לקריאת המאמר

‫‪ .1‬מבוא‬
‫המחקר הנוכחי עוסק בנשים חרדיות העובדות לפרנסתן כעורכות‪-‬דין‪ ,‬והוא בוחן היבטים שונים‬
‫הנוגעים לחייהן‪ ,‬לתקופת לימודיהן ולעבודתן המקצועית‪.‬‬
‫עריכת‪-‬דין היא מקצוע חדש בקרב נשים חרדיות‪ .‬עד לשנים האחרונות הוגבלו עיסוקיהן של נשים‬
‫אלה לתחומים של הוראה‪ ,‬פקידות‪ ,‬גרפיקה‪ ,‬עסקים‪ ,‬שיווק‪ ,‬חשבונאות ומחשבים (פרידמן‪;1988 ,‬‬
‫קפלן‪ ,‬תשס"ז; ‪ .)Friedman, 1988‬ואולם‪ ,‬בעקבות הקמתו של מסלול ללימודי משפטים המותאם‬
‫במיוחד לאוכלוסייה החרדית‪ ,‬בקריה האקדמית הקמפוס החרדי באור יהודה‪ ,‬יכולות כיום גם נשים‬
‫חרדיות ללמוד משפטים‪ ,‬ובעקבות זאת לעבוד לאחר מכן כעורכות‪-‬דין‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בשנת ‪ 2001‬התאימה הקריה האקדמית אונו (להלן "הקריה") מסלול ייחודי ללימודי משפטים‬
‫לצורכי המגזר החרדי‪ ,‬מסלול שקיבל את אישור המל"ג להעניק את התואר בוגר במשפטים (‪.)L.L.B‬‬
‫הלימודים בקריה מרוכזים ליום אחד בשבוע (מבוקר עד ערב) ב"קמפוס חרדי" נפרד באור יהודה‪,‬‬
‫ומתקיימים בימים נפרדים לנשים ולגברים‪ .‬כך הגברים הלומדים במסלול זה אינם נאלצים לזנוח‬
‫לגמרי את לימוד התורה‪ ,‬והנשים אינן נאלצות להיעדר רבות מן הבית ו‪/‬או מעבודתן שמחוץ לבית‪.‬‬
‫פתרון זה מקובל על חוגים חרדיים רחבים‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מאחר שרוב האוכלוסייה החרדית לומדת‬
‫במוסדות חינוך שבהם לא נערכות בחינות בגרות‪ ,‬ניתנת אפשרות לחסרי תעודת בגרות להיקלט‬
‫במכינה קדם‪-‬אקדמית ולעמוד בבחינותיה כתחליף לתעודת בגרות‪ .‬לוח מועדי הלימודים הותאם‬
‫לאורח החיים המקובל על החרדים‪ ,‬ובקמפוס החרדי הונהגה כשרות "גלאט" כמקובל עליהם (לופו‪,‬‬
‫‪ .)2003‬מדיווחה של ד"ר ריבי שומרוני‪-‬כהן‪ ,‬דיקאנית הסטודנטים בקריה האקדמית אונו‪ ,‬עולה כי‬
‫משנת ‪ 2001‬ועד ‪ 2008‬הוסמכו לעסוק בעריכת‪-‬דין כ‪ 150-‬תלמידים חרדיים מן המחזור הראשון של‬
‫לימודי המשפטים‪ ,‬כ‪ 50-‬מהם נשים‪ .‬להערכתה‪ ,‬מרביתן עובדות במקצוע‪.‬‬
‫‪ 1‬גם במכללה ללימודי משפטים "שערי משפט" שהוקמה ב‪ 1985-‬מתקיימים לימודי משפטים אקדמיים לחרדים‪ ,‬זוהי‬
‫מסגרת מעורבת של חרדים וחילונים ללא הפרדה בין נשים לגברים‪ .‬ההתאמות לאוכלוסיה החרדית מתבטאות‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬בהקלות בתנאי הקבלה של החרדים‪ ,‬בכיבוד שעות התפילה וימי הצום הנהוגים אצלם ובהקפדה על הופעה‬
‫מתאימה ואווירה דתית‪ .‬התלמידים החרדים במכללה מונים כ‪ 8% - 5%-‬מכלל התלמידים במחזור‪ .‬בין התלמידים ניתן‬
‫למצוא נשים חרדיות מעטות‪ ,‬מבוגרות ומשכילות‪ ,‬שהן טוענות רבניות השואפות לקבל רישיון לעריכת‪-‬דין (לופו‪.)2003 ,‬‬
‫‪1‬‬
‫התופעה של נשים חרדיות העוסקות לפרנסתן בעריכת‪-‬דין חדשנית ומעניינת במיוחד משתי סיבות‬
‫עיקריות‪ .‬ראשית‪ ,‬עד לשנים האחרונות נמנעו החרדים בכלל‪ ,‬נשים וגברים כאחד‪ ,‬מללמוד מקצועות‬
‫אקדמיים שונים‪ ,‬לרבות לימודי משפטים‪ ,‬בשל התנגדותה של החברה החרדית לעולם האקדמי‬
‫ובשל תפיסתה אותו כמכשיר עיקרי לחילון ולהצגה מסולפת של היהדות (קפלן‪ ,‬תשנ"ו)‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫לא היו בנמצא מסלולי לימוד אקדמיים המתאימים לאוכלוסייה החרדית מבחינת ההפרדה בין‬
‫נשים לגברים ומבחינת תוכני הלימוד‪ .‬שנית‪ ,‬על פי ההשקפה המוצהרת השלטת בזרם המרכזי של‬
‫החברה החרדית‪ ,‬מטרתה של עבודת הנשים היא אך ורק לפרנס את המשפחה ולאפשר לבעל ללמוד‬
‫תורה ב"כולל" כדי לאפשר את קיומה של "חברת הלומדים" (פרידמן‪ .)1988 ,‬על פי השקפה זו‪,‬‬
‫הנשים החרדיות אינן אמורות לשאוף לקריירה מקצועית ולראות את עבודתן כייעוד וכאמצעי‬
‫להגשמה עצמית‪ .‬הגשמתן העצמית צריכה להיות במסגרת הבית והמשפחה (שחר‪ .)2000 ,‬עריכת‪-‬דין‬
‫נתפסת כמקצוע "קרייריסטי" ותובעני במיוחד הכרוך בלימודים גבוהים‪ ,‬בהתמחות מקצועית‬
‫ובמבחני הסמכה‪ .‬זהו אפוא מקצוע החורג מן העיסוקים ה"קלאסיים" של הנשים החרדיות‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬ולמרות התנגדותם של חלק מהרבנים ללימודים אקדמיים ולהשתלבותן של נשים‬
‫במקומות עבודה חילוניים (לופו‪ ;2003 ,‬קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ ,‬אפשר למצוא בשנים האחרונות נשים‬
‫חרדיות הלומדות משפטים במכללה למשפטים בקריה האקדמית אונו ואף נשים חרדיות העובדות‬
‫לפרנסתן כעורכות‪-‬דין‪ .‬אף שמדובר במספר קטן מאוד של נשים‪ ,‬לא ניתן להתעלם מהן ומן‬
‫המשמעות שהן מסמלות‪ :‬ייתכן שיש בכך כדי להצביע על שינויים ותמורות המתחוללים בחברה‬
‫החרדית בכלל ובהיבט של מעמד הנשים בה בפרט‪.‬‬
‫לאור זאת בחרתי במחקר זה להתמקד בבחינת תופעה חדשה זו של לימוד משפטים ועיסוק בעריכת‪-‬‬
‫דין בקרב נשים חרדיות‪ .‬המחקר יתמקד בגורמים אשר הובילו את הנשים הללו ללימודי משפטים‬
‫ולעיסוק בעריכת‪-‬דין; יבחן את הקשיים ואת הדילמות שעמדו בדרכן במהלך לימודיהן ובמסגרת‬
‫עבודתן; וידון באופן התמודדותן עם קשיים ודילמות אלה‪ .‬נוסף על כך תיבחן גם המשמעות‬
‫שמייחסות הנשים עצמן לעיסוק בעריכת‪-‬דין‪ ,‬תוך דיון בשאלה אם הן רואות בעיסוקן זה ערוץ‬
‫למימוש עצמי או רק אמצעי לפרנסה‪.‬‬
‫תרומתו המרכזית של המחקר נעוצה בכך שהוא פותח צוהר לתחום שטרם זכה להתייחסות‬
‫מחקרית עמוקה עד היום‪ .‬הוא מאפשר היכרות עם המורכבות המאפיינת את המפגש של הנשים‬
‫‪2‬‬
‫החרדיות עם עולם תרבותי המנוגד לעולמן במובנים רבים‪ :‬בשלב הלימודים מגלות הנשים הללו‬
‫עולמות חדשים של ידע כללי‪"-‬חילוני"‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬העיסוק בעריכת‪-‬דין מוביל אותן לעבוד‬
‫במקומות שאינם חרדיים‪ ,‬במחיצת גברים ובחברה חילונית‪ .‬כל אלה מהווים לדידן מפגש עם‬
‫התרבות המודרנית‪ ,‬ועם עולם שאינו מוכר לרובן‪ .‬המחקר יעמוד על התמודדותן עם מפגש חדש זה‪.‬‬
‫זאת ועוד; המחקר משמש מקרה בוחן‪ ,‬שבאמצעותו אפשר ללמוד על מסגרת ייחודית המאפשרת‬
‫לנשים לרכוש מקצוע אקדמי והשכלה כללית‪ ,‬ובה בעת היא מתאימה את עצמה לאילוצים של‬
‫הציבור החרדי ולדרישותיו‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬ממצאי המחקר עשויים לתרום גם במישור המעשי ‪ -‬בכל הנוגע לתכנון הכשרתו של כוח‬
‫אדם בקרב נשים חרדיות לקראת יציאתן לשוק העבודה‪ ,‬וגם בנוגע לתכנון תוכניות הלימודים בבתי‬
‫הספר החרדיים לבנות לקראת יציאתן של אלה הרוצות בכך – ללימודים גבוהים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.2‬‬
‫מסגרת תאורטית וסקירת ספרות‬
‫מאחר שבמוקד המחקר עומדות נשים חרדיות העוסקות בעריכת‪-‬דין‪ ,‬אפתח את סקירת הספרות‬
‫ברקע קצר על החברה החרדית ועל עולם העבודה בחברה זו‪ .‬לאחר מכן אסקור את מאפייניהן של‬
‫הנשים החרדיות‪ ,‬ובייחוד אדרש להיבטים הקשורים לחינוכן‪ ,‬להשכלתן‪ ,‬לתעסוקתן ולעבודתן‪.‬‬
‫‪ .2.1‬החברה החרדית‪ :‬רקע‬
‫‪ 2.1‬א'‪ .‬מאפיינים עיקריים של החברה החרדית‬
‫המושג "יהדות חרדית" ‪ 2‬מתאר חלק מוגדר ומובחן בחברה היהודית הרואה את עצמו מחויב להלכה‬
‫כפי שהתפתחה על ידי האוטוריטות המוסמכות במסורת היהודית ("אורתודוקסיה") (פרידמן‪,‬‬
‫‪.)1991‬‬
‫פרידמן (‪ )1991 ,1985‬ושלהב (‪ )1985‬מציגים ארבעה מאפיינים עיקריים של החברה החרדית‪ :‬ניאו‪-‬‬
‫מסורתיות‪ ,‬קרי‪ ,‬מחויבות גמורה למסורת של יהדות מזרח אירופה; מחויבות ללימוד תורה‬
‫במסגרות החרדיות; הקפדה על מילוי כל מצוות ההלכה; ועמדה אנטי‪-‬ציונית‪ .‬לדידו של קפלן‬
‫(‪ ,)2003‬מאפיינים אלה אינם תקפים באותה מידה לכל הקבוצות המרכיבות את החברה החרדית‬
‫האשכנזית‪ ,‬ואת רובם אי אפשר להחיל על החרדים המזרחים‪ .‬קפלן (‪ )2003‬מזהה מאפיינים נוספים‬
‫בחברה החרדית‪ :‬את המערך החינוכי החרדי המובחן‪ ,‬הן לבנים והן לבנות‪ ,‬ואת דפוסי המגורים –‬
‫אם בשכונות חרדיות‪ ,‬שהן חלק מערים שאינן חרדיות‪ ,‬ואם בערים החרדיות החדשות (דוגמת קריית‬
‫ספר ועמנואל)‪ .‬מאפיין מרכזי אחר הוא קבלת סמכות הרבנים‪ ,‬ראשי הציבור‪ ,‬המכונים 'הגדולים'‪.‬‬
‫סמכותם רלבנטית לכל תחומי החיים‪ ,‬וחלה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי כאחד (אלאור‪;1992 ,‬‬
‫לוי‪ ;1989 ,‬פרידמן‪.)1991 ,‬‬
‫בדומה לחברה היהודית האורתודוקסית שהתקיימה באירופה‪ ,‬גם החברה החרדית בישראל איננה‬
‫עשויה מקשה אחת; יש בה קבוצות ותת קבוצות‪ ,‬זרמים ותת זרמים רבים‪ .‬היא מורכבת משתי‬
‫‪ 2‬ספרות המחקר העוסקת בחברה החרדית מגדירה חברה זו במושג "אולטרה‪-‬אורתודוקסית"‪ ,‬כלומר חברה הקיצונית‬
‫באמונתה ובשמירתה את מצוות ההלכה (קפלן‪.)Goshen-Gottstein, 1984 ; Mayer 1979; Simon, 1978 ;2003 ,‬‬
‫‪4‬‬
‫קבוצות‪-‬על מרכזיות – חרדים אשכנזים וחרדים מזרחים – ובכל אחת מהן מגוון של קבוצות משנה‬
‫(קפלן ושטדלר‪ ,‬תשס"ט)‪ .‬אפשר להבחין בתוכן בכמה דפוסים מרכזיים‪( :‬א) "הליטאים"‪ ,‬המייצגים‬
‫את אורח החיים שהתגבש בפולין‪-‬ליטא בסוף המאה ה‪( .19-‬ב) "חסידי פולין"‪ ,‬המייצגים את‬
‫המסורת החסידית של ארץ זו‪ .‬במסגרת זו בולטים בעיקר חסידי גור‪( .‬ג) "ההונגרים"‪ ,‬המייצגים הן‬
‫מסורות חסידיות והן את האורתודוקסיה ההונגרית‪ ,‬שהתגבשה בהשראת רבי משה סופר (‪1839-‬‬
‫‪ .)1762‬הם מבטאים את העמדות הקיצוניות ביותר נגד המודרנה‪ ,‬ההשכלה והציונות‪( .‬ד)‬
‫"הירושלמים"‪ ,‬המייצגים את המסורת שנוצרה ביישוב הישן האשכנזי בירושלים‪ .‬העמדות‬
‫הקיצוניות של חלק חשוב מהם קירבו קבוצה זו להונגרים‪ ,‬ובייחוד לחסידות סטמאר‪ ,‬המאגדת‬
‫כמה "חצרות" וקבוצות קיצוניות (פרידמן‪( .)1991 ,‬ה) "בעלי תשובה" – העוברים מאורח חיים‬
‫חילוני לאורח חיים דתי (זלצברג‪( .)1998 ,‬ו) ה"ספרדים"‪ ,‬דהיינו בני עדות המזרח‪ 3,‬שרבים מהם‬
‫השתלבו בישיבות ליטאיות והושפעו עמוקות מהתרבות החרדית האשכנזית (דשן‪ ;2006 ,‬לאון‪,‬‬
‫‪.)2006‬‬
‫‪2.1‬ב'‪ .‬התפתחותה של "חברת הלומדים"‬
‫לאחר מלחמת העולם השניי ה התמקדו הסמכויות הרבניות בישראל בשיקום הקהילות שחרבו בזמן‬
‫השואה‪ ,‬ועסקו בגיבוש הקהילה החרדית‪ ,‬במציאת מקומות דיור לחבריה ובהקמת מוסדות‬
‫קהילתיים (חסון‪ .)1996 ,‬במקביל‪ ,‬בתחילת שנות ה‪ 50-‬של המאה ה ‪ ,20-‬התגבשה החברה החרדית‬
‫במדינת ישראל כ"חברת לומדים" – חברה שרוב הגברים בה לומדים בישיבה‪ ,‬ולאחר נישואיהם‬
‫ממשיכים בלימודיהם ב"כולל" ואינם עובדים לפרנסת משפחתם (פרידמן‪ .)1991 ,‬החברה החרדית‬
‫רואה את ערך לימוד התורה כערך העולה על כל מצווה ודרישה דתית אחרת (שטדלר‪)2001 ,‬‬
‫וכעיסוק ר ב משמעות המעניק מעמד ויוקרה לגברים (פרידמן‪ .)1991 ,‬כפועל יוצא של תפיסה זו‪,‬‬
‫גברים חרדים רבים בוחרים שלא להשתייך לשוק העבודה‪ ,‬ותחת זאת להמשיך בלימוד תורה‪.‬‬
‫"חברת הלומדים" לא הייתה קיימת בקהילות המסורתיות באירופה‪ ,‬והיא התפתחה בזכות תנאים‬
‫‪ 3‬על הבעייתיות במונחים "ספרדי" ו"מזרחי" דנו ‪ .Ben Rafael and Sharot, 1991; Cohen, 1992‬קפלן (‪ )2006‬מציין‬
‫כי בעייתיות זו נובעת בחלקה מהשינויים במשמעותם של המונחים במהלך הדורות ומן השימוש הפוליטי‪-‬החברתי‬
‫המכוון שנעשה בהם בדור האחרון‪ .‬במאמרו "החרדיות המזרחית והדת העממית‪ :‬שני מקרי מבחן" (שם‪ ,‬עמ' ‪)485 -443‬‬
‫נוקט קפלן את המונח "מזרחי" בהקשר של החברה החרדית בישראל בעשורים האחרונים של המאה העשרים‪ ,‬ואת‬
‫המונח "ספרדי" בהקשר הקודם לו כרונולוגית‪ .‬בסקירה התאורטית שלהלן אשתמש במונחים אלה על פי לשון החוקר‬
‫שעל מחקרו אני נסמכת‪ .‬בפרקים "ניתוח הממצאים" ו"דיון וסיכום" אשתמש במונח "חרדי‪-‬מזרחי"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫חברתיים‪-‬כלכליים ופוליטיים במדינת ישראל‪ ,‬ובמידה רבה גם בעקבות היווצרותן של אפשרויות‬
‫תעסוקה לנשים‪ ,‬שאפשרו להן לשאת בעול פרנסת המשפחה (פרידמן‪.)1991 ,‬‬
‫ל"חברת הלומדים" שתי תכונות הרות משמעות‪ :‬הראשונה היא תלות פוליטית בממשלה לשם‬
‫קבלת תמיכה כלכלית בלומדים; השנייה ‪ --‬רמת חיים נמוכה ואף עוני (חקק ‪ ;2004‬לוי‪;1989 ,‬‬
‫פרידמן‪ ;1991 ,‬שחר‪ ;2000 ,‬שטדלר‪ .)2001 ,‬תמריצי הרווחה וקצבאות הילדים מטעם המדינה‬
‫מאפשרים את נורמות הפריון הגבוהות הקיימות בחברה החרדית ומעודדים אותן‪ ,‬ומספר הילדים‬
‫הגדול תורם להגברת העוני (מיישר ומנסקי‪.)2000 ,‬‬
‫מגמה זו של "חברת הלומדים" השתרשה במדינת ישראל והחלה להתפשט גם בקרב הציבור החרדי‬
‫המזרחי‪ .‬הרב עובדיה יוסף ‪ 4‬שם לעצמו משימת חיים לכונן "חברת לומדים" ספרדית דוגמת זו של‬
‫החרדים האשכנזים (דשן‪ .)2006 ,‬יש לציין כי עד ראשית שנות ה‪ 80-‬הייתה החברה החרדית‬
‫אשכנזית במהותה‪ .‬ללומדים הספרדים לא היה הכוח הפוליטי – שהיה לחברה החרדית האשכנזית ‪-‬‬
‫ לשם השגת תקציבים להקמת מוסדות תורה‪ ,‬למלגות קיום וכדומה‪ .‬אך הביקוש מצד התלמידים‬‫הספרדים ללימוד תורה גבר ועלה על היצע המוסדות הספרדיים הקטנים הקיימים‪ .‬הישיבות‬
‫החסידיות ייצגו מסורת ייחודית וחייבו נטישה מוחלטת של הזהות המזרחית‪ .‬לעומתן‪ ,‬הישיבות‬
‫הליטאיות בהנהגתו של הרב שך (‪ ,1898-2001‬מנהיג הזרם החרדי הליטאי‪ ,‬פוסק הנחשב לאחד‬
‫מגדולי הדור) גילו סובלנות כלפי הזהות המזרחית‪ ,‬ובעקבות זאת הצליחו חלק מבני התורה‬
‫הספרדיים להשתלב בישיבות העילית הליטאיות‪ .‬מאפייני הדתיות הספרדית – קרי מסורת‬
‫החכמים הספרדים‪ ,‬דרכי הלימוד‪ ,‬אורח חייהם והופעתם החיצונית של המזרחים ‪ --‬נדחו נוכח‬
‫התרבות וההלכה של האשכנזים‪ .‬שכבת ספרדים זו אשר גדלה והתחנכה במוסדות האשכנזיים‪,‬‬
‫התאימה עצמה לתרבות הדומיננטית של החברה שאליה הצטרפה (לאון‪ ;2006 ,‬פלדמן‪. )2006 ,‬‬
‫פלדמן (‪ )2006‬טוענת כי עד הקמת מפלגת ש"ס ב‪ 5 ,1984 -‬החברה החרדית‪-‬ספרדית לא הורגלה‬
‫למחות‪ ,‬אלא לקבל את החלטות ההנהגה האשכנזית של "אגודת ישראל"‪ .‬תרומתה של ש"ס הייתה‬
‫‪ 4‬הרב עובדיה יוסף ‪ -‬הראשון לציון והרב הראשי הספרדי בשנים ‪ .1983--1973‬בשנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ 20-‬החל לבלוט‬
‫בציבור הירושלמי ו במשך השנים הפך לדמות נערצת ואהובה על המוני מזרחים מכל העדות (דשן‪.)2006 ,‬‬
‫‪ 5‬בשנת ‪ ,1984‬לקראת הבחירות לכנסת ה‪ ,11-‬היה הרב שך שותף מרכזי בהקמת מפלגת ש"ס‪ .‬הוא פרש מראשות מועצת‬
‫גדולי התורה של אגודת ישראל על רקע סירוב לדרישת ו לשלב נציג של החרדים הספרדים ברשימת "אגודת ישראל"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫בכך שהספרדים‪ ,‬שמעולם קודם לכן לא העזו לצאת בפומבי נגד החלטותיהם של הרבנים‬
‫האשכנזים‪ ,‬חשפו את השבר שחל בקרב החברה הספרדית‪-‬החרדית בעקבות דחיית התרבות‬
‫המזרחית וחיזקו את מעמדה של הפריפריה החרדית‪-‬המזרחית (פלדמן‪ .)2006 ,‬ואולם‪ ,‬טוען לופו‬
‫(‪ ,)2004‬אף כי ש" ס הפכה את המזרחיות‪ ,‬שהוצגה באידיאולוגיה הציונית כארעית וכשולית‪ ,‬לגורם‬
‫המעצב במידה רבה את השיח הפוליטי הציבורי‪ ,‬הצלחתה הפוליטית לא יצרה מפנה בעולם‬
‫הישיבות הספרדי‪ .‬השליטה הרוחנית בעולם התורה החרדי נותרה בידי ההגמוניה הליטאית‪.‬‬
‫ההוכחה לכך טמונה בהימנעותו של הרב יוסף ממאבקים נוספים בתחום זה‪ ,‬ודומה שהוא השלים‬
‫עם המצב בלית ברירה‪ .‬ש"ס לא הקימה ישיבות עילית לעולם התורה הספרדי‪ ,‬וכך נמשכת עד היום‬
‫ללא עוררין שליטת הליטאים‪-‬האשכנזים בעולם הישיבות (לופו‪.)2004 ,‬‬
‫לא כל הגברים החרדים בוחרים ללמוד ולא לעבוד‪ .‬בציבור החסידי משתלבים גברים רבים יותר‬
‫בשוק העבודה לעומת הציבור הליטאי‪ ,‬ולכן בחלק ניכר מן הציבור החסידי עול הפרנסה אינו מוטל‬
‫על הנשים בלבד (גונן‪ ;2000 ,‬כהן‪ ;2005 ,‬קינג‪-‬גזית ‪ .)2005‬עם זאת‪ ,‬אחוז הנשים החרדיות בכלל‬
‫החברה החרדית המשתייכות לכוח העבודה (‪ )45%‬גבוה משמעותית לעומת אחוז הגברים החרדים‬
‫המשתייכים לכוח העבודה (‪( )32%‬הלמ"ס‪ .)2007 ,‬שהרי רבות מן הנשים הן המפרנסות העיקריות‬
‫במשפחתן (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬
‫להלן אסקור את השינויים שחלו במעמדן של הנשים החרדיות לאחר מלחמת העולם השנייה‬
‫והקמת מדינת ישראל‪ ,‬שינויים אשר הובילו להרחבת השכלתן ותעסוקתן מחוץ לבית‪.‬‬
‫‪ 2.2‬האישה החרדית‬
‫הספרות הסוקרת היסטורית‪ ,‬תרבותית וחברתית את החברה החרדית ואת האישה החרדית עוסקת‬
‫ברובה בחברה החרדית האשכנזית (וייסמן‪ ;1993 ,‬זלצברג‪ ;2005 ,‬ליוש‪ ,‬תשס"ז; פרידמן‪, 1988 ,‬‬
‫‪ ;1999 ,1991‬קפלן‪ ,2003 ,‬תשס"ז; שלהב ופרידמן‪ .)Friedman,1987, 1988, 1993 ;1985 ,‬קפלן‬
‫משלא נתקיימה דרישתו‪ ,‬הורה לספרדים לגשת להקמת מפלגה חרדית ספרדית עצמאית‪ ,‬שבראשה יעמוד כמנהיג רוחני‬
‫הרב עובדיה יוסף (רב נערץ ואהוב על רבים מיוצאי עדות המזרח)‪ .‬ש"ס המשיכה להתחזק ולעלות כתנועה מנצחת בזירה‬
‫הפוליטית והמשיכה להיות שותפה מרכזית בשלטון‪ .‬היא עוררה בקרב בוחריה הספרדים (שרבים מהם אינם חרדים)‬
‫גאווה רבה‪ ,‬והפכה בעבורם למוקד הזדהות‪ .‬הס פרדים שנדחו בעבר על ידי הקהילה החרדית האשכנזית‪ ,‬ולא היו‬
‫שותפים לקבוצות המובילות במדינה מאז הקמתה‪ ,‬נמצאו בזכותה במוקדי הכוח (לופו‪.)2004 ,‬‬
‫‪7‬‬
‫(‪ )2003‬טוען כי נעשו מחקרים מעטים על החברה החרדית המזרחית‪ ,‬וכי עדיין לא נחקרו הממדים‬
‫ההיסטוריים‪ ,‬התרבותיים והדתיים של החברה החרדית המזרחית באופן רחב היקף‪ .‬עקב זאת‬
‫אתייחס ברוב הפרק שלהלן למחקרים העוסקים באישה החרדית האשכנזית‪.‬‬
‫‪ 2.2‬א' רקע חברתי‪-‬היסטורי‬
‫בחברה היהודית המסורתית התחנכו רוב הבנות בביתן‪ ,‬באורח בלתי פורמאלי‪ ,‬וחינוכן נועד‬
‫להכשירן לתפקיד של רעיות ואימהות‪ .‬החינוך הפורמאלי נועד לבנים‪ ,‬המצווים ללמוד תורה ‪--‬‬
‫לימוד שנחשב לאסור על הבנות (פרידמן‪ ;1988 ,‬וייסמן‪.)1993 ,‬‬
‫עיקר השינוי שהחל להסתמן במעמדה של האישה המסורתית נזקף לזכותה של שרה שנירר‪,‬‬
‫מייסדת "בית יעקב"‪ .‬ב‪ 1917-‬פתחה שנירר את בית הספר הראשון לבנות בקרקוב‪ ,‬ובעקבותיו‪ ,‬ב‪-‬‬
‫‪ ,1927‬הונחה אבן הפינה לסמינר למורות של "בית יעקב"‪ .‬הסמינר חולל שינוי מרחיק לכת בקרב‬
‫תלמידותיו משום שהוא הוביל ליצירת שכבה דקה של נשים מנהיגות (וייסמן‪ ;1993 ,‬וינרוט‪;2001 ,‬‬
‫פרידמן‪ ;1988 ,‬שוורץ‪ ,‬תשנ"ח)‪ .‬ב"יישוב הישן" בארץ ישראל כמעט לא הוקדשה תשומת לב לחינוכן‬
‫הסדיר של הבנות (שילה‪ .)2001 ,‬בשנות ה‪ 30-‬של המאה העשרים נפתחו כמה בתי ספר של רשת‬
‫"בית יעקב"‪ ,‬אך מאחר שהציבור החרדי היה קטן ועני‪ ,‬יכלו רק מעט מן ההורים לשלוח את‬
‫בנותיהם לבתי ספר אלה (פרידמן‪ ;1999 ,1988 ,‬וייסמן‪.)1993 ,‬‬
‫התפנית בהתפתחותה של רשת החינוך החרדית בכלל‪ ,‬ובזו של חינוך הבנות בפרט‪ ,‬החלה עם הקמת‬
‫המדינה‪ ,‬כאשר קיומם של רשת "בית יעקב" ושל תלמודי התורה הובטח על ידי תקציבים מממשלת‬
‫ישראל‪ .‬על רקע העלייה הגדולה ארצה ובעקבות הנהגת חוק לימוד חובה חינם‪ ,‬גדל מספרן של‬
‫בוגרות בתי הספר היסודיים של "בית יעקב"‪ ,‬ורובן ככולן פנו להמשך לימודים בסמינרים למורות‬
‫של בית יעקב‪ .‬עד מהרה הפכו לימודי הבנות בסמינר "בית יעקב" לנורמה מועדפת בחברה החרדית‬
‫(פרידמן‪.)1999 ,1988 ,‬‬
‫נורמה זו הובילה‪ ,‬בלשונו של פרידמן (‪ ,)1988‬ל"מהפכה" במציאות הכלכלית והחברתית של החברה‬
‫החרדית בישראל ואפשרה את מיסודה של "חברת הלומדים"‪ .‬שינוי זה מיוחס לרבי אברהם יוסף‬
‫וולף‪ ,‬אשר מונה ב‪ 1952-‬למנהל סמינר "בית יעקב" בבני ברק‪ .‬וולף נטע בלב תלמידותיו את‬
‫‪8‬‬
‫השאיפה להינשא לבחור ישיבה ולשאת לבדן בעול הפרנסה וגידול הילדים למען יוכל הבעל ללמוד‬
‫תורה ב"כולל"‪ .‬אידאל זה כבש את בוגרות הסמינרים של "בית יעקב"‪ .‬עד סוף שנות ה‪ 50-‬כבר היו‬
‫רבות מן הבנות החרדיות בגילים ‪ 19-18‬בעלות משרה ומשכורת קבועה של מורה‪ ,‬ונישואין בין בחור‬
‫ישיבה הממשיך את לימודיו ב"כולל" לבין מורה מ"בית יעקב" הפכו לדפוס המקובל והנפוץ ביותר‬
‫בחברה החרדית האשכנזית (פרידמן‪ .)1988 ,‬גם החברה החרדית המזרחית הושפעה מדפוס זה‪:‬‬
‫במוסדות החינוך של ש"ס מחנכים את התלמידות לאידאל זה המחייב את האישה לשאת בעול‬
‫הפרנסה כדי לאפשר לבעל לעסוק בתורה (פלדמן‪.)2006 ,‬‬
‫‪ 2.2‬ב' שינויים ותמורות בתחום התעסוקה‬
‫בעקבות פנייתן של מרבית הנשים החרדיות לעסוק במקצוע ההוראה‪ ,‬מאמצע שנות ה‪ 60-‬של המאה‬
‫ה‪ 20-‬התעוררו קשיים במציאת משרות הוראה במסגרות חרדיות‪ .‬בעקבות זאת הורחבו תחומי‬
‫התעסוקה של הנשים החרדיות‪ ,‬וכפועל יוצא התרחבה השכלתן הכללית ה"חילונית"‪ .‬מקצת הנשים‬
‫החרדיות פנו לעסקים (בעיקר לפתיחת חנויות ב"גטו" החרדי המתפתח)‪ ,‬למשרות פקידות במוסדות‬
‫חרדיים שונים‪ ,‬להוראה במוסדות החינוך הממלכתיים‪-‬הדתיים ואף לתחומים בלתי מקובלים כמו‬
‫אמנות (גרפיקה‪ ,‬מוסיקה וציור) ובעיקר מחשבים (פרידמן‪ .)1988 ,‬תהליך זה נמשך ביתר שאת‬
‫בשנות ה‪ 70-‬ואילך‪ .‬פרידמן (‪ )1999 ,1988‬טוען כי למרות האפיקים החלופיים‪ ,‬תפיסת העולם של‬
‫הקהילה החרדית מקנה עדיפות למקצוע ההוראה‪ ,‬ומשרת הוראה הפכה לביטוי של סטטוס חברתי‬
‫ולגורם בעל משקל בעת עריכת השידוך‪ .‬טענה דומה לזו מעלה גם לופו (‪ ,)2003‬המסביר כי מקצוע‬
‫ההוראה נוח לאישה ולאם המטופלת בילדים‪ .‬כמו כן‪ ,‬במקצועות האחרים יש קושי להשיג תעסוקה‬
‫במסגרת הקהילה החרדית‪ ,‬ומחוצה לה מוטלות על האישה החרדית מגבלות רבות‪.‬‬
‫במקביל לצמיחתה של "חברת הלומדים" הי דרדרה הקהילה החרדית למצב של מצוקה כלכלית‬
‫קשה‪ .‬מצוקתן התעסוקתית של הנשים החריפה והובילה את ההנהגה החרדית להתיר לנשים‬
‫המפרנסות להרחיב את תחומי תעסוקתן והכשרתן המקצועית‪ .‬מספרן של הנשים החרדיות‬
‫העובדות במסגרות ובמוסדות שאינם חרדיים‪ ,‬כגון משרדי ממשלה ומשרדים פרטיים שונים‪ ,‬הלך‬
‫וגדל‪ ,‬כאשר חלק מן המשרות החדשות שנפתחו בפני הנשים החרדיות אפשרו להן קידום והעלאת‬
‫שכר (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫המצוקה הכלכלית שפקדה את החברה החרדית‪ ,‬הובילה ב‪ 1996-‬לתחילתו של מפנה בחברה זו בכל‬
‫הנוגע ללימודים כלליים ולהכשרה מקצועית‪ .‬אף שלימודים כלליים בקרב הגברים נתפסו כביטול‬
‫תורה‪ ,‬מאחר ששיקום עולם התורה והמשכיותו לאחר השואה הוטלו על הגברים כחובה כללית‬
‫(לופו‪ ,)2003 ,‬ואף שהחברה החרדית מתנגדת עקרונית לרכישת השכלה כללית "חילונית"‬
‫(‪ ,(Friedman, 1993‬ביטאו כמה מגדולי התורה נכונות לאפשר לגברים‪ ,‬מטעמים פרקטיים‪ ,‬לרכוש‬
‫השכלה כללית לצורכי פרנסה‪ .‬הישיבות הליטאיות ורבני ההנהגה הליטאית התירו משנת ‪2000‬‬
‫לימודי חול לצד לימודי קודש למקצועות המחשב‪ ,‬החשבונאות ומינהל העסקים בעקבות העוני‬
‫הכבד השורר בחברה החרדית הליטאית‪ .‬בזכות זאת מתאפשר לתלמיד "כולל" שאינו נחשב‬
‫ל"עילוי" ואין צפוי לו עתיד רבני‪ ,‬או למי שאינו רוצה או מסוגל ללמוד רק גמרא‪ ,‬לצאת למסלול‬
‫משולב של לימודי קודש וחול (לופו‪.)2003 ,‬‬
‫בעניין זה יש לעמוד על השוני בין הציבור החרדי האשכנזי לבין זה המזרחי‪ .‬בציבור החרדי‪-‬המזרחי‬
‫לא קיימת התנגדות אידאולוגית מושרשת ללימודי חול כפי שזו קיימת בציבור החרדי‪-‬האשכנזי‪.‬‬
‫הרמב"ם בספריו אסר להתפרנס רק מתורה‪ ,‬וסיפק הנמקה הלכתית להיתר לעסוק בלימודי חול‪,‬‬
‫ההכרחיים לתפיסתו לקיום המצוות‪ .‬הרב עובדיה יוסף אינו אוסר לימודי חול ואף הביע לא פעם את‬
‫הסתייגותו מהכוונת בחורי הישיבות ללימוד תורה כל ימי חייהם‪ .‬עם זאת‪" ,‬מועצת חכמי התורה"‬
‫של ש"ס נתנה היתר רשמי לתלמידי ה"כולל" ללמוד מקצוע רק בשנת ‪ – 2000‬היתר זה ניתן רק‬
‫לאחר שהתירה זאת ההנהגה הליטאית (לופו‪ .)2003 ,‬הציבור החרדי ‪-‬המזרחי אינו מחויב למסורת‬
‫היהודית המזרח‪-‬אירופית ויש בקרבו פוסקי הלכה הנוטים במודע להקל בפסיקותיהם‪ ,‬חלקם מתוך‬
‫עמדה אנטי‪-‬אשכנזית (קפלן‪ .)2003 ,‬רבני המזרח מתונים יחסית (דשן‪ )2006 ,‬וגישתם לאתגרי הזמן‬
‫החדש מתאפיינת ב"סובלנות ובפתיחות" לעומת הרבנים האשכנזים הפוסקים לחומרה בשאלות‬
‫הנוגעות לאתגרי הזמן החדש (בראון‪ .)2006 ,‬לפיכך‪ ,‬שילוב לימודים כלליים בתוכנית הלימודים של‬
‫ילדי הקהילה נחשב רצוי בעיני חכמים ספרדים‪-‬מזרחים בני הדורות האחרונים (זוהר‪.)2006 ,‬‬
‫המפנה החשוב בנוגע ללימודים כלליים השפיע גם על הרחבת תחומי הלימוד והתעסוקה המקצועית‬
‫של הנשים החרדיות‪ ,‬שהן מלכתחילה אינן מחויבות לשיטתן ללימוד תורה‪ .‬אמנם‪ ,‬ההכשר‬
‫ללימודים כלליים עודנו מסויג ואינו מקובל על כלל הקבוצות והזרמים בחברה החרדית‪ ,‬אך בשני‬
‫‪11‬‬
‫העשורים האחרונים נפתחו מסגרות לימוד ייחודיות לנשים ולגברים חרדים‪ ,‬והן כוללות קורסים‬
‫מקצועיים וגם לימודים אקדמיים בתחומים של עבודה סוציאלית‪ ,‬ראיית חשבון‪ ,‬מחשבים‪ ,‬כלכלה‬
‫וניהול‪ ,‬ולימודי משפטים (חקק‪ ;2004 ,‬לופו‪ ;2003 ,‬קינג‪-‬גזית‪.)2005 ,‬‬
‫תמורות אלה הגבירו עוד יותר את המגמה בתנועה ה גוברת של נשים חרדיות שיצאו לעבוד מחוץ‬
‫לחברה החרדית שהחלה מאמצע שנות ה‪( 70-‬קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬מציאות חדשה זו יצרה מצב‬
‫פרדוקסאלי‪ ,‬שבו דווקא האישה החרדית הנחשפת לתרבות המודרנית יותר מבעבר מסייעת לחברה‬
‫החרדית להתמודד עם אתגרי המודרנה ולשמר את הישגה הגדול‪" :‬חברת הלומדים" (פרידמן‪;1988 ,‬‬
‫‪.(Friedman,1988‬‬
‫על פי ההשקפה החרדית‪ ,‬הנשים העובדות אמורות רק לפרנס ולא לשאוף לקריירה‪ .‬קריירה מציבה‬
‫מספר בעיות הלכתיות‪ .‬ראשית‪ ,‬היא מצריכה שעות עבודה נוספות ובהכרח תבוא על חשבון שעות‬
‫לימודי התורה של הבעל‪ .‬שנית‪ ,‬לאישה אסור לראות בעבודה ייעוד והגשמה עצמית‪ ,‬אלא רע הכרחי‬
‫בלבד (שחר‪ .)2000 ,‬מצפים ממנה להגשים את עצמה במסגרת המשפחה והבית‪ .‬אולם בפועל‪ ,‬בשונה‬
‫מן התפיסה המוצהרת‪ ,‬נשים חרדיות מצליחות לקדם קריירה מרשימה מאוד בתחומים שונים‪ ,‬כגון‬
‫מזכירות בכירה וניהול משרד‪ ,‬מחשבים‪ ,‬עסקים זעירים פרטיים‪ ,‬רפואה וטיפול פרא‪-‬רפואי‪,‬‬
‫וממלאות תפקידים בכירים ואף ניהוליים במוסדות ציבוריים (פרטיים‪ ,‬ממשלתיים או חרדיים)‬
‫(ליוש‪ ,‬תשס"ז; קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬כאן המקום לציין כי מחקריהם של ליוש (תשס"ז) וקפלן (תשס"ז )‪,‬‬
‫העוסקים במקצועות שבהן עובדות נשים חרדיות‪ ,‬נוגעים לנשים אשכנזיות בלבד‪ .‬בנוגע לתעסוקת‬
‫נשים חרדיות מזרחיות‪ ,‬המחקר היחיד בנושא הוא של אלאור (תשס"ו)‪ ,‬העוסק בלימודים במתנ"ס‬
‫בפרדס כץ‪ ,‬שבו נשים חרדיות מזרחיות לומדות לצד נשים חילוניות מחשבים‪ ,‬מזכירות בכירה‬
‫ואנגלית‪.‬‬
‫על אף התמורות באפשרות התעסוקה העומדות לרשותן של הנשים הנשים החרדיות; מן המחקרים‬
‫עולה שפנייתן של נשים חרדיות למקצועות חופשיים ועתירי ידע נמצאת עדיין בשוליים‪ ,‬ורוב הנשים‬
‫החרדיות מוסיפות לעבוד כמורות‪ .‬הרשקוביץ ואובל (‪ )1998‬מדווחים שתחומי העיסוק השכיחים‬
‫ביותר בקרב נשים חרדיות בירושלים הם הוראה ‪ ,43% -‬שירותים ציבוריים ‪ ,23% -‬ועבודות משרד‬
‫‪11‬‬
‫ ‪ .14%‬בקרב הנשים החרדיות בבני ברק שיעור העוסקות בהוראה גבוה אף יותר ‪ ,67% -‬שהם שני‬‫שלישים מהנשים החרדיות העובדות‪ .‬היתר מועסקות בעיקר בעבודות פקידות וזבנות‪ ,‬ורק מיעוט‬
‫קטן במקצועות חופשיים (שחר‪ .)2000 ,‬על שינוי במגמת התעסוקה ניתן ללמוד מנתוני התאחדות‬
‫התעשיינים‪ ,‬שלפיהם בשנים ‪ 2009-2004‬גדל מספר החרדים המועסקים בתעשייה בירושלים ב‪-‬‬
‫‪ 70%‬בקירוב‪ ,‬ורובם נשים‪ .‬ב חלק מהמפעלים נדרשת היערכות מיוחדת בכל הנוגע לכשרות המזון‬
‫ולייעוד מקום לתפילה עבור העובדים החרדיים (אנקורי‪.)2009 ,‬‬
‫כדי להבין את הקשיים העומדים בפני אישה חרדית הבוחרת לעסוק בעריכת‪-‬דין‪ ,‬יש להציג את‬
‫המאפיינים המרכזיים של הנשים החרדיות‪ .‬אמנם‪ ,‬כמו החברה החרדית בכללה הן אינן מהוות‬
‫מקשה אחת (זלצברג‪ ,)2005 ,‬אך ניתן להצביע על כמה קווים המשותפים לכלל הנשים החרדיות‪,‬‬
‫כמפורט להלן‪.‬‬
‫‪ 2.2‬ג' קווים לדמותה של האישה החרדית‬
‫החברה החרדית מאופיינת בסגרגציה מינית גבוהה‪ ,‬המוצאת ביטוי בהפרדה בין נשים לגברים החל‬
‫מ גיל צעיר ובחלוקת תפקידים ברורה וחד משמעית (אלאור‪Berger- ;Jayanti, 1982 ;1992 ,1990 ,‬‬
‫‪ .)Sofer, 1979‬על פי חלוקת תפקידים מוצהרת זו עוסקים הגברים בטקסט התורני‪ ,‬שהוא מבחינתם‬
‫המרכז האמיתי של הקיום (‪ ,)Friedman, 1987‬ואילו הנשים עוסקות בעולם החומר ובפריפריה של‬
‫הטקסט התורני (ברזילי‪.)2001 ,‬‬
‫למרות חלוקה מוצהרת זו‪ ,‬חשוב לציין כי הדרתה בפועל של האישה החרדית מן הידע התורני אינה‬
‫מוחלטת‪ .‬הנשים החרדיות רוכשות השכלה תורנית במסגרת לימודיהן‪ ,‬הן בבית הספר (וייסמן‪,‬‬
‫‪ ;1993‬פרידמן‪ )1988 ,‬והן מחוצה לו‪ ,‬במסגרת השתתפותן במגוון שיעורים (אלאור‪El- ;1992 ,1990 ,‬‬
‫‪ .)Or, 1995‬יתרה מזאת‪ :‬ההשכלה הכללית שהן רוכשות רחבה בהרבה מזו של הגברים‪ .‬באופן‬
‫פרדוקסאלי‪ ,‬דווקא הדרתן ממצוות לימוד תורה מקנה להן לגיטימציה לרכוש השכלה כללית רחבה‬
‫יותר לעומת הגברים (וייסמן‪ .)1993 ,‬גם הצורך להיות המפרנסות העיקריות של המשפחה מקנה להן‬
‫לגיטימציה להרחיב את השכלתן ולרכוש מקצוע (פרידמן‪.)Friedman, 1988 ;1988 ,‬‬
‫‪12‬‬
‫קהת (‪ )2000‬מסווגת את הנשים ביהדות האורתודוקסית לארבעה דגמים בהתאם לקבוצות‬
‫ההשתייכות שלהן‪ .‬שניים מן הדגמים הללו מתארים נשים "פמיניסטיות" כהגדרתה‪ ,‬הנמנות עם‬
‫הזרם האורתודוקסי המודרני‪ .‬דגם נוסף מתאר אישה ללא מעמד עצמאי‪ ,‬אשר קולה אינו נשמע‬
‫והיא מתפקדת כאובייקט וגם נתפסת כך‪ .‬הדגם הרביעי על פי קהת הוא של אישה המעודדת את‬
‫בעלה להתפתחות אישית‪-‬רוחנית‪ .‬היא‪ ,‬לדידה של קהת‪ ,‬מוותרת על הגשמתה האישית ומקבלת על‬
‫עצמה כפל תפקידים כעקרת בית וכמפרנסת‪ ,‬למען בעלה הלומד תורה ולמען קידום התפתחותו‬
‫הרוחנית‪ .‬דגם זה הולם בעיקר את הנשים הנכללות במחקר זה‪ ,‬המשתייכות לזרם המרכזי של‬
‫החברה החרדית המקיים את "חברת הלומדים"‪ .‬כהמשך לאבחנתה של קהת ניתן לשאול‪ ,‬האומנם‬
‫נשים הבוחרות במקצוע עריכת‪-‬דין מוותרות על הגשמתן האישית ובוחרות במקצוע זה כאמצעי‬
‫פרנסה בלבד?‬
‫החברה החרדית מייחסת משקל רב ל"צניעות" הופעתה של האישה‪ .‬מק'רטי‪-‬בראון סבורה כי‬
‫נורמות צניעות מחמירות המגבילות את הופעתן החיצונית של הנשים‪ ,‬מגבילות את התנהגותן‬
‫ומפקחות על מיניותן ו הן מאפיינים מובהקים של תפיסות פונדמנטליסטיות בחברה המודרנית‬
‫(‪ .) McCarthy-Brown, 1994‬העיסוק הרב בלבושן של הנשים מאפיין את כלל הזרמים והקבוצות‬
‫בחברה היהודית האורתודוקסית‪ ,‬אם כי קיימת ביניהם שונות רבה במידת הצניעות הנדרשת בהם‬
‫(‪ .)Zalzberg, 2007‬צניעות נחשבת למדד מרכזי לאיכות התנהגותה הכללית של האישה ולמידת‬
‫דתיותה (אלאור‪;1990 ,‬זלצברג‪ .)2005 ,‬השמירה על כבודה ועל צניעותה מחייבים את האישה‬
‫החרדית להגביל את תחומי פעילותה לביתה "פנימה" (פרידמן‪ .)1988 ,‬מתוקף זאת‪ ,‬ומתוקף‬
‫חשיבותה של מצוות "פרו ורבו" (בראשית א'‪ ,‬כח')‪ ,‬ייעודן המרכזי של הנשים בחברה החרדית הוא‬
‫לנתב את פעילותן לספרה הפנימית הביתית ‪ ,‬להינשא ו"להקים בית בישראל"‪ ,‬קרי‪ ,‬להביא ילדים‬
‫לעולם‪ .‬הנשים החרדיות רואות בלידת הילדים ובטיפול בהם יעד מרכזי של חיי הנישואין מסיבות‬
‫דתיות של הרחבת החברה ( ‪Goshen-Gottstein, ; Hielman, 1992;Shai,2002; Zalzberg, 2009‬‬
‫‪ .) 1984‬לאחר השואה נתפס ריבוי הילדים כצו מחייב במיוחד וכצעד משמעותי לשיקום הקהילות‬
‫שחרבו (פרידמן‪ ,)1999 ,‬צעד שמילויו אינו צריך להיות מותנה בשום שיקולים אחרים ‪ --‬כלכליים‪,‬‬
‫חברתיים‪ ,‬פסיכולוגיים ואפילו‪ ,‬אם כי לא תמיד‪ ,‬בריאותיים (פרישמן‪.)1979 ,‬‬
‫‪13‬‬
‫הנשים החרדיות נישאות בגיל צעיר ובאמצעות שידוך‪ .‬גיל הנישואין בחברה החרדית משתנה‬
‫מקבוצה לקבוצה‪ .‬באופן כללי ניתן לומר כי גיל הנישואין הממוצע לנשים הוא ‪ 22--18‬ולגברים‬
‫ולגברים ‪( 23-25‬זלצברג‪ ;2007 ,2005 ,‬פרידמן‪ .)1999 ;1988 ,‬הנישואין‪ ,‬לטענת פרידמן (‪ ,)1999‬הם‬
‫גולת הכותרת בתהליך ה ִחברּות של האישה החרדית‪ .‬פרידמן מצביע על הקדמת גיל הנישואין של‬
‫הנשים ושל הגברים כאחד במסגרת "חברת הלומדים"‪ ,‬שהרי זו חברה שבה האישה היא המפרנסת‪,‬‬
‫ואין צורך לעכב את הנישואין עד לסיום לימודיו של הגבר‪ .‬ואולם‪ ,‬התמורות שחלו באפשרויות‬
‫ההשכלה והתעסוקה של הנשים החרדיות עשויות להוביל לדחייה מסוימת של גיל הנישואין‪ ,‬אם כי‬
‫לעת עתה קיימות אך מעט עדויות לכך (זלצברג‪ ;2007 ,‬קפלן‪ ,‬תשס"ז; רותם‪ .)2007 ,‬מכל מקום‪,‬‬
‫התמורות הללו הובילו לשינויים בחלוקת התפקידים בין הגבר לאישה בתוך המשפחה‪ ,‬ועל כך להלן‪.‬‬
‫‪ 2.2‬ד' השינויים בתפקידי האישה החרדית במסגרת הבית והמשפחה‬
‫הרחבתן של אפשרויות ההשכלה והתעסוקה של הנשים החרדיות גוררת עמה בהכרח שינויים‬
‫נוספים בחלוקת העבודה בין הבעל לאשתו‪ ,‬ובעיקר בכל הנוגע להעברת חלק מנטל הטיפול במשק‬
‫הבית ובגידול הילדים אל הבעל (פרידמן‪ .)1988 ,‬קפלן (תשס"ז) מצביע על עלייה בולטת במספר‬
‫הגברים החרדים העוזרים במשק הבית ובטיפול בילדים בעקבות העלייה במספר הנשים העובדות‬
‫במסגרות לא‪-‬חרדיות‪ ,‬שאינן מא פשרות גמישות רבה בשעות העבודה או היעדרויות רבות‪ .‬במקרים‬
‫ש בהם קיימת תלות רבה של המשפחה בפרנסת האישה‪ ,‬יש למגבלות שמציב מקום העבודה של‬
‫האישה עדיפות על חובת לימוד התורה של בעלה‪ ,‬אף שלימוד התורה חשוב הרבה יותר בהיררכיית‬
‫המחויבויות הדתיות (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬שינויים אלה יש בהם כדי ליצור מוקדי קונפליקט חדשים‬
‫(פרידמן‪ .)1988 ,‬קפלן (תשס"ז)‪ ,‬במחקרו המקיף על השיח העממי‪-‬החרדי‪-‬האשכנזי‪ ,‬טוען כי נשים‬
‫חרדיות העובדות בסביבת עבודה לא‪-‬חרדית נחשפות למערכות חיים שונות ולחלוקת תפקידים שונה‬
‫בין בני זוג‪ .‬מצב זה מגביר את המתח בין מעמדן ה חופשי ובעל האחריות במקום עבודתן לבין‬
‫הציפייה שתהיינה כפופות לבעליהן בבית‪ .‬בעקבות זאת מתפתח בחברה החרדית האשכנזית ‪ 6‬שיח‬
‫עממי חריג בתכניו‪ ,‬הכולל טיעונים המושפעים מהנחות פמיניסטיות בסיסיות‪ .‬במסגרת שיח זה‬
‫נערך בין היתר גם דיון פומבי בעניינים רגישים וטעונים הנובעים מן השינויים בתעסוקתן של הנשים‬
‫החרדיות‪ .‬מרצים‪ ,‬מרצות‪ ,‬דרשנים ודרשניות עממיים ופופולאריים נושאים הרצאות ודרשות בעניין‬
‫‪ 6‬בנוגע לחברה החרדית‪-‬המזרחית‪ ,‬קפלן (תשס"ז) טוען כי חסר מחקר מקיף בנוגע לנושאים אלה‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫זה המוקלטות ומופצות גם בקלטות שמע ואף נכתבים ספרים העוסקים בכך‪ .‬עד שנות ה‪ 80-‬של‬
‫המאה ה‪ 20-‬לא נשמע שיח כזה בחברה החרדית האשכנזית‪ ,‬ובוודאי שלא בפומבי‪ .‬שיח זה מאפשר‬
‫התמודדות עם אתגרי המציאות במקביל למחויבות הבסיסית לעקרונות האידאולוגיה הרשמית‬
‫המדגישה מסורת והמשכיות (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬נראה כי מטרתה העליונה של החברה החרדית בכלל‪ ,‬ושל הזרם הליטאי בה בפרט‪ ,‬היא‬
‫להאדיר את כבוד הבורא‪ ,‬ולשם כך מעדיפה חברה זו להרבות בתלמידי חכמים שיקדישו את מלוא‬
‫מרצם לעיסוק בתורה (שטדלר‪ .)2001 ,‬כדי להבטיח מטרה זו‪ ,‬מועידה החברה החרדית את הבת‬
‫לשמש כמפרנסת הראשית של המשפחה וכמתווכת בין העולם החיצוני לבין הבית‪ ,‬ומחנכת את‬
‫הבנות בהתאם לכך‪ .‬כמובן‪ ,‬התנאי לכך הוא שלא ייפגע תפקודה של האישה כרעיה וכאם למספר רב‬
‫של ילדים‪ ,‬ושצניעותה תישמר במגעיה עם גברים זרים (אברהמי‪-‬עינת‪ .)1989 ,‬המצוקה הכלכלית‬
‫של החברה החרדית והקושי במציאת מקורות תעסוקה חלופיים למקצוע ההוראה המסורתי של‬
‫הנשים החרדיות (פרידמן‪ ;1999 ,‬לופו‪ )2003 ,‬הובילו את הנשים הללו לפנות‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ללימודי‬
‫משפטים ולעיסוק בעריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫הנשים החרדיות שסיימו את לימודי המשפטים והשתלבו בשוק העבודה כעורכות‪-‬דין אינן עובדות‬
‫בהכרח במסגרות חרדיות‪ .‬ההפך הוא הנכון‪ .‬לפיכך עולות השאלות לגבי המידה שבה חווים הן‬
‫ובעליהן את הקונפליקטים שתוארו לעיל‪ ,‬וגם לגבי ההתמודדויות הנוספות שמזמן שוק העבודה‬
‫לנשים בכלל‪ .‬כדי להשיב על שאלה זו יש להעמידה בהקשר רחב יותר‪ ,‬כלומר לבחון תחילה את‬
‫מקומן של הנשים בשוק העבודה בחברה הישראלית‪ ,‬וכן לסקור בקצרה את מקצוע עריכת‪-‬הדין ואת‬
‫מקומן של הנשים בו‪.‬‬
‫‪ 2.3‬נשים בשוק העבודה‬
‫מאז שנות ה‪ 70-‬של המאה ה‪ 20-‬עולה בהתמדה מספרן של הנשים המשתתפות בשוק העבודה בכל‬
‫המדינות המתועשות‪ .‬ברבות מן המדינות הללו מתקרב כיום מספר הנשים העובדות למחצית מכלל‬
‫כוח העבודה‪ .‬נשים נשואות ואימהות מהוות את עיקרו של כוח העבודה הנשי (שטייר‪Kraus, ;2005 ,‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .)2002‬ככל שגוברת פעילותן הכלכלית של הנשים הולך ונעלם מן החברה המודרנית הדפוס של‬
‫"המפרנס היחיד"‪ ,‬ואת מקומו תופס דפוס של "משפחה בעלת שני מפרנסים"( ‪The dual career‬‬
‫‪( )family‬יזרעאלי‪ ;1997 ,‬שטייר‪.)Bergmann, 1986 ;Izraeli, 2991; Kraus, 2002 ;2005 ,‬‬
‫השינויים בפעילותן הכלכלית של הנשים בחברה המודרנית לוו בשינויים מקבילים בתחומי חיים‬
‫אחרים‪ ,‬כמו עלייה דרמטית בהשכלת הנשים‪ ,‬דחיית גיל הנישואין והלידות וירידה בפריון‪ .‬חלו גם‬
‫המגדר (שטייר‪,‬‬
‫שינויים נורמטיביים המצביעים על מגמה של שוויוניות רבה יותר בתפיסת תפקידי ִ‬
‫‪ .)2005‬עם זאת‪ ,‬סוגיות הקשורות לאי שוויון ִמגדרי ממשיכות להיות חלק בלתי נפרד משוק העבודה‪.‬‬
‫אי שוויון זה הוא תולדה של חלוקת העבודה המסורתית בין גברים לנשים‪ִ ,‬מגדור עולם העבודה‬
‫ופערי השכר בין נשים לגברים‪ ,‬כמפורט להלן‪.‬‬
‫‪ 2.3‬א' חלוקת העבודה המסורתית בין גברים לנשים‬
‫לפי גישת הפמיניזם הליברלי‪ ,‬חלוקת העבודה המסורתית בין גברים לנשים היא המקור לבעיית אי‬
‫המגדרי‪ ,‬משום שהנשים מוגבלות לספרה הביתית‪-‬הפרטית ואילו הגברים שולטים בספרה‬
‫השוויון ִ‬
‫הציבורית‪ .‬דיכוטומיה זו‪ ,‬שאינה תוצר של הבדלים ביולוגיים בין המינים אלא היא נובעת ממגבלות‬
‫חברתיות – המתורגמות לחוקים ‪ --‬ומאפליה תרבותית‪ ,‬היא המייצרת את המציאות ומכוננת אותה‬
‫(הרצוג‪ ;1994 ,‬פרידן‪.)Mill,1870 ; Okin,1989;1975 ,‬‬
‫כניסתן של נשים לשוק העבודה (לספרה הציבורית) לא לוותה בחלוקה שוויונית מלאה בין נשים‬
‫לגברים בתוך המשפחה (הספרה הביתית‪-‬פרטית)‪ ,‬ולכן נוצרה בעיית "המשמרת השנייה"‪ ,‬משמע‬
‫העול הכפול הנופל על כתפי הנשים המעורבות באופן פעיל בכלכלת ביתן וגם אחראיות בלעדית‬
‫לטיפול במשפחה (‪ .(Hochschild ,2999‬לפיכך ממשיך אי השוויון בין גברים לנשים להיות סוגיה‬
‫מהותית בשוק העבודה (יזראעלי ‪ ;1999‬שטייר‪;Izraeli, 1992 ;Okin,1989 ;Walsh, 1995 ;2005 ,‬‬
‫‪ .)Acker,1990 ;Hochschild ,1989‬העול הכפול המוטל על כתפי הנשים יוצר אצלן קונפליקט‬
‫ותחושה של "חיים מפוצלים" המובילים לרגשות של תסכול ואשמה (‪ .)Walsh , 1995‬בה בעת‪,‬‬
‫‪16‬‬
‫מעסיקים מתייחסים לנשים במידה רבה כאל עובדות "לא רציניות" המושפעות ממחויבותן לבית‬
‫ולמשפחה (יזרעאלי‪ ;1999 ,‬שטייר‪.)2005 ,‬‬
‫‪ 2.3‬ב' עולם העבודה כמקום ממוגדר‬
‫עולם העבודה אינו מקום חופשי מ ִמגדור‪ .‬לטענתה של יזרעאלי (‪ ,)1999‬אי השוויון בין המינים‬
‫מושרש במבנים‪ ,‬בתהליכים ובפרקטיקות של שוק העבודה ושל מקום העבודה‪ ,‬ואת הבעייתיות של‬
‫עבודת הנשים יש לראות כתולדה של נורמות חברתיות המבוססות על חלוקת עבודה ִמגדרית‪ .‬הזיקה‬
‫המסורתית בין נשים למשפחה תורמת להפחתת הערך של עבודת הנשים‪ ,‬ובעקבות זאת גם למעמדן‬
‫ושכרן הנמוכים‪ .‬ההנחה היא שבנוגע לנשים‪ ,‬חיי המשפחה מתחרים עם דרישות העבודה‪ ,‬בעוד הגבר‬
‫נתפס כ"עובד האידאלי"‪ ,‬שחייו מתרכזים במשרתו ויש לו אישה הדואגת לצרכיו האישיים‬
‫ולמשפחתו (יזרעאלי‪ .)Acker, 1990 ;1999 ,‬נוסף על כך‪ ,‬תכונות "נשיות" כגון "רגשי" או "ממוקד‬
‫בבני אדם" מוערכות ומתוגמלות פחות מתכונות הנתפסות כ"גבריות" כגון "רציונלי" או "ממוקד‬
‫במשימות"‪ .‬זאת ועוד‪ :‬נשים המסגלות לעצמן תכונות הנחשבות ל"גבריות" סופגות ביקורת על כך‬
‫שהן אינן "נשיות מספיק" (יזרעאלי‪ .)1999 ,‬סמכות ומנהיגּות נחשבות לתכונות "גבריות"‪ ,‬ולכן‬
‫גברים נתפסים כמועמדים טבעיים לעמדות המצריכות תכונות אלה בעוד נשים נחשבות לבלתי‬
‫מתאימות (מלאך‪-‬פיינס‪.)1989 ,‬‬
‫‪ 2.3‬ג' פערי שכר‬
‫באופן כללי נמצא כי נשים מרוכזות בעיסוקים בעלי משכורת‪ ,‬יוקרה ועוצמה נמוכות מאלה של‬
‫הגברים ובתעשיות השוליות במשק (‪ .)Grimm & Stern, 1974‬יתרה מזאת‪ ,‬נוימן (‪ )2004‬מצאה כי‬
‫פערי השכר בין נשים לגברים אינם נובעים רק מהבדלים ברמת ההשכלה והניסיון המקצועי‪ ,‬אלא גם‬
‫מהבדלים במערכת התגמולים‪ .‬הבדלי היוקרה והכוח המיוחסים למינים משפיעים לרעה על יכולתן‬
‫של נשים לזכות בגמול הוגן בעבור עבודתן‪ ,‬ונמצא כי באותה עבודה מקבלות נשים שכר נמוך יותר‬
‫לעומת גברים (עפרוני‪ .)1980 ,‬גם נשים אשר חדרו לעיסוקים "גבריים" הופנו במסגרת עבודתן‬
‫להתמחויות "נשיות" המציעות אפשרויות מצומצמות יותר לקידום מבחינת שכר ויוקרה מקצועית‬
‫(יזרעאלי‪ .)1999 ,‬כמו כן‪ ,‬נשים רבות בוחרות לעבוד במשרה חלקית כדי להצליח לקיים את‬
‫‪17‬‬
‫תפקידיהן המסורתיים בטיפול בילדים ובמשק הבית‪ .‬החיסרון העיקרי של עבודה כזו הוא לטווח‬
‫הארוך‪ ,‬שכן היכולת להשתלב במקצועות המתגמלים יותר ולבסס קריירה פחותה במקרה של משרה‬
‫חלקית (שטייר‪.)2005 ,1999 ,1995 ,‬‬
‫אי השוויון המגדרי שתואר לעיל מתקיים גם במקצועות השייכים לתחום המשפטים‪ .‬אדון להלן‬
‫באופן שבו הדבר בא לידי ביטוי‪.‬‬
‫‪ 2.4‬נשים במקצוע עריכת‪-‬דין‬
‫‪ )1988( Abbott‬מציג שמונה תכונות בסיסיות המגדירות משלח‪-‬יד כ"מקצוע" )‪ (proffesion‬לעומת‬
‫"עיסוק" (‪ .)occupation‬על פי הגדרה זו‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא "מקצוע"‪ ,‬בנוגע לנשים במקצוע עריכת‪-‬‬
‫דין‪ ,‬הרלוונטית ביותר מבין שמונה התכונות הבסיסיות היא הענקת זכויות‪-‬יתר (‪ )privilege‬וכוח‬
‫שיש ל"מקצוע"‪ .‬למשל‪ :‬המדינה מאפשרת למקצוע לפקח על עצמו מבפנים‪ ,‬באמצעות בית דין‬
‫משמעתי של לשכת עורכי הדין‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬סטטוס המקצוע מעניק יוקרה חברתית‪ .‬בחברה‬
‫המודרנית‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא מקצוע המאופיין בפרופסיונאליזציה‪ ,‬הקיימת גם בעיסוקים מודרניים‬
‫נוספים כגון ראיית חשבון ורפואה‪ .‬הפרופסיונאליזציה מושתתת על הרעיון של חברה מקצועית‬
‫המקדשת ערכי הישגיות‪ ,‬אינדיו וידואליזם ושוויון הזדמנויות לשווים בכישוריהם‪ .‬האתוס המשפטי‬
‫מבוסס על זהות מקצועית המטשטשת הבדלי מוצא‪ ,‬מעמד‪ ,‬מגדר והשקפת עולם (רדאי‪ ,‬שלו וליבן‪-‬‬
‫קובי‪ .)1995 ,‬במילים אחרות‪ ,‬המשפט הוא מעין גוף ידע אוטונומי‪ ,‬אובייקטיבי ומשוחרר‬
‫מאינטרסים‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬אין סיבה לכך שנשים (או קבוצות מיעוט אחרות) העוסקות במקצוע‬
‫זה תיתקלנה במחסומי אפליה וריבוד שהרי הן בעלות מקצוע ומומחיות בתחומן‪ .‬אך ציפייה זו לא‬
‫עמדה במבחן המציאות‪ ,‬המעיד על אי שוויון ִמגדרי בפרופסיה המשפטית‪ .‬אפיקי הקריירה של‬
‫עורכות‪-‬דין מוגבלים בדרך כלל למה שנחשב לדרגות הנמוכות של המקצוע ושל תחומי העיסוק‬
‫הקיימים בו‪ .‬במקצוע עריכת‪-‬דין – מקצוע המבוסס על אמונה חזקה לפיה כמות הזמן המושקעת‬
‫בעבודה היא מדד למחויבות האישית של עורך‪-‬הדין לפירמה ושיקול חשוב בקבלת שותפות‬
‫ובונוסים‪ ,‬מיעוט שעות העבודה של הנשים ביחס לגברים מעמיד אותן בעמדת נחיתות גדולה‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫עורכות‪-‬הדין אינן מחזיקות במשרות בכירות בפירמות עסקיות‪ 7‬וגם אינן שותפות במשרדי עורכי‪-‬‬
‫דין גדולים‪ .‬הדבר נובע מחוסר יכולתן להשקיע שעו ת עבודה רבות הנדרשות למהלך של "מסלול‬
‫שותפות" תובעני ומן הקונפליקט העמוק שבו הן נתונות‪ :‬קריירה לעומת גידול ילדים (אליאס‬
‫ושטראי‪ ;1998 ,‬בוגוש ודון יחיא‪.) Epstein, 1993; Menkel - Meadow, 1998;1999 ,‬‬
‫לנוכח הגידול המתמיד במספרן של עורכות‪-‬הדין‪ ,‬הכירו מעסיקים רבים בחשיבותן וקיבלו אותן‬
‫לעבודה למרות מחויבותן לבית ולמשפחה‪ .‬כך התפתחו "מסלולי עבודה" מיוחדים לאימהות‬
‫(‪ ,)Mommy track‬המאפשרים עבודה בחצי משרה ושותפות חלקית‪ .‬מסלולים אלה עזרו לעורכות‪-‬‬
‫דין שהן אימהות "לשרוד" במקצוע‪ ,‬אך חסמו בפניהן את הדרך לשותפות מלאה בפירמות‬
‫ולתפקידים סמכותיים בעמדות שפיטה‪ .‬כלומר‪ ,‬בדומה להשתתפות הכללית של הנשים בשוק‬
‫העבודה‪ ,‬נמצא כי גם בשדה המשפטי עורכות‪-‬דין נוטות להימצא במסגרות שבהן הן עובדות פחות‬
‫שעות ומשתכרות פחות‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬לנשים כקבוצה חלשה במקצוע יש ייצוג יתר בקבוצות הלא–‬
‫מועסקים או המועסקים חלקית במקצוע (‪ .)Menkel – Meadow, 1998‬גם לאחר הסרתם של‬
‫המכשולים הפורמאליים‪ ,‬ולמרות הגידול המתמיד בשיעור השתתפותן של נשים במקצוע זה (הן‬
‫במשפט הפרטי והן במשפט הציבורי)‪ ,‬חוקרות בארה"ב ובמערב אירופה מצביעות על קיומם של‬
‫פערים ניכרים בין המעמד המקצועי של עורכות‪-‬דין לבין מעמדם המקצועי של עורכי‪-‬דין‬
‫(‪.)Harrington, 1988‬‬
‫‪ 2.4‬א' עורכות‪-‬דין בישראל‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬עם פתיחתן של המכללות הפרטיות בישראל ובמקביל לתמורות במעמד האישה‪,‬‬
‫אנו עדים לעלייה דרמטית במספרן של עורכות‪-‬הדין‪ 8.‬רדאי )‪ )1996‬מביאה סקירה כוללת של נשים‬
‫במקצועות המשפט בישראל‪ ,‬ולפי נתוניה נשים מופיעות במספרים הולכים וגדלים באקדמיה‪,‬‬
‫‪ 7‬כאמור‪ ,‬לפי הספרות והמחקרים המצויים כמפורט‪ .‬ייתכן ובעשור האחרון השתנו הנתונים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫מספר עורכות‪-‬הדין בישראל הוא ‪ ,13,606‬לעומת ‪ 19,750‬עורכי‪-‬דין‪ .‬העלייה הגדולה במספרן בולטת בהשוואה‬
‫לנתונים משנת ‪ ,1950‬שלפיהם מספרן של עורכות‪-‬הדין הפעילות בישראל היה רק ‪ ,30‬ובהשוואה לנתונים משנת ‪,1971‬‬
‫שלפיהם עורכות‪-‬הדין היו רק ‪ 10%‬מכלל עורכי‪-‬הדין בישראל (נקר ‪.)2006 ,‬‬
‫‪19‬‬
‫בשירות הציבורי‪ ,‬במשרדי עורכי‪-‬דין ובשפיטה‪ .‬בישראל כיהנו בקביעות נשים בבית המשפט העליון‬
‫מאז שנת ‪ ,1977‬וכיום עומדת בראש בית המשפט העליון נשיאה‪ .‬נשים מכהנות בעמדות בכירות‬
‫בתביעה הציבורית ובפרקליטות המדינה וכמו כן כיועצות משפטיות במשרדי ממשלה‪ ,‬באיגודים‬
‫מקצועיים ובמשטרה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהיררכיה הכלכלית של המקצוע המשפטי‪ ,‬הנשים מרוכזות ברמות‬
‫ההכנסה הנמוכות‪ .‬שכיחותן נמוכה בקרב השותפים במשרדי עורכי ‪-‬הדין‪ ,‬והן גם משלמות מחיר‬
‫כלכלי בעבור שילובן בענפים מסוימים של השירות הציבורי‪ :‬במקומות שבהם יש ריכוז גדול מאוד‬
‫של נשים בענף מסוים של השירות הציבורי‪ ,‬שכרן של הנשים נראה נמוך ביותר‪ .‬לטענתה של רדאי‬
‫(‪ ,)1996‬בהשוואה למדינות מערביות אחרות‪ ,‬בישראל יש תחושה של שייכות ושל קוליגאליות של‬
‫גברים ונשים במקצוע‪ ,‬העלולה לעמעם את הרגישות לאי שוויוניות אקטואלית‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫למספרן הרב של הנשים שהצליחו להגיע לראש הפירמידה (בשפיטה‪ ,‬בשירות הציבורי‪,‬‬
‫באוניברסיטאות ובפרקטיקה המשפטית) יש השפעה "מצננת" על המודעות לאפליה‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫בשירות הציבורי יש אפשרות לבחור בין משרות קרייריסטיות ותחרותיות לבין משרות ברמה‬
‫נמוכה‪ .‬נשים שבוחרות להנמיך את שאיפותיהן המקצועיות כדי לחיות חיי משפחה מסורתיים‬
‫רואות בכך מחיר הכרחי‪ ,‬ואינן נוטות לערער על עצם ההכרח הזה )‪.)Reday, 1996‬‬
‫תימוכין לכך‪ ,‬ניתן למצוא במחקרן של אליאס ושטראי (‪ )1998‬שהצביע על קיומה של מערכת‬
‫תגמולים שונה לגברים ולנשים במקצוע עריכת‪-‬הדין בישראל‪ .‬ראשית‪ ,‬המחקר הצביע על פיזור‬
‫דיפרנציאלי של נשים ושל גברים על‪-‬פני מגזרים וקטגוריות תעסוקתיות בעריכת‪-‬דין בישראל‪.‬‬
‫לעורכות‪-‬דין ייצוג יתר במגזר הציבורי ובמשרות של שכירות במגזר הפרטי‪ ,‬בעיקר במשרדים‬
‫הגדולים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ייצוגן חסר כשותפות או כעצמאיות‪ .‬זאת ועוד‪ :‬המחקר מלמד על קיום‬
‫פערים משמעותיים בשכר של הנשים במקצוע לעומת הגברים‪ ,‬כאשר במגזר הפרטי עורכות‪-‬דין‬
‫מרוויחות בממוצע רק ‪ 55%‬משכר הגברים; ואילו במגזר הציבורי כ‪ .76% -‬גם כאשר הרקע‬
‫החברתי‪-‬הדמוגרפי וההון האנושי של הנשים דומה לזה של הגברים‪ ,‬עבודתן של הנשים מוערכת‬
‫כשווה פחות‪ .‬עוד עולה ממחקרן של אליאס ושטראי (‪ ,)1998‬כי נשים עורכות‪-‬דין מרוויחות אמנם‬
‫בממוצע הרבה פחות מן הגברים במקצוע‪ ,‬אולם הן עדיין נמצאות בעמדה של יתרון מסוים לעומת‬
‫שאר הנשים בשוק העבודה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫הממצאים במחקרם של בוגוש ודון יחיא (‪ )1999‬מעידים על אפליה סמויה ולא מודעת של נשים‬
‫במערכת המשפט בישראל‪ .‬הדבר התבטא ביחס מכובד פחות כלפיהן לעומת עורכי‪-‬דין גברים מצד‬
‫המשתתפים בהליך המשפטי – עדים‪ ,‬עורכי‪-‬הדין של הצד השני והשופטים עצמם‪ .‬זאת ועוד‪ :‬ניתוח‬
‫של ‪ 2,500‬פסקי דין ויותר מלמד כי במקרים שבהם יוצגו נאשמים על ידי עורכות‪-‬דין‪ ,‬גזר עליהם‬
‫בית המשפט עונש חמור יותר לעומת נאשמים שיוצגו על ידי עורכי ‪-‬דין; במקרים שבהם התובעת‬
‫הייתה אישה‪ ,‬קיבלו הנאשמים עונש קל יותר לעומת מקרים שבהם התובע היה גבר (בוגוש ודון‬
‫יחיא‪. )1999 ,‬‬
‫הסקירה שהובאה לעיל מלמדת כי התופעה של נשים חרדיות העובדות כעורכות‪-‬דין מעניינת במיוחד‬
‫משום שהיא כרוכה למעשה בהתמודדות כפולה ואפילו "משולשת" מבחינתן של אותן נשים‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫במישור המקצועי‪ ,‬עריכת ‪-‬דין היא מקצוע תובעני במיוחד הכרוך בלימודים גבוהים‪ ,‬בהתמחות‬
‫מקצועית ובמבחני הסמכה הנפרסים על פני תקופה ממושכת‪ .‬כמו כן‪ ,‬העבודה בתחום כרוכה‬
‫במספר שעות עבודה גבוה יחסית למספר שעות העבודה המקובל במשק (אליאס ושטראי‪.)1998 ,‬‬
‫שנית‪ ,‬במישור ההלכתי‪-‬הדתי‪-‬החברתי‪ ,‬האישה החרדית העוסקת בעריכת‪-‬דין צריכה להתמודד עם‬
‫עבודה בסביבה חילונית‪ ,‬במחיצת גברים ועם ייצוג בבית המשפט‪ ,‬תנאים הנתפסים כבלתי רצויים‬
‫בעבור אישה בחברה החרדית‪ .‬שלישית‪ ,‬במישור המשפחתי‪ ,‬לצורך עיסוקה המקצועי של האישה‬
‫נדרש שינוי בתפיסת תפקידיה בבית ובמשפחה‪ .‬ההתמודדויות של עורכות‪-‬הדין החרדיות בשלושת‬
‫המישורים הללו ייבחנו במחקר הנוכחי‪.‬‬
‫המחקר יתמקד בתפיסתן של הנשים את עבודתן כעורכות‪-‬דין ובתהליך אשר הוביל אותן לבחור‬
‫במקצוע זה‪ .‬אעמוד על התנאים שאפשרו להן לצאת ללימודי משפטים ולעסוק במקצוע (כמו תמיכת‬
‫המשפחה‪ ,‬מצבן הכלכלי‪ ,‬גיל הילדים ומספרם ועוד); על הקשיים ועל הדילמות הניצבים ושניצבו‬
‫בעבר בדרכן בעקבות עיסוקן זה; ועל אופן התמודדותן עם קשיים ודילמות אלה‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫המחקר יבחן את תנאי העבודה המאפשרים לנשים החרדיות לעמוד בציפיותיה של הקהילה החרדית‬
‫מהן כנשים בד בבד עם עבודתן כעורכות‪-‬דין‪ ,‬ואת השינויים שחלו במערך המשפחתי שלהן בעקבות‬
‫עיסוקן החדש‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .3‬שיטת המחקר‬
‫‪ 3.1‬הגישה המחקרית‬
‫מטרתו של המחקר היא ללמוד על התנסויותיהן של עורכות‪-‬דין חרדיות ועל אודות המציאות‬
‫היומיומית הסובבת אותן כפי שהן רואות אותה‪ .‬המחקר מבקש לבחון את חוויותיהן של הנשים‬
‫מתוך עולם המושגים שלהן; לתפוס את מורכבות חייהן מתוך ההקשר החברתי שלהן; וללמוד על‬
‫מחשבותיהן ועל רגשותיהן‪ ,‬לא כמספרים אלא כבני אנוש בעלי התנסויות אישיות ‪(Mason, 1997‬‬
‫)‪ .;Reinharz, 1992‬מסיבה זו בחרתי במחקר זה להישען על פרדיגמת המחקר האיכותני‪ ,‬השונה‬
‫מהמתודולוגיה הכמותית המבוססת על שאלון סגור והמגבילה את תשובותיהם של הנחקרים‬
‫לקטגוריות שיצר החוקר מתוך עולם המושגים שלו‪ .‬בעוד שיטת המחקר הכמותית מבקשת להכליל ‪,‬‬
‫הרי שיטת המחקר האיכותנית מתמקדת בניסיון להבנה סובייקטיבית של הנחקר ומבקשת ללמוד‬
‫את עולם התוכן הרלוונטי מנקודת מבטו של הנחקר (צבר בן יהושע‪.)2001 ,‬‬
‫הגישה הפנומנולוגית נ מצאה כמתאימה למחקר זה ועליה מושתת המחקר הנוכחי‪ .‬התפיסה‬
‫הפנומנולוגית של המציאות היא תפיסה של החוויה )‪ .(Berger & Luckman, 1967‬החקירה‬
‫הפנומנולוגית נשענת‪ ,‬במידת האפשר‪ ,‬על ההתנסות הטהורה‪ ,‬ללא הנחות קודמות או מושגים‬
‫שנגזרים ממקום אחר אשר אינו התנסות‪ .‬גישה זו חו תרת לחדור לעולמם המושגי של הנחקרים‬
‫(גירץ‪ )1990 ,‬במטרה להבין את המשמעות שהם מבנים סביב אירועים ואינטראקציות בחיי היומיום‪.‬‬
‫גישה זו‪ ,‬לטענתו של ‪ 1967( Schutz‬מתוך‪ :‬יציב‪ ,)Bogdan & Biklen, 1998 ;1998 ,‬מאפשרת מיזוג של‬
‫מציאות קוגניטיבית אובייקטיבית עם תהליך של התנסות אישית סובייקטיבית‪ .‬לדידו‪ ,‬הגישות‬
‫הסוציולוגיות המסורתיות אינן מתייחסות למושגים המקובלים בעולמם של הנחקרים‪ ,‬אשר‬
‫מבטאים את מציאות חייהם‪ .‬מושגים אלה הם ה מרכיבים את המציאות החברתית בעלת‬
‫המשמעות‪ .‬מציאות זו איננה מורכבת מן העובדות ומן ההתרחשויות האובייקטיביות‪ ,‬אלא מהאופן‬
‫שבו אלה נתפסות על‪-‬ידי הנחקרים בחיי היומיום שלהם‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ 3.2‬המדגם‬
‫מאחר שמדובר במחקר איכותני אין מדובר במדגם בעל ייצוגיות סטטיסטית‪.‬‬
‫המדגם כלל ‪ 15‬נשים חרדיות ממגוון הזרמים של החברה החרדית העובדות כעורכות‪-‬דין‪ .‬נשים‬
‫מהזרם ה"חרד"לי" (חרדים‪-‬לאומים) ומקרב "בעלי תשובה" לא נכללו במדגם‪ ,‬מאחר שקבוצות‬
‫אלה נחשבות לחרדיות באופן חלקי בלבד (קפלן‪.)2003 ,‬‬
‫‪ 3.2‬א' מאפיינים דמוגרפים של המדגם‬
‫‪9‬‬
‫הנשים במדגם זה הן מן הזרמים החרדיים המרכזיים ‪ -‬קבוצות חסידיות שונות וליטאים – שיכונו‬
‫להלן "חרדיות‪-‬אשכנזיות"‪ ,‬ומקרב עדות המזרח‪ ,‬להלן "חרדיות‪-‬מזרחיות"‪ .‬אין המדגם כולל‬
‫קבוצות מן הזרם החרדי הקיצוני האנטי ציוני‪.‬‬
‫מוצא אתני‪ :‬שמונה נשים ממוצא אשכנזי ‪" -‬חרדיות‪-‬אשכנזיות"‪ ,‬שבע נשים ממוצא מזרחי ‪-‬‬
‫"חרדיות‪-‬מזרחיות"‪.‬‬
‫גיל‪ :‬רוב הנשים בטווח הגילים ‪ ;30--24‬שלוש נשים בנות ‪. 40--37‬‬
‫מקום מגורים‪ :‬רובן מירושלים ומבני ברק‪.‬‬
‫מצב משפחתי‪ 13 :‬נשים נשואות ו‪ 2-‬רווקות‪ .‬הנשואות מטופלות במספר ילדים קטנים‪.‬‬
‫הנשים הנשואות‪ 6 :‬מהן החלו את לימודי המשפטים כאימהות לילד אחד או יותר; ‪ 7‬נישאו במהלך‬
‫הלימודים‪.‬‬
‫מחקר זה אינו מתיימר להיות מחקר השוואתי בין "חרדיות‪-‬אשכנזיות" ל"חרדיות‪-‬מזרחיות"‪ ,‬אך‬
‫אין להתעלם מהעובדה כי ה"חרדיות‪-‬מזרחיות" החלו את לימודי המשפטים כרווקות (למעט אחת‪,‬‬
‫המבוגרת שביניהן)‪ ,‬ולעומתן רוב ה"חרדיות‪-‬אשכנזיות" החלו ללמוד משפטים כנשואות‪ ,‬למעט‬
‫שתיים‪.‬‬
‫‪ 9‬טבלה מפורטת מצורפת כנספח א'‬
‫‪23‬‬
‫רוב הנשים (שמונה) למדו משפטים במחזור הראשון של "המסלול החרדי" והוסמכו לעורכות דין‬
‫בשנת ‪ . 2006‬חמש למדו במחזור השני (הוסמכו ב‪ , )2007-‬ושתיים במחזור השלישי (הוסמכו ב‪-‬‬
‫‪.)2008‬‬
‫‪ 3.3‬שיטת הדגימה‬
‫שיטת הדגימה במחקר זה נסמכה על "מדגם נוחות" המתבסס על האפשרויות הפרקטיות של גישה‬
‫לנחקרים פוטנציאליים‪ .‬מאחר שזכיתי לשיתוף פעולה מחקרי עם הקריה האקדמית אונו‪ 15 ,‬הנשים‬
‫החרדיות שנכללו במדגם נבחרו מתוך רשימת הסטודנטיות שסיימו תואר ראשון במשפטים בקריה‬
‫והוסמכו למקצוע עריכת‪-‬דין בשנים ‪ .2008--2006‬בשלב ראשון‪ ,‬הקריה שלחה אליהן מכתב פנייה‬
‫להשתתפות במחקר‪ .‬מאחר שאף אחת מהן לא השיבה לפנייה‪ ,‬הופקדה בידי הרשימה השמית ופניתי‬
‫אליהן אישית באמצעות הטלפון‪ .‬הקושי למצוא מרואיינות היה גדול ואפרט על כך בהמשך‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫עם התקדמות המחקר נקטתי את שיטת הדגימה המכונה "כדור השלג" (צבר בן יהושע‪, )2001 ,‬‬
‫כלומר נעזרתי בחלק מן המרואיינות הראשונות כדי להגיע למרואיינות נוספות‪.‬‬
‫נוסף על כך נקטתי את שיטת "הדגימה התאורטית" (גבתון‪ .)2001 ,‬מושג זה‪ ,‬הלקוח משיטת‬
‫ה"תאוריה המעוגנת בשדה" )"‪(Glaser & Strauss, 1967; Strauss & Corbin,1998( ("Grounded Theory‬‬
‫משמעו כי הנתונים שאנו מוצאים‪ ,‬והניתוח והפרשנות הראשוניים שלהם‪ ,‬מכוונים אותנו אל‬
‫נחקרים נוספים עימם ניתן לשוחח‪ ,‬אל אירועים שניתן לצפות בהם ולחומרים אחרים שנרצה‬
‫לחקור‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬לאחר שביצעתי ארבעה ראיונות‪ ,‬סיווגתי את הממצאים שעלו מדברי‬
‫המרואיינות למספר "קטגוריות ראשוניות"‪ .‬בשלב מתקדם יותר של המחקר פנייתי למרואיינות‬
‫נוספות בנושאים מסוימים‪ ,‬מתוך הנחה כי יוכלו לספק לי מידע רלוונטי לגבי אותן תמות ראשוניות‬
‫שבהן בחרתי להתמקד‪ .‬נראה אפוא כי על‪-‬פי שיטה זו‪ ,‬תהליך איסוף הנתונים‪ ,‬ניתוחם ופרוצדורת‬
‫הדגימה אינם נבדלים זה מזה באופן מוחלט‪.‬‬
‫המושג "מדגם נוחות" שצוין לעיל יש בו כדי להטעות‪ ,‬שכן תהליך איתור המרואיינות לא היה פשוט‬
‫כלל וארך זמן רב‪ ,‬ועל כך להלן‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ 3.3‬א' הקשיים באיתור המרואיינות‬
‫קושי רב באיתור מרואיינות מתאימות למחקר גרם לכך שתקופת הראיונות התארכה לשנתיים‪,‬‬
‫דהיינו‪ ,‬מהסמכת המחזור הראשון של בוגרות "המסלול החרדי" ב‪ 2006-‬ועד הסמכת המחזור‬
‫השלישי ב‪ .2008-‬הקשיים נבעו מכמה טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬התברר לי כי רוב הנשים שלמדו ב"מסלול‬
‫החרדי" אינן מגדירות את עצמן כשייכות לזרם החרדי‪ .‬שלושת המחזורים הראשונים של ה"מסלול‬
‫החרדי" (מ‪ 2001-‬ועד ‪ )2003‬התאפיינו במספר רב של נשים דתיות "בעלות תשובה"‪ ,‬של נשים מהזרם‬
‫החרד"לי (חרדי‪-‬לאומי) ושל נשים מהזרם הדתי‪-‬הלאומי‪ .‬ואכן‪ ,‬בריאיון שערכתי עם הרב יחזקאל‬
‫פוגל‪ ,‬מנהל הקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו‪ ,‬נמסר לי כי עם פתיחת התוכנית החדשנית‬
‫מסוגה בשנת ‪ 2001‬נרשמו מעט נשים חרדיות ללימודי משפטים‪ ,‬אך בשנים שלאחר מכן עלה מספרן‪.‬‬
‫לדברי הרב פוגל‪ ,‬משנת ‪ 2003‬ואילך השתנה צביון האוכלוסייה הלומדת ב"קמפוס החרדי" ומנה‬
‫יותר נשים חרדיות‪ .‬שנית‪ ,‬חלק מהסטודנטיות החרדיות שסיימו את הלימודים לא ניגשו למבחן‬
‫ההסמכה מסיבות השמורות עמן‪ .‬שלישית‪ ,‬היו לא מעט עורכות‪-‬דין חרדיות שהוסמכו לעסוק‬
‫במקצוע אך החליטו שלא לעבוד בו‪ ,‬ולכן גם הן לא היו רלוונטיות למחקר‪ .‬הטעם הרביעי קשור‬
‫לעובדה שמספר לא מבוטל של עורכות‪-‬דין חרדיות סירבו להתראיין‪ ,‬מקצתן מתוך חוסר עניין‬
‫ומקצתן מתוך חשש‪ .‬מעטות התייעצו עם בעליהן ואלה לא נתנו את הסכמתם לקיום הריאיון‪ .‬יש‬
‫לציין בעניין זה כי התניית הריאיון בהסכמת הבעל בקרב נשים חרדיות אינה חריגה (זלצברג‪.)2005 ,‬‬
‫‪ 3.3‬ב' מרואיינים נוספים‬
‫כדי לקבל פרספקטיבה רחבה יותר על הקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו ובייחוד על לימודי‬
‫המשפטים‪ ,‬שוחחתי עם אנשים נוספים‪ :‬ד"ר ריבי שומרוני‪-‬כהן‪ ,‬דיקן הסטודנטים‪ ,‬והרב יחזקאל‬
‫פוגל‪ ,‬מנהל הקמפוס החרדי‪ .‬שוחחתי גם עם אחת הסטודנטיות שבמהלך לימודיה "חזרה בשאלה"‪.‬‬
‫השיחה עמה הייתה ביוזמתה האישית‪ ,‬לאחר שקיבלה את מכתב פנייתי שנשלח מהקריה האקדמית‬
‫אונו‪ .‬כאמור‪ ,‬לא יכולתי להכלילה במדגם המחקר משום שאינה חרדית‪ ,‬אך סיפורה האישי הוביל‬
‫לנקודות מבט נוספות על תחומי המחקר ושפך אור נוסף על הדילמות של הנשים החרדיות בכל‬
‫הנוגע למקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬על ההתמודדות שלהן עם דילמות אלה ועל מציאות חייהן בהקשר זה‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ .4‬כלי המחקר‬
‫איסוף הנתונים נעשה באמצעות ראיונות מובנים למחצה‪ .‬ריאיון מובנה למחצה הוא סוג של שיחה‬
‫בעלת תכלית מסוימת‪ :‬מצד אחד מתאפשרת סטנדרטיזציה של השאלות המוצגות לכל המרואיינות‪,‬‬
‫ומצד אחר יש מרחב לכל אחת מהן לבטא את עצמה (צבר בן יהושע‪ .)2001 ,‬באופן זה התאפשרה‬
‫נגישות להקשרים התרבותיים של התנהגות המרואיינות ונפתחה הדרך להבין את המשמעות של‬
‫התנהגות זו (שקדי‪.)2003 ,‬‬
‫עריכת הריאיון המובנה למחצה סיפקה הזדמנות ללמוד על חיי היומיום של המרואיינות‪ ,‬על עולם‬
‫המושגים שלהן מנקודת מבטן ועל אופן התמודדותן עם המציאות שסביבן‪ .‬ריינהרז ( ‪Reinharz,‬‬
‫‪ )1992‬מציינת את יתרונותיו של הריאיון המובנה למחצה כמאפשר נגישות לרעיונות‪ ,‬למחשבות‬
‫ולזיכרונות של הנחקרים בשפתם שלהם ולא בשפת החוקר‪/‬ת‪ .‬עוד מציינת ריינהרז ( ‪Reinharz,‬‬
‫‪ )1992‬כי בסוג זה של ראיון ניתן ללמוד מדבריהן של המרואיינות על השקפותיהן‪ ,‬על גישתן‬
‫לאירועים ולערכים‪ ,‬על דרישותיהן מהחיים ועל ציפיותיהן מהעתיד‪ ,‬ובאופן זה לשרטט תמונה‬
‫רחבה של עולמן‪ .‬שיטה זו עושה שימוש ביכולת הקליטה‪ ,‬ברגישות ובפתיחות‪ ,‬וגם בתובנותיי‬
‫כחוקרת ביחס להתרחשויות‪.‬‬
‫במהלך הראיונות נשאלו הנשים על נושאים שונים‪ ,‬כגון הסיבות לבחירתן במקצוע עריכת‪-‬דין‪,‬‬
‫תקופת הלימודים וההתמחות‪ ,‬רקע משפחתי‪ ,‬תמיכת המשפחה ובני הזוג בדרך שבה בחרו‪ ,‬תגובת‬
‫הסביבה למקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬תהליך מציאת העבודה‪ ,‬וייצוג בבתי המשפט (ראה בנספח ב' מדריך‬
‫ריאיון)‪.‬‬
‫מקצת המרואיינות ביקשו לבחון במהלך הריאיון את מציאות חיי כאישה חילונית‪ .‬לעתים שאלו‬
‫שאלות על סוגיות שונות שעלו במחקר וביקשו להשוות את מצבן למצבי‪ .‬תוך כדי המענה‬
‫לשאלותיהן נוצרה קירבה ביני לבין חלק מהן‪ .‬לפתיחות שנוצרה בינינו תרמה גם העובדה כי אני‬
‫חילונית החוקרת נשים חרדיות "מבחוץ" ונמצאת מחוץ למעגלי ההיכרות שלהן‪ .‬עובדה זו ִאפשרה‬
‫להן לדבר ביתר חופשיות על חייהן הפרטיים ביותר ולחשוף בפני סודות שלא יכלו לחשוף בפני‬
‫הנשים "מבפנים" (זלצברג‪.)2005 ,‬‬
‫‪26‬‬
‫כאמור‪ ,‬תהליך הראיונות נמשך כשנתיים‪ 10 .‬משך כל ריאיון השתנה ממרואיינת אחת לאחרת‪ ,‬והיה‬
‫תלוי במידת היענותה של המרואיינת לספר ולהרחיב בסוגיות שהועלו‪ .‬בממוצע נמשכו הראיונות‬
‫כשעה עד שעה וחצי‪ .‬הם נערכו במקום שאותו בחרה המרואיינת‪ .‬שישה ראיונות נערכו בביתן של‬
‫המרואיינות; חמישה נערכו במשרד‪ ,‬במקום עבודתן‪ ,‬שלוש נשים הגיעו לביתי ואחת ביקשה להיפגש‬
‫בבית קפה‪.‬‬
‫מטעמים אתיים כל השמות המוזכרים במחקר בדויים‪.‬‬
‫‪ .5‬עיבוד וניתוח הנתונים‬
‫כל הראיונות הוקלטו בהסכמת המרואיינות ותומללו לאחר מכן‪ .‬בהתאם לפרדיגמה האיכותנית‪,‬‬
‫הנתונים שנאספו עובדו בשיטה של ניתוח תוכן‪ ,‬כלומר באמצעות מיון הנתונים לתמות מרכזיות‬
‫שעלו במהלך הראיונות‪ .‬בשיטה זו של ניתוח‪ ,‬אפשר להראות רכיבים שונים של התכנים‪ .‬לשיטתם‬
‫של ‪ ,)1994( Miles & Huberman‬העובדה שהמחקר האיכותני מאפשר להביט במציאות השלמה ולא‬
‫בחלקים ממנה‪ ,‬מאפשרת לו לספק הסבר למתרחש‪ )1998( Creswell .‬מתאר את ניתוח הנתונים‬
‫כתהליך הכולל כמה שלבים‪ :‬יצירת קטגוריות ראשוניות‪ ,‬סיווג החומר לאותן קטגוריות‪ ,‬מתן‬
‫פרשנות‪ ,‬ולבסוף ניסוח מצומצם של התמות העיקריות שבהן עוסק דוח המחקר‪ .‬לפיכך‪ ,‬מתוך‬
‫החומר שהתקבל מן הראיונות‪ ,‬קובצו התכנים השונים אשר העלו המרואיינות לתתי נושאים‪ .‬בשלב‬
‫נוסף נערך ניסיון למצוא מכנים משותפים בין התכנים שעלו בראיונות השונים‪ .‬דרך זו אפשרה את‬
‫ארגון התכנים שעלו מן הראיונות‪ ,‬תוך שמירה על ההתנסות האישית של כל מרואיינת‪ .‬טכניקה‬
‫חזרתיות ותיקוף פנימי‪ ,‬תיאור שיטתי והפקת היסקים‬
‫ִ‬
‫מחקרית זו מבוססת על שיטתיות המאפשרת‬
‫על ידי גילוי וזיהוי של מסרים על פי כללים מנוסחים מראש (צבר בן יהושע‪ .)2001 ,‬ניתוח זה‬
‫מתייחס למילים ולתיאורים של האינפורמנטים כמשקפים את רגשותיהם‪ ,‬את מחשבותיהם‪ ,‬את‬
‫אמונותיהם ואת הידע שלהם (שקדי‪.)2003 ,‬‬
‫‪ 10‬כמפורט בעמ' ‪ 24‬לעיל‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ .6‬ניתוח הממצאים‬
‫מניתוח הראיונות עלו שבע תמות מרכזיות בחייהן של המרואיינות‪ :‬הראשון‪ ,‬הרקע המשפחתי‬
‫הייחודי שלהן; השני‪" ,‬חריגות" בבחירת בן הזוג; השלישי‪ ,‬החלטתן לפנות ללימודי משפטים ;‬
‫הרביעי‪ ,‬מקומו של הבעל בהחלטה זו; החמישי‪ ,‬תקופת הלימודים וההכשרה; השישי‪ ,‬עבודתן‬
‫כעורכות‪-‬דין; והשביעי‪ ,‬השפעותיו של עיסוק זה על היבטים שונים בחייהן‪.‬‬
‫ממצאי המחקר יוצגו להלן באופן כרונולוגי – החל ברקע המשפחתי של המרואיינות בטרם פנו‬
‫ללימודי משפטים‪ ,‬וכלה בעיסוקן בפועל בעריכת‪-‬דין‪ .‬הצגת הממצאים בדרך זו מובילה את הקורא‬
‫ללב המחקר‪ ,‬דהיינו חושפת בפניו את התהליך המורכב שחוו המרואיינות עצמן למן הרגע שבו‬
‫החליטו ללמוד לימודי משפטים ועד לעיסוקן בפועל בעריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫הממצאים יוצגו בלווי ציטוטים מפי הנחקרות הממחישים את הנושא הנדון‪ .‬הציטוטים שיוצגו‬
‫בפרק הם ציטוטים נבחרים מיני רבים וזאת משני טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬רבים מן הדברים שהעלו‬
‫המרואיינות חזרו על עצמם‪ ,‬ולא מצאתי טעם להלאות את הקורא בציטוטים יתר על המידה‪ .‬שנית‪,‬‬
‫מבחינה אתית היה עלי לגנוז ציטוטים מסוימים‪ ,‬כדי לא לחשוף פרטים מזהים של המרואיינות‪.‬‬
‫‪ 6.1‬רקע משפחתי‬
‫תאוריית הלמידה החברתית הנוגעת לקבלת החלטה בבחירת מקצוע (‪ )Krumboltz, 1996‬דנה בין‬
‫היתר בתנאים ובגירויים סביבתיים המובילים להתנסויות לימודיות חדשות‪ ,‬היכולות להיות‬
‫משמעותיות בתהליך הבחירה במקצוע‪ .‬התאוריה מציגה מודל המשכי‪ ,‬שעל פיו הפרט חשוף באופן‬
‫מתמיד לגורמים ולגירויים חיצוניים המשפיעים על אפשרויות הלימוד שלו ועל בחירתו במקצוע‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫הרקע המשפחתי של הפרט והסביבה שבה צמח מהווים גורם מרכזי אשר לו תרומה ניכרת בעיצוב‬
‫עתידו‪ .‬השפעה זו ניכרת בכל תחומי החיים ואף בבחירת המקצוע‪ ,‬כאשר חלק ניכר מהשפעה זו‬
‫מיוחס להורים (‪ ,)Super, 1995‬למאפייני המשפחה ולחינוך בבית‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬פרק זה ידון ברקע המשפחתי של המרואיינות‪ ,‬קרי‪ ,‬במאפייני המשפחות שבהן גדלו ובסגנון‬
‫החינוך שהונהג בבתיהן‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬במהלך הראיונות תיארו המרואיינות את חריגותן‬
‫בחברה החרדית בעיקר במסגרת התייחסותן לחינוך ולערכים שהונחלו להן בבתי הוריהן ‪.‬‬
‫‪ 6.1‬א‪" .‬פתיחות" בבית ההורים‬
‫כל המרואיינות גדלו בבתים חרדיים והתחנכו במערכת החינוך החרדי של מוסדות "בית יעקב" על‬
‫שלוחותיה השונות‪ .‬עם זאת‪ ,‬רובן ציינו כי בבתיהן שררה "פתיחות" בנושאים שונים‪ .‬הן השתמשו‬
‫לרוב במילים "פתוח" ו"פתיחות" לתיאור חינוכן בבית הוריהן‪ .‬פתיחות זו באה לידי ביטוי באופנים‬
‫שונים‪ ,‬כפי שאציג להלן‪.‬‬
‫היחס להשכלה וללימודים‬
‫חלק מהמרואיינות ציינו כי ה"פתיחות" במשפחתן באה לידי ביטוי בתחום הלימודים וההשכלה‪.‬‬
‫מדברי רינה עלה כי החינוך ה"פתוח" בבית הוריה היה גורם תומך בעניין בחירתה בלימודי‬
‫משפטים‪:‬‬
‫אבא שלי גדל בסביבה מאוד הדוקה‪ ,‬אבל בגלל שנסע לתקופה לארה"ב אז אני חושבת שגם כן‬
‫היה שוני בהסתכלות‪ ...‬המשפחה עודדה מאוד [להשכלה]‪ .‬ההורים שלי חינכו ליותר פתיחות‪,‬‬
‫אז מטבע הדברים הם לא רק קיבלו את זה [לימודי משפטים]‪ ,‬הם אפילו מאוד שאפו לזה‪.‬‬
‫ההורים שלי מאוד מאוד תמכו‪.‬‬
‫שני ממצאים מעניינים עולים מדברי רינה‪ .‬ראשית‪ ,‬הוריה שאפו שהיא תלמד‪ ,‬והיא קושרת‬
‫קשר ישיר (כדבריה‪" :‬אז מטבע הדברים") בין החינוך ה"פתוח" שהם הנהיגו בביתם לבין‬
‫תמיכתם בהחלטתה לפנות ללימודי משפטים‪ .‬שנית‪ ,‬חשוב לרינה להדגיש את העובדה כי‬
‫אביה גדל בסביבה אדוקה מבחינה דתית עוד לפני שהיא מציינת את נסיעתו לחו"ל‪ .‬באמצעות‬
‫זאת היא מבקשת להדגיש כי למרות ה"פתיחות"‪ ,‬הקשורה לדבריה גם לחיים בחו"ל‪ ,‬עדיין‬
‫‪29‬‬
‫היה החינוך בבית הוריה חרדי‪ ,‬וה"פתיחות" שהיא מתארת אינה סותרת את דתיותה‪ .‬עם‬
‫זאת‪" ,‬פתיחות" זו אפשרה לה לנווט את בחירתה ללימודי משפטים‪.‬‬
‫לאה קשרה קשר ישיר בין "פתיחותו" של אביה לבין אי התנגדותו כלפי לימודי המשפטים שלה‬
‫כעניין חריג‪" :‬אבא שלי לא דחף ללימודים [לימודי משפטים]‪ ,‬אבל לא התנגד‪ ,‬הוא אדם מאוד‬
‫'פתוח'‪ ,‬לא הטיפוסים הקלאסיים‪".‬‬
‫ברוריה למשל ציינה כי "אצל שנינו [היא ובעלה] הייתה "פתיחות" במשפחה‪ ,‬אצלי הפתיחות הייתה‬
‫ללימודים והשכלה"‪ .‬נראה כי חשוב לברוריה לתאר גם את בית הורי בעלה‪ ,‬אף שנשאלה על הרקע‬
‫המשפחתי הפרטי שלה‪ ,‬מאחר שגם בעלה למד משפטים במסגרת הקריה האקדמית אונו וכיום גם‬
‫הוא עוסק לפרנסתו בעריכת‪-‬דין‪ .‬באופן זה היא מדגישה בפני כי הרקע המשפחתי ה"פתוח" שלה‬
‫ושל בעלה נוגע לעובדה שהחלטתם לעסוק במקצוע זה לא נתפסה אצל שניהם כחריגה‪.‬‬
‫יש לציין כי במהלך הריאיון תיארה ברוריה את הקושי הכלכלי שחוו היא ובעלה במהלך חייהם‬
‫המשותפים‪ .‬פנייתם ללימודי משפטים נבעה בין היתר גם משיקול של ניעות כלכלית‪.‬‬
‫כהמשך למתואר בנוגע ליחס ההורים להשכלה‪ ,‬מדבריהן של כמחצית מהמרואיינות עולה כי בחירתן‬
‫לרכוש השכלה גבוהה נבעה בין היתר גם מערך השאפתנות להצלחה בלימודים שהונחל להן בבית‬
‫הוריהן‪.‬‬
‫רינה ציינה שהוריה חינכו את ילדיהם לשאוף למסגרות לימודים גבוהים‪.‬‬
‫ההורים שלי חינכו אותנו מאוד מאוד לשאפתנות‪ .‬אנחנו כל הילדים אמביציונריים בצורה‬
‫מטורפת‪ ...‬האחים שלי הולכים במסלול של אבא שלי‪ ,‬ואם לא הייתה להם תמיכה מההורים‪,‬‬
‫אני לא יודעת אם הם היו ממשיכים לשבת וללמוד‪ ...‬יש להם את היכולת ללמוד‪ ,‬אבל גם יש‬
‫להם את התמיכה‪ ,‬והתמיכה מההורים מאפשרת להם את השקט הנפשי הזה ללא דאגות‪.‬‬
‫רינה הציגה את ערך השאפתנות שהנחילו הוריה לילדיהם כגורם ישיר לשאפתנות המאפיינת אותה‬
‫ואת אחיה (שפנו ללימוד תורני גבוה)‪ .‬באמצעות חזרה והדגשה היא מוסיפה את חשיבות התמיכה‬
‫הנפשית והכלכלית שקיבלו היא ואחיה מהוריהם בכל הנוגע ללימודים גבוהים‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ברוריה מתארת את אביה כמקור לשאפתנותה‪ ,‬וכן את השפעתו גם על בעלה בהחלטתו לפנות‬
‫ללימודי משפטים‪:‬‬
‫אבא שלי היה נורא שאפתן‪ .‬עודד למצוינות כי גם ידע שיש [לי] יכולות‪ .‬גם אם הייתי מביאה‬
‫ציון ‪ 99‬הוא היה שואל "מישהי קיבלה ‪ "?100‬היה חשוב לו לוודא שאני הכי טובה‪ .‬מהשאלות‬
‫האלו‪ ,‬זה חודר לך שאת צריכה להיות הכי טובה‪ ,‬זה מחדיר לך מוטיבציה‪ .‬אבא גם הכניס‬
‫לבעלי את השאפתנות וההישגיות ללמוד‪.‬‬
‫מבין המרואיינות היו שהדגישו את היות משפחתן חריגה בכל הנוגע לרכישת השכלה‪.‬‬
‫רות זוקפת את סיום מבחני הבגרות לזכותם של הוריה‪ .‬יחסם החריג של הוריה לרכישת השכלה‬
‫מת בטא בכך שהם עמדו על כך שהיא תסיים את הסמינר עם תעודת בגרות וזאת חרף הסיכון בו‬
‫עמדו שמא יתגלה הדבר בסמינר בו למדה‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫בסמינר שלמדתי לא היו בגרויות‪ .‬אבל ההורים "דחפו" אותי ועוד חברה שלי לעשות מבחני‬
‫בגרות‪ .‬זה היה כמובן בלי שאף אחד ידע שלא יסלקו אותנו מהסמינר‪ .‬זה היה חשוב להורים‬
‫שלי‪ ...‬אימא שלי תמיד הייתה אומרת לי את יותר טובה מכולם‪ ,‬תמיד תגידי לעצמך שאת‬
‫הכי טובה מכולם‪ .‬היא הכניסה בי הרבה שאפתנות‪.‬‬
‫בדומה לה‪ ,‬רבקה‪ ,‬בת הקהילה החסידית‪ ,‬בוחרת להסביר לי כי משפחתה אינה "סטנדרטית" בנוגע‬
‫ליחסה לרכישת השכלה‪ .‬לדבריה‪" :‬אנחנו לא נחשבים למשפחה סטנדרטית‪ ...‬אנחנו חרדים מאוד‪.‬‬
‫אבל כולם יצאו ללמוד‪ ,‬זה לא אופייני‪ ...‬כל כך‪ ...‬במיוחד הבנות‪ ...‬והרבה שואלים איך זה שכולם‬
‫למדו? איך קורה כזה דבר?"‬
‫בקרב הציבור החסידי נחשבת פנייתה של רבקה ואחיותיה ללימו דים גבוהים כחריגה במיוחד וזאת‬
‫מאחר שבחלק ניכר מהציבור החסידי עול הפרנסה אינו מוטל על הנשים בלבד וגברים רבים‬
‫משתלבים בשוק העבודה (גונן‪ ;2000 ,‬כהן‪ ;2005 ,‬קינג‪-‬גזית ‪.)2005‬‬
‫סביבת המגורים‬
‫כמה מהמרואיינות זיהו "פתיחות" בסביבת המגורים שלהן‪ ,‬והן ציינו את סביבת מגוריהן כגורם‬
‫שהשפיע על בחירתן במקצוע עריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫רינה למשל מתארת את ההשפעה של סביבת המגורים על אביה‪" :‬אבא שלי גדל בסביבה מאוד‬
‫אדוקה‪ ,‬אבל בגלל שנסע לתקופה לארה"ב אז אני חושבת שגם כן היה שוני בהסתכלות"‪.‬‬
‫רבקה‪ ,‬למשל‪ ,‬גדלה בסביבה שאינה דתית בשל עבודתו של אביה (מנהל בית‪-‬דין רבני)‪ .‬היא מייחסת‬
‫חשיבות רבה לחשיפתה לסביבה חילונית ולהשפעותיה של חשיפה זו על עצם בחירתה במקצוע‬
‫עריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫רבקה‪:‬‬
‫אני מגיל קטן רציתי ללמוד‪ .‬גדלתי בסביבה חילונית‪ ,‬היינו המשפחה החרדית היחידה‪ .‬זה‬
‫אחרת‪ ,‬לא כמו בני ברק וירושלים‪ .‬מהרגע הראשון שידעתי שיש כזה מקצוע עריכת‪-‬דין‪,‬‬
‫רציתי ללמוד אותו‪ ...‬אין לי ספק כי אם הייתי חיה בבני ברק בשכונה חרדית כמו שאני גרה‬
‫היום‪ ,‬לא הייתי נחשפת להרבה דברים חילוניים‪.‬‬
‫נסיעות לחו"ל‬
‫חלק מהמרואיינות קשרו בין ה"פתיחות" של בית ההורים לבין טיולים בחו"ל‪ .‬בהיותן תיירות‬
‫במדינות זרות‪ ,‬הייתה להן אפשרות לבחון אורחות חיים ותרבויות שונות בעולם בניגוד לרוב‬
‫המשפחות בסביבתן‪ .‬בנימין (תשנ"ב) מתאר את התייר כמתעניין בהיסטוריה‪ ,‬במורשת ובסמלי העיר‬
‫וכמבקש ללקט מידע על המקום‪.‬‬
‫תמר למשל הסבירה‪:‬‬
‫הורי חינכו אותנו לחינוך חרדי "פתוח" ואנחנו טעמנו הרבה מהעולם מתוך אידיאולוגיה‪ .‬כל‬
‫קיץ טיילנו בחו"ל וגם "נפתחנו" להמון דברים שהחרדים לא "נפתחים" וזה היה מתוך מגמה‬
‫של ההורים שלי‪ .‬אנחנו ‪ 10‬ילדים שכל אחד הוא משהו אחר‪ .‬יש לנו חרדים‪-‬חרדים ויש לנו‬
‫חרדים "פתוחים" ויש חרדים "פושרים"‪ .‬אבא שלי בהשקפה‪ ,‬מצד אחד גידל אותנו‪ ,‬על‬
‫צניעות והפשטות וההלכה והכל‪ .‬מצד שני הוא כן גידל אותנו לחשוב ראש "פתוח" ו"להיפתח"‬
‫לעולם וכאילו הוא לא חושב שצריך ל"סגור"‪ ,‬כי הוא טוען שמישהו "נסגר" ו"נסגר" אז הוא‬
‫נפגש עם העולם והכל "נפתח" בבת אחת וזה לא רצוי בעיניו‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫צילה אמרה‪:‬‬
‫המשפחה שלי "פתוחה" כלפי חוץ‪ .‬בבית מקיימים מצוות קלה כחמורה‪ ,‬העקרונות אותם‬
‫עקרונות‪ .‬צניעות גם בחוץ תהייה אותה צניעות‪ ,‬אבל ב"חוץ" השוני הוא מבתים אחרים‪,‬‬
‫כלומר אנחנו ילדים שראו יותר‪ .‬נסענו הרבה לחו"ל‪ ,‬גדלנו בבית מבוסס‪ ,‬אז גם האפשרויות‬
‫שההורים נתנו היו אפשרויות שיותר "פתחו" את העיניים‪ .‬אבא היה איש עסקים‪ ,‬אז הוא בא‬
‫במגע המון עם העולם שבחוץ‪ .‬ראיתי וזה עניין אותי‪.‬‬
‫תמר וצילה מתארות את החשיבות שהוקנתה במשפחותיהן להקפדה על המצוות‪ .‬עם זאת‪ ,‬שתיהן‬
‫מציינות את מגמת הוריהן לפתיחות ולהתבוננות בעולם שמחוץ לסביבתן הטבעית‪ .‬דומה שחשוב‬
‫לשתיהן לצי ין כי הערכים והעקרונות שהונחלו בבית ההורים היו על פי ערכי החינוך החרדי (נקודה‬
‫שהודגשה זה כבר על ידי מרואיינות אחרות)‪ .‬בה בעת הן מציינות את חריגותן לעומת החברה‬
‫החרדית בעקבות חשיפתן לעולם שמחוץ לבית‪.‬‬
‫בדומה להן מעידה רות‪" :‬החינוך של הורי היה די פתוח‪ ,‬הכוונה לעולם שבחוץ‪ .‬שלחו אותי ואת‬
‫האחיות שלי לקמפינגים של בנות חרדיות בארצות הברית‪ ,‬נסענו כמעט כל שנה לחו"ל והסתרנו את‬
‫זה שלא ידעו בסמינר‪".‬‬
‫רות מציינת כי נסיעותיה לחו"ל הוסתרו מן הסמינר שבו למדה‪ .‬הסיבה לכך טמונה בעובדה שהיא‬
‫ואחיותיה יצאו ללא ההורים למחנות נוער בחו"ל‪ .‬עובדה זו כשלעצמה מעידה עד כמה נסיעה לחו"ל‬
‫של בת ללא הוריה נחשבת לחריגה בחברה החרדית בישראל‪ .‬רות מציגה את החלטת הוריה לשלוח‬
‫אותה כמה פעמים לחו"ל ללא הודעה לסמינר כמקובל‪ ,‬וזאת כסימן לפתיחותם של הוריה כלפי‬
‫ה"עולם שבחוץ"‪.‬‬
‫יש לציין כמובן שמן העדויות הללו עולה גם חריגותן הכלכלית של משפחות המרואיינות‪ ,‬המתבטאת‬
‫בנסיעות לחו"ל בתדירות גבוהה‪.‬‬
‫עד כה הוצגו הממצאים העוסקים ברקע המשפחתי של המרואיינות‪ .‬כפי שהוצג עד כה‪ ,‬מרבית‬
‫המרואיינות הגדירו את עצמן כ"חריגות" בסביבתן החברתית במובנים שונים‪ .‬כאמור‪ ,‬חלקן טענו‬
‫כי קיבלו חינוך "פתוח" בבית הוריהן‪ ,‬עניין חריג כלשעצמו‪ ,‬ולא ניתן להימנע מלראות את הקשר בין‬
‫‪33‬‬
‫החינוך הזה לבין חריגות משפחתן ביחסן להשכלת בנותיהן‪ .‬להלן אציג את האופנים שבהם‬
‫מתבטאת ה"חריגות" של המרואיינות כפי שזו עלתה מדבריהן בתהליך בחירת בן הזוג‪.‬‬
‫‪ 6.2‬ה"חריגות" בבחירת בן הזוג‬
‫חלק מהמרואיינות העלו את חריגותן כאשר דיברו על תהליך מציאת בן זוג‪ .‬בהקשר זה יש לציין כי‬
‫מאחר שתהליך בחירת בן הזוג נתפס בחברה החרדית כבעל חשיבות עליונה‪ ,‬אין מותירים אותו ליד‬
‫המקרה או לגחמה של אהבה‪ ,‬אלא‪ ,‬מנהלים תהליך זה בצורה שקולה והגיונית (זלצברג‪)2007 ,‬‬
‫הנישואין בחברה החרדית נתפסים‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬כהתקשרות עסקית בין שני הצדדים‪ ,‬ההורים‬
‫נוטלים חלק מרכזי בתהליך מציאת בני הזוג לילדיהם‪ ,‬ולפיכך בחירה אישית של בני הזוג אינה‬
‫מהווה מרכיב בעל משקל ממש (‪.(Goshen-Gottstein, 1966 ; Hielman, 1992;Jayanti,1982‬‬
‫ההורים‪ ,‬כאמור‪ ,‬הם המופקדים העיקריים על מציאת בני הזוג לילדיהם‪ .‬ואולם‪ ,‬ההתקשרות בין‬
‫שני הצדדים‪:‬הורי בני הזוג ובני הזוג עצמם‪ ,‬נעשית על פי רב באמצעות שדכן (לוי‪Berger- ;1989 ,‬‬
‫;‪.)Sofer, 1979; Goshen-Gottstein, 1966; Hielman, 1992‬‬
‫במהלך הראיונות תיארו רב המרואיינות את חריגותן בנוגע לבחירת בן זוגן לעומת סביבתן החרדית‪.‬‬
‫הדסה לדוגמה היא רווקה שגילה יותר מ‪ – 25 -‬גיל חריג לרווקה בחברה החרדית‪ 11.‬לדבריה‪:‬‬
‫האמת שאני טיפוס די מרדן‪ .‬תמיד הייתי מתחברת לשונה‪ ,‬לא לסקטור הזה ולכללים האלו‪.‬‬
‫כאילו אני לא מאוד בתלם‪ .‬תמיד הרגשתי שאני שונה לא מתחברת‪ ...‬תראי‪ ,‬כל האחיות שלי‬
‫התחתנו בגילאים שבין ‪ 17‬ועד ‪ .20‬אני בעניין הזה סוג של תקדים‪ .‬הם יודעים שאני יש לי את‬
‫ההחלטות‪ ,‬הרצונות שלי ואת הבחירה שלי‪ ,‬וזה שהם ילחצו יותר או פחות‪ ,‬זה לא ישנה‪.‬‬
‫הדסה מעידה על עצמה כשונה לעומת ה"סקטור" שאליו היא שייכת (חרדי‪-‬מזרחי)‪ .‬היא מסבירה‬
‫את חריגותה באופייה המרדני ובדעתנותה וטוענת שהיא "סוג של תקדים" במשפחתה‪ ,‬המתבטא בין‬
‫היתר בהחלטתה על בחירת בן זוגה ועל נישואיה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫כאמור‪ ,‬גיל הנישואין המקובל לנשים במרבית הקבוצות החרדיות‪ ,‬נע בין ‪( 11-29‬זלצברג‪ ;1002 ,1002 ,‬פרידמן‪;2999 ,‬‬
‫‪.)2999‬‬
‫‪34‬‬
‫תמר‪ ,‬שתיארה את ההיכרות עם בעלה‪ ,‬סיפרה‪:‬‬
‫אני הייתי צריכה מישהו מאוד מסוים‪ ,‬כי אני לא חרדית סטנדרטית‪ .‬בגלל שאני לא חרדית‬
‫סטנדרטית אני "פתוחה" בדברים מסוימים ולא "פתוחה" בדברים אחרים‪ ,‬אני לא "פתוחה"‬
‫מאוד‪ ,‬יש לי השקפה מאוד מסוימת אז הייתי צריכה מישהו מאוד ספציפי‪.‬‬
‫תמר חזרה פעמיים על הגדרתה כ"לא חרדית סטנדרטית" וקשרה זאת ל"פתיחות" שלה בדברים‬
‫מסוימים‪ .‬בהתאם לכך גם ביקשה למצוא לה בן זוג המתאים לה בהשקפתו‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬היא‬
‫מתארת את "פתיחותה" לגבי היבטים מסוימים‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬חשוב לה לציין שהיא לא "פתוחה"‬
‫מאוד בעניינים אחרים‪.‬‬
‫דברים אלה ממחישים את הליכתן של המרואיינות על חבל דק מאוד‪ .‬השיח שלהן מבטא משא‬
‫ומתן שהן מקיימות בינן לבין עצמן ואת המתח אשר הן חוות‪ .‬מדבריהן עולים שני קולות עיקריים‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬היותן "פתוחות" ובכך חריגות‪ ,‬והשני‪ ,‬שכנוע עצמי שלהן שלמרות "חריגותן" הן עדיין‬
‫מקפידות כראוי על שמירת הלכות הדת‪.‬‬
‫הצגת הרקע המשפחתי של המרואיינות ומאפייני "החריגות" שלהן‪ ,‬שהוצגו לעיל‪ ,‬חושפים בפני‬
‫הקורא נדבך מרכזי בתהליך הסוציאליזציה של המרואיינות ושופכים אור על החלק הבא העוסק‬
‫בהחלטתן לפנות ללימודי משפטים‪.‬‬
‫‪ 6.3‬ההחלטה לפנות ללימודי משפטים‬
‫בשל חריגות עיסוקן של עורכות‪-‬הדין החרדיות בחברה אליה הן משתייכות‪ ,‬אביא להלן את‬
‫הגורמים השונים שליוו את החלטתן של המרואיינות לבחור בלימודי משפטים‪ .‬החלטתן זו נבעה בין‬
‫היתר מהתאמתם של לימודים אלה לציבור החרדי בכללו באמצעות מסלולי לימודים המרוכזים‬
‫ביום אחד בשבוע ומתקיימים בימים נפרדים לנשים ולגברים‪ .‬כך הגברים אינם נאלצים לזנוח לגמרי‬
‫את לימוד התורה‪ ,‬והנשים אינן נאלצות להיעדר רבות מן הבית ו‪/‬או מעבודתן שמחוץ לבית (לופו‪,‬‬
‫‪.)2003‬‬
‫‪35‬‬
‫‪ 6.3‬א' תמיכת בני המשפחה‬
‫אתאר להלן את חלקם ואת תרומתם של בני המשפחה בקבלת ההחלטה ללמוד משפטים‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫מן‬
‫הממצאים עלה כי השפעתם ותמיכתם של בני המשפחה היו רכיב חשוב בתהליך קבלת ההחלטות‬
‫של המרואיינות בפנייתן ללימודי משפטים‪ .‬בסוגיה הנידונה "היחס להשכלה ולימודים"‬
‫‪13‬‬
‫הוצגו‬
‫הממצאים בנוגע לשאפתנות שהונחלה למרואיינות בבית הוריהן והייתה לדידן גורם משפיע בפנייה‬
‫ללימודים אקדמיים‪ .‬פרק זה מביא את דברי רוב המרואיינות‪ ,‬שציינו כי לפחות אחד מבני משפחתן‬
‫היה גורם משפיע או מעודד בהקשר היציאה ללימודי משפטים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כאן המקום לציין כי חלק‬
‫מהמרואיינות העלו את נושא התמיכה הכלכלית‪ ,‬אם המלאה ואם החלקית‪ ,‬של בני משפחתן‬
‫במימון שכר הלימוד‪.‬‬
‫תמיכת האב‬
‫מחצית מהמרואיינות ציינו את אביהן כמי שהיווה מקור תמיכה והכוונה בנוגע להחלטתן לפנות‬
‫ללימודי משפטים‪.‬‬
‫חלקן הצביעו על קשר בין עיסוקו של האב ‪ -‬כאשר לעיסוקו יש זיקה ללימודי משפטים ‪ -‬ובין‬
‫החלטתן ללמוד משפטים‪ .‬הן ציינו את עיסוק אביהן כגורם‪ ,‬עקיף או ישיר‪ ,‬בתהליך קבלת החלטתן‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬רבקה אמרה‪:‬‬
‫אבי היה מנהל בית דין רבני‪ ,‬הייתי הולכת אתו לעבודה ונחשפתי למקצוע הזה‪ .‬באו והלכו‬
‫עורכי‪-‬דין וזה מאוד עניין אותי‪ ...‬גם סיפר בבית אז את יודעת‪ ,‬נכנסים לזה‪ .‬אבא התמחה‬
‫בהתרת עגונות‪ ,‬היה מסביב לעולם‪ ...‬אבא דמות מאוד חשובה בחיים שלי‪ ,‬הוא ליווה אותי‬
‫בכל ההחלטות‪ ,‬גם בהחלטה הזו‪.‬‬
‫רבקה מתארת את השפעתו של אביה על התעניינותה במקצוע עוד בהיותה צעירה‪ ,‬ובמקביל מציינת‬
‫את חשיבותו בקבלת החלטותיה המעשיות כגון ההחלטה ללמוד משפטים‪ .‬יש לציין כי אחותה של‬
‫רבקה היא טוענת רבנית זה כמה שנים‪ ,‬עובדה המעידה גם היא על השפעתו של האב בכל הנוגע‬
‫לעיסוק בנותיו בתחום המשפטים‪.‬‬
‫‪ 12‬תמיכתו והשפעתו של הבעל יידונו בנפרד בפרק ‪ 4.6‬עמ' ‪20-66‬‬
‫‪ 13‬עמ' ‪12-10‬‬
‫‪36‬‬
‫מרואיינות אחרות תיארו אף הן את תמיכתו של האב כהכוונה מקצועית וכגורם בהחלטה המעשית‬
‫לבחור במקצוע עריכת‪-‬דין‪ .‬כדוגמת תמר‪:‬‬
‫אבא שלי דחף אותי למקצוע הספציפי הזה של משפטים‪ .‬הוא טען שזה פותח הרבה‬
‫אפיקים ונותן הרבה אופציות‪ ...‬הוא דחף אותי ואת החברה שלי‪ ...‬הלכנו לקלינאות‬
‫תקשורת וזה לא נפתח והתלבטנו הרבה בין כל מיני מקצועות‪ ...‬בסוף הגענו למשפטים עם‬
‫דחיפה של אבא שלי‪.‬‬
‫רינה מתארת‪" :‬אבא שלי‪ ,‬בעצם‪ ,‬מהיום שאני נולדתי הוא היה דיין‪ ...‬אפשר להגיד שנולדתי לזה‪"...‬‬
‫בהקשר זה מעניין לציין כי מבין המרואיינות הנשואות יש שתיארו את השפעתו של אביהן על בני‬
‫זוגן לפנות ללימודי משפטים‪ .‬כדוגמת ברוריה‪" :‬אבא שלי היה עו"ד אבל לא עסק בזה‪ ,‬החזיק מזה‬
‫כמקצוע של העולם‪ ,‬לא יודעת למה‪ .‬הוא החדיר גם לבעלי אתה תהיה עו"ד‪ ".‬בדומה לה אמרה‬
‫רינה‪.." :‬אבא שלי דחף את בעלי שלא היה מסופק בעבודה שלו‪ ,‬במסגרת זה אבא שלי אמר לו לך‬
‫תהייה טוען רבני‪".‬‬
‫יש ביניהן שתיארו את תמיכת האב לא רק בהכוונה מקצועית אלא גם בתמיכה כלכלית‪ .‬כדוגמת‬
‫יהודית‪ " :‬ההורים שלי מאוד רצו שאלמד ואני לא ידעתי בדיוק מה‪ .‬אבא מאוד דחף לזה [ללימודי‬
‫משפטים]‪ ...‬ההורים מימנו את הלימודים‪".‬‬
‫חיה מתארת את תמיכת אביה ומוסיפה את תמיכת חמה‪:‬‬
‫חמי ואבא שלי שניהם תמכו בזה מאוד‪ .‬האימהות פחות‪ .‬אבי אמר שתואר במשפטים זה‬
‫סתם דבר טוב‪ ,‬גם אם לא אהיה עורכת‪-‬דין‪ .‬חמי אמר אני לא נותן כסף לעסקים אבל‬
‫בתואר אני מוכן לתמוך‪ .‬שנה ראשונה הורים שלי ושל בעלי שילמו חצי חצי‪ ,‬אחר כך‬
‫ההורים שלו שילמו‪.‬‬
‫מדברי חיה עולה כי מימון הלימודים על ידי חמה היה חיזוק נוסף בפנייתה ללמוד משפטים‪.‬‬
‫כפי שעולה מדברי יהודית וחיה‪ ,‬נראה כי לימודי המשפטים נתפסו על ידי האבות כמקצוע מועדף‬
‫לעומת מקצועות אחרים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ראינו לעיל כי בכמה מקרים תואר האב כדמות דומיננטית שהשפיעה באורח פעיל על‬
‫החלטתה של הבת ללמוד משפטים‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬במקרים מסוימים ראינו כי האב השפיע גם על‬
‫‪37‬‬
‫דמויות נוספות בסביבתן הקרובה של המרואיינות כגון על הבעל (לדברי ברוריה‪ ,‬רינה דלעיל) או על‬
‫חברה קרובה (לדברי תמר דלעיל)‪.‬‬
‫תמיכת האם‬
‫‪ )1971( Almquist & Angrist‬טוענות כי המודל שהאם מציבה לבת משפיע על שאיפותיה‬
‫ה מקצועיות של הבת ועל פיתוח האוריינטציה שלה לקריירה או למשפחה‪ .‬חלק מהמרואיינות ציינו‬
‫את אמן כמי שתמכה בהן או השפיעה עליהן בהחלטתן לפנות ללימודי משפטים והייתה להן מודל‬
‫לחיקוי‪.‬‬
‫מדברי רבקה עולה כי הצלחתה של אמה והשכלתה השפיעו עליה ועל אחיה‪ .‬לדבריה‪" :‬אימא שלי‬
‫למדה כל השנים באוניברסיטאות חילוניות חינוך ופסיכולוגיה‪ ,‬כי לא הייתה אז מסגרת חרדית‬
‫לפסיכולוגיה‪ .‬אנחנו ראינו אותה אישה מצליחה‪ ,‬משכילה וחזקה‪ .‬זה עשה לנו תאבון‪ .‬זה בא מהבית‬
‫ואבא לא התנגד‪".‬‬
‫אמה של רבקה ניהלה במשך שנים רבות בית ספר לבנות‪ .‬רבקה מתארת את אמה כאישה מצליחה‬
‫ומשכילה‪ ,‬ונראה כי הצלחתה והשכלתה של האם היו מודל חיקוי לה ולאחיה‪ .‬לכן היא אומרת‬
‫"אנחנו ראינו"‪" ,‬זה עשה לנו"‪ .‬נראה כי אמה של רבקה חריגה אף היא בנוף האנושי‪-‬הנשי בחברה‬
‫החרדית ולו מעצם זה שרכשה השכלה גבוהה במוסד אקדמי‪.‬‬
‫בדומה להשפעת עיסוקו של האב‪ ,‬עיסוק האם נמצא אף הוא כגורם משפיע על החלטת המרואיינות‬
‫לפנות ללמודי משפטים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬לאה סיפרה‪" :‬אימא שלי עוסקת כטוענת רבנית‪ ,‬אבא לומד‪ ,‬מלמד וגם עובד עם אימא‬
‫בייעוץ‪ .‬אולי זה השפיע עלי‪ .‬אני רציתי בעיקר השכלה ומקצוע‪ ,‬התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית‬
‫אבל שפתחו את הלימודים [משפטים] בקריה זה משך אותי‪".‬‬
‫אמא של בתיה היא עורכת‪-‬דין (היא פנתה ללימודי משפטים לאחר נישואיה‪ ,‬במסגרת שאינה‬
‫חרדית) בדומה ללאה‪ ,‬טוענת בתיה‪" :‬תראי‪ ,‬לא היו הרבה אופציות‪ ,‬אני מדברת אתך על אקדמיות‪.‬‬
‫הייתה הרשימה של התארים שהיו קיימים אז בציבור החרדי‪ ,‬אימא ואני פסלנו אותם אחד‪-‬אחד‪.‬‬
‫לבתיה לימודי משפטים נראו כמסלול טבעי למסלול שבו הלכה אמה‪ ,‬לדבריה‪" :‬ברגע שפתחו את‬
‫משפטים כבר לא הייתה שאלה‪".‬‬
‫‪38‬‬
‫תמיכה משמעותית נוספת שהוזכרה על ידי המרואיינות היא תמיכתה הפיזית של האם‪ .‬אמנם‪ ,‬אף‬
‫אחת מהמרואיינות לא ציינה כי עזרתה הפיזית של האם הובטחה לה מראש‪ ,‬אך אין ספק‬
‫שהאפשרות להיעזר באם בזמן הלימודים הייתה גם היא גורם משמעותי בהחלטה לפנות ללימודי‬
‫משפטים‪.‬‬
‫אסתר לדוגמה סיפרה‪" :‬אם לא אימא שלי‪ ,‬לא הייתי מגיעה לתארים האלה‪ .‬כל השנים שלמדתי‪,‬‬
‫היא פשוט הייתה באה אלי באופן קבוע מבשלת‪ ,‬כביסות‪ ,‬מטפלת בילדים‪ ,‬מקלחות‪ ,‬שיעורי בית‪,‬‬
‫יורדת לגינה ממש כמו אימא‪".‬‬
‫גם חיה תיארה‪" :‬התחלתי ללמוד ממש אחרי הלידה‪ ,‬אימא טיפלה בו [בבנה התינוק] תקופה‬
‫ארוכה‪".‬‬
‫רות ציינה‪":‬אימא בישלה ועזרה לי בכל מה שיכלה בבית‪".‬‬
‫נראה אפוא כי תמיכת האם מתוארת באופן שונה מתמיכת האב‪ .‬ראשית‪ ,‬האם מתוארת כדמות‬
‫לחיקוי; שנית‪ ,‬במקרים רבים תמיכתה מתבטאת בעבודות הבית ובטיפול בילדים‪.‬‬
‫תמיכת האחים‬
‫מקצת המרואיינות ציינו את תמיכת אחיהן בהחלטה לפנות ללימודי משפטים‪ .‬מדובר הן בתמיכה‬
‫כלכלית והן בתמיכה רגשית‪.‬‬
‫נעמי‪ ,‬אם לכמה ילדים הנשואה לבעל אברך ונושאת בנטל הפרנסה‪ ,‬ציינה שתמיכתו הכלכלית של‬
‫אחיה בלימודים הייתה גורם מכריע בהחלטתה‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫מי שדחף אותי זה היה אחי‪ .‬הוא אמר תחשבי יעברו ‪ 5‬שנים‪ ...‬אז תתחילי ותלמדי מעכשיו‬
‫ויעברו אותם ‪ 5‬שנים‪ ...‬אחי מימן לי את הלימודים‪ ,‬נתן לי הלוואה ואמר לי תחזירי לי‬
‫שתהיי עורכת‪-‬דין ותעשי מספיק כסף בשביל להחזיר לי‪ ,‬את מבינה? אז היה לי ממש‬
‫ספונסר‪.‬‬
‫איטה‪ ,‬הצעירה ביותר במשפחתה‪ ,‬מתארת את אחיה ואחותה כמי שכיוונו אותה ותמכו בה בפנייתה‬
‫ללימודי משפטים‪ .‬לדבריה‪ " :‬ההורים שלי לא תמכו בכלל‪ ,‬אחת מהאחיות שיש לי יותר קשר אתה‪,‬‬
‫היא זאת שנתנה לי את הרעיון בכלל ללכת ללמוד משפטים‪ .‬גם אח שלי הקטן שצמוד אלי‪ ,‬גם הוא‬
‫מאוד עודד לעניין הזה‪" .‬‬
‫‪39‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בחלק זה עמדתי על הגורמים שהשפיעו על קבלת ההחלטה ללמוד משפטים כפי שתוארו‬
‫על‪-‬ידי המרואיינות‪ .‬מן הממצאים עולה כי קיים משקל רב להשפעתם ולתמיכתם של בני המשפחה‬
‫בכל הנוגע להחלטתן של המרואיינות לפנות ללימודי משפטים‪ .‬גם לבעל היה מקום מרכזי בהחלטה‬
‫לפנות ללימודי משפטים‪ ,‬אך מאחר שהוא היווה דמות משמעותית גם במהלך הלימודים ובתמיכתו‬
‫הרגשית והמעשית‪ ,‬הוקדש לו פרק נפרד ובו אפרט גם על השפעתו על ההחלטה ללמוד משפטים ועל‬
‫מקומו במהלך כל הלימודים‪ .‬הממצא על השפעתם ותמיכתם של בני המשפחה עומד בניגוד למשקל‬
‫המועט שהן ייחסו לסמכות הרבנית‪ ,‬כפי שאראה להלן‪.‬‬
‫‪ 6.3‬ב' התייעצות עם סמכות דתית‬
‫סיוון (‪ )1991‬משליך ממאפייני "תרבות המובלעת" על החברה החרדית‪ ,‬המבקשת להיבדל מן החברה‬
‫הסובבת אותה ולהסתגר מפני השפעותיה‪ ,‬הנתפסות בעיניה כשליליות וכמאיימות על טבעה הדתי‬
‫ועל סגנון החיים של חבריה‪ .‬היבדלות זו גורמת לחברה החרדית לקיים אורח חיים המוכתב על‪-‬ידי‬
‫ההלכה והמסורת‪ ,‬המצוות הדתיות‪ ,‬הכללים המוגדרים ודפוסי החברות המאפיינים אותה‪ .‬כל אלה‬
‫מותירים פחות מקום לשאלות‪ ,‬לתהיות ולספקות בדבר הדרך שבה יש ללכת בהשוואה לחברה‬
‫הכללית )‪ .(Heilman, 1992; Solomon, 1962‬סיוון (‪ ,)1991‬בהתייחסו לקהילות דתיות קנאיות‬
‫בשלוש הדתות המונותיאיסטיות‪ ,‬טוען כי "אין להם אדון שהוא בן אנוש להוציא מנהיג אחד או‬
‫אחדים ‪ -‬מעין גורו ‪ -‬שתכונותיו הייחודיות‪ ,‬כמעט תכונות שלא מן העולם הזה‪ ,‬הן הצידוק למעמדו"‬
‫(סיוון‪ .)1991:96 ,‬נוסף על כך‪ ,‬טוען סיוון‪ ,‬בידי החברים בקהילות כאלה כוח מיוחד‪ .‬כוח זה‪,‬‬
‫לשיטתו‪ ,‬הינו מפת דרכים סודית ש"ברשות" החברים‪ ,‬המתייחסת הן לעבר והן לעתיד‪ .‬החברים‬
‫בקהילות הללו יודעים היכן הם ממוקמים במרחב (התפקודי והקוסמולוגי) ויש בידיהם תשובות‬
‫ניצחות לשאלות הקשורות בטבע (האנושי והפיזי)‪" .‬מפת הדרכים הסודית" והמנהיג בעל תכונות‬
‫העל מהווים עבור חברי הקהילה מקור הסמכות‪,‬מצפן המכוון את דרכם וכתובת לשאלות בתחומים‬
‫שונים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬המרואיינות במחקר זה משתייכות לקבוצות חרדיות שונות‪ .‬הסמכות הדתית בחברה‬
‫החרדית שונה מקבוצה לקבוצה‪ .‬בקרב כל קהילה (אם חסידית‪ ,‬אם ליטאית ואם מזרחית) ישנה‬
‫דמות סמכותית כגון רבי או רב‪ ,‬שאליה פונים בנוגע להחלטות שונות בחיים (קפלן ושטלדר‪,‬‬
‫תשס"ט); כל קהילה ורמת המעורבות וההשפעה של המנהיגות התורנית שלה‪ ,‬בענייני הפרט‬
‫‪41‬‬
‫והציבור (ליוש‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬לאור זאת‪ ,‬בחרתי להעלות בפני המרואיינות את השאלה "האם התייעצת‬
‫עם רב מסוים או רבי (לנשים חסידיות) לפני שפנית ללימודי משפטים?"‬
‫הממצא המעניין הוא שרק אחת מהמרואיינות פנתה לבקש אישור של רב בטרם החליטה לפנות‬
‫ללימודי משפטים‪ .‬יהודית אמרה כך‪" :‬הרב הפנה אותי לקריה האקדמית‪ ,‬לא הייתי עושה את זה‬
‫על דעת עצמי‪ ,‬אם הרב לא היה מפנה אותי לשם‪".‬‬
‫על הסיבות שבגינן רוב המרואיינות לא פנו לקבל את "אישור הרב" ניתן ללמוד מדבריהן שיובאו‬
‫להלן‪.‬‬
‫תמר‪ ,‬הסבירה‪:‬‬
‫[כ]שהתחלתי ללמוד משפטים ואמרתי לאבא שלי שיש חברות ששואלות [רב]‪ ,‬הוא אמר לי‪:‬‬
‫אני הרב ואני מתיר לך‪ .‬האמת היא‪ ,‬שאני גדלתי בבית שזה לא‪ ...‬מבחינת ההורים שלי זה לא‬
‫היה כל כך‪ ,‬לא הכרנו את הדבר הזה של לשאול דעת רב‪ .‬אבל בעלי בואי נאמר‪ ,‬כן יש דברים‬
‫שהוא שואל‪ .‬אנחנו לא גדלנו בהשקפה הזאת‪ ,‬אז אני מאוד לא רגילה לזה‪.‬‬
‫תמר מדגישה את השקפת הוריה בנושא כמה פעמים‪ ,‬וזאת בשונה מהשקפתן בנדון של חברותיה‬
‫ובעלה‪ .‬תמר מזכירה את דברי אביה‪ ,‬שלא הוסמך להיות רב‪" :‬אני הרב ואני מתיר לך"‪ .‬עולה מכך‬
‫כי אביה מהווה את הסמכות בקבלת ההחלטות בביתה ועל פיו יישק דבר‪ ,‬אפשרות נוספת העולה‬
‫מכך היא שאביה חשש מהדילמה שעלולה להיווצר בפני הרב בהחלטתו לאשר לימודי משפטים‬
‫ואולי אף חשב על סירובו של הרב ולכן רצה להניא את תמר מלפנות לקבלת היתר בעניין זה‪.‬‬
‫חיה מסבירה‪" :‬מצד אחד אנחנו שייכים לזרם החזק מבחינה דתית‪ ,‬מצד שני לא כל דבר שואלים‬
‫רב‪ .‬אצלנו שואלים את הסבא שהוא גם רב‪ ,‬אבל לא שואלים רב שמקובל בציבור‪".‬‬
‫אף שבקהילה של חיה‪ ,‬לדבריה‪" ,‬לא כל דבר שואלים רב"‪ ,‬התרשמתי כי קיימת מידת אפולוגטיות‬
‫בדבריה‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬היא "דואגת" לציין בפני שהיא שייכת לקבוצה חרדית "חזקה"‪ ,‬ומאידך גיסא‪,‬‬
‫"לא כל דבר שואלים רב"‪ .‬מתוך דבריה‪ ,‬ניתן לראות כי בקהילה הספציפית שלה‪ ,‬אין מתייעצים‬
‫ברב המקובל בציבור בכל נושא או לחילופין‪ ,‬התכוונה כי רק במשפחתה פונים לסבה‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן‬
‫לשער כי לה היה "נח" לא לשאול רב בנושא זה מפאת החשש כי תיתקל בהתנגדות מצד הסמכות‬
‫הרבנית‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫כאמור ‪ ,14‬המצוקה הכלכלית החריפה שאליה נקלעה הקהילה החרדית הובילה לתחילתו של מפנה‬
‫ב‪ 1996-‬בנוגע ללימודים כלליים ולהכשרה מקצועית בחברה זו‪ .‬מפנה זה בא לידי ביטוי בנכונותם של‬
‫כמה גדולי תורה בחברה החרדית לאפשר לגברים ולנשים השכלה כללית‪"-‬חילונית" מטעמים‬
‫פרקטיים של צורכי פרנסה‪ .‬חשוב להדגיש כי הכשר זה ללימודים כלליים עודנו מסויג ואינו מקובל‬
‫על כלל הקבוצות והזרמים בחברה החרדית‪ .‬רוב האוכלוסייה החרדית עודנה נמנעת מלהשתתף‬
‫בלימודים הללו (לופו‪ . )2003 ,‬הד לכך מצאתי בדברים הבאים של רבקה ואסתר‪.‬‬
‫רבקה היא בת לאחת הקהילות החסידיות‪ .‬ברוב הקבוצות הללו יש סמכות ברורה ומוגדרת‪ ,‬הרבי‪,‬‬
‫שאליה פונים חברי הקהילה לא רק בעניינים הנוגעים לדת ולהלכה‪ ,‬אלא גם בעניינים הקשורים‬
‫להחלטות במגוון תחומי החיים ובענייני חולין‪ .‬יש ביניהם מי שאינם נוקטים כל צעד משמעותי‬
‫בחייהם ללא התייעצות מוקדמת עם הרבי (זלצברג‪ .)Heilman, 1992; 2005 ,‬רבקה‪ ,‬דרך סיפורה‬
‫האישי‪ ,‬חושפת את הבעייתיות הקיימת בהיתר גורף מאת הרבי בכל הנוגע ללימודי משפטים‪.‬‬
‫רבקה‪:‬‬
‫אם הייתי הולכת לשאול רב לפני שלמדתי משפטים ברור שהתשובה הייתה לא‪ .‬לא חושבת‬
‫שהיה רב שהיה מסכים‪ .‬אז מה שעשיתי ‪ ,‬אנחנו [קבוצת החסידות אליה משתייכת]‪ ,‬יש לנו‬
‫רבי‪ ,‬אז אחרי שהתחלתי את השנה השנייה‪ ...‬שנכנסתי לקבל ברכה‪ ,‬עושים את זה כל כמה‬
‫חודשים‪ ...‬אז בעלי אמר לו [לרבי] 'אשתי רוצה גם ברכה לזה שהיא גם לומדת וזה'‪ ...‬אז הוא‬
‫התעניין 'מה היא לומדת?' בעלי אמר לו‪' :‬משפטים'‪ .‬אז הוא התפלא‪ ,‬איך לא באנו לשאול‬
‫אותו קודם‪ .‬אז בעלי אמר לו את האמת‪' ,‬אם היינו באים קודם‪ ,‬ברור שהיית מתנגד'‪ .‬אז‬
‫הרבי אמר לו 'אתה יודע מה? אתה צודק‪ .‬מעכשיו אני רק מברך‪ .‬אם החלטתם וזה כבר שנה‬
‫שנייה וכבר זה'‪ ...‬מלכתחילה‪ ,‬אף רבי לא היה מרשה אין לי ספק בכלל‪ .‬אין פה היתרים או‬
‫משהו‪.‬‬
‫רבקה ובעלה בחרו לפנות אל הרבי בשנה השנייה ללימודיה ולא לפני תחילתם‪ .‬נראה כי בנקיטתם‬
‫צעד זה‪ ,‬וגם בעקבות הצהרתם בפניו כי חששו שמא לא יתיר לרבקה את הלימודים‪ ,‬הם "פטרו"‬
‫אותו מלדון בסוגיית ההיתר ללימודי משפטים והציבו בפניו עובדה מוגמרת‪ .‬כמעט לא נותרה לו‬
‫ברירה אלא לברך לאחר הסכמת הבעל‪ ,‬כלומר הרבי נתן את ברכתו בדיעבד‪.‬‬
‫‪ 14‬עמ' ‪ 20-9‬דלעיל‬
‫‪42‬‬
‫בדומה לרבקה טוענת אסתר‪ ..." :‬שום רב לא ייתן לך הכשר ללכת ללמוד משפטים‪ .‬אם באים‬
‫ושואלים אותם פרטני‪ ,‬הם אומרים שלא‪ ,‬רק אם זה משהו מאוד קיצוני וגם הם אומרים שזה משהו‬
‫ספציפי לך‪ ,‬זה לא משהו שאני כרב יוצא בהצהרה‪".‬‬
‫נראה אפוא כי המרואיינות לא היו מעוניינות בברכת הרב‪/‬הרבי‪ ,‬או לחלופין הן חששו כי הרב‪/‬הרבי‬
‫לא יתיר את פנייתן ללימודי משפטים‪ ,‬ולכן בחרו להימנע מפנייה לסמכות הדתית‪/‬רוחנית בעניין זה‪.‬‬
‫בהקשר זה של סוגיית "אישור הרב" ללימודי משפטים‪ ,‬ברצוני להציג ממצא חשוב בפני עצמו‪,‬‬
‫המספק תימוכין לדברי רבקה ואסתר ולממצאים המוצגים בפרק זה‪ .‬בתהליך חיפושיי אחר‬
‫מרואיינות קבעתי מועד לריאיון עם אחת הנשים שפניתי אליהן‪ .‬יום לאחר שקבענו היא התקשרה‬
‫אליי והתנצלה על כך שלא תוכל לקיים את הריאיון‪ ,‬משום שבעלה אינו מתיר לה להתראיין והסיבה‬
‫שמורה עמה‪ .‬לאחר שחזרתי וניסיתי לקבל ממנה תשובה ברורה‪ ,‬ואף הצעתי שבעלה יהיה נוכח‬
‫בריאיון‪ ,‬היא הודתה בפני כי קיבלה היתר מיוחד ללימודי המשפטים מאחד הרבנים הידועים‪,‬‬
‫והסבירה לי שאין זה היתר כללי‪ ,‬אלא מקרה ייחודי לה‪ ,‬ולכן בעלה אינו מתיר לה להתראיין‪ .‬היא‬
‫ציינה שהיא מסכימה עם בעלה ואינה מוצאת טעם להתראיין‪ .‬ניסיתי לדבר על לבה ואף הבטחתי לה‬
‫שלא אציין שום פרט שיהיה בו כדי לחשוף את זהותה‪ ,‬וגם לא אזכיר כלל בהקשר שלה את עניין‬
‫אישור הרב‪ ,‬ולמרות זאת היא סירבה‪.‬‬
‫ניתן ללמוד ממקרה זה שלושה דברים‪ .‬ראשית‪ ,‬זו עדות נוספת לכך שהיתר גורף ללימודי משפטים‬
‫של נשים לא יינתן מאת רב המקובל על ציבור רחב של מאמינים‪ ,‬ואם יינתן‪ ,‬יהיה זה רק היתר‬
‫ספציפי ‪ -‬לאישה ספציפית ‪ -‬כמתואר במקרה זה‪ .‬שנית‪ ,‬הפנייה לרב בבקשת אישור מציגה את‬
‫הרב כ"שומר שער" פוטנציאלי‪ ,‬שכן אישורו נדרש לפני תחילת הלימודים‪ .‬אשר למרואיינות במחקר‬
‫זה‪ ,‬ניתן לשער כי בדומה למקרה של רבקה‪ ,‬הן נמנעו מלעבור דרך "שער" זה מאחר שהניחו שהרב‬
‫לא יתיר להן לצאת ללימודים‪ .‬שלישית‪ ,‬העובדה כי האישה הייתה זקוקה לרשותו של בעלה‬
‫להתראיין‪ ,‬מעידה על תפקידו של הבעל כ"שומר השער" (זלצברג‪ – )2005 ,‬דהיינו‪ ,‬הקשר של האישה‬
‫עם גורם "מן החוץ" תלוי באישורו הפורמאלי או הבלתי פורמאלי של הבעל‪ .‬העובדה שבעבור רוב‬
‫המרואיינות הבעל לא היה "שומר השער" בנוגע לקיום הראיון עימי עשויה להעיד במידה מסוימת‬
‫‪43‬‬
‫על עצמאותן‪ .‬ואולם‪ ,‬ייתכן שבעליהן לא ידעו על הריאיון עמי‪ ,‬או לחלופין שהם לא ראו כל נזק או‬
‫איום בקיום הריאיון‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫התיאור דלעיל בנוגע לחשיבות הסכמת הבעל לראיון מעיד על מקום הבעל בחיי הנשים ובהחלטות‬
‫שמקבלות‪ .‬להלן יתוארו מקומו של הבעל וחשיבותו בכל הנוגע לבחירתן של המרואיינות במקצוע‬
‫עריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫‪ 6.4‬מקומו של הבעל‬
‫כאמור‪ ,‬רוב המרואיינות המחקר זה נשואות‪ 16.‬מרכזיותו של הבעל כפי שעלתה מדבריהן מלמדת על‬
‫מקומו ועל חשיבותו בתהליך רכישת מקצוען והעיסוק בו‪ ,‬ועל כן החלטתי להקצות לו פרק נפרד‪.‬‬
‫רוב המרואיינות הנשואות הציגו את הבעל כדמות תומכת במספר היבטים‪ ,‬כפי שיוצג להלן‪.‬‬
‫‪ 6.4‬א' תמיכת הבעל בהחלטה לפנות לימודי משפטים‬
‫המרואיינות הנשואות העלו את מקומו של הבעל בתהליך החלטתן לפנות ללימודי משפטים‪ .‬חלקן‬
‫הציגו את הבעל כגורם מכריע ותומך בהחלטתן זו‪ ,‬וחלקן תיארו את הסכמתו או את אי התנגדותו‪.‬‬
‫הבעל כגורם מכריע‬
‫רינה הסבירה‪:‬‬
‫מה שהוביל אותי‪ ,‬זה האמת‪ ,‬שבעלי היה טוען רבני‪ ...‬ואז נפתח המסלול החרדי למשפטים‬
‫והוא נכנס מייד למחזור הראשון‪ .‬אני הצטרפתי כעבור כמה חודשים‪ ...17‬הוא התחיל ללמוד‬
‫ואז הוא אמר לי בואי ללמוד‪ ,‬זה בדיוק בשבילך‪ ,‬יש מסלול לנשים‪ ,‬הוא משך אותי לזה‪.‬‬
‫‪ 15‬רוב המרואיינות בחרו לקיים הריאיון בביתן ובעליהן היו נוכחים בחדר הסמוך או הגיעו רק לקראת סוף הריאיון‪ .‬כך ידוע לי‬
‫שרובן לא הסתירו את הריאיון מבעליהן‪ .‬חלק קטן מהמרואיינות ביקשו להתראיין במקום עבודתן או מחוץ לבית‪ ,‬ולכן אינני‬
‫יודעת אם סיפרו לבעליהן על הריאיון‪.‬‬
‫‪ 16‬כמפורט בפרק תיאור קבוצת המדגם עמ' ‪.11‬‬
‫‪ 17‬בשנת ‪ 1002‬המחזור הראשון של "המסלול החרדי ללימודי משפטים" נפתחה הרשמה נוספת בסמסטר חורף‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫כפי שראינו לעיל (בעמ' ‪ )45‬רינה תיארה את החלטתה לפנות ללימודי משפטים בעקבות השפעתו של‬
‫אביה‪ ,‬אך לדבריה בעלה היה הגורם המכריע בהחלטתה זו‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬רינה מציינת את תמיכתו‬
‫הכלכלית של בעלה‪" :‬שכר הלימוד לא היווה בעיה‪ .‬בעלי אדם שמרוויח יפה‪".‬‬
‫תמיכתו של בעלה של ברוריה בהחלטתה ללמוד משפטים התבטאה בכך שתמך בה בעת שפנתה‬
‫ללמוד טוענּות רבנית (היא למדה במחזור הראשון שנפתח בזמנו)‪ ,‬ומכך‪ ,‬לדבריה‪ ,‬ההמשך ללימודי‬
‫המשפטים היה טבעי‪ .‬ברוריה‪:‬‬
‫[כ]שהתחלתי ללמוד טוענת רבנית בעלי עודד מאוד‪ ,‬עבורו ועבור משפחתו זה היה מקור‬
‫לגאווה מאוד גדולה‪ ...‬לי לא בער ללמוד [לימודי משפטים] כי היה לי טוב בעבודה והוא מאוד‬
‫רצה להתחיל [לימודי משפטים] והיה לו ברור שהוא לומד עכשיו‪ ,‬השאלה מבחינתנו‪ ,‬הייתה‬
‫מתי אצטרף אליו‪ ...‬זה קרה אחרי שנה‪.‬‬
‫רבקה נישאה כמה שנים לפני פתיחת "המסלול החרדי ללימודי משפטים"‪ .‬את שאיפתה לעסוק‬
‫במקצוע עריכת‪-‬דין חשפה עוד בזמן השידוך‪:‬‬
‫בעלי עוד לפני הנישואין‪ ,‬בזמן שהכרנו‪ ,‬אמרתי לו כבר בפגישה הראשונה שאם תהיה לי‬
‫ההזדמנות אני ארצה להיות עורכת‪-‬דין‪ ,‬כי היו כאלה שאמרתי להם וראיתי שאין טעם‬
‫להמשיך‪ ...‬והוא שמע ואמר שהוא מסכים שאין לו בעיה עם זה‪ .‬רוב הבחורים החרדים היו‬
‫מנפנפים אותי‪ ...‬נפנפו גם‪...‬‬
‫הוא תמך כל הזמן‪ .‬הוא עודד אותי ללמוד‪ ,‬רק בזכותו אני למדתי‪ .‬כי סך הכל זה לטפל בבית‬
‫וזה המון שעות להקדיש ללימודים‪ ,‬מבחנים והכל‪ ...‬הוא מאוד עזר לי‪.‬‬
‫מדברי רבקה עולים מספר ממצאים חשובים‪ .‬ראשית‪ ,‬חשיבות דעתו של הבעל בעניין החלטתה‬
‫לפנות ללימודי משפטים ‪ -‬ללא הסכמתו לא יכלה לממש את שאיפתה‪ .‬שנית‪ ,‬גם היא כמו האחרות‬
‫מצביעה על מקומו החשוב של הבעל בעידוד ובתמיכה בזמן הלימודים‪ .‬שלישית‪ ,‬תגובת הבחורים‬
‫החרדים האחרים שהוצעו לה לשידוך‪ ,‬לרצונה לעסוק בעריכת‪-‬דין‪ ,‬מעידה על חריגותו של עיסוק זה‬
‫בקרב נשים חרדיות‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ 18‬בפרק מס' ‪4.4‬ב' בעמ' ‪ 22-91‬תידון סוגיית "תגובת הסביבה" בהרחבה‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫לסיכום חלק זה‪ ,‬חשיבותו של הבעל כגורם מכריע בהחלטה ללמוד משפטים היא בעיניי ממצא רב‬
‫משמעות‪ .‬מצד אחד ניתן ללמוד כי הגברים הללו מעודדים פתיחות ותומכים בקידום מעמד האישה‪.‬‬
‫בה בעת קיימת אפשרות שתמיכתם בלימודי הנשים נובעת מגישה ריאליסטית שמטרתה לשפר את‬
‫פרנסת ביתם ולהרחיב את האפשרות שלהם להמשיך וללמוד תורה כשהם מפחיתים מעצמם את עול‬
‫פרנסת המשפחה‪.‬‬
‫"הסכמה" או "אי התנגדות"‬
‫כאמור‪ ,‬הבעל עשוי להוות "שומר שער"‪ ,‬קרי הסכמתו או אי התנגדותו היא סוגיה מכרעת אצל‬
‫נשים נשואות שביקשו לפנות ללימודי משפטים‪ .‬הממצאים הבאים מעידים כי קיימת חשיבות רבה‬
‫לאי התנגדותו של הבעל‪ ,‬גם אם הוא אינו תומך בהחלטתה של אשתו באופן מלא‪.‬‬
‫אסתר מתארת את אי התנגדותו של בעלה‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫התייעצתי אתו [עם הבעל] לפני כן‪ .‬בהתחלה אני יודעת שהוא לא התלהב מזה‪ ...‬בסופו של‬
‫דבר הוא הסכים‪ .‬אני לא אגיד לך שהוא פרס לי שטיח אדום‪ ,‬אבל הוא לא מחה והתנגד‪...‬‬
‫הוא נתן יד בזה שהוא לא מחה‪ ,‬והוא לא דיבר ולא התערב‪ .‬יש כאלה שגם מתעצבנים‬
‫וזורקים כל מיני מילים או פשוט לא מרשים‪.‬‬
‫רבקה (שתיארה את בעלה כתומך וכמעודד) מביאה את מצוקת הנשים שאינן מקבלות את הסכמת‬
‫בעליהן ללמוד משפטים‪:‬‬
‫יש לי חברה שאז דיסקסנו אם להתחיל ללמוד [לימודי משפטים] או לא‪ .‬בעלה אמר לה לא‪,‬‬
‫הוא לא מסכים‪ .‬לא מסכים‪ ...‬ברגע שבעלה אמר לה לא‪ ,‬היא לא תלמד‪ .‬אין דבר כזה‪ .‬בחיים‬
‫היא לא תעשה מה שבעלה לא מסכים‪ ...‬יש חברות שאומרות לי אפילו לא הייתי מעזה להציע‬
‫לבעלי‪ ,‬בעלי לא היה מסכים‪ ...‬יש כאלה שלא מעודדים‪ ,‬אבל שיסכימו שתלמד‪ ,‬יש הבדל בין‬
‫שיגיד תסתדרי לבין שיסרב‪ ...‬שיגידו תלמדי ותסתדרי‪.‬‬
‫יש לציין כי רבקה סיימה תואר שני במשפטים והיא הדגישה את הסכמת בעלה ללימודים מעורבים ‪-‬‬
‫גברים ונשים יחד‪" :‬גם לגבי התואר השני‪ ,‬למדתי לימודים מעורבים‪ ,‬היה לי מאוד מוזר ובקושי‬
‫נכחתי בשעורים‪ .‬בעלי הסכים כי ידע שאני רוצה את זה וזה רק שנה אחת‪".‬‬
‫‪46‬‬
‫חשיבותו של הבעל ניכרת במיוחד בתקופת לימודיהן והכשרתן של המרואיינות‪ ,‬ואף לאחר מכן‬
‫כאשר הן עובדות במקצוע‪ .‬הממצאים בהקשר זה יובאו להלן‪.‬‬
‫‪ 6.4‬ב' תמיכתו הרגשית והמעשית של הבעל במהלך הלימודים‬
‫הממצאים להלן מלמדים על חשיבות תמיכתו של הבעל במהלך הלימודים‪ ,‬אם בפן הרגשי ואם בפן‬
‫המעשי או בשניהם גם יחד‪ .‬רוב המרואיינות ייחסו את הצלחתן ‪ --‬אם בתקופת הלימודים ואם‬
‫בעיסוקן בו ‪ --‬לתמיכתו של הבעל‪ .‬כאמור‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא מקצוע תובעני במיוחד הכרוך בלימודים‬
‫גבוהים‪ ,‬בהתמחות מקצועית ובמבחני הסמכה הנפרסים על פני תקופה ממושכת‪ .‬העבודה בתחום‬
‫כרוכה במספר שעות עבודה גבוה יחסית למספר שעות העבודה המקובל במשק (אליאס ושטראי‪,‬‬
‫‪ .)1998‬מכאן שלתמיכת הבעל חשיבות רבה להצלחתן של הנשים המשלבות חיי משפחה עם מקצוע‬
‫תובעני זה‪.‬‬
‫התמיכה הרגשית‬
‫רוב המרואיינות תיארו את תמיכתו של הבעל כעניין מהותי בהצלחתן לסיים את הלימודים‪ .‬הן‬
‫הדגישו את תמיכתו הרגשית של הבעל בעיקר בתקופות המבחנים‪ ,‬בתקופת ההתמחות ובתקופת‬
‫הלימודים לקראת מבחן ההסמכה‪ .‬ביטוי לכך ניתן לראות בדבריה של תמר‪" :‬אני יכולה להגיד‬
‫שבעלי מאוד גאה בזה ‪ ...‬בלעדיו לא הייתי עומדת בזה‪ ...‬כל הזמן הוא עודד ותמך‪ ...‬בתקופת המבחן‬
‫ללשכה שהיה לי פה שתי ילדות קטנות‪ ,‬עברתי לגור אצל ההורים שלי‪ ...‬רק בזכותו עברתי את‬
‫המבחן‪".‬‬
‫גם חיה ציינה‪" :‬הוא מאוד פרגן לי כי באמת זה היה קריעת ים סוף עד שאת מגיעה לזה‪...‬‬
‫ההתמחות הייתה קשה כי הייתי בהריון וכל זה‪ .‬הוא מאוד עודד אותי‪".‬‬
‫רות הסבירה‪" :‬לא הייתי מסוגלת לעשות את זה בלעדיו [הבעל]‪ .‬בתקופת המבחנים הייתי חושבת‬
‫מה אני צריכה את זה? הוא היה מעודד ובטוח בהצלחה שלי‪ ,‬הוא מאוד עזר לי‪".‬‬
‫‪47‬‬
‫התמיכה הרגשית מצד הבעל הועלתה אף בתיאורן את בחירת מקום עבודתן‪ .‬לדוגמה ברוריה‪" :‬בעלי‬
‫מאוד משמעותי בחיי בלעדיו לא הייתי מגיעה להרבה דברים‪ .‬בזכות התמיכה שלו קיבלתי את‬
‫המשרה בת"א‪ .‬הנסיעות [מירושלים] לא היו קלות אבל הוא המשיך לעודד"‪.‬‬
‫ציפורה‪" :‬אחרי שהתחתנתי עברנו מקום ולא מצאתי עבודה‪ .‬אז בעלי הציע שאפתח משרד ואהיה‬
‫עצמאית‪ ,‬אני האמת‪ ,‬די חששתי והוא ממש דחף אותי לזה‪ ...‬בעלי לא קנאי‪ ,‬להפך הוא מביא לי את‬
‫האנשים‪".‬‬
‫דבריהן של המרואיינות בנוגע לתמיכת הבעל משקפים את החברה החרדית כ"חברת הלומדים" בה‬
‫הגבר שואף ללמוד והאישה עובדת‪ .‬ייתכן‪ ,‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬כי אחת הסיבות לתמיכתו של הבעל היא‬
‫על מנת שהאישה תעבוד ותהווה את המקור העיקרי לפרנסת המשפחה‪.‬‬
‫התמיכה המעשית‪ :‬השתתפות הבעל בעבודות הבית ובטיפול בילדים‬
‫פרידמן (‪ )1988‬טוען כי הרחבת אפשרויות ההשכלה והתעסוקה של הנשים החרדיות גוררת עמה‬
‫בהכרח שינויים נוספים בחלוקת העבודה בין הבעל לאשתו‪ ,‬ובעיקר בכל הנוגע להעברת חלק מנטל‬
‫הטיפול במשק הבית ובגידול הילדים אל הבעל‪ .‬קפלן (תשס"ז) מצביע על שיח חרדי חדש בחברה‬
‫החרדית בעקבות התמורות בדפוסי התעסוקה של נשים חרדיות‪ .‬נמצא שמגמת העלייה במספר‬
‫הנשים העובדות במסגרות או במקומות לא‪-‬חרדיים משפיעה על חלוקת התפקידים והמטלות בבית‪.‬‬
‫יש עלייה בולטת במספר הגברים העוזרים במשק הבית‪ ,‬בקניות ובטיפול בילדים‪ .‬טיפול זה כולל גם‬
‫את הבאת הילדים לגני הילדים ואת איסופם לאחר מכן‪ ,‬עובדה שהובילה "כוללים" רבים להתאמת‬
‫לוח הזמנים של השיעורים לשעות הפעילות של גני הילדים (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬ממצאי המחקר עולה כי רובן הגדול של המרואיינות מייחסות מרכזיות רבה לתמיכתו‬
‫המעשית של הבעל במסגרת חייהם המשותפים‪ .‬הן רואות בבעל בן זוג שללא השתתפותו במטלות‬
‫הבית ובטיפול בילדים‪ ,‬לא יכלו לסיים את לימודיהן ו‪/‬או לעבוד במקצוע תובעני כעריכת‪-‬דין‪,‬‬
‫הדורש לעתים שעות עבודה רבות‪ .‬חשוב לציין כי לא כל הבעלים של המרואיינות במחקר זה הם‬
‫אברכים‪ .‬יש ביניהם העובדים במקצועות שונים כגון עריכת‪-‬דין‪ ,‬במקצועות טכנולוגיה גבוהה‪,‬‬
‫‪48‬‬
‫מחשבים ועוד‪ .‬בין האברכים שבהם‪ ,‬יש הלומדים תורה ועובדים בחלקיות משרה כזו או אחרת‬
‫בעיסוקים כגון משגיח כשרות‪ ,‬מורה בישיבה‪ ,‬מנהל ישיבה‪ ,‬סופר סת"ם וכדומה‪.‬‬
‫ביטוי לעזרתם המעשית של הבעלים ניתן לראות בדוגמאות להלן‪.‬‬
‫רבקה‪" :‬בעלי עושה הכל בבית‪ .‬הבעל תמך ועד היום תומך‪ .‬מבשל‪ ,‬מנקה מכבס עוזר המון עם‬
‫הילדים‪ ,‬ממש ארוחת ערב‪ ,‬רחצה‪ ,‬סיפור לפני השינה‪ ...‬לפעמים אני מביאה חומר לקרוא בערב‪ ,‬אז‬
‫אני בלחץ להספיק‪ .‬אין ספק‪ ,‬העזרה של הבעל זה משהו מאוד קרדינאלי‪".‬‬
‫נעמי לדוגמה מספרת‪:‬‬
‫כל התקופה הזאת [תקופת הלימודים וההתמחות] בעלי עזר לי מאוד וזאת למרות שלא ראה‬
‫את התועלת שתצא מזה [מלימודי המשפטים]‪ .‬רוב עול הבית נפל עליו‪ ,‬פיזית עזר לי מאוד‪,‬‬
‫לא הייתה לו כל ברירה אחרת‪ .‬תראי עוד קודם [ללימודים] יש "מצב מובנה"‪ ,‬הוא מגיע‬
‫בשעה ‪ 13:00‬נותן אוכל לילדים לפעמים גם מבשל וחוזר לכולל ב‪... 15:30 -‬‬
‫אומרת ציפורה‪" :‬בעלי עוזר המון בבית‪ ,‬קניות‪ ,‬ספונג'ה‪ ,‬עוזר עם הילד כמה שהוא יכול במיוחד‬
‫שאני במשרד חוזרת לפעמים מאוחר‪".‬‬
‫בדומה‪ ,‬צילה מציינת‪" :‬בעל מדהים‪ .‬עוזר לי המון‪ ,‬בעיקר עם הילדים‪ ,‬מטפל‪ ,‬מקלח‪ ,‬מאכיל‪ .‬הוא‬
‫בעל מדהים‪ ,‬זכיתי‪".‬‬
‫לעומתן‪ ,‬הדסה‪ ,‬הנשואה זמן קצר יחסית ולה ילד אחד‪ ,‬טוענת שלא ממש התרגלה לרעיון שבעלה‬
‫שותף במטלות הבית‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫כן‪ ,‬לו [לבעל] יש יותר זמן פנוי‪ ,‬אני חוזרת מהעבודה מאוחר יותר‪ .‬הוא שותף אתי בכל‬
‫המטלות‪ ,‬למרות שעדיין‪ ...‬מצד אחד‪ ,‬אני גם לא הטיפוס שאתן לעשות לי הכל‪ .‬תראי‪ ,‬אחותי‪,‬‬
‫בעלה אברך ויש להם שבעה ילדים הוא עוזר לה חבל על הזמן‪ .‬מצד שני‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬יש לי‬
‫תכונה של פרפקציוניסטית‪ ,‬אבל אני צריכה להתרגל לזה‪ ,‬אין מה לעשות‪.‬‬
‫רינה היא המרואיינת היחידה שגילתה יחס שלילי כלפי השתתפותו של הגבר בעבודות הבית‪ ,‬אף‬
‫שתיארה את בעלה כמי שמוכן ליטול חלק בהן‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫‪49‬‬
‫כל עבודות הבית עלי‪ .‬הוא עובד הרבה יותר קשה ממני‪ ,‬הוא גם מביא יותר פרנסה‪ .‬כל אחד‬
‫וה‪ ...‬שלו‪ .‬אין מה לעשות‪ .‬גבר נולד לזה והאישה נולדת לזה ואי אפשר לשנות דברים טבעיים‬
‫בעולם‪ ...‬את יודעת מה‪ ,‬אני לא מרשה‪ ,‬זה כל כך מעליב אותי‪ .‬במוצ"ש הוא [בעלה] היה‬
‫מפשיל שרוולים ועושה כלים‪ .‬לא יודעת‪ ,‬זה נראה לי‪ ,‬תלכו ל‪ ...‬תלכו תשבו בסלון‪ ,‬אל‬
‫תתערבו בטריטוריה שלנו‪.‬‬
‫מדברי הדסה ורינה עולה סוגיה נוספת‪ ,‬הנוגעת לא רק לנכונותו של הבעל לשאת בתפקידים‬
‫"חדשים" במסגרת חיי המשפחה‪ ,‬אלא גם ליכולתה ולנכונותה של האישה להתרגל לשינוי זה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬החברה החרדית מאופיינת בסגרגציה מינית גבוהה ובחלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת בין‬
‫גברים לנשים (אלאור‪Berger-Sofer, 1979 ; Goshen-Gottstein, 1984 ; Heilman, 1992 ; 1992 ,1990 ,‬‬
‫‪ .)Jayanti, 1982‬הגבר מצווה ללמוד תורה‪ ,‬ואילו על האישה מוטל לעשות כל שביכולתה כדי לאפשר‬
‫לו התמסרות מוחלטת ללימוד זה‪ ,‬דהיינו עליה לשאת בכוחות עצמה בעול הבית ובפרנסת המשפחה‬
‫(פרידמן‪ .)Friedman, 1988 ;1999 ,1988 ,‬ניתן להסביר את הקושי שמביעות הדסה ורינה בקבלת‬
‫המצב בו הבעל ממלא תפקידים במשק הבית ובטיפול בילדים‪ .‬מצב זה שובר את ההבניה החברתית‬
‫עליה גדלו נשים בחברה החרדית ובחברה היהודית המסורתית‪ ,‬ולפיה הבת נוטלת אחריות משותפת‬
‫עם האם בעבודות משק הבית‪ .‬שכן חינוך הבנות התמקד בהכנתן לקראת תפקודן בעתיד להיות‬
‫רעיות ואימהות (וייסמן‪.)1993 ,‬‬
‫לסיכום‪ ,‬כפי שהצגתי‪ ,‬ההחלטה על פנייה ללימודים גבוהים מעוגנת בצורה מובהקת בתמיכת בני‬
‫המשפחה בכלל ובתמיכתו של הבעל בפרט‪ .‬אין ספק כי התמיכה מהסביבה הקרובה הייתה חיונית‬
‫ואף הכרחית בהחלטת הנשים לפנות למקצוע עריכת‪-‬דין‪ .‬אולם‪ ,‬דילמות וקשיים נוספים עולים‬
‫במהלך תקופת הלימודים וההכשרה‪ ,‬הנמשכת ארבע שנים בקירוב ולעתים אף יותר (תלוי בהצלחת‬
‫המרואיינות לעמוד במבחן ההסמכה למקצוע) ועל כך אדון בחלק הבא‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪ 6.5‬תקופת הלימודים וההכשרה‬
‫ההכשרה המקצועית בתחומי החינוך‪ ,‬הגרפיקה‪ ,‬החשבונאות והמחשבים‪ ,‬תחומים שבהם עוסקות‬
‫נשים חרדיות רבות (פרידמן‪ )1988 ,‬אינה דומה להכשרה המקצועית לעריכת‪-‬דין‪ ,‬שאינה עולה בקנה‬
‫אחד עם התפיסות החרדיות ה"קלאסיות" ממספר טעמים‪ .‬הטעם הראשון נוגע לתכנים העולים‬
‫בלימודי המשפטים‪ .‬ראשית‪ ,‬התכנים הנלמדים אינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולמן של מרבית‬
‫הנשים החרדיות‪ ,‬הנסמכת על המשפט העברי‪ ,‬על הלכות הדת וההלכה ועל דברי חכמי התורה‬
‫והרבנים (אלון‪ ,‬תשנ"ח)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הבסיס ללימודי המשפטים הוא חוקי מדינת ישראל‬
‫והתנהלותה של מערכת המשפט בישראל (ברק‪ ,‬תשנ"ב)‪ ,‬הנסמכת על מערכת המשפט הבריטית‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬תכני הלימוד מפגישים את הנשים לראשונה עם רמת לימודים אקדמית ‪ -‬רמת לימודים‬
‫גבוהה יחסית ‪ -‬שטרם נחשפו לה במסגרות החינוך הקודמות בהן למדו‪ .‬הטעם השני קשור למפגש‬
‫בזמן הלימודים עם גברים – מרצים ועם נשים המזוהות עם קבוצות לא חרדיות‪ .‬מפגש זה עשוי‬
‫להשפיע על השקפת עולמן הדתית של הנשים החרדיות במהלך לימודיהן‪ .‬הטעם השלישי קשור‬
‫לתקופת ההכשרה המקצועית התובענית ולמבחני ההסמכה (אליאס ושטראי‪ ,)1998 ,‬שאינם‬
‫תואמים את דרך החיים של הנשים החרדיות המטופלות במספר רב של ילדים‪.‬‬
‫נראה אפוא כי תקופת הלימודים וההכשרה לוותה בקשיים והתמודדויות לא מעטים כמפורט להלן‪.‬‬
‫‪ 6.5‬א' תוכני הלימוד‬
‫התנגשות בין התכנים הנלמדים להשקפת עולמן של המרואיינות‬
‫מספר מרואיינות תיארו את חוויתן האישית בנוגע לתכנים המשפטיים שנלמדו בקריה‪.‬‬
‫רבקה מתארת‪:‬‬
‫נכון שרציתי להיות עורכת‪-‬דין‪ ,‬אבל זה משהו ששינה לי את החשיבה‪ .‬משהו שלא נחשפתי‬
‫אליו‪ .‬מעבר חד מאוד מאוד‪ .‬למשל בתורת המשפט למדנו עם השופט חיים כהן שסיפר לנו כל‬
‫מיני דברים על עצמו ואיך הוא התחתן עם גרושה‪ ,‬כהן כאילו‪ ...‬יש לי כמה חברות שקמו‬
‫והלכו‪ .‬אחת אמרה "אני לא מסוגלת לשמוע את הדברים האלו" קמה והלכה‪ .‬דברים הם לא‬
‫‪51‬‬
‫פשוטים‪ .......‬אני מניחה שאני באה עם השקפה מאוד מסוימת ולא הכל תואם‪ ,‬התכוננתי לזה‬
‫אבל עדיין המעבר הזה מספיק חד וקשה‪.‬‬
‫אסתר מתארת אפשרות של "הידרדרות רוחנית"‪ ,‬כלומר ירידה ברמה הדתית‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫אני אומרת לך את זה מתוך ניסיון אישי שלי‪ .‬שאני הגעתי לשם וראיתי איך אפשר להידרדר מבחינה‬
‫רוחנית‪ ....‬החדירה הזאת לכל המושגים‪ ,‬לכל החוקים והספרים והפסיקה ‪ ...‬התחום הפלילי למשל‪,‬‬
‫דברים שהחרדיות לא נחשפות לתיאורים האלה‪.‬‬
‫תמר מתארת את הרגשתן של חלק מהתלמידות החרדיות בעניין‪" :‬היו כל מיני דברים שבנות טענו‬
‫שזו כפירה והיו מרצים שהכניסו דעות אחרות‪".‬‬
‫בדומה‪ ,‬גם צילה מוטרדת מן ה"כפירה" שיש בתוכני הלימוד ומספרת על אופן התמודדותה עם‬
‫העניין‪:‬‬
‫תראי‪ ...‬לומדים להפריד בין האקדמיה לבין החיים שלנו‪ .‬לימודים אקדמיים‪ ,‬מה שנקרא‬
‫ללמוד חוכמות חול‪ ,‬חוכמות אומות העולם – הגישה היא בעייתית כי תלוי מה עושים עם זה‪.‬‬
‫אם אתה לומד כדי ליהנות מהחוכמה או כדי לעסוק בה ולחפור בתורה‪ ,‬זה ממש אסור‪,‬‬
‫בעיקר בגלל שיש בזה המון כפירה‪ .‬אם אתה עושה את זה כדי להתפרנס ומהפרנסה הזו‬
‫תעשה מצוות ותיתן צדקה אז זה מותר ואין עם זה שום בעיה‪.‬‬
‫תמר מדגישה את ההפרדה שעשתה בתוכני הלימוד‪ " :‬דברים שלא התאימו לי אני פשוט לא‪ ...‬נכנס‬
‫מצד אחד ויוצא מצד שני‪".‬‬
‫רבקה מתארת תהליך דומה שעשתה בעזרת בעלה‪" :‬שיתפתי את בעלי בהכל‪ .‬חברות שלי עשו את זה‬
‫בבית והיו בעלים שאמרו להן את רואה את לא היית צריכה ללמוד את זה‪ ,‬ובעלי אמר לי את לא‬
‫צריכה שאני אגיד לך איך לחשוב‪ ,‬תחשבי לבד מה נראה לך ומה לא‪ ...‬בהמשך‪ ,‬את כבר לבד מפרידה‬
‫בין הדברים‪".‬‬
‫‪52‬‬
‫שלהב (‪ )1996‬טוען כי החברה החרדית משתדלת לאתר את הרכיבים ה"מסוכנים" שבמודרנה‬
‫ולהימנע רק מהם‪ .‬לדידו גישה זו מאפיינת למעשה את התנהלותה של החברה החרדית בכללה‪,‬‬
‫הדוחה את עולם המודרנה דחייה דיפרנציאלית (שלהב‪ .)1996 ,‬דחייה דיפרנציאלית משמעה הבחנה‬
‫בין הממד הערכי תרבותי של העולם המודרני‪ ,‬אותו התפיסה החרדית דוחה‪ ,‬והמימד‬
‫האינסטרומנטאלי של עולם זה‪ ,‬אותו היא מקבלת בשל תלותה בתחומים הרבים של המודרנה‪.‬‬
‫בדיון זה ניתן לומר כי חלק מתכני הלימוד נתפסים בקרב חלק ניכר מן הנשים החרדיות כ"רכיב‬
‫מסוכן" במודרנה‪ .‬לפיכך‪ ,‬בהלימה לשיטתו של שלהב (‪ ,)1996‬חלק מהמרואיינות‪ ,‬דוגמת תמר‪,‬‬
‫מתמודדות עם תכני הלימודים "המסוכנים" באמצעות הפרדה בין הממד האינסטרומנטאלי של‬
‫חומר הלימוד – שאותו הן מקבלות ‪ --‬ובין הממד הערכי של חומר הלימוד – שאותו הן דוחות‪.‬‬
‫קושי בגלל המפגש הראשוני עם רמה אקדמית‬
‫צילה מתארת את תחילת לימודיה כ"מעבר חד" בכל הנוגע למונחים אקדמיים ומשפטיים‪:‬‬
‫המעבר מהתיכון ללימודים האקדמיים היה טראומה די גדולה מכמה סיבות‪ .‬בהתחלה מאוד‬
‫לא נהניתי מלימודים‪ ,‬המושגים היו מאוד חדשים‪ .‬אפילו המעבר בשפה היה מאוד חד‪ ,‬משפת‬
‫תיכון לשפת אקדמיה‪ ,‬אני לא מתביישת היום להגיד שהיו הרבה מילים שלא הבנתי‪ .‬לא‬
‫הבנתי מה רוצים ממני‪ ,‬והכניסה לעולם המשפטי הייתה מאוד מוזרה וחדה‪ .‬הכל‪ ...‬דיני‬
‫חוזים‪ ,‬אני בכלל לא הבנתי מה לעשות עם זה‪ ,‬עם מה שבאים ומסבירים לי‪ .‬ישבתי כמו מין‬
‫סהרורית כזאת בשיעורים‪ .‬לא הבנתי‪ ,‬עם מה אנחנו מתחילים ועם איזו מסקנה יוצאים‪ .‬זה‬
‫היה מאוד קשה‪ .‬ברגע שמבינים‪ ,‬התחיל להיות נהדר‪.‬‬
‫בדומה‪ ,‬גם רבקה מתארת "מעבר חד" בכל הנוגע לתכנים הנלמדים ובעיקר בנוגע לחשיבה השונה‬
‫שנדרשה ממנה‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫בכלל החשיבה המשפטית‪ ,‬האקדמית‪ ,‬משהו שלא נחשפתי אליו בכלל‪...‬למשל לקרוא פסק‬
‫דין‪ ,‬להבין מה קורה‪ ,‬מי נגד מי‪ .‬איך השופט השחיל פה את החשיבה שלו ומה דעת הרוב ומה‬
‫דעת המיעוט‪ .‬זו האקדמיה זה השיעורים‪ .‬המעבר הוא מאוד חד‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬ייתכן שהחוויות שמתארות צילה ורבקה דומות לחוויות של כל סטודנט מתחיל בפקולטה‬
‫למשפטים (ובכלל בלימודים באקדמיה)‪ ,‬אך העובדה שהן חרדיות ‪ -‬הבוגרות מוסדות חינוך חרדי‬
‫‪53‬‬
‫שבהם רמת הלימודים הכללית אינה גבוהה‪ ,‬מקשה עליהן ביתר שאת את המעבר ללימודים‬
‫אקדמיים ואת המפגש עם עולם האקדמיה‪.‬‬
‫‪ 6.5‬ב' מפגש עם התלמידות והסגל האקדמי‬
‫בין התלמידות במסלול החרדי למדו "בעלות תשובה"‪ ,‬נשים מהציבור הדתי‪-‬הלאומי וחרד"ליות‬
‫(חרדיות לאומיות)‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬רוב המרצים והמרצות במסלול זה אינם דתיים‪ .‬מפגש חברתי זה‬
‫הוא מוקד נוסף שיש בו כדי להשפיע על השקפת עולמן הדתית של הנשים החרדיות במהלך‬
‫לימודיהן‪.‬‬
‫אסתר הסבירה‪:‬‬
‫מי שתגיד לך שהיא לא השתנתה‪ ...‬אין כזה דבר‪ ,‬זה משפיע‪ .....‬זה באמת לא מקום לאישה‬
‫חרדית‪ ...‬האווירה‪ ,‬התכנים‪ ,‬האינטראקציה‪ ,‬זה שגברים באים ללמד‪ ,‬החופשיות הזאת‪,‬‬
‫הדיבור עם המרצים‪ ,‬אם זה בהפסקות ואם זה שפוגשים אותם בפרוזדורים‪ .‬את נפתחת‪ .‬את‬
‫פורצת את כל הגדרות וזה בלי שתרצי‪ ...‬זה פשוט טיפין‪-‬טיפין‪-‬טיפין‪ ,‬לאט‪-‬לאט‪ ,‬ואפילו לא‬
‫שמים לב לזה‪.‬‬
‫בדומה‪ ,‬תמר טוענת‪" :‬יש בנות שגדלו בבני ברק ובמסגרות מאוד סגורות והן פתאום נפתחות להמון‬
‫דברים ולמרצות לא דתיות‪ ,‬זה בשבילם וואו"‪.‬‬
‫המפגש עם התלמידות ואנשי הסגל שאינם חרדים‪ ,‬כמו גם המפגש עם תכני הלימוד השפיעו על‬
‫תפיסות עולמן של חלק מהנשים וכאמור הובילו חלק מהן "להתדרדרות רוחנית" כלשונן‪ .‬מתוך‬
‫הראיונות עם הנשים עולים מספר גורמים הנתפסים על ידן כגורמים המגוננים מפני "הידרדרות"‬
‫בעקבות לימודי המשפטים‪ .‬האחד‪ ,‬חלק מהמרואיינות ציינו את ה"פתיחות" בחינוך בבית הוריהן‬
‫‪19‬‬
‫כגורם המסייע להגנה מפני השפעות "חיצוניות" וכמצמצם את הקיצוניות שיש במעבר ממסגרות‬
‫החינוך החרדית למסגרת האקדמית‪ .‬הן הסבירו זאת בכך שהן לא הושפעו "לרעה"‪ ,‬לעומת אחרות‬
‫שחונכו חינוך נוקשה ו"סגור" יותר‪ ,‬והושפעו "לרעה"‪.‬‬
‫תמר מסבירה‪ ...:‬אני באתי עם רקע "פתוח"‪ ,‬לא היה לי "וואו" במשהו מסוים שראיתי‪ ,‬היו לי‬
‫עקרונות ונשארתי אתם"‪.‬‬
‫‪ 19‬כמתואר לעיל בהרחבה בעמ' ‪.19-12‬‬
‫‪54‬‬
‫הגורם השני שיש בו לגונן מפני "הידרדרות" הוא ההשרשה של ערכים דתיים "חזקים" כלשונן של‬
‫הנשים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬דברי רינה‪" :‬אני חושבת שקיבלתי מספיק ערכים חזקים כדי להישאר חרדית‪ .‬אבל‬
‫יש כאלה‪" ...‬‬
‫עוד עולה מן המרואיינות כי חלק מהנשים שהשתנו בעקבות הלימודים היו כבר לפני הלימודים עם‬
‫"ספקות" מבחינה דתית‪ ,‬כשלימודים היוו למעשה רק זרז בעניין‪ .‬לדבריה של צילה‪" :‬אני חושבת‬
‫שזה שינה למי שהייתה גם ככה עם ספקות כל הזמן‪ .‬אחת כזאת‪ ,‬זה היה זה‪ ,‬או משהו אחר שהיה‬
‫גורם לה בסוף להשתנות‪".‬‬
‫תמר‪ ,‬מסבירה אף היא את השינוי כתוצר של ספקות שכרסמו עוד קודם לכן‪ ,‬לפני הלימודים‪ ,‬בקרב‬
‫הנשים‪ ,‬והיא רואה זאת אור ביקורתי‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫‪ ...‬אני רוצה להגיד לך שהיו אצלנו המון בנות שהשתנו‪ .‬הייתה אחת‪ ,‬נכנסה חסידת גור נשואה‬
‫בת ‪ ,20‬והיא סיימה את הלימודים חילונית וגרושה‪ .‬והייתה עוד אחת שחזרה בשאלה בזמן‬
‫הלימודים‪ .‬אני רואה את זה בעין לא יפה‪ .‬אני לא חושבת שהלימודים צריכים לשנות למישהי‬
‫קו מסוים בחיים‪ ,‬אולי מישהי שהיא גם ככה על הגבול זה ישנה לה‪.‬‬
‫בדומה לדברים שנאמרו דלעיל‪ ,‬ליוש (תשס"ז) מצאה בעבודתה כי מרבית הנשים שלמדו בסביבה לא‬
‫חרדית חוות עצמן כמסוגלות להתמודד עם לימודים בסביבה זו מעצם היותן "חזקות" (כלשונן‪ ,‬שם‬
‫עמ' ‪ ,)104‬אך הן מוטרדות מיכולת ההתמודדות של נשים אחרות‪ .‬הטענה הרווחת היא שהמפגש עם‬
‫חילונים‪ ,‬אם כסטודנטים ואם כמרצים מהווה סיכונים ופיתויים רבים העלולים לחדור לחברה‬
‫החרדית‪ .‬מכאן בעיניהן‪ ,‬הוא הרסני בכלל‪ ,‬ולצעירות חרדיות תמימות בפרט‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ראינו שלימודי המשפטים וסביבת הלימו דים ההטרוגנית חושפים את הנשים החרדיות‬
‫לעולמות חדשים ולהשקפות חדשות‪ .‬אלה העלו תהיות וסתירות לעומת השקפת עולמן הדתית‬
‫והובילו את המרואיינות להתמודדות מולן‪ .‬כפי שאציג להלן‪ ,‬ההתמודדות עם תהיות וסתירות אלה‬
‫הייתה רק חלק מן ההתמודדויות ומן הקשיים נוספים שעלו אצל נשים אלה בתקופת ההכשרה‬
‫המקצועית‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪ 6.5‬ג' הקשיים בתקופת ההכשרה המקצועית ומבחני ההסמכה‬
‫כאמור‪ ,‬רוב המרואיינות הן נשים נשואות המטופלות בילדים‪ ,‬וחלקן משמשות המפרנסות‬
‫העיקריות במשפחתן‪ .‬רובן ציינו קשיים הנוגעים למציאת מקום התמחות‪ ,‬להתמודדות עם השכר‬
‫הנמוך במהלכה‪ ,‬לשעות העבודה הרבות וללימודים לקראת מבחן ההסמכה‪.‬‬
‫א‪ .‬מציאת מקום התמחות‬
‫רוב המרואיינות תיארו את הקשיים שעמדו בפניהן בעת שחיפשו מקום התמחות‪ .‬קשיים אלה נגעו‬
‫לכמה תחומים‪ ,‬כפי שיוצג להלן‪.‬‬
‫מספר הילדים‬
‫חלק מן המרואיינות ציינו שמספר ילדיהן‪ ,‬הרב יחסית לגילן‪ ,‬היה גורם אשר היווה "מחסום" בפני‬
‫קבלתן למקום התמחות‪ .‬גילן הממוצע היה בתקופה המדוברת בין ‪ 28‬ל‪ 38-‬ומספר הילדים הממוצע‬
‫היה בין ‪ 3‬ל‪ .6-‬מאחר שבחברה החרדית הבאת ילדים לעולם היא ערך עליון (פרידמן‪ ,)1999 ,‬הנשים‬
‫בחברה זו הופכות לאימהות בגיל צעיר יותר מנשים חילוניות‪ ,‬והדבר עומד להן לרועץ במציאת‬
‫מקום התמחות ומקום עבודה‪.‬‬
‫למשל נעמי‪ " :‬הייתי אצל שופטת והיא התרשמה אבל ברגע שהיא שמעה שיש לי ‪ 6‬ילדים אז‪ ...‬היא‬
‫אומרת לי איך תסתדרי עם ‪ 6‬ילדים? איך תעבדי כאן? אני עם ילדה אחת לא מסתדרת‪ .‬היו עוד‬
‫דברים דומים‪ ,‬לא ממש בגלל החרדיות‪ ,‬זה היה יותר בגלל הילדים‪".‬‬
‫בדומה לכך מתארת רבקה‪" :‬היה לי קשה למצוא [מקום התמחות] חיפשתי התמחות עם שלושה‬
‫ילדים קטנים‪ .‬היו שלא רצו לקבל אותי בגלל הילדים‪ .‬לא כולם אמרו את זה אבל אני בטוחה שזה‬
‫בגלל זה‪ .‬אחד גם אמר לי‪ :‬מה כל שנה תלדי?"‬
‫לדברי רות ‪:‬‬
‫היה לי ממש מזל‪ ...‬כי למצוא התמחות עם ילדים קטנים וגם הייתי בהריון‪ ...‬לא היה פשוט‬
‫בכלל‪ ...‬ניסיתי כמה מקומות‪ .‬פה [במשרד בו עובדת עד היום] היה לי ממש מזל‪ ,‬באתי להתחיל‬
‫‪56‬‬
‫טרום התמחות והייתי בהריון‪ ...‬וכאן קיבלו אותי‪ ...‬הייתי בטוחה שיגידו לי "טוב‪ ,‬תודה" אבל‬
‫אומרים לי "טוב‪ ,‬עד שרואים בטן‪ ,‬זה לא נחשב‪".‬‬
‫הקושי בסביבת עבודה "חילונית"‬
‫חלק מן המרואיינות מעידות על הקושי שהיה להן להסכין עם מקום עבודה בסביבה "חילונית"‪.‬‬
‫רבקה מתארת את תחושת הזרות שחשה ואת חוסר הנעימות האישית שלה‪ ,‬שלדעתה נבעו מהיותה‬
‫אישה חרדית בסביבת עבודה "חילונית"‪:‬‬
‫הגעתי למשרדים הכי מפוארים בתל‪-‬אביב והרגשתי שם זרה‪ .‬אם הם היו יודעים [לפני‬
‫שהגעתי] שאני חרדית הם בטח לא היו מזמנים אותי לריאיון‪ .‬לפי ההפתעה על הפנים ראיתי‬
‫שהם לא תיארו לעצמם‪ .‬אז‪ ...‬אה‪ ...‬ברור שלא התקבלתי‪ .‬תראי אני מתארת לעצמי שהם‬
‫אומרים מה‪ ...‬משרד חילוני‪ ,‬פתאום תבוא לנו אחת דוסית‪ .‬הם צריכים מטבח כשר‪ ,‬סיפור‬
‫שלם‪ ...‬האמת‪ ,‬לא רציתי משרד שכולם יסתכלו עלי בשבעים עיניים‪ ,‬לא הרגשתי טוב‬
‫במשרדים הגדולים האלה‪.‬‬
‫ציפורה מצביעה על החסרונות הפרקטים שבסביבת עבודה חילונית לעומת דתית‪:‬‬
‫היה לי קושי למצוא התמחות‪ ...‬למרות שמקצועית אין לי בעיה לעבוד מול חילוני או דתי‪,‬‬
‫עדיין אני חושבת שזה יתרון לעבוד במקום דתי‪ .‬לדוגמה‪ :‬חגים זה נורמאלי שלא צריך לעבוד‪,‬‬
‫או קטעים שהם הבינו שאני לא לוחצת יד לגברים‪ .‬במשרד חילוני אולי אתה נכנס לדילמות‪.‬‬
‫למרות שאפשר להתגבר על כל אלה‪ ...‬ברמה של עבודה אני חושבת שזה מקל על בחורה דתייה‬
‫להיות במקום שהמטבח כשר‪ ,‬האנשים מסביבך דתיים‪.‬‬
‫חיה מתארת את פרק הזמן הארוך שחלף עד שמצאה מקום התמחות שענה על דרישותיה‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫חצי שנה הסתובבתי ולא מצאתי התמחות‪ ,‬כי באמת לא רציתי משרד חילוני לגמרי‪ ...‬כי‬
‫ניסיתי וזה לא הלך‪ ...‬ועד שמצאתי משרד חרדי בבני ברק‪ ,‬השעות היו מטורפות‪ ,‬עזבתי אחרי‬
‫שבוע‪ ...‬בקיצור הייתי בטוחה שלא תהיה לי התמחות‪ ...‬בסוף מצאתי משרד חלק חרדי‪:‬‬
‫[המעסיקים‪/‬השותפים] "בעל תשובה" וחילוני‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫הקשיים שהזכירו המרואיינות התייחסו למה נדרש ממשרד חילוני בעקבות העסקתן בו‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫בהיבט הפרקטי נדרש "מטבח כשר"; בהיבט הקודים של ההתנהגות נזכר האיסור על "לחיצת‬
‫ידיים" בין נשים לגברים‪.‬‬
‫למרות הקושי‪ ,‬חלק מהמרואיינות הצליחו למצוא לבסוף משרד שבו אחד השותפים או מקצת‬
‫העובדים הם דתיים לאומיים או "בעלי תשובה"‪.‬‬
‫שעות העבודה‬
‫רוב המרואיינות ציינו את ה קושי הכרוך בהתמודדות עם שעות העבודה הרבות שנדרשו מהן‬
‫בתקופת ההתמחות המקצועית‪.‬‬
‫למשל רבקה‪ ,‬שהחלה את תקופת ההתמחות כאם לשלוש בנות פעוטות‪ ,‬מסבירה‪" :‬המבחן האמיתי‬
‫היה בהתמחות‪ .‬שם‪ ,‬אין הנחות‪ ,‬אין הקלות‪ ,‬אין כלום‪ .‬כאילו‪ ...‬זה יום יום את חייבת לבוא לעבודה‬
‫ולעבוד ‪ 10 ,9 ,8‬שעות או עד שהייתי נשברת‪ .‬אבל אין ברירה‪ .‬אם את רוצה להוציא תעודה של‬
‫עורכת דין את חייבת לעמוד בזה‪ ,‬אין אפס‪".‬‬
‫בדומה לכך מתארת רות‪" :‬בהתמחות עבדתי עד ‪ 7‬בערב‪ .‬הייתה שנה סיוט‪ .‬בקושי ראיתי את‬
‫הילדים‪ .‬זה היה ממש קשה‪".‬‬
‫בגלל קשיים אלה היו נשים שבחרו את מקום ההתמחות שלהן אך ורק על פי שעות העבודה‪ ,‬ללא‬
‫התחשבות בתחום ההתמחות‪ ,‬רק כדי לסיים תקופה זו‪.‬‬
‫למשל אסתר‪" :‬התקבלתי לבית המשפט‪ ,‬אמנם בתחום הפלילי שבכלל לא מתאים לאישה חרדית‬
‫ללכת לזה‪ .‬אבל ראיתי שזה מתאים לי מבחינת השעות‪ ,‬עד שלוש וחצי‪ .‬אמרתי לעצמי שזה רק זמני‬
‫ושעות העבודה זה מה שהיה הכי חשוב‪".‬‬
‫בדומה‪ ,‬מתארת יהודית‪ " :‬התחום שבחרתי הוא רשויות מקומיות וחוק התכנון והבניה‪ ...‬בחרתי‬
‫התמחות שתהיה הכי נוחה עם הילדים‪ ,‬ורשויות מקומיות זה זמני עבודה קבועים ונוחים עד שלוש‬
‫וחצי והעט פשוט נשמט מהיד‪ .‬זה מאוד נוח‪".‬‬
‫‪58‬‬
‫אין ספק כי בעיית "המשמרת השנייה"‪ ,‬משמע העול הכפול הנופל על כתפי הנשים העובדות לפרנסת‬
‫ביתן וגם אחראיות בלעדית לטיפול במשפחה (‪ ,(Hochschild ,1989‬משותף לכלל הנשים בחברה‬
‫המודרנית‪ .‬עם זאת‪ ,‬העובדה שאחוזי הילודה בחברה החרדית גבוהים יותר מאחוזי הילודה בחברה‬
‫הכללית (פרידמן‪ )1991 ,‬מעצימה את בעיית "המשמרת השנייה" של הנשים החרדיות‪ ,‬ושעות‬
‫העבודה הרבות הנדרשות מהן מציבות להן קושי גדול יותר לעומת נשים בחברה הכללית‪ .‬מקור נוסף‬
‫לקושי מיוחד זה נעוץ בעובדה שחלקן לפחות היו רגילות לעבוד במקצועות שאינם מחייבים שעות‬
‫עבודה רבות‪ ,‬כגון הוראה‪ ,‬גרפיקה ופקידות‪.‬‬
‫שכר עבודה נמוך‬
‫קושי נוסף שמציבה תקופת ההתמחות לנשים החרדיות היא שכר עבודתן כמתמחות‪ .‬בחלק ניכר‬
‫מהמקרים מהווה שכרה של האישה החרדית את עיקר ההכנסה המשפחתית‪ ,‬בשונה מן החברה‬
‫הכללית המתאפיינת ב"משפחה בעלת שני מפרנסים" )‪( )The dual career family‬יזרעאלי‪; 1997 ,‬‬
‫שטייר‪ .)Bergmann, 1986 ;Izraeli, 2991 ; Kraus, 2002 ;2005,‬ניתן לשער כי זו הסיבה לכך‬
‫שהמרואיינות תיארו את תקופת ההתמחות כקשה כפליים‪ :‬הן בשל שעות עבודה הרבות והן בשל‬
‫העובדה ששכר עבודתן בהתמחות היה נמוך משכרן בעבודה שקדמה לתקופת ההתמחות‪.‬‬
‫למשל ברוריה‪ ..." :‬הייתי צריכה לעבוד ‪ 9--8‬שעות‪ ,‬והנסיעות לשם‪ ,‬זה הרבה שעות מחוץ לבית‪.‬‬
‫חיכיתי ליום שההתמחות הזאת תיגמר‪ ,‬שלא נדבר שהרווחתי כמובן פחות מהשכר שלי‪ ,‬זו הייתה‬
‫תקופה לא קלה‪".‬‬
‫בדומה לכך מתארת נעמי‪:‬‬
‫‪ ...‬תראי‪ ,‬גם לעזוב את מקום העבודה [הקודם] שלי וללכת להרוויח פחות‪ ,‬לא יכולתי‬
‫להרשות לעצמי‪ ...‬בסוף מצאתי מקום שאני יכולה לשלב את העבודה ואת ההתמחות וזו‬
‫הייתה פשרה‪ ,‬אבל תקופה לא קלה‪ ,‬המון שעות כי פיצלתי שעות בין ההתמחות לעבודה‬
‫והנסיעות מהעבודה להתמחות‪ ...‬תקופה קשה‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫ב‪ .‬מבחן ההסמכה‬
‫לשם קבלת רישיון לעסוק בעריכת דין יש לעמוד במבחן הסמכה המתקיים לאחר תקופת ההתמחות‪.‬‬
‫תקופת הלימודים לקראת מבחן זה תוארה בפי חלק מהמרואיינות כ"משימה בלתי אפשרית"‪ .‬כפי‬
‫שעולה מדבריהן‪ ,‬נדרשו להן לשם מבחן זה לימודים רציפים במשך תקופה של חודש עד שלושה‬
‫חודשים‪ .‬את הקושי העיקרי בתקופה זו תיארו המרואיינות שהיו מטופלות בילדים פעוטים או‬
‫כאלה שילדו ילד נוסף בסמוך למועד מבחן ההסמכה‪ .‬גם כאן יש לציין כי הקושי של הנשים‬
‫החרדיות רב יותר בגלל גיל הנישואין והלידה‪ ,‬הצעיר אצלן לעומת רוב הנשים הלומדות למבחן‬
‫הסמכה בחברה הכללית‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬אומרת יהודית‪" :‬בבחינת ההסמכה הייתי בחודשיים הראשונים של ההיריון השלישי ושני‬
‫ילדים קטנים‪ ,‬זה היה ממש מטורף‪ .‬ההורים עזרו וגם בעלי עזר‪ ,‬לקחתי מטפלת שתהיה עם הילדים‪.‬‬
‫תקופה לא נעימה‪ ,‬אבל ברוך השם זה בסוף עבר"‪.‬‬
‫בדומה לה‪ ,‬מתארת רות‪" :‬חודש לפי מבחן ההסמכה הייתי מסתגרת אצל הורי‪ ,‬לומדת‪ ...‬בעלי מביא‬
‫את הילדים בערב וזהו‪ ,‬לא הייתה רות‪ .‬תקופת סיוט‪ ,‬הרגשתי שאני גמורה לא חשבתי שזה ייגמר‬
‫וזה נגמר‪."...‬‬
‫ברוריה סיפרה‪:‬‬
‫חודשיים לפני המבחן נולדה לי תינוקת שהייתה בבית חולים תקופה ארוכה‪ ,‬כל היום הייתי‬
‫בבית חולים ולומדת כמה שעות בערב‪ .‬בשישי אימא שלי הייתה מגיעה אלי ומכינה שבת‬
‫והבנות עזרו בניקיון‪ ...‬העובדה שניגשתי למבחן והצלחתי זה בזכות בעלי שדחף אותי ללמוד‬
‫ואמר לי‪" :‬תיפטרי מזה‪.".‬‬
‫גם צילה מתארת תמונה דומה‪" :‬ילדתי חודשיים וחצי לפני הבחינה‪ .‬הייתי אצל אימא שלי שלושה‬
‫חודשים‪ ,‬היא פשוט טיפלה בילד‪ ...‬היום שאני מסתכלת על זה‪ ,‬לא יודעת איך עשיתי את זה‪ .‬מצד‬
‫שני אם הייתי מחכה‪ ,‬עד היום כנראה לא הייתי עוברת את הבחינות כי לא הייתי מוצאת את הזמן‪".‬‬
‫‪61‬‬
‫מהדוגמאות דלעיל עולה שהמרואיינות כמעט אינן מפרידות בין הקושי שחוו לבין העזרה שקיבלו‬
‫ממשפחתן‪ :‬רובן תיארו את חשיבותם של הבעל ושל האם בכל הנוגע לעזרה ולטיפול בילדים במשך‬
‫תקופה זו‪.‬‬
‫חלק זה הציג את הלימודים למבחן ההסמכה כקושי נוסף במסלול התובעני של ההכשרה למקצוע‬
‫עריכת‪-‬דין עימו נאלצו המרואיינות להתמודד‪ .‬כאן המקום לציין כי במהלך איתור המרואיינות‬
‫לעבודת מחקר זו פגשתי כמה נשים שסיימו את תקופת ההתמחות אך טרם ניגשו למבחן ההסמכה‪,‬‬
‫כל אחת וסיבותיה עמה‪ .‬עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי להעיד על היותו של מבחן ההסמכה שלב‬
‫קשה במיוחד במסלול ההכשרה הארוך הנדרש למקצוע עריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫רוב המרואיינות שעברו את מבחן ההסמכה עוסקות בפועל בעריכת דין‪ .‬הממצאים דלהלן יציגו את‬
‫האופן בו הן תופסות את עיסוקן בעריכת‪-‬דין ואת האופן שבו נשים חרדיות העוסקות במקצוע‬
‫עריכת‪-‬דין נתפסות בעיני החברה החרדית‪.‬‬
‫‪ 6.6‬העיסוק במקצוע עריכת‪-‬דין‬
‫‪20‬‬
‫על פי ההשקפה המוצהרת השלטת בזרם המרכזי של החברה החרדית‪ ,‬מטרתה של עבודת הנשים‬
‫היא אך ורק לפרנס את המשפחה ולאפשר לבעל ללמוד תורה ב"כולל" (פרידמן‪ .)1999 ,1988 ,‬על פי‬
‫השקפה זו‪ ,‬הנשים החרדיות אינן אמורות לשאוף לקריירה מקצועית ולראות את עבודתן כייעוד‬
‫וכאמצעי להגשמה עצמית‪ .‬הגשמתן העצמית צריכה להיות במסגרת הבית והמשפחה (שחר‪.) 2000 ,‬‬
‫פרק זה יציג את הממצאים הנוגעים לתפיסת המקצוע בעיני המרואיינות ובעיני החברה החרדית‪.‬‬
‫‪ 6.6‬א' תפיסת העיסוק בעריכת דין בעיני המרואיינות‬
‫בהתייחסותן של המרואיינות לתפיסת העיסוק בעריכת דין עלו מגוון קולות‪ .‬היו שראו בכך אמצעי‬
‫פרנסה‪ ,‬יתרון בשעות עבודה גמישות; היו שראו בכך הנאה‪ ,‬סיפוק והגשמה עצמית‪ ,‬הרגשת‬
‫"שליחות"; ומעטות ציינו כי רואות במקצוע מקור לכוח‪ ,‬התגשמות של חלום‪ .‬מנגד חלק ציינו חוסר‬
‫גאווה מקצועית‪.‬‬
‫‪ 20‬בפרק זה‪ ,‬מעתה אציין "מקצוע" בהתייחסותי למקצוע עריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫העיסוק בעריכת דין כאמצעי פרנסה‬
‫רבות מהמרואיינות ראו את עיסוקן בעריכת דין בראש ובראשונה כמקור פרנסה‪ .‬הדוגמאות הבאות‬
‫משקפות זאת‪.‬‬
‫בתיה למשל אמרה‪" :‬לא מתייחסת לזה [למקצוע] כאל מטרה‪ ,‬אלא רק כאמצעי לפרנסה‪".‬‬
‫בדומה לכך אמרה אסתר‪" :‬המטרה בעיקרון היא פרנסה"‪ .‬גם רות ציינה כי "זה לא החיים שלי‪ ,‬זה‬
‫ממש פרנסה‪".‬‬
‫חלק מהמרואיינות ציינו שמטרתן המרכזית בבחירת המקצוע הייתה האפשרות להגדיל משמעותית‬
‫את הכנסתן‪ .‬ביניהן היו שטענו כי הן אינן יכולות להסתפק במקצוע שבו השכר נמוך‪.‬‬
‫חיה ורינה הדגישו את ההשלכות שיש לעלייה בהכנסתן ‪ -‬בעקבות העיסוק בעריכת דין ‪ -‬על העלייה‬
‫ברמת החיים‪.‬‬
‫רינה הסבירה‪ " :‬באתי מתפיסת עולם שהלימודים והמקצוע זה אמצעי לא מטרה‪ ...‬זה מקצוע‬
‫'לעשות' בו כסף‪ .‬אני מעריצה את החברות שלי שהן מסוגלות לחיות ככה בצניעות‪ ,‬אבל אני‬
‫חושבת‪ ...‬אני לא יכולה לחיות בצורת חיים הזאת‪ ,‬ואני חושבת גם שניתן לשלב בין תורה לעבודה‪".‬‬
‫חיה שבעלה "אברך" אומרת‪ ..." :‬בשביל זה הלכתי ללמוד‪" ,‬לעשות" מזה כסף‪ .‬החלום מתבסס‬
‫בעיקר על התמורה הכספית‪ ,‬זו האמת‪ .‬כּל אחד חי ברמה כלכלית אחרת‪ .‬בעלי ואני לא יכולים‬
‫לחיות בצורה כזאת של משכורת מינימום"‪.‬‬
‫כאן יש לשוב ולציין את השקפת העולם החרדית בעניין זה‪ .‬שטדלר (‪ )2003‬מביאה את נקודת המבט‬
‫החרדית המוצהרת בנוגע לערך העבודה המקובל בחברה הכללית‪ .‬היא מצביעה על מאפייניה של‬
‫העבודה בחברה הכללית המעוררים את התנגדותם של חברי הקהילה החרדית‪ :‬סיפוק צרכיו‬
‫האישיים והאנוכיים של הפרט‪ ,‬הפקת רווח והעלאת רמת החיים של הפרט‪ ,‬היעדר תוכן ממשי‬
‫והשגת כסף ומותרות חומריים בלבד‪ .‬אף שאין דברי חיה ורינה מעידים על רצונן בהשגת כסף למען‬
‫מותרות חומריים בלבד‪ ,‬יש בהם כדי להעיד על קיומה של מגמה להעלות את רמת החיים ולאו‬
‫דווקא לחיות בצניעות‪ .‬דבריהן אלה מביעים את הקולות ה"אחרים"‪ ,‬קולות הטוענים ליותר סיפוק‬
‫‪62‬‬
‫גשמי‪ ,‬חומריות ואינדיוודואליזם‪ .‬אלו אותם קולות המצויים ברמה הבלתי מוצהרת‪ ,‬ואין מרבים‬
‫להשמיעם‪ ,‬מאחר שאינם הולמים את התפיסה המרכזית‪ ,‬הרצויה בחברה החרדית‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬עד כה ראינו כי המרואיינות רואות במקצוען בעיקר אמצעי לפרנסה בכבוד‪ ,‬וגם כאמצעי‬
‫להעלאת רמת החיים‪.‬‬
‫שעות עבודה גמישות‬
‫מעבר להיות עבודתן מקור משמעותי לשיפור בהכנסה‪ ,‬חלק מהמרואיינות ראו את המקצוע‬
‫כידידותי מבחינת שעות העבודה‪ .‬אחד היתרונות הבולטים של המקצוע‪ ,‬כפי שעלה מדבריהן‪ ,‬קשור‬
‫לעובדה שהן הצליחו ליצור מסלול עבודה שבו הן יכולות לעבוד בשעות עבודה גמישות‪ ,‬או בשעות‬
‫הנוחות להן‪ .‬רוב המרואיינות המטופלות במספר ילדים קטנים עובדות במקומות המאפשרים שעות‬
‫עבודה גמישות‪ ,‬וכך הן יכולות לשלב חיי משפחה עם עבודתן במקצוע‪ .‬לשעות העבודה הגמישות‬
‫משמעות נכבדה‪ ,‬הן לאור העובדה שהמשפחות החרדיות מתאפיינות במספר ילדים גבוה‪ ,‬והן לאור‬
‫העובדה שעריכת‪-‬דין היא בדרך כלל מקצוע התובע שעות עבודה רבות לעומת מקצועות אחרים‬
‫במשק (אליאס ושטראי‪.)1998 ,‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬ברוריה עובדת שלושה ימים בשבוע מחוץ לבית‪ ,‬ונוסף על כך מטפלת בתיקים באופן עצמאי‬
‫בבית‪" :‬הילדים מבינים שיש לי גמישות במקצוע‪ ,‬שיש ימים שאני יכולה להיות אתם בבית‪ ,‬יש לי‬
‫מקצוע נורמאלי‪ ,‬לא כל יום מ‪ 8-‬ועד ‪".4‬‬
‫ציפורה‪ ,‬בעלת משרד פרטי‪ ,‬אמרה‪" :‬המשרד שלי קרוב לבית‪ ,‬אז נוח לי ומאוד גמיש מבחינת‬
‫השעות‪ .‬אני יכולה לקפוץ הביתה להפסקה או לקבוע מעכשיו לעכשיו פגישה‪ ,‬אם צריך בערב אז‬
‫בעלי שומר על הילד‪".‬‬
‫גם רבקה‪ ,‬העובדת כשכירה‪ ,‬ציינה כי‪" :‬אי אפשר למצוא עבודה יותר אידיאלית‪ .‬יש לי לוח זמנים‬
‫גמיש‪ .‬יש ימים שאני מאחרת בגלל הבנות‪ ...‬ויש ימים שאני לוקחת חומר להתכונן לדיון בבית‪".‬‬
‫הנאה‪ ,‬סיפוק והגשמה עצמית‬
‫‪63‬‬
‫ראינו לעיל כי תפיסת המקצוע כאמצעי לפרנסה אכן עלתה כמטרתן המרכזית של רוב המרואיינות‪.‬‬
‫בה בעת‪ ,‬חלקן תיארו את הסיפוק וההנאה שהן שואבות מעיסוקן במקצוע‪ ,‬עובדה העומדת כאמור‬
‫בסתירה להשקפה השלטת בזרם החרדי ולפיה מטרתה של עבודת הנשים מחוץ לבית היא לפרנסת‬
‫המשפחה בלבד‪.‬‬
‫למשל איטה‪" :‬זה מקצוע לעשות בו כסף בהנאה‪ ,‬כי אני אוהבת את זה‪ ,‬אני מתחברת לזה‪ ,‬אני‬
‫מרגישה שאני גם טובה בזה‪ ...‬זה לא רק לסבול ולעשות כסף זה גם ליהנות‪ ...‬מרגישה סיפוק‪".‬‬
‫בדומה לה אמרה ברוריה (העוסקת בדיני משפחה)‪" :‬העבודה שלי היא לא רק פרנסה אלא גם‬
‫סיפוק‪ .‬אני כּל כך מודה לקב"ה שיש לי עבודה עם סיפוק‪ ,‬שכיף לי לקום בבוקר ולעבוד עם נשים‬
‫ולעזור להן‪".‬‬
‫כמה מרואיינות תיארו בייחוד את הייצוג בבית המשפט כרכיב הגורם להן הנאה וסיפוק במקצוע‪.‬‬
‫כדוגמת צילה‪" :‬אני מייצגת ומאוד נהנית מזה ומאוד אוהבת את זה‪ .‬זה השיא מבחינתי בתיקים‬
‫שיש בהם הופעה בבית משפט‪"...‬‬
‫בדומה לה תיארה בתיה‪" :‬אני מאוד נהנית מהייצוג [בבית משפט] מכל רגע‪ .‬אוהבת את זה‪".‬‬
‫לחלקן היה חשוב לציין כי הסיפוק וההנאה אינם באים על חשבון גידול הילדים‪.‬‬
‫אמרה למשל תמר‪ ..." :‬אני נהנית מזה [מהמקצוע] ואני נהנית להתפתח‪ ...‬יש בזה הגשמה עצמית‪.‬‬
‫אני חושבת שהלימודים והכּל‪ ,‬זה מפתח אותי חוץ מהעניין שאני מוצאת בזה‪ ...‬וזו הסיבה שאבא‬
‫שלי ובעלי דוחפים אותי לגשת לתואר שני‪ ...‬אבל שום דבר לא על חשבון הילדים שלי‪ .‬הם בסדר‬
‫עדיפות עליון‪".‬‬
‫בדומה לה‪ ,‬טוענת יהודית‪ " :‬חשוב לי לעשות משהו שאני נהנית בו ואני נהנית לעסוק במקצוע‪ ,‬אבל‬
‫הילדים שלי חשובים לי יותר מהקריירה‪ ,‬לי בכל אופן‪ .‬חשוב לי לעשות משהו שאני נהנית ומכניס‬
‫כסף אבל לא על חשבון המשפחה‪".‬‬
‫כפי שעולה מדברי תמר ויהודית‪ ,‬ההנאה והסיפוק שהן חשות בעקבות עיסוקן במקצוע אינם עולים‬
‫על ייעודן העיקרי כנשים חרדיות‪ :‬לשמש רעיות ואימהות יהודיות (אלאור‪ ;1992 ,‬פרידמן‪.)1988 ,‬‬
‫‪64‬‬
‫בתיאורית הצרכים של מאסלו (‪ )Maslow, 1943‬קיימת הירארכיה של צרכים‪ ,‬אשר מאורגנים‬
‫בפירמידה המדרגת חמש רמות של סדר חשיבות‪ .‬בבסיס הפירמידה עומד הצורך בקיום פיזי‪,‬‬
‫ובקודקודה הצורך במימוש עצמי‪ .‬כל התקדמות בפירמידה היא תלוית סיפוק ברמה הקודמת לה‪,‬‬
‫החל ברמה הבסיסית וכך הלאה עד קודקודה‪ .‬לדידו של מאסלו‪" ,‬הגשמה עצמית" היא הצורך של‬
‫האדם להשתמש בכישורים הייחודיים לו כדי להגיע למימוש הפוטנציאל האישי הטמון בו‪ .‬זו הרמה‬
‫הגבוהה ביותר‪ ,‬ועל פי מאסלו רבים אינם זוכים להגיע אליה‪ .‬בהלימה להיררכיית הצרכים של‬
‫מאסלו‪ ,‬מממצאי המחקר מעידים כי המרואיינות מתארות את עבודתן במקצוע החל בצורך החומרי‬
‫– פרנסה ‪ --‬וכלה בצורך האישי‪ :‬הן מתארות את הסיפוק ואת ההגשמה העצמית שהן חוות‪ .‬ממצא‬
‫זה עולה בקנה אחד עם ממצאה של ליוש (תשס"ז)‪ ,‬אשר מצאה כי תחושת הסיפוק וההגשמה‬
‫העצמית מאפיינת רבות מהנשים החרדיות העובדות במקצועות שונים (בין היתר גם בעריכת‪-‬דין)‪.‬‬
‫לדידה‪ ,‬רובן רואות ביציאה לעבודה מחוץ לבית הזדמנות להתפתחות אישית ולהנאה‪ ,‬אף שעל חלק‬
‫מהן מכביד עול הפרנסה‪.‬‬
‫הרגשת "שליחות"‬
‫מעבר לתחושת הסיפוק וההנאה‪ ,‬היו מרואיינות שטענו כי העבודה במקצוע היא בעבורן סוג של‬
‫"שליחות"‪ .‬הן אינן טוענות שה"שליחות" הובילה אותן לעסוק במקצוע‪ ,‬אך ציינו כי תחושת‬
‫השליחות תורמת להרגשתן הטובה‪.‬‬
‫לדוגמה איטה (העוסקת בדיני חוזים‪ ,‬מקרקעין ונזיקין)‪" :‬אני לוקחת מדי פעם תיקים בהתנדבות‪,‬‬
‫כּל מיני מצבים לעזור‪ ...‬אני מרגישה שאני ממש עוזרת לאנשים‪ ,‬מין שליחות כזאת‪".‬‬
‫צילה (העובדת בעסק פרטי של אביה)‪ ,‬בתיאורה את השליחות שלה‪ ,‬יוצרת זיקה ישירה בין‬
‫המקצוע‪" ,‬השליחות"‪ ,‬וההשגחה הפרטית – ידו המכוונת של האל‪ .‬דהיינו עיסוקה במקצוע הוא‬
‫השליחות שלה‪ ,‬שהיא פועל יוצא של נאמנותה לרצון האל‪ .‬להלן דבריה‪:‬‬
‫‪ ...‬הדברים התגלגלו כך‪ ...‬סימן שהייתה כאן השגחה פרטית‪ ,‬אז כנראה שיש לי איזושהי‬
‫שליחות עם המקצוע הזה‪ .‬זה לא שאני צריכה להציל את העולם עם עריכת הדין שלי‪ ,‬לא‬
‫שליחות מהסוג הזה‪ .‬זו יכולה להיות שליחות בעצם זה שאני עוזרת לאבא שלי או אם אני‬
‫יכולה לגרום לקידוש שמיים על ידי זה שאדם לא דתי מסתכל עלי ואומר‪":‬הנה‪ ,‬הם לא‬
‫‪65‬‬
‫אוכלים את המס הכנסה שלנו והקצבאות‪ ,‬הם מתפרנסים בזכות עצמם"‪ .‬אין לי מושג לאן זה‬
‫יוביל‪ ,‬אני יודעת שזה רצון הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫מקור ל"כוח"‬
‫חלק קטן מהמרואיינות ראו בידע הנרכש תוך כדי העיסוק במקצוע מקור להרגשת כוח‪ .‬באופן כללי‪,‬‬
‫חינוך‪ ,‬השכלה וידע נחשבים למדד רגיש לבחינת כוח ויוקרה במבנה חברתי )פוקו‪,1988 ,‬‬
‫‪ ,(Apter, 1965;;1996‬כמו גם לבחינת מעמדן של נשים (‪,de Beauvoir, 1974; (Wollstoncraft, 1975‬‬
‫לרבות נשים בחברה היהודית (אלאור‪ ;1998 ,1992 ,1990 ,‬גרוסמן‪ ;2001 ,‬פרידמן‪;1999 ,1988 ,‬‬
‫קהת‪ ;2001 ,2000 ,‬רוס‪.)2001 ,‬‬
‫חלק מהמרואיינות ייחסו כוח לידע המקצועי שרכשו‪ ,‬וטענו כי כוח זה מקנה להן הרגשה חיובית‪.‬‬
‫כדוגמת רבקה‪" :‬לפעמים אני אומרת לבוס שלי‪ :‬בוא תראה מה כותב לי העו"ד במכתב‪ .‬והכותב‬
‫הוא עורך דין שסיים את אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬כותב לי שטויות ואני עונה לו חזרה ומרגישה טוב‬
‫עם זה‪ .‬מרגישה עם כוח ושאני יכולה לתרום"‪.‬‬
‫בדומה לה‪ ,‬טוענת לאה‪" :‬את עושה משהו שאת אוהבת לעשות וזה נותן לך כבוד מסוים‪ ,‬את עושה‬
‫משהו‪ ...‬שנותן לך ידע וכוח‪ ,‬זה נותן לך משהו‪ ,‬כן‪ .‬זו הרגשה טובה‪ ...‬אני רואה בזה [במקצוע] כוח‪,‬‬
‫לדעת איך להתמודד עם דברים"‪.‬‬
‫לעומתן‪ ,‬אסתר טוענת כי הרגשת הכוח הנובעת מן המקצוע עלולה להיות הרסנית בחייה של האישה‬
‫ובמשפחתה ועליה להשכיל ולנתב את כוחה לערוצים הנכונים‪ .‬לדבריה‪" ,‬ברגע שאישה רוכשת ידע‪,‬‬
‫ידע זה כוח והכוח הזה היא יכולה להשתמש בו‪ .‬היא יכולה להזיק לעצמה ולבית שלה ולמערכת‬
‫היחסים עם בעלה‪ ,‬אלא אם כן היא יודעת לעשות את זה נכון‪ ,‬אבל קשה למצוא נשים שיכולות‬
‫לקחת את הכוח הזה ולעשות את זה נכון‪".‬‬
‫התגשמות חלום‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬היו מרואיינות‪ ,‬גם אם מעטות‪ ,‬שהציגו את המקצוע כחלום שהתגשם בזכות‬
‫ה"מסלול החרדי" במכללת קריית אונו‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫למשל נעמי‪" :‬רציתי שינוי‪ ,‬נמאס לי מהעבודה‪ .‬תמיד חלמתי להיות עו"ד ‪ -‬נראה לי יותר קוסם‬
‫והייתה הזדמנות של פעם בשבוע ולימודים במסגרת דתית שלא תזיק לי‪".‬‬
‫הדסה מתארת את רצונה לעסוק במשפטים כבר מגיל צעיר‪:‬‬
‫כשהייתי בת ‪ ,14–15‬אז פתאום עבר לי במוח‪ .‬שמעתי על מישהי שלמדה משפטים‪ ,‬שכנה‪.‬‬
‫היא למדה בבר אילן‪ .‬אז איך שהוא יום אחד‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬אולי היא רצתה לזרוק את‬
‫הספרים או משהו כזה‪ ,‬ראיתי את ספרי הלשכה וזה עניין אותי‪ .‬מאז כבר חשבתי שזה ממש‬
‫מתאים לי‪ .‬העניין היה בעצם אם יהיו לימודים נפרדים [לנשים]‪.‬‬
‫עריכת דין – "לא גאווה גדולה"‬
‫במקביל לקולות הללו‪ ,‬עלו מנגד קולות אחרים‪ ,‬המבטאים כי לא כל הנשים מרגישות בהכרח‬
‫התגשמות חלום‪ ,‬גאווה מקצועית או שליחות מעיסוקן בעריכת דין‪.‬‬
‫אסתר טוענת‪" :‬בהתחלה הייתה תחושה של מין‪ ...‬לא יודעת אם שליחות‪ ,‬אבל כאילו את הולכת‬
‫לפרוץ דרך לעוד בנות אחרייך‪ ,‬אבל היום אני לא רואה את זה ככה‪ .‬זו לא גאווה גדולה עם כל‬
‫המסות של הסטודנטים למשפטים‪ ...‬פעם זה היה נחשב ל'משהו' להיות עורך דין‪".‬‬
‫בדומה לה מסבירה חיה‪ " :‬היו כמה שמאוד קינאו בי ואני לא רוצה להתגאות בזה‪ ,‬כי אני מרגישה‬
‫שזה לא נכון מבחינה מוסרית‪ .‬אנשים עושים מזה יותר ממה שזה‪ .‬כאילו‪ ....‬זה מקצוע – זה לומד‬
‫את זה‪ ,‬זה לומד את זה‪".‬‬
‫ברוריה תיארה את עצמה לעומת חברתה‪ ,‬אם ל‪ 10-‬ילדים‪:‬‬
‫הייתי בבר מצווה וחברה אמרה למישהי "אל תראי אותה ככה היא עורכת דין היום"‪ .‬אני‬
‫הרגשתי קצת מבוכה‪ .‬לא שאני מתביישת בזה‪ ,‬אבל הרגשתי שאני מתהדרת במשהו שהוא לא‬
‫הדבר האמיתי‪ .‬אז מה אם אני עורכת דין בגלל זה העולם הבא שלי יותר גדול משלה? היא עם‬
‫‪ 10‬ילדים ממלאת את תפקידה‪ .‬מקומה לא ייפול משלי כי היא עושה כל חייה נתינה‪.‬‬
‫מדברי ברוריה עולה בבירור סוגיית ייעודן המרכזי של הנשים החרדיות להרחבת החברה‪ ,‬קרי‬
‫להביא ילדים לעולם‪ .‬עיסוקן של עורכות‪-‬הדין החרדיות עומד לכאורה‪ ,‬מבחינתן‪ ,‬בסתירה לייעודן‬
‫זה‪ ,‬וייתכן שבשל כך יש ביניהן שאינן חשות גאווה במקצוע‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫‪ 6.6‬ב' קשיים ואתגרים הכרוכים במקצוע‬
‫מעבר להתייחסותן של המרואיינות לאופן בו הן תופסות את העיסוק בעריכת דין‪ ,‬רבות התייחסו‬
‫להתמודדויות ולאתגרים הכרוכים בעבודתן זו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא מקצוע חדש בקרב נשים חרדיות‪ .‬אין פלא אפוא שבמסגרת ההתייחסות של‬
‫המרואיינות לעבודתן כעורכות דין עלו קולות מגוונים‪ .‬זלצברג (‪ )2005‬טוענת כי קיומם של קולות‬
‫שונים בקרב נשים חרדיות מלמד על ההטרוגניות הקיימת בחברה החרדית ועל כך שהנשים‬
‫החרדיות (בדומה לחברה החרדית בכללה) אינן מקשה אחת‪ .‬הקולות השונים‪ ,‬ולעתים אף‬
‫המנוגדים‪ ,‬מציגים עמדה רב‪-‬ערכית כלפי המקצוע ה"חדש"‪ .‬הקולות השונים עלו בעיקר בנוגע‬
‫לסוגיית הייצוג בבית המשפט ובנוגע לסביבת העבודה‪.‬‬
‫הייצוג בבית המשפט‬
‫חלק זה יציג את הממצאים הנוגעים להתייחסותן של עורכות‪-‬הדין החרדיות לערכאות המשפטיות‬
‫בישראל‪ .‬בשיח של המרואיינות בינן לבין עצמן‪ ,‬הן מעלות את הבעייתיות בסוגיה זו‪ ,‬וכל אחת מהן‪,‬‬
‫מנקודת מבטה‪ ,‬מוצאת לכך פתרון פרטי משלה‪ .‬חלקן טוענות למתח בין "דיני תורה ל"דיני מדינה"‪,‬‬
‫מתוכן‪ ,‬יש שבחרו שלא לייצג בבית המשפט וחלקן למרות המתח האמור מייצגות בבית המשפט‬
‫במקרים מסוימים כפי שאפרט‪ .‬מנגד‪ ,‬יש הרואות בדיני המדינה לגיטימיים מבחינה הלכתית ובבתי‬
‫המשפט כלי יעיל‪.‬‬
‫המתח בין "דיני תורה" ל"דיני מדינה"‬
‫כאמור‪ ,‬יסודות המשפט בישראל‪ ,‬הנלמדים והמיושמים כאחד‪ ,‬מושתתים על משפט חילוני אזרחי‬
‫שמקורותיו הם במשפט האנגלי ו‪/‬או העותומאני‪ .‬חלק זניח ביותר מהמשפט בישראל מושתת על‬
‫יסודות המשפט העברי‪-‬הדתי‪ ,‬וחלק זה נוגע אך ורק לדיני משפחה (ברק‪ ,‬תשנ"ב)‪ .‬בעקבות זאת קיים‬
‫מתח בין תפיסת עולמן הערכית של הנשים החרדיות‪ ,‬המקדשת את דיני התורה‪ ,‬קרי‪ ,‬המשפט‬
‫העברי‪ ,‬לבין היותן פועלות במסגרת עבודתן על פי דיני המדינה‪ .‬מעט מהמרואיינות טענו כי קיימת‬
‫מבחינתן בעייתיות בייצוג בבית המשפט‪ ,‬בעייתיות הנובעת מהניגוד האפשרי בין דיני תורה לדיני‬
‫מדינה‪ .‬כאמור‪ ,‬קושי זה לא מנע ממרבית המרואיינות לייצג בבית המשפט‪ .‬נראה כי עבור חלקן‬
‫קיימת התייחסות שונה לניגוד זה בזמן עיסוק בפועל במקצוע וזאת לעומת תקופת הלימודים‪ .‬ניתן‬
‫לפרש ממצא זה בשתי אפשרויות‪ ,‬האחת‪ ,‬במהלך ההתמחות המקצועית יש מבין המרואיינות‬
‫‪68‬‬
‫שהבינו כי העיסוק במקצוע לרוב מחייב ייצוג בבית‪-‬משפט או לחילופין קיימת האפשרות כי‬
‫המרואיינות שינו במהלך הלימודים את יחסן השלילי לדיני המדינה ומצאו בו לעיתים פתרון הולם‬
‫למרשיהן ו‪/‬או לסוגיות שאינן פתירות על‪-‬ידי דיני תורה‪.‬‬
‫על המתח בין "דיני תורה" ל"דיני מדינה" וה"פשרה" בנדון‪ ,‬ניתן ללמוד מדברי יהודית ומרים‪.‬‬
‫יהודית‪ ,‬העובדת ברשות מקומית‪ ,‬הסבירה‪:‬‬
‫כּל המקצוע הזה בעייתי‪ .‬כּל התחומים בעייתיים‪ .‬למשל לקנוס מישהו ב ‪ ₪ 10,000‬בגלל שבנה‬
‫מרפסת‪ .‬זה בעיה בשבילי‪ .‬זה נוגד את כל דיני התורה‪ ,‬לקחת קנס כזה גדול‪ ...‬ידעתי את זה עוד‬
‫לפני כן ואנחנו מתאימים עצמנו לחוקי מדינת ישראל‪ ...‬אבל זה משהו שאני סופגת‪ ,‬אם יכולתי‬
‫הייתי משנה את זה‪.‬‬
‫מרים היטיבה לתאר את הבעייתיות שהיא רואה בנוגע לייצוג בבית המשפט האזרחי‪.‬‬
‫לדבריה‪:‬‬
‫יש לנו בעיה עם בתי המשפט בארץ‪ .‬הם לא נוהגים לפי דין תורה‪ ,‬אלא לפי דיני מדינה שזה שונה‬
‫מדין תורה‪ .‬אנחנו לא מכירים בהם וזה נחשב לערכאות זרות‪ .‬יש בעיה‪ .‬במפורש יש בעיה‪ .‬יש‬
‫בית דין רבני וזו הסמכות‪ ...‬לכן יש לי בעיה עם זה‪ ,‬כי אני משתדלת לשמור על ההלכה כמו‬
‫שהיא‪ .‬כאן הולכים לפי המשפט האנגלי שהתפתח למשפט הישראלי ‪ -‬אז מה הרציונל? אז בדיני‬
‫אישות לא נוהגים לפי דין תורה וגם בדיני נזיקין‪...‬‬
‫מבין המרואיינות שטענו למתח המתואר דלעיל‪ ,‬עלו מדבריהן שני פתרונות‪ :‬חלקן הקטן של‬
‫המרואיינות בחרו שלא לייצג לקוחות בבית משפט אזרחי וחלקן מייצגות עם קבלת "היתר"‬
‫מסמכות דתית‪.‬‬
‫הבחירה לא לייצג בבית משפט‬
‫חיה למשל‪ ,‬עובדת עצמאית בביתה ועוסקת בדיני מקרקעין ובנזיקין‪ .‬לדבריה‪[" :‬כ]שתובעים חברות‬
‫הביטוח גם ככה הם [חברות הביטוח] לא יפעלו לפי דין תורה‪ .‬אבל אני לא אייצג בנק שמוציא‬
‫‪69‬‬
‫לפועל‪ ,‬אנשים שיש להם חובות‪ ,‬רוב התיקים מולם גם כך נסגרים בפשרה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬מקסימום‬
‫אני יכולה לעשות הסכם עם איזה עורך דין ולשלם לו שיעשה במקומי את הייצוג‪".‬‬
‫אסתר‪ ,‬שכירה במשרד המתמחה בנדל"ן ובתחום המסחרי‪ ,‬טוענת‪" :‬אני עובדת על חוזים‪ ,‬הסכמים‪.‬‬
‫כל עוד אצליח להסתדר בלי זה [ייצוג בבית משפט אזרחי] ולהתפרנס בלי זה‪ ,‬אני אמשיך כך‪ .‬במידה‬
‫ולקוח שלי ייתבע במהלך הטיפול בו‪ ,‬אז אין לי בעיה‪ ,‬כי בתור נתבע‪ ,‬אין ברירה צריך להתמודד‪...‬‬
‫ואם הוא [הלקוח] ירצה לתבוע‪ ,‬אז מישהו אחר במשרד יעשה את זה‪".‬‬
‫הבחירה לייצג בבית משפט עם הקבלת "היתר" מסמכות דתית‬
‫מאחר שחלק מן המרואיינות המייצגות לקוחות בבתי משפט אזרחיים העלו את הבעייתיות שבעניין‬
‫זה לעומת תפיסת עולמן הדתית‪ ,‬נידונה בראיונות שאלת ה"היתר" לכך מסמכות דתית‪.‬‬
‫חלק מהמרואיינות הדגישו את חשיבות קבלת ה"היתר" בטרם ייצגו את מרשן בבית המשפט‪,‬‬
‫ואחרות הציגו זאת כנושא הנתון לשיקולו של האדם התובע‪.‬‬
‫רינה מפרידה בנדון בין בית דין רבני ‪ -‬בו לדבריה אין צורך ב"היתר" לשם ייצוג‪ ,‬לבית בית משפט‬
‫אזרחי ‪ -‬בו לא תייצג ללא "היתר"‪ .‬סוגיה זו‪ ,‬לטענתה‪ ,‬אינה קיימת כאשר היא מייצגת נתבעים‪.‬‬
‫לדבריה‪:‬‬
‫אני מייצגת את כולם‪ .‬אין לי בעיה לייצג וגם לא ידוע לי על איסור הלכתי לייצג בבית הדין‬
‫[הרבני]‪ .‬אבל בבתי משפט אזרחיים‪ ,‬אני מייצגת אם קיבלתי "היתר"‪ ...‬אסור לפנות לבית‬
‫משפט אזרחי אלא אם כן התובע קיבל "היתר" מרב לפנות לבית משפט [אזרחי]‪ .‬אם אני‬
‫מייצגת נתבעים‪ ,‬אז אני לא צריכה "היתר" כי אני צריכה להגן עליו‪ ,‬כי כבר תבעו אותו‪.‬‬
‫לעומתה יש הרואות בקבלת "היתר" עניין של הלקוח‪ .‬הן מפנות את הלקוחות לקבלת "היתר"‪.‬‬
‫כדוגמת תמר‪" :‬יש דברים שדתיים לא ילכו לבית משפט‪ .‬אבל יש דברים אחרים שאני אומרת לכל‬
‫דתי ששואל אותי אם ללכת לבית משפט אזרחי‪ ,‬שיפנה לרב שלו‪ .‬מבחינה הלכתית אני לא מייעצת‬
‫ולא מתערבת להם בהחלטות‪ .‬בתור עורכת דין זה לא‪ ...‬זה לא שלי‪".‬‬
‫‪71‬‬
‫בדומה לה טוענת ברוריה‪" :‬אני מייעצת לנשים מה לעשות‪ ,‬אם אני רואה מקרה שחשוב שתלך לבית‬
‫משפט אזרחי ולא רבני‪ ,‬אני אומרת להן תלכו לרב ותגידי שבמקרה שלך אני אמרתי שחשוב ללכת‬
‫לבית משפט אזרחי‪ .‬אני כמו רופא נותנת דיאגנוזה לא נותנת פסקי הלכה‪".‬‬
‫מרים‪ ,‬שתיארה דלעיל את הבעייתיות בעניין הייצוג בבית משפט אזרחי‪ ,‬טוענת ליתרון הדיון בבתי‬
‫משפט אזרחיים בנושאים מסוימים‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫יש דברים שאת זונחת את הדין העברי‪ ...‬יש דברים שיש יתרון ללכת [לבית משפט אזרחי]‬
‫כמו למשל דיני עבודה‪ .‬בתי דין רבניים אומרים‪" :‬תבואי אלינו"‪ ,‬כי הם למשל מכירים באם‬
‫את רוצה לוותר על פיצויים‪ ,‬מה שבית משפט לא יסכים‪ ...‬תראי לכל דבר יש פתרונות‪...‬‬
‫חרדים לוקחים "היתר" מבית דין רבני או מכל רב פוסק כדי ללכת לבית משפט [אזרחי] כי‬
‫יודעים למשל שחילונים לא יבואו לבית דין [רבני]‪ ,‬אז מה תעשי? תוותרי?‬
‫כאמור‪ ,‬מרואיינות מעטות בחרו שלא לעסוק בייצוג בבתי המשפט האזרחיים בישראל‪ ,‬אך רוב‬
‫המרואיינות דווקא עוסקות בכך כפי שאציג להלן‪.‬‬
‫הייצוג בבית המשפט כלגיטימי‬
‫חלק ממרואיינות שטענו כי הייצוג בבית המשפט האזרחי אינו בעייתי מבחינה דתית‪ ,‬ובאופן אישי‬
‫אינן רואות בעובדת היותן חרדיות "מחסום" בפני תפקידן כמייצגות בבתי המשפט האזרחיים‪ .‬זאת‬
‫משום שהן רואות את דיני המדינה כלגיטימיים מבחינה הלכתית ואת בית המשפט האזרחי ככלי‬
‫יעיל להשגת הגנה ְמ ַרבית על מרשיהן‪ ,‬כמפורט להלן‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬איטה וצילה טוענות שדיני המדינה לגיטימיים מבחינה הלכתית בעיניהן‪ ,‬וכמו כן עולה‬
‫מדבריהן שחלק מהציבור החרדי רואה בדיני המדינה דינים לגיטימיים וראויים‪ .‬להלן דבריהן‪.‬‬
‫איטה המייצגת בבית משפט גם חרדים‪ ,‬טוענת‪:‬‬
‫מראש אני חושבת שאין בעיה לייצג‪ .‬אין לי בעיה מוסרית‪-‬דתית‪ .‬זה משהו לגיטימי‪ ,‬זה דין‬
‫של מדינה וגם בתורה יש מנהג ישראל ויש איזשהו כבוד למדינה‪ ,‬לחוקים ולדינים שלה ‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬מה שהתכוונו זה ב"ערכאות" זה בית המשפט של הגויים שהיו בגולה‪ .‬אבל פה‬
‫‪71‬‬
‫שאנחנו מדינה של יהודים‪ ,‬אין בעיה‪ .‬אבל אני מראש אומרת ללקוחות החרדים [דתיים‪-‬‬
‫חרדים] שאני מייצגת אותם‪ ,‬קחו בחשבון ותבדקו לפני אם מתאים לכם ותחליטו‪.‬‬
‫בדומה לה טוענת צילה‪:‬‬
‫מהרגע הראשון שקמה המדינה‪ ,‬זה מה שקרה‪ ,‬זו עובדה מוגמרת וצריך לכבד את זה‪ ...‬דיני‬
‫מדינה זו מלכות מדינה‪ ...‬לכן הערכאות השיפוטיות כאן הן ערכאות קיימות וצריך לכבד את‬
‫זה‪ ,‬אין מה לעשות‪ ...‬דתי לדתי‪ ,‬אם הוא צריך לברר משהו‪ ,‬אז ברור שההלכה עומדת להם כמו‬
‫שהיא עומדת לא רק לציבור הדתי אלא לכל ציבור אחר‪ .‬אפשר לברר בדין תורה ואם לא הולך‬
‫בדין תורה או צד אחד הוא סורר‪ ,‬אז הולכים לערכאה של המדינה‪ .‬אין בזה שום בעיה לכן אין‬
‫לי בעיה לייצג‪.‬‬
‫חלק מהמרואיינות מייצגות לקוחות בבית המשפט האזרחי ואינן מוצאות בעיה דתית בנושא‪ .‬נהפוך‬
‫הוא‪ ,‬הן רואות בבית המשפט האזרחי כלי יעיל להשגת הגנה ְמ ַרבית על מרשיהן ואפשרות להשגת‬
‫תוצאה אופטימאלית בפסק הדין‪.‬‬
‫ברוריה‪ ,‬העוסקת בדיני אישות‪ ,‬טוענת מתוקף ניסיונה כי "סה"כ מניסיון אני רואה את בית המשפט‬
‫[האזרחי] כלי מאוד יעיל‪ ...‬פתחתי תיק למישהי שאם הייתה הולכת לבין דין רבני‪ ,‬הייתה קוברת‬
‫את עצמה שם‪ ,‬בעלה הוא 'סרבן גט'‪ ,‬ככה‪ ,‬באזרחי‪ ,‬החרב מאיימת עליו‪".‬‬
‫בדומה לה‪ ,‬איטה מספרת מניסיונה המקצועי‪" :‬בדיוק עכשיו‪ ,‬אני מייצגת חרדים בתביעה כספית‪.‬‬
‫מראש לא המלצתי להם לפנות לבית דין רבני‪ ,‬כי ידענו שהתוצאה שתתקבל שם תהיה גרועה‬
‫בשבילם‪ ,‬למרות שהם חרדים הם הסכימו ללכת‪ ,‬כי הם רוצים תוצאה לטובתם‪".‬‬
‫ציפורה‪ ,‬העוסקת בעיקר בחוזים (מסחרי‪ ,‬נדל"ן‪ ,‬ממון)‪ ,‬טוענת כי יש מקרים בהם בית הדין הרבני‬
‫עדיף מבית המשפט האזרחי‪ ,‬אך היא מציעה שילוב בפנייה למערכת המשפטית‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫באופן עקרוני אין לי שום בעיה לייצג בבית משפט [אזרחי]‪ .‬דווקא בתחום שלי יש מקרים‬
‫שעדיף לפנות לבית דין [רבני] מאשר לבית משפט [אזרחי]‪ ...‬תראי‪ ,‬אם בן אדם עושה "עוקץ"‪,‬‬
‫זה עניין לבית משפט [אזרחי]‪ ,‬אבל אם יש דברים קטנים כמו איחור בתשלום‪ ,‬או הפרות‬
‫הסכמים כאלה ואחרים‪ ,‬אז ללכת לבית משפט [אזרחי] מנפח את התמונה ואז תובעים‬
‫‪72‬‬
‫סכומים גדולים יותר‪ ,‬והפרוצדורה ארוכה ומסורבלת יותר‪ .‬בבית דין [רבני] אתה יודע יש לך‬
‫מחר דיון עולה ‪ 300 – 200‬שקל ומחרתיים יש לך פסק דין‪.‬‬
‫כפי שעולה מדבריהן של רוב המרואיינות‪ ,‬הייצוג בבית המשפט הוא חלק בלתי נפרד מהמקצוע‪ ,‬ועל‬
‫כן הן מוצאות את "שביל הזהב"‪ ,‬כל אחת בדרכה‪ ,‬כדי להתמודד עם המתח הכרוך מבחינתן בסוגיה‬
‫זו‪.‬‬
‫סביבת עבודה "חילונית"‬
‫כזכור‪ ,‬בפרק שעסק ב"מציאת מקום התמחות" (עמ' ‪ )55-59‬ראינו כי חלק מהמרואיינות טענו‬
‫שקיימת בעייתיות במקצוען מפאת חשיפתן לסביבה "חילונית"‪ ,‬על הבעיות השונות העולות מכך‪.‬‬
‫בעייתיות זו נגעה לשלב שבו חיפשו מקום התמחות‪ ,‬אך היא רלוונטית כמובן גם לאחר מכן‪ ,‬בעת‬
‫העיסוק בפועל במקצוע‪.‬‬
‫אסתר מתארת‪:‬‬
‫[האידיאלי] זה שהבעל יושב ולומד והאישה יכולה לצאת לעבודה‪ ,‬אבל [צריך] גם שזה יהיה מקום‬
‫שמתאים לאופי‪ ,‬למשפחה‪ ,‬לשעות העבודה‪ .‬אבל שאת פונה לעריכת‪-‬דין זה נוגד ממש הכול‪ ...‬יש‬
‫המון ניסיונות וזה לא שווה לעמוד בניסיונות האלה‪ .‬יכול להיות שלגברים זה יותר מתאים מאשר‬
‫לנשים‪.‬‬
‫חיה עובדת באופן עצמאי מביתה‪ .‬לדבריה‪" :‬הבעיה שלי היא לעבוד במקומות שיש גברים‪ ,‬אני לא‬
‫מרגישה נוח עם זה‪ .‬יש בעיה של התחככות סתם‪ ,‬כמו שיחת רעים‪ ,‬הפסקת קפה‪ .‬זה בעיה כי זה בא‬
‫באופן טבעי שאת במשרד עם גברים‪ .‬לא כל אחת תרגיש את זה‪ ,‬לי לא נוח‪ .‬זה גם לא כל כך בסדר‬
‫מבחינה הלכתית‪".‬‬
‫מדבריהן של אסתר וחיה עולה כי הסוגיה המהותית לנשים חרדיות קשורה בסביבת עבודה‬
‫"מעורבת" של נשים וגברים‪ .‬בעניין עבודת נשים חרדיות עם גברים‪ ,‬נריה בן‪-‬שחר (‪ )2008‬מצאה כי‬
‫נשמעו בהקשר זה קולות מגוונים‪ .‬מקצת הנשים טענו שאין לעבוד כלל במקום עבודה שבו עובדים‬
‫גברים; אחרות טענו שמותר לעבוד עם גברים‪ ,‬אך בזהירות הראויה‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫שאלת העבודה במקום חילוני ובפרט הסוגיה של עבודה בסביבה "מעורבת" אינה ייחודית למקצוע‬
‫עריכת‪-‬דין והיא רלוונטית לנשים חרדיות רבות העובדות בעיסוקים אחרים (נריה בן‪-‬שחר‪;2008 ,‬‬
‫ליוש‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬מעבר לסוגיה של עבודה בסביבה "מעורבת" נריה בן ‪-‬שחר (‪ )2008‬מצאה כי הנשים‬
‫והגברים החרדים מתנגדים לעבודת נשים חרדיות במקום עבודה "חילוני"‪ ,‬משום שרוב מקומות‬
‫העבודה אינם מותאמים לצורכיהן המיוחדים של הנשים החרדיות‪ 21.‬תנאי עבודה כגון‪ :‬מטבח נפרד‬
‫בעל כשרות מתאימה‪ ,‬שעות עבודה מותאמות וכ דומה אינם בנמצא במקומות עבודה שאינם‬
‫חרדיים‪ .‬זאת ועוד‪ :‬החשש מפני ה"סחף" והפחד מפני ההשפעה ההדדית היכולה להתקיים דווקא‬
‫בשעה של עבודה משותפת‪ ,‬קיים גם הוא‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬תהליכי הסוציאליזציה של הנשים החרדיות‬
‫כוללים אמירות רבות נגד עבודה עם "חילונים"‪ .‬כל אלה נותנים את אותותיהם גם בעיתונות‬
‫החרדית וגם בשיחות הנערכות במערכת החינוך (נריה בן‪-‬שחר‪ )2008 ,‬וכמו כן בחוזרים המתפרסים‬
‫מעת לעת (ראה נספח ג')‪.‬‬
‫חלק מהמרואיינות תיארו את עצמן כ"חריגות" בהקשר של בחירתן לעבוד בסביבת עבודה שאינה‬
‫דתית‪.‬‬
‫ציפורה למשל מתארת‪:‬‬
‫אני יודעת שאני קצת שונה כי רב הלקוחות שלי הם גברים‪ ,‬גם אם מדובר בזוג אז הגבר עוסק‬
‫בעניינים הכספיים‪ ...‬אני יותר "פתוחה" אבל לא מודרנית‪ ,‬מאוד שמרנית באופי‪ .‬אבל אין‬
‫סיבה לחסום את עצמך ולעשות דברים‪ .‬אני לא מתעסקת רק בבני ברק אז יש לי קשר גם עם‬
‫עורכי‪-‬דין שהם לא דתיים ואין לי בעיה לשבת אתם‪ .‬זה לא מזיז לי או גורם לי אי נעימות‪.‬‬
‫ציפורה מציגה את עצמה כ"פתוחה" בכל הנוגע לסביבת עבודתה‪ ,‬ובה בעת היא ממהרת לטעון‬
‫באותו משפט שאינה מודרנית‪ ,‬כנראה מתוך חשש שמא ה"פתיחות" שהיא מתארת בסביבת עבודתה‬
‫תיחשב ל"מודרניות" שאינה נתפסת בעיניה‪ ,‬כמו בעינו של הציבור החרדי בכללו‪ ,‬כדבר חיובי‪ .‬נראה‬
‫כי ה"חריגות" שהיא מייחסת לעצמה אינה קשורה רק למקצוע שבחרה‪ ,‬אלא בעיקר למקרים‬
‫המחייבים אותה לעבוד בחברת גברים ומול עורכי‪-‬דין חילוניים‪ .‬עניין זה אינו מהווה בעיה בעבורה‪,‬‬
‫אך היא ממעיטה בחריגותה ("אני קצת שונה")‪ .‬כאמור‪ ,‬בחברה החרדית קיימת הקפדה על ההפרדה‬
‫‪ 21‬קיימות מספר חברות‪ ,‬בעיקר בתחום הטכנולוגיה הגבוהה‪ ,‬שזיהו את הפוטנציאל ויצרו מקומות עבודה מותאמים לנשים‬
‫חרדיות‪ ,‬לדוגמה מטריקס וסיטיבוק (נריה‪-‬בן שחר‪)1009 ,‬‬
‫‪74‬‬
‫בין המינים‪ ,‬כמפורט בדיני ההלכה העוסקים בכללי "איסור ייחוד" (וגשל‪ ,‬תשנ"ב; פאלק‪ ,‬תשס" ד;‬
‫קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬
‫בדומה לציפורה‪ ,‬נעמי עובדת בסביבת עבודה שאינה דתית ומציגה את עצמה כ"פתוחה" (בעיניה‬
‫ובעיני סביבתה) בה בעת‪ ,‬אף היא ממעיטה בחריגותה ואומרת שהיא "אולי קצת שונה"‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫אני עובדת במקום שיש גם חילונים ותמיד קורה לי עם חילונים שכל חילוני שאני פוגשת‬
‫ומכיר אותי קצת אומר לי "את לא דתית אמיתית"‪....‬אני אומרת "אני כן"‪ .‬הם פשוט לא‬
‫מכירים‪ ,‬הם לא יודעים‪ ,‬כי אני "פתוחה" ויודעת דברים והם חושבים שהדתיות לא יודעות‬
‫כלום ומדברות ביידיש יש הרבה סיבות‪ ...‬אני חלק ממנה [מהחברה החרדית] ו‪ ...‬החברה‬
‫החרדית מורכבת מהמון גוונים‪ .‬את הגוון שלי [בחברה החרדית] אני מייצגת‪ ,‬למרות שלא כל‬
‫אחת הייתה הולכת ללמוד משפטים‪ .‬אז אני לא יכולה להגיד לך שאני לגמרי מייצגת‪... ,‬אני‬
‫חרדית אבל אולי קצת שונה‪.‬‬
‫מדברי ציפורה ונעמי‪ ,‬כמו גם מדברי מרואיינות אחרות‪ ,‬ניתן ללמוד כי המרואיינות הולכות על חבל‬
‫דק מאוד‪ .‬דבריהן מבטאים דיאלוג שהן מקיימות בינן לבין עצמן‪ :‬מצד אחד‪ ,‬הן מקיימות בית‬
‫המקפיד על הלכות הדת‪ ,‬ומצד אחר הן מתארות את ה"חריגות" שלהן כמאפיין המאפשר להן‬
‫לעבוד בסביבה "חילונית" ‪.‬‬
‫המשכיות משפחתית במקצוע‬
‫לאור תפיסותיהן של הנשים את העיסוק בעריכת דין ולאור הקשיים וההתמודדויות שעליהם דיווחו‪,‬‬
‫היה זה מעניין לשמוע על האופן שבו הן מנחילות לילדיהן את היחס כלפי המקצוע ואת הרצון לעסוק‬
‫בו‪ .‬השיח הנוגע לילדי המרואיינות עלה באקראי תוך כדי הראיונות עם רובן‪ ,‬בעיקר בהקשר של‬
‫עקרונותיהן ושל העדפותיהן בעניין רכישת מקצוע בכלל ועריכת‪-‬דין בפרט‪.‬‬
‫חלקן טענו כי הן מעדיפות שילדיהן לא יפנו בעקבותיהן לעריכת‪-‬דין‪ .‬ביטוי לכך ניתן לראות בדבריה‬
‫של רינה‪:‬‬
‫אני לא אעודד אותם [הילדים] למקצוע [עריכת‪-‬דין]‪ ,‬כי האידיאלים שלי הם קודם כל של‬
‫החסידות שלי והרבי שלי‪ ...‬אני מאוד ארצה שהילדים שלי יקבלו את החינוך הזה והערכים‬
‫‪75‬‬
‫האלו ויפנימו אותם‪ ...‬אני מספיק חזקה כדי לשלב את השניים [העולם החרדי ועריכת‪-‬דין] וזה‬
‫לא אומר שלגבי אחרים זה נכון‪ ...‬אבל אם הילד שלי יבוא ויגיד לי אני רוצה להיות כמוך‪ ,‬אני‬
‫מקווה שנתתי לו מספיק ערכים כדי להיות חזק‪.‬‬
‫רינה טוענת לחסינותה הדתית מול השפעות המקצוע‪ ,‬אך מטילה ספק אם יהיה כך אצל ילדיה‪.‬‬
‫סוגיית החסינות בפני השפעות "חיצוניות" נדונה לעיל במחקר זה‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫וכאן היא עולה שוב‪ ,‬דבר‬
‫המלמד כי אחת ההשלכות המשמעותיות של העיסוק בעריכת‪-‬דין בקרב נשים חרדיות היא השפעות‬
‫"חיצוניות" הנובעות ממנו‪.‬‬
‫בדומה לרינה‪ ,‬טוענת אסתר‪" :‬ממש לא אעודד את הבנות שלי ללמוד משפטים‪ .‬אני הולכת לכיוון‬
‫עוד יותר קיצוני ממה שחינכו אותי‪ ...‬לצניעות ופשטות וכל עניין הכסף והכבוד לא במחוזותינו‪ ,‬הכל‬
‫הבל הבלים‪".‬‬
‫נראה כי רינה ואסתר "טעמו" מן המקצוע ומבינות את ההשפעות השליליות שעלולות להיות לו על‬
‫העוסק בו‪ ,‬ומכאן נובעת העובדה שהן אינן חפצות בכך שילדיהן יבחרו להמשיך בדרכן המקצועית‪.‬‬
‫לעומתן‪ ,‬רבקה מתארת את המקצוע כאידיאלי לנשים‪ .‬אמנם‪ ,‬בנותיה עדיין קטנות‪ ,‬אך היא מביעה‬
‫את שביעות רצונה מהאפשרות שיפנו למקצוע בבגרותן‪ .‬לדבריה‪" :‬הבנות שלי רוצות להיות כמו‬
‫אימא עורכות דין‪ ...‬אני מרוצה מאוד מזה‪ ...‬אי אפשר למצוא עבודה יותר אידיאלית‪".‬‬
‫תמר וברוריה טוענות כי מקצוע זה מתאים לנשים חרדיות המבקשות להשתדך ל"תלמיד חכם"‬
‫(אברך המקדיש את רוב שנותיו ללימודי תורה ולא לעבודה בשכר)‪.‬‬
‫תמר‪" :‬אם הבת שלי תהיה מעוניינת ללכת לכיוון [לעריכת‪-‬דין] אני אעודד אותה‪ ,‬אם יתאים לה‪,...‬‬
‫אין לי ספק‪ ...‬אם היא רוצה להתחתן עם תלמיד חכם כדאי שיהיה לה לפחות בשנים הראשונות‬
‫מקצוע והשכלה‪".‬‬
‫ברוריה‪:‬‬
‫אני דוחפת את הבת שלי ללכת לא לסמינר רגיל אלא מקום שגם תרכוש מקצוע‪ ,‬אז יש עכשיו‬
‫מתח לבחור לה סמינר חרדי שירשה גם ללמוד בחוץ מקצוע‪ .‬חשוב לי שתקים בית חרדי טוב‬
‫‪ 22‬עמ' ‪26-22‬‬
‫‪76‬‬
‫ותקבל לימודיים רוחניים‪ ...‬אני שוקלת אם מתאים לה משפטים‪ ...‬בכלל אני מחדירה לבנות‬
‫שהן צריכות מקצוע טוב עם כסף‪ ,‬אם הן רוצות בחור שלפחות בתחילת חייו ישב וילמד תורה‪.‬‬
‫תמר וברוריה נשואות שתיהן לאברכים‪ .‬ייתכן כי זו הסיבה לכך שהן מעדיפות שבנותיהן תרכושנה‬
‫מקצוע (כמו עריכת‪-‬דין) שיאפשר הכנסה גבוהה למשפחתן כדי שהבעלים לעתיד יוכלו ללמוד‪ .‬לדידן‪,‬‬
‫אין סכנה במקצוע‪ .‬קולות אלו נשמעו גם בעבודתה של ליוש (תשס"ז)‪ ,‬שטענו "כי מסתמנת מגמה‬
‫חדשה המצביעה לאחרונה על העדפת השתדכות עם בנות שרכשו ידע והתמקצעות בתחומים חדשים‬
‫‪....‬כמו מחשבים ודומיהם" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)115‬עם זאת‪ ,‬ליוש (תשס"ז) מציינת כי אחת הפשרות אשר‬
‫מרבית המרואיינות במחקרה עושות עם עצמן ועם סביבתן לגבי העבודה בחוץ‪ ,‬מתבטאת מצד אחד‬
‫בעידוד בנותיהן ללמוד מקצועות חדשים ועם זאת לנתב אותן להשתלב בשוק העבודה החרדי ולא‬
‫מחוצה לו‪ .‬כלומר‪ ,‬ייתכן כי מקצוע עריכת‪-‬דין יהפוך בעתיד לערך בהקשר של השידוכין כל עוד‬
‫ישולב בשוק העבודה החרדי ‪ ,‬וזאת בשונה מהעבר שבו השידוך האידיאלי לאברך היה אישה‬
‫העוסקת בהוראה (פרידמן‪.)1999 ,‬‬
‫מן הקולות השונים שעלו מדברי המרואיינות‪ ,‬ניתן להבין כי לפחות חלקן חשות אי נוחות מסוימת‬
‫במקצוע שבחרו‪ .‬תפיסתה של החברה החרדית את המקצוע‪ ,‬כמפורט בחלק הבא‪ ,‬יכולה אף היא‬
‫לתרום לתחושת אי נוחות זו‪.‬‬
‫‪ 6.6‬ב' תפיסת המקצוע בעיני החברה החרדית‬
‫מעבר לתפיסתן של הנשים עצמן את עיסוקן בעריכת דין‪ ,‬על הקשיים והאתגרים הגלומים בו‪ ,‬מן‬
‫הראיונות עימן עלו התייחסויות לגבי האופן שבו החברה החרדית בכללה תופסת את העיסוק‬
‫במקצוע בכלל‪ ,‬ואת העיסוק של הנשים בו בפרט‪ .‬מאחר שעריכת‪-‬דין היא מקצוע "חדש" בקרב נשים‬
‫חרדיות‪ ,‬יהיה זה מעניין במיוחד ללמוד על האופן שבו תופסת החברה החרדית את עיסוקן זה‪ .‬אציג‬
‫להלן ממצאים המעידים על נקודת מבטה של החברה החרדית בכלל בנוגע למקצוע‪.‬‬
‫הקולות השונים מן הסביבה החרדית‬
‫כאמור‪ ,‬החברה החרדית אינה מקשה אחת‪ ,‬ולכן גם היחס למקצוע אינו אחיד והתגובות כלפיו‬
‫מגוונות‪ .‬מדברי המרואיינות עלו הן התייחסויות שליליות והן התייחסויות חיוביות למקצוע‬
‫‪77‬‬
‫ולעבודתן של נשים בו‪ ,‬בפרט‪ .‬על יחסה השלילי של החברה החרדית למקצוע בכלל ניתן ללמוד‬
‫מדברי רבקה‪:‬‬
‫אחרי המחזור הראשון‪ ,‬התפרסם מאמר מערכת באחד מהעיתונים החרדים שכינה את עורכי‪-‬‬
‫הדין החרדים "אינסטלטורים"‪" .‬אינסטלטורים" את מבינה זה היחס‪ ...‬זה היחס‪ .‬חבל שאין‬
‫לי את הכתבה‪ .‬כאילו קראו לנו ואמרו לנו על מה אתם חוגגים? אין פרגון‪.‬‬
‫הדימוי המשווה עריכת דין ‪ -‬מקצוע עם השכלה אקדמאית לבין מקצוע אינסטלטור שאינו דורש‬
‫השכלה אקדמאית ועוסק בעבודת כפיים קשת יום‪ ,‬צורמת מאוד לרבקה המתארת דרך הכתבה‬
‫בעיתון חרדי את יחס החברה החרדית למקצוע‪.‬‬
‫מעבר לתפיסת העיסוק בעריכת דין בקרב חרדים באופן כללי כמקצוע שלילי‪ ,‬נעמי טוענת שהחברה‬
‫החרדית תופסת באופן שלילי בפרט את הנשים החרדיות העוסקות במקצוע‪:‬‬
‫‪ ...‬אני מדברת על היחס של החברה שלנו‪ ,‬לך [כאישה חילונית] יגידו‪ ...‬היא המתקדמת‬
‫בחיים‪ ,‬היא עובדת‪ ,‬לומדת‪ ,‬כל הכבוד לה‪ ...‬ואצלנו יגידו‪ ,‬תראו מה היא עושה? היא הורסת‬
‫את הבית‪ .‬כאילו ‪...‬מה‪ ...‬היא לא נורמלית‪ .. .‬נו מה ‪?...‬‬
‫על האופן שבו נתפסות נשים חרדיות העובדות בעריכת דין בחברה החרדית‪ ,‬ניתן ללמוד גם מתמר‬
‫המתארת‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬את חששה לחשוף את עיסוקה במוסד החינוך החרדי שבו למדו בנותיה‪,‬‬
‫ומאידך גיסא‪ ,‬את העובדה שחשה בנוח לציין את עיסוקה במוסד חרדי "פתוח" יותר‪:‬‬
‫יש הרבה שלא שמעו [על העיסוק במקצוע בקרב נשים חרדיות]‪ .‬אז יש מקומות שאני‬
‫לא אגיד שאני עורכת‪-‬דין‪ .‬למשל איפה שהבנות שלי למדו שהוא היה יותר חרדי מאיפה‬
‫שהן היום‪... .‬שם היא [המנהלת] הייתה מעירה לי על הלבוש של הבנות ומתערבת יותר‬
‫מדי‪ .‬העברתי אותן למעון של בית יעקב יותר פתוח‪ .‬שם אמרתי את העובדה שאני‬
‫עורכת‪-‬דין‪ .‬הם מתייחסים אלינו בהערכה‪ ...‬הרבה אנשים מסתכלים על זה בהערצה‬
‫כאילו זה משהו וואו‪.‬‬
‫די בדבריה של תמר כדי לשקף את ההבדלים לגבי האופן שבו המקצוע נתפס בקרב פלחים‬
‫מסוימים בחברה החרדית‪ .‬בעוד שבחוגים המחמירים וה"סגורים" יותר נתפס מקצוע עריכת‪-‬דין‬
‫כלא רצוי‪ ,‬בחוגים ה"פתוחים" יותר קיבלו את עיסוקה של תמר כעורכת‪-‬דין בהערכה‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫בדומה לתגובה החיובית שעלתה מן המעון ה"יותר פתוח" – כפי שציינה תמר‪ ,‬גם מצילה עולה יחס‬
‫חיובי לעיסוקה כעורכת דין‪ ,‬בקרב סביבתה החרדית‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫היה הרבה "פרגון"‪ .‬אני זוכרת שהקריה [הקריה האקדמית אונו] פרסמה מודעה‬
‫בעיתונים החרדיים שמברכת את הבוגרים שעברו את בחינות הלשכה וקיבלתי המון‬
‫תגובות מהתיכון‪" :‬וואו‪ ,‬עשית את זה‪ ,‬מדהים‪ ...‬אפשרי לעשות את זה"‪ .‬כמות‬
‫הטלפונים שקיבלתי‪ ...‬זה היה שווה ערך למודעה שהודיעה שהתארסתי‪.‬‬
‫רב‪-‬קוליות זו משקפת את החברה החרדית על גווניה השונים‪.‬‬
‫גוונים אלה נגזרים ממידת‬
‫"סטייתם" של חברי הקהילה מן הנורמות המסורתיות‪ ,‬ומההבדלים ביניהם במידת הסתגלותם‬
‫למודרנה‪ .‬ייתכן שהפלחים השונים שאליהם משתייכות המרואיינות הם המקור ליחס השונה שהן‬
‫תיארו כלפי עיסוקן במקצוע‪ .‬במקרה זה‪ ,‬צילה משתייכת לזרם חב"ד‪ ,‬הנחשב לזרם חרדי "פתוח"‬
‫ו"מודרני" יותר לעומת חוגים חרדים רבים אחרים‪.‬‬
‫מעבר לתפיסת המקצוע באור "חיובי" או שלילי‪ ,‬עולה מדבריהן של כמה מרואיינות שהחברה‬
‫החרדית תופסת את עיסוקן כחריג‪.‬‬
‫למשל רבקה‪" :‬תראי‪ ,‬אני האימא היחידה עורכת‪-‬דין בבית ספר של ‪ 1,000‬בנות‪ ,‬הן [הבנות] הפכו‬
‫שם לאטרקציה‪ .‬אני זוכרת את ההבעה של המורה של הבת שלי היא הייתה בשוק‪ ,‬לא הבינה‪".‬‬
‫בדומה לכך יהודית מתארת‪" :‬השכנים פה ששומעים הם כולם המומים "אה‪ ...‬את עורכת‪-‬דין‪...‬‬
‫אה‪ ...‬הה‪ ...‬באמת‪ ...‬אה‪".‬‬
‫בד בבד עם דיוו חיהן של הנשים על תפיסת החברה החרדית את עיסוקן כחריג‪ ,‬הן הדגישו את מקצוע‬
‫ההוראה כמקצוע המועדף לנשים בחברה החרדית‪.‬‬
‫יהודית למשל טוענת‪ " :‬בואי נגיד שזה לא מקצוע שהם [בחברה החרדית] מעדיפים‪[ .‬הם מעדיפים]‬
‫את המסגרת המרובעת שלהם‪' ,‬תהיי מורה‪ ,‬תהיי אימא טובה'‪ .‬בסדר‪ ,‬כל הכבוד על ההשקפה הזו‪,‬‬
‫אבל בכל זאת‪"...‬‬
‫יהודית מתארת את השקפתה של החברה החרדית כמי שנמצאת מחוצה לה‪" :‬הם" מוגדרים‬
‫כאחרים ממנה‪ .‬ייתכן כי באופן זה היא מדגישה שחריגות מקצועה היא בעיני החברה אך לא בעיניה‬
‫שלה‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫כמוה טוענת חיה‪" :‬גיסתי שהיא יותר 'חזקה' [מבחינה דתית]‪ ,‬היא תרגיש שזה מקצוע לא חרדי‬
‫מספיק‪ .‬כאילו‪ ...‬היא חיה בצניעות ממש סכום מינימאלי‪ ,‬היא כמובן מורה‪ ,‬הוא [בעלה] אברך ויש‬
‫להם ‪ 9‬ילדים‪ .‬זה עניין של בחירה‪ .‬אז ברור שעדיף הוראה אבל כמה מורה כבר מרוויחה? כמה‬
‫משרות כאלה יש?"‬
‫יהודית וחיה מדגישות‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬את העדפת מקצוע ההוראה על פני עריכת‪-‬דין בעיני החברה‬
‫שאליה הן שייכות‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬הן מציינות את גישתן השונה לאור המציאות השונה בעיניהן‪,‬‬
‫המסבירה את בחירתן דווקא בעריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫ניתן להגדיר את מקצוע ההוראה כ"מקצוע מראה" לעורכות‪-‬הדין החרדיות‪ ,‬מבחינה זו שהוא‬
‫החלופה המנוגדת למקצוע שבו הן בחרו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ב"מראה" משתקף המקצוע האידיאלי‬
‫לנשים בעיני החברה החרדית‪ ,‬ומנגד נמצאות מי שבחרו בעריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫התמודדות הנשים לנוכח תגובות הסביבה‬
‫לאור היחס השלילי כלפי המקצוע בקרב פלחים מסוימים בחברה החרדית‪ ,‬הסתירו חלק‬
‫מהמרואיינות את עובדת לימודיהן בתחילת הדרך‪ ,‬ויש המעדיפות שלא לחשוף את עיסוקן במקצוע‬
‫עד היום מחשש לתגובה שלילית מצד הסביבה‪.‬‬
‫כדוגמת חיה‪:‬‬
‫זה הוסתר‪ ,‬בהתחלה‪ ...‬הלימודים‪ .‬משפחה וחברות טובות ידעו‪ ...‬אבל לא פרסמנו‬
‫את זה‪ .‬גם היום‪ ,‬זה [העיסוק במקצוע] לא משהו שאני מיד אומרת‪ .‬למשל‪ ,‬שכנים‬
‫פה יודעים שלמדתי משהו ואני עובדת בו‪ ,‬לא נעים להם לשאול מה ואני לא אומרת‬
‫את זה לבד‪ .‬לא שאכפת לי‪...‬‬
‫חיה טוענת כביכול ש"לא אכפת" לה‪ ,‬אך העובדה שהיא אינה מספרת על עיסוקה בסביבת מגוריה‬
‫מעידה כשלעצמה על חשש מתגובת הסביבה‪ ,‬או על אי נעימות שהיא חשה בעקבות עיסוקה במקצוע‪.‬‬
‫בדומה לכך ציינה רבקה‪" :‬הילדות היו קטנות כשהתחלתי ללמוד‪ ,‬לא סיפרתי‪ .‬רק כשסיימתי‬
‫התואר וקיבלתי ההסמכה סיפרתי בבית הספר של הבנות‪ .‬לא רציתי להכניס אותן לזה‪ .‬מספיק אני‬
‫הלכתי ללמוד‪".‬‬
‫‪81‬‬
‫רבקה מרמזת בדבריה על החשש מתגובת בית הספר שבו לומדות בנותיה על עיסוקה‪ .‬חשש זה בא‬
‫לידי ביטוי אצל המרואיינות נוספות שציינו כי מסיבה זו הן מסתירות את עיסוקן או מעדיפות שלא‬
‫להזכירו במסגרת החינוכית של הילדים‪ .‬כדוגמת חיה‪" :‬לפני שהכנסנו את הבן לכיתה א'‪ ,‬אז פחדנו‬
‫שאם ישמעו [על עיסוק האם במקצוע] לא יכניסו‪ .‬כי אנחנו שייכים לציבור חזק יחסית‪.‬‬
‫יהודית‪ ,‬בדומה לה‪ ,‬מתארת‪:‬‬
‫האמת‪ ,‬שב"חיידר" [מסגרת חינוכית חרדית] של הילד לא יודעים שאני עורכת‪-‬דין‪ .‬אנחנו‬
‫חדשים בשכונה אז הם יודעים שאני נוהגת ויודעים שאני עובדת בעבודה כלשהי‪ .‬לא‬
‫השתדלתי לומר להם שאני עורכת‪-‬דין‪ .‬אם ישאלו אותי אז אני אגיד‪ ,‬אבל לקפוץ להגיד את‬
‫זה‪ ,‬זה לא רצוי‪ .‬אני חושבת שאם הם היו יודעים‪ ,‬זה היה יכול למנוע מהם לקבל את הילד‪".‬‬
‫רבקה‪ ,‬שבמוסדות החינוך של בנותיה יודעים על עיסוקה‪ ,‬מביעה חשש שמא בעתיד ייתקלו בנותיה‬
‫בקושי להתקבל לסמינר מסוים‪ .‬לדבריה‪" :‬תראי הבנות עוד קטנות ויש עוד זמן‪ ...‬אבל יכול להיות‬
‫מצב שלא יתקבלו לסמינר שאני רוצה‪ ,‬כי אימא שלהן פעם למדה משהו שלא מוצא חן‪ ...‬עריכת‪-‬‬
‫דין‪".‬‬
‫מדברי המרואיינות דלעיל‪ ,‬ניתן ללמוד על התלבטותן בהקשר להחלטתן באם לספר או להסתיר את‬
‫יציאתן ללימודים ועיסוקן במקצוע עריכת‪-‬דין‪ .‬לדידן‪ ,‬חשיפת מידע זה תגרור תגובה שלילית מצד‬
‫הסביבה החרדית במיוחד בנוגע למוסד החינוך בהן ילמדו ילדיהן‪ .‬החששות‪ ,‬התלבטויות והסתרת‬
‫יציאתן ללימודים גבוהים‪ ,‬עלו גם מדבריהן של הנשים החרדיות במחקרה של ליוש (תשס"ז) ‪.‬‬
‫בחברה החרדית המתבדלת‪ ,‬כללי ההתנהגות ברורים ומוקפדים‪ ,‬הפיקוח על ביצועם קיים לא רק על‬
‫הילדים במוסדות החינוך‪ ,‬אלא גם על הוריהם‪ .‬השליטה הבלתי מעורערת של הנהלת מוסדות‬
‫החינוך החרדים חוצה את גבולות בית החינוך וחולשת גם על חינוכן הבלתי פורמאלי של הילדים‪,‬‬
‫לרבות פעילותם של הוריהן (זלצברג‪ .)2005 ,‬עיסוק ההורים‪ ,‬מהווה את אחת האינדיקציות לטיבו‬
‫של חינוך הילדים וזאת מתוך חשש כי ההורים מביאים השפעות חיצוניות ממקום עבודתם העלולות‬
‫לפגוע בילדיהם‪ ,‬וכפועל יוצא מכך גם על שאר הילדים הנמצאים באותו מוסד חינוכי עימם‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫יחס המנהיגות הדתית‬
‫כאמור‪ ,‬הציבור החרדי על גווניו השונים מונהג בידי רבנים ומנהיגים רוחניים שונים‪ .‬כפי שעלה‬
‫מדברי המרואיינות דלעיל ( עמ' ‪ )43-41‬אין המנהיגות הדתית מצדדת בלימודים אקדמאים‪ ,‬לעיתים‬
‫באם תופנה השאלה באופן פרטני למנהיג המקובל המקומי הוא לרוב יביע התנגדות או במקרים‬
‫מאוד ייחודים ייתן אישור פרטני אך לא אישור גורף‪ .‬מדבריהן של רבקה ורינה עולה ממצא מעניין‬
‫נוסף‪ ,‬שייתכן כי הוא מצביע על תחילתו של שינוי החל בחברה החרדית בנוגע לעיסוקן של נשים‬
‫במקצוע‪ :‬ישנם מנהיגים דתיים המפנים גברים ונשים לקבל שירות מעורכות‪-‬דין חרדיות‪.‬‬
‫רבקה שסיפרה כי פנתה לרבי המקובל על חסידותה רק לאחר שהחלה לימודיה והוא בלית ברירה‬
‫נתן את ברכתו בדיעבד (עמ' ‪ )42‬טוענת‪ …" :‬היום‪ ,‬הוא [הרבי] מה זה מבסוט‪ .‬הוא אפילו שולח אלי‬
‫קליינטים‪ ...‬כן ‪ ..‬נחמד‪ .‬תשמעי‪ ,‬בא אלי גבר חרדי שהוא הפנה אלי והוא שומר על כל הכללים‬
‫והטקס‪ ...‬ושואל לפני שהוא בא אלי‪ ,‬אם בעלי בבית‪ ...‬אני חושבת שלא חלמתי ולא העליתי בדעתי‬
‫שיכול להיות דבר כזה‪".‬‬
‫מדבריה של רבקה ניתן ללמוד כי אומנם הרבי לא צדד בלימודיה‪ ,‬אך ידוע לו כי היא כבר עוסקת‬
‫במקצוע וכעת הוא בוחר להשתמש בכך ולהפנות אליה לקוחות מתוך קהילתו‪ .‬יש לציין כי רבקה‬
‫משתייכת לאחת החסידויות הקטנות ועל כן ייתכן שבכך ייחודה‪.‬‬
‫בדומה‪ ,‬רינה‪ ,‬העוסקת בדיני משפחה‪ ,‬מספרת‪:‬‬
‫‪ ...‬יש היום אדמו" רים שלעניין מזונות נותנים לי היתר לפנות לבית משפט אזרחי‪ ...‬יש‬
‫נציגויות מאוד קיצוניות מ'מאה שערים' וכאלה של תולדות אהרון‪ ,‬תולדות אברהם יצחק‪,‬‬
‫שהיום מוכנים שנפנה לבית המשפט [אזרחי]‪ ...‬אני ייצגתי לקוחה שדרשה סכום למזונות‬
‫מבעלה האברך‪ .‬האדמו"ר ידע שלבחור יש יכולת כלכלית‪ ,‬רק מה הוא פועל הכל ב"שחור"‬
‫[לא מצהיר כי יש לו הכנסה]‪ .‬אם האדמו"ר היה שולח לבית דין [רבני] אז הם לא היו‬
‫אומרים לו לך תעבוד‪ .‬אבל האדמו" ר יודע שבית המשפט האזרחי מסתכל על כושר‬
‫השתכרות‪ .‬שם [בבית המשפט האזרחי] השופט אמר שיעשה השלמת הכנסה וילך לשטוף‬
‫מרצפות כל הלילה‪.‬‬
‫רינה מתארת את התערבות המנהיגים של הקבוצות הדתיות הקיצוניות‪ ,‬אשר מאשרים לה לפנות‬
‫לבית המשפט האזרחי כאשר טובת האישה עומדת לנגד עיניהם‪ ,‬וביודעם כי עורכת‪-‬דין חרדית‬
‫‪82‬‬
‫מייצגת אותה‪ .‬רינה מוסיפה שיש מקרים שבהם היא מייצגת גברים‪ ,‬ואף לכך ניתן לה "היתר"‬
‫מאוטוריטה דתית לייצג בבית משפט אזרחי‪.‬‬
‫כפי שעולה מן הממצאים‪ ,‬ניתן להבחין בשינוי שחל בגישת הסמכות הדתית בחברה החרדית‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ההכרה בבתי המשפט האזרחיים; שנית‪ ,‬אותם מנהיגים המתנגדים ללימודים של הנשים‬
‫החרדיות מחד‪ ,‬משתמשים בשרותיהן ייצוג בבתי המשפט האזרחיים מאידך‪ .‬עולה השאלה‪ ,‬מה‬
‫משמעות הדבר? ניתן לשער כי מאחר שקצרה ידם למנוע או לעצור רכישת המקצוע‪ ,‬הם חיים בתוך‬
‫המציאות הקיימת ועושים בכך שימוש – בדרך זו הם הופכים זאת באופן לא רשמי למקצוע‬
‫לגיטימי אך ללא הצהרה רשמית מצידם‪.‬‬
‫פרידמן (‪ )1999‬וקפלן (‪ )2003‬מתארים את האישה החרדית כסוכנת השינוי של החברה החרדית‬
‫מול החברה החילונית המודרנית‪ .‬ניתן לומר כי עיסוקן של נשים חרדיות בעריכת דין עשויה לבטא‬
‫במידה מסוימת חלק מתהליכי השינוי האלה‪.‬‬
‫עולה השאלה‪ ,‬מה משמעות הדבר? למרות‬
‫שמרביתם ‪ -‬אותם מנהיגים ממש ‪ -‬מתנגדים ללימודים של הנשים החרדיות‪ ,‬הם משתמשים‬
‫בשרותיהן‪ .‬מבחינתם‪ ,‬זה אסור‪ ,‬אך בדיעבד‪ ,‬אם זה כבר נמצא – הם עושים בכך שימוש וכך אולי‬
‫הופכים זאת באופן לא רשמי למקצוע לגיטימי‪.‬‬
‫‪ 6.7‬השלכות העיסוק במקצוע עריכת‪-‬דין על היבטים שונים בחיי הנשים‬
‫חלקו האחרון של פרק הממצאים שיוצג להלן שופך אור נוסף על עולמן של המרואיינות ועל‬
‫תפיסותיהן‪ .‬דיון זה נוגע להשלכות מקצוען (להלן המקצוע) על שני היבטים‪ :‬הופעה חיצונית ותכנון‬
‫המשפחה‪ .‬חלקן ענו בקצרה שלא היה כל שינוי בתחומים אלה מבחינתן; אחרות שוחחו בהרחבה‬
‫ותיארו את השינויים שחלו בחייהן בתחומים אלה בעקבות עיסוקן במקצוע‪ .‬הדיון הזה מאפשר‬
‫להבחין בשינוי שחל בסגנון החיים של המרואיינות בעקבות לימודי המשפטים והעבודה במקצוע‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫‪ 6.7‬א' הופעה חיצונית‬
‫הופעתה החיצונית של האישה משפיעה על דימויה העצמי ועל מעמדה החברתי )‪.(Harter, 2000‬‬
‫מגמה זו היא תוצר של הבניות חברתיות בתרבות המערבית‪ ,‬המדגישות את חשיבות יופיין של‬
‫הנשים ואת המשמעות הגלומה בהופעתן החיצונית )‪ .(McFarquhar & Lowis, 2000‬בקבוצות דתיות‬
‫ובחברה האורתודוקסית היהודית בכללה‪ ,‬הופעתן החיצונית של הנשים נגזרת מנורמות צניעות‬
‫המהוות ביטוי לפיקוח על המיניות שיש בקהילה (‪ .)Zalcberg, 2007‬חוקרים רבים מפרשים את‬
‫נורמות הצניעות ואת כללי הלבוש הנגזרים מהם כביטוי לשליטה פטריארכלית וכביטוי לניסיון‬
‫העלמה של נשים מעין המתבונן‪ ,‬וברובד עמוק יותר‪ ,‬כביטוי ליכולת סמלית ומהותית להטיל מרות‬
‫ולמנוע מרד בציווי הגברי בדבר זכות השליטה במיניותה של האּישה (אליאור‪ ;2001 ,‬שילה‪;2001 ,‬‬
‫‪ .(Berger-Sofer, 1979 ; McCarthy Brown, 1994‬מאחר שעבודתן של עורכות‪-‬דין במשרד‪ ,‬בבתי‬
‫משפט ובמפגשים מקצועיים שונים חושפת את הנשים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם לסגנון לבוש אחר ולנורמות‬
‫צניעות אחרות מן הנהוג בסביבתן הקרובה‪ ,‬מעניין לבחון את השאלה אם חל שינוי בהופעתן‬
‫החיצונית של עורכות‪-‬הדין החרדיות בעקבות עיסוקן במקצוע‪ ,‬ובמידה שחל מה מאפייניו‪.‬‬
‫חלק מהמרואיינות העידו על עצמן כי בהשפעת הלימודים והעיסוק במקצוע הן שינו את הופעתן‬
‫החיצונית לסגנון לבוש רשמי יותר‪ ,‬אופנתי יותר ואף מהודר יותר‪ .‬כמו כן‪ ,‬חלקן העידו כי השינוי‬
‫שחל בסגנון לבושן היה עוד בתקופת הלימודים‪ .‬יש לציין כי באופן כללי נשים חרדיות מאופיינות‬
‫בלבוש פורמאלי ומחויט יותר לעומת נשים בחברה הכללית‪ .‬הממצאים להלן מראים כי היחשפותן‬
‫של המרואיינות לסגנון לבוש מודרני במהלך לימודיהן ובמקומות עבודתן‪ ,‬משפיעים על הופעתן‬
‫החיצונית‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬צילה טוענת‪ " :‬אני חושבת שנהייתי אופנתית יותר בזמן הלימודים בגלל מרצה שהייתה שם‬
‫מעודכנת מאוד בלבוש וכולנו הסתכלנו איזה חליפה מדהימה היא לובשת‪ ,‬מאיפה החצאית היפה‪...‬‬
‫השתפרנו משיעור לשיעור‪".‬‬
‫חיה‪ ,‬העובדת במשרד מחוץ לבני ברק‪ ,‬שבו מועסקים חילונים ודתיים לאומיים‪ ,‬טוענת אף היא‬
‫שלבושה בעקבות זאת נעשה מודרני יותר‪" :‬אין ספק שאם הייתי עובדת היום בבני ברק אז הייתי‬
‫יותר‪ ...‬לא אלך עם גרביים שחורות‪ ,‬אבל יותר הייתי ‪ ...‬מתלבשת אולי פחות מודרני נקרא לזה‪".‬‬
‫‪84‬‬
‫גם לאה אמרה‪" :‬יש משהו לא בשלב הלימודים‪ ,‬אבל בשלב המקצוע בחיים שאת צריכה להתאים‬
‫עצמך למעמד‪ ...‬לפני כן הלכתי עם בגדים פחות רשמיים והיום אני צריכה ללכת לעבודה קצת‬
‫יותר‪ ...‬בחליפות מסוימות‪ ,‬לא יודעת אם לקרוא לזה מהודרות אבל מכובדות שיתאימו למקצוע‪".‬‬
‫ההופעה החיצונית המטופחת‪ ,‬הבגדים‪ ,‬אורך הפאה ואביזרי האופנה הנלווים הם ביטויים גם לזהות‬
‫אישית‪ ,‬גם לשייכות חברתית וגם לתמורות שהאדם עובר (‪ )Zalcberg & Almog, 2009‬שינוי‬
‫ההופעה אצל עורכות‪-‬הדין החרדיות יכול לשמש סמן לביטוי הניסיון שלהן לבטא כלפי חוץ את‬
‫השינוי שחל בהן ‪ -‬את היותן יותר מודרניות ויותר "פתוחות"‪.‬‬
‫‪ 6.7‬ב' תכנון המשפחה ‪ -‬צמצום הילודה‬
‫כאמור‪ ,‬מתוקף חשיבותה של מצוות "פרו ורבו"‪ ,‬ייעודן המרכזי של הנשים בחברה החרדית הוא‬
‫להינשא ו"להקים בית בישראל"‪ ,‬קרי‪ ,‬להביא ילדים לעולם‪ .‬הנשים החרדיות רואות בלידת הילדים‬
‫ובטיפול בהם יעד מ רכזי של חיי הנישואין מסיבות דתיות של הרחבת החברה (‪;Shai,2002‬‬
‫‪ .) Goshen-Gottstein, 1984 ;Hielman, 1992‬פרידמן (‪ )1999‬טוען כי עקב המניע של הרחבת‬
‫החברה‪ ,‬קיים לחץ חברתי על כל אישה ללדת את מספר הילדים המקובל (חמישה עד שמונה ילדים‬
‫בממוצע)‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬טוען פרידמן כי העידוד הכלכלי של מערכת הרווחה בישראל משפיע במידה‬
‫לא קטנה על נורמות הילודה‪ .‬ברמן (‪ )2000‬מראה כי מספר הילדים החזוי לאישה חרדית‪ ,‬שהיה ‪6.5‬‬
‫בראשית שנות ה‪ ,80-‬גדל עד אמצע שנות ה‪ 90-‬ל‪ .7.6-‬זהו גידול של כמעט ‪ .17%‬לעומת זאת‪,‬‬
‫באוכלוסיה היהודית הלא חרדית (לרבות דתיים לאומיים) ירד מספר הילדים החזוי לאישה מ‪2.6-‬‬
‫ל‪ .2.3-‬כלומר‪ ,‬מגמת העלייה בילודה של המשפחה החרדית מתגברת עם השנים (‪.)Berman, 2000‬‬
‫שלהב ופרידמן (‪ )1989‬מצביעים על תפיסה דתית המתנגדת לפיקוח על הילודה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬קפלן‬
‫(תשס"ז) סוקר מספר תופ עות המעידות על תכנון חיי המשפחה ועל נקיטת שיטות שונות לצמצום‬
‫הילודה בקרב החברה החרדית‪ .‬לטענתו‪ ,‬אין נתונים ברורים על היקפן ועל שכיחותן של תופעות‬
‫אלה‪ ,23‬אך מביא את מחקרה של גנץ (‪ )2002‬שמצאה כי תופעות אלה שכיחות כפי הנראה יותר‬
‫‪ 23‬נתונים חלקיים ניתן למצוא בדיווח הלמ"ס (‪ .)1004‬שיעור הפריון הכולל בעיר החרדית ביתר עילית קטן מ‪ 9.9-‬ילדים לאישה‬
‫ב‪ 1002-‬ל‪ 2.2-‬ב‪ - 1004-‬ירידה של ‪ 2.1‬ילדים לאישה‪ ,‬או ‪ .21.2%‬באותן שנים קטן שיעור הפריון בעיר החרדית מודיעין‬
‫עילית (קריית ספר) מ‪ 9-‬ילדים לאישה ל‪ .9-‬בעיר החרדית אלעד צנח באותן שנים הריבוי הטבעי מ‪ 22-‬לידות לאלף תושבים ל‪-‬‬
‫‪ 29‬לידות לאלף בלבד‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫בקרב נשים חרדיות משכילות‪ .‬לדידו של קפלן (תשס"ז)‪ ,‬תופעה זו מוכרת בוודאי לנשים במידה‬
‫המצדיקה בעיני הדוברות והדוברים החרדים את הכללתה בשיח הפנימי הפומבי המתנהל בקרב‬
‫נשים חרדיות‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬רותם (‪ )1992‬מציינת כי יש נשים חרדיות המסרבות ללדת יותר מארבעה‬
‫ילדים בטענה שאינן מסוגלות לעמוד במחויבויות הכרוכות בגידול ילדים ובעבודה מחוץ לבית‪ .‬ניצני‬
‫התופעה המעידים על תחילתו של שינוי בדפוסי הפריון של נשים חרדיות משכילות‪ ,‬הובילו לבחון‬
‫את השאלה במחקר זה‪" :‬כיצד הלימודים השפיעו על תכנון המשפחה שלך?"‪ .‬לאור המקום המרכזי‬
‫של פוריות האישה בחברה החרדית‪ ,‬אין פלא כי רוב הנשים שראיינתי העדיפו שלא לענות לשאלתי‬
‫זו‪ .‬ואולם‪ ,‬למרות זאת היו ש"העזו" להתבטא בחופשיות בנושא‪ ,‬והן טענו כי הלימודים והעבודה הם‬
‫גורם העשוי להשפיע על הרחבת המשפחה‪ .‬הממצאים שלהלן מעידים על תכנון המשפחה ועל‬
‫צמצום הילודה בקרב מספר מרואיינות‪.‬‬
‫חיה טוענת (התחתנה בגיל ‪ 19‬וכיום‪ ,‬בגיל ‪ ,26‬אם לשני ילדים)‪:‬‬
‫לא רק הלימודים עיכבו [הולדת ילדים]‪ ,‬אלא גם עכשיו‪ ,‬העבודה‪ .‬הייתי רוצה עוד ילד‪ ...‬אבל‬
‫אני אומרת לעצמי מה עכשיו? כל כך באמצע ולחוץ ואני בתחילת הקריירה מה שנקרא‪ ...‬וזה‬
‫במקום להגיד אני רוצה עכשיו עוד ילד‪ ,‬כל החברות שלי יש להן כבר שלושה‪-‬ארבעה ילדים‬
‫ואני אומרת לעצמי לפעמים "מה את חושבת"?‪ ...‬בעלי דווקא בגלל שרואה שקשה לי‬
‫והעבודה‪ ...‬ואני לוקחת עבודה הביתה לפעמים‪ ,‬אז הוא לא רוצה‪ ...‬אני רוצה‪ ,‬רוצה מאוד‬
‫אבל לא מרשה לעצמי‪ ...‬אפשר להגיד שזה [העבודה] כן משפיע‪ ,‬למרות שאסור להגיד את זה‪.‬‬
‫חיה טוענת לצמצום הילודה ולהסכמת הבעל לכך‪ .‬במקביל לתחושת "נקיפות המצפון" שמשדרת‬
‫חיה בדבריה‪ ,‬נראה כי היא מביעה את הלגיטימציה לתחושותיה אלה גם בין חברותיה הקרובות‪.‬‬
‫לדבריה‪ " :‬פעם גם בין החברות ככה בפומבי אף אחת לא דיברה על זה [עיכוב ילודה]‪ ,‬היום כן‬
‫מדברות‪' ,‬עכשיו אני אעשה הפסקה'‪' ,‬לא בא לי'‪ ,‬פעם‪ ,‬זה היה כמעט ברור ששנה אחרי שנה‪ ,‬תביאי‬
‫עוד ילד‪".‬‬
‫מדברי חיה עולים קולות חתרניים בנוגע לתפקיד האישה בהרחבת המשפחה‪ .‬חיה אף מוסיפה את‬
‫דברי חברותיה‪ ,‬וטוענת כי בעבר היו קולותיהן של חברותיה מושתקים‪ ,‬וכיום‪ ,‬גם הקולות אלה יותר‬
‫ויותר נשמעים ‪ .‬הקולות האלה הם ביטוי לתמורות החלות בתחום הילודה ולשינויים בתפיסה ביחס‬
‫למי שולט בפוריות האישה‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫דבריה של איטה (רווקה בת ‪ )24‬מספקים חיזוק לתפיסה ש"קריירה" עשויה למנוע את הרחבת‬
‫המשפחה‪ .‬היא מעלה את הנושא בעודה רווקה‪ .‬לדבריה‪:‬‬
‫אני לא רוצה עכשיו ילדים‪ ,‬להתחתן כן‪ .‬אני יוצאת עכשיו עם מישהו‪ ...‬אני רוצה לפתח את‬
‫הקריירה שלי ולבסס אותה‪ ...‬זה משהו שלא היה לי לפני הלימודים‪ ,‬זה משהו שבא לי בתודעה‬
‫אחר כך‪ ...‬להתחתן לא אכפת לי‪ ,‬אבל כרגע לא ילדים‪ ...‬זה יגדע את יכולת ההישגיות שלי‪...‬‬
‫אבל זה לא לפרוטוקול כי אימא שלי לא תאהב את זה‪".‬‬
‫מחקרה של בן‪-‬שחר (‪ )2010‬מהווה תימוכין לצמצום הילודה בקרב נשים חרדיות משכילות העובדות‬
‫מחוץ לביתן ‪ .‬בן‪-‬שחר מצאה כי לעומת נשים חרדיות העובדות בבית ‪ --‬נשים חרדיות העובדות מחוץ‬
‫לבית הן יותר משכילות‪ ,‬יולדות פחות ילדים ונחשפות יותר לאמצעי תקשורת המונים (רדיו)‪.‬‬
‫ממצאי מחקרה מעידים כי הנשים העובדות מחוץ לבית מאמצות סגנון חיים מודרני יותר לעומת‬
‫נשים חרדיות עקרות בית‪ ,‬והפכו ל"מודרניות" כלשונה‪ .‬לעומת עקרות הבית‪ ,‬הן מאופיינות‬
‫בהישגים אקדמאים גבוהים יותר ואפשרויות תעסוקה רחבות יותר המחייבות אותן לנקוט‬
‫באמצעים להגבלת פריונן‪.‬‬
‫ברצוני לדון בעניין נוסף‪ ,‬מבין המרואיינות שנענו לשוחח על נושא הרחבת המשפחה‪ ,‬הקול העיקרי‬
‫התבטא בחשיבות תכנון המשפחה כחלק מ"הקריירה" שייעדה האישה לעצמה‪ .‬המושג "קריירה"‬
‫מתפרש בעיניהן כהתפתחות מקצועית בעריכת‪-‬דין‪ ,‬הדורשת מהן רמת מחויבות גבוהה שאינה‬
‫יכולה לבוא לידי ביטוי אם ילדו מספר רב של ילדים‪.‬‬
‫בהקשר למילה "קריירה" בחרתי להביא גם את דברי נעמי‪ ,‬המבוגרת בין המרואיינות (בגיל ‪ ,40‬אם‬
‫לשישה ילדים‪ ,‬הילד האחרון נולד בתקופת ההתמחות)‪ ,‬נעמי מתארת‪:‬‬
‫כאילו יש תופעה לא טבעית‪ ...‬שנשים פותחות קריירה וגם יולדות הרבה ילדים‪ .‬אני ילדתי‬
‫במהלך הלימודים זה היה קשה‪ .‬תראי‪ ,‬אי אפשר הכּל ביחד‪ .‬אני לא מקדישה מספיק זמן‬
‫לילדים‪ .‬אין מספיק זמן לעבוד‪ ,‬ללמוד ולהקדיש לילדים‪.‬‬
‫לאור הדברים דלעיל יש לתת את הדעת על המילה "קריירה"‪ ,‬אשר עלתה בדברי המרואיינות אך‬
‫ורק בהקשר של תשובתן לגבי תכנון המשפחה‪ .‬גלין (‪ )1988‬הגדירה את המושג "קריירה" בדרכים‬
‫שונות‪ ,‬החל בגישה הרחבה‪ ,‬המציגה את הקרייר ה כסך כל חוויותיו והתנסויותיו של אדם בחיי‬
‫‪87‬‬
‫העבודה שלו והיא כוללת את הדרכים המגוונות שבהן מבטא האדם את עצמו באמצעות התנהגויות‪,‬‬
‫עמדות‪ ,‬תפיסות וחוויות הקשורות לעבודה; וכלה בגישה הצרה יותר‪ ,‬הרואה בה התפתחות בתוך‬
‫מקצוע או משרה מסוימת‪ ,‬או סדרה מאורגנת של צעדים במעלה הפירמידה הארגונית לכיוון‬
‫הצמרת‪ )1971 ,1969( Rapoport & Rapoport .‬רואים ב"קריירה" סדרת עבודות הדורשת רמה‬
‫גבוהה של מחויבות‪ ,‬כאשר עבו דת נשים נתפסה כבעלת חשיבות משנית לתפקודן בבית וכפוגעת‬
‫בתפקוד משק הבית‪ ,‬בשלמות המשפחה ובקשר הזוגי‪.‬‬
‫ליוש (תשס"ז)‪ ,‬שחקרה נשים חרדיות במקצועות שונים שדרשו הכשרה מקצועית ו‪/‬או לימודים‬
‫אקדמיים‪ ,‬מצאה במחקרה פרדוקס בנוגע להתייחסותן למושג קריירה‪ .‬ליוש (תשס"ז) טוענת כי‪:‬‬
‫"באופן פרדוקסלי הן מציגות עצמן כעובדות חרוצות‪ ,‬ישרות‪ ,‬מסורות ומצליחות‪ ,‬אך כאשר עולה‬
‫בשיח השאלה לגבי 'קריירה בעבודה'‪ ,‬רבות מהן דוחות אותה כשאלה שאינה עולה בקנה אחד עם‬
‫עולם המושגים והערכים של החברה החרדית" (ליוש‪ .)204 :2007 ,‬מחקר זה מעלה ממצאים שונים‬
‫בהקשר זה‪ :‬חלק מהנשים העלו את המושג "קריירה" מרצונן‪ ,‬ללא שנשאלו על כך ישירות‪ ,‬והן‬
‫רואות ב"קריירה" זו רכיב חשוב בחייהן‪ ,‬עד כדי נתינת לגיטימציה לדבר על תכנון ילודה‪ ,‬ובפועל אף‬
‫לעכב או למנוע את הרחבת משפחתן (כפי שהצגתי דלעיל)‪ ,‬בדומה לנשים חילוניות‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫אך למעשה‪,‬‬
‫במהלך כל העשורים האחרונים‪ ,‬הנשים החרדיות עבדו קשה מחוץ לביתן ונשאו בעול הפרנסה‪.‬‬
‫ייתכן כי השפעת השכלתן ועבודתן במקצוע עריכת דין ובסביבה חילונית הם הגורמים שהביאו את‬
‫עורכות‪-‬הדין החרדיות במחקר זה להעלות את המושג "קריירה" בנוגע לשאלתי בנושא תכנון‬
‫הילודה‪ .‬לחלופין ייתכן שהן אזרו יותר אומץ להביע את שהן חשות זה שנים‪ :‬שהן אינן מעוניינות‬
‫בנורמת הפריון הגבוהה הקיימת בחברה החרדית‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש לציין כי בעיסוקים האחרים שנשים‬
‫חרדיות עסקו עד היום‪ ,‬לא הייתה אפשרות של ממש לפיתוח קריירה מקצועית כפי שקיים במקצוע‬
‫עריכת‪-‬דין‪.‬‬
‫‪ 24‬השינויים בפעילותן הכלכלית של הנשים בחברה המודרנית לוו בשינויים מקבילים בתחומי חיים אחרים‪ ,‬כמו עלייה דרמטית‬
‫בהשכלת הנשים‪ ,‬דחיית גיל הנישואין והלידות וירידה בפריון (שטייר‪.)1002 ,‬‬
‫‪88‬‬
‫‪ .7‬דיון וסיכום‬
‫מחקר זה התמקד בבחינת תופעה חדשה בחברה הישראלית‪ :‬לימוד משפטים ועיסוק בעריכת‪-‬דין‬
‫בקרב נשים חרדיות‪ .‬המחקר פותח צוהר לעולמן של אותן נשים ובוחן את חוויותיהן‬
‫הסובייקטיביות במישורי חייהן השונים‪ .‬הממצאים משרטטים את דיוקנן של נשים חרדיות שלמדו‬
‫משפטים ושעובדות כעורכות דין‪ ,‬דיוקן הכולל שני מאפיינים עיקריים הכרוכים זה בזה‪ :‬ראשית‪,‬‬
‫אווירה פתוחה יחסית בבית ההורים‪ ,‬שהתבטאה בין היתר בסביבת המגורים‪ ,‬ברמת חיים גבוהה‬
‫שכללה גם טיולים לחו"ל‪ ,‬ובעיקר בפתיחות ביחס לרכישת השכלה כללית ולהטמעת ערך השאפתנות‬
‫בבנותיהן‪ .‬המאפיין המרכזי השני‪ ,‬שניתן להניח שהוא נובע מהמאפיין הראשון‪ ,‬הוא הגדרתן‬
‫העצמית של אותן נשים כחריגות בסביבתן החברתית והחרדית‪ .‬לדבריהן‪ ,‬חריגּות זו באה לידי ביטוי‬
‫בשני מישורים ‪ -‬בעצם בחירתן במקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬שהוא מקצוע יוצא דופן בחברה החרדית ומחייב‬
‫לרכוש השכלה אקדמאית ולעתים גם לעבוד בסביבת עבודה שאינה דתית‪ ,‬עניין חריג כשלעצמו;‬
‫וחריגּות בבחירת בן הזוג‪ .‬מאחר שהנשים הגדירו עצמן כשונות ו'לא סטנדרטיות'‪ ,‬הן ביקשו למצוא‬
‫להן בן זוג המתאים להן בהשקפתן ובאורח חייהן‪.‬‬
‫ממצאים אלה מעלים כמה נקודות לדיון‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬ניתן לשער כי ה דיוקן המעיד על חריגותן של נשים חרדיות שעובדות כעורכות דין‪ ,‬הולם‬
‫במידה מסוימת את פנייתן למקצוע עריכת‪-‬דין דווקא‪ ,‬שנחשב לחדש ולא שגרתי בטווח תחומי‬
‫העיסוק בחברה החרדית‪ .‬עניין זה מוביל לשאלה‪ ,‬האם רק אותן נשים שפנו לעסוק בעריכת‪-‬דין הן‬
‫מאופיינות כחריגות על רקע סביבתן החברתית‪ ,‬או שמא קבוצה קטנה זו מסמנת תופעה רחבה יותר‬
‫בחברה החרדית‪ ,‬ויכולה להעיד על מגמה כללית של שינוי דפוסי התעסוקה בקרב נשים חרדיות‪.‬‬
‫קשה להשיב על שאלה זו כעת‪ ,‬אך לאור טענתם של קפלן (תשס"ז) וליוש (תשס"ז) בדבר שינוי‬
‫בדפוסי התעסוקה בקרב נשים חרדיות‪ ,‬ניתן לשער שהעיסוק במקצוע עריכת דין ובמקצועת‬
‫הטעונים רכישת השכלה אקדמית‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬יהפכו לרֹווחים יותר בקרב נשים חרדיות‪ .‬בהקשר‬
‫זה יש לציין את החריגּות של הנשים גם בהקשר הכלכלי‪ ,‬שכן החברה החרדית הכללית מתאפיינת‬
‫ברמת חיים נמוכה ואף בעוני (חקק ‪ ;2004‬לוי‪ ;1989 ,‬פרידמן‪ ;1991 ,‬שחר‪ ;2000,‬שטדלר‪,)2001 ,‬‬
‫ואילו חלק מהנשים במחקר זה תיארו טיולים משפחתיים לחו"ל שמעידים על רמת חיים גבוהה‬
‫‪89‬‬
‫מהממוצע‪ .‬מכאן ששינוי תעסוקתי אפשרי בקרב נשים חרדיות עשוי לחול רק בשכבה המבוססת‬
‫בחברה זו‪.‬‬
‫אווירת הפתיחות היחסית לחינוך והשכלה בבית ההורים‪ ,‬מובילה לדיון נוסף‪ :‬האם קיים הבדל בין‬
‫נשים חרדיות אשכנזיות לבין נשים חרדיות ספרדיות? אמנם מחקר זה אינו עוסק בהשוואה בין‬
‫הקבוצות החרדיות השונות ומדובר במדגם קטן‪ ,‬אך מן הממצאים עולה כי נשים ספרדיות פנו‬
‫ללמוד משפטים לפני נישואיהן‪ ,‬ואילו נשים אשכנזיות שפנו ללמוד משפטים עשו זאת לאחר‬
‫נישואיהן ובהסכמת הבעל‪ .‬ממצא זה עשוי להעיד על כך שבציבור החרדי‪-‬מזרחי ההתנגדות‬
‫האידאולוגית ללימודים "כלליים – חילוניים" איננה כה מושרשת כמו בציבור החרדי‪-‬האשכנזי‪.‬‬
‫המחקר הקיים על הבדלי פסיקה בין מזרח למערב מאשש השערה זו ומוצא שרבני המזרח מתונים‬
‫יחסית (דשן‪ )2006 ,‬וגישתם לאתגרי הזמן החדש מתאפיינת בסובלנות ובפתיחות‪ ,‬זאת לעומת‬
‫הרבנים האשכנזים הנוטים לפסוק לחומרה בשאלות הנוגעות לאתגרי הזמן החדש (בראון‪.)2006 ,‬‬
‫דיון שלישי העולה מהממצאים נוגע לבית ולמשפחה‪ :‬בחיבור זה נמצא כי השפעתם ותמיכתם של בני‬
‫ה משפחה בנשים היו גורם חשוב בקבלת ההחלטה לפנות ללימודי משפטים‪ .‬העידוד מצד ההורים‬
‫התבטא במישרין ובעקיפין‪ :‬חלקם העניקו בעצם עיסוקם השראה לבנותיהם; האב תואר לרוב‬
‫כדמות דומיננטית וכמי שכיוון ותמך בהחלטה; האם תוארה כמודל לחיקוי‪ ,‬אשר נרתמה גם לעזרה‬
‫מעשית בטיפול בילדים‪ .‬כמו כן התבטאה תמיכת המשפחה בסיוע במימון שכר הלימוד‪ ,‬במלואו או‬
‫בחלקו‪ .‬מה עומד מאחורי תמיכה זו של ההורים שאינה עולה בקנה אחד עם המקובל בחברה‬
‫החרדית? יתכן כי היא רומזת על חוסר אמון בשיטה החרדית שהם עצמם חלק ממנה‪ .‬בנוסף‪ ,‬קיימת‬
‫אפשרות שהשאיפות הכלכליות של ההורים עצמם הן שדוחפות אותם לבקש לבנותיהם רמת חיים‬
‫גבוהה ונוחה יותר ממה שחוו הם עצמם בתחילת דרכם‪.‬‬
‫בנוסף להורים בלטה במיוחד תמיכת הבעל בהחלטת האישה לפנות ללימודי משפטים‪ ,‬והיא‬
‫מתוארת כגורם משמעותי ולעתים אף מכריע בהחלטה זו‪ ,‬כמו גם ביכולת להתמיד במסלול התובעני‬
‫של רכישת המקצוע‪ .‬הבעל סייע הן בתמיכה רגשית והן בתמיכה פיזית בטיפול בילדים ובמילוי‬
‫מטלות ביתיות‪ .‬התמיכה המעשית מצביעה על תמורה בתחום חלוקת התפקידים המגדרית במשפחה‬
‫– תהליך שעל תחילתו הצביע כבר פרידמן (‪ ,)1988‬ומחקרו של קפלן (תשס"ז) הראה כי הוא נמצא‬
‫במגמת עלייה בולטת; התמיכה הרגשית המתמשכת של הבעל‪ ,‬שאותה ציינו רוב המרואיינות‬
‫כמקור להצלחתן ברכישת המקצוע ובעיסוקן בו ‪ -‬מעלה את השאלה האם לפנינו ניצנים של 'מהפכה‬
‫שקטה' בתחום התעסוקתי אצל נשים חרדיות? מרכזיותו של הבעל ועידודו יכולים אולי לרמז כי‬
‫‪91‬‬
‫"מהפכה" זו עשויה להתרחש כל עוד נשמרת המסגרת הזוגית‪ ,‬וללא עידוד הבעלים לא יתאפשר‬
‫לנשים לעסוק במקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬והתופעה תלך ותצטמצם‪.‬‬
‫בהקשר זה של יחסים בין בני הזוג‪ ,‬תורם מחקרה של דוידמן (‪ ,)Davidman, 1991‬העוסק בקהילה‬
‫היהודית האורתודוקסית בארצות הברית‪ ,‬לניפוץ דימוי 'האישה הצייתנית והכנועה'‪ ,‬הרווח ביחס‬
‫לקבוצות מסורתיות‪ .‬דוידמן טוענת שגם בקבוצות שמרניות ודתיות ולכאורה פטריארכליות אלה‪,‬‬
‫מתנהל משא ומתן מגדרי יומיומי בין בני הזוג על מקומן ותפקידיהן‪ .‬ואולם‪ ,‬במחקרנו זה‪ ,‬הנשים‬
‫שבהן מדובר שהן היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל‪ ,‬אינן זקוקות למשא ומתן מול הבעל אלא הן‬
‫זוכות לשיתוף פעולה מלא ואף לתמיכה ממנו‪ .‬בדומה לדוידמן‪ ,‬הטוענת כי נשים בקהילה הדתית‬
‫מתמרנות דרך קבע בין תפיסות פמיניסטיות 'חילוניות' לבין דרישות מסורתיות המקבעות את‬
‫מקומן‪ ,‬תפקידן וצורת השתתפותן הדתית ‪ -‬גם הנשים במחקר זה תורמות לניפוץ הדימוי הצייתני‬
‫והכנוע של נשים דתיות‪ ,‬ופועלות ומתמרנות בין עקרונות פמיניסטיים לדרישות מסורתיות‪ ,‬אף שהן‬
‫נמנעות מלהגדיר את עצמן ככאלה‪.‬‬
‫עד כה עסק הדיון בסוגיות הנובעות מהמרחב הפרטי של המרואיינות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬הרקע המשפחתי‬
‫שלהן‪ ,‬רמת חייהן‪ ,‬תמיכת בני המשפחה ובני הזוג‪ .‬ואולם‪ ,‬הממצאים מעלים מאפיינים נוספים של‬
‫הנשים הקשורים למרחב הציבורי‪ ,‬היינו‪ ,‬העולם שמחוץ לביתן‪ ,‬החרדי כמו גם החילוני‪.‬‬
‫ממחקרה של יפה (‪ )2001‬עולה הבחנה חשובה של החברה החרדית המחלקת בין ה'פנים' (העולם‬
‫החרדי) לבין ה'חוץ' (העולם החילוני)‪ .‬הבחנה זו מקביל ה לשיטתה של חברה זו להבחנה ערכית בין‬
‫'טוב' ו'רע'‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬הנשים העומדות במוקד מחקר זה חריגות גם בכך שהן אינן רואות חפיפה‬
‫מלאה בין הטוב והרע לבין הפנים והחוץ‪ ,‬כמקובל בתפיסה הדיכוטומית המאפיינת את החברה‬
‫החרדית‪.‬‬
‫התמודדות עם החוץ‬
‫אתגריו של עולם החוץ העומדים לפתחן של נשים חרדיות הפונות ללימודי משפטים ולעבודה‬
‫כעורכות דין‪ ,‬כוללים את התכנים הנלמדים במסגרת לימודי המשפטים‪ ,‬את קשיי תקופת‬
‫ההתמחות‪ ,‬את ההשתלבות בסביבת עבודה שאינה דתית ואת דילמת הייצוג בבית משפט אזרחי‪.‬‬
‫להלן נבחן כל שדה התמודדות‪ ,‬ואת הזיקה שלו בעיני ה נשים עם מה שנתפס כשלילי בעולם שמחוץ‬
‫לחברה החרדית‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫א‪ .‬תקופת הלימודים ותכני הלימוד‬
‫המפגש של הנשים עם עולם החוץ ועם "ערכיו השליליים"‪ ,‬מתחיל כבר בתקופת הלימודים‪ ,‬וזאת על‬
‫אף ההגנה היחסית הניתנת להן במסגרת הלימודים הנפרדת לנשים חרדיות בקריה האקדמית אונו ‪-‬‬
‫הקמפוס החרדי באור יהודה‪ .‬המפגש כולל דילמות עם תכנים המתנגשים עם השקפת עולמן‬
‫והיכרות עם סגל הוראה שברובו אינו דתי‪ .‬הנשים במחקר זה מתארות את החסינות הדתית שעמדה‬
‫להן וסייעה להן להתמודד עם אותן השפעות שליליות של עולם החוץ בתקופת לימודיהן‪ .‬יש שתיארו‬
‫דווקא את הפתיחות שלהן אשר אפשרה להן לעבור בשלום את תקופת הלימודים‪ ,‬ויש שטענו כי‬
‫למדו לסנן את התכנים ולהפריד בין מציאות חייהן ועולמן לבין העולם שמחוצה לו‪.‬‬
‫ב‪ .‬תקופת ההכשרה המקצועית‬
‫תקופת ההכשרה המקצועית מוסיפה לנשים החרדיות קשיים נוספים‪ :‬ראשית‪ ,‬סביבת עבודה לא‪-‬‬
‫חרדית נתפסת בעיני בני החברה החרדית כאיום רוחני וכפגיעה בערכי הצניעות שהשפעותיהם‬
‫ארוכות טווח‪ ,‬וכסכנה ממשית–מעשית בטווח הקצר והארוך (סאינה‪ .)2000 ,‬מכיוון שבתקופת‬
‫ההתמחות אפשרויות הבחירה מצומצמות מאוד‪ ,‬נאלצות חלק מהנשים לעבוד בסביבה חילונית חרף‬
‫אי שביעות רצונן ממצב זה‪ .‬שנית‪ ,‬לנשים חרדיות קשה יותר למצוא לעצמן מקום התמחות‪ ,‬משום‬
‫שכמקובל בחברה החרדית‪ ,‬על פי רוב הן התחתנו מוקדם והן מטופלות בילדים קטנים‪ ,‬ואילו נשים‬
‫חילוניות המקבילות להן בתקופת ההתמחות‪ ,‬משוחררות בדרך כלל מעול אחזקת הבית וטיפול‬
‫בילדים‪ ,‬או שמספר הילדים שלהן קטן יותר‪ .‬קשיים אלה‪ ,‬יחד עם שעות העבודה הארוכות בתקופת‬
‫ההתמחות וימי הלימודים לקראת מבחן ההסמכה‪ ,‬תוארו כייחודים לנשים המטופלות בילדים‬
‫קטנים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מה שנתפס בעיניהן ובעולמן כ'טוב' ‪ -‬גיל נישואין צעיר ונורמת פריון גבוהה‪,‬‬
‫הופך להן לרועץ בתקופת ההתמחות המקצועית‪ .‬על כך נוסף הקושי הכלכלי ‪ -‬שכר העבודה שלהן‬
‫כמתמחות נמוך מאוד‪ ,‬ולנשים חרדיות שמשכורתן מהווה לעתים את עיקר ההכנסה המשפחתית‬
‫(בשונה מנשים בחברה הכללית) – זהו עול כבד ביתר שאת‪.‬‬
‫בעיני המרואיינות‪ ,‬בתקופת הלימודים ובתקופת ההתמחות הן נדרשו להתמודד עם רע הכרחי‪ ,‬אך‬
‫ראו בו רע זמני שמתחייב מרצונן לרכוש את מקצוע עריכת‪-‬הדין‪ ,‬וגייסו כוחות כדי להתמודד עמו‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫ג‪ .‬השתלבות במקצוע ‪ -‬סביבת עבודה חילונית‬
‫הקושי בהשתלבות בסביבת עבודה חילונית אינו ייחודי למקצוע עריכת דין דווקא‪ ,‬שכן גם נשים‬
‫חרדיות אחרות עובדות מחוץ לחברה החרדית בעיסוקים שונים‪ .‬בשנות החמישים והשישים עבדו‬
‫נשים חרדיות רבות בתוך החברה החרדית‪ ,‬בעיקר בתחום החינוך אך גם בעיסוקים נוספים‪,‬‬
‫ומאמצע שנות השבעים החלה תנועה גוברת של נשים חרדיות שיצאו לעבוד מחוץ לחברה החרדית‬
‫כדי לפרנס את משפחתן (פרידמן‪ ;1991 ,1988 ,‬קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬מפגש יומיומי זה עם אוכלוסייה‬
‫שאיננה חרדית‪ ,‬חושף את הנשים לפנים שונות באורח החיים הישראלי‪ ,‬השונה מהותית מהחינוך‬
‫החרדי שלהן ומאורח חייהן‪ .‬קפלן (תשס"ז) טוען כי חשיפה זו היא כפי הנראה המניע העיקרי לשיח‬
‫העממי הפורח של הדוברים והדוברות החרדים סביב מקומה ומעמדה של האישה החרדית בביתה‪,‬‬
‫והיחס לעבודתה מחוץ לבית‪ ,‬ולכניסתם של ז'אנרים ספרותיים ועממיים חדשים וספרי הדרכה‬
‫לזוגות הנשואים (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬החשש מפני הסחף וההשפעה ההדדית של עבודה משותפת עם‬
‫גברים והחשש מההשפעות הזרות והעבודה עם החילונים‪ ,‬נותנים את אותותיהם גם בעיתונות‬
‫החרדית וגם בשיחות הניתנות במערכת החינוך (נריה‪-‬בן שחר‪.)2008 ,‬‬
‫בשונה מתקופת ההתמחות שאפשרויות הבחירה בה היו מצומצמות מאוד‪ ,‬בעת הכניסה של הנשים‬
‫לעולם הפרופסיה יש בידן אפשרויות בחירה גדולות יותר‪ :‬חלק קטן מהן פנו לעבוד באופן עצמאי‬
‫ובכך פתרו סוגיה בעייתית זו; חלק קטן אחר הצליחו למצוא לבסוף משרד שבו אחד השותפים או‬
‫מקצת מהעובדים הם דתיים לאומיים או 'בעלי תשובה'; והשאר השתלבו במשרדים שבהם החלו‬
‫את ההתמחות או במקומות עבודה חילוניים אחרים‪.‬‬
‫כיצד גישרו הנשים שפנו לסביבת עבודה חילונית בין הערכים 'השליליים' של עולם החוץ לבין עולמן?‬
‫להלן אציג כמה דרכי התמודדות‪:‬‬
‫‪ .1‬הפרדה וסינון‪ :‬לדברי הנשים‪ ,‬הפתיחות שעליה חונכו ודימוין העצמי כחריגות‪ ,‬סייעו להן‬
‫להתמודד‪ ,‬והן נקטו דרך של הפרדה וסינון בין מקום העבודה החילוני לבין עולמן החרדי‪ .‬גישתן זו‬
‫ממחישה למעשה את טענתו של שלהב (‪ )1996‬כי התפיסה החרדית אינה דוחה לגמרי את המודרנה‬
‫אלה נוקטת גישה של דחייה דיפרנציאלית‪ ,‬קרי‪ ,‬דוחה את הממד הערכי‪-‬תרבותי של העולם‬
‫המודרני‪ ,‬אך מקבלת את הממד האינסטרומנטלי של עולם זה‪ ,‬בשל תלותה בתחומים רבים של‬
‫המודרנה‪.‬‬
‫‪ .2‬תפיסה זמנית של המקצוע המצדיקה את המחיר‪ :‬העובדה שמקצוע עריכת‪-‬דין הוא אפיק בטוח‬
‫יחסית להכנסה גבוהה‪ ,‬מקלה על הנשים ועל בני זוגן בהתמודדות עם המחיר הכרוך בסביבת עבודה‬
‫‪93‬‬
‫חילונית‪ ,‬משום שבכך מאפשרת האישה המפרנסת לבעלה להישאר ב'חברת הלומדים'‪ .‬במחקר על‬
‫החברה החרדית האשכנזית של שנות החמישים והשישים במאה העשרים‪ ,‬טוען סיוון (‪ )1991‬כי‬
‫התקיימו בעיקר מגמות של הסתגרות והיבדלות מפני החברה הציונית הישראלית הסובבת‪,‬‬
‫וההנהגה הדתית הבכירה ניסתה לחסום ככל האפשר את כניסתן של השפעות זרות לתוכה‪ .‬אך‬
‫לדבריו‪ ,‬במקרים שבהם היה צורך בשינוי זמני למען מטרה מוצדקת‪ ,‬שהבטיחה את הישרדותה‬
‫ושגשוגה של הקבוצה‪ ,‬ניכרה מידה מסוימת של גמישות והסתגלות‪ .‬הסבר זה יכול להתאים‪ ,‬ברמת‬
‫הפרט‪ ,‬אף לממצאי מחקר זה‪ ,‬בטענה שהנשים מצדיקות את האילוץ שלהן לעבוד בסביבת עבודה‬
‫חילונית בכך שזו עבודה זמנית שמטרתה להביא שגשוג כלכלי למשפחותיהן‪ ,‬ולאפשר לבעליהן‬
‫ולבניהן להמשיך ולקיים את 'חברת הלומדים'‪ .‬יש כאן מעין מנגנון של סחר חליפין (‪ ,)trade off‬שבו‬
‫הנשים משלמות את מחיר הרע של העולם החיצוני‪ ,‬ובתמורה משמרות את ה'טוב' של העולם‬
‫הפנימי‪.‬‬
‫‪ .3‬ראיית גוני ביניים בין ה'רע' וה'טוב'‪ :‬דרך התמודדות שלישית עם סביבת העבודה החילונית‬
‫היא בריכוך הדיכוטומיה החרדית השלטת של 'רע' ו'טוב' החופפים ל'חוץ' ו'פנים'‪ ,‬וראיית גוני‬
‫ביניים ביניהם‪ .‬במהלך הלימודים וההיחשפות לחשיבה מערבית ליברלית‪ ,‬מתחוללים לעתים‬
‫שינויים בתפיסות ובהשקפות העולם של הנשים‪ ,‬המקרינים גם על משפחתן‪ .‬מחקר זה מצא כי‬
‫דפוסים מסוימים של עולם החוץ חלחלו לתוך עולם הפנים של המרואיינות‪ ,‬ושינו את עמדתן‬
‫המקורית‪:‬‬
‫שינוי ראשון חל ביחס לתפיסת המקצוע‪ .‬מהתפיסה השלטת בזרם המרכזי של החברה החרדית‪,‬‬
‫הרואה בעבודת נשים אמצעי בלבד‪ ,‬כלי לפרנסת המשפחה המאפשר לבעל ללמוד תורה בחיי צנעה‬
‫(פרידמן‪ – )1988 ,‬אל ע בר תפיסה הרואה במקצוע זה מקפצה לעלייה משמעותית ברמת החיים‪,‬‬
‫ומקור לסיפוק‪ ,‬להנאה‪ ,‬להגשמה עצמית‪ ,‬לעמדת כוח‪ ,‬שליחות והגשמת חלום‪ .‬אכן יש נשים שמצאו‬
‫את הדרך להשתלב במסלול עבודה המאפשר להן שעות גמישות ואף עבודה מהבית ובכך הן הצליחו‬
‫לשמור על האיזון בין דרישות המקצוע לדרישות המסורתיות והתייחסו למקצוען כמקור פרנסה‬
‫גרידא שמאפשר להן לשלב חיי משפחה‪ .‬בעבור נשים אלה‪ ,‬נותרה כשהייתה החפיפה בין ה'טוב'‬
‫וה'פנים'‪ ,‬אך לא הן עמדו במרכז ממצאי מחקר זה‪ ,‬אלא הקולות האחרים‪ ,‬המפתיעים‪ ,‬הטוענים‬
‫ליותר סיפוק גשמי ואישי‪ .‬נראה שעורכות הדין ו בני זוגן היו מוכנים ליטול על עצמם את סיכוני‬
‫ה'חוץ' כדי ליהנות ממנעמי העולם הזה‪ .‬זהו אחד הביטויים לכך שגם החברה החרדית הופכת‪,‬‬
‫בדומה לחברה הכללית‪ ,‬לחברה צרכנית יותר‪ .‬גם תפיסת המקצוע כמספק צרכים רוחניים ואישיים‬
‫‪94‬‬
‫של הנשים עומדת בסתירה מוחלטת להשקפה השלטת בחברה החרדית‪ ,‬אך בעיני הנשים במחקר זה‪,‬‬
‫מדובר בחלחול של 'טוב' שחודר אליהן מהחוץ‪ ,‬אשר משתלב בעולמן ולא נוגד אותו‪.‬‬
‫השינוי השני חל בהופעה החיצונית‪ ,‬המתבקשת מדרישות המקצוע‪ .‬את הלבוש המקובל ברחוב‬
‫החרדי החליפו חלקן בהופעה מטופחת‪ ,‬חליפות מכובדות ואבזרי אופנה מודרניים המשדרים יוקרה‬
‫ועדכניות‪ .‬גם כאן‪ ,‬הנשים לא רואות בשינוי זה 'רע' שיש להתמודד עמו‪ ,‬אלא חלק בלתי נפרד‬
‫מדרישות המקצוע שבו בחרו לעסוק‪ .‬יש לציין כי חרדיות רבות בדרך כלל מפגינות הופעה יותר‬
‫מחוייטת משאלה שאינן חרדיות‪ .‬כמו כן‪ ,‬חרדיות רבות מאוד מטופחות‪ ,‬אך הממצאים העלו את‬
‫הסגנון המודרני שהתווסף להופעת החיצונית‪.‬‬
‫השינוי השלישי נוגע לנורמת הפריון הגבוהה המקובלת בעולם החרדי‪ .‬במחקר זה עלו קולות חריגים‬
‫של נשים שאינן מעוניינות לציית לנורמת הפריון המצופה מהן בחברתן‪ .‬דפוס חשיבה זה נתפס‬
‫בחברה החרדית כהשפעת ה'רע'‪ ,‬קרי‪ :‬החברה המודרנית‪ .‬בחברה המודרנית‪ ,‬השינויים בפעילותן‬
‫התעסוקתית של נשים לוו בשינויים בתחומי חיים אחרים‪ ,‬ביניהם עלייה דרמטית בהשכלת נשים‬
‫וירידה בפריון (שטייר‪ .)2005 ,‬דיווחי הלמ"ס לשנת ‪ 2006‬בישראל מעידים בנתונים חלקיים על ירידה‬
‫בשיעור הפריון בכמה ערים חרדיות‪ ,‬ומסתבר כי תופעה זו שכיחה יותר בקרב נשים חרדיות‬
‫משכילות (גנץ‪ .)2002 ,‬נריה‪-‬בן שחר (‪ )2009‬מצאה קשר בין נשים העובדות מחוץ לבית לבין הישגים‬
‫אקדמיים גבוהים יותר ואפשרויות תעסוקה רחבות יותר‪ ,‬שבתורן מחייבות אותן לנקוט אמצעים‬
‫להגבלת פריונן‪ .‬לפי ממצאי מחקר זה‪ ,‬ניתן לשער כי להשכלתן הגבוהה של המרואיינות ובחירתן‬
‫במקצוע תובעני ובסביבת עבודה חילונית יש קשר ישיר עם עמדתן בנוגע לתכנון הילודה‪ ,‬שאינה‬
‫תואמת את נורמת הפריון הגבוהה בחברתן (‪.(Neriya–Ben Shahar ,2009‬‬
‫ד‪ .‬דילמת הייצוג במערכת המשפט האזרחית‬
‫שדה ההתמודדות הרביעי של הנשים נשואות מחקר זה עם החוץ‪ ,‬הוא סוגיית הייצוג במערכת‬
‫המשפט האזרחית‪ .‬בשונה ממקצועות אחרים של נשים חרדיות‪ ,‬מקצוע עריכת דין מסמל במהותו‬
‫את ה'רע'‪ ,‬לא רק בשל סביבת העבודה אלא גם בשל המתח שבין דיני התורה לדיני המדינה‪ .‬בדילמה‬
‫זו‪ ,‬רק מעט מהמרואיינות ראו בעיה עקרונית בייצוג בבית המשפט האזרחי‪ ,‬וחלק מהן פתרו זאת‬
‫בהחלטה של הימנעות ‪ -‬לא לייצג בבית משפט האזרחי‪ .‬אך רוב המרואיינות רואות במערכת המשפט‬
‫האזרחית 'טוב' שראוי לקבלו מעולם החוץ‪ ,‬והן מייצגות את לקוחותיהן בבתי המשפט‪ .‬דיני המדינה‬
‫‪95‬‬
‫ומערכת המשפט האזרחית נתפסים בעיניהן כלגיטימיים וככלי יעיל וראוי להגנה ְמרּבית על האזרח‪.‬‬
‫בכך הן מפגינות תפיסה המאמצת את ה'טוב' מעולם החוץ‪.‬‬
‫כנשים הניצבות על קו התפר שבין החברה החרדית לחברה המודרנית‪ ,‬הן נאלצות להתמודד לא רק‬
‫עם אתגריו של עולם החוץ‪ ,‬אלא גם עם קשיים והתמודדויות מהבית‪ ,‬קרי‪ ,‬החברה החרדית הסובבת‬
‫אותן‪.‬‬
‫ההתמודדות עם הפנים ‪ -‬הסתרה‬
‫מכיוון שפלחים ניכרים בחברה החרדית תופסים את מקצוע עריכת ‪-‬הדין כחריג וכלא הולם נשים‬
‫חרדיות‪ ,‬משתדלות חלק מהמרואיינות להסתיר את תחום עיסוקן ‪ -‬אם בשלב הלימודים בתחילת‬
‫הפנים נוקטות הנשים שיטות‬
‫הדרך‪ ,‬ואם לאורך זמן‪ ,‬ואף במהלך עבודתן עד היום‪ .‬בהתמודדות עם ְ‬
‫הסתרה מול שני מוקדי הכוח בחברה החרדית ‪ -‬הציבור הרחב‪ ,‬הכולל את 'הרחוב החרדי' ומוסדות‬
‫החינוך; והסמכות הרבנית הפוסקת‪.‬‬
‫בהתנהלות מול הציבור הרחב‪ ,‬מסתירות חלק מהנשים את תחום עיסוקן ממוסדות החינוך של‬
‫ילדיהן כדי לא לפגוע בעתידם ובכלל זה בשידוך שלהם‪ .‬הסכמתן להעלים חלק מהותי מזהותן‬
‫מעידה על המחיר שהן מוכנות לשלם כדי להישאר בחברה החרדית וכדי לדאוג לעתיד ילדיהן‪.‬‬
‫במידה מסוימת אפשר לומר שהן חיות חיים כפולים‪ ,‬ומכאן שקיימים פערים בין הרצוי והמצוי‬
‫בעיניהן‪ .‬כדי להתמודד עם פערים אלה הן יוצרות 'תסריט סמוי' )‪ .(Scott, 1990‬לדברי סקוט‪,‬‬
‫התפתחות 'תסריט סמוי' מעידה על תרבות משנה אלטרנטיבית וסמויה‪ ,‬שנוצרת כאשר אין תוַאם‬
‫בין קבוצת השוליים לקבוצה הדומיננטית‪ ,‬לנורמות המקובלות בה‪ ,‬ולכללים שמכתיבה ההגמוניה‬
‫השלטת‪.‬‬
‫בהתנהלות מול הסמכות הרבנית בולטת העובדה כי הנשים ובני זוגן לא התייעצו כלל עם סמכות‬
‫דתית כאשר פנו ללימודי משפטים‪ ,‬וזאת משום שציפו מראש כי התגובה תהיה שלילית‪ .‬אין להקל‬
‫ראש בבחירה מודעת זו של שני בני הזוג‪ ,‬כיוון שבמעשה זה הם לקחו על עצמם אחריות על חייהם‬
‫ועתידם והגדילו את המרחב האוטונומי שלהם וכפועל יוצא מכך – צמצמו את גבולות הסמכות של‬
‫‪96‬‬
‫הרבנים‪ .‬את דילמת הייצוג בבית המשפט חלקן פותרות בכך שהן מפנות את הלקוח שלהן לסמכות‬
‫דתית שתתיר לו לפנות לבית משפט אזרחי‪ .‬יש המתנות את הסכמתן לייצג לקוח בקבלת היתר זה‪.‬‬
‫המחקר העלה שני ממצאים מעניינים העשויים להעיד על הכרה עקיפה של הסמכות הדתית בעיסוק‬
‫נשים במקצוע עריכת‪-‬דין‪ :‬האחד‪ ,‬מסתבר כי קיימת הסכמה שבשתיקה ובדיעבד‪ ,‬ואף שלא ניתן‬
‫היתר גורף מגדולי התורה‪ ,‬יש פתח לקבל אישור פרטני ללמוד משפטים ולעסוק בעריכת דין‪ .‬יתרה‬
‫מכך‪ ,‬יש רבנים המפנים גברים ונשים לקבל שירות מעורכות דין חרדיות דווקא‪ ,‬בייעוץ משפטי ואף‬
‫בייצוג בבית המשפט‪ .‬ייתכן כי הם מבינים שלא ניתן לעצור את התהליך‪ ,‬ומודעים ליתרונותיו‬
‫הבולטים ‪ -‬במגע היומיומי של הציבור החרדי עם מוסדות השלטון יש עדיפות לבעלי מקצוע מן‬
‫המגזר שלהם‪.‬‬
‫האם חודרים ערכים מערביים ופמיניסטיים לחברה החרדית?‬
‫אף כי היקפו המצומצם של מחקר זה אינו יכול להעיד על מגמה בחברה החרדית‪ ,‬ניתן לראות‬
‫בממצאיו ניצנים של 'מהפכה שקטה' ותחילתו של שינוי בזרמים מסוימים בחברה החרדית ביחס‬
‫לעיסוק של נשים חרדיות בעריכת‪-‬דין‪ ,‬ואולי אף במתן לגיטימציה כללית לעיסוק במקצוע טעון זה ‪.‬‬
‫עצם הלגיטימציה לאפשר לנשים לפתח קריירה כבר החלה לתת את אותותיה במסלולי הלימוד‬
‫לעבודה סוציאלית ולפסיכולוגיה שנפתחו במכללה החרדית בירושלים (רותם‪.)2007 ,‬‬
‫השוואה לקבוצות פטריארכליות נוספות יכולה לתרום נקודת מבט נוספת‪ .‬מחקר שערכו חברת‬
‫'מגזרים' וחברת 'שילוב' מצביע על תהליך של התמערבות אצל נשים מהמגזר החרדי‪ ,‬מהמגזר הרוסי‬
‫ומהמגזר הערבי (פרץ‪ .)2008 ,‬במגזר הרוסי בולטת התפתחותן המקצועית של הנשים אשר שיפרו‬
‫משמעותית את שכרן בהשוואה למגזר החרדי והערבי‪ .‬במגזר הערבי נרשמת עלייה בקרב הנשים‬
‫הרוכשות השכלה גבוהה ומקצוע‪ ,‬ולא רק בתחומים הקלאסיים כמו הוראה וטיפול‪ .‬כמו כן גיל‬
‫הנישואין עולה ושיעור הלידות יורד‪ .‬במגזר החרדי נמצא כי הנשים ממלאות יותר תפקידי ניהול‬
‫מאשר במגזר הרוסי ובמגזר הערבי‪ .‬האישה החרדית המצטיירת מממצאי המחקר‪ ,‬היא אישה‬
‫דומיננטית התופסת את מעמדה כדומה ואף גבוה יותר מזה של הגבר החרדי‪ ,‬ורואה עצמה‬
‫כאחראית על קבלת ההחלטות בבית (פרץ‪ .)2008 ,‬נראה כי תהליך ההתמערבות שעוברת החברה‬
‫הישראלית כולה לא פוסח על חברות המשנה‪ ,‬גם על אלו המסורתיות והפטריארכאליות יותר‪ ,‬כמו‬
‫החברה הערבית והחברה החרדית‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫האם העיסוק בעריכת דין תורם לעלייה במעמד האישה? בספרה 'המין השני' פיתחה סימון דה‬
‫בובואר (‪ ) de Beauvoir, 1974‬את הבנת האישה כ'אחר' בתרבות המערבית הפטריארכלית‪ .‬לטענתה‪,‬‬
‫מעמדה הנחות של האישה נעוץ בתפיסת הגברים השולטים‪ ,‬הרואים את הגבר כ'עצמי' ואת האישה‬
‫כ'אחר'‪ .‬כדי לשנות את נחיתותן ולהפוך מאובייקט שמשמעותו נקבעת בעבורו‪ ,‬לסובייקט המגדיר‬
‫את משמעותו בעצמו‪ ,‬צריכות הנשים לדעתה להיכנס לעולם העבודה ולעולם הידע‪ .‬אסטרטגיות אלה‬
‫יספקו לאישה הזדמנויות לתקן את הסטטוס שלה ל'עצמי'‪ ,‬לישות עצמאית ואקטיבית שמנווטת את‬
‫כיוונה ואת יעדיה‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬ניתן לומר כי נשים חרדיות העוסקות בעריכת‪-‬דין‪ ,‬מתקנות את‬
‫הסטטוס שלהן בחברה החרדית ומשפרות את מעמדן החברתי‪ .‬העלייה במעמדן מתבטאת ברכישת‬
‫השכלה גבוהה‪ ,‬בעבודה בעלת אפשרות לקידום מחוץ לגבולות העולם החרדי ובהכנסה גבוהה‪ .‬אך‬
‫באורח פרדוקסלי‪ ,‬ייתכן שמהלך זה דווקא מנציח את נחיתות האישה‪ ,‬ומחזק את החלוקה‬
‫הדיכוטומית המגדרית בחברה החרדית ‪ -‬הבעל נשאר בעולם הרוח – בעולם התורה והאישה נשארת‬
‫בעולם החומר‪ .‬לפיכך‪ ,‬ייתכן כי הלגיטימציה הסמויה הניתנת לנשים חרדיות לרכוש השכלה גבוהה‬
‫ולעבוד מחוץ לבית ואף מחוץ לגבולות העולם החרדי‪ ,‬אינה מבטאת עלייה במעמדן אלא אינטרס של‬
‫החברה החרדית לשמר את מעמד האישה כמפרנסת ולהמשיך להדיר אותה מעולם הרוח‪ ,‬מעולם‬
‫"הקיום האמיתי" מבחינתם‪.‬‬
‫האם העיסוק של נשים חרדיות במקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬מבטא אכן חדירת ערכי הפמיניזם המערבי‬
‫לחברה החרדית? בשונה מהשיח הפמיניסטי של דה בובואר (‪ )de Beauvoir, 1974‬שנעץ את מעמדה‬
‫הנחות של האישה בתפיסתה כ'אחר'‪ ,‬השיח הפמיניסטי הפוסט‪-‬מודרניסטי שמציג חשיבה אנטי‬
‫בינארית‪ ,‬לא רואה באישה כ'אחר' מצב שלילי מוחלט ובלתי רצוי לאישה‪ ,‬ולכן לשיטתו לא הכרחי‬
‫לראות באחרּות שלה את הגורם לנחיתותה‪ .‬תחת ההסברים האוניברסליים למצב הנשים של‬
‫התפיסות הליברליות‪ ,‬המרקסיסטיות והרדיקליות מן הגל הראשון והגל השני של הפמיניזם‪ ,‬השיח‬
‫הפוסט‪-‬מודרניסטי‬
‫קרא תיגר על אותן גישות שטענו להסבר אוניברסאלי‬
‫למעמד הנשים‬
‫(‪ ) Irigaray, 1985; Kristeva, 1982‬והציע לחקור את הקטגוריה 'אישה' בהתאם למקום‪ ,‬לתרבות‬
‫ולזמן הייחודיים והספציפיים לכל תרבות ולכל תקופה‪ ,‬שאינם זהים זה לזה בהכרח )‪Moore, 1988‬‬
‫‪ .(Delmar, 1987; Hook, 1984‬על פי תפיסה זו‪ ,‬מה שבעיני החברה המודרנית נתפס כעלייה במעמד‬
‫(קריירה‪ ,‬הכנסה גבוהה‪ ,‬השכלה)‪ ,‬לא בהכרח נתפס כך בעיני נשים וגברים בחברה החרדית‪ ,‬ולכן לא‬
‫מחייב כי מדובר בחלחול של ערכים פמיניסטיים מערביים וזאת למרות שמדובר בשינוי חברתי‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫אוונס (‪ )Evans, 1994‬וסֹופר (‪ )Soper, 1994‬הדגישו כי בכל תרבות קיים סולם ערכים שונה‪ ,‬ולכן לא‬
‫ניתן להשליך מחברה אחת על חברה אחרת בשאלת מעמד האישה‪ ,‬ובמיוחד לא מהחברה המערבית ‪-‬‬
‫בה צמחו התאוריות הפמיניסטיות ‪ -‬לכלל החברות‪ .‬סולם הערכים בחברה החרדית הוא בוודאי‬
‫שונה מסולם הערכים בחברה הישראלית המודרנית‪ ,‬והעובדה כי הנשים העוסקות בעריכת דין‬
‫משכילות ומשתלבות בשוק העבודה בישראל בתפקידי ניהול ומקבלות שכר גבוה‪ ,‬לא נחשבת‬
‫בעיניהן ‪ -‬לפחות בעיני חלקן ‪ -‬ובעיני החברה שלהן לעלייה במעמד האישה‪ ,‬משום שמרכיבים אלה‬
‫אינם נמצאים בראש סולם הערכים של חברתן‪.‬‬
‫מחקר זה מצא כי למרות החריגות של הנשים בתחום עיסוקן‪ ,‬הן לא הפרו את הסדר החברתי‬
‫הקיים בחברה החרדית ולא קראו תיגר על המודל הנשי המקובל‪ ,‬אלא נשארו קונפורמיות ונאמנות‬
‫לסדר החברתי שבו הן מופקדות על עולם החומר ופרנסת הבית‪ ,‬ומאפשרות לבעליהן להישאר בעולם‬
‫התורה‪ .‬אמנם לא כל המרואיינות נשואות לאברכים‪ ,‬אך מרביתן הציגו עצמן כמפרנסות העיקריות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אף כי במרחב הביתי יש להן דומיננטיות והן האחראיות על ניהול הבית‪ ,‬אף אחת מהן לא‬
‫פנתה ללימודי המשפטים בניגוד לרצון הבעל או האבא‪ .‬הסדר החברתי הפטריארכלי נשמר‪.‬‬
‫דפוס זה של שמירת הסדר החברתי הפטריארכלי בתת‪-‬תרבות מסורתית בישראל‪ ,‬אינו ייחודי‬
‫לנשים בחברה החרדית‪ .‬הוא עולה גם ממחקרה של אבו רביעה‪-‬קווידר (תשס"ח)‪ ,‬שבדקה נשים‬
‫בדוויות שרוכשות השכלה גבוהה ויוצאות לעבוד מחוץ לבית‪ .‬בדומה לנשים החרדיות‪ ,‬הנשים‬
‫הבדוויות מקבלות לגיטימציה לרכוש השכלה הגבוהה יותר מהשכלת הגברים‪ ,‬ולצאת לעבוד מחוץ‬
‫לגבולות החברה הבדווית‪ ,‬כל עוד הן אינן מפרות את הסדר החברתי הפטריארכלי ואת המודל הנשי‬
‫המקובל‪ .‬מתוך מודעות לכללי תרבותן והיכרותן עם דינמיקת יחסי המגדר והכוח בה‪ ,‬הן מפתחות‬
‫התנהגות קונפורמית ולא הופכות את הידע והמעמד למוקדי כוח ושינוי‪ .‬כך הן ממשיכות לקבל את‬
‫הנישואין הנכפים עליהן (לעתים עם נשים נוספות ‪ -‬פוליגמיה)‪ ,‬וזאת כדי לא לגרור את מי שהעניק‬
‫להן חופש ללמוד (האב או האח) למאבק נוסף בקהילה שעלול להביא לנידוי המשפחה כולה‪ .‬אבו‬
‫רביעה‪-‬קווידר טוענת כי ' הנשים הבדוויות דומות לנשים החרדיות בכך שהן מנהלות משא ומתן על‬
‫גבולות הידע‪ ,‬אך משתמשות בו באופנים שונים כדי להוכיח את אי‪-‬הפרת הידע הנדרש מהן‬
‫כחרדיות או כבדוויות' (אבו רביעה‪-‬קווידר‪ ,‬תשס"ח‪ .)115 :‬נראה כי בחברה הבדווית‪ ,‬כמו בחברה‬
‫החרדית‪ ,‬ההשכלה הגבוהה שרוכשות נשים מביאה לסביבתן רווח כפול‪ :‬שיפור בפרנסת המשפחה‬
‫וחיזוק כוחה הכלכלי של הקהילה‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫סיכום‬
‫ממצאי המחקר הנוכחי אינם שוללים את התרחשותו של שינוי חברתי‪ ,‬אך הם מורים על כך‬
‫שהשינוי נעשה מתוך המרחב האישי של הנשים ועל פי התנאים האישיים שלהן‪ ,‬שמובילים אט אט‬
‫לתמורות בדפוסי התעסוקה‪ .‬מדובר בתמורות לא מודעות הנוצרות בצעדים קטנים אגב הפנייה של‬
‫הנשים למקצוע עריכת הדין‪ .‬בהשוואה‪ ,‬כאשר פנו נשים חרדיות לעסוק במקצוע ההוראה‪ ,‬היה זה‬
‫מתוך מגמה מוצהר ת ומודעת של מערכת החינוך החרדית ושל הסמכות הדתית‪ ,‬שהפכו תחום זה‬
‫לנורמה מועדפת בחברה החרדית ולערך שידוכין (פרידמן‪ .)1999 ,1988 ,‬קפלן (תשס"ז) טוען כי‬
‫מציאות החיים במדינת ישראל וההתמודדות עם אילוצי החיים‪ ,‬מפגישות את החרדים עם מוסדות‬
‫המדינה ועם חלקים אחרים בחברה בישראל באופן יומיומי ורב פנים‪ .‬אחת ההשלכות של מפגש זה‬
‫היא ההשתלבות בחברה הכללית הנעשית בתהליך הדרגתי ולא מודע‪ ,‬ופעמים רבות ללא שליטה‬
‫(קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬במחקר זה תיארו הנשים את האילוצים המחייבים אותן להתמודד עם עולם‬
‫האקדמיה ועם מערכת המשפט הישראלית ועם מקצוע עריכת‪-‬הדין בייצוג מול מערכת המשפט‬
‫האזרחית‪ .‬ללא ספק‪ ,‬השתלבותן במסגרת אקדמית ובמערכת המשפט הישראלית היא אבן דרך‬
‫בתהליך ההשתלבות ההדרגתי שמתאר קפלן‪.‬‬
‫את מסקנות הדיון לעיל יש לשקול תוך מודעות למגבלות המחקר ‪ -‬היקפו המצומצם והיותו תופעה‬
‫חדשה החסרה את פרספקטיבת הזמן‪ .‬עם זאת‪ ,‬ממצאי המחקר מעשירים את הידע המחקרי על‬
‫נשים חרדיות הנמצאות על קו התפר שבין החברה החרדית לחברה הישראלית‪ ,‬ושנעות בין מגמות‬
‫ההסתגרות הפנימיות לבין שאיפות הפרנסה והקידום החיצוניות‪ .‬קפלן (‪ )2003‬מציין כי חקר חינוכה‬
‫ומעמדה של האישה החרדית‪ ,‬והבנת תהליכי הרצף והשינוי העוברים עליה‪ ,‬יכולים להוות נדבך‬
‫חשוב במחקר הסוציולוגי של החברה החרדית ושל תהליכי הרצף והשינוי העוברים עליה‪ .‬עבודה זו‬
‫המקרו‪ ,‬אך ברמת המיקרו‪ ,‬ראיית‬
‫לא בדקה אמנם את תהליכי השינוי בחברה החרדית ברמת ַ‬
‫הנשים כנשאיות תרבות‪ ,‬אשר מייצגות את מערכות הערכים של החברה והתרבות שאליהן הן‬
‫משתייכות‪ ,‬מעניקה מדד אמין לבחינת התמורות הכלליות העוברות על קבוצות חברתיות תרבותיות‬
‫(אלאור‪ ,1992 ,‬תשס"ו; קפלן‪ .)Mahmood, 2005 ;2003 ,‬בעקבות טענת פרידמן כי 'האישה החרדית‬
‫היא גורם דינמי‪ ,‬המשנה בהכרח את דפוסי החיים בחברה החרדית' (פרידמן‪ – )289 :1988 ,‬מחקר‬
‫זה מוכיח כי הנשים חרדיות שפרצו את מסגרות התעסוקה המסורתיות ועוסקות במקצוע עריכת‪-‬‬
‫דין‪ ,‬מהוות גורם משפיע בכיוון של הסתגלות לחברה הסובבת‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫במחקר מאוחר יותר ניתן יהיה לבחון אם נוצר 'דור שני' של עורכות דין חרדיות‪ ,‬ובמה הן שונות‬
‫מהדור הראשון‪ .‬המלצתי למחקר עתידי‪ :‬לבחון את התופעה על פני ציר הזמן‪ ,‬בקונטקסט רחב יותר‬
‫של נשים חרדיות הלומדות מקצועות אקדמיים‪ ,‬ולא רק משפטים‪ ,‬ובמדגמים גדולים יותר על‪-‬ידי‬
‫מחקר בין דורי‪.‬‬
‫‪111‬‬