רשות בנחלה חקלאית והחבות בתשלום היטל השבחה
Transcription
רשות בנחלה חקלאית והחבות בתשלום היטל השבחה
מעמדו של בר-רשות בנחלה חקלאית והחבות בתשלום היטל השבחה מר דורון שגיא ,מתמחה -בהנחיית עו"ד נתי רוזנצוייג עד היום היה נהוג שבעלי זכויות במגזר החקלאי ,המחזיקים בזכויות בר-רשות מכוח חוזי משבצת תלת שנתיים ,כפי שיתואר ויוסבר להלן ,פטורים מתשלום היטל השבחה .לאחרונה נדרש בית המשפט העליון פעם נוספת לשאלה האם חלה חובת תשלום היטל השבחה ,מכוח חוק התכנון והבנייה ,התשכ"ה( 5691-להלן" :חוק התכנון והבנייה") ,גם על בעלי זכויות בר-רשות במגזר החקלאי .בפסק דין חדש ותקדימי שניתן ברע"א 501521הועדה המקומית לתכנון ובנייה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך ואח' ,קבע בית המשפט העליון כי החובה בתשלום היטל השבחה חלה גם על בעלי זכויות אלה. זכויות בר-רשות בקרקע חקלאית במדינת ישראל חיים יותר מ 912,222-איש ביישובים חקלאיים ובישובים קהילתיים .חקלאי ישראל מעבדים כ7.5- מיליון דונם המהווים כחמישית מכלל שטחה של מדינת ישראל ,כאשר כ 0.2-מיליון דונם מתוכם מוחכרים במסגרת נחלות חקלאיות. המדיניות הקרקעית של מדינת ישראל ,כפי שמצאה את ביטויה כבר בהחלטה מס' 5של מועצת מקרקעי ישראל מיום ,55.1.5691הבחינה מתחילתה בין קרקע חקלאית לבין קרקע עירונית .ככלל ,נקבע כי קרקע חקלאית תוחכר בחכירה לדורות לתקופה של 76שנים עם אופציה ל 76-שנים נוספות .יחד עם זאת ,מאחר ועם הקמתו של מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) (להלן" :הרשות") מרבית הקרקעות החקלאיות בישראל טרם עברו הליך של הסדר מקרקעין ,עוצב בתחילת שנות ה 92-של המאה הקודמת "חוזה המשבצת" .מטרתו של חוזה המשבצת הייתה להקים מערכת חוזית שתשמש את הרשות למסירת הקרקע לצרכי התיישבות וחקלאות ,וזאת עד שיוסדרו ההיבטים המשפטיים שיאפשרו חתימה על חוזה חכירה לדורות ורישום החכירה בספרי המקרקעין .יודגש ,כי מסיבות היסטוריות, שאבד עליהם הכלח ,נחתמים חוזי המשבצת לתקופה של שלוש שנים בלבד ,כאשר כל שלוש שנים נחתם חוזה המשבצת מחדש. עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת ,הוקמו מרבית היישובים החקלאיים בישראל בעזרתה של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן" :הסוכנות היהודית") ,אשר שימשה כ"מוסד מיישב" .תפקידה של הסוכנות היהודית כ"מוסד מיישב" היה לתכנן ולהקים ישובים כפריים ולסייע להם להגיע לביסוס חקלאי ,תעשייתי, חברתי ומנהלי .בשלבי תכנונו והקמתו של היישוב ,נחתם בין הסוכנות היהודית לבין הרשות חוזה משבצת תלת שנתי אשר התחדש מעת לעת .בתורה ,חתמה הסוכנות היהודית עם האגודות השיתופיות ,אשר עתידות היו להוות את גרעין המתיישבים של היישוב ,הסכמים ,לפיהם התחייבו האגודות לקיים את מטרות ההתיישבות בתמורה לזכות להחזיק ולעבד את הקרקע כבעלי רישיון מהסוכנות היהודית ,שהיא כאמור שוכרת הקרקע .בדרך זו נכרת בין הרשות ,הסוכנות היהודית והאגודות השיתופיות "חוזה משולש" .החוזה המשולש הסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים השונים וכלל, בין היתר ,תנאים שכל תכליתם להבטיח כי הקצאת הקרקע לאגודות תיעשה למטרות של עיבוד חקלאי בלבד .בעשורים האחרונים סיימה הסוכנות את תפקידה ובמקרים אלה ההתקשרות בחוזה המשבצת נעשית בדרך של חוזה דו-צדדי ישירות בין הרשות לבין האגודה השיתופית. חשוב להעיר ,כי הן במקרה של חוזה משולש והן במקרה של חוזה דו-צדדי ,אין בעל הנחלה מהווה צד ישיר לחוזה המשבצת .כך ,לצד חוזה המשבצת חותמים בעלי נחלות ,החברים באגודות השיתופיות השונות ,על חוזי רשות לגבי הנחלה שהוקצתה להם .בחוזי הרשות לוקחים על עצמם בעלי הנחלות את החיובים השונים הנובעים מחוזה המשבצת, אשר נועדו ,בין היתר ,להבטיח את מטרות הקצאת הקרקע ,כלומר שהקרקע תמשיך לשמש למטרות חקלאות בלבד .כמו כן ,ראוי להדגיש ,כי זכותו של בעל הנחלה היא זכות בר-רשות .משמעות הדבר שלא מדובר בזכות קניינית בנכס ,כגון: בעלות או שכירות ,אלא בזכות אישית הניתנת לבעל הנחלה מכוח חוזה הרשות המתנה את התנאים למתן הרישיון והפסקתו. מהו היטל השבחה? היטל השבחה הינו תשלום המשולם על ידי בעל זכויות במקרקעין לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בגין השבחה של המקרקעין אשר התרחשה עקב אישורה של תכנית משביחה שהעלתה את ערכם .חישוב היטל ההשבחה נקבע על ידי שמאי של הועדה המקומית לתכנון ובנייה ושיעורו הוא מחצית משווי ההשבחה שנוצרה עקב אישור התכנית .יצוין ,כי בעל הזכויות אינו נדרש לשלם את ההיטל מיד עם אישור התכנית ,אלא רק בעת "מימוש" זכויותיו ,בין אם בדרך של עסקת מכר ובין אם באמצעות הגשת בקשה לקבלת היתר בניה וכיו"ב. הרעיון או התכלית שבבסיס היטל ההשבחה הוא כלכלי .כלומר ,מקום בו רשות ציבורית משקיעה בתכנון ובפיתוח ,ועל ידי כ ך מביאה לעליית ערכם של המקרקעין ,מבחינה כלכלית ,מן ראוי כי בעלי הזכויות במקרקעין יישאו בחלק מהוצאות התכנון והפיתוח .נקודה זו מבטאת רעיון של צדק חלוקתי .בעל הזכויות במקרקעין נתפס על ידי בית המשפט כמי ש"התעשר" בעקבות השבחת המקרקעין ,התעשרות שמן הראוי שחלקה תמומן על ידי הנהנה מההשבחה בדרך של נשיאה בהוצאות התכנון והפיתוח. לענייננו ,קובעת התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה כי היטל השבחה יחול על ה"בעלים" של המקרקעין או כאשר מדובר במקרקעין מוחכרים על ה"חוכר לדורות" של המקרקעין .היות ,וכאמור לעיל ,זכויותיהם של בעלי נחלות במגזר החקלאי הן זכויות בר-רשות ,המעוגנות בחוזה המשבצת התלת-שנתי ,היו בעלי זכויות אלה פטורים בעבר מתשלום היטל השבחה .במקרה זה ,הייתה המדינה ,כבעלת הקרקע ,מחויבת בתשלום היטל ההשבחה ,כאשר בהתאם להסדר הנהוג ,ו אשר אומץ אף הוא בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה ,שילמה הרשות לוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה 52%מהסכומים שנגבו על ידה בגין המקרקעין שהושבחו. כאמור לעיל ,לאחרונה נדרש בית המשפט העליון ברע"א 501521הועדה המקומית לתכנון ובנייה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך ואח' (להלן" :פרשת בלוך") ,לשאלה האם בעלי זכויות במגזר החקלאי ,המחזיקים בנחלתם כברי-רשות, מכוח חוזה משבצת תלת שנתי ,הם בגדר "חוכרים לדורות" ,כאמור בתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה ,החייבים בתשלום היטל השבחה? פרשת בלוך בני הזוג בלוך הם חברים באגודה שיתופית חקלאית גבעת עדה (להלן" :האגודה") .האגודה בה חברים הזוג בלוך שוכרת משבצת קרקע בהתאם לחוזה משבצת דו-צדדי ,לתקופה של שלוש שנים ,שנחתם בין האגודה לבין הרשות ,ומכוחו העניקה האגודה לבני הזוג בלוך זכות של בר-רשות בחלקתם .בשנת 5621ניתן תוקף לתכנית מתאר חדשה (להלן: "התכנית החדשה ") על פיה ,גדלו זכויות הבנייה בחלקתם של בני הזוג ,כך שהותר לבני הזוג לבנות שתי יחידות דיור, במקום אחת .בני הזוג ביקשו לממש את זכויותיהם בהתאם לתכנית החדשה והגישו בקשה להיתר בנייה ליחידת דיור נוספת .בקשתם של בני הזוג אושרה על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה ,כאשר בד בבד עם אישור הבקשה ,נשלחה לבני הזוג דרישה לתשלום היטל השבחה. בפסק הדין ,שניתן ביום ,4.6.0257קבע בית המשפט העליון כי יש לפרש את המונח "חוכר לדורות" ,כאמור בתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה ,ככולל בגדרו גם את מי שמהותית מחזיק במקרקעין כחוכר לדורות ,הגם שהוא מכונה בחוזה ,בר-רשות. בפסק הדין נפסק כי קביעת מעמדו של מחזיק במקרקעין ,מבחינה מהותית ,נעשית לאור הרקע לכריתתו של חוזה המשבצת וכן לאור אינדיקציות בדבר טיב הזכויות המוענקות מכוחו ,אשר בחלקן הן אינדיקציות פנימיות שמקורן בחוזה המשבצת התלת-שנתי ,וחלקן חיצוניות לחוזה המשבצת. בית המשפט העליון קבע ,כי ביסוד חוזי המשבצת עומדת כוונת הרשות להתקשר בחוזה ארוך טווח ,כאשר כוונה זו נלמדת קודם כל מהמטרות המונחות בבסיס ההתקשרות .כלומר ,יישובן ופיתוחן של קרקעות חקלאיות על ידי אגודות שיתופיות וחבריה ן ,כאשר אין חולק שמטרות אלה אינן ניתנות להשגה תוך שנים בודדות ,אלא שמדובר בתהליכים הנמשכים לאורך עשורים רבים .כמו כן ,מעיון בחוזה המשבצת קבע בית המשפט העליון בפרשת בלוך ,כי מערך הזכויות והחובות של ברי רשות ,מכוח חוזה משבצת תלת שנתי ,זהה מבחינה מהותית למערך הזכויות והחובות של בעלי זכויות מכוח חוזה חכירה לדורות. בית המשפט העליון המשיך ובחן גם אינדיקציות חיצוניות התומכות בקביעת מעמדו של בר-רשות במגזר החקלאי, מכוח חוזה משבצת תלת שנתי ,כ"חוכר לדורות" לצורך חיובו בהיטל השבחה .כך ,ברי-רשות ,כדוגמת בני הזוג בלוך, זכאים לפיצוי בגין תכנית פוגעת על פי סעיף 565לחוק התכנון והבנייה כ"בעל זכות במקרקעין" .בנוסף לכך ,גם העובדה לפיה אין כל פער בין שווי נחלה חקלאית לגביה קיים חוזה חכירה לדורות לבין שווי נחלה שהזכויות בה הן מכוח חוזה משבצת תלת שנתי מתחדש ,מהווה גם הוא אינדיקציה חיצונית לקביעת מעמדו של המחזיק במקרקעין. לבסוף ,נקבע על ידי בית המשפט העליון כי פרשנות המפרשת את המונח "חוכר לדורות" ככולל רק את מי שחתום על חוזה חכירה לדורות ,ולא את מי שמבחינה מהותית מחזיק במקרקעין כחוכר לדורות ,יש בה כדי לסכל את התכלית הכלכלית והחלוקת ית העומדת בבסיס היטל ההשבחה .רק פרשנות הכוללת בגדר המונח "חוכר לדורות" גם את מי שמבחינה מהותית מחזיק במקרקעין כחוכר לדורות ,מגשימה את עקרון הצדק החלוקתי המורה כי מי שנהנה מן ההשבחה ישתף את יתר חברי קהילתו בהתעשרותו ,על-ידי השתתפות בהוצאות הרשות הציבורית. משכך ,נקבע בפסק הדין באופן תקדימי כי מעמדם של בני הזוג בלוך ,ושכמותם ,עולה במהותו ובהיבטים רבים ומשמעותיים לכדי מעמד של חוכרים לדורות במשקים חקלאיים. לסיכום משמעותו של פסק הדין בפרשת בלוך היא מרחיקת לכת ונראה שעולה כדי מהפכה של ממש ,לא רק ביחסים בין ברי- רשו ת במגזר החקלאי לבין הועדות המקומיות לתכנון ולבניה ,אלא גם ביחסיהם אל מול הרשות .כבעלת הזכויות במקרקעין ,גובה הרשות מבעלי זכויות בר-רשות במגזר החקלאי ,דמי היוון בשיעורים שונים המגיעים עד ל.65%- במקרה שכפועל יוצא מפסק הדין בפרשת בלוך ,לא יופחתו שיעורי ההיוון הנגבים מבעלי זכויות בר-רשות במגזר החקלאי בהתאמה ,יש חשש אמיתי כי ייווצר מצב אבסורד בו בעלי זכויות ,המחזיקים בנחלתם כברי רשות מכוח חוזי משבצת ,ישלמו ,הן לרשות והן לוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה ,סכומים העולים על שוויים בשוק החופשי בעת מימוש זכויותיהם ,בין אם בדרך של עסקת מכר ובין אם באמצעות הגשת בקשה לקבלת היתר בניה. אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת ,או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד .האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא .בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.