' ‪.25 -18‬‬
‫‪ [...]" 31‬ויהי בעברו וירא איש עיוור מיום היוולדו וישאלו אותו תלמידיו לאמור ‪ :‬רבי מי הוא אשר חטא הזה אם‬
‫יולדיו‪ ,‬כי נולד עיוור‪ .‬ויען ישו לא זה הוא ולא יולדיו ‪ ,‬אך למען יגלו בו מעללי אל‪ [...] .‬הבשורה על פי יוחנן‪ ,‬ט' ‪-1 ,‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪32‬‬
‫‪Irina Metzler, Disability in Medieval Europe: Thinking About Physical Impairment During the High‬‬
‫‪Middle Ages, 1100-1400, (London and New York: Routledge, 2006), 39- 40.‬‬
‫‪33‬‬
‫"]‪ [...‬כי אם אלה תמצאנה ותרבינה בכם לא תתנה אתכם להיות בטלים ובלא ישות פרי לדעת אדוננו ישו‬
‫המשיח ‪ :‬כי האיש אשר אין לו אלה עיוור הוא קצר הראות ושכח את טהרתו מחטאותיו הראשונות‪ :‬לכן אחיי‬
‫הוסיפו והשתדלו לחזק את קריאתכם ובחירתכם במעשים טובים כי בעשותם זאת כשול לא תכשלו ]‪ "[...‬האיגרת‬
‫השנייה לפטרוס ‪ ,‬י' ‪.11 -8‬‬
‫‪ [...]" 34‬ועתה האלוהים שת את האיברים כל אחד ואחד מהם בגוף כפי רצונו ואלו היו כולם איבר אחד ]‪ [...‬איברי‬
‫הגוף הנראים רכים הם לנו לצורך ביותר והנראים לנו נקלים בגוף אותם נלביש ביתר כבוד ]‪ "[...‬האיגרת השנייה אל‬
‫הקורינייתיים י"ב‪.25 -18 ,‬‬
‫‪16‬‬
‫זאת‪ ,‬הועלו בכתבי הקודש גם היבטים חיובים כלפי הנכים‪ .‬הברית הישנה הדגישה את חשיבותם‬
‫של מנהיגי האומה על אף מגבלתם וקרא לציבור לנהוג בנדיבות ובצדקה כלפיהם‪ .‬במקביל לכך‪,‬‬
‫הברית החדשה‪ ,‬גם אם קיבלה את הקשר בין נכות לחטא‪ ,‬נקטה בגישה סלחנית כלפי הנכים‬
‫וקיבלה אותם מחדש לחברה‪ ,‬הן ע"י מעשי הריפוי הפיסי‪-‬רוחני והן ע"י קבלת האיברים הפגועים‬
‫כחלק מהשלמות הגופנית‪.‬‬
‫אמביוולנטיות זו המשיכה להופיע גם בכתבים התיאולוגים בראשית ימי הביניים שלא‬
‫הצליחו להכריע בסוגית הקשר בין הנכות לחטא‪ .‬בעוד שחלק מהמקורות משמרים את התפיסה‬
‫השלילית שרואה קשר ישיר בין הנכות לחטא‪ ,‬ועל כן מדגישים את חשיבותו של הריפוי הרוחני‬
‫לצד הריפוי הפיסי‪ ,‬מקורות אחרים מדגישים יותר את חוסר היכולת לקשר בצורה ברורה בין‬
‫‪35‬‬
‫מאפיינים אלו מחזקים שוב את‬
‫נכות לחטא ולכן לא ראו בהכרח בנכים אנשים חוטאים‪.‬‬
‫הראייה הדואליסטית של התיאולוגיה הנוצרית כלפי הגוף‪.‬‬
‫בראשית ימי הביניים הופיעו טקסטים דתיים שתמכו בקשר שבין הנכות לחטא‪ .‬אחד‬
‫המקורות המוקדמים שתמכו בקשר זה הן דרשותיו של קיסריוס בישוף ארל‪ ,‬שחי בגליה במאה‬
‫השישית‪ (Caesarius of Arles, d. 543) .‬בדרשותיו התייחס קיסריוס מארל לריפוי חולים ע"י‬
‫משיחה בשמן‪ ,‬מנהג שנלקח גם מהמנהג הרומי הפגאני‪ .‬לדידו‪ ,‬למשיחה בשמן תפקיד כפול‪ :‬היא‬
‫מרפאה את החולה בצורה ניסית‪ ,‬פיסית ורוחנית‪ ,‬ובכך מטהרת את החולה מחטאיו‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬גרס קיסריוס מארל‪ ,‬כי על החולה או הנכה לעבור ריפוי רוחני במקביל לריפוי פיסי‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬הוא חיזק את התפיסה המחמירה של כתבי הקודש שקישרה בין נכות לחטא וראה בריפוי‬
‫הרוחני תנאי משמעותי בתהליך ריפויו השלם של החולה והנכה‪ 36.‬עמדה דומה מופיעה באחד‬
‫מספרי האנתולוגיה הויזיגותים המוקדמים‪ ,‬ה‪ ,Liber ordinum -‬שחובר בספרד הויזיגותית‬
‫במאה השמינית‪ .‬בטקסט דתי זה השתמרה תפילה שנאמרה על אדם חולה‪ ,‬ולפיה ישו סלח לחולה‬
‫על תאוותיו‪ ,‬חמדנותו וייסורי המוסר והגאווה‪ ,‬שנחשבו לחטאים דתיים‪ ,‬ובעטיים נוצרו מכאובי‬
‫הגוף והמחלות‪ .‬הווי אומר‪ ,‬כי גם בטקסט דתי זה אנו מוצאים את התפיסה של כתבי הקודש‬
‫שקישרו בין נכות לחטא ולכן עלה הצורך בריפוי פיסי שנתפס מבחינה דתית כריפוי רוחני וכפרת‬
‫עוונות‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫התפיסה הויזיגותית שקישרה בין נכות לחטא נשתמרה גם בטקסיות הדתית שאפיינה את‬
‫האימפריה הקארולינגית‪ ,‬אך רק טקסט אחד שעסק בריפוי באמצעות משיחת שמן יצר קשר ברור‬
‫בין נכות לחטא והדגיש את החשיבות הטקסית של ריפוי רוחני לצד ריפוי פיסי‪ 38.‬החלטה משפטית‬
‫שקיבעה את הקשר בין נכות לחטא הופיעה באחת החלטות של ועידת הכנסייה בפביה )‪(Pavia‬‬
‫שהתכנסה ב‪ .850 -‬בהחלטה זו נקבע שרק לאחר טוהרה מחטאים מוסריים‪ ,‬משוקמת בריאות‬
‫הגוף‪.‬יחד עם זאת‪ ,‬במהלך המאות התשיעית והעשירית נותרה החלטה זו החלטה בודדת שלא‬
‫התקבלה באופן סופי ורשמי כחלק מהמאפיינים הטקסיים שיש לבצע במהלך ריפוי מחלה‬
‫גופנית‪ 39.‬ברם‪ ,‬הקשר בין מחלה לחטא אושר סופית על ידי הועידה הכנסייתית הימי‪-‬ביניימית‬
‫החשובה ביותר‪ ,‬ועידת לטראן הרביעית שהתקיימה ב‪ .1215 -‬ועידה זו קבעה באופן ברור כי קיים‬
‫‪35‬‬
‫‪Frederick S. Paxton , Christianizing Death: The Creation of Ritual Process in Early Medieval‬‬
‫‪Europe, (Ithaca and London : Cornell University Press, 1996), 48-51.‬‬
‫‪36‬‬
‫‪Ibid, 52- 54.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪Ibid, 69-73‬‬
‫‪38‬‬
‫‪.Metzler, Disability in Medieval Europe , (2006), 44-45.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatment of People with Disabilities or Mental‬‬
‫‪Illness", (2005), 107- 114.‬‬
‫‪17‬‬
‫קשר וודאי בין נכות ומחלה לחטא‪ ,‬ועל כן נקבע בקנון ‪ 22‬הקרוי ‪ ,Cum infirmitas‬כי בטרם יפנה‬
‫החולה לרופא לצורך ריפוי הגוף‪ ,‬עליו להשמיע וידוי בפני הכומר על חטאיו‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫‪40‬‬
‫בטרם יפנה החולה לריפוי גופני עליו לעבור ריפוי רוחני‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הופיעו בימי הביניים המוקדמים גם עמדות תיאולוגיות ודתיות שונות‪,‬‬
‫שאמנם הכירו באפשרות הזיהוי בין נכות ומחלה לחטא‪ ,‬אך לא ראו בכך קביעה מוחלטת‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬טקסט אירי שמחברו אינו ידוע טען‪ ,‬כי לא ניתן לקבוע תלות מוחלטת בין רפואה פיסית‬
‫לרפואה רוחנית‪ ,‬ואין בהכרח קשר בין נכות או מחלה לחטא‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫עמדה כזו מצויה גם בכתביו של‬
‫הנזיר והתיאולוג האנגלי‪ ,‬בדה ונרביליס )‪ .(Beda Venerabilis, 672-735‬בפרשנויות שנתן לכתבי‬
‫הקודש עשה ביד הבחנה ברורה בין מחלות גופניות שאינן קשורות בחטא לבין מחלות המעידות על‬
‫חוסר האמונה של החולה‪ 42.‬בהתייחסותו של ביד למעשי הריפוי הניסי המופיעים בבשורות‪ ,‬הוא‬
‫טען‪,‬כי ישו בחר לרפא את העיוור ואת נכה האיברים בשורה של שלבים ולא באירוע חד פעמי‪.‬‬
‫מעשי הריפוי אינם בהכרח משחררים את החולה מחטא דתי או אמוני‪ ,‬אלא מעידים יותר על‬
‫ליקוי מאורות כללי שבו נמצאת האנושות‪ .‬לדידו של ביד המחלה והנכות המופיעות בבשורות הן‬
‫‪43‬‬
‫תיאורים מטפוריים ולכן אין להסיק מכך כי קיים קשר ברור בין מחלה או נכות לחטא‪.‬‬
‫באחת מהגרסאות ל"חיי אמברוזיוס" משנת ‪ 422‬לערך‪ ,‬המיוחסות לפאולינוס ממילאנו‬
‫)‪ ,(Paulinus of Milan‬מופיעות שתי התייחסויות שונות לקשר בין חטא ומחלה‪ .‬בעוד שבגרסה‬
‫אחת מתוארות מחלות בהקשר של חטאים מוסריים‪ ,‬בגרסה השנייה אין בהכרח קשר כזה‪ .‬תחת‬
‫זאת‪ ,‬מוצגת המחלה כסוף פוליטי או חברתי‪ .‬במעשי הניסים שמיוחסים לאמברוזיוס הקדוש‬
‫מתקשרים המחלות והפגמים הגופנים להיבטים חברתיים ופוליטיים יותר מאשר לחטאים‬
‫‪44‬‬
‫מוסריים‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬הכתבים התיאולוגים המוקדמים לא הצליחו ליצור עמדה אחידה וברורה‬
‫בסוגית הקשר בין נכות לחטא‪ .‬בעוד שטקסטים מסוימים ראו בנכות עונש על חטאים דתיים‬
‫ועודדו ריפוי רוחני לצד ריפוי פיסי‪ ,‬טענו טקסטים אחרים‪ ,‬כי לא ניתן להצביע בבירור על קשר‬
‫ישיר בין נכות לחטא‪ ,‬אף כי הייתה הסכמה שהנכות הינה תופעה שלילית‪ .‬הגישה האמביוולנטית‬
‫הזו היא המשך ישיר לאמביוולנטיות העולה בכתבי הקודש‪ .‬מתוך ההשוואה בין הברית הישנה‬
‫לברית החדשה‪ ,‬עולה תפיסה אמביוולנטית ברורה‪ .‬כתבי הקודש הכירו אמנם בקשר שבין נכות‬
‫לחטא ואף שללו מבעלי המום את הזכות לשרת ככוהנים בבית המקדש בשל תפיסתם כטמאים‪,‬‬
‫אולם מנגד הן הברית הישנה והן הברית החדשה נקטו בגישה סוציאלית של קבלת הנכים על אף‬
‫חריגותם‪ .‬המחוקק המקראי אסר על פגיעה מכוונת של הציבור כנגד הנכים ועל ניצול חולשתם‬
‫והעמיד את הנכים כאוכלוסיה הזכאית למעשי צדקה ביחד עם היחס המועדף ליתום ולאלמנה‬
‫כאוכלוסיות נזקקות‪ .‬בברית החדשה מטהרים מעשי הריפוי הפיסי את הנכים מחטאיהם והם‬
‫‪40‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪Peter Hunter Blair, The World of Bede, (New York and Cambridge: Cambridge University Press,‬‬
‫‪2001), 31-35.‬‬
‫‪42‬‬
‫‪Ibid , 36-37.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪Michael Lapidge, Bede and His World: The Jarrow Lectures 1958- 1993, (Aldershot: Variorum,‬‬
‫‪1994), 23-26.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪Thomas Head, Hagiography and the Cult of Saints: The Diocese of Orléans 800-1200, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 2005), 12-17.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Paulinus of Milan, Early Christian Biographies, trans. By Roy J. Deferrari, (New York: Catholic‬‬
‫‪University of America Press, 2001), 57-59.‬‬
‫‪41‬‬
‫‪18‬‬
‫מתקבלים שוב לחברה‪ .‬על רקע היבטים אלו‪ ,‬טוען האנתרופולוג יוברט ס‪ .‬קובי ) ‪Hubert C.‬‬
‫‪ ,(Covey‬כי במהלך ימי הביניים התפתחו בנצרות המערבית שתי גישות מנוגדות ואמביוולנטיות‬
‫כלפי הנכות והיחס כלפי הנכים‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬מנעה הכנסייה הנוצרית‪ ,‬בהשראת ספרי ויקרא‬
‫ודברים‪ ,‬מהנכים לשרת בקודש‪ ,‬אך מאידך גיסא‪ ,‬בהשראת כתבי הקודש ראתה הנצרות בנכים‬
‫אוכלוסיה נזקקת וחלשה הזכאית לסיוע חברתי וכלכלי‪ 45.‬לדעתי‪ ,‬אכן אפשר לקבל את תיאורו של‬
‫קובי בדבר התפתחותה של גישה אמביוולנטית כפולה של הנצרות כלפי הנכות‪ ,‬אולם התיאורים‬
‫השליליים של הנכים כחוטאים וכטמאים ודחיקתם מהטקסים הדתיים‪ ,‬כפי שהדבר מתואר‬
‫בכתבי הקודש‪ ,‬מלמדת יותר‪ ,‬לטעמי‪ ,‬על התחזקות העמדה הנורמטיבית השלילית כלפי הנכות‬
‫שהשתרשה יותר בחשיבה הדתית והתרבותית של החברה הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬על אף חשיבותה הדתית‬
‫של הצדקה‪.‬‬
‫בחלק הבא אבחן את ההשלכות של העמדה האמביוולנטית שעולה מכתבי הקודש על‬
‫תפיסת הגוף בתיאולוגיה הנוצרית‪.‬‬
‫‪ .II‬תפיסת הגוף בתיאולוגיה הנוצרית‬
‫ההתייחסות הנוצרית שהופיעה בכתבי הקודש השפיעה גם על ההתייחסות התיאולוגית כלפי‬
‫הגוף‪ .‬עם זאת‪ ,‬ההתייחסות התיאולוגית כלפי הגוף הושפעה רבות גם מהעמדות שהציגו‬
‫הפילוסופים היוונים כלפי תפקידו ומיקומו של הגוף האנושי‪ 46.‬עמדות אלו יצרו הפרדה ברורה‬
‫בין גוף בריא ובעל שלמות פיסית שנתפס בתור גוף אידיאלי התואם את הסדר הטבעי‪ ,‬לבין הגוף‬
‫המוגבל והפגום המהווה סתירה לטבע‪ .‬על רקע הפרדה זו אנתח את מקומו של הגוף בתפיסה‬
‫התיאולוגית‪ ,‬ובפרט את מקומו של הגוף המוגבל‪ ,‬וכיצד הוא נתפס ביחס לגוף השלם‪ 47.‬כמו כן‬
‫ייבחן מקומו של הגוף בתפיסות התיאולוגיות על בסיס הראייה הדואלית של גוף ונפש‪ ,‬והאם‬
‫ובאיזו מידה נתפס הגוף המוגבל כגוף פגום מבחינת האידיאל הנוצרי‪ 48.‬יתרה מזו‪ ,‬תנותח‬
‫תפיסת הגוף בתיאולוגיה הנוצרית גם על פי סוגיית שלמות הגוף בעולם הבא ובשאלת זכאותם‬
‫‪49‬‬
‫של נכים להיכנס לגן העדן‪.‬‬
‫אחד היסודות המרכזיים שהשפיעו על התפיסות הנורמטיביות של הנצרות כלפי הגוף הן‬
‫תפיסותיו של הפילוסוף היווני אפלטון )‪ .(Plato, 429-347 B.C.‬בחיבורו טימאוס )‪(Timaeus‬‬
‫טען אפלטון‪ ,‬כי הגוף מהווה השתקפות של הקוסמוס‪ .‬בעוד שהעולם מהווה את הגוף הגדול‬
‫)‪ ,(Major mundus‬הגוף האנושי הוא העולם הקטן )‪ 50.(Minor mundus‬תפיסה זו העניקה‬
‫חשיבות רבה לגוף ומיקמה את האדם במרכז העולם‪ .‬הגוף האנושי ייצג עבור אפלטון את‬
‫התכונות הקוסמולוגיות של היקום‪ .‬אולם לדידו‪ ,‬רק גוף שלם מבחינה פיסית‪ ,‬שבו מתקיימת‬
‫הרמוניה טבעית‪ ,‬יכול לייצג את הקוסמוס‪ .‬הלה ראה בגוף הבריא והשלם גוף אידיאלי מבחינה‬
‫‪45‬‬
‫‪Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatments of People With Disabilities or Mental‬‬
‫‪Illness", (2005), 107- 114.‬‬
‫‪46‬‬
‫‪Bryan S. Turner, "The Body in Western Society: Social Theory and Its Perspectives," in Religion‬‬
‫‪and the Body, ed. Sarah Coakley, (Cambridge: Cambridge University Press, 1997), 15-42.‬‬
‫‪47‬‬
‫‪Andrew Louth, "The Body in Western Catholic Christianity," in Religion and the Body, (1997), 111‬‬‫‪129.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪Michael Camille, "The Image and the Self: Unwriting Late Medieval Bodies," in Framing Medieval‬‬
‫‪Bodies, eds. Sarah Kay and Miri Rubin, (Manchester and New York: Manchester University Press,‬‬
‫‪1994), 63-95.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪Caroline Wallker Bynum, The Resurrection of the Body in Western Christianity 200-1336, (New‬‬
‫‪York: Columbia University Press, 1995),34-36.‬‬
‫‪ 50‬המושגים הלטיניים הם תרגום של הטקסט המקורי שנכתב ביוונית‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫טבעית וקוסמית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬גוף שאין בו שלמות פיסית הינו גוף פגום שחסר את התכונות‬
‫הקוסמולוגיות‪ ,‬ולכן הוא חסר חשיבות‪ .‬בהבחנה זו נסללה למעשה הדרך לתפיסה השלילית‬
‫כלפי הגוף המוגבל והוא הועמד בכפיפות ובנחיתות לגוף הבריא והשלם‪ .‬עוד הוסיף אפלטון‪ ,‬כי‬
‫הגוף )לרבות הגוף הבריא( לא יכול להתקיים כיחידה נפרדת ועצמאית מהתבונה והוא תלוי‬
‫‪51‬‬
‫ומנווט על ידה‪ ,‬מה שמלמד‪ ,‬כי הגוף נחות יותר מהתבונה‪.‬‬
‫גם תלמידו של אפלטון‪ ,‬אריסטו )‪ ,(Aristotles, 384-322 B. C‬המשיך את הראייה‬
‫האפלטונית‪ ,‬לפיה גוף מוגבל או חולה פוגם בהרמוניה הטבעית והחברתית‪ .‬לדוגמה גרס אריסטו‪,‬‬
‫כי לשמיעה יש תפקיד חשוב‪ ,‬מכיוון שהיא מובילה להבנה וללמידה והופכת את האדם ליצור‬
‫תבוני‪ .‬היעדרה של השמיעה‪ ,‬כמו במקרה של חירשות‪ ,‬איננה מאפשרת לאדם להבין את הטבע‬
‫סביבו והחירש איננו בר דעת‪ 52.‬עמדות פילוסופיות אלו יצרו את ההפרדה בין הגוף השלם ובין‬
‫הגוף המוגבל‪ ,‬והציגה את הגוף המוגבל כסטייה מהטבע‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬העובדה כי כל גוף אנושי כפוף‬
‫לכוחות התבונה או הנפש‪ ,‬העמידה את הגוף בראייה שלילית מלכתחילה והעמיקה את היחס‬
‫השלילי כלפי הגוף הפגום‪.‬‬
‫התפיסה הקוסמולוגית של הגוף האידיאלי ושלילתו של הגוף המוגבל השתרשה גם‬
‫בחשיבתם של אבות הכנסייה‪ .‬כך למשל‪ ,‬אוריגינס )‪ Origenes,185-254‬טען כי בבריאה האלוהית‬
‫נברא גוף כפול‪ :‬גוף רוחני‪ ,‬טהור‪ ,‬שהיה גוף זקוף‪ ,‬חסון ובריא‪ ,‬אך אחרי החטא הקדמון נוצר גם‬
‫גוף ארצי‪ ,‬שאיננו מושלם ומסמל את התכונות השליליות באדם‪ .‬בעטיו של גוף לא מושלם זה‪,‬‬
‫נוצרו ההבדלים בין המינים‪ .‬אוגוסטינוס מהיפו )‪ ,(Augustinus of Hippo, 354-430‬שהיה אחד‬
‫מאבות הכנסייה החשובים והמשפיעים בתיאולוגיה הנוצרית‪ ,‬הציג עמדה שלילית ביותר כלפי‬
‫הגוף בחיבורו האוטוביוגרפי הוידויים‪ .‬לדידו‪ ,‬הגוף הינו סמל לתאוות המיניות ולדחפים הבלתי‬
‫נשלטים המרחיקים את האדם מאהבת האל האמיתית‪ .‬האדם המבקש להתקרב לאל‪ ,‬נמדד‬
‫בפנימיותו הרוחנית ולא בחיצוניותו ועליו להתמסר לאהבת האל ולא לתשוקת הבשר‪ ,‬מאבק‬
‫שאפיין את אוגוסטינוס עצמו‪ 53.‬ברם‪ ,‬בכתביו המאוחרים יותר‪ ,‬הוצגה עמדה שונה‪ :‬בחיבורו "‬
‫עיר האלוהים כנגד הפאגנים" )‪ (De Civitate Dei contra Paganos‬מיתן אוגוסטינוס את עמדתו‬
‫השלילית כלפי הגוף וגרס‪ ,‬כי אין לשלול לחלוטין את תיפקודיו‪ .‬לדידו‪ ,‬בעזרת חמשת החושים‬
‫יכול האדם להלל את הטבע האלוהי‪ ,‬זאת בתנאי שכל תפקודי הגוף תקינים‪ .‬אם הגוף מוגבל‬
‫באחד מחושיו ואינו שלם‪ ,‬אזי הוא מפסיק למלא אחר ייעודו‪ 54.‬אוגוסטינוס אף קיבל את עמדתו‬
‫של אריסטו בדבר חשיבות השמיעה וטען‪ ,‬כי אנשים הלוקים בחירשות אינם יכולים לתרום בידע‪,‬‬
‫משום שאינם יכולים ללמוד דבר‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הוא טען‪ ,‬כי החירשים אינם יכולים להידרש‬
‫לאמונה הנוצרית ולהבין את עיקרי הבשורה‪ 55.‬מכאן אנו למדים כי גם בעיניו‪ ,‬ייצג הגוף המוגבל‬
‫‪51‬‬
‫‪Plato, Timaeus, trans., With Introduction, Donald J. Zeyl, (Indianapolis: Hackett, 2000), 24-26.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Andrew Louth, "The Body in Western Catholic Christianity", in Religion and the Body ,ed. Sarah‬‬
‫‪Coakley, (1997), 111- 129.‬‬
‫‪52‬‬
‫‪Hubert C. Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatment of People With Disabilities or‬‬
‫‪Mental Illness," in The Social Science Journal, 42, (2005), 107- 114.‬‬
‫‪ 53‬אוגוסטינוס‪ ,‬וידויים‪ ,‬בתרגום אביעד קליינברג‪ ) ,‬תל אביב‪ :‬ידיעות אחרונות ‪ ,‬ספרי חמד‪ .83 ,(2009 ,‬כמו כן ראו‪:‬‬
‫‪Peter Brown, The Body and Society: Men, Women and Sexual Renunciation in Early Christianity,‬‬
‫‪(London: Faber and Faber Books, 1988), 34-36.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪Saint Augustine of Hippo, The City of God Against the Pagans, ed. by R.W. Dyson, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 1998), 56-57.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatment of People With Disabilities or Mental‬‬
‫‪Illness", in The Social Science Journal, 42, (2005), 107- 114.‬‬
‫‪20‬‬
‫יסודות שלילים‪ .‬עמדה זו התקבלה מאוחר יותר ע"י התיאולוגים הנוצרים‪ ,‬שראו את הגוף‬
‫הארצי‪ ,‬וביתר שאת‪ ,‬את הגוף המוגבל בצורה שלילית‪.‬‬
‫ההבחנה הדואליסטית בין גוף בריא לגוף מוגבל והעמקת התכונות השליליות כלפי הגוף‬
‫המוגבל נמשכה לאורך כל ימי הביניים‪ .‬הבחנה זו הולידה תהליך מתמשך של תיוג וקטלוג הגוף‬
‫האנושי לפי פרמטרים של גיל‪ ,‬בריאות‪ ,‬מין‪ ,‬טוהרה וטומאה‪ .‬במקביל גם התפתחה ראייה‬
‫סטיגמתית כלפי הגוף הפגום‪ .‬תפיסות אלו הכתיבו למעשה את יחסן של המערכות החברתיות‬
‫השונות בימי הביניים באירופה ובאנגליה‪ ,‬ובראש ובראשונה‪ ,‬של המוסדות הדתיים כלפי אלו‬
‫שתויגו כפגומים‪ ,‬חולים ושונים‪ .‬בתהליך הדרגתי ומתמשך הוצאו הנכים והמוגבלים מהמרחב‬
‫‪56‬‬
‫החברתי‪.‬‬
‫התיאולוגים הנוצרים במאה השתים‪-‬עשרה אימצו את הגישה הקוסמולוגית של אפלטון‬
‫והאדירו את חשיבותו של הגוף האידיאלי על פני הגוף המוגבל‪ 57.‬עמדה דואליסטית זו חוזקה ע"י‬
‫הענקת דימויים מטפוריים שהיללו מחד את הגוף האידיאלי ושללו מאידך את הגוף הלא מושלם‪,‬‬
‫דבר שתרם לעמדה השלילית כלפי הנכות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬התיאולוג האנגלי ג'ון מסלסבורי ) ‪John of‬‬
‫‪ (Salisbury, 1120-1180‬ראה בגוף האנושי סמל להיררכיה החברתית והפוליטית‪ .‬מטפורה זו‬
‫נלקחה מעולם הדימויים של הפילוסופיה הפוליטית היוונית ונמצאה גם בכתביהם של אריסטו‬
‫ופלוטרכוס )‪ .(Plutarch, 46-120‬על פי דימוי זה‪ ,‬מקומם הטבעי של איברי הגוף משמעותי ביותר‪:‬‬
‫הראש הוא השולט על הגוף ומסמל את המלך או הנסיך בעוד שהזרועות והידיים מסמלות את‬
‫ה‪ ,officia -‬החיילים או הלוחמים‪ .‬הרגליים‪ ,‬התומכות במבנה הגופני‪ ,‬מסמלות את מעמד‬
‫האיכרים התומך בכל המבנה החברתי‪ .‬במודל זה לא נכללה הכמורה‪ ,‬שכן לפי ג'ון מסלסבורי‬
‫מצויה הכמורה בקהילה נפרדת השייכת ל"עיר האלוהים"‪ ,‬בעוד שההיררכיה החברתית‪-‬פוליטית‬
‫שייכת ל"עיר הארצית"‪ 58.‬לפיכך‪ ,‬כל איבר בגוף חייב להימצא במקומו הטבעי ולמלא אחר‬
‫התפקיד שהועיד לו הטבע‪ .‬אם יחליפו האיברים את תפקידם ומקומם‪ ,‬תופר ההרמוניה הגופנית‪.‬‬
‫על פי דימוי זה כל מעמד חברתי חייב להיות במקומו הטבעי‪ ,‬משום שרק כך תתקיים ההרמוניה‬
‫הפוליטית והחברתית‪ 59.‬יש לציין‪ ,‬כי תפיסה זו הפכה לתפיסה מרכזית לאורך ימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‪ ,‬וקבעה כי כל גילוי של נכות נתפס כסטייה מהנורמה הטבעית והחברתית‪-‬‬
‫פוליטית‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬התייחס ג'ון מסלסבורי בצורה מעוותת כלפי הנכות וזלזל בה‪ .‬האילמות‬
‫למשל‪ ,‬גילמה עבורו מגבלה גופנית בזויה‪ ,‬כיוון שהידיים מחליפות את תפקיד הפה במלאכת‬
‫הדיבור‪ 60.‬וכך‪ ,‬סימל הגוף הנכה רפובליקה מעוותת‪ ,‬חסרת סדר וארגון המאיימת על הסדר‬
‫החברתי‪-‬פוליטי‪ 61.‬חוסר ההרמוניה הגופנית בגוף הנכה משקף את האנדרלמוסיה הפוליטית‬
‫‪56‬‬
‫‪Roberta Gilchrist "Medieval Bodies in the Material World: Gender, Stigma and the Body, " in‬‬
‫‪Framing Medieval Bodies, eds. Sarah Kay and Miri Rubin, (Manchester and New York: Manchester‬‬
‫‪University Press, 1994), 43- 62.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪Michael Camille, "The Image and the Self: Unwriting Late Medieval Bodies", in Framing Medieval‬‬
‫‪Bodies, eds. Sarah Kay and Miri Rubin, (1994), 63-95.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪Quentin Taylor, "John of Salisbury, The Policraticus and Political Thought", in Humanitas, vol XIX,‬‬
‫‪(1), (2006), 133-157.‬‬
‫‪59‬‬
‫‪John of Salisbury, Policraticus: of the Frivolities of Courtiers and Footprints of Philosophers, trans‬‬
‫‪and ed. by Cary J. Nederman, (New York: Cambridge University Press, 1990), 79- 85.‬‬
‫‪60‬‬
‫‪Michael Wilks , The World of John of Salisbury, (Oxford: Blackwell, 1984), 13-16.‬‬
‫‪61‬‬
‫‪John of Salisbury, Policraticus, (1990), 79- 85.‬‬
‫‪21‬‬
‫והחברתית‪ 62.‬מהנאמר לעיל‪ ,‬ניתן להסיק‪ ,‬כי בעיני ג'ון מסלסבורי הנכות נתפסה כתופעה פגומה‬
‫שיש להוקיעה‪.‬‬
‫מודל הגוף הפוליטי התקבל על דעתם של הקנוניסטים הימי‪-‬ביניימיים במאה השלוש‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬הקנוניסט האיטלקי‪ ,‬הוסטיאנסיס )‪ (Hostiensis 1200-1271‬טען כי הגוף האנושי מסמל‬
‫גם את גופה של החברה הנוצרית המיוצגת ע"י המבנה ההיררכי של הכנסייה‪ .‬על כן‪ ,‬הלה הדגיש‬
‫כי גוף המאמינים הנוצרי חייב להיות גוף שלם מבחינה פיסית‪ ,‬ורק גוף מושלם יוכל להתקרב‬
‫לאידיאל של גופו של ישו‪ ,‬מה שלא ניתן להכיל על הגוף הנכה‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫במקביל‪ ,‬החל מהמאה השתים‪-‬עשרה ואילך התפתח באירופה פולחן ה‪Corpus Christi-‬‬
‫)גופו של ישו( שהשפיע על תפיסת הגוף בעיני התיאולוגיה הנוצרית ובעיני החברה הנוצרית‪ .‬פולחן‬
‫הקורפוס כריסטי הינו פולחן שהעלה את חשיבות התגשמות האל בבשר‪ ,‬סבלו עבור האנושות‬
‫ותחייתו המחודשת‪.‬הפולחן לווה בטקסיות ובחגיגות סביב סקרמנט האווכריסטיה )‪.(Eucharistia‬‬
‫פולחן זה קיבל תהודות דתיות ותרבותיות רבות ברחבי אירופה‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫חשיבות פולחן זה לענייננו‬
‫נובעת מעצם העובדה‪ ,‬כי כבר במאות השלוש‪-‬עשרה והארבע‪-‬עשרה שילב הקורפוס כריסטי בין‬
‫התכונות הפיסיות של ישו לבין תכונותיו האלוהיות הקוסמיות שלוו באמצעים ויזואליים עבור‬
‫הקהל שהשתתף בחגיגות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬ההתמסרות לגופו של ישו כאל שהתגשם בבשר הושפעה‬
‫מההיבטים הפיסיים של גופו‪ ,‬ולכן קיבל הגוף האנושי משמעות חיובית‪ .‬מצד שני‪ ,‬העלה הפולחן‬
‫גם את המתח בין הגוף האנושי לגוף האלוהי ויצר היררכיה ברורה שהעמידה את הגוף הפיסי‬
‫בצורה נחותה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬ההכרה כי גופו של ישו הינו גוף אידיאלי רק חיזקה מנגד את השליליות‬
‫של הגוף הפגום ולראייה‪ ,‬במסגרת הפולחן עודדו מוסדות הכנסייה את תהליך הריפוי הניסי‪ ,‬דבר‬
‫‪65‬‬
‫שמעיד על הראייה השלילית של הגוף הפגום והרצון לשנותו‪.‬‬
‫תפיסת הנצרות כלפי הגוף האנושי ובפרט כלפי הגוף המוגבל הושפעה גם מהדיון‬
‫התיאורטי בסוגיית היחס שבין גוף ונפש‪ .‬כאמור‪ ,‬כבר בעת העתיקה התפתחה התפיסה שהאדם‬
‫מורכב משתי ישויות‪ :‬גוף ונפש שביניהן מתקיימת השפעה הדדית‪ .‬אפלטון טען‪ ,‬כי בין הגוף לנפש‬
‫קיימת היררכיה ברורה‪ ,‬לפיה הנפש עליונה על הגוף וקיים הבדל ברור בין שתי היסודות הקיימים‬
‫באדם‪ .‬בעוד שהנפש היא מקור התודעה וההבנה‪ ,‬בעלת זכויות ואלמותית‪ ,‬הגוף נחשב כמקור‬
‫החומר‪ ,‬מנוון ובן מוות‪ .‬לכן‪ ,‬קבע אפלטון‪ ,‬כי האדם הפילוסוף חייב להימנע מעונג הגוף או‬
‫ממכאוביו ולאפשר לנפש ולתבונה להשתחרר מהכוח המשחית של הגוף‪ 66.‬בתפיסה זו החזיקו גם‬
‫הפילוסופים הניאפלטוניים שפעלו במאות הרביעית והחמישית לספירה במרחב של האימפריה‬
‫הרומית המערבית‪ .‬פילוסופים אלו קיבלו את הרעיון שהנפש נעלה על הגוף וכי הגוף הוא מכשול‬
‫לנפש‪ .‬לנפש יש קיום עצמאי לפי חוקי הטבע‪ ,‬בניגוד מוחלט לגוף שקיומו תלוי בנפש‪ 67.‬לכן ניתן‬
‫לומר‪ ,‬כי העמדה הפילוסופית הקלאסית ראתה בגוף יסוד שלילי באדם‪ ,‬והגוף כשלעצמו נחות‬
‫מהנפש‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪Camille, "The Image and the Self: Unwriting Late Medieval Bodies", in Framing Medieval Bodies,‬‬
‫‪eds. Sarah Kay and Miri Rubin, (1994), 63-95.‬‬
‫‪64‬‬
‫‪Miri Rubin, Corpus Christi the Eucharist in Late Medieval Culture, (Cambridge: Cambridge‬‬
‫‪University Press, 1991), 32-35.‬‬
‫‪65‬‬
‫‪Andrew Louth, "The Body in Western Catholic Christianity", in Religion and the Body, ed. Sarah‬‬
‫‪Coakley, (1997), 111-129.‬‬
‫‪66‬‬
‫‪Robert Garland, The Eye of the Beholder: Deformity and Disability in the Graeco- Roman World,‬‬
‫‪(London: Duckworth , 1995), 15- 17.‬‬
‫‪67‬‬
‫‪Margaret Ruth Miles, Augustine on The Body, (Ann Arbor: Scholars Press, 1979), 4.‬‬
‫‪63‬‬
‫‪22‬‬
‫העמדה כי הנפש נשגבה על הגוף‪ ,‬התקבלה גם בעיניו של אוגוסטינוס‪ ,‬והנציחה את‬
‫עמדותיו השליליות על הגוף‪ .‬לדידו‪ ,‬בין הגוף לנפש מתקיים מאבק בלתי פוסק המהווה את‬
‫המאבק בין החומר לרוח‪ .‬כאמור‪ ,‬בעיניו הגוף מסמל את הרע החומרי שבעטיו התרחק האדם‬
‫מהאל‪ .‬על מנת להתקרב לאל‪ ,‬על בני האדם לשים את מבטחם בנפש שבעזרתה ניתן להגיע לעולם‬
‫הרוח השמימי‪ .‬על האדם לבקש את חסד האל‪ ,‬כדי שיעזור לו לשלוט בגופו היוצר מעמסה כבדה‬
‫על הנפש ומוריד אותה לתחתיות‪ 68.‬אוגוסטינוס אף גרס‪ ,‬כי ההופעה החיצונית של האדם נראתה‬
‫פחות חשובה מאשר פנימיותו ועל כן היא חסרת חשיבות‪ .‬כפועל יוצא מכך‪ ,‬היחס לחיצוניות‬
‫הגופנית היה בהכרח יחס שלילי‪ ,‬יסוד שהשפיע על התפיסה השלילית כלפי הגוף הן בעיני‬
‫הפילוסופיה העתיקה והן בעיניו של אוגוסטינוס‪.‬‬
‫התפיסה הדואליסטית בסוגית הגוף והנפש התפתחה במהלך ימי הביניים הודות לתרגום‬
‫הטקסטים הרפואיים במאה השתים‪-‬עשרה ללטינית‪ .‬חיבורים אלו קיבלו חשיבות מרובה גם‬
‫במאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬עשרה‪ .‬ההוגים השונים נתנו לגוף ולנפש משמעויות פיזיולוגיות ואף‬
‫סמליות‪ .‬במאה השתים‪-‬עשרה נשמעו עמדות תיאולוגיות שהמשיכו להחזיק בתפיסה כי הגוף‬
‫והנפש הן יחידות נפרדות‪ .‬הוגים שונים ראו בגוף כלא של הנפש ממנו היא עתידה להשתחרר‬
‫בעולם הבא‪ 69.‬ברם‪ ,‬במאה השתים‪ -‬עשרה התפתחה התפיסה‪ ,‬כי בין הגוף והנפש קיימת השפעה‬
‫הדדית והם אינם יכולים להתקיים בנפרד‪ .‬כך למשל‪ ,‬תופעות נפשיות כמו כעס ודיכאון נתפסו לא‬
‫אחת כמשפיעות ומשקפות את המצב הגופני‪ .‬באותה מידה‪ ,‬קיום משטר גופני קפדני נתפס‬
‫כמשפיע על הנפש ולכן בהשוואה לעמדות הפילוסופיות העתיקות ולעמדתו של אוגוסטינוס‪ ,‬טענו‬
‫התיאולוגים בתקופה זו‪ ,‬כי חיצוניותו של האדם משקפת את פנימיותו ולהיפך‪ .‬לכן יש לשער‪ ,‬כי‬
‫חיצוניות גופנית פגומה‪ ,‬כמו נכות‪ ,‬עלולה להעיד על אופי שלילי ועל נפש רעה‪ ,‬מה שבהכרח תופס‬
‫את הנכות הפיסית באור מעוות וכהתגלמות פגומה של הנפש‪ 70.‬אולם‪ ,‬בהמשך לעמדות‬
‫הפילוסופיות הקלאסיות‪ ,‬קיבלה התיאולוגיה הנוצרית בימי הביניים המאוחרים את התפיסה‬
‫ההיררכית שהנפש נעלה על הגוף‪ ,‬כשם שהרוח נעלה על החומר‪ 71.‬עמדות אלו אפיינו את הדיון‬
‫התיאולוגי והפילוסופי‪-‬סכולאסטי במאה השלוש‪-‬עשרה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬המשכיל הדומיניקני אלברטוס‬
‫מאגנוס )‪ ,(Albertus Magnus, 1206-1280‬טען שלהופעתו החיצונית של האדם יכולה להיות‬
‫השפעה על אישיותו‪ ,‬אך לא הייתה זו בהכרח קביעה אבסולוטית‪ .‬עוד הוסיף‪ ,‬כי לאדם יש יכולת‬
‫להיאבק ולהתגבר על ההשפעות השליליות הנובעות מהפגמים הפיסיים‪ ,‬ע"י הנפש שמניעה את‬
‫הגוף לנתיבים חיוביים יותר‪ .‬עם זאת‪ ,‬אלברטוס מגנוס הזהיר וגרס‪ ,‬כי הגוף המושחת עלול לגרום‬
‫להשחתת הנפש‪ :‬כשם שלנפש יש השפעה מטיבה על הגוף המושחת ויכולת להוליכו בנתיבים‬
‫חיוביים‪ ,‬כך עלול הגוף המושחת להוביל את הנפש לדרכים רעות‪ 72.‬לפיכך גוף נכה או גוף מכוער‬
‫מלמד על אופיו ונפשו השליליים של האדם‪ ,‬וגוף מושחת מעיד על מידותיו הרעות של האדם ועל‬
‫נפשו הפגומה‪ .‬רעיונות דומים אנו מוצאים גם בחשיבתו של תלמידו‪ ,‬תומס אקווינס‬
‫)‪ .(Thomas Aquinas,1225-1274‬אקווינס טען בספרו ‪ ,Summa Theologica‬כי הנפש עליונה‬
‫על הגוף בהיררכיה הטבעית ומקור ידיעת האמת‪ .‬בניגוד לעמדות של הפילוסופיה העתיקה‬
‫ולעמדותיו של אוגוסטינוס‪ ,‬טען תומס אקווינס‪ ,‬כי הנפש תלויה בקיומו של הגוף וזקוקה למנגנון‬
‫‪68‬‬
‫‪Ibid, 25.‬‬
‫‪Caroline Wallker Bynum, The Resurrection of the Body in Western Christianity 200-1336, (1995),‬‬
‫‪34-36.‬‬
‫‪ 70‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪ ) ,‬תל אביב ‪ :‬האוניברסיטה המשודרת‪ ,‬משרד הביטחון‪.64-66 ,(1996 ,‬‬
‫‪ 71‬שם‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 54.‬‬
‫‪69‬‬
‫‪23‬‬
‫התחושות הגופניות לצורך הבנת הטבע האלוהי‪ .‬על כן זקוקה הנפש לגוף הטרוגני ושלם עם‬
‫איברים בריאים‪ ,‬שבו לכל איבר יש תפקיד ברור‪ .‬מנגד‪ ,‬הגוף זקוק לנפש משום שהיא מגבילה את‬
‫הדחפים היצריים של האדם ומונעת מהאדם לחטוא‪ 73.‬בדומה לאלברטוס מגנוס‪ ,‬טען אקווינס‪ ,‬כי‬
‫גוף פגום מבחינה פיסית הינו גוף העלול להטעות את הנפש ולשקף עבורה מידות רעות ומושחתות‪.‬‬
‫רק כשהגוף שלם‪ ,‬יכולה הנפש לפעול בצורה מיטבית וראויה‪ .‬בכך למעשה הלה המשיך את‬
‫התפיסה האמביוולנטית כלפי הגוף לפיה אמנם הגוף חשוב ומשמעותי‪ ,‬אך חשיבותו תתמלא רק‬
‫כאשר יהיה זה גוף אידיאלי‪ ,‬שלם מבחינה פיסית‪ ,‬הממלא אחר צרכיה של הנפש‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫הוא שלל לחלוטין את קיומו של הגוף המוגבל‪ ,‬כיוון שאיננו מאפשר לאדם להבין בצורה שלמה‬
‫‪74‬‬
‫את הטבע ומטעה את הנפש‪.‬‬
‫תפיסת הגוף המוגבל כגוף מושחת בעל השפעות שליליות משקפת בהחלט את התפיסה‬
‫הנוצרית כלפי הנכות כתופעה פיסית וחברתית‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי בעטיין של עמדות אלו נתפסו נכים‬
‫לסוגיהם כאנשים מושחתים בעלי מידות רעות‪ .‬במאה החמש‪-‬עשרה התחזק הקשר בין הופעה‬
‫חיצונית לאופי האנושי‪ .‬בכתביו של התיאולוג הצרפתי גי מארשן )‪ (Guy Marchant‬שפעל בין‬
‫השנים ‪ ,1483-1506‬נשמעה הקריאה לאנשים‪ ,‬הבריאים בגופם‪ ,‬להיזהר מאנשים מוגבלים ובעלי‬
‫מום‪ ,‬כיוון שמצבם הגופני מעיד בהכרח על אופיים המושחת‪ .‬קריאה זו מלמדת על הדעה הקדומה‬
‫שהחזיקו התיאולוגים הנוצריים מפני הנכים‪ ,‬והאזהרה נגדם מעידה על היחס השלילי שנקטה‬
‫‪75‬‬
‫הנצרות כלפי הנכות‪.‬‬
‫עמדות דומות אנו מוצאים גם בטווח הארוך בהגות הפרוטסטנטית במאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫הפרוטסטנטיות נתנה חשיבות רבה לשלמות הגופנית כתנאי להבעה ראויה של התפילה הנעשית‬
‫באופן עצמאי‪ .‬גם בתפיסה זו ניתן לראות המשכיות בשליליותו של הגוף הנכה‪ .‬מרתין לותר‪,‬‬
‫)‪ ,(Martin Luther, 1483-1546‬מחולל הרפורמציה‪ ,‬הכיר בהנחה כי הנפש נעלה על הגוף‪ .‬לדידו‪,‬‬
‫רק בעזרת הנפש מגיע האדם להארה הרוחנית וליכולתו להביע בצורה נכונה את האמונה באל‪.‬‬
‫ההישענות על הגוף בלבד מביאה לחשיכה רוחנית‪ .‬בהמשך לרעיונות תיאולוגים ועממים ימי‪-‬‬
‫ביניימיים‪ ,‬גרס לותר כי גילויי הנכות הינם תוצאה של התערבות שטנית‪ ,‬המונעת מהאדם הנכה‬
‫להתקרב לאל ולאמונה הנכונה‪ .‬לכן‪ ,‬רק גוף שלם יהיה מסוגל להיאבק בשטן ולהתמודד בהצלחה‬
‫עם תכסיסיו‪ 76.‬ממשיכיו של לותר‪ ,‬אולדריך ציונגלי )‪ (Huldrych Zwingli, 1484-1531‬וז'אן‬
‫קאלווין )‪ ,(Jean Calvin, 1509-1564‬ראו את הגוף כיחידה אורגנית שלמה המסמלת את היחידה‬
‫הקהילתית ומהווה גם בבואה אלוהית‪.‬לפי ציוונגלי‪ ,‬בכדי להיות נוצרי טוב‪ ,‬האדם חייב לשמור על‬
‫חוסנו הגופני ועל שלמותו‪ .‬איבר חלש עלול לפגום בשלמותה של היחידה הקהילתית והכנסייתית‪.‬‬
‫באותה מידה טען קאלווין‪ ,‬כי רק גוף שלם החבור לנפש תורם ליושר המוסרי‪ 77.‬מן האמור לעיל‪,‬‬
‫ניתן להצביע על המשכיות בעמדות השליליות כלפי הגוף הנחות ביחס לנפש‪ ,‬ובמיוחד את היחס‬
‫השלילי של הפרוטסטנטים כלפי הגוף המוגבל‪ .‬לפי העמדה הפרוטסטנטית לא רק שהגוף המוגבל‬
‫מרחיק את האדם מהאל‪ ,‬אלא שהוא מסמל את שליטתו של השטן באדם‪ ,‬ובכך קישרו ההוגים‬
‫‪73‬‬
‫‪St. Thomas Aquinas, Summa Theologiae, trans. and ed. By Timothy McDermott, (London : Eyre‬‬
‫‪and Spottiswoode, 1989),117- 119.‬‬
‫‪74‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪75‬‬
‫‪Guy Marchant, Calendar and Compost of Shepherd, ed. G.C.Heslectine, (London: Kessinqer‬‬
‫‪Publishing , Peter Davies, 2003), 94-97.‬‬
‫‪76‬‬
‫‪David Tripp, "The Image of the Body in the Formative Phases of the Protestant Reformation", in‬‬
‫‪Religion and the Body, ed by. Sarah Coakley, (1997), 131- 151.‬‬
‫‪77‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪24‬‬
‫הפרוטסטנטים את הנכים לשטן וראו בהם יצורים שטניים‪ .‬יש כאן לדעתי הקצנה מסוימת‬
‫בעמדה הפרוטסטנטית כלפי הגוף הנכה‪.‬‬
‫חשיבות השלמות הגופנית והעמקת העמדה השלילית כלפי הגוף הנכה הופיעה גם בדיון‬
‫על תחיית המתים בעולם הבא‪ .‬הרעיון הימי‪-‬ביניימי של תחיית המתים באחרית הימים הינו רעיון‬
‫עתיק שראשיתו הן בתרבויות העתיקות והן בכתבי הקודש‪ .‬רעיונות אלו חדרו לנצרות כבר‬
‫מראשיתה‪ 78.‬בתחייה המחודשת של ישו‪ ,‬כפי שהיא מתוארת בברית החדשה‪ ,‬מתואר גופו של ישו‬
‫כגוף מושלם מבחינה פיסית ורוחנית שלא ידע שחיתות מוסרית או מינית ובעל מידות טובות‪.‬‬
‫מכיוון שגופו של ישו מסמל את גופה של החברה הנוצרית כולה‪ ,‬הרי שמבחינה אידיאלית חייבים‬
‫כל האנשים שיקומו לתחייה באחרית הימים להיות בעלי גוף מושלם‪ .‬על פי תפיסה זו הצורה‬
‫‪79‬‬
‫הפיסית אכן משפיעה על סיכויי המאמין הנוצרי להגיע לגן העדן ולזכות בתחייה מחודשת‪.‬‬
‫כבר בכתבי הקודש עולה כי גם גופם של הקדושים חייב להיות גוף אידיאלי‪ ,‬קרי גוף שלם‬
‫ולא מושחת‪ ,‬זאת מכיוון שהאל לא ירשה שגופם של הקדושים יהיה מושחת או פגום ) ‪corpus‬‬
‫‪ 80.(incorruptum‬מתפיסה בסיסית זו עולה‪ ,‬כי שלמות גופנית הינה תנאי ברור לתחיית המתים‬
‫בעולם הבא‪ .‬גוף מעוות או מוגבל הוא בהכרח גוף מושחת שאין לקבלו בגן העדן‪ ,‬מכיוון שישו‬
‫איננו חפץ בו בעולם הבא‪ .‬מכאן‪ ,‬עולה הראייה השלילית של הגוף המוגבל גם בעולם הזה‪.‬‬
‫תפיסה זו הופיעה גם בחיי הקדושים‪ ,‬טקסטים הגיוגראפים שחוברו במהלך המאות השמינית‪-‬‬
‫תשיעית לספירה‪ .‬בחיבורים אלו נעשתה הבחנה ברורה בין קבוצת הנבחרים ה‪ ,electos -‬הנכנסים‬
‫לגן העדן והקמים לתחייה‪ ,‬לבין האנשים הרגילים‪ .‬ה‪ electos -‬זוהו בעיקר כמלאכים או קדושים‬
‫‪81‬‬
‫שיזכו לתחייה מחודשת בגן העדן לצידו של ישו‪ .‬כמו המשיח‪ ,‬הם יהיו בעלי גוף בריא ומושלם‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬גם אם האנשים הרגילים יקומו לתחייה באחרית הימים‪ ,‬הרי שעל המוגבלים שבתוכם‬
‫תיאסר באופן מוחלט הכניסה המחודשת לגן העדן‪ .‬כך למשל‪ ,‬לפי "חיי הקדושים" לא יתקבלו לגן‬
‫העדן לא פיסחים ולא עיוורים‪ .‬רעיון זה תואם גם טקסט אחר מהמאה העשירית לפיו המלאכים‬
‫‪82‬‬
‫שיהיו בגן העדן יתאפיינו בשלמות פיסית‪.‬‬
‫מתיאורים אלו ניתן להסיק‪ ,‬שבעולם הבא כל היצורים האנושיים שיזכו להיכנס לגן העדן‬
‫יאופיינו בבריאות גופנית שבהכרח מייצגת גם שלמות מוסרית החפה משחיתות‪ .‬מאידיאל זה‬
‫עולה גם שנכים ומוגבלים נתפסו כאנטיתזה לאידיאל הנוצרי באחרית הימים‪ ,‬ולכן על פי הברית‬
‫החדשה והספרות ההגיוגראפית מראשית ימי הביניים‪ ,‬נשללה מהם זכות הכניסה למלכות שמיים‬
‫או לתחייה מחודשת‪ .‬הגוף הנכה מסמל בהכרח מידות רעות ומושחתות‪ ,‬ועל כן נידון לכליה‬
‫ויימצא באחרית הימים מחוץ לגופה של החברה הנוצרית האידיאלית‪ .‬ייתכן מאוד שתפיסה זו‬
‫השפיעה גם על תהליך הדחייה של קבוצות נכים בעיני המוסדות הכנסייתיים והקהילתיים‬
‫והפיכתם של נכים לקבוצות שוליים בחברה‪.‬‬
‫אולם יש לציין‪ ,‬כי לא הייתה זו עמדה אחידה ורציפה לאורך זמן‪ .‬כבר בכתבי אבות‬
‫הכנסייה נטען‪ ,‬כי כל היצורים הארציים קרי‪ ,‬אנשים בעלי גוף בריא ובעלי מום כאחד‪ ,‬יכללו‬
‫ברעיון התחייה המחודשת‪ ,‬מה שמלמד שוב על העמדה הדואליסטית של הנצרות כלפי הגוף‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬טענו אבות הכנסייה כי הגוף הארצי של בעלי המום בעולם הזה יעבור טרנספורמציה‬
‫‪78‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 54.‬‬
‫‪Bynum, The Resurrection of the Body in Western Christianity 200-1336, (1995).11-13.‬‬
‫‪80‬‬
‫‪Ibid, 15.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪Thomas Head, Hagiography and the Cult of Saints: The Diocese of Orléans 800-1200, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 1990), 11- 14. .‬‬
‫‪82‬‬
‫‪Bynum, The Resurrection of the Body in Western Christianity 200-1336, (1995), 37- 39.‬‬
‫‪79‬‬
‫‪25‬‬
‫חומרית ורוחנית בעולם הבא‪ .‬תהליך הטרנספורמציה יאפשר לבעלי הגוף הנכה להיות חלק‬
‫מקבוצת הנבחרים הקמה לתחייה‪.‬‬
‫כבר בימי אבות הכנסייה נידונה הסוגיה מי ראוי להיכנס לגן העדן ובאיזו צורה‪ .‬אוריגנס‬
‫טען‪ ,‬כי כל האנשים יקומו לתחייה באחרית הימים‪ ,‬אך גופם ישתנה‪ .‬לדידו‪ ,‬באחרית הימים יקום‬
‫לתחייה גוף רוחני ללא המאפיינים הפיסיים שהיו לאדם בעולם הזה‪ .‬הגוף יהיה באיכויות שונות‬
‫ובעל תכונות רוחניות שיתאימו לאיכויותיה של הנפש‪ ,‬כך שיהיה זה גוף אידיאלי שיירש מלכות‬
‫שמיים‪ .‬ברם‪ ,‬אוריגנס לא יכל לענות על השאלה כמה זמן תימשך הטרנספורמציה‪ ,‬אך הגוף‬
‫האנושי בהחלט ישתנה ויקבל את גופם המושלם של המלאכים‪ .‬לכן הוא טען‪ ,‬כי כל היצורים‬
‫האנושיים‪ ,‬לרבות בעלי המומים‪ ,‬יהיו זכאים להיכנס לגן העדן וישתייכו לקבוצת הנבחרים‪.‬‬
‫בתחיית המתים יאבד הגוף את התכונות הגופניות‪ ,‬יהיה ללא מין‪ ,‬יאבד את יכולת ההזדווגות ואת‬
‫יכולת הזיכרון ולמעשה יהפוך להיות גוף שמימי ומושלם‪ 83.‬עם זאת יש לציין‪ ,‬כי בועידת‬
‫קונסטנטינופול השנייה בשנת ‪ 553‬לספירה גונתה עמדה זו והתקבלה במקומה דעת אבות הכנסייה‬
‫של המערב הלטיני‪ ,‬הירונימוס ואוגוסטינוס‪ .‬בניגוד לאוריגנס‪ ,‬טען הירונימוס הקדוש ) ‪St.‬‬
‫‪ (Hieronymus, 347-420‬כי באחרית הימים יקומו לתחייה כל האנשים באותה צורה גופנית‬
‫שהייתה להם בעולם הזה‪ .‬לפי הירונימוס יישמרו ההבדלים המגדרים וההיררכיה הטבעית‬
‫והמעמדית בין הגבר לאישה‪ .‬אולם הירונימוס הקדוש גם טען‪ ,‬כי גם אם בעולם הזה הושחת גופו‬
‫של האדם‪ ,‬ובשל כך הפך האדם לבעל מום‪ ,‬יחלים הגוף בעולם הבא ותתקיים שלמות גופנית‬
‫ובתחיית המתים לא יידע הגוף מחלה או מום‪ .‬אוגוסטינוס הקדוש טען כי הן הגוף הפיסי והן הגוף‬
‫הרוחני יקומו לתחייה כגוף שלם‪ .‬כל בני האדם יקומו לתחייה‪ ,‬ולמבנה הגוף הארצי לא תהיה כל‬
‫משמעות באחרית הימים‪ .‬בעולם הבא יהיה הגוף הקם לתחייה גוף צעיר ובריא‪ ,‬בעל איברים‬
‫שלמים וכל העיוותים הגופנים מהם סבלו האנשים בעולם הזה יוסרו‪ 84.‬כך שלבעלי מום יש חלק‬
‫שווה בתחיית המתים ובכניסה לגן העדן‪ .‬הייסורים הגופניים מהם סבלו בעולם הזה ייעלמו‪ .‬בה‬
‫בעת‪ ,‬עצם ההדגשה כי הגוף הפיסי והרוחני יואחדו לגוף אחד בעל משמעויות רוחניות‪ ,‬מלמדת‬
‫עדיין על התפיסה השלילית של אבות הכנסייה לגבי תכונות גופניות פגומות‪ ,‬כמו מומים ועיוותים‬
‫גופניים‪ ,‬שחייבים לעבור שינוי בטרם ייכנסו לגן העדן‪ 85.‬אוגוסטינוס סייג את דבריו ואמר‪ ,‬כי‬
‫בדומה לפצעיו של ישו‪ ,‬גם הפצעים והצלקות של המרטירים‪ ,‬שסבלו למען האמונה‪ ,‬יישארו על‬
‫‪86‬‬
‫גופם גם בעולם הבא‪ ,‬כאות לאמונתם‪ .‬בכל מקרה לא ייחשבו המרטירים למעוותים‪.‬‬
‫עמדה דומה לעמדותיהם של הירונימוס ואוגוסטינוס נשמעה ע"י האפיפיור גרגוריוס‬
‫הגדול )‪ .(Gregorius Magnus, 540-604‬הלה גרס‪ ,‬כי הגוף בתחיית המתים יהיה דומה בצורתו‬
‫הארצית והפיסית לגוף שהיה בעולם הזה‪ ,‬אך מבחינה רוחנית הוא ייחשב לגוף שלם‪ .‬הווי אומר‪,‬‬
‫כי גם אם יישמרו המומים הגופנים בצורתם החיצונית של האדם הקם לתחייה‪ ,‬הם יהיו חסרי‬
‫חשיבות מבחינה רוחנית‪ 87.‬לפי עמדות אלו ניתן לומר‪ ,‬שגם אם בעולם הזה נחשבו אנשים‬
‫מסוימים למעוותים‪ ,‬נכים או מפלצות אנוש‪ ,‬יהיה להם גוף שלם ונעלה מבחינה רוחנית‪ .‬בעלי‬
‫המום ישנו את מהותם השלילית ויקבלו משמעות רוחנית וחיובית כשאר בני האדם בעולם הבא‪,‬‬
‫ויהיו זכאים להיכנס לגן העדן‪ .‬לעומת עמדותיהם של אבות הכנסייה‪ ,‬טען הפילוסוף האירי יוחנן‬
‫‪83‬‬
‫‪Ibid, 64-66.‬‬
‫‪Margaret Ruth Miles, Augustine on The Body, (1979), 104-107.‬‬
‫‪ 85‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪.66 ,(1996) ,‬‬
‫‪86‬‬
‫‪Caroline Walker Bynum, The Resurrection of the Body in Western Christianity 200-1336 ,(1995),‬‬
‫‪69-70‬‬
‫‪87‬‬
‫‪Ibid, 71-73.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪26‬‬
‫סקוטוס אריגנה )‪ ,(John Scotus Erigena, 815-877‬כי יש להפריד לחלוטין בין הרוח לגוף גם‬
‫בתחיית המתים‪ .‬לדידו‪ ,‬רק הנפש לבדה תקום לתחייה בגן העדן‪ ,‬בעוד שהגוף הארצי המושחת‬
‫‪88‬‬
‫יעבור לגיהינום ויופרד מהנפש‪.‬‬
‫רעיון תחיית הגוף באחרית הימים המשיך להתפתח בכתבים התיאולוגים ובפילוסופיה‬
‫הסכולאסטית למן המאה השתים‪-‬עשרה ואילך‪ .‬לדוגמה בכתביו של הנזיר הבנדיקטיני אנסלם‬
‫מקנטרברי )‪ ,(St. Anselm of Canterbury, 1033-1109‬נטען כי הגוף שיקום לתחייה ויכנס לגן‬
‫העדן יהיה גוף שלם ללא כל קשר למצבו הגופני בעולם הזה‪ .‬התיאולוג פטרוס לומברדוס ) ‪Petrus‬‬
‫‪ ,(Lombardus, 1100-1160‬טען שגוף האדם יעבור שינוי מהותי בצורתו‪ .‬כך שכל העיוותים‬
‫הגופנים יוסרו ממנו בתחיית המתים כמו פסל שהושחת ועבר תיקון‪ 89.‬הוג מסן ויקטור ) ‪Hugh of‬‬
‫‪ (Saint-Victor, 1078-1141‬וריצ'רד מסן ויקטור )‪ ,(Richard of Saint- Victor, d.1173‬שני‬
‫תיאולוגים מרכזיים במאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬האמינו שהגוף הקם לתחייה יהיה אמנם זהה לגוף‬
‫הארצי בצורתו‪ ,‬אך יעבור שינוי רוחני וישוחרר ממוות‪ ,‬מחלות וממומים‪ .‬הנזיר הציסטרציאני‬
‫הרמן מרואן )‪ (Herman of Rouen‬שכתב בין ‪ 1170-1180‬הציג את תחיית המתים הרוחנית‬
‫כתחייה של הנפש בלבד‪ ,‬ולכן באופן טבעי תהיה הנפש נקייה משחיתות ומעיוותים‪ 90.‬זאת ועוד‪,‬‬
‫בתקופה זו התפתחה בכתבים התיאולוגים תפיסה שהעמידה את הנכים והמעוותים בצורה‬
‫אידיאליסטית‪ .‬לפי תפיסה זו‪ ,‬המום הגופני מרסן את התאוות הגופניות ובכך מונע מבעלי המום‬
‫לחטוא‪ ,‬מאפיין המעמיד אותם בראייה חיובית ביותר‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬ייסורי הגוף בעולם הזה היוו‬
‫דרך לכפרה ואמצעי להתקרב לישו שסבל והתייסר למען האנושות בעולם הבא‪ .‬לפי גישה זו הוצגו‬
‫בעלי מום או בעלי חולי גופני כאנשים שעתידים להיוושע בעולם הבא‪ .‬כמו המשיח הם סובלים‬
‫בעולם הזה למען האנושות ולכן הם הוצגו גם בצורה חיובית שהולידה מעשי צדקה וחסד כלפיהם‬
‫‪91‬‬
‫מצד החברה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בדומה לעמדה המקורית של כתבי הקודש‪ ,‬התפתחה בתיאולוגיה הנוצרית‬
‫במהלך ימי הביניים תפיסה אמביוולנטית כלפי הגוף האנושי‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הכירו אבות הכנסייה‬
‫והמלומדים הנוצרים בחשיבות קיומו של הגוף‪ ,‬שכן על אף חסרונותיו ומקומו הנחות ביחס‬
‫לתבונה או לנפש‪ ,‬יכול האדם בעזרת חמשת חושיו להעריך את הטבע סביבו‪ .‬הנצרות אף אימצה‬
‫את התפיסה האפלטונית שראתה בגוף "עולם קטן" המייצג את הקוסמוס‪" ,‬העולם הגדול"‪ ,‬ועל‬
‫כן ייחסה לגוף תכונות קוסמולוגיות‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬הכירה הנצרות גם בהפרדה הברורה בין הגוף‬
‫השלם מבחינה פיסת‪ ,‬שנחשב לגוף האידיאלי ובין הגוף המוגבל והפגום‪ .‬הפרדה זו יצרה תפיסה‬
‫שלילית ביותר כלפי הגוף המוגבל‪ ,‬שפוגע ביכולתו של האדם להבין את הטבע והיצירה האלוהית‪.‬‬
‫מגבלות גופניות שונות כמו חירשות ואילמות אף נתפסו כמגבלות שפוגעות בהבנת עיקרי האמונה‬
‫הנוצרית‪ .‬תפיסה זו העמידה גם סימני שאלה רבים ביכולת של הגוף הנכה להיכנס לגן העדן‬
‫ולעבור תחייה מחודשת‪ .‬למרות שחלק מההוגים טענו‪ ,‬כי נכים רשאים להיכנס לגן העדן אם יעברו‬
‫טרנספורמציה פיסית‪ ,‬נשתמרה בנצרות העמדה השלילית כלפי הגוף המוגבל‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 58.‬‬
‫‪Caroline Walker Bynum, The Resurrection of the Body in Western Christianity 200-1336, (1995),‬‬
‫‪84-86.‬‬
‫‪90‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪ 91‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪.66 ,(1996) ,‬‬
‫‪89‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ .III‬מושגי היופי והכיעור בתיאולוגיה הנוצרית בימי הביניים‬
‫ביטויים נוספים להתייחסות התיאולוגית המעוותת כלפי הגוף המוגבל אנו מוצאים גם‬
‫בהגדרות הנוצריות של מושגי היופי והכיעור‪ .‬בחלק זה אראה כיצד התיוג בין גוף יפה לגוף מכוער‬
‫תרם לתיוג השלילי של הגוף הנכה ומה היו השלכותיו שאלת קיומם של יצורים "מכוערים" לצד‬
‫היצורים "היפים" וה"נורמאליים" בחברה הנוצרית‪.‬‬
‫העמדות התיאולוגיות הנוצריות על מושגי היופי והכיעור הושפעו במידה רבה מהתפיסות‬
‫האסתטיות שרווחו בעולם היווני‪-‬רומי‪ .‬תפיסות אלו העניקו חשיבות רבה ליופי הגופני‪ ,‬כיוון‬
‫שהגוף נשא בחובו משמעויות רוחניות מעבר להיותו אובייקט חומרי‪ .‬על רקע זה עודדה התרבות‬
‫ההלניסטית את העיסוק בספורט‪ ,‬ובאומנות הפיסול הושם דגש על פרופורציות גופניות ליצירת‬
‫הגוף השלם והיפה‪ .‬יש לציין גם‪ ,‬כי החברות העתיקות‪ ,‬כמו החברה הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬היו חברות‬
‫לוחמות‪ ,‬ולכן ייחסו חשיבות רבה גם לחוזק הגופני שהתפתח במקביל לאידיאל היופי‪ .‬על כן גוף‬
‫שחרג מהאסתטיקה ונחשב לגוף חלש מבחינה פיסית נחשב לאנטיתזה ליופי הגופני המושלם‬
‫‪92‬‬
‫וסתר את הפרופורציה הטבעית‪.‬‬
‫הנצרות התפתחה במרחב ההלניסטי‪-‬רומי ולכן שאבה לתוכה חלק מערכים אסתטיים‬
‫אלו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כשם שתפיסתה הבסיסית של התיאולוגיה הנוצרית על הגוף הייתה אמביוולנטית‪,‬‬
‫כך גם ההתייחסות למושגי היופי והכיעור בימי הביניים אופיינו בעמדות אמביוולנטיות‪ .‬במהלך‬
‫ימי הביניים התפתחו שתי גישות תיאולוגיות מנוגדות שעסקו בסוגיית היופי והכיעור ובשאלת‬
‫קיומם הלגיטימי של יצורים מכוערים ומעוותים לצד היצורים בעלי היופי הגופני המושלם‪ .‬בעוד‬
‫גישה אחת ראתה בקיומם של היצורים המכוערים והמעוותים קיום אפשרי ולגיטימי ובכיעורם‬
‫ערך פונקציונאלי‪ ,‬הגישה השנייה הטילה ספק בקיומם הלגיטימי של המעוותים ועודדה את‬
‫הוקעתם‪ 93.‬גישות תיאולוגיות מנוגדות אלו העמיקו את העמדה הדואליסטית של התיאולוגיה‬
‫הנוצרית כלפי הגוף שנמשכה לאורך כל התקופה והנציחה בצורה עקבית את יחסה השלילי כלפי‬
‫הגוף הנכה‪ .‬דואליזם זה בא לידי ביטוי בולט בכתבים התיאולוגים שהופיעו בימי הביניים‪ ,‬כשחלק‬
‫מההוגים תמכו בגישה המקלה‪ ,‬שביקשה לשלב את הנכים בתוך החברה‪ ,‬על אף מהותם השלילית‬
‫וחלק אחר מההוגים תמכו בגישה המחמירה ושללו את אפשרויות השילוב של נכים ומעוותים‬
‫בחברה הנוצרית בשל אפיוניהם השליליים‪ .‬ניגוד זה מהווה לדעתי‪ ,‬גילוי נוסף להתפתחותה של‬
‫העמדה האמביוולנטית הנוצרית כלפי הנכות ובפרט היחס הדואליסטי כלפי נכים ומוגבלים‬
‫בחברה הימי‪ -‬ביניימית‪.‬‬
‫הגישה הראשונה היא גישתו של אוגוסטינוס הקדוש‪ ,‬כפי שהועלתה בחיבורו "הטבע‬
‫הטוב כנגד המנכיאסטים" )‪ (De natura boni contra Manichaeios‬משנת ‪ .405‬בהשפעת‬
‫המניכאיסטים‬
‫‪94‬‬
‫אימץ אוגוסטינוס את הקיום הדואליסטי של טוב ורע וייחס אותו גם ליופי‬
‫‪92‬‬
‫‪Robert Garland The Eye of the Beholder: Deformity and Disability in the Graeco-Roman World,‬‬
‫‪(1995), 60-63.‬‬
‫‪Henri-Jacques Stiker, A History of Disability, (Michigan: Ann Arbor, Michigan University Press,‬‬
‫‪1999), 32-34.‬‬
‫‪93‬‬
‫‪Peter Brown, The Body and Society: Men, Women and Sexual Renunciation in Early Christianity,‬‬
‫‪(1988), 32- 36.‬‬
‫‪ 94‬הכת המנכאיסטית הייתה כת דתית‪-‬פילוסופית שפעלה במהלך המאות השלישית‪ -‬חמישית‪ .‬כת זו האמינה בדואליזם בין טוב‬
‫ורע ובין ממלכת האור וממלכת החושך‪ .‬מראייה דואליסטית זו פיתח אוגוסטינוס את רעיון קיומם של יופי וכיעור‪ ,‬אולם לאחר‬
‫המרתו לנצרות בשנת ‪ 386‬לספירה הפך אוגוסטינוס לאחד ממבקריה החריפים של הכת‪ .‬את חיבורו ‪"De natura boni‬‬
‫‪ "contra manchaeios‬הוא הציג כחיבור פולמוסי נגד עיקרי הכת בגישה מול טוב ורע‪.‬‬
‫ראו ‪:‬‬
‫‪28‬‬
‫וכיעור‪ .‬אולם‪ ,‬בחיבור פולמוסי זה הוא פיתח עמדה מקורית באשר לתפקידם של היופי והכיעור‪.‬‬
‫לדידו‪ ,‬קיימת בטבע חלוקה בין טוב לרע‪ .‬הטוב מייצג את היפה‪ ,‬האסתטי והשפע ואילו הרע‬
‫מסמל את הכיעור‪ ,‬העיוות והמחסור‪ .‬היצורים בטבע מחולקים בהיררכיה טבעית לפיה הגוף היפה‬
‫והאסתטי נעלה על הגוף המכוער‪ .‬הגוף היפה הינו גוף מושלם המתקרב ליופי האלוהי ואילו הגוף‬
‫המכוער הוא גוף נחות‪ ,‬כיוון שתמיד יש להעדיף אסתטיקה ויופי על פני כיעור ועיוות‪ .‬באופן דומה‬
‫הוא טען שהגוף החייתי נחות מהגוף האנושי‪ ,‬משום שזה האחרון נברא בצלם האל וקרוב יותר‬
‫ליופי האלוהי‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬חלוקה זו מתקיימת גם בין בני האדם‪ ,‬כשהאנשים היפים יותר הם‬
‫בהכרח טובים ונעלים יותר מהאנשים המכוערים והרעים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בניגוד לעמדה‬
‫המניכאיסטית המקורית‪ ,‬גרס אוגוסטינוס כי יש לקבל את קיומו של הכיעור בטבע והוא מהווה‬
‫חלק מהבריאה האלוהית‪ .‬האל‪ ,‬המהווה את הטוב העליון )‪ (suum bonum‬יצר הן את הטוב‬
‫והיפה והן את הרע והמכוער ושני היסודות קיימים זה לצד זה‪ .‬קיומו של היצור המעוות והמכוער‬
‫הכרחי‪ ,‬שכן בכיעורו הוא מעצים את היצור היפה ואת יופייה של הבריאה האלוהית המושלמת‪.‬‬
‫גם החיות המכוערות הן חלק מהיצירה האלוהית והן מעידות על יופיין של החיות האצילות‪ ,‬כשם‬
‫שיצורים אנושיים מכוערים מעידים על יופיים של היצורים היפים‪ .‬מתוך הניגוד בין היופי‬
‫‪95‬‬
‫והכיעור צומח גם הצורך בשניהם והם אינם יכולים להתקיים אחד בלעדי השני‪.‬‬
‫בחיבור נוסף‪" ,‬עיר האלוהים כנגד הפאגאנים" נתן אוגוסטינוס דוגמאות ליצורים‬
‫אנושיים שאותם הוא הגדיר כמפלצות אנוש )‪ .(monstrosis apud nos hominum‬התייחסות זו‬
‫היא למעשה ההתייחסות הקרובה ביותר לקטגוריה של יצורים מעוותים או אף לנכויות‬
‫שאוגוסטינוס הכיר‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הוא טען כי בטבע קיימים מספר אנשים עם פגיעות גוף שונות כגון‪:‬‬
‫אנשים שיש להם עין אחת במצח‪ ,‬אנשים שיש להם כפות רגלים המופנות לאחור‪ ,‬אנדרוגנים‬
‫)אנשים בעלי חזה זכרי מימין ונקבי משמאל(‪ ,‬נמוכי קומה‪ ,‬אנשים חסרי פה ובעלי יותר מחמש‬
‫אצבעות בכפות הידיים והרגלים‪ .‬אוגוסטינוס תיאר אותם כמפלצות המסמלות את הכיעור‪ ,‬אולם‬
‫בהמשך ל‪ ,natura boni -‬הוא גרס שוב כי כולם כאחד הם יצורים אנושיים‪ ,‬צאצאיו של האדם‬
‫הראשון שנבראו בצלם האל‪ ,‬למרות שיצורים מעוותים אלו מהווים סטייה מהנורמה האנושית‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫הלה שב וקבע‪ ,‬כי אין זכות לגנות את קיומם של המפלצות‪ ,‬כיוון שהם שייכים לסדר האלוהי‪.‬‬
‫מתוך עמדה זו ניתן להסיק כי בעיני אוגוסטינוס‪ ,‬נתפס הנכה כיצור מכוער ומפלצתי‪ ,‬אך‬
‫קיומו לגיטימי כיוון שנברא בצלם האל ושייך לבריאה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬יש לכיעור תפקיד חיובי ביותר‬
‫בחברה הנוצרית‪ :‬לא רק שכיעורו של הנכה מעצים את יופיים של היצורים ה"נורמאליים"‪ ,‬אלא‬
‫שהכיעור מעיד גם על סוג של אשמה או חטא שמהם חייבים האנשים בעלי הגוף ה"נורמאלי"‬
‫והיפה להיזהר‪.‬‬
‫במהלך ימי הביניים נשמעו עמדות תיאולוגיות שתמכו בעמדתו של אוגוסטינוס וראו‬
‫בחיוב את קיומם הלגיטימי של היצורים המכוערים‪ .‬אחת העמדות המוקדמות שתמכה בגישת‬
‫אוגוסטינוס היא עמדתו של התיאולוג האירי יוחנן סקוטוס ארגנה‪ ,‬בן המאה התשיעית‪ .‬ארגנה‬
‫טען כי הכיעור הוא חלק מהטבע היפה וכי קיים סיכוי שהיצור המכוער יהפוך ליפה‪ ,‬אם יבוא‬
‫במגע עם היפה והטוב‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬המעוותים ובעלי המום יוכלו להיחשב לחלק מהכלל היפה‪,‬‬
‫‪.Nicholas J. Baker-Brain, Manchaeism: An Ancient Faith Rediscovered, (London and New York: T‬‬
‫‪and T Clark, 2011), 23-26.‬‬
‫‪95‬‬
‫‪Kam-Lun Edwin Lee, Augustine , Manichaeism and the Good Nature, (New York and Washington‬‬
‫‪D.C. Peter Lang, 1999), 29- 30, 49- 54.‬‬
‫‪96‬‬
‫‪St. Augustine, The City of God Against the Pagans, ed. R. W. Dyson , Book XVI , VIII, (1998) ,43.‬‬
‫‪29‬‬
‫ואף להפוך בעצמם ליצורים יפים אם ישתלבו בטבע ובחברה‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי מעמדה זו ומעמדות‬
‫דומות אחרות התפתחה למעשה החשיבה‪ ,‬כי המעוותים עשויים לקבל את התכונות הטובות של‬
‫היצורים היפים‪ ,‬אם יבואו איתם במגע וישתלבו בסדר הטבעי היפה‪ ,‬הם יהפכו בעצמם ליפים‬
‫באופן טוטאלי‪ 97.‬דעות נוספות שתמכו בגישה האוגוסטונית השמיעו ההוגים ברנרד הקדוש‬
‫)‪ (St. Bernard,1090-1153‬מהמאה השתים‪-‬עשרה ותומס מפרואדמון )‪(Thomas of Froidmont‬‬
‫בראשית המאה השלוש‪-‬עשרה‪ .‬בפירושו "לשיר השירים" העלה ברנרד הקדוש את חשיבות היופי‬
‫הפנימי‪ .‬הרעיה השחורה כעורה בחיצוניותה‪ ,‬אך יש לה יופי רוחני פנימי שיכול להתגשם גם‬
‫באדם‪ .‬תומס מפרואדמון טען‪ ,‬כי האל לא דורש גוף יפה ומכובד‪ ,‬אלא נפש טהורה‪ .‬על כן הגוף‬
‫והנפש הם יסודות שונים ומופרדים‪ 98.‬עמדה נוספת שתמכה בגישה האוגוסטונית הייתה עמדתו‬
‫של אלכסנדר מהיילז )‪ ,(Alexander of Hales, 1183-1245‬שהיה תיאולוג ופילוסוף סכולאסטי‬
‫בן המאה השלוש‪-‬עשרה‪ .‬אלכסנדר מהיילז חזר על עמדתו של אוגוסטינוס וטען‪ ,‬כי לכיעור יש‬
‫מקום מוגדר בעולם הבריאה‪ .‬לדידו‪ ,‬היצורים המעוותים והמפלצתיים תורמים בקיומם להאדרת‬
‫יופיו של האל ולהאדרת יופיים של ברואיו‪ ,‬ועל כן קיומו של הכיעור לגיטימי והכרחי בעולמנו‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫בהמשך לאוגוסטינוס הוסיף וטען אלכסנדר מהיילז‪ ,‬כי גם ביצורים מכוערים קיים יסוד יפה‪.‬‬
‫לעומת הגישה האוגוסטונית התפתחה בימי הביניים גישה תיאולוגית מנוגדת שראתה‬
‫בגוף הנכה גוף מושחת שקיומו מוטל בספק‪ .‬הנזיר הדומיניקאני בן המאה השתים‪-‬עשרה הוג מסן‬
‫ויקטור טען בחיבורו ‪ ,De institutione novitiorum‬כי לכל איבר בגוף יש תפקיד מוגדר משלו‪ ,‬כך‬
‫שאסור שאיבר מסוים יפלוש לתפקוד של איבר אחר ויערער את תפקידו‪ .‬היד אינה יכולה לשמש‬
‫לדיבור במקום הפה )האילמים מדברים בעזרת הידיים(‪ .‬לכן‪ ,‬גם על פי תפיסה זו הגוף הנכה‪ ,‬שבו‬
‫איברים קטועים או איברים אחרים משומשים לצרכים הלא טבעיים שלהם‪ ,‬הוא דוגמה חיה‬
‫לחוסר איזון גופני‪ ,‬המפר גם את האיזון היררכי בעולם הטבע‪ .‬הלה הוסיף וגרס‪ ,‬כי אסור‬
‫שהעליונים יתערבבו בנמוכים‪ ,‬כפי שאסור לרגלים להתערב בעבודת הידיים‪ 100.‬על כן שלל הוג‬
‫מסן ויקטור את קיומם הלגיטימי של המעוותים והנכים‪ .‬בתפיסה דומה החזיק ג'ון מסלסבורי‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הציג ג'ון מסלסבורי במודל החברתי‪ -‬פוליטי שלו‪ 101,‬את הגוף הנכה והלא שלם כשלטון‬
‫מושחת ודימה את האנשים חסרי הגפיים והזוחלים‪ ,‬כחיות פראיות‪ .‬לכן הוא שלל לחלוטין את‬
‫קיומם של הנכים במודל החברתי שהציג ועודד את הוקעתם ודחייתם בחברה‪ 102.‬עמדות שליליות‬
‫נוספות על אפשרות קיומם של נכים ומעוותים בחברה נשמעו מצד התיאולוג והפילוסוף תומס‬
‫מאקווינס‪ .‬אקווינס טען‪ ,‬בהשפעת אפלטון‪ ,‬שהגוף הוא אורגניזם שמבנהו הפיסי חייב להיות‬
‫תואם לשלמות הרוחנית‪ .‬לכן‪ ,‬גוף שאין בו פרופורציה בין חלקיו‪ ,‬וחסרים בו איברים חיוניים הינו‬
‫גוף מכוער ומעוות שאינו עונה על הדרישות‪ .‬בעיני אקווינס גוף מכוער ישפיע בהכרח גם על אופיו‬
‫של בעל הגוף‪ :‬היצורים המעוותים הם יצורים מושחתים וחסרי מידות טובות ומכיוון שהם‬
‫‪97‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 50-51.‬‬
‫‪Ibid, 52.‬‬
‫‪99‬‬
‫‪Walter Henry Principe, The Theology of the Hypostatic Union of the Early Thirteenth Century,‬‬
‫‪(Toronto: Pontifical Institute of Medieval Studies, 1967), 44- 47.‬‬
‫‪100‬‬
‫‪Boyd Taylor Coolman, The Theology of Hugh of St. Victor: An Interpretation, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 2010), 48- 51.‬‬
‫‪ 101‬ראו עמ' ‪.14‬‬
‫‪102‬‬
‫‪John of Salisbury, Policraticus: of the Frivolities of Courties and Footprints of Philosophers, ed.‬‬
‫‪Cary J. Nederman, (1990), 90-95.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪30‬‬
‫מפירים בכיעורם את ההרמוניה הטבעית‪ ,‬אין להם זכות קיום והם אינם יכולים לדור בכפיפה‬
‫‪103‬‬
‫אחת‪ .‬לכן נשלל שילובם של הנכים בחברה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בימי הביניים התפתחו שתי גישות תיאולוגיות מנוגדות שעסקו בשאלת הקיום‬
‫הלגיטימי של הנכים שהוגדרו כיצורים מעוותים ומוגבלים בחברה הנוצרית‪ ,‬כחלק מהדיון הכללי‬
‫במושגי היופי והכיעור‪ .‬בעוד גישה תיאולוגית אחת ראתה בקיומם של היצורים המעוותים קיום‬
‫לגיטימי ותמכה בשילובם בתוך החברה ה"יפה"‪ ,‬שללה לחלוטין הגישה השנייה את קיומם של‬
‫היצורים המכוערים וקראה לדחייתם החברתית‪ .‬ההפרדה הדואליסטית שנעשתה בין יופי וכיעור‬
‫גופני עלתה בקנה אחד עם ההפרדה הדואליסטית בין גוף בריא‪ ,‬שנחשב לגוף יפה ובין הגוף‬
‫המוגבל שנחשב לגוף מכוער ומפלצתי‪ .‬בכך ניתן לראות את ההמשכיות בהשקפת העולם הנוצרית‬
‫הדואליסטית כלפי הגוף‪ .‬אולם יש לציין‪ ,‬כי למרות הניגוד בין שתי הגישות התיאולוגיות‪ ,‬שתיהן‬
‫היו מאוחדות בתפיסה השלילית של הגוף המוגבל‪ ,‬ובראייתן את המוגבלים כיצורים מכוערים‬
‫וכמפלצות אנוש‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הוצג הגוף המוגבל כחריג וכזר שקיומו בסדר הטבעי והחברתי‬
‫מוטל בספק‪ .‬המשכה של תפיסה שלילית זו לצד העמדות השליליות שהופיעו בכתבי הקודש תרמו‬
‫גם לתפיסה השלילית כלפי הנכות‪ ,‬כפי שעולה ממעמדם המשפטי של הנכים בחוק הכנסייתי‪.‬‬
‫‪ .IV‬מעמד הנכים בחוק הכנסייתי ה‪Canon Law -‬‬
‫החוק הכנסייתי הקנוני הינו אוסף חוקים‪ ,‬החלטות ותקנות שהתקבלו ע"י הממסד הכנסייתי‬
‫מראשית ימיה של הכנסייה הנוצרית‪ .‬החוק הכנסייתי עסק בענייני האמונה של היחיד והחברה‪,‬‬
‫בארגון מוסדות הכנסייה והפולחן הדתי וכן קבע את אורח החיים הציבורי והפרטי של החברה‬
‫באירופה ובאנגליה בימי הביניים‪ 104.‬החל מהמאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬תקופה בה הייתה הכנסייה‬
‫הנוצרית גוף עתיר נכסים‪ ,‬הפך החוק הכנסייתי למערכת משפטית בינלאומית שתבעה פיקוח על‬
‫כל תחומי החיים של המאמין הנוצרי‪ ,‬לרבות מערכות הממשל והחברה‪ ,‬הנישואין והמשפחה‪ .‬על‬
‫כן מערכת משפטית זו השפיעה במידה רבה גם על היחס כלפי קבוצות חברתיות שונות‪ 105.‬תהליך‬
‫דומה התרחש גם באנגליה‪ .‬למן הכיבוש הנורמני ב‪ 1066 -‬הפך החוק הכנסייתי למערכת‬
‫‪106‬‬
‫המשפטית המרכזית והחשובה שהקיפה את כל המעמדות החברתיים‪.‬‬
‫בחלק זה אבחן את מעמדם המשפטי של הנכים בחוק הכנסייתי הקנוני‪ .‬במסגרת זו‬
‫אבדוק כיצד השפיעו העמדות האמביוולנטיות כלפי הנכות בכתבים התיאולוגים על התייחסותו‬
‫של החוק הכנסייתי כלפי הנכים ועל תפיסת מקומם בחברה הנוצרית‪ .‬קרי‪ ,‬האם ובאיזו מידה‬
‫הוגבלו הנכים בחוק הכנסייתי ובאילו תחומים או שמא‪ ,‬הם נחשבו לחלק מקהילת המאמינים‬
‫הנוצרית והיו שווים לה‪ .‬בנוסף לכך אנתח כלפי אלו נכויות הופנו ההגבלות המשפטיות ובאיזו‬
‫מידה הם תרמו להפיכתם של נכים אלו בטווח הארוך לקבוצת שוליים‪.‬‬
‫בחוק הכנסייתי קיימות מספר התייחסויות משפטיות כלפי הנכים‪ ,‬המעידות על‬
‫האמביוולנטיות שאפיינה את הכתבים התיאולוגים‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הגביל החוק הכנסייתי את הנכים‬
‫באופן שיטתי והדיר אותם מכל פעילות דתית‪ .‬מצד שני‪ ,‬עודדה המערכת המשפטית הכנסייתית‬
‫את החברה להעניק נדבה לעניים שבתוכם נכללו גם נכים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬לקראת סוף התקופה הלכו‬
‫‪103‬‬
‫‪St. Thomas Aquinas, Summa Theologiae, ed. Timothy McDermott, (1989), 116- 119.‬‬
‫‪James A. Brundage, Medieval Canon Law, ( London and New York: Longman, 1995), 4-6.‬‬
‫‪105‬‬
‫‪Ibid, 11-13.‬‬
‫‪106‬‬
‫‪Arthur Ogle, The Canon Law in Medieval England, (New York: Burt Farnklin, 1971), 73.‬‬
‫‪104‬‬
‫‪31‬‬
‫והתמעטו ההגבלות המשפטיות כנגד הנכים על רקע עלייתה של הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה‬
‫‪107‬‬
‫השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫אחת ההתייחסויות הראשונות לנכות בראשית ימי הביניים הופיעה בחקיקה‬
‫האפוסטולית )‪ .(Apostolic Constitutions‬חיבור משפטי זה שחובר במאה הרביעית לספירה‬
‫ועסק בדוקטרינה הנוצרית‪ ,‬בדרכי האמונה ובהדרכת המאמינים‪ ,‬התייחס גם לסוגיית כניסתם‬
‫של בעלי מום לדרגות הבישופות‪ .‬החקיקה האפוסטולית קבעה כי אין לקבל לדרגת הבישופות‬
‫אדם בעל מום גופני או אדם שהיו לו בעיות רפואיות בעברו‪ 108.‬קביעה זו מלמדת‪ ,‬כי החוק‬
‫הכנסייתי לא אפשר לבעלי מום להתקדם לדרגות הגבוהות בכנסייה‪ ,‬ואף לא עודד מלכתחילה‬
‫כניסת נכים לשורות הכנסייה‪ .‬מנגד‪ ,‬נקבע היתר מיוחד וחריג‪ ,‬לפיו אין להשעות בישוף מכהונתו‬
‫בשל מום גופני שתקף אותו במהלך כהונתו‪ 109.‬ניתן לומר‪ ,‬כי החקיקה האפוסטולית המשיכה את‬
‫המגמה שכבר נמצאה באיסורים שהופיעו בספרי ויקרא ודברים ואימצה למעשה את התפיסה‪ ,‬כי‬
‫הנכות היא תופעה טמאה שמקורה בחטא וכתופעה המאיימת על הכנסייה‪ .‬בשל טומאת הנכות‬
‫חששו כותבי החקיקה האפוסטולית שמא ידבקו בכמורה התכונות השליליות שמאפיינות את‬
‫הנכים‪ .‬גם אם יכלו בישופים להישאר בתפקידם‪ ,‬לאחר הפיכתם לנכים במהלך כהונתם‪ ,‬עדיין אין‬
‫לראות בהיתר זה משום שינוי הראייה השלילית של המחוקק הכנסייתי כלפי הנכים‪.‬‬
‫הגבלות נוספות כנגד הנכים בסוגיית הכניסה לכמורה או התקדמות לדרגת בישופים אנו‬
‫מוצאים באוסף מסמכים מיוחד של החוק הכנסייתי מהמאה השלוש‪-‬עשרה‪ .‬ב‪ 1234 -‬כתב‬
‫האפיפיור גרגוריוס התשיעי )‪ (Gregorius IX, 1170-1240‬שישה דקרטאלים הידועים גם‬
‫כ‪ .Liber Extra -‬בחיבור זה קבע גרגוריוס התשיעי‪ ,‬כי כמרים שהפכו לנכים במהלך כהונתם‬
‫לא יוכלו להתקדם לדרגות הגבוהות בכנסייה ולהפוך לבישופים‪ .‬בכך נמנעה התקדמותם של‬
‫הכמרים הנכים‪ ,‬מתוך ראייה שהם אינם ראויים לקחת חלק במשרות הגבוהות‪ ,‬וייתכן אף‬
‫מתוך חשיבה שאינם מסוגלים אינטלקטואלית למשימה בשל מגבלתם‪ .‬איסור דומה לא הופיע‬
‫באפשרות ההתקדמות במסגרת הדרגות הנמוכות‪ .‬בהמשך לחקיקה האפוסטולית המוקדמת‬
‫קבע האפיפיור גרגוריוס התשיעי‪ ,‬כי אין לעודד הצטרפות של נכים לשורות הכנסייה‪ 110.‬הגבלות‬
‫אלו מלמדות שוב על ההתייחסות השלילית של החוק הכנסייתי כלפי נכות ועל הכרתה כתופעה‬
‫פגומה‪ .‬יש לציין בנוסף לכך‪ ,‬כי אין לראות ביכולתם התיאורטית של נכים להתקדם בדרגות‬
‫הנמוכות של הכנסייה היבט חיובי‪ ,‬כיוון שדרגות אלו היו חסרות חשיבות מבחינה דתית‬
‫ופוליטית ולכן‪ ,‬גם אם באופן תיאורטי יכלו נכים להתקבל לשורות הכנסייה‪ ,‬התקדמותם‬
‫לעמדות מפתח חשובות נבלמה בשל נכותם‪.‬‬
‫מגמה דומה ומעניינת אנו מוצאים גם בקביעות תלמודיות‪ ,‬בהלכות ובתקנות משפטיות‬
‫של חכמי אשכנז במאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה‪ ,‬שאמנם לא הדיחו נכים מהתפילה או‬
‫מהעלייה לתורה‪ ,‬אך מנעו מהם לשמש חזנים או מנהיגי ציבור בבתי הכנסת בארצות אשכנז‪.‬‬
‫עוד בתלמוד הבבלי במסכת מגילה‪ ,‬מהמאה השלישית לספירה‪ ,‬הודגש האיסור על בעל מום‬
‫לעלות לדוכן ולברך את הציבור‪ ,‬שמא מומו יסיח את דעת המתפללים שיתבוננו במומו הפיסי‬
‫‪107‬‬
‫‪Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatment of People With Disabilities or Mental‬‬
‫‪Illness", (2005), 107- 114.‬‬
‫‪108‬‬
‫‪The Clementine Homilies, eds. James Donaldson and Alexander Roberts, (Edinburgh: T and T‬‬
‫‪Clark, 1870), 26.‬‬
‫‪109‬‬
‫‪Brundage, Medieval Canon Law, (1995), 23.‬‬
‫‪110‬‬
‫‪Corpus Iuris Canonici: Decretalium Collectiones: Decretales Gregorii P.IX, ed. Emile Friedberg,‬‬
‫‪(Graz: Akademische Druck u. Verlagsanstalt, vol 2, 1959).‬‬
‫‪32‬‬
‫בשעת "נשיאת הכפיים"‪ .‬איסור זה המשיך למעשה מבחינה מסורתית את האיסור של ספר‬
‫ויקרא‪ ,‬אך בניגוד אליו‪ ,‬התלמוד הבבלי לא ראה בנכים טמאים‪ ,‬אלא הביע חשש פן חריגותם‬
‫תפריע לדבקות הדתית‪ ,‬גישה שהיא יותר מעשית‪ .‬הלכות דומות נמצאו ב"ספר חסידים"‪ ,‬יצירה‬
‫יהודית הלכתית ששיקפה את עולמם ההלכתי של חכמי אשכנז ובראשם ר' יהודה החסיד )נפטר‬
‫ב‪ ,(1217 -‬ומתוארכת למאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה‪ .‬ב"ספר חסידים" נמנע מבעלי מום‬
‫לשמש כחזנים וכמנהיגי קהילה בבתי הכנסת באשכנז בימי הביניים‪ .‬ברם‪ ,‬בדומה‬
‫לדקטרטאלים של גרוגוריוס התשיעי לא מנעו‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬תקנות הקהילה באשכנז מנכים‬
‫להשתתף בתפילות בבתי הכנסת ולעלות לתורה‪ ,‬למעט הגבלות מיוחדות שניתנו לעיוורים‬
‫וחרשים שתבונתם וכשירותם הדתית הועמדו בספק‪ 111.‬מן האמור לעיל‪ ,‬עולה כי גם בעיני חכמי‬
‫אשכנז וגם בעיני החוק הכנסייתי‪ ,‬אין לקדם נכים ובעלי מום לתפקידי הנהגה דתית‪ ,‬מתוך‬
‫הנחה שאין ביכולתם לשמש במשרות דתיות רמות ובהנהגה דתית‪.‬‬
‫הגבלותיו המשפטיות של האפיפיור גרגוריוס התשיעי‪ ,‬שכיהן בשנים ‪ ,1227-1241‬קבעו‬
‫במידה רבה גם את מניעת השתתפותם של הנכים בפעילות הדתית והכנסייתית גם לטווח‬
‫הארוך‪ .‬הדקרטאלים הללו הפכו לאוסף משפטי מקובל שנלמד בפקולטות למשפט קנוני‬
‫באוניברסיטאות‪ 112.‬ואכן‪ ,‬בנוסף לאי קבלתם או לבלימת התקדמותם בשורות הכמורה‪ ,‬הגביל‬
‫החוק הכנסייתי את בעלי המום בהשתתפות בטקסים הדתיים ולא העניק להם זכויות דתיות‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬החוק הכנסייתי הגביל את זכותם של הנכים להיקבר באדמות הכנסייה ולהינשא וכן‬
‫נמשכה הגבלתם בכניסה לשורות הכמורה‪ 113.‬משמעות הדבר‪ ,‬שהחקיקה הכנסייתית לא ראתה‬
‫בנכים חלק לגיטימי של קהילת המאמינים הנוצרית‪ ,‬ובכך אימצה את הגישה התיאולוגית שלא‬
‫תמכה בשילובם בחברה או אפילו הטילה בספק את עצם קיומם או שייכותם החברתית‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬גם בחקיקה הכנסייתית האנגלית נמצאו הגבלות שונות כלפי נכויות ספציפיות‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬כבר בסוף המאה העשירית‪ ,‬נמצא במכתב של הבישוף אלפריק מסלסבורי‪,‬‬
‫)‪ ,(Aelfric of Salisbury‬טיעון לפיו אין לאפשר לעיוור שאיבד את מאור עיניו להשתתף במיסה‪,‬‬
‫כיוון שאין הוא יכול לראות את מה שהוא מציע כקורבן לאל‪ ,‬בין אם הוא נקי וטהור או‬
‫‪114‬‬
‫טמא‪.‬‬
‫בנוסף לעיוורים הוגבלו בחוק הכנסייתי באופן מיוחד אוכלוסיות החירשים והאילמים‪.‬‬
‫החוק הכנסייתי באירופה ובאנגליה מנע מאוכלוסיות אלו כל השתתפות אפשרית בטקסים‬
‫דתיים ואף הגדיר אותם כמתהוללים‪ .‬הגבלה מיוחדת זו נבעה גם מהעובדה שהכנסייה ייחסה‬
‫חשיבות רבה לדיבור ולשמיעה‪ ,‬שהיוו את יכולת ההבעה וההבנה של כתבי הקודש‪ ,‬בתקופה‬
‫שבה מרבית קהל המאמינים לא ידע קרוא וכתוב‪ ,‬והפולחן הסתמך על הראייה והשמיעה של‬
‫מעשי הכומר‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬עבור הכנסייה הנוצרית יכולות אלו סימלו את התבונה האנושית‬
‫שהבדילה את בני האדם מבעלי החיים וקירבה אותם לאל‪ ,‬בהמשך לתפיסות הפילוסופיות‬
‫‪ 111‬אפרים שהם שטיינר‪ ,‬חריגים בעל כורחם‪ :‬משוגעים ומצורעים בחברה היהודית באירופה בימי הביניים‪,‬‬
‫)ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל ‪.211 -208 ,(2008 ,‬‬
‫‪112‬‬
‫‪Brundage, Medieval Canon Law, (1995), 57-59.‬‬
‫‪113‬‬
‫‪Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatments of People With Disabilities or Mental‬‬
‫‪Illness", (2005), 107- 114.‬‬
‫‪114‬‬
‫‪'"[…] We can recognize from this that man who has not his sight must not presume to‬‬
‫‪celebrate mass, when he does not see what he is offering to god, whether it is clean or dirty […]",‬‬
‫‪in Council and Synods With Other Document of English Church, eds. F.M. Powicke and C.R.Cheney,‬‬
‫‪Part 1, (Oxford: Clarendon Press, 1964), 224.‬‬
‫‪33‬‬
‫היווניות‪ 115.‬מכיוון שהחירשים והאילמים התקשו להביע את הבנתם‪ ,‬לא רק שמעמדם המשפטי‬
‫היה נחות ביותר‪ ,‬אלא שבנוסף לכך נפקד מקומם בחברה הנוצרית‪ .‬במאות האחת‪-‬עשרה‬
‫והשתים‪-‬עשרה לא הורשו החירשים להתוודות על חטאיהם והם נחשבו על פי החקיקה‬
‫הכנסייתית אף למשוגעים וחולי רוח‪ 116.‬מהגבלות אלו אנו למדים לא רק על התפיסה השלילית‬
‫הכנסייתית כלפי נכים אלו‪ ,‬אלא על תהליך מתמשך של דחיקת הנכים משורות הכנסייה‬
‫ומהשתתפותם הפעילה בטקסים הדתיים‪ ,‬דבר שבהחלט תרם להפיכתם לקבוצות שוליים‬
‫חברתיות במהלך ימי הביניים‪ .‬הדבר מלמד גם על החרדה שאפיינה את החברה הימי‪-‬ביניימית‬
‫מפני אוכלוסיות שלא ניתן היה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לטפל בהן ולשנות את מצבן ולכן נקטה כלפיהם‬
‫‪117‬‬
‫החברה בימי הביניים למן המאה השתים‪-‬עשרה בשיטות של נישול ודיכוי‪.‬‬
‫אוכלוסייה נוספת שסבלה מהגבלות משפטיות היא אוכלוסיית המצורעים‪ ,‬שהיוותה‬
‫חלק בלתי נפרד מקבוצות השוליים במהלך ימי הביניים‪ 118.‬ציון הדרך המרכזי בהתייחסות‬
‫השלילית של החקיקה הקאנוניסטית כלפי המצורעים היא ועידת הלטראן השלישית שהתכנסה‬
‫ב‪ .1179 -‬בוועידה זו נקבע‪ ,‬כי המצורעים נחשבים לחיים‪-‬מתים‪ ,‬ולכן יש להפרידם ולבודדם‬
‫במקומות מיוחדים בשל החשש מההידבקות בצרעת‪ .‬כיוון שהמצורע נחשב כנפטר מן העולם‪,‬‬
‫נחשבה אשתו לאלמנה והותר לה להינשא מחדש ולקבל את רכושו ונחלתו של בעלה‪ 119.‬עם זאת‪,‬‬
‫כבר בוועידת לטראן הרביעית שהתכנסה ב‪ 1215 -‬הופיעה תביעה שונה שדרשה מהאישה לפרוש‬
‫עם בעלה המצורע מן החברה‪ .‬אולם‪ ,‬תביעה זו לא נמשכה זמן רב וחקיקות כנסייתיות מאוחרות‬
‫יותר חזרו על ההיתר מועידת לטראן השלישית‪ ,‬לפיו האישה הבריאה יכולה להיפרד מבעלה‬
‫המצורע ולהינשא מחדש‪ 120.‬כמו כן קבע החוק הכנסייתי‪ ,‬כי יש לגרש את המצורעים אל מחוץ‬
‫לחומות העיר ולקבצם בבתי מצורעים‪ ,‬כיוון שהופעתם גדלה לאחר ‪ 1179‬והם היוו איום ממשי על‬
‫החברה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬נאסר עליהם לשמש בתפקידים ציבוריים ואף לבוא במגע עם החברה הבריאה‬
‫בירידים‪ ,‬טחנות קמח ושווקים‪ .‬על המצורעים הוטל גם לשמור על מרחק פיסי מן הבריאים‪ ,‬בכדי‬
‫שלא להדביקם באמצעות פליטת אוויר מזוהם מריאותיהם‪ .‬כמו כן הם הוכרחו לעמוד כנגד כיוון‬
‫הרוח בשעה שהם מדברים עם אדם בריא‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬נאסר עליהם לרחוץ במקורות מים של‬
‫העיר ולהשתמש בקערות ובחביות מיוחדות‪ .‬הגבלה נוספת הטילה על המצורעים לשאת על לבושם‬
‫סימני זיהוי בולטים או ללבוש לבוש ארוך וכפפות בכדי למנוע את גילוי העיוותים והנגעים או מגע‬
‫יד עם אנשים ובמיוחד עם ילדים‪ .‬על המצורעים נאסר לגעת בסחורות‪ ,‬עד אשר הפכו לקניינם‬
‫באופן סופי‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬נאסר עליהם ללכת יחפים והם חויבו לשאת על עצמם רעשנים ופעמונים‬
‫ששימשו סימני זיהוי נוספים‪ 121.‬במקביל נאסרה על המצורעים הכניסה לבתי בושת‪ ,‬כיוון שהם‬
‫נתפסו בעיני החוק הכנסייתי לבעלי תאווה מינית מוגברת‪ .‬במסגרת החוק הכנסייתי נקבעו גם‬
‫מנהגים טקסיים שבהם הוטלה על מצורע החובה לעמוד בקבר פתוח‪ ,‬בשעה שהכומר הכריז עליו‬
‫‪115‬‬
‫‪Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatments of People With Disabilities or Mental‬‬
‫‪Illness", (2005), 107- 114.‬‬
‫‪116‬‬
‫‪Wendy J. Turner, "Town and Country: A Comparison of the Treatment of the Mentally Disabled in‬‬
‫‪Late Medieval English Common Law Chartered and Boroughs", in Madness in Medieval Law and‬‬
‫‪Customs, ed. . Wendy J. Turner, (Leiden: Brill, 2010), 17-39.‬‬
‫‪117‬‬
‫‪Susan Sontag, Illness As Metaphor: An Essay By the Author of On Photography, (London: Penguin‬‬
‫‪Books , 1978), 24-25.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪Geremek, "The Marginal Man", in Medieval Calling , ed. Jacques Le Goff, (1987), 347-373.‬‬
‫‪119‬‬
‫‪Peter Richards, The Medieval Leper and His Northern Heirs, (Suffolk: Brewer and Boydell, 2000),‬‬
‫‪2- 11.‬‬
‫‪120‬‬
‫‪Carole Rawcliffe, Leprosy in Medieval England, (Woodbridge: The Boydell University Press,‬‬
‫‪2006), 35- 37.‬‬
‫‪ 121‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪70-71 ,(1996) ,‬‬
‫‪34‬‬
‫כעל אדם מת עבור החברה אבל חי בעיני האל‪ .‬מנהג דתי זה פתח שורה של רדיפות כנגד‬
‫המצורעים והביא לבידודם החברתי ולהפיכתם לקבוצות שוליים כבר במאה השתים‪-‬עשרה‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫לא פעם עודד החוק הכנסייתי את השימוש בכוח החרם )‪ (excommunicatio‬של קבוצות כמו‬
‫‪122‬‬
‫המצורעים ולא ראה בהם חלק מקהל המאמינים הנוצרי ואף החל ברדיפתם‪.‬‬
‫עם זאת חשוב לציין‪ ,‬שהמקרה הצלבני הוא יוצא דופן ואיינו משקף כלל את החקיקה‬
‫הכנסייתית באירופה שהתאפיינה בהגבלות ורדיפות משפטיות כנגד אוכלוסיה זו‪.‬‬
‫בהשפעת החקיקה הכנסייתית נמצאו קביעות דומות גם בחקיקה המקומית האנגלית‬
‫בימי הביניים‪ .‬בוועידת הכנסייה בווסטמינסטר )‪ (Westminster‬משנת ‪ 1175‬אנו מוצאים קביעות‬
‫ששמרו על ההפרדה הפיסית בין המצורעים לחברה ועל הצורך לבודד את המצורעים‪ ,‬בשל היותם‬
‫איום על החברה‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫בועידת סלסבורי )‪ (Salisbury‬משנת ‪ 1266‬נקבע כי מצורע שאינו יכול‬
‫להשמיע את קולו‪ ,‬וכי גופו רקוב ובעל עיוותים‪ ,‬חייב לשאת על גבו פעמון לאות אזהרה‪ .‬כמו כן‬
‫נאסר על המצורעים להינשא והם לא נחשבו עוד לאנשים בעלי מעמד משפטי ועל כן גם נודו‬
‫מהחברה‪ 124.‬מתוך קביעות אלו ניתן ללמוד‪ ,‬כי גם באנגליה החל תהליך בידודם של המצורעים‬
‫מהחברה‪ .‬בידודם זה לא נבע רק מהחשש הבריאותי‪ ,‬אלא מתוך ההכרה הדתית‪ ,‬כי הם נחשבים‬
‫למתים מבחינה דתית וחברתית‪ .‬למעשה ניתן לומר‪ ,‬כי החקיקה הכנסייתית כנגד המצורעים‬
‫הסדירה בפועל את ההתנהגות החברתית ואת הדחייה החברתית כלפיהם‪ .‬באמצעות חוקים אלו‬
‫ביקש החוק הכנסייתי להשיג הפרדה טוטלית של המצורע מהחברה‪ ,‬לא רק בשל הדאגה‬
‫לבריאותו ורווחתו של ציבור המאמינים‪ ,‬כי אם בשל העובדה שהמצורעים נחשבו בהתייחסות‬
‫הנוצרית לאויבי הנצרות ולכן דחייתם החברתית נבעה ממקור אמוני‪-‬דתי ולאו דווקא ממקור‬
‫‪125‬‬
‫בריאותי‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הרדיפה החברתית המשתקפת מתוך החקיקה הכנסייתית נבעה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על‬
‫רקע השינויים שחלו בחברה הנוצרית ובארגון הכנסייתי במאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫השינויים הארגוניים שחלו בכנסייה‪ ,‬כמו גם תהליכי הלכידות החברתית של החברה העירונית‬
‫באירופה ובאנגליה בפרט בתקופה זו‪ ,‬גרמו להפיכתה של חברת הרוב הנוצרית לחברה רודפת‪.‬‬
‫הפרדת המצורעים נבעה גם מהפחד החברתי ומהאיום שהם היוו עבור החברה‪ 126.‬אמנם‪ ,‬לפי‬
‫טענת ההיסטוריון הפולני ברוניסלב גרמק )‪ ,(Bronislaw Geremek‬המקרה של המצורעים היווה‬
‫מקרה מיוחד‪ ,‬אך תהליך דומה של דחייה חברתית עברו שאר אוכלוסיות הנכים שהפכו לחלק‬
‫אינטגראלי מקבוצות השוליים בחברה הימי‪-‬ביניימית‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫ואכן‪ ,‬ההיסטוריונית אירינה מצלר‬
‫‪122‬‬
‫‪R .I. Moore, The Formation of Persecuting Society: Authority and Deviance in Western Europe‬‬
‫‪950-1250 , (Oxford: Blackwell Publishing, 2007), 42-45.‬‬
‫‪123‬‬
‫‪"[…] That lepers shall not live among the healthy on this there is a papal letter […] which‬‬
‫‪treats it as a matter of general custom that lepers live apart […]", in Councils and Synods With‬‬
‫‪Other Document of English Church, eds. F.M. Powicke and C.R.Cheney, part 2 , (1964), 970.‬‬
‫‪124‬‬
‫]…[‪"[…] Precipimus quod nullus nec leprosus nec alius deferat tintinabulum in strata publica‬‬
‫‪nisi sacerdos eucharistiam ad infirmos deferens, et hec est causa devotionis […] Excommunicati‬‬
‫‪artis ab omnibus evitentur , donec legitime constiterit de eorum absolutione , exemplo de lazaro‬‬
‫‪[…]", in Councils and Synods With Other Document of the English Church, eds. F.M. Powicke and‬‬
‫‪C.R.Cheney, part 2 , (1964), 361.‬‬
‫‪125‬‬
‫‪R .I. Moore, The Formation of Persecuting Society: Authority and Deviance in Western Europe‬‬
‫‪950-1250, (2007), 66-68.‬‬
‫‪6- 68.‬‬
‫‪126‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪127‬‬
‫‪Geremek, "The Marginal Man", in Medieval Callings, ed. Jacques Le Goff, (1987), 347-373.‬‬
‫ראו גם שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪.11 -8 ,(1996 ) ,‬‬
‫‪35‬‬
‫מציינת כי למרות שלא נמצאו הגבלות כלפי נכים בכניסה לאוניברסיטאות באנגליה בימי הביניים‪,‬‬
‫מלמדים מקורות מהמאה הארבע‪-‬עשרה על מקרים בודדים שבהם לא התקבלו בפועל אנשים‬
‫נכים או חולים לאוניברסיטת אוקספורד‪ .‬מכאן שגם אם לא היו הגבלות רשמיות מצד‬
‫‪128‬‬
‫האוניברסיטאות האנגליות‪ ,‬הן פעלו עפ"י ההגבלות הכנסייתיות הקודמות‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬שהיחס כלפי המצורעים בחברה הצלבנית היה שונה בתכלית מזה שבאירופה‪:‬‬
‫במסדר לזרוס הקדוש )‪ ,(St. Lazarus‬שהיה מסדר נזירי צבאי‪ ,‬שהו אבירים מצורעים בחברת‬
‫אבירים בריאים בגופם‪ .‬בחיי המסדר‪ .‬לא רק שהם הורשו להמשיך ולהתפלל‪ ,‬כי אם גם להילחם‬
‫לצד שאר האבירים‪ 129.‬ניתן להסביר זאת‪ ,‬כיוון שהתפיסות הרפואיות והתיאולוגיות‪-‬מטפוריות‬
‫שרווחו באירופה כלפי הגוף המצורע‪ ,‬לא בהכרח אפיינו או השפיעו על התפיסות של החברה‬
‫הצלבנית‪ .‬ייתכן ששילובם של לוחמים מצורעים בחברה הלוחמת נבעה גם ממצוקתם הצבאית של‬
‫הצלבנים והיותם חברת מיעוט מול הכוחות המוסלמים‪ 130.‬יתרה מזו‪ ,‬בראש ממלכת ירושלים‬
‫הצלבנית עמד במשך כמה שנים מלך מצורע‪ ,‬בוולדוין הרביעי )‪,(Baldwin IV, 1161-1185‬‬
‫שמחלתו הייתה ידועה בעת הכתרתו ב‪ .1174 -‬הלה תואר ע"י הכרוניקאי ויליאם מצור‬
‫)‪ ,(William of Tyre,1130-1186‬כמלך נבון‪ ,‬בעל כושר מנהיגות ותושייה‪ ,‬שהשתתף במספר‬
‫קרבות חשובים שהתנהלו בתקופות הקשות של ממלכת הצלבנים‪ 131.‬אולם‪ ,‬למרות כל זאת‪ ,‬כבר‬
‫מראשית מלכותו‪ ,‬חיפשו האצילים למנות עוצר לבולדווין או לחילופין לזרז ולחתן את אחותו‬
‫סיבילה )‪ ,(Sibylla‬כדי שבניה ישמשו מלכים חוקיים וכשירים‪ .‬כך שגם בחברה הצלבנית נתפסה‬
‫‪132‬‬
‫הצרעת כתופעה חריגה‪.‬‬
‫כנגד מגמת ההגבלות וההפרדה החברתית של הנכים‪ ,‬נקט החוק הכנסייתי בגישה חיובית‬
‫יותר כלפיהם במסגרת עידוד פעילות הצדקה‪ ,‬שאותה ניהלה הכנסייה הנוצרית עד לראשית העת‬
‫החדשה‪ .‬כבר מראשית ימי הביניים ובהשראת כתבי הקודש‪ ,‬נחשבה הצדקה לערך מרכזי בחשיבה‬
‫הדתית הנוצרית‪ .‬פעילות זו נראתה כצורת החיים הראויה‪ ,‬שביטאה עבור הנוצרי את האהבה‬
‫שעליו לרכוש לזולתו‪ .‬בהשפעת הרפורמה הגירגוריאנית במאה האחת‪-‬עשרה הגדיר החוק‬
‫הכנסייתי את מושגי העוני והקבצנות ואת חובת הצדקה‪ 133.‬אולם‪ ,‬חשיבותה של הצדקה עלתה‬
‫והודגשה‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬במקורות התיאולוגיים החל מהמאה השתים‪-‬עשרה ואילך בעקבות‬
‫תהליכים חברתיים‪-‬כלכליים שונים שהתרחשו בתקופה זו‪ .‬הבולט בשינויים אלו הוא גידולה של‬
‫האוכלוסייה בערים והתפתחות הכלכלה העירונית לצד הכלכלה הקרקעית‪ .‬במקביל לתהליך זה‬
‫גדלה אוכלוסיית הנזקקים שלא הצליחה להשתלב במערכות הכלכליות‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬גדלו‬
‫העוני והקבצנות ומנגד גברה ההתייחסות הכנסייתית לתמיכה בחלשים באמצעות מתן צדקה‬
‫‪128‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 41.‬‬
‫‪ 129‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪.77,(1996) ,‬‬
‫‪130‬‬
‫‪Mark Gregory Pegg, "Le corps et l'autorité: la lèpre de Baudouin IV. In: Annales. Économies,‬‬
‫‪Sociétés, Civilisations. 45e année, N. 2, (1990), 265-287.‬‬
‫‪131‬‬
‫‪William Archbishop of Tyre, A History of Deeds Done Beyond the Sea, Book XXI, trans. and‬‬
‫‪annotated By Emily Atwater Babcock and A.C. Krey, (New York : Columbia University Press, 1943),‬‬
‫‪397- 403.‬‬
‫‪132‬‬
‫‪Bernard Hamilton, The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of‬‬
‫‪Jerusalem, (Cambridge and New York: Cambridge University Press, 2000), 90-92.‬‬
‫‪133‬‬
‫‪Christopher Dyer, Making A Living in the Middle Ages: The People of Britain 850-1520, (New‬‬
‫‪Haven: Yale University Press, 2002). 13-16.‬‬
‫‪36‬‬
‫בחקיקה הכנסייתית שהדגישה את חובתם של המאמין ושל הקהילה לעזור במיוחד לאותן‬
‫קבוצות שהוגדרו בחוק הכנסייתי כמדוכאים‪ ,‬אומללים ונזקקים‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬ההיסטוריון הצרפתי מישל מולה )‪ ,(Michael Mollat‬שעסק בתופעת העוני‬
‫בימי הביניים‪ ,‬גרס כי בטקסטים התיאולוגיים והמשפטיים הדתיים מתקופה זו מתחזק הזיהוי‬
‫בין נכות ועוני‪ .‬לטענתו‪ ,‬במקורות אלו נעשה שימוש במילים שהוראתן קשורה במשמעותה לנכים‬
‫ובעלי מום‪ ,‬אך הן הופיעו במשמעות כללית יותר של עוני‪ ,‬קבצנות ומסכנות‪ 135.‬באותה מידה טען‬
‫ההיסטוריון גרמק‪ ,‬כי מלומדי החוק הכנסייתי במאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה ראו‬
‫בחולשת הגוף סיבה לעוני הכלכלי‪ ,‬כיוון שאנשים בעלי חולשה גופנית לא היו מסוגלים‪ ,‬בראייתם‬
‫של אותם מחוקקים‪ ,‬להאכיל את עצמם ולפרנס את עצמם‪ .‬מתוך התייחסות משפטיות אלו‬
‫משתקפת מציאות לפיה הנכים נתפסו כבר במאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה לחלק‬
‫אינטגראלי מקבוצות השוליים בימי הביניים‪ 136.‬טיעון דומה השמיע ההיסטוריון הצרפתי אנרי‬
‫ז'אק סטיקר )‪ ,(Henri-Jacques Stiker‬לפיו‪ ,‬למן המאה השתים‪-‬עשרה בולט במקורות‬
‫המשפטיים והתיאולוגים הזיהוי בין עוני וקבוצות שוליים לתופעת הנכות‪ .‬הנכים‪ ,‬ובפרט‬
‫המצורעים‪ ,‬הוכרו ע"י החוק הכנסייתי כאוכלוסיות אומללות‪ ,‬חלשות ונזקקות‪ ,‬ועל כן הקימו‬
‫‪137‬‬
‫המוסדות הכנסייתיים עבורן בתי חולים ובתי מחסה‪.‬‬
‫כפועל יוצא מתהליכים אלו הופיעו בתקופה זו אוספי חוקים וספרי הדרכה שקראו‬
‫לחברה הנוצרית לחיות חיי מוסר טובים באמצעות מתן עזרה וצדקה לעניים‪ .‬דמות מרכזית‬
‫שעודדה מתן צדקה ונדבות לעניים היה האפיפיור אינוקנטיוס השלישי )‪Innocentius III, 1198-‬‬
‫‪ (1216‬שהורה להקים שני מוסדות צדקה‪ ,‬והגדיר את מתן הצדקה לעניים ולקבצנים כערך מרכזי‬
‫בנצרות‪ .‬המחוקק בן המאה השתים‪-‬עשרה גרציאנוס )‪ (Gratian, d.1140‬ראה את הצדקה כחובה‬
‫נוצרית עליונה וקבע שהענקתה חשובה יותר מהתפילה‪ ,‬משום שהצדקה היא אקט מעשי בעוד‬
‫שהתפילה נאמרת במילים‪ 138.‬בחקיקה הכנסייתית אף התחזק הקשר בין מתן צדקה לעניים‬
‫כגמול שיקבל נותן הצדקה בגן העדן‪ .‬כך למשל‪ ,‬בדקרטלים של האפיפיור גריגוריוס התשיעי‬
‫מ‪ 1234 -‬נקבע‪ ,‬כי מתן צדקה מבטיח את מקומו של המאמין הנוצרי בגן העדן‪ .‬ועידת לטראן‬
‫הרביעית משנת ‪ 1215‬הגדירה שוב את הצדקה כחובה מוסרית ומשפטית‪ 139.‬במקביל נכתבו‬
‫במהלך המאה השלוש‪-‬עשרה באירופה ובאנגליה ספרי הדרכה שונים עבור הכמרים הקהילתיים‪,‬‬
‫שהורו להם לחנך את קהילתם לאורה של הצדקה‪ .‬דוגמה לכך הוא ספר ההדרכה של רוברט‬
‫מפלאמבורו )‪ (Robert of Flamborough d.1224‬שחיבר ספר הדרכה בנושא הצדקה‪ .‬הלה טען‬
‫שיש להעניש אנשים שלא מעניקים נדבות או שאינם מלינים נזקקים בביתם‪ .‬אולם‪ ,‬בה בעת‬
‫הזהירו ספרי הדרכה אלו את הכמרים הקהילתיים‪ ,‬פן העיסוק בכספי הצדקה‪ ,‬יגרום להם‬
‫להלוות בריבית‪ ,‬עיסוק שנחשב לאיסור חמור בנצרות‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫‪134‬‬
‫‪James Brodman, Charity and Religion in Medieval Europe, ( The Catholic University of America‬‬
‫‪Press, 2009),10-11.‬‬
‫‪135‬‬
‫‪Michael Mollat, The Poor in the Middle Ages, trans, A. Goldhammer, (London and New Haven,‬‬
‫‪1986), 37-42.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪Geremek, The Margins in Late Medieval Paris, (London and Cambridge: Cambridge University‬‬
‫‪Press, 1987), 169-171.‬‬
‫‪137‬‬
‫‪Stiker, ,A History of Disability, (1999), 54- 59.‬‬
‫‪138‬‬
‫‪Geremek, Poverty: A History, (Oxford: Blackwell, 1994), 35-37.‬‬
‫‪139‬‬
‫‪Brundage, Medieval Canon Law, (1995), 74-76.‬‬
‫‪140‬‬
‫‪Miri Rubin, Charity and Community in Medieval Cambridge, (Cambridge: Cambridge University‬‬
‫‪Press, 1987), 57.‬‬
‫‪37‬‬
‫התפתחות משפטית זו התרחשה על רקע הופעתם של מסדרי נזירים חדשים‪ ,‬ובראשם‬
‫מסדר הפרנציסקאנים‪ ,‬שביקש לבטל את הקניין הפרטי ולהאדיר את העוני כדרך החיים הנכונה‪.‬‬
‫כך התפתחה בהדרגה תדמית "העני הטוב"‪ ,‬המקבל את הדין‪ ,‬הצנוע ומתפלל למען העשיר הנותן‬
‫לו נדבה‪ 141.‬למעשה‪ ,‬ניתן לראות בתדמית זו התייחסות חיובית של הממסד הכנסייתי ומסדרי‬
‫הנזירים כלפי קבוצות השוליים‪ ,‬שבתוכם נכללו גם הנכים‪ .‬עם זאת‪ ,‬למרות עידוד מתן הצדקה‪,‬‬
‫תפיסה זו ביקשה להנציח את מקומם של העניים והנכים בתחתית החברה‪ ,‬ונתנה להם פונקציה‬
‫דתית‪ ,‬כיוון שהם גורמים לחברה המעניקה להם נדבות לזכות בתשועת הנפש ובכניסה לגן העדן‪.‬‬
‫בהעדפת ראיית הנכים כקבצנים‪ ,‬יש משום הנצחת הדחייה החברתית ביוזמה כנסייתית‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬בהדרגה פותחה גם במהלך המאה השלוש‪-‬עשרה גם התדמית של "העני הרע"‪ ,‬המורד באל‪,‬‬
‫גנב‪ ,‬עצלן‪ ,‬רמאי וגאה‪ ,‬המנצל לרעה את כספי הנדבה‪ .‬תפיסות אלו חיזקו למעשה את העמדה‬
‫השלילית כלפי הנכים שנתפסו הן בחקיקה הכנסייתית ואף בספרות הדתית והחילונית כאנשים‬
‫‪142‬‬
‫מושחתים‪ ,‬עצלנים וזדוניים‪.‬‬
‫בבוחננו את ההתייחסות המשפטית כלפי הנכים בטווח הארוך עולה‪ ,‬כי ההגבלות‬
‫המשפטיות כנגד הנכים בשלהי ימי הביניים הלכו והתמעטו‪ .‬כך למשל‪ ,‬כבר במאה השלוש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫יכלו חירשים ואילמים להינשא או לערוך סיגופים‪ .‬במאה השש‪-‬עשרה אף הותר להם להיכנס‬
‫לנזירות או להיקבר באדמות הכנסייה‪ 143.‬ניתן להסביר היתרים אלו בשינויים שעברה הכנסייה‬
‫הנוצרית על רקע הקשיים והביקורת שבפניהם היא עמדה‪ ,‬כמו האיום הפרוטסטנטי‪ .‬ייתכן כי‬
‫שינויים אלו בוצעו על מנת לבצר את כוחה של הכנסייה מפני האיומים השונים כלפיה‪ .‬ואכן‪ ,‬עם‬
‫הופעתה של הפרוטסטנטיות באירופה במאה השש‪-‬עשרה נמצאה עמדה מורכבת ומעניינת כלפי‬
‫הנכים‪ .‬בחיבור של מרתין לותר משנת ‪ 1532‬נקבע‪ ,‬כי המחלות והנכויות הן תוצאה ישירה של‬
‫התערבות השטן‪ ,‬המהווה אנטיתזה ברורה לדרכי הריפוי של ישו‪ ,‬תפיסה שנמצאה גם בספרות‬
‫הדתית הימי‪-‬ביניימית‪ .‬לותר טען‪ ,‬כי השטן משתמש באמצעים שונים כדי לגרום לפציעות הגוף‬
‫ולעיוותים שונים‪ .‬עם זאת‪ ,‬דווקא תפיסה שלילית זו גרמה ללותר לקרוא לטיפול מסור בתינוקות‬
‫ובילדים נכים‪ ,‬על מנת להרחיק מהם את הרוח הרעה של השטן‪ .‬בניגוד מוחלט לחוק הכנסייתי‬
‫הקתולי‪ ,‬הוא קרא אף לשתף נכים בטקסים דתיים‪ .‬לדידו‪ ,‬החירשים למשל‪ ,‬יכולים להיחשב‬
‫לנוצרים טובים‪ ,‬כיוון שהם אמנם לא שומעים את הדברים הנאמרים להם‪ ,‬אך הם לא חירשים‬
‫למילתו של האל המופיעה בכתבי הקודש‪ .‬מכיוון שלותר עודד קריאה עצמאית בכתבי הקודש ללא‬
‫תיווך כנסייתי‪ ,‬מגבלת החירשות לא היוותה אם כן סיבה להרחקתם של החירשים מהחברה‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬ממכתביו הפרטים עולה‪ ,‬כי לותר שיכן בביתו אישה חולת רוח והעסיק משרת משותק‬
‫בשם וולף )‪ .(Wolf‬כך שגם בחיי היום‪-‬יום התייחס הרפורמטור הפרוטסטנטי לנכים בסביבתו‬
‫בצורה חיובית וסובלנית‪ 144.‬ברם‪ ,‬עמדתו החיובית של לותר הייתה עמדה יוצאת דופן ולא השפיעה‬
‫על הזרמים הפרוטסטנטים והאנגליקנים האחרים שאימצו דווקא את העמדה השלילית‪ ,‬כפי‬
‫שאראה בהמשך הפרק‪.‬‬
‫מכל האמור לעיל‪ ,‬ניתן לסכם ולומר‪ ,‬כי בחוק הכנסייתי בימי הביניים הופיעו שתי מגמות‬
‫מנוגדות המצביעות על האמביוולנטיות הנוצרית כלפי הנכות‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬מנע החוק הכנסייתי‬
‫‪ 141‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪.(1996 ) ,‬‬
‫‪Michael Mollat, The Poor in the Middle Ages, (1986), 67-69.‬‬
‫‪143‬‬
‫‪Covey, "Western Christianity's Two Historical Treatments of People with Disabilities or Mental‬‬
‫‪Illness", in The Social Science Journal, 42, (2005),107- 114.‬‬
‫‪144‬‬
‫?‪M. Miles, "Martin Luther and Childhood Disability in 16th Century Germany: What Did He Write‬‬
‫‪What Did He Say?", in Journal of Religion Disability and Health, (2005), vol 5, (4), 5-36.‬‬
‫‪142‬‬
‫‪38‬‬
‫מהנכים את ההשתתפות בחיים הקהילתיים ובטקסים הדתיים ואסר עליהם להיכנס לשורות‬
‫הכנסייה וכן מנע מנכויות שונות זכויות דתיות‪ ,‬כיוון שאינם יכולים להבין את כתבי הקודש או‬
‫להביע את ידיעתם‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬לא רק שהחוק הכנסייתי הנציח את התפיסה השלילית כלפי‬
‫הנכים‪ ,‬אלא שבטווח הארוך גם תרם לתהליך הממושך של דחייתם החברתית והפיכתם של חלק‬
‫מהנכים לקבוצות השוליים‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬לאחר שהפכו לעניים ולקבצנים היו הנכים זכאים על פי‬
‫החוק הכנסייתי לצדקות ונדבות‪ .‬החקיקה הכנסייתית עודדה את החברה הנוצרית להעניק להם‬
‫עזרה כלכלית‪ .‬אולם יש לזכור‪ ,‬כי אין הדבר סותר את התפיסה השלילית כלפי הנכים‪ ,‬אדרבא‪,‬‬
‫מתן הצדקה והנדבות לנכים היה אמצעי לגמול עתידי בעולם הבא ואין בהם משום קבלה מחדש‬
‫של הנכים בחברה‪ ,‬אלא דווקא הנצחת נחיתותם החברתית וזיהויים כקבוצות שוליים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בטווח הארוך התמעטו ההגבלות המשפטיות האלה‪ ,‬וייתכן כי העמדה הפרוטסטנטית‬
‫המקלה הביאה להתמעטות האיסורים נגד הנכים במאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪ .V‬תפיסת הנכות בספרות ובאומנות הדתית‬
‫בהשפעת המפנה התרבותי שחל בהיסטוריוגרפיה במחצית השנייה של המאה העשרים‪ ,‬החלו‬
‫היסטוריונים שונים לבחון יצירות ספרותיות ואומנותיות כמקורות היסטוריים שבאמצעותם ניתן‬
‫ללמוד על הנורמות והמציאות החברתית בהיסטוריה‪ 145.‬בשנים האחרונות היסטוריונים וחוקרי‬
‫ספרות העוסקים בחקר הנכות החלו אף לנתח יצירות ספרותיות במטרה להתחקות אחר תדמית‬
‫הנכים ביצירות אלו‪ ,‬ובפרט בספרות הדתית‪ 146.‬במקביל חלה התפתחות דומה במחקר על קבוצות‬
‫שוליים ודימויי הגוף הנכה באומנות המערבית‪ 147.‬ברם‪ ,‬מחקרים אלו הינם מחקרים כוללניים‬
‫ואינם מציעים התייחסות ישירה וניתוח מעמיק בדימויים האומנותי של הנכים ביצירה‬
‫האומנותית הימי‪ -‬ביניימית‪.‬‬
‫בחלק זה אנתח את דימוי הנכים ביצירה הספרותית והאומנותית הדתיים כפי שהתפתחו‬
‫במהלך ימי הביניים‪ ,‬בכדי להבין את ההתייחסות הנוצרית כלפי הנכות בהקשר רחב יותר‪.‬‬
‫במסגרת ניתוח היצירה הספרותית הדתית אתחקה אחר שלושה ז'אנרים עיקריים‪ :‬ספרות‬
‫הדרשנות ה‪ ,Exempla -‬כפי שהתפתחה באירופה ובפרט באנגליה בימי הביניים התיכוניים‪ ,‬תוך‬
‫התמקדות בדרשותיהם של התיאולוג ואיש הכנסייה ז'אק דה ויטרי )‪Jacques de Vitry, 1160-‬‬
‫‪(1240‬‬
‫‪148‬‬
‫ואודו משריטון )‪.(Odo of Cheriton, 1185-1246‬‬
‫‪149‬‬
‫הז'אנר השני שאותו אנתח היא‬
‫‪145‬‬
‫‪Hayden White, Metahistory: The Historical Imagination in Nineteenth Century Europe, (New York:‬‬
‫‪John Hopkins University Press, 1973), 56.‬‬
‫‪ 146‬בהקשר זה יש להזכיר את מחקרו של חוקר הספרות אדוארד ויטלי‪ ,‬שהתחקה אחר הדימוי הספרותי של העיוורים בספרות‬
‫הדתית ראו ‪:‬‬
‫‪Wheatley, Stumbling Blocks Before The Blind: Medieval Constructions of A Disability, (2010).‬‬
‫וכן ראו גם את אוסף המאמרים‪:‬‬
‫‪The Treatment of Disabled Persons in Medieval Europe, eds. Wendy J. Turner and Tory Vandeventer‬‬
‫‪Pearman, (New York: The Edwin Mellen Press, 2010).‬‬
‫‪ 147‬ראו למשל את מחקריו של אקו על דימויי היופי והכיעור בהיסטוריה המערבית‪:‬‬
‫אומברטו אקו‪ ,‬תולדות היופי‪) ,‬תל אביב ‪ :‬הוצ' כנרת זמורה ביתן‪.(2010 ,‬‬
‫אומברטו אקו‪ ,‬תולדות הכיעור ‪) ,‬תל אביב‪ :‬כנרת זמורה ביתן‪.(2013 ,‬‬
‫וכן את מחקריהם של רות מלינקוף ואנרי ז'אק סטיקר על הדימויים האומנותיים של קבוצות שוליים ביצירה האומנותית‬
‫בתקופת הרנסנס ‪:‬‬
‫‪Ruth Mellinkoff, Outcasts: Signs of Otherness in Northern European Art of The Late Middle Ages,‬‬
‫‪vol 1, (Berkeley, Los Angeles and Oxford: University of California Press, 1993).‬‬
‫‪Henri-Jacques Stiker, Les fables peintes du corps abîmé: Les images de l'infirmité du XVIème au‬‬
‫‪XXème siècle, (Paris: Le Editions du Cerf, 2006).‬‬
‫‪148‬‬
‫‪Jacques de Vitry, The Exempla or Illustrative Stories From the Sermons Vulgar of Jacques de Vitry,‬‬
‫‪ed. Thomas Frederick Carne, (London: Kessinger. 2004).‬‬
‫‪39‬‬
‫הספרות ההגיוגראפית שעוסקת בסיפורי הקדושים ובמסגרתה אתמקד ביצירתו של יעקב דה‬
‫ווריג'ין )‪" (Jacobus de Vorigine,1230-1298‬אגדת הזהב") ‪Legenda Aurea, The Golden‬‬
‫‪,(Legend‬‬
‫‪150‬‬
‫שהייתה אחת מהיצירות הפופולאריות במאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫ושהופיעה בפרט בגרסה האנגלית במאה החמש‪-‬עשרה‪ .‬כמו כן אתחקה אחר התפתחותו של‬
‫התיאטרון הדתי באנגליה‪ ,‬ובפרט אחר ה‪ ,151York Plays -‬מחזאות דתיים שהומחזו ע"י הגילדות‬
‫בחגיגות הקורפוס כריסטי ושבהן קיימות התייחסויות בודדות לדמויות של נכים‪.‬‬
‫במסגרת זו‪ ,‬אבחן כיצד הוצגו דמויות הנכים בספרות הדתית‪ .‬האם גם ביצירה הספרותית‬
‫עולה העמדה האמביוולנטית כפי שהופיעה בכתבים התיאולוגים או שמא ניתן למצוא במקורות‬
‫הספרותיים חידוד העמדות השליליות כלפי הנכים‪ .‬בניתוח היצירות האומנותיות אבחן כיצד‬
‫מאופיין דימויו האומנותי של הנכה ומה ניתן ללמוד מכך על מקומו בחברה‪.‬‬
‫ספרות הדרשנות הכוללת את ה‪ -Exempla-‬הייתה ז'אנר ספרותי דתי בעל אופי דידקטי‬
‫שהתפתח באירופה במהלך ימי הביניים‪ .‬מקורה של ספרות הדרשנות נעוצה בנאומים ובאמצעים‬
‫הרטוריים שהופיעו ברומא העתיקה וכן מהמסורת הניאופלטונית‪ .‬מוסדות הכנסייה והמנזרים‬
‫אימצו מורשת זו על מנת לבצר את הסמכות הכנסייתית על קהל המאמינים הנוצרי‪ .‬מכיוון‬
‫שהתרבות העממית בימי הביניים הייתה בעיקרה תרבות בלתי כתובה‪ ,‬הייתה לספרות הדרשנות‬
‫‪152‬‬
‫משמעות רבה ובמסגרתה יכלו כמרים ונזירים להשמיע את דרשנותם בפני המאמינים‪.‬‬
‫ההיסטוריון הצרפתי ז'אק לה גוף )‪ (Jacques Le Goff‬הגדיר את ה‪ Exemplum -‬כסיפור או‬
‫אגדה עם מוסר השכל שנועד להעביר מסרים דתיים‪-‬מוסריים וחברתיים‪ ,‬באמצעים רטוריים‪,‬‬
‫שכנוע והטפה‪ .‬בדרך זו ביקשו מוסדות הכנסייה ומסדרי הנזירים לעצב את השקפת עולמו של‬
‫ההמון ולהדריכו לחיי המוסר‪ 153.‬ספרות ההטפות כללה בתוכה מבנים חברתיים‪ ,‬תרבותיים‬
‫‪154‬‬
‫ומנטאליים שבאו לידי ביטוי בכרוניקות‪ ,‬באגדות‪ ,‬סיפורים מהברית החדשה ובאנקדוטות‪.‬‬
‫אמנם חלק מההטפות נכתבו בראשיתן בלטינית‪ ,‬אך הן הושמעו בפני הקהל בשפות המקומיות‪.‬‬
‫באנגליה בפרט התפתחה ספרות הדרשנות במאות השתים‪-‬עשרה ועד החמש‪-‬עשרה לכדי צורה‬
‫ספרותית משמעותית שהשפיעה על השירה‪ ,‬הסיפור והדרמה של הספרות האנגלית בימי הביניים‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫כמו הדרשנות האירופית‪ ,‬כללה ספרות הדרשנות האנגלית עקרונות מוסריים בעלי ערך לימודי‬
‫ודידקטי‪ ,‬שלוו באנקדוטות ובסיפורים שנועדו לחנך את קהל השומעים ולהעניק לו ראייה‬
‫חברתית ומוסרית על פי המוסר שהתוותה הכנסייה‪ .‬לשם כך נעשה לא פעם שימוש בהומור‪,‬‬
‫שנינות‪ ,‬סטירה‪ ,‬דימויים ומטאפורות‪ 156.‬לכן‪ ,‬טוען ההיסטוריון האנגלי ג‪.‬ר‪ .‬אווסט )‪,(G.R. Owst‬‬
‫כי בספרות הדרשנות האנגלית הופיעו תיאורים של עניים‪ ,‬קבצנים וחלשים‪ ,‬המתוארים גם כחלשי‬
‫‪149‬‬
‫‪Odo of Cheriton, The Fables of Odo of Cheriton, ed. John C. Jacobs, (Syracuse and New York:‬‬
‫‪Syracuse University Press, 1985).‬‬
‫‪150‬‬
‫‪Jacobus de Voragine, The Golden Legend: Reading the Saints , trans. William Granger Ryan, vol 2,‬‬
‫‪(Princeton: Princeton University Press, 1993).‬‬
‫‪151‬‬
‫‪The York Plays , ed. Richard Beadle, (London : York Medieval Text, Edward Arnold, 1982).‬‬
‫‪152‬‬
‫‪Larry Scanlon, Narrative, Authority and Power: The Medieval Exemplum and the Chaucerian‬‬
‫‪Tradition, (Cambridge: Cambridge University Press, 1994), 13.‬‬
‫‪153‬‬
‫‪Claude Brémond, Jacques Le Goff et Jean Claude Schmitt, (1982), 29-31.‬‬
‫‪154‬‬
‫‪Ibid , 7-9.‬‬
‫‪155‬‬
‫‪Jacques Berlioz and Marie Anne Polo de Beaulieu, Les Exempla médievaux : introduction à la‬‬
‫‪recherche, suivie des tables critiques de l’Index exemplorum de Frederic C. Tubach, (Carcassonne:‬‬
‫‪Gare, Hesiode, 1992), 20 .‬‬
‫‪156‬‬
‫‪G. R. Owst, Literature and Pulpit in Medieval England, (New York: Barnes and Noble , 1961), 15‬‬‫‪17.‬‬
‫‪40‬‬
‫גוף ומעוותים‪ ,‬שנדחקו לשולי החברה‪ .‬לדידו‪ ,‬התפיסה הדתית ראתה בקבוצות אלו דמויות‬
‫חוטאות שסטו מדרך הישר ונחשבו לגורמים עוינים לחברה‪ .‬על כן הם תוארו בהומור‪ ,‬לעג‬
‫ובתיאורים שלילים‪ 157.‬ואכן‪ ,‬לפי הדוגמאות שאביא להלן‪ ,‬קיים זיהוי בין תופעת הקבצנות‬
‫לתופעת הנכות‪ ,‬כפי שכבר עלה בחקיקה הכנסייתית‪ .‬זיהוי זה אף גרם להתחזקותה של התפיסה‬
‫השלילית כלפי הנכים‪ ,‬אך עדיין בחלק מהאקסמפלה המשיך להופיע מוטיב הסיוע והצדקה‪ ,‬ולכן‬
‫לצד התפיסה השלילית תופסים הדרשנים השונים את הנכים כנתמכים מבחינה כלכלית הזקוקים‬
‫‪158‬‬
‫לנדבות מצד מוסדות הכנסייה והקהילה‪.‬‬
‫אחת ההתייחסויות המקשרות בין הנכות לקבצנות הן ההטפות שכתב ז'אק דה ויטרי‪ .‬הלה‬
‫הציג בהטפותיו את הנכות בצורה אירונית ומזלזלת‪ .‬באחת ההטפות מתאר ז'אק דה ויטרי כיצד‬
‫שלושים ושניים קבצנים עיוורים ופיסחים‪ ,‬הובלו‪ ,‬שלא מרצונם‪ ,‬ובאלימות מצד קהל מאמינים‪,‬‬
‫לקברו של מרטינוס הקדוש בכדי להתרפא בדרך ניסית‪ 159.‬מלבד העובדה‪ ,‬כי הנכים מזוהים‬
‫כקבצנים‪ ,‬דבר המלמד על ירידתם החברתית‪-‬כלכלית‪ ,‬הם מאופיינים בפאסיביות בשל היותם‬
‫דמויות חלשות שאינן יכולות להתמודד עם הפרץ החברתי האלים כלפיהם‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬קהל‬
‫המאמינים לא התייחס אליהם כבני אדם בעלי רצון חופשי‪ ,‬אלא ככלי למטרות דתיות ולהבעת‬
‫האמונה ביכולותיו המרפאות של הקדוש‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬חוסר נכונותם של הנכים לוותר על חיי‬
‫הקבצנות ולהישאר במצבם הפיסי הנוכחי‪ ,‬בכדי להמשיך ליהנות מכספי הנדבה‪ ,‬רק מחזקת את‬
‫תפיסת הנכים כדמויות בלתי מוסריות וחוטאות ולכן גם אינן שייכות לחברה הנוצרית‪.‬‬
‫בדרשה אחרת תיאר ז'אק דה ויטרי דמות של קבצן עני היושב בפתח הכנסייה‪ .‬מהתיאורים‬
‫הגופניים של הקבצן‪ ,‬ניתן לזהות כי מדובר באדם חלש גופנית ונכה‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הגאוותנות שהוא‬
‫מגלה בקיבוץ הנדבות בכנסייה‪ ,‬רק מעצימה את הלעג כלפיו‪ .‬הופעתו בפתח הכנסייה עשויה אף‬
‫לרמוז על היותו דמות חוטאת המבקשת לחזור בתשובה‪ ,‬ובכך מלמדת כי דמות הקבצן הנכה הינה‬
‫דמות חוטאת‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬ייתכן גם כי הצגת הדמות הנכה כקבצן חלש בגופו‪ ,‬מלמדת גם על‬
‫הצורך של הכנסייה לעורר בקהל הנוצרי אמפתיה ולעודד אותו במתן נדבות וצדקה‪ .‬אולם גם לפי‬
‫הנחה זו‪ ,‬משמשים הנכים‪ ,‬כמו בדרשה הקודמת‪ ,‬כלי להשגת מטרות דתיות‪ ,‬שכן יש לזכור‪ ,‬כי‬
‫‪160‬‬
‫הצדקה והנדבה הועברו לידי המוסדות הדתיים‪.‬‬
‫תפיסותיו של ז'אק דה ויטרי את הנכים כדמויות נלעגות וחלשות‪ ,‬כמו גם זיהויים כקבוצות‬
‫שוליים‪ ,‬משקפת את תהליך הדחייה החברתית שעברו הנכים בחברה למן המאה השתיים‪-‬עשרה‬
‫ואת חוסר יכולתם להשתלב במערכות החברתיות‪ .‬דברי הטפה אלו‪ ,‬ההולמים גם את המגמות‬
‫המשפטיות התפתחו כאמור‪ ,‬על רקע השינויים שעברה הן הכנסייה והן החברה האירופית‪ .‬הייתה‬
‫זו תקופה של התארגנות מחודשת של הממסד הכנסייתי והתגבשות של מערכות השלטון‬
‫הכנסייתי והחילוני גם יחד‪ .‬הכנסייה בפרט‪ ,‬הפכה לבעלת הנכסים הקרקעיים החשובה ביותר עוד‬
‫‪157‬‬
‫‪Ibid, 26‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 55.‬‬
‫‪159‬‬
‫‪" Licet autem paupertas et alie tribulationes sint quidam tamen illis abutuntur. Unde legimus‬‬
‫‪quod quando corpus beati Martini processionaliter ferbatur sanabat omnes infirmos qui‬‬
‫‪occurebant. Erant autem juxta ecclesiam duo trutani mendicantes quorum unus erat cecus‬‬
‫‪[…]"in Jacques de Vitry, The Exempla or Illustrative Stories From the Sermons Vulgar of Jacques de‬‬
‫‪Vitry, ed. Thomas Frederick Carne, (2004) 52.‬‬
‫‪160‬‬
‫‪"[…] Audivi autem de dubus quorum unus humilis pauper erat, alius pauper superbus.‬‬
‫‪Pauper quidem humilis ubi segetes triturabantur in areis cum cyrotheca, frumentum in‬‬
‫‪elemossina mpostulabat, nec inveniebat et quia a multis receipt […]", in Jacques de Vitry, The‬‬
‫‪Exempla or Illustrative Stories From the Sermons Vulgar of Jacques de Vitry, ed. Thomas Frederick‬‬
‫‪Carne, (2004) .35.‬‬
‫‪158‬‬
‫‪41‬‬
‫לפני המאה השתים‪-‬עשרה‪ .‬על רקע זה היא חשה איום כלפי קבוצות‪ ,‬כגון קבוצות מינות שונות‪,‬‬
‫שהגבירו את הביקורת כלפיה‪ ,‬ולכן היא החלה לרדוף אותם‪ .‬הייתה זו גם תקופה של צמיחת‬
‫הערים ועליית מעמד הבורגנות שהגדיר גבולות חברתיים ברורים‪ ,‬דבר שהעלה את רמת החרדה‬
‫מפני קבוצות שלא עמדו בגבולות אלו‪ 161.‬על רקע התפתחויות אלו ניתן להבין הן את החקיקה‬
‫הכנסייתית כנגד מצורעים וקבצנים והן את המגמות השליליות שכבר עלו בהטפותיו של ז'אק דה‬
‫ויטרי‪ ,‬המלמדות כי תחושת האיום והחשת הרדיפה עברה גם לקבוצות אלו‪.‬‬
‫מגמות דומות נמצאו גם בהטפות אנגליות של המטיף האנגלי בן המאה השלוש‪-‬עשרה אודו‬
‫משריטון )‪ ,(Odo of Cheriton, 1185- 1247‬המציג את הנכות כחטא וכעונש דתי בהמשך‬
‫לתפיסות כתבי הקודש‪ .‬כך למשל‪ ,‬באחת מההטפות תיאר שריטון את התאהבותו של המלך‬
‫ריצ'רד הראשון בנזירה בעלת מוניטין רב‪ .‬במיוחד נמשך המלך אחר עיניה של הנזירה והתבונן בה‬
‫בתאווה חושנית‪ .‬הנזירה לא יכלה לשאת את הבושה ולכן ניקרה את עיניה ומסרה אותן לידיו של‬
‫המלך‪ 162.‬העיוורון הוצג בסיפור זה כעונש על התאווה המינית‪ .‬גם בסיפור זה מופיעה הנכות באור‬
‫שלילי ומחזקת את הראייה השלילית של הפגמים הגופניים ואף את הקשר בין הנכות לחטא‬
‫המיני‪.‬‬
‫בסיפור נוסף של אודו משריטון מוצגת הנכות כתוצאה מקשר עם השטן‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אודו‬
‫משריטון מתאר בסיפור זה ציפור המכונה "עצם שבורה" שבמעופה היא סודקת את עצמות גבה‪.‬‬
‫כשהעצם הסדוקה קשה לנשיאה‪ ,‬הציפור מעלה אותה לשמים ומפילה אותה על הסלעים‪ .‬הציפור‬
‫היא מטאפורה לדרכי פעולתו של השטן‪ .‬כשהשטן לא מצליח לשבור את רוחו של אדם בעל‬
‫נאמנות דתית גדולה‪ ,‬הוא מרומם אותו ומעניק לו כבוד גדול ואז מפיל אותו לתחתיות עד‬
‫שעצמותיו נשברות‪ .‬הסיפור מזהיר מפני יוהרה וגאווה ועל ההתקשרות עם השטן‪ .‬הסיפור טוען‪,‬‬
‫‪163‬‬
‫כי ככל שהאדם יגיע לכבוד רם ונישא‪ ,‬נפילתו תהיה עמוקה יותר ועצמותיו יישברו לרסיסים‪.‬‬
‫בדרשה זו מהווה ההתקשרות עם השטן צעד נוסף לזיהויים השלילי של הנכים כיצורים דמוניים‬
‫וככאלה‪ ,‬אין להם מקום בחברה והם מצויים בצד הנגדי לה‪ .‬הפציעות שנגרמו משבירת העצמות‬
‫מוצגות כאן כעונש או כתוצאה אפשרית של התקשרות זו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ההשפעה השטנית אף‬
‫מתוארת כפציעה אנושה המובילה לעיוורון הן פיסי והן דתי וחברתי‪.‬‬
‫בדוגמאות אלו מובאים ומודגשים יותר ההיבטים השליליים של הנכות‪ ,‬ופחות בא לידי ביטוי‬
‫ערך הצדקה לנזקקים‪ .‬הפחד מהשטן קישר באופן ישיר את הנכים להתקשרות דמונית והוביל את‬
‫החברה להביא את הנכים בכוח לריפוי‪ ,‬באמצעות נגיעה בשרידי קדוש‪ ,‬על מנת לנטרל את השפעת‬
‫‪164‬‬
‫השטן עליהם‪.‬‬
‫ז'אנר נוסף בספרות הדתית המציג את הנכות בצורה שלילית היא הספרות ההגיוגראפית‬
‫המתארת את חיי הקדושים ומעשי הריפוי שעשו‪ .‬אחת היצירות הבולטות בסוגה זו היא יצירתו‬
‫הפופולארית של יעקובוס דה ווריג'ין )‪" ,(Jacobus de Voragine‬אגדת הזהב" ה‪Legenda -‬‬
‫‪161‬‬
‫‪Moore, The Formation of Persecuting Society: Authority and Deviance in Western Europe 950‬‬‫‪1250, (2007), 81-85.‬‬
‫‪162‬‬
‫‪. G. R. Owst, Literature and Pulpit in Medieval England, (1961), 26‬‬
‫‪163‬‬
‫‪"[…] There Lives a bird who is known as "Break Bone" […] he breacks open bones and eats‬‬
‫‪the gluten and marrow When a bone is too hard for him to crack, he carries it up into the‬‬
‫‪heavens and let it fall right onto a rock[…] This is how the Devil acts. When he can't break a‬‬
‫‪man of a great constancy, he raises him up to the hights of wordly honor and then lets him fall‬‬
‫‪[…]", in Odo of Cheriton, The Fables of Odo of Cheriton , ed. John C. Jacobs, (1985), 80.‬‬
‫‪164‬‬
‫‪Ruth Bienstok Anolik, "Introduction: Diagnosing Demons: Creating and Disabling the Discourse of‬‬
‫‪Difference in Gothic Text", in Ruth Bienstok Anolik ed. Demons of the Body and Mind: Essays on‬‬
‫‪Disability in Gothic Literature, (New York: McFarland, 2010), 1-19.‬‬
‫‪42‬‬
‫‪ .Aurea‬יצירה זו נחשבה ליצירה פופולארית בימי הביניים המאוחרים וכללה יותר מאלף כתבי יד‬
‫שנפוצו ברחבי אירופה‪ .‬היא הופיעה גם בגרסתה האנגלית במהלך המאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬אוסף אגדות זה מתחקה אחר מעשי הקדושים והריפוי הניסי‪ 165.‬כמו בספרות הדרשנית‪,‬‬
‫מופיעות ביצירה זו התייחסויות שליליות כלפי הנכים‪ ,‬המייצגים בעליל את ה"לא מאמינים" או‬
‫הפגאנים ולכן‪ ,‬מודגש גם הצורך לשנות את מצבם הפיסי והדתי ולהמירם לנצרות באמצעות‬
‫הריפוי הניסי‪ .‬גם באגדות אלו לא נפקד מקומם של הלעג והזלזול בנכים‪ ,‬במיוחד כלפי אלו‬
‫המזוהים כקבצנים ושאינם מעוניינים לעבור ריפוי ניסי בשל הנוחות הכלכלית שבקיבוץ‬
‫הנדבות‪ 166,‬מוטיב שנמצא כבר בהטפותיו של ז'אק דה ויטרי‪.‬‬
‫אחד מהסיפורים המציגים את הנכים כדמויות שליליות הוא סיפורו של ממרטינוס הקדוש‬
‫)‪ ,(St. Mamertinus‬פאגאני שאיבד את מאור עיניו ואף אחת מידיו הפכה למשותקת‪ 167.‬הלה חשב‬
‫שאם יתפלל לאלים במקדשיהם יירפא מנכותו‪ .‬בפגישתו עם נזיר בשם סבינוס )‪ ,(Sabinus‬הבין‬
‫ממרטינוס שעליו לפקוד את קברו של ז'רמן הקדוש )‪ (St. German‬בכדי להירפא מנכותו‪ .‬אולם‪,‬‬
‫הלה התמהמה ובכל מקום שהלך אליו הוא גורש ונתפס כאדם בלתי טהור‪ .‬עד אשר‬
‫קונקורדיאנוס הקדוש ליווה אותו לקברו של ז'רמן הקדוש‪ .‬בשהותו בקבר‪ ,‬נרפא מנכותו והפך‬
‫לנוצרי‪ 168.‬בסיפור זה מתקשרת הנכות עם מצב שלילי של חוסר אמונה וחוסר טהרה‪ ,‬יסודות‬
‫שמצאנו אותם גם בכתבי הקודש‪ .‬הנכים מוצגים כמי ששייכים לאמונה הלא נכונה‪ .‬המסר הברור‬
‫שעולה מסיפור זה שאדם שאיננו נוצרי הוא בהכרח אדם נכה ורק עם התנצרותו‪ ,‬יבריא ממגבלתו‬
‫הגופנית ואף ישתייך לאמונה ולחברה הנכונות‪.‬‬
‫סיפור דומה הוא סיפורו של ז'יל הקדוש )‪ (St. Giles‬מאתונה‪ .‬יום אחד בדרכו לכנסייה‪,‬‬
‫הוא מצא בצד הדרך אדם חולה המבקש נדבה‪ .‬הקדוש נתן לחולה את מעילו ומרגע שהחולה לבש‬
‫את המעיל נרפא מחוליו‪ .‬באותה מידה הוציא ז'יל הקדוש ארס מאדם שהוכש ע"י נחש ועורר נער‬
‫‪169‬‬
‫ממוות‪.‬‬
‫סיפור זה מדגיש שוב את מוטיב הריפוי והשינוי הפיסי של החולים והנכים‪ ,‬המזוהים עם‬
‫ה"בלתי מאמינים" או עם אותן קבוצות הנמצאות בצד הלא נכון של החברה‪ .‬תפיסת הצורך‬
‫בשינוי מצבם הפיסי של הנכים מלמדת שוב על חוסר קבלתם בחברה‪ .‬ייתכן גם שהדבר נבע‬
‫מזיהויים של הנכים כיצורים מכוערים וכמפלצות אנוש‪ .‬מוטיבים אלו מעידים על התחזקות‬
‫‪165‬‬
‫‪Jacobus de Voragine, The Golden Legend: Reading the Saints , trans. William Granger Ryan, vol 1,‬‬
‫‪(Princeton; Princeton University Press, 1993), 5- 8.‬‬
‫‪166‬‬
‫‪Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind: Medieval Constructions of Disability, (2010), 115‬‬‫‪117.‬‬
‫‪167‬‬
‫‪"[…] While still a pagan, Mamertinus once was worshiping the idols when he lost one of his‬‬
‫‪eyes and one of his hand became paralyzed.[…]",.[…]", in Jacobus de Voragine, The Golden‬‬
‫‪Legend; Reading the Saints , trans. William Granger Ryan, vol 2 , (1993), 145-146.‬‬
‫‪168‬‬
‫‪"[…] Mamertinus then saw saint Concordian take him by the hand and lead him to the‬‬
‫‪company of other bishops. […] Who is this man who came in with you? […] "put him out He is‬‬
‫‪unclean and cannot be with us! […] When he awoke , he hurried off to Saint Germain and knelt‬‬
‫‪before him asking forgiveness. […] At last Mamertinus received baptism and was cured of his ills‬‬
‫‪[…]" […] When he awoke, he hurried off to Saint Germain and keelt before him asking‬‬
‫‪forgiveness. […] At last Mamertinus received baptism and was cured of his ills […]" in Jacobus‬‬
‫‪de Voragine, The Golden Legend: Reading the Saints, trans. William Granger Ryan, vol 2, (1993), 146‬‬‫‪147.‬‬
‫‪169‬‬
‫‪[…] One day as he was on his way to church , he came upon a sick man lying beside the road‬‬
‫‪and asking for an alm. He gave the sick man his coat as soon as the man put it on, he was cured‬‬
‫‪[…]", in Jacobus De Voragine The Golden Legend: Reading the Saints, trans. William Granger Ryan,‬‬
‫‪vol 2, (1993),147-148.‬‬
‫‪43‬‬
‫העמדה השלילית כלפי הנכות שהטילה ספק בצורך לקבל את הנכים כיצורים ראויים בחברה בשל‬
‫כיעורם ומראם המפלצתי‪ .‬חיצוניותם המכוערת של הנכים מעידה בהכרח גם על אופיים השלילי‬
‫ואף השטני‪ ,‬וכי ריפויים והשינוי הגופני שיעברו‪ ,‬יטולו מהם את תכונותיהם הפגוצות‪ .‬לכן‪ ,‬על‬
‫החברה מוטל התפקיד להוביל את היצורים המעוותים בדרך של שינוי ותיקון‪.‬‬
‫הראייה השלילית כלפי הנכים מתחזקת יותר כשהם מסרבים לעבור את תהליך הריפוי‬
‫והשינוי שהחברה כופה עליהם‪ .‬הדבר בא לידי ביטוי בסיפור אחר מתוך ה‪,Legenda Aurea-‬‬
‫המתאר את סיפורם של נכים שאינם מוכנים לעבור ריפוי ניסי‪ .‬שבועיים אחרי מותו של מרטינוס‬
‫הקדוש‪ ,‬אדם עיוור בשם יולסטרו )‪ (Jolestru‬ואדם פיסח בשם הווסברט )‪ (Haustebert‬נמנעו‬
‫מלבוא לקבר מרטינוס הקדוש‪ ,‬על אף ששמעו על הניסים המופלאים שעשה‪ .‬לטענתם הם ייאבדו‬
‫את מעמדם כקבצנים‪ ,‬המרווחים כסף קל בצורה מהירה ללא עבודה‪ 170.‬בסירובם לעבוד וברצונם‬
‫להרוויח כסף קל הוצגו הנכים כאנשים רמאים העושקים את החברה‪ ,‬דימוי המעצים את התפיסה‬
‫השלילית כלפיהם‪ .‬בהמשך הסיפור‪ ,‬מציין יעקובוס דה ווריג'ין‪ ,‬כי בדר"כ נישא הפיסח על גב‬
‫העיוור‪ ,‬אך ברגע שעומדת בפניהם האפשרות להירפא הם בורחים במהירות מהמקום‪ 171.‬תיאור‬
‫זה מחזק אם כן את תפיסתם של הנכים כטפילים המנצלים לרעה את החברה‪ ,‬מוטיב המוסיף‬
‫נדבך נוסף להתייחסות השלילית כלפי הנכים בספרות הדתית‪.‬‬
‫ז'אנר נוסף שהתפתח באירופה‪ ,‬ובפרט באנגליה‪ ,‬היה התיאטרון הדתי‪ .‬התיאטרון הדתי היה‬
‫בעיקרו העלאת מחזות בנושאים הלקוחים מסיפורי התנ"ך‪ ,‬סיפורי הקדושים והדרשנות‪ ,‬שהועלו‬
‫כהצגות בימי החג הנוצרים‪ .‬התיאטרון הדתי היווה דרך נוספת של הכנסייה להעביר באמצעות‬
‫המחזות מסרים דתיים ודידקטיים עבור הקהל הרחב שצפה בהם‪ .‬באנגליה הועלו מחזות שונים‬
‫בערים והשתתפו בהם במהלך המאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬עשרה חברי הגילדות השונות‪.‬‬
‫חשיבותם של המחזות נובעת לא רק מההיבט של הפרטיקה הדתית‪ ,‬אלא גם משום שהם משקפים‬
‫את המציאות החברתית והכלכלית של האנשים שהמחיזו אותם‪ 172.‬אחד מסוגי התיאטרון הדתי‬
‫שהופיע באנגליה היו המחזות של יורק )‪ (The York Plays‬שתושבי יורק החלו להעלותם סביב‬
‫‪ 1376‬ונמשכו עד אמצע המאה השש‪-‬עשרה‪ .‬מחזות אלו התחילו כהלל על ההתאוששות העירונית‬
‫אחרי המגפה השחורה והם נחוגו בעיקר בחג ה‪ .Corpus Christi -‬במחזות אלו היוו נושאי‬
‫המחזות וחלוקת התפקידים הצצה להיבטים הפוליטיים‪ ,‬החברתיים וכמובן הדתיים של תושבי‬
‫יורק‪ ,‬ובתוכן עולה גם ההתייחסות של החברה העירונית כלפי הנכים‪ ,‬כפי שהדבר השתקף‬
‫‪173‬‬
‫בהמחזת סיפורי התנ"ך העברי והברית החדשה‪.‬‬
‫במחזות אלו עולה שוב הזהות בין נכות לחטא ולעונש דתי‪ .‬כך למשל למך‪ ,‬בנו של קין‪ ,‬הוצג‬
‫במחזות יורק כדמות שלילית וכחוטאת‪ .‬למך הוא ביגמיסיט ואף עיוור‪ .‬על אף העובדה שהוא טוען‬
‫כי עיוורנו התפתח כתוצאה מגילו המתקדם‪ ,‬מרמז המחזה‪ ,‬כי העיוורון מעיד גם על בריאותו‬
‫‪170‬‬
‫‪"[…] Alas , we would be apprentices, but now we are masters. There isn't a burger or a priest‬‬
‫‪who does not give to us now. We earn a great deal more money without trouble and without‬‬
‫‪labor. Then we would not have a penny if it weren’t by laboring […]", in Jacobus De Voragine‬‬
‫‪The Golden Legend: Reading the Saints, trans. William Granger Ryan, vol 2, (1993),150- 151.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind, (2010), 114.‬‬
‫‪171‬‬
‫‪Jacobus De Voragine The Golden Legend: Reading the Saints, trans. William Granger Ryan, vol 2,‬‬
‫‪(1993), 150- 151.‬‬
‫‪172‬‬
‫‪William Tydeman, " An Introduction to Medieval English Theatre", in The Cambridge Companion‬‬
‫‪to Medieval English Theatre, ed. Richard Beadle (Cambridge : Cambridge University Press, 1994), 1‬‬‫‪37.‬‬
‫‪173‬‬
‫‪Richard Beadle, "The York Cycle" in The York Plays, ed. Richard Beadle, (1994), 85- 109.‬‬
‫‪44‬‬
‫הנפשית המעורערת של למך ועל היותו אדם מבולבל‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫דמות שלילית אחרת מתוך הברית‬
‫החדשה היא דמותו של היהודי המכונה לעיתים יששכר‪ ,‬אך ידוע יותר בכינויו פרגוס )‪.(Fergus‬‬
‫דמותו הינה דמות גרוטסקית‪ ,‬המפרה את הסדר ומפילה במתכוון את ארונה של מריה‪ .‬פרגוס‬
‫נענש על התנהגותו ע"י כך שהופך לעיוור‪ .‬ברם‪ ,‬בסוף המחזה חוזר פרגוס למוטב‪ ,‬ממיר את דתו‬
‫לנצרות ונרפא מעיוורונו‪ 175.‬גם בסיפור זה חוזר המוטיב של הריפוי הפיסי ע"י הצטרפות לנצרות‬
‫ותפיסת הבלתי מאמינים והכופרים כנכים‪ .‬כאן יש לציין שמוטיב העיוורון בהתייחסות ליהודים‬
‫היה מוטיב דומיננטי בהתייחסות הנוצרית אל היהודים כעיוורים בשל אי קבלתם את האמונה‬
‫‪176‬‬
‫הנכונה‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬מהעיון בספרות הדתית משתקפת התחזקותה של ההתייחסות השלילית הנוצרית‬
‫כלפי הנכות והיחס לנכים‪ .‬הנכים נתפסו כבלתי מאמינים‪ ,‬נצלנים וכאנשים שיש לשנותם‪ .‬לכן הם‬
‫הוצגו בצורה נלעגת ומזלזלת‪ .‬הנכות נתפסה ביצירות הדתיות כמצב שלילי מעצם היותה סמל של‬
‫הפאגאניות או אף של היהודים‪ ,‬המתכחשים לנצרות ורק ע"י הפיכתם לנוצרים‪ ,‬יוכלו הנכים‬
‫להירפא מנכותם ולהתקבל לחברה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מוטיב ספרותי זה חוזר על התפיסות‬
‫התיאולוגיות שראו בנכות תוצאה של חטא או עונש על חוסר אמונה‪ ,‬כפי שהדבר הופיע הן במקרא‬
‫והן בברית החדשה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הספרות הדתית בחרה להציג את הקבצנים הנכים באור שלילי ולא‬
‫הדגישה את ערכי הצדקה והנדבה‪ .‬הצגה שלילית זו‪ ,‬כאמור‪ ,‬תואמת את השינויים החברתיים‬
‫שעברה החברה האנגלית‪ ,‬וכלל החברה האירופית‪ ,‬שדחו מעליהן ואף רדפו קבוצות שלא הלמו את‬
‫הסדר החברתי הנוצרי‪ ,‬כפי שהכנסייה הנוצרית ביקשה לעצב בשליטתה‪.‬‬
‫העמדות השליליות כלפי הנכים בספרות הדתית עברו כחוט השני גם לספרות האנגליקנית‬
‫באנגליה במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬דוגמה מובהקת לכך אנו מוצאים ביצירתו ההיסטוריוגראפית של‬
‫הכומר האנגליקני‪ ,‬ג'ון פוקס )‪ .(John Foxe, 1516-1587‬פוקס היה בן למשפחה ידועה מהמעמד‬
‫הבינוני‪ .‬נולד בבוסטון שבלינקולנשייר )‪ .(Boston, Lincolnshire‬ב‪ 1535 -‬פוקס התקבל ללימודים‬
‫במגדלן קולג' )‪ ,(Magdalene College School‬בה פעל כמורה צעיר‪ .‬בשנים ‪ 1539-1540‬הוא‬
‫נתמנה למרצה ללוגיקה והתמחה בחוק הכנסייתי‪ .‬בשנת ‪ 1545‬הפך פוקס לפרוטסטנטי והצטרף‬
‫למסדרים הקדושים של מיכאל הקדוש )‪ .(St. Michael Order‬בימי מלכותו של אדוארד השישי‬
‫)‪ (Edward VI, 1547-1553‬אף התקדם בשירות המדינה ועבר ללונדון‪ .‬הוא שימש מורה לילדי‬
‫אצילים ואף התמנה לדיאקון בינואר ‪ .1550‬דא עקא‪ ,‬עם עלייתה לשלטון של מרי הקתולית‬
‫)‪ ,(Mary I, 1553-1557‬נעצרה התקדמותו‪ .‬הלה היה עד לרדיפות השלטון האנגלי בימיה של מרי‬
‫הקתולית כנגד הפרוטסטנטים‪ ,‬ואף הוא עצמו הוגלה מאנגליה ויצא לגלות‪ .‬בין היתר‪ ,‬חי‬
‫בשטרסבורג )‪ (Strasburg‬ואנטרוופן )‪ .(Antwerp‬בעקבות עלייתה של המלכה אליזבת הראשונה‪,‬‬
‫)‪ ,(Elizabeth I, 1558-1603‬חזר לאנגליה והוסמך לכמורה ע"י חברו אדמונד גרינדאל ) ‪Edmund‬‬
‫‪.(Grindal‬‬
‫‪177‬‬
‫‪174‬‬
‫‪The York Cycle, ed., Richard Beadle (1982), 74-76.‬‬
‫‪Ibid, 182-183‬‬
‫‪176‬‬
‫‪Anthony Bale, Feeling Persecuted: Christian Jews and Image of Violence in the Middle Ages,‬‬
‫‪(London: Reaktion Books , 2010), 25- 27.‬‬
‫‪177‬‬
‫‪Elizabeth Evenden and Thomas Freeman, Religion and Book in Early Modern England: The‬‬
‫‪Making of John Foxe's Book of Martyrs, (Cambridge: Cambridge University Press, 2011), 10-14.‬‬
‫‪175‬‬
‫‪45‬‬
‫בשנים ‪ 1552-1583‬הוא החל לכתוב את יצירתו "ספר המרטירים" ) ‪The Books of Martyrs,‬‬
‫‪(The Acts and Monuments‬‬
‫‪178‬‬
‫שהופיע במספר מהדורות‪ .‬ביצירה זו תיאר פוקס את רדיפות‬
‫הפרוטסטנטים בימי הרסטורציה הקתולית‪ .‬בין היתר‪ ,‬קיימים ביצירה זו אזכורים של נכויות‬
‫שונות‪ ,‬העשויים ללמדנו על תפיסת הנכות בראייתו של כומר אנגליקני בן המאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬ניתן לומר כי פוקס התייחס בחיבורו למספר נכויות כמו מצורעים‪ ,‬עיוורים ופיסחים‪.‬‬
‫מתוך העיון ההשוואתי במהדורות השונות ניתן להצביע על התפתחות שלילית בהתייחסות‬
‫האנגליקנית כלפי נכויות אלו‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בעוד שבמהדורות הראשונות הציג פוקס עמדה חיובית‬
‫ומרוככת כלפי קבוצות נכים אלו‪ ,‬במהדורות מאוחרות יותר נמצאה עמדה שלילית וקיצונית‪,‬‬
‫המלמדת על ההקצנה שחלה בהתייחסות הנוצרית כלפי הנכות בטווח הארוך‪ ,‬בראשית העת‬
‫החדשה‪ 179 .‬כך למשל‪ ,‬במהדורה של ‪ 1563‬הציג פוקס את הנכים כעניים וכקבוצות שוליים שיש‬
‫לסייע להן‪ .‬לדידו‪ ,‬תפקידו של כל נוצרי טוב הוא להגיש עזרה לנכים המסכנים והעניים ולעזור‬
‫להם בהרס שבו הם מצויים‪ 180.‬ייתכן‪ ,‬שפוקס השתמש בנכויות אלו כמטפורה למצבם העגום של‬
‫הפרוטסטנטים ולרדיפותיהם בימי הרסטורציה של מרי הקתולית‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בין אם זה תיאור‬
‫ישיר של נכים או תיאור מטפורי‪ ,‬הדבר מלמד כי בראשית העת החדשה‪ ,‬כבר היו הנכים חלק‬
‫מהותי מקבוצות השוליים שנרדפו על רקע ההגבלות של החוק הכנסייתי והגבלות נוספות של‬
‫החוק האנגלי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬במהדורות מאוחרות יותר הציג פוקס עמדה הפוכה מזו שהופיעה במהדורות‬
‫הראשונות‪ ,‬והביע עמדה שלילית וקיצונית כלפי הנכים‪ .‬לדוגמה במהדורה של שנת ‪ ,1576‬בה‬
‫מוזכרים מצורעים‪ ,‬חוזר פוקס על העמדות השליליות של החוק הכנסייתי והברית הישנה‪ ,‬ורואה‬
‫במצורעים‪ ,‬ובנכים בכלל‪ ,‬אנשים בלתי טהורים‪ 181.‬בניגוד מוחלט לקריאת הסיוע לנכים במהדורת‬
‫‪ ,1563‬במהדורה זו קורא פוקס לכל הכוחות הנוצריים לשלב יחדיו ידיים ולסלק את המצורעים‬
‫מהכנסיות‪ .‬המצורעים מהווים עבורו גורמים לא רצויים‪ ,‬המזהמים את טהרתה של הכנסייה‬
‫האנגלית‪ .‬יש להניח שקריאה זו הופנתה גם כלפי נכויות אחרות שלא נחשבו לחלק מהקהילה‬
‫הדתית‪ .‬למעשה התפיסה האנגליקנית‪ ,‬כפי שפוקס מייצג אותה‪ ,‬עומדת בסתירה מוחלטת‬
‫לקריאתו הסובלנית של לותר לראות בנכים חלק מהקהילה הדתית ולשלבם בטקסים הדתיים‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬כי האנגליקניזם האנגלי אימץ את התפיסה הפרוטסטנטית הבסיסית שראתה בנכים‬
‫אנשים המקושרים עם השטן‪ ,‬אך בניגוד ללותר‪ ,‬אומצה באנגליה גישת הדחייה וההרחקה‪.‬‬
‫‪178‬‬
‫‪John Foxe, John Foxe's Book of Martyrs: Select Narratives . Ed. and Introduction John King,‬‬
‫‪(Oxford: Oxford: University Press, 2009), xi-xii.‬‬
‫ראו גם‬
‫‪John Foxe, Acts and Monuments Online, (Electronic Version), The University of Sheffield, Arts and‬‬
‫‪Humanities Research Council, 2011. Available From: http//www.johnfoxe.org [Accessed: 01.03.11).‬‬
‫‪179‬‬
‫‪Elizabeth Evenden and Thomas Freeman, Religion and Book in Early Modern England, (2011),‬‬
‫‪102- 105, 135- 141.‬‬
‫‪180‬‬
‫‪"[…] What good christen people can be able to succour us poore lepers blynde, sore and lame‬‬
‫‪thst be thus yearely oppressed? Is it any marueil that the tazes , fyfftenes and subsidies , that‬‬
‫‪your grace moste tenderly of great comassion hath taken anong your people to defende them‬‬
‫‪from the threatened ruyne of their common wealth […] ", in John Foxe, The Acts and Monuments,‬‬
‫‪1563 edition ,(Electronic Version), The University of Sheffield, Arts and Humanities Research‬‬
‫‪Council, 2011. Available From: http//www.johnfoxe.org (Accessed: 01.03.11). 497.‬‬
‫‪181‬‬
‫‪"[…] I haue Constantines sword, and ye haue Peters sword in your handes: let us ioine right‬‬
‫‪handes, let us couple sword to sword, that the lepers may be cast out of the temples, that the holy‬‬
‫‪place of the Lord may be purged, and the sonnes of Leuy may minister in the temple […]," in‬‬
‫‪John Foxe, The Acts and Monuments, 1576 edition Book 3 , (Electronic Version), The University of‬‬
‫‪Sheffield, Arts and Humanities Research Council, 2011. Available From: http//www.johnfoxe.org‬‬
‫‪(Accessed: 01.03.11), 195.‬‬
‫‪46‬‬
‫ראייה נוספת לאי הכרתם של הנכים )או לפחות המצורעים( כחלק מהקהילה הדתית‪ ,‬אנו‬
‫מוצאים במהדורת ‪ ,1583‬בה רואה פוקס את המצורעים כחלק מקבוצות הכופרים‪ ,‬המאיימים על‬
‫הנוצרים ומזהמים את הקהילה הנוצרית‪ 182.‬פוקס החשיב את מעמדם של המצורעים למעמדם של‬
‫יהודים ומוסלמים שנחשבו לאויבי הנצרות‪ .‬מתוך יצירתו‪ ,‬אף עולה רמז לכך‪ ,‬כי במקביל לרדיפת‬
‫הקתולים בימי אליזבת הראשונה‪ ,‬נרדפו ונתפסו מצורעים ונכים אחרים ובשני אירועים שונים‪,‬‬
‫שפוקס מזכיר אותם‪ ,‬בצרפת ובאנגליה‪ ,‬הם אף הועלו על המוקד ונשרפו‪ .‬תיאורים אלו לא רק‬
‫שמחזקים את הראיות להקצנה ביחסה של הנצרות הפרוטסטנטית כלפי הנכים ובראשית‬
‫רדיפתם‪ ,‬אלא יש בכך גם להצביע על מעשים אופרטיביים כנגד הנכים שהביאו אף להשמדתם‬
‫ולסילוקם מחיי החברה‪ ,‬ועל הפיכתן של החברות האנגלית‪ ,‬והאירופית בכלל‪ ,‬לחברות סגורות‬
‫ורודפות בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫ההבדלים בתפיסותיו של פוקס במהדורות השונות שנכתבו בתהליך מתמשך‪ ,‬עשויים להיות‬
‫מוסברים על רקע השינויים במעמדם הפוליטי‪-‬דתי של הפרוטסטנטים באנגליה ובמעמדו של‬
‫פוקס בפרט‪ .‬העמדה הסובלנית נכתבה ככל הנראה כאשר פוקס היה עדיין בגלות נרדף בידי‬
‫המלכה מרי‪ .‬באופן טבעי קבוצה נרדפת אחת מגלה יחס סובלני כלפי קבוצה נרדפת אחרת‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬כדי למשוך אליה מאמינים‪ .‬אולם‪ ,‬עם השינוי לטובה שחל במעמד הפרוטסטנטים בימי‬
‫אליזבת והפיכתם מנרדפים לרודפים‪ ,‬ביקש בית המלוכה שעמד בראש הכנסייה האנגליקנית‬
‫לבצר את כוחו מפני גורמים עוינים ואיומים מבחוץ‪ ,‬ועל רקע זה יש להבין את העמדה הקיצונית‬
‫בהתייחסות אל הנכים‪ .‬למעשה עברה הפרוטסטנטיות האנגלית את אותם תהליכים חברתיים‪-‬‬
‫דתיים שעברה גם הכנסייה הנוצרית בימי הביניים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי הבדלים אלו בין‬
‫המהדורות נובעים על רקע ההתרחשויות הפוליטיות והחברתיות שהתרחשו בימיה של אליזבת‪.‬‬
‫הצורך ביציבות פוליטית ודתית הוביל להרחקתם ונידויים המוחלט של הנכים מהמסגרות‬
‫החברתיות‪ ,‬כפועל יוצא מחוקי העוני שנחקקו באותן שנים‪ ,‬כשהמנהיגים הפרוטסטנטיים‪-‬‬
‫אנגליקנים יישרו קו עם רצונותיה של הממלכה‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי התפיסה השלילית כלפי הנכים‬
‫היא חלק מתפיסה שלילית רחבה יותר כלפי הקבצנים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בתהליך המתמשך של עיצובה‬
‫של הדוקטרינה האנגליקנית ובתהליך ביצור כוחה של הכנסייה האנגלית‪ ,‬אימצו האנגליקנים קו‬
‫דתי‪ -‬חברתי נוקשה כלפי מי שהוכרו כמפרי הסדר החברתי‪-‬דתי החדש שביקשו ליצור באנגליה‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬התפיסה האנגליקנית שינתה לחלוטין את תפיסת העוני‪ .‬הקבצנים והעניים נתפסו‬
‫כטפילים ואף כפושעים‪ ,‬כיוון שעמדו בסתירה מוחלטת לרעיון הגזרה הקדומה )‪,(predestinatio‬‬
‫לפיו העושר והנכסים שאדם צובר בימיו מעידים על היותו נבחר האל‪ ,‬על פי הגורל שנקבע‬
‫מראש‪ 183.‬לכן‪ ,‬בשל מצבם החברתי‪-‬כלכלי הירוד של הנכים‪ ,‬הם נתפסו בתפיסה האנגליקנית‪ ,‬כמי‬
‫שאינם נבחרי האל‪ ,‬ולכן יש לנדות אותם ולרדוף אותם‪.‬‬
‫ההתייחסויות השליליות כלפי הגוף הנכה וכלפי הנכות הופיעו גם באומנות הדתית במהלך‬
‫ימי הביניים‪ .‬האומנות הנוצרית שאבה את השראתה מכתבי הקודש ומסיפורי הקדושים שהוזמנו‬
‫‪182‬‬
‫‪"[…] Cerayne lepers consiryng with the Turkes and Iewes went about to impotionate , and‬‬
‫‪infect all Christendome, by inuenemyng threr fountains , lakes, pits barles and such other places,‬‬
‫‪Of the which cryme diuers of the being conuict, were worthily burned in France. about the which‬‬
‫‪yeare […] in England […]", in John Foxe, The Acts and Monuments, 1583 edition, book 4 (Electronic‬‬
‫‪Version), The University of Sheffield, Arts and Humanities Research Council, 2011. Available From:‬‬
‫‪http//www.johnfoxe.org [Accessed: 01.03.11), 420.‬‬
‫‪183‬‬
‫‪Norman Jones, The English Reformation : Religion and Cultural Adaptation, (Oxford: Blackwell,‬‬
‫‪2002), 56-58‬‬
‫‪47‬‬
‫ע"י הכנסייה‪ ,‬וכן מהעמדות התיאולוגיות כלפי ייצוגו של האדם באומנות‪ 184.‬בהשפעת הטקסטים‬
‫התיאולוגים העלתה אומנות זו על נס את הרוחני והנשגב ושללה כל גילוי אנושי חומרי‪ .‬כתוצאה‬
‫מכך‪ ,‬הוצגו הדמויות האנושיות בימי הביניים המוקדמים במערב ובביזנטיון כדמויות רוחניות‬
‫נטולות גוף‪ .‬ברם‪ ,‬למרות העמדה השלילית הזו הופיעו במהלך התקופה דגמים שונים של הגוף‬
‫האנושי ובתוכם הופיע גם פיסול שוליים גרוטסקי שעשוי ללמדנו על ההתייחסות האומנותית‬
‫הדתית כלפי הגוף הנכה‪ 185.‬לכן‪ ,‬בחלק זה אנתח‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬את הייצוג של הגוף האנושי באומנות‬
‫הפיסול הרומנסקית והגותית ואבחן את השינויים שחלו בהצגת גוף האדם בזרמים אלו‪ .‬שנית‪,‬‬
‫אתמקד גם בשאלה כיצד השפיעו התמורות בהצגת הגוף גם על הדימויים של הגוף המעוות והנכה‬
‫במסגרת הופעתם של פסלי השוליים‪ .‬בהמשך‪ ,‬אנתח גם את הדימוי של הנכים באומנות הציור‬
‫בעת החדשה המוקדמת ואבחן באיזו מידה ניתן לראות בייצוגם המשכיות ואף הקצנה בתפיסת‬
‫הנכות או שמא הוצגו גם היבטים חיוביים בהצגת הנכים‪ .‬בפרק זה אתמקד בעיקר בייצוגים של‬
‫האומנות הדתית באירופה‪ ,‬כשדיון רחב ומעמיק יותר על דימוי הנכים באומנות הפיסול והציור‬
‫האנגלית ייעשה בפרק החמישי במחקר זה‪.‬‬
‫עם הפיכתה של הנצרות לגורם המשמעותי במערב במאה החמישית‪ ,‬פיתחה הנצרות גישה‬
‫שלילית לייצוג הגוף ביצירה האומנותית‪ .‬בניגוד לעולם ההלניסטי‪-‬רומי שבו היו הטבע ודמות‬
‫האדם יסודות מרכזיים‪ ,‬ביקשו מוסדות הכנסייה להצניע ואף להעלים את ההיבט הפיסי והמיני‬
‫של הגוף באומנות הדתית‪ .‬תחת זאת‪ ,‬ביקשה הנצרות להבליט את הממד הרוחני בדמותו של ישו‬
‫וויתרה בצורה מכוונת על הצגת הגוף האנושי התלת ממדי ועל התיאור האנטומי המדויק של‬
‫דמות האדם‪ .‬כפועל יוצא מכך‪ ,‬נעלם בימי הביניים המוקדמים הפיסול המונומנטאלי שהיה מנת‬
‫חלקה של התרבות ההלניסטית‪-‬רומית‪ 186.‬גם לאחר תחייתו של הרנסנס הקארולינגי והאוטוני‬
‫במאות התשיעית והעשירית‪ ,‬נותרו הדמויות האנושיות נטולות גוף ושטוחות מבחינת ממדי‬
‫העומק שלהן‪ .‬הוא הדין בדמויות האנושיות שהופיעו בתקופה זו באנגליה‪ .‬בהשפעת אסכולת‬
‫וינצ'סטר )‪ ,(Winchester‬שפרחה בשלהי המאה העשירית ובמחצית הראשונה של המאה האחת‪-‬‬
‫עשרה הופיעה הדמות האנושית בתוך תוכן דתי‪-‬רוחני‪ ,‬כשהיא נטולת מאפיינים פיסיים‬
‫‪187‬‬
‫ברורים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬למן המאה האחת‪-‬עשרה ועד מחצית המאה השתים‪-‬עשרה אנו עדים לתחייתו של‬
‫הפיסול המונומנטאלי עם התפתחותה של שיטת בנייה ואדריכלות חדשה שמקורה באבן‪ .‬שיטה זו‬
‫פיתחה גם סגנון אומנותי חדש הקרוי אומנות רומנסקית )‪ .(Romanesque‬המונח "רומנסקי" נבע‬
‫מהעובדה‪ ,‬כי היו לסגנון זה קווי דמיון לאומנות הרומית‪ .‬היא הופיעה בצרפת‪ ,‬גרמניה‪ ,‬איטליה‬
‫וכמובן גם באנגליה‪ ,‬וציינה את עלייתו המחודשת של הפיסול האנושי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בשל‬
‫השפעתה של העמדה התיאולוגית השלילית כלפי ייצוג הגוף‪ ,‬לא השתנה בהרבה ייצוגו של הגוף‬
‫בפיסול זה‪ .‬הדמויות האנושיות לא היו חופשיות ואוטונומיות והשתייכו לשלמות מבנית מקיפה‬
‫ללא שימת דגש על חטיבות הגוף‪ .‬ואכן‪ ,‬המאפיין הבולט של הפיסול הרומנסקי הוא היותו פיסול‬
‫בתבליט המשועבד לבניין‪ ,‬שעליו הוא חבור‪ 188.‬הדמויות הרומנסקיות שהופיעו בריימס )‪(Reims‬‬
‫או בלינוקלן )‪ (Lincoln‬היו דמויות כבדות ומסורבלות‪ .‬חלק מהדמויות היו בעלות ראש גדול‬
‫‪ 184‬נורית כנען‪-‬קדר‪ ,‬האומנות הנוצרית בימי הביניים‪) ,‬תל אביב ‪ :‬אוניברסיטה משודרת‪.14 -12 ,(1990 ,‬‬
‫‪ 185‬משה ברש‪ ,‬דמות האדם בתולדות האומנות‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.50 -48 ,(1999 ,‬‬
‫‪ 186‬נורית כנען קדר‪ ,‬תחייתו של הפיסול המונומנטאלי באירופה ‪ :‬הפיסול הרומנסקי במאות ה‪ 11 -‬וה‪ ) ,12 -‬תל‬
‫אביב ‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.45,(2002 ,‬‬
‫‪ 187‬משה ברש‪ ,‬דמות האדם בתולדות האומנות‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.51 -50 ,(1999 ,‬‬
‫‪ 188‬משה ברש‪ ,‬דמות האדם בתולדות האומנות‪.53 ,(1999) ,‬‬
‫‪48‬‬
‫שהובלט בצורה לא פרופורציונאלית לגוף‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬תואר הגוף בצורה כבדה ומסורבלת‬
‫שאיננה מזכירה כמעט גוף אנושי‪ .‬טיפוס אנושי זה הדגיש את התפיסה הדתית‪ ,‬לפיה הראש‪,‬‬
‫המסמל את התבונה ואת האידיאל הרוחני והדתי‪ ,‬חשוב יותר מהגוף המסמל תכונות שליליות‪.‬‬
‫כמו כן הופיעו דמויות שראשן אמנם היה קטן באופן יחסי‪ ,‬אך גופן מפותל מבחינה אנטומית‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫איברי הגוף היו מפותלים וארוכים ללא סימטריה‪ ,‬פרופורציה ודיוק אנטומי‪.‬‬
‫איור ‪ 1.1‬דמות מלאך גרוטסקי בכנסיית מריה‬
‫הקדושה‪ ,‬אוחה‪ ,(Ujué) ,‬ספרד‪ ,‬ראשית המאה השתים‪-‬עשרה‬
‫דמות גרוטסקית זו הדגישה את התפיסה התיאולוגית שהגוף נחות ביותר ביחס לתבונה או לנפש‪,‬‬
‫וכי יש להעלים לחלוטין את הצגת הגוף‪ ,‬כיוון שהוא בעל תכונות שליליות של חומריות ותאווה‬
‫מינית‪ .‬לכן‪ ,‬לא נמצא לנכון להציג את המבנה האנטומי הנכון של הגוף‪ ,‬משום שהוא איננו חשוב‬
‫במערכת האידיאלית הנוצרית‪ .‬מנגד‪ ,‬גם הדמויות הקדושות של מריה והמרטירים שסימלו את‬
‫הקדושה‪ ,‬הטהרה והנשגב‪ ,‬היו חסרות עומק תלת ממדי ולא נכללו בהצגתן יסודות פיסיים‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫ניתן לומר‪ ,‬כי למרות ההתייחסות החיובית לה הן זכו‪ ,‬הופעתן נטולת הפיסיות‪ ,‬מלמדת על היחס‬
‫‪190‬‬
‫השלילי של הנצרות כלפי ייצוגו של הגוף באומנות הדתית‪.‬‬
‫לצד ייצוגים אלו הופיעו באירופה בסוף המאה האחת‪-‬עשרה פסלי שוליים אנושיים‪,‬‬
‫שעשויים ללמדנו על הדימוי האומנותי של הנכים באומנות הדתית‪ .‬פיסול השוליים האנושי כלל‬
‫מספר פסלי ראש עם תווי פנים מעוותים ומוגזמים‪ ,‬או פסלים גרוטסקים בעלי ממדי גוף‬
‫מוגזמים‪ ,‬שיוחסו להן תכונות חתרניות‪:‬‬
‫‪189‬‬
‫‪Nurith Kenaan- Kedar, Marginal Sculpture in Medieval France: Towards the Deciphering of An‬‬
‫‪Enigmatic Pictorial Language, (Aldershot: Scolar Press, 1995), 77.‬‬
‫‪ 190‬נורית כנען קידר‪ ,‬תחייתו של הפיסול המונומנטאלי באירופה ‪ :‬הפיסול הרומנסקי במאות ה‪ 11 -‬וה‪,(2002) ,12 -‬‬
‫‪.44 -42‬‬
‫‪49‬‬
‫איור ‪ 1.2‬חורץ לשון ‪ ,(Pieure St. Gemme, Dennis Aubrey),‬צרפת‪ ,‬המאה ה‪12-‬‬
‫הדמויות הגרוטסקיות הרומנסקיות נמצאו על הקירות החיצוניים של הכנסיות‪ ,‬על מנת להצביע על חוסר‬
‫השתייכותן לכנסייה ולחברה הנוצרית‪ .‬הימצאותן החיצונית והופעתן הנלעגת נועדו להעביר למתבונן הנוצרי‬
‫את המסר כי הן מסמלות את החטא והטומאה ואף את היותן דמויות הקשורות לשטן‪ 191.‬מוסדות הכנסייה‬
‫ביקשו ליצור הפרדה מוחלטת בין אוכלוסיית אלו ובין באיי הכנסייה הטהורים‪ 192.‬למרות שלא ניתן לקשור‬
‫בצורה מובהקת דימויים אלו לדימוי האומנותי של הנכה‪ ,‬לא מן הנמנע‪ ,‬כי ייצוגם השלילי וזיהויים של‬
‫הפסלים הגרוטסקיים כדמויות חוטאות‪ ,‬עיצבו במידה רבה את הדימוי השלילי כלפי הנכה באומנות‬
‫הרומנסקית‪ .‬ולראייה‪ ,‬הייצוג השלילי של הדמויות הגרוטסקיות עולה בקנה אחד עם העמדות התיאולוגיות‬
‫בסוגיית היופי והכיעור‪ ,‬שראו בנכים יצורים מכוערים ומפלצתיים שהחטא דבק בהם‪ 193.‬ייתכן‪ ,‬כי מקומם‬
‫החיצוני עולה גם בקנה אחד עם החקיקה הכנסייתית לפיה הנכים הם זרים ובלתי שייכים לקהילה הדתית‬
‫ולכן נדחו ממנה‪ 194.‬לפיכך ניתן להסיק‪ ,‬כי גם אם הדימויים המפלצתיים אינם נכים בעליל ולא ניתן לזהותם‬
‫ככאלה‪ ,‬הם משקפים את התפיסה השלילית כלפי הנכים כבר במאות האחת‪-‬עשרה והשתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫שינוי בתפיסת הגוף חל עם הופעתה של האומנות הגותית )‪ ,(Gothic Art‬החל מהמחצית השנייה‬
‫של המאה השתיים‪-‬עשרה ששיאה היה למן המאה השלוש‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ .‬ראשיתה של‬
‫האומנות הגותית באיל דה פארנס )‪ (Ile de France‬ובשמפניה )‪ ,(Champagne‬אך היא התפשטה אף‬
‫לגרמניה‪ ,‬איטליה ואנגליה‪ .‬המאפיין הבולט של אומנות זו הייתה בניית הקתדראלות שהשפיעה על הופעתה‬
‫המחודשת של הדמות האנושית בעלת הגוף‪ .‬בניגוד לפיסול הרומנסקי שהיה תלוי בעיקר על שערי הכנסיות‬
‫והמנזרים‪ ,‬התפרס הפיסול הגותי בחזית הקתדראלות ובקירות החיצוניים והפנימיים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הדמות‬
‫הגותית הייתה דמות חופשית ועצמאית יותר באופן יחסי מההקשר המבני‪ ,‬דבר שאפשר לאומני ימי הביניים‬
‫ליצור דמות אנושית בעלת ממדים סימטריים‪ ,‬אך גם דמות זו שירתה את האידיאל הנוצרי שביכר את‬
‫‪195‬‬
‫הממד הרוחני על פני הארצי‪ ,‬החומרי והמיני‪.‬‬
‫את השינוי בהתייחסות אל הגוף ניתן להסביר בחשיפה המחודשת של מלומדי ימי הביניים‬
‫לטקסטים הפילוסופיים והרפואיים הקלאסיים שעודדו את התפתחות מדעי הפיזיולוגיה והאנטומיה‪.‬‬
‫חיבורים אלו נתנו לאומני ימי הביניים את הלגיטימציה ליצור תבנית אנושית פרופורציונאלית יותר מבחינה‬
‫אנטומית‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬חזרה וקנתה לה שביתה התפיסה הפילוסופית האפלטונית‪ ,‬לפיה הגוף האנושי הוא‬
‫מיקרוקוסמוס המשקף את העולם‪ ,‬המקרוקוסמוס‪ .‬תפיסה זו העניקה לגוף פונקציה דתית חיובית יותר‪.‬‬
‫לכל אלה יש להוסיף את התפתחותה של תורת הפרופורציות במאה השלוש‪-‬עשרה שהחזירה את הדמות‬
‫‪191‬‬
‫‪Michael Camille, Image on the Edge: The Margins of Medieval Art, (Cambridge: Harvard‬‬
‫‪University Press, 1992), 25- 27.‬‬
‫‪192‬‬
‫‪Ibid, 83-84.‬‬
‫‪193‬‬
‫‪Roberta Gilchrist "Medieval Bodies in the Material World: Gender, Stigma and the Body ", in‬‬
‫‪Framing Medieval Bodies, eds. Sarah Kay and Miri Rubin, (1994), 43- 62.‬‬
‫‪194‬‬
‫‪Geremek. "The Marginal Man", in Medieval Calling, ed. Jacques Le Goff, (1987), 347-373.‬‬
‫‪195‬‬
‫‪Tom Flynn, The Body in Sculpture, (London: The Everyman Art Library , 1998), 41- 43‬‬
‫‪50‬‬
‫האנושית לגודלה הטבעי‪ 196.‬הודות לתורה זו‪ ,‬הודגשה הפרופורציה הנכונה בין איברי הגוף השונים‪ .‬דמות‬
‫האדם הגותית הייתה בעלת גוף שלם‪ ,‬חסונה וזקופה‪ .‬ממדיה הפיסיים קיבלו משמעות דתית‪ ,‬לפיה הגוף‬
‫הזקוף והפורש את זרועותיו‪ ,‬מגלם את תבנית הכנסייה‪ 197.‬דא עקא‪ ,‬על אף התפתחות חיובית זו לא‬
‫השתנתה העמדה השלילית כלפי ייצוגו של הגוף האנושי‪ .‬בוני הקתדראלות ביקשו לפאר את גדולתם של‬
‫האל והכנסייה מול אפסותו של האדם‪ .‬דרישת מוסדות הכנסייה להכיל על הייצוג האנושי משמעויות‬
‫‪198‬‬
‫רוחניות‪ ,‬תוך צמצום הממדים הפיסיים לא השתנה‪ ,‬גם אם הן חזרו לפרופורציות הנכונות‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬דווקא על רקע הופעתו המחודשת של הגוף בפיסול הגותי חידדה הכנסייה הנוצרית את‬
‫ההבדלים בין הייצוג האנושי הנורמטיבי ובין הייצוג האנושי השולי‪ .‬הבדלים אלו עלו בקנה אחד עם‬
‫ההבדלים בין המעמדות החברתיים בתקופה זו‪ :‬בעוד שהפיסול "הנורמטיבי"‪ ,‬בעל הגוף הסימטרי‪ ,‬ייצג לצד‬
‫הדמויות הקדושות‪ ,‬את הפטרוניים הכנסייתיים והחילוניים‪ ,‬ייצגו פסלי השוליים את המעמדות הנמוכים‬
‫בחברה‪ ,‬שהוצגו בצורה גרוטסקית ובעלי גוף מעוות ומוגזם‪ 199.‬מכיוון שפסלי השוליים הגותיים היו בעלי‬
‫גוף‪ ,‬ניתן לזהות לא רק את שיוכם החברתי‪ ,‬אלא גם להתוודע לקבוצות שוליים חדשות שבתוכן הופיעו גם‬
‫דמויות נכות‪ 200.‬חלק מהדמויות הגרוטסקיות שימשו אף אמצעי להעברת מסרים דידקטיים והמחשת‬
‫האקסמפלה‪ ,‬ובאמצעותם הודגשה ההתייחסות השלילית כלפי דמויות שוליים מעוותות‪.‬‬
‫‪201‬‬
‫דוגמאות פסלים אלו ניתן למצוא בקתדראלת מוריס הקדוש )‪ (St. Maurice‬באנג'ר )‪,(Angers‬‬
‫שבצרפת‪ .‬בקתדרלה זו מתוארת סדרת פסלי שוליים מהמאה השתיים‪-‬עשרה‪ ,‬המאופיינות בתווי‬
‫פנים וגוף מנופחים ומעוותים‪:‬‬
‫איור ‪ 1.3‬דמות מעוותת בעלת איברים מנופחים‪(St. Maurice, Angers) ,‬‬
‫‪ 196‬משה ברש‪ ,‬דמות האדם בתולדות האומנות‪.58 -56 ,(1999) ,‬‬
‫‪ 197‬משה ברש‪ ,‬מבוא לאומנות הרנסנס‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.25 -22 ,(1991 ,‬‬
‫‪198‬‬
‫‪Paul Binski, Art and Imagination in Gothic England 1170- 1350, (New Haven: Yale University‬‬
‫‪Press, 2004),12- 14.‬‬
‫‪ 199‬נורית כנען קידר‪ ,‬תחייתו של הפיסול המונומנטאלי באירופה ‪ :‬הפיסול הרומנסקי במאות ה‪ 11 -‬וה‪,(2002) ,12 -‬‬
‫‪.65 -63‬‬
‫‪200‬‬
‫‪Nurith Kenaan-Kedar, Marginal Sculpture in Medieval France: Towards the Deciphering of An‬‬
‫‪Enigmatic Pictorial Language ,(1995), 77.‬‬
‫‪201‬‬
‫‪Michael Camille, Image on the Edge: The Margins of Medieval Art, (1992), 82- 83.‬‬
‫‪51‬‬
‫איור ‪ 1.4‬אדם בעל רגל משותקת‬
‫)‪(St. Maurice, Angers‬‬
‫דמויות אלו סימלו קבוצות שוליים של חולים‪ ,‬זקנים ומקצבי נדבות‪ .‬העיוותים הגופניים המאפיינים‬
‫אותן‪ ,‬מאפשרים לנו לזהותם בבירור כייצוג של הדמות הנכה‪ ,‬בניגוד לפיסול הרומנסקי‪ .‬דמויות אלו‬
‫נועדו לעורר במתבונן תחושת גיחוך‪ ,‬לעג ואף‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬דחייה חברתית‪ .‬הופעתן על הקירות‬
‫החיצוניים ועל המרזבים )‪ ,(Gargoyles‬נועדה להדגיש את מעמדם הנמוך והימצאותן בשולי החברה‪.‬‬
‫לפיכך ניתן ללמוד‪ ,‬כי בדומה לייצוגם הספרותי‪ ,‬גם בייצוג האומנותי במאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬‬
‫עשרה היוו הנכים חלק מקבוצות השוליים והם לא השתייכו למבנה החברתי הראוי ולקהל המאמינים‬
‫הנוצרי‪ .‬הופעתם בקצה הקתדראלה משקפת את מקומם בקצה השולי של החברה‪ ,‬בניגוד מוחלט‬
‫לפסלים הסימטריים בעלי הגוף הזקוף שנמצאו בתוך הכנסייה או כעמודים התומכים במרכז‬
‫הקתדראלות‪ 202.‬זיהוין של דמויות אלו כנכים תואמת במידה רבה את ההשלכות המשפטיות שנגרמו‬
‫כתוצאה מההגבלות המשפטיות של החוק הכנסייתי ושהובילו לירידתם החברתית והכלכלית‪ ,‬ובטווח‬
‫הארוך להפיכתם‪ ,‬במיוחד במרכזים העירוניים‪ ,‬לקבצנים‪ .‬אפיונים‪ ,‬המשקפים את הדחייה החברתית‬
‫שחוו הנכים‪ ,‬בדומה למוטיבים שנמצאו גם בספרות הדתית‪ 203.‬זאת ועוד‪ ,‬הצגתם המעוותת‬
‫והמנופחת מדגישה את תכונותיהם השליליות של הדמויות המעוותות כדמויות בלתי מוסריות‪,‬‬
‫חוטאות וטמאות‪ .‬ואכן‪ ,‬על פי הגדרתה של היסטוריונית האומנות אווה קורליוק )‪,(Ewa Kuryluk‬‬
‫היווה הגוף הגרוטסקי באומנות הגותית אובייקט לא מוסרי‪ ,‬טמא‪ ,‬הקשור לחטא‪ 204.‬לפי הגדרה זו‬
‫ניתן לראות בדמויות אלו ייצוג נאמן של הדמות הנכה שהיוותה כבר בימי הביניים התיכוניים‬
‫אובייקט אנטי רוחני בהתגלמותו‪ ,‬המהווה חריגה מהנורמה הטבעית והחברתית‪ 205.‬תכונות אלו‬
‫תואמות לתכונות שעיצבה התיאולוגיה הנוצרית עבור הנכים‪ ,‬כאנשים טמאים וחוטאים‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן‬
‫‪202‬‬
‫‪Ibid, (1992), 90-91.‬‬
‫‪Frank Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E. Selwyn,‬‬
‫‪(Cambridge and New York: Cambridge University Press, 2007),161- 162.‬‬
‫‪204‬‬
‫‪Ewa Kuryluk, Salome and Judas in the Cave of Sex, (Illinois Evanston Northwestern University‬‬
‫‪Press, 1987), 317.‬‬
‫‪205‬‬
‫‪Geoffrey G. Harpham, On the Grotesque: Strategies of Contradictions in the Art and Literature ,‬‬
‫‪(Princeton : Princeton University Press, 1982), 28- 29.‬‬
‫‪203‬‬
‫‪52‬‬
‫להסיק כי הדימוי האומנותי של הנכים בפיסול הגותי תאם בהחלט את העמדות הנורמטיביות‬
‫השליליות כלפיהם בתיאולוגיה הנוצרית‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬לא מן הנמנע כי דמויות אלו סימלו גם את הדמויות העלובות ושיקפו לצופה את‬
‫חוסר מזלם של זקנים‪ ,‬חולים ונכים‪ ,‬שבשל מצבם הפיסי ירדו במעמדם החברתי והפכו למקצבי‬
‫נדבות‪ .‬לכן מנגד‪ ,‬הן היו עשויות לעורר גם תחושת רחמים וצורך בעזרה ובסיוע לנכים בחברה‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫הבעת פניהן של הדמויות האלה נועדה לעורר במתבונן הנוצרי תחושת רחמים ותפקידן‪ ,‬עפ"י העמדה‬
‫הנוצרית‪ ,‬להזכיר לו את חובתו במתן הצדקה‪ .‬דא עקא‪ ,‬ברצוני לטעון‪ ,‬כי אין בכך לדעתי כדי להצביע‬
‫על היבט חיובי כלפי הנכים‪ ,‬אלא דווקא להנציח בצורה ברורה את מיקומם הנמוך בחברה‪ .‬גם על פי‬
‫הייצוג האומנותי‪ ,‬בדומה לחוק הכנסייתי‪ ,‬מתחדדת הראייה התיאולוגית לפיה‪ ,‬חייבים הנכים להיות‬
‫‪206‬‬
‫קבצנים‪ ,‬כיוון שבכך הם מאפשרים לחברה להגיע באמצעות הנדבות לתשועת נפש בעולם הבא‪.‬‬
‫כאן המקום לציין‪ ,‬כי החל מהמאה השלוש‪-‬עשרה ואילך השתנה גם הדימוי של ישו באומנות‬
‫הפיסול‪ .‬במקום הדמות בעלת הגוף המושלם‪ ,‬הוצג ישו כדמות הסובל‪ .‬דוגמה מובהקת לכך ניתן‬
‫לראות בדוגמאות הראשונות של הפיאטה שהופיעו בגרמניה ובצרפת‪ .‬גופו של ישו מתואר כגוף רזה‪,‬‬
‫קטן‪ ,‬מרוטש ומדמם‪ ,‬המסמל את סבלו לאחר צליבתו‪ .‬תיאור זה עולה בקנה אחד עם העובדה כי עוד‬
‫בטרם פרוץ המגפה השחורה באירופה ב‪ ,1348 -‬סבלו אנשים ממגפות ומרעב‪ .‬המהפך בדימויו של ישו‬
‫‪207‬‬
‫עשה עליהם‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬רושם רב לנוכח סבלם ומותם של בני משפחתם‪.‬‬
‫איור ‪ 1.5‬פיאטה גרמנית גותית‪ 1311 ,‬לערך‬
‫עם צמיחתה של תרבות הרנסנס שהעלתה על הנס את הערכים והתפיסות ההלניסטיות‪-‬רומיות‬
‫כלפי הייצוג האנושי המושלם היפה והפרופורציונאלי‪ ,‬התחזקו העמדות השליליות כלפי הגוף‬
‫הנכה‪ .‬גם באומנות הדתית מהמאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה נעשתה ההבחנה‬
‫‪206‬‬
‫‪James Brodman, Charity and Religion in Medieval Europe, ( The Catholic University of America‬‬
‫‪Press, 2009), 23- 26.‬‬
‫‪207‬‬
‫‪George Klein, Pieta, trans.Theodore and Ingrid Friedmann, (Cambridge: Mit Press, 1992), 36- 38.‬‬
‫‪53‬‬
‫הברורה בין הגוף הבריא והשלם‪ ,‬שסימל את אידיאל היופי והטהרה‪ ,‬ובין הגוף הנכה שבייצוגו‬
‫‪208‬‬
‫הודגשו בהקצנה יתרה המגבלות הפיסיות שסימלו את התכונות האופי השליליות של הנכים‪.‬‬
‫תיאורים אלו באו לידי ביטוי בסדרה של ציורים שתיארו את מאסרו ועינויו של ישו‬
‫באומנות הדתית בראשית העת החדשה‪ .‬היסטוריונית האומנות רות מלינקוף )‪(Ruth Mellinkoff‬‬
‫טוענת כי השימוש בגוף הנכה מסמל תכונות אופי שליליות שתיארו את אויבי הנצרות‪ ,‬וברבות‬
‫הזמן הפכו למוטיבים אנטישמיים וכוונו נגד היהודים‪ 209.‬ברצוני לטעון‪ ,‬כי מוטיבים אלו משקפים‬
‫המשכיות ואף הקצנה בתפיסה השלילית של הנכות‪ .‬לא רק שהנכים הפכו בטווח הארוך לקבוצות‬
‫שוליים‪ ,‬אלא שהעמדות התיאולוגיות שראו אותם כאנשים חוטאים וחסרי מוסר הלכו והתחזקו‪,‬‬
‫ויש בכך משום להצביע על התפיסה כי הנכים הם אנשים מסוכנים שיש להרחיקם מהחברה‬
‫ולהותירם בשוליה‪ .‬יסודות אלו מצביעים על הקצנה שלילית בתפיסת הנכות ועל התגברות‬
‫רדיפתם בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫בציורים הצפון אירופים מתקופת הרנסנס למשל‪ ,‬תוארו החיילים הרומאים באמצעות‬
‫מומים גופניים שונים שנועדו להצביע על רשעותם ואכזריותם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בציורו של הצייר הגרמני‬
‫לוקס קראנאך )‪ ,(Lucas Cranach, 1472-1553‬מאמצע המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬הופיעו דמויות‬
‫החיילים הרומיים כדמויות חסרות שיניים או בעלי שיניים חדות ובולטות וכן בעלי פיות פתוחים‪:‬‬
‫איור ‪ 1.6‬הלעג כלפי ישו‪ ,‬לוקס קנראך ‪,‬‬
‫‪Bridgman Art Library, Muse des Beaux-Arts, Lille , France‬‬
‫מומים אלו מסמלים את הפראיות של החיילים הרומאים‪ .‬חוסר השיניים אף מעיד על היותם‬
‫דמויות סדיסטיות הנהנות בהובלת ישו בדרך הייסורים וגם כדמויות ברבריות וחייתיות‪ .‬ייתכן‪,‬‬
‫כי מאפיין זה אף הציב אותן‪ ,‬בשל מומן‪ ,‬מחוץ לחברה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬חוסר השיניים או בולטותן אף‬
‫עשויים לשקף גם ריקבון מוסרי‪ .‬עם זאת יש לציין‪ ,‬כי דמויות חסרות שיניים באומנות הדתית‬
‫‪210‬‬
‫ייצגו גם אנשים זקנים‪ ,‬במטרה לעורר כלפיהם סימפטיה כדמויות הנזקקות לעזרה ולסיוע‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לפי דעתי מדגישים המומים הגופניים המוגזמים את התחזקות העמדות השליליות כלפי‬
‫‪208‬‬
‫‪Ruth Mellinkoff, Outcasts: Signs of Otherness in Northern European Art of The Late Middle Ages,‬‬
‫‪(1993),114-115.‬‬
‫‪209‬‬
‫‪Anthony Bale, Feeling Persecuted: Christian Jews and Image of Violence in the Middle‬‬
‫‪Ages,(2010), 25- 27.‬‬
‫‪210‬‬
‫‪Ruth Mellinkoff , Outcasts: Signs of Otherness in Northern European Art of The Late Middle Ages,‬‬
‫‪(1993), 121-127.‬‬
‫‪54‬‬
‫תופעת הנכות והדימוי האומנותי השלילי של הנכים באומנות הרנסנס‪ .‬בציור זה הודגש למעשה‬
‫זיהויה של הנכות כחטא‪ .‬תכונותיהם הפראיות והחייתיות של החיילים מעצימה את תכונות‬
‫האופי השליליות של הנכים ומדגישה את האופי הדמוני והשטני שלהם שחזר בכתביו של לותר‪.‬‬
‫מוטיבים דומים הופיעו גם ביצירות נוספות בארצות השפלה שכללו איברי גוף מעוותים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬בציורו של הצייר הפלמי הירונימוס בוס )‪ ,(Hieronymus Bosch, 1450-1516‬תוארו‬
‫מעיניו של ישו באמצעות עיניים גדולות ומעוותות‪ .‬באותה מידה בציוריו של חורג רוטברג‬
‫)‪ ,(Jorg Rotberg‬שחי במהלך המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬תוארו מעיניו של ישו כבעלי גוף מעוות‪:‬‬
‫איור ‪ :1.7‬הירונימוס בוס‪ ,‬נשיאת הצלב‪,‬‬
‫‪Museum Voor Schone Kunsten,1490‬‬
‫איור ‪ 1.8‬חורג רוטברג‪ ,‬מעיניו של ישו‬
‫המאה השש‪-‬עשרה‪Ghent,‬‬
‫העניים המעוותות והגדולות סימלו באומנות הדתית תכונות שליליות של רשע וזדוניות או כראייה למחלה‬
‫המסמלת חרפה‪ .‬ביצירות אלו אף השתרשה בטווח הארוך ההתאמה בין תכונות האופי השליליות‬
‫לעיוותים הגופניים‪ .‬זיהויים של מעני ישו ואויבי הנצרות כנכים‪ ,‬מחזקת במתבונן את התחושה שהנכים‬
‫מהווים איום על הסדר הנוצרי והן בלתי אמינות העליל‪ 211.‬גם בציוריו של רוטברג‪ ,‬מופיעות דמויות‬
‫שנכותן מלמדת על אופיין הזדוני‪ .‬כך למשל‪ ,‬הדמות המושכת את ישו בחבל מתוארת כדמות נמוכת קומה‪.‬‬
‫ייתכן מאוד‪ ,‬כי הימצאותה בקצה הציור אף משקפת את שיוכם הברור של הנכים בקבוצות השוליים‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬בגדיו השחורים של הגמד מחזקים שוב את הקשר התיאולוגי שנעשה בספרות הדתית ואף בכתביו‬
‫של לותר עם השטן‪ ,‬שכן במהלך ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת סימל הצבע השחור את ממלכת‬
‫השטן והשדים‪ ,‬מה שמחזק את העמדה השלילית כלפי הנכות ואת התפיסה של הנכים כאנשים זדונים‬
‫‪212‬‬
‫ורשעים‪ ,‬מעבר להיותם דמויות חוטאות‪.‬‬
‫מתוך העיון במקורות הספרותיים והאומנותיים עולה‪ ,‬כי מקורות אלו משקפים את התפיסות‬
‫השליליות שהופיעו בכתבים התיאולוגים והמשפטים כלפי הנכות‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬כי המקורות הספרותיים‬
‫והאומנותיים מלמדים על תהליך גובר והולך של דחיקת הנכים לשולי החברה והפיכתם לקבוצות שוליים‪,‬‬
‫אלא שבמקום להדגיש את ערכי העזרה והצדקה ובמקום להציג את הנכים כנזקקים‪ ,‬הוצגו הנכים בצורה‬
‫שלילית ביותר‪ .‬ביצירות הספרותיות הם הוצגו בצורה סטירית‪ ,‬לעגנית ומזלזלת‪ ,‬שהדגישה שהנכים הם‬
‫אף אויבי החברה ומפירי הסדר החברתי‪ ,‬המתנגדים לריפוי פיסי ורוחני על מנת להמשיך לנצל את החברה‪.‬‬
‫בה בעת הוצגו הנכים באומנות הימי‪-‬ביניימית בתור קבוצות שוליים‪ ,‬והימצאותם מחוץ לכנסיות‬
‫‪211‬‬
‫‪Ibid, 125-126.‬‬
‫‪Michel Pastoureau, Black: The History of A Color , (Princeton and Oxford: Princeton University‬‬
‫‪Press, 2001), 151- 152.‬‬
‫‪212‬‬
‫‪55‬‬
‫ולקתדראלות משקפות את חוסר שיוכם לחברה הנוצרית‪ .‬הקצנה מסוימת אף נצפתה באומנות הרנסנס‬
‫הצפון אירופי‪ ,‬בה לא רק שהנכים הוצגו בתכונות שליליות של רשע‪ ,‬זדוניות וחוסר אמינות‪ ,‬אלא שהם‬
‫שיקפו בעליל את אויבי הנצרות ורודפיה‪ .‬ממגמות אלו ניתן להסיק‪ ,‬כי בשלהי ימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה התחזקו העמדות הנורמטיביות השליליות כנגד הנכות‪ ,‬ושזיהויים של הנכים כאנשים שלילים גבר‬
‫על הצגתם כנזקקים‪.‬‬
‫סיכום‬
‫פרק זה בחן וניתח את התייחסותה של הנצרות במהלך ימי הביניים וראשית העת החדשה לתופעת הנכות‬
‫וליחסה של הדת הנוצרית כלפי הנכים‪ .‬מניתוח המקורות התיאולוגים והפילוסופים עולה עמדה‬
‫אמביוולנטית כלפי הנכות‪ :‬מחד‪ ,‬בהשפעת הפילוסופיה היוונית‪ ,‬הוצג הגוף הנכה כגוף הסותר את הטבע‬
‫ואת הבריאה האלוהית והוא הוצג בצורה נחותה ושלילית בהשוואה לגוף הבריא האידיאלי שייצג את‬
‫הקוסמוס‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הוצגו הנכים כיצורים טמאים‪ ,‬מעוותים מפלצתיים ומכוערים‪ ,‬הזרים לחברה‬
‫ה"בריאה" וה"יפה"‪ .‬מאידך‪ ,‬ההוגים הנוצרים לא היו מאוחדים בדעתם בשאלת היחס שיש לנקוט כלפי‬
‫הנכים בחברה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הובעה גישה‪ ,‬שאותה ייצג בעיקר אוגוסטינוס הקדוש‪ ,‬שקראה לקבל את הנכים‬
‫בחברה על אף היותם אנשים חוטאים‪ ,‬מכוערים ומפלצתיים‪ ,‬מכיוון שהם ברואי האל‪ .‬לקיומם של הנכים‬
‫יש ערך פונקציונאלי משום שסבלם בעולם הזה פותח פתח לגאולה בעולם הבא‪ ,‬ולכן הם הוצגו על ידי‬
‫הוגים שונים במאה השתיים‪-‬עשרה בצורה אידיאליסטית שעודדה מתן צדקה ותרומות מצד החברה‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬גישה זו עודדה מנגד את הנצחת מעמדם הנחות של הנכים‪ .‬מצד שני‪ ,‬גישה תיאולוגית אחרת שאותה‬
‫ייצגו ג'ון מסלסבורי ותומס מאקווינס שללה לחלוטין את קיומם הלגיטימי של הנכים בחברה הנוצרית‬
‫וראתה בהם גורמים המאיימים על הסדר הפוליטי והחברתי וביקשו להוקיעם‪.‬‬
‫מקורה של האמביוולנטיות התיאולוגית בהתייחסות לנכים נעוצה בחוסר האחידות שנקטו כתבי‬
‫הקודש כלפי הנכים‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הוצגו הנכים בכתבי הקודש בצורה חיובית‪ :‬הברית הישנה לא שללה את‬
‫קיומם החברתי של הנכים‪ ,‬ראתה בהם אוכלוסיה הזכאית לעזרה ולצדקה ואסרה על החברה להכשיל‬
‫נכים בשל מגבלתם‪ .‬היחס החיובי של בברית הישנה כלפי הנכים מובלט עוד יותר לנוכח הראייה שאבות‬
‫האומה ומנהיגיה הפכו לנכים בשלבים מסוימים בחייהם‪ ,‬עובדה שלא פגעה ביכולת מנהיגותם‪ .‬באותה‬
‫מידה תיארו ספרי הבשורה בברית החדשה את קבלת הנכים בחברה ע"י ישו‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬כתבי הקודש‬
‫הכירו בקשר שבין נכות לחטא ובאפשרות שהנכים נענשו על פשעים דתיים‪ ,‬דבר שהעלה היבטים שלילים‬
‫בהתייחסותם לנכים‪ .‬הברית הישנה אסרה על בעלי מום לשרת במשרות הכהונה בשל הטומאה הדתית‬
‫שדבקה בנכים ואילו הברית החדשה תיארה את מעשי הריפוי של ישו כמחיקת עוונות שהם תנאי לקבלתם‬
‫המחודשת של הנכים בחברה‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬כי במרוצת הזמן ובטווח הארוך הלכו והתחזקו לקראת סוף ימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה העמדות השליליות כלפי הנכות‪ .‬ראייה לכך ניתן למצוא בהגבלות המשפטיות של החוק הכנסייתי‬
‫שמנע מהנכים את ההשתתפות בטקסים הדתיים‪ .‬הגבלות אלו הלכו ונתמעטו לקראת המאה השש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫בין היתר‪ ,‬בהשפעתה של הפרוטסטנטיות שאמנם ראתה בנכים יצורים שטניים‪ ,‬אך בניגוד לחוק הכנסייתי‬
‫הקתולי עודדה את שילובם בחברה‪ .‬דא עקא‪ ,‬ההגבלות המשפטיות כלפי הנכים תרמו לתהליך הדחייה‬
‫החברתית של הנכים מהחברה הימי‪-‬ביניימית ולהפיכתם בטווח הארוך לקבוצות שוליים‪ .‬העמדות‬
‫השליליות כלפי הנכים הודגשו‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬במקורות הספרותיים והאומנותיים הדתיים שבחרו להציג את‬
‫הנכים בצורה נלעגת‪ ,‬אירונית וכבעלי תכונות שליליות המאיימים על החברה‪.‬‬
‫מכל האמור לעיל‪ ,‬ניתן לומר שראיית ההתייחסות הנוצרית כלפי הנכות כאמביוולנטית נראית‬
‫בעיתית‪ ,‬שכן רוב רובן של הסוגיות שהעלתי בפרק זה מציגות יחס שלילי עמוק כלפי גילויים של נכות‬
‫פיסית בקרב החברה הנוצרית‪ ,‬ומלמדים על קביעותה וניצחונה של העמדה השלילית כלפי הנכות‪ .‬מכיוון‬
‫‪56‬‬
‫שהנצרות הייתה גורם מרכזי שעיצב את אורח החיים והמחשבה של החברה הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬יש להניח‬
‫שהעמדה הנוצרית תשפיע גם על התייחסויות אחרות שאפיינו את החברה הימי‪-‬ביניימית ביחסה לנכים‬
‫ולתפיסת הנכות בכלל‪ ,‬כפי שאנסה להראות בפרקים הבאים‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫פרק שני‬
‫ההתייחסות הרפואית למוגבלות פיסית בימי הביניים וראשית‬
‫העת החדשה‬
‫בעוד שהפרק הראשון התמקד בהתייחסות הדתית בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת כלפי‬
‫הנכות וביחס החברה לנכים‪ ,‬פרק זה יתחקה אחר ההתייחסות הרפואית בתקופה זו למגבלה‬
‫הפיסית‪.‬‬
‫במחקר הסוציולוגי בחקר הנכות התפתחו שני מודלים תיאורטיים מנוגדים‪ :‬המודל‬
‫החברתי לנכות )‪ (Social Model of Disability‬שהתפתח בשנות התשעים למאה העשרים‪,‬‬
‫כתגובת נגד למודל הרפואי לנכות )‪ (Medical Model of Disability‬שהתפתח בשנות השבעים‪.‬‬
‫בהשוואה למודל החברתי אשר בוחן את המושג "נכות" )‪ (Disability‬בהיבטים חברתיים‬
‫ומנטאליים רחבים‪ 1,‬בוחן המודל הרפואי את המושג "מוגבלות" )‪ (Impairment‬בהיבטים‬
‫‪2‬‬
‫רפואיים ופיסיולוגיים‪.‬‬
‫על פי ההפרדה המתודולוגית של המחקר הסוציולוגי‪ ,‬ינתח פרק זה את ההתייחסות של‬
‫הרפואה בעיקר בימי הביניים כלפי מגבלה פיסית‪ ,‬מאחר והתפיסות הרפואיות הימי‪-‬ביניימיות‬
‫השפיעו עד למאה השבע‪-‬עשרה‪ .‬הפרק יבחן כיצד נתפסה המגבלה הפיסית בחיבורים הרפואיים‬
‫השונים‪ .‬כמו כן אבחן האם הרפואה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת הציעה הסברים ודרכי‬
‫טיפול במגבלה הגופנית באמצעות בחינת מקומה בנוזולוגיה )‪ ,(Nosology‬קרי בשיטות המיון‬
‫וההגדרות של המחלות והתופעות הגופניות‪ 3.‬במסגרת זו ייבחנו מספר סוגיות‪ :‬ראשית כל‪ ,‬תיבחן‬
‫השאלה האם נתפסה המגבלה הפיסית כמצב גופני נתון שאינו ניתן לשינוי או כמחלה? אם אכן‬
‫נתפסה כמחלה‪ ,‬האם היא נראתה לרפואה כמחלה הניתנת לטיפול‪ ,‬או שמא כעיוות גופני חשוך‬
‫מרפא? בנוסף‪ ,‬תיבחן הסוגיה‪ ,‬האם נעשו ברפואה בתקופה הנידונה הבחנות בין סוגים שונים של‬
‫מגבלות פיסיות או שמא מדובר בהתייחסות כוללת כלפי הגוף שאיננו שלם?‬
‫ככלל‪ ,‬הרפואה בימי הביניים התאפיינה בהופעתן של שתי גישות רפואיות מנוגדות‪:‬‬
‫הגישה התיאורטית‪-‬פילוסופית שנחשבה לגישה המדעית והמלומדת‪ ,‬ומנגד הגישה הניסויית‪-‬‬
‫מעשית )אקספרימנטאלית(‪ ,‬שהתפתחה בעיקר לאחר המגפה השחורה במאה הארבע‪-‬עשרה‪,‬‬
‫התבססה בנוסף לידע התיאורטי גם על ידע מעשי‪ ,‬פיתחה את מדע הכירורגיה ועודדה מגע ישיר‬
‫עם גוף החולה‪ 4.‬לצד תיאור התפתחותן של שתי הגישות‪ ,‬אנתח בפרק זה חיבורים רפואיים‬
‫וכירורגיים בכדי להתחקות אחר התפיסות הרפואיות למגבלה הפיסית בימי הביניים ולהרכיב את‬
‫ההגדרה הרפואית הימי‪-‬ביניימית לתופעה זו‪ ,‬בהשוואה להגדרות הרפואיות המודרניות‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪Colin Barnes, "The Social Model of Disability", in The Disability Reader: Social Science Perspective‬‬
‫‪ed. Tom Shakespeare, (New York: Continum, 1998), 65-79.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Simon Brisenden, "Independent Living and the Medical Model of Disability," in The Disability‬‬
‫‪Reader: Social Science Perspective, ed. Tom Shakespeare, (1998), 20-28.‬‬
‫‪ 3‬על מושג הנוזולוגיה ראו בסעיף "התפתחות הרפואה בימי הביניים באירופה ובאנגליה"‪ .‬ע' ‪.61-62‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Nancy G. Siraisi, Medieval and Early Renaissance Medicine: An Introduction to Knowledge and‬‬
‫‪Practice, (London and Chicago: The University of Chicago Press, 1990), 23-26.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪ .I‬ההגדרות המודרניות לנכות ומוגבלות פיסית‬
‫על רקע ההבחנה המתודולוגית בין "נכות" ל"מוגבלות"‪ ,‬אבחן בחלק זה את ההגדרות המודרניות‬
‫של המודל הרפואי והמודל החברתי למושגים אלו‪ ,‬על מנת להשוותם עם התפיסות הרפואיות‬
‫הימי‪-‬ביניימיות למגבלה הפיסית‪ .‬הסוציולוגים מייק אוליבר )‪ (Mike Oliver‬וקולין בארנס‬
‫)‪ (Colin Barnes‬טוענים‪ ,‬כי במחקר הסוציולוגי לא קיימת הגדרה אחידה ומוסכמת למושגים‬
‫"נכות" ו"מוגבלות" ושני המודלים התיאורטיים הציעו לאורך השנים הגדרות שונות שהשתנו עם‬
‫‪5‬‬
‫הזמן בהתאם לשינוי נקודות המבט‪.‬‬
‫המודל הרפואי תופס את המגבלה הפיסית כטרגדיה המשפיעה על תפקודיהם הפיסיים‪,‬‬
‫המנטאליים והחברתיים של הלוקים בה ועל איכות חייהם‪ .‬לכן‪ ,‬מטרתו של הטיפול הרפואי היא‬
‫להקל על מצבו הטרגי של המוגבל‪ ,‬אך לא להביא לריפויו המוחלט‪ 6.‬בדומה לכך‪ ,‬החל משנות‬
‫השמונים‪ ,‬פיתח ארגון הבריאות העולמי )‪ (World Health Organization, WHO‬הגדרות שונות‬
‫למושגים "מגבלה" ו"נכות"‪ .‬מגבלה פיסית )‪ (Physical Impairment‬מוגדרת כאובדן או ליקוי‬
‫בתפקוד המבני‪ ,‬האנטומי‪ ,‬הגופני והפסיכולוגי של הגוף‪ .‬נכות )‪ (Disability‬מוגדרת ע"י ה‪WHO -‬‬
‫כחוסר יכולת לבצע פעילויות נורמאליות של האדם בסביבה החברתית שלו‪ ,‬הנובעים מהמגבלה‬
‫הפיסית‪ .‬ליקוי גופני )‪ (Handicap‬הוגדר כחיסרון או נחיתות גופנית של האדם הנכה‪ ,‬המגבילה‬
‫‪7‬‬
‫אותו במילוי תפקודים נורמאליים בחברה‪.‬‬
‫בהגדרות אלו ניתן להבחין כי המגבלה הפיסית נתפסת כפגם או כמצב ביו‪-‬רפואי שאינו‬
‫בהכרח מוגדר כמחלה‪ .‬הנכות והליקוי נקשרים לחוסר פונקציונאליות גופנית וחברתית‪ .‬ארגון‬
‫ה‪ WHO-‬מציין שהנכות והליקוי הם תוצאה ישירה של המגבלה הפיסית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬על פי‬
‫הגדרות אלו ניתן לומר שהמודל הרפואי תופס את האדם המוגבל כקורבן של הנסיבות שתקפו‬
‫אותו‪ ,‬ובעטייה של מגבלתו‪ ,‬הוא איננו מסוגל למלא תפקודיים חברתיים ופיסיים שונים במסגרת‬
‫חברתית‪.‬‬
‫בעקבות הביקורת של ארגוני הנכים בארה"ב ובבריטניה בשנות התשעים על תפיסות‬
‫שליליות אלו‪ ,‬התפתח המודל החברתי לנכות ששינה את נקודת ההסתכלות בבואו להגדיר מהן‬
‫נכות ומוגבלות‪ .‬על פי מודל זה השתנתה גם התפיסה הרפואית ובמקום ההתמקדות בחוסר‬
‫המסוגלות הגופנית פיתחה הרפואה‪ ,‬בהשפעת המודל החברתי‪ ,‬שיטות טיפול וריפוי לצורך‬
‫השתלבותם המהירה של הנכים בחברה‪ 8.‬על פי המודל החברתי מוגדרת המגבלה הפיסית כפגם‬
‫גופני או תכונה שהתפתחו כתוצאה ממחלה או פציעה‪ ,‬ושעלולה להשפיע על הופעתו של המוגבל‬
‫בהתאם לקבלתו בחברה‪ ,‬על תפקודיו הגופניים ועל חוסר התקשורת החברתית‪ .‬נכות מוגדרת‬
‫‪5‬‬
‫‪Len Barton, "Sociology and Disability: Some Emerging Issues", in Disability and Society Emerging‬‬
‫‪Issues and Insight, ed. Len Barton, (New York: Longman, 1996), 3- 14.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪David Pfeiffer, "The Conceptualization of Disability", in Research in Social Science and Disability, 2,‬‬
‫‪(1998), 29-52.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Mike Oliver, "A Sociology of Disability or Disabilist Sociology?", in Disability and Society,‬‬
‫‪Emerging Issue and Insight, ed. Len Barton, (1996), 18-43.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪David Pfeiffer, "The Conceptualization of Disability", in Research in Social Science and Disability, 2,‬‬
‫‪(1998), 29- 52.‬‬
‫‪59‬‬
‫כחיסרון‪ ,‬או כפעילות שלילית של החברה כלפי אדם בעל מגבלה שבעטייה נדחה מהפעילות‬
‫‪9‬‬
‫החברתית ושסובל מדיכוי חברתי‪.‬‬
‫גם בהגדרות אלו נשמרה ההפרדה המושגית בין המגבלה לבין הנכות‪ .‬המגבלה הפיסית‬
‫נתפסה במונחים רפואיים‪-‬ביולוגיים והוגדרה בצורה סטריאוטיפית כפגם נתון שלא בהכרח ניתן‬
‫לרפאו או לשנותו‪ ,‬אלא רק להביא להקלת התסמינים שלו‪ .‬ברם‪ ,‬בהשוואה למודל הרפואי‪ ,‬מעביר‬
‫המודל החברתי את נקודת הכובד מהנכה לחברה‪ ,‬ומגדיר את הנכות כמצב חברתי‪ ,‬המעיד על‬
‫חוסר התפקוד החברתי והמנטאלי של הנכים ועל מידת חוסר השתלבותם החברתית‪ .‬כתוצאה‬
‫מכך‪ ,‬עולה הציפייה מהרפואה המודרנית להביא לריפויו של הנכה כדי להגביר את סיכוייו‬
‫להשתלבות חברתית בעתיד‪ .‬על כן ניתן לומר‪ ,‬כי בניגוד למגבלה הפיסית‪ ,‬נתפסת הנכות‪ ,‬על פי‬
‫המודל החברתי‪ ,‬כסוג של מחלה )‪ (disease‬שניתן לרפאה או לפחות להביא לשינוי ההתייחסות‬
‫החברתית כלפיה בעזרת הטיפול הרפואי‪.‬‬
‫בניגוד למודל הרפואי שהתמקד במצב הפיסי של האדם ובהשלכותיו החברתיות‪ ,‬תופס‬
‫המודל החברתי את הנכות כתגובה חברתית וכמצב חברתי שאליו נקלע הנכה‪ ,‬שלא באשמתו‪ .‬לפי‬
‫תפיסה זו‪ ,‬הנכות נוצרה בעקבות הדיכוי והאפליה החברתית ממנה סבלו אנשים בעלי מוגבלויות‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬גם על פי המודל הרפואי‪ ,‬נשמרת ההפרדה המושגית בין הנכות למוגבלות שעדיין נתפסת‬
‫במונחים ביו‪-‬רפואיים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בניגוד לעמדותיו הראשוניות של המודל הרפואי שתפס את‬
‫המגבלה כמצב פיסי נתון‪ ,‬התמקד המודל החברתי במקורותיה של המגבלה‪ ,‬לפיו זו יכולה‬
‫להתפתח כתוצאה אפשרית של מחלות או פציעות‪ ,‬ולכן יש לבחון את אפשרויות הריפוי של‬
‫הנכים‪ .‬אולם‪ ,‬עדיין מושם הדגש על ההשלכות החברתיות ולא על הסיבות להיווצרות התכונות‬
‫הגופניות‪.‬‬
‫מתוך הבחנות מושגיות אלו ניתן לסכם ולומר‪ ,‬כי קיים שוני מהותי בהסתכלות של שני‬
‫המודלים למושגים מוגבלות ונכות‪ .‬המודל הרפואי תפס את המגבלה הפיסית כחוסר תפקוד גופני‬
‫שאינו ניתן לשינוי ולריפוי ואת הנכות כחוסר תפקוד חברתי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מבקש המודל החברתי‬
‫להגדיר את הנכות כמצב חברתי עגום שנוצר כתוצאה ממגבלה‪ ,‬שניתן להבינה כמחלה‪ ,‬ולכן היא‬
‫ניתנת לריפוי‪ .‬בעזרת ריפויה יהיה ניתן בטווח הארוך להביא לשילוב חברתי של הנכים‪ .‬כאן יש‬
‫לציין‪ ,‬כי בשנים האחרונות נשמעים קולות מצד סוציולוגים‪ ,‬חוקרי תרבות והיסטוריונים להרחיב‬
‫את ההגדרות של המודל החברתי ולהציע מודלים אלטרנטיביים שירחיבו את ההסתכלות של‬
‫המודל החברתי‪ .‬כך למשל‪ ,‬חוקרי תרבות פיתחו בשנים האחרונות את המודל התרבותי לנכות‬
‫)‪ ,(The Cultural Model of Disability‬החוקר את ההשפעות השליליות כלפי הנכים בהקשרים‬
‫תרבותיים‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ההגדרות שניתנו כאן ישמשו אותי במהלך פרק זה על מנת לבחון‪ ,‬על פי ההפרדה‬
‫המתודולוגית‪ ,‬כיצד הוגדרה ונתפסה המגבלה הפיסית בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‬
‫וכיצד תפיסות אלו השפיעו על הנכונות של הרפואה בתקופה זו לעסוק בה‪ ,‬למיינה ואף להציע לה‬
‫שיטות טיפול‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Colin Barnes and Geof Mercer, Exploring Disability: A Sociological Introduction, (Cambridge: Polity‬‬
‫‪Press, 1999).‬‬
‫‪10‬‬
‫‪Joshua R Eyler, "Introduction: Breaking Boundaries , Building Bridges", in Disability in the Middle‬‬
‫‪Age : Reconsiderations and Reverberations, ed. Joshua R Eyler, (London: Ashgate, 2010), 1- 10.‬‬
‫‪60‬‬
‫‪ .II‬התפתחות הרפואה בימי הביניים באירופה וראשית העת החדשה‬
‫הרפואה בימי הביניים הייתה מערכת מורכבת של השפעות דתיות ומוסכמות חברתיות‬
‫ופילוסופיות‪ .‬בהשוואה לרפואה המודרנית שעושה הפרדה ברורה בין מדע‪ ,‬פילוסופיה ודת‪ ,‬היו‬
‫תחומים אלו קשורים האחד בשני בעיני הרפואה הימי‪-‬ביניימית‪ 11.‬לכן ניתן להניח‪ ,‬שהשפעות אלו‬
‫עיצבו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את התפיסות הרפואיות כלפי המגבלה הפיסית‪ .‬כאמור‪ ,‬רפואה זו התאפיינה‬
‫בהתפתחותן של שתי גישות מרכזיות‪ .‬הגישה הראשונה הייתה הגישה התיאורטית‪-‬פילוסופית‬
‫שהתפתחה במאות העשירית והאחת‪-‬עשרה והתבססה בעיקר באוניברסיטאות ימי הביניים‪ .‬גישה‬
‫זו‪ ,‬שנחשבה לגישה המדעית‪ ,‬שאבה את מקורות הידע שלה מהחיבורים הרפואיים מהעולם‬
‫היווני‪-‬רומי ומהרפואה הערבית שנחשבו לסמכויות מוחלטות‪ ,‬שלא ניתן לערער עליהן‪ 12.‬מנגד‪,‬‬
‫למן המאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬התפתחה הגישה הניסויית‪-‬מעשית )אקספרימנטאלית( שצמחה‬
‫ממורשת הרפואה העממית בצפון אירופה ובעיקר באנגליה‪ ,‬והתבססה על הידע האנטומי‬
‫והפיזיולוגי‪ .‬גישה זו פיתחה את מדע הכירורגיה ונתנה את אותותיה בעיקר למן המאה הארבע‪-‬‬
‫עשרה בעקבות הופעתה של המגפה השחורה באירופה ובאנגליה בשנים ‪ ,1348-1350‬שכילתה שליש‬
‫מאוכלוסיית אירופה‪ 13.‬בחלק זה אתאר את ההתפתחות ההיסטורית של הרפואה בימי הביניים‪,‬‬
‫תוך שימת דגש על התפתחותן של שתי הגישות הרפואיות המרכזיות‪ .‬סקירה היסטורית זו חשובה‬
‫לעניינינו‪ ,‬כיוון שדרכה אוכל להבין טוב יותר את ההבדלים התפיסתיים בין שתי הגישות הללו‪,‬‬
‫שהשפיעו על התייחסותן השונה כלפי המגבלות הגופניות‪ ,‬אותן אנתח בהמשך הפרק‪.‬‬
‫יסודותיה של הרפואה התיאורטית הושתתו על שתי מסורות עיקריות‪ :‬בראש ובראשונה‪,‬‬
‫הכתיבה הרפואית והפילוסופית‪ ,‬שהתפתחה בעולם היווני‪-‬רומי‪ .‬הידע הרפואי הורכב מכמה‬
‫מקורות טקסטואליים שברובם התבססו על כתביהם של הרופא היווני היפוקרטס‬
‫)‪ ,(Hippocrates, 460-377 B.C.‬חיבוריו המדעיים של אריסטו )‪ 14.(Aristotles,322-384 B.C‬וכן‬
‫על כתביו של הרופא מאסיה הקטנה‪ ,‬גלנוס )‪ .(Galenus, 129-210‬זה האחרון פיתח בעקבות‬
‫היפוקרטס‪ ,‬את תיאורית ארבע הליחות‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫שהשפיעה על תפיסת הגוף האנושי לאורך כל ימי‬
‫הביניים וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫בעקבות השינויים הפוליטיים המשמעותיים שחלו במאה החמישית עם נפילת האימפריה הרומית‬
‫המערבית‪ ,‬התנתק המערב מההתפתחות האינטלקטואלית והרפואית בפרט‪ .‬עם זאת‪ ,‬בראשית‬
‫ימי הביניים נשתמרו במנזרים באירופה שרידים של כתבי יד רפואיים יוונים בספריות והועתקו‬
‫מחדש‪ .‬בתפקיד מכריע זה שימשו המנזרים הבנדיקטינים שהפכו לא רק למפעל שימור הטקסטים‬
‫‪11‬‬
‫‪Joseph Ziegler, "Religion and Medicine", in Religion and Medicine in Middle Ages, Joseph Ziegler‬‬
‫‪and Peter Biller eds., (Woodbridge: York Medieval Press, 2001), 3-15.‬‬
‫‪Joseph Ziegler, "Faith and the Intellectuals I", in Cambridge History of the Christian Church, vol. 4,‬‬
‫‪ed. Miri Rubin, (Cambridge: Cambridge University Press, 2009), 372-393.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪Vern L. Bullough, Universities, Medicine and Science in The Medieval West, (London: Ashgate,‬‬
‫‪2004), 12- 14.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Ole J. Benedictow, The Black Death 1346- 1353: The Complete History, (London: Boydell, 2008).‬‬
‫‪14‬‬
‫‪Siraisi, Medieval and Early Renaissance Medicine An Introduction to Knowledge and Practice‬‬
‫‪(1990), 5.‬‬
‫‪ 15‬תיאור נרחב יותר על תיאורית ארבע הליחות ראו בסעיף הבא‪ :‬תפיסת המחלות והמוגבלויות הפיזיות ברפואה‬
‫הימי‪ -‬ביניימית ע' ‪.70 -69‬‬
‫‪61‬‬
‫העתיקים‪ ,‬אלא גם עסקו ברפואה פנים מנזרית כמתחייב מהתקנון הבנדיקטיני‪ 16.‬למפעל השימור‬
‫היה שותף גם קסיודורוס )‪ ,(Cassiodorus, 468-560‬משכיל ומדינאי רומי שהפך לנזיר וביקש‬
‫‪17‬‬
‫לשמר את התרבות הקלאסית‪.‬‬
‫מוקד נוסף שתרם להעברת הידע הרפואי היווני‪-‬רומי לאירופה ולשימורו הייתה הרפואה‬
‫הערבית שהתפתחה בארצות המזרח והאיסלם‪ .‬הרופאים הערביים ביססו את הידע הרפואי‬
‫שלהם על הטקסטים הקלאסיים שתורגמו במאה העשירית לערבית‪ ,‬בבגדד שהייתה בירת‬
‫האימפריה העבאסית‪ .‬הודות לשימורם במזרח‪ ,‬נחשפה אליהם אירופה מחדש במאה השתיים‪-‬‬
‫עשרה והחל תרגומם של טקסטים אלו ללטינית‪ .‬בדרך זו נחשפו מלומדי אירופה לרפואה הערבית‬
‫שהשפיעה רבות על תפיסת עולמם הרפואית‪ 18.‬בעיקר הושפעו מלומדי אירופה מכתביהם של‬
‫מספר רופאים ערביים וביניהם‪ :‬אבן סינא )‪ ,(Ibn Sina, Avicenna, 980-1037‬שהיה רופא‬
‫ופילוסוף מוסלמי שהושפע מאריסטו‪ .‬חיבורו הרפואי הקנון של הרפואה )‪,(Canon of Medicine‬‬
‫תורגם ללטינית במאה השתים‪-‬עשרה ונחשב למקור חשוב ולבסיס הידע הרפואי באירופה‪ .‬רופא‬
‫אחר ממנו הושפעה הרפואה התיאורטית היה הרופא האנדלוסי אבו קאסם אל זרהווי‬
‫)‪ ,(Abu al- Qasim al Zarawi, Abulcasis, 936-1013‬שנחשב גם לאבי הכירורגיה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫רופא נוסף‬
‫היה איבן קיים אל גאווז'ה )‪ ,(Ibn Qayyim al-Jawziyyah, 1292-1350‬שהיה משפטן ורופא‬
‫סוני מהמאה הארבע‪-‬עשרה ושילב בין הידע הרפואי היווני לאמונתו המוסלמית‪ .‬ספריו על‬
‫‪20‬‬
‫היווצרות המחלות‪ ,‬וביניהן‪ ,‬מחלת הצרעת‪ ,‬השפיעו גם על התבססות הידע הרפואי באירופה‪.‬‬
‫כאן המקום לציין גם את תרומתו הרפואית והמדעית של הרמב"ם )רבנו משה בין מימון( שחי‬
‫בשנים ‪ .1138-1204‬בנוסף להיותו הוגה דעות ופרשן‪ ,‬נודע גם כרופא מומחה שהושפע מכתביהם‬
‫של אריסטו וגלנוס ומהחיבורים הערביים גם יחד‪ .‬בעזרת כתיבתו הרפואית‪-‬מדעית שעסקה‬
‫במחלות שונות כגון אסטמה‪ ,‬אלרגיה‪ ,‬תזונה נכונה והגדרת תסמינים שונים‪ ,‬הועבר גם הידע‬
‫‪21‬‬
‫הרפואי מהמקורות הטקסטואליים הקלאסיים והערביים לאירופה המערבית‪.‬‬
‫בעקבות החשיפה המחודשת של החיבורים הרפואיים מהעולם העתיק‪ ,‬הפכה הרפואה‬
‫למקצוע אקדמי שנלמד באוניברסיטאות‪ ,‬עם הקמתם של בתי הספר הגבוהים לרפואה‪ .‬בית הספר‬
‫הראשון לרפואה הוקם כבר במאה העשירית בסלרנו )‪ ,(Salerno‬שבדרום איטליה‪ .‬בית ספר זה‬
‫הפך במאה השתים‪-‬עשרה למוקד המרכזי ללימודי רפואה‪ ,‬הודות להשפעתה של התרבות היוונית‬
‫‪ 16‬בנדיקטוס מנורסיה )?‪ ,(Bendictus of Nursia, 480-547‬נחשב לאבי הנזירות במערב וייסד את המסדר‬
‫הבנדיקטיני עם הקמתו של מנזר מונטה קאסינו )‪ .(Monte Cassino‬בנדיקטוס חיבר תקנון שכלל חוקים וכללים‬
‫לקיום אורח חיים המחייב את הנזירים שפרשו למנזר ובין היתר‪ ,‬ראה לנכון לשמר את הטקסטים היוונים והרומיים‬
‫בספרייה מיוחדת במנזרים שהקים והשאיר הוראות מיוחדות לטיפול בחולים‪ .‬ראו ‪:‬‬
‫‪Emily Marion Harris, Benedictus, (London: Bell, 1987), 23-24.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪James J. Walsh, Medieval Medicine, (New York: AMS, 1979 ), 23.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪John M. Riddle, Contraception and Abortion from the Ancient World to the Renaissance, (London:‬‬
‫‪Harvard University Press, 1992), 34- 37.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪. Ibid.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Danielle Jacquart, L'Eopee de la science arabe, (Paris: Gallimard, 2005), 12-15‬‬
‫‪20‬‬
‫‪Irmeli Perho, "Ibn Qayyim al- Gawziyyah's Contribution to the Prophet's Medicine", in Oriente‬‬
‫‪Moderno: Rivista D' informazione e di studi per la diffusione della Conoscenza della cultura‬‬
‫‪dell'oriente soprattttutto Musulman, eds Caterina Bori et Livant Holtzman, (Ramat-Gan: Bar Ilan‬‬
‫‪University , Instiituto per L 'Oriente, 2010), 191- 210.‬‬
‫‪ 21‬רבנו משה בן מימון‪ ,‬כתבים רפואיים‪ :‬הנהגת הבריאות ‪ ,‬בערכת ובתרגום מונטנר זיסמן ‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב‬
‫קוק‪ ,‬תש"יד(‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫בדרום איטליה ולקשר שניהל בית הספר עם המנזרים הבנדיקטיניים‪ .‬בפרט שמרה סלרנו על קשר‬
‫הדוק עם המנזר הבנדיקטיני במונטה קאסינו )‪ ,(Monte Cassino‬ששימר כתבי יד רפואיים יוונים‬
‫ונזיריו עסקו ברפואה‪ 22.‬כך למעשה יכלו מלומדי סלרנו להמשיך במלאכת האיסוף והשימור של‬
‫הטקסטים הרפואיים היווניים‪ ,‬תרגומם ללטינית ובלימודם‪ 23.‬יתרה מזו‪ ,‬האקלים החם של‬
‫‪24‬‬
‫האזור משך אליו חולים מכל אירופה וכן רופאים שביקשו ללמוד את רזי המקצוע‪.‬‬
‫בעקבות סלרנו נפתחו באירופה במהלך המאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה בתי ספר‬
‫נוספים לרפואה באוניברסיטאות שונות כגון‪ :‬אוניברסיטת מונפלייה )‪,(Montpellier, 1137‬‬
‫אוניברסיטת פריס )‪ ,(Paris,1160‬בולוניה )‪ (Bologna, 1158‬ופדובה )‪ .(Padova, 1222‬שני‬
‫בחשיבותו לסלרנו היה בית הספר לרפואה במונפלייה‪ .‬בדומה לסלרנו הפכה מונפלייה למרכז‬
‫הבראה לחולים ולמוקד משיכה לרופאים ומלומדים שונים מאירופה ומאנגליה‪ 25.‬גם באנגליה‬
‫נפתחו בתקופה זו הפקולטות לרפואה באוניברסיטת אוקספורד )‪ (Oxford, 1167‬ובאוניברסיטת‬
‫קיימברידג' )‪.(Cambridge, 1231\1233‬‬
‫‪26‬‬
‫פקולטות אלו היו מוקד להופעתה של הגישה התיאורטית–פילוסופית‪ .‬גישה זו התבססה‬
‫על שיטת לימוד תיאורטית של הטקסטים הקלאסיים והערביים שהפכו לטקסטים מוסכמים‬
‫וסמכותיים‪ .‬שיטת הלימוד התיאורטית התאפיינה בציטוט ובהיצמדות למקורות הטקסטואליים‪,‬‬
‫תוך לימודם ופרשנותם‪ 27.‬שיטה זו הכתיבה לתלמידיה את ההערצה וההסתמכות על כתבי‬
‫היפוקרטס‪ ,‬ובייחוד נודעה ההיצמדות לאוסף כתביו ה‪ Corpus Hippocraticum -‬שכלל שישים‬
‫וחמישה חיבורים רפואיים‪ ,‬המיוחסים להיפוקרטס ושהכילו את השאלות הבסיסיות שבהן עסקה‬
‫הרפואה היוונית‪ .‬חיבורים אלו היוו אף את התשתית של מדע הנוזולוגיה בימי הביניים‪ ,‬שהייתה‬
‫שיטת מיון והגדרת המחלות‪ .‬בזכות היותו קובץ רחב ושיטתי של ידע רפואי מסודר למן המאה‬
‫החמישית לפנה"ס‪ .‬הנוזולוגיה הייתה למעשה שיטת מיון מחלות ועריכתן לפי שמותיהן‪,‬‬
‫תכונותיהן וזיהוי התסמינים שלהן‪ .‬הרשימה הנוזולוגית ארגנה את המחלות בתבנית ברורה ולפי‬
‫כללי עריכה קבועים‪ ,‬על מנת להקל על הרופא באיתור ובשחזור המידע הרפואי אודות מחלה‬
‫מסוימת‪ 28.‬כמו‪-‬כן התבססה שיטת הלימוד של הגישה המדעית גם על כתבי גלנוס וסורנוס‬
‫)‪ .(Soranus, 98-138‬חיבורים אלו היוו ציר מרכזי בתוכנית הלימודים האוניברסיטאית והשפיעו‬
‫על תפיסת עולמם של הרופאים‪ 29.‬תרמה לכך גם העובדה שחיבורים אלו עלו בקנה אחד עם‬
‫‪22‬‬
‫‪Bullough, Universities, Medicine and Science in The Medieval West, (2004), 11-13.‬‬
‫‪John M. Riddle, Contraception and Abortion from the Ancient World to the Renaissance, (1992),‬‬
‫‪42- 45.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪Jacques Verger, "Patterns", in A History of the University in Europe, ed. Hiddle de Ridder- Symoens,‬‬
‫‪vol 1, (Cambridge: Cambridge University Press, 2003), 45- 51.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪Bullough, Universities, Medicine and Science in The Medieval West, (2004), 16-18.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪Aleksander Gieysztor, "Management and Resources", in A History of the University in Europe, ed.‬‬
‫‪Hiddle de Ridder- Symoens, vol 1, (2003), 109-111.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪Walsh, Medieval Medicine, (1979), 40-41‬‬
‫‪28‬‬
‫‪Paul Potter, "Some Principles of Hippocratic Nosology", in La maladie et les maladies dans la‬‬
‫‪collection hippocratique , actes du Vie colloque international Hippocratique ,(Quebec: Sphinx, 1990),‬‬
‫‪237- 243‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Mirko D. Grmek, "The Concept of Disease", in Western Medical Thought from Antiquity to the Middle‬‬
‫‪Ages, ed. Mirko D. Grmek, (London and Cambridge: Harvard University Press, 1998), 241- 259.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪Bullough, Universities, Medicine and Science in The Medieval West, (2004), 7- 10.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪63‬‬
‫הדוגמה הנוצרית ולא היה בהם חשש של כפירה וערעור על עיקרי האמונה‪ .‬הטיפול בחולים‬
‫הסתמך על זיהוי המחלה בכתובים‪ ,‬התאמת הממצאים בפועל לכתוב בטקסטים‪ ,‬תוך מגע‬
‫מינימאלי‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬עם החולים‪ ,‬כיוון שהרופאים המסורתיים פיתחו רתיעה ממגע ישיר עם‬
‫החולים ומבדיקה ניסויית‪-‬מעשית של גופם‪ 30.‬יתרה מזו‪ ,‬הרופאים הימי‪-‬ביניימיים נמנעו מלחתור‬
‫תחת מסקנות קודמיהם ולהגיע למסקנות מקוריות שאין להן סימוכין בטקסטים העתיקים‪.‬‬
‫חיבור רפואי שנכתב בתקופה זו קיבל את יוקרתו על סמך ריבוי הציטוטים במקורות‬
‫הקלאסיים‪ 31.‬גם הרפואה האנגלית הממוסדת התאפיינה בשמרנות ובחוסר גמישות‪ .‬הרופאים‬
‫מאנגליה שביקשו להרחיב את הכשרתם הרפואית עשו זאת באוניברסיטאות פריס ומונפלייה‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫שהיו מיצגיה הבולטים של הגישה התיאורטית‪-‬פילוסופית‪.‬‬
‫אחד מהרופאים המסורתיים שהשתייך לגישה המדעית‪ ,‬היה הרופא האנגלי בן המאה‬
‫השלוש‪-‬עשרה גילברטוס אנגליקוס )‪ .(Gilbertus Anglicus,1180-1250‬הלה החל את לימודיו‬
‫באנגליה‪ ,‬אך את עיקר הכשרתו קיבל באוניברסיטת מונפלייה ואת פרסומו קנה לו בעת ששימש‬
‫רופא בחצר האפיפיור‪ 33.‬גילברטוס אנגליקוס נחשב לאחד הרופאים החשובים והמשפיעים ביותר‬
‫על הרפואה הימי‪-‬ביניימית הודות לחיבורו המקיף מכלול הרפואה)‪.(Compendium Medicinae‬‬
‫חיבור זה נכתב בשנת ‪ 1230‬ובו התיימר גילברטוס אנגליקוס לכסות את הידע הרפואי התיאורטי‬
‫שהצטבר בתקופתו‪ ,‬תוך התבססות על כתביהם של היפוקרטס‪ ,‬גלנוס ואיבן סינא‪ .‬החיבור כלל‬
‫סקירה מקיפה על איברי הגוף‪ ,‬המחלות המופיעות בהן וכן אבחונים ומרשמי טיפול שונים‪ .‬מכלול‬
‫הרפואה‪ ,‬שנחשב לאחד החיבורים המשמעותיים ביותר לפחות עד המהפכה המדעית של המאה‬
‫השבע‪-‬עשרה‪ ,‬הקנה למחברו יוקרה כלמדן ובעל שם בחקר המגפות‪ 34.‬אולם‪ ,‬חיבור זה לא היה‬
‫חדשני ופורץ דרך‪ ,‬כיוון שהוא לא הציע ראייה מקורית או מסקנות חדשות הסותרות את הידע‬
‫הקודם‪ .‬למעשה גילברטוס אנגליקוס לא בחן בצורה מעשית את הצעותיו והרבה לשכתב את‬
‫הטקסטים שבהם השתמש‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הוא האמין‪ ,‬על פי הגישה המקובלת‪ ,‬שרופא צריך לשמור‬
‫על מרחק מהחולים בהם הוא מטפל‪ 35.‬ברם‪ ,‬חיבורו חשוב לענייננו‪ ,‬כיוון שבמסגרת הדיון שנערך‬
‫במחלות‪ ,‬הוא עסק גם בחקר הסיבות להופעתן של מגבלות פיסיות וכן גם על סיווגן של המגבלות‬
‫שהיו מוכרות לרפואה הימי‪-‬ביניימית על פי התפיסות הרפואיות המסורתיות ובראשן תיאורית‬
‫ארבע הליחות‪.‬‬
‫רופא תיאורטי אחר‪ ,‬בן המאה השלוש‪-‬עשרה היה הרופא האנגלי ג'ון מגאדסדן ) ‪John of‬‬
‫‪ .(Gaddesden,1280-1349‬ג'ון מגאדסדן החל את לימודיו במרטון קולג' )‪(Merton College‬‬
‫ושימש מרצה באוניברסיטת אוקספורד‪ .‬אף הוא המשיך את לימודיו הגבוהים באוניברסיטאות‬
‫‪30‬‬
‫‪.Siriasi, Medieval and Early Renaissance Medicine: An Introduction to Knowledge and Practice‬‬
‫‪(1990), 50-52.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪Ibid, 55.‬‬
‫‪32‬‬
‫‪Jacques Verger, "Teachers", in A History of the University in Europe, ed. Hiddle de Ridder‬‬‫‪Symoens, (2003), 161- 165.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪Faye Marie Getz, Medicine in the English Middle Ages, (Princeton and New Jersey: Princeton‬‬
‫‪University Press, 1998), 39.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪Ibid, 40-41‬‬
‫‪35‬‬
‫‪Carole Rawcliffe, "The Concept of Health in Late Medieval Society", in Le interazioni fra economia‬‬
‫‪e ambbiente biologico nell'Europa preindustriale sec. XIII-XVIII, ed. Simonetta Cavaciochi, (2010),‬‬
‫‪321-338.‬‬
‫‪64‬‬
‫פריס ומונפלייה‪ ,‬שבהן התוודע לרופאים ולכירורגים הצרפתים שהשפעתם עליו ניכרת בכתיבתו‪.‬‬
‫את‬
‫עיקר‬
‫הכשרתו‬
‫עשה‬
‫גאדסדן‬
‫בחצרם‬
‫של‬
‫מלכי‬
‫אנגליה‬
‫אדוארד‬
‫‪36‬‬
‫השני‬
‫)‪ (Edward II, 1284-1327‬ואדוארד השלישי )‪ .(Edward III, 1312-1377‬שירותו בחצר‬
‫המלכותית הפכה אותו לרופא האנגלי המפורסם ביותר בשלהי ימי הביניים‪ .‬חיבורו המשמעותי‬
‫ורד הרפואה )‪ ,(Rosa Medicinae‬שידוע גם כ‪ ,Rosa Anglica -‬נכתב סביב ‪ 1314‬ונחשב לאחד‬
‫החיבורים הרפואיים המשמעותיים בימי הביניים המאוחרים‪ .‬חיבור זה כלל תיאור מקיף על‬
‫המערכות האורגניות של גוף האדם וכן תיאור על סיבות הופעתן של מגבלות פיסיות כגון‪ :‬חירשות‬
‫ואילמות‪ .‬דא עקא‪ ,‬גם חיבור זה נשען על הטקסטים הקדומים המקובלים ולא הציע ראייה‬
‫ביקורתית ומקורית‪ .‬גאדסדן הצהיר בפתיחת חיבורו שהוא ליקט וערך את כל התיאוריות שלמד‬
‫ועל פיהן יחקור את המחלות‪ ,‬שמותיהן‪ ,‬הגדרתן‪ ,‬שכיחות הופעתן והסימפטומים שלהן‪ 37.‬כמו כן‬
‫הוא הצהיר שהוא יעסוק באבחנות הרפואיות ובשיטות הטיפול‪ ,‬כפי שמציעים החיבורים‬
‫הסמכותיים‪ 38.‬הצהרה זו משקפת בעליל את המאפיין המרכזי של הגישה המדעית‪ :‬היצמדות‬
‫לתיאוריות ולמקורות העתיקים‪ ,‬מבלי לתת להם פרשנות או עמדה אישית‪ .‬תפיסה תיאורטית זו‬
‫הקשתה על הרופאים התיאורטיים לתת מענה הולם לאתגר הרפואי של זמנם‪ ,‬קרי המגפה‬
‫השחורה ולראייה‪ ,‬גאדדסדן עצמו נפל קורבן לדבר השחור ב‪.1349 -‬‬
‫כנגד גישה זו התפתחה החל מהמאה השתים‪-‬עשרה ואילך‪ ,‬הגישה המעשית‪-‬ניסויית‬
‫)אקספרימנטאלית(‪ .‬גישה זו צמחה מתוך הרפואה העממית שהופיעה בראשית ימי הביניים בעיקר‬
‫באנגליה‪ ,‬סקוטלנד וצפון אירופה ואפיינה את המעמדות הנמוכים ובעלי מלאכה שהיה להם ידע‬
‫רפואי‪ .‬התפתחות הרפואה העממית התאפשרה הודות לריחוק הגיאוגראפי של אזורים אלו‬
‫מהמורשת היוונית‪ .‬הרופאים העממים האנגלו‪-‬סאכסונים העלו את הידע המעשי שלהם על הכתב‪,‬‬
‫ומהם ניתן ללמוד על מחלות שונות ודרכי הטיפול בהן‪ 39.‬אולם‪ ,‬כתוצאה מתהליך התמקצעות‬
‫הרפואה הממוסדת נדחקה קבוצה זו לשוליים‪ .‬הגישה המעשית‪-‬ניסויית‪ ,‬שהתבססה על הידע של‬
‫הרפואה העממית‪ ,‬פיתחה את מדע הכירורגיה )‪ ,(kheirourgia‬שעל פי שמה ‪) kheir‬יד( ו‪ergon-‬‬
‫)עבודה(‪ ,‬אופיינה בעבודת כפיים מעשית‪ .‬הכירורגיה התבססה על הכרת האנטומיה )מבנה‬
‫העצמות(‪ ,‬כלי הדם והמערכת הפיזיולוגית‪ .‬הכירורגים דגלו בשיטת לימוד שכללה תצפיות ובדיקה‬
‫פיסית של הגוף וביקשו לטפל בפצעים ובשברים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ע"י עריכת הקזות דם‪ .‬דרכי ההכשרה‬
‫של הכירורגים הראשונים לא הייתה באוניברסיטאות רשמיות‪ ,‬כיוון שהם היו בעלי מלאכה לא‬
‫‪40‬‬
‫משכילים שרכשו את הידע הרפואי שלהם בין בני המשפחה או דרך שוליניות מקצועית‪.‬‬
‫בראשית ימי הביניים הייתה הכירורגיה משנית בחשיבותה ללימוד התיאורטי ולפרשנות‬
‫הטקסטואלית של החיבורים הסמכותיים‪ .‬בית הספר בסלרנו‪ ,‬שלאורו פותחו תוכניות הלימודים‬
‫בשאר בתי הספר לרפואה באירופה‪ ,‬לא עודד את העיסוק בתחום זה ‪ ,‬ועל כן הוא נזנח ולא הוכר‬
‫‪36‬‬
‫‪Rawcliffe, Medicine and Society in Later Medieval England, (Stroud : Sutton , 1999), 45-47.‬‬
‫‪John of Gaddesden and the Rosa Medicinae ed. H. P. Cholmeley , (Oxford : Clarendon Press, 1912),‬‬
‫‪24-26.‬‬
‫‪38‬‬
‫‪Ibid, .27‬‬
‫‪39‬‬
‫‪Debby Banham, Nick Jardine and Anke Timmermann, The Body As Instrument: The Cambridge‬‬
‫‪Latin Therapy Group, (Cambridge: Whipple Museum of the History of Science, University of‬‬
‫‪Cambridge, 2006), 33-47.‬‬
‫‪40‬‬
‫‪Tony Hunt, Popular Medicine in Thirteenth Century England : Introduction and Texts, (Cambridge‬‬
‫‪: Brewer, 1994), xiv- xv‬‬
‫‪37‬‬
‫‪65‬‬
‫כתחום לימוד עצמאי‪ 41.‬הוא הדין לגבי התחום האנטומי‪-‬פיזיולוגי‪ ,‬שכן לא רק שתחום זה נחשב‬
‫לענף רפואה משני ביחס לרפואה התיאורטית‪ ,‬אלא שהוא תפס חלק קטן בתוכנית הלימודים‬
‫הכללית‪ .‬ניתן להסביר את ההימנעות של הרפואה הממוסדת מהכירורגיה מרתיעתם של רופאים‬
‫ואנשי כמורה מהעיסוק בדם‪ ,‬בשל האיסור שנקבע בועידת לטראן השלישית ב‪ 1179 -‬לעסוק בדם‬
‫או במגע ישיר עם גוף האדם‪ 42.‬יחד עם זאת‪ ,‬בהשפעת החיבורים הערביים שבהם נמצאו‬
‫התייחסויות למבנה הגוף האנושי ולידע האנטומי‪ ,‬עלתה ושבה יוקרתו של התחום הפיזיולוגי‪-‬‬
‫אנטומי שקיבל חשיבות עם פיתוחה של הכירורגיה החל מהמאה השתים‪-‬עשרה ואילך‪ .‬הרופאים‬
‫המעשיים חקרו לעומק את החיבורים האנטומיים והדגישו בלימודיהם את חשיבות הכרת מבנה‬
‫הגוף והעצמות‪ ,‬כתנאי להתנסות הכירורגית המעשית‪ 43.‬כתוצאה מכך‪ ,‬נכנסה הכירורגיה לתוכנית‬
‫הלימודים בלימודי הרפואה‪ ,‬אך עדיין נחשבה למשנית בחשיבותה לרפואה התיאורטית‪ .‬גם במאה‬
‫‪44‬‬
‫הארבע‪-‬עשרה נותר יבול החיבורים הכירורגים דל באופן יחסי לריבוי הטקסטים הרפואיים‪.‬‬
‫עליית קרנה של הרפואה המעשית בשלהי ימי הביניים נבעה ממספר סיבות עיקריות‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬השכיחות הגוברת של המלחמות באירופה ובאנגליה‪ ,‬ובראשן מלחמת מאה השנים בין‬
‫צרפת לאנגליה )‪ ,(1377-1453‬תרמו להתפתחותו של הידע הכירורגי המעשי‪ ,‬כיוון שהכירורגים‬
‫התלוו לשדות הקרב והגישו טיפול לפצועים‪ .‬עובדה זו תרמה להכרה הישירה והבלתי אמצעית עם‬
‫סוגי פציעות ושברים‪ ,‬ושעליהם ביססו הכירורגים את הסבריהם בחקר היווצרות המגבלות‬
‫הפיסיות‪ .‬שנית‪ ,‬תרמה לכך גם החסות שהכירורגים קיבלו מהמלכים כאות תודה על תרומתם‬
‫בשדה הקרב‪ ,‬ושהביאה לעליית מעמדם החברתי‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬החליפו הכירורגים את הרופאים‬
‫התיאורטיים בתפקידם בחצרות המלכים‪ 45.‬אולם‪ ,‬הגורם המשמעותי שתרם לעלייתה ולהעדפתה‬
‫של הכירורגיה על פני הגישה התיאורטית‪-‬פילוסופית הייתה המגפה השחורה שפרצה בשנים‬
‫‪ .1348-1349‬אוזלת ידם של הרופאים התיאורטיים במציאת מענה הולם לסימפטומים שבהם לקו‬
‫החולים במגפה ההמונית ומותם של הרופאים עצמם‪ ,‬הגבירו את הנטייה להסתמך יותר על‬
‫הכירורגיה ובשיטות הטיפול החדשות שהציעה‪ .‬כך גם גברה הנטייה בקרב הרופאים לראות‬
‫‪46‬‬
‫בכירורגיה תחום שיוסיף לידע הרפואי שלהם‪.‬‬
‫החיבורים הכירורגים פורסמו בשפות המקומיות שנועדו גם למנתחים חסרי השכלה‬
‫אוניברסיטאית ולחסרי ידע בלטינית‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לציין‪ ,‬כי הכירורגים המשמעותיים בימי‬
‫הביניים היו בעלי השכלה רחבה וקיבלו הכשרה רפואית כללית שכללה את הכרת החיבורים‬
‫הסמכותיים‪ .‬ואכן‪ ,‬רוב רובם של הכירורגים לא העזו לערער על האוטוריטות הרפואיות‬
‫המקובלות‪ ,‬אך הכירורגים הצרפתים והאנגליים למן המאה השתים‪-‬עשרה ועד למאה הארבע‪-‬‬
‫עשרה‪ ,‬ביקשו להעמיק את הידע המעשי על חשבון הידע התיאורטי‪ .‬כך למשל‪ ,‬חיבורו של‬
‫לאנפרק ממילאנו )‪ (Lanfranc of Milan, 1250-1306‬הכירורגיה‪ ,‬ביקש לשלב בין הידע הרפואי‬
‫‪41‬‬
‫‪Rawcliffe, Medicine and Society in Later Medieval England, (1995). 67-70.‬‬
‫‪Sacrorum conciliorum nova et amplissima collectio, ed. Joannes Dominicus Mansi, (Graz:‬‬
‫‪Akademische Druck, 1960), 230.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪Rawcliffe, Medicine and Society in Later Medieval England, (1995), 127-128.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪Marie Christine Pouchelle, The Body and Surgery in the Middle Ages, (New Brunswick: Rutgers‬‬
‫‪University Press, 1990), 13-15.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪Peter M. Jones, "University Books and the Sciences, .1250–1400", in The Cambridge History of the‬‬
‫‪Book in Britain, vol. 2 (1100–1400), eds. N. Morgan, R.M. Thomson, (Cambridge: Cambridge‬‬
‫‪University Press, 2008), 453–62‬‬
‫‪46‬‬
‫‪Ole J. Benedictow, The Black Death 1346-1353: The Complete History, (2008), 46-48.‬‬
‫‪42‬‬
‫‪66‬‬
‫התיאורטי לידע האנטומי והכירורגי‪ 47.‬הוא הדין לגבי הכירורג האנגלי בן המאה הארבע‪-‬עשרה‪,‬‬
‫ג'ון מארדן )‪ ,(John of Ardene, 1307-1380‬שבחיבורו המשמעותי ‪Practica of fistula-in-ano‬‬
‫משנת ‪ ,1370‬הסתמך הן על הידע המעשי שרכש כרופא בניוארק )‪ (Newark‬שבמחוז נוטינגהמשייר‬
‫)‪ (Nottinghamshire‬ובלונדון‪ ,‬והן על סמך קריאתו בספרות הרפואית והפילוסופית‪-‬סכולסטית‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫אולם‪ ,‬בהשוואה לחיבורים התיאורטיים‪ ,‬נתנו הכירורגים פרשנות מקורית אודות אבחון‬
‫מחלות והציעו שיטות טיפול חדשות שכללו ניתוחים והתערבות כירורגית ישירה‪ 49.‬חלקם המועט‬
‫של הכירורגים אף נמנע בפעם הראשונה מלצטט את החיבורים המקובלים ובמקום זאת להתעמק‬
‫בידע מעשי‪ .‬עם התפתחות הכירורגיה כתחום לימודי עצמאי‪ ,‬החלו הכירורגים אף לבקר את‬
‫הרופאים התיאורטיים על הישענותם הבלעדית על הטקסטים הסמכותיים ועל כך שלא כללו‬
‫‪50‬‬
‫בחיבוריהם בדיקה מחודשת ומעשית של הכתובים‪.‬‬
‫אחד מהכירורגים המשמעותיים באותה תקופה שהחל לבקר את שיטות הלימוד‬
‫המסורתיות היה הכירורג הצרפתי הנרי דה מונדוויל )‪.(Henri de Mondeville,1260-1320‬‬
‫כירורג זה נחשב לאחד הכירורגים החשובים ביותר במאה הארבע‪-‬עשרה‪ .‬מונדוויל קיבל את‬
‫הכשרתו בפריס ובמונפלייה ושימש כרופא בחצרו של מלך צרפת פיליפ הרביעי‬
‫)‪ .(Philip IV, 1268-1314‬בחיבוריו הציע מונדוויל ראייה מקורית וטיפול ישיר בחולים‪ .‬ספרו על‬
‫הכירורגיה )‪ ,(La Chirurgie de maître Henri de Mondeville‬שנכתב בשנים ‪ 1306-1320‬עסק‬
‫בנושאים מגוונים‪ ,‬החל מאנטומיה ודנטולוגיה‪ ,‬דיון בפציעות והתייחסות לשיטות כירורגיות כמו‬
‫חיתוך‪ ,‬שימוש בחוטים ובמשחות‪ .‬ספרו תורגם לאנגלית כבר ב‪ .1392 -‬למרות שנזהר מלהכריז על‬
‫הכירורגיה כתחום מדע נפרד מרפואה‪ ,‬הוא קטרג על הרפואה המסורתית שהתבססה על היבטים‬
‫‪51‬‬
‫תיאורטיים בלבד‪ ,‬מבלי להטיל ספק בממצאיהם‪.‬‬
‫כירורג נוסף שהפך להיות הכירורג המשמעותי ביותר שהשפיע על הכירורגיה באירופה‬
‫ובאנגליה היה גי דה שאוליאק )‪ ,(Guy de Chauliac,1300-1368‬שהיה רופא וכירורג בהתמחותו‪.‬‬
‫כמו קודמיו קיבל את הכשרתו המקצועית במונפלייה ושימש רופאם האישי של כמה אפיפיורים‬
‫בעת שהותם באביניון )‪ (Avignon‬וכן רופאו של מלך צרפת‪ .‬חשיבותו נובעת לא רק בזכות‬
‫מקוריות רעיונותיו‪ ,‬כי אם בזכות העובדה שהוא פעל וכתב בזמן המגפה השחורה ולאחריה‪ .‬ספרו‬
‫‪ ,Chirurgia Magna‬משנת ‪ 1363‬משמש עדות היסטורית ראשונה של בן התקופה המתמודד עם‬
‫אתגר המגפה השחורה‪ .‬בחיבור זה הציע גי דה שאוליאק רעיונות מקוריים בעוד שהרפואה‬
‫המסורתית גילתה אוזלת יד לנוכח כישלון התמודדותה עם המגפה‪ .‬כתיבתו הייתה כתיבה חריפה‪,‬‬
‫ביקורתית ומלאת בוז כלפי הרופאים התיאורטיים ואף כלפי חלק מהכירורגים שקדמו לו‪.‬‬
‫בכתיבתו הדגיש גי דה שאוליאק את הצורך בהכשרה מעשית‪ .‬חיבורו כלל חקירת פציעות וידע‬
‫‪47‬‬
‫‪Faye Getz, " Medical Education in Later Medieval England", in The History of Medical Education in‬‬
‫‪Britain, eds. Vivian Nutton and Roy Porter, (Atlanta and Amsterdam: Rodopi , 1995), 76-89.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪Peter M. Jones, "John of Arderne and the Mediterranean Tradition of Scholastic Surgery", in‬‬
‫‪Practical Medicine from Salerno to the Black Death, eds. Luis Garcia Ballester, Roger French and‬‬
‫‪Others, (Cambridge: Cambridge University Press, 1994), 289-321.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪Jones, "University Books and the Sciences 1250–1400", in The Cambridge History of the Book in‬‬
‫‪Britain, vol. 2 (1100–1400), eds. N. Morgan, R.M. Thomson, (2008), 453–62.‬‬
‫‪50‬‬
‫‪Tony Hunt, Popular Medicine in Thirteenth Century England: Introduction and Texts, (1994), 56‬‬‫‪57.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪Marie Christine Pouchelle, The Body and Surgery in the Middle Ages, (1990), 70-71.‬‬
‫‪67‬‬
‫אנטומי מקורי‪ ,‬תוך שהציע התייחסות שונה למגבלות פיסיות שונות שלא הסתמכה רק על‬
‫‪52‬‬
‫תיאורית ארבע הליחות ‪ ,‬שעליה התבססה הרפואה התיאורטית‪.‬‬
‫בהשראת הכירורגיה באירופה עלתה קרנה של הכירורגיה גם באנגליה‪ .‬אמנם השפעתם‬
‫של הכירורגים באנגליה הייתה מועטה באופן יחסי‪ ,‬אך גם באנגליה צמח דור של כירורגים‬
‫שהציעו פתרונות מעשיים להתמודדות עם בעיות כירורגיות ועיוותים גופניים‪ .‬בשל השפעת‬
‫החיבורים הכירורגים מאירופה‪ ,‬לא הופיעו חיבורים כירורגים אנגליים‪ .‬אולם‪ ,‬גם באנגליה היו‬
‫תיאורטיקנים משמעותיים שכתבו חיבורים כירורגיים מקיפים בנוסף להכשרתם המעשית‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬הכירורג האנגלי ג'ון ממירפליד )‪ (John of Mirfield, d. 1407‬שעבד כרופא וככירורג בבית‬
‫החולים של ברתולומיאוס הקדוש בלונדון ושירת בחצרם של אדוארד השלישי ) ‪Edward III,‬‬
‫‪ (1312-1377‬וג'ון מגונט )‪ .(John of Gaunt, 1340-1399‬ג'ון ממירפליד תרם תרומה נכבדה‬
‫להתפתחות הכירורגיה עם הופעת חיבורו ‪) Surgery‬נקרא גם ‪ ,(Breviarium Bartholomei‬חיבור‬
‫רחב יריעה שנכתב בין השנים ‪ .1380-1395‬בחיבור זה כלל מירפילד דיון רחב בפציעות גוף שונות‪,‬‬
‫בשיטות טיפול ואיחוי פציעות‪ ,‬בסימפטומים של פציעות ובשימוש בתרופות‪ 53.‬מירפליד היה‬
‫החלוץ שהעלה את חשיבות ההיגיינה והניקיון של המנתחים בטרם יעסקו בטיפול בפציעות‪ ,‬על‬
‫מנת להימנע מהעברת זיהומים ומהדבקות‪ .‬בהקדמה לחיבורו טען ג'ון ממירפליד‪ ,‬כי אינו הוסיף‬
‫דבר על האוטוריטות‪ ,‬ואכן הוא אמנם נשען על כתבי היפוקרטס וגלנוס וכן גם על חיבורים‬
‫רפואיים של קודמיו כמו אלו של המלומדים הסלריאנים ומחיבורו של ג'ון מגאדדסדן‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬הוא היה הכירורג הראשון שקרא להפרדה מוחלטת בין שתי הגישות הרפואיות וטען כי על‬
‫הרפואה להתבסס גם על ניסיון הרפואה העממית שהתפתחה באנגליה ומהידע המעשי שצברו‬
‫הכירורגים‪ .‬מירפליד ביקר מחד את היחס המועדף לה זכתה הרפואה המלומדת והתיאורטית‬
‫שאיננה "עובדת עם הידיים" כהגדרתו‪ ,‬ושאינה מאמצת שיטות מעשיות לטיפול שאינו נמצא‬
‫בכתובים‪ .‬מאידך‪ ,‬מירפליד עודד את הכירורגים להכיר את החיבורים המקובלים ולפעול על‬
‫‪54‬‬
‫פיהם‪.‬‬
‫למן המאות השש‪-‬עשרה והשבע‪-‬עשרה החלו רופאים וכירורגים באירופה ובאנגליה‬
‫לערער ביתר נחרצות על התיאוריות הרפואיות המקובלות‪ ,‬ובעיקר על תיאורית ארבע הליחות של‬
‫גלנוס‪ ,‬שהייתה הבסיס להסבר היווצרות המחלות והמגבלות הגופניות‪ .‬תחת זאת הם ביקשו‬
‫לפתח את מדע האנטומיה שקיבל משמעות גדולה יותר לנוכח תוצאותיה של המגפה השחורה‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬בעקבות הדבר השחור התירה הכנסייה לנתח גופות של אנשים שמתו במגיפה‪ ,‬על מנת‬
‫למצוא את הגורמים לפריצתה‪ .‬אולם רק בשנת ‪ 1537‬אישר האפיפיור קלמנטיוס השביעי‬
‫)‪ (Clement VII, 1536-1605‬לערוך נתיחות במסגרת לימודי האנטומיה‪ 55.‬יתרה מזו‪ ,‬למן המאה‬
‫החמש‪-‬עשרה החלה קבוצת מלומדים הומניסטים ורופאים כגון פיקו דלה מירנדולה ) ‪Pico della‬‬
‫‪ (Mirandola, 1464-1494‬וז'אן לואי ויוס )‪ (Jean Luis Vives,1493-1540‬לערער על הפילוסופיה‬
‫הסכולסטית ולהביא לשינויים בתפיסות הרפואיות‪ .‬מלומדים אלו ביקרו את ההסברים של‬
‫‪52‬‬
‫‪55‬‬
‫‪Guy de Chauliac, The Cyrurgie of Guy De Chauliac ed. Margaret S. Ogden, (London and New‬‬
‫‪York: Oxford University Press, 1971), 16- 18.‬‬
‫‪53‬‬
‫‪John of Mirfield, Surgery, ed. James B. Colton, ( New York: Hafner, 1969), 3.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪Ibid, (1969), 5-7‬‬
‫רוי פורטר‪ ,‬תולדות הרפואה מהיפוקרטס עד ימנו‪) ,‬תל אביב ‪ :‬רסלינג‪.94 ,(2009 ,‬‬
‫‪68‬‬
‫הרפואה הימי‪-‬ביניימית להיווצרותן של מחלות ומגבלות והתבססו על הידע האנטומי של גלנוס‬
‫‪56‬‬
‫לביסוס מדע האנטומיה המודרני‪.‬‬
‫הפריצה המדעית המרכזית הגיעה עם עבודתו החלוצית של הרופא והאנטומיסט הפלמי‬
‫אנדראס וסליוס )‪ .(Andreas Vesalius,1514-1464‬וסיליוס התחנך ולימד באוניברסיטת פדואה‬
‫)‪ (Padua‬והיה לרופאם האישי של קארל החמישי )‪ (Charles V, 1500-1558‬ובנו פיליפ השני‬
‫מספרד )‪ .(Philip II, 1578-1621‬הודות לחיבורו האנטומי על מבנה הגוף האנושי ‪De Humani‬‬
‫‪ ,corporis fabrica‬נחשב למייסד מדע האנטומיה המודרני‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫בניגוד לשאר הרופאים והכירורגים‬
‫בתקופתו הוא ביקר את שיטותיו האנטומיות של גלנוס‪ ,‬כיוון שלדידו גלנוס התבסס יותר על בע"ח‬
‫יותר מאשר בני אדם‪ .‬דא עקא‪ ,‬הוא לא שלל אותם לחלוטין‪ .‬בחיבורו הוא המשיך לצטט את‬
‫גלנוס כטקסט אנטומי סמכותי‪ ,‬תוך ביקורת וזלזול בכתיבה הסכולסטית ובריפוי הניסי‪ 58.‬לפי‬
‫שיטה זו הוא הציג תיאור מדויק של מבנה השלד‪ ,‬השרירים‪ ,‬מערכת העצבים וכלי הדם‪ .‬בדומה‬
‫לכירורגים הקודמים‪ ,‬הרבה וסליוס לעסוק בשברים ובפציעות כמקור להיווצרותן של מגבלות‬
‫‪59‬‬
‫גופניות וביקש לטפל בהן‪.‬‬
‫גם באנגליה התרחשו בראשית העת החדשה תמורות חשובות בהתפתחות חקר‬
‫האנטומיה האנושית ושינוי בתפיסות הרפואיות‪ .‬עד המאה השש‪-‬עשרה התבסס הידע הרפואי‬
‫והאנטומי בבתי הספר לרפואה באנגליה באופן בלעדי על תיאורית ארבע הליחות‪ .‬אולם‪ ,‬הודות‬
‫לפעילותם של הכירורגים הצרפתים והאנגלים‪ ,‬ביקשו כירורגים אנגלים לשלב בין הידע‬
‫התיאורטי שהופיע בספרי הלימוד הרפואיים ובין ההתנסויות המעשיות בשדה הקרב‪ .‬כך למשל‪,‬‬
‫הכירורג ויליאם קלווס )‪ ,(William Clowes,1543-1604‬שהיה הכירורג הראשי של המלכה‬
‫אליזבת הראשונה )‪ (Elizabeth I, 1558-1603‬ושעבד בבית החולים ע"ש ברתולימאוס הקדוש‬
‫בלונדון‪ ,‬ביקש בחיבוריו לשלב בין הידע הרפואי שלמד ובין התצפיות המעשיות שרכש בשדה‬
‫הקרב‪ .‬בדומה לכירורגים שלפניו הוא העמיד במבחן המעשה את תצפיותיו בטיפול בפציעות‬
‫ובשברים ע"י טיפול בחבישות או בקטיעת איברים פגועים‪.‬כמו וסליוס‪ ,‬קלווס לא ערער לחלוטין‬
‫על הידע האנטומי של גלנוס‪ .‬ברם‪ ,‬פרט להערות בודדות על טיפול בפצועי רגליים‪ ,‬אין בכתיבתו‬
‫של קלווס התייחסות משמעותית למגבלות גופניות‪ 60.‬הרופא החשוב שהשפיע על התפתחות‬
‫הרפואה האירופית המודרנית במאה השבע‪-‬עשרה‪ ,‬היה ויליאם הרווי )‪William Harvey, 1578-‬‬
‫‪ ,(1657‬שידוע בעיסוקו במחזור הדם של בעלי חיים‪ .‬בכתיבתו הוא התנגד לשיטותיו של גלנוס‬
‫ובדומה לכירורגים האיטלקים ערער עליהם לחלוטין‪ .‬בכתיבתו אין התייחסות משמעותית למבנה‬
‫‪61‬‬
‫הגוף האנושי או למגבלות גופניות‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪Siraisi, Medicine and Italian Universities 1250-1600, (Leiden and Boston: Brill, 2001), 188-190.‬‬
‫‪Andreas Vesalius, On The Fabric of the Human Body: A Translation of De humani corporis fabrica,‬‬
‫‪(San Francisco : Norman Publishing Press, 1998).‬‬
‫‪58‬‬
‫‪Peter Elmer, The Healing Arts: Health, Disease and Society 1500-1800, (Manchester: Manchester‬‬
‫‪University Press, 2009), 75-77.‬‬
‫‪59‬‬
‫‪Andreas Vesalius, On the Fabric of the Human Body , trans. William Farnk Richardson and John‬‬
‫‪Burd Carman, vol V, (London: Norman Pub., 2007), 67-72.‬‬
‫‪60‬‬
‫‪William Clowes, Selected Writing of William Clowes, 1544- 1604, ed. F.N.L. Poynter, (London:‬‬
‫‪Harvey and Blythe, 1948), 16-20.‬‬
‫‪ 61.‬פורטר‪ ,‬תולדות הרפואה מהיפוקרטס עד ימנו‪.41 -37 ,(2009) ,‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪57‬‬
‫‪69‬‬
‫לסיכום‪ ,‬במהלך ימי הביניים התפתחו שתי גישות רפואיות מנוגדות שהציעו נקודות‬
‫ראות שונות בהתייחסותן למחלות ולגוף האדם‪ .‬לא מן הנמנע שההבדלים באפיוניהן של שתי‬
‫הגישות השפיעו על התפתחות ההתייחסות השונה של רופאים וכירורגים כלפי המגבלות הפיסיות‪,‬‬
‫חקירת הופעתן והשיטות לטיפולן‪ .‬אולם בטרם אפנה לדיון ההשוואתי בחיבורים הרפואיים‬
‫שהוזכרו לעיל‪ ,‬ברצוני להתמקד בחלק הבא כיצד הגדירה הרפואה בימי הביניים את המגבלה‬
‫הפיסית בהשוואה להגדרות הרפואיות המודרניות לנכות ולמוגבלות‪.‬‬
‫‪ .III‬תפיסת הגוף והמגבלות הפיסיות בעיני הרפואה הימי‪-‬ביניימית‬
‫התפיסות הרפואיות בימי הביניים הושפעו רבות מהתיאוריות הרפואיות של היפוקרטס וגלנוס‬
‫ובראשן תיאורית ארבע הליחות שבאמצעותה ביקשו רופאים וכירורגים להסביר מצבים של‬
‫בריאות וחולי גופניים‪ 62.‬בנוסף לכך‪ ,‬פיתח גלנוס מודל תיאורטי נוסף שהופיע גם בכתביו של‬
‫הרופא הערבי אבן סינא‪ ,‬ובעזרתו קטלג את המיקום הנוזולוגי של מחלות בכלל ומגבלות גופניות‬
‫בפרט‪ 63.‬מתוך הדיון במודלים אלו אני מבקש להבין כיצד נתפסה המגבלה הפיסית בעיני הרפואה‬
‫הימי‪-‬ביניימית‪ .‬במסגרת זו אבחן מספר סוגיות‪ :‬ראשית‪ ,‬האם נתפסה המגבלה הפיסית כסוג של‬
‫מחלה או שמא היוותה עיוות גופני נתון שאינו מחלה ולכן לא ניתן לריפוי‪ .‬שנית‪ ,‬אבחן האם‬
‫הייתה הבחנה ברורה בין מגבלות מולדות לבין מגבלות נרכשות והאם לפי הבחנה זו סיווגו‬
‫הרופאים והכירורגים את המגבלות שהיו מוכרות להם‪ .‬שלישית‪ ,‬אדון בסוגיה כיצד השפיעה‬
‫התפיסה הרפואית בימי הביניים של המגבלה הפיסית על נכונותם של רופאים וכירורגים לעסוק‬
‫במגבלה הפיסית ולנסות לרפאה‪.‬‬
‫תפיסת הגוף ברפואה הימי‪-‬ביניימית הושפעה מתיאורית ארבע הליחות של היפוקרטס‬
‫וגלנוס‪ .‬תיאוריה זו גרסה שגוף האדם מורכב מארבע נוזלים בסיסים או מיצים המכונים ליחות‪.‬‬
‫הליחה הראשונה המהווה את המקור לחיוניות הגוף היא הדם המעביר את המזון לכל חלקי הגוף‪.‬‬
‫הליחה השנייה היא הליחה הצהובה )מרה צהובה‪ ,‬הזעם(‪ ,‬החיונית לפעילות העיכול והמעיים‪.‬‬
‫הליחה השלישית היא הכיח הכולל את הנוזלים השקופים נטולי הצבע המצויים בזיעה ובדמעות‬
‫ומופיעים בעיקר בתקופות צינה והתקררות ויוצאים דרך פתחי הפה והאף‪ .‬הליחה הרביעית היא‬
‫הליחה השחורה או המרה השחורה )המלנכוליה( שהיא הליחה הבעייתית ביותר‪ ,‬כיוון שריכוז‬
‫גבוה שלה בגוף עלול לגרום למחלות או למצבי רוח קיצוניים‪ 64.‬גוף האדם נתון כל העת‬
‫להתפתחויות ולשינויים הנקבעים על פי ארבע הליחות‪ ,‬המשפיעות גם על מצבי החום‪ ,‬הקור‪,‬‬
‫היובש והרטיבות של הגוף וגם על צבע העור והמרקם‪ 65.‬יש לציין‪ ,‬כי תיאורית ארבע הליחות‬
‫‪66‬‬
‫תואמת גם את התיאור הפילוסופי האריסטוטלי של מרכיבי היקום‪ :‬אוויר‪ ,‬אש‪ ,‬מים ואדמה‪.‬‬
‫‪William Harvey, The Circulation of The Blood and Other Writings, ed. Keneth J Franclin, (London:‬‬
‫‪Dent, 1968), 34-39.‬‬
‫‪62‬‬
‫‪Siraisi, Medieval and Early Renaissance Medicine: An Introduction to Knowledge and Practice,‬‬
‫‪(1990), 101- 103.‬‬
‫‪63‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe: Thinking About Physical Impairment During the High‬‬
‫‪Middle Ages 1100-1400, (2006), 69.‬‬
‫‪64‬‬
‫‪Rawcliffe, Medicine and Society in Later Medieval England, (1995), 35-37.‬‬
‫תיאור נוסף על ארבע הליחות בעברית ראו ‪:‬‬
‫רוי פורטר‪ ,‬היסטוריה קצרה על השיגעון‪) ,‬תל אביב ‪ :‬רסלינג‪.57-58 ,(2009 ,‬‬
‫‪65‬‬
‫‪.Siriasi, Medieval and Early Renaissance Medicine: An Introduction to Knowledge and Practice,‬‬
‫‪(1990), 100-102.‬‬
‫‪66‬‬
‫‪Grmek, "The Concept of Disease", in Western Medical Thought from Antiquity to the Middle Ages,‬‬
‫‪(London: Harvard University Press, 1998), 241- 259.‬‬
‫‪70‬‬
‫בנוסף להשפעותיהן של הליחות על מצבי החולי והבריאות הגופנית‪ ,‬נבעה חשיבותן גם על‬
‫מחזוריות הדם‪ ,‬עור הגוף ואף על מזגו של האדם בכל הקשור למצבי שפיות ושיגעון‪ 67.‬על כן‪ ,‬קרא‬
‫גלנוס לשמירת האיזון הנכון בין הליחות‪ ,‬שכן הפרת האיזון ביניהן תגרום למחלות גופניות‬
‫‪68‬‬
‫ומנטאליות‪.‬‬
‫תיאורית ארבע הליחות הייתה התיאוריה הרפואית הדומיננטית בכתבים הרפואיים בימי‬
‫הביניים‪ ,‬ובמיוחד בכתביהם של הרופאים התיאורטיים שביקשו להסביר באמצעותה את מקורן‬
‫של מחלות ומגבלות פיסיות שנבעו לדידם מהפרת האיזון התקין של הליחות או מריכוז גבוה של‬
‫הליחה השחורה‪ .‬לכן חתרו הרופאים בימי הביניים לשמור על האיזון הנכון בין הליחות‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬ע"י תזונה נכונה שתרמה‪ ,‬לפי גלנוס‪ ,‬למחזוריות תקינה של הדם ושאותה אימצו בעיקר‬
‫‪69‬‬
‫הרופאים התיאורטיים‪ ,‬או ע"י הקזת הדם לצורך חילוף החומרים‪ ,‬שאותה ביצעו הכירורגים‪.‬‬
‫כאן יש לציין‪ ,‬שגם הגישה האקספרימנטאלית קיבלה את תיאורית ארבע הליחות ולא‬
‫ערערה עליה‪ .‬אולם‪ ,‬בהשוואה לרופאים התיאורטיים ביקשו הכירורגים להסביר את המגבלות‬
‫הפיסיות גם על פי הידע המעשי שצברו בטיפול בפציעות‪ 70.‬כך למשל‪ ,‬נתפס הגוף האנושי בעיני‬
‫הנרי דה מונדוויל וגי דה שאוליאק כמעין מפעל אורגני‪ ,‬שבו כל איבר בגוף מהווה כלי עבודה‬
‫‪71‬‬
‫לשמירת תפקודו הבריא של הגוף‪ ,‬שהוגדר באופן מטפורי ע"י מונדוויל כ"מכשיר של הנשמה"‪.‬‬
‫באותה מידה הפנימו הכירורגים גם את המטאפורות הדתיות והפילוסופיות על הגוף‪ ,‬כפי‬
‫שנשמעו מצד תיאולוגים ופילוסופים שונים‪ ,‬וביניהן תפיסת הגוף הפוליטי של ג'ון מסלסבורי‬
‫)‪ (John of Salisbury, 1120-1180‬ואחרים‪ ,‬שמקורה גם בתפיסות הפילוסופיות היווניות שהעלו‬
‫בעיניהם את האידיאל של הגוף הבריא‪ .‬מכיוון שכל איבר בגוף מילא תפקיד הן מבחינה אורגנית‪-‬‬
‫פיזיולוגית והן מבחינה חברתית ותרבותית‪ ,‬ביקשו הכירורגים לטפל במגבלות שנוצרו כתוצאה‬
‫ממחלות ומפציעות‪ 72.‬תפיסה זו חיזקה את הראייה השלילית של רופאים וכירורגים כאחד בימי‬
‫הביניים כלפי גילויים של עיוותים גופניים ומגבלות‪.‬‬
‫מודל נוסף שעליו התבססה הרפואה הימי‪-‬ביניימית הוא המודל הרפואי שפיתח גלנוס‬
‫והופיע גם אצל איבן סינא‪ .‬מודל רפואי זה חשוב לענייננו‪ ,‬כיוון שעל פיו נעשתה הפרדה בין מחלות‬
‫בנות ריפוי למגבלות פיסיות ובאמצעותו הגדירה הרפואה הימי‪-‬ביניימית את המגבלות הגופניות‬
‫וקטלגה אותן‪ .‬ואכן‪ ,‬במודל זה קיימים שלושה מצבים או קטגוריות שבהם נתון הגוף האנושי בעת‬
‫מחלות ומגבלות‪ .‬הקטגוריה הראשונה מכונה ‪ ,mala compositio‬אשר כוללת את העיוותים‬
‫הגופנים המולדים או המגבלות המולדות‪ .‬הרופאים הימי‪-‬ביניימיים לא הרבו לעסוק בעיוותים‬
‫אלו‪ ,‬כיוון שראו בהם עיוותים חשוכי מרפא שלא ניתן ולא ראוי לטפלם או לעסוק בהם‬
‫בחיבוריהם‪ .‬הקטגוריה השנייה המכונה ‪ ,mala complexio‬הינה חוסר איזון בליחות הגורם‪ ,‬לפי‬
‫הרפואה התיאורטית להיווצרותן של מחלות או מגבלות פיסיות נרכשות שנוצרו מחוסר איזון‬
‫בליחות או ממחלות‪ .‬לפי תפיסה זו האמינו הרופאים בימי הביניים‪ ,‬כי ע"י השבת האיזון הנכון‬
‫בין הליחות ניתן להשיב את הבריאות הגופנית ולטפל במחלות‪ .‬לעומת זאת הניחו הרופאים‪ ,‬כי‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪67‬‬
‫‪ 68‬פורטר‪ ,‬היסטוריה קצרה על השיגעון‪.60 ,(2009) ,‬‬
‫‪Galen, On Food and Diet, ed. Mark Grant, (New York: Routledge, 2009), 17- 19.‬‬
‫‪70‬‬
‫‪Pouchelle, The Body and Surgery in the Middle Ages, (1990), 106- 107.‬‬
‫‪71‬‬
‫‪Ibid, 108-113.‬‬
‫‪72‬‬
‫‪Ibid, 106-108.‬‬
‫‪69‬‬
‫‪71‬‬
‫קשה מאוד‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬לטפל במגבלות נרכשות שאינן ניתנות לריפוי‪ .‬לכן נעשתה ברפואה הימי‪-‬‬
‫ביניימית הבחנה ברורה בין מחלות שניתן לרפאן ובין מגבלות פיסיות שהן חשוכות מרפא‪.‬‬
‫הקטגוריה השלישית המכונה ‪ ,solutio continuitatis‬עוסקת בטראומות גופניות או במגבלות‬
‫נרכשות שנוצרו מפציעות‪ ,‬שברים ונקעים שהתרחשו במהלך החיים ושפגעו בהמשכיות הגוף‪.‬‬
‫במצבים אלו עסקו בעיקר הכירורגים שביקשו לטפל בפציעות ובשברים ע"י איחויים ותפירתם‬
‫ובכך להשיב את "המשכיות הגוף"‪ 73.‬הכירורגים האמינו כי בכך ניתן למנוע מגבלות גופניות‬
‫נרכשות שהתפתחו מסיבוכים של פציעות ופגיעות גופניות שלא טופלו בזמן או כתוצאה מפציעות‬
‫עמוקות‪ .‬עם זאת‪ ,‬כמו הרופאים התיאורטיים‪ ,‬האמינו הכירורגים כי לא ניתן לרפא באופן מוחלט‬
‫מגבלות אלו עם הופעתן‪ ,‬ולכן גם בעיני הכירורגים הן נתפסו כעיוותים חשוכי מרפא‪ .‬לכן‬
‫הכירורגים השקיעו את מירב המאמצים במציאת שיטות טיפול זריזות בפציעות‪ ,‬על מנת שלא‬
‫‪74‬‬
‫להפוך את הפצועים לנכים לצמיתות‪.‬‬
‫מודל רפואי זה מלמדנו‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬על ההבחנה הרפואית שנעשתה בימי הביניים בין‬
‫מחלות שניתנות לריפוי לבין מגבלות פיסיות שנתפסו כמצבים גופניים חשוכי מרפא ועל ההפרדה‬
‫הרפואית בין מגבלות מולדות שהטיפול בהן הוגדר מלכתחילה כלא יעיל ובין מגבלות נרכשות‪.‬‬
‫לגבי אלו האחרונות‪ ,‬גילו הכירורגים נכונות גדולה יותר בטיפול בפציעות ובשברים שגורמים‬
‫‪75‬‬
‫להיווצרותן ואף בתסמיניהן‪ ,‬דבר שלא נעשה כלל לגבי המגבלות המולדות‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬ניתן להגדיר את המגבלות הפיסיות בימי הביניים כמצבים או עיוותים גופניים‬
‫חשוכי מרפא שלא ניתן לרפאם או לשנותם ושנוצרו מפגמים מולדים או ממחלות‪ ,‬שברים ופציעות‬
‫שהתרחשו במהלך חייו של האדם‪ .‬מתוך הגדרה זו ניתן להצביע על התפתחותה של התפיסה‬
‫הרפואית השלילית כלפי גילויים של עיוותים ומגבלות‪ ,‬שכן בעיני הרפואה הימי‪-‬ביניימית נחשבה‬
‫המגבלה הגופנית לתחנה סופית מבחינת ההתערבות הטיפולית הרפואית‪ .‬בעטייה של תפיסה‬
‫שלילית זו הלכה והתחזקה רתיעתם של רופאים וכירורגים כאחד לעסוק בניסיונות הריפוי של‬
‫המגבלות השונות‪.‬‬
‫במהלך ימי הביניים טענו תיאולוגים‪ ,‬רופאים וכירורגים בחיבוריהם‪ ,‬כי אל לו לרופא‬
‫רציני להתיימר לרפא מצבים כרוניים שאינם ניתנים לריפוי‪ .‬כיוון שהמגבלה הפיסית הוגדרה‬
‫כבלתי ניתנת לריפוי‪ ,‬לא עודדה הרפואה הימי‪-‬ביניימית את הניסיונות לרפאה ואף ביקרה אותן‬
‫וזלזלה בהן‪ 76.‬כבר במאה השביעית טען הבישוף והתיאולוג מספרד הויזיגותית איזידור מסיבליה‬
‫)‪ (Isidore of Seville,560-636‬בספרו האנציקלופדי אטימולוגיות ‪ ,Etymologiae‬כי הרפואה‬
‫נועדה להגן‪ ,‬להבריא או לשחזר בריאות גופנית‪ ,‬ואין מתפקידה לעסוק במצבים גופניים כרוניים‬
‫שלא ניתן לרפאם‪ .‬לפי תפיסה זו‪ ,‬העיוותים הגופנים והמגבלות נתפסו כמצב כרוני‪ ,‬שהניסיון‬
‫‪73‬‬
‫‪"Medicine", in Medieval Medicine: A Reader Readings in Medieval Civilizations and Culture, ed.‬‬
‫‪Faith Wallis, (Toronto: University of Toronto press, 2010), 136-137.‬‬
‫‪74‬‬
‫‪Pedro Gil Sotres, "The Regiments of Health" in Western Medical Thought from Antiquity to the‬‬
‫‪Middle Ages, ed. Mirko Grmek, (1998), 291-319.‬‬
‫‪75‬‬
‫‪Hunt, Popular Medicine in Thirteenth Century England: Introduction and Texts, (1992), 60-62.‬‬
‫‪76‬‬
‫‪Talbott, "A Medieval Case of Hemiplegia", in Journal of the History of Medicine and Alled Sciences‬‬
‫‪, 13, (1958), 254- 267.‬‬
‫‪72‬‬
‫לשנותם הוא מעבר ליכולתו של הרופא ואל לרפואה המקצועית להתעסק בריפוי מגבלות‬
‫‪77‬‬
‫גופניות‪.‬‬
‫עמדה זו מצאה את ביטוייה גם בחיבורים רפואיים נוספים‪ ,‬שראו במגבלות פיסיות מצבים‬
‫גופניים שלא ניתן לרפאם או לשנותם‪ .‬התייחסות ישירה לנושא זה נמצאה בכתביו של הרופא‬
‫והתיאולוג בן המאה השלוש‪-‬עשרה ריצ'רדוס אנגליקוס )‪ .(Richardus Anglicus d.1252‬בחיבורו‬
‫מיקרולוגוס ‪ ,Micrologus‬שעסק בנהלים רפואיים ובתיאורי מחלות‪ ,‬הסביר ריצ'רדוס אנגליקוס‪,‬‬
‫כי איננו עוסק ב"מכאובים" כמו אפילפסיה‪ ,‬שיתוק ושבץ‪ ,‬כיוון שלדעתו הם אינם ניתנים לריפוי‬
‫והוא לא מוצא תועלת בניסיונות לרפאם‪ .‬הוא גם מתח ביקורת על ניסיונות השווא של חלק‬
‫מהרופאים לטפל בהם‪ 78.‬עמדה זו חיזקה את התפיסה השלילית כלפי המגבלה הפיסית כעיוות‬
‫גופני חשוך מרפא ולכן לדעתו מיותר לעסוק בה‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי עצם העובדה שהוא הזכיר גם כאבי‬
‫שיניים כרוניים כמגבלה שלא ניתנת לריפוי‪ ,‬מלמדת על מידה מסוימת של בלבול בין מחלות‬
‫כרוניות למגבלות כרוניות‪ ,‬על אף ההפרדה בין מחלות למגבלות‪ ,‬על פי המודל של גלנוס ואיבן‬
‫סינא‪ .‬ייתכן גם שהלה הפנה את ביקורתו כלפי הכירורגים שכבר במאה השלוש‪-‬עשרה החלו‬
‫לעסוק בריפוי ישיר של הגוף שנראו לריצ'ארדוס אנגליקוס כחסרי תועלת‪.‬‬
‫עמדה חריפה יותר נמצאה בחיבור פיזיולוגי אנונימי מהמאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬שעל פיו אין‬
‫לטפל במגבלה הפיסית בשל אופים השלילי של המוגבלים‪ .‬על פי בעל החיבור‪ ,‬שציטט את‬
‫האוטוריטות הקלאסיות‪ ,‬היפוקרטס עצמו הורה לתלמידיו לעמוד על המשמר כנגד אלו הנושאים‬
‫על גופם מגבלות פיסיות‪ ,‬שכן אנשים אלו נוהגים ברשעות ומדברים רעות כנגד אותם אלה‬
‫הרואים עצמם חבריהם‪ 79.‬כך שמעבר לקריאה השוללת את הניסיונות לטפל במגבלה פיסית‪,‬‬
‫אפיינה את הרפואה בימי הביניים גם תפיסה שלילית חברתית כלפי המוגבלים עצמם‪ .‬ייתכן מאוד‬
‫שתפיסה זו מעידה על התפתחותה של הסטיגמה החברתית של הרפואה הימי‪-‬ביניימית כלפי‬
‫המוגבלות‪ .‬בספרו סטיגמה טוען הסוציולוג האמריקאני אירווינג גופמן )‪ ,(Erving Goffman‬כי‬
‫מצבים רפואיים ופסיכו‪-‬חברתיים הובילו להתפתחותה של סטיגמה כלפי נכים וחולי נפש והגבירה‬
‫גם בעיני הרופאים המטפלים בהם את חריגותם ואת ההערכה השלילית כלפיהם‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫על פי גופמן‪ ,‬מצבם הגופני או הרפואי של נכים מעיד גם בעיני הרופאים על תכונותיהם הפגומות‬
‫של בעלי המום‪ 80.‬ייתכן מאוד שהתייחסותה של הרפואה הימי‪-‬ביניימית למגבלה הפיסית‪ ,‬כמצב‬
‫שלא ניתן לריפוי‪ ,‬פיתחה גם את הראייה הסטיגמתית של רופאים וכירורגים כלפי הנכים‪ ,‬ולכן‬
‫סרבו אלה לטפל בהם‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬העמדה הרפואית השלילית כלפי המגבלות הפיסיות וכלפי‬
‫הנכים מעידה על ההשפעה הגדולה של ההתייחסויות הפילוסופיות והדתיות השליליות כלפי‬
‫הנכות על העמדה הרפואית הכללית בימי הביניים‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫‪Isidore, of Seville, The Etymologies of Isidore of Seville trans. Stephen A. Barney With the‬‬
‫‪Collaboration of Muriel Hall., (Cambridge: Cambridge University Press, 2006), 25.‬‬
‫‪78‬‬
‫‪"[…] Let the Reader note that I do not deal with afflictions, such as epilepsy, chronic toothache,‬‬
‫‪paralysis apoplexy etc., because I think they are incurable and I could find nothing certain or the‬‬
‫‪fruit of experience in the authors I have read , though there are some quacks who vainly try to‬‬
‫‪cure them[…]", in Medicine in Medieval England, ed. C. H. Talbot, (Michigan: Michigan University‬‬
‫‪Press, Oldburne History of Science Library,1967), 59- 60.‬‬
‫‪79‬‬
‫‪"[…] Master Ypocras instructed his disciples that they should be on their guard against those‬‬
‫‪[…] who are named in any member: Because they are spiteful in all things and evil speaking‬‬
‫‪behind those who in fact think they are their friends […]", in Medicine in Medieval England, ed. C.‬‬
‫‪H. Talbot, (1967), 70.‬‬
‫‪ 80‬אררווינג גופמן‪ ,‬סטיגמה‪) ,‬תל אביב ‪ :‬דביר ‪ ,‬הוצ' רשפים‪ ,(1984 ,‬עמ' ‪.102 -100 ,34-36‬‬
‫‪73‬‬
‫עמדות דומות כנגד הטיפול במגבלות פיסיות נשמעו גם מצידה של הגישה המעשית‬
‫האקספרימנטאלית שהעדיפה לעסוק יותר בגילויי פציעות ונקעים והזניחה את הטיפול במגבלות‬
‫הפיסיות והעיוותים הכרוניים המולדים‪ .‬בחיבורו ‪ Chirurgia Magna‬טען הכירורג הצרפתי גי דה‬
‫שאוליאק‪ ,‬כי על הרופא או הכירורג להימנע מלטפל בשלושה מצבים גופניים‪ :‬המקרה הראשון‬
‫הוא מחלה שלא ניתן לרפאה‪ ,‬כמו צרעת‪ .‬המקרה השני כשהמחלה נרפאת מעצמה בדרך טבעית‪,‬‬
‫אך משאירה באדם גרורות או סימנים בלתי ניתנים לריפוי‪ .‬המקרה השלישי הוא כשהטיפול‬
‫במחלה הגופנית עלול לגרום לסיבוכים ולהידרדרות גופנית חמורה יותר‪ ,‬כמו מגבלות פיסיות‪ 81.‬גי‬
‫דה שאוליאק הכיר אמנם בהפרדה שבין מחלות למגבלות‪ ,‬אך טען שאסור לטפל במחלות כרוניות‬
‫ומגבלות פיסיות‪ ,‬כיוון שבשני המקרים אין הם ניתנים לריפוי‪ .‬מכאן שגם הכירורגים תפסו את‬
‫המגבלה הפיסית בצורה שלילית כעיוות גופני שלא לשנותו ולמעשה הם קיבלו על עצמם את‬
‫התפיסה הרפואית המקובלת כלפי המגבלות‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בהשפעת המודל הרפואי של גלנוס ואבן סינא ובהשפעת תובנות נוצריות של הגוף‬
‫והנפש‪ ,‬התקיימה ברפואה הימי‪-‬ביניימית הבחנה בין מחלות לבין מגבלות פיסיות‪ .‬בניגוד למחלות‬
‫בנות ריפוי‪ ,‬נתפסה המגבלה הפיסית כעיוות גופני שאיננו ניתן לריפוי או לשינוי‪ ,‬דבר שהוביל‬
‫לתפיסה רפואית שלילית כלפי המגבלות הפיסיות‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬טענו רופאים וכירורגים שאין‬
‫לנסות לרפא מגבלות גופניות‪ ,‬במיוחד אם הן מולדות‪ ,‬וכל הניסיונות הללו נידונים לכישלון‪.‬‬
‫תפיסה זו עולה בקנה אחד עם ההתייחסות התיאולוגית השלילית כלפי הגוף הנכה וכלפי הנכות‬
‫בכלל‪ .‬היא השפיעה למעשה גם על הזלזול שנקטו רופאים בימי הביניים כלפי בעלי המום‪ ,‬שנתפסו‬
‫בעיניהם כאנשים בעלי תכונות אופי רעות‪ ,‬ולכן נמנעו לטפל בהם‪ .‬זו למעשה הייתה אם כן‬
‫התפיסה הרפואית הדומיננטית בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת שעמדה בסתירה מוחלטת‬
‫לניסיונות של הרפואה המודרנית לטפל במגבלות גופניות‪ ,‬על מנת לשפר את איכות חייהם של‬
‫הנכים בחברה המערבית כיום‪.‬‬
‫בחלקים הבאים אבחן באיזו מידה השפיעה התפיסה השלילית כלפי המגבלה הגופנית על‬
‫הכתיבה ועל מידת העיסוק של הרופאים והכירורגים בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‬
‫במגבלות הגופניות‪.‬‬
‫‪ .IV‬חקר הסיבות להיווצרות מגבלות פיסיות על פי החיבורים‬
‫הרפואיים בימי הביניים וראשית העת החדשה‬
‫בעקבות התפתחות התפיסה הרפואית לפיה המגבלה הפיסית היא חשוכת מרפא לא הרבו‬
‫החיבורים הרפואיים והכירורגים לעסוק בה ולא התיימרו לטפל בה‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬טען‬
‫ההיסטוריון הצרפתי אנרי ז'אק סטיקר )‪ ,(Henri-Jacques Stiker‬שהיה החלוץ בכתיבה‬
‫ההיסטוריוגראפית על הנכות בהיסטוריה‪ ,‬ובפרט בימי הביניים‪ ,‬כי המקורות הרפואיים‬
‫מאופיינים ב"שתיקת מקורות" בכל הקשור לדיון במגבלות הפיסיות‪ .‬לדידו‪ ,‬הרפואה בימי‬
‫‪81‬‬
‫‪"[…]The first case is when the sekenesse is simpliche or by itself uncurable as leper. The‬‬
‫‪secounde , when the sekenesse is curable of itself, it is neuertelatter incurable in an vnbuxom‬‬
‫‪pacient other nout myghti to suffer the payne, as the cancre in particular member. The third is‬‬
‫‪when the cure of that sekenesse schulde engender a worse seknesse , as an old mormale […]", in‬‬
‫‪Guy de Chauliac ,The Cyrurgie of Guy de Chauliac, ed. Margaret S. Ogden (1971), 23-24.‬‬
‫‪74‬‬
‫הביניים לא עסקה במגבלות‪ ,‬ולכן לא הרבתה לכתוב עליהן‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫אירינה מצלר סוברת כי הסיבה‬
‫העיקרית להיעדר התייחסות רפואית משמעותית למגבלות נבעה מתפיסתן כבלתי ניתנות‬
‫לריפוי‪ 83.‬בחלק זה אבחן את קביעתם של סטיקר ומצלר ואבדוק האם הרפואה בימי הביניים‬
‫ובעת החדשה המוקדמת לא עסקה כלל במגבלות הגופניות או שמא דרבנה התפיסה השלילית‬
‫כלפי המגבלות את הרפואה לחקור את הסיבות להיווצרותן‪ .‬אם אכן‪ ,‬קיימות התייחסויות‬
‫למגבלות הגופניות בחיבורים השונים‪ ,‬אנתח האם קיימים הבדלים מהותיים בהתייחסות של‬
‫הרופאים המסורתיים מזה והכירורגים מזה בכתיבתם על המגבלות‪.‬‬
‫כבר בחיבוריו של גלנוס ניתן למצוא התייחסויות שונות בחקר היווצרותן של‬
‫המגבלות הפיסיות‪ .‬רופא זה התמקד בעיקר בהופעתן ובהתפתחותן של מגבלות שנוצרות בשלבי‬
‫ההיריון והלידה ובשנים הראשונות של התפתחות הילד‪ 84.‬לדידו‪ ,‬מגבלות מסוימות עלולות‬
‫להיווצר כבר ברחם האם והוא העלה מספר אפשרויות‪ :‬בתחילה שיער גלנוס‪ ,‬כי מגבלות עלולות‬
‫להופיע בשל היעדרם של חומרים מסוימים בתהליך ההפריה או הימצאותם בריכוזים נמוכים‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬נמנעת תנועה טבעית יותר של הזרע‪ ,‬דבר הגורם להתפתחות לא תקינה של‬
‫העובר‪ 85.‬כמו כן גלנוס טען גם שמגבלות פיסיות נוצרות כתוצאה מחוסר מקום עבור העובר‬
‫ברחמה של האם‪ ,‬סיבה שבעטיה עלולים להיווצר עיוותים גופניים המפריעים להתפתחות התקינה‬
‫של העובר‪ 86.‬הוא המשיך וגרס שעיוותים גופניים עלולים להיווצר גם בתהליך הלידה ולאחריה‬
‫בשלבי הילדות המוקדמים‪ .‬כך למשל‪ ,‬אם המינקת מחזיקה את הוולד בצורה לא נכונה‪ ,‬היא‬
‫עלולה לגרום לו לעיוות גופני‪ .‬עיוותים שונים עלולים להופיע גם אם הוולד עשה תנועה לא נכונה‬
‫באחד מאיבריו שטרם התפתחו‪ .‬גם ניסיונות מוקדמים מידי של עמידה והליכה עלולים לדעתו‬
‫לגרום לעיוותים גופניים‪ 87.‬יתרה מזו‪ ,‬הלה גם טען‪ ,‬כי מגבלות גופניות עלולות להיווצר גם‬
‫בעקבות התפתחות בלתי תקינה של איברים זמן קצר לאחר הלידה‪ .‬לדוגמה‪ :‬התפתחות לא שווה‬
‫של שתי אצבעות עוקבות ברגליים או בידיים‪ ,‬שהופיעו כתוצאה מזיהומים שהתרחשו בזמן‬
‫הלידה‪ ,‬עלולים לפתח מגבלה פיסית בוולד‪ .‬זיהומים אלו יכולים גם לתקוף את גופו של הילד‬
‫בטרם גבה מספיק‪ .‬עוד הוסיף גלנוס‪ ,‬כי עצמות רכות מידי בשלבי ההתפתחות הראשונים של‬
‫הילדות עלולים לגרום להופעתן של רגלים עקומות או מסובבות‪ .‬עמידה לא נכונה של התינוק הרך‬
‫או של הילד המתפתח עלולים לגרום לסיבוכים גופניים רציניים בהתפתחות הראשונית‪ 88.‬באותה‬
‫מידה תנוחה לא נכונה בעריסה או כיסוי מוגזם בשמיכות ובבדים עלולים למחוץ את התינוק‬
‫ולגרום לגופו עיוותים שונים‪ 89.‬גלנוס התייחס גם למגבלות ספציפיות כמו הגיבנת והחירשות‪ .‬כך‬
‫‪82‬‬
‫‪Henri-Jacques Stiker, A History of Disability, (Michigan: Ann Arbor, Michigan University Press,‬‬
‫‪1999), 32-34.‬‬
‫‪83‬‬
‫‪Irina Metzler, Disability in Medieval Europe: Thinking About Physical Impairment During the High‬‬
‫‪Middle Ages 1100-1400, (London and New York: Routledge , 2006), 66-67.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪Helen King, Greek and Roman Medicine, (London: Bristol Classical Press, 2001), 41-42.‬‬
‫‪85‬‬
‫‪Galen, On Food and Diet, ed. Mark Grant, (2000),52- 54.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪Galen, On the Natural Faculties, trans. By Arthur John Brock, (London and Cambridge: 1916),‬‬
‫‪187.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪G.E. R. Lloyd,"Galen and His Contemporaries", in The Cambridge Companion to Galen, ed. R.J.‬‬
‫‪Hankinson, (Cambridge: Cambridge University Press, 2008), 34-49.‬‬
‫‪ 87‬שולמית שחר‪ ,‬ילדות בימי הביניים‪) ,‬תל אביב‪ :‬דביר‪.133-134 ,(1990 ,‬‬
‫‪88‬‬
‫‪Galen, On the Natural Faculties, trans. By Arthur John Brock,(1916), 190.‬‬
‫‪89‬‬
‫‪Galen, On Antecedent Causes, ed. R.J. Hankinson, (Cambridge: Cambridge University Press, 1998),‬‬
‫‪56-60.‬‬
‫‪75‬‬
‫למשל‪ ,‬טען גלנוס‪ ,‬כי הגיבנת נוצרה כתוצאה מיחסי אישות בין שני אנשים בעלי קירבת דם‪.‬‬
‫לדידו‪ ,‬התפתחותה של גיבנת בגיל הרך עלולה להוביל לעיוותים בעמוד השדרה‪ .‬אם ילדים פיתחו‬
‫גיבנת בשלבי ההתפתחות הראשונית‪ ,‬עלול עמוד השדרה להתפתח בצורה עקומה ולהוביל‬
‫לעקמומיות של הגב‪ ,‬ובטווח הארוך גם להתפתחותן של זרועות ורגלים עקומות‪ .‬במקביל‪ ,‬גלנוס‬
‫הגדיר את החירשות כנזק שנגרם בעצב השמיעתי של העובר שעבר דרך המוח לאוזן‪ ,‬דבר שהוביל‬
‫‪90‬‬
‫לפעילות לקויה של הליחות על העצב השמיעתי‪.‬‬
‫התייחסויות אלו מלמדת על ראיית המגבלות הפיסיות‪ ,‬כבר בעת העתיקה‪ ,‬כנושא‬
‫לעיסוק ולדיון רפואי‪ .‬הדבר מצביע גם על הרצון של הרפואה העתיקה להכיר את המגבלות‬
‫הפיסיות ולהבין את התפתחותן‪ ,‬גם אם אינן ניתנות לריפוי‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬כבר בכתביו של גלנוס‬
‫נקשרה סיבת הופעתן של מגבלות מסוימות לפעילות של הליחות‪ .‬בכך התווה גלנוס את דרכי‬
‫החשיבה המקובלות של הרפואה התיאורטית‪ ,‬שהרבתה לייחס את הופעת המגבלות לפעילות‬
‫בלתי סדירה של הליחות‪ .‬דרך חשיבה זו הפכה למקובלת מאוד ובעלת השפעה לאורך כל ימי‬
‫הביניים ואף מעבר לכך‪.‬‬
‫בהשפעת חיבוריו של גלנוס נמצאו התייחסויות שונות למגבלות פיסיות גם בחיבורים‬
‫יוונים וביזנטיים מהמאות הראשונות לספירה‪ .‬התייחסויות אלו חשובות לענייננו‪ ,‬כיוון שכבר‬
‫במאה השישית הם נאספו במנזרים באירופה הנוצרית ותורגמו ללטינית‪ 91.‬זאת ועוד‪ ,‬ההיסטוריון‬
‫הבריטי צ'ארלס ה‪ .‬טאלבוט )‪ (C. H. Talbot‬טען שבעקבות תרגום חיבורים אלו מיוונית ללטינית‬
‫הייתה זמינותם אפשרית ובעלת השפעה גם על ההתפתחות הרפואית באנגליה‪ 92.‬אחד מהרופאים‬
‫הללו היה הרופא היווני ארטיוס )‪ .(Aretauos, 80-130‬רופא זה שעסק בחקר הופעת השיתוק‪,‬‬
‫טען שמגבלה זו נגרמת מחוסר תחושה של איבר אחד או מחוסר היכולת של תנועת היד‪ ,‬הרגל או‬
‫צד אחד של הגוף‪ .‬כמו כן השיתוק נגרם לדידו‪ ,‬גם כתוצאה מאובדן כושר מוטורי‪ ,‬מפציעות‪,‬‬
‫מכות‪ ,‬צינה או חום קיצוני‪ .‬סיבות נוספות לשיתוק הן תגובות רגשיות קיצוניות בקרב ילדים כמו‬
‫פחד‪ ,‬המשפיעות על הפעילות המוחית‪ .‬במסגרת דיון זה‪ ,‬הבחין ארטאיוס בין שבץ‪ ,‬שהוא שיתוק‬
‫מלא של כל חלקי הגוף או של רובם ובין פרפלגיה )‪ ,(Paraplegia‬שהיא שיתוק חלקי של איבר אחד‬
‫)יד או רגל או שיתוק הפלג התחתון(‪ .‬ארטאיוס אף היה הראשון שקישר בין פעילות אונות המוח‬
‫‪93‬‬
‫לבין התפקוד של הצד הנגדי בגוף‪ .‬כמו כן הוא קישר בין תופעת השיתוק לבין המבנה העצבי‪.‬‬
‫התייחסות נוספת לשבץ הופיעה בכתביו של הרופא הביזנטי בן המאה החמישית קאליוס‬
‫אורילאנוס )‪ .(Caelius Aurelianus‬אורילאנוס הגדיר את השבץ כאירוע חריף ופתאומי שנגרם‬
‫כתוצאה ממצבי חום או קור קיצוניים וכן מבעיות בעיכול שמופיעות בעיקר אצל אנשים מבוגרים‬
‫או מפציעות בקרום המוח‪ 94.‬לדידו‪ ,‬השבץ גם מוביל למגבלות נוספות כגון‪ :‬אובדן הקול‬
‫‪90‬‬
‫‪Ibid, 63-64.‬‬
‫‪John M. Riddle, Contraception and Abortion From the Ancient World to the Renaissance, (1992),‬‬
‫‪37-40.‬‬
‫‪92‬‬
‫‪Talbot, Medicine in Medieval England, (1967), 12‬‬
‫‪93‬‬
‫‪Gotthard Strohmaier, "Reception and Tradition: Medicine in Byzantine and Arab World", in‬‬
‫‪Western Medical Thought From Antiquity to the Middle Ages, ed. Mirko D. Grmek, (1998),139-170.‬‬
‫‪94‬‬
‫‪Talbot, Medicine in Medieval England, (1967), 23- 25.‬‬
‫‪91‬‬
‫‪76‬‬
‫)‪ ,(camputatio vocis‬לבלבול או לחוסר ריכוז )‪ (oppressio mentis‬וכן לחוסר תנועתיות ושיתוק‬
‫‪95‬‬
‫של חלקי הגוף ועיוות בפנים‪.‬‬
‫גם בחיבורים הביזנטיים שימשה תיאורית ארבע הליחות כלי מרכזי להסבר הופעתן‬
‫של המגבלות הגופניות‪ .‬לדוגמה הרופא הביזנטי בן המאה החמישית אלכסנדר מטראל‬
‫)‪ ,(Alexander of Tralles, 525- 605‬טען שהחירשות הנרכשת נגרמת בעיקר כתוצאה מאוויר‬
‫דחוס או מליחה דביקה באזור השמיעתי של האוזן‪ .‬באותה מידה טען הרופא בן המאה השביעית‬
‫פאלאוס מאריאנה )‪ ,(Paulus of Aegina, 625-690‬כי החירשות מתפתחת גם כתוצאה מפעילות‬
‫משובשת של הליחות‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬באוסף החיבורים ה‪ ,Leechbook-‬שנחשב לאוסף הרפואי‬
‫החשוב ביותר‪ ,‬ושנכתב בשנים ‪ ,900-950‬טענו רופאים אנגלו‪-‬סכסונים שהחירשות התפתחה‬
‫‪97‬‬
‫כתוצאה מווריד רדום באוזן‪.‬‬
‫השפעתה של תיאורית ארבע הליחות כהסבר אפשרי להופעתן של המגבלות הפיסיות‬
‫הופיע גם במערב בראשית ימי הביניים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬איזידור מסיבליה‪ ,‬טען בחיבורו אטימולוגיה‪ ,‬כי‬
‫השיתוק נוצר כתוצאה מחוסר איזון בין הליחות‪ 98.‬יתרה מזו‪ ,‬ההישענות וההיצמדות לתיאורית‬
‫ארבע הליחות קנתה לה שביתה כהסבר להופעת המגבלות בחיבורים התיאורטיים שהופיעו בבתי‬
‫הספר הראשונים לרפואה‪ ,‬כמו בית הספר בסלרנו מהמאות האחת‪-‬עשרה והשתים‪-‬עשרה‪ .‬אחד‬
‫מההוגים שקישר בין היווצרות המגבלות לתיאורית ארבע הליחות הוא הסכולסטיקן ויליאם‬
‫מקונשס )‪ ,(William of Conches, 1090-1154‬שעסק בין היתר בפילוסופיה טבעית‪ .‬בחיבורו‬
‫‪ ,Dragmaticon‬מ‪ 1145 -‬טען קונשס‪ ,‬כי הפרעות בדיבור נגרמות כתוצאה מעיכוב או הצטברות‬
‫של ליחות במוח‪ 99.‬מלומדי סלרנו אף קישרו בין האילמות לחירשות וטענו כי רוב האילמים הם גם‬
‫חירשים‪ ,‬כיוון שהליחות משפיעות על מערכת העצבים המקשרת בין הלשון והאוזן‪ .‬באותה מידה‬
‫טענה במאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬הנזירה הגרמנייה‪ ,‬הילדגארד מבינגן )‪Hildegard of Bingen, 1098-‬‬
‫‪ ,(1179‬שעסקה גם ברפואה‪ ,‬כי חוסר איזון בין הליחות או ערבוב בין סוגי מזונות מוביל למחלת‬
‫הצינית‪ ,‬שבטווח הארוך עלולה לגרום להשלכות חמורות על הגפיים‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫גם במאה השלוש‪-‬עשרה המשיכו חיבורים רפואיים תיאורטיים להסתמך על‬
‫תיאורית ארבע הליחות כהסבר כמעט בלעדי להופעת המגבלות הפיסיות‪ .‬כך למשל‪ ,‬בשנת‬
‫‪ 1200‬לערך‪ ,‬הופיע חיבור סלריטיאני אנונימי שטען‪ ,‬כי מגבלות נרכשות מופיעות כתוצאה‬
‫‪95‬‬
‫‪John Scarborough. "Teaching Surgery in Late Byzantine Alexandria", in Hippocrates and Medical‬‬
‫‪Education: Selected Papers Presented at the International Hippocrates Colloquium, ed. Manfred‬‬
‫‪Horstmanshoff, (Leiden: University of Leiden, 2010), 35, 235-260.‬‬
‫‪96‬‬
‫‪Gotthard Strohmaier, "Reception and Tradition: Medicine in Byzantine and Arab World", in‬‬
‫‪Western Medical Thought From Antiquity to the Middle Ages, ed. Mirko D. Grmek,, (1998), 139-170.‬‬
‫‪97‬‬
‫‪Leechbook, in Medieval Medicine: A Reader Readings in Medieval Civilizations and Culture, ed.‬‬
‫‪Faith Wallis, ( 2010), 83-86.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪Isidore, of Seville, The Etymologies of Isidore of Seville, trans. Stephen A. Barney With the‬‬
‫‪Collaboration of Muriel Hall.,(2006), 45.‬‬
‫‪99‬‬
‫‪William of Conches, Guillelmi de Conchis Dragmaticon philosophiae, (Brepols: Turnhout, 2001),‬‬
‫‪34-36. .‬‬
‫‪100‬‬
‫‪"[…] When those who have soft and rich flesh on their bodies indulge in incompatible rich‬‬
‫‪food, bad humors abound in them, overflow and grow so they cannot be prevented […] they‬‬
‫‪descend to the lower parts of the body and begin to range in the legs and feet of these persons‬‬
‫‪[…]", in Hildegard of Bingen, On Natural Philosophy and Medicine, Selected from Causae et curae,‬‬
‫‪trans. Margaret Berger, (Cambridge : D.S. Brewer, 1999), 78-79.‬‬
‫‪77‬‬
‫מתערובת של ליחות או מהצטברות נוזלית במוח‪ .‬תופעה זו הייתה ידועה בשם מיימת‬
‫)‪ .(Hydropsy‬לטענתו של אותו מחבר אנונימי‪ ,‬תופעה זו נגרמה כתוצאה ממצב של לחות‬
‫גבוהה עם חום או כתוצאה מריכוז של ליחה קרה בראש‪ ,‬הגורמת לשיתוק חלקי‪ 101.‬הרופא‬
‫הפלורנטיני טאדאו אלדורוטי )‪ ,(Taddeo Alderotti, 1223-1295‬שהיה גם אחד הרופאים‬
‫הראשונים שכתב בפלורנטינית‪ ,‬סבר‪ ,‬כמו ויליאם מקונשס‪ ,‬שהפרעות בדיבור נגרמות‬
‫כתוצאה מלשון רכה שמקורה בבעיות בעצבי המוח או בריכוז גבוה של המלנכוליה )המרה‬
‫‪102‬‬
‫השחורה( שגרמה להפרעה בדיבור‪.‬‬
‫ההישענות על תיאורית ארבע הליחות כהסבר להיווצרותן של מגבלות פיסיות‬
‫מאפיינת גם את כתיבתו של הרופא האנגלי גילברטוס אנגליקוס‪ .‬בחיבורו המקיף מכלול‬
‫הרפואה ה‪ Compendium Medicinae -‬משנת ‪ ,1240‬נכללו מספר התייחסויות למגבלות‪ ,‬תוך‬
‫נתינת הגדרתן וההסברים להיווצרותן‪ .‬ככלל‪ ,‬כמו הרופאים הסלריאנים לפניו‪ ,‬הסתמך‬
‫גילברטוס אנגליקוס על כתביו של גלנוס וייחס את הסיבות להיווצרותן של המגבלות עליהן‬
‫כתב לפעילות משובשת של הליחות‪ ,‬ובייחוד על ריכוז גבוה של המרה השחורה‪ ,‬המלנכוליה‪,‬‬
‫בראש‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הסתמך גילברטוס אנגליקוס גם על סמכויות נוספות כמו איבן סינא‪,‬‬
‫שמחד השלים את התיאוריות של גלנוס‪ ,‬אך מאידך שימש עבורו מקור נוסף לידע אנטומי‬
‫‪103‬‬
‫ופיזיולוגי‪.‬‬
‫בתחילה דן גילברטוס אנגליקוס בסיבות להיווצרותם של השיתוק והשבץ‪ .‬לדידו‪,‬‬
‫השיתוק נוצר מפעילות בלתי סדירה של הליחות על המוח‪ .‬ליחות אלו מונעות חילוף חומרים‬
‫תקין וזרימת דם סדירה למוח‪ ,‬ובכך מובילים לאובדן התחושה‪ ,‬התנועה והכבדות הגופנית‪,‬‬
‫שהם מסממני השיתוק‪ 104.‬הלה הוסיף וטען‪ ,‬כי הליחות אחראיות גם להופעתו של השבץ‪,‬‬
‫שאותו הוא קישר לשיתוק האיברים‪ .‬השבץ נגרם גם מאי אספקה סדירה של חומרים ודם‬
‫למוח‪ ,‬שנגרמו כתוצאה מריכוז של ליחה רעה הגורמת לחסימת חלקים עיקריים במוח‪.‬‬
‫כתוצאה מכך מאבד האדם את תחושת התנועה והופך למשותק ברוב חלקי גופו‪ .‬גילברטוס‬
‫אנגליקוס הבחין בשלושה סוגים של שבץ‪ :‬השבץ החזק שהוא בלתי ניתן לריפוי וגורם למוות‬
‫מיידי‪ ,‬השבץ החלקי שנמשך שלושה ימים‪ ,‬ועלול לגרום למוות או לשיתוק‪ .‬במקרה זה הדם‬
‫הרע ממלא את כל חלקי הגוף וגורם לשיתוק ברוב האיברים‪ ,‬והשבץ הקל שיכול להוביל‬
‫למוות תוך שבעה ימים או להותיר את האדם משותק‪ 105.‬הוא גרס כי‪ ,‬שבץ או אפילפסיה‬
‫עלולים להופיע גם אצל תינוקות וילדים בשל יניקה מוגזמת או בשל צריכת חלב מר‪ .‬כל אלה‬
‫‪101‬‬
‫‪Siriasi, Medieval and Early Renaissance Medicine An Introduction to Knowledge and Practice,‬‬
‫‪(1990),102- 104.‬‬
‫‪102‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 77.‬‬
‫‪103‬‬
‫‪Talbot, Medicine in Medieval England, (1967), 73-75.‬‬
‫‪104‬‬
‫‪"[…] Other sekenesses ben of humours that ben y- turned to postems in sum parti of the brayn‬‬
‫‪[…] suche humours make a man for tyme to lessen his wit and his meving […]", in Healing and‬‬
‫‪Society in Medieval England: A Translation of the Pharmaceutical Writing of Gilbertus Anglicus, ed.‬‬
‫‪Fay Marie Getz, (Madison: The University of Wisconsin press, 1991), 6-10.‬‬
‫‪105‬‬
‫‪"[…] Apoplexie is a seknes that comet of stoping of the principal placis that ben a mannes‬‬
‫‪bryn trow sum corrupte humour […] The more sleep a man the first day , for it is incurable with‬‬
‫‪vii daies or turnet into palsie and his sikenes comep of moche fleyme or of moche corrupt blode‬‬
‫‪[…]", in Healing and Society in Medieval England, ed. Fay Marie Getz, (1991), 27-31.‬‬
‫‪78‬‬
‫משפיעים לרעה על מערכת העצבים‪ .‬עמדה זו נמצאה בתחילה בכתביו של הרופא הרומי‬
‫‪106‬‬
‫סורנוס‪ ,‬שגם עליו הסתמך גילברטוס אנגליקוס בדיונו בסוגיה זו‪.‬‬
‫גילברטוס אנגליקוס דן גם בהיווצרותן של מגבלות הקשורות בעיניים ובסיבות‬
‫להופעת העיוורון‪ .‬בדיון זה הוא הסתמך בעיקר על תיאורית ארבע הליחות של גלנוס‪ ,‬כסיבה‬
‫עיקרית להופעת העיוורון‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הוא טען שרפיון הראייה והעיוורון נוצרו בשל ליחות‬
‫משובשות או מהשפעה שלילית של המרה השחורה‪ 107.‬אולם‪ ,‬לצד הסבר זה הלה לא שלל את‬
‫האפשרות שהעיוורון נגרם גם כתוצאה של שינויי טמפרטורות קיצוניים של חום וקור או‬
‫מריכוז נוזלים במוח )מיימת( שגורם לרפיון הראייה ולעיוורון‪ .‬אפשרות נוספת להתפתחות‬
‫‪108‬‬
‫העיוורון היא חדירת חומר חיצוני מזיק שנכנס לקרום העין ושיבש את הראייה‪.‬‬
‫מגבלה פיסית שנידונה במכלול הרפואה היא החירשות‪ .‬במסגרת זו נעשתה הבחנה‬
‫ברורה בין החירשות המולדת המלאה ובין החירשות הנרכשת שבתחילת הופעת תסמיניה היא‬
‫חירשות חלקית‪ .‬החירשות המולדת נגרמת כתוצאה מנזק מוחי מסוים שנגרם מריכוז של‬
‫ליחה משובשת או מליחה רטובה‪ ,‬שגרמה לאובדן חוש השמיעה או השפיעה לרעה על העצב‬
‫השמיעתי במוח‪ .‬במקרה זה החירשות בלתי ניתנת לריפוי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬החירשות הנרכשת‬
‫התפתחה כתוצאה מחלקי עור או בשר שלא התפתחו כראוי סביב לאוזן או לחילופין מצמיחה‬
‫מוגזמת של העור סביב האוזן המפריעה לשמיעה‪ .‬לדידו של גילברטוס אנגליקוס‪ ,‬ניתן לרפא‬
‫את החירשות הנרכשת אם החסימה של האזור קטנה או חלקית‪ ,‬אך אם החסימה של האזור‬
‫הספציפי באוזן מלאה‪ ,‬הופכת החירשות לחשוכת מרפא וקבועה‪ .‬בכך למעשה הוא הציע סוג‬
‫של פיתרון שאינו מאפיין כלל ועיקר את שיטות החשיבה של הגישה התיאורטית‪ ,‬מנגד ניתן‬
‫להסביר את הסתירה בעובדה‪ ,‬כי הצעה זו מעולם לא נוסתה על ידיו ולכן אין בה משום פתרון‬
‫מעשי לריפוי החירשות הנרכשת‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬גילברטוס אנגליקוס הוסיף וטען‪ ,‬כי אם איזור‬
‫‪109‬‬
‫השמיעה חסום בצורה מלאה‪ ,‬הופכת גם החירשות הנרכשת לקבועה ובלתי ניתנת לריפוי‪.‬‬
‫נוסף לכך‪ ,‬דן גילברטוס אנגליקוס במגבלות פיסיות שנוצרו כתוצאה ממחלת הצרעת‬
‫שפגעה בהמשכיות הגוף‪ ,‬ה‪ solutio continuitatis -‬עקב התפוררות האיברים הנגועים‪ .‬בין‬
‫היתר הוא טען‪ ,‬כי בעקבות הסימפטומים של הצרעת‪ ,‬מאבד המצורע את התחושה באצבעות‬
‫הרגלים ובזרועות והופך בשלב הראשון למשותק‪ .‬כתוצאה מאובדן המעטפת הטבעית של‬
‫העור שהיא מתסמיניה של הצרעת‪ ,‬מתפתחים עיוותים גופניים שונים בידיים וברגליים של‬
‫‪110‬‬
‫אותו צד או לחילופין להתפתחות של עיוותים בפה או באף‪.‬‬
‫השפעתה הרבה של תיאורית ארבע הליחות כהסבר להיווצרותן של מגבלות פיסיות‬
‫ניכרה גם בחיבורו של הרופא האנגלי בן המאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬ג'ון מגאדדסדן‪ ,‬שכלל בחיבורו‬
‫ורד הרפואה ‪ ,Rosa Medicinae‬משנת ‪ ,1314‬מספר התייחסויות על מגבלות פיסיות‪ .‬המיוחד‬
‫בכתיבתו של גאדדסדן היא שמחד גיסא‪ ,‬כרופא תיאורטי הוא המשיך את המסורת הרפואית‬
‫‪106‬‬
‫‪Stanley Rubin, Medieval English Medicine, (1974), 107-110.‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 101.‬‬
‫‪108‬‬
‫‪Getz, Medicine in the English Middle Ages, (1998), 33-37.‬‬
‫‪109‬‬
‫‪"[…] Deefness of the eris comep in meny maneris , […] sicnesse of the hede […] growing of‬‬
‫‪flesshe in the hole of the ere. If it comep of eny of these it is heild as the ben. […] but defnes that‬‬
‫‪is newe and otherwise grettir […] is incurable […]", in Healing and Society in Medieval England,‬‬
‫‪ed. Fay Marie Getz, (1991), 76-78.‬‬
‫‪110‬‬
‫‪Rubin, Medieval English Medicine, (1974), 152.‬‬
‫‪107‬‬
‫‪79‬‬
‫המלומדת שתלתה את הסיבות למגבלות פיסיות בפעילות לא סדירה של הליחות‪ ,‬אולם‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬הוא שאב את ידיעותיו גם מכתיבתם של הכירורגים בני זמנו כמו אנרי דה‬
‫מונדוויל וברנארד גורדון )‪ (Bernard Gordon,1260-1318‬שהשפיעו עליו מאוד בעת לימודיו‬
‫במונפלייה‪ .‬בעקבותיהם העלה גאדדסדן גורמים נוספים להיווצרותן של מגבלות שונות‪ ,‬אך‬
‫‪111‬‬
‫גם בהעלאת אפשרויות אלו‪ ,‬הוא עדיין לא העז לערער על הסמכויות המקובלות‪.‬‬
‫בהמשך לגילברטוס אנגליקוס‪ ,‬גם ג'ון מגאדדסדן דן באריכות במגבלות פיסיות‬
‫שהתפתחו מהתפרצותה של מחלת הצרעת‪ .‬בשלב המתקדם של מחלת הצרעת יתפתחו‬
‫עיוותים גופנים שונים‪ :‬הפנים יעוותו ויהפכו כבדים‪ ,‬העור יהפוך לשמנוני והאזורים סביב‬
‫האוזניים יעוותו ויתפחו‪ ,‬כיוון שיהיו מרוקנים ממים‪ .‬הצרעת תוביל גם להתפתחותן של‬
‫מגבלות גופניות נוספות כמו למשל‪ :‬שיתוק הזרועות והרגלים הנגועים בסימני הצרעת‪.‬‬
‫במקרים מסוימים יתפוררו איברים אלו כתוצאה מהנגע של הצרעת‪ .‬במקרה זה הזהיר‬
‫גדדסדן את הרופאים שלא לנסות לטפל במקומות אלו‪ ,‬והמליץ לבודד את המצורעים‬
‫למקומות מרוחקים מחשש להידבקות במחלה‪ .‬עם זאת‪ ,‬גרס גאדדסדן שהמצורע לא ידביק‬
‫‪112‬‬
‫אדם עד להופעת הסימנים הראשונים של הצרעת על גופו‪.‬‬
‫מגבלה נוספת שבה דן ג'ון מגאדדסדן היא השיתוק‪ .‬גאדדאסדן הכיר בהפרדה‬
‫המקובלת על הרופאים התיאורטיים בין שיתוק חלקי‪ ,‬המופיע ביד או ברגל‪ ,‬בדרך כלל של‬
‫אותו צד ובין שיתוק מלא המוביל גם להפרעות בדיבור‪ .‬גאדדסדן קבע שהשיתוק המלא נוצר‬
‫מכשל במערכת העצבים שהתפתח מפעילות לקויה של הליחות או מריכוז גבוה של המרה‬
‫השחורה במוח‪ .‬השיתוק החלקי לעומת זאת‪ ,‬מתפתח לדידו מסיבות חיצוניות יותר כגון‪:‬‬
‫חשיפה קיצונית לקור‪ ,‬כשל של הפיקה בברך או סיבוך של פציעה באיבר זה‪ .‬מסיבה זו ניתן‬
‫לזהות‪ ,‬כאמור‪ ,‬את ההשפעה של הכירורגים על חשיבתו הרפואית של גאדדסדן‪ .‬יתרה מזו‪,‬‬
‫גאדדסדן ייחס את השיתוק גם לגילויים רגשיים כמו פחד או כעס‪ ,‬שהרפואה המודרנית‬
‫‪113‬‬
‫מגדירה כסיבות פסיכוסומטיות‪.‬‬
‫הגישה האקספרימנטאלית עסקה גם בחקר הסיבות להופעתן של המגבלות הפיסיות‪,‬‬
‫אולם בהשוואה לגישה התיאורטית היא הרחיבה את מגוון ההסברים שלה‪ .‬אמנם הכירורגים‬
‫המשיכו לדבוק בסמכויות העתיקות‪ ,‬אך הם ראו בפעילות המשובשת של הליחות הסבר אחד‬
‫מתוך אפשרויות נוספות‪ .‬הכירורגים תלו את הופעתן של המגבלות הפיסיות לפציעות חמורות‬
‫ועמוקות שלא טופלו בזמן‪ ,‬לסיבוכים של שברים ונקעים וכן גם למעשי כישוף ולאמונות‬
‫עממיות‪ 114.‬הרחבת הרעיונות הללו נעוצה בעובדה שהכירורגים צברו ניסיון רפואי מעשי‬
‫בשדה הקרב ופיתחו את הידע שלהם בפציעות מתוך נכונותם לטפל בצורה ישירה בגוף‬
‫החולה‪ .‬כמו כן הם ציטטו יותר את תורות הפיזיולוגיה והאנטומיה של הרופאים הערביים‪.‬‬
‫את ההישענות על האמונות העממיות ניתן להסביר בעובדה‪ ,‬כי הגישה האקספרימנטאלית‬
‫‪111‬‬
‫‪John Of Gaddeden, Rosa Medicinae, ed. H. P. Cholmeley, (1912), 24.‬‬
‫‪"[ …] The colour of the body tending towards black , laboured breathing and the husky voice‬‬
‫‪frequent sneezing , a nasal tone of voice , thinness and falling of the hair , a foul – smelling sweat‬‬
‫‪and breath […] swelling of the face and of the limbs, "rotunditas" of the eyes, a greasiness of the‬‬
‫‪skin so that a drop of water will not stop on it but runs off […] ", in John Of Gaddeden, Rosa‬‬
‫‪Medicinae, ed. H. P Cholomeley, (1912), 45-47.‬‬
‫‪113‬‬
‫‪Rawcliffe, Medicine and Society in Later Medieval England, (1999), .51-53.‬‬
‫‪114‬‬
‫‪Ibid, 55.‬‬
‫‪112‬‬
‫‪80‬‬
‫התפתחה מהרפואה העממית או מהידע המקצועי שעבר בתוך בני המשפחה‪ ,‬כיוון שכאמור‪,‬‬
‫‪115‬‬
‫התפתחו הכירורגים מבעלי מלאכה‪.‬‬
‫אחד הכירורגים בעלי ההשפעה שהתייחס לחקר היווצרותן של מגבלות פיסיות הוא‬
‫הכירורג הצרפתי בן המאה הארבע‪-‬עשרה גי דה שאוליאק‪ .‬בחיבורו ‪Chirurgia Magna‬‬
‫משנת ‪ ,1363‬שילב גי דה שאוליאק בהסבריו על הופעת המגבלות בין הידע התיאורטי שנשען‬
‫על תיאורית ארבע הליחות ובין הידע האנטומי‪-‬מעשי‪ 116.‬כך למשל‪ ,‬לדידו‪ ,‬העיוורון עלול‬
‫להיווצר בשל ליחה רטובה שהצטברה סביב קרנית העין וגרמה לריקבון‪ .‬אולם‪ ,‬הוא לא שלל‬
‫את האפשרות שהעיוורון עלול להתפתח גם כתוצאה מגיל מתקדם ומזקנה‪ ,‬כשהעיניים‬
‫‪117‬‬
‫נחלשות והופכות לרכות‪.‬‬
‫גם בדיונו על החירשות שילב גי דה שאוליאק הסברים תיאורטיים מחד ומעשיים‬
‫מאידך‪ .‬הוא טען שהחירשות נוצרה מליחה קרה שהצטברה סביב האוזניים ובכך הקשתה על‬
‫השמיעה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הלה גרס שהחירשות עלולה להיווצר מחשיפה לקור קיצוני או מכאבי‬
‫אוזניים שהשפיעו לרעה על התפקוד השמיעתי‪ .‬כמו כן הוא לא שלל את האפשרות‪ ,‬כי ייתכן‬
‫שהחירשות נוצרה גם כתוצאה מרטיבות או מריקבון סביב האוזניים‪ ,‬שעלולים בטווח הארוך‬
‫להשפיע גם על הראייה‪ .‬גי דה שאוליאק הוסיף וטען‪ ,‬כי חירשות שנוצרה מליחה רטובה איננה‬
‫ניתנת לריפוי‪ ,‬אך בשאר המקרים הוא טען שהחירשות איננה בהכרח כרונית וקבועה ולכן‬
‫ניתן לסייע בטיפולה‪ 118.‬יש לציין‪ ,‬שראייה זו חדשנית כיוון שגי דה שאוליאק ראה בחיוב‬
‫אפשרות לטיפול בחירשות‪ ,‬דבר שלא אפיין כלל וכלל את הדיון התיאורטי של רוב הרופאים‬
‫התיאורטיים וייתכן כי הדבר מלמד על שינוי התפיסה הכירורגית כלפי המגבלות הנרכשות‪,‬‬
‫שניתנות לריפוי ביחס למגבלות הקבועות והמולדות‪.‬‬
‫גי דה שאוליאק דן גם בעיוותים הקשורים לחלל הפה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הוא ייחס את‬
‫התכווצות הלשון בפה לחוסר איזון בין הליחות שגרם לרטיבות במערכת העצבים‪ .‬הפרשת‬
‫רוק בלתי נשלטת מובילה לדידו לגמגום‪ .‬אולם‪ ,‬בהשוואה לעיוורון וחירשות שנחשבו בעיניו‬
‫למגבלות כרוניות ומסובכות‪ ,‬הוא ראה בעיוותים אלו הפרעות חולפות המופיעות בעיקר אצל‬
‫ילדים ונעלמות באורח טבעי בתהליך ההתבגרות‪ .‬ההתעסקות במגבלות הללו מלמדת מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬שעדיין הכירורגים לא הבדילו בהכרח בין מגבלות שאינן ניתנות לריפוי ובין מחלות‬
‫בנות ריפוי‪ .‬ברם‪ ,‬הוא סייג את דבריו וטען‪ ,‬כי הפרעות בדיבור והתכווצויות בלשון שנוצרו‬
‫‪119‬‬
‫בשל שיתוק‪ ,‬הן קבועות וכרוניות‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫‪Medieval Medicine: A Reader Readings in Medieval Civilizations and Culture, ed. Faith Wallis‬‬
‫‪(2010), 81-83.‬‬
‫‪116‬‬
‫‪Guy de Chauliac, The Cyrurgie of Guy de Chauliac, ed. Margaret S. Ogden, (1971), 10‬‬
‫‪117‬‬
‫‪"[…] The causes ben primytyfz, as aposteme, wounde and smytinge colde and hete in excesse.‬‬
‫‪The causes goynge tpfore ben grethehumpres fallyinge into eyen. The cause forsothe that is‬‬
‫‪ioynedeto of ham is matter that cleuep to and is hardened in the place or an erre […]", in Guy de‬‬
‫‪Chauliac, The Cyrurgie of Guy de Chauliac, ed. Margaret S. Ogden, (London and New York: Early‬‬
‫‪English Text Society , 1971), 456.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪"[…] If cold humours or ventosite ben in the cause, the eere is first to be smekede with a‬‬
‫‪traiectorie or with pype to smeke with the potte with a strayte mouthe[…] Softenesse it is honyed‬‬
‫‪water, and hele it with stille of curynge […]", in Guy de Chauliac, The Cyrurgie of Guy de Chauliac,‬‬
‫‪ed. Margaret S. Ogden, (1971), 473-474.‬‬
‫‪119‬‬
‫‪"[…] wlaffynge may come of the crampe, of vlceres and ofte tyme of other passiouns of the‬‬
‫‪tonge , neuertelatter it cometh of the pallesye and of moistures of drunken in the synowes […] in‬‬
‫‪81‬‬
‫מגבלה נוספת שגי דה שאוליאק ביקש להסבירה היא השיתוק‪ .‬את הדיון בהתפתחות‬
‫השיתוק חילק גי דה שאוליאק לסיבות פנימיות ולסיבות חיצוניות‪ .‬בדיון על הסיבות‬
‫הפנימיות הוא המשיך בנתיב המסורתי וטען כי השיתוק קשור להפרעה שמקורה בריכוז של‬
‫ליחות מושחתות במוח‪ ,‬הגורמות לשיתוק בחלקי הגוף השונים‪ .‬בהמשך לכתבי גלנוס וכתבי‬
‫אבו קאסם‪ ,‬הוא הכיר בהבחנה המסורתית בין שיתוק חלקי לשיתוק מלא וכן בקשר שבין‬
‫פעילות לקויה של אונה אחת הגורמת לשיתוק של הצד הנגדי‪ .‬אולם‪ ,‬חדשנותו של גי דה‬
‫שאוליאק נובעת מכך שהוא איננו הסתפק בהסברים שהעניקה הרפואה התיאורטית וייחס‬
‫לשיתוק סיבות חיצוניות נוספות הקשורות בחקר הפציעות והשברים‪ 120.‬לדוגמה‪ ,‬הוא גרס‬
‫שהשיתוק נובע גם מפציעות ראש או מפצעים עמוקים בזרועות‪ ,‬בצוואר וברגלים שעלולים‬
‫בטווח הארוך להוביל לעיוותים ולשיתוק‪ .‬ככלל‪ ,‬אם השבר או הפציעה התרחשו בחלק העליון‬
‫של הגוף‪ ,‬ללא טיפול ראוי‪ ,‬הדבר יוביל לשיתוק בזרועות ובידיים‪ .‬אם השבר או הפציעה‬
‫התרחשו בחלק התחתון של הגוף‪ ,‬הדבר ישפיע על שיתוק הרגלים‪ .‬שברים ברגלים או בגפיים‬
‫התחתונות שנוצרו מפציעות שלא טופלו עלולים לגרום לאובדן התנועה והחישה‪ .‬הוא הדין‬
‫לגבי שברי עצמות שלא אוחו במהירות האפשרית‪ .‬גי דה שאוליאק טען גם שהשיתוק עלול‬
‫להיווצר ממחסור בתנועה וחישה של הגידים‪ .‬סיבה נוספת לשיתוק היא חשיפה ממושכת‬
‫‪121‬‬
‫לקור קיצוני‪.‬‬
‫התייחסויותיו של גי דה שאוליאק לחקר הופעתן של מגבלות פיסיות‪ ,‬מלמדת על‬
‫מפנה בדרכי החשיבה הרפואית‪ .‬אמנם מחד גיסא‪ ,‬הלה הסתמך על התיאוריות הרפואיות‬
‫המסורתיות וראה בתיאורית ארבע הליחות הסבר אפשרי להופעת המגבלות‪ ,‬אך מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬בפעם הראשונה התפתחה התייחסות חדשה למגבלות הפיסיות‪ .‬מכיוון שגי דה‬
‫שאוליאק ייחס את המגבלות הנרכשות בעיקר לפצעים ולשברים‪ ,‬הוא התווה לכירורגים‬
‫שבאו אחריו דרך למציאת פתרונות טיפוליים במגבלות או למניעת החרפתן‪ .‬הוא שם‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫דגש בכתיבתו באפשרות להעניק טיפול מהיר בפציעות ובשברים ואף בתסמינים הראשונים‬
‫של המגבלות הפיסיות‪ .‬כך שבהשוואה לעמדה הרפואית המסורתית שראתה במוגבלות עיוות‬
‫שאינו ניתן לריפוי‪ ,‬הציע גי דה שאוליאק בהגדרותיו הרפואיות לראשונה אפשרויות טיפוליות‬
‫עבור המגבלות הנרכשות שהתפתחו מפציעות ומשברים‪ .‬ייתכן מאוד שהשינוי התפיסתי הזה‬
‫נגרם כתוצאה מההתערבות הכירורגית הטיפולית בגוף האדם שהלכה וגדלה לנוכח אוזלת‬
‫ידה של הרפואה התיאורטית בשנים של פרוץ המגפה השחורה באירופה במאה הארבע‪-‬עשרה‬
‫‪122‬‬
‫ושהביאה לשינוי כללי בתפיסות גוף האדם‪.‬‬
‫‪childrene when that may come to adolesnce […]", in Guy de Chauliac, The Cyrurgie of Guy de‬‬
‫‪Chauliac, ed. Margaret S. Ogden, (1971), 481-482.‬‬
‫‪120‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 76-77.‬‬
‫‪121‬‬
‫‪"[…] "The pallesie folowet also woundes and smytynges , moste of the hede and alle the bakke‬‬
‫‪[…] is softenes of al the body, so is the pallesye of an half parte, somtyme foesote of the right side‬‬
‫‪and somtyme of the lefte side […] the causes forsote of the plasye and soche lesynge . that is to‬‬
‫‪say, outward causes and inward causes as fallyngeand smytynge, spredynge abrode , coldness,‬‬
‫‪apstems and soche other that whiche parten and scetten […] the ynner causes ben grerte‬‬
‫‪humours and viscouse whiche stopeen like synowes of the brayne and in the nuke, that whiche is‬‬
‫‪cleped the vicarie of the brayne […]", in Guy de Chauliac The Cyrurgie of Guy de Chauliac, ed.‬‬
‫‪Margaret S. Ogden, (1971), 203.‬‬
‫‪122‬‬
‫‪Benedictow, The Black Death 1346- 1353: The Complete History, (2008), 115-117.‬‬
‫‪82‬‬
‫המגמה לקשור את היווצרותן של המחלות והמגבלות הפיסיות לשברים ולפציעות‬
‫הופיעה גם בחיבורו של הכירורג האנגלי‪ ,‬שפעל במחצית השנייה של המאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬ג'ון‬
‫ממירפליד‪ .‬ככלל‪ ,‬מירפליד טען כי עיוותים גופניים מתפתחים מפציעות עמוקות שלא טופלו‬
‫כראוי או במהירות ושהובילו למגבלות פיסיות‪ 123.‬כך למשל‪ ,‬הוא טען‪ ,‬כי פציעות בכתפיים‬
‫גורמות לכיפוף העורף ולשינוי צורתו‪ .‬באותה מידה פציעות בזרועות עלולות להוביל לפגיעה‬
‫בעצב ולשיתוק הידיים‪ 124.‬בדיונו על פציעות בגב ובעמוד השדרה‪ ,‬גרס מירפליד כי פציעות אלו‬
‫הן פציעות חמורות ומסוכנות‪ ,‬כיוון שברבות הזמן‪ ,‬ללא טיפול ראוי ומהיר‪ ,‬הן גורמות‬
‫לליקויים בתפקודי הגב ועמוד השדרה‪ ,‬מכיוון שאלו אזורים חולייתיים‪ .‬פציעות כגון אלו‬
‫‪125‬‬
‫משפיעות על מערכת העצבים וגורמות גם לשיתוק‪.‬‬
‫כמו כן המשיך מירפליד וטען‪ ,‬כי אובדן יכולת התנועה או סימנים של שיתוק עלולים‬
‫להתפתח כתוצאה מפציעות שונות בזרוע שנפגעה ממכת חרב‪ .‬פציעות אלו גורמות לשברים‬
‫של המפרק ועצם הזרוע ואם אינן מטופלות בזמן קצר‪ ,‬הן גורמות בהכרח לקטיעת השריר‪,‬‬
‫משפיעות לרעה על מערכת העצבים ועל תפקודי התנועה‪ .‬הזרוע מאבדת את יכולת התנועה‬
‫וכתוצאה מכך‪ ,‬היד הפגועה נשמטת כלפי מטה‪ .‬מירפליד ראה במגבלה זו מגבלה קבועה‬
‫שאינה ניתנת לריפוי ולכן אין טעם לרפא אותה‪ .‬בכך המשיך את הראייה הכללית של רופאים‬
‫וכירורגים‪ ,‬כי המגבלה הפיסית היא מצב בלתי משתנה ואין לעסוק בה‪ 126.‬התייחסות נוספת‬
‫של מירפליד לפציעות שעלולות להוביל למגבלה פיסית הן פציעות בכף היד‪ .‬אליבא ד'מירפליד‬
‫פציעה באזור זה מתרחשת כתוצאה משימוש לא נכון במכשיר או בכלי עבודה או מסיבוב כף‬
‫היד‪ .‬מקרה זה נחשב לפציעה קלה שאינה מלווה בתפיחות ואינה קטלנית במיוחד‪ ,‬אך הוא לא‬
‫שלל אפשרות של הפיכת כף היד לקשה וכבדה‪ .‬גם במקרה זה קרא מירפליד לטיפול מיידי ע"י‬
‫‪127‬‬
‫איחוי ותפירה על מנת למנוע את המגבלה‪.‬‬
‫מתוך האמור לעיל‪ ,‬ניתן לומר שכתיבתו של מירפליד מהווה שלב נוסף חשוב בחקר‬
‫הסיבות להיווצרות המגבלות מנקודת המבט הכירורגית‪ .‬תפיסתו זנחה את השימוש‬
‫בתיאורית ארבע הליחות והתמקדה בהסבר המגבלות הפיסיות מתוך סיבוכים של פציעות‬
‫ושברים‪ .‬תפיסה כירורגית זו עודדה‪ ,‬מעצם טבעה‪ ,‬טיפול ישיר בפציעות ולמניעת פציעות‬
‫עמוקות ורציניות שעלולות לגרום למגבלות פיסיות‪ .‬לכן‪ ,‬כמו גי דה שאוליאק לפניו‪ ,‬הוא‬
‫המליץ על שיטות טיפול מהירה וראשונית באמצעות איחוי שברים למניעת התפתחות‬
‫המגבלות‪ .‬דא עקא‪ ,‬חשוב לציין‪ ,‬כי הן גי דה שאוליאק והן ג'ון ממירפליד המשיכו להכיר‬
‫בתפיסה שמגבלות קבועות או כרוניות‪ ,‬משעה שהתפתחו‪ ,‬אינן ניתנות לריפוי‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫‪John of Mirfield,, Surgery, ed. James B. Colton, (1969), 5-6 .‬‬
‫‪"[…] Sometimes it is wounded with a sword and it cut transversely so that most of the muscle‬‬
‫‪is interrupted and the nerves felling and movement. And thus the arm loses movement and the‬‬
‫‪hand fall at the wrist joint and does not recover its function when the aforesaid nerves are‬‬
‫‪served completely […]", in John of Mirfield, Surgery, ed. James B. Colton, (1969), 87.‬‬
‫‪125‬‬
‫‪"[…] Injury to this impedes movement and felling of lower members, which by the way of‬‬
‫‪nerves coming from the nape receive their motion and felling […] But if the wounds penetrating‬‬
‫‪these areas are not dried out […] there will either be signs of their degeneration into fistula or‬‬
‫‪some other evil disposition , which impedes their consolidation […]", in John of Mirfield,, Surgery,‬‬
‫‪ed. James B. Colton, (1969), 115- 116.‬‬
‫‪126‬‬
‫‪Ibid, 88-89.‬‬
‫‪127‬‬
‫‪Ibid, 90-95.‬‬
‫‪124‬‬
‫‪83‬‬
‫בניגוד לרפואה הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬הרופאים והכירורגים במאה השש‪-‬עשרה לא‬
‫התייחסו בצורה מעמיקה בחקר היווצרותן של המגבלות הגופניות‪ .‬בחיבורו המקיף על מבנה‬
‫הגוף האנושי‪ ,‬התמקד הרופא הפלמי אנדריאס וסיליוס בתיאור אנטומי של מבנה גוף ובספרו‬
‫על מבנה העצמות והשרירים אף נתן תיאור מקיף במבנה ובאפיונים של כל עצם ושריר‪ .‬דא‬
‫עקא‪ ,‬הוא לא התמקד כלל בתיאור של פציעות ושברים‪ 128.‬לעומת זאת‪ ,‬קיימות התייחסויות‬
‫בודדות להיווצרות מגבלות בכתיבתו של הכירורג האנגלי ‪ ,‬בן המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ויליאם‬
‫קלווס‪ .‬הלה‪ ,‬שביסס את ידיעותיו על תצפיות מעשיות בשדה הקרב‪ ,‬המשיך את הקו של‬
‫הכירורגים לפניו וראה במגבלות הגופניות סיבוכים של פציעות ושברים‪ ,‬אותם הגדיר‬
‫כ"תאונה רעה"‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הלה דן במקרים של קטיעת האיברים הפגועים‪ 129.‬אולם‪,‬‬
‫בהתייחסויות בודדות אין חידוש משמעותי מהכתיבה הכירורגית הקודמת‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬בניגוד לקביעתם המוחלטת של סטיקר ומצלר‪ ,‬שטענו כי קיימת "שתיקת‬
‫מקורות" בדיון ברפואי הימי‪-‬ביניימי על המגבלות הגופניות‪ ,‬מצאתי שקביעה זו איננה נכונה‬
‫ואף איננה סבירה‪ ,‬כיוון שלא ניתן היה להתעלם באופן מוחלט מהמגבלות הפיסיות בתקופה‬
‫זו כתופעה רפואית ופיזיולוגית‪ .‬מתוך ההגדרה הרפואית את המגבלה הפיסית כמחלה‬
‫חשוכת מרפא‪ ,‬ביקשו הרופאים והכירורגים לחקור את הסיבות להיווצרות המגבלות השונות‪,‬‬
‫על פי שיטת המיון האטיולוגית שהייתה מוכרת להם בנוזולוגיה הימי‪-‬ביניימית‪ .‬מתוך העיון‬
‫ההשוואתי בין החיבורים הרפואיים לחיבורים הכירורגים‪ ,‬משתקפות ועולות נקודות מבט‬
‫שונות בחקר היווצרותן של המגבלות הפיסיות‪ ,‬שהשפיעו על התפיסה הרפואית בסוגיה זו‪:‬‬
‫בעוד שהרפואה התיאורטית הסבירה את היווצרות המגבלות כתוצאה מפעילות משובשת של‬
‫הליחות לצד מקרים של הבדלי טמפרטורה ותזונה לקויה‪ ,‬טענו הכירורגים‪ ,‬כי בנוסף לפעילות‬
‫הליחות‪ ,‬הופיעו המגבלות הפיסיות גם מסיבוכים של פציעות עמוקות ושברים שלא טופלו‬
‫בזמן‪ .‬ברבות הזמן זנחו הכירורגים את תיאורית ארבע הליחות כהסבר להופעת המגבלות‬
‫והתמקדו בטיפול הפציעות‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הם פיתחו שיטת מיון נוזולוגית נוספת שהתמקדה‬
‫בהצעת שיטות טיפול בפצעים ובמגבלות שנוצרו מהם‪.‬‬
‫‪ .V‬שיטות הטיפול במגבלות הפיסיות עפ"י הרפואה בימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‬
‫היבט נוסף ממנו ניתן ללמוד על ההתייחסות הרפואית למגבלות פיסיות בימי הביניים ובעת‬
‫החדשה המוקדמת הוא הדיון בשיטות הטיפוליות במגבלות השונות‪ .‬בחלק זה אדון בהתפתחותן‬
‫של השיטות הטיפוליות שהציעו החיבורים הרפואיים והכירורגים‪ ,‬על מנת להבין האם ובאיזו‬
‫קיימים הבדלים משמעותיים בין שתי הגישות הרפואיות בדיונן על השיטות הטיפוליות וכיצד‬
‫הבדלים אלו השפיעו על תפיסת המגבלה הגופנית כעיוות שאיננו ניתן לריפוי ועל ההגדרות‬
‫הרפואיות למגבלה הפיסית במעבר לעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫‪Andreas Vesalius, On the Fabric of the Human Body, Book I: The Bones and Cartilages, William‬‬
‫‪Farnk Richardson and John Burd Carman, ( London: Norman Anatomy Series, 1998), 33-36.‬‬
‫‪129‬‬
‫‪"[…] As I have said , of the times it happens by reason of evil accidents […] that we are many‬‬
‫‪times constrained forthwith to make a speedy dispatch to cut off the member, which shall be‬‬
‫‪done […]", in William Clowes, Selected Writing of William Clowes, 1544- 1604, ed. F.N.L. Poynter,‬‬
‫‪(London: Harvey and Blythe, 1948), 84.‬‬
‫‪84‬‬
‫נקודות המבט השונות של שתי הגישות בדיון על היווצרות המגבלות‪ ,‬הכתיבו למעשה‬
‫גם את העיסוק בשיטות הטיפול‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הייתה הגישה התיאורטית‪-‬פילוסופית ספקנית מאוד‬
‫ביכולת הריפוי והשיקום של המגבלות‪ ,‬ועל כן בדרך כלל נמנעו רופאים להציע פתרונות טיפוליים‬
‫עבור מה שנתפס בעיניהם כחשוך מרפא‪ .‬אמנם היו רופאים בודדים שהציעו פתרונות טיפוליים‬
‫בודדים‪ ,‬אך הצעות אלו היו לא יעילות ואף במקרים מסוימים לא מציאותיות בעליל‪ 130.‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬גילתה הגישה האקספרימנטאלית‪ ,‬בהשראת הרפואה העממית והחיבורים האנגלו‪-‬‬
‫סאכסונים‪ ,‬נכונות גדולה יותר להציע שיטות טיפול במגבלות פיסיות נרכשות שנוצרו מפציעות‬
‫ושברים מתוך ניסיון להשיב את ה‪ .solutio continuitatis -‬עם זאת‪ ,‬גם הכירורגים הכירו בחוסר‬
‫יכולתם לרפא את המגבלות המולדות‪ ,‬שנותרו בעיניהם כבלתי ניתנות לריפוי‪ .‬הנכונות הכירורגית‬
‫להציע שיטות טיפול למגבלות הנרכשות נבעה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מתוך הכרה מציאותית‪ ,‬כפי שציין‬
‫הכירורג הצרפתי אנרי דה מונדוויל בחיבורו‪ ,‬כי בטיפול במגבלות מציל הכירורג לא רק את הפצוע‬
‫‪131‬‬
‫ממגבלה פיסית או מוות‪ ,‬אלא גם את כל המערכת המשפחתית התלויה בו מבחינה כלכלית‪.‬‬
‫אחד מסוגי המגבלות שבהם ביקשה הרפואה בימי הביניים לטפל היו מגבלות שנוצרו‬
‫עקב פציעות ראש וגולגולת‪ .‬הפילוסוף הסכולסטי ויליאם מקונשס‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬קישר את הפעילות‬
‫הסדירה של המוח עם תזונה נכונה ולכן הציע לטפל בפגיעות ראש ובפגיעות מוחיות רציניות יותר‬
‫בעזרת מרשמי תזונה שיתרמו להחלמתם של החלקים הפגומים‪ ,‬על מנת למנוע התפתחות של‬
‫מגבלות פיסיות חמורות יותר‪ 132.‬לעומת זאת‪ ,‬רופאים אנגלו סאכסונים ראו בפגיעות מוח‪ ,‬תוצאה‬
‫של פציעות ראש המשפיעות על תפקודי המוח וגורמות לאובדן התנועה והחישה‪ .‬לפיכך הם הציעו‬
‫להשכיב את הפצוע פרקדן ולהניח בין כתפיו‪ ,‬זרועותיו וכפות רגליו מוטות להפחתת ההשפעות של‬
‫‪133‬‬
‫הפגיעות המוחיות על הגוף‪ ,‬ובכך למנוע שיתוק או עיוותים גופניים חמורים יותר‪.‬‬
‫תפיסת פגיעות הראש כסוג של פציעות המובילות למגבלות פיסיות אפיינה גם את‬
‫ראייתם של הכירורגים הראשונים במאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬שביקשו לטפל בפציעות הראש על מנת‬
‫למנוע התפתחות של מגבלות‪ .‬כך למשל‪ ,‬בחיבורו הכירורגיה משנת ‪ 1180‬הציע רוג'ר מסלארנו‬
‫הידוע גם כרוג'ר פרוגרדי )‪ ,(Roger of Salerno, Ruggiero Frugardi‬לטפל בפציעות ראש בעזרת‬
‫איחוי החלקים הפגומים במוח או ע"י הוצאת החלק הפגום בהליך כירורגי‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫הכירורג ויליאם‬
‫מסליקטו )‪ ,(William of Saliceto, 1210-1276\80‬שטען כי פציעות ראש או פציעות בעמוד‬
‫השדרה עלולות לפתח שיתוק‪ ,‬המליץ על טיפול היגייני כטיפול ראשוני וכן על הנחת רטייה עבה על‬
‫המקום הפצוע בכדי למנוע כניסת אוויר מזוהם לראש‪ 135.‬באותה מידה הציע כתב יד כירורגי‬
‫אנונימי מהמאה החמש‪-‬עשרה להסיר את העצם השבורה במוח או להביא לאיחויה מחדש ע"י‬
‫רטייה שבתוכה עשבי מרפא רפואיים‪ ,‬ולהניחה על החלק הפגוע בראש‪ .‬אולם‪ ,‬בעל החיבור הזהיר‬
‫‪136‬‬
‫גם‪ ,‬כי ממצב זה יכולות להתפתח גם תופעות שליליות שעלולות לגרום למותו של הפצוע‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫‪Getz, Healing and Society in Medieval England, ( Madison Wisconsin: The University of Wisconsin‬‬
‫‪Press, 1991), xv- xviii‬‬
‫‪131‬‬
‫‪Pouchelle, The Body and Surgery in the Middle Ages, (1990), 102-103.‬‬
‫‪132‬‬
‫‪William of Conches, Guillelmi de Conchis Dragmaticon philosophiae, (2001), 56.‬‬
‫‪133‬‬
‫‪Rubin, Medieval English Medicine, (1974), 46- 49.‬‬
‫‪134‬‬
‫‪Hunt, Popular Medicine in Thirteenth Century England: Introduction and Texts, (1992), 3-5.‬‬
‫‪135‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe,, (2006),105.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪Rawcliffe, Medicine and Society in Later Medieval England, (1999), 87-88.‬‬
‫‪85‬‬
‫מתוך האמור לעיל‪ ,‬ניתן לראות‪ ,‬כי באמצעות שיטות הטיפול בפציעות‪ ,‬פיתחו‬
‫הכירורגים שיטות טיפול להתמודדות עם המגבלות הפיסיות הנלוות לפציעות אלו‪ .‬הדבר עשוי‬
‫לרמוז על שינוי ההסתכלות הכירורגית כלפי המוגבלות הפיסית‪ ,‬כתופעה פיזיולוגית שניתן‬
‫להציע עבורה דרכי טיפול‪ ,‬גם אם המשמעות איננה ריפוי מוחלט של המגבלה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫המשיכו הרופאים התיאורטיים לראות בפגיעות המוחיות תוצאה של פעילות הליחות או של‬
‫תזונה לקויה ולכן נמנעו מלהציע שיטות טיפול מעשיות יותר מאשר מרשמים תזונתיים‪.‬‬
‫למעשה התמידה הרפואה התיאורטית להחזיק בעמדה שהמגבלה הפיסית היא חשוכת מרפא‬
‫והמשיכה לחקור את מקורותיה במקום להציע שיטות לטפל בה‪.‬‬
‫מגבלות נוספות שהרפואה הימי‪-‬ביניימית עסקה בטיפולן הן הפרעות הראייה‬
‫והעיוורון‪ .‬הדיון ההשוואתי בין ההצעות הרפואיות מזה להצעות הכירורגיות מזה מלמדות על‬
‫מגמת השינוי התפיסתי בין שתי הגישות באשר לאפשריות הטיפול במגבלות אלו‪ .‬חיבורים‬
‫אנגלו‪-‬נורמנים למשל‪ ,‬עודדו שימוש בעשבי מרפא שיונחו סביב העין להקלת הראייה או‬
‫להקלתן של דלקות שונות‪ 137.‬כתבי יד סלרטיאנים מהמאה השתים‪-‬עשרה הציעו לראשונה‬
‫לבצע ניתוח קטקרט לצורך ריפוי בעיות ראייה‪ .‬ברם‪ ,‬פרט להצעות בודדות אלו לא התייחסו‬
‫הרופאים התיאורטיים לטיפול בבעיות ראייה ועיוורון‪ ,‬כיוון שאלו נתפסו בעיניהם כבלתי‬
‫ניתנות לריפוי‪ ,‬ולכן אין טעם לעסוק בהן‪ 138.‬לעומתם‪ ,‬ראו הכירורגים את הפרעות הראייה‬
‫ואת העיוורון כתוצאה של פציעות ראש ועין‪ ,‬ולכן הציעו שיטות טיפול שונות בהפרעות‬
‫הראייה שנגרמו בעטיין‪ .‬בחיבורו הכירורגיה‪ ,‬הציע הכירורג רוג'ר מסלרנו לטפל בפציעות‬
‫הראש שגרמו לבעיות הראייה באופן מיידי ע"י חבישת האזור הפגוע ובכך למנוע התפתחות‬
‫של עיוורון מוחלט‪ ,‬עמדה שנשמעה גם בחיבוריו של הכירורג לאנפרק ממילאנו‪ ,‬שביקש לטפל‬
‫בהפרעות הראייה שנוצרו עקב פגיעות הראש‪ 139.‬מעמדות אלו עולה‪ ,‬כי הכירורגים הציעו‬
‫שיטות טיפול להפרעות הראייה החלקיות‪ ,‬שנוצרו מפציעות הראש‪ ,‬אך בדומה לרפואה‬
‫התיאורטית הם הכירו בחוסר יכולתם לטפל בעיוורון המוחלט שעדיין נתפס בעיניהם כמגבלה‬
‫חשוכת מרפא‪ .‬עם זאת‪ ,‬עדיין עולה ההבדל המרכזי בין שתי הגישות‪ :‬בעוד שהרופאים‬
‫התיאורטיים לא עסקו כמעט במציאת פתרונות טיפוליים‪ ,‬החלו הכירורגים לפתח פתרונות‬
‫טיפוליים בהפרעות ראייה ובכך הם פיתחו לראשונה שיטות טיפול‪ ,‬שלא אפיינו כלל את‬
‫הגישות הרפואיות המסורתיות בהתייחסות למגבלות הגופניות‪.‬‬
‫מגבלות פיסיות נוספות שאיתן ביקשה הרפואה הימי‪-‬ביניימית להתמודד הן הפרעות‬
‫השמיעה והחירשות‪ .‬מתוך הדיון הטיפולי עולה כי‪ ,‬שתי הגישות ביקשו להתמודד עם הפרעות‬
‫שמיעתיות ובחירשות‪ ,‬אך בעוד שהרפואה התיאורטית הייתה זהירה וספקנית ביעילות‬
‫הצעותיה שלא נוסו באופן מעשי‪ ,‬גילו הכירורגים נחישות גדולה יותר להתמודד עם תסמיני‬
‫החירשות‪ .‬בראשית ימי הביניים הציעו רופאים ביזנטיים שיטות טיפול שונות בהתמודדות עם‬
‫הפרעות השמיעה כגון‪ :‬נשיאת מכשירים אקוסטיים באוזן או עריכת תרגילי שמיעה‬
‫באמצעות עזרים שמיעתיים שונים‪ ,‬אך הרופא הביזנטי מהמאה השישית אלכסנדר מטרל‬
‫הטיל ספק באשר ליעילותם של עזרים אלו‪ ,‬ולמעשה השימוש בהם הופסק עוד במאה‬
‫‪137‬‬
‫‪Jones, "Herbs and the Medieval Surgeon", in Health and Healing from the Medieval Garden., ed. .‬‬
‫‪P. Dendle, A. Touwaide, (Woodbridge: The Boydell Press, 2008), 162–179.‬‬
‫‪138‬‬
‫‪Brian Lawn, The Salernitan Questions. An Introduction to the History of Medieval and Renaissance‬‬
‫‪Problem Literature., (Oxford: Oxford University Press, 1963), 24‬‬
‫‪139‬‬
‫‪Hunt, Popular Medicine in Thirteenth Century England: Introduction and Text, (1992), 53.‬‬
‫‪86‬‬
‫השביעית‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫מגמה זו אפיינה אף את הרפואה הערבית במאה העשירית שביקשה להקל על‬
‫התסמינים של חירשות נרכשת‪ ,‬אך לא טיפלה כלל בחירשות המולדת בשל היותה מגבלה‬
‫‪141‬‬
‫חשוכת מרפא‪.‬‬
‫ספקנות זו אפיינה גם את הגישה המדעית במאה השתים‪-‬עשרה‪ .‬כך למשל‪ ,‬טען‬
‫גילברטוס אנגליקוס‪ ,‬שהחירשות הנרכשת התפתחה כתוצאה מזקנה‪ ,‬ולכן אין טעם לנסות‬
‫לרפאה‪ 142.‬יוצאת דופן בעמדה זו הייתה הפילוסופית והנזירה הגרמנייה הילדגארד מבינגן‪.‬‬
‫אחת ההצעות שהעלתה‪ ,‬הייתה לקחת כמות קטנה של קטורת לבנה ולהכין ממנה תערובת של‬
‫אדים ופחמים ולשים אותם על החלק הפגוע באוזן‪ .‬עם זאת‪ ,‬היא הזהירה שאסור לחזור על‬
‫פעילות זו יותר מדי‪ ,‬שכן הדבר עלול לגרום לפגיעה חמורה יותר‪ 143.‬יש לציין‪ ,‬שעל אף‬
‫המקוריות שעולה כאן‪ ,‬דרך החשיבה של הילדגארד מבינגן תואמת במידה רבה את דרכי‬
‫החשיבה של הרפואה התיאורטית‪ ,‬שכן גם הילדגרד העלתה ספק ביעילות של הצעתה‪ .‬הצעה‬
‫נוספת שהעלתה הייתה לחתוך את אוזנו הימנית של האריה ולהרכיבה על אוזנו הפגומה של‬
‫החירש במשך זמן ממושך כדי לחמם את האזור‪ .‬תוך כדי כך יש לומר "ובזאת אוזן האריה‬
‫אשמע"‪ .‬לדידה‪ ,‬יש לחזור על תהליך זה מספר פעמים לצורך השבת השמיעה‪ 144.‬על אף חוסר‬
‫יעילותה של הצעה זו ‪ ,‬יש בה עדיין משום ניסיון לרפא את החירשות‪ ,‬דבר שלא אפיין כלל את‬
‫הרפואה התיאורטית‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬ניסו הכירורגים להציע שיטות טיפול בהפרעות שמיעה ובגילויים של‬
‫חירשות חלקית או נרכשת‪ .‬הכירורג לאנפרק ממילאנו עסק במחלות אוזניים וניסה לרפא‬
‫הפרעות שמיעתיות )‪ .(diminutio auditus‬בחיבורו ‪ Chirurgia Magna‬הוא הציע לחזור‬
‫לשיטת תרגילי השמיעה שהציעו הרופאים הביזנטיים לפניו‪ ,‬על מנת להקטין את ההפרעות‬
‫השמיעתיות ע"י השמעות קוליות שקטות‪ .‬ברם‪ ,‬שיטות אלו נשאו פרי רק במקרים של פגמים‬
‫שמיעתיים קלים והיו בלתי יעילות בעליל במקרים של חירשות כללית‪ .‬גם הכירורג הצרפתי‬
‫גי דה שאוליאק לא הציע שיטות טיפול מיוחדות לחירשות למעט אמירת לחשים או קסמים‪,‬‬
‫המלמדים על הספקנות שאפיינה אותו בכל הקשור לאפשרויות הטיפול במגבלה זו‪ .‬ניתן‬
‫להסביר זאת בעובדה שגי דה שאוליאק קיבל את עמדת הרפואה התיאורטית‪ ,‬כי החירשות‬
‫נוצרה בעיקר מפעילות משובשת של הליחות ולכן איננה ניתנת לריפוי וזאת בהשוואה‬
‫למגבלות אחרות שנוצרו מפציעות שאיתן קל יותר בעיניו להתמודד באמצעות שיטות‬
‫טיפול‪ 145.‬ממקרה זה מתברר‪ ,‬כי גם הכירורגים הכירו במקרים מסוימים בגבולות הטיפול‬
‫במגבלות הפיסיות‪ ,‬אך מאידך עצם פנייתו של גי דה שאוליאק לאמירת לחשים והניסיונות‬
‫‪140‬‬
‫‪Gotthard Strohmaier, "Reception and Tradition: Medicine in Byzantine and Arab World", in‬‬
‫‪Western Medical Thought from Antiquity to the Middle Ages, ed. Mirko D. Grmek, (1998), 139-170.‬‬
‫‪141‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪142‬‬
‫‪Gretz, Medicine in the English Middle Ages, (1999), 78.‬‬
‫‪143‬‬
‫‪"[…] If a person's ear is disturbed through a flegma or some other infirmity, take a small‬‬
‫‪amount of white incense and produce with it vapor over live coals , and let this vapor ascend into‬‬
‫‪the plugged ear. But do not repeat it too often for that person might get worse if one were to‬‬
‫‪overdo it […]", in Hildegard of Bingen, On Natural Philosophy and Medicine , Selected from Cause et‬‬
‫‪curae, Margaret Berger, trans. (1999),.109‬‬
‫‪144‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe, (2006), 102.‬‬
‫‪145‬‬
‫‪"[ …] It is schewed by Avicen that the kyndely defnessee of euery outtake of the vttre‬‬
‫‪stoppynge witoouteforth and that deefnesse that is unkyndely , cronyk of two ere […] it is an‬‬
‫‪aposteme unhardened is noght curede […]", in Guy de Chauliac, The Cyrurgie of Guy de Chauliac,‬‬
‫‪ed. Margaret S. Ogden, (1971), 473- 474.‬‬
‫‪87‬‬
‫של הכירורגים המוקדמים יותר להשתמש באביזרי שמיעה מלמדת על נכונותם בכל זאת‬
‫להתמודד עם הפרעות השמיעה הקלות יותר‪ ,‬ניסיונות שנדחו ע"י הרפואה התיאורטית‪ ,‬ולכן‬
‫ניתן עדיין להצביע על הבדלי התפיסה בין הגישות הרפואיות בהתמודדות הטיפולית עם‬
‫מגבלות פיסיות‪.‬‬
‫תהליך דומה אנו מוצאים בהתייחסות למגבלות הקשורות בעיוותי פנים כמו שפה‬
‫שסועה‪ ,‬שגם לגביהן הציעו הכירורגים שיטות טיפול שונות‪ ,‬בהשוואה להיעדר כמעט מוחלט‬
‫של התייחסות טיפולית מצד הגישה המדעית‪ .‬כך למשל‪ ,‬באוסף הרפואי האנגלו סאכסוני‬
‫מהמאה העשירית ה‪ ,Leechbook -‬קיימים אזכורים שונים לתופעת השפה השסועה‪ .‬חיבור‬
‫‪146‬‬
‫זה הציע להכין משחה שמקורה בחלבון של ביצה ולשים אותה על האזור הרקוב של השפה‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬שהצעה דומה נמצאה גם בכתביו של היפוקרטס‪ 147.‬בנוסף לכך‪ ,‬האביר הטבטוני בן‬
‫המאה החמש‪-‬עשרה היינריך פון פולספדאנט )‪ ,(Heinrich von Pfolspeundt‬כתב בשנת ‪1460‬‬
‫חיבור שבו הוא תיאר הליך כירורגי הדומה לניתוח פלסטי לשיפור מראה האף המושחת‪ ,‬ע"י‬
‫הנחת חתך עור מאזור אחר בפנים או מהחלק העליון של זרוע החולה‪ .‬כמו כן הזכיר‬
‫פולספדאנט‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬גם תהליך של הרדמת החולה או האזור הפגוע באמצעות חומרי‬
‫הרדמה המופקים מסמי הרדמה‪ ,‬שיטות שאנו מוצאים אותם גם בחיבורים קודמים כמו‬
‫החיבורים האנגלו‪-‬סאכסונים וחיבוריו של הרופא הערבי אבו אל קאסם‪ ,‬ובחיבוריהם של‬
‫‪148‬‬
‫מונדוויל וגי דה שאוליאק‪.‬‬
‫התייחסות טיפולית אחרת ניתנה למגבלות כמו אילמות והפרעות בדיבור‪ .‬בחיבור‬
‫אנגלו‪-‬סכאסוני מהמאה השמינית מתואר ריפוי של אילם או בעל הפרעות בדיבור ע"י הבישוף‬
‫ג'ון מהקסאם )‪ (John of Hexham, d. 721‬בראשית הטיפול סימן ג'ון מהקסאם את סימן‬
‫הצלב על לשונו של האילם ולאחר מכן ערך לו תרפיה הדרגתית בדיבור‪ :‬בראש ובראשונה הוא‬
‫ביקש מהאילם לנסות לומר את המילה כן או לומר את סדר הא‪-‬ב‪ .‬בשלבים מאוחרים יותר‬
‫הוא ביקש מהאילם לומר מילים בודדות שהורכבו מאוחר יותר למשפטים‪ ,‬עד שהדיבור שב‬
‫לחלוטין‪ .‬סיפור זה מהווה דוגמה נוספת לאופייה של הרפואה העממית שהתאפיינה בשימוש‬
‫באמצעים דתיים עממים‪ ,‬בניסויים ובמעשי קסם וכישוף‪ 149.‬עם זאת‪ ,‬יש לציין‪ ,‬כי זוהי דוגמה‬
‫בודדה וכי האילמות נחשבה בעיני שתי הגישות הרפואיות למגבלה חשוכת מרפא ולכן לא‬
‫התיימרו לרפא אותה ולהתייחס אליה בחיבורים מאוחרים יותר במהלך ימי הביניים‪.‬‬
‫התייחסויות רחבות יותר של שיטות טיפול במגבלות פיסיות נמצאו בחיבורי שתי‬
‫הגישות בסוגיית המגבלות האורתופדיות ומניעת השיתוק‪ .‬כבר בחיבורים הקלאסיים של‬
‫היפוקרטס וגלנוס קיימת התייחסות למניעת סיבוכים לעקמת רגליים או עצמות שבורות‬
‫בקרב ילדים‪ .‬גלנוס הציע לטפל ברגלים עקומות בשיטת קיבוע הרגלים או קיבוע העצמות‪.‬‬
‫לדידו‪ ,‬שיטה זו יעילה בקרב ילדים‪ ,‬שכן קל יותר לעצב מחדש את מבנה הפלג התחתון‬
‫כשעודנו רך או בהתהוות התפתחותית‪ .‬גלנוס אף הציע לקבע את הרגלים העקומות באמצעות‬
‫‪146‬‬
‫‪Leechbook, in Medieval Medicine: A Reader Readings in Medieval Civilizations and Culture, ed.‬‬
‫‪Faith Wallis, ( 2010), 83-86.‬‬
‫‪147‬‬
‫‪Jones, "Herbs and the Medieval Surgeon", in Health and Healing from the Medieval Garden, ed.‬‬
‫‪P. Dendle, A. Touwaide, (2008), 162–179.‬‬
‫‪148‬‬
‫‪Pouchelle, The Body and Surgery in the Middle Ages, (1990), 112-115.‬‬
‫‪149‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe: Thinking about Physical Impairment During the High‬‬
‫‪Middle Ages 1100-1400, (2006), 104.‬‬
‫‪88‬‬
‫תחבושת או חבלים רכים ולהשתמש בחומרים כגון שעווה או שרף לקיבוע הרגלים‪ 150.‬בהמשך‬
‫להיפוקרטס‪ ,‬הציע גלנוס גם הצמדת סנדל בולם שעשוי מרצועות עור שישמש עזר לתחבושת‬
‫ויעזור בקיבוע היציבה הנכונה של הרגל‪ .‬הלה גם הציע טיפול דומה במקרה של חזה בולט או‬
‫עקום‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬יש לכרוך סביב המותניים רצועה או חגורה רחבה ולערוך תרגלי זרועות ואף‬
‫הציע לערוך במקביל תרגילי נשימה ודיבור לבחינת יעילות הרצועה‪ .‬גם במקרה זה הטיפול‬
‫עדיף בקרב ילדים קטנים שגופם טרם התפתח מאשר אנשים בוגרים שבשל גופם היציב‬
‫והמפותח יקשה הרופא לערוך טיפול זה בנוסף לעובדה שהמגבלה כבר התקבעה בגוף‬
‫‪151‬‬
‫המוגבל‪.‬‬
‫בהשוואה למגבלות פיסיות אחרות‪ ,‬אנו מוצאים התייחסויות טיפוליות בשיתוק גם‬
‫מצידה של הרפואה התיאורטית‪ .‬בהשפעת הידע הכירורגי של איבן סינא בטיפול בפצעים‬
‫ובזרועות‪ ,‬הציע גילברטוס אנגליקוס שיטות טיפול בהתמודדות עם השיתוק‪ .‬כך למשל‪ ,‬הוא‬
‫הציע למשוח במשחה את השברים בזרועות ובצלעות‪ ,‬בכדי להביא להקלה בפציעה ולאיחויים‬
‫מחדש של השברים‪ .‬ברם‪ ,‬גם במקרה זה הוא נקט בלשון זהירה והססנית מחשש שהטיפול‬
‫יגרום להחרפת השיתוק‪ .‬כמו כן‪ ,‬הלה התנגד להפרדת חוליות הירכיים שעלולה להפוך את‬
‫הפצוע לפיסח לצמיתות‪ ,‬וכן הוא הזהיר מפני ניסויים נוספים המסכנים את הפצוע ושעלולים‬
‫להחמיר את המגבלה‪ 152.‬למרות שגילברטוס אנגליקוס הציע‪ ,‬בהשראת הסמכויות העתיקות‬
‫והערביות‪ ,‬הצעות טיפוליות‪ ,‬מלמדת לשונו הספקנית וההססנית על חוסר האמינות שגילה‬
‫ביעילותן של שיטות אלו ושעמדתו כלפי שיטות טיפול במגבלות בכלל‪ ,‬הייתה באופן עקרוני‬
‫שלילית‪ ,‬הן בשל האמונה הכללית שהמגבלות אינן ניתנות לריפוי והן מתוך החשש שכל‬
‫הניסיונות )כפי שהגדיר זאת גילברטוס אנגליקוס בעצמו( עלולים לגרום להחרפתן‪ .‬בדומה‬
‫לכך גם אם רופאים תיאורטיים נוספים הציעו שיטות שונות להקלת המגבלות‪ ,‬היו אלה‬
‫בעיקר פתרונות סמליים או הצעות שלא היו בהכרח מציאותיות‪ .‬כך למשל‪ ,‬הרופא והפילוסוף‬
‫הסכולאסטי אלברטוס מגנוס הציע להשתמש להקלת השיתוק בבשר אריה בשל התכונות‬
‫הרפואיות הטמונות בבשר זה‪ 153.‬יש לציין‪ ,‬כי הצעה זו היא סמלית בלבד שלא ניתנת לשימוש‬
‫ממשי בטיפול בתסמיני השיתוק‪ ,‬וייתכן והעלאת הצעה זו משקפת את חוסר אמונתו של‬
‫אלברטוס מגנוס ביכולת לטפל בשיתוק‪.‬‬
‫שימוש בחומרים טבעיים של בע"ח להקלת תסמיני מגבלות הופיעו גם בחיבורים‬
‫רפואיים נוספים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בחיבורו ‪ ,Rosa Medicinae‬הציע הרופא האנגלי ג'ון מגאדדסדן‬
‫לסובלים משיתוק לטבול במים מהולים בבשר שועל‪ .‬לדידו‪ ,‬יש ברחצה זו לגרום להקלת‬
‫תסמיני השיתוק‪ ,‬אך עם זאת‪ ,‬הוא לא ראה בכך ריפוי מלא של המגבלה‪ 154.‬על אף הניסיון‬
‫להתמודד עם השיתוק‪ ,‬הצעתו של גאדדסדן משקפת יותר את הספקנות שאפיינה את הרפואה‬
‫התיאורטית ביכולתם לרפא מגבלות פיסיות שנחשבו בעיניהם לכרוניות‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫‪Galen, On Antecedent Causes, ed. R.J. Hankinson, (1998), 84.‬‬
‫‪Ibid, 85.‬‬
‫‪152‬‬
‫‪Jonathan Gil Harris, Foreign Bodies and the Body Politic: Discourses of Social Pathology in Early‬‬
‫‪Modern England, (Cambridge: Cambridge University Press, 1998), 42- 43.‬‬
‫‪153‬‬
‫‪Albertus Magnus, Book of Secrets of Albertus Magnus: of the Virtues of Herbs, Stones and Certain‬‬
‫‪Beasts Also Book of the Marvels of the World, eds. Michael H. Best and Frank Brightman, (York:‬‬
‫‪Samuel Weiser, 2008), 53-55.‬‬
‫‪154‬‬
‫‪John of Gaddesden, John of Gaddesden and the Rosa Medicinae, ed, H. P. Cholmeley, (1912),56‬‬‫‪58.‬‬
‫‪151‬‬
‫‪89‬‬
‫דיון נוסף בהתמודדות עם השיתוק נמצא בספרות הרפואית האנגלו‪-‬סאכסונית‪.‬‬
‫בדומה לגלנוס‪ ,‬הציעו הרופאים האנגלו‪-‬סכסונים לטפל בשיתוק גפיים ורגלים באמצעות‬
‫קיבוע‪ .‬רופאים אלו הציעו למרוח על הגפיים משחה לצורך ניקיון והיגיינה ואחר כך להניחם‬
‫בתחבושת כשהן מתוחות‪ ,‬כך שהקיבוע יחזיק מעמד ויביא לריפוי מהיר של השברים‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫הם הציעו רחצה במים חמים‪ ,‬שלטענתם תורמים לאיחוי השברים‪ .‬דא עקא‪ ,‬האמצעים שנוסו‬
‫על ידיהם נכשלו ומכך הם הבינו כי לא ניתן לטפל במגבלה והיא בלתי ניתנת לריפוי‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬הרפואה האנגלו‪-‬סאכסונית אימצה את ההסבר של גלנוס‪ ,‬להיווצרות השיתוק כתוצאה‬
‫מחוסר איזון בליחות ולכן רופאים אלו הציעו להחדיר אוויר חם לצד הפגוע במוח כדי‬
‫‪155‬‬
‫להמעיט את השפעתה של הליחה שפגעה באזור זה‪.‬‬
‫לעומת הספקנות שאפיינה את הרפואה התיאורטית ביכולתה לרפא את השיתוק‪,‬‬
‫הציעה הספרות הכירורגית החל מהמאות השתים‪-‬עשרה ועד למאה החמש‪-‬עשרה טיפולים‬
‫מעשיים שנלקחו מהספרות היוונית והספרות הערבית‪ ,‬וברבות הזמן‪ ,‬התגלו כשיטות טיפול‬
‫יעילות יותר בטיפול בפציעות‪ ,‬שברים ואף בשיתוק‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בחיבורו הכירורגיה משנת ‪1180‬‬
‫לערך‪ ,‬כתב רוג'ר מסלרנו על סימנים מדויקים לצמצום נקעים‪ .‬ב‪ 1209-‬הציע הכירורוג ריימון‬
‫מאביניון )‪ ,(Raimon of Avignon‬כי יש לטפל בצורה מהירה ומיידית בפציעות‪ ,‬בזרועות‬
‫ובנקעים על מנת למנוע מגבלות חמורות יותר‪ 156.‬מתוך שיטות טיפול אלו‪ ,‬פיתחו הכירורגים‬
‫פתרונות טיפוליים יעילים להתמודדות עם השיתוק‪ .‬הלגיטימיות בהצעת שיטות טיפוליות על‬
‫מגבלות גופניות נבעה מעצם הבנת תפקידיו של הכירורג‪ ,‬שעוסק לא רק במכאובים החיצוניים‬
‫של הראש‪ ,‬הזרועות והאצבעות‪ ,‬אלא גם עוסק במכאובים פנימיים כמו כאב ראש או‬
‫חירשות‪ 157.‬הלגיטימיות בהתערבות הגופנית‪ ,‬כפי שראה אותה אנרי דה מונדוויל‪ ,‬נתנה‬
‫לכירורגים את האפשרות לפתח שיטות טיפול במכאובים שהתקשרו לתופעות השיתוק בצורה‬
‫יעילה ומעשית יותר מההצעות של הרופאים התיאורטיים‪ .‬הכירורג גי דה שאוליאק הציע‬
‫למתוח שברים או גפיים שבורות ולאחות אותם באמצעות קיבוע האיברים‪ .‬בחיבורו‬
‫‪ Chirurgia Magna‬הוא טען‪ ,‬כי לטיפול בגפיים פגועות‪ ,‬יש להשתמש בקיבוע עצים‪ ,‬על מנת‬
‫לאחות את שברי הגפיים התחתונות וליצור מעמסה על הרגל‪ .‬במקביל יש להעביר חוט‬
‫שיקשור את המעמסה בעזרת גלגלת קטנה שתכוון את הרגל בצורה אופקית‪ .‬ניתן גם לקבע‬
‫את הרגל באמצעות משקולת כבדה שתקשור את רגלו של הפצוע בצורה הרצויה‪ .‬בהמשך‬
‫לכירורג אחר‪ ,‬ברנארד דה גורדון )‪ ,(Bernard de Gordon, 1260-1318‬הציע גי דה שאוליאק‬
‫לקשור את הרגל בחבל מעל מיטתו של החולה‪ ,‬על מנת להקל על מצבו‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫הצעות דומות נשמעו מצידו של הכירורג האנגלי ג'ון ממירפליד‪ ,‬שדן בשיתוק בהקשר‬
‫של הטיפול בפציעות‪ .‬מירפליד טען‪ ,‬שאם הפציעה בזרועות אינה חמורה‪ ,‬ניתן לאחות את‬
‫השבר ע"י תפירה וניקויי האזור הפגוע מזיהומים ע"י שימוש בחומרים רכים‪ ,‬כמו שמן ורדים‬
‫ודבש או לחילופין הנחת תערובת של חלמון ושעורה על אזור הפציעה‪ ,‬בכדי לשמור על האיחוי‬
‫‪155‬‬
‫‪Leechbook, in Medieval Medicine: A Reader Readings in Medieval Civilizations and Culture, ed.‬‬
‫‪Faith Wallis, (2010), 83-86.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Rubin, Medieval English Medicine, (1974), 55-56.‬‬
‫‪156‬‬
‫‪Hunt, Popular Medicine in Thirteenth Century England: Introduction and Texts, (1992), 60-62.‬‬
‫‪157‬‬
‫‪Pouchelle, The Body and Surgery in the Middle Ages, (1990), 17.‬‬
‫‪158‬‬
‫‪Guy de Chauliac, The Cyrurgie of Guy de Chauliac, ed. Margaret S. ogden, ( 1971), 204- 205.‬‬
‫‪90‬‬
‫ולהגן על אזור הפציעה‪ 159.‬אך אם הפציעה גדולה ועמוקה וכוללת פגיעה בשרירים‪ ,‬יש לבדוק‬
‫אם הם עדיין שלמים‪ ,‬אם לאו‪ ,‬מאבד הפצוע את יכולת התנועה והופך למשותק ברגליו‪ .‬גם‬
‫במקרה זה אין לדעתו של מירפליד אפשרות לרפא את המגבלה‪ ,‬אולם בכל זאת הוא המליץ‬
‫על איחוי החלקים הפגועים‪ ,‬בזהירות האפשרית‪ 160.‬מהצעותיו ניתן לומר‪ ,‬כי הלה דן בדרכי‬
‫הטיפול בשיתוק כמגבלה נרכשת שנוצרה מפציעות‪ ,‬ובכך הוא המשיך את הקו הכירורגי‬
‫שאפשר למעשה להציע שיטות טיפול במגבלה זו‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם מירפליד הכיר בגבולות‬
‫אפשרויות הטיפול בשיתוק וטען‪ ,‬כי אם הפציעה בגפיים או בזרועות נוצרה כתוצאה ממכת‬
‫חרב אורכית וקיימת ודאות מוחלטת לשיתוק ואובדן התנועה‪ ,‬אזי המגבלה בלתי ניתנת‬
‫לריפוי‪.‬‬
‫הצעות טיפוליות בפציעות ובשברים נמצאו גם בכתיבתו של הכירורג בן המאה השש‪-‬‬
‫עשרה ויליאם קלווס‪ .‬קלווס דן במקרים של איבר )רגל או זרוע( שנפגעו כתוצאה מפציעות‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬הוא נותן למטפל המלצות ברורות לטיפול בפצוע‪ .‬במקרה שהתברר כי אין מנוס‬
‫מלקטוע את הרגל מתחת לברך‪ ,‬חייבת הקטיעה להיעשות במידה של ארבעה אינטשים מתחת‬
‫‪161‬‬
‫לברך ולא יותר משלושה אינטשים מעליה‪ .‬מידות אלו תואמות לדידו גם כשמדובר בזרוע‪.‬‬
‫כמו כן המליץ קלווס למטפל כי ביצוע הקטיעה חייב להתבצע לפי תנאי התזונה של גוף‬
‫המטופל ובמידת יכולת הפינוי שלו‪ .‬על הגוף להיות נקי בבוקר יום ביצוע הקטיעה‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש‬
‫לבצע זאת לאחר שעתיים לפחות של מנוחת הגוף לפי המלצת הרופא או הכירורג‪ 162.‬לאחר‬
‫הקטיעה יש לחבוש את העצמות שבאזור ע"י ארבע חבישות משני הצדדים של הפצע‪ .‬החבישה‬
‫צריכה להקיף את האיבר הפגוע בצורת האות ‪ X‬כדי שהוא יקיף את העור עד השרירים‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫מתוך תיאורים אלו עולה‪ ,‬כי קלווס המשיך את חשיבתם הכירורגים הקודמים ואימץ את‬
‫שיטות הטיפול שהוצעו עוד לפניו‪ .‬כך שבהצעותיו אין משום חידוש משמעותי‪ .‬ברם‪ ,‬כתיבתו‬
‫מוכיחה כי הכירורגיה תפסה את מקומה בשדה הרפואה המודרני ‪ ,‬תוך זניחת כל התפיסות‬
‫הרפואיות המסורתיות‪.‬‬
‫סקירה אנליטית זו מראה כי במהלך ימי הביניים העלתה הרפואה הימי‪-‬ביניימית‬
‫שיטות טיפול שונות בהתמודדות עם המגבלות הגופניות‪ .‬אולם‪ ,‬מן ההשוואה בין הגישה‬
‫‪159‬‬
‫‪"[…] On the first day, over the mouth of the wound and the outer surface put egg yolk mixed‬‬
‫‪with little rose oil , or with barley meal. […] On the second visit put over the mouth of the wound‬‬
‫‪and over the surrounding surface a cleanser of rose honey and barley meal or oats. […]",in John‬‬
‫‪of Mirfield, John of Mirfield Surgery, ed. James B. Colton, (1969), 129.‬‬
‫‪160‬‬
‫‪"[…] But if this wound should be large and deep consider the muscles and tissues to see if they‬‬
‫‪have been completely or partly incised. If such is the case, bring the parts together securely by‬‬
‫‪sewing it. […]", in John of Mirfield,, John of Mirfield Surgery, ed. James B. Colton, (1969), 129.‬‬
‫‪161‬‬
‫‪"[…] And if it so fall out that the leg is to be cut off beneath the knee, then let it be distant‬‬
‫‪from the joint four inches and three inches above the knee, and so likewise in the arm, as‬‬
‫‪occasion is offered […]" in William Clowes, Selected Writing of William Clowes, 1544- 1604, ed.‬‬
‫‪F.N.L. Poynter, (1948), 84.‬‬
‫‪162‬‬
‫‪"[…] you shall have a great regard to the state of his body , for evacuation and dieting , And‬‬
‫‪after that his body is well prepared and purged, then the same morning that you attempt to cut‬‬
‫‪off the member, be it leg or arm , let him have two hours before good comfortable caudel or‬‬
‫‪other broths, according unto direction of the physician or surgeon […]", in William Clowes,‬‬
‫‪Selected Writing of William Clowes, 1544- 1604, ed. F.N.L. Poynter, (1948), 84-85..‬‬
‫‪163‬‬
‫‪"[…] after the bones are cut asunder , that you then draw the sidees of the wound together‬‬
‫‪with four stitches that are deep the flesh and made crosswise over the member like unto the letter‬‬
‫‪X, for […] you may easily draw the portion of the skin and their divided muscles […]", in‬‬
‫‪William Clowes, Selected Writing of William Clowes, 1544- 1604, ed. F.N.L. Poynter, (1948), 86-87.‬‬
‫‪91‬‬
‫התיאורטית לגישה האקספרימנטאלית עולה בבירור‪ ,‬כי בעוד שהרפואה התיאורטית נמנעה‬
‫כמעט לחלוטין להציע שיטות טיפול במגבלות השונות והמשיכה לדבוק בתפיסה שהמגבלה‬
‫הפיסית היא עיוות חשוך מרפא‪ ,‬הרבו הכירורגים להציע שיטות טיפול שונות במגבלות לצורך‬
‫הקלה בתסמינים ובהתמודדות עם המגבלה‪ .‬אמנם מיעוט קטן של רופאים תיאורטיים הציעו‬
‫שיטות טיפול שונות‪ ,‬אך הן התגלו כבלתי יעילות או מעשיות והיו במקרים מסוימים פתרונות‬
‫קוסמטיים וסמליים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬על אף ההכרה בגבולות יכולות הריפוי של המגבלות‪ ,‬גילו‬
‫הכירורגים נכונות גדולה יותר להתמודד עימן ופיתחו לצד השיטות הרפואיות האטיולוגיות‪,‬‬
‫גם שיטות טיפול‪ .‬בהשוואה להצעות הרפואיות‪ ,‬היו ההצעות הכירורגיות יעילות ומעשיות‬
‫יותר ואלו משקפות עבורנו את דרכי ההסתכלות השונה בין הגישות לאפשרויות הטיפול‪ ,‬גם‬
‫אם התפיסה המסורתית שהמגבלות אינן ניתנות לריפוי לא השתנתה בתודעתם של‬
‫הכירורגים‪ .‬ברם‪ ,‬עצם פעילותם של הכירורגים מלמדת על חשיבה פתוחה יותר לדרכי חשיבה‬
‫חדשות ומקוריות שפרצו את הדרך לחשיבה הרפואית המודרנית‪ ,‬שכן שיטות הטיפול‬
‫הכירורגיות שהועלו בדיון זה‪ ,‬מהוות אבני יסוד לדרכי הטיפול הכירורגי המודרני‪.‬‬
‫סיכום‬
‫פרק זה בחן וניתח את ההתייחסות הרפואית בימי הביניים למגבלה הגופנית‪ ,‬על מנת להבין‬
‫כיצד נתפסה המגבלה הפיסית ברפואת ימי הביניים‪ ,‬והאם תפיסות אלו השתנו במעבר לעת‬
‫החדשה המוקדמת עם השתנות תפיסת הגוף והמחלות על רקע המגפה השחורה‪ .‬פרק זה ניתח‬
‫את ההתייחסות הרפואית למגבלות הגופניות בצורה השוואתית‪ ,‬תוך דיון בשתי הגישות‬
‫שאפיינו את ההתפתחות הרפואית בימי הביניים‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬ניתן לומר לאור דיוני בפרק זה‪ ,‬שהמגבלה הפיסית נתפסה בעיני שתי הגישות‬
‫הרפואיות‪ ,‬כעיוות גופני בלתי משתנה וחשוך מרפא‪ .‬הרפואה בימי הביניים עשתה הבחנה‬
‫ברורה בין המגבלות שאינן ניתנות לריפוי ובין שאר המחלות בנות הריפוי‪ ,‬ואף בתוך המגבלות‬
‫נעשתה הבחנה בין מגבלות מולדות שלא ניתן לטפל בהן ובין מגבלות נרכשות שבהן ביקשו‬
‫רופאים וכירורגים למנוע ואף לטפל‪ .‬ואכן‪ ,‬בניגוד לעמדתו של אנרי ז'אק סטיקר‪ ,‬מצאתי‬
‫שהחיבורים הרפואיים והכירורגים השונים עסקו בחקירת המגבלות ואף ייחדו להם מקום‬
‫בנוזולוגיה הימי‪ -‬ביניימית‪.‬‬
‫מתוך העיון ההשוואתי בין הגישות השונות מצאתי הבדלים מהותיים ביניהן הן‬
‫בדיון על חקר הסיבות להיווצרות המגבלות הגופניות והן בנכונות להציע שיטות טיפול בהן‪.‬‬
‫בדיון על חקר הסיבות להופעת המגבלות נמצא הבדל ברור בין הרפואה התיאורטית לגישה‬
‫האקספרימנטאלית‪ :‬בעוד שהרפואה התיאורטית טענה שעל פי רוב המגבלות הפיסיות‬
‫התפתחו כתוצאה מפעילות לקויה של הליחות‪ ,‬גרסו הכירורגים שהמגבלות נוצרו כתוצאה‬
‫מסיבוכים של פציעות ושברים שלא טופלו בזמן קצר ובעטיין התפתחו עיוותים גופניים‪ .‬הבדל‬
‫זה הכתיב גם את ההתייחסות לשיטות הטיפול וגם בסוגיה זו הצבעתי על הבדל מהותי נוסף‬
‫בין הגישות‪ :‬בשעה שהרופאים התיאורטיים היו ספקנים ביכולתם לטפל במגבלות פיסיות‪,‬‬
‫ולכן נמנעו ברוב המקרים להציע שיטות טיפול שונות‪ ,‬גילו הכירורגים מוטיבציה גדולה יותר‬
‫להתמודד עימן והציעו שיטות טיפול חדשניות במגבלות נרכשות שונות‪ ,‬באמצעות טיפול ישיר‬
‫ומהיר בפציעות ושברים ע"י איחויים של השברים וחבישת הפצעים‪ ,‬שאומצו גם ע"י‬
‫הכירורגים במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בעוד שהשיטות המעטות שהציעה הרפואה‬
‫‪92‬‬
‫התיאורטית נתגלו ברבות הזמן כבלתי יעילות‪ ,‬נחשבו השיטות הכירורגיות לשיטות מעשיות‬
‫פורצות דרך ברפואה‪ .‬אולם‪ ,‬מצאתי שגם הכירורגים הכירו בגבולות יכולות הטיפול שלהם‬
‫בעיקר במגבלות מולדות או מגבלות כלליות‪ ,‬שעדיין הוגדרו בעיניהם כחשוכי מרפא‪ .‬אולם‬
‫הצעותיהן הטיפוליות של הכירורגים היוו פריצת דרך בחשיבה המסורתית הרפואית שנמנעה‬
‫כמעט לחלוטין לעסוק במגבלות הגופניות‪ .‬בכך ניתן גם לומר שההצעות הכירורגיות לטיפול‬
‫במגבלות מהוות למעשה אבני יסוד לשיטות הטיפוליות המודרניות‪ ,‬המבקשות להיטיב עם‬
‫המוגבל ולשלבו ככל הניתן בחברה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בפיתוח השיטות הטיפוליות‪ ,‬פתחו‬
‫הכירורגים פתח לשינוי תפיסתי רפואי שהלך והתחזק עם המהפכה המדעית של המאה השבע‪-‬‬
‫עשרה שזנחה את ההישענות המוחלטת על הטקסטים הסמכותיים ובהשראת הכירורגיה‬
‫הימי‪-‬ביניימית פיתחה רפואה מודרנית המבוססת על ניסויים מעשיים ובדיקות גופניות‬
‫ישירות‪.‬‬
‫דא עקא‪ ,‬התפיסה השלילית הרפואית כלפי המגבלה הפיסית לא השתנתה ואליה‬
‫התלווה גם יחס סטיגמתי כלפי המוגבלים בחברה‪ .‬תפיסות שליליות אלו הולמות את‬
‫התפיסות התיאולוגיות השליליות כלפי הנכות שנמצאו בהתייחסות הנוצרית בפרק הקודם‪.‬‬
‫למעשה ניתן לומר‪ ,‬כי בדומה להתייחסות התיאולוגית‪ ,‬אימצה הרפואה הימי‪-‬ביניימית‬
‫התייחסות שלילית וסטיגמתית שתרמה בשל תפיסות רפואיות אלו לדחייתם של הנכים‬
‫מהחברה‪.‬‬
‫בפרקים הבאים אבחן את התפיסות המשפטיות‪ ,‬הספרותיות והאומנותיות כלפי‬
‫הנכות‪ ,‬במטרה לבחון ולנתח את ייצוג הנכות וההתייחסות לנכים במקורות אלו ולבדוק האם‬
‫ניתן להצביע על השפעת המגמה השלילית שהופיעה במקורות הנוצריים והרפואיים‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫פרק שלישי‬
‫מעמד הנכים על פי החוק האנגלי בימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה‬
‫המחקר ההיסטורי החל בשנים האחרונות לעסוק במעמד המשפטי של הנכים בימי הביניים‪.‬‬
‫ראשיתו של דיון זה החל בהתייחסותו של החוק הכנסייתי כלפי קבוצות שוליים‪ 1,‬אך הוא‬
‫התמקד בעיקר במצורעים וביחס ליהודים ולא כלל דיון רחב על הנכים‪ .‬מחקר ראשוני שעוסק‬
‫בהתייחסות המשפטית כלפי הנכים בצורה ישירה הוא מחקרה של ההיסטוריונית אירינה מצלר‬
‫)‪ .(Irina Metzler‬במחקר זה דנה מצלר במעמדם של נכים בקבצי החוקים הקרולינגים‬
‫והביזנטיים בראשית ימי הביניים וכן בסוגיית ההשתלבות של נכים במערכות העבודה הכפריות‬
‫והעירוניות באירופה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬היא הציגה את הנכות ככלי ענישה בידי מלכים כנגד אצילים‬
‫מורדים והתעלמה ממכלול רחב של תפיסת הנכות במערכות המשפטיות השונות‪ .‬גם דיונה על‬
‫אפשרויות ההשתלבות של נכים בחברה הימי‪-‬ביניימית הינו מצומצם בהיקפו הכרונולוגי‬
‫ובנושאים הנידונים בו‪ .‬בפרט אין התייחסות משמעותית למערכות החוק האנגלי‪ 2.‬לכן‪ ,‬עדיין‬
‫חסרה במחקר הקיים הסתכלות רחבה והשוואתית באשר למעמדם המשפטי של הנכים במערכות‬
‫החילוניות של החוק האנגלי במהלך ימי הביניים‪ ,‬ובאיזו מידה השתנה מעמדם המשפטי של‬
‫הנכים בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫פרק זה יבחן וינתח את ההתייחסות המשפטית כלפי הנכים בחוק האנגלי‪ ,‬במטרה להבין‬
‫מה היה מעמדם המשפטי בחברה האנגלית‪ .‬האם הם זכו למעמד מוכר ושווה לזה של כלל‬
‫האוכלוסייה‪ ,‬על אף נכותם‪ ,‬או שמא הוגבלו מבחינה משפטית ומעמדם היה שונה ומיוחד‪ .‬לשם‬
‫כך‪ ,‬אנתח בפרק זה את מעמד הנכים על פי המערכות החוקיות שפעלו באנגליה בתקופה זו כגון‪:‬‬
‫החוק המקובל )‪ ,(Common Law‬חוקי האחוזות )‪ ,(Manorial Customs‬החוקים העירונים‬
‫ותקנות הגילדה‪ .‬במסגרת זו אחקור מספר סוגיות מרכזיות‪ :‬ראשית‪ ,‬האם הנכים נתפסו כאישיות‬
‫משפטיות מוכרות‪ personae juris ,‬או שמא הוגבלו מבחינה משפטית? אם אכן ניתן להצביע על‬
‫נחיתות משפטית‪ ,‬אבחן במה התבטאה נחיתותם והאם הייתה זו אפליה גורפת לכלל הנכים או‬
‫שהחוק האנגלי סיווג את אחריותם המשפטית לפי מידת וסוג מגבלתם?‬
‫מתוך העיון במערכות החוק האנגלי‪ ,‬ניתן לומר כי בהמשך להגבלות של החוק הכנסייתי‪,‬‬
‫הוגבלו הנכים גם בחוק האנגלי‪ .‬דא עקא‪ ,‬המערכות החילוניות של החוק האנגלי לא הפלו את‬
‫הנכים לרעה בצורה גורפת‪ ,‬אלא התייחסו לכמה קטגוריות או קבוצות ספציפיות שאותן הגבילו‬
‫במיוחד‪ .‬כך למשל‪ ,‬החוק האנגלי הגביל בצורה ישירה את אוכלוסיות החירשים‪ ,‬האילמים‪,‬‬
‫המצורעים והעיוורים‪ ,‬אך לא הזכיר במישרין משותקים ופיסחים‪ .‬אולם‪ ,‬ייתכן מאוד שניתן‬
‫להתחקות אחר ההגבלות המשפטיות כלפי נכויות אלו מתוך התייחסויות עקיפות יותר של‬
‫מושגים כלליים כגון‪" :‬עניים"‪" ,‬קבצנים" ו"נצרכים"‪ ,‬שבתוכם נכללו גם נכים‪ .‬לפיכך אעסוק‬
‫בנפרד במעמדה המשפטי של כל קבוצה‪ ,‬על מנת לבחון‪ ,‬באיזו מידה ניתן להצביע על הבדלים‬
‫מהותיים בין הנכויות השונות ועד כמה הבדלים אלו משקפים את התפיסות החברתיות שרווחו‬
‫בחברה האנגלית הימי‪-‬ביניימית כלפי הנכות והמחלה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪James A. Brundage, Medieval Canon Law, (London: Longman, 1995), 183- 186.‬‬
‫‪Irina Metzler, A Social History of Disability in the Middle Ages: Cultural Consideration of Physical‬‬
‫‪Impairment, (London and New York: Routledge , 2013), 14- 18, 76- 79.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪94‬‬
‫כמו כן אחקור בפרק זה באיזו מידה השתנה מעמדם המשפטי של הנכים על רקע המשברים‬
‫הדמוגרפים והחברתיים‪-‬כלכליים שפקדו את אירופה‪ ,‬ובפרט את אנגליה למן המחצית השנייה של‬
‫המאה הארבע‪-‬עשרה בעקבות המגפה השחורה בשנים ‪ ,1348-1350‬וכן על רקע המשברים הדתיים‬
‫והפוליטיים שהתרחשו בעקבות הופעת הפרוטסטנטיות האנגלית ועליית הריכוזיות של בית‬
‫טיודור )‪ (Tudor‬במאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪ .I‬מעמדם המשפטי של החירשים והאילמים‬
‫הקבוצה הראשונה שעליה אדון בחלק זה היא קבוצת החירשים והאילמים‪ .‬שתי נכויות אלו‬
‫הופיעו בחוק האנגלי בצמידות אחת לשנייה ויוחסו להן תכונות משותפות‪ .‬לכן בחרתי להציגן‬
‫כקטגוריה אחת‪.‬‬
‫כבר בראשית ימי הביניים אנו מוצאים בחוק האנגלו‪-‬סאכסוני התייחסות משפטית כלפי‬
‫החירשים והאילמים‪ .‬בצו מלכותי מהמאה התשיעית שפרסם המלך אלפרד הגדול ) ‪Alfred the‬‬
‫‪ (Great 849-899‬בשנים הראשונות למלכותו‪ ,‬נקבע כי בשל העובדה שהחירשים והאילמים אינם‬
‫מסוגלים להתוודות על חטאיהם או לכפור בהם‪ ,‬ישלם האב על פשעי בנו המוגבל‪ ,‬כיוון שהבן‬
‫החירש‪-‬אילם אינו מבין ומודע למעשיו‪ 3.‬מצו זה אנו למדים‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬כי החוק האנגלו‪-‬סכסוני‬
‫אימץ את התפיסה התיאולוגית שהכירה בקשר שבין הנכות לחטא‪ ,‬ולכן ראה בחירשים ובאילמים‬
‫חוטאים מעצם מומם המולד‪ .‬אולם‪ ,‬מצו מלכותי זה עולה גם ההכרה שקבוצות אלו הן חסרות‬
‫הבנה קוגניטיבית ואינן יכולות להעריך את מעשיהן ופשעיהן‪ ,‬עמדה שנמצאה גם בחיבורים‬
‫הפילוסופיים העתיקים‪ .‬בשל תפיסה סטיגמתית זו‪ ,‬קבע הצו כי החירשים והאילמים יהיו כפופים‬
‫לסמכות אביהם שישמש בעל הסמכות עליהם‪ ,‬ה‪ ,patria potestas -‬וישא באחריות המשפטית‬
‫והכלכלית על מעשיהם‪ 4.‬מתוך קביעה זו ניתן להסיק שנשללו מהחירשים והאילמים זכויות‬
‫משפטיות והם לא הוכרו כאישיות משפטיות בשל חוסר ההבנה וההבעה שלהם‪.‬‬
‫קביעה משפטית זו המשיכה לאפיין את מערכות החוק האנגלי במהלך ימי הביניים והעת‬
‫החדשה המוקדמת‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בחוקי האחוזות‪ ,‬ה‪ ,Manorial Customs -‬נתפסו החירשים‬
‫והאילמים כחסרי יכולת שיפוטית בשל השפעת מגבלתם על הבנתם הקוגניטיבית‪ .‬בעטייה של‬
‫תפיסה זו הם הוגבלו במעמדם המשפטי והחברתי‪-‬כלכלי‪ .‬כך למשל‪ ,‬בתקנות שנמצאו בחוקי‬
‫האחוזה של סט‪ .‬אלבנס שבהרטפורדשייר )‪ ,(St. Albans, Hertfordshire‬משנת ‪ ,1326‬הוכרו‬
‫החירשים והאילמים כאנשים חסרי תובנה‪ ,‬שלא יכולים לדבר בשם עצמם‪ .‬הם הוגדרו בחוקי‬
‫אחוזת סט‪ .‬אלבנס כ"אידיוטים" וכ"טיפשים" )‪ 5,(stupidus, stultus‬ולכן גם לא יכלו להופיע‬
‫בבתי המשפט המנוריאליים כאישיות משפטיות מוכרות‪ .‬בה בעת נקבע בחוקי אחוזה זו‪ ,‬כי‬
‫החירשים והאילמים לא יוכלו לשמש כצמיתים או חוכרים ולמלא את חובותיהם לאדון‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬נקבע גם כי בעל האחוזה רשאי לנשלם לצמיתות מאדמותיו ולמנות תחתיהם‪ ,‬חוכרים‬
‫‪3‬‬
‫‪"[...] If anyone is born dumb or deaf, so that he can neither deny nor confess his wrongdoing, his‬‬
‫‪father shall pay compensation for his misdeeds […]", in Basic Documents of English History, ed.‬‬
‫‪Stephen B. Baxter, (New York : Houghton Miffin Company, 1968), 6.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Patrick Warmald, The Making of the English Law: King Alfred to the Twelfth Century, vol 1,‬‬
‫‪(London: Blackwell, 2001), 126-127.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Medieval Manorial Records, eds..Margaret L. Faull. P.D.A. Harvey and Sylvia Thomas, (Leeds and‬‬
‫‪Claremont: Clarendon and Medieval Section of the Yorkshire Archaeological Society, 1983), 391.‬‬
‫‪95‬‬
‫חדשים‪ ,‬שלא מבני משפחתם וקרוביהם‪ ,‬בניגוד לאוכלוסיות נצרכות אחרות בכפר האנגלי כמו‬
‫זקנים‪ ,‬חולים ונכים אחרים‪ ,‬שהופקדו בידי בני משפחתם וקרוביהם‪ 6.‬קביעה זו העמידה בהכרח‬
‫את החירשים והאילמים במצב נחות גם מבחינה חברתית וכלכלית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על אף חובת החוכר‬
‫לדאוג להם מבחינה כלכלית וטיפולית‪ ,‬גרם הדבר לא פעם להזנחה מכוונת מצידו‪ ,‬ובטווח הארוך‬
‫‪7‬‬
‫לסילוקם הסופי של אוכלוסיות אלו משטחי האחוזה‪.‬‬
‫מהגבלות אלו אנו למדים‪ ,‬כי לא רק שהחירשים והאילמים איבדו את מעמדם המשפטי‬
‫בשל תפיסתם כחסרי הבנה ותודעה‪ ,‬אלא שהם נותקו מכל התקשרות חברתית ולא היוו חלק‬
‫מהמערך החברתי‪-‬כלכלי של האחוזה הכפרית‪ .‬הגבלות אלו מצביעות בעליל על המשכיות תהליך‬
‫הדחייה החברתית שנמצא כבר בחוק הכנסייתי ושגרם לקבוצות אלו להפוך לנוודים וקבצנים‬
‫נטולי שורשים חברתיים‪.‬‬
‫הגבלות משפטיות דומות נמצאו גם בחוק המקובל‪ ,‬ה‪ ,Common Law -‬שהתפתח למן‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה בימיהם של המלכים האנזי'בינים‪ .‬חוק זה אימץ למעשה את ההתייחסות‬
‫השלילית כלפי החירשים והאילמים והנציח את נחיתותם המשפטית לאורך כל ימי הביניים‪.‬‬
‫בדומה לחוקי האחוזות ולחוק הכנסייתי נתפסו יכולות הדיבור והשמיעה כיכולות חשובות‬
‫להוכחת התבונה‪ .‬לכן גם החוק המקובל הגדיר את החירשים והאילמים כטיפשים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬על פי‬
‫‪8‬‬
‫הצו )‪ (praerogativa regis‬של המלך אדוארד הראשון )‪ ,(Edward I, 1239-1307‬שהוצא בשנים‬
‫הראשונות למלכותו‪ ,‬נחשבו החירשים והאילמים לטיפשים מטבעם )‪ (Natural Fools‬ונשללה‬
‫מהם הזכות להחזיק באדמות וליהנות מרווחיהן‪ .9‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי ביטוי זה מלמד על התפיסה של‬
‫החוק המקובל‪ ,‬כי טיפשותם מולדת‪ ,‬טבעית וקבועה‪.‬‬
‫בנוסף להגדרות אלו‪ ,‬הוסיף החוק המקובל הגדרות נוספות‪ :‬הוא הגדיר את החירשים‬
‫והאילמים כקטינים )‪ (Infants‬מבחינה משפטית ומנע מהם מעמד משפטי מוכר‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הם‬
‫עברו לחסותו של אדונם הישיר ולא לחסותו של המלך‪ 10.‬ייתכן שקביעה זו תרמה גם להחרפת‬
‫מצבם‪ ,‬כיוון שעל אף החובה של כל אדון לדאוג לחלשים שברשותו‪ ,‬לא הייתה מחויבות זו גדולה‬
‫בהשוואה למחויבות המלך לדאוג לרווחת נתיניו‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬ההיסטוריונים המשפטיים פרדריק‬
‫פולוק )‪ (Frederick Pollock‬ופרדריק ויליאם מיטלנד )‪ ,(Frederick William Maitland‬טענו‪ ,‬כי‬
‫החוק המקובל הגדיר את החירשים והאילמים גם כזרים )‪ ,(Aliens‬הגדרה המלמדת על היותם‬
‫אנשי שוליים‪ 11.‬הגדרה זו קיבעה גם את התפיסה שכאנשי שוליים‪ ,‬החירשים והאילמים לא‬
‫יכולים להיחשב לחלק אינטגראלי בחברה ואף מאיימים עליה‪ .‬על רקע התגבשותה של תפיסה זו‬
‫ניתן להבין את הלגיטימיות בדחייתם החברתית‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬בתוך הגדרות משפטיות אלו נעשו גם בחוק המקובל הבחנות בין סוגי חירשות‬
‫ואילמות‪ .‬המשפטן והסופר האנגלי בן המאה השלוש‪-‬עשרה הנרי דה ברקטון ) ‪Henri de Bracton,‬‬
‫‪6‬‬
‫‪Elaine Clark, "Social Welfare and Mutual Aid in the Medieval Countryside ", in Journal of British‬‬
‫‪Studies, vol 33, (4), (1994), 381-406‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.Ibid.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪John Hudson, The Formation of the English Common Law: Law and Society in England From the‬‬
‫‪Norman Conquest to the Magna Carta, (London and New York: Longman, 1996), 24-26.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Frederick Pollock and Frederic William Maitland, The History of English Law Before the Time of‬‬
‫‪Edward I, (London: Cambridge University Press, 1968), 478- 479.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪Ibid.‬‬
96
‫( הבחין בכתביו המשפטיים בצורה ברורה בין חירשות ואילמות מלידה ובין חירשות‬d.1268
‫ נתפסו החירשים והאילמים מלידה כקטינים‬,‫ לפי ברקטון‬.‫ואילמות שנרכשו במהלך החיים‬
‫ נאסרה עליהם ההופעה‬,‫ במקביל‬.‫שאינם יכולים לשרת את אדונם או למלא תפקידים ציבוריים‬
‫ כיוון שגופם אינו‬,‫בבתי המשפט המלכותיים וזכות זו עברה לידיו של אדם שיכל לדבר בשמם‬
‫ הוגבלו החירשים והאילמים מלידה בדיני הירושה ובבעלות על רכוש‬,‫ באותה מידה‬12.‫מאפשר זאת‬
‫ נשללה מהם הזכות לשמש בעלי אדמות ונאסר עליהם לשמש חוכרים‬,‫ כך למשל‬.‫קרקעי או כספי‬
‫ הן כיורשים בלעדיים והן‬,‫ כמו כן נמנעה מהם הזכות להיחשב כיורשם חוקיים‬.‫או שוכרי אדמות‬
,‫ בדומה לחוקי האחוזות‬13.‫ כיוון שהם אינם יכולים להביע את שבועתם במילים‬,‫כיורשים שותפים‬
‫ אלא‬,‫ להעניק רכוש או מתנות‬,‫ כי אדם שנולד חירש או אילם לא יוכל לרשת אדמה‬,‫קבע ברקטון‬
‫ משום שהחוק המקובל סבר שהאילמים‬14.(Alms) ‫רק לקבל רכוש או כסף בצורה של נדבות‬
‫ הם לא הורשו להשתתף‬,‫והחירשים מלידה אינם מסוגלים להבין ולשמוע תנאי עסקאות וחוזים‬
‫ הסיבה לכך היא שלא יכלו להביע‬.‫במשא ומתן על תנאי חכירה ושכירות ולשמש בתפקידים אלו‬
‫ במקרה של האילמים או לשמוע את התנאים שעליהם הם‬,‫את הסכמתם לתנאים במילים ברורות‬
‫ החוק המקובל אפשר להם להשמיע את דבריהם‬,‫ עם זאת‬.‫ במקרה של החירשים‬,‫אמורים לחתום‬
‫ כי גם הסתייגות‬,‫ יש לציין‬15.‫באמצעות צד שלישי או להביע את הסכמתם בהינד ראש או בכתיבה‬
‫זו משקפת את תלותם של החירשים והאילמים באדם בריא ולא שינתה בהכרח את תפיסתם‬
.‫השלילית כחסרי הבנה‬
‫ נמצאה גמישות מסוימת בהתייחסותו של ברקטון לחירשות ולאילמות‬,‫לעומת זאת‬
‫ כתוצאה מתאונה‬,‫ כי אין לשלול מאדם שהפך לחירש או לאילם‬,‫ קבע ברקטון‬,‫ לדוגמה‬.‫נרכשות‬
‫ כי יש להמתין זמן‬,‫ ברקטון הוסיף וציווה‬.‫ את ירושתו הקרקעית והכספית באופן מיידי‬,‫או זקנה‬
‫ כי החלמתו אינה מוחלטת והאדם הפך לנכה‬,‫ באם התברר‬.‫ בתקווה שמצבו הפיסי ישתפר‬,‫מה‬
‫אמנם‬
12
16
.‫ יש למנות אדם נוסף שישמש אפוטרופוס שינהל במקומו את הירושה‬,‫באופן קבוע‬
Naturally deaf and dumb cannot acquire , his necessaries are to found him as long as he lives
by the judge acting ex officio, in accordance with his personal rank […] he will recover by the
assise like a minor […]", in Henri de Bracton, On The Laws and Customs of England ed. George E.
Woodbine, trans.by Samuel E. Thorne, (Cambridge: Published in Association with the Selden Society
by the Belknap Press of Harvard University Press, 1968), vol five , 234.
13
Naturally deaf and dumb cannot acquire seisin , neither by themselves nor by procurators, nor
may they give, nor stipulate anything for themselves, because one who is dumb cannot say the
words of stipulation nor can a deaf mute hear them, but they may do so by others […]", in Henri
de Bracton, On The Laws and Customs of England ed. George E. Woodbine, trans.by Samuel E.
Thorne ,(1968), 236.
14
"[…]"But what shall we say or a parcener who as been born deaf and dumb it is evident that
he must always regarded as one who is neither heir nor a parcener. Therefore whether he is
named or not, neither that action nor the writ fall […] no one can make a gift who cannot give
the consent requisite for making it […]", in Henri de Bracton, On The Laws and Customs of
England ed. George E. Woodbine, trans.by Samuel E. Thorne, (1968), 236- 238.
15
"[...] It is clear that one who is dumb can neither stipulate nor promise, since he cannot speak
or utter the words appropriate to the stipulation. The same is true of a deaf mute, for it is
essential that the stipulator hear the words of the prmisor and the promisor those of the
stipulator, unless one says that they may enter into stipulation by nod or writing […]", in Henri
de Bracton, On The Laws and Customs of England, ed. George E. Woodbine, trans. by Samuel E.
Thorne, (1968), 237.
16
"[…] But if the deafness arises from an accident or if he is dumb and deafness does not ensue a
period of time must be awaited if there is hope of recovery. As to one conjoined , and the consent
of a superior , what ought to be done in the person of the tenant may be drawn from what has
‫‪97‬‬
‫בהשוואה לחירשים ואילמים מלידה‪ ,‬יכלו אנשים שנפגעו בנכויות אלו במהלך חייהם להמשיך‬
‫ליהנות מירושתם‪ ,‬אך לפי דעתי‪ ,‬אין לראות בכך היבט חיובי‪ .‬דווקא ההמתנה לבחינת תבונתו של‬
‫האדם שהפך לחירש או אילם רק העצימה את הבוז והזלזול שרכש החוק המקובל כלפי נכויות‬
‫אלו‪ .‬ולראייה‪ ,‬אם הפכו החירשות והאילמות לקבועות‪ ,‬נחשב הלוקה בהן לחסר תובנה מתאימה‬
‫לניהול רכושו‪.‬‬
‫מן האמור לעיל‪ ,‬אנו למדים כי יכולות הדיבור והשמיעה נתפסו בעיני החברה הימי‪-‬‬
‫ביניימית כיכולות קוגניטיביות חשובות והיעדרן נחשב לנחיתות שכלית ובטווח הארוך גם‬
‫משפטית וחברתית‪ .‬תפיסה שנמצאה גם בתפיסות התיאולוגיות והפילוסופיות‪ .‬על כן הגבילו‬
‫מערכות החוק האנגלי את החירשים והאילמים בצורה חריפה ביותר‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬ניתן לשער כי‬
‫בשל תפיסת נכויות אלו‪ ,‬ברוב המקרים‪ ,‬כמגבלות שאינן ניתנות לריפוי מבחינה רפואית‪ ,‬הן עוררו‬
‫גם חרדה חברתית שגרמה להוצאתם של נכויות אלו מחוץ למעגלים החברתיים ואף לרדיפתם‪.‬‬
‫‪ .II‬מעמדם המשפטי של המצורעים בחוק האנגלי‬
‫אוכלוסייה נוספת שסבלה מהגבלות משפטיות בחוק האנגלי היא אוכלוסיית המצורעים‪.‬‬
‫למרות שהצרעת נחשבה בתפיסה הימי‪-‬ביניימית כמחלה ולא כנכות‪ ,‬בחרתי להתייחס למעמדם‬
‫המשפטי של המצורעים‪ ,‬כיוון שכמו הנכות‪ ,‬נתפסה הצרעת כמחלה חשוכת מרפא‪ ,‬ועם התקדמות‬
‫המחלה איבדו המצורעים את איבריהם הפגועים והפכו לנכים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬חלק מהתפיסות‬
‫הסטיגמתיות כלפי המצורעים היוו בסיס להתפתחותן של תפיסות שליליות כלפי נכויות אחרות‪.‬‬
‫גם לאחר היעלמות הצרעת בראשית העת החדשה‪ ,‬נותרה ההתייחסות המעוותת כלפי המצורעים‬
‫בעינה והועברה לקבוצות שוליים אחרות‪ ,‬ולכן מן הראוי להתייחס להגבלות המשפטיות כנגד‬
‫המצורעים ולתפיסות שעמדו מאחוריהן‪.‬‬
‫בחלק זה אבחן מה היה מעמדם המשפטי של המצורעים במערכות החוק האנגלי‪ ,‬במטרה‬
‫להבין‪ ,‬ראשית כל מה היו ההגבלות מהן סבלו הנכים ובאיזו מידה‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬ניתן להצביע על‬
‫הבדלים מהותיים בהתייחסות החוקים הללו כלפי המצורעים ומה ניתן ללמוד על הבדלים אלו ?‬
‫ככלל‪ ,‬ניתן לומר שהחוק האנגלי אימץ את ההתייחסות השלילית של החוק הכנסייתי‪.‬‬
‫בעקבות החלטת ועידת לטראן השלישית ב‪ ,1179-‬קראו מערכות החוק האנגלי להגבלתם‬
‫ולהפרדתם של המצורעים מהחברה‪ .‬בהשראת החוק הכנסייתי הגבילו חוקי האחוזות את‬
‫המצורעים במעמדם המשפטי ובזכויות הרכוש והירושה‪ .‬כך למשל‪ ,‬בדומה לחירשים ולאילמים‪,‬‬
‫לא הוכרו המצורעים כאישיות משפטיות ונאסר עליהם להופיע בבתי המשפט המקומיים‪ 17.‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬מנעו מהם חוקי האחוזות את הזכות לרשת רכוש קרקעי או כספי‪ .‬הרכוש שנצבר טרם‬
‫המחלה נשלל מהם והועבר לידי אפוטרופוס‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬לידי בעל האחוזה‪ .‬כתוצאה מאובדן‬
‫ירושתם‪ ,‬לא הורשו המצורעים לשאת ולתת או לחתום על חוזים‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬מתוך גלילי הרשימות של בתי המשפט המקומיים )‪,(Manorial Court Rolls‬‬
‫שהופיעו במהלך ימי הביניים באחוזות הכפריות באנגליה‪ ,‬ניתן ללמוד על הרחקתם של המצורעים‬
‫‪been said above as the person of the demandant […]", in Henri de Bracton, On The Laws and‬‬
‫‪Customs of England, ed. George E. Woodbine, trans.by Samuel E. Thorne, (1968) vol five, 234-236‬‬
‫‪17‬‬
‫‪Frederick Pollock and Frederic William Maitland, The History of English Law Before the Time of‬‬
‫‪Edward I, (1968), 480- 481‬‬
‫‪18‬‬
‫‪Elaine Clark, "Social Welfare and Mutual Aid in the Medieval Countryside", in Journal of British‬‬
‫‪Studies, vol 3 , (4), (1994), 381-406.‬‬
‫‪98‬‬
‫ועל הניסיון לבודדם חברתית‪ 19.‬דוגמה לכך‪ ,‬ניתן לראות בתקנה שהופיעה בגלילי רשומות בית‬
‫המשפט ברמזי )‪ (Ramsey‬משנת ‪ ,1309‬הדורשת להרחיק אדם בשם רוברט סוואן )‪(Robert Swon‬‬
‫בשל היותו מצורע‪ ,‬כפי שנקבע בתקנה קודמת‪ 20.‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי הצורך לחזור פעם נוספת על‬
‫אותה תקנה מלמד על קושי מסוים באכיפת הרחקתם של המצורעים מהכפר או במאבק כנגד‬
‫המצורעים עצמם שביקשו‪ ,‬למרות צווי הרחקה קודמים‪ ,‬לשמור על קשריהם החברתיים‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫לצד צווי ההרחקה הופיעו גם לעיתים קנסות כספיים שנועדו להרתיע הן את המצורעים והן את‬
‫אנשי הכפר מלקבלם בשטחי האחוזה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ברשומות בית המשפט של ביורי )‪ (Bury‬משנת‬
‫‪ ,1326‬הוחלט להטיל קנס כספי על כל מי שיפר את הרחקתו של מצורע בשם ויליאם אסקסון‬
‫)‪ ,(William Essceson‬אפילו ברמה של קרבה משפחתית‪ 21.‬גם תקנה זו מלמדת כי לא תמיד‬
‫מילאו המצורעים או אנשי הכפר את צווי ההרחקה והבידוד של המצורעים מהחברה‪ ,‬ולכן שומה‬
‫היה על בעל האחוזה ובתי המשפט מטעמו לחזור ולאכוף תקנות אלו‪ .‬תקנה נוספת מברי )‪(Bury‬‬
‫מאותה שנה מתארת את הרחקתו של מצורע בשם ג'ון דה פאפוורט )‪.(John de Pappeworth‬‬
‫התקנה קוראת לאנשי הכפר שלא לקבלו לביתם‪ ,‬כיוון שהוכרז כמצורע ע"י בית המשפט‬
‫המקומי‪ 22.‬על פי שמו ותוארו של המצורע‪ ,‬ניתן לשער כי היה אציל או לפחות אישיות חשובה‬
‫באחוזה‪ .‬הרחקתו מלמדת‪ ,‬כי הרחקתם של המצורעים מסביבתם החברתית לא הבחינה בהבדלים‬
‫מעמדיים‪ ,‬וכי תפיסת מסוכנות המחלה והפחד החברתי שהתלווה לה היו חזקות דיין מכדי לאכוף‬
‫את הפרדת המצורעים על כל המעמדות החברתיים באחוזה‪.‬‬
‫ההגבלות המשפטיות והכלכליות‪ ,‬כמו גם תקנות הרחקתם של המצורעים‪ ,‬משקפות את‬
‫הדחייה החברתית שאותה עברו המצורעים במהלך ימי הביניים‪ .‬בדומה לחירשים ולאילמים‪,‬‬
‫נתפסו המצורעים בחוקי האחוזות כאנשים לא חשובים ואף מסוכנים‪ .‬חוקי האחוזות אף הכירו‬
‫בתפיסות התיאולוגיות שראו באוכלוסיה זו אנשים בעלי תכונות אופי ומוסר שליליות‪ ,‬המייצגים‬
‫את המידות הרעות‪ .‬כמו כן אימצו חוקי האחוזות את התפיסה השלילית שראתה בהם גורמים‬
‫המאיימים על הסדר החברתי‪ ,‬ואין לתת להם מקום ממשי בחברה‪ .‬לכן ניתן להסיק ולומר‪ ,‬כי‬
‫בידודם של המצורעים לא נבע רק משיקולים בריאותיים גרידא‪ ,‬אלא נבע גם מרדיפה חברתית‬
‫‪23‬‬
‫כלפי אוכלוסייה שנתפסה מסוכנת בתפיסה החברתית‪.‬‬
‫הגבלות דומות נמצאו גם בחוק המקובל שאימץ את ההתייחסות השלילית כלפי‬
‫המצורעים‪ .‬גם בחוק המקובל נתפסו המצורעים‪ ,‬בדומה לחירשים ולאילמים‪ ,‬כחסרי יכולות‬
‫שכליות‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הם לא הוכרו כאישויות משפטיות ואיבדו את מעמדם המשפטי‪ ,‬עם‬
‫הופעת מחלתם‪ .‬תפיסות אלו הופיעו בחיבורו של המשפטן והסופר האנגלי בן המאה השתים‪-‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪"[…] Order to remove Robert Swon from the vill Because is a leaper, as we ordered in the last‬‬
‫‪view […]", In The Court Rolls of Ramsey, Hepmangrove and Bury 1268- 1600, ed. Edwin Brezette‬‬
‫‪Dewindth, (Toronto: Pontifical Institute of Medieval Studies, 1990), BL. ADD. Roll 3477od.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪"[…] Prohibition of the vill, under Penalty of half-mark fine, to William , son of William‬‬
‫‪Essceson, a leaper[…]", in The Court Rolls of Ramsey Hepmangrove and Bury,1268- 1600, ed. Edwin‬‬
‫‪Brezette Dewindth, (1990), PRO. SC2\1\9\22.M.4d.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪"[…]" Order that henceforth no one is to receive Jon de Pappeworth, who has contracted‬‬
‫‪Leprosy […]", in The Court Rolls of Ramsey Hepmangrove and Bury,1268- 1600, ed. Edwin Brezette‬‬
‫‪Dewindth, (1990), PRO, SC2\179\24 MIN‬‬
‫‪23‬‬
‫‪Carole Rawcliffe, Leprosy in Medieval England, (London: Boydell Press, 2006), 275- 276.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪99‬‬
‫עשרה‪ ,‬ראלף גלנוויל‪ .(Ranulph Glanville, d. 1190) ,‬גלנוויל קיבל את ההגדרה המשפטית של‬
‫החוק הכנסייתי וראה במצורעים חיים‪-‬מתים‪ .‬בשל כך‪ ,‬הוא קרא לשלול מהם כל מעמד משפטי‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫בהמשך לכך‪ ,‬נחשבו המצורעים לפי ברקטון במאה השלוש‪-‬עשרה למוחרמים )‪,(excommunicatio‬‬
‫ולפיכך לא יכלו להיות בני שפיטה‪ .‬כתוצאה מקביעות אלו‪ ,‬נאסר עליהם להופיע בבתי המשפט‬
‫הכלליים‪ ,‬לתבוע או להיתבע‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬איבדו המצורעים את זכויות הירושה שלהם ונאסר‬
‫עליהם להחזיק בידם ירושה כספית או קרקעית‪ .‬בהתאם להגבלות הירושה‪ ,‬לא הורשה המצורע‬
‫להעניק מתנות או נדבות‪ ,‬אלא רק לקבלם‪ 25.‬זאת ועוד‪ ,‬במקביל לחוקי האחוזות‪ ,‬הוסיף ברקטון‬
‫וציווה על הרחקתם של המצורעים מהחברה ועל הצורך לבודדם ולרכזם בבתי מצורעים ) ‪Lazar‬‬
‫‪ .(Houses‬כמו כן הטיל ברקטון על החברה את החובה להתרחק לחלוטין מהמצורעים‪ :‬אין‬
‫‪26‬‬
‫להתפלל בקרבתם‪ ,‬אין לדבר איתם ואין לאכול איתם‪.‬‬
‫מקביעות אלו ניתן להסיק‪ ,‬כי גם החוק המקובל קיבל את התפיסות השליליות כלפי‬
‫המצורעים‪ .‬אולם‪ ,‬בהשוואה לחוקי האחוזות התייחס החוק המקובל בצורה ממוקדת ופרטנית‬
‫יותר למגמת ההפרדה‪ ,‬והדגיש את הקריאה לרכז את המצורעים בבתי מצורעים‪ .‬למעשה ניתן‬
‫לראות בכך שלב נוסף בהתפתחות ההתייחסות השלילית כלפי המצורעים ובדחייתם החברתית‪,‬‬
‫שתחריף בחוקים העירוניים‪.‬‬
‫הגבלות משפטיות וכלכליות דומות כנגד אוכלוסיה זו נמצאו גם בתקנות העירוניות‪ .‬על פי‬
‫‪27‬‬
‫התקנות העירוניות איבדו המצורעים את מעמדם המשפטי והם נושלו מבחינה חברתית‪-‬כלכלית‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬נאסרה על המצורעים ההופעה בבתי המשפט העירוניים ועדותם לא נתקבלה‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬הם לא הורשו להחזיק ברכוש ואיבדו את ירושתם הכספית או את רכושם שנצבר בטרם‬
‫המחלה‪ .‬רכושם הועבר עפ"י החוקים העירוניים לאחרים על פי רצונם הבלעדי‪ .‬יש לציין כי‪ ,‬עמדה‬
‫זו שונה מקביעותיו של החוק הכנסייתי‪ ,‬לפיו רכושו של המצורע יעבור לאשתו‪ ,‬כיוון שהמצורע‬
‫‪28‬‬
‫נחשב למת ואשתו זכתה בזכויות משפטיות כאלמנה‪.‬‬
‫אולם בניגוד למערכות המשפטיות המקבילות אכפו התקנות העירוניות ביתר שאת את‬
‫ההפרדה הפיסית בצורה קיצונית יותר‪ ,‬דבר המדגיש את תהליך הדחייה החברתית שלוותה‬
‫ברדיפה חברתית כנגד המצורעים למן המאה השתים‪-‬עשרה‪ .‬תהליכים אלו באו לידי ביטוי תחילה‬
‫בהגבלת ניידותם ובגירושם של המצורעים לבתי מחסה מיוחדים מחוץ לחומות העיר‪ ,‬והמשיך‬
‫באיסורים חמורים על המצורעים שהוטלו עליהם‪ 29.‬לדוגמה‪ ,‬בתקנות העיר אקסטר )‪,(Exeter‬‬
‫‪24‬‬
‫‪J.H. Baker, An Introduction to English Legal History, (London: 1990), 201- 202.‬‬
‫‪"[…] such a man cannot plead , nor claim an inheritance […] A leper, put outside the‬‬
‫‪communion of mankind may not make a gift […] The communion of mankind is denied a leaper,‬‬
‫‪so it is one who is excoummunicated [….] he cannot sue without others or cannot sue at all […]",‬‬
‫‪in Henri de Bracton, On The Laws and Customs of England, ed. George E. Woodbine, trans. by‬‬
‫‪Samuel E. Thorne, (1968), vol 2 ,243-245.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪"[…] as where he is a leper and so deformed that the sight of him cannot be endured, so that he‬‬
‫‪is put outside the community of mankind […]", in Henri de Bracton, On The Laws and Customs of‬‬
‫‪England, ed. George E. Woodbine, trans .by Samuel E. Thorne, (1968), vol five, 237-239.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪Kim Kee Chang, Aliens in Medieval Law: The Origins of Modern Citizenship, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 2011), 32.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪R. I. Moore, The Formation of Persecuting Society: Power and Deviance in Western Europe 950‬‬‫‪1250, (Oxford: Blackwell, 2007), 52-53.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪Carole Rawcliffe, Medicine for the Soul: The Life, Death and Resurrection of An English Medieval‬‬
‫‪Hospital: St Giles's, Norwich,1249-1550, (Stroud : Sutton Publishing, 1999), 38- 41.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪100‬‬
‫מ‪ 1163 -‬הוגבלה ניידותם החופשית של המצורעים בכל חלקי העיר ובשנת ‪ 1244‬אף בוטלה‬
‫ניידותם באופן סופי ע"י בישוף העיר‪ 30.‬כפועל יוצא מכך‪ ,‬נאסר על המצורעים בעיר זו לשמש‬
‫בתפקידים ציבוריים והם חויבו להפסיק לעסוק במקצועם‪ .‬כמו כן נאסר עליהם להגיע למקומות‬
‫ציבוריים כמו ירידים ושווקים ולשמור על מרחק מהאנשים‪ ,‬על מנת שלא להדביקם באמצעות‬
‫פליטת האוויר המזוהם מקרבם‪ .‬במקביל‪ ,‬נאסר על המצורעים לרחוץ במקורות המים של העיר‬
‫והוטלה עליהם החובה להשתמש בקערות מיוחדות‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על מנת לזהותם נגזר עליהם ללבוש‬
‫בגדים מיוחדים כמו גלימה כהה עם טלאי ואף לחבוש כפפות על ידיהם‪ ,‬במטרה למנוע כל מגע‬
‫אפשרי עם החברה‪ 31.‬בהגבלות אלו יש להצביע על הקצנה בהתייחסות החברתית כלפי המצורעים‪.‬‬
‫לא רק שהם נושלו מהעמדות החברתיות‪-‬כלכליות‪ ,‬אלא שבהשוואה לחוקי האחוזות ואף לחוק‬
‫המקובל‪ ,‬הם נרדפו ע"י החברה העירונית שלא הכירה בקיומם הלגיטימי וביקשה למעשה לבודדם‬
‫וייתכן גם להכחידם‪.‬‬
‫מגמות דומות נמצאו בתקנות העיר לונדון‪ .‬החל מהמאות השלוש‪-‬עשרה והארבע‪-‬עשרה‬
‫נמצאו תקנות שהורו על גירושם או בידודם של המצורעים מחוץ לחומות העיר‪ 32.‬תקנות אלו‬
‫אסרו את ניידותם של מצורעים ברחובות העיר‪ ,‬והשלטונות העירוניים בלונדון החליטו לרכזם‬
‫בבתי מחסה מיוחדים שהנהיגו בתוכם תקנון מיוחד והוראות חקיקה וענישה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אסרו‬
‫תקנות בתי המצורעים בלונדון על שתייה‪ ,‬משחק בקובייה והימורים‪ .‬בבתי מצורעים אלו אף‬
‫נאכפה ההפרדה בין גברים לנשים ונאסר על המצורעים לבקר בבתי בושת מחוץ לבית‬
‫המצורעים‪ 33.‬ניתן להסביר תקנות אלו על רקע החשיבה הימי‪-‬ביניימית שקישרה את מחלת‬
‫הצרעת לפריצות מינית חסרת רסן‪ ,‬ועל התפיסה שראתה בהם אנשים חסרי מוסר‪ ,‬חוטאים‬
‫‪34‬‬
‫ותאוותנים‪.‬‬
‫תקנות חמורות דומות נמצאו גם בבתי מצורעים במזרח אנגליה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בבית‬
‫המצורעים שבקינגס לין‪ ,(King's Lynn) ,‬בסמוך לנוריץ' )‪ (Norwich‬נאכפה הפרדה מוחלטת בין‬
‫המצורעים לחברה שמחוץ לבית המצורעים‪ ,‬שממילא היה ממקומם בפרברי העיר או מחוץ‬
‫לחומותיה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬נאסר על המצורעים להתבונן מחוץ לחלונות או לטפס על עצים כדי לדבר עם‬
‫חבריהם וקרוביהם‪ .‬לשם כך‪ ,‬הועמד בדלת בית המצורעים כלב גדול כדי למנוע את כניסתם של‬
‫החברים והקרובים מבחוץ‪ .‬בבתי המצורעים במזרח אנגליה הוטל לנהוג בצניעות ולאמץ חיי‬
‫פרישות והפרדה בין המינים‪ ,‬כמתחייב מהתקנון הבנדיקטיני שהונהג בחלק מבתי המצורעים‬
‫שנוהלו בידי המנזרים‪ .‬באם מצבם אפשר זאת‪ ,‬הורשו החוסים לאכול את ארוחותיהם בצוותא‪,‬‬
‫ללא דיבור‪ ,‬פרט לאמירת תפילות‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הם לא זכו בהכרח לטיפול רפואי‪ ,‬אם כי התפריט‬
‫שהורכב עבורם היה בהתאם להוראות רפואיות וכלל לחם חיטה‪ ,‬דייסת שיבולת שועל‪ ,‬שעועית‬
‫ובוטנים‪ ,‬וכן חלב‪ ,‬ביצים ועוף‪ 35.‬אמנם השלטונות העירוניים התירו למצורעים לקבץ נדבות מספר‬
‫ימים בשבוע ברחובות העיר‪ ,‬אך גם היתר זה עמד בפיקוח עירוני חמור‪ .‬למשל‪ ,‬בתקנות העירוניות‬
‫בלונדון משנת ‪ ,1372‬הופיעה תקנה שקבעה‪ ,‬כי אם יימצא מצורע משוטט ברחבי העיר וינסה לקבץ‬
‫‪30‬‬
‫‪Carole Rawcliffe, Leprosy in Medieval England, (London: Boydell Press, 2006), 275- 276.‬‬
‫‪Ibid, 121- 123.‬‬
‫‪32‬‬
‫‪Frank Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E. Selwyn,‬‬
‫‪(Cambridge: Cambridge University Press, 2007), 7-10.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪Ibid, 47- 49.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪Rawcliffe, Leprosy in Medieval England, (2006), 318- 319‬‬
‫‪35‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪101‬‬
‫נדבות בימים אסורים הוא ייאסר ואף יגורש מבית המצורעים שבו‪ ,‬איסור שדן אותו לכיליון‬
‫פיסי‪ 36.‬קשה לקבוע עד כמה הייתה תקנה זו ריאלית במציאות שלאחר המגפה השחורה בשנים‬
‫‪ 1348-1350‬שסימנה עוד בטרם פריצתה‪ ,‬את מגמת ירידת מספרם של בתי המצורעים והירידה‬
‫הדמוגרפית במספרם‪ ,‬אך מכל מקום היא משקפת את הפחד שאפיין את החברה העירונית‪,‬‬
‫‪37‬‬
‫במיוחד בשנים אלו‪.‬‬
‫כאן המקום לציין כי ההיסטוריון מקס סטצ'ל )‪ ,(Max Stachell‬שחקר על הופעתם של‬
‫בתי מצורעים באנגליה‪ ,‬גורס כי למרות ההגבלות המשפטיות והעדויות הספרותיות בדבר סימונם‬
‫של המצורעים‪ ,‬הבחנתם מהחברה במציאות הייתה נדירה והיא כמעט לא הוגשמה בפועל עם‬
‫ירידת בתי המצורעים לקראת המאה הארבע‪-‬עשרה‪ 38.‬ברם‪ ,‬מתוך החפירות הארכיאולוגיות‬
‫שנערכו באמצע שנות השמונים וראשית שנות התשעים של המאה העשרים בבתי הקברות של בית‬
‫החולים ג'יימס הקדוש )‪ (Hospital of St. James‬ובית החולים מריה מגדלנה ) ‪Hospital of St.‬‬
‫‪ ,(Mary Magdalene‬עולה תמונה הסותרת את טענתו של סטצ'ל ותואמת את ההגבלות‬
‫המשפטיות‪ .‬באתרי הקבורה של בתי חולים אלו בצ'יצסטר )‪ ,(Chichester‬נמצאו שלדים של‬
‫חוסים מהמאות השלוש‪-‬עשרה והארבע‪-‬עשרה שזוהו כמצורעים‪ .‬מתוך הממצאים הארכיאולוגים‬
‫אנו למדים‪ ,‬כי קברי המצורעים באתרי הקבורה היו מחוץ ליישוב העירוני ובפרבריו‪ .‬בחלק מבתי‬
‫הקבורה אף נשמרה הפרדה בין קברים של נשים וילדים ובין קברים של גברים‪ ,‬הפרדה התואמת‬
‫את תפיסת המצורעים כחוטאים ותאוותנים‪ 39.‬כך שלפי דעתי‪ ,‬טענותיו של סטצ'יל בדבר אי‬
‫אכיפת החוקים איננה בהכרח נכונה לאור החפירות הארכיאולוגיות‪.‬‬
‫את מגמות הדחייה והרדיפה כלפי המצורעים‪ ,‬כפי שהן מופיעות בתקנות העירוניות‪ ,‬ניתן‬
‫להסביר על רקע התהליכים החברתיים שעברו על החברה העירונית באנגליה‪ ,‬ובכלל באירופה‪,‬‬
‫למן המאה השתים‪-‬עשרה‪ .‬תקופה זו הייתה עדה לשינויים גדולים שכללו התארגנות חברתית‬
‫וכלכלית מחודשת‪ .‬בתקופה זו חל גידול באוכלוסייה העירונית שהתרחש במקביל לתחיית הערים‬
‫והמסחר‪ .‬שינויים אלו תרמו גם להתגבשות ולארגון מחודש של מערכות החוק הכנסייתי‬
‫והחילוני‪ 40.‬מבחינה אנתרופולוגית‪ ,‬כרכו שינויים אלו גם הצבת גבולות ותיחומים חברתיים‬
‫חדשים שהתאפיינו אף בעלייתה של חרדה חברתית מפני קבוצות שוליים שלא עמדו בגבולות‬
‫שאותן הגדירה החברה העירונית בימי הביניים‪ 41.‬הסוציולוג אמיל דורקיים )‪,(Emile Durkheim‬‬
‫אף טען‪ ,‬כי הגדרתם של יחידים וקבוצות כסוטים והרחקתם אל מחוץ לחברה‪ ,‬מגבשת את‬
‫הלכידות החברתית ומחזקת את ההכרה בצורך להילחם בגורמים שנתפסים בצורה סטריאוטיפית‬
‫‪36‬‬
‫‪Marjorie B Honeybourne, The Leper Hospitals of the London Area: with An Appendix on Some‬‬
‫‪Other Medieval Hospitals of Middlesex, (London: Bishopsgate Inst., 1963), 7.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪Frank Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E. Selwyn, (2007),‬‬
‫‪54.‬‬
‫‪38‬‬
‫‪Max E. Stachell, The Emergence of Leper Houses in Medieval England, Unpublished DPhil,‬‬
‫‪(University of Oxford, 1998), 12- 15.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪John Magilton, "The Cemetery", in Lepers Outside the Gate": Excavations At the Cemetery of the‬‬
‫‪Hospital of St James and St. Mary Magdalene, Chichester, 1986-87 and 1993", eds. John Magilton,‬‬
‫‪Frances Lee and Anthea Boylston, (York: Chichester Excavations 10, CBA Research Report 158,‬‬
‫‪Council for British Archaeology, 2008), 84- 114.‬‬
‫‪ 40‬ז'אק לה גוף‪ ,‬ימי הביניים בשיאם ‪) ,1330 -1054‬תל אביב‪ :‬דביר‪.49 -46 ,(1993 ,‬‬
‫‪41‬‬
‫‪Moore, The Formation of Persecuting Society: Power and Deviance in Western Europe 950-1250,‬‬
‫‪(2007), 54-56.‬‬
‫‪102‬‬
‫כסוטים ומפירי הסדר החברתי‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫על רקע זה ניתן להבין גם את תהליכי הדחייה והרדיפה‬
‫החברתית שהופנו כלפי המצורעים בערים‪ .‬מכיוון שהסוחרים ביקשו להגן על זכויותיהם‬
‫המיוחדות ועל מעמדם החדש כאנשים חופשיים‪ ,‬הם נקטו בגישה בדלנית שהבליטה את חריגותם‬
‫של המצורעים‪ .‬מפאת מצבם הפיסי ושונותם החברתית לא יכלו המצורעים להיות חלק מהחברה‬
‫החדשה‪ ,‬אותה ביקש מעמד הסוחרים העירוני ליצור‪ .‬לכן‪ ,‬בהשוואה לחוק המקובל ולחוקי‬
‫האחוזות נרדפו המצורעים בצורה חריפה יותר בעיר בשל האיום החברתי שהם היוו עבור החברה‬
‫העירונית‪ 43.‬כתוצאה מכך‪ ,‬הלכה והתגברה במאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה העוינות‬
‫החברתית כלפיהם‪ ,‬והם נתפסו בצורה גורפת כקבוצה חברתית המאופיינת בטומאה ובחטא‪.‬‬
‫ההיסטוריון הצרפתי פרנסואה אולייבייה טואטי )‪ ,(F.O.Touati‬טוען‪ ,‬כי בשל כך נאכפו‬
‫בשנים ‪ 1260-1280‬ההפרדה והפיקוח על המצורעים‪ 44.‬באותה מידה‪ ,‬גורס ההיסטוריון ז'אק לה‬
‫גוף )‪ ,(Jacques Le Goff‬כי בתקופה זו ביקשה החברה הימי‪-‬ביניימית לעצב את עצמה כחברה‬
‫מוסרית ובעלת ערכים גבוהים‪ ,‬ולכן החלה לרדוף בצורה שיטתית את המצורעים‪ ,‬שנתפסו בעיניה‬
‫כאנשים מושחתים וחסרי מוסר‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫עמדה דומה הציע רוברט מור )‪ (R.I. Moore‬שטען‪ ,‬כי למן‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה הפכה החברה הימי‪-‬ביניימית לחברה רודפת‪ .‬הרדיפה החברתית אחר‬
‫‪46‬‬
‫קבוצות שוליים‪ ,‬ובפרט כנגד המצורעים‪ ,‬הפכה לשיטתית וממוסדת יותר‪.‬‬
‫במהלך המאות השלוש‪-‬עשרה והארבע‪-‬עשרה חלה דווקא ירידה בהופעתם של בתי‬
‫המצורעים באנגליה עד להופעתה של המגפה השחורה‪ .‬כך למשל‪ ,‬אם בשנים ‪ 1170-1200‬היו‬
‫ארבעים ושתיים בתי מצורעים ובתי חולים‪ ,‬הרי שבין ‪ 1250-1275‬ירד מספרם לעשרים וארבע‬
‫ובראשית המאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬בטרם פרוץ המגפה השחורה‪ ,‬ירד מספם לשמונה עשרה עד‬
‫לירידתם המוחלטת בשנות המגפה‪ ,‬כיוון שעד אז הצרעת נעלמה‪ .‬דא עקא‪ ,‬אין הדבר מעיד כלל על‬
‫שינוי העמדה השלילית כלפי המצורעים‪ ,‬וראייה לכך משמשת התקנה העירונית בלונדון משנת‬
‫‪ 1372‬שהובאה לעיל‪ .‬ייתכן שהיעלמותם מהנוף החברתי של המצורעים לא נבעה רק מהשלכותיה‬
‫הנוראיות של המגפה‪ ,‬כי אם גם בשל תהליכי ההפרדה שהתרחשו קודם למגפה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מתוך בחינת מעמדם המשפטי של המצורעים בחוק האנגלי עולה דחייה חברתית‬
‫שהתבטאה בנישול חברתי וכלכלי ובאובדן מעמדם המשפטי של המצורעים‪ .‬בהשוואה לחוקי‬
‫האחוזות והחוק המקובל‪ ,‬משתקפת בחוקים העירוניים רדיפה חברתית‪ ,‬שביטאה את חוסר‬
‫ההכרה החברתית בקיומם הלגיטימי של המצורעים והגבירה את הפיקוח עליהם‪ .‬פיקוח חברתי‬
‫זה הצר בצורה מעשית את צעדיהם של המצורעים וגרם לכליאתם בבתי מחסה ובתי מצורעים‪,‬‬
‫כיוון שנתפסו כגורמים מאיימים ולא רצויים בחברה‪ ,‬ובמיוחד זו העירונית‪ .‬למעשה‪ ,‬כליאתם של‬
‫המצורעים מהווה את השלב הראשון בתהליך "הכליאה הגדולה" עליה הצביע הסוציולוג‬
‫והפילוסוף הצרפתי מישל פוקן )‪ .(Michel Foucault‬בספרו "תולדות השיגעון בעידן התבונה" טען‬
‫‪42‬‬
‫‪Emile Durkheim, On Morality and Society: Selected Writings, (Chicago: University of Chicago‬‬
‫‪Press, 1973), 43.‬‬
‫‪ 43‬לה גוף ‪ ,‬ימי הביניים בשיאם ‪.49 -46 ,(1993) ,1330 -1054‬‬
‫‪44‬‬
‫‪F. O. Touati, Maladie et société au Moyen age – La lèpre, les lépreux et les léproseries dans la‬‬
‫‪province ecclésiastique de Sens jusqu'au milieu du XIVe siècle, (Paris, de Boeck Université, 1998),‬‬
‫‪756.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪Jacques Le Goff, Medieval Civilization, 400-1500, (Oxford: Blackwell, 1988), 315- 316.‬‬
‫‪46‬‬
‫‪Moore, The Formation of Persecuting Society: Power and Deviance in Western Europe 950-1250,‬‬
‫‪(2007), 55-56.‬‬
‫‪103‬‬
‫פוקו כי אותם תהליכים שעברו המצורעים במאה השתיים‪-‬עשרה התרחשו בתהליך כליאתם של‬
‫המשוגעים במאה השבע‪-‬עשרה‪ 47.‬זאת ועוד‪ ,‬אם בוחנים את ההגבלות המשפטיות כנגד המצורעים‬
‫גם בראייה של "המשך הארוך" ניתן לזהות את אותם דפוסי פעילות של רדיפה חברתית ואתנית‬
‫גם ברדיפות המשטר הנאצי כלפי היהודים‪ ,‬הנכים והצוענים במחצית הראשונה של המאה‬
‫העשרים‪ 48.‬כך למשל‪ ,‬נשיאת סימני הזיהוי כנגד המצורעים על פי התקנות העירוניות בערי אנגליה‬
‫מזכירים‪ ,‬במידה מסוימת את סימני הזיהוי שנדרשו היהודים בגרמניה ובפולין לשאת על בגדיהם‬
‫למן חוקי נירנברג ב‪ .1935 -‬באותה מידה ניתן לראות בריכוזם של יהודי פולין בגטאות בתקופת‬
‫השואה דפוס פעולה ששורשיו מצויים באכיפת ההפרדה של המצורעים והנכים מהחברה הימי‪-‬‬
‫ביניימית‪.‬‬
‫בדומה לחירשים ולאילמים‪ ,‬נתפסו המצורעים כאנשי שוליים המאיימים על החברה‪,‬‬
‫ושמחלתם איננה ניתנת לריפוי ולכן הם מנוגדים לחברה‪ .‬לפיכך ניתן להסיק כי כל שלוש הקבוצות‬
‫עוררו על רקע שונותן ונחיתותן חרדה חברתית‪ ,‬אלא שהמצורעים סבלו מרדיפה גדולה יותר בשל‬
‫נראות מגבלתם והסכנה הבריאותית שהם היוו‪ .‬טענה זו תואמת גם את עמדתה של‬
‫התיאורטיקנית סוזן זונטאג )‪ (Susan Sontag‬לפיה‪ ,‬מחלות קשות שאינן ניתנות לריפוי טעונות‬
‫משמעות סמלית מבחינה חברתית‪ :‬מעבר לחרדה‪ ,‬הן מעוררות בעיני החברה תחושת רקב‪ ,‬טומאה‬
‫וחטא‪ ,‬וככאלה הן גם מאיימות על החברה‪ 49.‬תחושות אלו ליוו כנראה גם את החברה הימי‪-‬‬
‫ביניימית בהתייחסותה לצרעת‪ ,‬לחירשות ולאילמות‪ ,‬ועל רקע חרדה חברתית זו ניתן למעשה‬
‫להבין את ההגבלות המשפטיות כנגד קבוצות אלו שהובילו לדחייה חברתית‪.‬‬
‫‪.III‬העיוורון ומעמדם המשפטי של העיוורים בחוק האנגלי‬
‫קבוצה נוספת שזכתה להתייחסות משפטית ישירה במערכות החוק האנגלי במהלך ימי‬
‫הביניים הם העיוורים‪ .‬בחלק זה אבחן כיצד נתפס העיוורון בחוק האנגלי‪ ,‬וכן אנתח את מעמדם‬
‫המשפטי של העיוורים ביחס לקטגוריות הקודמות שבחנתי‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אבדוק באיזו מידה הם‬
‫הוגבלו מבחינה משפטית‪ ,‬חברתית וכלכלית בדומה לשאר הקבוצות‪ ,‬או שמא זכו העיוורים ליחס‬
‫משפטי מועדף?‬
‫כבר בתקופה המקראית נמצאו עדויות להתייחסות השלילית כלפי העיוורון‪ .‬ספר שופטים‬
‫למשל‪ ,‬מתאר כיצד תפסו הפלשתים את שמשון וגרמו לעיוורונו‪ ,‬כהשפלה נוספת לאובדן כוחו‬
‫הפיסי‪ 50.‬גם ספר מלכים ב' מתאר כיצד מלך בבל הרג את בניו של צדקיהו מלך יהודה לנגד עיניו‪,‬‬
‫ולאחר מכן ניקר אותן וגרם לעיוורונו‪ 51.‬גם בתקופה הרומית נמשך השימוש בעיוורון כצעד ענישה‬
‫משפיל‪ .‬לדוגמה בשנת ‪ 303‬לספירה‪ ,‬העניש הקיסר הרומי דקלטיאנוס )‪ (Diocletian ,244-313‬את‬
‫‪ 47‬מישל פוקו‪ ,‬תולדות השיגעון בעידן התבונה‪ ) ,‬ירושלים‪ :‬כתר‪.41 -39 ,(1986 ,‬‬
‫‪Saul Friedlander, Nazi Germany and The Jews: T he Years of Persecution 1933-1939, (London:‬‬
‫‪Phoenix Giant, 1998), 45- 48.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪Susan Sontag, Illness As Metaphor: An Essay by the Author of On Photography, (London: Penguin‬‬
‫‪Books , 1978), 24-25.‬‬
‫‪ [...]" 50‬ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתיים ויהי טוחן בבית האסורים‬
‫]‪ "[...‬שופטים‪ ,‬ט"ז‪.21 ,‬‬
‫‪ [...]" 51‬ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עיוורו ויאסרו בנוחשתיים ויבאיהו בבל ]‪ "[...‬מלכים ב'‬
‫כ "ה ‪. 7 ,‬‬
‫‪48‬‬
‫‪104‬‬
‫הנוצרים בעיוורון‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫דוגמאות אלו מלמדות כי בעת העתיקה נתפס העיוורון כאמצעי ענישה‬
‫המלווה בהשפלת הנענש וירידתו ממעמדו הרם‪ ,‬מה שבהחלט מלמד על התייחסות שלילית כלפי‬
‫נכות זו‪.‬‬
‫חוקר הספרות אדוארד ויטלי )‪ (Edward Wheatley‬מצביע על כך‪ ,‬כי גם באנגליה‬
‫האנגלו‪ -‬סאכסונית נמשכה המגמה להעניש בעיוורון פושעים ומורדים‪ ,‬ובמיוחד מלכים ואצילים‬
‫מורדים ששימשו יריבים פוליטיים‪ .‬אחת הדוגמאות לכך‪ ,‬היא תפיסתו בשבי של המלך אדברט‬
‫)‪ (Eadberht‬בידי המלך קנוולף )‪ (Cenwulf‬שהורה בשנת ‪ 798‬לנקר את עיניו של יריבו ולקטוע את‬
‫ידיו‪ .‬דוגמה אחרת מיוחסת למלך אטלרד )‪ (Aethelred‬שביקש להכניע את אחד מאציליו‬
‫‪53‬‬
‫הסוררים ובשנת ‪ 993‬גרם לעיוורונו‪.‬‬
‫דוגמאות אלו מלמדות כי באנגליה האנגלו‪-‬סאכסונית שימש העיוורון‪ ,‬בהמשך למסורת‬
‫המקראית‪ ,‬אמצעי ענישה כנגד יריבים פוליטיים‪ .‬העיוורון נועד למעשה להרתיע אנשים ממרידה‬
‫במלך ושימש בעבור המלך המעניש אמצעי השפלה נגד המורדים שירדו ממעמדם הרם ואיבדו את‬
‫כבודם החברתי‪ ,‬מנהג שרווח גם במערכות חוקיות אחרות באירופה בימי הביניים המוקדמים כמו‬
‫במערכות המשפטיות הביזנטית‪ ,‬הקרולינגית והדנית‪ 54.‬יתרה מזו‪ ,‬מתוך הכרוניקות‪ ,‬בנות‬
‫התקופה‪ ,‬אנו למדים גם שהעיוורון נחשב לדרגת ענישה גבוהה בדרגת האחריות המשפטית והוא‬
‫שימש כלי ענישה‪ ,‬בגין מספר רב של פשעים שביצע הפושע‪ .‬כך למשל‪ ,‬העיוורון התרחש רק לאחר‬
‫כריתת שאר האיברים כמו כריתת האף‪ ,‬האוזניים והשפה העליונה‪ .‬יש לציין גם‪ ,‬שבחוקים‬
‫האנגלו‪-‬סאכסונים נחשבו כריתות האיברים לעונש המונע את הריגת הפושע לשם השמירה על‬
‫נשמתו‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי העמדת העיוורון בדרגת הענישה הגבוהה ביותר מצביעה על כך‪ ,‬שבעיני החוק‬
‫האנגלו‪-‬סאכסוני נתפס העיוורון כחטא חמור ורציני יותר מהפשעים שבגינם נענשו הפושעים‬
‫בנכויות אחרות‪ ,‬דבר המעמיד את העיוורון בצורה שלילית ביותר‪ .‬אולם‪ ,‬ויטלי מציין גם‪,‬‬
‫שהענישה בעיוורון לא הייתה שכיחה במיוחד‪ ,‬וכי לקראת סופה של התקופה ירד השימוש בו ככלי‬
‫ענישה‪ 55.‬עמדה דומה השמיעו ההיסטוריונים המשפטיים פולוק ומייטלנד שגרסו‪ ,‬שעד הכיבוש‬
‫‪56‬‬
‫הנורמני נעדר העיוורון מרשימת העונשים‪.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬חזר השימוש בעיוורון ככלי ענישה בתקופת המלכים האנגלו‪-‬נורמנים במאה‬
‫השתיים‪-‬עשרה‪ .‬כבר בכיבוש הנורמני חזר השימוש בו ככלי ענישה וכצעד משפיל כלפי המלך‬
‫המפסיד‪ .‬ולראייה‪ ,‬המלך האנגלו‪-‬סאכסוני האחרון‪ ,‬הרולד )‪ ,(Harold‬מתואר בשטיח באייה‬
‫)‪ (Bayeux‬כאדם עיוור‪ ,‬לפחות מבחינה סמלית‪ ,‬כאות להפסדו והשפלתו בקרב הייסטינגס‬
‫)‪ (Hastings‬ב‪.1066 -‬‬
‫‪57‬‬
‫אמנם ההיסטוריון המשפטי דיוויד ברנשטיין )‪ (David Bernstein‬טוען‪,‬‬
‫כי תיאור זה איננו מדויק מבחינה מציאותית‪ ,‬כיוון שהכרוניקות האנגלו‪-‬סאכסוניות לא תיארו‬
‫‪52‬‬
‫‪John Lascartos and S. Marketos, "The Penalty of Blinding During Byzantine Times", in Documenta‬‬
‫‪Ophthalmologica, 81, (1992), 133- 146.‬‬
‫‪53‬‬
‫‪Edward Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind: Medieval Constructions of Disability,‬‬
‫‪(Michigan: The University of Michigan Press Ann Arbor, 2010), 33.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪Irina Metzler, A Social History of Disability in the Middle Ages, (2013), 19-22.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪Ibid, 34-35.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪Frederick Pollock and Frederic William Maitland, The History of English Law Before the Time of‬‬
‫‪Edward I (1968), 452- 453.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪David Bernstein, The Mystery of the Bayeux Tapestry, (Chicago: Chicago University Press, 1986),‬‬
‫‪45-47.‬‬
‫‪105‬‬
‫כיצד המלך הרולד מת או נענש‪ ,‬אך מכל פנים היה אמצעי ענישה זה ידוע לנורמנים והם השתמשו‬
‫בו בחקיקתם בהמשך‪ ,‬על מנת לדכא את יריביהם הפוליטיים ולגרום להשפלתם‪ 58.‬ניתן ללמוד‬
‫מכך שגם המלכים הנורמנים המשיכו את המסורת המקראית וראו בעיוורון צעד ענישה משפיל‬
‫עבור פשעים חמורים‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בכרוניקות נורמניות מסוף המאה האחת‪-‬עשרה ותחילת המאה השתיים‪-‬עשרה‪ ,‬אנו‬
‫מוצאים שוב התייחסויות חקיקתיות לשימוש בעיוורון כאמצעי לענישתם של אצילים שביקשו‬
‫למרוד במלך‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ב‪ 1096 -‬הורה המלך ויליאם השני )‪ (William II, 1056-1100‬לגרום‬
‫לעיוורונו וסירוסו של אחד מאציליו‪ ,‬ויליאם מאו )‪ ,(William of Eu‬שהורשע בבגידה‪ .‬באותה‬
‫צורה העניש המלך הנרי הראשון )‪ (Henri I, 1069-1135‬בשנת ‪ 1124‬שלושה מאציליו בגרימת‬
‫עיוורונם‪ 59.‬גם במקרים אלו נתפס העיוורון כעונש משפיל המיוחס בעיקר למעמד האצולה‪ ,‬וככלי‬
‫שדרכו ביקשו מלכי אנגליה להכניע את יריביהם הפוליטיים מחוגי האצולה‪ .‬אנו יכולים להעריך‬
‫את תפיסת העיוורון ככלי דיכוי משפיל שהופנה במיוחד כנגד האצולה‪ ,‬לאור אזכורו במגילת‬
‫החירויות הגדולה‪ ,‬המגנה כרטה )‪ ,(Magna Carta‬ב‪ ,1215 -‬שבה נאלץ המלך ג'ון ללא ארץ ) ‪John‬‬
‫‪ (Lackland, 1166-1216‬לקבל את תכתיבי אציליו‪ .‬בין דרישותיהם עלתה גם הדרישה להמעיט‬
‫את השימוש בעיוורון כאמצעי ענישה עבור האצילים‪ ,‬שביקשו להכרית את הסמל להשפלתם‬
‫ולדיכויים‪.‬‬
‫השימוש בעיוורון ככלי ענישה ולדיכויים של אצילים מורדים‪ ,‬מלמדנו שוב‪ ,‬כי הנכות‬
‫בכלל‪ ,‬והעיוורון בפרט‪ ,‬נתפסו כחטא‪ .‬השימוש בעיוורון ככלי ענישה נועד להצביע על מידת חטאם‬
‫של הפושעים והמורדים ולהציגם כחוטאים וכטמאים‪ .‬מעבר להרתעה החברתית‪ ,‬נועד גם‬
‫השימוש בעיוורון לעורר בחברה חרדה מפני אותם פושעים המאיימים‪ ,‬לשיטתם של המלכים‪ ,‬על‬
‫הסדר הפוליטי והחברתי‪ ,‬ולפיכך הם ביקשו להוקיעם מבחינה חברתית‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬בבוחננו את מעמדם המשפטי של העיוורים בחוק המקובל‪ ,‬עולה כי‬
‫העיוורים זכו ליחס משפטי חיובי יותר מהחירשים‪ ,‬האילמים והמצורעים‪ .‬כך למשל‪ ,‬בניגוד‬
‫מוחלט לקבוצות אלו‪ ,‬נחשבו העיוורים לאישיות משפטיות מוכרות‪ .‬הם הורשו להופיע בבתי‬
‫המשפט הכלליים ועדותם נחשבה לקבילה‪ .‬במקביל לכך‪ ,‬זכו העיוורים לשמש במשרות‬
‫ציבוריות‪ 60.‬ניתן להסביר את ההבדל המהותי בין העיוורים ובין הנכויות האחרות‪ ,‬בכך שעפ"י‬
‫התפיסות המשפטיות‪ ,‬בהמשך לתפיסות התיאולוגיות‪ ,‬יכלו העיוורים להביע את עצמם בצורה‬
‫עצמאית ולהוכיח את הבנתם‪ .‬לפיכך‪ ,‬בניגוד מוחלט לאילמים ולחירשים‪ ,‬הם נחשבו לברי דעת‬
‫וברי שפיטה‪ .‬באותה מידה‪ ,‬הם יכלו להביע את הסכמתם לחוזים או להשמיע את רצונם‪ ,‬דבר‬
‫שהחירשים והאילמים התקשו לעשותו בצורה עצמאית‪ .‬לכן‪ ,‬גרמה תפיסתם של העיוורים כבעלי‬
‫כישורים קוגניטיביים להעדפתם המשפטית ולעצמאותם היחסית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הם לא עוררו חרדה‬
‫חברתית כמו החירשים והאילמים‪ ,‬ולכן גם השתלבותם היחסית בחברה הייתה טובה באופן יחסי‪,‬‬
‫והם לא סבלו מהגבלות משפטיות חמורות‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪Edward Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind: Medieval Constructions of Disability, (2010),‬‬
‫‪37.‬‬
‫‪60‬‬
‫‪Joy Hawkins, The Blind in Later Medieval England: Medical, Social and Religious Response, PhD.‬‬
‫‪diss, (University of East Anglia,School of History, 2011), 34-35.‬‬
‫‪59‬‬
‫‪106‬‬
‫על רקע ההכרה המשפטית במעמדם‪ ,‬יכלו העיוורים להחזיק ברכוש‪ .‬אולם‪ ,‬מתוך‬
‫הוראותיו של הנרי דה ברקטון מהמאה השלוש‪-‬עשרה‪ ,‬אנו עדים‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬למידה של חשדנות‬
‫והססנות מצד החברה כלפיהם‪ .‬הווי אומר‪ ,‬גם אם ניתנו לעיוורים זכויות רכוש‪ ,‬הם נחשדו‬
‫ביכולותיהם העצמאיות לממש את זכויותיהם ולמלא את תפקידיהם‪ .‬משום כך‪ ,‬ברקטון הסתייג‬
‫ממתן זכויות מלאות לעיוורים‪ ,‬ואף ציווה שהם יעברו בדיקות חוזרות ונשנות להוכחת תבונתם‪.‬‬
‫אם הצליחו העיוורים להוכיח כי קיימת בהם מידה של תבונה‪ ,‬ואם נמצא כי הם מדברים‬
‫ושומעים כיאות‪ ,‬הם יכלו להמשיך להחזיק ברכושם ולהיחשב לאישיות משפטיות‪ .‬אך‪ ,‬הם עדיין‬
‫‪61‬‬
‫הוגבלו בדיני הירושה‪.‬‬
‫מן האמור לעיל‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי אמנם נחשבו העיוורים לאישיות משפטיות ונהנו מזכויות‬
‫כלכליות שונות‪ ,‬אך מנגד הסתייגויותיו של ברקטון משקפת התייחסות סטריאוטיפית כלפיהם‬
‫ומעידה על מידת הספקנות שהוטלה כלפיהם‪ .‬ייתכן מאוד כי התייחסות שלילית זו נבעה מהדימוי‬
‫הלעגני והמזלזל שהופיע כלפי העיוורים בספרות ובאומנות הדתית‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬התייחסות מזלזלת מצד החברה כלפי העיוורים נמצאה בתקנה שהופיעה בגלילי‬
‫הרשומות של בית המשפט ברמזי משנת ‪ .1287‬בתקנה זו מתוארת אישה בשם ביאטריס‬
‫)‪ (Beatrice‬שניצלה לרעה את עיוורונו של בעלה‪ ,‬וקיבלה לביתם באופן סדיר אנשים חסרי מוסר‬
‫וזונות ללא ידיעת בעלה‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫התייחסות זו מלמדת על התפיסות המעוותות שרווחו בחברה כלפי‬
‫העיוורים‪ .‬תפיסה זו נבעה מההתייחסות הסטריאוטיפית של החברה כלפי העיוורים כאנשים‬
‫‪63‬‬
‫חסרי מוסר‪ ,‬דבר שעורר‪ ,‬בדומה לנכויות אחרות‪ ,‬פחד חברתי‪ ,‬ומשום כך גם רדיפה חברתית‪.‬‬
‫רדיפה חברתית זו באה לידי ביטוי בתקנות העירוניות בסוף ימי הביניים‪ .‬בדומה למצורעים‪,‬‬
‫ביקשו השלטונות העירונים להפריד את העיוורים משאר החברה ולרכזם בבתי חולים במהלך‬
‫המאה הארבע‪-‬עשרה‪ .‬כך למשל‪ ,‬בשנת ‪ 1331‬רוכזו מאה כמרים עיוורים בבית החולים מרי‬
‫הקדושה )‪ (St. Mary Hospital‬בלונדון‪ .‬במקביל למגמות ההפרדה והריכוז של העיוורים‬
‫שהתרחשו במידה רבה יותר בצרפת בתקופה זו‪ 64.‬ריכוזם של העיוורים בבתי חולים עוד בטרם‬
‫לפריצתה של המגפה השחורה‪ ,‬מדגישה שוב הן את הזלזול והלעג כלפי קבוצה זו‪ ,‬אך גם את הפחד‬
‫‪65‬‬
‫החברתי מהעיוורים שהוזן‪ ,‬כאמור‪ ,‬מהמקורות הספרותיים והאומנותיים העממיים‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬התייחסות של החוק האנגלי כלפי העיוורון וכלפי העיוורים הינה התייחסות‬
‫אמביוולנטית ומיוחדת‪ :‬מחד‪ ,‬כמו נכויות אחרות נתפס העיוורון בצורה שלילית וכחטא ואף הוצג‬
‫ככלי ענישה בידי מלכי אנגליה‪ .‬תפיסה זו נבעה מהעובדה שהעיוורון הינו נכות נראית והבולטות‬
‫‪61‬‬
‫‪"[…] Naturally, I say , that is , from birth, as one speaks of a blind man who was blind from‬‬
‫‪birth, for if this comes about accident, because if at first he could speak and hear and consent‬‬
‫‪and acquires, by himself or by procurator, he retains what he had acquired, though he does not‬‬
‫‪easily transfer it to another […]", in Henri de Bracton, On The Laws and Customs of England, ed.‬‬
‫‪George E. Woodbine, trans.by Samuel E. Thorne, (1968), vol five, 234-236 .‬‬
‫‪62‬‬
‫‪"[…] From Beatrice, wife of Stephen the Walsokne, for regularly receiving the cleric of‬‬
‫‪Aldwinkle and other useless people and foreign prostitutes without the knowledge of her‬‬
‫‪husband, who is blind […]", in The Court Rolls of Ramsey, Hepmangrove and Bury,1268- 1600, ed.‬‬
‫‪Edwin Brezette Dewindth, (1990), PRO, Just. Itin 1\351b M3B.‬‬
‫‪ 63‬ארווינג גופמן‪ ,‬סטיגמה‪) ,‬תל אביב ‪ :‬דביר ‪ ,‬הוצ' רשפים‪.55 -54 ,(1984 ,‬‬
‫‪64‬‬
‫‪The Victoria History of The Counties of London, ed. William Page, (Folkestone, Kent : Dawsons for‬‬
‫‪the University London Institute of Historical Research, 1974), 535.‬‬
‫‪ 65‬ראו את הדיון במעמדם המיוחד של העיוורים בפרק הרביעי העוסק בדימוי הנכים ביצירה הספרותית האנגלית‬
‫ובפרק החמישי העוסק בדימוי האומנותי של הנכים‪ ,‬ובפרט של העיוורים‪ ,‬ביצירה האומנותית בימי הביניים וראשית‬
‫העת החדשה‪.‬‬
‫‪107‬‬
‫שלה מודגשת יותר מנכויות אחרות‪ ,‬ולכן במהלך ימי הביניים נתפסו העיוורים בצורה מזלזלת‬
‫ונלעגת‪ .‬לקראת סופם של ימי הביניים הם אף רוכזו בבתי חולים שהוקמו לצורך טיפולם‪ ,‬כיוון‬
‫שכמו האילמות והחירשות‪ ,‬סימל העיוורון נכות שיש לפחד ממנה‪ .‬כמו המצורעים הועמדו‬
‫העיוורים תחת הפיקוח החברתי‪ .‬מאידך‪ ,‬בהשוואה לשאר הנכויות האחרות שבחנתי עד כה‪ ,‬לא‬
‫נמצאו הגבלות משפטיות מיוחדות כלפי העיוורים בחוק המקובל והם נחשבו כאישיות משפטיות‬
‫בעקבות ההכרה בהם כברי הבנה ושפיטה‪ ,‬אך גם כאן נמצאו סייגים‪ :‬העיוורים נחשדו בכל זאת‬
‫במידת תבונתם והועמדו למבחן משפטי וחברתי‪ ,‬על מנת להוכיח את זכותם ליהנות מהמעמד‬
‫המשפטי המיוחד לו זכו‪.‬‬
‫‪ .IV‬מעמדם המשפטי של נצרכים‪ ,‬עניים וקבצנים בחוק‬
‫האנגלי‬
‫בניגוד להתייחסות המשפטית הישירה של החוק האנגלי כלפי ארבע הקבוצות עליהן דנתי עד כה‪,‬‬
‫אין בחוק זה התייחסויות דומות כלפי נכויות אחרות‪ ,‬כמו פיסחים או משותקים‪ .‬אולם‪ ,‬חוסר‬
‫אזכורם המשפטי של נכויות אלו לא מעיד בהכרח על השוואת מעמדם המשפטי עם שאר‬
‫האוכלוסייה‪ .‬לפי דעתי‪ ,‬ייתכן שניתן להתחקות אחר נכויות אלו תחת הגדרות משפטיות רחבות‬
‫יותר כגון‪ :‬נצרכים‪ ,‬עניים וקבצנים‪.‬‬
‫בחלק זה אדון בהתייחסויות המשפטיות של קבוצות אלו‪ ,‬במטרה לבחון ולנתח מספר‬
‫סוגיות‪ :‬ראשית‪ ,‬מה היו ההגבלות המשפטיות מהן סבלו נצרכים‪ ,‬עניים וקבצנים במערכות‬
‫המשפטיות השונות של החוק האנגלי? שנית‪ ,‬האם התקיימו במהלך ימי הביניים מנגנוני עזרה‬
‫וסיוע לאוכלוסיות אלו ומה הייתה מידת פעילותם עפ"י חוקי האחוזות בהשוואה לחוק המקובל‬
‫ולתקנות העירוניות? שלישית‪ ,‬אבחן האם בטווח הארוך השתנה מעמדם המשפטי של קבוצות‬
‫שוליים אלו בעקבות הופעתה של המגפה השחורה והשינויים הדמוגראפיים והחברתיים‪-‬כלכלים‬
‫שהתרחשו לאחריה למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫ברצוני לטעון‪ ,‬כי לא מן הנמנע שתחת הגדרות כוללניות אלו ניתן ללמוד על התייחסות‬
‫המשפטית באנגליה כלפי שאר בעלי נכויות שלא הוזכרו במפורש בחוק האנגלי‪ ,‬ושניתן להתחקות‬
‫אחר מעמדם המשפטי של הנכים בדיון על אוכלוסיות נצרכות כגון חולים ופגועי גוף בחוקי‬
‫האחוזות וברשומות בתי המשפט המקומיים‪ ,‬וכן בדיון על הקבצנים בחוק המקובל‪ ,‬עם הופעתם‬
‫של חוקי העניים‪ ,‬ה‪ Poor Laws -‬בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫באנגליה הימי‪-‬ביניימית שימשה האדמה הבסיס הכלכלי המרכזי שסביבו הותווה הקשר‬
‫בין האיכר לאדונו‪ .‬מעמד האיכרים האנגלי לא היווה מקשה אחת‪ ,‬אלא הורכב מכמה קבוצות‪:‬‬
‫בקבוצה הראשונה נמנו הצמיתים )‪ (Serfs‬שהיו צמודים לאדמתם והעניקו את כל תוצרתם‬
‫החקלאית לאדון תמורת הדאגה לצרכיהם ולרווחתם‪ .‬הם לא נחשבו לאיכרים חופשיים והיו‬
‫כפופים באופן מוחלט לאדונם‪ .‬הקבוצה השנייה היו החוכרים )‪ (Tenants‬שעיבדו את אדמות‬
‫האחוזה )‪ ,(Dominus‬עבור האדון‪ ,‬ושאותן קיבלו בחכירה‪ .‬החוכרים העניקו לאדון שירותי‬
‫הובלה‪ ,‬בנייה ואף שימשו בעלי מלאכה‪ .‬כמו כן הם חויבו לספק לאדון שלושה ימי עבודה בשבוע‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫קבוצה נוספת היו האיכרים החופשיים )‪ ,(Cottagers‬שהורשו להחזיק בבעלותם ארבעה דונמים‬
‫‪66‬‬
‫של אדמה‪.‬‬
‫בתי המשפט של האחוזות מספקים לנו מידע על אוכלוסיות איכרים אלו‪ .‬בין היתר‪,‬‬
‫מתארים בתי המשפט המקומיים את הפעילות הכלכלית של היחידות המשפחתיות‪ ,‬שכללה‬
‫העברות אדמות‪ ,‬מיסים‪ ,‬טובין ותשלומים אחרים‪ .‬באמצעות תיאורים אלו ניתן ללמוד על המבנה‬
‫התפקודי של משפחות האיכרים בימי הביניים‪ 67.‬בהנחה שעבודת האדמה והשירותים הנלווים‬
‫לה‪ ,‬דרשו יכולות פיסיות לא מעטות ניתן לשער‪ ,‬כי מאפיין זה השפיע על מעמדם המשפטי של‬
‫אוכלוסיות נצרכות שלא יכלו לתרום במלוא כוחם למערך העבודה באחוזות‪ .‬ואכן‪ ,‬גלילי‬
‫הרשומות של בתי הדין המקומיים מספקים עבורנו מידע נוסף על התייחסותם של חוקי האחוזות‬
‫‪68‬‬
‫כלפי אוכלוסיות נצרכות באחוזה כגון‪ :‬חולים‪ ,‬זקנים ובעלי מום‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי מתוך הקביעות המופיעות בגלילי הרשומות עולות שתי מגמות‬
‫מנוגדות‪ :‬מחד‪ ,‬אנו מוצאים עדויות על קיומם של מנגנוני עזרה וסיוע שאפשרו לצמיתים וחוכרים‬
‫חולים ובעלי מום להישאר במערך העבודה של האחוזה‪ ,‬אך מאידך‪ ,‬באם לא התקיימו מנגנוני‬
‫עזרה אלו‪ ,‬או שהיחידה המשפחתית התקשתה להעניק את העזרה הנדרשת‪ ,‬נזנחו החולים‬
‫והנכים‪ .‬ברבות הזמן הם הפכו לקבצנים שהופלו לרעה מבחינה משפטית ואף סבלו מדחייה‬
‫חברתית‪ .‬דחייה זו הועידה אותם לחידלון חברתי וקיומי‪ ,‬דבר שבהחלט מעיד על ההתייחסות‬
‫השלילית שזכו לה אוכלוסיות אלו‪.‬‬
‫המערכת הסוציאלית שהתקיימה באחוזות האנגליות לא הייתה ממוסדת ונוהלה בעיקר‬
‫כפעילות משפחתית והתנדבותית עבור נזקקים וחולים‪ ,‬כחלק מערכי הצדקה הנוצרית‪ 69.‬העזרה‬
‫ניתנה במסגרת המשפחתית‪ ,‬כיוון שהמשפחה הכפרית היוותה את הציר המרכזי במערך הכלכלי‬
‫באחוזות‪ .‬כך למשל‪ ,‬מתוך רשומות בתי הדין של האלסוואן )‪ (Halesowen‬שבמחוז דאדלי‬
‫)‪ (Dudley‬עולה כי העזרה שהוענקה לחולים ולעניים ניתנה בתוך המסגרות המשפחתיות‪ .‬בעת‬
‫העונות החקלאיות הבוערות יכלו החוכרים והצמיתים‪ ,‬בעלי המום‪ ,‬להשתתף בעבודות הפשוטות‬
‫ולקבל גיבוי משפחתי במילוי חובותיהם לאדון‪ ,‬על מנת שיוכלו להישאר במערך העבודה של‬
‫האחוזה‪ .‬ברם‪ ,‬ברוב השנה הם עסקו בקבצנות ואף נדרשו לגנוב אוכל ועצים להסקה בכדי לשרוד‪.‬‬
‫אמנם חלק מהם שוכנו בקרב קרוביהם ובני משפחתם‪ ,‬אך אם לא נמצאה להם עזרה‪ ,‬הם גורשו‬
‫מאדמת האדון‪ 70.‬למעשה סיכויי הישארותו של החוכר הנזקק בשטחי האחוזה הייתה תלויה‬
‫במידה רבה בהוכחת היעילות הכלכלית שלו ותרומתו ליחידה המשפחתית‪.‬‬
‫מורכבות דומה ניתן למצוא בעדויות מאחוזות נוספות באנגליה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ברשומות בית‬
‫הדין של הנטיגדונשייר )‪ ,(Huntingdonshire‬מופיעות עדויות לפיהן‪ ,‬יכל חוכר בטרם מותו‬
‫‪66‬‬
‫‪Christopher Dyer, Making A Living in the Middle Ages: The People of Britain 850-1520, (New‬‬
‫‪Haven: Yale University Press, 2002), 35-37.‬‬
‫‪67‬‬
‫‪Zvi Razi, "Interfamilial Ties and Relationships in the Medieval Village: A Quantitative Approach‬‬
‫‪Employing Manor Court Roll", in Medieval Society and the Manor Courts, eds. Zvi Razi and Richard‬‬
‫‪Smith, (Oxford: Clarendon Press, 1996), 369-391.‬‬
‫‪68‬‬
‫‪Brendan Glesson, Geographies of Disability, (London and New York: Routledge, 1999), 77-79.‬‬
‫‪69‬‬
‫‪Elaine Clark, "Charitable Bequests Deathbed Land Sales and the Manor Courts in Later Medieval‬‬
‫‪England", in Medieval Society and the Manor Courts, eds. Zvi Razi and Richard Smith, (1996), 143‬‬‫‪159.‬‬
‫‪70‬‬
‫‪Zvi Razi, "Interfamilial Ties and Relationships in the Medieval Village: A Quantitative Approach‬‬
‫‪Employing Manor Court Roll", in Medieval Society and the Manor Courts, eds. By Zvi Razi and‬‬
‫‪Richard Smith, (1996), 369-391.‬‬
‫‪109‬‬
‫להעניק חלק מאדמותיו או מתוצרתו החקלאית לנזקקים ולחלשים‪ ,‬והאדון התחייב להתחשב‬
‫בבקשה זו‪ .‬בעדות אחרת נמצא‪ ,‬כי חוכר הצהיר בטרם מותו‪ ,‬על העברת מספר דונמים מהאדמות‬
‫אותן חכר עבור נזקקים‪ ,‬כחלק מערך הנדבה‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי עדויות אלו מלמדות גם על מעורבותם‬
‫של המוסדות הכנסייתיים שהנחילו לחברה הנוצרית את ערכי הצדקה‪ ,‬ועצם העובדה שהענקת‬
‫‪71‬‬
‫הנדבות ניתנה בטרם המוות‪ ,‬מלמדת גם על ההיבט הדתי במתן עזרה זו‪.‬‬
‫על רקע זה ניתן להבין גם את מנגנוני העזרה שניתנו לצמיתים ולחוכרים שמפאת גילם‬
‫המתקדם או בשל פגיעה גופנית‪ ,‬לא יכלו להשתתף בעבודות החקלאיות‪ .‬דוגמה לכך נמצאה‬
‫ברשומות בית הדין של סט‪ .‬אלבנס )‪ (St. Albans‬שבהרטפורדשייר‪ .‬לפי רשומות אלו‪ ,‬חוכר או‬
‫צמית התחייבו לעבד את אדמות האדון מספר ימי עבודה‪ .‬אך בית דין זה התיר לצמיתים חולים‬
‫או בעלי מום לקבל פטור זמני מעבודתם‪ ,‬בתנאי שימצאו מיוזמתם עובדים חלופיים מבני‬
‫משפחתם )בעיקר הבנים הבכורים( או מחוג מכריהם‪ ,‬בכדי שיעבדו את האדמות בתקופת‬
‫היעדרם‪ 72.‬באותה מידה‪ ,‬קבע בתי הדין של הרטפורד )‪ (Hertford‬במהלך המאה השלוש‪-‬עשרה‪ ,‬כי‬
‫צמית חולה‪ ,‬רשאי להיעדר שלושה שבועות מעבודתו‪ .‬אולם‪ ,‬אם חלה במהלך עונת הסתיו‪,‬‬
‫שנחשבה לעונה בוערת מבחינת העיבוד הקרקעי‪ ,‬רשאי היה הצמית החולה להיעדר לחמישה‪-‬עשר‬
‫‪73‬‬
‫יום בלבד‪ ,‬ושומה היה עליו למצוא ביוזמתו קרוב משפחה או שכן שיחליפו‪.‬‬
‫עדויות אלו מלמדות על קיומה של עזרה משפחתית וקהילתית שניתנה לאוכלוסיות‬
‫נצרכות באחוזות האנגליות‪ .‬קיומם של מנגנוני עזרה אלו התאפשרו הודות לכך שעבודת האדמה‬
‫הייתה בעיקרה עבודה משפחתית ואוטרקית‪ .‬לדברי ההיסטוריונים החברתיים ז'אק לה גוף‬
‫וברברה הנוואלט )‪,(Barbara.A. Hanawalt‬‬
‫‪75‬‬
‫‪74‬‬
‫ניתן למשפחה הכפרית מרחב תמרון גדול בחלוקת‬
‫העבודה‪ .‬יכולותיה של המשפחה לקבוע באופן עצמאי את חלוקת העבודה תרמה ליצירתם של‬
‫מנגנוני העזרה ולשילובם של חולים ונכים בעבודות היומיומיות‪ 76.‬אמנם מרבית העבודות‬
‫החקלאיות דרשו יכולת גופנית וניידות לא מועטה‪ ,‬אך יחד עם זאת יכלו משותקים‪ ,‬פיסחים‬
‫ועיוורים להשתלב במערך העבודה ולתרום ליצרנות הכפרית‪ .‬לדוגמה‪ ,‬יכלה אישה חירשת לשמש‬
‫שמרטפית ולטפל בתינוקות‪ ,‬ואילו נכים אחרים שהתקשו לנוע‪ ,‬יכלו להשתתף במשימות פשוטות‬
‫של ניהול משק הבית‪ .‬המשפחה יכלה אם כן לעזור לבן משפחתה הנכה בעיבוד אדמותיו‪ ,‬ובכך‬
‫להשאירו במעגל החברתי‪-‬כלכלי ולמנוע את נישולו מהאחוזה‪ .‬מנגנון זה מלמד על מידת‬
‫הסולידריות המשפחתית והקהילתית שאפיינה את האחוזות האנגליות בימי הביניים ושאפשרה‬
‫לחולים ולנכים להישאר באחוזה‪ .‬ואכן‪ ,‬על פי הרשומות של בית הדין של הנטיגדונשייר‬
‫)‪ ,(Huntingdonshire‬חייב האדון את בני הקהילה או המשפחה הגרעינית לדאוג לרווחתם‬
‫ולטיפולם של הצמיתים והחוכרים‪ ,‬שמחלתם או נכותם הפכה לקבועה‪ .‬אולם‪ ,‬יש לציין‪ ,‬כי‬
‫בהרבה מקרים התקשו בני הקהילה לשלב את הנכים במערך העבודה או לתת להם סיוע ועזרה‬
‫‪71‬‬
‫‪Clark, "Charitable Bequests Deathbed Land Sales and the Manor Courts in Later Medieval England",‬‬
‫‪in Medieval Society and the Manor Courts, eds. By Zvi Razi and Richard Smith, (1996),143- 159.‬‬
‫‪72‬‬
‫‪Glesson, Geographies of Disability, (1999), 80-82.‬‬
‫‪73‬‬
‫‪Clark,"Social Welfare and Mutual Aid in the Medieval Countryside", in Journal of British Studies,‬‬
‫‪vol 33, (4), (Chicago: Chicago University Press, 1994), 381- 406.‬‬
‫‪74‬‬
‫‪Le Goff, Medieval Civilization 400-1500, (1988), 54-57.‬‬
‫‪75‬‬
‫‪Barbara Hanawalt, The Ties that Bound: Peasant Families in Medieval England, (New York: Oxford‬‬
‫‪University Press, 1986), 54-56.‬‬
‫‪76‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪110‬‬
‫מפאת התנאים הכלכלים ששררו באחוזה‪ ,‬ובמקרים רבים נזנח הצמית הנכה‪ .‬ואכן‪ ,‬אם נכשלו‬
‫החולים ובעלי המום למצוא עובדים חלופיים‪ ,‬רשאי היה האדון לנשלם מאדמותיו ולהעניק את‬
‫האדמות לחוכרים אחרים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬במקרים אלו התחייב הצמית או החוכר הנכה להתייצב‬
‫בפני בית הדין של האדון ולקבל הסדר כספי לפרישה‪ .‬על פי פסיקת האדון היה הנכה חייב לעזוב‬
‫את אדמת האדון‪ 77.‬במילים אחרות‪ ,‬לצד קיומם של מנגנוני העזרה‪ ,‬היו הנצרכים בסכנת נישול‬
‫ודחייה בהיעדרם של מנגנונים אלו‪ ,‬והם אף איבדו את מעמדם המשפטי בקבלת הסדרי הפרישה‪.‬‬
‫למרות הרצון הטוב של החברה הכפרית להעניק להם סיוע ונדבות‪ ,‬האפשרויות שהועמדו לרשותם‬
‫היו מצומצמות והן הלכו והתמעטו לאורך זמן‪ .‬במציאות זו הפכו מנגנוני העזרה האלה זניחים‬
‫לעומת ההגבלות המשפטיות שהוטלו על חולים ונכים‪ .‬בהיעדרם של מנגנוני העזרה‪ ,‬הפכו החולים‬
‫והנכים לנטל חברתי ולקבצנים‪ ,‬וברבות הזמן גורשו מהאחוזות‪ 78.‬תהליך זה מלמד‪ ,‬כי לצד‬
‫הסולידריות הקהילתית סבלו נכים באחוזות הכפריות מתהליך של דחייה חברתית בטווח הארוך‬
‫‪79‬‬
‫ומירידה משמעותית במעמדם החברתי‪-‬כלכלי‪ ,‬כמשתמע מחוקי האחוזות‪.‬‬
‫מגמת הדחייה החברתית של הצמיתים הנכים הלכה והתגברה על רקע הירידה‬
‫הדמוגראפית והכלכלית במאה הארבע‪-‬עשרה‪ .‬על אף גידול אפשרויות העבודה והצורך בידיים‬
‫עובדות‪ ,‬התרחב מעגל העוני בכפר האנגלי‪ ,‬שצמצם לאין ערוך את יכולות העזרה הקהילתית‬
‫המקומית‪ .‬כתוצאה מתהליך זה נזנח הטיפול באיכרים נכים שהיו חלק קטן מתוך קבוצה רחבה‬
‫של איכרים עניים שהפכו לשוליים החברתיים‪ 80.‬את הקושי בהמשך הענקת העזרה המשפחתית‬
‫והקהילתית יש להסביר בירידה הדמוגראפית שחלה בשנים שלאחר המגפה השחורה‪ ,‬שצמצמו‬
‫את מנגנוני העזרה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬האחוזות במזרח אנגליה סבלו ממצבור של אדמות בלתי פוריות‬
‫שלא היו ראויות לעיבוד‪ .‬ערך האדמות ירד וכך גם ערך השכירות‪ .‬תופעות אלו הובילו למשבר‬
‫כלכלי ולעליית שיעור העוני‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬אבדו לאוכלוסיות הנצרכות היכולות לקבל עזרה‬
‫וצדקה מאוכלוסיות שהפכו לנזקקות בעצמן‪ 81.‬אולם‪ ,‬לקראת המחצית השנייה של המאה השש‪-‬‬
‫עשרה‪ ,‬עם הסתמנותה של התאוששות כלכלית ודמוגראפית‪ ,‬אנו עדים שוב לחידוש המנהג של‬
‫הענקת העזרה והסיוע לנזקקים ולעניים באחוזות שבאו לידי ביטוי הן בקשרים המשפחתיים ואף‬
‫‪82‬‬
‫באירוח או בהענקת קצבאות מצד הג'נטרי לחוכרים עניים באחוזותיהם‪.‬‬
‫לסיכום ניתן לומר‪ ,‬כי אוכלוסיות נצרכות בכפר‪ ,‬שבהן נכללו חולים‪ ,‬נכים ועניים‪ ,‬נהנו‬
‫בימי הביניים ממנגנון של סיוע ועזרה חברתיים שמקורם היה בעיקר ביחידה המשפחתית‬
‫והקהילתית‪ .‬מנגנוני סיוע אלו אפשרו לצמית ולחוכר הנצרך להישאר במסגרת האחוזה ולהמשיך‬
‫למלא‪ ,‬לפחות להלכה‪ ,‬אחר חובותיו‪ .‬דא עקא‪ ,‬העזרה המשפחתית והקהילתית הייתה נתונה‬
‫לתנאים החברתיים והכלכליים של האחוזה‪ ,‬וכשתנאים אלו החריפו בשנים שלאחר המגפה‬
‫השחורה‪ ,‬החריף גם מצבם של הצמיתים והחוכרים העניים שנושלו מאדמתם‪ ,‬כיוון שלא עמדו‬
‫‪77‬‬
‫‪Elaine Clark, "Social Welfare and Mutual Aid in the Medieval Countryside", in Journal of British‬‬
‫‪Studies, 381- 406.‬‬
‫‪78‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪79‬‬
‫‪Mark Bailey, A Marginal Economy? East Anglian Breckland in Later Middle Ages, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 1989), 38- 40.‬‬
‫‪80‬‬
‫‪Dyer, Making A Living in the Middle Ages: The People of Britain 850-1520, (2002), 121- 125.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪The English Manor 1200-1500: Selected Sources and Translated. By Mark Bailey, (Manchester:‬‬
‫‪Manchester University Press, 2002), 34- 35.‬‬
‫‪82‬‬
‫‪Hindle, On the Parish ? The Micro- Politics of Poor Relief in Rural England 1550-1750, (Oxford:‬‬
‫‪Clarendon Press, 2004) 48, 104- 105.‬‬
‫‪111‬‬
‫בחובותיהם כלפי אדונם‪ .‬ולראייה שיפור במצב העניים בכפר חל רק במחצית השנייה של המאה‬
‫השש‪-‬עשרה עם ההתאוששות הכלכלית והדמוגראפית‪ ,‬שבעטיין חודשו מנגנוני העזרה והסיוע‪.‬‬
‫מכאן ניתן להסיק כי מעמדם המשפטי והחברתי של איכרים נצרכים היה תלוי במידת יכולתם או‬
‫בחוסר יכולתם לקבל את העזרה לה נזקקו‪ ,‬ואם נכשלו במציאת פתרונות חלופיים לאי כשירות‬
‫עבודתם‪ ,‬הם נושלו מהאדמות ומהמערך החברתי‪-‬כלכלי‪.‬‬
‫קבוצה נוספת ממנה ניתן ללמוד על מעמדם המשפטי של הנכים בחוק האנגלי‪ ,‬היא‬
‫קבוצת הקבצנים שהוגבלה בתקנות העירוניות ובחוק המקובל‪ .‬ההגבלות המשפטיות על הקבצנים‬
‫עשויות ללמדנו על מצבם של הנכים‪ ,‬כיוון שלא פעם נענשו הקבצנים בעונשים גופניים שהפכו‬
‫אותם לנכים‪ ,‬וכי ניתן להניח גם כי נכים או חולים שלא יכלו עוד לפרנס עצמם נכללו בקבוצה זו‬
‫לקראת סוף ימי הביניים‪ .‬במסגרת דיון זה אבחן את מאבקם של הרשויות העירוניות ומלכי‬
‫אנגליה בתופעת הקבצנות‪ ,‬שנתפסה בעיניהם כתופעה שלילית ביותר שיש לפקח עליה ולהגבילה‪.‬‬
‫כמו כן אטען‪ ,‬כי בהשוואה למנגנוני העזרה באחוזות האנגליות‪ ,‬נעדרה כמעט לחלוטין העזרה‬
‫לנזקקים בערים‪ .‬פרט לסולידריות החברתית שהתקיימה בגילדות המקצועיות‪ ,‬לא ניתנה כלל‬
‫‪83‬‬
‫עזרה לקבצנים שהיו מחוץ לכל מסגרת חברתית‪-‬מקצועית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬לא רק שהם נזנחו ע"י‬
‫המלוכה והשלטונות העירוניים‪ ,‬אלא שהקבצנים חוו‪ ,‬למן המאה הארבע‪-‬עשרה ואילך‪ ,‬רדיפה‬
‫חברתית שמנעה מהם את היכולת לקבץ נדבות‪ 84.‬למרות ההבחנה המשפטית בין קבצנים בריאים‬
‫בגופם לבין קבצנים נכים‪ ,‬שתי הקבוצות הוגבלו בחוק האנגלי‪ ,‬כחלק מאכיפת הסמכות‬
‫השלטונית ששיאו באכיפת חוקי העבודה וחוקי העוני כנגד הקבצנים הבריאים‪ ,‬ובריכוזם של‬
‫קבצנים נכים בבתי חולים ובבתי מחסה‪ ,‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוקי העניים ) ‪The Poor‬‬
‫‪ (Laws‬במאה השש‪ -‬עשרה‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫הגבלות משפטיות משמעותיות כלפי הקבצנים נמצאו בתקנות העירוניות בימי הביניים‪.‬‬
‫במהלך המאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה נמצאו בתקנות הערים לונדון ונוריץ'‪ ,‬קביעות‬
‫שנועדו להגביל את הופעתם וניידותם של הקבצנים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬תקנות העיר לונדון‪ ,‬אסרו על‬
‫כניסתם לעיר של קבצנים נכים שהגיעו מערים אחרות‪ .‬בדומה למצורעים‪ ,‬הם נדרשו לשאת על‬
‫לבושם סימן מזהה‪ .‬קבצנים שגורשו מלונדון וחזרו אליה בשנית‪ ,‬אף סומנו במצחם בברזל‬
‫מלובן‪ 86.‬השימוש באמצעים אלו מלמד כי הקבצנים‪ ,‬כמו אוכלוסיות המצורעים‪ ,‬נתפסו בעיני‬
‫החברה העירונית כאוכלוסיה פושעת ומסוכנת‪ ,‬שיש להצר את צעדיה ואף לרדוף אותה‪ .‬הסימנים‬
‫הגופניים נועדו להשאיר רושם רב עבור הקהל העירוני שנכח בשלבי טקס הענישה‪ ,‬אך בעיקר‬
‫לצורך זיהוים של הקבצנים‪ ,‬כיון שהם סימלו את חוסר השתייכותם לחברה הנורמטיבית‬
‫והיצרנית‪ ,‬התורמת לחיי העבודה ולכלכלתה של העיר‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬העונשים הגופניים נקבעו לפי‬
‫מעמדו החברתי המקורי של הקבצן‪ 87.‬כך למשל‪ ,‬קבצן ממעמד האצולה או ממעמד הסוחרים‬
‫הגדולים "זכה" לכריתת ראש שנחשבה למיתה נעלה‪ ,‬בעוד פושעים או קבצנים ממעמדות נמוכים‬
‫‪83‬‬
‫‪Paul Slack, The English Poor Law 1531-1782 ,Prepared for the Economic History Society,‬‬
‫‪(Cambridge: Cambridge University Press, 1990), 23- 26.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪Lorie Carlesworth, Welfare Forgotten Past: A Socio- Legal History of the Poor Law, (Abingdon and‬‬
‫‪Oxon: Routledge, 2010), 10- 12.‬‬
‫‪85‬‬
‫‪Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E. Selwyn, (2007), 54.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪Kee Chang, Aliens in Medieval Law: The Origins of Modern Citizenship, (Cambridge: Cambridge‬‬
‫‪University Press, 2011), 44-46.‬‬
‫‪ 87‬שולמית שחר‪ ,‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪ ,(1996 ) ,‬עמ' ‪.65-66‬‬
‫‪112‬‬
‫יותר‪ ,‬נענשו בכריתת איבר אחר בגוף‪ 88.‬מעבר להבדלי המעמדות שעדיין נשמרו‪ ,‬מחזקים תיאורים‬
‫אלו את הקשר בין הקבצנות לנכות‪ ,‬שכן בעונשים גופניים אלו הפכו‪ ,‬כאמור‪ ,‬חלק מהקבצנים‬
‫לנכים‪ ,‬שסבלו מדחייה ואף רדיפה חברתית‪.‬‬
‫את הרדיפה החברתית כלפי הקבצנים בתקופה זו ניתן להסביר בעובדה‪ ,‬כי כבר בימי‬
‫הביניים נתפסו הקבצנים כקבוצה חריגה ושלילית בנוף העירוני על רקע השינויים הכלכלים שעברו‬
‫הערים האנגליות בתקופה זו‪ .‬במאות השתיים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה התרחבו השווקים וגדלו‬
‫מרכזי המסחר‪ ,‬שהערים האנגליות לקחו בהם חלק בלתי מבוטל‪ .‬צמיחת הערים עלתה במקביל‬
‫לצריכת מוצרי מותרות והתרחבות מסחר הצמר עם ארצות השפלה‪ .‬בתקופה זו אופיינו הערים‬
‫בעבודה יצרנית ובהתאגדות מקצועית שתרמו לרווחתם הכלכלית‪ 89.‬בעקבות רווחה כלכלית זו‪,‬‬
‫שנמשכה לפחות עד מחצית המאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬התבלטה חריגותם החברתית של הקבצנים‬
‫שנתפסו בעיני החברה העירונית כגורמים עוינים שאינם תורמים לחיי הכלכלה ולעבודה היצרנית‪,‬‬
‫ולכן הם הוגבלו ונרדפו‪ .‬לכן על רקע התבססות ערכי העבודה‪ ,‬ניתן לראות ברדיפתה של החברה‬
‫העירונית כלפי הקבצנים את אותו דפוס דומה של פחד וחרדה חברתית שהופנתה מלפנים גם כלפי‬
‫המצורעים‪ ,‬כיוון שגם הקבצנים איימו על הלכידות החברתית שביקשו העירוניים ליצור‪.‬‬
‫ההתייחסות המחמירה כלפי הקבצנים הלכה והתחזקה בשלהי ימי הביניים‪ ,‬כתוצאה‬
‫מהשלכותיה החברתיות‪-‬כלכליות של המגפה השחורה‪ .‬כך למשל‪ ,‬אנו מוצאים בתקנות העיר לונדון‬
‫משנת ‪ ,1349‬קביעה לפיה‪ ,‬אנשים חופשיים ולא חופשיים‪ ,‬הבריאים בגופם‪ ,‬לא יוכלו לקבץ נדבות‬
‫ויוחזרו למעגל העבודה‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬קבע צו מלכותי של המלך אדוארד השלישי ) ‪Edward III,‬‬
‫‪ ,(1327-1377‬כי ייאסר על פתיחתם של בתי מחסה והארחה עבור קבצנים הבריאים בגופם‬
‫והמסוגלים לעבוד‪ .‬על ההתחזות לנכים נענשו הקבצנים הבריאים בחומרה‪ 90.‬בין השנים ‪-1350‬‬
‫‪ 1380‬נמצאו תקנות עירוניות בלונדון‪ ,‬המעידות על מאבק השלטונות העירוניים בתופעת הקבצנות‬
‫ובאכיפתם של חוקי העבודה‪ .‬מועצת העיר לונדון נאבקה כנגד הקבצנים הבריאים בגופם שהתחזו‬
‫למשותקים או מצורעים‪ ,‬ולפי טענת שלטונות העיר‪ ,‬סרבו לעבוד בשכר נמוך‪ 91.‬ב‪ 1380-‬נשפטו ע"י‬
‫מועצת העיר לונדון שני קבצנים שהעמידו פנים שהם בעלי מום והועמדו על עמוד הקלון‪ 92.‬בתקנות‬
‫של לונדון מ‪ 1382-‬אנו מוצאים קביעה לפיה קבצנים המשוטטים ברחבי העיר ומקבצים נדבות‪,‬‬
‫יסומנו לאות זיהוי על גופם‪ 93.‬אולם‪ ,‬ההתחזות לנכים לא בהכרח משקפת יחס חיובי יותר כלפי‬
‫‪88‬‬
‫‪Moore, The Formation of Persecuting Society: Power and Deviance in Western Europe 950-1250,‬‬
‫‪(2007), 71- 73.‬‬
‫‪89‬‬
‫‪Christopher Dyer, "The Consumer and the Market in the Later Middle Ages", in The Economic‬‬
‫‪History Review, New Series, 42, (3), (1989),305- 327.‬‬
‫‪90‬‬
‫‪Carlesworth, Welfare forgotten Past: A Socio- Legal History of the Poor Law, (2010), 44-46.‬‬
‫‪91‬‬
‫‪Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E. Selwyn, (2007), 226‬‬‫‪228.‬‬
‫‪92‬‬
‫‪"[…] quod ipsi fuerunt mercatores, in signum cuius portabant dictas ulnas, […] de bonis suis‬‬
‫‪deperdati , ac eciam cum dicto hamo linguas suas extractas et per dictas forcipes amputates‬‬
‫‪fuisse, sonum horribilem quasi mugitum faciendo, aperiendo ora sua et omibus ea inspicentibus‬‬
‫‪videbatur linguas suas abcisas esse, in aliorum pauperum debilium defraudacionem et tocius‬‬
‫‪populi decepcionem manifestam […] videlicet diebus Mercurii veneris et Sabati proximis ante‬‬
‫‪festum sanctorum Simonis et Jude, quodlibet die dictis instrumentis circa colla euroum appensis‬‬
‫‪[…] ", in Frank Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E. Selwyn,‬‬
‫‪(2007), 340- 341.‬‬
‫‪93‬‬
‫‪Et auxi y semble as avantditz maire et aldermans. Qe mesure dun ferling du servoise est auxi‬‬
‫‪busoignable as poveres come le pain , le dit maire par bone deliberacioun ad fait un procioun des‬‬
‫‪tielx mesurers suffisantz al nombre des braceours , enseallez ove une lettre "ff" en signe de‬‬
‫‪113‬‬
‫הקבצנים הנכים‪ .‬למרות ההבחנה המשפטית בין קבצנים "בריאים בגופם" לקבצנים נכים‪ ,‬זכו גם‬
‫האחרונים להתייחסות שלילית ולרדיפה מצד החברה העירונית‪ .‬הקבצן הנכה זכה ליחס משפיל‪,‬‬
‫כיוון שבתפיסה התודעתית‪ ,‬הוא סירב לעבור ריפוי ניסי בכדי שיוכל להמשיך ליהנות מכספי‬
‫הנדבות‪ .‬תפיסה שנמצאה גם בספרות הדתית‪ ,‬כפי שתוארה בפרק הראשון‪ 94.‬כתוצאה מכך‪ ,‬נתפס‬
‫הקבצן הנכה כרמאי‪ ,‬זדוני וחוטא כפול‪ :‬לא רק שהוא נכה‪ ,‬אלא הוא מרוויח מנכותו‪ 95.‬הנה כי כן‪,‬‬
‫גם מהקבצנים הנכים נמנעה הזכות לקבץ נדבות והם סבלו ממגמות הפיקוח הגובר של המוסדות‬
‫העירוניים‪ .‬השתייכותם לתופעת הקבצנות אף מלמדת גם על ירידתם החברתית והדימוי‬
‫‪96‬‬
‫הסטריאוטיפי לו זכו מן החברה העירונית‪.‬‬
‫את אכיפת העבודה על הקבצנים הבריאים בגופם יש להבין בהקשר הרחב של השינויים‬
‫החברתיים‪-‬כלכלים שהתרחשו על רקע המגפה השחורה‪ .‬בשל הירידה הדמוגראפית שהתרחשה‬
‫בעקבותיה‪ ,‬הוכפל ערכו של כוח העבודה החקלאי והעירוני‪ .‬חופש התנועה גדל ‪ ,‬ועובדים חופשיים‬
‫חיפשו אחר עבודה ששכר גבוה בצידה וסרבו לעבוד בשכר נמוך‪ .‬תהליך זה יצר מחד‪ ,‬מלחמה‬
‫מעמדית ששיאה במרד האיכרים ב‪ .1381 -‬למרות כישלונו של מרד זה‪ ,‬גרמו התהליכים הכלכליים‬
‫‪97‬‬
‫והדמוגרפיים לתהליך הדרגתי של שחרור הצמיתים שהובילה להיווצרותו של העובד החופשי‪.‬‬
‫במקביל לכך‪ ,‬חלה תנועת מעבר מהכפר אל העיר‪ ,‬כיוון שחוכרים סרבו לעבוד בתנאים הישנים‬
‫שבהם עבדו לפני המגפה‪ ,‬וביקשו לנצל את ההזדמנויות הכלכליות החדשות שיצרו השינויים‬
‫הדמוגרפים והכלכלים‪ 98.‬מאידך‪ ,‬גדל גם שיעור העניים והקבצנים‪ ,‬שעליהם ביקשו השלטונות‬
‫העירוניים לאכוף את חוקי העבודה‪ 99.‬בשלהי ימי הביניים תפסו הקבצנים מקום סטיגמתי בתודעה‬
‫החברתית של החברה העירונית‪ .‬הם היוו בעיני חברה זו גורמים שמאיימים על הנוחות והרגיעה‬
‫שבחיי העיר וכמי שהורסים את המבנה החברתי והכלכלי שעליו הושתתה העיר‪ .‬בשל העובדה‪,‬‬
‫שהקבצנות עמדה בסתירה מוחלטת לערכי העבודה והיצרנות‪ ,‬נתפסו הקבצנים כטפילים ונצלנים‪,‬‬
‫הנהנים מרווחים קלים ללא עבודה‪ .‬במקום לעורר כלפיהם רחמים‪ ,‬הם עוררו עוינות חברתית‬
‫‪100‬‬
‫שגברה על הצורך הדתי במתן נדבות‪.‬‬
‫מגמת הרדיפה החברתית כלפי הקבצנים מודגשת‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬אם משווים מולם את‬
‫מצבם המשופר יותר של אומנים ושוליות‪ ,‬חולים ופגועי גוף‪ ,‬שהיו חברי הגילדות המקצועיות וזכו‬
‫‪"ferlyne fesure". Et auxi pue ceo , qe les braceours ne soy deveroint excuser pur defaute des‬‬
‫‪ferlingz[…]", in Frank Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E.‬‬
‫‪Selwyn , (2007), 341- 342.‬‬
‫‪ 94‬ראו את הדיון על הקבצנים בספרות ההטפות ב"אגדת הזהב" של יעקובוס דה ווריגי'ון בפרק הראשון "הנכות בראי‬
‫הנצרות"‪40 ,‬‬
‫‪Jacobus de Voragine, The Golden Legend: Reading the Saints, trans. By William Granger Ryan, vol 2,‬‬
‫‪(1993).‬‬
‫‪95‬‬
‫‪Bronislaw Geremek, The Margins of Society in Late Medieval Paris, (1987), 197.‬‬
‫‪96‬‬
‫‪Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E. Selwyn, (2007), 129‬‬‫‪131.‬‬
‫‪97‬‬
‫‪Christine Carpenter, The Wars of the Roses1437-1509, (London: Cambridge University Press, 1997),‬‬
‫‪8-12.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪Simon A. C. Penn and Christopher Dyer, "Wages and Earnings in Late Medieval England: Evidence‬‬
‫‪from Enforcement of the Labour Laws", in The Economic History Review , New Series, vol 43, (3),‬‬
‫‪(1990), 356- 376.‬‬
‫‪99‬‬
‫‪John A. F. Thomson, The Transformation of Medieval England 1370-1529, (London and New York:‬‬
‫‪Longman, 1983), 157- 160.‬‬
‫‪100‬‬
‫‪Aaron Gurevich, Historical Anthropology of the Middle Ages, (Chicago: Chicago University Press,‬‬
‫‪1995), 134- 136.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫אהרון גורביץ ‪ ,‬תמונת אנשי ימי הביניים‪ ,‬ירושלים‪ :‬אקדמון‪.203 -202 ,(1993 ,‬‬
‫‪114‬‬
‫לעזרה מוסדית‪ .‬ואכן‪ ,‬תקנות הגילדות באנגליה מלמדות על התייחסות חיובית יותר לאוכלוסיות‬
‫חלשות שהשתייכו לגילדות בטרם הפיכתם לנכים או בטרם אובדן פרנסתם ומעמדם החברתי‪.‬‬
‫הגילדות באירופה ובאנגליה בפרט‪ ,‬היו אגודות מקצועיות של בעלי מלאכה או סוחרים שעסקו‬
‫באותו מקצוע‪ ,‬וששאפו להגן על האינטרסים החברתיים‪-‬כלכליים שלהם‪ .‬בדרך זו‪ ,‬הם שמרו גם על‬
‫כללי התנהגות אתיים בין חבריהם ודאגו לרווחתם‪ .‬חברי הגילדה העבירו ביניהם את הידע‬
‫המקצועי והכשירו שוליות להפוך לאומנים ורבי אומנים באותו מקצוע‪ 101.‬הגילדות האנגליות בימי‬
‫הביניים קמו על בסיס שותפות מקצועית וקירבה גיאוגראפית‪ .‬העדויות הראשונות לקיומן של‬
‫גילדות אנגליות נמצאו עוד בתקופה הרומית ובתקופה האנגלו‪-‬סאכסונית‪ ,‬אך עיקר התפתחותן‬
‫הייתה למן המאה האחת‪-‬עשרה‪ .‬באנגליה התחלקו הגילדות לשני סוגים עיקריים‪ :‬ראשית‪ ,‬גילדות‬
‫הסוחרים המקצועיות שדאגו לאינטרסים הכלכליים של חבריהן‪ .‬גילדות אלו חלקו את אותם‬
‫עקרונות חברתיים‪-‬כלכליים ופעלו לרווחת חבריהם לפי התקנות שנקבעו על ידם‪ .‬הסוג השני היו‬
‫הארגונים החברתיים והדתיים )‪ (Fraternitas‬שהתפתחו במיוחד בסוף ימי הביניים וכללו את‬
‫האחוות והגילדות הדתיות שנוסדו על בסיס של עזרה הדדית ומוסרית‪ 102.‬ואכן‪ ,‬מטרת הקמתן של‬
‫הגילדות באנגליה הייתה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬להעניק עזרה הדדית ונדבות לאוכלוסיות חלשות כמו עניים‬
‫וחולים שאיבדו את יכולת הפרנסה העצמית שלהם‪ ,‬בתוך מסגרת הגילדה אליה השתייכו‪ .‬הגילדה‬
‫התחייבה להעניק לחברים אלו עזרה ותמיכה כלכלית‪ .‬מגמה זו הלכה והתחזקה למן סוף המאה‬
‫הארבע‪-‬עשרה‪ .‬כך למשל‪ ,‬ביורקשייר )‪ (Yorkshire‬אנו מוצאים החל משנת ‪ 1389‬ואילך צמיחה של‬
‫גילדות דתיות ואחוות שהגישו עזרה לנזקקים עניים‪ ,‬חולים וחלשים גופנית‪ 103.‬במרבית תקנות‬
‫הגילדות )הן המקצועיות והן החברתיות(‪ ,‬אנו מוצאים סעיפים הקוראים לחברי הגילדה להעניק‬
‫עזרה הדדית ונדבות לאוכלוסיות חלשות של עניים וחולים שאיבדו את מקור פרנסתם בשל מחלה‪,‬‬
‫פציעה גופנית או גיל מתקדם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בתקנות הגילדה של גארלקהט בלונדון משנת ‪ 1375‬נקבע‪ ,‬כי‬
‫אם אחד מחברי הגילדה אינו מסוגל לפרנס את עצמו‪ ,‬בשל מחלה שתקפה אותו או בשל גילו‬
‫המתקדם‪ ,‬יקבל החבר עזרה כספית שבועית‪ ,‬למשך שבע שנים מכספי הגילדה‪ 104.‬באותה מידה‪,‬‬
‫התחייבו חברי גילדת ג'ורג' הקדוש )‪ (St. George‬בנוריץ'‪ ,‬שנוסדה ב‪ ,1385 -‬להעניק לחבריה שהפכו‬
‫לעניים‪ ,‬שבעה פני מתוך כספי הגילדה‪ ,‬אם אינם יכולים לעמוד ברשות עצמם‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫התייחסות ישירה יותר לחברי גילדה שאיבדו את כושר פרנסתם בשל חולשה גופנית‬
‫נמצאה בגילדת מיכאל הקדוש בלינוקולן )‪ .(St. Michael , Lincoln‬על פי תקנות גילדה זו משנת‬
‫‪101‬‬
‫‪Steven A. Epstein, Wage and Guilds in Medieval Europe, (London. Chapel Hill: The University of‬‬
‫‪North Carolina Press, 1991), 52.‬‬
‫‪102‬‬
‫‪Miri Rubin, Corpus Christi, The Eucharist in Late Medieval Culture, (Cambridge: Cambridge‬‬
‫‪University Press, 1991), 233- 235.‬‬
‫‪103‬‬
‫‪David J.F. Crouch, Piety, Fraternity and Power: Religious Gilds in Late Medieval Yorkshire 1389‬‬‫‪1547, (Woodbridge and Suffolk: The University of York, York Medieval Press, Boydell, 2000), 23-26.‬‬
‫‪104‬‬
‫‪"[…]Also if eny of the forsaide brotherede in such mischief he hath noght , ne for elde other‬‬
‫‪mischief of feblenesse, help hym-self . and haue dweiild in the bretherhede vij. 3er ' and done‬‬
‫‪terto alle the duytes with in the tyme. Euery wyk aftir , he schal haue of commune box xiiiij.d. of‬‬
‫‪his lyf, but he be recouered of hys mischief […]", in English Gilds : The Original Ordinance of‬‬
‫‪More than 100 Early English Gilds, ed. Toulmin Smith, (London and New York: Oxford University‬‬
‫‪Press, 1963), 5.‬‬
‫‪105‬‬
‫‪"[…] And also it is ordeynede, yat what brotheror sister of yis fraternite falle in poert, euery‬‬
‫‪brother and sister shal payen , in ye woke , to ye keepers of yis fraternite, a fertying ; of wiche‬‬
‫‪siluer ye pouer brother or sister shal haue , in ye woke , viij.d. […]", in English Gild: The Original‬‬
‫‪Ordinance of More than 100 Early English Gilds, ed. Toulmin Smith, (1963), 18.‬‬
‫‪115‬‬
‫‪ 1357‬נקבע‪ ,‬כי חברי הגילדה מתחייבים לעזור לחברים חולים שבשל מצבם הגופני אינם יכולים‬
‫לפרנס את עצמם ולהעניק להם יום ביומו פני אחד למחייתם‪ 106.‬ייתכן שיש בתקנה זו רמז‬
‫להתייחסותה של גילדת מיכאל הקדוש לחברים שהפכו לנכים‪ ,‬שכן כאן המדובר בחולי כרוני שאינו‬
‫מאפשר חזרה למעגל העבודה וההשתכרות העצמית‪ .‬הדבר מלמד‪ ,‬כמו בדוגמאות הקודמות‪ ,‬על‬
‫מגמה ברורה של סיוע לאותם נכים‪ ,‬שגם אם לא יכלו לעבוד‪ ,‬נשארו בתחומי הגילדה ואף זכו לעזרה‬
‫כספית מצד חבריה‪ ,‬בניגוד מוחלט לקבצנים נכים שלא היו מאוגדים בגילדות אלו‪ .‬עיקרון חברתי‬
‫זה דומה באופיו למגמה שנמצאה בכפר האנגלי על פי חוקי האחוזות וכפי שתוארה לעיל‪ .‬הסיוע‬
‫של חברי הגילדה לחבריהם הנזקקים התבטא גם בסיוע קהילתי רחב שכלל גם הקמתם של בתי‬
‫מחסה ובתי עניים בתחומיה של הגילדה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬עפ"י תקנות הגילדה של ברמינגהאם‬
‫)‪ ,(Birmingham‬משנת ‪ 1389‬הוקמו בתחומי הגילדה בתי צדקה )‪ (alms‬עבור העניים ועבור אלו‬
‫שסבלו מחולשות גופניות ובעטיין לא יכלו לעבוד‪ 107.‬בתי מחסה אלו התקיימו על בסיס כספי‬
‫הנדבות של חברי הגילדה‪ ,‬על מנת לאפשר את המשך קיומם של החברים החלשים והעניים‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫‪108‬‬
‫הקימה גילדה זו מערכת של צדקה ועזרה כספית‪.‬‬
‫דוגמאות אלו מלמדות‪ ,‬כי גם בתחומי העיר‪ ,‬בדומה לאחוזה האנגלית‪ ,‬התקיימו מנגנוני‬
‫עזרה וסיוע‪ .‬אולם‪ ,‬יש לציין‪ ,‬כי עזרה זו התקיימה אך ורק במסגרת המקצועית המצומצמת של‬
‫חברי הגילדה‪ ,‬ואין בה משום להעיד על ההתייחסות הכללית של החברה העירונית כלפי חולים‬
‫ונכים שלא היו חברי הגילדה‪ .‬לכן דוגמאות אלו‪ ,‬על אף היותן חיוביות‪ ,‬מהוות מקרה יוצא דופן‬
‫ומוגבל מאוד של ההתייחסות העירונית כלפי נכים והן דווקא מדגישות‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬את היחס‬
‫המשפיל כלפי הקבצנים הנכים שנרדפו בהשוואה לחברי הגילדה‪.‬‬
‫ההתייחסות השלילית כלפי אוכלוסיית הקבצנים נמצאה גם בחוק המקובל‪ .‬בעקבות‬
‫התרחבות העוני למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ביקשו מלכי אנגליה להיאבק‬
‫בקבצנות ולהגביר את הפיקוח החברתי על הקבצנים‪ .‬על רקע השינויים הדמוגראפיים‬
‫והחברתיים‪-‬כלכליים הופיעו בחוק המקובל התייחסויות שליליות כנגד הקבצנות‪ ,‬משום שגידול‬
‫העוני והקבצנות הצריכו את תשומת לב המלוכה‪ 109.‬בתי המשפט הכללים וצוויי הפרלמנט ביקשו‬
‫להיאבק בחריפות בתופעת הקבצנות ואכפו על הקבצנים‪ ,‬עוד בעיצומה של המגפה השחורה‬
‫בשנים ‪ ,1348-1350‬חוקי עבודה מחמירים והגבילו את ניידותם של הקבצנים הנכים במרכזי‬
‫הערים‪ .‬כך למשל‪ ,‬בחקיקת הפרלמנט משנת ‪ ,1349‬מתקופת שלטונו של המלך אדוארד השלישי‪,‬‬
‫נקבע ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬כי גברים ונשים‪ ,‬חופשים ושאינם חופשיים‪ ,‬הבריאים בגופם ועד גיל‬
‫שישים שנה‪ ,‬חייבים לחזור למעגל העבודה בערי המוצא שלהם ונאסר עליהם לקבץ נדבות‪ .‬בכדי‬
‫לאכוף את תקנות אלו‪ ,‬איים הצו במאסר על הקבצנים שלא יחזרו לעבודה וכן במאסר על נותני‬
‫‪106‬‬
‫‪"[…] If any brother or sister of the gild has fallen into such an ill state that he is unable to earn‬‬
‫‪his living and has not the means of supporting himself, he shall have , day by day, a penny from‬‬
‫‪the brethren and sistern of the gild […]", in English Gild : The Original Ordinance of more than 100‬‬
‫‪Early English Gilds, ed. Toulmin Smith, (1963), 179‬‬
‫‪H. F, Westlake, The Parish Gilds in Medieval England, (London: Society for Promoting Christian‬‬
‫‪Knowledge, Classic Reprint, 2012), 46-51.‬‬
‫‪107‬‬
‫‪"[…] Reparing bridges and highways and maintaining almshouses and giving other help to the‬‬
‫‪poor […]", in English Gilds: The Original Ordinance of More Than 1000 Early English Gilds, ed.‬‬
‫‪Toulmin Smith, (1963),255.‬‬
‫‪108‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪109‬‬
‫‪Carlesworth, Welfare Forgotten Past: A Socio- Legal History of the Poor Law, (2010), 44-46.‬‬
‫‪116‬‬
‫הנדבות‪ 110.‬חקיקה זו ביקשה למעשה להכחיד‪ ,‬ככל הניתן‪ ,‬את תופעת הקבצנות או להעמידה תחת‬
‫הפיקוח השלטוני‪ .‬אמנם ההבחנה בין קבצנים בריאים בגופם‪ ,‬ובין קבצנים נכים לא הוזכרה‬
‫‪111‬‬
‫במפורש‪ ,‬אך ניתן לשער כי הגבלת הניידות פגעה גם בקבצנים הנכים‪.‬‬
‫מגמה זו המשיכה בימי המלך ריצ'רד השני )‪ ,(Richard II, 1377- 1399‬שבה‬
‫צוינה במפורש ההבחנה בין שתי קבוצות הקבצנים‪ .‬בצו הפרלמנט משנת ‪ ,1389‬חזרה התביעה על‬
‫הקבצנים הבריאים בגופם לחזור למעגל העבודה ונאסר עליהם באופן מוחלט לקבץ נדבות‪ .‬אמנם‬
‫הקבצנים הנכים יכלו לעסוק בקבצנות‪ ,‬אך הם הוגבלו בניידותם והותר להם לקבץ נדבות רק‬
‫‪112‬‬
‫במקומות מסוימים בלבד‪ :‬בעיר מגוריהם הנוכחית או לחזור לעיר הולדתם‪.‬‬
‫מתוך דוגמאות אלו אנו למדים‪ ,‬כי גם אם יכלו הקבצנים הנכים להמשיך לקבץ נדבות‪,‬‬
‫הם הוגבלו ביכולתם ליהנות מכספי הצדקה‪ .‬צמצום ניידותם עשויה לשקף את שאיפת השלטון‬
‫הריכוזי להעמיד את גם את הקבצנים הנכים בפיקוח הרשויות השלטוניות ולהרחיקם ממרכזי‬
‫הערים הגדולות‪ ,‬כיוון שהם נתפסו כגורמים המאיימים על הסדר החברתי באותה מידה כמו שאר‬
‫‪113‬‬
‫הקבצנים‪.‬‬
‫יש להבין את התגברות ההתייחסות השלילית של החברה כלפי הקבצנים‪ ,‬והקבצנים‬
‫הנכים בפרט‪ ,‬על רקע ההשלכות החברתיות‪-‬כלכליות של המגפה השחורה‪ .‬בדומה למצורעים‬
‫וליהודים‪ ,‬הואשמו גם הקבצנים בפריצתה של המגפה‪ 114.‬האשמה זו משקפת בעליל את התפיסות‬
‫הסטריאוטיפיות כלפי הקבצנים שנתפסו כאויבי החברה וכמי שניצלו לרעה את מצבם לקבלת‬
‫כספי נדבות‪ .‬תפיסה זו ניזונה אף מההנחה‪ ,‬כי הם מסרבים לעבוד‪ ,‬אלא בשכר גבוה ומופקע‪.‬‬
‫כמו כן ניתן להסביר את המאבק של המלוכה האנגלית בתופעת הקבצנות לנוכח התסיסה‬
‫החברתית והמעמדית ששיאה במרד האיכרים ב‪ 116.1381 -‬למרות ההבחנה המשפטית‪ ,‬עולה מתוך‬
‫‪115‬‬
‫חוקי העוני‪ ,‬כי גם הקבצנים הנכים סבלו מאותן תפיסות סטריאוטיפיות‪ .‬למרות שהם יכלו‬
‫להמשיך לקבץ נדבות‪ ,‬אין לראות בהיתר הזה היבט חיובי המביע דאגה לרווחתם‪ ,‬כי אם להיפך‪:‬‬
‫העמדת הקבצנות תחת הפיקוח המחמיר של הרשויות השלטוניות מלמדת על תפיסת הנכים‬
‫כגורמים בעייתיים המקשים על החברה ומעצימים את חריגותם החברתית‪ .‬למרות העובדה‬
‫שלקבצנותם היה ערך פונקציונאלי דתי מבחינת הראייה התיאולוגית‪ ,‬גם הנכים סבלו ממגמות‬
‫הריכוזיות של המלוכה האנגלית‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫‪"[…] That every man or woman of our realm of England […] free or bond, able in body and‬‬
‫‪within the age of threescore years, not living in merchandise nor exercising any craft nor having‬‬
‫‪of his own whereof he may live […] shall be bond to serve him which so shall require ; and take‬‬
‫‪only the wages livery need or salary […] if any reaper, mover or other workman or servant, of‬‬
‫‪what estate or condition he be, […] do depart from the said service without reasonable cause or‬‬
‫‪licence […] he shall be imprisoned […]", in Basic Documents of English History, ed. Stephen B.‬‬
‫‪Baxter, (New York : Houghton Miffin Company, 1968), 38- 39.‬‬
‫‪111‬‬
‫‪Paul Slack, The English Poor Law 1531-1782,Prepared for the Economic History Society, (1990),‬‬
‫‪34-37.‬‬
‫‪112‬‬
‫‪Rexroth, Deviance and Power in Late Medieval London, trans. Pamela E. Selwyn, (2007), 129- 131.‬‬
‫‪113‬‬
‫‪Steve Hindle, On the Parish? The Micro-Politics of Poor Relief in Rural England 1550- 1750,‬‬
‫‪(Oxford and New York: Clarendon Press, 2004), 128- 130.‬‬
‫‪114‬‬
‫‪Michael Mollat, The Poor in the Middle Ages: An Essay in Social History, trans by Arthur‬‬
‫‪Goldhammer , (London and New Haven: Yale University Press, 1986), 253- 256.‬‬
‫‪115‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪116‬‬
‫‪Dyer, Making A Living in the Middle Ages: The People of Britain 850- 1520, (2002), 293- 295.‬‬
‫‪117‬‬
‫מגמות הפיקוח על הקבצנות הלכו והתגברו עד כדי רדיפה חברתית בימי שלטונם של‬
‫מלכי בית טיודור )‪ (Tudor‬שביקשו ליצור יציבות שלטונית ואחידות חברתית ודתית על רקע‬
‫האתגרים הפוליטיים והדתיים איתם התמודדה שושלת זו במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬הרדיפה החברתית‬
‫באה לידי ביטוי בהקצנת הענישה כלפי קבצנים בריאים שסירבו לעבוד ובצמצום אפשרויות‬
‫הקבצנות עבור קבצנים נכים‪ ,‬עד כדי איסורם המוחלט וכליאתם בבתי חולים‪ 117.‬בצו של המלך‬
‫הנרי השביעי )‪ (Henry VII, 1485- 1509‬משנת ‪ 1495‬נקבע‪ ,‬כי קבצנים שאינם יכולים לעבוד‪,‬‬
‫יחזרו למקום הולדתם או למקום שבו שהו במשך שלוש השנים האחרונות‪ .‬הצו אסר עליהם‬
‫להמשיך לקבץ נדבות מחוץ לאותה עיר או כפר‪ ,‬ואם לא יימלאו אחר הוראות הצו‪ ,‬ייענשו‪ .‬כמו כן‬
‫נאסר על אנשים אחרים להשכינם בביתם‪ 118.‬צמצום ניידותם של הקבצנים הנכים ומניעת הזכות‬
‫לקבץ נדבות פגעה בהם בצורה קשה‪ ,‬שכן הם לא יכלו עוד להישען על העזרה הקהילתית‬
‫באמצעות הנדבות‪ .‬הדבר מעיד על ההידרדרות במצבם של הנכים‪ ,‬כיוון שלא יכלו לשרת את‬
‫‪119‬‬
‫עצמם והם נזנחו ע"י הקהילה‪ ,‬שהקשתה בשל התנאים הכלכלים הירודים לסייע להם‪.‬‬
‫ביטוי נוסף להצרת צעדיהם של הקבצנים ניתן לראות בחוק העוני משנת ‪ ,1536‬מימי‬
‫שלטונו של הנרי השמיני )‪ .(Henri VIII,1509-1547‬בחוק עוני זה הוגבלה בצורה ניכרת תופעת‬
‫הקבצנות‪ .‬הן הקבצנים הבריאים בגופם והן הקבצנים הנכים התחייבו לחזור לערי המוצא שלהם‬
‫או לגור בערים שבהן שהו במשך שלוש השנים האחרונות‪ .‬כך למעשה הוגבלה ניידותם החופשית‬
‫של כלל הקבצנים‪ ,‬ובעקבות זאת הצטמצמו אפשרויות הקבצנות שלהם‪ .‬על הקבצנים הבריאים‬
‫נאסרה הקבצנות באופן מוחלט והם התחייבו לחזור למעגל העבודה‪ ,‬ואילו הקבצנים הנכים יכלו‬
‫לקבץ נדבות בצורה מפוקחת ומצומצמת בערים הקבועות שלהם או בערי הולדתם‪ 120.‬גם בקביעה‬
‫זו ההבחנה המשפטית בין שתי הקבוצות לא מצביעה בהכרח על יחס חיובי כלפי הקבצנים הנכים‬
‫ואינה מעידה על רווחתם כהמשך לערכי הצדקה הנוצרית‪ .‬צמצום הניידות החופשית עד כדי‬
‫מניעתה המוחלטת הנציחו למעשה את מצבם הכלכלי הירוד של הנכים‪ .‬ייתכן כי החזרה על‬
‫הדרישה להישאר בערי המוצא עשויה להעיד על קשיי האכיפה של הקביעות הקודמות‪ ,‬אך היא‬
‫שוב מלמדת על תפיסת הנכים כגורמים עוינים שהורחקו ממרכזי הערים החשובות בשל הפרעתם‬
‫‪121‬‬
‫לחיי הקהילה התקינים ולהגשמת המטרות הפוליטיות של המלכים הטיודורים‪.‬‬
‫מגמת הרדיפה החברתית התחזקה בימיו של אדוארד השישי )‪,(Edward VI,1547-1553‬‬
‫יורשו של הנרי השמיני‪ .‬חוקי העוני שנחקקו בתקופתו מלמדים על הזהות המוחלטת שנעשתה בין‬
‫הקבצנות לנכות‪ .‬בחוק העוני של שנת ‪ ,1547‬נקבע‪ ,‬כי קבצנים הבריאים בגופם והמסוגלים לעבוד‪,‬‬
‫שאינם פיסחים‪ ,‬חלשים‪ ,‬זקנים וחולים‪ ,‬לא יקבלו תשלומים שנתיים‪ ,‬רווחים או אדמות‪ ,‬אם הם‬
‫‪117‬‬
‫‪Ibid, 296- 298.‬‬
‫‪Steve Hindle, The State and Social Change in Early Modern England, (London: Palgrave 2000),‬‬
‫‪159- 161.‬‬
‫‪119‬‬
‫‪.Roland Cohn and Jesse Russel, English Poor Law, (London: Books on demand Pod, 2012),.45- 47.‬‬
‫‪120‬‬
‫‪"[…] it was ordained established , and enacted , that every strong and valiant beggar and‬‬
‫‪vagabondage and idlenesses should depart from the place where he was whipped directly unto‬‬
‫‪such town hundred and county where he was born or where he was dwelled by the space of three‬‬
‫‪years next before […] and impotent people should in like wise repair into every hundred within‬‬
‫‪the said counties there to remain and continue according to the meaning and purport of the said‬‬
‫‪act […]", in Basic Documents of English History, ed. Stephen B. Baxter, (New York : Houghton‬‬
‫‪Miffin Company, 1968), 64.‬‬
‫‪121‬‬
‫‪Susan Brigden, New Worlds, Lost Worlds: The Rule of the Tudors 1485- 1605, (London: Penguin‬‬
‫‪Books, 2000), 8- 11.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪118‬‬
‫יכולים להשיגם באמצעות עבודה‪ .‬קבצנים אלו חויבו להיות בחסותו של אדון ויהפכו לעבדיו‪ .‬אם‬
‫יסרב הקבצן הבטל לעבוד‪ ,‬רשאי האדון להכותו בשרשראות ואף לסמן על חזהו בברזל חם את‬
‫האות ‪ .V‬אם ברח העבד מהאדון ונתפס‪ ,‬חייב אדונו להביאו לבית המשפט המקומי‪ .‬בנוכחות שני‬
‫עדים ושני שופטי שלום‪ ,‬ייענש העבד בסימון על מצחו בברזל חם באות ‪ ,S‬למען ידעו כולם על‬
‫בטלנותו של העבד‪-‬קבצן ועל ניסיונותיו הקודמים לברוח‪ 122.‬באותה מידה ציוותה החקיקה‬
‫הפרלמנטרית על לקיחתם של ילדים בני ארבע או חמש שנים מהוריהם‪ ,‬הקבצנים הנכים‪ ,‬שאינם‬
‫מסוגלים לעבוד והמחנכים את ילדיהם לבטלה‪ .‬החוק ציווה על העברת הילדים מידי הוריהם‬
‫הנכים לגידול של שכנים או בני קהילה הגונים וישרים יותר שייחנכו את הילדים עד גיל עשרים‬
‫‪123‬‬
‫לנשים וגיל עשרים וארבע לגברים‪.‬‬
‫חוק העוני של שנת ‪ 1547‬מלמד על אימוץ העמדות התיאולוגיות השליליות כנגד הנכים‬
‫והחלתם על כלל הקבצנים‪ .‬ראשית‪ ,‬עצם העובדה‪ ,‬כי הקבצנים שסירבו לעבוד נענשו בעונשים‬
‫גופניים מלמדת‪ ,‬כי בתפיסה החברתית התהדק הקשר בין קבצנות לנכות‪ .‬ולראייה‪ ,‬הענשת‬
‫הקבצנים בעונשים גופניים גרמה וודאי לעיוותים גופניים שהפכה אותם לנכים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬שתי‬
‫הקבוצות התאפיינו בתכונות אופי פגומות של בטלנות‪ ,‬המנוגדת לחלוטין לערכי העבודה‬
‫העירוניים ולאינטרסים של המלוכה האנגלית‪ .‬קרי‪ ,‬כבר מלשון החוק אנו למדים‪ ,‬כי שתי‬
‫הקבוצות נתפסו כאוכלוסיות חריגות מבחינה חברתית‪ ,‬מסוכנות וטפילות‪ .‬כמו כן בפעם הראשונה‬
‫הוזכרו בחוק עוני זה נכויות שלא נזכרו בחוקים מוקדמים כגון פיסחים‪ ,‬זקנים וחולים כרונית‪,‬‬
‫דבר המלמד‪ ,‬כי בחוק המקובל במאה השש‪-‬עשרה הם היוו חלק אינטגראלי מתופעת הקבצנות‪,‬‬
‫ובדומה למצורעים וחירשים‪-‬אילמים‪ ,‬גם נכויות אלו סבלו ככל הנראה מהגבלות משפטיות‬
‫וממצב חברתי‪-‬כלכלי ירוד ביותר שנתן את אותותיו במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬והם סבלו מראייה‬
‫סטיגמתית כמו הקבוצות הקודמות שהוזכרו במישרין בחוקים המוקדמים‪ .‬בשל תפיסתם‬
‫כבטלנים‪ ,‬נשללה מהם הזכות לגדל את ילדיהם‪ ,‬מתוך החשש החברתי שגם הילדים יגדלו לחיי‬
‫בטלה‪ .‬אך מעבר לבטלנות‪ ,‬יש גם ביטוי לחשש קמאי שהושפע מהתפיסות התיאולוגיות‬
‫והרפואיות והצביע על התאמה ברורה בין התכונות הגופניות המעוותות לתכונות האופי הפגומות‪.‬‬
‫לכן ביקשה החברה להציל את הילדים הבריאים מידי הוריהם הנכים ולגדלם בסביבה טהורה‪,‬‬
‫ישרה והגונה‪ ,‬עפ"י התפיסה החברתית‪ .‬יש לציין כי תפיסות שליליות אלו נתנו למלוכה האנגלית‬
‫ולכלל החברה את הלגיטימציה לרדוף את הנכים‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫‪"[…] man or woman being not lame impotent or so aged or diseases with sickness, that he or‬‬
‫‪she can not work, not having lands or tenements fees annuities or other yearly revenues […] they‬‬
‫‪may find sufficiently their living […] to every master offering such idle person service and labor ,‬‬
‫‪and that being him refused […] cause the said loiterer to be marked with an hot iron in breast‬‬
‫‪the mark of V […] if any manner of slave run away […] every such master shewing and proving‬‬
‫‪by two sufficient witnesses the said offence or fault of his running away before two justices of the‬‬
‫‪peace of the same county […] shall cause such slave or loiterer to be marked on his forehead or‬‬
‫‪the ball of the cheek with an hot iron with the sign of an S that he may be known for his loiterer‬‬
‫‪and runaway. […]", in Basic Documents of English History, ed. Stephen B. Baxter, (1968), 72.‬‬
‫‪123‬‬
‫‪"[…] that if any manner of person will take any such child be it male or female of and from‬‬
‫‪any such beggar being the mother thereof nurser or keeper, whether they willing or not , or‬‬
‫‪without any such bring the said child so taken away before one of the constables of the parish‬‬
‫‪and two other honest and discreet neighbors […] promise to bring the same child up in honest‬‬
‫‪labor or occupation till he or she come to the age of twenty years the woman child or twenty four‬‬
‫‪the man child […]", in Basic Documents of English History, ed. Stephen B. Baxter, (1968),72.‬‬
‫‪119‬‬
‫ניתן להסביר את הרדיפה החברתית כלפי הקבצנים מכמה היבטים‪ :‬ראשית‪ ,‬ניתן‬
‫להסביר את הרדיפה כתוצאה משאיפתם של המלכים הטיודורים ליצור מערכת פוליטית יציבה‬
‫ואחידות חברתית‪ .‬יש להניח‪ ,‬כי הדי האנדרלמוסיה החברתית והפוליטית שקדמה לשלטונם‪,‬‬
‫וששיאה היה במלחמת השושנים )‪ ,(War of the Roses, 1455-1485‬היו עדיין טריים בתודעתה‬
‫של המלוכה האנגלית‪ .‬לכן ביקש בית טיודור לפתח מנגנוני פיקוח שיווסתו את חיי האנשים בכל‬
‫אחד מהמעמדות החברתיים‪ ,‬ולכן החליטו המלכים הטיודורים לרדוף כל גורם שנתפס בעיניהם‬
‫כמאיים על היציבות הפוליטית‪ 124.‬לכך יש להוסיף גם את השינויים הדתיים עם הופעת‬
‫הרפורמציה באנגליה בימיו של הנרי השמיני‪ .‬העימות בין קתולים לפרוטסטנטים‪-‬אנגליקנים‬
‫ושאיפת הטיודורים להביא לאחידות דתית שהשושלת תעמוד בראשה‪ ,‬גרמו למלכים אלו לנטוש‬
‫את המסורת הקתולית של מתן הנדבות לנכים ולנזקקים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬יש להתחשב בשינויים‬
‫הדתיים שהתרחשו באנגליה שגרמו לשינויי תיאולוגי משמעותי בתפיסת העוני שנבע מעקרון‬
‫הגזרה הקדומה )‪ .(praedestinatio‬אם בימי הביניים נתפס העוני מרצון מבחינה תיאולוגית‬
‫כאידיאלי‪ ,‬בראייה הפרוטסטנטית הוא נתפס כפשע‪ .‬תפיסה זו נתנה למעשה לרשויות השלטוניות‬
‫את הזכות לרדוף את הקבצנים ובפרט את אלו הנכים‪ ,‬כיוון שמעבר להיותם טפילים ועול כלכלי‬
‫שיש להיפטר ממנו‪ ,‬הם לא נחשבו בתפיסה הפרוטסטנטית לנבחרי האל ולכן הם מותרים‬
‫לרדיפה‪ 125.‬זאת ועוד‪ ,‬הרדיפה החברתית עשויה להיות מוסברת מבחינה כלכלית‪ .‬פעולת גידור‬
‫האדמות שנעשתה בימיו של אדוארד השישי גרמה לאריסים רבים לאבד את האדמות אותם‬
‫עיבדו ולהפוך לעניים ולקבצנים‪ .‬מן האמור לעיל‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי החרדה החברתית מפני הקבצנים‬
‫‪126‬‬
‫ובפרט מפני הנכים‪ ,‬הייתה הרבה יותר משמעותית ומאיימת לנוכח גידולה בתקופה זו‪.‬‬
‫תהליכי הדחייה החברתית הלכו והוקצנו בימי שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה‬
‫)‪ .(Elizabeth I, 1558- 1603‬אמנם ברוב שנות מלכותה של מלכה זו‪ ,‬ידעה אנגליה יציבות‬
‫שלטונית וצמיחה כלכלית יחסית‪ ,‬אך גם בתקופה זו נאלצה המלוכה האנגלית להתמודד עם‬
‫איומים דתיים מבית ופוליטיים מחוץ‪ ,‬ובעטיים גבר שוב הצורך בלכידות חברתית ופוליטית‬
‫ובריכוזיות שלטונית‪ .‬כתוצאה מתהליכים אלו נחקקו חוקי עוני חדשים שנועדו להגביר את‬
‫הפיקוח השלטוני כלפי אוכלוסיות חלשות שנחשבו לעוינות בעיני השלטון‪ .‬בהשוואה לחוקי העוני‬
‫הקודמים הועברו הקבצנים "הבריאים בגופם" והקבצנים הנכים למוסדות מיוחדים‪ .‬כך למשל‪,‬‬
‫בחוק העוני משנת ‪ ,1563‬נאסרה באופן מוחלט הקבצנות ברחובות העיר בעבור כל הקבצנים‪.‬‬
‫הקבצנים המסוגלים לעבוד חויבו לחזור למעגל העבודה או להיכנס לתהליך של חינוך מחדש‬
‫במסגרות עבודה בהן ישנו את דרכיהם הרעות‪ .‬באותה מידה רוכזו קבצנים נכים‪ ,‬חולים וזקנים‬
‫בבתי מחסה ובבתי חולים‪ ,‬על מנת להרחיקם ממקומות ציבוריים‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫מוסדות אלו הלך וגדל בשנים ‪.1580-1590‬‬
‫‪127‬‬
‫יש לציין‪ ,‬כי מספרם של‬
‫‪124‬‬
‫‪Steve Hindle, "The Keeping of the Public Peace", in The Experience of Authority in Early Modern‬‬
‫‪England, eds. By Paul Griffits , Adam Fox and Steve Hindle, (Houndmills: Macmillan Press, 1996),‬‬
‫‪213- 249.‬‬
‫‪125‬‬
‫‪Norman Jones, The English Reformation: Religion and Cultural Adaptation, (Oxford: Blackwell,‬‬
‫‪2002), 56-58.‬‬
‫‪126‬‬
‫‪Susan Brigden, New Worlds, Lost Worlds: The Rule of the Tudors 1485- 1605, (2000), 244- 246.‬‬
‫‪127‬‬
‫‪Slack, The English Poor Law 1531-1782, Prepared for the Economic History Society, (1990), 36‬‬‫‪38.‬‬
‫‪128‬‬
‫‪Carlesworth, Welfare Forgotten Past: A Socio- Legal History of the Poor Law, (2010), 54- 57.‬‬
‫‪120‬‬
‫בצו אחר שנקרא "צו הרווחה של העניים" משנת ‪,(Act for Relief of the Poor) 1598‬‬
‫נקבע‪ ,‬כי על כל קהילה להיות אחראית‪ ,‬בחתימתם של שופטי שלום‪ ,‬על הטיפול בקבצנים עניים‬
‫ולהשכין אותם בתוכה‪ .‬הקהילה נדרשה לדאוג לעבודה עבור קבצנים היכולים לעבוד‪ ,‬ולתת כספי‬
‫נדבה וחסות לרווחתם של קבצנים פיסחים‪ ,‬חלושי גוף‪ ,‬זקנים ועיוורים‪ 129.‬ייתכן מאוד כי הזכרת‬
‫המפורשת של פיסחים וחלושי גוף שלא הוזכרו במפורש בחוק האנגלי בימי הביניים‪ ,‬מלמדת על‬
‫הרעת מעמדם המשפטי של נכויות אלו ועל ירידתם החברתית‪-‬כלכלית בראשית העת החדשה‪,‬‬
‫שהתרחשה הן בעקבות המשברים החברתיים‪-‬כלכליים והן בעקבות מגמת הריכוזיות והרדיפה‬
‫החברתית של בית טיודור‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬ניתן לראות את השארת הטיפול בנכים ובילדיהם בידי‬
‫הקהילה מהווה חזרה לערכים הנוצריים של מתן נדבות לקבצנים הנכים‪ ,‬דבר המרמז לכאורה על‬
‫יחס חיובי מצד השלטון והחברה כלפיהם ועל הניסיון לשלבם בתוך חיי הקהילה‪ .‬ברם‪ ,‬לפי דעתי‬
‫יש לראות בצו זה העצמה של מגמות הפיקוח החברתי שנועדו למנוע את תופעת הקבצנות‬
‫והנוודות‪ .‬הקבצנים הבריאים בגופם חויבו לעבוד תחת הפיקוח הקהילתי והשלטוני‪ ,‬ואילו‬
‫השארת הטיפול בנכים בידי הקהילה לא רק שלא הביאה לשילובם בתוך הקהילה‪ ,‬אלא גרמה‬
‫להרעת מצבם ולהמשך סבלם מהדחייה החברתית‪ ,‬מתוך חוסר הרצון או היכולת של הקהילה‬
‫לטפל בהם‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בהמשך למגמות הקודמות נלקחו ילדי הקבצנים מהוריהם‪ ,‬כיוון שאינם‬
‫כשירים להיות הורים בשל תכונותיהם הרעות‪ .‬על השכנים ובני הקהילה לדאוג לגידולם‬
‫ולהכשירם כחניכים ושוליות במקומות העבודה‪.‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי העברת הטיפול בקבצנים החולים‬
‫והנכים לידי הקהילה‪ ,‬עשויה לשקף את אוזלת ידם וחוסר יעילותם של בתי החולים במתן טיפול‬
‫או ב"חינוך מחדש" לאוכלוסיות רחבות‪ .‬ואכן‪ ,‬כי ההיסטוריון איאן ארצ'ר )‪ (Ian Archer‬גורס‪ ,‬כי‬
‫יעילותם של מוסדות אלו לאכיפת הסדר החברתי‪ ,‬הייתה מועטה וזאת מכמה סיבות‪ :‬ראשית‪,‬‬
‫השהייה במוסדות אלו נעה בין חודשיים לשלושה חודשים‪ ,‬כך שמידת הפיקוח המתמשך כלפי‬
‫אוכלוסיות אלו לא הייתה בהכרח ארוכה‪ .‬שנית‪ ,‬מוסדות אלו גילו חוסר יכולות בהתמודדות עם‬
‫הקבצנים הנכים‪ ,‬כיוון שהיה חסך באנשי סגל שהיו אמורים לטפל בהם‪ ,‬ולהעבירם רה‪-‬‬
‫סוציאליזציה לטובת מטרות השלטון האנגלי‪ .‬שלישית‪ ,‬גם מנגנוני האכיפה של כללי המוסדות‬
‫‪130‬‬
‫ויכולות הענישה היו מועטים ביותר ולא יעילים‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬כבר בחוק העוני של שנת ‪ ,1601‬חוזרת מגמת הכליאה של הקבצנים‬
‫במוסדות אלו‪ .‬כך נקבע‪ ,‬כי קבצנים בריאים בגופם ישוכנו בבתי עבודה )‪ (Workhouses‬ואילו‬
‫קבצנים נכים ישוכנו בבתי מחסה ובתי חולים‪ ,‬על מנת למנוע מהם לקבץ נדבות בציבור‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫גם אם‬
‫מוסדות אלו לא היו יעילים כפי שארצ'ר גורס‪ ,‬הם משקפים את מגמת הרדיפה החברתית כנגד‬
‫‪129‬‬
‫‪"[…] that the churchwardens of every parish, and four substantial householders there being‬‬
‫‪subsidy men […] under the hand and seal of two or more justices of peace in the same county‬‬
‫‪[…] shall be called overseers of the poor of the same parish ; and they or grater part of them‬‬
‫‪shall take order from time to time […] for setting to work of the children of all such whose‬‬
‫‪parents shall not by the said persons be thought able to keep and maintain their children […] a‬‬
‫‪convenient stock of flax hemp wool thread iron and other necessary ware and stuff to set the poor‬‬
‫‪on work, and also competent sums of money for and towards the necessary relief of the lame,‬‬
‫‪impotent old, blind and such other among them being poor and not able to work and also for the‬‬
‫‪putting out of such children to be apprentices to apprentices , to be gathered out of the same‬‬
‫‪parish […]", in Basic Documents of English History, ed. Stephen B. Baxter, (1968), 96‬‬
‫‪130‬‬
‫‪Ian W. Archer, The Pursuit of Stability: Social Relations in Elizabethan London, (Cambridge and‬‬
‫‪New York: Cambridge University Press, 1991), 154- 157.‬‬
‫‪131‬‬
‫‪Carlesworth, Welfare Forgotten Past: A Socio- Legal History of the Poor Law, (2010), 50- 51.‬‬
‫‪121‬‬
‫הנכים ושאר האוכלוסיות החלשות ואת תהליך ריכוזם במוסדות מיוחדים‪ .‬תהליך זה מלמד‪ ,‬כי‬
‫הרדיפה החברתית שהופנתה כנגד המצורעים במאה השתים‪-‬עשרה הופנתה גם כלפי קבוצות‬
‫שוליים ובתוכן נכים כבר למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ .‬תהליך זה מהווה‬
‫למעשה את השלב השני של "הכליאה הגדולה" עליה הצביע פוקו‪ ,‬שהתרחש הרבה לפני כליאתם‬
‫של המשוגעים במאה השבע‪-‬עשרה‪ 132.‬בעיני המלוכה הטיודורית היוו הקבצנות והנכות תופעות‬
‫שליליות שיש לרדוף אותן ולשלוט בהן‪ .‬ניתן גם להבין את ההתייחסות הקיצונית כלפי עוני‪,‬‬
‫קבצנות ונכות בשל התקריות האלימות שהופיעו במאה המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ושבהן היו מעורבים‬
‫קבצנים‪ 133.‬אולם‪ ,‬לא מן הנמנע שהדחייה החברתית כלפי הקבצנים הנכים‪ ,‬נבעה גם מהמשך‬
‫דפוס הפחד הקמאי מפני החריגות החברתית והגופנית של אוכלוסיות שלא יכלו להשתלב‬
‫במערכות החברתיות‪-‬כלכליות‪ ,‬ושהעוינות כלפיהם גברה בעיתות משבריות ועל רקע השינויים‬
‫שהוזכרו לעיל‪ 134.‬יתר על כן‪ ,‬יש לראות את מגמת "הכליאה הגדולה" כחלק ממדיניות כלל‬
‫אירופית במאות השש‪-‬עשרה והשבע עשרה על רקע צמיחתן של המדינות המודרניות ובצורך של‬
‫השליטים ליצור ריכוזיות שלטונית שכללה גם פיקוח על אנשי השוליים‪ 135.‬לכך יש להוסיף‪ ,‬כי‬
‫אפשרות רדיפתם החברתית של אוכלוסיות נכים אחרות לפני המאה השבע‪-‬עשרה עולה בקנה‬
‫אחד עם "ציד המכשפות" שהתרחש החל מאמצע המאה החמש‪-‬עשרה‪ 136,‬ושכנראה מסמן פעם‬
‫נוספת את היותה של החברה האירופית חברה רודפת‪.‬‬
‫התייחסות מעניינת וחיובית יותר מצד השלטון האנגלי כלפי נכים הופיעה בחוק מיוחד‬
‫שנחקק לרווחתם של חיילים נכים‪ ,(Act for the Relief of Soldiers) ,‬משנת ‪ .1593‬בעקבות‬
‫מעורבותה של אנגליה במלחמותיה נגד ספרד הקתולית ששיאם במרד ארצות השפלה ב‪1572 -‬‬
‫ובניצחון על הארמדה הספרדית ב‪ ,1588 -‬הופיע חוק שהיטיב עם מצבם של חיילים נכים שנפצעו‬
‫במסגרת השתתפותם במערכות אלו‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫בחוק זה נקבע כי‪ ,‬כל קהילה באנגליה ובווילס )‪(Wales‬‬
‫חייבת לדאוג לרווחתם של חיילים נכים פגועי גפיים וחולים‪ ,‬ששירתו בצבאה של המלכה‪ .‬החוק‬
‫ציווה על כל קהילה לתרום תרומה כספית שבועית לא מעל שישה פני ולא מתחת לפני אחד עבור‬
‫רווחתם של החיילים הנכים‪ .‬בניגוד לקבצנים הנכים‪ ,‬הורשו החיילים הנכים ששירתו למענה של‬
‫אנגליה במלחמותיה‪ ,‬ושנחשבו לאנשים תחת כיבוש‪ ,‬לחזור לארצם או לנוע בחופשיות במחוזות‬
‫‪138‬‬
‫אנגליה‪.‬‬
‫‪ 132‬פוקו‪ ,‬תולדות השיגעון בעידן התבונה‪.41 -39 ,(1986) ,‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Hilary Malatino, "Queer Monsters: Foucault, Hermaphroditism and Disability Studies", in The‬‬
‫‪Imperfect Historian: Disability Histories in Europe, eds. Sebastian Barsch, Anne Klein and Pieter‬‬
‫‪Verstaete, (Frankfurt : Peter Lang GmbH, 2013), 85-107‬‬
‫‪133‬‬
‫‪Hindle, "The Keeping of the Public Peace", in The Experience of Authority in Early Modern‬‬
‫‪England, eds. By Paul Griffits , Adam fox and Steve Hindle, (1996), 213- 249.‬‬
‫‪134‬‬
‫‪Paul Thomas, Authority and Disorder in Tudor Times 1485- 1603,(Cambridge: Cambridge‬‬
‫‪University Press, 1999), 74- 79.‬‬
‫‪135‬‬
‫‪Bengt Ankarloo and Gustav Henningsen, Early Modern Witchcraft: Centers and Peripheries,‬‬
‫‪(Oxford: Oxford University Press, 1990), 34- 46.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪H. R. Trevor-Roper ,The European Witch-Craze of the Sixteenth and Seventeenth Centuries and‬‬
‫‪Other essays, (New York : Harper and Row, 1967).‬‬
‫ראו גם‪:‬‬
‫ג'פרי ב‪ .‬ראסל‪ ,‬היסטוריה של הכישוף ‪ :‬קוסמים‪ ,‬מכשפות ופאגאנים‪),‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.115 -111 ,(2008 ,‬‬
‫‪137‬‬
‫‪Susan Doran, Elizabeth I and Foreign Policy 1558- 1603, (New York : Rotutledge , 2000), 41- 42.‬‬
‫‪138‬‬
‫‪"[…] Forasmuch as is it agreeable with Christian charity policy and the honor of our nation,‬‬
‫‪[…those who] adventured their lives and lost their limbs or disabled their bodies in the defence‬‬
‫‪122‬‬
‫למרות ההטבות והיחס החיובי להם זכו החיילים הנכים כאות תודה על שירותם הצבאי‪,‬‬
‫מקרה זה יוצא דופן ומיוחד ואין בו כדי להעיד על מעמדם המשפטי ומצבם החברתי‪-‬כלכלי של‬
‫כלל הנכים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬ייתכן והחובה האזרחית לדאוג לאותם חיילים נכים‪ ,‬רק הגבירה את‬
‫העוינות החברתית כלפי הנכים בחברה האנגלית וכי תפיסתם כטפילים התעצמה לאור חובת‬
‫תשלום קבועה זו‪ ,‬שלמעשה הצטרפה לחובה לדאוג לרווחתם של הקבצנים הנכים ממילא‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מתוך הדיון בהתייחסות המשפטית כלפי נצרכים‪ ,‬עניים וקבצנים בחוק האנגלי‪,‬‬
‫עולה כי בחלק נכבד מקבוצות אלו נכללו נכים שסבלו מהגבלות משפטיות ומרדיפה חברתית‬
‫שהתחזקו על רקע השינויים החברתיים‪-‬כלכליים שהתרחשו בעקבות המגפה השחורה ובעקבות‬
‫מגמות הריכוזיות של המלוכה האנגלית בראשית העת החדשה‪ .‬מגמת הרדיפה החברתית כלפי‬
‫המצורעים במאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬הלכה והופנתה‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬במאות הארבע‪ -‬עשרה והשש‪-‬עשרה‬
‫כלפי הקבצנים )והנכים שבתוכם(‪ .‬היוזמה החקיקתית של מלכי אנגליה לפקח על הקבצנות עד‬
‫כדי מניעתה וכן מגמת ריכוזם במסגרות מצומצמות בבתי חולים‪ ,‬מלמדת שוב‪ ,‬על כליאתם של‬
‫אנשי שוליים במקומות מרוכזים בשל תפיסתם כגורמים עוינים ומפריעים לחברת הרוב‪ ,‬וכי‬
‫מגמה זו החלה הרבה לפני כליאת המשוגעים במאה השבע‪-‬עשרה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על אף קיומם של‬
‫מנגנוני עזרה וסיוע באחוזות ובגילדות העירוניות‪ ,‬סבלו נכים ונצרכים מדחייה ורדיפה חברתית‪,‬‬
‫כיוון שמנגנונים אלו היו זניחים בהשוואה להגבלות המשפטיות והם הלכו והצטמצמו בעקבות‬
‫המגפה‪ .‬בהיעדרם‪ ,‬נכים בכפר או קבצנים עירוניים שאינם חברי גילדה נידונו לחידלון קיומי‪ .‬ולכן‪,‬‬
‫מנגנוני העזרה‪ ,‬כמו גם ההטבות לחיילים שנפצעו מהווים דוגמה יוצאת דופן שאינה מעידה‬
‫בהכרח על הכלל‪.‬‬
‫סיכום‬
‫פרק זה בחן וניתח את מעמדם המשפטי של הנכים בחוק האנגלי בימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה‪ ,‬במטרה להבין ‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬מה היה מעמדם המשפטי של הנכים ובאיזו מידה הם הוגבלו‬
‫מבחינה משפטית‪ .‬כמו כן נבחנה הסוגיה האם החוק האנגלי סיווג את הנכים מבחינה משפטית‬
‫והאם קיימים הבדלים מובהקים בין סוגי הנכויות באשר למידת אחריותם המשפטית‪ .‬בהמשך‬
‫הפרק בחנתי האם התייחסויות משפטיות אלו השתנו במעבר מימי הביניים לעת החדשה בעקבות‬
‫השינויים שהתרחשו באנגליה בעקבות המגפה השחורה מן המאה הארבע‪-‬עשרה על רקע‬
‫השלכותיה של המגפה השחורה ובמאה השש‪-‬עשרה בעקבות המגמות הריכוזיות של השלטון‬
‫האנגלי וצמיחתה של המדינה המודרנית באנגליה‪.‬‬
‫בפרק זה נמצא‪ ,‬כי מערכות החוק האנגלי הגבילו בצורה ישירה ובולטת את החירשים‪,‬‬
‫האילמים והמצורעים‪ .‬קבוצות אלו הוגבלו במיוחד הן בשל תפיסתם כקבוצות טיפשות חסרות‬
‫תבונה או יכולת קוגניטיבית‪ ,‬במקרה של החירשים והאילמים‪ ,‬והן בשל הסכנה הבריאותית‬
‫שהיוו במקרה של המצורעים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬נבעה דחייתם החברתית מתוך הראייה הסטיגמתית‬
‫‪and service of her majesty and the state, should at their return be relived and rewarded, to the‬‬
‫‪end that they may reap the fruits of their good deservings […] that every parish within this realm‬‬
‫‪of England and Wales shall be charged to pay weekly such a sum of money towards the relief of‬‬
‫‪sick hurt and maimed soldiers […] so as no parish be rated above the sum of sixpence nor under‬‬
‫‪the sum of one penny weekly to be paid […] that every soldier or mariner having had his or their‬‬
‫‪limbs lost or disabled in their bodies […] shall repair if he be able to travel […] to the treasurers‬‬
‫‪of the county out of which he was pressed or if he where no pressed man", in Basic Documents‬‬
‫‪of English History, ed. Stephen B. Baxter, (1968), 94.‬‬
‫‪123‬‬
‫שראתה בהם איום חברתי ממשי על הסדר החברתי‪ ,‬וזאת בנוסף לתפיסות הדתיות שראו בהם‬
‫טמאים וחוטאים‪ .‬תפיסות שליליות אלו בלטו במיוחד בתקנות העירוניות‪ ,‬שכן בהשוואה‬
‫למסגרות הכפריות‪ ,‬ביקשה החברה העירונית‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬לשמור על אחידותה ולכידותה‬
‫החברתית‪ .‬רצון זה‪ ,‬כמו גם חשיבות ערכי העבודה והיצרנות‪ ,‬עודדו את החברה העירונית לרדוף‬
‫קבוצות שוליים אלו שלא הלמו את ערכי החברה העירונית‪ .‬ואכן‪ ,‬בהשוואה בין המערכות‬
‫המשפטיות מצאתי כי‪ ,‬התקנות העירוניות ייצגו עמדה תקיפה וקיצונית יותר מהחוק המקובל‬
‫וחוקי האחוזות והדגישו את הפרדתם הפיסית של מצורעים וקבצנים‪.‬‬
‫כמו כן נמצא‪ ,‬כי אמנם גם העיוורים הוזכרו באופן ישיר בחוק המקובל‪ ,‬אך הם זכו ליחס‬
‫מיוחד ומשופר בניגוד מוחלט לנכויות הקודמות ונהנו ממעמד משפטי מוכר ומזכויות רכוש‬
‫מסוימות‪ .‬ברם‪ ,‬בהשפעת העמדות הדתיות והתרבותיות השליליות כלפי העיוורים‪ ,‬הם נחשדו‬
‫באופן תדיר בעיני המחוקק האנגלי‪ ,‬ובטווח הארוך גם העיוורים סבלו מדחייה חברתית‬
‫ומהתייחסות סטריאוטיפית‪ .‬ולראייה אנו מוצאים אותם בקרב אוכלוסיית הקבצנים הנכים‬
‫המוזכרים בחוקי העוני במאה השש‪ -‬עשרה ובתהליך ריכוזם בבתי מחסה ובבתי חולים‪ ,‬המהווה‬
‫את השלב השני של "הכליאה הגדולה" אחרי כליאת המצורעים במאה השתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫למרות קיומה של קטגוריזציה זו‪ ,‬טענתי בהמשך הפרק כי גם נכים שלא הוזכרו במישרין‬
‫בחוק האנגלי‪ ,‬הוגבלו מבחינה משפטית‪ ,‬וכי ניתן להתחקות אחריהם תחת הגדרות משפטיות‬
‫כוללניות יותר כגון‪ :‬נצרכים‪ ,‬עניים וקבצנים‪ .‬על רקע השינויים החברתיים‪-‬כלכלים שהתרחשו‬
‫כתוצאה מהמגפה השחורה ועל רקע צמיחת המדינה המודרנית תחת שושלת בית טיודור‪ ,‬נתפסו‬
‫קבצנים נכים כמו פיסחים‪ ,‬משותקים ועיוורים כמאיימים על הלכידות החברתית ועל המבנה‬
‫הפוליטי היציב אותו ביקשו המלכים הטיודורים ליצור‪ .‬למעשה ניתן לומר שהנכים‪ ,‬בהיותם חלק‬
‫מתופעות העוני והקבצנות‪ ,‬חוו רדיפה חברתית‪ ,‬דבר המלמד על התגברות ההתייחסות השלילית‬
‫כלפיהם ועל המשכיות בטווח הארוך של יישום ההתייחסויות התיאולוגיות והרפואיות‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫פרק רביעי‬
‫תדמית הנכות בספרות האנגלית בימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה‬
‫בפרק זה אבחן את דימוי הנכים בספרות האנגלית שנכתבה במהלך ימי הביניים וראשית העת‬
‫החדשה‪.‬‬
‫כבר בראשית המאה העשרים‪ ,‬החל הפילולוג אריך אוארבך )‪Eric Auerbach, 1892-‬‬
‫‪ (1957‬לעסוק בסוגיה עד כמה משתקפת המציאות ההיסטורית בספרות המערב‪ .‬אולם הוא טען‬
‫כי קיים פער גדול בין המציאות ובין העולם המשתקף ביצירות הספרותיות‪ ,‬ולא ניתן להתחקות‬
‫אחר חיי היום יום מתוך היצירה הספרותית‪ 1.‬עם זאת‪ ,‬במחצית השנייה של המאה העשרים יצאו‬
‫היסטוריונים שונים נגד קביעה זו וביקשו לחקור יצירות ספרותיות כמקורות היסטוריים‪ .‬שינוי‬
‫תפיסתי זה החל בשנות השבעים הודות למחקריהם החלוצים של ההיסטוריונים הצרפתים ז'אק‬
‫לה גוף )‪ (Jacques Le Goff‬ופייר נורה )‪ ,(Pierre Nora‬מאסכולת האנאל‪ ,‬שפיתחו את‬
‫ההיסטוריה החדשה )‪ .(La Nouvelle Histoire‬היסטוריונים אלו ביקשו להרחיב את סוגי‬
‫המקורות ההיסטוריים ולבסס את מחקריהם על מקורות תרבותיים‪ ,‬על מנת להבין את‬
‫המנטליות של חברות העבר‪ 2.‬בדומה לכך‪ ,‬קראו חוקרי הספרות האמריקאים היידן וייט‬
‫)‪ 3(Hayden White‬וסטפן גרינבלאט )‪ 4(Stephen Greenblatt‬בשנות השמונים‪ ,‬להשתמש ביצירות‬
‫ספרותיות‪ ,‬מתוך ראייה שהן משקפות את המציאות התקופתית בה נוצרו‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בעשור‬
‫האחרון פיתחו היסטוריונים וחוקרי ספרות את המודל התרבותי לנכות ) ‪The Cultural Model‬‬
‫‪ ,(of Disability‬שבאמצעותו הם מבקשים לגשר על הפערים המושגיים שבין המודל הרפואי‬
‫למודל החברתי ולבחון את ההתייחסויות לנכות בספקטרום תרבותי רחב הכולל גם את ההשפעות‬
‫‪5‬‬
‫של הסטיגמה החברתית‪.‬‬
‫על רקע התפתחות מתודולוגית זו אנתח בפרק זה שורה של יצירות ספרותיות הכוללות‬
‫בתוכן ייצוג ספרותי של דמויות נכות ומעוותות‪ .‬ניתוח זה ייעשה בעזרת שלושה ז'אנרים‬
‫ספרותיים עיקריים הקשורים כל אחד לתקופה שונה‪ :‬הרומאן הארתוריאני שהתפתח באנגליה‬
‫למן המאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬השירה האנגלית בשלהי המאה הארבע‪-‬עשרה והדרמה האנגלית‬
‫שהתפתחה במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬במסגרת זו אחקור כיצד הוצגו הדמויות הנכות ביצירות אלו ומה‬
‫הדימוי שעלה מהם‪ ,‬קרי האם מחד הייתה הדמות הנכה דמות שלילית בשל תכונותיה הפיסיות‬
‫וכיעורה הגופני‪ ,‬וכתוצאה מכך היא הפכה סמל ללעג ולצחוק‪ ,‬או שמא מאידך היא עוררה רחמים‬
‫ורצון לסייע לה ואף לשלבה במסגרות החברתיות?‬
‫‪.‬‬
‫‪ 1‬אריך אוארבך‪ ,‬מימזיס‪ :‬התגלמות המציאות בספרות המערב‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬תשי"ח( ‪.‬‬
‫‪Peter Burke, "Overture: The New History, Its Past and Future", in New Perspective on Historical‬‬
‫‪Writing, ed. Peter Burke, (Pennsylvania: The University of Pennsylvania Press, 1995), 1- 24.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪Hayden White, "The Value of Narrativity in the Representation of Reality", in On Narrative, ed.‬‬
‫‪W.J.T. Mitchell, (Chicago: The University of Chicago Press, 1981), 1-23.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Stephen Greenblatt, The Norton Anthology of English Literature, General Editor ; M.H. Abrams,‬‬
‫‪Founding Editor Emeritus, (New York : W.W. Norton , 2012), 34- 36.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Joshua R Eyler, "Introduction: Breaking Boundaries, Building Bridges", in Disability in the Middle‬‬
‫‪Ages: Reconsiderations and Reverberations, ed. Joshua R Eyler, (London: Ashgate, 2010), 1-10.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪125‬‬
‫‪ .I‬דמות הנכה באפוס הארתוריאני‬
‫במהלך המאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה התפתח באירופה מכלול סיפורי המלך ארתור‬
‫ואבירי השולחן העגול‪ .‬האפוס הארתוריאני האנגלי שאב את השראתו משני מקורות עיקריים‪:‬‬
‫המקור הראשון היא ההיסטוריה של מלכי בריטניה )‪ ,6(Historia Regum Britanniae‬שנכתבה‬
‫ע"י הכומר הברטוני‪-‬וולשי ג'פרי ממונמות' )‪ .(Geoffrey of Monmouth,1100-1155‬בכרוניקה זו‬
‫הופיעו לראשונה דמותם של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול‪ .‬ביצירה זו הופיעו גם יסודות‬
‫מהמורשת הקלטית )‪ 7.(matière de Bretagne‬המקור השני הוא הרומאן החצרני שהתפתח‬
‫בצרפת )‪ 8,(matière de France‬ושבאמצעותו הגיע הרומאן הארתוריאני לצורה ספרותית חדשה‪.‬‬
‫משוררים צרפתים צירפו יחדיו מוטיבים מסורתיים עם נושאים חדשים ויצרו סיפורת שעלילותיה‬
‫עסקו באחד מהאבירים בחצר המלך ארתור‪ .‬הבולט מבין המשוררים האלה היה המשורר הצרפתי‬
‫בן המאה השתים‪-‬עשרה כרטיין דה טרואה )‪,(Chrétien de Troyes‬שכתב בין השנים ‪1150-1190‬‬
‫חמש אגדות שעיצבו את האפוס הארתוריאני‪ 9.‬לצורתו הסופית הגיעה האפוס הארתוריאני‬
‫בגלגולו האנגלי ביצירתו של סר תומס מלורי )‪ ,(Sir Thomas Malory, 1405-1471‬מותו של‬
‫ארתור )‪ 10,(Le Morte Darthur‬שהתפרסמה אחרי מותו ב‪ .1485 -‬האפוס הארתוריאני‪ ,‬שנחשב‬
‫לשירה נרטיבית‪ ,‬עסק בעיקרו במעמד האבירות ובעולם הערכים של החברה האבירית‪ .‬עולם זה‬
‫הדגיש ערכים כגון‪ :‬נדיבות‪ ,‬אומץ לב‪ ,‬נאמנות‪ ,‬גינוני חצר‪ ,‬אהבה ואף גילויי כוח פיסי והגנה על‬
‫החלשים‪ 11.‬יחד עם זאת‪ ,‬לצד התגבשות דמותו האידיאלית של האביר‪ ,‬הופיעו בסאגה‬
‫הארתוריאנית דמויות חריגות שתוארו כמעוותים או דמויות נכות שסימלו עבור הקהל האבירי‬
‫את דמות האחר והשונה‪.‬‬
‫בחלק זה אבחן כיצד הוצגו הדמויות הנכות‪ :‬האם הן הוצגו כדמויות גרוטסקיות‬
‫ושליליות או שמא נועדה שונותם הפיסית לעורר בקהל האבירים חמלה ורחמים‪ ,‬ועל כן הן נחשבו‬
‫לחלק אינטגראלי מהחברה האבירית? כמו כן אבחן מה היה תפקידן ותיאורן של דמויות אלו ומה‬
‫הייתה ההתייחסות החברתית כלפיהן?‬
‫לצורך בחינת סוגיות אלו אנתח שלוש אגדות ארתוריאניות‪ ,‬הכוללות בתוכן דמויות‬
‫שנחשבו לנכות ובעלות חולי גופני‪ .‬הדמות הראשונה היא דמותו של המלך בלדוד )‪(Bladud‬‬
‫המצורע‪ ,‬המופיע בהיסטוריה של ג'פרי ממונמות'‪ .‬הדמות השנייה היא דמותו של המלך‪-‬הדייג‪,‬‬
‫הידוע גם כמלך הגביע‪ ,‬המופיע בגרסאות השונות של הסיפור על הגביע הקדוש‪ .‬כמו כן‪ ,‬אבחן גם‬
‫את ההתייחסות לדמויות המצורעים בסיפור אהבתם של טריסטאן ואיזולדה ) ‪Tristan and‬‬
‫‪6‬‬
‫‪Geoffrey of Monmouth ,History of the Kings of Britain, trans. Aron Thompson, (Cambridge: Ontario:‬‬
‫‪Medieval Latin Series, 1999).‬‬
‫‪7‬‬
‫‪David Belingham, An Introduction to Celtic Mythology, (London: Apple Press, 2002), 5-7.‬‬
‫‪ 8‬לבנה ליטני‪ ,‬המיתולוגיה הבריטית‪) ,‬תל אביב ‪ :‬מיתוסים‪ ,‬מפה‪.155 ,(2005 ,‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Chrétien de Troyes, Arthurian Romances, trans D.D. R. Owen, (London : J.M. Dent, 2004), 26.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪Thomas Malory, Le morte Darthur, or, The Hoole Book of Kyng Arthur and of His Noble Knyghtes‬‬
‫‪of the Rounde Table: Authoritative Text, Sources and Backgrounds Criticism, ed. Stephen H.A.‬‬
‫‪Shepherd, (New York: Norton , 2004), 23-24.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪W.T.H. Jackson, The Literature of the Middle Ages, (New York: Columbia Univ. Press, 1960), 88‬‬‫‪90.‬‬
‫‪126‬‬
‫‪ ,(Isolde‬שעבר במהלך ימי הביניים גרסאות שונות ושימש רקע לעיצוב סיפור האהבה והניאוף של‬
‫לנסלוט וגווניבר‪.‬‬
‫‪ .1‬דמותו של בלדוד עפ"י ההיסטוריה של מלכי בריטניה לג'פרי ממונמות'‬
‫ההיסטוריה של מלכי בריטניה )‪ (Historia Regum Britanniae‬הינה כרוניקה אשר נכתבה ע"י‬
‫הכומר ג'פרי ממונמות' בשנת ‪ .1136‬במשך כשש מאות שנה נחשבה הכרוניקה להיסטוריה‬
‫הרשמית של בריטניה‪ ,‬אך היא למעשה אוסף של סיפורים מיתיים על מלכי בריטניה הקדמונים‪.‬‬
‫יצירה זו מכסה תקופה ארוכה המשתרעת למן התיישבותם של צאצאי הטרויאנים בבריטניה‬
‫ב‪ 1100-‬לפנה"ס ועד לכניעתה הסופית של בריטניה בפני הסקסונים בשנת ‪ 689‬לספירה‪ .‬בכרוניקה‬
‫זו ייחד ג'פרי ממונמות' מקום למיתולוגיה של השבטים הקלטיים ואף גיבש בראשונה את דמותו‬
‫של המלך ארתור‪ .‬הוא העניק למלך ארתור מעמד כמעט היסטורי‪ .‬מלכי אנגליה הנורמנים ראו‬
‫בדמותו את המלך האנגלי הראשון ששחרר את האי הבריטי מידי הרומאיים וביקשו לעצב את‬
‫‪12‬‬
‫ממלכתם עפ"י דמותם של ארתור ואביריו‪.‬‬
‫ביצירה זו אנו מוצאים התייחסות מעניינת לחולי גופני ולדמות האחר בסיפורו של המלך‬
‫בלדוד )‪ .(Bladud‬בלדוד נחשב לאחד מצאצאיו של ברוטוס‪ ,‬מראשוני מלכי בריטניה‪ 13.‬האגדה‬
‫מספרת‪ ,‬כי בנערותו חלה בלדוד בצרעת‪ ,‬עובדה שהקשתה עליו לקבל את הכתר למרות שנחשב‬
‫באופן רשמי למועמד בטוח‪ .‬כתוצאה ממחלתו‪ ,‬הוא נאסר‪ ,‬אך הצליח לברוח‪ 14.‬בלדוד המצורע‬
‫הפך לרועה חזירים על גדות נהר האייבון‪ 15.‬יום אחד הוא נחרד לגלות שעדר החזירים שלו נדבק‬
‫כולו בצרעת‪ .‬כדי לחמוק מעיניו של בעל העדר‪ ,‬הוא הוביל את החזירים מעבר לנהר ועלה עימו על‬
‫הגבעה‪ .‬אולם בדחף בלתי מוסבר התנגדו החזירים והחלו לדהור במורד הגבעה‪ .‬החזירים טבלו‬
‫בביצה שנוצרה סביב מעיין שנבע מהאדמה‪ .‬בלדוד התקשה לפתות את החזירים לצאת מהביצה‪.‬‬
‫כשניקה אותם מהבוץ‪ ,‬הוא הבחין שעורם הבריא‪ .‬הוא שב אל המעיין‪ ,‬רחץ במימיו והבריא‬
‫‪16‬‬
‫מהצרעת‪.‬‬
‫מתיאור דמותו של בלדוד‪ ,‬הנער המצורע‪ ,‬עולה התייחסות שלילית ביותר כלפי דמות המצורע‬
‫או הנכה‪ :‬ראשית כל‪ ,‬על אף העובדה שהשתייך למשפחת המלוכה‪ ,‬נודה בלדוד מהחברה ואיבד‬
‫את מעמדו בשל מחלת הצרעת שדבקה בו‪ .‬הדבר מלמד שדמות המצורע ביצירה זו מהווה דמות‬
‫חריגה מבחינה חברתית‪ .‬פרט זה עולה בקנה אחד עם תהליך הדחייה החברתית שממנה סבלו‬
‫המצורעים למן המאה השתיים‪-‬עשרה‪ ,‬המתבטא במערכות השונות של החוק האנגלי ובסגירתם‬
‫בבתי מצורעים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬עצם העובדה שגם החזירים שעליהם היה בלדוד אחראי חלו גם הם‬
‫בצרעת‪ ,‬מדגישה את המוטיב שמלך חולה בהכרח ישלוט על ממלכה חולה‪ .‬מוטיב זה הינו מוטיב‬
‫קלטי שאנו מוצאים אותו גם בגרסאות השונות של סיפור הגביע הקדוש‪ ,‬כפי שאראה בהמשך‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪C. Warren Holister, "Anglo-Norman Political Culture and the Twelfth Century Renaissance", in‬‬
‫‪Anglo-Norman Political Culture and the Twelfth Century Renaissance: Proceedings of the Borchard‬‬
‫‪Conference on Anglo-Norman History, ed. C. Warren Hollister, (Woodbridge: Boydell, 1997), 1-17.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Geoffrey of Monmouth, The History of the Kings of Britain, ed. Michael D. Reeve, trans. Neil‬‬
‫‪Wright, (Woodbridge: Boydell Press, 2009), 34- 35.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪John Clark, "Bladud of Bath: The Archeology of a Legend", in Folklore, 105, (1994), 39-50.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Howard C Levis, Bladud of Bath: The British King Who Tried to Fly ,(Bath: West Country‬‬
‫‪Editions, 1973), 15.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪John Clark, Ibid.‬‬
‫‪127‬‬
‫אולם‪ ,‬מרגע שנרפא מהצרעת השתנה מעמדו של בלדוד‪ .‬ג'פרי ממונמות' מתאר כיצד הוא הצליח‬
‫לתפוס את מקומו מחדש בחצר המלך ובכך לשנות את מעמדו‪:‬‬
‫"]‪ [...‬הוא בנה את קאירבאדוס‪ ,‬היא באת'‪ ,‬והקים מרחצאות‬
‫חמים לטובת האנשים‪ ,‬אותם הקדיש לאלה מינרווה; במקדש שלה‬
‫שמר על לפידי אש שמעולם לא כלו או הפכו לאפר‪ .‬כשהם החלו‬
‫לדעוך הם הפכו למצבת אבן]‪ "[...‬נסיך זה היה אדם מאוד‬
‫מבריק‪ ,‬ולמד העלאה באוב בממלכתו והוא לא הפסיק לרדוף את‬
‫מלאכת הכישוף ]‪.[...‬‬
‫‪17‬‬
‫בניגוד להצגת בלדוד הנכה‪ ,‬מתואר בלדוד הבריא ע"י ג'פרי ממונמות' כמלך מהולל שמלך עשרים‬
‫שנה ובנה את עיר המרחצאות באת'‪ ,‬אליה נהרו חולים מכל קצווי הארץ‪ .‬הזכרת האש שאינה כבה‬
‫מלמדת על השינוי שחל במעמדו של בלדוד‪ ,‬המדגיש את יכולת החזרה של הנכים או המצורעים‬
‫לחיק החברה‪ .‬ברם‪ ,‬החזרה לחברה מותנית בריפוי פיסי‪ ,‬המהווה גם ריפוי רוחני וטיהור מחטאים‬
‫)למרות שאיננו יודעים על מידת חטאיו של בלדוד(‪ .‬אולם‪ ,‬אל התיאור החיובי הזה מתווספת‬
‫העובדה שבלדוד החל ללמוד את מלאכת הכישוף‪ ,‬דבר שעשוי לרמוז‪ ,‬כי לא בהכרח היה כאן שינוי‬
‫מוחלט לטובה‪ ,‬וכי נשארו בו תכונות פגומות ומסוכנות‪ .‬ואכן‪ ,‬סופו של בלדוד היה סוף טרגי כשם‬
‫שהיה בראשיתו‪:‬‬
‫"]‪ [...‬הוא ניסה לעוף אל האוויר הגבוה בעזרת כנפיים שאותם הכין‬
‫ונפל על מקדש אפולו בעיר טרויה נובה והתנפץ לחתיכות ]‪[...‬‬
‫‪18‬‬
‫ייתכן שסוף טרגי זה מדגיש את ההנחה‪ ,‬כי גם לאחר הריפוי והחזרה לחברה נותרו תכונותיו‬
‫המוסריות של בלדוד שליליות בעיקרן‪ ,‬וכי הוא עדיין נהג בדרכי מוסר של מצורע‪ .‬העיסוק בכישוף‬
‫רק מוסיף להצגתו הנגטיבית ומקשר את המצורעים‪ ,‬ומאוחר יותר גם את הנכים‪ ,‬לשטן‪ .‬למעשה‬
‫התפיסה החברתית כלפי דמותו לא השתנתה גם באחריתה‪ .‬ייתכן אף‪ ,‬כי בכך ביקש ג'פרי‬
‫ממונמות' להראות‪ ,‬כי על אף מעשיו הכבירים של בלדוד‪ ,‬היה צריך למנוע ממנו את המלוכה‪,‬‬
‫כיוון שהוא נותר מצורע באופיו‪ .‬דבר זה מלמדנו‪ ,‬בדומה לתפיסות החוק האנגלי‪ ,‬כי המצורעים‬
‫נתפסו כדמויות מושחתות ולכן יש למנוע מהם את זכויותיהם‪ .‬בשל אופיים הזדוני הם אינם‬
‫יכולים לשלוט‪ .‬הבחירה לעסוק בכישוף אף מעידה כי תודעתו של מצורע‪ ,‬כמו בלדוד‪ ,‬הינה‬
‫משובשת ובשל כך איננה מסוגלת לכלכל את צעדיה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬שימשה ההיסטוריה של ג'פרי ממונמות' כבסיס המרכזי לעיצובו של האפוס‬
‫הארתוריאני הן באירופה ומאוחר יותר גם באנגליה‪ .‬התפיסות כלפי הדמות הנכה או המצורעת‬
‫‪17‬‬
‫‪'[…] He built Kaerbadus , now Bath , and made hot baths in it for the benefit of the public,‬‬
‫‪which he dedicated to the goddess Minerva; in whose temple he kept fires that went out nor‬‬
‫‪consumed to ashes m but as soon as they began to decay were turned into balls of stone. […]This‬‬
‫‪Prince was a very ingenious man, and thaught necromancy in his kingdom , nor did he leave off‬‬
‫‪pursuing his magical operation […]", in Geoffrey of Monmouth , The History of the Kings of Britain,‬‬
‫‪ed. Michael D. Reeve, trans. Neil Wright, (2009), 42.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪"[…] Till he attemped to fly to the upper region of the air with wings which he had prepared‬‬
‫‪and fell upon the temple of Apolo, in the city of Trinovantum, where he was dashed to pieces‬‬
‫‪[…]", in Geoffrey of Monmouth, The History of the Kings of Britain, ed. Michael D. Reeve, trans.‬‬
‫‪Neil Wright ,(2009), 43.‬‬
‫‪128‬‬
‫שהופיעו כבר בסיפורו של בלדוד הופיעו גם ביצירות אחרות ובמיוחד בדמותו של מלך הגביע‬
‫הנכה‪ ,‬כפי שאראה להלן‪.‬‬
‫‪ .2‬דמותו של המלך הנכה בסיפור על הגביע הקדוש‪ :‬דיון השוואתי בין גרסת‬
‫פרסיבל לכרטיין דה טרואה ובין גרסת גלהד לתומס מלורי‬
‫דמות נוספת ממנה ניתן ללמוד על דימוי הנכות והצגת דמות הנכה היא דמותו של המלך הנכה‬
‫בסיפור על הגביע הקדוש‪ .‬בתחילה הופיעה דמות המלך הנכה ביצירתו של המשורר הצרפתי בן‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה כרטיין דה טרואה‪ ,‬פרסבל או הסיפור על הגביע הקדוש ) ‪Perceval ou Le‬‬
‫‪ ,(Conte du Graal‬שנכתב במהלך השנים ‪ ,1181-1190‬ולא הושלם‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫בגרסה זו הוכנס לראשונה‬
‫סיפור הגביע‪ ,‬והמלך הנכה תואר כמלך הדייג‪ ,‬כיוון שעיקר עיסוקו היה בדייג‪ .‬בבסיס הסיפור‬
‫עומד הרעיון‪ ,‬שארצו של מלך בעל מום תהיה לעולם שוממה וגאולתו‪-‬ריפויו תלויים בכוחות‬
‫מאגיים ובעזרה חיצונית‪ 20.‬כרטיין השתמש במוטיבים קלטיים )כמו הגביע( כדי להעניק לסיפור‬
‫משמעות סמלית‪ 21.‬כבר במאה השלוש‪-‬עשרה נכתבו שתי גרסאות נוספות שנתנו לסיפור הגביע‬
‫נופך נוצרי‪ :‬האחת היא של המשורר הצרפתי רובר דה בורון )‪ (Robert de Boron‬שפעל משלהי‬
‫המאה השתיים‪-‬עשרה ותחילת המאה השלוש‪-‬עשרה והמשיך את סיפורו של פרסבל ברומאן‬
‫הגביע )‪ 22(Roman du Graal‬והשנייה היא גרסתו של המשורר הגרמני בן אותה תקופה‪ ,‬וולפראם‬
‫פון אשנבאך )‪ 23.(Wolfram von Eschenbach, 1170-1220‬בגרסאות אלו מסופר‪ ,‬כיצד יוסף‬
‫מרמתיים‪ ,‬אחד מתלמידיו של ישו‪ ,‬אסף את טיפת דמו האחרונה של הצלוב בגביע הקדוש‪ .‬הלה‬
‫הגיע במסעותיו לבריטניה ובאי אבאלון )‪ (Avalon‬ייסד את הכנסייה הראשונה בבריטניה‪ ,‬בה‬
‫הניח את הגביע הקדוש‪ .‬אולם‪ ,‬הגביע לא נשאר באבאלון‪ ,‬אלא הועבר במשך הדורות הבאים‬
‫ממקום מסתור אחד למשנהו‪ ,‬וכל אותה עת שמרו עליו מלכי הגביע שהיו מצאצאיו של יוסף‬
‫מרמתיים‪ .‬אחד מצאצאיו היה המלך הדייג )‪ (The Fisher King‬שהופיע כבר בגרסתו של כרטיין‬
‫דה טרואה כמלך נכה‪ ,‬וחיכה לאביר שיבוא לחפש את הגביע ויירפא את נכותו‪ 24.‬הנוסח הסופי של‬
‫סיפור הגביע‪ ,‬בו עוצבה דמותו של המלך הנכה‪ ,‬היא הגרסה האנגלית של תומס מלורי‪ ,‬שבו תואר‬
‫מסעם של אבירי השולחן העגול אחר הגביע הקדוש‪ ,‬ומנגד מתוארת גם צפייתו של המלך לאביר‬
‫‪25‬‬
‫שייגאל אותו מייסוריו‪.‬‬
‫שלוש הגרסאות הראשונות התמקדו בדמותו של פרסבל )פרצפל בגרסה הגרמנית( שנחשב‬
‫לאחד מאבירי השולחן העגול‪ ,‬היוצא במסע אחר הגביע הקדוש‪ ,‬בכדי להוכיח את כישוריו‬
‫כאביר‪ 26.‬בגרסה האנגלית של תומס מלורי מהמאה החמש‪-‬עשרה לא נפקד אמנם מקומו של‬
‫פרסבל‪ ,‬אך ההתמקדות העיקרית עברה לגלהד )‪ ,(Galahad‬אביר נוסף מאבירי השולחן העגול‪,‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Chéritein de Troyes, Arthurian Romances, trans D.D. R. Owen, (2004), 26.‬‬
‫‪ 20‬ליטני‪ ,‬המיתולוגיה הבריטית‪.107 ,(2005) ,‬‬
‫‪ 21‬שם‪.108 ,‬‬
‫‪22‬‬
‫‪Robert de Boron, Joseph of Arimathea: A Roman of the Grail, trans Jean Rogers, (London: Rudolf‬‬
‫‪Steiner Press, 1990).‬‬
‫‪23‬‬
‫‪Wolfram Von Eschenbach, Parzival and Titurel Oxford World's Classics, A New translation by‬‬
‫‪Cyril Edwards, (Oxford : Oxford University Press, 2009).‬‬
‫‪ 24‬לבנה ליטני‪ ,‬המיתולוגיה הבריטית‪.208 ,(2005),‬‬
‫‪25‬‬
‫‪Thomas Malory, Le Morte DArthur, (London: Wordswarth of World Literature ,1996), 210-215.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪129‬‬
‫שנחשב לאביר הטוב ביותר‪ .‬בשל מידותיו הטובות זכה גלהד לחזות בגביע הקדוש ולהושיע את‬
‫‪27‬‬
‫המלך הנכה‪.‬‬
‫בחלק זה אבחן בראייה השוואתית את הצגתו של מלך הגביע‪ ,‬כפי שהוא מופיע בגרסתו‬
‫הראשונה של כרטיין דה טרואה )גרסת פרסבל( מהמאה השתים‪-‬עשרה ובגרסתו של תומס מלורי‬
‫)גרסת גלהד( מהמאה החמש‪-‬עשרה‪ .‬ברצוני לבחון‪ ,‬האם ובאיזו מידה ניתן להצביע על התפתחות‬
‫בהצגתו של המלך הנכה בסיפור הגביע בגרסאות השונות‪ ,‬ומה הדבר מלמד על מקומם של הנכים‬
‫בחברה האבירית‪ ,‬המשתקפת ביצירה זו‪.‬‬
‫כבר בגרסת פרסבל עולה ייצוגו של המלך הדייג כמלך נכה‪ ,‬המוגבל גם ברמה החברתית‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬בקבלת הפנים שערך המלך הדייג לפרסבל‪ ,‬זכה אמנם האביר לקבלת פנים מלבבת‬
‫שכללה את החיזיון של החרב המדממת והגביע‪ ,‬אולם המלך לא קם בפניו‪ ,‬כיוון שהוא נכה וגופו‬
‫לא אפשר זאת‪ .‬וכפי שמציין זאת בדבריו אל פרסבל ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬חברי אל תיעלב אם אני לא קם לברך אותך‪ ,‬אבל אינני‬
‫יכול לעשות זאת בקלות ]‪"[...‬‬
‫‪28‬‬
‫בקשת הסליחה של המלך הדייג מפרסבל בקבלת הפנים מלמדת מחד‪ ,‬על המודעות החברתית‬
‫שמאפיינת את המלך ועל בקיאותו בגינונים החצרנים לפי כללי האירוח האביריים‪ .‬דבר זה מלמד‬
‫על השתייכותו החברתית של המלך אל החברה האבירית‪ ,‬על אף נכותו‪ .‬מאידך‪ ,‬עם המשך גילויי‬
‫נכותו מודגשת יותר ויותר חריגותו הגופנית‪ ,‬המשקפת את חוסר התאמתו בעליל לעולם החברתי‬
‫סביבו‪ ,‬בשל חוסר תפקודו כמלך ראוי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬לכל אורך הסעודה הוא ישב על מיטה מהודרת‬
‫ולאחר החיזיון הוא פרש לחדרו כשהוא נישא בידי משרתיו‪:‬‬
‫"]‪ [...‬בשל נכותי נחוץ הדבר שישאו אותי"‪ .‬ארבעה משרתים ניידים‬
‫וחזקים יצאו מתוך החדר ואחזו בארבע פינות המיטה שעליה שכב‬
‫האדון והובילו אותו משם ]‪"[...‬‬
‫‪29‬‬
‫בקטע זה הוצג המלך הדייג כמלך חלש שאיננו מסוגל למלא את חובותיו‪ ,‬כיוון שאין לו את‬
‫היכולת הפיסית הדרושה על מנת לשמש מלך או אביר במעמדו‪ ,‬דבר המנוגד בתכלית לערכים‬
‫החברתיים של חברת הלוחמים‪ .‬חולשתו כאדון מודגשת עוד יותר עם התיאור הפיסי של משרתיו‪,‬‬
‫הנחותים ממנו במעמדם החברתי‪ ,‬אך חזקים וחסונים ממנו מבחינה גופנית‪ .‬נכותו של המלך‬
‫הדייג מונעת ממנו להיות חלק אינטגראלי מהאבירות‪ ,‬כיוון שהתנאי להיות אביר הוא גם חוסן‬
‫גופני‪ ,‬ותפקיד זה עבר למעשה בצורה אירונית ופרדוכסאלית למשרתים‪ ,‬העושים במקומו את‬
‫המלאכה‪ .‬דבר זה העמיד את המלך הנכה בצורה נלעגת‪ .‬חוסר היכולות הגופניות שלו באות לידי‬
‫ביטוי בתיאורה של העלמה בפגישה עם פרסבל‪:‬‬
‫‪ 27‬ליטני‪ ,‬המיתולוגיה הבריטית‪.206 ,(2005) ,‬‬
‫‪[…] "Friend , do not take it amiss if I do not rise to meet you , but I cannot do so easily […]",‬‬
‫‪in Chéritein de Troyes, Medieval Romances ,eds. Roger Sherman Loomis and Laura Hibbard Loomis,‬‬
‫‪(New York :Random House, 1957), 57.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪"[…] Because of my infirmity I must be carried ." Four nimble and strong servants came out‬‬
‫‪of a chamber, took hold by the four corners of the couch of which the nobleman was lying and‬‬
‫‪carried him away […]", in Chrétien de Troyes, Medieval Romances, eds. Roger Sherman Loomis‬‬
‫‪and Laura Hibbard Loomis, (1957), 60.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪130‬‬
‫"]‪[...‬אדון נכבד‪ ,‬הוא אכן מלך‪ ,‬אני מבטיחה לך‪ ,‬אבל הוא נפצע‬
‫והפך לנכה בקרב‪ ,‬כך שאינו יכול לנוע בעצמו‪ ,‬כי כידון פצעה‬
‫אותו דרך שני ירכיו‪ .‬הוא עדיין בסבל נורא‪ ,‬כיוון שהוא אינו יכול‬
‫לרכב על סוס‪ ,‬אך כשהוא חפץ בכך‪ ,‬הוא מסיח את דעתו ע"י‬
‫דייג בסירה עם חכה ולכן הוא נקרא "המלך הדייג" ]‪".[...‬‬
‫‪30‬‬
‫מדברי העלמה אנו למדים על מעמדו המיוחד והנחות של המלך הדייג‪ .‬ראשית כל‪ ,‬עצם הזכרת‬
‫היותו מלך בביטוי "הוא אכן מלך"‪ ,‬מלמדת כי בתפיסה האבירית נכים לא יכלו לשמש כמלכים‪,‬‬
‫איסור שמצאנו אותו גם במקרה של בלדוד‪ .‬לכן עלה הצורך להפיג את בלבולו של פרסבל ולהכריז‬
‫שמארחו הוא אכן מלך‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מדברי העלמה אנו למדים גם שהמלך הדייג לא לוקח חלק‬
‫פעיל בעולם האבירות‪ ,‬כיוון שבשל נכותו אינו יכול לרכב על סוס‪ ,‬סימן ההיכר המרכזי של דמות‬
‫האביר‪ .‬במקום זאת‪ ,‬הוא נאלץ להסתפק במלאכה פחותת ערך ואינה אצילית בעליל‪ -‬הדייג‬
‫בסירה‪-‬יסוד המעמיד את דמותו בצורה עגומה ביותר ביחס לבני מעמדו‪ ,‬בעלי הגוף הבריא‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬עצם העובדה שפרסבל היה יכול להצילו באמצעות שאילת השאלה מעמידה את הנכות בעיני‬
‫החברה האבירית בסטטוס נחות‪ ,‬משום שנכה בחברה זו לא יכול למלא את התפקידים הנדרשים‬
‫מלוחם‪ .‬הפגם בנכות עולה גם מתוך הצגתה לכאורה ככישוף שניתן להסירו עם שאילת השאלות‬
‫על הגביע‪ .‬ייתכן גם שנכותו של המלך הדייג מלמדת על חטאיו הדתיים‪ ,‬וכי רק ע"י החרטה‬
‫והכפרה יוכל המלך הנכה להתרפא ולחזור לייעודו‪ .‬העובדה‪ ,‬שפרסבל עשוי היה להציל את המלך‬
‫הדייג מייסוריו ומבדידותו החברתית‪ ,‬מלמדת שהנכות נתפסה בדימוי החברתי‪-‬תרבותי כמצב‬
‫שיש לשנותו‪ .‬בעל הנכות מבודד חברתית‪ ,‬משום שהוא אינו מסוגל למלא את חובותיו ותפקידיו‬
‫בחברה לוחמת‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬נכותו של המלך הדייג משפיעה גם על אופי ממלכתו‪ .‬ממלכתו של המלך הדייג היא‬
‫אדמה שוממה‪ ,‬וכל עוד יישאר המלך בנכותו‪ ,‬תישאר גם אדמתו במצב זה‪ ,‬כפי שמצא אותה‬
‫פרסבל בראשונה‪ .‬ההקבלה בין המלך לאדמתו הוא מוטיב מוכר באפוס הארתוריאני לפיו‪,‬‬
‫מתקיימת מערכת יחסים הדוקה בין אנשים לסביבתם‪ ,‬ולכן נכותו של המלך הדייג משפיעה על‬
‫חוסר הפוריות של ממלכתו ועל הריסותיה‪ 31.‬מוטיב זה הקושר בין שלמות המלך לאדמתו הופיע‬
‫כבר בעולם הפאגאני וכמוהו גם מוטיב החפץ או הגביע‪ ,‬שכרטיין נתן לו בפעם הראשונה משמעות‬
‫נוצרית‪ .‬האפשרות לגאול את המלך ואת אדמתו קיימת‪ ,‬אבל היא תלויה בכוחות מסתוריים‪.‬‬
‫בעולם הפאגאני נחשבה הפוריות למתת האלים והיא התקשרה גם לחפצים הקשורים באלוהות‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בעולם הפאגאני תכליתן של קערות היה בראש ובראשונה להזין ולהעניק חיים‪ .‬במורשת‬
‫הקלטית בפרט‪ ,‬שימשו הקערות למטרות טקסיות שעליהן הוטבעו דמויות האלים‪ .‬מורשת זו‬
‫שימשה השראה לסיפור הגביע של כרטיין‪ ,‬שנתן לו משמעות נוצרית עם התפתחות המושג של‬
‫הגביע הקדוש‪ .‬למעשה‪ ,‬בגרסה זו עבר הגביע תהליך של ניצור מבלי לאבד את מאפייניו הטרום‬
‫‪30‬‬
‫‪"[…] Good sir, he is a king, I assure you, but he was wounded and maimed in a battle so that‬‬
‫‪he cannot move himself, for a javelin wounded him through the two thighs. He is still in such‬‬
‫‪pain that he cannot mount a horse , but when he wishes to divert himself, he has himself placed‬‬
‫‪in a boat and goes fishing with a hook ; therefore he is called the Fisher King […]", in Chrétien de‬‬
‫‪Troyes, Medieval Romances, eds. Roger Sherman Loomis and Laura Hibbard Loomis, (1957), 63.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪R. Howard Bloch , "Wasteland and Round Table: The Historical Significance of Myths of Death and‬‬
‫‪Plenty in Old French Romance", in New Literary History, 11, (1980), 255- 276.‬‬
‫‪131‬‬
‫נוצריים‪ .‬במסורת הנוצרית הגביע הוא הכלי שבו כונן ישו את טקס קידוש הלחם והיין ונוכחותו‬
‫של ישו מצויה בגביע‪ .‬על כן‪ ,‬בגביע מתקיימות סגולות להעניק מזון לגוף ולנפש ולהשפיע בדרך זו‬
‫‪32‬‬
‫גם על פוריות האדמה‪.‬‬
‫בבואנו לבחון את ייצוגו של המלך הדייג בגרסאות הנוספות של הסיפור‪ ,‬ניתן להצביע על‬
‫התפתחות שלילית בייצוגה של הדמות הנכה‪ .‬חוקרת הספרות קישה ג‪ .‬טרייסי )‪(Kisha G. Tracy‬‬
‫שבחנה את שלוש הגרסאות של האפוס‪ ,‬טוענת כי בגרסאותיהם של בורון ואשנבאך הוקצנה‬
‫העמדה כלפי דמותו של המלך הדייג‪ :‬לא רק שלנכותו מתלוות תכונות פגומות מנקודת ראות‬
‫אבירית )מלך שאינו לוחם(‪ ,‬אלא שנכותו התפרשה בצורה ברורה כתוצאה מעונש על חטא דתי ועל‬
‫כך הוא מנודה מהחברה‪ 33.‬בגרסתו הצרפתית של רובר דה בורון‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מסוף המאה השתים‪-‬‬
‫עשרה‪ ,‬הוצגה הנכות כחטא או כסוג של קללה שתוסר עם שאילת השאלות על הגביע‪ .‬עצם‬
‫החשיבות של מעשה הריפוי והצגתה כשחרור המלך מייסוריו הפיסיים מלמדת על הצגת המלך‬
‫הנכה כדמות חוטאת‪:‬‬
‫"]‪ [...‬הוא נמצא במצב נוראי ביותר שאדם יכול היה להיות בו והוא‬
‫נמצא במחלה גדולה‪ .‬אבל אני יכול לספר לך‪ ,‬ללא כל קשר לגיל‬
‫או למחלה‪ ,‬הוא איננו יכול למות‪ ,‬אלא אם אביר מאבירי השולחן‬
‫העגול‬
‫שעשה‬
‫כאלה‬
‫מעשי‬
‫אבירות‬
‫בייסורים‪,‬‬
‫ובחיפוש‬
‫אחר‬
‫הרפתקאות‪ ,‬שיהפכו אותו למפורסם ביותר בעולם‪ ,‬אותו אדם שישיג‬
‫כזה מוניטין‪ ,‬יוכל לבוא לחצר של המלך הדייג ולשאול את מי משרת‬
‫הגביע ואז המלך הדייג יחלים מיידית ]‪"[...‬‬
‫‪34‬‬
‫על פי קטע זה מתוארת הנכות כמחלה רצינית מאוד וכמצב נוראי שאדם יכול להימצא בו‪ .‬יתרה‬
‫מזו‪ ,‬מצבו העגום של המלך הדייג נובע גם מעצם העובדה שהוא תלוי כל כולו באביר שירפא אותו‬
‫ע"י שאילת השאלות על הגביע‪ ,‬מוטיב שמקשר שוב את הנכות כסוג של קללה או כישוף‪ .‬מוטיבים‬
‫אלו מחזקים את התפיסה‪ ,‬כי דמות הנכה הינה בהכרח דמות חלשה ותלותית המשמשת אנטיתזה‬
‫ברורה לדמותו של פרסבל‪-‬פרצפל‪ ,‬המתואר כאביר חזק ובעל מוניטין‪ .‬גם בגרסה הגרמנית של‬
‫אשנבאך חוזר המוטיב הדתי‪ ,‬כיוון שהנכות הוצגה בגרסתו כעונש על חטא‪ :‬המלך לא ציית לאל‬
‫ועל כן נענש בנכות פיסית‪ .‬לפיכך‪ ,‬היה חשוב לשתי הגרסאות‪ ,‬לדעתה של טרייסי‪ ,‬לסיים את‬
‫הסיפור עם ריפויו של המלך‪ 35.‬ברצוני לטעון‪ ,‬כי בהשראת גרסאותיהם של בורון ואשנבאך‪ ,‬אימץ‬
‫‪32‬‬
‫‪Richard Barber, The Holy Grail: The History of A Legend, (London: Penguin, 2005), 74-76.‬‬
‫"‪Kisha G. Tracy, "Representations of Disability: The Medieval Literary Tradition of the Fisher King‬‬
‫‪in Disability in the Middle Ages: Reconsiderations and Reverberations, ed. Joshua R. Eyler, (2010),‬‬
‫‪105-118.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪"[…] He is in a direr situation than any man has ever been in, and has fallen into a great‬‬
‫‪malady. But I am well able to tell you that whatever his age or infirmity , he cannot die unless a‬‬
‫‪kinight who is from the Round Table has done such deeds of arm and chivalry , in tournaments‬‬
‫‪and by seeking adventure , that he will be the most famous one in the world, and that man […] is‬‬
‫‪able to come to the court of the rich Fisher King and has asked about the grail has served and‬‬
‫‪about what is serves, the Fisher King will be immediately healed […]", in Robert de Boron, Ronan‬‬
‫‪du grail, ed. Bernard Cerquiglini, (Paris: Union Générale d' edition , 1981), 194.‬‬
‫‪35‬‬
‫‪Tracy, "Representations of Disability: The Medieval Literary Tradition of the Fisher King", in‬‬
‫‪Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 105-118.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪132‬‬
‫תומס מלורי בגרסת גלהד האנגלית את מאפייני דמות המלך הנכה ואף הקצין אותה בכך שהוא‬
‫הפך את המלך הנכה לדמות שולית ופאסיבית‪ ,‬לעומת פעלתנותם של בני ביתו‪.‬‬
‫בגרסת גלהד תיאר תומס מלורי כיצד שורה של אבירים יצאו למסע אחר הגביע הקדוש‬
‫בכדי לזכות בתואר "האביר הטוב ביותר"‪ .‬למרות שכבר מתחילת הסיפור ברור שגלהד הוא‬
‫הנבחר‪ ,‬מתארת הגרסה האנגלית כיצד לנסלוט )‪ ,(Lancelot‬האביר הבולט ביותר בחצר המלך‬
‫ארתור‪ ,‬נכשל במשימתו למצוא את הגביע הקדוש ולרפא את המלך‪ ,‬בשל אישיותו הבלתי‬
‫מוסרית‪ .‬לעומתו מצליחים פרסיבל‪ ,‬בורס )‪ (Bors‬ובראשם גלהד להגיע למבצר הגביע‪ ,‬לחזות‬
‫במלך הנכה ובסגולות הגביע‪ 36.‬בגרסת גלהד‪ ,‬קיבל המלך הנכה זהות ושם‪ ,‬המלך פלאם )‪,(Plam‬‬
‫והוא מקושר לשושלת היוחסין של יוסף מרמתיים‪ ,‬אפיון המעניק לדמותו חשיבות גדולה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫בתיאור המפגש של המלך פלאם עם שלושת האבירים‪ ,‬מודגשים ההיבטים הפגומים של הנכות‬
‫באמצעות ציון הפער בין יכולותיהם הגופניות והחברתיות של בני ביתו ובין חוסר יכולותיו ותלותו‬
‫המוחלטת של המלך הנכה בהם‪:‬‬
‫"]‪ [...‬ואז הם רכבו עד שהגיעו לטירת קארבונק וכשנכנסו למבצר‪,‬‬
‫המלך פלס הכיר אותם; ואז הייתה שמחה גדולה‪ ,‬כיוון שידעו בבואם‬
‫למבצר שהם הגשימו את חיפוש הגביע ]‪ [...‬אז אליעזר‪ ,‬בנו של המלך‬
‫פלס‪ ,‬הביא להם את החרב השבורה ]‪ [...‬בשעה שישבו השלושה יצאה‬
‫מהחדר מיטה נשואה בידי ארבע גברות; במיטה שכב אדם טוב וחולה‬
‫וכתר זהב לראשו והן הושיבו אותו במרכז‪ .‬ואז הוא הרים את ראשו‬
‫ואמר‪ :‬גלהד‪ ,‬אבירי‪ ,‬ברוך אתה בבואך‪ ,‬כיוון שזמן רב השתוקקתי‬
‫לבואך‪ ,‬שכן אני נמצא זמן רב בהרבה כאב וייסורים‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬אני‬
‫בוטח באל‪ ,‬שהזמן הגיע וכאבי יפוג ]‪"[....‬‬
‫‪37‬‬
‫מקטע זה אנו למדים שאמנם המלך הנכה ממשיך לתפקד כמלך עפ"י כתר הזהב שלראשו‪ ,‬אך יחד‬
‫עם זאת דמותו בגרסת גלהד מנוגדת לחלוטין לדמותו של המלך הדייג בגרסת פרסבל‪-‬פרצפל‪:‬‬
‫בעוד שבגרסת פרסבל‪-‬פרצפל‪ ,‬היה המלך בקיא בגינוני האירוח והוא זה שקיבל את פניו של‬
‫פרסבל‪ ,‬דמותו בגרסת גלהד היא פאסיבית לחלוטין ואת תפקידו כמארח תופסים בני משפחתו‪,‬‬
‫המהווים חלק אינטגראלי מהחברה ומארחים את שלושת האבירים‪ .‬פאסיביות זו משקפת את‬
‫חריגותו של המלך פלאם‪ .‬לפי עדותו‪ ,‬הוא מצוי בייסורים ובכאב רב‪ ,‬תיאור המלמד על ההקצנה‬
‫‪36‬‬
‫‪Thomas Malory,. Thomas Malory, Le morte Darthur, ed. Stephen H.A. Shepherd., (2004), 154-155.‬‬
‫‪"[…] Then rode they a great while till that they came to the castle of Carbonek And when they‬‬
‫‪were entered within the castle King Pelles knew them; then there was great joy, for they wist well‬‬
‫‪by their coming that they had fulfilled the quest of the Sangreal […]Then Eliazar , King Pelles‬‬
‫‪son, brought to for them the broken sword […] So as they sat thus there came out a bed of tree of‬‬
‫‪a chamber , the which four gentlewomen brought; and in the bed lay a good man sick , and a‬‬
‫‪crown of gold upon his head; and there in the midst of the place they set him down […] Then he‬‬
‫‪lift up his head , and said : Galahad , Knight , ye be welcome for much have I desire your coming‬‬
‫‪for in such pain and in such anguish I have been long. But now I trust to God the term is coming‬‬
‫‪that my pain shall be allayed […]", in Thomas Malory, Le Morte Darthur, ed. Stephen H.A.‬‬
‫‪Shepherd, (2004), 156- 158.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪133‬‬
‫בהתייחסות לנכות‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬תיאור הנכות מדגיש את תלותו של המלך הנכה בגלהד שייגאל‬
‫אותו ממצבו העגום‪ .‬עצם העובדה שבגרסה האנגלית המלך פלאם מובל בידי משרתות ולא בידי‬
‫גברים חסונים‪ ,‬כמו בגרסת פרסבל‪ ,‬מדגישה ביתר שאת את ההשפלה והנחיתות החברתית של‬
‫הדמות הנכה‪ ,‬כיוון שהוא תלוי בנשים שנחשבות בתפיסה הימי‪-‬ביניימית לנחותות מבחינה‬
‫חברתית‪ .‬בהשראת גרסאותיהם של בורון ואשנבך‪ ,‬עובר מלך הגביע ריפוי פיסי באמצעות טיהור‬
‫רוחני בשעת המיסה‪ .‬בתיאור זה משתקפת שוב הפאסיביות המוחלטת שלו לעומת פעלתנותו של‬
‫גלהד‪:‬‬
‫"]‪ [...‬ואז גלהד לקח מיד את החנית שהייתה מונחת על השולחן‬
‫ונגע בה באצבעותיו‪ .‬הוא פנה אחרי כן למלך הנכה ומשח את רגליו‬
‫בדם‪ .‬מיד לאחר מכן משח את גופו והתחיל )לצעוד( ברגליו מחוץ‬
‫למיטה כאדם שלם‪ .‬ואז הודות לאדוננו הוא ריפא אותו ]‪"[...‬‬
‫‪38‬‬
‫תיאור זה מדגיש את תלותו המוחלטת של המלך הנכה בגלהד‪ .‬המלך פלאם מתגלה כאן בחולשתו‬
‫הפיסית והחברתית‪ ,‬המתוארת גם מתוך תיאור סופו‪ :‬בניגוד למלך הדייג שקיפץ סביב פרסבל‪-‬‬
‫פרצפל בגרסאות של בורון ואשנבאך‪ 39,‬בגרסה זו הריפוי הוא חלק מהמשיחה האחרונה לפני‬
‫המוות והמלך הנכה לא חזר למעשה להיות חלק מהחברה האבירית‪ .‬כמו המלך בלדוד‪ ,‬נותר‬
‫המלך פלאם כדמות חריגה ושולית על אף ריפויו‪.‬‬
‫מדיון השוואתי זה ניתן לסכם ולומר‪ ,‬כי הנכות בסיפור הגביע נתפסה כמצב פגום ונחות‪.‬‬
‫תיאוריו של מלך הגביע מלמדים על תהליך של דחייה חברתית שעברו הנכים‪ ,‬שבשל מצבם הפיסי‬
‫לא יכלו לתפקד בעולם החברתי של החברה האבירית במאות השתים‪-‬עשרה‪-‬השלוש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫לאורך כל הגרסאות מתוארת דמותו של המלך כדמות שולית ואף כדמות חוטאת‪ ,‬שלא ממלאה‬
‫את תפקידיה בחברה‪ .‬תיאור זה מתבטא‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬בגרסת גלהד שבה הודגשה הפאסיביות של‬
‫המלך לעומת סביבתו הפעלתנית וכן בשל העובדה‪ ,‬כי בהשוואה לגרסאות הקודמות‪ ,‬אין המלך‬
‫חוזר לחיקה של החברה עם ריפויו‪ .‬הדבר עשוי לשקף הידרדרות במעמדם החברתי של הנכים‬
‫במהלך התקופה והנצחת תפיסתם כדמויות חוטאות שאין מקומם בחברה‪ .‬עצם העובדה שהמלך‬
‫הנכה לא הצליח להשתלב בחברה גם לאחר ריפויו‪ ,‬והריפוי נעשה במסגרת המשיחה האחרונה‬
‫מלמדת על מקומו השולי במערך החברתי ועל כך שהנכות נתפסה בימי הביניים כעונש על חטא‬
‫בהתאמה לעמדות התיאולוגיות השליליות כלפי הנכות‪ ,‬שהלכו והתחזקו במהלך ימי הביניים‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬עצם תפיסתו של המלך הנכה כדמות חוטאת משתקפת גם בשלילת זכותו של המלך הנכה‬
‫לשלוט בממלכתו‪ ,‬כשזכות זו עוברת לבני משפחתו‪ ,‬הבריאים בגופם‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫‪"[…] And Galahad went anon to the spear which lay upon the table , and touches the blood‬‬
‫‪with his fingers , and came after to the maimed king and anointed his legs. And therewith he‬‬
‫‪clothed him anon and started upon his feet out of his bed as an whole man, and thanked our‬‬
‫‪Lord that he had healed him […]", in Thomas Malory, Le Morte Darthur, ed. Stephen H.A.‬‬
‫‪Shepherd., (2004), 160.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪Tracy, " Representations of Disability: The Medieval Literary Tradition of the Fisher King", in‬‬
‫‪Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 105-118.‬‬
‫‪134‬‬
‫‪ .3‬ייצוג המצורעים בסיפור "טריסטאן ואיזולדה"‪ :‬דיון השוואתי בין גרסת ברול‬
‫מהמאה השתיים‪-‬עשרה לגרסת תומס מלורי מהמאה החמש‪-‬עשרה‬
‫סיפור נוסף ממנו ניתן ללמוד על הדימוי השלילי כלפי חריגים מבחינה גופנית‪ ,‬היא דמות‬
‫המצורעים בסיפור אהבתם של טריסטאן ואיזולדה )‪ .(Tristan and Isolde‬סיפור זה זכה במהלך‬
‫ימי הביניים לגרסות שונות‪ .‬ראשיתו באגדות קלטיות קדומות מצפון האיים הבריטיים והוא‬
‫הועלה על הכתב במאה השתיים‪-‬עשרה‪ .‬הידועות מבין הגרסאות הן גרסאותיהן של המשוררים‬
‫הצרפתיים‪ ,‬ובמיוחד זו של ברול )‪ 40.(Beroul‬סיפור זה הופיע גם ביצירתו של תומס מלורי שבה‬
‫נכללו מוטיבים שונים מהסיפור בגרסאותיו הצרפתיות‪ .‬ברם‪ ,‬בניגוד לגרסתו של ברול‪ ,‬תומס‬
‫מלורי לא הדגיש כלל את ייצוג המצורעים ואת הקשר שנעשה הן בתיאולוגיה והן בספרות בין‬
‫‪41‬‬
‫החטא והתאווה המינית לדמות המצורע‪.‬‬
‫הסיפור מתמקד בדמותו של טריסטן או טריסטאם‪ ,‬שהיה הוואסל של דודו‪ ,‬המלך מארק‬
‫מקרוונוול‪ .(Mark of Cornwell) ,‬טריסטאן חזר לחצרו של דודו לאחר שהחלים מפציעה בשהותו‬
‫באירלנד‪ .‬בארץ זו הוא פגש את איזולדה‪ ,‬המיועדת להיות אשתו של מארק‪ .‬הוא נשלח ע"י דודו‬
‫לשכנע את אביה לתת את ידה של איזולדה לאדונו‪ .‬במסעם חזרה לקרונוול שתו השניים בטעות‬
‫שיקוי אהבה והתאהבו נואשות‪ .‬על אף שאיזולדה נישאת למארק‪ ,‬השניים אינם מסוגלים לוותר‬
‫על אהבתם והם מממשים אותה בסתר‪ .‬עם זאת‪ ,‬המלך מארק גילה את מעשה הבגידה‪ ,‬אולם‬
‫בעוד שטריסטאן הצליח לברוח‪ ,‬איזולדה הואשמה בניאוף ונכלאה בבית מצורעים‪ .‬בסופו של דבר‬
‫טריסטאן הצליח להציל את אהובתו והם בורחים ליער‪ ,‬אך הם אינם מצליחים לממש את‬
‫אהבתם‪ 42.‬בחלק זה אבחן את ייצוג המצורעים‪ ,‬כפי שהם מתוארים בגרסת ברול ובגרסת תומס‬
‫מלורי‪ .‬במסגרת זו אנתח בראייה השוואתית באיזו מידה השתמרה ההתייחסות הסטריאוטיפית‬
‫כלפי המצורעים בגרסה האנגלית של מלורי ‪.‬‬
‫בגרסת ברול מופיעות דמויותיהן של המצורעים במימוש גזר דינה של איזולדה‪ .‬עדת‬
‫המצורעים משכנעת את המלך לשנות את גזר הדין ולהותיר את איזולדה בידם‪ .‬תיאורם החיצוני‬
‫המפורט של המצורעים‪ ,‬כמו גם העסקה שנרקמת בינם לבין המלך מארק‪ ,‬מעידים על תכונותיהן‬
‫הפיסיות והאישיות המסוכנות‪ .‬בכך הם מסמלים עבורנו שוב את הייצוג הסטיגמתי של דמות‬
‫הנכה בעיני החברה האבירית‪:‬‬
‫"]‪[...‬מאין‬
‫מקום‬
‫הופיעה‬
‫אז‬
‫עדת‬
‫מצורעים‪,‬‬
‫מאה‬
‫אולי‬
‫יותר‪,‬‬
‫מעוותים‪ ,‬פניהם מכורכמים ואכולים‪ ,‬צולעים על קביהם לקול‬
‫קרקוש פעמוני צרעתם‪ .‬צבאו המצורעים על המוקד‪ ,‬עפעפיהם זבים‬
‫מוגלה מעל עיניהם האדומות אשר ברקעו ברשע ]‪"[...‬‬
‫‪43‬‬
‫‪40‬‬
‫‪David J. Shirt, The Old French Tristan Poems, (Valencia and London: Artes Graficas Soler, 1980),‬‬
‫‪28- 30.‬‬
‫‪41‬‬
‫‪Thomas Malory, Le Morte DArthur, (1996), 239- 240.‬‬
‫‪42‬‬
‫‪Béroul, Tristan et Yseut presentation et traduction de Daniel Poirion ; preface de Christiane‬‬
‫‪Marchello-Nizia, (Paris: Gallimard, 2000), 45-46.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪"[…] une centaine de lépreux du Roi , déforméet cassé, blanc horriblement , et boitant sur‬‬
‫‪leurs béquilles. et ilsa attiré près de la flamme, et d'être mal aimé le spectacle[…]", in‬‬
‫‪Béroul, Tristan et Yseut, (2000), 68‬‬
‫‪135‬‬
‫תיאורם החיצוני של המצורעים כאנשים מעוותים מצביע בבירור על החריגות החברתית‬
‫והתרבותית שהם מגלמים בדמותם והיותם אנטיתזה מוחלטת לדמות האביר ואף לשאר בני‬
‫האדם‪ .‬לא רק שדמותם הפגומה משתקפת בכיעורם‪ ,‬אלא שתיאורם החיצוני המעוות מלמד על‬
‫תכונותיהם המוסריות הבלתי הולמות כאנשים רשעים‪ ,‬יסוד שהופיע גם במושגי הכיעור והיופי‬
‫בתיאולוגיה הנוצרית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬ענידת פעמוני הצרעת משקפת את המציאות החברתית שהייתה‬
‫תוצאה של ההתפתחות המשפטית‪ .‬למן המאה השתיים‪-‬עשרה קבעו החוקים העירוניים של ערי‬
‫אנגליה ואירופה כי מצורעים יישאו סימני זיהוי לצורך אבחנתם כחולי צרעת‪ .‬עדויות ספרותיות‬
‫אלו מוכיחות שטענתו של הגיאוגראף מקס סטצ'ל )‪ ,(Max Stachell‬כי אפיוניהם של המצורעים‬
‫היו נדירים במציאות לא בהכרח נכונה‪ .‬עצם העובדה‪ ,‬כי העדות הספרותית עולה בקנה אחד עם‬
‫ההגבלות המשפטיות שנבחנו בפרק הקודם‪ ,‬עשויה ללמדנו כי לאפיונים אלו הייתה אחיזה‬
‫מסוימת במציאות לפחות עד ירידת בתי המצורעים לקראת המאה הארבע‪-‬עשרה‪ 44.‬לכך יש‬
‫להוסיף את השרידים הארכיאולוגים המאששים לא רק את דחייתם של המצורעים‪ ,45‬אלא גם את‬
‫‪46‬‬
‫הדחייה החברתית שחוו נכויות אחרות בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫מידת הרשע והזדוניות של המצורעים‪ ,‬מופיעה בדיאלוג המתפתח בין מנהיגם איביין‪,‬‬
‫המתואר כ"מכוער " ורשע"‪ ,‬למלך מארק‪ .‬אפיונים אלו מלמדים גם על מידת חטאם‪:‬‬
‫"]‪ [..‬אהה מלכי אומר אתה לשרוף אישה יפה זאת במוקד ומשפטך‪-‬‬
‫משפט הצדק‪ .‬אך מהר מאוד תגווע איזולדה‪ .‬במהרה תדעך האש‬
‫ואפרה יפוץ ברוח ויתמו ייסוריה‪ .‬התניח לי מלכי להראותך איך‬
‫תענשנה עונש רב מזה? הנח לה ותחיה‪ ,‬אך בחרפה כה איומה‪ ,‬עד‬
‫תשתוקק למות]‪ [...‬ראה‪ ,‬מאה אנחנו בעדת מצורעים זאת‪ .‬תן לנו‬
‫את איזולדה ותהיה שלנו‪ ,‬של כולנו יחד‪ .‬מחלתנו מגבירה את‬
‫תשוקתנו ]‪ [...‬בחיבוק אותה מצורעיך‪ ,‬כשתיאלץ להזדחל עמנו אל‬
‫מאורתינו ולשכב עמנו‪ ,‬אז תנחם איזולדה היפה על חטאיה]‪"[...‬‬
‫‪47‬‬
‫‪44‬‬
‫‪Mark E. Stachell, The Emergence of Leper Houses in Medieval England, Unpublished DPhil,‬‬
‫‪(University of Oxford, 1998), 12- 15.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪John Magilton," Leprosy, Lepers and Their Hospitals", in Lepers Outside the Gate: Excavations At‬‬
‫‪the Cemetery of the Hospital of St. James and St. Mary Magdalene Chichester, 1986-87 and 1993, eds.‬‬
‫‪John Magliton and Others (Chichester Excavations 10, CBA Research Report 158, Council for British‬‬
‫‪Archaeology , 2008), 9-23.‬‬
‫‪ 46‬ראו את הדיון על מעמדם המשפטי של המצורעים בפרק השלישי‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫‪"[…] O roi , vous brûlerait cette femme dans cette flamme , et c'est son justice , mais trop‬‬
‫‪rapide, pour très bientôt le feu va tomber, et son cendres seront très bientôt être dispersés par le‬‬
‫‪vent fort et son agonie être ait. Jetez-la plutôt à vos lépreux où elle peut traîner une vie pour‬‬
‫‪toujours demander la mort […] Jetez-la au milieu de nous , et lui faire l'un de nous . Jamais‬‬
‫‪dame avoir connu une fin pire. Et regardez , " ils ont dit , " à nos chiffons et nos abominations .‬‬
‫‪Elle a eu le plaisir de riches étoffes et des fourrures , des bijoux et murs de marbre , de l'honneur,‬‬
‫‪de bons vins et de joie, mais quand elle voit votre lépreux toujours , Roi, et seulement eux pour‬‬
‫‪toujours , leurs couches et leurs huttes , alors effectivement elle saura le mal qu'elle a fait , et‬‬
‫‪amèrementdésirer même cette grande flamme d'épines […]", in Béroul, Tristan et Yseut, (2000),‬‬
‫‪69-70.‬‬
‫‪136‬‬
‫קטע זה מתאר כיצד הציע מנהיג המצורעים למלך מארק לשנות את גזר דינה של איזולדה‪,‬‬
‫ובמקום לשרפה‪ ,‬להשאירה בחיים ולתת אותה בידי המצורעים‪ .‬בגרסה של תומס‪ ,‬מתוארת‬
‫ההצעה כתכסיס של טריסטאן עצמו‪ ,‬שהתחפש למצורע וביקש ממארק להפקיד בידי‬
‫המצורעים את איזולדה‪ ,‬בכדי שיוכל מאוחר יותר להצילה‪ .‬לפי תיאורים אלו אנו למדים‪,‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬ששהייה בחברת מצורעים נתפסה במאה השתים‪-‬עשרה כעונש חמור ממוות‪ ,‬הרבה‬
‫מעבר לחשש הרפואי מהידבקות‪ .‬אלא שמסירתה של איזולדה בידם מלמדת גם על מידת‬
‫הדחייה החברתית ונידויה מהחברה‪ ,‬כיוון שהמצורעים נודו מהחברה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הקישור בין‬
‫הצרעת לתאווה המינית מעניקה לנו אף נופך מציאותי המשתקף בתיאור הספרותי‪ ,‬המחזק שוב‬
‫את החריגות החברתית של המצורעים מהחברה הנורמטיבית‪ :‬מתוך תיאור זה משתקפות אותן‬
‫תפיסות התיאולוגיות והרפואיות ימי‪-‬ביניימיות שאפיינו את המצורעים בפעילות מינית יוצאת‬
‫דופן ובתאוותנות יתר באופן יחסי לחברה הנורמטיבית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬המצורע מופיע כאן‬
‫כאנטיתזה מוחלטת לדמות האבירית‪ ,‬היודעת את קוד האהבה הראויה‪ .‬לכן‪ ,‬הוצגו המצורעים‬
‫כמי שאינם אצילים ואינם שייכים כלל לחברה האבירית‪ .‬בסופו של דבר הצליח טריסטאן לחלץ‬
‫את איזולדה מידי המצורעים והשניים בורחים ליער‪ ,‬אך הם מתקשים להגשים את אהבתם‬
‫בשל תחושת החטא הכבד של הניאוף‪.‬‬
‫בהשוואה לתיאור המפורט של המצורעים בגרסת ברול‪ ,‬תומס מלורי לא עסק בתיאוריהם‬
‫הפיסיים של המצורעים‪ .‬ייתכן שמלורי נמנע מלחזור על סימני הזיהוי מתוך הנחה‪ ,‬שהחברה‬
‫בתקופתו הכירה כבר את מאפייני המצורעים ולא היה טעם לחזור על כך‪ .‬אולם‪ ,‬מלורי שימר בכל‬
‫זאת את ההתייחסות השלילית כלפיהם‪ ,‬כפי שזו עולה מתפיסת עולמו של טריסטאן עליהם‬
‫)בגרסה של מלורי הוא מכונה טריסטאם(‪:‬‬
‫"]‪ [...‬טריסטראם שאל היכן איזולדה היפה‪" .‬אדוני‪ ,‬ענה גוברנייל‪,‬‬
‫"היא הושמה ב"כלא לזרוס"‪" .‬אבוי‪ ,‬אמר טריסטאם זה מקום רע \‬
‫מכוער מאוד בשביל גבירה יפה\ טובה ואם אוכל )אם הדבר תלוי בי(‬
‫היא לא תישאר שם זמן רב ]‪"[...‬‬
‫‪48‬‬
‫קטע זה מגלם בתוכו את התחזקותה של הרדיפה החברתית כנגד המצורעים ששיאה בסגירתם‬
‫בבתי מצורעים‪ ,‬כפי שהדבר מתבטא בחקיקה הכנסייתית והאזרחית למן המאה השתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫העובדה שגוברנייל רואה בבית המצורעים כלא‪ ,‬מלמדת מעבר לתהליך כליאת המצורעים‪ ,‬גם על‬
‫התגברותה של העוינות החברתית כלפיהם‪ .‬בשנים ‪ 1260-1280‬הלכו והתחזקו מגמות אלו במקביל‬
‫להתרבות מקרי המחלה‪ .‬מעבר להרחקתו של המצורע מחוץ לחברה‪ ,‬הסתמנה הנטייה להסלמה‬
‫בהתייחסות המוקצנת כלפיהם‪ ,‬כיוון שהם נתפסו כאנשים רשעים‪ ,‬תאוותנים ומושחתים‪ .‬תכונות‬
‫אלו תאמו למעשה את הריקבון הגופני המאפיין אותם‪ 49.‬הבידול החברתי בא לידי ביטוי גם‬
‫מדבריו של טריסטאן המשקפים את הניגוד הברור בין החברה האבירית למצורעים‪ :‬בעוד‬
‫שאיזולדה‪ ,‬על אף ניאופה‪ ,‬מסמלת עדיין את היופי ואת המידות הטובות של גבירה אצילה‪,‬‬
‫‪48‬‬
‫‪"[…] Tristam asked where was La Beall Isolde . Sir , said Governayle , she is put in a lazar‬‬‫‪cote Alas ! said Sir T ristam, that is a full ungodly place for such fair lady . and if I may, she‬‬
‫‪shall not be long there ! […]", in Thomas Malory, Le Morte DArthur, (1996), 241- 242.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪O. Touati, Maladie et société au Moyen age – La lèpre, les lépreux et les léproseries dans la‬‬
‫‪province ecclésiastique de Sens jusqu'au milieu du XIVe siècle, (Paris, de Boeck Université, 1998),‬‬
‫‪756.‬‬
‫‪137‬‬
‫מסמלים המצורעים את הכיעור והרוע‪ .‬תפיסתו של טריסטאן הולמת למעשה את התפיסה‬
‫החברתית והדתית לפיה המצורעים הם סמל הרוע בעוד הכנסייה והחברה הנוצרית מהווים את‬
‫הסמל האידיאלי לטוהר‪ 50.‬לכן‪,‬לפי עמדת טריסטן‪ ,‬אין בית המצורעים מקום הולם עבור גבירה‬
‫יפה והוגנת כמו איזולדה‪ .‬ניגוד זה מחזק שוב את היות המצורעים או הנכים אנטיתזה לדמותו של‬
‫האביר או דמותה של הגבירה בחברה האבירית‪ ,‬ועל כן המצורעים או הנכים מצויים בהכרח מחוץ‬
‫למעגלים החברתיים‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬גם אם מלורי לא שימר בגרסה האנגלית את התיאור החיצוני המפורט‪ ,‬כפי‬
‫שהוא מופיע בגרסת ברול‪ ,‬ניתן ללמוד על חריגותם החברתית של המצורעים‪ ,‬מתוך תיאור‬
‫ההתחזות של טריסטאן למצורע‪:‬‬
‫"]‪[...‬הוא‬
‫נשא‬
‫גלימה‬
‫לחומות הוא שכב ]‪"[....‬‬
‫ופעמון‬
‫עד‬
‫היום‬
‫החמישה‪-‬עשר]‪[...‬מתחת‬
‫‪51‬‬
‫בדומה לגרסת ברול‪ ,‬גם תיאור זה משמר את ההגבלות המשפטיות כנגד המצורעים ואת תהליך‬
‫סגירתם ונידויים של המצורעים‪ .‬על המצורעים הוטל לשאת גלימות ופעמונים‪ ,‬כסימן היכר‬
‫וכאזהרה‪ .‬הימצאותו של טריסטאן מתחת או מחוץ לחומות מרמזת גם על מידת ההסתגרות או‬
‫הריחוק שהוטלו על המצורעים‪ ,‬במיוחד בשעה שקיבצו נדבות‪ .‬תיאור זה משקף גם בגרסה‬
‫האנגלית את ההתייחסות השלילית כלפי המצורעים הנמצאים בשולי החברה והמחויבים לענוד‬
‫סימני זיהוי ברורים המעמידים אותם בתפקיד האחר והשונה החברתי‪ .‬לפיכך ניתן לומר‪ ,‬כי גם‬
‫בגרסה האנגלית השתמר ההד השלילי כלפי המצורעים כדמויות שליליות‪ .‬הם הוצאו אל מחוץ‬
‫לחברה ובודדו במקומות מיוחדים שאינם ראויים לאדם בריא‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בסיפור זה השתמרה גם‬
‫ההנחה‪ ,‬כי לדמות הנכה יש תכונות של זדון ורשע‪ ,‬המהוות פועל יוצא ממצבה הפיסי‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מתוך הצגת הדמויות באפוס הארתוריאני‪ ,‬ניתן לומר שהדמויות הנכות‬
‫בסיפורים השונים מוצגות כדמויות שוליים וכדמויות בעלות ערכי מוסר נפסדים שנבעו בעליל‬
‫מנכותן הפיסית‪ .‬ברוב המקרים הוצגו הנכים כאנטיתזה חברתית מוחלטת לדמות האביר‬
‫האידיאלי‪ .‬ההתפתחות של הדמות הנכה כפי שמשתקפת בהשוואה שבין גרסתו של תומס מלורי‬
‫לגרסות המוקדמות יותר‪ ,‬עשויה לרמז ולהעיד על התפתחותה של הדחייה החברתית מצד החברה‬
‫הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬במיוחד בהצגת דמות המצורע‪ ,‬שהחלה למן המאה השתים‪-‬עשרה והתגברה‬
‫לקראת סוף ימי הביניים‪.‬‬
‫‪ II‬השירה האנגלית במאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬עשרה‬
‫סוגה נוספת ממנה ניתן ללמוד על ההתייחסות החברתית כלפי הנכות והיחס לנכים בחברה‬
‫האנגלית היא השירה הלירית האנגלית‪ ,‬ה‪ ,Lyric Poetry -‬שהתפתחה למן המאה הארבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫מלבד העובדה‪ ,‬כי שירה זו נכתבה באנגלית ימי ביניימית‪ ,‬אין לה מאפיינים ברורים ואף בקרב‬
‫מבקרי הספרות לא קיימת אחידות דעים באשר למקורותיה והשפעותיה‪ 52.‬כך למשל‪ ,‬בשירה זו‬
‫אין הבחנה חד משמעית בין "שירה דתית" שנחשבה לנשגבה ובין ה"שירה חילונית"‪ ,‬שכן מרבית‬
‫‪50‬‬
‫‪Jacques Le Goff , Medieval Civilization 400-1500, ( Oxford : Blackwell, 1988 ), 315- 316.‬‬
‫‪"[…] Coppe and clapper he bare Till the fifteen day. as he mesel ware ; Under walles he lay‬‬
‫‪[…]", in Thomas Malory, Le Morte DArthur ,(1996), 242- 243.‬‬
‫‪52‬‬
‫‪Boris Ford ed, Medieval Britain: The Cambridge Cultural History, vol 2, (London and Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 1992), 100- 102.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪138‬‬
‫השירים כוללים בתוכם יסודות דתיים וחילוניים גם יחד‪ .‬את שורשיה של השירה האנגלית ניתן‬
‫למצוא הן בשירה החצרנית והן במורשת האנגלו‪-‬סאכסונית‪ .‬הנושאים שבהן עסקה השירה‬
‫האנגלית הם מגוונים‪ :‬בין היתר‪ ,‬נכללו בשירה זו שירי אהבה‪ ,‬שירים דתיים ואליגורים בעלי‬
‫מוסר וכן שירים המתארים את חיי היום יום של מעמדות חברתיים שונים באנגליה בשלהי ימי‬
‫‪53‬‬
‫הביניים‪.‬‬
‫בחלק זה אדון בייצוג דמות הנכה בארבע יצירות מרכזיות שנכתבו באנגלית ימי ביניימית‬
‫במהלך המאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬עשרה‪ .‬היצירה הראשונה היא יצירתו של המשורר ויליאם‬
‫לאנגלנד )?‪ ,(William Langland, 1332?- 1390‬החזון של פירס החורש ) ‪The Vision of Piers‬‬
‫‪ .(Plowman‬ביצירה זו שנכתבה בשלוש גרסאות בין השנים ‪ ,1360-1387‬כלל לאנגלנד תיאור של‬
‫קבצנים ונכים בהווי החיים הכפרי והעירוני‪ 54.‬מתיאור זה ניתן ללמוד מה הייתה עמדתו כלפי‬
‫הנכות והדימוי החברתי שניתן לנכים‪ .‬יצירה נוספת היא יצירת המופת של ג'פרי צ'וסר ) ‪Geoffrey‬‬
‫‪ ,(Chaucer, 1340-1400‬סיפורי קנטרברי )‪ ,(The Canterbury Tales‬שנכתבה בין ‪.1390-1400‬‬
‫ביצירה זו הציג צ'וסר הרכב אנושי רבגוני של החברה האנגלית במאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬ובתוכם כלל‬
‫גם דמויות בעלות מום‪ .‬מתיאור דמויות אלו ניתן לבחון כיצד נתפסה הנכות ביצירה זו ובאלו‬
‫תכונות תוארו הדמויות הנכות‪ ,‬על מנת להבין מה היה הדימוי הספרותי של הנכה ומה ניתן‬
‫להסיק מדימוי זה על ההתייחסות החברתית כלפי הנכים במציאות ההיסטורית‪ 55.‬היצירה‬
‫השלישית היא יצירתו של המשורר האנגלי‪ ,‬תומס הוקלב )‪,(Thomas Hoccleve, 1368-1426‬‬
‫המציג ביצירתו "תלונה ודיאלוג )‪ ,(Complaint and Dialogue‬עדות ישירה ובלתי אמצעית של‬
‫משורר נכה‪ ,‬בן המאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬שנדחה מהחברה ומתאר את יחס החברה כלפיו‪ .‬היצירה‬
‫הרביעית היא עדותה של קריסד )‪ (The Testament of Cresseid‬שנכתבה ע"י המשורר הסקוטי‬
‫רוברט הנריסון )‪ (Robert Henryson‬שפעל בין השנים ‪ .1460-1500‬יצירה זו היא המשך ליצירתו‬
‫של צ'וסר על אהבתם של טרוליאוס וקריסד‪ .‬בנוסח זה הציג הנריסון את קריסד כדמות מצורעת‪,‬‬
‫דרכה ניתן לבחון שוב את המוטיבים השלילים כלפי הדמות הנכה ביצירה זו‪ 56.‬יש לציין‪ ,‬כי‬
‫יצירות אלו משקפות בעיקר את החברה הבורגנית באנגליה ולכן מטרתי לבחון גם האם ובאיזו‬
‫מידה קיים הבדל מהותי בהתייחסות החברה העירונית לנכים בהשוואה למעמד האצולה‪ ,‬כפי‬
‫שהשתקף באפוס הארתוריאני‪.‬‬
‫‪ .1‬דמות הנכה עפ"י "החזון של פירס החורש" לויליאם לאנגלנד ) ‪The Vision of‬‬
‫‪(William Langland ,Piers Plowman‬‬
‫על חייו של ויליאם לאנגלנד איננו יודעים רבות‪ .‬מתוך יצירתו ניתן לשער שנולד בסביבות מאלורן‬
‫)‪ ,(Malvern‬כיום בין וורצ'סטרשייר )‪ (Worcestershire‬להרפורדשייר )‪ .(Herfordshire‬במהלך‬
‫‪53‬‬
‫‪Wendy Scase, "Late Fourteenth Century Poetry, (Chaucer, Gower, Langland) and Their Legacy", in‬‬
‫‪The Cambridge History of English Poetry, ed. Michael O'Neill, vol 1, (Cambridge and New York:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 2010), 43- 63.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪A.V.C. Schmidt, "Langland: Piers Plowman", in The Cambridge History of English Poetry, ed.‬‬
‫‪Michael O'Neill, 1, (2010), 63-81.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪Paul Strom, Social Chaucer, (New York : Harvard University Press, 1989), 13- 15.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪Felicity Riddy, "Late Medieval Literature in Scotland: Henryson, Dumbar and Douglas", in The‬‬
‫‪Cambridge History of English Poetry, ed. Michael O'Neill, 1, (2010), 96-125.‬‬
‫‪139‬‬
‫חייו עבר ללונדון‪ .‬ייתכן שעבד כזמר בבתי עשירים‪ ,‬אך לפי השכלתו התיאולוגית‪ ,‬ניתן להניח די‬
‫בבירור שהיה משכיל‪ ,‬בן הכמורה הנמוכה )‪ .(clericus‬מתוך יצירתו אנו למדים גם שאימץ לעצמו‬
‫השקפות אוגוסטיניות וכן השקפות דתיות רדיקליות שגרמו לו למתוח ביקורת על מצבה של‬
‫הכנסייה הנוצרית באנגליה‪ 57.‬היצירה החזון של פירס החורש‪ ,‬שנכתבה בשלוש גרסאות במהלך‬
‫המחצית השנייה של המאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬נחשבת לצד סיפורי קנטרברי של צ'וסר‪ ,‬לאחת‬
‫מהיצירות הגדולות בספרות האנגלית בשלהי ימי הביניים וזאת מהסיבות הבאות‪ :‬ראשית כל‪,‬‬
‫יצירה זו היא אחת היצירות הראשונות שנכתבו באנגלית ימי ביניימית‪ 58.‬כמו כן היא מהווה מחד‬
‫שירה אלגורית דתית ומאידך היא כוללת סטירה וביקורת חברתית על השחיתות שפשתה באצולה‬
‫ובחוגי הכנסייה‪ ,‬על רקע השינויים החברתיים והכלכליים שהתרחשו בעקבות המגפה השחורה‬
‫באנגליה בין ‪ 59.1348-1350‬ייחודה של היצירה נובע גם מעצם העובדה שהיא מתארת את חיי‬
‫המעמדות הבינוניים והנמוכים באנגליה‪ ,‬לרבות תיאור על האנשים הפשוטים ועל תופעת‬
‫הקבצנות בחברה הכפרית והעירונית בתקופה זו‪ 60.‬מתוך תיאורים אלו ניתן גם ללמוד על עמדתו‬
‫של לאנגלנד כלפי הנכות ועל יחסו לנכים‪.‬‬
‫במסגרת הדיון ביצירה זו אבחן שלוש סוגיות מרכזיות‪ :‬ראשית‪ ,‬כיצד נתפסה הנכות‬
‫בעיניו של לאנגלנד‪ .‬שנית‪ ,‬אחקור גם עד כמה עמדתו תאמה את עמדתה של החברה האנגלית כלפי‬
‫הנכות‪ .‬שלישית‪ ,‬אתחקה אחר תיאורי הנכים במטרה להבין כיצד הם תוארו והאם תיאורים אלו‬
‫משקפים את מצבם החברתי במציאות‪.‬‬
‫היצירה מתחילה בתיאור גבעת מלוורן )‪ .(Malvern Hill‬הגיבור הראשי‪ ,‬ויל )‪,(Will‬‬
‫נרדם ורואה בחלומו טירה על גבעה ומצודה בעמק‪ ,‬המסמלים את גן העדן והגיהינום‪ .‬השדה‬
‫שביניהם מסמל את האנושות‪ .‬דמות נוספת המתוארת בפרולוג הכללי היא דמותו של פירס‬
‫החורש‪ ,‬המשמש מדריכו של ויל ומלווה אותו לאורך כל היצירה בחיפוש אחר החיים הנוצריים‬
‫הנכונים‪ .‬חיפוש זה כולל שורה של חזיונות וחלומות‪ ,‬הבוחנים את חייהן של שלוש דמויות‬
‫אליגוריות ‪ Do-better ,Do –well :‬ו‪.Do-best -‬‬
‫‪61‬‬
‫כאמור‪ ,‬ליצירה שלוש גרסאות עיקריות‪ :‬ה‪-‬‬
‫‪ .A-B-C-Texts‬חוקר הספרות וולטר וילאם סקייט )‪ (Walter William Skeat‬טען‪ ,‬כי את שלוש‬
‫הגרסאות כתב וערך לאנגלנד עצמו בצורה עקבית רציפה וכל גרסה מרחיבה את קודמתה‪ .‬לדידו‬
‫ה‪ A- Text -‬נכתבה סביב ‪ ,1362‬ה‪ B-Text -‬נכתבה סביב ‪ 1377‬וה – ‪ C- Text‬נכתבה סביב ‪.1387‬‬
‫אולם‪ ,‬העורכים והמבקרים המאוחרים יותר כדיוויד ס‪ .‬בנסון )‪ (David C. Benson‬וג'ורג' קיין‬
‫)‪ ,(George Kane‬טוענים‪ ,‬כי אמנם לאנגלנד כתב וערך את כל שלוש הגרסאות‪ ,‬אך הכתיבה‬
‫והעריכה של כל גרסה נעשתה בנפרד ולא הייתה עקבית‪ .‬בנסון אף טוען כי ייתכן מאוד שכל גרסה‬
‫כוונה לקהלי יעד שונים‪ ,‬וכי התיארוך שנתן סקייט אינו מדויק ואף בעייתי‪ 62,‬דבר המקשה עבורנו‬
‫לעקוב אחר התפתחות כרונולוגית אפשרית בבחינת התייחסות המשורר כלפי הנכות‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪Jennifer M. Ginafalla, "Ther is moore misshapen amonges thise beggers: Discourses of Disability in‬‬
‫‪Piers Plowman ", in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 119- 134.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪John Norton-Smith, Medieval and Renaissance Authors: William Langland, (Leiden: E.J. Brill,‬‬
‫‪1983), 8.‬‬
‫‪59‬‬
‫‪Boris Ford, ed. Medieval Britain: The Cambridge Cultural History. vol 2,(1992), 109- 110.‬‬
‫‪60‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪61‬‬
‫‪Ibid, 110.‬‬
‫‪ 62‬עורכים אלו מצאו גם כי קיים גם כתב יד נוסף‪ ,‬המכונה ה‪ ,Z-Text -‬הכולל את כל שלוש הגרסאות‪ .‬ראו ‪:‬‬
‫‪140‬‬
‫תיאוריו של לאנגלנד את הנכות עולים מתוך דיונו בעוני ובקבצנות‪ .‬הוא עשה הבחנה‬
‫ברורה בין שני סוגי קבצנים‪ :‬הסוג הראשון הם הקבצנים הבריאים בגופם והמסוגלים לעבוד‪,‬‬
‫אותם הוא כינה "קבצנים מזויפים"‪ .‬הוא מתח עליהם ביקורת על עצלנותם והתחזותם לנכים‪.‬‬
‫הסוג השני הם הקבצנים הנכים‪ ,‬אותם תיאר לאנגלנד כאנשים ישרים‪ ,‬הראויים לכספי הצדקה‬
‫‪63‬‬
‫מפני שמצבם הגופני לא מאפשר להם לעבוד‪.‬‬
‫מתוך תיאור הקבצנים המזויפים עולה התפיסה החברתית כלפי הנכות‪:‬‬
‫"]‪[...‬אבל בעיני הקבצנים )ההולכים( עם שקיהם‬
‫שכנסיותיהם הם בתי המרזח‬
‫מחקים את העיוור ובעל העצם השבורה‬
‫או חולה אחר ]‪ [...‬תן להם לגווע ברעב‪,‬‬
‫שכן כל אדם הבריא בעיניו ובגפיו‬
‫אם חי חיים רפויים הוא חי כנגד רצון האל ]‪"[...‬‬
‫‪64‬‬
‫על פי גרסת ה ‪:B- Text‬‬
‫"]‪ [...‬וגם היו כאלה שפחדו‪ ,‬והם מתחזים לעיוורים‬
‫חלקם מכסים את רגליהם‪ ,‬כאילו איבדו אותם‬
‫והם ביקשו מפירס והתחננו אליו לצדקה ]‪"[...‬‬
‫‪65‬‬
‫מתוך ביקורת זו אנו למדים כי במציאות של עוני וקבצנות במאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬בחרו קבצנים‬
‫בריאים בגופם להתחזות לנכים‪ .‬התחזות זו מלמדת על מעמדם החברתי הנמוך של הנכים בחברה‬
‫האנגלית ועל שייכותם לשולי החברה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הימצאותם של הנכים כחלק מתופעת הקבצנות‬
‫עולה בקנה אחד עם חוקי העוני באנגליה שהחלו להופיע בתקופה זו וביקשו להילחם בתופעת‬
‫הקבצנות והנוודות כפי שהתפתחו בעקבות המגפה השחורה‪ .‬בדומה לצווי הפרלמנט הממלכתיים‪,‬‬
‫גם לאנגלנד הכיר בהבחנה החברתית בין קבצנים "הבריאים בגופם" והמסוגלים לעבוד ובין‬
‫הקבצנים "הנכים"‪ .‬על רקע זה ניתן להבין את ביקורתו כלפי הקבצנים המזויפים‪ ,‬המתחמקים‬
‫מעבודה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬מתוך תיאור זה עולה גם הגדרה חברתית מצומצמת של הנכות‪ :‬הקבצנים‬
‫המזויפים בחרו להתחזות לנכים בעלי מגבלות נראות או סנסוריות כמו עיוורים ופיסחים‪ ,‬שקל‬
‫‪David C. Benson, Public Piers Plowman: Modern Scholarship and Late Medieval English Culture,‬‬
‫‪(University Park, 2004), 3- 42.‬‬
‫‪George Kane, "The Text", in A Companion to Piers Plowman, ed. John A. Alford, (Berkley: University‬‬
‫‪of California Press, 1988),175- 200.‬‬
‫‪63‬‬
‫‪Jennifer M. Gianafalla, "Ther is moore misshapen amonges thise beggers : Discourses of Disability‬‬
‫‪in Piers Plowman ", in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 119- 134. .‬‬
‫‪64‬‬
‫‪"[…] But for the beggars with their bags, whose churches are the taverns, save they be blind‬‬
‫‪or broken or else sick […] but let such wastrels starve; For every Man that hath his health , his‬‬
‫‪eyes and his limbs If he useth a lollers life he liveth against Gods Law […]", in William Langland ,‬‬
‫‪The Vision of Piers Plowman A Critical Edition of the B- text, ed. A.V.C. Schmidth,, (North‬‬
‫‪Clarendon, 2001), 125.‬‬
‫‪65‬‬
‫‪"[…] Tho were faitours afered, and feyned hem blynde; Somme leide hir legges aliry, as swiche‬‬
‫‪losels knoneth, And made hir (pleynt) to Piers and preide hym of grace […]", in William‬‬
‫‪Langland, The Vision of Piers Plowman A Critical Edition of the B- text, ed. A.V.C. Schmidth,,‬‬
‫‪(2001), 26.‬‬
‫‪141‬‬
‫היה להתחזות אליהם באופן יחסי מאילמים ומחירשים‪ .‬על אף ההבחנה בין קבוצות הקבצנים‪,‬‬
‫אנו למדים כי שתי הקבוצות זכו ליחס מבזה בשל עיסוקם בקבצנות‪ .‬משום כך הם נחשבו גם‬
‫לגורמים עוינים המאיימים על הסדר החברתי‪ ,‬אפיונים שיוחסו גם לנכים‪ 66.‬עם זאת‪ ,‬בניגוד ליחס‬
‫החברתי העוין כלפי הקבצנים המזויפים‪ ,‬הציג לאנגלנד יחס שונה וחיובי יותר כלפי הקבצנים‬
‫הנכים‪ .‬הוא העלה את הצורך לדאוג להם ולחמול עליהם‪ ,‬שכן נכותם היא הגורם לקבצנותם‪ .‬על‬
‫רקע צורך זה הוא אף הרחיב את הגדרת הנכות‪:‬‬
‫"]‪[...‬אבל האנשים הזקנים וחסרי הישע והנצרכים‬
‫ונשים עם ילד שאינן יכולות לעבוד‬
‫העיוור‪ ,‬המרותק למיטה‪ ,‬המשותק והפיסח‬
‫וכל העניים הסובלים‪ ,‬שנמצאים‬
‫בהשגחת האל‪.‬‬
‫מצורעים ועניים אמיתיים‬
‫ואנשים שנפלו על ימים רעים ]‪"[...‬‬
‫‪67‬‬
‫בניגוד להגדרה החברתית המצומצמת לנכות‪ ,‬הרחיב לאנגלנד את הגדרת הנכות ומיין בקטע זה‬
‫כמעט את כל סוגי הנכויות‪ :‬בנוסף לעיוור ולפיסח‪ ,‬הוא כלל גם את המשותק‪ ,‬המצורע ואף את‬
‫הזקנים‪ ,‬הנשים והילדים‪ ,‬אותם תיאר כעניים שאינם מסוגלים לעבוד‪ .‬האזכור שקבוצות אלו‬
‫נמצאות תחת השגחת האל‪ ,‬בניגוד לשאר הקבצנים‪ ,‬משקפת את הראייה יוצאת דופן של לאנגלנד‪.‬‬
‫בניגוד ליצירות הספרותיות האחרות ואף בניגוד לחלק מהחיבורים התיאולוגים‪ ,‬הוא לא ראה‬
‫בנכים דמויות חוטאות ולא הכיר בהתאמה שבין התכונות הפיסיות לתכונות האופי הרעות‪ .‬הלה‬
‫ראה בקבצנים הנכים אנשים ישרים‪ ,‬המוסריים באופיים‪ ,‬המהווים לדידו את הנזקקים‬
‫האמיתיים‪.‬‬
‫התייחסותו החיובית לנכים מתבטאת גם בקטע הבא ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬הם לא נושאים שקים‬
‫הם לא מסתירים בקבוקים‪,‬‬
‫הם לא כמו הרפויים וכמו‬
‫המתבודדים המזויפים ]‪[...‬‬
‫מקווים לשבת מסביב לאח‬
‫ולא מסתירים את רגליהם]‪[...‬‬
‫‪66‬‬
‫‪David C. Benson, "Piers Plowman As Poetic Pillory: The Pillory and the Cross", in Medieval‬‬
‫‪Literature and Historical Inquiry: Essays in Honour of Derek Pearsall, ed. David Aers, (Woodbridge:‬‬
‫‪Boydell and Brewer Press, 2000), 31-55.‬‬
‫‪67‬‬
‫‪"[…] But old white Headed men , that be halplesss and needy, And women with Child that‬‬
‫‪cannot work, The Blind, the bed- ridden the halt and the lame, And all the poor sufferes quiet‬‬
‫‪under Gods sending Lepers and the truly Poor and men fallen on evil days […]", in William‬‬
‫‪Langland,: Piers Plowman the vision of the Peoples Christ,ed. Arthur Burrell, (London and New‬‬
‫‪York: The Temples Press, 1925), 127.‬‬
‫‪142‬‬
‫השכן אותם‪ ,‬חמם אותם‪ ,‬השקה אותם ]‪"[...‬‬
‫‪68‬‬
‫תיאור זה מלמד אותנו שוב על ההבחנה הברורה שלאנגלנד ביקש לעשות בין הקבצנים המזויפים‬
‫לבין הקבצנים הנכים‪ .‬לעומת התיאור השלילי של הקבצנים המזויפים‪ ,‬ראה לאנגלנד את‬
‫הקבצנים הנכים כאנשים ישרים שאינם משתמשים בתחבולות הרמייה של הקבצנים המזויפים‪.‬‬
‫בשל מצבם הגופני הם אינם מסוגלים לעבוד‪ ,‬ולכן הם זכאים לכספי הצדקה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬ייתכן‬
‫מאוד כי קריאתו של לאנגלנד לאנשים לשכן את הנכים ולעזור להם‪ ,‬מעידה על מידת הרצון‬
‫לשלבם בתוך החברה וייתכן מאוד שהוא ראה אותם כחלק ממנה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אחרים מדרך האנשים השקריים‪ ,‬הם אלו‬
‫שיש להכיר‪ :‬נחם אותו למען אהבת ישו בשמים‪:‬‬
‫אהוב אותו‪ ,‬השכן אותו למען הטוב שבעולם ]‪"[...‬‬
‫‪69‬‬
‫בקטע זה קרא לאנגלד לחברה האנגלית לנהוג כלפי הנכים בהבנה‪ ,‬סימפטיה ובקבלה‪ .‬דמות הנכה‬
‫המעוצבת כאן הינה דמות שאמנם מעוררת בהכרח רחמים ורגשות חמלה‪ ,‬אך היא מנגד שייכת‬
‫לעולם הטוב‪ ,‬עמדה שמזכירה את העמדה האוגוסטינית בדבר שייכותם של הנכים לטוב העליון‬
‫ה‪ summ bonum -‬או לחילופין לגישות התיאולוגיות מהמאה השתים‪-‬עשרה שראו את הנכים‬
‫כחלק מהבריאה האלוהית וכחלק מגן העדן בעולם הבא‪ ,‬ולכן ביקשו לשלבם בחברה‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫גם חוקרת הספרות ג'ניפר מ‪ .‬ג'ינאפאלה‪ (Jennifer M. Ginafalla) ,‬מצביעה על גישתו‬
‫החיובית יוצאת הדופן של לאנגלנד כלפי הנכים‪ .‬לדידה‪ ,‬לאנגלנד ביקש לבחון לעומק את אופייה‬
‫של הנכות ולהציג את הקבצנים הנכים באור חיובי‪ ,‬כיוון שהוא ביקש לשכנע את החברה הכפרית‬
‫והעירונית באנגליה לנהוג כלפיהם בהבנה וברגישות ואף לקבלם בחברה‪ 71.‬על רקע זה ניתן להבין‬
‫את ביקורתו של לאנגלנד כלפי החברה האנגלית כלפי הנכים‪ ,‬ובפרט ביקורתו על הצו של ‪,1389‬‬
‫שנאבק בקבצנות ובנוודות ופגע גם בנכים‪ 72.‬כמו כן‪ ,‬לדידה של ג'נאפאלה ההבחנה שעשה לאנגלנד‬
‫בין קבצנים מזויפים לקבצנים נכים נעשתה עבור החברה הכללית‪ ,‬על מנת להזהירה מפני נתינת‬
‫כסף מיותרת לקבצנים מזויפים ותחת זאת להיטיב ולגלות חמלה וחסד כלפי הנכים‪ ,‬הראויים‬
‫האמיתיים לנדבה‪ .‬ניתן להבין זאת גם מתוך החשיבות שנתנה החברה העירונית לערכי העבודה‬
‫‪73‬‬
‫והכסף‪ ,‬ולכן חשוב היה להפריד בין הקבצנים השקריים לקבצנים האמיתיים‪.‬‬
‫לצורך מטרה זו נתן לאנגלנד לקבצנים המזויפים מאפיינים וסימני זיהוי שלילים בניגוד‬
‫לעמדתו החיובית כלפי הנכים‪:‬‬
‫"]‪ [...‬היו נוודים וקבצנים ]‪[...‬‬
‫‪68‬‬
‫‪"[…] They Carry no bags, they hide no bottles, they are not like the lollers and the hermit false‬‬
‫‪[…] Hoping to sit at eventide by the house fire, Uncross their legs […] Resting them. roasting‬‬
‫‪them, turning round the fire […]", in William Langland, The Vision of Piers Plowman A Critical‬‬
‫‪Edition of the B- text, ed. A.V.C. Schmidth, ,(2001), 126.‬‬
‫‪69‬‬
‫‪"[…] Other any manner false men, foonde thow swiche to knowe : conforte hem with ti catel‬‬
‫‪for Cristes love of heven : love hem and lene hem for so loweof kynde wolde […]", in William‬‬
‫‪Langland, The Vision of Piers Plowman A Critical Edition of the B- text, ed. A.V.C. Schmidth,‬‬
‫‪(2001), 127.‬‬
‫‪ 70‬ראו סקירה של גישת אוגוסטינוס בסוגיית מושגי היופי והכיעור בפרק הראשון ‪:‬ההתייחסות הנוצרית לנכות והיחס לנכים"‪,‬‬
‫‪71‬‬
‫‪Jennifer M. Gianafalla, "Ther is moore misshapen amonges thise beggers: Discourses of Disability in‬‬
‫‪Piers Plowman ", in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 119- 134. .‬‬
‫‪72‬‬
‫‪Ibid, 119-134.‬‬
‫‪73‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪143‬‬
‫המשקרים על מזונם‬
‫ורבים על בית המרזח‬
‫הולכים לישון בזללנות‬
‫וקמים בגסות ככנופיות‬
‫של גנבים אכזריים ]‪[...‬‬
‫‪74‬‬
‫במקום אחר כותב עליהם לאנגלנד ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אנשים עצלנים‪ ,‬בזבזנים וצבועים]‪[...‬‬
‫קבצנים של יום שישי‬
‫וקבצנים של יום חג בכנסיות‬
‫מעט מאוד יש לשבח ]‪"[...‬‬
‫‪75‬‬
‫על פי קטעים אלו עולה כי תופעת הקבצנות של האנשים הבריאים בגופם הייתה לצנינים‬
‫בעיניו של לאנגלנד ‪ .‬הוא רואה בהם עצלנים‪ ,‬גנבים ורמאים‪ .‬לדידו הם אנשים המסוגלים לעבוד‬
‫ומחביאים את מזונם כדי לגנוב את כספי הצדקה‪ .‬הזיוף שבקבצנותם עולה גם מעצם העובדה‬
‫שהם מקבצים רק בימי חג ובימי שישי בכנסיות ובשאר הימים הם מבלים בבתי המרזח‪ ,‬כך שהם‬
‫מנצלים בדרכים לא ישרות את הכספים שהם גנבו‪ .‬לכן‪ ,‬לפי ג'נאפאלה‪ ,‬היה חשוב ללאנגלנד‬
‫לעשות את ההבחנה בין סוגי הקבצנים ולרומם את אופיים של הנכים בשל תפקידם הדתי‪.‬‬
‫חוקרים מסוימים כמו דרק פרסל )‪ (Derek Pearsall‬ביקשו להסביר את עמדתו הייחודיות של‬
‫לאנגלנד‪ ,‬בהשוואה לעמדה הסטיגמתית של החברה‪ ,‬מתוך הנחה שלאנגלנד היה כנראה‬
‫רפורמאטור דתי וחברתי שהשפיע בעמדותיו גם על מהלכי מרד האיכרים של ‪ 76.1381‬ייתכן‬
‫מאוד‪ ,‬כי התייחסותו יוצאת הדופן כלפי הנכים מהווה חלק מראייה חברתית כללית רחבה‬
‫שהייתה אנטי קונפורמיסטית באופייה וביקשה לבקר את חוגי הכנסייה‪ .‬אולם‪ ,‬לפי טענת‬
‫‪77‬‬
‫ג'נאפאלה להשערות אלו אין סימוכין במקורות המזכירים את לאנגלנד‪.‬‬
‫דא עקא‪ ,‬ברצוני לעדן במקצת את עמדתם של ג'נאפאלה ופרסל ולהראות שעמדתו של‬
‫לאנגלנד מורכבת יותר‪ :‬התיאורים החיוביים של לאנגלנד כלפי הנכים וראייתם כקבצנים ישרים‬
‫משקפים במידה רבה את העמדה התיאולוגית לפיה‪ ,‬בהיותם קבצנים‪ ,‬מאפשרים הנכים לחברה‬
‫האנגלית למלא את ערכי הצדקה ולזכות בתשועת הנפש‪ .‬בצורה זו הם ממלאים למעשה את‬
‫‪74‬‬
‫‪"[…] There were tramps and Beggars fast about flitting, Crammed with bread in wallet and‬‬
‫‪belly, Lying for their food, and fighting in the taverns, Going to bed in Gluttony, rising from bed‬‬
‫‪in ribaldry, gangs of mean thieves [….]", in William Langland, Piers Plowman the Vision of the‬‬
‫‪Peoples Christ, ed. Arthur Burrell, (London and New York: The Temples Press, 1925 ), 4‬‬
‫‪75‬‬
‫– ‪"[…] Thou art a spender and canst spend; thou art a spill time […] Thou art a Friday‬‬
‫‪beggar, a feast day beggar in the churches […] little to be praised […]", in William Langland,‬‬
‫‪Piers Plowman the Vision of the Peoples Christ, ed. Arthur Burrell, .64.‬‬
‫‪76‬‬
‫‪Derek Pearsall, "Poverty and Poor people in Piers Plowman", in Medieval English Studies Presented‬‬
‫‪to George Kane. eds. Edward Donald Kennedy, Ronald Waldron, (Woodbridge: Brewer, 1988),167‬‬‫‪185.‬‬
‫‪77‬‬
‫‪Ginafalla, "Ther is moore misshapen amonges thise beggers: Discourses of Disability in Piers‬‬
‫‪Plowman", in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 119- 134.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫ייעודם הדתי‪ .‬על רקע הכרה זו יש להבין לדעתי את קריאתו של לאנגלנד לגילויי הבנה ורגישות‬
‫כלפיהם‪ .‬בכך לאנגלנד חוזר להשקפות התיאולוגיות מהמאה השתיים‪-‬עשרה שראו בחיוב את‬
‫קיומם הלגיטימי של הנכים בחברה‪ ,‬אך כקבצנים בלבד‪ .‬הכרה זו מעלה‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬את‬
‫הבעייתיות החמורה בעיניו של לאנגלנד כלפי הקבצנים המזויפים‪ ,‬שבהתחזותם לנכים‪ ,‬הקשו על‬
‫החברה למלא את ייעודה הדתי‪ .‬עם זאת‪ ,‬מתוך תיאוריו החיוביים משתקפת לפי דעתי גם הדחייה‬
‫החברתית ממנה סבלו הנכים בימי הביניים המאוחרים‪ ,‬והעמדה החברתית השלילית כלפיהם‬
‫שראתה בהם טפילים הנהנים בדרכים קלות מרווחי הנדבות‪ 78.‬ואכן‪ ,‬למרות ההתייחסות החיובית‬
‫של לאנגלנד כלפי הקבצנים הנכים‪ ,‬עולה מנגד מציאות חברתית עגומה‪ :‬הנכים במאה הארבע‪-‬‬
‫עשרה סבלו מדחייה חברתית שדרדרה אותם לשולי החברה‪ .‬ייתכן‪ ,‬שהשתייכותם לתופעת‬
‫הקבצנות הכללית מלמדת כי תופעה זו הלכה וגברה על רקע המגפה השחורה‪ ,‬ובדומה להתייחסות‬
‫של החוק האנגלי למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ניתן להצביע על המפנה לרעה‬
‫שחל במצבם של קבוצות שוליים בכלל ובמצבם של הנכים בפרט‪ ,‬שסבלו מרדיפה חברתית‬
‫שיטתית בחקיקת חוקי העוני‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לאנגלנד אמנם אימץ את הגישה התיאולוגית‬
‫שראתה בנכים ברואי האל‪ ,‬אך קיומם הלגיטימי בחברה יתקיים רק אם הם ישמשו מקבצי נדבות‬
‫ובמעמד נמוך‪ ,‬דבר המצביע לדעתי על הנצחת מעמדם הנמוך של הנכים בחברה בגין ייעודם הדתי‬
‫כקבצנים‪ .‬מסיבה זו אין לשלב אותם בחברה‪ ,‬כי אם להשאירם במצבם‪ .‬לפיכך ניתן לראות‬
‫בעמדתו של לאנגלנד עמדה אמביוולנטית‪ ,‬ולעמדתו כלפי הנכים יש גם היבט שלילי‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬היצירה החזון של פירס החורש מהווה עבורנו דוגמה יוצאת דופן לעיצובה של‬
‫דמות הנכה‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬התייחסותו של לאנגלנד כלפי הנכים הינה חיובית ושונה בתכלית‬
‫מיצירות ספרותיות ומחיבורים תיאולוגים‪ .‬הלה לא הכיר בהתאמה שבין התכונות הפיסיות‬
‫לתכונות האופי הפגומות והוא אף ראה בנכים אנשים אדוקים מבחינה דתית ומוסרית‪ .‬אולם‬
‫מנגד‪ ,‬לאנגלנד חתר להנציח את מעמדם החברתי‪-‬כלכלי הנחות‪ ,‬כיוון שלתפיסתו הדתית הם‬
‫תורמים לגאולת החברה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬זיהוי הנכים כקבצנים והרצון של הקבצנים המזויפים‬
‫להתחזות אליהם מלמדת על ההידרדרות במצבם החברתי של הנכים במציאות החברתית‪.‬‬
‫התיאורים העולים מן היצירה משקפים בהכרח את הדחייה החברתית שהתרחשה בשלהי ימי‬
‫הביניים ואת העמדה החברתית השלילית כלפיהם‪ ,‬שייתכן והתחזקה על רקע השינויים‬
‫החברתיים והכלכליים שחלו בעקבות המגפה השחורה‪ .‬מכאן ש למרות העמדה הייחודית של‬
‫לאנגלנד כלפי הנכות‪ ,‬ניתן ללמוד עדיין על מצבם החברתי העגום של הנכים‪ ,‬גם אם עמדתו‬
‫יוצאת הדופן איננה משקפת את העמדה החברתית העירונית ואת ז'אנר השירה האנגלית בפרט‪.‬‬
‫על רקע אמביוולנטיות זו אבחן את המוטיבים השלילים כלפי הנכים שהופיעו‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬ואף‬
‫ביתר הקצנה ביצירתו של ג'פרי צ'וסר‪ ,‬כפי שאראה להלן‪.‬‬
‫‪ .2‬דמות הנכה עפ"י סיפורי קנטרברי )‪ (The Canterbury Tales‬לג'פרי צ'וסר‬
‫יצירה נוספת מהשירה האנגלית במאה הארבע‪-‬עשרה ממנה ניתן ללמוד על התדמית החברתית‬
‫כלפי דמות הנכה היא סיפורי קנטרברי )‪ ,(The Canterbury Tales‬יצירתו של המשורר ג'פרי‬
‫צ'וסר‪ ,(Geoffrey Chaucer, 1340-1400) ,‬שנכתבה סביב ‪ 1390-1400‬לערך‪ .‬צ'וסר‪ ,‬שנחשב לאבי‬
‫השירה האנגלית‪ ,‬היה בורגני בנו של סוחר לונדוני‪ .‬בזכות נישואים מועילים עם גבירה מכובדת‪,‬‬
‫‪78‬‬
‫‪David Aers, Community, Gender and Individual Identity: English Writing 1360-1430, (London:‬‬
‫‪Routledge , 1988), 43-45.‬‬
‫‪145‬‬
‫הוא שירת בחצרם של מלכי אנגליה כפקיד ממשלתי וכדיפלומט‪ .‬במסגרת מסעותיו הדיפלומטיים‬
‫לצרפת ולאיטליה‪,‬‬
‫הוא נחשף ליצירותיהם של המשוררים האיטלקיים דנטה אליגרי‬
‫)‪ (Dante Alighieri,1265-1321‬וג'ובאני בוקאצ'ו )‪ (Giovanni Boccaccio, 1313-1375‬והושפע‬
‫מהם רבות‪ 79.‬רווחתו הכלכלית אפשרה לו לעסוק בשירה והוא כתב מספר יצירות‪ .‬ביניהן יש לציין‬
‫את תרגומו לאנגלית של רומאן הורד )‪ ,(Roman de la Rose‬שהקנה לו שם של משורר אהבה דגול‬
‫וכן גרסה של היצירה טרולאילוס וקריסייד )‪ 80.(Troilus and Criseyde‬גולת הכותרת של יצירתו‬
‫הספרותית הינה יצירתו הגדולה והאחרונה‪ ,‬סיפורי קנטרברי‪ .‬יצירה זו מורכבת מאוסף סיפורים‬
‫המקושרים זה לזה באמצעות סיפור מסגרת‪ ,‬מוטיב שצ'וסר שאב מה"דקמרון" של בואקצ'ו‪.‬‬
‫בניגוד לבוקאצ'ו‪ ,‬מאופיינות דמויותיו של צ'וסר ברבגוניות אנושית הכוללת‪ ,‬מלבד שלושת‬
‫המעמדות החברתיים המסורתיים‪ ,‬אצולה‪ ,‬כמורה ופשוטי עם‪ ,‬גם את המעמד הבורגני‪ .‬יצירה זו‬
‫עוקבת אחר חבורה של כשלושים גברים ונשים ממעמדות שונים‪ ,‬היוצאים למסע עלייה לרגל‬
‫לקברו של תומס בקט הקדוש מקנטרברי )‪ .(St. Thomas Becket of Canterbury‬עולי הרגל‬
‫מחליטים לערוך ביניהם תחרות סיפורים על מנת להנעים את שהותם המשותפת‪ .‬סיפורים אלו‬
‫עוסקים בטבע האדם‪ ,‬באהבה‪ ,‬נישואין‪ ,‬מיניות‪ ,‬בגידה‪ ,‬הבדלי מעמדות ותאוות בצע‪ ,‬המתוארים‬
‫‪81‬‬
‫בצורה הומוריסטית וסטירית‪.‬‬
‫בכמה מהסיפורים נכללים גם דמויות של נכים‪ ,‬מתוכן ניתן ללמוד על דרך הצגתה של הנכות‬
‫בחברה האנגלית ועל הדימוי של הנכים‪ .‬במסגרת זו אבחן ראשית כל‪ ,‬כיצד נתפסה הנכות ע"י‬
‫צ'וסר‪ .‬כמו כן אבחן באלו תכונות פיסיות תוארו הדמויות הנכות והאם תכונות אלו העידו בהכרח‬
‫על אופיין‪ .‬בחלק זה אבחן ואנתח שלושה מקרי בוחן שבעזרתם ייבחנו סוגיות אלו‪ :‬החירשות של‬
‫האישה מבאת'‪ ,‬העיוורון של ינואר ופגמיה הנשיים של אשתו מאי בסיפור של הסוחר ודמות‬
‫המצורע בסיפור של שליח בית הדין‪.‬‬
‫א‪ .‬החירשות של האישה מבאת' )‪(The Wife of Bath‬‬
‫אחת הדוגמאות הבולטות בה הוצגה הנכות בצורה סטריאוטיפית ע"י צ'וסר‪ ,‬היא סיפורה של‬
‫האישה מבאת'‪ .‬סיפור זה שייך לקבוצת סיפורי הנישואין‪ .‬האישה מבאת'‪ ,‬הידועה גם בשמה‪,‬‬
‫אליסון‪ ,‬הינה אלמנה שנישאה לחמישה בעלים‪ .‬דמותה הינה דמות של אישה חופשייה‪ ,‬המהווה‬
‫אנטיתזה ברורה לדמותה של האישה הצייתנית והכנועה‪ .‬ואכן‪ ,‬הנישואין בעיניה הם מערכת של‬
‫מאבק על סמכות ושליטה בין הבעל והאישה‪ .‬לפי דעתה של האישה מבאת'‪ ,‬בכדי שהנישואין יעלו‬
‫יפה‪ ,‬יד האישה חייבת להיות על העליונה‪ ,‬דבר המנוגד לערכי החברה האנגלית הפטריארכאלית‪.‬‬
‫בכך למעשה היא איננה עומדת בציפיות החברה האנגלית ממנה‪ ,‬המצפה מכלל הנשים להיות‬
‫צייתניות וכנועות לבעליהן‪ 82.‬לכן מתוארת דמותה כדמות נלעגת והיא מוצגת באמצעים סטיריים‬
‫כאישה סוררת‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫‪79‬‬
‫‪Christopher Cannon, "The Lives of Geoffrey Chaucer", in The Yale Companion to Chaucer, ed. Seth‬‬
‫‪Lerer, (New Haven: Yale University Press, 2006), 31-55.‬‬
‫‪80‬‬
‫‪Geoffrey Chaucer, Troilus and Cressida, (Chicago: Encyclopedia Britannica, 1952), 42-46.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪Larry Dean Benson, The Riverside Chaucer, (Oxford: Oxford University Press, 2008), 89-90.‬‬
‫‪82‬‬
‫‪The Wife of Bath's Prologue and Tale, eds. Valerie Allen and David Kirkham,(Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 1998), 105- 107.‬‬
‫‪83‬‬
‫‪Edna Edith Sayers, "Experience, Authority and the Mediation of Deafness, Chaucer's Wife of Bath",‬‬
‫‪in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 81-92.‬‬
‫‪146‬‬
‫בכדי להדגיש את דמותה השלילית מתוארת האישה מבאת' כחירשת באוזן אחת עם‬
‫פגמים פיסיים נוספים‪ ,‬כפי שהדבר עולה בהצגת דמותה בפרולוג הכללי ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬גם אשת איש מבאת' שם בקהל‬
‫והיא חרשת וזה חבל ]‪[...‬‬
‫פנים עזים‪ ,‬נאים לה וסמוקים ]‪[...‬‬
‫פרצות לה בין שיניה– מי יכחשינה? ]‪[...‬‬
‫אדרת לה על ירך אדירים‪ ,‬ודרבנות חדים‬
‫הייתה נועלת‪ .‬צוחקת בחברותא ומרכלת‬
‫ולחולי האהבה רופאת‪ -‬כי בריקוד הזה היא מתמחית]‪"[...‬‬
‫‪84‬‬
‫למרות היותה סוחרת ממלוחת המיטיבה לעלות לרגל‪ ,‬מוצגת האישה מבאת' בפגמים‬
‫פיסיים בולטים‪ :‬החירשות שלה מוצגת כבר למן ההתחלה כפגם פיסי המעיד בהכרח על‬
‫התנהגותה הלא מוסרית והלא מקובלת בתפיסה החברתית‪ .‬לכך יש להוסיף את המרווח בין‬
‫שיניה‪ ,‬מוטיב שבספרות ובאומנות הדתית העיד על רמאות או אכזריות‪ .‬צ'וסר אף מציין את‬
‫לבושה הבלתי צנוע בכדי להבליט את המאפיינים הפגומים באישיותה ובהתנהגותה הלא‬
‫קונפורמיסטית‪ .‬התנהגות זו בהכרח מעידה על האופי המושחת שלה‪ :‬התבדחותה בנושאי אהבה‬
‫בחברת גברים‪ ,‬מלמדת על מידה של פריצות או חופשיות יתר שאינן הולמות התנהגות נשית‬
‫בתפיסה הימי‪-‬ביניימית‪ 85.‬בדומה ליצירות הקודמות קיימת גם ביצירה זו התאמה ברורה בין‬
‫העיוותים הגופניים ובין תכונות האופי‪ ,‬המציגים את הנכים בתפיסה החברתית כדמויות בעלות‬
‫התנהגות בלתי מוסרית בעליל‪ .‬תיאורים דומים מופיעים גם בפרולוג שבה מתארת האישה מבאת'‬
‫את עצמה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אישה המתעטפת במלבושי הדר‪ ,‬הרי‬
‫נשקפת לה סכנה גדולה לצניעותה ]‪[...‬‬
‫אישה טורפת את אישה יעיד כל השבוי בשבי אישה‬
‫כך רבותיי‪ ,‬הייתי מכהה בבעלי הישישים על מה‬
‫שכביכול אמרו בשכרותם‪ .‬הכברתי רוב שקרים]‪[...‬‬
‫הו איך בגללי שבעו יגון‪ ,‬והם חפים מפשע!‬
‫כסוס הייתי נושכת ורוגשת גוערת בם‪-‬‬
‫וזאת איך למלט עצמי )הן בי עצמי היה החטא‪"[...] (...‬‬
‫‪86‬‬
‫‪ 84‬ג'פרי צ'וסר‪ ,‬סיפורי קנטרברי‪ ,‬בתרגום שמעון זנדבנק‪) ,‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪ ,‬המועצה הציבורית לתרבות ולאומנות‪,‬‬
‫המפעל לתרגום יצירות מופת‪.23 -22 ,(2000 ,‬‬
‫‪85‬‬
‫‪Edna Edith Sayers, "Experience, Authority and the Mediation of Deafness, Chaucer's Wife of Bath",‬‬
‫‪in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 81-92.‬‬
‫‪ 86‬צ'וסר‪ ,‬סיפורי קנטרברי‪.197 -196 ,(2000) ,‬‬
‫‪147‬‬
‫בקטע זה מתארת את עצמה האישה מבאת'‪ ,‬כמי ששלטה בבעליה ותמרנה אותם‬
‫בשקריה על פי רצונה‪ .‬בפעם הראשונה מוצגת דמותה כדמות חוטאת‪ .‬בהודאה זו יש משום‬
‫להראות‪ ,‬כי החירשות בה לקתה מהווה עונש על חטאיה המוסריים כלפי בעליה ועל התנהגותה‬
‫הנלוזה והתככנית‪ .‬אמנם היא מתוארת גם כאישה בעלת אנרגיה ויוזמה‪ ,‬אך תכונות אלו נתפסו‬
‫בחברה הימי‪-‬ביניימית כתכונות פגומות המנוגדות לחלוטין לאופי הצייתני שביקשה החברה‬
‫הפטריארכאלית להשית על הנשים‪ .‬לפיכך‪ ,‬מוצגת החירשות כעונש על התנהגותה התככנית‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬צ'וסר השתמש בחירשות כאמצעי אומנותי להדגשת דמותה הנלעגת והחתרנית של‬
‫האישה מבאת'‪ .‬שימוש זה עשוי ללמדנו כי דמות הנכה בתפיסה התרבותית הימי‪-‬ביניימית נתפסה‬
‫כדמות חוטאת שאין מקומה בחברה הנורמטיבית‪ ,‬כיוון שהנכים אינם מתנהגים לפי ערכי החברה‬
‫המקובלים והם חוטאים מטבעם‪.‬‬
‫ההכרה בדמותה של האישה מבאת' כדמות חוטאת הופיעה גם בתיאור הנסיבות בהן היא‬
‫הפכה לחירשת‪:‬‬
‫"]‪ [...‬כל מה שהתאויתי לו‪ ,‬אסר‪.‬‬
‫יתר על כן הוא על אזני סטר‬
‫כשראני פעם דף תולשת מתוך ספרו )אזני עודה חרשת(‬
‫אבל אני הייתי עקשנית סוררת כלביאה ודברנית‬
‫ועל אפו וחמתו המשכתי ]‪[...‬‬
‫על פתגמן חרפתי וגידפתי לא הנחיתיו לתקן דרכי ]‪[...‬‬
‫כדב שכול זנק הוא שלח אגרוף אל קדקודי‬
‫בחבטה עד שצנחתי ארצה כמתה ]‪[...‬‬
‫‪87‬‬
‫בשל התנהגות הבלתי צייתנית סטר לה בעלה החמישי‪ ,‬ג'נקין‪ ,‬על אוזנה וגרם לחירשותה‪.‬‬
‫החירשות המתוארת בקטע מוצגת כעונש ראוי על התנהגותה הסוררת של האישה מבאת'‪ ,‬ועל כן‬
‫מדגישה את היותה דמות חוטאת‪ .‬מתיאור זה מתחדד הפער בין דמותה לדמויות בעליה החפים‬
‫מפשע שסבלו רבות ממנה‪ .‬האלימות הפיסית של בעלה החמישי מתוארת כתגובה ראויה‬
‫ומוצדקת‪ ,‬וכצעד לגיטימי להכפפת הנשים הסוררות‪ ,‬יסודות שנמצאו גם בספרות הדתית‬
‫והחילונית והתירו לבעלים להכות את נשותיהם‪ 88.‬הפער בין התנהגותו המוצדקת של ג'נקין לבין‬
‫‪89‬‬
‫דמותה של האישה מבאת'‪ ,‬המקבלת את אשמתה‪ ,‬מגבירה את הסכנה החברתית הטמונה בה‪.‬‬
‫בעיצוב דמותה כדמות מסוכנת מבחינה חברתית‪ ,‬יש משום להראות‪ ,‬כי כלל הנכים מהווים‬
‫בתפיסה החברתית אנשים מסוכנים שיש להתרחק מהם‪.‬‬
‫‪ 87‬שם‪ ,‬עמ' ‪. 209 ,205 -204‬‬
‫‪Tory Vandeventer Pearman, Women and Disability in Medieval Literature, (London: Palgrave‬‬
‫‪Macmillan, 2010), 60-61.‬‬
‫‪89‬‬
‫‪Mikee Delony, "Alisoun's Aging, Hearing –Impaired Female Body: Gazing At the Wife of Bath in‬‬
‫‪Chaucer's Canterbury Tales", in The Treatment of Disabled Persons in Medieval Europe: Examining‬‬
‫‪Disability in the Historical Legal, Literary Medical and Religious Discourses of the Middle Ages, eds.‬‬
‫‪Wendy J. Turner and Tory Vandeventer Pearman , (Lewiston and Lampeter: The Edwin Mellen Press,‬‬
‫‪2010), 313-345.‬‬
‫‪88‬‬
‫‪148‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬קיים הסבר נוסף להופעתה של החירשות‪ .‬לטענתו של חוקר הספרות לי‬
‫פטרסון )‪ ,(Lee Patterson‬ניתן להבין את החירשות של האישה מבאת' לא כחירשות פיסית‬
‫גרידא‪ ,‬אלא גם כחירשות מטפורית‪ .‬לדידו‪ ,‬האישה מבאת' סירבה לשמוע את דברי הזולת‪,‬‬
‫המהווים על פי רוב את הסמכות הגברית‪ ,‬ולכן החירשות מהווה עבורה גם סוג של נשק כלפי‬
‫הסמכות הפטריארכאלית‪ .‬בעזרתה היא יכלה להתעלם מדברי המוסר הפטריארכאליים‪ 90.‬לפי‬
‫דעתי‪ ,‬גם הסבר זה מדגיש את התפיסה השלילית כלפי הנכות‪ ,‬שכן גם אם החירשות היא‬
‫מטפורית‪ ,‬היא משמשת כלי לביצוע התנהגות אנטי חברתית‪ ,‬דבר התורם לא פחות להשחרתה של‬
‫הדמות הנשית‪ ,‬ובפרט הדמות הנכה‪ .‬על רקע זה ניתן גם להבין את החירשות גם כאלמנט ספרותי‬
‫שבאמצעותו הוצגה הדמות הנשית הנכה כדמות קומית‪ ,‬נלעגת ומוזרה‪ ,‬כיוון שלא פעלה לפי‬
‫‪91‬‬
‫הקודים החברתיים המקובלים‪ .‬אפיון זה מגביר לדעתי את הלגיטימיות לדחייתה החברתית‪.‬‬
‫כאן יש להוסיף ולומר‪ ,‬על פי טענתה של חוקרת הספרות טורי ואנדונטר פרמן‬
‫)‪ ,(Tory Vandeventer Pearman‬כי חטאה של האישה מבאת' הינו חטא כפול‪ ,‬שכן תיאוריה‬
‫הפיסיים המעוותים אף עולים בקנה אחד עם העמדות הרפואיות והתיאולוגיות כלפי גוף האישה‬
‫שהוצג בכתבים אלו כגוף פגום ונחות מהגוף הגברי המושלם‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מעבר לעובדה‬
‫שהחירשות הציגה את האישה מבאת' כדמות חוטאת‪ ,‬הרי שכדמות נשית היא סימלה גם את‬
‫חטאה של חווה ולכן היא נחשבה מלכתחילה לדמות שלילית ואף לדמות נכה מעצם היותה‬
‫אישה‪ 92.‬לכך יש להוסיף כי גופה של האישה מבאת' הינו גוף מזדקן‪ ,‬אפיון המוסיף למידת נכותה‪-‬‬
‫חטאה‪ .‬יסודות אלו מגבירים את החטא שדבק בה ומשקפים את הפחד החברתי של החברה‬
‫‪93‬‬
‫הפטריארכאלית באנגליה מפני נשים אלמנות עצמאיות שאיימו על הסמכות הגברית‪.‬‬
‫מן הנאמר לעיל ניתן לסכם ולומר‪ ,‬כי סיפורה של האישה מבאת' מהווה דוגמה נוספת לעיצוב‬
‫השלילי של דמות הנכה בספרות ימי הביניים והספרות האנגלית בפרט‪ .‬גם ביצירה זו חוזרים‬
‫ומופיעים שני מוטיבים שכבר הופיעו ביצירות הקודמות‪ ,‬המלמדים על ההשפעה התיאולוגית‬
‫ביצירות הספרותיות‪ .‬ראשית‪ ,‬הוצג כאן מוטיב הנכות כחטא או הצגת הנכות כעונש על התנהגות‬
‫חוטאת‪ .‬החירשות של האישה מבאת' היא בהכרח עונש על חוסר צייתנותה כלפי בעליה וכלפי‬
‫הקודים הפטריארכאליים‪ .‬החירשות הוצגה כתוצאה מהתנהגותה הבלתי מוסרית והתככנית‬
‫ובעטיה היא נהגה לרמות את בעליה‪ ,‬הנקיים מכל רבב‪ .‬גם אם החירשות היא מטפורית‪ ,‬הרי‬
‫שהיא נועדה להראות את חוסר רצונה להקשיב לזולת )הפטריארכאלי( ולשנות את דרכיה‪ .‬מוטיב‬
‫שלילי נוסף שחוזר על עצמו היא ההתאמה בין התכונות הפיסיות לתכונות האופי‪ .‬תיאוריה‬
‫הפיסיים של האישה מבאת' בפרולוג הכללי נועדו‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬לרמז על תכונותיה הפגומות‪.‬‬
‫על כן מתוארת האישה מבאת' בצורה נלעגת וקומית‪ ,‬דבר המחזק את האופי השלילי שבדמותה‪.‬‬
‫ב‪ .‬העיוורון של ינואר בסיפור הסוחר )‪(The Merchant Tale‬‬
‫התייחסות נוספת לנכות שמופיעה בסיפורי קנטרברי היא העיוורון של ינואר והריונה של אשתו‬
‫מאי בסיפור הסוחר‪ .‬גם סיפור זה שייך לקבוצת סיפורי הנישואין ביצירה זו‪ .‬צ'וסר הציג את‬
‫‪90‬‬
‫‪Lee Patterson , Negotiating the Past , (Madison Wisconsin: University of Visconsin Press, 1987), 6.‬‬
‫‪Strom, Social Chaucer, (1989), 13-16.‬‬
‫‪92‬‬
‫‪Vandeventer Pearman, Women and Disability in Medieval Literature, (2010), 69- 71.‬‬
‫‪93‬‬
‫‪Delony, "Alison's Aging, Hearing –Impaired Female Body : Gazing at the Wife of Bath in Chaucer's‬‬
‫‪Canterbury Tales", in The Treatment of Disabled Persons in Medieval Europe, eds. Wendy J. Turner‬‬
‫‪and Tory Vandeventer Pearman, (2010), 313-345.‬‬
‫‪91‬‬
‫‪149‬‬
‫עמדתו השלילית על הנישואין ועל היחסים בין בעלים לנשותיהם בצורה סטירית והומריסטית‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫במרכז הסיפור עומד ינואר‪ ,‬אציל לומברדי כבן שישים‪ ,‬המבקש לשאת אישה צעירה על מנת‬
‫להעמיד לעצמו בן יורש‪ .‬כנגד אזהרת חבריו‪ ,‬לבל ייחפז בנישואיו ולבל יישא אישה צעירה ממנו‬
‫וממעמד נמוך‪ ,‬נשא ינואר לאישה את מאי‪ ,‬עלמת חן צעירה‪ ,‬בה התאהב על פי מראה עיניו בלבד‪.‬‬
‫למרות תאוותו המינית‪ ,‬ינואר אינו מסוגל לספק את אשתו הצעירה ולכן מאי נענתה לחיזוריו של‬
‫דמיאנוס‪ ,‬איש חצר המתוודה באהבתו כלפיה והיא הסכימה להפוך למאהבתו‪ .‬במקביל ינואר‬
‫הזקן איבד את ראייתו והפך לבעל קנאי לאשתו‪ .‬למרות התעקשותו ללוות את מאי לכל מקום‬
‫שתלך‪ ,‬הצליחו מאי ודמיאנוס להיפגש בגנו של ינואר בנצלם את עיוורונו‪ .‬גם לאחר גילוי מעשה‬
‫הבגידה והניאוף הצליחה מאי בעורמה לפייס את לב בעלה‪ ,‬אך היא נכנסה להריון ממעשה‬
‫‪95‬‬
‫האהבים עם דמיאנוס‪.‬‬
‫כבר בראשית הסיפור מוצגת אישיותו הבעייתית של ינואר‪ .‬ינואר מתואר כאדם חמדן‪,‬‬
‫יהיר‪ ,‬שטוף זימה המונע ע"י תאוותו המינית המכשילה אותו בבחירת בת זוגתו‪ .‬בשיחה עם חבריו‬
‫הוא מהלל בביטחון עצמי מופרז את יכולותיו הגופניות‪ ,‬ובשל כך הוא מעז‪ ,‬על אף היותו אדם זקן‪,‬‬
‫לשאת לו אישה צעירה ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אני‪ ,‬ברוך האל‪ ,‬מעז לומר‪:‬‬
‫גופי חסון ואנוכי מוכשר‬
‫לכל מעללי גברות ואון]‪[...‬‬
‫ליבי ואברי רעננים‬
‫כעץ דפנה ירוק לעולמים]‪"[...‬‬
‫‪96‬‬
‫אמרות אלו מצביעות על יהירותו ושחצנותו של ינואר‪ ,‬העשויות גם לרמוז על חוסר יכולתו לקרוא‬
‫נכון את המציאות‪ ,‬כפי שמבינים אותה חבריו‪ .‬למעשה יש כאן רמז לכך שבאותם דברים שבהם‬
‫הוא התרברב הוא למעשה ייכשל וייענש בפגמיו הפיסיים‪ .‬ואכן‪ ,‬האין אונות והעיוורון‪ ,‬בהם נענש‬
‫ינואר עשויים להתפרש כעונש על התנהגותו שלוחת הרסן ועל התאווה המינית‪ ,‬המצביעים על‬
‫‪97‬‬
‫הקשר בין נכות לחטא‪.‬‬
‫כאן יש לציין‪ ,‬כי מוטיב העיוורון מוביל את ינואר לאורך כל הסיפור ומכשיל אותו פעם‬
‫אחר פעם‪ ,‬דבר הגורם להבעת לעג וזלזול כלפי דמות העיוור בסיפור‪ .‬ינואר נכשל בבחירת בת הזוג‬
‫בשל ההחלטה לשאת את מאי על סמך מראה עיניו בלבד ובחינת יופייה החיצוני‪ ,‬ללא התחשבות‬
‫במערכת השיקולים החברתיים‪-‬כלכלים‪ ,‬כפי שיעצו לו חבריו‪ .‬כשהעיוורון הופך למגבלה פיסית‬
‫מוחשית‪ ,‬ינואר לא יכל לגלות את מעשה הבגידה של אשתו שהתרחש אף בנוכחותו‪ .‬פרט זה אף‬
‫מוסיף ללעגנות שבדמותו‪ 98.‬ההתייחסות הנלעגת כלפי ינואר עולה בקנה אחד עם ההצגה‬
‫המגוחכת של העיוורים כדמויות נלעגות בכתבים המשפטיים ובספרות הדתית‪ .‬למרות הזכויות‬
‫המשפטיות היחסיות להן זכו העיוורים במערכות המשפטיות‪ ,‬הם הוצגו כחוטאים מבחינה דתית‬
‫‪94‬‬
‫‪Pearman, "O Swette Venym Queynte! : Pregancy and Disabled Female Body in the Merchant's‬‬
‫‪Tale", in Disability in the Middle Ages, ed. ,Joshua R. Eyler, (2010), 25- 39.‬‬
‫‪95‬‬
‫‪Larry D. Benson ,The Riverside Chaucer, (1987), 20-23.‬‬
‫‪ 96‬צ'סר‪ ,‬סיפורי קנטרברי‪.308 ,(2000) ,‬‬
‫‪97‬‬
‫‪Jill Mann, Geoffrey Chaucer, (New York: Haruster , 1991), 53- 55.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪Pearman, , "O Swette Venym Queynte! Pregancy and Disabled Female Body", in Disability in the‬‬
‫‪Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 25- 39.‬‬
‫‪150‬‬
‫ומוסרית‪ .‬ביצירה הספרותית הדתית הם הוצגו בצורה סטירית ומזלזלת‪ 99.‬מחד‪ ,‬העיוור מוצג‬
‫כמבודד חברתית‪ ,‬אך מאידך הוא מופיע לעיתים לצידו של מלווה ומדריך‪ ,‬המשמש גם כמדריך‬
‫מוסרי‪ ,‬כיוון שהעיוור באישיותו אינו מבחין בין טוב ורע והוא זקוק להדרכה‪ 100.‬ניתן לשער כי‬
‫צ'וסר הושפע מרעיונות אלו ושאב את ההשראה לדמותו של ינואר ולהצגת העיוורון כעונש מתוך‬
‫מכלול רחב של מוטיבים שהיו מושרשים בחשיבה ובתרבות הימי‪-‬ביניימית‪.‬‬
‫הקשר בין הנכות לחטא עולה גם בהקשר התנהגותה של מאי‪ .‬כבר במעשה הבגידה‬
‫הראשון של מאי ודמיאנוס‪ ,‬קושר צ'וסר את מעשה הניאוף כסיבה לעיוורונו של ינואר‪ .‬מאי‬
‫הואשמה במצב בעלה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אך לנקר עיני קרבנותיך‬
‫על מה הארת לינואר פנים‪.‬‬
‫לבסוף הפרת אמונים‬
‫הנה עתה גזלת אור עיניו‬
‫כלתה נפשו למות ביגוניו ]‪" [...‬‬
‫‪101‬‬
‫על פי קטע זה‪ ,‬עולה בבירור אשמתה של מאי בעיוורון של בעלה‪ .‬גם בסיפור זה מגולמות בדמותה‬
‫של מאי העמדות השליליות כלפי האישה‪ ,‬כיוון שהיא מתוארת כאישה שפלה שהכשילה את בעלה‬
‫פעמיים‪ .‬פעם אחת כששבתה אותו ביופייה‪ ,‬על פי מראה עיניו בלבד‪ ,‬דבר הנתפס כאן כסוג של‬
‫עיוורון מטפורי‪ ,‬כיוון שהאהבה היא עיוורת וינואר לא שקל את השיקולים הרציונאליים בבחירת‬
‫בת זוגתו‪ .‬פעם שנייה במעשה הבגידה‪ ,‬שבעטיו גרמה מאי בהתנהגותה הבלתי מוסרית לעיוורונו‬
‫של בעלה‪ .‬בכך היא הביאה עליו את העיוורון הפיסי כעונש על חטאיה‪ .‬למעשה‪ ,‬כפי שטוענת‬
‫חוקרת הספרות טורי ונדונטר פארמן‪ ,‬צ'וסר הציג כאן עמדה אנטי נשית ברורה לפיה אשמתה של‬
‫‪102‬‬
‫האישה גדולה בהרבה מחטאו של בעלה‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬עצם העובדה שמאי נכנסה להריון בלתי רצוי‪ ,‬שהוא תוצאת הניאוף‪ ,‬רק‬
‫מגבירה את מידת האשמה שלה המתווספת לחטאה‪ .‬הריונה הפך אותה למעשה גם לדמות נכה‬
‫וזאת בנוסף לעובדה‪ ,‬כי ממילא נתפס הגוף הנשי בכתבים הרפואיים ובכתבים התיאולוגים‬
‫במעמד של גוף נחות ופגום מהגוף הגברי המושלם‪ .‬לכן ניתן גם לומר‪ ,‬עפ"י ונדוטר פארמן‪ ,‬כי‬
‫דמותה של מאי‪ ,‬מהווה דמות נכה נוספת‪ ,‬המסמלת גם את הגוף הנשי הגרוטסקי המביא‬
‫להרס‪ 103.‬ברצוני להוסיף לפרשנותה של ונדוטר פארמן ראייה נוספת לבחינת מידת אשמתה של‬
‫מאי ומידת אחריותה לנכות של בעלה‪ .‬לכאורה הייתה יכולה מאי לתבוע ‪ ,‬על פי החוק הכנסייתי‪,‬‬
‫להשתחרר מהנישואים ולטעון לאי תקפותם בשל האין אונות של ינואר‪ ,‬כיוון שעל פי החוק‬
‫הקנוני‪ ,‬הנישואין ממומשים ותקפים רק במשגל על פי עיקרון ה‪ ,verba de futuro -‬השבועה‬
‫‪99‬‬
‫‪Edward Wheatley, Stumbling Blocks Before The Blind: Medieval Constructions of A Disability‬‬
‫‪(Michigan: Michigan University Press, Ann Arbor , 2010) ,31- 35.‬‬
‫‪100‬‬
‫‪Moshe Barach, Blindness: The History of A Mental Image in Western Thought, (New York and‬‬
‫‪London: Routledge, 2001),104- 106.‬‬
‫‪ 101‬צ'וסר‪ ,‬סיפורי קנטרברי‪.32 , (2000),‬‬
‫‪102‬‬
‫‪Pearman, "O Swette Venym Queynte! : Pregancy and Disabled Female Body", in Disability in the‬‬
‫‪Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 25- 39.‬‬
‫‪103‬‬
‫‪Pearman, Women and Disability in Medieval Literature, (2010), 69- 71.‬‬
‫‪151‬‬
‫לעתיד שמוענקת באופן הדדי בנישואין‪ 104.‬לפי עקרון זה‪ ,‬יכלה מאי‪ ,‬באופן תיאורטי‪ ,‬להשתחרר‬
‫מנישואיה לינואר ולא להיחשב לנואפת‪ ,‬דבר שעשוי היה דווקא להפחית ממידת אשמתה‪ ,‬אך‬
‫מכיוון שלא עשתה זאת ובחרה לנאוף בעודה נשואה‪ ,‬היא עדיין נחשבת לאשמה העיקרית בעוורנו‬
‫של בעלה‪.‬‬
‫מן הנאמר לעיל‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי בסיפור הסוחר מופיעים המוטיבים המרכזיים שהציגו את‬
‫הנכות כתוצאה של חטאים חברתיים‪-‬מוסריים‪ ,‬וכן מוטיב ההתאמה בין התיאורים הפיסיים לבין‬
‫תכונות האופי של הדמות הנכה‪ .‬קרי‪ ,‬מקורה של הנכות הפיסית היא בתכונות האישיות‬
‫המושחתות של ינואר ומאי שבשל התנהגותן הבלתי מוסרית נענשו בנכות‪ .‬ינואר נענש בעיוורונו‬
‫ומאי נכנסת להריון בלתי רצוי‪ ,‬דבר שנתפס כחטא חמור בתפיסה הימי‪-‬ביניימית והופך אותה‬
‫לטמאה‪ .‬לכן הוצגו שתי הדמויות המרכזיות כדמויות נלעגות‪ .‬בדומה לסיפור האישה מבאת'‪ ,‬גם‬
‫לסיפור זה נכנס היסוד המגדרי‪ .‬צ'וסר תפס את מאי כאחראית למצבו הפיסי של בעלה לא פחות‬
‫)ואולי אף יותר( מאשמתו של ינואר‪ .‬צ'וסר הסביר את מקורה של הנכות בהתמקדות בדמותה‬
‫השלילית של מאי כחלק מעמדותיו האנטי נשיות והתכונות הפגומות של הנשים השתלבו ביצירתו‬
‫עם ההתייחסות השלילית כלפי הנכות‪ ,‬כפי שהדבר מופיע גם בסיפורים נוספים בסיפורי‬
‫קנטרברי‪ 105.‬מאי היא ממשיכתה של חווה וכפי שזו הכשילה את האדם הראשון‪ ,‬הכשילה מאי‬
‫באישיותה ההרסנית את ינואר‪ ,‬המוצג במובן מסוים גם כקורבן‪ .‬זאת ועוד‪ :‬העיוורון שלעצמו‬
‫הוצג בסיפור כאחד מסוגי הנכויות השלילים ביותר הגורמים ללעג ולזלזול כלפי הלוקים בו‪ .‬בכך‬
‫אימץ צ'וסר את הדימוי הלעגני והמזלזל של העיוור‪ ,‬כפי שהתגבשה כבר בספרות הדתית‪ ,‬וכן‬
‫דמותו הנלעגת של ינואר עולה בקנה אחד עם החוקים השונים שראו בעיוורים אנשים שלילים‪ .‬יש‬
‫לציין‪ ,‬כי הצגה סטיגמתית זו של ינואר ומאי‪ ,‬בהמשך לדמותה האנטי חברתית של האישה‬
‫מבאת'‪ ,‬מעמידה את הדמויות הנכות מחוץ לכל התנהגות חברתית נורמטיבית ובהתנהגותם הם‬
‫מסכנים את החברה‪.‬‬
‫ג‪ .‬דמות המצורע של שליח בית הדין )‪(The Summoner Tale‬‬
‫דמותו של שליח בית הדין הינה דמות של מצורע‪ ,‬ממנה ניתן ללמוד על ההתייחסות כלפי‬
‫המצורעים ותדמיתם בז'אנר השירי‪ .‬ייתכן שהבחירה להציג את שליח בית הדין כמצורע נובעת‬
‫מתוך הביקורת החברתית כלפי בתי הדין הדתיים והאזרחיים שנתפסו כמושחתים‪ ,‬בייחוד בשנים‬
‫שלאחר המגפה השחורה‪ 106.‬ואכן‪ ,‬סיפורו של שליח בית הדין מהווה ביקורת והתקפה ארסית על‬
‫מנהגיה של הכנסייה בימיו של צ'וסר‪ .‬דמותו של השליח הוצגה כדמות מושחתת שניצלה את קהל‬
‫המאמינים‪ .‬השליח החולה בצרעת‪ ,‬נואש מהטיפול הרפואי הקונוונציונאלי‪ ,‬ולכן ביקש לעלות‬
‫לרגל לקברו של תומס בקט‪ ,‬על מנת להירפא באמצעות ריפוי ניסי‪ 107.‬בחלק זה אראה‪ ,‬כי גם‬
‫ביצירה זו שבים ועולים המוטיבים השלילים של הנכות והתכונות הפיסיות‪ ,‬כיוון שצ'וסר קישר‬
‫בסיפור זה את מחלת הצרעת לחטא והיא מהווה עבורו תוצאה ברורה על התנהגותו הבלתי‬
‫מוסרית של השליח‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫‪Jack Goody, The Development of the Family and Marriage in Europe, (London: Cambridge‬‬
‫‪University Press, 1983), 147.‬‬
‫‪105‬‬
‫‪Linda Lomperis, "Unruly Bodies and Ruling Practices: Chaucer's Physician's Tale as Socially‬‬
‫‪Symbolic Act", in Feminist Approaches to the Body in Medieval Literature, eds. Linda Lomperis and‬‬
‫‪Sarah Stanbury, (Philadelphia : University of Pennsylvania Press, 1993), 21-38.‬‬
‫‪106‬‬
‫‪Strohm, Social Chaucer, (1989). 46- 47.‬‬
‫‪107‬‬
‫‪Mann, Geoffrey Chaucer, (1991), 64.‬‬
‫‪152‬‬
‫כבר בפרולוג הכללי אנו מתוודעים לתכונותיו הפיסיות המעוותות של השליח‪ ,‬שניתן‬
‫לזהותן כסימפטומים של מחלת הצרעת‪:‬‬
‫"]‪ [...‬פניו פני כרוב‪ ,‬סמוקים כלהבה‪,‬‬
‫כי חטטים בם‪ ,‬ועיניו צרות‪.‬‬
‫אנקור זנונים‪ ,‬שטוף בתאוות‪.‬‬
‫גבות מקושקשות‪ ,‬זקן דליל לו‪-‬‬
‫פניו על הילדים אימה יטילו ]‪[...‬‬
‫הוא מן החטטים לא יפטר‪,‬‬
‫אף לא מגבשושים על לחייו]‪[...‬‬
‫"‬
‫‪108‬‬
‫תיאורים פיסיים אלו מצביעים בעליל על מחלת הצרעת בה לקה השליח‪ ,‬התואמים לאפיונים‬
‫הנוזולוגיים של המחלה המופיעים בכתבים הרפואיים והכירורגים בני התקופה‪ .‬אולם‪ ,‬מעבר‬
‫לסימפטומים הפיסיים של הצרעת‪ ,‬יש בקטע זה גם אמירה ברורה שהתכונות הפיסיות שנוצרו‬
‫כתוצאה ממחלת הצרעת מעידות גם על אישיותו חסרת המוסר של השליח‪ ,‬המתואר כאדם בעל‬
‫תאווה מינית‪ ,‬אפיון מרכזי של המצורעים וכמי שמטיל אימה על סביבתו‪ .‬בקטע זה המבוסס על‬
‫התרגום של שמעון זנדבנק‪ ,‬מתוארת דמותו המסוכנת של השליח המצורע כמי שמפחידה את‬
‫הילדים‪ ,‬המסמלים את הטוהר והטוב לעומת דמותו החוטאת‪ ,‬אך בטקסטים מקוריים‪ ,‬עולה כי‬
‫השליח הטיל את אימתו על הבנות שבדיוקסיה שבה עבד‪ .‬מורטון בלומפילד ) ‪Morton W.‬‬
‫‪ (Bloomfield‬טוען‪ ,‬כי ייתכן שהבנות הן רמז לזונות שהשליח שלט בהן‪ ,‬על מנת למלא את דחפיו‬
‫המיניים‪ 109.‬שתי הפרשנויות אם כן מלמדות על אישיותו המושחתת של השליח‪ ,‬שבהיותו מצורע‬
‫הפך לדמות מפחידה ומבחילה בעיני החברה‪ ,‬דבר העולה בקנה אחד עם נידויים החברתי של כלל‬
‫המצורעים‪ .‬צ'וסר מוסיף היבטים שלילים נוספים בדמותו של השליח‪:‬‬
‫"]‪ [...‬בצל ושום ואף כרשה אהב‬
‫אדום יינו כדם; הוא אך גומע‬
‫וכבר צועק – זועק כמשתגע ]‪[...‬‬
‫רק תן לו לוג של יין‪:‬‬
‫לא יימנע ממך פילגש לתקופת שנה‪,‬‬
‫וגם ימחול לכל בחור וטוב‪.‬‬
‫במסתרים ידע למרוט לו עוף‬
‫וכשבחור וטוב נקרה לו פעם‪,‬‬
‫‪ 108‬צ'וסר‪ ,‬סיפורי קנטרברי‪.28 ,(2002) ,‬‬
‫‪Morton W. Bloomfield, , “Chaucer’s Summoner and the Girls of the Diocese” in Philological‬‬
‫‪Quarterly, 28 (1949), 503- 507.‬‬
‫‪109‬‬
‫‪153‬‬
‫היה מטיף לו לא לחשוש מזעם ]‪"[...‬‬
‫‪110‬‬
‫בקטע זה מתואר השליח כדמות גרגרנית ושתיינית‪ ,‬וכמי שלא הולם את תפקידו כפקיד בבית דין‬
‫כנסייתי‪ ,‬דבר המלמד על ביקורתו של צ'וסר כלפי מוסדות הכנסייה‪ .‬תכונות אלו משקפות שוב‬
‫את התנהגותם הבלתי הולמת של המצורעים בתפיסה הימי‪-‬ביניימית שהתאפיינו‪ ,‬על פי התפיסה‬
‫החברתית‪ ,‬בתאווה מינית וברמאות‪ 111.‬יתרה מזו‪ ,‬תפיסתו כמשוגע אף מוסיפה לדחייתו‬
‫החברתית‪ ,‬כיוון שהוא הוצא מכלל החברה והפך‪ ,‬כמו שאר המצורעים‪ ,‬לדמות שוליים‪ .‬צ'וסר‬
‫מוסיף פרטים נוספים על התנהגותו הבלתי מוסרית‪ :‬השליח עסק בסידור פילגשות לאחרים‬
‫ולעצמו ואינו מחל לפושעים‪ ,‬כיוון שאינו חשש מזעם שיופנה אליו בעולם הבא‪ ,‬תיאור זה משקף‬
‫את דמותו החוטאת ואף הדמונית של השליח המצורע‪ ,‬ומצביע שוב על הקשר בין התנהגות בלתי‬
‫מוסרית כסיבה לצרעתו‪ .‬רצונו של השליח לעלות לקברו של תומס הקדוש בקנטרברי מלמדת על‬
‫תפיסתו כחוטא ועל הרצון להיטהר מחטאיו ע"י ריפויו הפיסי‪ .‬ברם‪ ,‬צ'וסר הראה כי הסיכויים‬
‫‪112‬‬
‫לכך נמוכים בשל חטאיו הרבים של השליח ומחוסר רצונו האמיתי לסור מדרכיו הרעות‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬בניגוד לעמדתו האמביוולנטית של לאנגלנד‪ ,‬נתפסה הנכות ביצירתו של צ'וסר‬
‫כתופעה שלילית ביותר‪ :‬באופן חד משמעי היא מהווה עונש על חטא )דתי‪ -‬מוסרי או חברתי(‪.‬‬
‫הדמויות הנכות נתפסו כדמויות עם אישיות פגומה שעולה בקנה אחד עם פגמיהן הפיסיים‪ .‬בכל‬
‫אחד משלושת המקרים שבהם דנתי‪ ,‬הוצגה הנכות כתוצאה מהתנהגות בלתי מוסרית ואף‬
‫פרובוקטיבית‪ ,‬ועל כן הוצגו הדמויות הנכות בצורה לעגנית וסטירית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬לעיתים אף‬
‫שימשה הנכות עבור צ'וסר כלי לביטוי עמדותיו כנגד האישה בימי הביניים‪ ,‬כשהנכות של הדמויות‬
‫הנשיות הוסיפה נדבך שלילי לאופיין ולגופן הפגומים מלכתחילה‪ 113.‬מתוך העיון בשלושת מקרי‬
‫הבוחן בסיפורי קנטרברי ניתן להצביע על התחזקותה של ההתייחסות השלילית כלפי הנכות וכלפי‬
‫הדמויות הנכות‪ .‬בשל חטאן והסכנה החברתית הטמונה באישיותן אין לדמויות הנכות של צ'וסר‬
‫חלק בחברה וחלקן הפך לדמויות שוליים‪ .‬למעשה ניתן לשער כי ייתכן שיצירה זו משקפת את‬
‫הדחייה החברתית ממנה סבלו הנכים במציאות החברתית או לפחות מעודדת את החברה לדחות‬
‫אותן ולהתרחק מהן‪.‬‬
‫בחלק הבא אדגים באמצעות יצירה שירית נוספת את מידת הדחייה החברתית ממנה‬
‫סבלו הנכים במציאות החברתית‪ ,‬כפי שהדבר משתקף ביצירתו של המשורר האנגלי תומס‬
‫הוקלב‪.‬‬
‫‪ 110‬צ'וסר‪ ,‬סיפורי קנטרברי ‪.28 ,(2000),‬‬
‫‪Saul Nathaniel Brody , The Disease of the Soul : Leprosy in Medieval Literature, (London and‬‬
‫‪Ithaca: Cornell University Press, 1974), 172-173.‬‬
‫‪112‬‬
‫‪Howard Loxton, Pilgrimage to Canterbury, (Newton Abbott, David ad Charles, 1974), 161.‬‬
‫‪113‬‬
‫‪Jill Mann, Feminizing Chaucer, (Woodbridge Suffolk: 2002), 13- 15.‬‬
‫‪111‬‬
‫‪154‬‬
‫‪.3‬‬
‫דמות הנכה וההתייחסות כלפיה עפ"י תלונה ודיאלוג לתומס הוקלב‬
‫)‪ ,(Complaint and Dialogue, Thomas Hoccleve‬ראשית המאה החמש‪-‬‬
‫עשרה‬
‫יצירה נוספת מראשית המאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬המציגה את היחס החברתי לנכים בשלהי ימי‬
‫הביניים היא "תלונה ודיאלוג" )‪.(Complaint and Dialogue‬‬
‫‪114‬‬
‫יצירה זו נכתבה בידי המשורר‬
‫האנגלי בן המאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬תומס הוקלב )‪ .(Thomas Hoccleve, 1368-1426‬הלה היה‬
‫מלומד ששירת בתפקיד מנהלתי בחצר המלוכה הלנקסטרית‪ .‬איננו יודעים רבות על משורר זה או‬
‫על משפחתו‪ .‬מתוך יצירותיו ומתוך מסמכים מנהלתיים‪ ,‬ניתן ללמוד כי נולד‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬סביב‬
‫‪ ,1368‬וייתכן ששמו נגזר משם הכפר בו נולד‪ ,‬הוקליף במחוז בדפורדשייר ) ‪Hockliffe,‬‬
‫‪ .(Bedfordshire‬ניתן להניח‪ ,‬שמתוקף תפקידו כפקיד מלכותי היה בקיא בצרפתית ובלטינית והוא‬
‫החזיק בתפקיד זה לסירוגין במשך כשלושים וחמש שנה‪ .‬עם עלייתו לכס של המלך הנרי ) ‪Henri‬‬
‫‪ (IV,1399-1413‬החל לקבל מענק שנתי‪ .‬הוקלב עסק גם בשירה מוסרית‪ .‬בין שיריו ידוע השיר‬
‫"מכתב לקופידון" )‪ ,(Letter to Cupid‬המהווה תרגום לאנגלית ליצירתה של המשוררת הצרפתייה‬
‫כריסטין דה פיזאן )‪ 115.L'Epistre au Dieu d'amours ,(Christine de Pizan,1364-1430‬משנת‬
‫‪ .1399‬שיר נוסף משנת ‪ 1406‬הוא ‪ ,La Male Regle‬שיר מוסרי הכתוב בשנינות ובשפה חיה‪ ,‬בו‬
‫הציג הוקלב רמזים על חיי נערותו‪ 116.‬בשנת ‪ 1410‬נישא "מתוך אהבה" לדבריו‪ ,‬והחל לכתוב שירי‬
‫מוסר ושירים דתיים‪ .‬זמן קצר לאחר נישואיו נתקף הוקלב במחלה קשה ופראית כהגדרתו‪,‬‬
‫ובתקופה זו חווה דחייה חברתית וירד במעמדו החברתי‪-‬כלכלי‪ .‬הוא החלים כעבור חמש שנים‬
‫ובנובמבר ‪ 1414‬הוא כתב את ""תלונה ודיאלוג" בו הוא תיאר את חוויותיו כאדם חולה ונכה ואת‬
‫יחסה של החברה כלפיו‪ 117.‬חשיבותה של יצירה זו לעניינו היא בכך שהיא מציגה עדות ישירה‬
‫ובלתי אמצעית של משורר נכה על יחסה של החברה כלפיו בשנות מחלתו‪-‬נכותו‪ ,‬ומדגימה בכך את‬
‫תהליך הדחייה החברתית שעברו נכים כדוגמת הוקלב במציאות החברתית של ראשית המאה‬
‫החמש‪-‬עשרה באנגליה‪.‬‬
‫פרטים מסומים על מחלתו והשפעתה על מצבו החברתי‪-‬כלכלי אנו למדים מהקטעים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫"]‪ [...‬איבדתי את שפיותי לחלוטין‪.‬‬
‫מוח חולה‪ .‬רגלי מתנופפת לכל עבר‬
‫ועיניי נעות )רוקדות( מסביב לכל פינה‬
‫‪114‬‬
‫‪Thomas Hoccleve, Complaint and Dialogue, ed. J.A. Burrow, (Oxford: Oxford University Press,‬‬
‫‪1999).‬‬
‫‪115‬‬
‫‪Thomas Hoccleve, Poems of Cupid, God of Love: Christine de Pizan's Epistre au dieu d'Amours‬‬
‫‪and Dit de la Rose. Thomas Hoccleve's The Letter of Cupid, ed and trans. Thelma S. Fenster and Mary‬‬
‫‪Carpenter Erler, (Leiden: Brill, 1990).‬‬
‫‪116‬‬
‫‪Ethan Knapp, The Bureacratic Muse: Thomas Hoccleve and Literature of Late Medieval England,‬‬
‫‪(Philadelphia: Pennsylvania University Press, 2001), 5-6.‬‬
‫‪117‬‬
‫‪Ibid, 34- 36.‬‬
‫‪155‬‬
‫בכל חדר ]‪"[...‬‬
‫‪118‬‬
‫מתוך קטע זה אנו למדים כי הוקלב התעוור זמנית‪ ,‬דבר שהשפיע גם על הליכתו‪ .‬ככל הנראה הוא‬
‫איבד בנוסף לכך זמנית את זכרונו‪ .‬ברם‪ ,‬החברה תפסה אותו כמשוגע שאיבד את תבונתו‪ ,‬הגדרה‬
‫המצביעה על התפיסה החברתית המעוותת כלפי העיוור והפיסח‪ .‬בניגוד ליחס האמביוולנטי כלפי‬
‫העיוורים בחוק האנגלי‪ ,‬משקפת שירתו של הוקלב את העמדה השלילית כלפי העיוורים בספרות‬
‫הדתית‪ .‬אך מכיוון שלעיוורון התלווה גם אובדן זיכרון‪ ,‬נתפס הוקלב כמשוגע‪ ,‬דבר שהקצין בצורה‬
‫קיצונית את ההתייחסות כלפיו שהובילה למעשה לדחייתו החברתית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬מתיאור נוסף של‬
‫היחס החברתי כלפיו אנו למדים על תפיסת הנכה כדמות בלתי אנושית‪ ,‬שאין מקומה בחברה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬הם אמרו שאני נראה כמו שור פראי‪,‬‬
‫משוגע בהבעתי מחזיק‬
‫את ראשי גבוה מדיי ]‪[...‬‬
‫חסר הגיון וחסר תועלת ]‪"[...‬‬
‫‪119‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬אנו למדים כי ראיית החברה את דמותו כשור פראי‪ ,‬עשויה לשקף את העמדה‬
‫החברתית שכבר הופיעה ביצירות הקודמות לפיה הנכים‪ ,‬ובפרט העיוורים‪ ,‬נתפסו כדמויות‬
‫חייתיות שאינן ראויות להיחשב לחלק אינטגראלי בחברה אנושית‪ .‬שנית‪ ,‬החזקת הראש גבוה‬
‫מדיי עשויה אף לרמוז על תפיסה נלעגת של דמות העיוור ועל הצגה הומוריסטית וסטירית‪,‬‬
‫שהלמה את הצגת דמויות העיוורים בספרות הדתית‪ .‬דא עקא‪ ,‬לא מן הנמנע שפרט זה מהווה גם‬
‫ביקורת חברתית כלפי הוקלב על התנהגותו היהירה בעת ששירת כפקיד מלכותי‪ .‬ייתכן ‪ ,‬כי בדומה‬
‫לאליסון‪ ,‬האישה מבאת'‪ ,‬נתפסה התנהגותו היהירה כהתנהגות חריגה מבחינה חברתית וכי‬
‫עיוורונו ו"שגעונו" הם תוצאה ישירה של חטאו המוסרי כלפי החברה‪ .‬מתוך קטע זה למדים גם כי‬
‫בשל קשיי הבעתו הוא נתפס כחסר הגיון‪ ,‬וכי ייתכן מאוד שבשל נכותו איבד את משרתו ונחשב‬
‫לחסר תועלת מבחינה חברתית‪-‬כלכלית‪ .‬מכאן ניתן להסיק כי הוקלב סבל מדחייה חברתית‬
‫שאפיינה את היחס כלפי הנכים במאה החמש‪-‬עשרה ואת הימצאותם בשולי החברה‪.‬‬
‫ביטויים ברורים יותר לדחייה החברתית שחווה הוקלב מובאים בראשית תלונתו ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬עם אובדן הטוב והמחלה הגופנית‪,‬‬
‫ובתוך אלה נשכחתי ע"י העדים למחלתי הפראית‬
‫הוצאתי ממעמדי ונזרקתי ]‪"[...‬‬
‫‪120‬‬
‫‪118‬‬
‫‪Completely out of my mind, brain sick. Others had my feet Waving to and fro, or my eyes‬‬
‫‪dancing around every corner of every room. […]", in Thomas Hoccleve, Complaint and Dialogue,‬‬
‫‪ed. J.A. Burrow, (1999), 10-11.‬‬
‫‪119‬‬
‫]…[ ‪They said I looked like a wyild bull, Crazed of expression, holding my head from to high‬‬
‫‪reasonless and useless without serenity or seriousness […]", in Thomas Hoccleve, Complaint and‬‬
‫‪Dialogue, ed. J.A. Burrow, (1999), 12.‬‬
‫‪120‬‬
‫‪"[…] With los of good and bodily seeknesse, And among other he forgat nat me; Witnesse‬‬
‫‪upon the wyide infirmitee […] And which me out of myself caste and threew […]", in Thomas‬‬
‫‪Hoccleve, Complaint and Dialogue, ed. J.A. Burrow, (1999), 5.‬‬
‫‪156‬‬
‫בשל נכותו‪ ,‬נשכח הוקלב מלב חבריו ונזרק ממעמדו‪ ,‬רמז נוסף לירידתו החברתית‪-‬כלכלית‬
‫כתוצאה מאובדן משרתו‪ .‬אולם מעבר להשפעה הכלכלית ומהעוני שפקד אותו‪ ,‬סבל הוקלב גם‬
‫מאובדן הקשרים החברתיים של מכריו ואוהביו ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬החברויות המתוקות שלי דחקו אותי כולן‪.‬‬
‫אף אחד לא רצה בי שאהיה בין אוהביי‪.‬‬
‫העולם הפך אותי לזר נאבק ]‪"[...‬‬
‫‪121‬‬
‫מעבר לאובדן מעמדו החברתי‪-‬כלכלי‪ ,‬אנו למדים מקטע זה שהוקלב הנכה איבד את הקשרים‬
‫החברתיים שהיה רגיל אליהם בטרם מחלתו‪ .‬מתוך דבריו אנו למדים שהיה בלתי רצוי בין חבריו‬
‫ואוהביו והפך בעיניהם לזר הנאבק על קיומו החברתי והכלכלי‪ .‬קטע זה מהווה הוכחה חותכת‬
‫לחוסר קבלתה של החברה האנגלית במאה החמש‪-‬עשרה את הנכים בתוכה ואת חוסר רצונה‬
‫לדאוג ולטפל בהם‪ ,‬דבר המלמד על תהליך ההקצנה שחל בהתייחסות החברתית לנכים וכן משקף‬
‫את תהליכי הסגירות שאפיינו את החברה האנגלית כחברה רודפת בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫בצורה מרשימה ויוצאת דופן משאר היצירות הספרותיות מציג בפנינו הוקלב את נקודת‬
‫המבט של הנכה‪ ,‬המהווה את קולם של הנכים‪:‬‬
‫"]‪ [...‬שמעתי את כל המילים החלושות‪,‬‬
‫אך שמרתי על שלוותי‪ .‬ליבי אמר ‪ :‬אם אני אענה חזרה‬
‫או אתנהג בצורה רעה‪ ,‬אז הקהל הזה יגרש אותי מהעיר ]‪[...‬‬
‫ואז אהיה הרוס יותר ]‪"[...‬‬
‫‪122‬‬
‫בקטע זה מציג הוקלב בצורה יוצאת דופן ומרשימה את ראייתו האישית‪ .‬מתוך הקטע אנו למדים‪,‬‬
‫כי בניגוד לתפיסה החברתית כלפי הנכים כחסרי תבונה וחסרי תועלת‪ ,‬לא רק שהוקלב לא איבד‬
‫את תבונתו‪ ,‬אלא הפנים אל נכון את התפיסה החברתית השלילית כלפיו ואת הסכנה הטמונה‬
‫בפתחון פיו‪ .‬הוא העדיף לקבל את דברי החברה בהכנעה ולא להתעמת איתה‪ ,‬מחשש שיגורש‬
‫סופית מהעיר ויאבד לחלוטין את המגע עם החברה שיוביל לכיליונו‪ .‬הוא ביכר את האפשרות‬
‫להישאר עני וקבצן בתוככי העיר ובמסגרת החברתית‪ ,‬במצבו החברתי והפיסי הגרוע‪ ,‬מאשר‬
‫להיות מגורש מהעיר‪ .‬הפחד שלו עשוי גם לשקף את הפחד של הנכים ושל כלל קבוצות השוליים‬
‫שעדיין הסתובבו בין הבריות מפני התנהגות ברוטאלית של החברה כלפיהם שעלולה הייתה‬
‫להוביל לנידויים הסופי או ריכוזם במקומות מופרדים נטושים לאנחות‪ .‬ההתנהגות החברתית‬
‫ממנה חשש הוקלב אף מלמדת‪ ,‬כי מעבר לדחייה החברתית והכלכלית‪ ,‬ייתכן כי נכים סבלו גם‬
‫מרדיפה החברתית ומהתנהגות אלימה שלוותה לתהליכי הסגירות החברתית בשלהי ימי הביניים‪.‬‬
‫לפיכך משמש עבורנו הוקלב ראייה חותכת נוספת להקצנה ביחס החברתי לנכים בראשיתה של‬
‫‪121‬‬
‫‪"[…] Myn old frendshipe was ourshake; No wight with me list make dalliance. The world me‬‬
‫‪made a stranger contenance […]", in Thomas Hoccleve, Complaint and Dialogue, ed. J.A. Burrow,‬‬
‫‪(1999), 7.‬‬
‫‪122‬‬
‫‪I heard all these whispered words, but kept my peace. My Heart said: if I answer back , or in‬‬
‫‪any way behave badly , then this crowd would run me out town […] and I'd be further ruined.‬‬
‫‪[…]", in Thomas Hoccleve, Complaint and Dialogue, ed. J.A. Burrow, (1999), 9.‬‬
‫‪157‬‬
‫העת החדשה‪ .‬תיאוריו משקפים אל נכון את תהליכי הרדיפה החברתית כנגד הקבצנים הנכים‬
‫כפועל יוצא מחוקי העוני במאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬יצירתו של תומס הוקלב תלונה ודיאלוג ‪ ,‬הינה עדות יוצאת דופן‪ ,‬המציגה‬
‫למעשה בצורה כמעט יחידה את קולו של הנכה‪ ,‬המביע לאחר החלמתו‪ ,‬תערומת על הדחייה‬
‫החברתית כלפיו בעת שסבל מנכותו‪ .‬מתוך יצירה זו חוזרת התפיסה הסטיגמתית של החברה כלפי‬
‫הנכים כבלתי אנושיים ולפיכך בלתי ראויים להיחשב חלק מהחברה האנושית‪ .‬משום כך נדחו‬
‫מהחברה ונתפסו כבלתי יעילים‪ .‬הוקלב מהווה דוגמה לאדם נכה שאיבד את מעמדו החברתי‬
‫והכלכלי ואיבד את קשריו החברתיים שהיו לו מלפנים‪ .‬בנוסף לביטויי הדחייה האלה שהלכו‬
‫וגברו לכדי רדיפה חברתית‪ ,‬אנו למדים גם שהנכים כקבוצת שוליים פחדו להתעמת עם החברה‬
‫בשל החשש הגובר מפני התנהגות אלימה והחשש מפני גירושם הסופי שיוביל להכחדתם‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫דמות‬
‫המצורע‬
‫עפ"י‬
‫"עדותה‬
‫של‬
‫קריסד"‬
‫לרוברט‬
‫הנריסו‬
‫)‪ – (The Testament of Cresseid, Robert Henryson‬המאה החמש‪ -‬עשרה‬
‫סיפור אהבתם של הנסיך הטרויאני טריאולוס )‪ (Troilus‬עם אהובתו היווניה קריסד )‪(Cresseid‬‬
‫בתקופת מלחמת טרויה‪ ,‬זכה במהלך ימי הביניים לגרסאות ליריות שונות‪ ,‬שהידועה מביניהן היא‬
‫יצירתו של צ'וסר‪ .‬בגרסה זו מתואר כיצד קריסד הוחזרה לבית אביה וחויבה להינשא עם דימנדה‬
‫)‪ ,(Deimonde‬למרות שבועתה לטריאולוס‪ ,‬כי אהבתם נצחית‪ .‬טרוליאוס שגילה את דבר נישואיה‪,‬‬
‫ביקש לנקום ביוונים ובפרט בדימנדה‪ .‬אולם‪ ,‬על פי צ'וסר‪ ,‬הוא נהרג מידיו של אכילס ולא הספיק‬
‫להגיע לאהובתו‪ .‬עם זאת‪ ,‬בעוד שצ'וסר לא הזכיר כלל מה עלה בגורלה של קריסד‪ ,‬החליט‬
‫המשורר הסקוטי רוברט הנריסון )‪ (Robert Henryson‬שפעל בין השנים ‪ ,1460-1500‬לכתוב המשך‬
‫לסיפור זה בהתמקדותו בדמותה של קריסד‪ ,‬שתוארה על ידיו כמצורעת‪ 123.‬בניגוד לצ'וסר‪ ,‬שינה‬
‫הנריסון את גורלם של שני הגיבורים‪ :‬הוא הקים לתחייה את טריאולוס‪ ,‬שחזר ליוון על מנת‬
‫לחפש את אהובתו‪ .‬מנגד‪ ,‬הוא תיאר את המהפך החברתי שעברה קריסד‪ :‬מגבירה נעלה והוגנת‬
‫היא הפכה לדמות שולית מבחינה חברתית‪ .‬השיר מתאר כיצד היא ננטשה ע"י בעלה דימונדה‬
‫וכיצד הידרדרה מבחינה חברתית ומוסרית‪ ,‬כשבחרה לעסוק בזנות‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬היא חדלה‬
‫להאמין באהבה והתריסה כנגד אלי האהבה ונוס וקופידון‪ .‬בשל חטאיה הדתיים והמוסריים היא‬
‫נענשה והפכה למצורעת‪.‬‬
‫חוקר הספרות דוויד מיטשל )‪ ,(David T. Mitchell‬שחקר את הנכות ביצירות ספרותיות‬
‫טוען‪ ,‬כי היא שימשה אמצעי מטפורי להצגת אפיוניה השלילים של הדמות‪ ,‬וכי אזכורים של‬
‫עיוותים גופניים מלמדים בהכרח על עבירה או חטא שנעשו ע"י הדמות הנכה‪ 124.‬לפיכך‪ ,‬טוען‬
‫אנדרו היגל )‪ ,(Andrew Higl‬כי הנריסון בחר "לשתול" את הנכות כאמצעי מטפורי לצורך הצגתה‬
‫של קריסד כדמות חוטאת‪ ,‬בכדי להסביר את סופה הטרגי של הדמות‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫‪123‬‬
‫‪Andrew Higl, "Henryson's Textual and Narrative Prosthesis onto Chaucer's Corpus: Cresseid's‬‬
‫)‪Leprosy and Her Short Conclusions", in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler ,(2010‬‬
‫‪167-181.‬‬
‫‪124‬‬
‫‪David T. Mitchell, "Narrative Prosthesis and Materiality of Metaphor", in Disability Studies:‬‬
‫‪Enabiling the Humanities, eds. Sharon L. Snyder, Brenda Jo Bruggermann and Rosemarie Garland‬‬‫‪Thomson , (New York: Modern Language Association, 2002), 15‬‬
‫‪125‬‬
‫‪Higl, "Henryson's Textual and Narrative Prosthesis onto Chaucer's Corpus: Cresseid's Leprosy and‬‬
‫‪Her Short Conclusions", in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler , (2010) , 167-181.‬‬
‫‪158‬‬
‫בחלק זה אבחן‪ ,‬לאור קביעתו של היגל‪ ,‬את דרך הצגתה של קריסד כדמות מצורעת‪,‬‬
‫בכדי להבין באיזו מידה ניתן להצביע על המשכיות השימוש במוטיבים השלילים כלפי המצורעים‬
‫וכלפי הנכים בכלל‪ ,‬והאם ניתן להצביע על העמקה בתהליכי הדחייה החברתית של נכים מהחברה‪,‬‬
‫כפי שהיא משתקפת ביצירה זו‪.‬‬
‫מתוך העיון בגרסת הנריסון‪ ,‬ניתן לומר כי דמותה של קריסד אכן משקפת את הדימוי‬
‫השלילי כלפי המצורעים‪ .‬הנריסון הדגיש את המהפך במעמד החברתי של קריסד והציג אותה‬
‫כדמות חוטאת מבחינה מוסרית ודתית‪ ,‬ועל כן אפיוניה השתנו לחלוטין עם הופעת הצרעת‪.‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬כמו ביצירות הקודמות‪ ,‬גם אצל הנריסון ניתן להצביע על המשכיות בתפיסת הנכות‬
‫כחטא‪ .‬הנריסון הציג את הצרעת של קריסד כתוצאה מההתרסה הדתית שלה כנגד אלי האהבה‬
‫ונוס וקופידון‪ ,‬ובכך בתפיסה הנוצרית חטאה דמות זו בחטא דתי חמור‪:‬‬
‫"]‪ [...‬הו קופידון‪ ,‬אין במה להאמין‬
‫לא לך ולא לאם האהבה‪ ,‬האלה העיוורת‪.‬‬
‫גרמתם לי תמיד לא להבין את האהבה‬
‫שהתנפצה על פניי ]‪"[...‬‬
‫‪126‬‬
‫התרסה זו כנגד קופידון וונוס וחוסר הרצון להשתתף בפולחנם מחוסר האמונה באהבה‪ ,‬הפכה את‬
‫קריסד לחוטאת מבחינה דתית‪ .‬ברם‪ ,‬היא לא הואשמה בצרעת רק בשל חטאה הדתי‪ ,‬כי אם בשל‬
‫התנהגותה הנלוזה‪ :‬קריסד בחרה לעסוק בזנות ולהפוך מותרת לרשות הרבים‪ .‬במשפט שנערך לה‬
‫הדגיש קופידון את דרכיה הרעות והבלתי מוסריות שבעטיין הפכה למצורעת‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬ניתן להצביע על שימוש נמשך גם במוטיב ההתאמה בין התכונות הפיסיות‬
‫וביו תכונות האופי‪ :‬העובדה שקריסד בחרה לעסוק בזנות מלמדת על אופייה המושחת ומקשרת‬
‫אותה למצורעים‪ ,‬המאופיינים תפיסתית בתאוותם המינית‪ .‬עונשה מלמד גם על מידת המעשה‬
‫המתועב שעשתה ומצביע גם על אופי מתועב ותאוותני‪ ,‬כפי שהדבר השתקף גם בדמותו של שליח‬
‫בית הדין אצל צ'וסר‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בחירתה לכנות את ונוס "אלה עיוורת" משקפת בעליל התייחסות‬
‫שלילית נוספת כלפי הנכות‪.‬‬
‫לתכונות האופי והמוסר הפגומים מתווסף גם המהפך החברתי שעברה הדמות המצורעת‪:‬‬
‫"]‪ [...‬את עיני הזכוכית ערבבתי בדם‪.‬‬
‫הקול )שהיה( כל כך ברור‪ ,‬נעשה לא נעים‪ ,‬צרוד‬
‫ועל פניה )הנאות כנבל( התפשטו סימנים שחורים]‪"[...‬‬
‫‪127‬‬
‫תיאורה החיצוני של קריסד עולה בקנה אחד עם הסימפטומים לצרעת‪ ,‬כפי שמופיעים‬
‫בטקסטים הרפואיים‪ .‬תיאורים אלו משקפים לא רק את מחלת הצרעת‪ ,‬אלא גם את המהפך‬
‫שעברה הדמות ואת תהליך הידרדרותה המוסרית והחברתית‪ .‬כשהייתה גברת הגונה‪ ,‬אהובת‬
‫‪126‬‬
‫‪False Cupid, is none to wite but thou And thy mother, of love the blind goddess.You caused‬‬
‫‪me always understand and trow The seed of love was sowën in my face.And ay grew green‬‬
‫‪through your supply […]", in Robert Henryson, The Story of Troilus, ed. R.K. Gordon, (London and‬‬
‫‪Toronto: Toronto University Press, 2000), 354.‬‬
‫‪127‬‬
‫‪"[…] Thy crystal eyes mingled with blood I make, bloodshot Thy voice so clear--unpleasant,‬‬
‫‪hoarse and hace [I make] rough Thy lusty lyre o'erspread with spots black […]", in Robert‬‬
‫‪Henryson, The Story of Troolus ed. R.K. Gordon, (2002), .359.‬‬
‫‪159‬‬
‫טריאולוס‪ ,‬היו עיניה בורקות כזכוכית‪ ,‬אך משעה שהפכה למצורעת‪ ,‬הפכו עיניה אדומות מדם‪.‬‬
‫קולה שהיה צלול ונעים‪ ,‬הפך לחלול וצרוד ואילו הסימנים השחורים על פניה משקפים את‬
‫התפשטותה של המרה השחורה )המשפיעה גם על המצב הפסיכוטי של האדם הלוקה בה(‪ ,‬דבר‬
‫המרמז שוב על שינוי באופייה של קריסד‪.‬‬
‫הנריסון ביקש להדגיש את היותה של הדמות המצורעת דמות מבודדת ושולית‪ .‬את‬
‫ההידרדרות החברתית הוא ביסס גם בתיאור אחר‪ ,‬לפיו קריסד ענדה פעמון וגלימה‪ ,‬כאות‬
‫להיותה מצורעת וקבצנית‪ .‬סימני זיהוי אלו שהופיעו כבר ביצירות המוקדמות‪ ,‬משקפות את‬
‫ההגבלות המשפטיות שבהם התחייבו המצורעים בהיותם במגע עם החברה בפעילות הקבצנות‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הפיכתה של קריסד לקבצנית מצביעה גם על הירידה במעמדם החברתי של מצורעים‬
‫ונכים בכלל‪ ,‬המשקף את הדחייה החברתית ממנה סבלו במציאות החברתית באנגליה מן המאה‬
‫הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ 128.‬השונות החברתית מתחדדת יותר בפגישה האקראית‬
‫שנערכה בין טריאולוס שחזר לטרויה ובין קריסד‪ .‬טריאולוס לא הצליח לזהות אותה בשל‬
‫העיוותים הגופנים שדבקו בה‪ ,‬דבר המלמד על הפער החברתי שנוצר בין שניהם‪ .‬באופן טרגי‪ ,‬גם‬
‫קריסד לא הצליחה אף היא לזהות את טריאולוס‪ 129.‬ייתכן שחוסר הזיהוי מצידה מחזק שוב את‬
‫חוסר הנאמנות שהפגינה כלפי כל מאהביה‪ ,‬אך ייתכן שגם כאן מתחדדת ועולה התהום החברתית‬
‫שנוצרה בין שתי הדמויות ועל השינוי לרעה שחל במעמדה החברתי של קריסד‪.‬‬
‫מן האמור לעיל‪ ,‬ניתן לסכם ולומר‪ ,‬כי גם ביצירתו של הנריסון עלו המוטיבים השליליים‬
‫כלפי הדמות הנכה והמצורעת‪ .‬בהמשך ליצירותיו של צ'וסר‪ ,‬אימץ הנריסון את מוטיב הנכות‬
‫כעונש על חטאים דתיים ומוסריים והכיר בהתאמה שבין העיוותים הגופנים לתכונות האופי‬
‫הפגומות‪ .‬הנריסון משקף ביצירתו גם את תהליך הפיכתם של המצורעים והנכים בכלל לקבוצות‬
‫שוליים הנמצאים בתחתית החברה ואת חוסר השתייכותם למעמד החברתי המקורי שלהם‪.‬‬
‫למעשה אם בוחנים באופן השוואתי את האמצעים שבהם השתמשה השירה האנגלית למוטיבים‬
‫שהועלו כלפי הנכים באפוס הארתוריאני‪ ,‬עולה כי ההתייחסות השלילית כלפי הנכות והיחס‬
‫לנכים חצה את ההבדלים המעמדיים והתייחסות זו משותפת הן למעמד האצולה והן לחברה‬
‫הבורגנית שתוארה בשירה האנגלית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬לא מן הנמנע כי תהליך הבידוד שעברו המצורעים‬
‫ע"י המוסדות הכנסייתיים והקהילתיים למן המאה השתים‪-‬עשרה עברו בטווח הארוך גם‬
‫אוכלוסיות נכים אחרות שהפכו לקבצנים במאה הארבע‪-‬עשרה ואילך‪ ,‬כפי שהדבר משתקף‬
‫ביצירותיהם של לאנגלנד והוקלב‪ ,‬המציגים את התגברות תהליך הדחייה החברתית‪.‬‬
‫‪.III‬דמות הנכה בתיאטרון האנגלי במאה השש‪-‬עשרה‪ :‬המלך ריצ'רד השלישי‬
‫לויליאם שייקספיר )‪(The King Richard III, William Shakespeare‬‬
‫התיאטרון האנגלי שהתפתח בתקופה האליזבתאנית במאה השש‪-‬עשרה שאב את השראתו משני‬
‫מקורות שונים‪ :‬ראשית‪ ,‬היווה התיאטרון האנגלי המשך ישיר למורשת התיאטרלית הדתית בימי‬
‫הביניים שכללה את ה‪ -‬ה‪ .Mystery Plays -‬מחזות אלו הועלו במרכזי הערים בימי החג הנוצריים‬
‫‪Andrew Higl, in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 167-181.‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪128‬‬
‫‪129‬‬
‫‪160‬‬
‫וכללו סיפורים מכתבי הקודש‪ ,‬סיפורי קדושים ומחזות מוסר‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫במהלך המאות הארבע‪-‬עשרה‬
‫והחמש‪-‬עשרה הועלו ע"י חברי הגילדות המקצועיות במרכזי הערים סדרת מחזות דתיים במסגרת‬
‫חגיגות ה‪ .Corpus Christi -‬מחזות כגון ה‪ York Cycle -‬וה‪ Towneley Cycle -‬בויקפילד‬
‫)‪ ,(Wakefield‬משקפים את חיי היום‪-‬יום של האנשים שהעלו אותם‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫שנית‪ ,‬סימל התיאטרון‬
‫האנגלי המודרני את המעבר לתקופת הרנסנס ולכן הוא הושפע גם מיסודות ספרותיים שנלקחו‬
‫‪132‬‬
‫מהמורשת היוונית‪-‬רומית‪.‬‬
‫על אף התנגדותם של הסוחרים האנגלים להתפתחות התיאטרון בערים‪ ,‬כיוון שראו בו‬
‫גורם מפתה להיעדרות מעבודה‪ ,‬הגיע התיאטרון האנגלי תחת שלטונו של בית טיודור )‪(Tudor‬‬
‫לשיא פריחתו‪ .‬כבר בשנות השמונים של המאה השש‪-‬עשרה הופיעו בלונדון להקות תיאטרליות‬
‫וביניהן הייתה קבוצתו של המחזאי ויליאם שייקספיר )‪,(William Shakespeare, 1564-1616‬‬
‫שנחשב לגדול המחזאים האנגליים והצטיין בכתיבת קומדיות וטרגדיות שהתאפיינו בפואטיקה‪,‬‬
‫עומק פילוסופי וחידושי לשון‪ 133.‬אחד מהמחזות המרשימים של שייקספיר שממנו ניתן ללמוד על‬
‫ייצוג דמות הנכה בספרות האנגלית‪ ,‬וביצירה הדרמטית בפרט‪ ,‬הוא המחזה המלך ריצ'רד‬
‫השלישי‪ .‬מחזה זה‪ ,‬שנכתב בין השנים ‪ ,1592-1593‬מתאר את דמותו של ריצ'רד השלישי‬
‫)‪ (Richard III, 1452-1483‬כאדם נכה‪.‬‬
‫בחלק זה אבחן ואנתח את ייצוג הדמות הנכה של ריצ'רד השלישי‪ ,‬במטרה להבין מה‬
‫עמדתו של שייקספיר במאה השש‪-‬עשרה כלפי הנכים ומה היא משקפת‪ .‬במסגרת זו אחקור‬
‫ראשית כל‪ ,‬האם גם ביצירה זו נתפסה הנכות כתוצאה מחטא וכחריגה מהטבע‪ ,‬ועל כן נחשבה‬
‫לתופעה שלילית? שנית אבדוק גם באיזו מידה שיקפו התכונות הפיסיות את התכונות‬
‫האישיותיות של הדמות? בנוסף לכך אנתח‪ ,‬באיזו מידה שמשה הנכות אמצעי אומנותי להשחרת‬
‫דמותו הספרותית של ריצ'רד השלישי‪ ,‬בשונה מדמותו במציאות‪ ,‬והאם ניתן ללמוד מכך על מידת‬
‫‪134‬‬
‫ההקצנה בהתייחסות השלילית כלפי הנכות בתקופה זו‪.‬‬
‫המחזה המלך ריצ'רד השלישי הוא אחד מעשרת המחזות ההיסטוריים של שייקספיר‪,‬‬
‫המגוללים את קורות המלוכה האנגלית למן הדחתו של המלך ריצ'רד השני )‪Richard III, 1377-‬‬
‫‪ ,(1399‬אחרון בית פלנטאג'נט )‪ (Plantagenet‬בשנת ‪ 1399‬ועד הדחתו של ריצ'רד השלישי בקרב‬
‫בווזארת' )‪ (Bosworth‬ב‪ .1485-‬תקופה זו מתאפיינת ביריבות קשה על הכתר האנגלי וידועה‬
‫בכינויה "מלחמת השושנים" )‪.(War of the Roses‬‬
‫‪135‬‬
‫המחזה נפתח בשנות היציבות של בית יורק‬
‫‪130‬‬
‫‪William Tydeman ,"An Introduction to Medieval English Theatre", in The Cambridge Companion‬‬
‫‪to Medieval English Theatre, ed. Richard Beadle, (Cambridge: Cambridge University Press, 2003), 1‬‬‫‪37.‬‬
‫‪131‬‬
‫‪Richard Beadle, "The York Cycle", in The Cambridge Companion to Medieval English Theatre, ed‬‬
‫‪Richard Beadle,(2003),.85-108.‬‬
‫‪Peter Meredith," The Towneley Cycle", in The Cambridge Companion to Medieval English Theatre,‬‬
‫‪,ed Richard Beadle,(2003), 163- 188.‬‬
‫‪132‬‬
‫‪Tydeman , Ibid. .‬‬
‫‪133‬‬
‫‪Kiernan Ryan, Shakespeare, Third Edition, (London: Palgrave , 2002) ,13- 15, 24- 26.‬‬
‫‪134‬‬
‫‪Annette Carson, Richard III: Maligend King , ( London: The History Press, 2008), 13- 15.‬‬
‫‪ 135‬מלחמת השושנים )‪ ( 1485 -1455‬היא כינוי למלחמה שהתרחשה בין שתי שושלות מלוכה‪ :‬בית לנקסטר‬
‫)‪ ,(Lancaster‬שסמלו היה השושנה האדומה ובית יורק )‪ ,(York‬משפחתו של ריצ'רד השלישי‪ ,‬שסמלה היה השושנה‬
‫הלבנה‪ .‬מלחמה זו‪ ,‬שבה היו מעורבות משפחות האצולה‪ ,‬הסתיימה עם הדחתו של ריצ'רד השלישי ע"י הנרי השביעי‬
‫שאיחד את שני השושנים עם נישואיו לצאצאית בית יורק וייסד את שושלת בית טיודור )‪ (Tudor‬ראו‪:‬‬
‫‪161‬‬
‫בשלטון‪ .‬כבר בראשית המחזה מתואר ריצ'רד השלישי כאדם המקנא בשני אחיו‪ ,‬המלך אדוארד‬
‫הרביעי )‪ (Edward IV, 1442-1483‬וג'ורג' דוכס קלארנס )‪George, Duke of Clarence, 1449-‬‬
‫‪ .(1478‬כמו כן הוא מתואר כמכוער וכמעוות‪ ,‬השואף לתפוס את הכתר האנגלי‪ ,‬שנמנע ממנו‪,‬‬
‫לטענתו‪ ,‬בשל נכותו‪ .‬ריצ'רד השלישי התקשה להתמודד עם נכותו וגמלה בליבו ההחלטה להפוך‬
‫לנבל ולזרוע שנאה בין שני אחיו‪ .‬בעזרת שורה של מעשי רמייה ורצח‪ ,‬הוא הצליח להשתלט על‬
‫הכתר האנגלי ולשאת לאישה את הליידי אן נוויל‪ ,(Anne Nevile, 1456- 1485) ,‬שהייתה‬
‫מיועדת לאדוארד‪ ,‬יורש העצר הלנקסטרי‪ ,‬על מנת לבצר את כוחו‪ .‬על אף אזהרותיהן של שתי‬
‫המלכות מרגרט מאנז'ו )‪ ,(Margaret of Anjou, 1430- 1482‬אלמנת המלך הנרי השישי מבית‬
‫לנקסטר ואליזבת וודוויל )‪ ,(Elizabeth Woodville,1437- 1492‬אלמנת אדוארד הרביעי‪ ,‬הצליח‬
‫ריצ'רד להרוס את כוחן הפוליטי של השתיים ולהיות מלך עוצר לבניה של אליזבת'‪ .‬ריצ'רד כלא‬
‫אותם בטירת לונדון ורצח אותם‪ .‬המחזה מסתיים עם נפילתו של הגיבור הטרגי בקרב בווזראת'‬
‫‪136‬‬
‫ותבוסתו בידי הנרי השביעי‪ ,‬מייסד שושלת טיודור‪.‬‬
‫כבר במונולוג הפתיחה‪ ,‬בו מתוארת הדמות‪ ,‬הציג ריצ'רד השלישי גם את העיוותים‬
‫הגופניים שלו‪ ,‬המונעים ממנו את הנאות החיים )לרבות המלוכה(‪ .‬בכך משקפים עיוותים אלו גם‬
‫את אופייה של הדמות‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אבל אני‪ ,‬בי אין גמישות הגו‬
‫ושום ראי לי לא יאיר פנים‪:‬‬
‫אני מוצר פגום‪ ,‬בלי חן והוד מלכות ]‪[...‬‬
‫אני‪ ,‬שאברי חסרי כל תואם‬
‫ואת צורתי עיוותו נכלי הטבע‪,‬‬
‫עקום‪ ,‬ללא גימור‪ ,‬הושלכתי טרם עת‬
‫אל בין נושמי תבל‪ ,‬חצי עשוי‪,‬‬
‫מלאכה גרועה‪ ,‬צולעת‪ ,‬עד אשר‬
‫כלבים נובחים עלי בהתקלם בי‪:‬‬
‫כן‪ ,‬לי בימי שלום וזמר שכזה‪,‬‬
‫אין עונג לבלות בו את היום‪,‬‬
‫חוץ מלראות את דמות צילי בשמש‬
‫ולקונן על הנכות שלי ]‪[...‬‬
‫‪137‬‬
‫)מערכה ראשונה‪ ,‬תמונה ראשונה(‬
‫‪Christine Carpenter, The War of The Roses, 1437- 1509, (London: Cambridge University Press, 1997),‬‬
‫‪54-61.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪ 137‬ויליאם שייקספיר‪ ,‬המלך ריצ'רד השלישי בתרגום מאיר ויזלטיר ‪) ,‬תל אביב ‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬המועצה‬
‫הציבורית לתרבות ולאומנות ‪ ,‬המפעל לתרגום ספרי מופת ‪. 42 -41 ,(2004 ,‬‬
‫‪162‬‬
‫במונולוג הפתיחה עולה הייצוג השלילי של הדמות הנכה‪ .‬בשל היותו גיבן ופיסח‪ ,‬תיאר‬
‫עצמו ריצ'רד השלישי כמוצר פגום וכמלאכה גרועה ובעטיין הוא נמנע להסתובב בחברת בני האדם‬
‫ולהשתתף בהנאות החיים ובלידה מחדש שמזמן האביב‪ .‬לפיכך‪ ,‬הפכה אותו הנכות לאדם חריג‬
‫מבחינה פסיכולוגית וחברתית‪ .‬יש כאן רמז לכך שהנכות מנעה גם את ההנאה הגדולה ביותר‪:‬‬
‫הכתר האנגלי‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬תיאורים אלו חוזרים על הרעיון שהגוף הנכה הוא גוף בלתי מושלם‬
‫המנוגד לטבע ולבריאה האלוהית‪ ,‬ולכן אין מקומה של הדמות הנכה בין הבריות‪ .‬ריצ'רד איננו‬
‫מקובל בחברת בני האדם "הבריאים" ויש בכך משום להראות את תהליך הדחייה החברתית‬
‫אותה חש‪ .‬עצם האזכור‪ ,‬כי גם הכלבים אינם מקבלים את נוכחותו‪ ,‬מרמז שלא רק שהדמות הנכה‬
‫נתפסה כדמות לא אנושית‪ ,‬אלא גם שאיננה טבעית ולכן היא מרתיעה גם את הכלבים‪ .‬יש בכך‬
‫יסוד חדש‪ ,‬המקצין את ההתייחסות כלפי הנכים‪.‬‬
‫בשל מצבו העגום כדמות נכה‪ ,‬הוא החליט להפוך לנבל ולדמות המגלמת את הרוע‪:‬‬
‫"]‪ [...‬על כן נחוש אני להיות נבל‪,‬‬
‫לשנוא את רוגע הימים האלה‪.‬‬
‫טמנתי פח‪ ,‬נטלתי סיכונים‬
‫ועל ידי נביאי שקר‪ ,‬השמצות‬
‫וחלומות אסית זה נגד זה‬
‫את אחיי‪ ,‬ג'ורג' קלרנס והמלך‬
‫לזרוע שנאת מוות בין שניהם ]‪) 138[...‬מערכה ראשונה‪ ,‬תמונה ראשונה(‬
‫קטע זה מלמד‪ ,‬כי מוטיב ההתאמה בין הנכות לתכונות האופי עבר כחוט השני מהמורשת‬
‫הספרותית הימי‪-‬ביניימית לדרמה האנגלית המודרנית‪ .‬בשל היותו נכה‪ ,‬מאמץ ריצ'רד התנהגות‬
‫ערמומית ומזימתית ולמעשה רואה בנכותו צידוק תיאולוגי וחברתי להתנהגותו‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי‬
‫הצגתם של הנכים כאנשים ערמומיים וזדוניים‪ ,‬נועדה לתת הצדקה לתהליכי הדחייה והרדיפה‬
‫החברתית של השלטון האנגלי במאה השש‪-‬עשרה כלפי הנכים וכלפי הקבצנים בכלל‪ ,‬ולהצדיק‬
‫את ההרחקה המכוונת של הנכים מהחברה וריכוזם בבתי מחסה כפי שהדבר עלה בחוקי העוני‬
‫‪139‬‬
‫בתקופת המלכה אליזבת' בשנים ‪.1597-1601‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬השחרת דמותם של הנכים והצגתם כיצורים לא אנושיים ואף שטניים הובעה‬
‫בהתייחסותן הנרתעת של דמויות אחרות כלפי דמותו של ריצ'רד‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הליידי אן והמלכה‬
‫מרגרט מאנז'ו רואות בריצ'רד אדם עלוב בהתנהגותו ומכוער ומפלצתי בחיצוניותו ובכך הן‬
‫מסבירות את היותו רשע ובן שטן ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אסון עלינו בהמיתו אותך‬
‫לו אאחל קץ מר מזה של צפע‪,‬‬
‫קרפד או עכביש‪ ,‬וכל יצור‬
‫‪ 138‬שם‪. 42 -41 , (2004) ,‬‬
‫‪Lorie Carlesworth, Welfare Forgotten Past: A Socio-Legal History of the Poor Law, (Abingdon and‬‬
‫‪Oxon: Routledge ,2010), 50- 51.‬‬
‫‪139‬‬
‫‪163‬‬
‫ארסי זוחל גחון החי בחלד‪.‬‬
‫אם בן יוולד לו נפל יהיה‪:‬‬
‫מפלץ שיפלט בטרם עת‪,‬‬
‫פרצוף כעור‪ ,‬עקום אשר מראהו‬
‫יבעית את היולדת המיוחלת ]‪[...‬‬
‫'סתלק‪ ,‬יצור איום בן גיהינום ]‪[...‬‬
‫שטן רע ]‪[...‬‬
‫‪140‬‬
‫)מערכה ראשונה‪ ,‬תמונה ‪( 2‬‬
‫בקטע זה עולה התפיסה‪ ,‬כי הדמות הנכה אינה דמות אנושית אלא דמות חייתית כעורה המסמלת‬
‫גם את הרוע השטני‪ .‬בשל כך‪ ,‬דחתה מעליה הליידי אן את חיזוריו של ריצ'רד‪ ,‬מאמירותיה אנו‬
‫למדים‪ ,‬כי דמות הנכה נתפסה כדמות מפלצתית ומכוערת שאין מקומה בחברה האנושית‪ .‬בשל‬
‫תכונותיה הרעות‪ ,‬הדמות הנכה היא דמות שטן הראויה לגיהינום‪ ,‬משום כך היא גורמת לבהלה‬
‫ממראיה הדוחה‪ .‬ההקבלה של ריצ'רד לנחש‪ ,‬שייתכן ומרמזת גם על דמות הנחש בסיפור הבריאה‪,‬‬
‫באה ללמדנו על אופיו הדמוני ועל תכונות הרוע המאפיינות את דמותו‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי יש‬
‫בהקבלה זו משום לרמוז על תככנותו ועל כך שעתיד להסית איש ברעהו‪ ,‬כשם שהנחש בתככנותו‬
‫גרם לסטייתם של אדם וחווה מהדרך הנכונה‪ .‬לפיכך‪ ,‬באמירות אלו יש כוונה מודעת מצדו של‬
‫שייקספיר לקבע בתודעתנו את דמותו של ריצ'רד כדמות שטנית ומרושעת‪ ,‬מעבר להצגתה כלא‬
‫אנושית‪ .‬גם אם ניקח בחשבון שתיאורים אלו מוגזמים ונועדו להצחיק את הקהל ולהשניא בעיניו‬
‫את הדמות הראשית באמצעות תנועות תיאטרליות קיצוניות‪ ,‬הם מהווים מאידך גיסא‪ ,‬המשך‬
‫ישיר לתפיסות התיאולוגיות מהמאה השתים‪-‬עשרה שתפסו את הנכות כתוצאה מהתערבות‬
‫שטנית ושהופיעו גם בדרשותיו של אודו משריטון‪ 141.‬ברם‪ ,‬בפעם הראשונה חזר מוטיב זה ביצירה‬
‫הספרותית החילונית‪ ,‬וייתכן כי ההתייחסות הזו מצביעה גם על הקצנה בהתייחסות לנכות ועל‬
‫השפעתה של העמדה הפרוטסטנטית‪ ,‬כפי שהופיעה בכתביו של מרתין לותר ) ‪Martin Luther,‬‬
‫‪ ,(1483-1546‬שראתה בילדים נכים‪ ,‬יצורים שהשטן טבוע בהם‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫גם בהתייחסותה של המלכה מרגרט מאנז'ו כלפי ריצ'רד חוזרת ההתייחסות השוללת את‬
‫האנושיות שלו‪ .‬מרגרט מאנז'ו רואה בו בן שטן הראוי לגיהינום‪ .‬בשל כיעורו הגופני ותכונותיו‬
‫המפלצתיות הוא אף היווה בושה להוריו ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אתה‪ ,‬חזיר מיער ומפלצת‪,‬‬
‫שמלידה הוטבע בך חותם‬
‫של בן שטן ועבד גיהינום;‬
‫אתה‪ ,‬חרפת הרחם של אמך‪,‬‬
‫‪ 140‬שייקספיר‪ ,‬המלך ריצ'רד השלישי‪ ,‬בתרגום מאיר ויזלטיר‪.47 -46 ,(2004) ,‬‬
‫‪Odo of Cheriton, The Fables of Odo of Cheriton, ed. John C. Jacobs, (Syracuse, New York:‬‬
‫‪Syracuse University Press, 1985).‬‬
‫‪142‬‬
‫?‪M. Miles, "Martin Luther and Childhood Disability in 16th Century Germany: What Did He Write‬‬
‫‪What Did He Say?", in Journal of Religion Disability and Health, (2001), vol 5, (4), 5-36.‬‬
‫‪141‬‬
‫‪164‬‬
‫בושה לחלצים של אביך‪,‬‬
‫הכתם על כבודם ]‪) 143"[...‬מערכה ראשונה‪ ,‬תמונה שלישית(‬
‫כאן חוזרת ההתייחסות השוללת את אנושיותו של ריצ'רד בשל פגמיו הפיסיים‪ .‬הוא מתואר‬
‫בביטויים חייתיים השוללים את קיומו האנושי המבטאים גם את התפיסה התיאולוגית שהטילה‬
‫ספק בקיומם הלגיטימי של הנכים בחברה‪ .‬בראייתה של מרגרט מאנז'ו את המלך כבן שטן‪ ,‬יש‬
‫משום ללמדנו שהיא ראתה בו גם כאחראי למותו של בעלה‪ ,‬הנרי השישי ואף רמז לאחריותו על‬
‫מעשי הרצח הבאים‪ .‬מרגרט מאנז'ו ניסתה להזהיר את האצילים לבית יורק‪ ,‬ובראשם הדוכס‬
‫בקינגהאם‪ ,‬שנחשב לאחד מהאצילים הנאמנים לריצ'רד‪ ,‬מפני רשעותו של אדונו‪:‬‬
‫"]‪ [...‬פקח עין על הכלב ההוא שם!‬
‫הוא מכשכש בזנב ואז נושך‪ .‬שיניו ארסיות‪,‬‬
‫אל תתעסק אתו‪ :‬רחק ממנו‬
‫יש בו מן חטא של מוות וגיהינום‬
‫ושלוחיהם מסבובים אותו ]‪"[...‬‬
‫‪144‬‬
‫)מערכה ראשונה‪ ,‬תמונה ‪( 3‬‬
‫מכיוון שריצ'רד אינו אנושי הוא מתואר ככלב בעל שיניים ארסיות וכל מי שמתקרב אליו עתידו‬
‫למות‪ .‬בתיאורה זה עולה גם שוב המוטיב הספרותי והתיאולוגי שהכיר בקשר שבין הנכות לחטא‪.‬‬
‫מרגרט מאנז'ו הציגה אותו כדמות חוטאת‪ ,‬כיוון שרצח את בעלה‪ .‬לפי תפיסתה‪ ,‬נכותו המגלמת‬
‫את רשעותו‪ ,‬תגרום לו גם להמשיך במעשיו הנפשעים‪ .‬אמירותיה נועדו אף לבודד את הדמות‬
‫הנכה מהחברה האנושית ולקבע את דמותו הפגומה של המלך‪ ,‬דבר המלמד על ההקצנה‬
‫בהתייחסות כלפי הנכים בחברה האנגלית במאות החמש‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫התייחסות זו הולכת ומתגברת בהמשך המחזה במיוחד לאחר תפיסתו את השלטון‬
‫וכליאתם והיעלמותם של הנערים‪ ,‬בניו של המלך המנוח‪ ,‬שהיו מתחריו‪ .‬ככל שהמחזה מתקדם‬
‫משתכנעות יותר ויותר דמויות ברשעותו של המלך המעוות והצולע שבמעשיו המרושעים גרם‬
‫לעיוותה של אנגליה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬תפארת זו של שושלת מלכותית‬
‫לפרי באוש מגזע עץ רקב‬
‫בעוד אתה ישן שנת ישרים‪-‬‬
‫אך באנו לעורר אותך למען ארצנו‬
‫האי הטוב הזה‬
‫פניו עוותו בצלקות קלון‪,‬‬
‫בית המלכות הורכב בנטע זר‪,‬‬
‫ועד צוואר שקע כבר במצולה‬
‫‪ 143‬שייקספיר‪ ,‬המלך ריצ'רד השלישי‪ ,‬בתרגום מאיר ויזלטי‪ ,‬ר )‪.61 ,(2004‬‬
‫‪ 144‬שם‪.63 ,‬‬
‫‪165‬‬
‫של אבדון אפל‪ ,‬של נשייה ]‪"[...‬‬
‫‪145‬‬
‫)מערכה שלישית‪ ,‬תמונה שביעית(‬
‫בעימות שנוצר בין ריצ'רד השלישי לבאקינגהם‪ ,‬הוכיח אותו האציל על חטאו הגדול בכליאתם‬
‫וברציחתם של אחייניו‪ .‬הוא האשים אותו בחורבן הממלכה‪ ,‬המתוארת כגוף נכה וקצוץ איברים‪.‬‬
‫ההתאמה בין מצבו של המלך למצבה של ממלכתו הינו מוטיב ספרותי שהופיע כבר באפוס‬
‫הארתוריאני על פי דמותו של מלך הגביע‪ ,‬לפיו מלך נכה שולט בהכרח על מממלכה שוממה‬
‫ורקובה‪ .‬ואכן‪ ,‬לפי תיאורו של בקינגהאם‪ ,‬מעשיו הרצחניים של ריצ'רד השלישי גרמו למצבה‬
‫המעוות של אנגליה‪ .‬תפיסת הנכות המגולמת במחזה זה‪ ,‬אפשרה לשייקספיר להציג את דמותו של‬
‫ריצ'רד השלישי כדמות מרושעת בשל רצח הנערים‪ ,‬יורשי העצר‪ 146.‬אולם‪ ,‬כאן נשאלת השאלה‬
‫מדוע ביקש שייקספיר או הכרוניקאים שעליהם הסתמך‪ ,‬להשחיר באמצעות הנכות את דמותו של‬
‫המלך בשעה שבמציאות ההיסטורית ריצ'רד השלישי כלל לא היה אדם נכה?‬
‫שייקספיר פעל בחסותה של המלכה אליזבת הראשונה )‪,(Elizabeth I, 1588-1603‬לבית‬
‫טיודור‪ .‬בתודעה הפוליטית של בית טיודור נתפס בית יורק כאחראי למלחמה הנוראה שגרמה‬
‫להרס בתי האצולה באנגליה ולהרס הממלכה‪ 147.‬לעומת זאת‪ ,‬ביקשו הכרוניקאים הטיודורים‪,‬‬
‫כדוגמת פולידור וירג'יל‪ ,(Polidor Virgill,1470-1555) ,‬כומר מאורבינו שהגיע לאנגליה‬
‫ב‪ ,1502-‬ושעל כתביו הסתמך שייקספיר‪ ,‬להציג את המיתוס הטיודורי‪ ,‬לפיו זכותה של השושלת‬
‫לשלוט באנגליה הינה זכות אלוהית‪ ,‬ומלכיה הגשימו למעשה את ההשגחה האלוהית על אנגליה‪.‬‬
‫וריגליו אף ביקש לראות במהלכים ההיסטוריים שהביאו לעלייתו של הנרי השביעי דפוסים של‬
‫שכר ועונש על רקע כליאתם של יורשי העצר לבית יורק והריגתם ע"י דודם‪ .‬כך למעשה עוותה‬
‫והושחרה דמותו של ריצ'רד השלישי במקורות ההיסטוריים שהציגו אותו כמלך נבל וכאדם גיבן‬
‫‪148‬‬
‫ופיסח‪ ,‬דבר שלא בהכרח הלם את דמותו ההיסטורית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬מאז מחצית המאה העשרים‪ ,‬היסטוריונים וחוקרים שייקספרים כמו א‪.‬מ‪.‬ו‪ .‬טיליארד‬
‫)‪ (E.M W Tilyard‬ביקרו את התפיסה ההיסטוריוציסטית שאפיינה את המאה השש‪-‬עשרה ואת‬
‫התפיסה הדתית ההיררכית‪ ,‬כהסבר לכתיבת המחזות ההיסטוריים של שייקספיר‪ ,‬וטענו כי אין‬
‫לשפוט את שייקספיר על פי תפיסות אלו‪ .‬חוקרים אלו טוענים‪ ,‬כי אין לנתק את שייקספיר מזמנו‬
‫וכי יש בכתיבתו משום השפעה אידיאולוגית שביקשה לטפח את המיתוס הטיודורי‪ ,‬לפאר את‬
‫חביבי השושלת ולהשחיר את יריביה‪ ,‬ועל רקע זה יש להבין את דמותו הספרותית של ריצ'רד‬
‫‪149‬‬
‫השלישי‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬במחזהו של שייקספיר המלך ריצ'רד השלישי שבים ועולים המוטיבים השלילים‬
‫בתפיסת הנכות ובייצוג דמות הנכה‪ .‬כמו ביצירות הספרותיות הקודמות נתפסת הנכות כתוצאה‬
‫של חטא וכמצב חריג המנוגד לטבע‪ .‬הדמות הנכה הינה דמות חוטאת וחריגה שאינה שלא‬
‫השתלבה ואף נדחתה מהמעגלים החברתיים‪ .‬כמו באפוס הארתוריאני וביצירותיו של צ'וסר‪,‬‬
‫‪ 145‬שם‪.110 ,‬‬
‫‪Abigail Elizabeth Comer, "A Medieval King "Disabled" By An Early Modern Construct: A‬‬
‫‪Contextual Examination of Richard III", in Disability in the Middle Ages, ed. Joshua R. Eyler,‬‬
‫‪(2010), 183- 196.‬‬
‫‪147‬‬
‫‪A.D. Nutall, A New Mimesis: Shakespeare and the Representation of Reality, (London and New‬‬
‫‪York : Methuen , 1983), 6- 7, 144- 145.‬‬
‫‪ 148‬אברהם עוז‪" ,‬המלך ריצ'רד השלישי והמחזות ההיסטוריים" בתוך ויליאם שייקספיר‪ ,‬המלך ריצ'רד השלישי‪,‬‬
‫בתרגום מאיר ויזלטיר‪.33 -27 ,(2004) ,‬‬
‫‪149‬‬
‫‪E. M. W. Tillyard, The Elizabethan World Picture, (New York: Vintage Books, 2005), 26- 28.‬‬
‫‪146‬‬
‫‪166‬‬
‫משקפים העיוותים הגופניים בדמותו של ריצ'רד השלישי את אופיו השלילי ואת הצגתו כנבל‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬הצבעתי גם על הקצנה בתפיסת דמות הנכה במחזה זה‪ ,‬שכן דמותו של ריצ'רד‬
‫השלישי הוצגה כדמות מפלצתית חייתית ואף שטנית‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי ההקצנה התפיסתית הזו‪ ,‬עולה‬
‫בקנה אחד עם חלק מהתפיסות התיאולוגיות ששללו את קיומם הלגיטימי של הנכים בחברה‬
‫שעודדו את דחייתם החברתית‪ ,‬ועשויה גם ללמדנו על השנאה והרדיפה החברתית ממנה סבלו‬
‫הנכים במאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫סיכום‬
‫ברומאן "על העיוורון"‪ ,‬מתאר ז'וזה סאראמאגו את תהליך כליאתם של עיוורים בבית משוגעים‪,‬‬
‫לאחר התפשטות מגפת עיוורון בעירם‪ .‬הדמויות העיוורות חסרות זהות ושם‪ ,‬ובמהלך הרומאן‬
‫הן מאבדות את התכונות האנושיות מנקודת מבטן שלהן‪ ,‬ובעיקר מנקודת המבט החברתית‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אנחנו פה כמו גזע של כלבים‪ .‬אנו מזהים זה את זה לפי‬
‫הנביחות‪ ,‬לפי הדיבור‪ ,‬וכל השאר‪ ,‬תווי הפנים‪ ,‬צבע העיניים‪ ,‬העור‪,‬‬
‫השיער אינם נחשבים‪ ,‬כאילו לא היו קיימים ]‪.150"[...‬‬
‫עם אובדן צלם האנוש מתייחסים אליהם החיילים השומרים עליהם בזלזול ובצורה‬
‫סטריאוטיפית‪ ,‬עד כדי הרצון לחסלם‪:‬‬
‫"]‪ [...‬החיילים רצו לכוון את הנשק ולירות בלי חרטה בקור רוח‬
‫באידיוטים האלה שנעו לנגד עיניהם כמו סרטנים פיסחים‪ ,‬מניעים‬
‫צבתות צולעות ]‪ [...‬הם ידעו מה שאמר הבוקר בקסרקטין מפקד‬
‫הגדוד‪ ,‬שבעיית העיוורים תיפתר רק בחיסול פיסי של כולם‪ ,‬מי‬
‫שהתעוור ומי שבדרך‪ ,‬ללא הרהורים הומניטאריים]‪"[...‬‬
‫‪151‬‬
‫המוטיבים השלילים כלפי העיוורים ברומאן זה תואמים למעשה את המוטיבים שהועלו בפרק זה‬
‫שניתח את תדמית הנכים ותפיסת הנכות בכלל‪ ,‬ביצירה הספרותית האנגלית בימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‪ ,‬מתוך הנחה שהן משקפות את המציאות ההיסטורית בה הן נכתבו‪.‬‬
‫היצירה הספרותית באנגליה אימצה בהשראת התפיסות התיאולוגיות והמנטליות הבלתי‬
‫משתנה מוטיבים שלילים כלפי הנכות‪ .‬כך למשל‪ ,‬הופיעה כחוט השני ההכרה בנכות כעונש על‬
‫חטאים דתיים‪-‬מוסריים וחברתיים או כקללה שיש להסירה‪ .‬כמו כן עלתה ההכרה שהתכונות‬
‫הפיסיות של הגוף הנכה משקפות בעליל את אישיותה השלילית של הדמות הנכה‪ :‬דמות זו היא‬
‫בהכרח חסרת מוסר‪ ,‬לא קונפורמיסטית ומסמלת את תכונות הרוע המקשרות אותה עם השטן‪.‬‬
‫בפרק זה אף מצאתי עדות על כך כי‪ ,‬לאורך התקופה הלכה והתגברה ההתייחסות השלילית כלפי‬
‫הנכים גם בטווח הארוך והן תוארו החל מהמאות הארבע‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה כמפלצתיים וכלא‬
‫אנושיים‪ ,‬מגמה שעשויה לשקף את ההקצנה בעמדה החברתית השלילית כלפיהם‪ .‬ולראייה‪ ,‬גם‬
‫ביצירתו של ויליאם לאנגלנד‪ ,‬שמהווה דווקא התייחסות חיובית ויוצאת דופן כלפי הנכים‪ ,‬הם‬
‫זוהו כחלק בלתי נפרד מאוכלוסיות הקבצנים וקבוצות השוליים‪ ,‬המרוחקים מהפעילות החברתית‬
‫‪ 150‬ז'וזה סאראמאגו‪ ,‬על העיוורון‪) ,‬תל אביב ‪ :‬הוצ' הקיבוץ המאוחד‪.52 ,(2000 ,‬‬
‫‪ 151‬שם‪.86 ,‬‬
‫‪167‬‬
‫ובמצב זה עליהם להישאר‪ .‬ייתכן מאוד שתיאוריו של לאנגלנד‪ ,‬כמו גם תיאוריהם השלילים של‬
‫צ'וסר ושייקספיר‪ ,‬משקפים את תהליך הדחייה החברתית שעברו הנכים בימי הביניים ואת‬
‫הירידה במעמד החברתי‪-‬כלכלי שהתרחש באנגליה בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫הרומאן של סאראמאגו‪ ,‬שנכתב על סיפה של המאה העשרים ואחת‪ ,‬מלמד כי ההסתכלות‬
‫הסטריאוטיפית כלפי הנכים נותרה בעינה‪ ,‬וכי אם נבחן את ההתייחסות החברתית לנכים‪ ,‬עפ"י‬
‫המודל של ה"משך הארוך" )‪ ,(longue durée‬ניווכח‪ ,‬כי תפיסות הנכות וההתייחסות לנכים כמעט‬
‫ולא השתנו מבחינה תרבותית ואף תודעתית‪.‬‬
‫‪168‬‬
‫פרק חמישי‬
‫תדמית הנכים באומנות האנגלית בימי הביניים וראשית העת החדשה‬
‫בפרקים הקודמים הצבעתי על התפתחותה של התייחסות שלילית כלפי הנכות בתפיסה‬
‫הנורמטיבית הימי‪-‬ביניימית‪ :‬העמדה הנוצרית ראתה בנכות תוצאה של חטא ואף חלק מההוגים‬
‫הטילו ספק בהיות הנכים ברואי האל‪ ,‬והעדיפו לראותם בשולי החברה‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬ראתה‬
‫הרפואה במגבלה הפיסית מחלה בלתי ניתנת לריפוי וכמעט לא הציעה שיטות טיפוליות עבור‬
‫הנכים‪ .‬בהשפעת עמדות בסיסיות אלו הוגבלו הנכים מבחינה משפטית הן בחקיקה הכנסייתית‬
‫והן במערכות המשפטיות השונות בחוק האנגלי‪ .‬במקביל הוצגו הנכים בצורה נלעגת‬
‫וסטריאוטיפית בספרות האנגלית שהציגה אותם כבלתי שייכים בעליל לחברה‪ .‬התייחסויות אלו‬
‫מצביעות על תהליך מתמשך של דחייה חברתית שעברו הנכים בימי הביניים‪ ,‬שהלכה והתגברה‬
‫לקראת המאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫בכדי לבחון מסקנות אלו בצורה רחבה יותר‪ ,‬אדון בפרק זה בתדמית הנכים ביצירה‬
‫האומנותית שהתפתחה בימי הביניים וראשית העת החדשה באנגליה‪ ,‬במטרה להבין כיצד הוצגה‬
‫הדמות הנכה באומנות הפיסול והציור ולנתח באיזו מידה שיקפה האומנות האנגלית את המגמות‬
‫השליליות‪ ,‬כפי שהוצגו עד כה כלפי הנכות‪.‬‬
‫בעקבות המפנה המחקרי שחל בהיסטוריוגרפיה במחצית השנייה של המאה העשרים‪,‬‬
‫החלו היסטוריונים לראות ביצירה האומנותית מקור היסטורי חשוב לבחינת תודעתם של בני‬
‫התקופה הנחקרת‪ .‬כך למשל‪ ,‬טען ההיסטוריון הבריטי פיטר ברק )‪ (Peter Burke‬שהיצירה‬
‫האומנותית מאפשרת לנו לנתח את העבר בצורה חיה ולחשוף את החוויות הבלתי מילוליות של‬
‫אוכלוסיות שלמות שלא ידעו קרוא וכתוב וללמוד על עולמם הדתי‪ ,‬החברתי והפוליטי שלא‬
‫בהכרח הועלה במקורות הכתובים‪ .‬בכך עוזרת היצירה האומנותית להעשיר את ההסתכלות שלנו‬
‫על העבר בעזרת זוויות ראייה מגוונות יותר‪ 1.‬זאת ועוד‪ ,‬היצירה האומנותית משמשת עבורנו כלי‬
‫מחקרי להבין מה חברות היסטוריות הגדירו כנורמטיבי או כיוצא מן הכלל‪ ,‬שונה ומוזר‪ ,‬יסודות‬
‫‪2‬‬
‫נוספים שלא מצאו את ביטויים במקור הכתוב‪.‬‬
‫בהשפעת רעיונות אלו החלו היסטוריונים וחוקרי תרבות במחצית השנייה של המאה‬
‫העשרים לחקור את החברה הימי‪-‬ביניימית בעזרת היצירות האומנותיות השונות‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫ההיסטוריון הצרפתי‪ ,‬ז'ורז' דובי )‪ (Georges Duby‬ביקש לנתח את היצירות האומנותיות בימי‬
‫הביניים‪ ,‬לצורך הבנת החברה שיצרה אותן‪ 3.‬באותה מידה בחן חוקר התרבות וההיסטוריון ז'אן‬
‫קלוד שמיט )‪ (Jean-Claude Schmitt‬את משמעותם של הייצוגים הויזואליים בתרבות ימי‬
‫הביניים‪ 4.‬בה בעת‪ ,‬החל המחקר ההיסטורי‪-‬אומנותי להתחקות גם אחר אומנות השוליים וייצוג‬
‫הגוף באומנות המידוואלית‪ .‬למשל‪ ,‬מחקרו של היסטוריון האומנות‪ ,‬מייקל קאמיל‬
‫‪1‬‬
‫‪Peter Burke, Eyewitnessing: The Uses of Images As Historical Evidence, (Ithaca and New York:‬‬
‫‪Cornell University Press, 2001), 13- 14.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Theodore K. Rabb and Jonathan Brown, "The Evidence of Art: Images and Meaning in History", in‬‬
‫‪Art and History: Images and Their Meaning, eds. Robert I. Rotberg and Theodore K. Rabb, (New York‬‬
‫‪and Cambridge: Cambridge University Press, 1988), 1-6.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪Georges Duby, Art and Society in the Middle Ages, (Malden: Polity Press, 2000).‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Jean-Claude Schmitt, Le corps des images: essais sur la culture visuelle au Moyen Age, (Paris:‬‬
‫‪Gallimard, 2002).‬‬
‫‪169‬‬
‫)‪ ,(Michael Camille‬דן בדימוי האומנותי של קבוצות שוליים בימי הביניים שנמצאו כהגדרתו‬
‫בקצה הייצוג האומנותי ובקצה החברה‪ 5.‬במסגרת זו‪ ,‬אתחקה אף אחר מחקריה של היסטוריונית‬
‫האומנות נורית כנען קדר‪ ,‬שעוסקת בפיסול השוליים שהתפתח בצרפת במאות האחת‪-‬עשרה‬
‫והשתים‪-‬עשרה‪ 6.‬בנוסף לכך‪ ,‬יתבסס הפרק על מחקריו של ההיסטוריון הצרפתי אנרי ז'אק‬
‫סטיקר )‪ (Henri-Jacques Stiker‬שהחל לחקור את הדימוי של דמויות מעוותות ונכות ביצירות‬
‫האומנותיות למן תקופת הרנסנס ועד למאה העשרים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ברם‪ ,‬למרות התפתחות מתודולוגית זו לא זכה עדיין הדיון בייצוג הגוף הנכה בימי‬
‫הביניים וראשית העת החדשה לתשומת לב מחקרית ראויה‪ ,‬ואף העיסוק באומנות האנגלית דל‬
‫מאוד ביחס לאומנות האירופית‪ .‬לכן‪ ,‬כהמשך לדיון באומנות הדתית בפרק הראשון‪ ,‬תיבחן בפרק‬
‫זה תדמית הנכים באומנות ימי הביניים‪ ,‬תוך התמקדות באומנות האנגלית‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬ינותחו‬
‫מספר סוגיות מרכזיות‪ :‬ראשית‪ ,‬אנתח כיצד נתפסה הדמות הנכה באומנות הפיסול הרומנסקי‬
‫והגותי האנגלית ובאיזו מידה היא מהווה דמות גרוטסקית‪ ,‬בהתאם לייצוגים האירופים‪ .‬שנית‪,‬‬
‫אנתח גם את דרכי הצגתן של הדמויות הנכות בכתבי היד המאוירים שהופיעו באנגליה למן המאה‬
‫השלוש‪-‬עשרה ועד למאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬ואחקור באיזו מידה באו לידי ביטוי העמדות השליליות‬
‫כלפי הנכים בהשוואה להצגתן של דמויות אחרות‪ .‬שלישית‪ ,‬אבחן גם את התפתחות הדימוי‬
‫האומנותי של הנכים בטווח הארוך במטרה להבין באיזו מידה מהווה דימויים של הנכים באומנות‬
‫הרנסנס המשכיות לייצוג הימי‪-‬ביניימי או שינוי לרעה?‬
‫‪.I‬‬
‫דמות הנכה בפיסול השוליים האנגלי‪ ,‬מהמאה האחת‪-‬עשרה ועד‬
‫המאה השלוש‪-‬עשרה‬
‫בחלק זה אדון בייצוג דמות הנכה באומנות הפיסול המונומנטאלי שהתפתח למן סוף המאה‬
‫האחת‪-‬עשרה באנגליה‪ .‬ראשית‪ ,‬אנתח את דרך הצגת הדמות הנכה כחלק מהתפתחותו של פיסול‬
‫השוליים הרומנסקי והגותי‪ ,‬ואחקור באילו תכונות התאפיין פיסול השוליים‪ .‬כמו כן אבחן גם עד‬
‫כמה תואמות תכונות אלו את התכונות הפגומות שיוחסו לנכים בעמדות שנבחנו עד כה‪.‬‬
‫לאחר הכיבוש הנורמני ב‪ 1066 -‬התפתחה באנגליה האומנות הרומנסקית‪ .‬במקומות‬
‫שונים כמו קיימברידג' )‪ ,(Cambridge‬קנטרברי )‪ ,(Canterbury‬יורק )‪ (York‬ולינוקולן )‪(Lincoln‬‬
‫הופיעו על מבני הכנסיות פסלי ראש רומנסקים ששאבו את השראתם מכתבי הקודש ומהתפיסות‬
‫התיאולוגיות הרווחות‪ .‬רוב רובו של הפיסול המונומנטאלי ייצג דמויות מכתבי הקודש‪ 8,‬אולם‪,‬‬
‫לצד הדמויות הקדושות הופיעו גם פסלי שוליים וכן פסלים שייצגו את ממלכת השטן והשדים‬
‫‪9‬‬
‫ואת הגיהינום‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Michael Camille, Image on the Edge: The Margins of Medieval Art, (Cambridge: Harvard University‬‬
‫‪Press, 1992).‬‬
‫‪ 6‬נורית כנען קדר‪ ,‬תחייתו של הפיסול המונומנטאלי באירופה‪ :‬הפיסול הרומנסקי במאות ה‪ 11 -‬וה‪ ) ,12 -‬תל אביב‬
‫‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ , (2002 ,‬וכן ראו ‪:‬‬
‫‪Nurith Kenaan-Kedar, Marginal Sculpture in Medieval France: Towards the Deciphering of An‬‬
‫‪Enigmatic Pictorial Language, (Aldershot: Scholar Press, 1995).‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Henri-Jacques Stiker, Les fables peintes du corps abîmé: Les images de l 'infirmité du XVIe au XXe‬‬
‫‪siècle, (Paris: Les Editions du Cerf, 2006).‬‬
‫‪8‬‬
‫‪Arthur Gardner, English Medieval Sculpture, (New York: Hacker Art Books, 1973), 12-13.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪George Zarnecki, Romanesque Sculpture at Lincoln Cathedral, (Lincoln: Lincoln Minster Pamphlets‬‬
‫‪Second Series, NO. 2, 1970 ), 10- 11.‬‬
‫‪170‬‬
‫אחד מפסלי הראש הגרוטסקיים שהופיעו בדרום צרפת ובאנגליה היו דמויות חורצות‬
‫הלשון שמוקמו במיקום גבוה על העמודים החיצוניים של הכנסיות‪ .‬דמותם של חורצי הלשון‬
‫נועדה להתגרות במתבונן ולעורר בו צחוק ולעג מזה‪ ,‬אך גם פחד ודחייה מזה‪:‬‬
‫איור ‪ 5.1‬חורץ לשון‪ ,‬כנסיית ניקולס הקדוש‪ ,‬ברפסטון )‪ ,(Barfeston‬קנט )‪,(Kent‬‬
‫סוף המאה האחת העשרה‬
‫איור ‪ 5.2‬חורץ הלשון‪ ,‬מנזר קרוילנד )‪ ,(Croyland Abbey‬לינקולנשייר )‪,(Lincolnshire‬‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה‬
‫הימצאותן של דמויות אלו על הקירות החיצוניים של הכנסייה נועדה לשמש אות אזהרה עבור קהל‬
‫המאמינים הנוצרי מפני התרחקות מהכנסייה‪ ,‬ולפיכך ניתן להסיק כי בעיני הכנסייה סימלו דמויות אלו‬
‫אנשים בעלי תכונות חתרניות‪ ,‬מרושעות וזדוניות‪ 10.‬לא רק שדמויות אלו היוו אנטיתזה ברורה לדמויות‬
‫הקדושות של ישו‪ ,‬מריה והקדושים שסימלו את הטהרה והקדושה‪ ,‬אלא שמוסדות הכנסייה ביקשו ליצור‬
‫הפרדה מוחלטת בין באי הכנסייה ובין אוכלוסיות שנתפסו כחוטאים‪ ,‬טמאים‪ ,‬רשעים ואף שטניים‪ ,‬אותם‬
‫‪Gardner, English Medieval Sculpture , (1973), 12-13.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪171‬‬
‫גילמו פסלי השוליים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫אמנם ייצוגים אלו אינם בהכרח ייצוגים של הדמות הנכה‪ ,‬אך כמו פסלי השוליים‬
‫ביבשת‪ ,‬דימוין השלילי עיצב במידה רבה את הדימוי האומנותי של הנכה באומנות האנגלית‪ .‬ולראייה‪,‬‬
‫הייצוג הנגטיבי של הדמויות הגרוטסקיות עולה בקנה אחד עם העמדות התיאולוגיות בסוגיית היופי‬
‫והכיעור‪ .‬בתפיסה התיאולוגית התקבלו הנכים כיצורים מכוערים ומפלצתיים‪ ,‬וגם אם קיומם היה‬
‫לגיטימי והם נחשבו לברואי האל‪ ,‬הם נותרו בראייה התיאולוגית אנשים שהחטא דבק בהם‪ ,‬ומשום כך‬
‫‪12‬‬
‫שללו החוק הכנסייתי ומערכות החוק האנגלי את מקומם בחברה‪.‬‬
‫אפיונים ברורים יותר המתקשרים לדימוי השלילי של הנכים באומנות האנגלית אנו מוצאים‬
‫בפסלי השוליים הגותיים שהופיעו באנגליה במהלך המאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה‪ .‬עם עלייתה של‬
‫המלוכה האנז'יבינית במאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬חדרה לאנגליה ההשפעה הגותית הצרפתית שהביאו עימם‬
‫מלכים אלו‪ .‬בראש ובראשונה‪ ,‬נועדה האומנות הגותית באנגליה להאדיר את כוחה של המלוכה האנגלית‪,‬‬
‫שביקשה ליצור מלוכה ריכוזית ולהכפיף את כוחם של האצילים‪ .‬רוב רובם של הפסלים הגותיים נועדו‬
‫להצביע על מעמדם הרם של מלכי אנגליה‪ 13.‬לפיכך‪ ,‬בלט הניגוד המוחלט בין הפסלים הסימטריים‬
‫והשלמים שייצגו את הדמויות הקדושות ואת דמויות המלכים‪ ,‬ובין פסלי השוליים שהתאפיינו בעיוותים‬
‫גופניים ובהבעות פנים מכוערות ושסימלו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬את המעמדות הנמוכים‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫בכנסיית בריסטול‬
‫)‪ (Bristol‬ובכנסיית צ'סטר )‪ (Chester‬למשל‪ ,‬הופיעו דמויות אנושיות בעלת גוף מכופף ומעוות שנשאו על‬
‫גבן מעמסה‪:‬‬
‫איור ‪ 5.3‬אדם מעוות‪ ,‬כנסיית בריסטול )‪ ,(Bristol‬אמצע המאה השתים‪-‬עשרה‬
‫‪11‬‬
‫‪Michael Camille, Image on the Edge: The Margins of Medieval Art, (1992), 83-84.‬‬
‫‪Roberta Gilchrist, "Medieval Bodies in the Material World: Gender, Stigma and the Body ", in‬‬
‫‪Framing Medieval Bodies, eds. Miri Rubin and Sarah Kay, (Manchester and New York: Manchester‬‬
‫‪University Press, 1994), 43- 62.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Age of Chivalry: Art in Plantagenet England 1200-1400,ed. Jonathan Alexander and Paul Binski,‬‬
‫‪(London: Royal Academy of Arts in Association With Weidenfeld and Nicolson , 1987), 24- 27.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪Paul Binski, Art and Imagination in Gothic England 1170- 1350, (New Haven: Paul Mellon Centre‬‬
‫‪for Studies in British Art , Yale University Press, 2004), 54- 57.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪172‬‬
‫איור ‪ 5.4‬מפלצת אנוש חוטאת כנסיית צ'סטר )‪ ,(Chester‬אמצע המאה השתים‪-‬עשרה‬
‫שתי דמויות אלו נתפסות כדמויות פגומות ולא מקובלות המשקפות במידה מסוימת גם‬
‫את ההתייחסות השלילית כלפי הנכים‪ .‬דמויות אלו מביעות בפניהן סבל וכאב‪ .‬ככלל‪ ,‬דמויות‬
‫שהביעו רגשות נחשבו בתפיסה הנוצרית לדמויות בעלות מידות רעות )‪ .(Vice‬הדמויות הבוכות‬
‫ובעלות הכאב‪ ,‬נחשבו בעליל לדמויות חוטאות‪ ,‬הבוכות על חטאן ועל העונש הצפוי להן בגיהינום‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬חוסר שייכותן של הדמויות הכואבות לכנסייה ולחברה נעוץ בכך שהבעות בכי וצעקה‬
‫היו סמלים שנמצאו על גבי קברים פאגאנים שאפיינו את התרבות הגאלו‪-‬רומית‪ ,‬שחלק‬
‫ממאפייניה נמצאו גם באנגליה‪ .‬מסיבה זו לא נחשבו אנשים המביעים כאב‪ ,‬סבל ומנגד גם הבעת‬
‫צחוק וחריצת לשון לביטויים נוצריים ראויים‪ 15.‬זאת ועוד‪ ,‬ייתכן כי הבעת הבכי היא תוצאה של‬
‫כאב פיסי‪ ,‬וכי לא מן הנמנע שדמויות אלו המייצגות את הזקנים והחולים‪ ,‬עם הגב המכופף‬
‫והמעוות‪ ,‬מתקשרות גם לייצוג הדמות הנכה‪ ,‬הבוכה על חטאיה‪ 16.‬תפיסתן המעוותת של דמויות‬
‫אלו עולה גם מהמעמסה שעל גבן‪ ,‬הנתפסת כמעמסה מיותרת‪ .‬ולכן בדומה לדמותם של סיזיפוס‬
‫)‪ (Sisyphus‬או אטלס )‪ (Atlas‬בתרבות הפאגאנית‪ ,‬מהוות דמויות אלו בראייה הנוצרית דמויות‬
‫שהחטא דבק בהן‪ 17.‬יתרה מזו‪ ,‬הימצאותן הפיסית בקיר חיצוני ובמקומות גבוהים או נמוכים‪,‬‬
‫עשויה ללמד בהכרח גם על חוסר השתייכותן של הדמויות הסובלות לחברה הנורמטיבית ועל‬
‫היותן דמויות שוליות וחריגות‪ .‬ברם‪ ,‬ייתכן‪ ,‬שהבעת פניהן של הדמויות משקפת מנגד אומללות‬
‫ומסכנות‪ ,‬במטרה לעורר בקהל הנוצרי את הצורך במתן עזרה לקבצנים ובפרט לנכים‪ ,‬כחלק‬
‫מערכי הצדקה ותשועת הנפש‪ .‬אך גם במקרה זה גוברות תחושות הדחייה והלעג על פני הרצון‬
‫לעזור‪ .‬אפילו אם הדמויות הללו אינן בהכרח נכות ואף לא קבצניות‪ ,‬הן מגלמות בסבלן ובשוליותן‬
‫‪15‬‬
‫‪Albrecht Classen, "Laughter As An Expression oh Human Nature in the Middle Ages and Early‬‬
‫‪Modern Period: Literary, Historical, Theological, Philosophical and Psychological Reflections",in‬‬
‫‪Laughter in the Middle Ages and Early Modern Time: Epistemology of Fundamental Human Behavior,‬‬
‫‪Its Meaning and Consequences, ed. Albrecht Classen, (New York and Berlin: De Gruyter, 2010), 1‬‬‫‪141.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Jacques Le Goff, "Rire au Moyen Age", in Les Cahiers du Centre de Recherches Historique, (3),‬‬
‫‪(1989), 126- 143. .‬‬
‫‪16‬‬
‫‪Nurith Kenaan-Kedar, Marginal Sculpture in Medieval France: Towards the Deciphering of An‬‬
‫‪Enigmatic Pictorial Language, (1995), 56-57.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪Ibid, 80-81.‬‬
‫‪173‬‬
‫את הזרות והשונות החברתית ואף את החטא שייחסה התיאולוגיה הנוצרית וכן המערכות‬
‫המשפטיות לנכים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬עם תחייתו המחודשת של הפיסול המונומנטאלי באבן הופיעו לצד הדמויות‬
‫הקדושות פסלי שוליים גרוטסקיים וסטריאוטיפיים‪ ,‬שתוארו בגוזמה ובעיוותים פיסיים וגילמו‬
‫את הדימוי הנלעג של הדמות הנכה באומנות הפיסול הימי‪-‬ביניימי‪ .‬אמנם בפיסול הרומנסקי‬
‫הופיעו פסלי ראש שקשה לזהותן כדמויות נכות‪ ,‬אך גם בפיסול זה גילמו פסלי השוליים תכונות‬
‫סטריאוטיפיות של גילום הרוע‪ ,‬השטניות‪ ,‬הכיעור‪ ,‬החטא והסבל המגלמות את אותן תכונות‬
‫פגומות שייחסו הטקסטים התיאולוגים והמשפטיים כלפי הנכים‪ .‬לפיכך‪ ,‬דימויים האומנותי של‬
‫הייצוגים הגרוטסקים משקף גם את הדימוי האומנותי השלילי של הדמות הנכה ‪ ,‬וכי דימויים אלו‬
‫ממקמים בעליל את הנכים בצד הלא נכון של החברה‪ ,‬קרי בקבוצות השוליים החוטאות שאינן‬
‫משתייכות בעליל לשום מבנה חברתי ראוי‪ .‬הוא הדין בפיסול השוליים הגותי‪ ,‬שבו הופיעו דמויות‬
‫מעוותות‪ ,‬שניתן לזהותן בבירור כדמויות נכות‪ .‬דמויות אלו תוארו כדמויות חוטאות ומיקומן‬
‫הצביע בהכרח על שוליותן החברתית ועל חוסר שייכותם לחברה‪ .‬התכונות השנואות של כיעור‪,‬‬
‫רוע וחטא הועצמו ביתר שאת והדגישו את תכונותיה השליליות של הדמות הנכה‪ .‬הדמות הנכה‬
‫נתפסה כדמות שטנית וסובלת‪ .‬מיקומה המרוחק על הקירות החיצונים הצביע על שייכותה‬
‫לקבצנים ולקבוצות השוליים בחברה‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬ייתכן מאוד ששיוכם של פסלי השוליים‬
‫למעמדות הנמוכים והצגתם כקבצנים עולה בקנה אחד עם התפיסה שיש לעזור לנכים ולשאר‬
‫האומללים והעניים‪ ,‬כיוון שהם משמשם בתפיסה התיאולוגית כלי עבור החברה להגיע למעשים‬
‫טובים‪ ,‬ולכן נועדו פסלי השוליים לעורר את החברה למתן נדבות והבעת רחמים‪ .‬עם זאת לפי‬
‫דעתי‪ ,‬גם אם הצגתם של הנכים כקבצנים אומללים ומסכנים נועדה לעורר את החברה למתן‬
‫נדבות והבעת רחמים‪ ,‬אין הדבר מעיד כלל על רצון לשלב את הנכים בחברה‪ ,‬כי אם דווקא להנציח‬
‫את מעמדם השולי ולהגביר את מקומם הפריפריאלי בחברה‪.‬‬
‫‪ .II‬דמות הנכה בכתבי היד המאוירים‪ ,‬מהמאה השלוש‪-‬עשרה ועד‬
‫למאה השש‪-‬עשרה‬
‫ז'אנר נוסף שממנו ניתן ללמוד על הייצוג האומנותי של הדמות הנכה ויחסה של החברה הימי‪-‬‬
‫ביניימית כלפי הנכים‪ ,‬הם כתבי היד המאוירים )‪ .(Illuminated Manuscripts‬כתבי היד‬
‫המאוירים‪ ,‬שהופיעו באירופה ובפרט באנגליה בימי הביניים וראשית העת החדשה‪ ,‬היו ברובם‬
‫חיבורים דתיים‪ ,‬שאליהם התלוו איורים לטקסט הכתוב‪ .‬הם הופיעו לראשונה במאות החמישית‬
‫והשישית באיטליה עם צמיחתם של המנזרים הבנדיקטיניים‪ .‬בהמשך‪ ,‬הופיעו כתבי יד המאוירים‬
‫גם במאה השביעית בביזנטיון ובמאות התשיעית והעשירית באימפריות הקרולינגית והאוטונית‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫במקביל הופיעו בתקופה זו גם באנגליה כתבי יד אנגלו‪-‬סקסונים‪.‬‬
‫כתבי היד המאוירים הוכנו בעיקר במנזרים‪ ,‬ולכן רובם ככולם היו בעלי אופי דתי ונכתבו‬
‫בהשראת כתבי הקודש וסיפורי הקדושים‪ .‬במסגרת זו הוכנו עבור המנזרים ספרי תפילות‬
‫מאוירים וכרוניקות היסטוריות‪ 19.‬במאה השלוש‪-‬עשרה גדלה תפוצתם של כתבי היד המאוירים‬
‫והם הוזמנו גם עבור משפחות האצולה והסוחרים העשירים באנגליה‪ ,‬צרפת וארצות השפלה‪ .‬כך‬
‫‪18‬‬
‫‪Paul Binski, Western Illuminated Manuscripts, (Cambridge and New York: Cambridge University‬‬
‫‪Press, 2011), 5-8.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Janice Anderson, Illuminated Manuscripts, (New York: Todtri, 1999), 11- 13.‬‬
‫‪174‬‬
‫למשל‪ ,‬למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה גדל הביקוש לספרי שעות ) ‪Books of‬‬
‫‪ ,(Hours‬שהיו ספרי תפילה שכללו מזמורי תהילים ותפילות לפי לוח השנה הנוצרי‪ 20.‬עם זאת‪,‬‬
‫בתקופה זו הופיעו גם כתבי יד שהיו מאוירים בנושאים חילוניים כגון דמויות של אבירים או‬
‫אומנים נוודים ודמויות מיתולוגיות שצוירו בהשראתם של האפוסים האביריים והוכנו ע"י‬
‫אומנים עירוניים‪ 21.‬לצד הדמויות הקדושות בטקסטים הדתיים ודמויות האבירים בטקסטים‬
‫החילוניים‪ ,‬הופיעו גם דמויות שוליים בעיקר בקצוות הדף‪ .‬דמויות אלו היו דמויות גרוטסקיות‬
‫‪22‬‬
‫וחלקן היו אף דמויות נכות‪.‬‬
‫בחלק זה אדון בייצוגים דתיים שונים של הדמויות הנכות בכתבי היד הגותיים באנגליה‬
‫למן המאה השלוש‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ואבחן כיצד הוצגו דמויות אלו באומנות הציור‬
‫הימי‪-‬ביניימית בהשוואה להצגתן של הדמויות הנורמטיביות והקדושות‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנתח באיזו‬
‫מידה תאם ייצוג זה את ההתייחסות הסטריאוטיפית כלפי הנכות ועד כמה שיקף דימויים‬
‫האומנותי של הנכים את תהליך הדחייה החברתית נגדם‪.‬‬
‫לצורך בחינת סוגיות אלו אעסוק במספר ייצוגים אומנותיים של נכים מכתבי היד‬
‫המאוירים שהופיעו באנגליה במהלך ימי הביניים וראשית העת החדשה‪ .‬תחילה ייעשה שימוש‬
‫באיוריו של הנזיר בן המאה השלוש‪-‬עשרה‪ ,‬מתיו פאריס‪ ,(Matthew Paris, 1200-1259) ,‬שהיה‬
‫כרוניקאי ואומן‪ .‬בחיבורו ‪ ,Chronica Majora‬הוא כלל מספר איורים של דמויות נכות‪ 23.‬כמו כן‪,‬‬
‫ייעשה שימוש במיניאטורות אנגליות מספרי תפילה ומסיפורי הקדושים שכללו בתוכם עיטורים‬
‫של דמויות נכות‪.‬‬
‫‪ .1‬ייצוג הנכים ב‪ Chronica Majora -‬של מתיו פאריס )‪,(Matthew Paris‬‬
‫המאה השלוש‪-‬עשרה‬
‫אחד מכתבי היד המרכזיים באנגליה בימי הביניים היא ה‪ ,Choronica Majora -‬שחיבר הנזיר‬
‫הבנדיקטי מתיו פאריס )‪ .(Matthew Paris, d. 1259‬פאריס נחשב‪ ,‬ביחד עם בדה ונרבליס ) ‪Beda‬‬
‫‪ (Venerabilis, 672- 735‬וג'ון מסלסבורי )‪ ,(John of Salisbury,1120-1180‬לגדול הכרוניקאים‬
‫בעולם הלטיני‪ ,‬והאנגלי בפרט‪ .‬עם זאת‪ ,‬מייחד אותו כישרון האיור שליווה את כתיבתו‪ .‬פאריס‬
‫נולד‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬סביב שנת ‪ .1200‬שמו מרמז על מוצא צרפתי‪ ,‬אך אין לכך כלל סימוכין בכתיבתו‪,‬‬
‫ויש להניח כי היה אנגלי‪ .‬בשנת ‪ 1217‬הוא הצטרף למנזר סנט אלבנס ) ‪ ,(St. Albans‬בהרטפורדשייר‬
‫)‪ .(Hertfordshire‬הוא לא נחשב לנזיר מתבודד והוא אף יצא את גבולות המנזר והגיע לאזורים כמו‬
‫קנטרברי‪ ,‬יורק ווינצ'סטר‪ .‬לא מן הנמנע‪ ,‬שחלק מהשכלתו קיבל בפריס‪ ,‬לפי אזכורים שונים‪,‬‬
‫המופיעים בעבודתו ההיסטורית‪ .‬בשנת ‪ 1236‬הפך פאריס לכרוניקאי של המנזר בו חי‪ ,‬עם מות‬
‫קודמו בתפקיד‪ ,‬רוג'ר וונדובר )‪.(Roger Wendover‬‬
‫‪24‬‬
‫‪20‬‬
‫‪Roger S. Wieck Painted Prayers: The Book of Hours in Medieval and Renaissance Art, (New York:‬‬
‫‪George Braziller in Association With The Pierport Morgan Library 1998), 23-24.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪Janet Backhouse, The Illuminated Page: Ten Centuries of Manuscript Painting in the British‬‬
‫‪Library, (London: British Library, 1997), 15- 21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪Lilian M. C. Randall, Image in the Margins of Gothic Manuscripts, (Berkeley and Los Angeles:‬‬
‫‪University of California Press, 1966), 5-6.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪Suzanne Lewis, The Art of Matthew Paris in the Chronica Majora , (Cambridge: Scolar Press in‬‬
‫‪Collaboration With Corpus Christi College, 1987), 2.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪175‬‬
‫ה‪ ,Chronica Majora -‬היא חיבור היסטוריה אוניברסאלית מהבריאה ועד מותו של‬
‫המחבר בשנת ‪ .1259‬כרוניקה זו כללה בעיקר את ההיסטוריה של אנגליה‪ .‬בתחילה‪ ,‬היא התבססה‬
‫על חיבור קודם של וונדובר‪ ,Historia Anglorum ,‬אך עיקר הכתיבה והאיורים‪ ,‬היו פרי עמלו של‬
‫מתיו פאריס או בהדרכתו‪ .‬הכרוניקה מורכבת בעיקר משלושה חלקים המצויים כיום בשתי ספריות‬
‫מרכזיות בבריטניה‪ :‬החלק הראשון‪ ,‬הכולל את הסקירה ההיסטורית מהבריאה ועד שנת ‪1188‬‬
‫)‪ ,(MS.A‬והחלק השני הכולל את ההיסטוריה של אנגליה בשנים ‪ ,(MS. B),1189-1253‬מצויים‬
‫בקורפוס כריסטי קולג' באוניברסיטת קיימברידג' ) ‪.(Corpus Christi College, Cambridge‬‬
‫החלק השלישי של הכרוניקה‪ ,‬הכולל את הסקירה ההיסטורית משנת ‪ 1254‬ועד מותו של פאריס‬
‫ב‪ ,(MS. R) 1259 -‬נמצא בספרייה הבריטית )‪.(British Library, MS. Royal, 14 C.VII‬‬
‫‪25‬‬
‫בחיבור זה כלל מתיו פאריס איורים שונים של דמויות נכות‪ ,‬שנרפאו מידיו של המלך‬
‫האנגלו‪-‬סקסוני האחרון אדוארד המוודה )‪ .(Edward the Confessor, 1003\5- 1066‬איורים אלו‪,‬‬
‫המופיעים בחלק הראשון של החיבור מתוארכים לשנים ‪ 26.1230-1240‬מן הראוי לציין כאן‪ ,‬כי‬
‫תיאורי המלך אדוארד המוודה כדמות מרפאה וכמלך מחולל ניסים‪ ,‬עולים בקנה אחד עם מחקרו‬
‫החלוצי של ההיסטוריון הצרפתי מארק בלוך )‪ ,(Marc Bloch‬בספרו "המלכים עושי הנס" ) ‪Les‬‬
‫‪ (rois thaumaturges‬שיצא לאור ב‪ .1924 -‬במחקרו הצביע בלוך על האמונה העממית שרווחה למן‬
‫ימי הביניים ועד למאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬כי למלכי צרפת ואנגליה הייתה סגולה לרפא את מחלת‬
‫החזירית )‪ ,(scrofula‬ע"י מגע של החולה עם המלכים‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫בדומה לכך‪ ,‬הכרוניקה של פאריס מלמדת‪,‬‬
‫כי גם חולים ונכים ביקשו להתרפא באמצעות מגע עם המלכים‪ ,‬שנודעו להם יכולות ריפוי‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬ניתן לומר כי באיורים שינותחו להלן‪ ,‬מופיעות הדמויות הנכות בצורה דיכוטומית‬
‫מובהקת להופעתן של דמות המלך ובני פמלייתו‪ .‬מתוך העיון באיורים עולה מגמה שנועדה מחד‬
‫גיסא‪ ,‬לפאר את דמותו של המלך אדוארד המוודה ולהציגו כדמות קדושה בעלת שלמות סימטרית‬
‫ואנטומית‪ .‬הצגתו זו נועדה להדגיש את היות המלך בחיר האל העליון על פני הארץ ובעל יכולות‬
‫ריפוי על טבעיות‪ 28.‬מאידך גיסא‪ ,‬נוצר הרושם שהדמות הנכה היא דמות שולית‪ ,‬זרה ומכוערת‬
‫המצויה בתחתית החברה‪ .‬הצגה דואליסטית זו מצביעה‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬על המשכיות התפיסות‬
‫השליליות כלפי הנכות ואף על העמקת הדחייה החברתית כלפיהם בתפיסה החברתית‪ ,‬שהשפיעה‪,‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬על מצב הנכים במציאות‪.‬‬
‫דוגמה לדיכוטומיה הזו ניתן לראות בשני איורים‪ ,‬המלמדים על הבדלים מובהקים בין‬
‫שני סוגי הדמויות‪:‬‬
‫‪25‬‬
‫‪Ibid, 16- 17.‬‬
‫‪Ibid, 55- 56.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪Marc Bloch, The Royal Touch: Sacred Monarchy and Scrofula in England and France, trans. J.E.‬‬
‫‪Anderson, (New York: Dorset Press, 1989).‬‬
‫‪28‬‬
‫‪Ibid, (1989), 34- 36.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪176‬‬
‫איור ‪ 5.5‬אדוארד נושא דמויות נכות אל המזבח‪(MS.A,17r)1188 ,‬‬
‫)‪(Corpus Christi College, Cambridge‬‬
‫איור ‪ 5.6‬אדוארד מרפא את הנכה‪,(MS.A, 16v) ,1188 ,‬‬
‫)‪(Corpus Christi College, Cmbridge‬‬
‫באיור הראשון מתוארת פמלייתו של המלך אדוארד המוודה‪ ,‬הפונה לעבר המזבח‪ .‬בצידה‬
‫של התמונה מופיעה דמות של נכה משותק הכורע לפני המזבח )או שמא עומד( ומתפלל בנוכחות‬
‫המלך‪ .‬על גבו של המלך תלוי נכה משותק נוסף שאינו מסוגל לעמוד באופן עצמאי והוא תלוי‬
‫באופן מוחלט במלך‪ ,‬ייתכן והדבר מעיד על נחיתותו‪ .‬באיור השני מתואר נכה משותק המבקש‪,‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬ריפוי מידיו של המלך ופמלייתו‪ .‬הנכה המצוי בקצה האיור‪ ,‬נמוך בגובהו‬
‫מדמויותיהם של המלך ובני פמלייתו‪ .‬שני האיורים מתארים ניגוד מובהק בין הדמויות הנכות ובין‬
‫דמותו הנעלה של המלך‪ .‬בהמשך למגמות של הפיסול הרומנסקי והגותי‪ ,‬מתוארות דמויותיהם של‬
‫המלך ובני פמלייתו כדמויות בעלות שלמות גופנית ואסתטית‪ .‬המלך לבוש בגלימה כחולה שנועדה‬
‫להדגיש את יופיו וקדושתו‪ .‬כאן יש לציין‪ ,‬כי למן המאות השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה הפך‬
‫הצבע הכחול לצבע הראלדי ולסמלה של האצולה‪ .‬הכחול סימל בעבור האצולה את הטוהר‪,‬‬
‫הנאמנות ואומץ הלב‪ .‬אביר או מלך שלבשו בדים כחולים נחשבו ליפים ולטובים‪ .‬לכך יש להוסיף‪,‬‬
‫‪177‬‬
‫כי הצבע הכחול נתפס גם כצבעה של מריה הבתולה‪,‬יסוד שנועד להדגיש את היותו של אדוארד‬
‫המוודה דמות קדושה‪ 29.‬יש לציין‪ ,‬כי תיאורים אלו נועדו להדגיש לא רק את יכולותיהם המרפאות‬
‫של מלכי אנגליה וצרפת‪ ,‬אלא להציגם כבחירי האל וכנציגיו עלי אדמות‪ .‬לכן אימצו המלכים‬
‫האנזי'בינים באנגליה והמלכים הקפיטינגים בצרפת את דמויותיהם של המלכים הקדושים‬
‫אדוארד המוודה באנגליה ואת לואי התשיעי הקדוש )‪ (Louis IX,1214-1270‬בצרפת‪ ,‬כדי להכיל‬
‫על עצמם את תכונותיהם ולבסס בכך גם את מעמדם הפוליטי‪ 30.‬יש לציין גם‪ ,‬כי מלבושיהם‬
‫הירוקים של בני הפמליה נועדו להדגיש גם את רום מעמדם החברתי‪ ,‬שכן גם הירוק נחשב לצבע‬
‫‪31‬‬
‫חשוב במעלה בעיני האצולה‪ ,‬אך במידה פחותה מהכחול המלכותי והקדוש‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬בשני האיורים מתוארות הדמויות הנכות בפנים כהים ובלבוש דהוי‪ .‬תיאורי‬
‫פניו הכהות של המשותק נועדו להדגיש את היותו ההיפוך המוחלט מדמותו הטהורה של המלך‪.‬‬
‫כבר בראשית ימי הביניים‪ ,‬וביתר שאת במאה השלוש‪-‬עשרה‪ ,‬נקשר הצבע הכהה‪ ,‬ובפרט הצבע‬
‫השחור‪ ,‬לצבע שלילי ביותר שאפיין את דמותם של השטן והשדים‪ .‬השחור ייצג את עולם החושך‬
‫והאופל ויצר חרדה בליבם של בני התקופה‪ .‬באומנות הדתית תוארו המוסלמים הכופרים כדמויות‬
‫רעות וחסרות מוסר‪ .‬לקראת המאה השלוש‪-‬עשרה אף אפיין הצבע השחור גם את דמותם של‬
‫החוטאים והפושעים ואת המצורעים‪ .‬מכאן‪ ,‬ניתן ללמוד כי גם הדמויות הנכות נתפסו מבחינה‬
‫חברתית ודתית כדמויות חוטאות‪ ,‬בעלות תכונות של רשע וזדוניות‪ ,‬שקישרו אותן לשטן‪ .‬בנוסף‬
‫לכך תוארו הנכים כיצורים בוגדניים‪ ,‬שכן תיאוריהם בצבעי שחור ואדום קישרו אותם גם לדמותו‬
‫הבוגדנית של יהודה איש קריות‪ .‬בדומה לדמותו נתפסו הנכים כאויבי הנצרות‪ 32.‬לכאורה‪ ,‬האיור‬
‫הראשון מתאר ניסיון של המשותק להתקבל לחברת המאמינים‪ ,‬והוא מבקש בכך לכפר על‬
‫חטאיו‪ .‬אולם‪ ,‬למרות רצונו להתרפא רוחנית ופיסית‪ ,‬תיאוריו השליליים מלמדים כי הוא לעולם‬
‫ייחשב לדמות פגומה בשל תכונותיו הרעות‪ .‬בנוסף לכך יש לציין‪ ,‬כי על פי העמדה האוגוסטונית‪,‬‬
‫היצורים המעוותים הם מכוערים‪ ,‬וכי כיעורם משקף את המידות הרעות שלהם‪ .‬בכך מודגשת‬
‫נחיתותן של הדמויות הנכות מהדמויות האצילות‪ ,‬המושלמות והיפות של המלך ופמלייתו‪ 33.‬על פי‬
‫תפיסה דתית זו‪ ,‬השתייכו הנכים לעולם לא הרמוני ומכוער המצוי בניגוד מוחלט לחברה הראויה‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬לבושם השקוף של הנכים נמצא בהתאמה לחוקים העירוניים שהופיעו בחלק מערי‬
‫אירופה ואנגליה שדרשו ממצורעים למשל‪ ,‬ללבוש בגדים שקופים וסמלי זיהוי‪ ,‬על מנת לאותת על‬
‫סכנתם לחברה ובייחוד כסמל לשוליותם החברתית‪ 34.‬ואכן‪ ,‬הימצאותן של הדמויות הנכות בשולי‬
‫הדף‪ ,‬כמו גם גובהן הנמוך‪ ,‬בהשוואה לדמויות האחרות‪ ,‬ובפרט לדמותו של המלך‪ ,‬מעידים בהכרח‬
‫‪29‬‬
‫‪Michel Pastoureau, Blue: The History of A Color, (Princeton and Oxford: Princeton University Press,‬‬
‫‪2001), 51-52, 74- 76.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪Marc Bloch, The Royal Touch: Sacred Monarchy and Scrofula in England and France, (1989), 45‬‬‫‪47.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Jacques Le Goff, Saint Louis, (Notre Dame: University of Notre Dame Press, 2009), 23- 24. .‬‬
‫‪ 31‬אומברטו אקו‪ ,‬תולדות היופי‪) ,‬תל אביב ‪ :‬הוצ' כנרת זמורה ביתן‪.121 ,(2010 ,‬‬
‫ראו גם‪:‬‬
‫אומברטו אקו‪ ,‬תולדות הכיעור‪) ,‬אור יהודה‪ ,‬כנרת זמורה ביתן‪.53-56 ,(2013 ,‬‬
‫‪32‬‬
‫‪Pastoureau, Black: The History of A Color, (Princeton and Oxford: Princeton University Press, 2001),‬‬
‫‪151- 152.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪Kam-Lun Edwin Lee, Augustine , Manichaeism and the Good Nature, (New York and Washington‬‬
‫‪D.C. Peter Lang, 1999), 29- 30, 49- 54.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪R .I. Moore, The Formation of Persecuting Society: Authority and Deviance in Western Europe 950‬‬‫‪1250 , (Oxford : Blackwell Publishing, 2007),.42-45.‬‬
‫‪178‬‬
‫על מעמדם החברתי הנמוך‪ ,‬ואת היותן "האחר" וה"שונה" החברתי והדתי‪ .‬הבדלי הגובה‬
‫משקפים לא רק את השוני המעמדי‪-‬חברתי‪ ,‬אלא גם מבליטים את רמת החטא של הדמות הנכה‪.‬‬
‫מכל האמור לעיל‪ ,‬עולה‪ ,‬כי בנוסף לדימוי המעוות של הנכה‪ ,‬סבלו הדמויות הנכות מתהליך של‬
‫דחייה חברתית‪.‬‬
‫התייחסות מעניינת ואמביוולנטית עולה מהצגתם של דמות העיוורים שנרפאו מידיו של‬
‫אדוארד המוודה‪ .‬בדומה למקורות התיאולוגים והמשפטים אנו מוצאים יסודות אמביוולנטיים‬
‫בייצוג העיוורים בכרוניקה מיורה‪:‬‬
‫איור ‪ 5.8 , 5.7‬אדוארד מרפא עיוורים‪(MS.A, 22r-23r) ,1188 ,‬‬
‫)‪(Corpus Christi College Cambridge‬‬
‫בשני האיורים מתוארים העיוורים מחד גיסא‪ ,‬בצורה חיובית בהשוואה לייצוג של המשותקים‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬לבושם הירוק עשוי לשקף שהעיוורים מהווים חלק מהמבנה החברתי הראוי בניגוד‬
‫‪35‬‬
‫לנחיתותם של המשותקים‪ ,‬כיוון שהצבע הירוק מסמל‪ ,‬כמו הכחול‪ ,‬את עושרם של בני האצולה‪.‬‬
‫לכך יש להוסיף כי צבע עורם הבהיר‪ ,‬בהשוואה לעורם הכהה של המשותקים‪ ,‬מלמד על יחס‬
‫משופר יותר‪ ,‬וכי העיוור לא בהכרח דמות שטנית‪ .‬התייחסות חיובית זו עולה בקנה אחד עם‬
‫היעדר של הגבלות משפטיות כלפי העיוורים בחוק האנגלי‪ ,‬בהשוואה להגבלות כלפי נכויות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫אולם‪ ,‬מאידך גיסא העיוורים מתוארים באיורים אלו כדמויות הנמוכות בגובהן מגובהו‬
‫של המלך המרפא אותם‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי הדבר עשוי להעיד כי בדומה לשאר הדמויות הנכות הם נתפסו‬
‫כדמויות נחותות משאר החברה‪ ,‬ובמיוחד מדמותו הנעלה והקדושה של המלך‪ ,‬שכן בעלי שררה‪,‬‬
‫וכל שכן דמויות נעלות תוארו כגבוהים יותר‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא מן הנמנע שהבדלי הגובה נובעים‬
‫‪35‬‬
‫‪Pastoureau, Blue: The History of A Color, (2001), 78.‬‬
‫‪Joy Hawkins, The Blind in Later Medieval England: Medical, Social and Religious Response, PhD.‬‬
‫‪Diss., (University of East Anglia ,School of History, 2011), 34-35.‬‬
‫‪36‬‬
‫‪179‬‬
‫מהעובדה שהעיוורים כרעו ברך בפני המלך‪ ,‬ואין הדבר מעיד כלל לא על מצבם הפיסי או על‬
‫דימויים החברתי‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ייתכן גם שדמות העיוור השני שאינה כורעת ברך‪ ,‬היא למעשה אותה‬
‫דמות בטרם פגישתה עם המלך‪ ,‬רוצה לומר שגובהם של העיוורים היה דומה לגובהן של שאר‬
‫הדמויות הנורמטיביות‪ ,‬אך בשל מעמדו המיוחד של המלך הן תוארו כנמוכות ממנו בלבד‪.‬‬
‫יסודות שליליים כלפי העיוורים עולים בצורה מובהקת יותר באיור נוסף מתוך הכרוניקה מיורה‪,‬‬
‫המתאר תהלוכת עיוורים‪:‬‬
‫איור ‪ 5.9‬תהלוכת עיוורים‪(MS.A,23v) ,1188 ,‬‬
‫)‪Corpus Christi College, Cambridge‬‬
‫באיור זה מוצגים העיוורים כדמויות אומללות וייתכן שהן אף מייצגות קבצנים‪ .‬הימצאותם‬
‫בקצה השמאלי של הדף‪ ,‬עשוי לחזק את הסברה שהם מצויים בשולי החברה וייתכן שהדבר‬
‫משקף תהליך של דחייה חברתית‪ 37.‬יש להניח גם‪ ,‬כי הבדלי הלבוש בין העיוורים‪ ,‬שאולי מהווים‬
‫את אותה דמות‪ ,‬משקפים ירידה חברתית‪-‬כלכלית‪ :‬מלבוש בבגדים כחולים ואדומים המלמדים‬
‫דווקא על שייכות חברתית מסוימת ועל מעמד גבוה‪ ,‬לובש העיוור הקיצוני השמאלי בגדים‬
‫שקופים‪ ,‬יסוד המלמד על מצבו החברתי העגום ואולי אף על תפיסתו כדמות דחויה שירדה‬
‫במעמדה‪ .‬ניתן להסביר את השינוי הזה בשינוי התפיסה החברתית כלפי העיוורים שנתפסו‬
‫כדמויות פושעות באנגליה במאה השלוש‪-‬עשרה‪ 38.‬גם באיור זה מדגישים שוב הבדלי הגובה בין‬
‫העיוורים לבין אדוארד המוודה את מצבם הנחות של העיוורים ביחס לדמותו הקדושה והטהורה‬
‫של המלך‪ .‬ייצוג זה מלמדנו‪ ,‬כי על אף מעמדם המשפטי הטוב יחסית של העיוורים באופן יחסי‬
‫לנכים אחרים‪ ,‬הרי שגם הם נתפסו בשלהי ימי הביניים כדמויות פגומות ומעוותות‪ .‬יסוד זה נמצא‬
‫בהתאמה לראייה כי גם מבחינה משפטית נתפס העיוורון לעונש חמור ומשפיל ומבחינה תיאולוגית‬
‫הוא נתפס‪ ,‬כמו כל שאר הנכויות כעונש על חטא‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬יש לזכור גם שדמות העיוור ביצירה‬
‫‪Camille, Image on the Edge, (1992), 103- 105.‬‬
‫‪Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind, (2010), 220 -221.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪180‬‬
‫הספרותית הדתית הייתה בעיקרה דמות נלעגת והומוריסטית‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫לכן‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬ההבדלים‬
‫החזותיים בין דמויות העיוורים לדמויות המשותקים שהוצגו לעיל‪ ,‬אינן מלמדות על יחס חיובי‬
‫כלפי העיוורים‪ .‬אם לוקחים בחשבון את תפיסת העיוור והעיוורון במקורות הכתובים‪ ,‬עולה כי‬
‫ההיבטים הרעים דומיננטיים הרבה יותר מההתייחסות החיובית‪ ,‬וכי הדגשתם מלמדת על תהליך‬
‫של דחייה חברתית ממנה סבלו גם העיוורים‪ .‬לכן‪ ,‬מהווה דמות העיוור באומנות הציור דמות‬
‫נגטיבית בדומה לשאר הדמויות הנכות‪.‬‬
‫איור נוסף‪ ,‬המציג התייחסות סטריאוטיפית כלפי נכים או חולים הוא איור המתאר את‬
‫כוחות הריפוי שיוחסו לאדוארד המוודה לאחר מותו ואת בקשתם של חולים ונכים להתרפא‬
‫בעזרת נוכחותם בקברו‪:‬‬
‫איור ‪ 5.10‬קבורתו של המלך אדוארד‪ .‬שלושה חולים המחפשים ריפוי כורעים‬
‫או זוחלים בפני הקבר‪(Corpus Christi College, Cambridge) (Ms. Ee. 3.59,33r) ,1259 ,‬‬
‫באיור זה‪ ,‬חוזרים אותם יסודות המצביעים על הנכים כדמויות לא מקובלות וכאנטיתזה מובהקת‬
‫לשאר הדמויות‪ .‬מעבר לעובדה שמיקומן של הדמויות הנכות מעיד על מעמדן החברתי הנחות ואף‬
‫על חוסר שייכותן למבנה החברתי שמעליהן‪ 40,‬מזוהים שוב הנכים כדמויות חוטאות‪ .‬פניהם‬
‫הכהים מעידים על הקשר עם השטן‪ .‬לכן‪ ,‬בדומה לעמדה התיאולוגית הבסיסית‪ ,‬גם כאן עולה‬
‫הקשר בין הנכות לחטא‪ ,‬וכי תכונותיהם הפיסיות של הנכים מלמדות בעליל על תכונות הרוע‬
‫‪41‬‬
‫והרשעות שלהם‪ ,‬בעצם היותם מקושרים לעולם השטני‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בכרוניקה מיורה של מתיו פאריס מוצגות הדמויות הנכות בצורה גרוטסקית‬
‫ונלעגת‪ .‬הדמות הנכה המופיעה באיורים אלו הינה דמות חוטאת‪ ,‬המבקשת לכפר על מעשיה‬
‫ולהירפא מנכותה‪ .‬לשם מטרה זו היא תלויה לחלוטין בכוחות העל טבעיים של השושלת‬
‫המלכותית‪ .‬אמנם הנכים נכחו בנוף החברתי הימי‪-‬ביניימי‪ ,‬אך תפקידם נועד לסמן את הפער‬
‫המשמעותי בינם לבין החברה הרגילה והבריאה ואת נחיתותם‪ .‬הצגתם ליד הדמות המפוארת של‬
‫‪39‬‬
‫‪Edward Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind : Medieval Construction of Disability,‬‬
‫‪(Michigan: The Michigan University Press, Ann Arbor, 2010), 212- 213‬‬
‫‪40‬‬
‫‪Camille, Image on the Edge: The Margins of Medieval Art, (1992), 114- 117.‬‬
‫‪41‬‬
‫‪Pastoureau, Black: The History of A Color, (2001), 81.‬‬
‫‪181‬‬
‫המלך אדוארד המוודה‪ ,‬הסמל המובהק והנעלה ביותר של החברה הנורמטיבית‪ ,‬באה לשבח‬
‫ולפאר את דמותו הטהורה והקדושה ומעמדה המיוחד של המלוכה‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬המלך הקדוש‬
‫מוצג כדמות יפה וסימטרית עם תכונות על טבעיות וקדושות‪ ,‬בעלת יכולות ריפוי‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫מופעים הנכים כיצורים טמאים תלויים בחסדן של השלטונות המלכותיים‪ .‬השוואה זו מדגישה‬
‫שוב ושוב את חוסר השתייכותן של הדמויות הנכות למרכז המבנה החברתי‪ ,‬שמייצגים המלך‬
‫אדוארד ופמלייתו‪ .‬אמנם דמויות העיוורים זוכות‪ ,‬גם על פי הדימוי האומנותי לייצוג משופר יותר‪,‬‬
‫אך גם הן נחשבות לדמויות נחותות‪ .‬דימויים אלו באיקונוגרפיה של הכרוניקה מיורה של מתיו‬
‫פאריס מבטאים היטב את ההתייחסות השלילית כלפי הנכים בחברה האנגלית במאה השלוש‪-‬‬
‫עשרה‪ ,‬והימצאותם בשולי החברה‪.‬‬
‫‪ .2‬דמות הנכה באיקונוגרפיה של סיפורי ניסים וספרי התפילה‪ ,‬המאות‬
‫השלוש‪-‬עשרה והארבע‪-‬עשרה‬
‫במהלך המאות השלוש עשרה והארבע‪-‬עשרה הופיעו דמויות נכות בכתבי יד מאוירים שעסקו‬
‫בסיפורי ניסים וב"חיי הקדושים"‪ .‬כמו כן הופיעו דמויות שוליים נכות במיניאטורות של ספרי‬
‫‪42‬‬
‫תפילה וספרי השעות שהיו פופולאריים מאוד באנגליה‪ ,‬בצרפת ובארצות השפלה‪.‬‬
‫בכתבי היד שתיארו את סיפורי הניסים הופיעו הדמויות הנכות לצידן של הדמויות‬
‫הקדושות בהקשר של עלייה לרגל וריפוי ניסי‪ 43.‬יש לציין‪ ,‬כי תופעת הריפוי הניסי הלכה‬
‫והתפשטה למן המאה השתים‪-‬עשרה ואילך‪ ,‬בשעה שפולחני הקדושים הפכו למוקד משיכה לעולי‬
‫רגל שכללו בתוכם נכים‪ .‬כך למשל‪ ,‬הפך קברו של תומס בקט הקדוש מקנטרברי ) ‪St. Thomas‬‬
‫‪ (Becket of Canterbury‬לאתר עלייה לרגל משמעותי החל מרציחתו של בקט ב‪ ,1171 -‬ובזכות‬
‫הניסים שנקשרו בשמו עלו לרגל לקברו פיסחים‪ ,‬משותקים ועיוורים שביקשו להתרפא מנכותם‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫דמויות נכות נוספות הופיעו גם בספרי השעות )‪ .(Horae , Books of Hours‬ספרי‬
‫השעות הם ספרי תפילה‪ ,‬שהופיעו לראשונה במאה השמינית‪ ,‬ביוזמתו של הנזיר הבנדיקטיני ‪,‬‬
‫בנדיקטוס מאנינה )‪ ,(Benedict of Aniane, 747-821‬כחלק מהכוונה לחזק ולתקן את התנועה‬
‫הבנדיקטינית‪ .‬לשיטתו של בנדיקטוס מאנינה‪ ,‬הנזירים לא עסקו במידה מספקת בתפילה‪ ,‬והיה‬
‫צורך לגרום להם לשקוד על התפילות‪ 45.‬אולם‪ ,‬כבר במאה השלוש‪-‬עשרה כוונו ספרי השעות לא‬
‫רק לאנשי כמורה ונזירים‪ ,‬אלא גם לציבור החילוני מן המעמד הגבוה שביקש לרכוש לעצמו ספרי‬
‫תפילה‪ .‬ואכן‪ ,‬למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬הפכו ספרי השעות למבוקשים‬
‫מאוד ולנפוצים יותר ויותר‪ .‬תחילה‪ ,‬הם נפוצו בקרב האצולה הגבוהה‪ ,‬ולאחר מכן בקרב האצולה‬
‫הנמוכה והבורגנות העשירה‪ .‬במיוחד הוזמנו ספרי השעות עבור הנשים האצילות‪ ,‬שביקשו להכניס‬
‫לאדיקותן הדתית מאפיינים מחיי הנזירים‪ 46.‬עד המאה החמש‪-‬עשרה נכתבו ספרי השעות‬
‫בלטינית‪ ,‬אך כבר ב‪ 1400 -‬הופיעו ספרי השעות הראשונים בצרפתית‪ ,‬ומאוחר יותר הופיעו גם‬
‫‪42‬‬
‫‪Roger S. Wieck Painted Prayers: The Book of Hours in Medieval and Renaissance Art, (1998), 9.‬‬
‫‪Janet Backhouse, The Illuminated Page: Ten Centuries of Manuscript Painting in the British‬‬
‫‪Library, (London: British Library, (1997), 23-25.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪Simon Yarrow, Saints and Their Communities: Miracles Stories in Twelfth Century England,‬‬
‫‪(Oxford: Clarendon, 2006), 15-18.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪Wieck Painted Prayers: The Book of Hours in Medieval and Renaissance Art, (1998), .9- 11.‬‬
‫‪46‬‬
‫‪Eamon Duffy, Marking the Hours: English People and Their Prayers 1240-1570, (London and New‬‬
‫‪Haven: Yale University Press, 2006), 24-26.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪182‬‬
‫באנגלית ובפלמית‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫ספרי השעות כללו אוספי תפילה שונים כגון מזמורי תהילים וקטעים קצרים‬
‫מכל אחת מהבשורות‪ ,‬אך בראש ובראשונה‪ ,‬הם מילאו תפקיד חשוב בפיתוח פולחן מריה הקדושה‬
‫ותפילות רבות הוקדשו לדמותה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬כללו ספרי השעות לוח שנה שסודר לפי החגים‬
‫הנוצריים וביניהם נכללו גם שעות שהוקדשו למריה‪ ,‬שעות תפילה למען הצלוב ולרוח הקודש‪.‬‬
‫רבים מספרי השעות שנערכו למען נשים‪ ,‬היוו מתנות לכלות ביום חתונתן‪ .‬הם הועברו מדור לדור‬
‫במשפחות האצולה והוזכרו בצוואותיהן‪ 48.‬כבר במאה האחת‪-‬עשרה הוכנסו לספרי השעות יסודות‬
‫אומנותיים‪ ,‬ומיניאטורות שעיטרו את האותיות הראשיות )‪ ,(Initials‬אך ספרי שעות שהוזמנו‬
‫‪49‬‬
‫עבור פטרונים עשירים כללו איורים שהתפרסו על חלק נכבד מהדף‪.‬‬
‫אחד מכתבי היד שזכה לאיורים והעתקות מרובים במהלך המאה השלוש‪-‬עשרה הוא‬
‫חיבורו הקדום של בדה ונרביליס )‪ (Beda Venerabilis 672-735‬על חייו של קות'ברט הקדוש‬
‫)‪ .(St. Cuthbert 634-687‬קדוש זה היה בישןף אנגלו‪-‬סקסוני ונזיר מתבודד‪ .‬הלה הפך לאחר מותו‬
‫לקדוש החשוב ביותר באנגליה הצפונית‪ .‬עוד במאה השביעית הפך קברו של קות'ברט הקדוש‬
‫בקתדרלת דורהאם )‪ (Durham‬לאתר עלייה לרגל שאליו עלו נכים שונים‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫אחד מכתבי היד האלו‬
‫הופיע בדורהאם בראשית המאה השלוש‪-‬עשרה והוא כולל בתוכו איורים המתארים את ריפויים‬
‫של הנכים באמצעות הקדוש‪:‬‬
‫איור ‪5.11‬‬
‫קות'ברט הקדוש‬
‫מרפא עיוור‪ ,‬דורהאם‪,‬‬
‫‪MS.26 fol.84v,1200‬‬
‫איור ‪5.12‬‬
‫משותק נרפא ע"י נעליו של קות'ברט‬
‫הקדוש‪ .‬דורהאם‪1200 ,‬‬
‫‪BL. 26 fol. 80‬‬
‫‪47‬‬
‫‪Virginia Reinburg, French Books of Hours: Making An Archive of Prayer 1400-1600, (New York‬‬
‫‪and Cambridge: Cambridge University Press, 2012), 109- 112.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪Kathryn A. Smith, Art, Identity and Devotion in Fourteenth Century England: Three Women and‬‬
‫‪Their Books of Hours, (London: British Library and University of Toronto Press, 2002), .34- 36.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪Ibid.‬‬
‫‪50‬‬
‫‪Camille, Gothic Art: Glorious Vision, (Upper Saddle River, N.J: Prentice-Hall, 2003), 53-56‬‬
‫‪183‬‬
‫איור ‪ 5.13‬משותק שנרפא בקברו של קות'ברט הקדוש‪,‬‬
‫דורהאם‪MS 26, 83r,1200 ,‬‬
‫בשלושת איורים אלו מודגשת מרכזיותו של קות'ברט הקדוש המוצג כדמות נעלה‪ :‬בשני האיורים‬
‫הראשונים מופיעה דמותו כדמות בעלת שלמות פיסית‪ ,‬סימטרית ופרופורציונאלית‪ .‬גם כאן שולט‬
‫הצבע הכחול המסמל את היפה‪ ,‬הקדוש והטהור‪ ,‬במטרה להדגיש את מעלותיו הנעלות של הקדוש‬
‫ואת יכולתו לחולל ניסים‪ .‬ואכן‪ ,‬אחת מסגולותיו של קות'ברט הקדוש הייתה לרפא משותקים ע"י‬
‫נעילת נעליו על רגליהם‪ 51.‬באיור השלישי מודגשת מרכזיותו של הקדוש באמצעות ממדי קברו‪.‬‬
‫הקשתות העוטפות את הקבר והמנורה מעליו מהווים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬סמלים נוצריים‪ ,‬הגדולים‬
‫בהרבה מממדי הכנסייה עצמה‪ .‬יש בכך משום להראות שהקבר חשוב יותר ממבנה הכנסייה‬
‫ולמעשה פרטים אלו מעלים את חשיבותה‪ ,‬שכן בלעדיו תהא הכנסייה חסרת חשיבות‪ .‬גדולתו של‬
‫קות'ברט הקדוש מתבטאת ביכולת הריפוי המופלאה שלו ובמידת יכולתו להוציא את ידו מהקבר‬
‫ולרפא במגע ישיר את הנכה‪.‬‬
‫בניגוד לדמותו האידיאלית של הקדוש מוצגות הדמויות הנכות כאנטיתזה מוחלטת באיור‬
‫‪ 5.11‬עולים הבדלים מובהקים בין דמות העיוור בעין אחת לדמות הקדוש‪ :‬ראשית‪ ,‬העיוור איננו‬
‫איש כנסייה אלא חילוני‪ ,‬ומשום כך הוא נחות באופן משמעותי מהדמות הקדושה‪ .‬ייתכן כי גם‬
‫הבדלי הגובה בעקבות כריעת הברך‪ ,‬מרמזים על הבדלי המעמדות‪ ,‬אך מעל הכול‪ ,‬מודגשת‬
‫הפאסיביות של העיוור ותלותו המוחלטת בקדוש‪ ,‬המתואר כדמות אקטיבית‪ .‬ברם‪ ,‬בהשוואה‬
‫לתיאור דמות המשותק‪ ,‬נצפה גם כאן‪ ,‬כי מצבו של העיוור הרבה יותר טוב‪ ,‬וכי ייתכן שהדבר‬
‫מרמז שוב על האמביוולנטיות שאפיינה את ההתייחסות כלפי העיוורים בימי הביניים ועל היחס‬
‫החריג לו זכו בהשוואה לשאר הנכויות‪.‬ייתכן‪ ,‬שבמציאות יכלו העיוורים להשתלב בצורה סבירה‬
‫יותר בחברה‪ 52.‬יסוד הפאסיביות והתלותיות מודגשים גם בדמות המשותק התלוי כולו בריפוי ע"י‬
‫נעליו של הקדוש‪ .‬הצגה זו מרמזת על תלותם של הנכים במנגנונים החברתיים והכנסייתיים‪ .‬דמות‬
‫המשותק הזוחל אל קברו של קות'ברט באיור השלישי מחדדת בצורה ברורה יותר את התדמית‬
‫הסטיגמתית כלפי המשותק‪ .‬מעבר להימצאות דמות זו בתחתית הקבר‪ ,‬על הרצפה ובשולי הדף‪,‬‬
‫מודגש‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬הקשר בין דמות המשותק לדמות הנחש‪-‬שטן‪ ,‬המחזקת את אפיוני האופי‬
‫הפגומים של הנכים כאנשים רעים וערמומיים‪ .‬חיזוק לראייה זו‪ ,‬אנו מוצאים גם בראשו החייתי‬
‫‪Pastoureau, Blue: The History of A Color, (2001), 81.‬‬
‫‪Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind: Medieval Constructions of Disability, (2010), 86-88.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪184‬‬
‫של המשותק‪ ,‬המופיע כראש של מפלצת אנושית‪ ,‬ועל נחיתותה המובהקת והבולטת מדמות‬
‫הקדוש‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי ראשו החייתי מרמז על שייכותם של הנכים לצד האפל של עולם השטן והשדים‪,‬‬
‫‪53‬‬
‫ולכן הם מייצגים במידה מסוימת את הרוע בעולם‪.‬‬
‫יסודות דומים אנו מוצאים בייצוג האומנותי של המצורעים בספרי השעות‪ .‬גם בכתבי יד‬
‫אלו תוארו הדמויות הנכות‪ ,‬ובפרט המצורעות‪ ,‬כדמויות חלשות‪ ,‬תלותיות ובעלות תכונות אופי‬
‫פגומות בניגוד מוחלט להצגה האידיאלית של הדמויות הקדושות שהיוו את אידיאל היופי‬
‫המושלם ואת הטוב העליון בתפיסה הנוצרית‪.‬‬
‫דוגמה לכך‪ ,‬ניתן לראות הראשון בכתב יד שהופיע ב‪ 1320 -‬וקרוי התנ"ך המצויר של‬
‫הולקאם )‪ .(The Holkham Bible Picture Book‬כתב יד זה מתאר את האירועים המרכזיים‬
‫שהופיעו בכתבי הקודש למן בריאת העולם ב"ברית הישנה"‪ ,‬ובייחוד את מהלך חייו של ישו עד‬
‫יום הדין בברית החדשה‪ 54.‬הספר כולל טקסט שחציו פרוזה וחציו שירה‪ .‬האיורים הנלווים אל‬
‫הטקסט מיוחדים במינם ומלמדים אותנו על המנטליות וחיי היום יום של החברה האנגלית‬
‫‪55‬‬
‫בלונדון במאה הארבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 5.14‬מעשי הריפוי של ישו‪ ,Holkham Bible Book MS. 47682 ,‬לונדון‪1320 ,‬‬
‫באיור זה מתואר תהליך ריפויו של מצורע‪ ,‬שהיה משרת של שר מאה רומי וכן גרוש שדים‬
‫מאדם אחר‪ .‬בכל אחת מהסיטואציות מתחדדים ההבדלים בין דמותו הקדושה של ישו לדמותם‬
‫של הנכים‪ :‬ישו מתואר כאציל הלבוש בגלימה כחולה‪ ,‬המעידה על קדושתו וטהרתו‪ 56.‬הצבע‬
‫הכחול מדגיש גם את תכונותיו הנעלות כדמות אלוהית יוצאת דופן‪ .‬לפי מושגי היופי של ימי‬
‫הביניים מסמל ישו את הטוב העליון ה‪ summum bonum -‬האלוהי‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬הוא מתואר‬
‫כדמות סימטרית ופרופורציונאלית‪ 57.‬בניגוד מוחלט לדמותו‪ ,‬מופיע המצורע עם אפיונים פיסיים‬
‫המצביעים גם על אישיותו הפגומה‪ :‬יש לו עור מוגלתי וכפפה המסתירה את ידו המושחתת‪.‬‬
‫המצורע מוצג כדמות מגעילה‪ .‬ברור שמעבר לתיאור הפיסי הריאליסטי של המחלה‪ ,‬כיעורה של‬
‫הדמות המצורעת נועד לפאר את יופיו הנעלה של ישו‪ ,‬שכן‪ ,‬לפי ההוגים הימי‪-‬ביניימיים‪ ,‬שהכירו‬
‫‪53‬‬
‫‪Elizabeth D. Jackson, Marvellous to Behold: Miracles in Illuminated Manuscripts, (London: British‬‬
‫‪Library , 2007), 76-77.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪Michaelle P. Brown, The Holkham Bible Picture Book: A Fascsimile, (London: The British Library,‬‬
‫‪2007), 1-3.‬‬
‫‪ 55‬הביבליה של הולקאם כוללת בתוכה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬פרקים אפוקריפים מילדותו של ישו‪ .‬ראו ‪:‬‬
‫‪Ibid, 7-9.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪Pastoureau, Blue : The History of a Color, (2001), 81.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪Augustine Lee, Manchaeism and the Good Nature, (New York and Washington D.C. Peter Lang,‬‬
‫‪1999), 49- 54.‬‬
‫‪185‬‬
‫בעמדה האוגוסטונית‪ ,‬יש קיום לגיטימי בעולם זה ליצורים מכוערים‪ ,‬כיון שהם מגבירים בכך את‬
‫יופיים של הבריות היפות‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬יש לזכור כי בימי הביניים המאוחרים חל היפוך בהצגת גופו‬
‫של ישו באומנות הפיסול והציור‪ .‬דמותו של ישו הפכה כבר במאה השלוש‪-‬עשרה לדמות מיוסרת‬
‫ומעוותת היודעת סבל‪ .‬לכן‪ ,‬יש גם צד חיובי יותר בכיעורה של דמות המצורע‪ ,‬המשקפת בסבלה‬
‫את סבלו של האל‪ .‬לכן‪ ,‬במובן זה יש כאן הצגה אמביוולנטית המבטאת יחס חיובי לסבל ולכיעור‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אין להתעלם מההיבטים השליליים של הדמות המצורעת‪ :‬פגמיו הפיסיים של המצורע‬
‫מעידים בהכרח על אישיותו הרעה‪ .‬היד המוסתרת מסתירה למעשה את הזדוניות והערמומיות‬
‫שאפיינה את המצורעים בתודעה הנוצרית‪ ,‬בדומה לדימוי הספרותי הנגטיבי של דמות המצורעים‬
‫באפוס הארתוריאני במאה השתים‪-‬עשרה‪ 58‬וביצירתו של צ'וסר ב"סיפורי קנטרברי" במאה‬
‫הארבע‪-‬עשרה‪ 59.‬יתרה מזו‪ ,‬קישורם של המצורעים לסיטואציה של גרוש השדים‪ ,‬מחזקת שוב את‬
‫התפיסה‪ ,‬כי הנכים קשורים יותר לעולם החשוך והאפל של השטן והשדים‪ ,‬יותר מאשר לחברה‬
‫‪60‬‬
‫אנושית נורמטיבית‪.‬‬
‫כתב יד אחר מאקסטר )‪ (Exeter‬מראשית המאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬מציג מידה מסוימת של‬
‫הקצנה בייצוג הנכים‪:‬‬
‫איור ‪ 5.15‬אישה מצורעת עם פעמון‬
‫‪Exeter Pontifical, 1400, BL. Lansdowne MS 451, fol. 127‬‬
‫איור זה מציג דמות של אישה מצורעת המקבצת נדבות ומעידה על חוסר מזלה‪ .‬הייצוג‬
‫מצביע על ההשלכות החברתיות של רדיפת המצורעים והנכים והפיכתם לקבוצת שוליים‬
‫מבודדת‪ .‬תיאור המצורעת עם סימני הזיהוי המאפיינים אותה‪ ,‬עולים בקנה אחד עם ההחלטות‬
‫החקיקה העירונית שהגבילה ואף רדפה את המצורעים‪ .‬הפעמון שהמצורעת מחזיקה בידה האחת‪,‬‬
‫כמו גם התפוררות ידה השנייה שהפכה אותה לדמות נכה נועדו להדגיש את הסכנה שבצרעת‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪Michel Cazenave, Le Mythe de Tristan et Iseut : avec Tristan et Iseut : etabli d'apres les manuscrits‬‬
‫‪des XIIe et XIIIe siecles, Presentation, Dossier, Bibliographie par Marie-Noelle Toury, (Paris:‬‬
‫‪Flammarion, 2000), 72-74.‬‬
‫‪ 59‬ג'פרי צ'וסר ‪ ,‬סיפורי קנטרברי ‪) ,‬תל אביב ‪ :‬עם עובד‪ ,‬המועצה הציבורית לתרבות ואומנות ‪ ,‬המפעל לתרגום ספרי מופת‪,‬‬
‫‪.28 ,(2000‬‬
‫‪60‬‬
‫‪Jackson, Marvellous to Behold : Miracles in Illuminated Manuscripts, (2007), 47- 48.‬‬
‫‪186‬‬
‫ייתכן מאוד‪ ,‬שבדומה ליצירות הספרותיות מובלעת כאן גם הסכנה מפני הדמויות הנשיות‪ ,‬בהיותן‬
‫דמויות נכות ומסוכנות מטבען על פי התורות הרפואיות והדתיות המקובלות‪ 61.‬מכל מקום‪ ,‬ייצוג‬
‫זה משקף את החרדה החברתית מפני המצורעים והנכים שגרמה להוקעתם מהחברה כקבוצת‬
‫שוליים לקראת המאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬בייחוד היחס השלילי להן זכו נשים מצורעות או נכות‬
‫‪62‬‬
‫בראייה החברתית‪.‬‬
‫דוגמות נוספות המדגישות את ההיבטים הנגטיביים בדמותם של הנכים‪ ,‬מופיעות בספר‬
‫תהלים של לוטרל )‪ ,(The Luttrell Plaster‬כתב יד אנגלי מהמאה הארבע‪-‬עשרה שהוזמן ע"י‬
‫אציל בשם סר ג'פרי לוטרל )‪ ,(Sir Geoffrey Luttrell,1276-1345‬שהיה בעל אחוזה עשיר‪ .‬ספר‬
‫תהילים זה חובר ככל הנראה בין ‪ .1320-1240‬כמו ספרי השעות‪ ,‬כלל ספר התהילים של לוטרל‪,‬‬
‫לוח שנה ונוסחי מיסות שלוו באיורים של אנשי שוליים ובפרט של נכים‪ :‬הופעתם של הנכים‪:‬‬
‫איור ‪ 5.16‬עולי רגל‪ ,‬פיסח‪ ,‬עיוור ומשותק‪ .‬ברקע הבתולה ‪ ,Luttrel Plaster ,‬לינוקלן‪,1325 ,‬‬
‫‪.MS 42130‬‬
‫‪61‬‬
‫‪Vern L. Bullough, The Subordinate Sex: A History of Attitudes Towards Women, Baltimore: Penguin,‬‬
‫‪University of Illinois Press, 1974), 41-45.‬‬
‫‪62‬‬
‫‪Christine M. Boeckel, Image of Leprosy: Disease, Religion and Politics in European Art, (Missouri:‬‬
‫‪Truman State University Press, 2011), 71-73.‬‬
‫‪187‬‬
‫איור ‪ 5.17‬נותני נדבה )‪ ,Luttrell Plaster ,(Giving Alms‬לינקולן‪,1325 ,‬‬
‫‪BL. fol.186v.‬‬
‫בשני האיורים מופיעות דמויות הנכים כהשוואה לדמויות נוספות‪ .‬האיור הראשון מתאר‬
‫עלייה לרגל של פיסח‪ ,‬עיוור ודמות של אישה בהריון‪ ,‬הצועדים לעבר הר מיכאל הקדוש‬
‫שבבריטניה הצרפתית )‪ ,(Mont Saint –Michel‬על רקע דמותה של מריה הבתולה‪ ,‬שכתב יד זה‬
‫הוקדש לכבודה‪ 63.‬בצירוף לאגדה‪ ,‬לפיה מריה הבתולה הצילה אישה הרה‪ ,‬עולה לרגל‪ ,‬מטביעה‬
‫בים והולידה את תינוקה‪ .‬האם המניקה את ולדה מצטרפת לחבורת הנכים העולה לרגל‪ .‬דמותה‬
‫של מריה מתוארת בצורה אידיאלית כדמות קדושה‪ ,‬טהורה ונעלה‪ .‬תכונות אלו מאופיינים בבירור‬
‫ע"י השמלה הכחולה‪ ,‬סמל הקדושה של מריה‪ ,‬חגורתה וכן יכולת ההנקה‪ ,‬שמשכו אליה חולים‬
‫ונכים שביקשו להירפא מידה‪ 64.‬מחד גיסא‪ ,‬עולה הרושם הראשוני שמריה מברכת את עולי הרגל‬
‫במסעם לקבלת הריפוי הניסי‪ .‬ברם‪ ,‬מתוך תיאורם ומיקומם עולים ניגודים ברורים בין דמותם‬
‫לדמותה של מריה‪ .‬ראשית‪ ,‬הימצאותה של מריה בצידו הימני של הדף העומדת על גבעה או על גל‬
‫הממקמים אותה במקום גבוה יותר מהנכים‪ ,‬מצביעה שוב על מעמדה הרם של האם הקדושה‬
‫לעומת מקומם הנמוך של הנכים הנחותים ממנה‪.‬ייתכן גם שפנייתם לצד השמאלי של הדף שנתפס‬
‫בתפיסה נוצרית ואף בתפיסות עתיקות יותר‪ ,‬כצד נחות ורע‪ ,‬משקפים בעליל את אופים החוטא‬
‫של הנכים‪ ,‬כמו גם את היותם טמאים ובעלי תכונות של רוע וזדוניות‪ .‬גם אם נתחשב בהנחה‪,‬‬
‫שהנכים קיבלו את ברכתה של מריה‪ ,‬הפניית גבם אליה והתרחקותם לכאורה מסמלים נוצריים‬
‫עשויים לשקף בנוסף את חוסר השתייכותם לחברה הנוצרית הראויה‪ .‬אם נתבונן באופן פרטני‬
‫בכל אחד מהנכים‪ ,‬נראה כי לכאורה מצבו של המשותק הנעזר בעזרי הליכה והנמוך באופן יחסי‪,‬‬
‫‪63‬‬
‫‪Michelle P. Brown, The Luttrell Psalter : A Facsimile, (2007), 46-49.‬‬
‫‪Caroline Walker Bynum, Jesus As A Mother: Studies in the Spirituality of the High Middle Ages,‬‬
‫‪(Berkeley and Los Angeles University of California Press, 1982), 34- 37‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪.Jackson, Marvellous to Behold : Miracles in Illuminated Manuscripts, (2007), 66.‬‬
‫‪64‬‬
‫‪188‬‬
‫נחות יותר ממצבם של שאר הנכים‪ .‬ייתכן כי הדבר מצביע על הבחנות מעמדיות בתוך הנכים‪,‬‬
‫שמעידות על התייחסויות חברתיות שונות כלפיהם‪ .‬יסוד ההשוואה המבליט את החריגות של‬
‫הנכה מופיע באיור השני‪ ,‬המתאר מסע של עולי רגל המלווים דמות של פיסח ברגל אחת‪ ,‬הנישא‬
‫על מריצה או עגלה‪ .‬לכאורה איור זה מדגיש את חשיבות הנדבה וערך הצדקה הנוצרית‪ .‬הופעת‬
‫הפיסח על רקע הדג‪ ,‬עשויה מחד גיסא להצביע על התייחסות חיובית כלפי עולה הרגל הנכה‬
‫וקבלתו מחדש לחיק החברה הנוצרית‪ ,‬כיוון שהדג הינו סמל נוצרי חשוב במעלה‪ ,‬המסמל לא פעם‬
‫את ישו‪ .‬הנכונות לעלות לרגל ולעבור ריפוי ניסי מידי קדוש‪ ,‬מלמדת על תהליך של חזרה לדרך‬
‫הנוצרית הנכונה ועל קבלת ברכתו של ישו‪ 65.‬מאידך גיסא‪ ,‬הדבר מלמד גם כאן על מקומם הנחות‬
‫ועל חוסר שייכותם של נכים לחברה ולקהילה הנוצרית אילולא הריפוי הניסי‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬גם‬
‫בתיאור זה מתחדדים ההבדלים בין הדמויות הבריאות בגופן‪ ,‬ובין דמות הנכה‪ .‬ראשית‪ ,‬בעוד‬
‫שבגדיהן של שתי הדמויות העומדות מתוארות בצבעים בולטים‪ ,‬בגדיו של הנכה שקופים ודהויים‬
‫באופן יחסי‪ .‬שנית‪ ,‬גם אם שלוש הדמויות הן מאותו מעמד חברתי‪ ,‬מחדדת הנשיאה על העגלה את‬
‫תלותו החברתית של הנכה בשני המלווים וייתכן גם את נחיתותו החברתית‪ .‬יש לשער‪ ,‬כי העזרה‬
‫הניתנת כאן איננה מתוך רצון אמיתי לעזור‪ ,‬אלא מדגישה את היות הנכה נטל חברתי‪ ,‬ממנו‬
‫מבקשת החברה להיפטר‪ .‬ניתן להניח‪ ,‬כי הבעת פניהן של הדמויות העומדות‪ ,‬משקפות סוג של‬
‫זלזול או כעס כלפי הנכה שאיננו יכול לתפקד מבחינה חברתית ובאופן עצמאי‪ ,‬מוטיבים שאנו‬
‫מוצאים אותם באוספי הניסים השונים‪ ,‬כפי שיידון בפרק הבא‪ 66.‬תחושות אלו‪ ,‬כמו גם מצבו‬
‫העגום של הנכה‪ ,‬עשויים לשקף גם תהליך של דחייה חברתית שילך ויתחזק בשלהי ימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫דוגמה אחרת המבטאת גם את תהליך הדחייה החברתית בטווח הארוך היא דמות של‬
‫משותק‪ ,‬המופיעה במיניאטורה אנגלית מתוך כתב יד שעיטר את חיבורו של אאזוביוס‬
‫מקיסריה )‪ ,(Eusebius of Caesarea, 265-340‬ונמצא במנזר בלינוקלן במאה הארבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫במיניאטורה שלהלן מתוארת דמות של נכה משותק ברגליו ונעזר בלוחות עץ בכדי לנוע‪ .‬דמותו‬
‫המשותק מצויה בשולי הדף ומתחת לטקסט‪ ,‬אפיון המלמד על היותה דמות שוליים‪:‬‬
‫‪65‬‬
‫‪Brian Fagan, Fish on Friday: Feasting , Fasting and the Discovery of the New Word,(Cambridge and‬‬
‫‪New York: Basic Books, 2007), 49-51.‬‬
‫‪ 66‬ראו את הפרק השישי‪ :‬התפתחות תפיסת הנכות והיחס לנכים לפי סיפורי הניסים ‪ ,‬המאות השתים‪-‬עשרה והחמש‬
‫הזה בין אידיאל למציאות‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫איור ‪ 5.18‬אדם נכה )משותק( הנעזר בלוחות עץ‪ ,‬אנגליה‪ ,‬לינקולן‪ ,‬המאה הארבע‪-‬עשרה‬
‫‪British Library, Royal 13 B VIII fol. 30v‬‬
‫סביב המשותק ומעליו משתקפות שתי דמויות נוספות‪ ,‬אליהן הוא נושא את עיניו‪ .‬שתי‬
‫הדמויות עומדות מעל המשותק וגבוהות ממנו‪ .‬ייתכן כי אחת מהן היא למעשה אותו אדם בטרם‬
‫הפך לנכה‪ ,‬וכי ייתכן שהשוואה זו נועדה להצביע על ירידה חברתית או נידוי חברתי כתוצאה‬
‫מהנכות ועל חוסר השתייכותה של הדמות הנכה למסגרת החברתית או הדתית אליה השתייך‬
‫מלפנים‪ .‬דמותו מפנה את פניה לדמות נוספת‪ ,‬שייתכן ומהווה דמות של כוהן דת או דמות של‬
‫קדוש‪ ,‬וההשוואה ביניהן מצביעה שוב על ההבדלים המהותיים בין הנכים כאנשים חוטאים‬
‫וטמאים ובין הדמות הקדושה והאידיאלית‪ ,‬המציגה את הטוהר היפה‪ ,‬המאופיין בשלמות גופנית‪.‬‬
‫גם הבעת פניה ובמיוחד בגדיה הבלויים והשקופים‪ ,‬עשויים ללמדנו על השתייכותה של הדמות‬
‫הנכה לקבוצת שוליים ולחלק מתופעת הקבצנות‪ ,‬על רקע החקיקה העירונית המפלה בחלק מערי‬
‫אירופה ובאנגליה שדרשו מעניים או קבצנים לעטות על עצמם בגדים שקופים‪ 67.‬יתרה מזו‪,‬‬
‫אפשרות הפיכתו של הנכה לקבצן או לפחות לאדם שירד במעמדו החברתי‪ ,‬עולה בקנה אחד עם‬
‫יצירותיהם של המשוררים האנגליים שבחנו ויליאם לאנגלנד ) ‪William Langland, 1332?-‬‬
‫?‪ 68,(1390‬בן המאה הארבע‪-‬עשרה והמשורר הסקוטי רוברט הנריסון )‪ ,(Robert Henryson‬שפעל‬
‫במהלך המאה החמש‪-‬עשרה‪ 69,‬המציגים את הנכים כחלק מתופעת הקבצנות והנוודות בשלהי ימי‬
‫הביניים‪ .‬הצגתה של הדמות הנכה בהקשר של קבצנות וירידה חברתית‪ ,‬ולא בהקשר של ריפוי‬
‫ניסי‪ ,‬מהווה עדות נוספת להקצנה בהתייחסות החברתית כלפי הנכים או לפחות על התבססותן של‬
‫העמדות השליליות כלפי הנכות‪ ,‬כפי שניתחתי אותן בכתבים המשפטים והן ביצירה הספרותית‬
‫והאומנותית‪.‬‬
‫הקצנה דומה עברה אוכלוסיית העיוורים‪ .‬במיניאטורה אנגלית מסוף המאה הארבע‪-‬‬
‫עשרה הוצגו העיוורים בצורה לעגנית‪:‬‬
‫‪67‬‬
‫‪Pastoureau, Black: The History of A Color, (2001), 153.‬‬
‫‪A.V.C. Schmidt, William Langland , The Vision of Piers Plowman A Critical Edition of the B- Text‬‬
‫‪, (2001), 126‬‬
‫‪69‬‬
‫‪The Story of Troilus , ed. R.K. Gordon, (London and Toronto: Toronto University Press, 2000), 47.‬‬
‫‪68‬‬
‫‪190‬‬
‫איור ‪ 5.19‬תיאור לעגני של "העיוור"‪ ,‬במשחק פרה עיוורת" ‪ ,‬מתוך‬
‫‪Romance of Alexander, Boldiean Library, MS Bold. 264.‬‬
‫איור זה מתאר את הגרסה הימי‪-‬ביניימית למשחק "פרה עיוורת" )‪.(Blind Man Bluff‬‬
‫האיור מתאר כיצד אדם חובש על ראשו שק וחבריו מכים בו‪ .‬האדם המתחזה לעיוור מוצג בצורה‬
‫הומוריסטית ומזלזלת המצביעה במידה מסוימת גם על חוסר אונים‪ .‬יכולתם של שאר המשחקים‬
‫להתעלל "בדמות העיוור" עשויה לשקף את ההתייחסות כלפי העיוורים ואף של כלל הנכים‪,‬‬
‫כדמויות נלעגות שניתן להתעלל בהן‪ .‬למעשה‪ ,‬בניגוד ל‪ Chronica Majora-‬ולחיי קות'ברט‬
‫הקדוש‪ ,‬שבהם הוצגו העיוורים בצורה אמביוולנטית באופן יחסי לדמויות נכות אחרות‪ ,‬לקראת‬
‫סופה של המאה הארבע‪-‬עשרה הם מופיעים במוטיבים קיצוניים‪ ,‬המעידים‪ ,‬ככל הנראה שגם‬
‫העיוורים‪ ,‬ככל הנכים‪ ,‬עברו תהליך דחייה חברתית למן המאה הארבע‪-‬עשרה ואילך‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בכתבי היד הגותיים שהופיעו באנגליה ובצרפת במהלך המאות השלוש‪-‬עשרה‬
‫והארבע‪-‬עשרה הוצגה הדמות הנכה באור שלילי ביותר ולמעשה ניתן לומר‪ ,‬כי נזנח כמעט לחלוטין‬
‫הרצון לעורר במתבונן רגשות חיוביים כלפיה‪ .‬כתבי היד המאוירים מדגישים‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬את‬
‫ההבחנה הברורה בין החברה ואת דמותם יוצאת הדופן של הקדושים ובין הנכים‪ .‬בעוד שהדמויות‬
‫הקדושות הוצגו כדמויות נעלות וטהורות מבחינה חברתית ודתית‪ ,‬ולכן תוארו בצורה יפה‬
‫ואסתטית‪ ,‬היוו הנכים בכל הייצוגים שנבחנו‪ ,‬דמויות שליליות וחוטאות‪ ,‬שתוארו כייצוגים‬
‫מכוערים‪ .‬פגמיהם הפיסיים‪ ,‬כמו גם תיאוריהם בצבעים כהים‪ ,‬משקפים את תכונות האופי‬
‫השליליות שלהן‪ .‬מיקומם בשולי הדף וגובהן היחסי הנמוך‪ ,‬שיקף בעליל את מעמדם הנמוך‬
‫בחברה ואף את חוסר השתייכותם לחברה‪ .‬בנוסף ליסודות אלו נוספו גם לנכים‪ ,‬יסודות של זלזול‬
‫ולעג‪ ,‬הנובעים מדמותן הגרוטסקית‪ .‬למעשה הצגה מעוותת זו והשימוש ביסוד ההשוואה‬
‫החברתית נועד להדגיש‪ ,‬לא רק את יופיין‪ ,‬קדושתן וטוהרן של הדמויות הקדושות‪ ,‬אלא גם את‬
‫חוסר שייכותם החברתית של הנכים‪ ,‬יסוד שבהחלט עשוי להעיד על הדחייה החברתית כלפיהם‬
‫במציאות‪ .‬הדבר עולה בקנה אחד עם התהליכים החוקתיים והחברתיים‪-‬כלכליים שהצבעתי‬
‫עליהם בפרקים הקודמים‪ ,‬שבאמצעותם ניתן להסביר את התחדדות הייצוג הסטריאוטיפי‬
‫האומנותי של הנכים‪ .‬ההקצנה בדמות הנכה תלך ותחריף עם התפתחות הרנסנס וההומניזם‬
‫שהעלו את חשיבות האדם ועולם הערכים האסתטי ההלניסטי‪-‬רומי‪ ,‬כפי שהופיע באנגליה‪ ,‬צרפת‬
‫ובארצות השפלה במאות החמש‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫‪ .III‬דמות הנכה באומנות שלהי ימי הביניים והרנסנס‪ ,‬המאות‬
‫החמש‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה‬
‫בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה התרחשו באירופה‪ ,‬ובפרט באנגליה‪ ,‬מספר תהליכים‬
‫משמעותיים שגרמו לשינויים מרחיקי לכת בדרכי האמונה והחשיבה הימי‪-‬ביניימיים‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫המגפה השחורה שהתרחשה בשנים ‪ 1348-1350‬הובילה לירידה דמוגרפית משמעותית ובעקבותיה‬
‫למשברים כלכליים וחברתיים‪ .‬כך למשל‪ ,‬בעקבות הידלדלות האוכלוסייה הכפרית והמשבר‬
‫בייצור החקלאי פרצו מרידות איכרים במהלך המאה הארבע‪-‬עשרה כמו מרד הז'אקרי בצרפת‬
‫)‪ (Jacquerie‬ב‪ 1358 -‬ומרד האיכרים באנגליה בשנת ‪ .1381‬למרות כישלונן של מרידות אלו‪ ,‬הן‬
‫גרמו לשינויים משמעותיים במערך הפיאודאלי ולמעשה לירידתו‪ 70.‬שנית‪ ,‬באותה מידה הוביל‬
‫המשבר בייצור העירוני להופעתם של תופעות העוני‪ ,‬הקבצנות והנוודות‪ ,‬וכפי שהראתי במקום‬
‫‪72‬‬
‫אחר‪ 71,‬נדרשה המלוכה באנגליה לתת את הדעת על תופעות אלו בפעילות חקיקה מגבילה‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬גילוי אוזלת ידה של הכנסייה במגפה השחורה‪ ,‬כמו גם המשברים שחלו במבנה הכנסייה‬
‫במאות הארבע‪-‬עשרה והחמש‪-‬עשרה כגון‪ :‬גלותו של האפיפיור באביניון )‪ (Avignon‬ובעקבותיו‬
‫הפילוג בכנסייה שחל ב‪ ,1378 -‬גרמו להופעתן של תנועות רפורמה שהחלו להטיל ספק בדוקטרינות‬
‫התיאולוגיות המסורתיות ובסמכותו של האפיפיור‪ .‬שיאן של תנועות אלו התרחש במאה השש‪-‬‬
‫עשרה עם הופעת הרפורמציה הפרוטסטנטית שגרמה לשבירת האחדות הנוצרית וליצירת מערכות‬
‫‪73‬‬
‫חשיבה ואמונה שונות‪.‬‬
‫על רקע תהליכים אלו צמחו באירופה תרבות הרנסנס וההומניזם ששינו לבלי היכר את‬
‫עולם הערכים התרבותי של ימי הביניים‪ .‬במקום הסמליות הדתית‪ ,‬שאפיינה את הספרות‬
‫והאומנות הגותית‪ ,‬ושעסקה במערכת היחסים שבין האדם לבין האל‪ ,‬שאב ההומניזם את‬
‫השראתו מהטקסטים הקלאסיים‪ ,‬שהעלו את חשיבות מרכזיותו של האדם‪ ,‬תוך דחיקת הסמליות‬
‫הדתית ומרכזיות האל‪ 74.‬תרבות הרנסנס שצמחה למן המאה הארבע‪-‬עשרה‪ ,‬באה לידי ביטוי‬
‫בהתפתחויות שחלו באומנות הפיסול והציור‪ ,‬במבנים האדריכלים‪ ,‬בתורות מדיניות חדשות‪,‬‬
‫בפילוסופיה ובמדע ואף בגישות חינוכיות וחברתיות‪ .‬אומנות זו חתרה לריאליזם בהצגת דמות‬
‫האדם שתפסה בה מקום נכבד‪ .‬בעקבות עליית קרנו של מדע האנטומיה‪ ,‬ביקשו אומני הרנסנס‬
‫ליצור דמות אנושית בעלת גוף שלם‪ ,‬סימטרית ומדויקת יותר מבחינה אנטומית‪ .‬למעשה‪ ,‬האדם‬
‫וגופו נתפסו ככלי העיקרי להעברת חוויות‪ ,‬תוך הדגשת אידיאל היופי כערך אוניברסאלי‪.‬‬
‫מאיטליה‪ ,‬התפשטה אומנות הרנסנס גם לצרפת ולארצות השפלה‪ .‬האומנות הצפון אירופית‪,‬‬
‫‪75‬‬
‫שהתפתחה בפלנדריה )‪ ,(Flanders‬התאפיינה ע"י שימוש בצבעי שמן ובד‪ .‬האומנים הפלמיים פעלו‬
‫‪70‬‬
‫‪David Herlihy, The Black Death and the Transformation of the West, (Cambridge, London and‬‬
‫‪Massachusetts : Harvard University Press, 1997), 42- 57.‬‬
‫‪ 71‬ראו את הדיון בחוקי העוני במאות הארבע‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה בפרק השלישי‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫‪Lorie Carlesworth, Welfare Forgotten Past: A Socio- Legal History of the Poor Law, (Abingdon and‬‬
‫‪Oxon: Routledge, 2010), pp 22- 25.‬‬
‫‪73‬‬
‫‪Peter G. Wallace, The Long European Reformation. Religion, Political Conflict and the Search for‬‬
‫‪Conformity 1350-1750 ,(London: Palgrave, 2004), 25- 39.‬‬
‫‪74‬‬
‫‪Victoria Charles and Marlena Metcalf, Renaissance Art , (New York: Parkestone Press, 2007),12‬‬‫‪15.‬‬
‫‪75‬‬
‫‪Geraldine A. Johnson, Renaissance Art: A Very Short Introduction, (Oxford: Oxford University‬‬
‫‪Press, 2005), 23- 26.‬‬
‫‪192‬‬
‫בעיקר במרכזי המסחר העירוניים של ברג' )‪ (Bruges‬וגנט )‪ ,(Ghent‬ומאוחר יותר גם בבריסל‬
‫)‪ (Bruxelles‬ובאנטוורפן )‪ .(Antwerpen‬חלקם הגדול נסע לאיטליה והושפע ממנה‪ .‬בזכות קשרי‬
‫‪76‬‬
‫המסחר הענפים הם הושפעו גם מן האמנות הצרפתית והגרמנית‪.‬‬
‫בסופה של המאה השש‪-‬עשרה הגיעה תרבות הרנסנס גם לאנגליה‪ .‬בחסות בית טיודור‬
‫)‪ (Tudor‬פרחו ציירי חצר כמו האמן הגרמני הנס הולביין )‪(Hans Holbein, 1497-1543‬‬
‫וניקולאס היליארד )‪ ,(Nicolas Hilliard‬שהיטיבו ליצור דיוקנות של אנשי המלוכה הטיודורית‬
‫ואצילים שונים‪ 77.‬אולם‪ ,‬דווקא על רקע החתירה לשלמות גופנית ולתיאור מדויק של הגוף‬
‫‪78‬‬
‫האנושי‪ ,‬הלכה והוקצנה ההתייחסות כלפי ייצוגה של הדמות הנכה בתקופה זו‪.‬‬
‫בחלק זה אדון בייצוגה של הדמות הנכה באומנות הרנסנס ואבחן באיזו מידה מהוות‬
‫הדמויות הנכות המשך לדמות השולית והגרוטסקית שהופיעה באומנות הימי‪-‬ביניימית‪ .‬שנית‪,‬‬
‫אבחן האם התייחסות שלילית זו הלכה והוקצנה מעבר לדימוי הימי‪-‬ביניימי בהתאם לשינויים‬
‫החברתיים‪-‬כלכלים והדתיים‪ ,‬או שמא לצד ההיבטים הסטריאוטיפים המשיכו הדמויות הנכות‪,‬‬
‫למרות שולייתן‪ ,‬להופיע בהקשר חברתי רחב ולסמל את חשיבות ערכי הצדקה ולעורר בצופה‬
‫רגשות חמלה ורחמים‪ .‬כמו כן אנתח באלו תכונות התאפיינו הדמויות הנכות? ובאיזה הקשר‬
‫חברתי‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬הן הופיעו‪ ,‬על מנת להכריע האם יש באומנות הרנסנס המשכיות או לחילופין‬
‫הקצנה או ניגוד להיבטים השליליים‪.‬‬
‫לצורך בחינת סוגיות אלו אשתמש בייצוגים של דמויות מעוותות וגרוטסקיות מפיסול‬
‫אומנותי דתי שהופיע באנגליה במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬וכן בייצוגים של דמויות קבצניות שהופיעו‬
‫בתחריטי עץ אנגליים מהמאה השש‪-‬עשרה שכללו בתוכן גם דמויות נכות‪ .‬לשם השוואה עם‬
‫הייצוגים האנגליים ייעשה שימוש גם בדמויות נכות שהופיעו ביצירותיהם של שני האומנים‬
‫הפלמיים המובילים של סוף ימי הביניים וראשית העת החדשה‪ :‬הירונימוס בוס ) ‪Hieronymus‬‬
‫‪ ,(Bosch, 1450-1516‬ופיטר ברוגל האב )‪ ,(Pieter Bruegel the Elder, 1525-1569‬שתיארו‬
‫בציוריהם תיאורים של קבוצות שוליים וקבצנים נכים‪ .‬אחת הסיבות להתמקדות בציירים אלו‪,‬‬
‫נובעת גם מהיעדר כמעט מוחלט של ציירים אנגליים בתקופה זו שתיארו בציוריהם דמויות‬
‫‪79‬‬
‫שוליים או דמויות נכות‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫‪Herman Liebaers, Flemish Art: From the Beginning Till Now, (New York: Arch Cape Press, 1988),‬‬
‫‪34- 36.‬‬
‫‪77‬‬
‫‪The English Renaissance: An Anthology of Sources and Documents ed. Kate Aughterson, (London‬‬
‫‪and New York: Routledge, 2002).‬‬
‫‪78‬‬
‫‪Ruth Mellinkoff, Outcasts: Signs of Otherness in Northern European Art of The Late Middle Ages,‬‬
‫‪vol 1, (Berkeley, Los Angeles and Oxford: University of California Press, 1993), 55-57.‬‬
‫‪ 79‬היסטוריון האומנות האנגלית‪ ,‬פול בינסקי‪ ,(Paul Binski) ,‬טוען במחקריו‪ ,‬כי עיקר אומנות הציור באנגליה בסוף‬
‫התקופה הגותית וראשית הרנסנס‪ ,‬מתאפיינת בעיקר בדיוקנות של אנשי המלוכה הטיודורית ושל אצילים שונים‬
‫ואינה מתמקדת בציורי שוליים או תיאורי היום יום בפרט‪ ,‬כפי שהדבר נעשה אצל בוס וברוגל‪.‬‬
‫ראו ‪:‬‬
‫‪Paul Binski and Ann Massing, The Westminster Retable: History Technique, Conservation,‬‬
‫‪(Cambridge: Hamilton Kerr Institute, University of Cambridge, 2009), 13- 15.‬‬
‫‪193‬‬
‫‪ .1‬ייצוג הדמות הנכה באומנות האנגלית במאה השש‪-‬עשרה‬
‫בראשית המאה השש‪-‬עשרה המשיך להופיע בכנסיות שונות באנגליה פיסול שוליים שכלל בתוכו‬
‫דמויות גרוטסקיות בעלי אפיונים מעוותים‪ .‬בכנסיית בוורלי )‪(Beverley Church Minister‬‬
‫במחוז יורקשייר )‪ (Yorkshire‬הופיעו מספר דמויות שהוצגו בצורה נלעגת ושימרו בייצוגן את‬
‫התכונות שאפיינו מלפנים את דמויות השוליים הרומנסקיות‪:‬‬
‫איור ‪ 5.20‬דמות טיפש או ליצן ‪NH-22, 1520‬‬
‫איור ‪ 5.21‬ראש אדם ‪Beverley Minister ,NH-21 ,1520‬‬
‫דמויות אלו מהוות ייצוג של קבוצות השוליים בחברה האנגלית בראשית המאה השש‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬הדמות העליונה מסמלת‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬דמות של טיפש‪ .‬יש לשער‪ ,‬כי דמות זו מייצגת ליצן‬
‫חצר המעורר צחוק ולעג‪ ,‬וייתכן כי משום כך היא עשויה ללמדנו גם על ההצגה האומנותית‬
‫השלילית של דמות הנכה‪ ,‬כיוון שנכים שימשו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ליצני החצר בחצרות המלכים והאצילים‬
‫והיו מקור ללעג‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי אוזניה המוזרות של הדמות משקפות על תכונות חתרניות‬
‫וזדוניות ומקשרות אותה לשדים ולשטן‪ .‬לא מן הנמנע שהיא דמות של קבצן שהוצג כדמות‬
‫שטנית‪ ,‬כיוון שהוא מעוניין לאסוף במרמה בתיקו את כספי הנדבה‪ .‬במקום לעורר בצופה רגשות‬
‫חמלה ורחמים מעורר ייצוגה של הדמות אות אזהרה עבור החברה מפני דמותו הרמאית‬
‫המאיימת על הסדר החברתי הראוי‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬הדמות השנייה בעלת הפנים הזקנות והמעוותות‬
‫‪194‬‬
‫במקצת עשויה לסמל דמות של טיפש‪ .‬למרות מקומה בתוך הכנסייה‪ ,‬היא ממוקמת במקום צדדי‬
‫ועליון‪ ,‬המסמל על חוסר שייכותה לחברה ולקהילה הדתית של באיי הכנסייה‪ .‬למעשה‪ ,‬יש כאן‬
‫חזרה על יסודות אומנותיים של הדמויות הרומנסקיות שסימלו אנשים שאינם שייכים בעליל‬
‫למרכז החברה‪ .‬המשך הופעתם של יסודות אלו גם במאה השש‪-‬עשרה מלמדנו‪ ,‬על המשכיותה של‬
‫ההתייחסות השלילית באנגליה כלפי קבוצות שוליים‪ ,‬ובפרט כלפי קבצנים שעוררו חשד‪ ,‬דחייה‬
‫ופחד‪ .‬נראה כי הדגשת ערך הצדקה נעלם כליל מייצוגים אלו‪ .‬בדומה לייצוגים הרומנסקים‪ ,‬קשה‬
‫להעריך האם דמויות אלו הן אכן דמויות נכות‪ ,‬אך הן עדיין נותנות לנו רמז להקצנה החברתית‬
‫ביחס כלפי אנשי שוליים שתכנותיהם דומות לתכונות שאפיינו את הדמות הנכה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬באומנות הציור האנגלית במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬לא רק שניתן לזהות בצורה‬
‫ברורה דמויות נכות‪ ,‬אלא שביצירות אלו מודגש קשר מובהק בין הנכות לקבצנות‪ .‬ככל שהופיעו‬
‫חוקי העוני במהלך שלטונם של המלכים הטיודורים‪ ,‬הלך והוקצן גם ייצוגם האומנותי של‬
‫הקבצנים ובפרט של הקבצנים הנכים‪ .‬דוגמאות לכך עולות מקבוצת ציורים על תחריטי עץ‬
‫שהופיעו במהלך המאה השש‪-‬עשרה‪:‬‬
‫איור ‪ 5.22‬קבצנות אנגלית‪English School London, 1567, XJF141700 ,‬‬
‫‪Bridgeman Art Library‬‬
‫בתחריט עץ זה מתואר בעליל יחסה המחפיר של החברה העירונית כלפי תופעת הקבצנות‪.‬‬
‫הבדלי הלבוש בין העירוניים ובין הקבצנים מצביעים על ההבדל המעמדי המובהק ועל מעמדם‬
‫הנמוך של הקבצנים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מקומם של העירוניים בצד הימני של הציור בהשוואה למקומם‬
‫השמאלי ובשולי הציור של הקבצנים‪ ,‬מלמדנו שוב שהקבצנים נמצאו בתפיסה החברתית בצד‬
‫הלא נכון של החברה ואף על חוסר שייכותם אליה‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬שהקבצן היושב בפינה השמאלית‬
‫של הציור מרמז על דמות של קבצן נכה‪ ,‬ובכך מסמל את הקשר שנעשה בין הקבצנות לנכות‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬הכאתם של הקבצנים והרצון הברור לגרשם מתחומי העיר משקפים‪ ,‬בהתאם לחוקי העוני‪,‬‬
‫את ההקצנה שחלה בדימוי האומנותי של דמות הנכה המרמזת על ההקצנה ביחס לנכים‬
‫במציאות החברתית בעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה מוצגת הקצנה דומה במצבם הירוד של הקבצנים הנכים במאה השש‪-‬‬
‫עשרה‪:‬‬
‫‪195‬‬
‫איור ‪ 5.23‬שיח הקבצנים‪English School London, Sixteenth Century, STC19611 ,‬‬
‫‪Bridgman Library Art‬‬
‫בתחריטי עץ זה מודגשת שוב ההשוואה החברתית שהובלטה ביצירות הימי ביניימיות‪ .‬גם‬
‫כאן חוזרים אותם יסודות‪ :‬בעוד שהדמויות העומדות‪ ,‬הבריאות בגופן‪ ,‬מצויות בצד הימני של‬
‫הציור ומסמלות מעמד גבוה או לחלופין את החברה‪ ,‬מובלט חוסר שייכותם החברתית של‬
‫הקבצנים הנכים ומשתקפת ירידתם החברתית‪ .‬מדמותם של הדמויות בימין האיור עולה נימה של‬
‫לעג ואף דחייה‪ ,‬המתבטאים בקריאה ''כולם קבצנים'' )”‪ . (“Beggars All‬ייתכן‪ ,‬כי חוסר רצונם‬
‫או חוסר יכולתם לסייע לקבצנים הנכים עשויים לשקף את הצטמצמות אפשרויות הסיוע‬
‫‪80‬‬
‫החברתי‪-‬כלכלי שהתרחש באחוזות הכפריות למן המאות הארבע‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫איור ‪ 5.24‬משפחת קבצנים‪English School London Sixteenth Century, XJF 359028 ,‬‬
‫‪Bridgman Library Art‬‬
‫‪80‬‬
‫‪Steve Hindle, On the Parish? The Micro-Politics of Poor Relief in Rural England 1550-1750,‬‬
‫‪(Oxford: Clarendon Press, 2004), 48, 104- 105.‬‬
‫‪196‬‬
‫איור זה‪ ,‬כמו קודמו‪ ,‬מחזק את הקשר שנעשה בדימוי האומנותי בין הקבצנות לנכות‪.‬‬
‫האיור מתאר משפחת קבצנים‪ ,‬המוצגת בצורה נלעגת ביותר‪ .‬דימויים הנחות של הקבצנים בא‬
‫לידי ביטוי בשתייה הפומבית של האישה הקבצנית ובבגדיו של בעלה‪ ,‬אפיון המצביע בעליל על‬
‫מעמדם החברתי‪-‬כלכלי הנמוך‪ .‬ייתכן כי הסתרת עיניה של הדמות הגברית אף משקפת לגלוג‪ .‬יש‬
‫לציין כי זיהוי הנכים כקבצנים עניים מצביעה שוב על המשכיות במגמות שהופיעו ביצירות‬
‫הספרותיות של המאה הארבע‪-‬עשרה כגון הבחנותיו של המשורר ויליאם לנגלד‪ ,‬שכבר זיהה את‬
‫הנכים כחלק מאוכלוסיית הקבצנים‪ 81.‬כמו שירתו של לאנגלנד‪ ,‬הושפעה האומנות האנגלית‬
‫מהתפיסה התיאולוגית של הפרשנות התיאולוגית למצבם של החלשים והנכים‪ ,‬לפיה יש להנציח‬
‫את מעמדם הנמוך כקבצנים‪ ,‬משום שהם נועדו לשמש עבור המאמינים הנוצרים הזדמנות לטהרת‬
‫נשמתם ע"י מתן הנדבות‪ .‬כתוצאה מכך הן ביצירתו של לאנגלנד והן ביצירות האומנותיות תוארו‬
‫הקבצנים באמצעות תיאורי גוף מעוותים‪ 82.‬יחד עם זאת‪ ,‬הייצוג המוקצן של הקבצנים הנכים‬
‫עשוי להעיד גם על השינוי בתפיסת העוני במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬שנתפס כמצב בזוי ונפשע בהשפעת‬
‫‪83‬‬
‫הפרוטסטנטיות‪ ,‬ולכן מודגש יסוד הדחייה והבידוד החברתי ביתר שאת‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬יסודות אומנותיים אלו עלו בקנה אחד עם התחדדותה של התפיסה הנגטיבית‬
‫כלפי הקבצנים בחשיבה ההומניסטית והפרוטסטנטית‪ .‬הבחנה ברורה בין שתי קבוצות קבצנים‬
‫נעשתה כבר במאה הארבע‪-‬עשרה והיא עדיין קיימת במאה השש‪-‬עשרה ‪ :‬הקבוצה הראשונה היא‬
‫הקבצנים העניים )‪ ,(pauper verecundus‬המכונים גם "הקבצנים המבוישים''‪ 84,‬משום שבמקורם‬
‫הם היו אנשים עשירים ממעמד גבוה שירדו מנכסיהם‪ ,‬והתביישו להופיע ברחובות ולקבץ נדבות‪.‬‬
‫הקבוצה השנייה היא קבוצת הקבצנים העצלים‪ ,‬המכונה גם הקבצנים המזויפים )‪False‬‬
‫‪ ,(Beggary‬קבצנים בריאים ונכים‪ ,‬שנמצאו במרכזי הערים והתחננו לנדבות‪ .‬היחס החברתי‬
‫השלילי כלפיהם נבע גם מהעובדה שהעצלות נתפסה בנצרות כחטא )‪ ,(otiositas‬וכסמל ליוהרה‬
‫מוגזמת המשקפת אי ציות לצווי האל‪ .‬על פי התפיסה ההומניסטית‪ ,‬התנהגות זו היא שהביאה‬
‫לגרוש מגן העדן‪ 85.‬המלומד ההומוניסט לאון בטיסטה אלברטי )‪Leon Batista Alberti, 1443-‬‬
‫‪ (1450‬טען‪ ,‬כי הימצאותם המגוחכת של הקבצנים הופכת את המרחב הציבורי שבו הם נמצאים‬
‫למרחב קומי‪ ,‬וקרא להגביל את פעילותם של קבצנים בעיר‪ ,‬כיוון שלדידו הם אינם שייכים כלל‬
‫לחברה ואף מביישים אותה‪ .‬בפרט‪ ,‬נתפסו הקבצנים הנכים כדמויות לא מקובלות המצויות‬
‫בתחתית המבנה החברתי‪ .‬הם אופיינו במספר מגבלות פיסיות והוצגו כדמויות חוטאות‪ ,‬שנכותן‬
‫באה עליהם כעונש על חטאים דתיים ומוסריים‪ .‬הקבצן הנכה תואר גם כדמות מושחתת שאינה‬
‫בוחלת באמצעים ובתחבולות כדי לקבל במרמה נדבות‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫במקביל להתגברות הפיקוח של השלטון‬
‫המרכזי והעירוני על תופעת הקבצנות והנוודות והופעת החקיקה נגדם‪ ,‬החלה להופיע במחצית‬
‫‪81‬‬
‫‪Ginafalla, ",Ther is moore misshapen amonges thise beggers: Discourses of Disability in Piers‬‬
‫‪Plowman ", in Disability in the Middle Ages : Reconsiderations and Reverberations ed. Joshua R.‬‬
‫‪Eyler, (London: Ashgate, 2010), 119- 134.‬‬
‫‪82‬‬
‫‪Tom Nichols, The Art of Poverty: Irony and Ideal in Sixteenth Century Beggar Image, (Manchester:‬‬
‫‪Manchester University Press, 2007), 64- 68‬‬
‫‪83‬‬
‫?‪M. Miles, "Martin Luther and Childhood Disability in 16th Century Germany: What Did He Write‬‬
‫‪What Did He Say?", in Journal of Religion Disability and Health, (2001), vol 5, (4), 5-36.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪Giovanni Ricci, “Naissance du pauvre honteux: entre l'histoire des idées et l'histoire sociale", in‬‬
‫‪Annales E.S.C., vol 38, (1), (1983), 158-177.‬‬
‫‪85‬‬
‫‪Nichols,The Art of Poverty: Irony and Ideal in Sixteenth Century Beggar Image, (2007), 68- 70.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪Ibid, 80-83.‬‬
‫‪197‬‬
‫הראשונה של המאה השש‪-‬עשרה באומנות האנגלית המגמה להציג את הקבצנים הנכים כדמויות‬
‫מבודדות ומושחתות‪ .‬על מנת להדגיש את חוסר שייכותם לחברה‪ ,‬תואר הגוף החולה כגוף‬
‫מקולקל‪ ,‬ולכן הוא הוצג בצורה מזלזלת והומוריסטית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הגוף הנכה התקשר לתכונות של‬
‫הייצוגים השטניים‪ ,‬המפלצתיים והגרוטסקיים‪ ,‬ולמעשה מלמד על התפיסה החברתית לפיה‬
‫הדמות הנכה מסמלת גם את המינים והכופרים שאינם שייכים לאמונה הנכונה‪ ,‬יסוד שהתחזק‬
‫על רקע עלייתה של הרפורמציה במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי תפיסות אלו לא אפיינו רק את‬
‫הייצוג האנגלי‪ ,‬כי אם הופיעו גם ביצירה האומנותית בצפון אירופה‪.‬‬
‫בחלק הבא אבחן את הדימויים האומנותיים של הדמות הנכה באומנות הציור הפלמית‬
‫בראייה השוואתית עם זו האנגלית‪ ,‬במטרה להבין עד כמה ניתן להכיל את המסקנות הללו גם על‬
‫אומנות זו בראייה רחבה‪.‬‬
‫‪ .2‬דמות הנכה ביצירה האומנותית הצפון אירופית במאות החמש‪-‬עשרה‬
‫והשש‪-‬עשרה‬
‫הצגתם הסטריאוטיפית של דמויות הנכים‪ ,‬המשקפת את התגברות הדחייה החברתית‬
‫כלפיהם‪ ,‬הופיעה גם באומנות הצפון אירופית בראשית העת החדשה‪ .‬בחלק זה אציג את‬
‫יצירותיהם של הציירים הפלמיים הירונימוס בוס ופיטר ברוגל האב‪ 87,‬ואנתח‪ ,‬בראייה‬
‫השוואתית‪ ,‬באיזו מידה מבטאים הביטויים השלילים של הקבצנים הנכים את מידת הקצנתן של‬
‫העמדות כלפי הנכות וכיצד משקפים ייצוגים אלו את תהליך הדחייה החברתית שעברו הנכים‬
‫בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫הירונימוס בוס )‪ ,(Hieronymus Bosch, 1450-1516‬היה בן למשפחת ציירים פלמיים‬
‫ונחשב לצייר פורה במאות החמש‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה‪ .‬הוא נולד בעיר דן בוס בדוכסות ברבנט‬
‫)‪ ,(Den Bosch, Brabant‬שעל שמה הוא קרוי ובה הוא בילה את רוב חייו‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא הפך‬
‫לצייר פופולארי ואף קיבל הזמנות לציורים מחוץ לארצו‪ 88.‬בשנת ‪ 1488‬הצטרף בוס לאחוות‬
‫"הבתולה הקדושה" ועיקר הנושאים שבהם עסק נשאו אופי דתי וסמלי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בוס עסק‬
‫בנושאי החטא והליקויים המוסריים של האדם‪ .‬הלה אף גילה העדפה לנושאים סטירים‬
‫ומחמירים ושילב ביצירותיו ריאליזם עם סמליות דתית‪ 89.‬חלק גדול מיצירותיו נהרסו בעת‬
‫ההתקפה הקנאית על הרפורמציה‪ ,‬אך כיום מיוחסים לו כעשרים וחמש יצירות‪ .‬הוא הרבה לצייר‬
‫טריפטיכונים‪ ,‬ציורים המורכבים משלושה לוחות עץ‪ ,‬כאשר כל אחד מהם מהווה חלק אחר של‬
‫הציור‪ .‬אולם‪ ,‬לקראת סוף חייו השתנה סגנון יצירתו והוא החל לצייר יצירות שבהן הופיעו מספר‬
‫מצומצם של דמויות שתפסו חלק גדול מהציור כולו‪.‬‬
‫במסגרת ציוריו‪ ,‬הרבה בוס לצייר דמויות שוליים בעלות גוף גרוטסקי‪ ,‬שייצגו ברוב‬
‫המקרים את השטן או השדים‪ .‬מתוך האפיונים השלילים שבהם הוא הציג דמויות אלו‪ ,‬ניתן‬
‫ללמוד גם על הצגתה של הדמות הנכה‪ .‬אחת מהיצירות הללו הינה ""אוניה בלהבות" ) ‪The Ship‬‬
‫‪ (in Flames‬המתוארכת לשנת ‪ 1490‬לערך‪:‬‬
‫‪87‬‬
‫‪Hans Vieghe, Flemish Art and Architecture 1585-1700, (New Haven: Yale University Press, 1998),‬‬
‫‪54- 57,‬‬
‫‪88‬‬
‫‪Walther Bosing, Hieronymus Bosch 1450- 1516 Between Haven and Hell. The Complete Paintings,‬‬
‫‪(Hong Kong: Taschen , 2010), 12- 14.‬‬
‫‪89‬‬
‫‪Henri Jacques Stiker, Les Fables peintes du corps abîmé: Les image de l'ifirmité du XVI au XX‬‬
‫‪Siécle, (Paris : Les Editions du Cerf, 2008), 14.‬‬
‫‪198‬‬
‫איור ‪ 5.25‬אוניה בלהבות‪ ,‬הירונימוס בוס‪ 1490 ,‬לערך‬
‫ביצירה זו מתוארת דמות החצויה ע"י אוניה‪ .‬היא מצויה במצב מגוחך‪ ,‬כשראשה מתפקד‬
‫כביכול בצורה אינדיווידואלית ומנותק מהגוף‪ 90.‬ייתכן‪ ,‬כי מדובר בדמות שד‪ .‬עבור בוס‪ ,‬ייצגו‬
‫השדים דמויות גרוטסקיות והן היוו את הא‪-‬נורמאלי ואת החריגה מהטבע‪ .‬בדומה ליצירות‬
‫דתיות מוקדמות‪ ,‬ייצגו היצורים השטניים והשדים את הרוע‪ ,‬שממנו חייב המאמין הנוצרי‬
‫להתרחק‪ 91.‬הבחירה של בוס לתאר את השד כבעל גוף גרוטסקי‪ ,‬שידיו ורגליו משותקות וגופו‬
‫חסר תנועה‪ ,‬מלמדת ראשית כל‪ ,‬כי הנכים נתפסו בעיניו כיצורים דמוניים‪ ,‬וכי בתפיסה הנוצרית‬
‫התגברה ההקבלה בין הנכות לשטן‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם במקרה זה‪ ,‬ניתן חיזוק לקשר שנעשה באומנות‬
‫הפלמית בין תכונותיהם של השדים לתכונותיהם הפגומות של הנכים כאנשים רשעים‪ ,‬זדונים‪,‬‬
‫טמאים וחוטאים‪ .‬גם אם הדמות הזו אינה בהכרח "דמות נכה"‪ ,‬היא מהווה בדימוייה השלילי‬
‫המשכיות לתפיסה המעוותת כלפי הנכים‪ .‬לפיכך‪ ,‬ייתכן כי גם בסוף המאה החמש‪-‬עשרה נחשבו‬
‫הנכים לאנשים המצויים מחוץ לנורמות הדתיות והחברתיות‪ ,‬אולם‪ ,‬ייתכן גם שהפרשנות‬
‫התיאולוגית בדבר הצלת נשמות המאמינים הייתה גם היא מקובעת בחשיבתם של אנשי הרנסנס‪,‬‬
‫וכי גם במאה השש‪-‬עשרה התקיימה התפיסה שתפקיד הנכים להוות כלי לתשועת הנפש‪ 92.‬בניגוד‬
‫מוחלט ליצירה הימי‪-‬ביניימית שהדגישה את יסוד ההשוואה החברתית‪ ,‬הופיעה הדמות לבדה‬
‫ללא כל הקשר חברתי‪ .‬בדידותה של הדמות הנכה נועדה להדגיש‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬את תפיסת הנכות‬
‫כתופעה זרה החורגת מהטבע ומהחברה‪ .‬לכן‪ ,‬בדומה לייצוג הנכים בתחריטי העץ האנגלים‪ ,‬גם‬
‫ייצוג שלילי זה עשוי לשקף את תהליך הדחייה החברתית שעברו הנכים בעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫יצירה נוספת שבה מודגשים יסודות אלו‪ ,‬היא היצירה המכונה תהלוכה של קבצנים‬
‫ונכים המתוארכת לשנת ‪ 1480‬לערך‪:‬‬
‫‪90‬‬
‫‪Joseph- Emile Muller, Bosch, New York: L Amiel, 1970), 18- 19.‬‬
‫‪Walther Bosing, Hieronymus Bosch 1450- 1516 , Between Haven and Hell. The Complete Paintings,‬‬
‫‪(2010), 54- 56.‬‬
‫‪92‬‬
‫‪Ruth Bienstok Anolik, "Introduction: Diagnosing Demons: Creating and Disabling the Discourse of‬‬
‫‪Difference in Gothic Text", in Demons of the Body and Mind : Essays on Disability in Gothic‬‬
‫‪Literature, ed. Ruth Bienstok Anolik, (London : McFarland , 2010),1- 20.‬‬
‫‪91‬‬
‫‪199‬‬
‫איור ‪ 5.26‬תהלוכה של קבצנים ונכים‪ ,‬הירונימוס בוס‪ ,‬סוף המאה החמש‪-‬עשרה ‪Albertina‬‬
‫‪Museum Vienna‬‬
‫מעבר להקבלה בין הנכות לקבצנות המודגשת גם ביצירה זו‪ ,‬מהווה היצירה התפתחות חשובה‬
‫לביטויי ההתייחסות כלפי הנכים במאה השש‪-‬עשרה בכמה היבטים‪ :‬ראשית‪ ,‬בוס מתאר שלושים‬
‫ואחד סוגים של קבצנים נכים בעלי נכויות שונות )עיוורים‪ ,‬קטועי גפיים ורגליים וכן מצורעים(‪.‬‬
‫קבצנים אלו לבושים‪ ,‬בלבוש כבד‪ ,‬השונה בתכלית מהאופנה הרגילה‪ .‬לחלקם אף יש תלבושות‬
‫קרועות ובלויות‪ .‬ברוב המקרים נעזרים הנכים בעזרי הליכה או קביים נוגדי החלקה‪ .‬חלק מהם‬
‫משתמשים בארבעה עזרים בידיהם‪ .‬הנכים מזוהים כקבצנים‪ ,‬כיוון שיש בידיהם את הציוד‬
‫שאפיין את הקבצנים בתקופה זו‪ :‬קערות‪ ,‬כפיות וכלי נגינה‪ ,‬המלמדים על מעמדם הנחות של‬
‫הקבצנים הנכים ועל הימצאותם בתחתית החברה‪ .‬למעשה ניתן לומר‪ ,‬כי נכים אלו מתוארים‬
‫בצורה סטיגמתית שאפיינה‪ ,‬עפ"י התפיסה הנוצרית‪ ,‬את המצורעים לפניהם‪ .‬כך שגם על פי יצירה‬
‫אומנותית זו ניתן להבין כי התכונות המעוותות של המצורעים הופנו גם לנכים‪ 93.‬זאת ועוד‪,‬‬
‫בידודן החברתי של הדמויות הנכות מצביע שוב על ההקצנה בעמדות כלפיהם ועל כך שהנכים‬
‫נתפסו כאנטיתזה ברורה לחברה הנורמטיבית‪ ,‬ולכן נדחו ממנה‪ .‬השונות באה לידי ביטוי גם בכך‬
‫שהם מתוארים כיצורים מכוערים‪ ,‬יסוד ימי‪-‬ביניימי שאנו מוצאים אותו ביצירתו של בוס‪ .‬ממנו‬
‫אנו למדים‪ ,‬כי ייתכן שבוס אימץ את התפיסה התיאולוגית שקישרה את הנכים ליצורים מכוערים‬
‫שקיומם מותנה בכך שהם מפארים את יופיו של העולם מסביבם‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הבלטת העיוותים‬
‫הפיסיים נועדה לחזק את התפיסה שהנכים הינם דמויות מושחתות‪ ,‬ושנכותם באה עליהם כעונש‬
‫על היותם חוטאים ובעלי מידות רעות‪ ,‬יסוד נוסף שתרם למגמת ההקצנה בייצוגם של הנכים‬
‫‪94‬‬
‫ביצירתו של בוס‪.‬‬
‫צייר פלמי נוסף‪ ,‬שביצירתו הופיעו דמויות הקבצנים הנכים הוא פיטר ברוגל האב ) ‪Pieter‬‬
‫‪ .(Bruegel the Elder, 1525-1569‬ברוגל נחשב לצייר הפלמי המשמעותי בארצות השפלה במאה‬
‫‪93‬‬
‫‪Jan Dequeker, Guy Fabry and Ludo Vanopdenbosch, "Hieronymus Bosch (1450-1516):‬‬
‫‪Paleopathology of the Medieval Disabled and Its Relation to Bone and Joint Decade 2000-2010", in‬‬
‫‪Medical Archaeology,.(3), (2001), 864- 871.‬‬
‫‪94‬‬
‫‪Nichols, The Art of Poverty: Irony and Ideal in Sixteenth Century Beggar Image, (2007), 84- 85.‬‬
‫‪200‬‬
‫השש‪-‬עשרה‪ ,‬בדור שאחרי בוס‪ .‬מעט מאוד ידוע על חייו הפרטיים‪ ,‬אך ממידע המופיע במקורות‬
‫שונים‪ ,‬הוא נולד‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בעיירה ברדה )‪ (Breda‬שבפלנדריה‪ .‬אמנם מוצאו או מעמדו‬
‫החברתי אינם ידועים‪ ,‬אך על פי יצירותיו‪ ,‬הוא הכיר את הווי החיים הכפרי‪ .‬ברוגל שימש שוליה‬
‫של פיטר קוק ואן אלסט‪ ,(Pieter Coecke Van Aelst) ,‬פסל‪ ,‬אדריכל ומעצב שטחי קיר‪.‬‬
‫ב‪ ,1551 -‬הצטרף גם לגילדת הציירים באנטוורפן‪ .‬בתחילת דרכו הוא עסק בעיקר בציורי נוף‪ ,‬ובעת‬
‫חניכותו אצל קוק‪ ,‬הוא חצה את האלפים והגיע לכמה מערי איטליה‪ ,‬על מנת להעשיר את ניסיונו‬
‫‪95‬‬
‫בציורים בסגנון זה‪ .‬באיטליה התוודע ברוגל להומניזם האיטלקי‪ ,‬והושפע רבות מאומני הרנסנס‪.‬‬
‫בשובו מאיטליה‪ ,‬החל לצייר יצירות הסובבות סביב חיי האיכרים הפלמיים‪.‬‬
‫ב‪ ,1563 -‬עם נישואיו לביתו של קוק‪ ,‬הוא התיישב בבריסל‪ ,‬בה צייר את יצירותיו‬
‫הגדולות וזכה להצלחה רבה‪ .‬בהשפעת הצייר האיטלקי רפאל )‪ (Raphael, 1483-1520‬הוא‬
‫המעיט במספר הדמויות שצייר‪ ,‬ודמויותיו גדלו ומוקמו בקדמת היצירה‪ .‬בהשפעתו של בוס‪ ,‬עסק‬
‫ברוגל גם בנושאים דידקטיים וסטירים בהשראת סיפורי התנ"ך והברית החדשה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בניגוד‬
‫‪96‬‬
‫לבוס‪ ,‬יכול ברוגל להיחשב גם כאומן חילוני‪ ,‬שצייר את הווי החיים היום‪-‬יומי‪.‬‬
‫בין יצירותיו‪ ,‬הופיעו גם יצירות בודדות שעסקו בדמויות גרוטסקיות או בקבוצות‬
‫שוליים‪ ,‬המתארות גם את דמות הקבצן הנכה‪ .‬אחת מיצירותיו אלו הוא הציור המכונה משל‬
‫העיוורים )‪ , (Die Parbel Vonden Blinden‬ציור שמן שצויר על לוח עץ משנת ‪ 1568‬ושהוזמן ע"י‬
‫דוכס פארמה‪ ,‬אלכסנדר פארנזה‪.‬‬
‫איור ‪ 5.27‬משל העיוורים‪ ,‬פיטר ברוגל ‪ ,1568 ,‬מוזיאון קאפודימונטה‪ ,‬נאפולי‪,‬‬
‫נושא ציור זה מבוסס על הפסוק המופיע בברית החדשה בבשורה עפ"י לוקס‪ ,‬פרק ו' ‪ " :‬היוכל‬
‫עיוור להדריך עיוור ? הלא יפלו שניהם אל הבור"‪ 97.‬ביצירה זו מתוארות שש‬
‫דמויות של עיוורים האוחזים במקלות נחייה ומובילים האחד את השני‪ .‬כל אחת מהדמויות חלתה‬
‫במחלה שונה שגרמה לעיוורונה‪ .‬בציור זה הביע ברוגל את רגישותו לטבע האנושי‪ ,‬אך בניגוד‬
‫לתיאורי האיכרים‪ ,‬דמויות העיוורים אינן מהוות דמויות אידיאליות כי אם להיפך‪ ,‬הן מוצגות‬
‫‪95‬‬
‫‪Bruegel, eds Bob Claessens and Jeanne Rousseau, (New York : Alpine Fine Art, 1981), 168- 171.‬‬
‫‪Henri Jacques Stiker, Les Fables peintes du corps abîmé: Les image de l'ifirmité du XVI e au XX e‬‬
‫‪siécle, (2008), 28.‬‬
‫‪ 97‬לוקס‪ ,‬ו‪.39 ,‬‬
‫‪96‬‬
‫‪201‬‬
‫בצורה גרוטסקית ונלעגת‪ ,‬המבליטה את היותן דמויות שליליות‪ :‬הדמות הראשונה מצד ימין‪,‬‬
‫נפלה כבר לתוך הבור\ תעלת המים‪ .‬היא שרועה בתוכה ללא ישועה‪ .‬הדמות השנייה האוחזת בה‬
‫נוטה קדימה ומצויה באמצע הנפילה‪ .‬האירוניה והלעג מתחילים בדמות השלישית‪ ,‬שאינה חשה‬
‫באדם שלפניה‪ ,‬ואינה מודעת כלל על העומד להתרחש‪ .‬באופן מגוחך היא מסדרת בידה השנייה‬
‫‪98‬‬
‫את בגדיה‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬היא מובילה בלא יודעין‪ ,‬את הדמויות אחריה לאבדון‪.‬‬
‫ייתכן שברוגל ביקש להצביע באמצעות דמויות אלו על הכסילות האנושית של ההולכים‬
‫בתלם שאינם שואלים שאלות‪ 99.‬ברם‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬זו פרשנות מודרנית מידי לזמנו של ברוגל‪ .‬שכן‪,‬‬
‫עדיין כלול בציור זה סמל דתי מובהק‪ :‬הכנסייה הנראית באופק מזכירה לצופה כי עליו ללכת‬
‫בדרכי האל ולסמוך על הדרכתו‪ ,‬יותר מאשר על הדרכת האדם ומעשיו‪ .‬ואכן‪ ,‬גם אם נתחשב‬
‫בהופעת הרפורמציה במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬עדיין הייתה החשיבה בתקופה זו חשיבה דתית בעיקרה‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬מעבר למסר הדידקטי עולים בציור זה המוטיבים השלילים כלפי דמות הנכה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬עצם העובדה‪ ,‬כי חבורת העיוורים מתרחקת מהכנסייה מחד ופונה לקראת הנפילה לתוך‬
‫הבור מאידך‪ ,‬מרמזת שוב על תפיסת הדמויות הנכות כדמויות חוטאות‪ ,‬בלתי מוסריות‬
‫ומושחתות‪ .‬עיוורונם הפיסי משקף גם עיוורון מוסרי‪ ,‬שבעטיו מצפה לעיוורים ההידרדרות הבלתי‬
‫נמנעת‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬שהבור מסמל עבור ברוגל את הגיהינום‪ ,‬מקומם של החוטאים‪ ,‬שלא הלכו‬
‫בדרך הישר‪ ,‬היא דרך האל‪ ,‬המיוצגת ע"י הכנסייה‪ 100.‬זאת ועוד‪ ,‬חבורת העיוורים מתוארת‬
‫כחברה מבודדת מבחינה חברתית‪ ,‬יסוד שנמצא אצל בוס ובמידה מסוימת באומנות האנגלית‪.‬‬
‫יסוד זה מחדד את התגברות ההתייחסות הסטיגמתית כלפי הנכים‪ .‬גם כאן ההקצנה בתפיסת‬
‫הנכים באה לידי ביטוי לא רק בזיהויים כדמויות חוטאות )ע"י הפניית גבם לכנסייה(‪ ,‬אלא גם‬
‫בהיותן אנטיתזה חברתית מוחלטת לחברה‪ ,‬כיוון שהנכים מפנים את גבם גם לכפר‪ ,‬המייצג את‬
‫הנורמה החברתית‪ .‬בניגוד מוחלט לדימוי האמביוולנטי של העיוורים ביצירה הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬בה‬
‫הוצגה דמותן בצורה מרוככת‪ ,‬מביע ציור זה יחס מוקצן יותר כלפי העיוורים‪ ,‬העשוי להצביע על‬
‫השינוי לרעה שחל בעמדת החברה כלפי הנכים ובפרט כלפי העיוורים‪ .‬בניגוד לניסיונות של‬
‫היצירה הימי‪-‬ביניימית לעורר במתבונן חמלה ורחמים כלפי החוטאים‪ ,‬כאן הצייר איננו מבקש‬
‫לעורר חמלה‪ ,‬כי אם גיחוך וצחוק‪ ,‬המשקפים את מגמת הדחייה החברתית של החברה כלפי‬
‫הנכים‪ .‬התפיסה השלילית כלפי העיוורים מודגשת גם בתנועה המגוחכת שלהם‪ :‬תנועתם איננה‬
‫יציבה או אופקית ואפשר לפרשה כהליכה בכיוון של ירידה‪ .‬גם אם העיוור הראשון משמאל זועק‬
‫לשמים‪ ,‬מתוך מודעות אפשרית לגורלו‪ ,‬כל החבורה מסמלת את המוות הנורא הצפוי להם‬
‫‪101‬‬
‫בגיהינום ומלמדת על היות דמויות האשמות במצבן‪.‬‬
‫דמויות נכות נוספות הופיעו גם ביצירה נוספת של ברוגל‪ ,‬המכונה "פושטי היד" או‬
‫"העניים" )‪ .(Mendicanti‬יצירה זו היא ציור שמן‪ ,‬המתוארכת לשנת ‪ ,1568‬סמוך למותו של‬
‫ברוגל‪ .‬היצירה מתארת קבוצת אנשים נכים המצויים במצב עגום מבחינה פיסית וחברתית כאחד‪:‬‬
‫‪98‬‬
‫‪Henri Jacques Stiker, Les fables peintes du corps abîmé: Les images de l'infirmité du XVIe au XXe‬‬
‫‪siècle, (2008), 37- 38.‬‬
‫‪99‬‬
‫‪Jayne Woodhouse, Pieter Bruegel ,(Chicago: Heinemann Library, 2001), 173.‬‬
‫‪100‬‬
‫‪Pieter Bruegel the Elder, 1525-1569: Peasant, Fools and Demons. eds. Rose- Marie and Rainer‬‬
‫‪Hagen, trans. By Michael Claridge, (Koln: Taschen, 2004), 45-47.‬‬
‫‪101‬‬
‫‪Stiker, Les Fables peintes du corps abîmé: Les image de l'infirmité du XVI au XX Siécle, (2008),‬‬
‫‪37- 38.‬‬
‫‪202‬‬
‫איור ‪ 5.28‬העניים ‪ ,1568 ,Mendicanti ,‬מוזיאון הלובר‪ ,‬פריס‬
‫דמויות אלו מסמלות אנשים שירדו במעמדם החברתי‪-‬כלכלי ומשויכים בצורה מובהקת‬
‫לקבוצות השוליים שנדחו ע"י החברה‪ .‬היותן דמויות שוליים נובעת מהצגתן המגוחכת המתבטאת‬
‫בכמה דרכים‪ :‬ראשית‪ ,‬היצירה משקפת לכאורה תנועה ודינאמיות‪ ,‬אך דינאמיות זו נשלטת ע"י‬
‫הקביים ולא ע"י הדמויות האנושיות‪ .‬הדבר מלמד על תפיסת הדמויות כדמויות נלעגות‪ .‬שנית‪,‬‬
‫הצגתן המגוחכת של הדמיות מגבירה את התפיסה השלילית כלפיהן‪ :‬הדמות הראשונה משמאל‬
‫חובשת כובע המסתיר את עיניה‪ .‬הדמות השנייה עומדת בצורה ישרה‪ ,‬אך מפנה את גבה לצופה‪,‬‬
‫ובכך מהווה דמות אטומה‪ .‬שתי הדמויות הנוספות הן דמויות משותקות הנעזרות בקביים‪ .‬למרות‬
‫ניסיונן הכושל להפנות את גופן הפגוע לכיוון ימין‪ ,‬שנחשב בנצרות לצד החיובי והטהור‪ ,‬הן מפנות‬
‫את מבטן לצד השמאלי‪ ,‬המהווה את הצד השלילי‪ ,‬הטמא והנחות‪ .‬על רקע זה שיער אנרי ז'אק‬
‫סטיקר כי ייתכן ודמויות אלו מייצגות נשים‪ ,‬כיוון שבחשיבה התרבותית נחשבו הנשים לדמויות‬
‫נחותות‪ ,‬הגורמות לחטא‪ .‬ואכן‪ ,‬הבחירה בצד השמאלי מלמדת על הקשר בין הנכות לחטא‪ ,‬ועל‬
‫הצגתן של הדמויות הנכות כדמויות חוטאות ובלתי מוסריות מבחינה דתית ומבחינה חברתית‪.‬‬
‫הדמות הקיצונית היא דמות שאמנם פונה לכאורה לימין‪ ,‬מנסה בלא כל הצלחה לברוח מהקבוצה‪,‬‬
‫אך גם היא נעזרת בקביים ומהווה דמות נכה ונלעגת‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי אמנם הנכים נמצאים בסביבה‬
‫חברתית ולראייה‪ ,‬דמות האישה הכפרית מימין‪ .‬אך דווקא לאור הפניית גבה של האישה וחוסר‬
‫התייחסותה לדמויות הקבצניות‪ ,‬מעיד הדבר על חוסר שייכותן של הנכים לחברה שבתוכה הם‬
‫‪102‬‬
‫חיים ועל ההתייחסות החברתית השלילית כלפיהן‪ ,‬המביע את תהליכי הדחייה החברתית כלפי‬
‫הנכים בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫ניתן לסכם ולומר‪ ,‬כי מניתוח יצירות האומנות האנגלית והצפון אירופית בתקופת‬
‫הרנסנס‪ ,‬עולה כי ההתייחסויות השליליות שהובעו כלפי הנכים ביצירה הימי‪-‬ביניימית עברו כחוט‬
‫השני גם ליצירות המודרניות‪ .‬המוטיבים הדתיים השליליים שהופיעו הן בתחריטי העץ האנגלים‬
‫והן ביצירותיהם של בוס וברוגל‪ ,‬הציגו את הנכים כדמויות חוטאות‪ ,‬מגוחכות ונלעגות‪ ,‬המסמלות‬
‫את הרוע‪ .‬בשל דימוי סטיגמתי זה שהציג את הנכים בתור "האחר והחריג החברתי" זוהו הנכים‬
‫כקבצנים‪ ,‬זיהוי שתואם גם את דימויים הספרותי בשלהי ימי הביניים ואף עולה בקנה אחד עם‬
‫ההשלכות המשפטיות ובפרשנות התפקוד התיאולוגי שלהם כקבצנים‪ .‬זיהוי זה לא נועד לעורר‬
‫‪Ibid, 36- 38.‬‬
‫‪102‬‬
‫‪203‬‬
‫רגשות חמלה ורחמים כלפיהם או רצון לשלבם בחברה‪ ,‬אלא על מנת להדגיש את חוסר שייכותם‬
‫של הנכים למבנה החברתי הראוי‪ .‬יסוד זה משקף את התחזקות תהליכי הדחייה החברתית שעלו‬
‫בקנה אחד עם השינויים הדמוגראפיים‪ ,‬הדתיים והחברתיים‪-‬כלכליים שעברו ארצות אירופה‬
‫בשלהי ימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת‪ ,‬ושלמעשה גרמו לגילויי חוסר הסובלנות כלפי‬
‫קבוצות שוליים ובפרט כלפי הנכים‪.‬‬
‫סיכום‬
‫פרק זה בחן וניתח את דימויי הנכים ביצירה האומנותית בימי הביניים וראשית העת החדשה‪,‬‬
‫במטרה להבין באלו תכונות התאפיינו הדמויות הנכות באומנות והאם ייצוגם האומנותי תאם את‬
‫העמדות השליליות שהובעו כלפי הנכות בהתייחסויות הנורמטיביות‪ .‬כמו כן בחן הפרק האם‬
‫ההתייחסות האומנותית כלפי הנכים השתנתה בטווח הארוך בייצוג הנכים באומנות הרנסנס?‬
‫בבוחני את ייצוג הנכים באומנות הפיסול הרומנסקי והגותי‪ ,‬נמצא אמנם כי הנכים‬
‫הופיעו כחלק מהנוף החברתי ולצידן של דמויות אחרות שאינן נכות‪ ,‬אך אין הדבר מעיד כלל על‬
‫היותם חלק אינטגראלי מהחברה‪ ,‬כי אם להיפך‪ :‬העמדתם של הנכים כפסלי שוליים גרוטסקיים‬
‫ומעוותים נועדה לפאר את הדמויות הקדושות או הנורמטיביות ולהדגיש את האפיונים השליליים‬
‫של הדמויות הנכות כדמויות חוטאות‪ ,‬טמאות ומושחתות‪ ,‬ומשום כך גם נחותות‪ .‬יתרה מזו‪,‬‬
‫ייצוגם כקבצנים לא נועד בהכרח לסמל את ערך הצדקה ולעורר תחושות רחמים וחמלה לצורך‬
‫דרבון החברה במתן נדבות‪ ,‬אלא דווקא להדגיש את היות הנכים אנטיתזה לחברה הנורמטיבית‬
‫בשל נחיתותם‪ ,‬אשמתם בחטא וזרותם החברתית והדתית‪ .‬למעשה‪ ,‬בכיעורם נועדו הנכים לפאר‬
‫את הדמויות הנורמטיביות‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ייצוגם המוגזם והגרוטסקי מלמד‪ ,‬כי האפיונים שיוחסו‬
‫לפסלי המפלצות והשדים‪ ,‬עברו בתודעה החברתית גם לאפיוני הדמויות הנכות‪ .‬ההתייחסות‬
‫הסטריאוטיפית כלפי הנכים הודגשה‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬בכתבי היד המאוירים‪ .‬בכתבי היד הודגשו‬
‫אפיוניה הפגומים של הדמות הנכה כדמות חוטאת וכדמות זרה מבחינה חברתית‪ ,‬תוך הדגשת‬
‫התכונות הנעלות של הדמויות הקדושות‪ .‬הצגתם הנלעגת של הנכים‪ ,‬כמו גם הבעת הזלזול והלעג‬
‫כלפיהם‪ ,‬נועדו לחזק את התפיסה כי הם אינם חלק מהנורמה החברתית‪.‬‬
‫ביצירות הרנסנס האנגלי והצפון אירופי התחזקו המוטיבים השלילים כלפי הנכים והם‬
‫הוצגו כחריגים חברתית בשל תכונותיהם השליליות‪ .‬יתרה מזו זיהויים כקבצנים‪ ,‬הגביר‪ ,‬ביתר‬
‫שאת‪ ,‬את חוסר שייכותם למבנה החברתי ואת הימצאותם בתחתית החברה‪ .‬לפיכך ייצוג‬
‫אומנותי זה משקף בעליל את התחזקותו של תהליך הדחייה החברתית כלפי הנכים במאות‬
‫החמש‪-‬עשרה והשש‪-‬עשרה‪ .‬הדחייה החברתית מצביעה על שינוי לרעה שחל במצבם של הנכים‪,‬‬
‫ושעולה בקנה אחד עם התחזקות מגמות הפיקוח החברתי והמשפטי שהתרחש באירופה ובאנגליה‬
‫כנגד הנוודות והקבצנות‪ ,‬שהתרחש בד בבד עם תהליך בידודם החברתי של נכים בבתי מחסה‬
‫ובבתי חולים בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫‪204‬‬
‫פרק שישי‬
‫התפתחות תפיסת הנכות והיחס לנכים לפי תעודות העלייה‬
‫לרגל מהמאה השתיים עשרה למאה החמש‪-‬עשרה‪ :‬בין אידיאל‬
‫למציאות‬
‫בפרקים הקודמים הצבעתי על מגמה משמעותית ביותר המתבטאת בכל המקורות שבחנתי עד כה‪.‬‬
‫ניתוח ההתייחסויות הנורמטיביות מלמד על גישתן השלילית כלפי הנכות בימי הביניים‪ ,‬שהלכה‬
‫והתחזקה לקראת סוף התקופה‪ ,‬עד שגרמה להגדרת הנכים כקבוצת שוליים שנדחתה מהחברה‬
‫בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫מטרת פרק זה היא לנתח בצורה מעמיקה את ההתייחסות החברתית לנכים‪ ,‬כפי שהיא‬
‫משתקפת בסוג מיוחד של מקורות‪ :‬סיפורי הניסים )‪ (miracula, miracles narratives‬המופיעים‬
‫בסיפורים על העלייה לרגל לקברי קדושים‪ .‬מקורות אלו נותנים לנו אפשרות לנסות למדוד את‬
‫מידת חריגותם של הנכים ולבחון באיזו מידה הם נדחו מהחברה‪ .‬האם היו נכים שהצליחו‬
‫להשתלב בחברה למרות מגבלתם‪ ,‬בהתאם לסוג נכותם והשתייכותם החברתית‪-‬מעמדית? מטרה‬
‫נוספת היא לבדוק אם השתנתה ההתייחסות כלפי הנכים בטווח הארוך במאות הארבע‪-‬עשרה‬
‫והחמש‪-‬עשרה‪ .‬האם‪ ,‬בדומה למקורות האחרים‪ ,‬גם סיפורי הניסים מצביעים על התגברות תהליך‬
‫הדחייה חברתית כלפי אוכלוסיות נכות שנפלטו מהחברה?‬
‫סיפורי הניסים‪ ,‬המצויים בשפע רב באנגליה הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬מהווים עבורנו עדות נדירה על‬
‫תפיסת הנכות והיחס החברתי לנכים‪ .‬מפאת הנדירות של המקורות שברשותנו המעידים על המצב‬
‫הקיומי של הנכים בחברה האנגלית‪ ,‬החלטתי להשתמש בסוג זה של מקורות שהם שילוב בין‬
‫מסמך ספרותי ונרטיבי‪ .‬ברם‪ ,‬קיימת בעייתיות בסיסית לגבי האופי ודרגת המהימנות של מקורות‬
‫אלו‪ :‬סיפורי הניסים נכתבו בעיקר ע"י אנשי כנסייה עם מטרות חינוכיות מובהקות‪ ,‬שתיארו את‬
‫עולי הרגל מנקודת מבטם הסובייקטיבית‪ 1.‬לכן הם משקפים נקודת מבט חלקית ולפעמים‬
‫מגמתית על מצבם של הנכים בחברה האנגלית‪ 2.‬מאידך גיסא‪ ,‬יתכן שיותר מכל מקור אחר‪,‬‬
‫מאפשרים לנו סיפורי הניסים‪ ,‬גם מתוך קריאה ביקורתית בהם‪ ,‬להתחקות אחר עולמם המנטלי‬
‫של כותבי המקורות ולהבחין בין האידיאל הנוצרי בתפיסת עולה הרגל הנכה והעזרה המוגשת לו‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫ובין חיי היום יום במציאות המבליחה מדי פעם מתוך סיפורים אלו‪.‬‬
‫החלטתי למקם את הניתוח של סיפורי הניסים בסוף מחקרי‪ ,‬משום שמעבר להתייחסות‬
‫התיאולוגית והכנסייתית הם משלבים בתוכם בצורה מקורית את הממצאים של סוגי המקורות‬
‫הנוספים שנבחנו במהלך עבודה זו‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אנתח בפרק זה ארבעה אוספים של סיפורי ניסים מפולחני הקדושים באנגליה‪,‬‬
‫ואעסוק במספר סוגיות שלא נחקרו עד כה במקורות אלו‪ :‬ראשית‪ ,‬על מנת להבין את מידת‬
‫‪ 1‬על סוגיית המהימנות וטיב המקורות אדון בחלק הראשון של פרק זה‪.‬‬
‫‪Marcus G. Bull, The Miracles of Our Lady of Rocamadour Analysis and Translation, (London:‬‬
‫‪Boydell Press, 1999), 14-17.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Simon Yarrow, Saints and Their Communities: Miracles Stories in Twelfth Century England,‬‬
‫‪(Oxford: Clarendon, 2006), 13-16.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪Roland C. Finucane, Miracles and Pilgrims: Popular Beliefs in Medieval England, (New York: St.‬‬
‫‪Martin's Press, 1997).‬‬
‫‪2‬‬
‫‪205‬‬
‫חריגותם החברתית של הנכים בטרם התרחשות הנס‪ ,‬אנתח כיצד נתפסה הנכות ובאילו תכונות‬
‫ואפיונים תוארו הנכים במקורות אלו‪ .‬במסגרת זו אבחן את מידת ההשפעות של התפיסות‬
‫הדתיות והמושגים הרפואיים על תיאורים אלו‪ .‬שנית‪ ,‬אנתח באיזו מידה השפיעו המעמד החברתי‬
‫של הנכה וסוג הנכות על פוטנציאל ההשתלבות החברתית לאחר התרחשות הנס‪ .‬הווי אומר‪ ,‬באיזו‬
‫מידה ההשתייכות החברתית‪-‬מעמדית וסוג הנכות קידמו השתלבות מחודשת בחברה או שמא‬
‫הנציחו את תהליכי הדחייה החברתית שהלכו והקצינו בראשית העת החדשה‪ .‬לשם כך‪ ,‬תיבחן גם‬
‫המעורבות החברתית בתהליך מסע העלייה לרגל לפי מידת ההשתתפות של החברה בתהליך הנס‪,‬‬
‫על פי בחינת הליווי המשפחתי והקהילתי את הנכים במסעם לקבר הקדוש‪ .‬לפיכך אנתח‪ ,‬האם‬
‫וכיצד היוותה ההתייחסות החברתית כלפי הנכים גורם משמעותי שדרבן אותם לצאת למסע?‬
‫האם פנייתם של הנכים לריפוי הניסי שימשה תנאי הכרחי להשתלבותם המחודשת בחברה ועד‬
‫כמה היווה הלווי המשפחתי‪-‬קהילתי אלמנט של פיקוח חברתי שאכן הריפוי יתרחש? על רקע‬
‫סוגיות אלו אנתח גם את ההבדלים החברתיים בין הנכים ש"נרפאו" במידת השתלבותם או‬
‫בקביעות הדחייה החברתית גם לאחר הנס‪.‬‬
‫‪ .I‬התפתחות פולחן הקדושים וסיפורי הניסים בימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‪ :‬הצגת המקורות‬
‫פולחן הקדושים נחשב לאחד מעמודי התווך של האמונה הנוצרית בימי הביניים‪ .‬הקדושים נתפסו‬
‫בעיני אנשי התקופה כ"חייליו" של ישו או "חבריו" של האל‪ .‬כבר בימי הביניים המוקדמים יוחסו‬
‫להם יכולות על טבעיות ובאמצעותן יכלו הקדושים להביס אויבים‪ ,‬למנוע מגפות ואסונות ובייחוד‬
‫לחולל ניסים ולרפא חולי גופני‪ .‬הצגת יכולות אלו נעשתה במטרה להגביר את האמונה של החברה‬
‫בקדוש ולחזק את מעמד המוסד הדתי בו נקבר‪ 4.‬בחלק זה אדון בהתפתחות פולחן הקדושים‬
‫באירופה ובעיקר באנגליה‪ ,‬תוך התמקדות בהתפתחות התיעוד של מעשי הניסים ובמשמעותם של‬
‫סיפורי הניסים כמקור היסטורי‪ .‬כמו כן אציג בפרט את ארבעת אוספי סיפורי הניסים שעליהם‬
‫אבסס את ניתוח ההתייחסות החברתית כלפי הנכים‪.‬‬
‫בתיאולוגיה הנוצרית נתפסים מעשי הניסים כאות לגדולתו של האל שנעשתה באמצעות‬
‫הקדושים‪ .‬כבר כתבי הקודש נותנים מקום מרכזי לחשיבותם של הניסים‪ :‬התנ"ך העברי‪ ,‬ה"ברית‬
‫הישנה"‪ ,‬מבחין בבירור בין הניסים שנעשו מידי האל ובין מעשי הכישוף שנחשבו לעבודה זרה‪.‬‬
‫הבשורות הסינופטיות בברית החדשה מתארות את יכולותיו המופלאות של ישו לרפא חולים‬
‫ונכים‪ ,‬על מנת להדגיש את גדולתו וטבעו האלוהי עלי אדמות‪ .‬הניסים שהם ניצחון הפלא על עולם‬
‫‪5‬‬
‫הטבע נועדים להדגיש את התגלמות האל בבשר ואת המסתוריות של השילוש‪.‬‬
‫במהלך ימי הביניים עודדה התיאולוגיה הנוצרית את התפתחות פולחן הקדושים ואת‬
‫הריפוי הניסי‪ .‬אחד מאבות הכנסייה המשפיעים ביותר על החשיבה הנוצרית‪ ,‬אוגוסטינוס הקדוש‬
‫מהיפו )‪ ,(St. Augustinus, 354- 430‬הגדיר את מעשי הניסים כמעשים מופלאים של האל‪,‬‬
‫המלמדים על כוחו ותהילתו‪ .‬לדידו‪ ,‬הניסים אינם מנוגדים לטבע והם חלק מההוויה האלוהית‬
‫המסתורית המועברת באמצעות הקדושים‪ .‬לכן‪ ,‬גרס אוגוסטינוס‪ ,‬כי יש לתעד את מעשי הניסים‬
‫‪4‬‬
‫‪Thomas Head, Hagiography and the Cult of Saints: The Diocese of Orléans 800-1200, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 2005), 135- 138.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Michael E. Goodich, Miracles and Wonders: The Development of the Concept of Miracles 1150‬‬‫‪1350 , (Aldershot: Ashgate, 2007), 14-15.‬‬
‫‪206‬‬
‫ולפרסמם ברבים‪ ,‬על מנת להביא להתנצרותם של הבלתי מאמינים ולחזק את אמונתם של‬
‫המאמינים‪ 6.‬הנזיר הבנדיקטיני אנסלם מקנטרברי )‪ 7(Anselm of Canterbury, 1033-1109‬וכן‬
‫התיאולוג האנגלי ג'ון מסלסבורי )‪ (John of Salisbury, 1120-1180‬המשיכו במאות האחת‪-‬‬
‫עשרה והשתים‪-‬עשרה את הקו האוגוסטוני וראו במעשי הניסים חלק מהאמונה הנכונה‪ ,‬כיוון‬
‫שהם משקפים את התערבותו של האל בטבע‪ 8.‬בנוסף לכך‪ ,‬ראתה הנזירה והמיסטיקאית‬
‫הגרמנייה הילדגארד מבינגן )‪ (Hildegard of Bingen, 1098-1179‬בעלייה לרגל ובריפוי הניסי‬
‫אמצעי רפואי לגיטימי‪ ,‬וקראה בחיבוריה הרפואיים לדבוק גם בתפילה וסימון סימן הצלב בכדי‬
‫להבחינם ממעשי הכישוף‪ 9.‬התיאולוג הדומיניקאני המשמעותי במאה השלוש‪-‬עשרה תומס‬
‫אקווינס )‪ (Thomas Aquinas, 1225-1274‬ראה במעשי הניסים טוהר וחוזק רוחני וטען שהניסים‬
‫‪10‬‬
‫המבוצעים ע"י הקדושים הם הגשמת החסד האלוהי ונעשים לטובת האנושות‪.‬‬
‫עמדות תיאולוגיות אלו השפיעו על התפתחותם של פולחני הקדושים באירופה ובאנגליה‬
‫לאורך כל ימי הביניים‪ .‬עוד בטרם הפיכתה של הנצרות לדת הרשמית באימפריה הרומית בשנת‬
‫‪ 392‬לספירה‪ ,‬ביקשו מוסדות הכנסייה לקדש את המרטירים‪ ,‬אותם מאמינים שנרדפו ע"י‬
‫הרומאים ועונו למוות על קידוש אמנותם‪ 11.‬עם הפיכתה של הנצרות לגורם הדתי והמדיני‬
‫המשמעותי במערב‪ ,‬הלך והתרחב תהליך ההקדשה‪ .‬בכדי להמיר את דתם של השבטים הברברים‬
‫לנצרות‪ ,‬היו מוסדות הכנסייה מוכנים לאמץ מקומות פולחן ושרידים של גיבורים שבטיים‬
‫ואלילים‪ 12.‬בועידת הכנסייה השנייה שהתכנסה בניקאה )‪ (Nicaea II‬ב‪ ,787 -‬נקבע כי כל כנסייה‬
‫ומנזר חייבים להצטייד בחפצים קדושים‪ ,‬על מנת להעלות את יוקרתם וחשיבותם הדתית ולמשוך‬
‫אליהם מאמינים‪ .‬מאותה עת‪ ,‬החלו כנסיות ומנזרים להתחרות על חשיבותם ויוקרתם באמצעות‬
‫החזקת שרידי קדושים או חפצים קדושים‪ ,‬על מנת להפוך את המוסד המקומי לאתר עלייה לרגל‬
‫וליהנות מיוקרה דתית‪ 13.‬עם התרופפות האימפריה הקרולינגית וחידוש הפלישות במהלך המאות‬
‫התשיעית והעשירית‪ ,‬שימשו שרידי הקדושים להגנתם של בתי האצולה הגבוהה שביקשו להגן על‬
‫משפחתם ורכושם‪ ,‬וכן להגנתם של כנסיות ומנזרים‪ .‬החתירה להשגת היוקרה הדתית וההכרזה‬
‫על המנזר או הכנסייה כאתר עלייה לרגל אף גרמה לגניבתם של שרידי קדושים ולשינוי בתפקוד‬
‫‪6‬‬
‫‪St. Augustine of Hippo, The City of God Against the Pagans, ed R.W. Dyson, (Cambridge:‬‬
‫‪Cambridge University Press, 1998), 24-26.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Goodich, Miracles and Wonders: The Development of the Concept of Miracles 1150- 1350, (2007),‬‬
‫‪19- 21.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪John of Salisbury, Policraticus: of the Frivolities of Courtiers and Footprints of Philosophers, ed.‬‬
‫‪Cary J. Nederman, (New York: Cambridge University Press, 1990), 51- 54.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Hildegard of Bingen, On Natural Philosophy and Medicine, Selected from cause et curae, trans.‬‬
‫‪Margaret Berger, (Cambridge : D.S. Brewer, 1999), 15- 17.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪Goodich, Miracles and Wonders : The Development of the Concept of Miracles 1150- 1350,‬‬
‫‪(2007),23- 25.‬‬
‫‪ 11‬אביעד קלינברג‪ ,‬רגל החזיר של האח ג'ינפרו‪) ,‬תל אביב ‪ :‬זמורה ביתן‪.15 -12 (2000 ,‬‬
‫‪12‬‬
‫‪Stephen Wilson, Saints and Their Cults: Studies in Religious Society, Folklore and History,‬‬
‫‪(London, New York and Cambridge: Cambridge University Press, 1983), 23- 26.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Goodich, Miracles and Wonders: The Development of the Concept of Miracles 1150- 1350 , (2007),14‬‬‫‪18.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Peter Brown, "The Rise and Function of the Holy Man in Late Antiquity", in Journal of Roman‬‬
‫‪Studies, (61), (1971),80-101.‬‬
‫‪207‬‬
‫הסמלי שיוחס להם‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫תהליכים אלו התרחשו גם באנגליה‪ .‬אמונות עממיות ושבטיות היו‬
‫לשימושה של הכנסייה בתהליך ניצורה של אנגליה‪ ,‬וכבר בתקופה האנגלו‪-‬סקסונית רווחו‬
‫‪15‬‬
‫האמונות ביכולתם של קדושים לחולל ניסים‪.‬‬
‫אחד מהאמצעים הבולטים להפיכת אתר קדוש למוקד עלייה לרגל הוא פרסום מעשיו של‬
‫הקדוש בחייו ובעיקר בתיעוד מעשי הניסים שלאחר מותו‪ .‬לפיכך‪ ,‬כבר במאות השמינית‪-‬תשיעית‬
‫התפתחה באירופה ספרות "תולדות חיי הקדושים" )‪ .(vitae, Hagiography‬ספרות דתית זו‬
‫הפכה לז'אנר פורה ביותר ונועדה להעביר לקהל המאמינים את סיפור חייו של הקדוש‪ ,‬שכללו‬
‫בתוכם את גילוי שרידיו )‪ ,(inventio‬העברתם למקום הקדוש )‪ (translatio reliquiae‬וכן את‬
‫הניסים שעשה לאחר מותו )‪ 16.(miracula‬מטרת הספרות ההגיוגראפית הייתה‪ ,‬להנציח את זכרו‬
‫של הקדוש המקומי בקרב המאמינים ולהמחיש באמצעים דידקטיים את העקרונות התיאולוגים‬
‫שביטאו את אמות המוסר הראויות שהתגלמו בסיפורו‪ .‬ספרות דתית זו תרמה להעלאת יוקרתם‬
‫של המוסדות שהחזיקו בשרידיו של הקדוש המקומי‪ 17.‬יתרה מזו‪ ,‬פרסום ה‪ vitae -‬שימש עבור‬
‫מוסדות הכנסייה גם כלי תעמולתי ואמצעי שליטה על קהל המאמינים הנוצרי‪ ,‬כחלק מהתחרות‬
‫של הכנסייה עם בתי האצולה הגבוהה‪ ,‬לנוכח שקיעתו של השלטון הקרולינגי בסוף המאה‬
‫התשיעית‪ .‬דוגמה לכך‪ ,‬משמשת תנועת שלום האל )‪ (pax Dei‬שעשתה במאות העשירית והאחת‪-‬‬
‫עשרה שימוש נרחב בשרידי קדושים‪ ,‬על מנת להכתיב נורמות התנהגות חברתית ודתית של‬
‫‪18‬‬
‫המאמינים לצרכי הכנסייה‪.‬‬
‫במקביל התפתח גם תיעוד של העליות לרגל ושל מעשי הניסים שהתרחשו באתרים אלו‪.‬‬
‫בניגוד מוחלט לספרות "חיי הקדושים" ששמו דגש על חיי הקדוש ופועלו‪ ,‬תעודות העלייה לרגל‬
‫שופכות אור גם על עולי הרגל‪ ,‬ובפרט על עולי הרגל הנכים‪ ,‬במרחב החברתי בו הם חיו‪ .‬לסיפורי‬
‫הניסים היו שימושים שונים‪ :‬ראשית כל‪ ,‬הם נכתבו לצורך הפצתם בקרב קהל ההדיוטות‬
‫שבאוזניהם נקראו הסיפורים‪ ,‬במטרה לקדם את המסרים התיאולוגים של הכנסייה ולהגביר בכך‬
‫את חשיבות האתר הקדוש בעיניהם‪ .‬ייתכן שסיפורי הניסים יועדו גם לקהל המשכיל של כמרים‬
‫‪14‬‬
‫‪Patrick Geary, Furta Sacra: Thefts of Relics in Central Middle Ages, (Princeton: Princeton‬‬
‫‪University Press, 1990), 7- 9.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Patrick J. Geary, "Monastic Memory and Mutation of the Year Thousand", in Monks and Nuns, Saints‬‬
‫‪and Outcasts: Religion in Medieval Society: Essays in Honor of Lester K. little eds. Sharon Farmer and‬‬
‫‪Barbara H. Rosenwein, (Ithaca and New York: Cornell University Press, 2000), 19-37.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Goodich, Miracles and Wonders, (2007), 5-8.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪Medieval Hagiography: An Anthology, ed Thomas Head, (New York : Routledge, 2000), Patrick‬‬
‫‪Geary, Furta Sacra: Thefts of Relics in Central Middle Ages, (1990), 11-13.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪Ibid, 15- 18‬‬
‫‪ 18‬תנועת שלום האל )‪ (pax Dei‬פעלה בדרום צרפת בסופה של המאה העשירית‪ ,‬על מנת למגר את האלימות של‬
‫האצולה הפרנקית על רקע התמוטטות השלטון הקרולינגי‪ .‬בסופו של דבר היוותה תנועת שלום האל גם בסיס למסעי‬
‫הצלב‪ ,‬כיוון שהיא הצליחה להפנות את האלימות של האבירים לכיוון המלחמה בכופרים המוסלמים‪ .‬ראו ‪:‬‬
‫‪Bernhard Topfer, "The Cult of Relics and Pilgrimage in Burgundy and Aquitaine at the Time of the‬‬
‫‪Monastic Reform", in The Peace of God :Social Violence and Religious Response in France Around‬‬
‫‪the Year 1000, eds. Thomas Head and Richard Landes, (Ithaca , New York and London: Cornell‬‬
‫‪University Press, 1992), 21- 40.‬‬
‫ראו גם‪:‬‬
‫‪Richard A. Landes, Relics, Apocalypse, and the Deceits of History: Ademar of Chabannes 989-1034,‬‬
‫‪(Cambridge: Harvard University Press, 1995), 32- 34.‬‬
‫‪208‬‬
‫ונזירים לצורך קידומו ופרסומו של הקדוש‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫בהשוואה ל"חיי הקדושים"‪ ,‬מתארים סיפורי‬
‫הניסים את חוויתם של עולי הרגל‪ ,‬שחלקם הגדול ביקש לעבור ריפוי ניסי‪ ,‬ומוסרים לנו‬
‫אינפורמציה על ההתנהגות הדתית של החברה שנכחה לא פעם באירוע הנס‪ .‬ראשית‪ ,‬מוסרות לנו‬
‫תעודות העלייה לרגל מידע נדיר וחשוב ביותר ממנו אנו למדים על שמות עולי הרגל‪ ,‬מהיכן הגיעו‪,‬‬
‫מעמדם החברתי‪ ,‬סוגי הנכויות וכן מידת השילוב או הדחייה מהחברה בטרם ולאחר התרחשות‬
‫הנס‪ 20.‬זאת ועוד‪ ,‬חשוב לציין כי מעבר להשתקפות ההתנהגות הדתית‪-‬תרבותית וניתוח סטטיסטי‬
‫של סוגי המחלות והנכויות‪ ,‬משקפים סיפורי הניסים תהליכים חברתיים‪ ,‬דרכם ניתן להבין את‬
‫תפקידם הפוליטי והכלכלי של אתרי הקבורה‪ .‬מתוך מערכות חברתיות‪-‬כלכליות ותרבותיות אלו‪,‬‬
‫‪21‬‬
‫ניתן להתחקות בפרט אחר ההתייחסות החברתית לנכים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬מכיוון שמקורות אלו‪ ,‬ברובם המכריע‪ ,‬נכתבו כאמור ע"י אנשי כנסייה שביקשו‬
‫להאדיר את שמו של הקדוש המקומי ולפרסם את יוקרתה של כנסייתם באמצעות קברו‪ ,‬חלוקות‬
‫הדעות במחקר באשר להערכתם של סיפורי הניסים כמקור היסטורי המתאר מציאות חברתית‪.‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬קבוצה אחת של חוקרים‪ ,‬ובראשם ההיסטוריון רולאנד פינוקיין‪Roland C. ) ,‬‬
‫‪ ,(Finucane‬טוענת שסיפורי הניסים משקפים את התנאים התרבותיים‪ ,‬הדתיים והכלכליים‬
‫במערב הימי‪-‬ביניימי‪ ,‬ושתיעוד העליות לרגל מלמד אותנו על חיי היום יום של אנשי ימי הביניים‪,‬‬
‫הרגליהם ושגרת חייהם‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬קבוצה שנייה של חוקרים‪ ,‬וביניהם ההיסטוריונים סימון‬
‫יארו )‪ (Simon Yarrow‬ומרכוס ג'‪ .‬בול )‪ (Marcus G. Bull‬טוענת כי יש לראות בסיפורי הניסים‬
‫ספרות הגיוגראפית דתית‪ ,‬ובדומה ל‪ ,vitae-‬הם משקפים תפיסות קנוניסטיות שאינן מתארות‬
‫כלל חיי יום‪-‬יום‪ ,‬אלא רק אפיזודות מקריות או קטגוריות חברתיות שאותן ביקשו כותבי‬
‫התעודות להדגיש‪ .‬לכן ערכם של סיפורי הניסים כמקור המתאר מציאות חברתית לוקה מאוד‬
‫בחסר‪ .‬לדידם‪ ,‬מרביתם של סיפורי הניסים משקפים אם כן תפיסות נורמטיביות דתיות של אנשי‬
‫הכנסייה וגם הנכויות המתוארות בסיפורים אלו מהוות סכמות כלליות‪ ,‬כפי שהן נתפסו בעיני‬
‫כותבי האוספים‪ 22.‬יארו אף הגדיר את סיפורי הניסים כתופעה תרבותית שהתרחשה בחברה‬
‫הימי‪-‬ביניימית‪ ,‬ושעשויה לתאר חיי יום‪-‬יום חברתיים‪ ,‬אך כפי שהשתקפו מבעד לעיניהם של אנשי‬
‫הכנסייה והנזירים שהעלו אותם על הכתב‪ 23.‬לכן‪ ,‬סיפורי הניסים מייצגים בעיקר תפיסות עולם‬
‫נורמטיביות דתיות‪ ,‬והמציאות המבליחה מתוכם במעט מאוד‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬הינה מציאות‬
‫סובייקטיבית וסלקטיבית‪.‬‬
‫לפי דעתי‪ ,‬יש לקבל את עמדתם של יארו ובול ולראות בסיפורים אלו ספרות דתית‬
‫המגויסת לצרכים הדתיים של המנזר המקומי‪ ,‬אך בה בעת‪ ,‬אנו למדים מסיפורי הניסים על חווית‬
‫העלייה לרגל של הנכים מתוך התיווך התרבותי והלשוני של ההגיוגראפים שתיעדו את מעשי‬
‫הניסים על פי השקפת עולמם הדתית‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ייתכן‪ ,‬כי בדומה למקורות סובייקטיביים‬
‫‪19‬‬
‫‪Louise Elizabeth-Wilson, "Hagiographical Interpretations of Disability in the Twelfth Century‬‬
‫‪Miracula of St. Frideswide of Oxford", in The Treatment of Disabled Persons in Medieval Europe :‬‬
‫‪Examining Disability in the Historical, Legal, Literary, Medical and Religious Discourses of the‬‬
‫‪Middle Ages eds. Wendy J. Turner and Tory Vandeventer Pearman, (New York: The Edwin Mellen‬‬
‫‪Press, 2010), 135- 167.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪Diana Webb, Pilgrimage in Medieval England, (London and New York: Habeldon, 2000), 181-182.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪Yarrow, Saints and Their Communities : Miracles Stories in Twelfth Century England, ( 2006), xi‬‬
‫‪22‬‬
‫‪Bull, The Miracles of Our Lady of Rocamandour: Analysis and Translation,(1999), 16-17.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪Yarrow, Saints and Their Communities: Miracles Stories in Twelfth Century England, ( 2006), 14.‬‬
‫‪209‬‬
‫אחרים‪ ,‬כגון תיקי האינקוויזיציה‪ ,‬מבטאים סיפורי הניסים גם את עמדותיה התיאולוגיות של‬
‫הנצרות כלפי חולי ונכות‪ ,‬ודווקא משום כך הם מהווים תיעוד מעניין לבחינת ההתייחסות‬
‫החברתית כלפי הנכים לא רק מנקודת המבט הכנסייתית‪ ,‬אלא גם מנקודת מבטו של הקהל שנכח‬
‫‪24‬‬
‫באתרים אלו‪.‬‬
‫עיקר התפתחות פולחן הקדושים באנגליה התרחש למן המאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬עם‬
‫הופעתם של אתרי קדושים שהיוו מוקד משיכה לעולי רגל שכללו בתוכם גם נכים‪ 25.‬בכל אחד‬
‫מאתרים אלו תיעדו נזירים ואנשי כנסייה את הניסים שהתרחשו לעולי הרגל הנכים והחולים‬
‫בסמוך לקבר הקדוש‪ .‬אחד מהאוספים הראשונים מראשית המאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬שעליו אתבסס‬
‫במהלך פרק זה‪ ,‬הוא אוסף סיפורי הניסים של מודוונה הקדושה )‪ ,(St. Modwenna‬אם מנזר‬
‫מאירלנד שנקברה בברטון שעל הטרנט )‪ ,(Burton upon Trent‬במחוז סטפורדשייר‬
‫)‪ (Staffordshire‬באנגליה‪ .‬הניסים שהתרחשו לאחר מותה‪ ,‬הועלו על הכתב בין השנים ‪1114-1150‬‬
‫ע"י ההגיוגראף ג'פרי מברטון )‪ ,(Geoffrey of Burton‬שהיה אב המנזר הבנדיקטיני בברטון‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫חשיבות אוסף זה נובעת מהעובדה שהוא מכיל תיאורים מפורטים על עולי הרגל הנכים‪ ,‬מהם ניתן‬
‫ללמוד על סוגי הנכויות שהגיעו לקברה של מודוונה הקדושה‪ ,‬על תפיסת הנכות וכן על‬
‫התייחסותם של מוסדות הכנסייה המקומית וקהל העדים לנכים בתהליך הריפוי הניסי‪.‬‬
‫אוסף ניסים נוסף שאותו אנתח בפרק זה הוא אוסף הניסים של תומס בקט הקדוש‬
‫בקנטרברי‪ ,‬ששימש אתר העלייה לרגל המרכזי למן המאה השתים‪-‬עשרה ואילך‪ .‬תומס בקט‬
‫שימש בתחילה בשנת ‪ 1155‬בתפקיד הלורד צ'נסלור של אנגליה בחצרו של המלך הנרי השני‬
‫)‪ (Henri II, 1133-1189‬והיה לאחד מיועציו הקרובים‪ .‬בשנת ‪ 1161‬התמנה בקט לארכיבישוף של‬
‫קנטרברי‪ ,‬בהשפעתו הישירה של המלך‪ .‬עם זאת‪ ,‬בין השניים פרץ עימות שהסתיים ברציחתו של‬
‫בקט בקתדרלת קנטרברי ב‪ 27.1170-‬מיד לאחר רציחתו נקשרו בשמו של בקט סיפורי ניסים‬
‫ושרידי גופתו נודעו כבעלי סגולות ריפוי באמצעות דמו של בקט המהול במים‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הוא‬
‫הוכרז לקדוש בשנת ‪ 1173‬וקברו הפך לאחד מאתרי העלייה לרגל הפופולאריים באנגליה לאורך כל‬
‫ימי הביניים‪ .‬שני ההגיוגראפיים בנדיקט מפטרבורו )‪ (Benedict of Peterborough‬וויליאם‬
‫מקנטרברי )‪ ,(William of Canterbury‬החלו לפרסם למן הקדשתו את מעשי הניסים שהתרחשו‬
‫בקברו‪.‬‬
‫תהליך העלאת הניסים על הכתב הלך וגדל הן לנוכח הפרסום הרב והתהילה להם זכה‬
‫קברו של בקט‪ ,‬והן לנוכח הופעתם של אתרי קדושה חדשים ברחבי אנגליה‪ ,‬שהתחרו על ליבם של‬
‫עולי הרגל‪ 28.‬אחד מאתרי הקדושה שהתחרה בקברו של בקט היה קברו של ויליאם מנוריץ'‬
‫‪Webb, Pilgrimage in Medieval England , (2000), 182-185.‬‬
‫‪24‬‬
‫וכן ראו גם‪:‬‬
‫‪Victor Turner, Image and Pilgrimage in Christian Culture Anthropological Perspectives, (Columbia‬‬
‫‪Columbia University Press, 1978), 34-36.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪Finucane, Miracles and Pilgrims: Popular Beliefs in Medieval England, (1997), 5-8.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪Geoffrey of Burton, Life and Miracles of St. Modwenna, ed. Robert Bartlett, (Oxford: Oxford‬‬
‫‪University Press, 2002), xii-xiii‬‬
‫‪27‬‬
‫‪Michael Staunton, Thomas Becket and his Biographers, (Woodbridge: Boydell, 2006), 58-62.‬‬
‫‪ 28‬במאה השתים‪-‬עשרה הופיעו גם אתרי עלייה לרגל נוספים באנגליה שבאמצעותם ניתן היה לעבור ריפוי ניסי‪ .‬בין‬
‫אתרי הקדושה הנפוצים היו קברה של פרידסוויד הקדושה מאוקספורד )‪ ,(St. Friedeswide of Oxford‬איתמר‬
‫הקדוש מרוצ'סטר )‪ (St. Ithamar of Rochester‬והחשוב מביניהם קברו של ויליאם הקדוש מנוריץ' ) ‪St. William of‬‬
‫‪ , (Norwich‬על אתרי עלייה לרגל אלו ראו ‪:‬‬
‫‪210‬‬
‫)‪ ,(William of Norwich‬ילד שגופתו נמצאה ביער בסמוך לנוריץ' ב‪ .1144 -‬בין השנים ‪1150-1173‬‬
‫העלה הנזיר הבנדיקטיני‪ ,‬תומס ממונמות' )‪ (Thomas of Monmouth‬על הכתב את סיפור חייו של‬
‫ויליאם מנוריץ' ואת הניסים שהתרחשו לאחר מותו‪ .‬בכדי לטפח את הפולחן סביב דמותו של‬
‫ויליאם מנוריץ' המציא תומס ממונמות' עלילת דם לפיה יהודי נוריץ' רצחו את ויליאם במטרה‬
‫לבזות את צליבתו של ישו‪ .‬גופתו נקברה בבית הקברות של נזירי הקתדראלה ומעשי ניסים נקשרו‬
‫בשמו‪ .‬קברו הפך לאתר עלייה לרגל פופולארי הרבה לפני הקדשתו הרשמית‪ 29.‬על כן‪ ,‬שומה היה‬
‫על ההגיוגראפים של תומס בקט להרבות בפרסום האתר ובמשיכת עולי הרגל איליו לנוכח‬
‫‪30‬‬
‫התחרות הרבה על ליבם של עולי הרגל‪.‬‬
‫חשיבות סיפורי הניסים של תומס בקט משמעותיים לענייננו‪ ,‬כיוון שלא רק שקברו שימש‬
‫אתר עלייה לרגל מרכזי לאורך כל ימי הביניים‪ ,‬אלא שבהשוואה לאוסף של מודוונה הקדושה‪,‬‬
‫נכללים באוסף זה‪ ,‬סיפורים על עולי רגל ממעמד האבירות והאצולה הגבוהה‪ 31.‬על כן‪ ,‬בחרתי‬
‫לעבוד על שני אוספי סיפורי ניסים מהמאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬המתארים קהלי יעד שונים ומגוונים‪,‬‬
‫וע"י כך להתחקות בצורה השוואתית אחר ההתייחסות כלפי הנכים ממעמדות שונים‪ .‬בעזרת‬
‫ניתוח מדוקדק של טקסטים אלו‪ ,‬אפשר לבדוק אם ההבדלים המעמדיים הם גורם מרכזי‬
‫להבדלים במידת השילוב או הדחייה של נכים ממעמדות חברתיים שונים‪.‬‬
‫אוסף ניסים אחר‪ ,‬המעיד על התפתחות העלייה לרגל של נכים ועל ההתייחסות החברתית‬
‫כלפיהם על ציר הזמן‪ ,‬הוא אוסף תעודות העלייה לרגל של תומס קנטילופ‪ ,‬בישוף הרפורד ) ‪St.‬‬
‫‪ ,(Thomas of Cantilupe of Hereford, 1218-1282‬שהפך לקדוש בראשית המאה הארבע‪-‬‬
‫עשרה‪ .‬תומס קנטילופ מהרפורד היה נצר לאצילים נורמנים‪ .‬כבר מגיל קטן הוא הוקדש לכנסייה‬
‫והתחנך באוקספורד )‪ ,(Oxford‬פריס )‪ (Paris‬ואורליאן )‪ .(Orléans‬בלימודיו התמחה במשפט‬
‫אזרחי וכנסייתי‪ .‬שמו נקשר לסיעתו של שמעון ממנופורט )‪(Simon de Monfort,1208- 1263‬‬
‫שהנהיג את הברונים נגד המלך הנרי השלישי )‪ (Henri III,1207-1272‬ושימש בפועל מנהיגה של‬
‫אנגליה‪.‬‬
‫מאוחר‬
‫יותר‬
‫שימש‬
‫קנטילופ‬
‫אף‬
‫כיועצו‬
‫של‬
‫המלך‬
‫אדוארד‬
‫הראשון‬
‫)‪ (Edward I, 1239- 1307‬ונתמנה לבישוף של הרפורד )‪ .(Hereford‬עימותים עם הארכיבישוף של‬
‫קנטרברי הביאו להחרמתו‪ ,‬והוא ביקש להופיע בפני הכס האפיפיורי בכדי לטהר את שמו‪ .‬אולם‪,‬‬
‫‪Thomas of Monmouth, The Life and Miracles of William of Norwich, trans. By Augustus Jessop and‬‬
‫‪M.R. James, (Cambridge : Cambridge University Press, 2011), 47- 49.‬‬
‫‪ 29‬מירי רובין ‪" ,‬כיצד נברא מרטיר ? עלילת הדם בנוריץ' "‪ ,‬בתוך זמנים‪.69-74 ,(2011) ,(114) ,‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Miri Rubin, Gentile Tales: The Narrative Assault on Late Medieval Jews, (Philadelphia: University of‬‬
‫‪Pennsylvania Press, 2004), 41- 43.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪Webb, Pilgrimage in Medieval England, ( 2000), 47.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪St. Thomas of Canterbury : His Death and Miracles, ed. Edwin A. Abbott, (London: Adam and‬‬
‫‪Charles Black, 1898), vol. 1, 224- 225.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Richard Gameson, "The Early Imagery of Thomas Becket", in Pilgrimage: The English Experience‬‬
‫‪from Becket to Bunyan, eds. Colin Morris and Peter Roberts, (Cambridge: Cambridge University‬‬
‫‪Press, 2002), 4-90.‬‬
‫‪Rachel Koopmans, Wonderful to Relate: Miracle Stories and Miracle Collecting in High Medieval‬‬
‫‪England, (Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2011), 141- 144.‬‬
‫‪211‬‬
‫בעת מסעו הוא חלה במלריה ומת ב‪.1282 -‬‬
‫‪32‬‬
‫לאחר מותו נפוצו שמועות על יכולת הריפוי שלו‪.‬‬
‫יורשו בתפקיד‪ ,‬ריצ'ארד סווינפילד )‪ (Richard Swinfield‬פעל ללא ליאות‪ ,‬במטרה לפרסם את‬
‫מעשי הניסים שנקשרו בשמו והצליח להביא לקדושתו ב‪ .1307-‬מאותה שנה הפך קברו לאתר‬
‫‪33‬‬
‫עלייה לרגל‪ ,‬ובין היתר נכללו בו גם כארבע מאות ושבעים סיפורי ניסים‪.‬‬
‫אנו יכולים לבחון את ההתפתחות בהתייחסות לנכים באנגליה גם בשלהי ימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה הודות למעשי הניסים שנעשו בקברו של המלך הנרי השישי ) ‪Henri VI,‬‬
‫‪ ,(1421-1471‬שהיה מלך אנגליה מבית לנקסטר בשנים הסוערות של מלחמת שני השושנים ) ‪Wars‬‬
‫‪ ,(of the Roses‬מלחמת הירושה על הכתר האנגלי בין בית לנקסטר )‪ (Lancester‬לבית יורק‬
‫)‪ ,(York‬שהתרחשה בשנים ‪ 34.1455-1485‬בשל מחלת הנפש שתקפה את המלך הנרי השישי‪ ,‬הוא‬
‫הודח מכיסאו וזמן קצר מאוחר יותר נרצח‪ .‬גופתו הועברה ונקברה במספר מקומות על רקע חוסר‬
‫רצונם של מלכי בית יורק להפוך את קברו של המלך מהשושלת היריבה לאתר עלייה לרגל‪.‬‬
‫בתחילה נקבר הנרי השישי בצ'יצ'סטר )‪ ,(Chichester‬אך גופתו הועברה לקפלת ג'ורג' הקדוש‬
‫בוינדזור )‪ .(Windsor‬עם עלייתו לשלטון של המלך הנרי השביעי )‪,(Henri VII, 1457-1509‬‬
‫מייסד שושלת טיודור )‪ (Tudor‬עברה גופת המלך הנרי השישי לווסטמינסטר )‪ ,(Westminster‬על‬
‫פי הוראת המלך ב‪ .1498 -‬מאותה עת‪ ,‬הפך קברו אתר לעלייה לרגל‪ ,‬עם הופעת סיפורי הניסים‬
‫שנקשרו בקבר זה‪ .‬דא עקא‪ ,‬תהליך ההקדשה של הנרי השישי היה איטי ולא התקבל ע"י הכס‬
‫הקדוש‪ 35.‬תיעוד הניסים שהתרחשו בין ‪ ,1481-1500‬נשען על מקור אנונימי מקומי ואף ההגיוגראף‬
‫בווסטמינסטר‪ ,‬שגם לא הזדהה בשמו‪ ,‬ערך את סיפורי הניסים בלשונו‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬לא כל‬
‫העדויות נחקרו ואושרו‪ ,‬אך גם הן מלמדות על סוגי הנכים שעלו לרגל לקברו של הנרי השישי‪,‬‬
‫ובעזרתם ניתן להצביע‪ ,‬בראייה התפתחותית‪ ,‬על ההתייחסות החברתית כלפי הנכים‪.‬‬
‫בחלקים הבאים אנתח את ארבעת האוספים שהוזכרו לעיל בשתי סוגיות מרכזיות‪.‬‬
‫הראשונה‪ :‬תפיסת הנכות והצגת עולה הרגל הנכה באוספים אלו‪ ,‬והשנייה‪ :‬מידת המעורבות‬
‫החברתית במסע העלייה לרגל ובתהליך הנס‪ .‬במסגרת ניתוח זה אדון בסוגיות הבאות‪ :‬ראשית‪,‬‬
‫כיצד מתוארים הנכים בטרם הריפוי הניסי? מה הייתה ההתייחסות החברתית כלפיהם בשלב זה‬
‫והאם התייחסות זו שימשה זרז לפנייתם של הנכים לריפוי הניסי‪ ,‬על מנת לשנות את מצבם‬
‫החברתי ע"י ריפויים הפיסי‪ .‬שנית‪ ,‬אבחן גם האם חל שינוי משמעותי בהתייחסות החברתית‬
‫לנכים לאחר הנס ובאיזו מידה הצליחו הנכים‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬להשתלב בחברה או שסבלו מהמשך‬
‫הדחייה החברתית במציאות?‬
‫‪32‬‬
‫‪J.H. Ross and Meryl Jancey , "The Miracles of St. Thomas of Hereford", British Medical Journal,‬‬
‫‪(295), (1987), 1590-1594.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Richard Strange, The Life and Gests of S. Thomas Cantilupe, Bishop of Hereford, and Some Time‬‬
‫‪Before L Chancellor of England Extracted Out of the Authentique Records of His Canonisation As to‬‬
‫‪the Main Part , Anonymus , Matt. Paris, Capgrave, Harpsfeld and Others (1674), (London: Early‬‬
‫‪Literature , 2010), 73- 76.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪Gabriel Alington, St. Thomas of Hereford, (Leominster: Gracewing, 2001).‬‬
‫‪34‬‬
‫‪Christine Carpenter, The War of the Roses 1437-1509, (London: Cambridge University Press, 1997),‬‬
‫‪27.‬‬
‫‪35‬‬
‫‪The Miracles of King Henry VI, eds. Roland A.Knox and Leslie Shane, (1923), 2-5.‬‬
‫‪212‬‬
‫‪ .II‬תפיסת הנכות והצגת עולה הרגל הנכה‬
‫אחת מהדרכים לנתח את התייחסות החברה הימי‪-‬ביניימית כלפי הנכות ויחסה לנכים‪ ,‬היא ניתוח‬
‫תפיסת הנכות והצגת עולה הרגל הנכה‪ ,‬כפי שהם משתקפים בסיפורי הניסים‪ .‬בחלק זה אנתח את‬
‫תפיסת הנכות בשלושה מוטיבים או קטגוריות מרכזיות שנבחנו בפרקים הקודמים‪ :‬המוטיב‬
‫הראשון שייבחן הוא הנכות כחטא והצגת הנכים בצורה סטריאוטיפית כחוטאים‪ .‬המוטיב השני‬
‫הוא מוטיב הדחייה החברתית של הנכים‪ ,‬והמוטיב השלישי הוא הצגת הנכות כמחלה חשוכת‬
‫מרפא על פי התפיסה הרפואית בימי הביניים‪ .‬כל אחד מהמוטיבים הללו ינותח בהתפתחות‬
‫כרונולוגית על פי ארבעת אוספי הניסים במטרה לבחון באיזו מידה ניתן להצביע על המשכיות‬
‫תפיסתית או שמא על שינוי בתפיסות כלפי הנכות במעבר מימי הביניים לעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫א‪ .‬הנכות כחטא והיחס השלילי לנכים‬
‫אחד מהמוטיבים המרכזיים המופיעים בתעודות העלייה לרגל הוא הצגת הנכות כעונש על‬
‫מעשיהם של הנכים והצגת הנכות כחטא‪ .‬במסגרת זו אבחן באילו אפיונים ותכונות תוארו הנכים‬
‫בסיפורי הניסים ועד כמה נתפסה הנכות כתוצאה של חטא דתי או חברתי?‬
‫אוסף הניסים של מודדונה הקדושה‪ ,‬מראשית המאה השתים‪-‬עשרה‪ ,‬מהווה תיעוד‬
‫מוקדם לתפיסה החברתית כלפי הנכות‪ .‬בקטע המתוארך לשנת ‪ ,1114‬מתוארת אישה משותקת‬
‫בעלת עיוותים חמורים‪:‬‬
‫"בימיו של אב המנזר‪ ,‬נייגל‪ ,‬הייתה אישה קטנה ומסכנה שנתמכה‬
‫ע"י כספי הנדבה של הנזירים במנזר‪ .‬העורקים והשרירים שברגליה‬
‫היו מעוותים לחלוטין‪ .‬היא הייתה כל כך מעוותת‪ ,‬שגופה דחק‬
‫ולחץ על ישבנה סביב השוק שלה‪ .‬היא הייתה חייבת לזחול על‬
‫האדמה על ברכיה ונתמכה בעזרת ידיה שהחזיקו בקביים‪ .‬לאורך‬
‫כל חייה מאז ילדותה היא לא יכלה לנוע בכל דרך אחרת‪ .‬היא‬
‫בילתה זמן רב בכנסייה והתפללה באופן תדיר שם‪ ,‬מידי לילה‪,‬‬
‫מתחננת‬
‫בתקווה‬
‫למודוונה‬
‫הקדושה‪,‬‬
‫שבהשתדלות‬
‫השתוקקה זמן רב ]‪"[...‬‬
‫זו‬
‫היא‬
‫באמונה‬
‫תוכל‬
‫ובתקווה‬
‫לקבל‬
‫לעזרת‬
‫האדון‪.‬‬
‫ריפוי‪ ,‬שאליו‬
‫היא‬
‫‪36‬‬
‫קטע זה מכיל בתוכו תיאור מפורט של הנכות ממנה סבלה האישה‪ .‬התיאור המפורט נועד להציג את‬
‫הנכות כמצב שלילי ביותר‪ ,‬שבעטייה התקשתה האישה המשותקת לתפקד מבחינה פיסית ואף‬
‫‪36‬‬
‫‪" Nigelli abbatis diebus erat quedam paupercula mulier que in cenobio sustentabantur de‬‬
‫‪elemosina monachorum, ita uenas et neruos pedum et cruurium omnimodis habens contracta ut,‬‬
‫‪poplite flexo et pulpa herente ad suram, minibus scabellis inpositis, supra genua per terram‬‬
‫‪serperet nullumque ab infantia aliud nisi tali modo iter carpere toto sue etatis tempore‬‬
‫‪aliquotiens ualuisset. Ista frequentabat ecclesiam et cerebro pernoctabat in orationibus‬‬
‫‪postulando cum fide sanctam uirginem Moduennam, auxilium sperans in Domino, se posse opera‬‬
‫‪intercessionis illus sanitatis adipisci diu desideratum remedium […]", in Geoffrey of Burton,‬‬
‫‪Life and Miracles of St. Modwenna, ed. Robert Bartlett, (Oxford : Clarendon Press, 2002), 199.‬‬
‫תרגום המקורות מעתה ואילך הם שלי מתוך המקור הלטיני והאנגלי‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫מבחינה חברתית‪ .‬הישענותה על כספי הנדבה של הנזירים מלמדת גם‪ ,‬כי בשל הנכות לא יכלה‬
‫האישה לכלכל את עצמה באופן עצמאי‪ .‬ייתכן שיש בכך כדי לרמוז על היותה קבצנית‪ ,‬אך הקטע‬
‫איננו מוסר זאת בצורה ישירה‪ .‬מתיאורים אלו ניתן ללמוד‪ ,‬שהנכות מהווה תופעה המפריעה‬
‫לתפקוד החברתי היומיומי‪ ,‬והאישה המשותקת ביקשה להירפא על מנת להיפטר ממצבה העגום‪.‬‬
‫חשוב לציין כי במקרה זה בקשתה של האישה לעזרה בכנסייה מדגישה את אדיקותה הדתית‪.‬‬
‫ואין היא מוצגת כלל כדמות חוטאת‪ .‬ברם‪ ,‬ייתכן כי מטעמים של העברת מסרים דתיים‪ ,‬ביקש ג'פרי‬
‫מבורטון‪ ,‬ההגיוגראף של מודוונה‪ ,‬להדגיש ראשית‪ ,‬כי מן הראוי שהנכים‪ ,‬הרבה יותר משאר‬
‫החברה‪ ,‬חייבים להיות בכנסייה‪ ,‬מתוך התפיסה כי הם חוטאים מטבעם ועליהם להיות בה כדי‬
‫לכפר על חטאיהם‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬יש להניח שג'פרי מבורטון אף ביקש להדגיש את האדיקות הדתית‬
‫כתנאי מרכזי לריפוי פיסי‪ ,‬כיוון שרק ע"י הישענות על מוסדות הכנסייה המייצגת את האל יש לנכים‬
‫סיכוי להבריא מנכותם ולהגיע לריפוי המיוחל‪ .‬תפיסה דתית זו עולה גם בקנה אחד עם העמדה‬
‫התיאולוגית שהתפתחה במהלך ימי הביניים‪ ,‬לפיה הריפוי הפיסי מותנה בריפוי הרוחני‪.‬‬
‫התייחסות סטריאוטיפית נוספת היא ההתאמה שנעשתה במקורות הנורמטיביים בין‬
‫התכונות הפיסיות הפגומות לתכונות האופי הפגומות של הנכים‪ .‬אנו מוצאים יסוד זה באוסף‬
‫הניסים של מודוונה הקדושה‪ ,‬בסיפור המתוארך לשנת ‪ .1138‬מתוך תיאורים אלו אף עולה גם‬
‫הקשר בין הנכות למעשים רעים‪ ,‬העשויים להתפרש כחטא חברתי‪:‬‬
‫"יערן בשם אוסמונד‪ ,‬שהשגיח על העצים של האדון של טיוטברי‪,‬‬
‫מעולם לא נכשל בעשיית רע למנזר שכן‪ .‬הוא החרים מהאדמות‬
‫המרעה את החזירים של הנזירים‪ ,‬את המשק החי ובעלי החיים‪,‬‬
‫כלא אותם והרג הרבה מהחיות שעברו את הגדרות‪ .‬השכן הרע הזה‬
‫סיפר שקרים על אב המנזר לאדונו כדי לגרום לריב ביניהם]‪[...‬‬
‫לילה אחד בעודו ישן במיטתו ונח מעבודותיו‪ ,‬הופיעה אליו לפתע‬
‫בחלום דמות מפחידה בדמותה של נזירה מאיימת‪ ,‬שהניחה את ידיה‬
‫על עיניו ואמרה לו בקול מפחיד ומאשים "היזהר‪ ,‬אני אעקור את‬
‫עינך והעצים יחזרו לבעליהם הראויים"]‪ [...‬ביום למחרת הוא בא‬
‫לאב המנזר ניגל]‪ [...‬ותיאר את החזון שראה‪ ,‬והתחנן לסליחה ]‪[...‬‬
‫בדרכו חזרה הוא מצא שישה‪-‬עשר חזירים שהיו שייכים למנזר ולקח‬
‫אותם‪ ,‬ומיד הוא שכח את הבטחתו והחזיר רעה תחת טובה בחושבו‬
‫שהחלום היה רק חלום וסחב את החזירים עם הרשע הרגיל שלו‬
‫]‪ [...‬באותו שבוע שהכול התרחש‪ ,‬נתפס אדם זה בפשעו ואיבד את‬
214
‫ כפי שמודוונה הודיעה לו והאדם הרע נמצא אשם וסבל‬,‫מאור עיניו‬
37
"[...]‫מעונש‬
‫ מחזקים את העמדה‬,‫תיאור אופיו השלילי של אוסמונד והצגתו כאדם רשע וזדוני מהוויתו‬
‫ תפיסה זו עולה בקנה אחד עם‬.‫ בהתאם לתכנותיהם הפיסיות המעוותות‬,‫שהנכים בעלי אופי פגום‬
‫ כמו למשל‬,‫הצגת אופיים הזדוני של הנכים ביצירות הספרות החילונית לאורך כל ימי הביניים‬
‫ ובסיפור שליח בית הדין‬38,‫בדמויות המצורעים בגרסאות השונות בסיפור טריסטאן ואיזולדה‬
‫ הצגה זו נועדה להדגיש‬.‫ בהן מתוארות דמויות המצורעים כדמויות רשעיות‬39,‫בסיפורי קנטנברי‬
‫ הנכות היא‬,‫ במילים אחרות‬.‫שהנכות היא תוצאה ישירה של מעשים רעים מבחינה מוסרית ודתית‬
‫החצנה של חוסר המוסר והאופי הרע של האדם שאינו יכול לחזור למוטב ללא רצון עצמי להגיע‬
‫ החסד האלוהי של הקדושה איננו מספיק כדי לרפא אותו ושוב מודגש כאן‬,‫ לפיכך‬.‫למוטב‬
,‫ אפשר להסיק מסיפור היערן‬,‫ יתרה מזו‬.‫האידיאל הדתי שריפוי פיסי מותנה בריפוי מוסרי וערכי‬
‫ ולכן‬,‫שגנבת רכוש המנזר מלמדת שהנכים אינם מתאימים להיות חלק מהחברה הנוצרית הרגילה‬
.‫אינם שייכים לחברה‬
‫ מכיל בתוכו התייחסות‬,‫סיפור נוסף שעולה מאוסף סיפורי הניסים של מודוונה הקדושה‬
:‫מעניינת כלפי העיוורים‬
‫ שגר בטיוטברי וקיבץ את‬,‫[ היה אדם עני\מסכן שנקרא רוון‬...]"
‫ הוא איבד‬.‫האוכל שלו מבית לבית וחי מכספי הנדבות של התושבים‬
‫ גבר‬,‫ וככל שהזמן עבר‬,‫את מאור עיניו בשל מחלה שנפלה עליו‬
‫ יום אחד כשאדם זה עבר‬.‫עיוורונו עד שכמעט לא יכל לראות דבר‬
37
"[…] Alio tempore fuit quidam custos nemorum qui appellabatur Osmundus, qui scilicet
custodiebat lucos domini Totesberie nec cessabat quotiens poerrat mala plurima monasterio
irrogare. Distringebat enim atque prohibebbat a pascuis porcos, peculium et animalia
monachorum, ponens ea in captione et plerumque interficiens quando terminus
transgrediebantur, malam uicinam faciens, diuisas terrarium ultra modum studiose cusodiens,
uerba deferens de abate ad dominum quibus discordiam inter eos per mendacia fabricabatur.
[…] Quem tunc postea, dei timore compuncutus […] et prece inductus, cum bona uoluntate et
pia deutione monasterio reddidit, que redditio facta est, […] qui post Nigellum secundus ad
regimen in ecclesiam Burtuniensem sucessit.[…] dum quondam nocte dormireret in lectulo et ex
diuurnis laboribus requiem capere aliquantulam incepisset, ecce repente in sompno terribilis
quedam species uelut comminans sanctimonialis apparuit, que apposuit oculis eius utrosque
digitos et uoce illi pertimescenda exprobrans allocutus est eum et ait" Tu ne es ille qui lucum
meum tulisti , abbatem meum calumpnians et meos monachos inquietans ? […] Illucescente
igitur crastino , uenit concritus ad abbatem Nigellum , uisionem exponit quam uiderat, uniam
suppliciter petit , et de cetero pro posse suo emendationem pollicetur […] Qui dum
reuertererur, sues fere seddecim de monasterio forte in luco quem custodiebat, retribuens pro
bono mallum […] In ipsa ergo hebdomada qua hec facta sunt, idem statim deprehensus in
crimine, culpis suis exigentibus, oculos perdidit et, sicut ei Moduenna prenuntiauearat,
condempnatus in iudicio penam quam debeurat sceleratus exsoluit [...]", in Life and Miracles of
St. Modwenna, ed. Robert Bartlett, (2002), 205- 207.
38
Michel Cazenave, Le Mythe de Tristan et Iseut : avec Tristan et Iseut : etabli d'apres les manuscrits
des XIIe et XIIIe siecles, Presentation, Dossier, Bibliographie par Marie-Noelle Toury, (Paris:
Flammarion, 2000), 72-74.
,‫ המועצה הציבורית לתרבות ולאומנות‬,‫ עם עובד‬:‫ )תל אביב‬,‫ בתרגום שמעון זנדבנק‬,‫ סיפורי קנטרברי‬,‫ ג'פרי צ'וסר‬39
.28 ,(2000 ,‫המפעל לתרגום יצירות מופת‬
‫‪215‬‬
‫בבורטון הוא שמע את פעמון הכנסייה מצלצל והוא ביקש מהמלווה‬
‫שלו‪ ,‬מתוך אמונה וביטחון באל ובמודוונה "הובל אותי‪ ,‬אני מבקש‬
‫ממך לתוך הכנסייה ]‪"[...‬‬
‫‪40‬‬
‫קטע זה מלמד על התייחסות אמביוולנטית כלפי העיוורים ומצביע על מצבם המיוחד והשונה‬
‫ביחס לנכים אחרים‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬גם העיוורים‪ ,‬בדומה לשאר הנכים‪ ,‬נתפסים כאנשים הנמצאים‬
‫בשולי החברה ושסובלים מדחייה חברתית‪ .‬ולראייה‪ ,‬בתיאור ההגיוגראף דמות העיוור הינה‬
‫דמות של קבצן מסכן‪ ,‬שבשל נכותו איבד את יכולתו לתפקד מבחינה חברתית‪-‬כלכלית‪ ,‬ולכן הוא‬
‫נמצא בשולי החברה‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬הוגשה לעיוור עזרה ממלווה‪ ,‬דבר שלא אפיין כלל את הנכים‬
‫האחרים שנזנחו ע"י החברה‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי הבדל ביחס זה מצביע על התייחסות חיובית או לפחות‬
‫מיוחדת לה זכו העיוורים ביחס לנכויות אחרות‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי תיאור אמביוולנטי זה תואם גם‬
‫את היעדר ההגבלות המשפטיות כלפי העיוורים במערכות החוק האנגלי ובדימויים האמביוולנטי‬
‫באומנות הציור‪ ,‬כמי שלכאורה מהווים חלק מהחברה הנורמטיבית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לפי דעתי אין‬
‫לראות בהגשת העזרה ובלווי של העיוור התייחסות חיובית לעיוורים בחברה האנגלית‪ ,‬וכי אין‬
‫העזרה שקיבל העיוור מעידה כלל על מעמדו החברתי המשופר‪ ,‬אלא דווקא להיפך‪ :‬קיבוץ‬
‫הנדבות והחיים של העיוורים העניים‪ ,‬מעידים בהכרח על ירידתם החברתית של העיוורים כמו‬
‫שאר הנכים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ייתכן גם שמצבם של העיוורים היה גרוע יותר‪ ,‬כיוון שהנס שהתרחש‬
‫להם‪ ,‬לא נראה לעין באופן בולט ומיידי )בהשוואה לפיסחים ומשותקים למשל(‪ .‬לכן הוטלה‬
‫עליהם החובה להוכיח את הנס שהתרחש להם‪ ,‬דבר המלמד על היחס החשדני לו הם זכו באופן‬
‫תדיר‪:‬‬
‫"]‪ [...‬בשומעם את קולו‪ ,‬כל )האנשים( התגודדו סביבו מכל צד‬
‫ושאלו אותו מה קרה ומדוע הוא צועק בקול כזה‪ .‬הם תהו איזה‬
‫אירוע יוצא מן הכלל או מפתיע התרחש לעני עם הבגדים העלובים‬
‫]‪ [...‬היא ריחמה על העוני שלי ונגעה בעיני עם שרווליה ובאמצעות‬
‫התערבותה הטהורה והחסד האלוהי השיבה לי את ראייתי‪ ,‬שאיבדתי‬
‫לפני זמן רב בשל חטאיי‪ .‬כששמעו זאת‪ ,‬הובילו אותו ישירות לאב‬
‫המנזר והנזירים‪ ,‬והוא סיפר להם על הנס ]‪ [...‬כשאב המנזר שמע‬
‫זאת‬
‫הוא‬
‫ערך חקירה‬
‫זהירה‬
‫לחקירת‬
‫אמת‬
‫המקרה‬
‫ולקבוע‬
‫‪40‬‬
‫‪"[…] Erat iterum quidam uir pauper Rauenus nomine , Totesberei habitans, uictum suum‬‬
‫‪queritans hostitatim, sustentatus de elemosinis oppidanorum , qui per accidentiam egritudinum‬‬
‫‪oculorum lumen amiserat et, multo tempore iam transacto , cecitate ingruente, uidere aliquid‬‬
‫‪omnimodo non ualebat . Hic quadam die dum transisset iuxtra Burtoniam et audiret in ecclesia‬‬
‫‪tintinnabulum grossum pulsari dixit ad tractorem suum sperrans in Domino et meritis‬‬
‫‪Moduenne confidens recipere se posse auxilium : Duc me , inquit" queso te , in ecclesiam hanc et‬‬
‫‪precabimur sanctam uirgimem Moduennam ut adiuuet nos […]", in Life and Miracles of St.‬‬
‫‪Modwenna, ed. Robert Bartlett, (2002), 188.‬‬
‫‪216‬‬
‫בביטחון‬
‫בנוכחות‬
‫עיוור]‪"[...‬‬
‫עדים‬
‫רבים‪,‬‬
‫שאדם‬
‫זה‬
‫היה‬
‫אכן‬
‫מקודם‬
‫‪41‬‬
‫תיאור הנס של העיוור מלמד על ההשפעה הרבה של מודלים מספרות כתבי הקודש‪ :‬נגיעתה של‬
‫הקדושה בעיניו של העיוור מזכירה את הניסים שערכו הנביאים אליהו ואלישע ב"ברית הישנה"‬
‫ואת הניסים שביצע ישו בספרי הבשורה שב"ברית החדשה"‪ .‬לפיכך התיאור שמובא כאן מציג‬
‫אידיאל דתי בהצגת דמות העיוור בנס שהתרחש לו‪ .‬למרות שבכל ריפוי ניסי התרחשה חקירה‬
‫והיה זה הליך שגרתי‪ 42,‬מדגיש הקטע כי החקירה התבצעה בנוכחות אנשים רבים ובחקירה‬
‫זהירה של אב המנזר‪ .‬ייתכן שהצורך של העיוור להוכיח מעל לכל ספק‪ ,‬שאכן היה עיוור‬
‫והתרחש לו נס‪ ,‬מלמד על התדמית השלילית כלפי העיוורים כאנשים בלתי אמינים ומפוקפקים‪.‬‬
‫דווקא מכיוון שנכותם לא נראית‪ ,‬זכו העיוורים ליחס חשדני ומשפיל‪ ,‬הרבה יותר מכל נכות‬
‫אחרת‪ ,‬שהריפוי שלה הוכח בצורה מובהקת‪ .‬יש לציין‪ ,‬שדימוי סטיגמתי זה עולה בקנה אחד עם‬
‫הצגתם הנלעגת של דמויות העיוורים בסיפורי האקספמלה‪ 43.‬בנוסף לכך‪ ,‬מתוך קטע זה אנו‬
‫למדים גם כי בראיה הדתית גם העיוורים נתפסו כעניים וכקבוצת שוליים‪ ,‬שכן הקטע מצביע על‬
‫קשר ישיר בין הנכות לבין העוני בו נמצא העיוור יתרה מזו‪ ,‬חוזר כאן שוב המוטיב התיאולוגי‬
‫של הצגת הנכות כחטא‪ ,‬שכן העיוור מוצג כאדם חוטא ובשל חטאיו נענש בעיוורון‪ .‬תפיסות אלו‬
‫והחזרה על המוטיבים השלילים גם כלפי העיוורים מלמדת כי לא רק שמעמדם של העיוורים לא‬
‫היה בהכרח מיוחד או מורכב‪ ,‬אלא שהדימוי השלילי כלפיהם היה משמעותי יותר ביחס לנכויות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫מגמות דומות בהתייחסות השלילית כלפי הנכות והיחס לנכים אנו מוצאים באוסף הניסים‬
‫של תומס בקט מהמחצית השנייה של המאה השתיים‪-‬עשרה‪ .‬גם באוסף זה ביקשו ההגיוגראפים‬
‫של תומס בקט להדגיש את תפיסת הנכות כחטא או כעונש על מעשים רעים ואת חשיבות הריפוי‬
‫הרוחני בטרם הריפוי הפיסי‪:‬‬
‫"]‪ [...‬ביום המחרת ריצ'ארד בנו של אינולד ניצל מעיוות בגפיים‬
‫וברגליים שמנעו ממנו ללכת באופן רגיל‪ .‬הדבר קרה לו לפני‬
‫שלושים וארבע שנים‪ ,‬במהלך מלחמות אזרחים‪ ,‬שבמהלכן‪ ,‬גנב יבול‬
‫מאישה ענייה שקיללה אותו בשמו של האל ]‪" [...‬‬
‫‪44‬‬
‫‪41‬‬
‫‪"[…] Ad cuius uocem uniuersi qui aderant undique concurrentes , scisitati sunt quid haberret‬‬
‫]…[ ‪uel quare habitus quid ei rei aut quale tam mirum seu quid tam subitaneum accidisset‬‬
‫‪dominam meam Modeuennam que mihi oranti cum cecus essem pulcherrima specie sicut‬‬
‫‪sanctimonalis apparuit et mee pauperatatis miserata tangensque mihi manica oculos lumen‬‬
‫‪uisus quod , peccatis exigentibus , tempore diutino perdideram sua pia interuentione , diuina‬‬
‫‪exaudiente fratia restaurauit […]"Quibus auditis statim eum duxerunt ad patrem cenobii et ante‬‬
‫‪monachos narrator coram eis miraculum […] Ad hec abbas , rei ueritate diligentius inquisita et‬‬
‫‪probate pro certo , contestantibu plurimis quoniam ante uere cecus fuisset […]", […]", in Life‬‬
‫‪and Miracles of St. Modwenna, ed. Robert Bartlett, (2002), 188‬‬
‫‪42‬‬
‫‪Yarrow, Saints and Their Communities: Miracles Stories in Twelfth Century England, ( 2006), 32.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪Edward Wheatley, Stumbling Blocks Before the Blind : Medieval Construction of Disability,‬‬
‫‪(Michigan: The Michigan University Press, Ann Arbor, 2010), 212- 213‬‬
‫‪44‬‬
‫‪"[…] On the following day, Richard, son of Einold, was delivered from a contortion of the legs‬‬
‫‪and feet which come upon him from walking in the usual way. It had come upon him nearly‬‬
‫‪thirty – four years before, when during the civil wars , he had taken the harvest of the poor‬‬
‫‪217‬‬
‫במקרה זה מתוארת דמות של אביר שנפגע בגפיו כתוצאה מפציעה במלחמת אזרחים‪ .‬לכאורה‬
‫פרט זה מציג את הנכות כתאונה מקרית‪ ,‬אלא שעל פי התפיסה הדתית הנכות איננה מקרית‪ ,‬כי‬
‫אם תוצאת התנהגותו החוטאת של אותו אביר שגנב יבול מאישה ענייה במהלך המלחמה‪ ,‬ולכן‬
‫נענש בפציעה‪ .‬לפיכך גם באוסף של תומס בקט חוזרת הצגת הנכות כתוצאה על חטאים חברתיים‪-‬‬
‫מוסריים‪ ,‬אלא שכאן מופיע ממד שלילי נוסף‪ ,‬המקשר את הנכות לקללה‪ ,‬דבר המחזק את עמדת‬
‫הוקעתם של הנכים‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הצגתו של האביר כגנב חוזרת למעשה על ההתאמה בין תכונות‬
‫האופי הנגטיביות לתכונות הפיסיות‪ ,‬שהופיע כבר באוסף הניסים של מודוונה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ייתכן‪,‬‬
‫כי בביטוי "ללכת באופן רגיל"‪ ,‬משקף לא רק חריגות בצורת ההליכה מבחינה פיסית‪ ,‬אלא גם‬
‫שונות חברתית ומעמדית שמנעה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬מהאביר לממש את ייעודו החברתי ואת חובותיו‬
‫החברתיות‪ .‬לכן ניתן ללמוד‪ ,‬כי לא רק שהנכות נתפסה בצורה שלילית אלא שגם מבחינה חברתית‬
‫נתפסו הנכים ממעמד האבירות כחריגים‪ ,‬תפיסה שהגבירה בהם את הרצון לפנות לריפוי הניסי‪.‬‬
‫דוגמה נוספת לאותן תפיסות אנו מוצאים בסיפור המחדד עוד יותר את ההתייחסות‬
‫השונה לה זכו נכים ובריאים בני אותו מעמד ‪:‬‬
‫"]‪ [...‬מלומד מנורתהמפטון‪ ,‬ריצ'ארד‪ ,‬בנו של וולטר‪ ,‬סבל במשך תשע‬
‫שנים‪ ,‬בתחילה משלשול ואח"כ מכאב בכבד‪ .‬מחלתו החלה לאחר חזון‬
‫לילי על דמות נוראה שציוותה עליו לבחור בין מוות תוך תשעה ימים‬
‫או לחיות כחי‪-‬מת במשך תשע שנים‪ .‬הוא בחר באחרונה‪ .‬הוא קם‬
‫במכת אגרוף בלא יכולת ללכת וסבל מדיזנטריה מתמשכת‪ .‬שום רופא‬
‫לא הצליח לעזור לו‪ .‬בסופה של השנה התשיעית ראה אחיו הקטן‬
‫בחלום אדם יפה שאמר‪ ,‬כי על האדם החולה להגיע לקנטרברי‬
‫ולקנטרברי הוא הלך‪ .‬ללכת או לרכב היה בלתי אפשרי‪ ,‬ולכן נגרר‬
‫בעגלה‪ .‬ככל שהתקרב לעיר‪ ,‬הוא חש שמחלתו נוטשת אותו ]‪"[...‬‬
‫‪45‬‬
‫סיפור זה‪ ,‬המתאר דמות של מלומד בורגני‪ ,‬משקף שוב את ההתייחסות השלילית כלפי הנכות וכן‬
‫את ההבחנה הברורה בין נכים ו"בריאים" בני אותו מעמד‪ .‬ראשית‪ ,‬במקרה זה נתפסה הנכות‪,‬‬
‫כמחלה חשוכת מרפא‪ ,‬כמוות מטפורי‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אנו למידים מן הסיפור כמה ההידרדרות‬
‫המחלה והיווצרות הנכות יכולה להעלות גם את התלות של הנכים בחברה העירונית‪ .‬דמות הנכה‬
‫הינה דמות חוטאת וטמאה‪ ,‬כיוון שבחלומו מתגלה למלומד דמות איומה‪ ,‬המסמלת‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬
‫‪woman, who had "Cursed him in the name of the Lord"[…]", in St. Thomas of Canterbury : His‬‬
‫‪Death and Miracle, ed. Edwin A. Abbott, vol 1, ( London: A and C. Black, 1898), 269.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪" A scholar of Northampton, Richard son of Walter, had suffered from nine years, first from‬‬
‫‪diarrhoea,. then from liver-complaint. His illness had begun with a nightly vision of a terrible‬‬
‫‪figure, which had commanded him to choose between death in nine days or living death for nine‬‬
‫‪years .He chose the latter The phantom struck him with his fist, and he awoke, unable to walk ,‬‬
‫‪and suffering from continual dysentery. No physicians had been able to help him. Towards the‬‬
‫‪end of the ninth year, a little brother of his saw in a dream a beautiful man who said that the sick‬‬
‫‪man was to go to Canterbury and to Canterbury he went. To walk or ride was impossible, so he‬‬
‫‪was drawn in a carriage. The nearer he came to the city the more he felt that his disease was‬‬
‫‪departing […]", in St. Thomas of Canterbury: His Death and Miracles, Edwin A. Abbott, vol 1,‬‬
‫‪(1898), 267.‬‬
‫‪218‬‬
‫את היכולת של הנכים להתקשר עם השטן‪,‬ללמדנו כי גם הנכים הם יצורים דמוניים‪ ,‬שאין מקומם‬
‫בחברה‪ .‬התפיסה הדתית המבדלת הזו מועצמת לנוכח האזכור ההשוואתי עם האח הבריא בגופו‬
‫שזכה לראות בחזונו דמות יפה‪ .‬על האח הבריא מוטל למעשה התפקיד להראות לאחיו הנכה את‬
‫הדרך הנכונה והטהורה מחטא‪ ,‬מוטיב המצביע על ההבדל המהותי בין נכים לשאר בני מעמדם‪,‬‬
‫המדגיש את נחיתותם ושונותם‪.‬‬
‫כשבוחנים את תפיסת הנכות והיחס לנכים בטווח הארוך‪ ,‬אנו למדים כי התפיסות‬
‫הנורמטיביות כמעט ולא השתנו‪ ,‬ובמנטליות הדתית של החברה הימי‪-‬ביניימית השתמרה תפיסת‬
‫הנכות כחטא ובעטייה גם הודגשה חריגותם החברתית של הנכים‪ .‬זהו גם המצב בספרות הניסים‬
‫כמו באוסף הניסים של תומס קנטילופ‪ ,‬בישוף הרפורד‪ ,‬מראשית המאה הארבע‪-‬עשרה שמביא‬
‫דוגמאות לכך‪ .‬הקטע הבא מדגיש שלא רק שהנכות היא עונש על חטאים ועל חוסר אדיקות דתית‪,‬‬
‫אלא היא משפיעה לרעה על היכולות החברתיות‪-‬כלכליות ‪:‬‬
‫"]‪[...‬ג'וליאנה אחת‪ ,‬שגרה לא רחוק מהרפורד‪ ,‬סבלה מלידתה‬
‫מעיוותים בגפיה‪,‬עד שהפכה לחסרת כל ]‪ [...‬כל התרופות האנושיות‬
‫לא עזרו כדי לרפאה ועל העזרה האלוהית לא ידעה ]‪ [...‬הקדוש‬
‫הצדיק וטוב הלב הופיע לפניה שש פעמים וביקש ממנה ללכת‬
‫לקברו של תומס הבישוף הקדוש בכנסיית גברתנו בהרפורד‪ ,‬שם היא‬
‫תירפא ]‪ [...‬לאחר מספר אזהרות היא שלחה את בעלה להרפורד‬
‫כדי ללמוד ע"י חקירה למה הם מתכוונים ]‪ [...‬הוא חזר‪ ,‬אך עדיין‬
‫הנכות נשארה במשך שנה שלמה‪ ,‬עד שיכלו לשאת אותה לשם]‪[...‬‬
‫‪46‬‬
‫בסיפור זה אנו מוצאים את אותם מאפיינים שבעטיים הפכו הנכים לחסרי כל‪ .‬למרות‬
‫שההגיוגראף מציין כי נכותה של ג'וליאנה היא נכות מולדת‪ ,‬הטקסט נותן לנו להבין שמצבה‬
‫הפיסי העגום הינו מצב מתמשך בשל חוסר אדיקותה הדתית והימנעותה לבקר בקבר הקדוש‪,‬‬
‫הימנעות המלמדת על היותה דמות חוטאת‪ ,‬ושהתנהגותה הובילה להחמרה במצבה‪ .‬ולראייה‪,‬‬
‫ג'וליאנה הייתה חייבת לחכות שנה בכדי שמצבה הגופני יאפשר לאנשים לשאת אותה לקבר‬
‫הקדוש‪ .‬לפיכך גם במקרה של נכות מולדת או במקרה של פציעה‪ ,‬כפי שצוטט לעיל‪ ,‬אנו למדים‬
‫שההגיוגראפים בוחרים להדגיש את המסרים הדתיים הקושרים את הנכות לחוסר התנהגות‬
‫דתית הולמת‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אנו רואים כי גם בטווח הארוך‪ ,‬הודגש המסר כי הריפוי הפיסי יתרחש‬
‫רק לאחר ריפוי רוחני‪ .‬רק כאשר יפנה הנכה בעצמו לקבר הקדוש ויתפלל לריפויו‪ ,‬אז יירפא‬
‫מנכותו‪ ,‬דבר המלמד שעל הנכה למחול על חטאיו ולחזור בתשובה שלמה באופן אישי ועצמאי‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫‪"[…] One Juliana living not far from Hereford in her Childbed fell into such Contraction of all‬‬
‫‪her limbs, that she became wholly destitute […] All humane remedyes prou'd unusefull to her‬‬
‫‪cure, and how to obtayne divine she knew not […] the charitable saint had a kindness for the‬‬
‫‪poore creature and appearing 6 feuerall times to her, wished her to goe to the Tomb of bishop‬‬
‫‪Thomas which was in our Lady's Chappell at Hereford , and there she should be cured[…] Upon‬‬
‫‪so many warnings resolu'd to send her husband to Hereford to learne by enquiry what they‬‬
‫‪might meane[…] yet the disabled wretch lay languishing a whole yeare before she could resolue‬‬
‫‪to be carryd thither […]", in The Life and Gests of S. Thomas Cantilupe, Bishop of Hereford, (2010),‬‬
‫‪238- 239.‬‬
‫‪219‬‬
‫העזרה המשפחתית‪-‬קהילתית יוצאת הדופן שקיבלה ג'וליאנה‪ ,‬עשויה לשקף‪ ,‬מתוך הספרות‬
‫הדתית הזו‪ ,‬גם מצב מציאותי‪ ,‬לפיו חברה קהילתית נאלצה להעניק סיוע ועזרה לדמות הנכה‪ ,‬וכי‬
‫השתדלותם של בעלה ובני קהילתה לשאת אותה עד לקבר הקדוש‪ ,‬עשויים ללמד על רצון חברתי‬
‫ודתי לתקן את מצבה ולהחזירה אליהם כאישה בריאה‪ ,‬על מנת שלא תהווה עוד נטל על החברה‪.‬‬
‫לכן ניתן ללמוד מכך‪ ,‬כי לא פעם הייתה היוזמה לפנייה לריפוי יוזמה ציבורית‪ ,‬שדחפה את הנכה‬
‫להגיע אל הקבר הקדוש‪ ,‬דבר המבליט גם תפיסתם של הנכים כחריגים חברתית‪.‬‬
‫זיהויה של ג'וליאנה כדמות חוטאת בצורה ברורה יותר עולה מהמשך הסיפור‪:‬‬
‫"]‪ [...‬והיא נישאה בתוך סל שהושם בתוך כנסיית גבירתנו‪ ,‬סמוך‬
‫לשרידי הקדושים]‪ [...‬היא מצאה עצמה בהרגשה טובה]‪ [...‬וביום‬
‫המחרת הלכה לביתה ללא כל עזרה‪ .‬את הסל שבו הובאה היא‬
‫עזבה מאחור בקבר‪ ,‬אבל מכיוון שהושאל משכנה עניה שדרשה את‬
‫הסל‬
‫שלה‬
‫בחזרה‪,‬‬
‫גו'ליאנה‪,‬‬
‫בבוקר‬
‫שלמחרת‬
‫שלחה‬
‫לבעליו‪ [...].‬אבל האישה חזרה לעיוותיה הקודמים ]‪"[...‬‬
‫להחזירו‬
‫‪47‬‬
‫מתוך קטע זה אנו למדים בבירור על תפיסתה של ג'וליאנה כדמות חוטאת‪ .‬החזרת הסל מהקבר‬
‫הקדוש מהווה על פי התפיסה הדתית חוסר הכרה ביכולות המרפאות של הקדוש ובנס שהתרחש‪,‬‬
‫בשל ההכרה כי הסל היווה עדות להתרחשותו‪.‬‬
‫גם במקרה אחר‪ ,‬המובא באוסף הניסים של תומס קנטילופ‪ ,‬אנו למדים שהתפיסות‬
‫השליליות כלפי הנכות נותרו בעינן גם לאורך זמן ובכך השפיעו על המנטליות הדתית והחברתית‪:‬‬
‫"איש עני )ומסכן( היה במועקה גדולה בשל אדונו‪ ,‬בעל האחוזה‬
‫שלו‪ ,‬שתפס אותו וכלא אותו‪ .‬וקשר אותו בברזלים שמשקלם שבר‬
‫את זרועו השמאלית‪ .‬במצב עצוב זה‪ ,‬הטיפול האנושי והרצון של‬
‫האנשים לעזור לו נכשלו והוא הרגיש ונראה כמת‪ .‬הוא פנה לעזרתו‬
‫של הקדוש שלנו ]‪ [...‬נשא שבועה שאם הוא יירפא את זרועו וייצא‬
‫לחופשי‪ ,‬הוא עצמו יעלה לרגל לקברו‬
‫]‪ [...‬הוא מצא פטרון מבשר‬
‫טובות וזרועו נרפאה והוא שוחרר מאחזקתו ]‪[...‬‬
‫‪48‬‬
‫‪47‬‬
‫‪"[…] being carryd in a basket was plac'd in our Lady's Chappell at the saints Reliques […] she‬‬
‫‪found her shelfe well[…] and the next day walked home thrife without ant help. The Baskett in‬‬
‫‪which she was briught she left behind her at the Tomb, but it being borrowed of a poore‬‬
‫‪neighbour who demanded her baskett againe , Juliana the next morning sent for it and restore it‬‬
‫‪to the owner[…] but the woman relapsed into her former contraction […]", Ibid, 240.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪" A poore man by an uniust oppression of his land lord was caft into prison and to loaden with‬‬
‫‪irons the the weight of them broke his left arme. In this sad condition both of want and trement ,‬‬
‫‪all humane meanes fayling he sought diuine , and had recourse to our saint ; making a vow that if‬‬
‫‪he cure'd his arne and restore his liberty . he himselfe would make a pilgrimage to his Tombe‬‬
‫‪[…] He found a propitious patrone ; his arme was forth with curd and he eerlong releasd from‬‬
‫‪hold […]", Ibid, 245- 246.‬‬
‫‪220‬‬
‫במקרה זה מדומה הנכות לשעבוד ולכלא‪ .‬קרי‪ ,‬הגוף הנכה נתפס‪ ,‬הרבה יותר מהגוף הבריא ככלא‬
‫של הנפש‪ .‬הקבלה זו מהווה שלב נוסף בהתפתחות התפיסות הימי ביניימית כלפי הנכות‪ .‬אולם‪,‬‬
‫בהמשך הסיפור ניתן להצביע על השתרשות התפיסה שרואה בנכות עונש על חוסר האדיקות‬
‫הדתית‪:‬‬
‫"]‪[...‬אבל ‪,‬אבוי‪ ,‬כוונה טובה‪ ,‬קלה באמירה מאשר בעשייה]‪ [...‬כאשר‬
‫קיבל את אשר רצה‪ ,‬הוא שכח את הבטחתו ]‪ [...‬הקדוש שלח לו‬
‫תזכורת והוא חלה במחלה רצינית ומצערת]‪ [...‬ולכן זרועו נשברה‬
‫שוב באותו מקום ]‪"[...‬‬
‫‪49‬‬
‫גם באוסף ניסים נוסף‪ ,‬אוסף הניסים של המלך הנרי השישי משלהי המאה החמש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫קיימת ההכרה בקשר שבין הנכות לחטא מוסרי ודתי‪ .‬בנוסף לכך מועצמת התפיסה השלילית כלפי‬
‫הנכות המוגדרת כמצב של סבל מתמשך ואף מוות חברתי‪ .‬דוגמה מעניינת לכך אנו מוצאים‬
‫בסיפור הבא‪ ,‬המקשר בצורה מובהקת בין הריפוי הרוחני‪ ,‬קרי האדיקות הדתית‪ ,‬לריפוי הפיסי ‪:‬‬
‫''קתרין ביילי‪ ,‬שאיבדה את יכולת הראייה בעינה השמאלית‪ ,‬למשך‬
‫שבע שנים מלאות‪ ,‬זכתה לפתע שוב בבריאותה‪ ,‬כשביקשה את עזרתו‬
‫של המלך הנרי בצייתנות‪ ,‬ומתוך התראה שמימית ]‪ [...‬היא גרה‬
‫באדוארד הקדוש שבמחוז קיימברידג' ]‪ [...‬היא שמעה מיסה כל‬
‫בוקר‬
‫בכנסייה‬
‫של‬
‫האבות‬
‫האוגוסטוניים‪.‬‬
‫זה‬
‫התרחש‬
‫שכשהיא‬
‫השתלבה כל כך )בתפילה( והצטערה על אובדן העין שלה‪ ,‬כשאדם‬
‫זר הגיע ולחש לה ואמר לה לתרום פני לכבודו של המלך הנרי‪:‬‬
‫היא האמינה ששליח זה היה על טבעי‪ .‬אך כשעזבה לביתה במהירות‪,‬‬
‫לא היה לה ארנק והייתה חייבת להסכים לשאת שבועה‪ ,‬עד אשר‬
‫ראתה את ההמון בשתי עיניה ]‪ [...‬ולא היו לה כל בעיות]‪"[...‬‬
‫‪50‬‬
‫במקרה המובא לפנינו מתחזק המסר הדתי שרק ע"י כפרתו של הנכה באופן אישי וחזרתו‬
‫להתנהגות הדתית הראויה הוא יוכל להתרפא מנכותו‪ .‬קתרין ביילי הייתה חייבת להביע ולהוכיח‬
‫‪49‬‬
‫‪But alas ! a good purpose is sooner made then keept […] obtaynd what he desyrd thought no‬‬
‫‪more of what he promisd […] the saint sent him a remembrance and he fell into a grieuous sitt‬‬
‫‪of sicknes , and in into a phrensey [...] wheroff his arme is broken againe and in the same place‬‬
‫‪[…]" ,Ibid, 246- 247.‬‬
‫‪50‬‬
‫‪"[…] Quomnodo Katerina Bayly (que sinistri oculi lumine septennio pleno carurat) postquam‬‬
‫]…[ ‪celitus premonita beati Regis Henrici expetisset suffragium: subito sanitatem promeruit‬‬
‫]…[ ‪(addition in English translation) She lived in the parish of St. Edward at Cambridge county‬‬
‫‪She heard Mass at dawn every day in the church of the Augustinian Fathers. It was while so‬‬
‫‪engaged , and while regretting the loss of her eye, that a stranger came and whispered to her,‬‬
‫‪telling her to bend a penny in King Henry's Honour; she believed this agent to have been‬‬
‫‪supernatural . But having left home in a hurry, she had no purse , and had to be content with‬‬
‫‪making a vow of obeying the command; upon which she saw the host with both eyes […] and no‬‬
‫‪further trouble[…]", in The Miracles of King Henry VI, eds. Roland A.Knox and Leslie Shane,‬‬
‫‪(1923), 136.‬‬
‫‪221‬‬
‫את אמנותה )''היא האמינה ששליח זה היה על טבע''( ולהביע את אדיקותה הדתית‬
‫באמצעות תפילותיה‪ .‬יושרתה המוסרית מתבטאת בכך שהיא אכן התכוונה למלא את נדרה‪,‬‬
‫לתרום את הפני ולעלות לקברו של המלך הנרי השישי‪ .‬דמותה מלמדת‪ ,‬כי הנכים יכלו להתרפא‬
‫גם ע"י ביטוי כוונה ושבועה לעתיד‪ ,‬אך יש לזכור שהריפוי הותנה במימוש השבועה ולכן קתרין‬
‫ביילי נרפאה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬בדומה לאוספי הניסים מהמאה השתים‪-‬עשרה עולה האמביוולנטיות‬
‫של דמות העיוור‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬נמצא העיוור בחיי הקהילה ויכול להיכנס לכנסייה ולהתפלל בקרב‬
‫הקהל‪ ,‬אך מאידך גיסא‪ ,‬הדמות של קתרין ביילי מהווה דמות חריגה מבחינה חברתית‪ .‬יתכן כי גם‬
‫במקרה זה‪ ,‬כמו במקרים קודמים אחרים שציטטתי‪ ,‬מצבה השולי בחברה דרבן אותה להשתתף‬
‫בפולחן כדי לנסות בצורה זו להיות חלק מהקהילה ולהיקלט בה באמצעות הריפוי הניסי והכפרה‪.‬‬
‫האמביוולנטיות הזו עולה בקנה אחד עם ההקלות המשפטיות שקיבלו העיוורים ביחס לנכויות‬
‫אחרות בחוק האנגלי שהכיר בהם כאישיות משפטיות וברי שפיטה ובעלי רכוש‪ ,‬מתוך התפיסה‬
‫שיכולתם הקוגניטיבית‪ ,‬בהשוואה לחירשים ולאילמים לא נפגעה‪ 51.‬יש כאן גם הקבלות עם‬
‫התיאורים האומנותיים הדו ערכיים של העיוורים בכתבי היד המאוירים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מניתוח אוספי הניסים ותעודות העלייה לרגל עולים שוב היסודות המרכזים של‬
‫ההתייחסות כלפי הנכים‪ ,‬התואמת את העמדות התיאולוגיות שנמצאו בפרקים הקודמים‪ .‬כבר‬
‫למן המאה השתים‪-‬עשרה נתפסה הנכות כעונש על חטאים דתיים ומוסרים‪ .‬סיפורי הניסים אף‬
‫חוזרים על העמדה התיאולוגית העומדת על כך שריפוי רוחני הינו תנאי הכרחי לריפוי פיסי‪.‬‬
‫דמותם של הנכים הוצגה בראייה לפיה הנכים הם אנשים שאינם אדוקים מבחינה דתית ‪ ,‬וכי‬
‫תכונותיהם הפיסיות מעידות בעליל על תכונות אופי השליליות‪ ,‬המוטבעות בטבעם‪ .‬לא פעם‬
‫מוצגת הנכות גם כסבל מתמשך ואף בדימוי של כלא‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬תיאורים אלו משקפים גם את‬
‫מצבם החברתי הנחות של הנכים ואת רצונם להירפא‪ ,‬גם אם מצבם משופר יותר‪ ,‬כמו במקרה של‬
‫העיוורים‪ .‬ועל כן בתפיסה הדתית והחברתית‪ ,‬הנכות היא מצב שיש לשנותו‪.‬יתרה מזו‪ ,‬חשוב לציין‬
‫שכשבוחנים את התפיסות הללו בטווח הארוך‪ ,‬עולה כי תפיסות מהותיות אלו לא השתנו לאורך‬
‫ימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת‪ .‬ברור שתהליך מתמשך של דחייה חברתית שימש גם זרז‬
‫נוסף לפנייתם של נכים לריפוי הניסי‪ ,‬כפי שאבחן בסוגיה הבאה‪.‬‬
‫ב‪ .‬דחייה חברתית‬
‫מוטיב נוסף שבעזרתו ניתן לנתח את תפיסת הנכות והיחס לנכים עפ"י סיפורי הניסים הוא תהליך‬
‫הדחייה החברתית שהשתקפותו עוברת כחוט השני לאורך כל המקורות הנורמטיביים שבחנתי‬
‫בפרקים הקודמים‪ .‬בחלק זה אנתח באיזו מידה שימשה הדחייה החברתית זרז משמעותי לפנייתם‬
‫של נכים לריפוי הניסי והאם הם הפנימו עמוקות את הצורך לנסות להירפא בגלל הלחץ החברתי‬
‫לעשות זאת‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אבחן באיזו מידה משקפים סיפורי הניסים הקצנה בדחייה החברתית‬
‫בטווח הארוך‪ ,‬על רקע התהליכים החברתיים‪-‬כלכלים שעברה אירופה‪ ,‬ובפרט אנגליה בשלהי ימי‬
‫הביניים וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫באוסף הניסים של תומס בקט‪ ,‬מתואר מקרה על ניסיון החייאתו של בן אציל שנפגע ממגפה‬
‫שפשתה בכפר‪ .‬האציל נשבע כי אם הקדוש יחיה את בנו מחדש‪ ,‬הוא יעלה שוב לקבר הקדוש לאות‬
‫תודה‪ .‬כשזמן השבועה עמד להסתיים‪ ,‬התגלה הקדוש למצורע בשם ג'מיפ‪ ,‬שכנו של האביר‪ ,‬והטיל‬
‫‪51‬‬
‫‪Henri de Bracton, On The Laws and Customs of England, ed. George E. Woodbine, trans. By‬‬
‫‪Samuel E. Thorn (1968), vol. 5, 234-236.‬‬
‫‪222‬‬
‫עליו את התפקיד לפנות לאדונו ולהפציר בו למלא את שבועתו לקדוש‪ .‬תיאוריו השליליים של‬
‫דמות המצורע והיחס המשפיל לו הוא זוכה מהבריות על פי מקור זה משקפים את תהליך הדחייה‬
‫שעברו המצורעים‪:‬‬
‫"]‪[...‬בשל כך‪ ,‬הופיע המרטיר תומס בחלומו של מצורע ששמו גימפ‪.‬‬
‫הוא חי שלושה מיילים מביתו של האביר‪ ,‬ולא היה לו מושג על מה‬
‫שקרה ]‪' [...‬גימפ'‪ ,‬אמר תומס‪ ,‬לך וספר לגורדון בנו של איסולף‪,‬‬
‫)האציל( שהזמן עבר והשבועה שנתן לא הוגשמה עדיין ]‪' [...‬עברו‬
‫כמעט עשרים שנה‪ ,‬אדוני'‪ ,‬השיב המצורע ואני שכבתי מרותק‬
‫למיטתי ללא יכולת להשתמש ברגליי‪ .‬איך אוכל להגיע לביתו של‬
‫האביר"‪ .‬הוא קם ולא נתן חשיבות למה ששמע ולא הוציא לפועל‬
‫את הוראות המרטיר‪ .‬ואז תומס הופיע לפניו בפעם השנייה ושאל‬
‫"מדוע אינך עושה מה שנתבקשת?" "אינני יכול‪ ,‬אדוני‪ .‬העיוורון‬
‫שלי והנכות שלי מונעים זאת ממני‪" ".‬קרא לכומר שלך ואמור לו‬
‫את דבריי"‪ .‬המצורע זימן את הכומר וסיפר לו שהמרטיר מקנטרברי‬
‫אמר הוראות אלו בשבילך‪" ".‬שטויות השיב הכומר‪ .‬האם אתה חושב‬
‫שאחזור על מעשייה זו וסיפור מבולבל זה לאדון המכובד‪ .‬הוא אדם‬
‫חשוב וגם בעל השפעה‪ .‬הוא יבוז לי ויצחק מסיפורי‪ .‬לא תמצא אותי‬
‫מוסר את המסר הזה ]‪"[...‬‬
‫‪.52‬‬
‫אמנם תומס הקדוש פונה למצורע‪ ,‬בכדי לזרז את מילוי שבועת האביר‪ ,‬אך אין בכך משום ראיית‬
‫המצורע כמישהו ששייך לחברה‪ .‬מתוך הקריאה ניתן להצביע על חריגותו ואי השתייכותו אליה‪,‬‬
‫כדמותו של איוב‪ ,‬הנחשב לסמל האדם הדחוי בשעת מחלתו‪ .‬ראשית‪ ,‬אנו למדים על הדחייה‬
‫החברתית מהתיאור לפיו המצורע חי במרחק רב מביתו של האציל‪ .‬ניתוקו החברתי נבע לא רק‬
‫מהסכנה הבריאותית של הצרעת‪ ,‬כי אם גם בשל התכונות הפגומות שייחסו העמדות‬
‫הנורמטיביות למצורעים‪ .‬ההתייחסות המזלזלת כלפי המצורע עולה מתוך תגובתו של הכומר‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫‪"[…] Apparuit itaque martyr Domini Thomas Quidam leproso in somnis, tribus passuum‬‬
‫‪millibus a militis domo distanti, et rem gestam prorsus ignoranti, et ait, "Gimpe, (hoc enim‬‬
‫‪leproso nomen esse audinimus), Vade et dic Jordano ex parte mea transisse terminum quem‬‬
‫‪posuit, et vota reddita non esse quae promisit […] Respondit ad heac leprosus ,"Jam anni ferme‬‬
‫‪viginti praeterierunt, domine, ex quo lumen coeli non vidi, et pedes debilis iceo lecto affixus; et‬‬
‫‪quomodo possem ad militis donum pervenire? Et evigilans, nec magni pendit quea auduerat, nec‬‬
‫‪fecit quod ei martyr injunxerat. Appruit ergo ei iterum martyr, et ait, "Quare non feciti quae‬‬
‫‪dicta sunt tibi ? Non Potui , domine, inquit, " caecitate et debilitate praepeditus". […] Voca‬‬
‫‪presbyterum tuum , et pone verba mea in ore ejus " Accersivit presbyterum leprosus , at ait illi‬‬
‫‪"Haec et haec mandate tibi martyr Cantuarieensis " At ille sominus est ; ergo ne viro tanto‬‬
‫‪fabulas […] Vir magnus et potens est, et tam recitantem quam recitata subsannando contemneret‬‬
‫‪"non me habiebis talis nuncii bajulum"[…]", in A Selection of the Miracles of St. Thomas of‬‬
‫‪Canterbury, ed. James Craigie Robertson, 21- 24.‬‬
‫‪223‬‬
‫המצורע נתפס כשקרן וזוכה ליחס משפיל ומזלזל מצד הכומר‪ ,‬הרואה בסיפורו של המצורע דברי‬
‫הבל וסיפורי בדים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הנחיתות החברתית של המצורע ביחס לכומר או לכל אדם אחר‪,‬‬
‫מתבטא בעובדה שהמסר שהיה עליו להעביר חייב היה לעבור דרך אנשים אחרים הנמצאים בתוך‬
‫הקונסנסוס החברתי ולא מחוצה לו‪ ,‬קרי באמצעות אנשים הנחשבים לנעלים ואף ישרים ממנו‪,‬‬
‫בשל העובדה שהם בריאים בגופם‪ .‬אפיון זה מדגיש‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬את מצבו החברתי העגום של‬
‫הנכה‪.‬‬
‫דוגמה נוספת להמשכיות קיומה של הדחייה אנו מוצאים במאה החמש‪-‬עשרה בקטע הבא‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אדם פיסח שנקרא רוברט וורטלט‪ ,‬שב להיות בריא בקברו של‬
‫המלך הנרי‪ .‬וולטרט הגיע מוינצ'סטר‪ ,‬במקום בו המקרה‪ ,‬לאחר‬
‫מכן‪ ,‬נחקר ואושר ]‪ [...‬האדם שגר בוינצ'סטר‪ ,‬נגרר כל חייו בסבל‬
‫ועצב‪ .‬במשך שנה שלמה הוא אף היה בחולשה גופנית של חוסר‬
‫תנועה בגפיו כמעט לגמרי‪ .‬ובאשר להליכה‪ ,‬הוא לא יכל לעשות‬
‫זאת כלל‪ ,‬ולא היה מסוגל להניע את עצמו ממקום למקום‪,‬‬
‫ואפילו במידה קטנה‪ ,‬אלא בתמיכת שני קביים‪ .‬כאשר הוא בילה את‬
‫השנה הזו חסר ערך בעיני עצמו ובעיני חבריו‪ ,‬הוא שמע על הפרסום‬
‫הרב של המלך הקדוש ביותר הנרי ששמעו יצא למרחוק בכל מקום‪,‬‬
‫על הניסים שהתרחשו על ידיו ]‪"[...‬‬
‫‪53‬‬
‫בסיפור זה נועד פירוט הפגמים הפיסיים להעצים את מידת סבלו של הנכה ולהדגיש את חריגותו‬
‫הפיסית והחברתית כאחד‪ .‬חוסר יכולותיו הפיסיות אינן מאפשרות לפיסח לתפקד בתוך החברה‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬ירד במעמדו החברתי‪-‬כלכלי ואף סבל מדחייה חברתית‪ .‬הקטע אף‬
‫מוסר לנו‪ ,‬שהפיסח הפנים בעצמו את הדעות הקדומות נגדו וגם הוא‪ ,‬כמו חבריו ראה עצמו "חסר‬
‫ערך" ‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי מתוך יחסי הגומלין שהתפתחו במפגש בין הנכים לחברה עברו הנכים‪ ,‬על‬
‫פי התפיסה החברתית המובעת בדברי ההגיוגראף‪ ,‬תהליך של "אלימות סמלית" ) ‪Symbolic‬‬
‫‪ ,(Violence‬מושג אותו טבע הסוציולוג פייר בורדייה )‪.(Pierre Bourdieu‬לפי בורדייה‪" ,‬אלימות‬
‫סמלית" היא התהליך שעל פיו עמדה קדומה מועברת באמצעות מנגנונים חברתיים ותרבותיים‬
‫הקשורים בתהליך הסוציאליזציה החברתית‪ 54.‬ייתכן כי בעטיו של תהליך זה‪ ,‬אימצו הנכים את‬
‫העמדות השליליות כלפיהם ותפסו את הדחייה החברתית כלפיהם כמוצדקת‪ .‬תפיסות אלו הנציחו‬
‫את נחיתותם החברתית של הנכים בלא כל מודעות או התנגדות למצבם‪ .‬ברם‪ ,‬גם מתוך הפילטר‬
‫‪53‬‬
‫‪"[…] Qualiter claudus quidam dictus Robertus Vertlet apud ipsum beati Henrici tumulum‬‬
‫‪sanitati fuerit restitutus. Apud urbem illiam vetustissimam que Wyntonia nuncupatur hijus‬‬
‫‪temporibus vir quidam vite sue moras magnis quidem doloribus wt memore trahebat. Extitit‬‬
‫‪enim iam ab anno integro tanta corporis debilitate correptus vt ominum fere membourm‬‬
‫‪priuatus officio ambulare quoquam penitus non pesset. Vixque valeret duobus innitendo cruculis‬‬
‫‪interdum de loco vel modicum se transferre. Igitur postquam anni venis tempora consumpsisset‬‬
‫‪et sibi et suis omnino inutilis : Audita deuotissimi Regis Henrici nobilissima fama : que ex‬‬
‫‪miraculorum euis frequencia vbilibet diuulgata est […]", in The Miracles of King Henry VI, eds.‬‬
‫‪Roland A.Knox and Leslie Shane, (1923), 74- 76.‬‬
‫‪ 54‬פייר בורדייה‪ ,‬השליטה הגברית‪) ,‬תל אביב ‪ :‬רסלינג‪.13 -9 ,(2007 ,‬‬
‫‪224‬‬
‫הכנסייתי אנו למדים על תפיסת הנכים כחסרי ערך מבחינה חברתית‪ .‬עצם העובדה שהם הגיעו‬
‫לקברי הקדושים‪ ,‬במטרה לשנות את מצבם‪ ,‬עשויה לשקף‪ ,‬כי בצורה עקיפה הפנימו הנכים שכדי‬
‫לשנות את מצבם החברתי ולהיות בעלי ערך בעיני החברה ובעיני עצמם‪ ,‬עליהם לעבור ריפוי ניסי‬
‫בתקווה להשתלבות חברתית‪ .‬לפי דעתי‪ ,‬גם בהבנה זו יש משום אימוץ של ערכים ונורמות‬
‫חברתיות שליליות שהשפיעו על תודעתם של הנכים‪ ,‬ולכן בכל זאת יש כאן צורה מסוימת של‬
‫אלימות סמלית‪ .‬לפיכך‪ ,‬ניתן להסיק שהדחייה החברתית שימשה סיבה משמעותית למוטיבציה‬
‫של נכים בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת לעלות לקברו של קדוש‪ ,‬וגם אם זה היה רצונם‬
‫הבלבדי‪ ,‬רצון זה היה תוצאה של הפנמה אפשרית של הנורמות החברתיות‪.‬‬
‫סיפור נוסף מאוסף הניסים של המלך הנרי השישי‪ ,‬מלמד כי הדחייה החברתית לא הייתה‬
‫תמיד גורפת‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אליס ברבור‪ ,‬שעברה התעללות מרוח רעה‪ ,‬כך שהיא אפילו‬
‫איבדה‬
‫את‬
‫ראייתה‪,‬‬
‫קיבלה‬
‫במהירות‬
‫נחמה‬
‫ובריאות‬
‫שלמה‬
‫באמצעות התערבותו של הקדוש מכל‪ ,‬המלך הנרי ]‪ [...‬שלושה‬
‫עדים נדרשו בחקירה המקומית לפני שהנס הוכרז ואושר‪ .‬היא הייתה‬
‫מארחת ב"גורג אין'‪ ,‬שהכרוניקאן מבטיח שהוא )הפונדק( הטוב‬
‫ביותר והמבוקש ביותר בהנלי‪ .‬פעילות הרוח הרעה התרחשה ע"י סוג‬
‫של התנפחות‬
‫אלימה שלקחה ממנה את היכולת לראות ]‪"[...‬‬
‫‪.55‬‬
‫הזכרת ההתנפחות והרוח הרעה שנכנסה באליס ברבור כסיבות לעיוורונה‪ ,‬מחזקים שוב את‬
‫תפיסת הנכות כחטא ומבליטים את התכונות הסטריאוטיפיות של העיוורים‪ ,‬כפי שהם מופיעים‬
‫במקורות הספרותיים והאומנותיים‪ .‬אולם מעבר לכך‪ ,‬החקירה בעניינה העלתה‪ ,‬כי אליס ברבור‬
‫הייתה בעלת פונדק או מקום הארחה‪ .‬הכתוב איננו מוסר באלו נסיבות היא הפכה למארחת והאם‬
‫היא איבדה את הבעלות על המקום לאחר שהתעוורה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהנחה שהיא נותרה בעלת‬
‫הפונדק‪ ,‬הדבר עשוי לרמוז‪ ,‬כי נכים יכלו להחזיק נכסים ולא נדחו בהכרח מהחברה‪ .‬ייתכן מאוד‪,‬‬
‫שהמספר מצא לנכון לציין שהפונדק הוא המקום הטוב והמשובח ביותר בהנלי‪ ,‬כדי להצדיק את‬
‫בעלותה על הנכס ואת יכולותיה לנהל אותו‪ ,‬גם בזמן עיוורונה‪ .‬אם אכן כך הדבר‪ ,‬הרי זוהי דוגמה‬
‫יוצאת דופן המלמדת על אפשרות שילובם של הנכים בחברה או לפחות ביכולתם להמשיך להחזיק‬
‫בנכסיהם‪ .‬ברם‪ ,‬זה עדיין לא מבטל לחלוטין את העמדות הסטיגמטיות כלפי העיוורון או הנכות‬
‫כחטא‪ ,‬דבר שדרבן את אליס ברבור לשנות את מצבה הפיסי ולשפר את מעמדה בעיני הסובבים‬
‫אותה‪ .‬קיימת אפשרות שזוהי גם דוגמה נוספת למעמד המיוחד והאמביוולנטי לו זכו העיוורים‬
‫שיכלו להשתלב בחברה בהשוואה לנכויות אחרות שנדחו ממנה‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪"[…] Quomodo Alicia Barbour que a spiritu maligno usque adeo vexata fuerat ut eciam visum‬‬
‫‪amitteret: per inuocacionem felicissimi Regis Henrici cito consolacionem promeruit et sanitatem‬‬
‫‪plenissimam. (Addition in the English Translation) : three witnesses were demanded at the local‬‬
‫‪investigation before the miracle was declared proved. She was the hostess of the "George" Inn,‬‬
‫‪which the chronicler assures us is the best and most frequented at Henley. The activity of the evil‬‬
‫‪spirit seems to have been marked by some violent kind of swelling , which ended by taking away‬‬
‫‪her power of sight […]", in The Miracles of King Henry VI, eds. Roland A. Knox and Leslie Shane,‬‬
‫‪(1923), 119.‬‬
‫‪225‬‬
‫מגמות אמביוולנטיות של דחייה חברתית במציאות האנגלית במאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬אנו‬
‫מוצאים בעדות הנדירה באוטוביוגרפיה של מרג'רי קמפ‪ .‬ספרה של מרג'רי קמפ ) ‪The Book of‬‬
‫‪ ,(Margery Kempe, 1373-1440‬הינו טקסט אוטוביוגרפי של אישה בורגנית מקינגס לין‬
‫שבנורפוק )‪ .(King's Lynn, Norfolk‬מרג'רי אמנם לא סבלה מנכות פיסית‪ ,‬אך היא דוגמה‬
‫מעניינת לחריגות חברתית והיחס כלפיה‪ .‬בעקבות לידת בנה הבכור היא סבלה‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬
‫מתופעת דיכאון שלאחר לידה ושינויים קיצונים במצבי רוח שלוו בהתקפות אפילפטיות‪ .‬לטענתה‪,‬‬
‫היא חוותה התגלות וחוויה רוחנית‪-‬מיסטית בעקבות התגלות ישו לפניה‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬החליטה‬
‫מרג'רי לאמץ אורח חיים אדוק‪ ,‬מסירות דתית והתנזרות ממין לאחר לידת ילדים נוספים‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫גמלה בליבה ההחלטה לצאת למסעות צליינות‪ .‬בחוויותיה המיסטיות היא אימצה קודים של‬
‫מיסטיקה אירופית שלוותה בצעקות‪ ,‬בכי מוגבר וחוסר שליטה על תנועות הגוף‪ ,‬שייתכן וכללו‬
‫התקפים אפילפטיים‪ 56.‬תגובת הקהל אליה הייתה תגובה מעורבת‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬הקהל האנגלי‬
‫שחזה בהתנהגותה המוזרה בעניו הביע שאט נפש‪ ,‬קרא לעברה קריאות גנאי ואיים על חייה‪ 57.‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬בעוד שבאנגליה דחו אותה בצורה בולטת‪ ,‬היוותה התנהגותה של מרג'רי מקור להערצה‬
‫עם הגעתה לרומא‪ .‬ייתכן כי ניתן להסביר הבדל זה בכך שהקהל ברומא‪ ,‬שלא הבין את האנגלית‬
‫השגורה בפיה‪ ,‬אך היה בקיא באפיונים המיסטיים‪ ,‬זיהה אצל מרג'רי התנהגות מיסטית ולכן‬
‫קיבל אותה והעריץ אותה‪ 58.‬עם זאת‪ ,‬בדומה לתגובת החברה האנגלית‪ ,‬גם בגרמניה לעגו לה‬
‫הקהילות אליהן היא הגיעה‪ .‬כך שתגובת הקהל ברומא היא תגובה יוצאת דופן שאינה מעידה‬
‫‪59‬‬
‫בהכרח על קבלת הנכים‪.‬‬
‫מן האמור לעיל עולה על פי רוב‪ ,‬שהנכים נתפסו כנטל חברתי וכלכלי בשל חוסר יעילותם‬
‫בתפיסה החברתית והכלכלית‪ .‬למעשה הדחייה החברתית שימשה סיבה משמעותית עבור הנכים‬
‫לעלות לרגל לקברי הקדושים ולעבור ריפוי ניסי‪ ,‬בתקווה להשתלב מחדש בחברה‪ .‬בנוסף לכך‪,‬‬
‫כשבוחנים את תהליך הדחייה החברתית על ציר הזמן‪ ,‬משתקפים גם במקורות ההגיוגראפיים‪,‬‬
‫בדומה למקורות המשפטיים והספרותיים‪ ,‬תהליכים של סגירות חברתית‪ ,‬אך הדחייה לא הייתה‬
‫גורפת‪ ,‬וכי ייתכן שעיוורים למשל‪ ,‬כמו במקרה של אליס ברבור‪ ,‬הצליחו להשתלב בחברה‪.‬‬
‫ג השפעתה של התפיסה הרפואית‬
‫מוטיב נוסף שמלמדנו על תפיסת הנכות בימי הביניים הוא השפעתה של התפיסה הרפואית‪.‬‬
‫בחלק זה תיבדק השאלה עד כמה השפיעה התפיסה הרפואית על הצגת הנכים בסיפורי הניסים‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪Lynn Staley, "Introduction" in The Book of Margery Kempe, New Translation, Contexts, Criticism.‬‬
‫‪trans and ed. Lynn Staley, (New York : Norton, 2001), 12- 15.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪"[ …] A Woman … seyed to hir (her) in this maner " I wold thu wer in smythfeld and I wold‬‬
‫‪beryn a fagot to bern the wiyth ; it is pety that thow levyst " This Creature stod style and‬‬
‫‪answeryd not […]", in The Book of Margery Kemp, trans and ed. Lynn Stanley, (2001), 155-156.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪Mahoney D.B. "Margery Kempe's Tears and Power Over Language", in Margery Kempe: A Book of‬‬
‫‪Essays, ed. McEntire S. (New York: Garland Pub,1992), 38.‬‬
‫‪59‬‬
‫‪Lynn Staley, Margery Kempe's Dissenting Fiction, (Pennsylvania: Pennsylvania University Press,‬‬
‫‪1994), 54-58.‬‬
‫‪Sarah Beckwith, "A Very Material Mysticism: The Medieval Mysticism of Margery Kempe” , in‬‬
‫‪Gender and Text in the Later Middle Ages, edited by Jane Chance, (Florida : University Press of‬‬
‫‪Florida, 1996), 195-212.‬‬
‫‪226‬‬
‫מהעיון בסיפורי הניסים עולה שהספרות ההגיוגראפית אימצה את ההגדרות הרפואיות הימי‪-‬‬
‫ביניימיות כלפי הנכות כמחלה חשוכת מרפא והדבר מהווה נדבך נוסף בעיצוב התפיסה השלילית‬
‫כלפי הנכים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מכיוון שהז'אנר הספרותי הזה הוא בעיקר ספרות דתית‪ ,‬בחרו‬
‫ההגיוגראפים להדגיש את חוסר יעילותה ואף את כישלונה של הרפואה הממוסדת למצוא‬
‫פתרונות עבור הנכים‪ ,‬וכתוצאה מכך הם פנו לריפוי הניסי ע"י הקדוש‪.‬‬
‫דוגמה לכך מופיעה בתעודות העלייה לרגל של תומס בקט החל מהמחצית השנייה של‬
‫המאה השתים‪-‬עשרה‪ .‬כבר למן הירצחו של תומס בקט ב‪ , 1171 -‬מוסרים לנו ההגיוגראפים על‬
‫‪60‬‬
‫עלייתם לרגל של נכים רבים ומרמזים על סיבת פנייתם לריפוי הניסי‪:‬‬
‫"]‪ [...‬בתחילה‪ ,‬בזמן הפיכתו לקדוש מעונה‪ ,‬החל המרטיר להפיץ‬
‫ניסים יוצאים מן הכלל‪ ,‬להשיב ראייה לעיוור‪ ,‬הליכה לפיסח‪ ,‬שמיעה‬
‫לחירש‪ ,‬דיבור לאילם‪ ,‬טיהור למצורע‪ ,‬ריפוי השיתוק‪ ,‬ריפוי המיימת‪,‬‬
‫וכל הסוגים של המחלות הקטלניות שלא ניתנות לריפוי‪ ,‬והוא‬
‫אפילו החיה את המתים]‪[...‬‬
‫‪61‬‬
‫טקסט זה מוסר לנו אינפורמציה מפורטת ונדירה של סוגי הנכויות הנפוצות ביותר בימי‬
‫הביניים‪ .‬אנו למדים על המגוון הרחב של סוגי הנכים שהופיעו בקברו של תומס בקט‪ .‬מתוך‪,‬‬
‫הגדרת הנכויות הללו כמחלות קטלניות שלא ניתנות לריפוי‪ ,‬ניתן ללמוד כי אנשי הכנסייה קיבלו‬
‫את ההגדרה הרפואית הימי‪-‬ביניימית של הנכות כמחלה חשוכת מרפא ‪ .‬אמנם העולם הרפואי‬
‫והעולם הדתי שעסק בהגיוגרפיה היו עולמות מקבילים ולא בהכרח מתחרים‪ ,‬הטקסט נותן לנו‬
‫להבין‪ ,‬שההגיוגראפים ביקשו להדגיש את עליונות הקדוש על פני הטיפול הרפואי הקונוונציונאלי‪.‬‬
‫אף ההיסטוריונית אירינה מצלר טוענת‪ ,‬כי אחת מהסיבות לפנייתם של הנכים לקברי הקדושים‪,‬‬
‫היא אותו כישלון או חוסר רצונה של הרפואה הממוסדת לטפל בהם‪ ,‬מתוך התפיסה שהמגבלה‬
‫הפיסית חשוכת מרפא‪ 62.‬גם במקרה זה ניתן לראות את השפעתה של המציאות המבליחה לתוך‬
‫סיפורי הניסים‪.‬‬
‫דוגמה נוספת להגדרת הנכות כמחלה קטלנית‪ ,‬אנו מוצאים בקטע הבא ‪:‬‬
‫"אדם חולה ונכה אחר‪ ,‬שנקרא ג'ורג' בוטר‪ ,‬לאחר יותר משנתיים‬
‫של מחלה הובא לבסוף לקברו של המלך הנרי הקדוש וזכה לחסד‬
‫של בריאות‪ ,‬אליו השתוקק ]‪ [...‬הוא איבד את השימוש ברגליו‬
‫‪60‬‬
‫‪Kay Brainerd Slocum, Liturgies in Hounor of Thomas Becket, (London and Toronto: Toronto‬‬
‫‪University Press, 2004), 79-81.‬‬
‫‪61‬‬
‫‪"[…] At first, at the time of his martyrdom, the martyr began to glisten with remarkable‬‬
‫‪miracles, restoring sight to the blind, walking the lame, hearing to the deaf, speech to the mute,‬‬
‫‪and cleansing lepers, restoring paralytics, curing dropsy and all varieties of fatal, incurable‬‬
‫‪disease, even resuscitating the dead. […]", in St. Thomas of Canterbury : His Death and Miracles,‬‬
‫‪ed. Edwin A. Abbott, vol 1, (1898), 223.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Kay Brainerd Slocum, Liturgies in Honor of Thomas Becket, (2004), 79.‬‬
‫‪62‬‬
‫‪Metzler, Disability in Medieval Europe : Thinking about Physical Impairment During the High‬‬
‫‪Middle Ages 1100-1400, (2010), 142- 143.‬‬
‫‪227‬‬
‫למטרות יומיומיות בשל מחלה קטלנית‪ ,‬אך הצליח להגיע על גבו‬
‫של סוס וחזר ברגל ]‪"[...‬‬
‫‪63‬‬
‫מתוך קטע זה אנו למדים שבדומה לשאר התפיסות‪ ,‬גם תפיסת הנכות כמחלה קטלנית שאין לה‬
‫מרפא השתרשה בחשיבה הדתית והכנסייתית ועל השפעתן בטווח הארוך של התפיסות הרפואיות‬
‫בשלהי ימי הביניים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מתוך העיון ההשוואתי בסיפורי הניסים עולה‪ ,‬כי התפיסות השליליות‬
‫הנורמטיביות כלפי הנכות השתקפו גם בז'אנר הספרותי של סיפורי הניסים‪ ,‬שהושפע כנראה לא‬
‫רק ע"י התפיסה הנורמטיבית אלא גם על ידי התפיסה המנטלית והמציאות‪ .‬מעבר לתפיסת הנכות‬
‫כחטא דתי וחברתי‪ ,‬נתפסה הנכות גם ככלא או כמוות פיסי וחברתי‪ ,‬ואילו הנכים נתפסו כבעלי‬
‫תכונות רעות בהתאמה לפגמיהם הפיסיים‪ .‬הנכים נתפסו בתודעה החברתית כחסרי ערך מבחינה‬
‫יצרנית ואף המקורות מרמזים לכך שגם הנכים הפנימו את העמדות הסטריאוטיפיות על עצמם‪.‬‬
‫תפיסות אלו הובילו ברוב המקרים לתהליכי דחייה ואף רדיפה חברתית ולהפיכתם של רוב הנכים‬
‫לקבוצת שוליים מבודדת‪ .‬מתוך אוספי הניסים עולה גם‪ ,‬כי הדחייה החברתית שימשה זרז‬
‫משמעותי לפנייתם של הנכים לקברי הקדושים‪ ,‬מתוך תקווה שריפויים הפיסי יוביל לשינוי‬
‫משמעותי במצבם החברתי ולהשתלבות מחודשת במערכות החברתיות והכלכליות‪ .‬אולם לא‬
‫בהכרח הוביל השינוי הפיסי לשינוי תודעתי מקביל ולא ניתן כמעט להצביע על שילוב מחודש‪.‬זאת‬
‫ועוד‪ ,‬אין עדות לכך שגם תכונות האופי של הנכים השתנו לאחר הריפוי‪ ,‬כך שבתודעה החברתית‬
‫נותרו הנכים אנשים חריגים‪ ,‬גם לאחר ריפויים‪ .‬אמנם אוסף הניסים של תומס קנטילופ מראשית‬
‫המאה הארבע‪-‬עשרה מלמד על קיומם של מקרים שבהם נכים‪ ,‬למרות מגבלתם הפיסית‪ ,‬הצליחו‬
‫להשיג עזרה משפחתית וקהילתית ואף שמרו על קשריהם החברתיים‪ ,‬אך נתון זה אינו מצביע על‬
‫שילובם בחברה‪ ,‬וייתכן דווקא שהוא מלמד על תפיסת הנכים כנטל חברתי‪ .‬גם אם הדחייה‬
‫החברתית לא הייתה גורפת‪ ,‬ברוב העדויות שהובאו לעיל‪ ,‬הוצגו הנכים כאנשים מבודדים‬
‫ודחויים‪ ,‬ואין שום עדות ברורה ומובהקת להשתלבותם המחודשת בחברה‪.‬‬
‫על רקע מגמות אלו מעניין לבחון‪ ,‬במידת האפשר‪ ,‬את סוגיית המעורבות החברתית‬
‫בתהליך הניסי‪ .‬קרי‪ ,‬ברצוני לנתח ראשית‪ ,‬באיזו מידה היוותה המעורבות החברתית אידיאל‬
‫שביקשו ההגיוגראפים להדגיש‪ .‬ושנית‪ ,‬באיזו מידה היא השפיע על יכולתם של הנכים להשתלב‬
‫בחברה לאחר הנס‪ ,‬או שמא הם נותרו דחויים ומבודדים מבחינה חברתית‪ ,‬על אף מעורבות זו‪.‬‬
‫‪ .III‬המעורבות החברתית בתהליך הריפוי הניסי‬
‫על רקע ההבדלים במידת הדחייה החברתית כלפי הנכים בחברה האנגלית‪ ,‬והניסיון לשחזר בעזרת‬
‫אוספי הניסים את ההתייחסות לנכים ומידת השינוי שחל בה עד למאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬אפנה עתה‬
‫לנתח את התיאורים של המעורבות החברתית בתהליך הריפוי הניסי‪ ,‬במטרה להבין מה היו‬
‫‪63‬‬
‫‪Quomodo alius quidam eger et inpotens dictus Geogius cognomento Buttery cum plus biennio‬‬
‫‪delanguisset: tandem ad beati Regis Henrici sepulcrum perductus . optate sanitatis graciam‬‬
‫‪adeptus est. […] (addition in English translation) : He had lost the use of hus legs for ordinary‬‬
‫‪purposes, through some virulent disease , but managed to come to Windsor on horseback. He‬‬
‫‪went back on foot",[…]",in The Miracles of King Henry VI, eds. Roland A.Knox and Leslie Shane,‬‬
‫‪(1923), 119.‬‬
‫‪228‬‬
‫האידיאל הנוצרי ועולם הערכים שעמדו מאחורי מעורבות זו‪ ,‬ועד כמה היא השפיעה על פוטנציאל‬
‫השתלבותם של הנכים בחברה‪ ,‬במיוחד לאחר התרחשות הנס‪.‬‬
‫האנתרופולוג ויקטור טרנר )‪ (Victor Turner‬הגדיר את העלייה לרגל לקברי קדושים‬
‫כהתנהגות דתית‪-‬תרבותית אוניברסאלית‪ ,‬המעידה על חוויה קולקטיבית בעלת מרכיבים‬
‫חברתיים‪ .‬השהייה במקום הקדוש מהווה לדידו שחרור מכבלים חברתיים ובהדגשת אחווה‬
‫)‪ (Communitas‬בין עולי הרגל‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫במחקרו השתמש טרנר במושג הלימינליות )‪" ,(Liminality‬היות‬
‫על הסף" אותו טבע החוקר ארנולד ואן גנפ )‪ .(Arnold Van Gennep‬ואן גנפ חקר את טקסי‬
‫המעבר )‪ (Rites de Passage‬בחברות שבטיות שונות‪ .‬הוא הגדיר את המעבר משלב אחד למשנהו‬
‫כמצב לימינאלי‪ ,‬הווי אומר‪ ,‬מצב שבו אדם יוצא ממצב אחד ועובר למצב שני‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫טרנר הרחיב את‬
‫מושג הלימינליות וראה בתופעת העלייה לרגל טקס מעבר לימינלי וכהליכה על הסף‪ ,‬שבמסגרתו‬
‫עוברים עולי הרגל שינוי משמעותי במעמדם לאחר מסע העלייה לרגל‪ 66.‬דוגמאות לטקסי מעבר‬
‫כאלה הם טקסי לידה וקבורה‪ ,‬טקסי נישואין או כניסה לשורות הכנסייה‪ ,‬שנחשבו לטקסי מעבר‬
‫‪67‬‬
‫ושינוי סטטוס בחייו של האדם בתפיסה הימי‪-‬ביניימית‪.‬‬
‫במידה רבה‪ ,‬ניתן לראות גם בעלייתם לרגל של נכים לקברי קדושים במהלך ימי הביניים‬
‫תהליכים חברתיים וטקסי מעבר‪ .‬ההחלטה לאיזה קדוש לפנות נבעה לא רק מבחירתו של הנכה‬
‫אלא הושפעה ע"י לחץ קהילתי ותכתיבים של הכנסייה המקומית‪ .‬לאחר שהקדוש התגלה לעולה‬
‫הרגל בחלום‪ ,‬לפי תיאורי ההגיוגרפיה‪ ,‬נועצו עולי הרגל עם הכמרים המקומיים ובני קהילתם‬
‫שדחקו בהם לעלות לקברו של אותו קדוש‪ .‬אוסף הניסים של ויליאם מנוריץ' מהמאה השתים‪-‬‬
‫עשרה לדוגמה‪ ,‬מתאר תהליך ממושך שבמהלכו משחזרת הדמות הנכה חלום או התגלות של‬
‫הקדוש‪ ,‬הקורא לו לעלות לרגל לקברו‪ .‬בתחילה פונה הנכה‪ ,‬במיוחד אם הוא נער צעיר‪ ,‬להוריו‬
‫ולמשפחתו‪ ,‬ואלו מפנים אותו לסמכות הדתית המקומית‪ ,‬כומר או בישוף‪ ,‬המאשר בדרך כלל את‬
‫חובת המסע לצורך הריפוי‪ 68.‬יסודות אלו מופיעים גם באוספים שאותם אני בוחן בפרק זה‪ .‬כמו‬
‫כן היו מקרים בהם ההחלטה לפנות לקדוש מסוים נבעה מהמוניטין שיצא לשמו‪ ,‬שעליו שמעו‬
‫עולי הרגל הנכים משכנים או מעוברי אורח מקומיים‪ 69.‬בנוסף לכך‪ ,‬עולה הרגל הנכה לא פעל לבדו‬
‫אלא בתמיכת החברה המקומית שסבבה אותו‪ .‬הוא קיבל תרומות וציוד למסע ואף זכה‪ ,‬במקרים‬
‫מסוימים‪ ,‬ללווי חברתי צמוד של בני הקהילה שנכחו בהתרחשות הנס‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הריפוי הניסי‬
‫עצמו עבר חקירה ואישור הן של אנשי הכנסייה שתיעדו אותו והן של הקהל ששמע או היה עד‬
‫לנס‪ .‬בכך הפך הריפוי הניסי לאירוע חברתי‪ ,‬והוא היה חסר משמעות ללא נוכחותו של קהל‬
‫‪70‬‬
‫העדים‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫‪Victor Turner and Edith Turner eds., Image and Pilgrimage in Christian Culture: Anthropological‬‬
‫‪Perspectives, (New York: Columbia University Press, 2011), 5-6, 172- 174.‬‬
‫‪65‬‬
‫‪Arnold Van Gennrp, Rites of Passage, (London: Routledge, 2004), 27- 30.‬‬
‫‪ 66‬ויקטור טרנר‪" ,‬עליות לרגל כתהליכים חברתיים" ‪ ,‬בתוך עלייה לרגל‪ :‬יהודים‪ ,‬נוצרים‪ ,‬מוסלמים‪ ,‬אסופת‬
‫מאמרים בעריכת אורה לימור‪) ,‬תל אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.64 -19 ,(2005 ,‬‬
‫‪67‬‬
‫‪Miri Rubin, "Introduction: Rites de Passage", in Rites de Passage: Cultures of Transition in the‬‬
‫‪Fourteenth Century, eds. Nicola F. McDonalnd and W. M. Ormond, (York: York Medieval Press,‬‬
‫‪Botdell, 2004), 1-13.‬‬
‫‪68‬‬
‫‪Thomas of Monmouth, The Life and Miracles of William of Norwich, trans. By Augustus Jessop and‬‬
‫‪M.R. James, (Cambridge: Cambridge University Press, 2011), 47- 49.‬‬
‫‪69‬‬
‫‪Ibid, 49‬‬
‫‪70‬‬
‫‪Ibid, 52-53.‬‬
‫‪229‬‬
‫אחת הדוגמאות הראשונות להשתתפות הקהל בתהליך הריפוי הניסי ולמידת התייחסותו‬
‫לנכים עולה מסיפורה של האישה הקבצנית בעלת העיוותים הגופנים באוסף הניסים של מודוונה‬
‫הקדושה‪ .‬באוסף זה תיאר ג'פרי מבורטון את המעורבות החברתית בתהליך ריפויה של האישה‪,‬‬
‫אך מיעט לתת פרטים על מידת השתלבותה מחדש בחברה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬אלו שנכחו )במקום( שמעו את קריאתה המפתיעה והסתערו‬
‫עליה מכל צד וראו שהיא‪ ,‬שעד אז נראתה בעיניהם נכה‪ ,‬עומדת‬
‫זקופה‪ .‬וכולם הודו בשמחה לחסד האלוהי ]‪ [...‬אולם בגדיה של‬
‫האישה הנכה היו כל כך קצרים‪ ,‬כיוון שלפני כן היא זחלה על‬
‫האדמה‪ .‬ואז אב המנזר הזמין מיד בגדים שיתאימו לה ותלה את‬
‫הקביים שלה כעדות מעל המזבח]‪"[...‬‬
‫‪71‬‬
‫הקהל‪ ,‬המסמל את כלל החברה‪ ,‬חזה בהשתאות במעשה הריפוי ואף אב המנזר הזמין‬
‫עבור האישה בגדים חדשים‪ ,‬שעשויים לשקף שינוי בהתייחסות החברה כלפי האישה ובמעמדה‬
‫בתוכה‪ .‬דא עקא‪ ,‬עלינו לזכור כי אין מדובר כאן בתיאור מציאותי‪ ,‬כי אם בתיאור תעמולתי‪.‬‬
‫מסיבה זו‪ ,‬בחר ג'פרי מבורטון להדגיש את אמירות התודה של הקהל לקדושה ואת ההכרה‬
‫החברתית ביכולותיה המרפאות‪ ,‬ללא אמירה ברורה באשר להשתלבותה המחודשת של האישה‬
‫הנכה בחברה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬עצם העובדה‪ ,‬כי גם לאחר הנס‪ ,‬האישה המשיכה להתכנות "האישה‬
‫הנכה" מעידה כי התפיסה החברתית והדתית כלפיה כלל לא השתנתה והיא נותרה חריגה‬
‫מבחינה חברתית‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי בהשקפת העולם הדתית של ההגיוגראף שאלת ההשתלבות לא‬
‫הייתה כלל חשובה‪ ,‬אלא שסיפור זה שימש אמצעי תעמולתי גרידא להגברת האמונה הדתית של‬
‫הקהילה בקבר הקדוש‪ ,‬ללא כל קשר למציאות‪ ,‬או לרצון של החברה לקבל את הנכה מחדש‪.‬‬
‫סיפור נוסף המעיד על המשך השימוש בריפוי הניסי יותר ככלי דידקטי‪-‬דתי ופחות כשינוי‬
‫בהתייחסות כלפי הנכה‪ ,‬אנו למדים מהמקרה שהובא בחלק הקודם אודות האיכר הנכה באוסף‬
‫הניסים של מודוונה הקדושה‪ .‬גם לאחר שהבריא‪ ,‬מתואר האיכר בצורה פאסיבית וכאמצעי‬
‫להאדרת האל והקדושה ואין הכתוב מצביע בבירור על שינוי ההתייחסות החברתית כלפיו‪:‬‬
‫"]‪ [...‬באורח פלא שריריו התמתחו‪ ,‬גידיו ועורקיו התארכו‪ .‬הוא יכל‬
‫לכופף את רגליו ולעמוד ישר על רגליו‪ ,‬למראה כל אלו שהיו שם‪,‬‬
‫הוא התהלך וקפץ והוא הבריא לחלוטין ובשלמותו ]‪ [...‬הוא הובל‬
‫‪71‬‬
‫‪" […]Hanc ergo qui aderant dum audissent tam repente clamasse uehementi (uoce) uelut‬‬
‫‪euentu subitaneo admirati sunt statimque undique confluentes ad eam, cerunt recte stantem‬‬
‫‪quam eatenus contractam uiderant et, per totam ecclesiam tali confestim […] cum mango gaudio‬‬
‫‪agentes gratias diuine gracie […] Porro autem uestimenta conttracte fuerant curta nimis dum‬‬
‫‪antea per humum reperet et erat nudata pars interior corporis indecenti aspectu postquam illa‬‬
‫‪dei uirtutue […] unde statim iussit abbass uestes ei fieri ad mensuram propriam fecitque‬‬
‫‪suspendi scabella eius coram altari pro testimonio […]", in Life and Miracles of St. Modwenna,‬‬
‫‪ed. Robert Bartlett, (2002), 201.‬‬
‫‪230‬‬
‫לאב המנזר ובנוכחות כל הנזירים ]‪ [...‬הם שיבחו את האל והיללו‬
‫אותו]‪"[...‬‬
‫‪72‬‬
‫גם בסיפור זה סוגית ההתייחסות לנכה אינה כלל חשובה‪ ,‬ולכן גם לא ניתן ללמוד מכך הרבה על‬
‫שינוי היחס לנכים ש"נרפאו"‪ .‬תיאור התלהבות הקהל נועד‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬להגביר את‬
‫האמונה בסגולות הרפואיות של מודוונה הקדושה ושל האל‪ ,‬ולא על כוונה ברורה מצד החברה‬
‫לקבל את הנכה מחדש בחברה או על יכולתו לשוב לאדמת אדונו‪ ,‬כיוון שהטקסט איננו מוסר לנו‬
‫פרטים נחרצים על כך‪ .‬אולם מבחינה תפיסתית אנו למדים‪ ,‬כי גם לאחר שעברו את הריפוי הניסי‪,‬‬
‫נתפסו הנכים בתודעה החברתית כחריגים‪ ,‬וכי ההתייחסות השלילית כלפיהם נותרה כשהייתה‪.‬‬
‫רמז לכך‪ ,‬משתקף בתיאורו הפאסיבי של האיכר הנכה‪ .‬גם לאחר שקפץ והתהלך‪ ,‬הוא הובל‬
‫בצורה פאסיבית ע"י הקהל לצורך קבלת האישור של אב המנזר‪ ,‬ללמדנו כי על אף גילויי יכולותיו‬
‫הפיסיות וההנאה מהנס‪ ,‬הוא נותר נכה וחריג בעיניים החברתיות ואין הדבר מעיד כלל על קבלתו‬
‫במרכז החברה‪ .‬ברם‪ ,‬אין להוציא מכלל אפשרות כי תגובת הקהל בסיפור זה מהווה דוגמה‬
‫לתפיסה תיאולוגית לפיה אנשים שחוו ריפוי ניסי בקבר קדוש זכו ליחס חיובי ונחשבו לבעלי‬
‫‪73‬‬
‫סגולות‪ ,‬דבר המצביע על שינוי לימנלי מובהק בתפיסת דמות הנכה‪.‬‬
‫בבוחני באופן השוואתי מקרים של נכים ממעמד האצולה‪ ,‬הנזכרים באוסף הניסים של‬
‫תומס בקט הקדוש‪ ,‬נמצא כי ההשתייכות המעמדית‪-‬החברתית של הנכה השפיעה לא רק על‬
‫מידת המעורבות החברתית בתהליך הנס‪ ,‬אלא גם על פוטנציאל ההשתלבות המחודשת של נכים‬
‫אצילים בחברה האבירית לאחר הנס‪ .‬הנכונות של החברה האצילה לקבל את הנכים האצילים‬
‫מחדש בחברה משתקפת על רקע ההתייחסות השלילית כלפיהם בטרם העלייה לרגל‪ ,‬כמו גם על‬
‫הלחץ החברתי שהם עברו כדי לשנות את מצבם‪:‬‬
‫גודווין מבריתוול מיורקשייר‪ ,‬לאחר שבילה מספר ימים בקנטרברי‪ ,‬חזר‬
‫לביתו פיסח מתמיד‪ ,‬כשקיבל חזון‪ ,‬שהתחנן לפניו‪ ,‬שיחזור אל הקבר‬
‫ויתפלל בצורה רצינית יותר‪ .‬הוא לא מיהר לציית; אבל הוא שוכנע‬
‫לעשות זאת ע"י שניים מהאבירים של אותו מחוז שפגשו אותו ביום‬
‫המחרת‪ .‬בחברתם הוא הניח את ראשו בסמוך לרגלי המרטיר ואז הוא‬
‫החלים להפתעתם ולשמחתם של האבירים]‪"[...‬‬
‫‪74‬‬
‫‪72‬‬
‫‪"[…] "[…] mira uirtute , neruis extensis , uenis prolongatis, utroque poplite separato a‬‬
‫‪cruribus ,stetit erectus super pedes suos et apparuit cunctis qui aderant ambulans et exiliens‬‬
‫‪atque integre totus sanus effectus. Ductus itaque est ad patrem monasterii ante monachos qui ,‬‬
‫‪rei ueritate diligenter quesita et cognita, laudauerunt Deum et glorificaueunt grotesque maximas‬‬
‫‪beati uirgini […]", in Life and Miracles of St. Modwenna, ed. Robert Bartlett, (2002),187.‬‬
‫‪73‬‬
‫‪Finucane, Miracles and Pilgrims, 43- 46.‬‬
‫‪74‬‬
‫‪"[…] Godwin of Brithwell in Yorkshire, after spending some days at Canterbury , was going‬‬
‫‪back lame as ever, when he received a vision bidding him return to the tomb and pray more‬‬
‫‪earnestly. He was not disposed to obey; but was persuaded to do so by two knights of his own‬‬
‫‪county whom he met next day. In their company, he had no sooner placed his head near the‬‬
‫‪Marty's feet than he recovered to the astonishment and delight of the knights […]", in St. Thomas‬‬
‫‪of Canterbury: His Death and Miracles, vol 1, (1898), 287.‬‬
‫‪231‬‬
‫בניגוד למקרים הקודמים‪ ,‬מציג בפנינו אוסף הניסים של תומס בקט סיפור שונה המתאר את‬
‫מעורבותה של החברה האצילה בתהליך הריפוי הניסי של אביר נכה‪ .‬הדבר עשוי לשקף גם הבדל‬
‫מהותי בהתייחסות החברתית כלפי הנכים ובנכונות של החברה האבירית לשלבם מחדש‪ .‬ניסיון‬
‫השכנוע של האבירים את גודווין‪ ,‬האביר הנכה‪ ,‬לעלות שוב לקברו של תומס בקט‪ ,‬כמו גם הלווי‬
‫החברתי במסעו השני לקבר של תומס הקדוש‪ ,‬מלמדים על האינטרס החברתי שעמד מאחורי‬
‫מעשה הריפוי‪ .‬כאנשים השייכים למעמד הנהנה מזכויות יתר ומעמדת כוח‪ ,‬היה לאצילים נכים‬
‫הרבה מאוד מה להפסיד מבחינה חברתית‪ ,‬בשל היותם חברה לוחמת הנמדדת בכישורים פיסיים‪.‬‬
‫על רקע זה ניתן להבין את החשיבות העצומה ואת רצון האבירים ללוות את האביר הנכה‬
‫ולהבטיח את שינוי מצבו‪ ,‬על מנת שיחזור לכישוריו הפיסיים‪ ,‬יעמוד בייעודו כלוחם וכתוצאה מכך‬
‫גם ייהנה מהמעמד שלו‪ .‬ההגיוגראפים של תומס בקט לא מסרו בסיפור זה פרטים לגבי היחס בין‬
‫שלושת האבירים‪ .‬משום כך איננו יודעים האם האביר הנכה היה אדונם או שווה להם במעמד‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬ייתכן שהליווי החברתי מהווה קוד התנהגות הגיוני שהיה נהוג במעמד האבירות‪.‬‬
‫קשה מאוד להכריע באם הוא נועד להבטיח שהנס יתרחש כתנאי להשתלבות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בניגוד‬
‫למקרים של הנכים מהמעמד הנמוך שהיוו אמצעי דידקטי מובהק‪ ,‬נעדר מסיפור זה יסוד ההוראה‬
‫הדתית‪ .‬ייתכן מאוד‪ ,‬כי תיאור שמחתם של האבירים למראה ריפויו של האביר הנכה נבעה‬
‫מטעמים חברתיים‪-‬מעמדיים ויכולת החזרה של האביר לייעודו החברתי ולמעמדו‪ .‬גם אם נצא‬
‫מנקודת הנחה‪ ,‬כי מקרה זה לא התרחש במציאות‪ ,‬הדבר מלמד על האינטרס החברתי של‬
‫האבירות לרפא אבירים חלשים בתוכם ולשלבם במהרה בחברה‪ ,‬דבר שכמעט לא נמצא‪ ,‬אם‬
‫בכלל‪ ,‬בקרב נכים ממעמדות נמוכים‬
‫מוטיב הלווי החברתי של הנכים האצילים חוזר ומופיע בתיאור נוסף‪ ,‬המלמד כי גם‬
‫אצילים נכים המשיכו ליהנות מזכויותיהם המעמדיות וזכו גם במסע העלייה לרגל ללוויי של‬
‫הואסלים שלהם‪ ,‬כיתר בני מעמדם‪:‬‬
‫" ויליאם‪ ,‬אביר זקן מדין‪ ,‬הסמוכה לקנטרברי‪ ,‬היה במשך זמן רב‬
‫משותק ברגליו ובאצבעותיו‪ .‬הוא הובא על סוסו לקתדרלה ונשען על‬
‫משרתיו‪ ,‬שהחזיקו בו מכל כיוון בל ייפול‪ .‬בשוכבו הוא הובא אל הקבר‪.‬‬
‫הוא פנה בהתלהבות לאל ולמרטיר ואז חש כי לרגליו ולאצבעותיו‬
‫חוזרת התחושה וכי שריריו מתחממים וכל גופו‪ ,‬כמו מתנה‪ ,‬חזר‬
‫בתנועה קלה ]‪ [...‬לבסוף חזר ברגל ללא כל עזרה‪ ,‬רכוב על סוסו‬
‫לנוכח השמחה הכללית‪ ,‬נטש את הקביים שלו מאחור כאות לשיקומו‬
‫]‪"[...‬‬
‫‪75‬‬
‫‪75‬‬
‫‪William, an old Knight, of Dene, in the neighbourhood of Canterbury, long paralysed in his‬‬
‫‪legs and feet, was brought on horseback to the Cathedral, held on by a servant on each side lest‬‬
‫‪he should fall. Leaning on them and a staff he was brought to the tomb "There on fervently‬‬
‫‪invoking God , and his Martyr , he felt his legs and feet regaining their sensibility , his muscles‬‬
‫‪becoming warm and his whole body, receiving , as it were a gift of easy motion […] Finally , he‬‬
‫‪returned on foot without help, and mounted his horse amid general rejoicing leaving his crutch‬‬
‫‪behind as a sign of his restoration[…]", in St. Thomas of Canterbury: His Death and Miracles, ed.‬‬
‫‪Edwin A. Abbott, vol 1, (1898), 266.‬‬
‫‪232‬‬
‫גם תיאור זה מלמד‪ ,‬כי אבירים נכים המשיכו‪ ,‬על אף נכותם‪ ,‬לשמור על זכויותיהם המעמדיות‪,‬‬
‫ולראייה‪ ,‬לדמות האביר הנכה הצטרפו גם הואסאלים הכפופים לו‪ .‬ההישענות על האבירים‬
‫מדגישה מחד גיסא‪ ,‬את החריגות הפיסית של האדון הנכה‪ .‬כמו דמותו של מלך הגביע ברומאן על‬
‫הגביע הקדוש )‪ ,(Roman du Graal‬גם דמות זו אינה ממלאה בהכרח את המצופה ממנה‪ .‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬התיאורים של האביר הנכה הרבה יותר מורכבים‪ :‬הרכיבה על הסוס והלווי הצמוד עשויים‬
‫להעיד‪ ,‬כי בעולם הערכים האבירי‪ ,‬דמות האביר הנכה מהווה חלק אינטגראלי מהחברה הלוחמת‪,‬‬
‫על אף חריגותה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הלווי החברתי עשוי לשקף את הנאמנות והתלות של האבירים‬
‫באדונם‪ .‬הנחיצות של הריפוי הניסי מלמדת לא רק על הצורך של האביר לשמור על כישוריו‬
‫הפיסיים כלוחם‪ ,‬אלא מרמזת‪ ,‬כי מאחורי הריפוי הניסי עמד האינטרס החברתי‪-‬מעמדי של‬
‫אבירים‪ ,‬שבאמצעות ריפויו של אדונם‪ ,‬ביקשו לשמור גם על מעמדם שלהם‪ .‬הנחיצות הזו מודגשת‬
‫בטקסט‪ ,‬בכך שאותו אביר חזר על סוסו לבדו ללא עזרת משרתיו‪ ,‬על מנת להראות שכושרו הגופני‬
‫שב אליו והוא יכול להמשיך בתפקידיו המעמדיים‪ .‬לכן‪ ,‬בניגוד למעמדות אחרים‪ ,‬הריפוי הניסי‬
‫היה קריטי במיוחד בחברה האבירית‪ ,‬ונועד להשיב לאביר את מעמדו החברתי באמצעות השבת‬
‫כישוריו הפיסיים‪.‬‬
‫ייתכן מאוד שניתן להסביר את פוטנציאל ההשתלבות החברתית של נכים אצילים‬
‫בתהליכים החברתיים שעברה האצולה באירופה ובאנגליה למן המאה השתיים‪-‬עשרה‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫יש להסביר את פוטנציאל ההשתלבות של הנכים שנרפאו כחלק מיחסי הנאמנות או כחלק‬
‫מחובות הסיוע הצבאי והכלכלי של ואסלים לאדוניהם‪ ,‬ומנגד חובת האדונים להגן על הואסלים‬
‫שלהם‪ ,‬כפי שהכיל החוק הפיאודאלי‪ 76.‬בנוסף לכך‪ ,‬ייתכן גם‪ ,‬כי בשל תהליך הסגירות שעברה‬
‫החברה האצילה החל מתקופה זו באירופה ובאנגליה‪ ,‬שבהם הפכה האצולה למעמד סגור‪ ,‬גרם‬
‫תהליך זה לאצולה לקבל לתוכה שוב את האצילים הנכים שנרפאו‪ ,‬מתוך הענקת חשיבות למוצא‬
‫החברתי ומתוך הרצון להיבדל מהמעמדות החברתיים האחרים‪ 77.‬סיבה אפשרית נוספת שאפשרה‬
‫את השילוב מחדש של נכים אצילים היא מידת האפשרויות החברתיות והכלכליות במתן העזרה‬
‫‪78‬‬
‫והסיוע‪ ,‬שהיו הרבה יותר גדולות בהשוואה לאפשרויות שעמדו בפני מעמדות חברתיים נמוכים‪.‬‬
‫ייתכן גם‪ ,‬שרצונן של משפחות האצולה באנגליה לשמור על רכושן הקרקעי ועל ירושתן במסגרות‬
‫המשפחתיות‪ ,‬הגביר בהן את הצורך לשלב מחדש את האציל שנרפא‪ ,‬כיוון שאצילים אלו‪ ,‬במיוחד‬
‫‪79‬‬
‫אם היו יורשים‪ ,‬היוו כלי מרכזי לשמירת הרכוש בידי המשפחה‪.‬‬
‫רמז לשילובם החברתי של נכים ממעמד האצולה במציאות החברתית אנו מוצאים‬
‫במכתבי משפחת פסטון )‪ ,(Paston Letters‬אוסף מכתבים נדיר שנכתב בידי בני משפחת אצולה‬
‫בינונית‪ ,‬מן הג'נטרי‪ ,‬במהלכה של המאה החמש‪-‬עשרה‪ .‬במכתבים אחדים‪ ,‬מתואר ניסיונה של‬
‫‪76‬‬
‫‪Myriam Greilsammer, Le Livre au roi: Documents relatifs à l'histoire des Croisades, (Paris:‬‬
‫‪Académie des Inscriptions et Belles-Lettres, 1995), 53-56.‬‬
‫‪ 77‬ז'אק לה גוף‪ ,‬ימי הביניים בשיאם ‪ ) ,1330 -1054‬תל אביב ‪ :‬דביר‪.105 -94,(1993 ,‬‬
‫‪78‬‬
‫‪Kate Mertes, "Aristocracy" in Fifteenth Century Attitudes: Perceptions of Society in Late Medieval‬‬
‫‪England, ed. Rosemary Horrox, (Cambridge: Cambridge University Press, 1996), 42-61.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪79‬‬
‫‪Elaine Clark, "Charitable Bequests, Deathbed Land Sales and the Manor Courts in Later Medieval‬‬
‫‪England", in Medieval Society and the Manor Courts, eds. Zvi Razi and Richard Smith, (1996), 143‬‬‫‪159.‬‬
‫‪Georges Duby, Medieval Marriage: Two Models from Twelfth Century France, (Baltimore and London:‬‬
‫‪Johns Hopkins University Press, 1978), 12- 11.‬‬
‫‪233‬‬
‫המשפחה לכפות נישואים על הבת‪ ,‬אליזבת פסטון )‪ ,(Elizabeth Paston‬שהייתה בת תשע‪-‬עשרה‪,‬‬
‫לאלמן ישיש כבן חמישים ובעל רכוש בשם סטפן סקרופ )‪ .(Stephen Scrope‬מתוך המכתבים‬
‫נרמז שסקרופ סבל כנראה ממום גופני כלשהו‪ 80.‬אמנם דחייתה של אליזבת פסטון את השידוך‬
‫הזה לא נבעה בהכרח בשל נכותו של סקרופ‪ ,‬אלא כחלק מהמאבק עם אמה ואחיה‪ ,‬אבל עצם‬
‫העובדה כי אציל נכה היה בעל רכוש ונחשב למועמד ראוי לנישואין כחלק מאסטרטגיות הנישואין‬
‫ששימשו אמצעי חיוני לעלייתה החברתית‪-‬כלכלית של משפחת פסטון‪ ,‬מלמדת כי גם במציאות‪,‬‬
‫יכלו נכים ממעמד האצולה להשתלב בחברה האצילית ולשמור על ירושתם הקרקעית‪.‬‬
‫בבוחננו את סוגיית המעורבות החברתית על פי ההשתייכות החברתית‪-‬מעמדית בטווח‬
‫הארוך‪ ,‬אנו למדים כי גם נכים ממעמדות נמוכים יותר זכו ללווי חברתי‪ ,‬אך בניגוד לדמויות‬
‫הנכים האצילים‪ ,‬לא שינה הריפוי הניסי את היחס החברתי אליהם‪ ,‬וכי נראה המעורבות לא‬
‫הייתה תוצאה של דאגה או רצון לשלב את הנכים בחברה‪ .‬דוגמה לכך‪ ,‬אנו מוצאים באוסף‬
‫הניסים של תומס קנטילופ מהרפורד‪ ,‬סמוך לזמן הקדשתו ב‪:1307 -‬‬
‫"]‪ [...‬ואחרי כן הגיע מלונדון‪ ,‬ספרן באמנותו‪ .‬בצורה מפתיעה‬
‫וללא כל סיבה נראית לעין הוא איבד את מאור עינו הראשונה‬
‫ואח"כ את השנייה]‪ [...‬הוא נשאר עיוור במשך שלוש שנים ]‪ [...‬הוא‬
‫הובל לכנסיית פול הקדוש לשמוע מיסה‪ .‬עם חוסר נוחות זו הוא‬
‫קרא במחשבתו לפטרון הזקן‪,‬ממלא הרצונות‪,‬תומס הקדוש‪ ,‬שהוקדש‬
‫עכשיו ]‪ [...‬בצורה זו הוא נשלח‬
‫להרפורד לפולחן הקדוש ושם הוא‬
‫מצא כזו עזרה שאחר ובמשך שמונה ימים הוא יכל ללכת ללא‬
‫מוביל ]‪."[...‬‬
‫‪81‬‬
‫הקטע שלפנינו מתאר דמות של עיוור בורגני שהגיע בעזרת מלווים לקברו של תומס קנטילופ‬
‫בהרפורד‪ .‬כאמור‪ ,‬גם בקטע זה‪ ,‬מודגשת האמביוולנטיות המיוחדת לה זכו העיוורים בחברה‬
‫הימי‪-‬ביניימית‪ .‬בשונה משאר סוגי הנכויות‪ ,‬זכו העיוורים לעזרה חברתית מהמובילים שעזרו להם‬
‫להגיע לקבר הקדוש‪ .‬כך שגם עיוורים בורגנים יכלו‪ ,‬עפ"י התפיסה החברתית‪ ,‬להשיג לווי בזכות‬
‫קשריהם החברתיים או היכרויות מחוץ לעירם‪ .‬ואכן‪ ,‬ההיסטוריון רולנד פינוקיין ) ‪Roland C.‬‬
‫‪ (Finucane‬טוען‪ ,‬כי הלווי החברתי הותנה גם בסוג הנכות‪ .‬בעוד שעולי רגל עיוורים וילדים נכים‬
‫זכו לעזרה של מלווים שלוו אותם לקבר הקדוש‪ ,‬פיסחים ומשותקים בכל אחד מהמעמדות‪,‬‬
‫‪80‬‬
‫‪Ann S. Haskell "The Paston Women on Marriage in Fifteenth Century England", Viartor: Medieval‬‬
‫‪and Renaissance Studies, (6),(1), (1976), 3-27.‬‬
‫‪Colin Richmond, The Paston Family in Fifteenth Century, (London: Manchester University Press,‬‬
‫‪2000), 125- 130.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪"[…] Afterwards […] at London and by trade was a barber. This man upon the suddain‬‬
‫‪without any visable occasion lost first one eye then the other […] he remaynd 3 yeares strak‬‬
‫‪blind, saine to be ledd wither euer he went dayly to S. Paules Church to heare mass. Much‬‬
‫‪discomforted with this accident he called to mind his old patron and great wellwisher S. Thomas‬‬
‫‪now canonized […] and that measure he sent to Herford to the saint shrine: and there upon‬‬
‫‪found such help that with 8 dayes […] he could wallk any whither without a leader […]", in The‬‬
‫‪Life and Gests of S. Thomas Cantilupe, Bishop of Hereford, ( 2010), 255-256.‬‬
‫‪234‬‬
‫החברתיים‪ ,‬לא זכו כלל ללווי דומה למרות קשיי ההליכה שלהם‪ .‬לדבריו הם השתמשו במקלות‬
‫הליכה או בענפים‪ ,‬ומשותקים שאיבדו את יכולת התנועה ברגליהם משכו את עצמם באמצעות‬
‫עזרי הליכה בידיהם או ע"י פלטפורמת עץ על גלגלים‪ 82.‬עם זאת‪ ,‬מעבר להבדלים בסוג הנכות‬
‫נמצא גם הבדל חברתי‪-‬מעמדי‪ :‬בניגוד לנכים האצילים‪ ,‬אין בסיפור זה כל מידע על שילובם‬
‫החברתי של העיוורים בחברה העירונית לאחר הריפוי‪ .‬ייתכן שהתיאור הפאסיבי של העיוור‬
‫משקף דווקא המשך היחס השלילי כלפי חריגותם של העיוורים‪ ,‬וכי הסיוע החברתי לו הם זכו לא‬
‫נבע מתוך דאגה או רצון להביא לריפויים ולשילובם‪ ,‬אלא מתוך תפיסת הדחייה וראייתם כנטל על‬
‫החברה‪ .‬מסיבה זו הגדיר ההגיוגראף של תומס קנטילופ את העיוורון כמצב שלילי וכחוסר נוחות‪.‬‬
‫חשוב לציין כאן שסיפור זה עשוי לשקף כי ההבדלים של ההשתייכות החברתית וסוגי הנכויות‬
‫נבעו מהחשיבות השונה שנתן כל מעמד חברתי לחושים או לתפקודים פיסיים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בעוד‬
‫שמעמד האצולה או האיכרות נתנו חשיבות לפעילות תנועת הגפיים לצורך לחימה במקרה של‬
‫האבירים ועבודה גופנית במקרה של האיכרים‪ ,‬בעיני הבורגנים הייתה חשובה יכולת הראייה‬
‫כתנאי מרכזי לעיסוק במסחר‪ ,‬ומשעה שבורגנים עיוורים נכשלו בכך‪ ,‬גבר הלחץ החברתי עליהם‬
‫לעבור ריפוי ניסי‪.‬‬
‫מגמות דומות המצביעות על מעורבות חברתית ודרבון חברתי לעבור ריפוי ניסי נמצא גם‬
‫באוסף הניסים של המלך הנרי השישי במהלך המאה החמש‪-‬עשרה‪ .‬הסיפור שלהלן‪ ,‬מתמקד‬
‫במקרה של נזירה שחלתה באפילפסיה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬נזירה‪ ,‬שבמשך שבע שנים הוטרדה )= חלתה( במחלת האפילפסיה‪,‬‬
‫נשלחה באדיבות‪ ,‬כשהמלך הנרי הזכור לטוב‪ ,‬קרא לה באמצעות‬
‫אחיותיה לדת]‪."[...‬‬
‫‪83‬‬
‫סיפור זה מתאר מקרה של נזירה אפילפטית‪ ,‬שההחלטה לצאת למסע עלייה לרגל על מנת לעבור‬
‫ריפוי ניסי‪ ,‬באה דווקא מיוזמתן של הנזירות ולא מרצונה החופשי של אותה נזירה‪ .‬גם במקרה זה‪,‬‬
‫ניתן להצביע על המשכיות במעורבות החברתית ששימשה זרז לריפוי ניסי‪ .‬ייתכן כי הלחץ‬
‫החברתי משקף תפיסה של דחייה חברתית מתוקף תפיסת הנכים כחריגים‪ .‬ברם‪ ,‬ייתכן מאוד‪,‬‬
‫שהדרבון של הנזירות נבע גם מתוך תפיסה דתית לפיה‪ ,‬כלל המנזר ייהנה מהנס הקדוש‪ .‬לפיכך גם‬
‫במקרה זה ניתן לראות את המשכיות התפיסות השליליות כלפי נכים שאינם ממעמד האצולה‪,‬‬
‫ששימשו‪ ,‬גם בסיפה של המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬אמצעי לתעמולה דתית‪ .‬מתוך הטקסט הקצר אין לנו‬
‫כלל סימוכין בדבר עומק דחייתה של הנזירה האפילפטית‪ ,‬והאם היא השתתפה באופן פעיל בחיי‬
‫המנזר בטרם נשלחה לקברו של הנרי השישי‪ .‬במיוחד איננו יודעים האם היא השתלבה מחדש‬
‫במנזר עם "ריפויה"‪ .‬לכן‪ ,‬הקטע הזה עשוי ללמדנו כי גם אם הייתה מעורבות חברתית‪ ,‬היא לא‬
‫הייתה תוצאה של רצון לשילוב חברתי או דאגה לחלש‪.‬‬
‫כאן המקום לציין כי המעורבות החברתית לא נבעה רק מהשתייכות חברתית‪-‬מעמדית או‬
‫מהתייחסות שונה לסוג הנכות‪ .‬אוספי ניסים שונים למן המאה השתיים‪-‬עשרה ואילך מצביעים גם‬
‫‪82‬‬
‫‪Finucane, The Rescue of the Innocents: Endangered Children in Medieval Miracles, (New York: St.‬‬
‫‪Martin's Press, 2000), 24- 27.‬‬
‫‪83‬‬
‫‪Quomodo sanctimonialis quedam femina morbo epilepsie pleno vexata septennio; interpellator‬‬
‫‪semel super illam a sororibus beate memorie rege Henrico.graciose fuerat liberata,[…]", in The‬‬
‫‪Miracles of King Henry VI, The Miracles of King Henry VI, eds. Roland A.Knox and Leslie Shane,‬‬
‫‪(1923), 110.‬‬
‫‪235‬‬
‫על מעורבות משפחתית ועל לווי של הורים את ילדיהם הנכים‪ ,‬מתוך דאגה ורצון להביא לריפויים‬
‫של ילדיהם‪ .‬אוסף הניסים של ויליאם מנוריץ למשל‪ ,‬מלמד על כך שהורים לילדים נכים‪ ,‬בהשפעת‬
‫העמדות החברתיות שמסביבם‪ ,‬לקחו את ילדיהם הנכים לקברו של הקדוש‪ .‬לדוגמה‪ ,‬תומס‬
‫ממונמות'‪ ,‬ההגיוגראף של ויליאם מנוריץ'‪ ,‬מספר על לווי של אב את בנו הפיסח לקבר הקדוש‬
‫בנוריץ'‪ .‬עם ריפויו של הבן‪ ,‬כרע האב ברך בקבר הקדוש והודה לקדוש בקריאות שמחה ובכי על‬
‫ריפויו של בנו‪ 84.‬גם בטווח הארוך אנו מוצאים דוגמה מציאותית יותר ללווי משפחתי‪ ,‬מתוך‬
‫דאגה ומחויבות זוגית‪ .‬בטקסט האוטוביוגרפי של מרג'רי קמפ‪ ,‬אנו למדים‪ ,‬כי למרות עליות‬
‫ומורדות בקשר הזוגי‪ ,‬בטח בעלה של מרג'רי‪ ,‬ג'ון קמפ‪ ,‬באשתו ובתחושותיה ואף ליווה אותה‬
‫במסעות העלייה לרגל באנגליה‪ .‬בניגוד לקריאות הגנאי והבוז‪ ,‬להן זכתה מרג'רי מהקהילות‬
‫שפגשה במהלך מסעותיה‪ ,‬נותר ג'ון נאמן לה ואף הגן עליה מהדחייה החברתית‪ 85.‬התנהגותו של‬
‫ג'ון כלפי מרג'רי מלמדת‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬שלווי חברתי בקרב החברה העירונית התקיים גם במציאות‪,‬‬
‫וכי הלווי הזוגי מעיד דווקא על יחסי חיבה ודאגה לבן הזוג החריג ואולי תקווה לשנות את‬
‫דרכו‪.‬יחד עם זאת‪ ,‬ככל שהתנהגותה של אשתו הפכה לקיצונית יותר חש ג'ון קמפ במבוכה רבה‬
‫ונמנע מלעזור לה‪ ,‬דווקא כאשר הקהילה בקנטרברי איימה לשרוף אותה כמינה לולרדית‪ .‬ג'ון בחר‬
‫להימנע מהתערבות במקרה זה ולסגת מתפקידו כראש המשפחה‪ ,‬כמי שאחראי להתנהגותה של‬
‫‪86‬‬
‫אשתו מבחינה מוסרית ומשפטית‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬מתוך העיון באוספי הניסים ניתן להצביע על מעורבותה של החברה‬
‫האנגלית בתהליך הריפוי הניסי והעלייה לרגל‪ .‬מעורבות זו‪ ,‬משקפת תפיסות חברתיות שונות‬
‫בהתאם להשתייכות המעמדית‪-‬חברתית של הנכים ולסוג הנכות‪ .‬פרטים אלו השפיעו על מטרות‬
‫הלווי החברתי ותגובת הקהל לנס שהתרחש‪ .‬בבוחני את סוגית המעורבות החברתית על פי‬
‫ההשתייכות החברתית מצאתי הבדלים מהותיים בעולם הערכים ובתפיסות המעמדיות ביחסם‬
‫לנכים שבקרבם‪ .‬כך למשל‪ ,‬האצולה האנגלית נתנה חשיבות רבה לעלייה לרגל ודרבנה את‬
‫האצילים הנכים‪ ,‬שלא איבדו את זכויותיהם המעמדיות‪ ,‬לעבור ריפוי ניסי כתנאי להשתלבותם‬
‫המחודשת‪ .‬באותה מידה נראה‪ ,‬כי גם במעמד הבורגנות ובקרב הנזירות הייתה מעורבות חברתית‬
‫בתהליך הריפוי הניסי‪ ,‬אך ייתכן שהיא נבעה הן מתחושת הדחייה החברתית והיות הנכים נטל‬
‫חברתי והן מתוך דאגה ותחושת קרבה לדמות החריג‪.‬‬
‫הבדל מהותי נמצא בתגובת הקהל לנס‪ :‬בעוד שהקהל האצילי שמח על הריפוי הניסי‪,‬‬
‫כיוון שביקש לשלב את האציל שנרפא מחדש בחברה האבירית‪ ,‬לריפוי של נכים ממעמדות נמוכים‬
‫יותר‪ ,‬חלק מתעמולה או הוראה דתית שנועדה להאדיר את הקדוש ואיננה מצביעה כלל על רצון‬
‫החברה לשלב את הנכים בחברה‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬כי נראה שבתפיסת החברה האצילית היווה‬
‫הריפוי הניסי תנאי קריטי לשילובם של הנכים האצילים בהשוואה לנכים ממעמדות אחרים‪,‬‬
‫שנותרו בתפיסה החברתית והדתית אנשים דחויים ופאסיביים ולא בהכרח חזרו לחיקה של‬
‫החברה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬נמצא כי תפיסות אלו לא השתנו בעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪Thomas of Monmouth, The Life and Miracles of William of Norwich, , trans. By Augustus Jessop and‬‬
‫‪M.R. James, ( 2011), 151- 153‬‬
‫‪85‬‬
‫‪"And evyr hir husband was redy whan alle otherfayled and went wyth hir wherowyr Lord wold‬‬
‫‪sende hir . alweys trostyng that al was for the best and schuld comyn to good ende […]", in The‬‬
‫‪Book of Margery Kemp, (2000), 45- 46.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪"Than Seyd the pepyl. " tak and bern hir" And the creatur (Margery) stod style[…] and wyst‬‬
‫‪not wher hyr husband was become […]", in The Book of Margery Kemp,(2000), 46.‬‬
‫‪236‬‬
‫מתוך אוספי הניסים והספרות המחקרית‪ ,‬אנו למדים גם שמידת הלווי החברתי הושפעה‬
‫גם מסוג הנכות וגיל הנכים‪ .‬בהשוואה לשאר הנכויות‪ ,‬זכו העיוורים בתפיסה הדתית להתייחסות‬
‫אמביוולנטית‪ ,‬כיוון שבאופן יחסי לפיסחים ומשותקים‪ ,‬זכו העיוורים לעזרה מצד של מובילים‬
‫שהובילו אותם לקבר הקדוש‪.‬דא עקא‪ ,‬אין בכך כדי להעיד על שינוי מהותי בהתייחסות החברתית‬
‫כלפיהם‪ ,‬והם נותרו בתודעה החברתית‪-‬דתית כדמויות חריגות‪ .‬כמו כן ייתכן שלווי הורים את‬
‫ילדיהם הנכים מלמד על רצון ההורים להביא לריפוי ילדיהם‪ ,‬אולם‪ ,‬ייתכן שמאחורי רצון זה‬
‫עומד גם רצון לכפר על חטאי ההורים או רצון להחזיר את הילדים לכושר גופני‪ ,‬בכדי שיוכלו‬
‫לשמש כוח עבודה ולא נטל‪ .‬למרות שממצאים אלו מצביעים יותר על תודעה מנטלית של‬
‫המעמדות החברתיים‪ ,‬כפי שהיא עולה מהשקפת עולמם הדתית של ההגיוגראפים‪ ,‬הם עדיין‬
‫עשויים לשקף‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬תמונה חיה של חיי היום יום בימי הביניים וראשית העת החדשה‪,‬‬
‫ולראייה‪ ,‬הדוגמאות המציאותיות של משפחת פסטון והאוטוביוגרפיה של מרג'רי קמפ‪ ,‬עשויות‬
‫לרמוז‪ ,‬כי תהליכים אלו באו לידי ביטוי גם במציאות‪.‬‬
‫סיכום‬
‫פרק זה דן בהתפתחות התפיסה החברתית כלפי תופעת הנכות והיחס לנכים לפי סיפורי הניסים‬
‫ותעודות העלייה לרגל‪ ,‬במטרה להבין באיזו מידה משתקפים במקורות אלו העמדות כלפי הנכות‬
‫בימי הביניים וראשית העת החדשה‪ .‬הפרק ניתח ארבעה אוספי ניסים מאנגליה למן המאה‬
‫השתים‪-‬עשרה ועד ראשית המאה השש‪-‬עשרה בשתי סוגיות מרכזיות‪ :‬תפיסת הנכות והצגת דמות‬
‫הנכה וכן מידת המעורבות החברתית בתהליך הריפוי הניסי‪.‬‬
‫מתוך העיון ההשוואתי באוספי הניסים נמצא כי גם בספרות זו חזרו המוטיבים השלילים‬
‫כלפי הנכות‪ ,‬כפי שהם עלו בכל אחת מההתייחסויות הנורמטיביות שנבחנו בפרקים הקודמים‪:‬‬
‫בהשפעת העמדות התיאולוגיות נתפסה הנכות כחטא‪ ,‬כקללה ואף ככלא‪ .‬בהשפעת התיאורים‬
‫הסטריאוטיפים של הנכות ב"ברית הישנה'' ובברית החדשה נתפסה הנכות כמוות פיסי וחברתי‬
‫וכטומאה‪ .‬הנכים הוצגו כאנשים מסוכנים וזדונים‪ ,‬שיש לחשוש מפניהם ועל כן יש לדחות אותם‬
‫משורות החברה‪ .‬ואכן‪ ,‬תיאוריהם הפיסיים המפורטים של הנכים בסיפורי הניסים נועדו‪ ,‬בראש‬
‫ובראשונה‪ ,‬להדגיש את ההתאמה בין תכונותיהם הפיסיות ובין אופיים הזדוני ואף השטני‪.‬‬
‫תיאורים אלו אף מצביעים על כך שהנכות גורמת להימצאותם של הנכים בשולי החברה‪ .‬בנוסף‬
‫לכך נתפסו הנכים כבלתי יעלים מבחינה חברתית‪-‬כלכלית ולמעשה עברו למן המאה השתים‪-‬‬
‫עשרה ואילך תהליך מתמשך של דחייה חברתית‪ ,‬כפי שהשתקפה בכל ההתייחסויות הנורמטיביות‬
‫האחרות‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הצגת הנכים כנטל חברתי‪ ,‬מלמדת כי בניגוד מוחלט לערכי הצדקה הנוצרית‪,‬‬
‫נמנעה החברה מלהושיט עזרה לנכים והעדיפה לדחות אותם מעליה‪ .‬למעשה נתון זה מאפיין את‬
‫החברה כלפי קבוצות חריגות לאורך כל ההיסטוריה‪.‬‬
‫סיפורי הניסים מדגישים כי היוזמה לפנייה לקבר הקדוש לא הייתה בהכרח יוזמה אישית‬
‫או רצון של כל אדם חולה או נכה להתרפא‪ ,‬אלא דווקא יוזמה שנבעה מלחץ חברתי של קרובי‬
‫משפחה או שכנים שדאגו לנכה‪ ,‬בתקווה שהריפוי הניסי יביא לשינוי מצבם של הנכים והפיכתם‬
‫לבני אדם "רגילים" שאפשר לשלבם בחיי הקהילה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬המעורבות החברתית המאפיינת את סיפורי הניסים מלמדת על הבדלים מהותיים‬
‫בכל הקשור להשתייכות החברתית‪-‬מעמדית וסוגי הנכות‪ ,‬שהשפיעו על מידת השילוב או הדחייה‬
‫של הנכים‪ .‬כך למשל מעורבות חברתית גדולה אפיינה בעיקר את מעמד האצולה‪ ,‬מכיוון שחזרתו‬
‫‪237‬‬
‫של אביר נכה לחיק החברה האצילה הייתה בעלת השלכות חברתיות ומעמדיות לא רק עבור‬
‫האביר הנכה עצמו‪ ,‬כי אם עבור הסובבים אותו‪ .‬על סמך הכתיבה הגיוגראפית‪ ,‬ניתן ללמוד כי גם‬
‫אם מעורבות זו נעשתה לאו דווקא מתוך נאמנות אלא גם מתוך פיקוח חברתי‪ ,‬פוטנציאל‬
‫ההשתלבות החברתית באצולה היה גדול בהרבה משאר המעמדות החברתיים‪ .‬הדבר מעיד על‬
‫חשיבות הרכוש‪ ,‬הירושה והמוניטין המשפחתיים בקרב האצולה וכפי שטען ההיסטוריון ז'ורז'‬
‫דובי‪ ,87‬עזרת האצילים נועדה להחזיר לאציל את מלוא מעמדו וכוחו ולהשיב את מקומו בשושלת‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬גם אם נכים בורגנים וילדים נכים ממעמדות נמוכים יותר זכו ללוי חברתי‪ ,‬לא שיקף‬
‫לווי זה בהכרח דאגה או רצון לשלב את הנכה מחדש בחברה‪ ,‬כי אם דווקא הדגיש את חריגותם‬
‫החברתית והיותם נטל כלכלי עבור הסביבה‪ .‬ההבדל המעמדי בא לידי ביטוי גם בתגובות הקהל‬
‫לנס‪ :‬בעוד שבמקרים של אצילים נכים‪ ,‬ביקשו הכותבים ההגיוגראפים להדגיש את שמחת החברה‬
‫שהייתה עדה לנס על ריפויו של האביר הנכה ועל חזרה אפשרית לייעודו‪ ,‬שמשו נכים בורגנים‬
‫וממעמדות נמוכים אמצעי דידקטי דתי לשם האדרת הקדוש‪ ,‬ולא ברור על פי עדויות אלו אם‬
‫ריפויים הפיסי היה בסיס לשינוי מצבם או לשילובם החברתי ‪.‬‬
‫מגמות אלו נמצאו על בטווח הארוך עד למאה השש‪-‬עשרה‪ .‬ממצא זה מחזק את הטענה‬
‫שהובאה בפרקים הקודמים‪ ,‬כי לקראת סופה של התקופה נמשכו ואף התחזקו תהליכי הדחייה‬
‫החברתית וההתייחסות השלילית כלפי הנכים‪ .‬מקורות אלו הם עדות משכנעת ביותר על חוסר‬
‫רצונה ואף חוסר יכולתה של החברה להכיל את הנכים בתוכה לנוכח התגברות המשברים‬
‫הדמוגראפיים והכלכליים שעברו על אירופה‪ ,‬ובפרט על אנגליה‪ ,‬וכן את תהליכי הסגירות וחוסר‬
‫הסובלנות החברתית כלפי קבוצות שוליים שהתחזקו כתוצאה מכך בראשית העת החדשה‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫‪Georges Duby, The Knight, The Lady and the Priest: The Making of Modern Marriage in Medieval‬‬
‫‪France, trans. Barbara Bary, (New York: Pantheon , 1983), 44-46.‬‬
‫‪238‬‬
‫סיכום‬
‫בספרו החלוצי תולדות השיגעון בעידן התבונה‪ ,‬טען הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו‬
‫)‪ ,(Michel Foucault‬כי למן המאה השבע‪-‬עשרה ואילך החלו המלוכות האבסולוטיות באירופה‬
‫בכליאתם של המשוגעים בבתי חולים ובבתי מחסה‪ ,‬תהליך אותו כינה פוקו "הכליאה הגדולה"‬
‫)‪:(Le grand renfermement‬‬
‫"]‪[...‬ברנסנס היה השיגעון מצוי בכל מקום והתערב בכל חוויה‬
‫בתמונותיו או בסכנותיו‪ .‬במשך התקופה הקלאסית הציגו את השיגעון‬
‫לראווה‪ ,‬אבל מעבר לסורגים; אם מצוי היה במרחק היה מצוי‪ ,‬לעיניה‬
‫של תבונה ששוב לא חשה כל זיקה אליו ולא הייתה מוכנה להסתכן‬
‫ולהידמות לו ]‪"[...‬‬
‫‪1‬‬
‫כליאת המשוגעים נועדה לפקח על תנודתם של הבלתי רצויים‪ ,‬כיוון שלא הלמו את ערכי‬
‫התבונה והעבודה של החברה הבורגנית בעת החדשה המוקדמת‪ .‬פוקו ראה בכליאת המשוגעים‬
‫המשך ישיר להופעתם של בתי המצורעים שרווחו באירופה במאה השתיים‪-‬עשרה‪:‬‬
‫"]‪ [...‬בית המחסה נעשה תחליף לבית המצורעים‪ ,‬הן בגיאוגרפיה‬
‫של מקומות רדופי ביעותים והן בנופו של העולם המוסרי‪ .‬פולחני‬
‫הנידוי הנושנים הושבו לתחייה‪ ,‬אך בעולם הייצור והמסחר]‪"[...‬‬
‫‪2‬‬
‫למעשה המאפיינים הישנים של הדחייה החברתית‪ ,‬כדבריו של פוקו‪ ,‬חזרו ביחסה של‬
‫החברה כלפי המשוגעים‪ .‬מבקריו אף טענו‪ ,‬כי תהליך זה התרחש בעיקר במאה התשע‪-‬עשרה על‬
‫רקע המהפכה התעשייתית שהייתה עדה להתרחבות העוני‪ ,‬שלא הלם את ההתפתחויות‬
‫‪3‬‬
‫התעשייתיות בעידן הקפיטליסטי‪.‬‬
‫מחקרי מאשש אמנם את קביעותיו של פוקו‪ ,‬בדבר קיומה של ה"כליאה הגדולה"‪ ,‬אך‬
‫מראה בעליל כי בתהליך זה התקיים שלב מרכזי שפוקו ואף מבקריו התעלמו ממנו לחלוטין‪ :‬בין‬
‫כליאת המצורעים במאה השתיים‪-‬עשרה לכליאת המשוגעים במאה השבע‪-‬עשרה‪ ,‬התרחשה‬
‫כליאה שיטתית של אוכלוסיות נכים שהוכנסו בכפייה לבתי חולים ובתי מחסה כבר בין המאה‬
‫הארבע‪-‬עשרה למאה השש‪-‬עשרה‪ .‬הנכים הוכנסו למוסדות אלו ביוזמת המוסדות הכנסייתיים‬
‫ומאוחר יותר ביוזמת המלוכה האנגלית‪ ,‬כחלק ממאבק הרשויות השלטוניות בתופעות הנוודות‬
‫והקבצנות‪ .‬במחקרי אני מצביע על כך שרדיפת הנכים הייתה תוצאה ישירה של התפיסות‬
‫השליליות כלפי הנכות והיחס לנכים כפי שהתפתחו במהלך ימי הביניים וראשית העת החדשה‪.‬‬
‫למעשה המאפיינים "הישנים" של הדחייה החברתית ש"שבו לתחייה"‪ ,‬התקיימו כל העת‪.‬‬
‫מחקר זה עסק בנכות ובמוגבלות פיסית באנגליה למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד למאה‬
‫השש‪-‬עשרה‪ .‬המחקר בחן וניתח את תפיסותיה של החברה האנגלית בתקופה זו כלפי הנכות‬
‫והיחס שלה לנכים; קרי‪ ,‬האם ובאיזו מידה נתפסו הנכים כבריות שונות‪ ,‬אך ראויות להיחשב‬
‫‪ 1‬מישל פוקו‪ ,‬תולדות השיגעון בעידן התבונה‪ ) ,‬ירושלים‪ :‬כתר‪.60 ,(1986 ,‬‬
‫‪ 2‬מישל פוקו ‪ ,‬תולדות השיגעון בעידן התבונה‪.51 ,(1986) ,‬‬
‫‪ 3‬שרה מילס‪ ,‬מישל פוקו ‪) ,‬תל אביב ‪ :‬רסלינג‪134 ,(2005 ,‬‬
‫‪239‬‬
‫לחלק אינטגראלי בחברה האנגלית או שמא הם נתפסו כיצורים תת אנושיים‪ ,‬מפלצתיים‬
‫ושטניים‪ ,‬ובשל כך נדחו ממנה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬מחקרי בדק כיצד ובאיזו מידה השתנו התפיסות הללו‬
‫כלפי הנכות והיחס לנכים בטווח הארוך‪ ,‬בין ‪ ,1300-1600‬על רקע השינויים הדמוגרפים‬
‫והחברתיים‪-‬כלכליים‪ ,‬הדתיים והתרבותיים שעברה אירופה‪ ,‬ואנגליה בפרט‪.‬‬
‫בעבודת מחקר זו נבחנה הנכות כ"עובדה חברתית טוטלית" )‪ ,(fait social total‬מושג‬
‫אותו טבע הסוציולוג הצרפתי מרסל מוס )‪ 4.(Marcel Mauss‬הגדרת הנכות כתופעה חברתית‬
‫טוטלית אפשרה לבחון את תפיסת הנכות בעזרת ניתוח מקיף ורחב של מקורות נורמטיביים‬
‫שונים‪ :‬דתיים‪ ,‬רפואיים משפטיים וספרותיים‪ .‬לראשונה אף נותחו גם מקורות אומנותיים‬
‫)אומנות הפיסול והציור(‪ ,‬שבעזרתם ניתן היה להרחיב את הבנת התפיסות החברתיות כלפי הנכות‬
‫בראייה כוללת‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬מתוך ניתוח המקורות עולה כחוט השני מכל העמדות הנורמטיביות התייחסות‬
‫שלילית כלפי תפיסת הנכות שהובילה לתהליך מתמשך של דחייה חברתית שהלכה והקצינה לכדי‬
‫רדיפה שיטתית בשלהי ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫בניגוד להיסטוריוגרפיה המועטה הקיימת בנושא הנכות בימי הביניים‪ ,‬שטענה כי‬
‫המקורות התיאולוגיים מצביעים על התייחסות אמביוולנטית של הדת הנוצרית כלפי הנכות‪,‬‬
‫הצבעתי על כך שהעמדה הנוצרית אף חיזקה את היסודות השלילים כלפי הנכות ולא הדגישה‬
‫בהכרח את ערך הצדקה והסיוע לנכים או קראה לשילובם בחברה‪ .‬בהשפעת הפילוסופיה היוונית‪,‬‬
‫אימצו אבות הכנסייה את התפיסה שהגוף הנכה פגום ונחות מהגוף האידיאלי ואיננו מייצג כלל‬
‫את הקוסמוס לפי המודל האפלטוני‪ .‬למרות העמדה האמביוולנטית של כתבי הקודש בסוגיית‬
‫הקשר בין הנכות לחטא‪ ,‬אומצה התפיסה שהנכות היא תוצאה אפשרית של חטא והנכים הם‬
‫חוטאים מטבעם‪ .‬אמנם חלק מההוגים‪ ,‬ובראשם אוגוסטינוס הקדוש )‪St. Augustinus, 354-‬‬
‫‪ ,(430‬ראו בנכים‪ ,‬על אף כיעורם‪ ,‬ברואי האל‪ ,‬אך גם על פי עמדה זו הם היו נחותים מהיופי של‬
‫הגוף המושלם ורחוקים בהרבה מהיופי האלוהי‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הוגים כגון ג'ון מסלסבורי‬
‫)‪ (John of Salisbury,1120-1180‬ותומס מאקווינס )‪ (Thomas Aquinas,1225-1274‬אף הטילו‬
‫ספק בקיומם הלגיטימי של הנכים בחברה‪ .‬בהשפעת האידיאליזציה של העוני‪ ,‬ראו ההוגים‬
‫הסכולאסטיים במאה השתים‪-‬עשרה והשלוש‪-‬עשרה את הנכים בראייה אידיאליסטית‪ .‬הוגים אלו‬
‫גרסו שיש לקבלם בחברה‪ ,‬כל עוד הם יישארו קבצנים‪ .‬זאת משום שבקיום זה הם מאפשרים‬
‫לחברה לממש את ערכי הצדקה והנדבה ולזכות בתשועת הנפש‪ .‬לפיכך‪ ,‬גם בתפיסות אלו‪,‬‬
‫החיוביות לכאורה‪ ,‬הונצח מעמדם הנחות של הנכים בשל ערכם הפונקציונאלי‪ .‬בהשפעת עמדות‬
‫אלו מנע החוק הכנסייתי מנכים להשתתף בטקסים הדתיים השונים והוציא אותם מהחברה‪ .‬אף‬
‫בספרות הדרשנות ובתיאטרון הדתי הוצגו הנכים בצורה נלעגת ומזלזלת‪ .‬באומנות הדתית לאורך‬
‫התקופה הם זוהו כשוליים חברתיים ואף כאויבי הנצרות‪ .‬בכך תרמה התיאולוגיה הנוצרית‬
‫להפיכת הנכים לקבוצת שוליים וחיזקה את היסודות הסטיגמתיים בתפיסת הנכות‪.‬‬
‫תפיסות אלו הוקצנו בטווח הארוך עם הופעת הפרוטסטנטיות במאה השש‪-‬עשרה‪,‬‬
‫שעמדותיה כלפי הנכות נבחנו לראשונה במחקר זה‪ .‬מתוך בחינת העמדות של מרתין לותר‬
‫)‪ (Martin Luther, 1483- 1546‬וז'אן קאלווין )‪ ,( Jean Calvin, 1509-1564‬עולה שהם אימצו‬
‫‪ 4‬מרסל מוס‪ ,‬מסה על המתנה ‪ :‬צורתו וסיבתו של החליפין בחברות הארכאיות‪) ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.(2005 ,‬‬
‫‪240‬‬
‫את התפיסות המעוותות כלפי הגוף הנכה וראו בנכות תוצאה של התערבות שטנית‪ .‬אך דווקא‬
‫משום כך‪ ,‬ובניגוד גמור להגבלות של החוק הכנסייתי‪ ,‬ביקש לותר לשלב את הנכים בקהילה‬
‫הדתית ובחברה‪ ,‬ובדרך זו להיאבק בהשפעה השטנית‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬לותר עצמו שיכן והעסיק נכים‬
‫בביתו‪ .‬העמדה הלותרנית אף גרמה‪ ,‬לפחות ברמה המשפטית‪ ,‬לביטול ההגבלות כנגד חירשים‬
‫ואילמים למשל‪ .‬ברם‪ ,‬לא כך היה המקרה באנגליה‪ .‬העמדה האנגליקנית שהתפתחה במהלך‬
‫המאה השש‪-‬עשרה הציגה עמדה קיצונית בהתייחסותה לנכים‪ ,‬המנוגדת לחלוטין לעמדה‬
‫הלותרנית‪ .‬כך למשל‪ ,‬בכתיבתו של הכרוניקאי והמטיף האנגליקני‪ ,‬ג'ון פוקס )‪John Foxe, 1516-‬‬
‫‪ ,(1587‬עולה‪ ,‬כי לא רק שעמדה זו אימצה את ההיבטים השליליים בתפיסה התיאולוגית‬
‫הקתולית‪ ,‬אלא עודדה את רדיפת הנכים והוקעתם המוחלטת‪ .‬הנכים נתפסו בראייתו של פוקס‬
‫כאויבי הדת הנוצרית וכקבוצת שוליים שיש לבודד אותה ואף להיפטר ממנה‪ .‬לכן‪ ,‬מהווה התפיסה‬
‫‪5‬‬
‫האנגליקנית הקצנה משמעותית בהתייחסות השלילית כלפיהם‪.‬‬
‫הרפואה הימי‪-‬ביניימית הגדירה את המגבלה הפיסית כמגבלה חשוכת מרפא ומיעטה‬
‫לעסוק בה‪ .‬הרופאים המסורתיים מהגישה ה''מדעית''‪ ,‬כמו גם הכירורגים מהגישה ה''מעשית‪-‬‬
‫אקספרימנטאלית''‪ ,‬אימצו את העמדה הסטיגמתית שראתה בנכים אנשים מסוכנים‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬בניגוד למחקרו של אנרי‪-‬ז'אק סטיקר‪ 6,‬שטען כי החיבורים הרפואיים כמעט ולא כתבו על‬
‫מגבלות פיסיות‪ ,‬מצאתי כי דווקא התפיסה שהמגבלה הפיסית חשוכת מרפא‪ ,‬דרבנה את הרופאים‬
‫והכירורגים הימי‪-‬ביניימיים לחקור את מקורותיה‪ .‬הרפואה בימי הביניים היטיבה להגדיר ולסווג‬
‫את המגבלות הפיסיות בנוזולוגיה הימי‪-‬ביניימית על פי הסיבות להיווצרותן ודרכי הטיפול בהן‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬מתוך ניתוח המקורות זיהיתי הבדל מהותי בהתייחסות הרופאים המסורתיים מזה‬
‫והכירורגים מזה‪ :‬בעוד שהרופאים מיעטו להציע שיטות טיפוליות ואף הטילו ספק ביישומן‪ ,‬ניסו‬
‫הכירורגים להציע שיטות טיפוליות בפצעים ובשברים‪ ,‬בכדי לפחות למנוע את הידרדרות הפציעות‬
‫למגבלה גופנית כרונית‪ .‬שיטותיהם של הכירורגים‪ ,‬מהוות אבני דרך חשובות לטיפול הרפואי‬
‫המודרני בנכים כיום‪ .‬למרות התערערות החשיבה הדתית בכתיבה הרפואית והמדעית למן המאה‬
‫השש‪-‬עשרה‪ ,‬המשיכו רופאים וחוקרי אנטומיה באירופה לראות בכתבים הרפואיים היוונים‬
‫סמכות חשובה‪ .‬כך למשל‪ ,‬בתי ספר לרפואה באיטליה התחקו אחר כתיבתו של הרופא מאסיה‬
‫הקטנה גלנוס )‪ (Galenus, 129-210‬והמשיכו לבסס את חקר גוף האדם והידע האנטומי על‬
‫כתיבתו לפחות עד המאה השמונה‪-‬עשרה‪ 7.‬לעומת זאת‪ ,‬קרא הרופא הפלמי אנדריאס וסליוס‬
‫)‪ (Andreas Vesalius,1464-1514‬לרופאים ולכירורגים לבסס את הטיפול שלהם בניסויים‬
‫ובתצפיות‪ .‬ואכן ‪ ,‬הכירורג האלזיבתני ויליאם קלווס )‪ 8(William Clowes, 1544-1604‬והרופא‬
‫‪5‬‬
‫‪John Foxe, The Acts and Monuments, 1563 edition , Book 3, New ed., With Five Appendices By‬‬
‫‪Hobart Seymour, (London: Scott Webster and Geary, 1838), 497.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪Henri-Jacques Stiker, A History of Disability, (Michigan: Ann Arbor, Michigan University Press,‬‬
‫‪1999), 57-66.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Andrea Carlino, Books of the Body: Anatomical Ritual and Renaissance Learning, trans. John‬‬
‫‪Tedschi and Anne C. Tedeschi, (Chicago: Chicago University Press, 1999), 3-7.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪Andreas Vesalius, On the Fabric of the Human Body , trans. William Frank Richardson and John Burd‬‬
‫‪Carman, vol V, (London: Norman Pub., 2007), 67-72.‬‬
‫‪241‬‬
‫רב החשיבות במאה השש‪-‬עשרה ויליאם הרווי )‪ ,(William Harvey,1578-1657‬אימצו בכתיבתם‬
‫‪9‬‬
‫את גישתו של וסליוס והציעו טיפוליים מעשים במגבלות גופניות‪.‬‬
‫ההתייחסויות התיאולוגיות והרפואיות כלפי הנכות התוו יחס חברתי כלפי הנכים בכל‬
‫תחומי החיים‪ .‬בהשפעת החוק הכנסייתי הוגבלו הנכים גם במערכות החוק האנגלי החילוני‪.‬‬
‫בחקיקה האנגלית במהלך ימי הביניים‪ ,‬הוגבלו בצורה ישירה קבוצות נכים כמו חירשים‪ ,‬אילמים‪,‬‬
‫מצורעים ובמידה מסוימת גם עיוורים‪ .‬מלבד ההכרה שאוכלוסיות אלו נתפסו כפגועות מבחינה‬
‫קוגניטיבית )במקרה של החירשים והאילמים(‪ ,‬וכמסוכנות מבחינה בריאותית )במקרה של‬
‫המצורעים(‪ ,‬הן נתפסו כאוכלוסיות מאיימות‪ .‬ההגבלות המשפטיות נגדן מלמדות בעיקר על הפחד‬
‫החברתי מפניהם‪ .‬בהשוואה בין חוקי האחוזות )‪ (Manorial customs‬והחוק המקובל ) ‪Common‬‬
‫‪ (Law‬לחוקים העירוניים‪ ,‬נמצא כי התקנות העירוניות היו הרבה יותר נחרצות בהגבלתם את‬
‫הנכים‪ ,‬בשל העובדה כי הם נתפסו בעיני החברה העירונית למן המאה השתים‪-‬עשרה ואילך‪,‬‬
‫כגורמים המאיימים על הלכידות החברתית שחברה זו ביקשה ליצור‪ .‬משום כך סבלו חירשים‪,‬‬
‫אילמים ובעיקר מצורעים בצורה הרבה יותר משמעותית מדחייה חברתית‪ .‬הפגיעה בהם התבטאה‬
‫בסילוקם מהמסגרות החברתיות‪-‬כלכליות או בריכוזם בבתי חולים ובתי מצורעים‪ ,‬שככל הנראה‬
‫שימשו יותר כמוסדות פיקוח מאשר מוסדות טיפוליים‪ .‬התייחסות מיוחדת ואמביוולנטית אפיינה‬
‫את יחסה של החברה האנגלית כלפי העיוורים‪ .‬למרות ההקלות המשפטיות באופן יחסי להן זכו‬
‫העיוורים בחוק האנגלי‪ ,‬הם נדרשו באופן תדיר להוכיח את כשירות תבונתם‪ ,‬והחברה התייחסה‬
‫אליהם בחשדנות תמידית‪ .‬היחס הדו‪-‬ערכי לעיוורים נמצא גם בהתייחסויות הספרותיות‬
‫והאומנותיות ובטווח הארוך גם העיוורים‪ ,‬כמו שאר הנכים‪ ,‬סבלו מרדיפה חברתית בראשית העת‬
‫החדשה‪.‬‬
‫אמנם אין להתעלם מקיומם של מנגנוני סיוע ועזרה לנכים‪ ,‬כפי שניתן ללמוד‬
‫מהתייחסויות שונות בחוקי האחוזות ובתקנות הגילדות‪ .‬אולם‪ ,‬מנגנוני סיוע אלו היו מאוד‬
‫מצומצמים עד להיעלמותם באמצע המאה הארבע‪-‬עשרה‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬נכים שונים יכלו לקבל סיוע‬
‫מצד המסגרות המשפחתית והקהילתית שאפשרו להם להישאר במסגרות העבודה והחברה של‬
‫האחוזה או הגילדה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אם נכשלו איכרים וחוכרים נכים במציאת עזרה משפחתית ולא‬
‫יכלו למלא את חובתם המנוריאלית‪ ,‬הם גורשו מהאחוזה ע"י האדון‪ .‬בה בעת‪ ,‬נכה בעיר שלא‬
‫השתייך לגילדות המקצועיות הפך לקבצן נרדף‪ ,‬ובמקרים רבים נידון לחידלון קיומי‪ .‬דא עקא‪ ,‬עם‬
‫התרחבות תופעות העוני בראשית העת החדשה ובעקבות הופעת הנוודות והקבצנות שגדלו לנוכח‬
‫המשברים הדמוגראפיים‪ ,‬החברתיים והכלכליים בין ‪ 1400-1600‬הצטמצמו מנגנוני סיוע אלו‪,‬‬
‫לפחות עד למחצית השנייה של המאה השש‪-‬עשרה‪ .‬ולראייה‪ ,‬חוקי העוני שהופיעו באנגליה למן‬
‫המאה הארבע‪-‬עשרה ואילך‪ ,‬מלמדים על התגבורת הדחייה החברתית כנגד הנכים במסגרת‬
‫המאבק של הרשויות השלטוניות בקבצנות ובנוודות‪ .‬למרות שחוקי העוני עשו הבחנה ברורה בין‬
‫קבצנים בריאים בגופם לקבצנים נכים‪ ,‬הצבעתי על כך כי גם הקבצנים הנכים סבלו מרדיפה‬
‫‪9‬‬
‫‪Andrew Wear, Health and Healing in Early Modern England: Studies in Social and Intellectual‬‬
‫‪History, (London: Ashgate , 1998), 154-161.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Roger French, "Harvey in Holland: Circulation and Clavinists", in The Medical Revolution of the‬‬
‫‪Seventeenth Century, Roger French and Andrew A. Wear (eds.), (Cambridge, New York and‬‬
‫‪Melbourne: Cambridge University Press, 2008), 46-87.‬‬
‫‪242‬‬
‫חברתית ומפגיעה ברווחתם ובניידותם החופשית כמקבצי נדבות‪ .‬כמו כן טענתי גם שבחוקי העוני‬
‫ניתן למצוא תחת שמות כללים של "עניים"‪" ,‬קבצנים" ו"נצרכים"‪ ,‬נכויות שונות כמו משותקים‬
‫ופיסחים‪ ,‬שלא הוגבלו במפורש במערכות החוק האנגלי‪ ,‬אך הפכו בטווח הארוך לקבוצות שוליים‬
‫נרדפות‪ .‬בחוקי העוני האלזיבתאניים אף נמצאו הוראות מפורשות לשכן את הקבצנים הנכים‬
‫בבתי חולים שנועדו להפריד אותם מהחברה‪ ,‬לרכזם ולפקח עליהם‪ .‬לכך יש להוסיף כי ילדי הנכים‬
‫נלקחו מהם והועברו למשפחות אחרות‪ ,‬מתוך חשיבה שהוריהם הנכים ישפיעו עליהם לרעה בגלל‬
‫תכונות האופי הגומות שלהם‪ .‬גם אם פעילותם של בתי החולים הייתה בלתי יעילה ומצומצמת‪,‬‬
‫קיומם מצביע על תפיסת הנכים כאוכלוסייה טפילה וכנטל חברתי וכלכלי‪ .‬ברם‪ ,‬בשל העובדה כי‬
‫מלבד כתבי זכויות )‪ (Charters‬וצוואות‪ ,‬אין בידנו מקורות כתובים‪ ,‬המתארים את חיי הנכים‬
‫בבתי החולים ודרכי ניהולם‪ ,‬קיים קושי מהותי לדון באופיים של מוסדות אלו כמוסדות פיקוח‪,‬‬
‫ולהתחקות אחר ההתייחסות החברתית לנכים במציאות היומיומית למן המאה הארבע‪-‬עשרה ועד‬
‫למאה השש‪-‬עשרה‪ 10.‬עם זאת‪ ,‬הן ההתייחסויות המשפטיות והן השרידים הארכיאולוגים שנותרו‬
‫ממוסדות אלו ברחבי אנגליה‪ ,‬מלמדים בהחלט על תהליך ריכוזם של הנכים בבתי חולים בשלהי‬
‫ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת‪.‬‬
‫את ההקצנה בהתייחסות החברה האנגלית כלפי הנכים והפיכתה לחברה סגורה ורודפת‬
‫בראשית העת החדשה‪ ,‬ניתן להסביר על רקע השינויים המשמעותיים שהתרחשו מאמצע המאה‬
‫הארבע‪-‬עשרה בעקבות המגפה השחורה‪ .‬המגפה הובילה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בטווח הארוך לירידה‬
‫דמוגרפית ולמשבר כלכלי חריף שהתבטא בירידת ערך האדמות‪ ,‬לפחות עד המחצית השנייה של‬
‫המאה השש‪-‬עשרה‪ .‬דווקא על רקע הצורך הגובר בידיים עובדות הלכו והצטמצמו מנגנוני הסיוע‬
‫המשפחתיים והקהילתיים עבור הנכים בכפר ובעיר‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬המשברים החברתיים כמו מרד‬
‫האיכרים ב‪ 1381-‬והתרחבות מעגלי העוני‪ ,‬הובילו את השלטון המרכזי והשלטונות העירוניים‬
‫לאכוף את חוקי העבודה ולהיאבק בקבצנות שפגעה גם בנכים‪ 11.‬למעשה‪ ,‬על רקע תהליכים אלו‪,‬‬
‫עלתה האפשרות לרכז את האוכלוסיות הלא עובדות במוסדות ריכוז ופיקוח כמו בתי החולים‪.‬‬
‫הצורך להרחיק את הנכים ושאר הקבצנים ממוקדי החברה ע"י כליאה‪ ,‬נבע בשל הפחד החברתי‬
‫מפניהם והצגתם כאויבי החברה‪ .‬הדימויים של טומאה‪ ,‬ריקבון והשחתת המוסר‪ ,‬שאפיינו את‬
‫המצורעים‪ ,‬ושפוקו ייחס אותם למשוגעים‪ 12,‬הופנו בין המאה הארבע‪-‬עשרה למאה השש‪-‬עשרה‬
‫גם כלפי הנכים‪ .‬דימויים אלו הלכו והתחזקו לנוכח המשברים הפוליטיים והשינויים הדתיים‬
‫שעברה אנגליה בראשית העת החדשה‪ .‬על רקע מאבקי הדת התכופים בין קתוליות‬
‫לפרוטסטנטיות במאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬שגרמו לזעזועים חברתיים‪ ,‬ניסתה השושלת הטיודורית לבצר‬
‫את כוחה‪ .‬כתוצאה מתחושת האיום והחשש לאובדן היציבות הפכה הרדיפה כנגד הנכים‪,‬‬
‫הקבצנים והעניים לרדיפה שיטתית‪.‬‬
‫כאן המקום לציין כי התגברות מגמות הרדיפה כלפי הנכים עולים בקנה אחד עם תהליכי‬
‫הרדיפה החברתית ממנה סבלו באירופה קבוצות שוליים נוספות‪ .‬כך למשל‪ ,‬בהמשך להגבלות‬
‫הימי‪-‬ביניימיות כנגד היהודים בועידת לטראן הרביעית ב‪ ,1215 -‬הוחלט להגביל את ניידותם של‬
‫‪10‬‬
‫‪Carole Rawcliffe, (2008) "Dives Redeemed? The Guild Almshouses of Later Medieval England", in‬‬
‫‪The Fifteenth Century. The Boydell Press, 1-27‬‬
‫‪ 11‬על ההשלכות החברתיות של המשברים החברתיים בראשית העת החדשה ראו ‪:‬‬
‫‪Giacomo Todeschini, Franciscan Wealth: From Voluntary Poverty to Market Society, (New York: The‬‬
‫‪Franciscan Institute Saint Bonaventure University, 2009), 182-185.‬‬
‫‪ 12‬מישל פוקו‪ ,‬תולדות השיגעון בעידן התבונה‪.155 ,‬‬
‫‪243‬‬
‫היהודים באיטליה במאה השש‪-‬עשרה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ב‪ 1515-‬הוקם הגטו היהודי הראשון בוונציה‪,‬‬
‫שבשנת הקמתו כלל כשבע מאות יהודים ומאוחר יותר הגיע מספרם לחמשת אלפים נפש‪.‬‬
‫הסוחרים והמלווים בריבית הורשו לצאת מהגטו לשעות אחדות‪ ,‬אך בדומה למצורעים ולנכים‪,‬‬
‫נשאו סימני זיהוי על גלימותיהם כמו טלאי או כובע צהובים‪ 13.‬במקביל‪ ,‬ציווה האפיפיור פאולוס‬
‫הרביעי )‪ ,(Paul IV, 1476-1559‬בבולה שנקראה ‪ , cum nimis absurdum‬על הקמתו של גטו‬
‫נוסף ברומא בשנת ‪ .1555‬לפי הבולה שלו‪ ,‬נקבע כי יהיה זה אבסורדי שהיהודים‪ ,‬רוצחי ישו‪ ,‬יחיו‬
‫כאזרחים שווי זכויות בעיר אחת עם הקתולים‪ 14.‬למעשה היווצרות הגטאות ודפוסי הרדיפה כנגד‬
‫היהודים מזכירים במידה רבה את אכיפת ההפרדה של הנכים בתקופה זו‪ .‬דוגמה נוספת להפיכת‬
‫החברה האירופית לחברה רודפת הוא "ציד המכשפות" שהחל מהמחצית השנייה של המאה‬
‫החמש‪-‬עשרה‪ ,‬ולאחר הפסקה התחזק שוב ברבע האחרון של המאה השש‪-‬עשרה ובראשית המאה‬
‫השבע‪-‬עשרה‪ 15.‬על פי מקבילות היסטוריות אלו ניתן לשער‪ ,‬כי בתקופות משבריות‪ ,‬כשהמוסדות‬
‫החברתיים והפוליטיים מבקשים לשמור על לכידות ויציבות‪ ,‬מתוך תחושת איום‪ ,‬גוברות מגמות‬
‫‪16‬‬
‫רדיפה כנגד קבוצות שוליים המאיימות על הסדר החברתי והפוליטי השברירי ממילא‪.‬‬
‫מחקר זה הרחיב את הידע שלנו על תפיסת הנכות בראייה רחבה יותר על פי המקורות‬
‫הספרותיים והאומנותיים‪ .‬בהמשך לספרות הדתית שהציגה את הנכים בצורה נלעגת ומזלזלת‪,‬‬
‫הוצגה הדמות הנכה בספרות האנגלית בימי הביניים וראשית העת החדשה באופן סטריאוטיפי‪:‬‬
‫הרומנסות האביריות למן המאה השתיים‪-‬עשרה ועד למאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬וכן גם השירה האנגלית‬
‫בין המאה השלוש‪-‬עשרה למאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬הציגו את הנכים כדמויות חוטאות מבחינה דתית‬
‫ומוסרית וכאנשים חסרי מוסר שאינם עונים על הקודים ההתנהגותיים הנורמטיביים‪ .‬אנו למדים‬
‫מכך שהדמויות הנכות לא נחשבו לחלק מהותי בחברה אלא כנטע זר‪ .‬יוצא מן הכלל בהקשר זה‬
‫היה וילאם לאנגלנד )?‪ ,(William Langland, 1332?- 1390‬שקרא לחברה לקבל את הנכים‬
‫בקרבה ולסייע להם‪ ,‬אך בה בעת ביקש להנציח את ייעודם הפונקציונאלי הדתי של הנכים‬
‫כקבצנים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הדמויות הנכות הנשיות כדוגמת האישה מבאת' ודמותה של מאי מסיפורו‬
‫של הסוחר בסיפורי קנטרברי לג'פרי צ'וסר )‪ ,(Geoffrey Chaucer, 1340-1400‬התאפיינו כבעלות‬
‫נכות כפולה‪ ,‬פיסית ומגדרית‪ ,‬משום שגוף האישה נתפס כפגום ואף כגוף נכה‪ ,‬המסכן את הסדר‬
‫החברתי‪ .‬האפשרות לנסות ולחזור לחברה היא לקבל את מוסכמותיה הפטריארכאליים או לעבור‬
‫ריפוי ניסי‪" ,‬ביות" ו"יישור"‪ ,‬בהתאם לעמדות החברתיות והתיאולוגיות‪ .‬דוגמה מיוחדת ויוצאת‬
‫דופן משמש המשורר האנגלי מהמאה החמש‪-‬עשרה‪ ,‬תומס הוקלב )‪Thomas Hoccleve, 1368-‬‬
‫‪ ,(1426‬המבטא קול ייחודי ובלתי אמצעי של אדם שסבל מעיוורון ומאובדן זיכרון זמניים‪ .‬לאחר‬
‫החלמתו כתב הוקלב על חוויותיו כמי שירד ממעמדו החברתי‪-‬כלכלי בשל מחלתו ובעטייה איבד‬
‫‪13‬‬
‫‪Roberta Curiel and Bernard Dov Cooperman, The Ghetto of Venice, (London: Tauris Parke Books,‬‬
‫‪1990).‬‬
‫‪ 14‬רוני וינשטיין‪" ,‬הגטו היהודי והרובע היהודי בערים האיטלקיות בראשית העת החדשה‪ :‬בין ריחוק לקרבה"‪ ,‬בתוך‬
‫זמנים‪.21 -12 ,1999 ,(67) ,‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Richard Kieckhefer, "Witch Trials in Medieval Europe", in The Witchcraft Reader, ed. Darren‬‬
‫‪Oldridge, (Londonand New York: Routledge, 2002), 25-36.‬‬
‫‪Stuart Clark, "Protestant Demonology: Sin, Superstition and Society, 1520-1630", in Early Modern‬‬
‫‪European Witchcraft: Centers and Peripheries, eds. Bengt Ankarloo and Gustav Henningsen, (Oxford:‬‬
‫‪Clarendon Press, 1990), 45-83.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪Keith Thomas , Religion and the Decline of Magic, (Harmondsworth and Middlesex: Penguin‬‬
‫‪Books,1978), 53- 57.‬‬
‫‪244‬‬
‫את משרתו הציבורית ונדחה מסביבתו החברתית‪ .‬בכך הוא מהווה עבורנו דוגמה מובהקת לקיומה‬
‫של הדחייה החברתית בחברה האנגלית במאה החמש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫בהשפעת הספרות הדתית והעמדות הפרוטסטנטיות הוצגה דמותו השייקספירית של‬
‫ריצ'רד השלישי )‪ (Richard III,1452-1485‬כדמות שטנית‪ ,‬חסרת מוסר וזדונית ולכן היא נכה‬
‫בגופה ובאופייה‪ .‬מכיוון שהדמויות הנכות הוצגו בתיאורים שלילים אלו‪ ,‬שיקפו היצירות את‬
‫‪17‬‬
‫ההקצנה בהתייחסות החברתית לנכים במאה השש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫דימויים אלו נמצאו גם בדימוי האומנותי של הנכים באומנות האנגלית בימי הביניים‬
‫וראשית העת החדשה‪ .‬באומנות הרומנסקית והגותית הודגש הדימוי של הדמות הנכה כדמות‬
‫המצויה בשולי החברה ומהווה אנטיתזה מוחלטת לדמויות נעלות וקדושות‪ ,‬תוך הדגשת‬
‫האפיונים השליליים שלה כדמות חוטאת‪ ,‬מרושעת ושטנית‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬הצגת הנכים ביצירות‬
‫הרנסנס האנגלי והצפון אירופי‪ ,‬כדמויות מבודדות וזיהויים המוחלט כקבוצת שוליים‪ ,‬משקפת‬
‫שוב את תהליך ההקצנה בהתייחסות החברה לנכים‪.‬‬
‫ההתחקות אחר סיפורי הניסים העניקה ראייה רחבה ועמוקה יותר להיבטים‬
‫הנורמטיביים ואימתה את ההתייחסות השלילית כלפי הנכים‪ .‬במחקר זה אימצתי את תפיסתם‬
‫של מרכוס ג‪ .‬בול )‪ (Marcus G. Bull‬וסימון יארו )‪ (Simon Yarrow‬שראו בסיפורי הניסים‬
‫ספרות הגיוגראפית המבקשת להעביר מסרים דתיים גרידא‪ ,‬ומלמדת בזעיר אנפין על המציאות‬
‫החברתית המבליחה מתוכה במעט מאוד‪ .‬בניגוד למחקרים קודמים‪ ,‬שבחנו את ייצוג הנכים‬
‫במקורות אלו‪ ,‬מבחינת סיווג הנכויות ומבחינה סטטיסטית‪ ,‬ביקשתי לנתח לעומק את ההשלכות‬
‫החברתיות של סיפורי הניסים והעלייה לרגל‪ ,‬כיוון שתהליך הריפוי הניסי היה מלווה בהשתתפות‬
‫קהל‪ ,‬ולכן הוא הוגדר ע"י החוקרים הנ"ל‪ ,‬כתהליך חברתי וכתהליך לימינלי‪ ,‬קרי הליכה על הסף‬
‫)‪ 18.(Rites de Passage‬באמצעות השימוש בארבעה אוספים של סיפורי ניסים באנגליה למן המאה‬
‫השתיים‪-‬עשרה ועד למאה השש‪-‬עשרה‪ .‬מעבר לבחינת תפיסת הנכות כפי שהיא עולה בסיפורי‬
‫הניסים‪ ,‬התחקה מחקרי אחר המעורבות החברתית ומגמות הלווי החברתי של הנכה לקבר‬
‫הקדוש‪.‬‬
‫מתוך ניתוח אוספי הניסים עולה‪ ,‬כי ברוב המקרים הייתה היוזמה לפנייה לריפוי הניסי‬
‫מצד החברה ולאו דווקא מצידו של הנכה‪ .‬למרות שמעורבות חברתית אפיינה את כל המעמדות‬
‫החברתיים‪ ,‬נמצאו הבדלים ברורים במעורבות של האצולה מזה והמעמדות הנמוכים )בורגנות‬
‫ואיכרות( מזה‪ ,‬בתהליך הלווי החברתי ובמידת פוטנציאל השילוב החברתי של הנכה לאחר‬
‫"ריפויו"‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בקרב מעמד האבירות והאצולה האנגלית התגלתה מעורבות חברתית גדולה‬
‫יותר בתהליך הריפוי הניסי‪ ,‬וכי חזרתו האפשרית של אביר נכה לייעודו כלוחם וכאדון הייתה‬
‫‪17‬‬
‫‪Abigail Elizabeth Comer, "A Medieval King "Disabled" By An Early Modern Construct: A‬‬
‫‪Contextual Examination of Richard III", in Disability in the Middle Age: Reconsiderations and‬‬
‫‪Reverberations, ed. Joshua R Eyler, (London: Ashgate, 2010), 183- 196.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪Arnold Van Gennep Rites of Passage, (London: Routledge, 2004), 27- 30.‬‬
‫כמו כן ראו‪:‬‬
‫‪Miri Rubin, "Introduction: Rites de Passage", in Rites de Passage: Cultures of Transition in the‬‬
‫‪Fourteenth Century, eds. Nicola F. McDonalnd and W,M.Ormond, (York: York Medieval Press,‬‬
‫‪Botdell, 2004), 1-13.‬‬
‫ראו גם ‪:‬‬
‫‪Rachel Koopmans, Wonderful to Relate: Miracle Stories and Miracle Collecting in High Medieval‬‬
‫‪England, (Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2011), 141- 144.‬‬
‫‪245‬‬
‫הרבה יותר משמעותית לכלל מעמד האבירות ולא רק לנכה עצמו‪ .‬לכן נטען‪ ,‬כי במידה רבה היה‬
‫פוטנציאל השילוב של הנכים האצילים גדול יותר משאר המעמדות‪ .‬רמז לשילובם של נכים‬
‫בחברה האצילה אנו מוצאים במכתבי משפחת פסטון )‪ ,(The Paston Letters‬משפחת ג'נטרי‬
‫אנגלית מהמאה החמש‪-‬עשרה‪ .‬במכתבים אלו מוזכרת דמותו של אלמן פיסח כבן חמישים‪ ,‬סטפן‬
‫סקרופ )‪ ,(Stephen Scrope‬שנחשב בעיני בני המשפחה למועמד ראוי לנישואין עם בת המשפחה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫העובדה כי אציל נכה היה בעל רכוש ונחשב למועמד ראוי לנישואין‪ ,‬מלמדת כי גם במציאות יכלו‬
‫נכים ממעמד האצולה להשתלב בחברה האצילית ולשמור על ירושתם הקרקעית ועל מעמדם‬
‫בחברה‪.‬‬
‫מנגד המעורבות החברתית של מעמדות בורגניים ונמוכים יותר לא נבעה בהכרח מתוך‬
‫דאגה או רצון לשלב את הנכים מחדש בחברה‪ ,‬כי אם מתוך תפיסת הנכה או החולה כנטל חברתי‬
‫וכלכלי שיש להיפטר ממנו‪ .‬בהשוואה לנכים האצילים‪ ,‬לא ברור באם נכים ממעמדות נמוכים‬
‫הצליחו להשתלב מחדש בחברה‪ .‬מתיאוריהם הפאסיביים‪ ,‬כמו גם מבדידותם היחסית לאחר הנס‪,‬‬
‫ניתן לשער שהם נותרו דחויים ובלתי רצויים ונתפסו עדיין בתודעה החברתית כנכים‪ ,‬למרות‬
‫ריפויים‪ .‬חלק מסיפורי הניסים במאה החמש‪-‬עשרה אף מרמזים על חוסר רצונה או חוסר יכולתה‬
‫של החברה האנגלית להכיל את הנכים בתוכה לנוכח המשברים החברתיים‪-‬כלכלים שעברה‬
‫אנגליה בתקופה זו‪ .‬המשך הדחייה החברתית גם לאחר הריפוי הניסי עשוי להצביע על תהליכי‬
‫הסגירות וחוסר הסובלנות של החברה האנגלית כפי שנמצאה בהתייחסויות הקודמות‪ .‬דוגמה‬
‫למעורבות חברתית‪ ,‬שהולידה מנגד גם דחייה חברתית‪ ,‬אנו מוצאים באוטוביוגרפיה מהמאה‬
‫החמש‪-‬עשרה של מרג'רי קמפ )‪ ,(Margery Kempe,1373-1438‬מיסטיקאית בורגנית שיצאה‬
‫למסעות עלייה לרגל‪ .‬בעלה של מרג'רי ליווה את אשתו בחלק ממסעות עלייתה לרגל‪ ,‬אך מאידך‬
‫גיסא למרות שבטח בה‪ ,‬הסתייג מהתנהגותה המוזרה‪ .‬בנוסף‪ ,‬בניגוד לאירופה‪ ,‬בה זכתה‬
‫התנהגותה המיסטית להערכה ולהערצה‪ ,‬סבלה מרג'רי קמפ מדחייה חברתית באנגליה‪ 20.‬דוגמה‬
‫זו מצביעה שוב על הפיכתה של החברה האנגלית לחברה רודפת‪.‬‬
‫את ההתייחסות החברתית השלילית כלפי הנכים ומגמות הדחייה והרדיפה כלפיהם ניתן‬
‫לראות גם בראייה של "המשך הארוך" )‪ .(longue durée‬עדויות ספרותיות כמו הגיבן מנוטר דאם‬
‫של ויקטור הוגו )‪ 21(Victor Hugo‬ודמויותיו העניות והגרוטסקיות של צ'ארלס דיקנס ) ‪Charles‬‬
‫‪ ,22(Dickens‬שציטטות מהם הובאו במבוא למחקר זה‪ ,‬מלמדות כי התפיסות הסטיגמתיות כלפי‬
‫הנכים היו עדיין קיימות במאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬גם בימי המהפכה התעשייתית ועליית הקפיטליזם‪,‬‬
‫נתפסו העוני והקבצנות כפשעים חברתיים‪ .‬עניים וקבצנים‪ ,‬שבתוכם נכללו נכים וחולי נפש שלא‬
‫‪19‬‬
‫‪Ann S. Haskell, "The Paston Women on Marriage in Fifteenth Century England", Viartor: Medieval‬‬
‫‪and Renaissance Studies, (6), (1), (1976), 3-27.‬‬
‫‪Colin Richmond, The Paston Family in Fifteenth Century, (London: Manchester University Press,‬‬
‫‪2000), 125- 130.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪The Book of Margery Kempe, ed. Barry Windeatt, New York: Longman, 2000).‬‬
‫ראו גם‪:‬‬
‫‪The Book of Margery Kempe, New Translation, Contexts, Criticism. trans and ed. Lynn Staley, (New‬‬
‫‪York : Norton, 2001).‬‬
‫‪Mahoney D.B. "Margery Kempe's Tears and Power Over Language", in Margery Kempe: A Book of‬‬
‫‪Essays, ed. McEntire S., (New York: Garland Pub,1992), 38.‬‬
‫‪ 21‬ויקטור הוגו‪ ,‬הגיבן מנוטר‪-‬דאם‪ ,‬בתרגום דן סואן‪) ,‬תל אביב‪ :‬מ‪ .‬מזרחי ‪.(1987 ,‬‬
‫‪ 22‬צ'ארלס דיקנס‪ ,‬בית ממכר עתיקות‪ ,‬בתרגום א"ד שפיר‪) ,‬תל אביב‪ :‬מ‪.‬מזרחי‪.(1987 ,‬‬
‫‪246‬‬
‫יכלו לעבוד‪ ,‬הושמו בבתי חולים או במוסדות מיוחדים‪ ,‬משום שקיומם נגד את הקדמה‬
‫התעשייתית‪ 23.‬רדיפתם של קבוצות אלו גברה על רקע הופעתן של תורות סוציאל דרוויניסטיות‬
‫ובפרט תורת הגזע שהכילו את עקרון "הברירה הטבעית" על החברה האנושית‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬אף‬
‫בארה"ב נכלאו בראשית המאה העשרים נכים וחולי נפש בבתי חולים‪ 24.‬אולם‪ ,‬הדוגמה הבולטת‬
‫ביותר לרדיפתם השיטתית של נכים במאה העשרים היא פעילותו של המשטר הנאצי כלפי‬
‫אוכלוסיות אלו‪ .‬במהלך השנים ‪ ,1934-1941‬יושמה ע"י המשטר הנאצי "תוכנית ‪ "T4‬במסגרתה‬
‫נכלאו בגרמניה עשרות אלפי נכים וחולי נפש גרמניים בבתי חולים שעברו עיקור ואף המתות חסד‬
‫יזומות מצד המשטר‪ ,‬מפני שלא תאמו את מאפייני הגזע הארי העליון‪ .‬בעקבות הביקורת‬
‫שהשמיע בדרשותיו הארכיבישוף הקתולי קלמנס אוגוסוט פון גאלן ‪(Clemens August Graf‬‬
‫‪ ,(von Galen, 1878-1942‬וכן בעקבות ביקורת שהשמיעו המשפחות של הנכים‪ ,‬נפסק לבסוף‬
‫מימוש התוכנית‪ .‬ברם‪ ,‬כליאתם והשמדתם של הנכים היוו "חזרה גנראלית" למימוש הפיתרון‬
‫הסופי בשאלת היהודים‪ 25.‬ואכן‪ ,‬דפוסי הרדיפה של הנאצים כנגד יהודי גרמניה ופולין מזכירים‬
‫במידה מסוימת את דפוסי פעולה המחמירים שעולים מהחיבורים המשפטיים ומהתקנות‬
‫העירוניות בימי הביניים כנגד המצורעים והנכים‪ .‬כך למשל‪ ,‬נשיאת סימני הזיהוי כנגד המצורעים‬
‫על פי התקנות העירוניות בערי אנגליה מזכירים‪ ,‬את סימני הזיהוי שנדרשו היהודים בגרמניה‬
‫ובפולין לשאת על בגדיהם למן חוקי נירנברג ב‪ .1935 -‬באותה מידה ניתן לראות בריכוזם של יהודי‬
‫פולין בגטאות בתקופת השואה דפוס פעולה ששורשיו מצויים הן בהפרדת היהודים בגטאות של‬
‫המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬אך גם באכיפת ההפרדה של המצורעים והנכים מהחברה הימי‪-‬ביניימית‪.‬‬
‫בעקבות מאבקם של תנועות הנכים בבריטניה ובארה"ב בשנות השישים למאה העשרים‬
‫זכו הנכים‪ ,‬לפחות ברמה המשפטית‪ ,‬לזכויות וליחס הוגן יותר כלפיהם‪ 26.‬אולם‪ ,‬למרות הקדמה‬
‫המשפטית ושינוי האופי הטיפולי בנכים‪ ,‬נותרו הסטיגמות החברתיות בעינן‪ .‬מחקרים סוציולוגים‬
‫ואנתרופולוגים שנערכו בשנות השבעים ועד שנות התשעים של המאה העשרים‪ ,‬מצביעים על‬
‫מקרים לפיהם‪ ,‬ההתייחסות לנכות בחברות מסורתיות באפריקה ואף באירופה‪ ,‬כמעט ולא‬
‫השתנתה‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬חברות מסורתיות שונות גורסות עדיין שנכות מעידה בהכרח על האופי‬
‫הבלתי מוסרי של הנכה‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬בחברות אלו נתפסים ילדים נכים ע"י הוריהם כסוג של עונש‪,‬‬
‫כיוון שהנכות היא סימן לחמתו של האל‪ .‬לא פעם הוצגו נכים בסרטי קולנוע אירופים בצורה‬
‫‪27‬‬
‫נלעגת ואף באמצעי התקשורת היו מקרים בהם נשמעו הערות פוגעניות כלפי אנשי ציבור נכים‪.‬‬
‫דוגמאות אלו מוכיחות כי גם ברבע האחרון של המאה העשרים נתפסת הנכות בצורה‬
‫סטיגמתית וכי בהיבטים תרבותיים ופסיכולוגים‪ ,‬נשתמרו העמדות שאפיינו את החברה הימי‪-‬‬
‫ביניימית כלפי הנכות‪.‬‬
‫גם בישראל עולה מידי פעם תנועת מחאה של נכים‪ ,‬הנאבקים לשילובם בשוק העבודה‬
‫ובהכרה ממוסדות המדינה‪ .‬בזכות מאבקים אלו זכו תנועות הנכים בישראל להצלחות מסוימות‬
‫‪23‬‬
‫‪Stiker, A History of Disability, (1999), 74-76.‬‬
‫‪Ibid, 84-87.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪Saul Friedlander, Nazi Germany and The Jews: T he Years of Persecution 1933-1939, (London:‬‬
‫‪Phoenix Giant, 1998), 45- 48.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪Jonathan Wolff, "Disability Among Equals", in Disability and Disadvantage, Kimberly Brownlee‬‬
‫‪and Adam Curton eds., (Oxford: Oxford University Press, 2011), 114-136.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪Philippe Laburathe-Tolra, Morale et handicap :la reconnaissance de la forme humaine,‬‬
‫‪communication présentée au colloque “Handicap, cognition et prise en charge individuelle...” La‬‬
‫‪Baume-les-Aix, 21, 22, 23 novembre , 2001‬‬
‫‪24‬‬
‫‪247‬‬
‫כמו חוק הנגישות במוסדות ציבור ועידוד מעסיקים להעסקת נכים‪ .‬כל אלה מלמדים מחד גיסא‪,‬‬
‫על נכונותה של החברה הישראלית לשלב את הנכים בחברה‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬לא תמיד מובילות‬
‫ההצלחות החוקיות בהכרח לשינוי תודעתי‪ .‬גם כיום‪ ,‬למרות השיפור הרב‪ ,‬נאלצים נכים בעולם‬
‫המערבי ובישראל להתמודד עם יחס מזלזל ולפעמים אף עוין שמקורו בתפיסות התרבותיות‬
‫השליליות עליהן הצבעתי במהלך מחקרי‪ ,‬ומשמרים עדיין את מאפייניה של הדחייה החברתית‪.‬‬
‫אני מקווה כי יהיה בכוחה של עבודה זו ומחקרים סוציולוגים והיסטוריים עתידיים‬
‫להביא לשינוי תפיסתי בהתייחסות החברתית לנכים‪ ,‬לקבלם כשווים בחברה ולנסות לשלבם‬
‫בצורה שווה יותר במעגלי החברה והעבודה‪.‬‬
248
‫רשימה ביבליוגרפית‬
‫מקורות ראשוניים‬
.(2009 ,‫ ספרי חמד‬,‫ ידיעות אחרונות‬:‫ )תל אביב‬,‫ בתרגום אביעד קליינברג‬,‫ וידויים‬,‫אוגוסטינוס‬
,‫ בערכת ובתרגום מונטנר זיסמן‬,‫ הנהגת הבריאות‬:‫ כתבים רפואיים‬,‫רבנו משה בן מימון‬
.(‫ תש"יד‬,‫ מוסד הרב קוק‬:‫)ירושלים‬
‫ המועצה הציבורית‬,‫ עם עובד‬:‫ )תל אביב‬,‫ בתרגום שמעון זנדבנק‬,‫ סיפורי קנטרברי‬,‫ג'פרי צ'וסר‬
.(2000 ,‫ המפעל לתרגום יצירות מופת‬,‫לתרבות ולאומנות‬
‫ הוצאת הקיבוץ‬:‫ )תל אביב‬,‫ בתרגום מאיר ויזלטיר‬,‫ המלך ריצ'ארד השלישי‬,‫ויליאם שייקספיר‬
.(2004 ,‫ המפעל לתרגום ספרי מופת‬,‫ המועצה הציבורית לתרבות ולאומנות‬,‫המאוחד‬
.(1984 ,‫ תמוז‬:‫ )תל אביב‬,‫ בתרגום אהרון בר‬,‫טריסטאן ואיזולדה‬
A Selection of the Miracles of St. Thomas of Canterbury, ed. James Craigie
Robertson, (Canterbury: Canterbury College of Art Press, 1970).
Albertus Magnus, Book of Secrets of Albertus Magnus: of the Virtues of Herbs, Stones
and Certain Beasts Also Book of the Marvels of the World, eds. Michael H. Best and
Brightman, Frank. (York: Samuel Weiser, 2008).
Andreas Vesalius, On the Fabric of the Human Body , trans. William Farnk
Richardson and John Burd Carman, vol V, (London: Norman Pub., 2007).
Basic Documents of English History, ed. Stephen B. Baxter, (New York: Houghton
Miffin Company, 1968).
Béroul, Tristan et Yseut : Presentation et Traduction de Daniel Poirion ; preface de
Christiane Marchello-Nizia,(Paris: Gallimard, 2000).
Book of Margery Kempe, ed. Barry Windeatt, New York: Longman, 2000).
Book of Margery Kempe, New Translation, Contexts, Criticism. trans. and ed. Lynn
Staley, (New York: Norton, 2001).
Chéritein de Troyes, Arthurian Romances, trans. D.D. R. Owen, (London: J.M. Dent,
2004).
-------------------,Medieval Romances, eds. Roger Sherman Loomis and Laura Hibbard
Loomis, (New York: Random House, 1957).
Corpus Iuris Canonici: Decretalium Collectiones: Decretales Gregorii P.IX, ed.
Emile Friedberg, vol 2, (Graz: Akademische Druck University Verlagsanstalt, 1959).
Councils and Synods with Other Document of English Church, eds. F.M. Powicke
and C.R.Cheney, Part 1, (Oxford: Clarendon Press, 1964).
Court Rolls of Ramsey, Hemangrove and Bury 1268- 1600, ed. Edwin Brezette
Dewindth, (Toronto: Pontifical Institute of Medieval Studies, 1990).
English Gilds: The Original Ordinance of More Than 100 Early English Gilds, ed.
Smith, Toulmin. (London and New York: Oxford University Press, 1963).
English Manor 1200-1500: Selected Sources and Translated. By Mark Bailey,
(Manchester : Manchester University Press, 2002).
Galen, On Food and Diet, ed. Mark Grant, (New York: Routledge, 2009).
----------, On the Natural Faculties, trans. By Arthur John Brock, (London and
Cambridge: W. Heinemann, 1916).
-----------, On Antecedent Causes, ed. R.J. Hankinson, (Cambridge: Cambridge
University Press, 1998).
Geoffrey of Burton, Life and Miracles of St. Modwenna, ed. Robert Bartlett, (Oxford:
Oxford University Press, 2002).
Geoffrey Chaucer, Troilus and Cressida, (Chicago: Encyclopedia Britannica, 1952).
Geoffrey of Monmouth , History of the Kings of Britain, trans. Aron Thompson,
(Cambridge: Ontario: Medieval Latin Series, 1999).
249
Gilebertus Anglicus, Healing and Society in Medieval England: A Translation of the
Pharmaceutical Writing of Gilbertus Anglicus, ed. Fay Marie Getz, (Madison: The
University of Wisconsin press, 1991).
Guy de Chauliac, The Cyrurgie of Guy De Chauliac ed. Margaret S. Ogden, (London
and New York: Oxford University Press, 1971).
Guy Marchant, Calendar and Compost of Shepherd, ed. G. C. Heslectine, (London:
Kessinqer Publishing, Peter Davies, 2003).
Henri de Bracton, On The Laws and Customs of England ed. George E. Woodbine,
trans. Samuel E. Thorne, vol five,(Cambridge: Published in Association with the
Selden Society by the Belknap Press of Harvard University Press, 1968).
Hildegard of Bingen, On Natural Philosophy and Medicine, Selected from Cause et
curae, trans. Margaret Berger, (Cambridge: D.S. Brewer, 1999).
Isidore, of Seville, The Etymologies of Isidore of Seville, trans Stephen A. Barney
with the Collaboration of Muriel Hall, (Cambridge : Cambridge University Press,
2006).
Jacques de Vitry, The Exempla or Illustrative Stories from the Sermons Vulgar of
Jacques de Vitry, ed. Thomas Frederick Carne, (London: Kessinger. 2004).
Jacobus de Voragine, The Golden Legend: Reading the Saints, trans. William Granger
Ryan, vol 2, (Princeton: Princeton University Press, 1993).
John of Gaddesden, John of Gaddesden and the Rosa Medicinae, ed. H. P.
Cholmeley ,(Oxford : Clarendon Press, 1912).
John Foxe, John Foxe's Book of Martyrs: Select Narratives, ed. and Introduction
John King, (Oxford: Oxford: University Press, 2009).
-------------, The Acts and Monuments, New ed., with Five Appendices By Hobart
Seymour, (London: Scott Webster and Geary, 1838).
John of Mirfield, Surgery, ed. James B. Colton, (New York: Hafner, 1969).
John of Salisbury, Policraticus: of the Frivolities of Courties and Footprints of
Philosophers, trans and ed. Cary J. Nederman, (New York: Cambridge University
Press, 1990).
Medieval Manorial Records, eds. Margaret L. Faull. P.D.A. Harvey and Sylvia
Thomas, (Leeds and Claremont: Clarendon and Medieval Section of the Yorkshire
Archaeological Society, 1983).
Medieval Medicine: A Reader Readings in Medieval Civilizations and Culture, ed.
Faith Wallis, (Toronto: University of Toronto Press, 2010).
Medicine in Medieval England, ed., C. H. Talbot, (Michigan: Michigan University
Press, Oldburne History of Science Library,1967).
Miracles of King Henry VI, eds. Roland A.Knox and Leslie Shane, (Cambridge:
Cambridge University Press, 1923).
Odo of Cheriton, The Fables of Odo of Cheriton, ed. John C. Jacobs, (Syracuse and
New York: Syracuse University Press, 1985).
Paulinus of Milan, Early Christian Biographies, trans. By Roy J. Deferrari, (New
York: Catholic University of America Press, 2001).
Plato, Timaeus, trans., With Introduction, Donald J. Zeyl, (Indianapolis:
Hackett, 2000).
Richard Strange, The Life and Gests of S. Thomas Cantilupe, Bishop of Hereford, and
Some Time Before L Chancellor of England Extracted Out of the Authentique
Records of His Canonisation As to the Main Part , Anonymus , Matt. Paris,
Capgrave, Harpsfeld and Others (1674), (London: Early Literature , 2010).
Robert de Boron, Joseph of Arimathea: A Roman of the Grail, trans. Jean Rogers,
(London: Rudolf Steiner Press, 1990).
250
-----------------, Roman du grail, ed. Bernard Cerquiglini, (Paris: Union Générale d'
edition , 1981).
Robert Henryson, The Story of Troilus, ed. R.K. Gordon, (London and Toronto:
Toronto University Press, 2000).
Sacrorum conciliorum nova et amplissima collection, ed. Joannes Dominicus Mansi,
.(Graz: Akademische Druck, 1960).
Saint Augustine of Hippo The City of God Against the Pagans, ed. R.W. Dyson,
(Cambridge: Cambridge University Press, 1998).
St. Cuthbert, His Cult and His Community to ad 1200, eds. Gerald Bonner, David
Rollason and Clare Stancliffe, (Woodbridge: Boydell Press, 1998).
St. Thomas Aquinas, Summa Theologiae, trans. and ed. Timothy McDermott,
(London: Eyre and Spottiswoode, 1989).
St. Thomas of Canterbury: His Death and Miracles, ed. Edwin A. Abbott, vol 1,
(London: Adam and Charles Black 1898).
Story of Troolus , ed. R.K. Gordon,(London and Toronto: Toronto University Press,
2000).
The Clementine Homilies, eds. James Donaldson and Alexander Roberts,
(Edinburgh: T and T Clark, 1870).
The Wife of Bath's Prologue and Tale, eds. Valerie Allen and David Kirkham,
(Cambridge: Cambridge University Press, 1998).
Thomas Hoccleve, Complaint and Dialogue, ed. J.A. Burrow, (Oxford: Oxford
University Press, 1999).
-------------------, Poems of Cupid, God of Love: Christine de Pizan's Epistre au dieu
d'Amours and Dit de la Rose. Thomas Hoccleve's The Letter of Cupid, eds. and trans.
Thelma S. Fenster and Mary Carpenter Erler, (Leiden: Brill, 1990).
Thomas Malory, Le morte D'arthur, or The Hoole Book of Kyng Arthur and of His
Noble Knyghtes of the Rounde Table: Authoritative Text, Sources and Backgrounds
Criticism, ed. Stephen H.A. Shepherd, (New York: Norton, 2004).
Thomas of Monmouth, The Life and Miracles of William of Norwich, trans. By
Augustus Jessop and M.R. James, (Cambridge: Cambridge University Press, 2011).
Victoria History of The Counties of London, ed. William Page, (Folkestone, Kent:
Dawsons for the University London Institute of Historical Research, 1974).
William Archbishop of Tyre, A History of Deeds Done Beyond the Sea, Book XXI,
trans. and annotated By Emily Atwater Babcock and A.C. Krey, (New York :
Columbia University Press, 1943).
William Clowes, Selected Writing of William Clowes 1544- 1604, ed. F.N.L. Poynter,
(London: Harvey and Blythe, 1948).
William Harvey, The Circulation of The Blood and Other Writings, ed. Keneth J
Franclin, (London: Dent, 1968).
William, of Conches, Guillelmi de Conchis Dragmaticon philosophiae, (Brepolis:
Turnhout, 2001).
William Langland, The Vision of Piers Plowman A Critical Edition of the B- Text, ed.
A.V.C. Schmidth, (North Clarendon, 2001).
-------------------, Piers Plowman the Vision of the Peoples Christ, ed. Arthur Burrell,
(London and New York : The Temples Press, 1925).
Wolfram Von Eschenbach, Parzival and Titurel Oxford World's Classics, A New
Translation By Cyril Edwards, (Oxford: Oxford University Press, 2009).
York Plays, ed. Richard Beadle, (London: York Medieval Text, Edward Arnold,
1982).
‫‪251‬‬
‫מקורות משניים‬
‫אברהם‪ ,‬נחום‪ .‬אנשי שוליים בתקופת המקרא‪ :‬ריקים ופוחזים‪ ,‬מצורעים‪ ,‬הומוסקסואלים‪,‬‬
‫זונות וקדושות‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,‬ספריית האנציקלופדיה המקראית‪ ,‬תשע"א(‪.‬‬
‫אוארבך‪ ,‬אריך‪ .‬מימזיס‪ :‬התגלמות המציאות בספרות המערב‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪,‬‬
‫תשי"ח(‪.‬‬
‫אלידע‪ ,‬עוזי‪" .‬הים התיכון והמודל ההיסטוריוגראפי‪-‬טוטלי‪ -‬גלובאלי של פרנן ברודל" בתוך פרנן‬
‫ברודל‪ ,‬הים התיכןן מרחב והיסטוריה‪) ,‬ירושלים‪ :‬כרמל‪.178 -155 ,(2001 ,‬‬
‫אקו‪ ,‬אומברטו‪ .‬תולדות היופי‪) ,‬תל אביב ‪ :‬הוצ' כנרת זמורה ביתן‪.(2010 ,‬‬
‫‪ ,--------------‬תולדות הכיעור‪) ,‬אור יהודה‪ ,‬כנרת זמורה ביתן‪.(2013 ,‬‬‫בורדייה‪ ,‬פייר‪ .‬השליטה הגברית‪) ,‬תל אביב ‪ :‬רסלינג‪.(2007 ,‬‬
‫ברודל‪ ,‬פרנן‪ .‬הדינמיקה של הקפיטליזם‪) ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.(2005 ,‬‬
‫ברש‪ ,‬משה‪ .‬דמות האדם בתולדות האומנות‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.(1999 ,‬‬
‫‪ ,-----------‬מבוא לאומנות הרנסנס‪) ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק ‪.(1991 ,‬‬‫גופמן‪ ,‬אררווינג‪ .‬סטיגמה‪) ,‬תל אביב‪ :‬דביר‪ ,‬הוצ' רשפים‪.(1984 ,‬‬
‫גורביץ‪ ,‬אהרון‪ .‬תמונת אנשי ימי הביניים‪ ,‬ירושלים‪ :‬אקדמון‪.(1993 ,‬‬
‫דאגלס‪ ,‬מרי‪ .‬טוהר וסכנה‪ :‬ניתוח של המושגים זיהום וטאבו‪) ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.(2007 ,‬‬
‫דיקנס‪ ,‬צ'ארלס‪ .‬בית ממכר עתיקות‪ ,‬בתרגום א"ד שפיר‪) ,‬תל אביב‪ :‬מ‪.‬מזרחי‪.(1987 ,‬‬
‫הוגו‪ ,‬ויקטור‪ .‬הגיבן מנוטר‪-‬דאם‪ ,‬בתרגום דן סואן‪) ,‬תל אביב‪ :‬מ‪ .‬מזרחי ‪.(1987 ,‬‬
‫וינשטיין‪ ,‬רוני‪" .‬הגטו היהודי והרובע היהודי בערים האיטלקיות בראשית העת החדשה‪ :‬בין‬
‫ריחוק לקרבה"‪ ,‬בתוך זמנים‪.12-21 ,(1999),(67) ,‬‬
‫טרנר‪ ,‬ויקטור‪" .‬עליות לרגל כתהליכים חברתיים"‪ ,‬בתוך עלייה לרגל‪ :‬יהודים‪ ,‬נוצרים‪,‬מוסלמים‪,‬‬
‫אסופת מאמרים בעריכת אורה לימור‪) ,‬תל אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.64 -19 ,(2005 ,‬‬
‫כנען‪-‬קדר‪ ,‬נורית‪ .‬האומנות הנוצרית בימי הביניים‪) ,‬תל אביב ‪ :‬אוניברסיטה משודרת‪.(1990 ,‬‬
‫‪ ,----------------‬תחייתו של הפיסול המונומנטאלי באירופה‪ :‬הפיסול הרומנסקי במאות ה‪11 -‬‬‫וה‪ ),12 -‬תל אביב‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.(2002 ,‬‬
‫לה גוף‪ ,‬ז'אק‪ .‬ימי הביניים בשיאם ‪) ,1330 -1054‬תל אביב‪ :‬דביר‪.(1993 ,‬‬
‫ליטני‪ ,‬לבנה‪ .‬המיתולוגיה הבריטית‪) ,‬תל אביב ‪ :‬מיתוסים‪ ,‬מפה‪.(2005 ,‬‬
‫מוס‪ ,‬מרסל‪ .‬מסה על המתנה‪ :‬צורתו וסיבתו של החליפין בחברות הארכאיות‪) ,‬תל אביב‪:‬‬
‫רסלינג‪.(2005 ,‬‬
‫סאראמאגו‪ ,‬ז'וזה‪ .‬על העיוורון‪) ,‬תל אביב‪ :‬הוצ' הקיבוץ המאוחד‪.(2000 ,‬‬
‫פורטר‪ ,‬רוי‪ .‬היסטוריה קצרה על השיגעון‪) ,‬תל אביב ‪ :‬רסלינג‪.(2009 ,‬‬
‫‪ ,----------‬תולדות הרפואה מהיפוקרטס עד ימנו‪) ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.(2009 ,‬‬‫קלינברג‪ ,‬אביעד‪ .‬רגל החזיר של האח ג'ינפרו‪) ,‬תל אביב ‪ :‬זמורה ביתן‪.(2000 ,‬‬
‫ראסל‪ ,‬ג'פרי ב‪ .‬היסטוריה של הכישוף ‪ :‬קוסמים‪ ,‬מכשפות ופאגאנים‪),‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.(2008 ,‬‬
‫רובין‪ ,‬מירי‪" .‬כיצד נברא מרטיר ? עלילת הדם בנוריץ'" בתוך זמנים‪.69-74 ,(2011) ,(14) ,‬‬
‫שהם שטיינר‪ ,‬אפרים‪ .‬חריגים בעל כורחם‪ :‬משוגעים ומצורעים בחברה היהודית באירופה בימי‬
‫הביניים‪) ,‬ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל ‪.(2008 ,‬‬
‫שחר‪ ,‬שולמית‪ .‬קבוצות שוליים בימי הביניים‪ ),‬תל אביב ‪ :‬האוניברסיטה המשודרת‪ ,‬משרד‬
‫הביטחון‪.(1996 ,‬‬
‫‪Abulafia, Anna S. Christian-Jewish Relations 1000-1300: Jews in the Service of‬‬
‫‪Medieval Christendom, (London: Longman, 2011).‬‬
‫‪Aers, David. Community, Gender and Individual Identity: English Writing 1360‬‬‫‪1430, (London: Routledge , 1988).‬‬
‫‪Age of Chivalry: Art in Plantagenet England 1200-1400 ,ed. Jonathan Alexander and‬‬
‫‪Paul Binski, (London : Royal Academy of Arts in Association With Weidenfeld‬‬
‫‪and Nicolson, 1987).‬‬
‫‪Alington,Gabriel. St. Thomas of Hereford , (Leominster: Gracewing, 2001).‬‬
‫‪Anderson, Janice. Illuminated Manuscripts, (New York: Todtri, 1999).‬‬
‫‪Anolik, Ruth Bienstok. "Introduction: Diagnosing Demons: Creating and Disabling‬‬
‫‪The Discourse of Difference in Gothic Text", in Ruth Bienstok Anolik ed. Demons of‬‬
‫‪the Body and Mind: Essays on Disability in Gothic Literature, (New York:‬‬
‫‪McFarland, 2010), 1-19‬‬
252
Archer, Ian W. The Pursuit of Stability: Social Relations in Elizabethan London,
(Cambridge and New York: Cambridge University Press, 1991).
Arnold, John H. Belief and Unbelief in Medieval Europe, (New York: Hodder
Arnold, 2005).
Backhouse, Janet. The Illuminated Page: Ten Centuries of Manuscript Painting in the
British Library, (London: British Library, 1997).
Bailey, Mark. A Marginal Economy? East Anglian Breckland in Later Middle Ages,
(Cambridge: Cambridge University Press, 1989).
Baker, J.H. An Introduction to English Legal History, (London: 1990).
Baker-Brain, Nicholas J. Manchaeism: An Ancient Faith Rediscovered, (London and
New York: T and T Clark, 2011).
Bale, Anthony. Feeling Persecuted: Christian Jews and Image of Violence in the
Middle Ages, (London: Reaktion Books , 2010).
Banham, Debby. Jardine, Nick and Anke Timmermann, The Body As Instrument:
The Cambridge Latin Therapy Group, (Cambridge: Whipple Museum of the History
of Science, University of Cambridge, 2006).
Barach, Moshe. Blindness: The History of A Mental Image in Western Thought, (New
York and London: Routledge, 2001).
Barber, Richard. The Holy Grail: The History of A Legend, (London: Penguin, 2005).
Barnes, Colin. "The Social Model of Disability", in The Disability Reader: Social
Science Perspective, ed. Tom Shakespeare, (New York: Continum, 1998), 65-79.
Barnes, Colin and Mercer, Geof. Exploring Disability: A Sociological Introduction,
(Cambridge: Polity Press, 1999).
Barton, Len. "Sociology and Disability: Some Emerging Issues", in Disability and
Society Emerging Issues and Insight, ed. Len Barton, (New York: Longman, 1996), 314.
Beadle, Richard. "The York Cycle", in The Cambridge Companion to Medieval
English Theatre, Medieval English Theatre, ed. Richard Beadle, (Cambridge:
Cambridge University Press, 2003), 85-108.
Beckwith, Sarah. "A Very Material Mysticism: The Medieval Mysticism of Margery
Kempe”, in Gender and Text in the Later Middle Ages, ed. Jane Chance, (Florida:
University Press of Florida, 1996), 195-212.
Belingham, David. An Introduction to Celtic Mythology, (London: Apple Press,
2002).
Benedictow, Ole J. The Black Death 1346- 1353: The Complete History, (London:
Boydell, 2008).
Benson, David C. Public Piers Plowman: Modern Scholarship and Late Medieval
English Culture, (University Park, 2004).
Benson, Larry Dean. The Riverside Chaucer, (Oxford: Oxford University Press,
2008).
Berlioz, Jacques. Anne Polo de Beaulieu,Marie. Les Exempla méievaux: introduction
àla recherche, suivie des tables critiques de l’Index exemplorum de Frederic C.
Tubach, (Carcassonne: Gare, Hesiode, 1992).
Bernstein, David. The Mystery of the Bayeux Tapestry, (Chicago: Chicago University
Press, 1986).
Binski, Paul. Art and Imagination in Gothic England 1170-1350, (New Haven: Yale
University Press, 2004).
Binski, Paul. and Massing, Ann. The Westminster Retable: History Technique,
Conservation, (Cambridge: Hamilton Kerr Institute, University of Cambridge, 2009).
253
---------------, Western Illuminated Manuscripts, (Cambridge and New York:
Cambridge University Press, 2011).
Blair, Peter Hunter. The World of Bede, (New York and Cambridge: Cambridge
University Press, 2001).
Bloch Howard R. "Wasteland and Round Table: The Historical Significance of
Myths of Death and Plenty in Old French Romance", in New Literary History, 11,
(1980), 255- 276.
Bloch, Marc. The Royal Touch: Sacred Monarchy and Scrofula in England and
France, trans. J.E. Anderson, (New York: Dorset Press, 1989).
Bloomfield, Morton W. “Chaucer’s Summoner and the Girls of the Diocese”, in
Philological Quarterly, 28, (1949), 503- 507.
Boeckel, Christine M. Image of Leprosy: Disease, Religion and Politics in European
Art, (Missouri: Truman State University Press, 2011).
Bosing, Walther. Hieronymus Bosch 1450- 1516, Between Haven and Hell. The
Complete Paintings, (Hong Kong: Taschen , 2010).
Brémond, Claude. Le Goff, Jacques. et Schmitt, Jean- Claude. L'"Exemplum",
(Turnhout: Brepols, 1982).
Brigden, Susan. New Worlds, Lost Worlds: The Rule of the Tudors 1485- 1605,
(London: Penguin Books, 2000).
Brisenden, Simon. "Independent Living and the Medical Model of Disability", in The
Disability Reader: Social Science Perspective, ed. Tom Shakespeare, (1998), 20-28.
Brody, Saul Nathaniel. The Disease of the Soul: Leprosy in Medieval Literature,
(London and Ithaca: Cornell University Press, 1974).
Brodman, James. Charity and Religion in Medieval Europe, (The Catholic University
of America Press, 2009).
Brown, Michaelle P. The Holkam Bible Picture Book: A Fascsimile, (London: The
British Library, 2007).
Brown, Peter. The Body and Society: Men, Women and Sexual Renunciation in Early
Christianity, (London: Faber and Faber Books, 1988).
---------------, "The Rise and Function of the Holy Man in Late Antiquity", in Journal
of Roman Studies, (61), (1971), 80-101.
Bruegel, eds. Bob Claessens and Jeanne Rousseau, (New York : Alpine Fine Art,
1981).
Brundage, James A. Medieval Canon Law, (London and New York: Longman,
1995).
Bull, Marcus G. The Miracles of Our Lady of Rocamandour: Analysis and
Translation, (London: Boydell Press, 1999).
Bullough, Vern L. Universities, Medicine and Science in The Medieval West,
(London: Ashgate, 2004).
Burke, Peter. Eyewitnessing: The Uses of Images As Historical Evidence, (Ithaca and
New York: Cornell University Press, 2001).
----------------, "Overture: The New History, Its Past and Future", in New Perspective
on Historical Writing, ed. Peter Burke, (Pennsylvania: The University of
Pennsylvania Press, 1995), 1- 24.
----------------, The French Historical Revolution: The Annales School 1929- 1989,
(California: Stanford University Press, 1990).
Camille, Michael. "The Image and the Self: Unwriting Late Medieval Bodies", in
Framing Medieval Bodies, eds. Sarah Kay and Miri Rubin, (Manchester and New
York: Manchester University Press, 1994), 63-95.
254
-------------------, Art: Glorious Vision, (Upper Saddle River, N.J: PrenticeHall, 2003).
-------------, Image On the Edge: The Margins of Medieval Art, (Cambridge: Harvard
University Press, 1992).
Cannon, Christopher. "The Lives of Geoffrey Chaucer", in The Yale Companion to
Chaucer, ed. Seth Lerer, (New Haven: Yale University Press, 2006), 31-55.
Carlesworth, Lorie. Welfare Forgotten Past: A Socio-Legal History of the Poor Law,
(Abingdon and Oxon: Routledge, 2010).
Carlino, Andrea. Books of the Body: Anatomical Ritual and Renaissance Learning,
trans. John Tedschi and Anne C. Tedeschi, (Chicago: Chicago University Press,
1999).
Carpenter, Christine. The War of The Roses 1437-1509, (London: Cambridge
University Press, 1997).
Carson, Annette. Richard III: Maligend King, (London: The History Press, 2008).
Clark, Elaine. "Social Welfare and Mutual Aid in the Medieval Countryside", in
Journal of British Studies, vol 33, (4), (1994), 381-406.
Clark, John. "Bladud of Bath: The Archeology of a Legend", in Folklore, 105, (1994),
39-50.
Clark, Stuart. "Protestant Demonology: Sin, Superstition and Society 1520-1630", in
Early Modern European Witchcraft: Centers and Peripheries, eds. Bengt Ankarloo
and Gustav Henningsen, (Oxford: Clarendon Press, 1990), 45-83.
Classen, Albrecht. "Introduction: The Self, the Other and Everything Between:
Xenological Phenomologhy in Middle Ages", in The Stranger in Medieval Society:
Meeting the Foreign in the Middle Ages, ed. Albrecht Classen, (New York and
London: 2002), x-xi.
-------------------, Laughter in the Middle Ages and Early Modern Time: Epistemology
of Fundamental Human Behavior, Its Meaning and Consequences, (New York and
Berlin: De Gruyter, 2010).
Coolman, Boyd Taylor. The Theology of Hugh of St. Victor: An Interpretation,
(Cambridge: Cambridge University Press, 2010).
Comer, Abigail Elizabeth. "A Medieval King "Disabled" By An Early Modern
Construct: A Contextual Examination of Richard III", in Disability in the Middle
Ages: Reconsiderations and Reverberations, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 183- 196.
Coss, Peter. "An Age of Deference", in A Social History of England 1200-1500, eds.
Rosemary Horrox and W. Mark Ormrod, (Cambridge: Cambridge University Press,
2006), 31-74.
Covey, Hubert C. "Western Christianity's Two Historical Treatment of People With
Disabilities or Mental Illness", in The Social Science Journal, 42, (2005),107- 114.
Crouch, David J.F. Piety, Fraternity and Power: Religious Gilds in Late Medieval
Yorkshire 1389- 1547, (Woodbridge and Suffolk: The University of York, York
Medieval Press, Boydell, 2000).
Curiel, Roberta. and Cooperman, Bernard Dov. The Ghetto of Venice, (London:
Tauris Parke Books, 1990).
Delony, Mikee. "Alisoun's Aging, Hearing-Impaired Female Body: Gazing At the
Wife of Bath in Chaucer's Canterbury Tales", in The Treatment of Disabled Persons
in Medieval Europe: Examining Disability in the Historical Legal, Literary Medical
and Religious Discourses of the Middle Ages, eds. Wendy J. Turner and Tory
Vandeventer Pearman, (Lewiston and Lampeter: The Edwin Mellen Press, 2010),
313-345.
255
Dequeker, Jan. Fabry, Guy. And Ludo Vanopdenbosch, "Hieronymus Bosch (14501516): Paleopathology of the Medieval Disabled and Its Relation to Bone and Joint
Decade 2000-2010", in Medical Archaeology . (3), (2001), 864- 871.
Diehel, Peter D. "Overcoming Reluctance to Prosecute Heresy in Thirteenth Century
Italy", in Christendom and Its Discontents: Exclusion, Persecution and Rebellion
1000-1500, (Cambridge: Cambridge University Press, 2002) , 47-67.
Doran, Susan. Elizabeth I and Foreign Policy 1558- 1603, (New York: Rotutledge,
2000).
Douglas, Mary. "Sacred Contagion", in Reading Leviticus: A Conversation With Mary
Douglas, ed. John F.A. Sawyer, (Sheffield: Sheffield Academic Press, 1996).
Douglas, Mary. Leviticus As Literature, (Oxford: Oxford University Press, 1999).
Duby, Georges. Medieval Marriage: Two Models From Twelfth Century France
(Baltimore and London: The Hopkings University Press, 1978).
-----------------, Art and Society in the Middle Ages, (Malden: Polity Press, 2000).
----------------, The Knight, The Lady and the Priest: The Making of Modern Marriage
in Medieval France, trans. Barbara Bary, (New York: Pantheon , 1983), 44-46.
Duffy, Eamon. Making the Hours: English People and Their Prayers 1240-1570,
(London and New Haven: Yale University Press, 2006).
Durkheim, Emile. On Morality and Society: Selected Writings, (Chicago: University
of Chicago Press, 1973).
Dyer, Christopher. Making A Living in the Middle Ages: The People of Britain 8501520, (New Haven: Yale University Press, 2002).
------------------, "The Consumer and the Market in the Later Middle Ages", in The
Economic History Review, New Series, vol 42, (3), (1989), 305- 327.
--------------------, A County of Merchant 1495- 1520: Trading and Farming at the End
of the Middle Ages,(Oxford : Oxford University Press, 2012).
Elmer, Peter. The Healing Arts: Health, Disease and Society, 1500-1800,
(Manchester: Manchester University Press, 2009).
Epstein, Steven A. Wage and Guilds in Medieval Europe, (London: Chapel Hill, The
University of North Carolina Press, 1991).
Evenden, Elizabeth. and Freeman, Thomas. Religion and Book in Early Modern
England: The Making of John Foxe's Book of Martyrs, (Cambridge: Cambridge
University Press, 2011).
Eyler, Joshua R. "Introduction: Breaking Boundaries, Building Bridges", in Disability
in the Middle Ages: Reconsiderations and Reverberations, ed. Joshua R Eyler,
(London: Ashgate , 2010), 1- 10.
Finucane, Roland C. Miracles and Pilgrims: Popular Beliefs in Medieval England,
(New York: St. Martin's Press, 1997).
----------------------, The Rescue of the Innocents: Endangered Children in Medieval
Miracles, (New York: St. Martin's Press, 2000).
Ford, Boris. Medieval Britain: The Cambridge Cultural History, vol 2, (London and
Cambridge: Cambridge University Press, 1992).
Fagan, Brian. Fish on Friday: Feasting, Fasting and the Discovery of the New Word,
(Cambridge and New York: Basic Books, 2007).
Flynn, Tom. The Body in Sculpture, (London: The Everyman Art Library, 1998).
Freeman, Charles. Holy Bones Holy Dust: How Relics Shaped The History of
Medieval Europe, (New Haven and London: Yale University Press, 2011).
French, Roger. "Harvey in Holland: Circulation and Clavinists", in The Medical
Revolution of the Seventeenth Century, eds. Roger French and Andrew A. Wear,
(Cambridge, New York and Melbourne: Cambridge University Press, 2008), 46-87.
256
Friedlander, Saul. Nazi Germany and The Jews: The Years of Persecution 19331939, (London: Phoenix Giant, 1998).
Furdell, Elizabeth Lane. Publishing and Medicine in Early Modern England,
(Rochester and New York: Rochester University Press, 2002).
Gameson, Richard. "The Early Imagery of Thomas Becket", in Pilgrimage: The
English Experience From Becket to Bunyan, eds. Colin Morris and Peter Roberts,
(Cambridge: Cambridge University Press, 2002), 4-90.
Gardner, Arthur. English Medieval Sculpture, (New York: Hacker Art Books, 1973).
Garland, Robert. The Eye of the Beholder: Deformity and Disability in the GraecoRoman World, (London: Duckworth ,1995).
Geary, Patrick. J. Furta Sacra: Thefts of Relics in Central Middle Ages, (Princeton:
Princeton University Press, 1990).
Geary, Patrick J. "Monastic Memory and Mutation of the Year Thousand", in Monks
and Nuns, Saints and Outcasts: Religion in Medieval Society: Essays in Honor of
Lester K. Llittle eds. Sharon Farmer and Barbara H. Rosenwein, (Ithaca and New
York: Cornell University Press, 2000), 19-37.
Geremek, Bronislaw. "The Marginal Man", in Medieval Calling, ed. Jacques Le Goff,
(Chicago and London: Chicago University Press, 1987).
-----------------------, The Margins in Late Medieval Paris, (London and Cambridge:
Cambridge University Press, 1987).
-----------------------, Poverty: A History, (Oxford: Blackwell, 1994).
Getz, Fay Marie. Healing and Society in Medieval England, (Madison Wisconsin:
The University of Wisconsin Press, 1991).
------------------,"Medical Education in Later Medieval England", in The History of
Medical Education in Britain, eds. Vivian Nutton and Roy Porter, (Atlanta and
Amsterdam: Rodopi , 1995), 76-89
Gieysztor, Aleksander. "Management and Resources", in A History of the University
in Europe, ed. Hiddle de Ridder- Symoens, vol 1, (Cambridge: Cambridge University
Press 2003), 109-111.
Gilchrist, Roberta. "Medieval Bodies in the Material World: Gender, Stigma and the
Body", in Framing Medieval Bodies, eds.. Miri Rubin and Sarah Kay, (1994), 4362.
Glesson, Brendan. Geographies of Disability, (London and New York: Routledge,
1999).
Ginafalla, Jennifer M. "Ther is moore misshapen amonges thise beggers: Discourses
of Disability in Piers Plowman", in Disability in the Middle Ages: Reconsiderations
and Reverberations, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 119- 134.
Goody, Jack. The Development of the Family and Marriage in Europe, (London:
Cambridge University Press, 1983).
Goodich, Michael E.. Miracles and Wonders: The Development of the Concept of
Miracle 1150-1350, (Aldershot, Hampshire: Ashgate, 2007).
Greilsammer, Myriam. Le livre au Roi: Documents Relatifs a l'histoire des Croisades,
(Paris: Publiees par l'Academie des inscriptions et Belles-lettres, 1995).
Grmek, Mirko D. "The Concept of Disease", in Western Medical Thought From
Antiquity to the Middle Ages, ed. Mirko D. Grmek, (London and Cambridge: Harvard
University Press, 1998), 241- 259.
Greenblatt, Stephen. The Norton Anthology of English Literature, General Editor;
M.H. Abrams, (New York: W.W. Norton , 2012).
Gurevich, Aaron. Historical Anthropology of the Middle Ages, (Chicago: Chicago
University Press, 1995).
257
Hamilton, Bernard. The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader
Kingdom of Jerusalem, (Cambridge and New York: Cambridge University Press,
2000).
Hanawalt, Barbara. The Ties That Bound: Peasant Families in Medieval England,
(New York: Oxford University Press, 1986).
Harris, Emily Marion. Benedictus, (London: Bell, 1987).
Harris, Jonathan Gil. Foreign Bodies and the Body Politic: Discourses of Social
Pathology in Early Modern England, (Cambridge: Cambridge University Press,
1998).
Harpham, Geoffrey G. On the Grotesque: Strategies of Contradictions in the Art and
Literature, (Princeton: Princeton University Press, 1982).
Haskell, Ann S. "The Paston Women on Marriage in Fifteenth Century England",
Viartor: Medieval and Renaissance Studies, (6), (1), (1976), 3-27.
Hawkins, Joy. The Blind in Later Medieval England: Medical, Social and Religious
Response, PhD. Diss., (University of East Anglia ,School of History, 2011).
Head, Thomas Hagiography and the Cult of Saints: The Diocese of Orléans 8001200, (Cambridge: Cambridge University Press, 2005).
Higl, Andrew. "Henryson's Textual and Narrative Prosthesis onto Chaucer's Corpus:
Cresseid's Leprosy and Her Short Conclusion", in Disability in the Middle Ages:
Reconsiderations and Reverberations, ed. Joshua R. Eyler ,(2010), 167-181.
Hindle, Steve. On the Parish? The Micro-Politics of Poor Relief in Rural England
1550-1750, (Oxford: Clarendon Press, 2004).
---------------, "The Keeping of the Public Peace", in The Experience of Authority in
Early Modern England, eds. By Griffits, Paul. Fox, Adam and Hindle, Steve.
(Houndmills: Macmillan Press, 1996), 213- 249.
-----------------, The State and Social Change in Early Modern England, (London:
Palgrave 2000).
Hollister, Warren C. "Anglo-Norman Political Culture and the Twelfth Century
Renaissance", in Anglo-Norman Political Culture and the Twelfth Century
Renaissance: Proceedings of the Borchard Conference on Anglo-Norman History,
1995, ed. C. Warren Hollister, (Woodbridge: Boydell, 1997), 1-17.
Honeybourne, Marjorie B. The Leper Hospitals of the London Area: With An
Appendix on Some Other Medieval Hospitals of Middlesex, (London: Bishopsgate
Inst., 1963).
Hudson, John. The Formation of the English Common Law: Law and Society in
England From the Norman Conquest to the Magna Carta,, (London and New York:
Longman, 1996).
Hunt, Tony. Popular Medicine in Thirteenth Century England: Introduction and
Texts, (Cambridge: Brewer, 1994).
Jacquart, Danielle. L'Eopee de la science arabe, (Paris: Gallimard, 2005).
Jackson, Elizabeth D. Marvellous to Behold: Miracles in Illuminated Manuscripts,
(London: British Library, 2007).
Jackson, W.T.H. The Literature of the Middle Ages, (New York: Columbia University
Press, 1960).
Jones, Norman. The English Reformation: Religion and Cultural Adaptation,
(Oxford: Blackwell, 2002).
Jones, Peter M. "University Books and the Sciences 1250–1400", in The Cambridge
History of the Book in Britain, vol. 2 (1100–1400), eds. N. Morgan, R.M. Thomson,
(Cambridge: Cambridge University Press, 2008), 453–62
258
------------------, "John of Arderne and the Mediterranean Tradition of Scholastic
Surgery", in Practical Medicine from Salerno to the Black Death, eds. Luis Garcia
Ballester, Roger French and Others, (Cambridge : Cambridge University Press,
1994), 289-321.
------------------, " 'Herbs and the Medieval Surgeon", in Health and Healing From the
Medieval Garden. ,ed.P. Dendle, A. Touwaide, (Woodbridge: The Boydell Press,
2008), 162–179.
Kane, George. "The Text", in A Companion to Piers Plowman, ed. John A. Alford,
(Berkley: University of California Press, 1988), 175- 200.
Kee Chang, Kim. Aliens in Medieval Law: The Origins of Modern Citizenship,
(Cambridge: Cambridge University Press, 2011),
Kenaan-Kedar, Nurith. Marginal Sculpture in Medieval France: Towards the
Deciphering of An Enigmatic Pictorial Language, (Aldershot: Scolar Press, 1995).
Kieckhefer, Richard. "Witch Trials in Medieval Europe", in The Witchcraft Reader,
ed. Darren Oldridge, (London and New York: Routledge, 2002), 25-36.
King, Helen. Greek and Roman Medicine, (London: Bristol classical Press, 2001).
Klein, George, Pieta, trans. Theodore and Ingrid Friedmann, (Cambridge: Mit Press,
1992).
Knapp, Ethan. The Bureacratic Muse: Thomas Hoccleve and Literature of Late
Medieval England, (Philadelphia: Pennsylvania University Press, 2001).
Koopmans, Rachel. Wonderful to Relate: Miracle Stories and Miracle Collecting in
High Medieval England, (Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2011).
Kuryluk, Ewa. Salome and Judas in the Cave of Sex, (Illinois Evanston Northwestern
University Press, 1987).
Landes, Richard A. Relics, Apocalypse, and the Deceits of History: Ademar of
Chabannes 989-1034, (Cambridge: Harvard University Press, 1995).
Lascartos, John. and Marketos, S. "The Penalty of Blinding During Byzantine Times",
in Documenta Ophthalmologica, 81, (1992), 133- 146.
Lawn, .Brian. The Salernitan Questions. An Introduction to the History of Medieval
and Renaissance Problem Literature, (Oxford : Oxford University Press, 1963).
Le Goff , Jacques. Medieval Civilization 400-1500, ( Oxford: Blackwell, 1988).
---------------------,"Rire au Moyen Age", in Les Cahiers du Centre de Recherches
Historique, (3), (1989), 126- 143.
-----------------, Saint Louis, (Notre Dame: University of Notre Dame Press, 2009).
Lee Kam-Lun, Edwin. Augustine, Manchaeism and the Good Nature, (New York
and Washington D.C. Peter Lang, 1999).
Levis, Howard C. Bladud of Bath: The British King Who Tried to Fly, (Bath: West
Country Editions, 1973).
Lewis, Suzanne. The Art of Matthew Paris in the Chronica Majora, (Cambridge:
Scolar Press in Collaboration With Corpus Christi College, 1987).
Lloyd, G.E. R. "Galen and His Contemporaries", in The Cambridge Companion to
Galen, ed. R.J. Hankinson, (Cambridge: Cambridge University Press, 2008), 34-49.
Lomperis, Linda. "Unruly Bodies and Ruling Practices: Chaucer's Physician's Tale as
Socially Symbolic Act", in Feminist Approaches to the Body in Medieval Literature,
eds. Linda Lomperis and Sarah Stanbury, (Philadelphia: University of Pennsylvania
Press, 1993), 21-38.
Louth, Andrew. "The Body in Western Catholic Christianity", in Religion and the
Body, ed. Sarah Coakley, (Cambridge: Cambridge University Press, 1997), 111- 129.
Loxton, Howard. Pilgrimage to Canterbury, (London: Newton Abbott and David
Charles, 1974).
259
Magilton, John. "The Cemetery", in Lepers Outside the Gate": Excavations At the
Cemetery of the Hospital of St James and St. Mary Magdalene, Chichester, 1986-87
and 1993, eds. John Magilton, Frances Lee and Anthea Boylston, ( York: Chichester
Excavations 10, CBA Research Report 158, Council for British Archaeology, 2008),
84- 114.
---------------, "Leprosy, Lepers and Their Hospitals", in Lepers Outside the Gate:
Excavations At the Cemetery of the Hospital of St. James and St. Mary Magdalene
Chichester, 1986-87 and 1993, eds. John Magliton and others, (2008), 9-23.
Mahoney D.B. "Margery Kempe's Tears and Power over Language", in Margery
Kempe : A Book of Essays, ed. McEntire S., (New York: Garland Pub,1992), 38- 54.
Malatino, Hilary. "Queer Monsters: Foucault, Hermaphroditism and Disability
Studies", in The Imperfect Historian: Disability Histories in Europe, eds. Barsch,
Sebastian. Anne Klein and Pieter Verstaete, (Frankfurt : Peter Lang GmbH, 2013),
85-107.
Mann, Jill. Geoffrey Chaucer, (New York: Haruster , 1991).
Medieval Hagiography: An Anthology, ed Thomas Head, (New York : Routledge,
2000).
Mellinkoff, Ruth. Outcasts: Signs of Otherness in Northern European Art of The Late
Middle Ages, vol 1, (Berkeley, Los Angeles and Oxford : University of California
Press, 1993).
Meredith, Peter. "The Towneley Cycle", in The Cambridge Companion to Medieval
English Theatre, ed. Richard Beadle,(2003), 163- 188.
Kate Mertes, "Aristocracy", in Fifteenth Century Attitudes: Perceptions of Society in
Late Medieval England, ed. Rosemary Horrox, (Cambridge: Cambridge University
Press, 1996), 42-61.
Metzler, Irina. Disability in Medieval Europe: Thinking About Physical Impairment
During the High Middle Ages 1100-1400, (London and New York: Routledge, 2006).
----------------, A Social History of Disability in the Middle Ages: Cultural
Considerations of Physical Impairment, (New York: Routledge Studies in Cultural
History, 2013).
Miles, M. "Martin Luther and Childhood Disability in 16th Century Germany: What
Did He Write? What did He Say?", in Journal of Religion Disability and Health,
(2001), vol 5, (4), (2005), 5-36.
Miles, Margaret Ruth. Augustine on The Body, (Michigan: Ann Arbor, Scholars Press,
1979).
Mitchell, David T. "Narrative Prosthesis and Materiality of Metaphor", in Disability
Studies: Enabiling the Humanities, eds. Sharon L. Snyder, Brenda Jo Bruggermann
and Rosemarie Garland- Thomson, (New York: Modern Language Association,
2002). 34-46.
Mollat, Michael. The Poor in the Middle Ages, trans. A. Goldhammer, (London and
New Haven, 1986).
Moore, R .I. The Formation of Persecuting Society: Authority and Deviance in
Western Europe 950-1250, (Oxford: Blackwell Publishing, 2007).
---------------, "Heresy, Repression and Social Change in the Age of Gregorian
Reform", in Christendom and Its Discontents: Exclusion, Persecution and Rebellion
1000-1500, (Cambridge: Cambridge University Press, 2002), 19-47.
Munro, John H. "Before and After the Black Death: Money, Prices and Wages in
Fourteenth Century England", in New Approaches to the History of Late Medieval
and Early Modern Europe: Selected Proceedings of Two International Conferences
260
At The Royal Danish Academy of Sciences and Letters in Copenhagen, Historiskfilosofiske Meddelser, 104, (2009), 335-364.
Muller, Joseph-Emile. Bosch, New York: L Amiel, 1970).
Nichols, Tom. The Art of Poverty: Irony and Ideal in Sixteenth Century Beggar
Image, (Manchester: Manchester University Press, 2007).
Nutall,A.D. A New Mimesis: Shakespeare and the Representation of Reality, (London
and New York: Methuen , 1983).
Ohry, A. and Dolev, E. "Disabilities and Handicapped People in the Bible", Koroth, 8,
(1982), 63.
Ogle, Arthur. The Canon Law in Medieval England, (New York: Burt Farnklin,
1971).
Oliver, Mike. "A Sociology of Disability or Disabilist Sociology?", in Disability and
Society, Emerging Issue and Insight, ed. Len Barton, (1996), 18-43.
Olyan, Saul M. Disability in the Hebrew Bible: Interpreting Mental and Physical
Differences, (Cambridge: Cambridge University Press, 2008).
Owst, . R G. Literature and Pulpit in Medieval England, (New York: Barnes and
Noble, 1961).
Orme, Nicholas and Webster, Margaret. The English Hospitals 1070-1570, (New
Haven: Yale University Press, 1995).
Pastoureau, Michel. Black: The History of A Color, (Princeton and Oxford: Princeton
University Press, 2001).
---------------------, Blue: The History of A Color, (Princeton and Oxford: Princeton
University Press, 2001).
Patterson , Lee Negotiating the Past, (Madison Wisconsin: University of Visconsin
Press, 1987).
Paxton, Frederick S. Christianizing Death: The Creation of Ritual Process in Early
Medieval Europe, (Ithaca and London: Cornell University Press, 1996).
Pearman, Tory Vandeventer. Women and Disability in Medieval Literature, (London:
Palgrave Macmillan, 2010).
-------------------------,"O Swette Venym Queynte!: Pregnacy and Disabled Female
Body in the Merchant's Tale", in Disability in the Middle Ages: Reconsiderations and
Reverberations, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 25- 39.
Pearsall, Derek. "Poverty and Poor People in Piers Plowman", in Medieval English
Studies Presented to George Kane. eds. Edward Donald Kennedy and Ronald
Waldron, (Woodbridge: Brewer, 1988).
-----------------,"Strangers in Late Fourteenth Century London", in The Stranger in
Medieval Society, (Minnesota: Minnesota University Press, 1997), 63-80.
Pegg, Mark Gregory. "Le corps et l'autorité: la lèpre de Baudouin IV", in Annales.
Économies, Sociétés, Civilisations. 45e année, N. 2, (1990), 265-287.
Perho, Irmeli. "Ibn Qayyim al-Gawziyyah's Contribution to the Prophet's Medicine",
in Oriente Moderno: Rivista D' informazione e di studi per la diffusione della
Conoscenza della cultura dell'oriente soprattttutto Musulman, eds Caterina Bori and
Livant Holtzman, (Bar Ilan University , Instiituto per L 'Oriente, 2010), 191-210.
Penn, Simon A. C and Dyer, Christopher. "Wages and Earnings in Late Medieval
England: Evidence From Enforcement of the Labor Laws", in The Economic History
Review, New Series, vol 43, (3), (1990), 356- 376.
Pfeiffer, David. "The Conceptualization of Disability", in Research in Social Science
and Disability, 2, (1998), 29-52.
261
Potter, Paul. "Some Principles of Hippocratic Nosology", in La maladie et les
maladies dans la collection hippocratique, actes du Vie colloque international
Hippocratique ,(Quebec: Sphinx, 1990), 237- 243.
Pollock, Frederick and Maitland, Frederic William. The History of English Law
Before the Time of Edward I, (London: Cambridge University Press, 1968).
Pouchelle, Marie Christine. The Body and Surgery in the Middle Ages, (New
Brunswick: Rutgers University Press, 1990).
Principe, Walter Henry. The Theology of the Hypostatic Union of the Early Thirteenth
Century, (Toronto: Pontifical Institute of Medieval Studies, 1967).
Rabb, Theodore K. and Jonathan Brown, "The Evidence of Art: Images and Meaning
in History", in Art and History: Images and Their Meaning, eds. Robert I. Rotberg
and Theodore K. Rabb, (New York and Cambridge: Cambridge University Press,
1988), 1-6.
Todeschini, Giacomo. Franciscan Wealth: From Voluntary Poverty to Market
Society, (New York: The Franciscan Institute Saint Bonaventure University, 2009).
Randall, Lilian M. C. Image in the Margins of Gothic Manuscripts, (Berkeley and
Los Angeles: University of California Press, 1966).
Rawcliffe, Carole. "Dives Redeemed? The Guild Almshouses of Later Medieval
England", in The Fifteenth Century. The Boydell Press, (2008), 1-27.
-----------------, Leprosy in Medieval England, (Woodbridge: The Boydell University
Press, 2006).
----------------, Medicine and Society in Later Medieval England, (Stroud: Sutton,
1999).
-----------------, "The Concept of Health in Late Medieval Society", in Le interazioni
fra economia e ambbiente biologico nell'Europa preindustriale sec. XIII-XVIII, ed.
Simonetta Cavaciochi, (2010), 321-338.
Razi, Zvi. "Interfamilial Ties and Relationships in the Medieval Village: A
Quantitative Approach Employing Manor Court Roll", in Medieval Society and the
Manor Courts, eds. Zvi Razi and Richard Smith, (Oxford: Clarendon Press, 1996),
369-391.
Reinburg, Virginia. French Books of Hours: Making An Archives of Prayer 14001600, (New York and Cambridge: Cambridge University Press, 2012).
Rexroth, Frank Deviance and Power in Late Medieval London, trans. By Pamela E.
Richards, Peter. The Medieval Leper and His Northern Heirs, (Suffolk: Brewer and
Boydell, 2000).
Ricci, Giovanni. “Naissance du pauvre honteux”, Annales Économies, Sociétés,
Civilisations, (1983), 38, .158-177.
Richmond, Colin. The Paston Family in Fifteenth Century, (London: Manchester
University Press, 2000).
Riddle, John M. Contraception and Abortion From the Ancient World to the
Renaissance, (Cambridge: Harvard University Press, 1992).
Riddy, Felicity. "Late Medieval Literature in Scotland: Henryson, Dumbar and
Douglas", in The Cambridge History of English Poetry, ed. Michael O'Neill, vol 1,
(Cambridge and New York: Cambridge University Press, 2010), 96-125.
Ross, J.H. and Jancey, Meryl. "The Miracles of St. Thomas of Hereford", British
Medical Journal, (295), (1987), 1590-1594
Rispler-Chaim, Vardit. Disability in Islamic Law, (Dordrecht: The Netherlands
Springer, 2007).
Rosenwein, Barbara H. (Ithaca and New York : Cornell University Press, 2000).
262
Rubin, Miri. Charity and Community in Medieval Cambridge, (Cambridge:
Cambridge University Press, 1987).
----------------, Corpus Christi: The Eucharist in Late Medieval Culture, (Cambridge:
Cambridge University Press, 1991).
-----------------, Gentile Tales: The Narrative Assault on Late Medieval Jews,
(Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2004).
-------------, "Identities", in A Social History of England 1200-1500, eds. Rosmary
Horrox and W. Mark Ormrod, (Cambridge: Cambridge University Press, 2006), 397403.
---------------,"Introduction: Rites de Passage, in Rites de Passage: Cultures of
Transition in the Fourteenth Century, eds. Nicola F. McDonalnd and W,M.Ormond,
(York: York Medieval Press, Botdell, 2004), 1-13.
Rubin, Stanley. Medieval English Medicine, (Michigan: Michigan University Press,
David and Carles, 1974).
Ryan, Kiernan. Shakespeare, Third Edition, (London: Palgrave , 2002).
Sayers, Edna Edith. "Experience, Authority and the Mediation of Deafness, Chaucer's
Wife of Bath", in Disability in the Middle Ages: Reconsiderations and
Reverberations, ed. Joshua R. Eyler, (2010), 81-92.
Scanlon, Larry. Narrative, Authority and Power: The Medieval Exemplum and the
Chaucerian Tradition, (Cambridge: Cambridge University Press, 1994).
Scase, Wendy. "Late Fourteenth Century Poetry (Chaucer, Gower, Langland) and
Their Legacy", in The Cambridge History of English Poetry, ed. Michael O'Neill, vol
1, (2010), 43- 63.
Scarborough, .John. "Teaching Surgery in Late Byzantine Alexandria", in
Hippocrates and Medical Education: Selected Papers Presented at the With
International Hippocrates Colloquium, ed. Manfred Horstmanshoff, (Leiden:
University of Leiden), 35, (2010),.235-260.
Schmidt, A.V.C. "Langland: Piers Plowman", in The Cambridge History of English
Poetry, ed. Michael O'Neill, vol 1, (2010), 63-81.
Schmitt, Jean-Claude. Le corps des images: essais sur la culture visuelle au Moyen
Age, (Paris:Gallimard, 2002).
Schofield, Phillipp R. Peasant and Community in Medieval England 1200-1500,
(London: Palgrave, 2002).
Shirt, David J. The Old French Tristan Poems, (Valencia and London: Artes Graficas
Soler, 1980).
Sibley, David. Geographies of Exclusion: Society and Difference in the West, (New
York: Routlege, 1999).
Simel, George. "The Sociological Significance of the "Stranger", in Introduction of
the Science of Sociology, eds. Robert E. Park and Ernest W. Burgess 3rd, (Chicago:
Chicago University Press, 1969), 322- 327.
Siraisi, Nancy G. Medieval and Early Renaissance Medicine: An Introduction to
Knowledge and Practice, (London and Chicago: The University of Chicago Press,
1990).
--------------------, Medicine and Italian Universities 1250-1600, (Leiden and Boston:
Brill, 2001).
Slack, Paul. The English Poor Law 1531-1782, Prepared for the Economic History
Society, (Cambridge: Cambridge University Press, 1990).
Slocum, Kay Brainerd. Liturgies in Hounor of Thomas Becket, (London and Toronto:
Toronto University Press, 2004).
263
Smith, John Norton. Medieval and Renaissance Authors: William Langland, (Leiden:
E.J. Brill, 1983).
Smith, Kathryn A. Art, Identity and Devotion in Fourteenth- Century England: Three
Women and Their Books of Hours, (London: British Library and University of
Toronto Press, 2002).
Sontag, Susan. Illness As Metaphor: An essay By the Author of On Photography,
(London: Penguin Books ,1978).
Sotres, Pedro Gil. "The Regiments of Health", in Western Medical Thought From
Antiquity to the Middle Ages, ed. Mirko Grmek, (1998), .291-319.
Stachell, Mark E., The Emergence of Leper Houses in Medieval England,
Unpublished DPhil, (University of Oxford, 1998).
Staley, Lynn. Margery Kempe's Dissenting Fiction, (Pennsylvania: Pennsylvania
University Press, 1994), 54-58.
Staunton, Michael. Thomas Becket and His Biographers, (Woodbridge: Boydell,
2006).
Stiker, Henri-Jacques. A History of Disability, (Michigan: Ann Arbor, Michigan
University Press, 1999)
-----------------------, Les Fables Peintes du corps abîmé: Les images de l infirmité du
XVIe au XXe siècle, (Paris: Les Editions du cerf, 2006).
Strohmaier, Gotthard. "Reception and Tradition: Medicine in Byzantine and Arab
World", in Western Medical Thought Fom Antiquity to the Middle Ages, ed. Mirko D.
Grmek, (1998),139-170.
Strom, Paul. Social Chaucer, (New York: Harvard University Press, 1989).
Talbott, C. H. "A Medieval Case of Hemiplegia", in Journal of the History of
Medicine and Alled Sciences , 13, (1958), 254- 267.
Tracy, Kisha G. "Representations of Disability: The Medieval Literary Tradition of
the Fisher King", in Disability in the Middle Ages: Reconsiderations and
Reverberations, ed. Joshua R. Eyker, (2010), 105-118.
Taylor, Quentin. "John of Salisbury, The Policraticus and Political Thought", in
Humanitas, vol XIX, (1), (2006), 133-157.
Thomas, Paul. Authority and Disorder in Tudor Times 1485-1603, (Cambridge :
Cambridge University Press, 1999).
Thomson, John A. F. The Transformation of Medieval England 1370-1529, (London
and New York: Longman, 1983).
Tillyard,. M. W. The Elizabethan World Picture, (New York: Vintage Books, 2005).
Todeschini, Giacomo. Franciscan Wealth: From Voluntary Poverty to Market
Society, (New York: The Franciscan Institute Saint Bonaventure University, 2009).
Thomas, Keith. Religion and the Decline of Magic, (Harmondsworth and Middlesex :
Penguin Books, 1978).
Topfer Bernhard, "The Cult of Relics and Pilgrimage in Burgundy and Aquitaine At
the Time of the Monastic Reform", in The Peace of God :Social Violence and
Religious Response in France Around the Year 1000, eds. Thomas Head and Richard
Landes, (Ithaca, New York and London: Cornell University Press, 1992), 21- 40.
Touati, F. O. Maladie et société au Moyen age – La lèpre, les lépreux et les
léproseries dans la province ecclésiastique de Sens jusqu'au milieu du XIVe siècle,
(Paris, de Boeck Université, 1998).
Trevor-Roper, H. R. The European Witch-Craze of the Sixteenth and Seventeenth
Centuries and Other Essays, (New York: Harper and Row, 1967).
Tripp, David. "The Image of the Body in the Formative Phases of the Protestant
Reformation", in Religion and the Body, ed. Sarah Coakley, (1997), 131- 151.
264
Turner, Bryan S. "The Body in Western Society: Social Theory and its Perspectives",
in Religion and the Body, Religion and the Body, ed. Sarah Coakley, (1997), 15-42.
Turner, Wendy J. "Town and Country: A Comparison of the Treatment of the
Mentally Disabled in Late Medieval English Common Law Chartered and Boroughs",
in Madness in Medieval Law and Customs, ed. Wendy J. Turner,
(Leiden: Brill, 2010), 17-39.
Turner, Victor. Image and Pilgrimage in Christian Culture Anthropological
Perspectives, (Columbia: Columbia University Press, 1978).
Turner, Victor and Turner, Edith. eds., Image and Pilgrimage in Christian Culture:
Anthropological Perspectives, (New York: Columbia University Press, 2011).
Tydeman, William. "An Introduction to Medieval English Theatre", in The
Cambridge Companion to Medieval English Theatre, ed. Richard Beadle,
(Cambridge: Cambridge University Press, 2003), 1- 37.
Van Gennrp, Arnold. Rites of Passage, (London: Routledge, 2004).
Verger, Jacques."Patterns", in A History of the University in Europe, ed. Hiddle de
Ridder- Symoens, vol 1, (2003), 45- 51.
Vieghe, Hans. Flemish Art and Architecture 1585-1700, (New Haven: Yale
University Press, 1998).
Wallker Bynum, Caroline. The Resurrection of the Body in Western Christianity 2001336, (New York: Columbia University Press, 1995).
Walker Bynum , Caroline. Jesus As A Mother: Studies in the Spirituality of the High
Middle Ages, (Berkeley and Los Angeles University of California Press, 1982).
Walsh, James J. Medieval Medicine, (New York: AMS 1979 ).
Ward, Benedicta. Miracles and Medieval Mind: Theory, Record and Event 10001215, (London: Scolar Press, 1982).
Warmald, Patrick. The Making of the English Law: King Alfred to the Twelfth
Century, vol 1, (London: Blackwell, 2001).
Wear, Andrew. Health and Heading in Early Modern England: Studies in Social and
Intellectual History, (London: Ashgate , 1998).
Webb, Diana. Pilgrimage in Medieval England, (London and New York: Habeldon,
2000).
Westlake, H. F. The Parish Gilds in Medieval England, (London: Society for
Promoting Christian Knowledge, Classic Reprint, 2012).
Wieck, Roger S. Painted Prayers: The Book of Hours in Medieval and Renaissance
Art, (New York: George Braziller in Association With The Pierport Morgan Library
1998).
Wilks, Michael. The World of John of Salisbury, (Oxford: Blackwell, 1984).
Wilson, Louise- Elizabeth. "Hagiographical Interpretations of Disability in the
Twelfth Century Miracula of St. Frideswide of Oxford", in The Treatment of Disabled
Persons in Medieval Europe: Examining Disability in the Historical, Legal, Literary,
Medical and Religious Discourses of the Middle Ages eds. Wendy J. Turner and Tory
Vandeventer Pearman, (New York: The Edwin Mellen Press, 2010), 135- 167.
Wilson, Stephen. Saints and Their Cults: Studies in Religious Society, Folklore and
History, (London, New York and Cambridge: Cambridge University Press, 1983).
Wheatley, Edward. Stumbling Blocks Before The Blind: Medieval Constructions of A
Disability, (Michigan: The University of Michigan Press Ann Arbor, 2010).
White, Hayden. Metahistory: The Historical Imagination in Nineteenth Century
Europe, (New York: John Hopkins University Press, 1973).
265
White, Hayden. "The Value of Narrativity in the Representation of Reality", in On
Narrative, ed. W.J.T. Mitchell, (Chicago: The University of Chicago Press, 1981), 123.
Wolff, Jonathan. "Disability Among Equals", in Disability and Disadvantage, eds.
Kimberley Brownlee and Adam Cureton, (Oxford: Oxford University Press, 2009),
112-136.
Woodhouse, Jayne. Pieter Bruegel, (Chicago: Heinemann Library, 2001).
Yarrow, Simon. Saints and their Communities: Miracles Stories in Twelfth Century
England, (Oxford: Clarendon, 2006).
Zarnecki, George. Romanesque Sculpture At Lincoln Cathedral , (Lincoln: Lincoln
Minster Pamphlets Second Series, No. 2 , 1970 ), 10- 11.
Disability and Physical Impairment
in Late Medieval and Early Modern
England (14th-16th Centuries)
SHAY LESMAN
Department of General History
Ph.D. Thesis
Submitted to the Senate of Bar-Ilan University
Ramat Gan, Israel
January 2014
This work was carried out under the supervision of Prof. Myriam
Greilsammer, Department of General History of Bar-Ilan University
and Prof. Miri Rubin, Head of the School of History, Queen Mary
University of London.
Contents
Introduction
Chapter one: Disability in Christianity Thought: Theology, Philosophy,
Canon Law, Synods and Religious Literature and Art
I. Disability in the Holy Scripture
II. The Body in Christian Theology
III. Beauty and Ugliness of the Human Body According to the Christian
Concepts
IV. Disabled in Canon Law
V. Disability in Religious Literature and Art
Summary
Chapter Two: The Medical Conception of Physical Impairment in the
Medieval and Early Modern Period.
I. The Modern Definitions of Disability and Impairment
II. The Development of Medicine in Medieval and Early Modern Europe
III. Medieval Medicine Attitudes Towards the Body and Physical
Impairments
IV. Aetiologies of Physical Impairments According to Medieval and Early
Modern Medical Treatises
V. The Treatments of Physical Impairments According to Medieval and
Early Modern Medical Treatises
Summary
Chapter Three: The Legal Status of the Disabled in Medieval and
Early Modern English Law
I. The Deaf and Dumb in English Law
II. The Lepers in English Law
III. Blindness and the Blind in English Law
IV. The Needy, the Poor and the Beggars in English Law
Summary
Chapter Four : The Image of the Disabled in Medieval and Early
Modern English Literature
I. The Disabled in Arturian Romances
King Baldud in Geoffrey of Monmouth, Historia Regum Britanniae
The Fisher King in the Roman du Graal : Chrétien de Troyes' version and
the Galahad's version
Lepers in Tristan and Isolde
II. Disabled Figures in Late English Poetry (Fourteenth- Fifteenth
centuries).
1.The Disabled in William Langland's Piers the Plowman
2. The Disabled in Geoffrey Chaucer's Canterbury Tales
a. The Wife of Bath's Deafness
b. The Blindness of January in the Merchant Tale
c. The Leper in the Summoner Tale
3. The Disabled in Thomas Hoccleve's Complaint and Dialogue
4. Leprosy in Robert Henryson's The Testament of Cresseid
1-10
11-56
11
18
27
30
38
55
57-92
58
60
69
73
83
91
93-123
94
97
103
107
122
124-167
125
126
128
134
137
138
144
145
148
151
154
157
III. Disabled in English Drama in Sixteenth Century: William
Shakespeare "King Richard III"
Summary
Chapter Five :The Representation of the Disabled in Medieval and
Early Modern English Art
I. The Disabled in Romanesque and Gothic Sculptures , From the Eleventh
to the Thirteenth Century
II. The Disabled in Illuminated Manuscripts, From the Thirteenth to the
Fifteenth Century
1. The Disabled in Matthew Paris's Chronica Majora
2. The Disabled in Miracle Narratives and Prayer Books, Thirteenth
and Fourteenth Centuries
III. The Representation of the Disabled in Late Medieval and
Renaissance Art
1. The Disabled in English Sixteenth Century Art
2. The Representation of the Disabled in Flemish Oil Painting :
Hieronymus Bosch and Peter Brugel The Elder
Summary
Chapter Six : Disability in Miracle Narratives
I. The Development of the Cult of Saints Miracles Stories : The Sources
II. Conceptions of Disability in Miracles Stories
1. Disability As Sin
2. Social Rejection
3. The Influences of Medical Concept
III. Social Involvement in Miracles
Summary
General Summary
Bibliography
English Abstract
159
166
168-203
169
173
174
181
191
193
197
202
204-237
205
212
212
221
225
227
236
238-247
248-265
I-XII
List of Illustrations
Fig 1.1 Grotesque Angel, at Ujué Spain, Twelfth Century.
Fig. 1.2 Man Pull A Tongue, Pieure St. Gemme, Dennis Aubrey, France,
Twelfth Century.
Fig. 1.3 Deformed Figure with Swollen limbs, St. Maurice Angers, France,
Twelfth Century.
48
49
50
Fig. 1.4 Man With Paralyze legs, St. Maurice Angers, France, Twelfth Century.
51
Fig. 1.5 Gothic German Pieta, 1311
Fig. 1.6 Lucas Cranach: The Mocking of Christ, Beaux- Arts, Lille, France,
Sixteenth Century
Fig. 1.7 Hieronymus Bosch: Christ carrying the Cross, Museum Voor Schone
Kunsten, Ghent, 1490.
Fig. 1.8 Horg Rothberg : The Torturer of Christ, Ghent, Sixteenth Century
Fig 5.1 Corbel Head, St. Nicholas , Barfeston, Kent, England, End of Eleventh
Century.
Fig. 5.2 Corbel Head, Croyland (Crowland) Abbey, Lincolnshire, England,
Twelfth Century.
Fig. 5.3 Deformed Man, Bristol Church, England, Twelfth Century
Fig. 5.4 Human Monster, Chester Cathedral, Twelfth Century.
Fig. 5.5 Edward the Confessor Leading Disabled to the Alter. Corpus Christi
College, Cambridge , MS.A 17r, Around 1236
Fig. 5.6 Edward the Confessor Heals Disabled, Corpus Christi College
Cambridge, MS.A,16v Around 1236
Fig. 5.7 Edward the Confessor Healing Blind People, Corpus Christi College,
Cambridge, MS.A.22r, Around 1236
Fig 5.8 Edward the Confessor Healing Blind People, Corpus Christi College
Cambridge, MS.A.23r, Around 1236
Fig. 5.9 Parade of Blind People, Corpus Christi College Cambridge, MS.A 23v
Around 1236
Fig. 5.10 Three Disabled Seeking for Healing Near St. Edward Tomb, Corpus
Christi College Cambridge, Ms. Ee. 3.59, 33r ,Around 1259
Fig 5.11 St. Cuthbert Healing A Blind Man, Durham, MS.26f 84v, 1200.
52
Fig. 5.12 A Paralysed Man Healed by St. Cuthbert's Shoes, Durham, BL 26 fol
80, 1200.
Fig. 5.13 A Paralysed Man Healed in St. Cuthbert Tomb, Durham, MS 26, 83r,
1200
Fig 5.14 Christ Healing miracles, Hollkam Bible Book, London, MS. 47682,
1320
Fig. 5.15 Leper Woman with a Bell, Exeter, Pontifical, Lansdowne, BL.MS
451f.127, 1400.
Fig. 5. 16 Lame, Blind and Paralyzed Pilgrims with the Virgin, Luttrell Plaster,
Lincoln, MS.42130, 1325.
Fig. 5.17 Giving Alms, Luttrell Plaster, Lincoln, BL. Fol.186v, 1325
Fig. 5.18 Paralyzed Man with Wood Platform, Lincoln Royal B VIII,
Fourteenth Century
53
54
54
170
170
171
172
176
176
178
178
179
180
182
182
183
184
185
186
187
189
Fig 5.19 Mocking A Blind, Bodleian Library MS.Bold264, End of the
Fourteenth Century
Fig. 5.20 Image of Fool, Beverley Minister, NH-22, 1520.
Fig. 5.21 Head of a Man, Beverley Minister, NH-21, 1520
Fig 5.22. English Beggary Woodcut, English School, London, XJF141700,
Bridgman Art Library, 1567.
Fig. 5.23 Beggars Talk, Woodcut, English School, London, STC19611,
Bridgman Art Library, Sixteenth Century.
Fig. 5.24 Beggar Family Woodcut, English School, London, XJF359028,
Bridgman Art Library, Sixteenth Century.
Fig 5.25 Hieronymus Bosch, The Ship Flames, Musée du Louvre, Paris, 1490.
Fig 5.26 Hieronymus Bosch, Parade of Disabled Beggars, Albertina Museum,
Vienna, Fifteenth Century
Fig . 5.27 Peter Brugel, Blind lead Blind, Museo di Capodimonte, Napal, 1568
Fig 5.28 Peter Brugel, Les Mendiants, Musée du Louvre, Paris, 1568
190
193
193
194
195
195
198
199
200
202
I
Abstract
This dissertation deals with disability and physical impairment in England during the
Late Medieval and the Early Modern Period (1300-1500).
The thesis reviews and analyses the concepts prevalent in the English society towards
disability during that period, and the impact these concepts had on the treatment of the
physically disabled people by English society. It questions whether, and to what extent,
the disabled were treated as an integral, but different, part of society, thus living in its
midst, or whether they were being doomed to living at the outskirts of society, because
they were considered as monstrous or even diabolical creatures. The question of the level
of involvement of disabled people in the social framework will be considered, i.e. to what
extent disabled people obtained help and support from the community, and whether they
were able to participate in social, religious and economic activities, or whether they were
denied this privilege. An additional goal of the research is to analyze the change in the
attitude of English society towards the disabled over the long range, i.e. how and to what
extent did the common attitude towards physical disability and the disabled change over
time, considering the significant changes which Europe underwent between the
Fourteenth and Sixteenth Centuries. This research attempts to explain how the
demographic and the socio-economic developments, which followed the outbreak of
Black Death in 1348-1350 and its aftermath, have influenced the perception of physical
disability and the treatment of the disabled. Additionally, it tracks the impact of religious
and political changes in England on the situation of the physically disabled during the
sixteenth century, after the development of English Protestantism and Anglicanism and
the ascent of the Tudor dynasty.
In order to achieve these goals, physical disability during the Medieval and Early
Modern Age is examined as a “Total Social Fact”, a term coined by the French
sociologist Marcel Mauss in his essay “The Gift: Forms and Functions of Exchange in
Archaic Societies”. In this essay Mauss creates a new methodology of research
concerning the examination of a social phenomenon, connected to multiple and varied
aspects of social life. According to Mauss, viewing such a specific phenomenon as a
II
“total social fact", allows researchers to gain deeper and better understanding of the
society in which this phenomenon is prevalent.
Defining physical disability as a “total social fact”, allows me to examine the
physical disability using a large variety of sources, each one of which is linked to a
significant aspect of life in the late medieval and early modern eras. Thus, my research
uses religious sources, such as theological and scholastic-philosophical treatises, canon
law, sermons (exempla) and hagiographic literature. In addition to religious literature, the
research examines religious art of the period, and its representations of marginal groups
and disabled figures. Additional sources used are medical texts: Within these sources, I
have attempted to analyze medical and surgical writings, in order to understand the
definitions of disability and medical treatments assigned by medieval medicine to
physical impairment. My research also analyzes the attitude of the English legal system
towards physically disabled persons, starting with the Anglo-Saxon laws of the ninth
century, and ending with the “Poor Laws ” of the Sixteenth Century. Moreover, my
research enhances the analysis of the concept of physical disability by examining the
English secular literature of the aforementioned period. The thesis also analyzes for the
first time in a historical research, the artistic representation of disabled persons in
painting and sculpture, focusing on English art.
The importance of this study is in analyzing physical disability in a wide range of
aspects, using legal and artistic sources which have never been examined in historical
research on disability in the Middle Ages. Furthermore, this dissertation analyze the
impact of the dramatic changes which occurred in Europe and in England in particular on
the attitudes toward disability and the disabled based on the longue durée.
disability, leading to an ongoing social rejection, which became more severe with time,
culminating in a systematic persecution at the beginning of the Early Modern Age.
Chapter One examines the attitude of Christianity towards physical disability, and
its treatment of the physically disabled. In contradiction with the scant historiography
relating to physical disability in the Middle Ages, which claims that theological sources
had an ambivalent attitude towards physical disability, my work points to the conclusion
that the Christian attitude helped strengthen the negative approach towards physical
disability. Philosophical and theological texts did not promote the value of charity and
III
support for the physically disabled, or their integration into society. On the contrary,
influenced by Greek philosophy, the Church Fathers adopted the concept that the
disabled body is inferior to the ideal body, and does not represent the Cosmos, as it
appears in the Platonic model. Although the Holy Scriptures presented an ambivalent
approach to the linkage between disability and sin, the theological texts throughout the
Middle Ages have shown a negative attitude, considering physical disability as a possible
result of sin, and the disabled as sinners by their nature. While it is true that some major
thinkers headed by St. Augustine (354-430) considered the disabled as God’s creation, in
spite of their ugliness, they also maintained that they were inferior to the beauty of the
perfect body and far from divine beauty.
Moreover, other theologians, such as John of Salisbury (1120-1180) and Thomas
Aquinas (1225-1274) even doubted the legitimacy of the existence of the disabled as part
of Christian society. During the thirteenth century, under the influence of the Franciscan
order and the idealization of poverty, some of the scholastic thinkers developed an
idealized view of the physically disabled and maintained that their existence in society
should be accepted, as long as they remain beggars. In this role, they claimed, the
disabled served society by offering the Christian believers an opportunity to implement
the values of charity and alms, thus helping them achieve salvation. This concept,
however, served to perpetuate the inferior status of the disabled. Influenced by such
attitudes, the canon law encouraged giving alms for the poor and disabled persons,
however, it prevented Christians with some forms of disability from participating in
religious rituals, thus excluding them from society. In preaching texts and religious
drama, the disabled were displayed in a disparaging manner. In religious art they were
depicted as residing at the outskirts of society and even as enemies of Christianity.
These concepts were made more extreme in the long term with the rise of
Protestantism in the sixteenth century. Martin Luther (1483-1546) and Jean Calvin (15091564) adopted a negative perception of the disabled body, and considered it as inferior to
the healthy perfect body. In addition, Luther claimed that disability might be an outcome
of diabolical influence, which prevents the disabled from participating in prayer and
gaining God's grace. For this reason, and contrary to the restrictions of canon law, Luther
sought to include the disabled in the religious community and society, in order to fight
IV
the diabolical influence. Furthermore, Luther himself housed and employed people with
disabilities in his home. The Lutheran position even brought about the abolishment of
restrictions against the deaf and mute. This was not the case in England. An extreme view
developed towards the disabled, contrary to the Lutheran one. For example, in the
writings of the Anglican chronicler and preacher John Foxe (1516-1587), the negative
aspects of Catholic theology were not only adopted, but the persecution of the disabled
and their utter exclusion were even encouraged, regarding them as enemies of the
Christian religion. Thus, the English protestant perception is significantly more extreme
in its negative evaluation of the disabled. To summarize, the Christian position which
developed during the Middle Ages and Early modern period saw disability in a negative
manner that brought about social rejection in the long run.
Chapter Two describes the way in which physical disability was perceived by
Medieval medicine. The chapter consists of a comparative analysis of medical and
surgical texts, published during the late Medieval and Early Modern Period, in order to
understand how physical impairment was classified within medieval nosology (the
classification of diseases), and how it was treated. Influenced by the theological position,
medieval medicine defined physical impairment as an incurable disease. Medical doctors,
as well as surgeons, both adopted this negative perception, which considered the
physically impaired as dangerous creatures. Notwithstanding the research of HenriJacques Stiker, which maintains that physical impairment has hardly been mentioned in
the medical texts, my research shows clearly that this negative view of physical
impairment has in fact stimulated medieval physicians and surgeons to research the
origins of physical impairment. Thus, as I show, medieval medicine had a well-developed
definition and classification of physical impairment, based on its origins and on its
treatment.
Moreover, by analyzing the medical sources, I have discovered a distinct
difference between physicians on one side and surgeons on the other. Whereas physicians
did not usually propose therapeutic procedures, and were skeptical of their effectiveness,
surgeons would try to find procedures for treating wounds and fractures, aiming at least
to prevent their deterioration into a chronic impairment. These surgical methods were
important steps in the origins of the development of modern medicine since the sixteenth
V
century. Although physicians and surgeons at the beginning of the modern age were
critical of scholastic writing, their majority continued to rely heavily on the writings of
the Asia Minor physician Galen (129-210). On the other hand, some first rate scientists
such as the Flemish physician Andreas Vesalius (1464-1514) encouraged physicians and
surgeons to base their treatment on experiments and observations. Similar trends were
prevalent within the English medical profession. The Elizabethan surgeon William
Clowes (1544-1604) as well as the famous physician William Harvey (1578-1657), both
adopted Vesalius’ approach, proposing medical treatment for physical impairments.
Although Medieval and Early Modern medicine encouraged research of physical
impairments and suggested some treatments which were significant for the development
of modern science, their position remained negative towards the disabled, still being
heavily influenced by theology.
Chapter three discusses the legal status of the physically disabled under English
Law during the late medieval and early modern period. Influenced by limitations imposed
by Canon Law, the secular English legal system also imposed limitations on the
physically disabled. Starting with Anglo-Saxon legislation and specifically under English
law, limitations were imposed on the deaf and mute, lepers and, to a certain extent, also
on the blind. In addition to the perception of this population as cognitively impaired (in
the case of the deaf and mute) or hygienically dangerous (lepers), they were also
perceived as dangerous to society. Legal limitations on the physically disabled indicate
mostly the prevalent fear of them within society. Comparing the Manorial Customs and
the Common Law to the urban regulations as I did in this chapter clearly shows that
urban regulations were much more stringent in their limitations in order to isolate the
physically disabled. In fact I show that they were perceived by urban society as a threat to
the social cohesion which this society was attempting to achieve. Thus deaf or mute and
especially lepers experienced significant social rejection. This rejection was expressed by
their exclusion from social and economic circles, or their concentration in hospitals,
which were seemingly concerned more with isolation and supervision than with
treatment. One can see some differences compared to blind people, who enjoyed a
special, albeit ambivalent attitude. In spite of the relative legal rights which the blind
people gained under English law, they were frequently required to prove their capability
VI
and intelligence, and were treated with constant suspicion by society. In the long range,
blind people, just like other physically disabled people, suffered from legal and social
persecution at the beginning of the modern era.
Manorial customs and the guild regulations also teach us about social and
economic aid mechanisms available to the physically disabled. Because physically
disabled people could receive support from their family and community, it enabled them
to function within the social and economic framework of the manor or the guild.
However, if a physically disabled peasant could not obtain the required support, and
failed to fulfill his duties, he would be expelled from the manor by the landlord. On the
other hand, a disabled town dweller who was not a guild member was doomed to the life
of a persecuted beggar, and in many case driven to death.
With the increase in poverty, vagrancy and beggary starting at the onset of the
fourteenth century, the extant support mechanisms shrank considerably, at least until the
second half of the sixteenth century. The Poor Laws, which were codified in England
towards the end of the Sixteenth Century, demonstrate the increased social rejection of
the disabled persons, as part of the authorities’ fight against beggary and vagrancy.
Although the Poor Laws made a distinction between healthy and physically disabled
beggars, my research proves that physically disabled beggars suffered from social
persecution, as well as from limitation on their mobility and ability to pursue their trade.
Additionally, I maintain that under the general terms of “poor", “beggars” and “needy",
we can find certain types of disabilities, such as paralyzed or lame persons who, although
not explicitly limited under the English legal system, have ended up turning into
persecuted marginal groups. Elizabethan Poor Laws included specific instructions for
concentrating beggars and disabled persons in hospitals, in order to separate them from
society, and keep them at a location where they could be supervised. Additionally, their
children were taken away and given to other families, based on the perception that
physically disabled parents would be a bad influence on the children, because of their
own negative character traits.
Moreover as I show in this chapter, though these hospitals existed on a small scale
and were highly ineffective, their mere existence demonstrates the fact that the physically
disabled were perceived as a parasitic population, constituting a burden and a danger to
VII
society, especially during the sensitive period under the Tudors, beset with political and
religious crises. Due to the fact that, other than charters and wills, there are neither
written sources describing the life of the physically disabled within these hospitals, nor
their management, it is nearly impossible to describe the character of these hospitals as
supervisory institutes, and to track in detail the social treatment of the physically disabled
between the fourteenth and sixteenth centuries. However, both legal documents and
archeological findings left from these hospitals throughout England tell us about the
concentration of the physically disabled in hospitals during the late medieval and early
modern period.
Thus, I maintain that the process of The Great Enforcement, described by the French
sociologist and philosopher Michel Foucault, must be extended chronologically. I prove
in this chapter that there is a significant phase, totally ignored by both Foucault and his
critiques: Between the detention of lepers in the twelfth century and the detention of the
"insane" in the seventeenth, a systematic detention of the physically disabled population
took place. Physically disabled persons were forcibly detained and put in hospitals,
initially by the Church, and later on by the English monarchy, as part of the fight by
authorities against vagrancy and beggary. This chapter shows clearly that additionally to
canon law, the English legal system caused a social rejection of the physically disabled,
which led to social persecution around 1500.
Chapter Four analyzes the representation of the physically disabled as reflected in
the English literature of the Late Medieval and Early Modern Era, based on three main
literary genres: Arthurian Romances, from the twelfth century and onwards, English
poetry of the thirteenth to fifteenth centuries and the English Renaissance Drama, which
has developed in the sixteenth century.
Following the main trends in religious literature, which described the physically
disabled in ludicrous and derogatory terms, the image of the physically disabled in
English medieval literature is extremely negative. Influenced by the existing religious,
legal and scientific preconceptions, Chivalric romances, such as the various versions of
the Roman du Graal or Tristan and Isolde, depict the disabled figure as a sinner, unfit for
integration into the existing social order. Similarly, in English poetry, the physically
disabled were described as immoral persons, who reject accepted social codes and
VIII
standards. Although the fourteenth century poet William Langland (1332?-1390?)
preached to society to accept the physically disabled and help them, he proposed to
perpetuate their social role as beggars. Feminine disabled literary characters, such as the
Wife of Bath or the character of May from The Merchant's Tale in the Canterbury Tales
by Geoffrey Chaucer (1340-1400) were described as suffering from a double disability –
both physical and gender-based, as the female body was perceived as flawed and even
disabled, compared to the masculine body. The opportunity to return to society involved
accepting its patriarchal conventions or undergoing a miraculous cure, “domestication”
and a “straightening up” in accordance with the social and theological norms. A unique
and outstanding example is shown by the fifteenth century English poet Thomas
Hoccleve (1368-1426), who wrote about his own experience after his recovery,
expressing the voice of a man who suffered from temporary blindness and amnesia.
Hoccleve lost his socio-economic status because of his disease, as well as his position in
the public service, and was rejected from his social milieu. Thus he serves as a distinct
example of social rejection of the physically disabled in fifteenth century English society.
Influenced by religious literature and the Protestant attitude, the Shakespearian character
of Richard III (1452-1485) is depicted as diabolic, immoral and evil, disfigured in body
as well as in soul. As physically disabled characters were usually depicted in such
negative terms, these literary works reflect the deterioration in the treatment of the
physically disabled in sixteenth century English society. We have thus found in literature
the same negative position has been shown in previous chapters, as well as a
development of extreme persecution of the disabled in English society in the early
modern period.
Chapter Five examines the image of the physically disabled in English art, as it
developed in the late medieval and early modern era. The chapter analyzes the
development of the image of the physically disabled in English art, starting with marginal
Romanesque sculpture of the eleventh century, and following with Gothic art, including
Illuminated Manuscripts, chronicles and prayer books, such as Books of Hours from the
thirteenth century to the fifteenth century. The chapter also analyzes English woodcuts of
the sixteenth century, comparing them to the oil painting of the Low Countries. Both
Romanesque and Gothic art depict the physically disabled as residing at the outskirts of
IX
society, constituting an absolute antithesis to the sacred images, while emphasizing their
negative characterization as sinful, evil and diabolical. The fact that English and Northern
European Renaissance art depicts the physically disabled as isolated characters and as a
marginal group, further indicates the deterioration of English society’s relation to the
physically disabled during the sixteenth century.
Delving into the miracles narratives, Chapter Six gives a wider and deeper
perspectives on normative aspects brought up in previous chapters, and validates the
existence of a negative relation of the community towards the physically disabled. This
research adopts the attitudes expressed by the historians Marcus G. Bull and Simon
Yarrow, who consider the miracles narratives as hagiographic literature, striving to
promote religious messages, and reflecting the social reality to a very small extent.
Since the process of miracle healing is defined by researchers as a social process
conducted in the presence of witnesses, I tried to perform an in-depth analysis of the
social implications of such stories concerning the situation of the physically disabled, in
contrast with previous research, which examined the representation of the physically
disabled statistically, based on classification of the types of disability. For this purpose,
my study analyses the perception of disability in miracle healing narratives, trying to
define the social involvement with the disabled in the healing process. The chapter is
based on four anthologies of miracles narratives of English saints in various periods: The
miracles of St. Modwenna and the miracles of St. Thomas Becket of Canterbury (twelfth
century), the miracles of St. Thomas of Cantilupe of Hereford from the fourteenth
century and the miracles of King Henri VI from the fifteenth century. Based on these
miracles narratives, I came to the conclusion that in most cases, the initiative for trying
miracle healing came from the social environment and not from the physically disabled
himself. Additionally, I came to the conclusion that although social involvement
characterizes all the classes, that there is a distinct difference between the involvement of
the nobility on one side, and the other classes (bourgeois and peasants) on the other. I
find that within knighthood and English nobility there is a higher level of social
involvement in the process of miracle healing. We learn from these narratives that the
possibility of a healed knight to regain his former status of a privileged fighter was highly
meaningful to the entire knighthood, and not just to the physically disabled knight
X
himself. Thus I maintain that to a large extent the potential of social integration of
physically disabled persons of a noble descent was significantly higher than persons of
other classes. A hint to such integration can be found in the Paston Letters, a landed
gentry family of the fifteenth century. Thus Stephen Scrope was considered a suitable
candidate for marriage, although he was a disabled person of fifty, because he owned a
considerable property. His story demonstrates the fact that even in the prevailing social
atmosphere, disabled persons of noble descent could integrate into the noble society and
maintain their landed inheritance. On the other side, social involvement by the
bourgeoisie and the lower classes was not necessarily triggered by care or good will
towards reintegration of the disabled person into society, but rather by the perception of
the disabled person being a social and economic burden, which had to be eliminated. In
comparison with the noble disabled, it is impossible to establish whether disabled persons
of lower classes succeeded in reintegrating into society. Based on their passive
descriptions, as well as on their relative seclusion following the miracle, we may
conclude that they remained rejected and socially unacceptable, and that in spite of their
healing, they were still perceived by society as physically disabled. Some miracles
narratives from the fifteenth century even hint at the inability or unwillingness by English
society to embrace the miraculously healed persons, probably because of the socioeconomic crises which England has undergone during this period. The continuation of
social rejection even after miraculous healing may point to the closeness and intolerance
of English society, as found in previous references. An example of social involvement
giving birth to social rejection can be found in the fifteenth century autobiography of
Margery Kempe (1373-1438), a mystic woman from a merchant family, who made
several pilgrimage journeys, and was probably suffering from postnatal depression,
extreme swings of mood and possibly epileptic seizures. Margery’s husband, John, who
escorted her on some of her pilgrimages, although he trusted her, disapproved of her
strange behavior. Additionally, although Margery’s mystic behavior was appreciated and
admired throughout Europe, she suffered from social rejection in her native England.
The deterioration of the attitude of English society towards the physically
disabled, and its turning into a closed and persecuting society at the beginning of the
Modern Era can be explained by the demographic influences and the economic crises
XI
which followed the Black Death. In spite of the increasing potential for finding work,
these crises exerted heavy pressure on the family and the community alike in order to
help the physically disabled. Furthermore, social crises such as the Peasants Revolt of
1381 and the expansion of pauperism in the sixteenth century led central as well as local
governments to different measures such as the enforcement of work laws and the ban on
beggary, which severally affected the physically disabled. These processes were the
setting for the concept of concentrating the non-productive populations in institutions
such as hospitals, where they could be supervised. Additionally, social fear of the
physically disabled and beggars and their perception as enemies of society became
stronger in the face of the political crises and religious changes, which England has
undergone at the beginning of the modern era. Against the background of political and
religious instability prevailing in sixteenth century England, the Tudors were struggling
to maintain their strength. One can see the persecution against the physically disabled,
beggars and paupers, which has turned into a systematic phenomenon, as a consequence
of the fear of losing stability. I wish to underline as well the important fact that the
increased persecution of the physically disabled coincided with social persecution
experienced by other marginal groups. Another example of this trend was the situation of
the Jews, who suffered from legal limitations following the fourth Lateran council of
1215, and who were ultimately banned from their banking trade and forced into ghettos
in Venice and Rome during the fifteenth and sixteenth century. An additional example of
social persecution is the Witch Hunt which began in the second half of the fifteenth
century and, following an intermission, grew stronger during the last quarter of the
sixteenth century and the beginning of the seventeenth century. As we know, in times of
crisis, when political and social institutions are feeling threatened, and are fighting to
maintain social cohesion and stability, persecution against marginal groups, which are
perceived as a threat to social order, tend to intensify. Thus, my research fills a significant
gap in the extant research, leading to a better understanding of the normative reference to
physical disability, and of society’s treatment of the physically disabled, based on a
variety of hitherto untapped resources. Based on a very wide angle of analysis and on an
extensive research of various types of sources, my work, which examines the changes
over the long range, constitutes a significant and most original contribution to the
XII
research on marginal groups during the medieval and the early modern era. My research
proves that the disabled must be integrated into this process of persecution, together with
other marginal parts of society.
My research demonstrates that the persecution of the disabled forward part of a
larger process of separation and exclusion of marginal groups.