אתר דעת - מכללת הרצוג 4 •ידי 1דנכ *ר4ו**1ד * * ב * י 1 0 ^־ר^ג ! נ ד י י ע ד

Comments

Transcription

אתר דעת - מכללת הרצוג 4 •ידי 1דנכ *ר4ו**1ד * * ב * י 1 0 ^־ר^ג ! נ ד י י ע ד
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫ד **ו ר* כנד י ד י •‬
‫ג^ר־^ ‪ 1 0‬י * ב * *‬
‫! נ ד י י ע ד‬
‫א ^ ר‪ 1-‬ק ד |‬
‫ז‪-‬‬
‫בתוכן‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫ז‬
‫ז‬
‫§‪:‬נ‪00]>:8.0‬י‪^1‬ג‪6‬י‪1‬כ‪\ .1161‬ג ^‪\¥‬‬
‫ע״י חיים תשם״ט‬
‫החזרת ש ט ח י ארץ ישראל ופקוח נ פ ש ‪/‬‬
‫אברהם א ב א וייגגורט‬
‫‪1‬‬
‫הערות לענין החזרת ש ט ח י ארץ ישראל ‪ /‬ד ״ ר מ ר ד כ י ב ר ו י א ר ‪.‬‬
‫תשובה‬
‫להערות ‪ /‬א ״ א ויינגורט‬
‫‪26‬‬
‫מספרים — משמעותם וסמליותם ל פ י מהר״ל )המשך( ‪/‬‬
‫ה ר ב משד‪ .‬צוריאל‬
‫הלכות והליכות בטיול )המשך( ‪ /‬שמואל כ ״ ץ ‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫הערות ל״רקודים והלכוו* צניעות״ ‪ /‬ה ר ב יהודה הרצל ה נ ק י ן ‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫כ ת ב י ר׳ חיים ויטאל שערך ר יעקב צ מ ח ‪ /‬יוסף א ב י ב י ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫כ ם ״ ד ירושלים תמוז ת ש ל ״ ח * כ י ד יח‪ ,‬ג ל י מ ד * זזמחיר —‪ 10.‬ל׳יי‬
‫מ נ ו י ש נ ת י ‪ :‬כישראל —‪30.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫כ ח ו ץ ל א ר ץ ‪$ 8— :‬‬
‫כ ת ו ב ת ה מ ע ר כ ת ‪ :‬רח׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‪ ,‬טל‪288883 .‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אברהם‬
‫א ב א ויינגורט‬
‫בענין החזרת שטחי ארץ ישראל‬
‫ופקוח נפש‬
‫רצוני לציין מספר נקודות בענין החזרת השטחים ופקוח נפש‪ .‬אין כוונתי‬
‫ח״ו להכריע בנושא חמור זה‪ .‬ההכרעה נתונה ומסורה לגדולי ההוראה בישראל‬
‫ויש להתייחס אל הכתוב אך ורק כאל ״פלפול תלמידים״‪.‬‬
‫אנסה לדון בנקודות ה ב א ו ת ‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫האם יש יסוד לאיסור החזרת שטחים ז‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫״לא נעזבה ביד זולתנו מן האומות״‪.‬‬
‫״לא תחנם״‪.‬‬
‫‪ .1‬האם הערבים בכלל ״לא תחנם״ ן‬
‫‪ .2‬האם העברת שטחים מ מ מ ש ל ה עברית‬
‫תחנם״ ן‬
‫לשלטון זר‬
‫בכלל‬
‫״לא‬
‫האם חל כאן הכלל של ״פקוח נפשי׳ ז‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫יש כאן מצוד‪ ,‬מיוחדת‪.‬‬
‫אין כאן‬
‫האם חל‬
‫‪ .1‬מ צ ד‬
‫‪ .2‬מ צ ד‬
‫ג‪.‬‬
‫סיכום‬
‫ד‪.‬‬
‫הערות‬
‫מצוד‪ ,‬מיוחדת‪.‬‬
‫דין ״ייהרג ואל יעבור״ י‬
‫״פרהםיא״‪.‬‬
‫״שעת גזירה״‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫על ההבדל בין החזקת שטהים שכבר בידי ישראל לבין כיבוש ובענין‬
‫מצות ״לא ישבו בארצך״‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫על ההבדל בין נסיגה לבין ״הוזה שלום״ ובענין מצות ״והארץ לא‬
‫תמכר לצמיתות״‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מיהו מוסמך לומר שיש כאן ״פקוח נפש״ ?‬
‫ד‪.‬‬
‫על עצם המציאות של ״פיקוח נפש״‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫אם יש כאן מצוד‪ ,‬מיוחדת‪ ,‬למה אינה נמנית עם ג׳ עברות החמורות ן‬
‫‪1‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א‪ .‬האם יש יסוד לאיסור החזרת שטחים?‬
‫א‪.‬‬
‫״לא געזכה כיד זולתנו מז האומרת״ )רמב״ן(‬
‫ידועים דברי הרמב״ן בהערותיו לספר המצוות‪ ,‬מצות עשה ד׳‪ :‬״שנצטויגו‬
‫לרשת הארץ אשר נתן הא־ל יתעלה לאבותינו‪ ...‬ולא נעזבה ביד זולתנו מן‬
‫האומות ולא לשממה‪ ...‬ופרט אותה במצוד‪ .‬הזו כולה ב נ מ ל י ה ומצריה‪ ...‬הוראה‬
‫שהוא מצוד‪ .‬לא יעוד והבטהה‪ ...‬ואל ת ש ת ב ש ותאמר כי המצוד‪ .‬הזאת היא‬
‫המצוד‪ ,‬במלחמת ש ב ע ה עמים‪ ...‬אין הדבר כן שאנו נצטוינו‪ ...‬הארץ לא נניח‬
‫אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מ ן חדורות‪ ...‬וכן אחרי הכירתנו‬
‫העמים אם רצו שבטינו לעזבה ולכבוש להם ארץ שנער או ארץ אשור וזולתם‬
‫מן המקומות אינן רשאין שנצטוינו בכבושה ובישיבתה‪ ...‬הרי נצטוינו בכיבוש‬
‫בכל הדורות‪ ...‬והפלגות גדולות שאמרו בה הכל הוא מ מ צ ו ת עשה שנצטוינו‬
‫לרשת הארץ לשבת בה א״ כ היא מצות עשה לדורות מתחייב כל אחד ממנו‬
‫ואפילו בזמן גלות״‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬על דעתו של הרמב״ם בענין זה כבר נחלקו גדולי עולם ואכמ״ל‪.‬‬
‫ועי׳ במגילת אסתר שם‪ ,‬המסתמך על תום׳ כתובות קי‪ ,:‬ובהקשר זה עי׳‬
‫במהרי״ט יו״ד סי׳ כח‪ ,‬חתם סופר יו״ד סי׳ רל״ד‪ ,‬ועי׳ גליון מהרש״א כתובות‬
‫שם‪.‬‬
‫ועי׳ ג״כ בחזו״א הל׳ עכו״ם סי׳ סר‪ ,‬האומר שדעת חרמב״ם שאנו חייבים‬
‫בישובה ולדור בה גם בגלותנו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫״ ל א ת ח נ ם ״ ‪ :‬לא התן להם חנייה כקרקע )עבודה זרה כ‪(.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .1‬האש הערכים ככלל ״לא ת ח נ ה ׳ ?‬
‫מוסכם מכל הפוסקים ש״לא תחנם״ נוהג בכל עכו״ ם ולא רק בשבעה‬
‫עממים‪ .‬עי׳ הזו״א הל׳ עכו״ם סי׳ ס ת ‪ :‬״ודין לא תתנם ליתן להם חניה בקרקע‬
‫לכו״ע נוהג בכל עובד עכו״ם״‪ ,‬וכן במנחת חינוך מצוד‪ ,‬צד ומצור‪ ,‬תכו‪.‬‬
‫״לא תחנם״ אינו נוהג בגר תושב‪ .‬ויש מהלוקת בגדר גר תושב לענין‬
‫״לא תחנם״‪.‬‬
‫שיטת הראכ׳יד‪ :‬אע״פ שאין מקבלין גר תושב בזמן שאין היובל נוהג‪,‬‬
‫אם קיבל שבע מצוות הרי הוא בכלל גר תושב לענין ״לא תחנם״‪ ,‬כי יפוד‬
‫האיפור הוא ״פן יחטיאו״‪ ,‬וא״כ ״למה ימנע אותו מישיבת הארץ הא ליכא‬
‫למיחשביה פן יהטיאו״ )כסף משנה פ ״ י מהל׳ עכו״ם(‪ .‬לפי סברה זאת מסתבר‬
‫שלענין ״לא תהנם״ אין צורך אפילו בקבלה בפני שלושה )מנחת חינוך‬
‫מצוד‪ ,‬צד(‪.‬‬
‫שיטת ה ר מ כ ״ ם ‪ :‬אין‬
‫מדבריו שגם לענין ״לא‬
‫פ י ״ ד ‪ :‬״ולמה נקרא שמו‬
‫אלא בזמן שהיובל נוהג״‬
‫פ ״ י הל׳ עכו״ם שהרמב״ם‬
‫גר תושב בזמה״ז כיון שאין יובל נוהג‪ ,‬ונראה‬
‫תחנם״ כך‪ ,‬וכן מ ש מ ע להדיא בהל׳ איסורי ביאה‬
‫תושב‪ ,‬שמותר להושיבו בארצנו‪ .‬ואין מקבלין ג״ת‬
‫)הל׳ ז׳‪ ,‬ח(‪ .‬אמנם יש לציין ש ד ע ת הכ״מ ברמב״ם‬
‫מודה לדעת הראב״ד ״שאין מונעין אותו )מישיבת‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הארץ( ולא בא לומר אלא שאין בי״ד מקבלין אותו״‪ ,‬אך המנ״ח )מצוד! צד(‬
‫תמה עליו תמיהה גדולה מהרמב״ם בהל׳ איסורי ביאה הנ״ל‪ .‬וכן גם דעת החזון‬
‫איש )הל׳ עכו״ם סי׳ סה( ברמב״ם‪ :‬״ודעת הרמב״ם דכיון דאין אנו מקבלין‬
‫אותו לא הותר ישיבתו בארץ אע״פ שהוא זהיר בז׳ מצוות דבלא קבלה אין‬
‫אנו בטוחים בזהירותם ואין אגו בקיאין בהם״‪.‬‬
‫היוצא מכאן שלפי הרמב״ם )כפי הבנת המנ״ח והחזו״א( ברור ש״לא תחנם״‬
‫נוהג גם כלפי הערבים כיון שאין מקבלין ג״ת בזמה״ז‪ ,‬אולם לפי הראב״ד )וכן‬
‫לפי הרמב״ם ע ״ פ הבנתו של הכ״מ( יש להקור אם יש להם דין ג״ת לענין‬
‫״לא תחנם״ )אולי נאמר שהם קיבלו עליהם ז׳ מצוות מעצמם‪ .‬אך יש לציין‬
‫שלפי הרמב״ם אין זה נקרא ג״ת אם קיבל ז׳ מצוות מצד הכרע הדעת‪ .‬ויש לדון‬
‫בגדר קבלת עול ההוקים לפי דת האיסלם( י‪.‬‬
‫אחר העיון בדברי החזו״א הל׳ עכו״ם סי׳ םה נראה שגם לפי הראב״ד‬
‫הערבים הם בכלל עכו״ם לענין ״לא תחנם״‪ .‬ו ז ״ ל ‪ :‬״ואף לדעת הראב״ד )יש‬
‫לו דין גר תושב( דווקא שהוא שלם באמונת ישראל שישראל נתחייב בתרי״ג‬
‫מצוות וב״נ ב ז ‪ /‬אבל אם יש לו דעות כוזבות והוא משועבד לדעותיו אף שאין‬
‫בהם ע״ז מ מ ש וגם הוא שומר ז׳ מצוות מצד היושר‪ ,‬שאינו ראוי לקבלו לג״ת‪,‬‬
‫הרי הוא באיסור לא תחנם ובאיסור ישיבה וקרינן בהם פן יחטיאו בכפירותם‬
‫דאע״ג דלענין לאסור יין בעובד ע״ז תלוי‪ ...‬הכא לענין לא תחנם אין הילוק״‪.‬‬
‫והרי ברור שהערבים אינם שלמים באמונת ישראל‪ ,‬ולמשל וודאי דאינם מודים‬
‫ב״אתה בחרתנו מכל העמים״ וכוי‪.‬‬
‫‪ .2‬האס העברת שטחים מממשלה עברית לשלטון זר בכלל ״לא ת ח נ ם ״ ?‬
‫יש לציין שכל העברה ממשלתית קשורה בהעברת בעלות על קרקעות מסויימים‬
‫)קרקעות מופקעים ש ה ע ם בבעלות הממשלה(‪.‬‬
‫ויש עדיין להסתכל על הענין מ ש ת י זויות שונות­­‬
‫— הרמב״ם הל׳ ע״ז פ ״ י ה ״ ד ‪ :‬״ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר ולא‬
‫תהנם‪ ,‬לא תתן להם הנייה בקרקע שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתו ישיכת‬
‫עראי״‪ .‬לפ״ז מסתבר שאין לך ״לא תהנם״ גדול יותר מהעברת השלטון המדיני‬
‫לעכו״ם‪ ,‬כי ברור הוא ששלטון מדיני משלהם הופך את ישיבתם לישיבת קבע‪,‬‬
‫בעוד שאם הם נמצאים תהת שלטון עברי‪ ,‬יותר יש סיכוי )לטווח ארוך(‬
‫שישיבתן ישיבת עראי וד״ל‪.‬‬
‫— אם נתבונן ביסוד האיסור של ״לא תחנם״‪ ,‬שהוא ״פן יהטיאו״ )כמובא‬
‫לעיל( אפשר לומר איפכא מסתברא‪ ,‬שדווקא העברת השלטון בידיהם מונעת‬
‫את ה״יחטיאו״ )כי על ידי כך הם חיים בנפרד ואינם מתערבים(‪ ,‬ובכל אופן‬
‫אינה מגבירה את ההשש ש״יהטיאו אתכם״‪.‬‬
‫אמנם אהרי העיון בדברי ההזו״א )הל׳ ע״ז סי׳ םה( נראה שגם העברת‬
‫השלטון לידי זרים הוי בכלל ״לא תתנם״‪ ,‬וזאת מ ש ת י ס י ב ו ת ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫ועל מעמדם של‬
‫מוהר״ץ‬
‫חיות‬
‫הישמעאלים עי׳‬
‫חלק‬
‫ג״כ‬
‫בשו״ת מוהר״ץ‬
‫חיות‪,‬‬
‫קונטרס‬
‫אחרון )כל‬
‫ספרי‬
‫ב׳(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מותר למלך להלחם אפילו מ ל ח מ ת רשות ואינו חושש לסכנת נפשות דשאני‬
‫מלחמה משארי הסכנות״ עיי״ש שמביא ראיות לדבר ובאמת א ״ צ שום ראיה‬
‫דמהא גופא דהתירה התורה מלחמת רשות מוכח ד ב מ ל ה מ ה ליכא משום ושמרתם‬
‫את נ פ ש ו ת י כ ם ‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הרמב״ם‬
‫ולכאורה‬
‫מבאר את‬
‫אינו‬
‫מלחמה‬
‫גדרה של‬
‫הארץ‬
‫לכיבוש‬
‫גר•‬
‫כשיושבים‬
‫א ו מ ו ת אחרות‪ ,‬והרי אין ז ה ל א בגדר מ ל ח מ ת ז׳ עממים ו ל א בגדר מ ל ח מ ת ר ש ו ת שהרי‬
‫לא‬
‫מדובר‬
‫״שנלחם‬
‫כוונת‬
‫גבול‬
‫בהרחבת‬
‫בארם צובה‬
‫הרמב״ם בז׳‬
‫מ ל ח מ ת ז׳‬
‫כעין‬
‫ישראל‬
‫)ועי׳‬
‫עממים היא‬
‫ע מ מ י ם )רז׳‬
‫ארץ ישראל(‪ .‬ואם‬
‫סוסה‬
‫מז ‪:‬‬
‫בית‬
‫מלחמת‬
‫ל ה ו ס י פ ה על ארץ ישראל״ — דברי הכל‬
‫בדווקא‪ ,‬או‬
‫עממים רק‬
‫נאמר כך הרי כל‬
‫מצוד‪.‬‬
‫)ושמא‬
‫שאין‬
‫מ צ ו ת ישוב הארץ נוהג בזמה״ז(‪.‬‬
‫בזמה״ז לא חלה‬
‫דוד‬
‫מגדיר את‬
‫כיבוש ארץ‬
‫מלחמת‬
‫דעתו של‬
‫מצוד‪ .‬זו לפי‬
‫לרווחה‬
‫רשות(‪ .‬ויש לעיין האס‬
‫כוונתו היא ל כ ל‬
‫מהות‬
‫—‬
‫רש״י‬
‫מלחמת‬
‫המלחמה‬
‫כיבוש‬
‫שיסודה‬
‫בכיבוש‬
‫בגדר‬
‫מלחמת‬
‫ישראל ה ו י‬
‫מגילת‬
‫הארץ‬
‫אסתר‬
‫ברמב״ם‬
‫הנ״ל‬
‫ואם נאמר כצד הראשון‪ ,‬ש מ ל ח מ ת כיבוש ארץ ישראל גם הוי מ ל ח מ ת רשות‪ ,‬שמא יש‬
‫להסביר א ת היסוד ההשקפתי שבהלכה ז א ת ‪ :‬עי׳ דברים ט׳ ״לא‬
‫בצדקתך וביושר ל ב ב ך‬
‫אלוקיך‬
‫ולמען‬
‫א ת ה ב א ל ר ש ת א ת ארצם כ י‬
‫את‬
‫הקים‬
‫הדבר אשר‬
‫ב ר ש ע ת הגויים‬
‫לאבותיך‬
‫נשבע ד׳‬
‫האלה ד׳‬
‫לאברהם‬
‫ליצחק‬
‫מורישם‬
‫וליעקב״‪.‬‬
‫מפניך‬
‫המופלא‬
‫הפסוק‬
‫מאיר אותנו בהשקפה מיוחדת במינה ‪ :‬עצם זכותו הנצחית )ברית אברהם( על ארץ ישראל‬
‫ל א הקנתה עדיין רשות לעם ישראל לצאת ולהלחם בעמים היושבים ומושרשים שם דורי‬
‫דורות‪ .‬ר ק‬
‫כשבורא עולם ק ב ע )ורק ה ו א יבול‬
‫כל ז כ ו ת על א״י ניתנת‬
‫וברשב״ם ו כ ן עי׳‬
‫ומכאן‬
‫הנד‪.‬״(‪.‬‬
‫לישראל‬
‫בראשית ט״ו‬
‫שבעלותינו‬
‫רשות‬
‫״ודור‬
‫יכול‬
‫רביעי ישובו הנה כי ל א שלם עון‬
‫ה ח ו ק י ת על א ״ י לא‬
‫להוציא את זכותנו מן הכוח אל‬
‫לקבוע שעם זר‬
‫לקבוע(‬
‫לכבוש את‬
‫הפועל‪ ,‬ורק‬
‫היושב על‬
‫שהעמים‬
‫אדמת‬
‫מדוב‬
‫אבותם‬
‫רשעותם‬
‫)ועי׳ שם‬
‫אדמת‬
‫מקנה לנו‬
‫סנהדרין‪,‬‬
‫רשות‬
‫ישראל איבד א ת‬
‫האמרי עד‬
‫להשתמש‬
‫שסמכותו‬
‫אבדו‬
‫ברמב״ן‬
‫בכדי‬
‫בכוח‬
‫שאובה מפי הגבורה׳‬
‫זכותו‬
‫כשהאויבים‬
‫עליה‪ .‬רק‬
‫קמים על ישראל להכחידו מצווה להתגונן ולשחרר א ת ארץ ישראל מידם )״ועזרת ישראל‬
‫מיד צר ה ב א עליהם״(‪ ,‬כי אכן זהו סימן מפי ההשגחה שהגיע הזמן ״כי ברשעת הגוים‬
‫האלה ד׳ אלוקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ד׳ לאבותיך״ )זאת‬
‫שונה‬
‫השקפה‬
‫במהותה‬
‫ל מ ל ח מ ה לא רק כדי‬
‫לשחרר‬
‫מיהו‬
‫מה״מוםר״‬
‫ל ה ג ן על‬
‫המקובל אצל‬
‫ארצם אלא גם‪ ,‬אם‬
‫אותם שטחים שנמצאו — ע״פ‬
‫אפשר לטעון‬
‫שאחרי‬
‫אומות‬
‫שנכבשה‬
‫העולם‪:‬‬
‫חשבו‬
‫תמיד‬
‫שהכוח‬
‫יצאו‬
‫עומד‬
‫העמים‬
‫לצידם‪,‬‬
‫כדי‬
‫ה ש ק פ ת ם הם — בידי זרים(‪.‬‬
‫הארץ ע״י יהושע‪ ,‬הרי כל‬
‫האומות‬
‫הבאות‬
‫עליה‬
‫אח״כ נחשבות ל״לסטים״‪ .‬ולכן רק לשם ה ר ח ב ת גבול ישראל יש צורך באישור הסנהדרין‪.‬‬
‫ו ז ה אתי‬
‫שפיר לפי הצד‬
‫השני‬
‫בהבנת‬
‫דברי‬
‫הרמב״ם‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫הסבר‬
‫נוסף‬
‫לקמן‬
‫בסוף‬
‫פ ר ק ד׳‪.‬‬
‫ויש להעיר שאם נניח‬
‫שבעים‬
‫ואחד‬
‫כמבואר‬
‫שהוי‬
‫מלחמת‬
‫ברמב״ם פ״ה‬
‫ר ש ו ת אין‬
‫מהל׳‬
‫‪6‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫מלכים‬
‫להילחם‬
‫הנ״ל‪.‬‬
‫אא״כ‬
‫נוטל‬
‫רשות‬
‫בי״ד‬
‫של‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב( נראה בדעת הרמב״ם שרק אם המלחמה היא כדי להוציא הארץ מידם‬
‫של שאר האומות אז הוי מלחמת רשות‪ ,‬אד אם אחר שכבשו ישראל א ת הארין‬
‫כ א ה אומה משאר האומות לערוד מלחמה בדי להוציא הארץ מידינו‪ ,‬מודה‬
‫־הרמכ״ס שמצוה לצאת כנגדם כ מ ל ח מ ה כדי למנוע מהם לכבוש אפי׳ הלק קטן‬
‫מארץ ישראל‪ ,‬כי מלחמה זו נכנסת בגדר ״עזרת ישראל מיד צר ה כ א עליהם״‬
‫שהוי מלהמת מצוד‪) ,‬רמב״ם פ״ה הל׳ מלכים(‪ .‬יש להוכיה זאת משלושה מקומות‬
‫ברמב״ם‪:‬‬
‫— פירוש המשנה‪ ,‬סוף פ״ח דםוטה‪ :‬״אין מחלוקת ביניהם שמלהמת ז׳‬
‫עממים ומלהמת עמלק הובה ואין מהלוקת ביניהם שהריגת שאר אנשי המקומות‬
‫משאר האומות רשות ואמנם מהלוקת בהריגת ההורגים אותם ולההליפם עד שלא‬
‫יהרגו ישראל ולא ילהמו כארצם‪ ,‬ת״ק קורא לזה רשות ור׳ יהודה קורא לזאת‬
‫ההריגה מצוד‪,‬״‪ ,‬ומשמע מדברי הרמב״ם ש״לא ילחמו כארצם״ היינו שלא יכואר‬
‫לככוש את ארצם‪ .‬והנה‪ ,‬הרמב״ם שפוסק ד״עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם״‬
‫הוי מ ל ה מ ת מצוד‪ ,‬פוסק כר׳ יהודה )לפי הכ״מ‪ ,‬או שלמד שמוהלפות השיטות‬
‫כפי המאירי שם בסוגיא(‪ ,‬או שעד כאן לא פליגי ת״ק ור״י אלא בלמעוטי‬
‫עכו״ם שלא ליתי עלייהו‪ ,‬כלומר כשעדיין לא באו העכו״ם אלא שהוששין שמא‬
‫יבואו אבל כשכבר באו עכו״ם כ ״ ע מודו דהוי מלהמת מצוד‪) ,‬להם משנה( ‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫— רמב״ם‪ ,‬הל׳ שבת פ״ב ה כ ״ ג ‪ :‬״עכו״ם שצרו על עיירות ישראל אם באו‬
‫על עסקי ממון אין מהללין את השבת ‪ ...‬אם באו על עסקי נפשות או שערכו‬
‫מלחמה או שצרו סתם‪ ,‬יוצאים עליהם בכלי זיין ומהללין עליהם את השבת״‪.‬‬
‫ומשמע שעריכת מלהמה )שלפי הגדרתו של הרמב״ם אינה נכנסת במסגרת של‬
‫״באו על עסקי נפשות״( היא כדרך סתם מלהמה שבאים כדי לכבוש את הארץ‬
‫ולא להרוג את אנשיו ולא לשדוד ממונם וקמ״ל דגם כה״ג הוי כבאו על עסקי‬
‫נפשות והוי מלהמת מצוד‪ ,‬ומצוה על כל ישראל לבא לעזרתם כמבואר ברמב״ם‬
‫שם‪ ,‬ומקורו בעירובין מה‪ .‬ומכאן נראה דהוי ג״כ המקור למ״ש בהלכות מלכים‬
‫דעזרת ישראל מיד צר הבא עליהם הוי מלהמת מצוד‪.,‬‬
‫‪8‬‬
‫— רמב״ם הל׳ תענית פ ״ ב ‪ :‬״אלו הן הצרות שמתענין ומתריעין עליהם‪,‬‬
‫על •הצרת שונאי ישראל לישראל‪ ...‬על הצרת שונאי ישראל לישראל כיצד‪,‬‬
‫עכו״ם שבאו לערוך מלהמה עם ישראל או ליטול מהם מם או ליקה מידם אדיו‬
‫או לגזור עליהם גזירה אפילו במצוד‪ ,‬ק ל ה ״ ‪ .‬מבואר דכל שבאים ליקה ארץ‬
‫מידי ישראל הוי בכלל הצרת שונאי ישראל לישראל ובתר הכי כתב הרמב״ם‬
‫‪7‬‬
‫‪5‬‬
‫וממילא אין חילוק אם באו להרוג ישראל או להלחם בארצם )דהיינו לכבוש את ארצם(‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ויש להבין מה ההבדל עם המקרה שבאו ליטול מהם מס שמשמע )בהשוואה עם הרמב״ם‬
‫בהל׳‬
‫״‪,‬באו‬
‫כניסה‬
‫ד‬
‫תענית‪ ,‬עי׳ בהערה הבאה( דהוי מצוה לצאת כנגדם גם בשבת‪ .‬ושמא יש לחלק ‪:‬‬
‫על‬
‫עסקי ממון״‬
‫בעול‬
‫הוי דבר‬
‫חד־פעמי‪,‬‬
‫אך‬
‫הטלת‬
‫מס‬
‫הוי ענין‬
‫תמידי‬
‫ומשמעותה‬
‫זרים‪.‬‬
‫ומשמע שאם באו עכו״ם לגזור גזירה על עיר מישראל‪ ,‬לא רק‬
‫שחייבים תושבי העיר‬
‫ליהרג ולא לעבור )כמו בכל ״שעת גזירה״‪ ,‬עי׳ סנהדרין עד‪ .‬ועי׳ ג״כ לקמן על מ ה ו ת ה‬
‫‪7‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫״וכל הערים שסביבותיהם מתענין אבל אין מתריעין אא״כ תקעו להתקבץ‬
‫לעזרתן״‪ .‬מ ש מ ע שבכגון דא יש על כל ישראל להתקבץ לעזרתן והיינו ללהום‬
‫עם העכו״ם שבאו וזהו שאמר בהל׳ מלכים דעזרת ישראל מיד צר הוי מ ל ח מ ת‬
‫מצוד‪. .‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫נראה שיש כאן מלהמת מצור•‬
‫מ ל ח מ ת מצוד‪.‬‬
‫להתענות‬
‫והנה‪ ,‬גם אם יחלוק מ א ן דהו על ה נ ״ ל‬
‫של ״שעת גזירה״( אלא יש כאן דין‬
‫ולהתקבץ‬
‫‪8‬‬
‫המחייב את הערים‬
‫לעזרתם‪.‬‬
‫יש לציין שכל מקום‬
‫ברמב״ם‬
‫נפרדת‪ ,‬אינו מהווה‬
‫בצורה‬
‫בין ה מ ו ב א ו ת השונות מהווה לכאורה‬
‫עהרנברג‬
‫פ״ב‬
‫מסביב‬
‫זצ״ל‪ .‬אכן‪ ,‬״צר הבא‬
‫הכ״ג‪,‬‬
‫שעליה‬
‫״או שערכו‬
‫תענית‬
‫מחלליו‬
‫פ ״ ב ‪ :‬״עכו׳׳ם‬
‫הוכחה‬
‫עליהם״ היא היא‬
‫את‬
‫מ ל ח מ ה ״ ‪ .‬ועל‬
‫השבת‬
‫הגדר של‬
‫ש‬
‫ברורה‬
‫?‬
‫ב א ו‬
‫ע‬
‫ר‬
‫ן‬
‫ואחת‬
‫״ערכו‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ח‬
‫הוכחה‬
‫מוחלטת‪ ,‬אך ההשוואה‬
‫לאמתה של‬
‫הרב‬
‫מלהמת‬
‫הדוגמאות‬
‫מלחמה״‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ש‬
‫י‬
‫ר‬
‫ל‬
‫א‬
‫בהל׳‬
‫שבת‬
‫שם‬
‫ברמב״ם‬
‫היא‬
‫המובאת‬
‫ה ר מ ב ״ ם ג׳‬
‫דוגמאות‬
‫בהל׳‬
‫ליקח‬
‫מידם‬
‫המובאת‬
‫נותן‬
‫א‬
‫תורה‬
‫המצוד‪.‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫לדעתו של‬
‫ט‬
‫י‬
‫ל‬
‫ן‬
‫ה‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ם‬
‫א י ץ או לגזור עליהם גזירה״‪) .‬וזה גופא גם הגדר של ״ילחמו בארצם״‬
‫וגם עצם‬
‫)״עזרת‬
‫)על‬
‫‪9‬‬
‫במושג ״צר הבא על‬
‫ההתבוננות‬
‫ישראל מיד צ ר ה ב א‬
‫הצרת‬
‫עליהם״‬
‫שונאי‬
‫ישראל‬
‫לישראל‬
‫ליקח‬
‫מידם ארץ(‬
‫מביאה‬
‫למסקנה‬
‫אומה‬
‫האומות‬
‫מן‬
‫המוגדרת‬
‫המופיע‬
‫כיצד‪ ,‬עכו״ם שבאו לערוך‬
‫הברורה‬
‫הבאה ליקח ארץ מיד‬
‫נראה אולי שאפשר לטעון שתי‬
‫ישראל״‬
‫הן‬
‫כ מ ל ח מ ת מצור‪ (.‬והן‬
‫הרמב״ם‬
‫שלדעת‬
‫ס‬
‫א‬
‫ברמב״ם הל׳‬
‫מלבים‬
‫ל׳‬
‫תענית‬
‫ברמב״ם‬
‫מ ל ח מ ה עם‬
‫מצור‪.‬‬
‫ו‬
‫המובא בפיה״מ(•‬
‫ה‬
‫י ש ר א ל ‪ • . .‬אי‬
‫במלחמה‬
‫לצאת‬
‫נגי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ט ע נ ו ת כנגד ה נ ‪ -‬ל ‪:‬‬
‫א( ש מ א יש כאן מ ל ח מ ת מצוד‪) .‬למנוע שיקחו מידם ארץ( אך ו ר ק ב ע ת שנוהגת מצות‬
‫ישוב‬
‫עי׳‬
‫הארץ‬
‫לעיל(•‬
‫נוהגת‬
‫)ולפי דעת‬
‫המגילת‬
‫אסתר‪,‬‬
‫זה‬
‫מסתבר‬
‫כלל‬
‫אך אין‬
‫שיטת‬
‫לומר‬
‫הרמב״ם‬
‫מצור‪.‬‬
‫מצוד‪.‬‬
‫שמלחמת‬
‫זו‬
‫בימינו‪ ,‬כי ביד החזקה משמע שההלכה ש מ ו ת ר לחלל ש ב ת ומצור‪ ,‬על כל ישראל‬
‫להתקבץ‬
‫לעזרתן‬
‫ב( שמא מדבר‬
‫ז ה בא׳׳י או‬
‫מ ו ס ב ת על כל‬
‫והרי‬
‫הדורות‪.‬‬
‫הרמב״ם דווקא בארץ‬
‫בחו׳׳ל‪.‬‬
‫אפשר‬
‫ולכאורה‬
‫״או ליטול מהם מ ס או ליקח‬
‫מיושבת‪,‬‬
‫להוכיח‬
‫מידם ארץ או‬
‫דהיינו‬
‫מכויך‬
‫הוכחה‬
‫ע״פ‬
‫זאת יש‬
‫הר״ן‬
‫להעיר‬
‫בפסחים‬
‫ב׳‬
‫)ושמא אין‬
‫חוזה‬
‫החזו״א‪,‬‬
‫הנסיגה‬
‫כשאין‬
‫עצם‬
‫אנו‬
‫— ייתכן‬
‫מציאות‬
‫יוצרים‬
‫מצוה‬
‫העכו״ם‬
‫מציאות‬
‫שהרמב״ם לא רצה‬
‫מהרמב״ם‬
‫בהל׳‬
‫תענית‬
‫אפילו‬
‫במצוד‪.‬‬
‫קלה״‪.‬‬
‫לגזור עליהם‬
‫נכנס‬
‫בגדר‬
‫גזירה‬
‫״לגזור עליהם‬
‫הרמב״ם‬
‫מקבל‬
‫בענין‬
‫גזירה אפי׳‬
‫״להנאתן‬
‫ס ב ר ה זאת(‪.‬‬
‫ואולם‪,‬‬
‫עצמו‬
‫על‬
‫נקודות‪:‬‬
‫— ייתכן שלא שייך ״לא תחנם״‬
‫״לא תחנם״‪,‬‬
‫ישוב‬
‫יהודי‬
‫ואין נ״מ אם‬
‫שכתב‬
‫ו ב פ ר ט ל פ י האמור לקמן‬
‫מסירה‬
‫שלום עיי לעיל ס ו ף פ ר ק א‪ .‬אך ז ה‬
‫ל פ ח ו ת יש כאן‬
‫מקום‬
‫הנחה ז א ת‬
‫״ליקח מידם ארץ״ הוא מ י ו ת ר כי זה כ ב ר‬
‫במצור‪ .‬קלה״‪ ,‬דהיינו לאו ד״לא תחנם״‪,‬‬
‫קא‬
‫הרמב״ם‬
‫בדעת‬
‫שאין‬
‫זו‬
‫נוהגת‬
‫בימינו‬
‫אינה‬
‫קלה״‬
‫בא״י‬
‫ר ש מ י ת )דוגמת‬
‫דחוק‪ ,‬כי אף אם‬
‫כערקתא‬
‫שנואה‬
‫לפני‬
‫דמסאנא‬
‫כיון‬
‫המקום )עי׳‬
‫חוזה‬
‫נקבל‬
‫מכירה או‬
‫מסגרת זאת‬
‫שסוף סוף‪ ,‬לפי‬
‫לעיל‬
‫פרק‬
‫א(‪,‬‬
‫מעין‬
‫של‬
‫מרן‬
‫וע״י‬
‫זו‪.‬‬
‫ל ת ל ו ת א ת המצור‪ .‬לצאת‬
‫‪8‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫במלחמה‬
‫ב״לא תחנם״‪ ,‬כי ״לא‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מ מ ש מ צ ד שהמלחמה היא בכדי שלא לעבור על לא ת ע ש ה שבתורה‪ ,‬דהיינו‬
‫לא תתן להם הנייד‪ ,‬ב ק ר ק ע ‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫היוצא מכל הנ״ל שכשכבר באו עכו״ם כ״ע מודו דהוי מ ל ח מ ת מצוד‪,‬‬
‫״וא״כ בנידון דידן אם יבואו הערבים לעשות מלהמה על א ר ז י נ ו לכו״ע תהיה‬
‫זו מלחמת מצוד‪ ,,‬וא״ב איד יתכן לומד שנחזיר להש הלק הארץ כדי ש ל א ילחמו‬
‫כנו מאחר שמצוה עלינו ללהוש ולא למכור כידיהכ מהארץ״‪.‬‬
‫ולבסוף‪ :‬״וצריך אני למודעי שכל מה שכתבתי הוא רק כנגד המושג של‬
‫פקוח נפש וסכנת מלחמה‪ ,‬אבל אם יש נסיבות אחרות‪ ,‬כגון חשש שאם לא‬
‫תחנם״‬
‫לארץ‬
‫מוגבל‬
‫בגבולותיה‬
‫ישראל‬
‫החזו״א‬
‫)לפי‬
‫שכבשום‬
‫הארץ‬
‫מצרים(‬
‫עולי‬
‫בעוד ש״ליקח מידם ארץ״ כולל אולי כל שטח ש ת ח ת כיבוש יושבי ארץ ישראל )ושמא‬
‫תלוי ב ס ו ג הכיבוש‪ ,‬עי׳‬
‫זה‬
‫ובאמת‪,‬‬
‫הבא‬
‫רמב״ם פ״א הל׳‬
‫עליהם״( מוסב על מקום ישוב יהודי‬
‫נראה‬
‫תרומות(‪.‬‬
‫בעיון שני מ ו כ ח לכאורה שאין הדין של מ ל ח מ ת מצרה )״עזרת ישראל מיד צר‬
‫מהרמב״ם הנ״ל‬
‫בחו״ל‪ ,‬כי‬
‫ב ר ו ר שמדובר על ארץ ישראל )ולפחות על מקום‬
‫״ולא ילחמו‬
‫כלשונו‬
‫ושדות‬
‫בתים‬
‫החלות‬
‫בארצם״‬
‫מפני‬
‫בחו״ל‬
‫)והשווה‬
‫ארצנו״‪.‬‬
‫שאינה‬
‫בפיה״מ‬
‫שכבשוהו יושבי ארץ ישראל(‬
‫ג״כ לרמב״ם פ״י הל׳ ע״ז‬
‫ויש‬
‫בסוטה‬
‫דלפ״ז‬
‫להעיר‬
‫״ומותר למכור‬
‫חופף‬
‫״ארצם״‬
‫להם‬
‫לשטח‬
‫של ״לא תחנם״‪ ,‬אך אין זה מוכרח(‪.‬‬
‫ועדיין יש לטעון שאפי׳ אי יהיבנא שהרמב״ם איירי בארץ ישראל‪ ,‬שמא יש כאן מצוד‪,‬‬
‫לצאת‬
‫כל‬
‫ב מ ל ח מ ה רק אם הארץ מיושבת מיהודים ולא אם היא רק ת ח ת שלטון צבאי‪ .‬אך‬
‫החילוק הזה נראה דחוק ו ב פ ר ט שמכמה וכמה‬
‫שלכיבוש צבאי‬
‫מ ק ו מ ו ת יש להוכיח‬
‫גרידא )ואפי׳ כיבוש של עכו״ם( יש תוקף מםויים עם השלכות הלכתיות‪) .‬הרב עהרנברג‬
‫מביא‬
‫ראיה‬
‫דא״ת‬
‫שהרמב׳׳ם איירי רק‬
‫צורך‬
‫שמדובר‬
‫ג״כ‬
‫ל ו מ ר שהעכו״ם‬
‫בארץ‬
‫שלא‬
‫אלא‬
‫מיושבת‬
‫תחת‬
‫שהיא‬
‫שלטונם‬
‫במיושבת אז ממילא יש כאן רצון עכו״ם‬
‫באים‬
‫מידם‬
‫״ליקח‬
‫ואולי‬
‫ארץ״‪.‬‬
‫אפשר‬
‫של‬
‫להטלת‬
‫את‬
‫לדחות‬
‫ישראל‬
‫מ ס ואין‬
‫כי‬
‫ראייתו‪,‬‬
‫שמא באים העכו״ם ליקח מידם ארץ ולגרש את תושביה היהודים וממילא אין כאן הטלת‬
‫מס(‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הרי היא נחשבת ל״ארצם״ ג״כ אם היא לא מיושבת וממילא יש כאן‬
‫עזרת‬
‫‪.‬וכן‬
‫ישראל מיד צר ה ב א ״להילחם בארצם״ י‬
‫מצאתי במאמר‬
‫ראיות‬
‫מה‪.‬‬
‫ש״עכו״ם‬
‫ששם‬
‫הסמוכה‬
‫שצרו‬
‫המקור‬
‫לספר‬
‫של הרב‬
‫לדין‬
‫וז״ל‪:‬‬
‫״עכו״ם‬
‫״עיר‬
‫על‬
‫הרי״ף‬
‫ו מ ב ב ל אין קושיא‪,‬‬
‫״שמבדלת‬
‫ואדרבה‪ ,‬עי׳‬
‫בין‬
‫)מובא‬
‫לגבול‬
‫ישראל״‪.‬‬
‫יהונתן‬
‫גבול‬
‫לגבול‬
‫האומות״‬
‫על‬
‫גבול א ר ץ‬
‫לקמן‬
‫העמים״‪ ,‬וכן מפורש ב מ נ ח ת בכורים על ה ת ו ס פ ת א ד״ה ל ס פ ר ״כרך המבדיל בין‬
‫לארץ‬
‫ברבינו‬
‫בין‬
‫עיירות‬
‫ישראל״‪,‬‬
‫ישראל‬
‫ועיי״ש‬
‫ברש״י‬
‫;זיר‬
‫הערה‬
‫ארץ‬
‫מפורש‬
‫שצרו‬
‫שמבדלת‬
‫על‬
‫בארץ‬
‫ועי׳‬
‫היטב‬
‫בעירובין‬
‫‪,(21‬‬
‫העמים‬
‫וכן‬
‫על‬
‫רפאל‬
‫עיירות‬
‫קצנלבוגן‬
‫ישראל״‬
‫זצ״ל )נועם‬
‫איירי‬
‫כרך טז(‬
‫ישראל‪.‬‬
‫שהוא מביא כמד‪,‬‬
‫במאמר‬
‫הג״ל‬
‫ישראל‬
‫ב״נועם״‪.‬‬
‫‪ 10‬וממילא מ ס ת ב ר שזה נכנס בגדר הנאמר ברמב״ם הנ״ל הל׳ ת ע נ י ת ‪ :‬״עכו״ם שבאו לערוך‬
‫מלחמה‬
‫עם‬
‫ישראל‪...‬‬
‫או‬
‫לגזור‬
‫עליהם‬
‫גזירה‬
‫אפי׳‬
‫במצוד‪.‬‬
‫קלה״‪.‬‬
‫ויש‬
‫עוד‬
‫לדון‬
‫אם‬
‫שייך כאן ״לא תחנם״ ו״לגזור עליהם גזירה״ ועי׳ בהערה הקודמת ה ת ח ל ת אות ב׳‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫נזכה ח״ו לנצח במלחמה נפסיד ח״ו גם מחלקים שנמצאים כבר בידינו מזמן‪,‬‬
‫בכגון זה לא קאמינא‪ ,‬והדבר צריך בירור מ י ו ח ד ״ ‪.‬‬
‫עד כאן תמצית מאמרו של הגאון הרב י‪ .‬מ‪ .‬עהרנברג זצ״ל‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ב‪ .‬אין כאן מצרה מיוהדת‪ .‬האם הל דין ״ייהרג ואל י ע ב ו ר ״ ?‬
‫והנה‪ ,‬גם אם לא נקבל את כל הטיעון הקודם שבו הוכח לכאורה ש ל א‬
‫שייך כאן כללי פקו״נ‪ ,‬היות ויש דין מלחמה )הן לפי הרמב״ן מ צ ד מצות כיבוש‬
‫הארץ‪ ,‬והן לפי הרמב״ם מצד ״עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם״(‪ ,‬יש לעיין‬
‫האם לפי כללי פקוח נ פ ש מותר למסור הלקי ארץ ישראל לאומה מ ן העמים‪.‬‬
‫ושאלה זאת השובה בעיקר לגבי הדין של ״לא תחנם״‪ ,‬שוודאי הוי כשאר מ צ ו ו ת‬
‫והלים בו דיני פקו״נ )עי הזון איש הל׳ עבודה זרה סי׳ סה אות ר(‪ .‬ו י ד ו ע ה‬
‫ההלכה שבכל המצוות )חוץ מבג׳ עבירות החמורות( יעבור ואל ייהרג מ ל ב ד‬
‫כשהוי בפרהסיא או בשעת גזירה שאז אף על מצוד‪ .‬קלה ייהרג ואל יעבור‬
‫)עי׳ רמב״ם פ ״ ה מהל׳ יסודי התורה(‪ .‬ויש לדון האם גם כאן נאמר ייהרג‬
‫ואל י ע ב ו ר ?‬
‫‪ .1‬מ צ ד פרהםיא‪.‬‬
‫הנה ברור שנסיגה מגבולות ישראל נעשית בפרהסיא‪ ,‬ואין לך פרהםיא גדול‬
‫מזה‪ .‬וא״כ נשאלת השאלה האם ממילא יםתעף דין ״ייהרג ואל יעבור״ ? והנה‪,‬‬
‫ידועה ההלכה שכל שמכוין העכו״ם להנאת עצמו לא אמרינן דישראל ייהרג‬
‫ואל יעבור אף כשזה בפרהסיא‪ .‬ויש לעיין האם כאן נאמר שהנכרי מכוין להנאת‬
‫עצמו ולא להעביר את ישראל על דת‪.‬‬
‫‪ 11‬ו ש מ א יש ל ה ס ב י ר ב כ ך את עמדתו של ר׳ יוחנן בן זכאי ״תן לי יבנה וחכמיה״ )גיטין‬
‫ויש‬
‫נו‪.(:‬‬
‫קרקע‬
‫זאת‬
‫הראשונים‬
‫הא‬
‫הגמ׳‬
‫עולם היתד‪.‬״ )סנהדרין עד‪ (:‬ולכן לא מ ס ר ה נפשה‪ .‬ו מ ב א ר הריטב״א ) כ ת ו ב ו ת‬
‫שמתי‬
‫אמרינן ייהרג ואל יעבור כ ש ע ״ י‬
‫שאם‬
‫בן‬
‫אולי‬
‫לדמיין‬
‫לפירוש‬
‫שפירשו‬
‫על‬
‫דאמרה‬
‫״אסתר‬
‫ת מ ס ו ר את נפשה‬
‫זכאי‬
‫יילחמו‬
‫הבין‬
‫תינצל מן‬
‫שייהרג‬
‫ה ע ב י ר ה ‪ ,‬אך לאשר‪ .‬אין‬
‫ינצל מ ן‬
‫העבירה‪ ,‬אולי תיאנם בע״כ‪.‬‬
‫הסתאבות‬
‫את‬
‫השעה‪,‬‬
‫שעת‬
‫בנ״י ויפלו‬
‫קרבנות‬
‫הרבה לא יוכלו‬
‫פנימית‬
‫ועת‬
‫למנוע‬
‫את‬
‫ערבות‬
‫וממילא י״ל שר׳‬
‫פנים‪,‬‬
‫הסתר‬
‫השתלטות‬
‫והסיק‬
‫מלכות‬
‫יוחנן‬
‫שגם‬
‫רומי‪,‬‬
‫ג‪(:‬‬
‫אם‬
‫ובכגון‬
‫דא שמא אין כאן מ ל ח מ ת מצוה‪ ,‬כ מ ו שלא שייך המושג ״ייהרג ואל יעבור״‪ ,‬כי ס ו ף ס ו ף‬
‫גם‬
‫אם‬
‫ועי׳‬
‫ייהרג‬
‫ג״כ‬
‫אלישע‬
‫יעבור‪.‬‬
‫ב מ ל ח מ ו ת ריש‬
‫פרק‬
‫בר״ן‬
‫שהן‬
‫יכולין ל ב ט ל ה‬
‫ואל‬
‫ייהרג״‪ ,‬וכן איתא ברמ״א יו״ד סי׳ קנ״ז סעיף א׳‬
‫רומי‬
‫ב מ ה טונלנין‬
‫בעל כנפיים ) ש ב ת מט‪ (.‬לא מסר נפשו על אף ששעת גזירה היתה וז״ל ‪ :‬״ועוד‬
‫ממנו‬
‫ויש עוד חילוק מ ה ו ת י עם‬
‫דריושה‬
‫רצונם‬
‫והניחום‬
‫‪10‬‬
‫כל שעה‪,‬‬
‫וכן עי׳‬
‫פרק‬
‫ש מ ב א ר למד‪,‬‬
‫לבעלות ע ל‬
‫היה שישראל יהיו‬
‫בע״כ שיניחוהו‬
‫בבית‬
‫האסורין‬
‫ותיבטל‬
‫ובביאור‬
‫מאליה‬
‫הילכך‬
‫הגר״א שם ס״ק י׳‪.‬‬
‫ת ק ו פ ת ר׳ יוחנן בן זכאי‪ .‬אז לא היתד‪ ,‬הדרישה של‬
‫ארץ‬
‫כפופים‬
‫ישראל‪,‬‬
‫והרומיים‬
‫לא‬
‫באו‬
‫ת ח ת שלטון רומי כ מ ו‬
‫בטענה‬
‫כל‬
‫תיבטל‬
‫״לסטים‬
‫הארצות‬
‫מלכות‬
‫אתם״‬
‫האחרות‬
‫וכל‬
‫שכבשו‬
‫למס‪ ,‬וממילא הכניעה להם אין פירושה הכרה ב ז כ ו ת ם ה ח ו ק י ת על ארץ ישראל‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אהד העיון נדמה שלא שייך להחיל את הכלל ״להנאת עצמו קא מכוין״‪,‬‬
‫וזאת מ ש נ י ט ע מ י ם ‪:‬‬
‫א( ה מ ל ח מ ה אינה מ צ ט מ צ מ ת נגד אותם בני ישמעאל ששואפים לתזור‬
‫לבתיהם ועל אדמותיהם או להקים בשטהים אלו מדינה משלהם‪ .‬היא מ ת נ ה ל ת‬
‫בעיקר עם אומות ומנהיגים שאין ברצונם לבא ולגור באותם מקומות‪.‬‬
‫אך מאידך גיסא אפשר לטעון שהם נלהמים כדי להביא ״טובת הנאה״‬
‫לאחיהם הפליטים‪ .‬וגם א״ת שחרצון לגרום חסד לאחיהם אינו בראש דאגותיהם‬
‫ש מ א עצם טובת ההנאה הפוליטית שהם מפיקים מכל המלחמה הזאת נהשבת‬
‫ה י א גופא ל״הנאת עצמם״‪ ,‬ובכל אופן ש מ א אין להחשיב מ ל ח מ ה ״פוליטית״‬
‫למלחמה המכוונת ״להעביר על דת״‪.‬‬
‫אולם בכלל קשה עד מאד להבהין אצל בני ישמעאל בין מ ל ח מ ה ״פוליטית״‬
‫למלהמה ״דתית״ ובתודעה שלהם הדברים שזורים זה בזה וא״א להפריד בין‬
‫הדבקים‪ ,‬והד הוד‪ ,‬פסיק רישיה של איךך‪ .‬יתר על כן‪ ,‬קשה מאד לצמצם את‬
‫רצונם ״לחזור אל האדמה הכבושה״ לענין של ״הנאת עצמם״ כי רצונם ליישב‬
‫אותן אדמות ולהקים שם מ ד י נ ה ערבית קשור קשר עמוק לסלידתם מקיום ישוב‬
‫יהודי באותם מקומות‪ ,‬היונקת מ״אמונתם״ העמוקה של רוב בני ישמעאל‬
‫שישראל מהווה גוף זר בלב האומה הערבית )כפי שזה בא לביטוי למשל בספרי‬
‫הלימוד שלהם(‪ ,‬וממילא מושרש בתודעתם שאם א ץ אפשרות לעקור את שורש‬
‫ה״סרטן״ )ואולי בדיעבד אין ברירא אלא להשלים אתו(^ יש לפתות להילחם‬
‫נגד כל צורת ״התפשטות״ של ה״מהלה״‪.‬‬
‫ויש להדגיש ג״כ ששלילת זכות היהודים על חבלי ארץ ישראל יונקת‬
‫מ״אמונה״ המוכרזת קבל עם ועולם שזוהי אדמה ערכית ‪).‬וידוע ג״כ שלפי‬
‫אמונתם‪ ,‬כל אדמה שנכבשה ו״נתקדשה״ אי פעם ע ״ י האיסלם הייבת להישאר‬
‫בידי נושאי דגל האיסלם‪ ,‬ועובדה היא שמדברים על ״מלהמת קודש״(‪ .‬וגם‬
‫אם הם יסכימו שיהודים ספורים יגורו שם בתור פרטים‪ ,‬הרי הארץ בכללותה‪,‬‬
‫בתור נכס לאומי מהווה לדידם ארץ ערבית‪ ,‬נהלת האומה הערבית‪ ,‬וזה מ מ ש‬
‫נוגד את היסוד של לאו ״לא תחנם״‪ .‬אכן אם הוזהרנו בו דווקא כ א ר ץ ישראל‪,‬‬
‫הרי זה מ פ נ י שהיא נחלת עם ישראל כולו ולא רק רכוש של יהודים בתור‬
‫פרטים )ככתוב ״ונתתי לך ולזרעך אהריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען‬
‫לאחוזת עולם״‪ ,‬״וארץ ישראל היא גם בגלותינו״ עי׳ לעיל )בשם החזון איש(‪,‬‬
‫ולכן מבאר הרמב״ם ש״מותר למכור לחם בתים ושדות )רכוש של יהודים‬
‫פרטיים( בהוץ לארץ מפני שאינה ארצנו״‪ .‬ועי׳ לעיל פרק א׳ שמכאן לומד‬
‫החזון איש שאין הדבר תלוי דווקא בקדושת הארץ והלכך כל הארץ שכבשום‬
‫עולי מצרים בכלל האיסור‪ .‬וא״כ‪ ,‬האם אין ההכרזה ש״זוהי א ד מ ה ערבית״‬
‫)שמהווה בעצם ג״כ כפירה בברית שנכרתה עם אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ויש לציין‬
‫שבני ישמעאל שוללים מכל וכל אפשרות של ״ושבו בנים לגבולם״ אף באהרית‬
‫כי אין כאן כלל מ צ ב של ״זה אומר של א ב ו ת י וזה א ו מ ר של אבותי״‪ .‬ו מ ח י ל ו ק מ ה ו ת י‬
‫זה‬
‫מ ס ת ע פ י ם הרבה‬
‫נ״מ מ ב ח י נ ת‬
‫ההלכה‬
‫וההשקפה‬
‫ואכמ״ל‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הימים( לפחות כרצון לשנות מנהג יהודית‪ ,‬שע״ז נאמר שבפרהםיא ייהרג‬
‫ואל יעבור ? ובפרט שמסירת השטחים לידיהם פירושה האמיתי לדידם הברה‬
‫כטענתם היסודית ש״זוהי א ד מ ה ערכית״‪ ,‬ושהיא ״ א י נ ה ארצנו״‪.‬‬
‫ויש לציין שגם לחץ אומות העולם לנסיגה‪ ,‬קשה להגדיר כ״הנאת עצמם״‪,‬‬
‫וזאת מב׳ ס י ב ו ת ‪:‬‬
‫— ראשית‪ ,‬גם אם בתוך תוכם הנפט וכדומה הוא המניע ללהץ שמפעילים‪,‬‬
‫הרי הם מלבישים את מניע פנימי זה בלבוש מוסרי כביכול ובשלילת זכות‬
‫ישראל על הלק מ א ד מ ת הקודש‪ ,‬ובהגדרת הכיבוש כ״בלתי חוקי״‪ .‬ויש לחקור‬
‫בעניז ״יהרג ואל יעבור״ מהו הקובע‪ .‬האם המניע הפנימי )שאולי הוי ״הנאת‬
‫עצמם״( או הביטוי החיצוני‪ .‬ולכאורה‪ ,‬דווקא בענין הלכות קידוש השם‪ ,‬נראה‬
‫שהלבוש ההיצוני של הכפייה הוא הקובע‪.‬‬
‫)ועי׳ בע״ז יב‪ .‬ובר״ן שם‪ .‬וקשה לכאורה מגיטין נ ז ‪ :‬על אשר‪ ,‬ושבעי•‬
‫בניה דהתם לא היה אלא מראת עין ובכ״ז מסרו נפשם‪ ,‬וכן בסנהדרין נ ז ‪ :‬על‬
‫נאבד להמן והתם לא היה אלא מראית עין‪ ,‬ועי׳ הערות הגרי״י ויינברג זצ״ל‬
‫ב״יד שאול״ עמ׳ שפד ד״כל עיקרו של קידוש השם הוא לקדש השם בעיני‬
‫ל יעבור׳׳‬
‫ל קיש‬
‫הבריות ו ל‬
‫ואכמ״ל(‪.‬‬
‫כ ן‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ב ו‬
‫ש‬
‫ן‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ר‬
‫א‬
‫ת‬
‫ע י ן‬
‫י ש‬
‫מ‬
‫ב ן‬
‫ש‬
‫ן‬
‫ם‬
‫י י ה ר ג‬
‫ו א‬
‫— שנית‪ ,‬גם המניע הפנימי קשה לצמצמו בחיפוש הנאת הנפט וכדומה‪,‬‬
‫וודאי משפיעה ג״כ התיאולוגיה הנוצרית המושרשת עמוק עמוק בתודעת או״ד׳‬
‫ועצם היישוב היהודי בא״י מהווה ״סטירת פנים״ לכל אמונתם‪ ,‬וודאי גם‬
‫ה״הלכה״ ש״עשיו שונא ליעקב״ מהווה מניע פנימי לתמיכת עשיו בישמעאל‬
‫וד״ל‪ .‬וא״א גם להתעלם מהכפירה והזלזול של ״החוגים הנאורים״ שבדור הזה‬
‫בספרי הקודש ובערכם ה נ צ ה י ‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ב( ובעיקר‪ ,‬גם אם ניתן לחלוק על הניתוח הנ״ל‪ ,‬כי יש פנים רבות‬
‫בהערכת המציאות‪ ,‬נראה‪ ,‬אחר העיון בר״ן ריש פ״ב דפסהים‪ ,‬שלא שייך להחיל‬
‫כאן את המושג ״להנאת עצמו קא מכוון״‪ .‬הר״ן מביא את שיטת הר״ז הלוי‬
‫שגם בג׳ עבירות יעבור ואל ייהרג אם הוי ״להנאת עצמו״‪ .‬והקשו עליו )עי׳‬
‫במלהמות סוף בן סורר ומורה( מההלכה ש״בכל מתרפאין חוץ מע״ז ג״ע וש״ד״‪,‬‬
‫והרי במתרפא‪ ,‬להנאת עצמו קא מכוון‪ ,‬כגון אותו שהעלה לבו טינא )סנהדרין‬
‫עה‪ (.‬שאמרו הכמים ימות ואל תיבעל לו ואע״פ שלא היה מתכוון אלא להנאתו‪.‬‬
‫ותירץ ה ר ! ״דכי אמרינן הנאת עצמן שאני ה״מ כגון אסתר שהיתר‪ ,‬מתרצה‬
‫בגלוי עריות ולא מ ח מ ת גלוי עריות )אלא להנצל ממיתה( אבל אלו שהביאו‬
‫)מתרפאין( אינם כן אלא הס רוצים ליהנות כאותו דכר שאסרה אותו תורה‬
‫‪,,‬‬
‫ג״כ ביו״ד קג״ז‬
‫‪ 12‬ועי׳‬
‫אונסין‬
‫החלפנו‬
‫מה‬
‫לעבור על אח^ת מ כ ל‬
‫התורה‬
‫באמרם שאין‬
‫ת ו ר ת משה‬
‫א מ ת או‬
‫שאנחנו‬
‫אותה כאשר הם אומרים ושלא צוד‪.‬‬
‫הקב״ה על ככה או שהצווי היה רק לזמן‬
‫נפשו‬
‫ושלא‬
‫וכבר‬
‫בשעת‬
‫בפתחי‬
‫תשובה‬
‫מצות‬
‫ס״ק י׳‬
‫שמביא‬
‫בשם‬
‫ת ש ו ב ת הו־דב״ז‬
‫דה״ה‬
‫אם‬
‫נתבטל‪,‬‬
‫שחייב‬
‫למסור‬
‫את‬
‫הגזירה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫עליה‬
‫אפילו‬
‫להנאת‬
‫עצמו‬
‫ובצנעה‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מחמלת ההנאה שבו שהוא עיקר האיפור כגון‪ ...‬מ י שהעלה לבו טינא שהתורה‬
‫אמרה שלא ליהנות מן הערות והוא רוצה אותה מחמת הנאה שבה״‪ .‬ואם‬
‫הרמב״ם אינו פוסק כבעל המאור‪ ,‬אין זה מוכרח כלל וכלל שהוא חולק )כאלו‬
‫שהקשו על הר״ז הלוי( על סברה חזקה זאת של הר״ן‪ ,‬אלא שהוא סובר ש״ג׳‬
‫עבירות החמורות לא מפני קידוש השם נאסרו )אלא מהמת חומר העבירה(‬
‫לפיכך אע״פ שאינו מתכוון להעבירו אסור״ )עי׳ במלהמות הנ״ל(‪.‬‬
‫היוצא מדברי הר״ן שהיכן שעצם מהות העבירה היא ההנאה וזה גופא מה‬
‫שמחפש ״בעל העבירה״ לא שייך לומר ״להנאת עצמו קא מכוון״ כי אדרבה‪,‬‬
‫זה מ ה שהתורה אסרה! והנה‪ ,‬ראינו כבר בגדר ״לא תחנם״ כפי המוסבר‬
‫בחזון איש‪ ,‬שדין זה בכלל הרצון שתהי׳ הארץ מיושבת מישראל ולא יהנו בארץ‬
‫עע״ז‪ ,‬כי המציאות של עע״ז על אדמת ישראל שנואה לפני המקום‪ .‬ומכאן‪,‬‬
‫שבמהותו ״לא תחנם״ מהווה מצוד‪ ,‬שלא לתת לעכו״ם את הנאת ישיבת הקרקע‪,‬‬
‫וזה גופא כל הענין של ״לא תחנם״‪ ,‬דהיינו שלא לגרום הנאה לעכו״ם )ומפסוק‬
‫זה גופא לומדים שאסור לתת להם מתנת של חינם‪ ,‬עי׳ ע״ז כ‪ .(.‬וכאן רצון‬
‫התורה הוא שהנאת הקרקע תהיה נהלת עם ישראל‪ .‬וא״כ לא שייך כלל וכלל‬
‫להחיל את הכלל ״להנאת עצמו קא מכוון״‪ ,‬כי מ ה בכך‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הרי הוא רוצה‬
‫ליהנות באותו דבר שאסרה אותו תורה מהמת הנאה שבו! )וכן לפי הרמב״ם‬
‫שהבאנו דהיסוד של ״לא תחנם״ הוא ״שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתם‬
‫ישיבת עראי״‪ ,‬ומכאן שהנאת ישיבת הקרקע היא הגורמת לישיבת קבע _שלהם‬
‫וזה גופא נגד רצון התורה!(‪.‬‬
‫ואין הלאו של ״לא תחנם״ בגדר ״לפני עור״ )עי׳ סנהדרין ע ד ‪ :‬בענין‬
‫קוואקי ודימוניקי( כי ״לפני עור״ מהותו וגדרו הוא בסיוע לדבר עבירה של‬
‫הזולת‪ ,‬אך כאן עצם מהות המצוד‪ ,‬המוטלת על ישראל היא לדאוג לכך ״שתהיה‬
‫הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עע״ז״ )חזו״א(‪ ,‬והעבירה איננה של‬
‫הגוי אלא של ישראל שהוא הוא המוזהר על ה נ א ת העכו״ם והחילוק ברור‪.‬‬
‫ולסיכום‪ ,‬דומה שצריך לנקוט בזהירות יתרה לפני שקובעים שמצב מםויים‬
‫נכנס בגדר ״להנאת עצמו קא מכוון״‪ ,‬והדבר מסור לגדולי ההוראה בישראל‪,‬‬
‫כי ברוב המקרים של ״מעביר על דת״ המופיעים בחז״ל ובפוסקים אפשר ג״כ‬
‫לטעון שבעומקו של דבר הנכרים התכוונו להנאת עצמם‪ ,‬מצד טובת הנאה‬
‫פוליטית‪ ,‬שיקולים של שליטה אוניברסלית‪ ,‬רצון שלא יהיו בריות יוצאות דופן‬
‫)״ודתיהם שונות מכל עם״( העלולים עם הזמן להיות בלתי נאמנים או בלתי‬
‫פרודוקטיביים למלכות )כגון ״ונלהם בנו ועלה מן הארץ״(‪ ,‬או להתסיס מיעוטים‬
‫אהרים וכהנה וכהנה ודו״ק היטב‪.‬‬
‫‪ .2‬מ צ ד ש ע ת גזירה‪.‬‬
‫״אבל בשעת הגזירה והוא שיעמוך מלך רשע כנבוכדנצר והבריו ויגזור‬
‫גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוד‪ ,‬מן המצוות ייהרג ואל יעבור״ )רמב״ם‬
‫פ״ה מהל׳ יסודי התורה ה״ג(‪ ,‬והנה‪ ,‬יש לעמוד על‪ .‬מהותה של ״שעת גזירה״‪.‬‬
‫האם חומרתה מצד הגוזר‪ ,‬שיש מלך הגוזר הוק מלכות‪ ,‬או מצד הגזירה שהיא‬
‫כינזול מצוה מ ן המצוות‪ .‬והנה‪ ,‬בענין אהשורוש ואסתר דנה הגמ׳ )סנהדרין עד‪(:‬‬
‫‪13‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫רק מצד ענין פרהסיא והיא איננה טוענת שזה הוי שעת גזירה‪ .‬ומכאן שלא‬
‫הגוזר קובע‪ ,‬ובכל אופן עצם הענין שהגזירה באה בתורת הוק מלכות לא מהווה‬
‫סיבה כשלעצמה להיות השעה ״שעת גזירה״‪ .‬ולכן נראה שעיקר הענין של ״שעת‬
‫גזירה״ הוא במהות הגזירה‪ ,‬שמטרתה כדברי הרמב״ם ״לבטל דתם או מצוד‪.‬‬
‫מן המצוות״ ופירוש הדבר שכל הגזירה מופנית אל ישראל דווקא וכוונתה לבטל‬
‫ביטול מוחלט מצוד‪ .‬מן המצוות‪ .‬ולכן‪ ,‬אצל אסתר לא הוי שעת גזירה כי לא‬
‫היה כאן גזירה על ישראל ד ו ו ^ א ‪ .‬והנה‪ ,‬לשם השגת מטרה זאת דרוש כמובן‬
‫״חוק מלכות״ כי אדם פרטי אין בכוהו לבטל מצוד‪ ,‬מן המצוות‪ .‬אך ייתכן‬
‫ש״חוק מלכות״ איננו הסיבה לקריאת השעה ״שעת גזירה״ אלא הסימן ל כ ך ‪:‬‬
‫כשיש כאן מלך הגוזר גזירה על ישראל הרי סימן שאנו עומדים לא רק בפני‬
‫רצון להעביר יהודי על דת באופן הד־פעמי‪ ,‬אלא בפני כוונה ברורה לבטל‬
‫מישראל מצוד‪ ,‬מן המצוות‪ ,‬וכאן נעוצה סכנה גדולה לקיום כלל ישראל‪ .‬ומתוך‬
‫כך מסתעף הדין ״ייהרג ואל יעבור״ אף על מצוד‪ ,‬קלה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫והנה‪ ,‬אם נאמר כצד הראשון‪ ,‬ששעת הגזירה נמדדת בזהות הגוזר‪ ,‬הרי‬
‫מסתבר שלא שייך כאן ענין של ״שעת גזירה״‪ ,‬כי אין בנידון דידן מלך הגוזר‬
‫הוק מלכות יעל אזרחיו הכפופין לו אלא יש כאן ריב בין מדינות‪ .‬אך אם נאמר‬
‫כצד השני‪ ,‬הרי ברור שהדרישה למסור חלקים מחלקי ארץ ישראל מופנית אל‬
‫כלל ישראל‪ .‬והמטרה היא לתת ‪,,‬חנינה בקרקע״ לבני ישמעאל וממילא לבטל‬
‫מצות מן המצוות ולשלול באופן מוחלט את זכות היהודים על חלק של ארץ‬
‫ישראל‪ .‬ולכאורה זה נכנם לגדר של ״שעת גזירה״‪ ,‬ואפי׳ מצוד‪ ,‬קלה ייהרג‬
‫ואל י ע ב ו ר ‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫פרג ג‪ .‬סיכום‬
‫היוצא מכל הנ״ל שמכמה וכמה טעמים יש לדון בכובד ראש האם לא הל‬
‫עלינו החיוב לההזיק בכל הלקי ארץ ישראל הנמצאים בידינו על אף שזה‬
‫כרוך בפיקוח נ פ ש ‪:‬‬
‫‪ 13‬עי׳ לח״מ‬
‫‪ 14‬והנה‪,‬‬
‫פ״ה‬
‫אם‬
‫להסתבך‬
‫מהל׳ יסודי‬
‫היינו‬
‫מוסרים‬
‫התורה ה״ג‪,‬‬
‫באופן‬
‫חופשי‬
‫וכן יו״ד קג״ז‬
‫ובלי‬
‫שום‬
‫לחץ‬
‫ביאור‬
‫חלק‬
‫הגר״א‬
‫מן‬
‫ט‪.‬‬
‫ס״ק‬
‫הקרקעות‬
‫כדי‬
‫לא‬
‫ב מ ל ח מ ו ת בעתיד או מ פ א ת בעיית ריבוי האוכלוסיה המקומית‪ ,‬שמא יש לטעון‬
‫שלא הוי שעת גזירה )אם כי יש לחלוק על כך(‪ .‬וגם אז נשאלת שאלה גדולה ‪ :‬האם‬
‫מ ו ת ר לעבור על דת ישראל כדי לא ל ה ס ת ב ך בעתיד או כדי ל פ ת ו ר בעיות )למש׳ הקלת‬
‫בעיית‬
‫האוכלוסין(? האם אין זה ח״ו בבחינת נוהג ״קלות ראש בלא תעשה דאורייתא״‬
‫שהחזון איש מזהיר מכך )עי׳ לעיל פרק‬
‫הגה‬
‫ובכך‬
‫ב ע צ מ ך ‪ :‬האם‬
‫לא‬
‫לגרום‬
‫נתיר ליהודי לאכול‬
‫שנאה‬
‫שעלולה‪,‬‬
‫א׳(? ויש לעי׳‬
‫במסעדת‬
‫בזמן‬
‫מן‬
‫ג״כ האם זוהי דרך‬
‫הנכרים כדי לא‬
‫הזמנים‪,‬‬
‫ליהפך‬
‫להיראות‬
‫לפקוח‬
‫נפש?‬
‫התורה?‬
‫יוצא דופן‬
‫ועל‬
‫זה‬
‫נאמר ״בהדי כבשי דרחמנא למה לך״ ) ב ר כ ו ת י‪ .(.‬ודברי ימי ישראל יעידו על הנסיונות‬
‫הרבים‬
‫לפתור‬
‫את ״בעיית היהודים״‬
‫מחוץ‬
‫למסגרת‬
‫‪14‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫היהדות שעלו‬
‫בתוהו‪.‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א( לא שייך המושג פיקוח נפש כשמדובר על מלחמה‪ ,‬גם אם הוי מ ל ח מ ת‬
‫רשות‪ ,‬ובפרט דנראה דהוה מלחמת מצוה‪ ,‬הן לרמב״ן והן ל ר מ ב ״ נ ע‬
‫— לפי הרמב״ן‪ :‬״לא נעזבה ביד זולתינו מן האומות״‪.‬‬
‫— לפי הרמב״ם‪ :‬כשעכו״ם באו על ישראל ‪,,‬ליקה מידב ארץ״ מ ש מ ע ג״כ‬
‫דהוה מלהמת מצוד‪) ,‬״עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם״(‪.‬‬
‫ב( גם אי יהיבנא דאין כאן מצוד‪ ,‬מיוחדת ונדון רק מצד ״לא תחנם״‪,‬‬
‫שמא הל כאן הכלל של ייהרג ואל יעבור‪ ,‬וזאת משתי סיבות‪:‬‬
‫י— פרהסיא‪.‬‬
‫— שעת גזירה‪.‬‬
‫פרק ה הערות‬
‫א‪ .‬על ההבדל כין החזקת שטחים שככר כידי ישראל לכין ניכוש‪ ,‬ובענין‬
‫מצות ״לא ישבו כארצך״‪.‬‬
‫כל מ ה שאמרנו הל רק לגבי החזקת שטחים שכבר בידי ישראל‪ ,‬כי אז‬
‫יש כאן מלהמת מצוד‪ ,‬לפי הרמב״ם המבואר ל ע י ל ‪ ,‬ויש גם מצות ״לא תחנם״‬
‫שמהותה המפירה ה א ק ט י ב י ת ‪ .‬אך ^ם הארץ עוד‪ .‬לא בידי ישראל‪ ,‬אין להסיק‬
‫כלל וכלל שיש כאן מצות כיבוש‪ ,‬אף שמדובר על שטחי ארץ ישראל‪ ,‬ואדרבה י ‪.‬‬
‫אמנם לפי הרמב״ן שמובא לעיל * י משמע שמצות כיבוש הלה ב‪5‬ל עת ובכל‬
‫מצב‪,‬‬
‫ב‪ .‬על ההבדל כין נפינה לבין ״הוזה שלום״ וכענין מצות ״והארץ לא תמכר‬
‫לצמיתות״‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪,6‬‬
‫‪7‬‬
‫בתמצית מאמרו של הרב עהרנברג זצ״ל‪.‬‬
‫‪ 19‬עי׳ לעיל פרק ב׳‬
‫‪ 16‬עי׳ רמב״ם פ״י מהל׳ עכו״ם על ההבדל עם מצות ״לא ישבו בארצך״ ששם עובר בזה‬
‫שמניחם בארץ ישראל )דהיינו שעובר ג״כ ב״שב ואל תעשה״(‪ .‬ועי׳ ג״כ בחזו״א‪,‬‬
‫גופא‬
‫שביעית‬
‫‪),‬ע״י‬
‫מכירה או‬
‫עסקנו‬
‫א{‬
‫כל‬
‫סי׳‬
‫כד‬
‫שכן‬
‫דכל‬
‫שכירות(‪.‬‬
‫במהלך הדברים גם‬
‫שעובר‬
‫ועי׳‬
‫״לא‬
‫על‬
‫ג״כ‬
‫דין זה‬
‫ב(‬
‫הערה ‪9‬‬
‫נאמרה‬
‫רק‬
‫אם‬
‫בענין‬
‫בלאו ד״לא ישבו בארצך״‪,‬‬
‫יש מ ח ל ו ק ת רבוותא אם אזהרה זו‬
‫ה א ו מ ו ת חוץ‬
‫ישבו‬
‫לעיל‬
‫בארצך״‬
‫על‬
‫מוסר‬
‫״לא‬
‫הרי זה‬
‫שבעה‬
‫לעכו״ם‬
‫תחנם״‪.‬‬
‫משתי‬
‫קרקע‬
‫והנה‪,‬‬
‫בידיים‬
‫אם לא‬
‫סיבות‪:‬‬
‫עממים )ראב״ד( או‬
‫על‬
‫מגר תושב )רמב״ם(‪.‬‬
‫נוהג רק‬
‫כש״יד‬
‫ישראל‬
‫תקיפה״‬
‫וגדר‬
‫זה‬
‫דורש‬
‫ביאור‬
‫נפרד‪.‬‬
‫ועי׳‬
‫מנחת‬
‫חינוך מצוה צד שאם ידינו תקיפה אף כשארץ ישראל בחורבנה נוהג לאו זה‪.‬‬
‫ועי׳ שם‬
‫ב מ נ ח ת חינוך בענין לאו זה ד״לא ישבו בארצך״ ש א ף א ם‬
‫ידינו‬
‫ת ק י פ ה ‪ ,‬אם‬
‫עכו״ם אחד דר בקרקע עכו״ם אפשר דאין צריכים אנו לגרשו עיי״ש‪ .‬נמצא שגם בלאו‬
‫זה‬
‫חמורה‬
‫המסירה‬
‫בידיים‬
‫מה״שב‬
‫ואל‬
‫תעשה״‪.‬‬
‫ל‪ 1‬עי׳ לעיל בהערה ‪ .3‬וכן אם באים אנו לדון מצד ייהרג ואל יעבור‪ ,‬הרי אין כאן כפייה‪,‬‬
‫וגם‬
‫)שבת‬
‫ההלכות מ ש ת נ ו ת כשמדובר ב״שב ואל תעשה״ עי׳ ר״ן בענין אלישע בעל כנפיים‬
‫מט‪ .(.‬ועי׳ ג״כ בתוס׳ סנהדרין עד‪ :‬ד״ה ״והא אסתר‬
‫פרהסיא‬
‫הואי״‪.‬‬
‫‪ 18‬עי׳ ה ת ח ל ת פרק א׳‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫גם אם נאמר שתלים כאן דיני פקו׳׳נ‪ ,‬לכאורה אין כל היתר לכרות ברית‬
‫עם העכו״ם ולהתום אתם על ״חוזה שלום״ )הכולל נסיגה מהלקי א״י(‪ ,‬כי‬
‫ברית כזאת מהווה הכרה רשמית בזכות ישמעאל על חלק מארץ ישראל‪ ,‬וודאי‬
‫נראה דהוי המור ט פ י מנסיגה סתם‪ .‬וזאת מ ש ת י בהינות‪:‬‬
‫‪1 9‬‬
‫א( מ צ ד ״לא ת ח נ ם ״ כפי שכבר הסברנו ל ע י ל ‪ .‬ועי׳ ג״כ בהזו״א הל׳‬
‫עבודה זרה סי׳ סד‪ ,‬אות ו׳ דנוטה לומר דגם באינו מוכר לצמיתות איכא לא‬
‫תחנם ו״הוזה שלום״ וודאי הוי כעין מכירה לצמיתות ומשמע דהוי חמיר טפי‬
‫)ולא ירקי מ צ ד הלאו של ״והארץ לא תימכר לצמיתות״(‪.‬‬
‫ב( שמא ג״כ מ צ ד ״והארץ לא תימכר לצמיתות״‪ ,‬שלפי דברי הרמב״ן‬
‫מוסב על מ כ י ר ה לנכרי‪ .‬וכדאי להביא כאן את דברי הרמב״ן בהערותיו לספר‬
‫המצוות‪ ,‬מצוד‪ ,‬לא ת ע ש ה רכ״ז‪ .‬הרמב״ן מתבסס על הירושלמי פ ״ ד דגיטין‬
‫הלכה ט‪ .‬אמרו שם משום ר׳ מאיר דאין קנין לעכו״ם בא״י לפוטרו מן המעשרות‪.‬‬
‫רבי אימי בשם ריש לקיש ט ע מ א דרבי מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אהריכם‬
‫לרשת אהוזה‪ ,‬הקיש עבדים לאחוזה‪ ,‬מ ה עבדים אתם קוגין מהן ואין הם קונין‬
‫מכם אף אחוזה אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם‪ ...‬והא מסייעא לרבי‬
‫מאיר והארץ לא תמכר לצמיתות‪ ,‬לחולטנות׳‪ /‬והרמב״ז מביא את הירושלמי‬
‫ומוסיף‪ :‬״והענין הזה בעצמו רמזו בגמרא שלנו ברביעי של גיטין )דף מז(‬
‫שחלקו שם מהם אמרו אין קבין לנכרי בא״י להפקיע מידי מעשר שנאמר‬
‫כ י לי הארץ‪.‬״ והנראה מדבריהם אלו שהיא מניעה שלא נצמית הארץ ביד‬
‫נכרים ולא נעזבנה להם בממכר מוחלט‪ ,‬והענין כי כאשר נצטוינו בגופותינו‬
‫הנמכרים לנכרים שאין להם קנין הגוף בנו כמו שדרשו ואין הם קונים מכם‬
‫והוזהרנו מעבודת פרך שאמר לא ירדנו בפרך לעיניך ושנוציא אותם מידו‬
‫ביובל שנאמר ויצא ביובל הוא ובניו עמו ופירש טעם כל זה כי לי בני ישראל‬
‫עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים‪ ,‬וכן הוזהרנו בנחלת הארץ‬
‫אחרי צוותו חזרת הקרקעות ביובל שצוה על הלוקח להחזירם‪ ,‬צוד‪ ,‬עוד על‬
‫המוכר שלא תמכר הארץ לצמיתות והוא למי שיהזיק בה ולא ינהוג בה דין‬
‫יובל עמנו הם הנכרים אבל נשמר שתהיה מכירתנו בה שתחזור אלינו על כל‬
‫פנים ולא נניח אותה בידם לעולם‪ ,‬ונתן כ ה טעם כטעם הנזכר כגופות לפי‬
‫שהארץ שלו יתעלה ואנחנו כולנו גרים ותושבים עמו ולא יחפוץ להושיב כ ה‬
‫אחרים זולתנו‪ ,‬רק כידינו תשאר ואלינו תחזור״ עכ״ל‪.‬‬
‫אך אחר העיון נראה שמצד ההלכה אינו עובר על לאו זה‪ ,‬כי לאו זה הל‬
‫רק לגבי מוכר שדה אחוזה בעת שיובל נוהג‪ ,‬עי׳ חינוך מצוד‪ ,‬שלט‪) .‬הגם‬
‫שההזון איש מעלה סברה שאולי לגבי מכירה לעכו״ם נוהג דין זה אף בזמן‬
‫שאין היובל נוהג‪ ,‬עי׳ חזו״א שביעית סי׳ כא אות ב׳(‪ .‬אולם ההתעמקות בהלכות‬
‫״ן‬
‫י‬
‫י‬
‫אלו מורה שמסירה לצמיתות וודאי הוי חמיר‬
‫כעין כפירה ב״כי לי הארץ״‪ ,‬כפירה בבעלותו של ד׳ יתברך על א״י‪ ,‬שאיננה‬
‫ט פ‬
‫׳‬
‫ר‬
‫ש‬
‫כ א ן‬
‫כ ך ב ר י‬
‫ך ״ ר מ ב‬
‫‪ 19‬עי׳ לעיל סוף פרק א׳ )״ויש עוד לחקור‪.‬״״(‪ .‬ושמא ג״כ נסיגה גרידא )בלי חוזה( נכנסת‬
‫קצת‬
‫בגדר של ״שב‬
‫ואל‬
‫תעשה״׳ יעי׳ לעיל‬
‫‪16‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫בהערה‬
‫‪.17‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בידינו לעשות ב ה כטוב בעינינו‪ ,‬לשרטט בה קוים וגבולות‪ ,‬ולהצמיח אותה‬
‫לאומה נ כ ר י ת ׳ ‪:‬‬
‫ולכן אף במצב של פקו״נ יש למעט באיסורין ככל האפשר‪ ,‬וממילא הרי‬
‫הפקו״נ מתייהס על הנסיגה ולא על כריתת ברית )אם כי גם נסיגה הוי כעין‬
‫פסיק רישיה למסירה לצמיתות כי הנכרי לא יחזיר מעצמו( ‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ 20‬ועי׳ ג״כ רשב״ם‪ ,‬בראשית כ ב פסוק א ׳ ‪ :‬״כל מקום שנאמר א ח ר הדברים האלה מ ח ו ב ר‬
‫ברית‬
‫אל הפרשה שלמעלה‪ ...‬אף כאן א ח ר הדברים ש כ ר ת אברהם‬
‫ולנינו‬
‫לאבימלך לו‬
‫ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כ ב ש ו ת הצאן וחרה אפו של הקב״ה על זאת שהרי‬
‫ניתן‬
‫ארץ פלשתים‬
‫לאברהם‪ ...‬ל כ ן‬
‫כלומר‬
‫הנסה דבר אליך תלאה‪...‬‬
‫והאלוקים נסה את‬
‫נתגאיתה בבן‬
‫אברהם‬
‫שנתתי ל ך‬
‫קנתרו‬
‫לכרות‬
‫וצערו‬
‫ברית‬
‫כדכתיב‬
‫ובין‬
‫ביניכם‬
‫בניהם ועתה ל ך והעלהו לעולה וראה מה הועילה כריתות ברית שלך וכן מצאתי אח״כ‬
‫ב מ ד ר ש של שמואל‪ ...‬אמר ל ו הקב״ה את נ ת ת לו שבע כ ב ש ו ת חייך שבניו עושים שבע‬
‫עם‬
‫מלחמות‬
‫אהל מועד‬
‫ונוצחין‬
‫בניך‬
‫וגלגל נוב‬
‫אותן‪ ...‬ד״א‬
‫וגבעון‬
‫ושילה‬
‫חייך‬
‫ובית‬
‫שבניו‬
‫מחריבים שבע‬
‫עולמים‬
‫משכנות‬
‫הן‬
‫ואלו‬
‫תרין״‪.‬‬
‫‪ 21‬ולכל היותר שמא מותר לחתום על הסכם שביתת נשק או לדרוש ערבויות וכדומה כדי‬
‫למנוע‬
‫ושמא יש‬
‫פקו״נ מיידי‪.‬‬
‫שנסיגה בלי‬
‫לטעון‬
‫כריתת‬
‫כי כ ר י ת ת ברית יכולה לערוב שלהבא ל א תהיינה עוד‬
‫ההלכה‬
‫פקו״נ על ס מ ך‬
‫היתר של‬
‫רחוקים‬
‫חשבונות‬
‫כרוכה‬
‫ברית‬
‫מלחמות‪ .‬אך‬
‫לעתיד ל ב א ? )ועי׳‬
‫לחוזה ?‬
‫נאמנות‬
‫אפשר‬
‫אמנם‬
‫לקוות‬
‫שלשלום‬
‫אחר השלום‪ .‬אך שמא איפכא מ ם ת ב ר א‬
‫ישראל‬
‫״דינמיקה״‬
‫פיתוי ל ה ת ק פ ה )הרב עהרנברג זצ״ל‬
‫הגמ׳‬
‫ע״פ‬
‫בהערה‬
‫שהאומות יהיו‬
‫והשלום‬
‫א ר ו ך ‪ ,‬דווקא המציאות של‬
‫בידי זרים מ ס כ נ ת את בטחון ישראל‪ ,‬וזאת משתי‬
‫מהווים‬
‫דברי‬
‫ולטוהז‬
‫משלו‪,‬‬
‫מצינו‬
‫לעיל‬
‫‪ .(14‬ועוד‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אם באים אנו לדון על ״לעתיד לבא״‪ ,‬מאן ערב לנו‬
‫תהיה‬
‫גופא‬
‫היכן‬
‫בסכנה‬
‫ירדוף‬
‫שטחי ארץ‬
‫ס י ב ו ת ‪ :‬ראשית‪ ,‬שטחים אלו‬
‫במאמר הנ״ל מביא בהקשר לחשש זה‬
‫עסקי נפשות‬
‫בעירובין מה‪ .‬שבעיר הסמוכה ל ס פ ר אפילו ל א באו על‬
‫את‬
‫אלא‬
‫על עסקי ת ב ן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת ועיי״ש ברש״י‬
‫שמבאר את הביטוי עיר הסמוכה לספר ‪ :‬״עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות‬
‫עליהם ש מ א ילכדוה‬
‫יוצאין‬
‫ביהודים גוף דר‬
‫רואים‬
‫בא״י )גם‬
‫להניח שכל‬
‫אולי‬
‫הזמן‬
‫תהיה‬
‫״שורש‬
‫עראי‪ .‬זהו אצל רובם‬
‫ישראל רק •תחזק את‬
‫להתגבר על‬
‫קיום‬
‫ישראל‬
‫בענין‬
‫באמת )ולא רק‬
‫בא״י‪ ,‬ויתקיים אי״ה‬
‫נראה‬
‫האימפריאליסטיות‪,‬‬
‫ושנמצא‬
‫לפניהם״(‪.‬‬
‫שכנוע‬
‫כמעט‬
‫הכרתם זו‬
‫״התפשטות‬
‫מושרש עמוק עמוק באדמת ישראל‪.‬‬
‫ד׳ אלוקיך״‬
‫ולכן‬
‫מארץ‬
‫נוחה‬
‫במזה״ת ע״י‬
‫המחלה״ )ועי׳ ג״כ לעיל פרק ב׳‬
‫שישראל‬
‫ולכאן‬
‫באופן‬
‫אפשרות לא רק‬
‫בני ישמעאל עם‬
‫התורה‬
‫שהושתל‬
‫בתל־אביב( ר ק‬
‫נסיגה‬
‫ומשם ת ה א‬
‫הארץ‬
‫ליכבש‬
‫המעצמות‬
‫שנית‪,‬‬
‫הערבים‬
‫וישכנע‬
‫״פרהסיא״(‪ .‬לפי‬
‫ע׳׳פ‬
‫מיטפיזי*‬
‫המחלה״ אלא ג״כ‬
‫שעם‬
‫אותם‬
‫לעקור‬
‫את‬
‫הערכה זאת‪,‬‬
‫ישלימו‬
‫כשיגיעו‬
‫להכרה‬
‫חוזה( אך ו ר ק‬
‫הכרה זאת‬
‫ואפשר‬
‫תקבל‬
‫תוקף משנה ע״י קיום‬
‫ה כ ת ו ב ״ולא יחמד איש את ארצך‬
‫בעלתך לראות את פני‬
‫וד״ל‪.‬‬
‫שלטווח‬
‫א ר ו ך אין‬
‫הדבר‬
‫בהערכת המציאות‪ ,‬ואם ל פ י‬
‫מסור‬
‫השקפת‬
‫לשיקול דעת‬
‫״מומחים׳‪/‬‬
‫התורה‪ ,‬שמא דווקא‬
‫כי‬
‫יש‬
‫פנים‬
‫ההימצאות של‬
‫לכאן‬
‫שטחי‬
‫‪17‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג‪ .‬מיהו מופמד לומר שיש כאז ״פיקוד! נ פ ש ״ ?‬
‫לכאורה אפשר לומר שזה דומה ליוה״כ שהרופא נאמן על פ ק ו ״‬
‫נאמנים ראשי השלטון‪ .‬אך זה נכון כשאפשר ל י ד‬
‫גרידא‪ .‬אך אם ברור לך כשמש שיש ל״רופא״ גם שיקולים א ח י י‬
‫'‬
‫׳‬
‫על שיקול הדעת‪ ,‬שיקולים‬
‫רופא זה‪ .‬והנה ברור שראשי ד״שלטיז‬
‫'‬
‫י‬
‫ל‬
‫׳‬
‫ירושלים‬
‫"‬
‫־‬
‫״ל‬
‫של יהודים‬
‫"‬
‫׳‬
‫ירושלים‬
‫'יי'" ׳‬
‫י‬
‫ואד לו יצוייר שיהיה כדור ל‬
‫׳‬
‫אמת‪ .‬וכן הם יצאו למלחמה כדי להגן על קיבוצים‬
‫ס מ‬
‫ש א י ז‬
‫ה‬
‫ל‬
‫א ח י ז ה‬
‫ם‬
‫ל א‬
‫ו כ א‬
‫ל מ ש ל‬
‫מ ח ו‬
‫ע ד י פ ו ת‬
‫ה ם‬
‫י צ א ו‬
‫ו כ ה נ ה‬
‫ו כ ה נ ה‬
‫ע ר י‬
‫ע ל‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ו ה נ ה‬
‫ו א‬
‫י ד ‪ ,‬י ד ה‬
‫ה ש‬
‫ת‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ש ו ו ת ו‬
‫ו‬
‫ב ר י ר‬
‫ע‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫ע ל‬
‫י‬
‫י‬
‫‪0 ,‬‬
‫ש‬
‫ל‬
‫י ה ו ד י ת‬
‫מ ד י נ ה‬
‫לשמור על עצם המסגרת‬
‫שאינו נדחה מפני פקו״נ בעוד ששכם‬
‫ד ‪ ,‬ש א ל ה‬
‫א‬
‫) כ מ י ב ז‬
‫ם‬
‫ש‬
‫נ ס ב י ר‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ק‬
‫א‬
‫י‬
‫׳‬
‫נדהית מפני‬
‫ר‬
‫י‬
‫ץ‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ל‬
‫א‬
‫מ ש פ י‬
‫ע ל‬
‫י‬
‫ענין‬
‫יפש‬
‫\ צות‬
‫עליוז‬
‫של‬
‫י י ? כדי‬
‫בלר׳‬
‫פ ק י‬
‫א‬
‫י ‪ ,‬ם‬
‫מ ב י א‬
‫ו כ ד ו מ ה‬
‫ע ל‬
‫ע ל י י י‬
‫ב‬
‫נ‬
‫מ פ נ י‬
‫ץ‬
‫?*אלה‬
‫^כיצר‬
‫'‬
‫ך ? ‪ 1‬כ ך‬
‫פקו״נ״•‬
‫נ ד ח י ם‬
‫‪0‬‬
‫י ‪ ,‬ה ל כ ה‬
‫י ‪ ,‬י ה‬
‫ל ה ג ז‬
‫׳‬
‫"‬
‫י׳‬
‫״‬
‫'‬
‫יעים‬
‫א ב י ד ו ת‬
‫ה ג ל י ל‬
‫ב ג ל י ל‬
‫כ ד י‬
‫ש‬
‫ב ה ר ב י‬
‫ש ע פ‬
‫ר‬
‫ל‬
‫י א ף‬
‫י פ ו א‬
‫א י ל‬
‫ב כ ל ל‬
‫כ י י י‬
‫ל ט ע ו ן‬
‫ק‬
‫י‬
‫נ‬
‫י ׳ ם‬
‫ל כ א ר י י‬
‫ב‬
‫כ י ט ז ה‬
‫ל כ א ו ר ה‬
‫א‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ב ה ל כ ה‬
‫י‬
‫ג ם‬
‫ה‬
‫י‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ם‬
‫כ א ן‬
‫נ פ ש (‬
‫פ ק ו ח‬
‫לסכן‬
‫מותר לסמוך על ״רופאים״ שהתברר שאינם מומחים‪ ,‬ואדרבה הם מוכנים‬
‫את כלל ישראל מתוך שיקולים שלכאורה אין להם סמך בהלכה?''•־׳‬
‫ד‪ .‬על עצם המציאות שד פקוח נפש‪.‬‬
‫ש‬
‫פ ק ו‬
‫ל‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ל‬
‫י ש‬
‫ת‬
‫כ ף‬
‫ע ל‬
‫ע‬
‫ה מ א ז נ י י ם‬
‫ה מ ו מ ח י‬
‫י‬
‫?י״ראל‬
‫"‬
‫"‬
‫עצם המציאות‬
‫הטוענים שזה הוי פקו״נ אם בני ישראל יחזיקו את כל חלקי ארץ‬
‫ב נ י‬
‫י ח ז‬
‫י ש ר א ל‬
‫שבידיהם‪ ,‬ויש הגורסים שאדרבה יש פקו״נ לכלל ישראל אם‬
‫את השטהים‪ .‬והנה‪ ,‬אין זה כאן גדר של ספק פקוח נפש )ששם נפסק‬
‫יעבור ואל ייהרג( אלא יש כאן חשש פקו״נ בכל צד מן הצדדים‪ .‬האם על ^‬
‫י ו א ו רופא‬
‫׳‬
‫י‬
‫'‬
‫לא נאמר לך בדרך התורה‬
‫ויצוו לאחד שיאכל חזיר מפני פקו״נ‪ ,‬ויבואו רופאים אחרים ויאמרו‬
‫שאם יאכל הזיר זה יסכן את חייו‪ ,‬וודאי שנפסוק לו שלא יאכל‪ ) .‬ו י‬
‫האם רק ב״שב ואל תעשה״ כך או האם ג״כ ב״קום ועשה״‪ .‬למשל מ ה הדיי‬
‫רופאים יטענו שיש סכנה למול ילד פלוני ורופאים אהרים יטענו ש א ד י י‬
‫אם לא ימול הוא בסכנה‪ ,‬כיצד ננהוג י לכאורה מסתבר שגם כאן גוריי‬
‫בדרך התורה ושומר פתאים ד׳‪ .‬והדבר טעון בירור( ׳־‪.‬‬
‫ג‬
‫ן ע ו מ ר‬
‫פ ת א‬
‫ד‬
‫ם‬
‫ה ג ה‬
‫?‬
‫א ם‬
‫ב ע צ מ ך ׳‬
‫״‬
‫כ‬
‫ב‬
‫א י פ‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ט‬
‫ש י‬
‫ארץ‬
‫לא‬
‫ישראל‬
‫תישקט‬
‫‪ 22‬ואולי יש‬
‫בידי‬
‫האומות‬
‫כמבואר‬
‫לקמן‬
‫לטעון‬
‫מחווה‬
‫ע״פ‬
‫שהמציאות‬
‫א ך‬
‫)לטווח‬
‫ר ו‬
‫הרמב״ן על‬
‫שאותם‬
‫ע ר‬
‫(‬
‫ל ‪,‬‬
‫ג ו ר ם‬
‫הפסוק‬
‫א‬
‫ן‬
‫ב י ‪ 3‬ע ו ן‬
‫״והשימותי אני‬
‫‪ ,‬ר ל‪,‬‬
‫ש‬
‫את‬
‫ם‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ר‬
‫מ‬
‫י‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ב‬
‫י‬
‫י ה ו ך י ם‬
‫ם‬
‫מ ה ן ו ה‬
‫אך כבר ראינו שטענה זאת דחוקה׳ עי׳ לעיל בהערה ‪ .9‬יתד על כן‪,‬‬
‫שאינם‬
‫שטחים‬
‫עליהם‬
‫דמים‬
‫‪ 23‬ועי׳‬
‫ואף‬
‫לו‬
‫אף מארגונים קיצוניים‪.‬‬
‫ג״כ לעיל‬
‫‪ 24‬ועי׳ ג״כ לעיל‬
‫‪18‬‬
‫מיושבים‬
‫יצוייר‬
‫יהודים‬
‫שיהיה‬
‫ובכל‬
‫בהערה‬
‫‪.21‬‬
‫בהערה ‪.14‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫הארד׳•‬
‫״י‬
‫י‬
‫זאת‬
‫לא‬
‫ם‬
‫ז‬
‫ברור לד‪,‬‬
‫א‬
‫כי ריאייז‬
‫ש‬
‫יעלה‬
‫ה‬
‫י ב י א‬
‫על‬
‫ל‬
‫ש‬
‫דעת‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ם‬
‫י‬
‫ראשי‬
‫ש‬
‫ל‬
‫א‬
‫מ‬
‫ג ן ך ם‬
‫ש‬
‫למשל‬
‫השלטון‬
‫ת‬
‫ו י מ נ ע‬
‫הלב •‬
‫בג‬
‫ל י ל‬
‫ל ו ו ת י‬
‫שפיט*‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה‪ .‬אם יש כאן מצוה מיוהדת‪ ,‬למה אינה נמנית עם ג׳ עברות ה ח מ ו ר ו ת ?‬
‫ולבסוף ננסה לעמוד על השאלה ה ב א ה ‪ :‬אם דין מלהמה הוי מצוך! מיוחדת‪,‬‬
‫כפי שכתבנו לעיל‪ ,‬שלא שייך בה כללי פקוח נפש )ככתוב במפורש במנחת‬
‫למה לא מנתה הגמ׳ ארכעה דברים שאינם נדחין מ פ נ י‬
‫חינוך ובמרומי שדה(‬
‫פקוח נפש )שפיכות דמים‪ ,‬גלוי עריות‪ ,‬עבודה זרה ומלחמה(‪ .‬ויש לתרץ‬
‫בפשטות שזוהי עצם מהותה של מלחמה כדברי המנחת חינוך‪ ,‬ולכן אין צורך‬
‫לפרט דין זה‪ ,‬שהרי אם התרת מלחמה פירושו שהתרת פקוה נפש‪.‬‬
‫ואפשר לציין נקודה נוספת על דרך ה ה ש ק פ ה ‪ :‬כשמדובר במלהמה הרי‬
‫מדובר במושגים של כלל ישראל וכשעוסקים בכלל ישראל אי אפשר להצטמצם‬
‫על דור אחד‪ ,‬כי גורלו של כלל ישראל קשור ושזור אל דורות הקודמים ואל‬
‫דורות הבאים ותחומיו הובקים את כל שנות דור‪ ,‬ומתוך כך גם המושג פקוח‬
‫נפש לובש מימדים הדשים‪ .‬והנה כשמדובר על כלל ישראל‪ ,‬קבעה התורה‬
‫חוקים ברורים מ ת י יכול לשבת בשלום ובשלוה‪ .‬״אם בחוקותי תלכו‪...‬״ איננו‬
‫רק תנאי לשלום‪ ,‬אלא כך היא מציאותו של עם ישראל שרק כשהוא שלם‬
‫בתורתו הרי הוא שלם בגופו‪.‬‬
‫‪2 5‬‬
‫ועי׳ ג״כ בתורת כהנים על הפסוק ״וישבתם לבטח בארצכם״ ו ז ״ ל ‪:‬‬
‫״בארצכם אתם יושבים לבטה ואי אתם יושבים לבטה מהוצה לה״ )ועי׳ בתורה‬
‫תמימה על פסוק זה‪ ,‬המעיר שמשמע מהתורת כהנים שגם ״אם בהוקותי תלכו״‬
‫אי אתם יושבים לבטה מהוצה לה(‪ .‬וכשם שאין ״בטה״ לכלל ישראל מהוץ‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬כך ארץ ישראל לא שקטה כשזרים יושבים על אדמתה‪ .‬עי׳ מדרש‬
‫על הפסוק והשמתי אני את הארץ )ויקרא כו‪ ,‬פסוק ל ב ( ‪ :‬״אף האויבים הבאים‬
‫אהרי כך לא ימצאו עליה נחת״‪ ,‬ומבאר הרמב״ן‪ :‬״היא בשורה טובה מבשר‬
‫בכל הגלויות שאין ארצנו מקכלת את אויבינו‪ ...‬כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה‬
‫אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם״‪ .‬ויש כאן כעין ברית‬
‫הדדית בת אלפי שנים בין עם ישראל וארצו‪ ,‬שהוא לא ימיר אותה בארץ אהדת‬
‫והיא לא תניח ״אומה ולשון״ אהרים להשתרש בקרבה )ולכאורה‪ ,‬מסירה בידיים‬
‫של הלק מארץ ישראל לידי ״אומה ולשון״ אהרים מהווה כעין הפרת הברית(‪.‬‬
‫ומכאן שמלחמה על ארץ ישראל‪ ,‬למשל מלחמת שבעת עממים‪ ,‬אין פירושה‬
‫הבאת כלל ישראל בסכנה אלא אדרבה היא המביאה השלום והשלוה לכלל‬
‫ישראל‪ .‬כי כל עוד אינו יושב על אדמתו או שאומה זרה יושבת עליה או על‬
‫חלק ממנה הרי הוא לא שקט או שהארץ לא שקטה‪ .‬ולכן לא שייך לומר שמצות‬
‫כיבוש ארץ ישראל נדחית מפני פקוח נפש‪ ,‬כי אדרבה במימדים של כלל‬
‫ישראל שמא דווקא עזיבת ארץ ישראל ביד זולתנו מן האומות היא הגורמת‬
‫לפקוח נפש ולהתרחקות מ״וישבתם לבטח״‪) .‬וייתכן שלכן פוסק הרמב״ם‬
‫שבמלחמת הרשות‪ ,‬להרהיכ גבול ישראל‪ ,‬הייב המלך לשאול בדעת הסנהדרין‪,‬‬
‫כי שמא מלהמת הרשות הוי באמת בגדר פקוה נ פ ש ( ‪ . -‬ומצינו בכמה וכמה‬
‫‪6‬‬
‫‪ 25‬עי׳‬
‫ב ה ת ח ל ת פרק בי‪.‬‬
‫‪ 26‬ה ס ב ר זה יפה רק לפי ההבנה השניה שהבאנו לעיל )בהערה ‪ (3‬שמלחמת רשות הוי רק‬
‫‪19‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אנפין בהלכה שיש רשות ליחיד )ושמא גם מצוה( למסור את נפשו כדי להציל‬
‫את הרבים‪ ,‬ולכן בעומק ההשקפה‪ ,‬הדין של מלחמה איננו הלכה מיוהדת‪ ,‬אלא‬
‫קשור לכללים הרגילים של פקוח נפש י ‪ ,‬וכמובן ש א ״ א ע ״ פ רעיונות בהשקפה‬
‫לחדש כללים בדיני פקוה נפש‪ ,‬ולא באנו אלא לגסות ולהבין‪ ,‬עד כמה שידינו‬
‫מגעת‪ ,‬את היסוד ההשקפתי של הלכות השרירות וקיימות‪ ,‬למש׳ למה הידשה‬
‫התורה מצות מלחמה‪) .‬ועי׳ תוס׳ גיטין מ ט ‪ :‬שהיכא שאין נפקותא להלכה‬
‫כו״ע מודים שדורשין טעמא דקרא‪ ,‬עיי״ש במהר״ם(‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ושמא בעומק העיון זוהי גם הסיבה שב״שעת גזירה״ אף על מצוה קלה‬
‫ייהרג ואל יעבור‪ .‬אכן‪ ,‬״שעת גזירה״ פירושה )כפי שהסברנו לעיל( ביטול‬
‫מצוד‪ ,‬מן המצוות‪ .‬והנה‪ ,‬לכלל ישראל יש קיום )גם מבחינה גשמית( רק ״אם‬
‫בהוקותי תלכו״‪ .‬ולכן‪ ,‬עקירת מצוד‪ ,‬מן המצוות מתוך כלל ישראל פירושה‬
‫הרס ש ל כלל ישראל‪ ,‬וממילא דווקא מצד פקוח נפש )במימדים של כלל ישראל(‬
‫יש חובה לא להיכנע לעכו״ם אף על מצוד‪ ,‬קלה‪.‬‬
‫אם הכוונה לכבוש שטחים מ ע ב ר ארץ ישראל לגבולותיה ועיי״ש שהבאנו ה ס ב ר השקפתי‬
‫הראשונה‬
‫להבנה‬
‫להבנה‬
‫וכן‬
‫השניה‬
‫הרמב״ם‪.‬‬
‫בדברי‬
‫‪ 27‬ובדרך זאת יש ליישב א ת קושיית ה מ נ ח ת חינוך על החינוך מצוד• תכ״ה )המתיר להרוג‬
‫משבעה עממים רק אם‬
‫אחד‬
‫)פרק ב׳(‬
‫לעיל‬
‫ולא‬
‫בתשובת‬
‫היהודי לא יסתכן(‪ .‬ועי׳‬
‫הרב‬
‫עהרנברג שהבאנו‬
‫שמיישב בדרך דומה כשמוכיח שעצם ה מ ו ש ג מ ל ח מ ה שייך‬
‫ביחיד‪ ,‬ולכן על יחיד חלים‬
‫כללי פקו׳׳נ אף כנגד‬
‫שבעה‬
‫בציבור‬
‫רק‬
‫עממים )ולעיר יש‬
‫כבר‬
‫דין של ציבור כפי שמוכח מהא דעכו״ם שצרו על עיירות ישראל‪ ,‬עי׳ לעיל פרק ב׳(‪.‬‬
‫דומה‬
‫ורעיון‬
‫רפאל‬
‫את‬
‫את‬
‫לזה‬
‫קצנלבוגן‬
‫שהעלינו‬
‫זצ״ל )נועם‬
‫בענין‬
‫כרך‬
‫פקוח‬
‫טז(‪,‬‬
‫נפש‬
‫השואל‬
‫השבת והוא מבאר שזה הוי בגדר פקוה‬
‫הריב״ש סי׳ שפ״ז‬
‫לשם‬
‫מצוד‪,‬‬
‫ואע״ג‬
‫ומביאים‬
‫החולק עם‬
‫ראיה‬
‫מהא‬
‫הראשונים‬
‫ד״־לוקח‬
‫דאמירה לכותי ש ב ו ת הכא משום‬
‫הריב״ש‪:‬‬
‫״והראיה‬
‫שהביאו‬
‫שאינה‬
‫מצוה‬
‫לשעתה‬
‫תשתקע‬
‫ארץ‬
‫קדושה‬
‫אלא‬
‫ביד‬
‫מכותבין‬
‫מצור‪.‬‬
‫לכלל‬
‫למה‬
‫מצאתי‬
‫ישראל‬
‫מלחמת‬
‫נפש של‬
‫כיבוש‬
‫כלל ישראל‪,‬‬
‫במאמר‬
‫ארץ‬
‫שדה‬
‫בא״י‬
‫כותבין‬
‫ישראל‬
‫ו כ ס מ ך הוא מביא‬
‫הסוברים שאמירה לעכו״ם‬
‫עליו‬
‫של‬
‫הרב‬
‫דוחה‬
‫אונו‬
‫בשבת‬
‫ואפי׳‬
‫מותרת‬
‫בשבת‬
‫ישוב ארץ ישראל לא גזרו״ )גיטין ח‪ ,(:‬וז״ל‬
‫עליו‬
‫אונו‬
‫המתקיימת‬
‫יש‬
‫לעולם‬
‫לדחותה‬
‫ומצור!‬
‫שאני‬
‫ותועלת‬
‫ישוב ארץ‬
‫לכל‬
‫ישראל‬
‫ישראל‬
‫שלא‬
‫כותים״‪.‬‬
‫סיכום ש י ט ת ה ר מ ב ״ ן ‪ :‬מ צ ו ת ע ש ה ה י א גם בזמן ה ז ה לבוא ל א ר ץ‬
‫י ש ר א ל ולכבוש א ת ה א ר ץ מיד הגויים היושבים ב ה כ ש י ה י ה ביכלתנו‪,‬‬
‫ו ל א נעזבנה ביד ש ו ם א ו מ ה ולהרוג א ו ת ם כ ש י ל ח מ ו ע מ נ ו ו א ם רצו‬
‫ל ה ש ל י ם נשלים ונעזבם ב ת נ א י ם ידועים‪ ,‬א ב ל ה ש ל י ט ה ע ל ה א ר ץ‬
‫מוכרה להיות ביד ישראל‪.‬‬
‫הרב‬
‫א ״ מ הורוויץ‪ :‬נועם‪,‬‬
‫‪20‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫תשל״ב‪,‬‬
‫ע מ ׳ רכז‪.‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ד״ ר מרדכי ברויאר‬
‫העדות לענין החזרת שטחי ארץ ישראל‬
‫ופקוח נפש‬
‫דברי‬
‫נקודות‪.‬‬
‫ידידי ומכובדי הרב‬
‫א״א‬
‫ויינגורט‬
‫תמוהים‬
‫לפענ״ד‬
‫בכמה וכמה‬
‫א‪ .‬אהד משני היסודות העיקריים‪ ,‬שעליהם בנה הרב וינגורט את טיעונו‬
‫לאסור החזרת שטחים כלשהם‪ ,‬הוא איסור לא תחנם‪ .‬והנה נעלם ממנו דיונו של‬
‫הרב ראי״ה קוק בדבר חלות איסור לא תחנם מדאורייתא בזמן הזה )שבת‬
‫חאי־ץ עמ׳ נד—נה(‪ .‬בין השאר נזכרת טענה זו‪ :‬״דבגוי שבלא״ה יש לו חניה‬
‫בקרקע אין התוספת‪ ,‬מה שמוסיפים עליה עתה‪ ,‬אסורה מהתורה‪ ...‬דבלא״ה‬
‫יש לו חניה״ )לדעת הרב בצלאל זולטי זוהי גם דעת רש״י בגיטין מז א ד ״ ה‬
‫מפני תיקון העולם‪ ,‬עיין הרצאתו בקובץ תורה שבעל פה‪ ,‬ירושלים תשכ״ט‪,‬‬
‫עמ׳ מה(‪ .‬לפי זה‪ ,‬אם נלך בעקבות הרב ויינגורט ונשווה דין עמי ערב או תושבי‬
‫השטחים הערבים לדין של גוי יחיד‪ ,‬הרי שאין איסור להחזיר להם שטחים‪,‬‬
‫מפני שכבר יושבים הם בשטחים האלה‪.‬‬
‫דברי הרב קוק נכתבו‪ ,‬כידוע‪ ,‬בקשר להיתר מכירת קרקעות לגויים כדי‬
‫להפקיעם מקדושת שביעית‪ .‬להיתר זה צורף טעם נוסף‪ ,‬שהוזכר לאחרונה ע״י‬
‫הרב צ״י קוק בספרו ״לנתיבות ישראל״ )צוטט בקובץ ״ארץ נחלה״‪ ,‬ליקט‬
‫וערך יהודה שביב‪ ,‬תשל״ו‪ ,‬עמ׳ ‪ :(107‬״איסור זה ]של לא תהנם[ אינו קיים‬
‫בשעה שיש צורר במכירה זו לטובת ישראל ]מבחינה כלכלית[״‪ .‬טעם זה הועלה‬
‫ע״י הר״ן בגיטין לה ב‪ ,‬הסובר שבמקרה כזה לא חל איסור לא תחנם‪ ,‬שכן‬
‫״לאו משום חנינה דידהו ןשל הגוי[ קא עביד אלא לצורר עצמו ]במקרה הנדון‪:‬‬
‫לצורך קיום מצוד‪[.‬״‪ .‬לפי סברה זו צריך לעיין אם לא מופקע איסור לא תחנם‬
‫לגבי החזרת שטח כלשהו לגויים מתוך צורך גדול של השכנת שלום ביו ישראל‬
‫לעמי ערב ולשם מצוד‪ ,‬גדולה של הצלת נפשות מישראל‪ ,‬וכמובן מאליו‪ ,‬רק‬
‫בנסיבות שיש בהן סיכוי ממשי לשלום של אמת‪ ,‬ורק על פי המלצת מומהים‬
‫צבאיים ישראלים‪.‬‬
‫כן יש לעיין בסייגים אהרים שהעלה הרב זולטי בהרצאה הנ״ל )עמ׳ מח(‬
‫לגבי הלות איסור לא תתנם‪ ,‬כגון במקומות שכבשום עולי מצרים ולא החזיקו‬
‫עולי בבל‪ ,‬שמסיק בדעת הרמב״ם שדינם כחו״ל ממש‪ ,‬והנפ״מ הוא שאין‬
‫במקומות אלו איסור לא תחנם‪ .‬ועוד מסיק שם )עמ׳ מט(‪ ,‬שהמוכר קרקע בא״י‬
‫לנכרי היושב בחו״ל אינו עובר על איסור לא תחנם מפני שנכרי זה אינו בכלל‬
‫״לא ישבו בארצך״‪ ,‬ובזה מתרץ את הקושיא היאך נתן שלמה המלך לחירם‬
‫מלך צור עשרים עיר בגליל )מלכים א׳ ט יא(‪ ,‬שכן הירם ישב בחו״ל‪.‬‬
‫כל טיעוניו של הרב ויינגורט ביחס לאיסור לא תחנם נשענים באורה כמעט‬
‫בלבדי על הכרעתו הלכה למעשה של בעל חזון־איש‪ .‬והבה כל דברי החז״א‬
‫בענין זה נאמרו בהקשר הלכות שביעית והפקעת קדושת שביעית בקרקע‬
‫‪21‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג ו י‬
‫ש‬
‫ו נ ר א ה‬
‫י‬
‫ל ח‬
‫ש‬
‫ב י ן‬
‫פ‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ג‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫י‬
‫ע‬
‫מקום‬
‫שנמכרה ל •‬
‫״‬
‫קי י‬
‫•‬
‫שטחים בא״י לידי נכרים‪ ,‬שכן ע ״ י העברת הבעלות י‬
‫שביעית מכל וכל‪ ,‬ואילו עי׳י העברת הריבונות‬
‫המוטלת על כל איש בישראל‪ .‬וכי יעלה על ה ד ע ת שקרקעות "‬
‫יהודית פטורות משביעית בגלל היותן מצויות בשטח ריבוני ל א ־ י י י‬
‫'‬
‫׳‬
‫ידוע כמה מחמיר היה ההז״א בעניז י‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ש ע ה שעמדתי ל‬
‫לשורות ה״הגנד‪,‬״‪ ,‬ותשובתו היתד‪ ,‬שבמעשי הגנה פעילי•‬
‫•‬
‫יותר גדול של נפשות ישראל ולכז‬
‫יותר לגבי אזהרת הלאו דלא תחנם בין ענין מצות שביעית לבין עניז‬
‫שלום וקיום נפשות מישראל‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬
‫ה‬
‫ה ב ע ל ו ת‬
‫א‬
‫י‬
‫ש‬
‫ת‬
‫י‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ל‬
‫א‬
‫ע ו ת‬
‫ל?‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫ל ב י ז‬
‫ל נ כ ר י ם‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ה ר י ב ו נ י ת‬
‫‪ ,‬א י ש י ת‬
‫מ‬
‫ה‬
‫י‬
‫ד‬
‫ת‬
‫א‬
‫ל‬
‫י ‪ ,‬מ ד י נ י‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ת‬
‫" י ית על‬
‫מצות‬
‫מצור׳‬
‫י?! עלות‬
‫ב‬
‫י‬
‫פ‬
‫ל‬
‫ט‬
‫א‬
‫ק‬
‫ע‬
‫י‬
‫ת‬
‫‪0‬‬
‫ש ב ב‬
‫ו ע ן ך ‪:‬‬
‫ו ד י ?‬
‫ד‬
‫פ נ י ו‬
‫י‬
‫ד‬
‫ח‬
‫ם‬
‫ע‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ה‬
‫צ ל ת‬
‫פ‬
‫נ‬
‫ח ב ר י ם‬
‫ו‬
‫ש‬
‫מ י ש ר א ל‬
‫ת‬
‫ו ש א ל נ ו‬
‫ו ב י י ד י‬
‫א ו ת י‬
‫ב ע נ י ז‬
‫י‬
‫י‬
‫ל‬
‫ח ס‬
‫ט‬
‫ע‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ע‬
‫י‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ק‬
‫מ‬
‫ט‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ד‬
‫נ‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ב‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ש‬
‫א‬
‫ם‬
‫ת‬
‫י ‪ ,‬י ו ד‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ז‬
‫א‬
‫י‬
‫ב ל י ז‬
‫י‬
‫י‬
‫ב‬
‫ל‬
‫א‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ל‬
‫צ‬
‫ח‬
‫ירים‬
‫ספר‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ח‬
‫א‬
‫‪11‬‬
‫ר‬
‫י‬
‫ן‬
‫ד‬
‫י‪-‬יית‬
‫ע‬
‫"?י‪-‬יבון‬
‫"‬
‫י‬
‫ואמנם יש ל ה ת י י‬
‫‪*7‬‬
‫שע״י מכירת קרקע א ״ י לנכרי נעשית ישיבתו בא״י מישיבת‬
‫קבע‪ ,‬ועיין סיכומו של הרב זולטי בהרצאתו הנ״ל )ואמנם הרב שליט״א‬
‫‪ ,‬אך‬
‫לי שדבריו נתפרשו שלא כהלכה(‪ ,‬ולפי זד‪ ,‬י״ל שהעברת‬
‫" '‪ 1,‬יס‬
‫ממכירה‪ ,‬שכן כינון ריבונות לא־ יהודית תגביר את קביעות‬
‫כנגד זה יש מקום לטעון שדוקא התמדת החזקתם של שטחים מאוכ‬
‫^‬
‫לא־יהודים בכוה השלטון הצבאי והפיקוה הצבאי הישראלי מגבירה את‬
‫רצונם להיאהז בהם‪ ,‬ואילו נכונות ישראלית לפשרה טריטוריאלית עשו‬
‫להחליש רצון זה‪.‬‬
‫דברי‬
‫ינו‬
‫"‬
‫ב‪ .‬היסוד השני לאיסור החזרת שטחים כלשהם‬
‫הרמב״ן על מצות ישוב א ״ י בהשגתו על הרמב״ם בספר המצוות‪ :‬״שנצטוו‬
‫לרשת הארץ‪ ...‬ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות ולא ל ש מ מ ה ‪ -‬שנצטוו‬
‫ן ללמ‬
‫״ן‬
‫‪1,‬‬
‫‪1,‬‬
‫ע‬
‫א‬
‫א מ ר‬
‫ד ‪ ,‬ר י ב י נ ו ת‬
‫מו‬
‫ח‬
‫י‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ת‬
‫בא‬
‫ם‬
‫י‬
‫ע י‬
‫פ‬
‫ע‬
‫ל‬
‫כ‬
‫י ‪ ,‬י א‬
‫ה‬
‫‪,‬‬
‫ב‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ן‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ר ש ת‬
‫ן ב י ש י ב ת ה < ״‬
‫א‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ש ב ת‬
‫ץ‬
‫ב ה ״ (‬
‫מ‬
‫ן ה ג ה‬
‫ב‬
‫ך‬
‫י‬
‫ר‬
‫נ י ת‬
‫ה ר מ ב‬
‫ע‬
‫איסור החזרת שטחים‪ ,‬המוחזקים ההזקה צבאית בלבד‪ ,‬רק אם נאמר ש ל י‬
‫כיבוש צבאי של ש ט ה בא״י‪ ,‬בלא שידורו בו יהודים‪ ,‬יש בו משום קיום מ‬
‫ע ש ה מן התורה‪ ,‬ודין ריבונות מדינית במובן המודרני כדין ירושה וישיבי״‬
‫האר׳ז‬
‫״‬
‫‪,‬ק‬
‫^‬
‫לפענ״ך ל‬
‫ן נ ו ״‬
‫א‬
‫ה ן כ ח‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ז ה‬
‫כ‬
‫ו ע‬
‫ר י‬
‫ה ר מ ב‬
‫ת‬
‫ז‬
‫י‬
‫מ‬
‫כ ן ך ך‬
‫ך‬
‫ו ן ן ך‬
‫כ י ב ו ש‬
‫‪1‬‬
‫עם ישיבתה וספק רב אם לשיטתו כיבוש שטהים ללא התיישבות יהודית ממיציי‬
‫עליהם שמיה כיבוש )ראה גם הרב שאול ישראלי‪ ,‬ארץ המדד‪ ,,‬תל־ אביב תשי״ ׳‬
‫עמ׳ יב—יג(‪ .‬הרמב״ם בהל׳ מלכים פ ״ ד ה ״ י מגדיר כך את מהות ה כ‬
‫״כל הארץ שכובש ]מלך ישראל[ הרי היא שלו ונותן לעבדיו ולאנשי המלחמי׳‬
‫כפי מ ה שירצה״‪ .‬שונה מכך לחלוטין מושג הריבונות המודרנית והשלטון ד‪-‬צב‬
‫בימינו‪ ,‬שדבר אין לו עם התיישבות אנשים למעשה ובעלות על הקרקע׳‬
‫־ראיה‪ :‬מוסדות ממשלתיים ויהירים בישראל קונים בכסף קרקעות בשטחים שהם‬
‫״ י לשיטת‬
‫רוצים לרכוש בעלות עליהם‪ .‬נראה ברור‬
‫הרמב״ן היא הישיבה בה ולא הכיבוש במובן הצבאי והמשפטי‪ ,‬וכן משמעות‬
‫התוספתא ע״ז פ ״ ה ‪ :‬״כל זמן שישראל עליה כאילו היא נ כ ב ש ה אין ישראל‬
‫ז‬
‫י ב ו ע ן ‪:‬‬
‫אי‬
‫ו ר ‪ ,‬א‬
‫ש‬
‫ע‬
‫י‬
‫ק‬
‫ר‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫א‬
‫י ש ן ב‬
‫׳‬
‫‪22‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג‬
‫עליה כאילו אינה נכבשה״ ‪ .‬כל הפוסקים שהלכו בשיטת הרמב״ן דיברו על ישוב‬
‫א״י ולא על כבושה או על שלטון ישראל עליה )עיין ש׳ אריאלי‪ ,‬משפט‬
‫המלחמה‪ ,‬ירושלים תשל״ב‪ ,‬עמ׳ קעב—קעג(‪ .‬״רק התיישבות יהודית בתוך‬
‫השטחים המשוחררים מבטא את רבונות עם ישראל בשטחי הארץ‪ ,‬וכיבוש צבאי‬
‫ומדיני וכן העלאת מיסים לישראל‪ ,‬איננה מהווה עדיין ביטוי מוחשי לרבונות‬
‫ישראל״ )הרב נ״צ פרידמן‪ ,‬מצוטט בארץ נחלה‪ ,‬עמ׳ ‪ .(100‬״ישוב א״י הוא‬
‫ההתישבות בארץ בבתים ובנטיעות ובזריעה״ )אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬כרך ב‬
‫עמ׳ רכה(‪ .‬לפיכך נראה שנסיגה צבאית משטה כלשהו אין בה משום עבירה על‬
‫העשה של מצות ישוב א״י ואין זה ברור כלל וכלל לפענ״ד שלשיטת הרמב״ן‬
‫איסור נסיגה צבאית משטח כלשהו ובנסיבות כלשהן דוחה לחלוטין פיקוח נפש‬
‫וסכנת מלהמה‪.‬‬
‫זאת ו ע ו ד ‪ :‬כידוע הסביר בעל מגילת אסתר את שיטת הרמב״ם‪ ,‬שלא מנה‬
‫את מצות ישוב א״י בספר המצוות‪ ,‬על יסוד שלוש השבועות שהשביע הקב״ה‬
‫את ישראל )בסוף מם׳ כתובות(‪ .‬והנה אין וודאות שהרמב״ן לא נקט שלוש‬
‫השבועות להלכה בענין ״לכבוש את הארץ בחזקה״‪ ,‬שכן מצינו בפירוש על‬
‫שיר השירים המיוהס לו )מהד׳ שעוועל‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ׳ תקטו(‪ :‬״ואהר כן יבואו‬
‫הנפוצות המפוזרים בין העמים ושמו להם ראש א׳ הוא משיח בן דוד שהיה‬
‫עמהם בגלות‪ ,‬וברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לארץ ישראל־״‪ .‬וכן מ צ ע ו‬
‫בשו״ת הריב״ש סי׳ קא שפסק כרמב״ן‪ :‬״אין ספק שהעליה לארץ ישראל מצוד‪,‬‬
‫היא ]בזמן הזה[״‪ ,‬ועם זאת הוסיף‪ :‬״וגם עתה אחת משלוש שבועות שהשביע‬
‫הקב״ה לישראל שלא יעלו בחומה״‪ .‬וכן כתב בעל כפתור ופרח פ ״ י ‪ :‬״מיהו לא‬
‫יעלו על מנת לכבוש עד שיבא הקץ וכדאיתא סוף מס׳ כתובות״ )והשווה גם‬
‫לעניין זה דברי הרב ישראלי במקום הנ״ל(‪.‬‬
‫ג‪ .‬הרב ויינגורט מעלה סברות פוליטיות והיסטוריות‪ ,‬שעל כל אחת מהן‬
‫אפשר לומר איפכא מםתברא‪ ,‬ותמיהני אם על כגון דא ניתן לבנות מסקנות‬
‫חמורות בדיני נפשות של קידוש השם וייהרג ואל יעבור‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בהשגתו על הרמב״ם בספר המצוות מוכח לפענ״ד להדיא שפירוש‬
‫מדברי הרמב״ן עצמו‬
‫צבאי‬
‫כיבוש‬
‫אינו‬
‫כיבוש‬
‫הקרקע‬
‫ע״י‬
‫מתיישבים‬
‫גרידא‬
‫הבאים‪,‬‬
‫וכינון‬
‫בחסות‬
‫שלטון‬
‫צבאי‬
‫הצבא או‬
‫בשטחים‬
‫בלעדיה‪,‬‬
‫הכבושים‪,‬‬
‫כדי לעובדה‪,‬‬
‫אלא‬
‫תפיסת‬
‫בחינת‬
‫״ומלאו‬
‫את הארץ וכבשוה״‪ .‬הרמב״ן מביא את הגמ׳ בסוטה סוף פרק ש מ י נ י ‪ :‬אמר רבא מ ל ח מ ת‬
‫יהושע‬
‫לכבוש‬
‫ומלחמת‬
‫להעלות‬
‫ללא‬
‫בית‬
‫דוד‪:‬‬
‫שנלחם‬
‫בארם‬
‫לו מנחה ו מ ס עובד‪ .‬משמע‬
‫התיישבות יהודים‬
‫התיישבות‬
‫‪2‬‬
‫דברי הכל חובה‪,‬‬
‫מ ל ח מ ת דוד להרווחה‬
‫בשטח‬
‫חקלאית ועירונית‬
‫צובה‬
‫להוסיפה‬
‫על‬
‫ארץ‬
‫ישראל‬
‫שמלחמת דוד להרווחה היתד‪,‬‬
‫הכבוש‪ ,‬ואילו‬
‫צפופה‪,‬‬
‫דברי הכל‬
‫שלא‬
‫רשות‪.‬‬
‫ובשאר‬
‫ככיבוש‬
‫צה״ל‬
‫סביבותיה‬
‫כיבוש צבאי גרידא‪,‬‬
‫מ ל ח מ ת כיבוש היא מלחמה‬
‫במלחמת‬
‫ופירש״י ד״ה‬
‫ששת‬
‫המביאה לידי‬
‫הימים‪.‬‬
‫עיין גם מש״כ הרב ק׳ כהנא‪ ,‬המעין‪ ,‬ט ב ת תשל״א‪ ,‬עמ׳ ‪ 31‬הע׳ ‪.12‬‬
‫‪23‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫את הניתוח הפסיכולוגי של נפש הערבים מוטב להשאיר י ך י ערביםטים‬
‫עשרות‬
‫‪,‬‬
‫מומהים‪ .‬לאנשי הלכה‬
‫ולעצמאי‬
‫בשנים התעוררה בין עמי ע ר‬
‫״ י ובטרם כונגי׳‬
‫לאומית‪ .‬תנועה זו‪ ,‬שקמה בטרם היה הבית הלאומי היהודי‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬הביאה להקמתן של מדינות ערב עצמאיות וריבוניות בכל‬
‫המזרח התיכון וצפון־אפריקה‪ .‬ממשלותיהם וצבאותיהם של עמי אירופה ה נ ו צ י‬
‫גורשו ללא שוב ולא היה בכר משום רצון התנכלות בדת הנוצרים ובאמונתם־‬
‫יתירה מזו‪ ,‬אף שלטון הזרים של העותומאנים המוסלמים פורק בכל האזור׳ *‬
‫עמדה להם דביקותם בדת מוחמד‪ .‬כללו של דבר עמי ערב להנאת עצמם ט *‬
‫לא שום מגי׳‬
‫והתכוונו‪ ,‬ואיש לא שלל מהם‪ ,‬בסופו של ד ב‬
‫יהודי‪ .‬המערכה של עמי ערב נגד מדינת ישראל היא בראש ובראשונה ר י י‬
‫לאותו מאבק‪ ,‬ואם כי נשמעים בה גם צלילים של ׳״נאת ישראל תהומית׳‬
‫אין היא המניע העיקרי למערכה‪ .‬תביעתם ל״שיחרור השטחים הכבושים״ *‬
‫בכל‬
‫^*ייי‪ . ,‬י ל‬
‫?‬
‫תביעה פוליטית וחברתית‪ ,‬שכמוה נשמעו ועדיין נשמעות תביעות‬
‫‪ 1‬להי‬
‫היומי׳‬
‫'‬
‫׳‬
‫י‬
‫י‬
‫•‬
‫?‬
‫קי‬
‫קיומי׳‬
‫וויא‬
‫ח״ו לכניעת ישראל‪ ,‬אדרבה‪ ,‬היא מחייבת עמידה‬
‫בני י ׳‬
‫ושלמותה של מדינתנו‪ .‬אבל מכאן ועד להכרזה ש מ ל ח מ ת הערבים‬
‫מתכוונים‬
‫ו*‪.‬‬
‫מלחמת ״דת״ בעיקרה‪ ,‬ושגם אומות העולם הלוחצים עליגי‬
‫ין‬
‫' ‪,‬‬
‫להנאת עצמם‪ ,‬יכולה להוביל רק דרך הבנויה על דמיון שאי? לי‬
‫ן שלא‬
‫ובנסיבות הקיימות זו גם מציאות של פליטים הדורשים ־~‬
‫ך רג‬
‫— שיחזירום למולדתם‪ ,‬ושל תושבי שטהים הדורשים לעצמם ~־‬
‫בדין ־־־ זכויות אזרח במדינתו‪ .‬וכיון ש״הנאת עצמו״ יש ויש כאן‪,‬‬
‫״״‪ 1‬יעבור[‬
‫ואל יעבור ‪ -‬איז כאז•‬
‫ב‬
‫א‬
‫ץ‬
‫א‬
‫ל‬
‫מ‬
‫א‬
‫ב‬
‫ש ע י נ י ה ם‬
‫ה‬
‫ת ג ו ע ה‬
‫ך ן א ן ת <‬
‫ל ש י ח ר ן ר‬
‫ג ל ן י‬
‫ש‬
‫מ ע ו ל‬
‫ל‬
‫ן י ד ן ע‬
‫כ‬
‫ן‬
‫ז ר י ם‬
‫ן‬
‫ט‬
‫ז ה‬
‫ב א‬
‫ח ל ? י‬
‫ים‬
‫ו ל‬
‫פ ו‬
‫יג‬
‫ר‬
‫ז ו‬
‫ז כ ן ת‬
‫ף‬
‫א‬
‫מש‬
‫ה ר י‬
‫ה י‬
‫י ב י‬
‫י י‬
‫‪4‬‬
‫צ י י י‬
‫ב ר ו ר‬
‫ע ו ל ם‬
‫ש‬
‫א י י ד‬
‫נ כ י ח ד‬
‫ש‬
‫ז י‬
‫ש‬
‫ל‬
‫א‬
‫פ‬
‫י‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫א‬
‫י‬
‫א י נ י‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ה י י ב ת‬
‫ה‬
‫ז כ ית ת‬
‫ע ל‬
‫יא‬
‫מ‬
‫א י נ ם‬
‫ואו‬
‫ב‬
‫א ח י ז ד‬
‫ב ד‬
‫ב ד י ז‬
‫ש‬
‫א י‬
‫ב ד י ז‬
‫(‬
‫וי‬
‫זו‬
‫רג‬
‫לר‪,‬נאי‬
‫וזה לשון טור יו״ד סי׳ קנז‪ :‬״במה דברים אמורים ] ש י י י י‬
‫‪ .‬י יוא‬
‫שהעכו״ם עובד אליל מכוין להעבירו על ד ת אבל אם א‬
‫יעבור ואל יהרג״ ~ מ ש מ ע שכל שאינו מכוין להעביר על ד ת מ מילא ״‬
‫אפוא‬
‫? ן י ר י וי•י•‬
‫"‬
‫בגדר מ ט י ן להנאתו )עיין גם רמב״ם ׳ ל ' "‬
‫היא‬
‫י י ' של‬
‫׳‬
‫ש״שעת גזירה״‪ ,‬ש ב ה מצווים ליהרג ולא לעבור אפילי‬
‫ר‪,‬יא‬
‫*‬
‫רק כאשר כוונת הגוזר היא להעביר על דת‪ ,‬והיאד א פ ש י ל‬
‫ב־‬
‫קידוש השם כאשר למצער ספק גדול הוא אם כוונת ה״גוזר״‬
‫ינו‬
‫להעבירנו על דתנו ? והרי היו דברים מעולם‪ :‬בימי האמגציפאציי׳‬
‫?* ! י י ה י ג י‬
‫אירופה ״גזרו״ מלכויות על בני ישראל שילכו לערכאות ל‬
‫^ גוי^‬
‫י׳ ־^‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ל‬
‫^ " ־ חיו׳‬
‫י״‬
‫ולא יעברו על איסור״תורה המור‪ :‬״וכל הדן בדייני‬
‫שמ‬
‫ובערכאות שלהם‪ ,‬א ע ״ פ שהיו דיניהם כדיני ישראל׳‬
‫ר‪,‬‬
‫וגדף והדים יד בתורת מ ש ה רבנו״ )רמב״ם‪ ,‬הל׳ סנהדרין פכ״ז יי״ ־‬
‫שכיון שלא היתה כוונת ה״גוזר״ להעביר על דת‪ ,‬ו א ע ״ פ שה״גזירה"‬
‫‪£5‬‬
‫חמורה ביותר‪ ,‬לא היתה זאת ״שעת גזירה״‪.‬‬
‫י נ ו‬
‫ד‬
‫ע‬
‫פ‬
‫ז‬
‫ה‬
‫א‬
‫מ כ ו י ז‬
‫א‬
‫ל‬
‫ה ל ׳‬
‫ע ל‬
‫כ‬
‫מ צ ו ד‬
‫‪0‬‬
‫ל‬
‫? ! ר י א‬
‫ב י‬
‫ה‬
‫ע‬
‫מ ע ד‬
‫י ח ד י‬
‫ש‬
‫ל פ נ י‬
‫ב‬
‫ת‬
‫י‬
‫ד י ל‬
‫ש‬
‫ת ו ר ה‬
‫י ל א‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ע‬
‫נ‬
‫י‬
‫ש ג ד י ל י‬
‫ה ת ו ר ד‬
‫ק ר א ו‬
‫ג ו י י ם‬
‫‪2‬‬
‫י ע‬
‫ע כ‬
‫ה ר י‬
‫ז ה‬
‫י‬
‫ם‬
‫ר‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ע‬
‫א ‪:‬‬
‫ע‬
‫י כ‬
‫ז(‬
‫ז;יה‬
‫ויי‬
‫י‬
‫ת‬
‫ד‬
‫ה‬
‫פ נ י‬
‫ש‬
‫ו ב ע י ם‬
‫ש‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ב‬
‫ק‬
‫ל‬
‫הרב ויינגודט מציע ״לנקוט בזהירות‬
‫נכנס בגדר ‪,‬להנאת עצמו קא מכוון׳״‪ .‬לפענ״ד איפכא מ ס ת ב ר א ‪ :‬צ י י י‬
‫‪24‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪5‬‬
‫לנקי‬
‫‪13‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫זהירות יתירה לפני שקובעים שמצב מסוים הוא כזה שבו חייבים שלומי אמוני‬
‫ישראל בהמוניהם לקדש את השם וליהרג ולא לעבור‪ .‬והרי כה דברי הרמב״ם‪:‬‬
‫כ ל מ י שנאמר בו יעבור ואל יהרג ולא עבר הרי זה מתהייב בנפשו״ )הל׳‬
‫ע״ז פ״ה ה״ד( — והיאך מוכנים לסכן את כלל ישראל מתור שיקולים שלכאורה‬
‫אין להם סמך במציאות )בשינוי לשון הרב ויינגורט( ?‬
‫״‬
‫ד‪ .‬יפה עשה הרב ויינגורט שדן בעמדתו של רבן יוחנן בן זכאי בהתייצבו‬
‫לפני האויב הרומאי‪ ,‬שלכאורה יש כאן ראיה לסתור את טיעונו‪ :‬היאך וויתר‬
‫ריב״ז על הבקשה שהרומאים יסוגו מירושלים ושבק איסור דאורייתא והסתפק‬
‫בהצלה פ ו ר ת א ? אולם לפענ״ד נכנם לפינה דחוקה של הסברים שלא על פי‬
‫פשטות המעשה‪ .‬ריב״ז סבור היה שהצלה פורתא של עם ישראל עדיפה מסיכוי‬
‫מפוקפק של גאולת שטח משטחי ארץ ישראל ולוא גם ירושלים עיר הקודש‪.‬‬
‫בדרך זו הלכו מדריכי האומה תמיד‪ .‬אפילו הרב ריינם‪ ,‬מייסד המזרחי‪ ,‬נימק כך‬
‫את תמיכתו ותמיכת רוב סיעתו בתכנית אוגנדה של הרצל בקונגרס הציוני‬
‫השישי‪ ,‬ורק כך אפשר להסביר שבימי תכנית חלוקת הארץ של ועדת פיל לא‬
‫השמיעו גדולי התורה‪ ,‬וביניהם החז״א‪ ,‬קריאה גדולה להתנגדות עד כדי קידוש‬
‫השם וייהרג ואל י ע ב ו ר ‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫״גדול השלום שאפילו בזמן מלחמה אין פותהין אלא בשלום״ )ויקרא רבה‬
‫ט ט(‪.‬‬
‫״אין לך דבר העומד בפני השלום״ )תורה תמימה‪ ,‬דברים ז ב(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫המעיין‬
‫של‬
‫בהחלטותיה‬
‫אותם‬
‫הכנסיה‬
‫של‬
‫של‬
‫הגדולה‬
‫בשנת‬
‫אגו״י‬
‫הימים יחפש לשוא רמו כלשהו לדעת תורה‬
‫תרצ״ז‬
‫שכביכול‬
‫ובעתונות‬
‫חייבה‬
‫ההררית‬
‫מצרה‬
‫מלחמת‬
‫נגד מסירת חלק מארץ ישראל לידי מדינה ערבית ריבונית‪ .‬אכן אין להשוות את הנסיבות‬
‫המדיניות‬
‫דעת‬
‫ובעולם‬
‫בישראל‬
‫שבימינו‬
‫לנסיבות‬
‫בשית‬
‫ששררו‬
‫אולם‬
‫תרצ״ז‪,‬‬
‫אם‬
‫ת ו ר ה כדברי הרב ויינגורט‪ ,‬קשה מאד להבין משום מה לא הוזכר מכך אף רמז‬
‫כלשהו‬
‫בדיונים ו ב ה ח ל ט ו ת של מועצת גדולי התורה בימי תכנית חלוקת הארץ‪ .‬ב ה ח ל ט ו ת‬
‫מועגדה״ת‬
‫תרצ״ז‬
‫בשנת‬
‫ומבוטל‬
‫—‬
‫ותו‬
‫בעיקרם‬
‫על‬
‫בעיית‬
‫על‬
‫לוותר‬
‫הקמת‬
‫לא‪.‬‬
‫נאמר‪,‬‬
‫הדיונים‬
‫מעמד‬
‫מדינה‬
‫שכל‬
‫של‬
‫התורה‬
‫יהודית‬
‫ויתור‬
‫הכנה״ג‬
‫במדינה‬
‫שאופייה‬
‫של עם‬
‫ושל‬
‫ישראל על‬
‫גבולות‬
‫על‬
‫תכנית‬
‫החלוקה‬
‫שתקום ועל‬
‫השאלה‬
‫לא‬
‫מועגדה״ת‬
‫היהודית‬
‫היהודי—התורתי‬
‫נסבו‬
‫מוטב‬
‫אם‬
‫מראש‪.‬‬
‫מתרשם‬
‫מאיסור‬
‫ויתור על שטחי א״י‪ ,‬כביכול‪ .‬ולא כ ת ב ת י דברים אלה אלא כדי לציין‬
‫של‬
‫שלטון‬
‫ריליוואנטי‬
‫הרב‬
‫ביותר‬
‫התורה‬
‫לגבי‬
‫חלוקת הארץ נבעה‬
‫בשטחי א״י‬
‫קביעת‬
‫הרבה‬
‫אינו‬
‫מובטח‬
‫ההבטחה‬
‫בטל‬
‫כי החלטת הכנה״ג נגד‬
‫זה‬
‫אמנם‬
‫יותר מ ח ש ש ו ת אלה‬
‫)תרצ״ז(‪,‬‬
‫שהיבט‬
‫היהודית—הריבונית‪,‬‬
‫היבט‬
‫שלפי‬
‫דעת‬
‫גדה״ת‬
‫הלוקת‬
‫הארץ‪,‬‬
‫נעדר‬
‫מכל‬
‫וכל‬
‫העמדה‬
‫לתכנית‬
‫ויינגורט‪ .‬ראה על כל ה נ ״ ל ‪ :‬קול ישראל‪ ,‬ז׳ אב וי״ט אלול‬
‫ח ו ב ר ת ז‪ ,‬עמ־‬
‫המעיין‬
‫מאשר‬
‫תרצ״ו;‬
‫היה‬
‫מדברי‬
‫הפרדס יא‬
‫‪.9—8‬‬
‫‪25‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אברהם‬
‫א ב א ויימורט‬
‫תשובה להערות‬
‫לענץ החזרת שטחי ארץ ישראל ופקוח נפש‬
‫שמחתי בהערות החשובות של ד״ר מרדכי ברויאר נ״י‪ .‬כדי לקצר אצטמצם‬
‫בנקודות הפחות בהירות בקונטרסי‪ ,‬ולא אתייחס לכל המקורות החדשים שבהע‬
‫המובאות לעיל‪.‬‬
‫א‪ .‬בעניז ״לא תהנם״‪ .‬לפי דבריו מאמרי לוקה בחסר‪ .‬אמנם ציינתי שהעברת‬
‫השלטון כוללת העברת קרקעות מופקעים‪ ,‬וממילא למעשה‪ ,‬ע״פ ה י ס ו ד י‬
‫המופיעים בקונטרס‪ ,‬הרי העברת הריבונות קשורה באיסור אך לא דנתי במק^׳‬
‫א י ל ו‬
‫כ ל‬
‫ע ד ת‬
‫ה י ו‬
‫ב ב ע‬
‫ו ת‬
‫פ‬
‫ר‬
‫ט‬
‫י‬
‫ת‬
‫י י ׳ י ו‬
‫ו י ק‬
‫ח י ל ו פ י‬
‫ש‬
‫ט י‬
‫^ !ז‪/‬לטוו‬
‫ל‬
‫ייקרק‬
‫ההיפוטטי‬
‫שהדבר תלוי בתוקף ההוקי של ״הבעלות הממשלתית״ ועד כמה יש ל‬
‫ש‬
‫״יד״ ברכוש הפרטי‪.‬‬
‫כמו כן יש לדון מ צ ד הקניית קביעות לעכו״ם בא״י ע״י שלטון‪ ,‬א י‬
‫יש לעיין ג״כ האם העמקת הקביעות נכנסת בגדר ״לא תחנם״‪ .‬ולכאורה ר׳י‬
‫דומה לעכו״ם שיש לו כבר קרקע בא״י שאסור למכור לו קרקע נוספת ) ייז‬
‫״ י ועי׳ כפתו‬
‫ק‬
‫בחזו״א המציין שכך הסכימו‬
‫ופרה פ״י בהסבר שנותן על רש״י בגיטין מז‪ .‬וממילא אין כאן שום רא‬
‫שרש״י חולק על פסק זה(‪ .‬ושמא יש לחלק‪ .‬ואחרי כותבי את ה ק ו נ ט ר‬
‫באה לידי החוברת ״ארץ נהלה״ )תשל״ו( ובה מודפס קטע ממאמרו של הגאה‬
‫הרב בצלאל ז׳ולטי שליט״א המצוטט בהערות‪ ,‬ובו הוא מסיק ״שע״י החזרת‬
‫השלטון להם‪ ,‬ישיבתן תהא יותר ישיבת קבע‪ ,‬וזה אסור משום לא תחנם״•‬
‫יסוד האיסור א ״ כ ‪ :‬הקניית קביעות‪ .‬אחר העיון דומני שאפשר עול להוםיר‬
‫שתי נקודות חשובות ואולי מכריעות‪.‬‬
‫׳ ׳ ז‬
‫ע‬
‫ה פ ו ס‬
‫י ם‬
‫ן מ ב י א‬
‫ה ן כ ח ה‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ק‬
‫ה‬
‫מ ע‬
‫ז‬
‫ד ‪:‬‬
‫ם‬
‫‪ .1‬לפי החזו״א ״דין זה )לא תחנם( בכלל הרצון שתהי׳ הארץ מיושבת‬
‫מישראל ולא יחנו בארץ עע״ז״‪ .‬וברור ששלטון יהודי שואף לישוב יריייי‬
‫ושלטון ערבי שואף לישוב ערבי וד״ל‪.‬‬
‫‪ .2‬ידועה ההבחנה בין בעלות פרטית ובעלות לאומית )בעלות האומר׳‬
‫המיוצגת ע״י השלטון(‪ .‬ריבונות פוליטית מ ת ב ט א ת בניהול אדמיניסטרטיבי ובי­‬
‫אר מהותה זכות על ״קרקע המולדת״‪ .‬והנה דין ״לא תחנם״ מ ו ש ת ת על העיקריז‬
‫שארץ ישראל היא הארץ של ישראל‪ ,‬כעם ולא רק כפרטים )ולכן א י י‬
‫הרמב״ם שמותר למכור להם בתים ושדות ־־־ בעלות פרטית — בחו״ל ״כמי‪-‬י‬
‫שאינה ארצנו״ ומכאן שבא״י אסור מפני שהיא ״ארצנו״ עי׳ חזו״א(‪ .‬ו‬
‫העברת השלטון משמעותה הפיכת שטחי א״י לאדמה הלאומית של בני ישמעאל‪.‬‬
‫אין לך לכאורה נתינת הנייד‪ .‬וקנין גדולים מזו‪ .‬והנה מעיר ד״ר ברויאר הערר׳‬
‫ח ש ו ב ה ‪ :‬ע״י העברת השלטון לא תתבטל שום מצוד‪ ,‬התלויה בארץ‪ ,‬ואילי‬
‫כאז יודה החזו״א שאין לא תחנם‪ .‬אך דומני שיש כאן ערבוב תחומים‪ ,‬כי דיז‬
‫מ‬
‫א ם‬
‫‪26‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫התורה של לא תחנם אינו תלוי בהפקעת קדושת שביעית וכר‪ .‬הדבר ברור‬
‫לפי מ ״ ד שאין קנין לעכו״ם להפקיע מדי תרו״מ )וכן פוסק הרמב״ם( אך גם‬
‫לפי המ״ד שיש קגין אין קשר‪ .‬וכך מ ש מ ע בע״ז כא‪ .‬שאלו שני מושגים‬
‫עצמאיים )וכשנפגשים‪ ,‬הרי הצירוף גורם להרחבת האיסור ע״י חז״ל עיי״ש‬
‫היטב(‪ .‬וכן מ ש מ ע להדיא בחזו״א הל׳ עכו״ם סי׳ םה אות ד׳ ״ושמעינן מכאן‬
‫דקנין לזמן מפקעת ממעשר דאל״כ אין כאן ת ר ת י ״ ; ואם הא בהא תליא‬
‫למה נזקק להביא ראיה מהא דחז״ל גזרו על חו״ל ודו״ק היטב כי קיצרתי‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬אילו הא בהא תליא על ״לא תחנם״ לחול רק במקום ובזמן‬
‫שנתקדשה א״י לענין מצוות התלויות בארץ‪ ,‬בעוד שההזו״א פוסק להדיא‬
‫)ובניגוד לספקות המועלים ב״שבת הארץ״( ש״לא תחנם״ קשור למעלת א״י‬
‫שהיא נצחית ולא לחלות המצוות התלויות בארץ‪ ,‬וכן יוצא מפשטות לשון‬
‫הרמב״ם‪ .‬ואם הרב ז׳ולטי הסיק שאין לא תחנם במקומות שכבשום רק עולי‬
‫מצרים‪ ,‬הרי זה מפני שלפ״ד ״דינם כחו״ל ממש לכל דבר״‪.‬‬
‫בענין המובאה מדברי הרב קוק זצ״ל שמיקל במקרה שבלא״ה יש לעכו״ם‬
‫כבר הנייה בקרקע‪ :‬ראשית כל יש לציין שלא כל תושבי השטחים הם בעלי‬
‫קרקע בארץ‪ ,‬והרי ההעברה מקנה לכולם קביעות ואחיזה ״בקרקע המולדת״‬
‫כנ״ל‪ ,‬והיא גם מקנה להם זכות על הקרקעות המופקעים במידה וממשלתם‬
‫נחשבת לשליח ציבור )ודבר זה דורש בירור מיוחד(‪ .‬שנית‪ ,‬גם הרב קוק‬
‫זצ״ל השתמש ביסוד זה כסניף ל״היתר המכירה״ שהוא‪ ,‬לפי דבריו‪ ,‬היתר‬
‫זמני וההפקעה היא רק לשעה כי אינו מוכר מ מ ש מכירה קיימת להעמיד ביד‬
‫י י אלא להפקיע איםורא עיי״ש‪ .‬אך אם המסירה היא מוהלטת וודאי שיש‬
‫עכ״פ איסור דרבנן‪ ,‬ואם נקבל את היסוד שיש כאן אולי דין ״ייהרג ואל‬
‫יעבור״ מצד פרהסיא וכוי‪ ,‬הרי דין זה שייך אפי׳ על ערקתא דמםאנא‪ ,‬וק״ו‬
‫על איסור דרבנן‪.‬‬
‫ומה שהביא בשם הרב צ‪ ,‬י‪ .‬קוק שליט״א שאין ״לא תחנם״ כשזה לטובת‬
‫ישראל‪ ,‬הרי הוא בעצמו מציין שם שהיתר זה לא שייך בנידון דידן עיי״ש‬
‫)אגב‪ ,‬הר״ן בגיטין לח‪ :‬אינו מדבר על חנייה בקרקע‪ ,‬וכבר העיר על כך‬
‫החזו״א(‪ .‬ואוסיף שכל המושג ״לטובת ישראל״ רק שייך אם שורש ״הרע״‬
‫אינו נעוץ בסירוב לעבור על לא תחנם )אלא מקורו למשל בלחץ כלכלי הנובע‬
‫מאיסור שביעית( ודו״ק היטב כי קיצרתי‪ .‬וכן באונם ממון שלפי בעל כפתור‬
‫ופרח )פ״י( מותר למכור נראה שאין היתר זה אלא אם אין לו אפשרות‬
‫מעשית למנוע התשלטות הגוי על הבית )עי׳ גיטין מד‪ (.‬או אם האונס הוא‬
‫חיצוני‪ ,‬כגון שהישראל נאלץ למכור את הקרקע כדי להשיג ממון עיי״ש‪ ,‬אך‬
‫לא כשהאונס הוא על הקרקע גופא‪ ,‬ויש כפייה המכוונת כלפי ישראל למסור‬
‫אותו‪ ,‬ואז אין היתר אלא במקום פקו״נ מ מ ש ולפי כללי פקו״נ‪ .‬ועדיין הדבר‬
‫טעון בירור‪.‬‬
‫בעניו הירם‪ ,‬עי׳ באברבנאל )מלכים א‪ ,‬ט( שמקשה איך מיעט שלמה‬
‫ממלכותו ונתן ארץ ישראל לעממים‪ ,‬ומתרץ ששלמה ראה לתת להירם ״ ל א‬
‫שישתעבדו העירות ההם להירם ולא שיהיה אדון עליהש וישתעבדו כ פ ישראל‬
‫הדרים כהם אל מלד צור‪ ,‬בי יהיה שלמה כ ז ה עוכר על מצות התורה‪ ,‬אבל היה‬
‫? כ‬
‫‪27‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ענין ה מ ת נ ה שבאותה העיירות יגבה בכל ש נ ה ושנה החיטים והשמן אשר היה‬
‫אליו‪ ,‬והיו אם כן חפירות לחירם ו מ ש פ ט הערים ואדנותם היה לשלמה״‪.‬‬
‫הרי לך ראיה מפורשת שלפ״ד העברת שלטון גרידא בלא שינוי מצב החזקת‬
‫הקרקעות מהווה איסור מן התורה‪ .‬ועי׳ ג״כ שם בפי׳ הרלב״ג והמלבי״ם‪.‬‬
‫ב‪ .‬בענין ה ר מ ב ״ ן ‪ :‬מהוספותיו לספר המצוות יוצא בבירור שהמצור•‬
‫מחולקת לשניים‪ :‬הכיבוש והישיבה )ככתוב ״וירשת וישבת בה״( והוא מציין‬
‫בשני חלקי המצוד‪ ,‬שהם ״לדורות״ ועיי״ש שראשית כל הוא מוכיח ש״נצטוינו‬
‫בכיבוש בכל הדורות״‪ ,‬וזו היא מ ה שחכמים קורין אותה מלחמת מצוד‪ ,,‬והיוצא‬
‫מדבריו שיש כאן חובת ״התפשטות״ השלטון היהודי בכל גבולה של א״י‬
‫כי הכיבוש ומלחמת מצוד‪ ,‬אינם ענין לפרט‪.‬‬
‫אך עם כיבוש לחוד לא יצאו עדיין ידי חובת המצוד‪ ,‬כי יש חובה לקיים‬
‫את השלב השני של המצוה והיא הדירה‪,, ,‬שנצטוינו כ כ כ ו ש ה ובישיבתה״‪ .‬ולכן‬
‫ב&וף דבריו מביא הרמב״ן מה שהכמים מפליגים במצוד‪ ,‬זו והיינו בהלק השני‬
‫של המצוד‪ ,‬שהיא דירת א״י שגם היא ״ממצות עשה״ והיא ״לדורות״ עיי״ש‪.‬‬
‫ועל השלב השני נאמר במובאה מהאנציקלופדיה ש״ישוב א״י הוא ההתישבות‬
‫בארץ בבתים‪ ,‬ובנטיעות ובזריעה״‪.‬‬
‫וממילא לא הבינותי ג״כ כיצד אפשר לטעון שמאחר ורק שלטון יהודי‬
‫במקום מותר לוותר עליו כיון שאין זה נוגע לדירה‪ .‬הרי הכיבוש הוא חלק‬
‫מהותי מהמצוד‪ ,‬והוא שלב ראשון הנודר אחריו היובץ )חובת דיור( ולא איפכא י‬
‫והרמב״ם מהל׳ מלכים פ״ד שהביא לא איירי כלל בהגדרת כיבוש אלא‬
‫בזכויות המלך עיי״ש‪ .‬ומה שהביא מהתוספתא בע״ז‪ ,‬דומה שהיא אינה שייכת‬
‫כלל למו״מ ההלכתי דידן עיי״ש היטב‪ ,‬שמדובר לגבי השראת שכינה בישראל‪.‬‬
‫בענין המובאה מהרב נ‪ .‬צ‪ .‬פרידמן יעויין שם בגוף המאמר שהדברים נאמרו‬
‫לחיוכ ולא לפטור‪ ,‬כי הכיבוש שהוא ״שלב ראשון״ מחייב ״התיישבות ב״י‬
‫בכל ערי יהודה ושומרון כמו שכתוב בהורה ״וישבתם כה״‪ ,‬ובזה נגמרת המצוה‪.‬‬
‫ואגב עי׳ בירושלמי שהוזכר שם )דמאי פ ״ ב ( ‪ :‬״ממעלי מסין כ מ י ש נ ת כ ב ש ו ״‬
‫ולפי הערותיו אתמהה‪ ,‬הרי לא יושבין שם ישראל וכיצד הל הכיבוש אף לגבי‬
‫מצוות התלויות בארץ? ואמנם מ ש מ ע בירושלמי שרבי הולק על דעה זאת‬
‫ואולי מפני שלא היה בכפר צמח אפי׳ כיבוש פשוטו כמשמעו‪ ,‬ועי׳ ג״כ בהזו״א‬
‫שביעית ד׳ אות ה׳‪.‬‬
‫והנה גם לפי ד״ר ברויאר אין לכיבוש ערך עצמאי ועצם הכיבוש לא‬
‫הושלם אם לא יושבין שם ישראל‪ ,‬א״כ אדרבה מצוד‪ ,‬להשלים מצוה זאת‬
‫ב״וישבת בה״ ועי״ז ״לא נעזבה ביד זולתנו מן האומות״!‬
‫ג‪ .‬כענין ״ייהרג ואל יעבור״‪ .‬גם אני כתבתי שיש פנים רבות בהערכת‬
‫המציאות והדבר מסור לגדולי ההוראה בישראל‪ .‬היסוד מבוסס בעיקרו על‬
‫דברי הר״ן בפסהים ולא על ההערכה הפוליטית‪ .‬ורציתי רק לעורר שאפי׳‬
‫מבחינת המציאות אין זה כ״כ פשוט ש״להנאת עצמו קא מ נ י י ד ‪ .‬נתונים רבים‬
‫בקורות א ״ י מעידים דווקא על הבדלים יסודיים עם קורות אסיא ואפריקא‬
‫ומורים שמניעי הערבים אינם רק שאיפה לאומית לעצמאות‪.‬‬
‫נ ו ת ן‬
‫והנה‪,‬‬
‫‪28‬‬
‫אם‬
‫האמת‬
‫כדבריו‬
‫שהתביעה‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ל״שחרור השטחים‬
‫הכבושים״‬
‫היא‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫פוליטית וחברתית שכמוה רבות בעולם‪ ,‬הרי היא הנותנת שלא שייר להחיל‬
‫את הדין ״להנאת עצמו קא מ כ ו י ן ״ ‪ :‬רצון זה לשחרר את ארץ ישראל מ ד י‬
‫״הכובשים הזרים״ ולתת חנייה בקרקע לבני ישמעאל מ ת נ ג ש עם ייחודו של‬
‫עם ישראל וזכותו הבלעדית על ארץ ישראל )שהיא א״י ״גם בגלותיגו״‬
‫— חזי״א — ואיננו ״זרים״ בה( ועם ה״דצמ שתהיי הארץ מיושבת מישראל״‬
‫הבא לביטוי ב״ לא תחנם״ ובכל התורה כולה‪.‬‬
‫גם בעת גירוש ספרד היתה השאיפה לאיחוד המלכות המניע העיקרי לגזרות‬
‫דת על בני מיעוט אחרים‪ ,‬כי לפי השקפת פרדיננד ואיזבלה היה איחוד הדת‬
‫תנאי הכרחי להגשמת החלום ה״פוליטי־חברתי״‪ .‬האם יעלה על הדעת לומר‬
‫שמניע זה דיו להכניס אותן גזרות דת המכוונות כלפי ישראל )ובלי להיכנס‬
‫לשאלה אם היה שם ג״כ ע״ז( למושג ההלכתי ״להנאת עצמו קא מכויך׳ י‬
‫י׳יי ״אין לך אלא מה שעינינו רואות״‪ ,‬והן רואות שם רצון גלוי לעקור את‬
‫ייחודו של עם ישראל ודת ישראל שכל כולו מתנגש עם רצון התורה‪.‬‬
‫וא״כ ברור שכל המושג ״להנאת עצמו קא מ מ י ן ״ אינו תופס אלא‬
‫כשה״רצוך׳ הוא ״כשר״ )למשל ״קטול אספסתא בשבתא ושדי להיותא״‬
‫סנהדרין עד‪ ,:‬הרצון להאכיל לבהמה אינו מתנגש עם רצון התורה( ורק‬
‫האמצעי להגשמת הרצון מתנגש עם התורה‪ .‬אך אם עצם הרצון פסול והוא‬
‫רוצה ״ליהנות באותו דבר שאסרה אותו תורה מהמת ההנאה שבו״ )ר״ן(‪ ,‬לא‬
‫י ד להחיל את הכלל ״להנאת עצמו קא מ מ י ן ״ ‪ ,‬כי זוהי גופא ההנאה‬
‫שהוזהרנו עליה )כגון שלא לתת ההנאה של הנייד‪ .‬בקרקע לבני ישמעאל ולא‬
‫להפוך את ״ארצנו״ ל״ארץ עכו״ם״(‪ .‬ואתמהה‪ ,‬האם העובדה שב״מילון״ של‬
‫ימינו רצון זה מוגדר כרצון ״פוליטי״ מכשירה אותו בעיני המקום?‬
‫בעניו ערכאות של עכו״ם עי׳ יו״ד קנ״ז ש״ך ס״ק ו׳‪.‬‬
‫ד‪ .‬בעניו רבי יוחנן כן זכאי‪ .‬לא הבנתי מהו הדוחק בהסברי‪ .‬דומני שהוא‬
‫הולם את פשטות המעשה המובא בגיטין‪ .‬לא עמדה אצל ריב״ז הברירה בין‬
‫שלום לבין מלחמה שבה יש סיכוי סביר לנצח בעז״ה‪ ,‬אלא בין כניעה לבין‬
‫״התאבדות״ )ככתוב ״דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי״(‪,‬‬
‫יעל זה גופא לא נאמר ״ייהרג ואל יעבור״‪ ,‬כי מה יועיל אם ייהרג הרי נפש‬
‫אבודה ועבירה עשויה‪ ,‬והתורה לא ציותה להתאבד‪.‬‬
‫ש י‬
‫ודודי הרב משה בוצ׳קו שליט״א העיר שרבי יוחנן בן זכאי ראה שעת‬
‫הורכן היא לישראל )בבחינת ״בינו שנות דור״( כמסופר שם בגיטין שגירון‬
‫קיסר שלח חיצין בארבע רוחות השמים וכולן נפלו בירושלים‪ .‬אבל בוודאי‬
‫לא גזר ריב״ז שילכו בררך זו ״תמיד״‪ ,‬וגם אלפים שנה אח״כ יתירו איסורים‬
‫מפורשים עפ״ז‪ ,‬והוא גופא תיקן גזרות שונות כי ״מהרה ייבנה ביהמ״ק״‪.‬‬
‫ולבסוף שוב רצוני להזכיר שהדיון בקונטרס אינו עוסק בכיבוש שטחים‬
‫אלא בהחזקת שטחים שכבר בידי ישראל ומסירתם לזרים היא ב״קום ועשה״‪.‬‬
‫יממילא נידחות כמה מן התמיהות )ג׳ שבועות — שאגב כבר דשו בזח גדולי‬
‫עולם‪ ,‬תמיהות היסטוריות( שד״ר ברויאר העלה‪ .‬ובהקשר להחזקת אדמת ישראל‬
‫הזכיר דודי שליט״א את דברי ר׳ עקיבא‪ :‬״כל ימי הייתי מצטער על פסוק‬
‫ז י ׳ • י ‪ .‬ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו״?‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪29‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הרב‬
‫מ ש ה צוריאל‬
‫מספרים‬
‫ משמעותם וסמליותה לפי מהד״ל‬‫)המשך(‬
‫)מספר ארבע וחמש(‬
‫החיבור הוא ב־‪ 4‬צדדין‪ ,‬שהוא מקרב אותם שהם קרובים‪ ,‬״אותם שהם‬
‫בימינו ובשמאלו ואותם שהם לפניו ולאחריו״ )אג׳ ‪ - 1‬ק ל ה ( ‪.‬‬
‫במלחמת אברהם נגד ‪ 4‬המלכים‪ :‬״כי אברהם היה יהיר‪ ,‬ומלכים הארבעה‬
‫היו מתנגדים לו והיו רוצים להזקק לגלגל עינו של עולם‪ ,‬כי ‪ 4‬מתנגדים ל־‪,1‬‬
‫הצד מתנגד לעיקר ‪...‬ואברהם היה מציל את ה־‪ 5‬מלכים כי החמישי נוסף על‬
‫הצדדין החמשה הוא מענין האחדות״ ) ג ב ו ׳ ‪ -‬ס ( ‪ .‬״ואילו ‪ 4‬מלכים הם כוחות‬
‫חיצוניות )יעויין הקדמה שלישית לעיל( שהצדדים הם כוחות חיצוניות״ )גבו׳—‬
‫‪,‬‬
‫לז(‪.‬‬
‫לפיכך חמשה הוא סוד הגאולה שהוא קבוץ המפוררים והמחולקים‪ ...‬אות‬
‫ה ״ א ״ ל א תתהלק‪ ,‬כל האותיות מתחלקים )ב^כטא‪ ,‬כמו א־לף( חוץ מן הה״א‬
‫י ן חילוק לו כאשר יבטא ה״א״ )גבו׳—קא(‪.‬‬
‫לאלת ה הוא ד בתוספת אות יוד שמצד ש מ א ל ‪ :‬ע״ פ הכמת המסתורין‪ ,‬אות‬
‫דל״ת מראה על ענין דלה ועניה‪ ,‬כה נפרד‪) ,‬מלכןת( אבל אות ה״א היא משם‬
‫הוי״ה‪ ,‬מקומו בבינה‪ ,‬המאחדת כל מעשי בראשית‪ .‬״ויש לך לדעת כי ה־ד‬
‫מורה על רוהב ואורך כאשר בצורת ד קו נ‪$‬שך באורך וקו נמשד ברוהב‪...‬‬
‫והנקודה שבתוך ה־ד עד שנעשה אות ה‪ ,‬היא יו״ד נבדלת מן הד׳‪ ,‬עד שהה״א‬
‫יש בה שני דברים‪ ,‬דלי״ת וגם יו״ד‪ ,‬מורה על התחלת התפשטות הגשמי‪ ,‬והיו״ד‬
‫מורה שהעוה״ז מקבל מעלה העליונה הנבדלת‪ ,‬ואין העוה״ז גשמי מכל וכל‪...‬‬
‫ואין היו״ד נוגע‪ ,‬כי אין הדבר שהוא נבדל מעורב עם הגשמי״ )אבות רטו(‪.‬‬
‫״בשם י־ה ברא השם את עולמו‪ ,‬עוה״ב ביו״ד ועוה״ז בה״א‪ ...‬היו״ד מורה‬
‫על השם שהוא אחד ואין בו חילוק כלל‪ ,‬כי היו״ד שהיא קטנה אי אפשר‬
‫להלקה‪ ...‬והה״א מורה כי אל תאמר כי הוא יתברך אחד ואין כוחו על הכל‬
‫)כל הפרטים(‪ ...‬כי הה״א יש בו ה־ד״ ויש בה נקודה תוך ה־ד‪ .‬וכבר אמרנו‬
‫כי ה־ד מורה על התפשטות של ד צדדין‪ ,‬וזה מורה כי עם שהוא יתברך אחד‪,‬‬
‫יש בכוהו הכל״ )אור־ט(‪.‬‬
‫״המבזבז אל יבזבז יותר מחומש״ )כתובות ס״ו(‪ .‬״כי החמישי הוא נבדל‪,‬‬
‫כי כל שטח יש לו ‪ 4‬צדדין מהולקין‪ ,‬והאמצעי הוא החמישי הוא באמצע‪ ...‬כל‬
‫רוהק הוא גשמי‪ ...‬והאמצעי אין לו רוחק‪ ...‬ולכך החומש יכול להקדיש אותו‬
‫לשמים שהחמישי הוא נבדל מן הארבעה‪ ...‬אבל חלק ג או וןלק ד אין בו דבר‬
‫זה )שיהיו נבדלים״ )אג׳ ‪—1‬קנד(‪.‬‬
‫ש א‬
‫בפדיון קדשים‪ :‬״הבעלים צריכים להוסיף חומש‪ ...‬כי אהר פודה בשוויו׳‬
‫אבל אם פודה האדם המקדיש את ההקדש שהקדיש הוא בעצמו‪ ,‬צריך להעלות׳‬
‫דמעלין בקודש ואין מורידין‪ ...‬ולא נקרא תוספת רק חומש והוא דבר מבואר‬
‫‪30‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בחכמה כי אין תוספת על א׳ ואין ג׳ תוספת על ב׳ ואין ד׳ תוספת על ג׳ ודבר‬
‫זה מפני כי השטח הוא שבקרא השלם מפני שיש לו ד׳ קצוות ולפיכך לא בקרא‬
‫חלק ד׳ תוספת‪ ,‬אך הלק חמישי נקרא תוספות‪ ,‬מפני שהשלם הוא ד׳״ )גור—­‬
‫ויקרא כז ‪.(12‬‬
‫ובכן‪ ,‬המספר הזוגי ‪ 4‬מראה על רע ופירוד‪ .‬מנשה עשה ‪ 4‬פרצופים‬
‫)פסילים(‪ ,‬כי יש ‪ 4‬לאוין בע״ז‪ ,‬לא יהיה לך‪ ,‬לא תעשה פסל‪ ,‬לא תשתחוה‪,‬‬
‫ולא תעבדם )אג׳ ‪—3‬רמ ועוד עיין תת—קלו( כבגד ההסרה מ ן השם‪ ,‬שכל‬
‫הסרה הוא ל־‪ 4‬הצדדין‪ .‬״שהאמצעי הוא נבחר לקדושה״ )גבו—רעא וכן דף יט(‪.‬‬
‫‪ 4‬השובים כמתים‪ :‬מצורע )העדר הגוף(‪ ,‬סומא )העדר ראיה בנפש(‪ ,‬מחוסר‬
‫בנים )העדר בני ביתו(‪ ,‬עני )העדר ממון(‪ .‬וכן ‪ 4‬חייהם אינם היים )ביצה ל ב ( ‪:‬‬
‫המצפה לשולחן חברו )צער הנפש(‪ ,‬מ י שאשתו מושלת עליו )צער בני ביתו(‪,‬‬
‫בעל יסורין )צער הגוף( ומי שיש לו רק חלוק אחד )צער ממונות( )אג׳ ב _ (‬
‫והקורא בין השיטין ימצא כאן רמזים ל־‪ 4‬כיווני עולם‪ ,‬ימין שמאל מזרת‬
‫מערב‪ ,‬והרי כוחות היצונים‪.‬‬
‫כ ג‬
‫‪ 4‬זוגות נקברו במערת המכפלה ״כי לעולם שטח המקום ‪ 4‬על ‪ ,4‬והאבות‬
‫הס יסוד בבי אדם״ )אג ‪ 2‬בג( )חכמה בינה תפארת ומלכות‪ ,‬והמשך ביאור זה‬
‫יבוא במערכה ‪ .(16‬ושייך לזה פיתוח הרעיון של מספר ‪ ,16‬״זבת חלב ודבש‬
‫של צפורי הוא שש עשרה מיל״ )כתובות קה( ״שאי אפשר שיהיה התפשטות‬
‫י ק עי׳י ‪ ,4‬כבגד ‪ 4‬צדדין‪ ,‬ויש לרבעם ויהיה ‪ ...16‬ובזה יבואר בשבת קי״ט‪,‬‬
‫עשירים שבחו״ל במד• הם זוכים‪ ,‬אותו איש שהביאו לפביו שולהן של זהב‬
‫משאוי של ‪ 16‬בבי אדם‪ ,‬ו־‪ 16‬שלשלאות של כסף קבועות בו עיי״ש‪ .‬וכן‬
‫ייעווים‪ ,‬בעלי ‪ 16‬שורות שיניים )חולין סג( ״כי כח השיביים שהן הותכין כמו‬
‫חרב )מדת הדין והפיזור( הוא ‪16‬״ )אג׳ ד—צח(‪ .‬ובכן כל אדם יש לו ‪16‬‬
‫שיניים בחיך עליון ועוד ‪ 16‬בחיך תחתון‪.‬‬
‫שטח רשות הרבים )שוק( הוא ‪ 16‬אמות‪ :‬״ארמוז לך דבר מה להודיע לך‬
‫כי כל דברי חכמים בחכמה עמוקה מאד מאד‪ .‬וזה כי המקום שהוא מקום פרטי‬
‫של אדם הוא ד׳ על ד׳ אמות )גיטין ע״ז‪ (:‬ואלו‪ ,‬מקיפין אותו ט״ז אמות‬
‫)‪ ...(4+4+4+4‬ומזה הטעם עצמו מקום יחיד הוא ‪ 4‬אמות‪ ,‬כי המקום יש לו‬
‫שטח וכל שטח יש לו התפשטות‪ ,‬אבל אמה על אמה אין לו התפשטות כי היא‬
‫אמה אחת מרובעת )כלומר‪ ,‬נשאר סגנון הדבור עדיין בשם ״אמה אחת״ ואין‬
‫זו התפשטות‪ ...‬וכאשר תתן עליו )חוט( היקף של אמה על אמה )‪(1+1 + 1+1‬‬
‫הרי הם ‪ 4‬אמות‪ ...‬והבן דברים אלו מאד מאד״ )בצה—צה(‪.‬‬
‫ה־‪ 5‬הוא הבור וקשור לגמרי שהוא מאחד ‪ 4‬צדדין המחולקין‪ ,‬ו־‪ 3‬איבו‬
‫כ י )אבות קכה(‪.‬‬
‫עוד אספקט יש למספר ‪ 4‬שהוא הכולל כל שלושת הבהיבות שקדמו לו‪.‬‬
‫אם בחיבת האדם הוא שיש בו כח שכלי‪ ,‬כח בפשי וכח גופבי‪ ,‬הרי הרביעי כולל‬
‫כילם ביחד‪ ,‬היות ששמו ״אדם״ )אור—יוד(‪ .‬ולכן כח אדום‪ ,‬המלכות הרביעית‪,‬‬
‫כוללת כל שאר המלכויות‪ :‬בבל ששיעבד בגוף‪ ,‬מדי ששאף לכלות בפשות‪ ,‬ויון‬
‫שהתחרה בשכל של עם ישראל )גבו׳—בא(‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫משפר ש ש‬
‫הראינו לדעת עד כה האמת שבדברי חז״ל ליזהר מן הזוגות )פסחים ק״י(•‬
‫‪ 2‬הראו על מחלוקת‪ ,‬אבל השלישי תיווך ביניהם‪ 4 .‬הראה על רהקים אבל‬
‫חמישי סימל את האמצעי שביניהם‪ .‬כן‪ ,‬ששה מראה על פירוט )‪ 4‬כיווני עולם‬
‫ומעלה ומטה( והשביעי מראה על היכל הקודש שבאמצע )לקוח מן ספר יצירה‬
‫פ ״ ד מ״ג(‪ 4 .‬הראו על פירוד במישור‪ ,‬ו־‪ 6‬על פירוד במעוקב‪ .‬דברי מהר״ל‬
‫ק י י_יא‪.‬‬
‫״‬
‫בזה דומים לשיטת רבי אברהם אבן־עזרא בספרו ״ י ס ו‬
‫ד‬
‫מ ו ר א‬
‫פ ר‬
‫ם‬
‫אלו הששה‪ ,‬כאמור‪ ,‬מסמלים בקבלה ש ש ת הספירות חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪,‬‬
‫נצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד — שבהם ועל ידיהם נעשו ש ש ת ימי בראשית )ועל פי הגר״א‬
‫בספרא דצניעותא דף ‪ ,66‬תהלת פרק ה ‪ /‬הן רמז לששת אלפי שנה של עוה״ז‪,‬‬
‫כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול( ובהם הפירוד עד תבא מלכות )יום שבת(‬
‫להשכין קודש )שמיני בבינה — קודש הקדשים(‪ .‬ולכן כתב מהר״ל ששש‬
‫מדות בגבורה )אג׳ ‪—2‬קנ(‪ .‬ויש שש מיני פורענות )אג׳ ‪—1‬לא( ושלמה המלך‪,‬‬
‫שבמלכות‪ ,‬מלך על שש מעלות‪ ,‬ובשש רוחות )אג׳ ‪—3‬קלח(‪ .‬מונבז המלך‪,‬‬
‫שנתן צדקה )תקון המלכות‪ ,‬שהיא אות דלת‪ ,‬דלה ועניה‪ ,‬לית לה מגרמה כלום(‬
‫זכה לשש ברכות )אג׳ ‪ - 3‬ס ה ( ולכן לחנניה‪ ,‬מישאל ועזריה נעשו באותו יום‬
‫‪ 6‬נסים )סנהדרין צא( ״כי דבר זה מורה על שנעשה לו נם בכל‪ ,‬וכן אמרו‬
‫בסנהדרין פ״ב שש נסים נעשו לפנחס‪ ,‬שש נסים נעשו מצד אות וי״ו של‬
‫השם הוי״ה״ )אג׳ ג—קפז(‪.‬‬
‫זה לעומת זה ע ש ה האלוקים‪ .‬נגד כוחות הפירוד‪ ,‬שהם ששה במספר‪ ,‬קבע‬
‫השם כח מ א ה ד ומארגן‪ ,‬בשם עם ישראל יקרא‪ ,‬והם בני שש מאות אלף איש‪.‬‬
‫וראיה לזה ששלימות ישראל זה המספר שהרי כשיצאו ממצרים היו שש מאות‬
‫אלף‪ ,‬וכשנפלו בעגל היו שש מאות אלף‪ ,‬ובפרשת במדבר היו שש מאות אלף‪,‬‬
‫ובפרשת פנהם היו גם כן שש מאות אלף‪ ...‬ומה שנתוספו אה״כ זהו מפני הברכה‬
‫שנתברכו‪ ,‬אבל שלימות ישראל שש מאות אלף‪ ...‬ומה שהיה המספר שש מאות‬
‫אלף ולא שש מ א ו ת ולא שש אלף‪ ,‬כי צריך ל ה מ ת להם כל שלוש מדריגות‬
‫של מספר‪ ,‬יהידות ומאות ואלפים‪ ...‬ומספר רבוא אינו אלא לשון ״רב״ והוא‬
‫ת&ספת ולא שלימות״ )גבו׳—כו(‪.‬‬
‫‪/‬׳‬
‫״כי האחד הוא יסוד המספר‪ ...‬ואח״כ מספר הפרטים עד ט״ והוא כנגד‬
‫המורכב‪ .‬ואח״כ מספר עשרות מדריגה אהרת כנגד הצמחים‪ .‬ואח״כ מספר המאה‬
‫שהוא נגד בעלי חיים‪ .‬ואה״כ מספר אלף כגגד האדם שהוא הי מדבר‪ .‬ולא‬
‫ת מ צ א בכתוב מספר יותר‪... ,‬רבבה‪ ,‬אם הוא מספר חוא כנגד מדריגת המלאכים‬
‫) ג ו ר ‪ -‬ד ב ר י ם ד ‪ (32‬דברים אלו הולמים דברי הרמה״ל שארבעת העולמות עשיח‪,‬‬
‫יצירה‪ ,‬בריאה‪ ,‬אצילות מבוטאים בספרות יהידות‪ ,‬עשיריות‪ ,‬מאות ואלפים‬
‫)רבבות באריך(‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ראב״ע בפרשת שמות )ג׳ ‪ (15‬על הוי״ו‪ ...‬כי השלושה חלקים שנחלקים הששה‬
‫אליהם הם ששה כ י נחלק לחציו הוא שלושה‪ ,‬והשליש מ מ ע הוא שנים‪ ,‬והששית‬
‫ממנו הוא אחד‪ .‬וכולם ביחד הם ששה‪ ,‬הרי כי חלקיו שנחלק אליהם הוא שוד‪,‬‬
‫ל הכל• לא ת מ צ א זה )בשאר( מספר האחדים‪ .‬כי ד נחלק לחצי והוא שנים‪.‬‬
‫ולרביעית הוא א‪ .‬והם ג ביחד‪ ,‬אינם שווים ל־ד‪ .‬ומספר ח נהלק הציו והוא ד‬
‫ולרביעית והוא ב ולשמינית והוא א‪ ,‬הרי ז‪ .‬ולא ת מ צ א אחד שהוא במערכת‬
‫השוה כמו מספר ששה‪ .‬ולכן נברא העולם בששה ימים״ )אבות קג(‪ .‬עוד עיין‬
‫בענין זה נתיב ‪—2‬כו ונתיב ‪—1‬קנד‪.‬‬
‫א‬
‫״וכאשר יש בהם כל הצדדים )ששה( אז אין כאן הלק כלל והוא כולל הכל‪,‬‬
‫ולפיכך יבא מלכות שמים בשש תיבות‪ :‬שמע ישראל וכוליה שהוא יחיד בכל‬
‫הצדדין‪,‬״‪ .‬כי מספר שש הוא מורה על יתידית גמור״ )גבו׳—סו(‪.‬‬
‫מספר שבע‬
‫מספר ש ב ע מסמל ענין הטבע‪ ,‬כי הוא מכלול שבע הספירות מ ן חסד‬
‫• ולכן ״שבער‪ ,‬דברים נבראו קודם שנברא העולם )נדרים לט(‪ .‬עיקר‬
‫פירוש זה כי רז״ל‪ ,‬יודעי מצפוני החכמה‪ ,‬כאשר עמדו על עניו העוה״ז אמרו‬
‫מאחר שיש לעולם הרכבה‪ ,‬הפשוט הוא קודם ההרכבה‪ ...‬והם נקראים שש קצוות‬
‫עם היכל הקודש מכוון באמצע )לכן אמרו חז״ל תלתא קמי שבתא ותלתא בתר‬
‫שבתא( ‪...‬ונחשב העולם הגשמי מורכב מאלו שש פאות והאמצעי הם ד דברים״‬
‫)אג׳ ‪—52‬יד‪ ,‬תת—קכב‪ ,‬נצח קלה(‪.‬‬
‫מ ל כ ו ת‬
‫ובכן‪ ,‬מספר ‪ 8‬מורה הכה שמעל לטבע )בלשון סוד‪ ,‬ספירת הבינה( ״ותדקדק‬
‫ל מספר ‪ 80‬קרני מלהמה‪ ,‬כי מספר שמונה הוא מסוגל לקרן דוקא‪ ,‬כי אין‬
‫ל י ק בין ‪ 80‬ובין ‪ 8‬רק שזה מספר כללי וזה פרטי‪ .‬וזה שהקרן מסוגל לשמונה‪,‬‬
‫כי כאשר תעשה דבר מ־‪ 6‬שיש לו ‪ 6‬קצוות‪ ,‬יש לו ‪ 8‬קרנות‪ 4 ,‬קרנות למעלה‬
‫ו ‪ 4‬קרנות למטה‪ .‬ועוד‪ ...‬כי הקרן הוא למעלה על הראש‪ ...‬כי הטבעי ראוי‬
‫מספר ‪ 7‬ומספר ‪ 8‬הוא ראוי לקרן שהוא על בעל־היים הטבעי ומפני זה הוא‬
‫חיזק ותוקף ה ב ע ל ־ ח י לכך כל דבר שהוא חוזק ותוקף נקרא ג״כ קרן״ )אג׳—‬
‫קטו‪ ,‬נצח מג(‪.‬‬
‫ע‬
‫ח י‬
‫היות ומספר ‪ 7‬מראה על מכלול הטבע‪ ,‬מני הסד ועד מלכות‪ ,‬הרי הוא גם‬
‫ו י להרחקה מלאה בין ‪ 2‬קטבים‪ .‬״בא מספר ‪ 7‬כאשר בא לומר שהיה הפסק‬
‫ו אחד לשני לגמרי״ )אג׳ ‪—4‬מ ״ויש כאן ‪ 7‬מחיצות שנבדלים התחתונים‬
‫מז העליונים״ )נתיב ‪ 2‬כח(‪.‬‬
‫אמרו המקובלים שעולמנו‪ ,‬של ז׳ ספירות תחתונות‪ ,‬מ ן חסד ולמטה‪ ,‬הוא‬
‫‪ . ( 7 x 3 4 3‬למעלה ממנו יש ספירת‬
‫=‬
‫‪7x7‬‬
‫מז בגימטריא ג ש ם =‬
‫׳ עולם דרור וחירות‪ .‬וכך מופיע רעיון זה במהר״ל בביאור חמשים שערי‬
‫• ״כי השער ה־‪ 50‬הוא נבדל מהם שהוא מקום אשר יש שם חירות‪...‬‬
‫והשבעה )תחתונות( כל אחד יש )בו( שבעה‪ ,‬בעבור שצריך לכל אהד ‪ 7‬קצוות‪,‬‬
‫השביעי שהוא ש ב ת היכל הקודש המכוון בעצמו באמצע השש קצוות‪ .‬ולפיכך‬
‫ש ע י החמשים הוא הקדש קדשים‪ ,‬ומפני זה הם המשים שערי ביגה‪ ...‬מדריגתו‬
‫כ י ט‬
‫כ י‬
‫ב י נ ה‬
‫כ י נ ה‬
‫‪33‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫היא ס ב ה עליונה‪ ...‬וראוי ה י ה מ ש ה שיקנה מ ״ ט שערים כי ז על ז הם מ״ט׳‬
‫ומשה היה הצדיק השביעי‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצתק‪ ,‬יעקב‪ ,‬לוי‪ ,‬קהת‪ ,‬עמרם‪ ,‬משה‪ .‬נמצא‬
‫מ ש ה השביעי‪ ,‬והבן ז ה ‪ :‬ותדע שעוה״ז נברא בשבעת ימי בראשית‪ ,‬ואלו שבעי׳‬
‫כל אחד כלול מן כל ה ש ב ע ה עד שיש בו מ ״ ט שהוא ז פעמים‪ ,‬ולכך מ ״ ט‬
‫שערי בינה הם שייכים לאדם שהוא בעולם‪ ,‬אבל שער החמשים הוא אל השם‬
‫בעצמו‪ ...‬והוא סוד היובל שהוא חירות אשר הוא מקום רחבת ידים אשר הוא‬
‫גדל ורהב והוא דבר שאין לו צר ומצוק שער ההמשים הזה שהוא יציאה‬
‫לחירות״ )אג׳ ‪—1‬קכב(‪ .‬ומענין הדבר שביטוי ״יציאת מצרים״ מופיעה בתורה‬
‫‪ 50‬פעמים‪ ,‬כ י יצאו בכח ספירת הבינה‪ ,‬״וחמושים עלו בני ישראל מארץ‬
‫מצרים״ )שמות יט(‪ .‬החשבון נמצא בגר״א על תקוני זהר דף פייר‪.‬‬
‫מספר ׳טמונה‬
‫‪ 8‬הוא מספר של קדש קדשים‪ .‬המילה _הוא על ה ט ב ע ולכך מילה ביום‬
‫השמיני‪) ,‬ולכן היא דוחה שבת‪ ,‬שביעי שבטבע(‪ ...‬ולכך התורה ניתנה ג״כ אחר‬
‫ש ב ע ה שבועות תספור לך‪ ,‬וכן מזמור ״אשרי תמימי דרך״ )תהלים קיט( הוסד‬
‫על התורה בתמניא אפי כי התורה היא ת ח ת מספר ‪ ,8‬ובהיכל עצמו היה המנורה‬
‫ובה ז׳ נרות אבל בקדש קדשים היה התורה והארון‪ ,‬ארון מלשון אור שוןתורה‬
‫ה י א האור והיא השמינית ולכן נעשה נס בשמן )בחנוכה( והדליקו ‪ 8‬ימים״‬
‫)אג׳ ‪—1‬ה(‪ .‬״כלל הדבר כי המילה הוא על השבת במדריגה‪ ,‬ולכך המילה היא‬
‫ד ו ה ה א ת השבת״ )אג׳ ‪—2‬ה(‪ .‬״וצריך שיהיה בתלמיד הכם אחד משמונה‬
‫בשמינית‪ ,‬וזה כנגד התורה בעצמה שיש לה מדריגה שמינית שהיא על העולם‬
‫שנברא ב ש ב ע ת ימי בראשית״ )נתיב ‪—2‬טו(‪.‬‬
‫״כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דין של ‪ 70‬שנה״‬
‫)שבת קיט(‪ ,‬דהיינו כל עולמו )הטבעי( של אדם שבעים שנה )שבע הספירות(‬
‫כיון ש ה ש ב ה הזה הוא עד העולם העליון )בינה( ומביא הברכה מעולם עליון‪...‬‬
‫כי תקנו ביתברך ‪ 8‬שבהים כי השבח הזה מגיע למעלה מן עוה״ז‪ ,‬וכן אמן‬
‫יהא שמיה עד יתברך יש בו ‪ 8‬תיבות‪ ...‬לכן אף אם חטא בדבר ע״ז ונתן כוחו‬
‫לכוהות החיצוניות )שבעולם של ‪ 6‬קצוות‪ ,‬או ‪ 4‬רהקים( מסלקין ממנו״‬
‫)נתיב ‪—1‬קיג(‪.‬‬
‫מספד עשר‬
‫כבר‬
‫הקדמנו‬
‫בהקדמה שניה שכל דברי העולם יחולקו‬
‫לעשר ספירות‪.‬‬
‫״וכאשר תעשה אורך ורוחב כגון זה הרי הם ‪. . . 9‬‬
‫ועוד אחד נבדל לעצמו‬
‫שעל ידו נעשו החלקים אחד ומתחברים יחד‪.‬״ ‪1 . .‬‬
‫שבעיגול‬
‫דמיון‬
‫הנקודה‬
‫שהוא נבדל מן העיגול )והוא( עצמו מהבר כל העיגול״ ) ג ב ר ‪ -‬ס ו (‬
‫״מעשרות סיג לעושר״ )אבות ג‪ ,‬יג( ״כי האדם כאשר יתן ממון שלו אל‬
‫השם ה נ ה תבא הברכה מן השם אל הממון שלו כי הקריב מן עושרו אל השם‪...‬‬
‫ודוקא עשירית הוא קודש לשם מפני כי מספר הפרטים הם עד תשעה כי עשרה‬
‫נחשבים ע ד ה וכלל‪ ,‬שהרי אין המספר הנוסף רק עד עשרה‪ ,‬ומן עשרה ואילי‬
‫חוזר לספור אחד־עשר‪ ,‬שנים עשר הרי כל לא יתוסף רק עד עשרה וזה מפני‬
‫‪34‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כ י‬
‫אין תוספת על הכלל‪ ,‬ועשרה ואלף בחשבים כאחד‪ ...‬עדה‪ .‬כי העשירי הוא‬
‫המשלים לעשרה שהם כלל‪ ,‬יש אל העשירי סגולה זאת שראוי לגבוה שהוא‬
‫יתברר כולל הכל ראוי אליו העשירי״ )דרך חינם—קלט‪ ,‬ואמרו‪.‬״כולל״ גימטריא‬
‫לקים(‪ ,‬״והטעם שאמרו עשר בשביל שתתעשר‪ ,‬כי העשירי אשר הוא מפריש‬
‫נגד העצם שהוא עיקר‪ ,‬כי מי שמבין דברי הכמה יודע כי העצם הוא אחד‬
‫יט מקריים‪ ...‬לומר שהמקריים שאינו עיקר שייכים לאדם‪ ,‬אבל אל השם שהוא‬
‫עיקר שייר העשירי אשר הוא נגד העצם ועיקר״ )אג׳ ‪ ^ 2‬פ ט ( ‪.‬‬
‫א‬
‫״כי הקרבנות הם עשרה )עיין גבו׳—מו( כמו שרמז הכתוב עגלה משולשת‬
‫ועז משולש ואיל משולש‪ ,‬ותור וגוזל הם דבר אחד )בראשית טו( ו מ י שהוא‬
‫בעל ענוה ורוהו נשברה בקרבו בזה מקריב עצמו אל השם‪ ,‬ומדת הענוה כוללת‬
‫כל העשרה‪ ,‬כי שייך בו הפשיטות‪ ...‬ובזך‪ .‬מסלק הגשמיות״ )אג׳ ‪—2‬לה(‪.‬‬
‫״בעשרה נםיונות נ ת נ ס ה אברהם אבינו״ )אבות ה‪ ,‬ג(‪ .‬״בכל מיני בסיונות‬
‫שהם מחולקים‪ ,‬שלפעמים אהד עומד בנסיון זה ואינו עומד בנסיון אחר‪ ,‬אבל‬
‫הקב״ה היה מ נ ס ה את אברהם בכל חלקי הנםיון‪ ,‬שהחלקים מגיעים עד ‪ 10‬ולא‬
‫ייתר״ )אבות ריח(‪.‬‬
‫״עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים״ )אבות ה‪ ,‬ך(‪ .‬״ובעשרה יש כל‬
‫ל ק י ם • ״ )ואז( ידעו ישראל לגמרי שהשם עושה להם נסים‪ ...‬וכן יש לפרש‬
‫כל מספר שזכר‪ ,‬כי השם ברא העולם בעשרה מאמרות מ פ נ י שאין העולם חסר‬
‫דבר ויש בו כל החלקים‪ ...‬וכן עשרה נםיונות נסו אבותיהם להקב״ד‪ .‬שניסו‬
‫אותו בכל מיני נםיון )אבות—רכד )וע״ע שם דף רנ״ד(‪.‬‬
‫״בא דוד והעמידן על י״א״ )מכות כג(‪ .‬״כי ההומר הוא מסך מבדיל בין‬
‫השם וביו האדם ואף כאשר פירש )מעשרה( מדברים המרחיקים והחוצצים‪,‬‬
‫צריד עוד לקנות מדריגה נבדלת‪ ,‬ולכן מספר י״א גבדל מעוה״ז״ )אג׳—‪ 4‬ז(‬
‫״ ע תת—קםג ״כי עד מספר עשרה רשות התחתון כמו שאמרו ״מעולם לא‬
‫ל ו משה ואליהו למעלה מעשרה״(‪.‬‬
‫הח‬
‫) ע‬
‫ע‬
‫מםפר שתיפ—עשרה‬
‫כמו שבארנו למעלה שכל גשמי יש לו ששה כיוונים )מעלה מ ט ה וארבעה‬
‫י ו נ י ם ( ‪ ,‬כן באופן מפורט יש בהם ‪ 12‬גבולי אלכסון ״שהם גבול מזרחית‬
‫רומית‪ ,‬מזרחית תחתית‪ ,‬גבול דרומית רומית ודרומית תחתית‪ ,‬גבול מערבית‬
‫מ מ י ת ומערבית תחתית‪ ,‬גבול צפונית רומית וצפונית תחתית‪ ,‬גבול מזרחית‬
‫דרומית‪ ,‬גבול דרומית מערבית‪ ,‬גבול מערבית צפונית‪ ,‬גבול צפונית מערבית‪...‬‬
‫ימפני כן יש לארץ י׳׳ב עמודים ר״ל התקשרות למעלה בכל חחילופים שלה״‬
‫)כאר קכב(‪.‬‬
‫כי‬
‫״וכל תולדות יעקב בא בענין נפלא מאד‪ ...‬ומן האחד שהוא יעקב‪ ,‬יצאו‬
‫י״ב שבטים‪ ,‬ענף והלק האילן )גימטריא ח״ד דאח״ד(‪ ...‬דברים אלו כבשונו‬
‫עולם״ ) ג ב ו ׳ ‪ -‬ם ה ( ‪.‬‬
‫״ומפני כי השטח יש לו ד׳ צדדין‪ ...‬וכל צד יש לו ג׳ דהיינו התהלת הקו‬
‫יאמצע וסופו‪ ...‬לכן מתיהם לו י״ב״ )אור קםב( )ע״ע אג׳ ‪—1‬קבט(‪ .‬י״ג‬
‫בריתות נכרתו על המילה )נדרים ל״א(‪ .‬״הם נגד י״ב גבולים והאמצעי שתוך‬
‫ש‬
‫ל‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪35‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה ג מ ל י ם ועי״ז יש קשור והבור גמור מכל צ ד שהם י״ג״ )אג׳ ‪—2‬ה( )ע״ע‬
‫אג׳ ‪—3‬נד(‪ ,‬קסט(‪.‬‬
‫״כי מלת ״זה״ מורה על דבר הרמוז הנגלה שיש לו מציאות בפועל לגמרי‪,‬‬
‫והוא ענין הצורה שנקראת ״זה״ שמספרו י״ב ולכד בסוף פסע מ ש ה י״ב‬
‫פסיעות כאהד כי לא יתהלק הצורה‪ ...‬ותדע כי היי משה היו ‪ 120‬ש נ ה שהוא‬
‫ג״כ י״ב במספר קטן‪ ...‬ומש״ה במספר קטן הוא י״ב ״)זה( )אג׳ ‪—2‬נה( ע ״ ע‬
‫אור—ה(‪.‬‬
‫מספר ארבעים‬
‫בניגוד למספר ‪ ,4‬שהסברנו לעיל שהוא מורה על פירוד‪ ,‬והוא מספר פרטי‬
‫המספר ‪ 40‬הוא מספר כללי ומראה על הבינה‪ .‬המספר ‪ 30‬מראה על מ ל כ ו ת‬
‫הנקנית בשלושים מעלות )אבות ו‪ ,‬עיין בגר״א שם ביאורם( וכן היה דוד‬
‫ל׳ כשמלך‪ ,‬וכן יוסף‪ .‬כי בעוה״ז יש לכל דבר ראש‪ ,‬תוך וסוף‪ ,‬הרי ‪ •30‬א כ ל‬
‫בעולם הנבדל בא מימד נוסף והרי ‪ .40‬״‪ 40‬סאה קצוצי תפילין )בהרוגי ביתר(‬
‫כי ‪ 40‬סאה שיעור מקוה טהרה אשר כל מקוה מקבל שפע המים ח י י‬
‫והתפילין הם קבלת שפע ההיים אשר לאדם ולכך‪ ...‬המניח תפילין מאריך ימים״'‬
‫)אג׳ ‪—2‬קיט(‪.‬‬
‫כ ן‬
‫ס‬
‫״ואמר כי התורה ניתנה ב—‪ 40‬יום והנשמה נוצרה ל—‪ 40‬יום‪ ,‬וזה מורד‪,‬‬
‫כי אלה שני דברים דומים ביחד‪ .‬והדמיון שלהם כי התורה אינו דבר ט ב ע י‬
‫אלא שכל נבדל‪ ,‬וכן הנשמה היא בלתי גשמית ונבדלת לגמרי״ )אג׳ ‪— 4‬‬
‫״כי מספר ‪ 40‬הוא מיוהד לעוה״ב שהוא נבדל״ )אג׳ ‪—4‬קמב(‪.‬‬
‫סו(>‬
‫״כי בן ארבעים לבינה‪ .‬כי עד ארבעים לא עברו רוב שנותיו של א ד‬
‫ועדיין הגוף המרי גובר‪ ,‬ובארבעים שנה התהיל ההמרי להתמעט ו ה ש כ ל י י‬
‫להתגבר״ )אור קטז( ״‪ 40‬היא רבוע שלם בעבור שיש לו ‪ 10‬לכל רוח״ )אג׳‬
‫‪—3‬פו(‪.‬‬
‫ס‬
‫מספר ששים‬
‫כבר הסברנו לעיל במערכת שש שהוא שש קצוות‪ ,‬וכלל כל הכיוונים‪.‬‬
‫ובזה יובן ״כי מספר ששים הוא מספר מלא ושלם ולכן אמרו כי בין כ ת פ י ו‬
‫של שמשון ששים אמה‪ ...‬כי כה הגבורה מיוהד לששים בפרט‪ ,‬״ששים גבוריס‬
‫סביב לה מגבורי ישראל איש הרבו על ירכו״ )שה״ש ג(‪ ,‬והבן זה כי אי א פ ש ר‬
‫לפרש יותר״ )אג׳ ‪—2‬לט( נלע״ד כי יסודו של מספר ‪ 60‬היא ‪ ,6‬וספירוז‬
‫גבורה שש מלמעלה‪ ,‬וזה‪ ,‬גבורות‪.‬‬
‫״כי דרך למנקט מספר זה )‪ (60‬על רבוי שהוא‪ .‬כשלימות‪ ,‬ובשבול כך א ח‬
‫בששים בטל וזה מפני כי בהמישים אם יתוסף אהד‪ ,‬אינו בטל אצלו‪ ,‬כי ג‬
‫המישים אינו מספר שלם‪ ,‬והוא חלק )כי עיקרו של מספר שלם הוא מאה‪ ,‬כ מ ו‬
‫שיבואר במערכת מאה( ואין הלק )יהידות( בטל אצל הלק )‪ .(50‬אבל ש ש י ס‬
‫הוא מספר כללי שלם )כי נוטה רובו ככולו למאה( ולכך בטל החלק א צ ל‬
‫הששים״ )אג׳ ‪—3‬פט( )באר פט(‪.‬‬
‫ד‬
‫ם‬
‫‪36‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מםפר מ א ה‬
‫״רשות הרבים תופס עד עשרה‪ ,‬ומספר מ א ה נ ג ד ה א מ צ ע י ומספר אלפים‬
‫נגד העליונים ודבר זה אמת ומבואר״ )אג׳ ‪—4‬קל(‪ .‬״ולכך המספר המתיהס‬
‫אל השמים הוא מאה‪ ,‬מאחר כי מספר עשרה שייך לארץ‪ ,‬ומספר עשרים אינו‬
‫נבדל מן עשרה כי שניהם לשון עשר‪ ,‬ושלושים מן שלש וכן כולם עד מאה‬
‫שהוא מספר בפני עצמו והוא נבדל לגמרי״ )נתיב ‪—1‬קכב( )ע״ע אור—עד(‪.‬‬
‫״כי מ א ה אמה יש לו סגולה שאין בכל המספרים וזה כי ה מ א ה הוא סכום‬
‫מספר שהוא מ א ה ולא ת מ צ א בו הלק כלל‪ ,‬וזה כי כאשר תרבע את המספר‬
‫הזה עד שהוא שלם‪ ,‬שהרי המספר המרובע הוא שלם שהרי ארכו כרהבו‪ ,‬ואם‬
‫אינו מרובע אינו שלם שהרי חסר מן הרוחב או מן האורך‪ .‬וכאשר תרבע אותו‬
‫להשלימו הרי צלעותיו עשרה שלימות והם סכום מספר‪ .‬אבל כאשר תרבע‬
‫מספר עשרה )כלומר‪ ,‬למצוא שרשו( אין צלעותיו שלימות‪ ,‬רק אמות שבורות‬
‫וכן אלף‪ ,‬אין צלעותיו שלימות )כשתמצא שרשו( רק אמות שבורות‪ .‬לכן מספר‬
‫מ א ה מ ת ד מ ה אל הכל )כלומר‪ ,‬הוא מספר כללי( שהיה )אדם הראשון( ממזרת‬
‫עד מערב שהוא הכל ואינו הלק‪ ...‬ואע״ג שמספר רבבה כאשר תרבע אותו‬
‫)תמצא שרשו( יהיד״ צלעותיו מאה )א״כ תאמר שגם הוא מספר ש ל ם ? ( כבר‬
‫התבאר שאין רבבה נהשב בכלל מספר‪ ,‬ששם רבבה ייקרא על הרבוי״ ) ג ו ר ^‬
‫דברים ד ‪ .(32‬ובלשון המקובלים‪ ,‬מאה הוא עשר ספירות כאשר כאו״א מ ת מ ל א‬
‫על כל עשר פרטי פרטיו‪.‬‬
‫מספר ש ל ו ש מ א ו ת‬
‫מספר זה הופיע הרבה בדברי הז״ל )‪ 23‬פעמים לפהות‪ ,‬בכורות נז‪ ,:‬ביצה‬
‫כט‪ ,‬שבת יג‪ ,:‬סנהדרין סח‪ ,.‬הגיגה טו‪ ,:‬פסחים נז‪ (.‬וראוי לדעת בכל מקרה‬
‫למה נקטו סכום זה‪ ,‬כי אם להגיד סתם לשון גוזמא )כדעת מהרש״א( עדיף היה‬
‫לנקוט סך ת—‪ ,4000‬המספר המירבי‪ .‬וענה על כך מ ה ר ״ ל ‪ :‬״וכאשר אתה רוצה‬
‫להבין עוד דברי הכמים בענין זה‪ ,‬דע כי הוא יתברך ברא הנמצאים והם‬
‫משתלשלים ממנו‪ ...‬לימין ולשמאל ובסוף )בקו אמצעי( ג״כ‪ ,‬כמו האילן הזה‬
‫שהוא משלשל מ ן העיקר ויש לו לימין ושמאל וסוף‪ ...‬לימין בריאות שהם‬
‫במים‪ ...‬לצד ש מ א ל המתיהסים לאש‪ ,‬ולבסוף השתלשלות העופות )ברוה‪ ,‬והרי‬
‫ספר כאן הכמה‪ ,‬בינה ותפארת נשארה עוד‪ ,‬ומלכות המסמלת האדמה‪ ,‬ובזה‬
‫נשלמו ‪ 4‬יסודות‪ ,‬כנ״ל בהקדמת שלישית( )אג׳ ‪—3‬צ(‪.‬‬
‫״אמנם מספר של ‪ 300‬ת מ צ א במקומות הרבה על הפלגת השיעור‪ ,‬וזה כי‬
‫השיעור היותר גדול הוא אלף‪ ...‬ומספר ‪ 3,000‬אין ראוי לדבר שהוא בעל שיעור‬
‫מתדבק )כלומר אינו ראוי להשתמש בביטוי זה לתאר דבר ש מ ת ד ב ק לזולתו(‬
‫כי אין ל־‪ 3,00‬התדבקות‪ ,‬כי מי מ א ה ד ומדבק אותם ? )כלומר‪ ,‬איזה מספר‬
‫םך־כולל עומד מעליו כדי לחבר יחד כל הפרטים ?( שאינה תהת מספר אהד‬
‫יותר עליון כולל ומאהד אותם‪ .‬אבל מספר ‪ 500‬הוא תחת מספר אחד יותר עליון‪,‬‬
‫כי מספר ‪ 1,000‬כולל אותם ולכן מספר ‪ 300‬מתיחס לשיעור‪ ,‬ולא ‪ 100‬אחד‪ ,‬כי‬
‫האחד אין לו שיעור‪ ,‬כי שיעור יש לו ראש וסוף ואמצע‪ ,‬ואל״כ אין כאן‬
‫שיעור )וזה חסר למאה( )אג׳ ‪3‬־פו(‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫זאת ועוד‪ .‬״ודבר זה עניו עמוק מאד‪ ,‬איך הרקיע כלול משלש )אש רוח‬
‫מים(‪ ...‬וד״שין )‪ (300‬בסוף אלפ״א בית״א שהיא עולה מ ל מ ט ה למעלה‪ ,‬ואף‬
‫התי״ו אחריו‪ ,‬מ פ נ י שהתי״ו הוא סוף‪ ,‬וכל סוף דבק בו ההעדר‪ ,‬לכך לא בא‬
‫על שיעור״ )אג׳ ‪3‬־צב(‪.‬‬
‫״כי מספר ‪ 300‬מתיחם אל דבר שאינו בארץ‪ ,‬כי הדבר שהוא בארץ שייר‬
‫אליו מספר עשרה״ )אג׳ ‪3‬־קב(‪.‬‬
‫ו ע ו ד ‪ :‬״ומספר ג בכל מקום מורה על החוזק וכמו שאמר ״וההוט המשולש‬
‫לא במהרה יינתק״ )קהלת ד( לכן ג שנים הוי חקה לכל דבר בכל מקום‪ .‬ומספר‬
‫שלש מאות מורה על החוק לנמלי‪ .‬כי המאה הוא משולש במדריגת המספר‪,‬‬
‫שהרי יש בזה אחדים ועשרות ומאה )כולם כלולים תוך תיבת מאה( נמצא כי‬
‫המספר שלש מאות משולש מצד שהוא משולש מ ש ל ש ה מספרים‪ ,‬אחדים עשרות‬
‫ומאות‪ ,‬והמאות ג״כ שלשה״ )אג׳ ‪3‬־רב(‪.‬‬
‫״כי מספר ‪ 300‬הוא לדבר שאינו יוצא מן השיעור )כלומר‪ ,‬יש לו גבול(‬
‫אבל היוצא מן השיעור הוא במדריגה יותר גדול״ )צח—צו( ובזה תבין מספר‬
‫ב י‬
‫‪.3,000‬‬
‫םיכופ‬
‫זכינו לראות בכל המערכות שצויינו עד כה שיטתיות נפלאה כדברי מהר״ל‪.‬‬
‫הוא עצמו לא ריכז דבריו לדבר עליהם מבחינת מספריהם‪ ,‬אבל כאשר הם‬
‫נאספים יהד‪ ,‬צו לצו וקו לקו‪ ,‬הם מוכיחים על הגיון הרחב בסדור מאניריהם‬
‫של חז״ל‪ .‬אנו מביטים כאן על מימדים ההולכים ומעמיקים על הנסתרות‬
‫שבדבריהם‪ ,‬המסתתרים אחרי לבוש תם של אגדה‪ .‬בין ״הכמים ונבונים״ היה‬
‫ידוע על סדור אורגני ומשולב של ספירות המתאימות לתכנית־אב‪ .‬אי לכן‪ ,‬כל‬
‫דבריהם של חז״ל כראי־מוצק‪ .‬המהר״ל מוכיה שאין בהם אומדנא‪ ,‬אלא מתכונות‬
‫מתוכננות ומדויקות‪ .‬השפנו רק מ ע ט מן ההומר הרב‪ ,‬ונקוה לשמוע מאחרים‬
‫הרחבת הדברים‪.‬‬
‫נספח‬
‫רשימה כוללת‬
‫להלן רשימה של המקומות בהפ דן המהר״ל במשמעות המפפריפ‬
‫‪2‬‬
‫אג׳ ‪—1‬ב‬
‫אג׳ ‪—3‬קמז‬
‫אבות—קיט‬
‫גבר—ריט‬
‫נצח—נב‬
‫גיר‪ ,‬ש ב ת יוד‬
‫‪38‬‬
‫‪3‬‬
‫אג׳ ‪—1‬מד‬
‫אג׳ ‪—2‬סז‬
‫אג׳ ‪—3‬לח‪ ,‬פה‪ ,‬פה‪ ,‬צא‪ ,‬ק‪ ,‬קיב‪ ,‬קלה׳‬
‫קמא‬
‫אג׳ ‪ - 4‬ק י ‪ ,‬קיא‬
‫נתיב ‪1‬־־־עח‪ ,‬קל‪ ,‬קנג‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫נתיב‬
‫‪-2‬כח‬
‫אבות־־־כג‪ ,‬כט‪ ,‬ס‪ ,‬פג‪ ,‬צט‪ ,‬קב‪ ,‬קג‪,‬‬
‫?י׳ קיט‪ .‬קבה‬
‫גבו^_‬
‫ק י ט‬
‫תת—נח‪ ,‬עז‬
‫נ צ ח ‪ -‬נ ה ‪ ,‬צג‪ .‬קכד‬
‫אוי׳ קנח‬
‫פרק‬
‫סוף‬
‫גור—במדבר‬
‫כא‬
‫שליש—גבו׳—צח‪ ,‬נצח—מד‬
‫ע ל‬
‫‪4‬‬
‫א ג‬
‫׳ ‪-1‬קלה‬
‫נג‪,‬‬
‫לב‪,‬‬
‫כב‪,‬‬
‫ג׳ ‪-2‬יט‪,‬‬
‫‪0‬ג‪ ,‬פ‪ ,‬קיט‬
‫אג׳ ‪ - 3‬פ ח ‪ ,‬רמ‬
‫אג׳ ‪—4‬קן‬
‫אבות‪-‬רנד‬
‫א‬
‫גכו‬
‫ס‪ ,‬םג‪,‬‬
‫׳—לז‪,‬‬
‫הת‪-‬קטו‬
‫נצח‪-‬קכד‬
‫גייר—בראשית בג ‪2‬‬
‫קא‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫אג׳ ‪ 1‬י ‪ -‬ק נ ד‬
‫‪-2‬פז‬
‫א ג‬
‫׳ ‪-3‬קלה‬
‫אבית‪-‬פט‪,‬‬
‫י׳‪-‬קא‬
‫אור—‬
‫קכה‬
‫ג כ‬
‫ט‬
‫‪6‬‬
‫א ג‬
‫׳ *־־‪-‬לא‪ ,‬קכט‬
‫אג׳ ‪ - 2‬ק י ג ‪ ,‬קנ‬
‫* ׳ ‪3‬י‪-‬סה‪ ,‬קלח‪ ,‬קפז‬
‫ג׳ ‪ - 4‬ק ח‬
‫א‬
‫נ ת י‬
‫ב ‪-1‬קנד‬
‫נתיב ‪ - 2‬כ ו‬
‫אכית‪-‬קג‬
‫ר׳‪-‬סו‬
‫תת־־־‪-‬קכב‬
‫ג כ‬
‫' ^ • ל ט ‪ .‬קבר‪ ,‬קלה‬
‫גור‪-‬שמות א ‪7‬‬
‫קלז‪,‬‬
‫רעא‬
‫אג׳ ‪—2‬יד‪ ,‬סה‪ ,‬קטר‬
‫אג׳—‪—3‬קלה‬
‫אג׳ ‪—4‬מ‪ ,‬קמ‬
‫נתיב ‪—1‬קיג‬
‫נתיב ‪—2‬קפד‬
‫תת—קבב‬
‫אבות—רמ‪ ,‬רנד‪ ,‬רנה‪ ,‬דנו‬
‫נצח—קלה‪ ,‬קמח‪ ,‬קפה‬
‫אור—כג‪ ,‬עד‪ ,‬צג‬
‫‪8‬‬
‫אג׳ ‪—1‬ה‬
‫אג׳ ‪—2‬ה‪ ,‬קטר‬
‫אג׳ ‪—3‬קנד‪ ,‬קצב‬
‫נתיב ‪—1‬קיג‬
‫נתיב ‪—2‬טו‬
‫אבות—רפ‬
‫גבו׳—ש‬
‫תת—יוד‬
‫נצה—מג‪ ,‬קמה‬
‫אור^‪-‬כא‬
‫‪9‬‬
‫אג׳ ‪—2‬קב‬
‫אבות—קכד‪ ,‬קמ‪ ,‬רטו‬
‫גבו׳—מז‪ ,‬סו‬
‫‪10‬‬
‫אג׳ ‪—1‬םא‪ ,‬פג‬
‫אג׳ ‪—2‬לה‪ ,‬פ ט‬
‫אג׳ ‪—3‬פו‪ ,‬רפו‬
‫אג׳ ‪—4‬עה‪ ,‬קנז‬
‫אבות—םב‪ ,‬פב‪ ,‬קכד‪ ,‬קלט‪ ,‬קפב‪ ,‬רטו‪,‬‬
‫ריה‪ ,‬רכד‪ ,‬רנד‬
‫גבו׳—מו‪ ,‬פא‬
‫נצח—נב‪ ,‬נד‪ ,‬קמח‬
‫אור—ט‬
‫‪11‬‬
‫אג׳ ‪—3‬נד•‬
‫אג׳ ‪—4‬ז‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪39‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪45‬‬
‫אג׳ ‪—3‬קצו‬
‫אג׳ ‪—4‬קיב‬
‫תת—קסג‬
‫‪12‬‬
‫אג׳ ‪—1‬קכט‬
‫אג׳ ‪—2‬ה‪ ,‬נ ה‬
‫אג׳ ‪—3‬נה‬
‫אג׳ ‪—4‬קטז‬
‫גבו׳—סח‬
‫אור—קסב‬
‫באר^קכב‬
‫‪50‬‬
‫באה—פט‬
‫‪60‬‬
‫אג׳ ‪—2‬לט‪ ,‬עו‪ ,‬קיב‬
‫אג׳ ‪—3‬יד‪ ,‬יט‪ ,‬לו‪ ,‬פט‪ ,‬קלב‪ ,‬קעג‬
‫אג׳ ‪—4‬קל‬
‫גבו׳—סו‬
‫תת—נו‬
‫אור—קסב‬
‫באר^סט‬
‫‪13‬‬
‫אג׳ ‪—1‬םא‪ ,‬קנט‬
‫אג׳ ‪—2‬ה‪ ,‬נ ה‬
‫אג׳ ‪—3‬נד‪ ,‬קסט‬
‫אור—ח‬
‫‪15‬‬
‫אל׳‬
‫‪70‬‬
‫גבו׳—נד‬
‫אור—ר‬
‫‪—4‬סיב‬
‫‪16‬‬
‫אג׳ ‪—1‬קסו‬
‫אג׳ ‪—4‬צח‬
‫נצה—צד‪,‬‬
‫‪75‬‬
‫אור—קטז‬
‫‪80‬‬
‫אג׳ ‪—3‬קצו‬
‫אור—קטז‬
‫‪18‬‬
‫אג׳ ‪—3‬קלט‬
‫אג׳ ‪—4‬כו‪ ,‬עד‪,‬‬
‫‪100‬‬
‫אג׳ ‪—3‬פו‬
‫אג׳ ‪—4‬קל‬
‫נתיב ‪ 1‬בי—קכב‬
‫נתיב ‪—2‬נט‪ ,‬סז‪ ,‬רכה‬
‫אור—עד‬
‫גור—דברים ד ‪32‬‬
‫‪20‬‬
‫אור—עד‬
‫‪30‬‬
‫אג׳ ‪—4‬קיב‬
‫אור—קעא‬
‫‪36‬‬
‫אג׳ ‪3‬י—ד‬
‫׳‬
‫‪180‬‬
‫‪40‬‬
‫אג׳ ‪—2‬קיט‬
‫אג׳ ‪—3‬קצז‬
‫אג׳ ‪—4‬פו‪ ,‬קמב‬
‫אור—קטז‬
‫‪40‬‬
‫‪120‬‬
‫גבו׳—קכ‬
‫אג׳ ‪—3‬קטו‬
‫‪300‬‬
‫אג׳ ‪—3‬עד‪ ,‬פו‪ ,‬צב‪ ,‬קב‪ ,‬רב‬
‫נצח—צו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪310‬‬
‫נתיב ‪—2‬נט‬
‫נצת־־&ה‬
‫גור—דברים א ‪24‬‬
‫אג׳ ‪—1‬כ‬
‫קבט‬‫אג׳ ‪—2‬קכד‬
‫אג׳ ‪—3‬רלא‬
‫‪600‬‬
‫כ י‬
‫‪365‬‬
‫נצח—צד‪ ,‬צז‬
‫גבי־־ ׳‬
‫‪1000‬‬
‫‪1‬‬
‫‪400‬‬
‫אג׳ ‪—2‬קיז‬
‫אג׳ צ —‬
‫כ ז ׳‬
‫כ‬
‫‪4‬‬
‫יי ׳‬
‫‪3000‬‬
‫נצח‪-‬צו‬
‫ק צ ז‬
‫־־‬
‫ט‬
‫ק ל‬
‫נתקבל במערכת‬
‫ב ג ד י‬
‫ישע‬
‫פ י ר ו ש ע ל ה מ ר ד כ י ל מ ס כ ת ו ת כ ת ו ב ו ת ‪ ,‬קידושין‪ ,‬ב ב א ב ת ר א ‪,‬‬
‫ס נ ה ד ר י ן ו מ כ ו ת ‪ .‬מ א ת רבינו י ש ע י ה ה ל ו י הורוויץ ז צ ״ ל ‪ ,‬מ י ו ס ד גבו‬
‫ע ל פ י ר ו ש י ם ב ל ת י י ד ו ע י ם מ ר א ש ו נ י ם ואהרוניבו‪ .‬י ו צ א ל א ו ר ב פ ע ם‬
‫הראשונה‬
‫ע ״ י ה ר ב א ב ר ה ם סופר‪.‬‬
‫הוצאת‬
‫ק ד ם ב ע ״ ם ‪ ,‬ירושלים‬
‫תשל״ח‪.‬‬
‫נ ז‬
‫ךןי‬
‫א ו‪#‬‬
‫י‬
‫ד ב ר י ת ו ר ה ‪ ,‬ה ג ו ת מ ח ק ר ו ה ע ר כ ה ‪ .‬ס פ ר זכרון לנזיר ה ר ב‬
‫ד ו ד כ ה ן ז צ ״ ל ‪ .‬ש ל ו ש ה כ ר כ י ם ‪ .‬י ו צ א ל א ו ר ע ״ י נזר ד ו ה י ר ו ש ל י ם‬
‫תשל״ח‪.‬‬
‫חיוגים כדברי חז״ל ובלשונם‬
‫הרב‬
‫צ‬
‫‪7‬‬
‫ז^?‬
‫כ‬
‫י‬
‫ו א ב ״ ד ד ק ״ ק מינכן‪.‬‬
‫בולן‪.‬‬
‫המנחה‬
‫תורגם‬
‫שלישית‬
‫מ‬
‫מ א ת הרב חנוך ה כ ה ן א מ ט ר ו י זצ״ל‪,‬‬
‫הביא לדפוס ח ת ן המחבר הרב יעקב‬
‫מ ו ס ד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשל׳יח‪.‬‬
‫ד ר ש ו ת ע ל ה ת ו ך ה מ א ת הרב חנוך ה כ ה ן ארנטרוי זצ״ל‪.‬‬
‫מ ת ו ך כ ת ב י י ד ה מ ח ב ר ע ״ י ה ר ב י ע ק ב צבי כהן‪ .‬מ ה ד ו ר ה‬
‫מתוקנת‬
‫ומורחבת‪.‬‬
‫חיפה‬
‫תשל״ח‪.‬‬
‫יזו תורה מן השמים כעיקר ביהדות‬
‫ר ש א ר עיקרי היהדות‪ .‬מ א ת ד״ר‬
‫כ י ז ו‬
‫הוצאת‬
‫מ ד ר ש י ת נעם‪,‬‬
‫פרדס חנה‬
‫ומקומו של העיקר הזה‬
‫י צ ח ק ר פ א ל ה ל ו י עציון‪.‬‬
‫ת ל אביב תשל׳יו‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪41‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כ״?‬
‫שמואל‬
‫הלכות והליכות בטיול‪ ,‬מחנה קיץ וקמזנה‬
‫)המשך(‬
‫ד‬
‫פ ד ק‬
‫ובלכתך בדרך‬
‫היציאה לדרך‪ ,‬השהיה בהיק הטבע‪ ,‬הנסיעה ברכב‪ ,‬וכדומה‪ ,‬הם החלק‬
‫המהנה והמרשים ביותר של הטיול‪ .‬גם הלק זה של הטיול מחייב ת ש ו מ ת לב‬
‫למספר נושאים שבהיי היום יום לא תמיד מודגשים כהלכה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫תפלת‬
‫הדרך‬
‫א( ה מ ר ח ק ‪ :‬מטייל היוצא למסע רגלי או שנוסע במכונית‪ ,‬רכבת‪ ,‬אוניה‪,‬‬
‫לכל׳ עליו לומר ״תפלת ה ד ר ך ׳ י ויברך רק אם הולך או נוסע לפחות‬
‫פרסה אחת ]כ־‪ 4‬ק ״ מ [ ‪ ,‬ויש הסוברים שבנסיעה יברך רק אם נוסע למרחק‬
‫של לפתות ‪ 72‬ד ק ו ת ‪ .‬אם יוצא לדרך הקצרה מפרסה יאמר ״תפלת הדרך״ ללא‬
‫חתימת הברכה‪ ,‬אך אם בדרך זו יש סכנה — יהתום ב ב ר כ ה ‪.‬‬
‫מ‬
‫ט‬
‫ס‬
‫ן‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ב( מקום א מ י ר ת ה ‪ :‬מטייל היוצא לדרך מביתו יאמר ״תפלת הדרך׳ רק‬
‫כאשר ימצא בדרך ממש‪ ,‬ויאמר אותה בתוך הפרסה הראשונה של הדרך אך רק‬
‫לאהר שעבר ‪ 70‬אמה ]כ־‪ 35‬מטר[ מהבית האהרון של המקום שממנו יצא וטוב‬
‫לאומרה לאהד מיל ] כ ק ״ מ [ ‪ .‬ביום השני של הטיול‪ ,‬אם לז בדרך — רשאי‬
‫לברך בתוך העיר שבה לן אפילו אם עדיין לא יצא ל ד ר ך ‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ג( אופן אמירת ה כ ר כ ה ‪ :‬מטייל היוצא למסע רגלי‪ ,‬יעצור ויברך בעמידה‪.‬‬
‫היוצא לדרך ברכבו הפרטי‪ ,‬ראוי שיעמיד את הרכב בעת הברכה אך אם נוםע‬
‫שו״ע או״ח סי׳ ק״י סע׳ די‪ ,‬משנה ברורה ס״ק לי‪ ,‬ערוך השלחן שם סע׳‬
‫‪1‬‬
‫סי׳‬
‫‪2‬‬
‫י״א קש״ע‬
‫ס״ח סע׳ אי‪.‬‬
‫שו״ע שם סע׳ זי‪ .‬משנה ברורה ס״ק ל׳‪.‬‬
‫‪ 72‬דקות הן זמן‬
‫‪3‬‬
‫רמ״א‬
‫ס״ט‬
‫סי׳ רס״א סע׳ א׳‪ ,‬שו״ע סי׳‬
‫סע׳‬
‫שערים‬
‫‪4‬‬
‫זו‬
‫‪42‬‬
‫ו ‪ /‬ולגבי‬
‫תנ״ט סע׳‬
‫ת פ ל ת הדרך ראה‬
‫ב׳‬
‫שו״ת יביע‬
‫וביאור‬
‫אומר‬
‫הלכה‬
‫ח״א‬
‫או״ח‬
‫סי׳‬
‫י״‬
‫ס‬
‫ג‬
‫״ ק זי׳‬
‫המצוינים בהלכה סי׳ מ׳ ס״ק ח׳‪ ,‬סי׳ ס״ח ס״ק ח ׳ סי׳ ר״ד ס״ק ט׳‪.‬‬
‫׳‬
‫שו״ע סי ק״י סע׳ ז׳‪ ,‬משנה‬
‫כתב‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫הליכת פרסה ]דהיינו‪ 4 :‬מיל[ כאשר מיל‬
‫מ ח ו ש ב כ־‪18‬‬
‫שם‪,‬‬
‫דקות‪.‬‬
‫ראה‬
‫שו״ע יו׳׳ד מי׳‬
‫שבדרך‬
‫של‬
‫פרסה‬
‫ברורה ס״ק ל׳‪.‬‬
‫ה ע ו ב ר ת דרך‬
‫ובביאור‬
‫מקום‬
‫ישוב‬
‫לא‬
‫הלכה שם ד״ה ״ואין‬
‫יחתום‬
‫סכנה‪ .‬וראה שו״ת ישכיל עבדי ח״ז קונטרס אחרון סי׳ ג׳‪,‬‬
‫שו״ע ורמ״א שם‪ ,‬משנה‬
‫משנה ברורה שם‪.‬‬
‫ברורה ס״ק כ״ט‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫וקש״ע סי׳‬
‫בברכה‬
‫כי‬
‫לאומרה״‬
‫אין‬
‫כדרי‬
‫נועם ח״ס עמ׳ ש״ל•‬
‫ס״ח סע׳ א׳‪.‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ברכב שאינו‬
‫׳**יי‬
‫״‬
‫ז״א‬
‫ש ת‬
‫א ר י‬
‫^‬
‫‪7‬‬
‫ל י א ו ברכב צבורי — רשאי לומר את הברכה בעת ה נ ס י ע ה ‪,‬‬
‫י את ״תפלת הדרך״ לברכה כלשהי כדי שתהא ברכה שלמה‪,‬‬
‫‪^,‬‬
‫ס מ ו‬
‫יא לפניה ברכה וכן לאחריה‪ .‬לכן יאכל או ישתה משהו‪ ,‬יברך ברכה‬
‫א‬
‫י‪ ,‬ואחר כר יאמר ״תפלת הדרך״ י*‪.‬‬
‫ה( *‬
‫^׳‬
‫ה ף‬
‫ימו א מ י ר ת ה ‪ :‬מטייל היוצא לטיול המתמשך מספר ימים יאמר ״תפלת‬
‫רכה כ כ ל יום מ י מ י הטיול ״‪ .‬יש לומר ״תפלת הדרך״ פ ע ם אחת ביום‬
‫!‪.‬ח במקום ישוב והמשיך אחר כך בדרכו‪ ,‬אך אם היה בדעתו ללון‬
‫^‬
‫‪10‬‬
‫כך חחליט להמשיך בדרכו — יאמר שוב ״תפלת ה ד ר ך ״ ‪.‬‬
‫מטייל היוצא לדרך לפנות בוקר — ביום הראשון לטיול יאמר מיד‬
‫‪11‬‬
‫י י ר ״ ׳ אך בשאר הימים טוב שימתין עד שיאיר ה י ו ם ‪.‬‬
‫מ ט י י‬
‫ע‬
‫ף‬
‫ל הנוסע בלילה ואמר ״תפלת הדרך״ בתחילת הנסיעה אם נשאר‬
‫‪1‬‬
‫״י במשך רי ד‪1,1‬‬
‫הלילה — בבקר שלמחרת כאשר ימשיך בדרכו‪ ,‬יאמר ״תפלת‬
‫לא ברכה ואפילו אם נח בדרך במשך ה ל י ל ה " ‪.‬‬
‫ה ך ד ך ״‬
‫וי‬
‫ח‬
‫ו ר ‪ 1‬ר‬
‫מ ט י‬
‫^‬
‫^‬
‫המקום ש ב ו רוצה ללון‪ ,‬יאמר אותה בברכה מיד כשנזכר בכך‪ ,‬אך אם‬
‫ח‬
‫‪13‬‬
‫י ר פרסה הסמוכה לאותו מקום‪ ,‬יאמר אותה ללא ב ר כ ה ‪.‬‬
‫^‬
‫ל‬
‫י ל ששכח לומר ״תפלת הדרך״ — אם נמצא במרחק של פרסה‬
‫שהמדריך ימנה את א ח ד החניכים שיאמר ״תפלת הדרך״ ורצוי שיאמר‬
‫ה פ‬
‫י‬
‫'‬
‫ק‬
‫ש‬
‫‪7‬‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ק‬
‫ל‬
‫ו‬
‫שברכב כ ד י שכל הקבוצה ת ש מ ע את הברכה‪ ,‬ע ל כל החניכים‬
‫ל עיסוק ולהקשיב לברכה ובסיומה יענו ״ א מ ך ‪.‬‬
‫י ״ ע שח‬
‫ט‬
‫ע‬
‫ס‬
‫ף‬
‫י‬
‫ס‬
‫ע׳‬
‫ד‪/‬‬
‫? ב ר כ ב אם‬
‫רם אף‬
‫א‬
‫משנה‬
‫ברורה‬
‫כ״ב כ״ג‪.‬‬
‫ס״ק‬
‫אפשרי ט ו ב שיאמרה‬
‫ובערוך השלחן שם‬
‫סע׳ י״א כתב‪,‬‬
‫בעמידה‪ .‬ורשאי ל ו מ ר את ת פ ל ת הדרך ב ק ו ל‬
‫ח‬
‫< * ם ה נ ה ג יענה א מ ן בגלוי ראש‪ ,‬כ י מה ש כ ת ב בשו״ע סי׳ צ״א סע׳ ג׳ שאסור‬
‫הכונה להזכיר את שס ה׳ בגלוי ראש אך בעניית א מ ן‬
‫י יא א ז כ ר ה בראש מגולה‪,‬‬
‫יזין איח‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ק‬
‫ראה‬
‫"‬
‫שו״ת‬
‫כנסת‬
‫ששון סי׳‬
‫י״ז‪,‬‬
‫שו״ת יביע אומר ח״ו או״ח סי׳‬
‫ט״ו‬
‫ז׳‪.‬‬
‫ש‬
‫״‬
‫ס‬
‫ם‬
‫?ו׳ וי‪ ,‬מ ש נ ה ב ר ו ר ה ם״ק כ״ח‪.‬‬
‫ומהר״ם מרוטנברג נהג ל ה ת פ ל ל בדרך עד‬
‫׳׳הגומל‬
‫חסדים טובים׳׳‪.‬‬
‫^‬
‫ו ס מ ך ל ב ר כ ה זר א ת‬
‫תפלת‬
‫הדרך ע״ש‪-‬‬
‫ה י ט ב שם ס״ק ח׳‪ .‬משנה ברורה שם ם״ק כד‪ ,‬ערוך השלחן שם סע׳ י״ב ובשערי‬
‫י שם ס׳׳ק ח׳ כ ת ב ‪ ,‬שאם ל ן שלא ב מ ק ו ם ישוב‪ ,‬בשאר הימים ל א יחתום ב ב ר כ ה‬
‫^‬
‫כ‬
‫א‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ב‬
‫בקש״ע סי׳‬
‫ס ״ ח סע׳ הי‪.‬‬
‫הנוסע באוניה‬
‫יחתום‬
‫בברכה‬
‫רק‬
‫ביום‬
‫הראשון‬
‫* י י ת ש ו ב ה שם‪.‬‬
‫ס^׳ ד׳‬
‫< שם‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪1 1‬‬
‫ע׳׳פ די‬
‫כיאור‬
‫* ־־שנה‬
‫בם ר‬
‫ו‬
‫הלכה‬
‫רס ד‬
‫שם‬
‫סע׳‬
‫ה׳‬
‫ד״ה‬
‫״צריך ל ח ו ו ר‬
‫ולהתפלל״‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב‪.‬‬
‫א(‬
‫ברכות במהלך הטיול‬
‫ברבת ה ג ו מ ל ‪:‬‬
‫א( מטייל שניצל מסכנה‪ ,‬כגון תאונת דרכים‪ ,‬טביעה‪ ,‬מפולת וכו׳ — חייב‬
‫עליו‬
‫לברך ״ברכת ה ג ו מ ל ״ ‪ ,‬אם ביקר שוב באותו מקום לאהר ‪30‬‬
‫לברך ״שעשה לי נס במקום ה ז ה ״ ‪.‬‬
‫ב( מטייל הצריך לברך ״ברכת הגומל״‪ ,‬יברך ברכה זו בפני עשרה•‬
‫לכתחילה יברך בעת קריאת התורה הראשונה לאהד שניצל מהסכנה‪ ,‬ולא יהכר׳‬
‫לזה יותר מ ש ל ש ה י מ י ם ‪ ,‬אם אין ספר תורה במקום‪ ,‬יברר מיד ולא יאחר את‬
‫ה ב ר כ ה ‪ .‬מ י שרוצה לברך הגומל במנין‪ ,‬רשאי להמתין לשם כך עד ‪ 30‬י ו ם •‬
‫ג( מטייל שלא בירך הגומל — רשאי לברך בכל עת ש י ז כ ר ‪.‬‬
‫ד( הבא מהוץ לארץ באוניה או במטוס — יברר הגומל אף אם לא היתר׳‬
‫‪14‬‬
‫י ו ם‬
‫‪1 5‬‬
‫‪16‬‬
‫‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫סכנה או תקלה ב ד ר ך ‪.‬‬
‫בטיול ישנה הזדמנות טובה ללמד את החניכים על ברכות מיוהדות שלא‬
‫תמיד יש באפשרותם לברכם במקום מגוריהם כגון‪:‬‬
‫מטייל שהגיע למקום שנעשו בו נסים לעם ישראל‪ ,‬יברר בשם ובמלכות‬
‫ב(‬
‫‪2 1‬‬
‫״שעשה נסים לאבותינו במקום ה ז ה ״ ‪.‬‬
‫יש הנוהגים בעת ראיית ישובים עבריים שנחרבו ונבנו מחדש או ישובים‬
‫ג(‬
‫‪22‬‬
‫הדשים‪ ,‬לברך ״מציב גבול א ל מ נ ה ״ ‪.‬‬
‫‪ !4‬שן״׳ע סי׳‬
‫סע׳‬
‫די״ט‬
‫משגה‬
‫טי‪,‬‬
‫ברורה‬
‫ס״ק‬
‫ל״ב‪.‬‬
‫‪ 15‬שו״ע סי׳ רי״ח סע׳ ד׳ ט׳‪ ,‬משנה ברורה ס״ק ט״ו ל״ב וכתב‪,‬‬
‫בדרך‬
‫היתד‪,‬‬
‫הטבע‬
‫שיברך אף אם ההצלה‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫ברורה ס״ק כ׳‪.‬‬
‫‪ 16‬שו״ע סי׳ רי״ט סע׳ ג׳ ו׳‪ ,‬משנה‬
‫חי״ג סי׳ י״ז‬
‫ובשו״ת ציץ אליעזר‬
‫כ ת ב ‪ ,‬שלכתחילה יש לברך ביום ובדיעבד יצא אף אם בירך בלילה‪.‬‬
‫‪ 17‬משנה‬
‫שם‪,‬‬
‫ברורה‬
‫שו״ת‬
‫וראה‬
‫יביע‬
‫אומר‬
‫ח״ג‬
‫או״ח‬
‫סי׳‬
‫שו״ת‬
‫ט״ז‪,‬‬
‫אליעזר‬
‫ציץ‬
‫חי״ג סי׳ י״ח‪.‬‬
‫‪ 18‬משנה‬
‫ברורה שם ס״ק ח׳‪.‬‬
‫‪ 19‬שו״ע שם סע׳ וי‪.‬‬
‫‪ 20‬ראה משנה ברורה שם ס״ק א׳‪ ,‬ביאור הלכה שם ד״ה ״יורדי הים״ ועוד כ ת ב ו‬
‫שדי‬
‫זה‬
‫נ״ט‪,‬‬
‫מנחת‬
‫חמד‬
‫אסיפת דינים‬
‫אומר‬
‫שו״ת יביע‬
‫מערכת ה׳‬
‫ס״ק‬
‫ח״א או״ח סי׳ י״ג‪,‬‬
‫יצחק ח״ב סי׳ מ״ז‪,‬‬
‫שו״ת ח ל ק ת יעקב‬
‫ל״ח‪,‬‬
‫שו״ת‬
‫שו״ת ציץ‬
‫אגרות‬
‫אליעזר‬
‫ח״ב סי׳ ט׳‪,‬‬
‫משה‬
‫או״ח‬
‫חי״א סי׳‬
‫סידור‬
‫בנושא‬
‫ח״ב סי׳‬
‫שו״ת‬
‫י״ ‪,‬‬
‫ד‬
‫ראיה״‬
‫״עולת‬
‫ח״א‬
‫עמ׳ ש״י‪ ,‬נועם ח״ב עמ׳ קפ״ב‪ ,‬ח״ה עמ׳ שט״ז‪.‬‬
‫ברורה ס״ק ז׳ כתב‪ ,‬שיברך רק‬
‫‪ 21‬שו״ע סי׳ רי״ח סע׳ א׳‪ ,‬ובמשנה‬
‫מ ת ו ך המקום עצמי‪ ,‬אך אם יידע באופן כללי ש ב ס ב י ב ת אותו מקום‬
‫שהנס‬
‫במקום‬
‫התרחש‬
‫נ ם‬
‫ניני‬
‫כלשהו‬
‫לא יברך ע״ש‪.‬‬
‫י נ‬
‫‪2 2‬‬
‫י‬
‫‪44‬‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫־ י ' " י " ״ ״ 'יייי• ־׳ק ‪ -‬י ־״=‪ .‬ש״שלם ‪,‬הס ל‬
‫״ י‬
‫' ' 'יי׳ " ״ ׳ ״ י ״״־• י׳י״• וראי• ־ י י ו ה‪-‬ל״ז ש־ ־ע• ד‪.‬‬
‫ל‬
‫‪3‬‬
‫מ‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫נ ו ו‬
‫ברני‪ .‬׳י‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מא‬
‫ר צ נ ף‬
‫‪^,‬‬
‫ר י א ה‬
‫מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה‪ ,‬יברר ״שעקר עבודת כוכבים‬
‫יל(‬
‫^ אה מראות מיוחדים כ ג ו ן ‪ :‬נהרות גדולים‪ ,‬הרים משונים‪ ,‬את ים‬
‫ז ן ן ן י ב ו ן‬
‫י ף‬
‫ע‬
‫״ ישה‬
‫מ ר‬
‫מ ע ש ה‬
‫'^‬
‫כלן ׳‪,‬‬
‫ם‬
‫^‬
‫ב‬
‫י י ?‬
‫י ם‬
‫וניכר בכל אלו גבורת הבורא מששת ימי בראשית‪ ,‬יברך‬
‫* בחודש ניסן ורואה אילנות בפריחתן‪ ,‬יברך ״שלא חיסר בעולמו‬
‫איז כל‬
‫‪26‬‬
‫הברכות ה נ ״ ל ניתן לברך רק פעם אחת ב־‪ 30‬י ו ם ‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫אכילה בדרך‬
‫בטיולי•‬
‫רבים מ ז ד מ ן לעיתים לאכול או לקנות אוכל בחנויות‪ ,‬קיוסקים‬
‫^הדרכים‪ ,‬יש לזכור ולהקפיד על הדברים הבאים‪:‬‬
‫מטייל הנכנס לאכול במסעדה‪ ,‬מכולת‪ ,‬קיוסק וכדומה‪ ,‬חייב‬
‫^‬
‫לכרר‬
‫י אס האוכל הנמכר שם כשר לאכילה‪ .‬לשם כך ידרוש לראות תעודת‬
‫הרבנות ואין להתבייש בכך ולא יסתמך על הפרסומת בחזית החנות‪.‬‬
‫י‪#‬‬
‫• כר בעיקר בעת קנית בשר ונקניק‪ ,‬פלאפל וכר‪.‬‬
‫קנות מ ז ו ן שאינו ארוז ןולכן אין עליו ציון הכשר מטעם הרבנות[‬
‫^‬
‫י י ׳ אם אין ודאות שהמוכר שומר ע ל כשרות ‪.‬‬
‫^‬
‫^ ידים‪ ,‬סעודה‪ ,‬ברכת המזון וכר יופיעו בהמשך בפרק ה׳!‪.‬‬
‫טייל המתארח במקום שאין שומרים על כשרות או שאינו יודע אם‬
‫נןק‬
‫^ ^ל כ י — י מ נ ע מלאכול שם ובדרכי נועם ובתבונה ניתן להסביר זאת‬
‫״‬
‫איבה וחלול ה ׳ * אך רשאי לאכול שם לחם‪ ,‬פירות וירקות‬
‫אם‬
‫^׳־יי מהם תרומות ומעשרות וחלה‪ ,‬וכן אוכל מקופסאות שמורים וכל‬
‫עליו הכשר מטעם ה ר ב נ ו ת ‪.‬‬
‫א ן‬
‫כ ש י ‪:‬‬
‫ל‬
‫י‬
‫ת ח י ל‬
‫ן ז כ ע ן ר‬
‫ס‬
‫ע‬
‫א י ן‬
‫ז צ‬
‫כ‬
‫נ‬
‫ב (‬
‫ל ת‬
‫י‬
‫ס ו ך י ס‬
‫י‬
‫ו ע‬
‫‪2‬‬
‫י מ ג ע‬
‫ה ו ס ך י י י‬
‫מ א כ ל‬
‫ש‬
‫?‬
‫‪-4‬‬
‫' י״ע‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ך‬
‫ש‬
‫ס‬
‫סצ׳ ב׳‬
‫י‬
‫סי׳‬
‫^‬
‫ק‬
‫י‬
‫‪29‬‬
‫ר כ ׳ ו ז סע־‬
‫‪#‬‬
‫א׳—ג׳‪,‬‬
‫ומשנה‬
‫ברורה‬
‫שם‬
‫ובם״ק‬
‫ב׳‬
‫כתב‪,‬‬
‫שלדעת‬
‫האחרונים‬
‫ייאיקינים י כ י ר ״שעשה את היס הגדול״‪ ,‬וראה שו״ת מנחת יצחק ח״א סי׳ ק״י‪.‬‬
‫י‬
‫׳ י כ ״ י סע׳ א׳‪ ,‬ו ב מ ש נ ה ב ר ו ר ה ם״ק א׳‬
‫או״ח״ סי׳׳ י״ח‪.‬‬
‫י״ח‪.‬ב ב פ ע ם הראשונה‪ ,‬וראה שו״ת ציץ אליעזר חי״ב סי׳ ב׳‪ ,‬שו״ת חמרת‬
‫‪ #‬ע ר י" י א ת ה ל ב ל ו‬
‫סי׳ו‪,‬‬
‫או״‬
‫*‬
‫" י ע ׳ י״ג׳ משנה ב ר ו ר ה סי׳ רכ״ח ם״ק בי‪.‬‬
‫‪ #‬ר‬
‫כ‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ג ע ן‬
‫כ ת ב שרשאי ל ב ר ר ג ס בחודש אחר‬
‫ט י‬
‫‪7‬‬
‫ס‬
‫ז י ה‬
‫י י‬
‫‪28‬‬
‫^‬
‫^‬
‫בד ‪-‬‬
‫״י‬
‫י י י שם‪-‬‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ר‬
‫א ר‬
‫שט*‬
‫י‬
‫‪ 0‬ן ן ׳‬
‫ס י‬
‫עי‬
‫שו״ת א ג ר ו ת מ ש ה או״ח ח״ב םי׳ מ׳‪.‬‬
‫ח״ו‬
‫מ ע ר כ ת אכילה אסיפת ריגיס ס״ק ב׳ ע״מ ‪.160‬‬
‫*ית‬
‫*‬
‫ם‬
‫אותם לחיי‬
‫׳‪8‬נ‬
‫א >‬
‫׳ קי״נז סע׳ א׳‪ .‬ורמ״א שם‪ ,‬קש״ע סי׳ מ׳׳ו סע׳ כ״א‪ ,‬סי׳ ם״ח סע׳ ז׳‬
‫איו‬
‫אפשרות‬
‫אחרת‪,‬‬
‫מותר‬
‫להשתמש בכלים מרפים‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫לאכילה‬
‫וו אם‬
‫‪45‬‬
‫כ ן ו ט ו ב להמגע גם מ כ ך ראה ח כ מ ת אדם כ ל ל ג׳׳ה סע׳ א׳ כלל ג״ו‬
‫—י‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג( בשעת הצורך מותר לאכול במקום שלא מקפידים על ״בשר חלק״ ]שאין‬
‫בו ש א ל ה ה ל כ ת י ת על כשרותו[‪ ,‬ומותר גם למי שבדרך כלל מקפיד על כ ר •‬
‫‪:,0‬‬
‫ד( ל ח פ ‪ :‬יש לקנות‬
‫אכן כשר‪ .‬מותר לקנות‬
‫ולא נטלו ידיהם בבוקר‪.‬‬
‫למרות ש נ ג ע במזון ללא‬
‫להם או פיתה רק ממאפיה שבטוה שהלחם הנאפה בד׳‬
‫א ת הלחם למרות שהעובדים במאפיה אפו את הלחם‬
‫מותר לקנות לחם ומצרכי מזון מבעל תנות שאינו דתי‬
‫נטילת ידים בהשכמה׳*‪.‬‬
‫ה( הפרשת ה ל ה ‪ :‬מטייל הקונה או מקבל לחם או פיתה ואינו יודע אם‬
‫הופרש מהם חלה — יפריש מן הלחם התיכה קטנה ויאמר‪ :‬״הרי זו ח ל ה ״ •‬
‫‪32‬‬
‫ו( הפרשת תרומות ו מ ע ש ר ו ת ‪ :‬כל מטייל חייב להקפיד לאכול ולקנות רק‬
‫פירות וירקות שהופרשו מהם תרומות ומעשרות כדין‪ ,‬ויש לשאול ולברר זאת‬
‫בחנות בה קונים א ת הפירות‪ .‬מטייל שקנה או קיבל פירות שאינם מעושרים‪,‬‬
‫יפריש בעצמו כנוסח המופיע בסידור‪ ,‬וטוב שיצטייד בסידור קטן כדי שנוסח‬
‫ההפרשה יהיה עמו ב ע ת ה צ ו ר ך ‪.‬‬
‫ז( מטייל שקיבל או קנה פירות ואינו יודע אם הפירות מעושרים‪ ,‬ובכל‬
‫מקום שמתארה ויש לו ספק בכך — לא יאכל מהסירות עד שיפריש בעצמו‬
‫ומספק לא יברך על ה ה פ ר ש ה ‪ ,‬יש להקפיד על כך בעת קנית גרעינים‪ ,‬פלאפל‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫ח( מטייל האוכל פירות המיובאים מהוץ לארץ — אם הסירות נתמרהו‬
‫בהוץ לארץ ]ז״א נאספו לערימה אתת ובכך נגמרה מלאכתם[‪ ,‬פטור מלהפריש‬
‫מהם ״ ‪.‬‬
‫ט( מטייל שקטף פירות בשדה הפקר‪ ,‬או שקיבל פירות שהופקרו ע״י‬
‫הבעלים לפני מירוחם — אינו צריך להפריש מ ה ם ‪ ,‬וכן פטור מכך אם קנה‬
‫‪33‬‬
‫‪31‬‬
‫‪3,1‬‬
‫‪ 30‬שו״ת יביע אומר ח״ה יו״ד סי׳ ג׳‪ ,‬ובשו״ת הלל אומר יו״ד סי׳ נ״ט כתב‪ ,‬שיש הנוהגים‬
‫שלא‬
‫לאכול‬
‫בשום‬
‫בשר‬
‫מקום‬
‫מחוץ‬
‫לביתם‬
‫מלבד‬
‫עוגה‬
‫ודגים‪.‬‬
‫שהוזמן‬
‫מי‬
‫לסעודת‬
‫מצוד‪ .‬של יהודי שאינו שומר תורה לכתחילה ימנע מלאכול מאכלים שיש חשש לכשרותם‪,‬‬
‫אך‬
‫ב ש ע ת הצורך יש להקל לאכול בשר אם בעל השמחה איני‬
‫חשוד שמסוגל להכשיל‬
‫את‬
‫אורחיו ב ב ש ר סריפה‪ ,‬ע״ש‪ .‬לגבי ה כ ש ר ת בשר קפוא ראה‬
‫ח״ב‬
‫יו״ד‬
‫שו״ת ציץ‬
‫אליעזר‬
‫חי״ג‬
‫ס‬
‫י׳‬
‫ב‬
‫׳‬
‫באריכות שו״ע יו״ד סי׳ של״א‪.‬‬
‫‪ 34‬כך הורה לי הרה״ג שלמה‬
‫‪3 5‬‬
‫שו״ת יביע‬
‫סי׳ די‪.‬‬
‫‪ 31‬שו״ת יביע אומר ח״ד או״ח סי׳ א׳‪,‬‬
‫‪ 32‬ברכי יוסף יו״ד סי׳ שכ״ב סע׳ ד׳‪.‬‬
‫‪ 33‬ראה‬
‫אומר‬
‫‪0‬‬
‫ש‬
‫'"׳= י " י׳ ״ל־" ־ י‬
‫מן‬
‫ההר‬
‫שליט״א‬
‫־־י ‪ -‬א ת ' י ״ * • ״‪-‬ב ־י• י' ־ע• י‪-‬‬
‫־‬
‫‪ ,‬ו א ‪ ,‬ש־‬
‫— "יי" ״ ״ ל ״ ״ באיז סי• ב• ־ע‬
‫^‬
‫^־־' י״״‬
‫יהייי הנמצא בייז לאיז יקי־י‪ .‬פייית פוזאוץ‪.‬‬
‫‪3 6‬‬
‫ש י‬
‫‪0‬‬
‫ט‬
‫־ * ״" י ' ־יי ־"־י ״איז ישיאל‪ -‬שם סעי א• ־יו‪,‬״‬
‫א‪ -‬י י ״ ש ת״יבי בה־ושת ״״מי״‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫י " ״ ״ " ״ " ב־־ו ״ה־־עשי ‪,‬״״״־ה־‬
‫לוו‪ ,‬״‬
‫י פ ן ש י י ת‬
‫ג‬
‫א ־ י ל י‬
‫; י ו‬
‫א ס‬
‫ז י נ י ל‬
‫ג ו ו ‪ 0‬ב י ג‬
‫ג‬
‫‪46‬‬
‫‪,‬־״נ‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫סע‬
‫כ״ד‪.‬‬
‫ובספרו‬
‫״תורת‬
‫השמיטה״‬
‫פט״ז‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א ו‬
‫קיבל ״‬
‫? ב ל סירות מ ג ו י ״ ‪.‬‬
‫( מטייל ד*‪!,-.-,‬‬
‫^׳מקבל פירות ב מ ת נ ה מ ב ע ל מ ט ע או ירקות מ ב ע ל שדה ]כגון‬
‫‪^ ^,‬‬
‫‪ — 1‬אם קיבלם מתוך ערימה או ארגז‪ ,‬חייב להפריש מהם‬
‫הו‬
‫הפירות והירקות לערימה נ ח ש ב כגמר מלאכה‪ .‬אם קטף את‬
‫^‬
‫ץ‪ ,‬פטור מלהפריש ובלבד שיקטוף אחד אחד ויאכל‪ ,‬אבל אם קטף‬
‫* י הרי זה כמו צירוף לערימה וחייב להפריש‪ ,‬אם קטף פרי אחד‬
‫ו‬
‫לנקותו מלכלוך הדבק בו וכל שכן אם רחץ אותו במים —‬
‫י‬
‫נ‬
‫מ י מ ל א כ ה וחייב ל ה פ ר י ש ״ ‪.‬‬
‫^‬
‫הדגיש שבשום אופן אין לקטוף פירות ללא רשות בעל המטע‬
‫* י ע י ב י ע ל גזל גמור י‬
‫מטייל ה מ ק ב ל פירות מבעל מטע‪ ,‬חייב לברר אם אין חשש‬
‫^‬
‫ערלןי‬
‫• אם קונה א ת הפירות בחנות‪ ,‬אינו צריך לחשוש לכך וכל המקפיד‬
‫לק‬
‫ י ר י ע שאין ח ש ש ערלה בפירותיה — תבוא עליו ה ב ר כ ה ‪.‬‬‫י‬
‫ת פ ו ז‬
‫ח י ם‬
‫י‬
‫א י ל‬
‫ה ה י ר ן‬
‫י ו ת ף‬
‫ח‬
‫ע ז פ ע פ ן‬
‫ח ע כ‬
‫ר‬
‫ח‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ו ה‬
‫כ‬
‫‪ 7‬ז י ז ‪:‬‬
‫ב פ י‬
‫ת‬
‫נ ן ת‬
‫ת‬
‫י‬
‫יט׳‬
‫ה מ י ן‬
‫בהשג‬
‫מ ד ז י ‪,‬‬
‫^ '‬
‫י‬
‫ב ח‬
‫י ם‬
‫ח ת‬
‫ו ל א ר ץ ‪ :‬מטיילים האוכלים שמורים‪ ,‬ממתקים‪ ,‬גבינות‪ ,‬דגים‬
‫י ץ לארץ חייבים לבדוק ולברר אט המאכלים כשרים ונעשו‬
‫ב‬
‫י‬
‫ס‬
‫‪39‬‬
‫^ י • ויש לכך סימון מיוחד המופיע על האריזה ויש לברר צורת‬
‫מ ן ן‬
‫י‬
‫ג( לי•‬
‫נדז כמקום ש ל א שרנזרים עד כשרות‪ :‬מטיילים הלנים באכםנית נוער‬
‫^‬
‫א ן‬
‫משל‬
‫ד‬
‫‪.‬‬
‫ה ם‬
‫^‬
‫ד ת י‬
‫*‬
‫ואין שומרים בהם על כשרות — יביאו עמם כלים ואוכל‬
‫א ישתמשו בכלים ובסירים שבאותו מקום‪ ,‬אלא אם כן הכשירו אותם‬
‫כ‬
‫‪ 1‬כהלכה‪.‬‬
‫כיור ושי׳‪ — -‬לכתחילה ימנעו מלהשתמש בכיור ובשיש שבאותו‬
‫^‬
‫^‬
‫י ן ס‬
‫ע י ס ל‬
‫ב ש ע ת הדחק מ ו ת ר להשתמש בהם אם הם נקיים‪ .‬אם ידוע שבאותו‬
‫מ‬
‫^‬
‫' ^ ו בכיור ובשיש בחמים — אסור להשתמש בהם כי ישנו חשש‬
‫י‬
‫ע כ‬
‫* י‬
‫^‬
‫מ ן האיסור שבלעו*״‪.‬‬
‫פ ז‬
‫‪8‬‬
‫י‬
‫כתב׳‬
‫שפירית‬
‫בשנת‬
‫השמיטה‬
‫פטורים‬
‫ממעשרות‬
‫אס‬
‫השדה‬
‫הופקרה‬
‫י כיום ח פ י ר ו ת המצויים בשווקים ה ס משדות שנמכרו לגוי וכולם חייבים ב ת ר ו מ ו ת‬
‫‪7‬‬
‫יי ע״ש‪.‬‬
‫שם ^‬
‫‪ 7‬״‬
‫״ע‬
‫‪3‬‬
‫ע י‬
‫סע‬
‫^‬
‫^‪*.‬י"״‬
‫די׳ ס פ ר ״ארץ ישראל״ ח׳׳ב םי׳ ן׳‪ ,‬ואם חפירות נתמרחו אחרי שהיהודי‬
‫מהגוי‪ .‬חייב להפריש מ ה ם ונהוג להפריש ללא ברכה‪ ,‬ראה ב ס פ ר ה״מעשר‬
‫פ‬
‫יהודי שקנה ענבים מגוי כרי ל ע ס ו ת מהם יץ‪ ,‬חייב‬
‫ם״ר‪ ,‬מ‬
‫‪.‬‬
‫פ״אס י ב ה זו ״‬
‫סע׳ שם‬
‫*‪ ^ 3‬״ ^ ״י"י *' ׳‪ .‬א ר א ה‬
‫׳״ "יש מי־י׳‬
‫ה״ח‪.‬‬
‫ה״ד‬
‫פ׳׳ג‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ת‬
‫^ ׳ ״ ׳ הלכו‬
‫‪^39‬‬
‫ראה שם פ״א סעי׳ מ׳ י׳‪.‬‬
‫ע א י מ ר חייו יו״ד םי׳ כ״ד‪ ,‬והסיבה שאין לחשוש לערלה ה י א ‪ :‬״שכל‬
‫ד‬
‫‪1‬‬
‫מ ה‬
‫ם‬
‫י כ י‬
‫‪ 5‬ר י ע‬
‫כעוןק‪,‬‬
‫‪4 0‬‬
‫כך‬
‫מ י י ב א‬
‫ס‬
‫ה י‬
‫ף‬
‫^‬
‫פריס״‬
‫ו ב ר ו ב ה פ י ר ו ת אין חשש ערלה מ ה עוד שכמות ניכרת המצויה‬
‫* מ ג י י י ל י ערבים‪ .‬ע״ש‪ ,‬גועס ח״ו עמ• קכ״ד‪.‬‬
‫׳ ל י הרה״ג ש ל מ ה מ ן ה ה ר שליט׳׳א‪ .‬בשעת הדחק בלבד ובדרך ארעי מ ו ת ר‬
‫א‬
‫כ‬
‫י ל‬
‫כ ש ר ב כ ל י ם מרפים‪ .‬ראה ח כ מ ת אדם בלל נ״ו סע׳ א׳‪ ,‬ואפילו א ו ב ל חם‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪47‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫על המדריך להשגיה ולהקפיד שחניכיו יקנו מצרכי מזון רק בקיוסק‬
‫בהנות שמקפידים בהם על כשרות‪ .‬אם יש צורר‪ ,‬טוב לקנות את האוכל במרוכז‬
‫ת ה ת השגחה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מ א כ ל י גויימ‬
‫חז״ל גזרו שלא לאכול מלחמם או מתבשילם של גויים כדי שהביקור‬
‫והאכילה אצלם לא יביא לקרוב הדעת ולהתחתנית עמם‪ ,‬מ ל ב ד החשש לכשרות‬
‫מאכליהם )עבודה זרה ל ״ ה ע״ב(‪.‬‬
‫מטיילים הנכנסים בדרכם לביקור אצל ערבים‪ ,‬דרוזים בדוויים וכר יזהרו‬
‫בדברים ה ב א י ם ‪:‬‬
‫א( ל ח ם ‪ :‬גוי ש א פ ה לחם לצורכי משפחתו בלבד‪,‬‬
‫אף אם הלחם נמכר ע ״ י אדם אחר‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬״פת‬
‫ש נ א פ ה ע ״ י גזי כדי למוכרו ]כגון‪ :‬מאפיה[ — מותר‬
‫בקירבת מקום להם של יהודי ואם ידוע שאין בלחם‬
‫האסורים ב א כ י ל ה ‪.‬‬
‫ב( מטיילים הנמצאים בדרך ואין להם מ ה לאכול — אם יכולים להשיג‬
‫לחם של יהודי במרהק של פרסה ]כ־ ק״מ[ בכוון הליכתם או במרחק מיל‬
‫אחד ]כ־ק״מ[ שלא בכוון הליכתם — ימשיכו עד אותו מקום ויקנו לחם מיהודי‬
‫ולא מגוי‪ ,‬ואם אין להם אפשרות כזו — רשאים לקנות מ ג ו י ' ‪.‬‬
‫ג( אם יהודי סייע לגוי בעת האפיה כגון‪ :‬שהדליק את האש או השליך‬
‫התיכת עץ לתוך תנורו של הגוי — מותר לאכול את הלהם כי מ ע ש ה זה מזכיר‬
‫שפת גוי אסורה ב א כ י ל ה וכך ינהגו מטיילים המתארחים אצל ערבי או דרוזי‬
‫וברצונם לטעום מהפיתה שהוא אופה‪ ,‬אך יזהרו שלא יהיו תולעים בקמח ־‪.‬‬
‫מטיילים המביאים עמם קמח ונותנים אותו לגוי לאפיה — גם אז עליהם לעשות‬
‫פעולה כלשהי בעת ה א פ י ה ‪ .‬ראוי להצטייד בכמות מספקת של להם לפני‬
‫היציאה לדרך ולא להסתמך על קנית להם מגוי‪.‬‬
‫אסור ליהודי לאוכלו‪,‬‬
‫נחתום״ דהיינו‪ :‬לתם‬
‫לאוכלו אם לא מצוי‬
‫תערובת של חומרים‬
‫‪41‬‬
‫‪4‬‬
‫‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫‪43‬‬
‫‪,4‬‬
‫‪45‬‬
‫ד( ת כ ש י ל ‪ :‬גוי שבישל אוכל‪ ,‬ואפילו בביתו של יהודי ובכליו של יהודי —‬
‫התבשיל אסור ב א כ י ל ה ‪ .‬אם היהודי השתתף בבישול‪ ,‬כגון‪ :‬שהדליק את‬
‫‪46‬‬
‫מותר‬
‫סע׳‬
‫לאוכלו‬
‫אם‬
‫ידוע שלא‬
‫השתמשו‬
‫בא ו‬
‫בכלים‬
‫ו ת‬
‫‪,‬‬
‫ו ם‬
‫ע‬
‫״‬
‫פ‬
‫ח‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ת‬
‫א‬
‫ך‬
‫ם‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ג‬
‫״‬
‫ה‬
‫א׳‪.‬‬
‫ח כ מ ת אדם כלל ם״ה סע׳ ב׳‪ ,‬קש׳־ע סי׳‬
‫‪ 41‬שו״ע יו״ד סי׳ קי״ב סע׳ ב׳ ז׳ ורמ״א שם‪,‬‬
‫ל״ח סע׳ א׳‪ .‬וראה משנה ברורה סי׳ קס״ח ס״ק י״ח‪.‬‬
‫‪ 42‬שו״ע שם סע׳ ט״ז‪ ,‬פתחי תשובה שם ס״ק ו׳‪ ,‬ח כ מ ת אדם כלל ס״ה סע׳ ד׳ קש״ע שם‪.‬‬
‫׳‬
‫‪ 43‬שו״ע שם סע׳ ט׳ ח כ מ ת אדם שם‪ ,‬סע׳ ה ‪ /‬קש״ע שם סע׳ ב׳ ו ״ ב ת ו ר ת החסאת״ לרמ״א‬
‫כלל‬
‫ע״ה סע׳ כ׳ כתב‪ ,‬שמעשה זה מועיל אף‬
‫בפת עכו״ם כדעת הרמב״ם ע״ש‪.‬‬
‫‪ 44‬ראה בן איש חי שנה שניה פר׳ ה ק ת סע׳ ה׳ ח׳‪ ,‬כף החיים יי״י סי׳ קי״ב ס״ק‬
‫‪ 45‬שו״ע‬
‫שם‬
‫סע׳‬
‫י״א‪,‬‬
‫חכמת‬
‫אדם‬
‫כלל‬
‫ס״ה‬
‫סע׳‬
‫ד‪.‬‬
‫‪ 46‬שו״ע יו״ד סי׳ קי״ג סע׳ א׳ קש״ע סי׳ ל״ח סע׳ ו׳‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫מ‬
‫״ ו נ״ז‪.‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫י ‪ ,‬א ש‬
‫י‬
‫* ע ה כ נ י ס את התבשיל לתוך התנור אין התבשיל נחשב נבשילי עכי״ם‬
‫׳‬
‫ימיתר באכילה‪.‬‬
‫ה י כ‬
‫ט‬
‫מ‬
‫ח‬
‫נ‬
‫‪,‬‬
‫ש ע ו ב ד‬
‫ב ו‬
‫ם‬
‫‪,‬‬
‫י ה ו ד‬
‫ם‬
‫י י ‪ ,‬מותר לאכול את האוכל‬
‫ם‬
‫ו ג ו‬
‫י בי ובלבד שיהיה פקוח המבטיח שאכן האוכל מ י " •‬
‫‪3‬‬
‫ה (‬
‫־ ת ק י ם ופלאכד• יש לתמנע מלקנות ממתקים שיוצרו ע״י גויים כגוו‪:‬‬
‫־־יקילי יכו• מחשש ש מ א יש בהם שומנים אסורים ותערובת י ץ נ ס ר ״ •‬
‫ננ־י‬
‫מ‬
‫־‬
‫ני ‪,‬‬
‫יעי להמנע מלקנית פלאפל מערבים מחשש לתיל־ים ב י י ? ״‬
‫י( י~‬
‫‪ 8‬י ‪0‬‬
‫י ב ת ו מ‬
‫צ ו‬
‫ל‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ל א‬
‫‪,‬‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ל‬
‫י ל א‬
‫‪.‬״‬
‫ע‬
‫ת ו ת‬
‫^‬
‫י ה‬
‫^‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ב‬
‫נ‬
‫א‬
‫נ‬
‫ת‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ם‬
‫י‬
‫ס‬
‫יין של יחידי שנגע‬
‫א ו‬
‫‪ ,‬״ ‪ ,‬יין שנגע בי‬
‫ה‬
‫ו נ ש ת‬
‫ל ־ ' אסיר בשתיה א ו מיתר בהנאה הואיל והמוסלמים מאמינים בי״וד ה‬
‫ל כ‬
‫׳> נ ק נ י ק יין שפתחי גיי‬
‫׳־ להקפיד ש ‪ ,‬״‬
‫לכי‪ • - .‬״‬
‫ד‬
‫ם‬
‫ג ו‬
‫ג ו‬
‫ע‬
‫ם‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ק‬
‫ן‬
‫נ‬
‫א‬
‫ש‬
‫ב מ ק ו מ י ת‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ם‬
‫י י ן‬
‫ת‬
‫א‬
‫ה‬
‫ב ק ב י ק‬
‫ה י י ן‬
‫ב‬
‫‪0‬‬
‫ש‬
‫א‬
‫ל‬
‫ב‬
‫נ א ס ר‬
‫א‬
‫מ ה‬
‫ח ל ב‬
‫ל ת י‬
‫״רד‬
‫״־* ״‬
‫״ " ל ־ י " ל ־"־ל " י ״ ־ י י ״ י י "‬
‫‬‫ג ״ ‪ 7‬״ ״לב‬
‫יי?‬
‫= ' ח י י י נמצא בתחילת החליבה וראה "‪"•-‬יי‬
‫׳ י רר״ר טמאה‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫‪£‬ל<־ מ ת ת ־ ״ ‪ .‬יש• פוסקים הסוברים‬
‫‪ 1‬״ י ל ע ל ע‬
‫״ ־ ״‬
‫‪ 1‬״ ־ * היאיל י ח ל נ של גיי נ א ם י י׳־ ב‬
‫‪ , ,‬״ ד י ל אס‬
‫י״'‬
‫־'ים י ־ ־ י ק י ״ ממשלת• ש ח ״ ל ב י י ' י‬
‫״ ל אצל בדויים לדעת הכל א ס י י‬
‫‪,,‬‬
‫_‬
‫י' יעימ״ ״‬
‫ח ו ל נ‬
‫ע נ‬
‫ו ם‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫‪3‬‬
‫ק‬
‫ח‬
‫ב‬
‫מ ? י ם‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל א י‬
‫ת‬
‫ל ח ל י ב‬
‫ח‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ל‬
‫י נ‬
‫‪2‬‬
‫ג ־‬
‫ש‬
‫‪4 7‬‬
‫שו״יי ע‬
‫עי‬
‫מ‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫ס ע‬
‫ך‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ת‬
‫ס‬
‫י א ת‬
‫^‬
‫ך<‬
‫ו‬
‫א‬
‫^‬
‫נ ט‬
‫ך‬
‫א‬
‫כ‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ס‬
‫ל‬
‫‪.‬‬
‫ס ע‬
‫י‬
‫וראה שו״ח מגחח יצחק‬
‫״‪ ,‬י ר א י‬
‫׳ ח׳‬
‫ח׳׳ג סי׳ י•״‪,‬‬
‫*‬
‫?‬
‫*"‬
‫יאדיאי׳ פתחי‬
‫ת‬
‫ש‬
‫י‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ס י‬
‫׳‬
‫י ן ״ ך‬
‫ה‬
‫י""‬
‫‪',‬‬
‫״‬
‫ס י‬
‫ק י‬
‫^ בהלכי• שם ס״ק י״א‪ ,‬דיני צבא‬
‫נ י‬
‫שי״ע * ״ ״‬
‫יו״ד סי׳‬
‫״‪^ 5‬‬
‫י‬
‫"‬
‫‪$1‬‬
‫ד‬
‫ס י‬
‫‪0‬‬
‫ז‬
‫״‬
‫ק כ‬
‫ס ע‬
‫ג‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫א‬
‫ח‬
‫מ‬
‫כ‬
‫א‬
‫ת‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ב‬
‫א‬
‫‪7‬‬
‫א י ש‬
‫י י ו‬
‫?‬
‫יז״‬
‫י י‬
‫ש ן‬
‫״‬
‫י‬
‫ס‬
‫ב‬
‫כ ל‬
‫ג‬
‫ל ע״ו סע׳ ' ״ ־‬
‫*‬
‫חי שנה שניה פר׳ בלק סע׳ א •‬
‫‪£‬‬
‫יביע ״‬
‫* אימר‬
‫‪ :‬״י‬
‫"י יר״ד‬
‫ס י‬
‫״‬
‫ח‬
‫ש‬
‫א‬
‫פ‬
‫י ן‬
‫ת‬
‫״‬
‫ח‬
‫י‬
‫ך‬
‫י ה‬
‫י‬
‫י י‬
‫ס‬
‫ל‬
‫א‬
‫״״״‬
‫א‬
‫א ׳‬
‫ד‬
‫ש‬
‫ן‬
‫ת‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫ת‬
‫ר‬
‫א‬
‫ם‬
‫י‬
‫* ל‬
‫ה‬
‫י‬
‫י‬
‫‪£‬‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫י ז ים י‬
‫אליעזר חי״ב‬
‫צ י ץ‬
‫ם‬
‫י ׳ ק״ה ק״ו‪,‬‬
‫שי­‬
‫״ו‬
‫חלק‬
‫יעקב‬
‫נ נ‬
‫י‬
‫שו״ח‬
‫׳‬
‫׳ ל״ז‬
‫‪5‬‬
‫״היון‬
‫‪5‬‬
‫ל‪ .‬ל״ ע״ה‬
‫ח ט‬
‫ס‬
‫‪ ,‬א׳ ב׳ י״ד‪ ,‬וראה שו״ת הר צבי‬
‫י׳ל־ מ א כ ל ו ת א ס ו ר ו ת פי״א ה״ן חכמת אדם כלל ע י•‬
‫?‬
‫‪55‬‬
‫א‬
‫ח‬
‫ומלחמה מהדורה שניה סע׳ ‪•332‬‬
‫* * סי‪ -‬קכ״ד סע׳ י״‪ ,‬כ ״ י ‪,‬‬
‫״‬
‫ך‬
‫‪/‬‬
‫‪5‬‬
‫ס‬
‫ע‬
‫׳ קי״א ייי״י‬
‫? ־ ־ ק י ג•‬
‫ד‬
‫^‬
‫‪4‬‬
‫ם‬
‫״‬
‫ק‬
‫׳־‬
‫ק‬
‫ש‬
‫״‬
‫ס‬
‫ושערים המצוינים‬
‫י ׳ ‪ ,‬ל ‪-‬״ ח ‪ ,‬׳‬
‫י״ב ו ש ע י‬
‫ב‬
‫א‬
‫^‬
‫‪53‬‬
‫י‬
‫צבא ומלחמה שם‪.‬‬
‫‪/‬‬
‫ס י‬
‫קט״ו סע׳ א׳‬
‫׳‬
‫‪ ,‬״‬
‫א‬
‫י ן‬
‫ש‬
‫״‬
‫מ‬
‫ך‬
‫א‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ורמ״א‬
‫ש ם ׳‬
‫״ע‬
‫ק ש‬
‫מ‬
‫י‬
‫״‬
‫א‬
‫ס‬
‫ס ע‬
‫י׳‬
‫‪.‬‬
‫ל״‬
‫ד ‪/‬‬
‫ח‬
‫ש‬
‫סע־‬
‫ו״‬
‫ת‬
‫י״ג י״ד•‬
‫אגרות‬
‫משה יו״י סי׳‬
‫מו י ט״ ‪-‬‬
‫ז‬
‫״ •‬
‫יאה‬
‫*י״מ‬
‫א‬
‫׳‬
‫שי׳׳וז‬
‫ח‬
‫ת‬
‫ם‬
‫חלקת‬
‫ס‬
‫ן‬
‫פ‬
‫ף‬
‫י ן ״ ך‬
‫יעקב‬
‫ס י >‬
‫•‬
‫׳ ״ ב ‪? ,‬‬
‫י‬
‫ אסיר ב־ייי־•‬‫‪ ,‬י י ן ‪ ,‬ובעיקר בשבת יש ל ״ ״ לב‬
‫ש ל כך בשת ה •‬
‫^‬
‫י פ ת ח ו‬
‫ק‬
‫י•‬
‫ק ״ ן ׳‬
‫ח״ב סי׳‬
‫^‬
‫ל״ז ל״ח‪,‬‬
‫י ע ן כ י ל‬
‫שו״ת‬
‫ע ב ו‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫״‬
‫ג‬
‫יו״ד‬
‫ם‬
‫י ׳ ו׳ ו ח ״ י יו״י‬
‫מנחת יצחק ח״ב סי׳ ב״א•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪49‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לשתות את חלב צאנם כ י הבדויים הולבים גם את גמליהם וחלב גמל אסיי‬
‫‪56‬‬
‫בשתיד‪ ,‬מ ן ה ת ו ר ה ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ט( ג ב י נ ה ‪ :‬על מטיילים להקפיד לא לקנות ולא לאכול גבינה המיוצרי‬
‫ע ״ י גויים‪ ,‬הואיל והם מחמיצים אותה בהומרים א ס ו ר י ם ' ‪.‬‬
‫י( ש ת י ת קפה ו ת ה ‪ :‬מטייל המבקר אצל גוי וזה מכבדו בקפה או בתיי׳‬
‫הואיל וזה דרך ארעי מותר לו לשתות א צ ל ו וכל זאת בתנאי שהקפה הוא‬
‫ללא חלב והגוי מ ק פ י ד שלא להשתמש בםפלי הקפה גם לשתית הלב‪ .‬אם הגוי‬
‫אינו מקפיד על כך או שמכבדו בקפה עם הלב‪ ,‬בכל מ ק ר ה אסור לשתות אצלו‬
‫קפה זה הואיל וההלב שהגוי מ ש ת מ ש בו הוא הלב ט מ א האסור על פי ריו‬
‫ב ש ת י ה ‪ .‬אם יש לגוי הלב בשקית מתוצרת ״תנובה״‪ ,‬מותר לשתות קפה‬
‫עם חלב זה‪.‬‬
‫כדי ל צ א ת מידי הספק טוב להמנע בטיולים מ ל ש ת ו ת אצל בדויים‪ ,‬דרוזים‪,‬‬
‫ערבים וכדומה ובדרך נעימה ומכובדת ניתן לסרב להם ולא ל ה ע ל י ב ם ‪.‬‬
‫יא( הטבלת בלימ‪ :‬מטייל הקונה כלים הדשים מתוצרת הוץ לארץ או‬
‫כלים שנוצרו בארץ ע ״ י גוי וברצונו לאכול בהם — הייב תהילה להטבילם‬
‫ב ב ר כ ה ‪ .‬ואם לא הטביל את הכלי‪ ,‬האוכל לא נאסר בשל כ ך ‪. -‬‬
‫מטייל הרוצה להשתמש בקופסאות שמורים המיובאות מהו״ל לאחר‬
‫שרוקן את תוכנן‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬לעשיית קפה‪ ,‬הימום אוכל וכר‪ ,‬אינו צריך להטבילן‬
‫לפני השימוש ב ה ן ‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪5 8‬‬
‫‪59‬‬
‫‪00‬‬
‫‪6‬‬
‫‪61‬‬
‫‪6 3‬‬
‫‪ 56‬כך הורה לי הרה״ג שלמה מן ההר שליט״א‪.‬‬
‫‪ 57‬שו״ע יו״ד סי׳ קט״ו סע׳ ב׳‪ ,‬ורמ״א שם‪ ,‬ש״ך שם ס״ק כ ‪ /‬קש״ע סי׳ ל״ח סע׳ י״ד ט״ו‪,‬‬
‫וראה‬
‫יביע‬
‫שו״ת‬
‫ח״ה‬
‫אומר‬
‫יו״ד‬
‫סי׳‬
‫שהתיר‬
‫ט׳‬
‫לאכול‬
‫סרדינים‬
‫קטנים‬
‫המיובאים‬
‫מחו״ל הואיל ואינם עולים על שלחן מלכים‪ .‬וראה שו׳׳ת שרידי אש ח״ב סי׳ ס ״ ה ‪ -‬ס ״ ז ‪,‬‬
‫ולגבי‬
‫חמאה של‬
‫גוי‬
‫תלוי‬
‫במנהג‬
‫ראה‬
‫המקום‬
‫שם‬
‫שו״ע‬
‫סע׳‬
‫ג׳‬
‫ורמ״א‬
‫שם'‬
‫‪ 58‬ראה פרי חדש יו״ד סי׳ קי״ד ס״ק ו׳‪ ,‬יד אפרים על שו״ע שם סע׳ א׳‪ ,‬כף החיים שם‬
‫ס״ק י״ב י״ד‪ ,‬ח כ מ ת אדם כלל ס״ו סע׳ י״ד‪ ,‬קש״ע סי׳ ל״ח סע׳ י״ב‪ ,‬בן איש חי שנה‬
‫שניה פר׳ ח ק ה סע׳ ט״ז‪ ,‬שי״ת נייע ביהודה מהדורה קמא יו״ד סי׳ ל״ו‪ ,‬ויש שאסרו‬
‫זאת‬
‫ראה פ ת ח י ת ש ו ב ה שם ס״ק א׳‪ ,‬שו״ת פנים‬
‫מאירות ח״ב סי׳ ס״ב‪.‬‬
‫בירה ומיץ אצל גוי ראה פרי חדש שם כף החיים שם ס״ק ״ ״ ‪,‬‬
‫א‬
‫_״‬
‫‪ 59‬ראה ח כ מ ת אדם שם‪ ,‬קש״ע שם‪ ,‬שי״״‬
‫‪ ,‬ע שם‪ ,‬שו ת נודע ביהודה שם‪ .‬שערים המצוינים‬
‫ל״ח ס״ק יי‪.‬‬
‫‪ 60‬ראה ח כ מ ת אדם שם קש׳׳ע שם‪ ,‬בו א י מ ״י‬
‫‪1‬‬
‫‪ -‬לי‬
‫(‬
‫!‬
‫‪0‬‬
‫‪50‬‬
‫; ‪:‬‬
‫י*י‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫״ י ״ א ׳י‪.‬‬
‫בהלכה סי׳‬
‫'״״ ^ ; ‪ :‬״ ; ; ע ; ‪ ; :‬י ״ י י ‪. - - -‬‬
‫ל‬
‫;;‪:;;:‬י;;‪!::‬‬
‫י‬
‫ולגבי‬
‫שתי״‬
‫‪ -‬י ל‪ - -‬״י ‪ -‬״־י ״ ^ ״‪,‬‬
‫;‬
‫־‬
‫^ ; ‪; :‬‬
‫‪4‬‬
‫* ‪ . -‬י ־•‬
‫י‬
‫״־"‬
‫״ ‪,‬‬
‫אש ח ב סי׳ ע־ה‪ .‬שייי•‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪0‬‬
‫•י‬
‫י' ׳״־< ־־? י י ­‬
‫י ז אליעזר ה ־ ח סי• כ ‪ -‬ו ‪ ,‬שי־"‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫מ‬
‫נפי־׳לד הטייל‬
‫‪8‬‬
‫^‬
‫״ י״״‬
‫'‬
‫י מ‬
‫ל‬
‫ק‬
‫ה‬
‫ל‬
‫'‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫ת‬
‫״‬
‫ם‬
‫ל‬
‫מ " '‬
‫י נ‬
‫' "‬
‫ל‬
‫י‬
‫ט‬
‫א( כי‪.‬י ־נ־י•••‬
‫י‬
‫ס‬
‫י‬
‫מ‬
‫מייחדות•‬
‫‪8‬‬
‫נ‬
‫ט י ס ג‪-‬־ים אי ביים " י‬
‫נ י י לקצר את ד ‪ ,‬ד י ד " ‪.‬‬
‫נ ע ת הניקיר‪ ,‬י נ לנצל‬
‫״״^‬
‫ש‬
‫‪0‬‬
‫ר‬
‫י ל א‬
‫י ^ ״ ‪ ,‬״קי ני‬
‫ש‬
‫ל יהיאל• ל‬
‫נ נ י‬
‫״י״‬
‫*יי• ״ ״ ל י ״‬
‫יאבל! נו‪ .‬נ ע ח מחסור במקי־יי־‬
‫י׳‬
‫איז לי׳־י׳‬
‫נני"‬
‫י ״ ״ '‬
‫א‬
‫ל ע נ י י‬
‫כ י*־יי‬
‫נ‬
‫נ י‬
‫פ ‪ 6‬ת י ו‬
‫א י‬
‫‪8‬‬
‫ל‬
‫ל‬
‫צ‬
‫״ ״ננסי־ י‪.‬י*'‬
‫'‬
‫״‪!,‬״' תמיד‬
‫‪ ,‬״ ‪ , ,‬״ ״ ‪,‬להי״־לל‬
‫בבתי‬
‫‪,‬‬
‫״ י״״״״ף‪,,‬״‪ .*,‬יני ״‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫‪3‬‬
‫ד‬
‫י!״‬
‫"‬
‫ל א‬
‫ט‬
‫י ת פ‬
‫נ נ‬
‫ד ‪ ,‬מ נ ? י י ‪0‬‬
‫י י‬
‫י״ כ״״‬
‫ב‬
‫י א ת נביי‬
‫נ‬
‫י ב י‬
‫ד‬
‫ל '‬
‫מקים י׳קני׳נ ל ק י י ״ י ׳‬
‫מזנינים נ ע ת תפלד• על א י י י י י '‬
‫ג ם‬
‫הנהוג‬
‫ס ו ב‬
‫‪0‬‬
‫ק י ר‬
‫ם‬
‫מ‬
‫״‪,‬־ ״ מ ע י נ י ‪.‬‬
‫׳״"׳יס•‬
‫י ‪ 0‬טי׳'• ״"‪,,‬ירד‪ ,‬י * י ל‬
‫י״‬
‫‪,‬יראת‬
‫ע‬
‫נ ־ ״‬
‫‪8‬‬
‫״ ‪. . .‬‬
‫נ (‬
‫ה‬
‫ר‬
‫־‬
‫י‬
‫נ^י '"‬
‫‪:‬‬
‫ת‬
‫נ‬
‫נ‬
‫נ‬
‫״‬
‫ס‬
‫נ ב י י‬
‫י ל‬
‫נשים י י ״ ״ ׳‬
‫ק ת ״ ״ אסיי ׳ ! ה נ ״ ל '‬
‫י ״ נפי ע י ־ '‬
‫ל־־קימית אלי נ ל נ י ־ ״יי‬
‫באיפ‬
‫'‬
‫‪ 1‬״ • ״ אלי"•‬
‫ני־יאיה שאינ! מ כ ס י ת י ׳‬
‫ל נד•‬
‫לנ־־ית ר * ־ ‪ ,‬ל פ ״ ו ת נ ע ת נגיםתז ל ׳ ^‬
‫ע ל‬
‫י נ ע י ?‬
‫ל נ‬
‫י‬
‫ע‬
‫י ש‬
‫א ש‬
‫‪8‬‬
‫ל ד‬
‫נ מ ? ז מ‬
‫אי‬
‫־ ! ם‬
‫' י ' אלי * ־ ' ל י‬
‫נ מ י ; י ‪0‬‬
‫ל י ע ת‬
‫״ ־־•‪-‬יי• ‪ -‬״ ־ ‪-‬‬
‫" ה י י כל נ נ י נח מצויים ל י ' '‬
‫ל ידי מ ס ה בסיני‪ ,‬ואסור ל י ׳ ל‬
‫ל ~ ״ מ אלי‬
‫?‬
‫‪,‬‬
‫;‬
‫א מ י‬
‫ע‬
‫מ‬
‫זל י‬
‫״ מלנס־־•‬
‫‪3‬‬
‫ח‬
‫ס י‬
‫ב‬
‫<‬
‫מ‬
‫ם‬
‫י ״ ב‬
‫נ פ י‬
‫י‬
‫ד‬
‫ת‬
‫ה‬
‫י‬
‫' ״‬
‫כ‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ס י‬
‫י‬
‫מ ת‬
‫ס‬
‫ס ?‬
‫‪3‬‬
‫׳ ? "*‬
‫׳‬
‫א‬
‫ג‬
‫׳‬
‫‪ 65‬שס‬
‫־ס סע׳ א׳ ה׳‪ .‬וראי׳‬
‫?שן׳‬
‫‪ 66‬׳ י״ע סי׳ צ״א סע׳ ׳‬
‫‪6‬‬
‫‪67‬‬
‫ע‬
‫״‬
‫שו״ע שם‪,‬‬
‫ק‬
‫ן‬
‫'־‬
‫י‬
‫ס ע‬
‫י ס י‬
‫׳‬
‫ק נ‬
‫'‬
‫ש ו ״ ת יביע‬
‫״‬
‫' י‬
‫"‬
‫י נ‬
‫ד א י‬
‫^‬
‫יאי׳‬
‫י*‬
‫^‬
‫ימכ״ם‬
‫בפדושו‬
‫ע‬
‫״ק‬
‫ג ‪ /‬שי״ת‬
‫י‬
‫י‬
‫ת‬
‫י‬
‫א‬
‫ת‬
‫י‬
‫ל‬
‫'‬
‫״‬
‫י‬
‫ע‬
‫ח ר ב י ם‬
‫כנסת‬
‫‪ 3‬ת י‬
‫'‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫' * םי׳ י׳‬
‫י '‬
‫*‪ 2‬א ה ״ ׳‬
‫ס‬
‫?‬
‫"‬
‫י‬
‫אומי‬
‫יי־״־‬
‫ע נ י ד י‬
‫ס ע‬
‫י השדה‬
‫ח״‬
‫ב‬
‫ס‬
‫'‬
‫‪2‬‬
‫׳‬
‫‪1‬‬
‫"‬
‫‪0‬‬
‫א‬
‫״״ •י*‬
‫י‬
‫ל * * *‬
‫ק כ‬
‫יוסף‬
‫ן ם‬
‫"‬
‫ט‬
‫?‬
‫׳ " "י׳ '‬
‫ח‬
‫״ ק ז׳‪ ,‬ח כ מ ת אדם כלל פ ׳ י סע׳ ״ "‬
‫פ ר‬
‫מ‬
‫ל‬
‫א‬
‫*״י‪ ,‬י מ ״ א שם סי׳ ?־׳׳"‬
‫ס‬
‫ל‬
‫חה‬
‫י‬
‫פ‬
‫נ ״‬
‫׳‬
‫ג‬
‫פ‬
‫י‬
‫ס‬
‫י‬
‫מ‬
‫‪0‬‬
‫ך > מ צ ו י י ם‬
‫‪.‬‬
‫ה ‪ .‬יי*יי‬
‫א‬
‫י‬
‫ש‬
‫ל‬
‫נ‬
‫ל‬
‫?‬
‫ב‬
‫ן ל מ‬
‫‪0‬‬
‫נ‬
‫ס‬
‫״‬
‫״‬
‫'‬
‫נ י י ת‬
‫נ‬
‫י‬
‫' ^ ת הייייי‬
‫_‬
‫‪ ,‬ש<ייי>‬
‫ס י י־י"'‬
‫׳‬
‫׳‬
‫״‬
‫אגדית משי• יי״י‬
‫י חתוגי‬
‫'‬
‫ס פ י ‪ -‬ט ב י ל ת כלים״ פ ״ י‬
‫ע״ש•‬
‫׳‬
‫כתכ‪ ,‬שיש ‪ ,‬י ר י ל א מ ל ^‬
‫‪-,‬יש האוסרים‬
‫א‬
‫ס ע‬
‫נ י מ‬
‫עבודי• ׳ י י ‪-‬‬
‫לי•״־‬
‫ד‬
‫‪0‬‬
‫ק‬
‫י י‬
‫ל נ‬
‫'‬
‫נ נ ־‬
‫ח‬
‫‪,‬‬
‫י ם‬
‫ר‬
‫״‬
‫״״לגת אי*‬
‫ן ־ ^ על ׳־־־'יי׳ י י " י‬
‫ע‬
‫'‬
‫ל י‬
‫ל‬
‫״‬
‫"יי‬
‫י י י י ש‬
‫י ‪? ,‬‬
‫ת‬
‫ע‬
‫י׳‬
‫״'‬
‫״‬
‫כ ל ל‬
‫מ‬
‫ד‬
‫פ״ד‪,‬‬
‫ד‬
‫מ‬
‫׳‬
‫יניע‬
‫י‬
‫ג ד‬
‫׳‬
‫ס‬
‫^ יי"‬
‫‪0‬‬
‫מ י*י ־ " י‬
‫?‬
‫״ *׳' ‪ * 1 * 11‬א‬
‫^‬
‫^ *‬
‫א י מ ר‬
‫‪7‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ג‬
‫יי״י‬
‫ל י ע ז י‬
‫‪0‬‬
‫״‬
‫י ^ י ג‬
‫״‬
‫י׳‬
‫!‪5‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪70‬‬
‫ו מ נ ז ר י ם ‪ .‬גם בטיול אסור להכנס למקומות אלו אף שהביקור בהם מטרתי‬
‫רק להתרשם מ ה צ ד האומנותי ולא מ ה צ ד הדתי שבהם י ‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ד( מ ס ג ד י ם ‪ :‬יש הסוברים שאין איסור להכנם למסגדים הואיל והמלםלמיט‬
‫מאמינים ביהוד ה ׳ ־ ‪ .‬ויש הסוברים שגם למסגדים אסור להבנה הואיל ל‬
‫בית של פולחן זר יש דין של בית עבודה זרה ׳• ‪.‬‬
‫י ן לאכול‬
‫ל‬
‫י‬
‫ק‬
‫ק‬
‫ולשתות בו‪ ,‬אין לדרוך או לשבת על קברים שלא לצורר‪ ,‬ואין לעבור בתור‬
‫בית קברות כדי לקצר את ה ד ר ך ‪.‬‬
‫ו( הנכנס לבית קברות יברך ״אשר יצר אתכם בדין״ וכד‪ ,‬ואם ביקר‬
‫באותו מקום תוך ‪ 30‬יום — לא יברך ב ש נ י ת ‪ .‬אך אם רואה בית קברות‬
‫במקום אחר‪ ,‬יברך פעם נ ו ס פ ת ‪ ,‬לאחר היציאה מבית הקברות יש ליטול את‬
‫הידים ‪.‬‬
‫ז( כהן בבית הקברות — אסור לכהן להכנם לתוך ‪ 4‬אמות ]כ־‪ 2‬מטר[‬
‫של ק ב ר ‪ .‬לכן כה? הנמצא בטיול‪ ,‬לא יכנס לבית קברות אלא אם כן השביל‬
‫שהולך בו רחוק ‪ 4‬אמות מהקברים ׳ ‪.‬‬
‫בקבוצה שיש בה כהן הפוחד להשאר לבדו‪ ,‬על אחד המדריכים להשאר‬
‫עמו‪ ,‬ואם יש צורך להקיף את בית הקברות‪ ,‬יתלוה אליו כדי שלא יאבד‬
‫את קבוצתו‪.‬‬
‫ו‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫פ‬
‫ה (‬
‫י‬
‫ת‬
‫ב‬
‫‪ 3‬ר ו ת > ;‬
‫ב‬
‫י‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ב ר ו ת‬
‫כ‬
‫‪7‬‬
‫ה ת נ ה ג‬
‫ב י ר א ת‬
‫א‬
‫כ ב ן ד י‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫‪70‬‬
‫‪77‬‬
‫‪7 8‬‬
‫‪75‬‬
‫‪ 70‬ראה שו״ת בנין ציון סי׳ ס״ג‪,‬‬
‫שכתבו‪,‬‬
‫שו״ת פרי השרה שם‬
‫להכנס‬
‫שאסור‬
‫לכנסיות‬
‫אף שאין בהם צלמים או למקום שבו רק מתפללים הואיל ו ת פ ל ת ם נ ח ש ב ת כעבודה זרה•‬
‫‪ 71‬ראה שו״ע יו״ד סי׳ קמ״ב סע׳ ט״ו‪ ,‬ברכי יוסף שם סע׳ ב׳‪ ,‬שו״ת פרי השדה שם‪ ,‬וראו•‬
‫״המעין״‬
‫‪ 72‬ראה‬
‫ניסן‬
‫תשובות‬
‫תשכ״ז‪.‬‬
‫הרמב״ם‬
‫תמ״ח‬
‫סי׳‬
‫בהוצאת‬
‫פרק‬
‫רס״ה סע׳ ה׳‪ ,‬״עשה לך רב״‬
‫‪ 73‬ראה‬
‫קם״ג‪.‬‬
‫שו״ת‬
‫סי׳‬
‫הרדב״ז‬
‫אלף‬
‫״חברת‬
‫ח״א סי׳‬
‫מקיצי‬
‫מקור‬
‫נרדמים״‪,‬‬
‫חיים‬
‫ח״ר•‬
‫נ״ט‪.‬‬
‫‪ 74‬שו״ע יו״ד סי׳ שס״ח סע׳ א׳‪ ,‬ט״ז סי׳ שס״ד ס״ק א׳ קש״ע סי׳ קצ״ט סע׳ י״ד ט״ז׳‬
‫המצוינים‬
‫שערים‬
‫בהלכה שם ס׳׳ק י״ט‪.‬‬
‫‪ 75‬שו״ע סי׳ רכ״ד סע׳ י״ב י״ג‪ ,‬ובמשנה ברורה ס״ק ט״ז כתב‪ ,‬שיש הסוברים שאין ל ב ר י‬
‫על‬
‫קבר‬
‫אחד‪.‬‬
‫‪ 76‬ברכי יוסף שם סע׳‬
‫ס״ק י״ז‪.‬‬
‫ו ‪ /‬באר היטב שם ס״ק ט׳‪ ,‬שערי ת ש ו ב ה ס״ק ט׳‪,‬‬
‫‪ 77‬משנה ברורה סי׳ ד׳ ס״ק מ״ב מ״ג‪ .‬וראה שו״ע יו״ד סי׳ שע״ו‬
‫ס ע‬
‫משנה ברורר־‬
‫׳ ד׳‪.‬‬
‫‪ 78‬שו״ע יו״ד סי׳ שע״א סע׳ ה׳‪ ,‬קש״ע סי׳ ר״ב סע׳ ח׳‪.‬‬
‫‪ 79‬ראה שו״ת מהרש״ם ח״ד סי׳ מ׳‪ ,‬שו״ת נטע שורק סי׳ ק״ד‪ ,‬שו״ת ציץ‬
‫סי׳‬
‫ט״ו‪ .‬ס פ ר כל בו על‬
‫עוזיאל‬
‫‪52‬‬
‫מהדור״ת‬
‫רק‬
‫אבילות ח״א פ״ג סי׳ ז׳‬
‫ח״ב יו״ד סי׳ קל״א‪,‬‬
‫עד ‪4‬‬
‫אמות‬
‫מהשורה‬
‫ושי״ת‬
‫באר‬
‫הראשונה‬
‫ח״ב פ״ב סי׳‬
‫משה‬
‫לכהן‬
‫להכנס‬
‫עצמן‬
‫ראה שם כטעמם‪ ,‬ו י א ה שו״ת שרידי אש ח״ב סיף סי׳ ס״ז‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫של‬
‫ח״ד‬
‫הקברים‬
‫סי׳‬
‫אך‬
‫ב׳‬
‫אליעזר יי״י‬
‫יבשו״ת‬
‫משפטי‬
‫כתבו‬
‫שמותי‬
‫בין‬
‫השייי*‬
‫צ״ג‬
‫לא‬
‫אסור לכהן לעמיר‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫י‬
‫מ נ ד‬
‫ם‬
‫״> ״ ־ י י ל ״ ג י‬
‫‪,‬‬
‫‪, , ,‬״‪.‬‬
‫ק‬
‫י‬
‫פ‬
‫א‬
‫ל‬
‫כ נ ס‬
‫ל י‬
‫י ת‬
‫ל מ ע‬
‫י‬
‫אמני י ל ^ י‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫נ‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫״ ‪ " 4‬י א ־ י י יי " ׳ ב י ״ ל י ״ י י י ׳‬
‫'‬
‫‪,‬ע נ‬
‫לכל מעדיי‬
‫?‬
‫כ נ ס ו‬
‫ס( •~ •־הי״ייי‬
‫י‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ק‬
‫י‬
‫ת‬
‫נ‬
‫מ‬
‫י‬
‫נ‬
‫ה נ י ם‬
‫ל=‬
‫( ס י י‬
‫ב‬
‫ל כ י‬
‫י‬
‫ע‬
‫־ "‬
‫ל‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫כ‬
‫ח‬
‫נ‬
‫ל נ ‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫״ על ־־ביי ״ ' ״ ' ״‬
‫ר‬
‫ז‬
‫מ‬
‫מ ? י ם‬
‫נ־׳י״י‬
‫ת‬
‫א ‪0‬‬
‫‪ ,‬״ כהן ל נ י י‬
‫'‬
‫על נ ת ׳ ק נ י י ת ' ־ • ׳‬
‫‪ ,‬״ ״ ה י ע ני‬
‫י( נ ע ״ נ ‪ -‬ק י י נ ב י " י " ־ ' ‪ : . ! .‬ב‪ ,‬מת•"•‬
‫לה"‬
‫לכקום ־ ‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‪, ,,‬‬
‫ת‬
‫ש ל ד י ‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫א‬
‫ו א ס ן ו‬
‫ל‬
‫ל ד‬
‫ל י‬
‫ל ן ־ ן ן ן ו‬
‫כ נ ס‬
‫‪1‬‬
‫נ ע ת ניקור בכידאיז‪ .‬׳ י‬
‫ב נ י‬
‫כ‬
‫י‬
‫א‬
‫ל‬
‫^ האיסיי‬
‫יי‬
‫‪,‬‬
‫! ! ד ם‬
‫י ל א‬
‫‪1‬‬
‫י י ד בגז י ׳ "‬
‫'"'‬
‫״ "לגלית ‪ -‬ל‬
‫‪!.‬רבב‬
‫‪.‬״> ״•חור נ נ‬
‫‪ £‬חיות"‪ .‬׳׳ 'י‬
‫" ־־־ "י'‬
‫־‬
‫־‬
‫על הסתכלות נ צ ו ר ו ת ו נ ד י ו ק נ‬
‫?‬
‫־‬
‫י א (‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫ד‬
‫מו‪ 0‬אי " * י‬
‫ע‬
‫ל‬
‫‪0‬‬
‫א י ת‬
‫י‬
‫א‬
‫ת‬
‫י‬
‫כ‬
‫(‬
‫צ‬
‫* * * *‬
‫ע‬
‫י‬
‫י‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ב‬
‫׳‬
‫י‬
‫ן‬
‫‪:‬‬
‫ת‬
‫י‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ב‬
‫פ‬
‫י‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫־־־־‬
‫ת‬
‫?תנהנו‬
‫^"'‬
‫ניא‬
‫ן ת‬
‫ל‬
‫׳‬
‫י‬
‫״ איייז‬
‫ייי*‪ -‬י *‬
‫״״ ״ ״‬
‫־‬
‫!‬
‫שש םם‬
‫יש״ל‬
‫א׳ יש״ד‬
‫?׳ א׳‬
‫ע‬
‫סס‬
‫?ק י נ‬
‫*‬
‫״״' ׳ ' '׳ ׳‬
‫ל‬
‫ק‬
‫י‬
‫נ ‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪,‬‬
‫ס‬
‫‪1‬‬
‫״ י י " ״ ׳ יי'‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ל‬
‫י‬
‫נ ס י‬
‫ס‬
‫ס‬
‫י ל ג ב‬
‫ב‬
‫ס‬
‫יי׳׳י‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪ - ,‬נ ח־‬
‫י ן‬
‫ת י ס‬
‫‪,‬‬
‫סי׳ י״ב ח ״ נ סי׳‬
‫י‬
‫׳‬
‫א‬
‫ק‬
‫ן‬
‫‪0‬‬
‫נ‬
‫״‬
‫ע‬
‫י‬
‫^‬
‫ק‪-‬״^־״׳‬
‫ס י‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ר‬
‫ד‬
‫־'‬
‫מ‬
‫ת‬
‫יי‬
‫ד‬
‫נ‬
‫‪ .‬חכ^‬
‫י‬
‫״‬
‫י‬
‫ס‬
‫י‬
‫ק‬
‫ט‬
‫^‬
‫מ‬
‫י‬
‫י‬
‫^‬
‫צני יי״ד סי׳‬
‫י‬
‫־‬
‫ב‬
‫יפיי‬
‫־‬
‫י‬
‫י־״י‪-‬‬
‫יאה שערים המצוינים‬
‫מ י‬
‫ח‬
‫וכשי״ת אגדות מ ש ה יי״י‬
‫ח‬
‫פ‬
‫ע‬
‫י‬
‫ל‬
‫"‬
‫ב‬
‫מ‬
‫‪ 5‬ע‬
‫י‬
‫ת‬
‫י‬
‫ליי־ז‬
‫^ אה״ע סי׳‬
‫״‬
‫ח‬
‫ל ח י ר‬
‫׳‬
‫י ב י ע‬
‫י א י‬
‫א‬
‫י‬
‫ק‬
‫נ‬
‫מ‬
‫י‬
‫ס י‬
‫ש‬
‫'‬
‫מ‬
‫ק‬
‫י י‬
‫י‬
‫׳‬
‫ת‬
‫א‬
‫ר‬
‫י ־ ^דידי‬
‫‪ .‬שי״ * י‬
‫ה ש‬
‫לדים‬
‫י‬
‫ד‬
‫ה‬
‫א י‬
‫‪,‬מים‬
‫י ״ ח ם״‬
‫י‬
‫נ‬
‫יי‬
‫ח‬
‫י ן‬
‫״ סע׳ י ׳ אי^י‬
‫ה‬
‫פ‬
‫י‬
‫ו‬
‫הר‬
‫ת‬
‫מ ו נ‬
‫^‬
‫חיס‬
‫‪ .‬ן סי׳‬
‫ל‬
‫י‪**.‬י‬
‫ן ר ו ג‬
‫ם‬
‫ב‬
‫״‬
‫ג‬
‫י ו‬
‫"‬
‫י‬
‫י‬
‫' ״‬
‫ת‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ס י >‬
‫א ר ו ז‬
‫ו פ‬
‫״ג‪,‬‬
‫קל״ד‬
‫זבי‬
‫ב י ״‬
‫׳‬
‫ד‬
‫ז‬
‫״ '‬
‫ג‬
‫" י‬
‫'•‬
‫‪ 0,‬שס‪.‬‬
‫ס‬
‫ע‬
‫ו‬
‫יא‬
‫ז נ ב י‬
‫ח‬
‫״‬
‫ג‬
‫י‬
‫ם י‬
‫י א ר‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫כ נ ס‬
‫כ‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל כנת‬
‫^‬
‫״ א סי־ ? ל ״ •‬
‫י א י ׳ על כך ש י ^‬
‫‪6 6‬‬
‫'‬
‫ב‬
‫י‬
‫?‬
‫מ‬
‫י׳שו׳׳ת מ נ ח ת יצחק‬
‫לי־‬
‫ס י‬
‫ה‬
‫‪2‬‬
‫ע‬
‫ת הר‬
‫י‬
‫ע‬
‫ב‬
‫מ‬
‫* י ״ ת משפטי עוזיאל‬
‫ב‬
‫ס ״ ן‬
‫״‬
‫* ״ ״ ״ • ייאי׳ ^ י ע‬
‫״ נ =ע׳‬
‫‪.‬‬
‫‪ 84‬יאה ש ‪ ,‬״ ‪. ,‬‬
‫ס‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫״‬
‫ס‬
‫ס‪-‬ק י ׳‬
‫ם י‬
‫בהלני‪-‬‬
‫‪7‬‬
‫אניר־ ״‬
‫נ ״ י ל י־‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ל ב‬
‫ח‬
‫י‬
‫״ ־‬
‫סע׳ י־״׳‬
‫ם‬
‫^‬
‫י‬
‫י ע ?‬
‫? ס‬
‫סי׳‬
‫״‬
‫ע‬
‫א‬
‫^‬
‫חלק״‬
‫‪.‬‬
‫א‬
‫"י ״ ״<י‪5‬׳י‬
‫פ י‬
‫״‬
‫נ‬
‫‪1‬‬
‫ז‬
‫״‬
‫‪ ,‬פי־ ־י־יי‬
‫י‬
‫נ‬
‫<‬
‫יי־־ י ״‬
‫״ ו ־יי י ־‬
‫מ‬
‫ע י‬
‫א‬
‫י‬
‫שיש נ י "‬
‫ה ידי‬
‫^‬
‫י י י ן‬
‫ב ד‬
‫ט‬
‫ט‬
‫‪**,‬‬
‫״את‬
‫־ ־ י ־ ״״‬
‫;‬
‫הה ־ ־ י ־‬
‫״ אי" יי' ״ ' ‪,‬‬
‫‪ ,‬י ׳ סי׳ י ׳־‬
‫< י י‬
‫ה‬
‫פ‬
‫פ‬
‫‪.. ;:‬‬
‫ל‬
‫לל ננ ‪5‬ע‬
‫׳ ־ י י " *׳ י י ' ״ " ד ־־־ יי'‬
‫״‬
‫‪ ,‬המסע‬
‫מ‬
‫ט‬
‫גג י ?? ״‬
‫מערי‬
‫״־עדי‬
‫* ־ י־*••‬
‫׳י•‬
‫ע י ׳ על י־י ה ז י‬
‫״ ״‬
‫ח‪.‬‬
‫‪ 82‬י‬
‫״ י י ; * ״ ״‬
‫‪5‬‬
‫׳‬
‫"‬
‫י ש כ י ל‬
‫‪ ,‬עדת‬
‫*יי״•‬
‫ליי׳ * י " ־‬
‫^ לני״‬
‫‪£‬‬
‫״‬
‫שי״ת מלמד להיעיל‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫יל‬
‫* יי יי ••‬
‫^ ״״ ״‬
‫;‬
‫^ ישי״ל‬
‫‪0‬‬
‫"״" ״ ' " ? " ן‬
‫׳ ״ ׳ ״ ' ־ י ״>־ י' ־ ־ י‬
‫• ״ ‪ -‬י י‬
‫ז‬
‫‪3‬‬
‫־ * ״ י‪.‬״יי•‬
‫ס‬
‫א‬
‫יי ׳ ‪ :‬י׳‬
‫נ י‬
‫‪0‬‬
‫ז‬
‫מ י י • י״יי‬
‫י ׳ ב׳ ס״?‬
‫מ‬
‫איסיי‬
‫רי< איסיי‬
‫יי•‬
‫נ י‬
‫״״ יל ‪-‬״‬
‫<־־•‬
‫‪-‬‬‫יי יי י י ־״י י •‬
‫־ת״• ‪ ,‬״ ‪ ,‬נ ו ‪ .‬י ‪-,‬ד ס ‪ -‬ש י ־ י *‬
‫"י־‪ , .‬ו י ״ ־ ‪,‬‬
‫י‬
‫ס‬
‫שא‬
‫י נ ו‬
‫;י‬
‫ש ס‬
‫מ‬
‫ס‬
‫י״יי״‬
‫; ‪ :‬״ " ^" י יעלל‬
‫אא‬
‫א‬
‫ס י‬
‫עו״ע‬
‫י א ו‬
‫י‬
‫‪ . . . . .‬מוזאינים־‬
‫ק‬
‫ג‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫פ נ‬
‫י"‬
‫״א‬
‫ס ע‬
‫׳‬
‫ב‬
‫'־‬
‫‪53‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ם‬
‫השקט והגקיון‪ .‬אם הקבוצה מקבלת הסבר מהאהראי על המקום‪ ,‬מן ד‪.‬נמי‬
‫להקשיב לדבריו ולא להפריע לו‪.‬‬
‫במקום שיש צורך לשלם עבור כרטיס כניסה בהתאם לגיל המבקרים ־ י ־‬
‫ישלמו בדיוק כפי שנדרש מהם וימסרו את גילם האמיתי‪ .‬על המדריך להקפיד‬
‫שכולם יכנסו בשער ולא יחפשו דרכים בלתי כשרות ל ה כ נ ם ‪.‬‬
‫יג( טיול לחוץ ל א ד ץ ‪ :‬איז לצאת מהארץ להו״ל לשם טיול ולתענוג‬
‫ב ע ל מ א ‪ ,‬אך מותר לצאת את הארץ בשליחות המדינה כגון‪ :‬בעניני חנוך׳‬
‫עליה‪ ,‬בטהון ו ו ו ׳ ‪ ,‬וכן מותר לצאת לטיול למודים‪ ,‬כגון הכרת השואה וכדומה "•‬
‫‪87‬‬
‫‪8 8‬‬
‫‪0‬‬
‫‪89‬‬
‫יד( הבאים מחוץ לארץ לביקור בארץ‪ ,‬רשאים לחזור לארצם ואין ב כ י‬
‫איסור של יציאה מ ה א ר ץ ‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫ו‪.‬‬
‫קניות‬
‫בטיולים ובקיטנות‪ ,‬פעמים ומזדמן לערוד קניות כגון קנית מצרכי מזון‪,‬‬
‫מזכרות‪ ,‬מתנות לבני המשפחה וכר‪ .‬יש להזהר ולהקפיד על הדברים הבאים‪:‬‬
‫א( מי שקונה כלים או בגדים חשובים ושמח בהם‪ ,‬בשעת הקבין יש לו‬
‫לברך ״שהחיינו״‪ ,‬וכשילבש את הבגדים יברך ״מלביש ערומים״ • ומי שנוהג‬
‫לברך בעת הלבישה‪ ,‬יקדים ברכת ״מלביש ערומים״ לברכת ״ ש ה ח י י נ ו ״ ‪.‬‬
‫‪,2‬‬
‫‪,‬‬
‫‪95‬‬
‫ב( אם ישנה אפשרות לקנות אצל יהודי או אצל גוי ומחיר המצרך אינו‬
‫ידוע‪ ,‬יש להעדיף לקנות אצל יהודי אף אם הגוי מוכר יותר בזול‪ ,‬כי בכך‬
‫מסיעים לפרנסתו של היהודי‪ .‬אם מהיר המצרך ידוע לכל והיהודי מוכר‬
‫יותר ביוקר — רשאי לקנות מ ה ג ו י ‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫‪ 87‬ראה שו״ע ח ו ״ מ סי׳ רכ״ז סע׳ א׳‪ ,‬שם סי׳ רכ״ח סע׳ ו׳‪ ,‬ק ו נ ט ר ס ״שפת תמים״ לחפץ‬
‫חיים זצ׳׳ל‪.‬‬
‫ברורה סי׳‬
‫‪ 88‬משנה‬
‫האיסור‬
‫יעקב‬
‫חמוד‬
‫תקל״א ס״ק י״ד‪,‬‬
‫יותר ראה‬
‫שו״ת‬
‫שו״ע יו״ד סי׳‬
‫חמדת צבי‬
‫שס״ט סע׳ א׳‬
‫או״ח‬
‫סוף‬
‫סי׳‬
‫ובאחרונים‬
‫א׳‪.‬‬
‫שם‪,‬‬
‫ולגבי‬
‫שו״ת‬
‫כהן‬
‫שבות‬
‫ח״א יו״ד סי׳ פ׳׳ה‪ ,‬ושו״ת הלל אומר יו״ד סי׳ כ״ו‪.‬‬
‫‪ 89‬שו״ת חמדת צבי שם‪.‬‬
‫‪ 90‬הרה״ג שאול ישראלי שליט״א ״שמעתין״ מס׳ ‪.10‬‬
‫‪ 91‬ש ו ״ ת מ נ ח ת יצחק ח״ג סי׳ כ״ו ס״ק ז׳‪ .‬יש הסוברים שבביקור בארץ יש גם מצוד‪ ,‬ראי׳‬
‫מגן‬
‫אברהם סי׳‬
‫רמ״ח‬
‫ס״ק‬
‫ט״ו‪,‬‬
‫משנה‬
‫ברורה‬
‫ס״ק‬
‫כ״ח‪,‬‬
‫שו״ת‬
‫סי׳‬
‫קפ״ט‪ ,‬שו׳׳ת ציץ אליעזר ח״ד סי׳ ה׳ פרק ב׳‬
‫סי׳‬
‫מ ‪ /‬לגבי בחור מחו״ל הנמצא בארץ מתי יקיים יום טוב שני‬
‫משנה‬
‫וראה שו״ת יביע‬
‫ש‬
‫הלכות‬
‫אומר ח״ו‬
‫ח׳׳ג‬
‫או״ח‬
‫ל גלויות‪.‬‬
‫‪ 92‬שו״ע סי׳ רכ״ג סע׳ ג׳ ד׳‬
‫ו ‪ /‬משנה ברורה ס״ק י״ג ט״ו כ״ב‪.‬‬
‫‪ 93‬כף החיים שם ס״ק כ׳ ל׳‪,‬‬
‫ובמשנה ב ר ו ר ה שם ס״ק י״ז כתב‪ ,‬שאם קנה בגד או כלי‬
‫שעדיין‬
‫סע׳‬
‫ו׳‬
‫טעונים‬
‫תקון‪,‬‬
‫כתב‪ ,‬שנהוג‬
‫רק‬
‫כשילבש‬
‫את‬
‫הבגד‬
‫לומר ת ב ל ה‬
‫ותתחדש‬
‫למי‬
‫שלובש‬
‫יברך‬
‫וכשישתמש‬
‫בכלי‪,‬‬
‫וברמ״א‬
‫חדש‬
‫מלבד‬
‫נעלים‪.‬‬
‫בגד‬
‫שם‬
‫‪ 94‬״אהבת חסד׳׳ לחפץ חיים זצ״ל פ״ה סע׳ י׳ ז׳‪ ,‬״נתיב חסד״ שם ס׳׳ק י״ב ע״פ שו׳׳מ‬
‫הרמ׳׳א סי׳ יי‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג(‬
‫מ‬
‫אץ‬
‫ל ו‬
‫*‬
‫״‬
‫ט‬
‫ל‬
‫־‬
‫ז ־ נ כ נ ‪0‬‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ל‬
‫י מ נ ע‬
‫כ ן נ ה‬
‫מ‬
‫א ן י ! ם י‬
‫ל‬
‫א‬
‫ש‬
‫א ן‬
‫א‬
‫ו‬
‫ל‬
‫״‬
‫א י ן‬
‫ה‬
‫ת‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫מ‬
‫כ‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ף‬
‫על מחירי המוצרים‬
‫כ ל‬
‫ל ‪ , .‬כי יש בכר‬
‫דברים״ החמורה מ״אונאת מכון״‪.‬‬
‫נ‬
‫ד‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ק‬
‫נ‬
‫ק‬
‫י יי‬
‫'‬
‫> מטייל ש ה ת פ ש ר עם המוכר על המחיר ‪ -‬ה ח פ ז‬
‫* ״ י ד או הגביה אותו‪ ,‬ולאחר מכן אינו יכול לחזור בו ו ל ״ ״ ״ ר ט מ מ נ ך ־‬
‫י או משך את החפץ‪ ,‬גם אז לא‬
‫‪ £‬שילם את‬
‫י בו מהמקה‪ ,‬ואם חזר לא עשה מ ע ש ה י ש ר א ל •‬
‫ש ק י ב ל ‪ 7‬ע י י^ ף ! ‪ ,‬״ ד מ ל ׳ ד מ ג י ע‬
‫?‬
‫> איו להפציר במוכר שימכור‬
‫מוכר גוי ‪-‬‬
‫י > אי להונות את ה מ ו נ י בכל י י י ^ י‬
‫•‬
‫ ואסור לרמות גם מוכר גו‬‫׳ ייייע ל‬
‫ד‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ס‬
‫א‬
‫ף‬
‫ך‬
‫ל‬
‫ע ד י י ן‬
‫א‬
‫ה‬
‫ה ג ב‬
‫‪98‬‬
‫ח ס‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ל‬
‫א‬
‫!‬
‫ה‬
‫ש‬
‫א‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫ם‬
‫‪ ,‬ג‬
‫ל‬
‫מ‬
‫מ י‬
‫לו‬
‫ע‬
‫מ ו כ ר‬
‫ל‬
‫ט ע ן ת ן‬
‫י‬
‫ן‬
‫ח‬
‫ך‬
‫ר‬
‫א‬
‫ל ן‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ף‬
‫ס‬
‫ק‬
‫כ ג י ז ‪:‬‬
‫ג‬
‫י‬
‫ת‬
‫ת‬
‫ו‬
‫‪ ? ^ * 1‬׳ מחיר בשעת‬
‫ל ע את המחיר בשעת‬
‫לאחר מ ס ־ י‬
‫י> בבל עניני מ ק ח וממכר בטייל‬
‫^‬
‫מנת‬
‫י*קחכדי‬
‫כל — •‬
‫מי שלוה כסף מחברו בעת חטיול‪ ,‬לא ישכח להחזירו לאחר הטיול‪.‬‬
‫א‬
‫כ ר ט י ס י‬
‫כ ד י‬
‫צ‬
‫ל‬
‫א‬
‫ת‬
‫מ י ך י‬
‫ל‬
‫א‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ך‬
‫^‬
‫כ ל ש ן ן ן‬
‫ן כ ך י‬
‫ז‪.‬‬
‫ל‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ט ו ב‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ק ב ו‬
‫מ ר י ב‬
‫גניבה ו א ו נ א ה‬
‫^ אסור‬
‫באיסור חמור לגנוב ןאו ״לסחוב״! מכל אדם‪ ,‬יהודי או גוי‬
‫^‬
‫ילד‬
‫^ מ ב ו נ י ׳ אפילו חפץ השוה פרוטה אחת ב ל ב ד ‪ .‬אסור לעשות‬
‫ז‪$‬‬
‫י י ר צהיק ואפילו אם הלוקח מתכוון להחזיר את החפץ לאחר‬
‫מלן^‬
‫‪1 0 3‬‬
‫א‬
‫ת‬
‫לו ^‬
‫כירן‬
‫מ‬
‫העובר בדרכי ד י ר מ ט ע פירות של יהודי או של גוי אסור‬
‫ללא רשות בעל המטע‪ .‬ולא יקטוף אפילו אם בעל המטע‬
‫אם יהנה מפירותיו‪ ,‬הואיל ובעת ביקורו ב מ ט ע בעליו אינו יודע‬
‫ס י ר י ת‬
‫י‬
‫מ‬
‫ח‬
‫‪5‬‬
‫? ?זו׳׳״‬
‫^ _ * חי׳׳מ סי׳ רכ׳׳ח סע׳‬
‫^‬
‫ד‬
‫יזיב הל׳ אונאה וגניבת דעת ‪0‬ע׳ כ׳׳ח‪ ,‬קונטרס ״חיבת‬
‫ה ש מ‬
‫י‬
‫ר ה‬
‫״ לחפץ חיימ זצ״ל‬
‫? י״ד‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫ש‬
‫ז י ע י‬
‫<*‬
‫ס‬
‫^‬
‫^‬
‫ר ד סע׳ א׳‪ ,‬ובשו״ע ה ר ב הל׳ מכירה ומתנה הל׳ א׳ כ ת ב שלא יחוור ב ו‬
‫א ס‬
‫ש‬
‫^‬
‫ש י‬
‫סי׳‬
‫״ע‬
‫ס‬
‫סי׳ ש נ ‪ -‬מ סע׳ י״ב‪.‬‬
‫שם חי׳‬
‫״‬
‫ך י נ י‬
‫^‬
‫עיייו‬
‫ל א שילם‪.‬‬
‫ס י‬
‫רכ׳׳ז‪,‬‬
‫שו״ע‬
‫ה ר ב הל׳ אונאה וגניבת‬
‫דעת סע׳ ג׳‪,‬‬
‫וראה שם‬
‫בפרטי‬
‫^ אונאה ו מ ק ח טעות‪.‬‬
‫ייי״מ סי׳ ר כ ״ ח סע׳ ו׳ וסי׳ שמ״ח סע־ ב׳ וברמ״א שם‪ ,‬שו׳׳ע ה ר ב הל׳ אונאה‬
‫‪ 103‬י ״ ־ ז י ! " ״ ' "יי­‬
‫"״‬
‫‪0‬‬
‫*‪!0‬‬
‫זצ׳׳ל‬
‫קונטרס‬
‫״שפת תמים׳׳‬
‫פ ר ק ה׳‬
‫בהגה‪.‬‬
‫י״ע ח י ­‬
‫י מ סי׳ שמ״ח סע׳ ב׳ סי׳ שג״ט סע׳ א׳‪ ,‬קש׳־ע סי׳ ק פ ״ ב סע׳ א׳‪.‬‬
‫ש י‬
‫״ע‬
‫שמ‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫םי׳ שמ״ח סע׳ א׳‪ ,‬קש׳׳ע שס סע׳ ג׳‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫על כך הרי מ ע ש ה זה נחשב כגזל‪ .‬ולא יקטוף אפילו יודע שמטייל שקדם‬
‫קיבל רשות לקטוף מ ה ס י ר ו ת ׳ ‪.‬‬
‫‪05‬‬
‫ע‬
‫ג( אין לקחת פירות משומר המטע או מהעובד בו הואיל ולא בטוח ש ב ל‬
‫ה מ ט ע נתן להם רשות לתת מ פ י ר ו ת י ו " ‪.‬‬
‫‪,0‬‬
‫ד( פירות הנושרים מהעץ ומתקלקלים ע ״ י כך ]כתאנים[ — מותר לקחתם‬
‫כי ודאי הבעלים התיאשו מהם‪ ,‬פירות שאינם מתקלקלים בנפילתם ]כתפוחיט׳‬
‫תפוזים וכר[‪ ,‬בכל מקרה אין לקהתם כי יתכן מאד שהבעלים לא התיאשי‬
‫מהם‪ .‬אם בעל הפירות גדר את העץ‪ ,‬אסור לקחת את הפירות שמחוץ לגדי‬
‫הואיל והבעל אינו ידע שהפירות נפלו מהוץ לגדר ועדיין לא התיאש מ ה ם •‬
‫‪107‬‬
‫ה( כל מ ה שנאמר בסעיף הקודם הכונה לעצים בודדים ליד הבית‪ ,‬א י‬
‫ליד פרדס או מ ט ע שבדרך‪ ,‬מסתבר שמותר לקהת כל מ ה שנשר הואיל והדבר‬
‫ידוע שבעל הבית לא יטרח לבוא לאסוף אחרי העובדים כל מה שנשר‪ ,‬לכל‬
‫פירות אלו נהשבים כאבידה מ ד ע ת ‪.‬‬
‫על המדריד להקפיד ביותר על נושא זה וידגיש בפני חניכיו את החומרה‬
‫הרבה שיש במעשים אלו‪ ,‬הן מ ב ח י נ ה הלכתית והן מבחינה מוסרית‪ .‬יש לזכור‬
‫שהלוקח מעמל כפיו של הזולת‪ ,‬ואפילו כמות קטנה ובתום לב‪ ,‬פוגע בו‬
‫ובפרנסתו‪ .‬חשוב לבאר זאת לפני היציאה לטיול ולחזור ולהדגיש את הנושא‬
‫לפני כל כניסה למטעים‪ ,‬שדות‪ ,‬ישובים וכדומה‪.‬‬
‫‪1 0 8‬‬
‫ח‪.‬‬
‫בין א ד ם ל ח ב ר ו ו ס ב י ב ת ו‬
‫כשם שיש חובה לקיים בטיול את המצוות שבין אדם למקום כך יש חובה‬
‫לקיים‪ ,‬לדקדק ולהקפיד במצוות שבין אדם להברו ועל כבוד הזולת‪ .‬על כל אחד‬
‫לזכור היטב את אשר למדונו ח ז ״ ל ‪ :‬״דעלך סני לחברך לא תעביד״ )שבת ל״א‬
‫ע״א( — מ ה שעליך שנוא ואינך רוצה שיעשו לד‪ ,‬כר אל תעשה זאת להברך!׳ ״ •‬
‫!‬
‫‪ 105‬שו״ע‬
‫הרב‬
‫ללא‬
‫ר ש ו ת לא יפריש‬
‫מהם‬
‫תרומות‬
‫ואם‬
‫בכל‬
‫זאת הפריש‬
‫קמא‬
‫סי׳‬
‫הל׳‬
‫מציאה‬
‫ופקדון‬
‫סע׳‬
‫ד׳‬
‫צ״ד ע״א‪.‬‬
‫קש״ע‬
‫סי׳‬
‫ומעשרות כי‬
‫מהם‬
‫קפ״ב‬
‫בכך‬
‫הועילה‬
‫סע׳‬
‫י״ג‪,‬‬
‫ואם‬
‫הוא מנאץ‬
‫לו‬
‫הפר‬
‫ש ה‬
‫לקח‬
‫את ה׳‪.‬‬
‫ז ן‬
‫ר‬
‫א‬
‫ה‬
‫פירווז‬
‫ראה‬
‫ן‬
‫ש‬
‫!‬
‫״‬
‫ע‬
‫א‬
‫בב‬
‫ין״ר‬
‫של״א סע׳ ל׳׳ט‪.‬‬
‫‪ 106‬שו״ע חו״מ סי׳ שנ״ח סע׳ ב׳‪ ,‬ובשום אופן אין ל ק נ ו ת או ל ק ח ת פ י ר ו ת וכל דבר אחי‬
‫ממי‬
‫שגנב או לקחם ללא רשות‪ .‬דאה שו״ע שם סי׳ שנ״ו סע׳ א׳‪ ,‬קש״ע‬
‫סע׳‬
‫חי‪.‬‬
‫ם‬
‫י ׳ קפ״ב‬
‫‪ 107‬שו״ע חו״מ סי׳ ר״ס סע׳ ו׳‪ ,‬שו״ע הרב חו״מ הל׳ מציאה ופקדון סע׳ ו׳‪ ,‬קש׳׳ע םי׳‬
‫קפ״ב סע׳ ט״ו‪.‬‬
‫‪ 108‬כך הורה לי הרה״ג שלמה מן ההר שליט״א ע״פ שו״ע שם סע׳ ז׳‪ ,‬ובסי׳ רס״ב סע׳‬
‫כתב‪,‬‬
‫מותר‬
‫‪ 109‬ראה‬
‫‪56‬‬
‫שאם‬
‫לו‬
‫מצא‬
‫פירות‬
‫מפוזרים‬
‫וניכר‬
‫לקחתם‪.‬‬
‫דמב״ם הל׳‬
‫דעות פ״ו ה״ג‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫שהבעלים‬
‫לא‬
‫הניחום‬
‫ש‬
‫י‬
‫פ‬
‫ס‬
‫א‬
‫ל‬
‫א‬
‫נ פ ל ו‬
‫מה ׳‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ג ‪ :‬ט י‬
‫י ל מחנד‬
‫ה קיץ וקיטנה — פעמים ומתוך משחק והלצה מתגלות תופעות‬
‫עיל‪^,‬‬
‫עות^ ביחסים החברתיים שבתוך הקבוצה‪ ,‬ועל המדריך למוגען‬
‫לחניכיו את החומרה שיש בהן‪ ,‬הן מבחיגה הלכתית והן‬
‫חינה‬
‫א י ך גיסא‪ ,‬לעיתים מתגלות תופעות חיוביות ביותר‬
‫י•‬
‫*א ר‬
‫ ם רב א צ ל החניכים לתקופה ארוכה‪ .‬בעמוד בקצרה ע ל הדברים‬‫״‪,.‬״‪,‬‬
‫ס א יהם לב ב מ ר ־ ל הטיול‪.‬‬
‫ח ל האיסור להכות חבר אפילו אם הוא לא יפגע מכך ‪.‬‬
‫י כן‬
‫• לא יתלוצץ ממנו‪ ,‬לא ילבין פניו ולא יבישו בפני‬
‫'‬
‫הק‬
‫״ י י• לא יכנהו בשם גבאי כדי לבישו‪ ,‬אף אם חברו אינו מתבייש‬
‫בכך‬
‫^ יקנטרו ילא יוכיר לו מעשים רעים שעשה ושבכשל בהם כדי‬
‫לחעלי‬
‫ו כן יזהר לא לספר עליו לשון הרע ורכילות י י ‪ .‬לא יטור ולא יקום‬
‫*‬
‫מ ‪ 3‬ע ך ף‬
‫ס ב י ר‬
‫נלכ‬
‫ן ז ב ר ת י‬
‫י ז מ‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫י‬
‫מ‬
‫ו ת‬
‫״‬
‫י מ‬
‫א‬
‫כ‬
‫ח‬
‫‪1 0‬ו‬
‫ד‬
‫א‬
‫ש‬
‫א‬
‫ר‬
‫ן‬
‫‪5‬‬
‫״‬
‫י‬
‫‪ 3‬ו צ ד‬
‫ק ? ז ? ‪ 1‬י י י )‬
‫י ‪1‬‬
‫ג ‪( 1 1‬‬
‫בן‬
‫‪1‬‬
‫ב‬
‫ל‬
‫^‬
‫י ילא יצעק מאחרי אוזניו‪ ,‬ולא יעשה ואת אפילו מתוך צחוק‬
‫ימהתל‬
‫' • אסור להזיק לחבר או לרכושו אפילו אם ישלם אחר כך את‬
‫ו‬
‫א י ד‬
‫י גיסא׳ יש לעזור לחבר בעת משבר וקושי‪ ,‬כגון‪ :‬בעת הליכה‬
‫יטסו ^‬
‫ינת מיס‪ ,‬גשיאת הציוד ובדומה‪.‬‬
‫^׳‬
‫כ ־ ש ת פ ל י ח ה ‪ :‬כל מ י שפגע או העליב את חברו במהלך הטיול‪— ,‬‬
‫ע ל הנפגע לסלוח אף אם בפגע קשות ולא יטור‬
‫?'׳‪-‬ז מ מ נ ו סליחה‬
‫או‬
‫^ א ימשיך בריב ללא בל צורך ׳׳ ‪ ,‬בכל מקרה יש להמנע מ כ ל מריבה‪,‬‬
‫יקת המעכירים א ת אוירת הטיול והנאת הקבוצה כולה‪.‬‬
‫י ס ח י ד‬
‫ה ‪ ( 5‬ן ן‬
‫ז ג ז ק ז י י‬
‫ם׳‬
‫ן ץ ו י כ‬
‫‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫א ן‬
‫‪ 110‬ע ף‬
‫‪111‬‬
‫צי םי׳ ת ״ כ סע׳ א׳ ב׳‪ ,‬קשע״ סי׳ קפ״ד סע׳ א׳‪.‬‬
‫ע‬
‫״‬
‫ש‬
‫זזו‬
‫ר‬
‫״ נ ל סי׳ כ״ו סע׳ א׳‪ ,‬שם סי׳ ת״כ םע׳ ל״ח ל״ט ורמ״א שם‪ ,‬שו״ע ה ר ב הל׳‬
‫אונאה ו י‬
‫יגנ‪ ,‬״ב ״ת הדעת סע׳ כ״ח•‬
‫^‬
‫< ח י ״ מ סי׳‬
‫ת ״ כ סע׳ ל״ח ל״ט ורמ״א שם‪ ,‬שוע״ הרב הל׳ אוגאה וגגיבת רעת‬
‫יראה‬
‫הלשון שער התבונה פי״ז‬
‫ס י <‬
‫ט‬
‫כ‬
‫״ ׳‬
‫בדברי‬
‫החפץ‬
‫בספריו‬
‫חיים זצ״ל‬
‫שמירת‬
‫חי מ סי׳ ר כ ״ ח סע׳ ה׳‪ ,‬שו״ע הרב שם‪.‬‬
‫י‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ס‬
‫״‬
‫הל׳ דעות פ״ז הל׳ ת ש ו ב ה פ ״ ו ה״ח‪ ,‬שו״ע חו״מ סי׳ רכ״ח סע׳ ד ‪ ,‬שו׳׳ע הרב‬
‫ס‬
‫? ׳ כ״ת׳ קש״ע סי׳ ל׳ סע׳ ב׳ ה׳‪.‬‬
‫הל׳ דעות פ ״ ו ה״ז ה״ח‪ ,‬קש״ע שם סע׳ ז־ ט׳‪ ,‬שמירת הלשון שער התבונה‬
‫י׳‬
‫‪3‬‬
‫ם‬
‫יי'‬
‫‪16‬‬
‫ס‬
‫ס‬
‫^‬
‫ע ׳ ו׳‪.‬‬
‫< ח י ״ מ סי׳ שע״ח סע׳ א׳‪ ,‬ממ״ע שס‬
‫ב‬
‫ש‬
‫חי״מ סי׳ ת״כ סע׳ ל״ב‪ ,‬שו״ע הרב הל׳ גוקי גוף ונפש סע׳ ה׳‪ .‬קש״ע סי׳ קפ״ד‬
‫ם‬
‫ס‬
‫״ ק א׳‪ ,‬קש״ע סי׳ קפ״ג סעי א׳‪.‬‬
‫הל׳ ת ש ו ב ה פ ״ ב ה״ט‪ ,‬שו״ע או״ח סי׳ תר״ו סע׳ א׳ משגה ברורה שם ס״ק א׳‪,‬‬
‫י ע ה ר ב הל׳‬
‫נזקי ג ו ף ונפש סע׳ ו׳‪.‬‬
‫״ כ ם שם הל׳ י׳‪ ,‬רמ״א סי׳ ת ר ״ ו סע׳ א׳ ומשנה ברורה שם‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ד( הוכהה‪ :‬מדריך הנצרך להוכיח הניך שטעה או שנכשל במהלך הטיול‪,‬‬
‫לא יעשה זאת בפני כל הקבוצה‪ ,‬אם אין בכך הכרה מיוהד‪ ,‬כדי שהבריו ל א‬
‫ישמהו בקלונו ולא ילעגו לו‪ ,‬אלא ידבר עמו בצינעה‪ ,‬בשפה רכה ו ב ד ר כ י‬
‫נועם‪ ,‬ובדרך זו ישפיע עליו ביתר קלות לתקן את מעשיו ־ י ‪ ,‬אם על ה מ ד ר י ך‬
‫לנהוג כבוד בהניכיו על אהת כמה וכמה שהם חייבים בכבודו ולהשמע ל כ ל‬
‫הוראותיו‪.‬‬
‫ה( עזרה ב ד י ד ‪ :‬מטיילים הנוסעים במספר מכוניות ונתקלקלה אחת מ ה ן ‪,‬‬
‫על השאר להמתין ולסייע בתיקונה‪ .‬אם לא ניתן לתקן את המכונית ר ש א י ם‬
‫‪ .‬אם ראו בדרכם מכונית מקולקלת ובעליה זקוקים לעזרד‪,‬‬
‫להמשיך בדרכם‬
‫יסיעו לו בכל מה שהוא זקוק‪ ,‬אם זה בתיקון המכונית או בהעמסת ה ס ח ו ר ה‬
‫אם נפלה ו כ ד ו מ ה ‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1 2 1‬‬
‫׳‬
‫‪122‬‬
‫ו( נסיעה באוטובוס‪ :‬מטיילים הנוסעים באוטובוס צבורי‪ ,‬הייבים ל‬
‫בפני זקן או זקנה בני ‪ 70‬שנה ויותר או בפני תלמיד הכם‪ .‬אם אין להם מ ק ו‬
‫לשבת מהובתם גם למסור להם את מקומם‪ ,‬מדרכי המוסר וגמילות ח ס ד י‬
‫ימסרו את מקומם גם לזקנים שלא הגיעו לגיל ז ה ‪.‬‬
‫בעת הנסיעה יתנהגו בנימוס‪ ,‬לא ידהקו‪ ,‬לא יצעקו‪ ,‬ישירו בצורה ש ק ט‬
‫ומכובדת‪ ,‬יפתהו ויסגרו הלון בהתהשב בשאר הנוסעים וכר‪ .‬אם הנסיעה ארונ‪:‬‬
‫ואין מספיק מקום לשבת לכל הקבוצה‪ ,‬אלו שישבו בתהילת הנסיעה יתחלסר‬
‫בהמשך עם חבריהם העומדים‪.‬‬
‫ק ו ס‬
‫ס‬
‫ס‬
‫‪1 2 3‬‬
‫ה‬
‫ד״‬
‫ז( יחם לחי‪ ,‬לצומח ולרכוש הזולת‪ :‬מטיילים היוצאים למסע רגלי א ס ו ר‬
‫להם לעבור בתוך שדה מ ע ו ב ד ‪ .‬הרואים בדרכם בעל היים‪ ,‬אסור ל‬
‫להתעלל בו‪ ,‬ואם הוא נתון בצער מחובתם להצילו ואפילו הוא של הפקר א‬
‫של ג ו י ‪.‬‬
‫ח( אסור להשחית אוכל‪ ,‬משקה‪ ,‬עצים ופרהים וכל דבר אהר ש ב נ י א ד‬
‫יכולים להנות ממנו‪ ,‬והנוהג כך עובר על איסור תורה של ״בל ת ש ח י ת ״ ‪,28‬‬
‫‪1 2 4‬‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ך‬
‫‪1 2 5‬‬
‫ם‬
‫הל׳‬
‫‪ 120‬רמב׳׳ם‬
‫דעות פ״ו ה׳׳ז‬
‫שו״ע‬
‫ה״ח‪,‬‬
‫הרב‬
‫אונאה‬
‫הל׳‬
‫וגניבת‬
‫סע׳‬
‫דעת‬
‫לי‪.‬‬
‫‪ 121‬ע״פ שו״ע חו״מ סי׳ רע״ב סע׳ י״ב‪ ,‬ערוך השלחן שם סע׳ י״ג‪ ,‬שו״ע ה ר ב הל׳‬
‫סע׳‬
‫דרכים‬
‫אפשרות‬
‫ראה‬
‫רק‬
‫י״ב‪,‬‬
‫קש״ע‬
‫למכונית‬
‫שו״ע שם‪,‬‬
‫ערוך‬
‫סי׳‬
‫אחת‬
‫קפ״ט‬
‫סע׳‬
‫וי‪,‬‬
‫לעבור‬
‫בו‪,‬‬
‫למכונית‬
‫השלחן‬
‫שם‬
‫מכוניות‬
‫שתי‬
‫העמוסה‬
‫שנפגשו‬
‫שביניהן‬
‫במעבר‬
‫יש‬
‫זכות‬
‫עיברי‬
‫צר‬
‫וי‬
‫ש‬
‫קדימד‬
‫סע׳ י״ד‪.‬‬
‫‪ 122‬ערוך השלחן חו׳׳מ סי׳ רע״ב סע׳ ח׳‪ ,‬שערים המצוינים בהלכה סי׳ קפ״ט ס״ק א׳‪.‬‬
‫בפני‬
‫‪ 123‬ראה שו״ע יו״ד סי׳ רמ״ד סע׳ א׳‪ ,‬ו ב ב ר כ י יוסף שם סע׳ ד׳ כתב‪ ,‬שמצור‪ -‬לקום‬
‫זקן בן ‪ 60‬שנה‪ ,‬שו״ת יביע אומר ח״ו יו״ד סי׳ כ״ד‪.‬‬
‫‪ 124‬שו״ע או״ח סי׳ שי״ב סע׳ ט׳‪ ,‬קש״ע סי׳ ק פ ״ ג סע׳ ה׳‪.‬‬
‫‪ 125‬שו״ע‬
‫חו״מ‬
‫סי׳‬
‫רע״ב‬
‫סע׳ ט׳‬
‫ורמ״א‬
‫שם‪,‬‬
‫שו״ע‬
‫הרב‬
‫הל׳‬
‫עוברי‬
‫דרכים‬
‫ס ׳‬
‫ע‬
‫ד‬
‫‪,‬‬
‫קש׳׳ע םי׳ קצ״א סע׳ א׳‪.‬‬
‫‪ 126‬ע״פ שו״ע הרב הל׳ ש מ י ר ת גוף ונפש ובל ת ש ח י ת סע׳ י״ד ט״ו‪ ,‬קש״ע סי׳ ק״צ סעי ג׳‪,‬‬
‫ספר‬
‫‪58‬‬
‫התנוך מצוד‪ .‬תקכ״ט‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אין להרוט שמות על עצים ומבנים והעושה כך עובר על איסור מן התורה‬
‫הואיל והוא מזיק רכושם של אחרים ‪-‬׳‪ .‬יש להזהר שלא לבזבז מים בדרך‬
‫בעת שתיה‪ ,‬שטיפת כלים‪ ,‬רחצה וכר ויש בכך איסור ״בל תשחית״ וגזל גמור‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ט( במחנה קיץ יש להקפיד ולהזהר לא להשחית עצים ולא לקחתם ללא‬
‫רשות עבור בנית מתקנים קומזיץ׳ וכדומה‪ ,‬וכל הלוקח משל אחרים ללא רשות‬
‫אפילו בשוד! פרוטה — יש במעשהו זה גזל גמור‪.‬‬
‫בעת הליכה או נסיעה אין להשליך פסולת‪ ,‬ויש להקפיד על כך בעיקר‬
‫לאחר חניה עבור אוכל‪ ,‬משהקים וכר‪.‬‬
‫י( מטיילים וקיטנים הלנים באכסנית נוער‪ ,‬בישוב בבית ספר וכדומה‬
‫ישמרו היטב על שלמות הציוד שבמקום ואם הזיקוהו הייבים ל ש ל ם ‪ .‬כמו‬
‫כן עליהם להקפיד מאד לא להכנם להצרות התושבים ולא לגעת ברכושם ללא‬
‫רשותם‪ .‬לפני עזיבתם את המקום ינקוהו היטב‪ ,‬ואם הזיזו ציוד לצורך שינה‪,‬‬
‫אוכל או משהקים — יחזירוהו למקומו‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫‪ ,‬ו נ ש מ ר ת ם מ א ד לנפשותיכם״‬
‫ט‪.‬‬
‫שמירת הגוף והנפש והתרחקות מסכנה היא חובתו הראשונית של כל אדם‪,‬‬
‫ובטאו זאת חז״ל באומרם‪ :‬״המירא סכנתא מאיסורא״ )הולין י׳ ע״א(‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫יש להשוש לספק סכנה יותר מאשר לספק איסור‪ .‬אסור לאדם להכניס עצמו‬
‫לסכנה ואל לו לסמוך על הנס‪ .‬אם בבית‪ ,‬בבית הספר בסניף וכר‪ ,‬יש להקפיד‬
‫על כך‪ ,‬הרי בטיול מחנה קיץ וקיטנה הלה הובת הזהירות במשנה תוקף‪.‬‬
‫א( יש להזהר מאד לא לטייל במקומות מסוכנים אפילו אם יש בהם‬
‫רק השש סכנה‪ .‬כמו כן יש להמנע מלטפם במקומות שיש בהם חשש מ פ ו ל ת ‪.‬‬
‫בשום אופן אין להתרהץ במקום שהרחצה אסורה או מ ס ו כ נ ת ‪ .‬מטייל בודד‬
‫לא יטייל בלילה לבדו שמא ימצא בסכנה ואיש לא ידע על כ ך ‪ ,‬יש להמנע‬
‫מלישון בלילה ביחידות בשדה או בתוך ח ד ר ‪ .‬טוב לצאת לדרך אחרי ״הנץ‬
‫החמה״ ולסיים את מסלול הטיול לפני ש ק י ע ת ה ‪ ,‬והמטיילים בשעות החשכה‬
‫יזהרו מ א ד בדרכם‪.‬‬
‫‪1 2 9‬‬
‫‪1 3 0‬‬
‫‪1 3 1‬‬
‫‪1 3 2‬‬
‫‪133‬‬
‫‪ 127‬כן הורה לי הרה״ג ש ל מ ה מן ההר שליט״א‪.‬‬
‫‪ 128‬ראה שו״ע חו״מ סי׳ שע״ח סע׳ א׳‪ ,‬קש״ע סי׳ קפ״ג סע׳ א׳‪,‬‬
‫קס״ט‬
‫ו ב ש ו ״ ת ח ו ת יאיר סי׳‬
‫כ ת ב ‪ ,‬שאורח ששכח ל כ ב ו ת נר שהיה בחדרו והזיק‪ — ,‬חייב לשלם ע״ש‪.‬‬
‫‪ 129‬רמ״א יו״ד סי׳ קט״ז סע׳ ה׳‪ ,‬ח כ מ ת אדם כלל ס״ח סע׳ ד׳‪ ,‬קש״ע סי׳ ל״ג סע׳ זי‪ ,‬א ג ר ו ת‬
‫הראי״ה‬
‫ח״ג אגרת ת ת נ ״ ב עמ׳ קל״ב‪.‬‬
‫‪ 130‬ראה שו״ע הרב הל׳ ש מ י ר ת גוף והנפש סע׳ י״א‪ ,‬כף החיים יו״ד סי׳ קט״ז ס״ק צ״ט‪.‬‬
‫‪ 131‬רמ״א שם‪.‬‬
‫‪ 132‬ח כ מ ת אדם‬
‫חדר‪,‬‬
‫באר‬
‫‪ 133‬ראה‬
‫טוב‬
‫משה‬
‫משנה‬
‫שם‪,‬‬
‫קש״ע‬
‫שישאיר‬
‫אור‬
‫שם‪,‬‬
‫משנה‬
‫בחדר‬
‫ברורה‬
‫ראה‬
‫שו״ת‬
‫סי׳‬
‫רל״ט‬
‫חלקת‬
‫ס״ק‬
‫יעקב‬
‫ט׳‪.‬‬
‫ח״ג‬
‫הישן‬
‫או״ח‬
‫ביחידות‬
‫בתוך‬
‫י״ז‪,‬‬
‫שו״ת‬
‫סי׳‪.‬‬
‫ח״ג סי׳ מ״ה‪.‬‬
‫ב ר ו ר ה סי׳ ק״י ס״ק כ״ח‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪59‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ב( מטייל הנתון בסכנת נפילה או טביעה ובכל מקרה אהר שהוא זקי?‬
‫לטפול רפואי ‪ —-‬על חבריו לסייע לו אף אם יצטרכו להוציא כסף לשם כי׳‬
‫אם אינם יכולים לטפל בו בעצמם‪ ,‬לא יעזבו את המקום עד שיזעיקו עזרה אי‬
‫שיפנוהו לבית ח ו ל י ם ‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫ג( טיול המחייב נשיאת נשק‪ ,‬אין לשהק בו בשום אופן ואין למוסרו‬
‫לשמירה לילדים או למי שלא עבר אימון המתאים לכך‪ ,‬יש להזהר לא לגעת‬
‫בחפצים חשודים‪ .‬יש לתכנן את מסלול הטיול בתאום עם המשטרה ובידיעת‬
‫ההורים‪ ,‬יש להזהר מ א ד לא להכנם לשטחי אמונים של הצבא‪.‬‬
‫ד( על כל מדריך להקפיד לפני היציאה לטיול שלכל חניכיו יהיו כובע‪,‬‬
‫נעלים‪ ,‬לבוש מתאים ומימיות מלאות במים‪ .‬אם יש צורך‪ ,‬יקחו ש ת י מימיות או‬
‫ג׳ריקנים עם מים כדי שיהיה מים גם בשעות החמות‪ ,‬על המדריך להקפיד‬
‫שכלם ישתו מספיק מים כדי שלא יהיו בסכנת התיבשות‪ .‬כמו כן יקפיד לצאת‬
‫עם תרמיל עזרה ראשונה‪ ,‬וישמור לפהות מימיה אהת עם מים לשעת הצורך‪.‬‬
‫במשך כל הטיול יקפיד על טריות המזון ונקמתו ויזהר מכל גורם המביא‬
‫מתלות‪ .‬בעת קומזיץ׳ יזהרו שהאש לא תתפזר ותגרום שריפה‪.‬‬
‫ה( הנוהג במכונית‪ ,‬יקפיד על נהיגה זהירה ]בעיקר בהורף[‪ ,‬ולא יקח‬
‫ברכבו נוסעים מעל המותר לו‪ ,‬ויזכור היטב שהיי אנוש תלויים בו‪ .‬יש לחצות‬
‫את הכביש בזהירות‪ ,‬ובעת מסע רגלי יקפיד כל מדריך שהניכיו לא יצעדו‬
‫על הכביש אלא בצידו‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫פעילות הלילה‬
‫פעילות הלילה תופסת מקום השוב בכל טיול‪ ,‬מ ה נ ה קיץ וקיטנה‪ .‬יש‬
‫להקפיד שפעילות זו‪ ,‬למרות השיבותה‪ ,‬לא תביא לפגיעה בקיום ההלכה‪.‬‬
‫א( יש להתפלל ערבית לפני היציאה לפעילות הלילית הואיל ופעמים‬
‫ההניכים הוזרים עיפים ומיד הולכים לישון כך שקשה לאוספם לתפלה‪ .‬לאהר‬
‫התפלה טוב לקיים שעור יומי בהלכה‪ ,‬אגדה‪ ,‬פרשת שבוע וכדומה‪ .‬בכל פעילות‬
‫שהיא כגון‪ :‬משהק לילה‪ ,‬שירה‪ ,‬נגינה וכד יש לשמור על שקט ולא להפריע‬
‫למנוהת התושבים שבקירבת מקום או לבני הקבוצה הישנים‪.‬‬
‫ב( מדריך היודע שתפלת שחרית תתאחר מעל המותר על פי ההלכה׳‬
‫עקב פעילות הלילה ועיפות חניכיו‪ ,‬יקצר בפעילות זו כדי שההשכמה והתפלה‬
‫בבקר יהיו בזמן‪.‬‬
‫ג( קריאת ש מ ע על ה מ ט ה ‪ :‬לפני השינה יש לזכור לומר קריאת שמע‬
‫על ה מ ט ה ‪.‬‬
‫‪1 3 5‬‬
‫]המש‪.‬״‬
‫אי״ה מ ל י ו ן הבא[‬
‫‪ 134‬ראה שו״ע חי״מ סי׳ תכ״ו סע׳ א ‪ /‬שי״ע הרב הל׳ נזקי גוף ונפש סע׳‬
‫ז‬
‫׳‬
‫ח‬
‫׳ ‪ ,‬קש״צ‬
‫סי׳ קפ״ד סע׳ ח׳‪ ,‬ואם הוציא כסף כדי להציל את חברו רשאי ל ת ב ו ע את כ ס פ ו ממני•‬
‫ראה‬
‫סמ״ע חו״מ סי׳ תכ״ו ס״ק א׳‪ ,‬קש״ע שם‪.‬‬
‫ס״ק‬
‫מדמו‬
‫ה׳‬
‫כתב‪,‬‬
‫שבשעת‬
‫הצורך חייב‬
‫‪ 135‬שו״ע סי׳ רל״ט סע׳ א׳‪ ,‬משנה‬
‫‪60‬‬
‫לתת‬
‫ברורה ס״ק‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫א‬
‫׳‬
‫ובשערים המצוינים‬
‫כדי להציל‬
‫את‬
‫בהלכה סי׳‬
‫חברו‪.‬‬
‫קניי‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫כתבי ר' חיים ויטאל שנמצאו בירושלים‬
‫ועריכתם בידי ר יעקב צמח‬
‫‪,‬‬
‫לעלוי‬
‫נשמת‬
‫משה‬
‫נזל הי״ד‬
‫שנפל‬
‫בגבורים‬
‫חברי‬
‫כ״מ תשרי תשל״ד‬
‫נ‬
‫ט‬
‫פ‬
‫ר‬
‫האר״י התחיל ר׳ חיים ויטאל‪ ,‬תלמידו‪ ,‬לערך ולסדר את אשר‬
‫^‬
‫׳נזמע‬
‫• הרח״ו סידר את תורת האר״י מהדורה אחר מהדורה‪ ,‬עריכה אחר‬
‫^‬
‫׳ ^ א השלים את עבודתו‪ .‬חסרון זה נתמלא‪ ,‬בתלקו‪ ,‬על ידי מקובלים‬
‫י אף הם כמה מדרושי תורת האר״י‪ .‬תורת האר״י מצויה ביריבו‪,‬‬
‫א‬
‫•דורות מהדורות‪ ,‬שאף אחת מהן אינה שלימה ואיבה כוללת את כל‬
‫^׳‬
‫י ו ל ל י ‪ ,‬בלא להכנם לפרוט‪ ,‬מבחינים בין שתי מהדורות‪ .‬הראשונה‪,‬‬
‫רד‬
‫י קמא‪ ,‬מצויה בשמונת השערים שערך ר׳ חיים ויטאל בדמשק‪ ,‬בשמונת‬
‫^‬
‫‪* .‬ערר בנו‪ ,‬ר׳ שמואל ויטאל‪ ,‬ובספרי הדרושים‪ ,‬לקוטים וכוונות שערכו‬
‫י בנימין הלוי ור׳ אלישע גוושטלה‪ .‬השניה‪ ,‬מהדורה בתרא או‬
‫^ נערכה בידי ר׳ יעקב צמח‪ ,‬מכתבים שגנז ר׳ חיים ויטאל בירושלים‬
‫חכמיה‪ .‬לברור תכנה וסדורה של המהדורה בתרא וסדר עבודתו של‬
‫^ צמח בעריכתה‪ ,‬מוקדש מאמר זה‪ .‬מפאת היקפה הרחב של המהדורה‬
‫׳ יצטמצם המאמר בחלקה העוסק בתורת האלוקות בלבד‪.‬‬
‫מ‬
‫ך‬
‫ב‬
‫ע ף י‬
‫א ח ף ן ם‬
‫כ י‬
‫י פ ן א‬
‫ף‬
‫ף‬
‫‪' ^11‬‬
‫כ א‬
‫כ‬
‫פ‬
‫‪ 3‬י ר‬
‫״‬
‫י מ צ א‬
‫ף ׳‬
‫ג‬
‫א‪.‬‬
‫בהקדמתו לקול ברמה י מתאר ר״י צמח את מציאת כתבי הרח״ו בירושלים‬
‫עבודתי־ בעריכתם‪ :‬והבה בסוף שבה הראשונה שבאתי פה ירושלים תוב״ב‬
‫^‬
‫כמה דרושים חדשים אשר הרבה מהם איבם בשום ספר אפילו באותם‬
‫ו של הרב ר׳ היים ויטל זלה״ה‪ ,‬והם דרושים עמוקים מאד וכולם‬
‫באצבע אלקים הרב ר׳ חיים זלה״ה עצמו בשם הרב ר׳ יצחק אשכנזי‬
‫י ׳ אשר אנו קוראים אותו הרב סתם בכל הספרים‪ .‬והבה ר׳ חיים שם אותם‬
‫קבורים ומרוב הזמן במחקו ובקרעו קצת מהם ובפרט הזויות וקצת‬
‫י ד י‬
‫‪ : 7‬ז כ י ך י‬
‫ב ב‬
‫כ‬
‫י ם‬
‫ז ? ‪ 1‬ף ״‬
‫ה‬
‫ז ה‬
‫ת‬
‫י‬
‫ד‬
‫ת‬
‫י‬
‫לספריות‬
‫^תלי י ­‬
‫י שעל‬
‫י ז ב י היד‪.‬‬
‫יד‬
‫שכתבי‬
‫בית‬
‫היד‬
‫הספרים‬
‫הנדונים‬
‫הלאומי‬
‫במאמר‬
‫זה‬
‫נמצאים‬
‫והאוניברסיטאי‪,‬‬
‫על‬
‫ברשותן‪,‬‬
‫שהרשו‬
‫לי‬
‫ולמכון‬
‫לתצלומי‬
‫לעיין‬
‫בתצלומי‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ולסופריהם‬
‫י י י ז י לפרופ׳ מאיר בניהו על עצותיו והדרכותיו באשר לכתיבותיהס‬
‫‪.‬‬
‫כתבי‬
‫היי הנדונים במאמר זה‪ ,‬ועל שהרשה לי לעיין ב כ ת ב יד תפארת ארם שברשותו‪.‬‬
‫של‬
‫י י‬
‫‪1‬‬
‫נדפסה‬
‫ע״י ג׳ שלום‪,‬‬
‫בקרית‬
‫ס פ ר כו )תש״י(‪ ,‬עמ׳ ‪.191—192‬‬
‫‪61‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫‪2‬‬
‫ה ש י‬
‫‪,‬‬
‫י ה ו צ א ת י‬
‫ת‬
‫הא׳‬
‫"‬
‫הדפים‪ .‬ו ה נ ה היו באותם הדפים דברים מפוזרים‪ ,‬ועזי ‪-‬‬
‫' אדמ‬
‫י‬
‫המשי׳‬
‫שי י‬
‫מ ש פ ט י כל דרוש ודרוש‬
‫פת‬
‫'‬
‫ספר קהילת י ע ק ב ; ה ב ‪ /‬ספר עולת תמיד שבו כל עניני ז ״ ׳ ל י‬
‫ישר‪ ,‬כ י על אשר שמו בקרבו קראתיו כך‪ ,‬הוא שורש ועיקר כל הדרושים י‬
‫ועגולים כ י רבו‪ ,‬והוא השוב אצלי יותר מכל שאר הספרים‪ ,‬והכל הוא זז ^‬
‫פת‬
‫^‬
‫׳‬
‫"ל‬
‫׳‬
‫י‬
‫'׳‬
‫ותוספות׳״‬
‫אדם קדמון ושאר דרושי התקון‪ ,‬והדרושים מסודרים זה אחר זה בחדושי ותו‬
‫י‬
‫ביאור על מ ה שיש ל ו ; ה ה ‪ /‬ספר זהר הרקיע‪ ,‬ובו כל מ א מ ר ו מ א מ י ל‬
‫מסודר בפרשיות ודפי הזהר‪ .‬והספרים הנזכרים הם מ כ ת י ב ת הרב ר׳ חיים ע צ ^‬
‫כתיבת אצבעותיו הקדושים‪ ,‬והכל משם הרב זלד״״ה‪ ,‬ולהכל עשינו הגהה פ‬
‫ושלש עם גבר‪ ,‬העוסקים מ ה המדרש‪.‬‬
‫ו ע‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ם‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ר‬
‫י‬
‫א‬
‫ם‬
‫ש‬
‫נ ק ב ר‬
‫ת פ‬
‫ה ד‬
‫ה י א‬
‫ם‬
‫פ‬
‫א‬
‫ו‬
‫צ‬
‫מ‬
‫ת‬
‫י ה י א‬
‫ח י י ם‬
‫ס‬
‫פ‬
‫ר‬
‫‪0‬‬
‫ע ‪ :‬כ ד‬
‫ב ש מ ו ת‬
‫ה ג‬
‫ה‬
‫ה י ה‬
‫׳‬
‫ד ר י‬
‫י ב י‬
‫ז ‪ /‬ז‬
‫ש‬
‫ע מ‬
‫ע ו‬
‫ת‬
‫ב‬
‫י‬
‫׳‬
‫אף תלמידו של ר׳ יעקב צמח‪ ,‬ר׳ מאיר פופרש‪ ,‬מ ת א ר א ת פ ל‬
‫׳‬
‫בהקדמתו לספרו עץ חיים‪ :‬והם מהדורא בתרא שנעשים אחר מ ה ד ו י א‬
‫הת י‬
‫ולרוב עמקו גנזו מוהרח״ו ז״ל‪ ,‬ונתגלו שערי אורה אלו ואוצרות ש ת ח ת‬
‫היו חפורים ימים ושנים‪ ,‬כולו למורינו ההכם השלם מוהר״ר יעקב צמה י ׳ ׳‬
‫וכתובים באצבע אלקים מהרה״ו ז״ל‪ .‬ומה ש נ מ צ א היו דפים קטנים ק ר י‬
‫•‬
‫ובלויים‪ ,‬וברוב חכמתו הרמה‪ ,‬מורינו נר״ו חבר א׳ לא׳ ו ע ש ה מהם ג׳ ם‬
‫א׳‪ ,‬הוא ספר אוצרות חיים‪ ,‬והוא ספר שלם והקדמות ש נ מ צ א לחכמה ז א ׳‬
‫והוא מהדורא תנינא‪ .‬זאח״כ דפים קטנים מדרושים וכוונות כתובים ל‬
‫'׳‬
‫ספרים אחרים‪ ,‬וקראום קהילת יעקב על שם שהקהילם וקבצם כעמיר‬
‫וספר אדם ישר שמתעסק בדרוש אדם קדמון ויושר שלו ופרטיו‪ ,‬וספר‬
‫ת מ י ד ל מ י ן תמיד‪ .‬ז א ח ״ כ ראה מורי שעדיין גם הוא אמר לתקן ו ל א תקן ב‬
‫זה‪ ,‬חזר וקבץ הכל ביחד בספר שלם‪ ,‬ועשה ספר אוצרות חיים‪ ,‬וכתב ס פ ר ^‬
‫אחרים וקראם עדות ביעקב וספר אדם ישר‪ ,‬ובג׳ ספרים הראשונים לא שלח ידו ־‬
‫מ‬
‫ק‬
‫ה‬
‫׳‬
‫נ‬
‫ע י‬
‫פ ר י ם‬
‫ת‬
‫ג‬
‫ע‬
‫ג י נ י‬
‫ע ו‬
‫ס פ י‬
‫‪,‬‬
‫ת ב י‬
‫מדברי ר״מ פופרש נראה כי ד״י צמח ערך יותר מפעם אחת את כ‬
‫ל א הםתפ?‬
‫הרח״ו שמצא‪ .‬כ מ ה עריכות ה י ו ? מ ה ת כ נ ה של כל עריכה י‬
‫ד ״ י צמח בעריכה אחת‪ ,‬אלא‪ ,‬ערך ושב וערך ? כדי לענות על שאלות אלו׳‬
‫עלינו לברר תכנו ש ל כל ספר שנזכר בדבריהם של ד ״ י צמח ותלמידו‪ ,‬ל‬
‫אחר מהדורותיו‪ ,‬ואחר לצרף פרטים אלו לכלל עריכתה של המהדורא בתרא•‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ע ן ן ב‬
‫ב‪.‬‬
‫ספר אוצרות חיים נדפס ארבע פ ע מ י ם ‪ :‬קארעץ תקמ״ג‪ ,‬ליווינו הדר״ת׳‬
‫י י ו ש ל ם תרס׳׳ז ותונס תרע״ג‪ .‬ש נ י הדפוסים האחרונים אינם אלא הלק מדפוס‬
‫קארעץ‪ .‬תכני שני הדפוסים הראשונים שונים זה מזה‪ .‬תכנו ש ל דפוס קאיע׳ז‬
‫ה ו א ‪ :‬דרוש אדם קדמון‪ ,‬ע ד ד ף סג ע״א‪ ,‬ש ע ר העכורים‪ ,‬סג ע׳׳א ־ ‪ -‬סד‪ ,‬ע״א׳‬
‫ה ק ד מ ה כוללת ענין אלו המלכים‪ ,‬סד‪ .‬ע ״ א — ק ע״ב‪ ,‬שער ארון ופרוכת‪ ,‬מילי‬
‫ופריעה ו ת ל ת רישין‪ ,‬ק ע ״ ב — קי ע״ב‪ ,‬דרושי אבי״ע ודרושי השמות‪ ,‬קי ״‬
‫~־ סוף הספר‪ .‬תכנו ש ל דפוס ליוורנו ה ו א ‪ :‬ת ח ל ת דרוש אדם קדמון‪ ,‬ע ד יי*‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫‪2‬‬
‫‪62‬‬
‫על פי דפוס קארעץ תקמ׳׳ב‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ב‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫* ^"א חמש‬
‫השערים הראשונים במבוא שערים‪ ,‬דף ז ע״א — עט ע״א‪ ,‬סופו‬
‫^‬
‫ק‪ ,‬הקדמה כוללת ענין אלו המלכים‪) ,‬ראשו של דרוש זה נשמט(‪,‬‬
‫השמות )דרוש תלת רישין נשמט(‪ ,‬דף עט ע״א — קטז ע״ב‪,‬‬
‫^‬
‫דר‬
‫י ף מבוא שערים‪ ,‬קטז ע״ב — סוף הספר‪ .‬אף כתבי היד‬
‫של‬
‫נחלקו לשתי נוסחאות אלו‪ .‬הקבוצה האחת — כתבי יד‬
‫שנוס‬
‫דפוס קארעץ‪ ,‬רובם עם הערות רמי׳ ו ור״נ שפירא‪ ,‬ומעוטם ללא‬
‫^‬
‫צי׳ השניה — כתבי יד שנוסחם נוסח דפוס ליוורנו עם הערות‬
‫‪,‬‬
‫^ י אי ור׳ אברהם אבן מוםא‪ ,‬מחכמי צפון אפריקה‪ .‬וכבר העיר על‬
‫אוצרות היים‪ ,‬כתב יד לונדון בימ״ל ‪ ,79‬שהעתיק את שתי הנוסחאות‬
‫^‬
‫‪ ,‬ו כ ת ב ‪ :‬אמר הכותב חייא הכהן דלארא‪ ,‬מהעיר ואם בישראל מארייקום‬
‫ר ב ‪ -‬להיות שנדרתי ממקומי‪ ...‬והבאתי בידי ספרי הקדש המיוחסים‬
‫׳‬
‫ל‬
‫האר״י זלה״ה‪ ,‬ובכללם ספר אוצרות חיים‪ ,‬ובאתי לכאן לעיר‬
‫זן ^‬
‫' י י יע״ה‪ ,‬ומצאתי ספר אוצרות חיים בלשון קצר‪ ,‬והכל עולה‬
‫קנה ^ ^‬
‫י ׳ ועליו הגהות של כמוה״ר נתן שפירא שכל דבריו כדברי האר״י‬
‫ן^‪,‬‬
‫כ הגהות של כמוהר״ר משה זכות‪ ,‬וטרחתי טרחא גדולה לישרם‬
‫׳‬
‫^‬
‫ית חיים שכתוב בארצות המערב‪.‬‬
‫איזר‬
‫י נוסח מאלו יצא מתחת ידי ר׳ יעקב צמח י מהקדמת תלמידו‪ ,‬ר׳‬
‫׳ לספר עץ החיים‪ ,‬אנו למדים כי תכן אוצרות חיים מסומן בתוך‬
‫עץ‬
‫כמהדורא תנינא )מ״ת(‪ .‬אהר השוואתה של המהדורא תנינא לנוסחאות‬
‫^‬
‫ב ד ״ ק ף ^ ^ אוצרות י־ויים נמצא כי נוסחתה היא נוסח דפוס קארעץ‪ .‬אף‬
‫• א ח ר ת של ר״מ פופרש לספר עץ חיים נאמר‪ :‬תחלה נמצא ספר אחד‬
‫^‬
‫התחיל בזה הלשון‪ ,‬לקוטי הקדמות‪ ,‬והספר הזה שמנוהו באמצע הספר‬
‫מהדורא תנינא‪ .‬הפתיחה לקוטי הקדמות נמצא בנוסה דפוס קארעץ‬
‫^‬
‫• בנוסח דפוס ליוורנו‪ .‬מ ש ת י עדויות אלו של תלמידו של ר״י צמח‬
‫^‬
‫למדים כי נוסחו של אוצרות היים שערך ד״י צמח הוא כנוסח אוצרות‬
‫ך‬
‫ע ן ל‬
‫ד ר ן ע‬
‫ו ש‬
‫ש ב ם‬
‫א ו צ ך ן ת‬
‫י ז י י ם‬
‫וזם‬
‫ב ן ס ח‬
‫ח ג ה ן‬
‫ר‬
‫כ ך‬
‫ן ך‬
‫מ א ר צ ן ת‬
‫כ מ ן ה ר ׳ ׳ ר‬
‫מ ן ן ן‬
‫‪0‬‬
‫כ‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫ס ד ש‬
‫ה י י ם‬
‫‪3‬‬
‫‪ 3‬ף—­‬
‫י‬
‫זו נדפסה בדפוס קארעץ בשם הקרמה אחת מספר עץ חיים של ר׳ נחמיא‪ .‬בכתבי‬
‫גשתמרה מהדורה א ח ר ת של עץ חיים לר׳ מאיר פופרש‪ ,‬ושונה היא בתכנה ובםדורה‬
‫מ ז‬
‫הנדפסת‪.‬‬
‫י‬
‫אחוז‬
‫בראש מהדורה זו באה‬
‫מ ס פ ר עץ‬
‫המהדורה‬
‫חיים‬
‫הנדפסת‪.‬‬
‫של ר׳ נחמיא״‪,‬‬
‫המהדורה‬
‫שנשתמרה‬
‫ההקדמה הקטנה‪ ,‬המכונה בדפוס קארעץ ״הקדמה‬
‫ואין‬
‫בה‬
‫את‬
‫ההקדמה‬
‫הגדולה‪,‬‬
‫המצויה‬
‫בראש‬
‫ב כ ת ב י היד קורמת היא למהדורה הנדפסת‪ ,‬כי‬
‫ביסודה מ ו נ ח ת מהדורתו האחרונה של ר״י צמח‪ ,‬עדות ביעקב‪ ,‬שטיבה יתברר להלן‪ .‬בסדור‬
‫המהדורה‬
‫השניה‪ ,‬הנדפסת‪ ,‬סטה ר״ מ פופרש מסדור רבו‪ ,‬ומהדורתו ואת נתרחקה מעט‬
‫ממהדורת רבי‪ .‬אין מענינו של מאמר זה לרון ביחס שבין שתי המהדורות של עץ חיים‪,‬‬
‫א‬
‫ר‬
‫י׳‬
‫זאת‬
‫״מ‬
‫פ ו פ ר ש נדפסה אך בדפוסי קארעץ ונשמטה מן הדפוסים הבאים‪ .‬לאמיתו של דבר‪,‬‬
‫נדפסה‬
‫א ע י ר ‪ :‬ג‪.‬‬
‫שלום‪,‬‬
‫כתבי יד‬
‫בקבלה‪ ,‬מם׳ ‪,52‬‬
‫אומר כי‬
‫ההקדמה‬
‫הגדולה‬
‫של‬
‫הקדמה זו גם בדפוסים שאחר דפוס קארעץ‪ ,‬למשל‪ ,‬דפוס לשצ׳וב תקע״ח‪ .‬היא‬
‫איננה‬
‫ב כ ת ב י היד של המהדורה הראשונה של עץ חיים‪ ,‬אך אין כאן השמטה‪ ,‬כי לא‬
‫נכתבה‬
‫עדיין‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪63‬‬
‫מכללת הרצוג‬
‫דעת ‪-‬‬
‫חיים הנדפס בקארעץ‪ .‬אתר‬
‫בליוורנו עם אוצרות היים ה מ ק ו ר י‬
‫הנוסח הנדפס‬
‫השוואת‬
‫מלמדת כי נוסה דפוס ליוורנו הוא תולדה מהרכבת ספר אוצרות היים ב ס פ ר‬
‫מבוא שערים‪ ,‬ואינני יודע מי עשה כן‪.‬‬
‫ראינו‪ ,‬כי משתי הנוסהאות‪ ,‬של קארעץ ושל ליוורנו‪ ,‬של קארעץ ע ד י פ ה ‪.‬‬
‫אך‪ ,‬גם בכתבי היד של נוסה דפוס קארעץ ישנים הבדלים‪ ,‬ובין אלה עלינו ל ח פ ש‬
‫את הנוסה המקורי שיצא מתהת ידי ר״י צמח‪.‬‬
‫הקדמת ד״י צמה לאוצרות לא נדפסה‪ ,‬ונמצאת היא בשני כתבי יד‪ ,‬ש ש ו ן‬
‫‪ 433‬ומוסאיוף ‪ : 1‬אמר זעירא דמן חבריא‪ ,‬יעקב צמה‪ .‬דע כי כל הכתוב כ א ן‬
‫הוא נעתק מכתיבת ידי ההכם כמוהר״ר היים ויטל זלה״ה אשר נזדמנו לידי•‬
‫בסיעתא דשמיא בתיבות הנ״ל‪ ,‬מאיש ההםיד והוא ההכם הנעלה זלה״ה‪ .‬וקראתי•‬
‫שם זה הספר אוצרות היים מג׳ טעמים‪ ,‬אשר הוא בד׳ הלקים ובהם נ כ ל ל י‬
‫שערים‪ ,‬כאשר אכתב למטה בע״ה‪ .‬טעם ראשון‪ ,‬שנקרא כן על שם הרב ז ל ה ״‬
‫הנ״ל‪ .‬טעם הב׳‪ ,‬על שם שהוא זלה״ה מאז בהיותו בצפת תוב״ב גנז כל‬
‫הכתובים בבית ההיים‪ ,‬כמו שידוע ב ע נ י ן ‪ .‬טעם הג׳‪ ,‬על שם שיצאו ע ת ה ‪1 ,‬‬
‫היים לעבודתו ית׳‪ .‬והנה מרוב הזמן והלהלוהית העפר נמהקו קצת ה א ו ת י ד‬
‫וקצת תיבות וקצת שיטות בסופי הדפין הראשונים‪ ,‬בקצתם נמהו ה נ י י ר י‬
‫ולהשלים היה בדוהק בטורה על ידי‪) ...‬הסר בכתבי היד( הבא בספרינו‪ ,‬כי ״‪1,‬‬
‫בכאן כמה דרושים מהודשים שעדיין לא נכתבו בשום ספר‪ ,‬ויש מהם ש‬
‫כתבוהו‪ ,‬וגם כתובים בספר עץ ההיים אשר בדמשק ליד ההכם השלם כ מ ו ה ר ״ ‪- ,‬‬
‫שמואל ויטל ז ל ה ״ ה ואינם בספרים שלנו‪ .‬ואותם הדרושים שיש בכאן ש ג ס‬
‫כמותם יש בספרים שלנו‪ ,‬יש בהם תוספת בסדר הדרושים‪ ,‬כי הם מ ס ו ד ר י ם‬
‫זה אהר זה כפי הצורך‪ ,‬וגם כן יש באותם הספרים שמביא ב׳ או ג׳ ע נ י נ י •‬
‫או יותר בדרוש א׳‪ ,‬וכאן כל ענין וענין כתוב בדרוש בפני עצמו‪ .‬והנה ל כ ל‬
‫הדרושים והענינים עשיתי הגהה עם הבירי יצ״ו אשר נודע שמותם ב ש ע ר י ם‬
‫פה ירושלים עיר תוב״ב‪ .‬ואלה השערים אשר נקבו בשמות )הסר בכתבי ה י ד ( ‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ס‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫ג ך‬
‫מ‬
‫ם‬
‫כ‬
‫כ‬
‫ר‬
‫‪8‬‬
‫כ ת ב י היד נחלקו כאשר לסופו של אוצרות היים‪ .‬כתב היד הקדום ב י ו ת ר‬
‫ש נ ש ת מ ר בידינו‪ ,‬הוא פפא״מ ‪ ,1‬שנכתב בירושלים בשנת ת״ג‪ .‬בכתב יד זד‪,‬‬
‫נמצאים דרוש א״ק‪ ,‬שער העכורים‪ ,‬הקדמה כוללת ענין אלו המלכים‪ ,‬ו ד ר ו ש י‬
‫אבי״ע והשמות‪ .‬בסופם‪ ,‬דף קיב ע״ב‪ ,‬נרשם‪ :‬עד כאן היה בספר אחד ש ל ם‬
‫‪4‬‬
‫סופר‬
‫טעות‬
‫אוצרות‬
‫‪5‬‬
‫חיים‪ ,‬כ פ י שציין ר״י צ מ ח‬
‫בתרא‬
‫ו כ ן ב ע ר ך עמק המלך‪.‬‬
‫ולגרס‪:‬‬
‫בעת‬
‫כ ת ב ‪ :‬מהדורה בתרא‪ ...‬מהרח״ו צוד‪ .‬לגנזד‪,‬‬
‫מ ה ק ד מ ת ר״י צמח למדנו‪ ,‬כי‬
‫הרח״ו גנז‬
‫את‬
‫המהדורה‬
‫ב ב י ת החיים בירושלים‪ ,‬ולא ב ק ב ר ו שבדמשק‪ .‬יש‪ ,‬איפוא‪ ,‬ל ת ק ן את דברי החיד״א‪,‬‬
‫)תש״י(‪,‬‬
‫מהרח״ו‬
‫עמ׳‬
‫כתיבת‬
‫המעתיק‬
‫‪64‬‬
‫חלקים‪.‬‬
‫לקהילת‬
‫ב ה ק ד מ ת ו ל ק ה י ל ת יעקב‪ .‬ראה על כ ך להלן‪.‬‬
‫החיד״א בשם הגדולים‪ ,‬ערך ר׳ חיים ויטאל‪,‬‬
‫בקברו‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫היא‪,‬‬
‫וצריך‬
‫להיות‪:‬‬
‫בב׳‬
‫הכוונה‬
‫יעקב‪,‬‬
‫החלק‬
‫השני‬
‫של‬
‫צוד‪.‬‬
‫למזה‬
‫‪ ,191‬הערה‬
‫ההקדמה‬
‫בקבר‪.‬‬
‫בכך‬
‫סרה‬
‫תמיהתו‬
‫של‬
‫ג‪.‬‬
‫שלום‪,‬‬
‫קרית‬
‫ספר‬
‫כו‬
‫‪.39‬‬
‫היה ר׳‬
‫שמואל‬
‫ויטאל‬
‫בין‬
‫באה‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫החיים‪,‬‬
‫וברכת‬
‫המתים‬
‫שלפנינו‬
‫מאת‬
‫הרצוג‬
‫הרבדעת ‪-‬‬
‫מתחלתו ועד םופו‪ ,‬בכתיבת ידאתר‬
‫ויטאל זלה״ה‪ .‬אחר‬
‫מכללת חיים‬
‫האלוקי מהר״ר‬
‫מופיעים הדרושים הבאים‪ :‬דרוש ההיכלות וכסא הכבוד‪ ,‬שער ארון וכפורת‪,‬‬
‫אונאה ומילה ומאמר תלת רישין‪ .‬בכל שאר כתבי היד נמצאים דרושים אלו‪ ,‬לא‬
‫כנםפהים בסוף הספר‪ ,‬אלא‪ ,‬משולבים בתוכו‪ .‬שתי נוסחאות לשלוב •זה‪ .‬האחת‬
‫של כתב יד ששון ‪ 433‬ודומיו‪ ,‬שבו נכללו כל הדרושים הנספחים בכת״י פפא״מ‪,‬‬
‫ועמם שולבו גם דרושים שלא נמצאו בכתב יד זה‪ .‬השלוב נעשה כך‪ ,‬שכמה‬
‫דרושים‪ ,‬שער ארון וכפורת‪ ,‬אונאה ומילה ותלת רישין נכתבו לאחר דרוש‬
‫הקדמה כוללת ולפני דרושי אבי״ע‪ ,‬ואילו דרוש ההיכלות וכסא הכבוד‪ ,‬נכתב‬
‫לבסוף‪ ,‬במקביל לגוף הספר שבכתב יד פפא״מ‪ .‬משום כך מופיעים שני סיומים‬
‫בכתב יד ששון‪ ,‬האחד לגוף הספר‪ ,‬והשני לנספחות‪ .‬הנוסחה השניה‪ ,‬של כתב‬
‫יד ורשה ‪ 193‬ודומיו‪ .‬כתב יד זה נכתב ע׳׳י רפאל מורנו‪ ,‬סופרו של הרמ״ז‪,‬‬
‫והערות הרמ״ז‪ ,‬בכתב ידו‪ ,‬עליו‪ .‬בכתב יד זה שולבו הדרושים הנספחים בגוף‬
‫הספר‪ ,‬כאשר שולבו בכת״י ששון‪ ,‬אך‪ ,‬דרוש ההיכלות וכסא הכבוד לא נמצא‬
‫בו‪ ,‬וכן הדרושים שאינם בכת״י פפא״מ ונוספו בכת״י ששון‪ ,‬אינם בכתב יד זה‪.‬‬
‫מ ש ל ש ת כתבי יד אלו‪ ,‬מהו הנוסח שיצא מתחת ידי ר״י צ מ ח ? תשובה‬
‫לכך ת מ צ א אהר ברור תכנן של העריבות הבאות של ר״י צמה למהדורא בתרא‪,‬‬
‫וגלגוליו של ספר אוצרות היים בהן‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ספר קהילת יעקב לא נדפס‪ ,‬ומצוי הוא בכמה כתבי יד‪ .‬פטורים אנו‬
‫מלהשוות את כתבי היד זה לזה‪ ,‬כי נשתמר בידינו כתב יד מכתיבות ר״י צמה‬
‫עצמו והבריו שבבית מדרשו בירושלים‪ ,‬והוא כתב יד אוקספורד בודלי ‪.1887‬‬
‫כתב היר נכרך שלא כהוגן‪ ,‬ואנו נתארהו לפי סדרו המקורי‪ ,‬כפי שמורה סמון‬
‫הדפים המקורי שנעשה באותיות ולא במספרים‪.‬‬
‫בראש כתב היד באים מפתהות שעשה ד״י צמח‪ ,‬ואחריהם הקדמתו‪ :‬הטעם‬
‫שקראתי לספר זה קהילת יעקב הוא‪ ,‬כי מ ה שהעתקתי בו הוא דפים קטנים‬
‫ובהם הדרושים מפוזרים‪ ,‬ועשיתי וסדרתי כל ענין וענין בשער אהת‪ .‬והשבון‬
‫דפים ספר זה נמשכים אחרי השבון ספר אוצרות היים‪ .‬וכל הכתוב כאן הוא‬
‫מועתק מכתיבת יד הרב היים זלה״ה עצמו‪ .‬ולכל עשיתי הגהה פ ה ירושלים‬
‫תוב״ב עם ההברים שמרם צורם בזה המדרש‪ .‬יעקב היים צמה‪.‬‬
‫כתב היד מתחיל בדף קנב‪ ,‬המשך לספר אוצרות חיים‪ .‬תכן הספר‪ :‬שערי‬
‫מ״ן‪ ,‬שער מ ״ ן ומ׳׳ד‪ ,‬שער פרקי הצלם‪ ,‬שער פרטי עבור ומוחין‪ ,‬שער הצלם‪,‬‬
‫שער חסדים וגבורות‪ ,‬ירידת החסדים והגבורות‪ ,‬שער גן עדן וציור העולמות‪,‬‬
‫שער הקליפות‪ ,‬שער פנימי והיצון‪ ,‬השתלשלות העשר ספירות העגולים‪ ,‬שער‬
‫טנת״א‪ ,‬שער ה כ ל ל י ם ‪ ,‬שער הפרצופים‪ ,‬שער תקון נוקבא‪ ,‬שער מ ע ו ט הירח‪,‬‬
‫שער הזווגים ומצוות שלוח הקן‪ ,‬ענין ההסתכלות‪ ,‬שער הנבואה ורוח הקודש‪,‬‬
‫שער הגלגולים‪ .‬כפי שציין ר״י צמח‪ ,‬הלקים מ כ ת ב היד נכתבו על ידי ר׳ יעקב‬
‫‪7‬‬
‫ד‬
‫הם‬
‫הכללים‬
‫שנתפזרו‬
‫ב ס פ ר עץ חיים‪,‬‬
‫ואינו‬
‫שער‬
‫הכללים‬
‫הנדפס‬
‫בראש עץ חיים‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫צמח עצמו‪ ,‬וחלקים אחרים ע״י חבריו ש ב ב י ת מדרשו‪ ,‬ר׳ י צ ח ק א ז ר ל א י ־ ‪/‬‬
‫מכללת‬
‫אתראבןדעת‬
‫נעמיאס‬
‫הרצוגעלי הסופר‪ ,‬׳‬
‫יהודה חבר‬
‫ראש‪ -,‬ר׳‬
‫ר׳ יצחק ג א ו ן ‪ ,‬ר׳ יצהק‬
‫ה ר ו פ א ‪ ,‬ר׳ מלאכי‪ ,‬ר׳ מנהם אשכנזי ור׳ אברהם טיזא‪ .‬כן נ ו ס פ ה ב כ ת ב ‪ :‬ה מ ­‬
‫כתיבה אשכנזית מאותרת‪ ,‬בין השיטין המקוריים ובדפים הריקים ש ה ו ש א ו ־ ר ע ל‬
‫ידי ר׳ יעקב צמה וחבריו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ד‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ד‬
‫‪10‬‬
‫כתבי היד האהרים של קהילת יעקב‪ ,‬מכילים את הנוסח‬
‫פרט‬
‫המקורי‬
‫בהם‬
‫לשנויי נוסה רגילים ולהשמטות הנובעים מהעתקות‪ ,‬דאין‬
‫ע־לו‬
‫׳עי־יכד־‬
‫אהרת לספר זה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫י״אשרן‬
‫"יי•‬
‫ספר אדם ישר נדפס בפעם היחידה בקראקא‬
‫כדי לראות כי נכלל בו הספר קהילת יעקב‪ ,‬פרט לשער ה נ ב ו א ה ו ר ו ח י ז ק ד ז ־ ש‬
‫ולשער הגלגולים‪ .‬אך‪ ,‬כיצד יתכן שר״י צמה כתב בזמן א ה ד א ת א ד ם י ־‬
‫ואת קהילת יעקב כשהשני כלול כבר בראשון י‬
‫ת ר מ‬
‫ב ע י ו ן‬
‫ד י‬
‫‪ 2 7‬ז ר‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ג ו ס ח‬
‫ק‬
‫ש‬
‫צ‬
‫א‬
‫ד‬
‫ם‬
‫ש א י ב ו‬
‫כ ו‬
‫ת‬
‫א‬
‫ת‬
‫ה י‬
‫? ל *״עקב‬
‫לל‬
‫י‬
‫י ל‬
‫בכתבי יייד‬
‫נוסח זה נמצא בשלשה כתבי י ד ‪ .1 :‬כת״י ניו־יורק סמינר ‪ ,1781‬נ כ ת ב כ ע י ר‬
‫פס בשנת ת״פ‪ .2 .‬כ ת ״ י ניו־יורק להמן ‪ ,61‬נכתב בעיר ארגיל ב ש נ ת ת ק מ ״ ג‬
‫י״צעי‪-‬ר‬
‫‪ .3‬כת״י פריס ‪ .875‬בראש הספר נ כ ת ב ‪ :‬ספר אדם ישר ש ל ק ט ת י‬
‫היים ויטאל מכתיבת יד מורי ורבי הקדוש המקובל האלקי מוהר״ר י צ ח ק ל ר ת ד‬
‫י י ־ עבי•‬
‫זלה״ה ש ל מ ד עם אליהו זלה׳׳ה‪ .‬ובו יתבארו כל הדרושים‬
‫עך\‬
‫י׳ על‬
‫העגולים והיושר והנקודים והתקון בכלל ופרט‪ .‬לכן קראתיו‬
‫) ך‬
‫היושר‪ .‬תכן נוסח זה ש ל אדם ישר ה ו א ‪ :‬באור ת ח ל ת ה א צ י ל ו ת‬
‫הענפים(‪ ,‬סדר האצילות בקצור מופלג‪ ,‬מרכבת יחזקאל‪ ,‬ענין הקליפות‪ ,‬ח י צ ר נ י ר ו ן‬
‫ופנימיות העולמות‪ ,‬ענין הצלם באמיתות‪ ,‬מציאות זעיר ונוקביה‪ ,‬ד ר ו ש י א ב י ״ ע‬
‫דרושי זעיר אנפין‪ ,‬מדרגת השמות כפי סדר רפ״ה ניצוצין‪ ,‬סדר ב י נ ה ו ת ב נ י ג ד‬
‫על מתכונתו‪ ,‬פרטי העולמות‪ ,‬ענין אהור באהור ופנים בפנים‪ ,‬ב א ו ר‬
‫*?דיס‬
‫קדמון‪ ,‬באור המלכים‪ ,‬ברורי הפרצופים‪ ,‬עניז הנסירה‪ ,‬ענין מיין נוקבין‪ ,‬ז־־ך‪-‬ך^‬
‫ז״א‪ ,‬ענין עולם העקודים‪ ,‬דרוש ז״א על מתכונתו ועוד קטעים קטנים‪.‬‬
‫ק • כאד־‬
‫בנוסח זה של אדם ישר כלול רק ק ט ע אחד ה נ מ צ א בקהילת‬
‫ל‬
‫ישר הוא נ ק ר א ‪ :‬מרכבת יחזקאל וענין הקליפות‪ ,‬ובקהילת י ע ק ב ה ו א‬
‫ה ש נ י של שער הקליפות‪ .‬על כך העיר ר״י צמה בגליון קהילת י ע ק ב ׳ כ כ ״‬
‫הנ״ל‪ ,‬דף רכה ע ״ א ‪ :‬צמח י ‪ .‬דרוש זה כתוב בספר אדם ישר ב ש ל מ ו ת ‪ .‬ב ג ל‬
‫קהילת יעקב הפנה ר״י צמה לאדם ישר וציין את מספר הדף‪ ,‬ציון ז ה מ ת א י ק‬
‫רק לנוסח זה של אדם ישר ולא לנוסח אהר‪ ,‬הן ש ב כ ת ב י היד והן ש ב ג ז ־ ק ס‬
‫*‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בראש שער הקליפות‪ ,‬דף רכ ע ״ ב בכת״י הנ״ל‪ ,‬העיר ר ״ י‬
‫י‬
‫ש‬
‫ר‬
‫א‬
‫נ‬
‫י‬
‫א‬
‫ה‬
‫נ‬
‫צ‬
‫מ‬
‫א‬
‫א‬
‫ד‬
‫י‬
‫ם‬
‫ב ב א‬
‫ם‬
‫י ש‬
‫ר‬
‫י ע‬
‫ן‬
‫י‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ס‬
‫ה‬
‫י‬
‫ת‬
‫‪1‬‬
‫צ‬
‫עליו‬
‫בתולדות‬
‫חכמי‬
‫‪8‬‬
‫עיין‬
‫‪9‬‬
‫עיין עליו שם‪ ,‬עמ׳ ‪.10‬‬
‫ירושלים‪,‬‬
‫פרומקין—ריבלין‪,‬‬
‫‪ 10‬עיין עליו שם‪ ,‬עמ׳ ‪.30‬‬
‫‪ 11‬ס י מ ו נ ו של ר׳ יעקב צ מ ח ה ו א‬
‫‪66‬‬
‫דף‬
‫ק‪ :‬ב‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫חלק‬
‫שני‬
‫עמ׳‬
‫‪.26‬‬
‫מ‬
‫ח‬
‫צמח‪ .‬עיין בספר אדם ישר דף יה‪ .‬בנוסח זה של אדם ישר נמצא עניין הקליפות‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בהתחלת הספר‪ ,‬דבכת״י ניו יורק סמינר ‪ 1781‬אכן נכתבה ראשית הענין בדף‬
‫יה ע״א‪ ,‬ואילו בשאר נוסהאות אי״ש מצוי הוא באמצע הספר‪ .‬בדרושי מ״ן ומ״ד‪,‬‬
‫בדף קסד בכת״י קהילת יעקב הנ״ל‪ ,‬העיר העורך‪ :‬צמה‪ .‬ס׳ אדם ישר דף ק ע״ב‬
‫סוד מ״ן ושייך כאן‪ .‬הערה זו יש לה מקום רק לפי נוסה זה של אדם ישר‪.‬‬
‫בשאר נוסהאות אי״ש מצויים כל דרושי מ״ן ומ״ד‪ ,‬אלה שבקהילת יעקב וזה‬
‫שבאדם ישר הנדון‪ .‬הערתו של ר״י צמה משמעה — ענין מ״ן הנמצא באי״ש‬
‫ואינו נמצא בקה׳׳י‪ ,‬שייך אף הוא לדרושי מ״ן שבקהילת יעקב‪ ,‬ואכן בנוסה‬
‫הנדון של אדם ישר מצוי דרוש בענין מ״ן שאינו נמצא בקהילת יעקב‪ .‬אף‬
‫ציון הדפים בהערתו של ר״י צמת מתאים לנוסה הנדון של אדם ישר‪ ,‬ובכת״י‬
‫ניו יורק הנ״ל נכתב סוד מ״ן בדף ק ע״א‪ .‬בראש נוסח זה של אדם ישר בא‬
‫ההסבר לשמו‪ ,‬כפי שצוטט לעיל‪ ,‬וטעם זה הוא חלק מהקדמתו של ר״י צמח‪,‬‬
‫כפי שנהג להסביר את שמות ספריו בהקדמותיו להם‪.‬‬
‫מכל אלה למדנו‪ ,‬כי אדם ישר שערך ר׳ יעקב צמח עם אוצרות חיים וקהילת‬
‫יעקב‪ ,‬הוא הנוסח המצוי בכתבי היד הנזכרים לעיל‪ .‬נוסה זה יקרא מעתה‪ ,‬אדם‬
‫ישר א ‪ /‬להבדילו מהעריכות האהרות הנקראות אף הן בשם אדם ישר‪ ,‬ועליהן‬
‫ידובר להלן‪.‬‬
‫אדם ישר א׳ לא יזכה להגיע לדפוס בשמו ובשלמותו‪ ,‬אך‪ ,‬נתגלגל ונדפס‬
‫בתוך ספר שהותם זיוף בו‪ ,‬ועל כן לא הושם לב אליו‪ .‬הספר ארבע מאות שקל‬
‫כסף‪ ,‬נדפס ראשונה בקארעץ תקמ״ג‪ ,‬מכיל דרושים מקבלת האר״י‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫שבתהלתו הוצבה הקדמה מאת ר׳ היים ויטאל‪ ,‬שזיופה ניכר מתוכה‪ ,‬ובין שיטיו‬
‫נוספו שורות המפארות את הרה״ו וספריו‪ ,‬וכביכול מאת הרח״ו יצאו‪ ,‬וכן‬
‫נוספו בטויים הבאים להאדיר את גדולת הסודות הנאמרים בו‪ .‬כל אלו פסלו‬
‫את תכן הספר מנאמנותו‪ .‬גם בספר מבוא שערים‪ ,‬הנדפס בקארעץ תקמ״ג‪,‬‬
‫נוספו שורות בסופי הפרקים הבאות לשבח את הסודות הנאמךים בו‪ ,‬אך משום‬
‫שמועטות שורות אלו‪ ,‬לא הושם אליהן לב‪ ,‬ולא נהשד במזויף‪ .‬השוואת דפוס‬
‫זה של מבוא שערים לדפוס שלוניקי תקס״ו‪ ,‬מגלה את השורות הנוספות בקארעץ‬
‫ואינן בשלוניקי‪ .‬שורות אלו שבארבע מאות שקל כסף ובמבוא שערים‪ ,‬תוספות‬
‫הן‪ ,‬ועל כן עלינו לבודד אותן מגוף הדרושים‪ ,‬ואחר ההשוואה לכתבי היד נוכל‬
‫לעמד על מקוריותם‪ .‬במבוא שערים דפוס קארעץ מועטות השורות האלו‪,‬‬
‫ובנקל נמצא כי הדרושים עצמם זהים לדרושים הנדפסים בשלוניקי‪ ,‬למעט‬
‫שנויי נוסח רגילים‪ .‬בארבע מאות שקל כסף מרובות השורות הללו‪ ,‬ואהר אתורן‬
‫נמצא כי הדרושים עצמם אינם עשויים עור אחד‪ ,‬אלא‪ ,‬כמה מקורות ל ה ם ‪:‬‬
‫א‪ .‬קונטרס הערות של ר׳ חיים ויטאל‪ ,‬בדפוס הנ״ל דפים ב ע״ג — ג ע״ד‪.‬‬
‫בכמה כ ת ב י יד נקרא קונטרס זה ״קונטרס ש מ צ א הגאון הנשי״א )ר׳ נתן שפירא‬
‫ירושלמי( מ כ ת ״ י הרה״ו״‪ ,‬ובעץ היים לר״מ פופרש הובא כמהדורה קמא‪ .‬ב‪ .‬ספר‬
‫אדם ישר א׳‪ ,‬דפים ג ע ״ ד — יב ע״א‪ ,‬כח ע״ג — סח ע״ד‪ ,‬פ ע ״ א — פו ע״א‪.‬‬
‫‪ 12‬ראה ג‪ .‬שלום‪ ,‬כ ת ב י ו האמיתיים של האר״י‪ ,‬ק ר י ת ס פ ר יט )תש״ב—תש״ג( עמ׳ ‪.188‬‬
‫‪67‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫מכללת‬
‫אתר דעת‬
‫הרצוגע ״ א — כח ע״ב‪ ,‬פו ע ״ א —‬
‫דפים יב‬
‫ומאוצרות‪ -‬חיים‪,‬‬
‫ג‪ .‬קטעים מקהילת יעקב‬
‫פו ע״ד‪ .‬ד‪ .‬פירוש אדרת ה א ז י נ ו ‪ ,‬סה עד — עז ע״ד‪ .‬ה‪ .‬קטעים נ ו ס פ י ם‬
‫שאיני יודע מקורם‪ .‬אמנם‪ ,‬אין אדם ישר א׳ מופיע כאן בשלמותו‪ ,‬אבל‪ ,‬ר ו ב ו‬
‫מופיע כאן בסדורו המקורי וברור הוא שספר זה עמד לנגד עיני המסדר ש ל‬
‫ארבע מאות שקל כסף‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫זד‬
‫ראינו‪ ,‬כי בשלשה כתבי יד מצוי אדם ישר א׳‪ ,‬הוא הנוסח שערך ר״י צמרן‬
‫עם עריכתו את אוצרות חיים וקהילת יעקב‪ .‬מהו הנוסח המצוי ב ש א ר כתבי•‬
‫היד ? האם יצאו כולם שלא מ ת ח ת ידו של ר״י צמח‪ ,‬או אולי מצוי עוד נ ו ס ח‬
‫בעריכתו של ר׳ יעקב צמה‪ ,‬עריכה נוספת על הראשונה?‬
‫ר׳ יעקב צמח כתב ספר על הלכות שחיטה בשם זבה השלמים‪ ,‬והקדים ל‬
‫הקדמה קצרה כפי הכמת הנסתר‪ .‬נשתמר בידינו הולוגרף מספר ז ה ‪ /‬כ ת ״ ד‬
‫״‬
‫ירושלים‪ ,‬בית הספרים הלאומי ‪ ,8 1935‬ו נ ש ל מ ה כתיבתו בכ״ה כסלו‬
‫בהקדמה מצוטטים קטעים מאדם ישר‪ ,‬בציון הדפים‪ ,‬ואלה אינם מ ת א י מ ^‬
‫לאדם ישר א׳‪ .‬הקטעים המצוטטים בהקדמת זבח השלמים נמצאים ב א י ״ ש‬
‫בתהלתו‪ ,‬ו ב כ ת ״ י ניו יורק הנ״ל הם בדפים כ ע״א‪ ,‬כו ע״א‪ ,‬ואילו בזבח ה ש ל מ י‬
‫ר‬
‫‪4‬‬
‫‪0‬‬
‫ך >‬
‫ת‬
‫‪/‬‬
‫א‬
‫ש‬
‫‪ 13‬ישנן ש ת י מ ה ד ו ר ו ת לפירוש אדרת האזינו‪ .‬ה א ח ת מתחילה ‪ :‬דע כי כל מציאות ה א צ י ל ו ״ ‪,‬‬
‫אינה‬
‫ל‬
‫ה ו ד‬
‫מ ס ו ד ר ת יפה והיא הראשונה‬
‫יעך‬
‫יפה‬
‫ענין ה ש ם ה ז ה הנקרא‬
‫והיא‬
‫המהדורה‬
‫קול‬
‫השניה‬
‫שכתב‬
‫הראשונה‬
‫כי‬
‫הרח״ו‪.‬‬
‫לא‬
‫ש כ ת ב הרח״ו‪ ,‬האחרת מתחילה ‪:‬‬
‫בשתי האדרות אלו‬
‫ג‪.‬‬
‫נדפסה‪.‬‬
‫שלום‪,‬‬
‫כ ת ב י יד‬
‫לאמתו‬
‫ברמה‪ ,‬קארעץ ת ק מ ״ ה ‪ ,‬דפים קט ע״א‬
‫תרמ״ה‪,‬‬
‫הוא עתיקא דכל‬
‫דבר‪,‬‬
‫של‬
‫דפים פד ע״ב — צד ע״א‪ .‬ג‪.‬‬
‫בראשונה צריך‬
‫בקבלה‪,‬‬
‫מס׳‬
‫נדפסה‬
‫ארבע‬
‫‪ -‬ק כ א ע״ב‪ .‬ב‪.‬‬
‫בסוף ארבע מאות‬
‫עתיקין‪,‬‬
‫‪,27‬‬
‫‪,11‬‬
‫בסוף אדם‬
‫נ‬
‫מסודר‬
‫כותב‬
‫פ ע מ י ם ‪ :‬א•‬
‫ישר‪,‬‬
‫שקל כסף‪ .‬ד‪.‬‬
‫א‬
‫י‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ל‬
‫בסוף‬
‫קראקא‬
‫בהדרת‬
‫מלך‬
‫לר׳ שלום בוזגלו‪ ,‬לונדון תק״ל — תקל״ג‪ ,‬דף כג ואילך‪ .‬המהדורה השניה‪ ,‬כ ל ו ל ה ב ש ע ר‬
‫הזהר‬
‫מאמרי‬
‫ר׳‬
‫שערכו‬
‫הפעמים‪,‬‬
‫השניה‬
‫לר״י‬
‫עם‬
‫צמח‬
‫ספרים ועם‬
‫דרושים‬
‫בספרים‬
‫בירושלים‪,‬‬
‫צמח‬
‫שהיתר‪,‬‬
‫בגניזה‬
‫ובספר‬
‫שנערכו‬
‫שייך‬
‫שיצאו‬
‫ועליו‬
‫חל‬
‫לא‬
‫ומהם‬
‫הכלל‬
‫לרנו‬
‫כתבי‬
‫ואילו‬
‫ועל‬
‫כאן‬
‫כן‬
‫האמור‬
‫הכירה‬
‫ליעקב‬
‫מדרשו‬
‫בשאר‬
‫קמא‪,‬‬
‫היה להכיר‪,‬‬
‫המהדורה‬
‫מבית‬
‫בדמשק‪.‬‬
‫למהדורה‬
‫הלקוטים‪,‬‬
‫מהקדמותיו‬
‫כמה‬
‫והראשונה לדמשק‪,‬‬
‫בדמשק ל א יכול‬
‫שידוע‬
‫חיים‬
‫ויטאל‬
‫מהדורותיו‪,‬‬
‫הדרושים‬
‫כפי‬
‫שמואל‬
‫נכללה‬
‫בשתי‬
‫ר״י‬
‫שערכו‬
‫ר׳‬
‫ויטל‬
‫הנדפס‬
‫שנשתמר‬
‫בכמה‬
‫פעמים‪.‬‬
‫כתבי‬
‫של‬
‫שמחה‬
‫ר״י‬
‫הגיעה‬
‫נכלל‬
‫צמח‪,‬‬
‫ואילו‬
‫בכל‬
‫ארבע‬
‫ואילו‬
‫המהדורה‬
‫המהדורה‬
‫האחרונה‬
‫פירוש‬
‫בקבוצת‬
‫המהדורה‬
‫שהרי ל א ראה כלל‬
‫ולקול‬
‫צמח‪,‬‬
‫ק ר ה ההיפך‪.‬‬
‫לעיל‪.‬‬
‫ולקחה‬
‫יד‪,‬‬
‫הרח״ו‬
‫אינו‬
‫ר״י‬
‫ובשער‬
‫הראשונה‬
‫מאמרי‬
‫נדפסה‪,‬‬
‫רשב״י‬
‫הראשונה‬
‫את‬
‫אדרת‬
‫האזינו‬
‫הכתבים‬
‫שמצא‬
‫נכללה‬
‫המהדורה‬
‫א ת השערים‬
‫שהיו‬
‫בספר‬
‫השניה‬
‫בדמשק‪,‬‬
‫ברמה‪.‬‬
‫‪ 14‬ס ו פ ר כ ת ב יד זה הוא ה ס ו פ ר ש כ ת ב את ת ו ל ד ו ת אדם )מבוא שערים( שעליו ה ג ה ו ת ר ״ י‬
‫צמח‬
‫בשנת‬
‫‪68‬‬
‫ב כ ת ב ידו‪ ,‬כת״י מוסאיוף‬
‫‪ .124‬כפי שנראה להלן הגיה ד״י צמח את ת ו ל ד ו ת א ד ם‬
‫ת״ו‪ ,‬היא שנת כ ת י ב ת ו של זבח‬
‫השלמים‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫מכללת‬
‫אתר ‪.‬דעת‬
‫הרצוג אדם ישר שונה מן‬
‫צמח ערך‬
‫מכאן‪ -,‬שר״י‬
‫הם מצוטטים לפי דפים םז‪ ,‬ע ב‬
‫הראשון‪ .‬מה תכנו י מה סדורו י‬
‫‪1 5‬‬
‫בכתבי היד של אדם ישר‪ ,‬פרט לשלשה הג״ל‪ ,‬מצויות כמה וכמה נוסחאות‪.‬‬
‫כולן כוללות את אדם ישר א׳ ואת קהילת יעקב‪ ,‬פרט לשער הנבואה ורוח‬
‫הקדש ושער הגלגולים‪ ,‬בסדור חדש המשלב את שני הספרים לסדר אחד‪,‬‬
‫ונבדלות הן זו מזו בהיקפן ובסדורן‪ .‬ציון הדפים המובא בהקדמת זבח השלמים‬
‫יכול להתאים לכל הנוסחאות‪ ,‬כי הצטטות נמצאות בכולן בקרבת הדפים‬
‫המצוינים‪ ,‬ובידינו רק העתקים ולא כתיבות המחבר עצמו או חביריו‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫שאהד ד ״ י צמח את אדם ישר א׳ ואת קהילת יעקב לספר אחד וקראו אדם ישר‬
‫וממנו צוטט בהקדמת זבח השלמים‪ .‬לעריכה השניה של אדם ישר נקרא אדם‬
‫ישר ב׳‪ ,‬להבדילה מקודמתה‪.‬‬
‫ברובן של נוםהאות אי״ש אלו נשמטו קטעים השייכים לאי״ש א׳ או‬
‫לקהילת יעקב‪ ,‬ונוספו דרושים ממהדורה קמא‪ ,‬כלומר — שער ההקדמות וספר‬
‫הדרושים‪ .‬נוםהה אחת של אדם ישר מכילה את כל הדרושים שבאדם ישר א׳‬
‫ובקהילת יעקב‪ ,‬למעט שני השערים המצוינים לעיל‪ ,‬ונוספו קטעים שבראשם‬
‫נ כ ת ב ‪ :‬זה נמצא מכתיבת הרה״ו עצמו‪ ,‬ואינם ממהדורה קמא‪ .‬נוסחה זו מצויה‬
‫בכת״י לונדון‪ ,‬בריטיש מוזיאום ‪ ,801‬שנכתב בשנת ת״ק‪ .‬מכל אלו הנוסחאות‬
‫של אדם ישר‪ ,‬איזהו הנוסח שיצא מתהת ידו של ר׳ יעקב צמה י תשובה לכך‬
‫ת מ צ א אהר ברור תכנה של העריכה האחרונה של ר״י צמח למהדורה בתרא‪,‬‬
‫וגלגולו של אדם ישר בה‪.‬‬
‫הספר עדות ביעקב נזכר בהקדמתו של ר״מ פופרש לספרו עץ חיים‪ ,‬כפי‬
‫שצוטט לעיל‪ .‬הספר לא נדפס‪ ,‬ואף בכתבי היד אינו נזכר בשמו‪ .‬בכתב יד אהד‪,‬‬
‫ניו יורק סמינר ‪ ,1757‬מופיע השם עדות ביעקב‪ .‬סופרו של כתב יד זה‪ ,‬ר׳ יחיא‬
‫צאלח‪ ,‬מחכמי תימן‪ ,‬בעל הלק הדקדוק‪ ,‬רשם בראשו‪ :‬ספר עדות ביעקב והוא‬
‫עץ חיים הגדול‪ .‬אך‪ ,‬תכנו של כתב יד זה הוא עץ חיים של ר״מ פופרש‪ ,‬כנוסח‬
‫הנדפס ובהקדמותיו‪ ,‬ואינו כלל עדות ביעקב‪ .‬על כרחנו עלינו לחפש את הספר‬
‫על פי צטוטים ממנו‪ ,‬הפניות אליו והנאמר עליו בספרים אחרים המצויים עמנו‪.‬‬
‫ר׳ יעקב צמה‪ ,‬בהערותיו לתולדות אדם )מבוא שערים( מצטט את עדות‬
‫ביעקב ומפנה אליו‪ .‬שני ספרים שחבר ר״י צמח‪ ,‬באור לאדרא זוטא ותפארת‬
‫אדם‪ ,‬מורכבים מקטעים מצוטטים‪ ,‬ובראשם כתב את מקורם — עדות ביעקב‪,‬‬
‫בציון הדפים‪ .‬שני הבורים אלו לא נדפסו‪ ,‬ונשתמרו בידינו כתבי יד שלהם‬
‫בכתיבת ד״י צמה עצמו‪ ,‬הבאור לאדרא זוטא‪ ,‬כת״י מוסד הרב קוק ‪,197‬‬
‫ותפארת אדם‪ ,‬כת״י בניהו‪ .‬מן הצטוטים ומן ההפניות אנו למדים כי תכנו של‬
‫עדות ביעקב כולל את תכניהם של אוצרות היים‪ ,‬אדם ישר א׳ וקהילת יעקב‪,‬‬
‫‪ 15‬צטוט נוסף מדף עז באדם ישר‪ ,‬הוא טעות סופר‪ .‬צטטה זו מופיעה בכל‬
‫ישר‬
‫נ ו ס ח א ו ת אדם‬
‫כמה ש ו ר ו ת אחר הצטטה מדף סז‪ ,‬ועל כ ו ח ך ‪ ,‬ט ע ו ת ס ו פ ר היא‪ ,‬ויש ל ה ג י ה ‪ :‬סז‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שכן דרושים הנמצאים בשלשת הספרים שבמהדורה הראשונה מצוטטים מתור‬
‫עדות ביעקב‪.‬‬
‫מ ן ה ה ק ד מ ה של ר״מ פופרש לעץ היים עולה כי ר׳׳י צמח ערר במהדורי׳‬
‫השניה את הספרים אוצרות היים‪ ,‬אדם ישר ועדות ביעקב‪ .‬מהדורה שניה של‬
‫אדם ישר ידועה לנו‪ ,‬היא חבור של אי״ש א׳ וקהילת יעקב‪ ,‬שכינינו אותרי‬
‫לעיל אי״ש ב׳‪ .‬מכאן‪ ,‬שמהדורתו השניה של ר״י צמה כללה את אוצרות הייס׳‬
‫אי״ש ב׳ ועדות ביעקב‪ .‬אד‪ ,‬עדות זו מוכהשת מעדות העורר עצמו‪ .‬צטוטי ר״י‬
‫צ מ ח מ ע ד ו ת ביעקב מלמדים כי ספר זה כולל את אוצרות חיים‪ ,‬אדם ישר א׳‬
‫וקהילת יעקב שבמהדורה הראשונה‪ ,‬וכיצד כוללת המהדורה השניה א ת אי״ש‬
‫ב׳ ואת עדות ביעקב יחדיו‪ ,‬כאשר האהד‪ ,‬אי״ש ב ‪ /‬כלול בתכן רעהו‪ ,‬עדות‬
‫ב י ע ק ב ? צטוטי ד״י צמח נמצאים לפנינו בכתב ידו‪ ,‬ואילו עדות ר״מ פופרש‬
‫הובאה מן הדפוס‪ ,‬ועל כן עלינו לחפש בכתבי היד גרסה אחרת‪ ,‬שלפיה תוכל‬
‫עדותו של התלמיד לעלות בקנה אהד עם עדותו של הרב‪ .‬בהרבה כתבי יד‬
‫מ צ י נ ו גרסה א ח ר ת ‪ :‬חזר וקיבץ יחד הכל בספר שלם ו ע ש ה ספר אוצרות חיים‬
‫כמה פנים‪ ,‬וג׳ ספרים אחרים כמו היו וקראו עדות ביעקב‪ ,‬ואף גרסח •זו אינה‬
‫מתוקנת‪ .‬בכתבי יד מעטים‪ ,‬כגון‪ :‬ניו יורק סמינר ‪ 1757‬ואוקספורד בודלי‬
‫‪ ,1680‬מצינו גרסה שיש לה מובן‪ ,‬ואפשר להלמה עם עדותו של ר״י צ מ ת ‪:‬‬
‫הזר וקיבץ הכל בספר שלם‪ ,‬ועשה ספר אוצרות היים כמו פנים‪ ,‬ושני ספרים‬
‫האחרים‪ ,‬אדם ישר וקהילת יעקב כמו פירוש וקראו עדות ביעקב‪ ,‬ובשלשה‬
‫ספרים הראשונים לא שלח ידו לסדרם‪ .‬לפי גרסה זו‪ ,‬כולל עדות ביעקב את‬
‫אוצרות היים‪ ,‬אדם ישר וקהילת יעקב יחדיו‪ ,‬ונמצאים דברי הרב ודברי התלמיד‬
‫מתאימים‪ .‬עוד למדנו‪ ,‬כי אוצרות היים הוא פנים הספר עדות ביעקב‪ ,‬ואדם‬
‫ישר וקהילת יעקב הם פירוש בו‪ ,‬ומכאן שעדות ביעקב לא נ כ ת ב חטיבה אחת‬
‫ש ב ה שלובים שלשת הספרים זה בזה‪ ,‬אלא‪ ,‬שתי הטיבות‪ ,‬האהת — פנים הספר׳‬
‫והשניה — כמו פירוש לו‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬כשאנו יודעים את תכנו של עדות ביעקב‪ ,‬תאור כתיבתו ואף ציוני‬
‫דפים לכמה וכמה קטעים בו‪ ,‬נוכל לחפשו בין כתבי היד שנשתמרו בידינו•‬
‫שני כ ת ב י יד מתאימים לתאורו של עדות ביעקב‪ .‬האהד‪ ,‬אמשטרדם‪ ,‬עץ היים‬
‫‪ ,47 4. 30‬נשלמה כתיבתו בשנת תנ״ו‪ ,‬והשני‪ ,‬לונדון בימ״ל ‪ ,80‬נשלמה‬
‫כתיבתו בשנת תע״ה‪ .‬תכנם של כתבי יד אלו כולל את אוצרות חיים‪ ,‬אדם ישר‬
‫א׳ וקהילת יעקב‪ ,‬ופרט לשער הגלגולים שבכה״י‪ ,‬הובאו ספרים אלוי בשלמותם•‬
‫שער הגלגולים נכלל אף הוא בעדות ביעקב‪ ,‬כפי שמלמדת הערה אחת של ד״י‬
‫צ מ ח לתפארת אדם‪ ,‬ויתכן שמפני גדלו של שער זה לא הועתק בכתבי ה י‬
‫שלפנינו‪ .‬בשני כתבי היד‪ ,‬נכתב אוצרות חיים כחטיבה אחת‪ ,‬ולצידו נכתבו‬
‫אדם ישר א׳ וקהילת יעקב יחד‪ ,‬כלומר‪ ,‬אדם ישר ב׳‪ ,‬כחטיבה שנייה• א י‬
‫ציוני הדפים שמזכיר ר׳ יעקב צמח בהערותיו ו ב צ ט ו ט י ו ' ק ר ו ב י ם לציוני הדפים‬
‫שבכתבי יד אלו‪ .‬משני כתבי היד הנזכרים‪ ,‬נשתמר היטב כ ת ב היד שבאמשטרדם‬
‫ועל כן נבדק בו את מקומם של הקטעים המצוינים ע״י ר״י צמה‪ .‬קטע שר״י‬
‫צמח מציין א ת מקומו בדף יב‪ ,‬נמצא בכתב היד הנדון בדף יא ע״ב‪ ,‬המצויו‬
‫ד‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪70‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בדף יט ע״ב נמצא לפנינו בדף יז ע״א‪ ,‬המצוין בדף פז — לפנינו בדף פד‬
‫והמצוין בדף קפג ‪ -‬לפנינו בדף רח‪ .‬מכל אלו ברור כי תכנם של ש נ י כתביי‬
‫היד הנזכרים הוא הספר עדות ביעקב‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫לעיל‪ ,‬נםתפקנו באשר לנוסח עריכתם של אוצרות חיים ושל אדם ישר ב׳‬
‫בידי ר׳ יעקב צמח‪ .‬לא נסתפקנו באשר למקורם של קטעים‪ ,‬אם מאוצרות‬
‫היים הם או מאדם ישר ב׳ הם‪ ,‬אלא‪ ,‬נסתפקנו באשר להיקפם וםדורם של‬
‫ספרים אלו‪ .‬הואיל ועדות ביעקב מכיל את אוצרות חיים ואת אדם ישר ב׳‬
‫הרי ש א ה ד פירוקו למרכיביו נוכל לדעת את נוסחם המקורי‪ ,‬כפי שסדרם ר׳‬
‫יעקב צמח‪ .‬אהר ההפרדה‪ ,‬אנו מגלים כ י נוסח אוצרות היים המשוקע בעדות‬
‫ביעקב זהה בכל לנוסח אוצרות חיים שבכתב יד ששון ‪ ,433‬ונוסח אדם ישר ב׳‬
‫המשוקע בעדות ביעקב זהה בכל לנוסח אדם ישר ב׳ שבכתב יד לונדון בר‪.‬‬
‫מוז‪.801 .‬‬
‫כאן אפשר לטעון‪ .‬נוסה אוצרות היים שבכתב יד פפא״מ ‪ 1‬קודם לנוסה‬
‫אוצ״ה שבכת״י ששון ‪ ,433‬שהרי הדרושים הנספחים בכת״י פפא״מ שולבו‬
‫בגוף הספר שבכת״י ששון‪ .‬אמנם‪ ,‬מעדות ביעקב עולה כי נוסח אוצ״ח שבו‬
‫הוא נוסח כת״י ששון‪ ,‬אך‪ ,‬אפשר ונוסח זה של אוצ״ח הוא גוםח המהדורה‬
‫השניה של ספר זה‪ ,‬ואילו נוסח כ ת ״ י פפא״מ הוא נוסה המהדורה הראשונה‬
‫של ספר זה‪ .‬הערותיו של ר׳ יעקב צמה בגליון קהילת יעקב ש ב כ ת ״ י הנ״ל‬
‫מפריכות טענה זו‪ .‬בהערות אלו מפנה ד״י צמה לדרושים באוצרות היים ומציין‬
‫את הדפים שבו הם נמצאים‪ .‬ספר אוצרות היים של ר״י צמת מסתיים בדף קנא‪,‬‬
‫כי ספר קהילת יעקב‪ ,‬שחשבון דפיו נמשך אחר חשבון דפי אוצרות חיים‪,‬‬
‫מתחיל בדף קנב‪ .‬לפי הפניות ר״י צמח לדפים קמז‪ ,‬קמט‪ ,‬מסתיים ספר אוצרות‬
‫חיים בדרושי אבי״ע ומעוט הירח‪ ,‬וכך מסתיים נוסח כת״י ששון ולא נוסח כת״י‬
‫פפא״מ מכאן שנוסח המהדורה הראשונה של אוצרות חיים‪ ,‬שערך ד״י צמח‬
‫יהד עם קהילת יעקב‪ ,‬הוא נוסח כת״י ששון‪ ,‬ונוסח זה לא נערך שוב‪ .‬נוסח‬
‫‪ ,‬איפוא‪ ,‬נוסח שלא עבר את עריכת ר׳ יעקב צמה‪ ,‬והוא הנוסח‬
‫פפא״מ‬
‫שמצאו הכמי ירושלים בגניזה•‬
‫ה ו א‬
‫ח‪.‬‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ם‬
‫ד‬
‫ה פ נ י מ‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫ש‬
‫עריכת‬
‫הראשונה‬
‫המהדורה‬
‫יכולים‬
‫אנו‬
‫ללמד‬
‫ל ״ י שבכתב י ד ‪ ,‬כת״י נ״י סמי• ‪ ,2020‬בה‪ ,‬ה־נה‬
‫‪,,‬‬
‫נה ״‪£\,‬‬
‫דד״ י ו ואחר העביר את קולמוסו על המלים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫<‬
‫‪,‬‬
‫י י׳‬
‫ר״י צמח לאוצרות חיים וסמן את‬
‫ד ‪ -‬״ ר ו ואחר העביר את קולמוסו על המלים‬
‫‪,‬‬
‫צמח ל א ו צ ר ו ת‬
‫י ״ י צ מ ח ל ב י ר ו ת חיים וסמן את הדף בו‪ .‬ו א ח ו ״**־‬
‫‪, 1‬־‪-,‬יל״ יעהב והשאיר את ציון הדפים המקורי‪.‬‬
‫‪ ? ,‬״ ‪ ,‬ר ד הוא חלקו השני של אוצרות‬
‫^‬
‫׳‬
‫צ מ ת יים‪ .‬משני ציונים אלו‬
‫ד ו דפי‬
‫״‬
‫״‬
‫^ " ״‬
‫‪* ,‬חד ו ת א אוצרות חיים‪ ,‬ואח״כ חלקי‬
‫״״ '‬
‫אוצרותת חיים וחלקו השני‪,‬‬
‫ש ם ^‬
‫תהת״ י‬
‫״ קנא‪ ,‬נשארד ״ ״‬
‫השם‬
‫לשנים‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫י‬
‫צ‬
‫מ‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ר‬
‫ל ע ו‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ה ד‬
‫ב‬
‫‪111‬‬
‫‪1‬‬
‫‪x‬‬
‫ד‬
‫צ‬
‫י‬
‫י‬
‫ח י י ם‬
‫ת‬
‫ק‬
‫‪0‬‬
‫ה‬
‫י כ י ‪ 1‬ב‬
‫י‬
‫ל‬
‫י‬
‫ת‬
‫י ח ש ב ו ז‬
‫כ י‬
‫ב‬
‫ח ל ק ו‬
‫ת‬
‫ע‬
‫‪1‬‬
‫ד פ י י‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫ה ר א ש ן ן‬
‫י‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ע ד‬
‫י‬
‫י‬
‫א‬
‫ח‬
‫י‬
‫י‬
‫ד ף‬
‫‪71‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫נ כ מ ט י‬
‫מ‪$‬ו‬
‫י‪-‬אחריר״‬
‫־‬
‫׳‬
‫שבה^ <‬
‫״י‬
‫ה ה ק ד מ ה לעולת תמיד נדפסה‪ ,‬אד‪,‬‬
‫‪..,‬בברי״נחב^י ? ‪ ,‬י‬
‫הדפוס‪ .‬בכת״י הנ׳יל כ ת ב ד״י צ מ ח ‪ :‬ל מ ז כ •‬
‫ן‬
‫י" ילים מ ה‬
‫ז ה הם עניניז )!( פרטיים שבאי ל‬
‫ י י כ י ם לגוי ‪ 1‬״‬‫'‬
‫ה ב א אחריהם‪ ,‬ולכן חשבון הדפים הכתובים‬
‫בעת ע ר ^‬‫^ "‬
‫'‬
‫כי הם דברים‬
‫העוסק בכוונות התפלה‪ ,‬וחלקם נכלל באדם ישר א׳‪ ,‬ומבאל '׳־‬
‫ערד י "‬
‫'‬
‫יים ר ׳ ^‬
‫'‬
‫למדנו א ת סדרה הפנימי של העריכה הראשונה‪ .‬ב ר‬
‫א ת אוצרות חיים הארוך ועולת תמיד‪ ,‬ואחר‪ ,‬חלק א ת א י‬
‫לשניים‪ ,‬לאוצרות חיים ולקהילת יעקב‪ ,‬וערך א ת א ד ם ישר­‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ק‬
‫ף‬
‫ב‬
‫נ‬
‫א‬
‫ו‬
‫י‬
‫ל‬
‫ע‬
‫י‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ק‬
‫ר‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ק‬
‫ם‬
‫י‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ע‬
‫י‬
‫ב‬
‫ק‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ת‬
‫נ ו ם פ ו ת‬
‫ם‬
‫ר ת‬
‫י ד י‬
‫מ‬
‫ת‬
‫מ‬
‫י‬
‫ד‬
‫ל‬
‫א‬
‫נ‬
‫ד‬
‫פ‬
‫ע י י י ז‬
‫א‬
‫כ‬
‫א‬
‫ד‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ר‬
‫י‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫צ‬
‫ת‬
‫א‬
‫י‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ד‬
‫י‬
‫א י ת ם‬
‫א ל ו‬
‫ם‬
‫ה‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ח‬
‫ר‬
‫י‬
‫ב‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ד‬
‫פ‬
‫י‬
‫ם‬
‫כ‬
‫כ‬
‫ם‬
‫ה‬
‫א‬
‫י‬
‫‪7‬‬
‫ח‬
‫ם‬
‫ם‬
‫י‬
‫ו א י‬
‫ז‪0/‬‬
‫מ ת‬
‫‪,‬‬
‫ע י‬
‫י נ‬
‫י‬
‫א ׳‬
‫א ש י נ ד‬
‫ח‬
‫ת‬
‫צ‬
‫‪15‬‬
‫ע ת ה יכולים אנו לתאר א ת סדר *‬
‫עבודתו ש ל ר׳ יעקב‬
‫'‬
‫ל ׳ ׳ ׳‬
‫הרח״ו שנמצאו‬
‫ב י ר ו ש‬
‫ד‬
‫י ם‬
‫מ ד‬
‫ב‬
‫ד י ר ה‬
‫י‬
‫ת‬
‫יעקב׳‬
‫כ ת‬
‫״י‬
‫א ו‬
‫ק‬
‫ס פ ו ר ד‬
‫‪1 1 8 6 1‬‬
‫ב י ד ל י‬
‫ד‬
‫ר ת‬
‫סמינר ‪ .1781‬זו היא מ ה ד ו י‬
‫׳‬
‫י‬
‫ע‬
‫ר א ש ו נ ד‬
‫מ‬
‫א‬
‫כ ת‬
‫חלק א ת אוצרות חיים הארוך לאוצרות חיים‪ ,‬נוסי׳‬
‫ר‬
‫צ‬
‫ח‬
‫ב‬
‫ד‬
‫א‬
‫׳•‬
‫ת‬
‫א‬
‫א ח‬
‫"‬
‫ם‬
‫ד‬
‫י‬
‫כ‬
‫ש‬
‫א‬
‫"‬
‫ד‬
‫ח‬
‫י‬
‫א‬
‫קהילת יעקב לספר אחד‪ ,‬אדם ישר ב׳‪ ,‬נוסח כ ת ״ י לונדון‪,‬‬
‫ש‬
‫י‬
‫נ י ס ח‬
‫‪/‬‬
‫א י‬
‫ת‬
‫ב‬
‫י‬
‫ר‬
‫י^‬
‫תמיד•‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ישר‬
‫ט‬
‫ש‬
‫ה‬
‫^‬
‫פ נ י ם‬
‫*‬
‫י א ה‬
‫'‬
‫‪8 0 1‬‬
‫‪0‬‬
‫אחי‬
‫שניר׳•‬
‫ויחד ע ם אוצרות חיים‪ ,‬נוסח ד״נ״ל‪ ,‬מהווים ש נ י אלו א ת המהדורד׳‬
‫ערך א ת המהדורה השלישית‪ ,‬ספר אחד ובו אוצרות חיים כמו‬
‫א‬
‫^ י מוזיאי‬
‫י‬
‫י י ר‬
‫״ ' י ניו‬
‫כ ת‬
‫א‬
‫ד‬
‫ש‬
‫ז‬
‫נ ה נ י‬
‫'‪,‬‬
‫נ‬
‫ן ם‬
‫יעי '‬
‫‪. .‬‬
‫‪4 7‬‬
‫כמו פירוש‪ ,‬והוא עדות ביעקב‪ ,‬נוסח כ ת ״ י אמשטרדם עץ ח י‬
‫י ם‬
‫ש‬
‫‪0‬‬
‫ף‬
‫א‬
‫ינ^י׳‬
‫מ ד ו ע ערך ר״י צמח שלש פעמים א ת כתבי הרה״ו ? למד׳‬
‫‪,‬עו ׳‬
‫ש ו נ ה עריכתה ש ל המהדורה ה ש נ י ה מעריכתה ש ל המהדורה ד י ל י‬
‫היי‬
‫ש ל שנים‬
‫ש ל המהדורה השניה ש י נ ה ד ״ י צ מ ה א ת ס ד‬
‫םיי‬
‫י ל לא היו מ ם ו ד‬
‫הראשונה‪ ,‬אדם ישר א׳ וקהילת י ע ק ‪.‬‬
‫קןךנןהי״‬
‫האצילות‪ ,‬וכשמזגם ד״י צמח לספר אחד‪ ,‬אדם ישר ב׳‪ ,‬סדרם‬
‫^זגט‬
‫י‬
‫האצילות‪ .‬בעריכתה של המהדורה השלישית לא ש י נ ה ר״י צ מ ח‬
‫עוני׳‬
‫׳‬
‫אלא‪ ,‬התאים א ת אדם ישר ב׳ לאוצרות חיים וכתבם ז ה בצד‬
‫לסדר אחד‪ .‬מדוע לא אחד ד״י צ מ ח א ת ש ל ש ת הספרים שבמהדורר׳‬
‫^קו‬
‫לספר אחד‪ ,‬כשם ש ע ש ה לשניים מ ה ם ?‬
‫ב ע ו‬
‫ש‬
‫יני‬
‫י ש י‬
‫ר‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ם‬
‫ר ם‬
‫י י ם‬
‫ש נ‬
‫ב‬
‫י‬
‫א‬
‫ב ו‬
‫מ‬
‫ם‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ז ה‬
‫הוא‬
‫ב‬
‫בהקדמה לקהילת יעקב‪ ,‬כותב ר״י צ מ ח כי ספר ק ה י ל ת י ע ק‬
‫‪ ,‬א ת קר׳י‬
‫״‬
‫״‬
‫ה ש נ י ש ל ספר א ו‬
‫עם אדם ישר א ‪ /‬ולא אחדו ע ם הלקו הראשון — אוצרות‬
‫צ ר ו ת‬
‫ת‬
‫ם י‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ע‬
‫א‬
‫ח‬
‫ד‬
‫ר‬
‫י‬
‫צ‬
‫מ‬
‫ח‬
‫׳‬
‫ל‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫מ כ ז‬
‫ח‬
‫י‬
‫ם‬
‫י‬
‫נ‬
‫?‬
‫מ‬
‫המפתח ל ה ב נ ת דרכו ש ל ד״י צ מ ח בעריכת כ ת ב י ד׳רי׳״י‬
‫אוצרות חיים בתוך המהדורה בתרא‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬באוצרות‬
‫‪72‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫^‬
‫א‬
‫י‬
‫עקג‬
‫צ‬
‫א‬
‫ן י ן‬
‫על‬
‫ננללי‬
‫ח י י ם‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ק‬
‫דרושים המסכמים את דרושי המהדורה‬
‫ואילו באדם ישר א׳ ובקהילת‬
‫מ א <‬
‫יעקב נכללו דרושיה החדשים של המהדורה בתרא‪.‬‬
‫יכולים אנו לשהזר את דרך עבודתו של ר״י‬
‫‪£‬ים מצויים חדושיה של המהדורה ב ת‬
‫••״סכמים אף הם את המהדורה קמא‪ ,‬וחם חנקובים לעיל‪ :‬דרוש ההיכלות‪,‬‬
‫איין וכפורת ומילה ומאמר תלת רישין‪ .‬ר״י צמח רצה להפריד בין שני‬
‫חלקיה של המהדורה בתרא‪ ,‬בין סכום הישן ובין החדש‪ ,‬ועל כן הלק את‬
‫אוצרות חיים הארך לשנים הלקו הראשון הכולל את כל הדרושים המסכמים‬
‫את המהדורה קמא ונשאר שמו אוצרות חיים‪ ,‬והלקו השני הכולל דרושים הרשים‬
‫של המהדורה בתרא‪ ,‬והוא אסף הדפים הראשון‪ ,‬נקרא שמו קהילת יעקב‪ .‬את‬
‫אסף הדפים השני‪ ,‬ערך וקרא שמו אדם ישר‪ ,‬הוא אדם ישר א׳‪ .‬כאן חתם את‬
‫מהדורתו הראשונה‪ .‬הואיל ונוצרו שני ספרים שבהם החלק החדש של המהדורה‬
‫כתרא‪ ,‬ושניהם לא היו מסודרים כפי סדר האצילות‪ ,‬ערכם מחדש ר״י צמח‬
‫כפי סדר האצילות‪ ,‬ומזגם לספר אחד‪ ,‬הוא אדם ישר ב׳‪ .‬כאן התם את מהדורתו‬
‫יישגיה• י ״ י צמח רצה להגיע לסדר אחד של האצילות‪ ,‬ועם זה לשמר על הבדלי‬
‫התכנים שבתוך המהדורה בתרא‪ ,‬בין המסכם את הישן ובין החדש‪ .‬את הפתרה‬
‫מצא בדרך הסדור של פנים ופירוש‪ .‬החלק המסכם את המהדורה קמא‪ ,‬אוצרות‬
‫יי׳‬
‫׳‬
‫חיים‪ ,‬הוא פנים הספר‪ ,‬והחלק החדש‬
‫^ ^ דשאיפר‬
‫"״*‬
‫ה ס פ ה כך נערכה המהדורה ה ש ל י ־ ״ •‬
‫י א ׳‬
‫ש‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ד‬
‫י‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ב ת י א‬
‫ל‬
‫א‬
‫מ‬
‫י‬
‫ט‬
‫ע‬
‫י‬
‫ם‬
‫ש‬
‫י‬
‫ע ד י ת‬
‫ה א צ י ל ו ת‬
‫ל פ י‬
‫‪1‬‬
‫* י * דדיי דמכיל‬
‫להגיע לסדר אהד שלם ומלא של‬
‫י ‪ ,‬בין המסכם את קודמתה ובין המכ ל‬
‫ל ש מ י על ההבדל שבין שני‬
‫ארז חדושיה‪.‬‬
‫את‬
‫ח ל ק‬
‫ה‬
‫ת י‬
‫ערך ר ״ י צ מ ח את כ ת ב י הרח״ו שנמצאו בירושלים ו‬
‫׳ •קדמה לקול ברמה גכתבה‪ ,‬כפי המצוין בה‪ ,‬בה׳ א ב ת״ג‪ ,‬ובה מזכיר ר״י‬
‫את ספרי העריכה הראשונה‪ ,‬אוצרות חיים‪ ,‬אדם ישר וקהילת יעקב‪ .‬מכאן‬
‫^‬
‫י ״ י צמח את המהדורה הראשונה לפני הדש אב שנת ת״ג‪.‬‬
‫ההקדמה לזבח השלמים נכתבה בחנוכה שגת תו‪ ,‬ובה מ צ ט ט ר״י צמח‬
‫^ ם ישר ב׳ ומעדות ביעקב‪ .‬את ביאורו לאדרא זוטא השלים בניסן ת״ו‪ ,‬ואת‬
‫ת פ א ר ת אדם השלים בי״ז תמוז ת״ח‪ ,‬כפי המצוין באוטוגרפים שנשתמרו‬
‫• ב ש נ י ספרים אלו מ צ ט ט ר״י צמח רק מעדות ביעקב‪ ,‬ואיגו מזכיר‬
‫א ת ספרי המהדורה הראשונה והשניה‪ .‬מכאן‪ ,‬שר״י צמח ערך את אדם ישר‬
‫‪6‬‬
‫* התאריכים רשומים ב ס ו פ י ההקדמות לספרים אלו‪ .‬ההקדמה לבאור אדרא זוטא גרפסה ןי״י‬
‫נ‬
‫• ב ן מנחם‪ ,‬ארשת‪ ,‬ב‪ ,‬עמ׳ ‪ .197‬ההקדמה לתפארת אדם נדפסה ע״י י‪ .‬זנה‪ ,‬קרית ס פ ר‬
‫כז‬
‫)תשי״א( ןימ׳ ‪.104—99‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪73‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫אדם ישר ב׳ וסימנו כמהדורה בתרא‪ ,‬ודרושים מספר הדרושים ושער ה ה ק ד מ ו ת‬
‫וסימנם כמהדורה קמא‪ .‬עתה‪ ,‬כשמהדורות ר״י צמה מונהות לפנינו‪ ,‬נ מ צ א כ י‬
‫את דרך העריכה למד ר״מ פופרש מרבו‪ ,‬והרעיון המצוי ביסודה ש ל ע ר י כ ת‬
‫עדות ביעקב — אוצרות היים כמו פנים‪ ,‬ואדם ישר א׳ וקהילת יעקב כ מ ו פ י ר ו ש ‪,‬‬
‫הונח גם ביסודה של עריכת עץ היים‪ ,‬ש ב ה נכללו אוצרות חיים כחוט ה מ ח ר ו ז ת ‪,‬‬
‫ואדם ישר ב׳ בחרוזיה‪.‬‬
‫בהשוותנו את מהדורות ד״י צמה למהדורות הרמ״ז‪ ,‬הרב׳׳ך ו ר ״ מ פ ו ס מ ש‬
‫נ מ צ א הבדל ברור‪ .‬הרמ״ז השמיט דרושים אחדים מאדם ישר א׳ כ ש ע ר ך א ת‬
‫אדם ישר שלו‪ ,‬וכן הרב״ך ור״מ פופרש‪ .‬הרב״ר ור״מ פופרש ה ו ס י פ ו ל ס פ ר י‬
‫המהדורה בתרא דרושים מן המהדורה קמא‪ .‬לעומתם‪ ,‬ד״י צמח ל א ה ש מ י ט‬
‫מ א ו מ ה מדרושי המהדורה בתרא בכל עריכותיו‪ ,‬ולא הוסיף עליה מ א ו מ ה מ ד ר ו ש י‬
‫המהדורה קמא‪.‬‬
‫יד‪.‬‬
‫בכל הקדמותיו לספרים שערך‪ ,‬הדגיש ד״י צמח את השיבותם של ה ד ר ו ש י ם‬
‫המחודשים שנמצאו בירושלים‪ ,‬ואת עדיפותם על אלה הנמצאים ב ד מ ש ק ב י ד‬
‫ר׳ שמואל ויטאל‪ ,‬ובודאי על א ל ה שבספרי הדרושים והלקוטים ש נ ע ר כ ו מ ק ו ד ם‬
‫בירושלים‪ .‬כך כתב בהקדמות לאוצרות היים‪ ,‬לקול ברמה‪ ,‬לעולת תמיד״ ל ב א ו ר ו‬
‫לאדרא זוטא ולתפארת אדם‪ .‬ד ״ י צמה הדגיש את ההדוש שבדרושים ש נ מ צ א ו ‪,‬‬
‫את תוספת הבאור שבהם ותוספת הסדר שבעריכתם‪ .‬הקפדתו על י ח ו ד ם ש ל‬
‫הדרושים המהודשים מ צ א ה את בטויה‪ ,‬בהערתו — התנצלותו ל ה כ ל ל ת ו ש ל‬
‫דרוש תלת רישין במהדורה בתרא‪ ,‬אהר שנראה לו כשונה מ מ נ ה ‪ :‬ב ה ק ד מ ה ז ו‬
‫׳יש כ מ ה שנויים שלא נמצאו בדרושים מהודשים‪ ,‬ואין להקפיד במה ש ל א ה ס כ י ם‬
‫עם אותם הדרושים‪ ,‬כי השנויים רוב הפעמים מ צ ד המקבלים כי הסר ה ש ג ת ם ז־!‪.‬‬
‫ספר אחר ש כ ת ב ר״י צמה הוא ספר קצור הדרושים‪ ,‬המצוי ב כ מ ה כ ת ב י י ד‬
‫כ ג ו ן ‪ :‬לונדון בריט‪ .‬מוז‪ ,823 .‬בהעתקתו של ר׳ שמואל אוטולינגי‪ ,‬לונדון ב ר ו י ט ‪.‬‬
‫מוז‪ ,824 .‬ב ה ע ת ק ת ו של רמה״ל‪ .‬בספר זה קצר ר׳ יעקב צמה את ה ד ר ו ש י ם‬
‫הכלולים בספר הדרושים‪ ,‬שבמהדורת כתבי הרח״ו שנערכה בירושלים ע י ׳ י‬
‫ר׳ בנימין הלוי ור׳ אלישע גוושטלה‪ .‬שמו של ספר זה הוא‪ ,‬איפוא‪ ,‬ק צ ו ר ס פ ר‬
‫הדרושים‪ ,‬ו ל א ספר קצור הדרושים‪ ,‬כי אינו מקצר את כל דרושי הרח״ו‪ ,‬א ל א ‪,‬‬
‫את אלה הכלולים בספר הדרושים בלבד‪ .‬תכן ספר הדרושים שייך ל מ ה ד ו ר ה‬
‫קמא של כ ת ב י ד״רח״ו‪ ,‬ונמצא שבספרו זה קצר ר״י צמח את ה מ ה ד ו ר ה ק מ א‬
‫שהגיעה אליו‪ ,‬ואותה בלבד‪.‬‬
‫׳‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬שהקפיד ד ״ י צמח בעריכת כתבי הרח״ו ו ב ק צ ו ר • ע ל‬
‫הבדלתם למהדורותיהם‪ .‬הוא הבדיל בין מהדורה קמא‪ ,‬שאותה סכם ב ק צ ו ר ס פ ר‬
‫הדרושים‪ ,‬ובין מהדורה בתרא ש א ו ת ה ערך בשלש העריבות שנדונו לעיל‪ ,‬ו ל‬
‫נ ת ן א ת ש ל זו‪ .‬אף במהדורה בתרא‪ ,‬הבדיל בין חלקה המסכם א ת ה מ ה ד ו ר ה‬
‫א‬
‫‪ 17‬הערה בגליון‬
‫‪76‬‬
‫באור אדרא זוטא‪,‬‬
‫כת״י מוסד‬
‫הרב‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫קוק‬
‫‪ ,197‬דף‬
‫ק ס ו ע״א‪.‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫קמא‪ ,‬והוא ספר אוצרות היים‪ ,‬ובין הלקה החדש‪ ,‬והוא ספר אדם ישר וקהילת‬
‫יעקב‪.‬‬
‫אך‪ ,‬לא כך נהג תמיד‪ .‬בספרים שהבר הוא עצמו‪ ,‬שאין מטרתם מסירת‬
‫דברי הרח״ו‪ ,‬אלא‪ ,‬באור חלקי הזהר כקול ברמה ובביאורו לאדרא זוטא‪ ,‬או‬
‫בפתיהה לדברי האר״י כתפארת אדם‪ ,‬צטט מכל דברי הרח״ו‪ ,‬הן ממהדורה קמא‬
‫והן ממהדורה בתרא‪ .‬בספרים אלו צטט מספר הדרושים ומעץ חיים )כוונתו‬
‫לשמונת השערים( כשם שצטט מאוצרות חיים ומעדות ביעקב‪ ,‬וכשם שכלל בהם‬
‫אף מדבהי עצמו‪ .‬הוד‪ .‬אומר‪ ,‬כשחבר ר׳ יעקב צמח ספר‪ ,‬לקט מכל כתבי הרח״ו‬
‫*הוסיף דברי עצמו‪ .‬אך‪ ,‬כשנתכוון ר׳ יעקב צמח למסר את דברי הרח״ו‪ ,‬אם‬
‫בעריכתם ואם בעבורם ‪ -‬קצורם‪ ,‬הקפיד הקפדה יתרה להבדיל בין מהדורותיהם‪,‬‬
‫ולא לערכן זו בזו‪.‬‬
‫בדרכו זו שונה היה ר״י צמה משאר עורכי כתבי הרח״ו‪ .‬הללו השמיטו מן‬
‫המהדורה שעסקו בעריכתה וחברו שתי מהדורות יחדיו‪ .‬ר״י צמה ערך ושב‬
‫וערך‪ ,‬העיר ושב והעיר‪ ,‬ובכל אלה הקפיד על הבחנת המהדורות זו מזו‪ ,‬ועל‬
‫הבחנת תכניהם הפנימיים זה מזה‪ ,‬בלא לגדע ובלא להוסיף מאומה‪ .‬בהקדמותיו‬
‫לעריכותיו שבח ד״י צמח את המהדורה בתרא‪ ,‬ועד שמעיד ר׳ יעקב צמח על‬
‫יהודה של המהדורה בתרא‪ ,‬באה זו ומעידה על יחודו של עורכה‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪77‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הרב יהודה הרצל הנקין‬
‫העדות למאמר ״וקודים והלכות צניעות"‬
‫אבינו‬
‫ג‬
‫ת‬
‫י י נ י ת‬
‫ע‬
‫י‬
‫ר‬
‫—‬
‫ט‬
‫ב‬
‫ת‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ם‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ה‬
‫מ‬
‫י '״ ׳""‬
‫ל‬
‫ב״המעיד‬
‫שליט״א מ א מ ר חשוב ״רקודים והלכות צניעות״ בעניז א י ס י י י‬
‫מעורבים• ו ! ‪ ^ - /‬ל • ; < י ו _ ! ‪!1/‬ל א ״* ׳״־• ^‬
‫רקודים‬
‫^‪<*1‬ו‬
‫ואביזרייהו של ! !‬
‫ואביזר !!!‬
‫רבים‬
‫בי‬
‫ן‪1‬ךיי?ון‬
‫^דייי‬
‫ג ז ו ד י ם‬
‫צ ר י כ י ם‬
‫ה כ‬
‫ז‬
‫נ ו י ג י‬
‫י ג ם‬
‫ה‬
‫מ ע‬
‫י ן‬
‫י‬
‫א‬
‫‪7 7‬‬
‫א‬
‫לאונסי‪ .‬להלן הערות אחדות‪ .‬הייבים להתרחק מכל איסור׳‬
‫במהות האיסורים ויש להזהר מלהביא תקנות ומנהגים טובים כ ח‬
‫ש‬
‫א‬
‫י ט‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ם‬
‫ת י‬
‫א‬
‫ר ק י ד‬
‫א ס ו ר‬
‫ב‬
‫י‬
‫ל‬
‫^לטים‪.‬‬
‫מן‬
‫י ו ב י ם‬
‫^ י<ויין‬
‫יי ץזר״ל ו‬
‫‪11‬‬
‫‪7‬‬
‫בשיי‬
‫י׳^‬
‫ל‬
‫"‬
‫‪ (1‬הרב אבינר ל "‬
‫ןאח‬
‫ל‬
‫להגהות הרמ״א בשלהן ערוך אבן העזר סימן כ״א סעיף י׳׳•‬
‫עט‬
‫מהרד״ך בית י״ד תקנה שלא ירקד אלא איש עם אשתו ואב‬
‫^ואחי י‬
‫ק ״ י ?""׳ ל‬
‫עם אחותו עכ״ל ו ב ש ו ״ ת‬
‫*יי תהלי ׳‬
‫נשים כי אם בעל ואשתו ואח ואחותו וכר עכ״ל• ו‬
‫ן|ן קיז‬
‫א ף על פ י שהיא ערלה לו זה היה בימיהם שהרקודים היו ל‬
‫" ^ ארוסי•‬
‫"‬
‫י‬
‫ב‬
‫אלא‬
‫'‬
‫"‬
‫ביד הנשים הנשואות במהול ו כ ד עכ״ל ופז‬
‫י‪0‬‬
‫וכר עכ״ל ולכן מותר באח ואחותו שאין לבו נוקפו עליה‬
‫י‬
‫א‬
‫ע י י ז‬
‫ב‬
‫ו כ י‬
‫ע‬
‫ב ת ו‬
‫ם‬
‫י י < י ם‬
‫י ו ס ף‬
‫ס י מ ז‬
‫א ו מ ץ‬
‫‪1‬‬
‫ג‬
‫א‬
‫ש‬
‫מ ה‬
‫ל י ק ו ד‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ר‬
‫י‬
‫ה‬
‫א נ‬
‫כר‬
‫ו‬
‫י ד י‬
‫ע‬
‫י‬
‫י ח ד‬
‫א ח י ז ת‬
‫י ד י ם‬
‫ו כ מ י‬
‫כ י ד ו ע‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ב ש ו‬
‫ב נ י מ י ז‬
‫ש‬
‫ם‬
‫ז‬
‫א‬
‫ב‬
‫ב ס י מ ז‬
‫ם י מ ז‬
‫ז‬
‫ש‬
‫ש‬
‫י‬
‫י ד‬
‫ב י‬
‫ל‬
‫ש‬
‫א‬
‫א‬
‫י‬
‫ם‬
‫‪5‬ןך‬
‫ח י ב ו ק‬
‫י נ י ש ו ק‬
‫כ מ ו‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ב ט ו ר‬
‫ס י מ ז‬
‫כ‬
‫א‬
‫ע י י‬
‫א‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ש י‬
‫מ י‬
‫‪,‬‬
‫י י ם‬
‫שלומי‬
‫'‬
‫'‬
‫" ׳‬
‫"‬
‫ןןו‬
‫צמודים גוף לגוף לע״ד אסור באח ואחותו וגם לאיש ואשתו בפני‬
‫ןאיגם‬
‫י י‬
‫לשוכב בהיק ועיין בט״ז‪ .‬מכל מקום הרי כשלא באופן זה‬
‫‪,‬ןן‬
‫בפני אחרים‪ ,‬ודברי הרמ״א אינם סותרים ראשית שעיקרם הנהגה טיבי׳‬
‫^ ינ‪£‬‬
‫איסור כמו שנראה ממקור הדין בלשון הנמוקי יוסף במסכת בבא‬
‫‪ .‬ר׳יו‬
‫י‬
‫דרך ארץ שאינו ראוי להתנהג עם אשתו כיוצא ב ד ב ר‬
‫^‬
‫עכ״ל‪ .‬ועוד שהרבה יש לחלק בין מ ע ש ה דרבי בנאה לבין כאז‬
‫א ח ר י ם‬
‫א ה‬
‫ה ת י‬
‫ו‬
‫א‬
‫ה‬
‫א י ש‬
‫׳‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ר‬
‫א‬
‫ב‬
‫פ‬
‫נ‬
‫ד‬
‫חו‬
‫י ם‬
‫י‬
‫ש ש ם‬
‫ו‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ב י ן מ ן ה‬
‫ב‬
‫שמיידי‬
‫אברהם ושרה לבדם ובהדר שהוא מקלם תשמיש וגם‬
‫בעלעי׳‬
‫תשמיש מ ה שאין כאן שרבים רוקדים ובמקום צבור וגם‬
‫שגי׳‬
‫לאח ואחותו ולאב ובתו ולכן אין הרהור תשמיש ברואה ולא פ ר‬
‫רוחרי‬
‫ל‬
‫והוצרכתי להאריך בזה מפני שיש מי שמעיד שהיה‬
‫שיע‬
‫של ראש ישיבה אחד שליט״א עם בתו של מיסד הישיבה " ל‬
‫ל בעיניי‬
‫הכריזו על רקודים כל איש עם אשתו הטהורה ל ׳‬
‫כן במסיבת רבנים ותלמידי חכמים ולא קבלתי עדות יחיד בדבר א ב י‬
‫נראה שאינו אסור‪.‬‬
‫י י‬
‫ע נ י ז‬
‫א י נ ו‬
‫‪,‬‬
‫ה ש מ י ש‬
‫י צ ו ת‬
‫י ם‬
‫פ נ י‬
‫ב ה ת ו נ ה‬
‫ע‬
‫א י ב‬
‫י‬
‫ז‬
‫ך ‪ 1‬א‬
‫ע י‬
‫ו א ח י י‬
‫י‬
‫ע‬
‫י י‬
‫ו ה י ה‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ב ע י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫‪7‬‬
‫איש י*‬
‫אמנם לאחוז בעל בידי אשתו בהליכה ברהוב נראה שגם ב ת ל מ י‬
‫דןיב‬
‫^ מ ך לב‬
‫בזה ח ש ש אם לא במקום סיג לפי הצורך‪ ,‬שפשוט ש א‬
‫ן לו‬
‫שהכל עושים כן לפעמים אשד* עם נשים וגבר עם גברים וכי• י '‬
‫גדי׳‬
‫אחד שאינו צנוע מפני שעל ידי כך ידעו ש ה א ש ה טהורה‪,‬‬
‫^ ו‪,‬יו‬
‫ח ש ש בזה שרוב נשים בחזקת טהורות ואפילו בנדה מצאנו ש ל ו ב‬
‫ומוחזקת נדה בשכנותיה ואפשר שלשון שכנותיה באה מ פ נ י שגברים‬
‫י נ ו‬
‫ע נ י ז‬
‫ש‬
‫ו מ‬
‫ג י‬
‫א י ג י‬
‫י ו ד ע‬
‫ד י‬
‫ש ת‬
‫ב‬
‫א‬
‫‪78‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫רגילים להסתכל בבגדי הנשים שאסור להסתכל בבגדי צבעוניים של אשה‬
‫אבל הוא הדין שהוחזקה נדה בין שכניה ולא מצאנו צניעות אלא להסתיר ליל‬
‫טבילתה‪ .‬והטעם להסתיר ליל טבילתה יותר מימי טהרתה ל ע ״ ד שאשה בליל‬
‫טבילתה עומדת לתשמיש ושייך בה הרהור יותר וזהו מענין העין שכתב הב״ה‬
‫בשם הרוקה בטור יורה דעה סוף סימן קצ״ח ועיין בשו״ת מהרש״ל סימן ו׳‬
‫ולכן גם אסרו להסתכל בפני הכלה כלל אף על פי שיש מצוה להבבה על בעלה‬
‫ששייך לגבה הרהור תשמיש יותר כמו שאמרו במסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳‬
‫הכל יודעין ל מ ה כלה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו וכר עכ״ל‪ .‬א ב ל לאחוז‬
‫ידה של אשתו הטהורה מה עניו הרהור תשמיש יש בזה ואם באנו לאסור זה‬
‫נאסור גם הושטת תינוק מבעל לאשתו והגשת אוכל מידה לידו בפני אחרים‬
‫שכל אלה אסורים בימי נדתה וידעו שהיא טהורה‪ ,‬ואין טעם לזה‪ ,‬וגדולה מזו‬
‫מצאנו במהרי״ל בהלכות נשואין שכתב לפני ההופה היו מוליכין את החתן‬
‫לקראת הכלה והחתן תופס אותה בידו ובחיבורן יחד זורקין כל העם על גבי‬
‫ראשו חטין ואומרים פרו ורבו וכו׳ עכ״ל וכן ברוקה סימן שנ״ג‪.‬‬
‫‪ (2‬עוד הביא הרב אבינר שליט״א דברי המתירים והאוסרים לרקוד עם‬
‫הכלה בהפסקת מטפחת‪ ,‬וכמדומה שקשה לרקוד עם הכלה בלי להסתכל בה‬
‫ונראה שסומכים על דברי הרמ״ה בדברי תלמידי רבנו יונה בשיטה מקובצת‬
‫למסכת כתובות דף י״ז עמוד א׳ שראיה בעלמא מותרת לפי שעה וכן כתב הים‬
‫של שלמה שם בפרק ב׳ אות ג׳ עיי״ש‪ .‬וקשה לי באבן העזר סימן כ״א בהלקת‬
‫י ף קטן ו׳ ובית שמואל סעיף קטו י״א שכתבו בפשיטות בשם הב״ה‬
‫מחוקק‬
‫ומהרש״ל שנהגו היתר לרקוד עם הכלה‪ ,‬כי בב״ח בסימן כ״א ובבאורי מהרש״ל‬
‫לסמ״ג לא תעשה מצוד‪ ,‬קכ״ו לא הזכירו ענין רקוד כלל ואפשר לפרש דבריהם‬
‫ם ע‬
‫‪,‬‬
‫ה י ה ת ו פ ם א ו ת ״ *‪*-‬־י•׳ ׳‬
‫קודם שנתקדשה‪ .‬מכל מקום אם נאמר שכוונת הב״ח היא לרקודים עם הכלה‬
‫אינו נכון מ ה שהביא הרב אבינר שליט״א שכוונתו רק בתלמידי חכמים גדולים‬
‫ו ד י י ה י ו מלשונו נהגו תלמידי הכמים להקל בכלה גם הגדולים שבהם עכ״ל‪,‬‬
‫•‬‫העתיק מלשון מהרש״? י!* י• ׳ י‬
‫או מפגי כבוד אביה שהוא תלמיד חכם וראוי‬
‫לכל אדם להחמיר ולא רק לתלמיד חכם‪.‬‬
‫‪ (3‬עוד כתב הרב אבינר שליט״א שגם רקודים לחוד באותו מקום אסורים‬
‫אין לנשים לרקוד לעיני אנשים עכ״ל וכפל דבריו שאסור לנשים להציג‬
‫הקודים ב פ נ י אנשים עכ״ל‪ .‬אבל בהכרח זה תלוי בהנ״ל שהמתירים לרקוד‬
‫עם הכלה בהפסק מטפחת הלא מתירים שהיא תרקוד בפני אנשים‪ ,‬ואמנם‬
‫האוסרים ע ל ידי מטפחת אין ראיה שאוסרים במעגלים נפרדים‪ .‬ואין ראיה‬
‫לאסור ממסכת עבודה זרה דף י״ח בריבה שדקדקה בפסיעותיה ששם היה‬
‫י י יצר הרע במתכוון כמו שכתב שם בהגהות יעב״ץ‪ .‬וגם אין ראיה מ מ ה‬
‫כ י‬
‫ג ר‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪9‬ל‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ג א ו נ י‬
‫ו‬
‫ב ש ו‬
‫ק ו ש ט ד י נ א‬
‫ב נ י מ י ז‬
‫ת‬
‫ס י מ ז‬
‫ז א ב‬
‫א פ י ל ו‬
‫‪1‬‬
‫^ כמו‬
‫^‬
‫"״ "'‬
‫"‬
‫יכגע‬
‫אנשים לבד ונשים לבד עכ״ל כי אינו מעיקר י׳דיז ל‬
‫ראה‬
‫שכתבו בעצמם שם ותקנו תקנות חזקות והחמירו‬
‫^|‬
‫כל עושי רשעה וכר עכ״ל ושאר התשובות שם לא הזכירו איסור זר׳‬
‫שלא היה מתקנת קהל ארטא‪ ,‬ועיי״ש בסימן ש״ז מכתב מהגאון מהר״ר‬
‫שכתב שלא ירקדו זולת נשים לבדן ואנשים לבדן עכ״ל•‬
‫א‬
‫ב‬
‫א‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ח‬
‫א‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ש י ‪ ,‬ח מ י י ו‬
‫א‬
‫ע‬
‫י ת י ר א‬
‫א‬
‫י‬
‫י‬
‫ע‬
‫ו נ‬
‫ב‬
‫ן ן ו י‬
‫י‬
‫א‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ל "‬
‫ד‬
‫ו ע י י ז‬
‫ב מ ע ג‬
‫א‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ב ש ו‬
‫ג‬
‫י‬
‫ש‬
‫ס‬
‫ם‬
‫ב‬
‫ה י ד ב ‪ /‬׳ ז‬
‫י‬
‫ב‬
‫ד ! ל ק‬
‫מ ע ג‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ג ש י ם‬
‫ל‬
‫ס י מ ן‬
‫א ם י ר‬
‫ת ש‬
‫מ פ נ י‬
‫ע‬
‫א‬
‫ח‬
‫י ב מ ע ג ל‬
‫" ׳‬
‫'‬
‫"‬
‫אנשים אפשר שיש מכשול למסובים שאינם רוקדים וגם‬
‫הרוקדים לעבור את שורת הנשים להיכנס או לצאת• אבל‬
‫י‬
‫ג‬
‫י‬
‫"‬
‫א י י‬
‫י ם‬
‫ה י א‬
‫יי עגל‬
‫ם ב י ב‬
‫פ ר י צ ד ת‬
‫ל ברים‬
‫לבד‬
‫״‬
‫י‬
‫ב‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ג‬
‫נ ש י ם‬
‫ל‬
‫ך‬
‫ם‬
‫^‪ 1‬ומי׳‬
‫ל‬
‫י‬
‫ל‬
‫בצד גברים ל‬
‫יסור‬
‫'‬
‫ל‬
‫שהיו מוליכין את הכלה ברהוב העיר ב ת ו‬
‫שאסור להסתכל בנשים זהו בכל שעה ובכל מקום ולא רק ברקודים והוא אי‬
‫ב ד‬
‫א ם ו‬
‫מ נ י ז‬
‫ו ע י י ז‬
‫?‬
‫ב‬
‫כ‬
‫נ‬
‫ס‬
‫ד ‪ ,‬ג ד י‬
‫ת‬
‫פ י ם‬
‫ו‬
‫א‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ד‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ש‬
‫י‬
‫ם‬
‫ו ע י י ז‬
‫ב ש י‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ב ט ו ר‬
‫ו ב מ ח ו‬
‫א ג י ו ת‬
‫ו ת‬
‫מ‬
‫ש‬
‫א ב ז‬
‫ו כ ז‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ז‬
‫ב ב י ת‬
‫ק‬
‫ה‬
‫י‬
‫י‬
‫ח י י ם‬
‫א ו ר ח‬
‫!״ת‬
‫ל‬
‫"‬
‫מצד האנשים ל‬
‫ל״ט ובשו״ת שרידי אש חלק ג׳ סימן י״ד‪ .‬אמנם לגבי מחיצה כתבתי ב‬
‫מ‬
‫בשעת ש מ ה ה ומכל‬
‫שיש יותר להוש‬
‫)סימן א(‬
‫יד‬
‫כתב‬
‫שם חמור יותר שיש מורא מקדש‪ .‬ואינם דומים רקודי נשים לחוד וגברים ל‬
‫באותה ש ע ה לרקודי נשים לבד בפני גברים ששם מוכרה המכשול שבמה יסת‬
‫\י י‬
‫אם לא בנשים וגם זה תלוי במציאות‪ ,‬אבל כשגם אנשים‬
‫פסיק רישא גם למסובים וכן נוהגים לפעמים בחתונות בני ישיבה ו ת ל‬
‫א׳ בתוספו‬
‫״‬
‫חכמים‪ .‬ואיתא שפיר מ ע ש ה דבר קפרא ב מ‬
‫ופרוש הרא״ש ששם גם האנשים וגם הנשים רקדו‪ ,‬ולשון הרא״ש שתהא א‬
‫מרקדת לפני עכ״ל אין פרושו שהיתה מרקדת להנאתו ולתשומת לבו דוקא א‬
‫שהיתה רוקדת באותו מ ש ת ה שנמצא שם בר קפרא כלשון הגמרא שתינא חמר‬
‫ברקודי דאבוך ובקרקני אמך עכ״ל‪ .‬ואולם מהנשים שיצאו כמה פעמים‬
‫במהולות לקראת שאול ודוד בספר שמואל א׳ מ ש מ ע שאפילו כשרוקדות ל‬
‫מותר בפני גברים כמו שנתקשה הרב אבינר וכן מ ע ש ה איזבל ששבהו אותי׳‬
‫חכמים בפרקי דרבי אליעזר פרק י״ז‪ .‬ודוחק לאמר מ פ נ י שהיתר‪ ,‬נכריה ו ב‬
‫הבנות שיצאו לקראת שאול היו פנויות טהורות בלבד‪ .‬אבל אפשר שעדיי? ל‬
‫גזרו איסור הסתכלות בנשים ובדומה למה שכתב המקנה במסכת קדושין ד י '‬
‫עמוד א׳ שרבקה ששאבה מים בעד אליעזר ואבישג שחממה את דוד היו ?‬
‫שנאסר שמוש בנשים‪ ,‬וכדעת רוב ראשונים שהסתכלות בנשים אם לא ל‬
‫זנות אינה אסורה אלא מדרבנן ושלא כרבנו יונה שאסורה מ ן התורה‪.‬‬
‫והנה בריטב״א בסוף מסכת קדושין והובא בפתהי תשובה באבן העזר םימז‬
‫כ״א סעיף קטן ג׳ כתב שאיסור הסתכלות וכו׳ תלוי לפי מ ה שאדם מכיר בעצמו‬
‫אם נכנע יצרו או לא וסיים שאין ראוי להקל אלא בהסיד גדול‪ ,‬ובספר החגוי‬
‫מצוה קפ״ח והובא באוצר הפוסקים סעיף קטן י״ט אות ב׳ כתב שאין ל‬
‫עכשיו לפרוץ אפילו כל גדר קטן בענינים אלו‪ .‬אבל בים של שלמה מ ם‬
‫קדושין פרק ד׳ אות כ״ה הביא דברי הריטב״א וכתב בהקדמה הכל לפי *‬
‫שעיניו רואות וגם שמושל ביצרו ויכול להתגבר עליו מותר לו לדבר ולהסתכל‬
‫ע י ו‬
‫?‬
‫ר ו ק ד י ם‬
‫ב‬
‫נ‬
‫פ‬
‫י‬
‫י‬
‫מ י‬
‫ס כ ת‬
‫נ ד ר י ם‬
‫ד ף‬
‫ג‬
‫א‬
‫ע מ ו ד‬
‫ב י ן‬
‫ן‬
‫א‬
‫ע‬
‫ו ד ם‬
‫ש ם‬
‫נ ו‬
‫כ ת‬
‫מ‬
‫‪80‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫בערוה ולשאול בשלומה ועל זה סומכים כל העולם שמשתמשים ומדברים‬
‫ומסתכלים בנשים אבל מ ״ מ במרחץ אסור לשמש לו בשפחות ואם רואה שיצרו‬
‫מושל ומתגבר עליו הרבה יעשה הרחקת לעצמו שלא ידבר כלל עם אשת איש‬
‫ואפילו בבגדי צבעונים אסור להסתכל עכ״ל והוא הדוש גדול‪ .‬ולע״ד כוונת‬
‫דבריו שאיו רשאי ליהיד להקל בעצמו יותר מאחרים בדברים אלה אם ל‬
‫הוא הסיד גדול וזו כוונת הריטב״א אבל בדבר ש נ ת פ ש ט שפיר יכולים העולם‬
‫לסמור שאינם נכשלים בהסתכלות וכר ואז יש ליחיד להתמיר בשעת הצורך‪.‬‬
‫‪ (4‬וקשה בכלבו סימן ם״ו כתב ואמר הר״ם מרוטנבור״ק כי שמו הרם שלא‬
‫יהיו אנשים עם הנשים במחול והיו דורשים יד ליד לא ינקה רע ואמרתי כי איבו‬
‫ל זה כ י אם לרעה כי אינם רשעים לעשות בפרהסיא ומביא ראיה מכהו‬
‫^ ״ ^ ״ נ ^ ״ ל ^ המנחה מידו לידה והתיר לכל בניו ה י ב י יאמרת!‬
‫א‬
‫^ ד ״ ^ י ^ ^ ״ ומעיד אני עליו בשבועח‬
‫" ל ה ^‬
‫*<‪-‬׳‪ ..‬ד ב ר י ם אלה הוסיף מהבר הכלבו בתוך דברי ספר‬
‫מורה חטאים של רבי אלעזר מגרמייזא שנפטר לפני שמהר״ם נילד‪ ,‬יהר״א‬
‫משונה״ם הוא רבי אברהם בן משה תלמידו של מהר״ם ורבו של מחבר ספר‬
‫ברוך שאמר‪ .‬ומשמע שמהר״ם רוטנברג התיר הקודים לבניו ועיין בשו״ת יוסף‬
‫אומץ סימן צ״ז שהקשה כן‪ ,‬ולכל היותר מ ד ב ר כפנויות ועיין להלן מ ה שאכתוב‬
‫אי״ה בדברי מהר״י מינץ ובהילוק בין פנויות לנשואות‪ ,‬אבל אין לאמר שמדבר‬
‫בכל איש עם אשתו שאם באשתו נ ד ה אסר מהר״ם אפילו לזרוק מידו לידה‬
‫כמו שכתב הרמ״א בשם הגהות שערי דורא בשמו ביורה דעה סימן קצ״ה‬
‫סעיף ב׳ ואם באשתו טהורה לא שייר על זה יד ליד לא ינקה רע‪.‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫ומה שכתב כי אינו רוצה לאמר כי אם לרעה עכ״ל‪ ,‬עיין במסכת ברכות דף‬
‫ס״א עמוד א׳ תנו רבנן המרצה מעות לאשר‪ ,‬מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו‬
‫יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבנו לא ינקה מדינו של גיהנם שנאמר‬
‫)משלי י״א( יד ליד לא ינקה רע עכ״ל פרוש שבלא כוונה להסתכל אינו נכלל‬
‫בפסוק‪ ,‬וכן מבואר בספר מורה הטאים הנדפס בנפרד שגם כן הביא מדברי‬
‫ף על פ י שאין הפסוק רומז כי אם לרעה עכ״ל‪ .‬והראיה‬
‫הכלבו' ושם הנוסח‬
‫מכהן גדול היא מהירושלמי במסכת סוטה בהתחלת פרק ג׳ ומובא בתוספות דף‬
‫י״ט עמוד א׳ בדבור המתחיל כהן מניח‪ ,‬שעל דברי המשנה שם כהן מניה ידו‬
‫תחת ידה הקשו בירושלמי ואין הדבר כאור עכ״ל ותרצו שאין יצר הרע מצוי‬
‫לשעה עכ״ל הרי שמותרת מגע לפי שעה•‬
‫ובשו״ת יוסף אומץ שם הקשה שאין ראוי להתיר מהירושלמי מ ג ע בתדירות‬
‫כמו רקודים ואפשר שהרקודים שבימיהם היו על ידי חליפין אנשים עם נשים‬
‫בזו אחר זו ובזה עוסק הכלבו ושוב אין כל איש אוחז בידי כל אשד‪ ,‬אלא‬
‫לשעה‪ .‬אבל מעיקרו לע״ד אינו קשה על מהר״ם ויש לו פרוש אחר בירושלמי‬
‫ותהילה יש לדייק שהיה לירושלמי לתרץ שאין הכהן מהרהר מפני שעוסק‬
‫ז ז ר ו ד ה זרה דף כ׳ עמוד א׳ לגבי מכבס בגדי‬
‫‪.‬‬
‫^‪1.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫במלאכתו כמו שאמרו ב‬
‫**־י״* דו? צ״א עמוד א׳‪ ,‬ועיין בשו״ת שלמת‬
‫^‬
‫‪,‬ו‬
‫י י‬
‫״‬
‫נשים ומזווג בהמות ו ב מ ס‬
‫אין אומרים בעבידתיה טריד‪ ,‬אבל‬
‫‪ ,‬לרופא למשש בדפק של אשת איש‬
‫^‬
‫״ ‪£‬‬
‫\‬
‫ו א‬
‫מ ם כ ת‬
‫ז ר‬
‫ע ב ו ד ה‬
‫י י י י י י‬
‫ב‬
‫כ ת‬
‫ב‬
‫א‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ע‬
‫א‬
‫ד ף‬
‫‪ 1‬ז ר י ד‬
‫ע‬
‫ל‬
‫י‬
‫כ ל‬
‫ם‬
‫ה א ח ר ו נ י ם‬
‫נ ש י ם‬
‫ע צ מ ן‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ש ה ת‬
‫א ר‬
‫ר ו‬
‫‪81‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫סיג!‬
‫ע ה‬
‫ע ו ס ק‬
‫כ ת‬
‫א ם‬
‫ו א פ י ל ו‬
‫ח ו ל י‬
‫א י נ י‬
‫'‬
‫כיון ש ב מ ל א י‬
‫ק צ ״ ה סעיף י״ז בש״ך ובכרתי ובסדרי טהרי׳•‬
‫כן ש ב ש ו ״ ת מ ה ר ״‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ת‬
‫מ י‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ו‬
‫כ ר‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ש‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫'‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ס י מ ז‬
‫ב‬
‫כ מ י‬
‫'‬
‫ו ע‬
‫ק נ‬
‫"‬
‫מ ו ר נ י‬
‫ש‬
‫כ ר ח‬
‫ל‬
‫י‬
‫צ‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ק‬
‫י‬
‫ג ם‬
‫י‬
‫י‬
‫ש ל‬
‫י מ‬
‫ד‬
‫ו א פ י‬
‫א ו ת ו‬
‫א‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ם‬
‫ת‬
‫ם‬
‫א‬
‫'‬
‫ם‬
‫אש י‬
‫ל‬
‫הרואים חושדים‬
‫אשתו וכר עכ״ל‪ ,‬הרי שהמוהל אינו מהרהר כיון ש ק‬
‫שעוסק באשה האוחזת בתינוק‪ .‬ומכאז ל י ר ו ש ל‬
‫ואינו מהרהר‪ ,‬ואף על פי כן אינו ק ש ה למה לא תרצי ׳ ‪,‬‬
‫מבואר שמכוער הדבר פרושו שהרואים חושדים אותו אפילו‬
‫ע ו ס‬
‫מי‬
‫^‬
‫ל‬
‫כ מ ו‬
‫ב‬
‫פ‬
‫י‬
‫ק‬
‫ה‬
‫ד‬
‫כ ה‬
‫י‬
‫כ א ו י‬
‫א מ י י‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ת‬
‫י‬
‫א‬
‫צ‬
‫ל‬
‫ע כ‬
‫וא‬
‫ש‬
‫ו ב י ר ו ש‬
‫י ה י א‬
‫נ‬
‫‪7‬‬
‫א‬
‫ם‬
‫י‬
‫זיי‪,‬‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫ת‬
‫ש מ ת ש ו ב‬
‫ע ן ם‬
‫א‬
‫ד‬
‫ם‬
‫ת‬
‫א‬
‫ב‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫מ‬
‫כתובי *‬
‫^ ^ י ר אור‬
‫‪0‬‬
‫מ י‬
‫כ‬
‫י א י ז‬
‫ש י ז‬
‫*‬
‫"‬
‫'‬
‫'׳‬
‫שבמסכת סוטה‪ .‬ופרוש קושית הירושלמי הוא שהרואים יהשדי‬
‫ר צ ו‬
‫ןאף על‬
‫בעבייי‬
‫מדיי"‬
‫‪ 5‬ן איני‬
‫חולין‬
‫'‬
‫ט י י ד‬
‫ד‬
‫ל‬
‫פ י‬
‫א כ ת י‬
‫ד ‪ ,‬כ ה ז‬
‫כ ז‬
‫מהרהר ובאמת לשון מכוער ענינה מראות הדברים‬
‫דף מ ״ ד עמוד ב׳ ובמסכת יבמות דף כ״ד עמוד ׳ ׳‬
‫^‬
‫י מכל‬
‫שי׳‬
‫י ן ד ע‬
‫כ‬
‫ם‬
‫גח‬
‫מ ה ר ד ‪ ,‬ר י‬
‫ש א י ז‬
‫ש‬
‫ת‬
‫^ ^ ו ל י ת דמש‬
‫ב מ‬
‫ג‬
‫'‬
‫מר‪,‬ר״‬
‫י אהה א"‬
‫י ב י ם‬
‫־‬
‫ל '‬
‫התיניק‬
‫כי נראה מכוער מאד אף על גב דטרידי בעבידתייהו ילא‬
‫ו ע ו ד‬
‫ע‬
‫ם‬
‫י‬
‫ב ע נ י ז‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ב י ו י ה‬
‫א י ג ר‬
‫ש‬
‫ב‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫*' "השם ידי‬
‫אין‬
‫י‬
‫ב כ ה ז‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ע‬
‫‪ ^ ,‬ל מריבי׳‬
‫ת ח ת יד האשד‪ ,‬אף על פי שבאמת אינו מהרהר ו ת‬
‫‪ *1,‬י ד‪,‬רוא‬
‫ל‬
‫יצר הרע שולט ולכן אינם חושדים בו אבל אין הכי‬
‫לעשוי*‬
‫אין הכהן מהרהר כיון שעוסק במלאכתו ורק אז היה ש י‬
‫^ ביון‬
‫כמבואר בתשובה לענין מוהל‪ .‬ולפי זה מבואר לשון כי‬
‫ןדים‬
‫בפרהסיא עכ״ל שבכלבו‪ ,‬שאז היה הדבר מכוער מצד השד ד ׳‬
‫ןאף‬
‫שרקדו שלא בפרהסיא לא היו רואים ואין חשד ומצד הרהור‬
‫^ ' לכן‬
‫בעבידתייהו ואפילו לזמן מרובה או שהיה מכיר בבניו שאינם‬
‫על פי שהענין נשאר תמוה הלא היה תמוה גם בעיני תלמידי מהר׳‬
‫לאחריבי"'‬
‫הוצרך הר״א משונה״ם להעיד עליו בשבועה‪.‬‬
‫ש א ם י‬
‫נ מ י‬
‫ו‬
‫י י‬
‫ים‬
‫ב י‬
‫א י נ ם‬
‫ח‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ם‬
‫י‬
‫א‬
‫ר ו א י ם‬
‫טו‬
‫ב נ י ו‬
‫מ ה ר ד‬
‫ש‬
‫ר ס‬
‫ז‬
‫‪ (5‬וקשה מזה נמצא בתקנות הכמי פאדובה מ ש נ ת‬
‫ל‬
‫ברבעון אחד‪ ,‬וזה לשון התקנה הרביעית גם‬
‫הנשואות שום זכר עם נקבה נשואה מלבד בימי הפורים אמנם עם י ׳‬
‫' •‬
‫לרקוד ובתנאי שיהיו הזכרים מלובשים במלבוש‬
‫באופן שבית התורפה יהיה מכוסה לפחות וכל מ י שיש כח בידו ל‬
‫והעובר על זה יהיה עובר על דת יהודית עכ״ל‪ ,‬וחתומים עליו‬
‫ג ז ר נ ו‬
‫״‬
‫ש נ ד פ ס ו‬
‫ש‬
‫י ר ק ד י‬
‫א‬
‫‪0‬‬
‫ע‬
‫הנשים‬
‫'יוכלו‬
‫״ן‬
‫' ומחיי‬
‫ץ‬
‫א‬
‫"‬
‫פ נ ו י ו ת‬
‫א‬
‫ח‬
‫ל מ ע ל י‬
‫ד‬
‫) ן י פ ו‬
‫מ ‪,‬‬
‫י‬
‫מ ח י‬
‫ת‬
‫׳‬
‫מ ה ר‬
‫מ י ‪4‬‬
‫י‬
‫י‬
‫ש ה ו‬
‫^ כנשים‬
‫ל‬
‫'‬
‫י‬
‫ל‬
‫ל‬
‫שלחן‬
‫לשיטתו בסוף שו״ת מהר״י מינץ סימן י״ז שהתיר ל ד ׳ ל‬
‫ל ך ף ועיין ברמ״א ב‬
‫י‬
‫ין‬
‫ונשים כגברים בשמחת פורים כיון‬
‫״א‬
‫ערוך אורח חיים סימן תרצ״ו סעיף ח׳‪.‬‬
‫^ מש י*‬
‫'‬
‫והביא מהר״י מינץ שם ראיה מתשובי׳‬
‫ם גזל‬
‫שכל מאכל שחוטפיז‬
‫ו ש י ם‬
‫ו ש‬
‫מ ח ב ר י י‬
‫ו ת‬
‫ה נ ד‬
‫מ י ד י ו‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ר ק ו ד‬
‫ש ד ‪ ,‬ת י ר‬
‫ב פ ו ר י ם‬
‫ת‬
‫ע ו ש‬
‫ש א‬
‫כ ן‬
‫ם‬
‫א י ז‬
‫ג ב י י ם‬
‫ב ש‬
‫נ א‬
‫י ב‬
‫ש‬
‫ה ב ח ו ר י ם‬
‫מ‬
‫ק‬
‫ר‬
‫א‬
‫מ ג י‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ס י ף‬
‫ס‬
‫ע‬
‫י‬
‫ד‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ש‬
‫פ י ר י ם‬
‫י‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ם‬
‫ח‬
‫ב‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ב‬
‫פ ו י י ם‬
‫י‬
‫י ת‬
‫ט י ב י י‬
‫ר ב נ י‬
‫א פ י ל י‬
‫י י ו ם‬
‫א‬
‫ש‬
‫ח‬
‫ד‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ב‬
‫א‬
‫א י ז‬
‫' ל ל‬
‫^‬
‫ואין להזמינם לבית דין על ככה ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן‬
‫ק‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ב ה ן‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ו‬
‫כ‬
‫טובי‬
‫‪ ,‬ןי‬
‫פ י‬
‫ז‬
‫ת‬
‫ב‬
‫העיר עכ״ל ומובאת גם בתרומת הדשן חלק התשובות סימל ״ ׳‬
‫מהר״י מינץ הרי שכתב שבזמן הנזכר אין בו משום גזל אבל ק י י‬
‫אחרי כן יש בו משום גזל ועובר על לא תגזול‪ ,‬מ ״ מ בזמנו משום שמחת‬
‫\‬
‫ומ‬
‫יס‬
‫ם‬
‫‪82‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫(‬
‫ן ר‬
‫‪3‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לא עקרי גזל כיון שאינו עושה על מגת לגזול ולהיויח אלא משום ש מ ח ת‬
‫‪ ,‬הכי נ מ י בגרון דירן לא שנא כיון שאינו מכייו לניאוף אלא לשמחת‬
‫פורים וכמו שלא עשו גדר התם לעגין גזילה כיון שאינו נוהג כן כי אם ב׳‬
‫לילות ויום אחד הוא הדין גמי ה כ י דגזל ועריות יצר אחד להם עכ״ל ובדרכי‬
‫מ ש ה הביא קושית מהר״י ברין שממון ניתן למהילה דהפקר בית דין הפקר‬
‫מ ה שאין כן באיסור עכ״ל וכן הקשה הב״ח ביורה דעה סוף סימן קפ״ב‬
‫שחטיפת מ א כ ל בפורים מותר מ פ נ י שהפקירו טובי העיר את הממון אבל באיסור‬
‫לב שת ב ג י אשת אין רשות לבית דין להתיר אפילו לשמחת פורים ״ ״ ‪.‬‬
‫^ ^ ^ ״ י ץ מינץ כי לשון ריב״א אינה משמע שההיתר‬
‫^‬
‫פקר טיב וזעיר אלא שההיתר הוא מטעם שמחת פורים ורק כח יש‬
‫* י לתקן גבול לזה וזהו שסיים ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן‬
‫על סי ך י ־ ח ״ י יכן מ ש מ ע הלשון ברמ״א שהעתיק היתר חטיפת מזון בסתם‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫_ ״ ״‬
‫ז‬
‫ולא כתב שבמקום שהתירר‬
‫ט ו ב י העיר מיתר לחטוף‪ ,‬וסיים ובלבד שלא י‬
‫^‬
‫^‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ה ו א‬
‫ה‬
‫ר‬
‫י‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ע ש ו‬
‫ובב״ח הקשה מספר יראים סימן צ״ו שכתב וללבוש אפילו ארעי י‬
‫שחוק אסור שחרי לא חלק הכתוב ביו קבע לארעי ולפי שראיתי ב נ י ארם‬
‫שלובשין במלבושי אשה ארעי וגם האשה במלבושי האיש ארעי במשתאות ח ת ו‬
‫וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ״ל‪ ,‬הרי שאפילו מ ה שלובש לשם שמחת‬
‫מצוד‪ ,‬לשמה התן וכלה וכלה אסור והוא הדיו לפורים וכתב הב״ח שאילו ראה‬
‫מהר״י מ ע ץ דברי היראים לא היה מתיר עיי׳׳ש‪ .‬ולע״ד אינו דומה‪ ,‬שהיראים‬
‫מדבר במקצת אנשים ונשים שמתחפשים כ מ ו שנראה בלשונו ראיתי בני אדם‬
‫שלובשין במלבושי אשה וכר עכ״ל ואיסור בגד אשת לאן הלר באותו ש ע ה‬
‫כיון שהשאר לובשים כדרכם ואפילו אם כל הנוכחים בחתונה לובשים כן עדיין‬
‫כל הקהילה אינם מתחפשים ונשאר מנהג המקום כפי שהוא לתקן ולהיות‬
‫מלבושיהם חלוקים ממלבושי הנשים כלשון היראים שם‪ ,‬אבל במקום מהר׳׳י‬
‫מינץ שכל הקהילה מתהפשים כמו שכתב על דבר הפרצופים שגוהגים ללבוש‬
‫בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים וכו׳ וגדולי והםידי עולם אשר‬
‫ראו בניהם ובנותיהם התניהם וכלותיהם לובשים אותם פרצופים ושגוי בגדיהם‬
‫מאיש לבגדי אשה וכן להפך עכ״ל‪ ,‬הרי באותה שעה נתבטל המנהג ללבוש‬
‫אנשים ונשים בנפרד לגמרי ושלא כמו שכתב בבאור מהרי״פ סעיף קטן ה׳‪.‬‬
‫ולא שכל האנשים התלבשו כנשים וכל הנשים התלבשו כאנשים אלא שאי אפשר‬
‫לדעת מ צ ד הלבוש והפרצוף מי האיש ומי האשת וזה שכתב שם בדברי התוספות‬
‫באתרא דנהיגי אנשים ונשים בשוה לית ביה משום לא תלבש עכ״ל ובזה גם‬
‫היראים מודה ועוד שדעת מהר״י מינץ כדעת הםמ״ג שהעתיק דבריו שבכוונת‬
‫ל ק על היראים ועיין בבינת אדם בשער‬
‫״ל‬
‫־‬
‫איסור והיתר ל ל ע״ו בסוף אות ע״ד‪ ,‬וגם ביראים יש נוסחאות שבספר יראים‬
‫השלם סימן שכ׳׳ח חסרות המלים משתאות של חתן וכלה‪.‬‬
‫ד ר ך‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ה א ל ו ״‬
‫ל‬
‫ת ל ן י י ן‬
‫ע כ‬
‫ש ח ו‬
‫כ‬
‫*‬
‫ו‬
‫י ך‬
‫ה ל כ ן ת‬
‫ע כ ר ׳ ם‬
‫פ‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ר לא תעשה נ״ו אות פ״ב הקשה על‬
‫הב״ח‬
‫הש״ך והט״ז שהתירו ללבוש בגד אשד‪ ,‬להגן מפני הצנה וכר וגם על‬
‫מהר״י‬
‫מ ע ץ לענין פורים‪ ,‬שסוף סוף התורה אסרה ללבוש בגד אשה וכיון‬
‫‪83‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫שמתכוון ללבוש מ ה איכפת לנו הסבה למה יובש‪ .‬ולא ראה דברי מהר״י‬
‫‪1,‬‬
‫'‬
‫"‬
‫י‬
‫כי אם בדרכי מ ש ה כמו ש כ ת ב שם׳ יעייז‬
‫‪ ,.‬״‬
‫אברהם על הסמ״ג לא ת ע ש ה מצוד‪ ,‬ס׳ אות ה׳ שתרצו ק ו ש‬
‫לבישה וכוונה ופסיק רישא‪ .‬ואם כן לשיטת מהר״י מינץ כמו שהתיר י ל‬
‫בגד אשד! בפורים כיון שאינו מתכוון לרעה אף על פי שבלא כן הוא א‬
‫תורה כן התיר בתקנה לרקוד עם נשים נשואות בפורים כיון שעושים‬
‫ל ש מ ח ת פורים וכיון שאינו אלא יום בשנה לא גזרו אטו שאר ימים כמו ש‬
‫לענין תחפושות‪ ,‬וגם לע״ד קל יותר כיון שכולם מתחפשים אלך‪ ,‬כאלה ו‬
‫נודע מ י הוא איש ראשה‪.‬‬
‫ב‬
‫ב‬
‫א‬
‫מ ה ר י‬
‫ו‬
‫ם‬
‫פ‬
‫י‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ף‬
‫ב ב א ו ר‬
‫י ת ו‬
‫נ‬
‫י ם‬
‫כ ת ב‬
‫א י ז‬
‫‪ (6‬אבל מ ה שהתירו חכמי פאדובה הנ״ל לרקוד עם הפנויות גם בשאר ימים‬
‫קשה‪ .‬ואף על פי שבשו״ת בנימין זאב לא הזכירו חומר ה מ ע ש ה אלא‬
‫נשואות שבסימן ש״ג כתב חלק מפריצי בני עמנו בהיותם חליז במחולות‬
‫״ ל ‪ ,‬ובםימז‬
‫י‬
‫אנשים ונשים יהד שלהו ידיהם בחיק‬
‫ש ״ ד כתבו גאוני שלוניקי המנהגים אשר לא טובים אשר נהגו בעיר ר׳ר׳‬
‫לרקוד במהולות כל איש את אשת רעהו יבחר לו ועושין חליפין בנשותיהם‬
‫לך הרג‬
‫י‬
‫״‬
‫זה לזה בתוך המחול עכ״ל‪ ,‬ו ב י‬
‫עברה ויצר הרע כמו להיות מחזיקין בידי הנשים הנשואות במחולות עב׳יל׳‬
‫ובסימן ש״ו כ ת ב מהר״ר נתן שראו קולי קולות באותם שיצאו לחול במחולות‬
‫איש את אשת עמיתו עכ״ל‪ ,‬ובסימן ש״ז כ ת ב מהר״ר בנדיט ש מ ע ת י שנוהגיז‬
‫לעת שמחתן לרקד במחולות ולחטוף איש את אשת עמיתו עכ״ל‪ ,‬ובשום אחת‬
‫מן התשובות לא הזכירו רקודים עם פנויות ומטעם שהיו נדות‪ ,‬אין משם הוכחיי‬
‫שהתירו כפנויות כי בלשונות התקנה כולן נזכר שלא ירקדו אנשים עם נשים‬
‫בסתם ולא נאמר שאסור רק עם הנשואות‪ .‬ויש לאמר שהומרת ה מ ע ש ה כני׳‬
‫היתד! כנשואות שהן חמורות מפנויות וזו הניעם לתקן אבל היתר כפנויות ל‬
‫שמענו‪ .‬ואף על פ י שבשו״ת מהרד״ך תלמידו של מהר״י מ ע ץ בית י״ד הזכירו‬
‫נשואות גם בלשון התקנה‪ ,‬ומה שאמרו שלא ירקד אלא אב עם בתו ואח‬
‫אחותו וכר הכוונה שבאלה מותר אף על פי שהן נשואות עיי״ש‪ ,‬מכל מקום‬
‫לא התירו עם פנויות בפרוש‪ .‬ואם כוונת מ ה ר ״ י מינץ היתד‪ ,‬להפריש מאיסור‬
‫במה שאפשר וכיון שלא היו שומעים לו לבטל כל הרקודים לכן אסר עם‬
‫א׳ לבטולי‬
‫״‬
‫הנשואות והניח עם הפנויות וכמו שאמרו ב מ‬
‫הא מקמי הא עכ״ל‪ ,‬עדיין לא היה לו להתיר רקודים עם הפנויות להליא כלשון‬
‫ה ת ק נ ה עם הפנויות יוכלו לרקוד לכו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫ע ם‬
‫ה‬
‫ש‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ם‬
‫ה‬
‫י‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ג‬
‫א‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ע כ‬
‫ן כ ר‬
‫יא‬
‫ס‬
‫מ ן‬
‫ש‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ב‬
‫ן‬
‫ק‬
‫ג א ו נ י‬
‫ן‬
‫ש‬
‫ד‬
‫ף‬
‫ט‬
‫ד‬
‫נ‬
‫א י ן‬
‫א‬
‫א‬
‫ע ם‬
‫ס כ ת‬
‫ס‬
‫ן‬
‫ט‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫א‬
‫אבל הנה עיין בשו״ת היים שאל סימן ו׳ שראשי הקהל בקשו לתקן ש ל‬
‫יגלחו שם יום יום בתער כי אם במספרים ולמען יקבלו ההמון את ה ת ק נ ה‬
‫להתיר להם להסתפר בימי העומר כי בזה אפשר שיקבלו והורה להתיר‪ .‬ואוי‬
‫על פי שלא התיר אלא מפני שתספורת בימי העומר הוא מנד‪ ,‬וקל ביותר‬
‫כמו שהאריך שם‪ ,‬הלא מהר״י מינץ בעצמו בשו״ת סימן ה׳ התיר לפנויה להנשא‬
‫בתוך חדשי הנקה אף על פי שהוא איסור דרבנן וסכנה לולד וטעמו שהיתי׳‬
‫הפנויה מתרצית לזנות עיי״ש ובשלחן ערוך אבן העזר סימן י״ג סעיף י ״ ׳‬
‫ובדרכי מ ש ה שבטור כתב שעיקר טעמו של מהר״י מינץ היה מ פ נ י שהיתר׳‬
‫י צ י‬
‫ג‬
‫א‬
‫‪84‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫־י־קית מבשלים נה ינים ל‪,‬‬
‫־׳־׳ י! כיהר״י מינץ ׳‪:‬־כתב ״ירבו ע י י נ ו פריצי הדור באופן שבדיננו *‪-‬‬
‫" ל א־ אפשר מרדעות זונות וכר ויש צווחה מ צ י ת ו ואין משגיח כי‬
‫הפריצים תקפה עלינו וכר עכ״ל ובודאי י א יוכלו לבטל חרקודים בסתם•‬
‫איברא בשו״ת מהר״י מינץ נראה לע״ד שלא כמו שכתב בדרכי משה‪ ,‬שזד­‬
‫לתרבות‬
‫י‬
‫ל‬
‫‪..‬‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫לש! ו נ ו‬
‫יעד‪,‬‬
‫׳ י לז־יאון עולם ח״י אמרתי להתיר מינקת חברו בכה״ג וכר עכ״ל‪ .‬ואחר‬
‫י‪ 7‬בסוגיא של פרק חשולח סיים וכל שכן כי הר שנתוסף ע ל ה פריצי הדור‬
‫ועל ד ע ת קוני‬
‫וחסרון‬
‫ר א‬
‫י‬
‫ב ר א ו ת י‬
‫ע ד‬
‫י ‪:‬‬
‫א י‬
‫א פ י‬
‫ך‬
‫ל ך > צ י ל‬
‫י ‪ : :‬ת י‬
‫נ פ י‬
‫ן ת‬
‫י‬
‫כ‬
‫ש‬
‫א‬
‫ר‬
‫ש‬
‫ל‬
‫א‬
‫צ א ו‬
‫א‬
‫מ ז ו ג ו ת י ה‬
‫ן פ ו נ ס ן ן ‪ 1‬י ה‬
‫ן ה ן‬
‫ה ן‬
‫ה מ ע ב י ו י ן‬
‫א‬
‫ך‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ד ע ת ו‬
‫ו כ ו‬
‫׳ די־־ לחוש ש מ א תהזור לסודה ומנהגה הראשון אחרי שכבר נתזלזלה ב א ‪£‬‬
‫אשכנז ונתפרסם הדבר לכן דימיתי אותה לחך דהשולח להתירה להנשא ל א ־‬
‫יולדה‬
‫״״‪,‬״‪*,‬‬
‫‪. ,‬‬
‫‪, .‬‬
‫!ו״‪-‬‬
‫האשד‪ ,‬וולדה‬
‫יצאו‬
‫‪,‬ל‬
‫־‬
‫כולם שלא *־״‬
‫החששות כ ו ל •‬
‫כל חחששות‬
‫מתוקנים כל‬
‫ידו^ מתוקנים‬
‫״י יעי‪ ,‬ידי‬
‫יצאו‬
‫וכו׳ד עכ״ל‪ .‬הרי‬
‫על דבר החייתם ו כ‬
‫לתו‪-‬‬
‫שהתיר כדי שלא יצאי‬
‫חרי שחתיר‬
‫גם עי־‬
‫לתרבות רעה וגם‬
‫יברי ‪• ^ . . .‬א להציל את הרבים מ מ כ ש ו ל וגם מ ה הצלה תהיה לרבים לפי‬
‫^ ^ ‪ -‬ג ם בלי האשה רבו שם הזונות והיו משכירות בתים ברחובותיהם‪.‬‬
‫‪,‬״‬
‫״ ‪ ' ^ ^ .‬י י ״ א הרגיש בזה ולכן בהגהות הרמ״א השמיט ענין מכשול לרבים‬
‫וכ‬
‫במופקרת לזנות כ ד י שיהא ב ע י ה מ ש מ ר ה עכ״ל והם דברי‬
‫י‬
‫מהר״י‬
‫־ ועוד בענין הפנויה סמר מהר״י מינץ על דעת הר״ש שאיו‬
‫איסור ״ ‪.‬‬
‫׳• ן בתור כ ״ ד חודש א ל א בגרושה ולא באלמנה‪ ,‬ואם כן גם לא‬
‫רח להוכיח שאפילו רבנו תם והשאלתות האוסרים גם באלמנה‬
‫׳‬
‫ם כפנויה‪.‬‬
‫‪ ^ ,‬ל מקום כיון שבעיקר ט ע מ ו התיר לאיש לעבור איסור דרבנן להציל את‬
‫^ ^ < סור המור ובאופן זה א מ ר שאומרים לאדם לחטוא כדי שיזכה חברו‪,‬‬
‫^ התיר לפריצים לרקוד עם הפנויות להמשיך לחטוא באיסור קל שכבר‬
‫^‬
‫טאים בו כ ד י להציל אותם מאיסור חמור‪ .‬ואף ע ל פי שאין לאמר כאן‬
‫^‬
‫דרבים שהרי גם האיסור הקל הוא עבירת רבים‪ ,‬לא הוצרכו לטעם הזה‬
‫כיף אדם לחטוא ב ע ד חברו עיין בתוספות במסכת ש ב ת דף ד׳ בדבור‬
‫ל וכי אומרים ובמסכת גיטין ד ף מ ״ א עמוד ב׳ בדבור המתחיל כופין‬
‫י־‬
‫* ת רדי‬
‫נו‪ .‬ואינו דומה המקרה הזה לרדיית הפת במסכת שבת ולשפחה שנהגו‬
‫^‬
‫• מנהג הפקר במסכת גיטין ש ש ם היו איסורים נפרדים וגופות חלוקים ועדיין‬
‫י באו לכלל העבירה מ ה שאין כן כאן‪ ,‬וגם אינו דומה לאדם ה נ ש ב ע שלא‬
‫י ק בשרית הרשב״א ח ל ק א׳ סימן תקב״ח ששם היו איסורים נפרדים ולא‬
‫לכלל העבירה‪ ,‬ולא לשו״ת חיים שאל סימן ד ששם ע ל כל פנים איסור‬
‫גלוח בתער ותספורת בעומר אינם מאותו עבין‪ ,‬א ב ל בענין מהר״י מיבץ אותם‬
‫אנשים רקדו עם פנויות ונשואות וכבר היו הוטאים בשניהם וגם שני הענינים‬
‫הם מאותו איסור רק האחד חמור מהשבי‪ ,‬ובראה שאם ביטל להם האיסור האחד‬
‫פתח פ ת ח ל ב ט ל השבי אפילו אם התיר להם לפי ש ע ה שהרי שביהם מאותו‬
‫עניו‪ .‬וראיה מ מ ס כ ת סוטה דף מ ״ ח עמוד א׳ זמרי גברי ועבי נ ש י סריצותא זמרי‬
‫ת ר כ ן ת‬
‫ברת‬
‫ה ת‬
‫ו א פ‬
‫ן ב‬
‫ר‬
‫ו ‪ 1‬ב‬
‫ת י י‬
‫ה‬
‫י‬
‫כ א כ י ת‬
‫נ‬
‫ן א י‬
‫כ‬
‫‪ 1‬ז א‬
‫ל‬
‫ח י‬
‫צ ח‬
‫כ‬
‫א‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נפקא מ י נ ה לבטולי הא מ ק מ י ה א ע כ ״ ל‬
‫ולשון לבטולי הא מ ק מ י הי מ ש מ ע לאסור את האחד לטובת השני ו א פ י ל ו א ם‬
‫צריכים להתירו שאם הכוונה לבטל את האיסור החמור תהילה ו ל ש ת ו ק מ ן‬
‫האיסור הקל אבל גם לא להתירו היה צריך לאמר לבטולי הא ב ק מ י י ת א ו ג ם‬
‫זה פשוט שיש לבטל את ההמור תהילה ומה משמיע לנו‪ ,‬וענין זמרי ג ב ר י ו כ ו ׳‬
‫שוד‪ .‬ל מ ע ש ה הרקודים ששם האנשים ונשים כבר היו חוטאים בשניהם כ מ ו‬
‫שמבואר בפרש״י ושניהם מאותו ענין ורק האהד המור מהשני‪ .‬זה ה נ ר א ה ל ע ״ ד‬
‫לבאר ה מ ע ש ה ההמור של מהר״י מינץ בס״ד‪ ,‬וזה ברוקדים עצמם ולא כ ש י ש‬
‫מכשול לאהרים‪ ,‬שיבואו להתיר לעצמם האיסור הקל במקום שהיו נ מ נ ע י ם ל פ נ י‬
‫כן‪ ,‬שהרי אין אומרים לאדם להטוא כדי שיזכה חברך‪ ,‬ואפשר ישהיום ד ב ר‬
‫ה נ ע ש ה במקום אהד נודע לשאר מקומות מ ה שאין כן בימי מהר״י מ י נ ץ ש ה ר י‬
‫לא נודעה ה ת ק נ ה מימיו ועד לאהרונה‪.‬‬
‫ואולם לדעת הכלבו ו מ ה ר ״ י מינץ פשוט שאין ברקודים סתם איסור מ ה ת ו ר ה‬
‫שאם לא כן לא היו מקילים כמו שנראה מתשובת מהר״י מינץ ש ה ת י ר ר ק‬
‫מדרבנן‪ ,‬ו ע ת ה אבוא להעיר במהות האיסור‪:‬‬
‫‪ (7‬עוד כתב הרב אבינר שליט״א שברקודים יש איסור נגיעה ביד ש ל א ל א‬
‫תקרבו ושהאיםור הוא לשיטת הרמב״ם מן התורה ולשיטת הרמב׳׳ן מ ד ר ב נ ן‬
‫עכ״ל‪ .‬אבל איני יודע מנין לכותבים כן‪ ,‬כי הרמב״ם בפרוש המשניות ל מ ס כ ת‬
‫סנהדרין פרק ז׳ ובספר המצוות לא ת ע ש ה מצוד• ש נ ״ ג ובמנין המצוות ש ב ה ת ח ל ת‬
‫ספר ה מ ד ע ובהלכות איסורי ביאה פרק כ״א הלכה א׳ לא הזכיר נ ג י ע ה ב י ד‬
‫אלא חיבוק ונישוק‪ ,‬ועיין בשו״ת פני יהושע רבו של חש״ך חלק ב׳ ס י מ ן מ ״ ד‬
‫ש ל ד ע ת הרמב״ם בלא חיבוק ונישוק אלא בנגיעה בלבד אין בה איסור מ ן‬
‫התורה‪ ,‬ואפילו בכוונת היבה‪ .‬ולפי זה ברקודי מ ע ג ל אין איסור מן ה ת ו ר ה ש ל‬
‫לא תקרבו אפילו אם לוהצים ידים דרך היבה‪ .‬ואם תאמר שרקודי מ ע ג ל ד ו מ י ם‬
‫לחיבוק ונישוק ולא לנגיעה בעלמא‪ ,‬זה בודאי אינו‪ ,‬שענין היבוק ונישוק ה ו א‬
‫שהנם דברים הקשורים לתשמיש וכן מורה הכתוב לא תקרבו לגלות ערוד‪,‬‬
‫כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ע ת ה כלשון הרמב״ם ב ס פ ר‬
‫המצוות שהם היבוק ונישוק ובדומה להם שאדם עושה בשעת ת ש מ י ש ו ל ק ר א ת ו‬
‫אבל אחיזה ביד אין לזו קשר עם ת ש מ י ש שאין אדם אוחז כפה ש ל א ש ת ו‬
‫לקראת תשמיש‪ .‬ובספר המצוות דפוס ווארשא הזהיר מהקרב אל אחת מ ה ע ר י ו ת‬
‫האלו ואפילו בלא ביאה כגון חיבוק ונישוק והדומה להם מן הפעולות ה ז ר ו ת‬
‫עכ״ל ואחיזה ביד אינה בכלל פעולה זרה‪ ,‬ובספר המצוות שתרגם ה ר ״ י ק א פ ח‬
‫מן הערבית האזהרה שהוזהרנו מ ה ת ע נ ג באהת מכל העריות ואפילו בלא ב י א ה‬
‫כגון ד״היבוק והנישוק וכיוצא בהן מ מ ע ש י ההתעלסות עכ״ל עיי״ש וזו ר א י ה‬
‫ברורה‪ ,‬וכן בפרוש המשניות סיים הרמב״ם שהדברים הם מ ע ש ה מן ה ז נ ו ת‬
‫קודאין אותן חכמים ע ״ ה מנאפין ביד וברגל עכ״ל‪ .‬לכן אם הרמב״ם אסר ר ק‬
‫חיבוק ונישוק ובדומה להם כמשמעות לשונו אין רקודי מ ע ג ל בכלל‪.‬‬
‫איברא הבית יוסף בטור יורה ד ע ה סימן ק צ ״ ה בענין אם מ ו ת ר ל ר ו פ א‬
‫למשש הדפק של אשתו נ ד ה כתב ש מ י ש מ ת י ר בשעת סכנה סובר כ ש י ט ת‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫להרמב״ם דנגיעת ערוד‪ .‬אסורה מ ן‬
‫הרמב״ן שכל הקירבות הן מדרבנן אבל‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה ת ו ר ה הכא אף על פי שיש בו פקוח נפש אפשר שאסור משום דהוי אביזרייהו‬
‫דגלוי עריות וצ״ע עכ״ל‪ .‬ואם נאמר שמשוש הדפק שבימיהם היה על ידי אחיזה‬
‫בפרק היד כמו בימינו שוב לדעת הבית יוסף בדעת הרמב״ם אפילו נגיעה‬
‫ש ל א בדרך של חיבוק ונישוק אסורה מן התורה וכן דעת הלבוש וכן כתב‬
‫בשדי המד מערכת חתן וכלה אות י״ב‪ .‬והאחרונים כתבו שמקור הבית יוסף‬
‫הוא משו״ת הרשב״א המיוחסות לרמב״ן סימן קכ״ז שהביא הבית יוסף דבריו‬
‫בענין בעל שהוא רופא ורוצה למשש הדפק של אשתו נדה‪ ,‬ש כ ת ב מסתבר‬
‫שאסור הדא דאפשר שכל קריבה דאורייתא וכו׳ עכ״ל התשובה עיי״ש ושם‬
‫אינו חיבוק ונישוק ומן הסתם כתב הרשב״א כן לדעת הרמב״ם שאילו לרמב״ן‬
‫הכל מדרבנן‪ ,‬ועיין בבית שמואל באבן העזר סימן כ׳ סעיף קטן א׳‬
‫אבל עיין בארחות חיים הלק ב׳ הלכות ביאות אסורות‪ ,‬כתב ה״ר יונה‬
‫אסור לאדם להסתכל באשת איש מן התורה וכו׳ ואסור ליגע באשת איש בידיה‬
‫או בפניה או בכל אבר מאבריה מן התורה שנאמר איש אל כל שאר בשרו‬
‫לא תקרבו וכן הלכה ברורה שהקירבה הזאת היא הנגיעה בידיה או בפניה‬
‫או בכל אבר מאבריה כדי ליהנות מן המגע וזאת מ ן העבירות התמורות שבתורה‬
‫ומתברר במס׳ סנהדרין על כל זה כי ראוי לאיש ליהרג ואל יעבור ועל זה‬
‫ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא‬
‫מצודים והרמים לבה אסורים ידיה עכ״ל‪ .‬וכן באגרת התשובה יום ב׳ ועיין‬
‫בפרוש רבנו יונה למסכת אבות פרק ג׳ משנה י״א ופרק א׳ מ ש נ ה ה ‪ /‬ואם כז‬
‫הרשב״א בתשובה לא התכוון לרמב״ם אלא לרבנו יונה רבו‪ ,‬ואולם על הבית‬
‫יוסף אין תלונה כי לא היו דברים אלה בנוסה ארהות היים שהיה לפניו כמו‬
‫שנראה בבית יוסף באבן העזר סימן כ״א בדבור המתחיל ו מ ״ ש ואלו דברים‬
‫אסורים עיי״ש ולכן סבר שכוונת הרשב״א היא לרמב״ם‪ .‬וכל זה הוא לפי מ ה‬
‫ש כ ת ב ת י שמשוש הדפק בימיהם היה כבימינו אבל אפשר שמשוש הדפק שבמקום‬
‫הבית יוסף היה באהד מהמקומות המכוסים בגוף או כ נ ג ד לבה ודומה לחיבוק‬
‫ונישוק מן הפעולות הזרות ולכן החמיר בו הבית יוסף וגם הוא לא התכוון‬
‫בדעת הרמב״ם לנגיעה בלבד‪ .‬ומסתבר לאמר כן שהרי בתרומת הדשן כתב‬
‫בפרוש בשיטת הרמב״ם והסמ״ג שיש הילוק בין נגיעה להיבוק ונישוק‪ ,‬וזה‬
‫סוף לשונו בחלק התשובות סימן ר״נ שאר פרישות כגון שלא יגע בה או שלא‬
‫יאכל עמה ומזיגת הכוס וכה״ג דהן הרהקות ופרישות לאפוקי הביקות ונשיקות‬
‫שנהנין מהן כמו מתשמיש ולא מקרי פרישות ובכלל ת ש מ י ש הן וכו׳ עכ״ל‪.‬‬
‫וכן צריך לאמר בדעת הבית שמואל באבן העזר סימן כ׳ ש כ ת ב ש ל ד ע ת‬
‫ד״רמב״ם משוש הדפק באשתו נדה אסור מן התורה אפילו אינו עושה דרך‬
‫ת א ו ה והיבה‪ ,‬ואם בנגיעה בעלמא הלא כתב הרמב״ם בהלכות איסורי ביאה‬
‫פרק י״א הלכה י״ט שנגיעת נדה אסורה מ פ נ י הרגל עבירה עיי״ש ואינה אלא‬
‫מדרבנן‪ ,‬ויש להאריך בזה בדברי נושאי כלי השלהן ערוך ואכ״מ‪ .‬וגם הש״ך‬
‫ביורה ד ע ה סימן קנ״ז סעיף קטן כ׳ שסובר שצריך דרך חיבת ביאה סובר‬
‫שצריך חיבוק ונישוק על כל פחות ועיין בשו״ת חוות יאיר סימן קפ״ב‪.‬‬
‫היוצא ל ע ״ ד שאין מקור שהרמב״ם אינו מדבר בחיבוק ונישוק בלבד‬
‫והדומה להם מ ן הפעולות הזרות כמו ש כ ת ב בספר המצוות‪ .‬ורק רבנו יונה‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪87‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הוא האוסר מן התורה אפילו נגיעה בלבד לשם הנאה ובזה אין לו ח ב ר‬
‫בראשונים‪ ,‬שגם הרשב״א תלמידו אינו סובר כן כמו שנראה בשו״ת ה ר ש ב ״ א‬
‫חלק א׳ סימן אלף קפ״ח ובתשובה המיוהסת לרמב״ן סימן קכ״ז וכן כ ת ב‬
‫בארהות היים סוף הלכות נדה ש ל ד ע ת הרשב״א אין נגיעת נדה אסורה א ל א‬
‫משום שבות‪ .‬וגם הריב״ש בשו״ת סימן תכ״ה כתב בגוף התשובה דרשו ב ס פ ר א‬
‫שאפילו קריבא לבד ר״ל קריבה של הנאה כגון היבוק ונישוק וכו׳ עכ״ל‪ ,‬ו ה ו א‬
‫כדעת הרמב״ם כמו ש כ ת ב ת י ושלא כלשון השאלה שם עיי״ש‪ .‬ועיין ב ש ו ״ ת‬
‫הרדב״ז חלק ג׳ סימן ת ק נ ״ ד שאשר‪ ,‬המכנסת ידה למקום סתריו של א י ש י ש‬
‫בה משום לא תקרבו לגלות ערוד‪ ,‬אבל בנגיעה בלבד ומשוש הדפק כ ת ב ב ה ל ק‬
‫ד׳ סימן ב׳ שאינם אלא מדרבנן‪ ,‬והוא כשיטת הרמב״ם כמו שכתבתי‪.‬‬
‫ואין לאמר שנגיעה בלבד בערוה אסורה מן חתורה בחצי שעור כ מ ו‬
‫שנסתפק הרמב״ן בהשגות לספר המצוות לגבי קריבות לערוה‪ .‬זה אינו ש י י ך‬
‫אלא בהיבוק ונישוק ושיטת הרמב״ן‪ .‬שאינם עוברים בלאו ומכל מקום כ י ו ן‬
‫שהם פעולות שאדם עושה בשעת תשמיש ולקראתו אפשר שנחשבים כ ח צ י‬
‫מעשה‪ ,‬וגם בזה מ ס ק נ ת הרמב״ן שאין כאן איסור תורה כמו שכתבו ה א ח ר ו נ י ם ‪.‬‬
‫אבל נגיעה בלבד שאינה קשורה לפעולות תשמיש אין בה קשר עם ה מ ע ש ה‬
‫ואינו שייך בה ה צ י שעור‪ ,‬וזה פשוט לע״ד שלא כמו שהביא באוצר ה פ ו ס ק י ם‬
‫בשם ספר מעין החכמה‪ .‬וראיה מ ש י ט ת הר״ן במסכת עבודה זרה דף כ ״ ה‬
‫והש״ך ביורה ד ע ה סימן קנ״ז שדבור עם הערוד‪ ,‬עובר עליו בלא תקרבו ו ה ק ש ו‬
‫האהרונים מ ה שייך לאו בדבור עיין בגליון מהרש״א בסימן קנ״ז ובסדרי ט ה ר ה‬
‫בסימן קצ״ה‪ ,‬ולע״ד כוונת הר״ן והש״ך שמדבר עמה בעניני ת ש מ י ש ו ש ו ב‬
‫הוא מ מ ע ש ה ההתעלסות כמו ש כ ת ב ת י לשיטת הרמב״ם ועיין בשו״ת א ג ר ו ת‬
‫מ ש ה הלק אבן העזר הלק ראשון סימן נ״ו‪ .‬וממקומו הוא נלמד מ מ ס כ ת ס נ ה ד ר י ן‬
‫דף ע ״ ה עמוד א׳ מ ע ש ה באדם אהד שנתן עיניו באשה אתת והעלה לבו ט י נ א‬
‫ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד ש ת ב ע ל אמרו הכמים ימות ו א ל‬
‫תבעל לו וכו׳ תספר עמה מאהורי הגדר ימות ולא תספר עמו מאחורי ה ג ד ר‬
‫עכ״ל ולשון תספר עמו היא לשון עניני תשמיש כמו שאמרה אימא ש ל ו ם‬
‫במסכת נדרים דף כ׳ עמוד ב׳ אינו מספר ע מ י לא בתהילת הלילה ולא ב ס ו ף‬
‫הלילה אלא בחצות הלילה עכ״ל ופרשו בגמרא הא במילי ד ת ש מ י ש ע כ ״ ל‬
‫וכתב הריץ שם כדי לרצותה ועיין במסכת הגיגה דף ה׳ עמוד ב׳ ו ב א ג ר ת‬
‫הקדש פרק ו׳‪ .‬ובאבות דרבי נתן פרק ב׳ תניא יכול יחבקנה וינשקנה ו י ד ב ר‬
‫עמה דברים בטלים ת ״ ל לא תקרב עכ״ל פרוש לע״ד בעניני תשמיש‪ ,‬ו ע י י ן‬
‫בהגהות מיימוניות בהלכות איסורי ביאה פרק כ״א אות א׳ בשם הראב״ן נ ו ס ח‬
‫נכון באבות דרבי נתן לשיטת הר״ן‪ .‬ולשיטת הר״ן והש״ך שבדבור ב ע נ י נ י‬
‫ת ש מ י ש עובר על לאו וכי דבור עם אשת איש שלא בעניני ת ש מ י ש יהיה א ס ו ר‬
‫מן התורה בחצי שעור‪ ,‬והוא הדין לנגיעה בלבד‪.‬‬
‫לכן ל ע ״ ד אין לתא של איסור תורה של לא תקרבו בנגיעה ביד ב ל י‬
‫חיבוק ונישוק ולדוגמת רקודי מעגל‪ .‬וכן נשמע מהראשונים וראשוני ה א ח ר ו נ י ם‬
‫שכתבו בעניני רקודים ולא נמצא לאהד מהם שהזכיר איסור תורד‪ ,‬של נגיעה‪,‬‬
‫שבמעשים של בני ארץ ישראל שבאוצר הגאונים למסכת סוכה דף נ ״ ב ע מ ו ד‬
‫‪88‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫א׳ הביאו מקרא של זכריה פרק י״ב‪ .‬ובספר הסידים סימן קס״ה הביא מספר‬
‫ירמיה פרק י״ב ותהלים פרק קמ״ח‪ ,‬ובכלבו ובספר מורה חטאים הביאו מספר‬
‫משלי פרק י״א‪ .‬ובשו״ת בנימין זאב ושו״ת מהרד״ך האריכו במעשים המגונים‬
‫שאירעו בשעת הרקוד ובתוקף התקנות שתקנו‪ ,‬ובים של שלמה למסכת גיטין‬
‫פרק א׳ אות י״ח הביא דברי חסידים ראשונים שהם ספר חסידים‪ ,‬ובפהד יצהק‬
‫שהביא במאמר הביא מהרמב״ם בהלכות יום טוב פרק ו׳ הלכה ב״א שלא‬
‫יתערבו אנשים ונשים ברגלים‪ ,‬ומאי איריא כל אלה אם בעצם המהול עברו‬
‫על איסור תורה‪ .‬ומה שכתב הרב אבינר שבספר יערות דבש כתב שרקודים‬
‫אסורים מן התורה משום קריבה אל עריות‪ ,‬אינו נכון כי בחלק א׳ דרשה ג׳‬
‫דף כ״ב וכ״ג כתב בחיבוק ונישוק בני הזוג קודם נשואין ולשון יעשו תופים‬
‫ומחולות וכו׳ עכ״ל היא מליצה לשמחת ההורים בהיבוק בניהם ובנותיהם‪,‬‬
‫וכן בכרתי ופלתי ביורה דעה סימן קצ״ה סעיף קטן ו׳ כתב בהיבוק ונישוק‬
‫ולא הזכיר רקודים‪ ,‬וביערות דבש חלק ב׳ בקבוצת הדרשות השניה דרשה ב׳‬
‫דף קנ״א וקנ״ב כתב שחיבוק ונישוק הם בלאו ויהרג ואל יעבור ושם הזכיר‬
‫רקודים ולא כתב עליהם לא לאו ולא יהרג ואל יעבור‪ .‬הוצרכתי להאריך בזה‬
‫מ פ נ י שהרב אבינר שליט׳׳א לא כתב במאמרו החילוק בין רקודים לבין היבוק‬
‫ונישוק‪ .‬ובספר גדר עולם של בעל ספר הפץ היים כתב בפרק ה׳ שבהיבוק‬
‫ונישוק בא הכתוב לא תקרבו ל ג מ ת ערוד‪ ,‬ובהתימת הספר כתב בענין‬
‫רקודים מעורבים שמצוי שעובר עי ידי הרקוד גם על הלאו של לא תקרבו‬
‫וכו׳ ולפעמים מהבקין ו מ מ ק י ז איש את רעהו בעת הרקוד שהיצר הרע בוער‬
‫בקרבו ועובר על לאו זה עכ״ל הרי שברקודים בלא היבוק ונישוק אינו עובר‪,‬‬
‫והרב אבינר הביא תחילת דבריו ולא" הביא התנאי של ה י מ ק ונישוק•‬
‫‪1‬‬
‫ועיין בשו״ת פני יהושע חלק ב׳ סימן מ ״ ד שאפשר שנגיעה בלבד בשאר‬
‫עריות שלא באשתו נדה אינה אסורה אפילו מדרבנן וכתב שמעשים בכל יום‬
‫יוכיחו ושלא מצאנו ברמב״ם איסור אלא באשתו נדה‪ ,‬ולע״ד קצת מ ש מ ע כן‬
‫בספר מורה הטאים בסימן י׳ שכתב המנשק אשתו נדה או מ ח ב ק ה קודם טבילה‬
‫או הכה על בשרה יתוודה וכו׳ עכ״ל ובסימן ו׳ כתב המנשק נשים ומהבקן‬
‫ומגפפן ומשמשן בלא שכיבה וכר עכ״ל ולא הזכיר הכד‪ ,‬על בשרן‪ .‬ולפי‬
‫דבריו באר מ ה שאמרו במסכת סוטה דף כ״א עמוד ב׳ היכי דמי חסיד שוטה‬
‫כגון דקא טבעא איתתא בנהרא ואמר לאו אורח אראע לאיםתכולי בה ואצולה‬
‫אלא אפשר שהסתכלות‬
‫עכ״ל ומאי איריא להסתכל הלא צריך לגעת‬
‫אסורה ונגיעה אינה אסורה ואין לדמות גזרות הכמים אלו לאלו שהרי באשתו‬
‫נדה אסור להושיט מידו לידה ומותר להסתכל בה להנאתו ובאשה אחרת מותר‬
‫להושיט לה ואסור להסתכל באצבע קטנה‪ ,‬אלא קים להו להכמים במה ובמי‬
‫יצרו תקפו כמו ש כ ת ב שם בתשובה‪ .‬ואולם לפי מ ה ש ד נ ת י בהיוב הצלה מ ן‬
‫התורה שהוא רק כשרואה את המסוכן בעיניו ולא בשומע עליו ועיין במסכת‬
‫סנהדרין דף ע״ג עמוד א׳ ובבא מציעא דף ל״ג עמוד א׳‪ ,‬אין ראיה משם‪ ,‬שיש‬
‫לאמר שאינו רוצה להסתכל כדי שלא יכנס להיוב הצלה ויתהייב בנגיעה וכן‬
‫דיוק הלשון הסיד שוטה שאם היה כבר הייב להצילה מ א י איריא ח ס י ד רשע‬
‫מ ב ע י א ש ע ב ר על לאו ת ע מ ו ד על דם רעיך‪ .‬ולהלכה גם בשו״ת פ נ י יהושע‬
‫ב ה ׳‬
‫‪89‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לא החליט בדבר ומכל מקום נפקא מינה למנהג להושיט יד לנשים‪ ,‬ו ב ז ה‬
‫שייכים דברי הים של ש ל מ ה במסכת קדושין פרק ד׳ אות כ״ה ש כ ת ב ת י ל מ ע ל ה‬
‫ונראה שאלה המעשים בכל יום שהזכיר בשו״ת פני יהושע‪ .‬ואין סתירה מ ס פ ר‬
‫הסירים סימן ת ת ר צ ״ ה שאסר לתקוע יד לגויה אף אם היד מעוטפת בבגד‪ ,‬כ י‬
‫לא פרש שהטעם הוא משום סייג לעריות‪ ,‬ויש לפרש שהוא משום חשד כ ו ר ת‬
‫ברית דוקא כמו שכתב בספר מ ש נ ת אברהם על ספר הסירים סימן ת ת ת ס ״ ו‬
‫ורק מ ה שהביא שם ראיה להתיר מכהן מניה ידו ת ה ת ידה ש כ ת ב ת י ל מ ע ל ה‬
‫בדברי מהר״ם גם זה אינו ראיה לפי דברי התוספות במסכת סוכה דף מ ״ ז‬
‫עמוד ב׳ ומנחות דף ס״א עמוד ב׳ עיי״ש שלא היו נוגעים אלא במקרה‪ .‬ו ל ה ח ז י ר‬
‫יד לנשים המושיטות תהילה קל יותר משום איבה שלא כשו״ת אגרות מ ש ה‬
‫הלק אבן העזר סוף סימן נ״ו‪ ,‬ומשמע שסובר שדרך תאור‪ .‬גם בלא היבוק ו נ י ש ו ק‬
‫לוקה ולכן החמיר וכן מ ש מ ע שם בחלק שני סימן י״ג לגבי רקודים ו כ ב ר‬
‫כ ת ב ת י מדברי התרומת הדשן שאי אפשר לאמר כן‪ ,‬ואיני מושיט יד ל נ ש י ם‬
‫ואם מושיטות מהזיר ביד רפה‪.‬‬
‫על כל פנים מבואר בהרבה מקומות שרקודים אינם עצם האיסור א ל א‬
‫נאסרו למיגדר מילתא‪ .‬כן מ ש מ ע בספר חסידים סימן קפ״ה שכתב אל ת ע ר ב‬
‫בנים ובנות פן יחטיאו אז תשמה בתולה במחול לבדם אבל בחורים ו ז ק נ י ם‬
‫יהדיו וכו׳ עכ״ל הרי שאיסור רקודים הוא שמא יחטיאו ואינם עצם ה ח ט א ‪.‬‬
‫ואין לאמר שהביא הפסוק מירמיה להורות שאם תערב בנים ובנות יבואו ל י ד י‬
‫רקודים שהם עצם האיסור ונלמד מקרא דירמיה שהקפיד שלא ירקדו ביחד‪,‬‬
‫זה אינו שהרי דרש מעוד פסוק ילדים וילדות משהקים ברהובותיה י ל ד י ם‬
‫לבד וילדות לבד עכ״ל והוא בודאי דוגמה להפרדה ולא דוגמה לאיסור‪ ,‬ו נ ר א ה‬
‫ש מ ש מ ע לו שהיה די לכתוב וילדים משהקים ברהובותיה שלשון זו כ ו ל ל ת‬
‫זכר ונקבה ולכן כיון שפרט ילדים וילדות הכוונה שיהיו לבד‪ ,‬ואם כן ג ם‬
‫הפסוק על רקודים הוא דוגמה להפרדה כלומר שאין להרשות לרקוד או ל ש ח ק‬
‫יחד שמא יחטיאו‪ .‬ובכלבו סימן ס״ו כתב בשם מהר״ם ששמו הרם שלא י ר ק ד ו‬
‫אנשים ונשים ודרשו הפסוק יד ליד שפרושו כשמתכוון לחסתכל ו כ ת ב ת י ו‬
‫למעלה‪ ,‬וסיים וטוב להניה הדבר ומשמע שהכוונה שאין לפרסם מה ש מ ה ר ״ ם‬
‫התיר לבניו‪ ,‬אבל בספר מורה הטאים הנדפס בנפרד סימן מ ״ ו הנוסח ה ו א‬
‫כ ת ב הכלבו בשם מהר״ם כי שמו חרם שלא יהיו אנשים עם נשים ב מ ח ו ל‬
‫והיו דורשים יד ליד לא ינקה רע ואף כי שאין הפסוק רומז כי אם לרעה מ י ה ו‬
‫טוב להניח הדבר ויש לאדם למנוע עצמו מכל דבר שהגוף נהנה ומכל ענינים‬
‫המביאין את האדם להרהור עכ״ל ומשמע שטוב להניה הדבר קאי על ע צ ם‬
‫הרקודים שטוב לא לרקוד וכן יש לפרש בכלבו ונתנו הטעם שיש לאדם ל מ נ ו ע‬
‫וכו׳ מענינים המביאים להרהור וכן הסיום בכלבו עיי״ש‪ .‬ומה ש כ ת ב ב ש ו ״ ת‬
‫יוסף אומץ סימן צ״ז שהדברים האלה אינם תורת הסידות אלא דין גמור ע כ ״ ל‬
‫לא למד כן מן הכלבו אלא מדברי הרמב״ם והשלחן ערוך לגבי הסתכלות וכו׳‬
‫בנשים‪.‬‬
‫ובשו״ת מהרד״ך בית י״ד כ ת ב בלשון השאלה ג׳ בתי כנסת בעיר א ח ת‬
‫תקנו תקנה בענין הרקוד עם הנשים הנשואות משום הדברים המכוערים ש ה י ו‬
‫‪90‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫עוברים בכל יום במהול כמעט שאלו המהול היתד‪ ,‬כקובה של זבות שהיה אומר‬
‫הבחור למסדר המהול תביא לי את פלונית ואם לאו איני מרקד וגם היא‬
‫היתה אומרת כן ובשבת אתת אירע בלבול בתוך המחול כי בעלה של בהורה‬
‫אמר לאשתו אל תרקדי עם פלוני ואהר כך מצאה בעלה מרקדת עמו ונעשה‬
‫בלבול עד שהגיע הדבר בערכאות של גויים ובראות כל הקהילות הפרצה‬
‫היוצאת מזה הרקוד עמדו ותקנו וכו׳ עכ״ל‪ .‬ושם בתשובה באות א׳ כתב‬
‫בנ״ד דמגדר מילתא היא לפי מ ה שבא בשאלה שהיו נעשים דברים המכוערים‬
‫במחול וכמעט לפי הרגלם ומנהגם במהול היתד‪ ,‬כמו קובה של זנות עכ״ל‬
‫ומשמע שבלא הדברים המכוערים אלא במהול בלבד לא היה למגדר מילתא‬
‫ועיי״ש באות ג׳‪ .‬ולגבי רקודים בשבת עיין בים של שלמה במסכת גיטין פרק‬
‫א׳ אות י״ח‪ .‬ובמאמר העתיק דברי שו״ת מהרד״ך שלא בדקדוק וכתב אותם‬
‫במרכאות כאילו הם מלה במלה ואינם אלא גרסה הפשית‪ ,‬או שראה הדברים‬
‫במחבר אחר ולא במקור והשב שהם לשון מהרד״ך אבל אם כן היה צריך‬
‫לאמר דבר בשם אמרו והערתי במקרה דומה לפני שנתיים בענין שיער ארוך‪.‬‬
‫ולע״ד צריך להתרחק מלהביא דברים בלי לבדוק במקור‪ ,‬גם אין לסמוך על‬
‫קובצים כמו אוצר הפוסקים בלי לבדוק במקור כמו שגם הם מזהירים בראש‬
‫כל כרך כי המאספים מקצרים במקורות לפי מה שנראה להם עיקר ואין כל‬
‫הדעות שוות מהו עיקר וגם כותבים לפי הבנתם ולפעמים כוונת המהבר אינה‬
‫כפי שהבינו אותה‪.‬‬
‫ובשו״ת בנימין זאב סימן ש״ג כתב שהניעם מה שמקצת פריצי עמנו‬
‫בהיותם חלין במחולות אנשים ונשים יהד שלהו ידיהם בהיק הנשים שהיו‬
‫נשואות ותהי זעקה גדולה ומרה על הפועל הרע הזה ובאו לפני חכמי העיר‬
‫ומנהיגיה וסיפרו להם כל זה וכאשר ראו הכמי העיר המעשים המגונים אשר‬
‫געשו קראו לממוני הקהילות והודיעו להם חומר האיסור הן בענין הרע שבעלו‬
‫ארוסותיהם וכר והן בענין הרע השני כדמפורש לעיל וההכמים השלמים רצו‬
‫לגדור למגדר מילתא והסכימו וכו׳ גם לא יהולו אנשים ונשים יתד בשביל‬
‫הפועל המגונה כדלעיל ו כ י עכ״ל ומשמע שהתקנה היתד‪ ,‬מ פ נ י שליהת יד‬
‫בחיק הנשים הנשואות ובלי זה לא היו גודרים‪ ,‬ודומה לשו״ת מהרד״ך‪ .‬אמנם‬
‫שו״ת מהרד״ך ובנימין זאב הם מקהילות יון ונראה שהיה חילוק בינן לבין‬
‫קהילות טורקיא ואיטליא‪ ,‬ששם אסרו כל רקוד עם נשים נשואות ולא רק מטעם‬
‫שליחת יד בחיקן כמו שנראה בתשובות גאוני קושטדינא ושלוניקי וונזיא שם‪,‬‬
‫וכן כתב בשו״ת פרח מטה אהרן סימן ה׳ שהתקנה שבשו״ת מהרד״ך באה‬
‫במקרה המור יותר מהמקרה ל י • ועיין בשו״ת בנימין זאב סימן ש ״ ה במכתב‬
‫מגאוני קושטדינא שהיה להם הרם קדמונים שלא ירקד איש עם הנשים כלל‪,‬‬
‫ולע״ד אינו חרם מהר״ם אלא מגאוני טורקיא כמו שכתבו ש ה ת ק נ ה נ ת פ ש ט ה‬
‫וכו׳ בין לתושבים בין לבאים מחיץ עכ״ל עיי״ש ולשון בכל ישראל פרושו‬
‫בכל היהודים שמה‪.‬‬
‫ש‬
‫והעיקר לגבנו כקהילות איטליא וטורקיא כי בינתיים נ ת פ ש ט ה התקנה בכל‬
‫התפוצות ולא רק כשיש לחוש לדבריהם המכוערים אלא מ פ נ י שבכל רקוד‬
‫קרובים איסורי הרהור והסתכלות והוי גרוי יצר הרע ואסור למגדר מ י ל ת א‬
‫‪91‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ולא רק כנשואות אלא גם כפנויות‪ .‬ואף על פי שיש חילוק ברקודים‪ ,‬ש ר ק ו ד י ם‬
‫הנקראים סלוניים שיש בחם גוף צמוד לגוף חמורים מכולם ופחות מ ה ם‬
‫רקודים חנקראים רקודי עם בזוגות ופחות מחם רקודי מעגל‪ ,‬והרב אבינר ש כ ת ב‬
‫בענין לתקדים לבטל את החמור תחילה היה צריך לכתוב החילוק שיש ב ר ק ו ד י ם‬
‫שיש בהם נגיעה עצמם‪ .‬מכל מקום הכל אפור מטעם לא פלוג ואפילו ב מ ק ו ם‬
‫שאינם עוברים בהרהור והסתכלות על ידי הרקוד יותר מבשאר ענינים כ י ו ן‬
‫שכולם מכירים אלו את אלו ואוכלים ביהד תמיד ואינם רוקדים אלא ר ק ו ד י‬
‫עם במעגל מכל מקום חלה עליהם התקנה‪ ,‬ואפילו חסיד גדול שאינו מ ה ר ה ר‬
‫כלל שדבר בו הריטב״א אסור ברקודים מעורבים כיון שנאסרו בתקנה‪ .‬ו א י ן‬
‫פורץ גדר בענין הזה אלא מי שאין לו זיקה של מרות ההלכה ובפרט נ ע ר י ם‬
‫שלא הגיעו לפרקם‪ .‬ואין לאמר מ נ ה ג אבותיהם בידיהם‪ ,‬כיון שהוא מנהג ע ב י ר ה‬
‫כמו שהאריכו המהברים‪ ,‬וגם אלה שיצאו מהקהילות ויסדו קהילות ח ד ש ו ת‬
‫ומושבים וקבוצים לא פקע מהם הרם ותקנת אבות אבותם כי אינו ת ל ו י‬
‫בקהילות אלא אקרקפתא דגברי רמי כמו״ש בשו״ת מהרד״ך אות ג׳ שם‪.‬‬
‫‪ (10‬ויש הבדל בין אם נאמר שרקודים מעורבים אסורים מן התורה א ו‬
‫מ פ נ י שהוא גדר ערוד‪ ,‬דנפיש יצרה כלשון שו״ת פרה מטה אהרן‪ ,‬שאם י ש‬
‫ברקודי מ ע ג ל משום לא תקרבו הרי הדבר מפורש בתורה וצריכים ל מ ח ו ת‬
‫ברבים אפילו אם לא ישמעו כמו שכתב בהגהות הרמ״א בשלחן ערוד א ו ר ח‬
‫היים סימן תר״ה סעיף ב׳ ועיין בבאור הלכה ובערוך השולחן‪ .‬ואף ש ב ש ו ״ ת‬
‫מעיל צדקה סימן י״ט כתב שלא תקרבו אינו כמפורש בתורה הואיל ו נ ח ל ק ו‬
‫בו האמוראים ולכן אפילו בהיבוק ונישוק לשיטת הרמב״ם אין מוהין כ ש ל א‬
‫ישמעו‪ ,‬ל ע ״ ד אינו נראה כן אלא הוא מפורש בתורה שלכן מ נ ה אותו ה ר מ ב ״ ם‬
‫בספר המצוות כיון שהוא משמעות המלים מ ה שאין כן תוספת יום הכפורים‬
‫שהיא הדוגמה במסכת ביצה דף ל׳ עמוד א׳ שאין מוהין בה אפילו ש ה ו א‬
‫מדאורייתא‪ ,‬והטעם הוא שאינה אלא דרשה ולכן לא הובאה בספר ה מ צ ו ו ת‬
‫ואינו מ ש מ ע להו לאינשי כמו ש כ ת ב הרשב״א בביצה שם ועיין ב מ א י ר י‬
‫ובשיטה מקובצת שם ובשורש השני לספר המצוות ובקנאת סופרים שם ל ג ב י‬
‫לשון דאורייתא ׳שהזכירה הגמרא ובתורה ת מ י מ ה בויקרא פרק י״ה פסוק ו׳‬
‫אות כ׳ בסוף‪ .‬אבל כיון שאין ברקודים איסור זה לכן כשלא ישמעו ואי א פ ש ר‬
‫לכופם מ ו ט ב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים‪ ,‬ודברי הריטב״א בשיטה מ ק ו ב צ ת‬
‫שם אינם ענין להיום כיון שאין לנו כח לכוף כמו ש כ ת ב ת י בסוף ע נ י ן‬
‫שיער ארוך‪ .‬ועיין בשדי המד מערכת התן וכלה סוף אות י״ב ש ר ק ו ד י ם‬
‫נתפשטו בהרבה קהילות בעו״ה והרבנים לא מהו‪ .‬ובספר הופת התנים פרק ו׳‬
‫סעיף ח׳ כתב שרקודים מעורבים היו המנהג אצלם ולא כתב על זה תוכחה‪,‬‬
‫שהביא שם דברי הכנסת הגדולה באבן העזר סימן ס״ד וס״ה בשם רבנו אפרים‬
‫שיש לכוף את ההתן לקיים מנהג המנגנים והרקודים שנהגו במקומו‪ ,‬ובישם‬
‫מהרי״ל שיש לקיים נגינת התזמורת אפילו כשיש בדבר טרהה רבה ו ה ע ת ק ת‬
‫מקום הנשואין‪ ,‬וכתב על זה אלא דלענין ריקוד האנשים עם הנשים כ מ נ ה ג‬
‫שלנו או באתרא המתקנאים הגויים מ פ נ י שאין מנהגם בכך או היכא ד נ פ י ק‬
‫תקלה בשאר ענינים וכו׳ לא דבר כלל ולא גילו סברתם הר׳ הנז״ל ולדייני‬
‫‪92‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫העיר הי״ו להם יאתה המשפט לברר ולדון כפי השעה עכ״ל‪ .‬הרי אף על פי‬
‫שיוצא מהם תקלה והוא כדברינו שאינם עצם האיסור מכל מקום כתב לשון‬
‫שקולה שהרבנים המובאים בכנסת הגדולה לא גילו סברתם בענין זה אם כן‬
‫או לא ושיש לדיינים לדון לפי השעה‪.‬‬
‫‪ (11‬ועוד נפקא מינה לפי מה שפסק הרמ״א ביורה דעה סימן קנ״ז סעיף‬
‫א׳ כדעת הר״ן שבאיסור לאו של גלוי עריות יהרג ועל יעבור‪ .‬גם אילו היה‬
‫לאי של גלוי עריות הרבה אהרונים הקשו ע י הר״ן שאין ראיה לאמר יהרג‬
‫ואל יעבור מן המעשה במסכת סנהדרין דף ע״ה עמוד א׳ במי שהעלה לבו‬
‫טינא כיון ששם החולה הוא הגורם למהלתו מפני תאוותו ולכן החמירו ולא‬
‫מפני שיש בדברים לאו כמו שכתב בשו״ת הרדב׳יז הלק ד׳ סימן ב׳ ובספר‬
‫תוספת יום הכפורים בדף כ״ו בדבור המתחיל כתב הריין ובשו״ת הוות יאיר‬
‫? ״ב׳ ועיין מה שכתבתי )בשרית בכתב יד( בענין נוכהות הבעל בהדר‬
‫הלידה )סימן י״ט( אם גם דעת השייך היא שאין אומרים יהרג ואל יעבור‬
‫ס ו ר לאווין‪ ,‬ושוב מצאתי שכתב כן במנחת הנוך מצוד‪ ,‬רצ״ו בסוף דבור‬
‫המתחיל והנה באותן עבירות עיי״ש‪ .‬ורק מה שהקשה בשו״ת חוות יאיר על‬
‫הר״ן לדעת הש״ך שצריך דרך היבה שאם כן איך נמצא יהרג ואל יעבור‬
‫בחייבי לאווין של גלוי עריות‪ ,‬הלא כשאונסים אותו אינו עושה משום היבת‬
‫ביאה אלא מתוך אונס וממילא אינו עובר על הלאו‪ ,‬לע״ד מי לא עסקינן‬
‫שכופים אותו לחבק באופן שיבוא מזה להיבת ביאה ולא ככפאתו השד אלא‬
‫בצורת חיבוק ונישוק שתחילתו באונס וסופו ברצון‪ ,‬ונהי שפטור ממלקות כיון‬
‫שהוא אנוס מכל מקום הוי אביזרייהו של גלוי עריות ויהרג ואל יעבור‪ .‬ובעיקה‬
‫מה שהבין החוות יאיר בדעת הר״ן והש״ך שצריך מהשבת וכוונת העושה‬
‫לשם חיבה וכן תפסו באהרונים‪ ,‬יש להאריך הרבה ואכ״מ‪ .‬ועיין בשו״ת‬
‫הרדב״ז סימן ב׳ שם שכתב בשם בעל ספר כפתור ופרה מותר למשש הדפק‬
‫לאשתו נדח אפילו בחולה שאין בו סכנה אפילו יש שם רופא אהר אלא שאינו‬
‫בקי כזה מ ט ע מ א דאמרינן בעבידתיה טרוד כדאמרינן גבי מרביע מין במינו‬
‫שמותר להכניס כמכחול בשפופרת דבעבידתיה טרוד וליכא פריצותא דלא‬
‫אסרה תורה אלא קרבה המביאה לידי ערוד‪ ,‬שנאמר לא תקרבו לגלות ע ת ה‬
‫עכ׳׳ל ומשמע שתלה איסור תורה בפריצותא שאם יש פריצותא נקרא מביא‬
‫לגלוי ע ת ה ‪ ,‬שאין לאמר שליכא פריצותא קאי על מ ה שמותר להכניס כמכהול‬
‫בשפופרת‪ ,‬ששם אין הענין של פריצות אלא של הרהור וכן הוא ברמב״ם הלכה‬
‫כ׳ וכאן שמחבק ומנשק ל ע ת ה הוי פריצות אף על פי שכופים אותו‪ ,‬מ ה שאין‬
‫כן במשוש הרופא אין פריצות כיון שהעגין מוכיח שעוסק במלאכתו וכן חיבוק‬
‫ונישוק קרובים אינם פריצות במה שרגילים בהם העולם‪ .‬ועיין היטב בתרומת‬
‫הדשן הלק התשובות סימן רנ״א ורנ״ב שפרוש דרך היבה אינו שהפעולה‬
‫י על פי שהפעולה אותה הפעולה‪.‬‬
‫׳‬
‫מוכיחה אלא שהעני!‬
‫אבל רקודי מ ע ג ל כיון שאין בהם לא תקרבו אינם ביהרג ואל יעבור‬
‫לדעת הר״ן והרמ״א וכן הלכה ואפילו לדעת הרמב״ן בתורת האדם שער הסכנה‬
‫ש כ ת ב שבגלוי עריות לא שנא בעבירה גופא לא שנא באבקה של עבירה אין‬
‫מ ת ר פ א י ן וכו׳ עכ״ל לא אמר אלא לגבי תעמוד לפניו ערומה וכו׳ מ ה מ ע ל ה‬
‫ס י מ ן‬
‫‪2‬‬
‫ב א י‬
‫מ ו כ י ה‬
‫א‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪93‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫לבו טינא עיי״ש ובדומה להם שהם מעשים לקראת תשמיש כמו ש כ ת ב ת י למעלי׳‬
‫ב ד ע ת הריץ‪ ,‬מ ה שאין כן נגיעה ביד שאינה מ מ ע ש י התשמיש‪ .‬וגם דעת שו״ת‬
‫הרא״ם שגם בערוה דרבנן יהרג ואל יעבור אינה ענין לכאן‪ ,‬ואם לא ת א מ י‬
‫כן גם לאכול עמה בקערה אחת ומזיגת הכום שאינם אלא הרהקות ופרישות‬
‫יהיו אסורים ביהרג ואל יעבור כמו שכלל אותם עם נגיעה בתרומת ה ד ז‬
‫סימן ר״נ‪ .‬וכל שכן ברקוד עם פנויות נדות אין בו יהרג ואל יעבור לפי שטת‬
‫שו״ת פ נ י יהושע סימן מ ״ ד שאין בנדה יהרג ואל יעבור אפילו בביאה ועייז‬
‫בדרכי תשובה ליורה ד ע ה סימן קנ״ז סעיף קטן ו׳ מחלוקת האחרונים בזי ׳‬
‫ובמנחת חנוך כתב ש ד ע ת הרמב״ם שאין חילוק בין נדה לערוה אחרת‪ ,‬אבל‬
‫בספר הישר לרבנו ת ם חלק התשובות סימן פ׳ כתב אף על גב דכתיב בה‬
‫ואל אשה בנדת מ ת ה לא תקרב לגלות ערוד‪ .‬אין התלמוד קורא ערוד‪ .‬אלא‬
‫דלא תליא ביומי וטבילה עכ״ל‪ .‬ובפרט בנגיעה בלבד בנדה פנויה‪ ,‬שיש מחלוקת‬
‫אהרונים אם אסורה אפילו מדרבנן לפהות במקום מצור‪ ,‬עיין באבן העזר םימז‬
‫ס ״ א בבאר היטב סעיף קטן ח׳ ובעיקרי ה ד ״ ט שבסוף יורה ד ע ה סימן ב״א‬
‫אות ד׳ ובשדי חמד מערכת חתן וכלה‪ .‬והארכתי מ פ נ י שיש מפליגים ביהרג‬
‫ואל יעבור ונפקא מ י נ ה לכמה ענינים‪.‬‬
‫ע‬
‫‪,‬‬
‫‪ (12‬גותר לדון כיון שאין איסור לא תקרבו ברקודי מעגל האם מותר‬
‫להפליג לאמר שהם אסורים מ ן התורה כדי לחרחיק את ההמון‪ .‬תהילה ל ע ״‬
‫אין הדבר תלוי במהלוקת הרמב״ם והראב״ד בהלכות ממרים פרק ב׳ הלכה ט׳‬
‫ש ד ע ת הרמב״ם שאסור לבית דין לאמר על איסור דרבנן שהוא מן התורה‬
‫ועוברים בזה על בל תוסיף ודעת הראב״ד שאין איסור מוסיף אלא במצות‬
‫עשה‪ ,‬ובספר אור שמה הקשה על הרמב״ם שכמה פעמים התנאים דרשו מן‬
‫הכתוב והגמרא נושאת ונותנת אם הדברים אסמכתא או לא ולפעמים נשארת‬
‫בלי הכרע ונמצא שהתנאים בעלי הדרשות עברו על •בל תוסיף י ו ן שלא פרשו‬
‫שהדברים מדרבנן עיי״ש מ ה שתרץ‪ .‬ולע״ד אינו קשה כי אף על פי שבספר‬
‫ההנוך מצוה ת נ ״ ד העתיק לשון הרמב״ם חכם המורה שבשר עוף בהלב אסור‬
‫מן התורה וכו׳ עכ״ל ומשמע שדברי הרמב״ם עוסקים בכל רב ומורה ולכז‬
‫כתב שרוב המפרשים הולקים על הרמב״ם עיי״ש‪ ,‬אבל בגרםות שלפננו הנוסה‬
‫הוא בית דין ולא הכם המורה ופרושו סנהדרין של ע״א דוקא כמו שמובה‬
‫בהלכה ב׳ שהביא הדין שאין בית דין יכול לבטל דברי הברו אלא אם גדול‬
‫ממנו בהכמה ובמנין וכתב הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואהד הוא‬
‫וכו׳ עכ״ל הרי שמדובר בסנהדרין הגדול וכן כתב במנחת חנוך מצוד‪ ,‬תצ״ה•‬
‫והרמב״ם לשיטתו בהלכות ממרים פרק א׳ הלכה ב‪ .‬שמצות לא תסור הלה על‬
‫כל דברי הסנהדרין הגדול ולכן אם יאמרו על איסור דרבנן שהוא איסור תורה‬
‫שוב נקבע הדבר כן לדורות ועוברים על בל תוסיף‪ ,‬ולכן אינו קשה מהתנאים‬
‫שדרשו ולא גילו אם הדרש עיקר או אסמכתא שאין כאן בל תוסיף כיון שאינם‬
‫אלא דרשות תנאים ואינם פסקי סנהדרין‪ .‬נמצא שגם לרמב״ם לא שייך בל‬
‫תוסיף ברב המגזים באיסור דרבנן לאמר שהוא מן התורה‪ .‬ואם משום מדבר‬
‫שקר תרהק מותר לשנות בדבר השלום כמו שאמרו במסכת יבמות דף ס״ד‬
‫עמוד ב׳ ועיין בתוספות בבא מציעא דף כ ״ ג עמוד ב׳ בדבור המתחיל‬
‫ד‬
‫כ‬
‫‪94‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ב‬
‫י‬
‫כ ל י ל י ם‬
‫ם‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ן‬
‫״ י‪-‬ללם‬
‫נקראתי־׳‬
‫ה‬
‫נ ח י ; ת י‬
‫ב ש י ו מ‬
‫‪7‬‬
‫ן‬
‫י‬
‫כ‬
‫ יי־‬‫ן‪:‬תתי‬
‫‪3‬‬
‫? !יילתא•‬
‫^‬
‫י״ה‬
‫באישפיזא‬
‫?‪ ,‬ד ‪ ,‬ה ג י א י '‬
‫^ ~ ו ת םי‬
‫דרכי נעם לכל נתיבלתיי׳ ~‬
‫האיסיי׳‬
‫^ חששות‬
‫^‬
‫שלום באר׳ז ילכ; לע״ד כלתר י ש נ ל ת‬
‫ייתלנרי‬
‫״ ! ‪ .‬י י ה׳ ~‬
‫'‬
‫אבל למעשה חלילה ל א כ י‬
‫‪ 1‬יי נא״יי‬
‫! ‪< ,‬כז נ ־ ־ =‬
‫לי‪ .‬החילה יש בדבר כ מ ז ל‬
‫הר י׳‬
‫תלדה'י׳‬
‫~‬
‫אבל כיח שייליי ‪ -‬ט ״‬
‫שלל‬
‫‪,‬י‪-‬‬
‫״יסלרלת מז‬
‫שהאיסור שאחרים ע ל ב ר‬
‫‪ :‬עניז א י‬
‫^ ד״איםלר‬
‫'‬
‫ליזהר נכשלים כהוצאת לעז‪ ,‬׳־נאי׳ י‬
‫נמםבי‬
‫ל ר ה ‪• ,‬־אי * ׳ ־‬
‫נכשלים באיסור שהלא מ ד ר ב ״ ־ ' י‬
‫ר י‬
‫ל י ם‬
‫א‬
‫י‬
‫י‬
‫כ‬
‫י ז כ ג ד‬
‫י ג‬
‫כ‬
‫כ‬
‫י‬
‫ד‬
‫א‬
‫ל‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ע‬
‫כ ן‬
‫ד‬
‫ג ם‬
‫י י ם‬
‫ל‬
‫ר‬
‫ה‬
‫א י ‪ :‬ם‬
‫י‬
‫ד‬
‫ב ל‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫ם‬
‫ה כ ם‬
‫י כ ע י ס‬
‫י‬
‫י ?‬
‫ל‬
‫‪0‬‬
‫ז‬
‫ד‬
‫‪0‬‬
‫י ‪ ,‬ר ע‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ם‬
‫א ח ר י ם‬
‫ע‬
‫נ ז א‬
‫ע‬
‫יס‬
‫מ‬
‫ל‬
‫א‬
‫י ‪ ,‬ז א‬
‫‪0‬‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫א ס‬
‫ד ‪ ,‬ת ז י ה‬
‫כ כ‬
‫ד‬
‫ט י ג י‬
‫ב‬
‫ר‬
‫י ם ן‬
‫מ‬
‫י י‬
‫‪ 1 1‬נ י י ‪0‬‬
‫י י‬
‫נ‬
‫ממשיכים * ״ ו א אחדי ש י ׳ י‬
‫ל ל‬
‫תליה קל מ נ י י ‪,‬‬
‫ד‬
‫נ‬
‫ד‬
‫ם‬
‫א‬
‫מ‬
‫ע‬
‫יבמות שם בשם‬
‫שלא לאמד דבד שאיני‬
‫**•״י״‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ן‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫ג ז י ס‬
‫ה ק‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ל‬
‫י‬
‫ס‬
‫׳‬
‫^‬
‫א‬
‫ד‬
‫ם‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫כ‬
‫״‬
‫ל‬
‫ה ת‬
‫‪ 5‬ן‬
‫״‪,‬דד‪ ,‬אהיה‬
‫י‬
‫ז ע ל‬
‫ת ‪7‬‬
‫באיסיי‬
‫ד‬
‫נ‬
‫>‬
‫‪.4:‬‬
‫ג‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ג‬
‫ן‬
‫נ‬
‫כי‬
‫ע‬
‫ד נ י‬
‫ור ם‬
‫"י‪,‬‬
‫״ שם‬
‫י י ‪* £‬‬
‫*‬
‫מ‬
‫י ע י י ?‬
‫ו י‬
‫י‬
‫ה א ד ‪0‬‬
‫על‬
‫ד > ג ז‬
‫'"*‪/‬״י‬
‫א ה‬
‫ל‬
‫ה‬
‫‪7‬‬
‫נ ה ב‬
‫ים‬
‫ן‬
‫י י ד ע‬
‫י כ ל‬
‫מה‬
‫נ‬
‫*י‬
‫ע י ם‬
‫ג**‬
‫ע‬
‫ת‬
‫ה‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫*‬
‫י‬
‫ספי‬
‫<ריז‬
‫יצייר׳‬
‫;לבר נ*יי‬
‫~ " '‬
‫ד״מה‬
‫‪,‬״ י א י י ׳‬
‫גדול לת״ח שיזהר בדבליי '‬
‫סני י‬
‫נמםכח‬
‫לרבים‬
‫‪ ,‬׳ ‪.‬‬
‫לאי ח ״ ל הדמב״ם בהלכלת י‬
‫י‬
‫"יס ד‬
‫'‪,‬מעיז‬
‫כמי‬
‫^‬
‫בבהמית לכד עכ״ל‪ .‬לבדבר י ״ ״ ־ י י‬
‫^וי‬
‫דניה י ' י‬
‫* ‪ ,‬אמר א *‬
‫שאז לא ישמעי לרב אפילי‬
‫* י׳״אחר‬
‫‪ 1‬ב<י* י ׳ ^ ת י י‬
‫ח> * * עמיד ב׳ כד עונשו של ב י‬
‫במ?ים‬
‫הקל‬
‫נשם * י‬
‫^‬
‫ישלב ייצא מכשיל לרבים‪ .‬י י ׳ י‬
‫^ני‬
‫שאםי‬
‫להיתר בילדה ד ע ה סיף ם י מ י ״ ־ * ' ? ל הריב י '‬
‫םר‬
‫שיב‬
‫י‬
‫״ ל לנאז‬
‫כך אסלר לאסיר א ת המלתר לכד מ פ נ ‪-‬י‬
‫נמצא‬
‫* י המירי'‬
‫מ ה מ ת שנאסר והוי ת ז מ י א‬
‫״ רא‬
‫"‬
‫‪ ,‬מז ׳‬
‫י‬
‫לאמי‬
‫אל הגזים על א י ל‬
‫ייינחב ר י י ‪ ,‬הרבי•‬
‫י‬
‫לל גם כשאלמר על האסיר‬
‫י ׳ ^ י ‪ 7‬אהי‬
‫‪.‬״יינר ש ל " " י י ה‬
‫•‬
‫א ת המלתר בא להתיר א ת‬
‫שא י‬
‫ז י׳‬
‫׳ ' ראלי ל * * * ‪ ^ ,‬מ ה‬
‫‪ (13‬לעניז צלדת ה מ א מ י‬
‫ב י‬
‫אלגי‬
‫קיה•‬
‫הדף למראה המקימית למטה‪ ,‬לעייל אי'‬
‫י‬
‫‪7‬‬
‫ד‬
‫ם‬
‫א‬
‫י צ י צ‬
‫ת‬
‫י ע ‪ 7‬ת‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ע‬
‫י‬
‫ל‬
‫צ‬
‫ח‬
‫י‬
‫?‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫י‬
‫' נל‬
‫א‬
‫י‬
‫ו ת‬
‫ש‬
‫ג‬
‫י‬
‫מ‬
‫א‬
‫ל י‬
‫י‬
‫ס‬
‫ת‬
‫א י‬
‫ר א ה‬
‫א‬
‫‪7‬י‬
‫ר‬
‫א‬
‫ה‬
‫כ מ י‬
‫‪1‬י״ר‬
‫‪ 0‬י‬
‫ם‬
‫‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫ב י‬
‫‪£‬‬
‫ע‬
‫כ י ח‬
‫י‬
‫ל‬
‫כ‬
‫א‬
‫ע כ‬
‫א‬
‫ת‬
‫י‬
‫ד‬
‫א‬
‫ס‬
‫י‬
‫ע א‬
‫י נ י ד ע‬
‫ל י ל י‬
‫י ה ה ‪ 7‬א‬
‫ר‬
‫ס‬
‫ר‬
‫ד ר ב נ ‪7‬‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ע‬
‫ת י ר י‬
‫ן ר ד‬
‫י ע ל‬
‫י‬
‫ב‬
‫‪ ,‬ל כ‬
‫מ ?‬
‫ה‬
‫ה א ס ‪ 7‬ר‬
‫א‬
‫י ט‬
‫ע‬
‫ע‬
‫י‬
‫ל‬
‫ע‬
‫י‬
‫;י‬
‫י‬
‫ע ז י‬
‫ש‬
‫ל ד‬
‫פ ם ן‬
‫ה ז‬
‫כ א י ל י‬
‫הימרית שמצא באהריגים‬
‫אוסר לרכב על כתפי הבדל ממי׳‬
‫סימן כ״ג סעיף ד‪ ,‬אבל ב א‬
‫ימהמם מ ה שאי; כז כתפיים ש מ‬
‫מ ה‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ונם אי ״ ״ י ל י ‪-‬‬
‫ל בסלס ללא באדם‪ ,‬להרבה‬
‫נ ז י‬
‫ש ד‬
‫מהבי‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ש ^‬
‫ד‬
‫ב‬
‫נ‬
‫'‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ל‬
‫‪0‬‬
‫י‬
‫מ צ י א‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫ד‬
‫‪:‬‬
‫ס ן ר‬
‫^‬
‫ע י ן ; ר י‬
‫‪^.‬‬
‫יב‬
‫ע‬
‫א‬
‫ר‬
‫ם‬
‫א י ז‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ג‬
‫ד‬
‫״‬
‫‪3‬‬
‫י‬
‫ה‬
‫במדר^ ישרא‬
‫ל ש‬
‫^‬
‫ל‬
‫ל‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫נ‬
‫י‬
‫ע‬
‫ל‬
‫א‬
‫י י‬
‫י א מ‬
‫ש‬
‫‪ 0‬י ף‬
‫ת‬
‫ב‬
‫? ‪ ,‬מ ר לי׳‬
‫;‪,‬שהכלי־‬
‫איםייי‬
‫קי^‬
‫'‬
‫ף דבר׳‬
‫ק לביז מנהגים ל ה י מ ר י‬
‫נ י ם‬
‫ה‬
‫ד ״ ד‬
‫ייאדייק‪.‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ב‬
‫י י ״‬
‫'‬
‫ם‬
‫י‬
‫^ ‪ 1‬שיש‬
‫שם *‬
‫ליש‬
‫לנ‬
‫ל ן ם‬
‫‪,‬‬
‫ע ד‬
‫י ש‬
‫א י‬
‫ב‬
‫לשלז ^ * ש ם‬
‫מיי ^ ^ עליי'‬
‫כ‬
‫פ‬
‫י‬
‫י‬
‫נ ם‬
‫יז‬
‫י‬
‫אחרי‬
‫י ל ב ז‬
‫א ם‬
‫כ ה‬
‫י ל‬
‫א י ?‬
‫צ‬
‫ה ג ג‬
‫ז‬
‫ב ב‬
‫י ג ם‬
‫י'‬
‫ע‬
‫םים‬
‫ג‬
‫^‬
‫^‬
‫האוסרים להדים א ת‬
‫ב ע נ י ג‬
‫ס ל‬
‫א‬
‫ע‬
‫ל‬
‫א‬
‫י א‬
‫י ׳ ר ‪ ,‬מ ר ־ י ׳ ״לנע‬
‫לרכב‬
‫לם‬
‫‪ 1‬ן א ר י׳גי‬
‫שם‬
‫י‬
‫״יד‪ .‬י‬
‫שא‬
‫‪ .‬עצמית‬
‫עכה‬
‫׳מן ייי י‬
‫מ מ י ‪ 1‬ב י ו ‪ ,‬על‬
‫^‬
‫^‬
‫צאל‬
‫מ‬
‫ב‬
‫ל‬
‫פ ן ם‬
‫? ע י י‬
‫יבים‬
‫ל י‬
‫י ר י‬
‫׳‬
‫ב‬
‫ל ביז‬
‫לכתיג‬
‫י ש‬
‫י‬
‫^‬
‫‪95‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫י ח‬
‫כרך‬
‫רשימת המאמרים בכרך יז‪ ,‬גלימות א ‪ -‬ד‬
‫ג‬
‫עזם המאמר‬
‫שם המחבר‬
‫כ ת ב י ד׳ ח י י ם ו י ט א ל ש ע ר ך ד׳ י ע ק ב צ מ ח‬
‫אביבי‪,‬‬
‫יוסף‬
‫אבינר‪,‬‬
‫הרב שלמה חיים‬
‫רקודים‬
‫אבינר‪,‬‬
‫הרב ש ל מ ה חיים‬
‫רקודים‬
‫אדלר‪ ,‬ד״ר ש ל מ ה ז״ל‬
‫והלכות‬
‫והלכות‬
‫בין‬
‫מכתבים‬
‫צניעות‬
‫חמדות‬
‫של‬
‫רביעית‬
‫ברויאר‪,‬‬
‫הרב מרדכי‬
‫פשוטו‬
‫של‬
‫מקרא‬
‫ברויאר‪,‬‬
‫מרדכי‬
‫הערות‬
‫בולג‪,‬‬
‫גרוס‪,‬‬
‫שמעון‬
‫ד״ר‬
‫שתי‬
‫הרב יהושע‬
‫גרשוני‪,‬‬
‫ס׳‬
‫א״ א‬
‫הרב‬
‫הירש‪,‬‬
‫הרב‬
‫הנקין‪,‬‬
‫הנשקה‪,‬‬
‫ויטמן‪,‬‬
‫ש״ר זצ״ל‬
‫יהודה‬
‫זאב‬
‫ויינגורט‪,‬‬
‫אברהם‬
‫ויינגורט‪,‬‬
‫אברהם‬
‫אבא‬
‫הרב‬
‫כץ‪,‬‬
‫כץ‪,‬‬
‫שמואל‬
‫לוי‪,‬‬
‫פרופ׳‬
‫לוי‪,‬‬
‫ד״ר‬
‫יהודה‬
‫ז״ל‬
‫יעקב‬
‫ד״ ר י״ מ‬
‫דוד‬
‫עמנואל‪,‬‬
‫יונה‬
‫צוריאל‪,‬‬
‫הרב‬
‫משה‬
‫צוריאל‪,‬‬
‫הרב‬
‫משה‬
‫קליין‪,‬‬
‫רוזן‪,‬‬
‫הרב דוד ב ״ צ‬
‫הרב‬
‫ישראל‬
‫משה‬
‫רוזנטל‪,‬‬
‫הרב‬
‫שישא‪,‬‬
‫אברהם‬
‫במבדגר‬
‫של‬
‫‪-‬‬
‫סכנות‬
‫ל״אין‬
‫נתן‬
‫על‬
‫תפלת‬
‫על‬
‫היחס‬
‫שבין‬
‫החזרת‬
‫תשובה‬
‫להערות‬
‫בידנבאום‬
‫מידי‬
‫יוצא‬
‫ארץ ישראל‬
‫ופקוח‬
‫הלכות‬
‫הלכות‬
‫והליכות‬
‫בטיול‬
‫)המשך(‬
‫שיתוף‬
‫הבטים‬
‫חדשים‬
‫לנושא‬
‫חלב‬
‫פירות —‬
‫חלב‬
‫בין‬
‫מנחם‬
‫מספדים‬
‫—‬
‫מספרים‬
‫‪-‬‬
‫משמעותם‬
‫בענין‬
‫הארות‬
‫להערות‬
‫על‬
‫איסור‬
‫על‬
‫תולדות‬
‫היישוב‬
‫‪96‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫יין ל ב ן‬
‫הרב‬
‫לפי‬
‫לפי‬
‫מ״מ‬
‫כשר‬
‫מהר״ל‬
‫מהר״ל‬
‫)המשך(‬
‫לרשעים‬
‫על‬
‫מליחה‬
‫והרופאים‬
‫המליחה‬
‫מאת‬
‫שנאה‬
‫וכו׳‬
‫ואפיקורסיות‬
‫הפוסקים‬
‫משמעותם‬
‫מצות‬
‫קיץ‬
‫הדיוטיות‬
‫הפעולה‬
‫שו״ת‬
‫נפש‬
‫בשופר‬
‫והליכות‬
‫‪-‬‬
‫פשוטו״‬
‫והפשט‬
‫בטיול‪,‬‬
‫דברי‬
‫ז״ל‬
‫צניעות״‬
‫המדרש‬
‫משובחות‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪21‬‬
‫ד‬
‫בשבת״‬
‫מחנה‬
‫חומרות‬
‫נפש״‬
‫במנוחתנו״‬
‫ושכלתים‬
‫ג‬
‫‪86‬‬
‫‪71‬‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫ב‬
‫והלכות‬
‫״רצה‬
‫ב‬
‫‪4‬‬
‫‪74‬‬
‫הקודש‬
‫מקרא‬
‫שטחי‬
‫ופקוח‬
‫ב‬
‫‪54‬‬
‫נ‬
‫וסיכויים‬
‫חום‬
‫לד״ר‬
‫טהרת‬
‫ואויערבך‬
‫תורה‬
‫ל״מחליפי‬
‫ל״רקודים‬
‫מלאכות‬
‫קלמן‬
‫שמואל‬
‫מצגר‪,‬‬
‫על‬
‫)המשך(‬
‫שטחים‬
‫השם״‬
‫תוספות‬
‫אבא‬
‫לויננר‪,‬‬
‫״עם‬
‫הערות‬
‫שמחה‬
‫כהנא‪,‬‬
‫הערות‬
‫חולין‬
‫דוד‬
‫הנשקה‪,‬‬
‫ל״החזדת‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫צניעות‬
‫הרבנים‬
‫ליון עמ׳‬
‫‪61‬‬
‫ד‬
‫מחליפי‬
‫במלח‬
‫חום‬
‫בשבת‬
‫ש מ ל ח ו בו‬
‫החקלאי‬
‫בנליל‬
‫)המשך(‬
‫ד‬
‫‪78‬‬
‫ג‬
‫‪83‬‬
‫א‬
‫‪51‬‬
‫א‬
‫‪26‬‬
‫ד‬
‫‪1‬‬
‫ד‬
‫‪26‬‬
‫א‬
‫‪62‬‬
‫ג‬
‫‪24‬‬
‫ד‬
‫‪42‬‬
‫ב‬
‫‪19‬‬
‫ב‬
‫‪10‬‬
‫ב‬
‫‪31‬‬
‫ג‬
‫‪65‬‬
‫ג‬
‫‪76‬‬
‫ג‬
‫‪14‬‬
‫ד‬
‫‪30‬‬
‫א‬
‫‪71‬‬
‫א‬
‫‪77‬‬
‫ג‬
‫‪69‬‬
‫א‬
‫‪55‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬מכללת הרצוג‬
‫הערוך האהראי‪ :‬יונה עמנואל‪ ,‬רה׳ צפניה ‪ ,26‬ירושלים‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫די״יח‬
‫ידי״י׳ז׳׳‬
‫ר ה ׳ * ׳ ו י י * י‪ 1-‬יייוימז^ימ‬
‫‪1‬‬

Similar documents