תמונות מהשטח

‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪725‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫באר יעקב‬
‫מרכז הכרמל‬
‫המצלמה שלנו יצאה לביקור בסניפי 'שלום לעם' בבאר‬
‫יעקב ומרכז הכרמל‪ ,‬היה מיוחד!‬
‫סניף בבאר יעקב | פועל בימים ב'‪ -‬ה' |‪18:00 - 19:00‬‬
‫בבית הכנסת לעולי אתיופיה ברח' מאיר בעל הנס‪.‬‬
‫לפרטים‪052-7689737 : :‬‬
‫סניף במרכז הכרמל |פועל בימים א'‪-‬ד' | ‪18:15 - 19:30‬‬
‫בבית הכנסת "אור לכרמל" רח' שער ללבנון ‪.4‬‬
‫לפרטים‪054-8453166 : :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫פרשת קדושים כ"ט ניסן תשע"ו ‪ 07‬במאי ‪2016‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬ל' בניסן תשע"ו‪8/5/16- ,‬‬
‫ראש חודש אייר‬
‫חודש אייר נקרא בתורה 'החודש‬
‫השני'‪ .‬בספר מלכים הוא נקרא 'חודש‬
‫זיו'‪ ,‬שהרי בחודש זה נראה זיוו של‬
‫עולם‪ ,‬שבו ניכרים בצמחים ובאילנות‬
‫מה הם פירותיהם‪ .‬חז"ל פירשו‪,‬‬
‫שהחודש נקרא זיו על שם האבות‬
‫המכונים 'זיוותני עולם' כי הם הזיו‬
‫והזוהר בעולם‪ ,‬והם נולדו בחודש ניסן‪.‬‬
‫בספר הקבלי "מגלה עמוקות" דרש את‬
‫שם החודש אייר‪ ,‬ראשי תיבות אברהם‬
‫יצחק יעקב רחל‪ ,‬שהם ארבעת רגלי‬
‫המרכבה‪ .‬החודש מסוגל לרפואה‪,‬‬
‫ומרומז בשם אייר שהוא ראשי תיבות‬
‫"אני ה' רופאיך"‪ .‬וה"בני יששכר"‬
‫מסביר זאת‪ ,‬מפני שכל החולשות והמחלות באים על האדם מחמת‬
‫המאכלים הלא טובים שהוא אוכל‪ ,‬ובחודש אייר החל המן לרדת מן‬
‫השמים לאבותינו במדבר‪ ,‬והוא היה לחם אבירים שנבלע באיברים ולא‬
‫הזיק להם כלל‪ ,‬ולכן נשאר בטבע של החודש הזה שהוא חודש רפואה‪.‬‬
‫הוא גם מוסיף‪ ,‬שהשם אייר בגימטריה המלה 'ארך' מלשון ארוכה‪ ,‬וכך‬
‫נקראת הרפואה בלשון הזוהר‪.‬‬
‫מקובל מצדיקים‪ ,‬שהגשמים שיורדים בין פסח לעצרת‪ ,‬יש בהם רפואה‬
‫גדולה לכל המחלות‪ ,‬וצריך לעמוד בגשם ולגלות קצת הראש שיֵ ֵרד‬
‫הגשם על הראש וגם לפתוח פיו שייכנס בפנים‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬א' באייר תשע"ו‪ - 9/5/16 ,‬בית המקדש הראשון‬
‫היום‪ ,‬בשנת ב' אלפים תתקכ"ח‪ ,‬לפני ‪ 2,848‬שנה‪ ,‬החל שלמה המלך‬
‫לבנות את בית המקדש הראשון בירושלים עיר הקודש‪ .‬שלמה היה רק‬
‫בן ‪ ,16‬וכבר מלך על ממלכת יהודה הגדולה‪ ,‬והמשיך את הקמת בית‬
‫המקדש שאביו דוד המלך רק הניח את היסודות שלו‪ ,‬והוא בנה את הבניין‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫בעצמו‪ .‬הבנייה נמשכה במשך שבע שנים‪ ,‬ובית המקדש עמד על תילו‬
‫במשך ‪ 410‬שנים‪ ,‬עד חורבנו בידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת ג' אלפים‬
‫של"ח‪ .‬גם את בית המקדש השני החלו שבי ציון‪ ,‬בראשות זרובבל בן‬
‫שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן‪ ,‬להקים בחודש אייר בשנת ג' ת"ח‪,‬‬
‫ובנייתו נמשכה ארבע שנים‪ .‬בית המקדש השני עמד על תילו ‪ 420‬שנה‪,‬‬
‫עד שנחרב בידי טיטוס מלך רומא בשנת ג' אלפים תתכ"ח‪ .‬אנו ציפייה‬
‫ואמונה שבמהרה ייבנה בית המקדש השלישי בביאת המשיח אמן‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬ב' באייר תשע"ו‪ - 10/5/16 ,‬תחנון‬
‫היום מתחילים לומר בסדר התפילה בשחרית ובמנחה את נוסח התחנון‪,‬‬
‫לאחר הפסקה של יותר מחודש בה לא אמרו תחנון עקב המועדים‬
‫והימים הטובים שבחודש ניסן‪ .‬בסדר התחנון אומרים וידוי וי"ג מידות של‬
‫רחמים שבהן מנהיג הקב"ה את עולמו‪ ,‬ולאחר מכן אומרים נפילת אפיים‪.‬‬
‫בסדר התחנון מתוודים על החטאים ומבקשים מחילה ורחמים על האדם‬
‫ועל כל עם ישראל‪ .‬בימים שני וחמישי מאריכים בתחנונים ובתפילות‪ ,‬כי‬
‫ימים אלו הם ימי רצון מיוחדים‪ ,‬שהרי משה עלה ביום חמישי לקבל את‬
‫הלוחות וירד ביום שני‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬ג' באייר תשע"ו‪ - 11/5/16 ,‬חוני המעגל‬
‫היום נוהגים לחגוג את יום ההילולא של הצדיק המפורסם חוני המעגל‪,‬‬
‫שהיה חי בזמן בית המקדש השני‪ ,‬ועורכים לו הילולא בקברו שבחצור‬
‫הגלילית‪ .‬בירושלמי מובא שגם זקנו של חוני המעגל נקרא בשם זה‪,‬‬
‫והוא ישן במשך שבעים שנות הגלות בין שני בתי המקדש והקיץ לאחר‬
‫בניין הבית השני‪ .‬יוסף בן מתתיהו כותב‪ ,‬שחוני השני האריך ימים עד‬
‫מלחמת האחים של בית חשמונאי וכאשר התבקש על ידי הצרים לקלל‬
‫את אחיהם הנצורים וסירב‪ ,‬המיתוהו בסקילה‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬ד' באייר תשע"ו‪ - 12/5/16 ,‬יום ההצלה‬
‫בד' באייר‪ ,‬היה הרמב"ם באמצע מסעו הארוך מהעיר פס שבמרוקו‬
‫לירושלים‪ ,‬ובסערה שפרצה בים היה נתון בסכנת טביעה‪ .‬לאחר‬
‫שהתפלל לקב"ה נענתה תפילתו‪ ,‬הסערה שככה והוא ניצל‪ .‬מאז קיבל‬
‫עליו הרמב"ם להתענות ביום זה כל ימי חייו ולהודות לקב"ה על הנס‬
‫הגדול שעשה עמו‪ ,‬והציל אותו ממוות‪.‬‬
‫הגודל לא קובע‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫השמש הייתה נעימה ומלטפת‪.‬‬
‫אחרי ימי הגשמים הקרים‪ ,‬בהם‬
‫הסתתר העכבר במחילות ורעד‬
‫מהקור המקפיא‪ ,‬החליט העכבר‬
‫הקטן לצאת ולטייל‪ .‬הוא יצא‬
‫החוצה‪ ,‬נהנה מהרוח החמימה‬
‫ומחום השמש‪ ,‬ולבסוף התיישב‬
‫על גדר העץ החומה‪.‬‬
‫בזווית העין קלטה אותו החתולה‬
‫הלבנה הגדולה והחליטה‪" :‬זאת‬
‫בשבילי הזדמנות לארוחה‬
‫טובה!" היא התגנבה בשקט‬
‫איתמר מאיר‬
‫לכיוון הגדר וחיכתה בסבלנות‬
‫לרגע המתאים כדי לזנק וללכוד‬
‫את העכבר הקטן‪ .‬היא נעמדה והתכוונה לקפוץ‪ ,‬וכשקלט‬
‫אותה העכבר‪ ,‬הוא זינק מהגדר בבהלה‪ .‬לאחר מרדף קצר‬
‫של כמה דקות‪ ,‬הצליח העכבר להשתחל לתוך צינור צר‬
‫שאליו לא הצליחה החתולה להיכנס‪ .‬הוא עמד בתוכו רועד‬
‫ומבוהל‪ ,‬וצייץ לעזרה‪.‬‬
‫לאחר מספר דקות הגיע למקום הכלב‪ ,‬הוא פנה לעכבר‬
‫ושאל‪" :‬מדוע אתה כל כך מבוהל? מה קרה?"‬
‫"החתולה הלבנה שם בחוץ‪ ,‬מחכה לרגע שאצא החוצה‬
‫כדי לעשות ממני מטעמים‪ "...‬השיב העכבר המפוחד‪" .‬מה‬
‫הרעיון האווילי הזה שעלה לחתולה הזאת לראש?" כעס‬
‫הכלב‪" ,‬אני עוד אראה לה מה זה!"‬
‫הוא החל לרדוף אחרי החתולה הלבנה שזיהתה את כעסו‪,‬‬
‫לאחר מרדף קצר טיפסה החתולה על העץ ונשארה שם‬
‫מבוהלת‪" .‬בואי תרדי למטה‪ ,‬אני אלמד אותך נימוסים!"‬
‫כעס הכלב‪" ,‬מה את חושבת שתישארי למעלה כל החיים?!‬
‫תרדי כבר!"‬
‫לשמע הצעקות של הכלב‪ ,‬הגיעה למקום פרה שהייתה‬
‫בקרבת מקום‪ .‬היא עברה תחת העץ‪ ,‬הבחינה בכלב הזועם‬
‫שרבץ מתחת לעץ מחכה לרגע הנכון‪ ,‬פנתה אל החתולה‬
‫ושאלה‪" :‬מה קרה כאן? מדוע את מיללת?"‬
‫"כי הכלב רוצה לנשוך אותי!" הפנתה החתולה את האשמה‬
‫לעברו של הכלב‪" ,‬הוא רק מחכה שארד למטה כדי לעשות‬
‫בי שפטים!"‬
‫"חצוף שכזה!" כעסה הפרה‪" ,‬מה הוא חושב את עצמו לשר‬
‫החינוך? אני גדולה וחזקה ממנו‪ ,‬אני אראה לו איך להתנהג!‬
‫אני אלמד אותו לקח!" היא רצה לעברו של הכלב‪ ,‬בעטה‬
‫ברגליה באדמה והחלה לתקוף אותו‪ ,‬הכלב המפוחד ברח‬
‫לכיוון המלונה ונכנס פנימה‪ .‬הכניסה הייתה צרה והפרה‬
‫הגדולה לא הצליחה אפילו להכניס את ראשה בפתח הצר‪,‬‬
‫היא נעמדה מול הכניסה וחיכתה לו שיצא ממנה‪ .‬הכלב‬
‫המפוחד לא התכוון לעזוב‬
‫את המלונה‪ ,‬ורק נבח‬
‫באומללות כשהיא בוכה‬
‫על מר גורלו‪ .‬לקראת‬
‫סוף היום‪ ,‬עבר שם סוס‬
‫גדול וחזק‪ .‬הוא ניגש אל‬
‫המלונה‪ ,‬ושאל את הכלב‪:‬‬
‫"מה קרה? מדוע אתה‬
‫מיילל בכזאת אומללות?"‬
‫"כי הפרה מחכה לי ליד‬
‫המלונה‪ ,‬ורוצה לתקוף‬
‫אותי!" השיב הכלב בבכי‪" .‬איזו טיפשה הפרה הזאת!" נחר‬
‫הסוס ברוגז‪" ,‬מה היא חושבת לעצמה שהיא יכולה לעשות‬
‫מה שהיא רוצה? חכי אני עוד אראה לה את הכיוון!"‬
‫הוא הגיע מול הפרה‪ ,‬נעמד והתכונן לבעוט בה‪ .‬הפרה נבהלה‬
‫מהתנוחה התוקפנית של הסוס‪ ,‬ורצה לכיוון המרעה בגעיות‬
‫ייאוש‪ ,‬תוך כדי שהסוס רודף אחריה‪ .‬במרעה הסתובבו זבובי‬
‫סוסים גדולים‪ ,‬ואחד מהם שאל את הפרה‪" :‬מדוע את גועה‬
‫בכזה ייאוש? מה קרה?"‬
‫"הסוס רוצה לבעוט בי!" השיבה הפרה המיואשת‪" .‬הסוס‬
‫הזה חושב את עצמו לגדול וחזק‪ ,‬אה?" אמר הזבוב‪" ,‬הוא‬
‫חושב את עצמו לגדול ומחוסן מהכול‪ .‬אמנם אני קטן וחלש‬
‫ממנו‪ ,‬אבל אני עוד אראה לו מה זה! חכי ותראי מה אני‬
‫אעשה לו‪"...‬‬
‫הסוס שמע את דבריו של הזבוב ופרץ בצחוק‪" :‬מצחיק מאד!‬
‫מה כבר תוכל לעשות לי זבובון שכמוך?" הזבוב הסתובב‬
‫סביבו‪ ,‬והשיב‪" :‬תיכף תראה!" הוא התיישב על גבו והחל‬
‫לעקוץ אותו‪ ,‬הסוס השתולל מרוב כאב‪ ,‬נפנף בזנבו לכל‬
‫הכיוונים‪ ,‬אבל לא הצליח להתפטר מהזבוב הקטן‪" .‬עכשיו‬
‫לימדתי אותך שיעור לכל החיים" אמר לו הזבובון‪" :‬רק‬
‫תראה מה יכול לעשות לך זבוב קטן‪ ,‬אולי עכשיו תוכל‬
‫להבין שהגודל והכוח לא תמיד קובעים‪ ,‬ולא הם החשובים‬
‫ביותר בחיים‪"...‬‬
‫***‬
‫לפעמים אנחנו חושבים שיש לנו יכולות ושאנו גדולים‬
‫וחזקים‪ ,‬אבל ה'גודל' לא קובע‪ .‬בסופו של דבר הכול מתנהל‬
‫לפי השגחה פרטית מופלאה שמלווה אותנו‪ .‬אם נדע את‬
‫המקום שלנו‪ ,‬לא נחשוב שאנו מסוגלים ויכולים להתערב‬
‫במקומות לא לנו‪ ,‬החיים שלנו יראו אחרת‪.‬‬
‫הגאווה והדעות הקדומות שלנו‪,‬‬
‫מונעות מאתנו לקצר תהליכים‬
‫ולהשתחרר מהכבלים של עצמנו‪.‬‬
‫אם נדע לקבל דעות שונות‬
‫משלנו‪ ,‬החיים שלנו יראו אחרת‪.‬‬
‫ַע ְּק ָׁשנּות‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ַמ ֲע ֶשֹה ָהיָ ה ְּב ִאיׁש ַק ְּמ ָצן‪ֶׁ ,‬ש ֵּמעֹולָ ם ֹלא ָּפ ַרס ִמּלַ ְחמֹו‬
‫רּוטה לְ ֶא ְביֹון‪ַ .‬ק ְּמ ָצנּותֹו ֶה ֱע ִב ָירה‬
‫לְ ַדל וְ ֹלא נָ ַתן ְּפ ָ‬
‫ּסֹוב ִבים‬
‫אֹותֹו ַעל ַּד ְעּתֹו וְ ִה ְׂשנִ ָיאה אֹותֹו ַעל ּכָ ל ַה ְ‬
‫אֹותֹו‪ַ .‬ק ְּמ ָצן ָהיָ ה ֹלא ַרק ְּבכִ יסֹו ּכְ לַ ֵּפי ֲא ֵח ִרים‪ֶ ,‬אּלָ א‬
‫מֹותיו ַק ְּמ ָצן ָהיָ ה‪ַ ,‬אף לְ ַע ְצמֹו ֹלא‬
‫יב ָריו וְ ַע ְצ ָ‬
‫ְּבכָ ל ֵא ָ‬
‫רּוטה ִמּכִ יסֹו‪.‬‬
‫הֹוציא ְּפ ָ‬
‫ָהיָ ה מּוכָ ן לָ ֵתת ּולְ ִ‬
‫רּוטה ֹלא ָהיָ ה‬
‫ַּבּיֹום ֶׁשּבֹו ִה ְצלִ ַיח לַ ֲחסְֹך ַמ ֲח ִצית ַה ְּפ ָ‬
‫רּוטה ְׁשלֵ ָמה‬
‫ְמ ֻא ָּׁשר ִמ ֶּמּנּו‪ ,‬וְ ָהיָ ה ִאם ִה ְצלִ ַיח לַ ֲחסְֹך ְּפ ָ‬
‫ָהיְ ָתה זֹאת ַמ ָּמׁש ִס ָּבה לִ ְמ ִס ָּבה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ַה ְמ ִס ָּבה ַאף‬
‫ַּפ ַעם ֹלא ִה ְת ַקּיְ ָמה ִמ ַּט ֲע ֵמי ִח ָּסכֹון‪.‬‬
‫מֹחֹו ָהיָ ה ָּת ִמיד ָעסּוק ְּב ַק ַּד ְח ָּתנּות ַּב ְּד ָרכִ ים לְ ַהגְ ָּדלַ ת‬
‫ּומ ִא ַידְך‪ִּ ,‬ב ְמ ִצ ַיאת ְּד ָרכִ ים לְ ִח ָּסכֹון‬
‫ַה ַהכְ נָ סֹות‪ֵ ,‬‬
‫כֹונֹותיו‪.‬‬
‫הֹוצאֹות‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁשּיּוכַ ל לְ ַהגְ ִּדיל ֶאת ֶח ְס ָ‬
‫ְּב ָ‬
‫ימה ֶה ֱעלָ ה ַר ְעיֹונֹות ׁשֹונִ ים‬
‫יצ ָיר ִתּיּות ַמ ְד ִה ָ‬
‫ִּב ִ‬
‫אֹותם ָּד ַאג לְ יַ ֵּׂשם ְּב ַחּיֵ י ַהּיֹום יֹום‪ְּ .‬בגָ ָדיו‬
‫ּומגֻ ּוָ נִ ים‪ֶׁ ,‬ש ָ‬
‫ְ‬
‫ּומגֻ ָּב ִבים ְטלַ אי ַעל ּגַ ֵּבי ְטלַ אי‪ ,‬נְ ָעלָ יו‬
‫ָהיּו ְמ ֻר ָּפ ִטים ְ‬
‫הֹונֹותיו ְמ ִציצֹות‪ְ ,‬מזֹונֹו ָהיָ ה ֻמ ְרּכָ ב‬
‫ָ‬
‫ּוב‬
‫חֹוררֹות ְ‬
‫ָהיּו ְמ ָ‬
‫ימי‬
‫ּומ ַּמיִ ם ִּבלְ ַבד‪ ,‬וְ ֶאת ְּבגָ ָדיו ָהיָ ה ְמכַ ֵּבס ְּב ֵמ ֵ‬
‫ִמּלֶ ֶחם ִ‬
‫ּכֹוב ֶסת‪ .‬נִ ְד ֶמה ָהיָ ה ּכִ י ֵאין עֹוד ָמקֹום‬
‫ַהּנָ ָהר ַה ְמ ֻר ָחק ָׁשם ֹלא ָהיָ ה ָעלָ יו לְ ַׁשּלֵ ם ֹלא ַמיִ ם וְ ֹלא ְשֹכַ ר ֶ‬
‫ֶׁשּבֹו ָהיָ ה ֶא ְפ ָׁשר לַ ֲחסְֹך וַ ֲע ַדיִ ן ֹלא נֶ ְח ַסְך‪ַ .‬ה ַּק ְּמ ָצנּות ׁשֹולֶ ֶטת ּכְ ָבר ְּבכָ ל ִּפּנָ ה‪ ,‬וְ ֵהיכָ ן עֹוד ֶא ְפ ָׁשר‬
‫לְ ַק ֵּמץ?!‬
‫צֹועּיּות‬
‫צֹוע ִמ ְת ַמ ֶחה ְּב ִמ ְקצֹועֹו‪ ,‬וְ ַה ַּק ְמ ָצן ְּב ַק ְּמ ָצנּותֹו ַאף הּוא ִהּגִ ַיע לְ ָר ַמת ִמ ְק ִ‬
‫אּולָ ם ּכָ ל ַּב ַעל ִמ ְק ַ‬
‫יֹותר‪ְּ ...‬ב ִחּׁשּוב ֶׁש ָע ַרְך ּגִ ּלָ ה ּכִ י ֲע ַדיִ ן ֶא ְפ ָׁשר לַ ֲחסְֹך‪ :‬אֹוכֵ ל הּוא ְּבכָ ל יֹום לֶ ֶחם‪ַ ,‬א ְר ַּבע‬
‫בֹוהה ְּב ֵ‬
‫ּגְ ָ‬
‫ֹלׁשה ּכִ ּכְ רֹות לֶ ֶחם ֶׁש ָּׁשוְ יָ ם ַהּכַ ְס ִּפי‬
‫בּוע ְׁש ָ‬
‫ְּפרּוסֹות ַּבּב ֶֹקר וְ ַא ְר ַּבע ְּפרּוסֹות ָּב ֶע ֶרב‪ַ ,‬סְך ַהּכֹל ְּבכָ ל ָׁש ַ‬
‫בּוע ּכִ ְמ ַעט‬
‫רּוחה‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶׁשּיַ ֲחסְֹך ְּבכָ ל ָׁש ַ‬
‫רּוּבל וָ ֵח ִצי‪ִ .‬אם יֹאכַ ל ֵמ ַע ָּתה ַרק ָׁשֹלׁש ְּפרּוסֹות לֶ ֶחם ְּבכָ ל ֲא ָ‬
‫ָ‬
‫רּוּבלִ ים‪ְ ,‬סכּום ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר‬
‫ּוב ֶמ ֶׁשְך ָׁשנָ ה ֶע ְש ִֹרים וְ ַא ְר ָּב ָעה ָ‬
‫רּוּבלִ ים‪ְ ,‬‬
‫רּוּבל‪ְּ ,‬ב ֶמ ֶׁשְך ח ֶֹדׁש ְׁשנֵ י ָ‬
‫ֲח ִצי ָ‬
‫לְ זַ לְ זֵ ל ּבֹו‪.‬‬
‫ָש ַֹמח ַה ַּק ְּמ ָצן ַעל ָה ַר ְעיֹון וְ ֵה ֵחל ְמיַ ְּׂשמֹו ֲהלָ כָ ה לְ ַמ ֲע ֶשֹה‪.‬‬
‫נֹוס ִפים‪ִ ,‬ה ְתּגַ ֵּבר ַּת ֲאבֹונֹו ֶׁשל‬
‫רּוּבלִ ים ָ‬
‫ִמ ֶּׁש ָע ְברּו ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר וְ ֻק ַּפת ַה ִח ָּסכֹון ִה ְת ַע ְּׁש ָרה ְּבכַ ָּמה ָ‬
‫רּוּבלִ ים‪ָ .‬ה ֵחל ֵמ ַהּיֹום‪ּ ,‬כָ ְך‬
‫ּמּובן‪ ,‬וְ גָ ְמלָ ה ַה ַה ְחלָ ָטה ְּבלִ ּבֹו לַ ֲחסְֹך עֹוד ּכַ ָּמה ָ‬
‫ַה ַּק ְּמ ָצן לְ עֹוד ּכֶ ֶסף‪ּ ,‬כַ ָ‬
‫רּוּבל‬
‫רּוחה‪ּ ,‬כָ ְך יִ גְ ַּדל ַה ִח ָּסכֹון ְּבעֹוד ּכְ ַמ ֲח ִצית ָה ָ‬
‫ֶה ְחלִ יט‪ ,‬יִ ְס ַּת ֵּפק ִּב ְׁש ֵּתי ְּפרּוסֹות ִּבלְ ַבד ְּבכָ ל ֲא ָ‬
‫בּוע‪.‬‬
‫לְ ָׁש ַ‬
‫ּתֹופ ַחת‬
‫צּוקה‪ ,‬אּולָ ם ִרגְ ׁשֹות ַה ִּׂש ְמ ָחה ַעל ַה ֻּק ָּפה ַה ַ‬
‫ָא ְמנָ ם ִּב ְטנֹו ִק ְר ְק ָרה ְמ ַעט וְ ִׁש ְד ָרה אֹותֹות ְמ ָ‬
‫צּורת ִח ָּסרֹון‬
‫טֹובת ַה ֻּק ָּפה ְּב ַ‬
‫יֹור ֶדת וְ ִהכְ ִריעּו ֶאת ַהּכַ ף לְ ַ‬
‫ּפֹוח ֶתת וְ ֶ‬
‫וְ עֹולָ ה‪ּ ,‬גָ ְברּו ַעל ִרגְ ׁשֹות ַה ֶּב ֶטן ַה ֶ‬
‫ּובכָ ְך ָעלָ ה ַה ִח ָּסכֹון לִ כְ ֵדי‬
‫רּוסה ַא ַחת‪ְ ,‬‬
‫רּוחתֹו ָהיְ ָתה ֻמ ְרּכֶ ֶבת ַרק ִמ ְּפ ָ‬
‫נֹוס ֶפת‪ַ ,‬עד ֶׁש ֲא ָ‬
‫רּוסה ֶ‬
‫ִּב ְפ ָ‬
‫נֹוס ֶפת‪.‬‬
‫רּוּבל ֶ‬
‫ַמ ֲח ִצית ָ‬
‫יֹותר‪ ,‬וְ כָ ְך ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ּכְ קֹולָ ב ְמ ַהּלֵ ְך ַעל ְׁש ַּתיִ ם‪,‬‬
‫רּועים עֹוד ֵ‬
‫לּואים נִ ְראּו ּגְ ִ‬
‫ּגּופֹו ָהלַ ְך וְ כָ ַחׁש‪ְּ ,‬בגָ ָדיו ַה ְּב ִ‬
‫רּורים ֲא ֻרּכִ ים‪ָּ .‬פנָ יו ַהּכְ חּוׁשֹות ָּבלְ טּו‬
‫עֹותיו ּכְ גַ ְפ ִ‬
‫ַרגְ לָ יו ָּדמּו לִ ְׁשנֵ י ַמ ְקלֹונֵ י ֲהלִ יכָ ה ְּד ִק ִיקים‪ ,‬וְ ֶא ְצ ְּב ָ‬
‫ּדֹומה ָהיָ ה לָ ָא ָדם ַה ְמ ֻא ָּׁשר ַּב ֵּת ֵבל ַעל ַה ְצלָ ָחתֹו‬
‫יֹותר ִמּכֹל‪ֶ ,‬‬
‫ִּב ְרזֹונָ ם‪ ,‬אּולָ ם ָה ֵעינַ יִ ם ַה ְמ ִאירֹות ָּבלְ טּו ֵ‬
‫ְּב ָתכְ נִ ית ַה ִח ָּסכֹון‪.‬‬
‫ֹלא ִאיׁש ּכָ מֹוהּו יִ ְׁשקֹט ַעל ְׁש ָמ ָריו‪ ,‬וְ ֻק ַּפת ַה ִח ָּסכֹון זָ כְ ָתה ְּבעֹוד ְּפרּוטֹות ִמ ְס ָּפר ּכְ ֶׁש ֵה ֵחל ִמ ְס ַּת ֵּפק‬
‫ּוב ֶע ֶרב‪ַ .‬רגְ לָ יו ַה ְּד ִקיקֹות ְּבק ִֹׁשי נָ ְשֹאּו ֶאת ּגֶ ֶרם ּגּופֹו ֶׁשֹּלא ָהיָ ה‬
‫רּוסה ִּבלְ ַבד ַּבּב ֶֹקר ָ‬
‫ְּב ַמ ֲח ִצית ַה ְּפ ָ‬
‫ּומ ֲע ָצמֹות‪ ,‬אּולָ ם הּוא ִה ְת ַהּלֵ ְך ִּבכְ ִמין ִרּקּוד ָמלֵ א א ֶֹׁשר‪ַ .‬עד ֶׁש‪...‬‬
‫יֹותר ֵמעֹור ֵ‬
‫ּכָ ֵעת ֵ‬
‫רֹופא ֶׁש ֻהזְ ַעק לַ ָּמקֹום‬
‫חֹובּה ֶׁשל ִעיר‪ָ ,‬ק ַרס ַּת ְח ָּתיו ִמ ְת ַעּלֵ ף‪ֵ .‬‬
‫ַעד ֶׁש ְּב ַא ַחד ַהּיָ ִמים ְּבעֹודֹו ְמ ַהּלֵ ְך ִּב ְר ָ‬
‫סֹובל ִמ ַּתת ְּתזּונָ ה ְּבא ֶֹפן ִקיצֹונִ י‬
‫דּוע לַ ּכֹל ‪ּ -‬כִ י ָה ִאיׁש ֵ‬
‫ּוב ַדק ֶאת ָה ִאיׁש ִמ ֵהר לִ ְקּב ַֹע ‪ֶ -‬את ֶׁש ָהיָ ה יָ ַ‬
‫ָ‬
‫יֹותר‪.‬‬
‫ְּב ֵ‬
‫ּומ ֻׁשּנִ ים‪ ,‬וְ לִ ּבֹו‬
‫ּומ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ׁשֹוכֵ ב ַעל ִמ ַּטת ֵּבית חֹולִ ים ֻמ ָּקף ְּב ִצּנֹורֹות ׁשֹונִ ים ְ‬
‫עֹורר ָ‬
‫ַה ַּק ְּמ ָצן ִה ְת ֵ‬
‫כֹונֹותיו ָמה‬
‫ּפֹועם ְּב ֶק ֶצב ְמ ַס ְח ֵרר‪ְּ ,‬ב ֶח ְׁשּבֹון ָּפׁשּוט ֵה ִבין ּכִ י ּכָ ל ֵאּלֶ ה ֵאינָ ם נִ ָּתנִ ים ְּב ִחּנָ ם‪ ,‬וְ ֶח ְס ָ‬
‫ֵה ֵחל ֵ‬
‫הֹועיל לְ ַׂש ֵּבר ֶאת ָאזְ נֹו ּכִ י ִאם ִּב ְרצֹונֹו לִ ְחיֹות‪ָ ,‬עלָ יו לַ ֲעבֹר‬
‫רֹופא ֶׁש ִהּגִ ַיע לַ ָּמקֹום ִ‬
‫יהם??? ָה ֵ‬
‫יִ ְהיֶ ה ֲעלֵ ֶ‬
‫ִטּפּול ְמיֻ ָחד ּכְ ֵדי לְ ַה ֲחזִ יר ֶאת ּגּופֹו לְ ַמ ָּצב ָּת ִקין‪.‬‬
‫"ּומה ְמ ִחירֹו ֶׁשל ַה ִּטּפּול?" ִמ ֵהר ַה ַּק ְּמ ָצן לִ ְׁשאֹל‪.‬‬
‫ָ‬
‫רֹופא‪ַ ,‬מ ִּביט ְּב ַת ְד ֵה ָמה ָּב ִאיׁש ֶׁש ִה ְת ַעּלֵ ף מּולֹו‪.‬‬
‫רּוּבלִ ים!" ֵה ִׁשיב ָה ֵ‬
‫"א ְר ַּבע ֵמאֹות ָ‬
‫ַ‬
‫כֹונֹותיו‪...‬‬
‫יֹותר ִמּכָ ל ֶח ְס ָ‬
‫לְ ִחּנָ ם ָע ַמל‪ ,‬לַ ָּׁשוְ א יָ גַ ע‪ּ ,‬כָ ל ַר ֲעבֹונֹו ָהיָ ה ַּב ֲעבּור ֹלא ּכְ לּום‪ַ ,‬ה ִּטּפּול עֹולֶ ה לֹו ֵ‬
‫(מ ִּמ ְׁשלֵ י ֶה ָח ֵפץ ַחּיִ ים)‬
‫ִ‬
‫***‬
‫הֹוצ ָיאנּו ה' ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית‬
‫וְ ָהיָ ה ּכִ י יִ ְׁש ָאלְ ָך ִבנְ ָך ָמ ָחר לֵ אמֹר ַמה ּזֹאת וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵאלָ יו ְּבחֹזֶ ק יָ ד ִ‬
‫ֲע ָב ִדים‪ :‬וַ יְ ִהי ּכִ י ִה ְק ָׁשה ַפ ְרעֹה לְ ַׁשּלְ ֵחנּו וַ ּיַ ֲהרֹג ה' ּכָ ל ְּבכֹור ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִמ ְּבכֹר ָא ָדם וְ ַעד ְּבכֹור‬
‫(ׁשמֹות י"ג)‪.‬‬
‫ְּב ֵה ָמה ַעל ּכֵ ן ֲאנִ י ז ֵֹב ַח לַ ה' ּכָ ל ֶּפ ֶטר ֶר ֶחם ַהּזְ כָ ִרים וְ כָ ל ְּבכֹור ָּבנַ י ֶא ְפ ֶּדה ְ‬
‫יצד נְ ַד ֵּבר ֶאל ָּבנֵ ינּו‪ ,‬לַ ּדֹורֹות ַה ָּב ִאים ַא ֲח ֵרינּו‪ֵ ,‬איְך נְ לַ ְּמ ֵדם ַּד ַעת‬
‫אֹותנּו ּכֵ ַ‬
‫דֹוׁשה ְמ ַצּוָ ה ָ‬
‫ּתֹור ֵתנּו ַה ְּק ָ‬
‫ָ‬
‫ּתֹורה ְמ ַאּלֶ ֶפת‬
‫אֹור ִטי ֶׁשל יְ ִצ ַיאת ִמ ְצ ַריִ ם וְ ִס ָּבה לְ ִפ ְדיֹון ַה ְּבכֹור יֵ ׁש ּכָ אן‪ַ .‬ה ָ‬
‫ּובינָ ה‪ֹ ,‬לא ַרק לִ ּמּוד ֵּת ֵ‬
‫ִ‬
‫אֹותנּו ִּבינָ ה ְּב ֶד ֶרְך ַהנְ ָהגַ ת ַה ַחּיִ ים‪ ,‬לָ ַק ַחת ֶאת ַּפ ְרעֹה ּכְ ָמ ָׁשל ּולְ ַה ְׂשּכִ יל ֶּד ֶרְך לְ ַהנְ ָהגָ ה נְ כֹונָ ה ְּבכָ ל‬
‫ָ‬
‫"מה ּזֹאת?" וְ ָה ָאב ְמלַ ְּמדֹו לִ ּמּוד ָעצּום‪ּ .‬כְ ַהנְ ָהגָ תֹו ֶׁשל‬
‫ׁשֹואל ְׁש ֵאלַ ת ָּתם‪ַ :‬‬
‫יׁשֹורי ַה ַחּיִ ים‪ַ .‬ה ֵּבן ֵ‬
‫ִמ ֵ‬
‫יהם ֲח ָר ָטה וְ ִשֹנְ ָאה ַע ְצ ִמית‪ֵ .‬מ ַהנְ ָהגָ תֹו ֶׁשל ַּפ ְרעֹה‬
‫סֹופם ֶׁשל ְׁשנֵ ֶ‬
‫ַה ַּק ְּמ ָצן ּכָ ְך ַהנְ ָהגָ תֹו ֶׁשל ַּפ ְרעֹה‪ ,‬וְ ָ‬
‫ּבֹורא‪ּ ,‬כְ כָ ל ֶׁש ִה ְק ָׁשה ַּפ ְרעֹה ֶאת לִ ּבֹו‪ּ ,‬כָ ְך ּגָ ַרם‬
‫נִ לְ ַמד ּכִ י ֵאין ָא ָדם יָ כֹול לְ ִה ְת ַחּכֵ ם ַעל ּגְ זֵ ָרתֹו ֶׁשל ַה ֵ‬
‫סֹופם ֶׁשל ְּד ָב ִרים ֲה ֵרי ִׁשּלַ ח‬
‫יֹותר‪ַ ,‬עד לַ ִּׂשיא ְּב ַמּכַ ת ְּבכֹורֹות‪ְּ .‬ב ָ‬
‫ּכִ י יָ בֹואּו ָעלָ יו ַמּכֹות ַרּבֹות וְ ָקׁשֹות ֵ‬
‫חֹוסְך ָהיָ ה‬
‫רֹואה ֶאת ַהּנֹולָ ד‪ֵ ,‬‬
‫הֹועיל ְּב ַע ְּק ָׁשנּותֹו?! ִאּלּו ָחכָ ם ָהיָ ה וְ ֶ‬
‫ּומה ִ‬
‫ֶאת ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ַעל ּכָ ְרחֹו‪ָ ,‬‬
‫ּומּכָ ל ְּבנֵ י ַעּמֹו‪.‬‬
‫ֵס ֶבל ָעצּום ִמ ֶּמּנּו ִ‬
‫יֹותר‪ ,‬וְ נַ ְׂשּכִ יל לָ ַד ַעת ּכִ י ָה ַע ְּק ָׁשנּות ַּב ָּמקֹום ַהֹּלא נָ כֹון ֵאין ָּבּה ִמן ַה ָחכְ ָמה‪,‬‬
‫וְ ָאנּו‪ ,‬אּולַ י נִ ְהיֶ ה ֲחכָ ִמים ֵ‬
‫סֹופּה ֲח ָר ָטה ּוכְ ֵאב לֵ ב‪.‬‬
‫ַא ְּד ַר ָּבה‪ָ ,‬‬
‫נֹופל‬
‫ּומ ְתנַ ֵהג ְּב ֶה ְת ֵאם‪ ,‬הּוא ֹלא ֵ‬
‫חֹוׁשב ַעל ַמ ֲע ָשֹיו‪ִ ,‬‬
‫ֶה ָחכָ ם ֲא ֶׁשר ֵעינָ יו ְּברֹאׁשֹו‪ִ ,‬מ ְתּבֹונֵ ן ִּב ְד ָרכָ יו‪ֵ ,‬‬
‫יֹוד ַע ֶׁש ִּמ ְּד ֵבקּות ִע ֶּק ֶׁשת‬
‫ְּב ַמלְ ּכ ֶֹדת ָה ַע ְּק ָׁשנּות‪ְּ ,‬ב ַפח ַהּכְ ִסילּות‪ ,‬זֹוכֵ ר הּוא ֶאת ַּפ ְרעֹה וְ סֹופֹו‪ ,‬וְ ֵ‬
‫ְּב ֶע ְקרֹונֹות ְׁשגּויִ ים ֹלא ַמ ְרוִ ִיחים ּכְ לּום‪ַ ,‬רק ַמ ְפ ִס ִידים‪.‬‬
‫מאבק מיותר‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫בצומת המרכזי בכניסה למדינת‬
‫נבאדה‪ ,‬שכנו להן שתי תחנות הדלק‬
‫המתחרות‪ .‬ממש ממול תחנת הדלק‬
‫של סימון‪ ,‬שכנה תחנת הדלק של‬
‫מישל‪ .‬למרות התחרות הטבעית‬
‫הקיימת בין שני העסקים‪ ,‬שמרו הללו‬
‫על יחסים טובים‪ .‬שהרי התחנות שכנו‬
‫משני צדיה של צומת חשוב‪ ,‬ומאות‬
‫ולעתים גם אלפי מכוניות עברו בו מידי‬
‫יום‪.‬‬
‫באחד הימים‪ ,‬נכנסה מכונית לתחנת‬
‫הדלק של סימון‪ ,‬ובתוכה ישב אדם‬
‫נחמד שביקש למלא את מיכל הדלק‪.‬‬
‫הוא פנה למסלול התדלוק העצמי‪,‬‬
‫ושלף את ברז המשאבה כדי להתחיל‬
‫אריק סגל‬
‫לתדלק‪ .‬הוא לא ידע שמערכת‬
‫המחשוב של המשאבה הייתה מקולקלת‪ ,‬ובמקום המחיר הסטנדרטי‬
‫של שני דולר לליטר‪ ,‬גילה להפתעתו שהמחיר שנקבע הוא דולר אחד‬
‫ הנחה של חמישים אחוז מהמחיר המקורי‪" .‬זאת הנחה גדולה מאוד!"‬‫חשב האיש ומיהר למלא את מיכל הדלק שלו‪.‬‬
‫"את הגילוי הזה‪ ,‬אסור לי לשמור לעצמי" חשב‪ ,‬וחייג לשלושה חברים‬
‫טובים וסיפר להם כי כדאי להגיע במהירות לתחנת הדלק של סימון שם‬
‫יש 'מבצע ‪ 50‬אחוז על ליטר דלק'‪ .‬השלושה שמחו לשמוע על המבצע‬
‫הגדול‪ ,‬ומיהרו לכיוון התחנה‪ .‬בדרך התקשר כל אחד מהם לחבר נוסף‪,‬‬
‫כדי ליידע אותו במבצע המרשים‪ .‬אלא שאחד מהחברים שקיבלו את‬
‫שיחת הטלפון‪ ,‬עמד בדיוק למלא את טנק הדלק שלו בתחנת הדלק של‬
‫מישל‪ ,‬ממש מעבר לכביש‪ .‬ההודעה על המבצע הגדול בתחנה ממול‪,‬‬
‫הקפיצה אותו מהמכונית‪ ,‬והוא ניגש לעובד התחנה והורה לו לא להתחיל‬
‫לתדלק‪ .‬העובד המופתע הוציא את ברז המשאבה והתעניין לדעת מה‬
‫קרה‪" :‬בתחנה ממול‪ ,‬יש מבצע של חמישים אחוז הנחה‪ ,‬אתה מבין‬
‫שאני לא אשלם לכם כפול!" אמר האיש ונסע לתחנה הסמוכה‪ .‬העובד‬
‫מיהר למשרד וסיפר למישל כי התחנה של סימון יצאה במבצע ענק של‬
‫חמישים אחוזי הנחה לליטר דלק‪ ,‬וכי הדבר עלול להדיר את כל הלקוחות‬
‫שלהם‪ .‬פניו של מישל האדימו מזעם‪ ,‬והוא מלמל לעצמו‪" :‬ככה הוא‬
‫עובד? אין בעיה‪ ,‬גם אני מכיר את המשחק הזה!"‬
‫שעה קלה לאחר מכן התנוסס שלט ענק בפתח התחנה של מישל בו‬
‫נכתב‪" :‬מבצע שלא היה כדוגמתו‪ ,‬ליטר דלק ב‪ 90-‬סנט" לא חלפה שעה‬
‫ארוכה ותור ארוך של מכוניות השתרך בפתח התחנה של מישל‪.‬‬
‫סימון התבונן מעבר לכביש בנחיל המכוניות הארוך שמול התחנה של‬
‫מישל‪ ,‬ושלח את אחד העובדים לברר מה קרה‪ ,‬הוא גילה שמישל מציע‬
‫ליטר דלק בפחות מדולר‪ ,‬בעוד הוא מוכר עדיין במחיר של ‪ 2‬דולרים‪.‬‬
‫כעסו עלה במהירות והוא אמר לעובדים‪" :‬מישל הזה שובר את כל כללי‬
‫המשחק‪ ,‬הוא הרי יודע שהליטר עולה לנו קרוב ל‪ 2-‬דולר‪ ,‬איך הוא יכול‬
‫למכור ב‪ 90-‬סנט? אבל אם הוא משחק בצורה הזו‪ ,‬גם אני יודע לעבוד‬
‫בצורה כזאת!"‬
‫לא חלפו דקות ספורות‪ ,‬והשלט האלקטרוני שהציג פרסומות לכל מי‬
‫שביקר בתחנה של סימון הודיע באותיות גדולות‪" :‬ליטר דלק במחיר‬
‫מדהים של ‪ 80‬סנט"‪ .‬גם השמועה הזו חלפה במהירות‪ ,‬ובתוך שעה‬
‫התחנה של סימון התמלאה בלקוחות‪ .‬מישל שמע על כך‪ ,‬וזעמו הרקיע‬
‫שחקים‪ .‬הוא חש שסימון מנסה לשבור לו את התחנה ולפגוע בפרנסתו‪.‬‬
‫הוא חייג למרכזיותיהם של מספר עיתונים וביקש לפרסם מודעות על פני‬
‫עמודים שלמים כי מעתה ואילך הוא ימכור ליטר דלק בחצי דולר בלבד‪.‬‬
‫כשפתח סימון למחרת את העיתון וגילה את המודעות של מישל‪ ,‬חשכו‬
‫עיניו‪" :‬המטורף הזה מישל‪ ,‬החליט לרצוח אותי כלכלית ולחסל לי את‬
‫התחנה ואת הפרנסה!"‪ ,‬אמר לעצמו‪ .‬כבר באותו יום‪ ,‬נפגש סימון עם‬
‫עיתונאי‪ ,‬עורך תחקירים מפורסם והודיע לו כי ברשותו מידע יקר ערך‬
‫על הונאת דלק ענקית‪ .‬הוא גילה לעיתונאי כי מישל מוהל את הדלק‬
‫במעט מים‪ ,‬וכך מקבלים הלקוחות מוצר פגום‪ ,‬עליו שילמו מחיר מלא‪.‬‬
‫העיתונאי החל להכין את הכתבה ולגבות עדויות‪ ,‬וגם התקשר למישל‬
‫לבקש את תגובתו להאשמות‪.‬‬
‫מישל שהבין במהירות‪ ,‬כי סימון הוציא את דיבתו רעה‪ ,‬חייג במהירות‬
‫לידיד ותיק שעבד במשטרת ההגירה וסיפר לו כי בתחנת הדלק‬
‫שבבעלותו של סימון עובדים שני פועלים זרים ללא אשרות שהייה‬
‫חוקיות‪ ,‬שאותם מעסיק סימון במחיר זול כדי לחסוך במשכורות‪ .‬השוטר‬
‫שמח לשמוע את המידע ושעה קלה לאחר מכן עצרה ניידת בתחנת‬
‫הדלק של סימון‪ ,‬עצרה את שני העובדים הזרים‪ ,‬וגם הורתה לו להתלוות‬
‫אל השוטרים לחקירה בתחנה המשטרה‪.‬‬
‫באותה שעה בדיוק הגיעו שוטרים ממחלקת ההונאה המשטרתית והורו‬
‫למישל להתלוות אליהם לחקירה בחשד להולכת שולל של הלקוחות‪.‬‬
‫מישל ניסה להסביר כי זו בסך הכול עלילה של יריבו ממול‪ ,‬אך השוטרים‬
‫לא שעו לבקשותיו ואילצו אותו להיכנס אל הניידת‪ .‬בתחנת המשטרה‬
‫נפגשו שני היריבים והביטו האחד בשני בעיניים רושפות משנאה‪:‬‬
‫"העללת עלי שאני מערבב דלק במים!"‪ ,‬סינן מישל בכעס ובשנאה‬
‫אין סופית‪" :‬מעניין מאיפה יודעת המשטרה שאני מעסיק עובדים לא‬
‫חוקיים!"‪ ,‬ענה סימון באיבה גלויה‪" .‬אתה מוכר ליטר דלק ב‪ 80-‬סנט‪ ,‬מה‬
‫אתה מנסה להרוג אותי?"‪ ,‬אמר מישל‪" ,‬מי שמדבר‪ ,‬אתה מכרת ב‪90-‬‬
‫סנט!"‪ ,‬ענה סימון‪" .‬רק אחרי שאתה שברת את השוק והתחלת למכור‬
‫ליטר בדולר אחד‪ "...‬הזכיר לו מישל‪.‬‬
‫"על מה אתה מדבר?" אמר סימון‪" ,‬אני מעולם לא מכרתי בדולר‪ ,‬מה אני‬
‫משוגע?" מישל הופתע מההכחשה של סימון אך עמד על שלו‪" ,‬הלקוחות‬
‫שלי סיפרו לי שאתה מוכר בחמישים אחוז‪ ,‬כלומר בדולר אחד!"‪ .‬סימון‬
‫הבין כי מישל לא ממציא את טיעוניו והחל לערוך סדרת טלפונים‪ ,‬כעבור‬
‫דקות ספורות התבררה הטעות‪ .‬משאבה אחת התקלקלה‪ ,‬וגבתה בטעות‬
‫למשך זמן קצר בלבד דולר אחד לכל ליטר‪" .‬מדוע לא התקשרת לברר?!"‪,‬‬
‫שאל סימון את מישל בכאב‪ ,‬רק כעת בתוך תחנת המשטרה ולפני שלב‬
‫החקירות הבינו השנים ששיחה קצרה ביניהם‪ ,‬יכלה למנוע את כל‬
‫שרשרת הטעויות‪ ,‬השנאה‪ ,‬והאיבה הזו שסיבכה את שניהם כהוגן‪...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע מופיע‬
‫הציווי המפורסם‪' :‬בצדק‬
‫תשפוט עמיתיך'‪ .‬רש"י‬
‫הקדוש מסביר לנו כי כוונת‬
‫הפסוק אינה רק כלפי‬
‫הצדדים המופיעים לפני‬
‫בית הדין‪ .‬אלא גם כאשר‬
‫אדם רואה את רעהו עושה‬
‫מעשה שאותו ניתן להכריע‬
‫הן לצד חובה והן לצד‬
‫זכות‪ ,‬מוטלת עליו חובה‬
‫לדון אותו לכף זכות‪.‬‬
‫של מי הכסף?‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫גברת כהן חיכתה בסבלנות‬
‫לתור בקופה שבמכולת‬
‫השכונתית‪ ,‬כדי לשלם על‬
‫אבקת הכביסה שקנתה‪ .‬לפניה‬
‫בתור עמד נהג מונית גוי שנכנס‬
‫למכולת כדי לקנות אוכל‪ .‬הנהג‬
‫הושיט לקופאית שטר של‬
‫מאתיים שקלים והיא החזירה‬
‫לו עודף על סך מאה ושישים‬
‫שקלים‪ .‬הנהג היה שקוע‬
‫שאלה מס' ‪392‬‬
‫בשיחת טלפון‪ ,‬לקח רק את‬
‫שישים השקלים תוך כדי שהוא‬
‫משאיר את השטר של המאה שקלים על הדלפק‪ .‬הקופאית‪,‬‬
‫לא שמה לב לשטר שנשאר על הדלפק‪ ,‬וכשהעבירה את‬
‫אבקת הכביסה של גברת כהן‪ ,‬לקחה את השטר שהיה מונח‬
‫על הדלפק והחזירה לה עודף חמישים שקלים‪ .‬גברת כהן‪,‬‬
‫הכניסה את העודף לארנק ורק כשהגיעה הביתה‪ ,‬שמה לב‬
‫שלמעשה היא לא שילמה על אבקת הכביסה‪ ,‬ושהכסף שבו‬
‫תכננה לשלם נשאר בארנק‪ .‬היא חזרה למכולת לבירור‪,‬‬
‫וכשבדקו את העניין במצלמות‪ ,‬הבינו מה קרה‪ .‬בעל החנות‬
‫טען‪ ,‬שהכסף שלו מכיוון שהוא נשאר על הדלפק שבמכולת‬
‫שלו‪ .‬ואילו גברת כהן טוענת שהכסף שלה‪ ,‬מכיוון שהיא‬
‫הראשונה ששמה לב שזו מציאה‪ ,‬וגם הקופאית לקחה את‬
‫הכסף הזה בתור תשלום על אבקת הכביסה‪ .‬הם הגיעו לרב‬
‫השכונה‪ ,‬כדי שיפסוק להם למי שייך הכסף‪ .‬מה לדעתכם‬
‫פסק הרב?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן‬
‫ערוך 'חושן משפט' סימן קפ"ג סעיף ז' וב'קצות החושן'‬
‫סעיף קטן ט' וב'נתיבות המשפט' סעיף קטן י"ב‪' ,‬שפתי כהן'‬
‫סימן רע"ה סעיף קטן ג' וב'נתיבות המשפט' סעיף קטן ב'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "הכלב המאולף" (שאלה מס' ‪)389‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬למשפחת מיימוני כבה האור‬
‫בעיצומה של סעודת השבת‪ ,‬ערן הציע להביא את הכלב‬
‫המאולף של השכנים ולסמן לו שידליק את האור‪ .‬אבל אורי‬
‫טוען שאסור לעשות זאת בשבת‪ ,‬הם הלכו לרב שיפסוק‬
‫בנושא‪ .‬מה פסק הרב?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬אסור להשתמש בכלב מאולף לעשות‬
‫מלאכות שאסורות בשבת מהתורה‪ ,‬כמו הדלקה או כיבוי‬
‫מכשירי חשמל‪ ,‬למרות שהכלב אינו שלו‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬למרות שלכאורה נראה שאין בעיה‬
‫שהכלב ידליק את האור‪ ,‬שהרי מי שאומר לו לעשות זאת‬
‫לא ביצע פעולה של חילול שבת‪ ,‬התורה מצווה אותנו 'למען‬
‫ינוח שורך וחמורך' וזהו איסור 'שביתת בהמתו' שממנו אנו‬
‫לומדים שגם בהמות וחיות ששייכות ליהודי אסור להן‬
‫לעשות מלאכות האסורות בשבת‪ .‬ביצוע המלאכה האסורה‬
‫בשבת‪ ,‬אינו משנה עבור מי הוא מבוצע וחל איסור אף אם‬
‫הבהמה עושה זאת בשביל יהודי או גוי‪ ,‬או שהרגילו אותה‬
‫לעשות זאת‪ .‬אבל דברים שהיא עושה להנאתה מותרים‬
‫בשבת‪ ,‬לדוגמה להוציא אותה למרעה שבו היא תולשת‬
‫עשב שמחובר לקרקע ואוכלת‪ ,‬למרות שהתלישה היא‬
‫איסור מהתורה‪ ,‬לפי הכתוב 'למען ינוח שורך וחמורך'‪ .‬כי‬
‫אם נאסור עליה לאכול‪ ,‬לא תהיה לה מנוחה ואף נצער‬
‫אותה‪.‬‬
‫בעניין זה עולה שאלה נוספת‪ :‬אדם מצווה על שביתת‬
‫בהמתו‪ ,‬אבל אינו מוזהר על שביתת בהמת חברו בשבת‪.‬‬
‫האם לכן יש צד לומר שכיוון שערן אינו מזוהר על שביתת‬
‫הכלב של השכנים אולי יהיה מותר לו להשתמש בו כדי‬
‫להדליק את האור בשבת?‬
‫בשו"ת 'הר צבי' הובאה שאלה דומה לזאת‪ ,‬ושם פסק הרב‬
‫שאסור לעשות זאת בגלל איסור 'מחמר' (לכוון או להנהיג‬
‫בהמה או חיה בשבת) והיות והוא מדריך את הכלב להדליק‬
‫את האור בשבת‪ ,‬אסור לעשות זאת אם על ידי כך עושה‬
‫הכלב אחת מהמלאכות האסורות בשבת‪ .‬ולמדו חז"ל מציווי‬
‫התורה שגם אם עשו האדם והבהמה מלאכה האסורה‬
‫בשבת‪ ,‬במשותף ‪ -‬הדבר יהיה אסור‪ .‬במיוחד לאור העובדה‪,‬‬
‫שהכלב אינו עושה זאת להנאתו אלא על ידי ההדרכה של‬
‫ערן ולכן אורי צודק ואסור לומר לכלב להדליק את האור‬
‫בשבת‪.‬‬