מדרש אגדה

Comments

Transcription

מדרש אגדה
‫החיבור המכונה "מדרש אגדה"‪:‬‬
‫מבוא והצעה למהדורה ביקורתית חלקית‬
‫לחומש שמות ולפרשות בראשית‪ ,‬ויקרא‪ ,‬במדבר ודברים‬
‫חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‬
‫מאת‬
‫זיוה קוסופסקי‬
‫הוגש לסנט האוניברסיטה העברית בירושלים‬
‫אדר א' תשע"ד‬
‫עבודה זו נכתבה בהדרכתו של פרופ' אביגדור שנאן‬
‫‪2‬‬
‫פתח דבר‬
‫"רבי אלעזר בן עזריה אומר‪ :‬אם אין תורה‪ ,‬אין דרך ארץ‪ .‬אם אין דרך ארץ‪ ,‬אין תורה‪ .‬אם אין‬
‫חכמה‪ ,‬אין יראה‪ .‬אם אין יראה‪ ,‬אין חכמה‪ .‬אם אין בינה‪ ,‬אין דעת‪ .‬אם אין דעת‪ ,‬אין בינה‪ .‬אם‬
‫אין קמח‪ ,‬אין תורה‪ .‬אם אין תורה‪ ,‬אין קמח‪ .‬הוא היה אומר‪ :‬כל שחכמתו מרובה ממעשיו‪ ,‬למה‬
‫הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין‪ ,‬והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫'והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב' (ירמיהו יז‪,‬‬
‫ו)‪ .‬אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו‪ ,‬למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין‪,‬‬
‫שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזים אותו ממקומו‪ ,‬שנאמר‪' :‬והיה כעץ‬
‫שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם‪ ,‬והיה עלהו רענן‪ ,‬ובשנת בצרת לא ידאג‪,‬‬
‫ולא ימיש מעשות פרי' (שם)‪".‬‬
‫(משנה אבות ג‪ ,‬יז)‬
‫תורה – דרך ארץ‪ ,‬חכמה – יראה‪ ,‬בינה – דעת‪ ,‬קמח – תורה;‬
‫חכמה – מעשים‪.‬‬
‫תודות לאלה שפתחו בפניי את שערי בית המדרש‪:‬‬
‫לאבי יעקב בן‪-‬תורה ע"ה שישב ולמד אתי תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ ,‬וממנו למדתי תורת‬
‫חיים ואהבת תורה‪ ,‬בבחינת "אם אין תורה‪ ,‬אין דרך ארץ‪ .‬אם אין דרך ארץ‪ ,‬אין תורה";‬
‫לרב יהודה קופרמן שדייק ודקדק עמנו בחכמה וביראה;‬
‫לפרופ' שנאן שפתח בפניי את עולם האגדה בנחת‪ ,‬במאור פנים וברוחב לב‪ .‬ראשיתו של מחקר זה‬
‫בשיעורים מלאי ההשראה של פרופ' שנאן על ויקרא רבה ועל מדרשי התנחומא ילמדנו‪ .‬בשיעורים‬
‫אלה רכשתי כלים ושיטת עבודה שעוררו אצלי את הרצון לקחת קובץ מדרשים שעוד לא שזפה‬
‫אותו עין המחקר באופן שיטתי‪ ,‬ולחקור אותו לעומקו על פי מערכת המושגים שלמדתי מפרופ'‬
‫שנאן‪.‬‬
‫כאמור‪" ,‬אם אין קמח‪ ,‬אין תורה"‪ ,‬וכך גם עבודה זו התקדמה ונעצרה בהתאם למשאבים‪ .‬היא‬
‫הגיעה לסיומה הודות לכל המתגייסים לתרום להשלמת מחקר זה‪ .‬חובה נעימה היא להביע תודה‬
‫ולברך אותם בכל מילי דטב‪:‬‬
‫לאמי אסתר בן‪-‬תורה לבית ליאון שתחי'‪ ,‬שנרתמה לתמוך וללוות אותי ואת משפחתי בכל‬
‫התחומים‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬והודות לה ולרוחה עבודה זו הגיעה אל סיומה;‬
‫לסוזן ומיכאל הוכשטיין‪ ,‬למלכה בינה ובית מת"ן ולד"ר דבורה רוזנווסר ממכללה ירושלים – על‬
‫מלגות לימודים‪.‬‬
‫במשך כתיבת מחקר זכיתי לתמיכה רבה מצד רבותיי‪ ,‬תלמידותיי וידידי אמת שקיומם חימם את‬
‫לבי‪ .‬לא אוכל לפרט ולהודות לכל אחד ואחד בנפרד‪ ,‬אני אסירת תודה על קיומם ועזרתם הרבה‪.‬‬
‫אציין שתיים שליוו אותי במשך תקופת הכתיבה‪ :‬ד"ר חוה גרינספלד‪ ,‬ראש מרכז המחקר במכללה‬
‫ירושלים‪ ,‬שליוותה אותי בעצות טובות‪ ,‬ויעל גוילי‪ ,‬שסייעה בכל הקשור לדיוק בפיענוח ובעריכת‬
‫הלשון‪.‬‬
‫אחרונים חביבים‪ ,‬אני מודה לאישי מייקל ולילדיי אריאל‪ ,‬ברק‪ ,‬הדס וגילעד‪,‬‬
‫ששלי ושלכם – שלהם הוא‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫כרך א'‬
‫פרק ראשון‪ :‬מבוא‬
‫‪7‬‬
‫‪ .1‬סיכום תולדות המחקר‬
‫‪7‬‬
‫‪ .2‬מטרות העבודה‪ ,‬הנחותיה והיקפה‬
‫‪11‬‬
‫‪ .3‬תיאור כתב היד‬
‫‪11‬‬
‫‪ .3.1‬תיאור כללי‬
‫‪ .3.2‬מאפיינים פליאוגרפיים של כתב היד המכונה "מדרש אגדה"‬
‫‪.3.2.1‬סימני הבלטה‬
‫‪.3.2.2‬סימני ביטול‬
‫‪.3.2.3‬שמירת סדר הטקסט וניהול השורה בכתב היד‬
‫‪.3.2.1‬אפיון מקום ותקופה של כתב היד‬
‫‪ .3.3‬סיכום‬
‫‪11‬‬
‫‪11‬‬
‫‪11‬‬
‫‪17‬‬
‫‪11‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫פרק שני‪ :‬הצעה למהדורה ביקורתית‬
‫‪23‬‬
‫‪ .1‬אופן ההדרת הטקסט‬
‫‪23‬‬
‫‪23‬‬
‫‪23‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ .1.1‬חלוקת הטקסט‬
‫‪ .1.2‬מסירת הטקסט‬
‫‪ .1.3‬הבאת פסוקי התנ"ך‬
‫‪ .1.1‬מקבילות ופירוש‬
‫‪21‬‬
‫‪ .2‬מהדורה ביקורתית‬
‫‪21‬‬
‫‪11‬‬
‫‪131‬‬
‫‪111‬‬
‫‪121‬‬
‫‪ .2.1‬פרשת בראשית‬
‫‪ .2.2‬חומש שמות‬
‫‪ .2.3‬פרשת ויקרא‬
‫‪ .2.1‬פרשת במדבר‬
‫‪ .2.2‬פרשת דברים‬
‫‪111‬‬
‫‪ .3‬מהדורה ביקורתית מורחבת‬
‫‪ .3.1‬מבוא למהדורה‬
‫‪ .3.2‬מהדורה ביקורתית מורחבת – שמות כב–כג‬
‫‪111‬‬
‫‪171‬‬
‫פרק שלישי‪ :‬אופיו וטיבו של "מדרש אגדה"‬
‫‪112‬‬
‫‪ .1‬ענייני לשון וסגנון‬
‫‪ .1.1‬מילים לועזיות‬
‫‪.1.1.1‬ארמית ופרסית‬
‫‪.1.1.2‬יוונית ולטינית‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫‪113‬‬
‫‪111‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .1.1.3‬סיכום ומסקנות‬
‫‪ .1.2‬דרשות בארמית‬
‫‪ .1.2.1‬דרשות קצרות בארמית ומאפייניהן‬
‫‪ .1.2.2‬דרשות נרחבות בארמית‬
‫‪ .1.2.2.1‬סיפור אגדה המרחיב את הכתוב במקרא‬
‫‪ .1.2.2.2‬מעשה חכמים‬
‫‪ .1.2.2.3‬קטע הלכתי‬
‫‪ .1.2.3‬סיכום‬
‫‪ .1.3‬מונחי הצעה להצגת הפסוקים‬
‫‪112‬‬
‫‪117‬‬
‫‪117‬‬
‫‪191‬‬
‫‪191‬‬
‫‪192‬‬
‫‪193‬‬
‫‪191‬‬
‫‪191‬‬
‫‪ .2‬החכמים המופיעים במדרש‬
‫‪ .2.1‬שמות החכמים המופיעים במדרש‪ ,‬זמנם ומקומם‬
‫‪ .2.2‬מסקנות‬
‫‪212‬‬
‫‪212‬‬
‫‪212‬‬
‫‪ .3‬בין מקורותיו הוודאיים של המדרש למקבילות‬
‫‪ .3.1‬מקורות ודאיים‬
‫‪ .3.1.1‬הפניות לתרגומים‬
‫‪ .3.1.2‬הפניות למשנה ולתלמוד‬
‫‪ .3.1.2.1‬תמצות וקיצור העניין‬
‫‪ .3.1.2.2‬שינוי מבנה דרשה קיימת‬
‫‪ .3.1.2.3‬שימוש בציטוט קצר כבסיס לפירוש‬
‫‪ .3.1.3‬הפניות ברורות למדרשים‬
‫‪ .3.1.3.1‬בראשית רבה‬
‫‪ .3.1.3.2‬ספרי‬
‫‪ .3.1.3.3‬פרקי דרבי אליעזר‬
‫‪ .3.1.3.1‬סיכום‬
‫‪212‬‬
‫‪212‬‬
‫‪212‬‬
‫‪211‬‬
‫‪217‬‬
‫‪211‬‬
‫‪221‬‬
‫‪222‬‬
‫‪223‬‬
‫‪221‬‬
‫‪221‬‬
‫‪229‬‬
‫‪ .3.2‬מקורות‪ :‬תופעות ייחודיות‬
‫‪ .3.2.1‬מדרש תנחומא‬
‫‪ .3.2.2‬שמות רבה‬
‫‪ .3.2.3‬פסיקתא רבתי‬
‫‪ .3.2.1‬מדרשים המשמרים את פירושי ר' משה הדרשן‪:‬‬
‫אגדת תדשא‪ ,‬בראשית רבתי ובמדבר רבה‬
‫‪ .3.2.2‬זיקתו של "מדרש אגדה" לחיבורים אחרים‬
‫‪ .3.2.1‬פרשנות מעובדת מתוך ספרות המדרש הקדומה‪ :‬רש"י ו"לקח טוב"‬
‫‪ .3.2.7‬מסורות חסרות מקבילה‬
‫‪231‬‬
‫‪231‬‬
‫‪233‬‬
‫‪232‬‬
‫‪237‬‬
‫‪211‬‬
‫‪213‬‬
‫‪211‬‬
‫פרק רביעי‪ :‬צורות ספרותיות‬
‫‪221‬‬
‫‪ .1‬סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא‬
‫‪221‬‬
‫‪ .2‬משלים‬
‫‪221‬‬
‫‪ .3‬סיפורים עצמאיים‬
‫‪ .3.1‬שלושה סיפורים מן הפסיקתא רבתי וגלגוליהם ב"מדרש אגדה"‬
‫‪.3.1.1‬סיפור המתחסד‬
‫‪.3.1.2‬סיפור העיירות שחרבו‬
‫‪.3.1.3‬סיפור האישה שמתו בניה‬
‫‪229‬‬
‫‪229‬‬
‫‪211‬‬
‫‪211‬‬
‫‪217‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .3.2‬רבי עקיבא ב"מדרש אגדה"‬
‫‪ .3.3‬סיכום‬
‫‪ .1‬הזיקה לפיוט ולתפילה‬
‫‪273‬‬
‫‪279‬‬
‫‪211‬‬
‫פרק חמישי‪ :‬אפיונים הרמנויטיים‬
‫‪212‬‬
‫‪ .1‬פרשנות אלגוריסטית‬
‫‪212‬‬
‫‪ .2‬דרשות מספריות‪ ,‬נוטריקון וגימטריות‬
‫‪212‬‬
‫‪ .3‬מגמות אידיאולוגיות‬
‫‪ 3.1‬הפולמוס היהודי‪-‬נוצרי‬
‫‪ 3.2‬חורבן‪ ,‬גאולה ומשיח‬
‫‪ 3.3‬ד' יסודות‪ :‬תפיסת הגוף והנפש‬
‫‪ 3.1‬מנהגים‬
‫‪291‬‬
‫‪291‬‬
‫‪291‬‬
‫‪292‬‬
‫‪293‬‬
‫אחרית דבר‬
‫‪292‬‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫‪291‬‬
‫נספחים‪:‬‬
‫‪312‬‬
‫‪ .1‬רשימת ההפניות לתרגומים‬
‫‪312‬‬
‫‪ .2‬מפתח סיפורים עצמאיים‬
‫‪317‬‬
‫‪ .3‬מפתח משלים‬
‫‪319‬‬
‫‪ .1‬משלים מן המהדורה הביקורתית – טבלה בצירוף מקבילות‬
‫‪312‬‬
‫‪ .2‬קטעי פתיחה וסיום לפרשות מתוך כתב היד‬
‫‪312‬‬
‫תקציר באנגלית‬
‫‪VI‬‬
‫כרך ב'‬
‫נספח‪ :‬העתקת כתב היד‬
‫‪6‬‬
‫פרק ראשון‪ :‬מבוא‬
‫‪ .1‬סיכום תולדות המחקר‬
‫החיבור הקרוי "מדרש אגדה" הוא קובץ של מדרשים ופירושים על חמשת חומשי התורה‪ .‬שמו‬
‫ניתן לו על ידי שלמה בובר‪ ,‬בעל המהדורה הראשונה והיחידה של החיבור‪ ,‬שהדפיסו בווינה בשנת‬
‫‪ 1.1191‬בובר נימק את שם החיבור‪" :‬וכנותי שם המדרש הזה בשם מדרש אגדה‪ ,‬כי הרבה דברים‬
‫אשר רש"י ז"ל בפירוש על התורה מביאם בשם מדרש אגדה נמצאים במדרש הזה‪ ,‬ושמו נאה לו‪,‬‬
‫כי הוא באמת מדרש אגדה על התורה"‪ 2.‬כתב היד של החיבור מצוי בספריית הבודליאנה‬
‫באוקספורד‪ ,‬ו צילום של כתב היד מצוי במכון לתצלומי כתבי יד בבית הספרים הלאומי‬
‫והאוניברסיטאי‪3.‬‬
‫ככל שהצלחתי לבדוק‪ ,‬כתב יד היחיד של חיבור זה הוא כתב היד שפרסם בובר‪ ,‬שכתב עליו‪" :‬כתב‬
‫מסוימים‪5‬‬
‫יד עתיק יומין יחיד בעולם‪ ,‬כי לא נמצא בכל אוצרות הספרים אשר בעולם"‪ 4.‬עמודים‬
‫מכתב היד חסרים בתחילת הפירוש‪ ,‬באמצעו ובמיוחד לקראת סופו‪ ,‬שם הפירוש מגיע רק עד‬
‫פרשת כי תצא שבחומש דברים‪ .‬בובר‪ 6‬שיער שהעובדה שסופו של כתב היד חסר היא שגרמה לכך‬
‫שאיננו יודעים את שם הסופר ואת שנת ההעתקה‪.‬‬
‫המדרש בנוי על פי סדר חמשת חומשי התורה באופן כזה שישנם פסוקים או חלקי פסוקים‬
‫שמוקדשים להם דרשה ארוכה או כמה דרשות‪ ,‬ולעומתם יש פרקים שלמים מהתורה שאין‬
‫אליהם התייחסות כלל‪.‬‬
‫לפירושים ולדרשות רבים המופיעים ב"מדרש אגדה" יש מקבילות במדרשים אחרים‪ ,‬וכן בספר‬
‫הערוך ובפירוש רש"י לתורה‪ .‬בובר סבר שעורך "מדרש אגדה" ליקט מפירוש רש"י על התורה וכן‬
‫ממדרש "לקח טוב"‪ 7.‬לעומתו טען חנוך אלבק שעורך "מדרש אגדה" ליקט דברים מספרו של ר'‬
‫משה הדרשן (כשם שעשו לדעתו רש"י‪ ,‬ר' אברהם אבן עזרא ובעל "לקח טוב")‪8.‬‬
‫הדבר החשוב והמעניין ביותר בעיניי ב"מדרש אגדה" הוא קיומם של מדרשים ייחודיים‬
‫ויחידאיים‪ ,‬שאין להם מקבילות במקורות אחרים המצויים בידינו‪ .‬בובר כתב עליהם‪" :‬נעלם‬
‫מקורו"‪9.‬‬
‫אין אזכורים של המדרש ועיסוק בו בכתבי הראשונים והאחרונים‪ .‬מאז פרסם בובר את מהדורתו‬
‫(לפני יותר ממאה שנים!) נדרשו מעט מאוד חוקרים אל "מדרש אגדה" ועסקו בו‪ .‬אלה שעסקו בו‬
‫עשו זאת אגב אורחא‪ ,‬תוך כדי מחקר בנושא אחר‪ ,‬ואף לא אחד מהם עסק ב"מדרש אגדה" באופן‬
‫‪ 1‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ 2‬שם‪ ,‬עמ' ‪ . 9‬בקטלוג המכון לתצלומי כתבי יד החיבור אינו קרוי כך אלא בשם "מדרש התורה"‪ ,‬וייתכן שזה נובע מכך‬
‫שבהקדמה לכתב היד מובא שיר ובו כתוב‪" :‬בשם אל איום ונורא‪ ,‬ועמיה שריה נהורא‪ .‬והנחיל לעמו דת יקרה‪ ,‬נתחיל‬
‫לכתוב מדרש התורה"‪.‬‬
‫‪ 3‬מספר הסרט‪.F22683 :‬‬
‫‪ 4‬שם‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ 5‬בכתב היד חסרים כמה דפים ועל כן מצויות בו כמה דרשות קטועות‪ ,‬בקטעים הבאים‪ .1 :‬בראשית א‪ ,‬א–יא‪.2 .‬‬
‫ויקרא יד‪ ,‬א–טז‪ ,‬א‪ .3 .‬במהלך הדרשה על במדבר לה‪ ,‬ד‪ .1 .‬דברים כג‪ ,‬כב–לד‪ ,‬יב (סוף החומש)‪.‬‬
‫‪ 6‬שם‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ 7‬שם‪ ,‬עמ' ‪.1–7‬‬
‫‪ 8‬בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ 2‬ו‪ ;11-‬עמ' ‪ ,21‬הערה ‪ . 1‬הוא מזכיר שם את באכר‪ ,‬שלדעתו בעל "מדרש אגדה"‬
‫היה מסוריה וידע יוונית‪.‬‬
‫‪ 9‬ארחיב בנושא בפרק השלישי‪ – 3.2.7 ,‬מסורות חסרות מקבילה‪ ,‬עמ' ‪.219–211‬‬
‫‪7‬‬
‫ממוקד ומעמיק‪ .‬כמה מספרי היסוד העוסקים בספרות האגדה לסוגיה ומפרטים את שמות‬
‫החיבורים שנחשבים לחלק ממנה‪ ,‬כלל אינם מזכירים את "מדרש אגדה"‪ .‬ראשון להם הוא‬
‫"הדרשות בישראל"‪ ,‬ספרו של יום‪-‬טוב ליפמן צונץ‪ .‬אמנם הספר פורסם לפני שפרסם בובר את‬
‫כתב היד של המדרש‪ ,‬אך גם במהדורה העברית שנערכה והושלמה בידי אלבק בשנת ‪ ,1921‬לא‬
‫נזכר "מדרש אגדה"‪ 10.‬המדרש אינו מוזכר גם בספרו של שטמברגר הסוקר באופן יסודי ביותר את‬
‫מרכיבי הספרות התלמודית והמדרשית‪ ,‬ואפילו לא במהדורה החדשה ביותר שיצאה בשנת‬
‫‪ 11.1991‬יונה פרנקל אינו מזכיר מדרש זה בספריו‪ ,‬המהווים ספרי יסוד להכרת ספרות האגדה‪12.‬‬
‫גם ב"אנציקלופדיה יודאיקה" לא מצאתי ערך המוקדש ל"מדרש אגדה"‪ ,‬ובאנציקלופדיה העברית‬
‫מוזכר "מדרש אגדה" רק בתוך הערך על ר' משה הדרשן‪ ,‬וגם זאת ללא כל תוספת ידע או פרטים‪.‬‬
‫לאחרונה יצא ספר מבוא הכולל מבואות על כחמישים מדרשים‪" ,‬מבוא למדרשים" מאת ענת‬
‫רייזל‪ ,‬ואף שם נפקד מקומו של "מדרש אגדה"‪ .‬הוא מוזכר רק בהערת שוליים בפרק המוקדש‬
‫ל"במדבר רבה"‪13.‬‬
‫העניין שעורר "מדרש אגדה" אצל החוקרים היה בהופעתם של פירושים המיוחסים לר' משה‬
‫הדרשן‪ .‬בובר הקדים למהדורתו מבוא גדול‪ ,‬ובו הוא ניסה להתחקות אחר זמנו של המדרש‪,‬‬
‫מקומו‪ ,‬סגנונו‪ ,‬מקורותיו‪ ,‬זהות מחברו ועוד‪ .‬השערתו הראשונית הייתה שמדרש זה הוא מ"יסודו‬
‫של ר' משה הדרשן"‪ 14,‬אך בהמשך הוא כתב כי "לא נוכל לברר שם המסדר‪ ,‬ומתי ובאיזה מקום‬
‫נסדר"‪ 15.‬את שאלת הזיקה לר' משה הדרשן הוא השאיר פתוחה‪" :‬ובכל זה אניח לקוראים‬
‫המעיינים שהם ישפטו אם יש לייחס המדרש הזה לר' משה הדרשן או לא‪ ,‬כי אני כשלעצמי לא‬
‫אוכל לחרוץ הדבר בבירור"‪ 16.‬הוא הצביע על סגנון הדרשות‪ ,‬סקר את המקורות שמהם שאב בעל‬
‫החיבור והצביע על זיקתו החזקה של "מדרש אגדה" למדרש "לקח טוב" ולפירוש רש"י‪.‬‬
‫אלבק התייחס אל "מדרש אגדה" במהדורה שפרסם למדרש בראשית רבתי‪ 17.‬במבוא הוא הציג‬
‫מקבילות רבות בין בראשית רבתי לבין "מדרש אגדה" ובמדבר רבה‪ ,‬שמהן הוא הסיק כי "המדרש‬
‫אגדה הוא ליקוט מספר ר' משה הדרשן"‪ 18.‬מסקנה זו הוא ביסס בין היתר על רשימת מקבילות‬
‫בין פירושים בדברי רש"י המיוחסים לר' משה הדרשן לבין דרשות המופיעות ב"מדרש אגדה"‬
‫(רשימה שהביא בובר כנספח להקדמתו ל"מדרש אגדה")‪ 19,‬וכן על מחקרו של אברהם אפשטיין‪20.‬‬
‫מעבר לשאלה זו לא עסק אלבק באופיו של המדרש‪ ,‬ועיקר התייחסותו הייתה לקטעים בחיבור‬
‫שמיוחסים לר' משה הדרשן או שיש בהם עקבות שלו‪.‬‬
‫‪ 10‬צונץ‪ ,‬הדרשות בישראל‪ .‬מהדורה זו מבוססת על המהדורה השנייה של החיבור שפורסמה בגרמנית בשנת ‪,1192‬‬
‫שנתיים לפני פרסום מהדורתו של בובר‪.‬‬
‫‪ 11‬שטמברגר‪ ,‬מבוא לתלמוד‪.‬‬
‫‪ 12‬פרנקל‪ ,‬דרכי האגדה; הנ"ל‪ ,‬מדרש ואגדה‪.‬‬
‫‪ 13‬רייזל‪ ,‬מבוא למדרשים‪ ,‬עמ' ‪ 131‬הערה ‪.2‬‬
‫‪ 14‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ . 1‬ר' משה הדרשן פעל באמצע המאה ה‪ 11-‬בנרבונא שבפרובאנס‪ .‬מיצירתו נותרו לנו‬
‫רק ציטוטים בשמו במקורות שונים‪ ,‬ובעיקר בפירוש רש"י לתורה‪ ,‬שהוא נחשב לאחד ממקורותיו‪ .‬דבריו של ר' משה‬
‫הדרשן מצוטטים גם בכמה מקורות נוצריים‪ ,‬שהחשוב שבהם הוא הספר "‪ ,"fugio fidei‬שנכתב על ידי הנזיר‬
‫ריימונדוס מרטיני במאה ה‪( 13-‬מאק‪ ,‬המדרשים המאוחרים‪ ,‬עמ' ‪ 112‬הערה ‪.)19‬‬
‫‪ 15‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 16‬שם‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ 17‬בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 18‬שם‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬
‫‪ 19‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.11–11‬‬
‫‪ 20‬אפשטיין‪ ,‬ר' משה הדרשן‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫גם חננאל מאק עסק ב"מדרש אגדה"‪ ,‬והצביע על הקושי לקבוע את זמנו ומוצאו‪ .‬לטענתו‪" ,‬ניכר‬
‫חלקו של ר' משה הדרשן בחיבור‪ ,‬אך השפעתו קטנה מזו שבבראשית רבתי"‪ 21.‬בספרו של מאק‬
‫העוסק בר' משה הדרשן ובניסיון למצוא הסבר לתעלומת היעלמות כתביו ותורתו‪ ,‬הקדיש מאק‬
‫פרק שלם לחיבור "מדרש אגדה"‪ ,‬והתייחס לפועלם של הקודמים לו‪22.‬‬
‫מאק בחן את שיטת העבודה של בובר ואלבק‪ .‬לדעתו‪ ,‬רשימת המקבילות בין פירושי רש"י למדרש‬
‫אגדה שערך בובר אינה מושלמת וכוללת רק את פירושי רש"י המיוחסים ע"י רש"י לר' משה‬
‫הדרשן‪ 23.‬חלקיות הרשימה מצטרפת לעובדה שבובר נמנע מלהכריע בשאלה אם בעל המדרש הוא‬
‫ר' משה הדרשן‪ 24.‬את הצעתו של אלבק שהציע לייחס לר' משה הדרשן את כל הדרשות המופיעות‬
‫ב"מדרש אגדה" ובפירוש רש"י ואינן מופיעות במקור אחר (גם אם רש"י לא ציין בפירוש שמקורו‬
‫הוא ר' משה הדרשן)‪ ,‬כינה מאק בשם "הפרזה"‪25.‬‬
‫מאק הרחיב את העיסוק בהקבלות בין פירוש רש"י ל"מדרש אגדה"‪ .‬הוא ציין את ההקבלות‬
‫הרבות שבין "מדרש אגדה" למדרש לקח טוב‪ ,‬שעליהן עמד כבר בובר בהקדמתו‪ 26,‬והגיע למסקנה‬
‫ש "כפי הנראה שימש לקח טוב צינור מרכזי אך לא יחיד להעברת חומרי אגדה מספרו של ר' משה‬
‫הדרשן אל מדרש אגדה"‪27.‬‬
‫כאמור‪ ,‬תחילה סברו במחקר שמדובר במדרש מ"יסודו של ר' משה הדרשן"‪ ,‬והאפשרות שזוהה‬
‫חיבור שלם מבית מדרשו יצרה ציפייה לזריעת אור על דמותו של בית מדרש זה ועל היצירות‬
‫שנוצרו בו (ואולי גם על ר' משה הדרשן עצמו)‪ .‬עם הזמן התברר שקשה מאוד לזהות את זמן‬
‫יצירתו של "מדרש אגדה" ואת זהות מחברו‪ ,‬כך שלא היה ביכולתו של החיבור לספק תשובות‬
‫מיידיות הנוגעות לר' משה הדרשן ובית מדרשו‪ .‬ייתכן שזו הסיבה לכך שלא נערכו מחקרים‬
‫מקיפים על "מדרש אגדה"‪ ,‬שללא "ייחוס" לר' משה הדרשן נחשב כפחות מעניין ופחות חשוב‪.‬‬
‫הדעה המקובלת היום במחקר נוטה לשייך את "מדרש אגדה" למאות ה‪13–12-‬‬
‫בפרובאנס‪28.‬‬
‫העובדה שמצוי בידינו רק כתב יד אחד של המדרש כנראה מעידה על כך שגם בעבר המדרש לא‬
‫היה מפורסם וידוע ולא הועתק הרבה‪ 29.‬בשנים האחרונות נערכו כמה מחקרים על טקסטים‬
‫הקרובים אל "מדרש אגדה"‪ ,‬וגם בהם ההתייחסות אליו היא מזערית‪ 30.‬אך למרות מיעוט‬
‫המחקר‪ ,‬נראה שהיו כאלה שגילו עניין ב"מדרש אגדה"‪ ,‬שכן הוא פורסם בארבעה דפוסי צילום‬
‫שונים במהלך השנים‪ 31.‬ייתכן שאפשר להסיק מכך שהמדרש עורר עניין מיוחד בציבור דתי ולא‬
‫אקדמאי‪ .‬סיבות אפשריות לכך הן ריבוי הדרשות הנושקות לתורת הסוד‪ ,‬האווירה העממית‬
‫הקיימת בחיבור (בעיקר בחלקו הסיפורי) וקיומם של פירושים ודרשות שאין להם מקור אחר‪.‬‬
‫‪ 21‬מאק‪ ,‬המדרשים המאוחרים‪ ,‬עמ' ‪.112‬‬
‫‪ 22‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.197–192‬‬
‫‪ 23‬שם‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
‫‪ 24‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 25‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
‫‪ 26‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.12–11‬‬
‫‪ 27‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.197‬‬
‫‪ 28‬מאק‪ ,‬עם לבן גרתי‪ ,‬עמ' ‪.213‬‬
‫‪ 29‬אמנם ברור באופן עקרוני שהגיעו לידינו מעט מאוד כתבי יד ורובם אבדו‪ .‬אולם אם מדרש זה היה מועתק פעמים‬
‫רבות‪ ,‬סביר להניח שהיו מגיעים לידינו עותקים נוספים שלו‪ ,‬כפי שקרה עם מדרשים רבים‪.‬‬
‫‪ 30‬ראו מאק‪ ,‬במדבר רבה‪ ,‬עמ' ‪ ,221‬בהערת שוליים בלבד; הנ"ל‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪ ;197–192 ,112‬ברגמן‪ ,‬ספרות תנחומא‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;127–122‬גאולה‪ ,‬מדרשי אגדה – רק ברשימת המקבילות וברשימה הביבליוגרפית; פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשות‬
‫המשכן – רק ברשימת המקבילות‪.‬‬
‫‪ 31‬ניו יורק תש"ך; ירושלים תשכ"א‪ ,‬תשל"א‪ ,‬תשמ"ד‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .2‬מטרות העבודה‪ ,‬הנחותיה והיקפה‬
‫כפי שראינו לעיל‪ ,‬מעטים היו החוקרים שעסקו ב"מדרש אגדה"‪ .‬מטרתה של עבודה זו היא להציג‬
‫בפני הלומד חיבור זה‪ .‬הצגת החיבור כוללת שתי מטרות עיקריות‪ ,‬כפי שאפרט להלן‪.‬‬
‫מטרה ראשונה היא הצגת הנוסח כפי שמופיע בכתב היד ובניית מהדורה ביקורתית חלקית שבה‬
‫הטקסט יהיה ברור‪ ,‬קריא ומתוקן‪ ,‬ויוצגו בו מקורותיו של חיבורנו כדוגמה וכבסיס למהדורה‬
‫עתידית‪ .‬צריך לזכור שמאז מהדורתו של בובר חלפו מעל מאה שנים‪ .‬מפעלו של בובר היה גדול‪,‬‬
‫ובוודאי שאין צורך בהסכמות שלי כדי להתפעל מהאופן שבו רכש כתבי היד‪ ,‬הקים מפעל הוצאה‬
‫לאור רחב היקף והביא בפנינו מהדורה שיש בה הערות רבות מאירות עיניים ואיתור מקבילות‬
‫יסודי‪.‬‬
‫ההנחות הראשונות של בובר בדבר כתב היד קבעו הרבה ממהלך המחקר בשנים שאחריו‪ :‬הוא‬
‫חשב שר' משה הדרשן כתב את המדרש; הוא חשב שרש"י השתמש בו; הוא חשב שהטקסט‬
‫משובש‪ ,‬וגרסאות התנחומא ומדרשים אחרים מבטאות גרסאות נכונות יותר; וחשוב מכול‪ ,‬הוא‬
‫כינה את החיבור "מדרש אגדה"‪ ,‬וכך כלל את כתב היד בתוך הקשר מסוים של חיבורים ובמידה‬
‫מסוימת הקדים את זמנו לאור מה שאנו רואים היום‪ .‬הנחות אלה גרמו לו להשמיט שורות רבות‬
‫ומילים יקרות שכששמים לב אליהן‪ ,‬מתגלה עולם שלם של דרשות מעניינות‪ ,‬וגם ההקשר המילולי‬
‫של הזמן והתקופה מתבהר יותר‪.‬‬
‫הנחות אלה תיעלו את המחקר למגמה מאוד מסוימת‪ .‬מטרתי הראשונית הייתה לפגוש את‬
‫הטקסט כפי שהוא‪ ,‬ולבדוק מחדש כל שיבוש‪ ,‬תיקון והשמטה‪.‬‬
‫בובר תיקן את הטקסט על פי הנחותיו‪ ,‬שאותן הוא הציג במבוא‪" :‬ואמרתי להוציאו לאור עולם‬
‫לזכות את הרבים‪ ,‬ואעמיס על שכמי להגיהו ולתקנו‪ ,‬כי הרבה שגיאות נפלו בו על ידי שגגת‬
‫המעתיק"‪ 32.‬על פי דבריו‪ ,‬במקום שזיהה מקבילה "תיקן" בובר את הטקסט על פי המקבילה‬
‫שנראתה לו מדויקת יותר‪ .‬דוגמה לכך ניתן לראות בדרשה על ויקרא ז‪ ,‬יב‪" :‬אם על תודה‬
‫יקריבנו"‪ .‬בובר הוסיף ותיקן על פי המקבילה בתנחומא‪ ,‬וקבע שהמעתיק השמיט קטעים מן‬
‫הדרשה‪" :‬הוספתי כמו שהוא בתנחומא והשמיט המעתיק מן שנאמר ועד שנאמר"‪ 33.‬אולם ברוב‬
‫המקרים התיקונים נעשו מבלי שבובר ציין זאת בפירוש במהדורה‪.‬‬
‫ההנחה שהטקסט משובש הנחתה את בובר גם במקרים שבהם ניתן למצוא היגיון בטקסט‪ ,‬וגרמה‬
‫לעתים להשמטה של קטעים מכתב‬
‫היד‪34.‬‬
‫העובדה שבדרך כלל אין סימן למקרים אלה חייבה‬
‫אותי להעתיק מחדש את הטקסט על פי כתב היד‪ .‬לעתים מדובר בהשמטה של מספר שורות‪,‬‬
‫ובמקרים אחרים בהשמטה של מילים ספורות בלבד‪ ,‬דוגמת המילה "מיד" בדרשה הפותחת את‬
‫‪ 32‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 33‬שם‪.‬‬
‫‪ 34‬בבראשית זוטא (הכהן) בראשית יז‪ ,‬ה–ו‪ ,‬עמ' קט‪ ,‬מופיעה הדרשה הבאה‪" :‬והיה יושב ותמה האיך ימול‪ ,‬עד שאמר‬
‫לו הב"ה‪ :‬ואתנה בריתי ביני וביניך ‪ ,‬מה כתיב בתרי ויפול אברהם על פניו‪ ,‬כיון שנפל על פניו רמז הברוך הוא לאותו‬
‫מקום וקיצצו הקרקע ונמצא מהול‪ ,‬מנין ממה שכתוב‪ :‬וידבר אתו אלקים לאמר אני הנה בריתי איתך"‪ .‬הכהן מציין‬
‫את המקור‪" :‬וכן גם במדרש אגדה עמוד לז ובתנחומא שם – 'ועקצו עקרב'" (שם‪ ,‬הערה ‪ .)33‬הוא מבקר את בובר על‬
‫כך שתיקן על פי גרסת התנחומא‪ ,‬וטוען שהגרסה בבראשית זוטא הגיונית יותר (שם‪ ,‬עמ' שמא)‪ .‬לשבחו של בובר‬
‫ייאמר שהעיר במקרה זה על התיקון שעשה‪ ,‬מה שאפשר להעמיד את המקור על דיוקו ברגע שנתגלתה מקבילה‬
‫מתאימה יותר‪.‬‬
‫‪01‬‬
‫החיבור בכתב היד‪" :‬ואם אמאס היסוד מיד נופל הבנין אשר עליו"‪ 35.‬לעומת זאת במהדורת בובר‬
‫מופיע‪" :‬ואם אמאס היסוד נופל הבנין אשר עליו"‪ ,‬ללא הערה על השמטה זו‪.‬‬
‫דוגמה אחרת היא הדרשה על בראשית ד‪ ,‬כו‪" :‬הוחל – התבטל כמו לא יחל דברו (במדבר ל‪ ,‬ג)‬
‫כתרגומו לא יבטל וקרא הקב"ה לים וישפכם"‪ .‬דרשה זו מבוססת על הפסוק בעמוס‪" :‬הקורא למי‬
‫הים וישפכם על פני הארץ" (עמוס ה‪ ,‬ח; שם ט‪ ,‬ו)‪ .‬בובר השמיט את הפסוק מעמוס‪ ,‬וכך איבד את‬
‫המשמעות שמעניק השיבוץ לסיום הדרשה‪ ,‬כרמז מטרים לעונש שעתיד לבוא‪.‬‬
‫דוגמה נוספת וקריטית יותר היא בדרשה על במדבר א‪ ,‬יד‪ ,‬שם מופיע בכתב היד הכינוי‬
‫"ההגריים"‪ .‬בובר החמיץ את כל הייחודיות של הפירוש כאשר תיקן את הכינוי "הגריים"‬
‫ל"מצריים"‪36.‬‬
‫ברוב המקרים בובר לא ציין את השינויים שערך בכתב היד‪ .‬הוא הוסיף חלוקה לפרשות‬
‫ולפסוקים‪ 37,‬ולא ציין כיצד נראה כתב היד במקור‪ ,‬ללא חלוקה זו‪ 38.‬כמו כן‪ ,‬הוא השמיט את‬
‫הפתיחות הפיוטיות לפרשות‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬היכרות עם הטקסט עצמו מאפשרת לנו להכיר בצורה טובה את המדרשים שמובאים‬
‫בקובץ מדרשים זה‪ ,‬הרעיונות שמופיעים בו‪ ,‬הצורות הספרותיות ודרכי העריכה‪.‬‬
‫מטרה שניי ה שעמדה לנגד עיניי היא אפיון המדרש על ידי הצגת התכנים‪ ,‬הצורות הספרותיות‬
‫וסוגי הפירוש שמופיעים ב"מדרש אגדה"‪ .‬מטרה זו הושגה באופן כללי על ידי בובר‪ ,‬ומטרת‬
‫המחקר הייתה ליצור סקירות מפורטות יותר‪.‬‬
‫התקווה שעמדה בבסיס המחקר הייתה שמימוש מטרות המחקר ישפוך אור על תקופתו וזמנו‪,‬‬
‫שכן חיבור זה הגיע אלינו אנונימי ואילם‪ .‬אולם יש לזכור ששאלת מקום החיבור וזמן היצירה היא‬
‫שאלה שנותרה בלתי פתורה גם בחיבורים מדרשיים שיש להם נוסחים קדומים יותר מחיבורנו‪.‬‬
‫לכן בחרתי להתמקד בלימוד הפירושים והמדרשים שמופיעים במדרש‪ ,‬השוואתם למקבילות‬
‫בדברי חז"ל ואפיון קטגוריות של תוכן‪ ,‬צורה וסגנון המופיעות בו באופן שכיח‪ .‬כך הצלחתי לזהות‬
‫דומיננטיות של מקורות מסוימים על פני אחרים‪ ,‬שימוש ייחודי בשפה הארמית ורובדי לשון‬
‫שניתן לייחס לתקופות מגוונות‪ .‬ריכוז הממצאים והמסקנות בנושא זה יכול להוות בסיס למחקרי‬
‫המשך‪ ,‬שבהם אפשר יהיה להתמקד בתקופות מסוימות ולהרחיב את הדיון בדוגמאות רבות יותר‪.‬‬
‫שני קשיים מרכזיים עמדו בפניי כאשר ניגשתי לעבודת המחקר‪:‬‬
‫‪ .1‬מיעוט העיסוק בקובץ זה על ידי חוקרים קודמים;‬
‫‪ .2‬ריבוי והיקף החומר והממצאים שהתגלו לעיניי‪.‬‬
‫‪ 35‬מדרש אגדה (העתקה)‪ ,‬בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 36‬כד וגמה תמוהה להתנהלות מהדורת בובר בעניין ציטוט פסוקים‪ ,‬ראוי לציין את בראשית ד‪ ,‬יז‪ .‬בובר במהדורתו‬
‫הביא פסוק מישעיהו נד‪ ,‬א‪" ,‬רני עקרה לא ילדה"‪ ,‬במדרש על שמה של צילה‪" :‬כאישה שיושבת בצילו שלא לקחה‬
‫אלא לתשמיש"‪ .‬בהערה באותו מקום (הערה כב) הוא כתב שיש לתקן ולכתוב "רועה עקרה לא תלד" (איוב כד‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫התבוננות בכתב היד מראה שנוסח "מדרש אגדה" הוא על בסיס הפסוק באיוב‪ ,‬בהתאמה למקבילה מבראשית רבה‬
‫כג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 37‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 38‬גאולה‪ ,‬חידת מפתח הפסוקים‪ ,‬עמ' ‪ ,211–199‬טוען שיש חשיבות לסידור הפנימי של כתבי היד‪ .‬לדעתו‪ ,‬הוא יכול‬
‫להעיד על מקומו של המעתיק‪ ,‬שכן למקומות שונים יש מאפיינים שונים בנושא זה‪.‬‬
‫‪00‬‬
‫לא עמדה בידי ברירה אלא למקד את העיסוק בחומר‪ ,‬בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור ולא‬
‫אתה בן חורין להיבטל ממנה" (משנה אבות ב‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫לפיכך בחרתי להעתיק את כל כתב היד העתקה מבוקרת על פי כללי תעתיק ברורים כדי להציג את‬
‫כתב היד כפי שהוא‪ .‬שמרתי על החלוקה של שורות ועמודים כדי שכתב היד יהיה נגיש לחוקרים‬
‫וללומדים‪ .‬העתקה זו מופיעה כנספח בכרך ב' (להלן‪ :‬העתקה)‪.‬‬
‫מטרתי במהדורה הביקורתית הבאה בגוף העבודה (להלן‪ :‬מהדורה)‪ 39‬הייתה הצגת טקסט ברור‪,‬‬
‫קריא ומתוקן‪ .‬בבואי לעסוק במהדורה הביקורתית‪ ,‬החלטתי להציג מהדורה ביקורתית לחמש‬
‫הפרשות הפותחות כל חומש‪ ,‬ובחומש שמות להציג את כל החומש‪ .‬הצגת הפרשות הפותחות‬
‫נועדה להביא בפני הלומד את המגוון שמתבטא בכל חומש‪ ,‬והבחירה בחומש שמות הייתה מפני‬
‫שהוא מאחד בתוכו קטעים סיפוריים וקטעים הלכתיים‪ .‬באופן זה יוכל הלומד להתרשם מאופיו‬
‫של המדרש ולאופן שבו עסק בסוגים שונים של קטעים מן התורה‪ .‬במהדורתו‪ ,‬בובר הציג את‬
‫המקבילות והעיר את הערותיו בחלק "הערות ותיקונים"‪ .‬לא ראיתי טעם להעתיק את הערותיו‬
‫במהדורה זו "כי לא רציתי להכפיל את הדברים"‪40.‬‬
‫למרות האמור לעיל הקדשתי סעיף מיוחד למהדורה ביקורתית מורחבת לשמות כב–כג (להלן‪:‬‬
‫מהדורה מורחבת)‪ 41.‬הצגתי בו את מקורותיו של בעל "מדרש אגדה" לפרקים אלה במטרה לבחון‬
‫את התנהלותו ביחס למקורותיו באופן מדויק יותר‪ .‬הבחירה בפרקים אלה נעשתה מכיוון שיש‬
‫בהם גיוון רב במקורות‪ ,‬וכן קטעים שמקורם אינו ידוע לנו‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬הנושאים שעולים‬
‫בדרשות הם נושאים מרכזיים בחיבורנו‪ .‬המקור העיקרי שעליו מבוססות הדרשות בפרקים אלה‬
‫הוא מדרש לקח טוב‪ ,‬והממצאים מהווים בסיס לדיון בזיקה שבינו לבין "מדרש אגדה"‪ .‬גם סגנונן‬
‫הלשוני של הדרשות מגוון‪ ,‬ויש ביניהן דרשות על סדר הפסוקים ודרשות הסובבות סביב נושא‬
‫מוביל‪.‬‬
‫מבחינת העיסוק באופיו של המדרש‪ ,‬עסקתי בלשונו‪ ,‬בשילוב הארמית בחיבורנו‪ ,‬במונחי ההצעה‬
‫הקיימים בו‪ ,‬במקורותיו‪ ,‬במלאכת העריכה ובמסורות חסרות מקבילה‪ .‬התייחסתי למקורות‬
‫אפשריים ולמקבילות בדוגמאות ספציפיות שדנתי בהן‪ .‬גיליתי עניין מיוחד במעקב אחר מקבילות‬
‫אפשריות לביטויים שלא נמצאים במקבילות ושולבו בצורה אורגנית בתוך הדרשות‪ .‬בפרק על‬
‫הצורות הספרותיות עסקתי בעיקר בדרשות המרחיבות את המקרא‪ ,‬במשלים ובסיפורים‬
‫עצמאיים‪.‬‬
‫הפרק על האפיונים ההרמנויטיים והרעיוניים סוקר את דרכי הדרשה הנפוצות בקובץ מדרשים זה‬
‫ואת המגמות האידיאולוגיות הבולטות בו‪ :‬הפולמוס היהודי‪-‬נוצרי‪ ,‬חורבן גאולה ומשיח וד'‬
‫יסודות – תפיסת הגוף והנפש‪.‬‬
‫כפי שציינתי לעיל ‪ ,‬היקפו הרחב של קובץ מדרשים זה ומיעוט העיסוק בו גרמו לכך שהתחושה‬
‫העיקרית שליוותה אותי לאורך כל המחקר הייתה כבישת דרך שלא הייתה סלולה עדיין‪ .‬הסיפוק‬
‫והשמחה נבעו מריבוי הממצאים והשפע במגוון הדרשות‪.‬‬
‫‪ 39‬להלן פרק שני‪ ,‬סעיף ‪ – 2‬מהדורה ביקורתית‪ ,‬עמ' ‪.117–21‬‬
‫‪ 40‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 41‬להלן פרק שני‪ ,‬סעיף ‪ – 3‬מהדורה ביקורתית מורחבת‪ ,‬עמ' ‪.111–111‬‬
‫‪02‬‬
‫כשהתחלתי את המחקר‪ ,‬הנושא העיקרי שעסקו בו קודמיי בעניין "מדרש אגדה" היה שאלת‬
‫הזיקה של ר' משה הדרשן אל כתב היד ופתרון חידת האנונימיות של הטקסט‪ .‬היום‪ ,‬עם השלמת‬
‫הפרק הזה של העיסוק שלי בכתב היד‪ ,‬אני סבורה ששאלת הזיקה לר' משה הדרשן היא שולית‬
‫בטקסט זה‪ ,‬והעיקר הוא המפגש עם הסגנון היצירתי והחופשי של בעל מדרש זה ביחסו לפירוש‬
‫התורה‪ .‬בובר חש זאת ולכן אמר‪" :‬המדרש הזה על התורה‪ ,‬אף כי לא נוכל לברר שם המסדר ומתי‬
‫ובאיזה מקום נסדר – בכל זאת יקר הוא באיכותו"‪ 42.‬גם מאק אמר‪" :‬המדרש טרם זכה למחקר‬
‫הראוי לו"‪ 43.‬אני מקווה שמחקר זה יוכיח את יוקרתו ואיכותו של המדרש הקרוי "מדרש אגדה"‪,‬‬
‫ויאיר אותו באופן חדש‪.‬‬
‫‪ 42‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 43‬מאק‪ ,‬עם לבן גרתי‪ ,‬עמ' ‪.223‬‬
‫‪03‬‬
‫‪ .3‬תיאור כתב היד‬
‫‪ 3.1‬תיאור כללי‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬כתב היד היחיד של חיבור זה (ככל שהצלחתי לבדוק) הוא כתב היד שפרסם בובר‪,‬‬
‫שכתב עליו‪" :‬כתב יד עתיק יומין יחיד בעולם‪ ,‬כי לא נמצא בכל אוצרות הספרים אשר‬
‫כתב יד זה מצוי בספריית הבודליאנה באוקספורד‪ 45,‬וצילום של כתב היד מצוי במכון לתצלומי‬
‫כתבי יד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי‪ 46.‬בקטלוג הממוחשב של המכון מתוארך כתב‬
‫היד למאה הי"ד‪ ,‬והכתב מתואר כ"מזרחי"‪.‬‬
‫בעולם"‪44.‬‬
‫בכתב היד חסרים כמה דפים ועל כן מצויות בו כמה דרשות קטועות בקטעים אלה‪ .1 :‬בראשית א‪,‬‬
‫א–יא‪ .2 .‬ויקרא יד‪ ,‬א–טז‪ ,‬א‪ .3 .‬במהלך הדרשה על במדבר לה‪ ,‬ד‪ .1 .‬דברים כג‪ ,‬כב–לד‪ ,‬יב (סוף‬
‫החומש)‪47.‬‬
‫בקטלוג הממוחשב כתב היד מכונה "מדרש התורה" על שם המילים הפותחות את החיבור‪ .‬מילים‬
‫אלה לקוחות מקטע פיוטי שפותח את פרשת בראשית ואת המדרש כולו‪ .‬המדרש כתוב בכתב‬
‫מזרחי‪ ,‬ורובו בהיר ונקי מכתמים (הדפים הראשונים פחות ברורים)‪.‬‬
‫מטרתה של בדיקת כתב היד הייתה דיווח על הממצאים הפליאוגרפיים של כתב היד וזיהוי‬
‫המרכיבים הייחודיים לו‪ ,‬כפי שאעשה להלן‪.‬‬
‫כתב היד מאופיין בקישוטיות פשוטה‪ .‬החלוקה היחידה הקיימת בכתב היד היא לפי פרשות‬
‫בבליות‪ .‬כל פרשה פותחת בקטע פיוטי שכתוב באותיות גדולות ומלווה באיור פשוט‪ ,‬שחוזר על‬
‫עצמו לאורך החיבור‪ .‬גם סיומי הפרשות והחומשים מודגשים בסיומות פיוטיות או בצורה גרפית‬
‫מיוחדת‪ ,‬אך בשונה מהפתיחות‪ ,‬ההדגשה של סיומי הפרשות אינה עקבית‪ .‬לאורך כתב היד יש‬
‫שימוש בשורות המורכבות ממילים מלוכסנות‪ ,‬המופיעות בדרך כלל בסיומי עמודים‪ ,‬אולם‬
‫במקום אחד ישנו עמוד שלאורך כל העמוד כתובות בו שורות מלוכסנות לסירוגין‪ 48.‬ניתן לסכם‬
‫ולומר שכתב היד מאופיין בכתב ובאורנמנטיקה מזרחיים ברורים‪.‬‬
‫ניכרות בכתב היד (בעיקר בחומש בראשית) התערבויות מתקופות שונות‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫הוספה של הערה בצד הדף בקולמוס דק ובאותיות קטנות‪ ,‬מה שנראה כהוספה של‬
‫המעתיק או כהוספה של מעתיק אחר מאותו אזור‪ .‬גם הכתב בהערה הינו מזרחי‪ .‬להלן‬
‫דוגמה (דף ‪:)4921‬‬
‫‪ 44‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ 45‬אוקספורד – בודלי‪ ,‬קטלוג קאוולי‪.heb.c.22 ,2111 ,‬‬
‫‪ 46‬מספר הסרט‪.F 22683 :‬‬
‫‪ 47‬לפי בובר (מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ,) 2‬העובדה שסופו של כתב היד חסר גורמת לכך שלא נדע את שם הסופר‬
‫ואת שנת ההעתקה‪ .‬זו כמובן השערה בלבד‪ ,‬ואין דרך לדעת אם היא נכונה‪.‬‬
‫‪ 48‬דף ‪ .44r‬דוגמה זו תובא בהמשך‪.‬‬
‫‪ 49‬הדרשה על בראשית כה‪ ,‬כא–כו‪ .‬החלק הראשון של התוספת לקוח מפירוש רבנו בחיי על התורה שם‪ .‬לחלק השני‬
‫של התוספת לא זוהה מקור‪ .‬נתון זה מסייע בקביעת הגבול התחתון של כתב היד ב‪ 1311-‬בקירוב (שנת פטירתו של‬
‫רבנו בחיי)‪.‬‬
‫‪04‬‬
‫ב‪.‬‬
‫יד נוספת שהתערבה בטקסט כתב היד נראתה בשולי העמודים ובגוף הטקסט‪ .‬ככל‬
‫הנראה מדובר במעשה ידי שלמה בובר עצמו‪ 50.‬מדובר בהוספות רבות בעט דק‪ ,‬קווים מעל‬
‫המילים‪ ,‬מילים מוקפות בעיגולים‪ ,‬וכן מילים בכתב יד מהמאה ה‪ ,19-‬כגון בפתיחת ראשי‬
‫תיבות של פסוקים או קיצורים‪ .‬הוספות אלה מופיעות רק בפרשת בראשית‪ ,‬מעמ' ‪ 4r‬עד‬
‫עמ' ‪ .9r‬השערתנו הייתה שמדובר בסימונים שהיוו בסיס למהדורת בובר‪ .‬להלן דוגמה (דף‬
‫‪:)515l‬‬
‫לאור עיון והכרה של כתבי יד אחרים מן המאה ה‪ 11-‬באזור המזרח‪ ,‬שנכתבו בסביבה ובתקופה‬
‫דומות לאלה של כתב היד "מדרש אגדה"‪ ,‬ניסינו לבדוק את המאפיינים המיוחדים לכתב היד‬
‫שלפנינו‪ .‬הממצאים שלנו כוללים בדיקה של סימני הבלטה‪ ,‬סימני ביטול‪ ,‬מילים יתרות ומגמות‬
‫קישוטיות‪ .‬להלן יובאו הגדרת הקטגוריות ותיאור אופן השימוש של המעתיק בקטגוריות‪ ,‬כולל‬
‫הדגמות‪ .‬הצגה זו של הממצאים נועדה לבסס את הדיון באפיון מקומו ותקופתו של כתב היד‪,‬‬
‫במטרה להגיע למסקנה מדויקת יותר‪.‬‬
‫‪ 50‬מהשוואת כתב היד של הערות אלה לצילום כתב ידו של שלמה בובר‪ ,‬כפי שמופיע בבראשית זוטא (הכהן)‪ ,‬עמ' ‪,9‬‬
‫נראה שמדובר באותו כתב יד‪ .‬חלק מהסימונים כנראה שימשו את המהדורה של בובר‪ ,‬כגון פתיחת ראשי תיבות‬
‫וקיצורים‪ ,‬השלמת מילים שמשמעות הטקסט רומזת אליהם וייתכן שהושמטו‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 51‬הדרשה על בראשית ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪05‬‬
‫‪ 3.2‬מאפיינים פליאוגרפיים של כתב היד המכונה "מדרש‬
‫אגדה"‪52‬‬
‫‪ 3.2.1‬סימני הבלטה‬
‫סימן הבלטה הוא שם לכל התופעות בכתב היד שמטרתן הדגשת טקסט מסוים‪ .‬מטרות ההדגשה‬
‫יכולות להיות פתיחה לטקסט‪ ,‬סיום טקסט או חלוקה בתוך טקסט‪ .‬הסימון נעשה על ידי סימן‬
‫גרפי‪ ,‬כגון קישוט או נקודות בהרכבים שונים‪.‬‬
‫מאפיין ברור של כתב היד הוא ההבלטות שנעשות על ידי ניקוד או סימון סגול הפוך (שלוש נקודות‬
‫במקבץ‪ :‬נקודה בודדת מעל ושתי נקודות מתחתיה)‪ .‬סימנים אלה מופיעים מעל המילים‪ ,‬ולעתים‬
‫משולבים בכותרות הפתיחה לפרשות‪ .‬כמו כן‪ ,‬הסימון מופיע בדרך כלל בסופי פרשות כקישוט‬
‫מלווה למילה "תם"‪.‬‬
‫ברוב הפרשות המעתיק כותב את המילה "תם" עם מעין סגול הפוך מעליה בסופן של הפרשות‪.‬‬
‫ברוב המקרים מופיעות נקודתיים אחרי המילה‪ ,‬מלבד בדף ‪ .126l‬ייתכן שהסגול נועד לקישוט‪,‬‬
‫בדומה לסימנים במשפט הפותח של כל פרשה‪ .‬להלן דוגמה (דף ‪:)44r‬‬
‫בסוף פרשת לך לך (דף ‪ )16l‬מופיעה המילה בליווי קו מעל‪ .‬סימן זה מסמן בדרך כלל ראשי תיבות‪,‬‬
‫אך כאן הוא משמש כאיור‪:‬‬
‫בסוף פרשת ואתחנן (דף ‪ )129r‬המילה מופיעה כך‪:‬‬
‫לאורך כל כתב היד קיימות נקודתיים המסמנות ומדגישות הפסקות בין קטעים בטקסט‪ .‬עובדה זו‬
‫מתאימה לכך שנקודתיים הן מפסיק מאפיין בכתבי יד‪ .‬להלן דוגמה (דף ‪:)5310l‬‬
‫ישנו שימוש ברווחים בין מילים ובניקוד מעל מילה כדי להדגיש פיסוק‪ .‬להלן דוגמה (דף ‪:)5483l‬‬
‫בדוגמה שלעיל‪ ,‬הדרשה לוויקרא כה‪ ,‬ו‪ ,‬ד"ה "והיתה שבת הארץ"‪ ,‬המעתיק משתמש בסימני‬
‫ההבלטה כדי להדגיש את החלקים השונים של הדרשה ("בדורות‪ ,‬באבות‪ ,‬בבנים‪ ,‬ברקיעים" וכו')‪.‬‬
‫‪ 52‬פניתי למכון לכתבי היד לסיוע בקבלת ייעוץ פליאוגרפי וקודיקולוגי‪ .‬אני מודה לגב' תמר לייטר‪ ,‬שנפגשתי עמה‬
‫פעמיים‪ ,‬ועמדה לרשותי בכל שאלה‪.‬‬
‫‪ 53‬הדרשה על בראשית ז‪ ,‬ט–טז‪.‬‬
‫‪ 54‬הדרשה על ויקרא כה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪06‬‬
‫הבלטת ראשי תיבות נעשית על ידי ניקוד מעל האותיות; סימון ראשי התיבות נעשה על ידי נקודה‬
‫מעל כל אות‪ .‬אותו סימון יכול לשמש לשני מסומנים (ראשי תיבות וגם מחיקות‪ ,‬כפי שיובהר‬
‫להלן)‪ .‬במקרה של קיצור‪ ,‬כגון אמ' (=אמר) ר' (=רבי‪ ,‬או רבינו)‪ ,‬הסימון הוא נקודה אחת גם אם‬
‫הקיצור מורכב ממספר אותיות‪ .‬להלן דוגמה (דף ‪:)5515r‬‬
‫בשורה זו רואים מגוון של סימני הבלטה המסמנים קיצורים (אמ'‪ ,‬דכת')‪ ,‬ראשי תיבות (הקב"ה)‬
‫ופסוק המצוטט בקיצורים (כה תב' את ב' יש'‪ ,‬כלומר‪" :‬כה תברכו את בני ישראל"‪.)56‬‬
‫‪ 3.2.2‬סימני ביטול‬
‫סימני ביטול הם סימנים בכתב היד שסומנו על ידי המעתיק במטרה להצביע על מחיקה של‬
‫טקסט‪ .‬באופן זה יכלו המעתיקים להצביע על טעויות מבלי להפוך את הטקסט ללא קריא ולא‬
‫אסתטי‪.‬‬
‫לעתים ניקוד על מילים מסמן שיש להפוך את סדרן‪ ,‬כנראה במקרה של העתקה שגויה‪ .‬להלן‬
‫דוגמה (דף ‪ 40r‬שורה ‪:)573‬‬
‫קיימים מקרים שבהם נקוד על כל האותיות במילה‪ ,‬כנראה כסימן להשמטת מילה מיותרת‪ .‬להלן‬
‫דוגמה (דף ‪ ,5840l‬שורה שלישית מהסוף)‪:‬‬
‫המילה "יוסף" מיותרת לכאורה‪ ,‬ולא מתאימה להקשר‪.‬‬
‫כפי שראינו לעיל‪ ,‬הסגול והניקוד מעל האותיות משמשים לסימון של הבלטות‪ ,‬השמטות‬
‫ותיקונים‪ .‬לעתים נדירות מופיע קו קצר מעל המילה‪ .‬לייטר קובעת שהיו מעתיקים של כתבי יד‬
‫שסימנו את כוונותיהם במספר סימנים‪ ,‬וכך עשה גם מעתיק כתב היד שלפנינו‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בכתב יד זה סימני ביטול של טקסט (מחיקות) מופיעים בצורת קו או נקודות מעל‬
‫המילה‪.‬‬
‫‪ 55‬הדרשה על בראשית טו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 56‬במדבר ו‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 57‬הדרשה על שמות א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 58‬הדרשה על שמות א‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪07‬‬
‫‪ 3.2.3‬שמירת סדר הטקסט וניהול השורה בכתב היד‬
‫מילים יתרות הן מילים שחורגות מן השורה‪ .‬לחריגה זו מספר תפקידים‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫שומרי דף‪ :‬בכתב היד שלפנינו ניתן לעמוד על חסרון דפים בגלל אי ההתאמה בין שומר‬
‫הדף למילה בראש הדף שלאחריו‪ .‬להלן דוגמה (דף ‪:)5971‬‬
‫דף ‪ 74r‬מסתיים בשומר הדף "העולם"‪ ,‬ואילו העמוד שאחריו פותח במילה "היו"‪ ,‬מה‬
‫שמוכיח בעליל שחסרים כאן דף או דפים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫יישור שורה‪ :‬בכתב יד זה מופיעות טכניקות שונות להגדלת מספר המילים בשורה‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫הוספה בין השיטין‪ ,‬לכסון מילים כלפי מטה (שורה אלכסונית) ומילים מעל שורה‪ .‬להלן‬
‫דוגמה לשורה אלכסונית (דף ‪:)6075l‬‬
‫בדוגמה זו רואים כיצד המעתיק משתמש בלכסון שורה בסוף העמוד כדי להכניס יותר‬
‫מילים בסיומו של דף‪ .‬תופעה זו מאפיינת רבים מהדפים בכתב היד‪.‬‬
‫‪ 59‬הדרשה על ויקרא יד‪.‬‬
‫‪ 60‬הדרשה על ויקרא טז‪ ,‬ל‪.‬‬
‫‪08‬‬
‫ג‪.‬‬
‫דיוק בהעתקה‪ :‬ייתכן ששורה שבה המילים כתובות בלכסון כלפי מטה מעידה על רצונו‬
‫של הסופר להכניס תוכן מסוים לדף זה‪ .‬כדי להשיג את מטרתו הוא בוחר לעצב את‬
‫השורה באופן שייכנסו יותר מילים מהכמות שיכולה להיכנס בשורה ישרה‪ .‬לייטר טוענת‬
‫שיכולה להתאים צורה שמתאימה בדרך כלל להעתקה מתוך מודל‪ ,‬וייתכן שמבטאת רצון‬
‫לחקות ספר שעמד לפני המעתיק‪ .‬להלן דוגמה (דף ‪:)6144r‬‬
‫דוגמה זו היא יחידאית בכתב היד‪ .‬עמוד זה מסיים את פרשת שמות‪ ,‬וכולו מורכב משורה‬
‫ישרה ושורה אלכסונית לסירוגין‪ .‬ייתכן ששתי מטרות עמדו לעיני המעתיק‪ :‬א‪.‬‬
‫הקישוטיות של כתב היד עם סיום הפרשה‪ .‬ב‪ .‬רצון להכניס מילים רבות יותר לעמוד כדי‬
‫לסיים את הפרשה בסוף העמוד‪.‬‬
‫המגמה הקישוטית של כתב היד מתחזקת מהתבוננות בסופי החומשים‪ .‬סופי החומשים‬
‫ערוכים באופן מיוחד‪ ,‬ומעוצבים בצורה של פירמידה‪ .‬להלן דוגמה (סיום חומש שמות‪ ,‬דף‬
‫‪:)61l‬‬
‫חשוב להעיר שהמגמה הקישוטית של כתב היד הולכת ומתמעטת לקראת סוף כתב היד‪.‬‬
‫ממחצית כתב היד ואילך יש פחות אלמנטים קישוטיים‪ ,‬וסוף חומש במדבר אינו ערוך‬
‫בצורה מיוחדת‪ :‬הוא נראה כסוף של פרשה רגילה‪ ,‬ואחריו באה הפתיחה של חומש דברים‬
‫רק ככותרת פיוטית ללא איור‪ .‬סוף חומש דברים חסר‪ ,‬כך שכך ספק אם נדע כיצד סיים‬
‫אותו המעתיק‪.‬‬
‫‪ 61‬הדרשה על שמות ד‪ ,‬כז–ה‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪09‬‬
‫דוגמה נוספת להתמעטות המגמה הקישוטית של כתב היד היא קטעי הפתיחה של‬
‫הפרשות‪ .‬הקטעים שפותחים ומסיימים פרשה בחומשים בראשית ושמות מכילים כותרות‬
‫פיוטיות‪ ,‬הרשומות בכתב גדול יותר מהכתב הרגיל‪ ,‬מופיעות במרכז העמוד ומלוות‬
‫באיור‪ 62.‬לעומת זאת החל מחומש ויקרא הכותרות מופיעות ללא איור‪ .‬להלן דוגמה‬
‫לכותרת מאוירת (דף ‪:)6321l‬‬
‫אפיון מובהק וייחודי של המעתיק שלפנינו הוא ההגזמה במילות יתרות הנכתבות מעל‬
‫השורה בקומה שנייה ושלישית‪ .‬ייתכן שגם אפיון זה קשור לניסיון לשחזר חיבור שהיה‬
‫לפניו ואותו העתיק‪ .‬להלן דוגמה לשתי קומות על גבי השורה העליונה בעמוד (דף ‪:)6445l‬‬
‫להלן דוגמה לשלוש קומות על גבי השורה העליונה בעמוד (דף ‪:)659l‬‬
‫‪ 3.2.3‬אפיון מקום ותקופה של כתב היד‬
‫בהקדמתו למהדורה תיאר בובר את סופו הקטוע של כתב היד‪" :‬ומסיים בסוף הדף אין לי אלא‬
‫נדר נדבה מנין‪ ,‬נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר שנאמר ואם נדר או נדבה מה‪ ...‬מכאן ואילך חסר‪,‬‬
‫ובע בור זה לא נדע לעולם שם הסופר שנת הכתיבה כמו שנמצא ברוב כתבי היד העתיקים בסופם‬
‫שם הסופר והשנה בה נכתב"‪66.‬‬
‫בובר סיפר שכתב היד נקנה על ידי אברהם ביק מפרעשבורג בעיר חאלב שבסוריה‪ ,‬ויחד אתו נקנה‬
‫כתב יד נוסף‪ :‬העתקה של הספר "תורת המנחה"‪ 67‬לר' יעקב בן ר' חננאל סקילי‪ 68.‬בניגוד ל"מדרש‬
‫‪ 62‬דוגמה לכך תוצג בהמשך הפרק‪.‬‬
‫‪ 63‬סוף פרשת וירא‪.‬‬
‫‪ 64‬הדרשה על שמות ח‪ ,‬כ–ט‪ ,‬לד‪.‬‬
‫‪ 65‬הדרשה על בראשית ה‪ ,‬לב–ו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 66‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ 67‬אוקספורד – בודלי‪ ,MS Hunt. 476 ,‬קטלוג נויבאואר ‪ .911‬מספר סרט‪.F 22462 :‬‬
‫‪ 68‬ר' יעקב בן ר' חננאל סקילי (או צקלי) היה מחכמי ספרד בתחילת המאה הי"ד (‪ ,)1321‬מתלמידי הרשב"א‪ .‬כנראה‬
‫שמקורה של משפחתו בסיציליה‪ ,‬וזה מקור שמה‪ .‬בהמשך‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬עבר לארץ ישראל ולשכנותיה‪ ,‬וייתכן שבסוף‬
‫ימיו חי בבבל‪ .‬חיבורו "תורת המנחה" מכיל שמונים ושש דרשות על התורה והמועדים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫אגדה"‪ ,‬ההעתקות של "תורת המנחה" מתועדות בצורה מפורטת‪ .‬ההעתקה של "תורת המנחה"‬
‫מתוארכת באופן ברור לשנת ‪ ,1217‬ובובר הסתמך על כך וטען שכתב היד של "מדרש אגדה"‬
‫שלפנינו הוא משנת ‪ .1211‬באופן זה ניסה בובר לפתור את חידת הזהות של המחבר והמעתיק של‬
‫כתב היד שלפנינו‪ ,‬אף שתחילה קבע שהמחבר והמעתיק של כתב היד יישארו אנונימיים‪ .‬כך ניסח‬
‫בובר את טענתו ש"תורת המנחה" ו"מדרש אגדה"' נכתבו על ידי אותו סופר‪" :‬צורת הכתב היא‬
‫שווה עם צורת כתב הסופר אשר כתב את הקובץ תורת המנחה (היינו בס' תורת המנחה עד פ'‬
‫מצורע ומסיים נודע בגויים זרעם‪ ,‬כי משם ואילך הוא מסופר אחר) ונראה בעליל כי נעתק המדרש‬
‫הזה על התורה בשנה אחת או קודם לו מעט מיד הסופר אשר כתב ספר תורת‬
‫המנחה"‪69.‬‬
‫טענה זו נבדקה על ידי לייטר והופרכה‪ .‬לאחר שצפתה במיקרופילם‪ ,‬היא קבעה שניתן לראות‬
‫שכתיבות שני הסופרים של "תורת המנחה" אינן דומות לכתיבת הסופר של "מדרש אגדה"‪.‬‬
‫לייטר זיהתה בכתב היד "מדרש אגדה" מאפייני כתב הנמצאים הן במזרח‪ ,‬הן בתימן ובביזנטיון‪.‬‬
‫בדיקת נוסחאות פתיחה וסיום‪ ,‬וכן קיומן של שורות אחדות שבהן מילים מלוכסנות בתוך‬
‫הטקסט שבכתב היד‪ ,‬לא הניבו תוצאה חד משמעית לגבי זיהוי אזור או תקופה‪ .‬הסיבה לכך היא‬
‫שהתופעה קיימת בכל שלושת האזורים הנזכרים‪.‬‬
‫בחיפושיה נתקלה לייטר בשני כתבי יד מפרס (כאשאן‪ ,‬ואספהאן) מסוף המאה ה‪.)1212 ,1192( 12-‬‬
‫הם כתובים באותיות עבריות ובשפה הפרסית‪ ,‬ומופיע בהם העיטור השולט בכתב היד שלפנינו‪:‬‬
‫שני קווים אנכיים וביניהם נקודות בצורת סגול‪ .‬להלן דוגמה (דף ‪:)9r‬‬
‫בכתבי יד אלה נמצאו המרכיבים הבאים שהם ייחודיים לכתב היד של "מדרש אגדה"‪ :‬מילים‬
‫יתרות בקומה שנייה‪ ,‬צורת עיטור‪ ,‬צורת שומר הדף ואופן כתיבת שם הוי"ה (י‪-‬ו‪-‬י)‪ .‬מרכיבים אלה‬
‫היוו בסיס להשערתה של לייטר כי ישנו קשר בין כתבי היד מפרס שאותם בדקה לכתב היד של‬
‫"מדרש אגדה"‪.‬‬
‫במהלך חיפושיה השוותה לייטר את כתב היד שלפנינו לכתבי היד של "ספר הערוך" שהועתקו בידי‬
‫מבורך בן נחמיה (בקטלוג‪ :‬מברך בן‬
‫נחמיא)‪70.‬‬
‫לייטר זיהתה בכל כתבי היד צורת אות אל"ף‬
‫שבורה‪ .‬להלן דוגמה לאל"ף שבורה (דף ‪:)88l‬‬
‫נקודות דמיון נוספות על צורת האל"ף הייחודית הן מילים יתרות בקומה שנייה וכתיבה דומה‬
‫מאוד‪ .‬מקומם ותיארוכם המשוער של כתבי היד של "ספר הערוך" הוא מזרח‪ ,‬המאה ה‪12-‬‬
‫<‪71.>1112–1111‬‬
‫‪ 69‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 70‬סנקט פטרבורג – ספרייה לאומית ‪ ,EVR I 17‬מספר סרט‪ ;F 25949 :‬סנקט פטרבורג – ספרייה לאומית‬
‫‪ ,EVR I 91‬מספר סרט‪.F 51240 :‬‬
‫‪20‬‬
‫לסיכום‪ ,‬תוך הסתייגות מקביעה ברורה וחד משמעית‪ ,‬מסקנתה של לייטר לגבי תיארוך כתב היד‬
‫של "מדרש אגדה" היא סוף המאה ה‪ ,12-‬ומסקנתה לגבי המקום היא מזרח‪ ,‬אולי פרס‪.‬‬
‫‪ 3.3‬סיכום‬
‫בפרק זה תיארנו בהרחבה את המרכיבים הייחודיים לכתב היד של "מדרש אגדה"‪ .‬הדיון‬
‫המדוקדק בתיאורו של כתב היד קידם אותנו מעט בתעלומת הזמן והמקום של החיבור‪ .‬המסקנה‬
‫העולה מפרק זה היא שמדובר בהעתקה מאוחרת יותר ממה שנטו לחשוב עד עתה‪ .‬לגבי המקום‪,‬‬
‫נותרה בעינה המסקנה שמדובר באזור מזרחי‪ ,‬והאזור הספציפי יותר נשאר מעורפל‪ .‬ההשערה היא‬
‫שיש סימנים שמובילים לאזור פרס‪ .‬ממצאים אלה משתלבים במסקנות העולות מן הפרקים‬
‫הבאים‪ ,‬ובמיוחד מן הדיון בהיבט הלשוני של החיבור ובמשמעותה של השפה הארמית בו‪.‬‬
‫‪ 71‬שנת ‪ 1112‬נקבעה כתאריך אפשרי אחרון מכיוון שבכתב היד (‪ )EVR I 87‬נמצא שטר מכר בכתיבה ביזנטית של‬
‫"ספר הערוך" בשני כרכים‪ ,‬וכן שטר קנייה בכתיבה ביזנטית משנת ‪ .1191‬ההשערה שמבורך בן נחמיה הוא מעתיק‬
‫כתב היד שלפנינו‪ ,‬נשללה על ידי לייטר‪ .‬נראה שמדובר במעתיקים שונים‪ ,‬למרות הדמיון‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫פרק שני‪ :‬הצעה למהדורה ביקורתית‬
‫‪ .1‬אופן ההדרת הטקסט‬
‫‪ 1.1‬חלוקת הטקסט‬
‫החלוקה העיקרית בכתב היד היא על פי פרשות התורה‪ .‬קיימת גם חלוקה בין קטעים קצרים יותר‬
‫באמצעות נקודתיים‪ ,‬שכנראה מבטאת חלוקה למשפטים‪ ,‬ומקבילה לנקודה ולפעמים לפסיק‪.‬‬
‫הקפדתי לשמור על חלוקה זו‪ .‬חלוקת המדרש לפי פרקי התורה ופסוקיה נעשתה בהתאם למה‬
‫שעשה בובר‪ ,‬למען הסדר הטוב ויכולת ההתמצאות במהדורה‪.‬‬
‫הדרשן שלפנינו דורש לעתים יחידות של פסוקים (בעיקר בקטעים סיפוריים בתורה) בלי‬
‫התחשבות בחלוקת הפסוקים‪ .‬פעמים רבות נוצר רצף סיפורי חדש שהפסוקים מהווים בתוכו‬
‫קולאז'‪ .‬באופן עריכה מעין זה קשה מאוד לחלק את הדרשות ליחידות של פסוקים בודדים‪ ,‬מפני‬
‫שזה פוגע ברצף הסיפורי‪ .‬לכן במקרים כאלה ציינתי בראשית הקטע את קבוצת הפסוקים‬
‫השייכים לדרשה זו‪ .‬יש לציין שהשתדלתי למעט באופן זה של סימון פסוקים‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬חילקתי את המדרש והפירושים שבו ליחידות קטנות יותר (סומנו על ידי פסקה חדשה‬
‫או רווח כפול) על פי שיקולי הנושא‪ ,‬כגון‪ :‬צורה ספרותית מתחלפת‪ ,‬פירוש חדש‪ ,‬נושא חדש‬
‫המובא לדיון או פסוק חדש שנדרש‪.‬‬
‫‪ 1.2‬מסירת הטקסט‬
‫השתדלתי לשמור על נוסח כתב היד‪ ,‬אך עם זאת ערכתי בטקסט שינויים קלים כאשר סברתי‬
‫שמחד גיסא אין בהם כדי לשנות מאומה מהכוונה המקורית‪ ,‬ומאידך גיסא יש בהם כדי לתרום‬
‫להבנת הקורא ולרציפות הקריאה‪ .‬לכן פתחתי ראשי תיבות והשלמתי מילים מקוצרות במקרים‬
‫שאין ספק בהבנתם‪ ,‬כגון‪ :‬שנא' (=שנאמר)‪ ,‬ד"א (=דבר אחר)‪ .‬לעומת זאת ציינתי מחיקות שניכר‬
‫בהן שנעשו על ידי המעתיק‪ ,‬שתיקן שגיאות במהלך מלאכת ההעתקה‪.‬‬
‫בכל מקרה שנדרש שינוי מהכתוב בכתב היד‪ ,‬ציינתי זאת בהערת שוליים‪ .‬במקרים שבהם השינוי‬
‫הופיע גם בתיקוני יד שנייה שנראו בכתב יד או במהדורה של בובר‪ ,‬ציינתי זאת בהערת השוליים‪.‬‬
‫השינויים נעשו רק במקרים שבהם אי אפשר היה להבין את הטקסט בלי השינוי‪.‬‬
‫במקרים של מילים שחורגות באופן בולט מהשורות בכתב היד‪ ,‬רשמתי את המילים בתוך סימון‬
‫זה‪ .>< :‬במקרים של מילים ואותיות שמופיעות בכתב היד בצורה מטושטשת ולא ברורה‪ ,‬רשמתי‬
‫את האותיות המשוערות בתוך סימון זה‪ .}{ :‬במקרים שבהם האותיות כלל לא ניתנות לקריאה‪,‬‬
‫רשמתי בתוך הסוגריים נקודות‪ ,‬בצורה זו‪.}..{ :‬‬
‫מילים מעטות מופיעות בכתב היד כשהן מנוקדות‪ .‬במקרים אלה ניקדתי את המילים בגוף‬
‫המהדורה‪ ,‬וכן ציינתי כל הופעה כזו בהערת שוליים‪.‬‬
‫המעתיק משתמש בסימני ניקוד וקווים בווריאציות שונות לסימון הדגשות‪ ,‬הבלטות ומחיקות‪.‬‬
‫ניתן לזהות שיטתיות בשימושים אלה‪ ,‬וציינתי זאת בהערות שוליים במקומות שונים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ציינתי בהערות שוליים התערבויות של יד שנייה בגוף כתב היד‪ .‬כאמור‪ ,‬כנראה מדובר בכתב ידו‬
‫של בובר‪ 72,‬והערות אלה היוו בסיס למהדורתו‪.‬‬
‫‪ 1.3‬הבאת פסוקי התנ"ך‬
‫ציינתי את הפסוקים כך‪ :‬ספר; פרק (באותיות); פסוק (באותיות)‪ .‬את שמות ספרי התנ"ך הבאתי‬
‫בשלמותם ולא בקיצור‪ ,‬כדי להקל על רצף הקריאה של הטקסט‪.‬‬
‫קשה לזהות שיטתיות ב"מדרש אגדה" באופן ציטוט הפסוקים מבחינת אורך הציטוט ומיקום‬
‫תיבות "וכו'"‪" ,‬וג'"‪" ,‬וגו'" ודומותיהן‪ .‬פסוק המצוטט בכתב היד רק בחלקו‪ ,‬השלמתי אותו כאשר‬
‫סברתי שיש בכך כדי לתרום להבנת ההקשר שבו הוא מצוטט‪ .‬שמתי השלמות אלה בתוך סוגריים‬
‫מרובעים‪ .‬אם צורפו לציטוט בכתב היד הסיומות "וכו'"‪" ,‬וג'"‪" ,‬וגו'" ודומותיהן‪ ,‬לא ציינתי זאת‬
‫(גם כאשר לא השלמתי את הפסוק)‪ ,‬כדי להקל על רצף הקריאה של‬
‫המדרש‪73.‬‬
‫כאשר צוטט פסוק המופיע בכמה מקומות בתנ"ך‪ ,‬ציינתי בנוסח הפנים את ההופעה הראשונה‬
‫שלו‪ ,‬אלא אם כן סברתי שהמדרש אינו מכוון אליה אלא אל הופעה אחרת‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬שבו ברור‬
‫לאיזו הופעה מהופעות הציטוט התכוון הדרשן‪ ,‬ציינתי רק פסוק זה‪ .‬את יתר ההופעות של הפסוק‬
‫בתנ"ך ציינתי בהערות בתחתית העמוד‪.‬‬
‫במקרה שקיים שינוי בין נוסח הפסוקים המצוטט בכתב היד לבין נוסח הפסוקים כפי שמופיעים‬
‫בתנ"ך "קורן" (להלן‪ :‬נוסח המסורה)‪ ,‬הערתי על כך‪ .‬הפניתי לנוסח המסורה במקרים של שינוי‬
‫בין כתב היד לבין נוסח המסורה‪ .‬במקרים שקיימים הבדלים משמעותיים בין ציטוט הפסוקים‬
‫בכתב היד לבין האופן שבו הפסוקים מופיעים בנוסח המסורה‪ ,‬פניתי אל ה‪Hebraica-‬‬
‫‪74.Biblia‬‬
‫אם התברר שנוסח כתב היד משקף נוסחים קדומים של הפסוק‪ ,‬השארתי את הפסוק כפי שהוא‬
‫בכתב היד והערתי על כך בתחתית העמוד‪.‬‬
‫במקרים שבהם ציטוטים מפסוקים הובאו בכתב היד בכתיב מלא‪ ,‬בעוד שבנוסח המסורה הכתיב‬
‫חסר‪ ,‬השארתי את הפסוקים כפי שהם‪ ,‬כדי להקל על רציפות הקריאה‪ .‬בפסוקים שבהם יש‬
‫"כתיב" ו"קרי"‪ ,‬השארתי בגוף המהדורה את נוסח כתב היד‪ ,‬מתוך נאמנות לכתב היד‪ ,‬ובשוליים‬
‫הערתי על כך שמדובר ב"כתיב" או ב"קרי"‪ ,‬וציינתי את בן זוגו‪.‬‬
‫המעתיק כותב את שם יי' באותיות י'ו'י'‪ .‬בכל מקום כזה רשמתי כפי שמקובל היום יי'‪ ,‬ובפעם‬
‫היחידה שכתוב י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה (דף ‪ )127r‬ציינתי זאת בהערת שוליים‪.‬‬
‫‪ 72‬ראו פרק ראשון‪ ,‬סעיף ‪ – 3.1‬תיאור כללי‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬
‫‪ 73‬אחד האפיונים של מדרש זה הוא יצירת טקסט חדש בעל איכויות מצלוליות וספרותיות‪ ,‬מארג של פסוקים‪ ,‬דרשות‬
‫וביטויים שונים‪ .‬היכולת לעמוד על איכות המארג היא דווקא בקריאה רצופה‪ ,‬מה שמהווה נימוק נוסף להשמטת‬
‫הקיצורים‪.‬‬
‫‪ 74‬בהפניות להלן‪ :‬ביבליה הבראיקה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ 1.3‬מקבילות ופירוש‬
‫בובר הציג את המקבילות במהדורתו והעיר את הערותיו בחלק "הערות ותיקונים"‪ .‬לא ראיתי‬
‫טעם להעתיק את הערותיו במהדורה זו "כי לא רציתי להכפיל את הדברים"‪75.‬‬
‫כפי שציינתי לעיל במטרות העבודה‪ ,‬בגלל אורכו של כתב היד וחלקיות הטקסט שהוהדר‬
‫למהדורה ביקורתית‪ ,‬לא ראיתי הצדקה להצגת המקבילות לארבע פרשות וחומש‪ .‬עם זאת מצאתי‬
‫לנכון להציג מהדורה כזו לפרקים כב–כג בחומש שמות‪ ,‬מכיוון שיש בפרקים אלה מקורות‬
‫מגוונים ותופעות ייחודיות‪.‬‬
‫‪ 75‬על פי מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ .2‬מהדורה ביקורתית‬
‫‪ 2.1‬פרשת בראשית‬
‫(עמ' ‪ )4r‬בשם אל איום ונורא ועמיה‬
‫שרי נהורא‬
‫לעמו‬
‫והנחיל‬
‫דת יקרה נתחיל‬
‫מדרש‬
‫לכתוב‬
‫התורה‪:‬‬
‫א‪,‬א בראשית ברא אלהים הדא הוא דכתיב כה אמר יי' אם ימדו שמים מלמעלה‪ 76‬ויחקרו מוסדי‬
‫ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם יי' (ירמיהו לא‪ ,‬לו)‪ :‬לפי שאמר‬
‫ירמיה המאס מאסת את יהודה (שם יד‪ ,‬יט) השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ שעברו‪ :‬אותה‬
‫שעה תוכל לומר שאני מאסתי בהם לפי שישראל יסוד שמים ואם אמאס היסוד מיד נופל הבניין‬
‫אשר עליו‪ :‬ומניין אתה למד ששמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל שנאמר בראשית ופירושו‬
‫תחלה וישראל נקראו ראשית שנאמר קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה‪( 77‬שם ב‪ ,‬ג)‪:‬‬
‫דבר אחר בראשית ביראת שמים ברא הקב"ה את עולמו כד"א ראשית חכמה יראת יי' (תהלים‬
‫קיא‪ ,‬י)‪:‬‬
‫דבר אחר בראשית בזכות התורה ברא הקב"ה את עולמו שנקראת ראשית שנאמר יי' קנני ראשית‬
‫דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח‪ ,‬כב)‪:‬‬
‫דבר אחר בראשית ברא שית שש אותיות הן כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו שנאמר‬
‫כי ביה יי' צור עולמים (ישעיהו כו‪ ,‬ד)‪ :‬יה שתי מלות יי' ארבעה מלות הרי שש אל תיקרי צור אלא‬
‫צייר עולמים‪:‬‬
‫דבר אחר בראשית ברא שית משיתין של מזבח ברא העולם‪:‬‬
‫‪ 76‬בכתב היד‪ :‬ממעל‪.‬‬
‫‪ 77‬בכתב היד‪ :‬תבואתו‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫דבר אחר בראשית ב'ר' ראש המילה י'ת' אחרית המילה והוא ברית ובזכות המילה והשבת ברא‬
‫הקב"ה את העולם ומניין שנקראה שבת ברית שנאמר לדורתם ברית עולם (שמות לא‪ ,‬טז) וגם‬
‫המילה נקראה ברית שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (בראשית יז‪ ,‬יג) וגם בזכות התורה נברא‬
‫העולם כי נשאר ממלת בראשית א'ש' והוא <א>ש ואין אש אלא תורה שנאמר מימינו אש‬
‫דת‪78‬‬
‫למו (דברים לג‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫דבר אחר בראשית שש אותיות הם כנגד ששה סדרי משנה וכנגד ששה ימי בראשית‪:‬‬
‫דבר אחר בראשית בהסירך השין עולה שש מאות ושלש עשרה כנגד תרי"ג מצות והשין שחייב‬
‫אדם לשננם לבניו שנאמר ושננתם לבניך (שם ו‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫והתחיל התורה בבי"ת ולמה אלא כנגד שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪:‬‬
‫דבר אחר למה בב' כנגד זכר ונקבה דכתיב לא תוהו בראה [לשבת יצרה] (ישעיהו מה‪ ,‬יח) ואמ'‬
‫החכם טובים השנים מן האחד (קהלת ד‪ ,‬ט)‪:‬‬
‫ברא אלהים את העולם וכיון שראה שלא היה יכול לעמוד במדת הדין לבדה שיתף עמה מדת‬
‫רחמים שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים (בראשית‬
‫ב‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית אלא אמ' בראשית ברא אלהים לפי שאין מזכירין שם שמים‬
‫אלא על דיבור שנאמר [אדם כי יקריב מכם] קרבן ליי' (ויקרא א‪ ,‬ב) והרי דברים קל וחומר ומה‬
‫למי שדרכו להקדיש אמרה תורה שלא יאמר ליי' קרבן אלא קרבן ליי' קל וחומר למחרפים‬
‫ולמגדפים ולנשבעים לשוא שהם חייבים לפני המקום‪:‬‬
‫את השמים מלמד שכל תולדות השמים‬
‫<נבראו>‪79‬‬
‫(עמ' ‪ )4l‬בעולם שלא יאכל והסכימה דעתו של הקב"ה עמה לפיכך לא הוציאה אל‪ 80‬עץ עושה פרי‪:‬‬
‫א‪,‬יב וירא אלהים <כי טוב> עשתה הארץ ולא מיחה בה ואינו אומר בה ויברא אלא ותוציא‪ 81‬מיכן‬
‫שברואים היו ביום הראשון ולא היה לארץ רשות להוציאן עד שנתן לה הקב"ה‪ 82‬להוציא‪:‬‬
‫‪ 78‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬אשדת‪.‬‬
‫‪ 79‬שומר הדף מצביע על כך שחסר ברצף העמודים בכתב היד דף שלם לפחות‪.‬‬
‫‪ 80‬כנראה צריך להיות "אלא" (גם בובר כתב כך)‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫א‪,‬יד ויאמר אלהים יהי מארת שאותו יום נתלו לפיכך מארת חסר וו למה לפי שהמאירה היה בבני‬
‫אדם לכך אנשי מעמד היו מתענין ברביעי על אסכרה שלא תפול בתינוקות והיו לאתות בעת שחמה‬
‫ולבנה לוקין אותותיהם לרעה שנאמר ומאתות השמים אל תחתו (ירמיהו י‪ ,‬ב)‪ :‬אלא הגוים יחתו‬
‫מהמה‪83:‬‬
‫ולמועדים שעל חשבון חמה ולבנה תיקון <המועדים> שנאמר שמור את חדש האביב (דברים טז‪,‬‬
‫א) וחג הקציר [בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה] וחג האסיף [בצאת השנה באספך את מעשיך מן‬
‫השדה] (שמות כג‪ ,‬טז) ולימים פירשו ימי הלבנה כ"ט ימים חסרים ל' מלאים ושנת לבנה שנ"ד‬
‫ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים ושנת חמה שס"ה ימים ושש שעות‪:‬‬
‫א‪,‬טו והיו למאורת ברקיע [השמים] מלמד שלא נבראו אלא לצורך הבריות שהם בארץ שנאמר‬
‫להאיר על הארץ אבל הקב"ה יתברך וישתבח ויתנשא לעדי עד אינו צריך לאורה כי האורה עמו‬
‫שנאמר ונהורא‪ 84‬עמה‪ 85‬שרא‪( 86‬דניאל ב‪ ,‬כב)‪:‬‬
‫א‪,‬טז את שני המאורת הגדולים כיון שהלשינה הלבנה על החמה מיעטה הקב"ה ומה אמרה רבונו‬
‫של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמ' לה הואיל לכי ומעטי את עצמך והקב"ה‬
‫יתרומם שמו ניחם על זה ואמר לישראל הביאו לפני קרבן שמיעטו לכם את הירח ופירשו לפני כמו‬
‫עלי לפי שאני ארך אפים והיה לי להאריך אפי עליה לפיכך נאמר בקרבן ראש ושעיר עזים‬
‫אחד‪87‬‬
‫לחטאת ליי' (במדבר כח‪ ,‬טו) כלומר כי חטאת היה לפניו על שמיעט הלבנה והיא גרמה לעצמה ויש‬
‫אומ' שנעשית שחורה כשיחור וגזר עליה שלא תהא מאירה אלא מכח השמש אמרה לפני רבונו של‬
‫עולם על שדברתי לפניך דבור הגון אני לוקה אמ' לה הקב"ה לפיכך אני עתיד להחזיר אורך לימות‬
‫המשיח שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיהו ל‪ ,‬כו) אמרה לפניו רבונו של עולם חטאתי‬
‫מחול אמ' לה מחלתי לך אמרה לה מחלתי לך אמרה לה במה אדע כי מחלת לי אמ' לה ולמשל‬
‫ביום ובלילה (בראשית א‪ ,‬יח) אמ' לפניו רבונו של עולם ומה שבח לאורי ביום שהוא נראה ואתה‬
‫קראת אותי קטן שנאמר [ו]את המאור הקטן אמ' לה הצדיקים נקראו על שמיך יעקב [בנה] הקטן‬
‫‪ 81‬בקורן‪ :‬ותוצא (צד"י צרויה)‪.‬‬
‫‪ 82‬בובר הציע להוסיף את המילה "רשות" (נראה הגיוני מבחינת ההקשר)‪.‬‬
‫‪ 83‬על פי המשך הפסוק‪" :‬כי יחתו הגוים מהמה" (ירמיהו י‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ 84‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬ונהירא‪.‬‬
‫‪ 85‬בכתב היד‪ :‬עמיה‪.‬‬
‫‪ 86‬בכתב היד‪ :‬שרי‪.‬‬
‫‪ 87‬בכתב היד‪ :‬אחת‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫(שם כז‪ ,‬טו) ודוד הוא הקטן (שמואל א יז‪ ,‬יד) אמרה רב<ו>נו של עולם גם צדיקים נקראו קטנים‬
‫מה אות של מחילה הוא לי כיון שראה הקב"ה שלא נתביישה‪ 88‬דעתה הרבה צבאה שנאמר ואת‬
‫הכוכבים ומפני כבודה הרבה צבאה כמו השלטנן שהולך ועשירי המדינה הולכין עמו‪:‬‬
‫א‪,‬יז ויתן אותם אלהים ברקיע השמים מתנם‪ 89‬נתנם הקב"ה לבריות להאיר להם בין לצדיקים‬
‫בין לרשעים לא נמנעו מלהאיר על הארץ‪:‬‬
‫א‪,‬יח ולמשל ביום ובלילה כשם שמושלת החמה ביום שנאמר וממגד תבואת שמש (דברים לג‪ ,‬יד)‬
‫‪90‬‬
‫כך ממשלת הלבנה בלילה שנאמר וממגד גרש ירחים (שם)‪:‬‬
‫ולהבדיל בין האור ובין החשך כשם שהיום אין כח לחשך להחשיך כך החשך כל זמן שהוא מחשיך‬
‫אין כח ביום להאיר‪:‬‬
‫וירא אלהים כי טוב לכך תקנם הקב"ה בזה העניין לעולם‪:‬‬
‫א‪,‬כ ויאמר‪< 91‬אלהים> ישרצו המים אינו אומר יוציאו כשם שנאמר בארץ לפי שתולדות המים‬
‫נבראו מיום ראשון וביום חמישי הוציאו‪( :‬עמ' ‪ )5r‬שרץ נפש חיה שהעופות נפשותיהם וגופם‬
‫נבראו מן המים‪ :‬ועוף יעופף על הארץ לפי שהעופות נבראו מן הרקק לכך פורחים באויר והדגים‬
‫נבראו מן המים‪ 92‬פורחים במים לפיכך הדגים באסיפה והעופות בסימן אחד והבהמה נברא מן‬
‫הארץ לבדה בשני סימנין‪:‬‬
‫א‪ ,‬כא ויברא אלהים את התנינים הגדולים לויתן ונקבתו וכדי שלא יחריבו העולם בעת שמזדווגין‬
‫זה לזה‪< 93‬לפיכך> מלח את הנקבה לצדיקים לעתיד לבוא והרג את התנין אשר בים (ישעיהו כז‪,‬‬
‫א)‪ :‬וירא אלהים כי טוב ראה הקב"ה שהיה טוב לכך בראם‪:‬‬
‫א‪,‬כב ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ולמה לא בירך הקב"ה את הבריות אלא עד יום ה' לפי‬
‫שהדגים והעופות לוקח אדם מהם ואוכלם וגם אוכלים זה את זה לכך ברכם שלא יהא האדם חסר‬
‫מהם ולפי שברכם ביום ה' לכך התקינו שבתולה תנשא ביום רביעי ליל ה' כדי שיזדווגו זה עם זה‬
‫‪ 88‬מבחינת המשמעות כנראה שצריך להיות "נתיישבה"‪ ,‬וכך תיקן בובר‪.‬‬
‫‪ 89‬מבחינת המשמעות מתאים יותר "מתנה"‪ ,‬וכך תיקן בובר‪.‬‬
‫‪ 90‬לצד השורה מופיעה פתיחת ראשי התיבות של "וממ' תבוא' שמ'" בכתב ידו של בובר‪" :‬וממגד תבואות שמש"‪.‬‬
‫‪ 91‬בובר סימן שהושמטה כאן מילה‪ ,‬והשלים בעצמו את המילה "אלהים" (שאינה מופיעה בכתב היד) לצד השורה‪.‬‬
‫‪ 92‬בובר סימן שהושמטה כאן מילה‪ ,‬והשלים בעצמו את המילה "לכך" לצד השורה‪.‬‬
‫‪ 93‬בובר סימן שהושמטה כאן מילה‪ ,‬והשלים בעצמו את המילה "לפיכך" (שאינה מופיעה בכתב היד) לצד השורה‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫ויפרו וירבו‪ :‬והעוף ירב בארץ‪ :‬לפי שהדגים נבראו מן המים לכך תולדותם במים אבל העופות‬
‫שנבראו מן הרקק ירב בארץ‪:‬‬
‫א‪,‬כד ויאמר אלהים תוצא הארץ לפי שהבהמות והחיות נברא‪ 94‬בארץ מיום ראשון ולא יצאו על‬
‫פני כל הארץ אבל היו מבולעין‪ 95‬בתוכה לכך כשהם מתים רוחות שלהם יורדות למטה בארץ אל‬
‫מקום שנבראו ממנו ונפשותם כלות כשם שגופם כלה‪:‬‬
‫א‪,‬כה וירא אלהים כי טוב לפי שראה הקב"ה כי כך היה תיק<ונ>ם‪ 96‬לכך יצרם בעניין זה ולמה‬
‫לא ברכן הקב"ה כשם שבירך את הדגים ואת העופות והלא בני אדם אוכלין מהן כמו שאוכלין‬
‫הדגים והעופות וגם אוכלים זה את זה לפי שגלוי היה לפניו שעתיד הנחש שהוא מחית הארץ‬
‫לחטיא אדם ואשתו ועל י דו ירדה מיתה לעולם והיה עתיד לקלקלו על כן לא בירך <את> חיית‬
‫הארץ שאם היה מברך אותם היה הנחש בכלל הברכה ואם היה שכבר בירכו הקב"ה לא היה‬
‫מקללו אחר מיכן ועליו נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט‪ ,‬יח)‪ :‬שבשביל הנחש נמנעו‬
‫כל הבהמות והחיות ורמש האדמה שלא נתברכו‪:‬‬
‫א‪,‬כו ויאמר אלהים נעשה אדם למי אמר למלאכים שהם רוחות לכך נתייעץ בהם בבריאת אדם‬
‫ואל תתמה שכל מה שהקב"ה עושה עם בני אדם מתייעץ במלאכים שכן מיכה אמר לאחאב ראיתי‬
‫את יי' יושב על כסאו וכל צבא השמים [עמד עליו מימינו ומשמאלו] ויאמר יי' מי יפתה <את>‬
‫אחאב (מלכים א כב‪ ,‬יט‪-‬כ) וכשאמר הקב"ה למשה רבינו לכתוב את התורה אמ' לו הקב"ה משה‬
‫כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמ' לפניו רבונו של עולם מפני מה אתה נותן מקום למינים עד‬
‫שיאמרו כי שתי רשויות הם אמ' הקב"ה למשה כתוב מה שאני אומר לך וכל הרוצה לטעות יטעה‬
‫כי ממני ילמדו כל באי העולם שאם בא גדול לעשות דבר יטול עצה מקטן שהרי אני כשבאתי‬
‫לבראות האדם נמלכתי עם מלאכי השרת‪:‬‬
‫דבר אחר ויאמר אלהים נעשה אדם במי נמלך בתורה נמלך שכל מצותיה קצת‬
‫מצותיה‪97‬‬
‫לו עצה שיברא <את> האדם שנאמר לי עצה ותושיה (משלי ח‪ ,‬יד)‪:‬‬
‫‪ 94‬בובר תיקן‪ :‬נבראו‪.‬‬
‫‪ 95‬בובר סימן קו על המילה "מבולעין"‪ ,‬וכתב לצד השורה את המילה "מובלעים"‪ ,‬כנראה כתיקון‪.‬‬
‫‪ 96‬בובר כתב לצד השורה "תיקונם"‪ ,‬כנראה כדי להבהיר את המילה שכתובה בכתב היד בצורה לא ברורה‪.‬‬
‫‪ 97‬המשפט לא מובן ובובר תיקן‪" :‬שכל מצותיה נתנו לו עצה שיברא את האדם"‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ונתתה‬
‫בצלמנו שיהיה לו רוח (עמ' ‪ )5l‬חיים כדמותנו שיהיה לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה וכד"א‬
‫ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח‪ ,‬ו) זה יום מיתה שיראה כבוד הבורא‪:‬‬
‫וירדו בדגת הים לפי שהיה לו חכמה ובינה להכיר בוראו לכך נתן לו יכולת למשול על בריותיו‪:‬‬
‫א‪,‬כז ויברא אלהים את האדם שעשאו גולם מעפר ברא אותו שנפח בו רוח חיים‪ :‬זכר ונקבה ברא‬
‫אותם בשני פרצופין היה האדם פנים ואחור‬
‫א‪,‬כח וכבשוה וכבשה כתיב הזכר כובש את אשתו שלא תצא לדרך ולא תעבר על דת יהודית‪:‬‬
‫דבר אחר וכבשוה וכבשה כתיב שהזכר מצוה על פריה ורביה אבל לא על הנקבה‪:‬‬
‫א‪,‬כט ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול‬
‫בשר לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים‬
‫ואם תאמר אחי‪ 98‬שחטא אדם למה לא הותר לו לאכל בשר אם כן מצינו חוטא‪< 99‬נשכר>‬
‫א‪,‬לא וירא אלהים את כל אשר עשה [והנה טוב מאד] נאמר‬
‫בבריות‪100‬‬
‫אדם א'‬
‫‪101‬‬
‫טוב כשם‬
‫שנאמר בכל המעשים שהיו לפנים ולפי שכל שאר המעשים לא נבראו אלא בשביל אדם לכך כללם‬
‫בטובה עמו‬
‫והנה טוב מאד מדה כנגד מדה שאין הקב"ה דן את בריותיו אלא כמדתם בתורתו של ר' מאיר‬
‫מצאו כתוב והנה טוב מות לפי שהמיתה יפה לצדיקים למצוא מרגוע לנפשם ויפה לרשעים שלא‬
‫ירבו חטא שנאמר שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג‪ ,‬יז) רצה לומר מלהרגן‪ 102‬לפני בוראם ושם ינוחו‬
‫יגיעי כח (שם)‪ :‬אלו הצדיקים שכל זמן שהן בחיים יגיעים להלחם עם יצר הרע המבקש לחטיאם‬
‫יום הששי למה ניתוספה ה' בששי מה שלא נכתבה בשאר הימים לפי שהתנה הקב"ה עם כל‬
‫מעשה בראשית שאם יקבלו ישראל את התורה שהוא ה' ספרים יעמדו ואם לאו יחזור העולם‬
‫לתוהו ובהו שנאמר משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (תהלים עו‪ ,‬ט)‪ :‬אחר שעבר ערב ובקר‬
‫של יום הששי שבת השם ממלאכתו ונעשה יום הששי חנוכה ליום ז' לכך נאמר‬
‫‪ 98‬מבחינת המשמעות‪ :‬אחרי (כך תיקן בובר בהערותיו שבכתב היד)‪.‬‬
‫‪ 99‬בובר סימן שהושמטה כאן מילה‪ ,‬והשלים בעצמו את המילה "נשכר" (שאינה מופיעה בכתב היד) לצד השורה‪.‬‬
‫‪ 100‬מבחינת משמעות‪ :‬בבריאת (כך תיקן בובר בהערותיו שבכתב היד)‪.‬‬
‫‪ 101‬בובר הקיף את הקיצור "א'" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה)‪ ,‬וכתב לצד השורה את המילה "הראשון" (כנראה‬
‫כתיקון)‪.‬‬
‫‪ 102‬בובר הקיף את המילה "מלהרגן" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה)‪ ,‬וכתב לצד השורה את המילה "מלהרגיז" (כנראה‬
‫כתיקון)‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫ב‪,‬א ויכלו שכלו ששת ימים ונשלם מעשיהם הם ותולדותם שלא היו חסר שום דבר לקיים מה‬
‫שנאמר [ו]אין כל חדש תחת השמש (קהלת א‪ ,‬ט)‪ :‬וכל צבאם בצביונם נבראו שנאמר ולמן די יצבא‬
‫יתננה‪( 103‬דניאל ד‪ ,‬יד)‪:‬‬
‫ב‪,‬ב ויכל אלהים ביום השביעי מדת יום ומדת לילה צוה ביום השביעי‪:‬‬
‫דבר אחר ויכל אלהים לשון כלילה ועטרה היא יום השביעי לשאר כל הימים‪:‬‬
‫ב‪,‬ג ויברך אלהים את יום השביעי במה בירכו שכל מה שאדם מוציא לכבוד שבת הקב"ה משלם‬
‫לו כפלים‬
‫דבר אחר ברכו שאין הרשעים נידונים בגיהנם בשבת‪:‬‬
‫אשר ברא אלהים יעשה אין כתיב‬
‫כן‪104‬‬
‫<א>לא לעשות שהניח כח בהם לעשות ולמה לא ברא‬
‫הקב"ה למלאכים גופות לפי שאם היה בהם גופין היו נראין ולפי שיש להם צורות משונות אם‬
‫היה אדם רואה אדם‪ 105‬היתה נפשו יוצאה מפחדם‪:‬‬
‫דבר אחר אשר ברא אלהים לעשות הניח הקב"ה צפונית ולא השלימו כדי לבייש כל האלילים‬
‫ועובדיהם לעתיד לבוא שאומר להם מי הוא אלוה יבוא וישלים זה שהנחתי במעשה בראשית‪:‬‬
‫ב‪,‬ד אלה תולדות השמים כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים (עמ' ‪ )6r‬ואלה מוסיף על‬
‫העליונים וכאן אלה פסל תוהו ובהו בהבראם בה' בראם באות אחת משמו <בראם> ולמה בראם‬
‫בה' שכל האותיות יש להם הרגשת שפתים אבל אות ה' יוצאה מן הפה בלא הרגשה כך בראה‬
‫הקב"ה את עולמו בלא יגיעה שנאמר [בורא] קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע (ישעיהו מ‪ ,‬כח)‬
‫דבר אחר בהבראם באברהם בראם נסתכל הקב"ה במעשה אברהם וברא את העולם‪:‬‬
‫ב‪,‬ה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ קודם שיצאו על הארץ אילנות ועשבים למה לפי שאילנות‬
‫ועשבים אי<נ>ן באין כי אם מכח מטר והקב"ה לא המטיר על הארץ לפי שעדיין לא נברא האדם‬
‫‪ 103‬בכתב היד‪ :‬יצבי יתנינה‪ .‬מופיע גם בדניאל ד‪ ,‬כב; שם‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ 104‬בובר תיקן‪ :‬כאן‪.‬‬
‫‪ 105‬בובר הקיף את המילה "אדם" בעיגול (כנראה כסימן מחיקה)‪ ,‬וכתב לצד השורה את המילה "אותם" (כנראה‬
‫כתיקון)‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫שיעבוד את האדמה ומתפלל על הגשמים שירדו וגם איד לא היה שיעלה מן הארץ וישקה את‬
‫האדמה עד שנברא אדם ולכך כתיב‬
‫ב‪,‬ז וייצר יי' [אלהים את האדם] ולמה בשני יודין אוי לי מיצרי אוי לי מיצרי‪ :‬ויהי האדם לנפש‬
‫חיה לפי שנפשו של אדם לא נבראת מן הארץ כשם שנפש שאר הבהמות נבראת לכך היא פניה‬
‫לעולם למטה ונפש האדם פניה למעלה‬
‫ב‪,‬יא פישון הוא נילוס ולמה נקרא שמו פישון על שם ופשו ופרשיו (חבקוק א‪ ,‬ח)‬
‫ב‪,‬יד חדקל על שם חד וקל פרת שהוא פרה ורבה‪:‬‬
‫ב‪,‬יז ומעץ הדעת טוב ורע לא אמ' הקב"ה עץ הדעת אלא משה משה שכתב התורה קראו עץ הדעת‬
‫וגם האדם לא היה יודע שהוא עץ הדעת שכן האשה אמרה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך הגן‬
‫(בראשית ג‪ ,‬ג) ולא אמרה ומפרי העץ הדעת‪:‬‬
‫ב‪,‬יח לא טוב היות האדם לבדו ומיכן אמ' חכמים השרוי בלא טובה אעשה לו עזר כנגדו שהאשה‬
‫עוזרת לאדם מביא חטים טוחנת ואופה ומביא פשתן וטווה ועושה בגדים ומלבישתו ומעמידתו על‬
‫רגליו זכה עזר לא זכה כנגדו‪:‬‬
‫ב‪,‬יט ויצר יי' אלהים ביצירת הבהמה כתוב ביוד אחד לפי שאין לה יצר טוב‪ :‬ויבא אל האדם‬
‫שבקש הקב"ה לראות מה יעשה האדם אם יקרא לאחד מהם שהיה עוזרו לכך הפיל עליו תרדמה‬
‫ולקח אחת מצלעותיו כשלקח אחת מצלעותיו ובנה אחת והביאה אל האדם וזה שאמ'‬
‫ב‪,‬כב ויבן יי' אלהים את הצלע מלמד שקשט הקב"ה לחוה והביאה אל האדם כדי שתהיה חביבה‬
‫עליו שאין אשה נאה לפני בעלה אלא בתכשיטה‪:‬‬
‫דבר אחר ויבן מלמד שנתן הקב"ה בינה לנקבה יותר מן הזכר אבל הזכר לאחר שהוא גדול ויוצא‬
‫לחוץ לומד בינה מבני אדם לכך האיש כשהוא גדל הוא מבין יותר מן האשה‪:‬‬
‫ב‪,‬כג ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי [ובשר מבשרי] מלמד ששבא‪ 106‬אדם על חוה‪ 107‬ובהמה‬
‫ולא נתקררה דעתו עד שנזדווג לחוה‪ :‬לזאת יקרא אשה את מוצא זכר ונקבה נקרא<ו א>ש ולא‬
‫היו יכולין לעמוד עד ששת ף הקב"ה שמו בהם ה' באשה וי' באיש הרי יה מלמד הוא משותף על‬
‫שניהם‪:‬‬
‫‪ 106‬הכפלה של השי"ן (נראה כטעות בהעתקה)‪.‬‬
‫‪ 107‬מבחינת ההקשר צריך להיות כתוב "חיה"‪ ,‬וכך תיקן בובר‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫ב‪,‬כד על כן יעזב איש לא אמר אדם אלא איש והוא צווי מן הקב"ה שנקרא איש את אביו זו אחות‬
‫אביו ואת אמו זו אחות אמו ודבק באשתו ולא בזכר‪ :‬והיו לבשר אחד למקום שנעשים בשר‬
‫אחד‪108‬‬
‫מיכאן אמרו הבא על אשתו שלא כדרכה והוציא זרע לבטלה חייב מיתה שעבר (עמ' ‪ )6l‬על אזהרה‬
‫שלהם‪:‬‬
‫ב‪,‬כה ויהיו שניהם ערומים מלמד שלא ברא להם הקב"ה לבושים והיו כבהמות <ולא היו‬
‫מתביישים>‬
‫מראיית עורותן לפי שלא היה להם יצר הרע‪:‬‬
‫ג‪,‬א והנחש חשב באותה שעה אמ' אלך ואהרוג את האדם ואשא את חוה ואהיה מלך על כל‬
‫הבריות ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני העולם אמ' לו הקב"ה הואיל ואתה אמרת אלך‬
‫ואהרוג את האדם ואשא את חוה לפיכך ואיבה אשית בינך ובין האשה (שם‪ ,‬טו) אתה אמרת‬
‫תהיה מלך על כל הבריות לפיכך ארור אתה מכל הבהמה (שם‪ ,‬יד)‪ :‬אתה אמרת אלך בקומה‬
‫זקופה לפיכ ך על גחונך תלך (שם) אתה אמרת אוכל מעדני עולם לפיכך ועפר תאכל כל ימי חייך‬
‫(שם)‪:‬‬
‫והנחש היה ערום עליו <נ>אמר ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א‪ ,‬יח)‪ :‬לפי שהיה ערום מכל‬
‫חית השדה לכך ארור [אתה] מכל הבהמה ומכל חית השדה (בראשית ג‪ ,‬יד)‪:‬‬
‫ויאמר אל האשה אף [כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן] שלשה פתחו באף והלכו באף נחש‬
‫ושר האופים והמן נחש אמר אף כי אמר אלהים ונתקלקל‪ :‬שר האופים אמר אף אני בחלומי (שם‬
‫מ‪ ,‬טז) ונתלה‪ :‬המן אמ' אף לא הביאה אסתר המלכה (אסתר ה‪ ,‬יב) ונתלה‪:‬‬
‫ג‪,‬ג ולא תגעו בו פן תמתון מלמד שהוסיף אדם על צווי של הקב"ה והוסיף על אשתו להזהירה‬
‫אפילו בנגיעה ועל זה נאמר אל תוסף על‪ 109‬דבריו (משלי ל‪ ,‬ו) שעל דבר <זה> מצא נחש פתחון פה‬
‫ואמר לחוה‬
‫ג‪,‬ד לא מות תמתון‪ :‬והלך נחש אל האילן והרתיעו ואמר לה כשם שאני מת‪ 110‬בנגיעה כך אתם לא‬
‫תמתון באכילת פירותיו‪:‬‬
‫‪ 108‬דל"ת הוחלפה ברי"ש בכתב היד‪.‬‬
‫‪ 109‬בכתב היד‪ :‬אל‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫ג‪,‬ה כי יודע אלהים אמר הנחש אל האשה‬
‫אתה‪111‬‬
‫יודעת מפני מה הזהיר הקב"ה אתכם שלא‬
‫תאכלו ממנו‬
‫מפני שכל אומן שונא בני אומנותו מן האילן הזה אכל וברא את העולם ואתם אם תאכלו ממנו‬
‫והייתם כאלהים שתוכלו לבראת העולם כמותו ונפקחו עיניכם להיות יודעים כל מה שאתם‬
‫רואים ותדעו מהו טוב ומהו רע‪:‬‬
‫ג‪,‬ו ותרא האשה ראתה דבריו של נחש כי יש בו טעם ולא מת בנגיעה כי‪ 112‬טוב העץ למאכל וכי‬
‫תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל יודעי טוב ורע וסומים היו שלא היו מתביישים שיעמדו זה‬
‫כנגד זה ערומים ולא היו יודעים מה היא חרפת ערוה ובושת מיד ותקח מפריו ותאכל ומיד‬
‫ג‪,‬ז ותפקחנה עיני שניהם‪ :‬ויתפרו עלה תאנה לכסות ערותן מן הטעם הזה אמרו שאותו העץ‬
‫שאכלו ממנה היה תאנה בו בדבר שנתקלקלו בה נתקנו ותפרו עליה לכסות ערותן ולכך קרא שמה‬
‫אדם תאנה כי על ידה בקש הקב"ה ומצא בה תואנה לגזור עליהם מיתה‪:‬‬
‫ג‪,‬ח וישמעו את קול יי' אלהים [מתהלך בגן לרוח היום] שמע אדם וחוה את המלאכים והם‬
‫אומרים היום יש מת בגן שביום זה עתיד למות אדם ואשתו שעברו על צווי הקב"ה שאמר להם כי‬
‫ביום אכלך ממנו מות <תמות> (בראשית ב‪ ,‬יז)‪ :‬לרוח היום מהו לרוח היום אמ' הקב"ה אני‬
‫ארויח להם את היום ותאריך להם אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ‪,‬‬
‫ד)‬
‫ג‪,‬ט ויאמר לו איכה ‪ :‬וכי אין הקב"ה יודע היכן הוא אלא שפתח לו הדרך אולי ישוב כיוצא בדבר‬
‫ויאמר מי האנשים האלה עמך (במדבר כב‪ ,‬ט)‪ :‬וכי לא היה יודע הקב"ה מי היו ועל מה באו אלא‬
‫להודיע לבלעם מי מדבר עמו ואמר (עמ' ‪ )7r‬לו לא תלך עמהם (שם‪ ,‬יב)‪:‬‬
‫דבר אחר איכה התחיל לקונן עליו ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי (בראשית ג‪ ,‬יב) הקב"ה‬
‫פתח לו‬
‫‪ 110‬מבחינת המשמעות‪ :‬לא מת (כך תיקנה היד השנייה בכתב היד)‪ .‬סביר להניח שבמקור נכתב "איני מת"‪ ,‬והיו"ד‬
‫נשמטה בהעתקה‪.‬‬
‫‪ 111‬מבחינת המשמעות צריך להיות כתוב "את"‪ ,‬וכך תיקן בובר‪.‬‬
‫‪ 112‬בכתב היד‪ :‬וכי‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫ג‪,‬יא המן העץ [אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת] שהיה רוצה שיתודה על חטאיו כי כשיאמר‬
‫חטאתי והקב"ה מוחל לו אבל לא עשה כן אלא בטובה שעשה לו הקב"ה שנתן לו את האשה היה‬
‫מתרעם על הקב"ה שאמרו לו‬
‫ג‪,‬יב האשה אשר נתתה עמדי [היא נתנה לי מן העץ ואכל] כלומר אתה גרמת לי לחטוא שנתתה לי‬
‫אשה שנתנה לי מן העץ ואוכל כיון שראה הקב"ה שלא פתח בחרטה התחיל שואל‬
‫ג‪,‬יג לאשה מה זאת‬
‫עשית‪113‬‬
‫והיה חפץ שתאמר חטאתי שימחול להם כשם שעשה לדוד שאמר‬
‫חטאתי (שמואל ב יב‪ ,‬יג) והשיב הנביא לפי שהודיתה גם יי' העביר חטאתך‪ 114‬לא‪ 115‬תמות (שם)‪:‬‬
‫והיא לא עשתה כך אלא בקשתה להחזיר החטא על הנחש שנאמר ותאמר האשה הנחש השיאני‬
‫ואכל ‪ :‬מהו השיאני מלמד שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמה ולכולם שאל למה עשיתם דבר זה‬
‫אבל לנחש לא שאל לפי שהנחש היה יכול להשיב דברי הרב ודברי התלמיד למ<י> שומעין‪ :‬בעבור‬
‫כך לא שאל לו לפי שאין טוענין למסית וכמה דהוא אמ' [ו]לא תחמול ולא תכסה עליו (דברים יג‪,‬‬
‫ט)‪:‬‬
‫שלשה נכנסו אדם וחוה ונחש ויצאו ארבעה חייבים אלו השלשה והאדמה עמהם ולמה נתקללה‬
‫האדמה שגם היא‬
‫בשעה‪116‬‬
‫בדבר שהקב"ה צוה לה שתוציא עץ שיהא הטעם עצו ופריו שוים‬
‫דכתיב עץ פרי עשה פרי (בראשית א‪ ,‬יא) שיהא טעמו של עץ כמו של פרי וכשצוה לאדם שלא יאכל‬
‫מן הפרי היה שומר צוויו שיאכל מן העץ ולא מן הפרי ולפי שלא הוציאה מן הארץ כן אלא עץ‬
‫עושה פרי ולא היה העץ כפרי ועבר על צוויו ואכל מן הפרי לכך היא בארורה‬
‫ג‪,‬יד ארור אתה ולמה לא נאמר באדם ובאשתו ארור כשם שארר את הנחש מפני שכבר ברכם‬
‫שנאמר ויברך אותם אלהים (שם‪ ,‬כח) מכל הבהמה והחיה מפני שלא נתברכו והוא היה מחית‬
‫השדה לכך איררו מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מחית‬
‫‪117‬‬
‫שהיא חפשית שאינה ברשות‬
‫נתאררה אדם קל וחומר שנתארר מן כל בהמה אמ' לו כשם שנתארר בהמה מחיה על אחת‬
‫שבשבעה ומאי נינהו חמור מחתול שחתול סובלת הולד במעיה ל"ב יום וחמור שס"ה ואדם תשעה‬
‫חדשים והנחש נתארר יותר מן החמור שבעה פעמים כי חמור שנה והנחש לשבע שנים עוברו‬
‫בבטנו‪ :‬על גחנך תלך מיכן שהיה הולך בקומה זקופה וירדו המלאכים וקצצו את רגליו ועפר‬
‫‪ 113‬בכתב היד‪ :‬עשיתה‪.‬‬
‫‪ 114‬בכתב היד‪ :‬חטאתיך‪.‬‬
‫‪ 115‬בכתב היד‪ :‬ולא (הפסוק מצוטט בכתב היד בצורה זו גם בשמות כט‪ ,‬א; ל‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫‪ 116‬מבחינת המשמעות צריך להיות כתוב "פשעה"‪.‬‬
‫‪ 117‬בובר סימן שהושמטה כאן מילה‪ ,‬והשלים בעצמו את המילה "השדה" לצד השורה‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫תאכל כל ימי חייך ‪ :‬שהיה אוכל כל מעדני עולם וכיון שהחטיא לחוה נגזר עליו שיאכל עפר כל ימי‬
‫חייו‪ :‬שאם אוכל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר‬
‫ג‪,‬טו הוא ישופך ראש בזמן שבני אדם עוסקין בתורה אין כח לנחשים להזיק אחת מישראל‬
‫ויכולים ישראל להרגם אבל בזמן שישראל בטילים מדברי תורה נושך עקבם כמו שנאמר עון עקבי‬
‫יסובני (תהלים מט‪ ,‬ו) ויש לנחש יכולת להשתלח בישראל ולהמיתם שנאמר וישלח יי' בעם את‬
‫הנחשים [השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל] (במדבר כא‪ ,‬ו)‬
‫ג‪,‬טז אל האשה אמר הרבה ארבה [עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים] אלו טפי דמים שהאשה‬
‫מצטערת עליהם דם בתולים ודם נדה ולמה לקתה בדם וכן נחש לפי שגרם (עמ' ‪ )7l‬לחוה‬
‫ולתולדותיה לחזור לעפר לכך הוא ותולדותיו אכילתם עפר‪ :‬שנאמר ונחש עפר לחמו (ישעיהו סה‪,‬‬
‫כה)‪< :‬עצבונך> זה צער גידול בנים‪ :‬והרונך זה צער העיבור‪ :‬והוא ימשל בך שהוא כובשה שלא‬
‫תדבר עם בני אדם‪:‬‬
‫ג‪,‬יז ולאדם אמר אתה עברת על צוויי ושמעת לקול אשתך שנתנה לך מפרי העץ ואכלת לכך ארורה‬
‫האדמה בעבורך שתעלה לך דברים ארורים פרעושים ורמשים בעצבון תאכלנה‪ :‬שלא‪ 118‬ממנה שום‬
‫דבר עד שתגיע‪ 119‬ותתעצב‪:‬‬
‫ג‪,‬יח וקוץ ודרדר זו הקוצים ועכביות שהם מיני מאכל ובהם קוצים ויאכילם בצער ואכלת את עשב‬
‫השדה התחיל עיניו של אדם זולגות דמעה ואמ' רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחת‬
‫ואז ריחם הקב"ה עליו ואמ' לו‬
‫ג‪,‬יט בזעת אפיך תאכל לחם מיכן למדנו שאלמלא לא חטא היתה הארץ מוציאה גלוסקאות עד‬
‫שובך אל האדמה [כי ממנה לקחת] וכן הוא אומר וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת יב‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫ג‪,‬כ ויקרא האדם שם אשתו חוה אמ' לה כמה דורות עיברת לפי שהיא‪ 120‬היתה אם כל חי‪:‬‬
‫ג‪,‬כא ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו [כתנות עור וילבשם] לפי שראה אותם הקב"ה ערומים והיו‬
‫מצטערים בחגורה של עלה תאנה ואף על פי כן שהם חטאים עשה להם לבושים שיהיו הנאה לעורן‬
‫והלבישן‪:‬‬
‫‪ 118‬מבחינת המשמעות נראה שחסרה כאן מילה‪ .‬בובר הוסיף‪ :‬תאכל‪.‬‬
‫‪ 119‬בובר תיקן ל"תתיגע"‪.‬‬
‫‪ 120‬בקורן‪ :‬הוא‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫ג‪,‬כב ויאמר יי' אלהים הן האדם היה [כאחד ממנו לדעת טוב ורע] שלא היה לו אלא לב אחד‬
‫לטובה והוא עשה שיהיה לו ב' יצרים יצר טוב ויצר הרע ואני בראתי אותו לישראל לבד ראה זה‬
‫מצאתי אשר עשה האלהים את האדם [ישר] והמה בקשו חשבונות רבים (שם ז‪ ,‬כט) מהו והמה‬
‫בקשו חשבונות רבים (שם) זו חוה ואדם שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ (בראשית ג‪ ,‬ו) מיד‬
‫ג‪,‬כג וישלחהו יי' אלהים ולמה אמ' יי' אלהים אלא הקב"ה אמ' למלאכים שישלחוהו מגן עדן‬
‫לעבוד את האדמה אשר לוקח משם ולא לן אדם בגן עדן כי אם לינה אחת וזהו שנאמר [ו]אדם‬
‫ביקר בל ילין (תהלים מט‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫ג‪,‬כד וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת‬
‫כרובים מלאכים שיהיו שומרין את הדרך שלא יטעה אדם ללכת לשם והניח שם להט החרב‬
‫המתהפכת וכשיראה אדם הלהט יפחת ויחזור לו‪:‬‬
‫ד‪,‬א והאדם ידע את חוה והביאה ממנו קין והיה הריון שלה בלא צער ומקיש לידתה להריון מה‬
‫הריון בלא צער כך לידתה בלי צער‪ :‬ותאמר קניתי איש את יי'‪ :‬אמרה לשעבר הייתי אני ובעלי‬
‫מציירים והקב"ה שותף עמנו ביצירתו שהאברים מחמתי והנשמה מאת יי' לכך נקרא שמו קין על‬
‫שם שקניתי איש את יי' ביני ובינו נברא את הולד הזה‪:‬‬
‫ד‪,‬ב ותוסף ללדת [את אחיו את הבל] התוספת גדול מן העיקר שאם‪ 121‬קין לא נולדה אלא תאומה‬
‫אחת ועם ‪ 122‬נולדו שתי תאומות כי הזכיר בו שני אתיין ולכך נקרא הבל שנולד להבל שלא היה לו‬
‫זרע‪ :‬ויהי הבל רעה צאן שנתיירא מן הקללה שקלל הקב"ה את האדמה שנאמר בעצבון תאכלנה‬
‫(בראשית ג‪ ,‬יז)‪ :‬והיה מתעסק ברעיית הבהמות‪ :‬אבל קין לא נתיירא מהקב"ה והיה קשה עורף‬
‫ואמר אני אהיה עובד אדמה ועבד ולא הניח מפני הגזרה שלא נאמר זו הגזרה אלא על אדם‬
‫שחטא‪:‬‬
‫‪ 121‬מבחינת המשמעות צריך להיות כתוב "שעם" (גם בובר כתב כך)‪.‬‬
‫‪ 122‬מבחינת המשמעות צריך להוסיף את המילה "הבל" (גם בובר כתב כך)‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ד‪,‬ג ויהי מקץ ימים זמן פסח היה אמ' אדם לבניו עתידים ישראל כולם להביא פסחיהם ויהיו‬
‫לרצון ועת רצון היא זאת אף אתם הביאו קרבניכם לפניו וירצה לכם‪ :‬ויבא ק<ין> מפרי האדמה‬
‫משיורי מאכלו הביא מזרע פשתן‬
‫ד‪,‬ד והבל (עמ' ‪ )8r‬הביא [גם הוא]‬
‫מבכורת‪123‬‬
‫צאנו ומחלבהן‪ :‬מן המובחרים שבהם והקריבו‬
‫קרבנם וירדה מן השמים אש וליחכה את קרבן הבל והניח את קרבן קין ועליו אמ' וישע יי' אל‬
‫הבל ואל מנחתו‪:‬‬
‫ד‪,‬ה ואל קין ואל מנחתו לא שעה וכיון שראה קין שלא <ח>שש הקב"ה למנחתו חרה ונפלו פניו‪:‬‬
‫ולכך אמ' שהכלאים צמר ופשתים אסור שאסר הקב"ה ללבוש כשם שלא נתערב קרבן קין שהיה‬
‫מזרע פשתן עם קרבן הבל שהיה מבכורות צאנו שלא נגזז לצמר כך שלא יתערבו ב' מינים הללו לא‬
‫בלבושם ולא בפעולה לשום הנאה בעולם‪:‬‬
‫ד‪,‬ז הלא אם‬
‫תיטיב‪124‬‬
‫שאת אם תטיב מעשיך אשא לך עוניך ואם לא תטיב מעשיך ליום הדין‬
‫וחטאתיך יהיה שמור‪ :‬ואליך תשוקתו‪ :‬הוי יודע שיצר הרע יהיה מתאוה לחטאתך אף על פי כן‬
‫הוא מסור בידיך ואין אתה מסור בידו‪ :‬ואתה‪ 125‬תמשול בו שאם אין‪ 126‬חפץ לשמוע אליו אינו‬
‫יכול לחטיאך ולכך אתה מתחייב בעולם‬
‫ד‪,‬ח ויאמר קין אל הבל אמ' קין לאחיו לית דין ולית דיין ואין עולם אחר‪ :‬אמ' לו הבל אית דין‬
‫ואית דיין ואית עולם אחר ויכול אתה לידע מקרבניך לפי שלא הקרבתו כראוי לא נתקבל כיון‬
‫ששמע קין שלא נתקבל קרבנו חרה וחרפו ואין ויאמר אלא חירופין שנאמר והיום הזה תאמרנה‬
‫שרות [פרס ומדי] (אסתר א‪ ,‬יח)‪ :‬ויהי בהיותם בשדה אמר קין להבל אתה אומר שיש עולם אחר‬
‫בוא ונחלוק אני אטול העולם הזה בחלקי ואתה בחלקך טול העולם הבא‪ :‬כיון שראה קין להבל‬
‫שהיה רועה צאנו בשדה אמ' לו קין לא כבר חלקנו ונפל העולם הזה בחלקי למה תרעה צאנך‬
‫בחלקי אמ' לו הבל אני לא קבלתי כדי שאניח צאני בלא מרעה ואי אפשר בלא רעיה ומתוך דברים‬
‫אלו נפלה קטטה ביניהם והרג קין להבל ומהו ויקם קין אל הבל אחיו מלמד שנקוטטו שניהם‬
‫ועלב‪ 127‬הבל לקין והפילו וריחם עליו ועזבו ולא נשמר <ממנו> ועמד קין והרג את הבל אחיו‪:‬‬
‫‪ 123‬בקורן‪ :‬מבכרות‪.‬‬
‫‪ 124‬בכתב היד‪ :‬תטיב‪.‬‬
‫‪ 125‬בכתב היד‪ :‬שאתה‪.‬‬
‫‪ 126‬מבחינת המשמעות צריך להוסיף "אתה" (גם בובר כתב כך)‪.‬‬
‫‪ 127‬בובר תיקן‪ :‬ועלה‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫ד‪,‬ט ויאמר יי' אל קין אי הבל אחיך לפי שהקב"ה חפץ בתשובתן של רשעים והיה צריך לומר רבונו‬
‫של עולם‬
‫את‪128‬‬
‫יודע כל הנסתרות אני הרגתיו וחטאתי והיה הקב"ה מוחל לו והוא לא עשה כן‬
‫וכיון ששמע הקב"ה שואלו אי הבל אחיך חשש בלבו כי עבים סתר לו‪ 129‬ואינו רואה מעשה בני‬
‫אדם והתחיל לכזב לפניו ולאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי‪ :‬כיון שראה הקב"ה כי קין ענה‬
‫בסכלות התחיל מגיד לו שהוא יודע הכל והוא הדיין והוא עתיד לדון שנאמר‬
‫ד‪,‬י ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך מלמד שתבע ממנו‬
‫דמי זרעותיו עד סוף כל הדורות‪:‬‬
‫דבר אחר מהו דמי מלמד שלא היה קין יודע מהיכן נפשו יוצאה והיה מפצע בו ומכה אותו באבנים‬
‫והיה דמו מתפזר ממקומות הרבה‪:‬‬
‫ד‪,‬יא ועתה ארור אתה מן האדמה לפי שנברא גופו ממנה ולפי שפצתה לקחת את דמי אחיך וגם‬
‫קללו‬
‫ד‪,‬יב כי תעבוד את האדמה [לא תסף תת כחה לך] שלא תוציא לך כלום ממה שתזרע <בה>‪ :‬נע‬
‫ונד תהיה בארץ מהו נע ונד שיצא ממקומו וילך לארץ אחרת‪:‬‬
‫דבר אחר מהו נע ונד שיגלה ממקומו ויהיה נע ולא ינ<ו>ח אלא מטולטל כמו שנאמר ונוע ינועו‬
‫בניו (תהלים קט‪ ,‬י)‬
‫ד‪,‬יג ויאמר קין אל יי' גדול עוני מנשוא‪ :‬עוני גדול מששים רבוא שעתידים לעשות עגל ואתה נושא‬
‫להם ועוני לא תשא ואהיה נע <ונד> (עמ' ‪ )8l‬לפניך ומפניך אסתר כמו שנאמר ואנכי הסתר אסתיר‬
‫פני‪( 130‬דברים לא‪ ,‬יח)‪:‬‬
‫דבר אחר ומפניך אסתר‪ 131‬שאם רוצה אני לקבוע מקום <לשבתי> שלא תדע אתה מה שאני עושה‬
‫וכי מפניך אסתר לאו אלא הכל גלוי לך ואתה אומר עלי שאהיה נע ונד בארץ והיה כל מצאי‬
‫יהרגני‪ :‬כי ידעו כל בריותיך שאני חייב מיתה‪:‬‬
‫ד‪,‬טו ויאמר לו יי' כל מה שאתה מבקש ממני אני אמחול לך שלא יהרגוך כל מצאוך ואעשה לך‬
‫תקנה כי לא ינקם ממך עון הבל עתה אלא אמתין לך עד ז' דורות הוי אומר שבעתים יוקם‪ :‬וישם‬
‫‪ 128‬בובר תיקן‪ :‬אתה‪.‬‬
‫‪ 129‬על פי איוב כב‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ 130‬בכתב היד‪" :‬ואנכי הסתר אסתיר פני מ'"‪ .‬נראה שיש כאן שיבוש הנובע משילוב ש ל דברים לא‪ ,‬יז‪" :‬והסתרתי פני‬
‫מהם" ושם‪ ,‬יח‪" :‬ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"‪ ,‬בהנחה שהאות מ"ם מכוונת ל"מהם"‪.‬‬
‫‪ 131‬לצד השורה מופיעה פתיחת ראשי התיבות שבכתב היד "ומ' אס'" בכתב ידו של בובר‪" :‬ומפניך אסתר"‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫יי' לקין אות שיכירנו כל מוצאו ולא יהרגנו וידע כי יי' מחל לו עד ז' דורות ומה היה האות יש‬
‫אומרים קרן עלה במצחו ויש אומרים זכות שבת עמדה לו שנאמר בה אות היא‪( 132‬שמות לא‪ ,‬יג)‬
‫ויש אומרים אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו‪:‬‬
‫ד‪,‬טז ויצא קין מלפני יי' כגונב דעת עליונה‪ :‬וישב בארץ נוד לפי שעשה ברמאות שאמ' גדול עוני‬
‫מנשוא (בראשית ד‪ ,‬יג) לכך לא מחל לו אלא חצי עון שאמ' לו נע ונד תהיה בארץ (שם‪ ,‬יב) קדמת‬
‫עדן למזרח עדן לכך כל הרוצחים בשוגג גולים לערי מקלט שהם במזרחו של ארץ ישראל שנאמר‬
‫אז יבדיל [משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש] (דברים ד‪ ,‬מא)‪:‬‬
‫דבר אחר קדמת שקודם שהרג קין את אחיו היתה הארץ כגן עדן אבל אחר שגרשו ואיררו הקב"ה‬
‫ואמ' לו לא תוסף תת כחה לך (בראשית ד‪ ,‬יב) לא הצליח יותר בזרע האדמה‪:‬‬
‫ד‪,‬יז ויהי בנה עיר ויקרא‪ 133‬שם העיר כשם בנו חנוך‪ :‬לפי ששמע מן הקב"ה שעתיד לכלות זרעו‬
‫אחר ז' דורות לכך קרא שם העיר כשם בנו חנוך כדי שיהיה שמו נזכר בעולם כדכתיב קראו‬
‫בשמותם עלי אדמות (תהלים מט‪ ,‬יב)‬
‫ד‪,‬יח עירד עוררו אני מן העולם מחייאל מוחה אני אתו מן העולם מתושאל מתישו אני מן העולם‪:‬‬
‫למך למה לי ולדורותיו‪:‬‬
‫ד‪,‬יט [ויקח לו למך] שתי נשים שם האחת עדה שלקחת לפריה ורביה ושם השנית צלה שתהא‬
‫יושבת בצלו שלא לקחה אלא לתשמיש‬
‫כמה‪134‬‬
‫דהוא אמר רועה עקרה לא תלד (איוב כד‪ ,‬כא)‪:‬‬
‫והשקה אותה כוס של עיקרין כדי שלא תלד כדי שלא ילך יפיה ממנה והיה מאכילה ומשקה כדי‬
‫שלא ילך יפיה ומכסה אותה בבגדים נאים‪:‬‬
‫ד‪,‬כא יובל למה נקרא שמו יובל על שם לקברות יובל (שם כא‪ ,‬לב)‬
‫כן‪135‬‬
‫ד‪,‬כב תובל קין למה נקרא שמו תובל קין שכל מעשה קין יובלו למיתה ולמה פירש כל אחד ואחד‬
‫ללמדך שכשם שהיתה גזרה על קין כי תעבוד את האדמה [לא תסף תת כחה לך] (בראשית ד‪ ,‬יב)‬
‫כך היתה גזרה על כל תולדותיו ולא‬
‫הצילחו‪136‬‬
‫עוד בעבודת האדמה ותפשו אומנות אחרת וזהו‬
‫‪ 132‬בקורן‪ :‬הוא‪ .‬מופיע גם בשמות לא‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ 133‬בכתב היד‪ :‬וקרא‪.‬‬
‫‪ 134‬כ"ף הוחלפה בבי"ת בכתב היד‪.‬‬
‫‪ 135‬מילה המקשרת בין שתי הדרשות ומשמעותה "גם"‪.‬‬
‫‪ 136‬מבחינת המשמעות הכוונה ל"הצליחו" (בובר תיקן ולא העיר)‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫שנאמר לוטש [כל חרש] נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה‪ :‬חכמינו זכרונם לברכה אמ' נעמה‬
‫שהנעימה בסוף מעשיה שבקשו מלאכי השרת לתעות אחריה וברחה מפניהם‬
‫ד‪,‬כג ויאמר למך לנשיו שראו הנשים כי קיימו פריה ורביה עדה ילדה ב' בנים צלה ילדה בן ובת‬
‫פרשו מבעליהם אמ' למה נלד לבהלה שהרי בנינו עד ז' דורות‪ :‬והשם גזר שלא יתקיים מזרע קין‬
‫וכיון שראה למך שלא היו שומעות אליו להזקק לו התחיל אומר כי איש הרגתי לפצעי וילד‬
‫לחבורתי‪ :‬וכי הרגתי הבל שהיה איש גדול כשאר אנשים וילד לשנים שבאותו‬
‫עין‪137‬‬
‫יתלה זרעו‬
‫ו<ה>לא לקין שהרגו נתלה עד ז' דורות ולי שלא הרגתיו לא יתלה הקב"ה עד ע"ז דורות‪:‬‬
‫דבר אחר למאן דאמר קרן היה לו במצחו ואמרו אל למך שהוא הרג לקין ולכך פירשו ממנו נשיו כי‬
‫למך סומה היה והיה תובל קין משכו והיה למך מורה בקשת והיה צד חיות לפי שכשהיה רואה‬
‫תובל קין היה אומר ללמך חיה אני רואה היה אומר לו באי זה מקום היא והיה מראה לו והיה‬
‫למך מורה בקשת והיה הורגה פעם אחת (עמ' ‪ )9r‬יצא למך לצוד והיה יודע תובל קין לקין שהיה לו‬
‫קרן אחת במצחו אמ' ללמך אביו דמות חיה <אני רואה> במקום‬
‫פ<ו>לוני‪138‬‬
‫משך למך בקשת‬
‫והכה לקין והרגו כשהלכו אצלו אמ' תובל ללמך אביו לא חיה הרגת אלא קין זקיננו הרגת שהיה‬
‫לו קרן במצחו כיון ששמע כן והוא היה סומה הכה ידו זו על זו כף על כף והרג תובל קין בנו בין‬
‫שתי ידיו ולכך פירשו ממנו אמרה לו הרגת קין זקנינו וגם הרגת לתובל קין בנינו אין אנו נשמעים‬
‫לך ולכך אמ' כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי‪ :‬זה קין שלא הרגתיו במזיד כשם שעשה קין‬
‫<ש>הרג להבל אחיו בפצעים וחבורות במזיד אם לקין שהרג לאחיו תלה לו הקב"ה ז' דורות ולי‬
‫שלא הרגתי אלא בשוגג על אחת כמה וכמה שיתלה לי שבעה ושבעים דורות אמרו לו אין אנו‬
‫שומעין לך אמ' להם נלך אצל אדם הראשון אם הוא אומר שתתפרשו ממני על מה שעשיתי תהיה‬
‫<אתכם>‪ 139‬פטורות מיד הלכו אצל אדם אמ' להם אם הקב"ה פורע דינו מן קין מה לכן חזרו אצל‬
‫בעליכם ומה שירצה הקב"ה לעשות יעשה אמ' לו הנשים אסייא חגור חגורתייך והלא פרשתה‬
‫אתה מאשתך ק "ל שנה על שנגזר עליך מיתה על מה אנו לא נפרוש מבעלינו שהרג לקין ולתובל קין‬
‫בנינו אם אתה רוצה שנחזור לבעלינו חזור אתה תחלה אצל אשתך ואחריך נלמוד ממך שנחזור‬
‫ללמך לבעלינו אמר להם אדם למדו ממני וכן תעשו מיד חזר אדם אצל אשתו הדא הוא דכתיב‬
‫‪ 137‬מבחינת המשמעות הכוונה ל"עון" (בובר תיקן ולא העיר)‪.‬‬
‫‪ 138‬מבחינת המשמעות הכוונה ל"פלוני" (בובר תיקן ולא העיר)‪.‬‬
‫‪ 139‬ניקוד מעל המילה "תהיה" – סימן הבלטה המפנה למילה יתרה מימין לשורה ("אתכם")‪ .‬מבחינת המשמעות‬
‫הכוונה ל"תהיו אתן" (בובר שינה ל"תהיו אתם" ולא העיר)‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫ד‪,‬כה וידע אדם [עוד] את אשתו‪ :140‬שת שממנו הושתת העולם‪:‬‬
‫ד‪,‬כו אנוש על שם ומכתי אנושה (ירמיהו טו‪ ,‬יח) לפי שבימיו נעשה שם הקב"ה מחולל שעשה‬
‫עבודה זרה ומונעו עצמם מלקרוא בשם יי'‪:‬‬
‫דבר אחר הוחל התבטל כמו לא יחל דברו (במדבר ל‪ ,‬ג) כתרגומו לא יבטל וקרא הקב"ה לים‬
‫וישפכם‪141‬‬
‫ה‪,‬א בדמות אלהים עשה אתו ופירוש עשה תיקון כמו [ו]לא עשה שפמו (שמואל ב יט‪ ,‬כה)‪ :‬וכיצד‬
‫עשה אותו בדמותו שנתן לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה שקרא לכל בריה‬
‫ה‪,‬ב זכר ונקבה בראם שני פרצופין היו לו לאדם אחור וקדם‪ :‬ויקרא את שמם אדם מיכן שהאשה‬
‫נקראת אדם וכן הוא אומר [כ]תפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מד‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫ה‪,‬יח ויחי ירד ולמה נקרא שמו ירד שבימיו ירדו המלאכים מן השמים והיו מלמדים את הבריות‬
‫היאך יעבדו להקב"ה‪:‬‬
‫ה‪,‬כד ויתהלך חנוך את‬
‫האלהים‪142‬‬
‫ועם המלאכים הלך שלש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד‬
‫מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות‪ :‬ואיננו כי לקח אתו <א>להים לפי שהיה צדיק של‬
‫הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אתו מלאך והוא מיטטרון ומחלוקת בין ר' עקיבה וחביריו בדבר זה‬
‫וחכמים אומרים חנוך היה פעם צדיק ופעם רשע אמ' הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקינו מן העולם‬
‫כלומר אמיתינו שנאמר הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד‪ ,‬טז)‪:‬‬
‫ה‪,‬כה מתושלח ולמה שמו מתושלח כי שם המפורש כתוב על הסיף שלו והמית כמה שדים אשר‬
‫אין להם מספר ולפי שהיה צדיק חיה תשע מאות וששים שנה לכך נאמר יראת יי' תוסיף חיים‬
‫(משלי י‪ ,‬כז)‪ :‬והוליד בן שממנו נבנה העולם והוא נח ולא קרא שמו זה השם כשנולד אלא לאחר‬
‫כשחדש להם כלי מחרישה‪:‬‬
‫ה‪,‬כט זה ינחמנו ממעשנו‪ :‬שלא היו חורשים כי אם באצבעותיהם‬
‫‪ 140‬בכתב היד‪ :‬וידע אדם את חוה אשתו‪.‬‬
‫‪ 141‬על פי עמוס ה‪ ,‬ח ושם ט‪ ,‬ו‪" :‬הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ"‪ .‬הדרשן מסיים את הפירוש באזכור העונש‬
‫שעתיד לבוא‪.‬‬
‫‪ 142‬מופיע גם בבראשית כ‪ ,‬כב‪ .‬בכתב היד‪" :‬והלך חנוך אל האלוהים"‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫ה‪,‬לב ויהי נח בן חמש מאות שנה ולמה איחר כל כך להעמיד תולדות לפי שהיה רואה שהיו‪ 143‬לכך‬
‫לא היה (עמ' ‪ )9l‬רוצה להעמיד תולדות כיון שאמר לו הקב"ה כי אני עתיד להביא מבול ואצילך‬
‫ואת בניך את שם <בחכמתא עדיף מכוליהו> שהרי יפת היה גדול מכולם שנאמר אחי יפת הגדול‬
‫(בראשית י‪ ,‬כא) לכך חשב שם בתחלה ויפת בסוף‪:‬‬
‫ו‪,‬א ויהי כי החל [האדם לרב על פני האדמה] נעשו חולין בעולם לפי שהיו רשעים‪:‬‬
‫ו‪,‬ב ויראו בני האלהים בני הדיינים‪ :‬ויש אומרים מלאכים ממש‪ :‬מכל אשר בחרו‪ :‬שגוזלים נשי‬
‫האנשים‬
‫ו‪,‬ג לא ידון רוחי באדם כי הם בוזים דברי ואינם עושים כמו <שנאמר> כי דבר יי' בזה (במדבר טו‪,‬‬
‫לא)‪ :‬והיו ימיו מאה ועשרים שנה אמ' ר' יוסף ק"כ שנה קודם שגילה הקב"ה שיבוא מבול גזר על‬
‫דור המבול שימותו ותלה להם הקב"ה כל הימים שהיה מתושלח שהיה לו להחיות מאה ועשרים‬
‫שנה‪:‬‬
‫ו‪,‬ד‬
‫הנפלים‪144‬‬
‫היו בארץ ולמה נקרא שמם נפלים שהם גרמו לעולם להפילו ועל כן נקרא שמם‬
‫אנשי השם שישום העולם במעשיהם הרעים‪:‬‬
‫ו‪,‬ה וירא יי' כי רבה רעת [האדם בארץ] נאמר כאן רבה ונאמר בסדום רבה שנאמר [זעקת סדם‬
‫ועמרה] כי רבה (בראשית יח‪ ,‬כ) מה להלן נידונו באש ובגפרית אף בני דור המבול נדונו באש‬
‫ובגפרית ומה כאן נידונו במים אף אנשי סדום נדונו במים וכן הוא אומר בצורות יאורים בקע וכל‬
‫[יקר] ראתה עינו‪( 145‬איוב כח‪ ,‬י)‬
‫ו‪,‬ו וינחם יי' שנתחרט שעשה אדם בארץ ולפי שהלכו אחר מחשבות לבם ויתעצב אל לבו שהיה‬
‫כועס על התורה שמת<ח>לת בבי"ת ומסימת בל'‪ 146‬והוא לב ותורה כלולה בלב וגם בחוטי ציצית‬
‫ל"ב חוטין על כן אמרו מצות ציצית שקולה כנגד כל התורה‪:‬‬
‫‪ 143‬מבחינת ההקשר הכוונה ל"שיהיו רשעים" (בובר תיקן ולא העיר)‪.‬‬
‫‪ 144‬בכתב היד‪ :‬הנפילם‪.‬‬
‫‪ 145‬בכתב היד‪ :‬עיני' – נקוד על היו"ד‪ .‬ייתכן שהמעתיק עצמו הרגיש בטעות וסימן שיש לתקן‪.‬‬
‫‪ 146‬אין עקביות בסימון האותיות‪ :‬פעם בצורה מקוצרת ופעם בכתיב מלא‪ .‬מעל המילה "בבי"ת" מופיע עיטור סגול‬
‫הפוך‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫ו‪,‬ח ונח מצא חן גם היה נאסף עמהם אילולי שמצא חן בעיני יי'‪:‬‬
‫נשלמה פרשה בראשית‬
‫תהלה למגיד אחרית מראשית‬
‫אלה תולדת נח נח‬
‫‪45‬‬
‫‪ 2.2‬חומש שמות‬
‫(עמ' ‪ )39l‬נ ש ל מ ה פ ר ש ת‬
‫ספר‬
‫ויחי‬
‫הישר‬
‫בעזרת‬
‫אתחיל‬
‫שבח‬
‫נשלם‬
‫אל‬
‫לפרש‬
‫ליוצרי וגוחי‬
‫עולם‬
‫ואלה‬
‫שמות‬
‫א‪,‬א ר' אבהו בשם רבי זמרא אמ' כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים וכל מקום שנאמר‬
‫ואלה מוסיף על הראשונים‪ :‬אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב‪ ,‬ד) מה פסל תוהו ובהו אבל‬
‫כאן כתיב ואלה שמות מוסיף על הראשונים‪ :‬ואלה שמות בני ישראל והלא היה להם ימים רבים‬
‫שמה ולמה אמר הבאים אלא כל זמן שהיה יוסף חיים‪ 147‬לא היה עליהן משאן של מצריים כיון‬
‫שמת יוסף והלך לבית עולמו ניתן משאן של מצריים עליהם לכך נאמר הבאים מצרימה כאלו היום‬
‫עתה באו‪:‬‬
‫דבר אחר ואלה שמות בני ישראל זה שאמ' הכתוב הבאים ישרש‪ 148‬יעקב (ישעיהו כז‪ ,‬ו) בכל מקום‬
‫ישראל באים ובניהם באים כמו שנאמר באברהם ואברהם ושרה זקנים באים בימים (בראשית יח‪,‬‬
‫יא) שהן יוצאין מן העולם החשך ובאים לעולם הבא‪ :‬שנאמר הבאים ישרש‪ 149‬יעקב (ישעיהו כז‪ ,‬ו)‬
‫אף כאן הבאים מ<צ>רימה אבל אומות העולם אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם‬
‫(שם מ‪ ,‬כד)‪ :‬אבל ישראל ונטעתים על אדמתם (עמוס ט‪ ,‬טו) ולמה בזכות אברהם שנאמר בו ויטע‬
‫אשל ( בראשית כא‪ ,‬לג)‪ :‬אומות העולם אף בל זורעו (ישעיהו מ‪ ,‬כד) אבל ישראל יהי פסת בר בארץ‬
‫‪ 147‬בובר תיקן‪ :‬קיים‪.‬‬
‫‪ 148‬בכתב היד‪ :‬ישריש‪.‬‬
‫‪ 149‬בכתב היד‪ :‬ישריש‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫(תהלים עב‪ ,‬טז) אומות העולם בל שורש בארץ גזעם (ישעיהו מ‪ ,‬כד) אבל ישראל שרשי פתוח‬
‫אלי‪ 150‬מים (איוב כט‪ ,‬יט) ולמה בזכות יעקב שנאמר בו <הבאים> ישרש‪ 151‬יעקב (ישעיהו כז‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫דבר אחר ואלה שמות זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב (קהלת ז‪ ,‬א) ג' שמות יש לו לאדם אחד‬
‫מה שקרא לו הקב"ה מתחלה שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה‪ ,‬ב)‪ :‬ואחד‬
‫שקוראים לו אביו ואמו כגון ראובן‪ :‬ואחד שקונה הוא לעצמו במעשיו הרעים‪ :‬ואם זכה במעשים‬
‫טובים קנה שם ט<ו>ב ואם לאו קנה שם רע‪ :‬והקב"ה מניח את כל השמות ואינו משבחו אלא‬
‫במה שיש בו משם טוב שנאמר טוב <ש>ם (קהלת ז‪ ,‬א) ששם טוב אפילו מת ומונח בקברו אינו‬
‫נאבד ממנו שמו הטוב שיש לו בשעת מיתתו מאותו השם שקראו לו בשעת לידתו‪:‬‬
‫דבר אחר טוב שם (שם) טוב שמותן של שבטים משמן המשחה שהיה כהן גדול נמשח בו שנאמר‬
‫כשמן הטוב (תהלים קלג‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫דבר אחר והכהן הגדול מאחיו [אשר יוצק על ראשו] שמן המשחה (ויקרא כא‪ ,‬י) מיכאן אתה למד‬
‫שנאה שמותן של שבטים משמן המשחה שהיה כהן גדול נמשח בו‪:‬‬
‫דבר אחר ואלה שמות זה שאמר הכתוב זרע יעבדנו יסופר ליי' לדור (תהלים כב‪ ,‬לא) את מוצא‬
‫שבכל דור ודור מונה הקב"ה את ישראל אבל האומות אין להם לא שם ולא זכרון וכן הוא אומר‬
‫ירבו עצבותם אחר מהרו [בל אסיך נסכיהם מדם] ובל אשא את שמותם על שפתי (שם טז‪ ,‬ד) אבל‬
‫ישראל שהם חביבין לפני הבורא הוא מייחסן בכל שעה את מוצא כשירדו למצרים ירדו במניין‬
‫שנאמר ואלה שמות וכשעלו ממצרים עלו במספר שנאמר כשש מאות אלף רגלי (שמות יב‪ ,‬לז)‬
‫<את> ( עמ' ‪ )40r‬יעקב איש וביתו באו מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שהיה לפרץ ולחצרון זה‬
‫בן שנה וזה בן שנתים וזיוג להם נשים‬
‫א‪,‬ב ראובן ושמעון כל שבטים לשם גאולתן היו שמותן ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי (שם‬
‫ג‪ ,‬ז)‪ :‬שמעון שנאמר וישמע אלהים את נאקתם (שם ב‪ ,‬כד)‪ :‬לוי על שם ונלוו גוים רבים‪[ 152‬אל יי']‬
‫(זכריה ב‪ ,‬טו)‪[ :‬ו]יהודה‪ 153‬ואמרת ביום ההוא אודך יי' (ישעיהו יב‪ ,‬א)‪:‬‬
‫‪ 150‬בכתב היד‪ :‬עלי‪.‬‬
‫‪ 151‬בכתב היד‪ :‬ישריש‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫א‪,‬ג יששכר כי יש שכר לפעלתך‪( 154‬ירמיהו לא‪ ,‬טו) זבולן שנאמר בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א‬
‫ח‪ ,‬יב)‬
‫א‪,‬ד דן על שם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (בראשית טו‪ ,‬יד) [ו]נפתלי על שם שנאמר נפת‬
‫תטפנה (שיר השירים ד‪ ,‬יא)‪ :‬גד על שם והמן כזרע גד (במדבר יא‪ ,‬ז) [ו]אשר לשם הגאולה דכתיב‬
‫ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג‪ ,‬יב)‪:‬‬
‫א‪,‬ה [ו]יוסף דכתיב והיה ביום ההוא יוסיף יי' [שנית ידו] לקנות את שאר עמו (ישעיהו יא‪ ,‬יא)‪:‬‬
‫בנימן (שמות א‪ ,‬ג) על שם נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו (ישעיהו סב‪ ,‬ח)‪ :155‬הא למדנו שכל השבטים‬
‫שמותם על שם גאולתם נקראו ולמה אין שמותם שווים בכל מקום אלא מקדים זה לזה וזה לזה‬
‫שלא יהיו בני הגבירות אומרים אנו תחלה ובני השפחות אחרונים ויתגאו לעצמם לכך מקדים לזה‬
‫ומאחר לזה ללמדך שכל בני יעקב שקולין שאין אילו גדולים מאלו‪:‬‬
‫א‪,‬ה ויהי כל נפש יצאי ירך [יעקב שבעים נפש] ולמה אינו אומר יצאי ירך ישראל אלא יוצאי ירך‬
‫יעקב‪ :‬ללמדך שאותיותיו של יעקב כנגד ד' עטרות שמעטרין בניו להקב"ה י' כנגד עשרת הדברות‪:‬‬
‫ע' כנגד ע' זקנים של סנהדרין ק' כנגד היכל שבנו לבוראם שהיה ארכו מאה אמה שנאמר ההיכל‬
‫מאה <א>מה (יחזקאל מב‪ ,‬ח)‪ :156‬ב' כנגד שני לוחות הברית‪ :‬ובעד יעקב נגאלו ישראל ממצרים‬
‫והעולם עומד שנאמר ויעמידה ליעקב (תהלים קה‪ ,‬י)‪:‬‬
‫א‪,‬ו וימת יוסף ואף על פי כן ובני ישראל פרו וישרצו [וירבו ויעצמו במאד מאד] (שם‪ ,‬ז) מלמד שכל‬
‫אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד‪:‬‬
‫דבר אחר ובני ישראל איכא דאמרי שנים עשר בנים היתה יולדת בכרס אחד‪ :‬היאך פרו מיעוט‬
‫רבים שנים וכן כולם‪:‬‬
‫‪" 152‬רבים גוים" – נקוד להחלפת סדר המילים‪.‬‬
‫‪ 153‬הוספתי וי"ו לשמות השבטים המופיעים על פי סדר הפסוקים‪ ,‬במטרה להתאים את זה לדיבור המתחיל‪ .‬בכתב‬
‫היד מופיעים רק שמות השבטים‪ ,‬וייתכן שבעל המדרש התכוון רק לרשימת שבטים ולא לדיבור מתחיל‪.‬‬
‫‪ 154‬בכתב היד‪ :‬כי יש שכר לפ'‪ .‬בדברי הימים ב טו‪ ,‬ז‪ :‬כי יש שכר לפעלתכם‪.‬‬
‫‪ 155‬בכתב היד‪ :‬נשבע יי' בימינו ובז' ק'‪ .‬בובר כתב‪ :‬ובזרוע קדשו (ישעיהו סב‪ ,‬ח)‪ ,‬ולא העיר על כך שהנוסח הרגיל הוא‬
‫"ובזרוע עזו"‪ .‬הפסוק מופיע בצורה זו רק במדרש זה ובפתיחה לשמות במדרש שכל טוב (בובר)‪ .‬ישנם כתבי יד של ספר‬
‫ישעיהו שבהם כתוב "קדשו" במקום "עזו" (ביבליה הבראיקה‪ ,‬עמ' ‪.)772‬‬
‫‪ 156‬בכתב היד‪ :‬וההיכל‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫א‪,‬ז‪-‬ח ותמלא הארץ אתם נתמלאו בתי טרטראות ובתי קרקסאות מהם מיד גזרו עליהם שיפרשו‬
‫מן המטה‪ :‬שנאמר ויקם מלך חדש וכי חדש היה פרעה אלא מלמד שחדש להם גזירות קשות‪:‬‬
‫דבר אחר ויקם מלך חדש [על מצרים אשר לא ידע את יוסף] הוא היה פרעה הראשון אלא אמרו‬
‫לו נזדווג להם אמ' להם שוטים עד עכשו היו מושלים בנו ולא היינו מושלים עליהם ואלולי יוסף‬
‫לא לאותם אנשים חיים ואנו רוצים להזדווג עמהם מיד הורידוהו מכסאו ועשה ג' חדשים אחר‬
‫מיכן אמ' להם כל מה שאתם אומ' אני שומע לכם החזירוהו לכסאו לפיכך אומר ויקם מלך חדש‬
‫הדא הוא דכתיב ביי' בג דו כי בנים זרים ילדו (הושע ה‪ ,‬ז)‪ :‬שהפרו בני ישראל ברית מילה עתה‬
‫יאכלם חדש (שם) הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש [על מצרים] אשר לא ידע את יוסף‪ :‬וכי לא‬
‫היה מכיר <את> יוסף אלא לא ידע אשר עשה עמו בימי רעבון‪:‬‬
‫א‪,‬ט ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחלה לפיכך לקה תחלה התחיל בעצה תחלה דכתיב ויאמר‬
‫אל עמו לקה תחלה דכתיב ובכה ובעמך [ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים] (שמות ז‪ ,‬כט) רב ועצום‬
‫[ממנו]‬
‫א‪,‬י הבה נתחכמה לו להקב"ה חרף פרעה כלפי מעלה אמ' בוא ונתחכמה לו למושיען של ישראל‬
‫במה נידונם באש אברהם ניצל מן האש נידונם בחרב יצחק אביהם ניצל מן החרב נידונם בסקילה‬
‫יעקב אביהם ניצל מן הסקילה בואו ונידון אותם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול‬
‫לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח [עוד על הארץ] (ישעיהו נד‪ ,‬ט) והם אינם יודעים שעל כל‬
‫העולם כולו אינו מביא על אומה אחת (עמ' ‪ )40l‬מביא‬
‫דבר אחר הו א אינו מביא עליהם אבל הם באים ונופלים בתוכו הדא הוא דכתיב ומצרים נסים‬
‫לקראתו (שמות יד‪ ,‬כז) וכן <הוא אומר> כי בדבר אשר זדו עליהם (שם יח‪ ,‬יא)‪ :‬בקדרה שבשלו‬
‫בה נתבשלו זדו לשון בישול כמו שנאמר ויזד יעקב נזיד (בראשית כה‪ ,‬כט)‪:‬‬
‫פן <ירבה> אמרה להם רוח הקדש אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה וכן יפרץ (שמות א‪,‬‬
‫יב)‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫ונלחם בנו ועלה מן הארץ על מצרים אמרו שילחם ישראל בם ויגרשום מן הארץ‪ :‬ואם כן היה‬
‫צריך לומר ועלינו מן הארץ ולמה אמ' ועלה משל לאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים‪:‬‬
‫א‪,‬יא וישימו עליו שרי מסים עליהם היה צריך לומר אלא <מלמד> שהביאו לבנה ותלו אותה‬
‫בצוארו של פרעה וכל אחד ואחד מישראל שאומר להם אסטניס אני אומרים לו <יותר> אתה‬
‫אסטניס מפרעה‪ :‬שרי מסים שמשים עליהם תוכן לבנים‪ :‬למען ענותו למי לפרעה בסבלותם של‬
‫מי של ישראל ויבן ערי מסכנות לפרעה שמסכנות לבעליהן פיתום חפרו כל כך עד התהום עלה‬
‫<והיו> משימים הלבנים והתהום בולען לפיכך נקרא פיתם אל תיקרי פיתום אלא פי תהום‪:‬‬
‫רעמסס שהיו <ישראל> מתרוצצים תחת הבניין‪:‬‬
‫א‪,‬יב וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ מלמד שבכל יום ויום היו מחזקים עליהם את <השעבוד>‬
‫כדי לכלותם והם פרים ורבים ביותר‪ :‬ויקוצו מפני בני ישראל מלמד שנעשו בעינם כקוצים‪:‬‬
‫א‪,‬יג בפרך בפה רך שאמרו להם כנגד כל לבנה ולבנה שיעשה כל אחד ואחד מכם אנחנו ניתן להם‬
‫כנגדן זהובים והיו ישראל ממהרים ועושין אחד מאה ואחד מאתים מיד גזרו עליהם שבכל יום‬
‫ויום יביא כמו אותו תוכן לבנים כיוצא בו‬
‫א‪,‬יד וימררו את חייהם בעבדה קשה [בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה] תחלה בחומר ובלבנים‬
‫ואחר כך בכל עבדה בשדה שהיו אומ' להם הביאו דובים ואריות וחיות רעות‪ :‬אשר עבדו בהם‬
‫בפרך מלמד שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים‪:‬‬
‫א‪,‬טו‬
‫למ<י>לדות‪157‬‬
‫העבריות זו יוכבד ומרים‪ :‬פועה זו מרים‪ :‬ולמה נקרא שמה פועה שהיתה‬
‫פועה ברוח הקדש ואמרה עתידה אמה שתלד בן שמושיע את ישראל‪ :‬שפרה זו יוכבד ולמה‬
‫נקראת שמה שפרה שמשפרת את הולד‪:‬‬
‫דבר אחר שפרה שפרו ורבו <ישראל> בימיה‪:‬‬
‫‪ 157‬בכתב היד‪ :‬המילדות‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫א‪,‬טז וראיתן על האבנים סימן גדול מסר להם אותו רשע אמ' להם מי שמעוברת בזכר ירכותי<ה>‬
‫מצטננות כאבנים והמתן אתו וסימן גדול מסר להם אמ' להם אם הוא זכר פניו למטה ואם נקבה‬
‫פניה למעלה‪:‬‬
‫א‪,‬יז כאשר דבר אליהן דבר להם מבעי ליה אלא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא רצו‪:‬‬
‫א‪,‬יח ותחיין את הילדים לא דיין שלא המיתו אותם אלא שהיו מספקות אותם מים ומזון‪:‬‬
‫א‪,‬יט כי חיות הנה אמרו לו אומה זו משולות בחיות מה החיה אינה צריכה מילדת בשעת לידתה‪:‬‬
‫כך אילו אינם צריכות וכן כתיב גור אריה יהודה (בראשית מט‪ ,‬ט)‪ :‬דן גור אריה (דברים לג‪ ,‬כב)‬
‫נפתלי אילה שלוחה (בראשית מט‪ ,‬כא) יששכר חמר גרם (שם‪ ,‬יד)‪ :‬בנימין זאב יטרף (שם‪ ,‬כז)‬
‫יוסף בכור‬
‫שור‪158‬‬
‫ולפיכך אינם צריכים חיות‪:‬‬
‫א‪,‬כא ויעש להם בתים כהונה ולויה‪:‬‬
‫א‪,‬כב ויצו פרעה לכל עמו גזר על כל עמו [כל הבן הילוד] היאורה תשליכוהו ולמה גזר גזרה זו‬
‫הדא הוא דכתיב וכי יאמרו אליכם‬
‫בניכם‪159‬‬
‫דרשו אל האובות [ואל הידענים המצפצפים‬
‫והמהגים] (ישעיהו ח‪ ,‬יט) מצפצפים ואינם יודעים מה הם צופים מחגים‪ 160‬ואינם ידועים מה הם‬
‫מחגים ראו שמושיען של‬
‫יוסף‪161‬‬
‫ישראל לוקה במים‪ :‬עמדו וגזרו כל הבן הילוד היארה‬
‫[תשליכהו]‪ :‬דלא הוו ידעי דעל מי מריבה הוא לוקה שנאמר המה מי מריבה (במדבר כ‪ ,‬יג) אמרו‬
‫שראו אצטגניני פרעה וטעו ושלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו‪ :‬בלעם שיעץ ש<י>הרגו את‬
‫ישראל נהרג‪ :‬איוב ששתק נידון ביסורין‪ :‬יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית‪:‬‬
‫ב‪,‬א (עמ' ‪ )41r‬וילך איש מבית לוי ולאנה הלך מלמד שהלך בעצת בתו לפי שעמרם גדול הדור היה‬
‫כיון שראה <גזרת פרעה ה רשע אמר לשוא אנו עמלים עמד וגירש את> אשתו ועמדו כולם וגרשו‬
‫את נשותיהם אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה מגזרת על הזכרים ועל הנקבות‪ 162‬פרעה לא גזר‬
‫‪ 158‬על פי דברים לג‪ ,‬יז‪ :‬בכור שורו הדר לו‪.‬‬
‫‪ 159‬המילה "בניכם" לא מופיעה בפסוק מישעיהו‪ .‬אפשר לומר שזו מילה שנוספה בטעות בגלל הפסוק "והיה כי יאמרו‬
‫אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם" (שמות יב‪,‬כו)‪ ,‬או לטעון שזה חיבור של שני הפסוקים‪.‬‬
‫‪ 160‬לכאורה צ"ל "מהגים" (ולא "מחגים"‪ ,‬כמו שמופיע פעמיים בכתב היד)‪.‬‬
‫‪ 161‬נקוד על כל האותיות במילה "יוסף" – סימן למחיקה‪.‬‬
‫‪ 162‬בובר שינה‪ :‬גזירתך קשה מגזרת פרעה הרשע‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה בעולם‬
‫הזה ובבא‪ :‬פרעה רשע ספק גזירותו קיימת ספק לא אבל אתה צדיק בודאי גזירתך קיימת שנאמר‬
‫ותגזר אמר ויקם לך (איוב כב‪ ,‬כח)‪ :‬מיד עמד והחזיר את אשתו מיד עמדו כולם והחזירו את‬
‫נשותיהם ולמה אמר ויקח והחזיר מיבעי ליה אלא מלמד שעשה בה ליקוחין שניין והושיבה‬
‫באפרי<ו>ן ואהרן <ומרים> מרקדין לפניה ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה (תהלים‬
‫קיג‪ ,‬ט)‪ :‬ויקח את בת לוי אפשר שהיתה בת והיא בת <ק"ל> שנה אלא מלמד שנעשו בה סימני‬
‫נערות‪:‬‬
‫ב‪,‬ב ותהר [האשה] ותלד [בן] והלא מעוברת היתה כבר משלשה חדשים אלא <מקיש> לידתה‬
‫להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מיכן לנשים הצדקניות שלא היו <בפתקה>‬
‫של חוה‪:‬‬
‫ותרא אתו כי טוב הוא טוביה שמו‪:‬‬
‫דבר אחר טוב לנביאות‬
‫דבר אחר שנולד מהול‪:‬‬
‫דבר אחר בשעה שנולד <משה> נתמלא הבית אורה ולכך אמ' כי טוב כתיב הכא כי טוב הוא וכתיב‬
‫התם וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫ותצפנהו שלשה ירחים שלא היו מונים המצרים אלא משעה שהחזירה והיא היתה מעוברת‬
‫מקודם ג' ירחים‬
‫ב‪,‬ג ולא יכלה עוד הצפינו מפני מה לא יכלה עוד הצפינו מפני שהיו המצריות הולכות הם ובניהם‬
‫לביתו של עמרם והיו מרעיבות בניהם והיו בניהם צועקים ומשה רבינו עליו השלום היה במחבואה‬
‫וד<ר>ך התינוק כש<צ>ועק האחד משיבו והיה משה רבינו עליו השלום צווח כמו התינוקים‬
‫האחרים ולפי זאת הסיבה ידעו שנולד ילוד בבית הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שו<ע>לים‬
‫קטנים (שיר השירים ב‪ ,‬טו)‬
‫‪52‬‬
‫ותקח לו‪ 163‬תבת גמא ומפני מה לקחה גמא מיכן לצדיקים שחב<י>בין עליהם ממונם יותר מגופם‬
‫וכל כך למה כדי שלא יפשוט ידיהם בגזל‪:‬‬
‫דבר אחר ולמה לקחה גמא שהוא דבר רך שיהא עומד לפני רך וקשה ותחמרה בחמר [ובזפת] חמר‬
‫מבפנים‪ :‬וזפת מבחוץ כדי שלא יריח הצדיק ריח רע‪:‬‬
‫ותשם בסוף ביני הסוף אגם שמו סוף <כמו> שנאמר קנה וסוף קמלו (ישעיהו יט‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ב‪,‬ד ותתצב אחותו מרחק וקימא לן פסוק זה על נבואה נאמר כולו ותתצב כמו שנאמר ויבא יי'‬
‫ויתיצב (שמואל א ג‪ ,‬י) אחותו כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את (משלי ז‪ ,‬ד)‪ :‬מרחוק כמו‬
‫שנאמר מרח[ו]ק יי' נראה לי (ירמיהו לא‪ ,‬ב)‪ :‬לדעה כמו שנאמר כי אל דעות יי' (שמואל א ב‪ ,‬ג)‪:‬‬
‫מה מה יי' אלהיך שואל מעמך (דברים י‪ ,‬יב)‪ :‬יעשה יי' לאדני בית נאמן (שמואל א כה‪ ,‬כח)‪ :‬לו‬
‫ויקרא לו יי' שלום (שופטים ו‪ ,‬כד)‪:‬‬
‫דבר אחר ותתצב כמשמעו שאין הפסוק יוצא מידי פשוטו‪ :‬ובזכות שהמתינה למשה <אחיה>‬
‫לדעת מה יהיה סוף העניין זכתה והמתינו לה שש מאות אלף רגלי הדא הוא דכתיב והעם לא נסע‬
‫עד האסף מרים (במדבר יב‪ ,‬טו) ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה מה יעשה לו מה יהא‬
‫בסוף נבואתה שהיתה מתנבאת ואומרת <עתידה אמי> שתלד בן שהיתה מושיע את ישראל‪:‬‬
‫גרסינן בשוטה אמ' ר' חנינה בר פפא אותו היום שהטילוהו ליאור כ"א בניסן היה אמרו המלאכים‬
‫לפני הקב "ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר שירה ביום זה יהא מושלך בים <ר' אחא> בר חנינה‬
‫אמ' אותו היום ו' בסיון היה אמ' המלאכים רבונו של עולם מי שעתיד לקבל תורה ביום זה‬
‫ומרעיש את העליונים ואת התחתנ<י>ם ילקה ביום זה‪ :‬בשלמא למאן דאמר כי בששה בסיון הינו‬
‫דמשכחת ליה ג' ירחין כי בז' באדר נולד משה ואשכחת כי בו' בסיון היה אותו יום אלא למאן‬
‫דאמר כי בכ"א בניסן היכי משכחת ליה תאנא אותה שעה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של‬
‫אחרון ואמצעי שלם (עמ' ‪ )41l‬וכיון שהטילוהו ליאור עמדו ובטלו את גזרותיהם והיינו דקאמר‬
‫‪ 163‬בכתב היד‪ :‬לה‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫אמ' להם משה [ויאמר]‬
‫משה‪164‬‬
‫שש <מאות אלף רגלי> [העם אשר אנכי בקירבו] (שם יא‪ ,‬כא)‬
‫שבשבילי ניצלתם‪:‬‬
‫ב‪,‬ה ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור שירדה לרחוץ מגילולי אביה וכמה דהוא אמ' אם רחץ יי' את‬
‫צואת [בנות ציון] (ישעיהו ד‪ ,‬ד)‪ :‬וענין [ו]נערותיה הולכות‪ :‬ואין הולכות אלא לשון מיתה שנאמר‬
‫הנה אנכי הולך למות (בראשית כה‪ ,‬לב) אמ' לה גברתנו מנהגו של עולם מלך גוזר גזירה וכל העולם‬
‫מקיימין אותה בניו ובני ביתו לא כל שכן בא גבריאל והמיתן‪:‬‬
‫ב‪,‬ו ותפתח ותראהו [את הילד] והנה נער בוכה‪ 165‬כמו מתנבאת היתה נער נ' נאמן כמו שנאמר בכל‬
‫ביתי נאמן (במדבר יב‪ ,‬ז)‪ :‬ע' עניו שנאמר והאיש משה‬
‫עניו‪166‬‬
‫מאד (שם‪ ,‬ג)‪ :‬ר' רועה שנאמר‬
‫ומשה היה רועה (שמות ג‪ ,‬א)‪:‬‬
‫דבר אחר ותפתח ותראהו [את הילד] ותרא היה צריך לומר אלא מלמד שראת שכינה עמו והנה‬
‫נער בוכה קרי ליה נער וקרי ליה ילד אלא מלמד שהיה ילד וקולו כנער‪ :‬ותחמל עליו ומניין היתה‬
‫יודעת שה וא מילדי העברים אלא שראתה אותו מהול כי המצריים אינם מלים‪ :‬זה זה נופל ואין‬
‫אחר נופל‪ :‬כיון שהטילוהו ליאור עמדו ובטלו את גזירותיהן והיינו דקאמר משה לישראל שש‬
‫מאות אלף רגלי (במדבר יא‪ ,‬כא) הגברים שבשבילי <ניצלתם>‬
‫ב‪,‬ז ותאמר אחותו אל בת פרעה [האלך וקראתי לך אשה מינקת] מן העבריות מלמד שהחזירה‬
‫משה על כל המצריות ולא ינק יצתה בת קול ואמרה פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק חלב טמא‬
‫הדא הוא דכתיב את מי יורה דעה ואת יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיהו כח‪ ,‬ט)‬
‫ב‪,‬ח ותאמר לה <בת> פרע<ה> לכי‪ :167‬ואמרה לאמו‬
‫ב‪,‬ט היליכי [את הילד הזה] והינקהו לי‪ 168‬ואני אתן את שכרך‪ :‬מתנבאת היתה ולא <היתה>‬
‫יודעת מה מתנבאת היליכי שליכי‪ :‬ואני אתן [את] שכרך לא דיין לצד<י>קים שמחזירים להם‬
‫אבידתם אלא שנוטלין עליהם שכרם‬
‫‪ 164‬בכתב היד‪ :‬אמר להם משה משה לישראל‪.‬‬
‫‪ 165‬בכתב היד‪ :‬ותפתח ותבא' והנה נער בוכה‪ .‬בנוסח המסורה‪ :‬בכה‪.‬‬
‫‪ 166‬בנוסח המסורה‪ :‬ענו‪.‬‬
‫‪ 167‬בכתב היד‪ :‬ליכי‪.‬‬
‫‪ 168‬בכתב היד‪ :‬היליכי ותניקהו לי‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫ב‪,‬יא ויגדל משה וכי אין הכל האדם והבהמה והעוף גדלין אלא שהיה משה גדל שלא כדרך‬
‫העולם‪:‬‬
‫ויצא אל אחיו אותו יציאה יצא <או>תו הצדיק‪ :‬ויצא ביום <ה>שני (שמות ב‪ ,‬יג) וירא שהיה‬
‫רואה ובוכה ממלאכתן ונותן כתפיו עם כל אחד ואחד כדי לסייעם לכך נאמר בסבלותם‬
‫וירא איש מצרי ‪ :‬ומי היה אביו של מגדף היה שנאמר והוא בן איש מצרי (ויקרא כד‪ ,‬י) מכה איש‬
‫עברי בעלה של שלומית בת דברי כיצד היה אותו נוגש עשוי על מאה וכ' אנשים והיה מוציא אותם‬
‫למלאכתן מקריאת הגבר ומתוך שהיה רגיל להוציאם היה נכנס ויוצא לבתיהם ראה בשלומית‬
‫שהיא יפת תאר שלימה מכל מום נתן עיניו בה ועמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר‬
‫אותו מצרי ובא על אשתו והיא סבורה שהוא בעלה חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו אמ' לה‬
‫שמא נגע ביך אמרה לו הין וסבורה הייתי שאתה הוא כיון ששמע הנוגש שהרגיש בו היה מכה את‬
‫בעלה‪:‬‬
‫ב‪,‬יב וירא כי אין איש שהיה חייב מיתה ויך את המצרי במה הכהו יש אומרים במגריפה של טיט‬
‫הכהו והוציא את מוחו ויש אומרים הזכיר עליו את השם והרגו‪ :‬ויטמנהו בחול‪ :‬אמ' לישראל‬
‫אתם משולים בחול שהחול נוטלו אדם מיכן ונותנו לכאן ואין קולו יוצא כך אל יצא דבר‬
‫מפיכם‪:169‬‬
‫ב‪,‬יג‪-‬יד והנה שני אנשים עברים ומי היו אילו דתן ואבירם והם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה‬
‫(במדבר יד‪ ,‬ד) והם שהמרו על ים סוף והם שהותירו את המן שנאמר ולא שמעו אל משה [ויותרו‬
‫אנשים ממנו עד בקר] (שמות טז‪ ,‬כ) והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם (במדבר‬
‫כו‪ ,‬ט) שהם עמדו ברשעותם תחלה וסוף ואמ' להם ויאמר לרשע למה תכה רעך ענו ואמרו רשע‬
‫כמותך מי שמך לאיש ושר ועדיין אין אתה איש ותהיה רוצה להיות שר ושופט עלינו ואין אתה‬
‫איש הלהרגני אתה אומר אתה מבקש אין כתיב אלא אתה אומר כלומר (עמ' ‪ )42r‬באמירה מיכן‬
‫אתה למד ששם אמר על המצרי והרגו‪ :‬ויאמר אכן נודע הדבר אמ' להם יש ביניהם לשון הרע‬
‫והיאך אתם ראויים לגאולה‪:‬‬
‫‪ 169‬על פי יהושע ו‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫ב‪,‬טו ויברח משה מפני פרעה העלהו למשה לבימה ועשה הקב"ה לפרעה אלם ולסגנים חרשים‬
‫וברח משה מפני פרעה ומפני זה בשעה שאמ' לא איש דברים אנכי (שם ד‪ ,‬י) השיבו הקב"ה מי שם‬
‫פה לאדם או מי ישום אלם (שם‪ ,‬יא) ומי עשאו אלם או חרש או פקח (שם) מי עשה הסגנים חרשים‬
‫או מי עשאך פקח וברחת מפני פרעה הלא אנכי יי' (שם)‪:‬‬
‫ב‪,‬טו‪-‬טז וישב על הבאר קלט מקום אבותיו ג' ניזדווגו זוגיהן מן הבאר יצחק יעקב משה וכי כל‬
‫שבחו של אותו הצדיק להיות הולך אחר עבודה זרה אלא הרהר יתרו לעשות תשובה עד שלא בא‬
‫משה והוציא כל תשמישי עבודה זרה ונתן לשכיניו אמ' להם זקן אני ואיני יכול לעבוד עבודה זרה‬
‫ועמדו אנשי מקומו ונידוהו שנאמר ולכהן מדין שבע בנות‬
‫ב‪,‬יז ויבאו הרעים ויגרשום אפשר היה אב מדין היאך גירשום אלא ללמדך שינודוהו ונידו שלא‬
‫יהיו <ה>רועים את צאנו ולכך היו בנותיו יוצאות לרעות וגירשו את בנותיו כמו שנאמר ויגרש את‬
‫האדם (בראשית ג‪ ,‬כד)‪ :‬ויקם משה ויושיען מיכן שרצו לענותן כמו שנאמר צעקה הנער המארשה‬
‫ואין מושיע לה (דברים כב‪ ,‬כז)‬
‫ב‪,‬יט איש מצרי הצילנו וכי בדמות מצרי היה משה אלא אלולי איש מצרי לא נכנס למדין‪:‬‬
‫ב‪,‬כ ויאמר אל בנותיו ואיו‪ :‬ואיו אמ' להן זה הסימן שאמרתם שדלה והשקה צאנכם מבני בניו של‬
‫אותו שעמד על הבאר הוא שהבאר מכרת את אדוניה אמ' חכמים עליהם השלום כל זמן שמשה‬
‫עליו השלום עומד על פי הבאר המים צופין ועומדין על הבאר וכשחזר משה עליו השלום אף המים‬
‫חזרו לאחריהם שנאמר מוליך לימין משה [זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם]‬
‫(ישעיה ו סג‪ ,‬יב) ותחלה שבא משה מצא הרועים מכים צאנו של יתרו אמ' להם רקים מן הדין‬
‫שישקו נשים תחלה וילכו להם ואם אינם יכולים לדלות דולים להם האנשים <מיד> לא שמעו לו‬
‫עמד משה על פי הבאר והמים עלו ושתו כל צאנם ובקרם אמ' משה אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי‬
‫לדון את אומות העולם לכך נאמר כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א‪ ,‬ו)‪ :‬קראן לו ויאכל לחם‬
‫וכן אמ' החכם שלח לחמך על פני המים (קהלת יא‪ ,‬א) ואיזה זה יתרו שהאכיל את משה שנאמר‬
‫בו כי מן המים <משיתיהו> (שמות ב‪ ,‬י) אמ' להם‬
‫משה‪170‬‬
‫למה [זה] עזבתן את האיש ופרע לו‬
‫הקב"ה הדא הוא דכתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל [לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים] (שם‬
‫‪ 170‬תמוה מבחינת התוכן‪ ,‬על פי הקשר צריך להיות יתרו‪ .‬בובר השמיט את המילה "משה"‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫יח‪ ,‬יב) ומי גרם ליתרו כל הטובות הללו עד שנדבק במשה זכה להעמיד חכמים ונביאים שנאמר‬
‫ומשפחות סופרים יושבי‪ 171‬יעבץ (דברי הימים א ב‪ ,‬נה)‪:‬‬
‫ר' יוחנן אומר גדולה לוגמא שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים <ומעלמת> עין מן‬
‫הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתה עולה זדון מקרבת את הרחוקים ליתרו בשכר‬
‫שאמ' קראן לו ויאכל לחם ‪ :‬זכו בניו לישב בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים (שם) וכתיב‬
‫ובני קיני חותן משה (שופטים א‪ ,‬טז) ומרחקת את הקרובים עמון ומואב שנאמר לא יבוא עמוני‬
‫ומואבי [בקהל יי'] (דברים כג‪ ,‬ד)‪ :‬וסמיך ליה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים (שם‪ ,‬ה)‪:‬‬
‫ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה דאמר ר' יוחנן מדן ועד שילה ג' מילין הוו והיה עשן המערכה ועשן‬
‫פסלו של מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמ' להם הניחו לעשנו שיעלה כי פתו‬
‫מצוייה לעוברי דרכים שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י‪ ,‬יא) ואמ' ר' יוחנן זה פסלו של מיכה שעבר‬
‫עמהם בים ומשרה שכינה על נביאי השקר מחבריה דעדו הנביא שנאמר ויאמר לו גם אני נב<י>א‬
‫כמוך (מלכים א יג‪ ,‬יח) וכתיב ויביאהו אל ביתו (בראשית כט‪ ,‬יג) וכתיב ויהי הם יושבים‬
‫אל‪172‬‬
‫השולחן ויהי דבר יי' אל הנביא אשר השיבו (מלכים א יג‪ ,‬כ) ושגגת{ה} (עמ' ‪ )42l‬עולה זדון דאמ'‬
‫ר' יהודה אלמלא הלוה יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נחלקה מלכות בית דוד ולא נחרבה נוב‬
‫עיר של הכהנים ולא נטרד דואג ולא נהרג שאול ויהונתן‪:‬‬
‫דבר אחר קראן לו שמא ישא אשה אחת <מכם> שאין לחם אלא האשה שנאמר כי אם הלחם אשר‬
‫הוא אוכל (בראשית לט‪ ,‬ו)‬
‫ב‪,‬כא ויואל משה שנשבע לו כמו שנשבע <יעקב> ללבן אם תענה את בנותי (שם לא‪ ,‬נ) מתשמיש‬
‫המטה שאין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם לאמר (שמואל א יד‪ ,‬כד)‪:‬‬
‫דבר אחר ויואל משה לשבת [את האיש] משה קיבל עליו לדור עמו שאין ויואל אלא לשון דירה‬
‫כמו שנאמר הואל נא ולין (שופטים יט‪ ,‬ו)‬
‫ויתן את צפרה בתו למשה ולמה נקרא שמה צפרה שרצתה כצפור‪:‬‬
‫דבר אחר שטיהרה בית אביה מעבודה זרה ככהן המטהר בדם הצפור‪:‬‬
‫‪ 171‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬ישבו‪.‬‬
‫‪ 172‬בכתב היד‪ :‬על‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫ב‪,‬כג ויהי בימים הרבים מיכן שימי צרה מרובין מימי טובה וימת מלך מצרים מלמד שנצטרע‬
‫ומצורע חשוב כמת‪ :‬ויאנחו בני ישראל אין אנחה זו אלא מיתה שנאמר כי רבות אנחותי (איכה א‪,‬‬
‫כב) <שהיה> פרעה הרשע הורגם ונוטל דמם ורוחץ בהם כסבור שית<ר>פא בכך ויזעקו שהיו‬
‫נוטלים תינוקי ישראל ומשימין אותם במקום הלבנים והיו צווחים עד שעלה צווחתם אל האלהים‬
‫מן העבודה שהיו אונסין נשותיהם‪:‬‬
‫ב‪,‬כה וידע לשון רחמנות כמו תם‪ 173‬אני לא אדע (איוב ט‪ ,‬כא) רוצה לומר לא ארחם מן הייסורין‬
‫אלא אמאס חי‪:‬‬
‫ג‪,‬א ומשה היה רועה ולמה נסמכה פרשה ויהי בימים הרבים ההם (שמות ב‪ ,‬כג) לפרשה זו לפי‬
‫שהקב"ה יוד ע שמשה צדיק ונותן נפשו על בניו ואם ברח למדין משה גואלם לכך כתיב ומשה היה‬
‫רעה [את צאן יתרו חתנו כהן מדין] וינהג את הצאן [אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה] מ'‬
‫יום ומ' לילה הלכה צאנו של יתרו ולא טעמה כלום כשם שהלך אליהו שנאמר וילך בכח האכילה‬
‫[ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חרב] (מלכים א יט‪ ,‬ח)‬
‫דבר אחר מהו אחר המדבר ולמה <היה> רודף אחר המדבר לפי שצפה ברוח הקדש שיחריב‬
‫כרכיהם של אומות‪ :‬שנאמר <הנה> אחרית גוים מדבר ציה וערבה (ירמיהו נ‪ ,‬יב)‬
‫דבר אחר וינהג את הצאן בישרו שצאנו יכלה במדבר ואחר כך נאסף אל עמיו ולכך הלכה צאנו של‬
‫משה מ' יום וארבעים לילה שלא טעמה כלום‪ :‬כנגד ארבעים שנה שינהיג את ישראל במדבר שלא‬
‫טעמו מזריעת אדמה כלום והם ארבעים שנה יום לשנה וכולם מתו במדבר ואף הוא נאסף עמהם‬
‫ויבא אל‪ 174‬הר האלהים חרבה‪ :‬וכיון שהגיע לחורב מיד‬
‫ג‪,‬ב וירא מלאך יי' אליו בלבת אש‪ 175‬כדי ללבבו ויבא לסיני ויראה האשות והלפידים ולא יתירא‬
‫מהם‪:‬‬
‫דבר אחר בלבת אש אל תיקרי בלבת אש אלא בליבת אש ללמדך שנגלה למעלה משני חלקים של‬
‫סיני מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר אמר הקב"ה אני קראתי על עצמי עמו אנכי בצרה (תהלים‬
‫‪ 173‬בכתב היד‪ :‬הם‪ .‬כנראה שיבוש בגלל חילוף ה"א בתי"ו של המעתיק‪.‬‬
‫‪ 174‬בכתב היד‪ :‬עד‪.‬‬
‫‪ 175‬בכתב היד‪ :‬וירא אליו יי' בלבת אש‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫צא‪ ,‬טו) והם נתנים בשעבוד ואני נגלה מתוך הסנה שכולו קוצים ובמקום צר כביכול נגלה מתוך‬
‫הקוצים‪ :‬והסנה איננו אוכל מיכאן אמרו כי אש של מעלה מעלה לולבין ושורפת ואינה אוכלת‬
‫ושחורה ואש של מטה אינה מעלה לולבין ואוכלת ואינה <שורפת> ואדומה לפיכך וירא והנה‬
‫הסנה בוער באש [והסנה איננו אכל]‬
‫ג‪,‬ג ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה ג' פסיעות פסע‬
‫דבר אחר לא פסע אלא לצערו אמ' לו הקב"ה משה נצטערת לראות חייך שאתה כדי שאגלה עליך‬
‫ג‪,‬ד ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה‪ 176‬מיד ענה משה הנני אמ' לו הקב"ה אמרת הנני חייך שתבוא‬
‫שעה ותתפלל על ישראל ואומ' לך כבר עניתי אותך וזהו שנאמר אז תקרא ויי' יענה (ישעיהו נח‪,‬‬
‫ט)‪:‬‬
‫דבר אחר משה משה ויאמר הנני כל מי שנכפל שמו בעולם הזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא‪:‬‬
‫ואלו הם נח נח (בראשית ו‪ ,‬ט) אברהם אברהם (שם כב‪ ,‬יא) יעקב יעקב (שם מו‪ ,‬ב) משה משה‬
‫(שמות ג‪ ,‬ד) שמואל שמואל (שמואל א ג‪ ,‬י) תרח תרח (בראשית יא‪ ,‬כז) (עמ' ‪ )43r‬שלא מת אברהם‬
‫אבינו עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה הדא הוא דכתיב ואתה תבוא אל אבתיך [בשלום] (שם‬
‫טו‪ ,‬טו) אמ' אברהם רבון העולמים מפני ששאלתי מעשים טובים אני הולך אל אבותי העומדים‬
‫בגיהנם באותו שעה בישרו הקב"ה ואמ' לו חייך עשה אביך תשובה לכך נכפל שמו של תרח ויאמר‬
‫הנני הנני למלכות הנני לכהונה‪:‬‬
‫ג‪,‬ה אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות שנאמר כי הביאתני עד הלום (שמואל ב ז‪,‬‬
‫יח)‪177‬‬
‫ג‪,‬ו ויאמר אנכי אלהי אביך מלמד שנגלה עליו כקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא ובאותה שעה‬
‫שמח משה אמר עמרם אבי קיים אמ' לו לא אביך אני אלא אלהי אברהם בפתאום איני בא עליך‬
‫כדי שלא תתיירא באותו שעה ויסתר משה פניו אמ' לו הקב"ה חייך אתה חלקת לי כבוד וגם אני‬
‫אחלק לך כבוד שנאמר וראו‪ 178‬בני ישראל את פני משה [כי קרן עור פני משה] (שמות לד‪ ,‬לה) אתה‬
‫יראת מהביט אל האלהים וגם בני ישראל ייראו מהביט אל פניך‬
‫‪ 176‬בכתב היד‪ :‬ויקרא אליו הא' מה'‪.‬‬
‫‪ 177‬וכן בדברי הימים א יז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 178‬בכתב היד‪ :‬ויראו‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫ג‪,‬ז‪-‬ח ראה ראיתי שתי ראיות אחת שהיו הורגין את ישראל והיה פרעה רוחץ בדמם ואחת שהיו‬
‫משימין את התינוקות במקום לבנים‪ :‬כי ידעתי את מכאביו שעתידין להכעיסני במעשה העגל ואף‬
‫על פי וארד להצילו שאצילם מכל מקום‬
‫ג‪,‬ט צעקת בני ישראל מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משעבדים את ישראל באה עד‬
‫אלי שנאמר וגם ראיתי את הלחץ כביכול מסור אני עמם בלחץ‪:‬‬
‫ג‪,‬י ועתה לכה‪ 179‬ואשלחך אל פרעה גדולה יש לי בדבר הזה ועתה לך לך הדבר מסור ולך מצפים‬
‫ישראל‪:‬‬
‫ג‪,‬יד אהיה אשר אהיה אמור לישראל אני <א>היה עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד‬
‫מלכיות פתח משה ואמר רבונו של עולם‬
‫דיה‪180‬‬
‫לצרה בשעתה‪ :‬אמר לו הקב"ה אני אומר להם‬
‫אחרת אמ' לו כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם אהיה עמכם בשעבוד זה‪:‬‬
‫ג‪,‬טו זה שמי לעולם לעלם כתיב אמ' לו הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא אלא באלף דלת ונכתב‬
‫ביוד היא‪:‬‬
‫ג‪,‬טז פקד פקדתי אתכם שתי פקידות הללו אלא אמר הקב"ה למשה כך אמר להם יוסף שאותו‬
‫נביא שיאמר לכם ב' פקידות הוא יגאל אתכם כשתאמר להם פקד פקדתי יאמינו לך‪:‬‬
‫ג‪,‬יח נלכה נא דרך [שלשת ימים] בישרו שיהיו עתידים ישראל לחוג ג' רגלים‪:‬‬
‫ד‪,‬א‪-‬ב והן לא יאמינו אמר ל<ו> הקב"ה מזה‪ 181‬בידך‪ 182‬וכי לא היה הקב"ה יודע מה היה בידו‬
‫ועוד למה נהפך לנחש‪ :‬לא אלא אמ' לו הקב"ה תפסת בידך מידת נחש הקדמוני שהוציא דבה‬
‫ונלקה בצרעת אף אתה שאמרת והן‪ 183‬לא יאמינו לי‪ 184‬והם מאמינים בני <מאמינים> מאמינים‬
‫ויאמן העם וישמעו [כי פקד יי' את בני ישראל] (שם ד‪ ,‬לא) דכתיב בני מאמינים דכתיב והאמין ביי'‬
‫ויחשבה [לו צדקה] (בראשית טו‪ ,‬ו) ולפי שהוצאת עליהם דבה תלקה בצרעת‪:‬‬
‫ד‪,‬ו ויבא ידו בחיקו שלא מיהרה המכה לבוא מהרה כל לך‪:‬‬
‫‪ 179‬בכתב היד‪ :‬לך‪.‬‬
‫‪ 180‬בכתב היד‪ :‬דירה‪.‬‬
‫‪ 181‬כך הכתיב‪ .‬הקרי‪ :‬מה זה‪.‬‬
‫‪ 182‬בכתב היד‪ :‬בידיך‪.‬‬
‫‪ 183‬בכתב היד‪ :‬הם‪ .‬מופיע בצורה זו גם בשמות יט‪ ,‬ח–ט‪.‬‬
‫‪ 184‬על פי שמות ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫ד‪,‬ז ויוציאה מחיקו מיכאן שמדה טובה ממהרת לבוא יותר ממדת הפרענות‪:‬‬
‫ד‪,‬ט ולקחת [מ]מימי היאור רמז לו שיטול דינו מן המים שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים‬
‫(במדבר כ‪ ,‬י) ויהי לנחש‪( 185‬שמות ד‪ ,‬ג) כשם שהנחש נושך וממית כך היו המצרים נושכין וממיתין‬
‫את ישראל‪ :‬ואחר כך נעשה הנחש כעץ‪ :‬כן המצריים שנאמר <מצרים> כעץ‬
‫יבש‪186:‬‬
‫והנה ידו‬
‫מצורעת (שם‪ ,‬ו) מה צרעת דבר טמא ומטמא כך מצרים מטמאין את ישראל‪ :‬והנה שבה כבשרו‬
‫(שם‪ ,‬ז) כך אני אטהר את ישראל מטמאות מצרים‪:‬‬
‫ולקחת [מ]מימי היאור אותו המים שתקח מן היאור יהיו לדם ביבשת כך אני מכה את מצרים‬
‫מכת דם‬
‫ד‪,‬י (עמ' ‪ )43l‬ויאמר משה אל יי' אתה מעביר עלינו‪ :‬אהרן גדול ממני ואתה משלחני אהרן נתנבא‬
‫עליהם פ' <שנה ואתה אומר> לי שאלך בשליחותך‪ :‬לא איש דברים [אנכי] אמ' לו יודע אני כי ע'‬
‫לשונות בפלטין של פרעה שאם יבוא שליח מאיזה מקום שיהיה משיחים עמו בלשונם ואני הולך‬
‫בשליחותך והם בודקין אותו לומר שאם אני שלוחך גלוי וידוע לפניך שאני יודע להשיח עמהם‪:‬‬
‫דבר אחר לא איש דברים אנכי כמו שנאמר הן אני ערל שפתים (שם ו‪ ,‬ל) אמר לו הקב"ה אדם‬
‫הראשון שלא לימדו אדם תורה והיה יודע ע' לשונות‪:‬‬
‫ד‪,‬יא מי שם פה לאדם אמר לו הקב"ה מי שם פה לאדם שהיה קורא שמות לכל הבריות והיה‬
‫מוציא להם שם על ע' לשונות‪ :‬שנאמר ויקרא האדם שמות לכל <ה>בהמה (בראשית ב‪ ,‬כ)‪:‬‬
‫דבר אחר מי שם פה לאדם כשאמרתי לו המן העץ‪ 187‬אשר צויתיך [לבלתי אכל ממנו אכלת] (שם ג‪,‬‬
‫יא) וכי לא נתתי לו פה וענני ואמ' האשה אשר נתתה‪ 188‬עמדי (שם‪ ,‬יב) ועל בני שהם בצרה גדולה‬
‫על אחת כמה וכמה שאתן לך פתחון פה‪ :‬או מי ישום אלם בשעה שתפס פרעה אותך כשהרגת את‬
‫<המצרי> ורצה להרוג אותך לא עשיתי לך סניגור לפני פרעה וכן לסגנים שלו עשיתי אותם פסחים‬
‫‪ 185‬בובר סבר שיש להוסיף פה "דבר אחר"‪.‬‬
‫‪ 186‬בנוסח המסורה לא נמצא פסוק כזה‪.‬‬
‫‪ 187‬בכתב היד‪" :‬המן העץ העץ"‪ :‬נראה כהעתקה משובשת ללא סימן מחיקה‪ .‬הטעות נובעת כנראה מכיוון שהמילה‬
‫"העץ" הראשונה מסיימת שורה‪.‬‬
‫‪ 188‬בכתב היד‪ :‬נתת‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫ועורים ואלמים‪ :‬או‬
‫פקח‪189‬‬
‫או עור ומה להרע יש בי להטיב לא כל שכן‪ :‬שאתה אומר לא איש‬
‫<דברים> אנכי (שמות ד‪ ,‬י)‬
‫ד‪,‬יב ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך‬
‫ד‪,‬יד וראך ושמח בלבו בפיו אין אומר אלא בלבו לכן שמח יותר בלבו מפיו‬
‫אמר‪190‬‬
‫הקב"ה על‬
‫אהרן ואמר לו לך לקראת משה המדברה (שם‪ ,‬כז)‪:‬‬
‫ד‪,‬יח וילך משה וישב אל יתר‬
‫חתנו‪191‬‬
‫חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב מצרימה ולמה אל‬
‫יתרו להתיר לו נדרו שנשבע לו שלא ילך לשום מקום כי אם ברשותו‪:‬‬
‫דבר אחר וילך משה ולמה הלך להודיעו גבורתו של מקום לך לשלום כל מקום שנאמר בו לשלום‬
‫הולך וחוזר‪:‬‬
‫ד‪,‬יט כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך] ואלו הם דתן ואבירם וכי מתו אלא ירדו‬
‫מנכסיהם והעני חשוב כמת‪:‬‬
‫ד‪,‬כ וירכיבם על החמר חמור של אברהם הוא החמור של משה והוא החמור שעתיד המשיח לבוא‬
‫בו‪ :‬שנאמר עני ורוכב על חמור (זכריה ט‪ ,‬ט) ויקח משה את מטה האלהים אמ' לו הקב"ה טול‬
‫את המטה ועשה בו את הנסים שאתה מבקש‪:‬‬
‫ד‪,‬כד‪-‬כה ויהי בדרך במלון אם דרך למה מלון אלא מלמד שהיה משה נכנס ויוצא ממלון לדרך‬
‫ומדרך למלון‪ :‬והיה מהרהר בדעתו ואומר אם ילך למצרים לגאול את ישראל אם לאו לפי שהיה‬
‫מהרהר בדעתו אם אומר הגיע זמן הגאולה יאמרו בודאי אנו יודעים שהקב"ה אמ' שיהא השעבוד‬
‫ת' מאות שנה ועדיין אין עת הגאולה‪ :‬ואם אומר להקב"ה אנה‪ 192‬אני הולך שהרי עדיין לא הגיע‬
‫ת' שנה כעס עליו הקב"ה אמ' לו הקב"ה כבר נתנבא להם יוסף פקד‬
‫יפקד‪193‬‬
‫(בראשית נ‪ ,‬כד)‬
‫כלומר מנין פקוד יחסר להם הקב"ה מן השעבוד ולכך נחסרו ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ' כנגד צ'‬
‫של שרה אמנו שהיתה כשהולידה את יצחק וק' שנה כנגד אברהם בעת שהוליד ליצחק‪:‬‬
‫‪189‬בכתב היד‪ :‬פסח‪.‬‬
‫‪ 190‬נוסח המקבילה בתנחומא (בובר) וארא כד‪ ,‬הערה קלא – "נגלה"‪ ,‬נראה מתאים יותר‪.‬‬
‫‪ 191‬בכתב היד‪ :‬וישב משה אל יתר חותנו‪.‬‬
‫‪ 192‬בכתב היד‪ :‬אנא‪.‬‬
‫‪ 193‬בכתב היד‪ :‬פקד פקדתי‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫דבר אחר ויהי בדרך במלון שלח הקב"ה את אוריאל ונדמה לו לנחש והיה בולע משה מראשו ועד‬
‫בריתו וכל זאת למה לפי שהיה בנו ערל וכראות צפורה כך נתיראה אמרה שמא יבלע זה שאינו‬
‫מהול מיד ותקח צפורה צר‬
‫ד‪,‬כו וירף ממנו ‪ ‬עתה הצלתיך מב' דמים מדם אביך ומדם זה‬
‫ד‪,‬כז ויאמר יי' אל אהרן הדא הוא דכתיב ירעם אל בקולו נפלאות (איוב לז‪ ,‬ה) אימתי עשה‬
‫הקב"ה נפלאות בשעה שבקש הקב"ה לשלח משה בשליחות שילך ויגאל את ישראל ממצרים והיה‬
‫במדין והיה מתירא לילך לפני פרעה כיון שנגלה (עמ' ‪ )44r‬עליו הקב"ה ואמ' לו לך שוב‬
‫מצרימה‪194‬‬
‫(שמות ד‪ ,‬יט) וחלק הדבור לשני חלקים ולשני דברים והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה‬
‫ואהרן היה שומע לך לקראת משה המדברה ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום ויגד משה לאהרן‬
‫היאך ילך ויעשה האותות וכשהלכו הושוו אצל הזקנים‬
‫ד‪,‬כט וילך משה ואהרן ויאספו ולעולם זקנים מעמידים את ישראל הדא הוא דכתיב‬
‫זקניך‪195‬‬
‫ויאמרו לך (דברים לב‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫ה‪,‬א ואחר באו משה ואהרן‪ :‬והזקנים אנה הלכו מלמד שנשמטו להם אחד ואחד והלכו להם והיכן‬
‫נפרע להם גמולם בהר סיני דכתיב ואל משה אמר (שמות כד‪ ,‬א) מה כתוב בתורה ואל הזקנים אמ'‬
‫שבו לנו בזה (שם‪ ,‬יד)‪:‬‬
‫דבר אחר ואחר באו משה ואהרן מלמד שבאו אחרונים שהיה יום‬
‫פרווטא‪196‬‬
‫של פרעה והיו כל‬
‫המלכים באים ומעוטרים אצל פרעה והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין שלו אמרו לו משרתיו‬
‫שני זקנים בפתח עומדים אמ' להם פרעה‪ 197‬פרעה יש בידם עטרות אמרו לו לאו אמר להם אם כן‬
‫באחרונה יכנסו אחר כך נכנסו ועמדו לפני פרעה אמר להם מה אתם מבקשים‪:‬‬
‫‪ 194‬כך בכתב היד‪ ,‬וכן בכתבי יד רבים ובנוסח התורה השומרונית (ביבליה הבראיקה‪ ,‬עמ' ‪ .)91‬נוסח המסורה‪ :‬מצרים‪.‬‬
‫‪ 195‬בכתב היד‪ :‬זקינך‪.‬‬
‫‪ 196‬בנוסחאות מקבילות‪ :‬פרוזבטי (שמות רבה (שנאן) ה‪ ,‬יד‪ ,‬הערה ‪ ;91‬תנחומא (בובר) וארא כ‪ ,‬הערה כב; תנחומא‬
‫(ורשה) וארא ה)‪.‬‬
‫‪ 197‬יש ניקוד על המילה (סגול) 'פרעה' – סימון למחיקה‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫ה‪,‬ב‪-‬ג ואמרו לו אלהי העברים נקרא‪ 198‬עלינו אמ' להם מי <יי'> אשר אשמע בקלו ולא היה יודע‬
‫לשלוח לי עטרות אלא בדברים באתם‪ :‬לא ידעתי את יי' באותה שעה הוציא דפתרא שלו התחיל‬
‫לקראות אלהי שטן אלהי משחית אלהי גיהנם אלהי צידון אלהי מואב אמ' להם והלא קראתי‬
‫לכל אלהות של שדים ואינם לי אמרו לו שוטה דבריך דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה יצא הכהן‬
‫חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות התחיל צווח לבני אדם ואמר להם ראיתם‬
‫את רבי בכאן אמרו לו רבך כהן הוא אמר להם הין אמרו לו שוטה מי ראה כהן בבית הקברות כן‬
‫אתה פרעה כל אילו אלוהות כולם מתים אבל יי' אלה<י>נו הוא אלהים חיים ומלך עולם אמר‬
‫להם בחור או זקן כמה שנותיו כמה מדינות כבש כמה שנים יש לו משעלה למלכות אמרו לו‬
‫אלהינו כוחו מלא עולם הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף עולמים והוא יוצרך והוא‬
‫נתן בך רוח ונשמה וחייך בידיו וכל אורחתיך ליה אמ' להם מה מעשיו אמרו לו כל מעשה בראשית‬
‫עשה וגם הוא יצרך אמר להם בידוע ששקר אתם מדברים שאני אדון ואני בראתי עצמי ואת נהר‬
‫נילוס שנאמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט‪ ,‬ג) באותה שעה קיבץ כל חכמי‬
‫ישראל‪199‬‬
‫אמ'‬
‫להם הקב"ה לעצמכם קראתם ומה שם קראתם בן חכמים הוא בן מלכי <קדם> אמר לו הקב"ה‬
‫רש ע אתה אמרת בן חכמים אני [בן מלכי קדם] (ישעיהו יט‪ ,‬יא) בודאי אני מאבד חכמתכם דכתיב‬
‫ואבדה חכמת חכמיו (שם כט‪ ,‬יד) וכתיב אים איפא חכמיך ויגידו [נא] לך (שם יט‪ ,‬יב)‬
‫וכשא<מר> למשה מי יי' אשר אשמע בקולו‪ :‬אמ' לו הקב"ה אתה לוקה מי מ' ארבעים י' עשרה‬
‫הרי אתה לוקה נ' מכות‬
‫דבר אחר מי יי' מפיך יצא‪ :‬מי יי' חייך מפיך יצא יי' הצדיק (שמות ט‪ ,‬כז) אתה אמרת ואת‬
‫ישראל לא אשלח חייך אתה תקח ביד כל אחד ואחד ותאמר להם קומו צאו מתוך עמי התחיל‬
‫לחרוק עליהם שניו ואמר‬
‫ב‪,‬ד‪-‬יז נרפים אתם נרפים‬
‫דבר אחר נרפים אתם לשון בטלנות מיכן שהיה שבטו של לוי בטל מעבדות אמ' להם פרעה בעבור‬
‫שאתם פנויים אומרים נלכה נזבחה לאלהינו‪ 200‬אמ' פרעה למה נולדתם למה מדברים אתם התחיל‬
‫לחרף כלפי השכינה ואמר דייך לשלוח שלוחים לכו לסבלתיכם‪ :‬ואל ישעו בדברי שקר מלמד‬
‫שהיו בידם מגלות שהיו משתעשעים ולא היו מפרישין אותם‬
‫‪ 198‬בכתב היד‪ :‬נקרה‪.‬‬
‫‪" 199‬חכמי ישראל" נראה שיבוש – נראה שצריך להיות "חכמי מצרים"‪.‬‬
‫‪ 200‬בכתב היד‪ :‬ליי'‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫ה‪,‬כ ויפגעו את משה [ואת אהרן נצבים לקראתם] זה דתן ואבירם שכתוב בהם ודתן ואבירם יצאו‬
‫[נצבים] (במדבר טז‪ ,‬כז)‪:‬‬
‫ה‪,‬כא ירא יי' עליכם וישפט ראו המכות היאך יורדים על ישראל ומשתעבדים בהם בפרך‪ :‬אשר‬
‫הבאשתם את ריחנו ריח היה בידנו בעיני פרעה ועכשו באתם והעברתם אותו‪:‬‬
‫ה‪,‬כב למה הרעתה‪ 201‬אם תאמר מאי איכפת לך אם כן למה זה שלחתני‪:‬‬
‫ה‪,‬כג ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שמך הנורא רפואה וחיים לכל העולם ושמך הרע לעם‬
‫הזה ומה יעשו והם נתונים ביד מצריים אמר לו הקב"ה‬
‫ו‪,‬א עתה תראה מה אני עושה לפרעה ולמצריים אבל לאחד ושלשים אין אתה רואה‪ :‬תם‪:202‬‬
‫(עמ' ‪ )44l‬נ ש ל מ ה‬
‫תהלה‬
‫פרשת‬
‫ואלה‬
‫שמות‬
‫מרומות‬
‫לשוכן‬
‫פ ר שת ו י ד ב ר א ל ה י ם א ל‬
‫משה‬
‫ו‪,‬א‪-‬ב אין אלהים אלא דיין שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כב‪ ,‬כז) מלמד שהקב"ה ישב על משה‬
‫בדין על שאמ' למה הרעותה לעם הזה (שם ה‪ ,‬כב) נכנסה סנגוריא ולמדה עליו זכות שנאמר‬
‫ויא<מר> אליו אני יי' ואין יי' אלא לשון רחמים שנאמר יי' יי' אל רחום וחנון (שם לד‪ ,‬ו)‬
‫ו‪,‬ג וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב אמ' הקב"ה למשה כמה פעמים נגליתי להם ולא אמרתי‬
‫ששמי יי' כמו שאמרתי לך ולא הרהרו אחרי ואחרי מדותי אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב‬
‫עליה (בראשית כח‪ ,‬יג)‪ :‬ואחר מיכן בקש מקום לנטוע בו אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה‬
‫ולא הרהר אחרי אמרתי לאברהם הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך (שם יג‪ ,‬טו)‪ :‬ואחר‬
‫‪ 201‬בכתב היד‪ :‬הרעות‪.‬‬
‫‪ 202‬סגול הפוך על המילה – קישוט לסימון מילת סיום‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫מיכן בא לקבור את שרה ולא מצא מקום עד שקנה בדמים יקרים וכן יצחק שחפר בארות המים‬
‫ולקחום ממנו ולא הרהרו אחרי ואתה תחלת אשר נגליתי עליך אמרת לי מה <שמך> וסוף אמרת‬
‫לי ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה (שמות ה‪ ,‬כג) מיד נטל עליו את הדין כדי שלא‬
‫יכנס לארץ‪:‬‬
‫דבר אחר וארא אל אברהם כלומר עשיתי להם כמה נסים ושדי שאני הצלתי אותם מיד אויביהם‬
‫ולא הרגתי את <שונאיהם> שהצלתי את אברהם מיד פרעה ואת יצחק מיד אבימלך ואת יעקב‬
‫מיד לבן‪ :‬ושמי יי' לא נודעתי להם שלא עשיתי נקמה בהם שכל מקום שנאמר שמי זהו נקמה‬
‫שנאמר לכן [הנני מודיעם] בפעם הזאת [אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי יי'] (ירמיהו טז‪,‬‬
‫כא) זהו <נקמה> שכך אמ' הקב"ה אם בימי הנביאים סבלתי אתכם עכשו אני עושה נקמה בכם‪:‬‬
‫ו‪,‬ו‪-‬יב לכן אמור לבני ישראל ואין לכן אלא לשון שבועה שנאמר [ו]לכן נשבעתי לבית עלי (שמואל‬
‫א ב‪ ,‬יד) הלך משה ואמר אליהם כך שנאמר וידבר משה כן אל בני ישראל [ולא שמעו אל משה]‬
‫מקוצר רוח שאותו הדור מחוסרי אמנה היו והיו <אומרים> כי קצרה יד יי' מהושיע‪ 203‬ונתחברו‬
‫אל עובדי עבודה זרה ומעבודה קשה כמשמעה אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים כל ישראל‬
‫לא שמעו אלי ועובדין עבודה זרה ואיך ישמע אלי פרעה‪:204‬‬
‫ו‪,‬יג ויצום <אל> בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים עשה אותם שווים אמר להם הקב"ה חלקו‬
‫כבוד למלך שאני רוצה לעשות בו דין לפיכך נהג משה בו כבוד כשאמר לו פן יפגענו בדבר או בחרב‬
‫(שמות ה‪ ,‬ג)‪ :‬שהיה צריך לומר פן יפגעך אלא שנהג בו דרך כבוד‪:‬‬
‫ו‪,‬כה פוטיאל זה יתרו ולמה נקרא שמו פוטיאל שפלטו אל מעבודה זרה‪:‬‬
‫דבר אחר שהיה מפטם עגלים לעבודה זרה וז' שמות נקראו יתרו פוטיאל מדיין רעואל‬
‫וג'‪205‬‬
‫ו‪,‬כו הוא אהרן <ומשה> מלמד שאין זה גדול מזה‪:‬‬
‫‪ 203‬פרפראזה על ישעיהו נט‪ ,‬א‪" :‬הן לא קצרה יד יי' מהושיע"‪.‬‬
‫‪ 204‬על פי שמות ו‪ ,‬יב‪" :‬וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים"‪.‬‬
‫‪ 205‬מקום יחידאי שיש בו שימוש ב"וג'" כדי להשלים מקור מחז"ל ולא פסוק‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ז‪,‬א ראה נתתיך אלהים לפרעה למי שעשה עצמו אלהים הודיעו שאינו כלום הרעי‪ 206‬עושה אותך‬
‫אלהים עליו‪:‬‬
‫דבר אחר ראה נתתיך אלהים לפרעה לך והפרע ממנו והבא עליו עשר מכות אמר <משה> רבונו‬
‫של עולם איך אביא עליו עשר מכות אמ' לו [ו]את המטה הזה תקח בידך (שם ד‪ ,‬יז) המטה משקלו‬
‫מ' סאה של סמפרינון ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמ' לו הקב"ה כפי‬
‫כתב זה הבא עליו י' מכות‪:‬‬
‫דבר אחר ראה נתתיך אלהים לפרעה אמ' לו הקב"ה לא בשביל שעשיתיך אלוה תהא רוחך גסה‬
‫שאין אתה אלוה אלא לפרעה‪:‬‬
‫ז‪,‬ב‪-‬ג <אתה> תדבר על ידי שניהם נעשו כל הדברים שנאמר ומשה ואהרן עשו (שם יא‪ ,‬י) אמ' לו‬
‫משה אתה אומר ואני אקשה מיד השיבו הקב"ה למען רבות מופתי (שם‪ ,‬ט)‬
‫ז‪,‬ט כי ידבר אליכם פרעה אין דיבור אלא לשון (עמ' ‪ )45r‬קושי כמו שנאמר דבר האיש אדני הארץ‬
‫[אתנו קשות] (בראשית מב‪ ,‬ל) תנו לכם מופת אמר הקב"ה עד שלא תלכו אצלו אני אומר לכם‬
‫<מה שעתיד לשאול> ואמרת אל אהרן והוא יעשה הדברים הללו אבל הוא עומד כנשיא וגוזר על‬
‫הזקנים והם עושין‪:‬‬
‫ז‪,‬י ויבא משה ואהרן היה לאהרן שיכנס תחלה לפי שהוא גדול ממנו בשנים ומפני מה נכנס תחלה‬
‫מפני שהוא גדול בארץ מצרים ובעיני עבדי פרעה עשו כל המפתים לפניו ולא השגיח אמ' כך הוא‬
‫כחו של אלהיכם מיכן יצאו כשפים לכל העולם‪:‬‬
‫ז‪,‬יא‪-‬יג ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים מלמד שלא קרא אלא לתינוקות ולנערים בן ד' או בן‬
‫ה' שנים בלהטיהם מעשה כשפים בלטיהם (שמות ז‪ ,‬כב)‪ 207‬מעשה שדים‪ :‬ונס גדול נעשה במטה‬
‫שאלמלא בלע תנין את התנינים היו אומרים כן דרך התנינים לבלוע זה את זה אלא הנס הגדול‬
‫שנעשה מטה ובלע את מטותם דכתיב ויבלע מטה אהרן את מטותם‪ :‬ואלו היה עושה אדם כל‬
‫אותם המטות רוצה לומר כל מטות שהיו מביאים {מ}כל צד היה המטה בולע אותם ולא היה עבה‬
‫יותר ממה שהיה וכשראה פרעה כך תמה וברח מכסאו אמ' שמא משה או אהרן יאמרו למטה‬
‫‪ 206‬הקשר לא ברור‪ ,‬יתכן חילוף של העי"ן ביו"ד ונו"ן‪ ,‬כך שהמילה היא "הריני"‪.‬‬
‫‪ 207‬מופיע גם בשמות ח‪ ,‬ג; שם‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫שיבלעני ויבלע כסאי מיד יבלעני לכך ברח‪ :‬וכשהיה משה יוצא מעם פרעה היה פרעה הרשע אומר‬
‫אם יבוא משה פעם אחרת אנכי אהרגנו וכשהיה משה נכנס פרעה אלם בשעה שהוא רואה המטה‬
‫בידו של משה שנאמר ויחזק לב פרעה‬
‫ז‪,‬טו לך אל פרעה בבקר ולמה יוצא הוא למים לפי שהיה עובד למים ולכך לקה המים תחלה ולמה‬
‫נהפכו לדם לפי שהיו מונעים בנות ישראל מלטבול שלא יטהרו מנדותם‪:‬‬
‫ז‪,‬יט קח‬
‫מטך‪208‬‬
‫כי הנסים רובם לא נעשו כי אם במטה‪ :‬ועל כל מקוה מימיהם‪ :‬אפ<י>לו מה‬
‫<שבקיתון> ובתוך האבנים ובעצים ואפילו מה שרוקק המצרי היה דם‪:‬‬
‫ז‪,‬כה וימלא שבעת ימים מלמד שלא היה בין <מכה> ומכה אלא שבעת ימים שלא היתה המכה‬
‫משמשת יותר‪:‬‬
‫ח‪,‬ב‪-‬ה ותעל הצפרדע צפרדע אחת היתה והיו מכים אותה ומתזת נחלים נחלים‪ :‬ועוד שהיתה‬
‫הצפרדע מקרקרת מבחוץ וחברתה עונה לה מבטן המצרי וכשהיו טוחנין את הסם היה מתמלא מן‬
‫הצפרדעים וכשהתפלל משה רבינו עליו השלום נתנערו מן היבשה רק ביאר תשארנה ועדיין‬
‫מחבלות את המצרים‬
‫ח‪,‬יב‪-‬יג כנים‪ :‬למה מפני שישראל שמו אותם המצריים מכבדי <חוצות> ושוקים לכך נהפך עפרם‬
‫לכנים‪ :‬ולא היה שם צפרדע שנאמר כל עפר הארץ היה כנים‬
‫ח‪,‬יד ולא יכלו החרטמים להוציא את הכנים לפי שאין השד יכול לבראת בריה פחותה מכעדשה‪:‬‬
‫ח‪,‬טו אצבע אלהים המתינו לו עדיין לא הכה אתכם כי אם באצבע וכשיכה אתכם ביד אזי תראו‬
‫שנאמר את היד הגדלה אשר עשה יי' במצרים (שם יד‪ ,‬לא)‪ :‬ואלו ג' מכות הללו למה היו על ידי‬
‫אהרן לפי שאמ' הקב"ה למשה המים‬
‫כשהרגת את המצרי‬
‫שהגון‪209‬‬
‫עליך כשהושלכת ליאור ועפר‬
‫שהגון‪210‬‬
‫עליך‬
‫וטמנתהו בחול והצפרדע שהוא מן המים דין הוא שלא תהיה כפוי‬
‫<טוב{ה}> לפיכך לא לקו על ידי משה אלא על ידי אהרן‪:‬‬
‫‪ 208‬בכתב היד‪ :‬קח את מטך‪( .‬בשמות ז‪ ,‬ט "קח את מטך"‪ ,‬אך זה לא ההקשר)‪.‬‬
‫‪ 209‬הכוונה‪ :‬שהגנו‪ .‬בובר תיקן "שהגין"‪.‬‬
‫‪ 210‬ראו הערה קודמת‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫ח‪,‬טז השכם בבקר והתיצב לפי שאותו הרשע משתבח ואומר שאינו יוצא לנקביו שהוא אלוה לכך‬
‫אמ' הנה יוצא המימה בהשכמה והוצרך לגדולים מיד משה הלך ואחזו <אמ'> לו הנח לי שאעשה‬
‫צרכי ואחר כך אדבר עמך אמ' לו וכי יש אלוה שהוא צריך לנקביו אמ' לו וכי <אנ{י}> אלוה אמ'‬
‫לו אם אין אלוה ולמה תשבח עצמך בזה אמ' לו ולפני משבח עצמי אמ' לו לפני המצרים אמ' לו‬
‫אותם שוטים הם ואינן בחשבון בני אדם כי אם בחשבון חמורים שנאמר אשר בשר חמורים בשרם‬
‫(יחזקאל כג‪ ,‬כ)‪:‬‬
‫ח‪,‬כ ויבא ערב כבד ביתה פרעה [ובית עבדיו] למה לפי שהתחיל בעצה תחלה לפיכך באו תחלה‬
‫בביתו ואחר כך בבית עבדיו‪ :‬ולמה הביא להם ערוב לפי שהיו אומרים לישראל לצוד (עמ' ‪)45l‬‬
‫להם אריות ומיני חיות דובים ואריות ונמרים לכך הביא עליהם הקב"ה והיה להם ידים מלאים‬
‫ארס‪ :‬והיו <פותחים את הדלתות‪>:‬‬
‫דבר אחר ולמה ערוב מפני ששמו ישראל רועי צאן ובקר בהרים ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו‬
‫אמ' להם הקב"ה אני אביא עליכם רעה גדולה מיד הנה יד יי' הויה במקנך (שמות ט‪ ,‬ג)‬
‫ט‪,‬ז וישלח פרעה והנה לא מת אפילו בהמה שחצייה של מצרי וחצייה של ישראל לא מתה‪:‬‬
‫ט‪,‬י שחין למה מפני שהיו משעבדין את ישראל ולא היו מניחין אותן שעה אחת כדי לגרד את‬
‫עצמם מעבודה קשה‪:‬‬
‫דבר אחר שחין למה מפני ששמו את ישראל בלנין ומחמי <חמין> לפיכך נידונו בשחין‪:‬‬
‫ויזרוק [אתו] משה השמימה נס גדול נעשה בחפניו של משה שהחזיק ד' פנים מיכן מצינו שהמעט‬
‫מחזיק את המרובה‪ :‬פורח באדם יבש מבחוץ ולח מבפנים‪:‬‬
‫ט‪,‬יא לפני משה מפני‬
‫השחין‪211‬‬
‫מיכן שלא היה‪ 212‬יכלו החרטמים לעשות כמעשה משה‪:‬‬
‫‪ 211‬בכתב היד‪ :‬מפני משה ומפני השחין‪.‬‬
‫‪ 212‬נראה שהמילה "היה" מיותרת‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫ט‪,‬יח הנני ממטיר כעת מחר‪ 213‬סרט לו סריטה בכותל ואמר כשתבוא השמש בכאן מחר יהיה ברד‬
‫אשר לא היה כמוהו‪:‬‬
‫ט‪,‬כ‪-‬כא הירא את דבר יי' זה איוב ואשר לא שם לבו זה פרעה‪:‬‬
‫ט‪,‬כג ויט משה את מטהו [על השמים] <ו>יי' נתן‪ :‬ויי' הוא ובית דינו‪:‬‬
‫ט‪,‬כד ויהי ברד ואש‪ :‬ואם המצרי היה יושב נכוה באש וכשהיה עומד נכוה באש‪:214‬‬
‫ט‪,‬לב‪-‬לג כי אפילות הנה פלאים עשה הקב"ה בהם וכיון שראה כך אמר חטאתי ליי'‪ 215‬וכששמע‬
‫משה כן מיד ויצא משה מעם פרעה ומטר לא נתך ארצה ואימתי ירדו בימי יהושע על האמוריים‬
‫כדכתיב ויי' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י‪ ,‬יא)‬
‫ט‪,‬לד וירא פרעה כי חדל אוי לרשעים כל זמן שהם בצרה מכניעים את עצמם אבל אם השעה‬
‫תם‬
‫עוברת וחוזרת חוזרין לקלקולן‪:‬‬
‫נשלמה‬
‫וארא‬
‫פרשת‬
‫ל נ א ז ר ב ג ב ו ר ה‪:‬‬
‫שבח‬
‫פ ר שת‬
‫בא‬
‫פרעה‬
‫אל‬
‫י‪,‬א מפני מה נאמר במכה זו בא אל פרעה מה שלא נאמר בשאר המכות אלא לך אל פרעה (שמות ז‪,‬‬
‫טו) וכאן כתיב בא <מלמד> שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וכשהיה רוצה לדבר עם משה היה‬
‫מדבר עמו במצרים וכשהיה <פרעה> יוצא ממצרים היה אומר לך אל פרעה אבל במכה זו היה‬
‫עומד במצרים ולכך אמר לו בא אל פרעה‪:‬‬
‫י‪,‬יב נטה ידך‪ 216‬על ארץ מצרים בארבה ולמה בארבה לפי ששמו ישראל זורעים חטים ושעורים‬
‫לפיכך הביא <עליהם> ארבה ואכלו מה שזרעו להם ישראל כיון שבא הארבה שמחו המצריים‬
‫‪ 213‬בכתב היד‪ :‬הנני ממטיר לכם כעת מחר‪.‬‬
‫‪ 214‬לפי ההקשר צריך להיות "בברד"‪.‬‬
‫‪ 215‬בפסוק כתוב‪" :‬חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים"‪ .‬דברי פרעה בפסוק אחר‪" :‬חטאתי לה' אלקיכם‬
‫ולכם" (שמות י‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫‪ 216‬בכתב היד‪ :‬נטה את ידך‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫אמרו נקבץ ונשלוק ונאכל ונמלא מהם את החביות אמ' להם הקב"ה במכה שהבאתי עליכם אתם‬
‫שמחים מיד‬
‫י‪,‬יט ויהפך יי' רוח ים [חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף] לא נשאר ארבה אחד [בכל‬
‫גבול מצרים] אפילו מה שבקדירות ומה שבחביות מלוחין פרחו והלכו להם‬
‫י‪,‬כא וימש חשך כפול ומכופל היה אם היה המצרי עומד אינו יכול לישב יושב אינו יכול לעמוד‪:‬‬
‫רבוץ אינו יכול לזקוף ולמה הביא עליהם חשך לפי שהיו בישראל רשעים גמורים שהיו ממונין‬
‫פטרונין‪217‬‬
‫מן המצריים והיה להם שם גדול וע<ו>שר גדול ולא היו רוצים לצאת ממצרים אמ'‬
‫הקב"ה אם אני אביא עליהם מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים כשם שהוא מכה אותנו כן‬
‫מכה את ישראל לכך הביא החשך כדי שלא <יראו> המצריים מפלתם של אותם הרשעים‪:‬‬
‫י‪,‬כג לא ראו איש את אחיו הרי ג' [ו]לא קמו איש מתחתיו הרי ג' וביום ז' כלתה המכה והיו ישראל‬
‫נכנסין לתוך בתיהם של מצרים ורואים (עמ' ‪ )46r‬כל מה שיש להם ובשעה שאמ' להם הקב"ה‬
‫ושאלה אשה משכנתה (שם ג‪ ,‬כב) אמ' משה רבונו של עולם אתה אומר שנשאל מהם כסף וזהב‬
‫והם אפילו תבן בעבור הלבנים אינם נותנים לנו והיאך יתנו לנו‬
‫דבר אחר אמ' לו הקב"ה ונתתי את חן העם [הזה] בעיני מצרים (שם‪ ,‬כא) והיו ישראלים הולכים‬
‫אצל המצרים ואומרים להם השאילונו כלי כסף וכלי זהב והמצריים אומרים להם אין לנו והוא‬
‫אומר אני יודע שיש לך והוא נתון במקום פלני ואני ראיתי אותו ואלו הייתי רוצה ל<י>קח אותו‬
‫כשהיית אסור בימי החשך וכשהיה שומע המצרי אז היה מלוה לו ולקיים מה שנאמר ונתתי את‬
‫חן העם (שם)‪:‬‬
‫יא‪,‬ד ויאמר משה [כה אמר יי'] כחצות ומפני מה אמר משה כחצות וכי היה ספיקה ביד משה אלא‬
‫כך אמר משה אם אומר בחצות החרטומים אינם יכולים לכוין את השעה ויאמרו אסטגניני פרעה‬
‫משה בדאי הוא לפיכך אמר כחצות‪:‬‬
‫‪ 217‬בכתב היד‪ :‬פטרוסין‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫יא‪,‬ה ומת כל בכור כששמעו כל הבכורות כך נתכנסו אצל אביהם אמרו להם כל מה שאמר משה‬
‫בא עלינו עתה אין אתם מבקשים שנחיה בואו ונוציא את העבריים <מבינותינו> וילכו להם‪ :‬והם‬
‫משיבים אותם ואומרים אפלו כלנו מתים אין אנו משלחים אותם מה עשו הבכורים נכנסו‬
‫בפלטורין של פרעה והיו <צווחין> ומקלסין לפרעה ואומרים לו בבקשה ממך יצאו העם הזה שלא‬
‫<יבא> עלינו רעה ועליך ואנו מתים אמ' למשרתיו צא והכום וקפחו שווקים שלהם אני אומר או‬
‫נפשי תצא או נפשותיכם של עברים ואתם אומרים הוציאו אותם מה עשו הבכורות נטל כל אחד‬
‫ואחד חרבו והרגו את אבותיהם מיד נגלה עליהם הקב"ה וזהו שנאמר למכה מצרים בבכוריהם‬
‫(תהלים קלו‪ ,‬י) ולא נאמר למכה <בכורי> מצרים‪:‬‬
‫יב‪,‬ב החדש הזה חדוש זה לכם שמיום שנברא העולם לא חיבבתי אומה ולקחתי גוי מקרב <גוי>‬
‫אלא לכם אני מחדש הדא הוא דכתיב החדש הזה לכם‪:‬‬
‫דבר אחר החדש הזה לכם חשבונן של חדשים שמיום שבראתי את עולמי הייתי מחשב חדשים‬
‫ומעבר עוברים מיכן ואילך מסור בידכם ואין אתם מסורין בידו‪:‬‬
‫דבר אחר החדש הזה לכם לכם ולא מאדם הראשון ראש חדשים אמור להם בחדש הזה אתם‬
‫נגאלין‪:‬‬
‫יב‪,‬ג ויקחו להם שתהא הלקיחה לשמה שה לבית מלמד שאדם מביא שה ושוחט על ידי בנו ובתו‬
‫הקטנים בין <מדעתם> בין שלא מדעתם‪:‬‬
‫יב‪,‬ד ואם ימעט הבית כלומר מהיותה לשה משעה שהוא חי יש להם רשות למנות עליו וכן לענין‬
‫משיכה‬
‫יב‪,‬ו ושחטו אותו כל קהל [עדת ישראל] מיכן שנשחט הפסח בשלוש כתות קהל ועדה וישראל‪:‬‬
‫יב‪,‬ט אל תאכלו ממנו נא פסח של מצרים אין אתה אוכל פסח של דורות אתה אוכל‪:‬‬
‫יב‪,‬י [ו]לא תותירו בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו‬
‫יב‪,‬כא משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודה זרה ואחר כך ושחטו הפסח‪:‬‬
‫‪72‬‬
‫יב‪,‬כט ויהי <בחצי> הלילה שנתחלקה הלילה מאליה מבכור פרעה‪ :‬שהיה בנו בכור עד בכור‬
‫השבי אף השבויים שהיו בשעבודם וכי אם מצריים חטאו השבויים מה חטאו <אלא> שהיו‬
‫אומרים יהו בשעבודנו ולא יצאו לפיכך עד בכור השבי וכל שכן בכור השפחה‪ :‬אשר אחר הרחים‬
‫(שמות יא‪ ,‬ה)‪ :‬בשביל מה בשביל בכור השפחה שהיו משעבדי<ם> בהם וכל שכן בכור בהמה‪:‬‬
‫ולמה בכור בהמה שהיו להם אלוה שנאמר הן נזבח את תועבת מצרים (שם ח‪ ,‬כב)‬
‫דבר אחר למה בכור השבי אמ' הקב"ה אם הפורענות בא על מצרים לבדם אותם הרשעים‬
‫השבויים יאמרו אלהותינו נתעוררו עכשו ותבעו דיוקנו שלנו‪:‬‬
‫יב‪,‬ל ויקם פרעה לילה שהיה חשוך כלילה הוא וכל עבדיו הוא חשוך וכל עבדיו חשוכים כי אין בית‬
‫כיצד והלא לא מתו אלא הבכורות הא כיצד מצרי נשא חמש נשים והיה לו חמש בנים והיו בכורי‬
‫אמם וכן אשה שבאו עליה ה' אנשים והיתה (עמ' ‪ )46l‬יולדת חמשה בנים והיו בכורי אביהם‬
‫יב‪,‬לא‪-‬לג ויקרא למשה ולאהרן היה הולך בלילה ומחזר בשווקים ואומר היכן משה שרוי ובני‬
‫ישראל משחקין בו ואומרים כאן כאן כיון שמצאם אמ' להם קומו צאו מתוך עמי צאו לשלום לכו‬
‫לשלום אמר לו משה רשע וכי גנבים אנו אנו <ש>נצא בלילה כך צוה לנו הקב"ה ואתם לא תצאו‬
‫איש מפתח ביתו עד בקר (שם יב‪ ,‬כב) אמר לו פרעה בבקשה ממך קומו צאו מתוך עמי הרי אתם‬
‫בני חורין עד עכשיו‬
‫<[‪218>]..‬‬
‫הייתם עבדים לי ורדיתי בכם מיכן ואילך אתם עבדי יי'‪[ :‬ו]לכו‬
‫עבדו את יי'‪ :‬אמ' לו משה אמור‬
‫<[‪219>]..‬‬
‫דבר זה שני פעמים והשמיע הקב"ה את הקול בכל ארץ‬
‫מצרים מהלך ארבעים שהוא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה מיד ותחזק מצרים‬
‫דבר אחר כחצות הלילה אני יוצא (שם יא‪ ,‬ד) אני נכנס מיבעי ליה אלא הכי אמר הקב"ה אני יוצא‬
‫מחובתי שהבטחתי לאברהם אביכם בעת שרדף אחר המלכים שנאמר ויחלק עליהם לילה‬
‫(בראשית יד‪ ,‬טו) ואמר אברהם אבינו אותה חצי לילה מדוע אין אתה נותנה לי אמ' לו הקב"ה‬
‫צריך אני אותה לבניך שעתיד אני לעשות בה גאולה וזו היא יציאת מצרים ולכך אמר אני יוצא‬
‫מחובתי‪ :‬תם‪:‬‬
‫נשלמה‬
‫פרשת‬
‫בא אל‬
‫‪ 218‬סימונים לא ברורים בצד השורות‪ ,‬נראים ככתמי דיו‪.‬‬
‫‪ 219‬כנ"ל בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫פרעה‬
‫שבח‬
‫לאל‬
‫פרעה‬
‫אשר‬
‫פרשת‬
‫ויהי‬
‫וחילו בים‬
‫ט ב ע ו‪:‬‬
‫בשלח‬
‫יג‪,‬יז ולמה פתח בלשון הזה לפי שאמ' למעלה וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה‪ ,‬ב) והוא אמ'‬
‫להם קומו צאו (שם יב‪ ,‬לא) והיה <מחזיק> ביד כל אחד ואחד והיה משלחם לפיכך נאמר ויהי‬
‫בשלח פרעה‪:‬‬
‫ולא נחם אלהים דרך ארץ לא ניהגם כדרך כל הארץ כיצד דרך הארץ העבד טוען את רבו הקב"ה‬
‫לא נהג עמם כך אלא ובמדבר אשר <ראית> (דברים א‪ ,‬לא) ועוד ואשא אתכם על כנפי נשרים‬
‫(שמות יט‪ ,‬ד) דרך ארץ העבד מרחיץ את רבו וכאן חילוף שנאמר וארחצך במים (יחזקאל טז‪ ,‬ט)‬
‫העבד מלביש את רבו וכאן ואלבישך רקמה (שם‪ ,‬י) ויי' הולך לפניהם‬
‫כי קרוב הוא מפני שקרובה היתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנאמר אם תשקר לי ולניני‬
‫(בראשית כא‪ ,‬כג) ועדיין נכד אבימלך קיים‪:‬‬
‫<דבר אחר> כי קרוב הוא כי קרובה היתה המלחמה שאמ' הקב"ה לאברהם דכתיב ודור רביעי‬
‫ישובו הנה (שם טו‪ ,‬טז)‪ :‬והיא המלחמה שעשו היושבים בארץ פלשתים עם בני אפרים ולכך‬
‫הוליכם הקב"ה בדרכים אחרים שלא יראו מלחמה וישובו למצרים‪:‬‬
‫יג‪,‬יח ויסב אלהים את העם שהסיבן במסיבה מבני מלכים ומיכן להסבת פסח מן התורה‪:‬‬
‫וחמושים אל תיקרי וחמושים אלא אחד מחמשים שעלו בשלשת ימי אפלה‪:‬‬
‫דבר אחר וחמושים כפשיטא ומתרגמינן ומזרזין כלומר עלו בכל טוב‪:‬‬
‫יג‪,‬יט ויקח משה את עצמות יוסף מלמד שכל ישראל פשטו ידיהם בביזה שהעלו ממצרים ומשה‬
‫לא נתעסק אלא במצוה כי כשמת יוסף ושמעו מצרים שהשביע את אחיו שלא יעלו ממצרים עד‬
‫שיקחו את עצמותיו עמהם <שמו> ליוסף בארון של אבר והפילוהו לנהר נילוס ואמרו מעתה לא‬
‫‪74‬‬
‫יוכלו להעלותו וכתב משה שם המפורש והשליכו לנילוס ואף ארונו של יוסף צפה על פני המים‬
‫ומשה עמד ולקחו השבע השביע ולמה שתי שבועות אל<א> השביע לאחיו שישבעו לבניהם‪:‬‬
‫(עמ' ‪ )47r‬מזה אתכם‪ :‬מלמד שכל שבט ושבט העלה נשיאו עמו‪:‬‬
‫יג‪,‬כ ויסעו מסכות ופסוק אחר אומר מרעמסס סוכתה (שמות יב‪ ,‬לז) והלא ישראל יושבים בארץ‬
‫גשן ויש בין גשן לרעמסס יותר מארבעים פרסה הדא הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים (שם‬
‫יט‪ ,‬ד) מלמד שנטלם הקב"ה והוליכם בשעה אחת מרעמסס לסכת כאלו על כנפי נשרים‬
‫יד‪,‬ב והלכו לפני פי החירות ומאי חירות שנעשו בני חורין‪:‬‬
‫בין מגדל שנעשו להם נסין גדולות‪:‬‬
‫לפני בעל צפן עבודה זרה ולמה הונח באותו מקום לפי שכל עבודה זרה שבמצרים ניתכת ואותה‬
‫עבודה זרה לא ניתכה לפי שלא רצה הקב"ה להתיכה כדי שיאמר פרעה בעל צפון הסכים על‬
‫גזירתי ולא הניח ללכת בני ישראל‬
‫יד‪,‬ג נבוכים הם שאחריהם היתה ארץ מצרים וימינם ושמאלם יערים מלאות כל חיות רעות‬
‫ולפניהם הים‬
‫יד‪,‬ד וחזקתי את לב פרעה‪ :‬שלא היה בלב פרעה לרדוף <אחר> בני ישראל אבל הקב"ה נתן בלבם‬
‫לרד וף אחר בני ישראל כדי ליפרע מהם מה שעשו לבני ישראל שגזרו כל הבן הילוד היאורה‬
‫תשליכוהו (שם א‪ ,‬כב) לפיכך וינער יי' את מצרים בתוך הים (שם יד‪ ,‬כז) וזהו שאמ' חכמים עליהם‬
‫השלום במדה שאדם מודד בה מודדין לו‪ :‬ואכבדה כמו מכובד‪ :‬כי אני יי' לפי שאמר מי יי' (שם‬
‫ה‪ ,‬ב) שלא הכירו להקב"ה עתה ידעו כי הוא יי'‪:‬‬
‫יד‪,‬ה ויוגד למלך <מצרים> מי הגיד לו אותם פטרונין שהלכו עם ישראל ממצרים כיון שהלכו‬
‫ישראל במדבר שלשה ימי<ם> והגיע יום רביעי ורצו יום רביעי לילך אמרו להם אין רשות בידינו‬
‫‪75‬‬
‫עוד להניח אתכם שתלכו עמדו ישראל והרגום ואותם שנשאר בהם ברחו למצרים והגידו לפרעה‬
‫על כל הקורות אותם מיד <הוא> בעצמו אסר את רכבו הדא הוא דכתיב‬
‫יד‪,‬ו ויאסר את רכבו מיכן שהשנאה מקלקלת את השורה גם מבלעם שהוא השכים בבקר וחבש‬
‫את אתונו‪ 220‬ואהבה מקלקלת את השורה מאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר (בראשית כב‪ ,‬ג)‬
‫ואת עמו לקח עמו‪ :‬לקחם בדברים שביזבז להם אוצרותיו‬
‫יד‪,‬ח יוצאים ביד רמה מתרוממים‬
‫דבר אחר ביד רמה הוציאם פרעה בידו‪ :‬ומי עשה זה הקב"ה שהוא רם ונשא‪:‬‬
‫יד‪,‬י ופרעה הקריב מנהגו של בשר ודם המלך הולך אחר חילו אבל פרעה הוא הולך לפני <חילו>‬
‫פרעה אמר אני אלך קודם ואחר כך חילי אמ' לו עבדיו מפני מה אין אתה הולך לאחר עשה כמנהג‬
‫בשר ודם אמ' להם אם הייתי הולך להלחם עם בשר ודם הדין עמכם אבל אני הולך להלחם עם‬
‫מלכם של אלו אינו דין שאלך אחרי חילי ועליו נאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (שמואל א ב‪ ,‬ל)‪:‬‬
‫יד‪,‬יב‪-‬טו מה תצעק אלי בשביל אדם וחוה פיניתי את העולם מן המים שנאמר יקוו המים‬
‫(בראשית א‪ ,‬ט) וצויתי אותו מצוה קלה ולא קיימו מצותי ובשביל עדה קדושה שמחר <עתידים>‬
‫לומר במעמד הר סיני נעשה ונשמע לא אעשה את הים יבשה‪:‬‬
‫דבר אחר מה תצעק אלי אני התנאתי עם הים מששת ימי בראשית שיקרע הים בעבור בני כי כן‬
‫כתיב לאיתנו (שמות יד‪ ,‬כז) אל תיקרי לאי<ת>נו אלא לתנאי שלו‪:‬‬
‫הלא זה הדבר [אשר דברנו אליך במצרים] והיכן אמרו ישראל דבר זה אלא בשעה שאמרו למשה‬
‫ירא יי' עליכם וישפוט (שם ה‪ ,‬כא) אמ' להם משה יי' ילחם לכם ואתם תחרשון‪:‬‬
‫יד‪,‬כ ולא קרב זה אל זה כל הלילה בפמליא של מעלה אמרו שלא אמרו שירה כל הלילה שכך אמ'‬
‫להם הקב"ה בשעה שרצו לומר שירה אמ' להם מעשה <ידי> טבועים בים ואתם אומרים לפני‬
‫שירה מיכן שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים‬
‫‪ 220‬על פי במדבר כב‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫יד‪,‬כא וישם את הים לחרבה לחרבה של מצרים‬
‫יד‪,‬כב והמים להם חומה ראשון וחומה (עמ' ‪ )47l‬שני‪ 221‬אלא מלמד שרצה הים לנער את ישראל‬
‫כמו שניער מצרים ולפיכך כתוב חמה מימינם ומשמאלם (שם יד‪ ,‬כט)‪ :‬לפי שהיו ישראל עתידין‬
‫לעשות מזוזה בימין ותפלין בשמאל‪:‬‬
‫יד‪,‬כה וינהגהו בכבדת שאין הסוסים הולכים אלא בעל כרחם‪:‬‬
‫יד‪,‬כז ומצרים נסים לקראתו לאחריהם לא נאמר אלא לקראתו‬
‫יד‪,‬כח לא נשאר בהם עד אחד‪ :‬זה פרעה <שנשאר> מהם ולא מת כדי לספר גדולתו של הקב"ה‬
‫כמו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך (שם ט‪ ,‬טז) משל לאדם שיש לו צפור בידו אם דוחק‬
‫אותו מיד מת ואם מניחו מיד הולך כך היו ישראל ביד המצריים אם דוחקין <אותם> מתים ואם‬
‫מניחים אותם הולכים להם‪:‬‬
‫יד‪,‬ל מת על שפת הים <י>שראל שבאותו הדור מחוסרי אמנה <היו> אמרו כשאנו עולים מזה‬
‫הצד כך המצריים עולים מאותו הצד אמ' הקב"ה לים הקיאם ליבשה אמר הים רבון העולמים‬
‫כלום יש אדון שנותן מתנה לעבדו וחוזר בו אמ' לו אני אשלם לך אחד <ומחצה> אמר לו הים רבון‬
‫העולמים כלום יש עבד שתובע את אדונו בדין אמר לו הקב"ה נחל קישון <גרפם> וערב לי הדא‬
‫הוא דכתיב נחל קישון גרפם (שופטים ה‪ ,‬כא) נחל שנעשה ערב מקודם שיביא אחד ומחצה כי‬
‫בפרעה כתיב ויקח שש מאות רכב בחור (שמות יד‪ ,‬ז) ובסיסרא תשע מאות רכב ברזל‬
‫לו‪222‬‬
‫(שופטים ד‪ ,‬ג) הנה אחד וחצי‪:‬‬
‫טו‪,‬א אז ישיר משה למה התחיל משה רבינו עליו השלום את השירה באז אמ' משה רבינו עליו‬
‫השלום אני סרחתי באז דכתיב ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך (שמות ה‪ ,‬כג) ועוד אני אתקן‬
‫באז ופתח את השירה באז‪:‬‬
‫‪ 221‬להבנת הדרשה‪ :‬המילה "חומה" צריכה להכתב ללא וי"ו כדי שאפשר יהיה לקרוא אותה כ"חֵ מה"‪.‬‬
‫‪ 222‬בכתב היד‪ :‬תשע מאות רכב בחור‪ .‬כנראה שזו השפעה מתיאורו של פרעה שמופיע לעיל‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫דבר אחר למה פתח משה באז שמן היבשה עשה ים באז דכתיב אז הוחל לקרא בשם יי' (בראשית‬
‫ד‪ ,‬כו)‪ :‬ועליהם אמ' הכתוב הקורא למי הים וישפכם [על פני הארץ] (עמוס ה‪ ,‬ח)‪ 223‬ועכשו עשה מן‬
‫הים יבשה לכך <אני> משבחו בים‪:‬‬
‫דבר אחר אז מניין אז ח' ללמדך שלא נגאלו ישראל אלא בזכות המילה שניתנה לח' ימים‪:‬‬
‫דבר אחר אמר משה באז ניתנה המילה וניתנה לי נפשי שנאמר אז אמרה חתן דמים למולת (שמות‬
‫ד‪ ,‬כו)‪:‬‬
‫דבר אחר אז בעבור יחידו של עולם שהיא אחד למעלה מז' רקיעים‪:‬‬
‫טו‪,‬ו ימינך יי' נאדרי בכח‪ :‬מלמד שימינו של הקב"ה פורעת מן הרשעים <ומגנת> על הצדיקים‬
‫שכך אמ' הקב"ה תבוא ימיני ותהיה צל על העתידים לקבל תורה מימין‪:‬‬
‫דבר אחר ימינך יי' נאדרי <בכח> במגלת <אי>כה כתיב השיב אחור ימינו (איכה ב‪ ,‬ג) רוצה לומר‬
‫כשלא רצו לשמוע התורה שניתנה מימינו נעשו למס וזכות התורה חזרה לאחור‪ :‬וכשמקיימים‬
‫ישראל‬
‫את‪224‬‬
‫התורה זכותה תעמוד אפילו לתחיית <המתים‪ >:‬שנאמר ואתה לך לקץ ותנוח‬
‫ותעמוד לגורלך לק ץ הימין (דניאל יב‪ ,‬יג) והישועה היא בימין שנאמר הושיעה ימינך‬
‫וענני‪225‬‬
‫(תהלים ס‪ ,‬ז)‪:226‬‬
‫טו‪,‬ז יאכלמו כקש אלו מוטבים שבהם והיו צפים על פני המים כקש‬
‫טו‪,‬ח קפאו תהומות בלב ים עד לבו של ים מה לבו של אדם עומד בשלישיתו כך לבו של ים קפה‬
‫בשלישיתו‪:‬‬
‫טו‪,‬ט תמלאמו נפשי אותו הרשע שבא לעצמו שהיה לו לומר תמלא מהם נפשי והוא אומר‬
‫תמלאמו מלמד שלא היה רוצה ליקח שללם אלא שישתה מדמם‪:‬‬
‫טו‪,‬י צללו כעופרת אילו הרשעים שבהם‪:‬‬
‫טו‪,‬יא מי כמכה באלים יי' פסוק זה אמרו פרעה אמ' בשעה <ששמע> שאמרו ישראל שירה על‬
‫הים‪:‬‬
‫‪ 223‬מופיע גם בעמוס ט‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 224‬ניקוד מעל המילים "את ישראל"‪ ,‬להחלפת סדר המילים‪.‬‬
‫‪ 225‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬ועננו‪.‬‬
‫‪ 226‬מופיע גם בתהלים קח‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫טו‪,‬יב נטית ימינך תבלעמו ארץ כשהקיאם הים ליבשה לא <היתה> הארץ יכולה לקבלם מפני‬
‫שנתיראה מיום הדין והיתה סבורה שיקללה הקב"ה כמו שקיללה על דם הבל ונשבע הקב"ה שלא‬
‫יקללה על זאת‪:‬‬
‫טו‪,‬יד חיל אחז יושבי פלשת על שהרגו בני אפרים‪:‬‬
‫טו‪,‬יז תביאמו ותטעמו פסוק זה אמרו משה שהיה צריך לומר תביאנו ותטענו אלא מיכן שהיה‬
‫יודע שלא יכנס לארץ ישראל מקדש יי' מקדש של מעלה‪:‬‬
‫טו‪,‬יח יי' ימלך לעלם ועד‪< :‬פסוק> זה מלאכי השרת אמרוהו‪:‬‬
‫טו‪,‬כ ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אלא כל זמן שהיתה אחות אהרן בלבד‬
‫קודם שנולד משה היתה נביאה כשנולד משה ניטלה נבואה ממנה (עמ' ‪ )48r‬וניתלה‪ 227‬למשה‪:‬‬
‫טו‪,‬כב ויסע משה שהסיעם במקל שלא היו רוצים ללכת מפני שהיו מלקטין מן הים <אבנים>‬
‫טובות ומרגליות וכל ספינה שנטבעה בים כל כסף וזהב שנטבע בים עלה כל כסף וזהב עם <ביזת>‬
‫המצריים ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נה‪ ,‬א)‬
‫טו‪,‬כה ויורהו יי' עץ שהוא מר שקורין הרדפוני בא וראה גדולתו של הקב"ה אם יש לו מים מרים‬
‫ממתקן בדבר מתוק אבל הקב"ה המתיק להם המים המרים במרים‪ :‬וכן אתה מוצא באלישע‬
‫שהמתיק המים על ידי שם המפורש במלח שהוא מר‪:‬‬
‫חק ומשפט אלו שתי מצות חוק זה השבת משפט זה כיבוד <אב> ואם כדכתיב על כן צוך יי'‬
‫אלהיך (דברים ה‪ ,‬טו) והיכן צוה במרה‪:‬‬
‫טו‪,‬כז שתים עשרה עינת מים אלו י"ב שבטים‪ :‬ושבעים תמרים אלו ע' זקנים של סנהדרין‪:‬‬
‫טז‪,‬ד הנני ממטיר לכם ס' אמה עוביו של מן ומנא לן ממבול במבול כתיב וארובות השמים נפתחו‬
‫(בראשית ז‪ ,‬יא) וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה (שם‪ ,‬כ) והמן היה יורד בח' ארובות שנאמר‬
‫‪ 227‬נראה שצריך לתקן ל"ניתנה"‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫ודלתי שמים פתח (תהלים עח‪ ,‬כג)‪ :‬דהינו ח' ארובות טול לכל ב' ארובות י"ו אמות נמצא עביו של‬
‫מן ס' אמה‪:‬‬
‫טז‪,‬יג היתה שכבת הטל‪ :‬היה הטל בא ומכבד את הארץ ומרבץ אותה ואחר כך המן ואחר כך‬
‫הטל מלמעלה כדי שלא יתעפר המן‪:‬‬
‫טז‪,‬יד דק מחוספס דק היה ומחוספס ונכנס בכל אבר ואבר שמנין מחוספס כנגד רמ"ח איברים של‬
‫אדם וכדה"א לחם אב<י>רים אכל איש (שם‪ ,‬כה) אל תיקרי אבירים אלא אברים שהוא מגדל‬
‫האברים‪:‬‬
‫טז‪,‬כא וחם השמש ונמס‪ :‬דקימא לן עד ד' שעות היה המן קיים מד' שעות ואילך היה נמס והיה‬
‫נעשה נחלים נחלים ושותין ממנו הצבאיים והאיילים והיו הגוים צדים מן הצבאיים וטועמין מהם‬
‫טעם המן‪:‬‬
‫טז‪,‬כב ויבאו כל נשיאי העדה היו תמהים לפי שבעמר מדדו ולא מצאו בו כי לפי אכלם‪ :‬ויהי ביום‬
‫הששי לקטו‪ 228‬לחם משנה‬
‫טז‪,‬כג והשיב להם משה שבתון שבת קדש ליי' מחר את אשר תאפו אפו מיכן סמכו חכמים‬
‫לעירובי תבשילין מן התורה‬
‫טז‪,‬כו שבת לא יהיה בו כי בשבת לא ירד המן‬
‫טז‪,‬כח‪-‬כט עד אנה מאנתם אפילו על משה אמ' הקב"ה לפי שלא היה מזהיר את ישראל מה שהיה‬
‫אומר לו מיד התחיל אומר ראו כי יי' נתן לכם‬
‫השבת‪229‬‬
‫טז‪,‬לא והוא כזרע גד ‪ :‬ולמה נקרא שמו זרע גד לפי מה שהוא <מגיד> בחורין ובסדקין כיצד אם‬
‫אדם מוכר לחבירו שפחה מעוברת וילדה באותה שעה שמכרה והיו באים לפני משה זה אומר‬
‫ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה אז היה אומר להם משה לבקר משפט והיה משה הולך‬
‫בביתו של מוכר היה רואה המן אם היה מוותר ונמצא חלקו של ולד בבית <המוכר> היה יודע‬
‫שברשות המוכר ילדה ואם לאו היה יודע שברשות הקונה ילדה‪:‬‬
‫טז‪,‬לג קח צנצנת אחת היה כלי חרש ולמה נקרא שמו צנצנת שמצננת את המן‪:‬‬
‫‪ 228‬בכתב היד‪ :‬וביום הששי לקחו‪.‬‬
‫‪ 229‬בכתב היד‪ :‬את השבת‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫טז‪,‬לה אכלו עד באם אל קצה [ארץ כנען] כמו שכתוב בספר יהושע‪:‬‬
‫טז‪,‬לו עשירית <האיפה> מ"ג בצים ושלישית ביצה‬
‫יז‪,‬א ברפידים שרפו ידיהם מן המצות‪:‬‬
‫יז‪,‬ה‪-‬ח ויאמר יי' אל משה עבר שתהיה מולך עליהם כמו שנאמר ויעבר מלכם לפניהם ויי' בראשם‬
‫(מיכה ב‪ ,‬יג)‪ :‬ובשעה שרפו ידיהם מן המצות מיד ויבא עמלק‬
‫יז‪,‬יא והיה כאשר ירים משה ידו וכי ידיו של משה נוצחות מלחמה‪ :‬או משברות מלחמה אלא כל‬
‫זמן שישראל עושין רצונו של מקום נוצחין ואם לאו אינם נוצחין‪:‬‬
‫יז‪,‬יב ויקחו אבן וישימו תחתיו וכי לא היה למשה כר או כסת לישב עליו אלא אמר משה כל זמן‬
‫שישראל בצער אף אני אהיה בצער‪ :‬מיכן שלא יפרוש אדם מן הצבור‪:‬‬
‫יז‪,‬טו יי' נסי שעשה לי (עמ' ‪ )48l‬הנס שלא ניצולו ישראל אלא בשביל משה שכבר היו ידיהם נרפים‬
‫מן המצות‪:‬‬
‫יז‪,‬טז ויאמר כי יד על כס יה כך אמר משה בשעה שתהיה יד זו היא מלך על ישראל דנקרא כס יה‪:‬‬
‫והיא מלחמה [ליי'] בעמלק מדור זה דורו של שאול‪ :‬דור זה דור מרדכי הצדיק‪ :‬תם‪:‬‬
‫נשלמה פרשת‬
‫תהלה לאל‬
‫ויהי‬
‫טוב‬
‫בשלח‬
‫וסלח‬
‫פרשת וישמע‬
‫יתרו‬
‫יח‪,‬א מה שמועה שמע ובא מלחמת הים שמע‪:‬‬
‫דבר אחר קריעת ים סוף שמע‪ :‬כי הוציא יי' את ישראל ממצרים‪ :‬משל לאדם שאוחז בידו צפור‬
‫לעולם לא ינצל מידו עד שיצילנו הקב"ה כך ישראל שהיו אוחזים ביד מצרים והקב"ה הצילם‪:‬‬
‫‪80‬‬
‫יח‪,‬ב אחר שלוחיה בראשונה כשהלך למצרים הוליך את אשתו שנאמר ויקח משה את אשתו ואת‬
‫בניו (שמות ד‪ ,‬כ) וכשפגע באהרן אמ' לו אהרן משה אחי אנא‪ 230‬אתה בא אמ' לו להציל את ישראל‬
‫אמ' לו ומי אלו עמך אמ' לו אשתי ובני אמ' לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף‬
‫עליהם מיד החזירה הינו דכתיב אחר שלוחיה אחר ששלחה ונתן לה גט‪:‬‬
‫יח‪,‬ג אשר שם האחד גרשם‪ :‬כך היתה‪ 231‬יתרו עם משה שימול אחד מבניו והאחד יניח מלימול‪:‬‬
‫הדא הוא דכתיב ויהי בדרך במלון (שם‪ ,‬כד) ומי הוא שלא נימול זה אליעזר‪:‬‬
‫יח‪,‬ד ויצלני‪< 232‬מחרב> פרעה‪ :‬כשהרג המצרי והלשינו עליו דתן ואבירם וברח לו ולקח פרעה חרב‬
‫והיה מכה למשה על צוארו נעשה לו נס ונעשה צוארו כשיש‪:‬‬
‫יח‪,‬ו ויאמר אל משה אני חתנך היה לו לומר הנני בא אליך אלא מלמד שלא היה יתרו יכול להכנס‬
‫במחנה ישראל מפני הענן ושדא ביה גירא וכתיב ביה אני חתנך יתרו בא אליך מיד יצא מתוך הענן‬
‫ובא אל חותנו‪:‬‬
‫יח‪,‬ז וישאלו איש לרעהו לשלום‪ :‬מי נתן שלום למי הוי אומר זה משה רבינו כי הנה כתיב וישאלו‬
‫איש ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה (במדבר יב‪ ,‬ג)‪:‬‬
‫יח‪,‬ח את כל התלאה אלו מלחמת עמלק‪:‬‬
‫יח‪,‬ט ויחד יתרו מלמד שנעשה בשרו כחרב חדה‪:‬‬
‫דבר אחר ויחד כפשוטו והוא כמו ישמח ומתרגמינן וחדי‪:‬‬
‫דבר אחר שנדמה לו כאילו היה בשרו חידודין חידודין‪:‬‬
‫יח‪,‬י ויאמר יתרו <ברוך> יי'‪ :‬בוא וראה כמה היו ישראל מגונים שלא היה אדם מישראל שברכו‬
‫להקב"ה עד שבא יתרו ואמ' ברוך יי'‬
‫יח‪,‬יט ויהי אלהים עמך שיסכים הקב"ה לעצתינו היה אתה לעם שכל הספיקות שלך אתה אומר‬
‫להקב"ה ומודיע לך אף הם כל הספיקות שלהם הם יאמרו אליך ואתה מודיע להם‪:‬‬
‫‪ 230‬על פי ההקשר צריך להיות "אנה"‪.‬‬
‫‪ 231‬על פי ההקשר והמקבילות צריך להיות "היתנה"‪.‬‬
‫‪ 232‬בכתב היד‪ :‬ויצליני‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫יח‪,‬כ את החקים זה מצות שבת‪ :‬ואת התורות אילו איסור והתר‪ :‬שנאמר זאת התורה אדם כי‬
‫ימות באהל (שם יט‪ ,‬יד) ומה הוא אדם כי ימות (שם) אלא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי‬
‫שממית עצמו עליהן‪:‬‬
‫את הדרך ילכו בה‪ :‬זו ביקור חולים ואת המעשה אשר יעשון זו לפנים משורת הדין דקיימא לן‬
‫מפני מה נחרבה ירושלם מפני שדנו בה דיני תורה דלא עבדו בה לפנים משורת הדין‪:‬‬
‫יח‪,‬כא ואתה תחזה בנבואה שהיה לו ואתה תראה שונאי בצע שאפילו בממונם אינם חסים‪:‬‬
‫יח‪,‬כה ויבחר משה אנשי חיל מלמד שלא מצא משה בכל ישראל מי שהיה בו ד' מדות הללו‪:‬‬
‫יח‪,‬כז וישלח משה את חותנו מיכן שכל המצטער בצער ציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור ויתרו‬
‫(עמ' ‪ )49r‬לא היה בצער ציבור ולא זכה בנחמתן ואיזו נחמה זו מתן תורה ולכך משה שלח לחותנו‪:‬‬
‫יט‪,‬א בחדש <השלישי‪ >:‬הכל משלש התורה משולשת תורה ונביאים וכתובים‪ :‬משנה משולשת‬
‫הלכות מדרש ואגדות‪ :‬הסרסור משולש‪ :‬משה אהרן ומרים‪ :‬שלשה פעמים מתפללין ערב ובקר‬
‫וצהרים ג' אומרים קדוש קדוש קדוש יי' <צבאות (ישעיהו ו‪ ,‬ג)‪ >:‬ישראל שקבלו את התורה‬
‫משולשים כהנים לויים ישראלים‪ :‬האבות משולשים אברהם יצחק ויעקב‪ :‬הימים משולשים‬
‫שנאמר היו נכונים לשלשת ימים (שמות יט‪ ,‬טו)‪ :‬החדשים משולשים שנאמר בחדש השלישי‬
‫דבר אחר בחדש השלישי זה סי<ו>ן שהוא ג' לחדשים וניתנה תורה לישראל על ידי שלישי‪:‬‬
‫ביום הזה באו מדבר סיני יהיה הברית כרותה בעיניך כאלו בזה היום קבלת התורה וזהו שנאמר‬
‫לא את <אבתינו> כרת יי' את הברית הזאת (דברים ה‪ ,‬ג)‬
‫יט‪,‬ב ויסעו מרפידים ממקום שרפו ידיהם מן המצות‪:‬‬
‫יט‪,‬ג כה תאמר לבית יעקב לנשים כלומר אמור להם דברים טובים לפי שלבן של נשים רך‪:‬‬
‫ותגיד‪ 233‬לבני ישראל אנשים כלומר אמור להם דברים שהם קשים כגידין‪:‬‬
‫‪ 233‬בכתב היד‪ :‬ותגד‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫יט‪,‬ד ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ :‬מגשן לרעמסס דכתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס (שמות יב‪,‬‬
‫לז) והיו בני ישראל יושבים בגשן שנאמר ויושב את משה [ואת אהרן אל פרעה] (שם י‪ ,‬ח)‬
‫יט‪,‬ח‪-‬ט וישב משה את דברי העם השיבם בדברים המשבבין את לבם‪:‬‬
‫דבר אחר וישב משה היה ראוי לומר ויגד משה את דברי שלא מצינו הגיד לעם מה שיאמר לי‬
‫הקב"ה אמרו לו ישראל אין אנו רוצים והיה משה מתירא לומר להקב"ה <שיאמר> לו פעם אחרת‬
‫והן לא יאמינו לי (שמות ד‪,‬‬
‫א)‪234‬‬
‫שלא ילקה בצרעת כמו שלקה בסנה והינו דאמרי אנשי דנבית‬
‫ליה חיוא מחבלא מדחיל‪ :‬השיב לו הקב"ה אני יודע מה שאתה רוצה לומר בעבור ישמע העם‬
‫בדברי עמך‪ :‬השיב משה לפני הקב"ה ואמ' רבון העולמים יתברך ויתעלה שבחך וזכרך שאתה‬
‫חוקר לבות וכליות ויודע הנסתרות ידעת מה שיש בלב עבדך אותו השעה הגיד לו דברי העם‪ :‬הדא‬
‫הוא דכתיב ויגד משה את דברי‪ 235‬העם אל יי'‬
‫יט‪,‬יג כי סקול יסקל או ירה יירה מיכן שכל הנסקלין נתלין ותחלה היו משליכין אותם לתוך גומא‬
‫לקיים מה שנאמר או ירה יירה‬
‫יט‪,‬טו לשלשת ימים יום אחד הוסיף משה לדעתו והסכימה שכינה עמו כי אמר משה שכבת זרע‬
‫פולטת תוך שלשה ימים ואם ישכבו הלילה‪ :‬עם נשותיהם והויא פולטת יום שלישי ולפיכך הזהיר‬
‫אותם משה שלשת ימים כי לסוף שלשת ימים נפסקת וטהורה‬
‫יט‪,‬יז ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית אמ' לישראל אם‬
‫מקבלין עליכם התורה מוטב <ואם> לאו שם תהא קבורתם‪:‬‬
‫יט‪,‬יט והאלהים יעננו בקול כקולו של משה‪:‬‬
‫יט‪,‬כב וגם הכהנים הנגשים אילו נדב ואביהוא‪:‬‬
‫כ‪,‬ב אנכי יי' אלהיך א' שהוא אחד בעולמו‪ :‬נ'כ' שבחר הקב"ה את ישראל משבעים אומות‪ :‬י'‬
‫שנתן להם עשרת הדברות‪:‬‬
‫‪ 234‬בכתב היד‪ :‬הם‪ .‬מופיע בצורה זו בכתב היד גם בשמות ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 235‬בכתב היד‪ :‬דבר‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫דבר אחר אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך לפי שהוציאם מארץ מצרים מכור הברזל‪:‬‬
‫כ‪,‬ג לא יהיה לך אלהים אחרים‪ :‬לא בהוייה ולא בעשייה ד' לאוין <כתובין> בדבור זה כנגד ד'‬
‫מלכיות‪:‬‬
‫כ‪,‬ה פקד עון אבות על בנים ‪ :‬וכתוב אחר אומר לא יומתו אבות על בנים (דברים כד‪ ,‬טז)‪ :‬בבנים‬
‫שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם‪ :‬פוקד עון אבות על בנים‪ :‬אבל בנים שאין אוחזין מעשה‬
‫אבותיהם בידיהם לא יומתו אבות על בנים (שם)‪:‬‬
‫כ‪,‬ו (עמ' ‪ )49l‬לאלפים ובאחרית הפסוק לאלף דור (שם ז‪ ,‬ט)‪ :‬למי נשמע לא אלא כך אמרו חכמים‬
‫עליהם השלום לאלפים לאוהבי ‪ :‬לאוהביו וליראיו לאלף דור וכן אמרו אינו דומה מי שעובד‬
‫מיראה לעובד <מאהבה>‬
‫כ‪,‬ז לא תשא את שם שלא תנהוג עצמך כאלו חסיד אתה ואין אתה חסיד‪ :‬ומעשה באדם אחד‬
‫שנכנס לעיר בערב שבת ולא היה מכירו אדם והיה לו כיס מלאה פשוטים וראה גר אחד יושב בבית‬
‫הכנסת ומתעטף בציצית והיו תפלין קשורים בראשו וראהו אותו האדם והיה {ס}בור כאלו אדם‬
‫גדול לפי שראה מצות הללו ופקד לו את כיסו לאחר השבת בקש ממנו אמר לו לא היו דברים‬
‫מעולם התחיל להצטער ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי בפקדון‬
‫אלא שראיתי בו המצות הללו בלילה בא אליהו הנביא אליו בחלום ואמ' לו למחר לך אצל אשתו‬
‫ותאמר לה תן לי כיסי ואם אמרה לך באיזה סימן אמור לה בסימן שאכלה היא ובעלה בליל ראשון‬
‫של פסח חמץ ובליל יום הכפורים בשר חזיר למחר השכים זה האיש לפני אשתו של גזלן ומסר לה‬
‫הסימנין הללו ונתנה לו הכיס בא הגזלן אצל אשתו שאל לה את הכיס אמרה לו בא בעל הכיס‬
‫ונטל את הכיס וכך וכך מסר לי סימנין אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים וכן‬
‫עונשן של עושי כך‪:‬‬
‫כ‪,‬ח זכור את יום השבת זכרהו על היין‬
‫כ‪,‬י וגרך אשר בשעריך זה גר צדק‬
‫כ‪,‬יא על כן ברך יי' את יום השבת במה בירכו במזונותיו ובסעודתו שכך אמ' הקב"ה בני הלוו‬
‫<עלי> ואני פורע‪:‬‬
‫‪85‬‬
‫ומעשה בקצב אחד והיה מנהגו כך שכל בהמה טובה שהיה מוצא היה מניחנה לכבוד שבת למחר‬
‫היה מוצא יותר טובה הימנה היה אוכל את הראשונה ומניח את השנייה נמצא שבזכות שבת עבר‬
‫כל ימיו בטוב וסופו זכה שהיה לו <שלחן> וקערות וכפות זהב טהור‪:‬‬
‫כ‪,‬יב כבד את אביך ואת אמך ד' דברים נאמרו בכבוד אב ואם צדיק בן צדיק מאריכין לו ימיו‬
‫ושנותיו בין בעולם הזה בין בעולם הבא צדיק בן רשע אינו מקבל עליו שכר בעולם הזה‪ :‬רשע בן‬
‫צדיק‪236‬‬
‫נותנין ל ו לעולם הזה ולא לעולם הבא‪ :‬רשע בן רשע אינו לו שכר לא בעולם הזה ולא‬
‫לעולם הבא‪:‬‬
‫כ‪,‬יג לא תרצח הפכהו כמו לא תצרח וכמו צועקים אלי מן האדמה (בראשית ד‪ ,‬י) דכתיב בדמים‬
‫לא תרחץ‪ 237‬כמו פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נח‪ ,‬יא)‪:‬‬
‫לא תנאף לא תהנה הנואף ממך‪:‬‬
‫לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר ולמה נכתבו ג' דברות הללו באותיות שוות ללמדך שכל מי‬
‫שעושה אחת מהם כאלו עשאם כולם‪:‬‬
‫לא תענה בעדות שבמיתה הכתוב מדבר כגון שאמ' פל<ו>ני הרג את הנפש‪:‬‬
‫כ‪,‬יד לא תחמד בית רעך הכי‪ 238‬כאן דיבור אחד‪:‬‬
‫לא‪ 239‬תחמוד אשת רעך‪ :‬הרי כאן דיבור אחר ובספרים המדוייקים הם מופלגים‪:‬‬
‫כ‪,‬טז ואל ידבר עמנו‪ :‬מיכן שכל אילו י' הדברות אמרן הקב"ה בדיבור אחד מה שאין יכול לשון‬
‫לדבר ואוזן לשמוע‪:‬‬
‫כ‪,‬יז ובעבור תהיה יראתו מיכן שכל מי שהוא ירא שמים לא במהרה הוא חוטא‬
‫כ‪,‬כ לא תעשון אתי אלהי כסף‪ :‬כלומר לא תעשון אתי בדמות שמש לא צורת חמה ולא צורת‬
‫לבנה‪:‬‬
‫דבר אחר לא תעשון אתי בדמות שום תבנית דכתיב ואל מי תדמיוני (ישעיהו מ‪ ,‬כה) אלא‬
‫כ‪,‬כא מזבח אדמה תעשה לי‪:‬‬
‫‪ 236‬בכתב היד‪ :‬צדין‪.‬‬
‫‪ 237‬לא מצאתי פסוק מעין זה‪.‬‬
‫‪ 238‬בובר כתב "הרי"‪.‬‬
‫‪ 239‬בכתב היד‪ :‬ולא‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫דבר אחר מזבח אדמה (עמ' ‪ )50r‬אל תיקרי מזבח אדמה אלא מזבח דם מילה כי היום ישראל‬
‫בגלות הם וכל מי שיתן לו הקב"ה בן ומל אותו ביום השמיני כאלו בנה מזבח ליי' והעלה עליו‬
‫עולה לכך נאמר מזבח אדמה‪:‬‬
‫דבר אחר מזבח מ' מילה ז' זכור לעבדיך לאברהם ליצחק‬
‫וליעקב‪240‬‬
‫(דברים ט‪ ,‬כז) ב' ברכה ח'‬
‫חיים וצריך בנין מזבח שלא יניף עליו ברזל כי אמ' הקב"ה אל יבוא חרב שהורגת בני אדם ויניף על‬
‫מזבח שמכפרת עונותיהם של ישראל‪:‬‬
‫כ‪,‬כג ולא תעלה במעלת על מזבחי שהכבש דומה כמן דף אשר לא תגלה ערותך עליו שהיו הכהנים‬
‫עולים עליו עקב בצד גודל שאם היו מרחיבין צעדיהן היתה נראית ערותן‪:‬‬
‫דבר אחר ולא תעלה במעלת אל תיקרי מעלות אלא מעילות כלומר שאם בידך שום כלום מעל‬
‫שמעלת בו <ה>כהן לא יעלה‪ :‬לא תגלה ערותך עליו‪ :‬ולא תכניסהו אצל מזבחי להקריב כי לא‬
‫אקבלהו ויגלה ערותך על כל ישראל העומדים למטה ורואין‪ :‬שאם לא יתקבל הקרבן אין העשן‬
‫עולה כעמוד‪ :‬לא תעלה לא תכניס כמו חוח עלה ביד שכור (משלי כו‪ ,‬ט)‪ :‬וכי אפשר שהוא עולה‬
‫אלא כשהוא שכור מושיט ידו אצל החוחים ונכנס החוח בידו ומכאיבו‪:‬‬
‫נשלמה‬
‫בעזרת‬
‫פרשת‬
‫וישמע‬
‫האל‬
‫תם‪:‬‬
‫יתרו‬
‫ישתבח‬
‫פרשת‬
‫ואלה‬
‫זכרו‬
‫המשפטים‬
‫כא‪,‬א ואלה המשפטים [אשר תשים] לפניהם ולא לפני גוים וכל הקובל בערכאות של גוים אין לו‬
‫חלק לעולם הבא באלהי ישראל‬
‫דבר אחר ואלה המשפטים כל דיין שדן דיין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה‬
‫בראשית כתיב במשה ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב (שמות יח‪ ,‬יג)‪ :‬וכתיב במעשה‬
‫בראשית ויהי ערב <ויהי> בקר (בראשית א‪,‬‬
‫ה)‪241‬‬
‫‪ 240‬בכתב היד‪ :‬וליש'‪ .‬כנראה שהכוונה ל"ולישראל"‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫דבר אחר ואלה המשפטים אמ' הקב"ה לדיינים הוו זהירים בדין שאני יושב ביניכם שנאמר‬
‫אלהים נצב [בעדת אל] (תהלים פב‪ ,‬א) הוו זהירים בדין יתומים ואלמנות שאני הוא אביהם‬
‫שנאמר אבי יתומים ודיין אלמנות (שם סח‪ ,‬ו) ולא נחרבה ירושלם אלא על שהטו את הדין כמו‬
‫שאמ' הנביא שריך‬
‫סוררים‪242‬‬
‫וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב‬
‫אלמנה לא יבוא אליהם (ישעיהו א‪ ,‬כג)‪ :‬אמר רבי סימון מהו וחברי גנבים (שם) אלא אם גנב‬
‫אדם מחבירו שור משלם תשלומי כפל ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה או חמשה‬
‫והדיינים אשר היו בירושלם היו אומרים לגנב תגנוב ותחלוק עמנו ואין אנו מחייבים אותך דבר‬
‫לפיכך אמ' הנביא בהם וחברי גנבים (שם) כולו אוהב שחד (שם) שהיו לוקחים שחד ומעוותים את‬
‫הדין‪ :‬ורודף שלמונים (שם) היו אומרים הדיינים קצתם לקצתם שלם לי היום ואני אשלם לך‬
‫מחר‪ :‬עליהם נאמר ורודף <שלמונים (שם)‪>:‬‬
‫יתום לא ישפוטו (שם) היה עולה היתום לדין והיו משהים את דינו מרוב אשר תצוק עליו רוחו‬
‫<היה> חוזר בפחי נפש היתה מוצאה אותו אלמנה בדרך היתה אומרת לו מה עשיתה בדינך אומר‬
‫לה לא הועלתי כלום אלא השהו אותי עד עתה ולא הועלתי כלום ודיני לא דנו והיתה אומרת‬
‫האלמנה אם זה איש ולא הועיל אני שאני אשה על אחת כמה וכמה היתה חוזרת בלא דין לפיכך‬
‫אמר וריב אלמנה לא יבוא אליהם (שם)‪:‬‬
‫דבר אחר ואלה המשפטים נוטריקון ה' הדיינים מ' מצווים ש' שיעשו פ' פשרה ט' טרם י' יעשו מ'‬
‫משפט‪:‬‬
‫כא‪,‬ב (עמ' ‪ )50l‬כי תקנה עבד עברי‪ :‬פתח במשפט עברי לפי שהיו עבדים במצרים ופדאם הקב"ה‬
‫ונתן להם חירות לפיכך צוה לישראל בראשונה שלא לשעבד באחיהו בפרך ולא לשעבדו כי אם עד‬
‫השנה השביעית שנאמר כי עבדי הם אשר הוצאתי [מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד] (ויקרא‬
‫כה‪ ,‬מב) לפיכך פתח במשפט עבד עברי ואמ' כי תקנה לכשיבוא בידך כי אם יגנוב ונמצא בידו שור‬
‫או חמור או שה צריך ליתן תשלומי שנים או ארבעה או חמשה ואין לו מיתה ואם אין לו ישלם‬
‫‪ 241‬מופיע גם בבראשית א פסוקים ח‪ ,‬יג‪ ,‬יט‪ ,‬כג ולא‪.‬‬
‫‪ 242‬בכתב היד‪ :‬צוררים‪ .‬מופיע במדרשנו גם בדברים א‪ ,‬א באותה צורה‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫בית דין ימכרוהו בגניבתו אז מותר לקנותו שנאמר אם‪ 243‬אין לו ונמכר בגנבתו (שמות כב‪ ,‬ב)‪ :‬עבד‬
‫עברי על שם אביהם שנאמר ויגד לאברם העברי (בראשית יד‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫שש שנים יעבד רמז על ישראל שישתעבדו בשש גליות גלות מצרים גלות סנחריב וגלות ד' מלכיות‬
‫הרי שש ובשביעית יצא זה מלכות גוג ומגוג‪:‬‬
‫כא‪,‬ג‪-‬ה אם בגפו יבא בגפו יצא למדנ ו שאין חובה עליו לישא שפחה כנענית ומה שאמ' הכתוב אם‬
‫אדוניו יתן לו אשה רשות ולא חובה לכך נאמר אם בגפו יבא‬
‫ואם אמר יאמר מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה שאם כן למה הוצרך לומר אמר יאמר‪:‬‬
‫כא‪,‬ו והגישו אדניו אל האלהים ומאי שנא אוזן משאר <א>ברים אלא אוזן ששמעה בהר סיני כי‬
‫לי בני ישראל עבדים עבדי הם (ויקרא כה‪ ,‬נה) ולא עבדי עבדי‪ 244‬והוא קנה אדון לעצמו ירצע‪:‬‬
‫כא‪,‬ז לא תצא כצאת העבדים שהעבדים יוצאים בשן ועין והיא תצא בלא הכאת שן ועין‪:‬‬
‫כא‪,‬ח אם רעה בעיני אדוניה שלא נשאה חן בעיניו ר' נתן בר אבטלימוס אומר מאחר שנהג בה‬
‫מנהג ביזון ואינו נוהג בה מנהג בנות ישראל אינו יכול לקיימה‪:‬‬
‫דבר אחר אם רעה בעיני אדוניה זה נאמר על ישראל שהם משולים כשפחה שנאמר כעיני שפחה‬
‫אל יד גברתה (תהלים קכג‪ ,‬ב)‪ :‬רוצה לומר אם ישראל עובדים עבודה זרה הם רעים בעיני הקב"ה‬
‫ונותן אותם ביד נכרי כדי לייסרם על דרכיהם הרעים וזהו שנאמר והפדה לעם נכרי‪:‬‬
‫כא‪,‬י אם אחרת יקח לו מיכן למדנו לבת ישראל שחייב אדם <בשאר> כסות ועונה שאר אלו‬
‫מזונות שנאמר [ו]אשר אכלו שאר‬
‫עמי‪245‬‬
‫(מיכה ג‪ ,‬ג)‪ :‬כסותה כמשמעו‪ :‬ועונתה זו <דרך> ארץ‬
‫שנאמר וישכב אותה ויענה (בראשית לד‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫כא‪,‬יא ואם שלש אלה לא יעשה לה אינו חוזר על שאר וכסות ועונה אלא או ייעוד לו או לבנו או‬
‫הפדה‪:‬‬
‫ויצאה חנם מגיד שאם בגרה והיא אצלו יוצאה חנם‪:‬‬
‫‪ 243‬בכתב היד‪ :‬ואם‪ .‬גם כשהפסוק נדרש במקומו (שמות כב‪ ,‬ב) בהמשך המהדורה‪ ,‬הוא מופיע בכתב היד בצורה זו‪.‬‬
‫‪ 244‬בובר כתב‪ :‬עבדים לעבדים‪.‬‬
‫‪ 245‬בכתב היד‪ :‬את שאר עמי‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫כא‪,‬יב מכה איש ומת אין לי אלא איש שהכה איש הכה את האשה ואת הקטן מניין שנאמר וכי‬
‫יכה איש (שמות כא‪ ,‬כ) מכל מקום‪:‬‬
‫כא‪,‬יג ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וכי הקב"ה‬
‫ממחא‪246‬‬
‫ביד האדם להכות את הנפש‬
‫<א>לא למה הדבר דומה לשני בני <ה>אדם שהרגו את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד לזה אין‬
‫עדים ולזה אין עדים הקב"ה מזומנן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג‬
‫בשוגג יורד היה מן הסולם ונפל על אותו שהרג מזיד והרגו נמצא זה שהרג במזיד מת וזה שהרג‬
‫בשוגג גולה‪ :‬ושמתי לך <מקום> אלו ערי מקלט מלמד שאם רדפו גואל הדם והרגו באחת מערי‬
‫מקלט יהרג <ע>ליו‪:‬‬
‫כא‪,‬טו [ו]מכה אביו <ואמו> יכול שאינו חייב מיתה עד שיהרוג שניהם תלמוד לומר אביו או אמו‬
‫ומיתתו בחנק‪ :‬מיכאן אמ' הנחנקין משקעין אותן בזבל עד ארכובתיו ונותנין סודרין על ראשו‬
‫ולוקחין סודרין קשין לתוך סודרין רכים וכורך על צוארו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן‪:‬‬
‫כא‪,‬טז וגונב איש ומכרו ‪ :‬אין לי אלא איש גנב את האשה או את הקטן מניין שנאמר כי ימצא איש‬
‫גונב נפש מאחיו (דברים כד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫כא‪,‬יז ומקלל אביו ואמו בין בחיים בין לאחר מיתה מה שאין במכה כי המכה לאחר מיתה אינו‬
‫חייב‪:‬‬
‫כא‪,‬יח באבן או באגרוף (עמ' ‪ )51r‬כל דבר שיש בו כדי להמית ואם הכהו בדבר כדי להמית פטור‬
‫מן שבת ורפוי‪:‬‬
‫כא‪,‬כו וכי יכה איש את עין עבדו ושחת שנו או עינו בכנעני הכתוב מדבר לא יוקם כי כספו הוא‬
‫(שמות כא‪ ,‬כא) מה כספו שקנינו קנין עולם יצא עבד עברי שאין קנינו קנין עולם ויצא של שותפין‬
‫וחציו בן חורין‪:‬‬
‫‪ 246‬בובר כתב‪ :‬מאנה‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫כא‪,‬כב וכי ינצו אנשים למה נאמר לפי שנאמר בו וכי יזיד איש על רעהו (שם‪ ,‬יד) לא שמענו אלא‬
‫על המתכוין להכות את שונאו והכה את אוהבו שהוא במיתה ויצאו ילדיה [ולא יהיה אסון] ענוש‬
‫יענש בדמי ולדות לבעל וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין משום שנאמר ולא יהיה אסון‬
‫ענוש יענש הא אם יהי<י>ה אסון לא יענש‪ :‬ואיש כי יתן מום (ויקרא כד‪ ,‬יט) וכי אם הפסיד‬
‫שליש מאור עינו היאך מפסידים שליש מאור עינו של המוכה למדנו מיכן כי אינו אלא דמי מאור‬
‫עין הניזוק‪:‬‬
‫כא‪,‬כח וכי יגח שור את איש או את אשה אין לי אלא איש או אשה שור ושאר בהמה מנין נאמר‬
‫כאן שור ונאמר בסיני שור מה שור האמור בסיני שאר בהמה אף שור האמור כאן שאר בהמה‪:‬‬
‫כא‪,‬לא או בן יגח או בת יגח לגזירה שוה מה במועד עשה קטנים כגדולים אף בתם עשה קטנים‬
‫כגדולים‪ :‬סקול יסקל השור‪ :‬ולא יאכל את בשרו (שמות כא‪ ,‬כח) איני יודע מאחר שנסקל שבשרו‬
‫אינו נאכל אלא מה תלמוד לומר ולא יאכל (שם)‪ :‬אלא בא ללמדך על שור שיצא להסקל אחר‬
‫שנגמר דינו וקדם בעליו ושחטו שהוא אסור באכילה‪:‬‬
‫כא‪,‬לג וכי יפתח איש בור לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ר' יהודה בן בתירה מה פותח‬
‫וכורה שהוא חייב בשמריתם וחייב בהזיקן אף כל שהוא חייב בשמירתם חייב בניזקתן‪ :‬ונפל שמה‬
‫שור או חמור למדנו מיכן שעל הבהמה חייב ועל הכלים פטור‪:‬‬
‫כא‪,‬לז כי יגנוב איש באה זאת הפרשה ללמד על תשלומי ד' וה' שאם טבחו או מכרו הקיש טובח‬
‫למוכר מה מכירה חוץ לרשותו אף טביחה חוץ לרשותו ומה מכירה מותרת באכילה אף טביחה‬
‫מותרת באכילה מלמד שאם מכר חצייה אינו משלם חמשה בקר לשון זכר משום שנאמר למטה‬
‫תחת השור בלשון זכר ושה לשון נקבה שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיהו נ‪ ,‬יז)‪ :‬וצאן לשון נקבה‬
‫שנאמר ואתן‪ 247‬צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד‪ ,‬לא) והנה רמז על מכירת יוסף שנקרא‬
‫‪ 247‬בכתב היד‪ :‬ואתנה‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫שור שנאמר בכור שורו (דברים לג‪ ,‬יז)‪ :‬ועל הריגת עשרה הרוגי מלוכה שיהרגו בסיבת מכירת יוסף‬
‫שנאמר וטבחו והתמכרתם שם לאויביך לעבדים (שם כח‪ ,‬סח)‬
‫כב‪,‬א אם במחתרת ימצא הגנב‪ :‬במסכת סנהדרין אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה דאדם‬
‫מעמיד עצמו על ממונו והאי גנבא אמר אי אזילנה וקם לאפי ולא שביק לי קטילנא ליה ורחמנא‬
‫אמר בא‪ 248‬להרגך השכם להרגו ואף על פי דאין הורגין בלא התראה מחתרת זו היא התראותו‪:‬‬
‫כב‪,‬ב אם זרחה השמש עליו אם ברור לך הדבר כשמש הזה שהוא שלום בעולם והרגו חייב שנאמר‬
‫דמים לו ומאי אמר שלם ישלם ללמדך שאם חתר הגנב ושיבר כדי יין או <שמן> בחתירתו חייב‬
‫לשלם‪ :‬שנאמר אם‪ 249‬אין לו ונמכר בגנבתו‪:‬‬
‫כב‪,‬ו כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר ר' ישמעאל אומר אינו חייב עד שיפקיד אצלו‬
‫ו<י>אמר לו הא לך שמור לי זה אבל אם אמר לו עיניך בו הרי זה פטור‬
‫כב‪,‬ח על כל דבר פשע‪ :‬כלל על שור על חמור פרט על כל אבדה‪ 250‬חזר וכלל‪ :‬כלל ופרט וכלל אין‬
‫אתה דן אלא כעין הפרט (עמ' ‪ )51l‬מה הפרט המפורש בנכסים מטולטלים שאין להם אחריות אף‬
‫נכסים ומטולטלין שיש להם אחריות‪:‬‬
‫כב‪,‬טו וכי יפתה איש בתולה להוציא את שנתאלמנה ואת שנתגרשה מן האר<ו>סין דברי רבי‬
‫יוסף הגלילי‪ :‬והמפתה אם רוצה להוציא לא יוציא אלא ישתה בעציצו ואפלו חגרת או סומא‪:‬‬
‫מהור ימהרנה לו לאשה ואין מוהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד מוהר (בראשית לד‪ ,‬יב)‬
‫כב‪,‬יט זובח לאלהים יחרם ולא תאמר לבד זובח ולא שאר עבודות אלא מה זובח אחד מד' עבודות‬
‫אף כל אחד ואחד משאר עבודות כגון קיטור וניסוך והשתחויה‪:‬‬
‫‪ 248‬בכתב היד‪ :‬בה‪.‬‬
‫‪ 249‬בכתב היד‪ :‬ואם‪ .‬הפסוק מופיע בצורה זו גם בשמות כא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 250‬בכתב היד‪ :‬אבידה‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫כב‪,‬כ וגר לא תונה ‪ :‬ומפני מה נסמך פרשת הגר לעבודה זרה ללמדך שכל המאנה לגר כאלו עובד‬
‫עבודה זרה שאם יאמר לו כמה בשר חזי ר בבטנך כמה נשיקות יש לך בעבודה זרה והגר שאור שלו‬
‫רע ושמא יחזור לעבודה זרה שלו ונמצא אתה הגורם וכאלו אתה עבדת עבודה זרה לפיכך נסמכה‬
‫פרשת הגר לעבודה זרה‪:‬‬
‫כב‪,‬כא כל אלמנה ויתום לא תענון אמרו חכמים זכרונם לברכה תחת ארי ולא תחת גוי תחת גוי‬
‫ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכמים‪ 251‬תחת תלמיד חכמים ולא תחת יתום ויתומה‬
‫מפני שרעתם מצוייה‪:‬‬
‫כב‪,‬כב אם ענה תענה אתו אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מעט וכשהוציאו רבן שמעון בן גמליאל ור'‬
‫ישמעאל ליהרג‪ :‬אמ' לו רבן שמעון בן גמליאל לר' ישמעאל לבי יוצא שאין אני יודע על מה אני‬
‫נהרג אמ' לו ר' ישמעאל לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה וש<הי>תה עד שתהא גומע את כוסך‬
‫או עד שתהא מתעטף בטליתך והתורה‪ 252‬ואמרה‪ :253‬אם ענה תענה <אתו> אחד עינוי הרבה ואחד‬
‫עינוי מעט אמ' לו ר'‬
‫ניחמני‪254‬‬
‫וכשנהרגו רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל אמ' ר' עקיבה‬
‫לתלמידיו התקינו עצמכם לפרענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורנו לא היינו מקבלין אותה‬
‫תחלה אלא רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל ועכשו גלוי וידוע הוא לפני מי שאמר והיה העולם‬
‫שפרענות גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו הצדיקים מבינותינו שנאמר הצדיק אבד (ישעיהו נז‪,‬‬
‫א)‪ :‬ועכשו פורענות באה עלינו לא השלים הדיבור עד שתפסו לר' עקיבה וסרקו את בשרו‬
‫במסרקות של ברזל ועליהם נאמר יקר בעיני יי' המותה לחסידיו (תהלים קטז‪ ,‬טו)‪:‬‬
‫כב‪,‬כג וחרה אפי בכם‪ 255‬זה גלות עשרת השבטים ועצירת גשמים‪:‬‬
‫והיו נשיכם אלמנות אחר שאמ' והרגתי איני יודע שהנשים אלמנות יהיו ומה תלמוד לומר והיו‬
‫נשיכם אלמנות ללמדך שיהרגו במקום שאין שם עדים שיעידו ויהיו הנשים אלמנות עד יום מותן‬
‫כמו שנאמר ותהיינה צררות עד יום מתן אלמנות חיות‪( 256‬שמואל ב כ‪ ,‬ג)‪ :‬ובניכם יתומים <גדול>‬
‫‪ 251‬בכתב היד‪ :‬תלמ' חכמ'‪ ,‬ובובר תיקן תלמידי חכמים‪ .‬התיקון של בובר במקרה זה לא מתאים להקשר (לשון יחיד)‬
‫ולא למקבילה בבבלי שבת יא ע"א‪.‬‬
‫‪ 252‬בכתב היד‪ :‬והתודה (כנראה חילופי רי"ש ודל"ת)‪.‬‬
‫‪ 253‬צריך להיות "אמרה"‪ .‬גם בובר כתב כך‪.‬‬
‫‪ 254‬בובר כתב‪ :‬ניחמתני‪.‬‬
‫‪ 255‬משולב עם הפסוק מדברים – "וחרה אף ה' בכם" (דברים ז‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫‪ 256‬בכתב היד‪ :‬ותהיין צרורות אלמנות חיות עד יום מותן‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫מיתת הדין שתחלת הפרשת הזו בדין ובסוף גוזר ענשה וכן הוא אומר אמת ומשפט שלום שפטו‬
‫בשעריכם (זכריה ח‪ ,‬טז) ואומר שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיהו נו‪ ,‬א)‪:‬‬
‫כב‪,‬כד אם [כסף] תלוה את עמי זהו שאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך (תהלים לה‪ ,‬י)‬
‫את מוצא דוד עליו השלום ששבח את הקב"ה בכל איבריו שבח בראשו שנאמר דשנת בשמן ראשי‬
‫(שם כג‪ ,‬ה) שבח באזניו שנאמר אזנים כרית לי (שם מ‪ ,‬ז) שבח <ב>פיו שנאמר ופי יגיד תהלתך‬
‫(שם נא‪ ,‬יז) שבח בלשונו שנאמר ולשוני תהגה צדקך (שם לה‪ ,‬כח) שבח בידיו שנאמר המלמד ידי‬
‫לקרב אצבעותי‪ 257‬למלחמה (שם קמד‪ ,‬א) שבח בלבו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (שם נא‪ ,‬יב)‬
‫שבח במיעיו שנאמר וכל קרבי את שם קדשו (שם קג‪ ,‬א) שבח בנפשו ברכי נפשי את יי' (שם קג‪,‬‬
‫א)‪258‬‬
‫שבח ברגליו שנאמר רגלי עמדה במישור (שם כו‪ ,‬יב) שבח בעצמותיו שנאמר כל עצמותי‬
‫תאמרנה יי' מי כמוך‪ 259‬מציל עני מחזק ממנו [ועני ואביון מגזלו] (שם לה‪ ,‬י) עני זה הנפש וגוזלו זה‬
‫הגוף וכן פירשו עני ורוכב על חמור (זכריה ט‪ ,‬ט)‪ :‬רוצה לומר מורכב הנפש על החומר או יהיה‬
‫פירוש ורוכב על חמור (שם) שעלב הנפש את הגוף ועזב יתרונות העולם יושיעו הקב"ה מן הגוף‬
‫הנגוף ומעצתו הרעה כי כן כתיב בימיו תושע יהודה (ירמיהו כג‪ ,‬ו)‪ :‬הוציא מיהודה ד' שהיא ארבע‬
‫(עמ' ‪ )52r‬יסודות ישאר שם השם הנכבד והנורא וזהו ויאמר יי' יהודה יעלה (שופטים א‪ ,‬ב) בראש‬
‫ואותו האיש שמתגבר יצרו הטוב על הרע יקרא אדם והוא עלוי למעלה וזהו שנאמר ועל דמות‬
‫הכסא דמות כמראה אדם [עליו] מלמעלה (יחזקאל א‪ ,‬כו) מאי מלמעלה משור וארי ונשר העליונה‬
‫היא צורת האדם החצובה תחת כסא הכבוד ובהנצלו מעצת הגוף יעלה למעלה במדרגה העליונה‬
‫ועל זה אמ' דוד המלך עליו השלום מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה‪ ,‬י)‪:‬‬
‫דבר אחר אם כסף תלוה זהו שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך (שם טו‪ ,‬ה) ור' פינחס <אומר>‬
‫לאחר עשרים שנה שנהרגו הר<ו>גי בבל שרת רוח הקדש על ידי יחזקאל והוציאו לבקעת דורא‬
‫והראהו עצמות יבשות הרבה מאד אמ' לו <בן> אדם מה אתה רואה אמר לו עצמות יבשות אני‬
‫רואה אמ' לו התחיינה העצמות האלה (יחזקאל לז‪ ,‬ג) אמ' לו יי' אלהים אתה ידעת (שם) כאלו לא‬
‫האמין כי היה לו לומר יי' אלהים אתה הוא משנה את העתים ומחליף את הזמנים ויש בך כח‬
‫להמית ולהחיות אלא אמר לו אתה ידעת (שם)‪ :‬לפיכך לא נקבר בארץ טהורה כד"א ואתה על‬
‫‪ 257‬בכתב היד‪ :‬ואצבעותי‪.‬‬
‫‪ 258‬מופיע גם בתהלים קג‪ ,‬ב; שם קד‪ ,‬א; שם‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ 259‬בכתב היד‪ :‬כל עצמותי תא' יי' מ' ב' מ' ע' מ' מ'‪ .‬בפתיחת ראשי התיבות‪ ,‬לא ברור מה תפקידה של הבי"ת – כנראה‬
‫חילופי בי"ת‪-‬כ"ף‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫אדמה טמאה תמות‪( 260‬עמוס ז‪ ,‬יז)‪ :‬אמ' לו הנבא על העצמות (יחזקאל לז‪ ,‬ד) אמ' רבונו של עולם‬
‫בהתנבאי עליהם יעלה עליהם גידים ובשר אמ' לו התנבא‪ :‬ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו‬
‫עצמות עצם אל עצמו‪( 261‬שם‪ ,‬ז) ר' יהושע בן קרחה אומר ירד עליהם תחיית המתים שהוא טל מן‬
‫השמים וכך היו נובעים גידים ובשר כמעיין הזה שהוא נובע מים מיד אמ' ליחזקאל הנבא‬
‫הרוח הנבא בן אדם‬
‫‪263‬‬
‫אל‪262‬‬
‫(שם‪ ,‬ט) באותה שעה יצאו ארבע רוחות שבשמים ופתחו ארבע אוצרות‬
‫הנשמות וחזרו לכל איש רוחו שנאמר ותבא בהם הרוח ויחיו‪[ 264‬ויעמדו על רגליהם] חיל גדול (שם‪,‬‬
‫י) חוץ מאחד שלא קם אמ' הנביא לפני הקב"ה רבונו של עולם מה מעשיו של זה אמר לו בנ<ש>ך‬
‫ובמרבית לקח חיה לא יחיה‪ :265‬ראה כמה עונש המלוה ברבית שבתחיית המתים לא יעמד לפיכך‬
‫אמר הקב"ה למשה לך והזהיר את ישראל שלא יתנו ברבית שנאמר נשך אוכל נשך כל דבר אשר‬
‫ישך (דברים כג‪ ,‬כ)‪:‬‬
‫כב‪,‬כה אם חבל תחבל כגון כסות יום‪ 266‬מלבושו וטליתו וכסות הלילה כגון המצעות והכר והכסת‬
‫שצריך המלוה להחזיר ללוה בבקר כסות <ה>יום ולערב כסות הערב ועל זה אמ' החכם עליו‬
‫השלום [ו]עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫כב‪,‬כז אלהים לא תקלל ולמה נסמך אלהים לא תקלל לאם חבל תחבל (שמות כב‪ ,‬כה) ללמדך שכל‬
‫מי שאינו חוזר עבוטו של עני בעתו ואם בעת יום יום ואם בעת לילה לילה כאלו נקב השם‪:‬‬
‫דבר אחר אזהרה למקלל את הדיין שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם‪ ,‬ח)‬
‫כב‪,‬כח מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך אלו הבכורים ודמעך זו תרומה שמדמעת את התבואה‬
‫בכור בניך תתן לי ללמדך שחייב אדם <לפנות> את בנו מן הכהן ואמ' אחריו‬
‫כב‪,‬כט כן תעשה לשורך לצאנך הקיש בכור אדם לבכור בהמה מה הבהמה הנפלים בה פוטרין מן‬
‫הפדיון‪:‬‬
‫‪ 260‬בכתב היד‪ :‬ואתה בן אדם על אדמה טמאה תמות‪.‬‬
‫‪ 261‬בכתב היד‪ :‬ויהי כהנבאי והנה רעש גדול והתקרבו עצם אל עצמו‪.‬‬
‫‪ 262‬בכתב היד‪ :‬על‪.‬‬
‫‪ 263‬בכתב היד‪ :‬בן אדם הנבא על הרוח‪.‬‬
‫‪ 264‬בכתב היד‪ :‬ויהיו‪.‬‬
‫‪ 265‬על פי יחזקאל יח‪ ,‬יג‪" :‬בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה"‪.‬‬
‫‪" 266‬יום כסות" – נקוד להחלפת סדר המילים‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫כב‪,‬ל ואנשי קדש ואתם אם תעשו מצותי אתם קדושים ואם לאו אתם קדשים לפיכך חסר קדש וו‬
‫כג‪,‬א לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע‪:‬‬
‫דבר אחר לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיהא שם בעל דינו‬
‫שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם)‪:‬‬
‫דבר אחר לא תשא שמע שוא מיכן למתפלל <ש>צריך כוונה ואפלו כיון לבו בפסוק ראשון שהוא‬
‫שמע יצא ואם לא כיון את לבו לא יצא שנאמר לא תשא שמע שוא ‪ :‬ללמדך שאם <אדם> אחד יש‬
‫לו עד אחד על אדם לחי<י>בו ממון ואמר לך בוא והעיד עמי עד שישארו שני עדים ואטול הממון‬
‫ונחלוק בינינו אל תשמע אליו כי התורה התרתה כך‪ 267‬להיות עד חמס‪:‬‬
‫כג‪,‬ב לא תהיה אחרי רבים לרעות ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך (עמ' ‪ )52l‬אחריהם‬
‫אלא צא מביניהם‪:‬‬
‫כג‪,‬ג ודל לא תהדר בריבו רוצה לומר בלקט ושכחה ופיאה‪:‬‬
‫דבר אחר אם יבוא לפניך <עשיר> ועני אל תאמר אזכה את העשיר ואעזוב את העני צוך הקב"ה‬
‫ודל לא תהדר בריבו‪:‬‬
‫כג‪,‬ד כי תפגע שור או<י>בך אל תאמר אחר שהוא אויבי אני לא אחזיר לא שורו ולא חמורו לא‬
‫אלא החזירהו ושכרך כפול מן השמים ומנא לן דשכרו כפול שנאמר השב תשיבנו כמו שהמלה‬
‫כפולה כך שכרך כפול‬
‫כג‪,‬ה כי תראה חמור שונאך‪ :‬זהו שאמר הכתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום (משלי ג‪ ,‬יז)‪:‬‬
‫כי כשיראה האויב כי באת ועזרת לו יאמר בלבו אני אמרתי כי זה אויבי חס וחלילה אם היה אויבי‬
‫לא היה עוזר לי אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחנם אלך ואפייסנו הולך אליו ועושה שלום על כן אמ'‬
‫וכל נתיבתיה שלום (שם)‪:‬‬
‫‪ 267‬בובר‪ :‬בך (כנראה חילופי בי"ת וכ"ף)‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫כג‪,‬ו לא תטה משפט אבינך בריבו‪ :‬ללמדך שאם בא לפניך עני ועשיר לא תאמר אטה המשפט‬
‫ואזכה העני אלא דרוש האמת בין לעשיר בין לעני‪:‬‬
‫כג‪,‬ז מדבר שקר תרחק זה מינות וכן אמ' החכם [ו]אל תקרב אל פתח ביתה (שם ה‪ ,‬ח)‪:‬‬
‫כג‪,‬ח ושוחד לא תקח ולמה נקרא שמו שחד שהוא כמו סכין חד ואמ' כי השחד יעור ואינו מניח‬
‫לאדם שיפתח את עינו ויכיר האמת ואמ' פקחים מי שהוא פקח בתורה מעור אותו כל שכן למי‬
‫שאינו יודע תורה‪ :‬מיכן אמרו כל הנוטל שוחד אינו נפטר מן העולם עד שיהא סומה‪:‬‬
‫כג‪,‬ט וגר לא תונה (שמות כב‪,‬‬
‫כ)‪268‬‬
‫אפילו אונאת דברים אסור כל שכן ממון כי הגר שאורו רע‬
‫ושמא יחזור ליסודו‪:‬‬
‫כג‪,‬יב ששת ימים תעשה מעשיך ללמדך שלא תשכח את השבת ואף על פי שהשביעית קרוייה‬
‫שבת‪ :‬שבת בראשית לא נעקרה ממקומה למען ינוח שורך וחמורך שמא תאמר אחבשנו בבית ולא‬
‫אניחנו לרעות שלא יתלוש העשבים בשבת‪ :‬לא אין הדבר כן אמ' הנה למען ינוח ואיזה היא מנוחת‬
‫הבהמה בעת שיהיה תולש מן הקרקע ואוכל‪:‬‬
‫כג‪,‬יג ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו מן הדיינים ומעבודה זרה ומגזל ומעוות הדין‪:‬‬
‫ושם אלהים אחרים לא תזכירו מיכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה אסור לאדם שיעשה שותפות‬
‫עם הגוי גזירה שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודה זרה שלו והתורה אמרה לא ישמע‪:‬‬
‫כג‪,‬יד שלוש רגלים תחג לי‪ :‬בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (דברים טז‪ ,‬טז)‪ :‬שלא‬
‫תאמר בכל עת שארצה‪:‬‬
‫דבר אחר להוציא את חיגר ואת הסומה ואת קטן שאינם יכולים לילך ברגליהם‪:‬‬
‫כג‪,‬טו את חג המצות מה כתיב למעלה מן העניין ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג‪ ,‬יג)‬
‫ואמר אחריו את חג המצות ללמדך שכל המבזה את המועדים כאלו עובד עבודה זרה ואמ' אחריו‬
‫כג‪,‬טז וחג הקציר זה חג שבועות וחג האס<י>ף זה חג הסוכות שכבר אסף כל התבואה והפירות‪:‬‬
‫‪ 268‬הדרשן חורג מסדר דרשת הפסוקים‪" :‬וגר לא תלחץ" (שמות כג‪ ,‬ט)‪" ,‬וגר לא תונה" (שמות כב‪ ,‬כ)‪ .‬בובר במהדורתו‬
‫העתיק את הפסוק על פי כתב היד‪ ,‬אולם ציון המקור היה שמות כג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫כג‪,‬יז שלש פעמים שלא יעלו אלא ברגליהם וכן הוא אומר מה יפו פעמיך בנעלים (שיר השירים ז‪,‬‬
‫ב)‬
‫כג‪,‬יז יראה כל זכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שאינם בכלל זכר אל‪ 269‬פני האדון‬
‫לפי שהוא אדוני האדונים ואדון לכל באי עולם‪:‬‬
‫כג‪,‬יט ראשית בכורי אדמתך למה כדי שיהנו הכהנים עד שתדע כי ליי' הארץ ומלואה (תהלים כד‪,‬‬
‫א) ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי אין אתה בה כי אם כגר וכאזרח נטה ללון‪:270‬‬
‫לא תבשל גדי בחלב אמו שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתה גורם לתבואה בעת שהיא כמו‬
‫חלב רכה שתתייבש בקשיה ולא יעלה (עמ' ‪ )53r‬ממנה דבר כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא‬
‫ויונקת מן הארץ ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבוא שדפון ויתייבש ועל זה נסמך ראשית בכורי‬
‫אדמתך <תביא> בית יי' אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם ועל זה הזהירך לא תבשל גדי בחלב‬
‫אמו‪ :‬אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב‪:‬‬
‫כג‪,‬כ‪-‬כא הנה אנכי שלח מלאך‪ :‬רבנן אמרי זה מיכאל והוא שבא בימי יהושע שנאמר אני שר צבא‬
‫יי' עתה באתי (יהושע ה‪ ,‬יד) וכתיב כי אם מיכאל שרכם (דניאל י‪ ,‬כא) והוא שעתיד לבוא בימי‬
‫המשיח שנאמר [ו]בעת ההוא יעמוד מיכאל השר הגדול (שם יב‪ ,‬א)‪:‬‬
‫דבר אחר הנה אנכי שלח מלאך זה שאמ' הכתוב יפל מצדך אלף [ורבבה מימינך] (תהלים צא‪ ,‬ז)‬
‫ומה ראה ליתן מן השמאל אלף ורבבה מימין אמר ר' יצחק לפי שאין השמאל צריכה מלאכים‬
‫הרבה שישמרו אותה למה ששמו של הקב"ה כתוב בתפלין שנותנין ביד השמאל שנאמר וקשרתם‬
‫לאות על‬
‫ידך‪271‬‬
‫(דברים ו‪ ,‬ח) אבל הימין מפני שאין לה סעד הרבה לכך ריבוא של מלאכים‬
‫משמרים אותו מימין ואלף משמאל ואם היה שלם בתורה ובמעשים טובים הקב"ה משמרו‬
‫שנאמר יברכך יי' וישמרך (במדבר ו‪ ,‬כד) וכתיב אחר אומר [יי' שמרך] יי' צלך על יד ימינך (תהלים‬
‫קכא‪ ,‬ה) וכן אתה מוצא ביעקב אבינו לפי שנתרבה במצות נמסרו לו שתי מחנות שהיו משמרים‬
‫אותו לפי שהיה שלם בתורה ובמצות ואף הקב"ה שמרו <שנאמר> והנה יי' נצב עליו (בראשית כח‪,‬‬
‫‪ 269‬בכתב היד‪ :‬את (בשמות לד‪ ,‬כג מופיע כך)‪ ,‬וכך מופיע גם בנוסח התורה השומרונית (ביבליה הבראיקה‪ ,‬עמ' ‪.)121‬‬
‫‪ 270‬על פי ירמיהו יד‪ ,‬ח‪" :‬למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון"‪.‬‬
‫‪ 271‬בכתב היד‪ :‬ידיך‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫יג) בדרך וגם‪ 272‬היה משמרו שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך (שם‪ ,‬טו) אמ' ר' ישעיה אשרי ילוד‬
‫אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו משמרין אותו וכל מה שהיה יעקב אבינו נושא ונותן במלאכים‬
‫כמו שאמר ליוסף המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח‪ ,‬טז) אמ' ר' שמעון בן לקיש אמר הקב"ה‬
‫למלאך אתה שמרת ליעקב ואתה משמר לבניו שנאמר הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך‬
‫ולהביאך אל המקום אשר הכנתי ‪ :‬אמ' לו משה אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה (שמות לג‪,‬‬
‫טו)‪ :‬אמר לו הקב"ה משה משה אני אעשה רצונך וזהו שנאמר וארון ברית יי' נסע לפניהם (במדבר‬
‫י‪ ,‬לג)‪ :‬והיה נכבד מאד נסיעתו לפניהם שהיה ממיך את ההרים ומגביה את השפלים והורג כל‬
‫המזיקין אמ' הקב"ה וגם מיכאל שרכם ילך עמכם וזהו שאמר השמר מפניו ושמע בקולו ואמ' כי‬
‫שמי בקרבו‪ :‬לפי שנאמר מיכאל שם אל כלול בתוך שמו‪:‬‬
‫כג‪,‬כב כי אם שמוע תשמע בקולו‪ :‬אם תשמע מעט סופך שתשמע הרבה‪ :‬ועשית כל אשר אדבר‬
‫אלו י' הדברות כי זאת המלה אינה שבה אל המלאך כי אם היתה אל המלאך היה אומר ידבר אלא‬
‫אמר אדבר אני ואלו י' הדברות עם שאר המצות עתיד ליתן לישראל באהל מועד ובערבות ירחו‪:‬‬
‫ואיבתי את <אויביך> ואיבתי עבר ועתיד היה צריך לומר ואייב אלא כל הבטחתו של הקב"ה כאלו‬
‫נעשו כי הוא אינו חוזר בטובה שהוא מבטיח שנאמר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (שם‬
‫כג‪ ,‬יט)‪ :‬וצרתי לעתיד לבוא לימות המשיח שנאמר [ו]עת צרה היא ליעקב וממנה יושע‪( 273‬ירמיהו‬
‫ל‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫כג‪,‬כג‪-‬כה כי ילך מלאכי לפניך‪ :‬וישקיט לך <ה>מקום עד שתבא לגרגשי ולאמרי ולשאר האומות‬
‫והכחדתיו והכחדתים היה צריך לומר אלא ללמדך שהם לפניו כאיש אחד ולפיכך אמר והכחדתיו‬
‫ואמ' לא תשתחוה לאלהיהם חזר להזהירם שלא ימשך אחריהם ולא ידבק בידו דבר מעבודה זרה‬
‫כי הרס תהרסם שתבטל עבודה זרה מארץ ישראל ואחר שתבטל עבודה זרה אזי תהיה שלם ואז‬
‫יקובל תפלתך ועל זה נסמך עליו ועבדתם את יי'‪ :‬שכל מי שיהרוס עבודה זרה כאלו עבד את יי'‪:‬‬
‫דבר אחר ועבדתם זו תפלה כמו שנאמר עבדו את יי' ביראה (תהלים ב‪ ,‬יא)‬
‫וברך את לחמך ואת מימיך שלא יהא אחד מישראל נצרך לאחר‪ :‬ואת מימיך זה היין מיכן אמרו‬
‫כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה והסירותי מחלה (עמ' ‪ )53l‬חליים יש בעולם‬
‫שאין להם רפואה מעולם והם שמנים ושלשה כמניין מחלה‪:‬‬
‫‪" 272‬בדרך וגם" – נקוד להחלפת סדר המילים‪.‬‬
‫‪ 273‬בכתב היד‪ :‬אושע‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫כג‪,‬כו לא תהיה משכלה זו ארץ ישראל שאוירה טוב ומימיה טובים‪ :‬את מספר ימיך אמלא זכה‬
‫ימלאו לא זכה יתקצרו כי התורה כולה בתנאי כמו והיה אם שמע תשמע‪( 274‬דברים כח‪ ,‬א) ואם לא‬
‫תשמע הפכו‬
‫כג‪,‬כז את אימתי אשלח לפניך זהו מורך לב <העממיים> כמו שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד‬
‫(שמות טו‪ ,‬טז) <ו>כמו ויסעו ויהי חתת [אלהים על הערים אשר סביבותיהם] (בראשית לה‪ ,‬ה)‬
‫ונתתי את כל אויביך אליך עורף‪ :‬שיברחו <מפניך> ויהיו רודפים ואתה רודף אותם כמו שנאמר‬
‫ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו‪ ,‬ח)‬
‫כג‪,‬כח ושלחתי את הצרעה הקב"ה ממית שרפים ונחשים ועקרבים והיתה הצרעה באה ולוקטת‬
‫הסם שלהם והיו הולכים ומכים לעממיים בעיניהם והיו משליכות הארס והיו מתים והם מתים‬
‫והם סומים‪:‬‬
‫כג‪,‬כט לא אגרשנו [מפניך בשנה אחת] לפי שבני אדם הם יישוב העולם ואם אגרשם בשנה אחת‬
‫תרבה חיה רעה אלא‬
‫כג‪,‬ל עד אשר תפרה [ונחלת את הארץ]‬
‫כג‪,‬לא ושתי את גבולך זה הפסוק לימות המשיח כמו שנאמר וירד מים עד ים (תהלים עב‪ ,‬ח)‬
‫כג‪,‬לג לא ישבו בארצך בוא וראה כמה היא גדולה חמרת עבודה זרה כי בתחלת הפרשה הזהיר‬
‫עליה שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כב‪ ,‬יט)‪ :‬ובאמצע הפרשה הזהיר עליה שנאמר אלהי‬
‫מסכה לא תעשה לך (שם לד‪ ,‬יז) ובסוף הפרשה הזהיר עליה שנאמר לא תכרות להם [ולאלהיהם]‬
‫ברית (שם כג‪ ,‬לב)‪ 275‬ועל זה אמ' לא ישבו בארצך‪:‬‬
‫כד‪,‬א‪-‬ב ואל משה אמר עלה‪ :‬זה המעשה היה קודם מתן תורה ואמ' למשה עלה כי לך הגדולה‬
‫ראויה מחבירך ועל זה אמר ונגש משה [לבדו] אל יי' והם לא יגשו‪:‬‬
‫כד‪,‬ה וישלח את נערי בני ישראל אלו הזקנים ולמה קראם נערי שננערין אל המצות כמו ומשרתו‬
‫יהושע בן נון נער (שם לג‪ ,‬יא) והוא היה באותו העת קרוב לששים שנה אלא ממי נער שהוא ננער‬
‫‪ 274‬מופיע גם‪" :‬ויאמר אם שמוע תשמע" (שמות טו‪ ,‬כו)‪ ,‬ובלשון רבים‪" :‬והיה אם שמע תשמעו" (דברים יא‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫‪" 275‬לא תכרת להם ברית" (דברים ז‪ ,‬ב) – פסוק נוסף‪ ,‬מתאים מבחינת הנוסח בכתב היד ולא מבחינת ההקשר של‬
‫הפסוקים הנדרשים‪.‬‬
‫‪011‬‬
‫לתלמוד תורה ולפיכך זכה וישב במקומו ועליו אמ' החכם נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדניו‬
‫יכבד (משלי כז‪ ,‬יח)‪:‬‬
‫כד‪,‬י ויראו את אלהי ישראל מלמד ששרתה עליהם שכינה‪ :‬כמעשה לבנת הספיר מלמד שהציצו‬
‫בשכינה ונתחייבו כלייה וזהו מעשה בן זומא <שהציץ> ונפגע וכן אמר ר' עקיבה‬
‫לתלמידו‪276‬‬
‫לכשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים‬
‫קא‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫כד‪,‬יא ואל אצילי בני ישראל אלו הגדולים והכהנים כמו שנאמר וגם הכהנים הנגשים אל יי'‬
‫יתקדשו (שמות יט‪ ,‬כב)‪:‬‬
‫כד‪,‬יב ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה‪ :‬ההרה ההר הידוע והוא שאמרתי לך במצרים בהוציאך‬
‫את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שם ג‪ ,‬יב) והיה שם רוצה לומר מ' יום עד‬
‫שילך כל ליכלוך הגוף ויבדל מבני אדם מענין אכילה ושתייה כאשר לא יאכל ולא ישתה עוד אינו‬
‫צריך לנקביו ולא רוח יצא <ממנו> ויהיה כמלאכי השרת ועל זה ישב מ' יום‪ :‬ואתנה לך את לוחת‬
‫והם לוחת הברית והתורה אלו החקים ומשפטים והמצוה זו משנה‪ :‬אשר כתבתי להורותם זה‬
‫תלמוד‪ :‬מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני‪:‬‬
‫כד‪,‬יג ויקם משה ויהושע מלמד שלא היה יהושע נפרש ממשה אלא בשעת הדיבור בלבד‪:‬‬
‫כד‪,‬יד ואל הזקנים אמר שבו אתם עד אשר נבוא‪ 277‬כי אין לכם יכולת להשיג יותר מהשגתכם והנה‬
‫אהרן וחור <זכותו> של לוי ויהודה‬
‫כד‪,‬טו ויעל משה אל ההר אחר י' הדברות ויכס הענן את ההר וגם את משה רבינו כסה הענן כדי‬
‫למרק אכילה ושתייה שבמיעיו ושומו כמלאכי השרת‬
‫כד‪,‬יח ויבא משה בתוך הענן‪ :‬מלמד שנעשה הענן לו כמו שביל שנאמר בתוך הענן והיה הולך בענן‬
‫באור כאדם שמהלך בצהרים ובמה היה עוסק משה באותם המ' יום אלא בא ללמדך שלא היה בו‬
‫שום עסק כי אם בתורה ובמצות ואם משה רבינו עליו השלום ששמע מפי הגבורה היה צריך עוד‬
‫לעסוק הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה‪ :‬ועליו הכתוב אומר נפש עמל עמלה לו (משלי טז‪ ,‬כו)‬
‫אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות ומשבר לבו לפני בוראו באמת‪ :‬תם‪:‬‬
‫‪ 276‬בובר כתב‪ :‬לתלמידיו‪.‬‬
‫‪ 277‬בובר כתב‪ :‬המתינו עד אשר נבוא‪.‬‬
‫‪010‬‬
‫(עמ' ‪ )54r‬נ ש ל מ ה‬
‫בעזרת‬
‫משנה‬
‫פרשת‬
‫ואלה‬
‫עתים‬
‫ומחליף‬
‫פ רש ת‬
‫כה‪,‬ב כתיב לי הכסף ולי הזהב‬
‫נאם‪278‬‬
‫ה מש פ ט י ם‬
‫לי‬
‫ויקחו‬
‫הזמנים‬
‫תרומה‬
‫יי' צבאות (חגי ב‪ ,‬ז)‪ :‬אמר הקב"ה לישראל התנדבו ועשו‬
‫המשכן ואל תאמרו מכיסתם‪ 279‬אתם נותנים דבר כי משלי הוא הכל לפיכך אמ' ויקחו לי משלי‪:‬‬
‫דבר אל בני ישראל להוציא החרש שאינו שומע ואינו מדבר אשר ידבנו לבו להוציא השוטה שאין‬
‫לבו נודבו‪ :‬מאת כל איש להוציא את הקטן שאינו איש‪ :‬ומנין שלא יקחו מן הגוים שנאמר דבר אל‬
‫בני ישראל ולא למי שאינו מישראל‪:‬‬
‫כה‪,‬ג וזאת התרומה אמ' הקב"ה אני העמדתי לכם י"ג דברים על ידי יחזקאל הנביא אף אתם‬
‫התנדבו י"ג ומה הם המפורשים על ידי יחזקאל א' ואלבישך רקמה (יחזקאל טז‪ ,‬י)‪ :‬ב' ואנעלך‬
‫תחש (שם) ג' ואחבשך בשש (שם)‪ :‬ד' ואכסך משי (שם)‪ :‬ה' ואעדך עדי (שם‪ ,‬יא)‪ :‬ו' ואתנה צמידים‬
‫על ידיך (שם)‪ :‬ז' ורביד על גרונך (שם)‪ :‬ח' ואתן נזם על אפך (שם‪ ,‬יב)‪ :‬ט' ועגילים על אזניך‬
‫(שם)‪ :‬י' ועטרת תפארת בראשך (שם)‪:‬‬
‫וסולת‪280‬‬
‫ועזים‪ :‬ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים‬
‫ושמן ודבש (שם‪ ,‬יט)‪ :‬הרי י"ג ואתם ושש‬
‫ועצי‪281‬‬
‫שטים‬
‫שמן‪282‬‬
‫למאור‬
‫בשמים‪283‬‬
‫לשמן‬
‫המשחה [ולקטרת הסמים] אבני שהם ואבני מלאים (שמות כה‪ ,‬ד‪-‬ז) וגם לקטרת הסמים‪ 284‬הרי‬
‫עשרה וזהב‪ 285‬וכסף ונחשת הרי י"ג ומה נשתנו אלו למדרש זהב לכפר מפני מלכות בבל דכתיב‬
‫ביה ראשה‪ 286‬די דהב טב (דניאל ב‪ ,‬לב) וכסף לכפר מפני מלכות פרס ומדי דכתיב ועשרת אלפים‬
‫‪ 278‬בכתב היד‪ :‬אמר‪ .‬ייתכן שהשינוי בהשפעת חגי ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 279‬המילה לא ברורה‪ .‬נראה שהיה צריך להיות "מכיסכם"‪.‬‬
‫‪ 280‬נוסח המסורה‪ :‬סלת‪.‬‬
‫‪ 281‬בכתב היד‪ :‬ועשה‪.‬‬
‫‪ 282‬בכתב היד‪ :‬ושמן‪.‬‬
‫‪ 283‬בכתב היד‪ :‬ובשמים‪.‬‬
‫‪ 284‬הציטוט נראה משובש‪.‬‬
‫‪ 285‬הוי"ו קשורה לדרשה ולא מהווה חלק מהפסוק‪.‬‬
‫‪ 286‬בכתב היד‪ :‬רישיה‪.‬‬
‫‪012‬‬
‫ככר כסף (אסתר ג‪ ,‬ט)‪[ :‬ו]נחשת לכפר על מלכות יון שהיא פחותה מכולם שהיא עתידה להשתמש‬
‫במטבע חשוב‪:‬‬
‫כה‪,‬ד ותכלת אלו ישראל העטופים בציצית של תכלת‪:‬‬
‫וארגמן זה דניאל שראה ד' מלכיות‬
‫ותולעת שני אלו ישראל שנמשלים בתולעת שנאמר אל תיראי תולעת יעקב (ישעיהו מא‪ ,‬יד)‬
‫וחטאם דומה לשני שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים (שם א‪ ,‬יח) ושש זה המלאך לבוש הבדים‬
‫אשר נשבע בחי העולמים‪ 287‬ועזים כנגד יעקב שנאמר ואת עורות גדיי העזים (בראשית כז‪ ,‬טז)‪:‬‬
‫כה‪,‬ה ועורות אילים כנגד יצחק שנאמר והנה איל אחר נאחז (שם כב‪ ,‬יג)‪ :‬ועורות תחשים‬
‫שעירערו חומות ירושלם עד שהתישו כוחן‪ :‬ועצי שטים שיועצים לשטות את ישראל מייחוד‬
‫מלכם‪:‬‬
‫כה‪,‬ו שמן למאור כנגד מלך המשיח שעתיד להאיר עיניהם של ישראל‪ :‬בשמים לשמן המשחה‬
‫שעתיד למשוח כהן גדול ולקטורת הסמים כדכתיב בריח ניחח ארצה אתכם (יחזקאל כ‪ ,‬מא)‬
‫כה‪,‬ז אבני שהם שהמו רחמי עליכם‬
‫כה‪,‬ח ועשו לי מקדש בעולם הזה ושכנתי בתוכם לעולם הבא אשרי העם שככה לו‬
‫כה‪,‬ט ככל אשר אני מראה מלמד שהראה הקב"ה למשה כל צורת הכלים בדמות אש וראייה וכן‬
‫תעשו‪:‬‬
‫כה‪,‬י ועשו ארון עצי שטים ומפני שקדושתו יתירה משאר הכלים לפיכך הזכירו בראשונה עצי‬
‫שטים ש' שלום ט' טובה י' ישועה מ' מחילה‬
‫כה‪,‬יא ועשית עליו זר זהב עליון הוא כתר תורה מכתר כהונה ומכתר מלכות שאין בהם תורה‬
‫ונאמר בארון וצפית אתו זהב טהור‪ :‬מיכן שצריך תלמיד חכם להיות תוכו כברו שלא יהיה אחת‬
‫בלב ואחת בפה ואמר‬
‫כה‪,‬יב ויצקת לו ארבע טבעת זהב מיכן שצריך תלמיד חכמים שיהיה זריז בתורה במצות ובמעשים‬
‫טובים וענוה‪ :‬ואמ'‬
‫‪ 287‬על פי דניאל יב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪013‬‬
‫כה‪,‬יג ועשית בדי עצי שטים‪ :‬אלו המסייעין את עוסקי התורה וצפית אותם זהב שעתיד הקב"ה‬
‫להחזיק ביד מסייעי בעלי תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג‪ ,‬יח)‬
‫כה‪,‬יד והבאת את הבדים מיכן לתלמיד חכם שבעיר מצווים בני העיר להאכילו ולהשקותו ולסייעו‬
‫בכל דבר‬
‫כה‪,‬יח ועשית שנים‪( 288‬עמ' ‪ )54l‬כרובים והלא אמר לך וצוך במעמד הר סיני לא תעשה לך פסל‬
‫וכל תמונה (שמות כ‪ ,‬ד)‪ :289‬לא קשיא לך לא תעשה אבל לי עשה‪ :‬כיוצא בו מחלליה מות יומת (שם‬
‫לא‪ ,‬יד) ובמקום אחר אומר וביום השבת שני כבשים (במדבר כח‪ ,‬ט) כיוצא בו ערות אשת אחיך‬
‫[לא תגלה] (ויקרא יח‪ ,‬טז) ואמ' אחר מיכן יבמה יבוא עליה (דברים כה‪ ,‬ה)‪:‬‬
‫כה‪,‬כג ועשית שלחן לא שצריך אכילה ושתייה אלא מעשה בני אדם גלויים לפניו כי יש בני אדם‬
‫אינם חפצים בזה העולם כי אם אכילה ושתייה לפיכך אמ' ועשית שולחן הלא תראה כי השלחן‬
‫הוא נתון בצפון ויצר הרע הוא נתון בצפונו של אדם שהוא שמאלו ועל זה אמר החכם לב חכם‬
‫לימינו‪ 290‬ולב כסיל לשמאלו‪( 291‬קהלת י‪ ,‬ב)‪ :‬ועל כן המנורה נתונה בדרום שהוא לצד ימין רמז על‬
‫תלמידי חכמים שהם עוסקין בתורה בלילה לאור הנרות כי כן אמרו רבותינו עליהם השלום אין‬
‫גרנה של תורה מתקים אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה (איכה ב‪ ,‬יט)‪ :‬אבל השלחן הוא בצד‬
‫שמאל שנאמר והשלחן תתן על צלע צפון (שמות כו‪ ,‬לה) רמז על אותם שנמשכים אחר יצר הרע‬
‫שהוא נתן בשמאלו של אדם ומזה ציונו הקב"ה שנתן התפלין על צד שמאל כדי לשבר את יצר הרע‬
‫וכן ה בטיחנו לעתיד לבוא שירחיק היצר הרע מכל וכל כמו שהבטיחנו על ידי הנביא עליו השלום‬
‫ואת הצפוני ארחיק מעליכם‪( 292‬יואל ב‪ ,‬כ) והוא יצר הרע שהוא בצפונו של אדם‪ :‬ומזבח באמצע‬
‫טעם מפני מה רצה לומר כי <המזבח> דומה לבית המדרש שלא יתכן כל היום וכל הלילה קריאה‬
‫בלא אכילה לפיכך צריך אדם שיאכל כדי קיום הגוף כי גוף לא מ<י>תקיים בלא אכילה לפיכך‬
‫נתון המזבח באמצע‪:‬‬
‫כו‪,‬ז ועשית יריעות עיזים היריעות כנגד השמים אמ' ר' אבהוא כל מה שמעלה יש למטה למעלה‬
‫כוכבים שנאמר מונה מספר לכוכבים (תהלים קמז‪ ,‬ד) ולמטה כוכבים שנאמר דרך כוכב מיעקב‬
‫‪ 288‬בכתב היד‪ :‬שני‪.‬‬
‫‪ 289‬בכתב היד‪ :‬לא תעשה כל תמונה‪ ,‬ובדברים ה‪ ,‬ח‪" :‬לא תעשה לך פסל כל תמונה"‪.‬‬
‫‪ 290‬בכתב היד‪ :‬לימין‪.‬‬
‫‪ 291‬בכתב היד‪ :‬לשמאל‪.‬‬
‫‪ 292‬בכתב היד‪ :‬ואת יצר הצפו' א' מ'‪.‬‬
‫‪014‬‬
‫(במדב ר כד‪ ,‬יז)‪ :‬יש למעלה צבאות ויש למטה צבאות למעלה קדוש קדוש קדוש יי' צבאות‬
‫(ישעיהו ו‪ ,‬ג)‪ :‬ולמטה יצאו כל צבאות יי' (שמות יב‪ ,‬מא)‪ :‬יש למעלה אופנים שנאמר והאופנים‬
‫ינשאו לעומתם (יחזקאל א‪ ,‬כ)‪ :‬ולמטה אופנים שנאמר והנה אופן אחד בארץ (שם‪ ,‬טו)‪ :‬למעלה‬
‫כרובים שנאמר וי<ר>כב על כרוב ויעף (שמואל ב כב‪ ,‬יא)‪ 293‬ולמטה כרובים שנאמר והיו הכרובים‬
‫פרשי כנפים (שמות כה‪ ,‬כ) למעלה זבול שנאמר ואתה תשמע‬
‫מזבול‪294‬‬
‫ולמטה זבול שנאמר בנה‬
‫בניתי בית זבול לך (מלכים א ח‪ ,‬יג)‪ :‬למעלה יריעות שנאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים קד‪ ,‬ב)‬
‫ולמטה יריעות שנאמר ועשית‪ 295‬יריעות עזים‪:‬‬
‫דבר אחר ועשית יריעת עזים זהו שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה (שיר השירים א‪ ,‬ה) ואפשר‬
‫לשחור שיהיה נאה משל‪ 296‬הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה והיה אביה מלך אמ' אביה‬
‫הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים כן עשו השחיר<ה> הנערה פניה מצד‬
‫השמש אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה כי אם אחת מן השפחות מיד נתרצה עליה‬
‫אביה והביאה למקומה יותר ממה שהיתה מקודם באו נשי השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך‬
‫ראוה שהיא שחורה היו מלעיגים עליה מיד אמרה להם מה אתם מעיינים בי מעט שמנים ומעט‬
‫מרחצאות אתלבן אבל אתם שאתם שחורים כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבן אתכם‪:‬‬
‫כך ישראל כשעשו את העגל אמרו אומות העולם להם שחורים מה עשיתם אמרה כנסת ישראל אם‬
‫אני שחורה במעשי נאה במעשי אבותי שחורה אני במצרים בטיט ובלבנים נאה אני על הים שנאמר‬
‫ויאמינו ביי' ובמשה עבדו (שמות יד‪ ,‬לא) שחורה אני במצרים שנאמר ואומר אלהם איש שקוצי‬
‫עיניו‬
‫השליכו‪297‬‬
‫(יחזקאל כ‪ ,‬ז)‪ :‬ונאוה ב<מ>מצרים בדם פסח ובדם מילה שנאמר ואעבור עליך‬
‫ואראך מתבוססת בדמיך (שם טז‪ ,‬ו) שחורה אני בים שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים קו‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫ונאוה בים סוף שנאמר זה אלי ואנוהו (שמות טו‪ ,‬ב) שחורה אני בחורב שנאמר ובחורב (עמ' ‪)55r‬‬
‫הקצפתם את יי' (דברים ט‪ ,‬ח) ואמרנו אלה אלהיך ישראל (שמות לב‪,‬‬
‫ד)‪298‬‬
‫ונאוה שאמרתי כל‬
‫אשר דבר יי' נעשה ונשמע (שם כד‪ ,‬ז) שחורה אני בזהב שנתתי לעגל ויתפרקו כל העם את נזמי‬
‫הזהב (שם לב‪ ,‬ג) ונאוה אני בזהב שנתתי למשכן העדות‪ :‬שנאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם (שם‬
‫לה‪ ,‬כב) כך ישראל מבזין אותן אומות העולם ואינן יודעים שהם מלאים מצות כרמון ומקרא‬
‫‪ 293‬מופיע גם בתהלים יח‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 294‬לא נמצא פסוק כזה‪ .‬כנראה שהכוונה לפסוק מתפילת שלמה‪" :‬ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים" (מלכים‬
‫א ח‪ ,‬ל)‪ ,‬שחוזר פעמים נוספות בתפילה‪ .‬משולב עם הפסוק מישעיהו "הבט משמים וראה מזבל קדשך" (ישעיהו סג‪,‬‬
‫טו )‪ .‬זבול כשם למקדש מופיע גם בתפילת שלמה כפי שמביא הדרשן בפסוק הבא‪.‬‬
‫‪ 295‬בכתב היד‪ :‬ועשו‪.‬‬
‫‪ 296‬בובר כתב‪ :‬משל למה הדבר דומה‪.‬‬
‫‪ 297‬בכתב היד‪ :‬ואומר אל אבתיכם בארץ מצרים איש שקוצי עיניו השליכו‪.‬‬
‫‪ 298‬מופיע גם בשמות לב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪015‬‬
‫ומשנה הלכות ואגדות ומדרש‪ :‬כאהלי קדר כיריעות שלמה (שיר השירים א‪ ,‬ה) יריעות של מי‬
‫שהשלום שלו ואלו הם שמים שנאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים קד‪ ,‬ב)‪ :‬מה יריעותיו קבועים‬
‫ואין להם טלטול אף ישראל אין להם טלטול‪:‬‬
‫כו‪,‬יד ועשית מכסה לאהל תחש היה בימי משה רבינו עליו השלום לפי שהשעה ניזדמנה לו ועשה‬
‫ממנו מכסה לאהל מלמעלה ומתרגמינן ששגונא שהיה לה מינים הרבה ונגנזה‪:‬‬
‫כו‪,‬טו ועשית את הקרשים‪ 299‬והם מעצי שטים לכפר על מעשה שטים‬
‫כז‪,‬א ועשית את המזבח עצי שטים וכל ענין המנורה והשלחן והמזבח והקדשים והאהל והיריעות‬
‫וכל כלי המשכן מפני מה אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל‬
‫ושולחן ומנורה ומקטר קטורת וכן הוא תכסיסי המלוכה כי כל מלך צריך לכך ואתה הוא מלכינו‬
‫גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך‪:‬‬
‫אמ' להם בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה אבל אני איני צריך כי אין לפני לא אכילה ולא‬
‫שתייה ואיני צריך מאור ועבדי יוכיחו כי השמש והירח מאירים לכל העולם ואני משפיע עליהם‬
‫מאו רי ואני אשגיח עליכם לטובה בזכות אבות<י>כם‪ :‬אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם‬
‫אין אנחנו מבקשים את האבות כי אתה אבינו [כי] אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו‪( 300‬ישעיהו‬
‫סג‪ ,‬טז) אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם חפצים אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם‪:‬‬
‫ובנוהג שבעולם אם יהא לאדם בן כל זמן שהבן קטן אביו נותן דעתו עליו לסוך אותו לרחוץ אותו‬
‫להאכילו ולהשקותו ולטענו על כתיפו עד שיגדל וכיון שיגדל צריך להשרות אביו בבית נאה להתקין‬
‫לו שולחן ומנורה אף אתם הייתם במצרים קטנים שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו (הושע יא‪ ,‬א)‬
‫הרחצתי אתכם במים שנאמר וארחצך במים (יחזקאל טז‪ ,‬ט)‪ :‬האכלתי אתכם לחם ובשר שנאמר‬
‫בתת יי' לכם [בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע] (שמות טז‪ ,‬ח) השקיתי אתכם מים שנאמר עלי‬
‫באר ענו לה (במדבר כא‪ ,‬יז)‪ :‬טענתי אתכם שנאמר ואשא אתכם (שמות יט‪ ,‬ד) <עכשו> שעמדתם‬
‫על פרקכן בנו לי בית שנאמר ועשו לי מקדש (שם כה‪ ,‬ח)‪ :‬ועשו מנורה ועשו שולחן ועשו מזבח‬
‫מקטר קטרת‬
‫‪ 299‬מופיע גם בשמות כו‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ 300‬בכתב היד‪ :‬הכירנו‪( .‬מופיע בקיצורים בכתב היד‪ :‬ויש' ל' הכ')‪.‬‬
‫‪016‬‬
‫ועשית את המזבח זהו שאמר הכתוב מה יפית ומה נעמת (שיר השירים ז‪ ,‬ז) אמ' ר' עקיבה לא‬
‫היה כל העולם כרוז‪ 301‬כיום שנתנה שיר השירים לישראל שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש‬
‫קדשים‪ :‬אמ' ר' אלעזר בן עזר<י>ה משל למה הדבר דומה למלך שנתן לנחתום כור חטים אמ' לו‬
‫הוצא מתוכן עשר סאים סלת חזר ואמ' לו הוצא לי מתוך עשר סאים שש סאים סלת חזר ואמר לו‬
‫הוצא משש ארבע כך מלך מלכי המלכים סילת את הנביאים מתוך תורה וסילת את הכתובים‬
‫מתוך הנביאים וסילת שיר השירים מתוך הכתובים לפיכך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש‬
‫קדשים ר' נתן אומר מלאכי השרת אמרו אותה ומניין שיר השירים שיר שאמרו אותה שיר‬
‫מרומים ראה מה משבח הקב"ה לישראל בתוכה מה יפית ומה נעמת (שם)‪ :‬מה יפית בסיני‬
‫<ש>קבלת מלכותי עליך ומה נעמת באהל מועד שכל מה שצויתי למשה הייתם מזורזין לעשות‬
‫אמ' הקב"ה למשה עשה מזבח העולה כפרה לבני שיהא מכפר על עונותיכם‪ :‬שכך התקנתי עם‬
‫אברהם שאם יחטאו בניך (עמ' ‪ )55l‬על ידי קרבנות אני מכפר להם שכן כתיב קחה לי עגלה‬
‫משלשת (בראשית טו‪ ,‬ט) ומהו מזבח נוטריקון מ' מחילה ז' זכות ב' ברכה ח' חיים בזכות העולה‬
‫שמקריבים לפניו אתם מתעלים וכן הוא אומר מי זאת עולה מן המדבר (שיר השירים ג‪,‬‬
‫ו)‪302‬‬
‫חמש אמות אורך אמר הקב"ה הן קבלו את הלוחות שכתוב עליהם י' הדבר<י>ם שהם חמש על‬
‫לוח אחד וה' על לוח אחד לכך חמש אמות אורך [וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח] ושלש‬
‫אמות קומתו כנגד ג' גואלין שגלו‪ 303‬אותם שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו‪ ,‬ד)‬
‫ואשלח לכם עוד את כל עבדי הנביאים‪ 304‬ועשיתי על ידם כמה נסים ונפלאות‪:‬‬
‫כז‪,‬ב ועשית קרנתיו‪ 305‬אמ' הקב"ה ארבע קרנות נתתי להם בסיני קרן התורה וקרן הכהונה וקרן‬
‫מלוכה וקרנם של ישראל שרוממתי אותם על שאר אומות העולם‪ :‬קרן המלכות זו קרנו של משה‬
‫שנאמר ויהי בישורון מלך (דברים לג‪ ,‬ה) ואומר ומשה לא ידע כי קרן (שמות לד‪ ,‬כט) קרן התורה‬
‫ונוגה כאור תהיה קרנים (חבקוק ג‪ ,‬ד) וקרן הכהונה שנאמר ותרם כראים‪ 306‬קרני (תהלים צב‪ ,‬יא)‬
‫‪ 301‬מילה זו אינה ברורה בהקשר של הדרשה‪ .‬בובר כתב "כדאי"‪ ,‬על פי התנחומא‪.‬‬
‫‪ 302‬מופיע גם בשיר השירים ח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 303‬צריך להיות "שגאלו"‪.‬‬
‫‪ 304‬על פי ירמיהו ז‪ ,‬כה‪" :‬ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים"‪.‬‬
‫‪ 305‬בכתב היד‪ :‬ויעש קרנותיו – מופיע בשמות לח‪ ,‬ב‪ ,‬אך מסתבר שהדרשן דורש את הפסוקים על פי הרצף‪.‬‬
‫‪ 306‬בכתב היד‪ :‬כראם‪.‬‬
‫‪017‬‬
‫קרן ישראל שנאמר וירם קרן לעמו [תהלה לכל חסידיו לבני] ישראל (שם קמח‪ ,‬יד) אמר הקב"ה‬
‫יעשו ארבע קרנות ויכפרו על אומה שרוממתי אותה בארבע קרנות‪:‬‬
‫וצפית אתו נחשת אמ' רבי יודה בר שלום אמ' משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת‬
‫לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחשת ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח (ויקרא ו‪ ,‬ו) אין‬
‫ה אש מבערת את הנחשת ושורפה את העצים‪ :‬אמ' הקב"ה המדות האלו הן אצלכם שמא הם‬
‫לפני הסתכל כמה מלאכים לפני והם של אש שנאמר משרתיו אש לוהט (תהלים קד‪ ,‬ד)‪ :‬וכמה‬
‫אוצרות של שלג ושל אש מעורבים זה בזה שנאמר אש וברד שלג וקיטור (שם קמח‪ ,‬ח) וכן מים יש‬
‫שנאמר שמי השמים והמי ם <אשר> מעל השמים (שם‪ ,‬ד) ולא המים מכבין את האש ולא האש‬
‫אוכלת המים וכן החיות של אש והרקיע שעל ראשם מים שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע‬
‫[כעין הקרח הנורא] (יחזקאל א‪ ,‬כב) והחיות עומדות וטעונות כל אותן מימי אוקינוס והוא של אש‬
‫והן <עומדות> מן רקיע לרקיע ומן רקיע לרקיע חמש מאות שנה ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבה‬
‫סמוקה אומר אף על פי <שמהלך> החיות חמש מאות וכולם אש ושבולי הרקיע מים לא המים‬
‫מכבין האש ולא האש מכלה את המים ולמה מפני שעשה שלום ביניהם ומפני שאמרתי לך אש‬
‫תמיד תוקד על המזבח (ויקרא ו‪ ,‬ו) אתה מתיירא שמא ישרפו העצים מתים הכניסו משה ואהרן‬
‫לפני ויצאו חיים‪ :‬שנאמר ויוצא פרח ויצץ ציץ (במדבר יז‪ ,‬כג) ארזים ששלח חירם למלך שלמה‬
‫ועשאן למלאכת המקדש הריחו משכינתו של מלך עולם והרטיבו העצים פירות שנאמר שתולים‬
‫בבית יי' (תהלים צב‪ ,‬יד) וכך היו עושים תמיד פירות עד שעמד מנשה והכניס את הצלם לבית קדש‬
‫הקדשים ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות שנאמר ופרח לבנון אומלל (נחום א‪ ,‬ד)‪ :‬וכן אמר‬
‫הקב"ה למשה בדים שעשית לארון עתידין להאריך שנאמר ויאריכו הבדים (מלכים א ח‪,‬‬
‫ח)‪307‬‬
‫מתין נכנסין לפני ייצאו חיים ואתה מתיירא שמא ישרפו העצים וממך היתה רוצה ללמוד למה‬
‫כשהיית בתוך מחיצות של אש ומהלך בתוך המלאכים של אש היה לך לישרף שהיית בא אצלי‬
‫שנאמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ‪ ,‬יח) ואני אש אכלה שנאמר כי יי' אלהיך אש אוכלה (דברים‬
‫ד‪ ,‬כד) שמא נכוית אף <מזבח> העולה אף על פי שכתוב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה‬
‫(ויקרא ו‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫לא הנחשת מתבער ולא העצים נשרפין‪ :‬ואם תאמר שהיה הנחשת עבה אמ' ר'‬
‫נחמיה כעובי דינר זהב היה‬
‫מעופה‪308‬‬
‫אמ' הקב"ה יבוא זכות המזבח שאש הקרבנות בוערות בו‬
‫יומם ולילה ויכפר על ישראל שעוסקין בתורה יומם ולילה שנאמר והגית בו יומם ולילה (יהושע א‪,‬‬
‫ח) אמן וכן יהי רצון‪ :‬תם‪:‬‬
‫‪ 307‬מופיע גם בדברי הימים ב ה‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 308‬כנראה שהכוונה ל"מצופה"‪ ,‬וכך תיקן בובר‪.‬‬
‫‪018‬‬
‫(עמ' ‪ )56r‬נ ש ל מ ה‬
‫פרשת‬
‫לי‬
‫ויקחו‬
‫בגזרת‬
‫תרומה‬
‫הנותן‬
‫פרשת‬
‫ע צ מ ה‪:‬‬
‫ואתה‬
‫לאין אונים‬
‫ת צ ו ה‪:‬‬
‫כז‪,‬כ כתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו‪ ,‬כג) מפני מה נמשלה המצוה‬
‫בנר מה הנר הזה מדליקין <מ>אותו כמה נירות כן מרבין התורה ברבים כמה תלמידים הגונים‬
‫מעמיד והוא אינו חסר כלום אבל מוסיף חכמה כמו שאמ' רבותינו זכרונם לברכה הרבה למדתי‬
‫מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם‪:‬‬
‫דבר אחר מה הנר הזה מאיר לאדם ושומרו שלא יכשל כן התורה מגינה על האדם שלא יכשל‬
‫שנאמר נר לרגלי‬
‫דברך‪309‬‬
‫(תהלים קיט‪ ,‬קה) ואומר בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד‪ ,‬יב) מה הנר‬
‫מאירה לטובים ולרעים אף הצדיק בעשותו טובה מציל כל העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם (שם י‪,‬‬
‫כה) מה הנר הזה כשאתה קוצץ את הפתילה כך המצוה כל זמן שהאדם עוסק בה ומוציא הוצאה‬
‫אינו חסר אבל מוסיף שנאמר פזר נתן לאביונים (תהלים קיב‪ ,‬ט) מה הנר הזה השלהבת עולה‬
‫לשמים אף העושה צדקה תפלתו עולה לשמים שנאמר אני בצדק אחזה פניך (שם יז‪ ,‬טו)‬
‫דבר אחר ואתה <ת>צוה [את בני ישראל] ויקחו אליך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם‬
‫אנו אין לנו אור אלא משלך ואתה אומר לנו שנדליק לפניך נר שנאמר כי אתה תאיר נרי (שם יח‪,‬‬
‫כט)‪ :‬ולמה כך אלא בשעה שהקריבו כל השבטים חנוכת המזבח לא הקריב שבטו של לוי והיה‬
‫אהרן נפשו עגומה עליו אמ' כל השבטים הקריבו <ח>נוכה אחת ואני אין הקב"ה חפץ בי שאם‬
‫היה חפץ בי הייתי מקריב עם שאר השבטים מיד צוה הקב"ה למשה שיאמר לבני ישראל‬
‫שיבי<י>או שמן זית כדי שיהיה אהרן מדליק לפניו לא שהוא צריך לאורה אלא כדי להטיב לבו של‬
‫אהרן אמ' ר' חנינה סגן הכהנים אני הייתי בבית המקדש ומעשה נסין היה במנורה שהיו מדליקין‬
‫אותה בראש השנה ולא היתה מתכבה עד השנה האחרת ופעם אחת לא עשו הזתים שמן וישבו‬
‫להם הכהנים בפחי נפש אמ' ר' חנינה אני הייתי בבית המקדש ומצאתי את המנורה דליקה יותר‬
‫ממה שהיתה דליקה שאר כל ימות השנה ראה מעשה נסים לכך אמ' הקב"ה לכהנים הם ידליקו‬
‫את המנורה ומאורי תדליק המנורה ואמרו רבותינו עליהם השלום כיון שהיו מדליקין את המנורה‬
‫‪ 309‬בכתב היד‪ :‬דבריך‪.‬‬
‫‪019‬‬
‫כל חצר שבירושלם היתה משתמשת לאורה אמ' הקב"ה למשה לא בעבורי אני רוצה שתדליקו‬
‫המנורה אלא בשב יל אחיך כדי שייטיב לבו וכן אמר דוד עליו השלום יי' אורי וישעי (שם כז‪ ,‬א)‬
‫ואימתי היה זה בשעה שעשה מלחמה בגדוד של עמלק שנאמר ויכם דוד מהנשף [ו]עד הערב‬
‫(שמואל א ל‪ ,‬יז) ומי היה מאיר לו זיקין וברקים היו <מאירים> לו לכך נאמר יי' אורי וישעי‬
‫(תהלים כז‪ ,‬א) ר' אלעזר אומר מדבר דוד עליו השלום במלחמת המצרי כיון שבאו על ישראל מה‬
‫עשה הקב"ה הוריד ענן שנאמר ויהי הענן והחשך (שמות יד‪ ,‬כ) למצרים ואור לישראל שנאמר ויאר‬
‫את הלילה (שם) כי<ו>ן שראו ישראל כך אמרו יי' אורי וישעי ממי אירא (תהלים כז‪ ,‬א) אמר‬
‫הקב"ה ואני מאיר לכל העולם ואתם סבורין שאני צריך לכם שתאירו לפני אלא בשביל חיבתכם‬
‫ואם אתם מאירים לפני בבית המקדש אף אני <מאיר> לכם לעתיד לבוא שנאמר והיה לך יי' לאור‬
‫עולם ואלהיך לתפארתך (ישעיהו ס‪ ,‬יט)‪:‬‬
‫דבר אחר ואתה תצוה את בני <י>שראל ולא לאומה אחרת‪ :‬ויקחו אליך שמן זית זך ומה זכה‬
‫שמן זית מכל השמנים לפי שאין שמן זית יוצא אלא (עמ' ‪ )56l‬על ידי כתישה כך אין אדם נוחל חיי‬
‫העולם הבא אלא מתוך צער ולא דברי תורה אלא מתוך צער ולפיכך נמשלו ישראל בזית שנאמר‬
‫זית רענן יפה פרי [תאר] (ירמיהו יא‪ ,‬טז) ומה הזית ממתק על ידי כתישה כך ישראל ממרקין‬
‫עונותיהם על ידי יסורין וגם חוזרין למוטב על ידי יסורין‪ :‬ואל יטעך יצרך לומר שצריך לאורה‬
‫אינו כן אמר ר' לוי ברבי מי הוא עושה חלונות בבטנו עושה רחובות מבפנים וצרות מבחוץ למה כדי‬
‫להכניס אורה בבית אבל בית המקדש לא היה כן אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שלא‬
‫יאמרו לאורה הוא צריך ולא עוד אלא מבית המקדש היה יוצא האורה ומדליק לכל ירושלם ולא‬
‫היתה שכינה צריכה לשכנתה ואם תאמר למה אמר להדליק ללמד לבעלי תורה שיהיו קוראים בכל‬
‫לילה ולילה שנאמר יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי (תהלים מב‪ ,‬ט)‬
‫כז‪,‬כא באהל מועד מחוץ לפרכת שלא יטעך יצרך לומר שהוא צריך לאורה בעבור זה ניתנה המנורה‬
‫מחוץ לפרכת‪ :‬אמר הקב"ה תבא ליום שכולו אורה וחשכה לאומות העולם שנאמר כי הנה החשך‬
‫יכסה ארץ [וערפל לאמים ועליך יזרח ד' וכבודו עליך יראה] (ישעיהו ס‪ ,‬ב) את מוצא מי שהוא‬
‫בחשך רואה מה שבאור אבל מי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחשך אבל הקב"ה אינו כן אלא‬
‫הוא אור ועמו אור חונה‪ :‬שנאמר‬
‫ונהורא‪ 310‬עמה‪ 311‬שרא‪312‬‬
‫‪ 310‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬ונהירא‪.‬‬
‫‪ 311‬בכתב היד‪ :‬עמיה‪.‬‬
‫‪001‬‬
‫(דניאל ב‪ ,‬כב) ורואה מה שבחשך‬
‫שנאמר הוא‬
‫גלא‪313‬‬
‫עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא‬
‫ונהורא‪ 314‬עמה‪ 315‬שרא‪316‬‬
‫(שם)‪ :‬אמר‬
‫הקב"ה לישראל בני בעולם הזה אתם זקוקים לאורו של בית המקדש ואתם מדליקין בתוכו נרות‬
‫אבל לעתיד לבוא בזכות אותו הנר שהייתם מדליקין אני אגאול אתכם על ידי משיח שהוא נמשל‬
‫בנר שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהלים קלב‪ ,‬יז)‪:‬‬
‫כח‪,‬ג ואתה תדבר אל כל חכמי לב לרבות הנשים שנאמר וכל אשה חכמת לב (שמות לה‪ ,‬כה)‬
‫כח‪,‬ה והם יקחו אילו חכמי לב‬
‫כח‪,‬י‪-‬כא ששה משמותם [על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית‬
‫כתולדתם] תנו רבנן שתי אבנים היו לכהן גדול על כתיפיו אחת מיכן ואחת מיכן ושמות י"ב‬
‫שבטים כתוב עליהם ו' על אבן זו ו' על אבן זו והשנית אמ' כתולדותם הראשונה לא היו כתולדותם‬
‫מפני שיהודה מקודם לצבא‪:‬‬
‫וחמשים אותיות היה שם עשרים וחמשה על אבן זו וכ"ה על אבן זו וכן צורתם‬
‫ובחשן היו בו י"ב שבטים וי"ב אבנים ועושין בהם נקבים‬
‫יהודה‬
‫גד ואשר‬
‫ומכניסין בהם שתי וערב ומניח בהם את האבנים וכן היו‬
‫נחקקים על אודם היה חקוק עליו אברהם יצחק יעקב ראובן‪:‬‬
‫ראובן‬
‫יששכר‬
‫על פטדה היה חקוק עליו שמעון‪ :‬על ברקת היו חקוק עליו לוי‪:‬‬
‫שמעון‬
‫זבולון‬
‫והטור השני נופך ספיר ויהלום על נפך היה חקוק יהודה ועל‬
‫ספיר היה חקוק יששכר ועל יהלם זבולן‪ :‬והטור השלישי לשם‬
‫שבו ואחלמה ‪ :‬על לשם חקוק דן ועל שבו נפתלי ועל אחלמה‬
‫לוי דן‬
‫יוסף‬
‫נפתלי‬
‫בנימין‬
‫גד‪ :‬והטור הרביעי תרשיש [ו]שהם וישפה על תרשיש אשר‬
‫ועל שהם יוסף ועל <ישפה> בנימין ואחר כן היה חקוק כל אלה שבטי ישראל כדי שיהיה בהם כל‬
‫אלף בית ומלאכתו היתה בחכמה גדולה והיה לובש חשן המשפט ושתי האבנים על שתי כתיפיו‬
‫‪ 312‬בכתב היד‪ :‬שרי‪.‬‬
‫‪ 313‬בכתב היד‪ :‬גלי‪.‬‬
‫‪ 314‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬ונהירא‪.‬‬
‫‪ 315‬בכתב היד‪ :‬עמיה‪.‬‬
‫‪ 316‬בכתב היד‪ :‬שרי‪.‬‬
‫‪000‬‬
‫ובהם היו שואלין כל דבר והיה מגיד תנו רבנן כיצד היו שואלין באורים ותומים השואל פניו כלפי‬
‫הנשאל‪ :‬והנשאל פניו כלפי <השכינה> השואל אומר הארדוף אחרי הגדוד הזה‪ 317‬והנשאל אומר‬
‫רדוף וכיצד היו יודעים ר' יוחנן אומר היו <האותיות> בולטות עלה ע' משמעון ל' מלוי ה' מיהודה‬
‫וכן היה כל הדברים שהיה צריך ואין שואלין להדיוט אלא (עמ' ‪ )57r‬למלך ולאב בית דין‬
‫כח‪,‬לו ולבוש היה הציץ ואמרו רבותינו עליהם השלום ציץ דומה כמו טס של זהב ומוקף מאוזן‬
‫לאוזן של כהן גדול וכתוב עליו בפתוחי חותם של אבנים והיו כותבין עליו בדיו קדש ליי' בשיטה‬
‫אחת‪:‬‬
‫כט‪,‬א וזה הדבר אשר תעשה זהו שאמר הכתוב לעולם יי' דברך נצב בשמים (תהלים קיט‪ ,‬פט)‪ :‬וכי‬
‫בשמים בלבד דבריו של הקב"ה נצב ולא בארץ‪ :‬ומהו דברך נצב בשמים (שם) אלא כשאומר דבר‬
‫אינו חוזר בו ואינו מתנחם אלא על הרעה אבל על הטובה אינו מתנחם וכן אמר לאהרן שיתן לו‬
‫הכהונה וקיים את דבריו שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר כה‪ ,‬יג) ולא חזרת בך וקיימת את‬
‫דבריך וגם כשאמר למשה וזה הדבר אשר תעשה להם איזה דבר שאמ' לו והיתה לו ולזרעו אחריו‬
‫(שם)‪:‬‬
‫דבר אחר וזה הדבר זהו שאמר הכתוב אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה‪ ,‬ה) אשרי מי שבחרתו‬
‫וקירבתו לא כל הרוצה ליטול יטול אלא כמי שמוכר החרס מכה על גבו ואומר זה נאה וזה רע כך‬
‫הקב"ה הוא כמו היוצר הזה שנאמר הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל (ירמיהו יח‪ ,‬ו)‬
‫והוא יודע איזה ראוי לשרת לפניו ואיזה אין ראוי ועל זה אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה‪ ,‬ה)‪ :‬יש‬
‫מי שנבחר ונדחה ונתקרב‪ :‬ויש שנבחר ונדחה ולא <נתקרב‪ >:‬ויש מי שנבחר ונתקרב שהיה‬
‫מרוחק‪ :‬נבחר ונתקרב שהיה מרוחק זה דוד שאמר פתחת למוסרי (שם קטז‪ ,‬טז) אל תיקרי‬
‫למוסרי אלא לאיסורי אמר דוד עליו השלום לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה כתבת בתורתך לא‬
‫יבוא עמוני ומואבי (דברים כג‪ ,‬ד) והייתי כפות במוסרות‪ :‬ופיתחת אותן פיתחת למוסרי (תהלים‬
‫קטז‪ ,‬טז) שאמרת עמוני לא יבוא אבל <ע>מונית מותר לבוא בקהל‪ :‬מואב לא יבא אבל מואבית‬
‫מותר לבוא בקהל ובחרת בי וקרבתני הוי אשרי תבחר ותקרב (שם סה‪ ,‬ה) ויש מי שנבחר ונדחה‬
‫ונתקרב זה דוד עליו השלום במעשה אוריה שאמר לו נתן הנביא <הנני> מקים עליך רעה (שמואל‬
‫ב יב‪ ,‬יא) נתרחק וחזר ונתקרב שאמר חנני אלהים כחסדך (תהלים נא‪ ,‬ג) אמר לו נתן הנביא גם יי'‬
‫‪ 317‬על פי שמואל א ל‪ ,‬ח‪..." :‬ארדף אחרי הגדוד הזה"‪.‬‬
‫‪002‬‬
‫העביר חטאתך‬
‫לא‪318‬‬
‫תמות (שמואל ב יב‪ ,‬יג)‪ :‬ויש מי שנבחר ונדחה ולא נתקרב זה שאול עליו‬
‫השלום שנאמר ובחור אותו <מכל> שבטי <י>שראל‪( 319‬שמואל א ב‪ ,‬כח)‪ :‬ונדחה ולא נ<ת>קרב‬
‫שנ אמר קרע יי' את ממלכות ישראל (שם טו‪ ,‬כח) וכן אהרן נבחר וכשעשה את העגל נדחה שנאמר‬
‫ובאהרן התאנף יי' [מאד] להשמידו (דברים ט‪ ,‬כ) ונתקרב שנאמר ואתה הקרב אליך את אהרן‬
‫אחיך (שמות כח‪ ,‬א) וניתנה הכהונה בידו וביד בניו לעולם שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר‬
‫כה‪ ,‬יג) וצוה הקב"ה שיעשו שמנה מלבושים שילבשם הכהן ואם חסר אחת מהם מהם עבודתו‬
‫פסולה‪:‬‬
‫כט‪,‬ל שבעת ימים ילבשם הכהן זה צווי לדורות שהיו מפרישין כהן גדול שבעת ימים קודם יום‬
‫הכפורים ומחנכין אותו בעבודה‪:‬‬
‫כט‪,‬לג ואכלו אותם אשר כפר בהם הכהנים אוכלין והבעלים מתכפרין‬
‫כט‪,‬לח וזה אשר תעשה על המזבח‪ :‬והוא התמיד שנים ליום כנגד היום תמיד של שחר מכפר על‬
‫עבירות שביום ותמיד של בין הערבים היו מתאכלין <והולכין> כל הלילה לכפר על עבירות‬
‫שבלילה‬
‫כט‪,‬מב אשר אועד לכם בזכות ישראל היה הדיבור להם‬
‫כט‪,‬מג ונועדתי שמה לבני ישראל להודיע לכל באי העולם חיבה שחבבתי את ישראל ונקדש‬
‫בכבודי‪ :‬מעשה נדב ואביהוא שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה יותר מכל אדם‪:‬‬
‫כט‪,‬מה ושכנתי בתוך בני ישראל שמתוך ששכינתי <בתוכם> ידעו כל העולם שאני אלהיהם‬
‫ונאמן לשלם להם שכר טוב לעולם הבא כי זה העולם אין בו ממש‪:‬‬
‫ל‪,‬א <ועשית> מזבח מקטר קטרת זה מזבח הזהב שהוא להקטיר ולא להעלות עליו עולה ומנחה‪:‬‬
‫ל‪,‬ג ועשית לו זר זהב זה <זר> שלישי שזכה בו דוד ונטלו שנאמר מי אנכי [ד' אלוקים] ומי ביתי כי‬
‫הבאתני עד הלום (שמואל ב ז‪ ,‬יח) לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והשם ברחמיו‬
‫יזכנו לאותה העת‪ :‬תם‪:‬‬
‫‪ 318‬בכתב היד‪ :‬ולא‪ .‬הפסוק מצוטט בכתב היד של מדרשנו בצורה זו גם בבראשית ג‪ ,‬יג ושמות ל‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 319‬הפסוק נאמר על בית עלי‪ ,‬אך הדרשן שיבץ אותו בדרשה על שאול המלך‪.‬‬
‫‪003‬‬
‫(עמ' ‪ )57l‬נ ש ל מ ה‬
‫בעזרת‬
‫פרשת‬
‫ואתה‬
‫אחרית‬
‫תצוה‬
‫מראשית‬
‫פרשת‬
‫כי‬
‫מ ח ו ה‪:‬‬
‫תשא‬
‫ל‪,‬יא זהו שאמר הכתוב רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה (תהלים ג‪ ,‬ג)‪ :‬ר'‬
‫שמואל בר אמי פתר קרייה בדואג ואח<י>תופל כי כשחלה דוד עליו השלום היו נכנסין כל ישראל‬
‫לבקרו והיו נכנסים דואג ואחיתופל ואומרים לו מלכינו השם יעמידך למקומך לשלום והיו יוצאין‬
‫לחוץ היו אומרין אדם ששבה את הכבשה והרג הרועה בחרב יש לו תקוה אין ישועתה לו באלהים‬
‫(שם)‪ :‬ואתה יי' מגן (שם‪ ,‬ד) הסמכת עמהם מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ‪ ,‬י) מגן בעדי‬
‫(תהלים ג‪ ,‬ד) שקבלת תשובתי והגנתה עלי בזכות אבותי והחזרתני למלכותי ומרים ראשי (שם)‬
‫אחר שהייתי חייב לך תלוי ראש נתת לי הרמת ראש על ידי נתן הנביא שנאמר גם יי' העביר‬
‫חטאתך לא‪ 320‬תמות (שמואל ב יב‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫ורבנן פתרי באומות העולם רבים [קמים עלי] (תהלים ג‪ ,‬ג) אלו אומות העולם ולמה קורא אותם‬
‫רבים מן <הפסוק> שמצא קורא אותן רבים שנאמר הוי המון עמים רבים (ישעיהו יז‪ ,‬יב)‪:‬‬
‫אומרים לנפשי (תהלים ג‪ ,‬ג) שהיו אומרין לישראל אומה ששמעה בהר סיני מפי הקב"ה לא יהיה‬
‫לך אלהים אחרים (שמות כ‪ ,‬ג)‪ 321‬ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שם לב‪,‬‬
‫ד)‪322‬‬
‫אין ישועתה לו באלהים (תהלים ג‪ ,‬ג)‪ :‬אמ' ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם ואתה הסמכת‬
‫עמהם בתורה שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כב‪ ,‬יט) מגן בעדי (תהלים ג‪ ,‬ד) שהגנתה עלי‬
‫בזכות אבותי כבודי (שם) שהשרית שכינתך בתוכנו שנאמר ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם] (שמות‬
‫כה‪ ,‬ח)‪ :‬ומרים ראשי (תהלים ג‪ ,‬ד) אחרי שהיינו חייבים תלוי ראש שנתתה לנו תלוי ראש על ידי‬
‫משה רבינו עליו השלום שנאמר‬
‫ל‪,‬יב כי תשא את ראש‪ :‬ונתנו איש כופר נפשו ליי' שלשה דברים שמע מפי הגבורה ופחד ונרתע‬
‫לאחריו א' כשאמר לו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה‪ ,‬ח)‪ :‬אמ' משה רבינו עליו השלום‬
‫‪ 320‬בכתב היד‪ :‬ולא‪.‬‬
‫‪ 321‬מופיע גם בדברים ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 322‬מופיע גם בשמות לב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪004‬‬
‫רבונו של עולם השמים ושמי השמים לא יכילוך‪ 323‬וכל שכן הארץ ואתה אומר לי ועשו לי מקדש‬
‫(שם)‪ :‬אמ' לו משה לא כמו שאתה מחשב אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ואני‬
‫<מצמצם> שכינתי ביניכם וכשאמר לו את קרבני לחמי (במדבר כח‪ ,‬ב) אמ' משה רבונו של עולם‬
‫אם אביא כל צאן וכל צבי <ואיל> שבעולם וכל עצים שבעולם אין בהם הלעטה אחת שנאמר‬
‫ולבנון אין די בער [וחיתו אין די עולה] (ישעיהו מ‪ ,‬טז) אמ' לו משה לא כמו שאתה חושב אלא את‬
‫הכבש אחד תעשה בבקר (במדבר כח‪ ,‬ד)‪ :‬וכשאמר לו ונתנו איש כופר נפשו אמ' רבונו של עולם‬
‫ומי יוכל לתת כופר נפשו אם יביא כל כסף וזהב שבעולם לא יוכל לתת כפרו‪ :‬אמ' לו משה לא כמו‬
‫שאתה חושב אלא‬
‫ל‪,‬יג (עמ' ‪ )58r‬זה יתנו [כל העבר על הפקדים] מחצית השקל ר' יהודה ור' נחמיה חולקין בדבר חד‬
‫אומ' לפי שחטאו בחצי <היום> יביאו מחצית השקל וחד אומר לפי שעברו על עשרת הדברות יתנו‬
‫עשרה גירות והחוטאים יביאו אבל מי שלא חטא לא יביא ואיזה הוא שלא חטא זה שבט לוי כי‬
‫אמ' הנה ז'ה' יתנו ומניין זה שנים עשר והיו שנים עשר שבטים חוץ משבט לוי שלא היה במניין‬
‫השבטים כי אותו השבט נבחר ליי' שנאמר כי בו בחר יי' [אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם יי']‬
‫(דברים יח‪ ,‬ה) ולא יהיה בהם נגף (שמות לג‪ ,‬יב) כי בכל עת פקודתם צריכים להיות נותנים כופר‬
‫מיכן שאסור למנות את ישראל בלי כופר ואם תאמר היאך נעלם דבר זה מדוד בעת שמנה את‬
‫ישראל לפי <שאמ'> זמירות היו לי חוקיך (תהלים קיט‪ ,‬נד)‪ :‬אמר לו הקב"ה דברי כתיב בהם‬
‫התעיף‪ 324‬עיניך בו ואיננו (משלי כג‪ ,‬ה) ואתה קורא אותם זמירות ועל זה נעלם ממנו זה הפסוק‬
‫ולבני קהת לא נתן [כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו] (במדבר ז‪ ,‬ט)‪ :‬והוא הרכיב את הארון‬
‫בעגלה פרץ יי' פרץ <בעוזא‪( 325‬דברי הימים א יג‪ ,‬יא)‪>:‬‬
‫זה יתנו בעשרה מקומות נמנו ישראל אחת בירידתם למצרים שנאמר בשבעים נפש [ירדו אבתיך‬
‫מצרימה] (דברים י‪ ,‬כב) שנייה בעלייתן ממצרים שנאמר כשש מאות אלף רגלי (שמות יב‪ ,‬לז)‬
‫ושנים בחומש הפקודים ואחד בדגלים‪ :‬ואחד בחילוק הארץ ושנים בימי שאול שנאמר ויפקדם‬
‫בטלאים (שמואל א טו‪ ,‬ד)‪ :‬ויפקדם בבזק (שם יא‪ ,‬ח)‪ :‬כדאנון עתידין כאלין אמריא וכדאנון‬
‫מסכיני ן באלין <בזקיא> ואחד בימי דוד שנאמר ויתן יואב את מספר מפקד העם (שמואל ב כד‪,‬‬
‫‪ 323‬על פי מלכים א ח‪ ,‬כז‪ ..." :‬הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך"‪.‬‬
‫‪ 324‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬התעוף‪.‬‬
‫‪ 325‬נוסח המסורה‪ :‬בעזא‪ .‬מופיע גם בשמואל ב ו‪ ,‬ח‪" :‬פרץ ה' פרץ בעזה"‪.‬‬
‫‪005‬‬
‫ט)‪326‬‬
‫ואחד בימי עזרא שנאמר כל הקהל כאחד (עזרא ב‪,‬‬
‫סד)‪327‬‬
‫ואחד לעתיד לבוא שנאמר עוד‬
‫תעבורנה הצאן על ידי מונה (ירמיהו לג‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫ל‪,‬טו העשיר לא ירבה בתרומת השקלים ועל אדנים כדי שלא יתרבב העשיר על העני‪ :‬ויבאו‬
‫האנשים על הנשים (שמות לה‪,‬‬
‫כב)‪328‬‬
‫אבל כסף הכפורים דבר קצוב שווה לכל‪ :‬לכפר על‬
‫נפשותיכם להודיע מה הזכות גורם שכל זמן שישראל זוכין המעט שנותנין לפני הקב"ה הרבה‬
‫ומתכפרין בו אבל אם אינם זכאין אינו חפץ במתנותיהם וכן הוא אומר אין לי חפץ [בכם אמר יי'‬
‫צבאות ומנחה לא ארצה מידכם] (מלאכי א‪ ,‬י) והקב"ה חפץ לזכות את ישראל שנאמר יי' חפץ‬
‫למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיהו מב‪ ,‬כא)‪:‬‬
‫ל‪,‬כג ואתה קח לך בשמים ראש שאין למעלה הימנו מר דרור שאין בו דופי עם [ו]קנמן בשם ועם‬
‫[ו]קנה בשם‬
‫ל‪,‬כד וקדה [חמש מאות בשקל הקדש] ושמן זית הין‬
‫ל‪,‬כה ועשית אתו‪[ 329‬שמן משחת קדש] מלמד שהיו שולקין את העקרין בשמן‬
‫ל‪,‬ל ואת אהרן ואת בניו תמשח לבד וכלי המקדש עם המלכים‪ :‬תנו רבנן פיטום הקטרת היתה‬
‫נעשית שלש מאות ששים ושמונה סמים כנגד ימות השנה אינם כי אם שלש מאות וששים וחמש‬
‫ושלשה מנים יתירים שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים‪:‬‬
‫ל‪,‬לו ושחקת <ממנה> הדק‪ :‬תנו רבנן הקטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות‬
‫החמה מפזרה כדי שלא תתעפש ובימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג ר<י>חה וכשהוא שוחק‬
‫אומ' הדק היטב דאמ' ר' יוחנן כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים‪:‬‬
‫לא‪,‬ב ראה קראתי מיכן אמרו רבותינו אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן הכריזו <עליו> לפני‬
‫מלך מלכי המלכים מן השמים‪:‬‬
‫‪ 326‬מופיע גם בדברי הימים א כא‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 327‬מופיע גם בנחמיה ז‪ ,‬סו‪.‬‬
‫‪ 328‬תחילת הדרשה חסרה בכתב היד‪ .‬בובר השלים על פי המקבילה במדרש לקח טוב (בובר) ל‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 329‬בכתב היד‪ :‬אותה‪.‬‬
‫‪006‬‬
‫לא‪,‬ג ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה [ו]בתבונה גדולה היתה מלאכת המשכן שבאלו המדות שהם‬
‫חכמה ותבונה ברא בהם שמים וארץ יי' בחכמה יסד ארץ [כונן שמים בתבונה] (משלי ג‪ ,‬יט)‬
‫לא‪,‬ו ואני הנה נתתי אתו לפי שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים‪:‬‬
‫לא‪,‬יג ואתה דבר אל בני ישראל להורותם בדרך ישרה‪:‬‬
‫אך את שבתותי תשמרו ר' יוסי הגלילי אומ' אך מיעט ומה <מיעט> כי יש שבתות שאתה שובת‬
‫ויש שבתות שאין אתה שובת כגון שהוצרכו להביא מילדת או להציל מן הלסטים או מן הדליקה‬
‫או מכל דבר שיש בו פקוח נפש או חולה לבשל לו כל אלו‪ :‬וכיוצא בהם דוחין את השבת‪:‬‬
‫כי אות היא ביני וביניכם ולא ביני ובין אומות העולם אות היא שבישראל עבדים להקב"ה כי אני‬
‫יי' מקדשכם לעתיד לבוא ליום שכולו שבת‪:‬‬
‫לא‪,‬טז ושמרו בני ישראל את השבת ר' נתן אומ' חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה‪:‬‬
‫לעשות את השבת מלמד שכל המשמר את השבת כאלו עשאה‪:‬‬
‫לא‪,‬יז אות היא לעולם מגיד שאין השבת בטילה‪ :‬שבת וינפש שבת ממלאכה וינפש ממחשבה‪:‬‬
‫לא‪,‬יח ויתן אל משה מאי נתן לו החכמה במתנה שנאמר כי יי' יתן חכמה (שם ב‪ ,‬ו) והתורה מתנה‬
‫שנאמר ויתן אל משה‪ :‬והשבת מתנה שנאמר ראו כי יי' נתן לכם השבת‪( 330‬שמות טז‪ ,‬כט)‪:‬‬
‫לדבר אתו בהר סיני ההר חמד אלהים לשבתו (תהלים סח‪ ,‬יז)‬
‫שני לוחת העדות מאי עדות עדות בינו ובין ישראל לוחת אבן רבותינו עליהם השלום אמרו כי‬
‫מכסא הכבוד נחתכו והוא ספיר כמו שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד‪ ,‬י)‪:‬‬
‫לב‪,‬א וירא העם (עמ' ‪ )58l‬כי בשש משה אמ' רבותינו עליהם השלום כי בשש שעות חטאו ישראל‬
‫לפיכך הקדים להם מחצית השקל לכפר על מחצית היום שחטאו בו כי זה משה האיש מלמד‬
‫שהיה שטן מטען ומראה להם דמות משה בענן והם אומרים כי זה משה‪:‬‬
‫‪ 330‬בכתב היד‪ :‬ראו כי נתן יי' את השבת‪.‬‬
‫‪007‬‬
‫לב‪,‬ב ויאמר אליהם אהרן אפשר לא מיחה בידם והלכו אצל חור ולא שמע אליהם והרגוהו וסידרו‬
‫משה בקיצור כמו שעשה במשנה תורה מעניין שלוח המרגלים שהם בתחלה באו אליו ואמרו‬
‫נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א‪ ,‬כב) ולא זכר זה הדבר כי אם במשנה תורה‪:‬‬
‫לב‪,‬ד ויצר אתו בחרט התיך הזהב בכור ועשאו דמות שור לפי שהיו ישראל אומרים עשה אותו‬
‫כדמות מה שראינו ביום מתן תורה כי ראו המלאכים שהיה רגליהם ככף צורת עגל שנאמר וכף‬
‫רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א‪ ,‬ז) לפיכך שאלו דמות עגל‪:‬‬
‫לב‪,‬ה וירא אהרן מלמד שראה חור זבוח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליי' מחר טביחה ליי' בעובדי‬
‫העגל‬
‫לב‪,‬ז ואמר הקב"ה למשה לך רד כי שחת עמך אמ' משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בתחלה‬
‫אמרתה לי בני בכורי ישראל (שמות ד‪ ,‬כב) ואמרת והוצא את עמי בני ישראל (שם ג‪ ,‬י) ועכשו אומ'‬
‫כי שחת עמך‪ 331‬אם טובים ואם רעים שלך הם שנאמר והם עמך ונחלתך (דברים ט‪ ,‬כט)‪:‬‬
‫לב‪,‬יא דבר אחר ויחל משה אמ' לפניו רבונו של עולם על מה אתה כועס על ישראל אמר הקב"ה על‬
‫שעשו העגל אמ' משה לפני הקב"ה אם היית מצוה אותם לא היו עוברים על מצותיך אמר לו והלא‬
‫צויתי להם בתוך עשרת הדברות אמר לו משה רבונו של עולם לי צויתה להם לא צויתה כי כתבת‬
‫בעשרת הדברים אנכי יי' אלהיך (שמות כ‪ ,‬ב)‪ 332‬ציווי לי ולא להם כי אם היה להם היה לך לומר‬
‫אנכי יי' אלהיכם אשר הוצאתי‪ :‬אתכם‪ :‬לא יהיה לכם‪ :‬לא תשאו את שם יי' אלהיכם‪ :‬שמרו את‬
‫יום השבת‪ :‬ששת ימים תעבודו‪ :‬ועשיתם כל מלאכתם‪ :‬כבדו את אביכם ואת אמכם‪ :‬לא תרצחו‬
‫לא תנאפו לא תגנובו לא תענו לא תחמודו אם כן לא צויתה אלא לי ועוד אמר משה רבונו של‬
‫עולם ושמא עשו עגל ולא השתחוו אמר לו הקב"ה וישתחוו (שם לב‪ ,‬ח) אמר לו שמא השתחוו ולא‬
‫זבחו לו אמר ויזבחו לו (שם)‪ :‬ושמא זבחו ולא קבלו אותו באלוה‪ :‬אמר לו ויאמרו אלה אלהיך‬
‫ישראל (שם) באותה שעה נעשה משה כחולה שחלה שלשים י{ו}ם ואין בו כח לעמוד על רגליו‬
‫לפיכך נאמר ויחל כמו חולי‪:‬‬
‫דבר אחר ויחל משה אמ' משה רבינו עליו השלום רבונו של עולם אם שריפה הם חייבים זכור‬
‫לאברהם (שם‪ ,‬יג) שהושלך לכבשן האש בשביל אהבתך ואם הריגה הם חייבים זכור ליצחק (שם)‬
‫שנתן צוארו לישחט על ייחוד שמך ואם גלות הם חייבים זכור ליעקב אביהם שכל ימיו‬
‫‪ 331‬מופיע גם בדברים ט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 332‬מופיע גם בדברים ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪008‬‬
‫מכאובים‪333‬‬
‫בגלות שנאמר מעט ורעים [היו ימי שני חיי] (בראשית מז‪ ,‬ט) בשביל אבות סלח‬
‫לבנים‪:‬‬
‫דבר אחר ויחל משה אמר לפניו רבונו של עולם חללה לך מלעקר אומה כזאת מן העולם למה יי'‬
‫<יחרה> אפך [בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים] זכור להם מה שהאמינו על הים שנאמר ויאמינו‬
‫ביי' ובמשה עבדו (שמות יד‪ ,‬לא) וקבלו מלכותך עליהם ברצון‬
‫לב‪,‬יב שוב מחרון אפך כיון שהרבה בתחנונים ולא קבל מיד אמר משה רבונו של עולם אין אתה‬
‫מקבל תפלתי מיד חזר פניו לצד המערה של האבות ואמר רבונו של עולם זכור לאלו שנשבעת להם‬
‫בך לא נשבעת בשמים ובארץ שהם כלים שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיהו‬
‫נא‪ ,‬ו)‪ :‬ולא נשבעת להם בחמה ולבנה שהם כלים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (שם כד‪ ,‬כג)‬
‫ולא נשבעת להם בהרים ובגבעות שהם כלים שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם נד‪,‬‬
‫י) ולא נשבעת להם בים כי סופו להתייבש (עמ' ‪ )59r‬שנאמר והים חרב יחרב‪ :334‬אלא לא נשבעתה‬
‫כי אם בשמך הגדול והקדוש שלא ישתנה ולא יתחלף שתרבה זרעם ככוכבי השמים ועתה אברהם‬
‫ויצחק ויעקב הקיצו מתנומתכם וראו בניכם מיד‬
‫לב‪,‬יד וינחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו‪:‬‬
‫לב‪,‬טו ויפן [וירד] משה פנה מן חלחלה שלו ונתחזק ושני לוחת העדות בידו כמו [ו]כל טוב אדניו‬
‫בידו (בראשית כד‪ ,‬י)‪ :‬משני עבריהם לפי שהיו חרותים כדאמ' מם וסמך שבלוחות בנס היו‬
‫עומדים שכל האו תיות אף על פי שהם חרותים יש להם תפיסה אבל מם וסמך אין להם תפיסה כי‬
‫הם חרותים מארבעת רבעיהם ואף על פי [כן] לא נופלות‪ :‬מזה ומזה הם כתובים‪:‬‬
‫לב‪,‬טז והמכתב מששת ימי בראשית‬
‫דבר אחר חרות אין חרות מגיהנם אלא מי שהוא עוסק בתורה‪:‬‬
‫לב‪,‬יז וישמע יהושע את קול העם ברעה‪ :‬הפך ערב תיוצאהו‪ 335‬כי אותם ערב רב הם שעבדו את‬
‫העגל והראייה שאמרו אלה אלהיך ישראל (שמות לב‪ ,‬ד)‪ 336‬לא <אמרנו‪ >337‬אלהינו‬
‫‪ 333‬על פי קהלת ב‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 334‬לא נמצא פסוק כזה‪.‬‬
‫‪ 335‬מילה לא ברורה‪.‬‬
‫‪009‬‬
‫לב‪,‬יח אין קול ענות גבורה‪ :‬שכן דרך החיילות כשמתגברין מרימין קולם‪:‬‬
‫לב‪,‬יט ויהי כאשר קרב אל המחנה כאשר ראה משה העגל והמחולות אמ' למי מוליך אני את‬
‫הלוחות הללו מיד וישלך מידו‪ 338‬את הלוחות השליכם בגבורה עד שנשתברו‬
‫לב‪,‬כ ויקח את העגל לא נתכוון משה אלא לבדקם כשוטות אחר כך אמר אהרן למשה‬
‫לב‪,‬כב אל יחר אף אדני מיכן למדנו שהיה משה רוצה להרוג את אהרן כי ברע‪ 339‬הוא רוצה לומר‬
‫ערב רב הם עשו זה הענין‪:‬‬
‫לב‪,‬כד ואשליכהו באש [ויצא העגל הזה] מיכן <אמ'> חכמינו זכרונם לברכה צריך כל אדם שיזהר‬
‫בתשובותיו‪:‬‬
‫לב‪,‬כה וירא משה את העם כי פרוע הוא שנסתלקה שכינה מהם והצרעת זרחה במצחם כמו‬
‫שנאמר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים [וראשו יהיה פרוע] (ויקרא יג‪ ,‬מה) לשמצה‬
‫בקמיהם לדורות הבאים שיהיו אומות העולם מחרפים את ישראל במעשה העגל מיד צעק לבני לוי‬
‫ואמ' להם‬
‫לב‪,‬כז כה אמר יי' [אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו] <שתהרגו> בעובדי העגל ומהנה למדנו‬
‫ששבטו של לוי לא עבד עבודה זרה‪:‬‬
‫לב‪,‬כט‪-‬לא מלאו ידכם‪ 340‬היום צאו ידי חובתכם לעשות נקמה בחטאים ושב‪ 341‬משה אל יי' ואמ'‬
‫לב‪,‬לב אם תשא חטאתם [ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת] מלמד שנתן נפשו על ישראל אמר‬
‫לו הקב"ה‬
‫לב‪,‬לד לך נחה את העם אין לך <כל> נקמה שבאה על ישראל שאין בה מקצת עון מן העגל‪ :‬ומשה‬
‫יקח את האהל (שמות לג‪ ,‬ז) שכיון שראה משה את ישראל שהם מנודין למקום מיד ריחק עצמו‬
‫מהם למה שהמנודה לרב <מנודה> לתלמיד מיד ריחק משה את משכנו ממחנה ישראל ארבעת‬
‫מילים‪ :‬אמ' הקב"ה למשה משה אני פירשתי מהם ואתה פרשת מהם עשיתם כיתומים אשר אין‬
‫להם אב ועתה אין להם תקומה אמ' משה רבונו של עולם אתה רחום אתה חנון אתה קיים אתה‬
‫‪ 336‬מופיע גם בשמות לב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 337‬מבחינת המשמעות צריך להיות "אמרו"‪ .‬כך כתב גם בובר‪.‬‬
‫‪ 338‬בכתב היד‪ :‬מידיו‪.‬‬
‫‪ 339‬נקוד על המילה‪ ,‬בהמשך מתפתחת הדרשה לשיכול אותיות‪.‬‬
‫‪ 340‬בכתב היד‪ :‬ידיכם‪.‬‬
‫‪ 341‬על פי שמות לב‪ ,‬לא‪" :‬וישב משה אל ד' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב"‪.‬‬
‫‪021‬‬
‫מתנחם על הרעה עשה למען שמך אמר לו משה חזור משכנך לתוך בני ואני אחזור עמך הדא הוא‬
‫דכתיב ודבר יי' אל משה פנים אל פנים (שם‪ ,‬יא)‪:‬‬
‫לג‪,‬א וידבר יי' אל משה לך עלה מזה בלשון שאמר לו בלשון ירידה לך רד (שם לב‪ ,‬ז) רוצה לומר‬
‫מגדולתך כשנתרצה לישראל אמר לו לך עלה אמר לו רבונו של עולם אם אין פניך הולכים (שם‪ ,‬טו)‬
‫הניחנו במקומנו‪:‬‬
‫לג‪,‬יד‪-‬יח אמר לו הקב"ה פני ילכו המתן עד שיעברו פנים של זעם ובמה יודע אפוא‪ 342‬לכל האומות‬
‫שנתרצית לנו הלא‪ 343‬בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך אמר ר' שמעון בן לקיש שלשה דברים שאל‬
‫משה רבינו עליו השלום מפי הגבורה ועשה לו הקב"ה את שאלתו בקש שתשרה שכינה בישראל‬
‫ובקש שתסתלק רוח הקדש מן האומות וביקש שיראה במדת רחמים ומניין שבקש שתשרה שכינה‬
‫על ישראל שנאמר‬
‫הלא‪344‬‬
‫בלכתך עמנו ומניין שביקש שתסתלק רוח הקדש מן האומות שנאמר‬
‫ונפלינו אני ועמך‪ :‬ומניין שבקש שיראה במדת רחמים שנאמר ויאמר הראני נא את כבדך‪( :‬עמ'‬
‫‪ )59l‬ומניין שעשה הקב"ה לו את כולם שנאמר גם את הדבר [הזה] אשר דברת אעשה הרי ג'‬
‫לג‪,‬יט ויאמר אני אעביר‪ :‬אלו תכסיסי המלך שהם מלאכי השרת וקראתי בשם יי' לפניך מלמד‬
‫שהראה לו כדרך ששליח הציבור יורד לפני התיבה אמ' לו כל זמן שישראל חוטאים והם עושים‬
‫כסדר הזה מיד הם נענין‪:‬‬
‫לג‪,‬כ ויאמר לא תוכל לראות [את] פני לפי ששאל הראני נא [את] כבודך (שם לג‪ ,‬יח) אמ' לו‬
‫הקב"ה לא תוכל לראות [את] פני מלמד שבקש משה לראות מפני מה צדיק ורע לו ורשע טוב לו‬
‫אמ' לו לא תוכל לעמד על סוף מדת הדין‪:‬‬
‫דבר אחר ביקש לראות ולהסתכל במרא<ה> שכינה ולא ניתן לו רשות‪ :‬שנאמר כי לא יראני‬
‫האדם וחי ומיכן למדנו כי בשעת מיתה יראוהו כל בני האדם שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר‬
‫ונפשו לא חיה (תהלים כב‪ ,‬ל)‪:‬‬
‫‪ 342‬בכתב היד‪ :‬איפוא‪.‬‬
‫‪ 343‬בנוסח המסורה‪ :‬הלוא‪.‬‬
‫‪ 344‬ראו הערה קודמת‪.‬‬
‫‪020‬‬
‫דבר אחר כי לא יראני האדם זה הנלקח מארבע היסודות‪ :‬וחי אלו המלאכים שהם חיים לעולמי‬
‫עד כי הם אינן יכולין לראות פני שכינה‪:‬‬
‫לג‪,‬כא ויאמר יי' הנה [מקום אתי] מיכן אמרו רבותינו עליהם השלום כי הוא מקומו של עולם ואין‬
‫העולם מקומו ועל זה נאמר הנה מקום אתי כי ברשותי העולם מתקיים‪:‬‬
‫לג‪,‬כב והיה בעבר כבדי זה שנאמר באליהו לא ברוח יי' ואחר הרוח רעש לא ברעש יי' (מלכים א‬
‫יט‪ ,‬יא) לכך נאמר והיה בעבר כבדי אלו המלאכים ואראלים וחשמלים ושכתי כפי עליך עד עברי‬
‫אלו ענני כבוד‪:‬‬
‫לג‪,‬כג והסירותי את כפי אחרי העננים תראה מקצת מן הכבוד‪ :‬ופני לא יראו עיקר הכבוד לא‬
‫תראה‪:‬‬
‫לד‪,‬א פסל‬
‫לך‪345‬‬
‫זה היה בראש חדש אלול כי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות ומ' יום התנפל משה‬
‫רבינו עליו השלום בתפילת על מחילת מעשה העגל ומ' יום עשה בקבלת לוחות האחרונות מצינו‬
‫שביום הכפורים קבעו הקב"ה יום מחילה וסליחה בכל שנה ושנה לפיכך נהגו לתקוע בראש חדש‬
‫אלול על שם התחלה לוחות האחרונות שהכריז משה רבינו כאשר עלה אל הר סיני שלא יחזרו‬
‫ישראל לשיאורן כבתחלה וכתבתי על [הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר‬
‫שברת] לפי שבלוחות הראשונים לא היה כתוב בהם ט' עד שנכתב ט' בלוחות האחרונות‪:‬‬
‫אשר שברת אמר לו הקב"ה יישר כוחך ששיברת שאילולי לא נשתברו נתחייבו שונאיהם של‬
‫ישראל כלייה‪:‬‬
‫לד‪,‬ב והיה נכון לבקר כשם שעלה בלוחות הראשונים בהשכמה כך עלה בשניות בהשכמה‪:‬‬
‫לד‪,‬ג ואיש לא יעלה עמך כשם שהגביל ישראל בראשונה שנאמר והגבלת (שמות יט‪ ,‬יב) כך הגביל‬
‫באחרונה‪:‬‬
‫לד‪,‬ה ויקרא בשם יי' הקב"ה קרא ללמד למשה רבינו דרך תחנה ובקשה <הי>אך יתפלל אל יי'‬
‫בשלש עשרה מדות שבשעה שישראל מזכירין אותם אינם חוזרין ריקם‪:‬‬
‫לד‪,‬ז לא ינקה לשאינם שבים‪:‬‬
‫‪ 345‬מופיע גם בדברים י‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪022‬‬
‫פוקד עון אבות על בנים‪ 346‬כשאוחזין מעשה אבותיהם‪:‬‬
‫לד‪,‬ט ויאמר אם נא מצאתי [חן בעיניך יי' ילך נא יי' בקרבנו] כיון שהודיעו דרך התפלה מיד בקש‬
‫שישכון כבוד יי' בישראל‪ :‬ובקש משה רבינו שיודיעיו דרכיו ואמר לו‬
‫לד‪,‬י הנה אנכי כורת ברית זו פתיחת פי הארץ ויש אומרים זו הקרנת עור פניו‪:‬‬
‫לד‪,‬כז ויאמר יי' אל משה כתב לך אילו עשרת הדברות את להביא שאר המצות הדברים האלה‬
‫אלו הוריות של תלמוד שעיקר הברית נכרת עלינו פירושי התורה שנאמר ולמדה את בני ישראל‬
‫(דברים לא‪ ,‬יט)‪ :‬שכל הדורש פסוק כצורתו בלא מדרש ובלא י"ג מדות שהתורה נדרשת עליו‬
‫הכתוב אומ' והכסיל בחשך הולך (קהלת ב‪ ,‬יד)‬
‫לד‪,‬כח ויהי שם עם יי' נתקדש כמלאכי השרת מ' יום ומ' לילה מראש חדש אלול עד יום הכפורים‬
‫לחם לא אכל ומים לא שתה‪ :‬מאחר שהוא נהנה מזיו השכינה מה צריך‬
‫לד‪,‬כט ויהי ברדת משה מיכן אמרו הנותן מתנה לחבירו והוא דבר שהוא עתיד להיגלות אינו צריך‬
‫להודיעו שהרי היום ומחר יודע לו שנאמר <ומשה> לא ידע כי קרן עור פניו‪ :‬ומפני מה בלוחות‬
‫הראשונות לא קרן עור פניו לפי שהראשונות מכתב <אלהים> (עמ' ‪ )60r‬היו שנאמר כתובים‬
‫באצבע אלהים (שמות לא‪,‬‬
‫יח)‪347‬‬
‫אבל השניים כתבם משה מפי הגבורה לכך הוקרן עור פניו וכן‬
‫אמ' החכם חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח‪ ,‬א)‪:‬‬
‫לד‪,‬ל וייראו מגשת אליו‪ :‬לפי שהקרן מן התורה והתורה אש שנאמר מימינו אש דת‪ 348‬למו (דברים‬
‫לג‪ ,‬ב) לפיכך <י>יראו מגשת אליו‪:‬‬
‫לד‪,‬לג ויכל [משה] מדבר אתם [ויתן על פניו מסוה]‪ :‬מסוה כמו צניף מפני האורה‬
‫לד‪,‬לד ויצא ודבר אל בני ישראל לא היה נפנה אל‬
‫לאביהם שבשמים‪ :‬תם‪:‬‬
‫‪ 346‬מופיע גם בשמות לד‪ ,‬ז ודברים ה‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 347‬מופיע גם בדברים ט‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ 348‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬אשדת‪.‬‬
‫‪ 349‬בובר השלים‪ :‬אחר‪.‬‬
‫‪023‬‬
‫עסק‪349‬‬
‫אלא היה עושה שליחותו בין ישראל‬
‫נשלמה‬
‫תהלה‬
‫פרשת‬
‫כי‬
‫תשא‬
‫רם‬
‫לאל‬
‫אתחיל‬
‫פ ר שת‬
‫ונשא‬
‫ויקהל‬
‫לה‪,‬א זהו שאמר הכתוב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר (קהלת ח‪ ,‬א) אשריהם הצדיקים שיודעים‬
‫לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים לפיכך אמר משה רבינו עליו השלום‬
‫ויקהל תבוא ועשו לי מקדש (שמות כה‪ ,‬ח) ותכפר על מעשה העגל שנאמר בו קום עשה לנו אלהים‬
‫(שם לב‪ ,‬א) ותבא קהלת משה רבינו שנאמר ויקהל משה את כל עדת [בני ישראל] ותכפר על‬
‫קהלת אהרן דכתיב ויקהל העם על אהרן (שם) שנאמר ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים (שם)‪:‬‬
‫תבוא אמירת זה הדבר (שם לה‪ ,‬ד) ותכפר על אמירת כי זה משה האיש (שם לב‪ ,‬א) תבוא אלה‬
‫הדברים ותכפר על אמירת אלה אלהיך ישראל (שם‪ ,‬ד)‪ :350‬תבוא נתינת הזהב התנופה ותכפר על‬
‫נתינת זהב העגל ועליו אמר דוד עליו השלום היטיבה‪ 351‬יי' לטובים (תהלים קכה‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫דבר אחר ויקהל משה הוצרכה פרשה זו להיות בקהלה להזהירם על השבת כי יותר מן השבת אין‬
‫חומרה לא מועדים ולא דבר אחר וכן טורנוס רופוס שאל את ר' עקיבה אמ' ליה מה היום מימים‬
‫אמ' לו מה גבר את בגוברין אמ' לו מה אמרית לך ומאי אמרית לי אמ' ליה אנא אמרית לך מאי‬
‫שנא יומא דשבתא מכל יומיא אמ' ליה ואנא אמרית לך מאי שנא רופוס מכל גבריא אמ' ליה‬
‫שרצה המלך לכבדו אף זו רצה המלך לכבדה אמר ליה אודע לי אמ' ליה הנה נהר סבנטיון יוכיח‬
‫שהוא מושך אבנים כל ימי השבוע ובשבת נח‪:‬‬
‫לה‪,‬ב ששת ימים‪ :‬הוא אומר הנה תעשה מלאכה ובמקום אחר אומ' ששת ימים תעבוד ועשית כל‬
‫מלאכתך (שמות כ‪,‬‬
‫ט)‪352‬‬
‫כיצד יתקיימו שני המקראות כשישראל עושין רצונו של מקום ששת‬
‫ימים תעשה מלאכה נעשית על ידי אחרים וכשאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה ששת ימים‬
‫תעבד ועשית כל מלאכתך (שם)‪ 353‬שמלאכתך על ידי עצמך ולא עוד אלא ועבדת את אויביך (דברים‬
‫כח‪ ,‬מח)‪:‬‬
‫‪ 350‬מופיע גם בשמות לב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 351‬בכתב היד‪ :‬הטיבה‪.‬‬
‫‪ 352‬מופיע גם בדברים ה‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 353‬ראו הערה קודמת‪.‬‬
‫‪024‬‬
‫לה‪,‬ג לא תבערו אש הבערה בכלל היתה ולמה יצאת ללמד מה הבערה מיוחדת שהיא אחת מל"ט‬
‫אבות מלאכות וחייב עליה בפני עצמה אף שאר ל"ט אבות מלאכות לחייב על כל אחת <ואחת‪>:‬‬
‫לה‪,‬ד ויאמר משה [אל כל עדת בני ישראל לאמר] זה הדבר כי לא מדעתי צויתי אתכם‪:‬‬
‫לה‪,‬ה קחו מאתכם קחו זכות לעצמכם קחו ברכה לאנשי ביתכם וכן דוד עליו השלום אמר כי ממך‬
‫הכל [ומידך נתנו לך] (דברי הימים א כט‪ ,‬יד) ופירוש מאתכם ברצונכם יביאה את תרומת יי' מיכן‬
‫למדנו שמשעה שהתנדבו לבו אינו רשאי לשהותה אלא יביאה אצל הגזבר‪:‬‬
‫לה‪,‬י וכל חכם לב הקדים הקב"ה מ"ב מלאכות הללו לבטל מ"ב קרבנות שהקריב בלק בן צפור‬
‫לקלל את ישראל שהרי העלה פר ואיל במזבח ושבעה אילים עם שבעה פרים ג' פעמים הרי מ"ב‬
‫נתבטלו על ידי מועד <שנאמר> בו‬
‫מ"ב‪354‬‬
‫והוא שאמר בלעם מה טבו אהליך יעקב משכנתיך‬
‫ישראל (במדבר כד‪ ,‬ה) וכנגדם מ"ב מסעות שנסעו ישראל ממצרים ועד הירדן‪:‬‬
‫לה‪,‬כב ויבאו <האנשים> על (עמ' ‪ )60l‬הנשים‪ :‬בא ללמדנו כי אמרו ישראל במה יתכפר עון‬
‫פריקת נזמי נשותינו ובנינו ובנותינו אשר נתנו לעשות אלהי זהב וכיון שהקהילם משה מיד באו‬
‫האנשים על הנשים והביאו חח ונזם לכפר על נפשותינו‪ 355‬חח יכפר על מעשה ידם ונזם יכפר על‬
‫שמיעת אזנם‪ :‬וכומז הוא דפוס הרחם ויכפר על מקורם בשביל שלא נזהרו בדם נדה‪ :‬ומפני מה‬
‫מנה הכתוב תכשיטי חוץ כגון חח ונזם עם תכשיטי פנימי שהוא כומז אלא ללמדנו שכל המסתכל‬
‫באצבע קטן של אשה כאלו מסתכל במקום תורף‪:‬‬
‫לה‪,‬כה וכל אשה חכמת לב‪ :‬ללמדך שאין חכמה לאשה אלא הפלך אבל בדבר אחר לא חס וחלילה‬
‫שיש בהם דעת‪:‬‬
‫לה‪,‬כז והנשיאים הביאו את אבני השהם יש אומ' נשיאי ישראל ויש אומ' העננים כמו שנאמר‬
‫מעלה נשיאים (תהלים קלה‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫לה‪,‬ל ראו קרא יי' בשם בצלאל ולמה נקרא שמו בצלאל שהוא יושב בצל אל ותחלה שעשה הארון‬
‫ואחר כך כל הכלים ועשה שני ארונות אחד שהיה יוצא למלחמה והיו בו שברי לוחות וזה שהיה‬
‫עמהם במחנה היה בו ספר תורה שנאמר וארון ברית יי' נוסע לפניהם (במדבר י‪ ,‬לג) וארון הברית‬
‫‪ 354‬בובר השלים על פי מדרש לקח טוב‪ :‬אתים‪.‬‬
‫‪ 355‬על פי במדבר לא‪ ,‬נ‪.‬‬
‫‪025‬‬
‫לא יצא לעולם למלחמה אלא בימי חפני ופינחס שנאמר וישלח העם שילה‬
‫וישאו‪356‬‬
‫משם [את]‬
‫ארון ברית יי' (שמואל א ד‪ ,‬ד) והיה בו לוחות שנים וספר תורה מצדו שנאמר <אין> בארון רק‬
‫שני לוחות [ה]אבנים (מלכים א ח‪ ,‬ט) וארון שעשה בצלאל כמין שלש תיבות שתים של זהב ואמצעי‬
‫של עץ נתן של עץ לתוך של זהב ושל זהב לתוך של עץ וחיפה שפתו זהב וכפור<ת> של זהב היה‬
‫עליו מלמעלה ושתים טבעות בצפונו ושנים בדרומו שהיו נותנים בהם את הבדים ולא היו זז<י>ם‬
‫משם לעולם שנאמר לא יסורו ממנו (שמות כה‪ ,‬טו) ובעונתינו היום הכל נגנז והשם ברחמיו יזכנו‬
‫בביאת גואלינו ובבניין בית מקדשינו ונראה כל ענייני בית המקדש בעינינו אמן נצח‪:‬‬
‫נשלמה‬
‫תהלה‬
‫פרשת‬
‫תם‪:‬‬
‫ויקהל‬
‫לאל‬
‫ושבח‬
‫פרשת‬
‫אלה‬
‫פקודי‬
‫לח‪,‬כא המשכן משכן העדות ולמה אמר משכן שני פעמים לפי שנתנבא משה רבינו עליו השלום‬
‫שיחרב בית <ראשון> ובית שני ואמ' אחריו העדות להורות על בית שלישי שלא יחרב ולא ינתץ‬
‫לעולם לפי שהוא בניין מלך מלכי המלכים הקב"ה מה הוא קיים אף בניינו קיים אבל בית ראשון‬
‫ובית שני שהוא בניין אדם ולפי שהאדם אינו קיים אף בניינו אינו קיים‪:‬‬
‫דבר אחר אלה פקודי המשכן ללמדך שחביבים מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ כי שמים וארץ‬
‫לא נבראו אלא בשביל אברהם אבינו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב‪,‬‬
‫ד) אל תיקרי בהבראם אלא אברהם כי המלות הפוכות‪ :357‬מה תקנתו של עולם שנים עשר חדשים‬
‫ושנים עשר מזלות וכנגדן י"ב שבטים ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית ביום הראשון בראת‬
‫שמים שנאמר וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ‪ ,‬כב)‪:‬‬
‫וביום הראשון בראת ארץ אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם בריאת הארץ‪:‬‬
‫ביום השני בראת את הרקיע חולק בין מים למים וכנגדה עשיתי לך פרכת שהיא מבדלת בין קדש‬
‫לחול שנאמר והבדילה הפרכת לכם (שמות כו‪ ,‬לג)‪:‬‬
‫‪ 356‬בכתב היד‪ :‬ויקחו‪.‬‬
‫‪ 357‬כוונת הדרשן היא שהאותיות הפוכות‪.‬‬
‫‪026‬‬
‫ביום השלישי בראת את הים הגדול שנאמר יקוו המים מתחת השמים (בראשית א‪ ,‬ט) וכנגדו‬
‫עשינו לך כיור וים שעשה (עמ' ‪ )61r‬המלך שלמה וגם ביום השלישי בראת מזונות שנאמר תדשא‬
‫הארץ (שם‪ ,‬יא)‪ :‬ואף אנו עשינו לשמך שולחן ועליו לחם הפנים‬
‫ביום הרביעי בראת מאורות ומזלות שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות (שם‪ ,‬טז) וכנגדן עשינו‬
‫לך מנורה שנאמר ושבעה נרתיה עליה (זכריה ד‪ ,‬ב) כנגד שבעה מזלות שהעולם מתנהג בהם והם‬
‫חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי צדק מאדים‬
‫ביום החמישי בראת העופות שנאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה (בראשית א‪ ,‬כ)‪ :‬וכנגדם עשינו לך‬
‫כרובים שיש להם כנפים כעופות שנאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה (שמות כה‪ ,‬כ)‪:‬‬
‫ביום הששי בראת אדם והתקנתו והכנסתו לגן עדן וכנגדו עשינו והתקנו לפניך את אהרן כהן גדול‬
‫ונכנס לאהל מועד וגדולת אהרן יותר גדולה מגדולת אדם הראשון שאדם כיון שעבר עבירה שהיא‬
‫הגזירה שגזרת ואמרת שלא יאכל מן האילן והוא אכל ונטרד מגן עדן אבל אהרן כיון שבא לידי‬
‫סרחון נתרצה לו הקב"ה ונכנס ושימש באהל מועד וכפר על בני ישראל מיד השיב הקב"ה את‬
‫כנסת ישראל ואמר להם הואיל ועשיתם לפני אהל מועד ומשכן וארון ולוחות האבן ושאר הכלים‬
‫כמן‪ 358‬הפרכת ושולחן ולחם הפנים ומנורה וכרובים ואהרן אני אברא לכם כיוצא בם כנגד המשכן‬
‫והארון אף אני מחדש לכם שמים וארץ‪ :‬שנאמר כי הנני בורא שמים [חדשים וארץ חדשה]‬
‫(ישעיהו סה‪ ,‬יז) וכנגד הפרכת שעשיתם לפני שהוא כנגד רקיע הריני עתיד להאיר פניכם כעין‬
‫הרקיע שנאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (דניאל יב‪ ,‬ג) וכנגד השולחן ולחם הפנים הריני‬
‫מברך את כל הפירות שנאמר ועץ <השדה> יתן פריו (ויקרא כו‪ ,‬ד) וכנגד שעשיתם מנורה ונרותיה‬
‫הריני מביא לכם אור השכינה שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיהו ל‪ ,‬כו) וכנגד כרובים‬
‫שעשיתם לפני והם כנגד העופות הריני מכניס גליותיכם שנאמר מי אלה כעב תעופינה [וכיונים אל‬
‫ארבתיהם] (שם ס‪ ,‬ח) וכנגד אהרן שתקנתם אותו למקדש אף אני אתן לכם גדולה ככהנים שנאמר‬
‫ואתם כהני יי' תקראו (שם סא‪ ,‬ו) לכך נאמר אלה פקודי המשכן משכן העדת עדות היא לכל באי‬
‫העולם שאין סליחה אלא לישראל שנתרצה הקב"ה לישראל שנאמר ועשו לי מקדש (שמות כה‪ ,‬ח)‬
‫שכיון שעשו ישראל את העגל היו סבורין אומות <העולם> שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל כיון‬
‫שעשו המשכן השרה שכינתו ביניהם ונהיה להם <לעדות> שנתרצה להם הקב"ה משל למטרונית‬
‫שנשאת למלך כעס עליה ופירש הימנה אמרו שכינותי<ה> אינו מתרצה לה לאחר ימים נתרצה לה‬
‫‪ 358‬כנראה שצריך להיות "כמו"‪ .‬גם בובר כתב כך‪.‬‬
‫‪027‬‬
‫ובא לפלטין שלה והיה אוכל ושותה עמה ולא היו שכינות מאמינות עד שראו ריח הקטרת כן‬
‫ישראל והשכינה‪:‬‬
‫אשר פקד על פי משה‪ :‬כיון שנגמרה מלאכת המשכן אמר להם משה בואו ונעשה חשבון יחד מיד‬
‫נתקבצו כל ישראל אצלו אמר להם אלה פקודי המשכן וחשב מה שהוציא בכל דבר ודבר ושכח מה‬
‫שהוציא בעשיי<ת> הווים והיה תמה והכל תמהים עמו עד שהשכנה עמדה על הווים כשהרים‬
‫משה עיניו נזכר מה שהוציא בווים שנאמר ואת האלף ושבע המאות [וחמשה ושבעים] עשה ווים‬
‫לעמודים (שם לח‪ ,‬כח) אשרי ילוד אשה שככה לו‪:‬‬
‫לח‪,‬כד כל הזהב העשוי למלאכה בא ליתן חשבון לזהב ולכסף התנופה זו ברכה‪:‬‬
‫לט‪,‬א ומן התכלת והארגמן ותולעת‬
‫[ה]שני‪359‬‬
‫עשו <מכסאות> של ארון ושל שולחן ושל מזבח‪:‬‬
‫בגדי שרד שאלמלא הם לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט כדמפורש במסכת יומא על‬
‫מעשה הכותיים שעשו בימי אלכסנדרוס <מקרון> (עמ' ‪ )61l‬שנתעטף שמעון הצדיק כהן גדול‬
‫בבגדי כהונה ויצא לקראתו כיון שראהו המלך ירד מעל מרכבתו והשתחוה לו אמרו לו עבדיו מלך‬
‫גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמותו אני רואה במלחמתי ואני נוצח והיה המלאך‬
‫שהיה מתדמה לו בדמות כהן גדול‪:‬‬
‫לט‪,‬לג ויביאו את המשכן כיון שעשו ישראל את המשכן לא היו יודעין להקימו אלא כל אחד ואחד‬
‫הביא מלאכתו זה אומר קרסיי וזה אומ' קרשיי וזה אומ' בריחיי ושרת רוח הקדש על משה רבינו‬
‫והקימו‬
‫לט‪,‬מג ויברך אותם משה ומה ברכה ברכם יהי רצון שתשכון שכינה במעשה ידיכם‪:‬‬
‫דבר אחר אמר להם יהי רצון שלא תשלוט בכם עין רע ולא <או>יב במעשה ידיכם שהרי המשכן‬
‫גנוז במחלות המקדש‪:‬‬
‫מ‪,‬יז ויהי בחדש הראשון זה ניסן שנאמר ראשון הוא לכם (שם יב‪ ,‬ב) חודש שבו נתבשר אברהם‬
‫אבינו ביצחק ושבו יצאו ישראל ממצרים ושבו נפקדו האמהות‪ :‬וחדש שעתידין ישראל ליגאל בו‬
‫ואמרו רבותינו עליהם השלום ז' ימי המלואים היו קודם ראש חדש‪ :‬ניסן שבשנים ועשרים באדר‬
‫‪ 359‬בכתב היד‪ :‬שני‪.‬‬
‫‪028‬‬
‫התחילו להקים המשכן והיה משה רבינו עליו השלום בכל יום מעמידו ומפרקו כל שבעה ביום‬
‫השמיני שהוא ראש חדש ניסן העמידו ולא פירקו ותנא אותו היום נטל עטרות ראשון למעשה‬
‫בראשית ראשון לחדשים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת אש מן השמים ראשון‬
‫לשכון בישראל ראשון לברך את ישראל ראשון לאכילת קדשים <ראשון> לנש<י>אים ראשון‬
‫לאסור הבמו ת וביום השמיני קרא למשה וזה היה לראש חדש ניסן ואותו היום היה שמחה יתירה‬
‫לפני המקום כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי בחדש הראשון וכתיב התם ויהי ערב‬
‫ויהי בקר (בראשית א‪ ,‬ה)‪:360‬‬
‫מ‪,‬יח ויקם משה את המשכן מיכן אמרו שאין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר‪:‬‬
‫מ‪,‬כ ויקח ויתן הזכיר בלוחות קיחה ונתינה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם [תורתי אל תעזבו]‬
‫(משלי ד‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫מ‪,‬ל וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח מיכן אמרו תכף לנטילת ידים ברכה‪:‬‬
‫מ‪,‬לה ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד מפני השכינה ולא יכול לבוא‬
‫עד שקראו שנאמר ויקרא אל משה (ויקרא א‪ ,‬א)‪ 361‬על פי יי' יסעו (במדבר ט‪ ,‬יח) אם לא היה הענן‬
‫עומד‬
‫ומתמר לפניהם לא היו יכולים ליסע וכל ארבעים שנה שהיו‬
‫ישראל במדבר לא היו צריכים לאור החמה ולא לאור‬
‫הלבנה אלא כל זמן שהיה מתאדם יודעים‬
‫שהחמה שקעה מלבין יודעים שהחמה‬
‫זרחה וכן לעתיד לא יהיו‬
‫צריכים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנאמר לא יהיה לך [עוד] השמש לאור יומם (ישעיהו ס‪,‬‬
‫יט) ואומ' [ו]אני <אהיה>‬
‫לה נאם יי' [חומת אש סביב] (זכריה ב‪ ,‬ט) יתברך שם האלהים שדבריו באש ותורתו באש‬
‫ועמוד אש‬
‫‪ 360‬מופיע שם גם בפסוקים ח‪ ,‬יג‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬לא‪.‬‬
‫‪ 361‬מופיע גם בשמות כד‪ ,‬טז‪ .‬נראה מתאים יותר לויקרא א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪029‬‬
‫מנהיג את עמו ישראל כן ברחמיו‬
‫ובחסדיו ינהלנו עלמות ויביא‬
‫גואלינו בקרוב ובעגלא אמן‪:‬‬
‫(עמ' ‪ )62r‬נ ש ל ם‬
‫תהלה‬
‫ספר‬
‫ואלה‬
‫למשבית‬
‫שמות‬
‫מלחמות‬
‫אתחיל‬
‫ספר ויקרא‬
‫‪031‬‬
‫אל‬
‫משה‬
‫‪ 2.3‬פרשת ויקרא‬
‫(עמ' ‪ )62r‬נ ש ל ם‬
‫תהלה‬
‫ספר‬
‫ואלה‬
‫שמות‬
‫מלחמות‬
‫למשבית‬
‫אתחיל‬
‫ספר‬
‫ויקרא‬
‫אל‬
‫משה‬
‫א‪,‬א מעלתו של משה גדולה ממעלת המלאכים שהמלאכים כשמשבחים אותו אינם יודעים מקומו‬
‫אלא עונים ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו (יחזקאל ג‪ ,‬יב) ומשה אינו כן אלא פנים עם פנים דבר‬
‫עם השכינה ועוד כי המלאכים יש להם שש כנפים והשתים מכסים את פניהם כדי שלא יביטו‬
‫בשכינה אבל משה עליו השלום נאמר בו ובבא משה לפני יי' [לדבר אתו] יסיר את המסוה עד צאתו‬
‫(שמות לד‪ ,‬לד) ולא עוד אלא שהשכינה קראה למשה שנאמר ויקרא אל משה‪:‬‬
‫דבר אחר ויקרא אל משה זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו (משלי כט‪ ,‬כג) כל מי שהוא רודף‬
‫אחר השררה שררה בורחת ממנו ומי שהוא בורח מן השררה שררה רודפת אחריו‪ :‬שאול הוא ברח‬
‫מן השררה בשעה שרצו להמליך אותו אמ' הקב"ה לש<מו>אל הנה הוא נחבא את הכלים (שמואל‬
‫א י‪ ,‬כב)‪ :‬ושאול כשבאו אליו אמר להם לכו ושאלו באורים ותומים אם ראוי אני ואם לאו הניחו‬
‫אותי במקומי מיד וישאלו [עוד] ביי' (שם)‪ :‬אם ראוי הוא ואם לאו כך שנו חכמים אין כלים אלא‬
‫אורים ותומים שאול ברח מן השררה והיא רדפה אחריו‪ :‬שנאמר הראיתם אשר בחר בו [יי'] (שם‪,‬‬
‫כד)‪ :‬ואבימלך בן ירובעל שכמה היה רודף אחר השררה והיא בורחת ממנו שנאמר וישלח‬
‫אלהים‪ 362‬רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם (שופטים ט‪ ,‬כג) ומשה עליו השלום ברח מן השררה‬
‫בשעה שאמ' לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג‪ ,‬י)‪ :‬אמ' ר' לוי שבעה ימים פתה‬
‫הקב"ה את משה שילך בשליחותו ויגאול את ישראל ממצרים שנאמר [לא איש דברים אנכי] גם‬
‫מתמול גם משלשם [גם מאז דברך אל עבדך] (שם ד‪ ,‬י) והוא בורח מן השררה שנאמר שלח נא ביד‬
‫תשלח (שם‪ ,‬יג)‪ :‬אמ' לו הקב"ה חייך סופך לילך הלך משה ואמ' לפרעה כה אמר יי' [אלהי ישראל‬
‫שלח את עמי ויחגו לי במדבר] (שם ה‪ ,‬א) אמר פרעה מי יי' [אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל]‬
‫(שם‪ ,‬ב) אמר משה מאי איכפת לי לעשות שליח הלך וישב לו ללמדך היאך היה בורח מן השררה‬
‫‪ 362‬בכתב היד‪ :‬יי'‪.‬‬
‫‪030‬‬
‫ובסוף זכה והוציאם ממצרים וקרע להם את הים והביאם אל המדבר והוריד להם את המן והעלה‬
‫ל הם את הבאר‪ :‬והגיז להם את השלו ועשה את המשכן ואמר מיכן ואילך מה יש לי לעשות הלך‬
‫וישב מיד קרא לו השם שנאמר ויקרא אל משה‪:‬‬
‫דבר אחר ויקרא אל משה זה שאמר הכתוב ברכו יי' מלאכיו [גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו]‬
‫(תהלים קג‪ ,‬כ) <אשריהם> הצדיקים שהם יתר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אינם יכולים‬
‫לשמוע בקול דברו אלא עומדין ומרתיעין ונבהלים והצדיקים אינם כן הלא תראה בשעה שעמדו‬
‫על הר סיני לקבל התורה ידע הקב"ה שאין יכולין לשמוע בקולו בא משה והעמידן לפני הר סיני‬
‫שנאמר ויוצא משה את העם (שמות יט‪ ,‬יז) אמרו למשה ראיתה אותו אמ' להם הין הרי נותן לי‬
‫את התורה על הר סיני אמרו לו מבקשים אנו לשמוע קולו שנאמר ישקני מנשיקות פיהו (שיר‬
‫השירים א‪ ,‬ב) כיון שאמרו כך מיד נגלה עליהם הקב"ה ואמר אנכי יי' אלהיך (שמות כ‪,‬‬
‫ב)‪363‬‬
‫הדבור הראשון וכיון ששמעו קולו מתו כולם שנאמר נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה‪ ,‬ו) והיו‬
‫כולם מתים נכנסה תורה לפני הקב"ה ובקשה עליהם רחמים והחזיר להם את נפשותיהם שנאמר‬
‫תורת יי' תמימה משיבת נפש (תהלים יט‪ ,‬ח)‪ :‬התחילו אומרים למשה אם יוספים אנחנו לשמוע‬
‫את קול יי' עוד ומתנו (דברים ה‪ ,‬כב) קרב אתה ושמע (שם‪ ,‬כד) לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא‬
‫אלא למשה שהוא יכול לעמוד ואחרים לא היו <שומעין> (עמ' ‪ )62l‬את הקול מלמד שעשה הקב"ה‬
‫דרך כדי שיבוא הקול למשה שנאמר ודרך לחזיז קולות (איוב כח‪ ,‬כו)‪ 364‬שעשה הקב"ה דרך לקול‬
‫שהיה הולך אצל משה שנאמר ויקרא אל משה‪:‬‬
‫דבר אחר ויקרא אל משה‪ :‬משל למה הדבר דומה למלך שבנה לו שר צבאו מגדל ועל כל פנה ופנה‬
‫היה כותב שמו של מלך כיון שנכנס המלך ראה שמו נכתב על כל פנה ופנה ועל כל עמוד ועמוד אמ'‬
‫המלך איה מי שסדר כל העניין הזה קראו לו ויבוא כך כשעשה משה את <המשכן> כתב על כל‬
‫מעשה ומעשה כאשר צוה יי' את משה י"ח פעמים כנגד חליות שבשדרה כיון שראה הקב"ה שהוא‬
‫עומד בחוץ אמר קראו לו ויכנס לכך נאמר ויקרא כדרך שנאמר לאברהם ויקרא אליו מלאך יי'‬
‫(בראשית כב‪ ,‬יא) ונדמה לאור ונאמר באור ויקרא אלהים לאור (שם א‪ ,‬ה) ונאמר במשה ויקרא אל‬
‫משה ואין אור אלא תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו‪ ,‬כג)‪ :‬ומשה שבה את התורה‬
‫שנאמר עלית למרום שבית שבי (תהלים סח‪ ,‬יט)‪ :‬לכך נאמר ויקרא אל משה וידבר [יי' אליו] כמו‬
‫שנאמר ודבר יי' אל משה פנים אל פנים (שמות לג‪ ,‬יא) מאהל מועד אמ' ר' אליעזר אף על פי‬
‫‪ 363‬מופיע גם בדברים ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 364‬מופיע גם באיוב לח‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪032‬‬
‫שניתנה התורה מהר סיני לא נענשו ישראל עליה עד שנתפרשה באהל מועד וכן אמ' החכם אחזתיו‬
‫ול א ארפנו (שיר השירים ג‪ ,‬ד)‪ :‬עד שלא ניתנה התורה הנבואה מצויה לאומות העולם כיון שניתנה‬
‫התורה פסקה מאומות העולם נבואה וניתנה לישראל שנאמר אחזתיו ולא ארפנו (שם)‬
‫א‪,‬ב דבר אל בני ישראל על כל מצוה ומצוה מזכיר בני ישראל שהם יקרים לפני מי שאמר והי<ה>‬
‫העולם כענין שנאמר הבן יק<י>ר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיהו לא‪ ,‬יט)‪ :‬עשרה נקראו‬
‫יקרים א' התורה שנאמר יקרה היא מפנינים (משלי ג‪ ,‬טו)‪ :365‬ב' נבואה שנאמר ודבר יי' [היה] יקר‬
‫בימים ההם (שמואל א ג‪ ,‬א)‪ :‬ג' תבונה שנאמר יקר‪ 366‬רוח [איש] תבונה (משלי יז‪ ,‬כז)‪ :‬ד' דעת‬
‫שנאמר וכלי יקר שפתי דעת (שם כ‪ ,‬טו)‪ :‬ה' סכלות שנאמר יקר מחכמה‬
‫מכבוד‪367‬‬
‫סכלות מעט‬
‫(קהלת י‪ ,‬א)‪ :‬ו' עושר שנאמר והון אדם יקר חרוץ‪( 368‬משלי יב‪ ,‬כז)‪ :‬ז' ישראל שנאמר הבן יקיר [לי‬
‫אפרים] (ירמיהו לא‪ ,‬יט) ח' חסד שנאמר מה יקר חסדך (תהלים לו‪ ,‬ח)‪ :‬ט' מיתתן של צדיקים‬
‫שנאמר יקר בעיני יי' [המותה לחסידיו] (שם קטז‪ ,‬טו) וישראל‪ 369‬נאמר בהם יקר שנאמר ליהודים‬
‫היתה אורה ושמחה וששן ויקר (אסתר ט‪ ,‬טז)‪:‬‬
‫אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם מכל האומות אין אתה מצווני אלא על ישראל בלבד אמ' לו‬
‫לפי שהם המליכ<ו>ני עליהם שנאמר יי' ימלך לעלם ועד (שמות טו‪ ,‬יח)‪ :‬מלמד שהיה מזהיר את‬
‫עבדו על חלוקו יותר מכל בגדיו אומר לו אדוני למה תזהירני על חלוקך יותר מכל בגדיך אמר לו‬
‫לפי שהוא קרוב לבשרי כך אמר הקב"ה למשה אני מזהירך על ישראל יותר משאר האומות לפי‬
‫שהם קרובים אלי לפיכך אמ' דבר אל בני ישראל‬
‫אדם כי יקריב ומפני מה אמר אדם אלא אמר הקב"ה מי שרוצה להקריב לפני יעשה כאדם‬
‫הראשון שלא הקריב מן הגזל לפי שאני שונא גזל בעולה‪:370‬‬
‫א‪,‬ג אם עולה קרבנו זו העולה היא על הרהור הלב שנאמר [ו]העולה על רוחכם [היו לא תהיה]‬
‫(יחזקאל כ‪ ,‬לב)‬
‫א‪,‬ד וסמך ידו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו על ראש העולה ולא על הצואר‪:‬‬
‫‪ 365‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬מפניים‪.‬‬
‫‪ 366‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬קר‪.‬‬
‫‪ 367‬בכתב היד‪ :‬ומכבוד‪.‬‬
‫‪ 368‬בכתב היד‪ :‬והון אדם יקר ה'‪.‬‬
‫‪ 369‬ישראל הוזכרו קודם בפרט השביעי בדרשה‪ ,‬ולכן בובר השלים‪" :‬י' צדיקים שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל"‪.‬‬
‫‪ 370‬פרפראזה על ישעיהו סא‪ ,‬ח‪" :‬שנא גזל בעולה"‪.‬‬
‫‪033‬‬
‫א‪,‬ה ושחט את בן הבקר ‪ :‬מיכן אמ' תכף לסמיכה שחיטה‪ :‬תכף לנטילת ידים ברכה‪ :‬שנאמר שאו‬
‫ידיכם‪ 371‬קדש [וברכו את יי'] (תהלים קלד‪ ,‬ב)‪ :‬ותכף לגאולה תפלה שנאמר גאל ישראל‪ :‬יי' שפתי‬
‫תפתח (שם נא‪ ,‬יז)‪:‬‬
‫א‪,‬ו והפשיט את העולה [ונתח אתה לנתחיה]‪ :‬מלמד שיהא מפשיט אבר ואבר ומנתח‪:‬‬
‫א‪,‬ז ונתנו בני אהרן הכהן [אש על המזבח]‪ :‬אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה אש מן‬
‫ההדיוט ואש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחשת עד שבאו לבית עולמים ואש שירדה‬
‫בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד ימי מנשה בן חזקיהו‪:‬‬
‫א‪,‬ח וערכו בני אהרן‪ :‬תנן התם כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן מפני השמן‬
‫והיין שהיה נקרב (עמ' ‪ ) 63r‬על גבי המזבח אם כן הצילו הפירות את האילנות מיכן אמרו רבותינו‬
‫הבן הטוב מציל את האב <מגיהנם> וכן מצינו באברהם אבינו עליו השלום שהציל את תרח‬
‫שנאמר ואתה תבוא אל אבתיך בשלום (בראשית טו‪ ,‬טו) מלמד שבישרו שעשה <תרח> תשובה ויש‬
‫לו חלק לעולם הבא‪:‬‬
‫א‪,‬י ואם מן הצאן וו זה מוסיף על עניין ראשון ולמה הופסק ליתן ר<י>וח למשה להתבונן בין כל‬
‫פרשה לפרשה ובין ענין לענין ומה אם השומע מפי הגבורה צריך להבין בין כל פרשה לפרשה הדיוט‬
‫מהדיוט על אחת כמה וכמה‪:‬‬
‫א‪,‬יד ואם מן העוף עולה מן העוף ולא כל העוף והיחיד מביא קרבנו עוף ואין הצבור מביא קרבנו‬
‫עוף ואין לך להביא מן העוף אלא תורים ובני יונה‪:‬‬
‫א‪,‬טז והסיר את מראתו בנצתה זה הזפק שיטלנו עם הנוצה שלה ר' תנחום בן חניאלי אומ' משום‬
‫שנאמר שונא גזל בעולה (ישעיהו סא‪ ,‬ח)‪:‬‬
‫ב‪,‬א ונפש כי תקריב מלמד שהנפש הנדיבה אפילו כל שהוא מביאה מתקבל ממנה מיד‪:‬‬
‫‪ 371‬בנוסח המסורה‪ :‬ידכם‪.‬‬
‫‪034‬‬
‫ג‪,‬א ואם זבח שלמים קרבנו ר' יהודה אומ' כל המביא שלמים מביא שלום לעולם‬
‫ג‪,‬ג והקריב מזבח השלמים אף על פי שנשחטו שלא לשמן שלמים הם‪ :‬ואף על פי שלא סמך ידו‬
‫עליהם‪:‬‬
‫ג‪,‬יב ואם עז קרבנו ולמה זכר עז לפי שאין לו אליה זכרו לצד‪:‬‬
‫ד‪,‬כב אשר נשיא יחטא אמ' ר' יוחנן בן זכאי למה יצאת פרשת נשיא ללמדך שאשרי הדור שנשיא‬
‫שלו מביא קרבן חטאת על שגגתו אם הנשיא שלו מביא על שגגתו קל וחומר על זדונו והעם‬
‫מתדמים לו אשרי הצדיקים שמגיע להם בעולם הזה שלוה כרשעים אם בעולם הזה‪ :‬מגיע‬
‫לצדיקים שלוה על אחת כמה וכמה לעולם הבא‪ :‬אשריהם ודומיהם שנוחלין שני עולמות‪ :‬ועשה‬
‫אחת מכל מצות יי' אלהיו שאין על גביו אלא יי' אלהיו זה המלך נאמר כאן אלהיו ונאמר להלן יי'‬
‫אלהיו מה להלן מלך אף כאן מלך‪:‬‬
‫ד‪,‬ב נפש כי תחטא‪ 372‬זה שאמר הכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי יט‪ ,‬ב)‪ :‬ולמה אמ' נפש לפי‬
‫שהחטא דבוק בנפש וכן שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה לא עשה אדם‬
‫עביר<ה> בשגגה ושנה אלא סופו שיעשה עבירה בזדון לא ישמח אדם על מצוה אחת שבאה לידו‬
‫אלא מצוה אחרות באו לידו בן עזאי אמר שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה‪:‬‬
‫דבר אחר נפש כי תחטא זה שאמר הכתוב גם בלא דעת נפש [לא טוב] (שם) מי שעשה עבירה‬
‫בשגגה אינו סימן יפה לו על אחת כמה וכמה מי שהוא עושה בזדון‪ :‬ואץ ברגלים חוטא (שם)‪ :‬מי‬
‫היה זה אחאב בן קולייה וצדקיה בן מעשיה שהיו בירושלם היו חוטאים ולא דיים אלא עוד משגלו‬
‫לבבל מעשיהם אשר היו בירושלם לא עזבו והיו מסרסים זה לזה ומה היו עושים היה אחאב בן‬
‫קולייה נכנס אצל גדולי מלכות בבל ואומ' אני הוא פלוני הנביא ושלחני הקב"ה לאמר דבר אחד‬
‫‪ 372‬הפסוק מופיע בשינויים קלים בו ויקרא ד‪ ,‬כז‪" :‬ואם נפש אחת תחטא בשגגה"‪ ,‬שם ה‪ ,‬ב‪" :‬ונפש כי תחטא ושמעה‬
‫קול אלה" (מפורש בהמשך)‪ ,‬ושם ה‪ ,‬יז‪" :‬ואם נפש כי תחטא"‪ .‬בובר הכריע על פי ויקרא ה‪ ,‬ב‪ ,‬ובכך פתר את בעיית‬
‫הדרשה על הסדר‪ .‬מבחינת ההקשר של המשך הדרשה ומבחינת ההתאמה לכתוב בכתב היד‪ ,‬ראינו להכריע שמדובר‬
‫בוויקרא ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪035‬‬
‫לאשתך והוא אומ' לפנים היא היה נכנס אליה ואומר להקב"ה צוה להתיחד עמך אומרת ברצון‬
‫מאמר הבורא והיה מתייחד עמה ואומ' לה הקב"ה מבקש להעמיד ממך צדיקים ועוד היה הולך‬
‫אצל אחרת והיה אומר לה הקב"ה שלחני אליך ואומרת לו מפני מה והוא משיב לה ואומר לה כי‬
‫ראה כי גזע צדיקים גדולים יבאו ממך היא אומרת מי יתן אומר לה לכי ושמשי עם צדקיה בן‬
‫מעשיה ואת יולדת נביאים והיתה שומעת לו ושולחת כמה דורון לצדקיה בן מעשיה עד‬
‫שהיה‪373‬‬
‫בא ומשמש עמה (עמ' ‪ ) 63l‬וכך היה צדקיה בן מעשיה עושה היה נכנס אצל בעל בית ואומ' לו‬
‫הקב"ה שלחני לומר דבר אחד לאשתך והיה נכנס אליה ואומ' הקב"ה מבקש להעמיד ממך נביאים‬
‫היא אומרת מי יתן אומ' לה לכי שמשי עם אחאב בן קולייה ואת יולדת נביאים והיתה שומעת לו‬
‫והיתה משלחת דורון רב לאחאב בן קוליה עד שהיה בא ומשמשה ועמדו בזה העניין עשרים ושתים‬
‫שנה ראה כמה רשעים היו והקב"ה מאריך אפו עליהם אולי ישובו כי השם הוא ארך אפים ואותן‬
‫הרשעים מוסיפין על רשעותם רשע והיו מוציאין להם שם במדינה כי הם נביאים והיתה זאת‬
‫המדה <הרעה> עוד בהם‪ :‬היו נכנסים לאשה המעוברת היו אומרים זאת יולדת זכר ויוצאים לחוץ‬
‫ואומרים לשכנים בת יולדת אם יולדת בת שולחת האשה אחריהם ואומרת להם למה שקרתם‬
‫אומרים לה אדונתינו אנחנו לא אמרנו לך בן אלא כדי שיתיישב דעתיך אלא שאלי לשכיניך מה‬
‫אמרנו להם מיד שואלת אומרים השכנים אמת אמרו ואם היתה יולדת בן היו אומרים השכנים‬
‫למה כזבתם הם אומרים להם שאלו לה אם לא אמרנו לה בן אומרים אם כן היאך אמרתם לנו בת‬
‫<אומרים> להם עד שנדע מי הוא אוהב א<ו>תה ומי לא וכך היו עושים כל אותם השנים עד‬
‫שהגיעו אצל שמירת אשת נבוכדנצר נכנס אצלה צדקיה בן מעשיה אמר לה הקב"ה רוצה להעמיד‬
‫ממיך בנים נביאים אמרה מי יתן אחר כך אמרה לו אתה נביא ידוע במדינת בבל אלא יעצני היאך‬
‫אעשה אמ' לה שמשי עם אחאב בן קוליה ואת יולדת ממנו נביאים אמרה לו הלילה אשלח לו דורון‬
‫ואביאהו כיון שכנס נבוכד נצר אל ביתו אמרה לו אשתו כל הדברים האלו מיד יצא בזעם גדול‬
‫ושאל את השרים ואמ' להם מה טיבם של אלו בזה המדינה אמרו לו אדונינו נביאים אמר להם‬
‫ובמה אמרו אדונינו באים אצל הנשים ושוכבים עמהם במאמר הבורא אמ' להם ושכבו נשותיכם‬
‫אמרו לו כן אמר תלכו והביאו אותם ראוי לכבדם ואני לא שמעתי עליהם בלתי היום מאשתי מיד‬
‫הלכו והביאו אותם אל נבוכדנצר אמר להם נבוכדנצר מה אמרתם לאשתי אמרו הקב"ה רוצה‬
‫להעמיד מאשתך נביאים אמר להם נבוכדנצר ממי אני שומע מכם או מאלוהיכם אלהיכם שונא‬
‫זמה הוא זמרי בן סלוא בעבורו נפלו מישראל עשרים וארבעה אלפים ועכשיו אתם אומרים‬
‫ומתנבאים עלינו שהקב"ה שלחכם אלינו לשכב עם נשותינו וכבר שכבתם כל נשי המדינה ובאתם‬
‫‪ 373‬הה"א כתובה מעל אל"ף לתיקון‪.‬‬
‫‪036‬‬
‫אצל אשתי לשכב אותה שמא אלקיכם חזר בו‪ :‬אני איני יודע אם נביאים אתם ואם אומרים אמת‬
‫או שקר כבר בדקתי מכם לחנניה וחביריו והסקתי להם את הכבשן שבעה ימים והשלכתי אותם‬
‫לתוכו ויצאו משם לשלום‪ :‬אותם הסיקתי להם את התנור שבעה ימים לכם לא אעשה כן אלא‬
‫אתן אתכם במחבת ואעשה תחתיכם אש אם נצלתם בידוע שאתם נביאים ותשכבו עם אשתי‬
‫שמירת‪ :‬אמרו לו אדונינו חנניה וחביריו שלשה ואנו שנים ואין הקב"ה עושה נסים אלא על ידי‬
‫שלשה אמר להם כ אן אחד כיוצא בכם‪ :‬חשבו בלבם על יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואמ' זה‬
‫לזה מה אתה אומ' שהקב"ה שורפו אין הקב"ה שורפו (עמ' ‪ )64r‬ובזכותו אנחנו ניצל‪ :‬אמרו‬
‫אדונינו יש הנה אחד אמר להם מי הוא זה אמרו לו יהושע בן יהוצדק הכהן שלח והביאו ונתן‬
‫שלשתם במחבת אחד מה עשה הקב"ה שרף שניהם והציל את יהושע בן יהוצדק‪ :‬מנין שכן הוא‬
‫אומ' ולקח מהם קללה כל גלות יהודה [אשר בבבל לאמר ישמך יי' כצדקיהו וכאחב] אשר קלם‬
‫[מלך בבל באש] (ירמיהו כט‪ ,‬כב) ומנין שהציל את יהושע שנאמר‬
‫הלא‪374‬‬
‫זה אוד מוצל מאש‬
‫(זכריה ג‪ ,‬ב) ומי גרם לאלו להשרף מפני שהיו רצים ברגליהם אחר העבירות לכך נאמר ואץ‬
‫ברגלים חוטא (משלי יט‪ ,‬ב)‪ :‬אף על פי כן גם בלא דעת נפש לא טוב (שם) אמר הקב"ה למשה דבר‬
‫אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא‪:‬‬
‫דבר אחר נפש כי תחטא הסרחון הוא בנפש וכך אמ' רבותינו עליהם השלום לעולם הבא מביא‬
‫הקב"ה את הנפש ואומ' לה עברת על כל מצות שבתורה והיא אומרת הגוף עבר על כל מצותיך‬
‫משיצאתי משמה חטאתי לך מיד אומ' לגוף למה חטאת ועברת על כל מצותי והוא אומר אני לא‬
‫חטאתי הנפש היא שחטאת משנפרדה הנפש ממני שמא חטאתי לך מה עושה הקב"ה מיד דן את‬
‫שניהם כאחד לפי שהוא יודע הנסתרות והכל לפניו גלו<י>ות‪ :‬משל למה הדבר דומה למלך היה לו‬
‫פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים בכריות אמ' המלך אם אני משיב בתוכו אדם רואה הוא אוכל‬
‫הכל ואם אושיב בתוכו סומה לא ישמור דבר מה עשה המלך הושיב בתוכו אחד סומא ואחד חיגר‬
‫כדי שישמרו את הפרדס והיו יושבים ורואים את הבכורות אמ' הסומה לחגר אני מריח בכורות‬
‫תאנים אמ' לו הין אבל אין לי רגלים לעמוד עליהם וללקט אמר לו הסומה אם כן בוא וארכיבך על‬
‫כתפי ותלקוט ונאכל מהם אני ואתה וכך עשו בא המלך וראה הבכוריות לקוטות אמר לסומא מי‬
‫לקט אלו אמ' לו וכי אני רואה אמ' לחגר מי לקט את <אלו> אמ' לו וכי יש לו רגלים ללקוט אותם‬
‫מה עשה המלך דן את שניהם כאחד כך הקב"ה עשה מביא את הנפש והגוף ודנם כאחת וכשראה‬
‫דוד עליו השלום במראה הנבואה אמ' רבונו של עולם כשתבוא לדון את בריותיך אל תדינני כיוצא‬
‫‪ 374‬בנוסח המסורה‪ :‬הלוא‪.‬‬
‫‪037‬‬
‫בהם שנאמר ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמג‪ ,‬ב)‪ :‬אלא צדק‬
‫עשה עמי שנאמר אני בצדק אחזה פניך (שם יז‪ ,‬טו)‪ :‬אמ' הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע‬
‫מצוי בכם הייתם חוטאים אבל לעולם הבא אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי את לב האבן‬
‫מבשרכם [ונתתי לכם לב בשר] (יחזקאל לו‪ ,‬כו) ולא עוד אלא שאני נותן ביניכם שלום שנאמר וכל‬
‫בניך למודי יי' ורב שלום בניך (ישעיהו נד‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫ה‪,‬א ונפש כי תחטא ושמעה [קול אלה והוא עד]‪ 375‬אמר הקב"ה אם תודה הרי מוטב ואם לאו אני‬
‫מעיד‪ :‬שנאמר והוא עד‪ :‬ומנין שהקב"ה עד שכן הוא אומ' אנכי היודע‪ 376‬ועד (ירמיהו כט‪ ,‬כג)‪ :‬וכן‬
‫אמר החכם אל תבהל את פיך (קהלת ה‪ ,‬א) משל לשני בני אדם שרגמו צורת המלך שהיתה חקוקה‬
‫בחצר המלך נתפשו שניהם אחד היה שכור והאחד בדעתו אותו שהוא שכור טרדו אותו ואמרו לו‬
‫לך ואותו שהיה בדעתו הלקוהו כך כל מי שהוא חוטא כתוב בו שגגה ואותו שהוא במזיד נענש‪:‬‬
‫ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקרא ד‪ ,‬יג) וכולם שחטאו בשגגה מביאים קרבנן ומתכפר להם שנאמר‬
‫ונסלח לכל עדת בני ישראל [ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה] (במדבר טו‪ ,‬כו) אבל מי שהוא‬
‫מגדף נוטל העונש שלו <שנאמר> ונוקב שם יי' מות יומת (ויקרא כד‪ ,‬טז) ומי הוא מגדף הנשבע‬
‫בשמו לשקר אמר להם משה לא תהיו סבורים שהתרתי לכם להיות נשבעים בשמו אפילו באמת‬
‫אין אתם רשאים לישבע בשמו אלא אם יש בך השלשה המדות האילו והם את יי' אלהיך תירא‪:‬‬
‫אתו‪ 377‬תעבוד‪ :‬ובו תדבק (דברים י‪ ,‬כ)‪ :‬אזי בשמו תשבע (שם) אמ' רבותינו עליהם השלום אפילו‬
‫על האמת אינו טוב לאדם שישבע שלא יהא פרוץ בשבועות‪( :‬עמ' ‪)64l‬‬
‫מעשה בהר המלך שהיו שם שני אלפים של עיירות וכולם חרבו בשביל השבועה של אמת כיצד היה‬
‫אדם נשבע על חבירו שאני הולך ואוכל שאני הולך ושותה והולכין ועושין כן וחרבו על השבועה של‬
‫אמת ואם אותם בשביל אכילה ושתייה היו נשבעים ומקיימים שבועתם נחרבו‪ :‬בני אדם‬
‫שנשבע<י>ם על חנם על אחת כמה וכמה‪:‬‬
‫ועוד אמרו כי בזמן ר' עקיבה היתה אשה אחת והיו לה עשרה בנים גדולים תלמידי חכמים והיה‬
‫תורתם אומנותם והיתה אמם עשירה ביותר יום אחד לא היה בביתה לחם ושפחתה הלכה למלאת‬
‫מים אמרה לשכנתה שכינתי בואי ועשי לי עוגה כי עתה ירעבו בני בבית המדרש מיד באה שכינתה‬
‫‪ 375‬בכתב היד‪ :‬ונפש כ' ת' ו'‪.‬‬
‫‪ 376‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬הוידע‪.‬‬
‫‪ 377‬בכתב היד‪ :‬ואותו‪ .‬כתבי יד רבים גורסים "ואותו" או "ואתו" (ביבליה הבראיקה‪ ,‬עמ' ‪.)311‬‬
‫‪038‬‬
‫ולשה והיה לה שני דינרי זהב קשור בסודר שלה והותר הקשר ונפלו בתוך העיסה ולא ידעה‬
‫כשהלכה לביתה וחפשה בסודר שלה על הזהב ולא מצאה חזרה אצל אם הבנים אמרה לה זה יהיה‬
‫שכרי ממך שאבוא ואעשה מה שאת חפיצה וילכו לי שני דינרי זהב בביתך אמרה חס וחלילה כי‬
‫בביתי הלך דבר ע מדו וחפשו ולא מצאו ואמרה לה בחוץ נפלו ממיך אמרה לה איני יודעת אלו‬
‫הדברים בביתך נפלו אמרה אם הם בביתי יבוא לי שמועה מבני הגדול לא השלימה הדברים עד‬
‫שבא אליה שמועה מבנה כי מת אמרה לה שכינתה ראי כחשך ומעלל<י>ך השם נתן לי כי גמולך‬
‫בבניך הגדול אמרה אם הוא אמת מה שאת אומרת ימותו בני כולם וכן היה באותו היום מתו‬
‫כולם הוליכו אותם לבית הקברות והיה על החכמים יום מהומה וחשיכה לפי שנפלו עשרה אבירי‬
‫חכמים אחר כך הביאו האשה לבית והביאו אותו הלחם שלשה אותה האשה כדי להברות את‬
‫האבל פתח ר' עקיבה ואמ' ברוך דיין אמת שופט בצדק ואמת וברך על הלחם ובצע והנה השני‬
‫דינרי זהב יצאו אמר ר' עקיבה מהו זה מיד ענתה אם הבנים בלב נשבר והומה אדוני זה הזהב היה‬
‫סבת מיתת בני וסיפרו לו כל המעשה ענה ר' עקיבה ואמר וי לנו מיום הדין ומה זאת שלא נשבעה‬
‫אלא באמת אירע לה זה הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה לפיכך אמר [ו]נפש כי תחטא‪:‬‬
‫דבר אחר [ו]נפש כי תחטא אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם ושלשה אינם ברשותו אלו‬
‫שברשותו הפה והידים והרגלים‪ :‬הפה אם מבקש האדם לומר טוב או רע אומר למה שפיו ברשותו‬
‫והידים ברשותו והרגלים ברשותו פיו אם רוצה אדם לדבר נבלה מדבר ואם רוצה לעסוק בתורה‬
‫עוסק‪ :‬הידים אם רוצה לעסוק בהם במצוה בצדקה מתעסק ואם רוצה לשפוך בהם דם שופך אין‬
‫לו מי יכריחנו‪ :‬והרגלים אם רוצה לילך לבית הזנות או רוצה לילך לבית הכנסת אין לו מי‬
‫יכריחנו‪ :‬ושלשה אינם ברשות האדם ואלו הם האזנים והעינים והאף‪ :‬עובר בשוק במקום עבודה‬
‫זרה ומריח קטרת של עבודה זרה שלא בטובתו‪ :‬והעינים עובר בשוק במקום עבודה זרה ורואה‬
‫עבירה שלא בטובתו והוא מתחייב‪ :‬האזנים עובר אדם אדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו‬
‫ושומע הכרחי‪ :‬ואף הפה שהוא ברשותך אף הוא אינו ברשותך הלא תראה כי בלעם בא ברצונו‬
‫לקלל את ישראל ולא הניחו הקב"ה אמ' לו רשע אתה חושב כי הפה ברשותך אמור מה שאני אומר‬
‫לך באתה לקלל ברך שנאמר ויהפך יי' אלהיך לך את הקללה לברכה (שם כג‪ ,‬ו)‪ :‬להודיעך אפילו‬
‫אותם שברשותו של אדם אינם ברשותו והידים כן אתה מוצא בירבעם (עמ' ‪ )65r‬כיון שהלך הנביא‬
‫ואמר לו ויקרא על‪ 378‬המזבח (מלכים א יג‪ ,‬ב)‪ :‬באותה שעה אמ' לו ירבעם משה כתב בתורה כי‬
‫יקום בקרבך נביא [או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת] (דברים יג‪ ,‬ב) מה מופת אתה נותן לי‬
‫‪ 378‬בכתב היד‪ :‬אל‪.‬‬
‫‪039‬‬
‫אמר לו מופת אתה מבקש הרי מופת אשר דבר יי' הנה המזבח נקרע (מלכים א יב‪ ,‬ג) באותה השעה‬
‫וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח [לאמר תפשהו] (שם‪ ,‬ד)‪ :‬אמר לו הקב"ה רשע אתה חושב כי ידך‬
‫ברשותך מיד ותיבש ידו (שם) הא לא היתה ידו ברשותו‪ :‬והרגליים מניין אלו אנשי ארם שבאו על‬
‫אלישע הנביא אמ' להם הקב"ה רשעים אתם ברשות עצמכם מה עשה הקב"ה הטעה אותם בדרך‬
‫שנאמר ויאמר להם אלישע לא זה הדרך (מלכים ב ו‪ ,‬יט) ללמד שאפילו הרגלים אינם ברשותו של‬
‫אדם ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא הקב"ה משגה לרשעים ומורידן לגיהנם שנאמר ויצאו וראו‬
‫בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיהו סו‪ ,‬כד)‪:‬‬
‫נשלמה‬
‫תהלה‬
‫פרשת‬
‫ויקרא‬
‫מראש‬
‫לדורות‬
‫פרשת‬
‫צו‬
‫את‬
‫‪041‬‬
‫אהרן‬
‫ק ר א‪:‬‬
‫תם‪:‬‬
‫‪ 2.3‬פרשת במדבר‬
‫(עמ' ‪ )88l‬נ ש ל ם‬
‫שמים‬
‫ספר‬
‫ויקרא‬
‫בעזרת‬
‫ב ר א‬
‫וארץ‬
‫אתחיל ספר‬
‫במדבר‬
‫ס י נ י‪:‬‬
‫א‪,‬א וידבר יי' אל משה במדבר סיני [באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ‬
‫מצרים לאמר] למה סמך אהל מועד ליציאת מצרים לומר לך בזכות שהיו ישראל עתידים לעשות‬
‫אהל מועד יצאו ממצרים כמה דהוא אמ' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון [את האלהים על‬
‫ההר הזה] (שמות ג‪ ,‬יב) תעבדון זו עבודת אהל מ<ו>עד על ההר הזה זה מתן תורה ולמה נאמר‬
‫אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך [מארץ מצרים] (שם כ‪ ,‬ב)‪ :379‬הא למדנו שבזכות אהל מועד ובזכות‬
‫התורה יצאו ישראל ממצרים‪:‬‬
‫דבר אחר אנכי (שם‪ ,‬שם) א' שהוא יחידו של עולם <כך הקב"ה יחידו של‬
‫עולם>‪380‬‬
‫נ'כ' שבחר‬
‫הקב"ה את ישראל משבעים אומות‪ :‬י' עשרת הדברות לכך פתח באנכי‪:‬‬
‫במדבר סיני באהל מועד לכך הוצרך הכתוב לומר באהל מועד‪ :‬בשנה השנית‪ :‬כאדם שנכנס עם‬
‫כלתו לחופה וכותב לה כתובה וחותם בה הזמן והמקום כך עשה הקב"ה שעד עכשיו לא כתב להם‬
‫לא כתובה ולא גט אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט והיינו דקא אמ' הנביא אי זה‬
‫ספר כריתות אמכם (ישעיהו נ‪ ,‬א)‪:‬‬
‫דבר אחר מה ראה משה (עמ' ‪ )89r‬והקדים פרשת זו לפרשת הפסח שפרשה זו הייתה באחד לחדש‬
‫השני והוא אייר ופרשת פסח היה בחדש‪ 381‬בחדש הראשון שנאמר וידבר יי' אל משה במדבר סיני‬
‫בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר‪ :‬ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו‪:‬‬
‫(במדבר ט‪ ,‬א‪-‬ב) והלא פרשת הפסח היה בניסן והיה לו להקדים בפרשה זו קודם לאייר ולמה עשה‬
‫כן לפי שבאותה פרשה נאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם [ולא יכלו לעשת הפסח ביום‬
‫ההוא] (שם‪ ,‬ו) ואותה שעה נאמרה להם מצות פסח שני לטמאים לכך לא רצה להתחיל הספר‬
‫‪ 379‬מופיע גם בדברים ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 380‬מילים יתרות משמאל לשורה‪.‬‬
‫‪ 381‬נקוד מעל המילה – סימן למחיקה‪.‬‬
‫‪040‬‬
‫בפרשת טמאים ומיכן למדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה הני מלי בשני עניינים כגון אלו ב'‬
‫המעשים אבל בחד ענינא אותו שהוא מוקדם הוא מוקדם ואותו שנכתב מאוחר הוא מאוחר שאם‬
‫לא נאמר כן אם כן כלל ופרט שאנו אומרים אין בכלל אלא מה שבפרט והיינו יכולין לומר פרט‬
‫וכלל הוא ונאמר שנעשה כלל מוסף על הפרט וכן ופרט וכלל מה שאנו אומרין נעשה כלל מוסף על‬
‫הפרט ונאמר שכלל ופרט הוא ואין בכלל מה שבפרט אלא מיכן אתה למד מאחר שאנו דורשין את‬
‫התורה בכלל ופרט ובפרט ובכלל שבעניין אחד יש מוקדם ומאוחר‪:‬‬
‫א‪,‬ב שאו את ראש [כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם]‬
‫למה נאמר לגלגלתם ללמדך שנתנו כל אחד ואחד מחצית השקל כשם שנאמר להלן בכי תשא‪ :‬כי‬
‫אומר בקע לגלגלת (שמות לח‪ ,‬כו) ומניין זה לא היה אלא לעשות דגלים אבל במנין כי תשא לא‬
‫היה אלא לעש<יי>ת אדנים למשכן‪:‬‬
‫א‪,‬ה לראובן אליצור בן שדיאור‪ :‬אע"פ שעשה יעקב ליוסף בכור אין בכור אלא ראובן שנאמר‬
‫ראובן בכור ישראל (דברי הימים א ה‪,‬‬
‫לבכרה (שם‪,‬‬
‫א)‪383‬‬
‫א)‪382‬‬
‫וכי הוא אמר והבכרה ליוסף (שם‪ ,‬ב) ולא להתיחש‬
‫ולפי שהיה ראובן בכור לכך הכתוב מנאו תחלה‪ :‬ותחלה מנה בני האמהות‬
‫כתולדותם ובני השפחות כתולדתם ובהרבה מקומות נכתבים שמות השבטים בתורה וכמו שמנה‬
‫במקום אחר לא מנאם כך במקום‬
‫אחר‪384‬‬
‫ולמה עשה כן לפי שהם תקרתו של עולם שנאמר‬
‫[ו]ישראל מקוראי (ישעיהו מח‪ ,‬יב) התקרה הזאת אדם לוקח עביותו של קורא ומשימה כנגד‬
‫דקותו של אחר כדי שיסמוך כי אם היו הדקים לצד והעבים לצד לא היה סומך אלא נותן העבה‬
‫בצד הדק והדק בצד העבה כך ערב השבטים קטן אצל גדול‪:‬‬
‫אליצור בן שדיאור אלה שמות האנשים ניתנו להדרש נקרא שם נשיא ראובן אליצור על שם ראובן‬
‫אף על פי שחטא כמו שנאמר וילך ראובן וישכב [את בלהה פילגש אביו] (בראשית לה‪ ,‬כב) לבסוף‬
‫עשה תשובה ומחל לו הקב"ה על אותו עון לכך נקרא אליצור מה הצור הזה סובל כל הבית כך סבל‬
‫הקב"ה על עונותיהם ומחל להם‪ :‬בן שדיאור ממי למד ראובן לעשות תשובה מיהודה אחיו בעת‬
‫שצוה להשליך תמר כלתו לאור כמו שנאמר ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף (שם לח‪ ,‬כד)‪ :‬ואין שדי‬
‫אלא השלכה כדמתרגמינן ירה בים (שמות טו‪ ,‬ד) שדי בימא‪ :‬כששלחה תמר ליהודה הסימנין‬
‫ואמרה לו הכר נא למי [החתמת והפתילים והמטה האלה] (בראשית לח‪ ,‬כה) מיד ויכר יהודה‬
‫‪ 382‬בכתב היד‪ :‬ויהי ראובן בכור ישראל‪" .‬ראובן בכור ישראל" מופיע גם במדבר כו‪ ,‬ה אולם נראה כי כל הדרשה הזו‬
‫מבוססת על ספר דברי הימים‪ .‬הביטוי "ראובן בכור ישראל" מופיע שלוש פעמים‪ ,‬אך אף אחת מהן לא מתחילה‬
‫ב"ויהי" (כפי שמופיע בכתב היד)‪.‬‬
‫‪ 383‬בכתב היד מופיע‪ :‬ולו להתייחס לבכורה‪ .‬יתכן שהמעתיק אכן התכוון התייחס ל"לו"‪ ,‬וכוונתו בדרשה להדגיש את‬
‫בכורת יוסף‪.‬‬
‫‪ 384‬נראה שיש לפענח ‪" :‬וכמו שמנה במקום אחד לא מנאם כך במקום אחר"‪ ,‬למרות שבכתב היד נראה "אחר"‪.‬‬
‫‪042‬‬
‫ויאמר צדקה [ממני] (שם‪ ,‬כו) כשראה ראובן כי הודה יהודה אף הוא הודה על עונו ומחל לו הקב"ה‬
‫כד"א יחי ראובן (דברים לג‪ ,‬ו) וכתיב בתריה וזאת ליהודה (שם‪ ,‬ז) כך אמר משה מי גרם לראובן‬
‫שיודה יהודה שנאמר וזאת ליהודה וכשם שמחלת לראובן כך תמחול ליהודה כי לא בקש כפרה‬
‫מאביו מן הנדוי שקבל עליו אם לא אביאנו אליך [וחטאתי לאבי כל הימים] (בראשית מד‪ ,‬לא)‬
‫מיכן למדנו שלא למד ראובן להודות אלא מיהודה ולכך נקרא נשיא שבטו אליצור בן שדיאור‪:‬‬
‫א‪,‬ו לשמעון שלומיאל שאף על פי שיצא ממנו זמרי שעל ידו מתו כ"ד אלף (עמ' ‪ )89l‬במגפה עשה לו‬
‫הקב"ה שלום וסמכו אצל ראובן שהיה בעל תשובה ולכך נאמר בן צורי‪ 385‬וכשברך משה השבטים‬
‫לא ברך לשמעון מפני מעשה זמרי אבל תלה אותו בברכת יהודה שנאמר שמע יי' קול יהודה‬
‫(דברים לג‪ ,‬ז) ועל שם שמע אמר שמעון וכן מצינו שמנחלת יהודה נתנו לשמעון אחיו [ויאמר יהודה‬
‫לשמעון אחיו] עלה אתי בגורלי [ונלחמה בכנעני] (שופטים א‪ ,‬ג) לכך נקרא נשיא שבט שמעון‬
‫שלומיאל בן צורישדי‪:‬‬
‫א‪,‬ז ליהודה נחשון בן עמינדב ולמה נקרא שמו נחשון שירד לנ<ח>שול של ים בטרם שנבקע ונון‬
‫מתחלף בלמד כמו שמצינו נשכות לשכות נילוס נינוס בן עמינדב לכך נעשה נדיבו של הקב"ה לכך‬
‫זכה יהודה למלכות שנאמר בצאת ישראל ממצרים [בית יעקב מעם לעז] היתה יהודה לקדשו‬
‫[ישראל ממשלותיו] (תהלים קיד‪ ,‬א‪-‬ב)‪ :‬מלמד שקדש שמו של הקב"ה על הים לכך ישראל‬
‫לממשלותיו נעשה מושל לישראל ולכך נקרא נחשון בן עמינדב‪:‬‬
‫א‪,‬ח ליששכר נתנאל בן צוער ולמה נקרא שמו נתנאל לפי שנתנו שבט יששכר לבם על התורה‬
‫שנתנה האל לישראל על יד משה שנאמר ויתן אל משה [ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחות‬
‫העדת] (שמות לא‪ ,‬יח) ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד (בראשית מט‪ ,‬טו)‪ :‬ואומ' ומבני יששכר‬
‫יודעי בינה לעתים (דברי הימים א יב‪ ,‬לג) בן צוער שקבלו עליהם צער וטורח כל ישראל שהיו‬
‫שואלים להם ומשיבים להם כד"א וכל אחיהם על פיהם (שם) ולכך נקרא נתנאל בן צוער‪:‬‬
‫א‪,‬ט לזבולן אליאב בן חלן‪ :‬ולמה נקרא שמו אליאב על שם‬
‫הברכה‪386‬‬
‫אביו שנאמר זבולן לחוף‬
‫ימים [ישכן] (בראשית מט‪ ,‬יג) ולכך נקרא שמו אליאב על שם אלונים מבשן עשו משוטיך (יחזקאל‬
‫כז‪ ,‬ו) אב על שם הספינה‪ :‬שנאמר חלפו עם אניות אבה (איוב ט‪ ,‬כו) ואומר עודינו‪ 387‬באבו (שם ח‪,‬‬
‫‪ 385‬בפסוק כתוב‪" :‬בן צורישדי"‪.‬‬
‫‪ 386‬מבחינת ההקשר צריך להוסיף‪ :‬שברכו (אביו)‪ ,‬וכך תיקן בובר‪.‬‬
‫‪ 387‬בנוסח המסורה‪ :‬עדנו‪.‬‬
‫‪043‬‬
‫יב) בן חלן נקבע על שם הברכה שבירכו משה רבינו עליו השלום שנאמר ושפוני טמוני חול (דברים‬
‫לג‪ ,‬יט)‪:‬‬
‫א‪,‬י לבני יוסף לאפרים הקדים אפרים למנשה שנאמר בני יוסף למשפחתם מנשה ואפרים (במדבר‬
‫כו‪ ,‬כח) ולמה עשה כן לפי שחצי שבט מנשה קבלו חלקם תחלה בטרם שנכנסו לארץ לכך הקדים‬
‫מנשה לאפרים‪ :‬אלישמע בן עמיהוד נקרא שמו על שם מעשה יוסף הצדיק ולמה נקרא שמו‬
‫אלישמע אמר הקב"ה אלי שמע יוסף שצויתיו על הזנות ולא שמע אל אדונתו שהיתה מפתה אותו‬
‫כד"א ולא שמע אליה (בראשית לט‪ ,‬י) אמר הקב"ה עמי היה שכבש את יצרו לעשות רצוני‪ :‬למנשה‬
‫גמליאל בן פדהצור‪ :‬ומה שכר גמלו האל על שקידש שמו של הקב"ה שפדאו צורו ונעשה מלך על‬
‫כל מצרים‪:‬‬
‫א‪,‬יא לבנימן אבידן בן גדעני‪ :‬ולמה נקרא שמו אבידן על שם בנימין שבשעה שנולד מתה אמו מפני‬
‫קושי לידתה והיתה היא סבורה גם בנימן כמותה ולכך קראתהו בן אוני (שם לה‪ ,‬יח) כלומר‬
‫שיהיה מת אונן והולך כמו שנאמר לא אכלתי באוני (דברים כו‪ ,‬יד) אבל אביו קראו‬
‫בנימין‪388‬‬
‫כלומר יגיע לאריכות ימים ולא ימות ומניין ימין כהוא‪ 389‬כימים ותעמד לגורלך לקץ הימין (דניאל‬
‫יב‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫דבר אחר שהוא חזק ביד ימין ולכך נקרא אבידן שאביו דן בין דבר אמו לדבריו ומה היה דינו בן‬
‫גדעוני שאמו קראתהו עוני הוא אוני ואביו קראוהו בנימין שהוא חזק שירבה גדודים לכך נקרא‬
‫אבידן בן גדעוני‪:‬‬
‫א‪,‬יב לדן אחיעזר בן עמישדי ‪ :‬לפי שדן אביו נעשה אח ליהודה במלאכת המשכן שנאמר ראו קרא‬
‫יי' בשם בצלאל [בן אורי בן חור למטה יהודה] (שמות לה‪ ,‬ל) ואמר ואתו אהליאב בן אחיסמך‬
‫למטה דן (שם לח‪ ,‬כג) ואין עזר אלא יהודה שנאמר ועזר מצריו תהיה (דברים לג‪ ,‬ז)‪ :‬וכן נאמר על‬
‫דוד שהיה מלך כי הוא משבט שנקרא עזר‪ :‬שנאמר שויתי עזר על גבור (תהלים פט‪ ,‬כ) וכן יעקב‬
‫אמר דן ידין עמו כאחד [שבטי ישראל] (בראשית מט‪ ,‬טז) כמיוחד שבשבטים וזה היה יהודה ולכך‬
‫נקרא בן עמי שדי שדן עמו כיהודה וכן את מוצא כשם שנקרא יהודה אריה כך דן נקרא אריה לכך‬
‫נקרא נשיא שבטו אחיעזר בן עמישדי‪:‬‬
‫‪ 388‬הדרשה מבוססת על המשך הפסוק מבראשית לה‪ ,‬יח שנדרש קודם‪.‬‬
‫‪ 389‬יש לפענח‪" :‬שהוא"‪ .‬הכ"ף נראית מעובה‪.‬‬
‫‪044‬‬
‫א‪,‬יג לאשר פגעיאל בן עכרן לפי שאשר נתברך בבנות שיהיו בנותיו נאות וראויות למלוכה (עמ'‬
‫‪ )90r‬לכך נתנבאת אמו עליו שנאמר כי אשרוני בנות (שם ל‪ ,‬יג) ולכך בירכו משה יהי רצוי אחיו‬
‫(דברים לג‪ ,‬כד) שאם היה לו קטטה עם אחד <מן> השבטים היו נושאים השבטים מבנותיו‬
‫ומרצים הכעס שהיו להם עליו ועל זה אמר וכימיך דבאך (שם‪ ,‬כה)‪ :‬ומתרגמינן וכימי עולמיך‬
‫תוקפך‪ :‬ללמדך כי הזקנה של שבט אשר היתה נאה וחזקה בנערה‪ 390‬של שאר שבטים והיו נשואות‬
‫למלכים והיו מתפייסים להם כדכתיב מאשר שמנה לחמו (בראשית מט‪ ,‬כ)‪ :‬ואין לחמו אלא אשה‬
‫שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל (שם לט‪ ,‬ו)‪ :‬והיו בנותיו נשואות למלכים ואם היה כעס‬
‫למלכים עלי<ה>ם היו מתרצים בשביל בנותיהם לכך נאמר פגעיאל בן עכרן‪ :‬שכל מי שהיה עכור‬
‫שהוא חייב מיתה למלך כמו שנאמר יעכרך יי' (יהושע ז‪ ,‬כה) היתה בתו מבקשת עליו רחמים לפני‬
‫המלך ומוחל לו‪ :‬ואין פגעיאל אלא לשון בקשה ותפלה שנאמר ויפגע במקום (בראשית כח‪ ,‬יא)‪:‬‬
‫ואומ' [ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ו]אל תפגע בי (ירמיהו ז‪ ,‬טז)‬
‫לכך נאמר פגעיאל בן עכרן‪:‬‬
‫א‪,‬יד לגד אליסף בן דעואל ‪ :‬על שם המזבח שבנו שלא היה דעתם למרוד במקום אלא על שם עדות‬
‫שנאמר אל אלהים יי' [אל אלהים יי' הוא ידע וישראל הוא ידע]‪ :‬אם במרד ואם במעל (יהושע כב‪,‬‬
‫כב)‪ :‬לכך נקרא אליסף לפי שקיימו דברי משה רבינו עליו השלום שהלכו במלחמה עם אחיהם ולא‬
‫שבו עד התנחל בני ישראל נתקיים בהם ברכת יהושע בנכסים רבים שובו אל אהליכם‪( 391‬שם‪ ,‬ח)‬
‫היא היתה המלחמה של‬
‫ההגר<י>ים‪392‬‬
‫שהיו לוחמים עם בניהם ושמעו שהיו זועקים להקב"ה‬
‫במלחמה שהיו אומרים שמע ישראל ועזרו לבניהם והרגום ולקחו כל ממונם על שקיימו דברי‬
‫הקב"ה ועזרו את אחיהם לכבוש את הארץ ולכך נקרא אליסף בן דעואל‪:‬‬
‫א‪,‬טו לנפתלי אחירע בן עינן‪ :‬שהיתה ארצו שמנה לתבואה כמו שנאמר ותרעינה באחו (בראשית‬
‫מא‪ ,‬ב)‪ :393‬ואומ' בין אחים יפריא (הושע יג‪ ,‬טו)‪ :‬רע הוא לשון רצון כדמתרגמינן רצון רעוא זה‬
‫היה שבט נפ תלי שהיתה ארצו מוציאה פירות כרצון בעליה וכן משה רבינו עליו השלום נפתלי שבע‬
‫רצון (דברים לג‪ ,‬כג)‪ :‬בן עינן‪ 394‬שהיו עננים משקין ארצו וגם מעינות מים רבים היו בארצו ועל זה‬
‫אמר ומלא ברכת יי' (שם) וכמו שנאמר מבורכת יי' ארצו (שם‪ ,‬יג)‬
‫‪ 390‬סביר יותר על פי ההקשר לתקן‪ :‬כנערה‪.‬‬
‫‪ 391‬בכתב היד‪ :‬לאהליכם‪.‬‬
‫‪392‬הכוונה להגריאים (על פי דברי הימים א ה‪ ,‬י)‪.‬‬
‫‪ 393‬מופיע גם בבראשית מא‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ 394‬בכתב היד‪ :‬בן ענינן‪.‬‬
‫‪045‬‬
‫א‪,‬כ ולמה נאמר בגלגלתם בראובן ושמ עון בכלל ופרט מה שלא נאמר בשאר השבטים לפי שראובן‬
‫ושמעון קינטרו את אביהם לכך הם צריכים לכפרה פי שנים כשאר שבטים ולמה למד אחרונה של‬
‫גלגלת של שבט שמעון‬
‫משוכה‪395‬‬
‫שאינן מזויינות כשאר אותיות משום מעשה זמרי ולמה מנה‬
‫השבטים כענין הזה לפי שלא מואס אלא לעשות דגלים‬
‫וכ שם שהיו חונים בדגלים על אותו סדר מנה השבטים למה היה גד עם שמעון וראובן אמ' הקב"ה‬
‫ראובן בתשובה וגד בגבורה מגינים על שמעון ולמה יששכר וזבולן אצל יהודה לפי שיהודה מלך‬
‫ולנגיד‬
‫ממנו‪396‬‬
‫ויששכר בעל תורה וכתיב בי מלכים ימלכו (משלי ח‪ ,‬טו)‪ :‬לפיכך מלך אצל מלך‬
‫וזבולן למה לפי שהיה שותפו של יששכר שהיה עוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר‬
‫שאלמלא לא היה זבולן לא היה יששכר עוסק בתורה והיה לזבולן חלק בתורתו של יששכר לכך‬
‫חנה אצל יששכר ולכך ברכן משה שמח זבולן בצאתך [ויששכר באהליך] (דברים לג‪ ,‬יח) ולמה‬
‫מנשה ואפרים ביחד לפי שאין עמלק נופל אלא בידם לכך לא ערבן עם שאר שבטים וכן אתה מוצא‬
‫יהושע שהיה מאפרים השריש תחלה ועקר תחלה עמלק שנאמר מני אפרים שרשם בעמלק [אחריך‬
‫בנימין בעממיך] (שופטים ה‪ ,‬יד) ושאול ומרדכי שהיו מבני בנימין פרעו מעמלק ומזרעו ומנשה‬
‫בימי יהושפט ומהם מן בני שמעון הלכו‪[ 397‬לה ר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה‬
‫ועזיאל] ובני (עמ' ‪ )90l‬ישעי בראשם [ויכו את שארית הפלטה לעמלק] (דברי הימים א ד‪ ,‬מב) והוא‬
‫היה משבט מנשה שנאמר ובני מנשה עפר וישעי (שם ה‪ ,‬כד)‪ 398‬וכד"א לפני‪ 399‬אפרים ובנימן ומנשה‬
‫עוררה [את גבורתך] (תהלים פ‪ ,‬ג) ולמה אשר אצל דן לפי שבשבט דן היה פסל מיכה ולא היה‬
‫הפסל עמו ממש אלא שעלה במחשבתו לעשותו משעה שיצאו ישראל ממצרים ומחשבת עבודה זרה‬
‫כמעשה שנאמר למען תפש‪ 400‬את בית ישראל בלבם [אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם] (יחזקאל יד‪,‬‬
‫ה) דאי אמרת ממש אפשר ושכינה עמהם והפסל יהיה ביניהם ועבודה זרה חשוכה שנאמר והיה‬
‫במחשך מעשיהם (ישעיהו כט‪ ,‬טו)‪ :‬ואשר היה בעל שמן שנאמר וטובל בשמן רגלו (דברים לג‪ ,‬כד)‬
‫ושמן משלו היו לוקחים למאור לפיכך שמנו אצלו להאיר את חשכו ולפי שנפתלי מלא ברכה היה‬
‫שנאמר ומלא ברכת יי' ים [ודרום ירשה] (שם‪ ,‬כג) לפיכך היה דן ברגלו כדי שיתברך בשבילו ולמה‬
‫מנאם בפרט וכלל לומר לך לא היה בהם לא חסרון ולא יתרון כשם שאתה מוצא במנין הלוים‬
‫שפרטן יותר מכללן וכשם שאתה מוצא שנמנו כשירדו למצרים שכללן יותר על פרטן‪:‬‬
‫‪ 395‬הדרשה מבוססת על צורת האותיות בספר התורה‪.‬‬
‫‪ 396‬פרפראזה על הפסוק‪" :‬כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף" (דברי הימים א ה‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ 397‬בכתב היד‪ :‬ומבני שמעון הלכו‪.‬‬
‫‪ 398‬בכתב היד‪" :‬ובני מנשה חפר וישעי" – במקבילה בתלמוד (בבלי בבא בתרא קכג ע"ב) הפסוק מצוטט כמו בכתב‬
‫היד‪.‬‬
‫‪ 399‬בכתב היד‪ :‬לבני‪ .‬גם בבמדבר ב‪ ,‬יח יש החלפה של "לפני" ב"לבני" בציטוט פסוק זה‪.‬‬
‫‪ 400‬בכתב היד‪ :‬תפוס‪.‬‬
‫‪046‬‬
‫א‪,‬מט אך את מטה לוי [לא תפקד] לא נמנו הלוים בכלל ישראל למה שהם לגיון מלך לכך מנאם‬
‫לבד‪:‬‬
‫דבר אחר לפי שכל המנויים צפוי לפני הקב"ה שעתידים למות במדבר‪ :‬ומשבט לוי לא מת אחד‬
‫לפיכך לא רצה הקב"ה שימנו הלוים עם ישראל‪:‬‬
‫א‪,‬נד ויעשו בני ישראל [ככל אשר צוה יי' את משה כן עשו]‪ :‬שהבדילו עצמם מן המשכן‪:‬‬
‫ב‪,‬ב איש על דגלו באותות [לבית אבתם]‪ :‬מלמד שכל שבט ושבט היה לו סימן לאב השבט וכן היה‬
‫לכל הדגלים אות לרבות השבטים כיצד היו סימני אותיות השבטים שבט ראובן היה אות שלו‬
‫מצוייר דודאים על שם שנאמר וימצא דודאים בשדה (בראשית ל‪ ,‬יד)‪ :‬אות של שמעון היה עיר‬
‫שכם על שם מעשה <ש>כם‪ :‬יהודה היה אות שלו אריה‪ :‬שנאמר גור אריה יהודה (שם מט‪ ,‬ט)‪:‬‬
‫אות יששכר חמור מצוייר היה עליו על שם שנאמר יששכר חמור גרם (שם‪ ,‬יד)‪ :‬זבולן היה מצוייר‬
‫עליו כמן בית שנאמר יזבלני (שם ל‪ ,‬כ) ומתרגמינן מדור‪ :‬אפרים היה מצוייר עליו שור שנאמר‬
‫בכור שורו הדר לו (דברים לג‪ ,‬יז)‪ :‬מנשה היה מצוייר עליו ראם שנאמר וקרני ראם קרניו (שם)‪:‬‬
‫בנימן זאב היה מצוייר עליו שנאמר‬
‫בנימן‪401‬‬
‫זאב יטרף (בראשית מט‪ ,‬כז)‪ :‬דן היה מצוייר עליו‬
‫נחש שנאמר יהי דן נחש (שם‪ ,‬יז)‪ :‬נפתלי אילה על שם שנאמר נפתלי אילה שלוחה (שם‪ ,‬כא)‪ :‬גד‬
‫היה מצוייר עליו הרבה צורת אנשים מזוינים שהולכים למלחמה כמו שנאמר גד גדוד יגודנו (שם‪,‬‬
‫יט)‪ :‬אשר היה מצוייר עליו זית שנאמר וטובל בשמן רגלו (דברים לג‪ ,‬כד)‪:‬‬
‫וכשם שהיו אותיות לכל שבט ושבט כך היו סימנין לכל דגל ודגל על שם אברהם יצחק ויעקב אות‬
‫של דגל מחנה יהודה היה א' י' י' ראשי שמות האבות‪ :‬דגל מחנה ראובן היה כתוב ב' <צ'> ע' על‬
‫שם ה אבות השניות‪ :‬דגל מחנה אפרים היה כתוב על שם האבות השלישית ר' ח' ק'‪ :‬ובדגל מחנה‬
‫דן כתוב עליו על שם האבות האחרונות מ' ק' ב' וזהו משמע האותיות א' י' י' כלומר אודותי‪ :‬ב'‬
‫צ' ע' מן הגזל ר' ח' ק' רחקו עצמכם מעבודה זרה ומן הדומה לה‪ :‬מ' ק' ב' והוא כלי גרזן כלומ'‬
‫חייב אדם להרוס עבודה זרה כמו שנאמר כי הרס תהרסם (שמות כג‪ ,‬כד)‪ :‬וה' של אברהם לא‬
‫היה כתוב בדגלים אלא על ארון הקדש במחנה לויים וה' משמו של הקב"ה שאמר הקב"ה‬
‫לאברהם ויוצא אתו החוצה (בראשית טו‪ ,‬ה) כלומר ארון הקדש בענן הולך לפני ישראל והענן‬
‫‪ 401‬בנוסח המסורה‪ :‬בנימין‪.‬‬
‫‪047‬‬
‫היתה <נ>עשית כמן ה' וכל זמן שהא‪ 402‬עומדת היו ישראל חונים וכשהיתה מסתלקת היו ישראל‬
‫נוסעים והינו דכתיב לנחותם הדרך (שמות יג‪ ,‬כא) וכתוב לה'נחותם בה<ד>רך‪( 403‬נחמיה ט‪ ,‬יט) על‬
‫ידי ה' מורה להם הדרך (עמ' ‪ )91r‬ועוד כתיב ובה'אריך [הענן] (במדבר ט‪ ,‬יט) על ידי ה' מאריך‬
‫הענן‪ :‬ובהעלות הענן (שמות מ‪ ,‬לו) על ידי ה' עלות הענן וזהו הה' שהוסיף הקב"ה לאברהם‬
‫שנאמר [ו]לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב [המון גוים נתתיך] (בראשית יז‪,‬‬
‫ה)‪:‬‬
‫יוי'‪404‬‬
‫מניין אותיותיו עולין כ"ו לפיכך אמר הקב"ה אהיה אשר אהיה (שמות ג‪ ,‬יד) מנין‬
‫אהיה כ"א נשתיירו מן המניי ן ה' שהוסיף הקב"ה לאברהם ובעבור אותו הה' שהיא משמו של‬
‫הקב"ה לכך היתה על ארון הקדש בענן‪:‬‬
‫דבר אחר לבית אבותם ולא לבית אמותם לפי שה' משמו של הקב"ה והקב"ה אבינו שנאמר כי‬
‫אתה אבינו (ישעיהו סג‪ ,‬טז) לפיכך אמר לבית אבותם‪:‬‬
‫אמר משה לפני הקב"ה אם אני אומר לשבט יהודה שיחנו למזרח יאמרו לא יחנו אלא למערב או‬
‫לרוח אחרת וכל השבטים יאמרו כן ואני מה אעשה אמר לו הקב"ה אל תצטער בכך מסורת בידם‬
‫מאבותם כשם שטענו מטות יעקב אביהם כך יחנו סביב למשכן שנאמר ויצו אותם ויאמר‬
‫אליהם‪405‬‬
‫(בראשית מט‪ ,‬כט)‪ :‬ומה צוה אותם אחד מבניכם לא יגע במטתי אלא יהודה ויששכר‬
‫וזבולן יטענו מטתי מן המזרח וראובן ושמעון וגד מן הדרום יוסף אל יטעון שהוא מלך אלא אני‬
‫עשיתי בניו שבטים שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (שם מח‪ ,‬ה)‪ :‬לפיכך יטענו‬
‫אפרים ומנשה ובנימן מן המערב דן ואשר ונפתלי יטענו מן הצפון‪ :‬ואף לוי לא יטעון שהוא עתיד‬
‫לטעון ארון חי העולמים ומי שהוא טוען ארון הקב"ה לא יטעון ארונו של מת ואם אתם עושין כך‬
‫כך עתיד הקב"ה להנחותכם דגלים סביב למשכן ועל זה נאמר ויעשו בניו לו כן כאשר צום (שם נ‪,‬‬
‫יב)‪ :‬ולכך נאמר לבית אבותם יחנו בני ישראל [מנגד] סביב מסורת היתה בידם מאבותם איך יחנו‬
‫סביב למשכן מנגד סביב לאהל מועד יחנו מהוא מנגד רחוקים היו מן המשכן אלפים אמה ולא‬
‫יותר כדי שיוכלו ישראל ללכת שם בשבת דילפינן מנגד מן מנגד אמר אך רחוק יהיה ביניכם ובינו‬
‫כאלפים אמה במדה (יהושע ג‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫ב‪,‬ג והחנים קדמה מזרחה‪ :‬ולמה חנו דגל מחנה יהודה מן המזרח לפי שמן המזרח אורה באה‬
‫לעולם ובמלך כתיב באור פני מלך חיים (משלי טז‪ ,‬טו)‪ :‬ויהודה היה מלך שנאמר ולנגיד ממנו‬
‫‪ 402‬נקוד על המילה‪.‬‬
‫‪ 403‬בכתב היד‪ :‬בדרך‪.‬‬
‫‪ 404‬בדרך כלל לא ציינתי את שם יי' כפי שמופיע במהדורתנו רוב המכריע של הפעמים – "י'ו'י'" במקרה זה‪ ,‬הכתיב‬
‫שבכתב היד מקל על הבנת הגימטריה ולכן כתבתי כך‪.‬‬
‫‪ 405‬בנוסח המסורה‪ :‬אלהם‪.‬‬
‫‪048‬‬
‫(דברי הימים א ה‪ ,‬ב) ויששכר היה בעל תורה וזבולן היה שותף בתורתו והתורה נקראת אור‪:‬‬
‫שנאמר ותורה אור (משלי ו‪ ,‬כג) לפיכך חנו בעלי האור לקרן אורה‪ :‬ולמה‬
‫‪406‬‬
‫ב‪,‬י דגל מחנה ראובן תימנה לפי שמן הדרום יוצאים טללי ברכה וגשמי ברכה וראובן היה בעל‬
‫תשובה וברכות טובות וישועות טובות באות לעולם על ידי תשובה‪ :‬שנאמר קחו עמכם דברים‬
‫[ושובו אל יי'] (הושע יד‪ ,‬ג) וכתיב ביה וקח טוב (שם)‪ :‬וכתיב בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל‪ ,‬טו)‬
‫לפיכך חנו בעלי תשובה לקרן טובה‪:‬‬
‫ב‪,‬יז ונסע אהל מועד [מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם]‬
‫באמצע כאשר יחנו לרוחות כך יסעו למסעות המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר לכך נאמר איש‬
‫על ידו רוצה לומר איש על מקומו‪ :‬ולמה‬
‫ב‪,‬יח דגל [מחנה] אפרים [לצבאתם] ימה לפי שמן המערב יוצאים שלג וברד וקור וצנה ומי יוכל‬
‫לעמוד לפניהם וכן אלו השלשה שבטים אנשים גבורים חזקים ומיוכל לעמוד לפניהם שנאמר לפני‬
‫אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך‪( 407‬תהלים פ‪ ,‬ג) לכך חנו אלו הגבורים בקרן הצנה ולמה‬
‫ב‪,‬כה דגל מחנה דן צפנה לפי שמן הצפון חשך בא לעולם ובשבטו היה פסל מיכה שהוא חשך לכך‬
‫חנו בקרן אפלה‪ :‬ולמה בגד שהיה בוגד באומות העולם והיה בעל גדוד‬
‫ב‪,‬לב אלה פקודי בני ישראל לבית (עמ' ‪ )91l‬אבותם אתה מוצא שלא צוה הקב"ה למנות את‬
‫ישראל אלא מבן עשרים שנה ולפי שאין בית דין של מעלה עונשין אלא מעשרים שנה ומעלה ואין‬
‫אנו יודעים אם חושב שנים להם לתולדתם שכל אחד ואחד אומר ליציאת או לראש השנים של‬
‫תשרי אבל ממה שאתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים היו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש‬
‫מאות וחמשים ‪ :‬שנאמר בקע לגלגלת (שמות לח‪ ,‬כו) ונתינה זו אחר יום הכפורים ראשון אחר‬
‫שמחל להם מעשה העגל ונתן להם לוחות שניות היתה מיכן אתה למד שאינו חושב להם ראשון‬
‫‪ 406‬מילה מקשרת ל דרשה על במדבר ב‪ ,‬י‪ .‬יש דילוג על מספר פסוקים‪ ,‬וכנ"ל גם מפסוק י לפסוק יז בפרק ב‪.‬‬
‫‪ 407‬בכתב היד מופיע‪" :‬לבני בנימן ואפרים ומנשה עוררה את גבורתיך" – יש עקביות בחילוף בין "לפני" ו"לבני"‪ ,‬כאן‬
‫ובבמדבר א‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪049‬‬
‫שנים מן יציאת מצרים שאם היה כן לא היו יתרים בחשבון עד שיעבור עליהם ניסן שני ומנין זה‬
‫יש לומר שאין חושב שנים לכל אחד ואחד ויום לידתן שאם כן היה אפשר שלא היו יתרות במניין‬
‫הדגלים למניין המשכן לפי שכולם לא נולדו ביום אחד‪ :‬אבל מה תוכל לומר שלא חשב להם ראשי‬
‫שנים אלא מראש תשרי שהיה לראש השנה ולכך כשעבר בתשרי הראשון ונמנו היו יתרים מן‬
‫המניין של יציאת מצרים ולכך לא הותרו במניין דגלים על מניין המשכן לפי שהיו עומדין עדיין‬
‫באותה שעה ובאותה שנה עצמה ומנין יש לנו ראייה שבתשרי נברא אדם הראשון כשם שלא נמנו‬
‫שנותיו אלא מתשרי כך לדורות הבאות אחריו וחשבו להם ראשי שנים מתשרי‪:‬‬
‫ג‪,‬א ואלה תולדות אהרן ומשה מצינו שחושב תולדות אהרן תולדת משה ולמה לא חשב בניו לפי‬
‫שהיו בניו לוים ונחשבו עם הלוים לכך פירש תולדותיו‬
‫דבר אחר למה נתייחסו בני אהרן על שם משה לפי שהוא למדם תורה ומעלה עליו הכתוב כאלו‬
‫ילדם ולכך נאמר ביום דבר יי' את‪ 408‬משה [בהר סיני] לומר מי גרם לבניו של אהרן שנקראו על‬
‫משה התורה שדבר יי' אל משה בהר סיני מיכן אתה למד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה‬
‫עליו הכתוב כאלו ילדו‪:‬‬
‫ג‪,‬ד [וימת נדב ואביהוא לפני יי'] בהקריבם [אש זרה לפני יי'] על הקריבה מתו ולא על ההקרבה‬
‫אש זרה‪ :‬מן המזבח הביאו האש אם כן למה קראו זרה לפי שלא נצטוו וכן הוא אומר ויקריבו‬
‫לפני יי' אש זרה [אשר לא צוה אתם] (ויקרא י‪ ,‬א) ובנים לא היו להם הא אם היו להם בנים לא‬
‫מתו לפי שנדב ואביהוא שחוצים היו והיו אומרים אבינו כהן גדול אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא‬
‫שבטו איזו אשה ראוייה לנו והיו מונעים עצמם ולא רצו לישא אשה ולקיים פריה ורביה ואותו עון‬
‫גרם להם לישרף‪ :‬ויכהן אלעזר ואיתמר ושמשו בכהונה גדולה אבל אם היו בנים לנדב ואביהוא‬
‫אותם בנים היו משמשים במקום אביהם‪ :‬על פני אהרן אביהם‪ :‬בחיי אהרן אביהם כמה דתימר‬
‫על פני תרח אביו (בראשית יא‪ ,‬כח)‪ :‬ולמה נקוד על אהרן ללמדך שלא היה בכלל המניין אירע‬
‫טומאה באהרן ושמש אלעזר אירע טומאה באלעזר ושמש איתמר‪:‬‬
‫דבר אחר על פני אהרן אביהם כמה דתימר מעל פני מתו (שם כג‪ ,‬ג)‪ :‬מת אהרן שמש אלעזר מת‬
‫אלעזר שי<מ>ש איתמר‪:‬‬
‫‪ 408‬בכתב היד‪ :‬אל‪.‬‬
‫‪051‬‬
‫ג‪,‬יב ואני [הנה] לקחתי את הלוים ולמה לקח הקב"ה את הלוים תחת כל בכור ישראל לפי‬
‫שבתחלה היתה עבודה בכורות שנאמר וישלח את נערי בני ישראל [ויעלו עלת ויזבחו זבחים]‬
‫(שמות כד‪ ,‬ה)‪ :‬ומתרגמינן ית בכורי בני ישראל וכיון <שישראל> עשו העגל הבכורות זבחו לפניו‬
‫ומניין אתה אומר שזבחו לפניו שנאמר ויזבחו לו (שם לב‪ ,‬ח)‪ :‬ולכך פסלם הקב"ה שלא רצם עוד‬
‫לפניו שנאמר והכהנים הלוים בני צדוק [אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי‬
‫המה יקרבו אלי לשרתני] (יחזקאל מד‪ ,‬טו) ולכך לקח הלוים תחתיהם שהם כולם קדשו שמו‬
‫במעשה העגל שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי (שמות לב‪ ,‬כו)‪ :‬ולמה לא מנאם מבן עשרים שנה‬
‫ומעלה לפי שלא צוה (עמ' ‪ )92r‬למנותם אלא לפדות בהם הבכורות וגם בכורות לא נתקדשו אלא‬
‫משום מכת בכורות שהביא הקב"ה <במצרים> והציל בכורי ישראל וכשם שהיו בהצלה גדולים‬
‫וקטנים כך יהיו במניין גדולים וקטנים אבל פחות מחדש אינו נחשב כולד עד שיהיה לו חדש‪ :‬את‬
‫מוצא בפרטן של לויים שלש מאות יתרים על עשרים ושנים אלף‪ :‬ובכללם אין אתה מוצא אלא‬
‫כ"ב אלף והשלש מאות היכן הם אותן שלש מאות בכורות היו והיו קדש ואין קדש מפקיע קדש‪:‬‬
‫ומה מפקיע פודה‪:‬‬
‫ג‪,‬מא ואת בהמת הלוים [תחת כל בכור בבהמת בני ישראל] מיכן אתה למד שלא נתנו הלוים בכור‬
‫בהמתם דמקיש בהמתם לבכוריהם כשם שאינם פודים בכוריהם כך אינם נותנין בכור בהמתם‬
‫לכהן‪:‬‬
‫ג‪,‬מו ואת פדויי השלשה [והשבעים והמאתים העדפים על הלוים מבכור בני ישראל] אמר משה‬
‫רבינו עליו השלום אם אומ' תנו חמשת שקלים כל אחד ואחד יאמרו לי כבר פדאני בן לוי לקח‬
‫עשרים ושנים אלף פתקין וכתב על כל אחד ואחד בן לוי לקח עשרים ועוד לקח רע"ג פתקין חלקים‬
‫בלא כתיבה ועירב הכתובים עם החלקים ונתנם בקלפי אחד ואמר לכל אחד ואחד טול כתבך מן‬
‫הקלפי מי שהיה עולה בידו כתוב בן לוי היה אומר לו כבר פדאך בן לוי ומי שהיה עולה בידו חלק‬
‫היה אומ' לו תן ה' שקלים שעדיין לא פדאך בן לוי ומהו קלפי כמו ארגז קטן‪ :‬ולמה נענשו ישראל‬
‫לפדות הבכורים שלהם והבכור נותן ה' שקלים לפי שהם מכרו בכורה של רחל בכ' כסף שהם ה'‬
‫שקלים לכך נצטוו לפדות בכוריהם בה' שקלים שהם כ' כסף‪:‬‬
‫‪050‬‬
‫ד‪,‬ב נשא את ראש [בני קהת מתוך בני לוי] והלא גרשום היה בכור ולמה הקדים תחלה לקהת לפי‬
‫שהיה נושא את הארון ולכך אמר נשא שהנשיאות היא לו‪ :‬ומה היו נושאים ארון ושולחן שהיו‬
‫להם בדים והיו נושאים אותם בבדים שלהם ולכך נאמר בהם‬
‫ד‪,‬ו ושמו בדיו‪ :‬אבל מנורה ומזבח הזהב שלא היו להם בדים‪ 409‬כתיב בהון ושמו בדיו‪:‬‬
‫ד‪,‬ז ונתנו עליו את הקערות‪ :‬ולא היו נותנין עליו סמוך לו הקערות‪ :‬אלו דפוס של לחם‪ :‬הכפות‬
‫אלו בזכי לבונה שהם נותנין על המערכת של לחם הפנים‪ :‬המנקיות אלו חצאי קנים שהיו נותנים‬
‫בין לחם שתהא הרוח שולטת בהם כדי שלא יתעפשו‪ :‬ואת קשות הנסך אלו סניפין של זהב שהיו‬
‫מקלפין את ראשיהם והיה ראשו אחד מונח לארץ והראש השני סומך המערכת שלא תשבר‪ :‬והיו‬
‫לכל מערכה ומערכה שני סניפין אחד מיכן ואחד מיכן ומהוא הנסך לשון נסכות שהיו משמרין את‬
‫המערכה שלא תפול ושלא תשבר‪ :‬ולחם התמיד עליו יהיה‪ :‬אף בשעת המסעות היה שם לחם‬
‫לקיים מה שנאמר לחם פנים לפני תמיד (שם כה‪ ,‬ל)‪:‬‬
‫ד‪,‬ט את מנורת המאור זה גופה של מנורה ו{ה}קנים שלה‪ :‬נרות אלו הנרות שעל ראשי הקנים‬
‫שבהם משימים הפתילות והשמן ומדליקין מלקחיה ציביתיהן שבהם היו מטיבין את הנרות‬
‫שבהם מוציאים מן הנרות שירי הפתילות השרופות‪ :‬ואת כל כלי שמנה‪ :‬הכלים שמשימים בהם‬
‫את השמן ליתן בנרות‪:‬‬
‫ד‪,‬יב ולקחו את כל כלי השרת אלו המזרקים שהיה מכניס בהם דם הפר ודם השעיר של יום‬
‫הכפורים לפני לפנים מאותו הדם היה נותן <על> מזבח הזהב שנאמר ויצא אל המזבח אשר לפני‬
‫יי' (ויקרא טז‪ ,‬יח)‪ :‬ואותם מזרקים שבהם מכניס דם פר כהן משיח ודם פר העלם דבר של צבור‬
‫שבאותם דמים דכתיב ונתן הכהן מן [הדם] (שם ד‪ ,‬ז)‬
‫ד‪,‬יג ודשנו מן המזבח היו (עמ' ‪ )92l‬מדשנים בשעת מסעות ומדליקים עליו האש לקיים מה שנאמר‬
‫אש תמיד תוקד על המזבח (שם ו‪ ,‬ו)‪ :‬ולאחר שהיו עושים כך היו כופין עליו פסתכר כדי שלא‬
‫תשרוף האש הבגד הארגמן אשר עליו ולכך כשאמר‬
‫ד‪,‬יד ונתנו עליו את כל כליו לא הזכיר הסירות כי הסירות הוא פסכתר וג' דברים היה פסתכר‬
‫משמש בו מכסין האש על המזבח בשעת מסעות ובו מוציאין את הדשן אל מחוץ למחנה‪ :‬ובשעת‬
‫עבודה היו משליכין אותו אל הרצפה וכל כהן ולוי היה שומע קולו היה רץ ובא‪ :‬את המחתות‬
‫‪ 409‬מבחינת המשמעות כנראה שחסרה המילה "לא"‪" :‬לא כתיב בהון ושמו בדיו"‪.‬‬
‫‪052‬‬
‫שבהן מביאים אש למזבח ומכניסין בו קטרת וכן היו המחתות האחרות למנורה שבהם מכניסין‬
‫אש להדליק את הנרות‪ :‬המזלגת צינורות שבהם מהפכים הבשר לישרף‪ :‬היעים אלו מטאטי של‬
‫נחשת שבהם מטאטים הדשן מן המזבח [ו]את המזרקות שבהם מקבלים דם הזבחים וזורקין‬
‫אותו על גגו של מזבח יי'‬
‫ד‪,‬טז ופקודת אלעזר אמרו עליו על אלעזר שהיה מוטל עליו טורח גדול שהוא היה נושא שמן‬
‫המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה‪ :‬פקדת אלעזר כל המשכן כל הלוים היו‬
‫אסורין על ידו‪:‬‬
‫ד‪,‬כ ולא יבאו לראות כבלע [את הקדש ומתו]‪ :‬כשהיו מכניסין הכלים לנרתיק שלהם‪:‬‬
‫דבר אחר כבלע את הקדש שאם היו רואים בהם כבלע של עין מיד היו מתים‪:‬‬
‫נשלמה פרשת‬
‫תהלה‬
‫במדבר‬
‫לצור‬
‫סיני‬
‫שוכן‬
‫אתחיל‬
‫פרשת נשא‬
‫‪053‬‬
‫את‬
‫ראש‬
‫מעוני‬
‫תם‪:‬‬
‫‪ 2.2‬פרשת דברים‬
‫(עמ'‪ )123r‬נ ש ל מ ה‬
‫פרשת‬
‫אלה‬
‫שבח לאומר‬
‫ועושה‬
‫אתחיל‬
‫ה ד ב ר י ם‪:‬‬
‫מסעי‬
‫אלה‬
‫ספר‬
‫מגיד‬
‫בעזרת‬
‫מישרים‬
‫א‪,‬א‪ 410‬כתוב לך יי' הצדקה ולנו בשת הפנים [כיום הזה] לאיש יהודה וליושבי ירושלם וכל ישראל‬
‫הקרובים וה<ר>חקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך (דניאל ט‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫אמ' ר' תנחום בר חניאלי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו אומות העולם‬
‫וטיפחו לישראל על פניהם ואמרו להם יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם ופתחו ואמרו לך‬
‫יי' הצדקה ולנו בשת הפנים (שם)‪:‬‬
‫ואמ' רבא אמ' ר' יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה והיא כולה באלף ובית מפני שעברו על התורה‬
‫<שנכתבה> באלף בית ואמ' רבא אמ' ר' יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה מפני שעברו על שלשים‬
‫ושש כריתות שבתורה כמו ששנינו הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה והבא על הזכור ועל‬
‫הבהמה והבא על האשה ובתה ועל אשת איש והבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל‬
‫אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה והמגדף והעובד עבודה זרה והנותן‬
‫מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת וטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש טמא‬
‫והאוכל חלב ודם נותר ופיגול השוחט והמעלה בחוץ והאוכל חמץ בפסח והאוכל והעושה מלאכה‬
‫ביום הכפורים המפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך בשמן המשחה הפסח ומילה במצות‬
‫עשה‪:‬‬
‫שאלו בן עזאי דרוש לנו דבר אחד מן הקינות אמ' להם לא גלו ישראל עד שכפרו בייחודו של עולם‬
‫ובעשרת הדברות ובמילה שניתנה לעשרים דור ובחמשה חומשי תורה מנין איכה הדא הוא דכתיב‬
‫‪ 410‬הסימון הוא למען הסדר הטוב‪ ,‬על אף שדרשת פסוקי דברים מתחילה רק לאחר קובץ הדרשות על החורבן‪.‬‬
‫‪054‬‬
‫וישליכו את תורתך‪( 411‬נחמיה ט‪ ,‬כו) לפיכך מקונן ירמיה עליו השלום עליהם איכה ואת מוצא עד‬
‫שלא חרבה ירושלים היה ירמיהו מזהיר על ישראל תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך (ירמיהו‬
‫יג‪ ,‬טז) עליכם דברי תורה ודברי נבואה עד שלא יתנגפו רגליכם [על הרי נשף וקויתם לאור ושמה‬
‫לצלמות ישית לערפל] (שם) וכיון שלא שמעו התחיל בוכה ומק<ו>נן עליהם ואמר על ההרים אשא‬
‫בכי ונהי (שם ט‪ ,‬ט) ואומ' ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג‪ ,‬כו)‬
‫אמ' ר' אב{ה}וא אנינות מבפנים ואבילות מבחוץ‪ :‬ונקתה לארץ תשב‪( 412‬שם) נקייה היתה מדברי‬
‫תורה ומדברי נבואה נקייה מצדקות וממצות וממעשים טובים לפיכך לארץ תשב כמו שכתוב ישבו‬
‫לארץ ידמו [זקני בת ציון] (איכה ב‪ ,‬י)‬
‫אמר ר' יהושע וזכור את בוראך בימי בחורתיך (קהלת יב‪ ,‬א) הא כל הנבואות הקשות והרעות לא‬
‫באו עליהם אלא לחרבן בית המקדש וכיון שלא שמעו לו והקישו את ערפם והעיזו את פניהם‬
‫נהפכה להם מדת הרחמים למדת הדין כד"א [ו]המה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו סג‪ ,‬י)‬
‫וכתיב כי קול [נהי] נשמע מציון [איך שדדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו]‬
‫(ירמיהו ט‪ ,‬יח) ארץ זו תורה דכתיב ארוכה מארץ מדה [ורחבה מני ים] (איוב יא‪ ,‬ט) (עמ' ‪ )123l‬וכי‬
‫השליכו משכנותינו (ירמיהו ט‪ ,‬יח) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וכתיב בושנו כי שמענו חרפה‬
‫[כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יי'] (שם נא‪ ,‬נא) זה תשעה באב כי באו זדים אל‬
‫מקדשי יי'‪ 413‬מקדש אין כתיב לא מקדשי יי'‪ :‬זה חרבן בית ראשון ובית שני אמרה כנסת ישראל‬
‫לפני הקב"ה רבון העולמים כרו לי זדים שיחות אשר לא‬
‫כתורתך‪414‬‬
‫(תהלים קיט‪ ,‬פה) בתורה‬
‫כתיב [פן יבוא והכני] אם על בנים (בראשית לב‪ ,‬יא) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום‬
‫אחד (ויקרא כב‪ ,‬כח)‪ :‬וכאן כתיב אם על בנים רטשה (הושע י‪ ,‬יד)‪ :‬בתורה כתיב ושפך את דמו‬
‫וכסהו בעפר (ויקרא יז‪ ,‬יג)‪ :‬וכאן כתיב שפכו דמם כמים סביבות ירושלם [ואין קובר] (תהלים עט‪,‬‬
‫ג) הוי אשר לא כתורתך‪( 415‬שם קיט‪ ,‬פה) השיב אותם הקב"ה מה אעידך מה אדמה לך (איכה ב‪,‬‬
‫יג) כמה העדתי בכם כמה נביאים שלחתי אליכם ולא שמעתם‪ :‬ומה אדמה לך (שם) לאיזה אומה‬
‫הקפתי עליהם ענני כבוד וקרבתי אותם לפני הר סיני ונתתי להם את תורתי‪ :‬ומה אשוה לך (שם)‪:‬‬
‫למי אשוה אותך‪ :‬כי גדול כים שברך (שם)‪ :‬נביאיך חזו לך [שוא ותפל] (שם‪ ,‬יד)‪ :‬כלומר התעו‬
‫‪ 411‬בכתב היד‪ :‬תורתיך‪.‬‬
‫‪ 412‬בכתב היד‪ :‬תשבו‪.‬‬
‫‪ 413‬בכתב היד‪ :‬זדים‪ .‬בשונה מהפסוק בירמיהו‪ ,‬ונראה כי המעתיק מושפע מהציטוט הבא בתהלים‪.‬‬
‫‪ 414‬בכתב היד‪ :‬בתורתיך‪.‬‬
‫‪ 415‬בכתב היד‪ :‬כתורתיך‪.‬‬
‫‪055‬‬
‫אותך במדבר כתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז‪ ,‬ד) וכאן כתיב כל עמה נאנחים‬
‫מבקשים [לחם] (איכה א‪ ,‬יא) במדבר כתיב עלי באר ענו לה (במדבר כא‪ ,‬יז)‪ :‬וכאן כתיב דבק לשון‬
‫יונק [אל חכו בצמא] (איכה ד‪ ,‬ד) במדבר כתיב פרש‪ 416‬ענן למסך (תהלים קה‪ ,‬לט)‪ :‬וכאן כתיב חשך‬
‫משחור תארם (איכה ד‪ ,‬ח)‪ :‬במדבר כתיב תביאמו ותטעמו [בהר נחלתך] (שמות טו‪ ,‬יז) וכאן כתיב‬
‫[אין נפשי אל העם הזה] שלח מעל פני‪ 417‬ויצאו (ירמיהו טו‪ ,‬א) ומי גרם לך לכל זאת דרכך ומעלליך‬
‫(שם ד‪ ,‬יח)‪ 418‬אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים זכור עניי ומרודי לענה וראש (איכה‬
‫ג‪ ,‬יט)‪ :‬זכור עניי שמעתי שנענתי לפניך ומרודי שמרדתי בך ולענה ורוש שהשקיתני ויצאו אלו באלו‬
‫{הית}ה ביום מקוננת הינו דכתיב בכה‪ 419‬תבכה בלילה (שם א‪ ,‬ב) ולמה שתי פעמים בכה תבכה‬
‫אלא בכה על ציון{תבכ}ה על ירושלם בכה על חרבן ראשון תבכה על חרבן שני בכה על גלות עשרת‬
‫השבטים תבכה על יהודה ובנימן ולמה בלילה ולא ביום מפני שאין הבכייה נשמעת ביום מפני‬
‫דיבורו של יום ובלילה היא נשמעת והיא מזכרת נסים שנעשו לה בלילה דכתיב ויהי בחצי הלילה‬
‫[ויי' הכה כל בכור בארץ מצרים] (שמות יב‪ ,‬כט)‪ :‬ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי' [ויך במחנה‬
‫אשור] (מלכים ב יט‪ ,‬לה) לכך בכה תבכה‪:‬‬
‫רבי יצחק פתח תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך (דברים כח‪ ,‬מז) אמר להם הנביא לישראל אילו‬
‫זכיתם הייתם קוראים בתורה ונתקיים לכם וישכון ישראל בטח בדד (שם לג‪ ,‬כח) ועכשו‬
‫כשעשיתם הרע בעיני תקראו איכה ישבה בדד (איכה א‪ ,‬א) אילו זכיתם נתקיים לכם ליל שמורים‬
‫הוא ליי' (שמות יב‪ ,‬מב) ועכשו שלא זכיתם נתקיים לכם בכה תבכה בלילה (איכה א‪ ,‬ב) אילו‬
‫זכיתם נתקיים עליכם וישבתם לבטח בארצכם (ויקרא כו‪ ,‬ה) ועכשו שלא זכיתם גלתה יהודה‬
‫מעוני ומרב עבודה (איכה א‪ ,‬ג)‪ :‬אילו זכיתם נתקיים עליכם שלוש פעמים בשנה [יראה כל זכורך‬
‫את פני יי' אלקיך] (דברים טז‪ ,‬טז) ועכשו שלא זכיתם דרכי ציון אבלות [מבלי באי מועד] (איכה א‪,‬‬
‫ד)‪ :‬אילו זכיתם נתקיים עליכם ונתנך יי' אלהיך עליון [על כל גויי הארץ] (דברים כח‪ ,‬א) ועכשו‬
‫שלא זכיתם היו צריה לראש אויביה [שלו] (איכה א‪ ,‬ה)‪ :‬אילו זכיתם נתקיים עליכם והתהלכתי‬
‫בתוככם (ויקרא כו‪ ,‬יב) ועכשו שלא זכיתם ויצא מן בת ציון כל הדרה (איכה א‪ ,‬ו) אילו זכיתם‬
‫נתקיים עליכם ונזכרתם לפני יי' אלהיכם [ונושעתם מאיביכם] (במדבר י‪ ,‬ט)‪ :‬ועכשו שלא זכיתם‬
‫זכרה ירושלם [ימי עניה ומרודיה] (איכה א‪ ,‬ז)‪ :‬אילו זכיתם נתקיים עליכם ויאמר יי' סלחתי‬
‫‪ 416‬בכתב היד‪ :‬פרס‪.‬‬
‫‪ 417‬בכתב היד‪ :‬פניו‪.‬‬
‫‪ 418‬בכתב היד‪ :‬ומעללך‪.‬‬
‫‪ 419‬בנוסח המסורה שלפנינו נכתב "בכו"‪ .‬המעתיק לאורך כל הדרשה נוקט ב"בכה"‪ ,‬וכך השארתי‪.‬‬
‫‪056‬‬
‫כדברך (במדבר יד‪ ,‬כ)‪ :‬ועכשו שלא זכיתם חטא חטאה ירושלם (איכה א‪ ,‬ח) אילו זכיתם נתקיים‬
‫עליכם כי ביום הזה יכפר עליכם [לטהר אתכם] (ויקרא טז‪ ,‬ל) ועכשו שלא זכיתם טומאתה בשוליה‬
‫(איכה א‪ ,‬ט) אילו זכיתם נתקיים עליכם לא יבוא עמוני ומואבי [בקהל יי'] (דברים כג‪ ,‬ד) ולא יחמד‬
‫איש [את ארצך] (שמות לד‪ ,‬כד) ועכשו שלא זכיתם ידו פרש צר [על כל מחמדיה] (איכה א‪ ,‬י) אילו‬
‫זכיתם נתקיים עליכם ואכלתם לחמכם לשבע [וישבתם לבטח בארצכם] (ויקרא כו‪ ,‬ה) ועכשו שלא‬
‫זכיתם כל עמה <נאנחים> מבקשים לחם (איכה א‪ ,‬יא) אילו זכיתם נתקיים עליכם בכל הדרך‬
‫אשר צוה יי' אלהיכם אתכם תלכו (דברים ה‪ ,‬כט)‪ :‬ועכשו שלא זכיתם לוא אליכם כל עברי דרך‬
‫[הביטו וראו היש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי] (איכה א‪ ,‬יב) אילו זכיתם נתקיים עליכם אש‬
‫תמיד תוקד על המזבח לא‬
‫תכבה‪420‬‬
‫(ויקרא ו‪ ,‬ו) ועכשו שלא זכיתם ממרום שלח אש [בעצמתי‬
‫וירדנה] (איכה א‪ ,‬יג) אילו זכיתם נתקיים עליכם ואשבור מוטת עלכם [ואולך אתכם קוממיות]‬
‫(ויקרא כו‪ ,‬יג) ועכשו שלא זכיתם נשקד על פשעי (איכה א‪ ,‬יד) אילו זכיתם נתקיים עליכם במסלה‬
‫נעלה (במדבר כ‪ ,‬יט) ועכשו שלא זכיתם סלה כל אבירי (איכה א‪ ,‬טו) אילו זכיתם נתקיים עליכם‬
‫(עמ' ‪ )124r‬ושמחתם לפני יי' אלהיכם (דברים יב‪,‬‬
‫יב)‪421:‬‬
‫ועכשו שלא זכיתם על אלה אני בוכיה‬
‫עיני [עיני ירדה מים] (איכה א‪ ,‬טז) אילו זכיתם נתקיים עליכם פתוח תפתח [את ידך] (דברים טו‪,‬‬
‫ח)‪422‬‬
‫ועכשו שלא זכיתם פרשה ציון בידיה (איכה א‪ ,‬יז)‪ :‬אילו זכיתם נתקיים עליכם צדק צדק‬
‫תרדף (דברים טז‪ ,‬כ)‪ :‬ועכשו שלא זכיתם צדיק הוא יי' כי פיהו מריתי (איכה א‪ ,‬יח) אילו זכיתם‬
‫נתקיים עליכם וקראתם בעצם היום הזה [מקרא קדש יהיה לכם] (ויקרא כג‪ ,‬כא)‪ :‬ועכשו שלא‬
‫זכיתם קראתי למאהבי המה רמוני (איכה א‪ ,‬יט) אילו זכיתם נתקיים עליכם ראה ראיתי את עני‬
‫עמי (שמות ג‪ ,‬ז)‪ :‬ועכשו שלא זכיתם ראה יי' כי צר לי (איכה א‪ ,‬כ)‪ :‬אילו זכיתם נתקיים עליכם‬
‫שמעו עמים ירגזון (שמות טו‪ ,‬יד) ועכשו שלא זכיתם שמעו כי נאנחה אני (איכה א‪ ,‬כא) אילו‬
‫זכיתם נתקיים עליכם תביאמו ותטעמו [בהר נחלתך] (שמות טו‪ ,‬יז) ועכשו שלא זכיתם תבא כל‬
‫רעתם לפניך (איכה א‪ ,‬כב)‬
‫אמר ר' יהושע בן לוי נעשה בשבט בנימן ויהודה מה שלא נעשה בכל השבטים דכתיב ויגדל עון בת‬
‫עמי מחטאת סדום (שם ד‪ ,‬ו) ולא גלו ישראל מארצם עד שמעלו ביי' ובתורתו דכתיב וידעו‬
‫‪ 420‬ככל הנראה זו טעות בכתב היד (א' במקום ת')‪ :‬אש תמיד ת' ע' ה' ל' א'‪.‬‬
‫‪ 421‬מופיע גם בויקרא כג‪ ,‬מ‪.‬‬
‫‪ 422‬מופיע גם בדברים טו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪057‬‬
‫הגוים‪ 423‬כי בעונם גלו בית ישראל (יחזקאל לט‪ ,‬כג) וכתיב שריך סוררים‪ 424‬וחברי גנבים (ישעיהו‬
‫א‪,‬כג)‬
‫אמ' ר' ברכיה שהיו מתחברים לגנבים כולו אוהב שוחד (שם) שהיו אוהבים את הגזל ורודף‬
‫שלמונים (שם) היה אומ' הדיין לחבירו שלם לי ואני אשלם לך‪:‬‬
‫יתום לא ישפוטו (שם) אמ' ר' יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדין בירושלם והיה הדיין משהה את‬
‫דינו והיה יוצא משם בפחי נפש והיתה אלמנה פוגעת בו בדרך ואומרת לו מה עשית בדיניך והוא‬
‫אומ' לא הועל תי כלום היתה אומרת מה אם זה האיש לא הועיל כלום אני על אחת כמה וכמה‬
‫והיתה חוזרת לקיים מה שנאמר יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם (שם)‪ :‬והיה ירמיה‬
‫מוכיח אותם‬
‫ואומרת‪425‬‬
‫להם תנו ליי' אלהיכם כבוד (ירמיהו יג‪ ,‬טז)‪ :‬וכיון שלא שמעו התחיל‬
‫מקונן על ההרים אשא בכי ונהי (שם ט‪ ,‬ט)‪ :‬ולא היו מאמינים לדבריו עד שהגיעו להם הצרות‬
‫<שנאמר> עשה יי' אשר זמם (איכה ב‪ ,‬יז)‪:‬‬
‫תנו רבנן שבעה עבירות עשו ביום אחד הרגו כהן‪ :‬נביא דיין‪ :‬ושפכו דם נקי‪ :‬וחללו את השם‪:‬‬
‫וטמאו את העזרה‪ :‬ויום שבת ויום כפורים היה וכיון שעלה נבוזראדן התחיל דמו של זכריה רותח‬
‫אמר להם מה טיבו של דם זה שהוא רותח‪ :‬אמרו דם פרים וכבשים שהיינו מקריבים על גבי‬
‫המזבח מיד אמר להם אף היום עשו כן במקום אחר מיד הביאו ושחטו והדם לא נתנדנד אמר להם‬
‫אמרו לי האמת ואלא היום לא אשאיר מכם אדם ענו קצתם לקצתם ואמרו כי הקב"ה תובע עלבון‬
‫זכרי ה ודמו ממנו שהיה מתנבא עלינו ולא שמענו לו והרגנהו והוא דיין ונביא וכהן מיד נטל‬
‫נבוזראדן שמנים אלף פרחי כהונה והרגן עליו עד שהגיע הדמים לקברו של זכרייה שנאמר פרצו‬
‫ודמים בדמים נגעו (הושע ד‪ ,‬ב)‪ :‬ועדיין הדם רותח בה שעתא נזף ביה נבוזראדן ואמר ליה אתה‬
‫מבקש שאהרוג את האומה הזאת עליך באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר ומה אם זה רשע‬
‫ואכזר ועובד פסל נתמלא רחמים על בני אני שכתוב בי כי אל רחום וחנון [יי' אלהיך לא ירפך ולא‬
‫ישחיתך] (דברים ד‪ ,‬לא) על אחת כמה וכמה ורמז לדם ונבלע במקומו‬
‫‪ 423‬בכתב היד‪ :‬וידעו כל הגוים‪.‬‬
‫‪ 424‬בכתב היד‪ :‬צוררים‪ .‬מופיע גם בשמות כא‪ ,‬א באותה צורה‪.‬‬
‫‪ 425‬מבחינת המשמעות צריך להיות "אומר"‪.‬‬
‫‪058‬‬
‫והרבה הכעיסו לפני הקב"ה ועברו על תורתו אמר הקב"ה לישראל אפלו על עשרת הדברים‬
‫עברתם עליהם אני אמרתי בסיני אנכי [יי' אלהיך] (שמות כ‪,‬ב) והם לא עשו כן אלא כיחשו‪ 426‬ביי'‬
‫ויאמרו לא הוא (ירמיהו ה‪ ,‬יב) (עמ' ‪ )124l‬אני אמרתי לא יהיה לך אלהים [אחרים על פני] (שמות‬
‫כ‪ ,‬ג) והם אמרו אומרים לעץ אבי אתה (ירמיהו ב‪ ,‬כז) אני אמרתי לא תשא [את שם יי' אלהיך‬
‫לשוא] (שמות כ‪ ,‬ו) והם אמרו לכן לשקר‬
‫ישבעו‪427‬‬
‫(ירמיהו ה‪,‬ב) אני אמרתי זכור את יום השבת‬
‫[לקדשו] (שמות כ‪ ,‬ז) והם קדשי בזית ואת שבתתי חללת (יחזקאל כב‪ ,‬ח) אני אמרתי כבד את‬
‫אביך ואת אמך (שמות כ‪ ,‬יא) והם אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב‪ ,‬ז)‪ :‬אני אמרתי לא תרצח לא‬
‫תנאף לא תגנב (שמות כ‪ ,‬יב) והם הרצח‪ 428‬וגנוב ונאוף (הושע ד‪ ,‬ב) אני אמרתי לא תענה [ברעך עד‬
‫שקר] (שמות כ‪ ,‬יב) והם וידרכו את לשונם קשתם [שקר] (ירמיהו ט‪ ,‬ב) אני אמרתי לא תחמוד‬
‫(שמות כ‪ ,‬יג) והם וחמדו שדות וגזלו [ו]בתים [ונשאו] ועשקו גבר וביתו (מיכה ב‪ ,‬ב)‬
‫<ו>על זה באו אליהם צרה שלא נהייתה בעולם ואמרו כי סמוך לבית המקדש שם איש ושמו דואג‬
‫בן יוסף וכשמת הניח בן קטן לאמו והיתה אמו מודדת אותו בטפחיים וטופח ובאצבע ועל כל טופח‬
‫וטופח שהיה התינוק גדל היתה אמו נותנת משקלו זהב לבית המקדש וכיון שהקפיו‪ 429‬צרים על‬
‫ירושלים ואכלו כל מה שיש בבתיהם כי שלשה שנים וחצי באה ירושלם במצור ואכלו כל מה שיש‬
‫להם עד שעמדה האשה ושחטה את בנה לקיים מה שנאמר ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם‬
‫תאכלו (ויקרא כו‪ ,‬כט)‪ :‬באותה שעה הניחה את בנה בחיקה והיתה מגפפתו ומנשקתו ואומרת אוי‬
‫נא לאמך שלא שמחה בך הידים שטענו אותך יקצצו והפה שנשק יסתם והשדים שהניקו אותך‬
‫ימסו והרחם שיצאת ממנו יעקר ולמה נקרא שמו רחם שהוא מתרחם וכיון שגרמו עוונות נהפכו‬
‫אותם הרחמים לאכזריות ונתאכזרה על בנה כנמייה הזו שהיא יולדת ואוכלת את בניה והיתה‬
‫רואה את דמו והיתה בוכה עליו ומקוננת על מה שראתה הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמניות‬
‫[בשלו ילדיהן] (איכה ד‪ ,‬י) וכיון שראה ירמיה התחיל צועק ובוכה לפני הקב"ה ואומ' רבונו של‬
‫עולם לאיזו אומה נעשית צרה כמו אלו היכן הם רחמיך היכן הם חסדיך לא כך כתיב בך כי אל‬
‫רחום יי' (דברים ד‪ ,‬לא) הפכת אותם הרחמים לאכזריות עמדת מכסא רחמים וישבת על כסא דין‬
‫דכתיב ראה יי' והביטה [למי עוללת כה] אם תאכלנה נשים [פרים עוללי טפוחים] (איכה ב‪ ,‬כ)‬
‫‪ 426‬הניקוד בכתב היד‪.‬‬
‫‪ 427‬בכתב היד‪ :‬אכן לשקר נשבעו‪ .‬ניתן לקשר לשני פסוקים‪ :‬בירמיהו ג‪ ,‬כג‪" :‬אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביי'‬
‫אלהינו תשועת ישראל"‪ ,‬ובירמיהו ה‪ ,‬ב‪" :‬ואם חי יי' יאמרו לכן לשקר ישבעו"‪ .‬על פי ההיכרות עם כתב היד סביר‬
‫להכריע שמדובר בפסוק מירמיהו ה‪ ,‬ב שמועתק בשיבוש‪.‬‬
‫‪ 428‬בכתב היד‪ :‬הרוצח‪.‬‬
‫‪ 429‬מבחינת המשמעות צריך להיות "הקיפו"‪ .‬כך כתב גם בובר‪.‬‬
‫‪059‬‬
‫השיבה אותו רוח הקדש ואומרת לו איזה אומה ולשון שעשו כמו שעשו ישראל אם יהרג במקדש‬
‫יי' כהן ונביא (שם)‪:‬‬
‫הוי במדה שאדם מודד בה מודדין לו אוי לו לעין שראתה את כל אלה ולאוזן ששמעה נשכבה‬
‫בבשתנו ותכסנו‬
‫כלמתנו‪430‬‬
‫(ירמיהו ג‪ ,‬כה) ואמרו חכמים עליהם השלום מפני מה נאמרה מגלת‬
‫איכה מאלף ועד תיו לפי שעברו על התורה כולה שנכתבה מאלף עד תו לפיכך לקו מאלף ועד תו‬
‫ומתנחמים מאלף ועד תו את מוצא שכל הנבואות הרעות והקשות שנתנבא עליהם ירמיהו הקדים‬
‫ישעיהו ורפאן ירמיה אמר איכה ישבה בדד (איכה א‪ ,‬א)‪ :‬ישעיה אמ' כי עם בציון ישב [בירושלם]‬
‫(ישעיהו ל‪ ,‬יט)‪ :‬ירמיה אמר בכה תבכה (איכה א‪ ,‬ב)‪ :‬ישעיהו אמ' בכו‪ 431‬לא תבכה (ישעיהו ל‪ ,‬יט)‪:‬‬
‫ירמיה אמ' גלתה יהודה מעוני (איכה א‪ ,‬ג)‪ :‬ישעיהו אמ' ונשא נס לגוים [ואסף נדחי ישראל]‬
‫ונפוצות יהודה יקבץ (ישעיהו יא‪ ,‬יב)‪ :‬ירמיה אמ' דרכי ציון אבלות (איכה א‪ ,‬ד) ישעיה אמ' דרך‬
‫לעבור גאולים (ישעיהו נא‪ ,‬י)‪ :‬ירמיה אמ' היו צריה לראש (איכה א‪ ,‬ה) ישעיה אמ' נכון יהיה הר‬
‫[בית] יי' בראש ההרים (ישעיהו ב‪ ,‬ב)‪ :‬ירמיה אמ' ויצא מבת‪ 432‬ציון כל הדרה (איכה א‪ ,‬ו)‪ :‬ישעיה‬
‫אמ' ובא לציון גואל (ישעיהו נט‪ ,‬כ)‪ :‬ירמיהו אמ' זכרה ירושלם (איכה א‪ ,‬ז)‪ :‬ישעיה אמ' ולא‬
‫תזכרנה הראשנות‪( :‬ישעיהו סה‪ ,‬יז) ירמיה אמ' חטא חטאה ירושלם (איכה א‪ ,‬ח)‪ :‬ישעיה אמ'‬
‫מחיתי כעב פשעיך [וכענן חטאותיך] (ישעיהו מד‪ ,‬כב) ירמיה אמ' טמאתה בשוליה (איכה א‪ ,‬ט)‪:‬‬
‫ישעיה אמ' לא יעברנו‬
‫טמא‪433‬‬
‫(ישעיהו לה‪ ,‬ח)‪ :‬ירמיה אמ' ידו פרש צר (איכה א‪ ,‬י)‪ :‬ישעיה אמ'‬
‫והיה ביום ההוא יוסיף יי' [שנית] ידו [לקנות את שאר עמו] (ישעיהו יא‪ ,‬יא) ירמיה אמ' כל עמה‬
‫<נאנחים [מבקשים לחם]> (איכה א‪ ,‬יא) (עמ' ‪ )125r‬ישעיה אמ' לא ירעבו ולא יצמאו (ישעיהו מט‪,‬‬
‫י) ירמיה אמ' לוא אל{י}כם כל עוברי דרך (איכה א‪ ,‬יב)‪ :‬ישעיה אמ' והיה שם מסלול ודרך‬
‫(ישעיהו לה‪ ,‬ח)‪ :‬ירמיה אמ' ממרום שלח אש (איכה א‪ ,‬יג) ישעיה אמ' עד יערה עלינו [רוח ממרום]‬
‫(ישעיהו לב‪ ,‬טו)‪ :‬ירמיה אמ' נשקד עול פשעי (איכה א‪ ,‬יד) ישעיה אמ' התפתחי מוסרי צוארך‬
‫(ישעיהו נב‪ ,‬ב) ירמיהו אמ' סלה כל אבירי (איכה א‪ ,‬טו) ישעיה אמ' סלו סלו המסלה (ישעיהו סב‪,‬‬
‫י) ירמיה אמ' על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים (איכה א‪ ,‬טז)‪ :‬ישעיה אמ' כי עין בעין יראו‬
‫[בשוב יי' ציון] (י שעיהו נב‪ ,‬ח)‪ :‬ירמיה אמ' פרשה ציון בידיה [אין מנחם לה] (איכה א‪ ,‬יז) ישעיה‬
‫אמ' נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ‪ ,‬א)‪ :‬ירמיה אמ' צדיק הוא יי' כי פיהו מריתי (איכה א‪ ,‬יח) ישעיה‬
‫אמ' ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיהו ס‪ ,‬כא) ירמיה אמ' קראתי למאהבי (איכה א‪,‬‬
‫‪ 430‬בכתב היד‪ :‬בבשתינו ותכסינו כלמתינו‪.‬‬
‫‪ 431‬בכתב היד‪ :‬בכה‪.‬‬
‫‪ 432‬כך הקרי‪ .‬הכתיב‪ :‬מן בת‪.‬‬
‫‪ 433‬בכתב היד‪ :‬ולא יעבר בו טמא‪.‬‬
‫‪061‬‬
‫יט) ישעיהו אמ' וקראת ישועה‬
‫והביטה‪435‬‬
‫חמתיך‪434‬‬
‫ושעריך תהלה (ישעיהו ס‪ ,‬יח) ירמיה אמ' ראה יי'‬
‫(איכה ב‪ ,‬כ)‪ :‬ישעיה אמ' וראיתם ושש לבכם (ישעיהו סו‪ ,‬יד) ירמיה אמ' שמעו כי‬
‫נאנחה אני (איכה א‪ ,‬כא) ישעיה אמ' אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיהו נא‪ ,‬יב) ירמיה אמ' תבא כל‬
‫רעתם לפניך (איכה א‪ ,‬כב)‪ :‬ישעיה אמ' והביאותים אל הר קדשי (ישעיהו נו‪ ,‬ז)‬
‫ואלו ישראל חוזרין בתשובה הקב"ה מרחם עליהם שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו‬
‫(שם נה‪ ,‬ז) וצריכים ישראל שלא לשמוח בימים האלו מן י"ז בתמוז עד ט' באב שכן מצינו שכל‬
‫הרעות שנתחדשו לאבתינו באילו הימים נתחדשו וצריכים ישראל לנהוג בהם כמנהג אבלות ולא‬
‫לשמוח בהם שבשבעה עשר בתמוז באו חמש גזרות נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר‬
‫ושרף אפסטמוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל‪ :‬ובט' באב נגזרה גזירה על אבתינו שלא‬
‫יכנסו לארץ ישראל וחרב בית הראשון והשני ונלכדה בית תר‪ 436‬ונחרשה העיר ושנו חכמינו זכרונם‬
‫לברכה משנכנס אב ממעטין בשמחה וכל המקבל עליו אבל אלו הימים זוכה לראות בשמחתם‬
‫דכתיב שמחו את ירושלם [וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה] (שם סו‪ ,‬י)‬
‫שלשה בני אדם אמרו איכה ישעיה ראה את ישראל בחפזון אמ' איכה היתה לזונה (שם א‪ ,‬כא)‪:‬‬
‫ירמיהו ראה אותם בניזולן‪ 437‬אמ' איכה ישבה בדד (איכה א‪ ,‬א)‪:‬‬
‫משה ראה אותם בשלותם אמ' איכה אשא לבדי [טרחכם ומשאכם וריבכם] (דברים א‪ ,‬יב) ולפי זה‬
‫התחיל משה להוכיח את ישראל כי ידע כי יחטאו בסופם ויעשה בהם מה שלא נעשה באומה‬
‫לפיכך אמ'‬
‫אלה הדברים לפי שהיו דברי תוכחות וכן דברי ירמיהו (ירמיהו א‪ ,‬א) ולמה לפי שהיו דברי תוכחות‬
‫לפיכך נאמר בו דברי וכן דברי קהלת (קהלת א‪ ,‬א) וכן דבר יי' אשר היה אל‬
‫הושע‪438‬‬
‫בן בארי‬
‫(הושע א‪ ,‬א)‪ :‬אשר דבר משה‪ :‬וכי משה והלא הקב"ה צוה למשה לאמר שנאמר ככל אשר צוה יי'‬
‫אותו (דברים א‪ ,‬ג)‪ :‬במדבר על שאמרו היש יי' בקרבנו אם אין (שמות יז‪ ,‬ז)‪ :‬בערבה על מה‬
‫שאמרו בערבות מואב ועבדו לבעל פעור‪ :‬מול סוף כשהיו במול סוף אמרו המבלי אין קברים‬
‫‪ 434‬בנוסח המסורה‪ :‬חומתיך (בכתב היד‪ :‬חמ')‪.‬‬
‫‪ 435‬חריגה בפסוק הסדר מאיכה‪ ,‬על פי הסדר היה מתאים שייכתב כאן "ראה יי' כי צר לי" (איכה א‪ ,‬כ)‪ ,‬כפי שמופיע‬
‫באיכה רבה (וילנא) א‪ ,‬כג‪ .‬קיימים שינויים נוספים בין המקבילה באיכה רבה למדרש שלפנינו‪.‬‬
‫‪ 436‬בובר כתב‪ :‬ביתר‪.‬‬
‫‪ 437‬מבחינת המשמעות והמקבילות כנראה צריך להיות "ניוולן"‪.‬‬
‫‪ 438‬בכתב היד‪ :‬יהושע‪.‬‬
‫‪060‬‬
‫במצרים [לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים] הלא זה הדבר [אשר דברנו‬
‫אליך במצרים] (שם יד‪ ,‬יא‪-‬יב)‪ :‬בין פארן כשהיו במדבר פארן ואמרו נשלחה אנשים (דברים א‪ ,‬כב)‬
‫ושלחו מרגלים והאמינו לדבריהם הרעים‪ :‬ובין תפל לפי שאמרו דברים של תפלות על הקב"ה‪:‬‬
‫ויהי העם כמתאננים רע (במדבר יא‪ ,‬א) ולבן מה שאמרו על המן שנאמר ועתה נפשנו יבשה אין כל‬
‫(שם‪ ,‬ו) והמן נקרא לבן שנאמר והמן כזרע גד לבן‪ :439‬וחצרות ודי זהב שלא למדו ממרים לפי‬
‫שדברה באחיה נענשה והם לא מנעו מלדבר באלהים ובמשה‪ :‬שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה‬
‫(שם כא‪ ,‬ה) ודי זהב לפי שזימן להם זהב עשו הם עגל זהב שנאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל‬
‫(הושע ב‪ ,‬י) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר אמ' להם משה ראו מה אתם גרמתם לעצמכם‬
‫שאתם עדיין לא נכנסתם לארץ עד עכשו מ' שנה ולכך נאמר אחריו‬
‫א‪,‬ג ויהי בארבעים שנה (עמ' ‪ )125l‬ומה ראה משה רבינו עליו השלום שלא הוכיחן אלא סמוך‬
‫למיתתו אלא לפי שאדם צריך לשמור <עצ>מו שלא להוכיח את חבירו אלא או סמוך למיתתו או‬
‫קרוב ליפרש ממנו כדי שלא יהיה בלבו של חבירו שום איבה עליו כי כן מצינו ביעקב שלא הוכיח‬
‫לראובן ושמעון ולוי אלא סמוך למיתתו וכן משה רבינו עליו השלום לא הוכיחן אלא סמוך‬
‫למיתתו‪:‬‬
‫א‪,‬ד אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי‪ :‬ולמה לא הוכיחן קודם לכן אלא כדי שלא יאמרו ישראל‬
‫שעדיין לא עשה לנו שום טובה והתחיל להוכיחנו ולמה המתין עד סמוך למיתתו בשביל זה‬
‫שאמרנו‪ :‬בוא וראה ענותנותו של הקב"ה כי הראה דרך טובה לעולם שהתלמיד אומ' לרב הרבה‬
‫הוגעתיך ועל כן המתין הקב"ה עד שהכה לסיחון ולעוג ואז הוכיחן אבל הקב"ה אמר להם‬
‫א‪,‬ו רב לכם שבת בהר הזה כלומר הרבה עכבתי אתכם בהר סיני זה‪:‬‬
‫א‪,‬ז עד הנהר הגדול נהר פרת ‪ :‬ולמה קורא אותו נהר גדול והלא ד' נהרות יוצאים ופרת הוא רביעי‬
‫והוא אחרון ללמדך שהוא קטן שבכולם וכאן קורא אותו נהר גדול ולמה כן לפי שהוא בגבול מואב‬
‫<ישראל>‪ 440‬לכך קראו גדול כי המשל אומ' עבד מלך מלך קרב לגבי דהנא ואידהן כלומר כל מי‬
‫שהוא קרוב לגבי מוכר שמן לוקח משמנו‪ :‬וקרב לגבי שחנא וישחן לך כמה דמפרש בשמעתא לגבי‬
‫‪ 439‬ביטוי זה משלב שני פסוקים‪" :‬והמן כזרע גד הוא" (במדבר יא‪ ,‬ז) ו"ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד‬
‫לבן" (שמות טז‪ ,‬לא)‪.‬‬
‫‪ 440‬נקוד על המילה "מואב"‪ ,‬ו"ישראל" מילה יתרה משמאל לשורה – כנראה שהניקוד כאן הוא סימן מחיקה‪.‬‬
‫‪062‬‬
‫שיחנא לגבי חום כמו ולא ייחם לרבו‪ 441‬ומתרגמינן ולא שחין ליה איהו מתחמם ממנו‪ :‬פרת ולמה‬
‫נקרא פרת שכל מי שהוא שותה מימיו הוא פורה ורובה‪:‬‬
‫א‪,‬י יי' אלהיכם הרבה אתכם על דייניכם שהדיינים נענשין אם לא יוציאו הדין לאמתו‪:‬‬
‫א‪,‬יא יי' אלהי אבותיכם יוסף [עליכם ככם אלף פעמים] אמרו לו משה רבינו עליו השלום אין אנו‬
‫צריכים לברכתך כי הקב"ה אמ' לאברהם‬
‫וארבה‪442‬‬
‫את זרעכם ככוכבי השמים (שמות לב‪ ,‬יג)‬
‫ואתה שמת קץ לברכתינו אמ' להם משה מה שאני <מברך> אתכם הוא משלי אבל מה שברך‬
‫הקב"ה את אבותיכם אינו בא לפחות אותה אלא להוסיף עליה אלא הוא יברך אתכם כאשר דבר‬
‫לכם‬
‫א‪,‬יב טרחכם ומשאכם מלמד שהיו דבריהם במשא לשומעם הדיין וריבכם שהיו מריבים עם‬
‫הדיינים אם לא היו אומרים כרצונם ואשימם בראשיכם מלמד שהדיינים משימים ידיהם על בעלי‬
‫דינין אם אינן מוצאין דין לאמתו‪:‬‬
‫א‪,‬יד ותענו אותי היה לכם לומר חלילה שידין אותנו אחר אלא אתה שאתה לא תשא פנים לאחד‬
‫ממנו אלא כך עניתם טוב הדבר אשר דברת לעשות לפי שחשבתם מעתה יהיו מקצת השופטים‬
‫קרובים לנו וישאו לנו פנים בדין‪ :‬חכמים וידועים אבל נכונים‪ 443‬לא מצא להם‪:‬‬
‫א‪,‬טז ואצוה את שופטיכם שיהיו זריזין כנגד מקל ורצועה‪ :‬בין איש ובין אחיו בין בית לעלייה ובין‬
‫גרו בין תנור לכירים‬
‫א‪,‬יז כקטן כגדל תשמעון שיהיה דין של פרוטה חביב עליך כדין של מאה מנה שאם בא לפניכם‬
‫אותו תחלה תהיו דנין אתו תחלה‪ :‬לא תגורו מפני איש‪ :‬לא תכסו דבריכם מפני פחד איש‪ :‬כי‬
‫המשפט לאלהים הוא ‪ :‬כמה דתימר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב‪ ,‬א)‪ :‬תקריבון אלי‬
‫ושמעתיו‪ :‬אם אודיע אותם לכם טוב ואם לאו אשאל להקב"ה ואומ' לכם‪:‬‬
‫א‪,‬יח ואצוה אתכם בעת ההיא מה שאמר לו יתרו‬
‫והזהרת‪444‬‬
‫אתהם את החוקים ואת התורות‬
‫והודעת להם [את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון] (שמות יח‪ ,‬כ)‪:‬‬
‫‪ 441‬בובר הבין שיש כאן הפניה לפסוק ממלכים א א‪ ,‬א‪ ,‬ולכן תיקן "ולא יחם לו" בענין הסבר המילה "שחין" מלשון‬
‫"חום" בארמית‪ ,‬על בסיס תרגום יונתן בן עוזיאל למלכים א א‪ ,‬א‪" :‬ולא יחם לו – לא שחין ליה"‪.‬‬
‫‪ 442‬צריך להיות "ארבה"‪ .‬הפסוק אינו מתאים לתוכן הדרשה‪ .‬ברש"י מופיע פסוק אחר‪" :‬אשר אם יוכל איש למנות"‬
‫(בראשית יג‪ ,‬טז)‪ .‬בובר כתב כך‪(" :‬וארבה את זרעכם) [והרבה ארבה את זרעך] (בראשית כב‪,‬יז) ככוכבי השמים‪ ,‬ואתה‬
‫שמת קץ לברכתינו"‪ ,‬על בסיס המקבילה מספרי דברים (פינקלשטיין) א‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 443‬צריך להיות "נבונים"‪ ,‬וכך תיקן בובר‪.‬‬
‫‪063‬‬
‫א‪,‬כב ותקרבון אלי כולכם כשבאתם להר לא באתם כולכם ברצון אבל (עמ' ‪ )126r‬כאן ותקרבון‬
‫אלי כולכם אנשים ונשים וטף באתם אבל בסיני לא נאמר אלא ותקרבון ותעמדון [תחת ההר]‬
‫(דברים ד‪ ,‬יא)‬
‫א‪,‬כג וייטב בעיני הדבר דרך ארץ מי שמוכר בהמה לחבירו ואומ' לו על דעת לבדוק והוא אומ' לו‬
‫צא ובדוק אותה ב{‪{ }..‬ב}הר בין בגבעה כששומע הלוקח שהוא אומר כך בוטח על דבריו ואינו‬
‫מנסה אותה אבל א[ת]ם אף על פי שאמרתי לכם שהיא טובה בעיני היה לכם שלא לשלוח שתסמכו‬
‫על דברי ואתם לא אביתם ורציתם שאשלח אנשים וכן עשיתי ואקח מכם שנים עשר אנשים‪:445‬‬
‫א‪,‬כח אנה‪ 446‬אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו‪ 447‬אחינו אלו המרגלים והם לא יראו את הארץ‬
‫פעם שנית כי כבר ראוה בפעם הראשונה‪:‬‬
‫א‪,‬לט ובניכם‪ 448‬אשר לא ידעו [היום] טוב ורע [המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה] בוא‬
‫וראה צדקותיו של הקב"ה שהיו בהם באותם שיצאו ממצרים בני ו' ובני ט' וחשב אותם כאילו לא‬
‫ידעו ומכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים בים ובמצרים טוב ורע‪:‬‬
‫א‪,‬מא ותהינו מלאתם הין לקיים מה שנאמר במלאות שפקו יצר לו‪( 449‬איוב כ‪ ,‬כב)‬
‫דבר אחר ותהינו מה שאמרתם הננו ועלינו [אל המקום אשר אמר יי' כי חטאנו] (במדבר יד‪ ,‬מ)‬
‫א‪,‬מד כאשר תעשינה הדברים מה דרכם של דבורה זו כיון שהיא מכה את האדם מיד מתה כך כל‬
‫מי שהוא מכה את ישראל מיד הוא מת‪:‬‬
‫ב‪,‬ג רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה ואימתי <אתם> פ<ו>נים צפון לכשיבוא העירותי‬
‫מצפון (ישעיהו מא‪ ,‬כה)‬
‫ב‪,‬ה אל תתגרו בם כי אני חייב לתת לעשו שכר שכיבד אביו והמתינו עד מדרך כף רגל הוא אשר‬
‫אמר דרך כוכב מיעקב (במדבר כד‪ ,‬יז)‪ :‬כף רגל אותו רגל שאמר‬
‫‪ 444‬בקורן‪ :‬והזהרתה‪.‬‬
‫‪ 445‬בכתב היד‪ :‬ואקח מכם י"ב אנשים‪.‬‬
‫‪ 446‬בכתב היד‪ :‬אנא‪.‬‬
‫‪ 447‬בכתב היד‪ :‬לבבינו‪.‬‬
‫‪ 448‬בכתב היד‪ :‬ובניהם‪.‬‬
‫‪ 449‬בכתב היד‪ :‬במלאת ספקם‪.‬‬
‫‪ 450‬בכתב היד‪ :‬תרמסינה‪.‬‬
‫‪064‬‬
‫תרמסנה‪450‬‬
‫רגל רגלי עני פעמי‬
‫דלים (ישעיהו כו‪ ,‬ו)‪ :‬כי ירושה לעשו ירושה היא מאברהם שעשר עממים כרתי ברית עם אברהם‬
‫שאתן לך את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמני (בראשית טו‪ ,‬יט)‬
‫ב‪,‬ו אכל תשברו מאתם בכסף‪ :‬למה‬
‫ב‪,‬ז כי יי' אלהיך ברכך בכל מעשה‬
‫ידך‪451‬‬
‫והראו להם ממונכם להודיע להם שאין אתם צריכים‬
‫מהם כלום ואל תעשו עצמכם בפני בני אדם עניים ורעבים מיכן אנו למדים שקנו מהם ואכלו‪:‬‬
‫ב‪,‬ט אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה אבל אנגירא עשה בהם ועשו להם מארבים עצמם‬
‫כשאילו ירצו להלחם עמהם והם בורחין ולוקחין הם כל מה שמוצאים משלהם ומפני שהיו‬
‫מתייראים מהם היו מוכרים לחם ומים כי לבני לוט נתתי את ער ירושה‪ :‬היא ירושה להם‬
‫מאברהם לפי שהלך לוט עם אברהם ולא גילה על שרה שהיא אשתו בעת שירד למצרים לפיכך נתן‬
‫לו הקב"ה שכרו שירשו בניו שני עממים מאותן שנתן לאברהם‬
‫ב‪,‬יט וקרבת מול בני עמון מפני מה לא נאמר בבני עמון אל תתגר בם מלחמה (דברים ב‪ ,‬ט) כמו‬
‫שאמר הקב"ה על מואב אנגרייא לא התיר להם לעשות בהם מפני שכבדה אמם לאביה מה שלא‬
‫עשתה אם מואב שהיא קראה שם בנה מואב כלומר שהוא היה לה מאביה אבל הקטנה חסה על‬
‫כבוד אביה וקראה אותו בן עמי כלומר כי מעמה היה לה ולא מאביה‪:‬‬
‫ב‪,‬כ זמזמים כלומר כל הרואה אותם היה מאבד מחשבותיו מפני פחדם‪:‬‬
‫ב‪,‬כג והעוים היושבים בחצרים [עד עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו תחתם] וכי‬
‫מה היה צריך למשה לכתוב פסוק זה אלא לפי שנשבע אברהם עם אבימלך שלא יקחו בני אברהם‬
‫מארצו כל זמן שהיה נינו ונכדו קיימים ולפי שעדיין היה נכדו קיים גזר הקב"ה שיבאו מן‬
‫כפתורים וישמידו את עוים שהם מפלשתים וישבו בארצם ואחר כך יבאו ישראל ויקחו אותם מיד‬
‫כפתורים‪:‬‬
‫ב‪,‬כד החל רש והתגר בו מלחמה אבל הקב"ה (עמ' ‪ )126l‬לא אמר שישלח אלא מעצמו שלח‬
‫ב‪,‬כה היום הזה אחל תת פחדך [ויראתך על פני העמים] נאמר כאן אחל ונאמר ביהושע [היום‬
‫הזה] אחל [גדלך בעיני כל ישראל] (יהושע ג‪ ,‬ז) ללמדך כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך <ע>מדה‬
‫‪ 451‬בכתב היד‪ :‬ידיך‪.‬‬
‫‪065‬‬
‫לו למשה רבינו חוץ מנסים האחרות שלא יכול עליהם שום נביא בעולם ולכך נאמר על פני העמים‬
‫תחת כל השמים‬
‫ב‪,‬כו ואשלח מלאכים אמר לו הקב"ה והלא לא אמרתי לך אלא והתגר בו‪ 452‬מלחמה (דברים ב‪ ,‬כד)‬
‫ואתה למה שאלת לו לשלום אמר לו משה מן התורה למדתי שכך כתיב בתורה כי תקרב אל עיר‬
‫להלחם עליה וקראת אליה לשלום (שם כ‪ ,‬י) לכך נאמר ממדבר קדמות מדברי תורה הקודמת לכל‬
‫שצוה בה לקדם בה לשלום לכשיקרב אל עיר להלחם עליה‪:‬‬
‫ב‪,‬כט כאשר עשו לי בני עשו והלא אדום הוא שלא רצה להעבירו שנאמר וישלח ישראל מלאכים‬
‫אל מלך אדום [לאמר אעברה נא בארצך] ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא‬
‫אבה‪453‬‬
‫(שופטים יא‪ ,‬יז) ולמה אמר משה כאשר עשו לי בני עשו הוי אומ' שלא אמ' משה על העברה אלא‬
‫על מכירת לחם ומים שבני אדום עשו ובני מואב מכרו להם‬
‫ב‪,‬לג ואת בניו בנו כתיב מלמד שלא היה לו בן גבור כמוהו‬
‫ג‪,‬ט צידונים יקראו לחרמון שריון וכי מה היה צורך למשה לכתוב זה הפסוק ולמה עשה כן להודיע‬
‫שבחה של ארץ ישראל שכל המלכיות היו רוצים להיות להם חלק בארץ שהרי חרמון היה הר והיו‬
‫ארבעה מלכיות מושלות בו וכל אחת ואחת שמה לו שם בפני עצמו ואלו הן חרמון שריון שניר‬
‫שיאון ולמה נקרא שמו שניר שהוא הר השלג כי לעולם ימצא בו השלג ובלשון כנען אומ' לשלג‬
‫ֵשנֶר‪:454‬‬
‫ג‪,‬יא כי רק עוג מלך הבשן כל מקום בו רק מיעוט הוא לפי שהיה עוג פחות וגדוע מכל הרפאים‬
‫שהיו בימיו והוא נשאר מיתר הרפאים מאותן שהרגן אמרפל וחביריו שנאמר ויכו את רפאים‬
‫בעשתרת קרנים (בראשית יד‪ ,‬ה) ועליו נאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (שם‪ ,‬יג) וזה היה עוג‬
‫ולמה קראו פליט על שם שלא נחשב כאשר הרפאים ברייתא ששנינו פליטי זתים שאינם‬
‫מבושלים‪ :‬הנה ערשו ערש ברזל ספר בגדולתו וגבורתו של הקב"ה שגבור כמוהו מסר בידם‪:‬‬
‫‪ 452‬בכתב היד‪ :‬בם‪.‬‬
‫‪ 453‬בכתב היד‪ :‬רצה‪.‬‬
‫‪ 454‬באופן חריג‪ ,‬מופיע ניקוד המילה בכתב היד‪.‬‬
‫‪066‬‬
‫הלא‪ 455‬היא‪ 456‬ברבת בני עמון לפי שהיה יוד ע שצוה הקב"ה על בני עמון שלא יתגרו בהם ולכך שם‬
‫ערשו לשם‪ :‬תשע אמות מיכן לענק שהוא גדול תשע אמות ושאר אנשים ארבע אמות כל חד‬
‫מאמתו‪ :‬באמת איש באמת עוג ולכך נקרא הגלית שמו איש הבינים‪ 457‬לפי שענק גדול מט' אמות‬
‫והוא היה בינוני שלא היה אלא שש אמות וזרת (שמואל א יז‪ ,‬ד)‪ :‬ב' אמות וזרת היה גדול מאדם‬
‫אחד וב' אמות וזרת היה פחות מענק‪:‬‬
‫ג‪,‬יג ההוא יקרא ארץ רפאים על הארץ הזאת אמר הקב"ה שיתן לו כמה דתימר ואת החתי‪ 458‬ואת‬
‫הפרזי ואת הרפאים (בראשית טו‪ ,‬כ)‪:‬‬
‫נשלמה‬
‫שבח‬
‫פרש'‬
‫תם‬
‫אלה‬
‫הדברים‬
‫מ שפיל‬
‫לאל‬
‫אתחיל‬
‫פרשת‬
‫ואתחנן‬
‫‪ 455‬בנוסח המסורה‪ :‬הלה‪ .‬בכתבי יד אחרים יש עדות לצורה "הלא" (ביבליה הבראיקה‪ ,‬עמ' ‪.)219‬‬
‫‪ 456‬בנוסח המסורה‪ :‬הוא‪.‬‬
‫‪ 457‬על פי שמואל א יז‪ ,‬ד‪" :‬ויצא איש הבנים ממחנות פלישתים גלית שמו"‪ ,‬וכן בפסוק כג‪.‬‬
‫‪ 458‬בכתב היד‪ :‬החוי‪.‬‬
‫‪067‬‬
‫ומרים‬
‫‪ .3‬מהדורה ביקורתית מורחבת‬
‫‪ 3.1‬מבוא למהדורה‬
‫במהדורה הביקורתית המורחבת שלהלן הצגתי את הממצאים הקשורים למקורותיו של "מדרש‬
‫אגדה" לספר שמות‪ ,‬פרקים כב–כג‪ .‬מבחינת צורת ההצגה‪ ,‬בחרתי לשטוח את ממצאיי כהערות‬
‫שוליים בצד נוסח המהדורה הביקורתית‪.‬‬
‫מטרתי ברישום המדויק של המקורות הייתה לאפשר הסקה של מסקנות לגבי בעל "מדרש אגדה"‬
‫ועולמו בכלל‪ ,‬ובפרט לגבי קשריו עם מקורותיו‪ .‬עבודתי לא הייתה בבחינת "חרישה בשדה בור";‬
‫במהדורתו ל"מדרש אגדה" כבר עסק בובר באיתור מקורות‪ .‬עם זאת נותרה מלאכה רבה בתחום‪:‬‬
‫בדקתי מקורות נוספים מעבר למה שצוין במפורש במדרש עצמו‪ ,‬מעבר למה שציין בובר ומעבר‬
‫למה שנעשה במחקר בשנים האחרונות‪ .‬כמו כן עמלתי על הצלבת המידע שמופיע בהערותיו של‬
‫בובר עם חיבורים אחרים שהוציא לאור‪ .‬גם במקומות שבהם ציין בובר מקורות אלה או אחרים‪,‬‬
‫טרחתי בסינונם ובפירוקם לחלקים הקטנים ביותר שמהם הם מורכבים‪ ,‬וזאת כדי לבדוק את‬
‫תרומתו של בעל "מדרש אגדה" ואת ביטוייו העצמאיים‪.‬‬
‫נימוקים שונים הובילו אותי לבחור דווקא בפרקים כב–כג שבחומש שמות כמדגם למהדורה‬
‫הביקורתית המורחבת‪ :‬המקורות בפרקים אלה מגוונים ביותר‪ ,‬ואף כוללים מדרשים קדומים‬
‫ומאוחרים וקטעים שלא נמצא להם מקבילה‪ .‬מבחינת סגנון הדרשות‪ ,‬קיימים ביחידה זו פירושים‬
‫לפסוקים על הסדר‪ ,‬ולצדם דרשות הסובבות סביב נושא מוביל‪ .‬כמו כן‪ ,‬התכנים הבולטים ביחידה‬
‫זו הם נושאים מרכזיים ב"מדרש אגדה" והם מופיעים במקומות נוספים בו‪ .‬למשל‪ ,‬היחסים בין‬
‫גוף לנפש‪ 459,‬גאולה ותחיית המתים‪ 460‬ואזכור הגרים‪ 461.‬מבחינת הצורות הספרותיות נמצא בו‬
‫סיפור המרחיב את המקרא (יחזקאל לז)‪ 462,‬חזון העצמות היבשות וכן הסיפור על עשרת הרוגי‬
‫מלכות‪.463‬‬
‫הקשיים שעמדו לפניי נבעו מכך ש"מדרש אגדה" בנוי מיחידות קטנות של "רסיסי דרשות"‬
‫ותחיבות‪ .‬כמו כן ניכרת חופשיות בהעתקת המקורות‪ ,‬מה שמקשה על איתור המקורות שעמדו‬
‫לפני בעל "מדרש אגדה"‪ .‬קושי אחר נבע מהעובדה שגם כאשר הצלחתי לזהות מקורות ל"מדרש‬
‫אגדה"‪ ,‬בחלק מהמקרים מדובר בחיבורים שזמנם ומקומם אינם מתוארכים באופן ברור‪ ,‬או שיש‬
‫בתוכם חלקים שתיארוכם שונה‪ .‬קשיים אלה מחדדים את ההבנה שחלק גדול מהמרכיבים שעמדו‬
‫לנגד עיני בעל "מדרש אגדה" באיסוף המקורות שעמדו לפניו ובסינונם אינם ניתנים לשחזור‪ .‬כדי‬
‫להתמודד עם קשיים אלה השתמשתי במידת האפשר בכלים שמעמיד לפנינו המחקר לשם‬
‫השוואה ולבדיקת מקורותיו של בעל "מדרש אגדה" ובכלים ספרותיים לאיתור המשלב הלשוני‬
‫של הדרשות השונות‪.‬‬
‫‪ 459‬מדרש אגדה (מהדורה) שמות כב‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ 460‬שם כג‪ ,‬כ–כא‪.‬‬
‫‪ 461‬שם‪ ,‬ט; שם‪ ,‬כג–כה; שם‪ ,‬לג‪.‬‬
‫‪ 462‬שם כב‪ ,‬כד‪ .‬מקורו בפרקי דרבי אליעזר לג‪.‬‬
‫‪ 463‬שם‪ ,‬כב‪ ,‬כב‪ .‬מקורותיו‪ :‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יח; לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬כב; בבלי ברכות‬
‫סא ע"ב‪.‬‬
‫‪068‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬עלה מהממצאים שברוב הפסוקים ביחידה מדרשית זו שאב בעל "מדרש אגדה" את‬
‫דבריו מן התלמוד הבבלי‪ ,‬המכילתא דרבי ישמעאל ומדרש "לקח טוב"‪ .‬ניכר שברוב המקרים‬
‫מדרש "לקח טוב" מגלה נאמנות גבוהה לנוסח המכילתא והתלמוד הבבלי‪ ,‬ולעומתו הדרשות‬
‫ב"מדרש אגדה" מעובדות ותמציתיות בדרך כלל‪.‬‬
‫בניגוד לציפייתי שאגלה נאמנות רבה של "מדרש אגדה" ל"לקח טוב"‪ ,‬כשבדקתי את הדברים‬
‫במדגם לאורך היחידה כולה גיליתי שבעל "מדרש אגדה" מסנן מן ה"לקח טוב" חלקים נרחבים‪.‬‬
‫גם החלקים ש"מדרש אגדה" מביא מתוך ה"לקח טוב" הם מקוצרים וניכרים בהם עיבודים‬
‫והשמטות‪.‬‬
‫יוצאים מן הכלל הם הפירושים לשמות כב‪ ,‬כד ("אם כסף תלוה את עמי")‪ ,‬לשמות כג‪ ,‬יט‬
‫("ראשית בכורי אדמתך") ולשמות כג‪ ,‬כ–כא ("הנה אנכי שלח מלאך")‪ .‬בקטעים אלה נמצאו‬
‫דרשות המורכבות ממקורות שונים‪ ,‬ביניהם תנחומא‪ ,‬הפסיקתות‪ ,‬מדרש תהלים ופרקי דרבי‬
‫אליעזר‪ .‬הקטעים מעוצבים באופן שנראה לנו כשילוב של מקורות‪.‬‬
‫מסקנותיי לגבי ממצאים אלה שולבו בפרק השלישי העוסק במקורות השונים‪ 464.‬שילבתי בדיון‬
‫שם דוגמאות מן המהדורה הביקורתית המורחבת והצגתי את מנגנוני העריכה של בעל "מדרש‬
‫אגדה" ביחס למקורותיו‪.‬‬
‫‪ 464‬ראו בהמשך עבודה זו‪ ,‬פרק שלישי‪ ,‬סעיף ‪ – 3.1.3.3‬פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬עמ' ‪ ;221‬סעיף ‪ – 3.2.3‬פסיקתא רבתי‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;237–232‬סעיף ‪ – 3.1‬פרשנות מעובדת מתוך ספרות המדרש הקדומה‪ :‬רש"י ו"לקח טוב"‪ ,‬עמ' ‪.212–213‬‬
‫‪069‬‬
‫‪ 3.2‬מהדורה ביקורתית מורחבת – שמות כב–כג‬
‫כב‪,‬א אם במחתרת ימצא הגנב‪ :‬במסכת סנהדרין‪ 465‬אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה דאדם‬
‫מעמיד עצמו על ממונו והאי גנבא אמר אי אזילנה וקם לאפי ולא שביק לי קטילנא ליה‬
‫אמר‬
‫בא‪467‬‬
‫להרגך השכם להרגו ואף על‬
‫פי‪468‬‬
‫דאין הורגין בלא התראה‬
‫ורחמנא‪466‬‬
‫מחתרת‪469‬‬
‫זו היא‬
‫התראותו‪:470‬‬
‫כב‪,‬ב אם זרחה השמש‬
‫חייב‬
‫שנאמר‪474‬‬
‫עליו‪471‬‬
‫דמים לו ומאי‬
‫אם ברור לך הדבר כשמש הזה שהוא‬
‫אמר‪475‬‬
‫שלום‪472‬‬
‫בעולם‬
‫והרגו‪473‬‬
‫שלם ישלם ללמדך שאם חתר הגנב ושיבר כדי יין או‬
‫<שמן> בחתירתו חייב לשלם‪ :476‬שנאמר אם‪ 477‬אין לו ונמכר בגנבתו‪:‬‬
‫כב‪,‬ו כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר ר' ישמעאל‪ 478‬אומר אינו חייב עד שיפקיד אצלו‬
‫ו<י>אמר לו הא לך שמור לי זה אבל אם אמר לו‪ 479‬עיניך בו הרי זה פטור‬
‫כב‪,‬ח על כל דבר פשע‪ :‬כלל על שור על חמור‪ 480‬פרט על כל אבדה‪ 481‬חזר וכלל‪ :‬כלל ופרט וכלל‬
‫אין אתה דן אלא כעין הפרט (עמ' ‪ )51l‬מה הפרט‬
‫המפורש‪482‬‬
‫בנכסים מטולטלים שאין להם‬
‫אחריות אף נכסים ומטולטלין שיש להם אחריות‪:483‬‬
‫‪ 465‬בבלי סנהדרין עב ע"א‪ .‬מדרש אגדה משנה מלשון התלמוד הבבלי‪ .‬חלק מהשינויים מתאימים לפירוש רש"י לבבלי‬
‫שם‪ ,‬ד"ה "חזקה אין אדם"‪ .‬בניגוד למדרש אגדה‪ ,‬גרסתו של לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬א צמודה בדרך כלל ללשון‬
‫התלמוד‪.‬‬
‫‪ 466‬בתלמוד הבבלי מופיע "והתורה אמרה"‪ .‬השינוי "ורחמנא אמר" המופיע ב"מדרש אגדה"‪ ,‬קיים גם ב"לקח טוב"‬
‫ובילקוט שמעוני משפטים שמב‪.‬‬
‫‪ 467‬בכתב היד‪ :‬בה‪.‬‬
‫‪ 468‬לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬א‪ .‬בלקח טוב מופיע שילוב בין המימרא בגמרא לבין הברייתא בבבלי סנהדרין עב ע"ב‪.‬‬
‫‪ 469‬בבלי סנהדרין עב ע"ב‪ ,‬ושם הלשון היא "מחתרתו"‪.‬‬
‫‪ 470‬צ"ל‪ :‬התראתו‪ .‬בלקח טוב (בובר) נוסף כאן‪" :‬מיכן אתה למד לפיקוח נפש מן התורה‪ ,‬ומה שפיכות דמים שמטמא‬
‫א ת הארץ ומסלק את השכינה אמרה תורה והכה ומת‪ ,‬אע"פ שעל ספק בא‪ ,‬קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את‬
‫הספק"‪ ,‬והוא על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יג‪.‬‬
‫‪ 471‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יג; בבלי סנהדרין עב ע"א; לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬ב; ילקוט שמעוני‬
‫משפטים שמב‪.‬‬
‫‪ 472‬בבלי סנהדרין עב ע"א‪" :‬שיש לו שלום עמך"; לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬ב‪" :‬שהוא בשלום עמך כשמש הזה שהוא‬
‫שלום בעולם"‪.‬‬
‫‪ 473‬כך הגרסה במכילתא שם‪ ,‬ואילו בלקח טוב (בובר)‪" :‬והורגו"‪.‬‬
‫‪ 474‬מילה זו אינה מופיעה אצל בובר‪.‬‬
‫‪ 475‬מילים אלה אינן מופיעות אצל בובר‪.‬‬
‫‪ 476‬מובא בשינויי לשון במכילתא שם ובלקח טוב (בובר)‪.‬‬
‫‪ 477‬בכתב היד‪ :‬ואם‪ .‬הפסוק מופיע בצורה זו גם בשמות כא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 478‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) טו; לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬ו; ילקוט שמעוני משפטים שמו‪.‬‬
‫‪ 479‬בלקח טוב (בובר) נוסף‪" :‬תן"‪ ,‬וכך השלים בובר במדרש אגדה כאן‪.‬‬
‫‪071‬‬
‫כב‪,‬טו וכי יפתה איש בתולה להוציא‪ 484‬את שנתאלמנה ואת שנתגרשה מן האר<ו>סין דברי רבי‬
‫יוסף‪485‬‬
‫סומא‪:‬‬
‫הגלילי‪ :‬והמפתה אם רוצה‬
‫מהור‪487‬‬
‫ימהרנה לו‬
‫להוציא‪486‬‬
‫לאשה‪488‬‬
‫לא יוציא אלא ישתה בעציצו ואפלו חגרת או‬
‫ואין מוהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד‬
‫מוהר‪489‬‬
‫(בראשית לד‪ ,‬יב)‬
‫כב‪,‬יט זובח לאלהים יחרם ולא תאמר לבד זובח ולא שאר עבודות אלא מה זובח אחד מד' עבודות‬
‫אף כל אחד ואחד משאר עבודות כגון קיטור וניסוך והשתחויה‪:490‬‬
‫כב‪,‬כ וגר לא תונה‪ :‬ומפני מה‪ 491‬נסמך פרשת הגר לעבודה זרה ללמדך שכל המאנה לגר כאלו עובד‬
‫עבודה זרה שאם יאמר לו‪ 492‬כמה בשר חזיר בבטנך כמה נשיקות יש לך בעבודה זרה והגר שאור‬
‫שלו רע‪ 493‬ושמא יחזור לעבודה זרה שלו ונמצא אתה הגורם וכאלו אתה עבדת עבודה זרה לפיכך‬
‫נסמכה פרשת הגר לעבודה זרה‪:‬‬
‫‪ 480‬בובר הוסיף על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) טז‪ ,‬ילקוט שמעוני שם ולקח טוב (בובר) שם‪" :‬על שה על‬
‫שלמה"‪.‬‬
‫‪ 481‬בכתב היד‪ :‬אבידה‪.‬‬
‫‪ 482‬בלקח טוב (בובר)‪" :‬מפורש"‪ ,‬וכן אצל בובר‪.‬‬
‫‪ 483‬בלקח טוב (בובר)‪" :‬אף הכלל אין לי אלא בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות"‪ ,‬וכך תיקן בובר כאן‪ .‬בלקח טוב‬
‫(בובר) נוסף‪" :‬לא בא הכתוב אלא לחלק בין כסף וכלים ובהמה"‪.‬‬
‫‪ 484‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יז; לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ 485‬צ"ל‪ :‬יוסי‪.‬‬
‫‪ 486‬בלקח טוב (בובר)‪" :‬המפתה אם רצה להוציא מוציא והאונס אם רצה להוציא לא מוציא וכו'"‪ ,‬וכן הגיה בובר על‬
‫פי בבלי כתובות לט ע"א‪.‬‬
‫‪ 487‬בפסוק‪ :‬מהר‪.‬‬
‫‪ 488‬בלקח טוב (בובר) נוסף‪" :‬מלמד שהוא עושה עליו מוהר"‪ ,‬וכך מופיע גם במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יז‪.‬‬
‫‪ 489‬בפסוק‪ :‬מהר‪.‬‬
‫‪ 490‬על פי בבלי סנהדרין ס ע"ב‪" :‬אין לי אלא בזובח‪ ,‬מקטר ומנסך מניין? ת"ל בלתי לה' לבדו ריקן העבודות כולן לשם‬
‫המיוחד"‪.‬‬
‫‪ 491‬לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬כ; בבלי בבא מציעא נט ע"ב; ילקוט שמעוני משפטים שמט; והזהיר סח ע"ב‪.‬‬
‫‪ 492‬בלקח טוב (בובר) מופיעה רק ההשוואה ללא ההמשך‪" :‬שאם יאמר לו וכו'"‪.‬‬
‫‪ 493‬בובר גורס על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יח‪" :‬הגר שסורו רע" בלקח טוב (בובר) מופיע‪" :‬שסיאורו‬
‫של גר רע"‪.‬‬
‫‪070‬‬
‫כב‪,‬כא כל אלמנה ויתום לא תענון אמרו חכמים זכרונם לברכה‪ 494‬תחת ארי ולא תחת גוי תחת גוי‬
‫ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכמים‪ 495‬תחת תלמיד חכמים ולא תחת יתום ויתומה‬
‫מפני שרעתם‪ 496‬מצוייה‪:‬‬
‫כב‪,‬כב אם ענה תענה אתו‪ 497‬אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מעט וכשהוציאו רבן שמעון בן גמליאל‬
‫ור' ישמעאל ליהרג‪ :‬אמ' לו רבן שמעון בן גמליאל לר' ישמעאל לבי יוצא שאין אני יודע על מה אני‬
‫נהרג אמ' לו ר' ישמעאל לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה‬
‫וש<הי>תה‪498‬‬
‫עד שתהא גומע את‬
‫כוסך או עד שתהא מתעטף בטליתך והתורה‪ 499‬ואמרה‪ :500‬אם ענה תענה <אתו> אחד עינוי הרבה‬
‫ואחד עינוי מעט אמ' לו ר' ניחמני‪ 501‬וכשנהרגו רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל אמ' ר' עקיבה‬
‫לתלמידיו התקינו עצמכם לפרענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורנו לא היינו מקבלין אותה‬
‫תחלה אלא רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל ועכשו גלוי וידוע הוא לפני מי שאמר והיה העולם‬
‫שפרענות גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו הצדיקים‪ 502‬מבינותינו שנאמר הצדיק אבד (ישעיהו‬
‫נז‪,‬‬
‫א)‪503:‬‬
‫ועכשו פורענות באה עלינו לא השלים הדיבור עד שתפסו לר' עקיבה וסרקו את בשרו‬
‫במסרקות של ברזל ועליהם נאמר יקר בעיני יי' המותה לחסידיו (תהלים קטז‪ ,‬טו)‪:‬‬
‫כב‪,‬כג וחרה‪ 504‬אפי בכם‪ 505‬זה גלות עשרת השבטים ועצירת גשמים‪:‬‬
‫והיו נשיכם אלמנות אחר שאמ' והרגתי איני יודע שהנשים אלמנות יהיו‪ 506‬ומה תלמוד לומר והיו‬
‫נשיכם אלמנות ללמדך שיהרגו במקום שאין שם עדים שיעידו ויהיו הנשים אלמנות עד יום מותן‬
‫כמו שנאמר ותהיינה צררות עד יום מתן אלמנות‬
‫חיות‪507‬‬
‫(שמואל ב כ‪ ,‬ג)‪ :508‬ובניכם יתומים‬
‫‪ 494‬לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬כא; בבלי שבת יא ע"א‪.‬‬
‫‪ 495‬בכתב היד‪ :‬תלמ' חכמ'‪ ,‬ובובר תיקן תלמידי חכמים‪ .‬התיקון של בובר במקרה זה לא מתאים להקשר (לשון יחיד)‬
‫ולא למקבילה בבבלי שבת יא ע"א‪.‬‬
‫‪ 496‬בובר כתב‪" :‬שדמעתם"‪.‬‬
‫‪ 497‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יח; לקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬כב; ילקוט שמעוני משפטים שמט‪.‬‬
‫‪ 498‬בובר הוסיף‪ :‬אותו‪.‬‬
‫‪ 499‬בכתב היד‪ :‬והתודה (כנראה חילופי רי"ש ודל"ת)‪.‬‬
‫‪ 500‬צריך להיות "אמרה"‪ .‬גם בובר כתב כך‪.‬‬
‫‪ 501‬בובר כתב‪ :‬ניחמתני‪.‬‬
‫‪ 502‬בלקח טוב (בובר)‪ :‬אלו‪.‬‬
‫‪ 503‬מכאן לא מופיע במכילתא‪ ,‬בילקוט שמעוני ובלקח טוב‪ .‬מובאים שם פסוקים נוספים ובובר ציין אותם במהדורתו‬
‫למדרש אגדה‪ ,‬עמ' קנח הערה יח‪ .‬המשפט הבא לגבי מותו של רבי עקיבא לקוח מבבלי ברכות סא ע"ב‪.‬‬
‫‪ 504‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יח; ילקוט שמעוני משפטים שמט‪ .‬בלקח טוב (בובר)‪" :‬וחרה אפי – זה גלות‬
‫עשרת השבטים ועצירת גשמים‪' ,‬וחרה' 'וחרה' לגזירה שוה"‪.‬‬
‫‪ 505‬משולב עם הפסוק מחומש דברים‪" :‬וחרה אף ה' בכם" (דברים ז‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫‪ 506‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יח; לקח טוב (בובר) משפטים כב‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 507‬בכתב היד‪ :‬ותהיין צרורות אלמנות חיות עד יום מותן‪.‬‬
‫‪072‬‬
‫<גדול> מיתת‪ 509‬הדין שתחלת הפרשת הזו בדין ובסוף גוזר ענשה‪ 510‬וכן הוא אומר אמת ומשפט‬
‫שלום שפטו בשעריכם (זכריה ח‪ ,‬טז)‪ 511‬ואומר שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיהו נו‪ ,‬א)‪:‬‬
‫כב‪,‬כד אם [כסף] תלוה את עמי זהו שאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך (תהלים לה‪ ,‬י)‬
‫את‪512‬‬
‫מוצא דוד עליו השלום ששבח את הקב"ה בכל איבריו שבח בראשו שנאמר דשנת בשמן‬
‫ראשי (שם כג‪ ,‬ה) שבח באזניו שנאמר אזנים כרית לי (שם מ‪ ,‬ז) שבח <ב>פיו שנאמר ופי יגיד‬
‫תהלתך (שם נא‪ ,‬יז) שבח בלשונו שנאמר ולשוני תהגה צדקך (שם לה‪ ,‬כח) שבח בידיו שנאמר‬
‫המלמד ידי לקרב אצבעותי‪ 513‬למלחמה (שם קמד‪ ,‬א) שבח בלבו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים‬
‫(שם נא‪ ,‬יב) שבח במיעיו שנאמר וכל קרבי את שם קדשו (שם קג‪ ,‬א) שבח בנפשו‪ 514‬ברכי נפשי‬
‫את יי' (שם קג‪ ,‬א)‪ 515‬שבח ברגליו שנאמר רגלי עמדה במישור (שם כו‪ ,‬יב) שבח בעצמותיו שנאמר‬
‫כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך‪ 516‬מציל עני מחזק ממנו [ועני ואביון מגזלו] (שם לה‪ ,‬י)‪ 517‬עני זה‬
‫הנפש וגוזלו זה הגוף וכן‪ 518‬פירשו עני ורוכב על חמור (זכריה ט‪ ,‬ט)‪ :‬רוצה לומר מורכב הנפש על‬
‫החומר או יהיה פירוש ורוכב על חמור (שם) שעלב הנפש את הגוף ועזב יתרונות העולם יושיעו‬
‫הקב"ה מן הגוף הנגוף ומעצתו הרעה כי כן כתיב בימיו תושע יהודה (ירמיהו כג‪ ,‬ו)‪ :‬הוציא מיהודה‬
‫ד' שהיא ארבע (עמ' ‪ )52r‬יסודות ישאר שם השם הנכבד והנורא וזהו ויאמר יי' יהודה יעלה‬
‫(שופטים א‪ ,‬ב) בראש ואותו האיש שמתגבר יצרו הטוב על הרע יקרא אדם והוא עלוי למעלה וזהו‬
‫שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם [עליו] מלמעלה (יחזקאל א‪ ,‬כו) מאי מלמעלה משור‬
‫וארי‬
‫ונשר‪519‬‬
‫העליונה היא צורת האדם החצובה תחת כסא הכבוד ובהנצלו מעצת הגוף יעלה‬
‫למעלה במדרגה העליונה ועל זה אמ' דוד המלך עליו השלום מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה‪ ,‬י)‪:‬‬
‫‪ 508‬מקור הדרשה בבבלי בבא מציעא לח ע"ב‪ .‬רש"י הביא בפירושו לפסוק את הדרשה וכן את המשכה‪" :‬והבנים יהיו‬
‫יתומים‪ ,‬שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו"‪ .‬כך מופיע גם בלקח טוב‪.‬‬
‫‪ 509‬בלקח טוב (בובר)‪" :‬מדת"‪.‬‬
‫‪ 510‬בלקח טוב (בובר)‪" :‬גמר בענשה"‪ ,‬וכך הגיה בובר כאן‪.‬‬
‫‪ 511‬בלקח טוב (בובר) נוסף‪" :‬ואומר משפט אמת שפוטו" (זכריה ז‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫‪ 512‬דרשה דומה נמצאת בפסיקתא רבתי (איש שלום) ט ובמדרש תהלים (בובר) לה‪ .‬להרחבה‪ ,‬ראו שם‪ ,‬הערה ד'‪,‬‬
‫העוסקת במסורות ובמנהגים אשכנזיים ואיטלקיים הקשורים לתפילה ומבוססים על דרשה זו‪.‬‬
‫‪ 513‬בכתב היד‪ :‬ואצבעותי‪.‬‬
‫‪ 514‬בובר הוסיף‪ :‬שנאמר‪.‬‬
‫‪ 515‬מופיע גם בתהלים קג‪ ,‬ב; שם קד‪ ,‬א; שם‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ 516‬בכתב היד‪ :‬כל עצמותי תא' יי' מ' ב' מ' ע' מ' מ'‪ .‬בפתיחת ראשי התיבות‪ ,‬לא ברור מה תפקידה של הבי"ת – כנראה‬
‫חילופי בי"ת‪-‬כ"ף‪.‬‬
‫‪ 517‬ראו לשון פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פסקא יא‪ ,‬עמ' ‪ ,171‬המתאימה לרעיון זה במדרשנו‪.‬‬
‫‪ 518‬מכאן עד סוף הפסקה לא נמצאו מקבילות במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ 519‬בובר‪" :‬ונשאר"‪ ,‬ונראה שהאות אל"ף נוספה בטעות‪.‬‬
‫‪073‬‬
‫דבר אחר אם כסף תלוה זהו שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך (שם טו‪ ,‬ה)‪ 520‬ור' פינחס <אומר>‬
‫לאחר עשרים שנה שנהרגו הר<ו>גי בבל שרת רוח הקדש על ידי יחזקאל והוציאו לבקעת דורא‬
‫והראהו עצמות יבשות הרבה מאד אמ' לו <בן> אדם מה אתה רואה אמר לו עצמות יבשות אני‬
‫רואה אמ' לו‪ 521‬התחיינה העצמות האלה (יחזקאל לז‪ ,‬ג) אמ' לו יי' אלהים אתה ידעת (שם) כאלו‬
‫לא האמין כי היה לו לומר יי' אלהים אתה הוא משנה את העתים ומחליף את הזמנים‪ 522‬ויש בך‬
‫כח להמית ולהחיות אלא אמר לו אתה ידעת (שם)‪ :‬לפיכך לא נקבר בארץ טהורה כד"א‪ 523‬ואתה‬
‫על אדמה טמאה תמות‪( 524‬עמוס ז‪ ,‬יז)‪ :‬אמ' לו הנבא על העצמות (יחזקאל לז‪ ,‬ד) אמ' רבונו של‬
‫עולם בהתנבאי עליהם יעלה עליהם גידים ובשר אמ' לו התנבא‪ :‬ויהי קול כהנבאי והנה רעש‬
‫ותקרבו עצמות עצם אל‬
‫עצמו‪525‬‬
‫(שם‪ ,‬ז) ר' יהושע בן קרחה אומר ירד עליהם תחיית המתים‬
‫שהוא טל מן השמים וכך היו נובעים גידים ובשר כמעיין הזה שהוא נובע מים מיד אמ' ליחזקאל‬
‫הנבא אל‪ 526‬הרוח הנבא בן אדם ‪( 527‬שם‪ ,‬ט) באותה שעה יצאו ארבע רוחות שבשמים ופתחו ארבע‬
‫אוצרות‬
‫הנשמות‪528‬‬
‫וחזרו לכל איש רוחו שנאמר ותבא בהם הרוח ויחיו‪[ 529‬ויעמדו על רגליהם]‬
‫חיל גדול (שם‪ ,‬י) חוץ מאחד שלא קם אמ' הנביא לפני הקב"ה רבונו של עולם מה מעשיו‪ 530‬של זה‬
‫אמר לו בנ<ש>ך ובמרבית לקח חיה לא יחיה‪ :531‬ראה כמה עונש המלוה ברבית שבתחיית המתים‬
‫לא יעמד לפיכך אמר הקב"ה למשה לך והזהיר את ישראל שלא יתנו ברבית שנאמר נשך אוכל נשך‬
‫כל דבר אשר ישך (דברים כג‪,‬‬
‫כ)‪532:‬‬
‫‪ 520‬מכאן עד סוף הדיבור נמצא בפרקי דרבי אליעזר לג‪ .‬בבדיקה של ‪ 12‬כתבי יד שערך א' טרייטל על פי הסינופסיס‬
‫שברשותו‪ ,‬לא נמצא שהוא עוקב אחר כתב יד מסוים‪ .‬לכן קשה לקבוע את נוסח פרקי דרבי אליעזר שעמד לפני בעל‬
‫"מדרש אגדה"‪ ,‬ומכאן הסיק טרייטל שבעל המדרש עיבד מעט את הדברים‪.‬‬
‫‪ 521‬בפרקי דרבי אליעזר‪" :‬יש בי כח להחיות אותן והיה לו לומר רבונו של עולם יש בך כח לעשות יותר מאלו‪ ,‬אלא‬
‫אמר ה' אלקים וכו'"‪.‬‬
‫‪ 522‬הטענה שיחזקאל לא אמר להקב"ה "אתה הוא משנה את העתים ומחליף את הזמנים" אינה מופיע בשום כתב יד‬
‫של פרקי דרבי אליעזר‪.‬‬
‫‪ 523‬כה"א – כמה דהוא אמר‪.‬‬
‫‪ 524‬בכתב היד‪ :‬ואתה בן אדם על אדמה טמאה תמות‪.‬‬
‫‪ 525‬בכתב היד‪ :‬ויהי כהנבאי והנה רעש גדול והתקרבו עצם אל עצמו‪.‬‬
‫‪ 526‬בכתב היד‪ :‬על‪.‬‬
‫‪ 527‬בכתב היד‪ :‬בן אדם הנבא על הרוח‪.‬‬
‫‪ 528‬בפרקי דרבי אליעזר‪" :‬וה חזיר כל רוח ורוח לגוף בשר איש שנאמר והנבאתי כאשר צוני‪ .‬כתיב הכא חיל גדול מאד‬
‫וגו' וכתיב ובני ישראל פרו וגו' – מה להלן ששים רבוא אף כאן ששים רבוא"‪.‬‬
‫‪ 529‬בכתב היד‪ :‬ויהיו‪.‬‬
‫‪ 530‬בפרקי דרבי אליעזר‪" :‬מה טיבו"‪.‬‬
‫‪ 531‬על פי יחזקאל יח‪ ,‬יג‪" :‬בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה"‪.‬‬
‫‪ 532‬בפרקי דרבי אליעזר הסיום שונה‪ " :‬באותה שעה היו ישראל בוכים ואומרים היינו מקוים לעמד עם כל ישראל‬
‫בתחית המתים‪ ,‬עכשיו אבדה תקותנו‪ .‬באותה שעה אמר הקב"ה לנביא לך אמר להם חי אני שאעמיד אתכם בתחית‬
‫המתים לעתיד לבא ומקבץ את כל ישראל לקבוץ גליות לארץ ישראל שנאמר הנה אני פתח את קברותיכם"‪.‬‬
‫‪074‬‬
‫כב‪,‬כה אם חבל תחבל כגון כסות‬
‫יום‪533‬‬
‫מלבושו וטליתו וכסות‬
‫הלילה‪534‬‬
‫והכסת שצריך המלוה להחזיר ללוה בבקר כסות <ה>יום ולערב כסות‬
‫כגון המצעות והכר‬
‫הערב‪535‬‬
‫ועל זה אמ'‬
‫החכם עליו השלום [ו]עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫כב‪,‬כז אלהים לא תקלל ולמה נסמך אלהים לא תקלל לאם חבל תחבל (שמות כב‪ ,‬כה) ללמדך שכל‬
‫מי שאינו חוזר עבוטו של עני בעתו ואם בעת יום יום ואם בעת לילה לילה כאלו נקב השם‪:536‬‬
‫דבר אחר אזהרה למקלל את הדיין שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם‪,‬‬
‫כב‪,‬כח מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך אלו‬
‫הבכורים‪538‬‬
‫ח)‪537‬‬
‫ודמעך זו תרומה שמדמעת את‬
‫התבואה‪ 539‬בכור בניך תתן לי ללמדך שחייב אדם <לפנות>‪ 540‬את בנו מן הכהן ואמ' אחריו‬
‫כב‪,‬כט כן תעשה לשורך לצאנך הקיש בכור אדם לבכור בהמה מה הבהמה הנפלים בה פוטרין מן‬
‫הפדיון‪:541‬‬
‫כב‪,‬ל ואנשי קדש ואתם אם תעשו מצותי אתם קדושים ואם לאו אתם קדשים לפיכך חסר קדש‬
‫וו‪542‬‬
‫כג‪,‬א לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע‪:‬‬
‫דבר אחר לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיהא שם בעל דינו‬
‫שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שם)‪:543‬‬
‫‪" 533‬יום כסות" – נקוד להחלפת סדר המילים‪.‬‬
‫‪ 534‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יט; ילקוט שמעוני משפטים שנא‪ .‬בלקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬כה‪" :‬כסות‬
‫לילה מנין? כגון השמיכות המצעות הכר והכסת? ת"ל השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש"‪.‬‬
‫‪ 535‬מכאן לא מופיע בלקח טוב‪.‬‬
‫‪ 536‬טעם זה אינו נמצא במקורות נוספים‪.‬‬
‫‪ 537‬במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יט ובלקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬כז מבואר ביתר אריכות שזו דעת רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬ואילו רבי ישמעאל חולק ומפרש שזו אזהרה למברך את השם‪ .‬רש"י בפירושו לפסוק מביא את שתי הדעות‪.‬‬
‫‪ 538‬במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יט ובלקח טוב (בובר) נוסף‪" :‬הנטלין מהמלאה"‪ ,‬וכעין זה בפירוש רש"י‪.‬‬
‫‪ 539‬רש"י מוסיף‪" :‬ואיני יודע מהו לשון דמע"‪.‬‬
‫‪ 540‬צ"ל‪ :‬לפדות‪ ,‬וכך הגיה בובר כאן‪.‬‬
‫‪ 541‬בלקח טוב (בובר) שמות כב‪ ,‬כט‪" :‬מה בהמה הנפלים פוטרים בה את הבכורה – אף אדם הנפלים פוטרין בו את‬
‫הבכורה"‪ .‬חלק מהקטע נשמט בטעות בשל המילה "הבכורה" המופיעה פעמיים‪ ,‬כפי שהעיר בובר במהדורתו למדרש‬
‫אגדה‪ ,‬עמ' קס הערה לט‪.‬‬
‫‪ 542‬כעין זה מופיע במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) כ‪.‬‬
‫‪075‬‬
‫דבר אחר לא תשא שמע שוא מיכן למתפלל <ש>צריך כוונה ואפלו כיון לבו בפסוק ראשון שהוא‬
‫שמע יצא ואם לא כיון את לבו לא יצא שנאמר לא תשא שמע שוא‪ : 544‬ללמדך‪ 545‬שאם <אדם>‬
‫אחד יש לו עד אחד על אדם לחי<י>בו ממון ואמר לך בוא והעיד עמי עד שישארו שני עדים ואטול‬
‫הממון ונחלוק בינינו אל תשמע אליו כי התורה התרתה כך‪ 546‬להיות עד חמס‪:‬‬
‫כג‪,‬ב לא תהיה אחרי רבים לרעות ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך (עמ' ‪ )52l‬אחריהם‬
‫אלא צא מביניהם‪:547‬‬
‫כג‪,‬ג ודל לא תהדר בריבו רוצה לומר בלקט ושכחה ופיאה‪:548‬‬
‫דבר‬
‫אחר‪549‬‬
‫אם יבוא לפניך <עשיר> ועני אל תאמר אזכה את העשיר ואעזוב את העני צוך‬
‫הקב"ה ודל לא תהדר בריבו‪:‬‬
‫כג‪,‬ד כי תפגע שור או<י>בך אל תאמר אחר שהוא אויבי אני לא אחזיר לא שורו ולא חמורו לא‬
‫אלא החזירהו ושכרך כפול מן השמים ומנא לן דשכרו כפול שנאמר השב תשיבנו כמו שהמלה‬
‫כפולה כך שכרך כפול‬
‫‪550‬‬
‫כג‪,‬ה כי תראה חמור שונאך‪ :‬זהו שאמר הכתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום (משלי ג‪ ,‬יז)‪:‬‬
‫כי כשיראה האויב כי באת ועזרת לו יאמר בלבו אני אמרתי כי זה אויבי חס וחלילה אם היה אויבי‬
‫לא היה עוזר לי אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחנם אלך ואפייסנו הולך אליו ועושה שלום על כן אמ'‬
‫וכל נתיבתיה שלום‬
‫(שם)‪551:‬‬
‫‪ 543‬שני הפירושים מופיעים במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) כ‪ ,‬בלקח טוב (בובר) כג‪ ,‬א ובפירוש רש"י לפסוק‪.‬‬
‫מקורו של הפירוש השני בבבלי סנהדרין ז ע"ב‪.‬‬
‫‪ 544‬פירוש זה אינו נמצא במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ 545‬זהו פירוש אחר‪ .‬נראה שחסר כאן ד"ה "אל תשת ידך עם רשע"‪ ,‬כפי שמופיע במכילתא ובלקח טוב‪.‬‬
‫‪ 546‬בובר‪ :‬בך (כנראה חילופי בי"ת וכ"ף)‪.‬‬
‫‪ 547‬לא נמצא במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ 548‬כך מופיע במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) כ ובלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬ג בשם אבא חנן בשם רבי אלעזר‪.‬‬
‫‪ 549‬כך פירש רש"י על הפסוק‪ .‬במכילתא ובלקח טוב מובא רק הפירוש הראשון‪.‬‬
‫‪ 550‬לא נמצא במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ 551‬לא נמצא במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪076‬‬
‫כג‪,‬ו לא תטה משפט אבינך בריבו‪ :‬ללמדך שאם בא לפניך עני ועשיר לא תאמר אטה המשפט‬
‫ואזכה העני אלא דרוש האמת בין לעשיר בין לעני‪:‬‬
‫‪552‬‬
‫כג‪,‬ז מדבר שקר תרחק זה מינות וכן אמ' החכם [ו]אל תקרב אל פתח ביתה (שם ה‪,‬‬
‫ח)‪553:‬‬
‫כג‪,‬ח ושוחד לא תקח ולמה נקרא שמו שחד שהוא כמו סכין חד‪ 554‬ואמ' כי השחד יעור ואינו מניח‬
‫לאדם שיפתח את עינו ויכיר האמת‪ 555‬ואמ' פקחים מי שהוא פקח בתורה מעור אותו כל שכן למי‬
‫שאינו יודע תורה‪ :556‬מיכן אמרו כל הנוטל שוחד אינו נפטר מן העולם עד שיהא סומה‪:557‬‬
‫כג‪,‬ט וגר לא תונה (שמות כב‪ ,‬כ)‪ 558‬אפילו אונאת דברים אסור כל שכן ממון כי הגר שאורו‬
‫רע‪559‬‬
‫ושמא יחזור ליסודו‪:‬‬
‫כג‪,‬יב ששת ימים תעשה מעשיך ללמדך שלא תשכח את השבת ואף על פי שהשביעית קרוייה‬
‫שבת‪ :‬שבת בראשית לא נעקרה ממקומה‪ 560‬למען ינוח שורך וחמורך שמא תאמר אחבשנו בבית‬
‫ולא אניחנו לרעות שלא יתלוש העשבים בשבת‪ :‬לא אין הדבר כן אמ' הנה למען ינוח ואיזה היא‬
‫מנוחת הבהמה בעת שיהיה תולש מן הקרקע ואוכל‪:561‬‬
‫כג‪,‬יג ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו מן הדיינים ומעבודה זרה ומגזל ומעוות הדין‪:562‬‬
‫ושם אלהים אחרים לא תזכירו מיכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה‪ 563‬אסור לאדם שיעשה שותפות‬
‫עם הגוי גזירה שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודה זרה שלו והתורה אמרה לא ישמע‪:‬‬
‫‪ 552‬לא נמצא במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ 553‬בלקח טוב (בובר) שמ ות כג‪ ,‬ז מובאות שלוש דעות‪ ,‬שהאחרונה מהן בשם רבי נתן‪" :‬אזהרה לפורש מן המצות‪ ,‬ת"ל‬
‫מדבר שקר תרחק‪ ,‬וכן הוא אומר 'ומוצא אני מר ממות' זו מינות"‪ .‬בילקוט שמעוני משפטים שנב הנוסח הוא "אזהרה‬
‫לפרוש מן האפיקורסות"‪ ,‬וכבר העיר על כך בובר בלקח טוב‪.‬‬
‫‪ 554‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬ח מופיע רק "שהוא חד" (ולא "שהוא כמו סכין חד")‪.‬‬
‫‪ 555‬פירוש זה לא נמצא במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ 556‬בלקח טוב (בובר)‪" :‬ק"ו להדיוטים"‪.‬‬
‫‪ 557‬כעין זה בלקח טוב (בובר) ובמכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) כ‪" :‬כל הנוטל ממון ומטה הדין אינו נפטר מן‬
‫העולם עד שיחסר מאור עיניו"‪.‬‬
‫‪ 558‬הד רשן חורג מסדר דרשת הפסוקים‪" :‬וגר לא תלחץ" (שמות כג‪ ,‬ט)‪" ,‬וגר לא תונה" (שמות כב‪ ,‬כ)‪ .‬בובר במהדורתו‬
‫העתיק את הפסוק על פי כתב היד‪ ,‬אולם ציון המקור היה שמות כג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 559‬בפירוש רש"י לשמות כג‪ ,‬ט‪" :‬בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע"‪.‬‬
‫‪ 560‬במכילתא שם ובלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬יב‪" :‬שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה"‪.‬‬
‫‪ 561‬כך מופיע גם במכילתא‪ ,‬בלקח טוב וברש"י על הפסוק בשינויים קלים‪.‬‬
‫‪ 562‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬יג מובאים שלושה פירושים אחרים‪ .‬רש"י מביא על הפסוק אחד מהם‪ ,‬אך הפירוש‬
‫שלפנינו אינו נמצא במקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ 563‬בבלי סנהדרין סג ע"ב‪.‬‬
‫‪077‬‬
‫כג‪,‬יד שלוש רגלים תחג לי‪ :‬בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (דברים טז‪ ,‬טז)‪ :‬שלא‬
‫תאמר בכל עת שארצה‪:564‬‬
‫דבר אחר להוציא את חיגר ואת הסומה ואת קטן‪ 565‬שאינם יכולים לילך ברגליהם‪:‬‬
‫כג‪,‬טו את חג המצות מה כתיב למעלה מן העניין‪ 566‬ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג‪ ,‬יג)‬
‫ואמר אחריו את חג המצות ללמדך שכל המבזה את המועדים כאלו עובד עבודה זרה ואמ' אחריו‬
‫כג‪,‬טז וחג הקציר זה חג שבועות וחג האס<י>ף זה חג הסוכות שכבר אסף כל התבואה והפירות‪:‬‬
‫כג‪,‬יז שלש פעמים‪ 567‬שלא יעלו אלא ברגליהם וכן הוא אומר מה יפו פעמיך בנעלים (שיר השירים‬
‫ז‪,‬‬
‫ב)‪568‬‬
‫כג‪,‬יז יראה כל זכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שאינם בכלל‬
‫זכר‪ 569‬אל‪570‬‬
‫פני‬
‫האדון לפי שהוא אדוני האדונים ואדון לכל באי עולם‪:‬‬
‫כג‪,‬יט ראשית בכורי אדמתך למה כדי שיהנו הכהנים עד‪ 571‬שתדע כי ליי' הארץ ומלואה (תהלים‬
‫כד‪ ,‬א) ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי אין אתה בה כי אם כגר וכאזרח נטה ללון‪:572‬‬
‫לא תבשל גדי בחלב אמו שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתה גורם לתבואה בעת שהיא כמו‬
‫חלב רכה שתתייבש בקשיה ולא יעלה (עמ' ‪ )53r‬מ מנה דבר כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא‬
‫ויונקת מן הארץ ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבוא שדפון ויתייבש ועל זה נסמך ראשית בכורי‬
‫אדמתך <תביא> בית יי' אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם ועל זה הזהירך לא תבשל גדי בחלב‬
‫אמו‪ :‬אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב‪:573‬‬
‫‪ 564‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) כ; לקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ 565‬בובר הגיה‪" :‬ואת הזקן"‪ ,‬על פי חגיגה ג ע"א‪ ,‬וכן הוא הגיה בלקח טוב‪.‬‬
‫‪ 566‬לקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ 567‬בובר מוסיף על פי בבלי חגיגה ג ע"א‪" :‬אין פעמים אלא רגלים"‪.‬‬
‫‪ 568‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬יז מובא גם הפסוק‪" :‬תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים" (ישעיה כו‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫‪ 569‬לקח טוב ממעט טומטום ואנדרוגינוס מהמילה "כל"‪.‬‬
‫‪ 570‬בכתב היד‪ :‬את (בשמות לד‪ ,‬כג מופיע כך)‪ ,‬וכך מופיע גם בנוסח התורה השומרונית (ביבליה הבראיקה‪ ,‬עמ' ‪.)121‬‬
‫‪ 571‬צ"ל‪ :‬עוד‪ .‬שתי האפשרויות אינן נמצאות בשאר המקורות‪.‬‬
‫‪ 572‬על פי ירמיהו יד‪ ,‬ח‪" :‬למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון"‪.‬‬
‫‪ 573‬בובר מפנה לפסיקתא דרב כהנא (בובר) פסקא "עשר תעשר"‪ ,‬צט ע"ב‪ ,‬הערות עז–עח‪ ,‬שם מופיע פירוש זה‪.‬‬
‫מקבילה רעיונית מופיעה ברש"י לדברים יד‪ ,‬כב ובתנחומא (בובר) ראה טז‪.‬‬
‫‪078‬‬
‫כג‪,‬כ‪-‬כא הנה אנכי שלח מלאך‪ :‬רבנן אמרי זה מיכאל והוא שבא בימי יהושע שנאמר אני שר צבא‬
‫יי' עתה באתי (יהושע ה‪ ,‬יד) וכתיב כי אם מיכאל שרכם (דניאל י‪ ,‬כא) והוא שעתיד לבוא בימי‬
‫המשיח שנאמר [ו]בעת ההוא יעמוד מיכאל השר הגדול (שם יב‪ ,‬א)‪:574‬‬
‫דבר אחר הנה אנכי שלח מלאך זה שאמ' הכתוב יפל מצדך אלף [ורבבה מימינך] (תהלים צא‪ ,‬ז)‬
‫ומה ראה ליתן מן השמאל אלף ורבבה מימין אמר ר' יצחק‪ 575‬לפי שאין השמאל צריכה מלאכים‬
‫הרבה שישמרו אותה למה ששמו של הקב"ה כתוב בתפלין שנותנין ביד השמאל שנאמר וקשרתם‬
‫לאות על‬
‫ידך‪576‬‬
‫(דברים ו‪ ,‬ח) אבל הימין מפני שאין לה סעד הרבה לכך ריבוא של מלאכים‬
‫משמרים אותו מימין ואלף משמאל ואם היה שלם בתורה ובמעשים טובים הקב"ה משמרו‬
‫שנאמר יברכך יי' וישמרך (במדבר ו‪ ,‬כד) וכתיב אחר אומר [יי' שמרך] יי' צלך על יד ימינך (תהלים‬
‫קכא‪ ,‬ה) וכן אתה מוצא ביעקב אבינו לפי שנתרבה במצות נמסרו לו שתי מחנות שהיו משמרים‬
‫אותו לפי שהיה שלם בתורה ובמצות ואף הקב"ה שמרו <שנאמר> והנה יי' נצב עליו (בראשית כח‪,‬‬
‫יג) בדרך וגם‪ 577‬היה משמרו שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך (שם‪ ,‬טו) אמ' ר' ישעיה אשרי ילוד‬
‫אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו משמרין‬
‫אותו‪578‬‬
‫וכל מה שהיה יעקב אבינו נושא ונותן‬
‫במלאכים כמו שאמר ליוסף המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח‪ ,‬טז) אמ' ר' שמעון בן לקיש‬
‫אמר הקב"ה למלאך אתה שמרת ליעקב ואתה משמר לבניו שנאמר הנה אנכי שלח מלאך לפניך‬
‫לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי‪ :‬אמ' לו משה אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה‬
‫(שמו ת לג‪ ,‬טו)‪ :‬אמר לו הקב"ה משה משה אני אעשה רצונך וזהו שנאמר וארון ברית יי' נסע‬
‫לפניהם (במדבר י‪ ,‬לג)‪ :‬והיה נכבד מאד נסיעתו לפניהם שהיה ממיך את ההרים ומגביה את‬
‫השפלים והורג כל המזיקין אמ' הקב"ה וגם מיכאל שרכם ילך עמכם וזהו שאמר השמר מפניו‬
‫ושמע בקולו ואמ' כי שמי בקרבו‪ :‬לפי שנאמר מיכאל שם אל כלול בתוך שמו‪:579‬‬
‫כג‪,‬כב כי אם שמוע תשמע בקולו‪ :‬אם תשמע מעט‪ 580‬סופך שתשמע הרבה‪ :‬ועשית כל אשר אדבר‬
‫אלו י' הדברות כי זאת המלה אינה שבה אל המלאך כי אם היתה אל המלאך היה אומר ידבר אלא‬
‫‪ 574‬הפירוש הראשון מוב א בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬כ‪ ,‬ומוזכר בפירוש רבנו בחיי על הפסוק בשם רבנו חננאל‪.‬‬
‫הפירוש השני מובא ביתר אריכות בתנחומא (ורשה) משפטים יט‪.‬‬
‫‪ 575‬בתנחומא לא מופיע שם החכם המוסר‪.‬‬
‫‪ 576‬בכתב היד‪ :‬ידיך‪.‬‬
‫‪" 577‬בדרך וגם" – נקוד להחלפת סדר המילים‪.‬‬
‫‪ 578‬בתנחומא נוסף כאן‪" :‬ומשלח מלאכים בשליחותו שנאמר 'וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו'"‪.‬‬
‫‪ 579‬בניסוח אחר פסיקתא רבתי (בובר) "בחודש השלישי"‪ ,‬קח ע"ב‪ ,‬הערה קסא‪ .‬מדרשנו מתאים לגרסת תנחומא‬
‫(בובר) משפטים יח ותנחומא (ורשה) משפטים יב‪.‬‬
‫‪ 580‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬כב‪" :‬דבר אחד"‪.‬‬
‫‪079‬‬
‫אמר אדבר אני ואלו י' הדברות עם שאר המצות‪ 581‬עתיד ליתן לישראל באהל מועד‬
‫ירחו‪ :‬ואיבתי את <אויביך> ואיבתי עבר ועתיד היה צריך לומר‬
‫ואייב‪583‬‬
‫ובערבות‪582‬‬
‫אלא כל הבטחתו של‬
‫הקב"ה כאלו נעשו כי הוא אינו חוזר בטובה שהוא מבטיח שנאמר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא‬
‫יקימנה (שם כג‪ ,‬יט)‪ 584:‬וצרתי לעתיד לבוא לימות המשיח שנאמר [ו]עת צרה היא ליעקב וממנה‬
‫יושע‪( 585‬ירמיהו ל‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫כג‪,‬כג‪-‬כה כי ילך מלאכי לפניך‪ :‬וישקיט לך <ה>מקום עד שתבא לגרגשי ולאמרי ולשאר האומות‬
‫והכחדתיו והכחדתים היה צריך לומר אלא ללמדך שהם לפניו כאיש אחד ולפיכך אמר והכחדתיו‬
‫ואמ' לא תשתחוה לאלהיהם חזר להזהירם שלא ימשך אחריהם ולא ידבק בידו דבר מעבודה זרה‬
‫כי הרס תהרסם שתבטל עבודה זרה מארץ ישראל ואחר שתבטל עבודה זרה אזי תהיה שלם ואז‬
‫יקובל תפלתך ועל זה נסמך עליו ועבדתם את יי'‪ :‬שכל מי שיהרוס עבודה זרה כאלו עבד את‬
‫יי'‪:586‬‬
‫דבר אחר ועבדתם זו תפלה כמו שנאמר עבדו את יי' ביראה (תהלים ב‪ ,‬יא)‬
‫וברך את לחמך ואת‬
‫מימיך‪587‬‬
‫שלא יהא אחד מישראל נצרך לאחר‪ :‬ואת מימיך זה היין מיכן‬
‫אמרו כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה והסירותי מחלה (עמ' ‪ )53l‬חליים יש‬
‫בעולם שאין להם רפואה מעולם והם שמנים ושלשה כמניין מחלה‪:588‬‬
‫כג‪,‬כו לא תהיה משכלה זו ארץ ישראל שאוירה טוב ומימיה טובים‪ :‬את מספר ימיך אמלא זכה‬
‫ימלאו לא זכה יתקצרו כי התורה כולה בתנאי כמו והיה אם שמע תשמע‪( 589‬דברים כח‪ ,‬א) ואם לא‬
‫תשמע‬
‫הפכו‪590‬‬
‫כג‪,‬כז את אימתי אשלח לפניך זהו מורך‪ 591‬לב <העממיים> כמו שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד‬
‫(שמות טו‪ ,‬טז) <ו>כמו ויסעו ויהי חתת [אלהים על הערים אשר סביבותיהם] (בראשית לה‪ ,‬ה)‬
‫‪ 581‬על פי לקח טוב (בובר) יש להוסיף‪" :‬שהיה"‪ ,‬וכן הנוסח אצל בובר‪.‬‬
‫‪ 582‬על פי לקח טוב (בובר) יש להוסיף‪" :‬מואב על ירדן"‪ ,‬וכן הנוסח אצל בובר‪.‬‬
‫‪ 583‬אל"ף בצירה‪.‬‬
‫‪ 584‬בלקח טוב (בובר) נוסף‪" :‬ואיבתי – עתה"‪.‬‬
‫‪ 585‬בכתב היד‪ :‬אושע‪.‬‬
‫‪ 586‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬כד מובא רק הפירוש השני‪" :‬זו תפילה"‪.‬‬
‫‪ 587‬בלקח טוב (בובר) נוסף‪" :‬של כל אחד ואחד"‪.‬‬
‫‪ 588‬בבלי בבא קמא צב ע"ב‪" :‬מחלה זו מרה‪ ,‬ולמה נקרא שמה מחלה? ששמונים ושלשה חלאין וכו'"‪.‬‬
‫‪ 589‬מופיע גם‪" :‬ויאמר אם שמוע תשמע" (שמות טו‪ ,‬כו)‪ ,‬ובלשון רבים‪" :‬והיה אם שמע תשמעו" (דברים יא‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫‪ 590‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬כו מובא פירוש אחר‪.‬‬
‫‪ 591‬בלקח טוב (בובר)‪ :‬פחד‪.‬‬
‫‪081‬‬
‫ונתתי את כל אויביך אליך עורף‪ :‬שיברחו <מפניך> ויהיו‬
‫רודפים‪592‬‬
‫ואתה רודף אותם כמו‬
‫שנאמר ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו‪ ,‬ח)‬
‫כג‪,‬כח ושלחתי את הצרעה הקב"ה ממית שרפים ונחשים ועקרבים והיתה הצרעה באה ולוקטת‬
‫הסם שלהם והיו הולכים ומכים לעממיים בעיניהם והיו משליכות הארס והיו‬
‫מתים‪593‬‬
‫והם‬
‫מתים והם סומים‪:‬‬
‫כג‪,‬כט לא אגרשנו [מפניך בשנה אחת] לפי שבני אדם הם יישוב‬
‫העולם‪594‬‬
‫ואם אגרשם בשנה‬
‫אחת תרבה חיה רעה אלא‬
‫כג‪,‬ל עד אשר תפרה [ונחלת את הארץ]‬
‫כג‪,‬לא ושתי את גבולך זה הפסוק‪ 595‬לימות המשיח כמו שנאמר וירד מים עד ים‪( 596‬תהלים עב‪,‬‬
‫ח)‬
‫כג‪,‬לג לא ישבו בארצך בוא וראה כמה היא גדולה חמרת עבודה זרה כי בתחלת הפרשה הזהיר‬
‫עליה שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כב‪ ,‬יט)‪ :597‬ובאמצע הפרשה הזהיר עליה שנאמר אלהי‬
‫מסכה לא תעשה לך (שם לד‪ ,‬יז) ובסוף הפרשה הזהיר עליה שנאמר לא תכרות להם [ולאלהיהם]‬
‫ברית (שם כג‪ ,‬לב)‪ 598‬ועל זה אמ' לא ישבו בארצך‪:‬‬
‫‪ 592‬בובר הגיה‪ :‬רדופים‪.‬‬
‫‪ 593‬עד כאן אצל בובר‪ ,‬והמילים הנוספות נראות מיותרות‪ .‬כל העניין מובא ביתר אריכות בתנחומא (ורשה) משפטים‬
‫יח‪ ,‬בתנחומא (בובר) משפטים יב ובלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬כח‪ ,‬ובקיצור בפירוש רש"י על הפסוק‪.‬‬
‫‪ 594‬כל העניין מופיע בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬כט בסגנון שונה‪.‬‬
‫‪ 595‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬לא‪ ,‬נוסף‪" :‬עתיד להיות"‪ ,‬וכך הגיה בובר כאן‪.‬‬
‫‪ 596‬בלקח טוב (בובר) נוסף‪" :‬ומנהר עד אפסי ארץ"‪ ,‬וכך הגיה בובר כאן‪.‬‬
‫‪ 597‬בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬לג מובא במקום הפסוק מתחילת הפרשה פסוק מעשרת הדברות‪" :‬לא יהיה לך"‪.‬‬
‫‪" 598‬לא תכרת להם ברית" (דברים ז‪ ,‬ב) – פסוק נוסף‪ ,‬מתאים מבחינת הנוסח בכתב היד ולא מבחינת ההקשר של‬
‫הפסוקים הנדרשים‪.‬‬
‫‪080‬‬
‫פרק שלישי‪ :‬אופיו וטיבו של "מדרש אגדה"‬
‫כתב היד כולל קובץ מדרשים ופירושים על חמישה חומשי תורה‪ .‬בעל "מדרש אגדה" דורש את‬
‫פסוקי התורה על הסדר‪ ,‬כשלפעמים הוא מדלג על חלק מהפסוקים‪ .‬החלוקה היא חלוקה לפרשות‬
‫בבליות‪ ,‬והיא מופיעה בכתב היד בצורה בולטת‪ .‬אין מבנה ברור ושיטתיות לאורך כל החומשים‪:‬‬
‫כאמור‪ ,‬חלק מהפרשות נדרשות על פי סדר‬
‫הפסוקים‪599,‬‬
‫ולעומתן פרשות אחרות ערוכות לפי‬
‫נושאים‪ ,‬ואין בהן פירוש של פסוקים על הסדר‪ .‬ההבחנה בין מדרש פרשני לדרשני על פי חומשים‪,‬‬
‫קשורה למקורות שמהם שאב המחבר‪ .‬באופן כללי‪ ,‬על הסוג הראשון נמנים חלקים נרחבים‬
‫מחומשים בראשית–שמות‪ ,‬ואילו בחומשים ויקרא–דברים אפשר לזהות יותר פרשות מהסוג‬
‫השני‪.‬‬
‫‪ .1‬ענייני לשון‬
‫וסגנון‪600‬‬
‫באופן כללי לשונו של בעל "מדרש אגדה" היא הלשון העברית הטיפוסית לימי הביניים‪ 601.‬שפתו‬
‫מושפעת ממדרשים ומפירושים שונים שקדמו לו והוא מביא מהם במדרש‪ .‬הבסיס הוא לשון‬
‫חז"ל‪ ,‬אבל משולבים בו ביטויים מלשון המקרא‪ 602.‬במבואו לבראשית רבתי‪ 603,‬מביא אלבק את‬
‫דעתו של אפשטיין ששפת המלקט של "מדרש אגדה" הייתה ערבית‪ ,‬וכן את דעתו של באכר‬
‫ששפ תו של המלקט הייתה יוונית‪ .‬אלבק מפריך את הוכחותיהם של אפשטיין ובאכר בטענה שכל‬
‫הקטעים מ"מדרש אגדה" מעידים על המקורות שמהם לקח המלקט ולא על לשונו של המדרש‪,‬‬
‫מקומו ותקופתו‪ .‬בהתאם לגישתו שהבסיס העיקרי לליקוט ב"מדרש אגדה" הוא ספרו של רבי‬
‫משה הדרשן‪ ,‬אלבק מקשר את לשונו של בעל המדרש ללשונו של רבי משה הדרשן‪ .‬לאור דבריו של‬
‫אלבק‪ ,‬מסיק מאק‪ 604‬כי "בלשונו של בעל מדרש אגדה עולה לפעמים הד לצירופי לשון אופייניים‬
‫לאסלאם וללשון הערבית‪ ,‬כגון הביטוי 'אנחנו זרע‬
‫המאמינים'"‪605.‬‬
‫בחינת טענה זו לא העלתה‬
‫ממצאים חד משמעיים וההתרשמות היא שאין בו רקע ממשי של ערבית או‬
‫יוונית‪606.‬‬
‫קשה‬
‫להכריע בדיון זה מכיוון שעל פי הממצאים שולבו ב"מדרש אגדה" קטעים רבים מספרות ימי‬
‫הביניים בספרד‪ .‬אם אכן עיקר מטרתו של החיבור היא להוות ילקוט מדרשים ופירושים‪ ,‬יש‬
‫לשאול אם יש משמעות לבחינת צירופי הלשון כי ייתכן שהם מעידים על מקורותיו ולא על‬
‫תקופתו‪.‬‬
‫למרות האמור לעיל‪ ,‬ריכזתי בפרק זה את הממצאים העולים מתוך ליקוט המילים הלועזיות‬
‫בארמית‪ ,‬בפרסית‪ ,‬בלטינית וביוונית שמופיעות ב"מדרש אגדה"‪ .‬מטרת הפרק היא לזהות תופעות‬
‫‪ 599‬פרנקל‪ ,‬מדרש ואגדה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;117‬היינימן‪ ,‬דרשות בציבור‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪ 600‬ברצוני להודות לפרופ' יואל אליצור מהאוניברסיטה העברית שהנחה אותי באפיון ענייני הלשון ב"מדרש אגדה"‪.‬‬
‫‪ 601‬דוגמאות מאפיינות לשפה העברית בלשון ימי הביניים‪" :‬בעניין זה" (‪" ,)5r‬רוצה לומר" (‪.)5l‬‬
‫‪ 602‬דוגמאות ללשון המבוססת על לשון המקרא‪" :‬הבניין אשר עליו" (‪" ,)4r‬ראש המילה" (שם)‪" ,‬אחרית המילה"‬
‫(שם)‪" ,‬וגם" (שם)‪" ,‬כי נשאר" (שם)‪" ,‬בהסירך" (שם)‪" ,‬ויתנשא לעדי עד" (‪" ,)4l‬יתרומם שמו" (שם)‪" ,‬ניחם על זה"‬
‫(שם)‪ ,‬ונפשותם (‪ ,)5r‬על כן (שם)‪" ,‬למצוא מרגוע לנפשם" (‪.)5l‬‬
‫‪ 603‬בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ 21‬הערה ‪.1‬‬
‫‪ 604‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪ 605‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא יח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 606‬על פי חוות דעתו של פרופ' י' אליצור‪.‬‬
‫‪082‬‬
‫הקשורות לשימוש במילים לועזיות על מנת לנסות ללמוד על זמנו ומקומו של קובץ מדרשים‬
‫אנונימי זה על פי ענייני לשון וסגנון אלה‪ .‬התייחסתי גם לקיומם של דרשות בארמית המשלבות‬
‫שתי שפות עברית וארמית‪ ,‬וכן לתופעת ההעתקה של קטעים נרחבים ממקורות בארמית‪.‬‬
‫‪ 1.1‬מילים לועזיות‬
‫בחלק זה אציג את רשימת המילים בלועזית‪ .‬ההפניות יהיו למראי המקומות ב"מדרש אגדה"‪,‬‬
‫מהדורת בובר‪ .‬במקרים שזוהו תופעות ייחודיות או שהמילה מופיעה במקבילות בודדות‪ ,‬אפנה‬
‫למקבילות ולספרות העוסקת‬
‫בנושא‪607.‬‬
‫המילים הלועזיות ברשימות יובאו על פי סדר הא"ב‬
‫ובהתאם לכתיבן בכתב היד‪.‬‬
‫‪ 1.1.1‬ארמית ופרסית‬
‫‪608‬‬
‫מילים אלה רווחות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת‪:‬‬
‫אסייא‪ 609,‬בנייתא‪ 610,‬ברייתא‪ 611,‬גזבר‪612,‬‬
‫הא‪ 613,‬כינוסיא‪ 614,‬סומא‪ 615,‬סוסיא‪ 616,‬עלובתא‪ 617,‬פרסאות‪ 618,‬צונמא‪ 619,‬קלעייתא‪ 620,‬קמיע‪621,‬‬
‫תרעא‪622.‬‬
‫‪ 607‬תודתי לפרופ' מיכאל ריז'יק מאוניברסיטת בר‪-‬אילן על הערותיו לחלק זה‪.‬‬
‫‪ 608‬בהערות השוליים יצוינו המילים הפרסיות‪.‬‬
‫‪ 609‬מראה מקום‪ :‬בראשית ד‪ ,‬כג‪ .‬מקבילת המילה‪ :‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) כג‪ ,‬ד‪ ,‬ועיין בהערת אלבק שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;222‬ובתנחומא (ורשה) בראשית יא‪ .‬נראה שיש כאן מקרה של חוסר הבנה של עורך "מדרש אגדה"‪ ,‬שציטט באופן‬
‫משובש מהמקורות שמהם הוא שואב בדרך כלל (תנחומא‪ ,‬מדרש לקח טוב)‪ .‬במקורות אלה מצוי הפתגם באופן מדויק‬
‫יותר ועם מובנות גבוהה יותר‪.‬‬
‫‪ 610‬מראה מקום‪ :‬בראשית יח‪ ,‬א‪ .‬מקבילת המילה‪ :‬ברכות סא ע"א; תנחומא (בובר) וירא א‪.‬‬
‫‪ 611‬מראה מקום‪ :‬דב רים ג‪ ,‬יא‪ .‬מופיעה פעם יחידה בכתב היד למרות היותה מילה רווחת בספרות חז"ל הקדומה‬
‫והמאוחרת‪.‬‬
‫‪ 612‬מילה פרסית‪ .‬מראה מקום‪ :‬שמות לה‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 613‬מראה מקום‪ :‬במדבר א‪ ,‬א‪ .‬מילה זו שכיחה בחז"ל‪ ,‬ובמיוחד במדרשי ההלכה‪ .‬מילה ארמית זו התקבלה בעברית‪.‬‬
‫‪ 614‬מראה מקום‪ :‬בראשית כט‪ ,‬כ‪ .‬פענחתי את הרשום בכתב היד כ"כינוסיא"‪ ,‬בניגוד לבובר שפענחו כ"כינופיא"‪.‬‬
‫המעתיק כותב לעתים את הסמ"ך בצורה דומה מאוד לפ"א‪ .‬סוקולוף (סוקולוף‪ ,‬ארמית בבלית‪ ,‬עמ' ‪ ,211‬ערך "כנס")‪,‬‬
‫מביא הופעה קרובה למילה כינוסיא כצורת פועל ולא בצורת שם‪ .‬הצורה קיימת במקורות תלמודיים‪ .‬אין מקבילה‬
‫למדרשנו שנעשה בה שימוש במילה זו‪.‬‬
‫המקבילות לדרשה הן בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) ע‪ ,‬כב‪ ,‬לקח טוב (בובר) בראשית כט‪ ,‬כב‪ .‬במקבילות לא מופיעה‬
‫מילה זו‪ .‬עיון במאגר פרויקט השו"ת מעלה שהמילים כנישתא וכנישותא נפוצות בעיקר במשמעות בית כנסת או‬
‫התכנסות‪.‬‬
‫‪ 615‬מראה מקום‪ :‬ש מות כב‪ ,‬טו; במדבר כב‪ ,‬מא; כד‪ ,‬ג (מופיע פעמיים‪ ,‬בפעם השנייה בצורת הפועל בבנין פיעל);‬
‫דברים כא‪ ,‬יח; כב‪ ,‬יב; כב‪ ,‬כט מופיע בצורת "סומין" לשון רבים‪ .‬סוקולוף‪ ,‬ארמית בבלית‪ ,‬עמ' ‪ 111‬ערך סמיא‪.‬‬
‫הצורה סומא לא מופיעה שם‪ .‬על פי פרויקט השו"ת צורת סומא רווחת במשנה וקיימת בצורת הפועל בשפה העברית‬
‫‪ 616‬מראה מקום‪ :‬במדבר יג‪ ,‬יא‪ .‬מדובר בדרשה שמקורה כנראה בתנחומא (בובר) האזינו ז‪" :‬גדי בן סוסי הטיח‬
‫דברים כלפי מעלה והעלה סיסיא הוא שאמר ארץ אוכלת יושביע"‪ .‬דבריו מובאים בספר הערוך‪ ,‬עמ' מד‪ ,‬ערך‬
‫"סיסיא"‪ ,‬ומפורש שם ש"סיסיא" פירושה זעם ועצב‪ .‬בהערת שוליים מס' ‪ 1‬מבואר שבילקוט שמעוני עמוס תקמ‪ ,‬ד"ה‬
‫"רק אתכם"‪ ,‬הגרסה היא "סוסיא"‪ ,‬וזה מפני שלא ידעו פירוש "סיסיא"‪.‬‬
‫‪ 617‬מראה מקום‪ :‬בראשית כב‪ ,‬י‪ .‬קיים בספרות חז"ל בצורה עליבתא‪.‬‬
‫‪ 618‬מילה פרסית‪ .‬מראה מקום‪ :‬במדבר לג‪ ,‬מט‪.‬‬
‫‪ 619‬מראה מקום‪ :‬במדבר יג‪ ,‬כ‪ .‬קיים בספרות חז"ל בצורה צונם‪.‬‬
‫‪ 620‬מראה מקום‪ :‬בראשית יח‪ ,‬א‪ .‬מקבילת המילה‪ :‬בבלי ברכות סא ע"א‪ .‬באותו מקור מופיעה המילה בנייתא‪.‬‬
‫‪ 621‬מראה מקום‪ :‬במדבר ז‪ ,‬א‪ .‬מקבילת המילה‪ :‬פסיקתא רבתי (איש שלום) ה פסקא "ויהי ביום כלות משה"‪.‬‬
‫סוקולוף‪ ,‬ארמית ארצישראלית‪ ,‬עמ' ‪ 191‬ערך קמיע‪ ,‬וגם סוקולוף‪ ,‬ארמית בבלית‪ ,‬עמ' ‪ 1121‬ערך קמיעא‪ .‬המילה‬
‫קיימת גם בעברית‪ .‬בספרות חז"ל היא מופיעה גם בצורת פועל "קומעת"‪.‬‬
‫‪083‬‬
‫מילים אלה הינן בעלות כתיב ייחודי ל"מדרש אגדה"‪:‬‬
‫סלוייה‪ 623,‬ששגונא‪624.‬‬
‫‪ 1.1.2‬יוונית ולטינית‬
‫אוקינוס‪ 625,‬אינגירא‪ 626,‬איקיונין‪627,‬‬
‫מילים אלה מופיעות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת‪:‬‬
‫אכלוסין‪ 628,‬אנדרוגינס‪ 629,‬אסטניס‪ 630,‬אספמיא‪ 631,‬אספניא‪ 632,‬אפריון‪ 633,‬אפרכיות‪634,‬‬
‫אצטגניני‪ 635,‬גימטריא‪ 636,‬גלוסקין‪ 637,‬גניוסא‪ 638,‬דיוקן‪ 639,‬דינר‪ 640,‬דפתרא‪ 641,‬הדיוט‪642,‬‬
‫טירניא‪643,‬‬
‫טֻ ְמטּום‪644,‬‬
‫ליסטים‪645,‬‬
‫מטקוסאות‪646,‬‬
‫מטרונא‪647,‬‬
‫נוטריקון‪648,‬‬
‫סמפרינון‪649,‬‬
‫‪ 622‬מראה מקום‪ :‬במדבר כד‪ ,‬ד‪ .‬צריך להיות "לארעא"‪ ,‬על בסיס פירוש רש"י לבמדבר כד‪ ,‬ד‪ ,‬וכן בתרגום המיוחס‬
‫ליונתן בן עוזיאל שם; בספרי זוטא (הורוביץ) נשא ז‪ ,‬ט‪ ,‬עמ' ‪ 221‬ובהערות שם; במדבר רבה (וילנא) יד‪ ,‬יט; ילקוט‬
‫שמעוני במדבר תשיד‪.‬‬
‫‪ 623‬מראה מקום‪ :‬במדבר יא‪ ,‬לב‪" .‬סלוייה" – שליו בארמית‪ .‬סוקולוף‪ ,‬ארמית ארצישראלית‪ ,‬עמ' ‪ ,371‬ערך סלווי‬
‫במשמעות שליו‪ .‬סוקולוף‪ ,‬ארמית בבלית‪ ,‬עמ' ‪ 111‬ערך סילוא‪ ,‬סילוי (צורת רבים) במשמעות קוץ‪ .‬המקבילה ממס'‬
‫יומא עה ע"ב‪ .‬כתיב המילה במדרש אגדה שונה מהמקבילה‪" :‬סילוין" (יומא‪ ,‬וילנא) "סלואים" (כ"י מינכן)‪ .‬הדרשה‬
‫מבוססת על משחק מילים‪ ,‬בין שמו של השליו בארמית לבין המילה קוצים‪ .‬מקשרת את אכילת השליו לסופם של‬
‫המתאווים בקברות התאווה‪ .‬מדרש אגדה (בובר) יא‪ ,‬לב הערה נא‪.‬‬
‫‪ 624‬מראה מקום‪ :‬שמות כו‪ ,‬יד‪ .‬מקבילת המילה‪ :‬תרגום אונקלוס שמות כו‪ ,‬יד; בבלי שבת כח ע"א; לקח טוב (בובר)‬
‫כו‪ ,‬יד‪ .‬סוקולוף מציין שמילה זו מופיעה גם בתרגום ניאופיטי בשמות ובמדבר (סוקולוף‪ ,‬ארמית ארצישראלית‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,311‬ערך "ססגון")‪ .‬בתורה אלה עורות להגנה‪ ,‬והגוונים מופיעים בדרשת רב יוסף בגמרא במסכת שבת‪" :‬ששש‬
‫בגוונים הרבה"‪ .‬מילה זו מצויה בכתיב באות שי"ן‪ ,‬בספרות האגדה המאוחרת (מדרש אגדה‪ ,‬מחזור ויטרי)‪.‬‬
‫‪ 625‬מראה מקום‪ :‬שמות כז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 626‬מראה מקום‪ :‬במדבר כב‪ ,‬ג‪ ,‬במדבר כב‪ ,‬ד (מופיע במקום בצורת "אנגריא")‪ .‬מופיע בצורות "אנגירא"‪"/‬אנגרייא"‬
‫דברים ב‪ ,‬ט; שם‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 627‬מראה מקום‪ :‬בראשית כד‪ ,‬ב‪ .‬מופיע בהמשך גם בצורת "איקונין" – בראשית מט‪ ,‬כב (מופיע פעמיים באותו‬
‫המקום)‪.‬‬
‫‪ 628‬מראה מקום‪ :‬בראשית ל‪ ,‬יא; ויקרא ח‪ ,‬ג; כו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 629‬מראה מקום‪ :‬שמות כג ‪,‬יז‪.‬‬
‫‪ 630‬מראה מקום‪ :‬שמות א‪ ,‬יא‪ ,‬ויקרא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 631‬מראה מקום‪ :‬ויקרא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 632‬מראה מקום‪ :‬דברים יז‪ ,‬יז (חוזר פעמיים במקום)‪ .‬במקורות חז"ל מופיע בשני אופני כתיב‪ :‬אספניא ואפסניא‪,‬‬
‫ועיין מדרש אגדה (בובר) דברים יז‪ ,‬יז הערה טו‪.‬‬
‫‪ 633‬מראה מקום‪ :‬ויקרא‪ ,‬כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 634‬מראה מקום‪ :‬בראשית מא‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ 635‬מראה מקום‪ :‬שמות א‪ ,‬כב; במדבר כ‪ ,‬יג‪ .‬מופיע ב מקום גם בצורת "אסטגניני"‪ .‬כמו בתרגום יונתן לשמות ח‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ 636‬מראה מקום‪ :‬בראשית כג‪ ,‬א; כח‪ ,‬יח ; לב‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 637‬מראה מקום‪ :‬בראשית מ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 638‬מראה מקום‪ :‬בראשית מ‪ ,‬כ‪ .‬כנראה שיבוש של המילה גנוסיא = יום הולדת‪ .‬מקבילת המילה בראשית רבה‬
‫(תיאודור‪-‬אלבק) פח‪ ,‬כ‪ .‬עמ' ‪ 1112‬הערה ‪" 1‬גינוסו"‪ .‬אלבק בהערתו מזכיר גרסת מדרש אגדה על בסיס מהדורת בובר‬
‫אולם בכתב היד המילה מופיעה בגרסה שונה‪.‬‬
‫‪ 639‬מראה מקום‪ :‬בראשית לט‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ 640‬מראה מקום‪ :‬ויקרא ה‪ ,‬א‪ .‬מופיע במקום גם בצורת "דינרי" (זהב)‪.‬‬
‫‪ 641‬מראה מקום‪ :‬שמות ה‪ ,‬ב–ג‪.‬‬
‫‪ 642‬מראה מקום‪ :‬בראשית יב‪ ,‬טו; כ‪ ,‬טז ; כג ‪ ,‬יז ; כד‪ ,‬טו ; שמות כח‪ ,‬כ; ויקרא א‪ ,‬ז; א‪ ,‬י (מופיע פעמיים); ח‪ ,‬ב; י‪,‬‬
‫א; במדבר ו‪ ,‬כג ; טז‪ ,‬א (מופיע פעמיים במקום); יט‪ ,‬ד; ל‪ ,‬א–ב; דברים יז‪ ,‬יז‪ .‬מופיע בצורת "הדיוטות"‪.‬‬
‫‪ 643‬מראה מקום‪ :‬בראשית מ‪ ,‬יז‪ .‬מקבילת המילה בבראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) פח‪ ,‬טז–יט‪ ,‬עמ' ‪ 1111‬הערה ‪2‬‬
‫"טירוניה"‪ .‬התייחסות נוספת למילה בבראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) מא‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 119‬הערה ‪.1‬‬
‫‪ 644‬מראה מקום‪ :‬שמות כג‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ 645‬מראה מקום‪ :‬שמות לא‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 646‬מראה מקום‪ :‬במדבר ז‪ ,‬ג‪ .‬מקבילת המילה בספרי במדבר (הורוביץ) מה היא "מטוקסין"‪ ,‬וכך גם בילקוט שמעוני‬
‫במדבר תשיג‪ .‬בבמדבר רבה (וילנא) יב‪ ,‬יז כתוב "מטוקסות"‪ ,‬ובדומה לכך ב פסיקתא דרב כהנא (בובר) פסקא "ויהי‬
‫ביום כלות"‪" :‬מטוכסות" (עיינו שם‪ ,‬הערה קמג‪ ,‬וכך גם בשיר השירים רבה (וילנא) ו‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ 647‬מראה מקום‪ :‬בראשית כ‪ ,‬ב; ויקרא יט‪ ,‬כג (חוזר ארבע פעמים במקום)‪ .‬מופיע גם בצורת "מטרונית" – שמות לח‪,‬‬
‫כא‪ .‬מופיע גם בצורת "מטרונה" – במדבר לג‪ ,‬א (מופיע פעמיים במקום)‪.‬‬
‫‪ 648‬מראה מקום‪ :‬בראשית מא‪ ,‬מה; מד‪ ,‬טז; מט‪ ,‬ד; שמות ז‪ ,‬א; כא‪ ,‬א; כב‪ ,‬לב; כז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 649‬מראה מקום‪ :‬שמות ז‪ ,‬א; במדבר יב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪084‬‬
‫סנהדרין‪ 650,‬סניגוריא‪ 651,‬סניפין‪ 652,‬פומבי‪ 653,‬פונדק‪ 654,‬פטרונין‪ 655,‬פינדא‪ 656,‬פינקס‪ 657,‬פלטין‪658,‬‬
‫פמליא‪ 659,‬פסילוס‪ 660,‬פסתכר‪ 661,‬פרהסיא‪ 662,‬פרווטא‪ 663,‬פרצופין‪ 664,‬פרקמטיא‪ 665,‬קטיגור‪666,‬‬
‫קיתון‪ 667,‬קלמוס‪ 668,‬קלס‪ 669,‬קמון‪ 670,‬קנטרין‪ 671,‬תטרטראות‪672.‬‬
‫מילים אלה הן מילים לועזיות המופיעות במשלים‪:‬‬
‫מטרונה‪ 673,‬קמיע‪ 674,‬קנתורין‪675.‬‬
‫מילים אלה הן יחידאיות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת‪:‬‬
‫עמיתרא‪ 676,‬שקוטינש‪677.‬‬
‫‪ 1.1.3‬סיכום ומסקנות‪:‬‬
‫באופן כללי שפתו של בעל "מדרש אגדה" היא עברית‪ ,‬אך הוא משתמש מעט גם בלועזית‪ .‬כבר‬
‫עמד על כך בובר במבוא שבעל "מדרש אגדה" משמיט מילים לועזיות מהמקורות אותם הוא‬
‫מביא‪ 678.‬מספר המילים ביוונית ולטינית המופיעות במדרש אגדה רב ומגוון יותר ממספר המילים‬
‫‪ 650‬מראה מקום‪ :‬בראשית מט‪ ,‬יג‪ .‬מופיע גם בצורת "סנהדרי" – במדבר כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 651‬מראה מקום‪ :‬בראשית יט‪ ,‬יא (מופיע פעמיים באותו המקום – יוונית)‪ .‬מופיע גם בצורת "סנגוריא" בשמות ו‪ ,‬א–‬
‫ב‪ ,‬בצורה "סניגוריה" בבמדבר כה‪ ,‬יג ובצורה "סניגור" בבמדבר יט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 652‬מראה מקום‪ :‬במדבר ד‪ ,‬ב (חוזר פעמיים במקום)‪.‬‬
‫‪ 653‬מראה מקום‪ :‬במדבר ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 654‬מראה מקום‪ :‬בראשית ט‪ ,‬ה; שם כא‪ ,‬לג; שם כד‪ ,‬ב; שמות כא‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 655‬מראה מקום‪ :‬שמות י‪ ,‬כא‪ .‬מופיע במקום גם בצורת "פטרוסין"‪.‬‬
‫‪( 656‬לטינית)‪ .‬מראה מקום‪ :‬ויקרא יב‪ ,‬ב‪ ,‬במדבר כד‪ ,‬יד‪ .‬מקבילת המילה לויקרא‪ ,‬ויקרא רבה מהדורת מרגליות‪,‬‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ג עמ' ש"ג הערה ‪ 2‬תנחומא (בובר) תזריע ה‪ ,‬הערה כו‪ ,‬להופעה בבמדבר אין מקבילה מבחינת השימוש‬
‫במילה‪.‬‬
‫‪ 657‬מראה מקום‪ :‬ויקרא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 658‬מראה מקום‪ :‬שמות ד‪ ,‬י; יא‪ ,‬ה; לח‪ ,‬כא; במדבר כה‪ ,‬א‪ .‬מופיע המקום גם בצורת "פלטורין"‪.‬‬
‫‪ 659‬מראה מקום‪ :‬שמות יד‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 660‬מראה מקום‪ :‬דברים ג‪ ,‬כג‪ .‬מקבילת המילה ויקרא רבה י‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' קצז הערה ‪" 1‬פסילוסא" וגם פסיקתא דרב כהנא‬
‫(בובר) פסקא נחמו מופיע פעמיים "פסילוס" ו"פסילוסא" עיין שם הערה נג‪.‬‬
‫‪ 661‬מראה מקום‪ :‬במדבר ד‪ ,‬יג (חוזר פעמיים במקום)‪.‬‬
‫‪ 662‬מראה מקום‪ :‬שמות י‪ ,‬כא; ויקרא יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 663‬צריך להיות פרוזבוטי = שגרירים (יוונית)‪ .‬מראה מקום‪ :‬שמות ה‪ ,‬א‪ .‬מקבילה בשמות רבה (שנאן) ה‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪111‬‬
‫עיין הערה ‪.91‬‬
‫‪ 664‬מראה מקום‪ :‬ויקרא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 665‬מראה מקום‪ :‬בראשית מט‪ ,‬יג; במדבר ב‪ ,‬ה–ח‪.‬‬
‫‪ 666‬מראה מקום‪ :‬במדבר יט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 667‬מראה מקום‪ :‬שמות ז‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 668‬מראה מקום‪ :‬בראשית לז‪ ,‬יא‪ .‬מופיע גם בצורת "קולמוס<ים>" – ויקרא ז‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 669‬מראה מקום‪ :‬ויקרא יז‪ ,‬ג ‪ /‬יט‪ ,‬ב‪ .‬מופיע במקום גם בצורת "מקלסין"‪.‬‬
‫‪ 670‬מראה מקום‪ :‬ויקרא יב‪ ,‬ב‪ .‬בכתב היד‪" :‬טמון"‪ .‬בובר תיקן ל"קמון" ולא סימן את השינוי‪ .‬נימוקיו מופיעים‬
‫במקבילת המילה תנחומא (בובר) תזריע ד‪ ,‬הערה יט‪ .‬וכן בוויקרא רבה (מרגליות) יד‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' שד הערה ‪" :1‬קמין"‪.‬‬
‫‪ 671‬מראה מקום‪ :‬ברא שית כג‪ ,‬טז (מופיע ארבע פעמים באותו המקום); ויקרא כה‪ ,‬יד‪ .‬מופיע גם בצורת "קינטרו" –‬
‫במדבר א‪ ,‬כ‪ .‬מופיע גם בצורת "קנטורין" – במדבר לג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 672‬מראה מקום‪ :‬במדבר ל‪ ,‬יא (חוזר פעמיים במקום)‪ .‬מופיע במקום גם בצורת "בתי קרקסאות"‪.‬‬
‫‪ 673‬ויקרא יט‪ ,‬כג – משל המלך ובן המטרונה; במדבר לג‪ ,‬א – משל למטרונה שהיו לה שני שושבינים ומשל למטרונה‬
‫שהכניסה למלך שני הדסים‪ .‬ובצורה "מטרונית" שמות לח‪ ,‬כא – משל המטרונית והשכנות‪.‬‬
‫‪ 674‬במדבר ז‪ ,‬א – משל המלך שהשיא את ביתו‪.‬‬
‫‪ 675‬במדבר לג‪ ,‬א – משל למטרונה שהיו לה שני שושבינים‪.‬‬
‫‪ 676‬מראה מקום‪ :‬רש"י לדברים כא‪ ,‬יד ד"ה "לא תתעמר בה"‪ .‬מזכיר שהמקור הוא ביסודו של ר' משה הדרשן (פרסית‬
‫עתיקה)‪ .‬מאק (מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪ ) 233‬מרכז את ההתייחסות לפירוש זה‪ .‬במקומות נוספים בספרו מזכיר פירוש זה‬
‫כחלק מהדיון לגבי לשונו ומקומו של רבי משה הדרשן‪.‬‬
‫‪ 677‬מראה מקום‪ :‬בראשית לא‪ ,‬מ‪ .‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬שם הערה טו‪.‬‬
‫‪ 678‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪085‬‬
‫הארמיות‪ .‬אולם במילים מיוונית ומלטינית אנו מוצאים שיבושים רבים‪ :‬חלק מהן מופיעות‬
‫בכתיב משובש (למשל‪ ,‬גניוסא‪ ,‬פרווטא) ולגבי מילים אחרות נראה שהן לא הובנו ולכן פוענחו על‬
‫פי ההקשר ושונו למילה מוכרת יותר שפירושה דומה (למשל‪ ,‬קמון‪ ,‬טמון)‪ .‬נראה שהארמית‬
‫מוכרת יותר לבעל המדרש מכיוון שבארמית המילים מופיעות בכתיב לא משובש‪.‬‬
‫בדרך כלל בעל המדרש משתמש במילים שרווחות בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת וההופעה‬
‫שלהן יונקת באופן ישיר מהמקור המועתק לתוך "מדרש אגדה"‪ .‬עיקרון זה בולט במיוחד במילה‬
‫שהופעתה יחידאית‪ :‬המילה "עמיתרא" מקורה בפירושו של ר' משה הדרשן לדברים כא‪ ,‬יד‪ .‬מקור‬
‫המילה הוא בפרסית עתיקה ואכן בעל "מדרש אגדה" מביא אותה בפירושו לדברים כא‪ ,‬יד‪.‬‬
‫קיימת רק דוגמה אחת לתרגום של מושג המופיע בברייתא‪" :‬יום המעונן" מתורגם כ"שקוטינש"‬
‫(חשיכה ביוונית) על ידי בעל המדרש‪ .‬מעניין לציין שהוא משתמש במילת ההצעה "שקורין"‪ ,‬כפי‬
‫שנוהג רש"י כאשר הוא מתרגם מילים מקראיות לצרפתית‪ .‬מדוגמה זו עולה שיוונית יומיומית‬
‫הייתה ידועה לו‪ ,‬אולם נראה שאין להסתמך על דוגמה יחידה‬
‫זו‪679‬‬
‫כדי להצביע על תופעת‬
‫השימוש ביוונית או כדי למקד את "מדרש אגדה" באזור מסוים‪.‬‬
‫בפרק הבא אדון בתופעה הראויה לציון מבחינת השימוש בארמית‪ :‬הבאת פירושים מן התרגום‪,‬‬
‫הופעתם של מושגים למדניים מדרכי המדרש‪ ,‬פתגמים וסיפורים‪ .‬כמו כן זיהיתי מספר דרשות‬
‫הידועות לנו בעברית מן המקבילות ואילו ב"מדרש אגדה" הן מופיעות בארמית‪.‬‬
‫‪ 679‬בנושא היוונית במדרש‪ ,‬ראו בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא עמ' ‪ ,21‬לגבי הפירוש במדרש אגדה (בובר)‪ ,‬בראשית מט‪,‬‬
‫ה‪ ,‬ד"ה "מכרתיהם"‪ ,‬מפרש את המילה על פי הלשון היוונית‪ .‬המקבילה לפירוש זה היא מדרש לקח טוב בראשית מט‪,‬‬
‫ה‪ ,‬ד"ה "שמעון ולוי"‪.‬‬
‫‪086‬‬
‫‪ 1.2‬דרשות בארמית‬
‫‪ 1.2.1‬דרשות קצרות בארמית ומאפייניהן‬
‫לאחר שזיהינו את השפה הארמית כשפה הלועזית המוכרת ביותר לבעל "מדרש אגדה"‪ ,‬ברצוני‬
‫להצביע על נתונים המדגישים מגמה זו‪ .‬תופעה רווחת ב"מדרש אגדה" היא הופעתם של קטעים‬
‫קצרים וארוכים בשפה הארמית במהלך הדרשות‪ .‬לדעתי ניתן להצביע על ארבעה מקורות‬
‫להופעות אלה‪ :‬התרגומים‪ ,‬התלמוד הבבלי‪ ,‬מדרשים ומקורות אחרים‪.‬‬
‫‪ .1‬מקורות מן התרגומים‪ :‬בשישה עשר מקומות ב"מדרש אגדה" מובאים ציטוטים מן‬
‫התרגומים‪ 680,‬ולארבעה עשר מתוכם קודמת מילת הצעה‪ .‬ברוב המקרים מילת ההצעה היא‬
‫"כדמתרגמינן"‪ ,‬כמו בדוגמה שלהלן‪" :‬כדמתרגמינן ירה בים שדי בימא"‪ 681.‬רק פעם אחת מילת‬
‫ההצעה היא‬
‫"תרגומו"‪682.‬‬
‫בארבעה מקרים בלבד יש התאמה בין מקור הפסוק המובא בתרגום‬
‫אונקלוס לבין ההקשר של הפסוק ב"מדרש‬
‫אגדה"‪683,‬‬
‫ואילו בשאר המקרים מופיע התרגום‬
‫כסימוכין לפירוש מילה ולא בהקשר המקורי שבו הוא מופיע‬
‫בתרגום‪684.‬‬
‫‪ .2‬ציטוטים מן התלמוד הבבלי‪ :‬התלמוד הבבלי משמש כאחד ממקורותיו הוודאיים של בעל‬
‫"מדרש אגדה"‪ .‬הקטעים מן התלמוד מובאים כלשונם או בשינויים קלים‪ ,‬וכתובים בדרך כלל‬
‫בשפה הארמית‪ .‬בדוגמה שלפנינו מתוך מדרש אגדה (בובר) על מילות הפסוק "הארץ אשר אתה‬
‫שוכב עליה"‪ 685‬מובאת הדרשה הבאה‪" :‬מאי רבותא איכא בהא‪ ,‬ד' אמות שהוא שוכב עליהם אלא‬
‫מלמד שקפלה כל ארץ ישראל תחתיו"‪ .‬במקבילה בתלמוד הבבלי‪ 686‬דברים אלה מובאים בשם רבי‬
‫יצחק‪ .‬בעל "מדרש אגדה" השמיט את שם החכם שבשמו מצוטטת דרשה זו‪ .‬הוא מצטט את‬
‫המדרש על שני חלקיו – השאלה‪ :‬מה מיוחד בהבטחה לרשת את אותו שטח אדמה עליו שוכב‬
‫יעקב? התשובה‪ :‬ההבטחה היא כללית ופירושה ירושת כל ארץ ישראל ובאופן נסי או סמלי‪,‬‬
‫"קפלה כל ארץ ישראל תחתיו"‪ .‬השאלה מובאת בתלמוד בשפה הארמית וכך מצטט אותה בעל‬
‫"מדרש אגדה"‪ ,‬שאף מרחיב את השאלה בשתי מילים נוספות בארמית‪ .‬בדיקה של שלושה כתבי‬
‫יד של התלמוד הבבלי‪ 687‬הראתה שהמילים "איכא בהא" הן תוספת של בעל מדרש אגדה‪688.‬‬
‫במקרה זה ראינו שבעל "מדרש אגדה" משתמש בארמית במובאות מהתלמוד הבבלי ואף מרחיב‬
‫אותן‪ ,‬מה שמעיד בעיניי על היכרות טובה של בעל המדרש והקהל שלו עם השפה הארמית‪689.‬‬
‫‪ 680‬הרחבה בנושא זה בפרק ‪ – 3.1.1 ,3‬הפניות לתרגומים‪ ,‬ובנספח ‪ – 1‬רשימת ההפניות לתרגומים‪ ,‬עמ' ‪.311–312‬‬
‫‪ 681‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬במדבר א‪ ,‬ה‪ .‬ובהקשר אחר בראשית מט‪ ,‬כה‪ .‬התרגום לקוח מתוך אונקלוס‪ ,‬שמות טו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 682‬מדרש אגדה (בובר) בראשית ד‪ ,‬כו‪ ,‬התרגום לקוח מתוך אונקלוס במדבר ל‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 683‬ארבעת המקרים הם אלה‪" :‬וילדו ואתרוחו" (בראשית כ‪ ,‬יז)‪" ,‬וחמושים כפשיטא ומתרגמינן ומזרזין" (שמות יג‪,‬‬
‫יח)‪" ,‬ויחד כפשוטו והוא כמו ישמח ומתרגמינן וחדי" (שמות יח‪ ,‬ט)‪" ,‬כי גוע אהרן ומתרגמינן ארי מית אהרן" (במדבר‬
‫כ‪ ,‬כח)‪.‬‬
‫‪ 684‬על ארמית במילות הצעה‪ ,‬ראו עוד להלן בהמשך פרק זה‪ – 1.3 :‬מונחי הצעה להצגת הפסוקים‪.‬‬
‫‪ 685‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כח‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 686‬בבלי חולין צא ע"ב‪.‬‬
‫‪ 687‬כתב יד מינכן ‪ ,92‬כתב יד וטיקן ‪ 121–121‬וכתב יד וטיקן ‪.122‬‬
‫‪ 688‬מקבילה מבראשית רבה (בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) סט‪ ,‬ד) מבטאת את אותו רעיון ללא השאלה בראשית‬
‫הדרשה‪ ,‬כאשר הנוסח הוא בעברית‪ .‬שם החכם בשמו מובאת הדרשה בבראשית רבה הוא רבי שמעון בן לקיש משום‬
‫בר קפרא‪" :‬קיפלה כפינקס ונתנה תחת ראשו כאנש דאמר מן תחות ראשך דידך"‪ .‬רש"י לבראשית כח‪ ,‬יג מביא את‬
‫דברי בראשית רבה ללא הסיומת בארמית‪.‬‬
‫‪ 689‬דוגמאות נוספות‪ :‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כט‪ ,‬כה‪ ,‬ד"ה "דעד השתא לאו" והמקבילה בבבלי מגילה יג ע"ב‬
‫וברש"י שם; מדרש אגדה (בובר) במדבר א‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה "הני מילי בשני עניינים‪ ,‬כגון אלו ב' המעשים‪ ,‬אבל בחד ענינא‬
‫‪087‬‬
‫‪ .3‬ציטוטים מן המדרשים‪ :‬על פי המדרש‪ 690,‬שאל אברהם אבינו את הקב"ה בסוף פרשת העקדה‬
‫איך מתיישב ציוויו לשחוט את יצחק עם הציווי האחרון‪" :‬אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו‬
‫מאומה"?‪ 691‬תשובת המדרש מסבירה את הסתירה בכך שיש להבין את הפקודה הראשונה באופן‬
‫שונה‪" :‬ושחטהו לפני‪ ,‬לא אמרתי לך אלא והעלהו שם"‪ 692.‬המדרש ממשיך ומנסח בשתי מילים‬
‫בארמית את הדרישה מאברהם‪" :‬אסקתיה אחיתה" (תרגום‪ :‬העלית אותו – הורד אותו)‪ .‬בדיקת‬
‫חילופי נוסח במהדורת אלבק מעלה ששתי המילים בארמית בצורתן זו‪ ,‬כפי שמופיעות ב"מדרש‬
‫אגדה"‪ ,‬הן כגרסת כתב יד אוקספורד א'‪ 1‬של בראשית רבה וגם כגרסת פירוש רש"י על התורה‪693.‬‬
‫אציין בקטגוריה זו גם ציטוטים של פתגמים ומושגים הקשורים לדרכי המדרש ומופיעים‬
‫בארמית‪ .‬אציג להלן דוגמאות לכך‪.‬‬
‫"עבדיה ונכסיה דעבדיה למריה"‪( 694‬תרגום‪ :‬עבדו ונכסי עבדו לאדוניו) – משמעות הפתגם בדרשה‬
‫היא הבהרת מעמדו של עשיו ביחס ליעקב לאחר קבלת הברכות מיצחק‪ .‬ברכתו של יצחק קבעה‬
‫היררכיה בין עשיו ליעקב‪ ,‬כאשר יעקב הוא האדון ועשיו הוא העבד‪ .‬יצחק מסביר לעשיו שגם‬
‫נכסיו יהיו מעתה של יעקב‪ .‬מקורו של הפתגם בבראשית רבה‪ 695,‬והוא מופיע בנוסח אחר במדרש‬
‫לקח טוב‪ 696.‬פתגם זה מופיע גם בפירוש רש"י על התורה‪ ,‬אלא שרש"י מביא אותו בשפה העברית‪:‬‬
‫"ומה שקנה עבד קנה רבו"‪ 697,‬על פי המקור התלמודי‪ 698,‬בעוד ש"מדרש אגדה" ו"לקח טוב"‬
‫מביאים אותו בשפה הארמית‪.‬‬
‫לאורך כל "מדרש אגדה" משובצות מילים בארמית שתפקידן הוא לשמש אופני הצעה‪ .‬מילות‬
‫קישור אלה מבטאות את דרך הדיון במדרש‪ .‬הדוגמאות הן רבות‪ 699,‬ולצורך המחשה אצטט כמה‬
‫מהן‪" :‬תמן כתיב למינה והכא כתיב האיה למינה"‪" 700,‬וסמיך ליה"‪" 701,‬מאי קרא"‪702.‬‬
‫אמנם פעמים רבות השימוש במילים ארמיות נעשה אגב ציטוט‪ ,‬אך לא תמיד‪ .‬בעיקר חשוב לי‬
‫לציין תופעה זו כדי להדגיש את הרושם של הקורא ב"מדרש אגדה" לגבי השימוש הרווח יחסית‬
‫בשפה הארמית‪.‬‬
‫וגו'" והמקבילה בבבלי פסחים ו ע"ב וברש"י שם; מדרש אגדה (בובר) בראשית יט‪ ,‬לז–לח‪ ,‬ד"ה "מלחמה דלא אבל‬
‫אנגירא עשה עמהם" והמקבילה בבבלי בבא קמא לח ע"ב‪.‬‬
‫‪ 690‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) נו‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 691‬בראשית כב‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 692‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כב‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 693‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) נו‪ ,‬יב‪ ,‬עמ' ‪ .111‬יש לציין שזוהי גרסת פירוש רש"י לבראשית כב‪ ,‬יב‪ ,‬ד"ה "כי עתה‬
‫ידעתי" בדפוס רומא בלבד‪ .‬מילים אלה חסרות בדפוס ראשון‪.‬‬
‫‪ 694‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כז‪ ,‬לז‪.‬‬
‫‪ 695‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) סז‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪ . 729‬עיין בהערתו של אלבק לגבי מקורות ונוסחים שונים לפתגם זה‪.‬‬
‫‪ 696‬נוסח מדרש לקח טוב בראשית כז‪ ,‬לז‪" :‬עבדא ונכסיה למריה"‪.‬‬
‫‪ 697‬רש"י (ברלינר) בראשית כז‪ ,‬לז‪ .‬הפתגם בנוסחו העברי חסר בדפוס רומא‪ ,‬בדפוס ראשון ובדפוס אלקבץ (רש"י‬
‫השלם‪ ,‬כרך ב‪ ,‬תשמ"ו‪ ,‬עמ' נז ועמ' רצג)‪ .‬זהרי‪ ,‬מדרשים בפירוש רש"י‪ ,‬עמ' ‪ ,11–79‬כתב‪" :‬הפתגם – תלמודי הוא‬
‫בלשון חכמים ורש"י מעדיפו על הארמית"‪.‬‬
‫‪ 698‬בבלי פסחים פח ע"ב‪ ,‬ובנ וסחים דומים במקורות נוספים בתלמוד הבבלי‪ :‬קידושין כב ע"ב‪ ,‬סנהדרין צא ע"א‬
‫ומגילה טז ע"א‪.‬‬
‫‪ 699‬להלן (פרק ג' ‪ – 1.3‬אופני הצעה להצגת פסוקים) נדון בסגנון אופני ההצעה‪.‬‬
‫‪ 700‬דברים יד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 701‬דברים טז‪ ,‬כא‪ ,‬וכן גם בדברים כג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 702‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪088‬‬
‫‪ .3‬מקורות אחרים – קטעי דרשות בשפה הארמית ב"מדרש אגדה" שמקבילותיהן ידועות לנו‬
‫בשפה העברית‪ :‬תופעה מעניינת היא זיהוי מקבילות בעברית שבעל "מדרש אגדה" מביאן‬
‫בארמית‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בעל "מדרש אגדה" מביא את דברי חז"ל‪" 703:‬ד"א כל מי שהוא מתחיל‬
‫[במצוה] ואינו גומרה קובר אשתו ובניו‪ ,‬מנא לן מיהודה‪ ,‬שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו‪ ,‬היה לו‬
‫להוליכו בכתפיו אצל אביו לא עשה כך לפיכך קבר אשתו ובניו"‪ .‬המקבילות לדרשה זו‪ 704‬מנוסחות‬
‫בעברית בעוד שהדרשה שלפנינו משלבת את המילים "מנא לן" בארמית‪.‬‬
‫בדיקת הביטוי "מנא לן" במאגר פרויקט השו"ת מעלה אפשרות אחרת לזיהוי המקבילה של‬
‫דרשה זו‪ .‬בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות‪ 705‬מובאת בשם ר' ינאי מקבילה זהה מדברים‬
‫רבה‪ 706.‬הפירוש משלב את המילים "מנא לן" על אף שהן אינן מופיעות במקבילה בדברים רבה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬ביטוי זה מופיע בפירוש רבנו בחיי בהקשר ליהודה‪ .‬רבנו בחיי מציין את מקורו‪" :‬וכן דרשו‬
‫במסכת מכות אמר רב יהודה אמר רב" – מדובר במובאה העוסקת ביהודה ובקיום נדרו להביא‬
‫את בנימין‪" 707:‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬נידוי על תנאי צריך הפרה מנלן?‪ 708‬מיהודה‪ ,‬דכתיב‪ :‬אם‬
‫לא הביאותיו אליך וגו'"‪ .‬זו דרשה שנושאה קרוב אם כי לא זהה‪.‬‬
‫ברצוני להציג בצורה תמציתית שתי דוגמאות נוספות‪ .‬מטרתי בהבאת הדוגמאות היא להוכיח‬
‫שאין מדובר במקרים בודדים שבהם מקבילות הידועות לנו בעברית מופיעות ב"מדרש אגדה"‬
‫בשילוב השפה הארמית‪.‬‬
‫הדוגמאות הבאות מ"מדרש אגדה" משולבות בדרשה הפותחת את פרשת שמיני‪ ,‬והמקבילה היא‬
‫מתנחומא‬
‫(בובר)‪709.‬‬
‫נושא הדרשה הוא הציווי על מאכלות אסורים‪ .‬הבאתי את הביטויים‬
‫הרלוונטיים לדיון זה‪:‬‬
‫‪" .1‬מאי נשתנה האי מהאי"‪ 710.‬גרסת תנחומא בובר‪" :‬מה ראיתי בין זה‬
‫‪" .2‬ומאי איכפת ליה"‪ 712.‬גרסת תנחומא בובר‪" :‬מה אכפת לקב"ה"‪.‬‬
‫לזה"‪711.‬‬
‫‪713‬‬
‫אם לא נשער שעמד ה לפני בעל "מדרש אגדה" גרסה אחרת של מדרש תנחומא‪ ,‬יהיה קשה להבין‬
‫מדוע בדוגמה השנייה משולב משפט בארמית בתוך קטע שמקבילתו היא התנחומא‪ .‬במקבילה‬
‫‪ 703‬מדרש אגדה (בובר) בראשית לח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 704‬פירוט הניסוחים המקבילים למילים "מנא לן"‪ :‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) פה‪ ,‬ג‪" :‬ממי את למד"‪ .‬בבלי‬
‫סוטה יג ע"ב‪" :‬דכתיב"‪ .‬תנחומא (בובר) וישב יג‪" :‬מי הוא זה‪ ,‬זה היה יהודה"‪.‬‬
‫‪ 705‬דעת זקנים מבעלי התוספות לדברים ח‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה "כל המצוה"‪.‬‬
‫‪ 706‬דברים רבה (וילנא‪ ,‬ליברמן) ניצבים ד‪ .‬קיימים שינויים קלים בין נוסחיהן של שתי המהדורות‪ .‬בנוסח הדרשה‬
‫ה מובא בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות שם החכם המוסר שונה‪ .‬בדברים רבה (ליברמן)‪" :‬אמר רבי אבא"‪,‬‬
‫בדברים רבה (וילנא)‪" :‬אמר רבי חיא בר אבא" ובדעת זקנים מבעלי התוספות‪" :‬אמר רבי ינאי"‪.‬‬
‫‪ 707‬רבנו בחיי (שעוועל) מה‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪" 708‬מנא לן" בכתיב הזה היא הגרסה בפירוש רבנו בחיי‪ .‬גרסה זו מתאימה לבבלי מכות יא ע"ב‪ ,‬כתב יד הרצוג‬
‫ירושלים‪ .‬הכתיב "מנלן" מתאים למהדורת וילנא ולכתב יד מינכן ‪ . 92‬גם בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות הכתיב‬
‫הוא "מנא לן" כמו רבנו בחיי‪.‬‬
‫‪ 709‬בדרשה זו אין הבדל משמעותי בין תנחומא (בובר) לתנחומא הנדפס‪.‬‬
‫‪ 710‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 711‬תנחומא (בובר) שמיני י‪ .‬מקבילה לדרשה זו‪ :‬ויקרא רבה (מרגליות) יג‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' רעו הערה ‪.1‬‬
‫‪ 712‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 713‬תנחומא (בובר) שמיני יב‪ ,‬הערה פא‪ .‬מקבילות לדרשה זו‪ :‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) מד‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪122–121‬‬
‫הערה ‪ .9‬המשפט בארמית מופיע במקבילה מבראשית רבה (וילנא) מד‪ ,‬א‪ ,‬וכן בוויקרא רבה (מרגליות) יג‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' רעז‬
‫הערה ‪.1‬‬
‫‪089‬‬
‫מבראשית רבה (וילנא) מצוי המשפט בארמית‪ ,‬אולם כלל הקטע לא מתאים להיות המקבילה של‬
‫"מדרש אגדה"‪.‬‬
‫ממצא זה בשילוב ממצאים נוספים שיוצגו להלן בדיון על מסורות ומקבילות מביאים להשערה‬
‫ששילוב ארמית היה נורמת כתיבה בסביבתו של בעל "מדרש אגדה"‪.‬‬
‫‪ 1.2.2‬דרשות נרחבות בארמית‬
‫כדי להמחיש את תופעת השימוש בארמית ב"מדרש אגדה" ברצוני לציין תופעה נוספת‪ ,‬המשלבת‬
‫את התופעות השונות שהזכרתי קודם לכן‪.‬‬
‫בשבעה מקומות ב"מדרש אגדה" אנו פוגשים קטעים ארוכים יחסית של דרשות שכתובות‬
‫בארמית ומשולבות בהן מילים בעברית‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.1‬סיפור אגדה המרחיב את הכתוב במקרא‬
‫ארבעה מהקטעים הכתובים ארמית ומשלבים מעט עברית עוסקים בסיפורי אגדה המרחיבים את‬
‫האירוע המתואר במקרא ומוסיפים פרטים על דמויות המוזכרות‪ .‬הסיפורים עוסקים באליעזר‬
‫עבד אברהם בסדום‪ 714,‬בסיפור מכירת יוסף‪ 715,‬במחלוקת קרח ועדתו‪ 716‬ובמלחמת משה בעוג‬
‫מלך הבשן‪ 717.‬המכנה התמטי המשותף לסיפורים אלה הוא העיסוק במאבקי כוח בין קבוצות רוב‬
‫ומיעוט‪.‬‬
‫בפרק זה אתייחס לרובד הלשוני בקטעים אלה ולשימוש בארמית שנעשה בהם‪ 718.‬לאף לא אחד‬
‫מהסיפורים האלה לא נמצאה מקבילה זהה‪ .‬מדובר בעיבוד של מקורות שונים ובשילוב של שתי‬
‫שפות‪ :‬עברית וארמית‪ .‬הארמית שבעל "מדרש אגדה" משתמש בה מבוססת על העתקה של מקור‬
‫ידוע‪ ,‬אולם במקור זה תמיד משולבים שינויים המפרים את העקביות הלשונית‪ .‬באופן עקבי יש‬
‫שימוש עצמאי ושינוי מהמילים במקבילה‪.‬‬
‫לצורך המחשה אדון בדרשה המובאת בסיפור מכירת יוסף (מדרש אגדה (העתקה) בראשית מב‪ ,‬ז‪,‬‬
‫עמ' ‪:)34 r‬‬
‫כולנו בני איש <אחד>‬
‫שנצנצה בהם רוח הקדש ואמרו לו כולנו בני איש אחד ואתה בכלל והאחד איננו אמ' להם‬
‫והלא מכרתם אותו בה' סלעים אמ' להם אם יאמר לכם בר אנש הבו לי חמש סלעים ואנא‬
‫יהיב לכון <יתיה> מה אתון עבדין אמרו ליה נהיב אמר להון ואם יאמרו לכון בכפילא הבו‬
‫‪ 714‬מדרש אגדה (בובר) בראשית יח‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 715‬מדרש אגדה (בובר) בראשית מב‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 716‬מדרש אגדה (בובר) במדבר טז‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 717‬מדרש אגדה (בובר) במדבר כא‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ 718‬קטעים אלה יידונו בהרחבה בפרק הרביעי‪ ,‬סעיף ‪ – 1‬סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא‪ ,‬עמ' ‪.223–221‬‬
‫‪091‬‬
‫ואנא יהיב לכון מה אתון עבדין אמרו לו הין ואם יימר לכון בר אינש אפי' אם אתון יהבין לי‬
‫כל חילי עלמא לית אנא יהיב לכון יתיה מה אתון עבדין אמרו על דא אתנא או למקטל או‬
‫לקטלא אמ' להם הוא אשר ד' א' ל'‪:‬‬
‫מסקירת המקבילות עולה כי‬
‫בתנחומא‪721‬‬
‫רש"י‪719‬‬
‫ומדרש לקח‬
‫טוב‪720‬‬
‫מביאים דרשה זו בעברית‪ .‬גם‬
‫מובאת מקבילה רעיונית‪ ,‬אף היא בעברית‪ .‬לפיכך הן אינן מהוות מקור לגרסת‬
‫"מדרש אגדה"‪ .‬לעומתם בראשית רבה‪ ,‬ילקוט שמעוני‪" ,‬מדרש הגדול" ו"שכל טוב" מביאים‬
‫דרשה זו בארמית‪ 722.‬בחינת המקבילות הארמיות בדרשה זו מעלה כי גרסת "מדרש אגדה" אינה‬
‫דומה לנוסח הפנים של בראשית רבה וקיימים ביניהם חילופי מילים‪ ,‬כגון "בר אנש" ו"בר אינש"‬
‫ב"מדרש אגדה" כנגד "בר נש" בבראשית‬
‫רבה‪723.‬‬
‫לעומת זאת דומה גרסת "מדרש אגדה" לנוסח ילקוט שמעוני‪ .‬כמו כן יש דמיון לנוסח "מדרש‬
‫הגדול" – "כוליה עלמא" שם דומה מאוד לנוסח "מדרש אגדה"‪" :‬חילי עלמא"‪" .‬כוליה עלמא"‬
‫הוא צירוף בבלי שגור‪ ,‬וייתכן שהשתבש מהלשון המיוחדת שלפנינו‪ .‬תיתכן גם האפשרות ש"חילי‬
‫עלמא" שב"מדרש אגדה" השתבש מהצירוף "חללי עלמא"‪ ,‬שנמצא כמה פעמים בבבלי‪ .‬עניין זה‬
‫מעורר את השאלה אם ייתכן ש"מדרש אגדה" שלנו עמד לפני בעל "מדרש הגדול" שפעל בתימן‪,‬‬
‫או שמא היה לשניהם ולילקוט שמעוני מקור משותף אחר‪.‬‬
‫נעיין בסיפור על אליעזר עבד אברהם בסדום‪ ,‬כפי שמובא במדרש אגדה (מדרש אגדה (העתקה)‬
‫בראשית יח‪ ,‬כ‪ ,‬עמ' ‪:)18r‬‬
‫זמנא חדא סליק אליעזר עבד אברהם להתם בקשו להשכיבו ולעשות לו מה שהם רגילים‬
‫לעשות לשאר האורחים אמ' להם לכו מעלי כי עלי שבועה שלא אשכב במטה עד שאראה פני‬
‫אדני‪ :‬למחר כשהיה הולך בשוק בא אדם אחד שקל קולפים ומחייה על רישיה אזל אליעזר‬
‫לגבי <דינא> למצווח על מחייה אמ' ליה דיינא זיל והב ליה אגריה על ד<מ>א דאפיק ממך‬
‫מה עבד אליעזר שקל אבנא ומחייה לדיינא ברישיה ונפק דמה אמ' לדיינא אגרא דאת יהיב לי‬
‫הב לדין‪:‬‬
‫תרגום‪ :‬פעם אחת עלה אליעזר עבד אברהם לשם ביקשו להשכיבו ולעשות לו מה שהם רגילים‬
‫לעשות לשאר האורחים אמר להם לכו מעלי כי עלי שבועה שלא אשכב במיטה עד שאראה פני‬
‫אדוני‪ :‬למחר כשהיה הולך בשוק בא אדם אחד נטל אלה והכהו על ראשו הלך אליעזר אצל‬
‫דיין לצעוק על מכהו אמר לו הדיין לך ותן לו (לאיש המכה) שכרו על הדם שהוציא ממך‪ .‬מה‬
‫עשה אליעזר נטל אבן והכהו לדיין בראשו ויצא דמו אמר לדיין השכר שאתה חייב לי תן לזה‪.‬‬
‫‪ 719‬רש"י על התורה לבראשית מב‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ 720‬לקח טוב (בובר) בראשית מב‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 721‬תנחומא (בובר) בראשית מקץ יז‪.‬‬
‫‪ 722‬בראשית רבה (וילנא) צא‪ ,‬ז (ובמהדורת תיאודור‪-‬אלבק – צא‪ ,‬יג–יד); ילקוט שמעוני מקץ קמח; מדרש הגדול‬
‫(מרגליות)‪ ,‬עמ' תשכה; שכל טוב (בובר) בראשית מד‪ ,‬נד‪ ,‬עמ' ‪.277‬‬
‫‪ 723‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) צא‪ ,‬ז‪ ,‬עמ' ‪ 1121‬הערה ‪" :1‬בר אנש" בארמית המקראית‪" ,‬בר איניש" בארמית‬
‫הבבלית ו"ברנש" בארמית הגלילית של הירושלמי והמדרשים‪.‬‬
‫‪090‬‬
‫בעל "מדרש אגדה" מבסס את הקטע על התלמוד‬
‫הבבלי‪724.‬‬
‫בעיבוד הדרשה בנוסח שלפנינו‬
‫משולבות מילים שאינן קיימות בארמית‪ ,‬כגון המילה "קולפים" שמופיעה בכתב היד‪ .‬בובר חש‬
‫בזאת ותיקן את השיבוש למילה "קולפא"‪ 725.‬תופעה נוספת שמצאתי בקטע זה היא שילוב משפט‬
‫מדרשה אחרת בתלמוד‪ ,‬על קבורת יעקב‪" 726:‬שקל קולפא מחייה ארישיה"‪.‬‬
‫המשפט המסיים את הקטע הוא "אגרא דאת יהיב לי הב לדין"‪ .‬המילה "לדין" היא בארמית ארץ‪-‬‬
‫ישראלית‪ ,‬בעוד שכל הקטע כתוב בארמית בבלית והיה צריך להסתיים במילה "להאי"‪ ,‬כפי‬
‫שמנוסח המשפט במקבילה בתלמוד הבבלי‪" :‬אגרא דנפק לי מינך – הב ניהליה‬
‫להאי"‪727.‬‬
‫דוגמה נוספת היא סיפור עוג ומלחמתו בישראל מבוסס על המקבילה מהתלמוד הבבלי‪ 728.‬בחינת‬
‫מקבילה אפשרית מתרגום יונתן לבמדבר כא‪ ,‬לה העלתה שעל אף שהשלד של הסיפור דומה‪,‬‬
‫מבחינה לשונית הארמית של הקטעים שונה‪ 729.‬אם כן מדובר בקטע שמשלב מסורות‪ ,‬אך מבחינה‬
‫לשונית אי אפשר לשייך אותו באופן מובהק לשום מסורת‪.‬‬
‫בסעיף זה הצבעתי על תופעת הרחבת הסיפור המקראי בקטעי ארמית ועל הממצא של שילוב שתי‬
‫שפות בסיפורים מרחיבי מקרא‪ ,‬ולעתים אף תרגום של קטע בעברית לארמית‪ .‬כדאי לציין שווכמן‬
‫במחקרה על "מדרש חדש" הצביעה על תופעה דומה המעידה על מקורו הבבלי של‬
‫החיבור‪730.‬‬
‫‪ 1.2.2.2‬מעשה חכמים‬
‫שניים מהקטעים הארמיים הם סיפורי מעשה חכמים‪ .‬בפרק זה אציג דוגמה אחת‬
‫מתוך מדרש אגדה (העתקה) במדבר כב‪,‬‬
‫בהרחבה‪731,‬‬
‫כב‪732:‬‬
‫ר' מאיר כך הוא עביד אם חזי חד בר אינש נפק באורחא קרי ליה תרי מות אתרי מדי קטטה‬
‫תלתה מדי שלמא הה"ד טובים השנים מן האחד ואומ' ו<ה>חוט המשולש ל' ב' ינ'‪:‬‬
‫תרגום‪ :‬ר' מאיר כך הוא עושה אם רואה בן אדם אחד יוצא בדרך קורא לו שני מוות מזה‬
‫(יוצאת) קטטה שלושה מזה (יוצא) שלום כמו שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד‪.‬‬
‫‪ 724‬בבלי סנהדרין קט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 725‬מדרש אגדה (בובר) בראשית יח‪ ,‬כ‪ ,‬הערה מח‪.‬‬
‫‪ 726‬בבלי סוטה יג ע"א‪.‬‬
‫‪ 727‬על פי פרופ' י' אליצור‪ ,‬אמנם יש "דין" גם בתלמוד בבלי‪ ,‬אך הוא נדיר ומיוחד לפתגמים או לשטרות‪ ,‬שלשונם‬
‫ארכאית יותר‪.‬‬
‫‪ 728‬בבלי ברכות נד ע"ב‪ .‬ב"מדרש אגדה" ישנה תוספת בסוף הסיפור שאינה מופיעה בתלמוד‪ .‬בסיפור זה נדון בפרק‬
‫הרביעי‪ ,‬סעיף ‪ – 1‬סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא‪ ,‬עמ' ‪.223–221‬‬
‫‪ 729‬שנאן‪ ,‬תרגום ואגדה בו‪ ,‬עמ' ‪ .172‬מקבילה אפשרית נוספת קיימת בדברים רבה (וילנא) א‪ ,‬כד ובמהדורת ליברמן א‪,‬‬
‫כו‪.‬‬
‫‪ 730‬וכמן‪ ,‬מדרש חדש‪ ,‬עמ' ‪.229‬‬
‫‪ 731‬המקור השני הוא ממדרש אגדה (מהדורה) שמות לה‪ ,‬א‪" :‬וכן טורנוס רופוס שאל את ר' עקיבה אמ' ליה מה היום‬
‫מימים"‪ .‬במקבילה בבראשית רבה יא‪ ,‬ה מופיעה הצורה "סמבטיון"‪ ,‬ואילו אצלנו מופיע "סבנטיון"‪ .‬על המסורות‬
‫השונות לכתיבת שם הנהר ראה בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) עמ' ‪ 92‬הערה ‪ ,2‬עמ' ‪ 93‬הערות ‪ .)3–1‬הכתיב‬
‫"סבנטיון" שמופיע ב"מדרש אגדה" לא מוזכר בהערותיו של אלבק‪ .‬מופיע גם בפסיקתא רבתי (איש שלום) כג‪ ,‬בבלי‬
‫סנהדרין סה ע"ב‪ ,‬תנחומא (בובר) כי תשא לג‪ .‬נראה שבעל המדרש הולך אחר גרסת בראשית רבה (וילנא)‪.‬‬
‫‪ 732‬קודמת למאמר זה הדרשה "לימדה תורה דרך ארץ"‪ .‬מקבילות‪ :‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) נה‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪291‬‬
‫הערה ‪ ,1‬שם מפורטות כל המקבילות‪.‬‬
‫‪092‬‬
‫המאמר של ר' מאיר מובא כאסמכתא וכתוספת למאמרו של ר' יצחק שאין אדם יוצא לדרך‬
‫בפחות משלושה אנשים‪ .‬המאמר משמר את שם חכם המוסר – ר' מאיר‪ ,‬אולם המאמר בכללותו‬
‫נראה מועתק באופן שאינו מתאים למקבילה מקהלת רבה‪ .‬בעל "מדרש אגדה" כיווץ את שלוש‬
‫האמירות של ר' מאיר לאמירה אחת שמשמעותה אינה ברורה‪ .‬יש כאן תופעה של קיצור שמשפיע‬
‫על מובנות הדרשה‪ .‬בובר בהערתו‪ 733‬ציין שהמקבילה היחידה שנמצאה היא מקהלת רבה‪:‬‬
‫ר' מאיר כד הוה חמי חד נפיק לאצטרטיא הוה צוח ליה זיל שלם עלך מיתה תרן צווח לון‬
‫שלם מרי קטטה תלת צווח לון שלם לכון מרי‬
‫שלמא‪734.‬‬
‫השוואת הקטעים מראה שגרסת "מדרש אגדה" היא תמציתית יותר ומובנת פחות מגרסת קהלת‬
‫רבה‪ .‬אולם התגלית המעניינת ביותר בדוגמה זו היא ההשוואה למקבילה מקהלת זוטא‪:‬‬
‫והחוט המשולש שלושה רב הווה נפיק לאורחא [חד] צווח ליה מרי מותא‪ ,‬תרי מרי קטטה‬
‫תלתא מרי‬
‫שלמא‪735.‬‬
‫הנוסח בקהלת זוטא מתאים לניסוח המאמר ב"מדרש‬
‫אגדה"‪736‬‬
‫מבחינת הקיצור והשימוש‬
‫במילים הארמיות‪ .‬הדמיון בין המקבילה מקהלת זוטא‪ 737‬ל"מדרש אגדה" בולט מאוד‪.‬‬
‫‪ 1.2.2.3‬קטע הלכתי‬
‫בנושאים מסוימים נוטה בעל "מדרש אגדה" לרכז הלכות ועיבודים של סקירות‬
‫הלכתיות‪738‬‬
‫כחלק מהדרשות‪ ,‬אך לא תמיד ניתן לזהות את המקבילות לסקירות אלה‪ .‬אדון להלן בדוגמה שבה‬
‫שולטת השפה הארמית‪.‬‬
‫במדרש אגדה ויקרא טז‪ ,‬כג מובא בארמית פירוט סדר העבודה של כהן גדול ביום הכיפורים‪,‬‬
‫המבוסס על מסכת יומא שבתלמוד‬
‫הבבלי‪739.‬‬
‫הסיומת על גניזת הבגדים שצמודה לדיבור‬
‫המתחיל "והניחם שם" לקוחה מסוגיה קודמת במסכת יומא‪ 740.‬בהמשך הפרשה בפירוש לויקרא‬
‫טז‪ ,‬ל דיבור המתחיל "לטהר אתכם" מובא ציטוט של פרק ח ממסכת יומא שבמשנה – מקור תנאי‬
‫שכולו בעברית ושעוסק בהלכות חמשת העינויים ביום הכיפורים ומהותו של היום‪ .‬הרושם‬
‫הראשוני שנוצר הוא שמקורו של "מדרש אגדה" במקרה זה הוא התלמוד הבבלי‪ ,‬אולם בעיון‬
‫מעמיק יותר נמצא כי זהו עיבוד של התלמוד הבבלי שנעשה על ידי מדרש לקח טוב‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫ארגון הקטע ב"מדרש אגדה" שונה‪ ,‬והדרשה במדרש לקח טוב ברורה ומאורגנת יותר‪ .‬ב"לקח‬
‫‪ 733‬מדרש אגדה (בובר) במדבר כב‪ ,‬כב‪ ,‬הערה כב‪.‬‬
‫‪ 734‬הירשמן‪ ,‬קהלת רבה ד‪ ,‬ט‪ ,‬חלק ג פרשה א–ד על פי כתב יד וטיקן ‪.291.12‬‬
‫‪ 735‬מדרש קהלת זוטא (בובר) ד‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 736‬חיפוש אחר מקבילה במדרש לקח טוב לקהלת לא העלה דבר‪ .‬מסקנה שמדובר על רובד במדרש שאינו יונק‬
‫ממדרש לקח טוב‪.‬‬
‫‪ 737‬לדעת הירשמן תפוצתו של החיבור קהלת זוטא הייתה בספרד ובצרפת (הירשמן‪ ,‬קהלת רבה‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.)21‬‬
‫קיפרווסר ציין שבימי הביניים באירופה היו נוסחאות שהורכבו משני המדרשים (קיפרווסר‪ ,‬מדרשי קהלת‪ ,‬עמ' ‪.)127‬‬
‫‪ 738‬מדרש אגדה (בובר) במדבר ל‪ ,‬ב–יא‪.‬‬
‫‪ 739‬בבלי יומא לב ע"א‪.‬‬
‫‪ 740‬בבלי יומא כג ע"ב – כד ע"א‪.‬‬
‫‪093‬‬
‫טוב" ישנו מבוא שמגדיר את המקור לדיון בבעיה ומסביר את הקושי בפסוקים‪" :‬כל הפרשה כולה‬
‫נאמרה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה פי' כדמפורש במסכת יומא בפרק אמר להם הממונה ובא‬
‫אהרן אל אוהל‬
‫מועד"‪741.‬‬
‫המקור מן התלמוד הבבלי מעובד תוך שילוב ביאורים לשאלה‬
‫הפרשנית ולתשובה‪.‬‬
‫ב"מדרש אגדה" מושמט המבוא וכן מושמטות כעשר שורות מתוך מדרש לקח טוב‪ ,‬בין המילים‬
‫"בגדי לבן" ל"והניחם שם"‪ .‬במקרה זה השימוש בארמית זהה במקבילה מה"לקח טוב" וב"מדרש‬
‫אגדה"‪ .‬להלן ציטוט כפי שמובא במדרש אגדה (העתקה) ויקרא טז‪ ,‬כג‪:‬‬
‫וקא עביד עבודת היום <והכנסת> דר‪ 742‬פר ושעיר והכנסת כף ומחתה דכתיב והקריב אהרן‬
‫את פר החטאת אשר לו וכתיב בתריה ושחט את שעיר החטאת אשר לו‪ .‬וכתיב ובא אהרן אל‬
‫אהל מועד דהינו הוצאת כף ומחתה דלבתר דקא עביד מכל הני עבודות בבגדי לבן הוא ולא‬
‫הוא עביד טבילה אלא אם כן משני מעבודה לעבודה דפשיט זהב ולובש בגדי לבן והניחם שם‬
‫מלמד שטעונין גניזה ואינן כשרים ליום הכפורים הבא‪.‬‬
‫סגנון המקור ממסכת יומא שבתלמוד הבבלי שונה‪ :‬הדיון מפורט ומפותל יותר ומוזכרים שמות‬
‫החכמים המשתתפים בדיון‪ .‬גם שם מועלית שאלת סדר הפסוקים בעניין פשיטת בגדי זהב‪ ,‬אבל‬
‫התשובה איננה פרשנית אלא עוסקת בפרטי ההלכות של הקידוש‪ ,‬הטבילה‪ ,‬החלפת הבגדים‬
‫ותיאור העבודות השונות‪.‬‬
‫‪ 1.2.3‬סיכום‬
‫בפרק זה הצגנו מכלול תופעות שנצפו בעניין השימוש בשפה הארמית‪ .‬על פי הממצאים‪ ,‬הזיקה בין‬
‫"מדרש אגדה" למקורותיו אינה מלאה אלא קרובה למדיי‪ .‬ייתכן שמדובר בשימוש חופשי שנובע‬
‫מסביבה או משימוש תדיר‪ ,‬או שיבוש‪ .‬אפשרות אחרת היא שהשימוש בארמית נובע מקיומם של‬
‫מקורות שאבדו במהלך השנים ולכן אינם מצויים בידינו כיום‪ ,‬ומהם העתיק בעל "מדרש‬
‫אגדה"‪743.‬‬
‫רבות מהמקבילות לחומר המדרשי ב"מדרש אגדה" לקוחות מספרות התנחומא‪ .‬ברגמן קובע כי‬
‫הימנעות מארמית מאפיינת את ספרות‬
‫התנחומא‪744‬‬
‫ונובעת מטעמים אידיאולוגיים ואפילו‬
‫פולמוסיים‪ .‬השימוש בארמית שייך לרובד הקדום של ספרות התנחומא‪ ,‬והוא כולל גם שימוש‬
‫רחב במילים שאולות מיוונית ולטינית‪ .‬בחינת הממצאים לגבי לשונו של "מדרש אגדה" לפי‬
‫העקרונות שקבע ברגמן‪ ,‬מגלה שתי תופעות מרכזיות‪ :‬מיעוט שימוש ביוונית ולטינית‪ ,‬עד כדי אי‬
‫הכרה של מילים משפות אלה והעתקתן בכתיב משובש‪ ,‬ויחד עם זאת שימוש נרחב בשפה הארמית‬
‫‪ 741‬מדרש לקח טוב ויקרא פרשת אחרי מות טז‪ ,‬כג ד"ה "ובא אהרון אל אוהל מועד"‪.‬‬
‫‪ 742‬העתקה‪ ,‬עמ' ‪ :75r‬מ"ם התחלפה ברי"ש‪.‬‬
‫‪ 743‬מבחינת המקבילות זיהינו שימוש נרחב ב"לקח טוב"‪ .‬כמו כן ראינו שפירושי רבנו בחיי ודעת זקנים מבעלי‬
‫התוספות‪ ,‬ובכלל איתור מקבילות לא שכיחות כגון זו שבקהלת זוטא‪ ,‬עשויים לשפוך אור על נוסח "מדרש אגדה"‬
‫בקטעים הנראים משובשים ובכלל‪ .‬נעסוק בתופעה זו גם בדיון על מקורות ומסורות‪.‬‬
‫‪ 744‬פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשות המשכן‪ ,‬עמ' ‪ ;271‬ברגמן‪ ,‬ספרות תנחומא‪ ,‬עמ' ‪ ,112–111‬הערה ‪.11‬‬
‫‪094‬‬
‫לאורך כל "מדרש אגדה" ולא רק בפתגמים ארמיים‪ 745.‬מן ההתבוננות בלשונו של "מדרש אגדה"‪,‬‬
‫לאור מחקרי ספרות התנחומא‪-‬ילמדנו של ברגמן ואחרים‪ ,‬נראה ש"מדרש אגדה" מתאים לקבוצת‬
‫מדרשים שניתן לכנותם "ספרות מצרנית"‪ 746.‬הגדרה זו אינה ממצה את כלל הממצאים שנתגלו‬
‫ב"מדרש אגדה" המשלב בתוכו מקבילות ותופעות לשוניות מגוונות שאינן עונות על התיאור של‬
‫שלושת הרבדים הכרונולוגיים של ספרות התנחומא שהוצאו על ידי ברגמן‪.‬‬
‫במסגרת הדיון על אופני ההצעה בפרק הבא אתאר תופעה ייחודית ששייכת לשימוש בארמית‬
‫בחיבור זה‪.‬‬
‫‪ 745‬שימוש בפתגמים ארמיים הוא אחד ממאפייני ספרות התנחומא‪ .‬ברגמן‪ ,‬ספרות תנחומא‪ ,‬עמ' ‪ ,119‬וראה שם‬
‫הערה ‪.121‬‬
‫‪ 746‬ברגמן‪ ,‬ספרות תנחומא‪ ,‬עמ' ‪.117‬המונח הוצע על ידי מ' כהנא לתיאור חיבורים המגלים קשר כלשהו למדרשי‬
‫תנחומא‪-‬ילמדנו המוכרים אבל בשל מתכונתם השונה אין לשייכם לספרות התנחומא‪-‬ילמדנו אלא לספרות המצרנית‪.‬‬
‫וכמן‪ ,‬מדרש חדש‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪095‬‬
‫‪ 1.3‬מונחי הצעה להצגת הפסוקים‬
‫בעל המדרש משתמש במונחי הצעה שונים להצגת פסוקים‪ .‬חלק מהביטויים מקובלים ושגורים‬
‫בספרות חז"ל הקדומה והמאוחרת‪ ,‬כגון "שנאמר" שמופיע במדרש בקיצורים שונים‪ :‬שנ' (רוב‬
‫ההופעות)‪ ,‬שנא'‪ ,‬שנאמ'‪ .‬לצד ביטויים מקובלים מעין אלה‪ ,‬אנו מוצאים במדרש גם ביטויים‬
‫השכיחים פחות ב"מדרש אגדה"‪ ,‬כגון "הדא הוא דכתיב" המסמן הבאה של פסוק‬
‫ו"זה שאמר הכתוב" המשמש לרוב‬
‫כאסמכתא‪747,‬‬
‫כפתיחתא‪748.‬‬
‫בפרק זה אתמקד בהצגתם של כמה ממונחי ההצעה הייחודיים ל"מדרש אגדה"‪ .‬אפתח בהצגת‬
‫הביטוי "כמה דהוא אמר"‪ ,‬שמופיע מספר פעמים ב"מדרש‬
‫אגדה"‪749.‬‬
‫בספרות חז"ל הידועה לנו‬
‫מן הדפוסים הוא מופיע רק מעט פעמים‪ 750.‬עיון בחילופי הנוסח במהדורת מרגליות לוויקרא רבה‬
‫העלה שהמושג מופיע בכתבי היד‪ ,‬אולם מרגליות לא הכניס אותו לנוסח הפנים של‬
‫המהדורה‪751.‬‬
‫אלבק עסק במושג זה במבואו‪ 752,‬כשהציג את מונחי ההצעה בכתבי היד השונים של בראשית רבה‪.‬‬
‫אופן הכתיבה ב"מדרש אגדה" בראשי תיבות‪ ,‬פתוח ובכתיב רגיל‪ .‬הביטוי מופיעה בכמה צורות‬
‫קרובות בניסוחן על פי הפירוט הבא‪ :‬כמה דהוא אמר (כד"א‪ 753,‬כמה דהוא אמ'‪ 754,‬כדה"א‪,)755‬‬
‫כמה‬
‫דתימר‪756‬‬
‫אמר‪.‬‬
‫‪760‬‬
‫מוסקוביץ‪761‬‬
‫(מופיע גם בצורת כמ' דתימ'‪ ,)757‬כמה דאת‬
‫אמר‪ 758,‬כדהואמר‪759‬‬
‫וכי הוא‬
‫סקר את המשמעויות שיש לביטוי "כמה דתימר" בתלמוד הירושלמי‪ :‬לרוב הביטוי‬
‫מצביע על הבאת מסקנות מדיון פרשני הלכתי שדן בקושיה שנאמרה קודם לכן‪ ,‬פירוט של קביעות‬
‫או הצגת תירוץ לקושיה‪ .‬עם זאת‪ ,‬כמה פעמים אנו פוגשים בירושלמי משמעות שנייה‪" :‬כמה‬
‫דתימר" כאופן הצעה לפסוק‪ ,‬כאשר המושג "כמה‬
‫דתימר"‪762‬‬
‫שמופיע בקטעים מן הירושלמי‬
‫מתחלף בביטויים "דכתיב"‪" ,‬שנאמר" ומקבילותיהם במדרשים‪ .‬נראה שב"מדרש אגדה"‬
‫משמעותו של "כמה דתימר" מתאימה למשמעות האחרונה שהציע מוסקוביץ‪.‬‬
‫‪ 747‬אלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬
‫‪ 748‬שימושים אלה נחשבים בספרות חז"ל כמונח הצעה שמאפיין את סוג הדרשה הקרוי פתיחתא (היינימן‪ ,‬דרשות‬
‫בציבור‪ ,‬עמ' ‪ ;13‬ברגמן‪ ,‬ספרות תנחומא‪ ,‬עמ' ‪.)179‬‬
‫‪ 749‬בבראשית ‪ 1‬פעמים‪ ,‬בבמדבר ‪ 2‬פעמים ובשמות פעם אחת‪.‬‬
‫‪ 750‬בדיקה בפרויקט השו"ת העלתה שחוץ מ"מדרש אגדה"‪ ,‬כל ההופעות הן מהתלמוד הירושלמי‪.‬‬
‫‪ 751‬ויקרא רבה (מרגליות) א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 752‬אלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪.27‬‬
‫‪ 753‬בראשית א‪ ,‬א (‪ ;)4r‬שמות כב‪ ,‬כד (‪ ;)52r‬במדבר א‪ ,‬ה (‪ ;)89r‬א‪ ,‬ח (‪ ;)89l‬א‪ ,‬י (‪ ;)89l‬א‪ ,‬כ (‪ ;)90l‬דברים א‪ ,‬א‬
‫(הקדמה לספר דברים) (‪.)123r‬‬
‫‪ 754‬בראשית ג‪ ,‬יג (‪ ;)7r‬שמות ב‪ ,‬ה (‪ ;)41l‬במדבר א‪ ,‬א (‪.)88l‬‬
‫‪ 755‬שמות טז‪ ,‬יד (‪.)48r‬‬
‫‪ 756‬בראשית ז‪ ,‬טז (‪ ;)10l‬במדבר ג‪ ,‬א (‪ ;)91l‬טז‪ ,‬א (‪ ;)102l‬כא‪ ,‬כז (‪ ;)108r‬כב‪ ,‬ל (‪ ;)110l‬כב‪ ,‬לב (‪ ;)110l‬כב‪ ,‬לב‬
‫(‪ ;)110l‬כג‪ ,‬ד (‪ ;)111r‬כג‪ ,‬כב (‪ ;)112r‬כג‪ ,‬כג (‪ ;)112r‬דברים ג‪ ,‬א (‪.)125l‬‬
‫‪ 757‬דברים טז‪ ,‬י (‪.)132r‬‬
‫‪ 758‬במדבר יא‪ ,‬ה (‪)97r‬‬
‫‪ 759‬במדבר ה‪ ,‬לא (‪)93l‬‬
‫‪ 760‬במדבר א‪ ,‬ה )‪ (89r‬בובר תיקן ל"וכן הוא אמר"‪ .‬אין מקבילה ידועה‪.‬‬
‫‪ 761‬מוסקוביץ‪ ,‬הירושלמי‪ ,‬עמ' ‪.291–219‬‬
‫‪ 762‬מוסקוביץ‪ ,‬הירושלמי‪ ,‬עמ' ‪ 293‬הערה ‪.311‬‬
‫‪096‬‬
‫נראה ש"מדרש אגדה" אינו חלק מהתופעה הרגילה במדרשים‪ ,‬אלא מייצג מגמה הפוכה‪ ,‬כמדרש‬
‫המשמר את המושג "כמה‬
‫דתימר"‪763.‬‬
‫אם מצרפים מגמה זו לתופעת השימוש בארמית ב"מדרש‬
‫אגדה" שדנו בה בפרק הקודם‪ ,‬ייתכן שיש בכך כדי להעיד על מגמה שיכולה לאפיין אזור או‬
‫תקופה‪.‬‬
‫ביטויים נדירים יחסית ב"מדרש אגדה" הם "ככתוב"‪ ,‬שמופיע פעמיים‬
‫שכתוב"‪ ,‬שמופיע ‪2‬‬
‫פעמים‪765.‬‬
‫בלבד‪764,‬‬
‫וכן "כמו‬
‫בדיקת ההופעות של ביטויים אלה בספרות חז"ל (באמצעות‬
‫פרויקט השו"ת – בר אילן) מעלה ממצאים אלה‪ :‬הביטוי "ככתוב" מופיע במקרא ‪12‬‬
‫ההופעה הראשונה של הביטוי "ככתוב" ב"מדרש אגדה" מופיעה בקטע שמצוטט‬
‫פעמים‪766.‬‬
‫מהמשנה‪767.‬‬
‫ההופעה השנייה של ביטוי זה עוסקת בנושא טהרת הלויים‪ 768:‬הנימוק לציווי לגלח את שערם של‬
‫הלויים כחלק מתהליך הטהרה הוא לכפר על בכורי ישראל שעבדו עבודה זרה ונחשבו כמצורעים‪.‬‬
‫הסבר זה מופיע בפירוש רש"י‪ 769,‬שמביא אותו בשם ר' משה הדרשן‪ .‬פירוש רש"י קצר יותר ולא‬
‫מופיעות בו המילים "ככתוב בטהרת המצורע" שמופיעות ב"מדרש אגדה"‪ .‬אין זו המקבילה‬
‫היחידה בין פירוש רש"י למדרשנו בסוגיה זו‪ .‬בעל "מדרש אגדה" דורש על הפסוק "קח את‬
‫הלוים"‪" 770:‬שייקח אותם בדברים אמור להם אשריכם שמשמשים לפני המקום"‪ 771.‬המקבילה‬
‫היחידה והקרובה ביותר למילים אלה היא פירוש רש"י‪" :‬קחם בדברים אשריכם שתזכו להיות‬
‫שמשים‬
‫למקום"‪772.‬‬
‫יש לציין בהקשר זה את הביטויים "הדא הוא דכתיב" ו"זה שאמר הכתוב"‪ ,‬שכל אחד מופיע כ‪11-‬‬
‫פעמים‪ .‬שני מושגים אלה מציינים הפניה לפסוק במשמעות של תימוכין מתוך פסוק‪ ,‬והם מקובלים‬
‫גם כמסמני‬
‫פתיחתאות‪773.‬‬
‫ב"מדרש אגדה" יש הבחנה בין שני הביטויים מבחינת המשמעות‪:‬‬
‫"הדא הוא דכתיב" מופיע בדרך כלל בסוף הדרשה (חוץ מפעמים‬
‫ספורות)‪774,‬‬
‫ואילו "זה שאמר‬
‫‪ 763‬מוסקוביץ‪ ,‬הירושלמי‪ ,‬שם מציין את התופעה שעמדנו עליה לפיה בכי"ו מבראשית רבה יש שימוש ב "הכ' דת'"‬
‫(הכמה דתימר)‪ .‬דברים אלה מתבססים על אלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪ ,27‬שם מציין שנוסחות "היך" מופיעות‬
‫בכ"י לונדון‪ ,‬כי"ו וכי"ג‪ .‬הסבר למגוון הצורות ומונחי ההצעה מסוג נוסחות "היך" הוצע על ידי פרופ' י' אליצור‬
‫בשיחה בעל פה‪ :‬שתי הצורות הנפוצות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים הן‪ :‬א‪" .‬כמה דאת ָאמַ ר" (=כמו שאתה אומר)‪.‬‬
‫ב‪" .‬כמה דתימַ ר" (לכאורה = כמו שתאמר‪ ,‬אבל ייתכן שזו צורה שהתגלגלה מהקודמת‪ ,‬כי מוצאים גם "כמה דאת‬
‫מר" ו"כמה דת אמר" וגם "כמה דת מר"‪ ,‬לפי דרך המבטא הארץ ישראלי שנוטה להשמיט אל"ף‪ ,‬כך שייתכן‬
‫שמעתיקים שנתקלו בצורה האחרונה תיקנוה ל"כמה דתימר" כי חשבו שכאן כתיב חסר או יו"ד שנשמטה או‬
‫שנמחקה מפני מידותיה הקטנות)‪.‬‬
‫‪ 764‬מדרש אגדה (העתקה) בכתיב‪ :‬ככת' (ויקרא טז‪ ,‬ל (עמ' ‪ ,)74l‬במדבר ח‪ ,‬ז (עמ' ‪.))95l‬‬
‫‪ 765‬מדרש אגדה (העתקה) בכתיב‪" :‬כמו שכת'"‪" ,‬וכמו שכ'" (בראשית כה‪ ,‬יז (עמ' ‪ ,)23l‬ויקרא טז‪ ,‬כד (עמ' ‪.))75l‬‬
‫הביטוי מופיע גם בצורת "כמ' שכ'" (שמות טז‪ ,‬לה (עמ' ‪ ,)48r‬דברים א‪ ,‬א (עמ' ‪" ;))123r‬כמ' שכתו'" (במדבר לג‪ ,‬א‬
‫(עמ' ‪.))121r‬‬
‫‪ 766‬דוגמאות‪" :‬ככתוב בספר תורת משה" (יהושע ח‪ ,‬לא); "ככתוב בתורת משה" (מלכים א ב‪ ,‬ג); "ככתוב בתורת‬
‫משה" (עזרא ג‪ ,‬ג)‪ .‬כל ההתייחסויות הן לתורת משה‪.‬‬
‫‪ 767‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא טז‪ ,‬כד‪ .‬בכתב היד מחוקות המילים "ככת' { ‪ } ...‬ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬
‫אתכם"‪ .‬המקור הוא מ משנה מסכת יומא פרק ג משנה ח‪ ,‬והמילים החסרות הן‪" :‬ככתוב בתורת משה עבדך"‪ .‬גם על‬
‫פי המקבילה בלקח טוב ויקרא פרשת אחרי מות דף מז ע"ב‪ .‬בובר השלים "בתורתיך"‪.‬‬
‫‪ 768‬מדרש אגדה (בובר) במדבר ח‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 769‬רש"י (ברלינר)‪ ,‬במדבר ח‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 770‬במדבר ח‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 771‬מדרש אגדה (בובר) שם‪.‬‬
‫‪ 772‬רש"י על התורה (שעוועל) במדבר ח‪ ,‬ו‪ .‬עיין הערה ‪.11‬‬
‫‪ 773‬היינימן‪ ,‬דרשות בציבור‪ ,‬עמ' ‪ ;13‬ברגמן‪ ,‬ספרות תנחומא‪ ,‬עמ' ‪.179‬‬
‫‪ 774‬ראו אלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪ . 21‬אלבק עומד על המשמעות של "הה"ד" כמושג שפותח לפעמים מאמר‪.‬‬
‫ב"מדרש אגדה" הוא כמעט שלא מופיע כפתיחתא‪.‬‬
‫‪097‬‬
‫הכתוב" מסמן פתיחתאות באופן‬
‫גורף‪775.‬‬
‫הטבלה שלהלן מלמדת שעיקר ההופעות הן בחומש‬
‫ויקרא‪ .‬מכך שמדובר על חומש שכולל ‪ 27‬פרקים בלבד‪ ,‬עולה שמדובר על דרשות צפופות ורצופות‬
‫יחסית‪ .‬רצף זה כולל מקבילות לקטעים מן התנחומא‪ ,‬וביניהן פתיחתאות רבות‪ .‬חשוב לציין שבין‬
‫הקטעים שבהם מוזכר הביטוי נמצא מספר לא מבוטל של קטעים ללא מקבילה או בעלי מקבילה‬
‫שהביטוי אינו מופיע בה‪.‬‬
‫להלן ריכוז אופני ההופעה של הביטוי "זה שאמר הכתוב" במדרש אגדה על פי חומשים‪ ,‬ולפי אופני‬
‫הכתיב השונים של המעתיק‪:‬‬
‫הביטוי‬
‫מספר‬
‫ההופעות‬
‫מראי מקום לפי חומשים‪:‬‬
‫בראשית‬
‫שמות‬
‫ויקרא‬
‫במדבר‬
‫דברים‬
‫כז‪ ,‬כח‬
‫‪----‬‬
‫כב‪ ,‬כז‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫זה שאמ' הכתוב‬
‫‪1‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫יז‪ ,‬ג‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫זה שאמ' הכ'‬
‫‪1‬‬
‫כו‪ ,‬לד‬
‫א‪ ,‬א‬
‫יב‪ ,‬ב‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫וזהו שאמ'‬
‫הכתוב‬
‫‪1‬‬
‫כא‪ ,‬א‬
‫זש"ה‬
‫‪21‬‬
‫כז‪ ,‬יב‬
‫זה שאמר הכתוב ‪2‬‬
‫כג‪ ,‬כ‬
‫‪----‬‬
‫כ‪-‬‬
‫‪31‬קטעים‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫א‪ ,‬א – ‪2‬‬
‫א‪ ,‬א – ‪2‬‬
‫כה‪ ,‬א‬
‫כב‪ ,‬כד – ‪2‬‬
‫ד‪ ,‬ב – ‪2‬‬
‫לג‪ ,‬א‬
‫כג‪ ,‬ה‬
‫ו‪ ,‬ב‬
‫כו‪ ,‬ז‬
‫ז‪ ,‬יא‬
‫כז‪ ,‬א‬
‫ח‪ ,‬ב – ‪2‬‬
‫כט‪ ,‬א – ‪2‬‬
‫ט‪ ,‬א – ‪1‬‬
‫ל‪ ,‬יא‬
‫יא‪ ,‬ב‬
‫לד‪ ,‬לד‬
‫יב‪ ,‬ב – ‪3‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫יג‪ ,‬ב – ‪3‬‬
‫יד‪ ,‬ב – ‪2‬‬
‫יט‪ ,‬כג – ‪2‬‬
‫כא‪ ,‬א‬
‫כב‪ ,‬כז – ‪3‬‬
‫כג‪ ,‬מ – ‪2‬‬
‫כה‪ ,‬א – ‪2‬‬
‫‪ 775‬לא נמצאו ב"מדרש אגדה" פתיחתאות מסוג "זהו שנאמרה ברוח הקודש" או "ילמדנו רבנו" וגם "אדם מישראל‬
‫מהו"‪.‬‬
‫‪098‬‬
‫כה‪ ,‬ו‬
‫כה‪ ,‬יד‬
‫כה‪ ,‬מח – ‪2‬‬
‫כו‪ ,‬ג – ‪2‬‬
‫כז‪ ,‬ב – ‪2‬‬
‫מה שאמר‬
‫הכתוב‪776‬‬
‫‪1‬‬
‫יז‪ ,‬א‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫הביטוי "מפורש" להצגת פסוקים ב"מדרש אגדה" הוא נדיר ומשתמשים בו רק לגבי שני ציטוטים‪,‬‬
‫ביחזקאל ובתהלים‪" :‬המפורשים על ידי יחזקאל"‪ 777‬ו"מפורש בספר תלים"‪ 778.‬השימוש בביטוי‬
‫"המפורש" על הטיותיו (על פי חיפוש בפרויקט השו"ת) מצוי במדרש תנחומא‪ ,‬ב"ילקוט תורה"‪,‬‬
‫במדרשי זוטא‪ ,‬וכן בפירושיהם של רש"י‪ ,‬אבן עזרא‪ ,‬רמב"ן ורד"ק‪ :‬כל אלה משתמשים בביטוי זה‬
‫לסימון ציטוט מהתנ"ך או ממקורות אחרים באופן נפוץ מאוד‪.‬‬
‫שני מושגים נוספים הם "אלא" "ומיד"‪ .‬מושגים אלה לקוחים מדרכי התיאור והדיון המדרשיים‪,‬‬
‫אולם ב"מדרש אגדה" הם הופכים להיות מונחי הצעה לציטוט‪ .‬הביטוי המקורי ל"אלא" הוא "אין‬
‫לי אלא מניין תלמוד לומר כך וכך"‪ ,‬שהתכווץ בהמשך ל"אלא כך‬
‫הנלווה לדרשות "אל‬
‫תקרי"‪780.‬‬
‫וכך"‪779.‬‬
‫לעתים הוא מושג‬
‫ב"מדרש אגדה" הביטוי "אלא" מצטרף להצגת פסוקים‪ ,‬לעתים‬
‫לצדו של הביטוי "שנאמר"‪ .‬המילה "אלא" מופיעה ב"מדרש אגדה" מאות פעמים‪ .‬קריאת‬
‫העמודים הראשונים ב"מדרש אגדה" לפרשת בראשית משאירה רושם שמילה זו היא חלק מסגנון‬
‫המדרש‪ .‬הדבר נובע גם מריבוין של דרשות "אל תקרי" לאורך כל "מדרש אגדה"‪ .‬ביטוי זה מסמן‬
‫דרשות פסוקים המדייקות בכתובים‪ ,‬ומשנות משמעות של חלק מפסוק‪ .‬ה"פואנטה" בדרשות מעין‬
‫אלה הוא הציטוט המסיים את הדרשה‪ ,‬אז מתגלה הביטוי שהדרשה היפכה את משמעותו‪.‬‬
‫ב"מדרש אגדה" השימוש במילה נפוץ גם כשאין היפוך בדרשה‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬הביטוי "מיד" מופיע בהקשרים עלילתיים כפי שמגדיר זאת אלבק‪" :‬כאשר‬
‫השתלשלות האירועים או מחשבות האיש שהוא נושא הסיפור מתרחשות לפני הכתוב תובא מילת‬
‫מיד"‪781.‬‬
‫ב"מדרש אגדה" המילה "מיד" מקדימה ציטוט של פסוק‪ .‬ברוב המקרים הפסוק מופיע‬
‫לאחר המילה "מיד"‪ ,‬כך שנוצר רצף עלילתי שבו אין הבחנה בין מילותיו של עורך המדרש לבין‬
‫‪ 776‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬בראשית יז‪ ,‬א‪ ,‬שם תוקן ל"זה שאמר הכתוב"‪.‬‬
‫‪ 777‬שמות כה‪ ,‬ג‪ .‬המקבילות מצוינות בהערתו של בובר‪ :‬מדרש זה מופיע ברש"י ביחזקאל יג‪ ,‬בשם "מדרש אגדה"‪ ,‬וכן‬
‫במדרש לקח טוב שמות כה‪ ,‬ג‪ ,‬הגרסה שלו הקרובה ביותר "הכתובים על ידי יחזקאל" ובתנחומא (בובר) תרומה ד‪.‬‬
‫במדרש שיר השירים רבא (וילנא) ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 778‬במדבר כו‪ ,‬יא‪ .‬התייחסות לתהלים כ"ספר תלים" מופיעה בתנחומא (בובר) מצורע ה ובמדרש תהילים (בובר) נב‪,‬‬
‫א‪ ,‬תשובות הגאונים הרכבי סי' ג‪ .‬על פי פרויקט השו"ת‪ ,‬כל שבע ההופעות האחרות מספרות ימי הביניים מהמאה‬
‫הי"ג ספרד‪ /‬פרובאנס מנורת המאור ר' ישראל אלנקוואה‪ ,‬רי"ץ גיאת‪ ,‬ספר מלמד התלמידים ר' יעקב בן ר' אבא מרי‬
‫מאנטולי‪ ,‬א אוהל מועד ר' שמואל בר משולם ירונדי‪.‬‬
‫‪ 779‬אלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪ ;21‬פרנקל‪ ,‬מדרש ואגדה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.132‬‬
‫‪ 780‬אלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪ . 11‬על פי ממצאיו הביטוי "אל תקרי‪ ...‬אלא" נמצא בבראשית רבה בדפוסים‬
‫בכתב יד אוקספורד ובהוספות לבראשית רבה‪.‬‬
‫‪ 781‬אלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪.31‬‬
‫‪099‬‬
‫הפסוק‪ .‬במקרים מעטים מופיע מונח הצעה נוסף‪ ,‬כגון‪" :‬ומיד לקחן משה שנ' ויקח‬
‫משה"‪782.‬‬
‫אביא להלן דוגמה לשימוש של המילה "מיד" ביצירת רצף סיפורי מתוך צירוף של ציטוטים‪:‬‬
‫במדבר א ה‪ :‬בן שדיאור ממי למד ראובן לעשות תשובה מיהודה אחיו בעת שצוה להשליך‬
‫תמר כלתו לאור כמו שנאמר ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף (שם לח‪ ,‬כד)‪ :‬ואין שדי אלא‬
‫השלכה כדמתרגמינן ירה בים (שמות טו‪ ,‬ד) שדי בימא‪ :‬כששלחה תמר ליהודה הסימנין‬
‫ואמרה לו הכר נא למי [החתמת והפתילים והמטה האלה] (בראשית לח‪ ,‬כה) מיד ויכר‬
‫יהודה ויאמר צדקה [ממני] (שם‪ ,‬כו) כשראה ראובן כי הודה יהודה אף הוא הודה על עונו‬
‫ומחל‪783.‬‬
‫לאחר שסקרתי את מונחי ההצעה ב"מדרש אגדה" אציג את המונחים על פי שכיחותם‪ .‬בטבלה זו‬
‫מסוכמים מונחי ההצעה הרווחים על פי שכיחות הופעתם מבחינה מספרית‪ ,‬מהנדיר לנפוץ‪:‬‬
‫מונחי הצעה‬
‫אופני הכתיב השונים בכתב היד‬
‫מספר ההופעות‬
‫לפי הכתיב‬
‫מפורש‬
‫המפורשים‬
‫מפורש‬
‫ככת'‬
‫ככתוב‬
‫כמו שכ'‬
‫כמ' שכ'‬
‫כמ' שכתו'‬
‫שכתוב‬
‫לפי שכתוב‬
‫שכ'‬
‫כמה דהוא אמ'‬
‫כדה"א‬
‫כד"א‬
‫כמה דתימר‬
‫כמ' דתימ'‬
‫ת"ל‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪7‬‬
‫‪11‬‬
‫‪1‬‬
‫‪19‬‬
‫‪19‬‬
‫מיד‬
‫מיד‬
‫‪21‬‬
‫‪21‬‬
‫הדא הוא דכתיב‬
‫הה"ד‬
‫‪27‬‬
‫‪27‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪21‬‬
‫‪191‬‬
‫‪27‬‬
‫‪13‬‬
‫ככתוב‬
‫כמו שכתוב‬
‫שכתוב‬
‫כמה דהוא אמר‬
‫כמה דתימר‬
‫תלמוד לומר‬
‫זה שאמר הכתוב‬
‫זה שאמר הכתוב‬
‫זה שאמ' הכתוב‬
‫זה שאמ' הכ'‬
‫זש"ה‬
‫אלא (גם על הפסוק וגם אלא‬
‫אל תיקרי‬
‫כחלק ממדרש)‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪31‬‬
‫‪1121‬‬
‫שנאמר‬
‫שנאמ'‬
‫שנא'‬
‫שנ'‬
‫סה"כ‬
‫הופעות‬
‫למונח‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪784191‬‬
‫‪1111‬‬
‫‪ 782‬מדרש אגדה (העתקה)‪ ,‬עמ' ‪.94r‬‬
‫‪ 783‬מדרש אגדה (מהדורה) במדבר א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 784‬הנתון אינו מדויק אלא נותן מושג על ההופעות הרבות של המונח כפי שפירטנו לעיל‪ .‬כיוון שלא נבדקו ידנית כל‬
‫ההקשרים של המילה "אלא" בכתב היד‪.‬‬
‫‪211‬‬
‫לסיכום‪ :‬ראינו שבאופן כללי בעל "מדרש אגדה" משתמש בביטויים שרווחים בספרות חז"ל‬
‫להצגת פסוקים‪ .‬במקביל ובאופן מצומצם יותר קיימת אצלו מערכת ביטויים ייחודית שמקשרת‬
‫אותו לקבוצה של מדרשים מאוחרים (שמות רבה‪ ,‬פסיקתא רבתי‪ ,‬לקח טוב‪ ,‬מדרש חזית‪-‬שיר‬
‫השירים זוטא) ולקבוצה של פרשני מקרא (כגון רש"י וראב"ע)‪ .‬במונחי ההצעה גילינו כי שילוב‬
‫הארמית ב"מדרש אגדה" מתבטא גם בשימור אופן ההצעה "כמה דהוא אמר" המצוי בתלמוד‬
‫הירושלמי‪ .‬בעל "מדרש אגדה" משלב גם מונחי הצעה כמקובל במדרשים קדומים‪ ,‬כגון "הדא הוא‬
‫דכתיב"‪ .‬אופן השימוש נעשה במשמעות כללית וחופשית‪ ,‬אין שימור של משמעות ספציפית אלא‬
‫שימוש חי המתאים את המושג לצרכיו‪ .‬תפקידם העיקרי של כל המונחים להצביע על פסוקים‪,‬‬
‫ואילו המשמעויות אינן מדויקות וממוקדות אלא כלליות‪ .‬יוצא מן הכלל הוא הביטוי "זש"ה"‪,‬‬
‫השומר על משמעות נוספת (פתיחתא) ומתפתח בתוך אפיק המשמעות המקורי שלו‪ .‬מדובר‬
‫בקטעים שיש להם מקבילה ומספר לא מבוטל של קטעים חסרי מקבילה‪.‬‬
‫‪210‬‬
‫‪ .2‬החכמים המופיעים במדרש‬
‫‪ 2.1‬שמות החכמים המופיעים במדרש‪ ,‬זמנם ומקומם‬
‫בחלק זה אעסוק בחכמים הנזכרים ב"מדרש אגדה"‪ :‬אלה שדרשות בשמם שוקעו במדרש‪ ,‬אלה‬
‫שמסרו דברים בשם חכמים אחרים ואלה שמוזכרים במעשי החכמים המצויים במדרש‪ .‬סקירה זו‬
‫עשויה לסייע בקביעת אופיו וטיבו של המדרש‪ :‬נוכל לזהות תופעות מיוחדות באזכור שמות‬
‫חכמים המצויות בקובץ מדרשים זה‪ ,‬על פי הידוע לנו מקבצי מדרשים אחרים‪ .‬בעזרת תופעות‬
‫אלה ננסה לשחזר פרטים לגבי הרקע למדרש‪ ,‬שאינם בידינו כרגע בגלל האנונימיות שלו‪.‬‬
‫הטבלה שלהלן מציגה את שמות כל החכמים המופיעים ב"מדרש אגדה"‪ 785‬על פי סדר הא"ב‪ ,‬וכן‬
‫את הידוע על זמנם ומקומם‪ .‬אציין את המעמד שבו מופיע החכם במדרש‪ :‬כבעל מסורת אגדית‬
‫(בין אם היא נמסרת בשמו על ידי אחרים ובין אם לאו)‪ ,‬כמוסר דברי אחרים או כדמות הנזכרת‬
‫באחד ממעשי‬
‫החכמים‪786.‬‬
‫בעקבות הטבלה נסיק מסקנות באשר לזמנו ולמקומו של בעל "מדרש‬
‫אגדה"‪ ,‬וכן כמה מסקנות נוספות שהתגלו לנו כתוצאה מסקירה זו‪ .‬מראי המקומות בטבלה הם‬
‫על פי מדרש אגדה (בובר)‪.‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫ר' אבא בר כהנא‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫‪3‬‬
‫*‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫ויקרא כה‪ ,‬יד‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו (‪)2‬‬
‫*‬
‫אבא שאול‬
‫תנא‪,‬‬
‫דורות שלישי‬
‫ורביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ד‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' אבה סמוקה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫שמות כז‪ ,‬ב‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫ר' אבהו ‪/‬‬
‫אבהוא‪787‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫שמות א‪ ,‬א‬
‫שמות כו‪ ,‬ז‪788‬‬
‫**‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫‪ 785‬המידע על החכמים השונים נלקח מתוך‪ :‬אלבק‪ ,‬מבוא לתלמודים; היימן‪ ,‬תולדות תנאים ואמוראים‪ ,‬כרכים א–ג;‬
‫בכר‪ ,‬אגדות התנאים; בכר‪ ,‬אגדת אמוראי ארץ ישראל; מרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה‪ ,‬רשימת תנאים ואמוראים‪.‬‬
‫‪ 786‬מקראה לזיהוי מעמדו של החכם בטבלה שלהלן‪:‬‬
‫* – חכם שאומר דבר משלו‪.‬‬
‫** – חכם שמוסר דבר בשם חכם אחר‪.‬‬
‫*** – חכם שנמסר דבר בשמו‪.‬‬
‫**** – חכם שמשמש כגיבור סיפור‪.‬‬
‫‪ 787‬במדרש אגדה שם החכם מופיע בשתי צורות – פעם יחידה "אבהו"‪ ,‬ושלוש פעמים "אבהוא"‪ .‬בובר מתקן את השם‬
‫ל"אבהו"‪ .‬במרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה א'‪ ,‬לא מופיעה הצורה "אבהוא"‪ ,‬ולכן הנחנו שמדובר בחכם אחד שיש שתי צורות‬
‫כתיבה לשמו‪ ,‬ושהכתיבה עם האלף בסוף הינה ייחודית לחיבור שלנו‪.‬‬
‫‪ 788‬המקור למאמר זה לא נמצא‪ ,‬הוא מופיע בסגנון שונה בשמות רבה לג‪ ,‬ד בשם ר' ברכיה‪.‬‬
‫‪212‬‬
‫מקומו‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫ר' אבון‬
‫ר' אבון הלוי‬
‫א"י‪,‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דורות שלישי עלה‬
‫מבבל‬
‫ורביעי‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫*‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫‪2‬‬
‫‪789‬‬
‫ר' אחא‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא יא‪ ,‬ב‬
‫ויקרא יד‪ ,‬ב‬
‫ויקרא יז‪ ,‬ג‬
‫***‬
‫*‬
‫*‬
‫ויקרא כו‪ ,‬ג‬
‫*‬
‫ר' אחא בר חנינה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫שמות ב‪ ,‬ד‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' איבו‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫בראשית כז‪ ,‬ל‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫ר' אליעזר‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫ויקרא א‪ ,‬א‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‬
‫ויקרא י‪ ,‬א (‪)2‬‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל (‪)2‬‬
‫ויקרא כו‪ ,‬יח‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪7‬‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫במדבר כה‪ ,‬יג‬
‫*‬
‫***‬
‫ר' אליעזר הקפר‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור חמישי‬
‫א"י‬
‫ויקרא ז‪ ,‬יב‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' אלכסנדרי‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫ויקרא כה‪ ,‬מז‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫*‬
‫*‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫רב אחא‬
‫ר' אליעזר בן‬
‫הורקנוס‪790‬‬
‫ר'‬
‫אלעזר‪791‬‬
‫א‪792‬‬
‫בראשית כז‪,‬‬
‫בראשית כח‪ ,‬א‬
‫בראשית מה‪ ,‬כג‬
‫‪1‬‬
‫‪ 789‬אמורא זה קרוי בתלמוד הבבלי "רבין"‪ ,‬ואילו במקורות ארץ ישראל הוא נקרא "רב אבין"‪ .‬בכמה מדרשים‪,‬‬
‫בייחוד בתנחומא‪ ,‬נצטרף לשמו של רב אבין הכינוי "הלוי" או "ר' אבון הלוי"‪ ,‬וזה מסביר את אופני הכינוי של חכם‬
‫זה ב"מדרש אגדה"‪ ,‬שכן המקבילה לדרשה מויקרא היא מהתנחומא‪.‬‬
‫‪ 790‬האזכור האחרון של חכם זה בטבלה אינו מכוון לאיזכור שם החכם אלא לאיזכור ספר המדרשים פרקי דרבי‬
‫אליעזר המיוחס לו‪.‬‬
‫‪ 791‬בשמו של חכם זה היה קשה להכריע במי מדובר‪ ,‬מכיוון שעל פי המקבילות בחלק מההופעות דובר על חכמים‬
‫שונים‪ .‬ציינו זאת בכל הופעה‪.‬‬
‫‪ 792‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כז‪ ,‬א‪ ,‬הערה ג‪ .‬במקבילה בתנחומא (בובר) תולדות י כתוב "ר' אלעזר בן עזריה"‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫שמות כז‪ ,‬כ‪793‬‬
‫*‬
‫ויקרא י‪ ,‬ט‪794‬‬
‫*‬
‫*‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫ויקרא יט‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫ר' אלעזר בר‬
‫עזריה‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫שמות כז‪ ,‬א‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל (‪)2‬‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫ר' אלעזר בר שמוע‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא יז‪ ,‬ד‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫ויקרא י‪ ,‬א‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' אלעזר‬
‫המודעי‪795‬‬
‫ר'‬
‫אמי‪796‬‬
‫ר' אסי בר‬
‫עקיבה‪797‬‬
‫ר'‬
‫ביסנא‪798‬‬
‫בן זומא‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫ויקרא כו‪ ,‬ג‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור חמישי‬
‫א"י‪,‬‬
‫עלה‬
‫מבבל‬
‫ויקרא י‪ ,‬א‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא יא‪ ,‬ב‬
‫**‬
‫‪1‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫א"י‬
‫שמות כד‪ ,‬י‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫דור שלישי‬
‫בן עזאי‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫ר' בנימין בר יפת‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫בראשית מה‪ ,‬כג‬
‫**‬
‫‪1‬‬
‫בר קפרא‬
‫תנא‪,‬‬
‫תקופת‬
‫סוף‬
‫התנאים – דור‬
‫המעבר‪799‬‬
‫א"י‬
‫במדבר י‪ ,‬לה‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫‪ 793‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬שמות כז‪ ,‬כ‪ ,‬הערה כז‪ .‬במקבילה בתנחומא תצוה ד כתוב "ר' אלעזר בן פדת"‪.‬‬
‫‪ 794‬בובר תיקן "ר' אליעזר הקפר"‪ ,‬על בסיס המקבילה בתנחומא (בובר) שמיני ה‪.‬‬
‫‪ 795‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא י‪ ,‬א‪ ,‬הערה טז ‪ .‬ב"מדרש אגדה" מופיע חכם זה בשם "ר' אליעזר המודעי"‪ .‬לא נמצא‬
‫חכם בשם זה‪ ,‬ולכן נראה שמדובר בשיבוש השם‪ .‬על פי המקבילות צריך להיות "ר' אלעזר המודעי"‪.‬‬
‫‪ 796‬במקבילה בתנחומא כתוב "ר' שמואל בר אמי" (תנחומא (בובר) בחוקותי ט)‪.‬‬
‫‪ 797‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא י‪ ,‬א‪ ,‬הערה יב‪ .‬על פי לקח טוב מדובר בר' איסי בן עקיבא‪ .‬במקור בספרא לא מובא כלל‬
‫שם חכם‪.‬‬
‫‪ 798‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא‪ ,‬ב‪ ,‬הערה ו‪ .‬במקבילה בתנחומא כתוב "ר' ביסנא בשם ר' אחא"‪ .‬לא נמצא חכם בשם‬
‫זה לכן נראה שמדובר בשיבוש השם‪.‬‬
‫‪ 799‬על פי מרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה א'‪ ,‬טבלת דורות התנאים והאמוראים‪ ,‬עמ' ‪.XVIII –XVII‬‬
‫‪214‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫ר' ברכיה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫ר' ברכיה בר‬
‫יצחק‪800‬‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫בראשית כז‪ ,‬א‬
‫**‬
‫בראשית לב‪ ,‬כז‬
‫**‬
‫שמות כז‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫ויקרא כז‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫*‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫בראשית יז‪ ,‬כו‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' דוסתאי בר'‬
‫ינאי‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור חמישי‬
‫א"י‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ו‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫ר' חייא‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור המעבר‬
‫א"י‪,‬‬
‫עלה‬
‫מבבל‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' חייא בר אבא‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‪,‬‬
‫עלה‬
‫מבבל‬
‫ויקרא כב‪ ,‬כז‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' חלבו‬
‫אמורא‪,‬‬
‫בבל‪/‬‬
‫שמות כז‪ ,‬ב‬
‫**‬
‫‪1‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫רבן‬
‫גמליאל‪801‬‬
‫ר' חלקיה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫במדבר כז‪ ,‬ז‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' חמא בר חנינה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫בראשית כז‪ ,‬לג‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫או אמורא‪,‬‬
‫דור ראשון או‬
‫חמישי‪803‬‬
‫א"י‬
‫בראשית כז‪ ,‬א‬
‫שמות כז‪ ,‬כ‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫ויקרא כא‪ ,‬א‬
‫ויקרא כה‪ ,‬יד‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫חנינה‪802‬‬
‫ר'‬
‫ר' חנינא‬
‫‪ 800‬לא ידועה זהות חכם זה‪ ,‬ואף למאמר בשמו אין מקבילה‪.‬‬
‫‪ 801‬מקבילה לקטע זה מפרקי דרבי אליעזר כט‪ .‬לא מצאתי דרך לזהות באופן מדויק חכם זה‪.‬‬
‫‪ 802‬בכתב היד שלפנינו השם "חנינה" מופיע באופן עקבי בה"א‪ .‬חיפוש בפרויקט השו"ת העלה כי השם חנינה כתוב‬
‫בצורה שלפנינו בתוספתא‪ ,‬בירושלמי‪ ,‬במדרשים שונים בלקח טוב ובמדרשים מאוחרים נוספים‪ .‬בובר באופן עקבי‬
‫משנה את השם ל"חנינא"‪ .‬במרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה א'‪ ,‬השם "חנינה" מופיע רק בצורה "חנינא"‪.‬‬
‫‪ 803‬לא ברור לאיזה ר' חנינא הכוונה שכן אין פרטים מזהים נוספים אודותיו‪ .‬ייתכן שהוא תנא ארץ ישראלי בן הדור‬
‫השלישי המוזכר בכפיפה אחת עם ר' מאיר ור' יהודה בבבלי ברכות ב ע"ב‪ .‬ואפשר שהכוונה לאמורא ארץ ישראלי‬
‫בדור הראשון או אמורא ארץ ישראלי ב ן הדור החמישי‪ .‬ראו‪ :‬אלבק‪ ,‬מבוא לתלמודים‪ ,‬עמ' ‪ 122‬וכן עמ' ‪ .393‬חכם‬
‫‪215‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫*‬
‫ויקרא כה‪ ,‬מח‬
‫ר' חנינה בר פפא‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫שמות ב‪ ,‬ד‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' חנינה סגן‬
‫הכהנים‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור ראשון‬
‫א"י‬
‫שמות כז‪ ,‬כ‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫בראשית כו‪ ,‬לד‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫ר'‬
‫חנניה‪804‬‬
‫ר'‬
‫יאשיהו‪805‬‬
‫תנא‪ ,‬דור רביעי א"י‬
‫או אמורא‪ ,‬דור‬
‫שלישי‬
‫ר' יהודה‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫רב יהודה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫בבל‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫ר' יהודה בר‬
‫גדיא‪806‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא ז‪ ,‬יב‬
‫*‬
‫ר' יהודה בר'‬
‫סימון‬
‫ר' יודה בר' סימון‬
‫אמורא‪,‬‬
‫שלישי‬
‫דור‬
‫ורביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫במדבר לג‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫**‬
‫‪9‬‬
‫בראשית יז‪ ,‬ד‬
‫בראשית כז‪ ,‬כב‬
‫שמות ב‪ ,‬כ‬
‫שמות ל‪ ,‬יג‬
‫ויקרא ג‪ ,‬א‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫במדבר לג‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫***‬
‫**‬
‫*‬
‫דברים כג‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫בשם ר' חנינא בנו של ר' ישמעאל נזכר פעמיים בספרות חז"ל‪ ,‬האחד בשמות רבה לח‪ ,‬ח (כך בכל הנוסחים של‬
‫המדרש)‪ ,‬והשני בפסיקתא רבתי (איש שלום) אחרי מות סימן ד‪ .‬לא ידוע דבר על זמנו ומקומו‪.‬‬
‫‪ 804‬לא ברור לאיזה ר' חנניא הכוונה שכן אין פרטים מזהים נוספים אודותיו – המדרש מובא בבראשית רבה סה‪ ,‬א‬
‫ובשום גרסה שמביא אלבק לא מופיע אזכור שם חכם‪ .‬גם בהופעות בילקוט שמעוני תולדות קיב‪ ,‬ובלקח טוב תולדות‬
‫כו‪ ,‬לד‪ ,‬לא מופיע אזכור החכם הדורש את המדרש‪.‬‬
‫‪ 805‬ר' יאשיהו זה לא זוהה בווד אות‪ .‬אפשר שהכוונה לר' יאשיה המכונה גם יאשיה רבה או ר' יאשיה הגדול מתנאי‬
‫ארץ ישראל בדור הרביעי יליד בבל שעלה לא"י‪ .‬וייתכן שהכוונה לר' יאשיה אמורא בן הדור השלישי בארץ ישראל‪.‬‬
‫בין כך ובין כך מדובר בחכמים ארץ ישראליים‪ .‬עיין באלבק‪ ,‬מבוא לבראשית רבה‪ ,‬עמ' ‪.213‬‬
‫‪ 806‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא ז‪ ,‬יב‪ ,‬הערה יח‪ .‬במקבילות כתוב "ר' יהודה בר גדייא"‪ .‬שמו של ר' יהודה מובא‬
‫במקומות שונים במספר וריאציות‪ :‬בר גיריא‪ ,‬בר גרייא‪ ,‬בר גוריון ועוד‪ .‬מרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה‪ ,‬עמ' ‪.117‬‬
‫‪216‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫ר' יהודה בר פדייה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור ראשון‬
‫א"י‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫ויקרא יא‪ ,‬ב (‪)2‬‬
‫ר' יהודה הלוי בר'‬
‫שלום‬
‫ר' יהודה בר שלום‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור חמישי‬
‫א"י‬
‫שמות כז‪ ,‬ב‬
‫ויקרא י‪ ,‬ט‬
‫ויקרא כה‪ ,‬יד‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪3‬‬
‫"רבינו הקדוש"‬
‫ר' יהודה הנשיא‬
‫תנא‪,‬‬
‫הדור‬
‫ראש‬
‫החמישי‬
‫א"י‬
‫ויקרא ז‪ ,‬יא (‪)1‬‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫ר' יהושע‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫ר' יהושע בן‬
‫יהוצדק‪807‬‬
‫גדול א"י‬
‫כהן‬
‫בתקופת הבית‬
‫השני‬
‫ויקרא כו‪ ,‬לו‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫א"י‬
‫ויקרא יג‪ ,‬ב‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪3‬‬
‫א"י‬
‫שמות כב‪ ,‬כד‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' יהושע בן לוי‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור ראשון‬
‫ר' יהושע בר קרחה תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫ר' יהושע הגרסי‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫ויקרא כא‪ ,‬א (‪)2‬‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫ר' יודן‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫**‬
‫‪1‬‬
‫ר' יוחנן‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫בראשית כט‪ ,‬לה‬
‫שמות ב‪ ,‬כ (‪)3‬‬
‫שמות כח‪ ,‬כ‬
‫שמות ל‪ ,‬לו‬
‫ויקרא יא‪ ,‬ב‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫**‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫***‬
‫*‬
‫‪11‬‬
‫ויקרא יג‪ ,‬ב‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫*‬
‫**‬
‫***‬
‫‪ 807‬המקור למעשה זה הוא בספרא שמיני ח‪ ,‬ה‪ ,‬שם הגרסה היא "ר' יהושע בן קרחה"‪ .‬מקור זה מופיע גם במרגליות‪,‬‬
‫אנציקלופדיה ב'‪ ,‬ערך "יהושע בן קרחה"‪ ,‬עמ' ‪ .119‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא כו‪ ,‬לו‪ ,‬הערה נא – על פי מקבילות‪" :‬ר'‬
‫יהושע בן יהודה"‪.‬‬
‫‪217‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫*‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫ר' יוחנן בן זכאי‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור ראשון‬
‫א"י‬
‫ויקרא ד‪ ,‬א‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' יונתן בר‬
‫אבטלימוס‪808‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫שמות כא‪ ,‬ח‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' יוסי‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫רבי יוסי בן‬
‫תנא‪,‬‬
‫א"י‬
‫שמות א‪ ,‬א‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫זמרא‪809‬‬
‫דור המעבר‬
‫ר' יוסי בר חלפתא‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫בראשית כו‪ ,‬לד‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫ר' יוסי בר חנינה‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫במדבר יא‪ ,‬לב‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' יוסף‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫בבל‬
‫בראשית ו‪ ,‬ג‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ד‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫שמות כב‪ ,‬טו‬
‫שמות לא‪ ,‬יג‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור ראשון‬
‫א"י‬
‫בראשית כב‪ ,‬ב‬
‫ויקרא יט‪ ,‬כג‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דורות‬
‫ושלישי‬
‫א"י‬
‫בראשית יב‪ ,‬א‬
‫שמות כג‪ ,‬כ‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל (‪)2‬‬
‫ויקרא כה‪ ,‬מח‬
‫במדבר ט‪ ,‬ו‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ויקרא י‪ ,‬א‬
‫*‬
‫הגלילי ‪810‬‬
‫ר' יוסף‬
‫ר' יוסי הגלילי‬
‫ר' ינאי‬
‫ר'‬
‫יצחק‪811‬‬
‫ר' ירמיה‬
‫שני‬
‫א"י‪,‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דורות שלישי עלה‬
‫‪1‬‬
‫‪ 808‬במדרש אגדה (בובר) שמות כא‪ ,‬ח הערה יא כתוב "ר' יונתן בר אבטלימוס"‪.‬‬
‫‪ 809‬מדרש אגדה (בובר) שמות א‪ ,‬א הערה א‪ :‬במקבילה בתנחומא (בובר) שמות ג כתוב "ר' יוסי בן זמרא"‪.‬‬
‫‪ 810‬במקבילות במכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) ובלקח טוב (בובר) המאמר מובא בשם ר' יוסי הגלילי‪ .‬עיון‬
‫באנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים מראה שהתנאים והאמוראים הארצישראליים נקראו יוסי‪ ,‬ואילו חכמי בבל‬
‫נקראו יוסף‪ .‬זהות החכם במקרה זה ברורה‪ ,‬אם כי צורת כתיבת השם משובשת‪.‬‬
‫‪ 811‬על פי מרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה ב'‪ ,‬עמ' ‪ 231–231‬ניתן לזהות בקירוב את ר' יצחק עם ר' יצחק נפחא‪ ,‬מאמוראי א"י‪.‬‬
‫‪218‬‬
‫שם החכם‬
‫ר' ישמעאל‬
‫ר'‬
‫ישעיה‪812‬‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫ורביעי‬
‫מבבל‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫שמות כב‪ ,‬ו‬
‫שמות כב‪ ,‬כב (‪)2‬‬
‫ויקרא‪ ,‬טז‪ ,‬כט‬
‫ויקרא יז‪ ,‬ד‬
‫במדבר ה‪ ,‬יט‬
‫במדבר ט‪ ,‬ו‬
‫במדבר יא‪ ,‬ה‬
‫*‬
‫****‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪7‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫א"י‬
‫שמות כג‪ ,‬כ‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫דור ראשון?‬
‫רב כהנא‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‪/‬בב‬
‫ל‬
‫ויקרא יא‪ ,‬ב‬
‫**‬
‫‪1‬‬
‫ר' לוי‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫בראשית לב‪ ,‬כז‬
‫שמות כז‪ ,‬כ‬
‫ויקרא א‪ ,‬א‬
‫ויקרא ז‪ ,‬יב‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫ויקרא כה‪ ,‬ו‬
‫ויקרא כה‪ ,‬מח‬
‫***‬
‫**‪*/‬‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪9‬‬
‫ויקרא כז‪ ,‬ב‬
‫במדבר לג‪ ,‬א (‪)3‬‬
‫*‬
‫*‬
‫ר' לוי בר סיסי‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור המעבר‬
‫א"י‬
‫ויקרא ז‪ ,‬יא (‪)3‬‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫ר' מאיר‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫בראשית א‪ ,‬לא‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫במדבר טו‪ ,‬לח‬
‫במדבר כב‪ ,‬כב‬
‫***‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫ר' מתיה בן חרש‬
‫ר' מתתיה בן חרש‬
‫תנא‪,‬‬
‫דורות שלישי‬
‫ורביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל (‪)2‬‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫‪ 812‬במקבילה בתנחומא הנדפס משפטים יט כתוב "ר' הושעיה"‪ .‬ר' הושעיה‪ ,‬שפעמים צורף לו הכינוי רבא‪ ,‬היה אמורא‬
‫ארץ ישראלי בן הדור הראשון‪ ,‬אך אפשר שהכוונה לר' הושעיה שהיה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי או לר'‬
‫הושעיה בן הדור החמישי‪ .‬עיין מרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה ב'‪ ,‬עמ' ‪.27–22‬‬
‫‪219‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫ר' נחמיה‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫‪2‬‬
‫*‬
‫שמות כז‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫שמות לא‪ ,‬יג‬
‫ר' נתן‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‪,‬‬
‫עלה‬
‫מבבל‬
‫שמות כז‪ ,‬א‬
‫שמות לא‪ ,‬טז‬
‫*‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫ר' נתן ברבי‬
‫אליעזר‪813‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫ויקרא כו‪ ,‬ג‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫במדבר לג‪ ,‬א‬
‫שמות כא‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫‪3‬‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‬
‫*‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‬
‫**‬
‫במדבר לג‪ ,‬א‬
‫**‬
‫שמות כב‪ ,‬כב (‪)2‬‬
‫שמות כד‪ ,‬י‬
‫שמות כז‪ ,‬א‬
‫שמות לה‪ ,‬א‬
‫ויקרא ה‪ ,‬א (‪)1‬‬
‫ויקרא ז‪ ,‬יב‬
‫****‬
‫****‬
‫*‬
‫****‬
‫*‬
‫*‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ד (‪)1‬‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫ויקרא יז‪ ,‬ג‬
‫ויקרא יז‪ ,‬ד‬
‫ויקרא כא‪ ,‬א (‪)1‬‬
‫ויקרא כו‪ ,‬יט‬
‫במדבר ט‪ ,‬ו‬
‫במדבר יא‪ ,‬ה‬
‫****‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫****‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫ויקרא יד‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫סימא‪814‬‬
‫ר'‬
‫ר' סימון‬
‫ר' עזריה‬
‫אמורא‪ ,‬דורות א"י‬
‫שני ושלישי‬
‫אמורא‪,‬‬
‫א"י‬
‫דור חמישי‬
‫ר' עקיבה‬
‫ר' עקיבא‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫א"י‬
‫ר' פדת‬
‫אמורא‪,‬‬
‫שלישי‬
‫דור‬
‫א"י‬
‫‪2‬‬
‫‪11‬‬
‫‪1‬‬
‫ורביעי‬
‫ר'‬
‫פינחס‪815‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫א"י‬
‫שמות כב‪ ,‬כד‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫‪ 813‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא כו‪ ,‬ג הערה ה‪ :‬חכם זה לא זוהה‪ .‬במקבילה בתנחומא בחוקותי (בובר) ד כתוב "ר' יונתן‬
‫ברבי אליעזר"‪ .‬בהערה בתנחומא כ"י רומי ובילקוט משלי תתקל כתוב "ר' יוחנן ברבי אליעזר"‪.‬‬
‫‪ 814‬בובר הכריע שמדובר בר' סימון על פי המקבילה בפסיקתא רבתי‪.‬‬
‫‪201‬‬
‫שם החכם‬
‫מקומו‬
‫זמנו‬
‫דור רביעי?‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫*‬
‫דברים ג‪ ,‬כג‬
‫ר' פינחס בן יאיר‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור חמישי‬
‫א"י‬
‫במדבר ז‪ ,‬יג‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר'‪816‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור ראשון‬
‫בבל‬
‫ויקרא יא‪ ,‬ב‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫במדבר לג‪ ,‬א‬
‫*‬
‫***‬
‫*‬
‫‪3‬‬
‫רבא‬
‫אמורא‪,‬‬
‫בבל‬
‫שמות כב‪ ,‬א‬
‫*‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ד‬
‫דברים א‪ ,‬א (‪)2‬‬
‫*‬
‫**‬
‫רבא בר מארי‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דורות שלישי‬
‫ורביעי‬
‫א"י‬
‫ויקרא טז‪ ,‬ל‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫רבי‪817‬‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור חמישי‬
‫א"י‬
‫שמות כז‪ ,‬כ‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫במדבר לג‪ ,‬א‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫א"י‬
‫שמות ל‪ ,‬יא‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫רב‬
‫דור רביעי‬
‫ר'‬
‫שמואל‪818‬‬
‫ר' שמואל בר אמי‬
‫(אימי)‬
‫‪3‬‬
‫דור שלישי‬
‫ר' שמואל בר נחמן‬
‫(נחמני)‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דורות‬
‫ושלישי‬
‫ר' שמלאי‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫ויקרא יז‪ ,‬ג‬
‫ויקרא כה‪ ,‬מז‬
‫ויקרא כו‪ ,‬ג‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫**‬
‫****‬
‫*‬
‫א"י‪,‬‬
‫עלה‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב‬
‫*‬
‫שני‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ 815‬חכם זה לא זוהה בוודאות‪ .‬המקור משמות הוא בעל מקבילה בפרקי דרבי אליעזר לג‪ ,‬שגם שם מובאת הדרשה‬
‫בשם ר' פנחס‪ ,‬ואילו המקור מדברים יש לו מקבילות רבות‪ ,‬בהן ויקרא רבה י‪ ,‬ב‪ ,‬פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים)‬
‫"נחמו"‪ .‬יש מקום להניח שהמקור משמות מובא בשם ר' פנחס פייטן ארץ ישראלי מהמאה השביעית‪ ,‬מרגליות‪,‬‬
‫אנציקלופדיה ב'‪ ,‬עמ' ‪ .292‬ואילו ניתן להניח כי המקור מדברי ם מובא בשם ר' פנחס הכוהן בר חמא‪ ,‬אמורא ארץ‬
‫ישראלי בדור הרביעי‪ .‬עיין במרגליות‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 816‬על פי הכרעתו של בובר והמקבילה בתנחומא‪ ,‬הכרענו שבמאמר זה הכוונה היא לרב‪.‬‬
‫‪ 817‬מדרש אגדה (בובר) שמות כז‪ ,‬כ הערה ל‪ .‬במקבילה בתנחומא (בובר) תצוה ד כתוב "ר' אבון הלוי ברבי"‪ .‬בפסיקתא‬
‫דרב כהנא (מנדלבוים) פסקא "קומי אורי" מובא הדבר בשם ר' לוי‪.‬‬
‫‪818‬מדרש אגדה (בובר) במדבר לג‪ ,‬א הערה יג לא ניתן לזהות שם חכם זה באופן שבו הוא מובא בפסיקתא דרב כהנא‬
‫(מנדלבוים) "שימעו המשל" מובא בשם ר' לוי‪.‬‬
‫‪200‬‬
‫שם החכם‬
‫זמנו‬
‫מקומו‬
‫מראי מקום במדרש מעמד החכם מספר‬
‫אזכורי‬
‫אגדה (בובר)‬
‫במראי‬
‫החכם לפי‬
‫המקום‬
‫מראי מקום‬
‫מבבל‬
‫ר' שמעון בן‬
‫גמליאל‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור ראשון‬
‫א"י‬
‫שמות כב‪ ,‬כב (‪)1‬‬
‫ויקרא ז‪ ,‬יב (‪)2‬‬
‫****‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫ר' שמעון בן יוחאי‬
‫תנא‪,‬‬
‫דור רביעי‬
‫א"י‬
‫בראשית כט‪ ,‬לה‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ד‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ו‬
‫במדבר כא‪ ,‬א‬
‫***‬
‫*‪****/‬‬
‫*‪****/‬‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ר' שמעון בן לקיש‬
‫(ריש לקיש)‬
‫אמורא‪,‬‬
‫א"י‬
‫שמות כג‪ ,‬כ‬
‫*‬
‫‪2‬‬
‫דור שני‬
‫שמות לג‪ ,‬טז‬
‫ויקרא יב‪ ,‬ב (‪)2‬‬
‫ויקרא כה‪ ,‬מז‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫ויקרא כה‪ ,‬מח‬
‫*‬
‫ר' שמעון בר רב‬
‫יצחק‪819‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שלישי‬
‫במדבר לג‪ ,‬א‬
‫***‬
‫‪1‬‬
‫שמעון הצדיק‬
‫גדול א"י‬
‫כהן‬
‫בתקופת בית‬
‫המקדש השני‬
‫שמות לט‪ ,‬א‬
‫****‬
‫‪1‬‬
‫ר' תנחום בר‬
‫חנילאי‪820‬‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור שני‬
‫א"י‬
‫ויקרא א‪ ,‬טז‬
‫ויקרא יא‪ ,‬ב‬
‫דברים א‪ ,‬א‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪3‬‬
‫ר' תנחומא (בר‬
‫אבא)‬
‫אמורא‪,‬‬
‫דור חמישי‬
‫א"י‬
‫בראשית מט‪ ,‬ח‬
‫ויקרא יג‪ ,‬ב‬
‫ויקרא כה‪ ,‬א‬
‫ויקרא כה‪ ,‬ו‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫א"י‪,‬‬
‫עלה‬
‫מבבל‬
‫‪ 2.2‬מסקנות‬
‫עיון בטבלה מלמד שמוזכרים ב"מדרש אגדה" בסך הכול תשעים ושלושה שמות חכמים‪ :‬רובם‬
‫המכריע ארץ ישראלי‪ ,‬אך מופיעים גם כמה מחכמי בבל‪ ,‬מתוכם שמונה שעלו מבבל לארץ ישראל‪.‬‬
‫‪ 819‬מאמר זה מופיע בפסיקתא רבתי בשם ר' שמואל בר רב יצחק‪ ,‬שהוא אמורא בדור השלישי‪ ,‬יליד בבל שעלה לא"י‪.‬‬
‫‪ 820‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא א‪ ,‬טז הערה כח‪ .‬במקבילות כתוב "ר' תנחום בר חנילאי"‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫כשליש משמות התנאים שייכים לתנאים מן הדור הראשון עד דור החמישי‪ ,‬וכל היתר הם‬
‫אמוראים מן הדור הראשון עד הדור החמישי‪ .‬ארבעה חכמים לא זוהו (ר' נתן ברבי אליעזר‪ ,‬ר'‬
‫ברכיה בן יצחק‪ ,‬ר' יאשיהו ור' שמואל)‪ .‬מממצאים אלה עולה בבירור זיקה מובהקת בין מדרשנו‬
‫לארץ ישראל וחכמיה מבחינת שמות החכמים‪.‬‬
‫עוד עולה מן העיון בטבלה שקיימים חכמים ששמם מוזכר פעמים רבות יחסית לחכמים אחרים‪,‬‬
‫ויחידות מדרש רבות מובאות בשמם‪ .‬ר' עקיבא הוא החכם שמספר האזכורים של שמו הוא הרב‬
‫ביותר‪ ,‬ואחריו ניצבים ר' יוחנן ור' יהודה‪ .‬שמו של ר' תנחום (תנחומא) – שקשרו אל עולם‬
‫"תנחומא‪-‬ילמדנו" הוא מן המפורסמות – נזכר בחיבורנו ארבע פעמים‪ .‬לעומת חכמים אלה‪ ,‬רוב‬
‫החכמים מוזכרים מעט פעמים בלבד (פעם אחת עד שלוש‬
‫פעמים)‪821.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬התחושה‬
‫העולה מקריאה במדרש היא שאין חכם מסוים המשמש כציר מרכזי במדרש‪.‬‬
‫עיון במקבילות מעלה שקיימים חילופי גרסאות בשמות החכמים‪ .‬למשל‪ ,‬רב אחא מופיע ב"מדרש‬
‫אגדה" ארבע פעמים‪ ,‬אך שמו אינו מופיע במקבילות לשתיים מן ההופעות‪ :‬ב"מדרש‬
‫כתוב‪" :‬אמר ר' ביזנא בשם ר' אחא"‪ ,‬ואילו במקבילה‬
‫ב"תנחומא"‪823‬‬
‫אגדה"‪822‬‬
‫מופיע‪" :‬אמר ר' ביסנא‬
‫בשם ר' חייא"‪ .‬כך מופיע באזכור נוסף של החכם במדרשנו‪" :‬שאל רב אחא את ר' שמואל בר‬
‫נחמן"‪ ,824‬לעומת המקבילה בתנחומא‪" 825:‬שאל רב אמי את ר' שמואל בר נחמן"‪ .‬בגלל ריבוים‬
‫של מקרים כאלה לא ראיתי לנכון לעסוק בתופעה זו במהלך הסקירה‪ .‬עשיתי זאת רק בהופעות‬
‫של שמות חכמים שזיהוים לא ודאי‪ ,‬והעיון במקבילות היה אחד מהכלים לבדיקת זהותם‪.‬‬
‫ממצא ייחודי נוסף ב"מדרש אגדה" הוא אופן הפריסה של אזכור שמות החכמים על פני החומשים‬
‫השונים ב"מדרש אגדה"‪ .‬ישנם חכמים מסוימים שמופיעים רק בחומש אחד‪ ,‬או שמופיעים בעיקר‬
‫בחומש מסוים ומעט מאוד בחומש אחר‪ .‬בחומש ויקרא מופיע מספר החכמים הרב ביותר –‬
‫חמישים ושמונה חכמים‪ ,‬שהם למעלה ממחצית החכמים המוזכרים ב"מדרש אגדה"‪ .‬בטבלה‬
‫שלהלן הבאתי נתונים הקשורים לאופן פריסת השמות ב"מדרש אגדה" לפי חומשים‪:‬‬
‫‪ 821‬בעקבות מחקריו של מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪ , 12‬הצלבתי את הממצאים עם שמות הקשורים לעולמו של במדבר רבה (ר'‬
‫שמעיה) ולתורת ר' משה הדרשן (ר' לוי‪ ,‬עזריה‪ ,‬ר' מנחם)‪ ,‬אולם בדיקה זו לא העלתה ממצאים‪.‬‬
‫‪ 822‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא יא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 823‬תנחומא (בובר) שמיני יב‪.‬‬
‫‪ 824‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא יז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 825‬תנחומא (בובר) אחרי‪-‬מות יד‪.‬‬
‫‪203‬‬
‫חומש‬
‫‪826‬‬
‫בראשית‬
‫שמות‬
‫ויקרא‬
‫במדבר‬
‫דברים‬
‫מספר החכמים‬
‫‪11‬‬
‫‪31‬‬
‫‪21‬‬
‫‪21‬‬
‫‪12‬‬
‫החכם המוזכר‬
‫ביותר בחומש‬
‫ר' אלעזר‬
‫ר' עקיבא‬
‫ר' יוחנן‬
‫ר' עקיבא‬
‫ר' ישמעאל‬
‫ר' לוי‬
‫ר' יוחנן‬
‫נתונים‬
‫תופעה‬
‫לציון‬
‫ראויה‬
‫חכמים שאינם‬
‫ידועים כלל‬
‫בחומשים שמות‪ ,‬ויקרא ודברים‪ .‬בקטעים בהם שמות החכמים לא זוהו בוודאות‪ ,‬פנינו‬
‫למקבילות וגילינו שבאופן גורף גרסת התנחומא‪ ,‬הלקח טוב והילקוט עומדת ביחד כנגד גרסת‬
‫מדרש אגדה‪.‬‬
‫‪----‬‬
‫‪----‬‬
‫ר' נתן‬
‫אליעזר‬
‫ברבי ר' ברכיה בן‬
‫יצחק‬
‫‪---‬‬‫ר' יאשיהו‬
‫ר' שמואל‬
‫ניתן לראות שקיימים הבדלים בין החומר המדרשי שמשוקע בחומשים השונים ב"מדרש אגדה"‬
‫מבחינת אזכור שמות החכמים‪ .‬ייתכן שהדבר קשור למקבילות לחומר המדרשי שמשוקע בכל‬
‫חומש ב"מדרש אגדה"‪ .‬יש מקום לבדוק את המקבילות לכל חומש באופן מדיד יותר כדי להגיע‬
‫למסקנות בדבר הייחודיות של כל חומש ב"מדרש אגדה" מבחינת החומר המדרשי המשוקע בו‪.‬‬
‫אולם בשל היקפו הרחב של החומר‪ ,‬במחקר זה ניתן רק להצביע באופן זהיר על התופעה‪.‬‬
‫‪ 826‬כפי שציינתי מספר פעמים‪ ,‬כתב היד חסר וחומש דברים קטוע בסופו‪ ,‬ועל כן הנתון הזה חלקי‪.‬‬
‫‪204‬‬
‫‪ .3‬בין מקורותיו הוודאיים של המדרש למקבילות‬
‫‪ 3.1‬מקורות ודאיים‬
‫בפרק זה אנסה לסכם את הידוע לנו על המקורות שמהם לקח בעל "מדרש אגדה" את הפירושים‬
‫והדרשות שמופיעים במדרש‪ .‬בעל המדרש מצביע על מקורותיו במפורש רק פעמים ספורות‪ .‬בפרק‬
‫זה אציג את המקומות שבהם בעל המדרש מציין את המקור שממנו לקח‪ ,‬ואשווה למקור המוכר‬
‫לנו‪ .‬השוואה זו תעזור לנו לגבש מסקנות לגבי אופן העריכה של בעל המדרש ויחסו למקורות‪ :‬עד‬
‫כמה הוא מעתיק מתוך המקור‪ ,‬או מצטט באופן חופשי‪.‬‬
‫בובר מציין‬
‫במבואו‪827‬‬
‫שדרכו של בעל המדרש היא ללקט מקורות בצורה מגוונת‪ .‬בובר ערך‬
‫רשימה של המקורות הוודאיים מתוך התלמוד הבבלי ומן המדרשים‪ .‬רשימתו של בובר מורכבת‬
‫מהמקומות המעטי ם שבהם בעל המדרש נקב בשם המקור לדרשתו‪ .‬פרק זה מבוסס על רשימה זו‪.‬‬
‫בדקתי את הרשימה‪ ,‬ובמקומות שהיה צורך ביצעתי עדכונים ותיקונים‪.‬‬
‫בחלק זה אציג שלושה סוגי מקורות‪ :‬התרגומים‪ ,‬המשנה והתלמוד והמדרשים‪.‬‬
‫‪ 3.1.1‬הפניות לתרגומים‬
‫קיימים במדרש כעשרים מקרים של ציטוטים קצרים מתוך התרגומים‪ .‬הנוסח שמופיע בכתב היד‬
‫מדויק ומתאים לנוסח שמופיע בתרגום אונקלוס שבידינו‪ 828,‬וציטוט אחד הוא מתוך תרגום יונתן‬
‫בן עוזיאל‪ .‬נוסף לכך קיימים עוד כשמונה מופעים של קטעי תרגום המשולבים בדרשות ללא‬
‫הפניה ברורה‪ 829.‬שנאן‪ 830‬רואה בבית הכנסת ובקריאת התורה בקרב קהל גרעין שסביבו התעצבו‬
‫התרגומים‪ ,‬כאשר קהל היעד הוא שקבע והגדיר את התפתחותו של התרגום‪ .‬אחת המטרות של‬
‫התרגומים הייתה יצירת קשר חי של בני הקהילה עם הפסוקים במסגרת הקריאה בתורה‪ .‬לעומת‬
‫זאת ב"מדרש אגדה" תפקידם של קטעי התרגום הוא למדני‪ ,‬והם מובאים כבסיס לדרשה‬
‫וכפירושי מילים‪ .‬הציטוט מקביל לנוסח הידוע לנו מן התרגום‪ ,‬ופעמים‬
‫ספורות‪831‬‬
‫מובא פירוש‬
‫אונקלוס כפירוש על הפסוק הנדרש בהקשרו המקורי‪ .‬למשל‪ ,‬בחומש שמות מופיע במדרש‪:‬‬
‫"וחמושים כפשיטא ומתרגמינן‬
‫ומזרזין"‪832.‬‬
‫בדוגמה זו בעל "מדרש אגדה" מביא שני פירושים‬
‫למילה "חמושים"‪ :‬הפירוש הפשוט למילה (כלומר‪ ,‬מזוינים)‪ ,‬וכנגדו התרגום (מזרזין)‪.‬‬
‫‪ 827‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ 828‬ראו נספח ‪ – 1‬רשימת ההפניות לתרגומים‪ ,‬עמ' ‪.311–312‬‬
‫‪ 829‬למשל‪ ,‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 830‬שנאן‪ ,‬תרגום ואגדה בו‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬
‫‪ 831‬מדרש אגדה (בובר) בראשית ד‪ ,‬כו; שם שמות יג‪ ,‬יח; שם שמות יח‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 832‬מדרש אגדה (בובר) שמות יג‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫בניגוד לדוגמה הקודמת‪ ,‬בדוגמה שלהלן פירוש התרגום הוא פירוש הפשט‪" :‬ויחד – כפשוטו והוא‬
‫כמו ישמח ומתרגמינן‬
‫וחדי"‪833.‬‬
‫בעל המדרש השתמש במקרה זה בתרגום הארמי של המילה‬
‫"ויחד" שמופיעה בפסוק כדי לבסס את פירושה המילולי‪.‬‬
‫שאר ההופעות של התרגום הן אגב פירוש לפסוק אחר‪ .‬למשל‪ ,‬בעניין ביאור המילה "הוחל" לגבי‬
‫ד ור אנוש בפירוש לבראשית ד‪ ,‬כו מובאים דברי התרגום לבמדבר ל‪ ,‬ג (אונקלוס‪" :‬לא יבטיל‬
‫פתגמיה")‪" :‬לא יחל דברו – כתרגומו לא יבטל"‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬רוב קטעי התרגום ממלאים בדרך כלל תפקיד של אסמכתא לפירוש על דרך הפשט‪ ,‬או‬
‫של הסבר מילה בתוך פירוש רחב יותר שהוא לא על דרך הפשט‪ .‬לעתים הם מובאים כפירוש שני‬
‫ומופיעים כ"דבר אחר"‪ .‬בחומש במדבר נמצא מספר ההופעות הרב ביותר של קטעים מתוך‬
‫התרגום‪ .‬כל הקטעים‪ ,‬להוציא אחד‪ 834,‬מובאים בצירוף מונח הצעה‪ .‬מונח ההצעה ברוב הקטעים‬
‫הוא "מתרגמינן" ופעם אחת‬
‫"כתרגומו"‪835.‬‬
‫‪ 3.1.2‬הפניות למשנה ולתלמוד‬
‫בחלק זה אעסוק במקומות שבהם בעל "מדרש אגדה" מפנה באופן מפורש למסכתות מהמשנה‬
‫ומהתלמוד‪ .‬נוסף על הפניות מפורשות אלה קיימות ב"מדרש אגדה" מובאות רבות ממסכתות‬
‫שונות בתלמוד הבבלי שמופיעות בלי הפניה מפורשת למקורותיהן‬
‫בתלמוד‪836.‬‬
‫אציג להלן את רשימת טבלת האזכורים הוודאיים מתוך המשנה והתלמוד‪:‬‬
‫המקור במדרש אגדה‬
‫אופן ההפניה‬
‫המקור אליו מפנה‬
‫‪ .1‬בראשית כז‪ ,‬מה (‪)26l‬‬
‫"כדאיתה במסכת שוטה"‬
‫בבלי סוטה יג ע"א‬
‫‪ .2‬בראשית כט‪ ,‬לה (‪)27l‬‬
‫"גרסינן בברכות"‬
‫בבלי ברכות ז ע"א‬
‫‪ .3‬בראשית לא‪ ,‬מ (‪)29r‬‬
‫"כמו שאמרנו במסכת יומא"‬
‫בבלי יומא כח ע"ב‬
‫‪ .1‬שמות ב‪ ,‬ד (‪)41r‬‬
‫"גרסינן בשוטה"‬
‫בבלי סוטה יב ע"ב‬
‫‪ .2‬שמות כב‪ ,‬א (‪)51r‬‬
‫"במסכת סנהדרין אמר רבא"‬
‫בבלי סנהדרין עב ע"א‬
‫‪ .1‬שמות לט‪ ,‬א (‪)61r‬‬
‫"כדמפורש במסכת יומא"‬
‫בבלי יומא סט ע"א‬
‫‪ .7‬ויקרא טז‪ ,‬ל (‪)75r‬‬
‫"את זו דרש ר' אלעזר בן משנה יומא פרק ח‬
‫עזריה במסכת יומא"‬
‫משנה עבודה זרה ה‪ ,‬ג‪-‬ד‬
‫‪ .1‬במדבר כד‪ ,‬ג (‪)112l‬‬
‫"כמו שאמרה המשנה"‬
‫‪ .9‬במדבר ל‪ ,‬יא (‪)118r‬‬
‫"הם מפורשים במסכת נדרים" בבלי נדרים עט ע"א‪-‬ע"ב‬
‫‪ 833‬מדרש אגדה (בובר) שמות יח‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 834‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כ‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ 835‬מדרש אגדה (בובר) בראשית ד‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ 836‬בובר (מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ )7‬מציין שבעל "מדרש אגדה" משתמש מעט יחסית במובאות מן התלמוד‬
‫הירושלמי ומזכיר אותו באופן עקיף בלבד‪.‬‬
‫‪206‬‬
‫כדאי להעיר לגבי הטבלה שמובאות מס' ‪ 7‬ומס' ‪ 1‬ייחודיות בכך שמקורותיהן במשנה‪ .‬מובאה מס'‬
‫‪ 7‬היא העתקה של פרק שלם במסכת יומא‪ 837‬שעוסק בהלכות יום הכיפורים (מופיע גם במדרש‬
‫לקח‬
‫טוב)‪838.‬‬
‫מובאה מס' ‪ 9‬מיוחדת בכך שאינה מתאימה לנוסח המשנה ולא לנוסח הבבלי‪.‬‬
‫מדובר בסיכום של הלכות נדרים המשולב בציטוט קצר מהתלמוד הבבלי‪ .‬לא הצלחתי לאתר את‬
‫מקור הסיכום‪ ,‬והנוסח הקרוב ביותר נמצא בדברי רבנו‬
‫בחיי‪839.‬‬
‫רוב המקורות בדרשות שייכים לחלק האגדי של התלמוד‪ .‬מונחי ההצעה למובאות הם אלה‪:‬‬
‫"כדאיתא"‪" ,‬גרסינן"‪" ,‬כמו שאמרה המשנה"‪" ,‬כדמפורש" ו"הם מפורשים"‪ .‬כשעסקנו במונחי‬
‫ההצעה לפסוקים‪ ,‬הגדרנו ביטויים אלה כביטויים לשוניים שחכמי ימי הביניים השתמשו בהם‪:‬‬
‫בעל הלקח טוב‪ ,‬רמב"ן ור' בחיי‪ ,‬ר' חננאל ועוד‪ .‬הם אינם מייצגים את לשון המדרשים הקדומים‪.‬‬
‫בדיקה בכתבי היד של התלמוד לא העלתה התאמה מובהקת בין גרסת "מדרש אגדה" לכתב יד‬
‫מסוים‪ :‬כל התאמה הייתה חלקית בלבד ונמצאו בה גם הוספות ושינויים‪ ,‬בעיקר שינויי מבנה‬
‫והחלפת סדר קטעי הדרשה‪ .‬כדאי לציין שעיבודים לקטעים מן התלמוד והמדרשים הם אחד‬
‫מהמאפיינים של המדרשים‬
‫המאוחרים‪840.‬‬
‫מימרות אלה מן המשנה והתלמודים הן בעלות‬
‫מקבילה במדרש לקח טוב‪.‬‬
‫אציג להלן דוגמאות שיראו אופני שילוב שונים של המובאות בדרשות‪.‬‬
‫‪ 3.1.2.1‬תמצות וקיצור העניין‬
‫בובר במבואו אפיין את השימוש של בעל "מדרש אגדה" במקורות שקדמו‬
‫לו‪841:‬‬
‫המסדר הזה קיבץ על יד דברי חז"ל המפוזרים במקומות שונים וסדרם בסדר נאה ובתכלית‬
‫הקיצור ובהעתיקו את המאמרים מתוך המדרשים הקדמונים השתדל גם כן לשנות את‬
‫סגנון לשונם ומביא רק תמצית העניין‪.‬‬
‫בדוגמאות הבאות אדגים את דבריו של בובר‪ .‬אפתח בסיפור תלמודי שהוא הרחבה של הסיפור‬
‫המקראי‪ ,‬ובעל המדרש מביא אותו בקיצור רב ביחס להרחבה שבמקור התלמודי (בבלי סוטה יג‬
‫ע"א)‪:‬‬
‫חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה‪ ,‬אמר להו‪ :‬מאי האי? ואמרו ליה‪ :‬קא מעכב‬
‫האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים‪ .‬אמר להו‪ :‬ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי‬
‫אבא מוטל בבזיון? שקל קולפא מחייה ארישיה‪ ,‬נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב‪ ,‬פתחינהו‬
‫יעקב לעיניה ואחיך‪ .‬והיינו דכתיב‪ :‬ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע‪ .‬באותה‬
‫‪ 837‬בדיקה העלתה שהקטעים מתאימים פחות או יותר לכתב יד קאופמן‪ ,‬ואין בהם שינויי גרסה משמעותיים‪.‬‬
‫‪ 838‬קטע זה נידון בפרק השלישי‪ ,‬סעיף ‪ :1.2.2.3‬דרשות נרחבות בארמית – קטע הלכתי‪ ,‬עמ' ‪.191–193‬‬
‫‪ 839‬רבנו בחיי (שעוועל)‪ ,‬במדבר ל‪ ,‬ב–ט‪.‬‬
‫‪ 840‬בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ;21‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪ ;131‬פתרון תורה (אורבך)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' כג–כד‪.‬‬
‫‪ 841‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪207‬‬
‫שעה נתקיימה נבואתה של רבקה‪ ,‬דכתיב‪ :‬למה אשכל גם שניכם יום אחד‪ ,‬ואע"ג דמיתתן‬
‫לא ביום אחד הואי‪ ,‬קבורתן מיהא ביום אחד הואי‪.‬‬
‫כך מנוסחים הדברים במדרש אגדה (העתקה) בראשית כז‪ ,‬מה‪ ,‬עמ' ‪:26l‬‬
‫למה אשכל גם שניכם וג' וכן היה כי ביום אחד נקברו שחושים בן דן הרג לעשו על מיטתו של‬
‫יעקב כדאיתה במסכת‬
‫שוטה‪842:‬‬
‫כאמור‪ ,‬ב"מדרש אגדה" מופיע תיאור קצר ומינימלי ביחס לתיאור בתלמוד הבבלי‪ .‬יש לראות‬
‫באמירה במדרש אגדה "כדאיתה במסכת סוטה" הפניה לקריאה בתלמוד של התיאור המלא של‬
‫ההתרחשות שהביאה לכך ששני האחים נקברו ביום אחד‪ .‬הסיפור מובא בתלמוד הבבלי בארמית‪,‬‬
‫ויש בו יסוד דרמטי ומרכיב של הומור‪ .‬גרסת "מדרש אגדה" מבליטה מאוד את האופי הנבואי של‬
‫דברי רבקה‪ .‬המטרה ב"מדרש אגדה" אינה הסיפור‪ ,‬אלא ביאור דבריה של רבקה באופן שמשווה‬
‫להם משמעות נבואית‪ .‬בדרשה זו מתגלה מגמה פרשנית שנטייתה הרעיונית היא אמונה‬
‫בדטרמיניזם‪ .‬ב"לקח טוב" הדברים מנוסחים‬
‫כך‪843:‬‬
‫וכן היה ביום אחד נקברו‪ ,‬שנהרג עשיו מחושים בן דן על מיטתו של יעקב אבינו‪ .‬מפורש‬
‫במס' סוטה‪.‬‬
‫מונח ההצעה במדרש לקח טוב – "מפורש" – שונה מזה שבמדרש אגדה‪" :‬כדאיתא"‪ .‬למרות‬
‫ההבדל קשה להתעלם מהקרבה של ניסוח הדברים בין "מדרש אגדה" למדרש "לקח טוב"‪ .‬על‬
‫רקע קרבה זו ניתן לשער שההפניות לתלמוד הן מובאות של עיבודים תמציתיים לקטעים מן‬
‫התלמוד הלקוחים ברובם ממדרש לקח טוב‪.‬‬
‫‪ 3.1.2.2‬שינוי מבנה דרשה קיימת‬
‫כפי שציינתי פעמים רבות‪ ,‬ברוב המקרים בעל "מדרש אגדה" תמצת את מקורותיו‪ .‬בדוגמה‬
‫שלהלן אעסוק בשינויים שביצע בעל המדרש במבנה הדרשה העוסקת בהטלת משה ליאור כפי‬
‫שמופיעה בתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫מדרש אגדה (העתקה) שמות ב‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪41r‬‬
‫בבלי סוטה יב ע"ב‬
‫כיון דשדיוה למשה‪ ,‬אמרו‪ :‬תו לא חזינן כי‬
‫ההוא סימנא‪ ,‬בטלו לגזירתייהו [‪ ]...‬והיינו‬
‫דקאמר משה ‪ :‬שש מאות אלף רגלי וגו'‪ ,‬אמר‬
‫להן משה לישראל‪ :‬בשבילי נצלתם כולכם‪.‬‬
‫‪ 842‬השימוש בשי"ן שמאלית עקבי לאורך "מדרש אגדה"‪ .‬פרופ' מ' ריז'י'ק סבור שהדבר מצביע על מקום וזמן הכתיבה‬
‫– אזור אירופה בימי הביניים‪ ,‬שבו לא הבחינו בהבדל בכתיבה בין שי"ן שמאלית לסמ"ך והגו את שני העיצורים כ‪.S -‬‬
‫‪ 843‬לקח טוב (בובר) בראשית כז‪ ,‬מה‪.‬‬
‫‪208‬‬
‫גרסינן בשוטה אמר ר' חנינה בר פפא אותו היום ר' חנינא בר פפא אמר‪ :‬אותו היום עשרים‬
‫שהטילוהו ליאור כ"א בניסן היה אמרו ואחד בניסן היה‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני‬
‫המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם מי הקב"ה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬מי שעתיד לומר שירה‬
‫על הים ביום זה‪ ,‬ילקה ביום זה?‬
‫שעתיד לומר שירה ביום זה יהא מושלך בים‬
‫<ר' אחא> בר חנינה אמר אותו היום ו' בסיון‬
‫היה אמרו המלאכים רבונו של עולם מי שעתיד‬
‫לקבל תורה ביום זה ומרעיש את העליונים ואת‬
‫התחתונים ילקה ביום זה‪ :‬בשלמא למאן דאמר‬
‫כי בששה בסיון הינו דמשכחת ליה ג' ירחין כי‬
‫בז' באדר נולד משה ואשכחת כי בו' בסיון היה‬
‫אותו יום אלא למאן דאמר כי בכ"א בניסן היכי‬
‫רבי אחא בר חנינא אמר‪ :‬אותו היום ששה‬
‫בסיון היה‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪:‬‬
‫רבש"ע‪ ,‬מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום‬
‫זה‪ ,‬ילקה ביום זה? בשלמא למ"ד בששה בסיון‪,‬‬
‫משכחת לה ג' ירחי‪ ,‬דאמר מר‪ :‬בשבעה באדר‬
‫מת ובשבעה באדר נולד משה‪ ,‬ומשבעה באדר‬
‫ועד ששה בסיון תלתא ירחי; אלא למ"ד‬
‫משכחת ליה תאנא אותה שעה מעוברת היתה בעשרים ואחד בניסן‪ ,‬היכי משכחת לה? אותה‬
‫רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם שנה מעוברת היתה‪ ,‬רובו של ראשון ורובו של‬
‫וכיון שהטילוהו ליאור עמדו ובטלו את אחרון ואמצעי שלם‪.‬‬
‫גזרותיהם והיינו דקאמר אמר להם משה משה‬
‫לישראל שש <מאות אלף רגלי> (במדבר‬
‫יא‪,‬כא) שבשבילי ניצלתם‪:‬‬
‫הדרשה‪844:‬‬
‫המקור בתלמוד הבבלי מגלה שהדרשן תרגם קטע ארמי לעברית וכן שינה את סדר‬
‫החלק שנושאו ביטול הגזרות ומופיע בתלמוד הבבלי בראשית הקטע‪ ,‬מופיע ב"מדרש אגדה" בסוף‬
‫הקטע‪ .‬בעל המדרש שינה ביטויים משמעותיים‪ :‬הוא החליף את "מלאכי השרת" ב"מלאכים"‬
‫סתם‪ ,‬וכן שיבש את הצירוף "שנה מעוברת" וכתב במקומו "שעה מעוברת"‪ .‬הדרשן הוסיף את‬
‫התואר "מרעיש את העליונים ואת התחתונים" למשה רבנו‪ ,‬החליף את מספרי התאריכים‬
‫באותיות והשמיט את המשפט הזה‪" :‬דאמר מר‪ :‬בשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד משה‪,‬‬
‫ומשבעה באדר ועד ששה בסיוון תלתא ירחי"‪.‬‬
‫בדיקה בפרויקט השו"ת העלתה שהביטוי "מרעיש את העליונים והתחתונים" משמש ככינוי לאל‬
‫בספרות‬
‫חז"ל‪ 845‬ובפיוטים‪846.‬‬
‫ביטוי זה ככינוי למשה רבנו נמצא רק במקור שלפנינו‪ .‬בתלמוד‬
‫הבבלי הביטוי "מלאכי השרת" מופיע פעמים רבות‪ .‬לעומת זאת המילה "מלאכים" מופיעה‬
‫פעמים מעטות‪ ,‬בעיקר בעקבות ציטוט פסוקים מהתנ"ך‪ ,‬ומשמעותה במקרים אלה היא בדרך כלל‬
‫"שליחים"‪.‬‬
‫‪ 844‬במדרש אגדה (העתקה) שמות ב‪ ,‬ד אין שמירה על רצף הדרשות העוסקות בסיפור יציאת מצרים בבבלי סוטה יא‬
‫ע"א–יג ע"א‪ .‬בדרשה ה קודמת לדרשה זו מובא קטע מאותה סוגיה מסוטה יג ע"א‪ .‬לסוגיה זו ראו שנאן‪ ,‬האגדה‬
‫החופשית‪ ,‬עמ' ‪ ,221–213‬ולוינסון‪ ,‬הסיפור שלא סופר‪ ,‬עמ' ‪ ,317–291‬אולם קטע זה לא נידון שם בהרחבה‪.‬‬
‫‪845‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) ח‪ ,‬ח בסיפור בריאת אדם הראשון‪.‬‬
‫‪ 846‬עניין משה והמלאכים חוזר בפיוטים רבים‪ .‬יהלום וסוקולוף‪ ,‬שירת בני מערבא‪ ,‬עמ' ‪ ,39‬בשיר ז‪ 11-‬על דמותו של‬
‫משה מופיע הכינוי "מרעיש עולם" – כינוי לקב"ה‪ .‬תנחומא‪ ,‬בובר‪ ,‬דברים ואתחנן ו משה מכונה "דשו רגליו ערפל"‪.‬‬
‫‪209‬‬
‫בדרשות אבן שועיב אנו מוצאים ניסוח הדומה בחלקו לרעיון המובע במדרש‬
‫שלפנינו‪847:‬‬
‫דכתיב צדיק מושל יראת אלקים‪ .‬הקב"ה גזר שיהיו עליונים עליונים ותחתונים תחתונים‪.‬‬
‫בא משה ועשה עליונים תחתונים ותחתונים עליונים‪ .‬דכתיב וירד ה'‪ .‬ומשה עלה‪ .‬הקב"ה גזר‬
‫עליונים שלא יאכלו והתחתונים שיאכלו בא אברהם וגזר על העליונים שיאכלו‪.‬‬
‫הדרשה משלבת שתי דרשות המצויות ב"מדרש אגדה" במקומות שונים‪ :‬דרשה אחת היא על‬
‫משה‪ 848‬שקרוי "מרעיש עליונים ותחתונים"‪ .‬דרשה שנייה היא על אברהם‪ ,‬שהקב"ה מסר לו את‬
‫כל העולם משום שהכיר את בוראו‪" ,‬וכיון שראו העליונים והתחתונים כי הקב"ה חבב את אברהם‬
‫התחילו מקנאים התחתונים והעליונים לאברהם שנ' ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ‪,‬‬
‫אמר הקב"ה כל העולם ומלואו שלי הוא ואני מסרתי אותו לאברהם שנ' ליי' הארץ‬
‫ומלואה"‪849.‬‬
‫רעיון הדרשה קיים באופן חלקי במקבילות קדומות‪ ,‬כגון התלמוד הבבלי ומדרש תנחומא‪ ,‬אך‬
‫הניסוח הברור של "מדרש אגדה" והביטויים הייחודיים הם הקרובים ביותר לאופן שבו מנוסחים‬
‫הדברים בדרשות אבן‬
‫שועיב‪850.‬‬
‫‪ 3.1.2.3‬שימוש בציטוט קצר כבסיס לפירוש‬
‫טכניקה שבעל "מדרש אגדה" מרבה להשתמש בה היא שילוב של משפט מתוך המשנה או התלמוד‬
‫בדרשה שעוסקת בנושא מתחום שונה‬
‫לחלוטין‪851.‬‬
‫לדוגמה הבאה לא נמצאה מקבילה והיא‬
‫מדגישה את קו הפרשנות האלגוריסטית שמאפיין את המדרש‪ .‬המדרש עוסק בדבריו של יעקב‬
‫אבינו ללבן (מדרש אגדה (העתקה) בראשית לא‪ ,‬מ‪ ,‬עמ' ‪:)29r‬‬
‫הייתי ביום אכלני חורב כשהייתי שומר בקיץ וגם כשהייתי שומר ביום המעונן שהוא דומה‬
‫ללילה שהיו ימים מעוננים כמו שאמרנו במסכת יומא יום מעונן הזה שקורין שקוטינש‪.‬‬
‫על פי פירוש זה‪ ,‬דברי יעקב עוסקים בימי הקיץ‪ ,‬שאחד מהם "דומה ללילה" כי הוא יום מעונן‪.‬‬
‫הפירוש מוציא את המילה לילה ממשמעה‪ ,‬ומביא לכך ביסוס בצורת מובאה מן התלמוד‪ .‬הדרשן‬
‫אף מוסיף ומתרגם את המילה ליוונית‪852.‬‬
‫הציטוט "יום המעונן היה"‪ 853‬נמצא במסכת יומא שבתלמוד הבבלי‪ .‬בכתב יד מינכן הניסוח שונה‬
‫מעט ומופיע כ"יום המעונן הוה"‪ .‬הקרבה בין צורת האותיות וי"ו וזי"ן משאירה מקום להשערה‬
‫‪ 847‬דרשות אבן שועיב‪ ,‬פרשת כי תשא‪.‬‬
‫‪ 848‬מדרש אגדה (בובר) שמות ב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 849‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא כה‪ ,‬לה‪ .‬מקבילה לדרשה תנחומא (בובר) בהר ג‪ ,‬הערה ח‪ .‬נוסח המקבילה‪" :‬כיון שראה‬
‫הקב"ה היאך חבב אברהם את המצוות התחיל מקנה לו העליונים והתחתונים"‪ ,‬וכן מופיע בתנחומא הנדפס בהר א‪.‬‬
‫‪ 850‬ר' יהושע אבן שועיב חי בספרד בין השנים ‪ 1311–1211‬בערך‪ .‬הוא היה תלמיד הרשב"א‪ ,‬חברו של הריטב"א ורבו‬
‫של ר' מנחם בן זרח‪.‬‬
‫‪ 851‬מירסקי‪ ,‬התפתחות הפיוט‪ ,‬עמ' ‪ ,191‬מביא דוגמאות לשימוש שעושה מדרש לקח טוב בתבניות מן המשנה תוך‬
‫שילוב ציטוטים כגון בפירוש לשמות ט‪ ,‬לא‪ .‬יעקבס‪ ,‬רשב"ם ולקח טוב‪ ,‬עמ' יט‪ ,‬מביא דוגמה ממדרש לקח טוב‬
‫בראשית מה‪ ,‬יט לפירוש הנעזר במשנה שאינה קשורה לסיפור יוסף ואחיו ‪.‬‬
‫‪ 852‬מילה זו נידונה בפרק על המילים לועזיות‪.‬‬
‫‪ 853‬בבלי יומא כח ע"ב‪.‬‬
‫‪221‬‬
‫שגרסה זו היא שהייתה לפני בעל המדרש‪ ,‬כשהוא (או בעל הכתב היד ממנו העתיק) שגה בהעתקה‬
‫והחליף בין האותיות‪ ,‬כך שהתקבלה המילה‬
‫"הזה"‪854.‬‬
‫הציטוט‪ ,‬ממקור שמשמעותו הלכתית‪ ,‬מובא בהקשר של פתיחת יום העבודה בבית המקדש‪ .‬אין‬
‫לו הקשר פרשני ששייך לחלק הסיפורי של התורה והוא לא מוזכר בשום מקום בעניין סיפורי‬
‫יעקב‪ .‬הפירוש על הפסוק לא ידוע ממקור אחר וקשה להבין מהי הסיבה שפסוק זה נדרש באופן‬
‫שרחוק כל כך מהפירוש המילולי שלו‪ 855.‬שאלה מעניינת היא אם זהו קטע מקורי‪ ,‬ואם לא‪ ,‬מהי‬
‫המקבילה שאבדה לנו‪ .‬קשה לענות על כך‪ ,‬אך עצם הזיהוי של סוג הפירוש הוא בסיס טוב לחיפוש‬
‫פירושים דומים‪ ,‬כדי שבעתיד נוכל לדעת יותר על מקורן של דרשות מעין אלה‪.‬‬
‫דוגמה נוספת שמשתמשת באותו כלי דרשני היא דרשה מ"לקח טוב"‪ ,‬שמדרש אגדה (העתקה)‬
‫ויקרא א‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪ ,62l‬הוא המקבילה היחידה לה (מעבר לאזכורים בפירושיהם לתורה של רמב"ן‬
‫ורבנו בחיי)‪:‬‬
‫תנן התם כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן מפני השמן והיין שהיה נקרב‬
‫על גבי המזבח אם כן הצילו הפירות את האילנות מיכן אמרו רב' הבן הטוב מציל את האב‬
‫<מגיהנם> וכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שהציל את תרח שנ' ואתה תבוא אל אבותיך‬
‫בשלום מלמ' שבישרו שעשה <תרח> תשובה ויש לו חלק לעולם הבא‪:‬‬
‫המקור הוא במשנה תמיד ב‪,‬‬
‫ג‪856:‬‬
‫וכי כל העצים כשרים למערכה הן? כל העצים כשרים‪ ,‬חוץ מן זית וגפן‪ ,‬אבל באלו היו‬
‫רגילין‪ :‬במרביות של תאנה‪ ,‬ושל אגוז‪ ,‬ושל עץ שמן‪.‬‬
‫נראה שהמשנה מהווה כותרת או ליווי לרעיון המרכזי שמופיע לאחר הציטוט מן המשנה‪ ,‬כך‬
‫שהדרשה מרחיבה את המשנה‪ .‬בדרשה ישנה הקבלה בין תחום הקורבנות ליחסי אב ובן‪ :‬העיקרון‬
‫ההלכתי של הבאת עצי מערכה למקדש מעצים מסוימים דווקא ולא מאחרים‪ ,‬והטעם לכך שאין‬
‫מביאים עצי מערכה מזית וגפן‪ ,‬מקביל ליחסי אב ובן‪ ,‬תרח ואברהם‪.‬‬
‫בחלק השני של הדרשה (החל מ"מיכן אמרו רב'")‪ ,‬הפסוק "ואתה תבוא אל אבותיך‬
‫בשלום"‪857‬‬
‫נדרש כרמז לחזרתו בתשובה של תרח‪ .‬למדרש זה קיימות מספר מקבילות בווריאציות‬
‫שונות‪858,‬‬
‫כאשר בכל וריאציה קיים מרכיב אחר מן הדרשה‪.‬‬
‫‪ 854‬מינכן ‪" :1‬תנא רבי שמואל‪ :‬יום המעונן היה‪ ,‬ופוסע לכאן ולכאן"‪.‬‬
‫מינכן ‪" :92‬תנא רבי שמואל יום המעונן הוה ומפציע לכאן ולכאן"‪.‬‬
‫לונדון‪" :‬תנא רבי שמואל‪ :‬יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן"‪.‬‬
‫ניו יורק‪ ]..[" :‬ר' שמואל‪ :‬יום המעונן היה (והיה) ומפצע לכאן ולכאן"‪.‬‬
‫‪ 855‬על המשך הפסוק "ותדד שנתי מעיני" מובאות שתי מילים‪" :‬שכבת שחר"‪ .‬לא הצלחתי לאתר את הפירוש‬
‫במקורות חז"ל‪ ,‬ואיני יודעת מה משמעותו של הפירוש‪ .‬השערתי שמדובר בהמשך ציטוט אבל באופן קצר שאין‬
‫באפשרותנו להבין את הדרשה‪.‬‬
‫‪ 856‬כ"י קאופמן וכן כ"י פארמה מתאימים לנוסח המימרה מהמשנה שלפנינו‪.‬‬
‫‪ 857‬בראשית מו‪ ,‬מו‪.‬‬
‫‪ 858‬בוויקרא רבה (מרגליות) ז‪ ,‬ב‪ ,‬מופיע חלק א'‪ ,‬משנה ממסכת תמיד‪ ,‬המקושרת לבחירתם של בני אהרון לעבודה‪.‬‬
‫בבראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) לח‪ ,‬כז נמצא חלק ב' של הדרשה‪ ,‬חזרתו של תרח בתשובה‪" .‬הבן הטוב" ללא קישור‬
‫למסכת תמיד‪.‬‬
‫‪220‬‬
‫הדרשה על כל מרכיביה מצויה ב"לקח‬
‫טוב"‪859.‬‬
‫היא מובאת בפירוש רמב"ן לתורה ("מצאתי‬
‫במדרש")‪ 860‬וכן בפירוש רבנו בחיי‪"( 861‬ומזה אמרו במדרש")‪ 862.‬המקבילות מתוך רמב"ן ורבנו‬
‫בחיי הן הקרובות ביותר לנוסח שב"מדרש אגדה"‪ .‬עד כמה שיכולתי לבדוק‪ ,‬אין בכל ספרות חז"ל‬
‫מקבילה נוספת‪ ,‬וכן בין פרשני התנ"ך‪ .‬תא‪-‬שמע טוען שמקורה של דרשה זו בליקוטי מדרש‬
‫ביזנטיים שבעל מדרש לקח טוב שילב בפירושו‬
‫לתורה‪863.‬‬
‫לסיכום‪ :‬רוב המקורות המובאים מן התלמוד הם דרשות מהחלק האגדי של התלמוד‪ .‬מונחי‬
‫ההצעה למובאות הם ביטויים לשוניים שהשתמשו בהם הגאונים חכמי ימי הביניים‪ ,‬בעל "לקח‬
‫טוב"‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬רבנו בחיי‪ ,‬ר' חננאל ועוד‪.‬‬
‫בדיקה בכתבי היד של התלמוד לא העלתה התאמה מובהקת בין הקטעים המצוטטים לכתב יד‬
‫מסוים‪ :‬כל התאמה הייתה חלקית בלבד ונמצאו בה גם הוספות ושינויים‪ ,‬בעיקר שינויי מבנה‬
‫והחלפת סדר קטעי הדרשה‪.‬‬
‫באשר למלאכת העריכה‪ ,‬זיהיתי שלושה מנגנונים‪ :‬בעל "מדרש אגדה" תמצת וקיצר את התיאור‬
‫ביחס לתיאור בתלמוד הבבלי‪ ,‬שינה את מבנה הדרשה הקיימת והשתמש בציטוט קצר מן המשנה‬
‫כבסיס לפירוש‪.‬‬
‫כדאי לציין שעיבודים לקטעים מן התלמוד והמדרשים הם אחד מהמאפיינים של המדרשים‬
‫המאוחרים‪864.‬‬
‫ההפניות לתלמוד הן מובאות של עיבודים תמציתיים לקטעים מן התלמוד‬
‫הלקוחים ברובם ממדרש לקח טוב‪ .‬זיהיתי את דרכו של בעל "מדרש אגדה" להפוך מימרה מן‬
‫המשנה או התלמוד לפירוש‪ .‬למסורת פרשנית זו יש מקבילות בעיקר מתוך מדרש לקח טוב‪ .‬לגבי‬
‫קטעי דרשות ב"מדרש אגדה" שמשולבות בהן הפניות לתלמוד או למשנה ולא נמצאו להם‬
‫מקבילות‪ ,‬ייתכן שמקורם בחיבורים שאינם נמצאים לפנינו היום‪.‬‬
‫‪ 3.1.3‬הפניות ברורות למדרשים‬
‫כפי שציין בובר‬
‫במבוא‪865,‬‬
‫בשלושה מקומות ב"מדרש אגדה" מובאים קטעים מן המדרש עם‬
‫אזכור מפורש של שם המדרש שממנו הובאו‪:‬‬
‫‪ 859‬לקח טוב (בובר) ויקרא א‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 860‬רמב"ן (שעוועל) בראשית יא‪ ,‬לב‪ .‬יהלום‪ ,‬אגדת פרובנס‪ ,‬עמ' ‪ :11‬נוסחת "מצאתי" שימשה ראשונים לציון מקור‬
‫נדיר‪.‬‬
‫‪ 861‬רבנו בחיי (שעוועל) בראשית יא‪ ,‬לב‪.‬‬
‫‪ 862‬כשר‪ ,‬תורה שלמה‪ ,‬לך לך‪ ,‬עמ' תרסב הערה קעט‪.‬‬
‫‪ 863‬תא‪-‬שמע‪ ,‬לקח טוב‪ ,‬עמ' ‪.219‬‬
‫‪ 864‬בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ;21‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪ ;131‬אורבך‪ ,‬פתרון תורה‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' כג–כד‪.‬‬
‫‪ 865‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪222‬‬
‫המקור במדרש אגדה‬
‫מונחי ההצעה‬
‫המקבילה‬
‫בראשית לב‪ ,‬כז (‪)29l‬‬
‫"בבראשית רבא"‬
‫בראשית רבה עח‪ ,‬ב – פב‪ ,‬ב‬
‫במדבר י‪ ,‬לד (‪)96l‬‬
‫"בספרי כתיב"‬
‫ספרי במדבר פסקא פ"ד‪ ,‬ד"ה‬
‫"קומה ה'"‬
‫במדבר כה‪ ,‬יג (‪)115r‬‬
‫"מפרקי‬
‫הורקנוס"‬
‫ר'‬
‫אליעזר‬
‫בן פרקי דרבי אליעזר כח‬
‫בדפים הבאים תוצג גרסת "מדרש אגדה" מול המקבילה‪ ,‬ובסוף כל טבלה ירוכזו הממצאים‬
‫והמסקנות שעולים מההשוואה בין המקורות‪.‬‬
‫‪ 3.1.3.1‬בראשית רבה‬
‫במקרה זה בעל המדרש מפנה במפורש לבראשית רבה‪ ,‬מה שמעורר ציפייה לזיהוי המקור‪ .‬אולם‬
‫הזיהוי אינו פשוט בגלל האופי המיוחד של מלאכת העריכה ב"מדרש אגדה"‪ :‬מסתבר שדרשה זו‬
‫משלבת קטעים מפרשות שונות‪ .‬חילקתי את הדרשה על הפסוק לשלושה חלקים וניסיתי לזהות‬
‫את המקור תוך השוואה של כל קטע למקורותיו‪ .‬ציון המקור "בבראשית רבה" מופיע בראשית‬
‫החלק השני של הדרשה על הפסוק‪ .‬כך מופיע במדרש אגדה (העתקה) בראשית לב‪ ,‬כז‪ ,‬עמ' –‪30l‬‬
‫‪:29r‬‬
‫‪ .1‬ויאמר שלחני כי עלה השחר‪ .‬אמר לו יעקב וכי גנב אתה שאתה מתיירא מן השחר‪ ,‬אמר לו‬
‫שר עשו אני‪ ,‬ומיום שנברא העולם לא הגיע לי זמן לומר שירה לפני המקום ב"ה עד היום‬
‫הזה‪:‬‬
‫‪ .2‬בבראשית רבה ויאמר שלחני כי עלה השחר אמ' רב הונא כי אמ' <ה>מלאך בסוף אני‬
‫מגלה לו ואם יאמר לי רבון העולמים למה <גלית אומר לו> רבון העולמים בניך גוזרין‬
‫גזירות ואינך מבטל גזירתן ואני אוכל לבטל גזירתן אמ' המלאך ליעקב עתיד הקב"ה ליגלות‬
‫עליך ולהחליף שמך ואני עומד שם הה"ד בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו (הושע י"ב‪ ,‬ה') עמך‬
‫אין כתיב אלא עמנו‪:‬‬
‫‪ .3‬ר' ברכיה בשם ר' לוי אמ' מאי מקום דבר עבדו אין אנו יודעים שעצת מלאכיו ישלים אלא‬
‫מלאך אחד נגלה על יעקב ואמ' לו עתיד הוא ליגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני‬
‫שם עומד שנ' בית אל ימצא' ושם ידבר עמנו (הושע יב‪,‬ה) ונגלה אליו הקב"ה לקיים דברו של‬
‫מלאך‪ :‬ויאמ' לא אשלחך וג' <אמר> לו יעקב כיון שאתה שרו של עשו לא אניחך עד‬
‫‪223‬‬
‫שת מחול לי מן הברכה שברכני אבא אמ' לו ומי מתרעם עליך אמ' לו שאמ' לי עשו הכי קרא‬
‫שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים‪:‬‬
‫שלוש הדרשות האלה מופיעות בבראשית רבה בסגנון שונה מזה שלפנינו‪:‬‬
‫קטע ‪:1‬‬
‫נושאו של הקטע הוא הדיאלוג בין המלאך ליעקב‪ .‬הדיאלוג שמופיע ב"מדרש אגדה" קצר מאד‬
‫ביחס למקבילה בבראשית רבה‪ 866.‬הוא מתאים לסגנון המקור בתלמוד הבבלי‪ ,‬חולין צא ע"ב‪:‬‬
‫ויאמר שלחני כי עלה השחר‪ ,‬אמר לו‪ :‬גנב אתה‪ ,‬או קוביוסטוס אתה‪ ,‬שמתיירא מן השחר?‬
‫אמר לו‪ :‬מלאך הנני‪ ,‬ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו‪.‬‬
‫השינויים המרכזיים שבוצעו ב"מדרש אגדה" הם השמטת המילה היוונית‬
‫"קוביוסטוס"‪867,‬‬
‫והחלפת המילה "מלאך" בביטוי "שר עשו"‪ ,‬ביטוי החוזר בסופה של הדרשה ולקוח מפרשה אחרת‬
‫בבראשית רבה‪ 868.‬מעבר לכך קיימים שינויי לשון נוספים שאינם משני‬
‫משמעות‪869.‬‬
‫קטע ‪:2‬‬
‫בקטע זה המאבק בין יעקב למלאך מחריף‪ ,‬ובסופו יעקב מקבל הבטחה ששמו יוחלף במהלך‬
‫ההתגלות האלוקית בבית אל‪ .‬להבטחה זו משמעות של הגנה והשגחה על יעקב‪.‬‬
‫מדרש אגדה‪ ,‬בראשית לב‪ ,‬כז בראשית רבה (וילנא) עח‪ ,‬ב‬
‫(‪)29l–30r‬‬
‫בבראשית רבא ויאמר שלחני‬
‫כי עלה השחר אמ' רב הונא‬
‫כי אמ' <ה>מלאך בסוף אני‬
‫מגלה לו ואם יאמר לי רבון‬
‫העולמים למה <גלית אומר‬
‫לו> רבון העולמים בניך‬
‫גוזרין גזירות ואינך מבטל‬
‫גזירתן ואני אוכל לבטל‬
‫גזירתן‬
‫א"ר הונא בסוף אמר אני מגלה‬
‫לו אם אומר לי הקב"ה למה‬
‫גלית לו אני אומר לפניו רבונו‬
‫של עולם נביאיך גוזרין גזירות‬
‫ואין אתה מבטל גזירתן ואני‬
‫הייתה יכול לבטל גזירתם‪,‬‬
‫בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק)‬
‫עח‪ ,‬א‪-‬ב‬
‫אמר ר' הונא בסוף אמר אני‬
‫אגלה לו ואם יאמר לי הקב"ה‬
‫למה גיליתה לו אני אומר לפניו‬
‫רבון כל העולמים בניך גוזרין‬
‫גזירות ואינך מבטל גזירתן‬
‫אמר לו עתיד הוא להיגלות‬
‫‪ 866‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) עח‪ ,‬א–ב‪.‬‬
‫‪ 867‬על תופעה זו עמדנו בפרק השלישי‪ ,‬סעיף ‪ – 1.1.3‬מילים לועזיות – סיכום ומסקנות‪ ,‬עמ' ‪ .111–112‬במקורות‬
‫אחרים שבהם מצוטט המקור מחולין מופיעה המילה "קוביוסטוס"‪ ,‬ביניהם‪ :‬לקח טוב‪ ,‬רבנו בחיי ושכל טוב‬
‫לבראשית לב‪ ,‬כז‪.‬‬
‫‪ 868‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) עז‪ ,‬ג‪ .‬מובא גם בפירוש רש"י לתורה בראשית לג‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ 869‬שינויי הלשון בין שני הקטעים הם אלה‪" :‬מיום שנברא העולם" (מדרש אגדה) לעומת "מיום שנבראתי" (בבלי‬
‫חולין); תוספת ב"מדרש אגדה" לגבי שירת המלאך "לפני המקום ב"ה"; "היום הזה" (מדרש אגדה) לעומת "עכשיו"‬
‫(בבלי חולין)‪.‬‬
‫‪224‬‬
‫אמ' המלאך ליעקב עתיד אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בביתאל ולהחליף את‬
‫עליך‬
‫ליגלות‬
‫הקב"ה‬
‫ולהחליף שמך ואני עומד שם‬
‫הה"ד בית אל ימצאנו ושם‬
‫ידבר עמנו (הושע יב‪ ,‬ה) עמך‬
‫אין כתיב אלא עמנו‪.‬‬
‫עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם הה"ד‬
‫שמך אני עומד שם הה"ד בית ביתאל ימצאנו ושם ידבר עמנו‬
‫אל ימצאנו ושם ידבר עמנו‪ ,‬עמך אין כת' אלא עמנו‪.‬‬
‫עמך אין כתיב כאן אלא ושם‬
‫ידבר עמנו‪.‬‬
‫בקטע זה ישנן ב"מדרש אגדה" הוספות בהשוואה למקור בבראשית רבה‪ ,‬ותפקידן הוא כנראה‬
‫לבאר את הדרשה ולהוסיף פתיח שיבאר מיהו הדובר בדיאלוג‪ .‬מעיון בחילופי הנוסח שמופיעים‬
‫במהדורת אלבק נראה שגרסת "מדרש אגדה" מתאימה לגרסת כתבי יד מינכן ורומי‪ ,‬וכן לאופן‬
‫שבו מועתק המדרש בספר הערוך‪ .‬אלבק התייחס למובאה ב"מדרש אגדה" וקבע‪" :‬ובמדרש אגדה‬
‫הועתק המאמר כמו שהוא בפ' פב"‪ 870.‬כוונתו מובנת אם נתייחס לחלק הבא בדרשה‪.‬‬
‫קטע ‪:3‬‬
‫החלק האחרון של הדרשה ב"מדרש אגדה" עוסק בהחלפת שמו של יעקב ובסופו של המאבק בין‬
‫יעקב למלאך‪:‬‬
‫(העתקה) בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) פסיקתא דרב כהנא פסקא ז‬
‫אגדה‬
‫מדרש‬
‫"ויהי בחצי הלילה"‪ ,‬סימן ג‬
‫פב‪ ,‬ב‬
‫בראשית לב‪ ,‬כז (‪)30r‬‬
‫ר' ברכיה בשם ר' לוי‪ ,‬מי שהוא‬
‫ר' ברכיה בשם ר' לוי אמ' מאי ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר‬
‫מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו‬
‫מקום דבר עבדו אין אנו משמקים דבר עבדו אין אנו‬
‫ישלים אין אנו יודעין‬
‫יודעים שעצת מלאכיו ישלים‬
‫יודעים שעצת מלאכיו ישלים‬
‫שהוא אומ' לירושלם תושב‬
‫אלא מלאך אחד נגלה על יעקב אלא מלאך אחד נגלה על יעקב‬
‫ולערי יהודה תבנינה‪ ,‬אלא‬
‫ואמ' לו עתיד הוא ליגלות עליך אבינו ואמר לו עתיד הקב"ה‬
‫מלאך אחד נגלה על יעקב אבינו‬
‫בבית אל ולהחליף את שמך להגלות עליך בבית אל ולהחליף‬
‫ואמ' לו מה שמך‪ ,‬ויאמ' יעקב‪,‬‬
‫ואני שם עומד‬
‫את שמך ואני עתיד לעמוד שם‪,‬‬
‫ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך‬
‫שנ' בית אל ימצא' ושם ידבר הה"ד (הושע יב‪ ,‬ה) בית אל כי אם ישראל‪871 .‬‬
‫עמנו (הושע יב‪,‬ה)‬
‫ימצאנו ושם ידבר עמנו‪ ,‬ידבר‬
‫ונגלה אליו הקב"ה לקיים עמך אין כתיב כאן אלא ושם‬
‫‪ 870‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) עח‪ ,‬א–ב עמ' ‪.919‬‬
‫‪ 871‬בפסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא יז ישנו המשך לדרשה‪'" :‬ויהי בחצי הלילה' יש אומרים מקים דבר עבדו זה‬
‫משה לא כן עבדי משה (במדבר יב‪ ,‬ז) ועצת מלאכיו ישלים זה משה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים"‪ .‬קטע זה אינו‬
‫מופיע ב"מדרש אגדה"‪.‬‬
‫‪225‬‬
‫דברו של מלאך‪:‬‬
‫ידבר עמנו‪ ,‬ונגלה עליו הקב"ה‬
‫לקיים דבריו של מלאך‪,‬‬
‫ויאמ' לא אשלחך וג' <אמר>‬
‫לו יעקב כיון שאתה שרו של‬
‫עשו לא אניחך עד שתמחול לי‬
‫הנביאים‬
‫שכל‬
‫ירושלים‬
‫מן הברכה שברכני אבא אמ'‬
‫מתנבאים עליה על אחת כמה‬
‫לו ומי מתרעם עליך אמ' לו‬
‫וכמה שיקים דברי נביאיו‪.‬‬
‫שאמ' לי עשו הכי קרא שמו‬
‫יעקב ו' ז' פ'‪.‬‬
‫כפי שניתן לראות בטבלה‪ ,‬נראה שמקורו של הקטע הוא בבראשית רבה‪ ,‬ואילו המקבילות מן‬
‫הפסיקתא הן חלקיות ביותר‪ :‬הענף של הפסיקתות מפתח את אזכור הגאולה העתידית מהפן‬
‫הלאומי‪-‬היסטורי‪ ,‬בעוד ש"מדרש אגדה" מתרכז בהחלפת שמו של יעקב‪ .‬קיימת בתוך הדרשה‬
‫מסורת חסרת מקבילה במקורות חז"ל לגבי הבקשה של יעקב מהמלאך‪ :‬הסיומת "שתמחול לי מן‬
‫הברכות שבירכני אבא"‪ ,‬לפיה ביקש יעקב לתת תוקף לברכות יצחק‪ ,‬מובאת בדברי‬
‫רש"י‪872‬‬
‫ואינה מוכרת לנו ממקורות חז"ל‪.‬‬
‫דוגמה זו משקפת מלאכת עריכה אופיינית לקטעים רבים בתוך "מדרש אגדה"‪ ,‬גם כשהם‬
‫מסומנים ונחשבים למקורות ודאיים‪ .‬בתוך כל יחידה דרשנית קיימים מעברים וחיתוכים דינמיים‬
‫ממקור למקור ומקטע שיש לו מקבילה למשפט או לרעיון שאין לו מקבילה‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬נראה שמקורה של רוב הדרשה הוא בבראשית רבה פב‪ ,‬ב‪ ,‬כפי שקבע אלבק‪ .‬עם זאת‬
‫ישנן תופעות ספרותיות ייחודיות לבעל המדרש‪ ,‬כגון החזרה על הביטוי "שרו של עשיו" והסיומת‬
‫חסרת המקבילה של הדרשה‪.‬‬
‫בעל "מדרש אגדה" יצר קולאז' מהתלמוד הבבלי ומבראשית רבה‪ .‬לא מצאתי מקבילה זהה‬
‫ל"מדרש אגדה" מבחינת העריכה‪ :‬המעקב אחר מקורות המשולבים בפירושים בעלי סגנון עצמאי‬
‫הופך את הטקסט לחמקני‪ ,‬כך שקשה למצוא מקור אחד ברור שמתאים לחלוטין לטקסט שלפנינו‪.‬‬
‫‪ 3.1.3.2‬ספרי‬
‫נעיין בהקבלה שבין הקטע המפנה ב"מדרש אגדה" לספרי‪ ,‬לבין המקור עצמו‪:‬‬
‫‪ 872‬רש"י (ברלינר) בראשית לב‪ ,‬כט‪ .‬נחמה ליבוביץ' בגיליונות לעיון בפרשת השבוע (תשטז)‪ ,‬הביאה מדרש אגדה זה‬
‫כמקור לפירוש רש"י‪.‬‬
‫‪226‬‬
‫מדרש אגדה (העתקה) במדבר י‪ ,‬לד‪ ,‬עמ' ‪96l‬‬
‫ספרי (כהנא) במדבר פסקה פד‪ ,‬ד"ה "קומה‬
‫בספרי כתיב היה עמוד הענן מקופל ועומד‬
‫ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה יי'‬
‫וכשהיו ישראל חונין היה עמוד הענן מקופל‬
‫ועומד ולא היה פורס עד שמשה אומר שובה‬
‫יי'‬
‫ה'"‪ ,‬עמ' ‪ 211‬שורות ‪25–23‬‬
‫ר' או' כת' אחד או' קומה יי‪ ,‬וכת' אחר או' שובה‬
‫יי‪ .‬כיצד נתקיימ' שני כתובין‪ .‬מגיד הכת' כשהיו‬
‫ישר' נוסעין היה עמוד ענן מקופל ועומד ולא‬
‫מהלך עד שמשה או' קומה יי‪ .‬וכשהן חונין היה‬
‫עמוד ענן מקופל ולא היה פורס עד שמשה א'‬
‫שובה יי‪ .‬נמצית מקיים קומה יי ונמצית מקיים‬
‫שובה יי‪.‬‬
‫עמ' ‪ ,202‬שורות ‪11–11‬‬
‫ויאמר מש' קומה יי – כת' אחד או' על פי יי‬
‫ייחנו‪ ,‬וכת' אחר או' ויסעו בראשנה על פי יי ביד‬
‫משה‪ ,‬כיצד נתקי' שני כתובין‪ .‬משל למ' הד' דו'‪,‬‬
‫למלך בשר ודם שא' לעבדו הנראה שתעמידני‬
‫בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבניי‪ .‬ד' א' למ'‬
‫משל למלך שהיה הולך עם אוהבו בדרך לא הד' דו'‪ ,‬למלך בש' ודם שהיה מהלך בדרך ונהג‬
‫היה נוסע עד שאומר לו אוהבו תסע היה נוסע אוהבו עימו‪ .‬כשהוא נסע או' איני נוסע עד שיבא‬
‫לא היה חונה עד שאומר לו אהובו חנה והיה אוהבי וכשהוא חונה או' איני חונה עד שיבוא‬
‫אוהבי‪ .‬נמצית מקיים על פי משה יחנו ועל פי יי‬
‫חונה כן השם עם משה‪:‬‬
‫יסעו‪ .‬משה יחנ' ונמצית מקיים על פי יי יחנו‪.‬‬
‫לאחר שבעל המדרש מעיד שמקור הדברים בספרי‪ ,‬הוא מביא פירוש ומשל‪ .‬הפירוש מציג סתירה‬
‫בין "קומה ה'" ל"שובה ה'"‪ ,‬והמסקנה על פי המשל היא שכל החניות נקבעו על ידי משה‪ .‬הן‬
‫הפירוש והן המשל מצויים בספרי‪ ,‬כאשר בספרי הפירוש מופיע‬
‫פעמיים‪873,‬‬
‫בראשית הדיבור‬
‫המתחיל "קומה ה'" ובסופו‪ .‬בספרי מופיעים גם שני משלים‪ ,‬כאשר רק המשל השני מובא‬
‫במדרשנו‪ .‬הפירוש ב"מדרש אגדה" מתאים לעמ' ‪ ,211‬שורות ‪ 27–21‬בספרי‪ ,‬ואילו המשל לקוח‬
‫מעמ' ‪ ,212‬שורות ‪ 11–11‬שם‪ .‬ב"מדרש אגדה" מושמט שם החכם מוסר הדרשה‪ ,‬וכן מושמטת‬
‫השאלה בדבר הסתירה בין שני חלקי הפסוקים‪.‬‬
‫בדוגמה זו מתגלה בעל "מדרש אגדה" כמתמצת וכעורך של הדרשה‪ .‬נמצאו מקבילות נוספות‬
‫לדמותו של משה במשלים כ"אוהבו של מלך"‪ 874,‬אך בכל המקבילות הסיפור במשל שונה מהמשל‬
‫שלפנינו‪.‬‬
‫‪ 873‬ספרי במדבר (כהנא) חלק א' ראו‪ :‬שם‪ ,‬חלק ג' פירוש עמ' ‪ .291–211 ,271–272‬לגבי עמ' ‪ 211‬שורות ‪ 27–22‬סובר‬
‫כהנא שדרשה זו נראית כגוף זר ויובאה מ"דבי רב"‪.‬‬
‫‪ 874‬המקבילות‪ :‬במדבר רבה (וילנא) קורח יח‪ ,‬ט‪ ,‬שם‪ ,‬פירוש מתנות הכהונה מציין‪ ,‬שגם אהרן הכהן נחשב אוהבו של‬
‫מלך‪ .‬דברים רבה (ליברמן) עקב; דברים רבה (וילנא) ג‪ ,‬ג; שמות רבה (וילנא) תצוה לז‪ ,‬א; פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשות‬
‫המשכן‪ ,‬עמ' ‪.13‬‬
‫‪227‬‬
‫‪ 3.1.3.3‬פרקי דרבי אליעזר‬
‫על אף שיש רק הפניה מפורשת אחת לפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬מובאות מחיבור זה הן תופעה רווחת‬
‫ב"מדרש אגדה"‪ .‬קשה לקבוע את נוסח פרקי דרבי אליעזר שעמד לפני בעל "מדרש‬
‫אגדה"‪875,‬‬
‫וניתן להסיק מכך שבעל "מדרש אגדה" מעבד קלות את הדברים‪ .‬נראה את ההקבלה בין ההפניה‬
‫המפורשת ב"מדרש אגדה" לבין פרקי דרבי אליעזר‪:‬‬
‫מדרש אגדה (העתקה) במדבר כה‪ ,‬יג (עמ' פרקי דרבי אליעזר (הורוביץ) כט‬
‫‪)115r‬‬
‫מפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס‬
‫ויאמר קנא קנאתי ליי'‪ :‬אמ' הקב"ה לאליהו קנא קנאתי‪ ,‬אמ' לו לעולם אתה מקנא‪ ,‬קנאת‬
‫אתה קנאתה על ע"ז בשטים שנ' פינחס בן בשטים על גלוי עריות‪ ,‬שנא' פנחס בן אלעזר בן‬
‫אלעזר וג' וכן אתה מקנא קנאתי חייך שאין אהרן הכהן‪ ,‬וכאן קנאת‪ ,‬חייך שאין עושין ברית‬
‫עושין ישראל ברית מילה עד שתהא רואה מילה עד שאתה רואה בעיניך‪,‬‬
‫בעיניך מיכן תקנו חכמ' להיות עושין מושב מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד‬
‫כבוד לאליהו שהוא <מלאך> הברית שנ' למלאך הברית‪ ,‬שנקרא אליהו ז"ל מלאך‬
‫הברית‪ ,‬שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים‪.‬‬
‫ומלאך הברית‬
‫פרקי דרבי אליעזר יוצר זהות בין אליהו הנביא לפנחס הכהן‪ .‬ב"מדרש אגדה" הזיהוי מובלט על‬
‫ידי הוספת משפט מבאר בראשית הדרשה‪ .‬החטא מוזכר שם כעבודה זרה ולא כגילוי עריות‪,‬‬
‫בניגוד לכתוב בפרקי דר' אליעזר‪.‬‬
‫במקור זה מופיע אזכור ייחודי למנהג הכנת כיסא אליהו בטקס ברית מילה שעליו יושב‬
‫הסנדק‪ 876,‬ונראה שהוא המקור הראשון למנהג זה‪ .‬הוא מובא בהקשר של דרשה על פנחס הכהן‪,‬‬
‫וייתכן שהבאתו בהקשר זה נועדה לבסס את מקורו של המנהג שכנראה היה קיים כבר באותה‬
‫תקופה והיווה חלק מאורח‬
‫החיים‪877.‬‬
‫‪ 875‬דוגמה לציטוט נרחב מפרקי דרבי אליעזר נמצאת במדרש אגדה שמות כב‪ ,‬כד‪ ,‬המצטט מפרקי דרבי אליעזר לג‪.‬‬
‫בבדיקה של ‪ 12‬כתבי יד שער ך טרייטל (טרייטל‪ ,‬פרקי דרבי אליעזר) על פי הסינופסיס שברשותו לא נמצא ש"מדרש‬
‫אגדה" עוקב אחר כתב יד מסוים‪ .‬קשה לקבוע את נוסח פרקי דרבי אליעזר שעמד לפניו ומכאן מסקנתו שבעל "מדרש‬
‫אגדה" מעבד קלות את הדברים‪.‬‬
‫‪ 876‬ראו שטיין‪ ,‬מימרה‪ ,‬עמ' ‪ ,117‬וכן עמ' ‪ 121‬הערה ‪ ;111‬טרייטל‪ ,‬פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬עמ' ‪" :211‬מסורות אחדות‬
‫בחיבור הן ייחודיות ולא מצאנו להן מקבילות כגון [‪ ]...‬כיסא של אליהו בברית מילה"‪.‬‬
‫‪ 877‬רובין‪ ,‬ראשית החיים‪ ,‬עמ' ‪.91–92‬‬
‫‪228‬‬
‫‪ 3.1.3.3‬סיכום‬
‫הרחבתי את העיסוק במלאכת העריכה במסגרת הדיון בדרשות שלהן הפניות ברורות למדרשים‪.‬‬
‫כמו כן ביססתי את התצפיות לגבי מנגנוני דרשה שהצגתי והדגמתי מוקדם יותר בפרק‬
‫זה‪878:‬‬
‫קולאז'‪ ,‬ארגון מחדש של דרשות קודמות‪ ,‬תמצות והצגת דרשות בצורה מקוצרת‪.‬‬
‫שלושת המקורות שמוזכרים בשמם ב"מדרש אגדה" מייצגים מנעד רחב של מקורות חז"ל‬
‫מבחינה היסטורית‪ :‬ספרי (מאה ‪ 3‬לספירה‪ ,‬ארץ ישראל)‪ ,‬בראשית רבה (מאה ‪ 2‬לספירה‪ ,‬ארץ‬
‫ישראל) ופרקי דר' אליעזר (מאה ‪ 1‬לספירה‪ ,‬מרחב מוסלמי)‪ .‬מקורות אלה מייצגים שלוש תחנות‪:‬‬
‫ספרות תנאים‪ ,‬מדרש אמוראים ארץ ישראלי ומדרש מהתקופה‬
‫המוסלמית‪879,‬‬
‫והם מאופיינים‬
‫בכך שהם ארץ ישראליים מובהקים‪ .‬לפי היכרותי עם "מדרש אגדה"‪ ,‬קשה להניח שיש כאן מגמה‬
‫של עורך‪ ,‬אך אזכורים אלה שנראים אקראיים מעידים על המדרש ועל מגוון מקורותיו‪ .‬בפרק‬
‫הבא אציג מקבילות ומסורות נוספות שעיצבו את "מדרש אגדה"‪.‬‬
‫‪ 878‬לעיל פרק שלישי‪ ,‬סעיף ‪ – 3.1.2‬הפניות למשנה ולתלמוד‪ ,‬עמ' ‪.222–211‬‬
‫‪ 879‬רייזל‪ ,‬מבוא למדרשים‪ ,‬עמ' ‪.312–332 ,112–112 ,71–72‬‬
‫‪229‬‬
‫‪ 3.2‬מקורות‪ :‬תופעות ייחודיות‬
‫בובר ניסה לסכם במבואו את מקורות חז"ל שמהם שאב בעל "מדרש‬
‫אגדה"‪880:‬‬
‫לכן נראה בעיני יותר כי מדרש כתב יד הזה נסדר מן מסדר אחד אשר כבר ראה פירוש רש"י‬
‫על התורה גם המדרש לקח טוב‪ ,‬ואסף לאסיפה גם מדרשי קדמונים‪ ,‬והיה לו ליסוד תלמוד‬
‫בבלי‪ ,‬מכילתא‪ ,‬ספרא ספרי ב"ר וי"ר תנחומא הקדום‪ ,‬גם תנחומא הנדפס מכבר‪ ,‬פדר"א‪,‬‬
‫פסיקתא דר"כ‪ ,‬פסיקתא רבתי‪ ,‬אדר"נ‪ ,‬וכן נמצא לפעמים מאמר ששאב מהירושלמי‪.‬‬
‫בהערות שכתב למהדורתו‪ ,‬בובר איתר ורשם מקורות לרבות מהדרשות‪ .‬סייעה בידו העובדה‬
‫שהיה מעורב בהוצאה לאור של מדרשים רבים מאלה שמהם שאב "מדרש אגדה"‪ ,‬כגון מדרש‬
‫תנחומא‪ ,‬פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬מדרש משלי‪ ,‬מדרש תהלים ועוד‪ .‬במקומות רבים הפנה בובר‬
‫להערותיו במדרשים שהוציא לאור ויש להם מקבילות ב"מדרש אגדה"‪ .‬הרשימה שפירט בובר‬
‫בקטע שלעיל אינה כוללת את כל המקורות שמהם ינק בעל "מדרש אגדה"‪ :‬דברים רבים עוד לא‬
‫היו ידועים בתקופתו של בובר‪ ,‬ומאז התגלו ספרים נוספים וכן יצאו מהדורות חדשות ומחקרים‬
‫חדשים‪.‬‬
‫בפרק זה אציג מספר ממצאים הקשורים למקורותיו של בעל "מדרש אגדה"‪ .‬ייתכן שהבאת‬
‫הממצאים והגדרתם תוכל לשפוך אור על הזמן‪ ,‬המקום או בית המדרש שממנו יכול היה לצאת‬
‫החיבור שלפנינו‪ .‬ראשית אתייחס למקורות מן המדרשים ולאחר מכן למקורות מחיבורים אחרים‪,‬‬
‫וכן אציג מסורות ופירושים חסרי מקבילה‪.‬‬
‫קשה מאוד להגדיר שיטה כללית באופן שעל פיו בעל "מדרש אגדה" עיבד את מקורותיו‪ .‬הסיבה‬
‫לכך היא המספר הרב של מקורותיו והגיוון מבחינת תקופות חיבורם‪ ,‬בנוסף לדרשות שלא נמצאה‬
‫להן מקבילה‪ .‬גם הסוגות השונות של ספרות חז"ל שקיימות במדרש הן מגוונות מאוד וכוללות‬
‫הלכה‪ ,‬אגדה‪ ,‬סיפורת ומוסר‪ .‬סגנונו של בעל "מדרש אגדה"‪ ,‬שבדרך כלל מביא דרשות ללא ציון‬
‫מקורן (להוציא דרשות בודדות שדנו בהן בחלק הקודם)‪ ,‬מקשה על מלאכת איתור מקורותיו של‬
‫מדרש‪ .‬עניין נוסף המקשה על מלאכה זו הוא העובדה שהמקורות ב"מדרש אגדה" משולבים זה‬
‫בזה באופן שקשה לזהות את המעברים ממקור למקור‪ .‬זאת בניגוד לילקוט שמעוני‪ ,‬למשל‪ ,‬שנוהג‬
‫לציין את מקורותיו ומצטט מהם בדרך כלל קטעים רצופים‪.‬‬
‫בסעיפים הבאים אתייחס לממצאים הקשורים לשלושה מדרשים‪ :‬מדרש תנחומא‪ ,‬שמות רבה‬
‫והפסיקתות‪ .‬מדרשים אלה מייצגים את מגמת בעל "מדרש אגדה" להשתמש בדרשות ממקורות‬
‫בספרות חז"ל שתיארוכם אינו מובהק ומקובל לייחסם לתקופה מאוחרת‪.‬‬
‫‪ 880‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪231‬‬
‫‪ 3.2.1‬מדרש תנחומא‬
‫בתוך כלל המקורות שב"מדרש אגדה" ניתן להבחין בדרשות שנלקחו מהתנחומא והן מובאות‬
‫בדרך כלל בשינויים קלים‪ .‬ברוב המקרים קל לאתר את המקור כי בעל "מדרש אגדה" מגיש את‬
‫הדרשות ברצף ובדיבור המתחיל שבו הן מופיעות בתנחומא‪ .‬תופעה זו בולטת וייחודית לחומש‬
‫ויקרא‪ ,‬כפי שעולה מטבלת ההופעות של הביטוי‬
‫ניכרת נאמנות גבוהה יחסית למקורות‬
‫"זש"ה"‪881.‬‬
‫התנחומא‪882.‬‬
‫בתוך רצף הדרשות בחומש ויקרא‬
‫ברוב המקרים ההתאמה היא לתנחומא‬
‫בובר‪ ,‬גם במקרים שגרסתו שונה מתנחומא הנדפס‪ 883.‬כאשר מופיעים קטעים מתנחומא הנדפס‪,‬‬
‫אלה קטעים שמקבילים במידה רבה לתנחומא בובר‪ .‬נוסף על כך קיימות דרשות שאינן מופיעות‬
‫באף אחד ממדרשי תנחומא‪ ,‬אולם נמצאות בילקוט שמעוני או בספר הערוך ומקורן מצוין בשם‬
‫"ילמדנו"‪.‬‬
‫נעיין בדרשה מ"מדרש אגדה" ובמקורה בתנחומא‪:‬‬
‫מדרש אגדה (מהדורה) שמות יט‪ ,‬א (עמ' מדרש תנחומא (בובר) יתרו י‬
‫‪)49r‬‬
‫בחדש השלישי‪ ,‬זש"ה הלא כתבתי לך‬
‫בחדש <השלישי‪>:‬‬
‫שלישים במועצות ודעת (משלי כב‪ ,‬כ) אמר‬
‫ר' יהושע ברבי נחמיה זו תורה שאותיותיה‬
‫משולשים אל"ף בי"ת גימ"ל‪ ,‬והכל היה‬
‫הכל משלש התורה משולשת תורה ונביאים משולש תורה משולשת תורה נביאים‬
‫וכתובים‪ :‬משנה משולשת הלכות מדרש כתובים‪ ,‬משנה משולשת תלמוד הלכות‬
‫ואגדות‪ :‬הסרסור משולש‪ :‬משה אהרן ומרים‪ :‬ואגדות‪ ,‬הסרסור משולש מרים אהרן ומשה‪,‬‬
‫שלשה פעמים מתפללין ערב ובקר וצהרים ג' תפילה משולשת ערב ובקר וצהרים‪ ,‬קדושה‬
‫משולשת קדוש קדוש קדוש‪ ,‬ישראל‬
‫אומ' ק' ק' ק' יי' <צבא'‪>:‬‬
‫ישראל שקבלו את התורה משולשים כהנים משולשין כהנים לוים וישראלים‪ ,‬משה‬
‫אותיותיו משולשין‪ ,‬משבט לוי שאותיותיו‬
‫לויים ישראלים‪:‬‬
‫משולשים‪,‬‬
‫האבות משולשים אברהם יצחק ויעקב‪ :‬מזרע משולש אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬
‫הימים משולשים שנ' היו נכונים לשלשת‬
‫ימים‪ :‬החדשים משולשים שנ' בחדש השלישי בחדש משולש ניסן אייר וסיון‪ ,‬על הר סין‬
‫ד"א בחדש השלישי זה סי<ו>ן שהוא ג' שאותיותיו משולשים שנאמר ויחנו במדבר‬
‫לחדשים וניתנה תורה לישראל על ידי סין‪ ,‬לשלשה ימים נתקדשו שנאמר והיו‬
‫שלישי‪:‬‬
‫נכונים לשלשת ימים‪.‬‬
‫‪ 881‬עיינו לעיל‪ ,‬פרק שלישי‪ – 1.3 ,‬מונחי הצעה להצגת הפסוקים‪ .‬מבדיקה ראשונית של הופעות הביטוי "זש"ה"‬
‫ב"מדרש אגדה" ומקבילותיהן עולה שמקורן של רוב פתיחאות "זש"ה" מוויקרא הוא בתנחומא‪.‬‬
‫‪ 882‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא א‪ ,‬א ‪ ,‬ד‪ ,‬ב‪ ,‬ו‪ ,‬ב ז‪ ,‬יא‪ ,‬ח‪ ,‬ב ועוד רבים‪.‬‬
‫‪ 883‬דוגמה לפתיחתא מעין זו‪ :‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא ט‪ ,‬א‪ .‬הפסוק הרחוק הוא "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב‪,‬‬
‫יג)‪ .‬תנחומא (בובר) שמיני ד קרוב ל"מדרש אגדה"‪ ,‬לעומת תנחומא הנדפס שמיני ג בהוספה מן המדפיס ממנטובה‪.‬‬
‫מקבילה נוספת מובאת בילקוט שמעוני תהלים תתמה בשם התנחומא‪.‬‬
‫‪230‬‬
‫בדרשה זו מושמט שם המוסר‪ ,‬ונוסחת הפתיחתא של התנחומא היא "זש"ה"‪ .‬ההבדלים‬
‫המרכזיים בין התנחומא לבין "מדרש אגדה" הם אלה‪ :‬המימרה שקשורה באותיות חסרה‬
‫ב"מדרש אגדה"; סדר שמותיהם של משה‪ ,‬אהרן ומרים שונה; הביטוי שמתאר את התפילה‬
‫ב"מדרש אגדה" הוא פועל – "מתפללין" – ואילו בתנחומא העיצוב פיוטי יותר‪" :‬תפילה‬
‫משולשת"‪ ,‬ויש יותר חזרות על המילה "משולש" בהטיותיה‪ .‬הבדל נוסף הוא ברשימה המפרטת‬
‫את הביטוי "משנה משולשת"‪ :‬ב"מדרש אגדה" כתוב "הלכות מדרש ואגדות"‪ ,‬ואילו בתנחומא‬
‫מופיע "תלמוד הלכות ואגדות"‪ .‬רשימה דומה לנוסח "מדרש אגדה" מצאנו בפתיחתא הבאה‬
‫משמות רבה‪:‬‬
‫א"ר אחא לא זז משם עד שפנה חטייה שלהם שנאמר ויפן וירד משה‪ ,‬כיון שפנה חטייה‬
‫שלהם אמר משה הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם‪ ,‬אני מי יבקש עלי‪ ,‬התחיל מצטער על‬
‫שבור הלוחות ואמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות‬
‫לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש‬
‫ואגדות‪884.‬‬
‫נראה שבמקרה זה "מדרש אגדה" משקף תפיסה שקשורה בענפי לימוד תורה שבעל פה והמונח‬
‫"תלמוד" אינו מופיע בה‪ .‬העובדה שגם בשמות רבה‪ ,‬אחד הענפים של ספרות‬
‫התנחומא‪885,‬‬
‫מופיעה רשימה זהה ל"מדרש אגדה"‪ ,‬מביאה אותי לחשוב ששינוי זה אינו מקרי והוא מבטא‬
‫תפיסה מסוימת הקשורה לתחומי לימוד התורה‪.‬‬
‫פעמים רבות אנו מבחינים ש"מדרש אגדה" ממזג מספר מקורות‪ .‬בדוגמה שלפנינו כיצד דרשה‬
‫תנחומאית בתוך "מדרש אגדה" מתמזגת עם מקור נוסף‪ .‬היא מופיעה בספרו של‬
‫הפסוקים מחומש שמות העוסקים בבריחת משה‬
‫גוטליב‪886‬‬
‫על‬
‫למדיין‪887:‬‬
‫ג‪,‬א ומשה היה רועה ולמה נסמכה פרשה ויהי בימים הרבים ההם (שמות ב‪ ,‬כג) לפרשה זו‬
‫לפי שהקב"ה יודע שמשה צדיק ונותן נפשו על בניו ואם ברח למדין משה גואלם לכך כתיב‬
‫ומשה היה רעה [את צאן יתרו חתנו כהן מדין] וינהג את הצאן [אחר המדבר ויבא אל הר‬
‫האלהים חרבה]‬
‫הדרשה מיישבת את הקשר בין הפרשיות והנושאים השונים בשמות ב‪ ,‬כא ובשמות ג‪ ,‬א (משה‬
‫במדיין‪ ,‬מועקת העם בעקבות השיעבוד‪ ,‬סיפור משה הרועה את צאן יתרו)‪ 888.‬המדרשים השונים‬
‫תנחומא‪" 889,‬שכל טוב"‪ 890‬ו"מדרש אגדה"‪ 891‬מסמיכים פסוקים אלה לפרשיות שונות‪ .‬גוטליב‬
‫דן במקורות השונים וביחס‬
‫ביניהם‪892:‬‬
‫‪ 884‬שמות רבה (וילנא) מו‪ ,‬א‪ ,‬וכן כתב יד ירושלים של שמות רבה ב' מב‪ ,‬א‪ ,‬בתוך‪ :‬פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשות המשכן‪,‬‬
‫נספח‪ ,‬עמ' ‪.333‬‬
‫‪ 885‬פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשות המשכן‪ ,‬עמ' ‪.211‬‬
‫‪ 886‬גוטליב‪ ,‬יש סדר למקרא‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ 887‬מדרש אגדה (העתקה) שמות ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 888‬גוטליב‪ ,‬יש סדר למקרא‪ ,‬עמוד ‪.97–91‬‬
‫‪889‬תנחומא (ורשה) שמות יב‪.‬‬
‫‪ 890‬שכל טוב (בובר) שמות ב‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪232‬‬
‫התנחומא מסמיך את פרשת הסנה (פרק ג') לסיפור על משה שהיכה את המצרי וברח למדין‪.‬‬
‫למעשה הוא דילג על הפרשה הקטנה החוצה ביניהם‪" ,‬ויהי בימים הרבים ההם (ב' כג‪-‬כה)‬
‫שכל טוב מסמיך את פרשת הסנה לפרשת ויהי בימים הרבים ההם‪ .‬מדרש אגדה נראה‬
‫כעיבוד של שניהם יחד‪ ,‬דבר שמתאים לזמנו ולאופיו כלקט מדרשים‪.‬‬
‫ניתן לזהות בלשונו של "מדרש אגדה" את רגישותו לפסוקים מהפרשיות השונות‪" :‬שהיה הקב"ה‬
‫יודע " מקביל ל"וידע אלוקים" (שכל טוב)‪ ,‬ו"נותן נפשו על בניו" מקביל לפרשיית הכאת המצרי‬
‫(תנחומא)‪ .‬הרכבת הפרשיות והעיבוד של "מדרש אגדה" יוצרים יצירה חדשה‪.‬‬
‫‪ 3.2.2‬שמות רבה‬
‫ב"מדרש אגדה" מצויים קטעים בעלי זיקה לשמות רבה א'‪ ,‬אך ללא הקבלה לשונית‪ .‬בפרק זה‬
‫אדגים זיקה ברורה לשמות רבה ב'‪ ,‬בקטע שבו מורכבים חלקים מדרשות הידועות לנו מהתנחומא‬
‫עם חלקי דרשות משמות רבה ב'‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה נראה כיצד מפותחת פתיחתא המוכרת ממדרש תנחומא (בובר) בדרשה משמות‬
‫רבה‪ ,‬וגרסת מדרש אגדה (מהדורה) שמות כט‪ ,‬א‪ ,‬מתבססת על פיתוח זה‪:‬‬
‫וזה הדבר אשר תעשה זהו שאמר הכתוב לעולם יי' דברך נצב בשמים (תהלים קיט‪ ,‬פט)‪ :‬וכי‬
‫בשמים בלבד דבריו של הקב"ה נצב ולא בארץ‪ :‬ומהו דברך נצב בשמים (שם) אלא כשאומר‬
‫דבר אינו חוזר בו ואינו מתנחם אלא על הרעה אבל על הטובה אינו מתנחם וכן אמר לאהרן‬
‫שיתן לו הכהונה וקיים את דבריו שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו (במדבר כה‪ ,‬יג) ולא חזרת‬
‫בך וקיימת את דבריך וגם כשאמר למשה וזה הדבר אשר תעשה להם איזה דבר שאמ' לו‬
‫והיתה לו ולזרעו אחריו (שם)‪:‬‬
‫הפסוק הרחוק הוא "לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים קיט‪ ,‬פט)‪ .‬מדרש תנחומא‪ 893‬קושר את‬
‫הפסוק הרחוק לרעיון שהקב"ה מרחם על החוטאים (אדם הראשון) ועל הסובלים (חנניה מישאל‬
‫ועזריה‪ ,‬אברהם אבינו)‪ .‬קיום ההבטחה לאהרן מובע רק במשפט המסיים‪" :‬ד"א 'ותעמוד' תעמוד‬
‫בדבריך‪ ,‬באיזה דבר בדבר אשר דיברת לאהרון שתהא הכהונה מתבסמת ידו"‪ 894.‬בשונה מהניסוח‬
‫בתנחומא‪ ,‬במדרשנו הרעיון המרכזי הוא שהקב"ה נשאר נאמן להבטחתו לתת לאהרן את הכהונה‬
‫למרות חטא העגל‪ .‬ההבטחה מבוססת על הכלל בהשגחה האלוקית שהקב"ה אינו חוזר בו מדבר‬
‫טוב‪ .‬בובר מעיר‪" :‬וכאשר הביא המחבר לא‬
‫מצאתי"‪895.‬‬
‫‪ 891‬מדרש אגדה (בובר) שמות ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 892‬גוטליב‪ ,‬יש סדר למקרא‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ 893‬מקבילות חלקיות‪ :‬מדרש אגדה (בובר) שמות כט‪ ,‬א‪ ,‬הערה א; תנחומא (בובר) תצוה ח (דרשה שונה על אותו פסוק‬
‫רחוק); תנחומא (ורשה) תצוה יב; ילקוט תהלים תתעז; פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא מ‪" ,‬בחודש השביעי"‪.‬‬
‫‪ 894‬תנחומא (בובר) תצוה ח‪.‬‬
‫‪ 895‬מדרש אגדה (בובר) כט‪ ,‬א‪ ,‬הערה א‪.‬‬
‫‪233‬‬
‫בשמות רבה (פרדס‪-‬פינשטיין) לח‪ ,‬א מצויה פתיחתא הפותחת גם כן בפסוק "לעולם ה' דברך נצב‬
‫בשמים" (שם) ומסיימת בפסוק "וזה הדבר אשר תעשה"‪ 896.‬לא נמצאה לה מקבילה מלאה‪.‬‬
‫א‪" 1.‬וזה הדבר אשר תעשה [להם לקדש אתם לכהן לי]" (שמות כט‪ ,‬א)‪ .‬הה"ד‪" :‬לעולם ה'‬
‫דברך נצב בשמים" (תהלים קיט‪ ,‬פט)‪ ,‬אמ' דוד‪ :‬כשם שאתה אמת‪ ,‬שנא'‪" :‬וה' אלהים‬
‫אמת" (ירמיה י‪ ,‬י)‪ ,‬כך דברך לעולם‪ ,‬שנא'‪" :‬לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים שם‪ ,‬שם)‪.‬‬
‫א‪ 2.‬אל תיקרי "בשמים" אלא "כשמים"‪ .‬כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים‪ ,‬כך דבר שדברת‬
‫לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנא'‪" :‬והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהֻ נת עולם"‬
‫(במדבר כה‪ ,‬יג)‪ .‬למה‪" :‬כן יהיה דברי אשר יצא מפי [לא ישוב אלי ריקם]" (ישעיה נה‪ ,‬יא)‪,‬‬
‫לכך נאמ'‪" :‬וזה הדבר [אשר תעשה]" (שמות כט‪ ,‬א)‪.‬‬
‫הרעיון שהקב"ה אינו חוזר בו מדבר טוב אינו מופיע בפתיחתא זו‪ .‬מקורו נמצא בתלמוד הבבלי‬
‫בהקשר של חטא העגל‪" :‬אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה‬
‫אפילו על תנאי לא חזר בו"‪ 897.‬הכתוב ב"מדרש אגדה" מזכיר את ניסוחו של הרמב"ם‪" 898:‬שכל‬
‫דבר טובה שיגזור הא‪-‬ל‪ ,‬אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר תורה"‪ .‬נראה שמבנה‬
‫הדרשה בשמות רבה וסגנונה הקצרני והבנוי על שיבוץ פסוקים הוא הקרוב ביותר ל"מדרש‬
‫אגדה"‪ 899,‬והוא המקור המדרשי הקושר את הפסוק הרחוק עם ההבטחה לאהרן ולבניו שישמשו‬
‫בקודש‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬ב"מדרש אגדה" משוקע חומר מדרשי מתנחומא בובר‪ .‬בפרק זה הראיתי ש"מדרש‬
‫אגדה" נראה כמתרחק מהמקור גם לגבי ספרות התנחומא‪ .‬בדוגמה שהצגתי מצאנו את מקור‬
‫השינוי בשמות רבה ב'‪ .‬לא ברור לי אם גרסת "מדרש אגדה" מעידה על ענף תנחומא שמשלב את‬
‫תנחומא (בובר) עם שביבי דרשות ומסורות של שמות רבה ב'‪ ,‬או שיש בממצאים אלה כדי להעיד‬
‫על מלאכת העריכה של בעל "מדרש‬
‫אגדה"‪900.‬‬
‫ייתכן גם שקיים נוסח מעט שונה של תנחומא‪,‬‬
‫שמות רבה או פסיקתא שאינו מוכר לנו‪ ,‬וממנו העתיק בעל "מדרש אגדה"‪.‬‬
‫‪ 896‬פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשות המשכן‪ ,‬עמ' ‪ 11‬הערה ‪" :17‬פסוק זה מוכר כפסוק שפתח סדר קריאה בתורה‪ ,‬שכן הוא מתועד‬
‫בעדים אחרים שעניינם חלוקת התורה לסדרים"‪.‬‬
‫‪ 897‬בבלי ברכות ז ע"א‪ .‬ההבטחה למשה רבנו שיהיה ל"גוי גדול עצום ורב" ניתנה על תנאי שעם ישראל יושמד וממשה ייבנה‬
‫עם חדש‪ .‬התלמוד הבבלי קובע שההבטחה הטובה הזו למשה התקיימה בלי קשר להשמדת עם ישראל‪.‬‬
‫‪ 898‬משנה תורה הלכות יסודי התורה פ"י ה" ד‪ .‬גם במדרש אגדה (בובר) ויקרא טז‪ ,‬ח מופיע רעיון של הרמב"ם (בשם "יש‬
‫מפרשים") בעניין שעיר לעזאזל‪.‬‬
‫‪ 899‬פרדס‪-‬פינשטיין פרשות המשכן‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪ 900‬אלבוים‪ ,‬עריכה ושכתוב‪ ,‬עמ' ‪ .21‬אלבוים תיאר את ספרות התנחומא כמסורת מדרשית מסועפת‪ ,‬תיאור המתאים‬
‫למלאכת העריכה שראינו בדוגמה זו‪.‬‬
‫‪234‬‬
‫‪ 3.2.3‬פסיקתא רבתי‬
‫בעל "מדרש אגדה" הכיר את שתי הפסיקתות‪ :‬פסיקתא דרב כהנא ופסיקתא רבתי‪ ,‬אולם רוב‬
‫המובאות ב"מדרש אגדה" הן מפסיקתא רבתי‪ ,‬ורק מיעוטן מפסיקתא דרב‬
‫כהנא‪901.‬‬
‫הדרשות‬
‫מפסיקתא רבתי בדרך כלל מובאות כציטוט ושומרות על לשון הדרשה‪ .‬אולם סדרת הסיפורים‬
‫המופיעה בפסיקתא רבתי‬
‫לשבועות‪902‬‬
‫מופיעה ב"מדרש‬
‫אגדה"‪903‬‬
‫בניסוח ובעיבוד עצמאיים‬
‫וברצף חלקי‪ .‬ההקבלות לפסיקתא דרב כהנא הן בעיקר רעיוניות ולא לשוניות‪ .‬המובאות מן‬
‫הפסיקתות משולבות בדרשות מחיבורים אחרים כמו בדוגמה הבאה‪.‬‬
‫את הדרשה הבאה מ"מדרש אגדה" לפרשת משפטים (מדרש אגדה (מהדורה מורחבת) שמות כב‪,‬‬
‫כד) מחשיב בובר לדרשה חסרת מקור בחלקה‪:‬‬
‫זהו שאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך (תהלים לה‪ ,‬י) את מוצא דוד עליו‬
‫השלום ששבח את הקב"ה בכל איבריו שבח בראשו שנאמר דשנת בשמן ראשי (שם כג‪ ,‬ה)‬
‫שבח באזניו שנאמר אזנים כרית לי (שם מ‪ ,‬ז) שבח <ב>פיו שנאמר ופי יגיד תהלתך (שם נא‪,‬‬
‫יז) שבח בלשונו שנאמר ולשוני תהגה צדקך (שם לה‪ ,‬כח) שבח בידיו שנאמר המלמד ידי‬
‫לקרב אצבעותי‪ 904‬למלחמה (שם קמד‪ ,‬א) שבח בלבו שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (שם‬
‫נא‪ ,‬יב) שבח במיעיו שנאמר וכל קרבי את שם קדשו (שם קג‪ ,‬א) שבח בנפשו ברכי נפשי את‬
‫יי' (שם קג‪ ,‬א)‪ 905‬שבח ברגליו שנאמר רגלי עמדה במישור (שם כו‪ ,‬יב) שבח בעצמותיו‬
‫שנאמר כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך‪ 906‬מציל עני מחזק ממנו [ועני ואביון מגזלו] (שם‬
‫לה‪ ,‬י) עני זה הנפש וגוזלו זה הגוף וכן פירשו עני ורוכב על חמור (זכריה ט‪ ,‬ט)‪ :‬רוצה לומר‬
‫מורכב הנפש על החומר או יהיה פירוש ורוכב על חמור (שם) שעלב הנפש את הגוף ועזב‬
‫יתרונות העולם יושיעו הקב"ה מן הגוף הנגוף ומעצתו הרעה כי כן כתיב בימיו תושע יהודה‬
‫(ירמיהו כג‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫בדיקת המובאה מהפסיקתא ומלאכת העריכה של שיבוץ הדרשה גילתה שמדובר בהתאמה של‬
‫הדרשה לרעיונות אופייניים ל"מדרש אגדה"‪ .‬הדרשה היא בעלת שלושה חלקים‪ :‬ציטוט‬
‫מפסיקתא רבתי – פסקא בעלת פתיחה מסוג‬
‫"ילמדנו"‪907,‬‬
‫אימוץ רעיון המופיע בפסיקתא דרב‬
‫כהנא‪ 908‬ופיתוח של רעיון מוסרי הנובע מפסיקתא דרב כהנא‪ .‬נראה שהתוספת חסרת המקור היא‬
‫יישום והרחבה של "מדרש‬
‫אגדה"‪909.‬‬
‫‪ 901‬פתיחתאות מ"מדרש אגדה" שיש להן מקבילות בפסיקתא רבתי‪ :‬מדרש אגדה (בובר) שמות כט‪ ,‬א; שם ויקרא כה‪,‬‬
‫א; שם‪ ,‬ו; שם‪ ,‬יד; שם במדבר לג‪ ,‬א‪ .‬פתיחתאות מ"מדרש אגדה" שיש להן מקבילות בפסיקתא דרב כהנא‪ :‬מדרש‬
‫אגדה (בובר) שמות ל‪ ,‬יא; שם ויקרא ט‪ ,‬א; שם ויקרא כה‪ ,‬ו‪ .‬לדרשה האחרונה קיימת מקבילה גם בפסיקתא רבתי‪.‬‬
‫‪ 902‬פסיקתא רבתי עשרת הדיברות תנינא כב‪.‬‬
‫‪ 903‬מדרש אגדה (מהדורה) שמות כ‪ ,‬ב; שם ויקרא ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 904‬בכתב היד‪ :‬ואצבעותי‪.‬‬
‫‪ 905‬מופיע גם בתהלים קג‪ ,‬ב; שם קד‪ ,‬א; שם‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ 906‬בכתב היד‪ :‬כל עצמותי תא' יי' מ' ב' מ' ע' מ' מ'‪ .‬בפתיחת ראשי התיבות‪ ,‬לא ברור מה תפקידה של הבי"ת – כנראה‬
‫חילופי בי"ת‪-‬כ"ף‪.‬‬
‫‪ 907‬פסיקתא רבתי ט למנצח‪ .‬על דרשות ילמדנו בפסיקתא ראו רייזל‪ ,‬מבוא למדרשים‪ ,‬עמ' ‪.221‬‬
‫‪ 908‬פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) יא ויהי בשלח‪ ,‬ועיינו‪ :‬רייזל‪ ,‬מבוא למדרשים‪ ,‬עמ' ‪.227‬‬
‫‪ 909‬מקורה של התוספת אינו ידוע לי‪ ,‬ככל שיכולתי לבדוק‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫הפסוק "כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו" (תהלים לה‪ ,‬י)‬
‫משובץ במרכז הדרשה בפסיקתא רבתי פסקא ט ("למנצח על‬
‫הנגינות")‪910.‬‬
‫לפסוק שני חלקים‪,‬‬
‫שהראשון בהם עוסק בפירוט של השבח שנאמר על ידי כל איבר ואיבר‪ .‬השינויים המרכזיים בין‬
‫פסיקתא רבתי ל"מדרש אגדה" הם אלה‪ :‬בפסיקתא רבתי מופיע שם המוסר ("כך פתח ר'‬
‫תנחומא")‪ ,‬אך המונח "זהו שאמר הכתוב" חסר וכן הפסוק הפותח שונה‪ .‬נוסף על כך קיים שינוי‬
‫קל באיברים המוזכרים‪ :‬בפסיקתא רבתי מוזכרות העיניים‪ ,‬ואילו ב"מדרש אגדה" מופיעות‬
‫במקומן האוזניים‪ ,‬וכן סדר האיברים שונה בשתי הדרשות‪ .‬הסיומת ורוב הפסוקים שמובאים‬
‫כאסמכתא בפסיקתא רבתי וב"מדרש אגדה" זהים‪.‬‬
‫בהמשך נדרש החלק השני של הפסוק מתהלים‪" :‬מציל עני מחזק ממנו"‪ .‬בחלק זה נושא הדרשה‬
‫הוא זיהוי העני‪ ,‬החזק והגדרת מעשה ההצלה שעושה הקב"ה‪ .‬בפסיקתא רבתי הקישור הוא‬
‫לאומי‪ :‬הקב"ה מציל את עם ישראל העני מאומות העולם‪ 71 ,‬הזאבים‪ .‬לעומת זאת ב"מדרש‬
‫אגדה" המשך שונה לדרשה‪ :‬נושא הגוף ממשיך להיות נושא מרכזי‪ ,‬והגזלן הוא הגוף המסיט את‬
‫הנפש מהיצר הטוב‪ .‬בובר בהערותיו לשוחר‬
‫טוב‪911‬‬
‫מציין שעירוב שני המדרשים נעשה בעקבות‬
‫הציטוט בילקוט שמעוני לתהלים‪ .‬דעה זו מובאת גם על ידי איש שלום‬
‫בהערותיו‪912.‬‬
‫את הקישור ליצר הרע מצאתי דווקא בפסיקתא דרב כהנא "בחודש‬
‫השלישי"‪913.‬‬
‫עם זאת ידו‬
‫היצירתית של בעל "מדרש אגדה" הצליחה לפתח את הקישור בין שני המדרשים לכיוון‬
‫אלגוריסטי‪-‬מוסרי‪.‬‬
‫הניסוח בפסיקתא דרב כהנא הוא‪" :‬הוא שדוד אמר כל עצמותי תאמרנה‪ ...‬מציל עני מחזק ממנו‬
‫זה יצר טוב מיצר רע"‪ ,‬וב"מדרש אגדה"‪" :‬עני זה הנפש וגוזלו זה הגוף"‪ .‬להמשכה של הדרשה‬
‫ב"מדרש אגדה" לא נמצא מקור והוא מהווה הסבר למימרה זו‪ .‬מונח ההצעה "וכן פירשו" הוא‬
‫מעניין‪ ,‬ולא מצאתי למי כוונה הפניה זו‪ .‬סגנון ההסבר אלגוריסטי‪ ,‬והקטע נראה לקוח מספרות‬
‫המוסר או אפילו מתורת הסוד‪.‬‬
‫קריאה זו מסבירה את המבנה הפנימי בדרשה וקושרת אותו למבנה הפסוק בתהלים שאותו‬
‫דורשת הפסיקתא רבתי‪ .‬הקישור לפסיקתא דרב כהנא ולפסוק מתהלים הוא אורגני גם ביחס‬
‫לסיומו של הקטע‪" :‬הוא שאמר דוד‪ ."...‬כפי שראינו גם בסעיפים הקודמים אין התאמה גבוהה‬
‫בין דרשות "מדרש אגדה" לבין מדרשים הידועים לנו היום‪ .‬עניין זה מחזק את הרושם שייתכן‬
‫שעמדו לפני עורך מדרשנו נוסחים ומדרשים שאינם קיימים לפנינו היום‪ ,‬והוא למעשה משמר‬
‫בלעדי שלהם‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בפרק זה התייחסתי לזיקתם של החיבורים תנחומא‪ ,‬שמות רבה והפסיקתות ל"מדרש‬
‫אגדה"‪ .‬במחקרי גיליתי שיש בחיבורים אלה מקבילות לחלק מהדרשות והפירושים שנחשבו‬
‫לחסרי מקבילה‪ .‬לגבי הפסיקתות מצאתי כי קיים שימוש רב יותר בפסיקתא רבתי מאשר‬
‫‪ 910‬מקבילה קרובה נמצאת במדרש תהלים (בובר) לה‪ ,‬ב‪ .‬מקור זה עוסק בשבח האיברים לקב"ה באופן שמקשר כל‬
‫איבר למצווה או למנהג ‪ .‬להרחבה‪ ,‬עיינו בהערתו של בובר (שם הערה ד)‪ ,‬הכותב שמקורה של הדרשה באשכנז‪ .‬סגנון‬
‫הדרשה שונה מ"מדרש אגדה"‪ ,‬ויש בו דיאלוג בין דוד המלך לקב"ה‪.‬‬
‫‪ 911‬שוחר טוב (בובר) לה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.211‬‬
‫‪ 912‬פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא ט‪ ,‬לב‪.‬‬
‫‪ 913‬פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) עמ' ‪.171‬‬
‫‪236‬‬
‫בפסיקתא דרב כהנא‪ .‬שימוש זה משמעותי ונוכח ב"מדרש אגדה" בעיקר בפרשות שיש להן‬
‫משמעות במעגל השנה היהודי‪ ,‬כגון "תלתא דפורענותא"‪ .‬מצאתי דרשות המורכבות ממימרות‬
‫מהתנחומא ומשמות רבה ב'‪ .‬לגבי הפסיקתות נוקט בעל "מדרש אגדה" בדרך של העתקת קטעים‬
‫ארוכים יחסית ומשבץ בהם קטעים בעלי סגנון ומגמות רעיוניות הדומות לספרים כגון "מנורת‬
‫המאור" לרבי יוסף אלנקווה ו"תורת המנחה" לרבי יעקב סקילי‪.‬‬
‫במחקרי המשך עתידיים יש לתת את הדעת על כך שלחלק מהפירושים שנחשבו לחסרי מקבילה‪,‬‬
‫נוכל לאתר מקבילה אם נפנה אל מקורות שלא נבדקו עד היום‪ .‬יש מקום לעיסוק רב בתחום זה‪,‬‬
‫שחורג מגבולות המחקר הנוכחי‪.‬‬
‫‪ 3.2.3‬מדרשים המשמרים את פירושי ר' משה הדרשן‪ :‬אגדת תדשא‪ ,‬בראשית רבתי‬
‫ובמדבר רבה‬
‫כפי שהקדמתי בתחילת‬
‫העבודה‪914,‬‬
‫הזיקה בין פירושי ר' משה הדרשן ל"מדרש אגדה" היא זו‬
‫שמשכה את תשומת לבם של בובר ואפשטיין למדרש זה‪ .‬מאק כולל את אגדת תדשא‪ ,‬בראשית‬
‫רבתי ובמדבר רבה ב"קבוצת מקורות שמשולב בהם חומר ממדרשו של ר' משה הדרשן אולם שמו‬
‫לא נקרא עליו ולא ניתן לקבוע בוודאות את בעלותו [‪ ]...‬ואת גבולות פירושיו‪ ]...[ .‬חיבורים כאלה‬
‫הם בדרך כלל‬
‫אנונימיים"‪915.‬‬
‫נושא ההקבלות בין חיבורים אלה נחקר על ידי‬
‫אפשטיין‪ 916,‬אלבק‪ 917‬ומאק‪918.‬‬
‫הם אספו‬
‫במחקריהם הקבלות בין החיבורים במטרה לאתר את הקטעים המיוחסים לר' משה הדרשן‬
‫ולנסות להגדיר את מאפייני‬
‫דרשותיו‪919,‬‬
‫פירושיו ומקורותיו‪ .‬הדרשות בנושא שבטי ישראל הן‬
‫דוגמה טובה לקשר התוכני והסגנוני בין החיבורים הנידונים‪ .‬דרשות אלה עוסקות בברכות יעקב‪,‬‬
‫בסדרי החניה ובפרשת הנשיאים שבחומש במדבר‪ .‬הן מופיעות ב"מדרש אגדה"‪ ,‬ויש להן מקבילות‬
‫באגדת תדשא‪ ,‬בבראשית רבתי ובבמדבר רבה‪.‬‬
‫בפרק זה אעסוק ביחידות מדרשיות שונות ואנסה לברר את סגנונן ותוכנן בעזרת המקבילות‬
‫השונות‪ .‬מטרתי היא לזהות את ייחודו של "מדרש אגדה" ביחס לספרות המיוחסת לבית מדרשו‬
‫של ר' משה הדרשן‪ .‬הדוגמה שלהלן מופיעה ברשימת המקבילות בין בראשית רבתי ל"מדרש‬
‫אגדה" שערך אלבק‪ 920,‬ומנוסחת כך במדרש אגדה (מהדורה) בראשית ב‪ ,‬יז‪:‬‬
‫ומעץ הדעת טוב ורע לא אמ' הקב"ה עץ הדעת אלא משה משה שכתב התורה קראו עץ הדעת‬
‫וגם האדם לא היה יודע שהוא עץ הדעת שכן האשה אמרה אל הנחש ומפרי העץ אשר בתוך‬
‫הגן (בראשית ג‪ ,‬ג) ולא אמרה ומפרי העץ הדעת‪:‬‬
‫‪ 914‬לעיל‪ ,‬פרק א‪ – 1.‬סיכום תולדות המחקר‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬
‫‪ 915‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.131–131‬‬
‫‪ 916‬בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.2‬‬
‫‪ 917‬שם‪ ,‬עמ' ‪.9–1‬‬
‫‪ 918‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.131–131‬‬
‫‪ 919‬על מאפייני דרשותיו של ר' משה הדרשן‪ ,‬ראו בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ,1‬וכן מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.172‬‬
‫‪ 920‬בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪237‬‬
‫המקבילה הקרובה ביותר ל"מדרש אגדה" היא בבראשית רבתי (אלבק) ב‪ ,‬ט‪:‬‬
‫ועץ הדעת טוב ורע‪ .‬אמר ר' פנחס בן יאיר העץ הזה קודם שאכל ממנו אדם הראשון לא‬
‫נקרא שמו אלא עץ בלבד‪ ,‬אבל משאכל ממנו ועבר על גזרתו של הברוך הוא נקרא עץ הדעת‬
‫טוב ורע‪ ,‬ומשה החסיד קדם וקראו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו‪ ,‬כמו שמצינו דברים‬
‫רבים נכתבו על שם סופן‪ ,‬כמו ויכו את כל שדה העמלקי (בראשית י"ד‪ ,‬ז) ולמה קראו עץ‬
‫הדעת טוב ורע שהודיעו הברוך הוא שלא יאכל ממנו לא טוב ולא רע כמו שאמר ללבן השמר‬
‫לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע (בראשית ח"א‪ ,‬כ"ד) לפי שכן מצינו שעד שלא אכל היה‬
‫יודע טוב ורע שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שנתנה לו‪ .‬ועוד מתשובת האשה‬
‫לנחש אתה למד שלא קראו הברוך הוא עץ הדעת שנאמר ומפרי העץ אשר בתוך הגן‪.‬‬
‫(בראשית ג‪ ,‬ג) וכן הברוך הוא אמר לו המן העץ אשר צויתיך (בראשית ג‪ ,‬י"א) ולא אמר המן‬
‫העץ הדעת טוב ורע אשר צויתיך וגו'‪.‬‬
‫מעבר למקבילה בבראשית רבתי‪ ,‬קיימת מקבילה באגדת תדשא (וינה) ז‪ ,‬אולם המקבילה‬
‫בבראשית רבתי היא הקרובה ביותר למדרשנו‪ .‬מקבילה זו היא סיכום של אגדת תדשא‪ ,‬אך בין‬
‫"מדרש אגדה" למדרש תדשא אין הקבלה לשונית‪ .‬כדאי לציין שבניגוד לבראשית רבתי ואגדת‬
‫תדשא המציינים את שם המוסר‪" ,‬מדרש אגדה" משמיט את שמו‪.‬‬
‫בנימוק לפירוש ישנו הבדל לשוני בין גרסאות אגדת תדשא ובראשית רבתי לגרסת "מדרש אגדה"‪.‬‬
‫בעוד שבנוסחי אגדת תדשא ובראשית רבתי נעשה שימוש במושג הדרשני "נקרא על שם סופו"‪,‬‬
‫בעל "מדרש אגדה" תולה את ההבדל בניסוח במשה רבנו‪ :‬הוא מניח שמשה כתב את התורה‬
‫ונקודת התצפית שלו משפיעה על סגנון התורה‪ .‬בפירוש התורה לר' חיים פלטיאל‪ ,‬נוקט הפרשן‬
‫בלשונו של בעל "מדרש אגדה"‪" :‬משה שכתב התורה"‪ .‬ניתן לראות בסגנון הלשון הדומה פרט‬
‫שמלמד על קירבה של בעל "מדרש אגדה" לבית המדרש של ר' חיים פלטיאל‪ .‬כך מופיע אצל ר'‬
‫חיים פלטיאל בסוגיה שונה‪:‬‬
‫א"נ משה שכתב התורה אז כתב יהושע מיהו אך בשעת מעשה לא היה שמו רק הושע‪ ,‬רק‬
‫תימ' מאי שנא דהתפלל על יהושע יותר‬
‫מכלב‪921.‬‬
‫מסקנתי היא שישנו הבדל בין המדרש כפי שמופיע באגדת תדשא ובבראשית רבתי לאופן שבו הוא‬
‫מופיע ב"מדרש אגדה"‪ .‬באגדת תדשא ובבראשית רבתי הכלל הפרשני שעליו מבוססת הדרשה על‬
‫עץ הדעת הוא "על שם סופו"‪ .‬לעומת זאת ב"מדרש אגדה" ההנחה היא שמשה כתב את התורה‬
‫ונקודת התצפית שלו משפיעה על סגנון התורה‪ .‬הניסוח של ר' חיים פלטיאל מתאים ל"מדרש‬
‫אגדה"‪ .‬דוגמה זו ממחישה שינויים בדרשה שמושפעים מרוח הזמן או מתפיסה אידיאולוגית‪.‬‬
‫סיוע למסקנתי מצאתי בדבריו של תא‪-‬שמע‪ ,‬שראה את התפיסה הפרשנית שמייחסת את סידור‬
‫התורה למשה כאחד המאפיינים של מדרש "לקח טוב"‪ .‬שורשיה של גישה זו בפירושי המקרא‬
‫הקדמונים שנכתבו ביוון כיובל שנים קודם למדרש "לקח טוב"‪ .‬דברי הסיכום שלו הם אלה‪:‬‬
‫"גישה זו מתונה הרבה יותר במדרש שלנו (כוונתו למדרש לקח טוב; ז"ק)‪ ,‬אבל עיקרה לא השתנה‪,‬‬
‫‪ 921‬ר' חיים פלטיאל‪ ,‬במדבר יג‪ ,‬טז‪ ,‬עמ' ‪ .212–211‬הוא חי בשנים ‪ 1311–1211‬בצרפת ובהמשך בגרמניה‪ ,‬היה מבעלי‬
‫התוספות וקיים קשר מכתבים עם הרשב"א‪.‬‬
‫‪238‬‬
‫והשפעתה ניכרת יפה על המשך פרשנות המקרא באשכנז במאה‬
‫לשאלת הדרשות על שם העתיד בתורה קיימת אצל‬
‫גוטליב‪923,‬‬
‫הי"ב''‪922.‬‬
‫התייחסות נוספת‬
‫בעניין קריאת שמו של הר סיני‬
‫"הר האלקים" בחומש שמות‪ 924‬לפני מתן תורה‪ .‬לדעתו בספרות חז"ל המושג "על שם העתיד"‬
‫אינו מצביע על מחבר אלא מציין שהתורה מקדימה להביא פרט מאוחר‪ .‬לעומת זאת סובר גוטליב‬
‫שראב"ע ורמב"ן לוקחים בחשבון בפירושיהם את עניין משה ככותב התורה‪.‬‬
‫לעתים השינויים שבעל "מדרש אגדה" ביצע במקורותיו השפיעו על מובנות פירושיו‪ ,‬וההיכרות עם‬
‫המקבילות עשויה להבהיר פירושים בעלי ניסוח לא ברור‪ .‬הדרשה הבאה מופיעה גם בבמדבר‬
‫רבה‪ 925,‬אך הסגנון ב"מדרש אגדה" מתאים יותר לפירושו של בעל הטורים‪:‬‬
‫בעל הטורים במדבר א‪ ,‬כב‬
‫מדרש אגדה (העתקה) במדבר א‪ ,‬כ‬
‫ולמה נאמר בגלגלתם בראובן ושמעון בכלל (כב) לבני שמעון וגו'‪ .‬לגלגלותם‪.‬‬
‫ופרט מה שלא נאמר בשאר השבטים לפי‬
‫שראובן ושמעון קינטרו את אביהם לכך הם‬
‫צריכים לכפרה פי שנים כשאר שבטים‬
‫ולמה למד אחרונה של גלגלת של שבט שמעון הלמ"ד עקומה למטה‪ ,‬לפי שהמלמד שלו זמרי‬
‫משוכה שאינן מזויינות כשאר אותיות משום בן סלוא חטא ונפלו משבטו‪ .‬והלמ"ד היא‬
‫מעשה זמרי ולמה מנה השבטים כענין הזה לפי גבוהה מכל האותיות כך חסר משבטו‪ ,‬שלא‬
‫שלא מואס אלא לעשות דגלים‪.‬‬
‫העמיד לא מלך ולא שופט‪ .‬הלמ"ד השנית‬
‫דגלגלתם דשמעון עשויה כמגירה וזקופה ואין‬
‫לי כובע בראשה‪ ,‬לפי שהורה נשיא בית אב‬
‫לשמעוני זנות בישראל בגילוי הראש ובקומה‬
‫זקופה‪:‬‬
‫סגנון "מדרש אגדה" קרוב יחסית לפירושו של בעל הטורים‪ ,‬על אף שמושמטת ממנו מסקנת‬
‫הדרשה‪ :‬בגלל עוון זמרי לא קם משבט שמעון שום מנהיג ידוע בתקופת השופטים והמלוכה‪.‬‬
‫מסקנה זו מנוסחת באופן ברור באגדת תדשא‪ .‬פירוש בעל הטורים מפרט את הרקע לפירוש‬
‫ומצטט מסורת הקרובה לאמור באגדת תדשא‪ ,‬כפי שעולה מהציטוט הבא‪:‬‬
‫אבל שמעון לא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל עוון הזנות לפיכך ניתנה ברית מילה בערוה‬
‫שיהא יראת המקום מונעת לעשות‬
‫חטא‪926.‬‬
‫‪ 922‬תא‪-‬שמע‪ ,‬לקח טוב‪ ,‬עמ' ‪.292‬‬
‫‪ 923‬גוטליב‪ ,‬יש סדר למקרא‪ ,‬עמ' ‪ 2‬הערה ‪.2‬‬
‫‪ 924‬שמות ג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 925‬במדבר רבה (וילנא) יד‪.‬‬
‫‪ 926‬אגדת תדשא פרק ח‪.‬‬
‫‪239‬‬
‫בדוגמה הבאה אביא בדרשה אלגוריסטית מחומש דברים‪ .‬דרשה זו מיישמת את הפסוקים בחומש‬
‫דברים הדנים בדיני ירושת בנים מאימהות שונות‪ ,‬על שבטי ישראל בני לאה (השנואה) ורחל‬
‫(האהובה)‪927.‬‬
‫קיימת מקבילה לדרשה בבראשית‬
‫רבתי‪928.‬‬
‫להלן נוסח מדרש אגדה (העתקה)‬
‫דברים כא‪ ,‬טו‪:‬‬
‫"כי תהיינה לאיש שתי נשים" ‪ -‬ד"א כי תהיינה לאיש שתי נשים אילו רחל {ולא}ה האחת‬
‫אהובה שנ' ויאהב גם את רחל מלא' והאחת שנואה שנ' וירא יי' כי שנואה לאה והיה הבן‬
‫הבכור {לשני‪$‬א'} זה ראובן שהיה בכור ל{א}ה‪ :‬והיה ביום הנחילו {את} בניו כשבא‬
‫להנחיל ארץ ישראל בשעת מיתתו ל{א יוכ}ל לבכר את יוסף שהיה בן רחל במקום שהיה‬
‫ראובן אע"פ שאמר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך לא נקרא יוסף בכור יעקב אלא ראובן‬
‫כי את הבכו' בן השנו' יכיר שנ' ראובן בכרי את' הכירו לכל כי הוא רא' א' ולו ל{ראו}בן‬
‫משפט הבכורה‪ :‬ולא ליוסף משפט הבכ' שנ' כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה‬
‫ליוסף ולא ל{ה}תייחס שלא נקרא יוסף בכור יעקב כי אם ראובן שנ' ויהיו בני ראובן בכור‬
‫ישראל ראובן‪:‬‬
‫הנושא שמעסיק כאן את בעל "מדרש אגדה" הוא שאלת הבכורה וירושת הארץ‪ .‬דרשה זו מעוררת‬
‫תמיהה מכיוון שבסופו של דבר המציאות היא שנחלת יוסף בארץ כפולה‪ ,‬בניגוד להנחיות הנובעות‬
‫ממצוות הירושה‪ .‬התשובה היא שראובן איבד את חלקו הכפול בירושת הארץ בגלל חטאו‪ ,‬ומשה‬
‫התפלל עליו שיקבל את חלקו‪ .‬למרות החטא ראובן קרוי בכור‪ ,‬מה שמלמד ששמר על מעמדו‪.‬‬
‫במקבילות השאלה היא לגבי חלוקת הארץ לשבטים‪" .‬מדרש אגדה" כלל לא מעלה שאלה זו‪,‬‬
‫והדרשה מפותחת פחות יחסית למקבילות‪.‬‬
‫העיסוק בחיבורים הנידונים בפרק זה ובהקבלות ביניהם מלמד ש"מדרש אגדה" הוא הקובץ‬
‫התמציתי ביותר מבין ארבעת החיבורים שמובאים בהם פירושים רבים שמיוחסים ר' משה‬
‫הדרשן‪ :‬אגדת תדשא‪ ,‬בראשית רבתי‪ ,‬במדבר רבה ו"מדרש אגדה"‪ .‬לעתים התמציתיות מגיעה עד‬
‫כדי השמטת חלקי דרשה ואי מובנות‪ .‬בגלל הרובד הלשוני של המדרש‪ ,‬המזכיר את פרשני ימי‬
‫הביניים ומגמות רעיוניות שמנוסחות בו בשפתם של פרשנים מאוחרים (כגון ר' חיים פלטיאל)‪,‬‬
‫נראה ש"מדרש אגדה" הוא המאוחר מבין ארבעת החיבורים‪ .‬מכיוון שאין בהכרח התאמה בין‬
‫ההקשר שבו באים הדברים במקבילות לבין ההקשר שבו שובצו ב"מדרש אגדה"‪ ,‬עדיין לא נחשפו‬
‫כל ההקבלות בין החיבורים‪ .‬עם זאת קיימים ב"מדרש אגדה" גם פירושים שמתאימים לסגנונו‬
‫של ר' משה הדרשן ואינם מופיעים בשלושת החיבורים האחרים הנידונים בפרק זה‪ .‬ספק אם‬
‫אפשר למצוא תשובה לשאלה מהו ה"צינור" שדרכו הגיעה תורתו של ר' משה הדרשן אל בעל‬
‫"מדרש אגדה"‪ .‬מכל האמור לעיל אנו רואים ש"מדרש אגדה" הוא אחד החיבורים המאוחרים‬
‫ביותר שמשוקעים בו חלקים מתורתו של ר' משה הדרשן‪.‬‬
‫‪ 927‬בובר אינו מציין את מקורה של הדרשה בהערותיו‪ ,‬והיא נראית אצלו כדרשה חסרת מקבילה‪.‬‬
‫‪ 928‬בראשית רבתי (אלבק) עמ' ‪" : 121‬כי תהיין לאיש‪ ,‬זה יעקב שנאמר איש תם‪ .‬שתי נשים‪ ,‬רחל ולאה‪ .‬האחת אהובה‪,‬‬
‫זו רחל‪ ,‬והאחת שנואה‪ ,‬זו לאה‪ .‬וילדו לו בנים‪ ,‬שתיהן ילדו לו‪ ,‬ומה שהעמידה לאה העמידה רחל‪ ,‬לאה נביאים‪ ,‬רחל‬
‫נביאים‪ ,‬לאה שופטים ורחל שופטים‪ .‬והיה הבן הבכור לשניאה‪ ,‬זה ראובן‪ .‬והיה ביום הנחילו [את בניו]‪ ,‬בשעה שעמד‬
‫להפטר מן העולם ויקרא יעקב אל בניו‪ ,‬את אשר יהיה לו‪ ,‬אלו ברכות‪ ,‬לא יוכל לבכר את בן האהובה‪ ,‬זה יוסף שלא‬
‫קראו בכור‪ ,‬על פני בן השנואה הבכור‪ ,‬זה ראובן וכו'"‪ .‬מקבילות נוספות‪ :‬תנחומא (בובר) ויצא יג; אגדת בראשית פרק‬
‫מט‪ .‬הקרובים ביותר לנוסח "מדרש אגדה" הם בראשית רבתי והתנחומא‪.‬‬
‫‪241‬‬
‫‪ 3.2.2‬זיקתו של "מדרש אגדה" לחיבורים אחרים‬
‫בפרק זה אציג מספר ממצאים הקשורים ל"מדרש אגדה" וליבורים אחרים‪ .‬עד עתה ציינתי‬
‫והדגמתי את המקורות המגוונים שמהם שאב בעל "מדרש אגדה" את דרשותיו ופירושיו‪ ,‬ובהם‬
‫התרגומים‪ ,‬המשנה‪ ,‬מדרשי התנאים והאמוראים‪ ,‬התלמוד הבבלי ומעט מן התלמוד הירושלמי‪,‬‬
‫ספרות התנחומא‪ ,‬פסיקתא דרב כהנא ומעט מפסיקתא רבתי‪.‬‬
‫העיבודים יוצרים דרשות חדשות לחלוטין‪ ,‬ובתוכן ניתן לזהות השפעות של חיבורים כגון פרקי‬
‫דרבי אליעזר‪ ,‬אגדת בראשית‪" ,‬מדרש חדש" ו"פתרון תורה"‪ .‬במידה מועטה נמצאו מקבילות‬
‫לחיבורים איכה רבה‪ ,‬קהלת רבה וזוטא ושיר השירים רבה וזוטא‪ .‬בפרק זה התייחסותי לחיבורים‬
‫אינה כרונולוגית‪ ,‬אלא מבוססת על הדמיון ל"מדרש אגדה" מבחינת המאפיינים המייחדים אותו‪.‬‬
‫החיבורים שאליהם אתייחס בפרק זה שייכים לתקופות שונות‪ ,‬אולם הם דומים ל"מדרש אגדה"‬
‫בהיותם מדרשים‬
‫"פוליפוניים"‪929:‬‬
‫יש בהם דרשות מתקופות וסגנונות שונים‪ ,‬ללא היררכיה‬
‫ברורה או הבחנות בין תקופות וסוגים‪ .‬הקולות במדרשים אלה הם מגוונים והחיתוכים בין‬
‫המימרות דינמיים‪ .‬מתבצעות תחיבות של קטעים שונים ומגוונים שקשה לזהות בהם שיטה או‬
‫זהות עם גרסאות של קטעי דרשות הידועים‬
‫לנו‪930.‬‬
‫תיאורו של אורבך לגבי ספר פתרון תורה מזכיר מאוד את אופיו של "מדרש אגדה"‪ .‬אורבך‬
‫התייחס למלאכת העריכה המאפיינת את "פתרון תורה"‪ ,‬והזכיר בין השאר שילוב משפטים‬
‫ופסקאות והרכבת חלקים שונים‪ ,‬עד כדי התכה של קטע חדש‪" :‬ועשה מהם מקשה אחת מעין מה‬
‫שעשה בעל אליהו רבה"‪ 931.‬מכיוון שסגנונו של בעל "פתרון תורה" היה ציטוט מדויק ממקורותיו‪,‬‬
‫אורבך סבר שלא בעל "פתרון תורה" הוא שערך את הדרשות באופן הזה‪ .‬אורבך הוסיף שלחלק‬
‫מהמסורות שנראו חסרות מקבילה ב"פתרון תורה"‪ ,‬נמצאו בהמשך מקבילות בפירושים שמקורם‬
‫באשכנז‪ ,‬כגון תוספות הדר זקנים על התורה‪ .‬גם ב"מדרש אגדה" פגשתי תופעה זו‪.‬‬
‫על הזיקה בין "מדרש אגדה" ל"פתרון תורה" כבר עמד אורבך‪ ,‬שסימן במהדורתו את המקומות‬
‫שמצא להם מקבילה מ"מדרש‬
‫אגדה"‪932.‬‬
‫כאשר משווים את נוסחי הדרשות ב"פתרון תורה"‬
‫וב"מדרש אגדה" למקבילות בתנחומא‪ ,‬מגלים שההשמטות והווריאציות של הקטע מהתנחומא הן‬
‫מדויקות בשני החיבורים‪ 933.‬אורבך במבואו כתב לגבי הדרשות ב"פתרון‬
‫תורה"‪934:‬‬
‫ישנן דרשות ומאמרים שכמוהן נמצא רק במדרש הגדול ובמדרש אגדה אבל הבדלים‬
‫מהותיים המתגלים אינם מאפשרים לקבוע בברור שאומנם שאבו מאותו מקור‪.‬‬
‫‪ 929‬פוליפוניה – רב‪-‬קוליות – היא מושג מוזיקלי‪ .‬מיכאיל מיכיאילוביץ' בכטין‪ ,‬חוקר תרבות וספרות (רוסיה‪–1192 ,‬‬
‫‪ ,) 1972‬טבע את המושג לתיאור רומן המשלב מספרים שונים או מספר בעל סגנונות שונים ואפילו מתנגשים‪.‬‬
‫‪ 930‬סגנון זה מאפיין גם את בראשית זוטא‪ .‬בבראשית זוטא (הכהן)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמד הכהן על מאפיינים קרובים מאוד‬
‫לאלה שסקרתי כאן‪ .‬על פי המבוא‪ ,‬זמנו של מחבר הספר הוא סוף המאה ה‪ 12-‬עד תחילת מאה ה‪( 13-‬שם‪ ,‬עמ' ‪,)22‬‬
‫ומוצאו בטולטילה שבספרד‪ .‬את בראשית זוטא הוא חיבר כנראה בארם צובא (שם‪ ,‬עמ' ‪.)21–19‬‬
‫‪ 931‬פתרון תורה (אורבך)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' לב‪ .‬אורבך קבע את זמנו למאה ה‪ 11-‬בבבל‪ .‬למידע נוסף על "פתרון תורה"‬
‫ו"מדרש אגדה"‪ ,‬ראו‪ :‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.72‬‬
‫‪ 932‬מראי מקום למקבילות מ"מדרש אגדה" ב"פתרון תורה"‪ ,‬כפי שמופיעים בפתרון תורה (אורבך)‪ :‬עמ' ‪ 23‬הערה ‪;11‬‬
‫עמ' ‪ 21‬הערות ‪ ;12–11‬עמ' ‪ 97‬פתיחתא בהר‪.‬‬
‫‪ 933‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא ז‪ ,‬יא‪ ,‬וכן אורבך‪ ,‬פתרון תורה‪ ,‬עמ' ‪.21–23‬‬
‫‪ 934‬פתרון תורה (אורבך)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' כג‪.‬‬
‫‪240‬‬
‫בפתיחתא לפרשת בהר ב"מדרש אגדה" ציין בובר‪" :‬לא מצאתי המקור"‪ 935.‬המקבילה הקרובה‬
‫ביותר שמצא היא בפסיקתא רבתי‪ 936,‬אולם סגנון הקטע אחר מזה שבמדרשנו‪ .‬ב"פתרון תורה"‬
‫נמצאת מקבילה אפשרית לפתיחתא‪ .‬חשוב לציין שווכמן במחקרה על "מדרש חדש" מצאה‬
‫מקבילות משמעותיות בין "פתרון תורה" ל"מדרש‬
‫חדש"‪937.‬‬
‫ברקען של דרשות אלה מצויות‬
‫מקבילות אפשריות וברורות ל"מדרש אגדה"‪:‬‬
‫ריבוי מספרם של הקטעים המשותפים אינו מותיר‪ ,‬לדעתי‪ ,‬כל ספק‪ :‬בין שני החיבורים‬
‫קיימת זיקה ברורה‪ ,‬ומסתבר שבעל פתרון תורה השתמש במדרש חדש כאחד‬
‫ממקורותיו‪938.‬‬
‫מסקנתה של וכמן היא שבעל "פתרון תורה" השתמש ב"מדרש חדש" כמקור‪.‬‬
‫דוגמה ליחס בין "מדרש אגדה"‪" ,‬פתרון תורה" ו"מדרש חדש" אפשר לראות בדרשה הבאה‬
‫מ"מדרש‬
‫אגדה"‪939.‬‬
‫מדובר בדרשה מעגלית מסוג פתיחתא‪ ,‬שהפסוק הרחוק בה הוא "הבאים‬
‫ישרש יעקב" (ישעיהו כז‪ ,‬ו)‪ 940.‬הדרשה מופיעה גם ב"פתרון תורה"‪ 941‬וב"מדרש חדש"‪ 942,‬שם זו‬
‫דרשה לפרשת בלק‪ .‬וכמן דנה בדוגמה זו במסגרת ההקבלות בין "מדרש חדש" ל"פתרון‬
‫תורה"‪943.‬‬
‫מדרש אגדה (מהדורה) שמות א‪ ,‬א‬
‫וכמן‪ ,‬מדרש חדש‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪33‬‬
‫דבר אחר ואלה שמות בני ישראל זה שאמ'‬
‫הכתוב הבאים ישרש יעקב (ישעיהו כז‪ ,‬ו)‬
‫פס' ויאמר אליו מלאך יי על מה הכית וגו'‬
‫אלא הודיעו מה האתון שאין לה זכות ולא‬
‫בכל מקום ישראל באים ובניהם באים כמו‬
‫שנאמר באברהם ואברהם ושרה זקנים‬
‫באים בימים (בראשית יח‪ ,‬יא) שהן יוצאין‬
‫מן העולם החשך ובאים לעולם הבא‪:‬‬
‫שנאמר הבאים ישרש יעקב (ישעיהו כז‪ ,‬ו)‬
‫אף כאן הבאים מ<צ>רימה אבל אומות‬
‫העולם אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל‬
‫שרש בארץ גזעם (שם מ‪ ,‬כד)‪ :‬אבל ישראל‬
‫ברית נצטוות לאמ' על מה הכית‪ ,‬אומה‬
‫שלימה שאתה מבקש לעקור על אחת כמה‬
‫וכמה‪ ,‬שנ' אף בל נטעו אף בל זורעו וגו'‬
‫(ישעיה מ כד) אילו אומות העולם שאין‬
‫להם נטיעה‪ .‬דור המבול נעקרה נטיעתן‪ ,‬שנ'‬
‫וימח את כל היקום וגו' (בראשית ו כג) אבל‬
‫ישראל נטועים‪ ,‬שנ' ונטעת(י)ם על אדמתם‬
‫(עמוס ט טו) אף בל זורעו (ישעיה שם) אילו‬
‫‪ 935‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא כה‪ ,‬א‪" :‬זש"ה אל תיראי א"ר תנחומ' כו'"‪.‬‬
‫‪ 936‬פסיקתא רבתי (איש שלום) כא‪ ,‬פסקא "עשר תעשר"‪ ,‬ד"ה "ר' לוי בשם ר' יוחנן משמים השמעת דין ארץ יראה‬
‫ושקטה"‪.‬‬
‫‪ 937‬וכמן‪ ,‬מדרש חדש‪ ,‬עמ' ‪.121‬‬
‫‪ 938‬שם‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ 939‬מדרש אגדה (מהדורה) שמות א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 940‬על פי נוסח אשכנז זו תחילת ההפטרה של פרשת שמות‪.‬‬
‫‪ 941‬פתרון תורה (אורבך)‪ ,‬עמ' ‪.197‬‬
‫‪ 942‬וכמן‪ ,‬מדרש חדש‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪ .93‬מקבילות רעיוניות קרובות‪ :‬שיר השירים רבה ז; רבנו בחיי (שעוועל)‪ ,‬בראשית‬
‫מז‪ ,‬כז; שם שמות א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 943‬וכמן‪ ,‬מדרש חדש‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬עמ' ‪.121‬‬
‫‪242‬‬
‫ונטעתים על אדמתם (עמוס ט‪ ,‬טו) ולמה‬
‫דור המגדל‪ ,‬שנ' ויפץ יי אותם וגו' (בראשית‬
‫בזכות אברהם שנאמר בו ויטע אשל‬
‫(בראשית כא‪ ,‬לג)‪ :‬אומות העולם אף בל‬
‫זורעו (ישעיהו מ‪ ,‬כד) אבל ישראל יהי פסת‬
‫בר בארץ (תהלים עב‪ ,‬טז) אומות העולם בל‬
‫שורש בארץ גזעם (ישעיהו מ‪ ,‬כד) אבל‬
‫ישראל שרשי פתוח אלי מים (איוב כט‪ ,‬יט)‬
‫ולמה בזכות יעקב שנאמר בו <הבאים>‬
‫ישרש יעקב (ישעיהו כז‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫יא ח) אבל ישראל זרועים‪ ,‬שנ' וזרעתיה לי‬
‫בארץ וג' (הושע ב כה) אף בל שורש בארץ‬
‫גזעם (ישעיה שם) אילו הסדומיים‪ ,‬שנ'‬
‫וי(ה)פוך את הערים האל (בראשית יט כה)‬
‫אבל ישראל משורשים‪ ,‬שנ' הבאים ישרש‬
‫ישראל וגו' (ישעיה כז ו) וגם נשף בהם‬
‫ויבשו (ישעיה מ כד) אילו המצריים‪ ,‬שנ'‬
‫נשפת ברוחך וג' (שמות טו י) וסערה כקש‬
‫תשאם (ישעיה שם) אילו בלק ובלעם‪ ,‬שנ'‬
‫ויקם בלק וילך וגו'‪.‬‬
‫העולה מממצאי הטבלה הוא שקיימת הקבלה לשונית חלקית והקבלה רעיונית מלאה בין המובאה‬
‫מ"מדרש חדש" למדרשנו‪ .‬מממצאי פרק זה נראה ש"פתרון תורה" עמד לפני בעל "מדרש אגדה"‬
‫והיווה מקור לדרשות מ"מדרש חדש" שמופיעות בחיבורנו‪.‬‬
‫בפרק זה הדגמתי בהרחבה את הזיקה בין "מדרש אגדה" לחיבורים "מדרש חדש" ו"פתרון‬
‫תורה"‪ .‬קיימות עוד הקבלות מעניינות שיש לדון בהן‪ ,‬כגון ההקבלות לשיר השירים זוטא‪ ,‬לדברים‬
‫רבה‪ ,‬לאגדת בראשית ולמדרשי מכירי ואבכיר‪ .‬יש מקום עוד להרחיב ולחקור הקבלות אלה‬
‫במחקרים עתידיים‪.‬‬
‫‪ 3.2.1‬פרשנות מעובדת מתוך ספרות המדרש הקדומה‪ :‬רש"י ו"לקח טוב"‬
‫בחלק זה בחרתי להתייחס לשני מחברים בני המאה ה‪ :11-‬חיבורו של האחד נקרא מדרש ואילו‬
‫חיבורו של השני נחשב לפירוש‪ .‬כוונתי היא לבעל ה"לקח טוב"‪ 944‬ולרש"י‪ .‬אזורי הפעילות של שני‬
‫חכמים אלה היו שונים‪ ,‬אולם תפוצת תורתם הייתה רחבה מאוד‪ ,‬כך שהייתה חפיפה מסוימת‬
‫באזורי‬
‫התפוצה‪945.‬‬
‫חיבוריהם הועתקו פעמים רבות לכתבי יד שונים‪ ,‬וגם ב"מדרש אגדה" הם‬
‫הותירו לא אחת את רושמם‪ .‬ניתן למצוא ב"מדרש אגדה" חלקי רעיונות מקטעים שמקורם ברש"י‬
‫וב"לקח טוב"‪ ,‬אך כמעט תמיד הם מנוסחים בלשון שונה‪.‬‬
‫אפשטיין‪ ,‬בובר ומאק‪ 946‬עסקו בהקבלות בין פירוש רש"י ו"לקח טוב" ל"מדרש אגדה"‪ .‬בובר חד‬
‫משמעי במסקנתו שמדרש לקח טוב ופירוש רש"י לתורה עמדו לפני בעל "מדרש אגדה"‪ ,‬כך שהוא‬
‫ציטט אותם ולא‬
‫להפך‪947.‬‬
‫מאק טוען ש"מדרש אגדה" מרחיב דרשות מעבר לגבולותיו של‬
‫‪ 944‬על חיבור זה המכונה גם פסיקתא זוטרתא‪ ,‬ראו רייזל‪ ,‬מבוא למדרשים‪ ,‬עמ' ‪.371‬‬
‫‪ 945‬טויטו‪ ,‬עקבות של לקח טוב‪ ,‬עמ' ‪ ;11‬יעקבס‪ ,‬רשב"ם ולקח טוב‪ ,‬עמ' ‪.197‬‬
‫‪ 946‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ;1‬מאק‪ ,‬מסודו‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
‫‪ 947‬גוטליב‪ ,‬יש סדר למקרא‪ ,‬עמ' ‪ 97‬הערה ‪.71‬‬
‫‪243‬‬
‫רש"י‪ 948.‬לגבי מדרש לקח טוב הוא סובר שבעל "מדרש אגדה" מהווה "צינור" חשוב להעביר לנו‬
‫את תורתו‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה נוכל לעמוד על אופן העיבוד של "לקח טוב" את דברי התלמוד הבבלי‪ ,‬וגם על‬
‫היצמדותו של בעל "מדרש אגדה" לגרסת ה"לקח טוב"‪.‬‬
‫מדרש‬
‫אגדה‬
‫שמות‬
‫לד‪,‬‬
‫בבלי קידושין מט ע"א‬
‫כז לקח טוב (בובר) שמות לד‪ ,‬כז‬
‫(‪)59l‬ויאמר יי' אל משה כתב לך‬
‫אילו עשרת הדברות את להביא‬
‫ויאמר ה' אל משה כתב לך‪ .‬אלו‬
‫שאר המצות הדברים האלה‬
‫עשרת הדברות‪ :‬את‪ .‬להביא שאר‬
‫המצות‪ :‬הדברים האלה‪ .‬זה ספר‬
‫אלו הוריות של תלמוד שעיקר‬
‫התורה‪ :‬כי על פי הדברים האלה‪.‬‬
‫הברית נכרת עלינו פירושי התורה‬
‫אלו הוריות של תלמוד‪ ,‬מלמד שעיקר‬
‫שנ' ולמדה את בני ישראל‪:‬‬
‫הברית נכרת על פירושי התורה‪,‬‬
‫שכל הדורש פסוק כצורתו בלא שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה‬
‫מדרש ובלא י"ג מדות שהתורה בפיהם (דברים לא‪,‬יט) שכל הדורש‬
‫נדרשת עליו הכתוב אומ' והכסיל הפסוק כצורתו בלא מדרש‪ ,‬ובלא‬
‫שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת‬
‫בחשך הו'‬
‫בהן‪ ,‬עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך‬
‫הולך (קהלת ב‪,‬יד)‪:‬‬
‫והתניא‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ :‬המתרגם‬
‫פסוק כצורתו – הרי זה בדאי‪,‬‬
‫והמוסיף עליו – הרי זה מחרף‬
‫ומגדף! אלא מאי מאי תרגום? תרגום‬
‫דידן‪.‬‬
‫המקור המתאים ביותר מצוי במסכת קידושין בתלמוד הבבלי‪ .‬ב"מדרש אגדה" וב"לקח טוב"‬
‫מופיעה המימרה בהקשר פרשני וללא שם המוסר‪ .‬בעל "לקח טוב" שינה מלשון התלמוד וכתב‬
‫"הדורש" במקום "המתרגם"‪ .‬כמו בקטעים קודמים‪ ,‬גם בקטע זה ניכרת לשונו המקצרת של בעל‬
‫"מדרש אגדה"‪ .‬הרעיון של כריתת הברית בין עם ישראל לקב"ה על פירושי התורה משתלב‬
‫במגמתו של בעל "לקח טוב" להרחיק בני קהילתו מן הגישה‬
‫הקראית‪949.‬‬
‫מדוגמה זו אנו לומדים שכאשר בעל "מדרש אגדה" ציטט את מדרש לקח טוב‪ ,‬הוא אימץ את‬
‫העיבוד וגם את ההקשר‪ .‬כך הוא נהג ברוב המקרים גם לגבי פירוש רש"י לתורה‪ .‬אולם כפי‬
‫שראינו לעיל‪ ,‬על פי רוב הוא לא נהג כך כששאב מחיבורים אחרים מספרות חז"ל הקדומה‬
‫והמאוחרת‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין מדובר בהתאמה מוחלטת‪.‬‬
‫‪ 948‬ראו פרק חמישי‪ ,‬סעיף ‪ – 2‬דרשות מספריות‪ ,‬נוטריקון וגימטריות‪ ,‬עמ' ‪ .219–212‬מופיע שם דיון בעניין זיקתו של‬
‫בעל "מדרש אגדה" לפירוש רש"י‪ ,‬כשהדוגמה הנידונה היא דרשת ציצית (מדרש אגדה (בובר) במדבר טו‪ ,‬לח)‪.‬‬
‫‪ 949‬תא‪-‬שמע‪ ,‬לקח טוב‪ ,‬עמ' ‪.217‬‬
‫‪244‬‬
‫בסעיף זה אדגי ם את מנגנוני העיבוד של פירושים מתוך ה"לקח טוב" ב"מדרש אגדה"‪ .‬את‬
‫ההכללות פיתחתי על בסיס הרחבה של המהדורה הביקורתית למדרש אגדה שמות‬
‫כב–כג‪950.‬‬
‫בפרקים אלה קיימת התאמה גבוהה יחסית בין החומר הקיים ב"לקח טוב" לחומר שאנו מוצאים‬
‫ב"מדרש אגדה"‪ .‬לכן יכולתי לזהות ואריאציות שונות של ציטוט ועיבוד‪.‬‬
‫ברוב המקרים שינה בעל "מדרש אגדה" מלשונו של ה"לקח טוב"‪ .‬בדיקת היחס בין "מדרש‬
‫אגדה" ל"לקח טוב" ביחידה מדרשית מגלה כי "מדרש אגדה" מצטט מתוך ה"לקח טוב" באופן‬
‫תמציתי‪ .‬נראה שלשני חיבורים אלה עורכים בעלי מגמות שונות‪ :‬לבעל ה"לקח טוב" נטייה‬
‫להרחיב בענייני הלכה ואגדה‪ ,‬ואילו בעל "מדרש אגדה" נוטה לתמצת‬
‫ולקצר‪951.‬‬
‫דוגמה לכך ניתן לראות במדרש אגדה לשמות כב‪ ,‬א‪ .‬על המילים‪" :‬מחתרת זו היא התראתו"‪,‬‬
‫נוסף ב"לקח טוב"‪" :‬מיכן אתה למד לפיקוח נפש מן התורה‪ ,‬ומה שפיכות דמים שמטמא את‬
‫הארץ ומסלק את השכינה אמרה תורה והכה ומת‪ ,‬אע"פ שעל ספק בא‪ ,‬קל וחומר לפיקוח נפש‬
‫שדוחה את הספק"‪ .‬דברים אלה הם על פי על פי‬
‫המכילתא‪952.‬‬
‫דוגמה נוספת באותה יחידה מדרשית היא במדרש אגדה לשמות כב‪ ,‬ח‪ ,‬ד"ה "על כל דבר פשע"‪.‬‬
‫פירושו של "מדרש אגדה" קצר עד כדי אי מובנות‪ ,‬ובובר במהדורתו תיקן את הפירוש על פי‬
‫המקבילות במכילתא וב"לקח טוב"‪ ,‬כדי שיהיה מובן יותר‪ .‬בפירוש זה "לקח טוב" מוסיף‪" :‬לא‬
‫בא הכתוב אלא לחלק בין כסף וכלים ובהמה"‪ .‬מעניין לציין שבעל "לקח טוב" בפירושו לפסוק זה‬
‫נאמן למכילתא יותר מאשר "מדרש אגדה"‪.‬‬
‫במקרים רבים אין "מדרש אגדה" מפרש כלל‪ ,‬והוא אף עשוי לדלג על פסוקים שלמים‪ ,‬כמו למשל‬
‫במדרש אגדה (מהדורה) שמות כב‪ ,‬ט–יד‪ .‬מגמה זו מסתמנת לאורך החיבור כולו‪ .‬הדוגמאות‬
‫המובאות כאן ולקוחות מהמהדורה הביקורתית המורחבת מראות שלבעל "מדרש אגדה" מגמה‬
‫עצמאית‪ ,‬ו"לקח טוב" הוא אחד החיבורים שממנו ליקט‪ .‬ייחודו של "לקח טוב" בין המקורות‬
‫שמהם מלקט "מדרש אגדה" הוא בריבוי המקרים של הופעות פירושים ממנו ב"מדרש אגדה"‪ ,‬אך‬
‫לא בנאמנות ללשונו ולשפתו של "לקח טוב" וגם לא לדרכו הפרשנית‪ .‬לדוגמה‪" ,‬מיכן אמרו כל‬
‫הנוטל שוחד אינו נפטר מן העולם עד שיהא סומה" (מדרש אגדה (מהדורה) שמות כג‪ ,‬ח)‪ ,‬ולעומת‬
‫זאת בלקח טוב (בובר) שמות כג‪ ,‬ח‪" :‬כל הנוטל ממון ומטה הדין אינו נפטר מן העולם עד שיחסר‬
‫מאור עיניו"‪ ,‬וכעין זה במכילתא דרבי‬
‫ישמעאל‪953.‬‬
‫הלשון והמגמה של "מדרש אגדה" שונות לחלוטין מאלה של החיבורים האחרים הנידונים בחלק‬
‫זה‪ .‬חוסר היכולת למקם את "מדרש אגדה" בשרשרת המסירה נעוץ בעובדה שהוא אנונימי‪ ,‬ואינו‬
‫מסגיר פרטים על תקופתו ומקומו‪ .‬רש"י ו"לקח טוב" הם רק רובד אחד בחיבור כולו‪ .‬המגוון‬
‫שקיים בו והציטוט הלא מדויק באופן כללי‪ ,‬ובפרט לגבי רש"י ולקח טוב‪ ,‬עשויים להעיד על מרחק‬
‫של "מדרש אגדה" מהאזור או מהתקופה שבהם חוברו מדרש לקח טוב ופירוש רש"י‪.‬‬
‫‪ 950‬ראו לעיל פרק שני‪ ,‬סעיף ‪ – 3‬מהדורה ביקורתית מורחבת‪ ,‬עמ' ‪.111–111‬‬
‫‪ 951‬דוגמאות‪ :‬מדרש אגדה (מהדורה מורחבת) שמות כב‪ ,‬ו; שם כב‪ ,‬ח; שם כג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 952‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יג‪.‬‬
‫‪ 953‬דוגמה נוספת‪ :‬במדרש אגדה (מהדורה) שמות כב‪ ,‬כ כותב בעל "מדרש אגדה" לגבי הגר‪" :‬והגר שאור שלו רע"‪.‬‬
‫בובר במהדורתו ל"מדרש אגדה" גורס על פי מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) יח‪" :‬הגר שסורו רע"‪ ,‬ובלקח טוב‬
‫(בובר) שמות כב‪ ,‬ב‪" :‬שסיאורו של גר רע"‪.‬‬
‫‪245‬‬
‫‪ 3.2.5‬מסורות חסרות מקבילה‬
‫בחלק זה אציג פירושים ודרשות שלא נמצאה להם מקבילה‪ .‬בובר התייחס לתופעה‬
‫במבואו‪954:‬‬
‫ונמצא בקובץ הזה סיפורים ואגדות ישנות‪ .‬אם לא מצאתים בשום מקום ובודאי היו לפניו‬
‫במדרשים אשר נאבדו מאיתנו‪ .‬ונמצאים בו גם דברים מפליאים ובהם דרשות אשר המחבר‬
‫בעצמו הולידם‪ .‬ואביא רק מאמר אחד לדוגמה משפטים כב כד 'אם כסף תלוה את עמי'‬
‫הביא מאמר אחד על 'ועני ואביון מגוזלו' עני זה הנפש וגוזלו זה הגוף‪.‬‬
‫ב"מדרש אגדה" ישנן מסורות שלא נמצאה להן מקבילה בספרות חז"ל‪ .‬בכל סוגה נמצאו מסורות‬
‫חסרות מקבילה בפירושים‪ :‬חלקי דרשות‪,‬‬
‫סיפורים‪955,‬‬
‫סיפורי מקרא‬
‫מורחבים‪ 956‬ומשלים‪957.‬‬
‫בפרק בו אדון בצורות הספרותיות אציג חלק ממסורות אלה‪ ,‬הייחודיות ל"מדרש אגדה"‪ .‬בפרק‬
‫הנוכחי אציג מגוון פירושים מקוריים בסגנונות שונים‪ ,‬פירושים קצרים המבוססים על משחקי‬
‫לשון‪ ,‬פירושים המתאפיינים בנטייה לתורת הסוד ולמסתורין‪ ,‬וכן נוטריקון וגימטריות‪.‬‬
‫חשוב לציין שבדיקת המקורות חסרי המקבילה היא דינמית‪ ,‬מכיוון שמדובר במקורות רבים‬
‫המובאים בווריאציות שונות בבחינת "מים שאין להם סוף"‪ .‬הרבה תלוי במקורות שמתגלים תוך‬
‫כדי המחקר שלי ומחקרים קרובים‪.‬‬
‫פירושים מקוריים בנושאים שונים‬
‫אתייחס כאן לכמה פירושים מקוריים וייחודיים הנמצאים ב"מדרש אגדה"‪ .‬אחד הפירושים‬
‫לפסוק "ויחר אף משה ואהרן" (שמות לב‪ ,‬כ) בסיפור חטא העגל מתועד בפירוש "צרור‬
‫המור"‪958.‬‬
‫על פי פירוש זה‪ ,‬משה רבנו רצה להרוג את אהרן כשירד מן ההר‪ .‬הדבר נלמד מכך שאהרן אמר‬
‫למשה‪" :‬אל יחר אף אדני" (שם‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫גם על הפסוק "על כן יאמר בספר מלחמות ה'" (במדבר כא‪ ,‬יד) יש לבעל "מדרש אגדה" פירוש‬
‫מקורי‪ ,‬והוא מסביר שספר מלחמות ה' הוא חומש שמות‪ .‬לא גיליתי פרשן נוסף הסובר כך‪.‬‬
‫בעל המדרש מספר את סיפור הושע באופן שאין לו מקבילה בספרות חז"ל‪ .‬לדבריו‪ ,‬נישואיו של‬
‫הושע ל"אשת זנונים" היו מעשה‬
‫סמלי‪959.‬‬
‫את דבריו הוא מנסח במילים הבאות‪" :‬היה במראה‬
‫‪ 954‬מדרש אגדה (בובר)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.1‬‬
‫‪ 955‬כגון סיפור מותו של ר' עקיבא (מדרש אגדה ויקרא כא‪ ,‬א)‪ .‬לסיום הסיפור אין מקבילה‪.‬‬
‫‪ 956‬המובהק שבסיפורי המקרא המורחבים ב"מדרש אגדה" הוא סיפור מותו של ירמיהו הנביא המופיע במדרש אגדה‬
‫במדבר ל‪ ,‬טו‪ ,‬וידוע לנו רק מהספר "חיי הנביאים" ולא מספרות חז"ל‪.‬‬
‫‪ 957‬מדרש אגדה (בובר) שמות כו‪ ,‬ז‪" :‬ואפשר לשחור שיהיה נאה משל הדבר דומה לתינוקת"; שם במדבר לג‪ ,‬א‪" :‬אמר‬
‫רב למה הדבר דומה לזקן שיושב על הדרך"‪.‬‬
‫‪ 958‬כשר‪ ,‬תורה שלמה‪ ,‬שמות לב‪ ,‬כב‪ ,‬הערה ר; צרור המור שם‪.‬‬
‫‪ 959‬פירוש המעשה של הושע נתפס בתלמוד הבבלי כמשמעו (בבלי פסחים פז ע"א)‪ .‬אחרים פירשו מעשה זה כמשל או‬
‫כמעשים שהנביא ראה במראה הנבואה‪ ,‬ביניהם‪ :‬תרגום יונתן בן עוזיאל להושע א‪ ,‬ב–ג; ראב"ע בפירושו להושע א‪ ,‬א;‬
‫רמב"ם‪ ,‬מורה הנבוכים‪ ,‬חלק ב פרק מו‪.‬‬
‫‪246‬‬
‫הנבואה ולא בהקיץ‪ ,‬כי הכל היה בשעה אחת"‪ 960.‬מילותיו של בעל "מדרש אגדה" קרובות מאוד‬
‫לפירוש הראב"ע‪ ,‬הסובר שנשיאת האישה וגירושיה היו בגדר מראה נבואה בחלום הלילה לנביא‪.‬‬
‫להמשכו של המשפט ש"הכל היה בשעה אחת" לא נמצא מקור‪ .‬ניתן להבין זאת כהדגשה של בעל‬
‫"מדרש אגדה" שנשיאת האישה ולידת הילדים קרו במראה הנבואה‪.‬‬
‫פירוש נוסף חסר מקור שמופיע בו הביטוי "שעה אחת" מופיע בחומש שמות‪:‬‬
‫ויסעו מסכות ופסוק אחר אומר מרעמסס סוכתה (שמות יב‪ ,‬לז) והלא ישראל יושבים בארץ‬
‫גשן ויש בין גשן לרעמסס יותר מארבעים פרסה הדא הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי‬
‫נשרים (שם יט‪ ,‬ד) מלמד שנטלם הקב"ה והוליכם בשעה אחת מרעמסס לסכת כאלו על כנפי‬
‫נשרים‪961.‬‬
‫בעל "מדרש אגדה" מספר לנו שבני ישראל עברו את המרחק מסוכות לרעמסס בשעה אחת‪ .‬אין‬
‫לכך מקור בספרות חז"ל‪ ,‬שם אפשר למצוא את הלשון "כהרף‬
‫הוא "והכנסתי אתכם לשעה קלה‬
‫עין"‪962.‬‬
‫בילקוט שמעוני הנוסח‬
‫לרעמסס"‪963.‬‬
‫ניתן ללמוד מדוגמאות אלה שתופעת הפירושים שאין להם מקבילה היא מורכבת‪ :‬לעתים מדובר‬
‫בשורה או ביטוי מתוך דרשה ארוכה‪ ,‬ולעתים מדובר ברעיון כללי שמסכם פירוש או דרשה‪ .‬בובר‬
‫ציין בהערותיו ביטויים שונים כגון‪" :‬לא מצאתי המקור"‪" ,‬דברי המחבר מדנפשיה"‪ .‬בחלק‬
‫מהקטעים שלא מצא להם מקבילה ולא עמד על טיבם‪ ,‬הוא פשוט נמנע מלהעיר‪.‬‬
‫פירושים קצרים המבוססים על משחקי לשון‬
‫בנוסף לדוגמאות שהצגתי לעיל‪ ,‬קיימים פירושים קצרים שלא מצויים במקורות אחרים‪ ,‬כגון‬
‫פירוש זה‪:‬‬
‫לא תרצח הפכהו כמו לא תצרח וכמו צועקים אלי מן האדמה (בראשית ד‪ ,‬י) דכתיב בדמים‬
‫לא תרחץ‪ 964‬כמו פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נח‪,‬‬
‫יא)‪965:‬‬
‫פירוש דומה לו מבחינת הרגישות למילה ולצליל הוא‪:‬‬
‫ד"א ותהר מהו ותהר כמו הר כשהאשה מעוברת נראית‬
‫כהר‪966:‬‬
‫‪ 960‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא טז‪ ,‬כט‪ .‬פירוש זה מספר הושע הוא חלק מיחידה דרשנית העוסקת בענייני התשובה‪.‬‬
‫המקור לדרשה הסמוכה לפירוש זה הוא פסיקתא דרב כהנא (בובר) פסקא "שובה" קנט עמוד א‪ ,‬ושם מוזכר הושע‬
‫בקיצור רב ללא ההרחבה שבמדרשנו‪.‬‬
‫‪ 961‬מדרש אגדה (מהדורה) שמות יג‪ ,‬כ‪ .‬בובר לא מצא את המקור לפתיחה לדרשה‪.‬‬
‫‪ 962‬מכילתא דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) בא יד‪.‬‬
‫‪ 963‬ילקוט שמעוני מסעי תשפו‪ ,‬בשם מדרש תהלים (בובר) קז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 964‬לא מצאתי פסוק מעין זה‪.‬‬
‫‪ 965‬מדרש אגדה (מהדורה) שמות כ‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 966‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כט‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪247‬‬
‫פירוש זה הוא פירוש מילולי המקשר בין הפועל "להרות" לצורתה של אישה בהריון‪ .‬לטעמי פירוש‬
‫זה הוא הומוריסטי‪ ,‬ושאלתי את עצמי אם רק בימינו ניתן לראות אותו כך‪ ,‬או שגם בתקופת‬
‫הפרשן עוררו הדברים חיוך‪.‬‬
‫לגבי שמה של בלהה מופיע במדרש אגדה (בובר) בראשית ל‪ ,‬א‪:‬‬
‫ותאמר הנה אמתי בלהה כעין בהלה שהייתה מתבהלת בשעת לידתה ולא ידעה להניק‪.‬‬
‫פירוש מילולי המדגיש טעם פחות ידוע בעניין עגלה ערופה‪ ,‬הוא הפירוש שמביא בעל "מדרש‬
‫אגדה" בשם דורשי רשומות‪" :‬נתנו מכה על‬
‫העורף"‪967.‬‬
‫על פי פירוש זה העגלה הערופה אמורה‬
‫להביא את אנשי העיר ובית הדין אל בית הרוצח‪ .‬נתינת המכה על העורף נועדה לכוון את העגלה‬
‫לצאת מהמקום שלא נעבד אל בית הרוצח‪.‬‬
‫מקבילה לפירוש זה נמצאת בפירוש רבנו בחיי‬
‫לתורה‪968.‬‬
‫הוא מביא פירוש זה בשם "דורשי‬
‫חמורות"‪ .‬מסורת בעניין תפקידה של העגלה הערופה להוביל את בית הדין אל בית הרוצח קיימת‬
‫בתרגום יונתן בן עוזיאל‪ 969,‬שם היא מופיעה ללא קישור למילה "ויערפו"‪.‬‬
‫פירושים המתאפיינים בנטייה לתורת סוד ולמסתורין‬
‫קטעים חסרי מקבילה שאינם מבוססים על ספרות חז"ל ועוסקים ברעיונות מטאפיזיים מצאנו‬
‫בפרשת הבריאה‪ ,‬במדרש אגדה (העתקה) בראשית ב‪ ,‬ג‪:‬‬
‫אשר ברא אלהים יעשה אין כתיב‬
‫כן‪970‬‬
‫<א>לא לעשות שהניח כח בהם לעשות ולמה לא‬
‫ברא הקב"ה למלאכים גופות לפי שאם היה בהם גופין היו נראין ולפי שיש להם צורות‬
‫משונות אם היה אדם רואה אדם היתה נפשו יוצאה מפחדם‪:‬‬
‫על פי פירוש זה‪ ,‬המלאכים נבראו ללא גוף מתוך דאגה לאדם‪ .‬מקבילה אפשרית לפירוש זה‬
‫מצאתי בתנחומא בראשית‪ ,‬אולם במקבילה מדובר על "מזיקין" ואילו ב"מדרש אגדה" מדובר על‬
‫"מלאכים"‪ .‬כמו כן כל תוכן הדרשה שונה – בתנחומא מובא תיאורם של המזיקין‪ ,‬ואילו ב"מדרש‬
‫אגדה" מודגש יחס האדם אליהם‪ .‬לכן ניתן לסכם ולומר שמדובר בדרשות שונות‪ ,‬על אף שהשאלה‬
‫למה לא ברא הקב"ה למלאכים גופות היא שאלה שמקורה כבר בבראשית‬
‫רבה‪971.‬‬
‫בעניין בריאת החיות קובע בעל "מדרש אגדה" שנפשן של החיות יורדת למטה כמו גופם‪ ,‬בניגוד‬
‫לבני האדם שנפשם עולה וגופם יורד‬
‫ונקבר‪972.‬‬
‫בסיס הדרשה הוא בתנחומא‬
‫בראשית‪973,‬‬
‫שם‬
‫מופיעה קביעה שהשימוש במילה "ותוצא" בפרשת הבריאה פירושו הוצאה של יצירה שנוצרה כבר‬
‫‪ 967‬מדרש אגדה (בובר) שופטים כא‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 968‬רבנו בחיי לדברים כא‪ ,‬א‪ ,‬עמ' שעג‪.‬‬
‫‪ 969‬תרגום יונתן בן עוזיאל לדברים כא‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 970‬בובר תיקן‪ :‬כאן‪.‬‬
‫‪ 971‬בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) ז‪ ,‬כה‪ ,‬הערות ‪ ;7–1‬שם יא‪ ,‬ט‪ ,‬הערה ‪.13‬‬
‫‪ 972‬מדרש אגדה (מהדורה) בראשית א‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ 973‬תנחומא (בובר) בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪248‬‬
‫ביום הראשון‪ .‬לכן קובע המדרש שהחיות נבראו ביום ראשון והיו בלועות באדמה עד היום‬
‫החמישי‪ .‬עם זאת הרעיון שההבדל בין החיות והבהמות לאדם נעוץ בכך שנפש האדם עולה למעלה‬
‫בשעת המוות בעוד שנפש החיה נקברת עם גופה‪ ,‬אינו עולה ממקורות חז"ל‪ ,‬עד כמה שיכולתי‬
‫לבדוק‪ .‬הניסוח הקרוב ביותר שמצאתי לרעיון זה היה בדבריו של רבנו בחיי על‬
‫הפסוק‪974.‬‬
‫נוטריקון וגימטריות‬
‫קיימות ב"מדרש אגדה" דרשות נוטריקון וגימטריות רבות ללא מקבילות‪ .‬בחלק זה אציג דוגמה‬
‫אחת – דרשת "מדרש אגדה" לפסוק "וה' פקד את שרה כאשר אמר‪ ,‬ויעש ה' לשרה כאשר דבר"‬
‫(בראשית כא‪ ,‬א)‪ .‬על פי המדרש‪ ,‬מניין שעבוד בני ישראל הופחת מארבע מאות למאתיים ועשר‬
‫שנים בגלל צער העקרות של אברהם ושרה עד לידת יצחק שהוא כמניין קץ‪ :‬ק' שנים של אברהם‬
‫וצ' של שרה‪ .‬הפחתת שנות השעבוד הייתה תגובה לתפילת שרה לאחר שנתבשרה שייוולד לה בן‪,‬‬
‫והיא ביקשה שהשעבוד לא יהיה ארוך כל כך‪ .‬תגובת הקב"ה לתפילתה היא‪" :‬אני אגרע מן‬
‫המניין‪ ,‬כנגד שנים‬
‫שלך"‪975.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬יש דברים לא מעטים ב"מדרש אגדה" שאין להם מקבילה‪ ,‬אבל לחלק מהם – שנחשבו‬
‫כחסרי מקבילה – התברר שיש מקבילה בספרות הרבנית‪ ,‬ולאו דווקא בספרות חז"ל‪.‬‬
‫‪ 974‬רבנו בחיי (שעוועל) לבראשית א‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ 975‬מדרש אגדה (בובר) בראשית כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪249‬‬
‫פרק רביעי‪ :‬צורות ספרותיות‬
‫בפרק זה בחנתי את הצורות הספרותיות המופיעות ב"מדרש אגדה"‪ .‬הצורה הספרותית הבולטת‬
‫ביותר היא אגדה המרחיבה את הכתוב במקרא‪ ,‬וכן קיימים משלים רבים מסוגים שונים‪ .‬כמותם‬
‫של הסיפורים העצמאיים מועטה ביחס להיקפו הרחב של החיבור‪ .‬הצגת הממצאים בעניין זיקתו‬
‫של מדרשנו לפיוט ולתפילה מבוססת בעיקר על ממצאיהם של קודמיי; השתדלותי לגלות‬
‫ממצאים נוספים בתחום זה לא הניבה פירות משמעותיים לעת עתה‪.‬‬
‫הדוגמאות שהבאתי בפרק זה מייצגות רק את החומר המדרשי הייחודי שהוא חסר מקבילה‪.‬‬
‫דוגמאות אלה תורמות להבנת עולמו של בעל "מדרש אגדה" ולאופן העיצוב הספרותי של מדרשנו‪.‬‬
‫בשל היקפו הרחב של "מדרש אגדה" ובשל רצוני לעמוד במסגרת שהוגדרה למחקר‪ ,‬הדוגמאות‬
‫לקוחות בעיקר מהפרקים הכלולים במהדורה הביקורתית‪.‬‬
‫‪ .1‬סיפורי אגדה המרחיבים את הכתוב במקרא‬
‫כמעט בכל עיסוק של "מדרש אגדה" בסוגיה סיפורית בתורה קיימת התייחסות מרחיבה‪ .‬המגמה‬
‫בולטת במיוחד בסיפור שעבוד מצרים בחומש שמות‪ .‬בהתאם לנושא מובאים גם סיפורים מן‬
‫המקרא כולו‪ .‬בדוגמה שלפנינו ניתן לראות שמדרשנו מקבץ מסורות שקדמו לו ומוסיף להן פן של‬
‫קשר סיבתי שלא קיים במסורות הקודמות‪.‬‬
‫הפסוק "וימת מלך מצרים" (שמות ב‪ ,‬כג) מפורש ב"מדרש אגדה"‪ 976‬כעוסק בהצטרעותו של מלך‬
‫מצרים‪ .‬המדרש מרחיב את הסיפור המקראי באופן דרמטי‪ ,‬ומקשר אותו לגזרה על הטלת ילדי‬
‫ישראל ליאור‪ .‬המדרש מספר שמלך מצרים נטל מדמם של תינוקות ישראל ורחץ בו‪ ,‬כי סבר‬
‫שהמעשה יביא להתרפאותו מהצרעת‪ .‬לסיפור זה קיימות מקבילות שונות‪ 977,‬ו"מדרש אגדה"‬
‫מציג גרסה מקוצרת שלו‪ .‬במדרשנו מודגש פרט נוסף בסיפור שנרמז בעוד כמה מקבילות‪978‬‬
‫ומתאר את הצורה האכזרית שבה נהרגו תינוקות ישראל‪ :‬פרעה היה "הורג תינוקות ישראל ושם‬
‫אותם בין הלבנים והיו צווחים עד שעלה צווחתם אל האלוקים"‪ .‬אנו למדים מכך על דרכו של‬
‫המדרש לצרף פרטים המופיעים בפשט הכתובים‪ :‬הטלת הילדים ליאור‪ ,‬גזרת הלבנים ומפגש‬
‫אהרן ומשה עם פרעה‪ .‬בעל המדרש צירף את הפרטים מפשטי הכתובים וכן פרטים ממקבילות‬
‫קרובות‪ ,‬וארג סיפור דרמטי יותר‪ ,‬שבו מרכיבים חוזרים והדגשה של מסרים החשובים לדרשן‬
‫כגון אכזריותו של פרעה‪ .‬במקבילות אחרות‪ ,‬כגון בשמות רבה‪ 979,‬אין הצמדה או קשר סיבתי בין‬
‫שלושת האירועים‪ .‬גם סיפור שעבוד מצרים ב"מדרש אגדה" זרוע בהרחבות של הסיפור המקראי‬
‫שלא אדון בהן כאן‪ ,‬מכיוון שאין בהן כדי להוסיף להבנת סגנונו של מדרשנו‪.‬‬
‫‪ 976‬מדרש אגדה (בובר) שמות ב‪ ,‬כג‪ ,‬וכן שם ג‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 977‬שמות רבה (שנאן) א‪ ,‬לד; רש"י שמות ב‪ ,‬כג; לקח טוב שם; ספר הישר (דן)‪ ,‬עמ' ‪.313‬‬
‫‪ 978‬מדרש אגדה (מהדורה) שמות ה‪ ,‬יא; שמות רבה (שנאן) ה‪ ,‬כא; לקח טוב שם; ספר הישר (דן) עמוד ‪ .311‬במקבילה‬
‫האחרונה סיפור הלבנים מופיע לפני מפגש משה ואהרן עם פרעה‪.‬‬
‫‪ 979‬שמות רבה (שנאן) ה‪ ,‬יד‪ ,‬מפגש משה ואהרן‪ .‬סיפור הריגת הילדים מצוי בשמות רבה (שנאן) ה‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪251‬‬
‫ב"מדרש אגדה" קיימות אגדות המרחיבות סיפורים מן המקרא‪ ,‬שמובאות בשפה הארמית‬
‫ובשילוב של ארמית ועברית‪ .‬כבר ציינתי תופעה זו‪ 980‬והזכרתי את המקומות שבהם היא קיימת‪.‬‬
‫בסיפור סדום ב"מדרש אגדה" לחומש בראשית‪ ,‬מתואר אליעזר בבית הדין של סדום‪ .‬הסיפור‬
‫מנוסח באופן הומוריסטי‪-‬עממי וכתוב בשפה הארמית‪ .‬קיימת מקבילה לסיפור בתלמוד‬
‫הבבלי‪ 981,‬אך הסיפור שב"מדרש אגדה" אינו זהה למקבילה ומשלב מרכיבים מספר‬
‫הישר‪982.‬‬
‫בחומש במדבר בפרשת בלק מצאתי‪ ,‬אגב סיפור בלעם וקללתו את ישראל‪ ,‬מסורת לגבי מקורה של‬
‫אתונו של בלעם‪983:‬‬
‫אמרו חכמ' ז"ל אותה אתון נבראת ביום הששי של בריאת עולם ויעקב נתן לו לבלעם זה‬
‫האתון כדי שלא יתן עצה רעה לפרעה שלא יגזור גזירה רעה על בניו ולא הועיל לו אלא הוא‬
‫נתן עצת הלבנים לפרעה‪.‬‬
‫בדרשה זו משולבות שתי דרשות הידועות לנו ממקורות אחרים‪ 984:‬בריאת אתונו של בלעם בערב‬
‫שבת‪ 985‬ובלעם כיועץ פרעה שנתן את העצה על גזרת הלבנים‪ 986.‬אולם לעצם הסיפור שאתונו של‬
‫בלעם ניתנה במתנה על ידי יעקב אבינו לבלעם בניסיון למנוע את גזרת הלבנים‪ ,‬לא נמצא מקור‪.‬‬
‫ייתכן שהקשר בין יעקב ובלעם נעוץ בזיהוי הקדום של לבן עם בלעם‪ 987.‬גם בדוגמה זו מוכיח בעל‬
‫"מדרש אגדה" את היותו מספר המצרף מסורות‪.‬‬
‫סיפור מלחמת משה בעוג מלך הבשן מובא אף הוא בהרחבה ובשפה הארמית‪ ,‬במדרש אגדה‬
‫(העתקה) במדבר כא‪ ,‬לה‪ ,‬עמ' ‪:)109r‬‬
‫אמרו עליו על עוג שיעץ עצה ואמר מחנה ישראל כמה היו תלתה פרסי אנא איזל ואעקר‬
‫טורא בר תלתה פרסי ואשרי‪ 988‬עילויהו אזל ועק‪ 989‬ית טורא והוה בהו תלתה פרסי והוה‬
‫נקיט לה ברישיה ואתי‪ .‬שלח הקב"ה עורבא ואיכא דאמרי קומצא ונקביה ונחית ליה‬
‫בצואריה כד מטא בעי למשל פייהו (=למשלפייהו) ונמשכו שיניו לכאן ולכאן ולא מצי‬
‫למשלף יתיה שכן את מוצא בשיני רשעים לעתיד לבוא <שנ'> שני <ר>שעים שברת אל‬
‫תיקרי שברת אלא שרבבתה‪ 990‬וכיון שראהו משה רבינו שהוא עומד מה עשה משה ה<וו>ה‬
‫בר עשר אמין שנ' ויפרוש את האהל על המשכן והמשכן היה עשר אמות שקל נרגא בת עשר‬
‫אמין וקפץ עשר אמין ומחיית (=ומחי ית) קרסוליה וקטליה מיכן אמרין אותו הר שהיה‬
‫מביא עוג להשליך על ישראל זכר משה רבינו ע"ה שם המפורש והעמידו באויר שלא יפול על‬
‫ישראל אז <אמרו> תתקצץ הידים שכך זורקין ויתברך הפה שכך מעמיד‪:‬‬
‫‪ 980‬ראו בפרק השלישי‪ ,‬סעיף ‪ – 1.2.2.1‬סיפור אגדה המרחיב את הכתוב במקרא‪ ,‬עמ' ‪.192–191‬‬
‫‪ 981‬בבלי סנהדרין קט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 982‬ספר הישר (דן)‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ 983‬מדרש אגדה (העתקה) במדבר כט‪ ,‬כא (עמוד ‪.)110r‬‬
‫‪ 984‬מדרש אגדה (בובר) במדבר כט‪ ,‬כא הערה כ‪.‬‬
‫‪ 985‬משנה אבות ה‪ ,‬ו‪ .‬במשנה זו אין חילופי נוסח משמעותיים עם אבות דרבי נתן‪.‬‬
‫‪ 986‬סוטה יא ע"א‪ ,‬סנהדרין קו ע"א‪ ,‬שמות רבה (שנאן) א‪ ,‬ט‪ ,‬הערה ‪.21‬‬
‫‪ 987‬תרגום יונתן בן עוזיאל לבמדבר כה‪ ,‬ה‪ .‬להרחבה‪ ,‬ראו‪ :‬אורבך‪ ,‬פרשת בלעם‪ ,‬וכן יעקבסון‪ ,‬בלעם הוא לבן‪.‬‬
‫‪ 988‬צריך להיות "ואשדי"‪.‬‬
‫‪ 989‬צריך להיות "ועקר"‪.‬‬
‫‪ 990‬עד כאן המקבילה מתוך בבלי ברכות נד ע"ב בשינוי נוסח‪.‬‬
‫‪250‬‬
‫תרגום‪991:‬‬
‫אמרו על עוג שיעץ עצה ואמר‪ :‬מחנה ישראל כמה היו שלוש פרסאות אני אלך‬
‫ואעקר הר בן שלוש פרסאות ואשליך עליהם‪ .‬הלך ועקר את ההר והיה בו שלוש פרסאות‬
‫והיה אוחזו בראשו ובא‪ .‬שלח הקב"ה עורב‪ ,‬ויש אומרים קומצא‪ ,‬ונקבו ונפל ההר סביב‬
‫צווארו (כאשר ראשו של עוג בחור; ז"ק)‪ .‬כאשר בא עוג לשלוף‪ 992‬אותו‪ ,‬נמשכו שיניו לכאן‬
‫ולכאן ולא יכול היה לשלוף אותו שכן אתה מוצא בשיני רשעים לעתיד לבוא שנאמר שני‬
‫רשעים שברת אל תקרא שברת אלא שרבבת‪ .‬וכיון שראהו משה רבינו שהוא עומד מה עשה‬
‫משה היה בן עשר אמות שנאמר ויפרוש את האוהל על המשכן והמשכן היה עשר אמות‪ .‬נטל‬
‫גרזן בן עשר אמות וקפץ עשר אמות והכה בקרסולו והרגו‪ .‬מכאן אומרים‪ :‬אותו הר שהיה‬
‫מביא עוג להשליך על ישראל זכר משה רבינו ע"ה שם המפורש והעמידו באויר שלא יפול על‬
‫ישראל‪ .‬אז אמרו תתקצץ הידיים שכך זורקים ויתברך הפה שכך מעמיד‪.‬‬
‫קיימות מספר מקבילות לסיפור מלחמת משה‬
‫בעוג‪993.‬‬
‫בייחוסו המשפחתי של עוג הוריו הענקים‪ ,‬ובבמדבר‬
‫הימנו"‪.‬‬
‫בכולן מודגש הצד הנסי והעל טבעי הן‬
‫רבה‪994‬‬
‫אף מוזכר בנו של עוג שהיה "קשה‬
‫שנאן דן בסיפור זה ובהבדלים שבין תרגום יונתן לתלמוד הבבלי בעניינו‪ 995.‬שני ההבדלים‬
‫המרכזיים בין המקבילה בתלמוד הבבלי לתרגום יונתן הם אלה‪ :‬אזכור של שלוש פרסאות‬
‫בתלמוד הבבלי לעומת שש פרסאות בתרגום יונתן‪ ,‬וכן "קומצא"‪ 996‬שניקב חור בהר בגרסת‬
‫התלמוד הבבלי‪ ,‬לעומת זחל שעשה זאת בגרסת תרגום יונתן‪ .‬סיום הסיפור ב"מדרש אגדה" שונה‬
‫מהגרסאות שבתלמוד הבבלי ובתרגום יונתן‪ .‬במדרשנו משה רבנו משתמש בשם המפורש‪ ,‬פרט‬
‫שמתאים למקבילה מדברים רבה‪ 997.‬סיפור זה נידון בקשר לפולמוס האנטי‪-‬נוצרי במאות ה‪–12-‬‬
‫‪ 13‬במסגרת פרשנותו של הרשב"א‪998.‬‬
‫דוגמה מעניינת במיוחד היא מסורת חסרת מקבילה במקורות חז"ל לגבי מותו של ירמיהו‪" .‬מדרש‬
‫אגדה" לבמדבר ל‪ ,‬טו עוסק בתוכחה על יחסם של עם ישראל לנביאים‪ ,‬במסגרת דרשה שמתאימה‬
‫לפרשות "תלתא דפורענותא" במחזור הפרשות הבבליות החד שנתי‪ .‬המדרש מספר לנו שבני‬
‫ישראל רגמו את ירמיהו במצרים והמצרים קברו אותו‪ .‬המלך אלכסנדר העביר את עצמותיו‬
‫לאלכסנדריה‪ ,‬מכיוון שהמצרים אהבו את ירמיהו שהתפלל עליהם שיינצלו מדגי "תמנו חיים"‬
‫שהיו בנילוס והרגו במצרים‪ .‬מדובר במסורת סיפורית מפותחת היטב המתייחסת למספר תקופות‬
‫ומשלבת דמויות היסטוריות שונות‪ .‬אמנם מסורת זו אינה ידועה ממקורות חז"ל אחרים‪ ,‬אך היא‬
‫מוכרת מספר חיי הנביאים‪ 999.‬אלבק סובר שהדרשה קדומה‪ ,‬אולם הייתה ידועה לאבות‬
‫‪ 991‬תודתי נתונה ל ד"ר יהודה צבי שטמפפר מהאוניברסיטה העברית על הערותיו המחכימות בפענוח ובתרגום‪.‬‬
‫‪ 992‬השורש של"ף בעברית משמש בהקשר זה באותן משמעויות כבארמית‪.‬‬
‫‪ 993‬ברכות נד ע"ב; תרגום יונתן‪ ,‬במדבר כא‪ ,‬לה; דברים רבה כא‪ ,‬א; ספר הישר יוסף (דן) עמ' ‪.329‬‬
‫‪ 994‬במדבר רבה (וילנא) יט‪ ,‬לב‪.‬‬
‫‪ 995‬שנאן‪ ,‬תרגום ואגדה בו‪ ,‬עמ' ‪.172‬‬
‫‪ 996‬רש"י לברכות נד ע"ב פירש כנמלים‪ ,‬ואילו "הערוך" פירש כחגבים‪.‬‬
‫‪ 997‬מסורת זו מופיעה בדברים רבה א‪ ,‬כא‪ " :‬ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו"‪ .‬ליברמן סקר‬
‫מסורות שונות לגבי מסורת זו (בדברים רבה (ליברמן) א‪,‬כו עמ' ‪ 27‬הערה ‪ .)1‬ע ל השם המפורש ראו שטיין‪ ,‬מימרה‪ ,‬עמ'‬
‫‪.237–231‬‬
‫‪ 998‬להרחבה בסיפור זה ראו‪ :‬אלבוים‪ ,‬להבין דברי חכמים‪ ,‬עמוד ‪ ,111‬ועל הקשר של הרשב"א בביאור אגדה זו‪.‬‬
‫‪ 999‬חיי הנביאים‪ ,‬חיי ירמיהו ‪ ,1‬בתוך קופליוביץ‪ ,‬ירמיהו‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪252‬‬
‫הכנסיה‪ 1000.‬קיימת התלבטות במחקר לגבי השאלה אם מקורו של ספר חיי הנביאים הוא יהודי‬
‫או נוצרי‪ .‬מפשט הפסוקים בתנ"ך עולה שכלפי ירמיהו הופעלה אלימות‪ ,‬וכן הסיפור האחרון על‬
‫ירמיהו (ירמיהו מד) מתאר עימות חריף בינו לבין העם‪.‬‬
‫לענייננו חשוב להדגיש שהסיפור ב"מדרש אגדה" רחב יותר מהמסורת בספר חיי הנביאים‪.‬‬
‫הקישור לאלכסנדר מוקדון ולתפילתו של ירמיהו על המצרים אינו מופיע במסורת זו‪ ,‬והיא‬
‫מזכירה את סגנון סיפורי ימי הביניים‪ ,‬כגון "ספר הישר" ו"אלפא ביתא דבן סירא"‪ 1001.‬שתי‬
‫השערות יכולות להסביר מסורת זו‪ :‬אם מקורה של המסורת הוא יהודי‪ ,‬הרי שיש כאן חיבור עם‬
‫מסורת יהודית קדומה שכמעט ולא נוסחה בכתב ותפוצתה הייתה מועטה‪ .‬אפשר לבסס השערה זו‬
‫על כך שנמצאו במדרשנו פרשנויות שתפוצתן מועטה‪ ,‬וייתכן שזו עוד אחת מהן‪ .‬אפשרות אחרת‬
‫היא שבעל "מדרש אגדה" נחשף לפרשנות נוצרית‪ ,‬ואגדה זו היא התמודדות של דרשן יהודי עם‬
‫מסורת נוצרית‪.‬‬
‫‪1000‬‬
‫בראשית רבתי (אלבק)‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ 21‬הערה ‪ .1‬לדיון נרחב בענין מסורת זו ראו‪ :‬קופליוביץ‪ ,‬ירמיהו‪ ,‬עמ' ‪–111‬‬
‫‪.119‬‬
‫‪ 1001‬זאת על אף שבדיקותיי העלו שסיפור זה אינו מופיע בקבצים אלה‪.‬‬
‫‪253‬‬
‫‪ .2‬משלים‬
‫המשל הוא אחת הצורות הספרותיות השכיחות בספרות חז"ל‪ .‬הוא זכה לעיסוק מחקרי רב על ידי‬
‫חוקרים שסיווגו את הופעותיו ודנו במאפייניהם של המשלים ובמטרותיהם‪ 1002.‬את המשלים‬
‫המופיעים ב"מדרש אגדה" ניתן למיין לקבוצות על פי קריטריונים פונקציונליים‪ ,‬כמקובל במחקר‬
‫ספרות חז"ל‪ .‬שני סוגי המשלים השכיחים ב"מדרש אגדה" הם אלה‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫משל מלך – הקבוצה הראשונה והשכיחה ביותר במדרשנו היא קבוצת הפרבולות של‬
‫"משלי מלך"‪ .‬סוג זה של משלים מאפיין ומייחד את ספרות חז"ל‪ ,‬ובו דמות המלך‬
‫מסמלת בדרך כלל את אלוקים‪ .‬במקרים לא מעטים ניתן לראות שבראשית היה הנמשל‬
‫(הוא הלקח שמבקש הממשל להעביר או הפסוק שאותו הוא מבקש להסביר)‪ ,‬ומתוכו‬
‫נרקם המשל על פי מערכת קבועה של סמלים‪ :‬המלך‪ ,‬עבדו‪ ,‬שר צבאו‪ ,‬אוהבו (בדרך כלל‬
‫כינויים למשה רבנו) ועוד‪ .‬מכיוון ש"חליפת" המשל נתפרה על פי מידותיו המדויקות של‬
‫הנמשל‪ ,‬הוא מתאים לנמשל אחד בלבד‪ .‬את הכינוי "משל מלך" ניתן להעניק גם למשלים‬
‫אחרים בעלי אופי ספרותי זהה; במשלים אלה דמותו של אלוקים לא נמשלת למלך‬
‫דווקא‪ ,‬אלא לדמות בעלת סמכות אחרת‪ ,‬כגון אב‪ ,‬חותן‪ ,‬רועה‪ ,‬כהן‪ ,‬רופא ועוד‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬המשל נועד על מנת להבהיר ולהמחיש עניינים שונים על ידי תיאור ששייך‬
‫לעולמם של השומעים‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה שהרבה משלי מלכים באים דווקא כדי להסתיר‬
‫דברי ביקורת או דברים שלא ראוי או שקשה לאומרם במפורש בנמשל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫משל קלאסי – הקבוצה השנייה של המשלים המצויה במדרשנו היא קבוצת המשלים‬
‫הקלאסיים‪ ,‬שבה נמצאות הקבלות לעולם החי והצומח‪ .‬בצד כל הקבלה מצוי תמיד‬
‫המסר הדתי הערכי‪ .‬משלים אלה עוסקים בדמויות של בעלי חיים‬
‫וצמחים‪1003.‬‬
‫זו‪1004.‬‬
‫רשימת המשלים המופיעים ב"מדרש אגדה" מצורפת בשני נספחי המשלים שבסוף עבודה‬
‫ב"מדרש אגדה" קיימים ‪ 13‬משלים מסוגים מגוונים‪ ,‬רובם בחומשים ויקרא ובמדבר‪ .‬ייתכן‬
‫שהדבר נעוץ בזיקה החזקה של חומשים אלה לספרות התנחומא‪ ,‬כפי שמתבטא באוצר המילים‬
‫הגדול המשותף ל"מדרש אגדה" ולמדרש תנחומא‪.‬‬
‫בקבוצת המשלים הקלאסיים מצויים שנים עשר משלים – כרבע מכלל המשלים ב"מדרש אגדה"‪.‬‬
‫במשלים שנושאיהם חיות הוזכרו החיות הבאות‪ :‬זאבים‪ ,‬חזיר וציפור‪ .‬משלים שעוסקים בעולם‬
‫הצומח הם המשל על שני הדסים ומשל ההדס והעיצמוני‪ .‬כמחצית מן המשלים הקלאסיים‬
‫משלבים מרכיב מעולם החי‪ ,‬ארבעה מהם משלבים מרכיב מעולם הדומם ושניים משלבים מרכיב‬
‫‪ 1002‬המשל מצוי‪ ,‬כידוע‪ ,‬במרחבי ספרות חז"ל לתקופותיה ולגווניה והוא משמש ככלי להעברת מסרים גלויים (על דרך‬
‫המחשת רעיון מופשט) או נעלמים (על ידי התחמקות מדיון ישיר ודיבור עקיף)‪ .‬מן הדברים שעמדו לפניי בנושא המשל‬
‫ראו‪ :‬גוטמן‪ ,‬המשל; פלוסר‪ ,‬משלי‪ ,‬עמ' ‪ ;219–121‬פרנקל‪ ,‬דרכי‪ ,‬א'‪ ,‬עמ' ‪ ;393–323‬פרנקל‪ ,‬מדרש ואגדה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪–111‬‬
‫‪ ;171‬שטרן‪ ,‬תפקידו‪ ,‬ובעיקר עמ' ‪ ;112–91‬שטרן‪ ,‬המשל במדרש‪ ,‬פרק א‪" :‬דרכי החיבור והמסגרת הפרשנית"‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;11–17‬בויארין‪ ,‬שני מבואות‪ ,‬ובעיקר עמ' ‪.211–211‬‬
‫‪ 1003‬להלן ריכוז המשלים ה שייכים לקבוצה זו‪ ,‬על פי מראה מקום במדרש אגדה (בובר)‪ .‬מעולם החי‪ :‬זאבים – במדבר‬
‫כה‪ ,‬יט; חזיר – ויקרא יא‪ ,‬ד–ו; סוס – בראשית כ‪ ,‬ו; ציפור – שמות יח‪ ,‬א; שמות יד‪ ,‬כח‪ .‬מעולם הצומח‪ :‬הדס –‬
‫בראשית כה‪ ,‬כז; במדבר לג‪ ,‬א‪ .‬מעולם הדומם‪ :‬חלב שהוא מוטל בקערה – ויקרא יב‪ ,‬ב; נר – שמות כז‪ ,‬כ; ספל שבור‬
‫– בראשית יח‪ ,‬יד; עתר – בראשית כה‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 1004‬ראו נספח ‪ – 3‬מפתח משלים‪ ,‬עמ' ‪ ;311–319‬נספח ‪ – 1‬משלים מן המהדורה הביקורתית – טבלה בצירוף‬
‫מקבילות‪ ,‬עמ' ‪.311–312‬‬
‫‪254‬‬
‫מעולם הצומח‪ .‬ברוב המשלים בקבוצה זו אין ביטוי לעולמו של בעל "מדרש אגדה"‪ ,‬מכיוון שהם‬
‫מועטים וקרובים מאוד למקבילות‪.‬‬
‫עיון ב"מדרש אגדה" מראה שסגנונו העצמאי מובע בעיקר בראשי פרשות; בעל המדרש לוקח‬
‫משלים ידועים מספרות חז"ל‪ ,‬מרחיב אותם ומעבדם‪ ,‬ובונה מעין מבוא לפרשה‪ .‬הסגנון העצמאי‬
‫מקשה על זיהוי מקורות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬נעיין במשל הנר המופיע במדרש אגדה (מהדורה) שמות כז‪ ,‬כ‪:‬‬
‫כז‪,‬כ כתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו‪ ,‬כג) מפני מה נמשלה‬
‫המצוה בנר מה הנר הזה מדליקין <מ>אותו כמה נירות כן מרבין התורה ברבים כמה‬
‫תלמידים הגונים מעמיד והוא אינו חסר כלום אבל מוסיף חכמה כמו שאמ' רבותינו זכרונם‬
‫לברכה הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם‪:‬‬
‫דבר אחר מה הנר הזה מאיר לאדם ושומרו שלא יכשל כן התורה מגינה על האדם שלא יכשל‬
‫שנאמר נר לרגלי דברך‪( 1005‬תהלים קיט‪ ,‬קה) ואומר בלכתך לא יצר צעדך (משלי ד‪ ,‬יב) מה‬
‫הנר מאירה לטובים ולרעים אף הצדיק בעשותו טובה מציל כל העולם שנאמר וצדיק יסוד‬
‫עולם (שם י‪ ,‬כה) מה הנר הזה כשאתה קוצץ את הפתילה כך המצוה כל זמן שהאדם עוסק‬
‫בה ומוציא הוצאה אינו חסר אבל מוסיף שנאמר פזר נתן לאביונים (תהלים קיב‪ ,‬ט) מה הנר‬
‫הזה השלהבת עולה לשמים אף העושה צדקה תפלתו עולה לשמים שנאמר אני בצדק אחזה‬
‫פניך (שם יז‪ ,‬טו)‬
‫למשל אין מקבילה מילולית‪ ,‬אולם קיימות לו מקבילות רעיוניות‪ 1006.‬במשל זה הנר לקוח מעולם‬
‫הדומם‪ .‬בעל "מדרש אגדה" מפתח את ההקבלה בין הנר למצווה ולתורה‪ .‬הרחבת המשל נעשית‬
‫בשתי דרכים‪ :‬דרך אחת היא יצירת הקבלות לנמשל בין מצווה‪ ,‬תורה‪ ,‬צדקה ותפילה‪ .‬בדרך זו‬
‫נוצר עיבוי‪ ,‬כאשר משל אחד עולה לכמה נמשלים ששדה המשמעות שלהם קרוב‪ ,‬אך עם זאת‬
‫מדובר במושגים שונים‪ .‬הדרך השנייה שבה מפתח בעל "מדרש אגדה" את המשל היא על ידי‬
‫הפניית מבטנו לציור לשוני שונה בכל הקבלה‪ :‬נר; נר מאיר; נר שקוצצים לו את הפתילה; נר‬
‫ששלהבתו עולה‬
‫לשמים‪1007.‬‬
‫קבוצת המשלים הגדולה ביותר בתוך "מדרש אגדה" היא קבוצת משלי המלך‪ ,‬המופיעה כ‪23-‬‬
‫פעמים ב"מדרש אגדה" וכוללת בין השאר משלי מלך‪ ,‬משלי חתונה ומשלי מדינה‪ .‬משלים רבים‬
‫שמוכרים לנו מהמקבילות כמשלי מלך מופיעים ב"מדרש אגדה" כמשלים על אדם‪ .‬משלים‬
‫שהנושא העיקרי שלהם הוא אדם מופיעים שלוש עשרה פעמים‪ .‬נושאים נוספים שניתן לשייכם‬
‫לקבוצת משלים שנושאם הוא אדם הם זקן‪ ,‬ולד‪ ,‬חבר‪ ,‬חולה‪ ,‬חתן‪ ,‬שפחה‪ ,‬תינוקת ושלוחו של‬
‫מלך‪ ,‬כאשר רוב הנושאים מופיעים פעם אחת בלבד‪ .‬נראה שמגמה זו עשויה להצביע על כיוון‬
‫עממי‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה נבחן את דרכו של עורך "מדרש אגדה" בהבאת משל שיש לו מקבילות בתנחומא‬
‫ובבמדבר רבה‪ .‬כך נאמר במדרש אגדה (מהדורה) במדבר א‪ ,‬א‪:‬‬
‫‪ 1005‬בכתב היד‪ :‬דבריך‪.‬‬
‫‪ 1006‬לדוגמה‪ ,‬תלמוד בבלי סוטה כא ע"א‪.‬‬
‫‪ 1007‬ד וגמאות נוספות למשלים מעובדים בראשי פרשות‪ :‬מדרש אגדה (מהדורה) שמות יח‪ ,‬א; שם לח‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪255‬‬
‫במדבר סיני באהל מועד לכך הוצרך הכתוב לומר באהל מועד‪ :‬בשנה השנית‪ :‬כאדם שנכנס‬
‫עם כלתו לחופה וכותב לה כתובה וחותם בה הזמן והמקום כך עשה הקב"ה שעד עכשיו לא‬
‫כתב להם לא כתובה ולא גט אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט והיינו דקא אמ'‬
‫הנביא אי זה ספר כריתות אמכם (ישעיהו נ‪ ,‬א)‪:‬‬
‫משל זה מנמק את ציון הזמן והמקום בראש חומש במדבר כפרטים השייכים לכתובה בין הקב"ה‬
‫לעם ישראל‪ .‬על פי המדרש‪ ,‬עד עתה ההתקשרות לא הייתה חתומה בצורה רשמית ומסודרת‪,‬‬
‫ואילו עם הקמת אוהל מועד הוסדר מסמך הכתובה מעתה והלאה הקשר הוא רשמי וברור וקיים‪.‬‬
‫בנמשל מופיעות המילים‪" :‬אבל עכשיו כתב להם כתובה ולא כתב להם גט"; מילים אלה אינן‬
‫מובנות על רקע המשל שלפנינו‪ .‬במקבילות בתנחומא‪ 1008‬ובבמדבר רבה‪ 1009‬נפרסת לפנינו יריעה‬
‫רחבה הרבה יותר‪ :‬המשל מדבר על מלך שנשא מספר נשים וגירש אותן ללא כתובה וללא גט‪ ,‬עד‬
‫שמצא ענייה יתומה‪ .‬כיוון שראה את מעשיה הטובים‪ ,‬אמר לשושבינו שבזו ינהג בצורה שונה‬
‫ויכתוב לה כתובה‪ .‬הנמשל במקבילות מתאר את התקשרותו של הקב"ה עם בני האדם בדורות‬
‫שונים – דור המבול‪ ,‬דור הפלגה‪ ,‬אנשי סדום והמצרים – כל ההתקשרויות האלה נכשלו‪ ,‬ורק עם‬
‫עם ישראל ההתקשרות היא רשמית‪ ,‬יציבה וחזקה הרבה יותר‪.‬‬
‫נושא המשל במקבילות במדרש תנחומא ובבמדבר רבה הוא המלך ("משל למלך שנשא אישה")‪,‬‬
‫ואילו ב"מדרש אגדה" נושא המשל הוא "אדם שנכנס עם‬
‫כלתו"‪1010.‬‬
‫המשל במדרשנו הוא‬
‫תמציתי ופחות דרמטי‪ ,‬ומתמקד בעם ישראל‪ .‬עיבוד זה של המשל ייחודי לבעל "מדרש אגדה"‪.‬‬
‫כדאי לשים לב שהמשל מופיע בראש הפרשה‪ ,‬כפי שציינתי לעיל; בפתיחות הפרשות קיימים‬
‫עיבודים עצמאיים של דרשות ופעמים רבות משולבים בהם משלים‪.‬‬
‫מגמה בולטת בתוך משלי האדם היא ההתייחסות למערכות היחסים בתוך המשפחה‪ .‬דוגמה‬
‫להתייחסות למערכת יחסים בין הורים לילדים היא "חתן דר אצל חמיו"‪ 1011.‬דוגמאות למערכות‬
‫יחסים בין אדונים למשרתים הן "אדון שנותן מתנה לעבדו וחוזר‬
‫גבירתה בסכנה והלכה‬
‫להצילו"‪1013.‬‬
‫בו"‪1012,‬‬
‫"שפחה שראת בן‬
‫דוגמאות למערכות יחסים בין מלך דווקא לעבדיו אפשר‬
‫לראות ב"מלך אשר אמר לעבדו פונה אני מכל עסקי ואתעסק בך‬
‫צבאו מגדל"‪" 1015,‬מלך שהיה מזהיר את עבדו על חלוקו יותר מכל‬
‫לרעה"‪1014,‬‬
‫"מלך שבנה לשר‬
‫בגדיו"‪1016.‬‬
‫רוב מקבילותיהם של משלי המלך והאדם ב"מדרש אגדה" הן ממדרש תנחומא‪ .‬קשה לראות‬
‫במשלים אלה שיקוף של מציאות היסטורית של בעל "מדרש אגדה"‪ ,‬מכיוון שרובם המכריע לקוח‬
‫‪ 1008‬תנחומא (בובר) במדבר ה‪ ,‬וכן במהדורת ורשה‪.‬‬
‫‪ 1009‬במדבר רבה (וילנא) א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 1010‬על פי שטרן (שטרן‪ ,‬המשל במדרש‪ ,‬עמ' ‪ ,)31 ,31‬נושאו של משל מתקופת התנאים יהיה אדם אנונימי‪ ,‬ואילו‬
‫בתקופה מאוחרת יותר עובר המשל עיבוד של הטמעה מאנונימיות למלך‪ .‬במקרה שלפנינו דווקא ב"מדרש אגדה"‪,‬‬
‫המאוחר לתנחומא‪ ,‬משתנה הנושא ממלך לאדם‪.‬‬
‫‪ 1011‬מדרש אגדה (בובר) במדבר לג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 1012‬שם שמות יד‪ ,‬ל‪.‬‬
‫‪ 1013‬שם במדבר כא‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ 1014‬שם ויקרא כו‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ 1015‬שם א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 1016‬שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪256‬‬
‫מן התנחומא‪ .‬במשלי המלך קיימת הדגשה של פירוט החילות ומנגנונים ביורוקרטיים‪ ,‬כדוגמת‬
‫"שלוחו של מלך לאחר שגבה"‪ 1017‬ו"מדינה שהייתה חייבת מס למלך"‪ 1018.‬קריאה במשלי המלך‬
‫שמופיעים ב"מדרש אגדה" נותנת תמונה של תרבות חצרנית; קיימת התמקדות בפרטים רבים‬
‫שקשורים למלך‪ ,‬לדמותו‪ ,‬לארמון ולדמויות שקיימות בארמון‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬המגמה העולה מקבוצת משלי המלך היא היכרות עם אופי האדם (כגון‪" :‬עשיר גדול רווק‬
‫ואין לו אישה"‪ 1019‬ו"אישה שנהרגו בניה"‪ ,)1020‬פירוט של אווירה חצרנית וכן פירוט של יחסים‬
‫בין בני זוג‪.‬‬
‫מגמה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא ההבלטה של משלי חתונה‪ .‬נראה שתופעה זו מצביעה‬
‫על מגמה אנטי נוצרית‪ ,‬כתגובה לטענות נוצריות על ניתוק הקשר בין עם ישראל לקב"ה‪ .‬כך‬
‫מתואר לדוגמה במדרש אגדה ריש פרשת פקודי המשל הזה‪ 1021:‬מלך כעס על אשתו ופרש ממנה‪,‬‬
‫והשכנות אומרות לה שהוא לא ישוב‪ .‬אולם הוא חוזר ומתאחד אתה‪ ,‬והשכנות מריחות את ריח‬
‫הקטורת ומבינות שחזר‪ .‬הנמשל הוא המשכן‪ ,‬שהוא הארמון שבו מתאפשר האיחוד המחודש בין‬
‫ה' לעם ישראל‪ ,‬והוא מבטא את סליחת ה' לעם‪ .‬בנוסח המשל שב"מדרש אגדה" קיימת הרחבה‪:‬‬
‫אומות העולם סבורות שהקב"ה לא יחזור לעם ישראל‪ ,‬אך מחשבה זו מתגלה כמופרכת‪.‬‬
‫למשל זה מקבילות‬
‫בתנחומא‪1022‬‬
‫ובשמות‬
‫רבה‪1023.‬‬
‫סגנונו של "מדרש אגדה" מתאים יותר‬
‫לנוסח התנחומא וזהה למקבילה ממדרש לקח טוב‪ 1024.‬לחלק מהמשלים ב"מדרש אגדה" חסרות‬
‫מקבילות‪ ,‬ובדרך כלל אלה שיש להם מקבילות מנוסחים באופן שונה ממקבילותיהם‪.‬‬
‫המחשבה של אומות העולם בדבר ניתוק הקשר בין עם ישראל לקב"ה מהדהדת גם במשל חסר‬
‫המקבילה שלהלן‪ ,‬העוסק ביחסי הורים ילדים‪ .‬נושאו הוא תינוקת שסרחה בבית אביה‪ ,‬וכך הוא‬
‫מובא במדרש אגדה (מהדורה) שמות כו‪ ,‬ז‪:‬‬
‫דבר אחר ועשית יריעת עזים זהו שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה (שיר השירים א‪ ,‬ה) ואפשר‬
‫לשחור שיהיה נאה משל הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה והיה אביה מלך אמ'‬
‫אביה הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים כן עשו השחיר<ה>‬
‫הנערה פניה מצד השמש אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה כי אם אחת מן‬
‫השפחות מיד נתרצה עליה אביה והביאה למקומה יותר ממה שהיתה מקודם באו נשי‬
‫השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך ראוה שהיא שחורה היו מלעיגים עליה מיד אמרה‬
‫להם מה אתם מעיינים בי מעט שמנים ומעט מרחצאות אתלבן אבל אתם שאתם שחורים‬
‫כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבן אתכם‪ :‬כך ישראל כשעשו את העגל אמרו אומות‬
‫העולם להם שחורים מה עשיתם אמרה כנסת ישראל אם אני שחורה במעשי נאה במעשי‬
‫‪ 1017‬שם כג‪ ,‬מ‪.‬‬
‫‪ 1018‬שם‪.‬‬
‫‪ 1019‬שם יז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 1020‬שם דברים ג‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 1021‬שם שמות לח‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 1022‬תנחומא (בובר) פקודי ב ותנחומא (ורשה) פקודי ו (הוספת המדפיס ממנטובה)‪.‬‬
‫‪ 1023‬שמות רבה (וילנא) נא‪ ,‬ד‪ ,‬וכן פרדס‪-‬פינשטיין‪ ,‬פרשיות המשכן‪ ,‬עמ' ‪ ,72–71‬וברשימת המשלים שם‪ ,‬עמ' ‪.171‬‬
‫‪ 1024‬לקח טוב (בובר) שמות לח‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪257‬‬
‫אבותיי שחורה אני במצרים בטיט ובלבנים נאה אני על הים שנאמר ויאמינו ביי' ובמשה‬
‫עבדו (שמות יד‪ ,‬לא)‪.‬‬
‫מקבילה קרובה מאוד‪ ,‬אך לא זהה‪ ,‬מופיעה בשיר השירים זוטא (בובר) א‪ ,‬ו‪:‬‬
‫שחורה אני ונאוה‪ .‬וכי אפשר לשחור להיות נאה‪ ,‬משל למה הדבר דומה לתינוקת בת מלכים‬
‫שקלקלה בבית אביה ונזפה ויוצאת והיתה מלקטת בשיבולים והשחירה‪ ,‬התחילו חברותיה‬
‫מחסרות (מחסדות) אותה‪ ,‬מה היא אומרת להן אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני‬
‫השמש‪ ,‬ואינו דומה אדם שיצא כעור ממעי אמו לאדם שיצא נאה ונתנול כי נוח לו במהרה‬
‫לחזור ולהיות נאה‪ ,‬כך אמרה כנסת ישראל לאומות העולם שחורה אני ונאוה‪ .‬שחורה אני‬
‫במעשה העגל נאוה אני במשכן‪.‬‬
‫המשל בגרסת "מדרש אגדה" מפתח מאוד את הדמויות המוזכרות בו‪ .‬הוא מתאר אווירה של חצר‬
‫מלכות‪ ,‬שמתבטאת בין היתר בדמויותיהן של השפחות ונשות השרים‪ .‬במקבילה הנושא הוא "בת‬
‫מלכים"‪ ,‬אולם האווירה הכללית המתוארת פשוטה יותר ועוסקת בתינוקת ובחברותיה‪ .‬בשני‬
‫המשלים החטא קודם לפעולת ליקוט השיבולים ("תינוקת שסרחה"‪" ,‬תינוקת בת מלכים‬
‫שקלקלה")‪ .‬לפי המדרש‪ ,‬השהות בשמש גורמת לעור שחום‪ ,‬כך שהתינוקת נעשית דומה למשרתים‬
‫שאתם היא עובדת; חשוב לציין שהשיזוף נתפס בהיבט החברתי כשייך למעמד נמוך‪ .‬נראה‬
‫שהקלקול מחמיר מעצם היותה בת מלכים שעוסקת בעבודה פשוטה‪ ,‬פרט המתאים לחברה שיש‬
‫בה היררכיה מעמדית‪ .‬לשונו של בעל "מדרש אגדה" מושפעת ממגילת רות ב‪ ,‬ז‪" :‬אחרי‬
‫הקוצרים"‪ .‬השיבוץ‪" :‬אחר הקוצרים" יכול להוסיף משמעות סמויה של קלקול מסוג פריצות‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬משל זה משתלב עם תיאורו של מאק‪ 1025‬לגבי מגמותיהן של הדרשות האנטי נוצריות‪,‬‬
‫ובפרט עם הרחבת הפרשנות בפרשת חטא העגל והדגשת ערך הסליחה‪ .‬מרכזיותה של המגמה‬
‫מתבטאת בכך שהיא עולה ממשלים שנושאיהם שונים‪ ,‬וחוזרת מספר פעמים במקומות שונים‬
‫במדרש‪.‬‬
‫‪ 1025‬מאק‪ ,‬דרשות אנטי נוצריות‪ ,‬עמ' ‪.131‬‬
‫‪258‬‬
‫‪ .3‬סיפורים עצמאיים‬
‫ב"מדרש אגדה" נמצאו כעשרים סיפורים‪ 1026.‬ניתוח הממצאים של פריסת הסיפורים העצמאיים‬
‫על פני החומשים השונים מצביעה על כך ששלושה עשר מתוך הסיפורים העצמאיים מצויים‬
‫בחומש ויקרא‪ .‬זאת לעומת חומש במדבר‪ ,‬שלא נמצאו בו כלל סיפורים עצמאיים‪ .‬בחומש שמות‬
‫נמצאו חמישה סיפורים‪ ,‬ובחומשים בראשית ודברים נמצא סיפור אחד בכל חומש‪ .‬שלושה מתוך‬
‫הסיפורים הם סיפורי חורבן‪ ,‬אחד מחורבן בית ראשון‪ 1027‬ושניים מתקופת בית שני‪ 1028.‬תופעת‬
‫החורבן בסיפורים מודגשת במיוחד בקבוצת הסיפורים על רבי עקיבא‪ ,‬המונה ארבעה‬
‫סיפורים‪ 1029,‬ביניהם סיפור עשרת הרוגי מלכות והסיפור על מותו של רבי עקיבא בבית הסוהר‬
‫וקבורתו‪ .‬שניים מהסיפורים על רבי עקיבא מתארים את שיחותיו הפולמוסיות עם טורנוסרופוס‬
‫הנציב הרומאי בעניין השבת ובעניין ברית המילה‪ .‬סיפור נוסף על חכם שהתפלמס עם גויים הוא‬
‫הסיפור על ר' יוסי בן חלפתא והמטרונא‪ 1030.‬כמו כן נמצאו סיפורים לא מעטים על אנשים‬
‫פשוטים‪ ,‬כגון סיפור על אישה שהיו לה בנים רבים‪ 1031,‬סיפור על קצב‪ 1032,‬סיפור על כהן‪ 1033‬וסיפור‬
‫על "אדם אחד" שרומה על ידי גר ואליהו הנביא התגלה אליו על מנת לתקן את העוול‪ 1034.‬לרוב‬
‫הסיפורים קיימת מקבילה בספרות המדרש המאוחרת ממגוון מקורות‪ ,‬כגון מדרש תנחומא‪,‬‬
‫פסיקתא רבתי‪ ,‬מדרש משלי וילקוט שמעוני‪ .‬לחלק קטן מהסיפורים קיימות מקבילות בבבלי‬
‫ומקבילות חלקיות בוויקרא רבה ובבראשית רבה‪.‬‬
‫בפרק זה אתמקד בארבעה מעשי חכמים המצויים ב"מדרש אגדה"‪ .‬כל סיפור יוצג בתחילה לבדו‪,‬‬
‫במנותק מהקטעים שלפניו ואחריו‪ ,‬כיחידה עצמאית הראויה להתייחסות נפרדת ולא רק כחלק מן‬
‫המדרש‪ .‬הסיפורים יובאו בחלוקה מחודשת לשורות לפי המבנה שלהם‪ ,‬אך בלי לשנות את נוסחם‪.‬‬
‫אנתח כל סיפור דרך פירוש מילותיו‪ ,‬הצורות הספרותיות המופיעות בו‪ ,‬הריאליה העולה ממנו‪,‬‬
‫מגמתו והמסר הטמון בו‪ .‬לאחר מכן אתייחס גם להקשר שבו הוא מצוי בפרשה ולמקבילותיו‬
‫בספרות חז"ל‪.‬‬
‫‪ 3.1‬שלושה סיפורים מן הפסיקתא רבתי וגלגוליהם ב"מדרש אגדה"‬
‫בפסיקתא רבתי על הפסוק "לא תישא את שם ה' אלקיך‬
‫לשווא"‪1035‬‬
‫משובצים בין הדרשות‬
‫ארבעה סיפורים שנושאם הוא התחזות הנתפסת כנשיאת שם ה' לשווא ושבועת אמת שיש לה‬
‫‪ 1026‬ראו נספח ‪ – 2‬מפתח סיפורים עצמאיים‪ ,‬עמ' ‪.311–317‬‬
‫‪ 1027‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא ד‪ ,‬ב (מעשה אחאב בן קולייה וצדקיהו בן מעשיה)‪.‬‬
‫‪ 1028‬שם דברים א‪ ,‬א (דואג בן יוסף) ויקרא ה‪ ,‬א (הר מלך)‪.‬‬
‫‪ 1029‬שם שמות כב‪ ,‬כב; שם לה‪ ,‬א; שם ויקרא יב‪ ,‬ב; שם כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 1030‬שם בראשית כו‪ ,‬לד‪.‬‬
‫‪ 1031‬שם ויקרא ה‪ ,‬א‪ ,‬הערה יט‪ .‬לסיפור זה קיימות מקבילות חלקיות בוויקרא רבה (מרגליות) פו‪ ,‬ג ובבלי גיטין לה‬
‫ע"א‪.‬‬
‫‪ 1032‬מדרש אגדה (בובר) שמות כ‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 1033‬שם ויקרא יג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 1034‬שם שמות כ‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 1035‬פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב‪ ,‬קיא ע"ב–קיד ע"ב‪ .‬פסקא זו היא חלק מפסיקתא לחג השבועות הדורשת‬
‫את פסוקי עשרת הדברות‪ .‬פרשות אלה נחשבות לתוספת מאוחרת לפסיקתא רבתי (רייזל‪ ,‬מבוא למדרשים‪ ,‬עמ' ‪–212‬‬
‫‪.)222‬‬
‫‪259‬‬
‫תוצאות הרסניות‪ .‬שלושה מתוך הסיפורים האלה מופיעים ב"מדרש אגדה"‪ .‬ראשית אציג את‬
‫ארב עת הסיפורים מן הפסיקתא רבתי‪ ,‬ולאחר מכן אציג את שלושת הסיפורים המופיעים‬
‫ב"מדרש‬
‫אגדה"‪1036.‬‬
‫הסיפורים בפסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב הם אלה‪:‬‬
‫‪" .1‬עובדא הוה בחדא גברא";‬
‫‪" .2‬עשרים וארבע בולאות חרבו בדרום";‬
‫‪" .3‬עובדא הוה בחד גבר דאפקיד גבי בר תלמיון";‬
‫‪" .1‬עובדא הוה בחדא איתתא"‪.‬‬
‫הסיפורים המקבילים ב"מדרש אגדה"‪:‬‬
‫על הפסוק‪" :‬לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" (שמות כ‪ ,‬ז)‪ ,‬מופיעה במדרש אגדה (מהדורה)‬
‫המימרה‪" :‬שלא תנהוג עצמך כאלו חסיד אתה ואין אתה חסיד"‪ ,‬ולצדה הסיפור "ומעשה באדם‬
‫אחד" (סיפור מס' ‪ 1‬בפסיקתא)‪.‬‬
‫במדרש אגדה (מהדורה) ויקרא ה‪ ,‬א על המילים "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה" מופיעה‬
‫הדרשה‪" :‬אמ' רבותינו עליהם השלום אפילו על האמת אינו טוב לאדם שישבע שלא יהא פרוץ‬
‫בשבועות"‪ .‬בצמוד לדרשה זו מופיע הסיפור "מעשה בהר מלך שהיו שם שני אלפים של עיירות"‬
‫(סיפור מס' ‪ 2‬בפסיקתא)‪ ,‬ולאחריו הסיפור "בזמן רבי עקיבא הייתה אישה אחת" (סיפור מס' ‪1‬‬
‫בפסיקתא)‪ .‬סיפור מס' ‪ 3‬אינו מופיע כלל‪.‬‬
‫הבדלים נוספים בין אופני הופעת הסיפורים בחיבורים שלפנינו‪ :‬סיפורים מס' ‪ 1‬ומס' ‪ 1‬בפסיקתא‬
‫מופיעים בארמית‪ ,‬ואילו ב"מדרש אגדה" הם כתובים עברית‪ .‬בפסיקתא כל הסיפורים מופיעים‬
‫בהקשר של הפסוק משמות‪ .‬לעומת זאת ב"מדרש אגדה" רק סיפור אחד מופיע בהקשר זה‪ ,‬ואילו‬
‫שני הסיפורים האחרים מופיעים בהקשר של הפסוק מוויקרא המתייחס לשבועה כחטא‪.‬‬
‫בסעיפים הבאים אנתח את שלושת הסיפורים המופיעים ב"מדרש אגדה"‪.‬‬
‫‪ 3.1.1‬סיפור המתחסד‬
‫מדרש אגדה (מהדורה) שמות כ‪ ,‬ז‪ ,‬ד"ה "לא תשא את שם"‪:‬‬
‫ומעשה באדם אחד שנכנס לעיר בערב שבת ולא היה מכירו אדם‬
‫והיה לו כיס מלאה פשוטים‬
‫‪ 1036‬רצף הסיפורים בפסיקתא אינו עונה על הגדרתו של יסיף למחזור סיפורים‪ ,‬מכיוון שבין הסיפורים משולבות‬
‫דרשות רבות (יסיף‪ ,‬מחזור הסיפורים‪ ,‬עמ' ‪ .)111‬עם זאת מצאתי לנכון לציין כתופעה שב"מדרש אגדה" קיימים‬
‫שלושה מתוך ארבעת הסיפורים‪ ,‬ובהשראת תפיסתו שיש לבחון סיפורים בהקשר של הסיפורים המופיעים בקרבתם‪,‬‬
‫התגלו ההקשרים בין שלושת הסיפורים ב"מדרש אגדה"‪.‬‬
‫‪261‬‬
‫וראה גר אחד יושב בבית הכנסת ומתעטף בציצית והיו תפלין קשורים בראשו‬
‫וראהו אותו האדם והיה {ס}בור כאלו אדם גדול לפי שראה מצות הללו‬
‫‪2‬‬
‫ופקד לו את כיסו‬
‫לאחר השבת בקש ממנו‬
‫אמר לו לא היו דברים מעולם‬
‫התחיל להצטער‬
‫ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי בפקדון אלא שראיתי‬
‫‪11‬‬
‫בו המצות הללו‬
‫בלילה בא אליהו הנביא אליו בחלום‬
‫ואמ' לו למחר לך אצל אשתו ותאמר לה תן לי כיסי ואם אמרה לך באיזה סימן אמור לה‬
‫בסימן שאכלה היא ובעלה בליל ראשון של פסח חמץ ובליל יום הכפורים בשר חזיר‬
‫למחר השכים זה האיש לפני אשתו של גזלן ומסר לה הסימנין הללו ונתנה לו הכיס‬
‫‪12‬‬
‫בא הגזלן אצל אשתו שאל לה את הכיס‬
‫אמרה לו בא בעל הכיס ונטל את הכיס וכך וכך מסר לי סימנין‬
‫אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים‬
‫וכן עונשן של עושי כך‪:‬‬
‫הקשר‪:‬‬
‫סיפור זה מובא ב"מדרש אגדה" בהקשר של נשיאת שם ה' באופן מזויף‪ .‬הדרשה נסמכת על‬
‫הפסוק "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ‪,‬‬
‫ז) ומהווה חלק מדרשת עשרת הדברות‪.‬‬
‫ניתוח הסיפור‪:‬‬
‫בשורה הראשונה מתוארת סיטואציה של הלך הנכנס לעיר‪ .‬מצוין שהזמן הוא ערב שבת‪ ,‬אולם‬
‫המקום – שמה של העיר – אינו כתוב‪ .‬שורות ‪ 2–2‬מוקדשות לאפיון הדמויות בסיפור‪ .‬שורות אלה‬
‫מתרחשות בבית הכנסת‪ .‬ההלך פוגש אדם היושב בבית הכנסת כשהוא עטוף בציצית ומניח‬
‫תפילין‪ .‬המספר מוסר לנו שהאדם העטוף בציצית ובתפילין הוא גר‪ .‬ריבוי האפיונים החיצוניים‬
‫‪260‬‬
‫שקשורים במצוות מעורר אמון אצל ההלך‪ .‬ההלך מפקיד את מעותיו בידי הגר עד לאחר השבת‪,‬‬
‫מה שמלמד שהוא מקפיד על מצוות השבת‪ .‬בשורה ‪ 1‬חלה תפנית שמעוררת את הבעיה שסביבה‬
‫סובב הסיפור‪ .‬הגר בן העיר מתכחש לפיקדון שהופקד בידו‪ .‬בדמותו של הגר מתגלה פער בין‬
‫הופעתו החיצונית לבין התנהגותו בפועל‪ .‬להלך נוצרת בעיה כיצד ישיב לעצמו את הפיקדון‪.‬‬
‫הקונפליקט הוא בין החוץ לפנים‪ .‬ההלך מתכנס פנימה לתוך עצמו‪ ,‬בניגוד להתרשמותו הרבה‬
‫מהחיצוניות בראשית הסיפור‪.‬‬
‫שורות ‪ 11–1‬מעצבות את דמותו של ההלך‪ :‬הוא מביע רגשות‪ ,‬מצטער‪ ,‬פונה לבורא עולם ומתפלל‪.‬‬
‫לשון התפילה מצוטטת במדרש‪" :‬רבון העולמים‪ ,‬גלוי וידוע לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי‬
‫בפקדון אלא שראיתי בו המצות הללו"‪ .‬מילות התפילה תורמות לעיצוב דמותו של ההלך‪ .‬לשון‬
‫התפילה מצויה במדרשים כפנייה אישית מאוד לקב"ה שיש בה ממד של וידוי‪ 1037.‬הוא חש שייתכן‬
‫שחטא ועליו להתוודות‪ ,‬ולכן התגלגלה לידו הטעות ומסר את מעותיו לגזלן‪ .‬הוא מרגיש שהוא‬
‫עצמו צריך לכפר על משהו‪ ,‬ולכן בתפילתו הוא מסביר שנהג בתום לב‪ ,‬ושהבסיס לאמון שנתן בו‬
‫היה המצוות‪ .‬לפיכך ההלך האמין בבורא עולם ובמצוותיו‪ ,‬ולא באישיותו של הגר‪ .‬יש כאן היפוך‪,‬‬
‫לאחר שה"צדיק" העטוף במצוות רבות התגלה כגזלן‪.‬‬
‫היפוך שני הוא שדווקא ההלך‪ ,‬שלא היו ידועים לנו עליו שום פרטים חיצוניים‪ ,‬מתגלה כאדם ירא‬
‫שמים ותם לב‪ ,‬המאמין בקב"ה ומצדיק על עצמו את הדין‪ .‬ההלך אמנם איבד את כספו‪ ,‬אך הוא‬
‫זוכה בשורות ‪ 11–9‬לגילוי אליהו‪ ,‬שמתווה לו דרך פעולה להשבת הגזלה‪ .‬אליהו מוסר לו פרטים‬
‫שאיש אינו יכול לדעת‪ :‬בסתר‪ ,‬בתוך הבית‪ ,‬הגר ואשתו עוברים על איסורי תורה ואינם שומרים‬
‫מצוות ‪ .‬ההתערבות של אליהו הנביא משתלבת עם החלק השני של הפסוק משמות‪" :‬כי לא ינקה‬
‫ה'"‪ .‬האל מתגלה על מנת לעזור בתיקון העוול שנוצר מכך שהגר נשא את שמו באופן מזויף‪.‬‬
‫כשם שהסיפור הפליג בתיאור המצוות בשורה ‪ ,2‬כך הוא מפליג בתיאור העברה‪" :‬שאכלה היא‬
‫ובעלה בליל ראשון של פסח חמץ ובליל יום הכפורים בשר חזיר" (שורה ‪ .)13‬נראה שיש ממד של‬
‫הומור בהגזמה של תיאור העבירה‪ :‬ליל ראשון של פסח‪ ,‬ליל יום הכיפורים – שתיהן מצוות‬
‫שמחללן חייב כרת‪ 1038.‬החזרה על המילה "ליל" היא אנפורה‪ .‬ייתכן שאזכור הלילה נועד להדגיש‬
‫את הסתרת המעשים‪ .‬המשפט כתוב בהדרגה המחמירה את העברות‪ :‬בחלק הראשון של המשפט‬
‫מתוארת העברה של אכילת חמץ בפסח‪ ,‬ואילו בחלק השני של המשפט מדובר כבר על שני‬
‫איסורים – אכילה ביום הכיפורים ואכילת חזיר‪1039.‬‬
‫בשורה ‪ 11‬נפתרת בעיית השבת הפיקדון; ההלך מבצע במדויק את הוראותיו של אליהו הנביא‪,‬‬
‫ואשת הגר משיבה את הגזלה‪.‬‬
‫‪ 1037‬מקורות מן התלמוד לנוסח תפילה מעין זה כדוגמת בבלי בבא מציעא נט ע"א‪ ,‬בבלי ברכות יז ע"א‪.‬‬
‫‪ 1038‬חיוב הכרת מופיע בשבת (שמות לא‪ ,‬יד)‪ ,‬יום הכיפורים (ויקרא כג‪ ,‬כט–ל) ופסח (שמות יב‪ ,‬ט) – בין המצוות‬
‫שהמחללן חייב כרת‪.‬‬
‫‪ 1039‬הסיפור בגרסת הפסיקתא רבתי כתוב בארמית‪" :‬מן ההוא מינא"‪ .‬בפסיקתא רבתי ((איש שלום)‪ ,‬עמ' קיא)‬
‫מפורש הביטוי כינוי לבשר חזיר‪ ,‬בדומה ל"דבר אחר"‪ .‬איסור אכילת חזיר קיים גם באיסלאם; עובדה זו יכולה‬
‫להגדיר לנו מבחינה גיאוגרפית שמקורו של הסיפור אינו בארצות מוסלמיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה שהתוספת המפורשת‬
‫שהגר ואשתו אכלו חזיר מופיע ה רק בגרסה מאוחרת של הסיפור‪ ,‬וייתכן שהעורך רצה לאפיין את הגר כגר שמקורו‬
‫מאומה שאוכלת חזיר‪.‬‬
‫‪262‬‬
‫שורות ‪ 17–12‬מתייחסות לקונפליקט בין חוץ ופנים בדמותם של הגר ואשתו‪ .‬כאשר מתגלה לגר‬
‫השבת הגזלה והדרך שבה נעשתה‪ ,‬הוא אומר לאשתו שאם התנהגותם בסתר התגלתה‪ ,‬כדאי להם‬
‫לחזור למעשיהם הרעים‪" :‬אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים" (שורה ‪.)17‬‬
‫הרושם הוא שיש פה התנהגות צינית; הגר אינו עושה חשבון נפש ואין לו ייסורי מצפון‪.‬‬
‫אמצעים אומנותיים‪:‬‬
‫סדרת הניגודים בסיפורנו היא ארוכה‪ .‬כפי שהראיתי במהלך הניתוח‪ ,‬מבנה הסיפור הוא ניגודי‬
‫ויש בו מהפכים בין שני הקצוות‪ .‬בפסקה זו נרכז אותם‪ ,‬כאשר הניגוד הכללי הקיים בסיפור הוא‬
‫הניגוד בין קודש לחול‪ .‬תיאורי הזמן המוזכרים בסיפור מזכירים את ערב שבת‪ ,‬שהוא יום חול‪,‬‬
‫ואת יום השבת‪ ,‬שהוא קודש‪ .‬כמו כן מוזכרים בסיפור המועדים פסח ויום הכיפורים‪ .‬מסירת‬
‫הפיקדון היא מעשה של שמירת הימים המקודשים‪ ,‬ואילו הסימנים שמוסר אליהו הנביא להלך‬
‫הם מעשים המחללים אותם‪ .‬מסירת הפיקדון נעשתה בגלוי‪ ,‬ולעומת זאת מעשי חילול המועדים‬
‫נעשים בסתר‪ .‬בחג הפסח מוזכר המושג המנוגד לו – חמץ‪ ,‬וביום הכיפורים האכילה מנוגדת לצום‪,‬‬
‫שהוא מהותו של היום‪ .‬ניגוד אחר שייך לרמת ארגון המרחב‪ :‬בן העיר שנמצא בתוך בית הכנסת‪,‬‬
‫המייצג את הקודש‪ ,‬וההלך שהוא נע ונד בחוץ מייצג לכאורה פחות קדושה‪ .‬במהלך הסיפור‬
‫מתגלה האמת ההפוכה‪ .‬האדם עטוף בציצית ובתפילין כלפי חוץ‪ ,‬עובר על איסורי תורה בתוך‬
‫ביתו‪ ,‬ואילו ההלך הנע ונד מתכנס בתוך עצמו כדי להבין את מהות העוול שנעשה לו‪ ,‬ומתפלל‬
‫לקב"ה‪ .‬הוא זוכה לגילוי אליהו‪ ,‬המוסר לו מידע שרק שני אנשים שותפים לו וקורה בתוך הבית‪.‬‬
‫גם אכילת החזיר המוזכרת כאן היא מטונימית לאופיו של המתחסד‪ ,‬שהרי סימני הטהרה של‬
‫החזיר הם חיצוניים‪ ,‬אולם חסר לו סימן טהרה פנימי‪ .‬במדרש ייחסו לעובדה הלכתית זו היבט‬
‫מוסרי של התחזות‬
‫לטהור‪1040.‬‬
‫כדי להבין סיפור זה יש להתייחס לתשתית מן המקרא וממקורות חז"ל‪ .‬נתחיל בנקודות מן‬
‫המקרא‪ :‬הגר מחויב במצוות השבת וגם במצוות הפסח‪ 1041.‬בסיפור יהודה ותמר בחומש בראשית‬
‫מוזכרים ה"סימנים"‪ 1042,‬וגם בסיפורנו הרשע מתגלה על ידי הסימנים‪ .‬הקישור תורם לעיצוב‬
‫הדמויות‪ ,‬כי ישנה אנלוגיה ניגודית – יהודה הודה בטעותו והפך להיות סמל לחוזר בתשובה‬
‫המתקן את דרכיו‪ ,‬אולם הגר אינו מתחרט ובסופו של דבר חוזר לסורו‪" .‬בדרך שבה אדם הולך בה‬
‫מוליכין אותו";‪ 1043‬הגר לא חזר בתשובה‪ ,‬ולא למד לקח‪.‬‬
‫‪ 1040‬ויקרא רבה (מרגליות) יג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 1041‬פסח – שמות יב‪ ,‬מח; שבת – שמות כ‪ ,‬ט‪ .‬משמעות המילה גר בפסוקים אלה שונה וכוונתה לנוכרי שגר בארץ‬
‫ישראל‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש כאן הקבלה ספרותית מעניינת‪ ,‬משום שמוזכרות פרשיות מצוות שהמילה "גר" מוזכרת בהן‬
‫במפורש בתורה‪.‬‬
‫‪ 1042‬בראשית לח‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ 1043‬בבלי מכות י ע"ב‪.‬‬
‫‪263‬‬
‫המקבילות מספרות חז"ל מבליטות את הבעייתיות של ההתחזות בנושא התפילין‪ .‬בתלמוד‬
‫הירושלמי מובאת מימרה לגבי תפילין‪" :‬מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאי"‪ 1044.‬מכאן למדים‬
‫שאחת הבעיות בקיום מצוות התפילין הייתה שלא כל מי שהניח תפילין תוכו היה כברו‪.‬‬
‫מקורות ומקבילות‪:‬‬
‫לסיפור זה שתי מקבילות עיקריות‪ :‬בירושלמי ובפסיקתא רבתי‪ ,‬כשהאחרונה מפותחת יותר‪ .‬שתי‬
‫המקבילות כתובות בשפה הארמית‪ ,‬לעומת סיפורנו הכתוב עברית‪ .‬ההקשר בירושלמי הוא מצוות‬
‫התפילין‪ ,‬ואילו ההקשר בפסיקתא מוסיף למצוות התפילין את ההקשר של עשרת הדברות‪ ,‬בדומה‬
‫ל"מדרש אגדה"‪ .‬ב"מדרש אגדה" עניין התפילין הוא תפאורה הממחישה את ההתחזות‪ ,‬אבל אין‬
‫פיתוח של פרטי מצוות התפילין‪.‬‬
‫כך נאמר בירושלמי (וילנא) פ"ב ה"ג‪:‬‬
‫א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאים עובדא הוה‬
‫בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה א"ל לא לך הימנית אלא לאילין דברישך‬
‫הימנית‪.‬‬
‫בקטע זה מסופר בקיצור רב על אדם שהפקיד כסף אצל חברו מכיוון שהאמין בו‪ ,‬וחברו כפר‬
‫בפיקדון‪ .‬כנימוק לאמון שרחש לו‪ ,‬הוא מציין את העובדה שהניח תפילין ואומר‪" :‬לא לך האמנתי‪,‬‬
‫אלא לתפילין שבראשך"‪ .‬כלומר‪ ,‬עצם העובדה שקיים את מצוות התפילין‪ ,‬גרמה לאדם לרחוש לו‬
‫אמון‪ .‬מסתבר‪ 1045‬שקיום מצוות התפילין לא היה שכיח בגלל גזרות‪ .‬התוספות‪ 1046‬מציינים את‬
‫הסיפור בירושלמי‪ ,‬כדי לחזק את ההנחה שלא רחשו אמון למניחי תפילין‪ ,‬בשל העובדה שהיו‬
‫ביניהם מתחזים שהיו מניחים תפילין‪ .‬המדרש בפסיקתא רבתי וב"מדרש אגדה" מייחסים את‬
‫ההתחזות לגרים‪ ,‬מה שאולי מעיד על תופעה חברתית שונה מעט מזו שמדובר עליה בתלמוד‪.‬‬
‫נעבור למקבילה השנייה‪ ,‬כפי שמופיעה בפסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב‪:‬‬
‫[ד"א לא תשא וגו'] א"ר ביבי אם בשבועת שוא הכתוב מדבר והלא כבר נאמר לא תשבעו‬
‫בשמי לשקר (ויקרא י"ט י"ב) מה תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא‪ ,‬שלא תהא‬
‫תפילין נושא (וטליתן) [וטליתך] עוטף והולך ועובר עבירות‪ ,‬אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף‬
‫נקי‪ .‬מפני מה לא החזיקו בהם בני ישראל‪ ,‬מפני הרמאים‪ ,‬עובדא הוה בחדא גברא דהוה‬
‫טעין ממוניה בערבות‪ ,‬באפי רומשא על בי כנשתו‪ ,‬אשכח גברא מצלי ותפילים על רישיא‪,‬‬
‫אמר ליה לית לי מפקיד הדין ממונא אלא גבי הדין דהוא עטר מצוות (שצותי' דברייא)‬
‫[דברייה]‪ ,‬נשא ואפקדיה לגביה‪ ,‬בא לאפוקי שבתא כפר ביה‪ ,‬אמר ליה לא לך הימנית אלא‬
‫להדא שמא קדישא דהוא על רישך‪ ,‬נתעטף טליתו ועמד ונתפלל באותו מקום‪ ,‬אמר לפניו‬
‫רבונו של עולם לא הימנית אלא לשמך קדישא (דהיה) [דהוה] על (רישין) [רישיה]‪ ,‬מקום צלי‬
‫‪ 1044‬ירושלמי (וילנא) ברכות פ"ב ה"ג‪.‬‬
‫‪ 1045‬על פי בבלי שבת קל ע"א‪ ,‬וכן שם מט ע"א‪.‬‬
‫‪ 1046‬תוספות לשבת מט ע"א‪ ,‬ד"ה "כאלישע"‪.‬‬
‫‪264‬‬
‫נח ודמך ליה‪ ,‬איתגלי אליהו זכור לטוב‪ 1047‬על ההוא גברא‪ ,‬אמר (זול) [זיל] אמור לאיתתא‬
‫דההוא גברא סימן דהוה לך (עמה) [עמיה] אכלין בלילי פסחא חמיר ובלילי צומא רבה מן‬
‫ההוא מינא (יבולי) [הבי לי] מקמת פלן‪ ,‬נסתה ויהבה ליה‪ ,‬כיון דאתא שרי חביט עלה אמרה‬
‫ליה מה את (חביש) [חביט] עלי סמנא דהוה ביני לביניך יהב לי ויהבת ליה‪ ,‬אמר הואיל‬
‫(ונתפרסמו) [ונתפרסמנו] נחזור (לאסורינו) [לסוארינו]‪ ,‬מכאן אמרו אל תאמין בגר עד‬
‫עשרים ושתים דורות‪.‬‬
‫כפי שציינו לעיל‪ ,‬לשונו של המקור בפסיקתא רבתי הוא ארמית‪ .‬בפסיקתא מתבררת העובדה‬
‫שמניח התפילין הוא גר רק בסוף הסיפור‪ ,‬עם החתימה במימרה‪" :‬מכאן אמרו אל תאמין בגר עד‬
‫עשרים ושתים דורות"‪.‬‬
‫הכינוי "זכור לטוב" המצורף לאליהו הנביא בפסיקתא רבתי‪ ,‬אינו מופיע ב"מדרש אגדה"‪ .‬שתי‬
‫הפתיחות שונות‪ :‬כאמור לעיל‪ ,‬ב"מדרש אגדה" נדרש הפסוק‪'" :‬לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא'‬
‫– שלא תנהג עצמך כאילו חסיד אתה ואין אתה חסיד"‪ .‬הפסיקתא רבתי גם כן דורשת פסוק זה‪,‬‬
‫אך פותחת את הסיפור כך‪" :‬מפני מה לא החזיקו בהם (בתפילין; ז"ק)‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬מפני‬
‫הרמאים"‪.‬‬
‫אחד הביטויים המיוחדים למקבילה ב"מדרש אגדה" הוא השימוש בצירוף "כיס מלאה פשוטים"‬
‫לציון הממון שהפקיד ההלך אצל הגר‪ .‬הביטוי הזה אינו מופיע גם במקבילות המאוחרות‪ .‬חיפוש‬
‫אחר משמעות המילה "פשוטים" ומקורותיה העלה שההגדרה המילונית למילה "פָּ שיט" היא "שם‬
‫מטבע קטנה‪ ,‬כמו פָּ שּוט"‪ 1048.‬הדוגמאות לשימוש במילה זו לקוחות מספרות ימי הביניים‪ ,‬ורובן‬
‫מאשכנז‪ .‬בנוסף להקשר הריאלי של מילה זו‪ ,‬היא משתלבת במסר של הסיפור כמילת מפתח‪:‬‬
‫הפשוט הוא האמת חסרת ה"קליפות"‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬גרסת הסיפור ב"מדרש אגדה" מנוסחת בעברית‪ ,‬והיא מפורטת ומפותחת‪ .‬יש בה שימוש‬
‫לשוני המתאים לתקופת ימי הביניים‪.‬‬
‫מסרים‪:‬‬
‫בסיפור זה‪ ,‬מועבר מסר ברור מאוד נגד מעשים של התחסדות‪ .‬למסר זה השלכות דתיות‬
‫וחברתיות‪ :‬היהודי הפשוט שאינו מציג עצמו כחסיד יותר ממה שהוא‪ ,‬זוכה לכך שתפילתו נענית‬
‫והוא מקבל מענה מידי לתיקון העוול‪ .‬מבחינה דתית האל מוצג בסיפור זה כרואה כול ומשגיח‪,‬‬
‫כפי שמנוסח בפרקי אבות‪" :‬דע מה למעלה ממך‪ :‬עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר‬
‫נכתבין"‪ .1049‬הערכים המתגלים כערכים שמביאים להתערבות שמימית מידית הם תום לב‪ ,‬ישרות‬
‫ועממיות‪ .‬בסיפורנו מצוטטת תפילה אישית הפותחת במטבע לשון ידוע‪ ,‬אך ממשיכה במילים‬
‫אישיות המתאימות לסיטואציה אישית ספציפית‪ ,‬והן שמביאות להתגלות אליהו הנביא‪.‬‬
‫‪ 1047‬הברכה "זכור לטוב" היא תוספת מקובלת לשמו של אליהו הנביא בספרות התלמודית והמדרשית (גינצבורג‪,‬‬
‫אגדות היהודים‪ ,‬כרכים ה–ו‪ ,‬עמ' ‪.)17‬‬
‫‪ 1048‬בן יהודה‪ ,‬א' (עורך)‪ ,‬מילון‪ ,‬כרך ‪ ,11‬עמ' ‪.2271‬‬
‫‪ 1049‬משנה אבות ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪265‬‬
‫אליהו הנביא נתפס בספרות חז"ל כמגשר בין שמים וארץ‪ 1050,‬והוא מוזכר במדרש כמי שהקב"ה‬
‫מסר לו את מפתח הגשמים ואת מפתח תחיית המתים‪ 1051.‬בסיפור שלפנינו מופיע אליהו הנביא‬
‫כדמות המביאה ישע לאיש שנעשה לו עוול‪1052.‬‬
‫לסיכום דיון זה‪ ,‬אביא את דבריה של שטיין על אליהו הנביא‪ ,‬המתאימים גם לסיכום הדיון‬
‫בסיפור בכלל‪1053:‬‬
‫הבחירה בדמותו של אליהו כמבטא את ההכרח ביסוד הפלאי אינה מפתיעה‪ .‬מחויבותו‬
‫וקנאותו (הקיצונית‪ ,‬לעתים) לעם ישראל; מעשיו כלפי יחידים; הניסים שנעשו לו עצמו;‬
‫כינויו איש אלוקים; וההתגלות האלוקית שהוא זוכה לה; העובדה כי לא נאמר עליו כי מת‬
‫אלא מסופר על עלייתו בסערה השמימה – אלה הם מקצת היסודות המקראיים הידועים‬
‫ששימשו לטיפוח דמותו במדרש (ובמסורות מאוחרות יותר) כסוכן נצחי המתווך בין‬
‫העולמות השונים (עולם של מעלה ושל מטה‪ ,‬העולם הזה והעולם הבא) כמסייע ליחידים‬
‫בעבר ובהווה וכמי שעתיד לסייע בגאולת העם כולו‪ .‬המסורת המדרשית משופעת בפגישותיו‬
‫של אליהו (שעלה השמימה) עם יושבי העולם הזה ובעיקר עם תלמידי חכמים שמשמש‬
‫עבורם מורה רוחני ויועץ‪.‬‬
‫‪ 3.1.2‬סיפור העיירות שחרבו‬
‫מדרש אגדה (מהדורה) ויקרא ה‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה "ונפש כי תחטא ושמעה [קול אלה והוא עד]"‪:‬‬
‫מעשה בהר המלך‬
‫שהיו שם שני אלפים של עיירות‬
‫וכולם חרבו בשביל השבועה של אמת‬
‫כיצד היה אדם נשבע על חבירו שאני הולך ואוכל שאני הולך ושותה‬
‫‪2‬‬
‫והולכין ועושין כן‬
‫וחרבו על השבועה של אמת‬
‫ואם אותם בשביל אכילה ושתייה היו נשבעים ומקיימים שבועתם נחרבו‪:‬‬
‫בני אדם שנשבע<י>ם על חנם על אחת כמה וכמה‪:‬‬
‫‪ 1050‬גינצבורג‪ ,‬אגדות היהודים‪ ,‬כרכים א–ב‪ ,‬עמ' ‪ ,217‬וכן כרכים ה–ו‪ ,‬עמ' ‪.213–117‬‬
‫‪ 1051‬שם כרך ה–ו‪ ,‬עמ' ‪ 111‬הערה ‪.12‬‬
‫‪ 1052‬שם‪ ,‬עמ' ‪.193‬‬
‫‪ 1053‬שטיין‪ ,‬מימרה‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪266‬‬
‫הקשר‪:‬‬
‫הדרשה הקודמת לסיפורנו עוסקת בשבועת שווא על אמת‪" :‬אמ' רבותינו עליהם השלום אפילו על‬
‫האמת אינו טוב לאדם שישבע שלא יהא פרוץ‬
‫בשבועות"‪1054.‬‬
‫דרשה זו היא דרשת קל וחומר‬
‫לנושא שהמדרש דן בו‪ :‬אם שבועת אמת גורמת נזק‪ ,‬על אחת כמה וכמה שפגיעתה של שבועת‬
‫שקר היא רעה‪.‬‬
‫מקורות ומקבילות‪:‬‬
‫קיימים שני מקורות לסיפור זה‪ :‬בפסיקתא רבתי מדובר על עשרים וארבע בולאות שחרבו בדרום‪,‬‬
‫ואילו בגיטין ובאיכה רבה מדובר על עיירות שהיו לינאי המלך בהר המלך וחרבו‪ .‬בובר קובע‬
‫שהמקבילות לסיפור ב"מדרש אגדה" הן מגיטין‪ ,‬מאיכה רבה‬
‫שלום‪1056‬‬
‫ומהתנחומא‪1055.‬‬
‫לעומתו איש‬
‫מסביר שגרסת התנחומא נוצרה כתוצאה מעירוב בין הסיפורים‪ .‬לדעתו ב"מדרש‬
‫אגדה" ובתנחומא חסרים פרטים שמופיעים בגיטין ובאיכה רבה‪ .‬נוסח מעשה העיירות הקרוב‬
‫ביותר לנוסח מדרשנו מופיע בתנחומא ובמדבר רבה‪ 1057.‬גם הקשר הפסוק הנדרש – ויקרא ה‪ ,‬א –‬
‫מתאים לתנחומא ולא לפסיקתא‪.‬‬
‫לאחר שעסקנו בהקשר הרחב של המקבילות והסיפורים‪ ,‬נעבור לניתוח מפורט יותר של הסיפור על‬
‫האישה שמתו בניה‪.‬‬
‫‪ 3.1.3‬סיפור האישה שמתו בניה‬
‫מדרש אגדה (מהדורה) ויקרא ה‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה "ונפש כי תחטא ושמעה [קול אלה והוא עד]"‪:‬‬
‫בזמן ר' עקיבה היתה אשה אחת והיו לה עשרה בנים גדולים תלמידי חכמים והיה תורתם‬
‫אומנותם והיתה אמם עשירה ביותר‬
‫יום אחד לא היה בביתה לחם ושפחתה הלכה למלאת מים אמרה לשכנתה שכינתי בואי‬
‫ועשי לי עוגה כי עתה ירעבו בני בבית המדרש‬
‫‪2‬‬
‫מיד באה שכינתה ולשה והיה לה שני דינרי זהב קשור בסודר שלה והותר הקשר ונפלו‬
‫בתוך העיסה ולא ידעה‬
‫‪ 1054‬מקבילות‪ :‬ירושלמי (וילנא) נדרים פ"ג ה"ב; תנחומא (בובר) ויקרא טו–טז; תנחומא (בובר) מטות א; מכילתא‬
‫דרבי ישמעאל (הורוביץ‪-‬רבין) מסכתא דבחדש יתרו ז ורש"י על התורה שמות כ‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 1055‬בבלי גיטין נז ע"א; איכה רבה (וילנא) ב‪ ,‬י; תנחומא (בובר) ויקרא טז‪.‬‬
‫‪ 1056‬פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב‪ ,‬עמ' קיג הערה נו‪ .‬איש שלום סובר כי שלושת המקורות האלה שייכים‬
‫למסורת אחת‪ :‬תנחומא (בובר) ויקרא טז‪ ,‬במדבר רבה (וילנא) כב וגיטין נז ע"א‪.‬‬
‫‪ 1057‬תנחומא (בובר) ויקרא טז‪ ,‬במדבר רבה (וילנא) כב‪.‬‬
‫‪267‬‬
‫כשהלכה לביתה וחפשה בסודר שלה על הזהב ולא מצאה‬
‫אמרה לה זה יהיה שכרי ממך שאבוא ואעשה מה שאת חפיצה וילכו לי שני דינרי זהב‬
‫בביתך‬
‫‪11‬‬
‫אמרה חס וחלילה כי בביתי הלך דבר‬
‫עמדו וחפשו ולא מצאו‬
‫ואמרה לה בחוץ נפלו ממיך‬
‫אמרה לה איני יודעת אלו הדברים בביתך נפלו‬
‫אמרה אם הם בביתי יבוא לי שמועה מבני הגדול‬
‫‪12‬‬
‫לא השלימה הדברים עד שבא אליה שמועה מבנה כי מת‬
‫אמרה לה שכינתה ראי כחשך ומעלל<י>ך השם נתן לי כי גמולך בבניך הגדול‬
‫אמרה אם הוא אמת מה שאת אומרת ימותו בני כולם‬
‫וכן היה באותו היום מתו כולם‬
‫הוליכו אותם לבית הקברות‬
‫‪21‬‬
‫והיה על החכמים יום מהומה וחשיכה לפי שנפלו עשרה אבירי חכמים‬
‫אחר כך הביאו האשה לבית והביאו אותו הלחם שלשה אותה האשה כדי להברות את‬
‫האבל‬
‫פתח ר' עקיבה ואמ' ברוך דיין אמת שופט בצדק ואמת‬
‫וברך על הלחם ובצע‬
‫‪22‬‬
‫והנה השני דינרי זהב יצאו‬
‫אמר ר' עקיבה מהו זה‬
‫מיד ענתה אם הבנים בלב נשבר והומה אדוני זה הזהב היה סבת מיתת בני‬
‫וסיפרו לו כל המעשה‬
‫ענה ר' עקיבה ואמר וי לנו מיום הדין‬
‫‪31‬‬
‫ומה זאת שלא נשבעה אלא באמת אירע לה זה הנשבע לשקר על אחת כמה‬
‫וכמה לפיכך אמר [ו]נפש כי תחטא‪:‬‬
‫‪268‬‬
‫הקשר‪:‬‬
‫לפנינו סיפור נוסף המובא בהקשר של הפסוק בוויקרא ה‪ ,‬א‪ ,‬העוסק בקורבן אשם המובא על‬
‫שבועת שפתיים‪ .‬גם סיפור זה מלמד בדרך של קל וחומר על ההרסניות שבשבועת חינם או שקר‪.‬‬
‫הסיפור כתוב בשפה העברית ואינו דומה למקבילות הסיפור בשפה הארמית‪ 1058.‬הוא זכה לפיתוח‬
‫יתר ולקישוט מרובה‪ 1059,‬מרחיב בתיאור ההתרחשות ובנוי משלבי עלילה מרובים‪.‬‬
‫סיפור זה מופיע לאחר מעשה העיירות שחרבו מכיוון שיושביהן היו רגילים בשבועת אמת‪ .‬הופעת‬
‫שני הסיפורים זה אחר זה דומה לסדר הסיפורים במקור בפסיקתא רבתי‪.‬‬
‫ניתוח הסיפור‪:‬‬
‫הסיפור בנוי משלושה חלקים‬
‫מרכזיים‪1060:‬‬
‫א‪.‬‬
‫בית האישה – בית שמח בחלקו (שורות ‪;)1–1‬‬
‫ב‪.‬‬
‫עימות המר בין שתי הנשים (שורות ‪;)17–7‬‬
‫ג‪.‬‬
‫בית האישה – בית האבל והיגון (שורות ‪.)31–11‬‬
‫הסיפור פותח בתיאור הזמן‪" :‬בזמן רבי עקיבא"‪ .‬כנגד התיאור של תקופה מתמשכת‪ ,‬בשורה ‪3‬‬
‫מופיע תיאור הזמן "יום אחד"‪ .‬ניתן להבין את תיאור הזמן "יום אחד" כמתייחס לשינוי מהותי‬
‫שעומד להתרחש – זו תבנית ידועה בספרות חז"ל‪ .‬פתיחת הסיפור מתארת מצב מתמשך ושגרתי‪,‬‬
‫והמילים "יום אחד" מבשרות על שבירת השגרה‪ .‬פעמים רבות שבירת הרצף מזמנת אתה מצבי‬
‫משבר‪ ,‬תיקון‬
‫ומתחים‪1061.‬‬
‫דמותו של ר' עקיבא בחלק הראשון של הסיפור נראית כהיתלות‬
‫באילן גדול‪ ,‬שהרי במקבילות דמותו אינה חלק מן הסיפור‪ .‬בסיפור שלפנינו השלב הראשון נראה‬
‫הרמוני – ישנו שיתוף פעולה בין השכנות‪ .‬בחלק השני פורץ סכסוך בין השכנות על רקע אי מציאת‬
‫הדינרים‪ ,‬שגורר דיבור לא אחראי מצד אם הבנים – שבועה שגוררת עוד שבועה‪ .‬בחלק השלישי‬
‫המציאות היא התמודדות עם שכול פרטי ואסון לקהילת בית המדרש כאשר עשרת הבנים תלמידי‬
‫החכמים מתים‪ .‬בחלק זה דמותו של רבי עקיבא הופכת להיות דומיננטית; הוא מוביל את המנהג‬
‫של סעודת ההבראה‪ ,‬ואומר מילות צידוק הדין וקינה‪ .‬במהלך הסעודה מתגלים הדינרים בלחם‪,‬‬
‫והאישה מבינה שסיבת מות הבנים הייתה שבועת האמת‪ ,‬שעל פי תפיסת חז"ל הרסנית כמו‬
‫שבועה על שקר‪.‬‬
‫‪ 1058‬פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כב‪ ,‬ויקרא רבה (מרגליות) ו‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' קלג‪.‬‬
‫‪ 1059‬ויקרא רבה (מרגליות) ו‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' קלב–קלה הערות וביאורים ‪ .2‬מקבילה נוספת לסיפור זה‪ :‬פסיקתא רבתי כב‪.‬‬
‫‪ 1060‬ליכט‪ ,‬בעבותות השכול‪ ,‬עמ' ‪.119–99‬‬
‫‪ 1061‬פרנקל‪ ,‬סיפור האגדה‪ ,‬עמ' ‪.173–132‬‬
‫‪269‬‬
‫סיפור זה זכה לשני ניתוחים מפורטים‪ :‬ח' ליכט‪ 1062‬התייחס לסיפור כיצירה ספרותית עצמאית‪,‬‬
‫ללא התייחסות להקשר בספרות חז"ל ובהתייחסות מצומצמת למקבילות‪ .‬ניתן לראות בגישתו‬
‫יסודות המבוססים על תיאוריה ספרותית שנוסחה על ידי ו' איזר‪ .‬א' בלידשטיין‪ 1063‬ערך ניתוח‬
‫השוואתי בין הסיפור למקבילתו ולסיפור נוסף‪ .‬הוא מגדיר את המתחים הערכיים בסיפור‪ ,‬ורואה‬
‫בו רשת של מילים המסמנות ערכים כלליים יותר‪ .‬תפיסת טקסט זו מתאימה יותר לתפיסתו של‬
‫ב' הרשב‪.‬‬
‫בתאוריית "התקבלות היצירה אצל הקורא"‪ 1064‬העמיד איזר במרכז תהליך הקריאה את‬
‫התהליכים שהטקסט מעורר אצל הקורא‪ .‬הוא הדגיש את חלקו של הקורא בהתהוות היצירה‪,‬‬
‫כאשר במהלך הקריאה בונה הקורא את הפרספקטיבות השונות שמציע לו הטקסט‪ .‬הקורא‬
‫מארגן גורמים שונים בטקסט ומגיע למשמעות שלעברה הנחו אותו הפרספקטיבות של הטקסט‪.‬‬
‫הרשב‪ 1065‬מניח כי הטקסט הוא רשת שלמה של קישורים בין סימנים לשוניים מצלוליים‪ .‬היענות‬
‫לנתינת משמעות ליסודות הלשוניים בטקסט יהוו את "חווית הקריאה"‪.‬‬
‫ליכט‪1066‬‬
‫מנתח את המדרש‪ .‬תחילה הוא מעמיד את הדמויות כדמויות שטוחות‪ ,‬כפי שהן‬
‫מתוארות באקספוזיציה‪ :‬האישה העשירה היא אישה חכמה היודעת לבנות עושר גשמי ועושר‬
‫רוחני‪ ,‬אך היא חסרת אונים בפעילות היומיומית; לעזרתה באה שכנתה‪ ,‬המלאה נכונות לעזור‬
‫לאישה ולבניה הבאים מבית המדרש‪ .‬אך תגובותיהן של הנשים‪ ,‬כל אחת בדרכה‪ ,‬לאובדן‬
‫הדינרים‪ ,‬חושפות את דמויותיהן רבות הפנים‪ .‬השכנה מאשימה את העשירה בדברים חמורים‬
‫וחושדת בה שלא בצדק‪ .‬כדי להציל את שמה הטוב ומתוך איבוד עשתונות וביטחון עצמי מופרז‪,‬‬
‫העשירה נשבעת בחייו של בנה הבכור‪ .‬השכנה מתגלה כאכזרית כאשר היא ממשיכה להתקיף את‬
‫העשירה‪ ,‬גם לאחר מות בנה הבכור‪ ,‬כאשר היא שרויה בצער‪ .‬העשירה‪ ,‬ששמה כה חשוב לה‪,‬‬
‫"מהמרת" על כל בניה ונשבעת בחייהם‪ .‬הקורא מופתע מהתגובות הקיצוניות ומצפה מהנשים‬
‫שתרסנה את עצמן‪ .‬ליכט עומד על הניגוד בין התיאור המאופק של הקבורה לבין הסערה‬
‫המתחוללת בבית המדרש‪ .‬הקורא דרוך לדעת מתי ידעו כולם‪ ,‬כמוהו‪ ,‬את סיבת המוות ואת‬
‫טעותן של שתי הנשים‪.‬‬
‫מסרים‪:‬‬
‫כשבוחנים את גישותיהם של ליכט ובלידשטיין‪ ,‬ניתן לראות כי ליכט מתייחס לגישתו של רבי‬
‫עקיבא כסינתזה בין ההלם שבו שרוי בית המדרש ובין הדין העולה מסדר התרחשות הדברים‪.‬‬
‫תחילה הוא הראשון ששובר את השתיקה הכבדה בבית האבלה ומעביר את המסר שהאל שופט‬
‫בצדק‪ ,‬גם אם הדברים אינם מובנים לבני האדם‪ .‬משנמצאו הדינרים והעשירה הסבירה את‬
‫שאירע‪ ,‬זעק רבי עקיבא‪" :‬וי לנו מיום הדין"‪ .‬הוא ביטא בכך את האמונה ורחשי הלב יחדיו‪ :‬הדיין‬
‫הוא דיין אמת‪ ,‬אך זהו דין ללא רחמים‪ ,‬ועל כך הכאב והזעקה‪ .‬הברכה והזעקה כרוכות יחד‪.‬‬
‫‪ 1062‬ליכט‪ ,‬בעבותות השכול‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ 1063‬בלידשטיין‪ ,‬שבועה על מטמון‪.‬‬
‫‪ 1064‬איזר‪ ,‬מעשה הקריאה‪ ,‬עמ' ‪.31 ,21‬‬
‫‪ 1065‬הרשב‪ ,‬שדה ומסגרת‪ ,‬עמ' ‪.17–13‬‬
‫‪ 1066‬ליכט‪ ,‬בעבותות השכול‪ ,‬עמ' ‪.119–97‬‬
‫‪271‬‬
‫לעומתו‬
‫בלידשטיין‪1067‬‬
‫רואה את מוטיב "בית המדרש" כמוטיב המניע של הקונפליקט במדרש‪.‬‬
‫העשירה מנסה לחסות תחתיו כשאר היא מבקשת את עזרת שכנתה ללא שכר‪ ,‬ועל כך נוטרת לה‬
‫השכנה טינה‪ .‬שבועתה של העשירה מבצעת שוב שימוש בבית המדרש – היא נשבעת בחיי עשרת‬
‫בניה‪ ,‬תלמידי בית המדרש‪ ,‬וכך במובלע נשבעת בבית המדרש עצמו‪.‬‬
‫התגלותם של הדינרים מסמלת את התגלות הטינה שרחשה השכנה כלפי העשירה – על עבודה ללא‬
‫תמורה‪ ,‬על הסתמכותה על בית המדרש ועל אובדן הדינרים‪ .‬כאן נחשף הפגם המוסרי של האישה‬
‫לעיני כו ל‪ .‬בניה לא נפלו כ"אבירי חכמים" אלא כ"בני אמם העשירה‪ ,‬אשר איבדה את חייהם‬
‫בלשונה"‪ .‬העשירה אינה שייכת יותר לבית המדרש מבחינת התנהגותה‪ .‬הדינרים מהווים‬
‫מטאפורה לחוסר תום הלב של העשירה‪ .‬עניינה של השבועה אינו לברר באופן ענייני את מיקום‬
‫הדינרים‪ ,‬אלא היא מבטאת את החשדנות‪ ,‬הכעס והכאב שרוחשת העשירה כלפי שכנתה‪ ,‬ועל כן‬
‫לא הייתה ראויה ששם ה' יגן עליה בשבועתה‪.‬‬
‫חשוב לציין שסיפור זה מאפשר לקורא המודרני לפתח קריאות ופרשנויות הקרובות לעולמו‪ .‬זאת‬
‫מפני שהוא מעוצב כסיפור ימי ביניימי‪ ,‬וכולל התרחשות המרובה‪ ,‬דיאלוגים‪ ,‬פירוט הרגשות סביב‬
‫האבל ותיאור המנהגים והטקסים באופן חי‪ .‬אלה הם סממנים שחורגים מעט מסיפורי חז"ל‬
‫הידועים לנו כסיפורים מיניאטוריים קצרצרים שיש בהם פערים רבים ודיאלוגים קצרים מאוד‪.‬‬
‫לצורך המחשה ניתן לראות את דבריה של השכנה בשורה ‪" :11‬אמרה לה שכינתה ראי כחשך‬
‫ומעלל<י>ך השם נתן לי כי גמולך בבניך הגדול"‪ .‬השכנה משתמשת בדימוי ולשונה פיוטית מאוד;‬
‫דבריה מתאימים לדמות במחזה מתקופת ימי ביניים‪ .‬לשם השוואה ניתן לראות שדמותו של רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬כפי שמאופיינת בבבלי בסיפור על מות‬
‫בניו‪1068,‬‬
‫היא דמות למדנית מאוד‪ ,‬המבטאת‬
‫אמונה חזקה ומבססת את דבריה על פסוקים מתהלים‪ .‬לעומת זאת בסיפורנו הוא מביע רגש של‬
‫קינה‪" :‬וי לנו מיום הדין"‪ ,‬פונה לאם הבנים באופן אמפתי ומאפשר את התובנה שלה בסוף‬
‫הסיפור על הסיבה למות‬
‫בניה‪1069.‬‬
‫תופעות לשוניות ייחודיות‪:‬‬
‫סגנון הסיפור‪ ,‬כפי שאפיינו אותו בפסקה הקודמת‪ ,‬מתאים למספר תופעות לשוניות שזוהו‬
‫בסיפור‪ .‬המסקנה העולה מהן היא שהרובד הלשוני של הסיפור מתאים למאה ה‪ .13-‬על פי‬
‫מרגליות‪1070‬‬
‫השימוש במילה עוגה במשמעות של לחם מקובלת על ידי חכמי איטליה‪ .‬״עוגה״‬
‫ו״עוגות" באות כאן במקום ״כיכר״ ו״ככרות"‪ ,‬בדומה לכמה מקורות איטלקיים שמדברים על‬
‫״עוגות״ במקום שלפי סגנונו ראוי להיות פשוט ״ככרות״‪ .‬עניין זה מוכיח שמוצא סיפור זה‬
‫ב"מדרש אגדה" הוא כנראה מאיטליה הדרומית‪.‬‬
‫נוסחת הפתיחה של הסיפור "בזמן רבי" היא נוסחה מאוחרת‪ .‬על פי חיפוש במאגר פרויקט‬
‫השו"ת‪ ,‬נוסחה זו מצויה החל מהמאה ה‪ 13-‬בחיבורים‬
‫ספרדיים‪1071.‬‬
‫‪ 1067‬בלידשטיין‪ ,‬שבועה על מטמון‪.‬‬
‫‪ 1068‬בבלי מועד קטן כא ע"ב‪.‬‬
‫‪ 1069‬בייטנר‪ ,‬סיפורי יבנה‪ ,‬רמת גן תשע"א‪ ,‬עמ' ‪.119–112‬‬
‫‪ 1070‬הלכות קצובות (מרגליות)‪ ,‬עמ' ‪.11–39‬‬
‫‪ 1071‬הנוסחה מצויה למשל בחיבורי רבי אשתורי הפרחי‪ ,‬רבי שמעון בן צמח ורבי אברהם סבע‪.‬‬
‫‪270‬‬
‫שגם הכינויים שבהם מכונים הבנים החכמים מעניין מבחינת הסגנון‪ .‬בשורה הראשונה הם‬
‫מתוארים כתלמידי חכמים ש"תורתם אומנותם"‪ .‬הביטוי "תורתו אומנותו" מופיע בתלמוד‬
‫הבבלי פעם אחת בלבד‪ 1072,‬ועיקר ההופעות שנצפו בפרויקט השו"ת הן מהראשונים‪ .‬לאחר מותם‬
‫של הבנים הם מכונים "אבירי חכמים"‪ .‬עיון במילון בערך‬
‫"אביר"‪1073‬‬
‫מגלה כי הופעותיה של‬
‫המילה בסמיכות כתואר לחוכמה ולדקדקנות קיים בימי הביניים המאוחרים‪.‬‬
‫מקורות ומקבילות‪:‬‬
‫כפי שראינו במהלך הדיון בסיפור זה‪ ,‬מדובר בסיפור שבסיסו קדום‪ .‬בגרסת "מדרש אגדה" הוא‬
‫עבר שינוי שפה ופיתוח‪ ,‬ונספחו אליו ביטויים וסגנון המתאימים לימי הביניים המאוחרים‪.‬‬
‫מרגליות ציין את איטליה כמוצא הסיפור‪ .‬מבחינת המסרים‪ ,‬סיפור זה מבליט פער אירוני בין‬
‫גדלות בתורה לבין היגררות לדיבור חסר אחריות וזילות בחיי הבנים‪ ,‬זאת כדי להוכיח נכונות‬
‫דברים במקום שהידע מוגבל‪ .‬בסיפור מנוסחים באופן מגובש מאוד מנהגי אבלות הקשורים‬
‫בקבורת המת ביום מותו‪ :‬סעודת הבראה‪ ,‬צידוק הדין‬
‫וקינה‪1074.‬‬
‫כמו כן ניתן ללמוד על אורח‬
‫חיים שיש בו מעמדות‪ ,‬אנשים עשירים מאוד ובעלי משפחות‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬בראשיתו של פרק זה הצגנו שלושה סיפורים מן הפסיקתא רבתי‪ ,‬שב"מדרש אגדה"‬
‫מופיעים רק שניים מהם‪ .‬נראה כי הסיפור על ברתלמיון‪ 1075,‬העוסק בשבועה בצחוק אגב משחק‪,‬‬
‫אינו מתאים לאופיים של הסיפורים ב"מדרש אגדה"‪ .‬לעומת זאת שני הסיפורים שנבחרו‬
‫מתאימים לסיפורי "מדרש אגדה" מבחינת תמת החורבן וגם מרכזיותה של דמותו של רבי עקיבא‪.‬‬
‫לא נו כל לסיים את הדיון ב"מדרש אגדה" ללא התייחסות לסיפור מותו של רבי עקיבא‪ ,‬המופיע‬
‫במדרש עם סיום שאין לו מקבילה בשום מקור אחר בספרות חז"ל‪.‬‬
‫‪ 1072‬בבלי ברכות טז ע"ב‪.‬‬
‫‪ 1073‬בן יהודה‪ ,‬מילון‪ ,‬כרך ‪ ,1‬עמ' ‪.21–23‬‬
‫‪ 1074‬רובין‪ ,‬קץ החיים‪ ,‬עמ' ‪.117‬‬
‫‪ 1075‬פסיקתא רבתי (איש שלום) קיג ע"א‪.‬‬
‫‪272‬‬
‫‪ 3.2‬רבי עקיבא ב"מדרש אגדה"‬
‫כפי שעלה מטבלת אזכורי החכמים‪ ,‬רבי עקיבא הוא החכם המוזכר מספר הפעמים הרב ביותר‬
‫ב"מדרש אגדה"‪ :‬הוא מוזכר במדרש כחמש עשרה פעמים בדרשות ובהלכות‬
‫משמו‪1076.‬‬
‫חלק‬
‫מהמקורות המיוחסים לרבי עקיבא אינם ידועים לנו מספרות חז"ל‪ .‬הדוגמה המובהקת ביותר‬
‫שקשורה לפרק שלנו היא הסיפור שבו עסקנו בפרק הקודם‪ .‬גרסאות קדומות של מעשה האישה‬
‫שמתו בניה אינן מזכירות את רבי עקיבא‪ ,‬ואילו בגרסת "מדרש אגדה" מופיעה פתיחה שאין לה‬
‫מקבילה‪" :‬בזמן רבי עקיבה"‪ .‬כאמור‪ ,‬גם בסופו של הסיפור רבי עקיבא מופיע כדמות משמעותית‪.‬‬
‫נראה כי "מדרש אגדה" יכול לשמש כבסיס לפיתוח ביוגרפי של דמותו של רבי עקיבא‪ .‬יסיף‬
‫התייחס למקומה של הביוגרפיה בספרות חז"ל‪ ,‬וכתב דברים אלה לגבי גישתם של עורכי הקבצים‬
‫אל הביוגרפיות של‬
‫גיבוריהם‪1077:‬‬
‫עניינם העיקרי איננו בקורות חייהם של הגיבורים או בהבלטת גדולתם‪ ,‬תכונותיהם יוצאות‬
‫הדופן או מעשי הנפלאות שעשו‪ .‬הסיפורים חורגים מעבר לדמות וחותרים אל מגמות‬
‫דידקטיות העומדות במרכז עניינו של המחזור‪.‬‬
‫באופן כללי דבריו של יסיף מתאימים לחומר הסיפורי שנמצא ב"מדרש אגדה" על רבי עקיבא‪,‬‬
‫והם יכולים לשפוך אור על הופעותיו הרבות והמגוונות של רבי עקיבא ב"מדרש אגדה"‪ .‬עם זאת‬
‫אני מסתייגת מהגדרת הסיפורים כמחזור סיפורים‪ ,‬מכיוון שבין הסיפורים קיים חומר דרשני רב‬
‫שאינו קשור לרבי עקיבא‪ .‬נראה שהמקורות שהיו ידועים לבעל "מדרש אגדה" על אישיותו של רבי‬
‫עקיבא התאימו למסרים שרצה להעביר בדרשותיו‪ .‬לא מן הנמנע שלתקופתו של בעל "מדרש‬
‫אגדה" ולהתמודדויות שהיו בתקופתו יש השלכה על האופן שבו הוצג רבי עקיבא בחיבור זה‪.‬‬
‫הסיפורים על רבי עקיבא בחיבורנו מתייחסים לקשריו בבית‬
‫המדרש‪1078.‬‬
‫מובאות הנחיותיו‬
‫התורניות ההלכתיות ויחסו לתורת הסוד‪ ,‬וכן מובאים סיפורים על קשריו של רבי עקיבא עם‬
‫נוכרי‪ .‬מתוך שני הסיפורים על ויכוחים של רבי עקיבא עם טורנוסרופוס‪ ,‬אחד מוקדש למצוות‬
‫השבת והשני למצוות המילה‪ 1079.‬כמו כן קיימים שני סיפורים העוסקים במותו של רבי עקיבא‪.‬‬
‫מתוך כעשרים סיפורים בסך הכול המצויים ב"מדרש אגדה"‪ ,‬כעשרים אחוז מהחומר הסיפורי‬
‫מוקדש לדמותו של רבי עקיבא‪.‬‬
‫עיון בשני הסיפורים באופן השוואתי‪ ,‬כפי שמופיעים ב"מדרש אגדה"‪ ,‬מעלה שני סוגי עיבודים של‬
‫עורך "מדרש אגדה"‪ .‬הסיפור הראשון‪ ,‬המוקדש למצוות השבת‪ ,‬קיים בגרסאות שונות הקרובות‬
‫זו לזו‪ ,‬והוא כנראה הועתק ללא עיבוד ממדרש‬
‫תנחומא‪1080.‬‬
‫לעומת זאת הסיפור השני‬
‫‪ 1076‬דוגמאות‪ :‬מדרש אגדה (בובר) בראשית ה‪ ,‬כד; שם ויקרא ז‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ 1077‬יסיף‪ ,‬מחזור הסיפורים‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ 1078‬לדוגמה‪ ,‬מדרש אגדה (בובר) שמות כד‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ 1079‬מדרש אגדה (בובר) שמות לה‪ ,‬ב; שם ויקרא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 1080‬תנחומא (בובר) כי תשא לג‪ .‬מדובר בגרעין המרכזי של הסיפור‪ ,‬כאשר בתנחומא קיימת הרחבה שאינה מופיעה‬
‫במדרשנו‪ .‬מקבילות קרובות אחרות הן בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) יא‪ ,‬ה‪ ,‬פסיקתא רבתי (איש שלום) פסקא כג‬
‫ובבלי שבת סה ע"ב‪.‬‬
‫‪273‬‬
‫מהתנחומא‪1081‬‬
‫מופיע ב"מדרש אגדה" בעיבוד מרחיב‪ ,‬תוך אזכור מחשבותיו של רבי עקיבא‬
‫("מיד אמ' בלבו זה הארור שואל תחבולות בעבור המילה אם אשיב לו מעשה האדם") ותיאור‬
‫שיחותיו עם אשתו באופן מפורט ("אמ' לאשתו אני חפץ ממיך עתה שתעשי לי חלה אחת טובה‬
‫למאד נקייה מן המורסן עם מעט שמן ושומשמין וקצח")‪ .‬זאת כדי לרקום את הדרך שבה יוכל‬
‫להוכיח לטורנוסרופוס את חשיבותה של מצוות המילה ואת ההיגיון שמאחוריה‪ .‬בשונה מהסיפור‬
‫על השבת‪ ,‬המתאים לסגנון הסיפורים בספרות חז"ל הקדומה‪ ,‬העיבוד של הסיפור על מצוות‬
‫המילה מתאים יותר לסגנון ימי הביניים‪ .‬אזכור המסורת בדבר נהר הסמבטיון בסוף הסיפור על‬
‫השבת‪ 1082‬מתאים לתיאור שמופיע בגרסת בראשית רבה‪.‬‬
‫מן הסיפורים האלה מצטייר רבי עקיבא כאדם בעל קשרים בעלי אופן פולמוסי עם נוכרים‪ .‬רבי‬
‫עקיבא מתגלה כאדם דידקטי שמנסה לקרב את רעיונות התורה בדרך של מעשה חינוכי שיגרום‬
‫לטורנוסרופוס להודות באמתותה ובצדקתה של דרכו של רבי עקיבא‪ .‬נושאי הוויכוח הם מצוות‬
‫שהרומאים אסרו את קיומן‪.‬‬
‫מותו של רבי עקיבא מוזכר בחיבורנו פעמיים‪ :‬פעם אחת בהקשר של מדרש עשרת הרוגי‬
‫מלכות‪1083.‬‬
‫של רבי‬
‫בעל "מדרש אגדה" מרחיב את המסורת מהתלמוד הבבלי לגבי אופן הוצאתו להורג‬
‫עקיבא‪1084.‬‬
‫תיאור זה אינו מופיע במקבילות למדרש זה במכילתא ובלקח טוב‪ ,‬מה‬
‫שמלמד על העניין הרב של בעל "מדרש אגדה" בדמותו של רבי עקיבא‪ .‬הסיפור השני על מותו של‬
‫רבי עקיבא מתייחס לקבורתו ומביא מסורת מאוחרת יותר‪ ,‬בעלת מקבילה יחידה במדרש‬
‫משלי‪1085.‬‬
‫במדרשנו קיימת תוספת חסרת מקבילה על קיומה של מיטה נוספת במערת הקבורה‬
‫של רבי עקיבא שיועדה לאשת טורונוסרופוס‪ .‬זה מתאים למסורת מספרות חז"ל על פיה אשת‬
‫טורנוסרופוס הייתה אשתו השנייה של רבי עקיבא‪ ,‬וכנראה התגיירה‪ 1086.‬מסיפורנו לא משתמע‬
‫בצורה ברורה שהייתה נשואה לו‪ ,‬וניתן לומר שקיבלה שכר על שהיטיבה עם רבי עקיבא‪ .‬כך כותב‬
‫שנאן על סיפור זה‪:‬‬
‫יש להודות כי המסורת המשיאה את רבי עקיבא לאשתו של מי שנתפס כגדול אויביו וכמי‬
‫שדיכא באכזריות את מרד בר כוכבא או את ניצניו היא מסורת תמוהה הדורשת עדין עיון‪.‬‬
‫מכל מקום מן הראוי להעיר על מקור מאוחר המביא מסורת משונה הקשורה לענייננו שלא‬
‫מצאתי לה מקבילה‪ .‬כוונתי לאמור במדרש אגדה המספר על קבורת רבי עקיבא בידי רבי‬
‫יהושע שמשו ובידי אליהו‬
‫הנביא‪1087.‬‬
‫בהמשך הסיפור רבי יהושע מבקש מאליהו הנביא שיאמר לו למי מיועדת המיטה במערת הקבורה‪.‬‬
‫תשובתו של אליהו הנביא היא "לאשתו של טיטוס הרשע על כל הטובה שעשתה עם רבי עקיבא‬
‫‪ 1081‬תנחומא (בובר) תזריע ז‪.‬‬
‫‪" 1082‬הנה נהר סבנטיון יוכיח שהוא מושך אבנים כל ימי השבוע ובשבת נח" (מדרש אגדה (מהדורה) שמות לה‪ ,‬א)‪.‬‬
‫שמו של הנהר רשום באופן שאינו משתלב עם שום מקבילה (בראשית רבה (תיאודור‪-‬אלבק) יא‪ ,‬ה‪ .‬ראו הערותיו לגבי‬
‫הנהר שמו והמסורות במיוחסות לו)‪.‬‬
‫‪ 1083‬מדרש אגדה (מהדורה מורחבת) שמות כב‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ 1084‬בבלי ברכות סא ע"ב‪ .‬ראו‪ :‬מדרש אגדה (בובר) שמות כב‪ ,‬כב‪ ,‬עמ' קנט הערה יט‪.‬‬
‫‪ 1085‬מדרש משלי (בובר) ט‪.‬‬
‫‪ 1086‬ראו‪ :‬שנאן‪ ,‬א'‪ ,‬נשותיו של רבי עקיבא; אילן‪ ,‬אשת טיניוס רופוס‪.‬‬
‫‪ 1087‬שנאן‪ ,‬למקורות עושרו‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪274‬‬
‫כשהיה חבוש בבית‬
‫האסורים"‪1088.‬‬
‫סביר להניח שהשם טיטוס המופיע במדרש הוא שיבוש של‬
‫השם טורנוסרופוס‪ ,‬או בשמו הלועזי טיניוס (רופוס)‪ 1089.‬שנאן ממשיך וכותב כי המסורת על פיה‬
‫נקברה אותה אישה ליד רבי עקיבא‪ ,‬ואפילו במיטה נאה ממיטתו‪ ,‬אומרת דרשני‪ ,‬ומוסיפה תמיהה‬
‫נוספת על התמיהה שמסורת הנישואין הזו מעוררת‬
‫מלכתחילה‪1090.‬‬
‫הסיפור מופיע במדרש אגדה (העתקה) ויקרא כא‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 80l‬בנוסח‬
‫זה‪1091 :‬‬
‫ומעשה היה בר' עקיבה שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משמשו‬
‫פעם אחת יום הכפורים היה ולקח רשות מר' עקיבה והלך לו לביתו‬
‫בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת‬
‫אמר לו מי אתה‬
‫‪2‬‬
‫אמר לו אליהו אני‬
‫אמר לו מה תרצה‬
‫אמר לו באתי להודיעך שר' עקיבה רבך מת‪:‬‬
‫מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים‬
‫ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים‬
‫‪11‬‬
‫באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח נתחזק אליהו ונשפל בו‬
‫אמ' לו ר' יהושע ולאו כהן אתה‬
‫אמר לו בני אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים‬
‫וכשי<צ>או מבית האסורים באו המלאכים לקראתם והיו אומרים צדקת יי' עשה והדרך‬
‫מאירה לפניהם כזוהר הרקיע‬
‫‪12‬‬
‫כיון שהגיעו לאפריון של קיסר ירדו ג' מדרגות ועלו ג' מדרגות ומצאו מערה‬
‫שהיה בה מטה וכסא ומנורה נתנוהו על המטה והיו יוצאין‬
‫נשא ר' יהושע את עיניו וראה מטה אחרת נאה הימנה‬
‫‪ 1088‬מדרש אגדה (בובר) ויקרא כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 1089‬שנאן‪ ,‬למקורות עושרו‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ 1090‬שנאן מציג את מוטיב המיטה כמסמל את הזוגיות בסיפורים מתוך ספרות חז"ל המוקדשים לביוגרפיה של רבי‬
‫עקיבא (שנאן‪ ,‬למקורות עושרו‪ ,‬עמ' ‪ 171‬הערה ‪.)13‬‬
‫‪ 1091‬לסיפור זה מקבילה יחידה במדרש משלי (בובר) ט ‪ .‬עם זאת באות לידי ביטוי בסיפור זה מסורות תלמודיות‬
‫המוכרות לנו מ בבלי עירובין כב ע"א (רבי עקיבא בבית האסורים ושמשו)‪ ,‬בבלי עבודה זרה כ ע"א ובבלי נדרים נ ע"א‬
‫(אשת טונוסרופוס)‪.‬‬
‫‪275‬‬
‫באו לצאת ולא היה יהושע מבקש לצאת‬
‫אמר לו רבי לא אצא מיכן עד שתודיעני למי זאת המטה‬
‫אמר לו לאשתו של טיטוס הרשע על כל הטובה שעשת עם ר' עקיבה כשהיה חבוש בבית‬
‫‪21‬‬
‫האסורים‬
‫וכשיצאו מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם‬
‫וכשבאו אמר אליהו לר' יהושע הגרסי לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם כי אין‬
‫טומאה לצדיקים‬
‫ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים לנפש לא יטמא בעמיו אבל למת מצוה ולצדיקים‬
‫‪22‬‬
‫ולחכמים אין להם טומאה כי אם לשארו הקרב‪ :‬שארו זו אשתו‪:‬‬
‫בסיפור זה שישה חלקים‪:‬‬
‫‪ .1‬שורות ‪ – 2–1‬אקספוזיציה‪ :‬הצגת האירועים שקודמים לסיפור‪ ,‬הזמן‪ ,‬המקום והדמויות‬
‫(רבי עקיבא ורבי יהושע הגרסי)‪ .‬הבעיה‪ :‬רבי עקיבא נתפס על ידי הרומאים‪.‬‬
‫‪ .2‬שורות ‪ – 7–3‬פטירתו של רבי עקיבא‪ :‬אליהו הנביא מודיע על מותו של רבי עקיבא לרבי‬
‫יהושע הגרסי‪.‬‬
‫‪ .3‬שורות ‪ – 11–1‬הלווייתו של רבי עקיבא‪ :‬המלווים הם אליהו הנביא‪ ,‬רבי יהושע הגרסי‬
‫והמלאכים‪ .‬בחלק זה ישנן שתי אמירות‪ :‬אליהו הנביא‪" :‬אין טומאה לצדיקים"‪ ,‬וכן‬
‫דברי המלאכים‪" :‬צדקת יי' עשה"‪.‬‬
‫‪ .1‬שורות ‪ – 11–12‬ההגעה למערה והקבורה‪.‬‬
‫‪ .2‬שורות ‪ – 21–17‬ההסבר לקיומה של מיטה נוספת במערתו של רבי עקיבא‪ ,‬והיציאה‬
‫מהמערה‪.‬‬
‫‪ .1‬שורות ‪ – 22–22‬בקשת אליהו להפיץ וללמד את החכמים את ההלכה ש"אין טומאה‬
‫לצדיקים" וקישורה לפסוק‪.‬‬
‫מערכת של ניגודים מצויה בבסיסו של סיפור זה‪ ,‬בין טומאה לטהרה ובין קודש לחול‪ .‬רבי עקיבא‬
‫מושלך לכלא‪ ,‬מקום שבו לכאורה אין לו אפשרות ללמוד תורה‪ .‬על פי מדרש זה‪ ,‬רבי עקיבא נפטר‬
‫דווקא ביום הכיפורים‪ ,‬המסמל טהרה‪ .‬רבי יהושע הגרסי‪ 1092‬ביקש לשוב לביתו לקראת יום זה‪,‬‬
‫ואליהו הנביא הוא שהודיע לרבי יהושע הגרסי על פטירת רבו‪ .‬קיימת דרשה תנאית של רבי עקיבא‬
‫לגבי יום הכיפורים‪ ,‬שעל פיה יום הכיפורים הוא מעין מקווה שמטהר את הטמאים‪ 1093.‬מיתתו‬
‫‪ 1092‬רבי יהושע הגרסי היה תנא בדור השלישי מהעיר גרס‪ ,‬והיה תלמידו‪-‬משמשו של רבי עקיבא‪ .‬הוא מוזכר בבבלי‬
‫עירובין כא ע"ב‪ ,‬שבת קח ע"א‪ ,‬מסכת סופרים א ע"ב‪ ,‬בכורות י ע"ב‪ ,‬באיכה רבה ג‪ ,‬ס‪ ,‬וכמובן במדרשנו ובמקבילתו‬
‫(מרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה ב'‪ ,‬ערך "יהושע הגרסי"‪ ,‬עמ' ‪.)191–119‬‬
‫‪ 1093‬משנה יומא ח‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪276‬‬
‫של רבי עקיבא ביום הכיפורים מטהרת אותו וגם את בני דורו‪ .‬ביום זה מתגלה גם תורה חדשה‬
‫שאליהו הנביא מבקש ללמד‪" :‬לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם" (שורה ‪.)22‬‬
‫הפטירה מתרחשת דווקא כשרבי יהושע הגרסי אינו נמצא עם רבי עקיבא – הוא נמצא ללא‬
‫המשמש שדאג לענייני החומר‪ ,‬לעניינים הארציים‪ .‬על פי גרסה זו הוא נפטר בודד‪ ,‬כאשר כולו‬
‫טהור וקדוש‪.‬‬
‫נראה שבסיפור זה נחצים קווים בין הניגודים‪ .‬אליהו הנביא‪ ,‬שהוא כהן‪ ,‬נטמא למת וחורג‬
‫מההלכה‪ ,‬ואף מורה לרבי יהושע הגרסי הלכה כללית בעניין הזה‪" :‬אמר לו בני אין טומאה‬
‫לצדיקים ולא לחכמים" (שורה ‪ .)23‬בסופו של הסיפור אנו מתוודעים לכך שהמיטה הנוספת‬
‫במערת הקבורה של רבי עקיבא היא לאשתו של טורנוסרופוס‪ ,‬ובכך נחצה עוד גבול – הפעם בין‬
‫ישראל לעמים‪ .‬תורתו של רבי עקיבא וקידוש השם שלו נתמך על ידי אשתו של טורנוסרופוס‬
‫הרשע והטובה שעשתה עם רבי עקיבא‪ .‬אליהו הנביא מופיע בסיפור כמאפשר את הקבורה‪.‬‬
‫בסיפור הקבורה יש אלמנטים של נס‪ :‬רב האסורים ישן וכל העם ישנים – מידת החסד פועלת‬
‫עמם‪ ,‬וההשגחה מאפשרת להם לחמוק עם גווייתו של רבי עקיבא (שורות ‪ .)9–1‬השינה‪ ,‬הנתפסת‬
‫כמשהו ארצי‪ ,‬מאפשרת להם "לעלות" מבית האסורים‪ .‬האלוזיה המקראית לסיפור דוד ושאול‬
‫במערה‪ 1094‬משמשת כרמז מטרים – גם באירוע ההוא כולם ישנו‪ ,‬והתרחש עימות ישיר בין שאול‬
‫לדוד‪ ,‬שבו התאפשר לדוד להוכיח את צדקתו‪ .‬גם כאן עומד להתרחש על ידי הופעתו של אליהו‬
‫הנביא מפגש בין הדין לחסד‪ ,‬בין רבי עקיבא לאשת טורנוסרופוס ובין שמים לארץ‪ .‬הביטויים‬
‫"נתחזק אליהו ונשפל" (שורה ‪ )11‬ו"ירדו ג' מדרגות" (שורה ‪ )12‬מסמלים הרכנה של העולם‬
‫השמימי לצורך קבורתו של רבי עקיבא‪.‬‬
‫עוד אפיזודה פלאית נוספת לתמונה זו כאשר גם המלאכים מצטרפים (שורה ‪ ,)9‬מלווים את רבי‬
‫עקיבא בדרכו האחרונה‪ ,‬ואולי מראים לאליהו הנביא ולרבי יהושע הגרסי את הדרך‪ ,‬לאפיריון של‬
‫קיסר (שורה‬
‫‪1095.)12‬‬
‫האפיזודה עם המלאכים מופיעה בתיאור גן עדן ב"אוצר‬
‫המדרשים"‪1096,‬‬
‫שם מופיע תיאור כיצד המלאכים מקבלים כיתות שונות של אנשים שנפטרו‪ .‬רבי עקיבא מוזכר‬
‫בהקשר זה כמי שנמצא בכת הראשונה‪ ,‬שהיא הכת החשובה של הרוגי המלכות‪.‬‬
‫שיאו של המדרש הוא האפיזודה במערה‪ .‬המערה מסמלת את התבודדותו של אליהו‪ ,‬ומקשרת ב