מנהגי ההפטרה - בחוקותי - הפטרת בהר

‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫‪www.ybm.org.il‬‬
‫הפטרת בהר‪-‬בחוקותי ‪ -‬מנהגי ההפטרה‬
‫הרב אלחנן סמט‬
‫שוב אנו ניצבים בפני פרשות מחוברות‪ ,‬מה שגורם לבעיות לגבי המנהגים‪ .‬בהפטרות מחוברות עלינו‬
‫לברר מה ההפטרה של כל פרשה בפני עצמה‪ ,‬וכן איזו הפטרה קוראים כאשר הפרשות מחוברות‪.‬‬
‫אמנם ההלכה נפסקה כדעת הרמב"ם‪ ,‬שכאשר הפרשות מחוברות מפטירין את ההפטרה של הפרשה‬
‫האחרונה‪ ,‬אך השאלה היא מה ההפטרה של הפרשה האחרונה‪.‬‬
‫הפטרת פרשת בהר‬
‫בנוגע לפרשת בהר אנו מוצאים כמה מנהגים‪ .‬לפי הרמב"ם‪ ,‬וכך נוהגים התימנים והאיטלקים‪,‬‬
‫ההפטרה היא מירמיהו ט"ז‪" :‬ה' עֻ זִּי ּומעֻ זִּי ּומְ נּוסִּ י ְביֹום צרה" [יט]‪ .‬לעומת זאת לפי שאר המקורות‬
‫הספרותיים ‪ -‬האשכול‪ ,‬הרוקח והאבודרהם‪ ,‬וממילא לפי המנהג האשכנזי והספרדי‪ ,‬ההפטרה היא‬
‫בירמיהו ל"ב [ו‪-‬ז]‪:‬‬
‫(ו) ַויֹּאמֶ ר י ְִר ְמיָהּו הָ יָה ְדבַ ר ה' אֵ לַי לֵאמֹּ ר‪( :‬ז) הִ נֵה ֲחנ ְַמאֵ ל בֶ ן שַ לֻּם ד ְֹּדָך בָ א אֵ לֶיָך לֵאמֹּ ר ְקנֵה‬
‫לְ ָך אֶ ת שָ ִדי אֲשֶ ר בַ ֲענָתוֹּת כִ י לְ ָך ִמ ְשפַ ט הַ גְ ֻּאלָה לִ ְקנוֹּת‪:‬‬
‫בהפטרה הזו לא נעסוק היום בהרחבה‪ ,‬אך בכל זאת נברר כיצד היא מתאימה לפרשת בהר‪ .‬ההפטרה‬
‫הזו עוסקת בדיני קניין שדות‪ ,‬שזה אחד הנושאים של פרשת בהר‪ .‬חלק ניכר מהפרשה עוסק בדיני‬
‫קרקעות‪ ,‬ויש לנו דוגמה יוצאת דופן בספר ירמיהו כיצד מתבצעת מכירת קרקע‪.‬‬
‫חנמאל הולך למכור דווקא לירמיהו את שדהו מכיוון שהוא קרוב משפחתו‪ .‬בפרשת בהר נאמר שקרוב‬
‫משפחה יכול לגאול את הקרקע מיד הקונה‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא יכול לסלק את הקונה בגלל דין גאולת‬
‫הקרקע‪ .‬ממילא ברור שמי שהלך למכור קרקע‪ ,‬הלך קודם כל לבני משפחתו לראות את הם רוצים‬
‫לקנות בטרם ימכור לאיש זר‪ .‬דבר זה מזכיר את הדין התלמודי של "דינא דבר מצרא"‪.‬‬
‫האמת היא שיש חוקרים הסבורים שהמקור של דינא דבר מצרא הוא פרשת בהר‪ .‬שהרי האנשים‬
‫הסמוכים לקרקע בתקופת המקרא היו תמיד קרובי משפחה‪ .‬הקרקע נשארה בתוך השבט‪ ,‬ולכן כאשר‬
‫אדם היה בעל קרקע‪ ,‬קרובי המשפחה היו השכנים שלו‪ .‬הקרובים הללו יכלו לדחות קונה זר בגלל דין‬
‫הגאולה‪ .‬לפי זה דינא דבר מצרא הוא שיקוף מאוחר של הדין הזה‪.‬‬
‫אמנם יסודו של הדין הזה הוא במצרנות ‪ -‬בעובדה שיש גבול משותף‪ ,‬ולכן מבחינת השכן הקרקע שווה‬
‫יותר ממה שהיא שווה לאדם זר‪ .‬חז"ל מצאו מקור לדין זה בפסוק‪" :‬ו ְעשִּ ית הַ ישר ו ְהַ ּטֹוב" [דברים ו‪ ,‬יח]‪.‬‬
‫העיקרון הוא שמכיוון שניתן באותו מחיר לעשות יותר תועלת לאדם מסויים‪ ,‬למה לא לעשות זאת?‬
‫אך בכל זאת‪ ,‬בדינא דבר מצרא יש משהו אחר ממה שכתוב בפרשת בהר‪ .‬שם המגמה איננה‬
‫שהקרקע לא תצא מהמשפחה והשבט‪ ,‬אלא שהיא תישאר בגבולות הבעלים‪ .‬אבל למרות זאת יש‬
‫חוקרים שטוענים שדינא דבר מצרא הוא גלגול מאוחר של דיני הקרקעות בפרשת בהר‪.‬‬
‫נחזור כעת להפטרה שלנו‪ .‬חנמאל בא להציע את השדה לירמיהו בגלל הדינים של פרשת בהר‪ ,‬ובגלל‬
‫זה נוצרת פרשה משפטית יוצאת דופן‪ ,‬שאין כדוגמתה בכל התנ"ך‪ .‬יש פה תיאור מפורט של מכירת‬
‫הקרקעות‪ ,‬וזה בדיוק הנושא שנידון בפרשה‪.‬‬
‫מעבר לזאת הפרק הזה בירמיהו איננו בעל מגמה משפטית‪ .‬המגמה של הסיפור היא להמחיש‬
‫באמצעות מעשה משפטי את התקווה‪ .‬ירושלים עומדת להיחרב ולכן אף אחד לא משקיע כסף בקרקע‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫שהרי אין סיכוי לממש את הקניה‪ .‬המעשה המשפטי נטען במשמעות סמלית של אמונה בשיבת ציון‪.‬‬
‫הקניין הופך להיות נבואת נחמה והבטחה לגאולה‪ .‬זו המשמעות של מעשה חנמאל‪.‬‬
‫פרשת בהר עוסקת בדברים שהם הילכתא למשיחא‪ .‬בגלות אין יובל ואין שבת הארץ‪ ,‬ולכן באה‬
‫ההפטרה ואומרת שכמו שירמיהו האמין וקנה את שדה חנמאל מתוך אמונה שזו השקעה לטווח רחוק‪,‬‬
‫כך עם ישראל צריך להאמין שכל הדינים של פרשת בהר עתידים להתממש‪ ,‬והגאולה בוא תבוא‪.‬‬
‫ההפטרה הזו מתאימה לפרשת בהר מאין כמותה‪ ,‬לא ניתן לחשוב על פרק שמתאים יותר לפרשה‪ .‬אך‬
‫לא נתעסק בו‪ ,‬מכיוון שהוא ההפטרה של פרשת בהר‪ ,‬ואנו עומדים בפתחה של שבת עם פרשות‬
‫מחוברות‪.‬‬
‫הסדר הארצישראלי בפרשת בהר‬
‫כעת נדון במנהג רומניה‪ .‬ציינו כמה פעמים שמנהג זה מאמץ את ההפטרה הארצישראלית לסדר‬
‫הראשון שנמצא בשלמותו בתוך הפרשה‪ .‬עוד ראינו שביסוד ההפטרה עומדת גזירה שווה לשונית בין‬
‫פתיחת הסדר להפטרה‪ .‬זאת מכיוון שהמנהג הארצישראלי מחפש התאמה לשונית בין הפסוקים‬
‫הפותחים‪.‬‬
‫הסדר הראשון שכלול בשלמותו בפרשת בהר איננו תחילת הפרשה‪ ,‬אלא הסדר החדש מתחיל ב"וְכִּי‬
‫תִּ מְ כְרּו מִּ מְ כר לַעֲ מִּ יתֶ ָך" [יד]‪ .‬זהו דבר משונה‪ ,‬שהרי מבחינת החלוקה העניינית התחלת פרשת בהר‬
‫מתחילה עניין חדש ‪ -‬שבת הארץ‪ .‬אחר כך מגיע היובל ודינים הנגזרים ממנו‪.‬‬
‫נציין שבפרשת בהר ישנם חמישים ושבעה פסוקים‪ .‬שבעת הפסוקים הראשונים עוסקים בשבת הארץ‪,‬‬
‫וחמישים הפסוקים הבאים עוסקים בדינים הנוגעים ביובל‪ ,‬והדינים שמסתעפים ממנו‪ .‬ודאי שדבר זה‬
‫איננו מקרי‪ .‬אך סדר ארצישראלי רגיל הוא קצר מזה‪ ,‬כך שניתן לחלק את פרשת בהר לכמה סדרים‪.‬‬
‫ניתן היה לקחת את שבת הארץ ויובל לסדר אחד‪ ,‬ואת ההסתעפויות השונות לסדר אחר‪.‬‬
‫הפרשה כולה מחוקלת לשלושה סדרים‪ .‬הסדר הראשון כולל את שבת הארץ ואת עצם הדין של שנת‬
‫היובל‪ ,‬בלי ההסתעפויות השונות‪ .‬הסדר השני כולל דיני מסחר קרקעות ובתים‪ ,‬והסדר השלישי הוא‬
‫"וְכִּי ימּוְך ָאחִּ יָך" [ויקרא כה‪ ,‬לה]‪ ,‬והנושא הוא מסחר בעבדים‪ .‬זו חלוקה מצויינת‪.‬‬
‫דע עקא‪ ,‬שלא כך מחלק המנהג הארצישראלי‪ .‬הם התחילו את הסדר הראשון באמצע פרשת‬
‫המועדות‪ ,‬באמצע פרק כ"ג‪ .‬בכך הם עשו סדר ארוך‪ ,‬עד שיש שמחלקים אותו לשניים‪.‬‬
‫נעיר ש יש לנו שלוש חלוקות של התורה לסדרים‪ .‬מערכת של קס"ז סדרים‪ ,‬קנ"ד סדרים‪ ,‬וקמ"א‬
‫סדרים‪ .‬הכוונה היא שמצאו כתבי יד ותנ"כים שיש בהם חלוקה של התורה לסדרים באורכים הללו (יש‬
‫כתב יד אחד בלבד של ‪ 141‬סדרים)‪ .‬המעניין הוא שיש הפרש של ‪ 13‬בכל פעם‪.‬‬
‫היהודי שפרסם את כתב היד האחרון נקרא ד"ר יששכר יואל‪ ,‬ובאותו מאמר בקרית ספר הוא עשה‬
‫טבלה סינופטית של כל המקורות כדי לראות את ההתאמה בין השיטות השונות‪ .‬מתברר שאין פה‬
‫בלאגן‪ ,‬אלא כל אחד מחלק פחות או יותר אותו הדבר‪ .‬אלא שישנם סדרים ארוכים‪ ,‬שמנהג אחד מחלק‬
‫לשני סדרים‪ .‬כלומר‪ ,‬ריבוי הסדרים במסורת מסויימת נובע מחלוקת סדרים ארוכים לשני סדרים‬
‫קצרים יותר‪.‬‬
‫הדבר הזה מזכיר את החלוקה של התורה אצלנו‪ .‬התורה מחולקת ל‪ 54‬פרשות‪ ,‬אך מספר הפרשות‬
‫שקוראים בכל שנה הוא פחות‪ .‬המקסימום שניתן לקרוא הוא ‪ ,54‬אך כשלא ניתן לעשות זאת קוראים‬
‫פחות‪ .‬הכי מעט שניתן לקרוא הוא ‪ .51‬אם מישהו ימצא רישמה של ‪ 54‬פרשות והאחר ימצא רשימה‬
‫של ‪ 51‬אין הכוונה שישנם שני מנהגים‪ ,‬אלא רשימה אחת כוללת את המקסימום‪ ,‬והשניה את‬
‫המינימום‪ .‬מתברר מהמאמר של יששכר יואל שכך היה במנהג הארצישראלי‪ .‬החלוקה העיקרית של‬
‫התורה הוא אותו הדבר‪ ,‬אך מי שממעיט בסדרים מחבר שני סדרים קצרים לסדר אחד ארוך‪.‬‬
‫לדוגמה הסדר שמתחיל את פרשת בהר לפי תנ"ך קורן מתחיל בפרק כ"ג פסוק ט"ו‪ ,‬אך מי שמחזיק‬
‫תנ"ך אחר ימצא את ההתחלה בתחילת עניין העומר‪ .‬בתנ"ך של ברויאר בפרק כ"ד פסוק א' מתחיל‬
‫‪2‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫סדר נוסף‪ ,‬וזה הסדר שכולל את תחילת פרשת בהר‪ .‬בתנ"ך קורן הלכו לפי המנהג של קנ"ד סדרים‪,‬‬
‫אך בתנ"ך ברויאר כנראה הלכו לפי המנהג של קס"ז סדרים‪.‬‬
‫כעת אנו שואלים מה עומד מאחורי החלוקה של קנ"ד‪ .‬איזה מין סדר זה שחוצץ את פרשת המועדיות‬
‫באמצע‪ ,‬ואת פרשת בהר באמצע? ברור שכוונת הסדר הוא ליצור הקבלה עניינית והלכתית בין ספירת‬
‫‪ 49‬שנים של היובל‪ ,‬לבין ספירת העומר‪ .‬הדמיון בין שתי הספירות הוא מפליא והוא חשוב גם מבחינת‬
‫ההלכה‪ .‬והנה שתי הספירות הללו‪ ,‬קידוש שנת החמישים והיום החמישים‪ ,‬נמצאים במרחק לא גדול‪.‬‬
‫לכן חתכו את פרשת המועדות החל מספירת העומר‪ ,‬וצירפו לזה את כל מה שבאמצע עד שהגיעו‬
‫לקידוש שנת החמשים‪ .‬בכך נוצר מצב שראש הסדר וסיומו מקבילים זה לזה‪ .‬אך באו אחר כך אנשים‬
‫שאמרו שהסדר ארוך מדי‪ ,‬ולכן קיצרו אותו לשניים‪ .‬אך בכך הם הפסידו את ההקבלה בין ראש הסדר‬
‫לסיומו‪.‬‬
‫כעת יש להבין מדוע בארץ ישראל יהיה צריך להפריד ולאחד סדרים‪ .‬התשובה היא שהם רצו להשלים‬
‫פעמיים קריאה של כל התורה על פני שבע שנים ‪ -‬עד שנת השמיטה‪ .‬בסוף שבע שנות שמיטה יש את‬
‫מעמד הקהל‪ ,‬ולשם הייתה הקריאה מיועדת להגיע‪ .‬ניתן היה לחלק את התורה למנות קטנות כך‬
‫שיסיימו פעם אחת בשבע שנים‪ ,‬אך אז הסדרים היו קצרים מדי‪ .‬לכן קראו את התורה כולה פעמיים‪,‬‬
‫ואז יוצא שבמצוות הקהל‪ ,‬שנתקיימה עד סוף ימי בית שני‪ ,‬כל אחד מביא איתו את כל קריאת התורה‬
‫כולה פעמיים‪.‬‬
‫לגבי מצוות הקהל נאמר בפשטות שיש לקרוא את כל התורה כולה‪ .‬זה לא מעשי‪ ,‬ולכן באו להקהל‬
‫מוכנים בקריאת כל התורה פעמיים‪ .‬גם מאחורי המנהג הבבלי עומד הדבר הזה‪ ,‬שהרי לפי המנהג‬
‫הבבלי מסיימים את הקריאה בדיוק בזמן של הקהל ‪ -‬שמחת תורה‪ .‬בבבל עשו את הדבר כל שנה‪ ,‬אך‬
‫בארץ ישראל קראו פעמיים במחזור של שמיטה‪.‬‬
‫במחזור קריאה כזה צריך גם גמישות‪ .‬זאת מכיוון שיש תאריך יעד אחד‪ ,‬אך במחזור עצמו לא ידוע מה‬
‫מצפה לנו‪ .‬בזמן שקידשו את החודש לפי הראיה לא ידעו האם יהיו שנים מעוברות‪ .‬בכל שנה ושנה‬
‫במנהג הארץ ישראלי‪ ,‬יכלו להיות בין שמונה לשתים עשרה שבתות שלא קראו את הקריאה הרגילה‪.‬‬
‫בנוסף לזאת‪ ,‬יש לציין שלפי המנהג הארצישראלי כל קריאה מיוחדת מבטלת את הסדר הרגיל‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫בראש חדש ובארבע פרשיות לא קראו את הסדר הרגיל‪.‬‬
‫בעצם בכל שנה במחזור קריאה ארצישאלי היה בין ‪ 8‬ל‪ 12‬שבתות שבהן היו מפסיקים לקרוא את‬
‫הסדר הרגיל‪ .‬סך הכל בשלוש שנים מדובר בהרבה מאוד שבתות‪ .‬לכן חייבים לאפשר גמישות לחבר‬
‫סדרים ולהפרידם‪ ,‬בדיוק כמו שיש אצלנו‪ .‬זאת הסיבה שאנו מוצאים את המספר השונה של הסדרים‪.‬‬
‫לא מדובר במנהגים שונים‪ ,‬אלא באפשרויות שונות לפירוד וחיבור סדרים לפי הצורך‪.‬‬
‫אם כן הסדר הראשון בפרשת בהר מתחיל ב"וכי תמכרו ממכר לעמיתך"‪ .‬ההפטרה הארצישראלית‬
‫לסדר זה נמצא בספר ישיעהו‪ ,‬וכך רוב ההפטרות הארצישראליות לקוחות מספר ישעיהו‪ .‬מעט מאוד‬
‫ספרים אחרים יש לפי מנהג זה‪ .‬ההפטרה היא בישיעיהו בפרק כ"ד‪" :‬ו ְהיה כעם כַכ ֹּהֵ ן כַעֶ בֶד כַאד ֹּניו‬
‫כַשִּ פְ חה ַכ ְגב ְִּרתּה כַּקֹונֶה כַּמֹוכֵר כַּמַ ְלו ֶה כַֹּלו ֶה כַנ ֹּשֶ ה כַאֲשֶ ר נ ֹּשֶ א בֹו" [ב]‪ .‬המילים האחרונות לפסוק‬
‫מקבילות לתחילת הסדר‪ ,‬ולכן נקבעה הפטרה זו‪ .‬וכך היה המנהג ברומניה‪.‬‬
‫הפטרת בחוקותי‬
‫נעבור כעת לפרשת בחוקותי‪ .‬האשכנזים והספרדים נוהגים להפטיר במה שקבע הרמב"ם כהפטרת‬
‫פרשת בהר ‪ -‬ירמיהו ט"ז‪ .‬המקורות הספרותיים לכך הם האשכול‪ ,‬הרוקח והאבודרהם‪ .‬כמעט בכל‬
‫פרשה מחוברת רואים את התופעה הזו‪ ,‬בה המחלוקת במנהגים ובמקורות הוא מה שייך למה‪ .‬אך‬
‫הרמב"ם וכן התימנים והאיטלקים מפטירים ביחזקאל ל"ד‪ ,‬בנבואה על רועי ישראל‪" :‬בֶן ָאדם הִּ נבֵא עַ ל‬
‫רֹועֵ י י ִּשְ ראֵ ל" [ב]‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫כעת נברר עם מי נמצא ההיגיון‪ ,‬ונברר האם הרוב צודק‪ .‬לגבי ההתאמה של ירמיהו ל"ב לפרשת בהר‬
‫כבר דיברנו‪ ,‬ואמרנו שאין פרק מתאים יותר‪ .‬אך האם ירמיהו ט"ז מתאים לפרשת בהר או לפרשת‬
‫בחוקותי? נראה את ההפטרה בפנים [טז‪ ,‬יט‪-‬יז‪ ,‬יד]‪:‬‬
‫ֹּאמרּו אַ ְך שֶ קֶ ר ָנ ֲחלּו‬
‫ָארץ וְ י ְ‬
‫ּומנּוסִ י בְ יוֹּם צָ ָרה אֵ לֶיָך ג ֹּויִם ָיבֹּאּו מֵ ַאפְ סֵ י ֶ‬
‫(יט) ה' עֻּזִ י ּומָ עֻּזִ י ְ‬
‫ָאדם אֱֹלהִ ים וְ הֵ מָ ה ֹלא אֱֹלהִ ים‪( :‬כא) ָלכֵן הִ ְננִי‬
‫אֲבוֹּתֵ ינּו הֶ בֶ ל וְ אֵ ין בָ ם מוֹּעִ יל‪( :‬כ) ֲה ַיעֲשֶ ה ל ֹּו ָ‬
‫מו ִֹּדיעָ ם בַ פַ עַ ם הַ זֹּאת או ִֹּדיעֵ ם אֶ ת י ִָדי וְ אֶ ת גְ ב ָּורתִ י וְ י ְָדעּו כִ י ְש ִמי ה'‪:‬‬
‫ְהּודה כְ תּובָ ה בְ עֵ ט בַ ְרזֶל בְ צִ פֹּ ֶרן שָ ִמיר חֲרּושָ ה עַ ל לּוחַ לִ בָ ם ּולְ קַ ְרנוֹּת‬
‫(א) חַ טַ את י ָ‬
‫ִמזְ בְ חוֹּתֵ יכֶם‪( :‬ב) כִ זְ כֹּ ר בְ נֵיהֶ ם ִמזְ בְ חוֹּתָ ם ַואֲשֵ ֵריהֶ ם עַ ל עֵ ץ ַר ֲענָן עַ ל גְ בָ עוֹּת הַ גְ בֹּהוֹּת‪( :‬ג)‬
‫ה ֲָר ִרי בַ שָ ֶדה חֵ ילְ ָך כָל אוֹּצְ רוֹּתֶ יָך לָבַ ז אֶ תֵ ן בָ מֹּ תֶ יָך בְ חַ טָ את בְ כָל גְ בּולֶיָך‪( :‬ד) וְ שָ מַ ְטתָ ה ּובְ ָך‬
‫ָארץ אֲשֶ ר ֹלא י ָָדעְ תָ כִ י אֵ ש ְק ַד ְחתֶ ם בְ אַ פִ י עַ ד‬
‫ִמ ַנ ֲחלָתְ ָך אֲשֶ ר נָתַ תִ י לְָך וְ הַ עֲבַ ְדתִ יָך אֶ ת אֹּ יְבֶ יָך בָ ֶ‬
‫ע ֹּולָם תּוקָ ד‪:‬‬
‫ּומן ה' יָסּור לִ בוֹּ‪( :‬ו) וְ הָ יָה‬
‫ָאדם וְ שָ ם בָ שָ ר זְ רֹּע ֹּו ִ‬
‫(ה) כֹּ ה ָאמַ ר ה' ָארּור הַ גֶבֶ ר אֲשֶ ר יִבְ טַ ח בָ ָ‬
‫כְ עַ ְרעָ ר בָ ע ֲָרבָ ה וְ ֹלא י ְִראֶ ה כִ י יָבוֹּא טוֹּב וְ שָ כַן ח ֲֵר ִרים בַ ִמ ְדבָ ר אֶ ֶרץ ְמלֵחָ ה וְ ֹלא תֵ שֵ ב‪( :‬ז) בָ רּוְך‬
‫הַ גֶבֶ ר אֲשֶ ר יִבְ טַ ח בַ ה' וְ הָ יָה ה' ִמבְ טַ חוֹּ‪( :‬ח) וְ הָ יָה כְ עֵ ץ שָ תּול עַ ל מַ יִם וְ עַ ל יּובַ ל יְשַ לַח שָ ָרשָ יו‬
‫וְ ֹלא י ְִראֶ ה כִ י ָיבֹּא חֹּ ם וְ הָ יָה עָ לֵהּו ַר ֲענָן ּובִ ְשנַת בַ צ ֶֹּרת ֹלא י ְִדָאג וְ ֹלא י ִָמיש מֵ עֲשוֹּת פֶ ִרי‪( :‬ט)‬
‫עָ קֹּ ב הַ לֵב ִמכֹּ ל וְ ָאנֻּש הּוא ִמי י ֵָדעֶ נּו‪( :‬י) ֲאנִי ה' חֹּ קֵ ר לֵב בֹּחֵ ן כְ לָיוֹּת וְ לָתֵ ת לְ אִ יש כִ ְד ָרכָיו כִ פְ ִרי‬
‫מַ ֲע ָללָיו‪:‬‬
‫(יא) קֹּ ֵרא ָדגַר וְ ֹלא ָילָד עֹּ שֶ ה עֹּ שֶ ר וְ ֹלא בְ ִמ ְשפָ ט בַ חֲצִ י יָמָ יו יַעַ זְ בֶ נּו ּובְ ַאח ֲִרית ֹּו יִהְ יֶה נָבָ ל‪( :‬יב)‬
‫ָארץ‬
‫סּורי בָ ֶ‬
‫כִ סֵ א כָבוֹּד מָ רוֹּם מֵ ִראשוֹּן ְמקוֹּם ִמ ְק ָדשֵ נּו‪( :‬יג) ִמ ְק ֵוה י ְִש ָראֵ ל ה' כָל עֹּ זְ בֶ יָך ֵיבֹּשּו וְ ַ‬
‫ִיכָתֵ בּו כִ י עָ זְ בּו ְמקוֹּר מַ יִם חַ יִ ים אֶ ת ה'‪( :‬יד) ְרפָ אֵ נִי ה' וְ אֵ ָרפֵ א הו ִֹּשיעֵ נִי וְ אִ ּוָשֵ עָ ה כִ י תְ הִ לָתִ י‬
‫אָ תָ ה‪:‬‬
‫זאת כל ההפטרה‪ ,‬ויש להבין לאיזה פרשה היא מתאימה‪ .‬הסיבה שההפטרה הזו נקבעה לפרשות‬
‫ָארץ אֲ שֶ ר ֹלא‬
‫הללו נובעת מפסוק אחד‪" :‬ו ְשמַ טְ תה ּובְָך מִּ נַחֲ לתְ ָך אֲ שֶ ר נתַ תִּ י לְך ו ְהַ עֲ בַדְ תִּ יָך אֶ ת אֹּיְבֶיָך ב ֶ‬
‫ידעְ ת" [ד]‪ .‬האמת היא שהפסוק הזה הוא מאוד קשה‪ .‬ראשית‪ ,‬לא ברור מה כתוב בו‪ .‬הקושי השני הוא‬
‫שהשורש שמ"ט לא נמצא כלל בפרשות הללו ‪ -‬לא בפרשת בהר ולא בפרשת בחוקותי‪ .‬השורש שמ"ט‬
‫מופיע דווקא בספר שמות‪" :‬ו ְהַ שְ בִּיעִּ ת תִּ שְ מְ טֶ נה ּונְטַ שְ תּה" [כג‪ ,‬יא]‪ ,‬וכן בפרשת ראה‪ .‬בפרשת בהר‬
‫נאמר רק "שבת הארץ"‪ .‬אך ניתן להניח שהרגישות הלשונית של קובע ההפטרה לא הייתה גדולה‪,‬‬
‫והוא אמר ששבת הארץ זה גם שמיטה‪.‬‬
‫ָארץ‬
‫אך מה נאמר בפסוק? הכוונה היא לגלות‪ ,‬כמו שרואים בהמשך הפסוק‪" :‬ו ְהַ עֲ בַדְ תִּ יָך אֶ ת אֹּיְבֶיָך ב ֶ‬
‫אֲ שֶ ר ֹלא ידעְ ת"‪ .‬הגלות קשורה לכך שהארץ תישמט ‪ -‬תיעזב‪ ,‬וזה כנראה מה שמתכוון הפסוק לומר‪.‬‬
‫זה האיום של התוכחה בפרשת בחוקותי‪ .‬אם באמת הפסוק הזה הוא הסיבה להפטרה הזו‪ ,‬אז אין‬
‫ספק שזה יכול להתאים רק לפרשת בחוקותי ולא לפרשת בהר‪ .‬זאת מכיוון שבפרשת בהר אין את‬
‫האיום שאי שמירה על שבת הארץ תביא לגלות‪ .‬איום זה נמצא רק בפרשת בחוקותי‪.‬‬
‫אך יכול להיות שההפטרה מתאימה בגלל הנבואה הקצרה על ביטחון בה'‪ .‬זה מתאים אולי לפרשת‬
‫בהר שמביאה את הטענה בפי ישראל‪" :‬מַ ה נ ֹּאכַל בַשנה הַ שְ בִּיעִּ ת הֵ ן ֹלא נִּזְרע ו ְֹלא נֶאֱ ס ֹּף אֶ ת תְ בּוָאתֵ נּו"‬
‫[ויקרא כה‪ ,‬כ]‪ .‬כנגד זה אומרת התורה [כא‪-‬כב]‪:‬‬
‫(כא) וְ צִ ּוִ יתִ י אֶ ת בִ ְרכָתִ י ָלכֶם בַ שָ נָה הַ ִש ִשית וְ עָ שָ ת אֶ ת הַ תְ בּוָאה לִ ְשֹלש הַ שָ נִים‪( :‬כב) ּוזְ ַרעְ תֶ ם‬
‫אֵ ת הַ שָ נָה הַ ְש ִמינִת ַו ֲאכַלְ תֶ ם ִמן הַ תְ בּוָאה יָשָ ן עַ ד הַ שָ נָה הַ תְ ִשיעִ ת עַ ד בוֹּא תְ בּוָאתָ ּה תֹּ אכְ לּו‬
‫יָשָ ן‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫זו הבטחה לעם ישראל שתתממש בעקבות ביטחון בקב"ה‪ .‬הם יעשו את שלהם והקב"ה יברך את‬
‫האדמה בצורה שתאפשר את השמירה על שבת הארץ‪ .‬אמנם לפי זה הקשר להפטרה איננו לשוני או‬
‫ענייני גלוי‪ .‬אך אם נעמיק נראה שהאידיאה של הביטחון בה' נמצאת בין השיטין גם בפרשת בהר‪ .‬זה‬
‫מה שאומרת ההפטרה‪" :‬ברּוְך הַ ֶגבֶר אֲ שֶ ר י ִּ ְבטַ ח בַה' ו ְהיה ה' מִּ בְטַ חֹו" [ירמיהו יז‪ ,‬ז]‪ .‬הדימוי לעץ באמת‬
‫מזכיר את ההבטחה של התורה למקיימי שמיטה ויובל‪.‬‬
‫צריך לומר שהקשר לפרשת בחוקותי הוא לא רק בפסוק שציינו‪ ,‬אלא יש בהפטרה זו גם "ברוך"‬
‫ו"ארור" ‪ -‬מין קללות וברכות זוטא‪ .‬יכול להיות שזו הקבלה לברכות ולקללות‪.‬‬
‫בנוגע למנהג של הרמב"ם להפטיר ביחזקאל‪ ,‬נראה שהקשר הוא בפסוק כ"ה‪" :‬ו ְכ ַרתִּ י להֶ ם ב ְִּרית שלֹום‬
‫ָארץ ו ְישְ בּו בַּמִּ דְ בר לבֶטַ ח ו ְישְ נּו ַביְע ִּרים"‪ .‬הביטוי 'והשבתי חיה רעה מן הארץ'‬
‫ו ְהִּ שְ בַתִּ י חַ יה רעה מִּ ן ה ֶ‬
‫ְַאר ְצכֶם" [ויקרא כו‪ ,‬ו]‪.‬‬
‫ָארץ ו ְחֶ ֶרב ֹלא תַ עֲ ב ֹּר ב ְ‬
‫מופיע גם בפרשת בחוקותי‪" :‬ו ְהִּ שְ בַתִּ י חַ יה רעה מִּ ן ה ֶ‬
‫אם כן בסופו של דבר כל המנהגים מתיישבים‪ ,‬וכולם יכולים לקשר את ההפטרות של בהר לבהר‪ ,‬ושל‬
‫בחוקותי לבחוקתי‪ .‬למעשה ברוב המנהגים יפטירו בירימהו ט"ז כאשר הפרשות מחוברות‪ ,‬ואכן‬
‫הפטרה זו מתאימה יותר לפרשת בחוקותי‪ ,‬מאשר לפרשת בהר‪ .‬גם מבחינת האווירה‪ ,‬הנבואה של‬
‫ירמיהו היא ברובה פורענות ואזהרה‪ ,‬ולכן מתאימה לפרשת בחוקותי יותר ממה שהיא מתאימה‬
‫לפרשת בהר‪.‬‬
‫ה' עזי ומעזי‬
‫את הפרק הזה קשה מאוד ללמד‪ ,‬כיוון שישנו רצף שקשה מאוד להסבירו‪ .‬לא ברור מה הקשר בין כל‬
‫פסקה‪ ,‬מה ההתחלה של הנבואה ומה הסוף‪ .‬עוד לא פגשנו במשך השנה קבוצת פסוקים מנביאים‬
‫אחרונים שכל כך קשה למצוא להם מסגרת מאחדת‪.‬‬
‫ההפטרה מתחילה במשהו חדש‪ ,‬אבל אפילו באותו הפסוק לא ברור מה הקשר בין הרישא לסיפא‪" :‬ה'‬
‫ָארץ ו ְי ֹּאמְ רּו אַ ְך שֶ קֶ ר נחֲ לּו אֲ בֹותֵ ינּו הֶ בֶל ו ְאֵ ין בם‬
‫עֻ זִּי ּומעֻ זִּי ּומְ נּוסִּ י בְיֹום צרה אֵ לֶיָך גֹוי ִּם יב ֹּאּו מֵ ַאפְסֵ י ֶ‬
‫מֹועִּ יל" ‪ .‬מה הקשר בין זה שה' עזי ומעזי שאליו בורחים ביום צרה‪ ,‬לבין העתיד הגדול וההכרה בה'‬
‫מצד אומות העולם? הנבואה הזו נגמרת בפסוק כ"א‪" :‬לכֵן הִּ נְנִּי מֹודִּ יעם ַב ַפעַ ם הַ ז ֹּאת אֹודִּ יעֵ ם אֶ ת ידִּ י‬
‫ו ְאֶ ת גְבּורתִּ י ו ְידְ עּו כִּי שְ מִּ י ה'"‪ .‬אם זה קשור לפסוק הקודם‪ ,‬אז הכוונה היא שכעת שהם באו מקצוי‬
‫הארץ ומכירים בקב"ה‪ ,‬הוא יודיע את ידיו וגבורתיו‪ .‬אך בדרך כלל המשמעות של הודעת יד ה' היא‬
‫פורענות‪ ,‬שלכאורה לא מגיעה לגויים פה‪.‬‬
‫הפרשנים הסבירו שפסוק כ'‪" :‬הֲ י ַעֲ שֶ ה ּלֹו ָאדם אֱ ֹלהִּ ים ו ְהֵ ּמה ֹלא אֱ ֹלהִּ ים"‪ ,‬זו טענה של הגויים נגד‬
‫אבותיהם‪ .‬כתגובה מבטיח הקב"ה שהוא יתגלה להם התגלות אמיתית‪ .‬כך קשרו הפרשנים את‬
‫הפסוקים‪.‬‬
‫הפסקה השניה דנה בעם ישראל וחטאיו ויש לברר מה הקשר לפסקה הקודמת‪" :‬חַ ּטַ את י ְהּודה כְתּובה‬
‫בְעֵ ט ב ְַרזֶל ְבצִּפ ֶֹּרן שמִּ יר חֲ רּושה עַ ל לּוחַ לִּבם ּולְקַ ְרנֹות מִּ ְזבְחֹותֵ יכֶם" [יז‪ ,‬א]‪ .‬החטאת שה' כותב היא‪:‬‬
‫" ִּכזְכ ֹּר ְבנֵיהֶ ם מִּ ְזבְחֹותם ו ַאֲ שֵ ֵריהֶ ם עַ ל עֵ ץ ַרעֲ נן עַ ל גְבעֹות הַ גְב ֹּהֹות"‪ .‬כמו שהם זוכרים את בניהם‪ ,‬כך‬
‫הם זוכרים את המזבחות של העבודה הזרה ואת האשרות‪ .‬אם כן החטאת היא עבודה זרה‪.‬‬
‫יש פה היפוך מהפסקה הקודמת‪ .‬הגויים עתידים לחזור בתשובה‪ ,‬ואילו יהודה אדוקה בעבודה הזרה‬
‫שלה ולא מוכנה לחזור בה‪ .‬כמו שאדם זוכר את בנו כך הם זוכרים את העבודה הזרה‪ .‬על כך אומר‬
‫הקב"ה‪" :‬הֲ ר ִּרי בַשדֶ ה חֵ ילְָך כל אֹוצְרֹותֶ יָך לבַז אֶ תֵ ן במ ֹּתֶ יָך בְחַ ּטאת בְכל גְבּולֶיָך" [ג]‪.‬‬
‫אחר כך בא הפסוק שמהווה את העילה להפטרה‪" :‬ו ְשמַ טְ תה ּובְָך מִּ נַחֲ לתְ ָך אֲ שֶ ר נתַ תִּ י לְך ו ְהַ עֲ בַדְ תִּ יָך‬
‫ָארץ אֲ שֶ ר ֹלא ידעְ ת כִּי אֵ ש קְ דַ חְ תֶ ם בְאַ פִּ י עַ ד עֹולם תּוקד" [ד]‪ .‬מכיוון שעם ישראל עובד‬
‫אֶ ת אֹּיְבֶיָך ב ֶ‬
‫עבודה זרה לא תהיה כפרה לחטא הזה‪ .‬הקשר לפסקה הקודמת לא ברור‪ ,‬מכיוון שהיא מדברת על‬
‫תקופה היסטורית אחרת ‪ -‬ימות המשיח‪ .‬קשה להביא את הגוים אז כניגוד לחטאת יהודה בהווה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫אחרי שתי הפסקאות הללו באה פסקה חדשה שנושאת אופי לגמרי שונה‪ ,‬מה שהגדרנו כ'קללות‬
‫וברכות זוטא'‪ .‬ההבדל בין הברכות הללו לברכות וקללות של פרשת בחוקותי הוא שפה מדובר בפניה‬
‫לאדם פרטי‪ ,‬ואילו בפרשת בחוקותי הפניה היא לעם כולו‪ .‬כמו כן‪ ,‬פה לא מדובר בחטא של עבירה‬
‫מעשית‪ ,‬אלא מדובר באדם שלא בוטח בה'‪ .‬זה מידה רעה ופגם באמונה‪ .‬גם הברכה איננה על קיום‬
‫מצוות‪ ,‬אלא היא מובטחת לזה שבוטח בה'‪ .‬מדובר פה בתכונה דתית ולא במעשים‪.‬‬
‫מעניין שהנבואה הזו של ירמיהו הופכת את השאלה של הביטחון בה'‪ ,‬לשאלה שכל השכר והעונש‬
‫תלויים בה‪ .‬בדרך כלל הנביא מוכיח על דברים יסודיים‪ ,‬ופה אמנם מדובר בדבר יסודי‪ ,‬אבל זה דבר‬
‫רוחני ולא דבר שבא לידי ביטוי במעשה‪ .‬השאלה היא מה עומד מאחורי האמירה הזה‪ ,‬והתשובה לא‬
‫ברורה‪ .‬בדרך כלל שאלת הביטחון בה' נבחנת למעשה לא בקיום מצווה‪ .‬גם מי שלא בוטח בה' יכול‬
‫לדקדק במצוות‪ .‬אבל בחיים המעשיים שלו‪ ,‬במבחנים שבהם הוא יעמוד‪ ,‬הוא יתגלה כבוטח או כלא‪-‬‬
‫בוטח‪ .‬אצל מנהיגים הדבר הזה הרבה יותר קריטי‪ .‬מי שבוטח בה' מתנהג בצורה שונה ממי שלא‬
‫בוטח‪.‬‬
‫אך מדוע ירמיהו שם את השאלה הזו במרכז ביחס לתורת הגמול שהוא מציין? אין תשובה ברורה על‬
‫הענין הזה‪ .‬בנבואות של שיבת ציון יש לשאלה הזו השפעות מעשיות בכמה תחומים‪ .‬שם הביטחון‬
‫הופך להיות מבחן גדול מאוד לנגאלים‪ .‬זאת מכיוון שהגאולה של שיבת ציון הייתה קשורה בהבטחות‬
‫של מלכי פרס מצד אחד‪ ,‬ומצד שני באמונה של קיום דבר ה'‪ .‬השאלה היא מדוע עלו לארץ ובנו את‬
‫המקדש ‪ -‬מה מערכת השיקולים שמפעילה את שבי ציון‪ .‬לכן בתקופה זו ישנם דיבורים רבים על‬
‫הביטחון בה'‪.‬‬
‫נבואה דומה על ביטחון בה' מצאנו בפרקי הגאולה בישעיהו‪ ,‬החל מפרק מ' [ו‪-‬ח]‪:‬‬
‫(ו) קוֹּל אֹּ מֵ ר ְק ָרא וְ ָאמַ ר מָ ה אֶ ְק ָרא כָל הַ בָ שָ ר חָ צִ יר וְ כָל חַ סְ ד ֹּו כְ צִ יץ הַ שָ ֶדה‪( :‬ז) יָבֵ ש חָ צִ יר‬
‫נָבֵ ל צִ יץ כִ י רּוחַ ה' נ ְָשבָ ה ב ֹּו ָאכֵן חָ צִ יר הָ עָ ם‪( :‬ח) יָבֵ ש חָ צִ יר נָבֵ ל צִ יץ ְּודבַ ר אֱֹלהֵ ינּו יָקּום‬
‫לְ ע ֹּולָם‪:‬‬
‫הכוונה שאין מה לחפש אצל הגוים ביטחון‪ ,‬כיוון שהביטחון שלהם לא שווה כלום‪ .‬רק דבר אלוקינו יכול‬
‫לעזור‪ .‬בהמשך הפרק נאמר [כז‪-‬לא]‪:‬‬
‫(כז) לָמָ ה תֹּ אמַ ר ַיעֲקֹּ ב ּותְ ַדבֵ ר י ְִש ָראֵ ל נִסְ תְ ָרה ַד ְרכִ י מֵ ה' ּומֵ אֱֹלהַ י ִמ ְשפָ ִטי ַיעֲבוֹּר‪( :‬כח) הֲלוֹּא‬
‫ָארץ ֹלא יִיעַ ף וְ ֹלא יִיגָע אֵ ין חֵ קֶ ר לִ תְ בּונָתוֹּ‪:‬‬
‫י ַָדעְ תָ אִ ם ֹלא שָ מַ עְ תָ אֱֹלהֵ י ע ֹּולָם ה' בו ֵֹּרא ְקצוֹּת הָ ֶ‬
‫חּורים כָשוֹּל ִיכָשֵ לּו‪:‬‬
‫(כט) נֹּ תֵ ן ַליָעֵ ף כֹּ חַ ּולְ אֵ ין א ֹּונִים עָ צְ מָ ה י ְַרבֶ ה‪( :‬ל) וְ ִיעֲפּו נְעָ ִרים וְ ִיגָעּו ּובַ ִ‬
‫(לא) וְ ק ֹּו ֵי ה' ַיחֲלִ יפּו כֹּ חַ ַיעֲלּו אֵ בֶ ר ַכנְשָ ִרים יָרּוצּו וְ ֹלא יִיגָעּו יֵלְ כּו וְ ֹלא יִיעָ פּו‪:‬‬
‫בתקופה של שיבת ציון שעליה נסובות נבואות ישעיהו‪ ,‬הביטחון בה' כנגד הביטחון באדם הייתה‬
‫שאלה חשובה מאוד‪ .‬גם בימינו השאלה הזו היא שאלה חשובה‪ .‬הביטחון האמיתי הוא רק בה' וזה מה‬
‫שצריך להוות שיקול‪ .‬לא לשים באדם מבטחנו‪ ,‬כי זרוע בשר אין לה תוחלת‪ .‬לא שלא צריך מעשה‬
‫אנושי או שלא צריך צבא‪ ,‬אך בסופו של דבר לא הם קובעים גורל של יחיד או אומה‪ .‬טוב להתייחס‬
‫לדברים אלו בספקנות‪ ,‬בידיעה שמה שקובע את הניצחון או את הכישלון ח"ו זה רצון ה'‪.‬‬
‫בין ירמיהו לתהלים‬
‫הנבואה הקצרה הזו‪ ,‬החל מפסוק ה'‪ ,‬יוצרת הנגדה בין גורלו של האדם הבוטח בה' לבין זה שבוטח‬
‫בבשר‪ .‬נשווה את הדבר לתהילים פרק א'‪ .‬נתחיל מעיון בדברי ירמיהו [ה‪-‬ו]‪:‬‬
‫ּומן ה' יָסּור לִ בוֹּ‪( :‬ו) וְ הָ יָה‬
‫ָאדם וְ שָ ם בָ שָ ר זְ רֹּע ֹּו ִ‬
‫(ה) כֹּ ה ָאמַ ר ה' ָארּור הַ גֶבֶ ר אֲשֶ ר יִבְ טַ ח בָ ָ‬
‫כְ עַ ְר עָ ר בָ ע ֲָרבָ ה וְ ֹלא י ְִראֶ ה כִ י יָבוֹּא טוֹּב וְ שָ כַן ח ֲֵר ִרים בַ ִמ ְדבָ ר אֶ ֶרץ ְמלֵחָ ה וְ ֹלא תֵ שֵ ב‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫'ערער' הוא שיח‪ ,‬אך לא ברור איזה בדיוק‪ .‬אך יש השערה שזה בכלל לא שם של צמח מסויים‪ ,‬אלא כל‬
‫צמח שחי במדבר ולא נושא פירות נקרא 'ערער'‪ .‬זאת מכיוון שהמילה 'ערער' מזכירה את השורש ער"ר‬
‫שממנו נגזר השם ערירי‪ ,‬ומשמעותו היא ללא זרע ובנים‪ .‬לכן ערער זה צמח שלא מצליח לתת פירות‪,‬‬
‫פירוש זה מתקבל על הדעת‪ .‬שהרי הניגוד ל"ערער בערבה" הוא עץ שלא ימיש מעשות פרי‪ .‬הנביא‬
‫אומר שאותו ערער לא יראה כי יבוא טוב כלומר שיבוא מים‪ ,‬שהרי הוא חי במקום שלא זוכה לגשמים‪.‬‬
‫"ושכן חררים במדבר" ‪ -‬חררה זה משהו שמונח על גחלים‪ ,‬כך שהכוונה היא למקום שרוף‪ .‬התיאור‬
‫הוא של עץ שנקלע בטעות למקום יבש‪ ,‬בעל אדמה שרופה ומלוחה‪ ,‬גשמים לא יורדים שם והוא‬
‫מתקיים בקושי‪ .‬תנאי הקיום כל כך קשים עד שהוא לא מציח להעמיד פירות‪.‬‬
‫כעת נראה את התמונה ההפוכה [ז‪-‬ח]‪:‬‬
‫(ז) בָ רּוְך הַ גֶבֶ ר אֲשֶ ר יִבְ טַ ח בַ ה' וְ הָ יָה ה' ִמבְ טַ חוֹּ‪( :‬ח) וְ הָ יָה כְ עֵ ץ שָ תּול עַ ל מַ יִם וְ עַ ל יּובַ ל‬
‫יְשַ לַח שָ ָרשָ יו וְ ֹלא י ְִראֶ ה כִ י ָיבֹּא חֹּ ם וְ הָ יָה עָ לֵהּו ַר ֲענָן ּובִ ְשנַת בַ צ ֶֹּרת ֹלא י ְִדָאג וְ ֹלא י ִָמיש‬
‫מֵ עֲשוֹּת פֶ ִרי‪:‬‬
‫יובל לפי הענין זה נהר או נחל זורם‪ .‬על הערער נאמר שלא יראה כי יבוא טוב‪ ,‬ופה נאמר שלא יראה כי‬
‫יבוא חום ‪ -‬כלומר יובש‪ .‬מי שמשכשך במים לא מתעניין במה שקורה מחוץ למים‪ .‬לכן העץ לא יראה כי‬
‫יבוא חום‪ ,‬שהרי הוא צמוד למים‪ .‬האמת היא שלפי הכתיב היה צריך להיות "לא ירא כי יבוא חום"‪,‬‬
‫כלומר שהוא לא ידאג בשנת בצורת‪ .‬אך הקריא נובע מההקבלה לערער‪" :‬לא יראה כי יבוא טוב"‬
‫לעומת "לא יראה כי יבוא חום"‪.‬‬
‫כעת נעבור לתהלים פרק א' [א‪-‬ד]‪:‬‬
‫(א) אַ ְש ֵרי הָ אִ יש אֲשֶ ר ֹלא הָ לְַך בַ עֲצַ ת ְרשָ עִ ים ּובְ ֶד ֶרְך חַ טָ אִ ים ֹלא עָ מָ ד ּובְ מוֹּשַ ב לֵצִ ים ֹלא‬
‫יָשָ ב‪( :‬ב) כִ י אִ ם בְ תו ַֹּרת ה' חֶ פְ צ ֹּו ּובְ תו ָֹּרת ֹּו יֶהְ גֶה יוֹּמָ ם ָו ָל ְילָה‪( :‬ג) וְ הָ יָה כְ עֵ ץ שָ תּול עַ ל פַ לְ גֵי‬
‫מָ יִם אֲשֶ ר פִ ְרי ֹּו יִתֵ ן בְ עִ ת ֹּו וְ עָ לֵהּו ֹלא יִבוֹּל וְ כֹּ ל אֲשֶ ר ַיעֲשֶ ה יַצְ לִ יחַ ‪( :‬ד) ֹלא כֵן הָ ְרשָ עִ ים כִ י אִ ם‬
‫כַמֹּ ץ אֲשֶ ר תִ ְדפֶ נּו רּוחַ ‪:‬‬
‫כל החוקרים העלו את הדמיון בין המקורות‪ ,‬ושאלו מי לקח ממי‪ .‬השאלה הזו לא מעניינת‪ .‬ברור‬
‫שהשימוש באותם דימויים לא אומר שמדובר באותו הדבר‪ .‬ראשית הסדר הפוך‪ ,‬אך מעבר לזאת לא‬
‫מדובר באותם כוונות בירמיהו ובתהלים‪ .‬בתהלים מדובר במי שלא הולך בדרך רשעים‪ ,‬ובמקום זאת‬
‫עוסק כל הזמן בתורה‪ .‬זה לא קשור כלל לבוטח בה'‪ .‬אין קשר בין הבוטח בה' לצדיק של תהלים‪ .‬מי‬
‫שבוטח באדם הוא לא הרשע של ספר תהלים‪ ,‬כי אלו שתי תכונות אחרות‪ .‬הרשע של ספר תהלים הוא‬
‫זה שמדובר עליו בתחילת המזמור ‪ -‬זה שהחיים שלו מרוקנים מכל תוכן רוחני והוא חי חיים הוללים‪.‬‬
‫זה לא דומה למי ששם בשר זרועו‪.‬‬
‫הרשע בשני המקומות מדומה לדברים שונים‪ .‬הרשע בתהלים לא מדומה לערער אלא למוץ ‪ -‬כלומר‬
‫לקש שהדיש מפריד מהגרגירים‪ .‬הקש נישא ברוח בסופו של דבר בשעה שזורים את התבואה‪,‬‬
‫והגרגרים הכבדים נושרים‪ .‬הרשע הוא כמץ אשר תדפנו רוח ‪ -‬כלומר איו לו ערך‪ ,‬הוא קש שהרוח‬
‫נושאת‪ .‬לא דנים על גורלו‪ ,‬אלא על ערך חייו‪ .‬לא שהוא ייענש‪ ,‬אלא מלכתחילה חייו חסרי כל ערך‪.‬‬
‫לעומת זאת ירמיהו אומר על האדם שלא בוטח בה'‪ ,‬שחייו יהיו חיים נטולי תקווה‪ .‬גורלו יהיה רע ומר‬
‫בגלל שאיננו בוטח בה'‪ .‬הוא לא יעשה פירות‪ ,‬וחייו יהיו חיי מצוקה וסבל‪ .‬באמת אצל ירמיהו מדובר על‬
‫אמונה דתית והתוצאות הם בתחום השכר או העונש‪ .‬אך לא כך בתהלים‪.‬‬
‫אותו הדבר ביחס לצדיק‪ .‬הצדיק שבוטח בה' בירמיהו מתואר לכאורה כמו בתהלים‪ .‬שניהם שתולים על‬
‫מים‪ ,‬אך בכל זאת ישנו הבדל‪ .‬ירמיהו מבליט את העובדה שהעץ שעל המים נותן פירות ולא דואג אף‬
‫פעם מהחום והיובש‪ .‬הנקודה הזו לא נזכרת בתהלים‪ .‬ברימיהו נאמר‪" :‬לא ימיש מעשות פרי"‪ .‬הצירוף‬
‫של עשיית פירות‪ ,‬ונתינת פירות מוכרים לנו מספר בראשית‪" :‬עֵ ץ ע ֹּשֶ ה פ ְִּרי" [א‪ ,‬יב]‪ .‬זו התכונה‬
‫‪7‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫פִּריֹו"‬
‫ָארץ י ְבּולּה ו ְעֵ ץ הַ שדֶ ה י ִּתֵ ן ְ‬
‫הטבעית של העץ‪ .‬לעומת זאת לתת פירות זה דבר אחר‪" :‬ו ְנתְ נה ה ֶ‬
‫[ויקרא כו‪ ,‬ד]‪ .‬עץ עושה פרי כטבע שלו‪ ,‬אך הוא נותן פירות למישהו‪.‬‬
‫כאשר ירמיהו אומר "לא ימיש מעשות פרי" הוא אומר שהעץ נמדד ביחס לעצמו‪ .‬תכונתו הטבעית‬
‫מתקיימת בו‪ .‬בתהלים הכוונה היא שהוא נותן את פירותיו בזמן‪ .‬העץ של תהלים נותן את פריו בעיתו‪,‬‬
‫כלומר בזמן שאדם בא לקוץ את פירותיו‪.‬‬
‫לאן חותר ההבדל הזה? בתהלים לא עוסקים בגמול‪ .‬הצדיק בתהלים הוא זה שלומד ועוסק בתורה‪.‬‬
‫כאשר אומר המשורר שהוא יהיה כעץ שנותן פריו בעיתו‪ ,‬פירושו של דבר שיפיקו ממנו תועלת‪ .‬זה‬
‫ההפך ממוץ אשר תדפנו רוח‪ .‬לקיום של הצדיק יש ערך כיוון שהוא עץ נותן פירות‪ .‬יש שימוש לפירות‬
‫שלו‪ .‬זה הצדיק של ספר תהלים‪ .‬לעומת זאת הצדיק של ספר ירמיהו עושה פרי בלי הרף‪ .‬כלומר‬
‫החיים שלו מתקיימים כראוי והוא חי נכון‪ .‬הוא לא סובל ממה שסובל הרשע ‪ -‬ערירות‪ ,‬אך הוא לא‬
‫נמדד מצד התועלת‪ ,‬אלא מצד החיים שלו עצמו‪.‬‬
‫אם כן ההבדל הוא שבתהלים לא מדובר על שכר ועונש אלא על ערך החיים של הצדיק לעומת חוסר‬
‫הערך של הרשע‪ .‬בירמיהו מדובר על גמול והצלחת החיים של הצדיק‪ ,‬לעומת כשלון הרשע‪ .‬למרות‬
‫הדמיון העצום‪ ,‬הכיוונים הם לגמרי שונים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬