סיכום על אתרים בוורשה כולל פירוט רחב על מרד גטו וורשה

‫האתרים והנושאים המסוכמים כאן‪:‬‬
‫הגטו ‪ -‬עם דגש על החומה‪,‬‬
‫גשר כלודנה וועדי הבתים‪,‬‬
‫רחוב לשנו ובית המשפט‪,‬‬
‫מרד גטו וורשה‪,‬‬
‫כיכר שלושת הצלבים‪,‬‬
‫בית הכנסת טולומצקה ‪ -‬שפוצץ כאקורד סיום של מיגור המרד ע"י הגרמנים‪,‬‬
‫המכון היהודי ההיסטורי‪,‬‬
‫עימנואל רינגלבלום וארכיון עונג שבת‪,‬‬
‫קבר החייל האלמוני‪,‬‬
‫בית הקברות ‪ -‬סיכום כללי ופרטים על מספר אישים הקבורים בו‪.‬‬
‫הגטו ‪ -‬מתאים להדרכה בשרידי החומה‬
‫נסגר בנוב' ‪.40‬‬
‫להקשות ולמנוע קשר בין המחתרת הופלנית והיהודית‪ ,‬לרכז היהודים במקום אחד סגור‪ ,‬ואולי אף להמיתם ברעב ומחלות‪.‬‬
‫כחצי מיליון יהודים ב‪ 73-‬רחובות‪ :‬שלושה ק"מ אורך‪ 1 ,‬ק"מ רוחב‪.‬‬
‫אורך החומה‪ :‬כ‪ 18-‬ק"מ‪.‬‬
‫את החומה בונים יהודים‪.‬‬
‫מוקם שם בגלל ריכוז היהודים‪ ,‬בית הקברות הצמוד ותחנת הרכבת‪.‬‬
‫רחוב חלודנה עובר במרכז ‪ -‬רחוב ראשי‪ ,‬ולכן הגשר (ובשלב מוקדם שערים)‪.‬‬
‫מבריחים‪:‬‬
‫‪ 184‬קלוריות ביום‪ ,‬כוס שוקו בערך‪ .‬שתי פרוסות לחם דקות‪ .‬אדם צורך כ‪ ,2,000-‬גבר כ‪ 3,000-‬ליום‪.‬‬
‫‪ 80%‬מהאוכל בגטו תוצאה של הברחה‪ .‬מיומו הראשון של הגטו‪ ,‬למרות קורבנות רבים‪.‬‬
‫יתכן והגרמנים העלימו עין כי ידעו שאחרת ימותו מרעב‪ ,‬ואפשרו על אש קטנה‪ .‬ויתכן שסתם בלאגן‪.‬‬
‫המבריחים‪ :‬מאפיה‪ ,‬נשים וילדים‪.‬‬
‫מאפיה‪:‬‬
‫המבריחים הגדולים‪ .‬בעיקר אנשי עולם תחתון‪ .‬לאלה היה העוז‪ ,‬היוזמה‪ ,‬הכישרון התחבולתי והניסיון‪.‬‬
‫הרי צריך להפעיל בשינוי מקומות‪ ,‬שיטות‪ ,‬קשר עם פולנים מפוקפקים בצד השני‪ .‬שלב המשך לקשרים אפלים שנרקמו בעבר‪.‬‬
‫מאפייני מאפיה‪:‬‬
‫צוברים הון בגטו‪ ,‬אינם נרתעים להנות מחיי שעה בלי להתחשב ברעב ובאימה‪.‬‬
‫מסתובבים עם טיפוסים מפוקפקים‪ ,‬לפעמים שוטרים משוחדים‪.‬‬
‫היררכיה הנשמרת בקפדנות‪ :‬כל קטע במערך ההברחה איש מתאים הממלא רק התפקיד שלו‪.‬‬
‫ראשי האירגון לא נוטלים חלק בפעילות בשטח‪.‬‬
‫מאבקים על באסטות‪ :‬קשרים עם החוץ‪ ,‬מקומות מעבר נוחים ובטוחים‪ ,‬מונופול מחירי מוצרים‪.‬‬
‫המעבירים‪ ,‬דגי הרקק של העולם התחתון הזה‪ .‬הם גם שמתו‪.‬‬
‫שיטות‪ :‬ריקשות‪ ,‬תחת אופן‪ ,‬שעליו הורכב ארגז קטן מלפנים להובלת אנשים ומשאות‪.‬‬
‫המובילים ריכזו הסחורה במחסנים‪ ,‬שם קבעו הראשים את המחירים היומיים ותנאי החלוקה‪.‬‬
‫המחלקים חזרו‪ ,‬פזרו לקמעונאים‪ ,‬בעלי חנויות מכולת או מוכרים מהצד‪.‬‬
‫הקמעונעים מדלת לדלת‪.‬‬
‫מספר המעורבים‪ :‬מאות ואף אלפי אנשים‪.‬‬
‫הראשים לא תרמו סכומי כסף לפעולות סעד‪.‬‬
‫העדיפו להבריח מעדנים כמו גבינות‪ ,‬נקניקים ובשר תמורת רווח שמן‪ ,‬על פני תפו"א וירקות (שגם קשים להעברה בשל‬
‫משקלם)‪.‬‬
‫ראש המאפיה‪ :‬גרינצוויג‪.‬‬
‫אבל בניגוד למאפי יה‪ :‬לא נזקקו לשיטות אלימות קיצוניות במלחמה ביניהם‪ .‬רבו על צירים‪ ,‬אבל לא הלשינו ולא רצחו אחד את‬
‫השני‪.‬‬
‫נשים‪:‬‬
‫לא עסק‪ ,‬אלא אמצעי אחרון לקיום נפשם ומשפחתם‪.‬‬
‫התגנבות לארי‪ ,‬הסרת הסרט‪ ,‬והשגת מזון בחליפין‪ .‬כמויות מעטות על הגוף בדרך חזרה‪.‬‬
‫נשים יכלו להסתיר יהדותן‪ .‬וגם‪ ,‬כפי שמוכיח מחקר על נשים בשואה‪ ,‬שאשה הצטיינה בדרך כלל יותר מגבר בכוח סבל‪ ,‬אומץ‬
‫ונחרצות‪.‬‬
‫ילדים‪:‬‬
‫גיבורי ההברחה‪ ,‬אבל כמויות שוליות‪.‬‬
‫התלכדו בקבוצות‪ ,‬הכירו את המעברים‪.‬‬
‫בעיקר מתוך רחמים ושיעמום‪ :‬חיכו ליד שער הגטו בקור‪ ,‬ולרגע מועתקת תשומת הלב והילדים בורחים‪.‬‬
‫בד"כ הצליחו רק להשביע רעבונם‪ ,‬גם יכלו לשאת מעט יותר מהנשים‪ .‬מקרים מדהימים ויוצאי דופן של העברת אוכל למשפחות‪.‬‬
‫עובדי כפיה‪:‬‬
‫מימדים זעירים‪ .‬כאלפיים איש בשירות הגרמנים בעבודות כפיה‪ .‬בשובם ניסו להבריח‪ ,‬ומדי פעם היו מחפשים ומלקים‪.‬‬
‫הצד הארי‪:‬‬
‫מקורות פולנים שחוברו אחרי המלחמה‪ :‬דרך לסיוע פולני ליהודים‪ .‬אין הוכחות מרובות‪.‬‬
‫בד"כ על בסיס עסקי קשוח‪ .‬מעדויות‪:‬‬
‫הפולנים מהפעילים בשוק השחור בתוך העיר ועסקים בלתי כשרים עוד לפני המלחמה‪.‬‬
‫גם ישרים‪ ,‬שבמלחמה נושלו מעבודתם ושרדו בפלילים‪.‬‬
‫הברחה דו‪-‬סיטרית‪ :‬מזון תמורת חפצים‪ .‬חפצים שאין בהם צורך בזמן המלחמה‪ ,‬כמו חפצי אומנות‪ ,‬ואפילו פסנתרים‪( .‬על‬
‫ריקשה?? הוכחה לעזרה עבריינית)‪.‬‬
‫ולכן מחירים מופקעים‪ :‬לוח מחירים כמעט קבוע‪ :‬זוג מכנסיים או חולצה מספר ק"ג תפו"א‪ .‬לחם ‪ -‬הרבה יותר‪.‬‬
‫יהודים שהיה להם מה לתת יכלו לשרוד‪ ,‬האחרים לא‪.‬‬
‫עדויות‪:‬‬
‫פרופ' ישראל גוטמן‪:‬‬
‫מפעל ההברחה‪ ,‬שבו נפלו אנשים משני הצדדים (אם כי עיקר הקורבנות יהודים)‪ ,‬הצביע על הקשר האנושי‪ ,‬על כוח המגעים‬
‫והעניין העסקי השובר איסורים וצווים שרירותיים‪ .‬גם אם לא היה שום יסוד אידיאולוגי או הומניטרי מוגדש בהברחה‪ ,‬הרי היתה‬
‫כאן התגברות הדדית של ציבורים מנותקים וחצויים על החומה המלאכותית שניצבה ביניהם‪ .‬מבחינה זו ניתן לראות בהברחה‬
‫מעשה התנגדות הן של פולנים והן של יהודים‪ ,‬מעשה שעיקרו אי השלמה עם צורת משטר שניסה לכפות האוייב‪ .‬משקפים את‬
‫רצון החיים של אנשים בני עמים שונים הגובר על שלטון דיכוי‪ ,‬הנעדר דמות אנושית‪.‬‬
‫צ'רניאקוב‪:‬‬
‫לא אנחנו נוציא רשיונות יציאה‪(...‬שלושה ימים מאוחר יותר)‪ :‬אני עצמי קיבלתי רק בקושי רשיון מעבר‪.‬‬
‫גשר כלודנה וארגון וועדי הבתים‬
‫חלודנה‪ :‬קר‪.‬‬
‫מובלעת בין שני חלקי הגטו‪ .‬גדול‪ :‬צפוני‪.‬‬
‫הרחוב לא נכלל בגטו‪ ,‬כי‪ :‬עורק תחבורה ראשי‪ ,‬כנסיה ובתי המשפט‪.‬‬
‫בקצותיו‪ ,‬בתי העשירים‪ .‬חלודנה ‪ ,20‬הטירה‪ :‬התגוררו אחמ"ים‪ :‬אדם צ'רניאקוב‪ ,‬ראש המשטרה היהודית שרינסקי‪.‬‬
‫חשמלית‪ :‬ילדים קופצים להברחות‪.‬‬
‫הותר מעבר בין חלקי הגטו‪ .‬בהתחלה מחסומים‪ :‬עגלות ואנשים בתור מול‪ ,‬חוסמים התנועה‪ .‬מדי פעם פותחים‪.‬‬
‫ולכן הוקם גשר העץ‪( .‬בתמונה‪ :‬זיהוי פני הבית עם המרפסות העגולות)‪ .‬בסוף ינואר ‪( .'42‬מנוב' ‪.)41‬‬
‫נשבר מדי פעם ונזקק לשיפוץ‪ .‬כונה‪ :‬מייצר גיברלטר‪.‬‬
‫ארכיטקטורת היחד‪ .‬שער שננעל מהרחוב והוביל לחצר פנימית בצורת ריבוע‪ .‬מארבע הפינות מדרגות לעשרות דירות‪ .‬שהגטו‬
‫נסגר הצטופפו בו מאות נוספים והכיל כאלף איש‪ .‬קשה חד במלחמה‪ ,‬שאי אפשר לצאת‪.‬‬
‫ומכאן צמח אירגון וועדי הבתים‪.‬‬
‫מסגרות דומות עוד ב‪ 30-‬במשבר כלכלי‪ .‬עם המלחמה הקימו הפולנים והיהודים העתיקו‪.‬‬
‫פעל במקביל ליודנראט‪ .‬עיקר המימון מהג'וינט‪.‬‬
‫רשת וועדי הבתים‪ ,‬כמו עיריה‪.‬‬
‫האפלת בתים‪ ,‬מציאת מקומות מסתור‪ ,‬עזרה ראשונה‪ ,‬אספקת מים (גם לכיבוי שריפות)‪ ,‬מטבחים ציבוריים‪ ,‬מחסה לפליטים‪.‬‬
‫קופ"ח בהתנדבות רופאים‪ ,‬קופה ע"י מיסוי פרוגרסיבי‪ ,‬בקשת תרומות‪ ,‬פעולות תרבות‪,‬‬
‫מבצעים למען יתומים‪ ,‬בייבי‪-‬סיטר‪ ,‬כינוסי נוער‪ ,‬סעד‪ :‬מענקים כספיים‪ ,‬שאריות מזון וביגוד‪.‬‬
‫בחירות‪ :‬דיירים ואסיפות בית בנושאים חשובים‪.‬‬
‫ייצוג מול היודנראט‪.‬‬
‫ההצלחה התבטאה בגידול‪ :‬בסוף אפריל ‪ .778 '40‬בספ' כבר ‪.2,000‬‬
‫קושי‪ :‬עליה‪ ,‬פוליטיקה‪.‬‬
‫בהתחלה מנהיגים‪ ,‬אח"כ הצטרפות המוני פליטים שהגיעו לוורשה‪ ,‬הרכב לא הומוגני ומהפכים בבחירות‪ .‬מוטיווציה של מנהיגי‬
‫הוועדים ירדה‪ ,‬ואיתם מעמדם של הוועדים וההתייחסות אליהם‪ .‬גם המצב אובייקטיבית קשה יותר‪ ,‬והוועדים יכולים לפעול‬
‫פחות‪.‬‬
‫התוצאה‪ :‬הסתגרות‪ ,‬עניי ביתך קודמים‪.‬‬
‫היודנראט מנסה להציל (ממשלה מול עירייה)‪.‬‬
‫ראום כמכשיר לקיום חיי ציבור תקינים (ושליטה של המוסדות בהמונים)‪.‬‬
‫הגרמנים מטילים על היודנראט גיוס למחנות עבודה‪ ,‬החרמת רכוש‪ ,‬אכסון פליטים ‪ -‬וליודנראט נוח לפנות לוועדים‪ ,‬שכבר לא כל‬
‫כך קיימים‪.‬‬
‫הוועדים מנסים לתמרן‪ :‬מתנגדים לגייס למחנות עבודה‪ .‬מתנגד להחרמת פרוות‪ .‬אבל דרישה למיסוי פרוגרסיבי‪ ,‬שהעשירים‬
‫כבר פחות הסכימו לקיים‪.‬‬
‫וועדי הבתים מותחים ביקורת על היודנראט‪ ,‬והוא בשלב הזה מבין שכבר לא יעזר‪ ,‬אז מנסה להשתלט‪.‬‬
‫תלות הדדית‪ :‬היודנראט ממונה על אחזקת בתי יתומים‪ ,‬מוסודות בריאות‪ ,‬מטבחים עממיים ועוד‪.‬‬
‫כיכר שלושת הצלבים‬
‫לא כיכר‪ ,‬אלא צומת רחובות לא שגרתי‪( .‬צומת הבורגראנץ' או הצריף בקריות)‪.‬‬
‫המ"ער הגרמני במלח"ע ‪.2‬‬
‫מטה המפקדה הגרמני‪ ,‬בית החייל‪ ,‬סניף דואר (מכתב של פליקס לנדאו על טרודי‪ ,‬אמון בבני האדם)‪ ,‬בית קולנוע ומסעדה‪.‬‬
‫סיפור של יוסף ז'מיאן‪' :‬מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים'‪:‬‬
‫בסתיו ‪ ,' 43‬כמה חודשים לאחר החרבתו של הגטו‪ ,‬מצא להפתעתו חבורת ילדים יהודים‪ ,‬שבדרכים פתלתלות מצאו את דרכם‬
‫אל מחוץ לחומות הגטו והצליחו למצוא דרכים לקיים את עצמם‪.‬‬
‫ז'מיאן‪ ,‬היה חבר במחתרת יהודית באותה עת בוורשה‪.‬‬
‫ניסה לסייע להם ע"י כספים‪ ,‬אירגון מקומות מחבוא והנפקת תעודות‪.‬‬
‫לשנו ‪ -‬הרחוב המרכזי בגטו ובתי המשפט‬
‫הרחוב‪ :‬בתי קפה‪ ,‬חנויות‪ ,‬תחבורה ציבורית‪ ,‬כנסיה‪ ,‬בית משפט‪ ,‬יודנראט‪ ,‬מוסדות של השלטון הגרמני‪.‬‬
‫'המשרד למלחמה בספסרות' בראשות גאנצוויג‪ .‬בראשותם הנהלת כ‪ 100-‬בתים בלשנו‪.‬‬
‫'האגודה לפיקוח על מידות ומשקולות'‪.‬‬
‫גאנצוויג‪' :‬לא במובן שוד אלא בנושא ההברחה‪ .‬יהודי שהשכיל לנצל את הסיטואציה'‪ ...‬בבעלותו חלק ניכר מהריקשות‬
‫והקרוניות‪ .‬קרוניות = סוס‪ .‬למי יש כסף לסוס?!‬
‫טופרול ‪ -‬להכשרה חקלאית אשר תחת הכיסוי שסיפקה פעלו אנשי תנועות הנוער בגטו‪.‬‬
‫כנסית המומרים‪.‬‬
‫חנויות‪.‬‬
‫תיאטרון פמינה‪ :‬קפה תיאטרון‪.‬‬
‫תחנת משטרה ‪ -‬מפקדה איזורית‪.‬‬
‫לצד עשירי הגטו שיושבים בבתי קפה ומשתזפים במרפסות השמש גוססים על המדרכה וילדים עורבים לחטוף לחם‪.‬‬
‫מרי ברג‪ ,‬חולמי הלחם‪:‬‬
‫בעומדי נוכח חלון ראווה של חנות מתגלה לעומתי המחזה הרגיל‪ :‬אדם עני נכנס לחנות לקנות רבע ליברה לחם‪ .‬בצאתו אל‬
‫הרחוב הוא נחפז וצובט חסר סבלנות פרוסה מתוך העיסה הדביקה ומגישה לפיו‪ .‬הבעה של שביעות רצון זוהרת רגעית בפניו‪...‬‬
‫יושבים הם כרגיל לנוכח חנות מכולת אולם עיניהם כבר אינן רואות את הכיכרות שמעבר לזגוגית‪ ,‬המונחות כאילו במחרק שמים‬
‫נכספים ובלתי מושגים‪.‬‬
‫בית המשפט‪ :‬שימש יהודים ופולנים משפטית‪ ,‬וגם מפגשית‪.‬‬
‫צידו האחד לגטו והשני לצד הפולני‪ .‬לכן מוקד הברחה חשוב‪.‬‬
‫המבנה נשאר על תילו ומשמש בתפקידו גם כיום‪.‬‬
‫ההברחה‪:‬‬
‫‪ 184‬קלוריות ליום‪ ,‬כוס שוקו בערך‪ .‬אדם צורך כ‪ ,2,000-‬גבר כ‪ 3,000-‬ליום‪.‬‬
‫ראש המאפיה‪ :‬גרינצוויג‪.‬‬
‫הפולנים היו צריכים‪ ,‬כי היהודים הם רוב בחייטות‪ ,‬צורפות‪ .‬היו קונים חנוכיה כדי להתיך אותה‪.‬‬
‫מרד גטו וורשה‬
‫המרד הקטן‪ 18 :‬בינואר ‪ .'43‬בזמן האקציה השניה‪.‬‬
‫הגדול‪ 4 ,‬חודשים אחרי‪ ,‬ב‪ 19-‬לאפריל‪.‬‬
‫המרד הקטן‪ :‬אי"ל עדיין לא היה מאורגן מספיק‪.‬‬
‫רק שתי פלוגות מוכנות‪ :‬דרור והשומר הצעיר‪.‬‬
‫הקבוצה העיקרית‪ ,‬חמושה באקדחים בפיקוד אנילביץ'‪ ,‬התערבבה בתוך יהודים אשר הובלו לאומשלגפלץ‪.‬‬
‫כשניתן אות מוסכם‪ ,‬החל מאבק פנים אל פנים‪.‬‬
‫השיירה נפוצה לכל עבר‪.‬‬
‫כמעט כל הלוחמים היהודים נהרגו‪ ,‬אנילביץ' ניצל‪:‬‬
‫סכנו עצמם למען אחרים‪ .‬בגלל זה כל כך קשה מרד‪ .‬אולי ארוויח עוד יום‪ ,‬אולי יהיה שיחרור לפני שיגיעו אלי‪.‬‬
‫אבל‪ :‬נהרגו גם הגרמנים הראשונים בגטו (ע"י לוחמים שחיכו בדירה ברח' זמנהוף)‪.‬‬
‫טבילת אש ראשונה לאי"ל‪.‬‬
‫היהודים לא נענים לקריאת הגרמנים לצאת מן הבתים‪ ,‬ומסתתרים‪.‬‬
‫האקציה הופסקה אחרי ‪ 4‬ימים‪ .‬נשלחו ‪ 6-5‬אלפי יהודים‪.‬‬
‫התפרש כנסיגה גרמנית‪.‬‬
‫‪ 4‬חודשים להתארגנות‪:‬‬
‫הובן כי האקציה יכולה לבוא במפתיע‪ ,‬ולכן יש להיות מוכנים באופן קבוע‪:‬‬
‫‪ .1‬הוכנו ‪ 22‬קבוצות לוחמים‪ ,‬שאורגנו עפ"י תנועות הנוער שלהן‪ ,‬ושוכנו בקרבת העמדות שלהן‪.‬‬
‫‪ . 2‬לקח ינואר‪ :‬לפגוע במפתיע‪ ,‬ומתוך עמדות מוכנות שממוקמות בתוך מבוך הבתים ועליית הגגות (הדירה בזמנהוף‬
‫לעומת הקורבנות באומשלגפלץ)‪.‬‬
‫‪.3‬הגטו חולק לגזרות קרביות‪ ,‬לכל גזרה מפקד‪ ,‬כוח ועמדות‪.‬‬
‫‪ .4‬אוספים כסף בכוח מהעשירים‪ ,‬רוצחים משת"פים‪.‬‬
‫‪ .5‬נשק‪:‬‬
‫אקדחים‪ :‬רובם נרכשו בכסף ומיעוטם הועברו מאירגונים פולנים‪.‬‬
‫רימונים בייצור עצמי‪.‬‬
‫רובים וכלים אוטומטים השיגו מהגרמנים‪.‬‬
‫בעקבות המרד הקטן‪ ,‬תמיכה רחבה של כלל האוכ'‪ :‬הבינה שהתמודדות עשויה להרתיע את הגרמנים‪ ,‬העריכה שהתקוממות‬
‫עשויה להצית מרד פולני‪( ,‬בפועל‪ ,‬כשנה אחרי)‪ .‬דברים שעשויים לגרום לגרמנים לחשוב פעמיים לפני ביצוע נוסף של אקציה‪.‬‬
‫ואכן המרד הגדול היה עממי‪.‬‬
‫המרד הגדול‪:‬‬
‫‪ 19‬לאפריל‪ .‬ערב ליל הסדר‪( .‬כ"ז בניסן‪ ,‬יום השואה)‪.‬‬
‫היהודים ידעו על מועד תחילת הגירוש האחרון‪.‬‬
‫והגרמנים ידעו על ההתארגנות של היהודים למרד‪.‬‬
‫אבל המפקד הגרמני לא מדווח למפקדה‪.‬‬
‫ו'למזלם' בכל מקרה הימלר לא סומך עליו ומחליפו בגנרל שטרופ‪ ,‬שניסיון במלחמה בפרטיזנים‪.‬‬
‫‪ 750‬יהודים מול ‪ 2,200‬גרמנים‪.‬‬
‫הלחימה נמשכה ‪ 27‬ימים (הרבה יותר מאשר מדינות ריבוניות‪ .‬כל פולין אחרי (?) ימים‪.‬‬
‫הגרמנים קוראים ליהודים לצאת‪ ,‬והיהודים נמצאים בבונקרים‪.‬‬
‫פורץ קרב‪ :‬הגרמנים מאבדים טנק‪ ,‬רכב משוריין ונסוכים‪.‬‬
‫רוב היהודים נלחמים מתוך הבונקרים‪ ,‬יוצאים אל הגגות ובורחים בחזרה אחרי המתקפה לבונקר‪.‬‬
‫הגרמנים משנים שיטה‪ :‬מתחילים לשרוף את הבתים‪ ,‬ומחדירים גז למרתפים ‪ -‬בונקרים‪.‬‬
‫וגם הזמן עושה את שלו‪ :‬האוויר בבונקרים רותח‪ ,‬המזון התקלקל והמים לא ראויים לשתיה‪.‬‬
‫הנשק התחיל להיגמר‪ ,‬הפולנים לא הצליחו להגיע לעזרה‪.‬‬
‫‪ 8‬ימים אחרי מילא כבר מחוסל הגטו‪.‬‬
‫הגרמנים עוברים עם כלבים ומכשירי גילוי מיוחדים‪.‬‬
‫‪ 56,065‬יהודים נרצחו‪.‬‬
‫שטרופ מפוצץ את בי"כ טלומצקה שמחוץ לגטו לאות ניצחון‪.‬‬
‫הבונקר של מרדכי אנילביץ במילא ‪ 18‬ואצ"י‬
‫בונקר המפקדה במילא ‪ .29‬יומיים ראשונים הקרבות סביבו‪ .‬הוצת ב‪ 23-‬באפריל‪ .‬אנילביץ מחליט לעבור למילא ‪ .9‬ולאחר מכן‬
‫ל‪.18-‬‬
‫לא במרתפי בתים‪ ,‬אלא מתחת לשרידי גוש בניינים גדול שנהרס בהפצצת חיל האוויר ב‪.39-‬‬
‫הפתח הוסווה בתוך חצר הרוסה‪ :‬לוח עץ עבה שעליו הונחו לבנים וברזלים‪ .‬מתחת ללוח העץ היה אשנב קטן‪ ,‬שממנו הובילה‬
‫מחילה צרה באורך של כשישה מטר‪ .‬המחילה אפשרה זחילה בלבד‪ ,‬הסתיימה בתהום ובקיר אטום שבתחתיתו חור קטן‪:‬‬
‫הכניסה לבונקר‪ .‬מסדרון באורך ‪ 20‬מ' וברוחב בן אדם אחד חצה הבונקר לכל אורכו‪ .‬אל המסדרון נפתחו חדרים שנחפרו‬
‫בעומק חמישה מטרים מתחת לאדמה‪ .‬בנוסף לכניסה הראשית עוד ארבעה פתחים‪ ,‬אחד מהם לתעלת הביוב‪.‬‬
‫נבנה ע"י אנשי העולם התחתון היהודי בגטו (טשומפס) ולכן משוכלל יותר‪ .‬בראשו עמד שמואל 'המלך או ישראל איסר‪.‬‬
‫חדרו‪ :‬כורסאות‪ ,‬חרסינה‪ ,‬מדפים וארונות‪ .‬מחסן מזון‪ :‬לחם‪ ,‬יין‪ ,‬נקניקים‪ ,‬מערכת חשמל וצינור מים מחובר למערכת האספקה‬
‫של הגטו‪.‬‬
‫‪ 80‬איש‪ :‬ישראל איסר וחבורתו (הכוללת פילגשים רבים) ואנשים שקנו מקומם בכסף‪ .‬לחדרים שמות‪ :‬טרבלינקה‪ ,‬פוניאטוב‪,‬‬
‫גטו‪..‬‬
‫חבורת הלוחמים מנתה כ‪ .100-‬סך הכל היו בשבוע השלישי כ‪.300-‬‬
‫מוסווה היטב‪ ,‬ובו ‪ 5‬כניסות ויציאות נסתרות‪.‬‬
‫בעל מסדרון גבוה וצר‪ ,‬שחיבר שורה של חדרים וכוכים‪ .‬תקרה נמוכה‪ ,‬ואפשר לשהות בו רק בכריעה ‪.‬‬
‫מצוייד במזון‪ ,‬באר מים‪ ,‬חשמל‪ ,‬מטבח וחדר משחקים‪.‬‬
‫יועד להכיל ‪ 100‬איש‪ .‬בזמן המרד מצטרפים אליו אנילביץ' ולוחמיו וכמה עשרות פליטים‪ ,‬ושוהים בו כ‪.300-‬‬
‫אנשי המלך קבלו את אנשי אי"ל והתייחסו אליהם ביראת כבוד‪ .‬סייעו להם באיתור עמדות הגרמנים והתחלקו איתם במזון ‪.‬‬
‫הגרמנים מגיעים ‪ 7‬במאי‪ ,‬אחה"צ‪ .‬הגרמנים סרקו מלמעלה עם ציוד הנדסי‪ ,‬בעקבות הלשנה‪ .‬לא מצאו כלום‪ ,‬וחזרו בבוקר‪.‬‬
‫בינתיים מחליטים הלוחמים לשלוח שתי חוליות החוצה כדי לחפש דרך לחלץ וליצור קשר עם אנתק‪ ,‬שטלפונית נותק‪.‬‬
‫ישראל קנאל וטוביה ביז'וקובסקי‪ .‬צביה נשלחה לבונקר אחר (עם חיים פרימר) שבו התחולל קרב לבדוק עם נותרו שרידי‬
‫לוחמים בו‪.‬‬
‫בבוקר חזרו הגרמנים‪ .‬כוח הנדסה‪ ,‬מצוייד באמצעי קידוח‪.‬‬
‫ההחלטה היתה שתצא קבוצה ראשונה לקראתם עם נשק חבוי‪ ,‬תפתיע אותם ביריות ובשעת המהומה מי שיוכל יברח‪.‬‬
‫אבל כשקראו לצאת‪ ,‬והבטיחו שמי שיצא ילקח לעבודה והמסרב יירה ‪ -‬יצאו אנשי המלך והאזרחים ‪.‬‬
‫הלוחמים נשארו בפנים‪ ,‬חיכו עם נשק בפתחים ‪.‬‬
‫הגרמנים התחילו להזרים גזים‪ :‬שיטתם‪ :‬הזרמה של כמות קטנה והפסקה‪ ,‬על מנת לדכא בחנק איטי ‪.‬‬
‫הלוחמים קיוו לקרב פנים אל פנים‪ ,‬כפי שהתרחש במספר מקומות‪.‬‬
‫כשהבינו‪ ,‬החליטו הלוחמים להתאבד‪ .‬לוחם אשר נפצע מספר ימים לפני כן ולא יכול היה לירות בעצמו ביקש מחבריו שיהרגוהו‪,‬‬
‫אם שנשארה עם בנה ביקשה שיקדים וירה בה לפני שירה בעצמו‪ ,‬וכך נעשה ‪.‬‬
‫רק ‪ 8‬מיושביו שרדו‪ ,‬שהו במבוא הבונקר שלא התגלה ‪.‬‬
‫הם‪ ,‬וחוליה ששהתה בחוץ בזמן המצור הגרמני (בחיפוש אחרי נתיבי מילוט)‪ ,‬עוברים לבונקר אחר ‪.‬‬
‫חלקם מצליח לצאת דרך תעלות הביוב (ביוזמת אנטק צוקרמן וקאז'יק‪).‬‬
‫חלקו של אצ"י במרד‪ ,‬בית"ר‪ :‬שלושה מנהיגים של המרד שרדו‪ :‬שניים מדרור ואחד מהבונד‪ ,‬כלומר מפקדים באי"ל‪.‬‬
‫צביה לובוטקין ואנטק צוקרמן‪ ,‬ומרק אדלמן ‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬טבעי שידווחו על הלחימה של אנילביץ ויזניחו את חלקם של האירגונים הנוספים‪ ,‬ביניהם בית"ר ‪.‬‬
‫גם ישראל בהקמתה להבליט ה'שמאלנים'‪ ,‬אנילביץ וקיבוץ יד מרדכי (גבורת? מלחמת העצמאות‪ ,‬ניצנים‪).‬‬
‫מנהיגים‪ :‬פאבל פרנקל‪ ,‬דוד אפפלבאום וליאון רודאל‪ ,‬שלושתם נהרגו במרד ‪.‬‬
‫סיפור הדגלים‪ ,‬דויד לנדאו והילד מבית הקברות בורשה‪.‬‬
‫השפעת הדגלים גדולה‪ ,‬שטרופ מזכיר הקרב בדו"ח המסכם שלו על דיכוי המרד ‪.‬‬
‫קצין גרמני בשם דמקה נהרג בניסיון להסירם ‪.‬‬
‫לאוכ' הפולנית היה אות שהגטו נלחם‪.‬‬
‫אליציה קאזינסקה‪ ,‬פולניה שהתגוררה במורנובסקה ‪ ,6‬מול המטה‪" :‬על הגג ממול יכולנו לראות אנשים מסתובבים כאשר כולם‬
‫נושאעים נשק‪ .‬ברגע מסויים היינו עדים למראה מיוחד ‪ -‬הניפו דגל כחול לבן ודגל אדום לבן‪ .‬פרצנו בתשואות ‪ -‬ראו! ראו! הדגל‬
‫היהודי! היהודים כבשו את כיכר מורנובסקי‪ !...‬התחבקנו והתנשקנו‪".‬‬
‫הקרב על הכיכר היה אחד העיקריים‪ ,‬כנראה הגדול ביותר (ע"י אצ"י)‪ .‬בקרב הזה נפל דוד אפלבאום‪.‬‬
‫תעלות הביוב‪ :‬תוכנית להוצאת שרידי הלוחמים אחרי המרד‪ .‬בוצע ע"י אייל‪.‬‬
‫אנטק צוקרמן מחוץ לגטו נפגש עם קאזיק שמתחמק ממהגטו לתיאום‪.‬‬
‫קאזיק משתמש ביציאתו במנהרה שהוכנה ע"י האירגון הצבאי הרויזיוניסטי ומוצא מקלט אצל פולנים‪.‬‬
‫חיפוש קשר אל עובדי הביוב המתמצאים במערכת המפותלת‪ .‬לשם כך צריך עזרה מהמחתרת הפולנית‪.‬‬
‫המרד בעיצומו‪ ,‬הלהבות עולות‪ ,‬והם מתרוצצים ‪ 8‬ימים ברחבי ורשה לתאם הבריחה ולחפש עזרה מחתרתית‪.‬‬
‫המחתרת הפולנית עוזרת מעט‪ :‬אנטישמיות או עיתוי לא מתאים?‬
‫לבסוף פולני מקבל הרבה כסף ועוזר להם למצוא הדרך‪.‬‬
‫בהגיעם לגטו יצאו מבור הביוב ברחוב זמנהוף (מוכר מקברו)‪.‬‬
‫הגטו כבר שרוף כולו וערימות גופות‪.‬‬
‫קאזיק השתחל בחזרה לבור וזעק שאין איש והחל לחזור לחלק הארי‪.‬‬
‫אבל הבחין באור מהבהב וקבוצה של ‪ 10‬לוחמים יהודים בתוך הבור (לבדוק!!!) שחיפשה דרך לצאת החוצה‪.‬‬
‫חזרו החוצה לאסוף שרידי הלוחמים שהתרכזו בבונקר לתעלות‪.‬‬
‫חולצו רק חלק מהיהודים‪ .‬זקנים‪ ,‬נשים וילדים נטען שהיציאה מסוכנת ועלולה לגרום למותם (או לסכן את הבורחים)‪.‬‬
‫‪ 80‬איש נכנסו לתעלות‪.‬‬
‫קאזיק יוצא‪ ,‬להסדיר הלנתם‪ 24 .‬שעות הם נשארו‪ ,‬מקבלים מדי פעם אוכל‪.‬‬
‫בעזרת המחתרת הפולנית עוצרים נהג משאית ומביאים אותו באיום אקדח אל הבור‪.‬‬
‫‪ 30‬יוצאים‪ ,‬נוכח עוברי אורח שרואים ועוצרים אותם מלהזעיק משטרה‪.‬‬
‫שאר ה‪( 50-‬לבדוק!!!) מחפשים עמדה נוחה יותר ביממת הציפיה‪ ,‬וקאזיק לא קולט אותם כשמעלה את ה‪.30-‬‬
‫למרות שלובוטקין נותנת לו סטירה הוא נותן הוראה למשאית לנסוע בלעדיהם‪.‬‬
‫ה‪ 50-‬מבינים שלא יאספו אותם (שקאזיק חוזר שוב)‪ ,‬הם יוצאים מהביוב ומוצאים מסתור בבית נטוש סמוך‪.‬‬
‫אך הלשנה‪ ,‬ורצח ע"י משמר גרמני‪.‬‬
‫צביה לובוטקין ואנטק צוקרמן הורי הטייסת‪.‬‬
‫עדויות ביוב‬
‫קאזיק‪ :‬תעלת הביוב המרכזית בוארשה גובהה כ‪ 2-‬מטר והשפכים זורמים בה בקצב אדיר‪ ,‬צריך היה מאמץ כביר להחזיק בצידי‬
‫התעלות ולא להיסחף בזרם‪ ,‬וקושי נוסף התעלות הצידיות היו קטנות ולפעמים היינו צריכים לזחול על גחוננו כדי לעבור בהן ולא‬
‫היה זה תענוג לבוסס בצואה ולהריח את הריחות‪.‬‬
‫ציביה לובטקין‪:‬‬
‫קשה להיפרד מהגטו‪ ,‬המתים‪ ,‬החברים שנפלו‪ ,‬ועל הכל מענה ההרגשה היאך אפשר לצאת מכאן ולהשאיר את שאר‬
‫הלוחמים‪ ...‬הנפש נקלעה בכף הקלע של המצפון‪ ,‬מה לעשות? ההגיון אומר באופן ודאי וחותך אין לעשות דבר עכשיו וצריך‬
‫ללכת‪ ,‬אבל המצפון לא נותן איך נלך בלעדיהם‪...‬‬
‫בית הכנסת טולומצקה ‪ -‬שפוצץ כאקורד סיום של מיגור המרד ע"י הגרמנים‬
‫בנייתו של בית‪-‬הכנסת הגדול הושלמה ב‪ .1878-‬בניין מפואר בעל עיצוב ארכיטקטוני מיוחד בסגנון ניאו‪-‬קלאסי מובהק ביוזמת‬
‫הציבור הדתי המשכיל‪ .‬תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי ליאונרדו מרקוני‪ .‬כיפה גדולה כיסתה את החלק המרכזי שלו‪ .‬זהו בית‬
‫הכנסת היחידי שחזיתו פנתה לרחוב הראשי‪ .‬בית הכנסת נבנה כקומפלקס של שני בניינים סמוכים שהיוו מעין פינת תרבות‬
‫יהודית מפוארת ביותר בחלק זה של ורשה‪ .‬בחזית בית‪-‬הכנסת היו מרכיבים קלאסיים רבים וביניהם עמודים קורינתיים וגמלון‪,‬‬
‫שתי מנורות גדולות שעל פי המסורת היו רק במתכוון שונות וקטנות מאלו שבבית‪-‬המקדש‪ ,‬מעל אולם התפילה נישאה כיפה‬
‫גדולה ושלוש כיפות קטנות בצידי המבנה ובחזיתו שכיסתה את חלקו המרכזי‪ .‬אולם התפילה נועד לציבור גדול של מתפללים‪,‬‬
‫מקומות הישיבה היו ערוכים בשורות ומכוונים אל ארון הקודש‪ ,‬בימה ודוכן החזן‪ .‬בהיכל מקום לכ‪ 1000 -‬מתפללים‪ .‬מתפלליו‬
‫נמנו על האינטיליגנציה היהודית של ווארשה ובני העשירון העליון‪ .‬התפילה התנהלה על פי דפוסים מודרניים‪ ,‬אך לא על פי‬
‫הנוסח הרפורמי‪.‬‬
‫בקומה העליונה היה מקום למקהלה‪ .‬עזרת הנשים הייתה במפלס העליון בחלק הדרומי של האולם‪ ,‬שם גם ניצב לו עוגב‬
‫משובח‪ .‬טובי החזנים הופיעו בבית‪-‬הכנסת גדול‪ .‬הרב האחרון של בית‪-‬הכנסת הגדול היה פרופסור שור‪ .‬ליד בית‪-‬הכנסת פעל‬
‫המכון למדעי היהדות והספרייה הגדולה‪.‬‬
‫דוקטור שמואל אברהם פוזננאנסקי‪ :‬ב‪ 1897-‬נתמנה כמטיף בבית הכנסת‪ .‬הוא היה מדען ומלומד מופלג בתורת היהדות‬
‫ובלימודים שמיים‪ .‬היה מטיף בחסד עליון ודמגוג דגול‪ .‬הוא הגה את הרעיון לפתוח סמינריון למורי הדת היהודית‪ ,‬ואכן מוסד כזה‬
‫הוקם ב‪ ,1918-‬עם תקומתה של פולין המחודשת‪ .‬את עיקר דאגתו היפנה דוקטור פוזננאנסקי להרחבת הספרייה שנפתחה ליד‬
‫בית הכנסת ‪ -‬לימים המכון היהודי ההסטורי ‪ ,‬והעשיר אותה בדברי דפוס עתיקים וכתבי יד נדירים בתורת היהדות‪ .‬הוא היה‬
‫הראשון מבין המטיפים בווארשה שנתפס לרעיון הציוני ולהפצתו‪.‬‬
‫לאחר הכיבוש הגרמני נסגר בית הכנסת הגדול בשל איסור על תפילות ומנינים בבתי הכנסת ובבתים הפרטיים‪ .‬בפועל לא ויתרו‬
‫היהודים על התפילה‪ .‬מנינים התכנסו בבתים פרטיים‪ .‬באביב ‪ 1940‬בוטל איסור התפילות בגטו ונעילת בתי הכנסת‪.‬‬
‫בליל "כל נדרי" היו דולקות לפני הבניין שתי מנורות גדולות ולאור המנורות האלה היו מקבלים הגבאים את פני אורחיהם‪,‬‬
‫פולנים חשובים שהיו באים לשמוע "כל נדרי" של סירוטה‪ .‬ים של אור שפע מבית הכנסת‪ .‬אפילו השוטרים הפולנים רכובים על‬
‫הסוסים שמרו על הסדר ולא נתנו להתגנב לתוכו‪.‬‬
‫אל חורבות בית הכנסת הובאו יהודים‪ ,‬בעיקר מיהודי סלוניקי ששהו בבירקנאו‪ ,‬כדי לפנות את החורבות ולנקות את שטח הגטו‬
‫ממה שנותר בו‪ .‬במקום בו עמד בעבר בית הכנסת עומד כיום בניין פיג'ו‪ :‬הבניין נבנה לפני כ ‪ 30‬שנים אולם בנייתו התעכבה‬
‫בגלל בעיות שונות שנתקלו בהן במהלך הבנייה‪ :‬התמוטטות קירות‪ ,‬סתימות בצנרת ובמרזבים‪ ,‬בעיות חשמל זכוכיות שנפלו‪,‬‬
‫שריפה שפרצה במקום‪ ,‬טיח שהתקלף ועוד‪ ...‬הפולנים ראו בתופעות אלו "אצבע אלוהים" ואמרו שקללה רובצת על הבית‪ ,‬ושום‬
‫בנין לא יוכל לעמוד פה פרט לבית הכנסת‪ .‬רק אחרי חילופי שלטון והמשך הבנייה ע"י פועלים ומהנדסים אחרים‪ ,‬הושלמה‬
‫בהצלחה בנייתו של הבניין‪ .‬שעשוי כולו מבטון וזכוכית‪.‬‬
‫אנקדוטה‪ :‬הוריו של דודו טופז הכירו כזוג צעיר בין כותלי בית הכנסת ועלו לארץ לפני המלחמה‪.‬‬
‫המכון היהודי ההיסטורי (שהוקם במקום של ביה"כ טולומצקה)‬
‫בניין המכון ההודי ההיסטורי נחנך ב ‪ 12.4.1928 -‬כדי להוות בית לאוסף הספרים של הספרייה היהודית‪ .‬המעצב ‪ -‬אדוארד‬
‫הבר‪ ,‬כמה מהחדרים יועדו לשמש ‪ -‬מכון מדעי היהדות‪ ,‬שחינך רבנים ומורי תיכון בתחום ההיסטוריה היהודית‪ .‬המרצים היו‬
‫ד"ר באלאבן ‪ ,‬פרופ' שור ד"ר שיפר‪ .‬הספרייה כללה ‪ 30,000‬כרכים יקרי ערך‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1939‬נסגר המכון בפקודת הגרמנים‪ .‬בין השנים ‪ 1940-42‬הועמד הבניין לרשות היודנראט והוא שימש את הארגון‬
‫לעזרה הדדית יהודית בניהולו של עמנואל רינגלבלום‪.‬‬
‫אחרי השואה‪ :‬במכון התקיימו מפגשים של הוועד המרכזי היהודי ההיסטורי של יהודי פולין שהוקם בראשיתו בלובלין‬
‫המשוחררת ב – ‪ ,1944‬ואשר מילא תפקיד חלוצי באיסוף ובתיעוד השואה‪ .‬החומר שנאסף שימש בהמשך כרי להפליל פושעי‬
‫מלחמה גרמנים בפולין‪ .‬ביולי ‪ , 47‬הוחלט להעביר את מסמכי המכון היהודי ההיסטורי לבנין הספרייה בוורשה‪ ,‬כולל אוסף‬
‫הספרייה‪ ,‬הארכיב והמוזיאון‪ .‬כאן הוקם מרכז למחקר שפועל יחד עם המכון‪ .‬המכון כולל פרט לצוותי המחקר גם ספריה‪ ,‬ארכיב‬
‫ומוזיאון‪ .‬מ‪ 1980 -‬יש כאן גם מחלקה של מענקים לאלה שמכינים תיעוד ליד ושם‪.‬‬
‫המכון כיום‪ :‬בקומת הקרקע מצויה הספרייה ובה האוסף הגדול ביותר בפולין של ספרי יהדות‪ ,‬של יהודי פולין ועל יהודי פולין‬
‫בשפות שונות‪ .‬החלק העיקרי הם הספרים ששרדו לאחר ההרס של המלחמה‪ .‬כיום מצויים בספריה כ ‪ 50,000 -‬כרכים ו‪-‬‬
‫‪ 10,000‬כתבי עת‪ .‬הגרעין העיקרי של האוסף הוא מהספרייה היהודית הראשית וספריות הסמינר התיאולוגי בוורוצלב ביניהם‬
‫ספרים מישיבת חכמי לובלין שנצלו בשואה‪ .‬הספרים העתיקים וכתבי היד הם בעלי ערך מיוחד‪ .‬זה האוסף הגדול מסוגו בפולין‪.‬‬
‫הרוב זה יודאיקה‪ ,‬העתיקים ביותר הם מהמאה ה‪ 1,200 ,12-‬תדפיסים דתיים עבודות של רבנים בעברית‪ ,‬האוסף הורחב ע"י‬
‫מתנות והחלפות‪ .‬הארכיב ‪ -‬פריטים מגטאות לודז' וורשה כמו זיכרונות ומזכרות מיהודי פולין בתקופת הכיבוש הנאצי‪ .‬מרבית‬
‫המסמכים מהמאות ‪ 18-17‬מתחלקים ל‪ 3-‬קבוצות ‪:‬‬
‫‪ .1‬מסמכים עד ‪ 1939‬שהעתיקים שביניהם המאה ה‪.17-‬‬
‫‪ .2‬מסמכים מתקופת מלחמת העולם השנייה‪.1939-1944 .‬‬
‫‪ .3‬מסמכים אחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬משנת ‪ 1944‬ואילך‪.‬‬
‫קומה ראשונה‪ :‬אולם התצוגה המרכזי ‪ -‬תיעוד גטו ורשה כולל ארגזי הפח וכדי החלב שבהן הוטמן חלק מארכיון "עונג שבת" של‬
‫רינגל בלום‪ .‬הרדיו ששימש את המחתרת בגטו ורשה‪ .‬בפינה מיוחדת מוקדש מקום לגטו לודז' כולל תצוגת שטרי כסף ומטבעות‬
‫שהונפקו שם‪ .‬שחזור הבונקר במילא ‪ .18‬תמונות חברי המחתרת ופינה לחסידי אומות העולם‪.‬‬
‫בקומת הביניים‪ :‬מצוי שיחזור של בית כנסת עם פריטי יודאיקה שנשתמרו מתקופת השואה‪.‬‬
‫בקומה השנייה‪ :‬אוסף ציורים‪ ,‬תדפיסים ופסלים שנעשו ע"י אומנים יהודים‪ .‬ובחדר מיוחד מצוי הארכיב‪ .‬זהו אותו אולם בו‬
‫מועדים כל יהודי פולין ששרדו את השואה ובו מצוי אוסף המסמכים שמתעד את השואה‪ .‬לארכיב זה ניתן לפנות בשעות‬
‫העבודה של המכון ולקבל פרטים על ניצולי שואה‪.‬‬
‫עמנואל רינגלבלום וארכיון עונג שבת‬
‫נולד בגליציה בשנת ‪ .1900‬ב‪ 1927-‬סיים לימודי דוקטורט בוורשה בנושא‪" :‬תולדות היהודים בוורשה בימי הביניים"‪ .‬פעיל‬
‫"בפועלי ציון שמאל"‪ .‬מ ‪ 1933‬נציג הג'וינט בפולין ומקום מושבו בוורשה‪ .‬ב ‪ 1938 -‬הוא יוצא לעיירה זבונשיין כעובד מטעם‬
‫הג'וינט ומטפל בכ– ‪ 17.000‬מיהודי גרמניה שגורשו לפולין (אחרי ליל הבדולח)‪ .‬עם פרוץ המלחמה דחה הצעה לברוח‪ ,‬חוזר‬
‫לווארשה ונרתם לעשייה בשני תחומי העיסוק שיפורטו בהמשך‪ .‬ב ‪ ,2/43‬לפני פרוץ המרד משפחתו (אשתו יהודית ובנו אורי)‬
‫מוצאת מקלט אצל פולני ברח גרויצקה בצד הארי‪ .‬רינגלבלום חוזר לגטו ערב פסח שנת ‪ ,43‬כנראה דבר המרד הצפוי נודע לו או‬
‫כדי לחגוג את חג הפסח עם יהודי הגטו‪ .‬הוא נתפס ומועבר לטרווניקי ביולי ‪ ,1943‬בסיוע של "ז'יגוטה" נשלח אליו צוות של‬
‫אנשי מחתרת‪ ,‬פולנים ויהודים‪ ,‬מחלצים אותו משם ומחזירים אותו לוורשה במסווה של פועל רכבת‪ ,‬למקום המסתור הקודם‪.‬‬
‫הוא מסתתר במקום מחבוא ביחד עם כ – ‪ 30‬יהודים נוספים‪ .‬במרץ ‪ 1944‬מתגלה מקום המסתור בעקבות הלשנה‪ ,‬פילגשו של‬
‫הפולני שהסתיר את רינגלבלום‪ ,‬משפחתו ואחרים הלשינה לגסטאפו‪ .‬כל היהודים שהסתתרו במחבוא והפולנים שהסתירו אותם‬
‫הובאו לפב יאק ותוך זמן קצר הוצאו רובם להורג‪ .‬הפולני אצלו הסתתר רינגלבלום במשך כתשעה חודשים מייצ'סלב וולסקי‪,‬‬
‫הוכרז חסיד אומות עולם‪ .‬מספרים שקבוצת אסירים יהודים הציעה לרינגלבלום לברוח‪ ,‬אך מכיוון שההצעה לא כללה את בנו‪,‬‬
‫הוא סרב‪ .‬כעבור מספר ימים נרצחו רינגלבלום ובני משפחתו על חורבות הגטו‪ .‬גופותיהם הושלכו לרחוב ונשארו שם זמן רב‪.‬‬
‫מקום קבורתם כמו יהודים רבים אחרים לא נודע‪.‬‬
‫על אישיותו‪ :‬רינגלבלום איש קשה ודורש מעובדיו ומעצמו‪ ,‬הוא האמין כי אם יצליח לפרסם בעולם מה מתרחש בגטו זה יעזור‬
‫ליהודים‪ .‬לפני האקציה הגדולה הצליח להעביר ל ‪ B,B,C -‬ידיעות על הקורה בגטו‪ .‬כשנחשף לעדויות על ההשמדה בחלמו‬
‫הופך לתומך נלהב במרד מזוין נגד הגרמנים‪ .‬קבוצת "עונג שבת" הופכת לחלק מהזרוע האזרחית של ארגון אי"ל בפיקודו של‬
‫מרדכי אנילביץ'‪.‬‬
‫נקודת המפנה‪ :‬המפנה בתפיסתו של רינגלבלום חל בעקבות מפגש עם רב צעיר בשם שמעון הוברבאנד‪ ,‬שהגיע לוורשה‬
‫כפליט‪ .‬גם הוברבאנד עסק בתיעוד ההתרחשויות שראה במו עיניו‪ .‬במפגש המוזר בין ההיסטוריון החילוני והסוציאליסט לבין‬
‫הרב הצעיר התברר כי שניהם שותפים לתחושה כי המאורעות שהם עדים להם הם חסרי תקדים בחשיבותם ההיסטורית‪ ,‬ויש‬
‫לתעד אותם למען ידע העולם מה עלה בגורלו של העם היהודי בשואה‪.‬‬
‫התיעוד‪ :‬רינגלבלום מתחיל לנהל יומן אישי ובו תיעד את קורות אותם ימים‪ .‬במקביל הוא תופס את עבודת הארכיון כסוג של‬
‫התנגדות‪ .‬הוא מעסיק עשרות בעלי מקצוע בתיעוד מפורט של כל תחומי החיים בגטו בעיקר‪ :‬היסטוריונים‪ ,‬עיתונאים‪ ,‬כלכלנים‪,‬‬
‫מורים וכל מי שהייתה לו נגישות להתרחשויות‪ .‬אישים מזרמים פוליטיים שונים – סוציאליסטים‪ ,‬ציונים כלליים וגם ציונים דתיים‪.‬‬
‫הוא פורס אותם בנקודות מרכזיות בהן מתרחשים האירועים החשובים בחיי הגטו‪ .‬הוא מטיל עליהם לתעד בכל צורה את אשר‬
‫הם רואים ושומעים‪ .‬בכל מוצאי שבת היה מקיים מפגש אליו הגיעו המתעדים והביאו את חומר התיעוד‪ .‬רינגלבום‪ ,‬אירגן‪ ,‬אסף‪,‬‬
‫תיעד וגנז במקומות מסתור‪ ,‬בלב הגטו המסוגר והנמק מרעב‪ ,‬ומאחורי גבו של הצורר את מסמכי התיעוד‪ ,‬ארוזים בקופסאות‬
‫פח ובכדי חלב‪ ,‬וקרא לארכיון הגטו בשם‪" ,‬עונג שבת"‪ .‬כך תאר רינגלבלום את המתעדים‪:‬‬
‫מה תועד‪ :‬הכל תועד! – הם אספו כל מסמך אפשרי‪ :‬צווים שהוציאו השלטונות הגרמנים‪ ,‬מסמכים של היודנראט‪ ,‬עיתונות‬
‫המחתרת‪ ,‬סרטי מגן דוד‪ ,‬תלושי מזון‪ .‬תעדו גם את כל תחומי החיים בגטו‪ :‬הרעב‪ ,‬המוות‪ ,‬פעילות היודנראט והמשטרה‬
‫היהודית‪ ,‬העזרה העצמית‪ ,‬המוסדות הדתיים‪ ,‬מערכת החינוך המחתרתית‪ ,‬פעילות תרבותית בגטו – כל מה שהתרחש בגטו‪.‬‬
‫גם על השמועות לא פסחו‪ ,‬רשמו עדויות של פליטים‪ ,‬מגורשים ומאנשים שנמלטו ממחנות עבודה והשמדה‪.‬‬
‫הסתרת הארכיון‪ :‬שלושה חלקים לארכיון עונג שבת‪ .‬הראשון נטמן ב ‪ 18.7.42‬ב ‪ 10‬תיבות מתכת‪ ,‬במרתף‪ ,‬ברחוב נובוליפקי‬
‫‪ . 68‬השני ב ‪ ,3.8.42‬בשני כדי חלב במרתף סמוך של אותו בניין‪ .‬השלישי נטמן בפברואר ‪ 43‬גם באותו בניין‪ .‬רינגלבלום‬
‫המשיך בכתיבת כרוניקה עד מרץ ‪ ,44‬עת הוצא להורג יחד עם בנו‪ .‬מקום קבורתו כנראה בין הריסות הגטו‪.‬‬
‫מציאת חלק מהארכיון‪ :‬שניים מהפעילים במלאכת התיעוד שרדו את השואה‪ :‬הירש וואסר‪ -‬שהיה מזכיר הפרויקט ורחל אויירבך‬
‫שהייתה אחת הפעילות‪ .‬מבין השניים רק הירש וואסר ידע את הכתובות המדויקות שבהן הוטמנו חלקי הארכיון‪ .‬ההטמנות‬
‫האחרונות שידוע עליהן היו‪ :‬בפברואר ‪ 1943‬הוטמנו שני כדי חלב ובהם חלק נוסף מהארכיון במקום אחר בגטו‪ .‬החלק הרביעי‬
‫והאחרון הוטמן באפריל ‪ .1943‬שניים משלושת חלקי הארכיון נתגלו אחרי המלחמה‪ ,‬בעקבות פעולות חיפוש ממוקדות שהוביל‬
‫הירש וואסר‪ .‬חלקי הארכיון נמצאו בחפירות תחת ערמות לבנים בשני מקומות שונים בגטו ההרוס עד היסוד‪ .‬ב‪ 1946-‬נמצאו‬
‫‪ 10‬מיכלי מתכת‪ ,‬ובהם ‪ 1,208‬מסמכים‪ ,‬בין חורבות הגטו במקום בו עמד בעבר הבית שברחוב נובוליפקי ‪ .68‬ב‪ 1950 -‬בעת‬
‫חפירת יסודות לבנין‪ ,‬באותו אזור‪ ,‬נמצאו שני כדי חלב ובהם חלק נוסף של הארכיון‪ ,‬שכלל ‪ 484‬מסמכים‪ .‬רק החלק שהוטמן‬
‫באפריל ‪ 43‬עדיין לא נתגלה‪.‬‬
‫הירש וואסר מתאר את אשר נמצא מארכיון עונג שבת‪:‬‬
‫"‪ ...‬כמעט שנה וחצי עברו מסוף המלחמה עד שאנו‪ ,‬שנשארנו בחיים‪ ,‬זכינו לרגע שניגשו להוציא את הארכיון הקבור מתחת‬
‫לחורבות‪ .‬לא רק מציאת המרתפים מתחת למאות הטונות של המשואות אלא אף סימון המקום שבו מצוי היה פעם הבית מס'‬
‫‪ 68‬ברחוב נובוליפקי ‪ ,‬דרש עבודה של מומחה‪ ...‬במחצית ‪ 46‬ניגשו לעבודה‪ ...‬מצאו את המרתף! ב – ‪ 18.9.46‬נתקלו במכסות‬
‫מתכת‪ ,‬ובמשך יומיים הוציאו מתחת לאדמה ‪ 10‬ארגזים גדולים‪ ,‬גדושים חומר היסטורי‪...‬עברו ארבע שנים‪ ,‬וכשאנו‪ ,‬עובדי‬
‫הארכיון האחרונים‪ ,‬היינו כבר בישראל‪ ,‬הגיעה מפולין בשורה מפתיעה‪ :‬בעת חפירת היסודות לבית חדש בשטח של נובוליפקי‬
‫‪ 68‬מצאו פועלים פולנים שני כדי חלב סגורים באופן הרמטי ומלאים חומר היסטורי‪( "...‬הירש וואסר)‬
‫מה לא נתגלה עד כה‪ :‬החלק השלישי והמאוחר יותר של הארכיון‪ ,‬מכיל ככל הנראה פריטים רבים על אודות ה"ארגון היהודי‬
‫הלוחם" (אם כי ארכיון המחתרת עצמו‪ ,‬שהוחזק בנפרד‪ ,‬נשרף במרד)‪ .‬בערב פסח ‪ ,1943‬המועד שבו תכננו הגרמנים את‬
‫הגירוש הסופי של יהודי הגטו הטמינו אנשי הארכיון את החלק הזה ‪ -‬הפעם ברחוב שוונטוירסקה ‪ .34‬נראה שעם גבור המתח‬
‫בגטו התעוררו יותר ויותר בעיות נגישות לאתרים השונים‪ ,‬וזה היה המקום הזמין ביותר‪.‬‬
‫מבצע החיפושים‪ :‬דוקטוראנט ישראלי – אורי מינצקר‪ ,‬אז בן ‪ ,27‬שהשתתף בקורס מדריכים ב"יד ושם"‪ .‬ושמע שם בראשונה‬
‫את סיפור הארכיון‪ ,‬ונדלק‪ .‬מינצקר חשב שהמכשור המודרני שהתפתח מאז ‪ ,1949‬יכול לתת עוד סיכוי לאיתור החלק האבוד‪.‬‬
‫הוא גייס ליוזמה ידיד משפחה‪ ,‬הגיאולוג יעקב קארץ'‪ ,‬יליד פולין‪ ,‬שחי בעצמו בגטו ורשה בתקופת השואה‪ .‬ושניהם לאחר‬
‫מדידות שונות שב יצעו‪ ,‬כשהם נעזרים בתצלומי אוויר מתקופת המלחמה‪ ,‬הם גילו שעל מרתפי הבניין ברחוב שוונטוירסקה ‪34‬‬
‫שם נטמן החלק השלישי של ארכיון עונג שבת‪ ,‬עומד כיום בניין השגרירות הסינית‪ .‬כל מאמצי ממשלות ישראל‪ ,‬פולין וארה"ב‪,‬‬
‫לקבל היתר משגרירות סין לבצע חפירות מתחת לבניין השגרירות נתקל בסירוב‪ .‬רק בתחילת שנת ‪ 2004‬נתקבל אישור לעובדי‬
‫המכון היהודי ההיסטורי בוורשה לבצע במשך חודש חפירות מתחת לבניין שגרורות של סין‪ ,‬במקום בו עמדו בעבר המרתפים‬
‫של הבניין‪ .‬אנשי המכון היהודי ההיסטורי‪ ,‬נעזרים בדוקטוראנט מהארץ חפשו במשך חודש תמים וגילו שניים מהמרתפים‪,‬‬
‫לצערנו בשניהם לא נמצא דבר! אל המרתף השלישי לא הצליחו להגיע‪ ,‬והעבודה הופסקה‪ ,‬כי תמה לה התקופה שנקצבה‬
‫לחיפושים‪ .‬כעת נמשכת מלאכת השכנוע של שגרירות סין לאפשר תקופת חיפושים נוספת‪ ...‬עד כה ללא הצלחה‪.‬‬
‫קטעים "מעונג שבת"‬
‫כשנודעו לאנשי " עונג שבת" מימדי האסון וההשמדה בשטחי בריה"מ ובמחנה ההשמדה חלמנו‪ ,‬כותב רינגלבלום ביומנו‪:‬‬
‫"‪ ...‬היום לפני הצהריים שידר הרדיו האנגלי אל יהודי פולין‪ .‬נמסר כל הידוע לנו כבר היטב‪ -‬סלונים‪ ,‬וילנה‪ ,‬לבוב‪ ,‬חלמנו ועוד‪...‬‬
‫קבוצת "עונג שבת" מילאה בזאת שליחות היסטורית גדולה‪ .‬היא הזעיקה את העולם לגורלנו ואולי הצילה מאות אלפים מכיליון –‬
‫ברור שאת זאת יוכיח רק העתיד הקרוב‪ .‬אינני יודע מי מהקבוצה יישאר בחיים‪ .‬דבר אחד ברור לכולנו – כל העמל והיגע שלנו‪,‬‬
‫מסירות הנפש והחיים בפחד מתמיד לא היו לשווא‪ .‬הנחתנו מהלומה לאויב‪( "...‬עמנואל רינגלבלום ‪) 26.6.1942 -‬‬
‫ביולי ‪ 42‬מתחילה האקציה בגטו ורשה כ ‪ 300.000‬יהודים נשלחים לטרבלינקה בגטו נותרו כ ‪ 55.000‬יהודים מוקם הארגון‬
‫היהודי הלוחם‪ .‬מלאכת התיעוד בעיצומה‪ .‬כך מתאר רינגלבלום ב‪ 5.11.1942-‬את האווירה בגטו לאחר הגירוש הגדול‪:‬‬
‫"‪...‬הציבור ברובו נוטה לעמידה על הנפש‪ .‬נדמה לי כי לא עוד ילכו כצאן לטבח‪ .‬הציבור רוצה כי האויב ישלם מחיר כבד‪ .‬בסכינים‬
‫יסתערו עליו‪ ,‬באלות‪ ,‬בחומצה‪ .‬לא יתנו עוד לשים מצודים‪ .‬יתנגדו לחטיפות ברחובות‪ .‬שכן ברור כי כל מחנה עבודה אינו בימים‬
‫אלה אלא מוות‪ .‬ואם למות מוטב בבית מאשר בנכר‪ .‬מובן שהמרד לא יפרוץ אלא אם יהיה מאורגן‪ .‬מסתבר שהיהודים התפכחו‬
‫מעט ומחשבים ומעלים כי ההליכה לטבח לא הפחיתה מן האסון‪ ,‬כי אם הגבירה אותו‪ .‬בכל אשר תפנה תשמע קול אחד – היינו‬
‫צריכים להתנגד לאקציה‪ .‬היינו צריכים לצאת אל הרחוב‪ ,‬להעלות הכל באש‪ ,‬לפוצץ את החומה ולפרוץ החוצה‪ .‬הגרמנים היו‬
‫בוודאי נוקמים בנו‪ ,‬רבבות קורבנות היו נופלים‪ ,‬אך לא ‪ .300,000‬אסור כי יישנה הדבר כעת‪ .‬מוכרחים לגלות התנגדות‪"...‬‬
‫(עמנואל רינגלבלום – ‪.)5.11.1942‬‬
‫שבוע לפני לכידתו של רינגלבלום‪ ,‬ב‪ 1-‬במרץ ‪ ,1944‬שולח מכתב שנועד לאנשי תרבות יהודים בעולם החופשי ומהווה מעין‬
‫צוואה לחייו‪:‬‬
‫"‪...‬כאשר התחילה תקופת 'השילוחים' הרצחניים בא רעיון ההתנגדות במקום רעיון העזרה העצמית‪ .‬בראש תנועת התנגדות‬
‫עמד הנוער הגיבור שלנו מכל הזרמים‪ ,‬ובשורה הראשונה – הארגונים בעלי הנטייה הארץ‪-‬ישראלית‪ .‬התחילה תקופה מפוארת‬
‫של המאבק היהודי המזוין בפולין‪ .‬התגוננות וגבורה של גטו וארשה‪ ,‬מאבק מרשים של ביאליסטוק‪ ,‬הכחדה של ריכוזי העינויים‬
‫בטרבלינקה ובסוביבור‪ ,‬הקרבות של טרנוב‪ ,‬בנדין‪ ,‬צ'נסטוחוב ומקומות אחרים‪ .‬יהודים הראו לעולם שביכולתם להיאבק עם נשק‬
‫ביד והם יודעים למות בכבוד במלחמתם לחיים ולמוות כנגד אויבם של העם היהודי והאנושות כולה‪ ...‬ספק אם תהיה לנו עוד‬
‫הזדמנות להיפגש‪ .‬מסרו את ברכותינו החמות לכל אנשי התרבות היהודית‪ ,‬סופרים‪ ,‬עיתונאים‪ ,‬מוזיקאים‪ ,‬פסלים‪ ,‬לכל בוני‬
‫התרבות היהודית המודרנית והלוחמים למען גאולתנו הלאומית והאנושית הכללית‪( "...‬רינגלבלום ‪)1.3.44‬‬
‫על חשיבות התיעוד ומסירותם של המתעדים כתב רינגלבלום‪:‬‬
‫"‪ ...‬כל אחד מעובדי "עונג שבת" ידע‪ ,‬כי עבודתו וסבלו‪ ,‬יגיעתו הקשה ולבטיו‪ ,‬הסתכנותו במשך ‪ 24‬שעות ביום בעבודה‬
‫האסורה ובהעברת חומר ממקום למקום‪ - ,‬כי כל זה קודש למטרה נשגבה‪ ,‬וכי הציבור‪ ,‬בהגיעו לימים של חירות‪ ,‬ידע להעריך‬
‫דבר זה כרא וי ויזכה אותם בצורת ההכרה הנעלה ביותר שתהא קיימת אז באירופה המשוחררת‪" .‬עונג שבת" היה ארגון של‬
‫אחווה‪ ,‬מסדר של אחים אשר חרתו על דיגלם נכונות לקרבן‪ ,‬מסירות ונאמנות בין איש לרעהו ושירות לציבור‪( "...‬עמנואל‬
‫רינגלבלום)‬
‫הצוואה‪ :‬שנים מהמתעדים גנזו את צוואתם אלה הם‪ :‬המורה ישראל ליכטנשטיין ושני תלמידיו דוד גרובר ונחום גז'יוואץ‪,‬‬
‫שלושתם נספו בגטו ורשה‪ .‬ואמנם הייתה להם בעת עבודתם הקדושה‪ ,‬ההרגשה שהם עוסקים בקבורת עצמם‪ .‬לאוסף‬
‫התעודות וכתבי היד שהטמינו באדמה הוסיפו את צוואותיהם‪ .‬כך כתב הנער דוד‪ ,‬שהיה בן ‪ 16‬כאשר היטלר כבש את ורשה‪:‬‬
‫"‪...‬בעת שארזנו את התעודות החשובות שוחחנו בינינו‪ :‬עכשיו נוכל למות בשקט‪ .‬הבטחנו והשארנו את הירושה העשירה‬
‫שלנו‪ ...‬אינני מחכה לאמירת תודה‪ .‬די לי אם הדורות שיבואו יזכירו את תקופתנו‪ ...‬בשעה שעבדנו בהטמנת הארכיון הרגשנו‬
‫את מלוא האחריות ולא פחדנו מפני הסכנות‪ ...‬מסרנו לעצמנו דין וחשבון‪ ,‬כי הננו עושים פרק בהיסטוריה והדבר הזה חשוב פי‬
‫כמה מחייהם של כמה אנשים‪ ...‬את אשר לא יכולנו לצעוק באוזני העולם הטמנו באדמה‪ ...‬הלוואי וייפול אוצר זה לידים טובות‪.‬‬
‫הלוואי ויגיע לזמנים טובים יותר‪ ,‬שיזעיק את העולם ויספר את אשר קרה במאה ה – ‪( "... 20‬דוד גרובר עובד עונג שבת)‬
‫על חשיבות התיעוד כותב רינגלבלום‪:‬‬
‫"‪...‬כל אחד מעובדי 'עונג שבת' ידע‪ ,‬כי עבודתו וסבלו‪ ,‬יגיעתו הקשה ולבטיו‪ ,‬הסתכנותו במשך ‪ 24‬שעות ביום בעבודה האסורה‬
‫ובהעברת חומר ממקום למקום‪ ,‬כי כל זה קודש למטרה נשגבה‪ ,‬וכי הציבור‪ ,‬בהגיעו לימים של חירות‪ ,‬ידע להעריך דבר זה‬
‫כראוי ויזכה אותם בצורת ההכרה הנעלה ביותר שתהא קיימת אז באירופה המשוחררת‪' .‬עונג שבת' היה ארגון של אחווה‪,‬‬
‫מסדר של אחים אשר חרתו על דגלם נכונות לקורבן‪ ,‬מסירות ונאמנות בין איש לרעהו ושירות לציבור‪( "...‬עמנואל רינגלבלום)‬
‫קבר החייל האלמוני‬
‫הרעיון להביא חייל אלמוני משדה הקרב שבו נפל לבירה‪ ,‬נולד בצרפת ואנגליה אחרי מלחה"ע ה‪.1-‬‬
‫מצעד הניצחון של הצבא הצרפתי(!) ב‪ '19-‬חלף על פני במת נספים שנועדה לסמל הנופלים כולם‪.‬‬
‫הוקמה מתחת לשער הניצחון (שנבנה להנצחת צבאו של נפוליאון אחרי שהובס ואף חייל צרפתי מנצח לא עבר בו‪ .‬אני הייתי‬
‫מפרק)‪.‬‬
‫סוציאליסטי‪ :‬עד אז שמות הגנרלים בלבד (החקוקים גם בשער הניצחון)‪ .‬אלמוני = דרגה לא ידועה‪.‬‬
‫ב‪ 20-‬הוצא ליבו של ליאון גמבטה‪ ,‬מנהיג שהתייצב בראש קרב הגבורה האחון נגד פרוסיה‪ ,‬והנוח מול ארון הקבורה של החייל‬
‫האלמוני‪ .‬אח"כ הוחזר ליבו לפנתיאון והחייל נותר לבדו‪.‬‬
‫הצרפתים והבריטים ביחד‪ :‬ב‪ ,20-‬באותו יום‪.‬‬
‫את האלמוני בצרפת בחר פצוע משדה הקרב‪.‬‬
‫בפולין‪ :‬אם שכולה‪.‬‬
‫בפולין‪ :‬ב‪ .25-‬הוצאו ‪ 6‬גברים ללא שמות‪ .‬אם שכולה אשר איבדה את בנה במלחמה לא מצאה את קברו בחרה את החייל‪.‬‬
‫מסביבו הונחו כדים עם אפרם של חיילים מ‪ 12-‬קרבות חשובים שנבחרו‪.‬‬
‫הכתובת‪ :‬כאן מונח חייל פולני אשר נפל למען מולדתו‪.‬‬
‫במלח"ע ‪ 2‬הרסו הגרמנים את ארמון ססקי אבל הקבר ניזוק רק באופן חלקי‪.‬‬
‫לאחר שיחרור העיר שיקמו במהירות גם את הקבר‪.‬‬
‫אבל הלוחות שונו‪ :‬לזכרם של לוחמים נגד גרמניה במלחה"ע השניה‪ ,‬מאחר והשלטון הקומוניסטי לא רצה להנציח קרבות נגד‬
‫רוסים‪.‬‬
‫ב‪ 46-‬התקיים הטקס המחודש‪ .‬לתוך הקבר הוכנסה אדמה מ‪ 24-‬קרבות ממקומות אחרים‪ ,‬כולל מרד גיטו וארשה‪ .‬אזרחים‬
‫פולניים שלחמו למען השיחרור‪.‬‬
‫בסוף ה‪ 80-‬חודש הקרב והלוחות המצונזרים הוחלפו לחללי כל הקרבות‪.‬‬
‫לפני הקבר בוערת אש תמיד ולידה ניצב משמר כבוד‪ .‬בכל שעה עגולה טקס חילופי המשמרות‪.‬‬
‫בית הקברות‬
‫בפרוץ מלחמת העולם ה‪ 2-‬חיו בוארשה ‪ 350‬אלף יהודים‪.‬‬
‫היום חיים בה כ‪ ,1500-‬מעטים מהם חיים בהתאם לאורח החיים היהודי המקובל‪.‬‬
‫קבורים בו כ‪ 400-‬אלף איש‪ ,‬לא כולל אלו שנקברו בקבר האחים הגדול בתקופת הגטו‪.‬‬
‫שני בתי עלמין שרתו את יהודי העיר‪ ,‬הישן היה ברובע פראגה‪ ,‬וזה ששרד הוא החדש יותר‪.‬‬
‫ראשיתו ב‪ , 1780-‬הוקם על אדמה שהעניק המלך לאחד היהודים‪ ,‬זביטקובר‪ ,‬כאות תודה על פועלו למען הצבא‪.‬‬
‫(סטאניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי ליהודי שמואל זביטקובר‪ ,‬ששמו יעקובוביץ אך בפי הבריות נקרא זביטקובר‪ ,‬כנראה משום‬
‫שמוצאו מכפר בשם זביטקי‪ ,‬שהיה נמצא בתחומה של ארשה רבתי)‪.‬‬
‫זביטקובר היה איש עתיר נכסים‪ ,‬בעל בנק וספק של הצבא‪.‬‬
‫המגרש ניתן לו כדי שיקים עליובית עלמין ליהודים‪ ,‬ובו בית טהרה ובית מגורים לקברן‪.‬‬
‫בית הטהרה נהרס ע"י הגרמנים כדי לפנות שטח כבור מחנה עבודה ליהודים מהונגריה שהוקם על שטחו‪ ,‬ובו עסקו במיון רכוש‪.‬‬
‫המציבה שליד קבר האחים מזכירה את דגם כיכר השילוחים‪.‬‬
‫בתקופת השואה כוסה בית העלמין באשפה ועפר ורק אחרי המלחמה החל יהודי בשם נוסבאום במבצע לחשיפתו וניקויו‪.‬‬
‫שטח בית הקברות הוא מעל ל‪ 30-‬אלף קמ"ר והוא מחולק למשעולים‪ ,‬חלקות ושורות‪.‬‬
‫יש בו מעל ‪ 100‬חלקות‪.‬‬
‫הרחובות הגדולים נקראים אוליצא והם חוצים את ביה"ק לאורכו‪ .‬לרוחבו חוצים ‪ 72‬שבילים‪.‬‬
‫הקבורה ההפוכה‪( :‬שיבוא המשיח אפשר יהיה לרוץ לי‪-‬ם)‪.‬‬
‫הסיבה‪ :‬מות הראשון שנקבר בטעות הפוך‪ ,‬ואז הנהיג כך הרב באותם ימים‪ ,‬שלמה זלמן ליפשיץ‪ ,‬כדי לא לבייש המת או‬
‫להוציאו מקברו ולהופכו‪.‬‬
‫המצבות‪ :‬במשך שנים בהתאם לנוהג הדתי ‪ -‬הפרדה בין נשים וגברים‪.‬‬
‫עיצוב המצבות השתנה‪ :‬בהתחלה אחיד ‪ -‬אב גבוהה ומעוגלת בקצה העליון‪.‬‬
‫עם הזמן ובהשפעת התקופה והאופנה עוצבו ע"י אומנים ידועי שם‪.‬‬
‫האוהלים שלצדם תפילות בציבור ומגביות כספים לצדקה‪.‬‬
‫משקפות רב גוניות של הקהילה היהודית בוארשה‪ :‬בעברית‪ ,‬יידיש‪ ,‬פולנית‪ ,‬רוסית וגרמנית‪.‬‬
‫הכתובת הראשונה בפולנית על קברו של ראש ישיבת הרבנים‪ ,‬אנטוניו אייזנבאום משנת ‪.1855‬‬
‫העתיק ביותר של גב' יונגהאף שנפטרה בב‪ ,1804-‬והייתה אלמנתו של סוחר‪ ,‬אזרח ווארשה‪.‬‬
‫מונומנט הבונד‪ :‬המפלגה הגדולה ביותר שבין התנועות היהודיות שהיו בפולין‪ :‬ב‪ '29-‬כ‪ 200‬סניפים בפולין‪ .‬בוורשה‪ :‬מ‪20-‬‬
‫נציגים יהודים שנבחרו למועצת העיר ‪ 17‬בונד‪ 2 ,‬ציונים ו‪ 1-‬אגודה‪.‬‬
‫מפלגה הדואגת לעניינים המקצועיים של הפועל היהודי‪ ,‬נלחמת באנטישמיות ושמירת זכויות‪.‬‬
‫ב‪ 38-‬אירגן פלוגות הגנה מזויינות של פועלים נגד כנופיות בריונים פשיסטים‪.‬‬
‫הזהות שלה‪ :‬יהודית‪-‬פולנית‪-‬סוציאליסטית‪.‬‬
‫מכאן‪ :‬כן ליידיש (עיקרון מפלגתי)‪ ,‬לא לציונות‪.‬‬
‫מלחמה על שוויון זכויות ליהודים בפולין‪ ,‬לקיים אוטונומיה לאומית תרבותית‪.‬‬
‫אבל סוציאליסטי‪-‬קומוניסטי מוחק לאום‪ .‬לכן לא קומוניסטי‪.‬‬
‫הקואליציות העדיפות עם פולניות סוציאליסטיות (פפס)‪.‬‬
‫מפעלים‪ 10 :‬עיתונים למבוגרים ועיתון נוער‪ ,‬מטבחי פועלים ופעילות סעד לילדים חולים של פועלים מעוטי יכולת‪ .‬הקמת‬
‫מסודות תרבות וחינוך‪ ,‬גם חילוניים‪ ,‬כמקהלה‪ ,‬ספריה‪ ,‬חוגי דרמה ואוניברסיטה עממית ‪ -‬והכל ביידיש‪.‬‬
‫בשבוע הראשון למלחמה‪ ,‬הסגירו הגרמנים את מנהיגי המפלגה הנריך ארליק וויקטור אלטר (לבדוק!!) לידי הרוסים שהוציאום‬
‫להורג בתירוץ מרגלים גרמנים ומתוך מלחמה במתנגדי הקומוניזם‪.‬‬
‫התאבדותו של מרדכי זיגלבוים‪ ,‬נציג הבונד במועצת עיריית ורשה‪.‬‬
‫היחיד שהתנגד במועצת הקהי לה נגד מילוי פקודת הגרמנים להסתגר בגטו‪ .‬קרא פומבית להתנגד בכוח‪ ,‬והצליח לברוח ללונדון‪.‬‬
‫(שליח הפועלים היהודים של פולין הכבושה בפרלמנט הפולני הגולה)‪.‬‬
‫עם פרוץ המרד‪ ,‬התאבד לזעזע את מצפון העולם‪.‬‬
‫קבר אדם צ'רנייקוב‪ ,‬עדויות להקראה‪ :‬גוטמן‪ :‬הוא אינו משלים עם תפקידו שנגזר ע"י הנאצים מלכתחילה‪ ,‬הוא מתרוצץ ממשרד‬
‫למשרד ומפקיד לפקיד ומנסה להביא נימוקם שמקורם בזמן אחר ואקלים רוחני אחר‪ .‬הוא משתדל לבטל גזירות או להמתיקן‪,‬‬
‫הוא גם מבקש להשיג הישגים‪ .‬הנאצים שמים לאל את הניסיונות של האיש‪ ,‬משפילים אותו‪ ,‬אוסרים אותו ומענים את גופו‪ .‬אך‬
‫מצד שני משליכים לעומתו באורח מחושב גם פירורי הסחה‪ .‬פה ושם נתקל צ'רניאקוב בגרמני שלא התנכר כליל לדמותו‬
‫האנושית‪-‬ההומנית‪ ,‬ופגישה מעודדת מעין זו מפרנסת את התקוות המקננות בלב ראש היודנראט‪ .‬עם זאת‪ ,‬תוך המאמץ‬
‫הסיזיפי וניסיונות בלי הרף להבקיע בראשו את הקיר‪ ,‬מתגברת בו העייפות או תוקף אותו הייאוש‪.‬‬
‫מתוך יומנו‪" 1.11.41 ,‬מכל העמל‪ ,‬כפי שאני רואה‪ ,‬אינו יוצא דבר‪ .‬ראשי מתחיל להתבלבל‪ .‬אף צעד חיובי אחד! אמור היה‪,‬‬
‫שמנות המזון תוגדלנה‪ .‬ההר הוליד עכבר‪ .‬האוכלוסין יקבלו‪ ,‬כנאה‪ 300 ,‬גר' לחודש‪ 100 ,‬גר' ריבה לחודש‪ ,‬ביצה אחת לחודש‬
‫ו‪ -100‬גר'‪ ,‬ביצה אחת לחודש ו‪ -100‬גר' תפוחי אדמה לשנה‪ .‬הלחם נשאר כמו שהיה‪ .‬על ההגדלה אין לדבר"‪.‬‬
‫‪" : 20.7.42‬שאלתי את מנדה כמה אמת יש בשמועות על אקציה לגירוש יהודים‪ .‬ענה שלא שמע על כך כלום‪ .‬אחריו פניתי אל‬
‫בראנדט‪ ,‬הואט ענה שלא ידוע לו שום דבר שכזה‪ .‬על השאלה‪ ,‬אם הדבר בכל זאת יכול להתרחש ענה שהוא אינו יודע כלום‪.‬‬
‫יצאתי ממנו לא בטוח‪ .‬פניתי אל הממונה עליו‪ ,‬הקומיסאר ביהם‪ .‬הוא ענה שאין זה המדור שלו‪ ,‬שאולי יוכל הוכנמאן להודיע‬
‫משהו על רקע השמועות‪ .‬העירותי‪ ,‬שלפי השמעות המופצות עומד להתחיל הפינוי היום בשעה ‪ .19:30‬ענה‪ ,‬שהוא היה וודאי‬
‫יודע משהו‪ ,‬אילו היה כך‪.‬‬
‫באין מוצא פניתי אל סגן מנהל מחלקה מס' ‪ ,3‬שרר‪ .‬הוא הביע תמיהה על השמעה וטען‪ ,‬שגם הוא אינו יודע כלום על כך‪.‬‬
‫לבסוף שאלתי‪ ,‬אם אני יכול להודיע לאוכ' שאין סיבה לפחד‪ .‬ענה שאני יכול‪ ,‬שכל מה שמספרים הוא שטויות ודברי הבל‪ .‬ציוויתי‬
‫ללייקין‪ ,‬שיודיע כל כך דרך התחנות האזוריות"‪.‬‬
‫יומיים לאחר מכן (יום התאבדותו) הודיעו לו שעליו לספק ששת אלפים אנשים‪ ,‬וככה יהיה בכל יום‪" :‬שטורמבאפיהרר הפלה‬
‫הזמין אותי אל חדר העבודה והודיע לי שאשתי לעת עתה חפשייה‪ ,‬אך אם הפינוי ייכשל‪ ,‬היא הראשונה שתומת בירייה כבת‬
‫ערובה"‪.‬‬
‫עמוס דאגות כספיות‪ ,‬מייגע את ראשו כיצד לכלכל את משק הקהילה‪ ,‬חייב מדי יום לספק מכסה של אנשים לעבודות כפייה‪,‬‬
‫ובמרוצת הזמן מוטלת על היודנראט החובה להכין משלוחים של עובדים היוצאים לתקופות ממושכות למחנות עבודה‪ .‬מאידך‬
‫מתרוצץ בלי ליאות כדי להשיג פה ושם הנחות‪ :‬הגרמנים מבטיחים הבטחות‪ ,‬גרמני אחד מפנה אותו לרעהו ובסוף כל עמלו‬
‫לשווא‪ .‬כך מסתיים המאמץ הממושך כדי להשיג פינת נוי בשביל הגטו (גן קרשינסקי)‪ ,‬כך מסתיימות על פי רוב ההתערבויות‬
‫במקרה של מאסרים‪ .‬לעיתים ניצחון מה‪ ,‬כמו הבשורה על פתיחת בתי ספר יהודיים לילדי הגטו‪)5.9.41( .‬‬
‫ניסיונות למו"מ ושוחד נוצלו ע"י הגרמנים לסחטנות‪ .‬לדוגמא‪ :‬מאבקו להצלת מספר אסירים שנידונו למוות בינואר ‪:'42‬‬
‫פנה לקומיסר שפיקח על הגטו‪ ,‬והלה דרש ממנו תמורת השחרור פרוות (נוסף על הפרוות שכבר הוחרמו בגטו)‪ .‬נערכה מגבית‬
‫מיוחדת כדי לרכוש חומר לפרוות והגטו כולו נרתם למשימת הייצור‪ .‬כתוצאה מהעסקה שוחררו כחלק מהאסירים וצ'רניאקוב‬
‫התמלא סיפוק מהצלחתו‪:‬‬
‫"קיבלתי תצלומים משחרור האסירים מבית הסוהר היהודי‪ .‬בתצלומים אף נראית שמחת ההמון שנתקהל‪ .‬זאת הפעם הראשונה‬
‫שאני רואה בת צחוק של הגטו‪ ,‬על פניו של משוחרר בת צחוק‪.‬‬
‫מ בחינת הגרמנים זה תרגיל ציני‪ ,‬לסחוט עוד כסף מהיהודים‪ .‬ברם‪ ,‬באותו רגע נראה כהצלחה‪ ,‬והדבר יצר אשליות לגבי‬
‫אפשרות להשיג הישגים אצל הגרמנים‪.‬‬
‫הטיל מסים בצורה פרוגרסיבית (סכום אחיד לכל התושבים) גיוס לעבודת כפייה ע"י חטיפת אנשים והמשטרה היהודית שחררה‬
‫אלו ששלמו שוחד‪ ,‬כלומר העשירים‪.‬‬
‫קבר פרופ' מאיר בלבן והקראים‪ :‬כת יהודית שהתגבשה בסוף ה‪ 8-‬בבבל‪ .‬כפרה בסמכות התושב"ע והסתמכה על התנ"ך בלבד‪,‬‬
‫לכן נקראים גם 'בני המקרא'‪ .‬לפי המקורות הרבניים‪ ,‬הלא אובייקטיביים‪ ,‬ובראשם הלוחם הגדול בקראים‪ ,‬הרב סעדיה גאון‪,‬‬
‫פרישת הכת נעשתה על רקע אישי ולא אידיאולוגי‪ :‬סביב המחלוקת על מינויו של ראש הגולה בבבל‪ .‬לאחר מותו של ראש‬
‫הגולה העדיפו הגאונים למנות את הבן הצעיר והחסיד‪ ,‬חנניה‪ ,‬ולא הבכור‪ ,‬ענן‪ .‬הבכור לא השלים עם המינוי הזה‪ ,‬ומינה עצו‬
‫כראש הגולה האמיתי‪ ,‬עד שלבסוף נשלח לכלא‪ .‬עם שחרורו ייסד את הכת‪.‬‬
‫ב גלל המקרא‪ ..‬לכן החמירו מאוד בעניינים שונים‪ ,‬כמו בהלכות שבת‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אסרו על השארת אש דולקת בשבת וכן על יציאה‬
‫מהבית‪ ,‬אם כי נסוגו מהדרישה המחמירה עם הזמן‪ .‬חנוכה הם לא חוגגים‪ ,‬כי מדובר באירוע פוסט‪-‬מקראי‪.‬‬
‫האם הקראים הם היהודים האמיתיים? לדעתם כן‪ .‬אבל הם לא יכלו לטעון על היותה היהדות האמיתית‪ ,‬כי נוסדה מאה ה‪.8-‬‬
‫בדיחה רבנית‪ :‬המלך ציווה על נציג קראי ויהודי להתייצב לפניו לויכוח פומבי‪ .‬הקראים שלחו את החכם מבניהם‪ ,‬לבוש בבגדי‬
‫חג‪ ,‬ואילו נציג היהודים היה מהפשוטים בקהילה‪ .‬היהודי התייצב בפני המלך‪ ,‬חלץ את נעליו‪ ,‬החזיק אותן בידיו ונשאר יחף‪ .‬מובן‬
‫שהמלך כעס על התנהגות זו‪ .‬ענה היהודי‪ ,‬שכך היהודים רגילים להופיע לפני מלך המלכים‪ ,‬שנאמר‪ :‬של נעלך מעל רגליך‪ .‬אז‬
‫למה אתה מחזיק את נעליך בידיך? שאל המלך‪ .‬ענה היהודי‪ :‬בשעת מתן תורה בהר סיני‪ ,‬שחלצנו את נעלינו‪ ,‬הקראים גנבו לנו‬
‫אותן! קפץ הקרא י ואמר‪ :‬שקרן! הרי בזמן מתן תורה עוד לא היו קראים בעולם! פנה היהודי אל המלך‪ :‬הרי לך אדוני‪ ,‬הקראי‬
‫מודה בעצמו שדתו מאוחרת לזו של היהודים‪..‬‬
‫מה הם כן טוענים‪ :‬שלכן שהחלוקה בין קראות ליהדות החלה עוד בתקופת בית שני‪ ,‬ושהפרושים הם שפרשו מהזרם האמיתי‬
‫ביהדות‪ .‬כלומר‪ ,‬בניגוד לבלבן הם אומרים שהם היהודים האמיתיים‪.‬‬
‫ב‪ 9-‬וב‪ 10-‬התפשטה בקהילות ישראל‪ ,‬ולעיתים בני העדה היוו את הרוב היהודי‪ .‬החל מה‪ 12-‬הוקמו מרכזים נפרדים במזרח‬
‫אירופה‪ ,‬החשוב בקרים שבדרום רוסיה‪.‬‬
‫עד סוף ה‪ 19-‬לא ראו עצמם כיחידה שמחוץ לכלל היהודים‪.‬‬
‫אולם בשואה עויינות‪ .‬יהודים קראו להם‪ :‬הנאצים השמיים‪ ,‬ראש הקהילה הקראית לא היה מוכן לשתף פעולה עם תעודות‬
‫קראיות מזויפות‪ .‬תעודה כזו עדיפה על אחרות שכן הגרמנים נהגו לבדוק ברית המילה‪ ,‬והרי גם הקראים נימולים‪.‬‬
‫מקרה אחד דווקא הפוך‪ :‬זוג מגטו וילנה ברח לוורשה וברשותו תעודות קראיות‪ .‬לאחר שנתפסו ע"י הגסטאפו התבקש ראש‬
‫העדה הקראית בוורשה‪ ,‬ענניה זיונצ'קובסקי‪ ,‬לזהות אותם‪ .‬הקראי אישר קראיותם‪.‬‬
‫מרדכי טננבוים לא הצליח‪ .‬ראש הקהילה הקראית בווינה איים עליו שיסגירו לגסטאפו‪.‬‬
‫שירתו בצבא הגרמני‪ ,‬בין השאר ביחידות הוואפן אס‪.‬אס‪.‬‬
‫בישראל כיום‪ :‬הריכוז הגדול ביותר של קראים‪ .‬אם קראי מזרח אירופה התנכרו ליהודים‪ ,‬הרי שצפון אפריקה וארצות המזרח‬
‫קשרו את גורלם עם אחיהם הרבניים‪ .‬בין היתר‪ ,‬היו שנרשמו כחברים בהצ"י וסייעו במאמצי העלייה‪ .‬מזה מרזוק‪ ,‬מעולי הגרדום‬
‫במצרים בפרשת לבון‪ ,‬היה קראי‪.‬‬
‫קברי רבנים‪ :‬גודל וגיוון ‪ -‬הקהילה הגדולה ביותר באירופה לפני מלח"ע ‪ :2‬משכילים ומתבוללים‪ ,‬ליטאים וחסיידם‪ ,‬בונדיסטים‬
‫וציונים‪ ,‬סופרים ומשוררים‪ ,‬שחקני תיאטרון ואנשי חזון‪ ,‬עסקנים ואנשי אקדמיה‪ ,‬אמידים ועניים‪ ,‬מפורסמים ו'עמך'‪.‬‬
‫התהליכים החברתיים שעברו על יהודי אירופה‪ ,‬החל מהמאה ה‪ -19‬באים לידי ביטוי בשפה הכתובה על המצבות‪ .‬עברית‪,‬‬
‫שילוב פולנית ליד העברית‪ ,‬יידיש‪ ,‬פולנית וגרמנית‪.‬‬
‫דמויות רבניות‪ :‬דוד בער מייזליש‪ ,‬רבה של קרקוב ומאוחר יותר וארשה‪ ,‬רבי אברהם מרדכי‪ ,‬בנו של הרבי מגור ואניו של רבי‬
‫יהודה אריה לייב שעמד בראש חסידות גור לאחר מות סבו‪ ,‬ורבי ישראל ממודז'יץ‪ ,‬מייסדה של חסידות מודז'יץ‪ ,‬המדגישה את‬
‫ערך הניגון בעבודת האל ומי שהלחין מאות לחנים בע"פ וללא תווים‪.‬‬
‫חמדת‪ :‬רבה הראשון של וארשה‪ ,‬שפסק הלכה לקבור הנפטרים כשפניהם לכיוון היציאה‪.‬‬
‫בדרך למחבוא אפשר לראות פתח מילוט במערכת הביוב‪.‬‬
‫באוהל‪ :‬חיים סולובייצ'יק והנצי"ב‪.‬‬
‫הנצי"ב‪ ,‬נפתלי צבי יהודה ברלין‪ .‬עמד בראש הישיבה בעיירה וולוז'ין‪ ,‬הממוקמת בין וילנה למינסק‪ .‬הישיבה הגדולה ביותר‬
‫באירופה באותם ימים‪ .‬עמד בראשה מ‪ -1853‬עד ‪ ,1892‬אז נסגרה בפקודת הרוסים‪ .‬באותה שנה החליט הנצי"ב‪ ,‬שכבר היה‬
‫זקן וחולה‪ ,‬לעלות לישראל‪ .‬הוא עבר למינסק‪ ,‬משם לוארשה‪ ,‬אך מחלת הסכרת הכריעה אותו והוא נפטר‪ .‬רוב חייו לא‬
‫בוארשה‪ ,‬והימצאות קברו כאן במקרה‪.‬‬
‫הקמת הישיבה ביוזמתו של חיים מוולוז'ין‪ ,‬תלמידו הגדול של הגאן מווילנה‪ .‬במסגרת הקמת ישיבות לחיזוק לימוד עולם התורה‬
‫כקונטרה לחסידות‪ .‬לדוגמא‪ ,‬כשהרבנית חלתה‪ ,‬ביקשו התלמידים להפסיק לימודיהם ולומר פרקי תהילים‪ ,‬אך הרב סירב‪ .‬כך גם‬
‫לא להאריך בתפילה על חשבון לימוד תורה‪ .‬מאמרותיו‪" :‬תורה שלא לשמה וחסידות לשמה – תורה עדיפה"‪.‬‬
‫דמויות מפורסמות למדו שם‪:‬‬
‫ביאליק‪ :‬שיר המתמיד‬
‫עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה‬
‫בהן יעשן במסתור נרנו הישן‪.‬‬
‫עוד הותיר אלוהינו לפליטה גדולה‬
‫גחלת לוחשת בערמת הדשן‪..‬‬
‫ובצאתך יחידי לעתות בלילה‪..‬‬
‫אז מתמיד באחד מבתי הכלאים‪..‬‬
‫תיראנה עיניך‪..‬‬
‫ועוד‪:‬‬
‫אם יש את נפשך לדעת את המעיין‬
‫ממנו שאבו אחיך המומתים‪..‬‬
‫הוי‪ ,‬אח נענה! אם לא תדע לך כל אלה –‬
‫אל בית המדרש סור‪ ,‬הישן והנושן‪..‬‬
‫ביאליק‪ :‬ספר האגדה עם רבניצקי‪ .‬לא תוצר מובהק‪ ,‬שכן התקרב לרעיונות ההשכלה‪ .‬היה חבר באגודה חשאית בשם "נצח‬
‫ישראל" שביקשה לפשר בין ההשכלה והלאומיות העברית לבין המסורת היהודית‪.‬‬
‫אבל בעיקר דמויות רבניות‪:‬‬
‫הרב קוק‪ ,‬הרב יצחק ניסנבוים (זוהי שעת קידוש החיים‪ ,‬ולא קידוש השם‪.)..‬‬
‫הרב ניסיבוים‪ ,‬סיפור‪:‬‬
‫בשבתי בעת ההיא בשעה השלישית בלילה ולומד בישיבה‪ ,‬התפרץ פתאום פנימה הנצי"ב כשהוא מעוטף באדרתו ומכוסה כולו‬
‫שלג לבן‪ ,‬ומיהר ישר אלי בשאלה‪" :‬איפה עומדים היום בשיעור"? הוא בא זה עתה מן הדרך וטרם נכנס לביתו‪ ,‬רץ אל הישיבה‬
‫לדעת באיזה מקום עליו להטיף את שיעורו למחר‪ ,‬וכאשר אמרתי לו‪ ,‬ליטפני ואמר‪' :‬טוב‪ ,‬בני‪ ,‬טוב!'‪ .‬לאושרי לא היה באותו רגע‬
‫קץ‪ .‬כה עבר עלי החורף בעמלה של תורה‪.‬‬
‫יצחק ניסנבוים הפך לאחד ממנהיגי 'המזרחי' בפולין ומחשובי הוגי הדעות של הציונות הדתית‪ .‬קיבוץ 'בארות יצחק' על שמו‪ ,‬לפי‬
‫בקשת גרעין מתיישבים מינ' ‪ .43‬כך הונצחה השואה לראשונה על מפת הארץ‪ .‬תחילה בנגב הצפון‪-‬מערבי‪ ,‬אך לאחר אבדות‬
‫והרס בעצמאות ניטש‪ ,‬והוקם לא הרחק מב"ג‪.‬‬
‫עוד דמות‪ :‬בנו של הנצי"ב‪ ,‬מאיר בר אילן שהיה בן ‪ 14‬כשנפטר אביו‪ .‬עמד בראש תנועת המזרחי‪ ,‬עסקן ציוני חשוב‪ .‬נפטר‬
‫בארץ ב‪ .'-49‬בית מאיר ואונ' בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫התמנה לאחד היועצים של חיבת ציון‪ .‬כאשר רבנים אחרים התחילו לפרוש ממנה בגלל חילוקי דעות בין דתיים לחילוניים‪ ,‬פעל‬
‫להצלתה‪ .‬יזם מפעל התרמה‪ ,‬רצה לראות היהודים מקיימים בה תורה ומצוות‪ ,‬אך את המקטרגים כינה‪ :‬מרגלים‪ ,‬רמז למרגלים‬
‫שבמדבר אשר נשלחו ע"י משה לכנען‪.‬‬
‫חיבת ציון‪ :‬במהלך ה‪ -19‬ראו רבים ההתבוללות כפתרון למצב היהודים‪ .‬בעיקר הטיפה לרעיון זה תנועת הרפורמה מגרמניה‪.‬‬
‫רצח הצאר אלכסנדר השני ב‪ -1881‬וסופות בנגב גרמו לרבים להאמין שההתבוללות אינה הפתרון‪ .‬בילו‪ ,‬חובבי ציון‪ ,‬חיבת ציון‪.‬‬
‫החובבים שלחו קבוצות לארץ והקימו ראשל"צ‪ ,‬רא"פ‪ ,‬ז"י‪ .‬תקופת העלייה הראשונה‪.‬‬
‫ב‪ - 1884-‬חיבת ציון בקאטוביץ‪ .‬פינסקר‪ ,‬אוטו‪-‬אמנסיפציה‪ :‬אין סיכוי ליהודים להשתלב בחברה הסובבת גם לאחר שירכשו‬
‫השכלה כללית‪.‬‬