אגודת המגן

‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫‪‬‬
‫רחל הרט‬
‫מאמר זה עוסק באגודות והתארגנויות בתקופה שהחלה עם העלייה השנייה (‪)1904‬‬
‫ועד לאחר מאורעות ‪ 1929‬ביפו ובתל‪-‬אביב‪ .‬רובם הגדול של העולים באו ממזרח‬
‫אירופה‪ ,‬היו בעלי רקע מסורתי ונעדרי אידיאולוגיה מגובשת‪ 2.‬אנשי העלייה השנייה‬
‫באו מעולם רוחני מזרח אירופי‪ ,‬מרקע ואקלים של תנועות מהפכניות‪ ,‬של‬
‫סוציאליזם מרקסיסטי ולא‪-‬מרקסיסטי‪ ,‬של תנועות לאומיות עם אידיאולוגיה של‬
‫המונים עובדים עבודה פיזית למען ייסּוד אומה ומדינה‪ .‬רעיון 'כיבוש העבודה'‬
‫‪3‬‬
‫ו'עבודה עברית' ליווה אותם לאורך דרכם‪.‬‬
‫התקופה עמדה אז בסימן התגברות זרם העולים שחלקם התיישב ביפו‪ .‬השפעתה‬
‫של עלייה זו‪ ,‬המכונה בהיסטוריוגרפיה הציונית 'העלייה השנייה'‪ ,‬הורגשה ברחבי‬
‫ארץ ישראל‪ .‬המשמעות הבולטת ביותר הייתה התגברות העוינות הערבית כלפי‬
‫המתיישבים היהודים‪ .‬סכסוכים קלים לובו על ידי תומכי אגודות לאומיות שונות‬
‫שהוקמו‪ ,‬כמו 'אחדות וקידמה' או 'האגודה הלאומית העות'מאנית'‪ .‬בשנת ‪1908‬‬
‫הופיעו בארץ עיתונים ערביים רבים‪ .‬בין הבולטים שבהם‪' :‬אל‪-‬כרמל' החיפאי‪' ,‬אל‪-‬‬
‫‪4‬‬
‫נפאאס' הירושלמי ו'אל‪-‬אצמעי' בעריכת חנא אל‪-‬עיסא שהנהלתו שכנה ביפו‪.‬‬
‫עיתונים אלה ריכזו סביבם תומכים של התנועה הלאומית הפלסטינית‪ ,‬ותקפו בעיקר‬
‫את העלייה היהודית ואת מכירת הקרקעות ליהודים‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬מהפכת 'הטורקים‬
‫‪1‬‬
‫‪ ‬מאמרי זה מוקדש לזכרו של אבי עוזיאל מטלון ז"ל יליד יפו‪ .‬אביו ‪,‬עו"ד משה (מוסה) מטלון‪ ,‬היה‬
‫ממקיימי 'אגודת המגן' ומעמודי התווך של היישוב היהודי ביפו‪ .‬משפחת מטלון התגוררה ביפו‬
‫משנת ‪. 1817‬‬
‫‪54‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫הצעירים' שחלה באותה שנה החלישה את כוחו ואת סמכותו של מנגנון הפקידות‬
‫והמשטרה בארץ‪ .‬מעשי התקיפה נגד היהודים הלכו ורבו‪ .‬העיתונות העברית דיווחה‬
‫כי בסביבות יפו בלבד בוצעו במשך שבוע אחד חמישה מעשי רצח‪ ,‬ונפצעו אנשים‬
‫רבים‪.‬‬
‫תקריות אלימות רבות פרצו בין ערבים – נוצרים ומוסלמים – לבין יהודים‪ .‬רובן היו‬
‫אמנם על רקע אישי‪ ,‬אבל חלקו חל על רקע התנהגותם ה"חופשית" של היהודים‪,‬‬
‫ובייחוד של נשים צעירות יהודיות שלבושן התפרש כפרובוקטיבי‪ .‬התגברות‬
‫האלימות ביפו‪ ,‬בעיקר בין צעירים ערבים למהגרים יהודים‪ ,‬הניע את הרב הראשי‬
‫ליפו לכתוב לסניף המקומי של 'ועד איחוד וקידמה' הערבי‪ ,‬ולהאיץ בחבריו לעמוד‬
‫נגד ההתקפות על יהודים‪ 5.‬פועלים יהודים‪ ,‬ובעיקר חברי מפלגת 'פועלי ציון' לקחו‬
‫את העניינים לידיהם‪ .‬כך‪ ,‬בחג הסוכות תרס"ז (‪ ,)1907‬כאשר התכנסה ביפו הוועידה‬
‫השלישית של המפלגה‪ ,‬החליטה לייסד ארגון חשאי להגנה עצמית בשם 'בר גיורא'‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מטרת הארגון הייתה כיבוש השמירה‪.‬‬
‫הניסיון הראשון לארגון קבוצת מגן מקומית ביפו היה באביב תרס"ח (‪ .)1908‬בראש‬
‫הקבוצה עמד אברהם קריניצי שהיה‪ ,‬לפני בואו ליפו‪ ,‬חבר בארגון יהודי להגנה‬
‫עצמית ברוסיה‪ .‬הקבוצה התארגנה לאור ריבוי מקרי פגיעה בצעירים וצעירות‬
‫יהודיים שטיילו ברחוב או על שפת הים‪ .‬חברי הקבוצה הצטיידו בפגיונות והחליטו‬
‫‪7‬‬
‫שאם ֵירָאה ערבי פוגע ביהודי‪ ,‬ישרקו במשרוקית על מנת להבהיל את כולם לעזרה‪.‬‬
‫מוחמד עבדה (המופתי של מצרים בין השנים ‪ ,)1905-1899‬הקים אגודה סודית‬
‫בשם 'אגודת הידידות וההבנה ההדדית'‪ .‬מטרת האגודה היתה לפעול למען קירוב‬
‫האיסלאם‪ ,‬הנצרות‪ ,‬והיהדות‪ ,‬ולמניעת הפילוג בין דתות אלה‪ .‬לאגודה זו‪ ,‬הצטרפו‬
‫‪8‬‬
‫מוסלמים ויהודים‪ ,‬ביניהם היה שמעון מויאל מיפו‪.‬‬
‫יוסף אל‪-‬עיסא‪ ,‬לעתיד עורך העיתון 'פלסטין'‪ ,‬השתייך בשנת ‪ 1905‬ללשכת 'הבונים‬
‫‪55‬‬
‫החופשיים' (ברקאי) ביפו‪ .‬לדבריו‪ ,‬גם לשכה זו פעלה לקירוב לבבות בין יהודים‬
‫לערבים‪ 9.‬באותה שנה (‪ )1905‬התפרסם בפריס הספר ‪Le Reveil de la Nation‬‬
‫‪[ Arabe‬יקיצת האומה הערבית]‪ ,‬מאת נג'יב אזורי‪ ,‬ערבי קתולי ממוצא סורי‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬שתי התנועות הלאומיות‪ ,‬היהודית והערבית‪ ,‬אינן יכולות להתקיים יחדיו‪:‬‬
‫"שתי תופעות חשובות ביותר בנות סוג אחד ולכן מנוגדות‪ ,‬ואשר לא עוררו‬
‫עדיין תשומת‪-‬לב של איש‪ ,‬מתלבטות ברגע זה בתורכיה האסיאתית‪ :‬יקיצת‬
‫האומה הערבית והמאמץ הכמוס של היהודים לכונן מחדש בקנה מידה גדול‬
‫מאד‪ ,‬את המלוכה הקדומה של ישראל‪ .‬שתי התנועות הללו נועדו להלחם זו בזו‬
‫‪10‬‬
‫בהתמדה‪ ,‬עד שאחת תנצח את השנייה"‪.‬‬
‫משנת ‪ 1910‬ואילך התפתחה הרגשת הזהות המקומית בקרב ערביי ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫ערבים מקומיים ראו במטרות הציונים ובפעילויותיהם בארץ‪-‬ישראל איום ישיר על‬
‫התושבים המקומיים‪ .‬עדות לכך ניתן למצוא בעיתון 'פלסטין' שהחל מופיע ביפו‬
‫באביב ‪ .1911‬עיתון זה נהג לפנות אל קוראיו כ'פלסטינים'‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1911‬ההסתייגויות באו לידי ביטוי מאורגן‪ .‬באותה שנה קמה ביפו 'המפלגה‬
‫הפטריוטית העות'מאנית'‪ ,‬ונוסדה האגודה הכלכלית המסחרית 'אל שרכה אל‪-‬‬
‫אקתצאדיה אל תג'אריה' שמטרתה הייתה התנגדות לציונות‪ .‬האגודה הציעה לעורר‬
‫‪11‬‬
‫בלב האוכלוסיה המקומית שנאת יהודים‪ ,‬ובכך לאלץ יהודים לנטוש את הארץ‪.‬‬
‫על בסיס רחב יותר‪ ,‬הפטריוטיות המקומית הפכה ליסוד מוכר ומובן בהתנגדות‬
‫לציונות‪ .‬הענין בא לידי ביטוי בשנת ‪ ,1913‬כאשר איש שכם המליץ להקים חברה‬
‫בשם 'שריכה וטניה פלסטינה' [אגודה פטריוטית פלסטינית]‪ ,‬בה יהיו חברים‬
‫נכבדים מכל ערי פלסטין הראשיות‪ :‬ירושלים‪ ,‬יפו‪ ,‬חיפה‪ ,‬עזה ושכם‪ .‬על החברה‬
‫‪12‬‬
‫לקנות קרקעות ממשלתיות ואדמות מעובדות כדי להצילן מידי הציונים‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬שמאז מהפכת 'הטורקים הצעירים' (‪ )1908‬ועד לפרוץ מלחמת העולם‬
‫הראשונה באוגוסט ‪ ,1914‬חלו שינויים משמעותיים באופייה של התנועה הלאומית‬
‫הערבית בפרובינציות הערביות של האימפריה העות'מאנית; ניצחון האיטלקים‬
‫‪56‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫בלוב בשנת ‪ 1911‬ותבוסת האימפריה במלחמות הבלקן בשנים ‪ 1913-1912‬הביאו‬
‫את פעילי התנועה הלאומית הערבית להכרה כי הטורקים לא יוכלו עוד לשלוט‬
‫כהלכה על האזורים הלא‪-‬טורקיים‪ .‬גם ליפו הגיעו הדים מן הפעילות הזו‪ .‬פעילי‬
‫האגודות הערביות לא פעלו בהכרח למען המטרה הערבית הכללית‪ ,‬אלא למען‬
‫מטרות פרטיקולריסטיות מקומיות‪ ,‬והיו מהן שהתמקדו בקידום האינטרסים של‬
‫הפרובינציה הספציפית בה פעלו‪ ,‬ובמקרה שלנו סוריה הגדולה‪ 13.‬גם העובדה‬
‫ששלטון 'הטורקים הצעירים' לא ביטל את האיסור על כניסת יהודים לארץ גרמה‬
‫לאכזבה ולעליית מתח בין יהודים לערבים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬התחדדות המסרים הלאומיים בקרב הערבים‪ ,‬וזרם העולים היהודים הגובר‬
‫והולך הביאו לעימות חריף בין יהודים לערבים‪ .‬ראשי הקהילה הספרדית ביפו ניסו‬
‫למצוא דרכים של התקרבות‪ ,‬ולבנות מערכת יחסים שתהא מבוססת על הכרות‬
‫הדדית ועל דו קיום‪ .‬הספרדים בני הכלאיים‪ ,‬המהלכים בין שתי התרבויות‪ ,‬ראו‬
‫כצעד טבעי לנסות ולהתקרב לערבים‪ ,‬ולא להתרחק ולהסתגר‪ ,‬כפי שנטו העולים‬
‫החדשים מאירופה‪ .‬הלשון הערבית שהייתה שגורה בפיהם‪ ,‬שימשה אותם פעמים‬
‫רבות כדי לתווך ולקרב בין היהודים והערבים תושבי יפו ותל‪-‬אביב‪ .‬בזכות יחסי‬
‫הידידות שקשרו אישים כמו שלוש‪ ,‬מויאל ומטלון עם ראשי הציבור הערבים‪ ,‬הם‬
‫יכולים היו למצוא אצלם אוזן קשבת בעיתות שלום‪ ,‬כמו גם בזמנים של מאורעות‬
‫ומתיחויות‪.‬‬
‫ד"ר שמעון מויאל‪ ,‬מראשי הקהילה הספרדית‪ ,‬כתב כבר בשנת ‪ 1912‬לוועד שכונת‬
‫תל‪-‬אביב על "רוח האיבה אשר החלה להתבסס בקרב ההמון הערבי כתוצאה‬
‫מהשפעתה של העיתונות הצוררת"‪ .‬הצעתו הייתה לכנס ביפו את העסקנים‪ ,‬ראשי‬
‫המוסדות הציבוריים‪ ,‬רבנים וכיו"ב‪ ,‬כדי לדון בדרכים שיש לנקוט על מנת להילחם‬
‫בתופעת ההסתה והתעמולה האנטי‪-‬יהודית‪ ,‬ולטכס עצה מה לעשות בכדי למתן את‬
‫‪57‬‬
‫‪14‬‬
‫המצב‪.‬‬
‫אין עדויות ברורות אם אסיפה זו אכן התקיימה‪ .‬אך כשנה לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪,1913‬‬
‫הוא היה שותף להקמתה של 'אגודת המגן' יחד עם יוסף אליהו שלוש‪ ,‬אברהם‬
‫אלמאליח‪ ,‬משה מטלון‪ ,‬ניסים מלול‪ ,‬ועוד כמה אישים מראשי הקהילה הספרדית‪.‬‬
‫לדברי מייסדיה‪ ,‬תפקיד האגודה היה להסביר לעולם הערבי את מעשיהם ומניעיהם‬
‫של היהודים בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ואת התועלת הכלכלית והתרבותית שתפיק האוכלוסייה‬
‫הערבית מהאוכלוסייה היהודית‪ .‬כמו כן‪ ,‬באמצעות העיתונות הערבית ובמפגשים‬
‫עם אישים ערבים‪ ,‬ביקשו חברי האגודה לשכנע‪ ,‬כי אין ניגוד אינטרסים בין‬
‫ההתיישבות היהודית בארץ‪-‬ישראל לבין השאיפות הערביות באותו מרחב‪' .‬אגודת‬
‫המגן' הייתה ניסיון של ממש שיזמו ראשי הספרדים ביפו‪ ,‬במטרה לייצור גשר בין‬
‫יהודים וערבים‪.‬‬
‫"בליל רביעי כט' שבט תרע"ד נאספו כשלושים איש מנכבדי וראשי העדה‬
‫היפואית הספרדית‪ ,‬ואחרי שקלא וטריא ארוכה והתעמקות רצינית במצב‬
‫החליטו הנאספים לירות את אבן הפינה לאגדה שתגן על מצבנו בארץ‪ .‬האגדה‬
‫תקרא בשם – 'אגדת המגן' ‪ ...‬מטרת 'אגדת המגן' היא להגן‪ ,‬בכל האמצעים‬
‫הכשרים והחוקיים‪ ,‬על מצבנו בארץ‪ ,‬כלפי חוץ וכלפי פנים‪ ,‬לחזק את הקשר בין‬
‫היהודים ויתר תושבי הארץ והממשלה‪ ,‬לתרגם את המאמרים מהעיתונות‬
‫הערבית לעברית ולהפיצם‪ ,‬להשפיע על העיתונות הערבית‪ ,‬וכן להתקרב לעם‬
‫הערבי על ידי יסוד קלובים ספרותיים כדי לשפר את מערכת היחסים בין‬
‫‪15‬‬
‫העמים"‪.‬‬
‫וכך כתב שלוש בזיכרונותיו‪:‬‬
‫"אנחנו אחדים מילידי הארץ ויודעי ערבית שקראנו יום יום דברי ומאמרי‬
‫השטנה הללו והרגשנו זה ביותר התאספנו אז כעשרה אנשים בביתו של הד"ר‬
‫שמעון מויאל‪ .‬המשתתפים באסיפה זו היו האדונים אברהם אלמאליח‪ ,‬נסים‬
‫מלול‪ ,‬שמעון מויאל‪ ,‬משה מטלון אחי יעקב‪ ,‬אנכי ועד כמה‪ .‬מטרת מסיבתנו‬
‫‪58‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫הייתה ליצור אגודה חשאית בשם 'המגן'‪ .‬מטרתה הייתה לעמוד על המשמר‬
‫מפני דברי השטנה של העיתונות הערבית ולהסביר בפני העולם הערבי‬
‫בהעתונות הערבית את האינטרסים של יהודי ארץ‪-‬ישראל שהם לא רק שלא‬
‫מתנגדים לאינטרסים הערבים אלא להיפך הם מביאים גם לערבים תועלת רבה‬
‫‪16‬‬
‫כלכלית וגם תרבותית"‪.‬‬
‫אחד מהצעדים הראשונים של האגודה היה ליצור קשרים עם ראשי הציבור הערבי‬
‫בכלל‪ ,‬וביפו בפרט‪ .‬על יוסף אליהו שלוש ומשה מטלון הוטל להיפגש עם חאפז ביי‬
‫סעיד‪ ,‬אחד מראשי הציבור הערבי ביפו‪ ,‬ולימים ראש עיריית יפו‪ .‬שניהם הכירוהו‬
‫היטב והיו מיודדים עמו‪ .‬מטרת הפגישה הייתה לנסות ולמנוע את המשך ההסתה‬
‫וליבוי השנאה בקרב התושבים הערבים‪ .‬בפגישתם הציגו השניים את 'אגודת המגן'‬
‫‪17‬‬
‫ומצעה כגוף שנועד לקדם יחסי שלום עם השכנים הערבים‪:‬‬
‫"בבואנו לחאפיז בק סעיד ואחרי שסיפרתי לו יחד עם חברי משה מטלון על‬
‫מטרת ביקורנו אצלו‪ ,‬קבל אותנו בכל הכבוד‪ ,‬ומטרתנו יחסי שלום עם שכנים‬
‫שהייתה קרובה ויקרה ללבו‪ ,‬הבטיח לנו שיעשה ככל השפעתו לטובת העניין‬
‫הזה בכדי להשקיט את הרוחות המוסתים והנרגזים בחוגי הערבים … והוא כתב‬
‫‪18‬‬
‫מאמר חשוב בנידון זה שהייתה לו השפעה רבה"‪.‬‬
‫אברהם אלמאליח‪ ,‬איש ירושלים שהשתתף בפגישת היסוד של האגודה‪ ,‬הסביר‬
‫בסדרת מאמרים שפרסם ב'דואר היום'‪ ,‬את הרקע ואת הסיבות ליוזמה להקמת‬
‫אגודת המגן‪ .‬בני היישוב היהודי הזניחו את הפוליטיקה העות'מאנית ולא הגיבו‬
‫למאמרים שהתפרסמו בעיתונות הערבית בגנות הציונות והיישוב היהודי המתחדש‪:‬‬
‫"היהודים בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬הרבו בשנים האחרונות שלפני המלחמה העולמית‪,‬‬
‫לעסק בפוליטיקה מכל המינים‪ :‬מלחמת המפלגות‪ ,‬מלחמת הבחירות לקונגרס‬
‫הי"א‪ ,‬מלחמת השפות וכו'‪ .‬אולם משדה פוליטיקה אחד הסיחו את עצמם‬
‫‪59‬‬
‫לגמרי‪ ,‬מהפוליטיקה העותומנית‪ ,‬מחיי הממלכה שבה חיינו‪ .‬וכך‪ ,‬תוצאותיה של‬
‫העבודה המדינית של הישוב העברי בארץ‪-‬ישראל היו קלושות לגמרי והעזובה‬
‫‪19‬‬
‫הייתה רבה ‪."...‬‬
‫עם היווסדה‪ ,‬פרסם אברהם אלמליח את מצעה של 'אגודת המגן'‪ ,‬ובו הציג את‬
‫מטרותיה ואת הרציונאל לקיומה‪:‬‬
‫"אחרי שלושים שנות עבודה בלתי פוסקת ופורייה עמד הישוב לפנינו כאילן זה‬
‫ששורשיו מתעמקים ומתפשטים וענפיו גדולים ומתרבים ‪ ...‬במשך כל הזמן הזה‬
‫היו יחסינו עם שכנינו הערבים קרובים לנו בגזע וברוח – טובים עד למאוד‪.‬‬
‫וכעל אחים הבטנו איש על רעהו ותמיד השתדלנו לקרבן אלינו ולהאציל מרוחנו‬
‫עליהם‪ .‬הרבה מצאו עבודה רבה ותמידית – במושבותינו ובערינו ובכוחות‬
‫משותפים עבדנו לטובת מולדתנו – מולדתם ‪ ...‬אלמנט אחד ישנו בארץ שלא‬
‫הביט מעולם בעין טובה על קדמתנו במדינה זו ועל היחסים הטובים השוררים‬
‫בינינו ובין שכנינו ‪ ...‬ראשיו ומנהגיו וכלי‪-‬מבטאו השונים הצטמקו ורע להם‬
‫לראות את קדמתנו ואת יחסינו הטובים עם שכנינו ובסתר לבם החלו לרקם‬
‫מזימות להרע לנו‪ ,‬להפיח מדנים בין אחים ולהכניס פרוד בינינו ובין שכנינו‬
‫הערבים השקטים ושלוים שישבו לבטח אתנו‪ ,‬להבאיש את ריחנו בעיניהם ‪...‬‬
‫היינו קוראים בעתונות המצרית זעיר פה זעיר שם מאמרי שטנה נגד היהדות‬
‫בכלל ונגד הישוב העברי בפרט‪ .‬אולם מאמרים אלה היו רק כקול ענות חלושה‬
‫‪ ...‬והשפעתם הרעה לא יכלה איפוא להיות נכרת כלל‪ ,‬אחרי שרק אנשים מספר‬
‫ונער יכתבם יכלו לקרא אותם‪ .‬עם תחית המדינה העותומנית ‪ ...‬עתונות זו החלה‬
‫לפרסם בתמידות‪ ,‬נגד היהדות בכלל ונגד ישובנו בפרט‪ ,‬מאמרים שבפניהם לא‬
‫יבושו ‪ ...‬אנו בפרט שיודעים את שפת הארץ וקוראים יום יום את העתונות‬
‫המורעלת הזאת‪ ,‬אנו היודעים את תכונת העם הערבי שבקרבו אנו יושבים ושאת‬
‫משפטיו אנו שומעים באזנינו יום יום‪ .‬אנו מתחילים להרגיש את השנוי לרעה‬
‫שנתהווה ברוחו על ידי ההשפעה שהושפע מהמזון הרוחני שבו הם מפטמים‬
‫‪60‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫אותו יום יום ‪ ...‬אנו אמרנו‪ ,‬לא יכלנו לשבת בחיבוק ידיים בשעה כזו שסכנה‬
‫‪20‬‬
‫גדולה מרחפת על כל הישוב כולו מעתונות זו"‪.‬‬
‫באותה שנה‪ ,‬שנת ‪ ,1913‬נוסדה בסוריה אגודה לאומית ערבית של צעירים בשם‬
‫'אל‪-‬איליה אל‪-‬מרכזיה' [אגודת הצעירים הערבים]‪ .‬מטרתה הייתה להשיג‬
‫‪21‬‬
‫אוטונומיה מהשלטון המרכזי בקונסטנטינופול‪ .‬חאפז ביי היה חבר באגודה זו‪,‬‬
‫ובאמצעות קשריו הצליחו משה מטלון ויוסף שלוש להיפגש עם ראשיה‪ ,‬ולדון עמם‬
‫בצורך לקיים יחסי שכנות טובים‪.‬‬
‫במשך תקופת פעילותה הקצרה העבירה 'אגודת המגן' לעיתונים העבריים‪ ,‬תרגומים‬
‫של פרסומים נגד היישוב היהודי מן העיתונות הערבית‪ .‬בתגובה‪ ,‬פרסמו אנשי‬
‫'אגודת המגן' מעל דפי העיתונות מאמרים פולמוסיים בשפה הערבית‪ ,‬בניסיון‬
‫לסתור את טענות הערבים ולהסביר את עמדותיה‪ .‬בנוסף לפרסומים בערבית‪,‬‬
‫פורסמו מאמרי הסברה בעיתונות הצרפתית‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1913‬ייסד ד"ר שמעון מויאל את העיתון 'צות אל‪-‬עת'מאניה' שיצא בעברית‬
‫ובערבית‪ ,‬והטיף לשיתוף פעולה בין ערבים ליהודים‪ .‬הוא רתם את העיתון לשירות‬
‫'אגודת המגן' שדאגה לשפר ולהרחיב את המדור הספרותי ואת עמודי החדשות‪.‬‬
‫העיתונים הערביים באותה עת תקפו את מויאל ועיתונו בחריפות‪ ,‬וראו בהם דווקא‬
‫‪22‬‬
‫גורם המשלהב רגשי עוינות בין שני העמים‪.‬‬
‫האגודה ניסתה גם להשפיע על הפוליטיקה העות'מאנית‪ .‬אנשיה ניהלו תעמולה‬
‫לטובת מועמדים במערכת הבחירות המקומיות העות'מאניות‪ ,‬ואף שלחו שליחים‬
‫לירושלים על מנת לגייס את התושבים היהודים בימי הבחירות‪ .‬מעבר לפעילותה‬
‫הפוליטית‪ ,‬הייתה האגודה מעורבת בפעילות חברתית קהילתית ביישוב היהודי;‬
‫דאגה לקליטת העולים היהודים שבאו מן הבלקן‪ ,‬ועזרה להם למצוא מקומות‬
‫עבודה‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫קיצה של 'אגודת המגן' הגיע לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בעקבות‬
‫מאסרם של כל ראשי האגודה הלאומית הערבית 'אל‪-‬איליה אל‪-‬מרכזיה'‪ .‬מרבית‬
‫האנשים שנאסרו עמדו בקשרי מכתבים עם ניסים מלול‪ ,‬שנאלץ להשמיד את‬
‫המסמכים‪ ,‬ולברוח מהארץ‪ .‬פעילותה של 'אגודת המגן' ירדה למחתרת‪ ,‬וכאשר‬
‫‪23‬‬
‫גורשו יהודי יפו ותל‪-‬אביב‪ ,‬הפסיקה האגודה את פעילותה‪.‬‬
‫'אגודת המגן' לא הייתה היחידה שפעלה באותה תקופה לקירוב בין יהודים לערבים‪.‬‬
‫לצדה פעלו חוגים נוספים ביפו‪ .‬חברי 'אגודת הסוחרים ביפו' דרשו בשנת ‪1914‬‬
‫להקים גוף ציבורי שיפעל למען מיתונן של העמדות העוינות כלפי היישוב היהודי‬
‫בקרב האוכלוסייה הערבית וכפי שהתבטאו בעיתונות הערבית‪:‬‬
‫" ‪ ...‬צריך להשפיע על העתונות האנטי ציונית אם בדוכן או במלחמה‪ .‬נחוץ‬
‫שיברא גם פונד הגון לצרכי הגנה על האינטרסים שלנו וביצירתו צריכים לקחת‬
‫חלק לא רק המוסדות אלא כל הפרטים שמרגישים בנחיצותו‪ .‬אבל מוצאים‬
‫אנחנו שבהנהלת המרכז צריכים להכניס מלבד ראשי המוסדות גם אנשים‬
‫פרטיים הקרובים אל החיים המקומיים ושיש להם השפעה בחוגים ידועים‪ ,‬מפני‬
‫שראשי המוסדות פעם יכולים לבוא בקשר רשמי עם נוצרים ומושלמים בעלי‬
‫השפעה ובפרט למלא צעדים תכסיסיים ידועים‪ .‬התאספנו כעשרים איש מסוחרי‬
‫‪24‬‬
‫המקום ופה אחד החלטנו לפנות אליכם בדרישתנו הנ"ל"‪.‬‬
‫גם ועד העיר הכללי‪ ,‬יחד עם החכם באשי‪ ,‬פעלו אצל השלטונות העות'מאניים‬
‫לקרוב לבבות‪.‬‬
‫במקביל לתנועה הציונית‪ ,‬פעלו בזירה הפוליטית אגודות ערביות שדרשו את‬
‫לאומיותם של הערבים‪ ,‬בהיותם שייכים לעם אחד‪ ,‬דוברים שפה אחת‪ ,‬תרבות אחת‬
‫וכו'‪ .‬התארגנויות הנגד של הערבים החלו עוד בשנת ‪ ,1917‬לאחר מתן הצהרת‬
‫בלפור‪ .‬בעיתונות העברית נטען כי העיתונות הערבית הסיתה ללא מפריע‪" :‬אם‬
‫מחאת דברינו לא תישמע‪ ,‬נעבור ממחאות למעשים‪ .‬במקום עטים נשתמש בחרבות‬
‫‪25‬‬
‫ובמקום דיו – בדם"‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫הסתות וקריאות להתארגנויות נגד היהודים נשמעו מכל כיוון‪ .‬במסמך שנכתב בשנת‬
‫‪ 1917‬בידי יהודי יש תיעוד של דברי הסתה שנשאו בטקס שנערך בבית ספר ערבי‪.‬‬
‫בטקס נכחו המושל הצבאי‪ ,‬פקידי הצבא האנגלי‪ ,‬המופתי‪ ,‬ראש העירייה וחבריה‬
‫הנוצרים והמוסלמים‪ ,‬מנהלי בתי ספר ערביים‪ ,‬עורכי דין ערביים‪ ,‬ועוד‪ .‬על הבמה‬
‫הייתה תלויה מפת פלשתינה בערבית‪ ,‬ועליה כתובית "זוהי פלשתינה הערבית"‪.‬‬
‫הטקס נפתח בשירה ערבית‪ ,‬ולאחריה נשאו מספר נאומים‪ .‬אחד הנואמים אמר‪:‬‬
‫"מצב העם הערבי הלך והתדלדל כאילו העם הערבי מת‪ ,‬רוצים לקבור אותנו‬
‫בחיינו‪ ,‬רוצים לשלול את הזכויות שיש לנו ביחס לפלשתינה ‪ ...‬הרטובה בזיעת‬
‫אבותינו ‪ ...‬אם יש בקרבכם רגש לאומי ערבי ‪ ...‬חבה ואהבה עמוקה ביחס‬
‫לעמכם בכלל ויחס לארץ פלשתינה בפרט – אל תשבו בחיבוק ידיים! התעוררו‬
‫נא ‪ ...‬להחיות את עמנו ואת פלשתינה הערבית ‪ ...‬הנני משביע אתכם בשם‬
‫האומה הערבית בשם דת‪-‬המאמינים ובשם הנביא מוחמד לא למכור אף שעל‬
‫‪26‬‬
‫אדמה לאחרים! ‪ ...‬כיצד יכולים אתם למכור את קנייניכם לאחרים ולדום ?!"‬
‫בערי הארץ קמו אגודות מוסלמיות‪-‬נוצריות שמטרתן הייתה ללכד את ערביי ארץ‪-‬‬
‫ישראל נגד מדיניות הצהרת בלפור‪ .27‬אגודות אלה עסקו בנוסף להסתות גם בצבירת‬
‫נשק ואימונים בו‪ .28‬ראשי היישוב היהודי התעניינו כל העת בכל פעילות ערבית‬
‫שנראתה להם כעלולה לסכן את היישוב‪ .‬כבר בקיץ ‪ 1918‬עסקו בליקוט ואיסוף‬
‫ידיעות על דרכי הברחת נשק לערביי יפו‪ ,‬ועל פעולותיה של האגודה הלאומית‬
‫‪29‬‬
‫הערבית 'אל‪-‬אסלאמיה אל‪-‬מסיחה' [האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית]‪.‬‬
‫אגודה זו נוסדה בנובמבר ‪ ,1918‬כחודש לאחר שהעות'מאנים גורשו מן הארץ‪.‬‬
‫נכבדים ערבים מוותיקי יפו‪ ,‬ביוזמתו ובעצתו של המושל האנגלי ביפו‪ ,‬ייסדו את‬
‫האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית‪ .‬בראשה עמד ראש עיריית יפו‪ ,‬עומר אל‪-‬ביטאר‪ ,‬שחזר‬
‫ממצרים ליפו בשנת ‪ ,1919‬אליה הוגלה בגלל פשעים פוליטיים‪ .‬אגודה זו ריכזה את‬
‫‪63‬‬
‫כל פעולות ההתנגדות וההסתה נגד היהודים בכלל‪ ,‬והמפעל הציוני בפרט‪ .‬נפתחו‬
‫סניפים במקומות שונים בארץ‪ ,‬ולמרות שלא הגדירו את עצמם כארגונים פוליטיים‪,‬‬
‫הם פיתחו חשיבה פוליטית‪ .‬הם צידדו בשלטון עצמי‪ ,‬שללו את הציונות‪ ,‬וביטאו את‬
‫‪30‬‬
‫השקפותיהם בכרוזים‪ ,‬בעיתונות‪ ,‬ובעצומות שהגישו לממשל הבריטי‪.‬‬
‫בין מטרותיה של האגודה הייתה גם פגיעה בנפש‪ ..." :‬האגודה הזו העמידה כעשרה‬
‫‪31‬‬
‫אנשים מתנדבים שמקבלים שכר ותפקידם היה להתנקש בנפשו של דיזנגוף"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1922‬הרחיבה האגודה את פעולותיה ו"סדרה אגודות ‪ ...‬אגודה אחת נקראת‬
‫האגודה השחורה והשנית נקראת האגודה האדומה ‪ ...‬ובאלו האגודות ישנם אנשים‬
‫אכזריים והם כבר יקבלו משכורת בשביל להתעניין ולהרוג ‪ 32."...‬באותה שנה‪,‬‬
‫האגודה המוסלמית‪-‬נוצרית שמה לה למטרה לעורר את ההמון הערבי באמצעות‬
‫אספות והתכנסויות‪ .‬אנשי האגודה הגיעו למסקנה שעל ראשי המנזרים והמסגדים‬
‫יש להדגיש בנאומיהם השבועיים לפני קהל המתפללים את התנגדותם החריפה‬
‫ליישוב היהודי‪ 33.‬עומאר אל ביטאר‪ ,‬שהיה בעל השפעה רבה בעיר‪ ,‬הצטרף ל'יד‬
‫השחורה'‪ ,‬ארגון שהיה ידוע בתוכניתו להשמדת היהודים‪ .‬בנאומו ביפו דרש‬
‫אוטונומיה לאומה הערבית‪ ,‬וקרא לטבוח ביהודים‪.‬‬
‫בניגוד לאגודה זו‪ ,‬נוסדה באותה שנה חברה ערבית‪-‬יהודית בשם 'אחוות פועלים'‬
‫שקראה להתקרבות הדדית של הפועלים היהודים והערבים בארץ‪-‬ישראל‪ .‬אלה‬
‫‪34‬‬
‫קראו להקמת ארגון משותף של פועלי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ולחיזוקו של מעמד הפועלים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1919‬נתכונן ביפו ארגון מחתרתי אחר שהונהג בידי אחדים מנכבדיה‪' .‬אל‪-‬כף‬
‫אל‪-‬סודא' [היד השחורה]‪ ,‬הפעיל רבים מן ההמון העירוני ומאנשי העולם התחתון‪.‬‬
‫חדשים מספר אחר‪-‬כך‪ ,‬במאי ‪ ,1919‬הוחלף שם הארגון ל'אל‪-‬פדאאיה' [המקריבים‬
‫את עצמם]‪ .‬במרוצת השנה התפשט הארגון בארץ‪ ,‬והקים סניפים בירושלים‪ ,‬עזה‪,‬‬
‫שכם‪ ,‬רמלה‪ ,‬חברון‪ ,‬טול כרם‪ ,‬אך מרכזו נשאר ביפו‪ 35.‬לדעת יהושע פורת‪ ,‬ארגון זה‬
‫‪36‬‬
‫הוא שעמד מאחורי ההתפרצויות בשנת ‪ 1921‬בארץ בכלל וביפו בפרט‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בשנת ‪ 1920‬נוסדה ביפו תנועה ערבית שמטרתה הייתה לפגוע ביהודי יפו‪ .‬יחסני‬
‫‪64‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫אל סוקסי‪ ,‬תושב יפו‪ ,‬שהיה מקורב ליהודים‪ ,‬סיפר ליהודי מדמשק‪:‬‬
‫"‪ ...‬בזמן האחרון נשלחו מפה [מדמשק] לארץ‪-‬ישראל האדונים ‪ ...‬בשם‬
‫האגודה הפלסתינאית שנתיסדה לפני שבוע ‪ ...‬לעורר את הערבים להתנפלות‬
‫‪38‬‬
‫פתאומית או לילית ‪."...‬‬
‫במסמך שנמצא בארכיון ההגנה מתועדים שמותיהם של האגודות שהיו קיימות ביפו‬
‫עד ה‪ 20-‬בספטמבר ‪ :1922‬מונדטה אלערבי‪ ,‬נדי אלערב‪ ,‬אלאחא אל אפפה‪,‬‬
‫פודאיה‪ ,‬איסלמיה מסוחוה‪ .‬משום החשש שריבוי האגודות יקל על הפירוד בין‬
‫המוסלמים והנוצרים‪ ,‬ובכדי להשמר מקרע‪ ,‬אוחדו כל האגודות (חוץ מאגודת‬
‫הפודאיה שנשארה אגודה בפני עצמה) לאגודה אחת 'גמעית אל איסלמיה‬
‫‪39‬‬
‫מסוחוה'‪.‬‬
‫לדעתו של חיים ארלוזרוב היה זה רק לאחר מאורעות ‪ 1921‬שהבינו היהודים‬
‫שהערבים מאורגנים‪ ,‬שכל פעולותיהם היו מאורגנות בצורה מפליאה‪ ,‬ושהם פעלו‬
‫באופן מוצלח ומסודר‪:‬‬
‫"שבעת ערבים נאשמים באיזו אשמה ונאסרים על ידי הממשלה – וערביי יפו‬
‫מוציאים לפועל מחאה מאורגנת‪ .‬כל הסוחרים סוגרים למחרת היום את‬
‫חנויותיהם לאות מחאה ‪ ...‬הבויקט הזה היה אמנם במובן הכלכלי ברייה משונה‬
‫ומיוחדת במינה ‪ ...‬חזיון ‪ ...‬שבא לאסור את המכירה לעם המוחרם ‪ ...‬אולם‬
‫חזיון הבויקט עצמו‪ ,‬העובדה שיש כאן רצון מאורגן או מארגן‪ ,‬שביכלותו‬
‫‪40‬‬
‫להוציא לפועל ולו לזמן קצר ‪."...‬‬
‫בין השנים ‪ 1938-1920‬הייתה הגנת היישוב בנויה על ההנחה שהשלטון בארץ חייב‬
‫בשמירת הביטחון ובהגנת היישוב מפני ההתקפות הערביות‪ .‬בפועל‪ ,‬הישובים‬
‫עצמם היו צריכים להגן על עצמם עד שתבוא העזרה מהממשלה‪ 41.‬הצורך בהגנה‬
‫‪65‬‬
‫היה פועל יוצא של עימות מתמשך בין שתי הקהילות‪ .‬יהודי יפו התארגנו להקים‬
‫הגנה עצמית‪ ,‬מכיוון שנוכחו לדעת שאין מי שיגונן עליהם ברגעים הקשים‪ .‬מה עוד‪,‬‬
‫שהשוטרים הערבים שיתפו פעולה עם אחיהם פורעי החוק‪.‬‬
‫במכתב אל ועד תל‪-‬אביב‪ ,‬מתלוננת תושבת השכונה נגד שכניה הערבים הגונבים‬
‫ממנה מים‪ ..." :‬אי אפשר לסגור באופן שלא יוכלו הערבים הרבים של הסביבה‬
‫הלוקחים להם מים במשך כל היום‪ .‬יום יום יש לי מריבות עם הערבים בדבר המים‬
‫אבל בלי תוצאה"‪ 42.‬יריב אזרחי סיפר כי "ביפו לא היו גניבות היו התנפלויות הם‬
‫‪43‬‬
‫רצו להרוג את היהודים"‪.‬‬
‫ג'וליה שלוש סיפרה שכאשר הגיעו העולים דרך הים "קנאת הערבים הורגשה‬
‫באוויר‪ ,‬ויום אחד התנפלו ערבים על הבניין ופגעו בכמה מן העולים‪ .‬היהודים שגרו‬
‫ביפו נפל עליהם פחד‪ ,‬וכל משפחה הסתתרה לכמה ימים אצל מכרים בתל‪-‬אביב ‪...‬‬
‫בעד חרכי התריסים היבטנו עליהם עד שנעלמו בחשיכה ‪ 44."...‬יוסף עצטה תיאר גם‬
‫הוא את עליית משפחתו לארץ‪-‬ישראל דרך נמל יפו‪" :‬סוורי הנמל‪ ,‬גברתנים ערביים‬
‫היו משליכים אותנו כאילו היינו שקים ולא בני אנוש"‪ .‬עם הגיעם ורדתם לחוף‪,‬‬
‫הערבים השפילו אותם בכנותם בשמות גנאי כמו 'ברברים'‪ ,‬והיו מושכים את‬
‫‪45‬‬
‫הילדים בפאותיהם‪.‬‬
‫העיתונות דיווחה על התעללויות‪:‬‬
‫"בכל מקומות הרחצה בים אשר בעיר סדרה המשטרה גם השגחה בשביל מקרי‬
‫אסון והסדר הכללי‪ .‬הדבר הזה חסר לגמרי באותו המרחץ הנמצא מול תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫את המקום הזה מבקרים גם אנשים מהסביבה ואלה מתנהגים באופן בלתי‬
‫מנומס בייחוד כלפי הנשים הרוחצות שם‪ .‬פעם קרה שהשליכו אחדים אבני חצץ‬
‫‪46‬‬
‫וצדפים אל תוך אוהל הנשים כדי להרעימן ‪."...‬‬
‫המשורר י‪.‬צ‪ .‬רימון נמצא עומד ליד הירקון "כשהוא ערום מעונה ופצוע ומסורס‪.‬‬
‫הוא הובל במצב קשה לבית החולים בתל‪-‬אביב‪ .‬במרחק של שנים שלושה רגעים‬
‫‪47‬‬
‫ממקום המעשה נמצאים האהלים של ערבי ג'מסין‪ .‬השייכים האלה נאסרו‪."...‬‬
‫‪66‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫'הפועל הצעיר' טען שלמרות העובדה שחלפו שלוש שנים מאז כבוש הארץ על ידי‬
‫הצבא הבריטי‪ ,‬המצב נשאר כשם שהיה בימי השלטון הטורקי‪" :‬מלאה הארץ גניבה‬
‫ושוד ‪ ...‬גם על הדרכים התחילו שוב לשדוד‪ .‬ואפילו בכביש יפו פוחדים בעלי‬
‫הגמלים ובעלי העגלות לעבור יחידים בלילות ‪ .48"...‬מבין השוטרים ערבים היו‬
‫ששיתפו פעולה עם השודדים והגנבים הערבים‪.‬‬
‫באספת הוועד שהתקיימה ביפו בשנת ‪ ,1920‬דנו על מספרם הרב של ההתנפלויות‬
‫על התושבים היהודים‪ ,‬המקבלות מפעם לפעם צורה יותר חריפה‪:‬‬
‫"‪ ...‬העדר הבטחת השלטון המקומי על הגנה מספיקה מצידו בפני ההתנפלויות‬
‫התכופות של פלוגות שודדים מאורגנות ומזוינות‪ ,‬מכריח אותנו לפנות אל‬
‫השלטון העליון‪ ,‬כי יבטיח בכוח צבאי את הנפש והריכוז של ישובנו וכי יאפשר‬
‫‪49‬‬
‫את זיון התושבים העברים בהגינם על עצמם בפני תוקפיהם"‪.‬‬
‫דיווחים על פועלים ערבים שהותקפו בידי יהודים היו נדירים‪ .‬למאיר דיזנגוף נמסר‬
‫כי פועלים ערבים בתל‪-‬אביב ובסביבותיה העוסקים בהעברת חומרי בנין‪ ,‬הותקפו‬
‫בדרכם באבנים שהושלכו עליהם בידי יהודים‪ .‬דיזנגוף פנה מיד למועצת פועלי יפו‬
‫‪50‬‬
‫בדרישה למנוע הישנות מקרים אלו בעתיד‪.‬‬
‫בתחילה‪ ,‬השמירה בתל‪-‬אביב הייתה נתונה בידי השומרים הערבים‪ .‬אולם‪ ,‬מצבם‬
‫הביטחוני של התושבים היה בכי רע‪ .‬אזרחים רבים שלחו מכתבים לוועד תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫בהם התלוננו על פגיעות ברכוש‪ ,‬ועל העדר ביטחון ביום ובלילה‪" :‬במשך השבועות‬
‫האחרונים קרו מקרי גנבות ‪ ...‬וכמעט שאין אף לילה אחד בלי גנבות ‪ 51."...‬ועד תל‪-‬‬
‫אביב חשד "שיד השומרים הערבים במעל זה"‪ ,‬והחליט לפנות לממשלה "שתמנה‬
‫בשביל תל‪-‬אביב בולסים יהודים ושתרשה לנו להעמיד שומרים שלנו ושתאשר‬
‫אותם"‪ 52.‬מספר הגניבות גם הוא הלך וגדל‪ .‬הנושא הועלה כמעט בכל אסיפות‬
‫הוועד‪ .‬למרות הבקשות להעמיד רק שומרים יהודים‪ ,‬השמירה של השכונה עדיין‬
‫‪67‬‬
‫נשארה בידי הממשלה‪" :‬אין אנו יודעים מה נעשה שם‪ .‬מקבלים שומרים ומפטרים‬
‫שומרים ואין אנו יודעים כלום ‪ 53."...‬לפיכך‪ ,‬החליט ועד תל‪-‬אביב להעמיד שומר‬
‫‪54‬‬
‫גם בשעות היום‪.‬‬
‫תושבי תל‪-‬אביב ווַעד השכונה ראו חשיבות רבה בהקמת משטרה עירונית‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1918‬קבל אברהם אלדמע‪ ,‬יו"ר מכבי בתל‪-‬אביב‪ ,‬מכתב מד"ר טהון מהוועד הזמני‬
‫ליהודי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ובו הצעה לארגן את המשטרה העברית‪ 55.‬במחצית שנת ‪1918‬‬
‫הוקמה בתל‪-‬אביב תחנת משטרה‪ ,‬סניף של משטרת יפו‪ .‬בתחילת דרכה‪ ,‬המשטרה‬
‫העברית נוסדה כאגודה בתל‪-‬אביב‪ .‬אגודה זו הקיפה את כל השוטרים ביפו‬
‫ובירושלים ומטרתה הייתה‪ ..." :‬לתת לישוב את האלימנט הדרוש לענייני משטרה‬
‫‪56‬‬
‫בארץ ‪ -‬אנשים העומדים על גובה הרגשת האחריות הלאומית ‪."...‬‬
‫למשטרה גוייסו ג'נדרמים רוכבים ורגליים‪" :‬כל ג'נדרם רוכב צריך להביא סוס‬
‫משלו והממשלה תספיק לו בשביל מספוא‪ .‬כל ג'נדרם שמתקבל – מחויב לחתום על‬
‫חוזה להישאר במשטרה משך שנה אחת"‪ 57.‬בתחילה‪ ,‬לצד יהודים‪ ,‬שרתו במשטרה‬
‫גם שוטרים ערבים אולם לאחר משא ומתן עם השלטונות הפכה התחנה ליהודית‬
‫בלבד‪ .‬היהודים ראו בעבודת השיטור חובה לאומית‪ ,‬ועל כן באו בטענה‬
‫שהמוסלמים תופסים את מקומם בעבודת השיטור‪:‬‬
‫"‪ ...‬ענין המשטרה העברית יוצא מגדר הויכוחים ומקבל צורה ממשית ‪ ...‬אחרי‬
‫שיחה עם ראש המשטרה‪ ,‬המיור חדד‪-‬בי‪ ,‬הוברר לנו מה הדברים בנוגע‬
‫למשטרה העברית ‪ ...‬מספר הג'נדרמים היהודים הדרושים לממשלה הולך‬
‫ופוחת מיום ליום‪ ,‬מפני שאת מקומם תופסים המשלמים ‪ ...‬דרושים לממשלה‬
‫‪ 50‬ג'נדרמים יהודים בתור קבוצה ראשונה ‪ ...‬כל אלה שנרשמו בתור מתנדבים‬
‫‪58‬‬
‫למשטרה העברית‪ ,‬צריכים להכנס מקודם בתור ג'נדרמים רוכבים ורגלים ‪."...‬‬
‫תפקיד השיטור היה מאוד קשה‪:‬‬
‫"מתשע בערב עד שש בבוקר ללא מנוחה היינו שומרים על הגבולות של תל‪-‬‬
‫אביב וכל הסביבה היהודית‪ ,‬כמו נוה צדק‪ ,‬נוה שלום ועוד ‪ ...‬כמה פעמים‬
‫‪68‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫התנפלו עלינו ערבים מפרדסי הסביבה ‪ ...‬רכבנו בזוגות היינו רק שני רוכבים ‪...‬‬
‫אחרי שנת ‪ 1921‬בשנים ‪ 1924-1923‬היה אי שקט כל הזמן שהתבטא בצליפות‬
‫‪ ...‬בסוף ‪ 1922‬היינו נוהגים לעמוד ולחכות ליוצאים מקולנוע 'עדן'‪ .‬היינו‬
‫‪59‬‬
‫מלווים את הקהל "וסוגרים את העיר" ‪."...‬‬
‫לאחר מאורעות ‪ ,1921‬החיים בצל השכונות הערביות היו בגדר סכנת חיים‪ .‬עלילות‬
‫דם‪ ,‬הסתה‪ ,‬התנפלויות‪ ,‬מעשי רצח‪ ,‬שוד וגניבות היו חלק מחייהם של תושבי יפו‬
‫ותל‪-‬אביב‪ 60.‬היהודים חיפשו כל דרך אפשרית לעזוב את מגוריהם בשכנות עם‬
‫הערבים‪ .‬עדות לכך מוצאים בפניות ובמכתבים הרבים שנשלחו לוועד תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫כדי שיעזרו להם בחיפוש מקומות מגורים חילופיים וחנויות לפרנסה בתל‪-‬אביב‪,‬‬
‫משום שהחיים הפכו לסכנת נפשות‪' 61.‬הפועל הצעיר' כתב כי מאז הפרעות שהחלו‬
‫בחודש מאי ועד חודש יולי‪ ,‬לא הורגש הביטחון הציבורי ביפו‪ .‬לעיתים קרובות‬
‫בע לי החנויות היו סוגרים את חנויותיהם בשעה שהערבים היו מתקהלים בהמוניהם‪,‬‬
‫ופורעים ביהודים כשהם "מזוינים במקלות אל החוף ולא נתנו להוריד את הנוסעים‬
‫היהודים שבאו באוניה ‪ ...‬ערבים התנפלו על צעיר יהודי שהתרחץ ביפו ופצעו אותו‬
‫בסכין ‪ ...‬נאסרו גם נערים ערביים אשר המסיתים משתמשים בהם כל הזמן בכדי‬
‫‪62‬‬
‫להקים בהלה ‪."...‬‬
‫‪63‬‬
‫משטרת ישראל נוסדה על פי הצעת עיריית תל‪-‬אביב ב‪ 10-‬ביוני ‪ .1921‬ההצעה‬
‫הראשונה על דבר יסוד משטרה עברית נוצרה בגלל חוסר הביטחון הציבורי שהיה‬
‫באזור תל‪-‬אביב‪ .‬הצעה זו "עֻוּבדה בידי המזכיר הראשי של ממשלת ארץ‪-‬ישראל‬
‫בימים ההם ‪ ...‬ראש העיריה ‪ ...‬ומנהל המחלקה הפוליטית של ההנהלה‬
‫‪64‬‬
‫הציונית ‪."...‬‬
‫שלמה סופר מספר כי החליט להתגייס למשטרה בעקבות אוזלת ידה של הממשלה‪:‬‬
‫"הדחף להכנס למשטרה ניתן לי במאורעות ‪ 1921‬בעיר יפו ובסביבות תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫באותו יום נקלעתי לתוך הפגנה גדול של ערבים מול "הסריה" וראיתי את ההמון‬
‫‪65‬‬
‫הפרוע ואת אזלת היד של השלטונות לרסן את ההמונים ‪."...‬‬
‫גם יוסף אליהו שלוש מספר על השנאה שהרגיש לאחר מאורעות ‪:1921‬‬
‫"שנאה כבושה שנשתרשה בלבות הערבים ליהודים לאחר המאורעות‪ .‬שנאה זו‬
‫הייתה כאבן נגף על דרכי פעולותי‪ .‬חברי עיריית יפו ובפרט הנוצרים היו‬
‫מתנגדים לכל הצעה שבאה מצד תל‪-‬אביב ‪ ...‬ההתנגדות נעשתה לטבע‪,‬‬
‫התנגדות סתמית מבלי כל טעם ונימוק‪ ,‬מפני שבהצעה יש גורם חשוב לפריחתה‬
‫‪66‬‬
‫והתקדמותה של תל‪-‬אביב ‪."...‬‬
‫למרות הקמת המשטרה העירונית הוגשה תלונה לראש עיריית תל‪-‬אביב על כי‪:‬‬
‫"השמירה במצבה הנוכחי היא במצב גרוע ביותר‪ .‬ראשית‪ ,‬החומר האנושי הוא‬
‫איננו אותו החומר המתאים בשביל שומרים בעירנו ‪ ...‬שנית לפי פקודות‬
‫הממשלה השומרים מוכרחים להיות שוטרים עירוניים ולבושים בתלבושת‬
‫צבאית‪ ,‬כמו שסודר כבר ביפו ‪ ...‬הפקודה הזאת צריכה לצאת לפועל גם בתל‪-‬‬
‫אביב ‪ ...‬צריך להפוך את השומרים לשוטרים‪ ,‬ושנית לפטר את אלה שלא‬
‫‪67‬‬
‫יתאימו להיות שוטרים ‪."...‬‬
‫שנה לאחר מכן‪ ,‬בשנת ‪ ,1923‬המצב הביטחוני לא השתפר‪ .‬מחשש לחייהם‪ ,‬החליטו‬
‫התושבים להשתתף בשכר השומרים‪ ,‬ואף בקשו להחליפם בבחורים צעירים‬
‫‪68‬‬
‫שישגיחו בלילות‪ ,‬לא רק על הרכוש אלא גם על התושבים‪.‬‬
‫המשטרה העירונית בתל‪-‬אביב הוכיחה את עצמה כמרכז חיוני הנושא את עצמו‬
‫ואינו תלוי כלל ועיקר ביפו‪ .‬רוב חבריה היו גם חברי ארגון ה'הגנה'‪ ,‬ולכן היא הייתה‬
‫נתונה להשפעת הארגון‪ .‬המשטרה התקיימה עד שנת ‪ .1932‬בימי המאורעות ואי‪-‬‬
‫השקט מילאה המשטרה העירונית תפקיד חשוב בשמירה על הסדר והביטחון בעיר‪,‬‬
‫‪69‬‬
‫בעיקר בשכונות הספר‪.‬‬
‫בקרב החברה היהודית קמו אגודות רבות ושונות‪ ,‬ביניהם איגודים מקצועיים של‬
‫‪70‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫סתתים‪ ,‬בנאים‪ ,‬מהנדסים‪ ,‬מורים‪ ,‬ועוד‪ .‬עדויות רבות של יהודים שניתן למצוא‬
‫בארכיון ההגנה מלמדות כי בתחילת שנות השלושים היהודים חשו חסרי הגנה‬
‫וביטחון מול ערביי יפו‪ ,‬והחליטו להתארגן‪ .‬יוסף קרמין סיפר‪:‬‬
‫" כמה ימים לפני פרוץ המאורעות גויסנו לפי הוראה של ירמיהו הלפרין ‪ ...‬שלח‬
‫אותנו להגן על שכונת בית וגן מדרום ליפו [בת ים – היום] ‪ ...‬אחרי המאורעות‬
‫המשכנו בקיום קבוצתנו ובאמונים ‪ ...‬התארגנו והקמנו שש קבוצות מבין חברי‬
‫ביתנו ‪ ...‬אותם ימים עסקתי ברכישת נשק עבור קבוצתנו‪ .‬הייתי קונה אותם‬
‫‪70‬‬
‫מערבים במגדל צדק ומעביר במכונית שהעבירו עוד ממגדל צדק לתל‪-‬אביב"‪.‬‬
‫באותן שנים גם הערבים הקימו אגודות בדומה לאלהת שהוקמו על ידי היהודים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1927‬הוקמה 'אגודת העיתונאים הערבים' שנועדה לשמור על האינטרסים של‬
‫‪72‬‬
‫חבריה ביפו;‪ 71‬וכן אגודת 'הנוער המוסלמי' הייתה אחראית על בתי ספר‪.‬‬
‫באופן מעשי‪ ,‬מערכת יחסי הגומלין בין היישוב היהודי והיישוב הערבי ביפו באה‬
‫לידי ביטוי באיגודים שהוקמו למען מטרה כלכלית משותפת‪ .‬בשנת ‪ 1924‬נפתח‬
‫בתל‪-‬אביב מועדון עברי‪-‬ערבי של פועלי הרכבת הדואר והטלגרף‪:‬‬
‫"בחגיגת הפתיחה השתתפו הרבה פועלים יהודים וערבים ובאי‪-‬כוחם נשאו‬
‫נאומים על הנחיצות באחוד הכוחות של שני הלאומים לשם בנין הארץ‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫הנאומים תורגמו מעברית לערבית ולהיפך"‪.‬‬
‫ב‪ 17-‬ביולי ‪ 1924‬הייתה אספה כללית של לשכת המסחר לבחירת חברים חדשים‬
‫ללשכה‪ .‬לאספה באו כשבעים חברים יהודים‪ ,‬ועשרים ושבעה חברים מוסלמים‬
‫ונוצרים‪ .‬שלושת המועמדים היהודים נבחרו בשבעים קולות‪ ,‬והמועמד הרביעי יוסף‬
‫‪74‬‬
‫טלאב‪ ,‬ערבי‪ ,‬נבחר הודות לקולות היהודים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1925‬הוקם בתל‪-‬אביב מועדון בשם 'האחוד'‪ ,‬אשר אגד בתוכו פועלים‬
‫‪71‬‬
‫יהודים וערבים‪ .‬המועדון קרא לכל פועלי פלשתינה‪ ,‬הערבים והיהודים "מבלי הבדל‬
‫דת ופרנציפים להתכנס לועידה כללית"‪ .‬מטרתו היתה‪:‬‬
‫"לאחד את כל הפועלים הערבים והיהודים‪ ,‬להרים את מצבם‪ ,‬לטפל בענייניהם‬
‫ובדרישותיהם ‪ ...‬לקלוב 'האחוד' שייכים מספר קטן של פועלים ערבים‪ ,‬פועלים‬
‫אשר גורשו מהסתדרות הפועלים הציונים (ה'הסתדרות') ומספר פועלים שאינם‬
‫‪75‬‬
‫שייכים לשום הסתדרות או מפלגה"‪.‬‬
‫המועדון מנה שמונים וחמישה צירים‪ ,‬מתוכם עשרים ערבים‪ ,‬והשאר יהודים‪.‬‬
‫המועדון התקיים בתל‪-‬אביב כשנתיים‪ ,‬עד שבשנת ‪ ,1927‬ללא כל הודעה מוקדמת‪,‬‬
‫החליטה הממשלה על סגירתו‪ .76‬ביפו לעומת זאת המשיך להתקיים מועדון‬
‫הפועלים הערבים‪.‬‬
‫יוסף קרמין מספר כי ביפו היו התארגנויות של יהודים נגד הערבים‪:‬‬
‫"כך נחקק בזכרוני מראה הבחורים מחוסרי הנשק המפרקים עמודים מגדרות‬
‫ויוצאים במקלות לכיון יפו ‪ ...‬בסוף ‪ 1926‬ארגן יהודה ארזי קבוצת צעירים מבין‬
‫חברי גדוד מגיני השפה‪ ,‬שהתאמנו בנשק‪ .‬הייתי חבר בקבוצה זו‪ .‬התאמנו‬
‫באקדחים שכל אחד מאתנו רכשם עבורו ‪ ...‬האמונים התנהלו בכרמים ערביים‬
‫ובחולות שמצפון לעיר‪ .‬יום יומיים לפני ה‪ 2.11.1927 -‬יצאנו לשמירה בשכונת‬
‫המכבי שעל גבול יפו‪ .‬ארזי שלח אותי ועוד בחור דובר ערבית לסייר אותו לילה‬
‫‪77‬‬
‫ברחובות יפו ‪ ...‬היו אז ימי שקט בארץ והקבוצה התפוררה"‪.‬‬
‫בוועידה השלישית של הסתדרות העובדים העברית הכללית בארץ‪-‬ישראל‪' ,‬פועלי‬
‫ציון השמאליים'‪ ,‬אשר בה היו רשומים גם פועלים ערבים‪ ,‬הכריזו הפועלים‬
‫הערבים‪:‬‬
‫"‪ ...‬על הכרתנו הגדולה של ארגון הפועלים מקיף כללי בלי הבדל אומה ודת‪,‬‬
‫כדי להגן על כולנו בפני נותני העבודה ‪ ...‬ולהטיב את מצבנו ‪ ...‬אנו מכירים‬
‫שההסתדרות הכללית‪ ,‬שנוצרה על ידי הפועלים היהודים‪ ,‬זהו הגרעין לארגון‬
‫הכללי של הפועלים ואנחנו דורשים שימצא מקום בשורותיה להמוני הפועלים‬
‫‪72‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫‪78‬‬
‫הערבים המנצלים והמדוכאים"‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1928‬יסדו יהודים ביפו 'התאחדות אזרחית לאומית'‪ .‬התאחדות זו שמה לה‬
‫למטרה‪:‬‬
‫"לדעת וללמוד מה המצב האמיתי של הישוב ‪ ...‬ואת הליקוי הזה מאמינים אנו‬
‫לתקן על ידי יסוד הקלוב ‪ ...‬הקלוב יסדר לחברים הרצאות פרויודיות בכל‬
‫‪79‬‬
‫השאלות העומדות על הפרק ויערוך נשפי שעשועים"‪.‬‬
‫בתל‪-‬אביב התארגנה קבוצה בשם 'האזרח הצעיר' שמטרתה היתה לחנך את חבריה‬
‫להיות אזרחים נאמנים למדינה העברית המתהווה בארץ‪-‬ישראל‪ .‬הקבוצה הכריזה‬
‫על "קנאות לשלושת היסודות של המדינה העברית והם‪ :‬תחית העם‪ ,‬גאולת הקרקע‬
‫‪80‬‬
‫והשלטת השפה העברית"‪.‬‬
‫בעוד היהודים מתארגנים באגודות למיניהן כך גם נהג ציבור הפועלים הערבים‪.‬‬
‫מצד אחד‪' ,‬סות אל חק' דיווח כי ממשלת ארץ‪-‬ישראל ביקשה מהאגודות הציוניות‬
‫ומהמוכתרים הערבים להגיש לה את רשימות ומספרים של הפועלים מחוסרי‬
‫העבודה‪ .‬האגודות הציוניות מסרו את רשימותיהם לממשלה‪ ,‬בניגוד למוכתרים‪.‬‬
‫מספרם של הערבים מחוסרי העבודה לא היה ידוע‪ 81.‬מצד שני‪ ,‬בשנת ‪ 1927‬עורך‬
‫הדין פאיז אפנדי אל כנפאני העלה הצעה לייסד 'אגודת עורכי הדין' שתקיף את‬
‫‪82‬‬
‫עורכי הדין הערביים ביפו'‪ ,‬או לייסד סניף להסתדרות עורכי הדין הפלשתינאים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1928‬הקימו פועלים ערבים את אגודת החייטים‪ ,‬הנגרים‪ ,‬הנפחים והסבלים‬
‫ופועלי הדפוס‪ 83.‬בשנת ‪ ,1930‬בעלי הפרדסים וסוחרי תפוחי הזהב ביפו הערבים‪,‬‬
‫החליטו לייסד התאחדות בשם התאחדות האכספורטים היפואים‪ ,‬שמטרתה הייתה‬
‫להגן על ענייני הסוחרים הערבים‪.84.‬‬
‫העיתונות הערבית‪ ,‬כפי שהוצגה בעיתונות העברית‪ ,‬שמה לה למטרה לעודד‬
‫‪73‬‬
‫התארגנות של פועלים ערבים‪ .‬במהלך התקופה‪ ,‬שני נושאים העסיקו את ה'פלסטין'‪.‬‬
‫האחד‪ ,‬ארגון הפועלים הערבים וההגנה על זכויותיהם; והשני‪ ,‬מלחמה בתנועת‬
‫ההתבדלות שהורגשה בקרב המוסלמים‪ ,‬ועלולה הייתה לנתק את החוט האחרון של‬
‫האחדות הלאומית בין המוסלמים לבין הנוצרים‪' .‬פלסטין' שאף להקים אגודה ביפו‬
‫שמטרתה להגן על הפועל הערבי‪ .‬למרות העובדה ש "‪ ...‬הפועל הערבי שלא ידע‬
‫אפילו את פירוש המילה 'ארגון' ואת תועלת הארגון ומעדיף לפני שעה להשאר‬
‫'חפשי' ורחוק מ"ג'מעיאת" [אגודות]"‪ .‬ב'פלסטין' מיום ה‪ 31-‬בינואר ‪,1928‬‬
‫התפרסם מאמר ראשי בשם "ארגון הפועלים הערבים בארץ‪-‬ישראל"‪ ,‬שבו הוא‬
‫קורא לבחור בקבוצה שתבוא בדברים עם הממשלה כפי שנהוג אצל הפועלים‬
‫היהודים‪ .‬וכל זה על מנת להיטיב את מצבו של הפועל הערבי ולמנוע תחרות עם‬
‫הפועל היהודי‪:‬‬
‫"הקלובים והאגודות צריכים להזמין את הפועלים לאספות ‪ ...‬אחר כך צריכה‬
‫המפלגה הליברלית לקבל על עצמה את עבודת הארגון עליה‪ ,‬ראשית כל לארגון‬
‫‪85‬‬
‫הפועלים ביפו ואחר כך בשאר המקומות ‪...‬‬
‫באגודת הצדקה שנוסדה על ידי ערביי יפו‪ ,‬הגיעו למספר רב של החלטות‪ :‬ייסוד‬
‫אגודות ומוסדות רק למען המוסלמים‪ ,‬אגודות שתתמוכנה במלאכות של‬
‫המוסלמים‪ ,‬בתי חרושת וחנויות קאופרטיביות למען האוכלוסייה הערבית‪ ,‬ועד‬
‫שמטרתו תהיה להלחם בנגע השיכרות; הקמת ועד לבתי הספר הלאומיים‬
‫האזרחיים‪ ,‬ופתיחת בית חולים שיתן שירותים חינם לעניי המוסלמים‪ 86.‬גם במועדון‬
‫הספורט המוסלמי ביפו התקיימה ועידה של כל מועדוני הצעירים המוסלמים בארץ‪:‬‬
‫"דרישת קלוב הצעירים האורתודוכסים מבית ללחם הייתה‪ ,‬לשתף את הערבים‬
‫הנוצרים בוועידה הזאת – לא נתקבלה והוועידה הציגה לה למטרה ארגון‬
‫הצעירים המושלמים בלבד‪ .‬הנשיא ראגיב אל‪-‬אימאם הביע את תקוותו כי‬
‫בעתיד יקום קלוב ערבי מאוחד‪ ,‬בלי הבדל כיתות‪ .‬לפי שעה אינו רואה אפשרות‬
‫‪87‬‬
‫למושלמים להשתתף בקלובים משותפים עם נוצרים שגם נשים חברות בהם"‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫להסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ‪-‬ישראל שהוקמה בשנת ‪1920‬‬
‫היתה תפיסת עולם כוללת שהעניקה ַלפרט מסגרת חיים‪ :‬תעסוקה‪ ,‬בריאות‪ ,‬דיור‪,‬‬
‫הגנה מקצועית ועוד‪ .‬מטעמים סולידריים ניסתה ההסתדרות הכללית לשתף חברים‬
‫ערבים בפעילויות ספורט‪ ,‬להכשיר מדריכים ערביים‪ ,‬ולקיים ערבי תרבות יחד עם‬
‫פועלים ערבים – ניסיון שהחזיק מעמד גם לאחר פרוץ המאורעות‪.‬‬
‫בתחילת שנות העשרים נוסדה אגודה בשם 'אנטיפא'‪ ,‬אשר מלכתחילה לא הלכה‬
‫בדרך הרגילה לדאוג לעבודה‪ ,‬אלא "נסתה להקים גרעין אנטי פאשיסטי גם ברחוב‬
‫הערבי"‪ 88.‬חברי אנטיפא היו מנודים ומוחרמים בקרב הציבור הערבי ביפו ובחיפה‪,‬‬
‫וההסתדרות היהודית נחלצה לעזרתם‪ .‬כאשר פועלים ערביים מיפו‪ ,‬נגרים וצבעים‪,‬‬
‫פנו אליה בשנת ‪ 1924‬בבקשת עבודה‪ ,‬הם נענו בחיוב‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1930‬שנה לאחר מאורעות תרפ"ט‪ ,‬הוקמה 'אחוות פועלים' ביוזמת חברי‬
‫'פועלי ציון'‪ .‬גם אגודה זו‪ ,‬שנאסרה על ידי הממשלה‪ ,‬לא התכוונה‪ ,‬ולא הבטיחה‬
‫כלל‪ ,‬לספק עבודה לחברים הערבים‪ .‬אף על פי כן נמצא לה הד ברחוב העמלים‬
‫הערבים‪ .‬עיקר תפקידה היה ליצור מסגרת של אווירה חברתית משותפת בין פועלים‬
‫יהודים וערבים‪ ,‬לשמש צנור ראשון להבנה הדדית‪ ,‬ולהפחית את הפחד והזרות‪ ,‬בין‬
‫פועלי שני העמים‪ .‬ההסתדרות ו'אנטיפא' קבלו לשורותיהם את 'אחוות הפועלים'‬
‫‪89‬‬
‫בפנים זועמות ובעין צרה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1929‬נוסד ארגון 'כף היד השחורה'‪ ,‬האגודה הלאומית החופשית‪ ,‬שמטרתו‬
‫הייתה כלל ארצית‪:‬‬
‫"לדרוש מכל ערבי וערביה להחרים כליל את הציונים‪ ,‬להימנע מלמכור אדמות‬
‫ונכסי דלא ניידי או לסחור בהן ‪ ...‬על כל ערבי וערביה לדעת‪ ,‬כי האגודה עוקבת‬
‫אחריו‪ ,‬וכי עליו לשמור על מולדתו בראש ובראשונה ולאחר מכן על עצמו ועל‬
‫‪90‬‬
‫משפחתו ‪' ...‬אגודת כף היד השחורה'"‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫במחצית שנת ‪ 1930‬נוסדה 'אגודת הפועלים הפלשתניאית הערבית ביפו'‪ .‬עם‬
‫היווסדה הופץ כרוז אל הפועלים הערבים ביפו ובסביבותיה‪ ,‬ובו‪ ,‬במילים פשוטות‬
‫ובצבעים נאמנים‪ ,‬תאור מצבו של הפועל הערבי בשוק העבודה‪:‬‬
‫"אל תחפשו במרחקים ‪ ...‬הנה הפועלים היהודים לפניכם‪ :‬כל אחד מהם עובד ‪8‬‬
‫שעות ביום ומקבל משכורת העולה על זו של הפועל הערבי‪ .‬הם ומשפחותיהם‬
‫מקבלים עזרה רפואית חינם‪ .‬מה הדבר שהביאם לידי מצב זה? ַה ַתחשבו כי נותן‬
‫העבודה היהודי הוא יותר טוב מנותן העבודה הערבי? לא ולא! כל זה רק משום‬
‫שהפועלים היהודים הבינו‪ ,‬כיצד לשמור על זכויותיהם ויסדו להם אגודה וכולם‬
‫נצטרפו אליה וככה עלו מדרגה שבה הם נמצאים כעת‪ .‬והאם אנו הפועלים‬
‫הערבים פחותים מהפועלים היהודים? והאם אנו לא ראויים להשיג את‬
‫זכויותינו? ‪[ ...‬האגודה] שכרה קלוב בן ‪ 4‬חדרים ופתחה שעורי ערב לערבית‬
‫ולאנגלית‪ .‬האגודה באה לידי הסכם עם רופא אחד שיושיט עזרה רפואית‬
‫לחברים ולמשפחותיהם על חשבון האגודה ‪ ...‬היא עורכת רשימה של מחוסרי‬
‫‪91‬‬
‫העבודה בעיר‪ ,‬בכדי שתוכל לפנות למוסדות הנאותים בדבר העבודה"‪.‬‬
‫שתי התנועות הלאומיות‪ ,‬הערבית והיהודית‪ ,‬צמחו בארץ במקביל זו ליד זו‪ ,‬ושתיהן‬
‫ניזונו האחת מהשניה ונבנו האחת על גב יריבתה‪ .‬הן הצליחו להגיע לקהל יעד‬
‫ולהשפיע גם באמצעות העיתונות‪ .‬במקביל הוקמו אגודות יהודיות וערביות אשר‬
‫חלקם היה בעד שיתוף פעולה מבחינה כלכלית‪ ,‬חברתית ואידיאולוגית אולם‪ ,‬החלק‬
‫הארי שביניהן דבק ברעיון של אי שיתוף פעולה‪ ,‬התבדלות‪ ,‬התנתקות ואף למעשי‬
‫אלימות‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫‪77‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ 1‬חנה רם‪ ,‬היישוב היהודי ביפו‪ :‬מקהילה ספרדית למרכז ציוני ‪ ,1939 -1839‬כרמל‪ ,‬ירושלים (‪,)1996‬‬
‫עמ' ‪( .)167‬להלן ‪ :‬רם – היישוב); בן‪-‬ציון נתניהו (עורך)‪ ,‬האנציקלופדיה העברית‪ ,‬ו‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫(תשי"ז) עמ' ‪.588‬‬
‫‪ 2‬דן גלעדי‪" ,‬כלכלה וחברה בתקופת העלייה השניה"‪ ,‬מרדכי נאור (עורך) העליה השנייה‪1903- ,‬‬
‫‪ :1914‬מקורות‪ ,‬סיכומים‪ ,‬פרשיות נבחרות וחומר עזר‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים (תשמ"ה)‪ ,‬עמ' ‪.4‬‬
‫‪ 3‬צמד המילים 'כיבוש העבודה' יצא לראשונה מתחת עטו של שלמה צמח‪ ,‬וכבש את לבם ומחשבתם‬
‫של קבוצת הצעירים שייסדה את 'הפועל הצעיר'‪ .‬יוסף שפירא‪ ,‬הפועל הצעיר‪ :‬הרעיון והמעשה‪ ,‬תל‪-‬‬
‫אביב (תשכ"ז) עמ' ‪.72‬‬
‫‪ 4‬על עיתונות התקופה ראה בהרחבה‪ :‬כבהא מוצטפא‪ ,‬עיתונות בעין הסערה‪ :‬העיתונות הפלסטינית‬
‫כמכשיר לעיצוב דעת קהל‪ ,1939-1929 ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬ירושלים (תשס"ד) עמ' ‪( .17-9‬להלן ‪:‬‬
‫כבהא – עיתונות)‬
‫‪ 5‬האלימות נמשכה גם בשנת ‪ ,1909‬בעיקר כתוצאה מהסתה של נוצרים יפואים‪ ,‬שכנראה היו‬
‫מאוימים על ידי היהודים כמתחרים בהם‪ .‬השווה‪ :‬רם – היישוב עמ' ‪.261-259‬‬
‫‪ 6‬על יסודותיו של הארגון הוקם בשנת ‪ 1909‬ועד 'השומר'‪.‬‬
‫‪ 7‬אברהם אלדמע (איזנשטיין)‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.4-1‬‬
‫‪ 8‬שאול סחייק‪ ,‬דמות היהודי בראי עיתונות ערבית בין השנים ‪ ,1908-1858‬חיבור לשם קבלת תואר‬
‫דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬ירושלים (‪ )1991‬עמ' ‪( 199‬להלן‪ :‬סחייק ‪ -‬דמות)‪ ,‬עמ' ‪.21‬‬
‫‪ 9‬שם‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬
‫‪ 10‬מיכאל אסף‪ ,‬היחסים בין ערבים ויהודים בארץ‪-‬ישראל‪ ,)1860-1948( :‬תל‪-‬אביב (‪ )1970‬עמ' ‪33-‬‬
‫‪( .31‬להלן‪ :‬אסף – היחסים)‪.‬‬
‫‪" 11‬יפו"‪ ,‬החרות (‪. )4.9.1911‬‬
‫‪ 12‬פלסטין (‪ .)12.7.1913‬אצ"מ ‪Z-3 / 115‬‬
‫‪ 13‬ראה בהרחבה‪ :‬אליעזר טאובר‪ ,‬אגודות חשאיות ותנועות מרד בסהר הפורה‪ ,1875-1920 :‬רמת גן‬
‫(תשנ"ד)‪.‬‬
‫‪ ,)13.1.1912( 14‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.14‬‬
‫‪ 15‬אלמאליח אברהם‪" ,‬יחס היהודים לערבים בשנת תרע"ד ויסוד "אגודת המגן [חלק ב]"‪ ,‬דואר היום‬
‫‪78‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫גיליון מב (‪.)1.11.1926‬‬
‫‪ 16‬יוסף אליהו שלוש‪ ,‬פרשת חיי‪ ,1930-1870 :‬א‪.‬שלוש‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪( ,‬תשל"ג)‪ .‬עמ' ‪( .167-166‬להלן ‪:‬‬
‫שלוש – פרשת)‬
‫‪ 17‬מרדכי אלקיים‪ ,‬יפו – נוה צדק‪ :‬ראשיתה של תל‪-‬אביב‪ :‬תולדות היישוב היהודי ביפו מראשית‬
‫המאה ה‪ ,19-‬משרד הביטחון‪ ,‬תל‪-‬אביב (תשנ"א)‪ ,‬עמ' ‪( .238‬להלן ‪ :‬אלקיים – נוה צדק)‪.‬‬
‫‪ 18‬שלוש – פרשת‪ ,‬עמ' ‪.168‬‬
‫‪ 19‬אברהם אלמאליח‪" ,‬יחס היהודים לערבים בשנת תרע"ד (‪ )1914‬ויסוד "אגודת המגן [חלק א]"‪,‬‬
‫דואר היום (‪.)31.10.1926‬‬
‫‪ 20‬אברהם אלמאליח‪" ,‬יחס היהודים לערבים בשנת תרע"ד (‪ )1914‬ויסוד "אגודת המגן [חלק א]"‪,‬‬
‫דואר היום (‪ .)31.10.1926‬אברהם אלמליח‪" ,‬יחסי היהודים לערבים בשנת תרע"ד (‪ )1914‬ויסוד‬
‫אגודת המגן" דואר היום (‪ .)1.11.1926‬ראה עוד‪ :‬אברהם אלמאליח‪" ,‬ארץ‪-‬ישראל וסוריה בימי‬
‫מלחמת העולם"‪ ,‬דואר היום (‪" .)2.11.1926‬מסמך של אגודת המגן"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.204‬‬
‫‪ 21‬שלוש – פרשת‪ ,‬עמ' ‪ ;168‬ראה‪ :‬אהרן כהן‪ ,‬ישראל והעולם הערבי‪ ,‬ספרית הפועלים‪ ,‬מרחביה‬
‫(‪ ,)1964‬עמ' ‪( 94‬להלן ‪ :‬כהן – ישראל) ; רות‪ ,‬קרק ‪ ,‬יפו‪ :‬צמיחתה של עיר‪ , 1917-1799 ,‬יד יצחק בן‬
‫צבי‪ ,‬ירושלים (תשמ"ה‪ ,)1984 ,‬עמ' ‪( .178‬להלן ‪ :‬קרק – יפו)‪.‬‬
‫‪ 22‬פלסטין (‪ )11.4.1914‬אצ"מ ‪. Z-3 / 115‬‬
‫‪ 23‬משה מטלון‪ ,‬יומן‪.‬‬
‫‪ 24‬סוחרי המקום (ז אדר תרע"ד) "מכתב לוועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.14‬‬
‫‪ 25‬במחנה (‪.)14.4.1976‬‬
‫‪ )1917( 26‬אצ"מ‪.183-L2 ,‬‬
‫‪ 27‬חנה רם‪ ,‬היישוב היהודי ביפו למן המחצית השנייה של המאה השמונה עשרה עד לשנים‬
‫הראשונות של שלטון המנדט הבריטי‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן (תשמ"ב)‪ ,‬עמ' ‪( .479‬להלן ‪ :‬רם – היישוב‪ ,‬דוקטוראט)‪ .‬ראה עוד‪ :‬מיכאל אסף‪,‬‬
‫"תולדות התעוררות הערבים בארץ‪-‬ישראל ובריחתם"‪ ,‬דבר (‪ )1967‬עמ' ‪.92‬‬
‫‪ 28‬יהושע פורת‪ ,‬צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית‪ ,1929-1918 :‬האוניברסיטה‬
‫‪79‬‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬ירושלים (תשל"א)‪ ,‬עמ' ‪( .77‬להלן ‪ :‬פורת – צמיחת)‪ .‬ראה עוד ‪ :‬חנה רם‪,‬‬
‫היישוב היהודי ביפו‪ :‬מקהילה ספרדית למרכז ציוני ‪ ,1939-1839‬כרמל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1996,‬עמ' ‪.325‬‬
‫(להלן‪ :‬רם – היישוב)‪.‬‬
‫‪ 29‬יואב גלבר‪ ,‬שורשי החבצלת‪ :‬המודיעין ביישוב ‪ ,1947-1918‬תל‪-‬אביב‪( ,‬תשנ"ב) עמ' ‪( 11‬להלן‪:‬‬
‫גלבר – שורשי)‪.‬‬
‫‪ 30‬בני מוריס ‪ ,‬קורבנות‪ :‬תולדות הסכסוך הציוני‪-‬הערבי‪ ,2001-1881 :‬עם עובד‪ ,‬תל‪-‬אביב (‪,)2003‬‬
‫עמ' ‪( .42‬להלן ‪ :‬מוריס – קרבנות)‪.‬‬
‫‪ 31‬גלבר – שורשי‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪ )23.8.1922( 32‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ג‪.‬‬
‫‪ )1922( 33‬ארכיון ההגנה‪.6-146-80 ,‬‬
‫‪" )1918( 34‬כרוז"‪ ,‬ארכיון משפחת שלוש‪ .‬כרוז הקורא לכל הארצות והעמים התאחדו! חתומים‪:‬‬
‫"אחות פועלים" (האחראי דג'רג' נצאר)‪.‬‬
‫‪ 35‬יהושע פורת‪ ,‬צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית‪ ,1918-1929 :‬האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬ירושלים (תשל"א)‪ ,‬עמ' ‪( .104‬להלן‪ :‬פורת – צמיחת)‪.‬‬
‫‪ 36‬שם‪ ,‬עמ' ‪.106‬‬
‫‪ 37‬שם התנועה לא נרשם‪.‬‬
‫‪ ) 7 . 6 . 1 92 0 ( 38‬א צ " מ ‪. L/ 1 8 - 1 1 9 / 3 ,‬‬
‫‪ )1922( 39‬ארכיון ההגנה‪.6-146-80 ,‬‬
‫‪ 40‬חיים ארלוזרוב‪" ,‬חומה של זכוכית"‪ ,‬יעקב שטיינברג (עורך) כתבי חיים ארלוזרוב‪ ,‬א‪ ,‬שטיבל‪ ,‬תל‪-‬‬
‫אביב‪( ,‬תרצ"ד)‪ ,‬עמ' ‪( .9‬להלן ‪ :‬ארלוזורוב – חומה)‬
‫‪ 41‬יוסף אוליצקי‪ ,‬ממאורעות למלחמה‪ :‬פרקים בתולדות ההגנה על תל‪-‬אביב‪ ,‬תל‪-‬אביב (תש"ט)‬
‫עמ' ‪.38‬‬
‫‪( 42‬ז אלול תרע"ה) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪56‬א‪.‬‬
‫‪ 43‬יריב אזרחי‪.10.11.1992 ,‬‬
‫‪ 44‬ג'וליה שלוש‪ ,‬העץ והשורשים‪ ,‬עקד‪ ,‬תל‪-‬אביב (‪ ,)1982‬עמ' ‪( .66‬להלן‪ :‬שלוש – העץ)‬
‫‪ 45‬יוסף עצטה‪ ,‬חיי יוסף‪ ,‬אפיקים‪ ,‬תל‪-‬אביב (תשמ"ז)‪ ,.‬עמ' ‪( .55‬להלן‪ :‬עצטה – חיי)‬
‫‪" 46‬מכתבים מיפו"‪ ,‬הארץ (‪ ;)3.8.1920‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,19‬תיק ‪.19‬‬
‫‪80‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫‪" 47‬השבוע"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ )5.11.1922( ;)27.10.1922‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ג‪.‬‬
‫‪" 48‬המשטרה"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪.)18.1.1920‬‬
‫‪" 49‬השבוע‪ ,‬יפו"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ .)11.6.1920‬ראה עוד‪ )27.8.1922( :‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב;‬
‫"בארץ‪-‬ישראל"‪ ,‬העולם (‪.)9.7.1920‬‬
‫‪ )23.8.1922( 50‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪.20‬‬
‫‪( 51‬כא כסלו תרע"ה) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.59‬‬
‫‪( 52‬יח אדר תרע"ז) "ישיבת הועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,10‬תיק ‪282‬א‪ .‬ראה עוד‪( :‬יט אדר תרע"ז) "ישיבת‬
‫הועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,10‬תיק ‪282‬א‪ .‬לא רק הערבים גנבו‪ ,‬גם בין היהודים לא חסרו גנבים‪ .‬ראה‪( :‬יג‬
‫שבט תרע"ז) "לוועד השמירה של תל‪-‬אביב"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪.59‬‬
‫‪( 53‬יט חשון תרע"ז) "ישיבת הועד"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,10‬תיק ‪282‬א‪.‬‬
‫‪( 54‬יט אדר תרע"ז) "ישיבת הועד"‪ ,‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 55‬אגוד השוטרים העברים מתקופת המנדט‪ ,‬השוטר העברי בתקופת המנדט‪ ,‬משרד הבטחון‪ ,‬תל‪-‬‬
‫אביב (תשל"ג) עמ' ‪( 21-20‬להלן‪ :‬השוטר העברי)‪ .‬על המתנדבים למשטרה העברית‪ )1919( :‬אצ"מ‪,‬‬
‫‪.L2/223‬‬
‫‪" 56‬השבוע‪ ,‬יפו"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ .)22.11.1918‬על המשטרה בתל‪-‬אביב ראה‪ :‬יוסף דקל‪" ,‬עדות"‪,‬‬
‫ארכיון ההגנה‪.176-15 ,‬‬
‫‪ )6.9.1918( 57‬ארכיון ההגנה‪ ,‬חט' ‪ ,8‬תיק ‪/30‬א‪ .‬ראה עוד‪ )21.1.1918( :‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ )1920( 58‬אצ"מ‪.223 / L2 ,‬‬
‫‪ 59‬זלמן בסין‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪.181-12 ,‬‬
‫‪" 60‬ביפו"‪ ,‬הארץ (‪.)2.8.1922‬‬
‫‪( 61‬ה אייר תרפ"א) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪ .196‬ראה עוד‪( :‬יט אייר תרפ"א) שם‪ ,‬שם; (‪ )19.7.1921‬שם‪,‬‬
‫שם; "כרוניקה בארץ‪-‬ישראל"‪ ,‬העולם (‪" ;)13.6.1921‬בערים ובמושבות‪ ,‬יפו" התור (‪.)18.11.1921‬‬
‫‪" 62‬השבוע‪ ,‬יפו"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪.)7.7.1921‬‬
‫‪ 63‬מתתיהו קליר‪ ,‬שלום רוזנפלד ודן תורן (עורכים)‪ ,‬תל‪-‬אביב יפו‪ ,‬רמת‪-‬גן (‪ )1965‬עמ' ‪ .17-16‬ראה‬
‫גם‪ :‬יהודה נדיבי (‪" )13.7.1953‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.35/21‬‬
‫‪81‬‬
‫‪ 64‬ידיעות עירית תל‪-‬אביב‪ )15.8.1926( 18 ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 65‬שלמה סופר‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪.180-25 ,‬‬
‫‪ 66‬שלוש ‪ -‬פרשת‪ ,‬עמ' ‪.388‬‬
‫‪" )3.8.1922( 67‬סדור השמירה בתל‪-‬אביב"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב‪.‬‬
‫‪ )3.9.1922( 68‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב‪ .‬על השמירה בלילות ראה עוד‪ )23.9.1923( :‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 69‬יהודה נדיבי‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ .35-21 ,‬ראה עוד‪ :‬יצחק עוז‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬חט' ‪ ,80‬תיק‬
‫‪ ;166/11‬יוסף ברנר‪” ,‬המשטרה הארץ‪-‬ישראלית שנות ‪ ,"1922-1918‬ארכיון ההגנה; זלמן בסין‪,‬‬
‫"עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪ ;181-12‬מאיר ספקטור‪" ,‬המשטרה העירונית בתל‪-‬אביב"‪ ,‬ארכיון‬
‫ההגנה‪ ,‬תיק ‪( 180-29‬להלן‪ :‬ספקטור – עדות)‪ .‬שלמה סופר‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.180-25‬‬
‫ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק אליהו גולומב‪ ,‬מאורעות ‪ ;80-47-28 ,1945-1920‬צבי שפירא‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון‬
‫ההגנה‪ ,‬תיק ‪ .180-11‬בעניין חוסר הביטחון ראה עוד‪( :‬יא אלול תרפ"ב) אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,2‬תיק ‪30‬ב; (יג‬
‫אייר תרפ"א) "פרטיכול מס' ‪ ,27‬ישיבת המועצה והעיריה"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,1‬תיק ‪( ;283‬תרפ"ו)‬
‫"ידיעות תל‪-‬אביב"‪ ,‬אע"ת‪.‬‬
‫‪ 70‬יוסף קרמין‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪.122-26 ,‬‬
‫‪" 71‬ועידת העתונאים הערבים"‪ ,‬הארץ (‪ )1928( ;)13.11.1927‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,20‬תיק ‪.15‬‬
‫‪" 72‬מכתב האגודה המושלמית לנציב"‪ ,‬הארץ (‪.)12.1.1928‬‬
‫‪" 73‬מועדון ערבי‪-‬יהודי חדש"‪ ,‬העולם (‪ .)12.9.1924‬ראה עוד‪" :‬בין פועלי הרכבת"‪ ,‬הפועל הצעיר‬
‫(‪" ;)20.2.1925‬בין פועלי הרכבת"‪ ,‬הפועל הצעיר (‪ .)12.06.1925‬דבורה ברנשטיין‪" ,‬יהודים וערבים‬
‫במפעל נשר"‪ ,‬קתדרה‪( 78 ,‬תשנ"ו) עמ' ‪ .105‬ברנשטיין טוענת שיחסי הגומלין בין יהודים לערבים‪,‬‬
‫באו לביטוי ממשי במקומות עבודה מעורבים‪.‬‬
‫‪" )1924( 74‬הד יפו‪ :‬אספת לשכת המסחר"‪ ,‬אע"ת‪ ,‬חט' ‪ ,19‬תיק ‪.19‬‬
‫‪" 75‬ועידת "איחוד"‪ ,‬דבר (‪ .)22.12.1926‬ראה‪ :‬אלי נחמיאס‪" ,‬ערבים ויהודים בשוק עבודה דינמי‬
‫וסגרגטיבי בחיפה המנדטורית"‪ ,‬דפנה שרפמן ואלי נחמיאס (עורכים) תה על מרפסת הקזינו‪ :‬דו קיום‬
‫בחיפה בתקופת המנדט הבריטי‪ ,1948-1920 ,‬משפטון‪ ,‬חיפה (‪ )2006‬עמ' ‪( .99‬להלן ‪ :‬נחמיאס –‬
‫ערבים)‪ .‬לטענת נחמיאס " מירב החוקרים ראו בשיתוף הפעולה בין ערבים ליהודים עניין ספורדי‪,‬‬
‫שנדון לכישלון מראש"‪.‬‬
‫‪" 76‬סגירת קלוב "איחוד""‪ ,‬דבר (‪ .)19.9.1927‬בניגוד לכך‪ ,‬ישנו מסמך המורה על תקנות מפלגת‬
‫‪82‬‬
‫אגודות והתארגנויות בראשיתה של תל‪-‬אביב‬
‫הפועלים היפואית הערבית בארץ‪-‬ישראל מיסודו של אקראם טוקאן ועארף אלעסלוי‪ .‬ראה‪:‬‬
‫(‪ )13.8.1930‬אצ"מ‪ .J105/8 ,‬על שיתוף פעולה ראה עוד‪" :‬גמר הכביש יפו ותל‪-‬אביב"‪ ,‬הארץ‬
‫(‪.)28.8.1928‬‬
‫‪ 77‬יוסף קרמין‪" ,‬עדות"‪ ,‬ארכיון ההגנה‪ ,‬תיק ‪.122-26‬‬
‫‪" 78‬הפועלים הערבים פונים לועידה הכללית"‪ ,‬הארץ (‪.)4.7.1927‬‬
‫‪" )2.8.1928( 79‬מכתב"‪ ,‬ארכיון משפחת שלוש‪.‬‬
‫‪" 80‬האזרח הצעיר"‪ ,‬העולם (‪.)2.10.1925‬‬
‫‪" 81‬מי יודע את מספר הפועלים הערבים?"‪ ,‬הארץ (‪.)18.1.1927‬‬
‫‪" 82‬בין עורכי הדין ביפו"‪ ,‬דבר (‪.)21.12.1927‬‬
‫‪" 83‬ארגון הפועלים הערבים"‪ ,‬הארץ (‪" ;)15.1.1928‬אגודת נגרים ערבים"‪ ,‬הארץ (‪.)2.5.1928‬‬
‫‪" 84‬אספת אכספורטים ערבים"‪ ,‬הארץ (‪.)4.11.1930‬‬
‫‪" 85‬שאלת ארגון הפועלים הערבים"‪ ,‬הארץ (‪.)1.2.1928‬‬
‫‪" 86‬בין ערביי הארץ‪ :‬תוכנית הרחבה"‪ ,‬דבר (‪.)27.5.1928‬‬
‫‪" 87‬בין ערביי הארץ‪ :‬ועידת הצעירים המושלמים"‪ ,‬דבר (‪.)24.4.1928‬‬
‫‪ 88‬על 'אנטיפא'‪ ,‬ראה‪ :‬מ‪.‬ערם‪" ,‬תורת "המחיצות הלאומיות" ושכרה"‪ ,‬יהושע רדלר ואחרים‬
‫(עורכים)‪ ,‬על פרשת דרכינו‪ ,‬ירושלים (תרצ"ט)‪ ,‬עמ' ‪( 47‬להלן‪ :‬ערם – תורת)‪.‬‬
‫‪ 89‬ערם – תורת‪ ,‬עמ' ‪.52-47‬‬
‫‪ )1929( 90‬ארכיון ההגנה‪ ,‬חט' ‪ ,84‬תיק ‪"" ;3‬היד השחורה" בעזה"‪ ,‬הארץ (‪" ;)22.11.1929‬ה"יד‬
‫השחורה" הערבית גם בתל‪-‬אביב"‪ ,‬דואר היום (‪.)6.1.1930‬‬
‫‪" 91‬הפועל היהודי מופת לערבי"‪ ,‬דבר (‪.)28.7.1930‬‬
‫‪83‬‬