בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון

‫סטיב אפשטין‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫יגאל פרנקל‬
‫מיכאל אביחי‬
‫מוטי רוזנפלד‬
‫בין אגדה להלכה –‬
‫השפעתה של אגדה על‬
‫הלכות ברכת המזון‬
‫יגאל פרנקל‬
‫החובה לברך על המזון נלמדת מן הפסוק‪:‬‬
‫ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּט ָֹבה ֲא ֶׁשר נָ ַתן ָלְך‪,‬‬
‫וְ ָא ַכ ְל ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַר ְכ ָּת ֶאת ה' ֱא ֶ‬
‫‪1‬‬
‫בתלמוד הירושלמי נלמד מכל חלק מחלקיו של פסוק זה מרכיב שונה של ברכת המזון‪:‬‬
‫"ואכלת ושבעת וברכת" – זו ברכת הזימון‪,‬‬
‫"את ה' אלוהיך" – זו 'הזן את הכול'‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫דברים ח‪ ,‬י‪.‬‬
‫יגאל פרנקל‬
‫‪75‬‬
‫"על הארץ" – זו ברכת הארץ‪,‬‬
‫"הטובה" ‪ -‬ברכת 'בונה ירושלים'‪ ,‬וכן הוא אומר‪" :‬ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג)‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫"אשר נתן לך" – זה 'הטוב והמטיב'‪.‬‬
‫בתלמוד הבבלי מובאות שתי דרשות‪:‬‬
‫מנין לברכת המזון מן התורה?‬
‫שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" – זו 'הזן'‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫"את ה' אלוהיך" – זו ברכת הזימון‪,‬‬
‫"על הארץ" – זו ברכת הארץ‪,‬‬
‫"הטובה" – זו 'בונה ירושלים'‪ ,‬וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון"‪.‬‬
‫"אשר נתן לך" – זה 'הטוב והמטיב'‪.‬‬
‫ר' אומר‪ :‬אינו צריך‪.‬‬
‫"ואכלת ושבעת וברכת" – זו 'הזן'‪,‬‬
‫אבל ברכת הזימון – מ"גדלו לה' אתי" (תהלים לד)‪,‬‬
‫"על הארץ" – זו ברכת הארץ‪,‬‬
‫"הטובה" – זו 'בונה ירושלים'‪ ,‬וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫'הטוב והמטיב' – ביבנה תיקנוה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫שיעור האכילה המחייב את ברכת המזון נלמד בפשטות מדברי המשנה‪:‬‬
‫לׁשה ֶׁש ָא ְכלּו ְכ ֶא ָחד‪ַ ,‬חּיָ ִבין ְלזַ ֵּמן [‪ַ ]...‬עד ַּכ ָּמה ְמזַ ְּמנִ ין? ַעד ַּכּזַ יִ ת‪.‬‬
‫ְׁש ָ‬
‫‪6‬‬
‫אֹומר‪ַ :‬עד ַּכ ֵּב ָיצה‪.‬‬
‫הּודה ֵ‬
‫ַר ִּבי יְ ָ‬
‫בעניין זה דנה הגמרא‪:‬‬
‫עד כמה מזמנין וכו'‪ .‬למימרא דר' מאיר חשיב ליה כזית [=ואם לאמר שר' מאיר‪ ,‬חשוב בעיניו שיעור‬
‫כזית]‪ ,‬ור' יהודה כביצה [‪]...‬‬
‫בקראי פליגי [=בפסוקים הם חולקים]‪.‬‬
‫ר' מאיר סבר‪" :‬ואכלת" ‪ -‬זו אכילה‪" ,‬ושבעת" ‪ -‬זו שתיה‪ ,‬ואכילה בכזית‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ור' יהודה סבר‪" :‬ואכלת ושבעת" ‪ -‬אכילה שיש בה שביעה‪ .‬ואיזו זו? כביצה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪2‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬ברכות נב ע"א‪ .‬בתוספתא‪ ,‬ברכות פ"ו ה"א‪ ,‬מובאות לפני הדרשה המילים‪" :‬ברכת הזימון מן התורה‬
‫שנאמר‪"...‬‬
‫‪3‬‬
‫החלוקות זו על זו לגבי מקור חיובה של ברכת הטוב והמטיב‪ .‬לפי הדרשה הראשונה היא מדאורייתא‪ ,‬ואילו‬
‫לפי הדרשה השנייה היא תקנת חכמים‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הגר"א הופך את הסדר‪ ,‬כנראה על פי התוספתא והירושלמי‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ברכות מב ע"ב‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫משנה‪ ,‬ברכות פ"ז משניות א‪-‬ב‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫יצוין כי במשנה לא נזכרת דעה זו בשם ר' מאיר‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ברכות מט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 76‬בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון‬
‫ברמב"ם נפסק‪:‬‬
‫מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת המזון‪ ,‬שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך"‪.‬‬
‫ואינו חייב מן התורה‪ ,‬אלא אם כן שבע‪ ,‬שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת"‪ ,‬ומדברי סופרים ‪ -‬אכל‬
‫‪9‬‬
‫אפילו כזית‪ ,‬מברך אחריו‪.‬‬
‫וכן נפסק ב'שולחן ערוך'‪ 10.‬יש לציין שהראשונים חלוקים בדבר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כיוון שהדרשות שהובאו בגמרא מתייחסות לפסוקים מפורשים בתורה‪ ,‬היה סביר לטעון כי החיוב לברך על‬
‫אכילה מועטת‪ ,‬כזית או כביצה‪ ,‬הוא מדאורייתא‪ .‬מה יכול להיות המקור לכך שהאכילה המועטת מחייבת מדברי‬
‫סופרים בלבד? ייתכן שפשט הפסוק "וְ ָא ַכ ְל ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַר ְכ ָּת" מעמיד את השביעה כתנאי לברכה‪ ,‬וכיוון שאכילה‬
‫כזית או כביצה אין בה כדי שביעה‪ ,‬מדאורייתא לא חלה עליה חובת ברכת המזון‪.‬‬
‫בקשר לכך יש לציין שב'תורה תמימה' מובאים סימוכין מהמשנה ששיעור שביעה הוא חצי קב‪ ,‬כ‪ 24-‬ביצים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫לשם הבנת מקור החיוב בברכת המזון מדרבנן‪ ,‬יש לפנות לסוגיה קודמת במסכת ברכות‪ .‬במשנה נאמר‪:‬‬
‫ּומן ַה ְּת ִפ ִּלין‪ ,‬וְ ַחּיָ ִבין ַּב ְּת ִפ ָּלה ַּוב ְּמזּוזָ ה ְּוב ִברְ ּכַ ת ַה ָּמזֹון‪.‬‬
‫טּורין ִמ ְּק ִר ַיאת ְׁש ַמע ִ‬
‫נָ ִׁשים וַ ֲע ָב ִדים ְּוק ַטּנִ ים ְּפ ִ‬
‫‪13‬‬
‫מהשוואת דיוניהם של שני התלמודים‪ ,‬הבבלי והירושלמי‪ ,‬עולים מספר הבדלים‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות ברכות פ"א ה"א‪.‬‬
‫‪ 10‬שולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים סי' קפד סע' ו; שם סי' קפו סע' ב; שם סי' קצז סע' ד‪.‬‬
‫‪ 11‬לפי הרא"ש פז‪ ,‬הכ"ד‪' ,‬נמוקי יוסף' דף יב מדפי הרי"ף; והר"י בתוספות לברכות מט ע"ב‪ ,‬ברכת המזון על‬
‫אכילה מועטת היא דרבנן‪ ,‬ודרשות הפסוקים אינן אלא אסמכתא‪ ,‬ואילו לפי הרמב"ן‪' ,‬מלחמות ה''‪ ,‬דף יב‬
‫מדפי הרי"ף‪ ,‬והראב"ד למשנה תורה‪ ,‬הלכות ברכות פ"ה ה"א‪ ,‬שבו אדון בהמשך המאמר‪ ,‬ברכת המזון על‬
‫אכילת שיעור כזית וכביצה היא מדאורייתא‪.‬‬
‫‪ 12‬תורה תמימה לבמדבר ו‪ ,‬כו (קמח)‪ .‬במשנה‪ ,‬פאה פ"ח מ"ה‪ ,‬נדון שיעור מעשר עני‪ ,‬שעליו נאמר "וְ ָא ְכלּו‬
‫ִב ְׁש ָע ֶריָך וְ ָׂש ֵבעּו" (דברים כו‪ ,‬יב)‪ .‬ועל פסוק זה נשען הרמב"ם בפסיקתו‪.‬‬
‫‪ 13‬משנה‪ ,‬ברכות פ"ג מ"ג‪.‬‬
‫יגאל פרנקל‬
‫‪77‬‬
‫הסוגיה המקבילה בירושלמי‬
‫בבלי‪ ,‬ברכות כ ע"ב‬
‫כה ע"ב‪-‬כו ע"א‪ ,‬פ"ג ה"ג‬
‫ובברכת המזון‪ :‬פשיטא‪ .‬מהו דתימא הואיל וכתיב (שמות טז) "בתת ה' ובברכת המזון דכתיב "ואכלת‬
‫לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע"‪ ,‬כמצות עשה שהזמן גרמא ושבעת וברכת את ה' אלהיך" [‪]...‬‬
‫דמי‪ ,‬קא משמע לן‪=[ .‬פשוט ומיותר לכאורה‪ .‬אלא שכיוון שכתוב "בתת‬
‫אבל אמרו‪ :‬אשה מברכת לבעלה‬
‫ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע" – היינו יכולים לדמות את‬
‫ועבד מברך לרבו וקטן לאביו‪ .‬לא‬
‫ברכת המזון למצוות עשה שהזמן גרמא (ומכאן להניח שנשים‪ ,‬עבדים‬
‫כן אמר ר' אחא בשם ר' יוסי בי‬
‫וקטנים יהיו פטורים ממנה)‪ ,‬על כן – בא ומשמיענו שאין היא מצווה כזו‪,‬‬
‫ר' נהוראי‪ :‬כל שאמרו בקטן כדי‬
‫‪14‬‬
‫ונשים עבדים וקטנים חייבים בה]‪.‬‬
‫לחנכו‪ ,‬תיפתר בעונה אחריהם‬
‫אמר לו רבינא לרבא‪ :‬נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן?‪ 15‬אמן?‪ 17‬כי דתנינן תמן [=שנינו‬
‫למאי נפקא מינה? – לאפוקי רבים ידי חובתן‪ .‬אי אמרת בשלמא שם]‪ 18‬מי שהיה עבד‪ ,‬או עבד או‬
‫דאורייתא‪ ,‬אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא‪ .‬אלא אי אמרת אשה או קטן מקרין אותו‪ .‬עונה‬
‫דרבנן‪ ,‬הוי שאינו מחויב בדבר‪=[ .‬מה השלכותיה של שאלה זו? – אחריהן מה שהן אומרין‪ ,‬ותהא לו‬
‫לעניין הוצאת (אישה את) הרבים ידי חובתם (בברכה)‪ .‬אם תאמר שחיוב מאירה‪ ,‬אבל אמרו‪ :‬תבוא מאירה‬
‫נשים הוא מן התורה‪ ,‬באה זו שחיובה מהתורה‪ ,‬ומוציאה את אלו שחיובים לבן עשרים שצריך לבן עשר‪.‬‬
‫מהתורה‪ .‬ואם אתה אומר שחיובן מדברי סופרים‪ ,‬אם כן הנשים הן בגדר‬
‫מי שאינו מחויב בדבר מהתורה]‪ .‬וכל שאינו מחויב בדבר‪ ,‬אינו מוציא‬
‫את הרבים ידי חובתן‪ .‬מאי? תא שמע‪=[ .‬מה? בוא ושמע‪ .‬לכן חשובה‬
‫המסקנה בשאלה זו]‪.‬‬
‫באמת אמרו‪ :‬בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה‪16.‬אבל‬
‫אמרו חכמים‪ :‬תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו‪.‬‬
‫אי אמרת בשלמא דאורייתא‪ ,‬אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא‪ ,‬אלא אי‬
‫אמרת דרבנן‪ ,‬אתי דרבנן ומפיק דאורייתא? ולטעמיך‪ ,‬קטן בר חיובא הוא‪,‬‬
‫אלא הכא במאי עסקינן? כגון שאכל שיעורא דרבנן‪ ,‬דאתי רבנן ומפיק‬
‫דרבנן‪[ .‬ולטעמך‪ ,‬האם קטן בן חיוב מצוות מהתורה הוא? אלא כאן במה‬
‫אנו עוסקים? כגון מי שאכל שיעור חכמים‪ ,‬ויבוא מי שחיובו מדברי חכמים‬
‫ויוציא את מי שחייב מדברי חכמים]‪.‬‬
‫‪18 17 16 15 14‬‬
‫המושגים 'חיוב דרבנן' ו'שיעור דרבנן'‪ ,‬המופיעים בבבלי לגבי ברכת המזון‪ ,‬אינם נזכרים בסוגיה זו בירושלמי‪.‬‬
‫‪ 14‬התוספות שם מביא דברים אלו בשם "הכי גרסינן"‪ .‬חלק מן הראשונים אינם גורסים מילים אלו‪ ,‬שכן אילו‬
‫גרסו אותן‪ ,‬לא היתה מובנת שאלתו של רבינא את רבא בהמשך הגמרא‪( .‬ראו 'גליון הש"ס' לר' עקיבא איגר‬
‫שם)‪.‬‬
‫‪ 15‬ראו את המחלוקת בין רש"י ותוספות לגבי הסיבה שתתחייבנה מדרבנן בלבד‪.‬‬
‫‪ 16‬עד כאן לשון התוספתא‪.‬‬
‫‪ 17‬יש שאינם גורסים "אמן"‪ .‬לפי גרסתם‪ ,‬הם ַמקרים לו‪ ,‬והוא אינו יוצא ידי חובתו בברכתם‪ .‬ראו בסוגיות‬
‫המקבילות בירושלמי‪ ,‬סוכה טז ע"א‪ ,‬פ"ג ה"ט‪ ,‬ובראש השנה יח ע"א‪ ,‬פ"ג ה"י‪.‬‬
‫‪" 18‬משנה‪ :‬מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו‪ ,‬עונה אחריהן מה שהן אומרין‪ ,‬ותבוא לו מאירה‪ .‬גמרא‪ :‬תנו רבנן‪ :‬באמת‬
‫אמרו‪ :‬בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה‪ ,‬אבל אמרו חכמים תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו"‬
‫(סוכה לח ע"א)‪.‬‬
‫‪ 78‬בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון‬
‫כך פוסק הרמב"ם‪:‬‬
‫נשים ועבדים חייבין בברכת המזון‪ ,‬וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה‪ ,‬לפי שאין קבוע לה זמן‪,‬‬
‫או אינם חייבין מן התורה‪.‬‬
‫לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן‪ .‬אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי‬
‫‪19‬‬
‫לחנכן במצות‪.‬‬
‫נשווה את המשך דברי הרמב"ם לדבריו של הראב"ד‪ ,‬החולק עליו‪:‬‬
‫ראב"ד‬
‫רמב"ם‬
‫שנים שאכלו כאחד – כל אחד ואחד מברך לעצמו‪ .‬ואם אין הדברים כתקנן ואין מסכימים להלכה דקיימא‬
‫היה אחד מהן יודע ואחד אינו יודע – זה שיודע מברך לן [=שקיים לנו‪ ,‬שמקובל עלינו] אכילה בכזית‬
‫בקול רם‪ ,‬והשני עונה אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצא וכביצה דאורייתא היא‪ ,‬שהרי מוציאין אחרים‬
‫ידי חובתו‪ .‬ובן מברך לאביו‪ ,‬ועבד מברך לרבו‪ ,‬ואשה שאכלו כדי שבען‪ .‬ולא נאמרו הדברים הללו אלא‬
‫מברכת לבעלה‪ ,‬ויוצאין ידי חובתן‪ .‬אבל אמרו חכמים‪ :‬לרב עווירא‪ ,‬דאמר כזית דגן מדקדוק שדקדקו‬
‫‪20‬‬
‫תבוא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו‪.‬‬
‫ישראל על עצמן עד כזית וכביצה הוא‪ .‬וברייתא‬
‫דקתני [ששנויה]‪ :‬בן מברך לאביו וכן אשה ועבד‬
‫במה דברים אמורים? שיצאו ידי חובתן בזמן שאכלו ולא‬
‫במקרין אותו ועונה אחריהם מה שהם אומרים‪,‬‬
‫שבעו‪ ,‬שהן חייבים לברך מדברי סופרים‪ ,‬ולפיכך מוציאין‬
‫‪22‬‬
‫ואיתא בירושלמי‪.‬‬
‫אותן קטן או עבד או אשה מידי חובתן‪ .‬אבל אם אכל‬
‫ושבע‪ ,‬שהוא חייב בברכת המזון מן התורה‪ ,‬בין אשה‬
‫בין קטן או עבד אין מוציאין אותן‪ ,‬שכל החייב בדבר מן‬
‫התורה – אין מוציאין אותן מידי חובתן‪ ,‬אלא החייב באותו‬
‫‪21‬‬
‫דבר מן התורה כמותו‪.‬‬
‫‪22 21 20‬‬
‫לשם הבהרת השגתו של הראב"ד‪ 23,‬המתייחסת לדרשת ר' עווירא שבהמשך דברי הבבלי במסכת ברכות‪,‬‬
‫נפנה לברייתא המופיעה בסוף מסכת נידה‪ ,‬המתייחסת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לדברי הגדה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫לרוב מקובל להבחין בין שיקולים הלכתיים לשיקולים אגדיים (או הגדיים)‪ .‬נוטים לחשוב כי אין עולמה של הלכה‬
‫משפיע על עולם האגדה‪ ,‬ולהיפך‪ .‬הפרדה זו בין העולמות אינה מדויקת‪ .‬כמובן‪ ,‬ישנה השפעה‪ ,‬ולעתים הגדה‬
‫משפיעה על הלכה‪ .‬כדי לעמוד על כך נבקש להגדיר את האגדה‪ .‬יש המגדירים אגדה בהגדרה שלילית ‪ -‬כל‬
‫דברי חז"ל שאינם הלכה‪ .‬הגדרה שונה תעלה אם נתבסס על הבנת הברייתא הבאה‪ ,‬שבה מובחנים זה מזה‬
‫'דברי חכמה'‪ ,‬כלומר הלכה‪ ,‬דברי הגדה‪ ,‬דברי בורות‪ ,‬כלומר שטות ודברי דרך ארץ‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא‪ :‬ג' דברי חכמה‪ ,‬ג'‬
‫‪ 19‬משנה תורה‪ ,‬הלכות ברכות פ"ה ה"א‪.‬‬
‫‪ 20‬שם‪ ,‬שם שם הט"ו‪.‬‬
‫‪ 21‬שם‪ ,‬שם שם הט"ז‪.‬‬
‫‪ 22‬השגות הראב"ד על הרמב"ם‪ ,‬הלכות ברכות פ"ה הט"ו‪.‬‬
‫‪ 23‬המופיעה באריכות גם ב'מלחמות ה'' לרמב"ן בדיונו בסוגיה זו‪.‬‬
‫‪ 24‬כ ע"ב‪.‬‬
‫יגאל פרנקל‬
‫‪79‬‬
‫דברי הגדה‪ ,‬ג' דברי בורות‪ ,‬ג' דברי דרך ארץ‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫בהמשך מבררת הגמרא מהם שלושת דברי ההגדה‪:‬‬
‫שלושה דברי הגדה –‬
‫כתוב אחד אומר (יחזקאל יח) "כי לא אחפוץ במות המת"‪ ,‬וכתוב אחד אומר (שמואל א' ב) "כי‬
‫חפץ ה' להמיתם" – כאן בעושין תשובה‪ ,‬כאן בשאין עושין תשובה‪.‬‬
‫כתוב אחד אומר (דברים י) "כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד"‪ ,‬וכתוב אחד אומר (במדבר ו) "ישא‬
‫ה' פניו אליך" – כאן קודם גזר דין‪ ,‬כאן לאחר גזר דין‪.‬‬
‫כתוב אחד אומר (תהלים קלב) "כי בחר ה' בציון"‪ ,‬וכתוב אחד אומר (ירמיהו לב) "כי על אפי ועל‬
‫חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה" – כאן קודם שנשא שלמה את בת‬
‫‪26‬‬
‫פרעה‪ ,‬כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה‪.‬‬
‫מדוגמאות אלה עולה הגדרתם של דברי הגדה כיישובה של סתירה בין שני פסוקים‪ 27,‬אף על פי שליישוב סתירות‬
‫בין פסוקים יכולות להיות גם השלכות הלכתיות‪.‬‬
‫לאחר השיחה בין רבינא לרבא בסוגיה שבמסכת ברכות מובאת דרשה אשר בהתאם להגדרה זו‪ ,‬היא דרשה‬
‫אגדית‪:‬‬
‫דרש רב עווירא‪ ,‬זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי [עתים אמר (רב‬
‫עווירא את הדרשה) משמו של ר' אמי‪ ,‬ועתים אמר אותה משמו של ר' אסי]‪ :‬אמרו מלאכי השרת‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא‪:‬‬
‫רבונו של עולם‪ ,‬כתוב בתורתך (דברים י) "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד"‪ ,‬והלא אתה נושא‬
‫פנים לישראל‪ ,‬דכתיב (במדבר ו) "ישא ה' פניו אליך"‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬וכי לא אשא פנים לישראל‪ ,‬שכתבתי להם בתורה (דברים ח) "ואכלת ושבעת וברכת‬
‫את ה' אלהיך"‪ ,‬והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה?!‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הרא"ש וה'שולחן ערוך' צעדו בעקבות הרי"ף‪ ,‬המתייחס לקיומם של 'חיוב דרבנן' ו'חיוב דאורייתא'‪,‬‬
‫לפי הסוגיה בבבלי ברכות כ ע"ב‪ .‬לטענתי‪ ,‬מקורו של המונח 'חיוב דרבנן'‪ ,‬המופיע בסוגיה זו‪ ,‬מקורו בדרשה‬
‫המובאת משמו של רב עווירא‪ ,‬שכן בירושלמי לא קיים כלל מושג של 'חיוב דרבנן'‪ .‬השפעת דרשתו של רב עווירא‬
‫משתמעת באופן מפורש למדי מדברי התוספות‪ ,‬המתייחסים למחלוקת בין ר' מאיר לבין ר' יהודה לגבי שיעור‬
‫‪28‬‬
‫החיוב בברכת המזון‪.‬‬
‫הרמב"ן ב'מלחמות ה'' נוקט את דרכו של הירושלמי‪ ,‬שבסוגיה המקבילה לסוגייתנו‪ ,‬אינו מזכיר כלל 'שיעור‬
‫דרבנן'‪.‬‬
‫הראב"ד חולק על הרמב"ם‪ ,‬כפי שהוא אומר מפורשות‪ ,‬וטוען כי דברי רב עווירא הם המקור לאפשרות של חובת‬
‫‪ 25‬נידה סט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 26‬שם ע ע"ב‪.‬‬
‫‪ 27‬יישובן של סתירות בין פסוקים בדרשות אגדיות שונות אפשר לראות גם בסנהדרין לח ע"ב‪ .‬כאן אעיר כי‬
‫ו"א ֶׁשר ֹלא יִ ָּש ׂא ָפנִ ים"‪ ,‬נזכרת גם במסכת ראש השנה יז ע"ב‪ ,‬ושם‬
‫הסתירה בין שני הפסוקים "יִ ָּש ׂא ה' ָּפנָ יו ֵא ֶליָך" ֲ‬
‫מופיע גם הסבר אחר (הבחנה בין עבירות שבין אדם לחברו לבין עברות שבין אדם למקום)‪ .‬תירוצו של ר'‬
‫יהושע בן חנניא לאנשי אלכסנדריא‪ ,‬המובא במסכת נידה‪ ,‬זהה לתירוצו של ר' עקיבא במסכת ראש השנה‪.‬‬
‫מכאן שגדלות בהלכה מביאה גם לכישורי הגדה‪.‬‬
‫‪ 28‬התוספות לברכות מט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 80‬בין אגדה להלכה – השפעתה של אגדה על הלכות ברכת המזון‬
‫ברכת המזון מדרבנן‪ .‬על כן‪ ,‬מי שהתחייב מדרבנן בלבד‪ ,‬יכול לצאת על ידי אישה וקטן‪ .‬כך משפיעה הגדה על‬
‫הלכה‪ .‬לדברי הראב"ד והרמב"ן‪ 29,‬דברי אגדה אלו הם המקור לקיומם של המושגים 'חיוב דרבנן' ו'שיעור דרבנן'‬
‫ביחס לברכת המזון‪ ,‬והם סוברים שמקור אגדה זה אינו אמור להשפיע על ההלכה‪ 30.‬לפי הרמב"ם וה'שולחן‬
‫ערוך'‪ ,‬אין האוכל כזית או כביצה מחויב בברכת המזון מן התורה‪ 31,‬אף על פי שהלומד את המשנה העוסקת‬
‫בשיעור האכילה לצורך זימון‪ 32,‬הגמרא העוסקת בה‪ 33,‬והסוגיה העוסקת בחיוב נשים בברכת המזון שהוזכרה‬
‫לעיל‪ 34,‬מבין שאכילת כזית מחייבת ברכת המזון מהתורה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אמנם חובת ברכת המזון היא מדאורייתא‪ ,‬אבל שיעור האכילה המחייב את אמירתה – כזית‪ ,‬כביצה או‬
‫כדי שביעה – נתון במחלוקת‪ .‬הפוסקים (ה'שולחן ערוך' והרמב"ם) הכריעו שנדרשת שביעה‪ ,‬אף שהדעה שלא‬
‫נתקבלה להלכה‪ ,‬כזית או כביצה‪ ,‬נתמכת בפשט המשנה והירושלמי‪ .‬מניתוח השתלשלות הסוגיה בתלמוד‬
‫הבבלי עלה שדרשה אגדתית היא אשר השפיעה על ההלכה הקובעת שהשיעורים כזית או כביצה‪ ,‬אינם מחייבים‬
‫בברכת המזון מדאורייתא אלא מדרבנן בלבד‪.‬‬
‫יגאל פרנקל ד"ר לכימיה‪ ,‬עורך פטנטים במשרד ריינהולד כהן ושות'‪ .‬למד שש שנים‬
‫בישיבת הכותל‪ ,‬ומשתדל לקיים את דברי הרא"ה‪ ,‬מורו של הריטב"א‪" :‬ימי הלימוד הם‬
‫ימי חייך"‪.‬‬
‫נשוי לאתהאל‪ ,‬העובדת ב‪ NDS-‬מאז ‪.1996‬‬
‫‪ 29‬הרמב"ן ב'מלחמות ה'' לרי"ף המתייחס לברכות כ ע"ב‪ ,‬דף יב בדפי הרי"ף‪.‬‬
‫‪ 30‬הרמב"ן מסתמך שם גם על הירושלמי‪ ,‬אף על פי שכפי שראינו בטבלה המשווה‪ ,‬מן הירושלמי נעדרים‬
‫המושגים 'חיוב דרבנן' ו'שיעור דרבנן'‪.‬‬
‫‪ 31‬על כל ההשלכות הנובעות מכך ששיעור זה‪ ,‬מדרבנן הוא ולא מדאורייתא‪.‬‬
‫‪ 32‬משנה‪ ,‬ברכות פ"ז משניות א‪-‬ב‪.‬‬
‫‪ 33‬ברכות מט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 34‬שם כ ע"ב למעלה‪.‬‬
‫יגאל פרנקל‬
‫‪81‬‬