סוכה פרק ראשון סוכה

‫םוכה פרק ראשון םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]לקמן ז‪ [:‬עירובי; נ‪,.‬‬
‫ב( ]צ״ל שלש[‪ ,‬נ( ]לקמן‬
‫»‪,[:‬‬
‫עירובין‬
‫ד(‬
‫נ‪,.‬‬
‫ס( ]צ״ל למעלה מעשרים‬
‫כוי[‪ ,‬ו( ]צ״ל לגפישין מיליה‬
‫וכ״א נעירוכין נ‪ ,[.‬ז( שס‬
‫‪ , j‬ח( נלקמן ז‪ (P ,[:‬נלקמן‬
‫י(‬
‫ל‪,[:‬‬
‫וע׳׳ב[‪,‬‬
‫‪(5‬‬
‫ו‪,[:‬‬
‫]לקמן‬
‫בס״א‪:‬‬
‫ל(‬
‫יתלוחיה‪ ,‬מ( ]הן לגלולו‬
‫פי׳ אגלו עייל לאימא לקמן‬
‫לז‪ .‬מגללי הושענא וגזה‬
‫כוונו הסוס׳ למאי למסיק‬
‫לקמן‬
‫לעולם‬
‫לג‪:‬‬
‫לאגל![‪,‬‬
‫בפר‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬למען ידעו דרתיכם‬
‫כי בסכות הושבתי את‬
‫בני‬
‫בהוציאי‬
‫ישראל‬
‫אותם מ א ר ץ מצךים אני‬
‫י; אלהיבם‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫ויקרא כג מג‬
‫וסכה תהיה‬
‫מחרב‬
‫יומם‬
‫לצל‬
‫ולמחסה‬
‫ולמסתור מזרם וממטר‪:‬‬
‫ישעיהו ד ו‬
‫‪ .3‬בסבת תשבו שבעת‬
‫כל‬
‫;מים‬
‫האזרח ב י ש ר א ל ישבו‬
‫ויקרא כג מב‬
‫בסבת‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫דתני תקנתא‪ .‬לתני ימעט‬
‫פגא‬
‫ולא‬
‫פסול‬
‫וערובין‬
‫נ ‪ . ! .‬סוכה דאורייתא‪.‬‬
‫לטעמא לילה לאורייתא‬
‫כלאמרינן מלמען ידעו‬
‫תני‬
‫לורותיכס ‪1‬ש‪.(0‬‬
‫וכבר‬
‫הואיל‬
‫פסולה‪.‬‬
‫מימות משה ניפנה מלה זו‬
‫ובאו חכמים לפרש לך שאס‬
‫לא עשה כן פסולה‪ ,‬שייך‬
‫למימני בה לשון פסלות‬
‫ואף על גב למהניא בה‬
‫פקנתא‪ ,‬כל כמה ללא‬
‫מתק! לה איקריא פסולה‬
‫‪ :‬ש ש ‪ .‬מבוי דרבנן‪ .‬לכל‬
‫עיקריה לרבנן הוא לא‬
‫שייך למימר ביה לשון‬
‫ססלוח‪ ,‬שהרי כאן התחילו‬
‫מבוי‬
‫עסקי‬
‫להראותן‬
‫יחורותיו ומאי פסול שיין‬
‫למימר‪ ,‬אכתי לא הוליעון‬
‫רבנן שיעוריה בהט דל־תני‬
‫אס לא עשה ק פסול ושם!‪.‬‬
‫תני‬
‫כדאורייתא נמי‬
‫תקנתא‪ .‬בעלמא במידי‬
‫אחרינא <שס(‪ .‬דנפישי‬
‫מילתה‪ .‬לקחני ושאין לה‬
‫שלש לפנות ושאינה גבוהה‬
‫עשרה ושחמתה מרובה‬
‫מצילחה <שס>‪ .‬פסיק ותני‬
‫פסולה‪ .‬להשמא מצי כייל‬
‫ותני להו כולהו כחלא‪,‬‬
‫לאי הוה חני תקנתא‬
‫לא הוי מצי לערנינהו‬
‫וצמחנינהו‪ ,‬לנשאין לה‬
‫שלש לפנות בעי למימני‬
‫יעשה לה דופן‪ ,‬ונשאינה‬
‫גבוהה געי למימני יגביה‪,‬‬
‫ובשחמחה מרובה מצילחה‬
‫יוסיף על סככה‪ ,‬ואמר‬
‫מר )ססחיס ג‪ (:‬לעולם‬
‫ישנה אלס למלמילו לרך‬
‫קצרה‬
‫;ערובין ב‪:.‬י‪.‬‬
‫הסר )לקמן נו‪.!:‬‬
‫דל‪.‬‬
‫ף‬
‫סוכה‪ .‬ורבי יהודה מכשיר‪ .‬בגמרא״( מפרש פלוגחייהו‪ :‬ושאיגה‬
‫סוכה‪ .‬מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מנוי‬
‫גבוהה טשרה‪ .‬בגמרא ט( מפרש טעמא‪ :‬שלש דפגוה‪.‬‬
‫דתני תקנתא‪ .‬והא ללא פריך מאי שנא גבי הדס זמני‬
‫נמי בגמרא ( יליף להו‪ :‬ושחמהה מרובה מצלסה‪ .‬המועט בטל‬
‫פסולה ומקנמא לתנן בפרק לולב הגזול )לקמן לף לב‪ (:‬או שהיו‬
‫ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה‪ :‬גמ׳ מבוי‬
‫ענביו מרובין מעליו פסול ואס מיעטן כשר ללא פריך אלא מסוכה‬
‫שהוא גבוה‪ .‬מבוי שהוא סחוס משלש‬
‫ומבד שלינס שוה לענין גבוה ושינה‬
‫צללין וראשו פחוח לרשומ הרבים‬
‫לשון משנתו ועול לגבי הלס אצטריך‬
‫וחצירומ פמומומ לו ויוצאומ ובאוח‬
‫למימני מקנמא לס״ל אמינא כיון‬
‫לרשוח הרבים ה ד הוא רשוח היחיל‬
‫״(לגלולו בפסול תו לימ ליה מקנמא‪:‬‬
‫לבני חצירוח ואסרו חכמים להוציא‬
‫דאורייתא תני פסולה‪ .‬לאי‬
‫מרשוחו לרשוח חבירו בלא עירוב‬
‫ימעמ‬
‫הוה מני‬
‫שהחצירוח כל אחח רשוח לעצמה‬
‫חיישינן לילמא טעי איניש לומר ימעט‬
‫והמבוי רשוח לכולן והצדכו בו שיחוף‬
‫לכחחילה וליעבל כשרה ולקלק בלשונו‬
‫להשחחף כל החצירוח בפח או ביין‬
‫ללמא אמי לילי איסורא לאוריימא‬
‫ולהניח השיחוף באחח מן החצירוח‪.‬‬
‫ומני פסולה אע״ג ללא הוי לישנא‬
‫ולפי שאין לו מחיצה רביעיח וקרוב‬
‫מעליא כמו ימעט אבל במבוי לרבנן‬
‫הוא להיומ לומה לרשוח הרבים הצדכו‬
‫לא חייש ומנא ימעט שהוא לישנא‬
‫א ( א שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה‬
‫היכר בראשו הפחוח לרשומ הרבים‬
‫מעליא כלאשכחן בריש פסמים )לף ג‪(.‬‬
‫פםולה ורבי יהודה מכשיר ושאינה ‪2‬גבוהה‬
‫או לחי זקוף או קורה מכוחל לכוחל‬
‫שעקס הכמוב כמה אותיומ שלא‬
‫נ(‬
‫ג‬
‫עשרה טפהים ושאין לה )שלשה( דפנות‬
‫ואס גבוהה הקורה מעשרים אמה‪:‬‬
‫להוציא לבר מגונה מפיו ובקונטרס‬
‫יושהמתה ״מרובה מצלתה פםולה‪ :‬גמ' תנן‬
‫ימעט‪ .‬ישפיל‪ :‬איבו צריך‪ .‬והחס‬
‫לא פירש כן אי נמי יש לומר ללשון‬
‫התם י ( ה מבוי שהוא גבוה ה(מעשרים אמה‬
‫מפרש טעמא‪ :‬סוכה מדאורייהא‪.‬‬
‫ימעט משמע מומרא לרבנן בעלמא‬
‫ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך מאי שנא‬
‫לעשדם אמה לילה ילפינן מלאורייחא‬
‫ופסולה משמע לאוריימא ובפרק במה‬
‫גבי םוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי‬
‫נאמרה‬
‫שנשניח המשנה‬
‫וקולם‬
‫מלליקין )שבת לף כ‪ (.3‬לאמרינן נר‬
‫שיעורה מסיני‪ :‬הגי פסולה‪ .‬שייך‬
‫חנוכה שהנימה למעלה מעשרים אמה‬
‫דתני תקנתא סוכה דאורייתא תני פסולה‬
‫למיחני בה לשון פסול כלומר לא‬
‫פסולה כסוכה וכמבוי אגב זמנן כסוכה‬
‫מבוי דרבנן תני תקנתא ואיבעית אימא‬
‫מבוי‪.‬‬
‫וכהלכה‪:‬‬
‫כחורה‬
‫נעשיח‬
‫נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א״נ‬
‫בדאורייתא נמי תני תקנתא מיהו סוכה‬
‫לכוליה מלרבנן למלאודיחא סגי ליה‬
‫אי הוה חני ימעט הוה משמע כמומ‬
‫י( )דנפישי מילתה( פסיק ותני פסולה מבוי‬
‫בשלש מחיצומ ואינו צדך לקורה זו‬
‫שהימה מללקח ישפילנה וזה אינו למאן‬
‫דלא נפיש מיליה תני תקנתא מנה״מ ייאמר‬
‫אלא מדרבנן‪ :‬הגי הקגהא‪ .‬ללא‬
‫לאמר הללקה עושה מצוה ואפי׳ למ״ל‬
‫רבה דאמר קרא ‪ 1‬למען ידעו דורותיכם כי‬
‫שייך למחני בה לשון פסול למאן‬
‫הנחה עושה מצוה חיישינן להרואה‬
‫בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים‬
‫פסלה קולם שנשניח משנה זו ה ד‬
‫אומר לצורכו הוא מלליקה כלאמרינן‬
‫היא חחלמ הוראחו ומצוחו‪ :‬ואיבטיה‬
‫גבי הלליקה בפנים והניחה בחוץ‪:‬‬
‫אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה‬
‫אימא בדאורייהא גמי‪ .‬שייך למימר‬
‫אמר רבה אמר קרא למען ידעו‬
‫מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה‬
‫חקנחא‪ :‬סוכה מפישי מילהה‪ .‬ואין‬
‫בו׳‪ .‬קצח קשה ללישנא קמא‬
‫משום דלא שלטא בה עינא רבי זירא אמר‬
‫לומין חקנוחיהן זו לזו וצריך לשנוח‬
‫רבריש עירובין )לף ג‪ (.‬גבי מקצמ‬
‫מהכא ‪2‬וסוכה תהיה לצל יומם מהורב עד‬
‫הלשון לכל מקנה וחקנה כגון בגבוהה‬
‫סוכה במוך עשרים לאמר רבה הסוכה‬
‫עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה‬
‫ימעט וכשאינה גבוהה יגביה ושאין‬
‫פסולה הא שלטה בה עינא כיון לאין‬
‫מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה‬
‫לה שלש לפנומ יעשה לה ושמממה‬
‫חללה עשרים ורבה גרס המס כי‬
‫אלא בצל דפנות א״ל אביי אלא מעתה‬
‫מרובה יוסיף סכך הלכך פסיק ומני‬
‫הכא להא רבא פליג החס ואמר זה‬
‫פסולה למצי למיכללינהו לכולהו בהך‬
‫וזה כשר חלל סוכה חנן חלל מבוי מנן‬
‫העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי‬
‫רש לומר להא מפרש החס טעמא‬
‫פסולה לקיימא לן)פסחים לף ג ‪ 0‬ישנה דלא הוי םוכה א״ל התם דל עשתרות קמים‬
‫אלם למלמילו לרך קצרה‪ :‬מגוי לא‬
‫משוס לסוכה לביחיל קא הוי׳ לא קא‬
‫איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל‬
‫נפיש מיציה‪ .‬באומה משנה‪ :‬למען‬
‫מלכר וזימנין למישחקיל מלחחח‬
‫סוכה ורבא אמר מהכא ‪3‬בסוכות תשבו‬
‫ידמו‪ .‬עשה סוכה שישיבמה ניכרמ‬
‫עובי הסכך הנכנס למוך עשרים‬
‫שבעת ימים יאמרה תורה כל שבעת הימים‬
‫לך לכמיב ילעו כי בסוכומ הושבמי‬
‫וקיימא כולה למעלה מעשרים ורבינא‬
‫צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד‬
‫צרמי לישב‪ .‬הכי לריש ליה ואע״ג לאין‬
‫נמי למשני סוכה ראורייחא אחמירו‬
‫עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי‬
‫יוצא מילי פשוטו להיקף ענני כבול‬
‫בה רבנן מ״מ משמע למלאוריימא‬
‫מיהו לרשינן ליה ללרשה‪ :‬דלא שלמא‬
‫כשרה‪ :‬כי עביר ליה דירת קבע‬
‫למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה‬
‫בה עיגא‪ .‬שאינו רואה אמ הסכך‬
‫שפיר דמי‪ .‬לאע״ג ריש לפרש קרא‬
‫דירתו דירת עראי אלא דירת קבע א״ל אביי‬
‫וסוכה היינו סכך כשמה‪ :‬וסוכה‬
‫בלירה שאינה ראויה אלא לשבעה‬
‫אלא מעתה עשה מהיצות של ברזל וםיכך‬
‫ההיה לצל‪ .‬משמע אין סכך אלא‬
‫למעוטי קבע משמע ליה קרא לאמא‬
‫על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה א״ל הכי‬
‫העשוי לצל‪ :‬אלא בצל דפגוה‪ .‬שהצללין‬
‫לשיעורא לאורויי לך מלמ גובהה כלו׳‬
‫קאמינא לך עד כ׳ אמה דאדם עושה דירתו‬
‫מגיעין זה לזה ממוך גובהן של לפנומ‬
‫בסוכה שאפשר לעשומ עראי וא״מ‬
‫דירת עראי כי עביר ליה דירת קבע נמי נפיק‬
‫ואין צדך סכך‪ .‬ולקמןי( מוקי פלוגמייהו‬
‫וכיון ללא חיישינן אלא שמהא רארה‬
‫למעלה מכ׳ אמה דאדם עושה דירתו דירת‬
‫לר׳ זירא בשאין בה אלא ארבע על‬
‫לעשוחה עראי ואע״פ שעושה אוחה‬
‫ארבע לקים להו לרבנן דבהאי שיעורא‬
‫קבע א״כ אמאי אמר )תענית לף ב‪(.‬‬
‫קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק‬
‫ליכא צל סכך אלא צל של לפנומ‪:‬‬
‫גשמים סימן קללה בחג והלא יכול‬
‫כולהו‬
‫טשהרוה קרנים‪ .‬שני הריס גלולים והשפלה ביניהם וממוך גובה‬
‫לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירלו גשמים בסוכה ואפילו חימצי‬
‫ההדס אין חמה זורחמ שס בשפלה‪ :‬דל דפטה ליכא צל סוכה‪.‬‬
‫לומר לאסור משוס גזרח חקרה כי היכי לאמר לקמן בפירקין‬
‫שחמה באה מחחחי׳ נמצא שמה בטל‪ :‬שבטה ימים‪ .‬סוכה של‬
‫)לף יל‪ (.‬גבי פלוגחא רר״מ ורבי יהולה רמסככין בנסרין לאי‬
‫שבעה וחו לא להיינו עראי ודייה במחיצומ קלוח‪ :‬למטלה מעשרים‪.‬‬
‫מכשרמ בהו אחי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחח חקרת‬
‫צריך לעשוח יסולוחיהל( ומחיצוחיה קבועין שלא חפול‪ :‬טד עשרים‬
‫ביחי וביחו ודאי פסול מלאורייחא לסוכה אמר רחמנא ולא בימו‬
‫אמה דאדם טושה כוי‪ .‬שפיר למי לולאי יש בכלל קבע עראי‬
‫של כל ימוח השנה מ״מ כיון ללא אסור אלא מלרבנן לא שייכא‬
‫והד עשה כחורה ועל כרחך לא הקפילה חורה על העראי אלא לשם‬
‫למימר שהגשמים סימן קללה וי״צ לנהי ללא חיישינן בלפנוח אי‬
‫שיעור לחח לך שיעור בגובהה שחהא יכולה לעמול ע״י יחילוח עראי‪:‬‬
‫עביל להו קבע מ״מ בסככה שעיקר הסוכה על שס הסכך לא‬
‫‪,‬‬
‫כולהו‬
‫מיחכשרה על לעביל לה עראי ומה״ט נמי ניחא לרבי זירא ללדש‬
‫מלכמי׳ וסוכה מהיה לצל הא כמי׳ נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירלו גשמים למוכה אלא ולאי משוס לבעינן סככה עראי וא״כ הוה ליה קבע‪:‬‬
‫כרבי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א א מיי׳ ס״ל מהלכות‬
‫סוכה הלכה א סמג‬
‫עשי! מג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תרלג סעיף א‪:‬‬
‫כ כ מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫נ ג מיי׳ שס הלכה נ סמג‬
‫שס טוש׳׳ע איית סימן‬
‫נזיל סעיף נ‪:‬‬
‫ד ד מיי׳ שס פ״ה הלכה‬
‫יט וסמג שס טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ תילא סעיף א‪:‬‬
‫ה ה מיי׳ פי״ז מהלכות‬
‫שנת הלכה יל סמג‬
‫עשין דרבנן א טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ שסג סעיף כו‪:‬‬
‫ו ו מיי׳ ס״ו מהל׳ סוכה‬
‫הלכה ה סמג עשי! מג‬
‫שו״ע א״ח סימן תרלט‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫סובה ש ה י א גבוה מ ע ש ר י ם‬
‫אמה פסולה‬
‫מכשיר‪.‬‬
‫ור׳‬
‫ותנן‬
‫יהודה‬
‫בעירובין‬
‫מבוי שהוא גבוה מעשרים‬
‫ימעט‪,‬‬
‫אמה‬
‫מבוי‬
‫מאי‬
‫דקתני‬
‫תקנתא‪,‬‬
‫כלומר י מ ע ט זה‬
‫יוריד‬
‫שנא‬
‫הגובה‪,‬‬
‫הקורה‬
‫מעשרים‬
‫אמה‬
‫המבוי‬
‫ויתקן‬
‫והוכשר‪.‬‬
‫סוכה תני‬
‫נמי‬
‫למטה‬
‫פסולה‪,‬‬
‫גבי‬
‫ושנינן‬
‫ולגבי‬
‫לתני‬
‫סוכה‬
‫סוכה‬
‫ימעט‪.‬‬
‫שפסילותה‬
‫בגובה מדאורייתא‪ ,‬ונפישי‬
‫מילהא‪ ,‬תני פסולה‪ .‬מכוי‬
‫מדרבנן כוי‪.‬‬
‫שהוא‬
‫לבאר‬
‫מנין‬
‫פוסל‬
‫כי‬
‫ובאו‬
‫הגובה‬
‫אמר‬
‫בסוכה‪ .‬ר ב ה‬
‫מ ה א ‪ ,‬ל מ ע ן ידעו דורותיכם‬
‫כי בסוכות ה ו ש ב ת י‬
‫בני‬
‫כל‬
‫ישראל‪.‬‬
‫את‬
‫סוכה‬
‫שאינה ידועה ד ה א י סוכה‬
‫ד מ צ ו ה ה י א ‪ ,‬אינה סוכה‪.‬‬
‫ולמעלה מעשרים אמה אק‬
‫אדם‬
‫יודע‬
‫דלא‬
‫שלטא‬
‫בסוכה‬
‫שדר‬
‫עינא‪,‬‬
‫ביה‬
‫זירא‬
‫לפיכך פסולה‪ .‬ו ר ׳‬
‫] א מ ר א( מ ד כ ת י ב [‬
‫תהיה ל צ ל‬
‫וכת׳‬
‫וגר‪,‬‬
‫וסוכה‬
‫יומם‬
‫]כי‬
‫מחורב‬
‫בסוכו[ת‬
‫הושבתי א ת בני‬
‫ישראל‪,‬‬
‫אמה[‬
‫ולמעלה מעשרינם‬
‫אין אדם י ו ש ב ב צ ל סוכה‬
‫אלא‬
‫בצל‬
‫דפנות‪.‬‬
‫ודחי‬
‫אביי‬
‫אלא‬
‫מעתה‬
‫מקום‬
‫שאין החמה זורחת כגון‬
‫ע ש ת ר ו ת קרנים‪ ,‬א ם י ע ש ה‬
‫ב א ו ת ו מקום סוכה‬
‫סוכה‬
‫צל‬
‫משום‬
‫מפני‬
‫אינה‬
‫שם‬
‫שאין‬
‫ושני‬
‫חמה‪.‬‬
‫ה ת ם ד ל ע ש ת ר ו ת קרנים‬
‫החמה‬
‫המונעים‬
‫ונמצא‬
‫צ ל ס ו כ ה ‪ ,‬ה כ א אם ת ס י ר‬
‫הדפנות ת מ צ א נ( כ ל‬
‫צל‬
‫הסכך במקום א ח ר רחוק‬
‫מזה המקום‬
‫כי‬
‫הסכך‬
‫שהוא‬
‫הוא‬
‫תחת‬
‫מיצל‪,‬‬
‫ר נ א א מ ר מ ד כ ת י כ בםכת‬
‫תשבו‬
‫ימים‬
‫שבעת‬
‫בלבד‪,‬‬
‫ימים‪,‬‬
‫שמע‬
‫ו׳‬
‫מינה‬
‫דירת עראי בעינן‪ ,‬ו ל מ ע ל ה‬
‫מ ע ש ר י ם אמה ודאי דירת‬
‫קבע‬
‫היא‬
‫ואינה‬
‫עראי‪ ,‬לפיכך פסולה‪.‬‬
‫דירת‬
‫אבל‬
‫ל מ ט ה מכי אמה ד מ ש כ ח ת‬
‫דעביד‬
‫לה‬
‫עראי‬
‫אע״ג‬
‫איניש‬
‫דעביד‬
‫דירת‬
‫לה‬
‫מעין דירת קבע כשרה‪.‬‬
‫א(‬
‫כ״ז‬
‫גיפף‬
‫עפ״י‬
‫והמוקף גסוגרייס הוא‬
‫כפ״י‬
‫ע״פ‬
‫השערה‪.‬‬
‫נ ו נראה למילה זו מיוחדת‪.‬‬
‫ב‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כולהי הני אמוראי כרבה‬
‫לא אמרי משום דםבירא‬
‫להו מדהאי ידיעה דכת׳‬
‫בה‬
‫ליתא‬
‫קרא‪,‬‬
‫ידיעה‬
‫למאן דיתיב בסוכה דצריך‬
‫היושב שיעור ידיעתו כי‬
‫יושב‬
‫של‬
‫בסכך‬
‫אותה‬
‫סוכה‪ ,‬אלא ידיעה לדורות‪,‬‬
‫הדורות‬
‫כלומר‬
‫כיון‬
‫הבאץ‬
‫שרואין‬
‫שעושץ‬
‫סוכות ומניחין בית דירתם‪,‬‬
‫בימות‬
‫ויושבין‬
‫החג‬
‫בסוכה‪ ,‬שואלין מפןנןי מה‬
‫עושין‬
‫ומגידין‬
‫כן‬
‫מעשה‬
‫אבותיהם‬
‫להן‬
‫יציאת‬
‫מצרים‪ .‬ודר׳ זירא סוכה‬
‫לימות המשיח היא‪ .‬כלומר‬
‫ישיבת ישראל בשלוה בלי‬
‫פחד‪ ,‬או אפילו במדבר‬
‫במקום שאין שם לא חומה‬
‫ולא‬
‫אלא‬
‫ואין‬
‫עיר‪,‬‬
‫לחמה‬
‫או‬
‫חוששין‬
‫לזרם‬
‫מטר‪ ,‬וסוכה לצל ולמחסה‬
‫דיי‪ ,‬ולא נלמד ממנה דין‬
‫סוכה של מצוה‪ .‬ומשני‬
‫ר׳ וירא אי הכי ליכתוב‬
‫חופה בלשון כיסוי‪ ,‬כלומר‬
‫דבר המכסה והמסתיר מן‬
‫השמש ומן המטר‪ ,‬אמאי‬
‫כתיב בלשון סוכה‪ ,‬ללמדך‬
‫כי גם סוכה של מציה‬
‫בעינין זה היא מצוותה‪.‬‬
‫)כרבה(‬
‫ןכרבא[ נמי לא‬
‫אמרי משום קושיא דאביי‬
‫כוי‪ .‬הא דאמר ר־ יאשיה‬
‫אמר רב מחלוקת תנא קמא‬
‫דמתני• ור׳ יהודה‪ ,‬כשאין‬
‫דפנות מגיעות לסכך‪ ,‬אלא‬
‫העמד דופן ]יי[ טפחים או‬
‫יותר תחת הסכך והשאר‬
‫הניחו‬
‫בלא‬
‫שיהא‬
‫כדי‬
‫האויר‬
‫נכנס‬
‫בו‪.‬‬
‫למעלה‬
‫מכ׳‬
‫אמ׳‬
‫היא‪.‬‬
‫וקיימא‬
‫אכל אם‬
‫אפי׳‬
‫דופן‪,‬‬
‫מגיעות לסכך‬
‫כשרה‪ ,‬כרבה דאמר משום‬
‫ידיעה‬
‫כרבה‬
‫כרב‬
‫דהאא( כל‬
‫)הונא(‬
‫לן‬
‫מיליה‬
‫עביד‪ .‬והא‬
‫דאמר רב הונא משמיה‬
‫דרב‪ ,‬מחלוקת בשאין בה‬
‫אלא‬
‫ד׳‬
‫ד׳‬
‫על‬
‫אמות‬
‫כוי‪ .‬והא דאמר רב חנן‬
‫דרב‪,‬‬
‫משמיה‬
‫כשאינה‬
‫מחלוקת‬
‫מחזקת‬
‫אלא‬
‫ראשו ורובו ושולחנו כר‪,‬‬
‫דבריהן פשוטץ הן‪ .‬נמצאו‬
‫שמועות שלשתן משמיה‬
‫דרב‪,‬‬
‫ואמרינן‬
‫בשלמא‬
‫שמועה דרבי יאשיה לא‬
‫פליגא אשמעתא דרב הונא‬
‫ורב חנן‪ ,‬משום דלא אורי‬
‫אלא הכשר בדפנות אבל‬
‫בשיעור משך לא אורי‪ .‬ויש‬
‫מי שגורס פליגא‪ ,‬ופשוטה‬
‫היא‪ .‬אלא רב הונא ורב‬
‫חנן בר רבה נימא בהכשר‬
‫סוכה פליגי‪ ,‬אליבא דרב‪.‬‬
‫לא‬
‫ושנינן‬
‫הכשר‬
‫כולי‬
‫סוכה‬
‫עלמא‬
‫במחזקת‬
‫ראשו ורובו ושלחנו‪ ,‬ובהא‬
‫פליגי‪ ,‬מר סבר רב חנן‬
‫בר רבה במחוקת ראשו‬
‫ורובו פליגי‪ ,‬אבל אם היא‬
‫רחבה יתיר מזה השיעור‬
‫אפילו גבוהה מכי אמה‬
‫אפילו לתייק כשר‪ ,‬וכ״ש‬
‫לר׳‬
‫סבר‬
‫יהודה‪.‬‬
‫ורב‬
‫הונא‬
‫מכדי ראשו ורובו‬
‫ושלחנו עד ד׳ אמות על‬
‫ד׳ אמות פליגי‪ ,‬יתר מד׳‬
‫אמות על ד׳ אמות‪ ,‬אפילו‬
‫גבוהה מכי אמה כשרה‬
‫לדברי הכל‪ .‬ומותבינן מהא‬
‫דתניא סוכה שהיא גבוהה‬
‫מכ׳‬
‫אמה‬
‫פסולה‪,‬‬
‫ור׳‬
‫יהודה מכשיר עד ארבעים‬
‫וחמשים‬
‫אמה‪,‬‬
‫םוכה פרק ראשון םוכה‬
‫אמר ר׳‬
‫יהודה מעשה בסוכת הילני‬
‫המלכה שהיתה גבוהה מכי‬
‫אמה )והיה( ]והיו[ זקנים‬
‫נכנסין אצלה ולא אמרו‬
‫כולהו‪ .‬הנך אמוראי‪ :‬כרבה לא אמרי‪ .‬ליליף מלמען ילעו‪ :‬ההוא‪.‬‬
‫כרבי זירא לא אמרי‪ .‬הא ללא קאמר משוס קושיא לאביי‬
‫לאו ביליעה לישיבח סוכה קא אמר אלא ביליעוח לורוח הבאין‬
‫כלקאמר על רבא משוס לרבי זירא שט לאביי שפיר‪:‬‬
‫היקף סוכות ענני כבול הנעשה לאבות‪ :‬לימוה המשיח‪ .‬אוחס סוכות‬
‫וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא‪ .‬ולא למי‬
‫יהיו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצוה אינה לצל‪ :‬הרהי‪ .‬לאין‬
‫לנר חנוכה וקורח מבד ללא חשיב היכר למעלה מעשרים‬
‫שם סוכה אלא העשרה לצל לההיא‬
‫אע״פ שהקורה על גגי כחלים להתס‬
‫לימוח המשיח משוס לעשרה לצל‬
‫כמו‬
‫קורה טפח לא שליט בה עינא‬
‫כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות‬
‫קררה סוכה‪ :‬משום קושיא דאביי‪.‬‬
‫יש בה‬
‫בסוכה לרחבה טובא‪:‬‬
‫היא כרבי זירא נמי לא אמרי ההוא לימות‬
‫לעשה מחיצוח של ברזל ושינויא לא‬
‫יותר מארבע אמות אפילו למעלה‬
‫המשיח הוא דכתיב ור׳ זירא א״כ לימא קרא‬
‫משמע להו הואיל וקרא לאו לוקא‬
‫מעשרים כשירה‪ .‬לבסוף מסיק לרב‬
‫וחופה תהיה לצל יומם ומאי וסוכה תהיה‬
‫עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא‪:‬‬
‫הונא סבר מראשו ורובו ושולחנו על‬
‫לצל יומם שמעת מינה תרתי כרבא נמי‬
‫כמאן‪ .‬מהנך אמוראי ללעיל אזלא הך‬
‫ל׳ אמוח סליגי יוחר מל׳ אמוח כשרה‬
‫כוי‪ :‬מחלוקה‪ .‬ל ד יהולה ורבנן‪:‬‬
‫לא אמרי משום קושיא דאביי כמאן אזלא‬
‫וחימה וט נכשיר ברחבה משהו יחר‬
‫משלט שלטא בה טינא‪ .‬לרך לפנוח‬
‫מל׳ אמוח אם היחה גבוהה מעשדס‬
‫הא דאמר ר׳ יאשיה אמר רב מהלוקת בשאין‬
‫לאי טעמא משוס עראי הוא או משום‬
‫אפילו טובא הא ולאי אין כאן צל סוכה‬
‫דפנות מגיעות לםכך אבל דפנות מגיעות‬
‫צל בלפנוח מגיעוח לסכך אמאי מולו‬
‫ר״ל ללעולס צדך הרוחב לפי הגובה‬
‫לםכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה‬
‫רבנן‪ :‬ה״ג מחלוקה גשאין בה אלא‬
‫לפי חשבון ל׳ אמוח לעשדם אי נמי‬
‫עינא‬
‫בה‬
‫שלטא‬
‫דלא‬
‫משום‬
‫דאמר‬
‫כרבה‬
‫כמאן‬
‫ארבט אמוה טל ארבט אמות אבל‬
‫קים להו לרבנן לאפילו בגובה אלף‬
‫וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא‬
‫יש בה יוהר פו‪ :‬משום צל‪ .‬לאי‬
‫אי אפשר שלא יהא כאן צל סכך‬
‫בה עינא כמאן אזלא הא דאמר רב הונא‬
‫משוס משלט עינא בטפי מלי אמוח‬
‫פורחא אס היחה רחבה יוחר מל׳‬
‫ג>פורתאי( לא שלטא בה עינא‪ :‬הכי‬
‫אמר רב מהלוקת בשאין בה אלא ארבע‬
‫אמוח כלאשכחן בפרק יוה״כ)יומא לף‬
‫גרסינן מחלוקה צשאיגה מחזקה אלא‬
‫פ‪ (:‬גבי כותבת הגסה למייתבא לעתא‬
‫אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר‬
‫כדי ראשו כוי‪ .‬ואס חאמר קשיא לרב‬
‫לאמדנן כולי עלמא טובא עוג מלך‬
‫מארבע אמות על ארבע אמות אפי׳ למעלה‬
‫אדרב אמוראי נינהו ואליבא לרב­­‬
‫הבשן פורתא‪ :‬כרבי זירא דאמר מעשרים אמה כשרה כמאין כרבי זירא דאמר‬
‫)* כמאן דלא כחד‪ .‬מהנך ללעיל‬
‫משום צל‪ .‬אבל כרבה דאמר משוס‬
‫משום צל הוא וכיון דרויהא איכא צל סוכה‬
‫למפרשי טעמא לעשרים אמה לאי‬
‫מישלט עינא לא לאפילו רחבה טובא‬
‫כמאן אזלא הא דאמר רב חנן בר רבה אמר‬
‫משום משלט עינא בשיעורא ריוחר‬
‫לא שלטא בה עינא‪:‬‬
‫רב מחלוקת כשאינה מחזקת אלא כדי ראשו‬
‫מכלי ראשו ורובו ושלחנו)נמי( לא שלטא‬
‫כמאן דלא כהד‪ .‬ולבד רב חנן‬
‫וצל נמי ליכא ומחיצוח קבע נמי בעיא‪:‬‬
‫ורובו ושולחנו אבל מחזקת יותר מכדי ראשו‬
‫בר רבה צדכה טעמא דש‬
‫ראשו ורובו‪ .‬לרך סעולתן בהסיבה‬
‫ורובו ושולחנו אפי׳ למעלה מעשרים אמה‬
‫מפרשים משוס להוה ליה לול של‬
‫היתה על מטות ומסובין על צל שמאלם‬
‫כשרה כמאן דלא כחד בשלמא דרבי יאשיה‬
‫חרנגולין טון לגביהה וקטינה כולי‬
‫ואין אוכלין זקופין רושבין כמונו לפיכך‬
‫האי אבל מחזקח טפי מכלי ראשו‬
‫פליגא אדרב הונא ורב חנן בר רבה דאינהו‬
‫הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי‬
‫נפקא מכלל לול של חרנגולין לאקרדי‬
‫יהיב‬
‫קא‬
‫לא‬
‫ואיהו‬
‫במשכא‬
‫שעורא‬
‫יהבי‬
‫קא‬
‫קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא‬
‫דר׳‬
‫סוכה‪ .‬הכי גר״ח‪ :‬בשלמא‬
‫שעורא במשכא אלא רב הונא ורב חנן בר‬
‫רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו‪:‬‬
‫יאשיה דרב הנן ודרב הונא לא פליגי‬
‫סבר‬
‫דמר‬
‫קמיפלגי‬
‫סוכה‬
‫בהכשר‬
‫נימא‬
‫רבה‬
‫למשכא‪ .‬למשך הסוכה לאמר בין‬
‫אדר׳ יאשי׳ דלא יהיב שיעורא למשכא‬
‫גלולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין‬
‫הכשר סוכה בארבע אמור; ומר סבר הכשר‬
‫כוי‪ .‬וכחב רבינו חננאל ויש שגורסין‬
‫לסנוח מגיעוח‪ :‬אלא רב הובא ורב‬
‫םוכח במחזקת ראשו ורובו ושולחנו לא דכולי‬
‫פליגא‪ :‬עד ארבעים והמשיט אמה‪.‬‬
‫חגן‪ .‬לאמד טעמא לרבנן בשיעורא‬
‫עלמא הכשר םוכה ראשו ורובו ושולחנו‬
‫ט האי גוונא קחני גבי מבד בדש‬
‫למשכא הוא ומר אמר ל״א ומר אמר‬
‫עירובין <לף ב‪ (:‬ולא חיקשי ללא לייק‬
‫והכא בהא קמיפלגי דמר סבר במחזקת ראשו‬
‫ראשו ורובו ושלחנו‪ :‬גימא בהכשר‬
‫הכא השחא חמשים כשרה ארבעים‬
‫ורובו ושולחנו פליגי אבל יותר מראשו ורובו‬
‫פליגי‬
‫וברחבה‬
‫בארכה‬
‫סוכה‪.‬‬
‫מיבעיא כללייקינן בדש אלמנה‬
‫ושולחנו ד״ה כשרה ומר סבר מראשו ורובו‬
‫לחרווייהו איח להו לכי פליגי רבנן‬
‫ניזוניח )כתובות ל ף צו‪ (.‬גבי אלמנה‬
‫ושולחנו עד ד׳ אמות פליני אבל יותר מד׳‬
‫בסוכה המצומצמח בשיעור הכשר‬
‫ששהחה שחים ושלש שנים ולא חבעה‬
‫אורך סוכה פליגי ובטפי מיהא מנשרי‬
‫אמות דברי הכל כשרה מיתיבי סוכה שחיא‬
‫מזונוחיה איבלה מזונוחיה ובסוף ב״ק‬
‫אפילו היא גבוהה לטון לרויחא איכא‬
‫גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי‬
‫) ל ף קיח‪ >:‬גבי לוקחין מן הרועים‬
‫צל סכך או טעמא אחרינא להכשירה‬
‫יהודה מכשיר עד ארבעים והמשים אמה‬
‫ארבע וחמש צאן ארבע וחמש גיזין‬
‫לרב הונא סבר אי אפשר להעמיד‬
‫להחס ניחא להוי זו ואין צדך לומר‬
‫‪ 8‬אמר רבי יהודה א ( מעשה בהילני המלכה‬
‫מחלוקחן בפחוחה מל׳ אמוח לאם כן‬
‫זו משוס הט קשיא ליה אבל קשיא‬
‫אמה‬
‫מעשרים‬
‫גבוהה‬
‫סוכתה‬
‫שהיתה‬
‫בלוד‬
‫בלאו גבוהה מעשדס אמה פסולה‬
‫מההיא לפרק בנוח כוחיס )צלה לז‪0‬‬
‫אמרו‬
‫ולא‬
‫לשם‬
‫ויוצאין‬
‫נכנסין‬
‫זקנים‬
‫והיו‬
‫להכשר סוכה בארבע אמות כרבי‬
‫גבי קישוי לקאמר רבי מאיר אפילו‬
‫ג(‬
‫לה דבר אמרו לו משם ראייה אשה היתה‬
‫לאמר לקמן הט <דף ג‪ :>.‬אבל יוחר‬
‫ארבעים וחמשיס יוס ופדך עלה‬
‫מכדי ראשו כו׳ כשירה‪ .‬וטעמא‬
‫ופטורה מן הסוכה אמר להן והלא שבעה‬
‫השחא חמשים מקשיה ארבעים‬
‫לפסול למעלה מעשדס לא ידיע לן‬
‫בנים הוו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה‬
‫מיבעיא דש לומר לאיכא לשנויי הכא‬
‫כלאמרן לעיל להך לא כחל‪ :‬ומר‬
‫אלא על פי חכמים למה לי למיתני ועוד כל‬
‫כי ההוא לישנא למשני בדש מפנין‬
‫סבר בכדי ראשו ורובו ושלחנו‪ .‬וכן‬
‫)שבת לף קס‪ (.‬ארבע וחמש כלאמד מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים‬
‫ביותר על ל׳ אמות פליגי בגובה‬
‫איגשי וה״ה אפילו טובא אבל לגבי‬
‫הכי קאמר להו כי תאמרו בנים קטנים‬
‫וטעמא משום צל אבל ביותר מל׳ לא‬
‫קישד לא שייך לשנויי הכי ללא‬
‫דשבעה‬
‫כיון‬
‫הסוכה‬
‫מן‬
‫פטורין‬
‫וקטנים‬
‫היו‬
‫פליגי לטון דרויחא איכא צל‪ :‬מיחיבי‪.‬‬
‫מיסחבר שיטהר קישוי לעולם וכן פרק‬
‫הוו אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך‬
‫להנך אמוראי לפרישו לפלוגחא למחני׳‬
‫במה אשה יוצאה )שס ס ‪ :‬ושס> גבי סנלל‬
‫כלמפרש ואזיל‪ :‬קטן שאיגו צריך‬
‫לאמו וכי תימרו קטן שאינו צריך לאמו‬
‫המסומר שנשחיירו בו ל׳ וחמש פשיטא‬
‫לאמו‪ .‬אמדנן לקמן ) ל ף כח‪ (.‬לחייב‬
‫‪ 8‬מדרבנן הוא דמיחייב ואיהי בדרבנן לא‬
‫ליה ללא שרינן טובא ובריש אע״פ‬
‫לחנכו במצוח סוכה‪ :‬מדרבנן‪ .‬שהזקיקו‬
‫משנחה ת״ש ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא‬
‫)כתובות‪ u:‬גבי משהה אלם אשחו ב׳‬
‫להרגיל אח הקטן למצוה שהוא ראוי‬
‫וג׳ שנים בלא כחובה ועול החם )לף‬
‫ע״פ חכמים בשלמא למ״ד בשאין דפנות‬
‫לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצוח‪:‬‬
‫ס‪ .‬ושם( גבי יונק חינוק והולך אפילו‬
‫מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של מלכה‬
‫משום‬
‫ארבע וחמש שנים בהני שייך לומר‬
‫לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א(‬
‫]היסס׳‬
‫נ( ]שבח כט‪ :‬ישס נסמן[‪,‬‬
‫ג(‬
‫מונן‬
‫]חיגח פורתא אין לו‬
‫ה״ה אפילו טובאה(‪:‬‬
‫לא‬
‫לה דבר‪ .‬ירושלמי אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה מצווה במצות‪ ,‬ואמר להם והלא ז׳ בנים היו לה תלמידי חכמים‪ .‬אית לך למימר בסוכת מלכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו‪ ,‬אלא כשאין הדפנות‬
‫מגיעות לסכך‪ ,‬דכך אורחייהו דעתירייא למעבד דפנתא קלילן די יהא קרורא עייל‪ .‬פי׳ מן קדר הלכתי בלא חמה‪ .‬דייקינן מינה‪ ,‬דלא מייתי ראיה מסוכת הילני המלכה אלא בדבר שחלקו והביא סיוע לדבריו‪ ,‬עכשיו אם‬
‫תאמר כשאין הדפנות מגיעות לסכך חלוקתם שפיר)י(‪ ,‬שדרך המלכה לישב בסוכה כעין זו‪.‬‬
‫או ]עי׳ נרי״ף שט ואיכא מ׳׳ד הלכחא כרנה לכל מילי כרנ עגיל יפשוט שטיון על דנינו הרי׳ח ז״ל[‪.‬‬
‫ואולי צ״ל נמי לא‬
‫שלטה כה[‪ ,‬ד( נס״א נוסף‪:‬‬
‫נמי‪ ,‬ה( ]וע׳׳ע תוס׳ שנת‬
‫ס‪ :‬ל״ה השתא ונעירונץ‬
‫נ ‪ :‬ל״ה עד ובכתונות נז‪.‬‬
‫ל״ה שחיס ולף ס‪ .‬ל״ה‬
‫ר׳׳י וננ״מ מה‪ .‬ל׳׳ה השתא‬
‫וננלה לז‪ :‬ל״ה ארנעיס[‪,‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( רש״• ל׳׳ה כמאן ללא‬
‫הל׳׳א‬
‫עס‬
‫ל״ה‬
‫ראשו‬
‫ורובו‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫משום‬
‫רפ׳׳א[‪,‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ׳ אר״י מעשה בהילנ•‬
‫המלכה‪ .‬עיין עירוני! לף‬
‫ע״א‬
‫צו‬
‫ועיין‬
‫מיכל‬
‫תל״ה‬
‫נראנ״! סימ! פ״ז‪:‬‬
‫שם מדרבנן הוא דטחי״כ‪.‬‬
‫יומא‬
‫עיין‬
‫ל״ה‬
‫במ״י‬
‫סנ ע״א‬
‫דף‬
‫בן‬
‫שמנה‬
‫ונמ״ש שם היחה מחנכתם‬
‫למצוה בעלמא וק״ל ואיך‬
‫אמרי׳ נסוגיי׳ וכ״ח קטן‬
‫שא״צ לאמו מלרבנן הוא‬
‫למחייב ואיהי בלרבנן לא‬
‫אשגחה ת״ ש ועול וכוי‪ .‬הא‬
‫אפי׳ מלרבנ! לא מיחייבה‬
‫איהי לחנך אותם וצע״ג‪:‬‬
‫תופ׳‬
‫ד״ה יש כה וכוי‪.‬‬
‫ל‪6‬י חשבון ד״א לעשרים‪.‬‬
‫עי׳‬
‫תשובת‬
‫תשב״ן ח״א‬
‫סימן קכו‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מ ש ם ראיה בתמיה !לקט!‬
‫סוכה פרק ראשון םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א(‬
‫ס״א אמר רכ הונא‪,‬‬
‫נ(‬
‫לקמן ‪:r‬‬
‫כרכות יא‪.‬‬
‫כח‪ .‬עירוני! יג‪] (1 ,:‬לקמן‬
‫עירוני!‬
‫ז‪:‬‬
‫תוסס׳‬
‫ג‪:‬‬
‫פ״נ ה״נן‪ ,‬ד( ]אולי צ״ל‬
‫אלא[‪ ,‬ה( נס״א‪ :‬דלקמן‪,‬‬
‫ו( ]ע״נ[‪) 0 ,‬אלא שנעה‬
‫כצ״ל מג׳׳א וט״ז רסי׳ מרלל‬
‫ע״ש[‪ ,‬ח( נצ״ל ושכח[‪,‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫לדברי‬
‫אבל‬
‫שאומר‬
‫פליגי‬
‫מי‬
‫<ה(כל‬
‫בסוכה‬
‫קטנה‬
‫דרך‬
‫מלכה‬
‫וכי‬
‫לישב‬
‫בסוכה‬
‫קטנה‪.‬‬
‫ושנינן‪,‬‬
‫בסוכה‬
‫שהיתה‬
‫עשויה קיטוניות היתה כוי‪.‬‬
‫ואסיקנא‬
‫צריכה‬
‫הלכתא‬
‫שתהא מחוקת ראשו ורובו‬
‫ושולחנו‪.‬‬
‫ליה‬
‫ואמרינן‬
‫אבא‬
‫ר׳‬
‫ואמר‬
‫רב‬
‫שמאי‬
‫היא‬
‫אמר‬
‫הא‪,‬‬
‫מני‬
‫הונא‬
‫בית‬
‫ולא‬
‫תזת‬
‫מינה‪ .‬ואקשינן עלה ממאי‬
‫בית שמי ובית‬
‫דחלוקת‬
‫הילל בסוכה קטנה‪ ,‬דתנן‬
‫שהיה‬
‫מי‬
‫בסוכה‬
‫ורובו‬
‫ראשו‬
‫ושלחנו‬
‫הבית‪,‬‬
‫בתוך‬
‫בית שמי פוסלין‬
‫ובית‬
‫הילל‬
‫מכשירץ‪.‬‬
‫דייקת‬
‫מינה‬
‫בית‬
‫הנה‬
‫הילל מכשירין אע׳׳פ שאץ‬
‫מחזקת אלא ראשו ורובו‬
‫בלבד‪ ,‬ובית שמי פוסלין‪.‬‬
‫א>]דילמא[ בסוכה גדולה‬
‫פליגי‪ ,‬וכיון דיתיב אפומא‬
‫דמטללתא‬
‫הבית‪.‬‬
‫ושלחנו בתוך‬
‫לעולם‬
‫ואוקימנא‬
‫בסוכה גדולה וכי דאמרין‪,‬‬
‫מדקתני‬
‫במשגתינו‬
‫שהיה‬
‫מי‬
‫ראשו ורובו‪ ,‬ולא‬
‫מי‬
‫קתני‬
‫בסוכה‬
‫שהיה‬
‫שאינה מחזקת אלא ראשו‬
‫ורובו‪ .‬ודחינן להאי סברא‬
‫דקשיא‬
‫משום‬
‫ואם‬
‫לן‬
‫איתא שסוכה גדולה היא‬
‫וכשרה‪,‬‬
‫על‬
‫ומש׳ום‬
‫פי‬
‫שיושב‬
‫ושולחנו‬
‫הסוכה‬
‫בתוך הבית פליגי‪ ,‬אי הכי‬
‫לא‬
‫ידי סוכה היה‬
‫יצא‬
‫להן לומר‪ ,‬אלא מדקתני‬
‫פוסלין שמע מינה בסוכה‬
‫פליגי‪ .‬ואמרי׳ אי‬
‫קטנה‬
‫הכי דבסוכה קטנה פליגי‪,‬‬
‫מי‬
‫ליתני‬
‫בסוכה‬
‫שהיה‬
‫שאינה מחזקת אלא ראשו‬
‫ורובו בלבד ב״ש פוסלץ‬
‫מי‬
‫כוי‪,‬‬
‫סתם‬
‫שהיה‬
‫למה לו‪ .‬ותריצנה בתרתי‬
‫פליגי‬
‫וקטנה‪,‬‬
‫בגדולה‬
‫וחםורי מחסרא והכי קתני‪,‬‬
‫שהיה‬
‫מי‬
‫ראשו‬
‫ורובו‬
‫בסוכה ושלחנו בבית‪ ,‬או‬
‫שאינה מחזקת ראשו ורובו‬
‫ושלחנו‪,‬‬
‫פוסלץ‬
‫ב״ש‬
‫וב״ה מכשירין‪ .‬וקיימא לן‬
‫כבית שמאי‪ .‬והני מתנייתא‬
‫דקתני חדא‪ ,‬מחזקת ראשו‬
‫ורובו ושלחנו כשרה‪ ,‬רבי‬
‫עד‬
‫אמר‬
‫בה‬
‫שיהא‬
‫ד׳‬
‫על ד׳ אמות‪ .‬ותניא אידך‬
‫כל‬
‫שאין בה ד׳‬
‫ד׳‬
‫על‬
‫וחכמים‬
‫אמות‬
‫אמות‬
‫פסולה‪,‬‬
‫אומרים‬
‫אפילו‬
‫אינה מחזקת אלא ראשו‬
‫ורובו‬
‫קמייתא‬
‫כשרה‪.‬‬
‫כב״ש‬
‫ואוקימנא‬
‫ובתריתא‬
‫כב״ה‪ .‬פשוטות הן‪ .‬מאן‬
‫תנא להא דתנו רבנן בית‬
‫שאץ בו ד׳ אמות צל ד׳‬
‫אמות‪,‬‬
‫פטור מן המזוזה‬
‫ומן המעקה‪ .‬כר‪.‬‬
‫א( כך הגיה הגדיש הכהן‬
‫וצ״ל ‪5‬ל״ו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫משום אוירא‪ .‬רוח שהוא שולט בה מפני החום‪ :‬אלא למ׳׳ד כקנונה‬
‫פליגי‪ .‬אבל בגלולה אפילו רבנן מולו‪ :‬וכי דרכה של מלנה‪ .‬והלא‬
‫נערותיה ומשרחיה מסובים עמה‪ :‬לקינווגיוה שגה‪ .‬סוכה גלולה‬
‫לבני מסיבת׳ וקיטונית קטנה בתוכה לצניעות והיא בקיטוניח יחבא‬
‫ואע״ג לפסולה לא איכפת לן לאשה‬
‫דאמר לך מני ב״ש היא ולא‬
‫פטורה מן הסוכה‪ :‬ודגי יהודה סגר‬
‫תזוז מינה כוי‪ .‬בסדר‬
‫משום אוירא אלא למאן דאמר בםוכה קטנה‬
‫כוי‪ .‬וא״ח לרב חנן דמוקי פלוגתא‬
‫רב עמרם פסק בששה מקומות‬
‫מחלוקת וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה‬
‫כשאינה מחזקח אלא כרי ראשו ורובו‬
‫הלכה כב״ש חלא האי לסוכה צריכה‬
‫קטנה אמר רבה בר רב אדא לא נצרכה אלא‬
‫ושולחנו הכא טון לבניה גבה הרא‬
‫שחהא מחזקח ראשו ורובו ושולחנו‬
‫לסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות וכי‬
‫לה גלולה ומולו בה רבנן ומאי ראיה‬
‫ואילך במנחות פרק החכלת )דף מ‪.‬‬
‫דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה‬
‫של רבי יהולה י״ל לשולחנה בחוך‬
‫ושס> גבי סלין בציציח ב״ש סוטרין‬
‫הסוכה הגלולה היחה וגניה על‬
‫קיטוניות קיטוניות אמר רב אשי לא נצרכה‬
‫וב״ה מחייבין עול לשם כמה חוטין‬
‫השולחן היו יושגין ראשן ורוכן ולא‬
‫הוא נוחן ב״ש אמרי ל׳ ובה״א ג׳‬
‫אלא לקיטוניות שבה רבנן סברי בניה בסוכה‬
‫כמסובין הן ולאי( כזקופין‪ .‬ולי נראה‬
‫עול התם כמה תהא משולשלת ביח‬
‫מעליא הוו יתבי ואיהי יתבה בקיטוניות‬
‫לודאי לרב חנן קשיא והאי חירוצא‬
‫שמאי אומרים ל׳ ובה״א ג׳ בכל הני‬
‫משום צניעותא ומשום הכי לא אמרי לה‬
‫לרב הונא הוא וכן עיקר לשיעור‬
‫עבלי כב״ש ואילך במסכת ברכות‬
‫דבר ור׳ יהודה סבר בניה גבה הוו יתבי‬
‫ראשו ורובו אמדנן לקמן ראינו אלא‬
‫פרק אלו לברים )לף נא‪ (:‬בש״א‬
‫ואפ״ה לא אמרי לה דבר א ( אמר רב שמואל‬
‫ז׳ טפחים ואי אפשר לשבעה בניס‬
‫מכברין ]אח[ הניח ואח״כ נוטלין ליליס‬
‫בר יצחק א הלכה צריכה שתהא מחזקת‬
‫בשבעה טפחים‪ :‬ככ״ש‪ .‬לאי כג״ה‬
‫ואמדנן בגמ׳ בכוליה פירקין הלכה‬
‫לא געי שולחנו כדלקמן בפרק הישן‬
‫ראשו ורובו ושולחנו א״ל רבי אבא כמאן‬
‫כב״ה בר מהך עול החם בסוף‬
‫<לף כח‪ :(.‬ודיקא גמי גרסינן‪ .‬וליקא‬
‫פירקא גבי מי שאכל י״ושתה ולא בירך‬
‫כב״ש א״ל אלא כמאן איכא דאמרי אמר‬
‫נמי כללקמף( גגלולה פליגי והוא יושג‬
‫למייחי בגמרא עובלא לרבה בר בר‬
‫רבי אבא דאמר לך מני א״ל ב״ש היא ולא‬
‫על הפתח מבחוץ וראשו מושככ לתוכה‬
‫חנה לאשכח יונה ללהבא וחל תלמיל‬
‫תזוז מינה מתקיף לה רב נהמן בר יצחק‬
‫ושולחנו לפני גופו בבית‪ :‬מדקהני‪.‬‬
‫לעבל כב״ש ואשכח ארנקי ואילך‬
‫ממאי דב״ש ובית הלל בסוכה קטנה פליגי‬
‫גבי פלוגחא מי שהיה ולא אייד‬
‫חלמיל לעבל כב״ה ואכליה אדה‬
‫דלמא בסוכה גדולה פליגי וכגון דיתיב‬
‫איהא‪.‬‬
‫ואם‬
‫לסוכה‪:‬‬
‫בשיעורא‬
‫וקצח קשה הא רקאמר החם בכוליה‬
‫אפומא דמטולתא ושולהנו בתוך הבית‬
‫לבשיעורא לסוכה סליגי ליתני סוכה‬
‫פירקין הלכה כב״ה בר מהך ושמא‬
‫המחזקת ראשו ורובו ושולתנו כשרה‬
‫דבית שמאי םברי מדינן שמא ימשך אחר‬
‫משוס לב״ה נמי מולו ללכחחילה‬
‫ושאינה מחזקת אלא כלי ראשו ורובו‬
‫מיהא עבלינן כב״ש ועל מה שפסק‬
‫שולהנו ובית הלל סברי לא גזרינן ודיקא נמי‬
‫ב״ש פוסלין כר‪ :‬אמר מר !ונורא‬
‫בהך להכא כב״ש אין להקשוח מהא‬
‫דקתני ״מי שהיה ראשו ורובו בסוכה‬
‫דיקא נמי‪ .‬לגקטנה פליגי ובשיעורא‬
‫לאמדנן פ״ק לברכות )לף יא‪ (.‬לאמר‬
‫ושולחנו בתוך הבית ב״ש פוסלין ובית הלל‬
‫לפוסלין ומכשידן על כרחך אסוכה‬
‫רב יוסף עשה כלבד ב״ש לא עשה‬
‫מכשירין ואם איתא מחזקת ואינה מחזקת‬
‫מהלד‪ :‬אלא לא גרסינן‪ .‬והט גרסינן‬
‫ולא כלום ומייתי ראיה מההיא מילתא‬
‫מיבעי ליה ובסוכה קטנה לא פליגי והתניא‬
‫לעולם גסרהי פליגי‪ :‬פטור מן‬
‫לסוכה מעשה ברבי יוחנן התורני‬
‫מחזקת ראשו ורובו ושולהנו כשרה רבי אומר‬
‫המזוזה‪ .‬כולה מפרש טעמא לקמןי(‪:‬‬
‫שחלה והלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה‬
‫ואינו נחלנו‪ .‬אלא פולהו לעולם‬
‫עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות‬
‫לבקרו ומצאוהו שהיה יושב ראשו‬
‫ויוצא ביובל אם לא גאלו כשאר קרקע‬
‫ורובו בסוכה ושולחנו בחוך הביח‬
‫ותניא אידך רבי אומר ״כל סוכה שאין בה‬
‫בלא בנין‪ :‬מעורכי המלחמה‪ .‬מי‬
‫אמרו לו זקני ב״ש א״כ הייח נוהג‬
‫ארבע אמות על ארבע אמות פסולה וחכ״א‬
‫האיש אשר בנה בית חלש וגו׳‬
‫כל ימיך לא קיימת מצות סוכה כל‬
‫אפילו אינה מהזקת אלא ראשו ורובו כשרה‬
‫) ל ב ד ם ‪ :0‬ואין מערגין גו‪ .‬לרך‬
‫ימיך ומסקינן התס להלכה כרבי‬
‫ואילו שולהנו לא קתני קשיין אהדדי אלא‬
‫בתיהם להיופ פחוחין לחצר והרבה‬
‫יוחנן החורני לההיא פלוגחא בסוכה‬
‫לאו ש״מ הא ב״ש הא ב״ה אמר מר זוטרא‬
‫בחים פחוחים לחצר אחת והן יוצאין‬
‫גלולה כלמסקינן לבחרחי פליגי‬
‫מתניתין נמי דיקא מדקתני ב״ש פוםלין וב״ה‬
‫לרך חצר לרשות הרבים נמצא החצר‬
‫בההיא הלכה כב״ה אבל הכא בסוכה‬
‫רשוח לכולן והכחיס כל אחל מיוחל‬
‫מכשירין ואם איתא בש״א לא יצא וב״ה‬
‫קטנה ובהא הלכה כב״ש מיהו‬
‫לגעליו ואמרו חכמים אין מוציאין‬
‫שמעחין להחם חימה היכי לייק מינה‬
‫אומרים יצא מיבעי ליה ואלא קשיא מי‬
‫מרשוח לרשוח גלא עירוג שיערג‬
‫לעשה כב״ש לא עשה ולא כלום‬
‫שהיה לעולם בתרתי פליגי פליגי בסוכה‬
‫כל הרשויוח להיוחס רשוח אחח‬
‫לראיה למייחי בעשה כב״ה מייד‬
‫קטנה ופליגי בסוכה גדולה וחםורי מיהםרא‬
‫וחיקנו ליחן כל ביח וביח שבחצר‬
‫ועול וט צדך ראיה על זה היכא‬
‫והכי קתני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה‬
‫סח וכולן בסל אחר ומניחין אוחו‬
‫להלכה כב״ה שאם עשה כב״ש לא‬
‫ושולחנו בתוך הבית ב ב״ש אומרים לא יצא‬
‫באחל מן הבתים ונעשים כולם כאילו‬
‫עשה ולא כלום וצ״ל ראיצטריך התם‬
‫וב״ה אומרים יצא ושאינה מחזקת אלא כדי‬
‫ל ד ן באוחו ביח וכל הנחים לירה‬
‫לאיתדי היכא לב״ה מתמידס מלרבנן‬
‫אחח ואשמעינן הכא לביח שאין בו‬
‫ראשו ורובו בלבד ב״ש פוסלין ובית הלל‬
‫וב״ש מוקמי לה אלאורייתא ולא‬
‫ל׳ על ל׳ אין צריך ליתן את הפח‪:‬‬
‫גזדנן אס עשה כלבד ב״ש לא יצא‬
‫מכשירין מאן תנא להא דתנו רבנן בית‬
‫ואין משחהפין גו‪ .‬שתיקנו חכמים‬
‫ילי חובתו אפי׳ ראודיחא כלאשכחן‬
‫שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות‬
‫על כל חצר הפחוחה למבד כדרך‬
‫לב״ש היכא ליחיב אפיחחא למטללחא‬
‫ה‬
‫ג‬
‫פטור מן המזוזה יומן המעקה ואינו מטמא‬
‫שחיקנו עירוב לבחי החצר שיהו‬
‫לגזרי שמא ימשך אחר שולחנו וקאמרי‬
‫נוחנין גשיחוף ואס ביח קטן זה בנגעים י ואינו נהלט בבתי ערי הומה ׳ואין‬
‫לא קיימת מצות סוכה מימיך לאפי׳‬
‫חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואין מערכין‬
‫פחוח לחצר שבמגוי ואין גיח‬
‫מראורייתא לא קייס ומלבית שמאי‬
‫בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב‬
‫אחר פחוח לה אין משתחפין בו‬
‫בית שאין בו ד׳‬
‫נשמע לב״ה‪:‬‬
‫אין צדכה ליחן בשיחוף‪ :‬ואין‬
‫אמות‪ .‬בירושלמי חשיב שאין טובל‬
‫ואין‬
‫מטחי! גו עירזג‪ .‬החצר לאחר‬
‫למעשר והנולד מן הבית מותר ליכנס בו ועול הוה ליה למימר‬
‫שגבו אוחו מן הבתים‪:‬‬
‫לענין פתח גית אג של נערה המאורסה‪:‬‬
‫ואין‬
‫ואין מניהין בו עירוב‪ .‬ללא חזי ללירה ואפי׳ לשמואל לאמר סרק מי שהוציאוהו ) ע י מ ג י ן ל ף מ ט ‪ .‬ושם( עירוג משוס קנין‬
‫לא מיקנו רשוחייהו בשביל ביח ללא חזי ללירה ולכווחיה אשכחן החם שמואל גופיה לאמר ביח שמניחין בו עירוג אין צדך‬
‫ליתן פת מאי טעמא כולהו הכא לייד ואף על פי לאית ליה עירוב משוס קנין ומקנו אהדלי משוס למנחי עירובן בביתו‪:‬‬
‫ואין‬
‫לא נצרכה אלא לקיטוניות שכה‪ .‬מה שדחק בקונטרס לרב חנן‬
‫בר רבה מה ראיה לרבי יהודה הא אי אפשר לשבעה בנים‬
‫בשבעה טפחים לאו פירכא היא דדילמא ארוכה טובא אבל לא היחה‬
‫רחבה י( שבעה טפחים ובניה באוחו אורן הוו יחבי‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוד!‬
‫ז‬
‫מיי׳‬
‫א‬
‫סוכה‬
‫סייד מהלכות‬
‫א‬
‫הלכה‬
‫סמג‬
‫עשין מג טוש״ע א״ח סימן‬
‫מרלל סעיף א ]ר‪ 3‬אלפס‬
‫פ״נ לף רמג‪:[.‬‬
‫ח ב מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫ג מיי׳‬
‫ט‬
‫מווזה‬
‫ס״ו מהלכות‬
‫הלכה כ‬
‫סמג‬
‫עשין ככ טוש״ע י״ל סי׳‬
‫רפו סעיף יג‪:‬‬
‫י‬
‫ד מיי׳ פי״א מהלכות‬
‫הלכה‬
‫רוצח‬
‫א‬
‫סמג‬
‫עשץ ענ ]טוש״ע חו״מ סי׳‬
‫ת‪ 0‬סעי׳ ג[‪:‬‬
‫ה מיי׳ פי״ל מהל׳‬
‫יא‬
‫טומאת צרעת הלכה ו‬
‫סמג עשי! רלט‪:‬‬
‫יכ‬
‫ו מיי׳ פי׳׳נ מהלכות‬
‫שמטה‬
‫ינ‬
‫הל׳‬
‫סמג‬
‫עשי! קנל‪:‬‬
‫ע‬
‫ז‬
‫מיי׳‬
‫מלכים‬
‫פ״ז מהלכות‬
‫הל׳‬
‫ה‬
‫סמג‬
‫עשין קכ ]כל הדינים אלו‬
‫מן אות ל׳ על כה המה‬
‫נרנ אלפס עירובין פ״ו לף‬
‫קטז‪ .‬ועול ננ׳׳נ פ׳׳א לף‬
‫קס‪:‬‬
‫ועול כהלכות מזוזה‬
‫לף עא‪:[.‬‬
‫ג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצות‬
‫א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫יד‬
‫עירובי! הלכה נח סמג‬
‫עשין ח מוש״ע א״ח סי׳‬
‫שסו סעיף ג‪:‬‬
‫ב מיי׳ שס הלכה יז‬
‫טו‬
‫סמג שס טוש׳׳ע א״ח‬
‫סי׳ שפו סעיף א‪:‬‬
‫ג מיי׳ שם הלכה נוז‬
‫טז‬
‫סמג שם מוש״ע א״ח‬
‫סימן שסו סעיף ג‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס פ״ל הל׳ ח‬
‫יז‬
‫סמג שס טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ שע סעיף א‪:‬‬
‫ה מיי׳ שס ס״א הל׳‬
‫יה‬
‫טז סמג שם טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ שסו סעיף ג‪:‬‬
‫״ט‬
‫כ‬
‫ו מיי׳ שס הלכה‬
‫סמג שס טוש״ע א״ח‬
‫סימן שפו סעיף א‪:‬‬
‫ז מיי׳ סכ״ח מהלכוח‬
‫שנח‬
‫לאין‬
‫כא‬
‫‪r‬‬
‫סה‬
‫הלכה‬
‫סמג‬
‫ב‬
‫א״ח‬
‫טוש״ע‬
‫סימן שצח סעיף ו‪:‬‬
‫ח ט מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫שמיס הלכה ל סמג‬
‫עשי! סב טוש״ע ח׳׳מ סימן‬
‫קעב סעיף ח‪:‬‬
‫י מיי׳ שס ס״ב הלכה‬
‫כב‬
‫א טוש׳׳ע שם סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫כ מיי׳ ס״ל מהלכות‬
‫כג‬
‫סוכה הלכה יג טוש״ע‬
‫א״ח סימן תרלג סעיף ג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואוקימנא‬
‫לרבנן‬
‫אפילו‬
‫דמכשרי בסוכה במחזקת‬
‫ראשו ורובו‪ ,‬משום דהיא‬
‫דירת עראי‪ ,‬אבל בית דהיא‬
‫אפילו רבנן‬
‫דירת קבע‪,‬‬
‫מודו )‪0‬שאינו בית דירה‪.‬‬
‫לא מקרי בית דירה עד‬
‫בו ד׳ אמות על‬
‫שיהא‬
‫ד׳ אמות וכל שכן ]יותר‬
‫מ[די‪ .‬אמר מר פטור מן‬
‫המזוזה ומן המעקה כוי‪.‬‬
‫הני הא בהדיא כתיב בהו‬
‫קרא בית‪ ,‬מזוזה‪ ,‬שנאמר‬
‫וכתבתם על מזוזת ביתך‪.‬‬
‫מעקה‪ ,‬שנאמר כי תבנה‬
‫חדש‪.‬‬
‫בית‬
‫שנאמר‬
‫אינו‬
‫ימכור‬
‫כי‬
‫נחלט‪,‬‬
‫בית‬
‫מושב וגוי‪ .‬וכתיב בערכי‬
‫המלחמה‪ ,‬מי האיש אשר‬
‫בנה בית חדש‪ .‬בנגעים‪,‬‬
‫כתיב כנגע נראה לי בבית‪.‬‬
‫מערכין‬
‫ואץ‬
‫ואין‬
‫בו‬
‫משתתפין בו ואין מניחין‬
‫בו‬
‫עירוב‪.‬‬
‫דאין‬
‫דכיון‬
‫מאי‬
‫בו‬
‫טעמא‪,‬‬
‫ארבע‬
‫אמות על ארבע אמות לאו‬
‫דירה היא‪ .‬אבל שיתופי‬
‫מבוי מניחין בו‪ ,‬וקיימא‬
‫לן עירובי חצרות בבית‬
‫שבחצר‬
‫בחצר‬
‫ושיתופי‬
‫שבמבוי‪,‬‬
‫מבוי‬
‫)והא(‬
‫ובית שאין בו ד׳ אמות‪,‬‬
‫לא גרע מחצר שבמבוי‪.‬‬
‫ואין עושין אותו עיבור בין‬
‫שתי עיירות‪ ,‬משום דאתקן‬
‫ולא חזי לדירה‪,‬‬
‫לדירה‬
‫אבל בורגנין חזו למלתיהו‪.‬‬
‫האחין‬
‫ואין‬
‫וחשותפין‬
‫חולקין בו‪ .‬ואוקימנא אץ‬
‫בו דץ חלוקה כמו בית‪,‬‬
‫שיש בו חלק בחצר‪ .‬כי‬
‫הא דאמר רב הונא חצר‬
‫מתחלקת לפי פתחיה‪ ,‬רב‬
‫חסדא אמר נותן ד׳ אמות‬
‫לכל פתח ופתח והשאר‬
‫חולקץ‬
‫בית‬
‫כשוה‪ .‬הני מילי‬
‫דקאי‬
‫לדירה‪,‬‬
‫אבל‬
‫האי כיון דלמיסתר קאי‬
‫לית ליה מידי בחצר‪ .‬היתה‬
‫גבוהה מכי אמה ומיעטה‬
‫בכרים וכסתות‪,‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ואין עושין אוחו עיבור כין שהי מיירוה‪ .‬לתנן במסכת עירובין )לף‬
‫ואין עושק אותו עיבור בין שתי עיירות‪ .‬תימה האי בית מאי‬
‫נז‪ >.‬נותנין קרפף לשתי עיירות אס יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו‬
‫עבילתיה לר״מ לאמר פרק טצל מעברין )עירובין לף נז‪.‬‬
‫שבעים אמה ושיריים עושה קרפף לשתיהן להיוח אחת‪ .‬שתי עיירות‬
‫ישם( נותנין קרפף לזו וקרפף לזו בלא בית כך היא וכן לרבנן‬
‫המובדלות זו מזו קמ״א אמות ושליש רש באמצע בית נמצא אותו בית‬
‫אליבא לרב הונא לבגמרא ולחייא בר רב לאמר קרסף אחר‬
‫בתוך שבעים אמה וד׳ כופתים לשתיהן‬
‫לשחיהן אוחו קרפף אינו צריך ביח‬
‫נעשה אותו בית כעיבור להן כאשה‬
‫ואי כשיש יוחר ממאה וארבעים‬
‫ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין‬
‫עוברה שכריסה בולט ומצטרפת‬
‫ואחח אמה ושליש אמה בין שחי‬
‫האהין והשותפין הולקין בו לימא רבי היא‬
‫להיוח שחיהן כאחח ללן באחת מהן‬
‫עיירוח להוא שיעור שני קרפיפוח‬
‫ולא רבנן אפילו תימא רבנן עד כאן לא‬
‫שיהו שחיהן לו כל׳ אמוח ומונה‬
‫שעכשיו מצטרף ביח זה לצרפן לכשיש‬
‫קאמרי רבנן איהתם אלא לענין םוכה דדירת‬
‫אלפים מחוצה להן ואס יש ביח‬
‫בו ל׳ חשיב למעט האדר ולצרפן ואי‬
‫עראי היא אבל לגבי בית דדירת קבע הוא‬
‫פחוח מל׳ אמוח אינו חשוב לצרפן‪:‬‬
‫ליח ביה ארבע אמוח לא חשיב והוי‬
‫ואין האחין או השוהפין חולקין בו‪.‬‬
‫כמאן לליתא ואין העיירות מחחברוח‬
‫אפי׳ רבנן מורו דאי אית ביה ד׳ אמות על ד׳‬
‫קס״ל השחא שאין יכולין לכוף זה‬
‫בין לרב הונא בין לחייא בר רב א״כ‬
‫אמות דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ביה‬
‫אח זה לחלק לפי שאין בו כלי לזה‬
‫מה לו להזכיר שתי עיירות הוה ליה‬
‫אינשי‪ :‬אמר מר פטור מן המזוזה ומן‬
‫וכלי לזה‪ :‬לימא רבי היא‪ .‬ללא‬
‫למימר ואין עושין אותו עיבור לעיר‬
‫המעקה ואין מטמא בנגעים ואינו נהלט‬
‫חשיב סוכה בציר מל׳ אמוח‪ :‬ולא‬
‫אחת טון שאין בו ל׳ אמות לאי הוה‬
‫בבתי ערי הומה ואין הוזרין עליו מעורכי‬
‫רבנן‪ .‬לט היכי רמכשרי בסוכה‬
‫בו ל׳ אמוח וקאי לחוך שבעים אמה‬
‫המלהמה מ״ט דבית כתיב בהו בכולהו ואין‬
‫אלמא לירה היא והוא הלין לכל מילי‬
‫ושיריים הוה מתעבר עם העיר‬
‫מערכין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין‬
‫לבית‪ :‬כולהו ביה כחיב בהו‪.‬‬
‫למלול מן הבית לשל עיר אחת‬
‫מזוזות ביתך )לבריס ‪ 0‬כי תבנה‬
‫יכולין לעשות בורגנין ללכת במקום‬
‫בו עירוב מ״ט דלא חזי לדירה אעירובי‬
‫ביח חלש <שס » ( ובא אשר לו הבית‬
‫שירצו כלאמרינן בפרק עושין פסין‬
‫חצירות אין מניחין בו אבל ב שיתוף מניהין‬
‫)ויקרא יל( ט ימכור בית מושב )שס‬
‫<שס לף כא‪ (.‬אתיתו מברניש לבי‬
‫נ‬
‫בו מ״ט דלא גרע מחצר שבמבוי >דתנן‬
‫״עירובי חצירות בחצר שיתופי מבוי במבוי‬
‫והוינן בה עירובי הצירות בהצר והתנן יי הגותן‬
‫עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו‬
‫עירוב י והדר שם אינו אוסר אלא אימא‬
‫עירובי חצירות בבית שבהצר י ושיתופי‬
‫מבואות בחצר שבמבוי והאי לא גרע מחצר‬
‫שבמבוי ׳ואין עושין אותו עיבור בין שתי‬
‫עיירות דאפי׳ כבורגנין לא משוינן ליה מ״ט‬
‫בורגנין חזו למילתייהו והאי לא חזי למילתיה‬
‫ואין האחין וחשותפין חולקין בו טעמא דלית‬
‫ביה ד׳ אמות הא אית ביה ד׳ אמות הולקין‬
‫אין חולקין את ההצר עד שיהא‬
‫והתנן‬
‫בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה‬
‫אלא אימא אין בו דין הלוקה ייכהצר דאמר‬
‫רב הונא חצר לפי פתחיה מתהלקת ורב‬
‫חסדא אמר י נותן לכל פתח ופתח ארבע‬
‫אמות והשאר חולקין אותו בשוה דהני‬
‫מילי בית דלמהוי קאי יהבינא ליה הצר‬
‫האי דלמיםתר קאי לא יהבינן ליה‬
‫חצר‪ :‬היתה גבוהה מעשרים אמה ובא‬
‫למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט‬
‫ואע׳׳ג‬
‫כנישתא ללניאל להד תלתא פרסי‬
‫אמאי סמטתו אבורגנין הא אבוה‬
‫ראימך אמר אין בורגנין בבבל נפק‬
‫נ‬
‫אחד ליה מתוותא למיבלען בשבעים‬
‫אמה ושידים ואומר רשב״ס לגרסינן‬
‫ה‬
‫הכא ואין עושין עיבור לעיר וכן‬
‫משמע בירושלמי לגרסינן ואין עושין‬
‫אוחו חיבור לעיר ור״ת מקיים גירסח‬
‫הספדם ומפרש לאין נוחנין לזה הבית‬
‫לין עיבור שבין ב׳ עיירוח ללרבנן‬
‫לעיר אחפ בפני עצמה אין לה קרסף‬
‫כלאמדנן )שס לף נז‪ (.‬לא אמרו‬
‫קרפף אלא בין שחי עיירוח ואס היה‬
‫ה(ח‬
‫לזה הביח ל׳ אמוח היה לו לין עיר‬
‫אחח לחח לו קרפף כמו לעיר והיינו‬
‫נותנין לביח זה ולעיר שאצלו ב׳‬
‫ט‬
‫קרפיפות כמו בשתי עיירות לרב הונא‬
‫ולחייא בר רב קרפף אחל לשתיהן‬
‫לעל כרחך לאו לוקא נקטי רבנן‬
‫שחי עיירוח להוא הלין עיר ובית‬
‫אלא אגב לנקט ר״מ עיר נקטי רבנן‬
‫שחי עיירוח להא לחייא בר רב‬
‫‪:‬‬
‫ראמר קרפף אחר לשחיהן על כרחך‬
‫לא נקטי רבנן שתי עיירות לווקא‬
‫להוא הלין עיר ובית לע׳׳י בורגנין‬
‫המובלעים בחוך שבעים אמה ושידים הולך כלמוכח פרק עושין‬
‫פסין <שס לף כא‪ (.‬ומיהו אין נראה שיחשב בית כעיר לגמד ליחן‬
‫קרפף לבית אחל בפני עצמו לר״מ ולרב הונא אליבא לרבנן ליחן‬
‫לשני בחים בלא עיר קרפף לזו וקרפף לזו ואע״פ שלחייא בר רב‬
‫אליבא לרבנן הד ביח כעיר לגמרי שנוחנין לשני בחיס בלא עיר‬
‫קרפף אחל לשחיהן לאי לאו הט עיר שאין לה חומה במה יחחברו‬
‫הבחיס ליחשב אחח אס לא על ילי למיבלען כל אחח ואחת בתוך‬
‫שבעים אמה ושידס של חברחה לאין סברא להצריך שיגיע זו לזו‪:‬‬
‫כה(‬
‫אשר‬
‫בנה‬
‫ביח‬
‫חרש‬
‫)לבדם‬
‫כ(‪:‬‬
‫גרסינן אין מערבין ואין‬
‫הט‬
‫משההפין גו ואין מניחין בו עירוב‬
‫דלא חזי לדירה עירוגי חצירוה אין‬
‫מניחים גו אגל שיהופי מגואוח מניחין‬
‫לדירה‪.‬‬
‫חזי‬
‫דלא‬
‫כוי‪:‬‬
‫גו‬
‫וטעמא לעירובא מפרש בעירובין‬
‫<לף מט‪ (.‬משום רירה לביח שנוחנין‬
‫בו הפח של עירוב הוי כאילו כולן לרין‬
‫בחוכו ונמצאח כל החצר משחמשח‬
‫לביח אחל הלכך ביח לראוי ללירה‬
‫בעינן ופת נמי אינו צריך ליתן כיון‬
‫ללא מיקרי לירה אין הלר בו אוסר‬
‫על בני חצר שאין רשותו כלום‪:‬‬
‫דלא גרע מחצר‪ .‬שאינו מקורה‬
‫והאי נמי סלק הקיפו וקרויו כמי‬
‫שאינו נמצא שיחוף עומל בארר‬
‫החצר ותכן )עירובי; ל ף פ ה ‪ ( :‬לשיחוף‬
‫נוחן באדר החצר‪ .‬משוס לעירוב‬
‫החצר לצירוף הבחיס הוא להיוח‬
‫כולם כלרים בביח אחל הלכך בעינן‬
‫בית הראוי לרירה ושיתוף המבוי‬
‫אינו אלא לצרף החצרות וחצרות לאו‬
‫לירה נינהו והלכך לא בעי לירה‬
‫אלא באדרא של חצר ליו ובמקום‬
‫משתמר דהיו כל החצרות כולן כאילו חשמישן להיוח אחל‪ :‬מי‬
‫מיננור לא גרסינן‪ .‬לאי משום נטירוחא חרדיהו נטירוחא בעו ועול‬
‫רבחצר מנטר הוא בכלי ומעירוב פריך לבעיא בית לירה כרמוכח‬
‫לקמן‪ .‬אלא הט גרסינן עירוגי חצירוח כחצר וההנן הנותן אה‬
‫עירוכו כוי‪ .‬עירוב הגבוי מבחי החצר ונחנו בביח שער היינו ביח‬
‫קטן שלפני שער החצר או מבפנים או מבחוץ ושומר הפחח יושב‬
‫שם‪ :‬אכסדרה‪ .‬שלפני הביח שקורין פורטק״א‪ :‬מרפסה‪ .‬עלייה‬
‫ארוכה על פני החצר י( על פני רשוח הרבים ובה פחחים הרבה‬
‫לפי מחיצוחיה ודיורין בכל אחת ואחח ועושין מרססח ארוכה לפני‬
‫ואע״ג‬
‫הפחחים כאורך עלייה וכולן עולים בסולם אחל למרפסח ולרך המרפסח נכנסין דוצאין כולן‪ .‬מרפסח אלויי״ר סולם אשקל״א‪ :‬אינו‬
‫עירוכ‪ .‬ללא חזי ללירה שכל היוצא ונכנס עובר עליו‪ :‬אלא הכי קאמר עירוגי חצירוה גגיס שכחצר‪ .‬והאי בחצר לקחני לאו באדרא אלא‬
‫באחל הבחיס שבה ולאפוקי ביח שבחצר אחרת שאין מצרפן‪ .‬ושיתופי מבואות לקחני במבוי ה״נ קאמר באחת החצרופ שבמבד ולאפוקי חצר‬
‫שבמבוי אחרח‪ :‬כורגנין‪ .‬צדף שעושין מן ערבה וקנים לשומד פירוח או לציילי עופוח וחניא בעירובין בטצל מעברין ) ל ף נ ה ‪ 0‬בורגנין‬
‫מתעברין עמה‪ :‬למלסייהו‪ .‬ללינח לילה לאלם אחל‪ :‬הא לא חזי למלסיה‪ .‬לכל בית עשוי ללירח קבע חמיל‪ :‬הכי קאמר אין גו‬
‫דין חלוקה כחצר‪ .‬ומהו לין חלוקה כלרב הונא ורב חסלא‪ :‬חצר מהחלקה לפי פחחיה‪ .‬חצר שהיו בתיס פתוחין לה וחלקוה שני‬
‫אחין ביניהם זה נטל שלשה בחיס קטנים וזה נטל כנגלן ביח גלול אם באו לחלק אדרא של חצר זה שנטל שלשה בחים הקטנים‬
‫נוטל ג׳ חלקים כמנין שלשה פחחים וזה נוטל רביע לפי שהחצר עשוי ליציאה וביאה שלרך החצר נכנסין ויוצאין מן הבחים לרה״ר‬
‫וממיסין משאוחיהן ופורקין לפני פחחיהס לפיכך חצר מחחלקת לפי הפחחים‪ :‬ורכ חםדא אמר‪ .‬אין צדך ליפן לכל פחח אלא ל״א‬
‫כנגלן מן הפחח והלאה ורחבן ברוחב הפתח ואפילו הוא רחב י׳ אמוח נוטל ל׳ אמוח במשך וכנגל כל רחבו לסרק משאו‪ .‬וביח‬
‫קטן זה הפחוח מל׳ אין לפחחו לין חלוקה ליטול בחצר לא כרב הונא ולא כרב חסלא‪ :‬דהני מילי‪ .‬לשקיל חלק בחצר ביח ללמיהוי‬
‫קאי ומבעי ליה לחצר לפרק משאו‪ :‬היהה גגוהה מעשרים‪ .‬פיסקי שמועוח הן של כל בני הישיבה שהיו במלרשו של רב אשי שסילרו הגמרא‪:‬‬
‫ובא למעטה‪ .‬למעט גובה חללה מכ׳ ונוחן בקרקעיחה להגביה‪ :‬לא הוי מיעוט‪ .‬שאין סופו להניח שם כל ז׳ מפני הפסל ממונו‪:‬‬
‫ואע״ג‬
‫‪ (6‬וצ״ל הנא[‪ ,‬ג( ]נדצ׳־ל‬
‫למניאן‪ ,‬ג( עירוגץ שה‪,:‬‬
‫ד( ]שסו‪ ,‬ה( ג׳׳ב יא‪ ,.‬י( י״ג‬
‫מזצר‪ 0 ,‬בס״א נוסף‪ :‬או‪,‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פורטק״א )פורק״א(‪.‬‬
‫אכסדרה‪.‬‬
‫אלויי־׳ר )אלידוי׳׳ד(‪.‬‬
‫מדפסת‪.‬‬
‫אשקל״א )דיגרי״ד(‪.‬‬
‫מדרגות‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫חצר‬
‫פתחיה‬
‫לפי‬
‫מתחלקת‪ .‬היפה לו חצר‬
‫וכה שני נחים ואחל מהן‬
‫סחוחין‬
‫לחצר‪,‬‬
‫לו‬
‫ולכית‬
‫שני‬
‫פתחים‬
‫אין‬
‫השני‬
‫פתוח לחצר אלא פתח אחל‬
‫וחולק נכסיו על פיו ונותן‬
‫האחל לראונן‬
‫ננו והשני‬
‫לשמעון וחצר לא חילק‪ ,‬אס‬
‫נאו לחלוק את החצר וה‬
‫שיש לו שני פתחיס ביכול‬
‫שני‬
‫חלקיס‬
‫נחצר‬
‫ואחיו‬
‫נוטל חלק אחל )ב־ב י א ו ‪.‬‬
‫לכל פתח ופתח ארבע‬
‫אמות‪ .‬ברוחב החצר להלן‬
‫מן הפתח כנגל הרוחב כפי‬
‫רוחנ הפחח <שס(‪.‬‬
‫מסורת הש״ס‬
‫נכרכות‬
‫‪(6‬‬
‫מל‪,[.‬‬
‫לה‪:‬‬
‫ג(‬
‫עירונץ‬
‫אהלות‬
‫ג(‬
‫פסחיס‬
‫עח‪:‬‬
‫מ״ז‪,‬‬
‫פט׳׳ו‬
‫לאהלות‬
‫]מוספתא‬
‫פט״ו ה׳׳ה עירוני) עט‪,[.‬‬
‫ד( לקמן יז״‬
‫•‪s‬״‪o‬״‪S‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫ד״ה‬
‫תום׳‬
‫וכוי‬
‫והוצין‬
‫מצטרף כוזרי סכך כשר‪.‬‬
‫עי׳ לקמן לף ט ע״נ מוס׳‬
‫ל״ה הא קא מצטרף‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫בית‪ .‬שטומאת מת נתוכו‬
‫ומילאהו עפר או צרורות‬
‫וניטלו מנוטל והר טומאה‬
‫שאין‬
‫רצוצה‬
‫אהל‬
‫לה‬
‫לעצמה ונוקעת ועולה על‬
‫לרקיע והמאהיל על הגג‬
‫טמא‬
‫וכל‬
‫לה‬
‫טומאה‬
‫טפח‬
‫אהל‬
‫שאין‬
‫נוקעת‬
‫ועולה על הרקיע כלאמר‬
‫נסרק מי שמחו‬
‫נכרכות‬
‫)ערוכיו עוז‪ .(:‬לא ביטלו‬
‫לא‪.‬‬
‫נוקעת‬
‫שיש‬
‫<שס‬
‫נטל ואין הטומאה‬
‫למעלה‬
‫לה‬
‫אהל‬
‫עט‪.(.‬‬
‫עתיד‬
‫מן הגג‪,‬‬
‫לעצמה‬
‫ואין‬
‫תבן‬
‫מלאוהו‬
‫לפנותו‪.‬‬
‫חנן דולעין אנו שאינו צריך‬
‫לו מכל מקוס לא ניטלו‬
‫נסירוש‪ ,‬הרי הוא כעפר‬
‫כעפר‬
‫סתם‪.‬‬
‫יולעין‬
‫אי‬
‫אס‬
‫לא‪,‬‬
‫עפר‬
‫שאין‬
‫עתיל‬
‫לפנותו‬
‫לסתמיה‬
‫ועתיד‬
‫אנו‬
‫נטל‪,‬‬
‫לפנותו‪.‬‬
‫רולעץ אנו שיסנהו ללאו‬
‫הוא‪,‬‬
‫סממא‬
‫כסתם‬
‫תכן‪.‬‬
‫לסחמא‬
‫לא‬
‫הוא‬
‫הרי‬
‫אנו‬
‫שאין‬
‫יולעין אס יסנהו אס לאו‪,‬‬
‫)שם‪.1‬‬
‫נטיל‬
‫בית שנפחת וםיכך ע ל‬
‫גגו נפחת נאמצעו‬
‫גביו‪.‬‬
‫רחוק מן הלפנות לכל צל‬
‫וסיכן על הפחח נאמצעו‬
‫ונמצא תקרת הניח‪ ,‬שהיא‬
‫פסולה משוס תעשה ולא‬
‫העשר‪,‬‬
‫מן‬
‫בין‬
‫מפסקת‬
‫לפנות לסכך כשר‪ ,‬אם י ש‬
‫מ ן הכותל לסיכוך ד׳׳א‬
‫פסולה‪.‬‬
‫נאמר‬
‫לא‬
‫אמות‬
‫לנארנע‬
‫מסיני‬
‫למשה‬
‫לופן עקומה‪ ,‬אנל נסחומ‬
‫כשרה‪ ,‬הלכה למשה מסיני‬
‫רואי! תקרת הניח כאילו‬
‫היא הדופן שגעקס למעלה‬
‫ואין כאן סכך פסול לפסול‬
‫הסוכה ולא יישן מחת זה‬
‫)לקמן י ז ו ‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אע׳׳ג‬
‫לא‬
‫דביטלן‬
‫הוי‬
‫מיעוט‪ ,‬בטלה דעתו אצל‬
‫כל אדם שאץ אדם נותן‬
‫במקום עפר ואבנים‪ ,‬כרים‬
‫וכסתות‪ .‬תבן וביטלו הוי‬
‫מיעוט‬
‫וביטלו‪,‬‬
‫וכל‬
‫כגון‬
‫עפר‬
‫שכן‬
‫שהסכים‬
‫שלא ליטלו משם לעולם‪.‬‬
‫תבן‬
‫עתיד לפנותו‬
‫ואין‬
‫ועפר םתם‪ ,‬מחלוקת ר׳‬
‫יוסי ורבנן‪ ,‬לר׳ יוסי בטל‬
‫לרבנן‬
‫לא‬
‫דתנן‬
‫בטל‪.‬‬
‫בית שמילאו עפר ]נ״א‪:‬‬
‫תבן[ או צרורות וביטלן‪,‬‬
‫דייקינן‬
‫וביטלן‬
‫מדקתני‬
‫מינה‬
‫מכלל שאם לא‬
‫ביטלו מפורש אלא בסתם‬
‫אינן מבוטלים‪ .‬ותני עלה‪,‬‬
‫ר׳ יוסי אומר תבן ואין‬
‫עתיד‬
‫לפנותו‪ ,‬הרי הוא‬
‫כעפר סתם וביטלו‪ .‬עפר‬
‫ועתיד לפנותו‪ ,‬הרי הוא‬
‫כסתם תבן ולא‬
‫ש״מ‬
‫לפנותו‬
‫תבן‬
‫לתנא‬
‫ואין‬
‫ביטלו‪.‬‬
‫דידן‬
‫עתיד‬
‫לא‬
‫בטל‪ ,‬לר׳ יוסי בטל‪ ,‬וכן‬
‫עפר סתם לר׳ יוסי בטל‪,‬‬
‫לתנא דידן דקתני צרורות‬
‫םוכה פרק ראשון סוכה‬
‫ך‬
‫י •‬
‫ואןן״ג דבטלינהו כטלה דעתו אצל כל אדם‪ .‬לא למי לארנקי דפ׳‬
‫ואט־׳ג דבטלינהו‪ .‬לכל שבעה בטלה לעחו אצל כל ארם ואין ביטולו‬
‫חלון )עירובין לף עט‪ (.‬לאיכא למאן לאמר לאפילו ארנקי‬
‫ביטול‪ :‬סבן וביטלו‪ .‬בפיו לשבעה‪ :‬הבן ואין מהיד לפנוסו‪ .‬ולא‬
‫מבטל איניש‪ :‬בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו בטל‪ .‬כך‬
‫יצטרך לפנוחו כל ימי החג ומיהו לא בטלו ממש בפיו‪ :‬או טפר‪.‬‬
‫היא הגירסא בכל הספדם כאן ובפרק חלון )שם לף פס‪ (:‬למייחי לה‬
‫נחן בו סחס ואין ידוע אס עחיד לפנוחו אס לאו‪ :‬מחלוקה ר׳ יוסי‬
‫אמחניחין ל ח ‪ p‬שבין שחי חצירוח‬
‫כוי‪ .‬וכן עפר ואין עחיל לפנוחו יש‬
‫מלא קש או חבן מערבין שנים ואין‬
‫בו מחלוקח לבטיל ל ד יוסי מסחמא‬
‫ואע״ג דבטלינהו ]לכולהו[ משום א(דבטלה‬
‫מערכין אחר מלא עפר או מלא‬
‫ואפי׳ לא בטלו בפיו ולרבנן לא בטיל‪.‬‬
‫דעתו אצל כל אדם א תבן ובטלו הוי מיעוט‬
‫צרורוח מערכין אחר ואין מערכין‬
‫והא לנקט עפר סחם משום כחו‬
‫וכל שכן עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו‬
‫שנים והיא משנה במסכח אהלוח‬
‫דר׳ יוסי לאפי׳ סחס ללא י ד ע אי‬
‫ועפר םתם מחלוקת ר׳ יוםי ורבנן דתנן ״בית‬
‫פט״ו ולא כתב שם תבן אלא עפר‬
‫עחיל לפנוחו אי לא אמר לבטיל אבל‬
‫בשמילאהו תבן או צרורות וביטלו מבוטל‬
‫או צרורות ומשום למייתי לה הכא‬
‫חבן ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט‬
‫ובעירובין אתבן טעו להגיה הספדם‬
‫הלכך ספמיה לא בטיל אפילו לרבי‬
‫ביטלו אין לא ביטלו לא ותני עלה ״רבי יוםי‬
‫תבן במקום עפר ולא גרסינן נמי‬
‫יוסי‪ :‬הט גרסינן ביה שמילאהו הבן‬
‫אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר‬
‫במסכת אהלות וביטלו בטל אלא‬
‫או צרורוס וביטלו‪ .‬ולענין אהלופ‬
‫סתם ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם‬
‫טומאה בוקעת ועולה טומאה בוקעת‬
‫חנן לטומאה שיש לה אהל חלל טפח‬
‫תבן ולא בטיל גהיתה גבוהה מעשרים אמה‬
‫רורלת והיא היא להא בהא תליא‬
‫אינה בוקעח למעלה מן הגג אבל‬
‫והוצין יורדין בתוך כ׳ אמה אם צלתם מרובה‬
‫אלא שלרך הש״ס לקצר משניות של‬
‫טומאה רצוצה שאין לה חלל טפח‬
‫מחמתם כשרה ואם לאו פםולה היתה גבוהה‬
‫סלר טהרות כשמביאם ואין ]לומר[‬
‫הימנה לגג שכנגלה על לרקיע‬
‫י׳ טפהים והוצין יורדין לתוך י׳ סבר אביי‬
‫להך למייתי נהכא[ ברייתא היא‬
‫טמא לבוקעח ועולה וכן הלכה למשה‬
‫לאין לו להביא מן הברייתא טון‬
‫מסיני‪ .‬והלכך בית שיש בו מת או‬
‫למימר אם חמתם מרובה מצלתם כשירה‬
‫שיכול להביא מן המשנה וזה לשון‬
‫כזית מן המת ימילאוהו תבן או‬
‫א״ל רבא יהא דירה םרוחח חיא ואין אדם דר‬
‫המשנה בית שמילאהו עפר או צרורות‬
‫צרורות וביטלו הרין רצוצה ובוקעת‬
‫בדירה םרוהה יהיתה גבוהה מעשרים אמה‬
‫וביטלו וכן כרי של תבואה וגל של‬
‫אבל לא ביטלו הד כמאן לפנייה דש‬
‫ובנה בה איצטבא כנגד דופן‬
‫איצטבא ב א מ צ ע‬
‫צרורות אפי׳ כגלו של עכן אפילו‬
‫לה חלל‪ :‬הבן ואין טהיד לפנוהו הרי‬
‫האמצעי על פני כולה ויש‬
‫טומאה בצל הכלים טומאה בוקעת‬
‫הוא כסחם טפר ובטיל‪ .‬ופליג בין‬
‫בה הכשר סוכה כשרה יומן‬
‫ועולה בוקעת רורלת פי׳ לפי שהם‬
‫אחבן בין אצרורוח לצרורוח היינו‬
‫הצד אם יש משפת איצטבא‬
‫מבוטלים והא לקאמר תבן ואין‬
‫עפר וקאמר ח״ק לצדך ביטול וא״ל‬
‫עחיר לפנותו ועפר סתם מחלוקת‬
‫ר׳ יוסי תבן אם ירוע שאינו עחיר‬
‫לכותל ד״א פסולה פחות‬
‫רבי יוסי ורבנן אע״ג לבמחניחין‬
‫לפנוחו ה ד הוא בטל מאליו וצרורוח‬
‫מארבע אמות כשרה מאי‬
‫לאהלות לא אייד רבנן מידי בחנן‬
‫עחיל‬
‫אפי׳ ספמא ללא יליע אי‬
‫קא משמע לן דאמרינן דופן‬
‫מכ״ש הוא לילע ליה טון לבעפר‬
‫לפנוחו אי לא מסחמא בטל אלא א״כ‬
‫עקומה תנינא ״בית שנפהת‬
‫וצרורות מצרט רבנן ביטול כ״ש‬
‫ילוע לעתיל לפנופו לההיא הד כסחם‬
‫וםיכך על גביו אם יש מן‬
‫בחנן וכן פרק חלון )שם עט‪ (.‬קאמר‬
‫תבן ולא בטיל‪ .‬אלמא לתבן וביטלו‬
‫הכותל לסיכוך ד״א פסולה הא פחות מכאן‬
‫מאן חנא אהלוח רבי יוסי היא ופדך‬
‫עפר וביטלו כולהו מולו לבטיל תבן‬
‫כשרה מהו דתימא התם הוא דהזיא לדופ‬
‫אי רבי יוסי איפכא שמעינן ליה בין‬
‫סתם ועפר ועתיל לפנותו לכולי עלמא‬
‫אתבן בין אצרורות פ ד ך מטעמא‬
‫לא בטיל תבן ואין עמיל לפנותו ועפר‬
‫אבל הכא דלא חזיא לדופן אימא לא קמ״ל‬
‫לפדשית אע״ג ללא קתני תבן‬
‫טוצא בו או אפי׳ עפר סתם מחלוקח‬
‫זהיתה גבוהה מכ׳ אמה ובנה איצטבא‬
‫במתני׳ לאהלות והא לפשיטא לן‬
‫ללרבי יוסי בטיל‪ :‬והוצין‪ .‬של סכך‬
‫באמצעיתה אם יש משפת איצטבא ולדופן‬
‫הכא לתגן וביטלו הוי מעוטא אפי׳‬
‫ראשיהן התלדין‪ :‬אם צלסם‪ .‬של‬
‫ארבע אמות לכל רוה ורוה פםולה פהות‬
‫לרכנן לייק לה מלקתני במתניתין‬
‫אוחם הוצין מרובה מחמתם אי הוי‬
‫מארבע אמות כשרה מאי קא משמע לן‬
‫לאהלות אפילו כ ד של תגואה‬
‫שקלח ליה לסכך העליון‪ :‬כשרה‪.‬‬
‫דאמרינן דופן עקומה היינו הך מהו דתימא‬
‫למהני ביטול כ״ש גתגן והא לקאמר‬
‫למנינן עשדם מהן ולמטה‪ :‬סבר‬
‫דופן עקומח מרוח אחת אמרינן אבל כל דוה‬
‫עפר סחם מחלוקת רגי יוסי ורבנן‬
‫אביי למימר‪ .‬לט היט לבגובה‬
‫הוי מצי למימר לגעפר ואין עחיל‬
‫לא ממעטי להכשיר היכא שחמחן‬
‫ורוח לא קא משמע לן חהיתה פחותה מי׳‬
‫לפנוחו נמי פליגי ללרגנן לא גטיל‬
‫מרובה מצלחן בנמוכה נמי לא‬
‫טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה‬
‫אלא א״כ גטלו ואין עחיל לפנוחו‬
‫ממעטי לפסול ואם חמחן מרובה‬
‫אם יש משפת חקק ולכותל ג׳ טפחים פסולה‬
‫לאו היינו כיטלו כלמוכח הכא אלא‬
‫האמצטי‪.‬‬
‫דופן‬
‫כשרה‪:‬‬
‫מצלחן‬
‫פחות‬
‫עפר סחס לאפילו גסחס קכטיל ולא חש להאריך‬
‫משוס ר׳ יוסי נקט‬
‫לסחם סוכה ‪3‬ח שלשה לפנוח ט מחניחין והרביעיח היא כולה‬
‫פחח‪ :‬טל פני כולה‪ .‬שמגיעין ‪3‬׳ ראשי האיצטבא לב׳ לפנוח‬
‫לומר חגן ועפר שאין עחיל לפנוח ועפר סחס מחלוקפ‪:‬‬
‫הצללין ואיצטבא הוא בנין אבנים וטיט אם יש בה באיצטבא‬
‫והוצין יורדין בתוך כ׳‪ .‬וא״ת כשצלחו מרוגה מחמחו אמאי‬
‫שיעור הכשר סוכה קטנה שבעה טפחים ומשהו להיינו ראשו‬
‫כשרה הא אי קלשת היו ההוצין נופלין כלאשכחן‬
‫ורובו ושלחנו‪ :‬כשרה‪ .‬כל הסוכה שיש לה ג׳ לפנוח והאי הכשר‬
‫געירוגין )לף ג‪ (.‬גגי מקצת סכך כתוך כ׳ ומקצת סכך למעלה‬
‫סוכה אפי׳ מן האיצטבא והלאה רמנינן חללה מראש האיצטבא‬
‫לפסלינן הסוכה לכי קלשת לה הוי לה חמתה מרובה מצלתה‬
‫ומעלה ונמצא לופן אמצעי כולו כשר ולפנוח הצללים ברחב‬
‫ועל כורחין פי׳ לפי שלא יכול להחקייס הסכך בחוך עשדם‬
‫האיצטבא הוכשרו בה ה ד כאן סוכה קטנה כשרה ואמדנן לקמן‬
‫למחמח קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול לאין לפרש אפילו‬
‫)לף יט‪ (.‬פסל היוצא מן הסוכה נילון כסוכה ומסרשינן ליה אס יש‬
‫היה מתקיים כך הוה ליה חמחו מרובה שבזה לא היו מכשירין‬
‫הכשר סוכה ביחל ועול יש כסוכה משם והלאה פסל היינו סכך‬
‫אינך אמוראי להתס טון לאין צלתה מרובה אלא על ילי‬
‫העשד בפסולת גורן ויקב שזהו דרכן ליעשוח ויוצא מהכשר סוכה‬
‫סכך של מעלה מכ׳ הוה ליה סכך פסול *מצטרף גהלי סכך‬
‫שאין לו הכשר רפנוח נידון כסוכה הלכך כל הסוכה כמוח שהיא‬
‫כשר ויש לומר להכא יש לנו להכשיר יותר שיש רוכ הוצין‬
‫גלולה כשרה‪ :‬מן הצד‪ .‬כגון אס בנה האיצטבא על פני אחר‬
‫וראדין הן להתקיים כקל כך אם היה שס לכר הסומכת‪:‬‬
‫פחות‬
‫מלופני הצללים‪ :‬אם יש משפה איצטבא ולכוסל‪ .‬השני שהרחיקו‬
‫ממנו ל׳ אמוח‪ :‬פסולה‪ .‬ללא הוכשרו באיצטבא זו אלא שחי לפנוח אופו שסמוך לה מן הצד והאמצעי שראש האיצטבא מגיע‬
‫לו‪ :‬פחוה מד׳ אמוח כשרה‪ .‬שאף הוא הוכשר על ילה לקי״ל )לקמן לף ו‪ (:‬הלכה למשה מסיני למכשרי סוכה על ילי עקימח‬
‫לוסן על ארבע אמוח חסר משהו ומאין סכך העליון המחובר ללופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועקום על כנגד שפח‬
‫האיצטכא‪ .‬וכאן מוללין אח גובהן משפח האיצטבא ולמעלה ואף על פי שמחחחיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשו אינו כלה‬
‫ע״כ זהו גובה חללה והרי נחמעט חללה מחחתיו‪ :‬ביה שנפחה‪ .‬גגו וגגין שלהם חלקים הן ושדן ולא משופעים ונפחח‬
‫הגג באמצעו‪ :‬וסיכן־‪ .‬בסכך כשר על סי הפחח ונמצא סכך הכשר מופלג מן הלפנוח לכל צל‪ :‬פחומ מארבט אמוח כשרה‪.‬‬
‫שלופני הבית נעשין לה לפנות והתקרה פסולה המפסקת בינתיים רואין אותה כאילו היא מן הלוסן ונעקס הדופן על כאן ואין‬
‫כאן סכך פסול אלא לופן ומחובר לסכך כשר‪ :‬ההם הוא‪ .‬לאמר לופן עקומה משוס ללופן לילה חזי ללופן לאינו גבוה‬
‫מכשיעור ואין צדך לעקמו אלא כדי לקרבו לסכך‪ :‬אבל הכא דלא חזי לדופן‪ .‬ועקימוחו משום לליחחזי למיהד לופ! הוא לא‬
‫אמר קא משמע לן‪ :‬וחקק בה‪ .‬גומא באמצע‪ :‬כדי להשלימה לטשרה‪ .‬כנגד הגומא ובאוחה גומא הכשר סוכה באורך ורוחב‪:‬‬
‫פחוח‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ ס״ל מהל׳‬
‫כד‬
‫סוכה הל׳ יג טוש״פ‬
‫או״ח סי׳ מרל״ג סייר‪:‬‬
‫ב מיי׳ שס וסמג עשין‬
‫כה‬
‫ס״נ‬
‫שם‬
‫וטוש׳׳ע‬
‫ומיי׳ סכ״ז מהל׳ טומאת‬
‫מת הלכה ג‪:‬‬
‫כ‪ 1‬ג מיי׳ ס׳׳ל מהלכות‬
‫סוכה הלכה יג וסמג‬
‫כז‬
‫וטוש״ע שס סעיף נ ‪:‬‬
‫ד מיי׳ ס״ה שס הלכה‬
‫טיש״ע שס סעיף‬
‫נ‬
‫ט‪:‬‬
‫כה ה מיי׳ פ״ל שס הלכה‬
‫יל טוש׳׳ע שם סעיף‬
‫ה‪:‬‬
‫כט‬
‫‪,‬‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫ל‬
‫לא‬
‫ו מיי שס טוש״ע שם‬
‫ז מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫ח מיי׳ שס הלכה טו‬
‫טוש׳׳ע שס סעיף י‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫וביטלן‪,‬‬
‫לא‬
‫)הפשר(‬
‫דסתמא‬
‫מכלל‬
‫בטלי‪ .‬היתה גבוהה‬
‫מב׳ אמה והוצין יורדין‬
‫לתוך כ׳ רואים אם צילתן‬
‫של הוצין הללו מרובץ‬
‫מחמתן‪ ,‬כשרה‪ ,‬דחשבינן‬
‫אלו ההוצין הן הן הסכך‪.‬‬
‫היתה גבוהה עשרה טפחים‬
‫והוצין יורדין לתוך עשרה‬
‫טפחים‪ ,‬א( דחה רבא דברי‬
‫אביי ואמר דירה סרוחה‬
‫היא ופסולה‪ .‬היתה גבוהה‬
‫מעשרים‬
‫בה‬
‫ובגה‬
‫]אמה[‬
‫איצטבא כנגד‬
‫האמצעית‬
‫על‬
‫דופן‬
‫כל‬
‫פני‬
‫הסוכה‪ ,‬ויש כזו האיצטבא‬
‫ז׳‬
‫טפחים‬
‫הכשר‬
‫שהן‬
‫סוכה קטנה כשרה‪ .‬בנה‬
‫האיצטבא‬
‫זו‬
‫הצד‪,‬‬
‫מן‬
‫אם יש משפת איצטבא‬
‫ולכותל ד׳ אמות פסולה‪,‬‬
‫פחות מיכן כשרה‪ .‬מאי‬
‫קמ״ל דופן עקומה‪ ,‬תנינא‬
‫שנפחת‬
‫בית‬
‫גביו‬
‫וסיבך‬
‫על‬
‫אם יש בין בוחל‬
‫לסיכוך ד׳ אמות פסולה‪.‬‬
‫ודחינן שאני התם משום‬
‫דבדוכתיה‬
‫היא‪,‬‬
‫דופן‬
‫דפחות‬
‫מכ׳‬
‫סעליא‬
‫אמה‬
‫היא‪ ,‬אבל הכא שזה הדופן‬
‫גבוה יותר מכי אמה‪ ,‬ולגבי‬
‫זו‬
‫היא‬
‫הסוכה‬
‫אימא‬
‫דופן‬
‫לא‪,‬‬
‫פסולה‬
‫קמ״ל‪.‬‬
‫היתה גבוהה מעשרים אמה‬
‫ובנה בתוכה באמצעיתה‬
‫האיצטבא‪ ,‬אם יש משפת‬
‫האיצטבא ולכותלי הסוכה‬
‫ד׳ אמות ריוח לכל רוח‬
‫פסולה‪ ,‬פחות מד• אמות‬
‫כשרה‪ .‬ואתא‬
‫דמכשירץ‬
‫לאשמעינן‬
‫דופן‬
‫עקומה‬
‫ואפילו מכל רוח‪ .‬היתה‬
‫פחותח מי׳ וחקק בתוכה‬
‫להשלימה לי׳ טפחים‪ ,‬אם‬
‫יש משפת חקק ולכותל ג׳‬
‫טפחים ןפסולה[‪,‬‬
‫א( נראה למסר נלנרי רטנו‬
‫וצ״ל וסנר אניי צמימר לאס‬
‫חמתם מרונה מצלתס כשירה‬
‫ודמה רגא וכוי‪.‬‬
‫ד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצות‬
‫ל כ א ב מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫סוכה הל׳ יא טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ חרל סעיף ו‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫פתות מיכן כשרה‪ .‬ולא‬
‫דומה‬
‫לדופן‬
‫דלא‬
‫אמות‪,‬‬
‫עקומה‬
‫מיפסלא‬
‫דלגבי‬
‫בד׳‬
‫אלא‬
‫הדופן‬
‫עקומה הדופן מיהא איתיה‬
‫ולקרוביה‬
‫עד‬
‫הלכך‬
‫דבעינן‪,‬‬
‫הוא‬
‫אמות‬
‫ד•‬
‫כעקומה חשבינן לה‪ .‬אבל‬
‫הכא דלית לדופן ולשוי‬
‫לדופן קאתי‪ ,‬פחות מג׳‬
‫טפחים כלבוד דמי וכשרה‪,‬‬
‫ג׳ טפהים פסולה‪ .‬היתה‬
‫מס׳‬
‫גבוהה‬
‫עמוד‬
‫ובנה‬
‫אמה‬
‫גבוה‬
‫באמצעיתה‬
‫עשרה טפתים‪ ,‬ויש בזה‬
‫הכשר סוכה‪ ,‬סבר אביי‬
‫למימר גוד אסיק מחיצתא‪.‬‬
‫כלומר הבן בלבך כאילו‬
‫חתכתה והעלית מחיצות‬
‫מזה העמוד‪ .‬ודחה רבא‬
‫ואמר‬
‫מחיצות‬
‫בעינן‬
‫הניכרות וליכא‪ .‬תנו רבנן‬
‫ד׳‬
‫נעץ‬
‫וסיכך‬
‫קונדסין‬
‫על גבן‪ ,‬ר׳ יעקב מכשיר‬
‫וחכמים פוסלין‪ .‬ואסיקנא‬
‫אליבא דרב הונא‪ ,‬פליגי‬
‫באמצע הגג והוא הדין‬
‫על שפת הגג‪ ,‬ר׳ יעקב‬
‫סבר גוד‪ ,‬פירוש משוך‪,‬‬
‫מלשון וימשכו ומתרגמינן‬
‫ונגידו‪ .‬כלומר משוך אסיק‬
‫מחיצתא‪ ,‬כדאמרן לעיל‪.‬‬
‫ורבנן סברי לא‪ .‬א( והאי‬
‫דפליג‬
‫ורייקינן‬
‫בארץ‪,‬‬
‫מינה באמצע הגג פליגי‪,‬‬
‫להודיעך כחו דר• יעקב‬
‫דמכשיר‪,‬‬
‫כח‬
‫דלעולם‬
‫דהתירא עדיף ליה‪ .‬פירוש‬
‫קונדיסין‪ ,‬קורות של עץ‬
‫כגון עמודין הן‪ .‬ואם הן‬
‫שאם‬
‫עבים‬
‫טפח‬
‫בהן‬
‫יחקקו‬
‫לכאן‬
‫יש‬
‫וטפח‬
‫לכאן‪ ,‬וכשתעמידהו בזוית‬
‫סוכה נראה‬
‫ממנו‬
‫טפח‬
‫לרוח אחרת וטפח לרוח‬
‫אחרת הסמוכה‪ ,‬נידון כשני‬
‫)דיומדין( ]עמודין[‪ .‬פירוש‬
‫יון קורץ לשנים‬
‫בלשון‬
‫דיו‪ ,‬נמצא פי׳ דיומדין שני‬
‫עמודץ‪ ,‬כלומר שני פסץ‬
‫ושל טפח טפח עומדין‪.‬‬
‫תגו רבנן נעץ ד׳ קונדיסין‬
‫וסיכך על גבן‪ ,‬ר׳ יעקב‬
‫אומר‬
‫שאילו‬
‫רואץ כל‬
‫יחקקו ויחלקו ויש בהן‬
‫טפח לכאן ]וטפח לכאןן‬
‫נירון משום דיומד‪ .‬שהיה‬
‫ר׳‬
‫יעקב‬
‫סוכה‬
‫אומרים‬
‫אומר‬
‫טפח‪.‬‬
‫עד‬
‫דיומדי‬
‫וחכמים‬
‫שיהו‬
‫שתי‬
‫דפנות כהלכתן ושלישית‬
‫אפי׳ טפח‪ .‬ופשוטות הן‪.‬‬
‫פיםקא‬
‫ושאינה גבוהה‬
‫עשרה טפחים‪ .‬אתמר רב‬
‫•ר־‬
‫״אמרי‬
‫יוחנן‬
‫לה‬
‫כולי‬
‫מתנו‬
‫ור־‬
‫חנינא‬
‫סדר‬
‫מועד‬
‫חביבא‬
‫רב‬
‫כל כי האי גוונא זוגא‪,‬‬
‫חלופי( חלופי ר׳‬
‫וזווא‬
‫ועייל‬
‫יוחנן‬
‫יונתן‪.‬‬
‫ר׳‬
‫ארון ט׳ טפחים וכפורת‬
‫טפח‪ ,‬הרי עשרה‪ ,‬וכתיב‬
‫־נועדתי לך שם‪ .‬כלומר‬
‫כיון‬
‫יש‬
‫שמצאנו כי הארון‬
‫בו‬
‫עשרה‬
‫טפחים‪,‬‬
‫וכתיב השמים שמים לה׳‬
‫והאח‬
‫נתן‬
‫לבני‬
‫אדם‪,‬‬
‫‪:‬מצא למעלה מארון רשות‬
‫אחרת‪.‬‬
‫•(( נ״ל דצ״ל והאי דפליגי‬
‫•‪:‬נרייתא אחריתי מען נאק‬
‫לייקינן מינה‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון ם וכה‬
‫פחות משלשה‪ .‬כלכול הלכה למשה מסיני וחשביכן ליה כאילו החקק‬
‫פחות משלשה טפחים כשרה‪ .‬מכאן קשיא לפי מה שפי׳ בקונט׳‬
‫לבול ומגיע על הכוחל‪ .‬לכול סניף אפושטי״ץ בלע״ז לכר שמאריכין‬
‫בריש פרק שני לגיטין )לף טו‪ (:‬גבי גילור חמשה ומחיצה‬
‫אותו על ילי סניפין כדי לסנוף חקק על חקק‪ :‬התם ראיתיה לדופן‬
‫חמשה אין מצטרפין לאם היה חדץ עמוק חמשה ומקיפו מחיצה‬
‫פחות מארבע אמות‪ .‬התם לאיכא שס לופן עליו לכל לופן שאינו‬
‫חמשה אין מצטרפין להיות בתוכו רשוח היחיל הא אשכחן הכא לענין‬
‫פחוח מי׳ שמו לופן ואפילו גבוה עד‬
‫סוכה רמצטרפין וכן בפ״ק לשבח ‪1‬לף‬
‫לרקיע הלכך על ארבע אמוח חסר‬
‫‪ >:r‬גבי ביח לאין פוט עשרה לאם‬
‫פחות משלשה טפהים כשרה מאי שנא‬
‫משהו אגמריה רחמנא למשה רופן‬
‫חקק בו ארבעה על ארבעה חשיב‬
‫חתם דאמרת פחות מארבע אמות ומאי שנא‬
‫עקומה‪ :‬הכא‪ .‬פחות מי׳ אין שס‬
‫טליה רשוח היחיל מיהו ההיא איכא‬
‫חתם‬
‫הנא דאמרת פחות משלשה טפחים‬
‫לופן עליו אלא השתא הוא לבעינן‬
‫ללחוח שחקק ארבעה בעומק עשרה‬
‫ראיתיה לדופן פחות מארבע אמות םגיא‬
‫לשוייה לופן הלכך במה שאינו לופן‬
‫ועול מקשה רבינו חס מהא לאמר פ׳‬
‫הבא לשוויי לדופן פהות משלשה טפחים אין‬
‫לא אגמרי׳ רחמנא להא לופן עקומה‬
‫בחרא רעירובין )לף צ ט ‪ 0‬ובשבח פרק‬
‫אגמרי׳ והאי לאו לופן הוא והלכך‬
‫הזורק <לף צט‪ (.‬לבור וחולייחה‬
‫אי לא לא היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה‬
‫פחוח מג׳ טפחים בכל רוכמא לבול‬
‫מצטרפין לעשרה ועול אמרינן בסוף‬
‫בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפהים ויש בו‬
‫הוא שפיר למי ואי לא לא‪ :‬ובנה בה‬
‫פרק כל גגות ) ע י מ ב י ן צג‪ (:‬גבי שחי‬
‫הכשר סוכה סבר אביי למימר גור אסיק‬
‫עמוד גבוה עשרה‪ .‬רחוק מן לפנוח‬
‫חצירופ זו למעלה מזו רש גילול חמשה‬
‫מחיצתא א״ל רבא בעיני! מחיצות הניכרות‬
‫הרבה ובו הכשר סוכה שיש בראשו‬
‫ומחיצה חמשה למולה רב חסלא‬
‫א‬
‫וליכא ת״ר נעץ ארבעה יקונדיסין וםיכך על‬
‫שבעה ‪0‬ומשהו על שבעה ומשהו‪ :‬גוד‬
‫בחחחונה הואיל ורואה פני עשרה‬
‫גבן ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין אמר‬
‫אסיק מחיצתא‪ .‬של עמול שמבחוץ‬
‫למערכת שנים ולא מערבח אחל אלא‬
‫רב הונא מהלוקת על שפת הגג דר׳ יעקב‬
‫סביב הגביהה עשרה סביבוח ראשו‬
‫יש לומר לגילול חמשה ומחיצה חמשה‬
‫והרי יש בהן גובה י׳ וחשובה סוכה‬
‫לענין שחי חצירוח זו למעלה מזו איירי‬
‫סבר אמרינן גור אסיק מחיצתא ורבנן םברי‬
‫על ראשו ולופני העמול לופנוחיה על‬
‫ולענין עליונה כלמוכח סוגיא לכל‬
‫לא אמרינן גוד אםיק מחיצתא אבל אבאמצע‬
‫ילי גול אסיק וסכך של מעלה כשר‬
‫גגוח ולענין עירוב אי נמי לענין תל‬
‫הגג דברי הכל פסולה ורב נחמן אמר‬
‫לה לאינו למעלה מכ׳ מראש העמול‪:‬‬
‫ברשות הרבים גבוה חמשה והקיף על‬
‫באמצע הגג מחלוקת אינעיא להו באמצע‬
‫מחלוקת על שפת הגג‪ .‬למחיצת הבית‬
‫גביו מחיצה חמשה ללא חשיב רשות‬
‫הגג מהלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל‬
‫חחחיה כנגל בין הקונליסין ואיכא‬
‫היחיל לענין שבת וא״ת ויחשבה רשוח‬
‫ב‬
‫כשרה או דלמא בין בזו ובין בזו מהלוקת‬
‫למימר גול אסיק והכא לא אמרינן‬
‫היחיל מטעם לאי בעי מנח עליה‬
‫תיקו מיתיבי נעץ ד׳ קונדיםין בארץ וסיכך על‬
‫לבעינן מחיצות ניכרות‪ :‬אגל באמצע‬
‫מילי ומשחמש כראשכחן בריש חלון‬
‫הגג‪ .‬שאין תחתיה מחיצות סביב‬
‫)שס דף עח‪ .‬ושם( גבי עמול ברשות‬
‫גבן ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין והא ארץ‬
‫לברי הכל פסולה ולא לייה בארבעת‬
‫הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה‬
‫דכאמצע הגג דמי וקא מכשיר רבי יעקב‬
‫הקונליסין להיות לה שם ד׳ מחיצות‪:‬‬
‫ונעץ בו יחל כל שהוא מיעטו ואם‬
‫תיובתא דרב הונא תיובתא ועוד באמצע‬
‫הכי גרסינן ורב נחמן אמר באמצע‬
‫מילאו כולו ביחלוח חשיב כולו רשוח‬
‫הוא דפליגי אבל על שפת הגג דברי הכל‬
‫הגג מחלוקת‪ .‬ועל ילי הקונליסין ר׳‬
‫היחיל הואיל ואי בעי מנח ליה מילי‬
‫כשרה *לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא‬
‫יעקב מכשירה וכגון שהן רחב טפח‬
‫ומשחמש ולייק לה מהא לאמר רבי‬
‫בתרתי אמר לך רב הונא פליגי באמצע הגג‬
‫לכל צידיהן לאיכא שם מחיצוח טפח‬
‫יוחנן בור וחוליא מצטרפין לעשרה‬
‫והוא הדין על שפת הגג והאי דקמיפלגי‬
‫מצפון ללרוס ושם מחיצות טפח ממזרח‬
‫כלומר וט היכי למצטרפי לעשרה‬
‫למערב בכל אחח ואחח כללקמן ורבנן‬
‫לענין עומק הוא הלין למצטרפי‬
‫באמצע הגג להודיעך כחו דר׳ יעקב דאפילו‬
‫סברי לא מתכשרא אלא בשתי מחיצוח‬
‫לארבעה לענין רוחב לממחני׳ לשבח‬
‫באמצע הגג נמי מכשיר ת״ר ״נעץ ארבעה‬
‫כהלכתן כשיעור משך סוכה ובשלישית‬
‫המוצא‬
‫פרק הזורק )לף צט‪ (.‬ובפרק‬
‫קונדיםין בארץ וםיכך על גבן ר׳ יעקב אומר‬
‫אפילו טפח‪ :‬אבל בשפת הגג דברי‬
‫חפילין )עירובין לף צט‪ >:‬לקחני חוליית‬
‫רואין כל שאילו יחקקו ויחלקו ויש בהן טפח‬
‫הכל כשרה‪ .‬לאמרי׳ גול אסיק‪ :‬דכי‬
‫הבור שהן גבוהין עשרה ורחבין ל׳‬
‫לכאן וטפח לכאן נידונין משום דיומד ואם‬
‫אמצע הגג דמי‪ .‬לאין מחיצות תחתיה‬
‫דייק לה ר׳ יוחנן וכי היט לקחני‬
‫לאו אין נידונין משום דיומד שהיה רבי יעקב‬
‫לנימא גול אסיק‪ :‬תיובחא דרב הונא‪.‬‬
‫עשרה קחני נמי ל׳ ואמאי חשיב רשוח‬
‫אומר דיומדי םוכה טפח וחכמים אומרים עד‬
‫ראמר אבל באמצע לברי הכל פסולה‪:‬‬
‫היחיל הא לא משחמש ליה ברוחב‬
‫באמצע הגג הוא דפליגי‪ .‬הש״ס הלר‬
‫שהאויר מפסיק אלא מאי איח לך‬
‫שיהו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפה‪:‬‬
‫ודייק ממתניתא לאותבי תיובתא‬
‫למימר למנח ליה מילי ומשפמש ה״נ‬
‫ושאינה גבוחח עשרח טפחים‪ :‬מגלן אתמר‬
‫אחריחי‪ :‬בתרתי‪ .‬חלא למאי לאמר‬
‫וי״ל להכא מיירי בחל שהוא רחב‬
‫רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו‬
‫באמצע הגג לברי הכל פסולה ומחני׳‬
‫הרבה בעשר אמות או בעשרים כעין‬
‫״בכולה סדר מועד כל פ׳ האי זוגא חלופי‬
‫קחני לבה סליגי וחלא למאי לאמר‬
‫חצר ללא שייך להחשיבו רשות היחיל‬
‫י‬
‫רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן >ארון תשעה‬
‫מחלוקת על שפת הגג ואנן מצינו‬
‫מטעם דאי מנח עליה מילי אלא ברבר‬
‫ה ( וכפורת טפה הרי כאן עשרה וכתיב‬
‫למילק ממתני׳ לבשפת הגג לברי הכל‬
‫צר כעין עמול רוחב ל׳ וא״ח בפ״ק‬
‫‪1‬ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת‬
‫כשרה‪ :‬כל שאילו יחקקו ויחלקו‪.‬‬
‫לשבח <לף ז‪ (:‬גבי כיח שאין חוכו‬
‫בקונליסין עגולין קא אמר רואין כל‬
‫עשרה וחקק בו להשלימו לעשרה‬
‫ותניא‬
‫שיש בעוביין כל כך שאילו יחקק וינטל עובי עיגולן וירבעוס ויחלקו‬
‫אמאי לא מחלק כי האי גוונא אס יש משפח חקק ולכוחל שלשה טפחים‬
‫ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן ולאחר שירבעוס יחלקוס מבפנים‬
‫ויש לומר ללא למי רשות שבת שהוא למנוע רגל רכים לסוכה לבעינן‬
‫ויעשו אוחס כעין מרזבים שלנו שיש להם שחי לפנוח שאס אפה זוקפן‬
‫מחיצות סמוכות לסכך‪ :‬ניעי׳ תוס׳ שבת ז‪ :‬ל׳׳ה ואס[‬
‫אחל מלפנותיה עומד ממזרח למערב והשני מצפון לדרוס‪ :‬נידון משום‬
‫סבר אכיי למימר גור אסיק מחיצתא‪ .‬לבסוף מסיק בעינן מחיצוח‬
‫דיומד‪ .‬אתה לנו להכשיר כרין שאמרו חכמים לענין פסי ביראות‬
‫הניכרוח ולא למי לסיכך על גכי אכסלרה שאין לה סצימין‬
‫בעירובין <לף יז‪ 0‬שניתרין בארבעה ליומלין ועל שם שיש לכל‬
‫לשילהי פירקין <לף יח‪ >:‬לפי חקרה חשיב שפיר מחיצוח הניכרוח‪:‬‬
‫אחל שחי מחיצות קרי להו ליומלין ליו עמולין שני עמורין‪:‬‬
‫אבל על שפת הגג כשרה לדברי הבל‪ .‬לחשיכ מחיצוח ניכרוח‬
‫שהיה רבי יעקב אומר דיומדי סוכה דיו בטפח‪ .‬ולא כשל פסי‬
‫טפי מעמול משוס לניכרוח בביח‪:‬‬
‫דיומדי סוכה טפח‪ .‬והא לבעינן אמה גבי פסי ביראוח פרק‬
‫עושין פסין )עירובי! לף יז‪ >:‬גבי מחיצות שבח החמירו‪:‬‬
‫עשרה טפחים מנלן‪ .‬והא לבעינן נמי גבי שבח מחיצה‬
‫עשרה מהכא ילפינן‪:‬‬
‫ביראות שהצריכוס אמה לכאן ואמה לכאן ועל כרחיך הא לרבי‬
‫יעקב לאמר יחקקו ויחלקו בעגולין קאמר לאי במרובעין לא אמר‬
‫אלא יחלקו רהכי אמרי להו בעירובין‪ :‬שהים כהלכתן‪ .‬באורך כל‬
‫הסוכה וברחבה אחל לארכה ואחל לרחבה‪ :‬ושלישיה אפילו טפח‪.‬‬
‫להכי אגמריה רחמנא למשה מסיני רבשלישיח סגי ליה בטפח‪:‬‬
‫יו״ל‬
‫רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מהנו‪ .‬להך מילחא ללקמן‪ :‬בכולי סדר מועד‪ .‬כל היכא לאמרינן האי זוגא כי הללי בשמעחא‬
‫איכא אמוראי למחלפי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן‪ :‬ארון תשעה‪ .‬גובהו לכתיב ]שמות כה[ ואמה וחצי קומחו ואמה בת ששה טפחים‪:‬‬
‫וחניא‬
‫מםורת הש״ם‬
‫גי׳‬
‫א(‬
‫קונטסין‬
‫העריך‬
‫נטי׳׳ח‪ ,‬צ( ]מוספת׳ ס״א‬
‫ה״טו‪ ,‬ג( שגת גל‪ :‬מגילה‬
‫ז‪ ,.‬ו ( שנת צנ‪ .‬עירוני! ד‪:‬‬
‫סגהדרין ז‪ ,.‬ה( נלה ט‪,:‬‬
‫ו( ועי׳ רש״א מ״ש על רש׳׳י‬
‫ללעיל ע״א ל״ה אס יש‬
‫נה[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ונועדתי‬
‫‪.1‬‬
‫שם‬
‫לך‬
‫ודברתי‬
‫אתף‬
‫מעל‬
‫הבפרת‬
‫מבין‬
‫שני‬
‫הבךבים‬
‫א ש ר על אוץ‬
‫הערת‬
‫את‬
‫א‪.‬צוה‬
‫אותך‬
‫ישראל‪:‬‬
‫אשר‬
‫כל‬
‫בני‬
‫אל‬
‫שמות כה כב‬
‫גליון הש״ם‬
‫גם׳ לימא תיהו׳ תיוכתיה‬
‫דד״ה‬
‫כעין‬
‫בתרתי‪.‬‬
‫זה‬
‫לקמן לף נא ע״א גיטין לף‬
‫מא ע״נ‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫אפושטי״ץ‪ .‬נוסף‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫בכולה‬
‫סדר‬
‫מועד כל‬
‫זה‬
‫ארנע‬
‫כי האי זוגא‪ .‬שהוזכרה‬
‫שס‬
‫זוג‬
‫חכמיס הללו‬
‫חלופי‬
‫ר׳‬
‫של‬
‫ומגילה ז‪.(.‬‬
‫יוחנן‪.‬‬
‫יש‬
‫מחליפין ר׳ יוחנן ומעייל‬
‫‪,‬‬
‫ר׳ יונתן <שבת נד‪:‬ן‪ .‬הרי‬
‫כאן‬
‫עשרה‪.‬‬
‫גיבה‬
‫הקרקע !סנהדרין ז‪.‬׳‪.‬‬
‫מן‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( נשנמ פח‪ ,[:‬נ( רש״ל‬
‫האמר‪ ,‬ג( נר״ה ל‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫ד( ]שנח שג‪ ,[:‬ה( ]וע׳׳ע‬
‫תוס׳ ע״ז יח‪ .‬ל״ה הוגה‬
‫שנועות לה‪ .‬ר״ה‬
‫ותוס׳‬
‫כאלף[‪ ,‬ו( ]רשנ׳׳ס רש״ש[‪,‬‬
‫ז( ]ועי׳ מוס׳ יומא כה‪ .‬ל׳׳ה‬
‫נוטל[‪ ,‬ח( נצ׳׳ל ומגנעוח‬
‫תעשה להס[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫השמים שמים ליי‬
‫‪.1‬‬
‫ו ה א ר ץ נתן לבני אךם‪:‬‬
‫תהלים קטו טז‬
‫‪ .2‬וירד ין ע ל הר סיני‬
‫א ל ר א ש ההר ף ק ך א יי‬
‫א ל ר א ש ההר‬
‫לנישה‬
‫ד ע ל משה‪:‬‬
‫‪.3‬‬
‫שמות יט כ‬
‫ועמדו רגליו ביום‬
‫על‬
‫ההוא‬
‫אשר‬
‫הזוזים‬
‫הר‬
‫ירושלם‬
‫על פני‬
‫מקדם ונבקע הר הזיתים‬
‫מחציו מזרחה ף מ ה גיא‬
‫מ א ד ו מ ש חצי‬
‫גדולה‬
‫צפונה‬
‫ההר‬
‫נגבה‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫וחציו‬
‫זכריה יד ד‬
‫ובלשה‬
‫אל‬
‫גנלה‬
‫האלהים ויקרא אליו ץ‬
‫ההר‬
‫מן‬
‫כה‬
‫לאניר‬
‫תאמר לבית יעלןב ותגיד‬
‫לבני ישראל‪:‬‬
‫שמות יט ג‬
‫ויהי המה‬
‫‪.5‬‬
‫הלוף‬
‫הלכים‬
‫ודבר והנה ר כ ב‬
‫א ש וסוסי א ש ויפרדי בין‬
‫שניהם‬
‫אלקהו‬
‫ויעל‬
‫בסערה השמים‪:‬‬
‫מלכים ב ב יא‬
‫‪ •6‬מאחז ?ני כסה פךשז‬
‫איוב כו ט‬
‫עליו עגנו‪:‬‬
‫‪ .7‬ו ע ש ו ארון עצי שטים‬
‫אמתים‬
‫ארכו‬
‫והצי‬
‫ואמה וחצי ךחבי ואמה‬
‫וחצי קמתו‪:‬‬
‫שמות כה י‬
‫ועשית‬
‫לו מסגרת‬
‫‪.8‬‬
‫טפח סביב ןעשית זר זהב‬
‫למסגרתו סביב‪:‬‬
‫שמות כה כה‬
‫‪ .9‬ולקח מדם הפר והזה‬
‫באצבעו ע ל פני הכפרה‬
‫קדמה ולפני הבפךת לזה‬
‫פעמים‬
‫שבע‬
‫באצבעו‪:‬‬
‫מן הדם‬
‫ויקרא טז יד‬
‫מוסף רש״י‬
‫מרובה‬
‫תפשת‬
‫תפשת‪ .‬כל מקוס שתמצא‬
‫לרסס‬
‫שני‬
‫חופש‬
‫אחד‬
‫מדונה ואחל חופש מועט‪,‬‬
‫טונ לך לתפוש אח המועט‪,‬‬
‫היה‬
‫שאפילו‬
‫לתפוש‬
‫לך‬
‫אח המרונה ותתפוש את‬
‫המועט תסיסחך מפיסה‪,‬‬
‫שיש נכלל המדונה המועט‪,‬‬
‫אנל אס חתפוש המרונה‬
‫והיה לך לתפוש המועט‪,‬‬
‫נמצאת שתפשת שלא כלח‬
‫יז‪.‬‬
‫!חגיגה‬
‫ערכץ‬
‫וכעי־ז‬
‫ד‪ :‬ו ר א ה ח ו ל י ו קלח‪ .‬ה ו ב א‬
‫במוסף‬
‫ו־ה‬
‫רש־י‬
‫ד‪.!:‬‬
‫מלמעלה‬
‫יו״ד‬
‫ה״א‬
‫וקדש‬
‫ל מ ״ ד מלמטה‪.‬‬
‫כלומר השס שלס נשיטה‬
‫עליונה וקלש למ״ל נשיטה‬
‫תחתונה‪,‬‬
‫שאר‬
‫מן‬
‫שלא‬
‫להקליס‬
‫אותיות‬
‫למעלה‬
‫השס‪,‬‬
‫שיטין‬
‫מאחר‬
‫היו‪,‬‬
‫ורטנו‬
‫ששני‬
‫הלה‬
‫שונה קולש לה׳ מלמטה‬
‫)צ׳׳ל‪ :‬קולש מלמטה לה׳‬
‫מלמעלה‪.‬‬
‫מסוה״ש( והיא‬
‫היא ו ש ב ת סג‪.(:‬‬
‫ף•‬
‫יי•‬
‫יו״ד ה״א מלמעלה‪ .‬אע״פ שיו״ל ה״א שם גמור אין זה הוגה‬
‫ותניא מטולם לא ירדה שכינה למטה‪ .‬וקרא כחיב לעל כפורח ירל‬
‫שם באותיותיו אם מזכיר שתי אוחיוח כיון לאינו מזכירם‬
‫ש״מ למעלה מעשרה מיפסקא רשוחא‪ :‬למטלה מטשרה טפחים‪.‬‬
‫לשס שם שלם ועול ההוגה שם באותיותיו פירש בקונטרס שלורש‬
‫חירוצא הוא‪ :‬שפירש שדי מזיו שכינסו‪ .‬פרשז נוטריקון קא לריש‪:‬‬
‫אותיות של שם בן ארבעים ושתים ואעפ״כ נזהרין בכל השמותה‪:‬‬
‫מדת קומתה לא נתנה‪ .‬מלת עוביה היא קומתה שהיא היפה לארון‬
‫קדש למ״ד מלמטה‪ .‬י״מ למטה‬
‫ככסר תיבה‪ :‬מסגרת‪ .‬שפה כעין‬
‫ממש זה למעלה מזה ולא‬
‫לבזבזין סביב השלחן‪ :‬תפשת מרובה‬
‫ותניא ר׳ יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה‬
‫מיסתבר לאין זה כלרך קריאתו אלא‬
‫כוי‪ .‬כל לבר שמשמעו מרובה ומועט‬
‫למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר‬
‫יש לפרש זה שלא כנגל זה קלש‬
‫אס תפשת אח המועט יפה פפשח‬
‫‪1‬השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם‬
‫למייל בחחילת שיטה התחתונה ושם‬
‫לכציר מהכי לא משמע ואס ימצא‬
‫ולא ירדה שכינה למטה והכתיב וירד ה׳ על‬
‫שהיה לך לתפוס המרובה הרי‬
‫הר סיני למעלה מעשרה טפהים והכתיב‬
‫הוסיפו לך ולא נטלו ממה שבילך‬
‫ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים‬
‫כלום ואם תפשת המרובה לא תפשת‬
‫למעלה מעשרה טפחים ולא עלו משה‬
‫שאתה נראה כשקרן בלבריך ושמא‬
‫המועט יש לך לתפוס ואתה הרכית‬
‫ואליהו למרום והכתיב ומשה עלה אל‬
‫לחסוס חסרו לך ממה שבילך והיינו‬
‫האלהים למטה מעשרה והכתיב ויעל אליהו‬
‫לא תפשת אבל כשתתפוש המועט אם‬
‫בסערה השמים למטה מעשרה והכתיב‬
‫יוסיפו טוב ואס לאו מה שתפשת‬
‫מאהז פני כסא פרשז עליו עננו ״ואמר ר׳‬
‫תפשת ומשל הוא‪ :‬וגילן* מצין‪ .‬שהוא‬
‫תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו‬
‫מועט ממסגרת‪ :‬קדש למ״ד מלמטה‬
‫עליו למטה מעשרה מכל מקום מאחז פני כםא‬
‫גרסינן‪ :‬אני ראיתיו ברומי‪ .‬שהכניסוהו‬
‫כתיב אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד‬
‫לאוצר המלך כלאמרינן במעילה‬
‫)לף ‪ o r‬בבן תלמיון‪ :‬תכשיט‪.‬‬
‫עשרה ונקט ביה בשלמא ארון תשעה דכתיב‬
‫מלבוש לאלם‪ :‬מזר‪ .‬של ארון או‬
‫ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו‬
‫של מזבח או של מסגרת‪ .‬זר אינו כלי‬
‫ואמה וחצי רהבו ואמה וחצי קומתו אלא‬
‫אלא תיקון כלי לקשטו‪ :‬מסגרת נמי‬
‫כפורת טפח מנלן דתני רבי חנינא כל הכלים‬
‫הכשר‪ .‬קישוט שלחן הוא‪ :‬למטה‬
‫שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן‬
‫היתה‪ .‬מרגל לרגל היחה נחונה‬
‫ומדת רחבן ומדת קומתן כפורת מדת ארכה‬
‫בראשם ולף השלחן מונח עליו‪ :‬הניחא‬
‫ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה‬
‫כוי‪ .‬פלוגחא במנחוח )לף צ ו ‪ : ( :‬מאי‬
‫איכא למימר‪ .‬אליליף מינה נילף מזר‪:‬‬
‫צא ולמד מפחות שבכלים שנאמר ועשית‬
‫ואין פנים‪ .‬של אלם פחותין מטפח‪:‬‬
‫לו מסגרת טפה סביב מה להלן טפח אף‬
‫בר‬
‫כאן טפה ונילף מכלים גופייהו תפשת מרובה‬
‫לא תפשת ״תפשת מועט תפשת ונילף מציץ דתניא י> ציץ דומה כמין טס‬
‫של זהב ורחב ב׳ אצבעות ומוקף מאזן לאזן וכתוב עליו ב׳ שיטין יו״ד‬
‫ה״א מלמעלה וקדש למ״ד מלמטה וא״ר אליעזר בר׳ יוסי אני ראיתיו ברומי‬
‫וכתוב עליו קדש לה׳ בשיטה אהת דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט‬
‫ונילף מזר דאמר מר זר משהו דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי אי‬
‫הכי מסגרת נמי הכשר כלי הוא מסגרתו למטה היתה הניהא למאן דאמר‬
‫מסגרתו למטה היתה אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה מאי איכא‬
‫למימר האי הכשר כלי הוא אלא דנין דבר שנתנה בו תורה מרה מדבר שנתנה‬
‫בו תורה מדח ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל רב הונא‬
‫אמר מהכא על פני הכפורת קדמה ואין פנים פהות מטפה ואימא כאפי‬
‫דבר‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫א(‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫‪9‬‬
‫לא‬
‫סוכה‬
‫כסוף שיטה עליונה‪:‬‬
‫מסגרתו למטה היתה‪ .‬משמע‬
‫לא‬
‫ללליליה‬
‫מכאן‬
‫היחה מסגרח הכשר כלי שלא היחה‬
‫מסגרת בשלחן אלא ברגל היחה‬
‫מונחת בראשה ולף השלחן מונחת‬
‫עליה ולא כמו שמפרש ר״ת ללמאן‬
‫לאמר למטה היתה מחוברת נמי‬
‫בשלחן משום לקשי׳ ליה הא לאמר‬
‫ר׳ יוחנן פרק שחי הלחם)מנחות לף צו‪(:‬‬
‫למאן לאמר למטה היתה טבלא‬
‫המתהפכת טמאה ובפרק אלו מומין‬
‫) נ ט ר ו מ דף לח‪ (.‬לא משכחת טומאה‬
‫לאורייחא לאין לו תוך בכלי שטף‬
‫אלא בהנך לחזו למלרסות ובפרק‬
‫המוכר את הביח )‪3‬״ג לף סו‪ (.‬גבי‬
‫רף של נחתומין מסקינן שאני פשוטי‬
‫כלי עץ לרבנן ולא מיסחבר למימר‬
‫לאחא כמאן ראמר מסגרחו למעלה‬
‫היחה ללההוא נמי אמר במנחוח )לף‬
‫צו‪ (:‬טבלא המפהפכח חיבעי ומחוך‬
‫כך היה לוחק רבינו חס ללמאן לאמר‬
‫מסגרחו למטה היחה היה לה בית‬
‫קיבול מלמטה והיינו מתהפכח שאם‬
‫היתה מתהפכת היה לה בית קיבול‬
‫מלמעלה ולכך טמאה טפי משאר‬
‫פשוטי כלי עץ וזה לא יחכן כלמוכח‬
‫הכא וצריך לומר להא לאמרינן גבי‬
‫לף של נחחומין לרבנן היינו כמאן‬
‫לאמר מסגרתו למעלה היתה למלרבנן‬
‫טמאה ומלאורייתא תיבעי ור׳ אליעזר‬
‫למיקל משוס לשמא מלאורייתא‬
‫טהורה א״נ ההוא שנויא לפ׳ המוכר‬
‫אח הביח ללא כרבי יוחנן ומסקנא‬
‫לא קאי וכן פירש שם רשב״אי( לההיא‬
‫מסקנא לא קיימא ועול י״ל להא‬
‫למיבעיא לן בטבלא המתהפכת היינו משוס למשמשת אמ האלם ומשמשי משמשי אלם כרתניא בחורח כהנים פרשח ויהי ביוס השמיני‬
‫כלי עץ יכול אף הסולס והקולב והנחוחא והמנורה ח״ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא אח השלחן ואת הטבלא ואת הלולבקי‬
‫ח״ל כל כלי ריבה מה ראיח לרבוח אח אלו ולהוציא אח אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת״ל שק מה שק מיוחל שמשמש אלם ואת משמשי‬
‫אלם אף אני מרבה אח השלחן ואת הטבלא ואח הלולבקי שמשמש אלס ואח משמשי אלס ומוציא אני אח הסולם שמשמש אלם ואינו‬
‫משמש אח משמשי אלס וקולב והנחוחא והמנורה שמשמש אח משמשי אלם ואינו משמש אלם ועל כרחין כשאין ראדן למררס מיירי מללא‬
‫נקט מטה כסא וספסל ועול להוי מצי לרבויינהו ממשכב וכשאין להם ביח קיבול נמי מיירי מללא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן ומיבעיא‬
‫לן במנחוח )שס( אי לרשה גמור׳ או אסמכחא בעלמא משוס לעל כרחיך אפילו למ״ל מסגרתו למטה אע״פ שכל הלרשוח צריכומ ההיא‬
‫לת״כ לרברי משמשי אלם ומשמשי משמשי אלם והשלחן הטהור אצטריך ללמל שמגביהין אוחו לעולי רגלים מ״מ לענין טבלא לאו לרשה‬
‫גמורה לטבלא המתהפכפ נפקא לן משלחן הטהור והשתא לף של נחתומין לפשיטא לן שהיא מלרבנן אינה משמשת אלס ומשמשי אלם והא‬
‫למשמע בכל לוכפא לפשוטי כלי עץ אפילו טומאה לרבנן ליח בהו כלמשמע בריש חולין )לף ג‪ .‬ושס> רקאמר טמא במוקלשין שבלק‬
‫קרומיח של קנה ושחט בה ועל כורחין כשעשאה כלי מיירי לעולה טעונה כלי ובפ׳ בכל מערכין )עירובי! לף לא‪ (.‬לשקיל ליה בפשוטי כלי‬
‫עץ ובפרק כל הכלים )שבת לף ק כ ג ‪ 0‬גבי קנה של זיפים רפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ״ק לשבח )לף ‪ U P‬כלי עץ וזכוכיח פשוטיהן‬
‫טהורין אפילו מררכגן לומיא לכלי זכוכימ ולקמן בפירקין )לף י ב ‪ 0‬לאמר סיככה בחצים זכרים כשירה ואי מקבלי טומאה אפילו מלרבנן‬
‫הוו ססולין לסיכוך לאפילו מטלניוח שאין בהן שלש על שלש ואניצי פשפן פסלינן אף על גב ללא מקכלי טומאה כל הני לא למו ללף של‬
‫נחחוס מחמפ שהלפין רחבין וראוי להניח עליהן לבר גזרו עליהן ללמו לביח קיבול כלפירש בקונטרס במנחות )לף צו‪ (:‬למהאי טעמא‬
‫טמאה טבלא המחהפכח מלאורייחא למ״ל מסגרחו למטה היחה ואי הוה מצי למימר לף של נחחומין הוה כטבלא המשמשח אלס‬
‫ומשמשי אלם כל שכן לניחא טפי ללא למו לכל הני לאפילו מלרבנן טהורין‪:‬‬
‫ואל יוניה ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מרה‪ .‬והא לאמר לעיל לציץ רחב שתי אצבעוח אין זה אלא מלרבנן משוס לכחיב )שמות כת( על‬
‫מצחו שיעור מצחו וסחס מצח רוחב שחי אצבעוח ומיהו ריב״א מפרש י( הציץ היה מונח בראש משוס לקשיא ליה מאי שנא גבי כהן‬
‫גלול לקראה מצנפת כלכתיכ )שס מ י ( ושמת המצנפח על ראשו וכחיב )ויקרא ‪ w‬ובמצנפח בר יצנף ואמר פ״ק לגיטין )לף ז‪ .‬ישם( בזמן‬
‫שהמצנפת כראש כהן גלול תהא עטרה כראש כל אלם וככהן הליוט קראה מגכעות כלכתיכ )שמות כח> יי()ועשית להם מגכעות( אלא ולאי‬
‫משונוח היו זו מזו לשל כהן הליוט גלולה משל כהן גלול שהציץ היה לוחה אותה וכן התפלין כלאמרינן בסרק שני לזבתיס )לף יט‪ (.‬שערו‬
‫היה נראה בין ציץ למצנפח ששם מניח חפלין וכהן הליוט אע״ג להוה ליה נמי חסלין היה יכול להניחם במקום שכהן גלול מניח אח‬
‫הציץ‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל ג א מיי׳ פ״ט מהלכות‬
‫כלי המקדש הלנה א‬
‫שמג עשץ קעג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ותניא ר׳ יוסי אומר מעולם‬
‫לא ירדה שכינה למטה‪.‬‬
‫והכתיב‬
‫ולא‪,‬‬
‫ה׳‬
‫וירד‬
‫על הר סיני‪ ,‬והא כתיב‬
‫ועמדו רגליו ביום ההוא‪.‬‬
‫למעלה‬
‫ושנינן‪,‬‬
‫טפחים‪ .‬ולא‬
‫ואליהו‬
‫מעשרה‬
‫עלו משה‬
‫והכתיב‬
‫למרום‪,‬‬
‫ומשה עלה אל האלהים‪,‬‬
‫וכתיב ויעל אליהו בסערה‬
‫השמים‪.‬‬
‫ושנינן‪,‬‬
‫למטה‬
‫מעשרה‪.‬‬
‫והכתיב‬
‫מאחז‬
‫פני כסא פרשז עליו עננו‪,‬‬
‫ר׳‬
‫ואמר‬
‫מלמד‬
‫נחום‬
‫שפירש שדי מזיו שכינתו‪.‬‬
‫ושנינן פרשז עננו עליו‪,‬‬
‫מכל מקום מאחז פני כסא‪,‬‬
‫מכלל שיש שם אחיזת יד‪.‬‬
‫שרבב לו הכסא‬
‫ושנינן‬
‫ואחז בו‪ ,‬אבל משה לא‬
‫עלה אלא למטה מעשרה‬
‫טפחים‪ .‬בשלמא ארון ט׳‬
‫טפחים דכתיב ביה אמה‬
‫וחצי קומתו‪ ,‬כל אמה ו׳‬
‫טפחים נמצא קומת הארון‬
‫ט׳ טפחים‪ ,‬אלא ]כפורת[‬
‫מנא‬
‫לן‪.‬‬
‫ואסיקנא‬
‫מפחות‬
‫יליף‬
‫שבכלים‪,‬‬
‫דכתיב‬
‫המסגרת‪,‬‬
‫והוא‬
‫ועשית‬
‫לו מסגרת טפח‪ .‬ואקשינן‬
‫ונילף מציץ‪ ,‬דתניא ציץ‬
‫כמין‬
‫דומה‬
‫של‬
‫טס‬
‫זהב רחבו שתי אצבעות‬
‫מקיף מאוזן לאוזן וכתוב‬
‫עליו שתי שיטין י׳היו׳ה׳‬
‫מלמעלה‬
‫למטה‪,‬‬
‫וקודש‬
‫ואמר‬
‫רבי‬
‫למ״ד‬
‫יוסי‬
‫אני ראיתיו ברומי וכתוב‬
‫עליו קודש לה׳ בשיטה‬
‫אחת‪.‬‬
‫ודחינן‬
‫וזד‬
‫ציץ‬
‫תכשיטין‪ ,‬ואין מ י ן כלי‬
‫מתכשיט‪.‬‬
‫מסגרתו‬
‫והכשר‬
‫ואפילו‬
‫למעלה‬
‫כלי‬
‫הוא‪,‬‬
‫למ״ד‬
‫היתה‬
‫מכל‬
‫מקום נתנה תורה בעיקר‬
‫השלחן מדה‪ ,‬ונתנה תורה‬
‫בעיקר הארון מדה ודומה‬
‫זה לזה‪ ,‬לאפוקי ציץ חד‬
‫דלא נתנה תורה בהן מדה‬
‫כלל‪ .‬רב הונא אמד כפורת‬
‫טפח מהכא‪ ,‬דכחיב על‬
‫פני הכפורת קדמה‪,‬‬
‫ף* •‬
‫עין משפט‬
‫י י •‬
‫נר מצוה‬
‫ל ד א מיי׳ פי׳׳ל מהלכות‬
‫מאכלות‬
‫לה‬
‫אסורות‬
‫הלכה נ ‪:‬‬
‫ב‬
‫פרק‬
‫מיי׳‬
‫מהלכות‬
‫ט״ז‬
‫טומאת‬
‫צרעת הלכה ז‪:‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫גמ׳ שיעודין חצ־צין‪ .‬עי׳‬
‫לקמן לף לל ע״א רש״י‬
‫ל׳׳ה עשר‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וכתיב אל )פני( הכפורת‬
‫יהיו פני הכרובים‪ ,‬וגמירי‬
‫דאין פני הכרובים פחותין‬
‫מטפח‪ .‬ירושלמי מנא לן‬
‫דלמעלה‬
‫אהרת‪,‬‬
‫ר׳‬
‫מעשרה‬
‫ר׳‬
‫רשות‬
‫אבהו‬
‫שמעון‬
‫בשם‬
‫לקיש‪,‬‬
‫בן‬
‫ונועדתי לך שם‪ ,‬וכתיב‬
‫ראיתם‬
‫אתם‬
‫מן‬
‫כי‬
‫השמים דברתי עמכם‪ ,‬מה‬
‫דבור האמור להלן רשות‬
‫דבור האמור‬
‫אחרת אף‬
‫כאן מעל הכפורת רשות‬
‫אחרת‪.‬‬
‫ואקשינן‬
‫טפחים‬
‫זולתי‬
‫ממאי‬
‫דחלל הסוכה בעינן עשרה‬
‫אימא‬
‫הסככה‪,‬‬
‫טפחים‬
‫עשרה‬
‫בהדי סככה הן‪ .‬ושנינן‬
‫תנא מבית עולמים גמר‬
‫לה‪ ,‬דכתיב והבית אשר‬
‫בנה המלך שלמה וגר‪,‬‬
‫ודברים פשוטין הן‪ .‬נמצאו‬
‫הכרובים על גבי הכפורת‬
‫במשכן‬
‫בשליש‬
‫עומדים‬
‫הכית שהוא כ׳ טפחים‪,‬‬
‫)דילמין‬
‫]דל‬
‫עשרה‬
‫מיניה[‬
‫טפחים‬
‫וכפורת כדאמרינן‪,‬‬
‫לארון‬
‫פשו‬
‫להו עשרה‪ ,‬וכתיב והיו‬
‫הכרובים‬
‫כנפים‬
‫פורשי‬
‫למעלה סוככים בכנפיהם‪,‬‬
‫כנפי‬
‫נמצאו‬
‫למעלה‬
‫הכרוכים‬
‫מעשרה‬
‫וקרי‬
‫עשרה‬
‫זולתי‬
‫להו סככה‪,‬‬
‫כי הללה‬
‫שמע מינה‬
‫ממאי‬
‫הסככה‪ .‬ואקשינן‬
‫דכנפיהן למעלה מראשיהן‬
‫פורשין‪,‬‬
‫היו‬
‫החלל‬
‫שנמצא‬
‫טפחים‪,‬‬
‫עשרה‬
‫דלמא בהדי רישיהו הוו‬
‫ונמצאת‬
‫קיימו‬
‫)למעלה(‬
‫ושנינן‬
‫הסככה‬
‫עשרה‪.‬‬
‫מכלל‬
‫פורשי‬
‫מדכתיב‬
‫כנפים למעלה‪ ,‬שמע מינה‬
‫למעלה מראשיהן‪ .‬הניחא‬
‫לר׳‬
‫מאיר‬
‫היו‬
‫בבינוניות‪,‬‬
‫במסי‬
‫דתני‬
‫כלים בפרק י״ו כל האמות‬
‫ומפורש‬
‫)מהאמה( ]שם כי האמה[‬
‫של משד‪ ,‬היתה קטנה‪,‬‬
‫ואחרת היתה יתירה עליה‬
‫חצי אצבע‪ ,‬ואחרת יתירה‬
‫עליה חצי אצבע‪ ,‬נמצאת‬
‫האמה שהיא ששה טפחים‬
‫וחצי אצבע היא הבינונית‪,‬‬
‫שיש פחות הימנה חצי‬
‫אצבע ואחרת יתירה עליה‬
‫חצי אצבע‪ .‬אלא לר׳ יהודה‬
‫דפליג עליה‬
‫דרי מאיר‬
‫טפחים‬
‫ושל‬
‫ה׳‪,‬‬
‫ומחצה‪,‬‬
‫כי‬
‫דאמר אמה של בנין ו׳‬
‫כלים‬
‫נמצא ארון שבעה טפחים‬
‫כלי‬
‫הוא‪,‬‬
‫וכפרת טפח הרי ח• וחצי‪,‬‬
‫נשארו קומות הכרובןים[‬
‫י״א טפחים וחצי‪ ,‬א( הנה‬
‫צריכין‬
‫להיות‬
‫שיעורי‬
‫י״א טפחים וחצי הסוכה‪.‬‬
‫ושנינן לד׳ יהודה גמרא‬
‫גמיר לה שיעור דסוכה י׳‬
‫טפחים‪ ,‬דאמר רב חייא‬
‫בר אשי אמר רב‪ ,‬שיעורין‪,‬‬
‫חציצין ומחיצות‪ ,‬הלכה‬
‫למשה מסיני‪ .‬מחיצות הא‬
‫דאמרן שיעור מחיצות של‬
‫סוכה עשרה טפחים הלכה‬
‫למשה מסיני‪ .‬הניחא לר׳‬
‫יהודה דצריך הלכה‪ ,‬אלא‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הציץ דיש מקום בראש שראד להניח בו שני תפלין כדאמרינן בריש‬
‫המוצא חפילין)עירובי! ל ף צ ה ‪ 0‬ואע״ג דגבי ציץ כחיב מצח ני>ומחרגמינן‬
‫י>כין עינוהי ואמרינן פרק האומר )קידושי! שו‪ (.‬גבי ינאי המלך הקם‬
‫להם בציץ שבין עיניך והאי בין עיניך משמע כמו בין עיניך דכחיב‬
‫גבי פפלין שהכל בגובה של ראש‬
‫ריש להקשוח חפוס אח המועט והרי‬
‫ומיהו אינו מחישב כל כך משוס‬
‫אחה שקרן בלבריך‪ :‬ונילןו מפני‬
‫דבר יוכני תפשת מרובה לא תפשת תפשת‬
‫לתפלין יליף בסוף הקומץ רבה‬
‫הכרובים‪ .‬לזוטרי מטפח‪ :‬היינו פני‬
‫מועט תפשת ואימא כאפי דציפרתא חוטר‬
‫)מנחות ל ף ל ז ‪ 0‬בגזרה שוה שבין עיניך‬
‫כרוב היינו אדם‪ .‬הלא שניהן שרן‬
‫טובא אמר רב אחא בר יעקב רב הונא פני‬
‫בגובה הראש מלא חשימו קרחה‬
‫ולמה חלקם הכחוב‪ .‬ומשני לעולם‬
‫פני גמר כתיב הכא אל פני חכפורת וכתיב‬
‫בראשם במקום שער ומ״מ אפילו‬
‫כרוב נמי פני חינוק הוא וזהו חילוקס‬
‫התם ‪ 1‬מאת פני יצהק אביו ונילף מפנים של‬
‫היה ציץ על המצח ממש מ״מ היה‬
‫פני אלם אפי רברבי פני הכרוב אפי‬
‫צריך לקשור הציץ והחפלין מאחורי‬
‫זוטרי‪ :‬וממאי דחללה משרה‪ .‬כיון‬
‫מעלה דכתיב ‪ 2‬כראות פני אדהים ותרצני‬
‫ראשו והיו שניהם לוחץ שם את‬
‫דמארון וכפורח ילפח עשרה ממאי‬
‫תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט‬
‫המצנפת והא לאמרינן בפרק ראשון‬
‫לחללה עשרה לבל מעובי סככה‬
‫‪3‬‬
‫תפשת ונילף מכרוב דכתיב אל הכפורת‬
‫ליומא ) ל ף י ב ‪ 0‬לבגלי כה״ג ביה״כ‬
‫ללמא בהלי סככה כי ארון וכפורח‪:‬‬
‫יהיו פני הכרובים אמר רב אהא בר יעקב‬
‫כשרין לכהן הליוט אע״ג לבבגלי לבן‬
‫בשליש הביח היו עומדין‪ .‬שהיו‬
‫גמירי אין פני כרובים פחותין מטפח ורב הונא‬
‫כחיב מצנפח בשאר בגלים איירי חוץ‬
‫הכרובים שעשה שלמה עומדין בארץ‬
‫נמי מהבא גמיר ומאי כרוב א״ר אבהו‬
‫מן המצנפח ומיהו בלשון גמ׳ אשכחן‬
‫על רגליהם וכתיב קומת הכרוב עשר‬
‫א״ל‬
‫א( כרביא שכן בבבל קורי! לינוקא רביא‬
‫לקרי מצנפמ לההיא לכהן הריוט‬
‫נמצא קומתו כלה בשליש גובה הבית‬
‫לאמרינן בפ׳ בראשונה )שם כה‪ .‬ושם(‬
‫נ‪1‬אביי אלא מעתה דכתיב ‪ 4‬פני האחד פני‬
‫שהוא שלשים אף כאן במשכן כשהיו‬
‫גבי פייס שנוטל מצנפתו של אחל‬
‫הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו‬
‫הכרובים שעשה משה על הכפורת‬
‫מהם ועול קשה ללא היה ציץ ביוה״כ‬
‫היה גבהן כלה בשליש גובה הבית‪:‬‬
‫אדם אפי רברבי ואפי זוטרא וממאי דחללה‬
‫בבגלי לבן ולמה קרי ליה מצנפת ושמא‬
‫משכן כמה הוי‪ .‬גבהו‪ :‬הלהיה כמה‬
‫עשרה בר מםככה אימא בהדי םככה אלא‬
‫אעפ״כ היתה קטנה כמצנפת של כל‬
‫הוי עשרים‪ .‬נמצא גובה הכרובים כלה‬
‫‪5‬‬
‫מבית עולמים גמר דכתיב והבית אשר בנה‬
‫השנה ]ועי׳ תוסהות עירובי! צה‪ :‬ל ״ ה‬
‫לסוף עשרים טפחים מן הארץ והן‬
‫מ ק ו ם ד ‪ .‬תפשת מדונה לא המלך שלמה לה׳ ששים אמה ארכו ועשרים‬
‫עומלין על הכפורת‪ :‬דל עשרה טפחים‬
‫רהבו ושלשים אמה קומתו וכתיב ‪6‬קומת‬
‫תפשת‪ .‬יש מפרשים לפי שמלה‬
‫דארון וכפורה‪ .‬ללעת מראשם > של‬
‫מדוכה אין לה סוף וכאן אי אפשר‬
‫הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני‬
‫כרובים כמה הוי נמצא מראשם של‬
‫לומר כן לעל כרחיך לא אפשר ללמול‬
‫בשליש‬
‫כרובים‬
‫עולמים‬
‫בבית‬
‫מצינו‬
‫מה‬
‫ותניא‬
‫כרובים עד רגליהם עשרה טפחים‪:‬‬
‫אלא מפנים שיכולין ליכנס במשכן‬
‫וכסיב סוככים בכנפיהם‪ .‬אלמא‬
‫הבית הן עומדין משכן נמי כרובים בשליש‬
‫וכן בפרק קמא לר״ה ) ל ף ל ‪ :‬ושם>‬
‫מכנסיהם ולמטה על הכפורח קרוי‬
‫הבית הן עומדין משכן כמה הוי עשר אמות‬
‫ובחגיגה ) ל ף יז‪ (.‬גבי עצרפ ליש לה‬
‫סכך וכנפיהם למעלה לגבהן היו‬
‫דכתיב ‪ 7‬עשר אמות אורך הקרש כמה הוי‬
‫תשלומין כל שבעה ליליף מחג המצוח‬
‫פריסוח אלמא חחח כנפיהם עשרה‬
‫להו שיתין פושכי תלתיה כמה הוי עשרים‬
‫ופריך ונילף מחג הסוכות ומשני חפשח‬
‫טפחים חלל ער הכפורת וקרי ליה‬
‫להו‬
‫פשו‬
‫וכפורת‬
‫דארון‬
‫עשרה‬
‫דל‬
‫פושכי‬
‫מרובה לא חפשח והתם יש לרבר סוף‬
‫סוכה‪ :‬וממאי דגדפייהו עילוי רישייהו‪.‬‬
‫ועול מוכח בהליא בחורח כהניס‬
‫עשרה וכתיב ‪3‬והיו הכריכים פורשי כנפים‬
‫פריסי להוה ליה חללה עשרה‪ :‬להדי‬
‫לכחיב )ויקרא ט ו ( ט יזוב זוב למה‬
‫למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת קרייה‬
‫רישייהו‪ .‬בשוה לראשם להוה ליה‬
‫ימים רבים ימים שנים יכול ימים‬
‫עשרה עם עובי הכנפים‪ :‬הניחא‬
‫רהמנא סככה למעלה מעשרה ממאי‬
‫הרבה אמר ר׳ עקיבא כל שמשמעו‬
‫לרבי מאיר דאמר‪ .‬במסכפ מנחוח‬
‫דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי דלמא להדי‬
‫מועט ומשמעו מרובה חפשח מרובה‬
‫) ל ף צז‪ :>.‬כל האמוה‪ .‬שבמשכן בין של‬
‫רישייהו קיימי אמר רב אהא בר יעקב למעלה‬
‫לא חפשח חפשח מועט חפשח רבי‬
‫כלים בין של בנין היו נמלדוח‬
‫כתיב ואימא דמידלי טובא מי כתיב למעלה‬
‫יהורה בן בתירה אומר שחי מלוח‬
‫בבינונית שהיא אמה בח ששה טפחים‪.‬‬
‫למעלה הניחא ג ( לר׳ מאיר דאמר כל האמות‬
‫אחח מלה כלה ואחת מלה שאינה כלה‬
‫והיא קררה בינונית מפני שיש בת‬
‫מוללין במלה כלה ואין מוללין במלה‬
‫היו בינוניות אלא לר׳ יהודה דאמר אמה של‬
‫חמשה קטנה הימנה והיא אמת יסול‬
‫שאינה כלה אמר רבי נחמיה וכי‬
‫בנין ששה טפחים ושל כלים המשה מאי‬
‫וסובב ואמת הקרנות ואמת ריבוע‬
‫למה בא הכחוב לפחוח או לנעול והלא‬
‫של מזבח הפנימי כלאמר במנחות‬
‫איכא למימר ארון וכפורת כמה הוי להו תמניא‬
‫לא בא לנעול אלא לפחוח אס אחה‬
‫‪ too‬מהאי קרא ואלה מלוח המזבח‬
‫ופלגא פשו להו חד םרי יפלגא אימא סוכה‬
‫אומר ימים עשרה או אינו אלא מאה‬
‫באמות אמה אמה וטופח וגו׳ ויש‬
‫עד דהויא חד םרי ופלגא אלא לרבי יהודה‬
‫או מאתים או אלף או ריבוא וכשאחה‬
‫גלולה הימנה חצי אצבע כלתניא‬
‫אומר ימים שנים פתחת וזהו פירושו הלכתא גמירי לה דאמר ר׳ חייא בר אשי אמר‬
‫בפסחים <דף פו‪ (.‬שתי אמות היו‬
‫רב לשיעורין חציצין ומהיצין הלכה למשה‬
‫של תפשת מרובה לאס אתה תופש‬
‫בשושן הבירה אחח יפירה על של‬
‫את המועט אין מוציאין אותו מילך‬
‫דכתיב‬
‫נינהו‬
‫״דאורייתא‬
‫שיעורין‬
‫מסיני‬
‫משה חצי אצבע שתי אמות ב׳ מקלוח‬
‫שהמועט בכלל המרובה אבל באח‬
‫‪ 8‬ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמוז ארץ‬
‫עשויין למלור בהן האמות‪ .‬שושן הבירה‬
‫לחפוש המרובה אומר לך הבא ראיה‬
‫ה(‬
‫מקום הוא על חומת שער מזרחי של‬
‫זית שמן ודבש ואמר רב חנין כל הפסוק הזה‬
‫וטול ורבי יהולה בן בתירה בא ללמול‬
‫הר הבית ושושן הבירה מצויירת בו‪.‬‬
‫לשיעורין נאמר חטה לבית המנוגע דתנן‬
‫ממנהג העולם שתופסין את המלה‬
‫הניחא לר״מ שהשוה כל האמות איכא‬
‫י‪1‬בהנכנם לבית המנוגע וכליו על כתפיו‬
‫כלה ומניחין את המדה שאינה כלה‬
‫למילף כלילפח לל י׳ לארון וכפורח‬
‫וסנדליו וטבעותיו בידו הוא והן טמאין מיד‬
‫אף כאן תופסין החשכון המועט שיש‬
‫פשו להו עשרה מכנסיהם על מקום‬
‫לו סוף ור׳ נחמיה כא ללמול מדרך‬
‫היה‬
‫מושבם‪ :‬מאי איכא למימר‪ .‬אי מינה‬
‫המקראוח שלא כא לסחוס אלא לפרש והכא גכי חשלומין צריטן‬
‫ילפח בעי חללה חל סרי ופלגא לארון וכפורת פמניא ופלגא הוא להוו‬
‫כולן לטעמיה של רכי עקיכא‪] :‬ועי׳ ת ו ס פ ו ת יומא עב‪ .‬ל ״ ה נעביל[‬
‫וכיון לכרובים בשליש הביח עומדין דהיינו לסוף עשרים פשו חד סרי‬
‫בשליש הכית הן עומדין‪ .‬לקומת הכרוכים עשר אמוח‬
‫ופלגא חחח כנפיהם‪ :‬לרבי יהודה‪ .‬ללא מצי יליף מקראי כל שיעור‬
‫והכית שלשים אמות והא לכתיכ )מלכים א ו( ולפני‬
‫מחיצה הלכחא גמירי לה מסיני וגמירי לבציר מעשרה לבר מסככה לאו‬
‫הלביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחכ ועשרים אמה קומתו‬
‫מחיצה היא ובהט הויא מחיצה‪ :‬שיעורין‪ .‬של איסורין כגון כזית לכל‬
‫היינו משפת הכרובים ולמעלה כלאיתא בפ׳ המוכר פירות )ב״ב צט‪:‬ו‬
‫אטלת איסור וככותבת ליום הכפוריס‪ :‬חציצין‪ .‬שהחציצה פוסלת בטבילה‪:‬‬
‫ולא כמו שפירש בקונטרס בפירוש מלכים )שס> לעליית בית קלשי‬
‫ומחיצין‪ .‬הלכוח מחיצה‪ :‬לשיטורין נאמר‪ .‬הפסוק מלבר בשבחה של‬
‫]ועי׳ ת ו ס פ ו ת יומא ‪ .35‬ל ״ ה ועשרים[‬
‫הקלשיס נמוכה משל היכל‪:‬‬
‫ארץ ישראל שאפילו ברברי תורה צריטן לשער בפירותיה איסורין‬
‫שבתורה‪ :‬כליו טל כהפיו‪ .‬שאינו לבוש בהן‪ :‬וסנדליו וטבטוהיו בידו‪.‬‬
‫גפן‬
‫ייבר יומי‪ .‬עוף גלול הוא מאל ובבכורות )דף נז‪ >:‬אמרינן פעס‬
‫אחת הטילה בר יוכני ביצה במקומנו וטבעה ששים כרכים ושיברה‬
‫ש׳ אחים‪ :‬פגי פגי גמר‪ .‬ג״ש גמר ובציפרחא לא כחיב פני‪:‬‬
‫חפשה מרובה‪ .‬במקום שאחה שומע אף המועט במרובה לא תפשת‬
‫ח‬
‫אחוזין בילו טבעותיו לומיא לסנדליו‪ :‬טמאין מיד‪ .‬בלא שהייה לכתיב‬
‫)ויקרא יל(‬
‫והבא אל הבית יטמא וכולהו בא אל הבית קרינא בהו‬
‫היה‬
‫ג( ושם‬
‫א( חגיגה יג‪,:‬‬
‫איחא ר״ס לאביי[‪ ,‬ג( ולקמן‬
‫ו‪ :‬כלים פי״ז מ״י עירובין‬
‫ד‪ :‬מנחות צז‪.‬ו‪ ,‬ד( עירוגין‬
‫ל‪ ,.‬ה( שס בלכוח מא‪,.‬‬
‫ו( שס חולין עא‪ :‬נגעי׳ פי״ג‬
‫מ״מ‪ ,‬ו( הגלה זו היא לרך‬
‫לרש ויש לה סול למבינים‪,‬‬
‫ח( בס״א‪ :‬גופן‪ ,‬מ( ןצ״ל‬
‫הא מחרגמינןו‪ ,‬י( ןבחרגוס‬
‫אונקלוס אימא בית עינוהי[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ויהי‬
‫‪.1‬‬
‫כלה‬
‫כאשר‬
‫יצחק לברך את •עקב‬
‫ויהי אף יצא יצא יעקב‬
‫פני‬
‫מאת‬
‫אביו‬
‫יצחק‬
‫ועשו אחיו בא מצירו‪:‬‬
‫בראשית כו ל‬
‫‪ .2‬וייאמר יעקב א ל נא‬
‫אם נא מצאתי חן בעיניך‬
‫ולקחת מנחתי ילידי כ‬
‫על כן ראיתי פניך בראת‬
‫פני אלהים ותרצני‪:‬‬
‫בראשית לג י‬
‫‪ .3‬והיו הכרכים פרשי‬
‫כנפים‬
‫למעלה‬
‫בכנפיהם‬
‫סבבים‬
‫הבפךת‬
‫על‬
‫ופניהם איש אל אחיו‬
‫הכפרה‬
‫אל‬
‫הכרכים‪:‬‬
‫פני‬
‫יהיו‬
‫שמות כה כ‬
‫‪ .4‬וארבעה פנים לאחד‬
‫פני האחד פני הכרוב‬
‫השני‬
‫ופני‬
‫פני‬
‫והשלישי‬
‫אדם‬
‫אריה‬
‫פני‬
‫ןהךביעי פני נשר‪:‬‬
‫יחזקאל י יד‬
‫והבית‬
‫‪.5‬‬
‫בנה‬
‫אשר‬
‫המלך שלמה ליי ששים‬
‫ארבו‬
‫אמה‬
‫ושלשים‬
‫ךחבו‬
‫קומתו‪:‬‬
‫ועשרים‬
‫אמה‬
‫מלכים א ו ב‬
‫‪ .6‬קומת הכרוב האחד‬
‫ע ש ר באמה וכן הכרוב‬
‫השני‪:‬‬
‫‪.7‬‬
‫מלכים א ו כו‬
‫עשר‬
‫הקרש‬
‫האמה‬
‫רחב‬
‫האךזד‪:‬‬
‫‪.8‬‬
‫אמות‬
‫ואמה‬
‫ארך‬
‫וחצי‬
‫הקרש‬
‫שמות כו טז‬
‫א ך ץ חטה ושערה‬
‫וגפן ותאנה ורמון א ר ץ‬
‫זית שמן ודבש‪:‬‬
‫דברים ח ח‬
‫מוסף רש״י‬
‫כרביא‪ .‬סט תינוק !חגיגה‬
‫יג‪ .>:‬היינו כרוב היינו‬
‫אדם‪ .‬מה הן פני כרוב‬
‫מה‬
‫פני‬
‫הן‬
‫וט‬
‫אדם‪.‬‬
‫לא אחל הן ‪1‬שם!‪ .‬אפי‬
‫רברבי‬
‫זוטרא‪.‬‬
‫ואפי‬
‫האחל פני גלול והאחל פני‬
‫ישסו‪.‬‬
‫כ ל האמות‬
‫קטן‬
‫טפחים‬
‫אלס‪,‬‬
‫היו בינוניות‪ .‬באמה בת‬
‫ו׳‬
‫לכל‬
‫ויש גלולה ממנה‪ ,‬כלאמר‬
‫בטצל צולין )פסחים סו‪(.‬‬
‫שחי‬
‫אמומ‬
‫כשושן‬
‫היו‬
‫הבירה‪ ,‬אחח יחירה‬
‫על‬
‫של משה חצי אצבע ואחת‬
‫חצי אצבע‪,‬‬
‫יתירה‬
‫עליה‬
‫אצבע‬
‫) ע ו ו נ י ! ד‪ .:::‬אמה‬
‫נמצאת יתירה על של משה‬
‫של‬
‫בנין‪.‬‬
‫הקרשים‬
‫אמות‬
‫כגון‬
‫!שם‪:‬׳‬
‫והיריעות‬
‫הבית‬
‫חומת‬
‫או‪:‬‬
‫כגון‬
‫ושל‬
‫כלים‪ .‬כגון אמוח‬
‫ימזנח העולה ימנחות צ!‪.:.‬‬
‫הארון והמזבחות והשלח!‬
‫ע ר ו ב י ן שם ו כ ע י ״ ז מנחות‬
‫שם>‪ .‬שיעורין‪.‬‬
‫לכל‬
‫חכמים‬
‫לנר‪,‬‬
‫שנתנו‬
‫כגון‬
‫כזיח לס חלב סיגול ונותר‬
‫וכזית מן‬
‫באהל‬
‫למפרש‬
‫חציצה‬
‫המת‬
‫ושאר‬
‫לקמן‪,‬‬
‫הפוסלת‬
‫ומחיצין‬
‫הלכות‬
‫שמטמא‬
‫שיעורי!‬
‫הציצין‪.‬‬
‫בטבילה‪,‬‬
‫מחיצה‬
‫שחהא גגיהה עשרה וכן‬
‫שאר הלכותיה )ערובין ד‪..:.‬‬
‫הלכה‬
‫למשה‬
‫מסיני‪.‬‬
‫לר׳ מאיר מדאורייתא היא‪ ,‬כדאמרן ארון ט׳ טפחים וכפורת טפח הרי עשרה והכרובים סוככים על הכפורת‪ .‬ושנינן לד׳‬
‫אלו כלשה נשאלו בביח המלרש מנין להם מן התורה והשיבו שהלכה למשה מסיני הס ושמען השומע וסדרן כסלר ששמען‬
‫ואקשינן שיעורין דאורייתא נינהו‪ ,‬דכתיב ארץ חטה ושעורה‪ ,‬אמר ר׳ חנין כל הפסוק הוה לשעורין נאמר‪ ,‬חטה דתנן‬
‫מא‪ >.‬וכל אלו משערין בהן לברים אחרים וערובין ד‪:.‬׳‪ .‬הנכנס לבית המנוגע‪ .‬כחיב ודקרא יל( והבא אל הבית יטמא על‬
‫מאיר מדאורייתא גובה הדפנות‪ ,‬אתאי הלכתא לגוד אסיק מחיצתא‪ ,‬ולדופן עקומה ד׳ אמות‪ ,‬ופחות מגי כלבוד דמי‪.‬‬
‫)לקמן ל ד ו ‪ .‬כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר‪ .‬להוליע שבחה של א״י שיש בה סירות ששיעורי תורה נתלין בהן )ברכות‬
‫בנגעים פרק י״ג מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו‪ ,‬הוא והן טמאין מיד כר‪.‬‬
‫הערב ולא כתיב כביס בגלים‪ ,‬והאוכל נביח יכבס בגליו )שסו נשוהא שיעור אכילה‪ ,‬ואפילו לא יאכל‪ ,‬מלכתיג בסיםיה והשוכב‬
‫כבית ‪:‬בס אמ בגליו‪ ,‬הלכך הנכנס בו ונושא את בגליו עמו שלא כלרך מלבושו‪ ,‬אין אלו בגליו וטמאים מיל שאף בהן אני‬
‫א( צ״ל הנה צריך להיות שיעור הסונה י״א טפחיס וחצי‪.‬‬
‫קורא והבא אל הבית‪ ,‬יכשהוא לבוש בהן בעינן שהייה וברכות מא‪:.‬׳‪ .‬וסנדליו וטבעותיו בידו‪ .‬בקומצו שלא כדרך מלבוש‬
‫!חולין עא‪ >:‬שאינן מלובשין בו לרך מלבוש‪ ,‬לומיא לכליו על כתפיו ו ע ו ו נ י ! ד‪.!.‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫מםורת הש״ס‬
‫אהלות‬
‫‪(6‬‬
‫מ״ג‪,‬‬
‫ס״נ‬
‫ב( שבת קינ‪ :‬כלים פי״ז‬
‫עירוני!‬
‫מ״א‬
‫מ‪.‬‬
‫ד‪:‬‬
‫נרכות מא‪ ,.‬ג( ]בברכות‬
‫מא‪ :‬וכן נילקוט ליתא[‪,‬‬
‫ו ( נננרכוממא‪ :‬אימא אמר‬
‫ר״י נר חנינא[‪ ,‬ה( ]נכרכות‬
‫מא‪ :‬אימא מלרננן וקרא‬
‫אסמכתא וכוי[‪,‬‬
‫]עי׳‬
‫י(‬
‫פסחים קט‪ ,[.‬ז( עיריכין ל‪:‬‬
‫פסחים קט‪ .‬ע״ש ]חגיגה‬
‫יא‪ (P ,[.‬נלה סו‪ .‬ןנ״ק‬
‫סנ‪ .‬עירונין ל‪ :‬ושם אי׳‬
‫נר רנ הונא[‪ ,‬נו( ]ויקרא‬
‫יל[‪ ,‬י( ]מצורע פרק ה[‪,‬‬
‫כ(‬
‫]צ״ל‬
‫צ״ל נהכי‪ ,‬ל(‬
‫יוסף ואיתימא[‪,‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫לבוש‬
‫היה‬
‫וכן‬
‫כליו‪.‬‬
‫כולם לרך לנישת! קררין‬
‫נגליו ונטלי! אצלו‪ ,‬ונתינ‬
‫ננית‬
‫והאוכל‬
‫ולרשינן‬
‫נגליו‬
‫את‬
‫יכנס‬
‫נתורת‬
‫כהניס מקרא להאי אוכל‬
‫לאו אכילה ממש הוא אלא‬
‫שישהא כלי שיעור אכילה‪,‬‬
‫ובביאה נלא שהייה אינו‬
‫מטמא בגלים )ערובין ד‪.(.‬‬
‫אכילת פרס‪ .‬ל׳ ביציס הן‬
‫מזין סעודה בינונית‪ .‬פרס‬
‫לשון‬
‫ששיערוהו‬
‫פרוסה‪,‬‬
‫נחצי ככר האמור נעירונ‬
‫לנעינן מזון נ׳ סעולות‪,‬‬
‫וחנן התם )שם סנ‪ 0‬חציה‬
‫לנימ‬
‫פת‬
‫נה‬
‫המנוגע )שם‬
‫חטין‪.‬‬
‫נפח‬
‫אץ‬
‫שעורין‬
‫ויו‪.‬‬
‫שוהה‬
‫‪:‬שסו‪.‬‬
‫מיסב‪ .‬שהייה זו נהסינה‬
‫שיערוהו‪,‬‬
‫כנאכלת‬
‫ולא‬
‫נעמידה והולך ונא שהוא‬
‫שוהה באכילתו יוחר ;שמו‪.‬‬
‫ואוכלה בלפתן‪ .‬שנאכלח‬
‫מהר !שם!‪ .‬ואינו מטמא‬
‫שים‬
‫באהל‪.‬‬
‫בלא‬
‫עצס‬
‫נשר על שיהא שס שלרה‬
‫אי‬
‫שלימה‬
‫או‬
‫גילגולח‬
‫רונ ננינו נ׳ שיקיים ירך‬
‫אחת או רונ מניינו קכ״ה‬
‫אנריס ! ש ש ‪ .‬כדי רביעית‬
‫יין לנזיר‪ .‬לחיינו מלקיח‬
‫אכל חרצנים וזגיס‬
‫ישמן‬
‫ולולנין כשיעור רניעיח יין‬
‫חיינ ואין שיעור רניעיח‬
‫יין‬
‫לפי‬
‫ורניעיח‬
‫שהיין‬
‫קלישין ויש‬
‫שדן‪,‬‬
‫מיס‬
‫והמיס‬
‫עב‬
‫נרניעיח‬
‫יין‬
‫ייתר ממה שיש נרניעית‬
‫מיס‪ ,‬כלאמרינן בשנת )עז‪(.‬‬
‫גני‬
‫רביעית‬
‫שיכול‬
‫לס‬
‫לקרוש ולעמול על כזית‬
‫היה לגוש כליו‪ .‬לאיקרו להו בגליו‪ :‬היא טמא מיד‪ .‬לכתיבמ( והבא‬
‫גפן נדי רביעית יין לנדר‪ .‬פי׳ בקונטרס כלי רביעיח בשאר‬
‫אל הבית יטמא‪ :‬והן טהורין טד שישהה‪ .‬לכתיב )ויקרא יל( והאוכל‬
‫איסורי נזיר לאיכא למאן לאמר במס׳ נזיר )לף לל‪ (:‬ללולבין‬
‫בבית יכבס וגו׳ ודרשינן בת״כי( אין לי אלא אוכל ושוכב אוכל בלא‬
‫ועלין וחרצנין מצטרסין לשיעור רביעיח יין לאס יחנם לכוס מלא‬
‫שוכב שוכב בלא אוכל לא אוכל ולא שוכב מניין ת״ל יכבס בגדיו‬
‫יין ויצא ממנו רביעיח יין ואינו לומה המשער בכוס מלא יין למשער‬
‫ריבה שתי פעמים כתיב יכבס בגדיו‬
‫בכוס מלא מיס ליין עב ואינו ממהר‬
‫ואס סופנו לרבות הכל מה ת״ל‬
‫לצאח אלא נברץ ונגלש על שפח הכוס‬
‫״היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו‬
‫והאוכל ליפן שיעור לשוכב כדי אכילה‬
‫יוחר מן המיס ובריש עירובין )לף ל‪(.‬‬
‫באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורים עד‬
‫שאין טעון מכוס בגדים עד שישהה‬
‫פי׳ בקונטרס גפן כלי רביעימ יין‬
‫שישהה בכדי אכילת פרם פת הטין ולא פת‬
‫כלי אטלה וגופו טמא מיד דהכי‬
‫לנזיר לחייבו מלקוח משמע שרוצה‬
‫שעורין מיםב ואוכל בליפתן שעורה דתנן‬
‫כתיב והבא אל הביפ יטמא ולא כפיב‬
‫לומר אס שחה רביעיח יין ואין זה‬
‫א>בעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו‬
‫כיבוס בגדים והאוכל בבית דהיינו‬
‫מענין האחרים למשערינן בהו מילחא‬
‫שוהה כלי אטלה יכבס בגליו‪ :‬אכילה‬
‫אחריחי וכמו שפירש כאן עיקר וכי‬
‫מטמא באהל ג גפן כדי רביעית יין לנזיר‬
‫האי גוונא חניא בחוספחא לנזיר‬
‫פרם‪ .‬חצי ככר שיערו חכמים אותו תאנה י כגרוגרת להוצאת שבת רמון דתנן‬
‫למזון שחי סעולוח לעירוב לחנן‬
‫כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין‬
‫ג ( ה כ ל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים ‪ 1‬ארץ‬
‫בעירובין)לף פב‪ (:‬חציה לבית המנוגע‪:‬‬
‫ומביא זיח איגורי ונוחן לתוכו ושופע‬
‫י(‬
‫ג(‬
‫זית שמן )ודבש( א ר ץ שכל שיעוריה כזיתים‬
‫פה תטין‪ .‬שהייחה מועטח משל‬
‫אם שחה כיוצא בו חייב ואם לאו‬
‫כל שיעוריה םלקא דעתך הא איכא הני‬
‫שעורים‪ :‬מיסג‪ .‬להיינו לרך אטלה‪.‬‬
‫פטור דברי ר׳ עקיבא ר׳ אלעזר בן‬
‫דאמרינן אלא אימא שרוב שיעוריה כזיתים‬
‫מי שהוא מיסב הוא עסוק באטלה‬
‫עזריה אומר אינו חייב עד שישחה‬
‫דבש ׳־ככותבת הגסה ביום הכפורים אלמא‬
‫ואינו טרול בלבריס אחרים‪ :‬טצם‬
‫רביעית והשחא סוגיא דשמעחין כר׳‬
‫כשטורה‪ .‬מן המת‪ :‬ואינו מטמא באהל‪.‬‬
‫אלעזר בן עזריה ואין לחוש בכך‬
‫דאורייתא נינהו ותסברא שיעורין מי כתיבי‬
‫כשיעור זה על שיהא שלרה או גולגולת‬
‫להכי נמי ההיא לעשר רביעיח לפרק‬
‫אלא היהלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא‬
‫שלמה או רוב מנין אבד אלם‪:‬‬
‫שלשה מינין )נזיר לף לח‪ (.‬כווחיה‬
‫‪2‬‬
‫הוא חציצין דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ‬
‫גפן‪ .‬מה שיערו בו‪ :‬כדי רביטיס יין‪.‬‬
‫ואע״ג לאמרינן החם בפלוגחא לא‬
‫ז(ז‬
‫״)את בשרו( במים שלא יהא דבר הוצץ‬
‫בשאר איסורי נזיר דאיכא למאן‬
‫קמיירי לא חייש בהו אע״ג רפליג‬
‫בינו לבין המים כי אתאי הלכתא לשערו‬
‫לאמר במסכח נזיר ) ל ף לל‪ >:‬לחרצנים‬
‫עלה רבי עקיבא ובנזיר נמי איכא‬
‫כדרבה בר בר הנה ח ( דאמר רבה בר בר חנא‬
‫ולולבין ועלין מצטרפין לשיעור רביעית‬
‫בפלוגתא בפ׳ ג׳ מינין <לף לל‪ (.‬לחנן‬
‫חנימא אחת קשורה הוצצת שלש אינן‬
‫יין שאם יתנם לכוס מלא יין על‬
‫ואינו חייב על שיאכל מן הענבים‬
‫שיצא ממנו רביעית יין‪ .‬ואין לומה‬
‫כזימ משנה ראשונה אומרח על‬
‫חוצצות שתים איני יודע שערו נמי דאורייתא‬
‫המשער בכוס מלא מים למשער ביין‬
‫שישחה רביעיח יין ר׳ עקיבא אומר‬
‫נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים את‬
‫משוס ליין עב הוא ואינו ממהר לצאת‬
‫אפילו שרה פתו ביין דש בו לצרף‬
‫הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו כי אתאי‬
‫אלא נברץ ונגדש על שפת הכיס יותר‬
‫כזית חייב ואמרינן בגמ׳ נלף לח‪[:‬‬
‫ט‬
‫הלכתא לכדרבי יצחק דאמר רבי יצהק‬
‫מן המיס‪ :‬האנה‪ .‬מה שיערו בה‪:‬‬
‫ת׳׳ק מלמה להו איסורי נזיר לשתיה‬
‫דבר‬
‫כגרוגרה להוצאה שבה‪ .‬שיערו בכל‬
‫ובאטלח עלין ולולבין נמי בעי רביעית‬
‫האוכלים‪ :‬כל כלי בטלי בהים שיטורן‪ .‬בנקביהס‪ :‬כרמון‪ .‬לעד‬
‫כמו בשחיה ור׳ עקיבא סבר כיון ראמר קרא וענביס לחים ויבשים‬
‫שניקב כמוציא רמון שם כלי עליו ומקבל טומאה לפי שבעל הביח חס‬
‫לא יאכל מה אכילה בכזיח אף כל בכזיח כלומר אף שחיה וקצח קשה‬
‫על כליו וכשהוא מוציא זיחים הוא משפמש בו רמוניס‪ .‬אבל כלי אומן‬
‫לגירסא זו להיכא אשכחן למצריך רביעיח במילי לאטלה וצריך לומר‬
‫שעומד לימכר טהור בנקב כל שהוא‪ :‬רוב שיטוריה כזיהים‪ .‬מח‬
‫למשמע ליה לכי קתני על שיאכל מן הענבים כזיח ה״ה בשחיה‬
‫ונבילה ואיסור חלב ודם ופיגול ונוחר וטמא וגיד הנשה‪ :‬דבש‪.‬‬
‫ומשנה ראשונה לאומרת על שישתה רביעית ה״ה באכילה אלא מר‬
‫כל מיני מתיקה קרויין לבש וחמריס מיני מחיקה הן‪ :‬כוהבה‪.‬‬
‫נקיט אכילה משוס ריליף מיניה לענין שחיה ומר נקיט שמיה משוס‬
‫תמרה‪ :‬ליום הכפירים‪ .‬ללא כתיב ביה אכילה אלא אשר לא תעונה‬
‫ריליף מיניה לענין אטלה ור״ח גריס שם בנזיר ח״ק לא מרמה להו‬
‫)ויקרא ‪ 0 0‬מילי למייתב לעתיה ומפקע ליה מעינד‪ :‬מי כחיבי‪.‬‬
‫לכל איסורי נזיר לאטלה וכן מצא בספר ישן רש ספרים שכחוב‬
‫כלום כחיב בחורה עצם כשעורה וביח המנוגע בחטין וכן כולם‪:‬‬
‫בהן ולא מלמי להו לאיסורי נזיר לשחיה והכל אחר אבל לאכילה‬
‫ה״ג בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ כוי‪ :‬נימא אחה קשורה‪ .‬ומקפיל‬
‫ניחא טפי פי׳ משנה ראשונה מחלקח בין אטלה לשחיה ולא ילפינן‬
‫עליו חוצצת למיהדק שפיר ולא עיילי בה מיא ואמדנן לקמן גזדנן‬
‫מהללי ולגירסא זו הויא אכילה בכזית לכולי עלמא ובשמעחין גרס‬
‫על מיעוטו המקפיר‪ :‬שלש אינן חוצצוה‪ .‬לפי שהשער קשה ולא מיהלק‬
‫ר״ת כזית יין לנזיר ואתיא ככ״ע ובמילי לאכילה וקשה לפי׳ ר״ת‬
‫שפיר ועיילי ביה מיא‪ :‬אה הטפל לבשרו‪ .‬יהא במים‪ .‬הטפל הלבוק‪:‬‬
‫למאי נפקא מינה למשערינן אותו זית בכוס מלא יין לכן יכול לשער‬
‫משוס לסמיך‪ ,‬אנל מידי‬
‫לקליש לא הוה‬
‫רניעית‬
‫היא‬
‫תאנה‬
‫ליליה כזית )ברכות מא‪.(.‬‬
‫כגרוגרת‪.‬‬
‫ינישה ובה שיערו כל אוכל‬
‫שנת‬
‫אלס לעני! הוצאח‬
‫לחנן )שנת עו‪ 0‬המוציא‬
‫נגרוגרח‬
‫אוכלין‬
‫ד•!‪ .‬שיעורן‬
‫;ערובין‬
‫כרמונים‪.‬‬
‫ניקב כמוציא רמון טהור‪,‬‬
‫נחים‬
‫נעלי‬
‫חסיס‬
‫על‬
‫כליהם‪ ,‬הלכך גיקנ כמיציא‬
‫קטניות‬
‫לזיתים‪,‬‬
‫מצניעו‬
‫ניקכ כמוציא זית משתמש‬
‫לאגחיס‪ ,‬ניקנ כמוציא אגוז‬
‫משתמש נו רמוניס‪ ,‬אנל‬
‫של אומן‬
‫לא‬
‫הר‬
‫העומד למכור‬
‫נהכי‬
‫שיעוריה‬
‫ו ב ר כ ו ת מא‪ :‬ו כ ע י ״ ז ע ר ו ב י ן‬
‫שם׳‪ .‬שרוב‬
‫שיעוריה‬
‫כזיתים‪ .‬אכילח חלנ ולס‬
‫ונוחר וסיגול וטמא יננילה‬
‫ונהמה טמאה יכשר המח‬
‫להאהיל‬
‫ומגע‬
‫ו ע ר ו ב י ן שם;‪.‬‬
‫נניליח‬
‫דבש‪.‬‬
‫כל‬
‫לנש האמור נמורה לנש‬
‫חמריס‪,‬‬
‫וכלאמר‬
‫ם וכה‬
‫ו‪.‬‬
‫לבר‬
‫במים כמו יין במקום שישימו הזית איגוד בין ביין בין במיס שם‬
‫ישימו כמו כן החרצנים והזגים ואס נעמיל שמעחין במילי רשחיה כיון לאמדנן לחייב בשותה מה שמפיל שיעור כזיפ מן היין להוא‬
‫לבר מועט הא פשיטא לטון לשתה יין לשעודה ׳()מהכא( לאי אפשר לשערו אלא ביין וקצח משמע בירושלמי לנזיר כפר״ח לאכילה לכולי‬
‫עלמא בכזית לקאמר התם משנה ראשונה ער שישתה רביעית יין להוו לרשינן שכר שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף שכר האמור‬
‫כאן רביעיח חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית‪ :‬כל נלי נעלי בתים שיעורן נרמונים‪ .‬גבי כלי עץ‬
‫מיפניא פי״ז לכלים אבל בכלי חרס חנן פ׳ שלישי לכלים ]מ״א[ העשוי לאוכלין שיעורן סיחים העשוי למשקים כו׳ והא לאמר בסוף המצניע‬
‫)שנת ל ף צ ה ‪ 0‬חמש מלוח בכלי חרס ניקב כמוציא זיח טהור מלקבל זיחיס ועריין כלי הוא לקבל רמוניס היינו אם יחלו לרמונים אבל סחמו‬
‫כמוציא זית‪ :‬שייעודן ידמונים‪ .‬במס׳ כלים פ׳ י״ז ן מ ״ ל [ חנן הרמוניה שאמרו שלשה אחוזים זה בזה ולא שיהא צריך נקב גלול כל‬
‫כך כלי שיצאו שלשתן בבח אחח אלא אחל לבל להא אמר בסוף המצניע )שבת ל ף צה‪:‬ן כמוציא רמון משמע רמון אחל ללא קאמר רמוניס‬
‫ועול בפ׳ אלו קשרים <שס ל ף ק י ב ‪ 0‬ובפי עושין חסין ) ע י מ ב י ן ל ף כל‪ (.‬לבעי חזקיה ניקב כמוציא זית וסחמו וחזר וניקב כמוציא זית יסתמו על‬
‫שהשלימו למוציא רמון מהו הוה ליה למינקט ניקב כמוציא רמון וסתמו וחזר וניקב כמוציא רמון וסחמו על שהשלימו לשלשה רמוניס מהו‬
‫ונראה לפרש להא לנקט שלשה רמוניס אחוזים לאע״פ שמוציאם זה אחר זה אין נוחין לצאת לרך נקב צר כמו שהיה יוצא זה אחר זה בפני עצמו‬
‫עול יש לפרש לנקט שלשה אחוזים זה בזה משוס לרמון לגלל יחילי בפני עצמו או שנים גלולים יותר מלאי והגללים ארבעה אחוזים קטנים‬
‫יותר מלאי אבל הגללים שלשה בינונים ומשערים בהן‪ ] :‬ו ע ״ ע ת ו ס פ ו ת שבת ק י ב ‪ :‬ל ״ ה ע ל ו ת ו ס פ ו ת עירובין ל ‪ :‬ל׳׳ה ש י ע ו ר ן [ ‪ :‬אלא הלנתא‬
‫נינהו וקרא אםטנתא נעלמא‪ .‬מכאן קשה לגירספ הספדם לבפ׳ בחרא ליומא ) ל ף פ ‪ .‬ושם( רא״ר יוחנן שיעודן ועונשין הלכה למשה מסיני‬
‫ופריך שיעודן מיכחב כחיבי ארץ חטה ומשני אלא אימא שיעודן של עונשין וקשה לאותה גירסא למאי קפדך מיכתב כחיבי הא מסיק הכא‬
‫לקרא אסמכתא היא ועור מאי קמשני אימא שיעודן של עונשין הלא על השיעור הקשה מיכתב כתיבי ועול לבכל לוכחא רמייחי האי קרא‬
‫לשיעורין מייתי כולה מילתא לר׳ חנן להכא ומתוך כך ג ד ס התם בקונטרס עונשין מיכתב כתיבי אלא אימא שיעודן של עונשין ובפ׳ טצל‬
‫מברכין )ברכות ל ׳ מא‪ .‬ושס> משמע קצח )א( לרשה גמורה לאמר רב ל()חמא אמר( ר׳ יצחק כל המוקלם בפסוק זה מוקלם לברכה שנאמר ארץ‬
‫חטה וגו׳ והלר אמר ופליגא לר׳ חנין לאמר ר׳ חנין כל הפסוק לשיעורין נאמר ושמא למאי למסיק החס ואילך שיעודן מי כחיבי לא פליגי‪:‬‬
‫התס‬
‫לבר‬
‫<נכוריס פ״א מ״ג> אין‬
‫מביאי! בכורים כי אס מזי המינין ולא מתמרים שנהריס ולא מפירות שנעמקיס‪ ,‬אלמא פשיטא ליה לתנא לתמרים מזי המינין‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל ו א מיי׳ פט־׳ז מהלכות‬
‫טומאת צרעת הלכה ו‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ׳׳ג מהלכות‬
‫לי‬
‫טומאת מת הלכה ב‬
‫נופ״נ הלכה י[‪:‬‬
‫ל ח ג מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫נזירות הלכה ‪ 3‬סמג‬
‫לאדן מ ‪:‬‬
‫ד מיי׳ סי״ח מהל׳‬
‫לט‬
‫שבת הלכה א‪:‬‬
‫ה מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫מ‬
‫כלים הלכה ב‪:‬‬
‫ו מיי׳ פ׳׳כ מהלכות‬
‫טא‬
‫שביתת עשור הלכה‬
‫א סמג לאוין סט טור ש״ע‬
‫א׳׳ח סי׳ מריב סעיף א‪:‬‬
‫ז מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫מב‬
‫איסורי ביאה הלכה‬
‫טז‬
‫מקואות‬
‫ופ״א מהל׳‬
‫הלכה ינ סמג לאוץ קיא‬
‫ועשין רמת טוש״ע י״ד סי׳‬
‫קצת סעיף א‪:‬‬
‫מ ג ח ט מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫מקואות‬
‫]ופ׳׳ב‬
‫שס‬
‫הל׳ טי[ טוש׳׳ע שס סעיף‬
‫תורה אור השלם‬
‫א ר ץ הטה ושערה‬
‫‪.1‬‬
‫וגפן ותאנה ורמון א ר ץ‬
‫זית שמן ודבש‪:‬‬
‫דברים ח ח‬
‫ןדדה ביום השביעי‬
‫‪.2‬‬
‫ינלח את כ ל שערו את‬
‫ר א ש ו ואת זקנו ואת גבת‬
‫ואת‬
‫עיניו‬
‫יגלה‬
‫שערו‬
‫כל‬
‫וכבס את בגדיו‬
‫ורחץ את ב ש ר ו במים‬
‫ויקרא יד ט‬
‫וטהר‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬תום׳ דיה אלא הלכתא‬
‫וכר משמע קצת דדרשה‬
‫גמורה היא לאמר‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מצאגו‬
‫בפסוק‬
‫שכתוב‬
‫והבא אל הבית והאוכל‬
‫בכית והשוכב בבית‪ ,‬היה‬
‫]לו[ לומר והבא אל הבית‬
‫ואני‬
‫ודיו‪,‬‬
‫הבא‬
‫אומר‬
‫טמא‪ ,‬האוכל והשוכב לא‬
‫כל‬
‫שכן‪.‬‬
‫בתורת‬
‫ותניא‬
‫כהנים אם סופנו לרבות‬
‫אע״פ‬
‫הבא‬
‫אוכל‬
‫שאינו‬
‫שוכב‬
‫ולא‬
‫לא‬
‫מה‬
‫ת״ל אוכל ושוכב‪ ,‬אלא‬
‫ליתן שיעור להבא כדי‬
‫אכילה בשכיבהא(‪ .‬וכמה‬
‫שיעור אכילה‪ ,‬כדי אכילת‬
‫פרס פת הטין ולא פת‬
‫שעורין‪,‬‬
‫ואוכלה‬
‫מיסב‬
‫בלפתן‪ .‬ושניגן במס׳ פרה‬
‫פרק‬
‫כיוצא‬
‫ראשון‬
‫בו‬
‫אחד האוכל בבית המנוגע‬
‫פרס‪ ,‬משלש לקב‪ .‬אמרו‬
‫לו‬
‫לסאה‪,‬‬
‫מי״ח‬
‫להם כך‬
‫אמר‬
‫שמעתי םתם‪.‬‬
‫אמר בן עזאי אני אפרש‬
‫כשאתה אומר משלש לקב‬
‫אין‬
‫בו‬
‫חלה‬
‫וכשאתה‬
‫אומר מי״ח לסאה מיעטתו‬
‫חלתו‪.‬‬
‫שעורה‪,‬‬
‫כשעורה‬
‫מטמא‬
‫ומפורש‬
‫במס׳‬
‫ובמשא‬
‫ולא‬
‫עצם‬
‫במגע‬
‫כאהל‪,‬‬
‫אהלות‪.‬‬
‫גפן‪ ,‬כדי רביעית יין לנזיר‪.‬‬
‫ואמרינן עשרה רביעיות‬
‫הן‪.‬‬
‫תאנה‬
‫כר‪.‬‬
‫ושנינן‬
‫לעולם הלכתא‪ ,‬והאי קרא‬
‫דכתיב ארץ חטה ושעורה‬
‫וגו׳‬
‫אסמכתא‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫חציצין דאורייתא נינהו‪,‬‬
‫דכתיכ ורחץ את בשרו‬
‫במים‪,‬שלא יהא דבר חוצץ‬
‫בינו ובי• המים‪ .‬ודחינן מן התורה חציצת כשרו‪ ,‬כי אתאי הלכתא לשערו‪ .‬שערו נמי דאורייתא‪ ,‬דכתיב ביה ורחץ‬
‫להיינו לנש )ערובין ד ן ‪ .‬ש ל א יהא דבר ח ו צ ץ כינו לבין המים‪ .‬נשרו נמים משמע שיגע נשרו למיס !ב־ק פב‪.(.‬‬
‫את בשרו‪ ,‬ודרשינן את הטפל לבשרו ומאי נינהו שערו‪ .‬ואמרינן נימא אחת קשורה חוצצת‪ ,‬שלש אינן חוצצות משום‬
‫ש ל ש אינן חוצצות‪ .‬ללא מיהלקי שפיר ועיילי נהו מיס !שסו‪.‬‬
‫דאמר ר׳ יצחק כוי‪.‬‬
‫לשערו‪ .‬שתססל נו חציצה וערובין ד‪ .>:‬נימא אחת קשורה חוצצת‪ .‬למצי להלוקה שסיר ואץ המיס נכנסין נקשר )שם>‪.‬‬
‫דמחלחלי ועייל בהו מיא‪ ,‬שתים איני יודע‪ .‬אלא כי אתאי הלכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאינו מקפיד‪ ,‬וכדר׳ יצחק‪,‬‬
‫א( ר״ל נלרן שכינה והייני שיהא מיסנ ואוכל‪.‬‬
‫ו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מד‬
‫א מיי׳ ס״ל מהל׳‬
‫סונה הלכה נ‬
‫סמג‬
‫עשין מג טור שו״ע א״מ‬
‫סי׳ חול סעיף נ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ודברי ר׳ יצחק מפורשץ‬
‫בפרק‬
‫ביבמות‬
‫הערל‪,‬‬
‫דגרסינן התם ואלא הא‬
‫רבא‬
‫דאמר‬
‫מעוברת‬
‫שנתגיירה אין בנה צריך‬
‫טבילה‪ ,‬אמאי אין צריך‬
‫טבילה‪ ,‬וכי תימא משום‬
‫דר׳ יצחק דאמר דבר תורה‬
‫רובו ומקפיד עליו ]חוצץ‬
‫רובו שאינו מקפיד עליו[‬
‫אינו חוצץ‪ ,‬והאמר רב‬
‫כהנא לא שנו אלא רובו‬
‫אבל כולו אע׳׳פ שאינו‬
‫מקפיד חוצץ‪ .‬ומשני שאני‬
‫דהיינו‬
‫עובר‬
‫רבותיה‪.‬‬
‫שמעינן מינה דהאי רובו‬
‫רוב גופו של אדם הוא‪.‬‬
‫א( ואתאי הלכתא גזרו על‬
‫רובו שאינו מקפיד להיות‬
‫הוצץ‪,‬משום רובו המקפיד‬
‫דבר‬
‫שהוא‬
‫מיעוטו‬
‫רובו‬
‫נמי‬
‫תורה‪,‬‬
‫וכן‬
‫המקפיד‬
‫משוס‬
‫מיעוטו‬
‫שאינו‬
‫המקפיד‪.‬‬
‫על‬
‫מקפיד‬
‫ונגזור‬
‫משום‬
‫מיעוטו‬
‫המקפיד כוי‪ ,‬ודחינן רובו‬
‫מקפיד‬
‫שאינו‬
‫]המקפיד[‬
‫ומיעוטו‬
‫גזירה‬
‫נינהו‪,‬‬
‫ואין גוזרין גזרה לגזרה‪.‬‬
‫פי׳ המקפיד‪ ,‬כגון שעוה‬
‫וכיוצא‬
‫שיש‬
‫בה‬
‫דבוק‬
‫בבשרו של אדם ומקפיד‬
‫עליו להוציאו מעל בשרו‪,‬‬
‫חוצץ‪ .‬כדתנן כל המקפיד‬
‫נ( להסירו‬
‫עליו‬
‫חוצץ‬
‫וכל שאינו מקפיד עליו‬
‫להסירו אינו חוצץ‪ .‬ושאין‬
‫)ע(לה שלש דפנות כוי‪.‬‬
‫תנו רבנן שתים כהלכתן‬
‫ושלישית‬
‫ר׳‬
‫אפילו‬
‫שמעון‬
‫טפח‪,‬‬
‫אומר‬
‫שלש‬
‫כהלכתן ורביעית אפילו‬
‫טפח‪ .‬במאי פליגי‪ ,‬רבנן‬
‫סברי יש אם‬
‫למסורת‪,‬‬
‫פירוש כמסורת הכתיבה‬
‫וחסירין הן‪ ,‬בסכת בסכת‬
‫בסוכות הרי כאן ארבע‪,‬‬
‫דל חד לגופיה פשו להו‬
‫ג׳‪ ,‬שתים כהלכתן אתאי‬
‫הלכתא גרעתא לשלישית‬
‫אטפח‪.‬‬
‫ואוקימתא‬
‫]פי׳[‬
‫הלכתא הא דגרסינן בנדה‬
‫פרק‬
‫תני‬
‫ג׳‬
‫אושעיא‬
‫ועירא דמן חברייא חמשה‬
‫]טפח[‪,‬‬
‫שיעורן‬
‫ואלו‬
‫הן שליא ושופר ושדרא‬
‫ודופן‬
‫ואיזוב‬
‫שתים‬
‫דתניא‬
‫הסוכה‪.‬‬
‫כהלכתן‬
‫ושלישית אפילו טפח‪ .‬ור׳‬
‫שמעון סבר יש אם למקרא‬
‫ולא‬
‫חיישינן‬
‫לכתיבה‪,‬‬
‫דבסוכות בסוכות בסוכות‬
‫קרינן‪ ,‬הרי כאן שש‪ ,‬דל‬
‫חד‬
‫לגופיה‬
‫קרא‬
‫פשו‬
‫להו ארבע‪ ,‬שלש כהלכתן‬
‫ורביעית‬
‫אפילו‬
‫טפח‪,‬‬
‫אתאי הלכתא‪ ,‬האי דתני‬
‫אושעיא‪ ,‬גרעתא לרביעית‬
‫אוקימתא אטפח‪ .‬איבעית‬
‫אימא כולי עלמא יש אם‬
‫למקרא‪ ,‬וד׳ הם‪ ,‬ובהא‬
‫פליגי תנא קמא סבר סככה‬
‫דבר הורה‪ .‬הלכה למשה מסיני‪ :‬רובו‪ .‬רוב שערו מטונף בטיט‬
‫ד ב ר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ‪ .‬י״מ דהכא איירי בשער‬
‫או קשור אחח אחח ומקפיד עליו חוצץ‪ :‬אין מקפיד עליו‪ .‬הוה ליה‬
‫אבל בבשר חוצץ אפילו מיעוטו שאינו מקפיד וקשה לר״ת‬
‫בגופיה הואיל ואין סופו ליטלו ובטיל׳( לגביה ולא חייץ‪ :‬וגזרו על רובו‬
‫מהא דאמרינן פרק הערל )יבמות ל ף עח‪ .‬ושם( נכריח מעוברח‬
‫שאינו מקפיד‪ .‬הואיל והר רוב ולמי במקצח לחציצה דאורייחא‪ :‬ועל‬
‫שנחגיירה בנה אין צדך טבילה ופריך אמאי וט חימא משום דרבי‬
‫מיעוטו המקפיד‪ .‬הואיל ודמי ליה‬
‫יצחק האמר רב כהנא לא שנו אלא‬
‫בהקפדה‪) :‬א( גזרה‪ .‬לאו הלכה למשה‬
‫רובו אבל כולו חוצץ והשחא לעליפא‬
‫‪>6‬דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו‬
‫מסיגי הוא אלא גזירה מדרבנן ורובו‬
‫הוה ליה לאקשרי רבבשר אפילו משהו‬
‫מקפיד עליו אינו הוצץ וגזרו על רובו שאינו‬
‫המקפיד לחודיה הוא דהר הלכה‬
‫ואפילו אינו מקפיד חוצץ ועול‬
‫מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו‬
‫למשה מסיני‪ :‬הא דאמרן‪ .‬לגובה‬
‫מדקיהיב שיעורא בחציצה במסכח‬
‫המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על‬
‫עשרה‪ :‬הניחא לרבי יהודה‪ .‬דלא‬
‫מקואוח ) ס ״ ט מ׳׳ה( ומייחי לה בסוף‬
‫מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד‬
‫נפקא ליה מקראי אצטריך הלכחא‪:‬‬
‫אלו קשרים )שבת ל ף קיד‪ (.‬על‬
‫לגוד‪ .‬להיכא לצריך למיגל או גוד‬
‫אי נמי משום רובו שאינו מקפיד ״היא גופא‬
‫המרלעח רשב״ג אומר עד כאיסר‬
‫אחיפ או אסיק כגון אכסדרה‬
‫האיטלקי עול מייתי התם של בנאים‬
‫גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה מהיצין‬
‫בבקעה דאמרינן בה פי חקרה יורד‬
‫חוצץ‬
‫של חלמידי חכמים מצד אחל‬
‫הא דאמרן הניחא ״לרבי יהודה אלא לר״מ‬
‫וסופס׳(‪ :‬ולבוד‪ .‬פחוח מג׳‪ :‬דופן‬
‫ושל בור משני צדדין ובזבחים בסוף‬
‫מאי איכא למימר כי אתאי הלכתא לגוד‬
‫עקומה‪ .‬פחוח מד׳ אמוח‪ :‬שהים‬
‫לס חטאח ) ל ף צ ת ‪ 0‬לם על בגדו‬
‫״ולבוד ודופן עקומה‪ :‬ושאין לה שלש דפנות‪:‬‬
‫כמין‬
‫כהלכחן‪ .‬מזרחיח וצפוניפ‬
‫חוצץ ואס טבח הוא אינו חוצץ רבב‬
‫תנו רבנן אשתים ה(כהלכתן ושלישית אפילו‬
‫דרומיח‬
‫או‬
‫גאס‬
‫על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא‬
‫טפח ר״ש אומר שלש כהלכתן ורביעית‬
‫כהלכהן‪.‬‬
‫ומערביח‪:‬‬
‫אינו חוצץ וא״ח טון דאחא הלכחא‬
‫כשיעור משך סוכה‪:‬‬
‫אפילו טפח במאי קמיפלגי רבנן םברי יש‬
‫לרובו ולא למעוטו א״כ קרא למאי‬
‫יש אם למסורה‪ .‬כמה‬
‫אחא דדרשינן בשרו שלא יהא דבר‬
‫חוצץ בינו לבין המיס ד״ל דאצטדך‬
‫לכית הסתדם כדאיתא בפרק קמא‬
‫לקדושין ) ל ף כה‪ :>.‬ו ר ב י שמעון‬
‫סבר יש אם למקרא‪ .‬כולהו מולו‬
‫ללרשינן מקרא ומסורח ללא על חנם‬
‫נכחב כן אלא במילחא למיכחשי‬
‫אהללי פליגי למר סבר מקרא עיקר‬
‫כלאשכחן ר״ע בדש ס נ ה ל ד ן ) ל ף ל‪(.‬‬
‫לסבר יש אס למקרא ובפ׳ כל שעה‬
‫)פסחים ל ף לו‪ (.‬גבי לחס עוני ללדש‬
‫מקרא ומסורת ובפי לולב הגזול)לקמן‬
‫ל ף לל‪ (:‬תנן ר״ע אומר כשם שלולב‬
‫אחל ואתרוג אחל כך כו׳ ולרשינן‬
‫בגמרא נ ל ף לב‪ [.‬לולב אחל מלכחיב‬
‫כפח חסר ר״ו וכן ר״ש לסבר הכא‬
‫יש אס למקרא ובפ׳ קמא לקלושין‬
‫) ל ף י ח ‪ 0‬גבי בבגלו בה לריש מקרא‬
‫ומסורח ומיהו קשה ללרבי עקיבא‬
‫ללא לדש החם אלא מקרא לחול‬
‫ואמאי לא לדש חרריהו כר׳ שמעון‬
‫כלאמדנן גבי לחם עוני ועול אשכחן‬
‫ר״ע לסבר יש אם למקרא ולקמן‬
‫כסמוך נ ל ף ז‪ [:‬מכשיר ר״ע סוכה‬
‫בראש הספינה ומוכח שמעחא משום‬
‫לקסבר סוכה לירח עראי בעינן אלמא‬
‫לא בעי ג׳ כהלכחן לחל טעמא הוא‬
‫‪,‬‬
‫ור׳‬
‫סבר סככה‬
‫לא בעיא קרא‪ .‬איבעית‬
‫אימא כולי עלמא יש אם‬
‫למסורת‪ ,‬וד׳ הם‪ ,‬דל חד‬
‫לגופיה פשו להו תלת‪,‬‬
‫תנא קמא סבר כי אתאי‬
‫הלכתא למיגרע מהני תלת‬
‫חד ולוקמה אטפח‪ ,‬ור׳‬
‫שמעון כי אתאי לטפויי‬
‫אהני תלת דופן אחריתי‬
‫דאית בה טפח‪ .‬איבעית‬
‫אם למסורת ור׳ שמעון סבר ״יש אם למקרא‬
‫רבנן םברי יש אם למסורת בסכת בסכת‬
‫בסכות הרי כאן ארבע דל חד לגופיה פשו‬
‫להו תלתא שתים כהלכתן ואתאי הלכתא‬
‫וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפה ר׳ שמעון‬
‫סבר יש אם למקרא בסכות בסכות‬
‫בסכות ״הרי כאן שש דל הד קרא לגופיה‬
‫פשו להו ארבע שלש כהלכתן אתאי הלכתא‬
‫וגרעתח לרביעית ואוקמתח אטפח ואי‬
‫בעית אימא דכולי עלמא יש אם למקרא‬
‫והכא בהא קמיפלגי מר סבר םככה בעיא‬
‫קרא ומר סבר סככה לא בעיא קרא ואיבעית‬
‫אימא דכולי עלמא יש אם למסורת והכא‬
‫בהא קמיפלגי מ״ם כי אתאי הלכתא לנרע‬
‫ומ״ס כי אתאי הלכתא להוסיף ואיבעית‬
‫אימא דכולי עלמא כי אתאי הלכתא לגרע‬
‫ויש אם למסורת והכא טיבדורשין תהילות‬
‫קמיפלגי מ״ם דורשין תהילות ומ״ם אין‬
‫דורשין תהילות רב מתנה אמר טעמיה דר״ש‬
‫מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מהורב‬
‫ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר ואותו טפח‬
‫היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא‬
‫לרב‬
‫אמרי ליה רב כהנא ורב אםי‬
‫ויעמידנו‬
‫‪1‬‬
‫ח>‬
‫‪2‬‬
‫שכחכ‬
‫משה‬
‫ומסר‬
‫בספר חורה לישראל היא האם‬
‫והעיקר ולא כמו שהוא נקרא‪ :‬כסכת‬
‫תשבו ישבו בסכת כי כסכות הושבתי‬
‫חל מלא וחרץ חסדן‪ :‬בסכה‪ .‬משמע‬
‫חלא‪ :‬לגופיה‪ .‬לאין לורשין תחילוח‪.‬‬
‫פסוק הנאמר ראשון אינו לררשה‬
‫אלא למשמעו אפא‪ :‬הילכסא‪ .‬הא‬
‫לאמדנן לעיל נה‪ [:‬הלכה למשה מסיני‬
‫להט נמי אתמר ליה הלכתא למחיצוח‬
‫סוכה‬
‫לופן‬
‫למיגרעיה לשלישית‬
‫ולמיסגי ליה בטפח‪ :‬סככה לא בעי‬
‫קרא‪ .‬לממשמעוחא לגופיה נפקא‬
‫לסוכה בלא סכך לא מקדיא‪ :‬דורשין‬
‫החילוס‪ .‬ללרשה הוו להו ארבעה‪:‬‬
‫למחסה ולמםהור וגוי‪ .‬ובלא ארבע‬
‫מחיצוח לאו מחסה מזרם‬
‫הוא שהרוח משיב אח‬
‫הזרם דרך דופן הפרוץ‪:‬‬
‫מקום‬
‫היוצא‪.‬‬
‫כנגד‬
‫באיזה‬
‫שהמחיצה כלה‬
‫שירצה אס השחיס מזרחית‬
‫הטפח‬
‫יעשה‬
‫צפוניח‬
‫בסוף הצפונית במקצועו‬
‫לצד מערב או כמזרחית לצד דרוס‪:‬‬
‫ויעמילנו‬
‫כדקאמד׳ בההוא שמעפא )י( ל()לרשב״ג( לפליג אלר״ע שרן בסוכה ללירח קבע בעינן א״כ סבר ר״ע יש אס למסורח ומיהו בזה יש לומר‬
‫כמו שאפרש לקמן להאי לקאמר כולהו סבירא להו סוכה לירח קבע בעינן לא בשביל שיהו שוין אבל עול קשה להא ר״ע ור״ש דסברי יש אם‬
‫למקרא ומחייבי אחחיכה אחפ בפרק לס שחיטה )בכריתות ל ף כ ‪ 0 3‬גבי חתיכה של חולין וחחיכה של קלש בא אחל ואכל אח הראשונה ובא‬
‫אחר ואכל אח השניה זה מביא אשם חלוי וזה מביא אשם חלד לבד ר״ע ר״ש אומר שניהם מביאין אשם אחל וכן גבי חלב ושומן אלמא‬
‫לא בעינן חחיכה משחי חחיכוח ומאן לבעי חתיכה משחי חתיכוח אמדנן בפרק ספק אכל )שס ל ף י ז ‪ 0‬משוס למצוח״( קדנא ביה ומאן‬
‫למחייב סבר יש אם למסורח מצחי( כחיב ואין לפרש ההיא ללס שחיטה כשחי חחיכוח גלולוח שאכל זה מזו כזיח וזה מזו כזיח לחרווייהו שחי‬
‫מצוח לעל כרחך טעמא משוס ללא בעי חתיכה משתי חחיכופ כרמוכח החס בשילהי סירקין בגמרא גבי ר׳ יוסי לקאמר חחיכה משחי‬
‫חחיכוח איכא בינייהו ואין לומר לטון להוו לכחחילה שנים חשוב מצוח משוס לאיקבע איסורא להא רב נחמן הוא לקאמר הכי בדש פרק‬
‫ספק אכל)שס יח‪ (.‬אבל רבה למפרש טעמא משוס למצות קדנן בה ליח ליה כלל כלמוכח החם ועול קשיא מלר׳ שמעון להאי לישנא לאמדנן‬
‫הכא לכולי עלמא יש אם למסורח ובסוף פרק טצל צולין )פסחים ל ף פו‪ >:‬גבי בביח אחל יאכל קסבר יש אם למקרא ועול קשה ללקמן‬
‫) ל ף ט ‪ 0‬פסלינן לכ״ע סוכה חחח סוכה מרכחיב בסכמ ולא אמדנן יש אם למקרא‪ :‬ן ו ע ״ ע ת ו ס ׳ לקמן לב‪ .‬ל ״ ה כ פ ת ותוספות סנהלרין ל‪ .‬ל״ה‬
‫בעיא קרא פשו להו תלת‪,‬‬
‫שמעון‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ב ח ד ש י ן תחילות קמיפלגי‪ .‬ומשמע ללכולי עלמא סככה לא בעי קרא ואפילו הכי לל חל לגופיה ולא מוקמינן ליה למנינא למאן‬
‫ללא לריש חחילוח ולא כמו שסי׳ הקונטרס בריש סנהלרין)לף ג ‪ 0‬גבי חלחא אלהים כחיבי בפרשה לפי׳ אין רורשין חחילופ משום‬
‫לאצטדך למומחה ועול קשיא לפי׳ למאי למסיק הפס ללכולי עלמא אין לורשין חחילוח ואמר »ליה ר׳ יאשיה א״כ נכחוב קרא אל השופט לאי‬
‫משופט לא הוה ילעינן מומחה כמו שפי׳ שם בקונטרס עצמו ור׳ »( )יוחנן()עצמו( לישנא לעלמא נקט כלאמד אינשי מאן לאיח ליה לינא‬
‫ליקרב לגבי ליינא הרגיל ולא לגבי הליוט וטון למשופט לא ממעט הליוט א״כ הד אחי למניינא אלא ולאי אפילו לא איצטדך למומחה אפילו‬
‫הכי לל חל לגופיה לאין לורשין תחילות וכל הני לבדש סנהלדן ) ל ף ל‪ (:‬רקרנופ קרנפ לטוטפופ לטטפח ועשרה כהגיס לסוף פרק קמא‬
‫לסנהלדן ) ל ף יל‪ (:‬צדך ללקלק ללרשינן כולהו למניינא ולא אמדנן לאין רורשין חחילוח‪ :‬ו ס ו כ ה תהיה לצל‪ .‬בירושלמי אמדנן טעמא‬
‫לר״ש מן הלא קדיה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ה ד אחח למחסה ולמסחור ה ד שנים מזרם וממטר שנים ורבנן אמרי מזרס וממטר אחח‪:‬‬
‫רעמילנו‬
‫אימא כולי עלמא כי אתאי הלכתא למיגרע‪ ,‬והכא בדורשין תחילות קמיפלגי‪ ,‬פירוש הא קרא חדא דאוקימתא‬
‫קבלה בידיגו ומצאנו משורש בתלמוד א ‪ p‬ישראל רבנן דקיסרי שמעין טעמייהו דרבגן וטעמיה דר׳ שמעון מהדץ‬
‫‪(6‬‬
‫ד‪:‬‬
‫עח‪ .‬נלה סו‪ ,:‬ב( ]ניצה‬
‫]לפיל ה‪:‬‬
‫ג‪ .‬ושמן‪ ,‬נ(‬
‫וש״נן‪ ,‬ד( ]עי׳ שנת צז‪,[.‬‬
‫ס( ]לקמן ז‪ [:‬סנהדרין ‪.7‬‬
‫נדה ט‪] .‬תוספי ספ׳׳א[‪,‬‬
‫]קידושין‬
‫ו(‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫יח‪:‬‬
‫ז( נואע׳׳ג דדפנו׳ לא איקרי‬
‫סוכה מ״מ מיתורא לקראי‬
‫ילסינן ללפנו׳‬
‫ינ‪.‬‬
‫לקמן‬
‫רש״י‬
‫עי׳‬
‫ל״ה‬
‫נמשנה‬
‫כשדין[‪ ,‬ח( ]סנהלרין ל‪,[:‬‬
‫נו(]סנהלריןג‪,[:‬י(נס״א‪:‬‬
‫כ(‬
‫נטיל‪,‬‬
‫יח‪,[:‬‬
‫]לקמן‬
‫ל( ]צ״ל לר״ג[‪ ,‬מ( ננלצי׳ל‬
‫למצוות[‪ ,‬נ( ננלצ״ל מצות[‪,‬‬
‫ס(‬
‫ע( ]צי׳ל‬
‫נצ״ל לך[‪,‬‬
‫יונתן[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫)מב( בסבת תשבו‬
‫‪.1‬‬
‫שבעת ןמים בל האזרח‬
‫בישראל‬
‫בסבת‪:‬‬
‫ישבו‬
‫)מג( למען ידעו דרתיבם‬
‫כי בסכות הושבתי את‬
‫בני‬
‫בהוציאי‬
‫ישראל‬
‫אותם מ א ר ץ מ צ ך ם אני‬
‫ץ אלהיכם‪:‬‬
‫ויקרא כג מב‪-‬מג‬
‫וסבה‬
‫‪.2‬‬
‫יומם‬
‫תהיה‬
‫מחרב‬
‫לצל‬
‫ולמחסה‬
‫ולמסתור מזרם וממטר‪:‬‬
‫ישעיהו ד ו‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬רש״• ל״ה ועל מיעוטו‬
‫וכוי כהקפדה הס״ל ואח״כ‬
‫מ״ה ו כ ל גזרה‪) :‬ב( תום׳‬
‫ור׳‬
‫ל״ה‬
‫וכו׳‬
‫שמעון‬
‫כלקאמרינן נההוא שמעתא‬
‫שמעון‬
‫דרבי‬
‫גמליאל‬
‫ורבן‬
‫אדר׳‬
‫דפליגי‬
‫עקינא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫דבר תורה‪ .‬הלכה למשה‬
‫מסיני נתורה‬
‫)ערובין ד‪.>:‬‬
‫שנעל פה‬
‫רונ‬
‫רובו‪.‬‬
‫שערו‪ ,‬שאס יש נו לנר‬
‫החוצן כגון לס ינש וליו‬
‫וטיט ינש וזפת ינש או‬
‫רונו אחת אחת‬
‫שקשור‬
‫!שם;‪ .‬ומקפיד‬
‫על‬
‫שמצטער‬
‫שנראשו )שמן‪.‬‬
‫עליו‪.‬‬
‫זה‬
‫לכלוך‬
‫ושאינו‬
‫מקפיד עליו‪ .‬הר כגופו‬
‫דהוי‬
‫ואע״ג‬
‫חיץ !שם(‪.‬‬
‫על‬
‫מקפיד‬
‫נרונו‬
‫לא‬
‫ו ל י ג ז ר נמי‬
‫שאינו‬
‫מיעוטו‬
‫משום מ י ע ו ט ו‬
‫המקפיד‪.‬‬
‫להאי אינו‬
‫להללי‪,‬‬
‫לדמו‬
‫מקפיד והאי‬
‫אינו מקפיל‪ .‬אי נמי נגזור‬
‫נו‪ ,‬משום רובו שאינו‬
‫מקפיד‪.‬‬
‫להללי‪,‬‬
‫ללמי‬
‫להאי מיעוט והאי מיעוט‬
‫)שס>‪ .‬היא גופא גזירה‪.‬‬
‫משוס‬
‫רונו‬
‫המקפיל‬
‫ונגזר‬
‫גזירה‬
‫לגזירה‪.‬‬
‫כלאמר ‪1‬שםו‪ .‬ואנן ניקום‬
‫הא לאמרינן ככוליה הש״ס‬
‫שאין גוזרין גזירה לגזירה‪,‬‬
‫מהאי קרא נסקא ושמרתם‬
‫את משמרתי )רקרא יחו‬
‫כולהו ותוספות זבחים מ‪ .‬ל ״ ה לא נצרכה ותוספות נלה ט ו ‪ .‬ל ״ ה לא ותוספות פסחים לו‪ .‬ל ״ ה ע ו נ י [ ‪:‬‬
‫לגופיה‪ .‬ור׳ שמעון סבר דרשינן ליה‪ ,‬ותנא קמא סבר לא דרשינן ליה‪ .‬רב אמד טעמיה דר• שמעון מהכא‪ ,‬זה היה‬
‫עירובין‬
‫יבמות‬
‫עשו משמרת‪ ,‬כלומר גזירה‪,‬‬
‫למשמרתי‪,‬‬
‫משמרח‬
‫ולא‬
‫לתורתי‪,‬‬
‫שלא‬
‫למשמרת‪,‬‬
‫יעשו גזירה לגזירה <ביצה‬
‫ב‪ .>:‬שתים‪.‬‬
‫לפנות של‬
‫סוכה‪ ,‬כהלכתן‪ .‬שלימית‪,‬‬
‫ו ש ל י ש י ת אפילו טפח‪.‬‬
‫כרום י׳ טפחים )סנהדרין‬
‫ד‪ .(.‬י ש אם‬
‫כמה‬
‫שנמסרה‬
‫תינה למשה‬
‫למסורת‪.‬‬
‫כתנ‬
‫אנו‬
‫של‬
‫צריטן‬
‫לדורשה ולא לפי המקרא‬
‫<מ!‪:‬ות ז ‪ 0‬שנמסרה כחיכתו לכחנו חסירה )סנהזרין ד‪ .!.‬י ש אם למקרא‪ .‬נתר קרייה אזלינן להיא עיקר !שם;‪ .‬דכולי עלמא‬
‫י ש אם למקרא‪ .‬וט מלליפ חל נסוכות לגופיה פשו להו ארנעה <שס ד‪ .(:‬סככה בעיא קרא‪ .‬פשו להו ג׳ לפנומ וגרעתא‬
‫הלכחא לשלישיח‪ ,‬ודיש סנר סככה לא נעי קרא‪ ,‬למקרא למללינן לגופיה נסקא‪ ,‬להא נלא סככא לא מיקרי׳ סוכה !שם!‪.‬‬
‫קרא‪ ,‬וסוכה תהיה לצל יומם מחורב‪) ,‬למחסה ולמסתור( הרי אחת למעלה כסככה‪ ,‬למחסה ולמסתור‪ ,‬הרי שתים‬
‫לדפנות‪ ,‬מזרם וממטר‪ ,‬רבנן אמרי אחת רבי שמעון אמר שתים‪ .‬אותו טפח היכן מעמידו‪ ,‬רב אמר‪ ,‬כנגד היוצא‬
‫א( נראה לר׳ל לאחאי הלכחא לזה דרונ גופו של אדם ומקפיד עליו חוצן‪.‬‬
‫נו נמשנה שס לימא לחינת להסירו ואולי דרכינו גרס שס‪.‬‬
‫כדגרסינן בירושלמי רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח‪ .‬אמרו רב כהנא ורב‬
‫אסי‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫]ויש‬
‫א(‬
‫דרומית‬
‫גורסי׳‬
‫מערבית[‪,‬‬
‫ויעמידנו מ ג ד ראש חור‪) .‬ראש שורה( במקצוע *צפונית ןך—‬
‫ויעמידנו‬
‫מערבית צפונית דנראה נוטה לב׳ מחיצוח ומיחד כארבע‬
‫גיסא ומבטל ליה גבי והרחב מעשר אמות וגבי עור העסלא הנא‬
‫מערבית באלכסון או מזרחיח לרומימ כשהמחיצות ‪U‬‬
‫נ(‬
‫ז‪.‬‬
‫בנגד ראש תור‪ .‬אע׳׳ג לאטוצא בזה אמר פ׳ קמא‬
‫דעירובין <לף י ‪0‬‬
‫אתי‬
‫אוירא‬
‫דהאי‬
‫גיסא‬
‫מחיצות‪ .‬ראש תור הוא תלם מענה של סוף שדה שהתלמיס כלים והולכין‬
‫באלכסון זה ארוך מזה מעט‪ :‬טפח שוחק‪.‬‬
‫מודדין בד׳ אצבעוח שאינם נוגעוח זו בזו‬
‫בסחוח מג׳ סמוך)י()ליה(‬
‫ויעמידנו ‪ 8‬כנגד ראש תור ‪ 8‬שתיק רב איתמר‬
‫דהר טפח ומשהו‪ :‬ומעמידו בפחוה‬
‫לדופן לא יועיל ליחשב כטפח מחמח‬
‫נמי אמר שמואל משמיה דלוי מעמידו כנגד‬
‫מג' >‪ .‬סמוך לאחת הדפנות ופחוח‬
‫לבול דהא לכך בעי טפח שוחק כדי‬
‫היוצא וכן מורין בי מדרשא מעמידו כנגד‬
‫מג׳ כלבוד והרא ליה כמחיצה של ד׳‬
‫שיהא רופן זה רחב ארבעה טפחים‬
‫היוצא רבי סימון ואיתימא רבי יהושע בן לוי‬
‫טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו‬
‫כלפירש בקונטרס כלי שיהא רוב‬
‫אמר א עושה לו טפה שוהק ומעמידו בפחות‬
‫של דופן עשוי‪ :‬כמבוי‪ .‬המפולש!(‬
‫דופן לשיעורו בשבעה טפחים ומשהו‬
‫ששחי הדפנוח זו כנגד זו‪ :‬כשרה‪.‬‬
‫פהות‬
‫משלשה טפהים סמוך לדופן וכל‬
‫ועול לקנה מבטל ליה אוירא‪:‬‬
‫דהא נמי קרי כהלכחן‪ :‬לכל רוח‬
‫ואינה ניתרת אלא בצורת פתח‪.‬‬
‫משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי אמר רב‬
‫שירצה‪ .‬שהרי יש כאן ארבעה יוצאין‬
‫פירוש אלא אס כן עשאו‬
‫יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו‬
‫ולאיזה יוצא שירצה יעשנו‪ :‬מושה‬
‫לאותו טפח צורת הפתח על פני כל‬
‫טפח מעמידו לכל רוח שירצה רבי סימון‬
‫פסי(‪ .‬דופן גמור של ד׳ טפחים‪0‬‬
‫הלופן כולו כיצל קנה של חצי טפח‬
‫ב‬
‫ואיתימא ר׳ יהושע בן לוי אמר עושה לו פס‬
‫ומעמידו בפחוח מג׳ סמוך לדופן אצל‬
‫אצל היוצא וקנה חצי טפח במקצוע‬
‫משלשה‬
‫ארבעה ומשהו ומעמידו בפהות‬
‫מקצוע‪ .‬פס ארבעה דכי אמרינן לבוד‬
‫שכנגלו וקנה על גביהם להוה ליה‬
‫סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן‬
‫איכא ז׳ טפחים ארוך כדי סוכה‬
‫כאילו כל הדופן סתום לאע״ג דבפ׳‬
‫שלמוח‬
‫דפנוה‪.‬‬
‫שסי‬
‫קטנה‪:‬‬
‫כלבוד דמי ומאי שנא חתם דקאמרת םגיא‬
‫קמא לעירובין )ל׳ יא‪ (:‬לא יהבינן‬
‫כהלכחן כמין גאם דאין נראוח‬
‫שיעורא לקנה של צורח פחח אלא‬
‫טפח שוחק ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא‬
‫מפולשוח כי האי‪ :‬אמר רבא ואינה‬
‫אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו‬
‫פם ארבעה התם דאיכא שתי דפנות כחלכתן‬
‫נהרה אלא בצורה הפחח‪ .‬בעירובין‬
‫מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא‬
‫סגי ליה בטפח שוהק הכא דליכא שתי דפנות‬
‫)לף יא ‪ a‬אמר היכי דמי צורת הפחח‬
‫בריאה כלי לעמול בה ללת ואפילו‬
‫אי איכא פס ארבעה אין אי לא לא אמר רבא‬
‫קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על‬
‫דלת של קשין גבי סוכה החמירו‬
‫ואינה נתרת אלא בצורת הפתח איכא דאמרי‬
‫גביהן‪ .‬והכא קאמר רבא דטפח‬
‫דבעינן מחיצות הניכרות‪:‬‬
‫איכא‬
‫חפתח‬
‫בצורת‬
‫נמי‬
‫ונתרת‬
‫רבא‬
‫אמר‬
‫ששנינו בברייחא שמחיר בדופן שלישית‬
‫שלא יהא בין קנה לחברו שלשה‬
‫אינו מחיר אלא אס כן עשאו לאותו‬
‫דאמרי אמר רבא גוצריכא נמי צורת הפתח‬
‫טפהים‪ .‬אין זה כר׳ יאשיה‬
‫טפח צורת הפחח על פני כל הדופן‬
‫רב אשי אשכהיה לרב כהנא דקא עביד טפח‬
‫דבסמוך דבעי מחיצות )י( כסכך צלתו‬
‫כולו‪ .‬כיצד קנה של פצי טפח אצל‬
‫מרובה מחמתו‪:‬‬
‫\*‪ 1‬שוחק וקא עביד צורת הפתח א״ל לא סבר‬
‫היוצא וקנה של חצי טפח במקצוע‬
‫אלא‬
‫ניתרת‬
‫שהשבת אינה‬
‫מר להא דרבא דאמר רבא ונתרת נמי בצורת‬
‫שכנגדו וקנה על גביהם י( מזה לזה‬
‫הפתה א״ל אנא כאידך לישנא דרבא םבירא‬
‫בעומד מרובה על‬
‫»( הוה ליה כאילו כל הדופן סחוס‬
‫הפרוץ‪ .‬משמע הא כפייז אסור‬
‫לי דאמר רבא וצריכא נמי צורת הפתה‪:‬‬
‫דפתח שיש לו צורח פחח ספימה‬
‫והוי מצי לאקשויי מהכא לרכ פפא‬
‫מעלייתא היא בפרק קמא דעירובין שתים כהלכתן בו׳‪ :‬אמר <צ> רבא יוכן לשבת‬
‫לאמר פ״ק דעירוכין )ל׳ ט ו ‪ ( :‬פרוץ‬
‫)לף ‪ >:3‬וזהו טפח שאמרו חכמים‪:‬‬
‫מגו דהויא דופן לענין םוכה הויא דופן‬
‫כעומד מומר ובלאו הכי איחוחב‬
‫ונהרה נמי בצורה הפהח‪ .‬משמע‬
‫לענק שבת איתיביה אביי ומי אמרינן מגו‬
‫התם אף על גב להלכתא כווחיה‬
‫דטפח ששנינו היינו כדפריש רבי‬
‫והתניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא‬
‫דדייקינן‬
‫משוס‬
‫כלאמרינן התם‬
‫סימון לעיל עושה סתימה טפח אצל‬
‫ויתירה‬
‫טפהים‬
‫שלשה‬
‫להברו‬
‫קנה‬
‫בין‬
‫יהא‬
‫מתניתין כוותיה כלאמר התם ואי‬
‫היוצא ואתא רבא למימר דאס עשה‬
‫שבת על סוכה שהשבת אינה נתרה אלא‬
‫גרסינן הכא שהשבת אינה ניתרת‬
‫צורת הפפח על פני כל הדופן בשני‬
‫בפרוץ מרובה על העומד אתי שפיר‪:‬‬
‫בעומד מרובה על הפרוץ ה מה שאין כן‬
‫קניס כל שהוא וקנה על גביהם קאי‬
‫סיכך‬
‫ליה במקום טפח ומכשר ליה כוותיה‬
‫בסוכה מאי לאו יתירה שבת דםוכה אסוכה‬
‫דאו האי או האי מכשר‪ :‬וצריכא‬
‫ולא אמרינן מגו לא יתירה שבת דעלמא על שבת דסוכה אי הכי ליתני נמי‬
‫נמי צורה הפסח‪ .‬משמע דחרוייהו‬
‫יתירה סוכה דעלמא אםוכה דשבת דאילו סוכה דעלמא בעיא טפה שוהק‬
‫בעינן טפח אצל היוצא וקנה בזרח‬
‫ואילו סוכה דשבת לא בעיא טפה שוהק וםגי בלהי דהא את הוא דאמרת‬
‫שכנגדו וקנה שעל גביהם קאי מטפח‬
‫סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר ההוא לא אצטריכא ליה השתא מקילתא‬
‫זה לקנה של זרח‪ :‬דקעביד טפח‬
‫לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כל שכן גופא אמר )» רבא‬
‫שוחק‪ .‬אצל היוצא כדרכי סימון‪ :‬לא‬
‫עושה‬
‫שוחק‪.‬‬
‫קנה‬
‫י‬
‫י(‬
‫פס ד׳‬
‫בר״ן‬
‫ו(‬
‫ומשהו‪,‬‬
‫נוסף‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גמ׳ אמר רבה וכן‬
‫לשבת‪) :‬נ( שם גופא אמר‬
‫רבה‪) :‬ג( דש״• ל״ה אמר‬
‫רנא‬
‫דה״ל‬
‫וכוי‬
‫כל הדופן‪:‬‬
‫כאילו‬
‫)ד( ד״ה וכן‬
‫לשנת וכו׳ ומוציא הימנה‬
‫לניתו‪ .‬נ״נ וה׳׳ה שמטלטל‬
‫יותר‬
‫נה‬
‫האי‬
‫מנארנע‬
‫נסמוך‬
‫כמי‬
‫מאי‬
‫ל׳׳ה‬
‫לאו‪) :‬ה( ד״ה מאי לאו‬
‫אפילו וכו׳ אלא כארבע‪:‬‬
‫)‪ 0‬תום׳ ל״ה עושה וכוי‬
‫נפחות מג׳ סמוך ללוסן‬
‫כצ״ל ותינח ליה נמחק‪:‬‬
‫)‪ (t‬ד״ה שלא יהא וכו׳ לנעי‬
‫כמחיצות‬
‫צלחו‬
‫מרובה‬
‫מחמתו כסכך הס״ד‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גפ׳‬
‫ראש‬
‫כנגד‬
‫תור‪.‬‬
‫מלשון המשנה נלאים פ״נ‬
‫מ״ז‪ :‬שם שתיק רב‪ .‬כעין‬
‫זה ניצה לף ו ע״א ודף לז‬
‫ע״נ נ״ק לף יא ע״א נ״מ‬
‫לף סט ע״נ‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ ל״ג שוחק ]כך שמעו‬
‫מפיו‪ .‬ולא נמצא ככ״י ולאו‬
‫גושסנקי׳‬
‫למריה‬
‫ע״ז[‪:‬‬
‫חחים‬
‫רבינו חננאל‬
‫ויעמידנו כנגד ראש תור‪,‬‬
‫כלומר בראש הזויות ממול‬
‫זה וזה‪ .‬כדגדסינן כתחלת‬
‫המוכר את הבית בענין‬
‫מצר לו מצר אחד ארוך‬
‫ומצר‬
‫אחד‬
‫קצר‪,‬‬
‫אמר‬
‫רב לא קנה אלא כנגד‬
‫אותו הקצר‪ ,‬א״ל רב כהנא‬
‫ורב אסי לרב ויקנה כנגד‬
‫ראש‬
‫תור‪,‬‬
‫שתיק‬
‫רב‪.‬‬
‫חו ראיה למה שאמרנו‪.‬‬
‫ואסיק׳‬
‫ומעמידו‬
‫כנגד‬
‫היוצא‪ ,‬שהוא כנגד קצה‬
‫הדופן היוצא‪ ,‬להראות כי‬
‫הוא פתח הסוכה‪ .‬סוכה‬
‫סבר לה מר ונהרה נמי‪ .‬או האי או‬
‫נר מצוה‬
‫םיכך‬
‫האי‪ :‬וכן לשבה‪ .‬אע״פ שצריך לשבת שלש מחיצות ליעשות רשוח היחיד שבת של סוכות מוחר לסמוך על מחיצות הסוכה אס עשה ברה״ר‬
‫סמוך לסחחו סוכה דאין בה אלא שחים כהלכתן ושלישית אפילו טפח מכניס ומוציא הימנה לביתו)י(‪ .‬ואע״ג דבשאר שבתות לא מישתרי אי‬
‫נמי בשאר מחיצות שאינן של סוכה לא מישתרו בהט לשכת דסוכה שריא דמימ דההוא טפח אגמריה רחמנא למשה כמחיצות סוכה דליהוי‬
‫ליה דופן שלימה לסוכה הוי דופן נמי בשבת דסוכה לענין שבת‪ :‬דופן סוכה כדופן שבה‪ .‬כל צידי דפנות שהמירו חכמים לשבת כגון‬
‫מחיצה של שחי בלא ערב כדאמר בעירובין )ל׳ טז‪ (:‬מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפפים ואע״פ שרחב קנה‬
‫אינו אלא מלא אצבע ויש בין קנה לקנה שלשה טפחים חסר משהו ואיכא פרוץ מרובה על העומד שפיר דמי דאמרינן לבוד והוה ליה כולו‬
‫עומד או של ערב כלא שתי כדתנן התם <שס( מקיפין שלשה חבלים הוי היקף נמי לדופן סוכה ובלבד שיהא זהיר שלא יהא בין קנה לחבירו‬
‫שלשה טפחים כשהוא מקיף כי היט דאמר לענין שבת דאס כן נפיק ליה מתורת לבוד ודווקא במקומות הרבה דהוי ליה פרוץ מרובה על‬
‫העומד אבל מקום אחד או שני מקומוח הוו להו כפחחיס‪ :‬שהשבה אינה נהרה‪ .‬אס יש בה פתחים הרבה שאין בהם צורת הפחח‬
‫ורבים על העומל ומבטלי ליה לעומל‪ :‬מה שאין כן בסוכה‪ .‬לסגי ליה בשפיס כהלכחן ושלישיח אפילו טפח ואפילו היו לה פחחים בשחי‬
‫הדפנות אחד או שנים דכי מצטרפת להו בהלי שתים הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה שריא‪ :‬מאי לאו‪ .‬אפילו בשבת שבתוך הפג קאמר דלא‬
‫מישתריא לטלטולי והכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת לסוכה אהלכות הכשר סוכה לאכול ולישן ולצאח ידי חובפ סוכה דלענין מיפק ידי‬
‫חובתו נפיק ובלבל שלא יטלטל בה אלא <ה ארבעה ולא יכניס מתוכה לבית‪ :‬לא‪ .‬הכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת דעלמא אהלכות טלטול‬
‫שבת לסוכה ששבת דעלמא אינה נתרמ אלא בעומד מרובה דליכא למימר בה מיגו ושבת לסוכה נתרת משוס מיגו‪ :‬ואי שבח דעלמא‬
‫קאמר אבל שבת לסוכה והלכות הכשר סוכה שוין משוס מיגו לימני נמי יחירה הלכוח הכשר סוכה לעלמא לחול אהלכות הכשר סוכה‬
‫לשבח‪ :‬ואילו סוכה דשבה‪ .‬אם עשויה כמכוי שחי לפנוחיה זו כנגל זו סגי לה בלחי זקוף אצל היוצא אע״ג לאין רחבו טפח למיגו להוי לוסן‬
‫לשבת הוי נמי דופן לסוכה דהא מר משוס לאית ליה מיגו אמר הט ללילך לאמרת לחי משוס מחיצה והזורק למנוי מפולש שיש לו לחי‬
‫חייב אלמא מלאורייתא מחיצה היא ומחוכו לרשוח היחיל נהי למלרבנן אסור מלאורייתא מיהא מותר להא מר משוס דאית ליה מיגו אמר‬
‫הכי‪ :‬סיכך על גבי מבוי מפולש שיש לו לחי כשרה‪ .‬בשבח ולא בחול דמיגו דהוי דופן לשבת למהוי רשות היפיד הוי לופן לענץ סוכה‪:‬‬
‫ההוא לא אילטריך ליה‪ .‬לאשמעינן דיחירה סוכה לעלמא אסוכה דשבפ משוס דמרישא שמעינן ליה‪ :‬דהשהא מקילהא לחמירסא‬
‫אמר מיגו‪ .‬מיגו להוי דופן לסוכה לקילא הר דופן לשבח דחמירא‪ :‬מחמירהא לקילהא מיגעיא‪ .‬דמבוי שיש לו לחי זקוף דכשר לסוכה בשבח‪:‬‬
‫פסי‬
‫א מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫מה‬
‫סוכה הלכה נ טוש״ע‬
‫ודהאי‬
‫דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה‪:‬‬
‫לו טפח‬
‫עין משפט‬
‫א״ח סי׳ תרל סעיף ג‪:‬‬
‫ב מיי׳ שם הלכה ג‬
‫מו‬
‫טוש״ע שם סעיף ג‪:‬‬
‫מי‬
‫ג מיי׳ שם הלכה ג‬
‫טוש״ע שס וסעיף ב‪:‬‬
‫ד מיי׳ שם הלכה י‬
‫מה‬
‫טור שם‪:‬‬
‫מ ט ה מיי׳ שם הלכה יב‬
‫טור ש׳׳ע שס סעיף‬
‫ח נ נ א ל )המשך(‬
‫רבינו‬
‫העשויה כמבוי מפולש‪ ,‬רב‬
‫יהודה אמר אותו הטפח‬
‫מעמידו לכל רוח שירצה‪,‬‬
‫ר׳ יהושע בן לוי אמר‬
‫לה‬
‫עושה‬
‫ארבעה‬
‫פס‬
‫ומשהו ומעמידו בפחות‬
‫מג׳‬
‫לדופן‪,‬‬
‫סמוך‬
‫פחות מג׳ סמוך‬
‫דכל‬
‫לדופן‬
‫כלבוד דמי‪ ,‬דכיון דלית‬
‫בה שתי דפנות דבוקות‬
‫זו בזו לא סגי לה הדופן‬
‫השלישית בטפח אלא בפס‬
‫ד׳ ומשהו רהוק מן הדופן‬
‫ג׳ חסר משהו‪ ,‬הכל ז׳‬
‫טפחים והן משך סוכה‬
‫קטנה‬
‫הסוכה‬
‫ונכשרת‬
‫בכך‪ .‬אמר רבןא[ אינה‬
‫ניתרת הסוכה בענין הוה‬
‫אלא בצורת הפתח‪ ,‬דלא‬
‫חיישינן לטפח אם ישנו‬
‫ואם אינו‪ .‬איכא דאמרי‬
‫אמר‬
‫רבא‬
‫נמי‬
‫וניתרת‬
‫בצורת הפתח‪ ,‬או טפח או‬
‫צורת הפתח‪ .‬איכא דאמדי‬
‫אמר‬
‫רבא‬
‫נמי‬
‫וצריכא‬
‫צורת הפתח‪ ,‬אע״פ שיש‬
‫שם טפח ]בעינן[ צורת‬
‫הפתח‪ .‬וכן הלכה‪ ,‬דהא רב‬
‫כהנא עבד בה עוכדא הכי‪.‬‬
‫שתים כהלכתן ושלישית‬
‫אפילו טפח‪.‬‬
‫אמר רבא‬
‫וכן לשבת‪ ,‬מיגו דהויא‬
‫מחיצה לסוכה הויא נמי‬
‫מחיצה‬
‫עלה‬
‫לשבת‪.‬‬
‫מהא‪,‬‬
‫אביי‬
‫ומותיב‬
‫דופן‬
‫סוכה כדופן שכת‪ ,‬כדתנן‬
‫מקיפין בקנים ובלבד שלא‬
‫יהא‬
‫בין‬
‫לחבירו‬
‫קנה‬
‫ג׳ טפחים‪ .‬יתירה שבת‬
‫על הסוכה שהשבת אינה‬
‫ניתרת אלא כעומד מרובה‬
‫על‬
‫הפררץ‪,‬‬
‫כדגרסינן‬
‫תניא‬
‫שהוא‬
‫בעירובין‬
‫ראשון‬
‫באחרית‬
‫כל‬
‫פרק‬
‫ארבעה ומארבעה ועד ד׳‬
‫אמות ועד עשר אמות‪,‬‬
‫צריך שלא יהא פרצה בין‬
‫זה לזה כמלואו שלא יהא‬
‫פרח‬
‫כעומד‪ ,‬ואם היה‬
‫פרוץ כעומד כנגד עומד‬
‫מותר כנגד פרוץ אסור‪,‬‬
‫ואם היה עומד מרובה על‬
‫הפרוץ אף כנגד הפרוץ נמי‬
‫מותר‪ .‬מה שאין כן בסוכה‬
‫שטפח‬
‫כדופן סוכה או‬
‫פס די‪ ,‬מתיר )כמו( ]כנגד[‬
‫הפרוץ‪ .‬מאי ייאו יתירה‬
‫שבת דםוכה אסוכה‪ ,‬ולא‬
‫אמרינן מיגו דהויא דופן‬
‫לסוכה הויא נמי לשבת‪.‬‬
‫]ודחינן מאי[ מה שאין כן‪,‬‬
‫בשבת דעלמא‪ .‬ואקשינן‬
‫עליה‬
‫אי‬
‫הכי‬
‫ניתני‬
‫נמי יתירה סוכה דעלמא‪,‬‬
‫דאילו סוכה דעלמא לא‬
‫סגי לה בלחי כל שהו עד‬
‫שיהא כטפח‪ ,‬ואילו שבת‬
‫דעלמא סגי לה בלחי כל‬
‫שהו‪ ,‬כדתנן לחיים שאמרו‬
‫גובהן עשרה טפחים רחבן‬
‫ועביין‬
‫הוא‬
‫כל‬
‫דאמרת‬
‫שהו‪.‬‬
‫סיכך‬
‫ואת‬
‫על‬
‫גבי מבוי שיש לו לחי‬
‫כשר‪ .‬ודחי דכא הא לא‬
‫אצטריך למיתנא‪ ,‬השתא‬
‫דופן סוכה דהיא קילתא‬
‫הויא דופן לשבת החמורה‪,‬‬
‫מידי ראיתיה דופן לשבת‬
‫החמורה לא כל שכן דתהוי‬
‫דופן לסוכה ]הןקלה‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ א ב מיי׳ שס הלכה י‬
‫טוש׳׳ע שס סעיף ו‪:‬‬
‫ג שס סעיף א‪:‬‬
‫נא‬
‫נב ד מיי׳ פ׳׳ל מהלכות‬
‫סוכה הלכה ז סמג‬
‫עשין מג טוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫חרלל סעיף נ ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וכן אמר רבא סיכך‬
‫על גבי ]פסי ביראות[‬
‫כשרה‪ ,‬מיגו דהוץ הגי‬
‫לשבת‬
‫מחיצות‬
‫פסין‬
‫לסוכה‪.‬‬
‫מחיצות‬
‫ה‪p‬‬
‫שמועות‬
‫שלש‬
‫נמצא‬
‫דרבא‪ ,‬שתים בשבת ואחת‬
‫ופשוטות הן‪.‬‬
‫כסוכה‪.‬‬
‫ושחמתה מרובה מצלתה‪.‬‬
‫ת״ר חמתה מחמת סכך‬
‫ולא מחמת דפנות‪ ,‬וכן‬
‫הלכתא‪ .‬אמד אביי‪ ,‬רבי‬
‫ור׳ יאשיה ור׳ יהודה‬
‫ובית שמאי ור׳ שמעץ‬
‫ורבן גמליאל ור• אליעזר‬
‫ואחרים‪ ,‬כולהו סבירא‬
‫להו סוכה דירת קבע‬
‫בעינן‪ .‬ודברים פשוטץ‬
‫הן‪ .‬והא דתניא העושה‬
‫סוכתו בראש הספינה או‬
‫בראש העגלה רבן גמליאל‬
‫פוסל ור׳ עקיבא מכשיר‪,‬‬
‫שיטה הם ואין הלכה‬
‫כמותם‪ .‬וקיימא לן ליתא‬
‫הא דאחרים דאמ׳ סוכה‬
‫העשויה כשובך‪ ,‬ולא כר׳‬
‫יוחנן דאמר סוכה העשויה‬
‫ככבשן‪ .‬ושמעתייהו כרבי‬
‫סלקא דבעי סוכה שיש‬
‫בה די אמות על ד׳ אמות‬
‫ולית הלכת׳ כוותייה‪ .‬אמר‬
‫)רבא( ]ר׳ יוחנן[ סוכה‬
‫העשויה עגולה ככבשן‪,‬‬
‫אם יש בהקיפה כדי לישב‬
‫כ״ד כני אדם כשרה‪ ,‬ואם‬
‫לאו פסולה‪ .‬כמאן כרכי‬
‫דבעי סוכה שיש בה ד׳‬
‫על די‪ .‬ואקשינן למה לי‬
‫כולי האי‪ ,‬מכדי גברא‬
‫באמתא יתיב‪ ,‬י״ב סגי‪,‬‬
‫דהא שמעינן ליה לר׳ יוחנן‬
‫דאמר בעירובין‪ ,‬מהאי‬
‫קרא ויעש את הים מוצק‬
‫עשר באמה משפתו עד‬
‫שפתו עגול סביב והמש‬
‫באמה קומתו וקו שלשים‬
‫באמה יסוב אותו סביב‪,‬‬
‫שמעינן מינה שכל מי שיש‬
‫בהיקפו שלשה טפחים יש‬
‫בו רוחב טפח‪ .‬בי״ב סגי‪,‬‬
‫כיץ דאית בהיקפו י״ב‬
‫נמצא חללו ד׳ על ד׳‪.‬‬
‫ז‪:‬‬
‫םוכה פרק ראשון םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫םיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה‪ .‬כין למ״ל כפ״ק רעירוכין‬
‫)לף יב‪ >:‬למי משום היכרא כין למ״ל משוס מחיצה קשה מה‬
‫ענין סוכה רכעי מחיצוח לאורייחא למכוי ררכנן למלאורייחא כלא‬
‫לחי שרי וי״ל למיירי כלחי טפח כלאמרינן לעיל למעמילו כפחומ מג׳‬
‫סמוך ללופן להיינו מלרכנן וכשכת‬
‫שרי על ילי מיגו ואפילו כסמוך ללופן‬
‫א םיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה ואמר‬
‫אכל אין לפרץ לטפח סוכה מדרכנן‬
‫ב‬
‫)א( רבא םיכך על גבי פסי ביראות כשרה‬
‫ומלאורייחא ככל שהוא להא כפרק‬
‫וצריכא דאי אשמעינן מבוי משום דאיכא‬
‫המפלח מלה לף ט‪ (.‬קחשיכ דופן‬
‫שתי דפנות מעלייתא אבל גבי פסי ביראות‬
‫סוכה בהדי חמשה ששיעורן טפח‬
‫דליכא שתי דפנות מעלייתא אימא לא ואי‬
‫ואמרינן החם דלא חשיכ קורה טפח‬
‫משוס דהד מדרכנן ולא חשיכ אלא‬
‫אשמעינן פסי ביראות משום דאיכא שם‬
‫הנך לכחיכן ולא מפרש שיעורייהו‬
‫ארבע דפנות אבל םיכך על גבי מבוי דליכא‬
‫וא״ח ומכוי זה אס יש כו ג׳ מחיצוח‬
‫שם ארבע דפנות אימא לא ואי אשמעינן‬
‫גמורות מיפוק לי דכלא לחי הסוכה‬
‫הני תרתי מהמירתא לקילתא אבל מקילתא‬
‫כשרה דקיימא לן כרכנן דאמרי‬
‫לחמירתא אימא לא צריכא‪ :‬ושחמתה‬
‫שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח‬
‫מרובה מצלתה פסולה‪ :‬ת״ר המתה מחמת‬
‫ובקונטרס פי׳ דמיירי כמכר מפולש‬
‫סיכוך ג ולא מחמת דפנות רבי יאשיה אומר‬
‫ולא יתכן דא״כ לא מישחד כלחי‬
‫וקורה אלא לר׳ יהולה וכולהו אמוראי‬
‫אף מחמת דפנות אמר רב יימר בר שלמיה‬
‫כרמן כפ׳ קמא לעירוכין )לף י נ ‪0‬‬
‫משמיה דאביי מ״ט דרבי יאשיה דכתיב‬
‫ואמרינן כסוף חלון )שם לף פא‪(:‬‬
‫‪1‬וסכות על הארון את הפרוכת פרוכת מחיצה‬
‫וכסוף כל גגות <שס לף צה‪ (.‬לאין‬
‫וקא קרייח רחמנא סככה אלמא מחיצה‬
‫הלכה כרכי יהולה במחיצות ד״ל‬
‫כסכך בעינן ורבנן ההוא דניכוף ביה פורתא‬
‫ללעולם מייד במבוי סחוס מג׳‬
‫דמהזי כסכך אמר אביי רבי ור׳ יאשיה א>ורבי‬
‫רוחוח ומייד כגון שסיכך לצד הלחי‬
‫יהודה ורבי שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי‬
‫ולפנים לצד הבחיס לא סיכך דהשתא‬
‫אין לזו סוכה אלא שתי מחיצוח‬
‫ורבי אליעזר ואהרים כולהו םבירא להו סוכה‬
‫סיבך ע״ג פסי‬
‫ולחי אחד‪:‬‬
‫דירת קבע בעינן רבי דתניא נ ( רבי אומר כל‬
‫מחיצה‬
‫דהוי‬
‫מיגו‬
‫בשרה‪.‬‬
‫ביראות‬
‫סוכה שאין בה ארבע אמות על ד׳ אמות‬
‫לענין שבת ואע״ג דלא החירו אלא‬
‫פסולה רבי יאשיה הא דאמרן ״רבי יהודה‬
‫לעולי רגלים ולעולי רגלים)י( לא התירו‬
‫דתנן ״סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ׳ אמה‬
‫אלא לבהמתם אבל אדם מטפס ויורד‬
‫פסולה רבי יהודה מכשיר ור׳ שמעון דתניא‬
‫מטפס ועולה כדאמדנן פרק עושין‬
‫ה ( ב׳ כהלכתן וג׳ אפילו טפח רבי שמעון אומר‬
‫פסין )שם לף כא‪ >.‬מ״מ כיון‬
‫דמדאודיתא שרי בכל ענין אמדנן‬
‫ג׳ כהלכתן וד׳ אפילו טפה רבן גמליאל‬
‫מגו ואפילו מדרבנן לא אסרי משוס‬
‫דתניא י* העושה סוכתו בראש העגלה או‬
‫ממבוי‬
‫מצות סוכה וט עביד צדכותא‬
‫בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ור׳׳ע‬
‫שיש לו לחי ומפסין לא חייש למימר‬
‫מכשיר בית שמאי דתנן ׳>מי שהיה ראשו‬
‫האי טעמא דפשיטא ליה טעמא‬
‫ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית‬
‫מחיצה היא ומדיה‬
‫דמצוה‪:‬‬
‫פסי ביראוה‪ .‬כפרק שני לעירובין <לף ‪ o r‬ח נ ן ! «‬
‫להתירו חכמים משום עולי רגלים לעשות לכיראות ־‬
‫שכרשות הרכים פסין ארכעה כמו ליומלין ורואין‬
‫כאילו יש מחיצה מזה לזה ונמצא הכור מוקף מחיצות ^‬
‫מחוכה ל ת ו ך ^‬
‫וממלאין מחוכה‬
‫המחיצה ואס סיכך על גכן כשרה כשכת‬
‫לסוכות למיגו להד דופן לשכת הוי רופן‬
‫לסוכה ואע״ג לכעינן שתים כהלכתן‪:‬‬
‫וצריכא‪ .‬לרכא למימר הנך תלת‬
‫שמעתמא לאשמועינן לאמרינן מיגו‪:‬‬
‫דאי אשממינן מבוי‪ .‬הוה אמינא‬
‫התם הוא למכשרינן לסוכה ע״י מיגו‬
‫לאיכא שמי מחיצות מעלייתא‪ :‬פסי‬
‫ביראוח‪ .‬איכא שם ל׳ ליומלין נוכףן‬
‫לארכע הרוחות שנים לכל מחיצה‬
‫אמה מכאן ואמה מכאן שהליומרין‬
‫רחכין אמה לכל צל‪ :‬ואי אשמועינן‬
‫הנך הרהי‪ .‬ולא אשמעינן הך לאמרינן‬
‫לעיל וכן לשכת הוה אמינא מחמירתא‬
‫לקילמא הוא לאמר מיגו‪ :‬חמסה‬
‫מחמה סכך‪ .‬פוסלח כה ולא חמתה‬
‫מחמפ לפגות‪ :‬פרופה מחיצה היא‪.‬‬
‫דכתיכ )שמות כ ‪ 0‬והכלילה הפרוכת‬
‫לכס וגר‪ :‬ורבנן‪ .‬אמרי לך מאי‬
‫וסכות לאמר רחמנא‪ :‬ליכוןז בה‪.‬‬
‫למעלה פורתא כעין גג יעשה‬
‫ממקצתה‪ :‬דירה קבע‪ .‬רארה להשתמש‬
‫קכוע ונראית ככית‪ :‬שלש כהלכהן‪.‬‬
‫ופרשינן טעמא למעלה )לף ו ‪ 0‬למחסה‬
‫ולמסחור מזרס‪ :‬בראש הספינה‪.‬‬
‫שהיא גכוהה מאל כספינוח הים שהן‬
‫גרולוח והרוח כאה ועוקרחה‪ .‬וכראש‬
‫העגלה נמי כיון לניילי מחחזי כעין‬
‫עראי‪ :‬ב״ש פוםלין‪ .‬לראוי לחשמיש‬
‫כעינן‪ :‬כמין צרין*‪ .‬גגה ולפנומיה‬
‫כאין כאחל כעין כוורח שאין גג ניכר‬
‫לכל והלפנוח לכל‪ :‬או שסמכה‬
‫לכוחל‪ .‬עשה קנים ארוכים וסמך‬
‫ראשו אחר מוטה על הכוחל וראשו‬
‫אחר מוטה על הארץ לגגה ולופנה‬
‫אחל שאין לה גג ואין נאה ללירה‪:‬‬
‫שמאי פוםלין ובית הלל מכשירין רבי אליעזר‬
‫עגולה‪ :‬ככבשן‪ .‬עגולה‬
‫כשובך‪.‬‬
‫רהמנא סבבה‪ .‬מהא דנפקא לן‬
‫דתנן ח(העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה‬
‫דלית ליה כאחרים‪ :‬כדי לישב בה‬
‫מחיצוח לעיל מבסוכוח וקרייה רחמנא‬
‫לכותל רבי אליעזר פוסל לפי שאין לה גג‬
‫מכפגיס‪:‬‬
‫הקיפה‬
‫סכיכות‬
‫כוי‪.‬‬
‫סככה לא מצי דדש דהתם לא דרשינן‬
‫וחכמים מכשירין אחרים דתניא אהרים‬
‫כמאן‪ .‬כעי ר׳ יוחנן סוכה גדולה כל‬
‫אלא מייתורא ותדע דכולהו מודו‬
‫כך כרכי לאמר ד׳ אמות כעינן‬
‫אומרים םוכה העשויה כשובך פסולה לפי‬
‫דלא בעינן למחיצות פסולת גורן‬
‫כחמיה לעל כרחך לית לן תנא‬
‫שאין לה זויות אמר ר׳ יוהנן יסוכה העשויה‬
‫ויקב‪ :‬כולהו םבירא להו סובה‬
‫למפיש כשיעורא לסוכה כווחיה וכי‬
‫דירת קבע בעינן‪ .‬על כרחיך אין‬
‫ככבשן אם יש בהקיפה כדי‬
‫כעי רכי יוחנן כולי האי אליכא למאן‬
‫שדן דהא רבי בעי ד׳ אמוח ולב״ש‬
‫לישב בה כ״ד בני אדם כשרה‬
‫אמרה‪ :‬באמהא יהיב‪ .‬כל אחל‬
‫סגי בכדי ראשו ורובו ושולחנו ודכוותיה‬
‫דאמר‬
‫כרבי‬
‫כמאן‬
‫פסולה‬
‫לאו‬
‫ואם‬
‫מקומו אמה נמצא הקיפה כ״ל אמומ‬
‫ביבמוח פרק ר״ג )לף נא‪ (:‬כולהו‬
‫כל סוכה שאין בה ארבע אמות‬
‫וקיימא לן )עירובין לף י ג ‪ :‬ן כל עגול‬
‫סבירא להו מאמר קונה קנין גמור‬
‫על ארבע אמות פסולה מכדי ‪3‬ייגברא‬
‫שיש כהקיפו ג׳ טפחים יש כרחכו‬
‫והא דחשיב הכא ר׳ יהודה לאו משום‬
‫טפח לכתיכ )לה״נ ל( כיס שעשה‬
‫באמתא יתיב י ( כל שיש בהקיפו שלשה‬
‫לאסיקנא לעיל טעמא דרבנן דפסלי‬
‫שלמה עשר כאמה משפתו אל‬
‫טפחים יש בו רוחב טפה בתריסר םגי‬
‫דבעו דירמ עראי דהא אביי להכא‬
‫שפתו עגול סכיכ וקו שלשים כאמה‬
‫הוא מקשה לרבאמ דאית ליה ההוא‬
‫הני‬
‫אמוח רוחכ שלשים אמה היקף אלמא‬
‫טעמא אבל מ״מ אמח הוא דלמעלה מכי לא קיימא אלא אם כן עשאו‬
‫יסוב אוחי סכיכ לעשר‬
‫הכא נמי כמדסר אמוח היקף סגי מ ה ד פוחיא ארכעה‪:‬‬
‫קכע ואמדנן נמי כפרק הישן )לקמן לף כא‪ >:‬רכי יהודה לטעמיה‬
‫הני‬
‫לאמר סוכה לירת קכע כעינן ודייק מהא למכשיר למעלה מכ׳‬
‫ש״מ לרגיל לעשות סוכתו לירת קבע‪ :‬העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה‪ .‬לקמן ל()מפרש( כפרק הישן )לף כ ‪ : 3‬ושם>‬
‫במתני׳ לקחני כשרה גרסינן בראש העגלה אבל הכא בברייחא בפלוגחא לר״ג ור״ע אור״ח ללא גרסינן ליה וכן ר״ח לא גרס ליה‬
‫שבראש העגלה לא פליגי להא מסקינן בפרק הישן )לקמן לף כג‪ (.‬לפליגי ביכולה לעמול ברוח מצויה ליבשה ואינה יכולה לעמול ברוח‬
‫מצויה ליס ומיהו יש ללחוח לכי האי גוונא אמר יכולה לעמול ברוח מצויה לארץ ואינה יכולה לעמול ברוח מצדה שבראש העגלה טון‬
‫לניילא ולא מיסתבר כלל לאלא מעמה ליפלגו בסוכה שבראש העגלה כיון לניילא מתחזיא כעראי ועול קשה לבראש הספינה נמי‬
‫ניילי ולמה »> לי משום לאינה יכולה לעמול ברוח מצויה ליס ומיהו יש ליישב כמו שאפרש לקמן בדש הישן )לף כא‪ (:‬נכל״ה שאין[‬
‫גבי סוכה שסמכה בכרעי המטה‪ :‬אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה‪ .‬לסוכה לירח קבע בעינן ואחרים היינו ר׳‬
‫מאיר והא לאמר ר״מ לקמן )לף ח‪ (:‬שתי סוכות היוצרים זו לפנים מזו החיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה בשאר ימות השנה קאמר לאילו‬
‫בחג טון לקסבר דירת קבע בעינן חייבח במזוזה כלמוכח פ״ק ליומא <ק> י‪ (.‬למהאי טעמא מחייב רבי יהולה סוכח החג בחג במזוזה‪:‬‬
‫כמה‬
‫‪ (6‬ולקמן נא‪ ,[:‬ב( ולעיל ‪j‬‬
‫וש״נ[‪ ,‬נ( )יומא י‪ :‬לקמן‬
‫ולעיל נ‪,[.‬‬
‫ד(‬
‫נא‪,[:‬‬
‫ה( ]לעיל ו‪ :‬וש״נ[‪ ,‬ז( לקמן‬
‫כג‪] (t ,.‬לעיל ‪ J‬וש׳׳נ[‪,‬‬
‫ח( לקמן יט‪ :‬ע׳׳ש‪ ,‬מ()עי׳‬
‫חוס׳ נ׳׳נ קא‪ .‬ד׳׳ה ורחנןן‪,‬‬
‫י( עירוני] יג‪ :‬יל‪ .‬ננ״נ ‪: r‬‬
‫אהלוח פי״נ מ״ו[‪](? ,‬לעיל‬
‫נ‪ ,[.‬ל( רש״ל מ׳׳ז‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ושמת שם את ארון‬
‫העדות וסכת ע ל הארן‬
‫את הפרכת‪:‬‬
‫שמות מ ג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬גט׳ ואמר דכה סיכן‪:‬‬
‫)ג( תום׳ ד״ה סיכן ע״ג‬
‫פסי וכו׳ ולעולי רגלים נמי‬
‫לא התירו‪) :‬ג( ד״ה העושה‬
‫וכו׳ ולמה ליה למימר‬
‫משוס דאינה‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫דתנן סוכה שהיא גבוהה‬
‫למעלה מעשרים אמה‪.‬‬
‫שאינה ראדה ליעשות אלא‬
‫נמסיצמ קנע )יומא י•(‪ .‬ב׳‬
‫כהלכתן‪ .‬מזרחית וצפונית‬
‫נמין גאס‪ ,‬או דרומיח‬
‫ומערנית‪ .‬כהלכתן‪ ,‬כשיעור‬
‫! ל ע י ל ו‪. :‬‬
‫משן סוכה‬
‫ו ש ל י ש י ת אפילו טפח‪.‬‬
‫נרוס י' טפחים )סנהדרין‬
‫סוכתו‬
‫ד‪ .;.‬העושה‬
‫ב ר א ש העגלה‪ .‬למטלטלא‬
‫ולא קניעא‪ ,‬או בראש‬
‫הספינה‪ .‬שהוא מקום גנוה‬
‫של ספינה והים גנוה‬
‫מאד ואין הריס מקיסין‬
‫והרוח שולטח שס ועוקרחה‬
‫)לקמן כב‪ .>:‬כמין צריף‪.‬‬
‫כוך של ציידץ שאורנין‬
‫נה אח העופות ועשר‬
‫ככוורת שמשפעת והולכת‪,‬‬
‫שגגו וקירוחיו אחד ‪:‬ייקחו‬
‫יט‪ .!:‬או שסמכה לכותל‪.‬‬
‫הטה ראשי קניס על הכוחל‬
‫וראשו אחל על האק ‪1‬שם‪.1‬‬
‫לפי שאין לה גג‪ .‬שאינו‬
‫ניכר מהו גג ומהו כותל‪,‬‬
‫לאהל משופע לאו אהל‬
‫הוא‪ ,‬אלא אס כן יש‬
‫נו טפח זקוף‪ ,‬כלקתני‬
‫ננרייחא )שם!‪ .‬כל ש י ש‬
‫בהקיפו ש ל ש ה טפהים‪.‬‬
‫שצריכה חוט ארוך ג׳ טפחים‬
‫להקיפה סנינ‪ ,‬נילוע שיש‬
‫נה רוחנ טפח אס תחלק‬
‫(‬
‫)ערובין‬
‫יג‪.(:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( עירוני) עו‪ ,:‬ג( ]עירוני!‬
‫גז‪ .‬נ״נ ‪] (< ,[:bp‬עירוני!‬
‫עו‪ ,[:‬ו( צ״ל נמס׳ מדות‬
‫וכ׳׳ה נתוספומ‬
‫נ״נ מ‪.‬‬
‫והיא משנה נמס׳ אהלות‬
‫פי״נ מ״ו‪,‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫ח‪.‬‬
‫הגי מילי‪ .‬לבהיקף ג׳ איכא רווחא טפח‪ :‬בטיגולא‪ .‬רוחב טפח יש‬
‫כמה מרובע יתר על העגול רביע‪ .‬אין להוטח לבר זה מהא‬
‫בו והוא עגול וכל עגול אין רחבו אלא באמצעו ואנן בעינן ל׳ אמוח‬
‫לטבלא מרובעח של שלש על שלש וחוט של שתים עשרה‬
‫מרובעות שיהא ארבע בציליה כמו באמצעה ובריבועא איכא הקיפא‬
‫יסוב אוחה וטבלא עגולה של שלש חוט של תשע אמות יסוב אותה‬
‫טפי‪ :‬מכדי כמה מרובע יסר על העיגול רביע‪ .‬מתני׳ היא י(‪3‬ארבעיס‬
‫לכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח כראמר בשמעתין‬
‫ותשע מדות והדברים נראין לעיניס‬
‫לאין מביאין ראיה מחוט ההיקף‬
‫דאילו אמה עגולה חוט שלש אמות‬
‫הגלול רביע אצל רוחב המקום לאטו‬
‫א‬
‫>הני מילי בעיגולא אבל בריבועא בעיא טפי‬
‫מקיפה ואמה מרובעמ צריכה חוט‬
‫טבלא עגולה של ל׳ על ל׳ אמוח‬
‫מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע‬
‫ד׳ לסובבה אמה לבל רוח‪ :‬גשיססר‪.‬‬
‫סלקא לעתך שאינה מחזקת אלא‬
‫בשיתםר מגי ה״מ בעיגול דנפיק‬
‫היקף סגי‪ :‬ה״מ‪ .‬לסגי כשיחסר‬
‫כטבלא של ג׳ על ג׳ מרובעים לפי‬
‫מגו ריבועא אבל ריבועא דנפיק‬
‫מהאי טעמא למרוכע יחר על עיגול‬
‫שהחוט המקיפו מלתו שוה והלא‬
‫מגו עגולא בעיא טפי משום‬
‫רכיע‪ :‬בעיגולא דנפיק מיגו ריבוע‪.‬‬
‫כשחחלוק טבלא של ג׳‬
‫אס היקפת כחוט של ט״ז אמה‬
‫על ג׳ מרובע על ג׳‬
‫מורשא דקרנתא ״מכדי כל‬
‫כקרקע כריכועא ממצא כתוכו ארבע‬
‫רצועות לאורך ושלש‬
‫אמתא בריבועא אמתא ותרי‬
‫מרוכעות ואם היית צריך לעגלו‬
‫לא‬
‫לרוחב‬
‫רצועוח‬
‫הומשא באלכסונא בשיבםר נכי‬
‫מכפנים ולהוציא קרנות ריכועו אתה‬
‫ממצא בה כי אם ט׳‬
‫חומשי םגיא לא דק אימור‬
‫עוגלו בחוט י״כ ונמצא חיצון יפר על‬
‫נשל[ אמה על אמה וטבלא עגולה של‬
‫דאמרינן לא דק פורתא טובא מי אמרינן לא‬
‫הפנימי רביע אף כאן אם היתה‬
‫ל׳ על ר׳ ע״כ יש בה י״ב רצועומ‬
‫לרב‬
‫דק א״ל מר קשישא בריה דרב חסדא‬
‫מרובעת סוכה זו ליה להיות כדי‬
‫של אמה על אמה שהרי )אם( ריבוע‬
‫אשי מי םברת גברא באמתא יתיב תלתא‬
‫שישבו בהיקיפה ששה עשר בני אלם‪:‬‬
‫של ל׳ על ד׳ כשנחלק ללי רצועות‬
‫אגל בריבועא מגו עיגולא בטיגן‬
‫של רחב אמה לארכו וכן לרחבו תמצא‬
‫גברי בתרתי אמתא יתבי כמה הוו להו‬
‫טפי משום מורשא דקרנהא‪ .‬אבל‬
‫בו י״ו רצועות של אמה על אמה‬
‫שיתםר אנן שיבםר נכי חומשא בעינן לא דק‬
‫עכשיו כשעשה אותה עגולה אס לא‬
‫ומרובע אינו יתר על העיגול אלא‬
‫אימור דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי‬
‫היה הקיפה אלא ששה עשר נמצא‬
‫רביע נמצאת אתה אומר שהעגולה‬
‫אמרינן לא דק אמר ליה רב אםי לרב אשי‬
‫האמצע רוחב הרבה מארבע וציליה‬
‫היא י״ב אמה על אמה אלא וראי‬
‫לעולם גברא באמתא יתיב ורבי יוהנן מקום‬
‫הולטם וכלים על לכלה ואין אתה‬
‫אין ראיה מחוט של היקף כלל ועוד‬
‫גברי לא קהשיב כמה הוו להו תמני סרי‬
‫מוצא בציליה ארבע שאין לה זויוח‬
‫תלע לרצועה של ה׳ אמות אורך על‬
‫בשיבסר נכי הומשא םגיא היינו דלא דק‬
‫ורבי ארבע מרובעות בעי וצריך אמה‬
‫רוחב אמה חוט של י׳׳ב אמה מקיפה‬
‫לעשוח על כרחך היקף עיגולה גלול‬
‫כשחבא לחלקה לרצועוח של אמה על‬
‫ולהומרא לא דק ג ( רבנן דקיםרי ואמרי לה דייני‬
‫כלי שתוכל לרכע מתוכה ארבע‬
‫אמה אין בה אלא חמש אמות והיינו‬
‫דקיסרי אמרי עיגולא תפיק מגו ריבועא רבעא‬
‫מרובעות שיש להם זויות‪ :‬מכדי כל‬
‫טעמא לפי כשאחה מניח חוט בריבוע‬
‫ריבועא‬
‫אמהא בריבועא כוי‪ .‬כשאתה מודד‬
‫הולך ומיצר לזרות וכשאתה מניחו‬
‫אלכסון שלהם אתה מוצא לכל אמה שבריבוע פוספת שני חומשים כך‬
‫בעוגל מרחיב והולך ואס באנו לכוין החשבון למרובע יתר על העגול‬
‫שיערו חכמים‪ :‬בשיבסר נכי חומשא סגי‪ .‬שהרי אינך צריך להרחיב‬
‫נוכל להוכיח בענין זה שחעשה נקולה של משהו ופקיפנה בחוטין‬
‫עיגול זה אלא שתמצא בתוכו ד׳ מרובעות וכשאתה מושיב לתוכו טבלא‬
‫הרבה סביב זה סיבוב אחר סיבוב על שירחיבו ויגלל רוחב בעוגל‬
‫מרובעח יהא חוט העיגול המקיפו נוגע בקרנות הריבוע נמצא עיגול‬
‫טפח על טפח ואחר כך חחתך החוטין מן הנקולה ולמטה להיינו‬
‫זה רחב מתוכו כמזוית לזוית של ריבוע שהוא חמש אמות ושלשה‬
‫מחצי רוחב עיגול ולמטה ואחר שיחתכו יחפשטו כל החוטין מימין‬
‫חומשים ודבר עגול כל רחבו שוה כאלכסונו בן אמצעו שהרי אין לו‬
‫ומשמאל ונמצא כל חוט הולך ומאריך מחבירו משהו מכאן ומשהו‬
‫זויות נמצא תוכו חמשה ושלשה חומשין על חמשה ושלשה חומשין‬
‫מכאן על שאחה מגיע לחוט העליון לארכו ג׳‬
‫וכל שיש ברחבו טפח בעיגול צריך היקפו שלשה נמצא לחמש אמות‬
‫טפחים שהוא חוט החיצון שהוא מסבב טפח על‬
‫רחב חמש עשרה אמה היקף ולשלשה חומשין חשע היקף שהן שחי‬
‫טפח לכל שיש ברוחבו טפח יש בהיקפו שלשה‬
‫אמוח פחות חומש הרי שיבסר נט חומשא פחות חומש‪ :‬לא דק‪ .‬ר׳‬
‫טפחים נמצאו החוטין הללו סלורין כענין זה כמין‬
‫יוחנן במילמיה לצמצם ואמר טפי דכל כמה דהויא גדולה טפי עדיפא‪:‬‬
‫רצועה רחבה כאמצע חצי טפח והיינו כנגל‬
‫לחומרא‪ .‬אם אמר להוסיף על השיעור דלא חש לצמצם לא הוה‬
‫הנקולה מכאן ומכאן כלה והולכת וצרה על משהו‬
‫‪1‬‬
‫קשיא לן אבל השתא לבציר ליה שיעורא והכשיר את הפסולה קשיא ואס באת לחזור ולחלק אותה באמצע היינו כנגל ‪11‬‬
‫לן מי לא לק במילתיה ללא ליקיל‪ :‬באמהא יסיג‪ .‬ואי הוה מצריך הנקולה תמצא שתי רצועוח שכל אחת ארכה טפח‬
‫רכי יוחנן להושיבם למוכה ודאי איכא לאקשויי‪ :‬אלא ר׳ יוחנן מקום‬
‫"""""י‬
‫ומחצה ומצל אחת רחבה חצי טפח ומצל אחת }‬
‫גברי לא קחשיב‪ .‬כחוך הסוכה אלא סכיכוחיה מכחוץ הוא אומר‬
‫כלה על משהו ועתה תצטרף אלו שתי הרצועות ושים הארוך כנגל‬
‫להושיבם הרי פיחתנו מן החשבון מרוחב העיגול שתי אמות על שתי‬
‫הקצר ממצא רצועה ארבה טפח ומחצה על רוחב חצי טפח תחלוק‬
‫אמות שכשאתה סובבו במוט סביבו מבחוץ היקפו עשרים וארבע‬
‫אותה לשלש רצועות חמצא בה שלש רצועוח מחצי טפח על חצי‬
‫אתה מוצא בתוכו שמונה על שמונה דכל שיש בהיקפו שלשה יש טפח ואילו רצועה מרובעת של טפח כשתחלק נה שתי וערב תמצא בה‬
‫כרוחכו טפח ועכשיו שהדפנות מפנימה למושבן אינו רחב אלא ששה‬
‫ארבע רצועות של חצי טפח על חצי טפח הרי לך מרובע יתר על‬
‫על ששה להא גברא באמתא יתיכ והוצאח לך אמה מזה ואמה מזה‬
‫העיגול רביע‪ :‬כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכםונה‪.‬‬
‫לכל צל‪ :‬כמה הזו להו סמני םרי‪ .‬בהקיפה יש שמונה עשר להא‬
‫אין החשבון מכוון ולא לק דאיכא טפי פורתא שאם תעשה ריבוע‬
‫רחבה ששה על ששה‪ :‬ולחומרא לא דק‪ .‬שהוסיף מעט על השיעור‬
‫של עשר על עשר וחחלק אותו שתי וערב נמצא בתוכו ארבעה‬
‫ולא צמצמו ומיהו פורתא הוסיף ללא הרחיבו בתוכו יותר על שיעורו‬
‫ריבועים של חמשה על חמשה חזור וחלוק אותם ריבועים לאלכסוניס‬
‫אלא שני חומשין להיינו שליש מששה חומשין שהוסיף בהקיפו וליבא‬
‫ההולך לצל אמצע של ריבוע גלול תמצא‬
‫לאקשויי כדאקשת לעיל טובא מי לא דק‪ :‬ורבנן לקיסרי אמרי‪ .‬לעולם‬
‫בריבוע הפנימי חמשיס אמה שהרי הוא‬
‫מקום גברי בעינן ללהוי לתוכה עשרים וארבע אמות‪ :‬דטיגולא מגו‬
‫חציו של חיצון שהרי חלקת הריבועים של‬
‫ריבוטא ריבטא‪ .‬מפיק מן הריבוע כשאתה עוגל את המרובע מתוכו‪:‬‬
‫ה׳ על ה׳ כל אחל לאלכסונו ואם לא היה‬
‫בו אלא לפי חשבון אמתא ותרי חומשי‬
‫אבל‬
‫להיינו ז׳ על ז׳ נמצא לאין בו חציו של חיצון לריבוע של שבעה על שבעה אין בו אלא ארבעים ותשע רצועות‬
‫של אמה על אמה וראוי להיות חמשיס להא הוא חציו של עשרה על עשרה רעולה למאה רצועוח של אמה על אמה‪:‬‬
‫רבי יוחנן מקום גברי לא קחשיב‪ .‬על חנם לחק ליישב לברי ר׳ יוחנן לעל כרחך מקום גברי קחשיב לשמעינן‬
‫ליה בהליא בעירובין בריש חלון )לף עו‪ (.‬לאמר חלון עגול צריך שיהא בהקיפו כ״ל טפחים ולא מיתרצא אלא כלייגי לקיסרי וכו׳‪:‬‬
‫ריבועא‬
‫ןןו׳ ‪111‬‬
‫‪ 1 1‬ןןןן‬
‫‪1,‬‬
‫א( לפניני שס מיידי המשנה נקירה ולא גמרזנ ואולי לגי׳ אמרת היה לו לרניני ו״ל שס‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ודחינן הני מילי כעיגולא‪,‬‬
‫כלומר לא תמצא חללו ד׳‬
‫אמות אלא באמצע בלבד‪,‬‬
‫אבל בצדדין אינך מוצא ד•‬
‫אמות‪ .‬ותנן באהלות כמה‬
‫יהא בהיקיפה ויהיה בה‬
‫טפח א( במרזב‪ ,‬במרובעת‬
‫ארבעה‪ ,‬שהמרובע יותר‬
‫רביע‬
‫העיגול‬
‫על‬
‫י( ואמרינן מיכדי ]כמה‬
‫מרובע יתר[ על העיגול‬
‫רביע‪ .‬בי״ו גברי סגי‪,‬‬
‫דהא משכחת ד׳ על‬
‫ד׳ אמות‪ .‬ודחינן הגי‬
‫מילי דמרובע יותר על‬
‫העיגול רביע‪ ,‬בעיגולא‬
‫תפיק מיגו ריבועא‪ ,‬אבל‬
‫ריבועא דנפיק מיגו עיגולא‬
‫בעינן טפי משום מורשא‬
‫דקרנתא‪ .‬ראינו לרבינו‬
‫הגאון פירש ואמר אינך‬
‫מוצא ד׳ על ד• אמות‪ ,‬אלא‬
‫]אם[ יש בעיגולו י״ו אמה‬
‫והי שבועים ושני שלישי‬
‫שבוע חסר מעט‪ .‬ותוב‬
‫אמרינן מכדי כל אמתא‬
‫ותרי‬
‫אמתא‬
‫בריבועא‬
‫חומשי באלכסונא‪ ,‬כלומר‬
‫אפי׳ אם תעשהו באלכסון‬
‫במתיחת זויותיו תמשוך‬
‫בהם‪ ,‬ומורשא דקרנתא לא‬
‫יוסיף יותר על כל אמה‬
‫]אלא[ שני חומשין‪ ,‬י״כ‬
‫אמה )י״ב( ]כ״ד[ חומשין‪,‬‬
‫משום שתרבעהו ותוציא‬
‫כקרנותיו‪,‬‬
‫מורשאות‬
‫חומשין‪,‬‬
‫כ״ד‬
‫נמצאו‬
‫הנה ה׳ אמות פחות‬
‫חומש‪ ,‬ושתים עשרה‪ ,‬הנה‬
‫י״ז אמה פחות חומש‪.‬‬
‫וזהו שאמרו בשיבסר נכי‬
‫חומשא סגי‪ .‬כלומר בזה‬
‫השיעור בי׳׳ז נכי חומש‬
‫בעיגולא תמצא ד• על ד׳‬
‫אמות‪ ,‬אחרי שתמשוך מהן‬
‫מורשא דקרנתא‪ .‬ודחינן‬
‫לא דק‪ ,‬כלומר הוסיף‬
‫על שיעור ולא דיקדק‪.‬‬
‫ומתמהינן אימור דאמרינן‬
‫לא דק פורתא‪ ,‬טובא מי‬
‫אמרינן‪ .‬וחזרנו לחשבון‬
‫אחר‪ .‬כלומר אין כל אדם‬
‫ישיבתו אמה‪ ,‬אלא מקום‬
‫שתי אמות ישיבת ג׳‬
‫אנשים הן‪ .‬אי הכי בכמה‬
‫אמות יושבין כ׳׳ד בני‬
‫אדם‪ ,‬בי״ו אמות‪ ,‬ואנו‬
‫בשבסר נכי חומש בעינן‪.‬‬
‫ושנינן לא דק‪ ,‬הוסף‬
‫אמה אחת פחות חומש‪.‬‬
‫ואמרינן אימור דאמרינן‬
‫לא דק להומרא‪ ,‬וזה‬
‫קולא היא כי בי״ו אמה‬
‫הסוכה פסולה היא‪ .‬ואתה‬
‫הכשרת אותה‪ .‬ושגינן‬
‫באמתא‬
‫גברא‬
‫לעולם‬
‫יתיב‪ ,‬ור׳ יוחנן מקום‬
‫גברי לא קחשיב‪ ,‬פירוש‬
‫בני אדם הללו חשבם‬
‫ר׳ יוחנן במקום דופן‪,‬‬
‫וכשישב אדם נמצא ירכו‬
‫עד שוקו אמה‪ ,‬והיושב‬
‫כנגדו אמה‪ .‬כשיהיה ח׳‬
‫אמות בעיגול‪ ,‬נמצא מקום‬
‫ישיבת זה אמה ומקום‬
‫היושב כנגדו אמה אחרת‪,‬‬
‫כשתוציא מכלל השמונה‬
‫אמות <ב(מקום ישיבתם‬
‫נמצא פנוי ביניהם שש‬
‫אמות‪ ,‬וכל עיגול שיש‬
‫בתוכו שש אמות קו‬
‫יסובבהו י״ח אמה‪ ,‬ודי‬
‫לנו בי״ז נכי הומש‪ ,‬נמצא‬
‫שהוסיף אמה וחומש‪,‬‬
‫ושנינן לחומרא הוסיף‪,‬‬
‫והיינו לא דק ולחומרא‬
‫לא דק‪.‬‬
‫נ( ע״פ כסנ יל והמוקף נסוגרייס נ״נ דצ״ל‪.‬‬
‫ח‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נג‬
‫סזש״ע א״מ סי׳‬
‫א‬
‫חרלו סעיף ג‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫נד‬
‫מזוזה הלכה נו סמג‬
‫עשי! כג טוש׳׳ע י״ל סי׳‬
‫רפו סעיף ינ‪:‬‬
‫נה‬
‫ד ה מיי׳ פ״ה‬
‫ג‬
‫מהלכות סוכה הלכה‬
‫ט סמג עשין מג טוש׳׳ע‬
‫א׳׳ח סי׳ מרלה‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וגרסינן בפרק חלק שבין‬
‫שתי חצרות‪ ,‬אמר ר• יוחנן‬
‫חלון‬
‫שיהא‬
‫עגול צריך‬
‫בהיקיפו כ״ד טפחים ומהן‬
‫שנים‬
‫בתוך‬
‫ומשהו‬
‫י׳‬
‫שאם ירבענו נמצא משהו‬
‫בתוך יי‪ .‬למה לי כולי‬
‫מכדי‬
‫האי‬
‫שיש‬
‫כל‬
‫בהיקיפו ג׳ טפחים יש בו‬
‫רחב טפח בי״כ טפחים‬
‫סגי‪.‬‬
‫ושנינן‬
‫כוי‪,‬‬
‫ואסיקנא‬
‫אבל‬
‫בעיגולא‬
‫חומשא‬
‫הגי‬
‫סגי‪.‬‬
‫מילי‬
‫בריבועא‬
‫בי״ז נכי‬
‫ושנינן‬
‫ר׳‬
‫יוחגן ד אמר בדייני דקיסרי‬
‫דאמרי ריבועא דנפיק מגו‬
‫עיגולא‬
‫ואקשינן‬
‫פלגא‪.‬‬
‫והא ליתא לדייגי דקיסרי‪,‬‬
‫לטעותא‬
‫ושנינן‬
‫דקיסרי‬
‫קאמר‪.‬‬
‫דדייני‬
‫דקיסרי‬
‫דדייני‬
‫נמצאת‬
‫שמועה דרי יוחנן אליבא‬
‫אמורה‪.‬‬
‫אמר ר׳ מאיד משום ר׳ לוי‪.‬‬
‫שתי סוכות של יוצרים‬
‫כוי‪ .‬פשוטה היא‪ .‬תנו רבנן‬
‫סוכת גוים‪ ,‬סוכת נשים‪,‬‬
‫סוכת בהמה‪ ,‬סוכת כותים‪,‬‬
‫סוכה מכל מקום כשירה‪,‬‬
‫ובלבד שתהא עשויה לצל‬
‫ומסוככת‬
‫כהלכתא‪.‬‬
‫וכן‬
‫סוכת רועים‪ ,‬סוכת קייצין‪,‬‬
‫סוכת‬
‫סוכת‬
‫בורגנים‪,‬‬
‫שומרי פירות‪ ,‬סוכה מכל‬
‫מקום‬
‫כשירה‪.‬‬
‫וכיוצא‬
‫בהן‬
‫ואסיקנא‬
‫סוכת גויס וסוכת נשים‬
‫חיובא‬
‫עשויה‬
‫כהלכתא‬
‫נינהו‬
‫לצל‬
‫דלאו‬
‫אם‬
‫בני‬
‫היא‬
‫ומסוככת‬
‫כשירה‪,‬‬
‫וכל‬
‫שכן סוכת רועים וקייצים‬
‫ובורגנין‬
‫ושומרי‬
‫פירות‬
‫דבגי חיובא נינהו שסוכתפ‬
‫כשירה‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אגל ריגוטא מגו עיגולא פלגא‪ .‬כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה‬
‫ריבועא תפיק מגו עיגולא פלגא‪ .‬פירש בקונטרס כשאתה‬
‫מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו להיינו תילתא לכוליה הלכך‬
‫מרבע בתוך העיגול אחה נוטל ממנו חצי השיעור‬
‫לשש עשרה ריבוע צ ד ן העיגול המקיפו סביב להיוח עשרים וארבע‪:‬‬
‫הנשאר בו להיינו חילחא לכולה הלכך לשש עשרה ריבוע צריך‬
‫ולאו מילהא היא‪ .‬להא ראינו ללא הר שיעורא כולי האי אלא שיהא‬
‫העיגול המקיפו סביב להיות כ״ל ולבר תימה הוא זה מה ענין זה‬
‫רחב כשיעור אלכסונו של מרוכע‬
‫אצל זה אלא יש לפרש דבועא מפיק‬
‫וכל אמתא בדבוע אממא ותד‬
‫עוגל‬
‫מגו עיגולא פלגא מרופבו של‬
‫ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא ולא היא‬
‫חומשי באלכסונו‪ :‬שסי סוטה של‬
‫מחזיק רוחב הדבוע נמצא זויומ של ההא קהזינן הלא הוי כולי האי‪ :‬א״ר לוי‬
‫יוצרים‪ .‬כך היה לרך של יוצד כלי‬
‫ריבוע המגיעין על העיגול כפליים‬
‫על רוחב הריבוע לקא סבר כל משום ר״מ א שתי סוכות של יוצרים זו לפנים‬
‫מרס בימיהן עושין להם שתי סוכות‬
‫מזו הפנימית אינה סוכה בוהייבת במזוזה‬
‫זו לפנים מזו בפנימית הוא רר‬
‫אמתא בריבוע תרי אמוח באלכסונה‬
‫והחיצונה םוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי‬
‫ומצניע קררוחיו ובחיצונה הוא עושה‬
‫ותימה היאך טעו במרה רבי יוחנן‬
‫מלאכתו ומוציא קררוחיו למכור‪:‬‬
‫תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתהייב‬
‫ודייני לקיסד למאחר שלא מללו‬
‫פנימיס אינה סוכה‪ .‬אם בא לישב‬
‫הרבר היאך עשו בלל על לבר שאינו‬
‫במזוזה משום דלא קביע ‪ 8 ( 6‬תנו רבנן גגנב״ך‬
‫כתוכה בחג לשם סוכה ואע״ג ללא‬
‫ויש לומר לקכלה בילס לשון זה של‬
‫סוכת גויס סוכת נשים סוכת בהמה סוכת‬
‫בעינן סוכה לשם חג להא כבית הלל‬
‫דבוע מגו עיגולא פלגא והוא אמת‬
‫כותים סוכה מכל מקום כשרה ובלבד‬
‫קיימא לן למכשרי סוכה ישנה‬
‫לענין המקום ולא לענין אורך החוט‬
‫כהלכתה‬
‫מאי‬
‫כהלכתה‬
‫מסוככת‬
‫שתהא‬
‫במתניתין <דף מ‪ (.‬הכא אינה סוכה‬
‫המקיף והרוחב למקום הריבוע‬
‫שבתוך העיגול מתמעט חצי של אמר רב חםדא י והוא שעשאה לצל סוכה‬
‫ללא מינכרא מלמא ללשס סוכה הוא‬
‫דבוע להוא תילתא דכולי עיגול מכל מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת רקב״ש‬
‫לר בו להא כל ימות השנה לייר‬
‫התם ורוב תשמישו וסעולמו ושינמו‬
‫דתנו רבנן יםוכת רקב״ש סוכת רועים סוכת‬
‫תלע שאס תעשה דבוע של עשר‬
‫שם‪ :‬וחייגה במזוזה‪ .‬לעולם משוס‬
‫על עשר וחחלקנו שתי וערב ותחזור‬
‫קייצים םוכת בורגנין סוכת שומרי פירות‬
‫לכל לירתו בה‪ :‬החיצונה סוכה‪.‬‬
‫ותעשה ריבוע גפנים לאלכסונה‬
‫סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא‬
‫ויוצא בה ילי חובתו ואין צריך‬
‫מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב‬
‫לסותרה ולעשותה לשס חג כביח הלל‬
‫חסדא והוא שעשאה לצל סוכה מכל‬
‫ומשוס היכירא למצוה ליכא למיסר‬
‫מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת גנב״ך‬
‫לכיון לכולה שמא לאו הכא לייר‬
‫האי תנא דגנב״ך אלימא ליח גגב״ך‬
‫והשתא לייר בה איכא היטרא‪:‬‬
‫ופטורה מן המזוזה‪ .‬לעולם ללאו‬
‫משום דקביעי וקא תנא מכל מקום לאתויי‬
‫לירה היא שאינה עשויה אלא לצאת‬
‫רהב״ש דלא קביעי והאי תנא דרקב״ש‬
‫ולבא לרך שם ולהכניס שם תגרים‪:‬‬
‫אלימא ליה רקב״ש דבני חיובא נינהו ותנא‬
‫והיהוי כביה שטר הפגימיה‪ .‬לקי״ל‬
‫של ריבועים קטנים כענין שפירשתי מ״מ לאתויי גנב״ך דלאו בני היובא נינהו‪:‬‬
‫במנחות בהקומץ רבה )לף לג‪0‬‬
‫לעיל נמצא דבוע פנימי חציו של‬
‫מתני׳‬
‫לחייב במזוזה מלרבנן‪ .‬בית שער‬
‫חיצון ואס תעשה עוגל של עשרה על‬
‫פורק״א בלע״ז שלפני הבית‪ :‬משום דלא קביט‪ .‬לא זו ולא זו לבר‬
‫עשרה בחוך ריבוע החיצון יהא העגול בין שני הריבועים וזה הוכחנו‬
‫קבוע ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער‪ :‬סוכה גויס‪.‬‬
‫שמרובע יתר על העיגול רביע אם כן העיגול יחר על הדבוע‬
‫שעשרה ללור בה בימות החמה‪ :‬סיכה מ״מ‪ .‬אפילו פחותה מאלו‬
‫הפנימי חציו של פנימי להיינו <()תילתא לעגולה דהיינו( רביע של‬
‫ולקמיה מפרש מאי היא‪ :‬מאי כהלכהה‪ .‬מאי אתא לאשמועינן לאילו‬
‫דבוע חיצון וקצת תימה ללא נקט דבועא לנפיק מגו)א( עיגולא להיינו‬
‫שתהא צלחה מרובה מחמתה ובלבר שכשר לסכך בו פשימא אנוו‬
‫תילחא מכל העגול כי היכי מקט עיגולא לנפיק מגו ריבועא ריבעא‬
‫משום רדעא במילי אחרנייתא שלא נעשית לשם סוכה תתכשר אף‬
‫להיינו דבעא מכל הדבוע לכך יש לפרש להנך תרי מילי קיימי‬
‫כפסולות‪ :‬אמר רב חסדא‪ .‬האי כהלכתה לקאמר הוא שמסוככח יפה‬
‫לאייד כעין שפירשחי שעושה עיגול בחוך דבוע וחוזר ועושה דבוע‬
‫למוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא‬
‫אחר בחוך אוחו עיגול ואחא למימר שנחמעט‬
‫לאע״ג לסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן ולצל הוא‬
‫העוגל רובע של דבוע החיצון וריבוע פנימי‬
‫למיקריא סוכה שסוככח מן החורב‪ :‬רקב״ש‪ .‬סימן רועים קייציס‬
‫נתמעט מדבוע חיצון פלגא ורובע ופלגא קיימי‬
‫בורגנין שומרי פירות‪ .‬ולקמן פ ד ך מאי גריעותייהו להני מהנך ללעיל‬
‫אדבוע מיצון ואם תאמר והלא ריבוע של שבעה‬
‫ל ק ד ליה סוכה מכל מקום‪ :‬רוטים‪ .‬שעשו סוכה בשלה לישב בתוכה‬
‫על שבעה אס תעשה בו עוגל של שבע על שבע‬
‫מפני השרב ושומרים צאנם‪ :‬קייצים‪ .‬שומרי קציעוח השטוחין בשלה‬
‫אמות ותחזור ותעשה בתוך העוגל ריבוע של אלכסונו שבעה‬
‫לייבש‪ :‬בורגני!‪ .‬שומד העיר‪ .‬וכולן ישראלים הם אבל סוכה זו לא‬
‫כמלת העוגל הוה ליה ריבוע פנימי חמשה על חמשה‬
‫לשם חג נעשיפ‪ :‬סוכה מכל מקום‪ .‬לאפילו פחות מאלו והיינו הנך‬
‫לפי חשבון של אמתא ותרי חומשי באלכסונה ומשכחת לה‬
‫ללעיל כלמפרש לקמן להאי חנא חשיכי ליה הני משום לישראלים‬
‫בריבוע פנימי יחר מחציו של חיצון ליש בפנימי כ״ה רצועוח‬
‫כינהו וחייכין כסוכה וראויה סוכתן להכשיר יותר מסוכת גנכ״ך גויס‬
‫של אמה על אמה ובחיצון לא משכחת אלא מ״ט ויש לומר‬
‫נשים בהמה כותים שאין חייבין כסוכה‪ :‬אלימא‪ .‬חשוכה להכשיר‪:‬‬
‫שזה תלד במה שהוכחנו לחשבון של אמתא ותד חומשי אינו‬
‫סוכה רקג״ש לא קביטי‪ .‬פעמים רועין כאן ופעמים רועין כאן‬
‫מכוון לאיכא טפי וא״כ אין בדבוע הפנימי ה׳ על ה׳ לאם היה‬
‫כשאכלו את המרעה וכן קייצים כשיבשו הולכין להם וסותדן סוכתן‪:‬‬
‫כו ה׳ על ה׳ היה אלכסונו עולה טפי מזי‪ :‬ו ודחוי חיצונה בית‬
‫שער לפנימית ותתחייב במזוזה‪ .‬ובית שער חייב במזוזה כלתניא‬
‫מתני׳‬
‫בהקומץ רבה )מנחית לן לג‪ >:‬כית שער אכסלרה ומרפסת חייכין במזוזה ותימה לגפרק קמא ליומא )לף יא‪ :‬ושם( אמדנן לממעטינן‬
‫להו ממזוזה מדכתיב בית מה ביח מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין ללירה ויש מחלקין בין פתוחין לביפ ולפחוחין לגינה וקשיא לאס‬
‫כן הוה ליה לשנרי הכי התם במנחות )ש‪ (0‬לפדך אלרב חסלא לאמר אכסלרה פטורה מן המזוזה וצ״ל הא לאורייתא הא לרבנן והא‬
‫ללא משני התם במנחוח למשמע ליה לרב חסלא פטורה לגמד קאמר אפילו מדרבנן‪:‬‬
‫סוכת כותים‪ .‬כל הנך לקחשיב הכא אמר בשמעחין ללאו בני חיובא כינהו לקסבר ג ד אדומ הן והא לאמר סרק שני ליבמות‬
‫)לף כל‪ (:‬דאחד גרי אדות ואחד ג ד חלומות הלכה כולם גדם הני מילי כשנתגיירו לגמרי אבל ג ד כוחים כחיב כספר‬
‫מלכים <ב ‪ (p‬את ה׳ היו יראים ואת אלהיהס היו עובדים ומאן דאמר כותים גרי אמת קסבר דאחר כך ניתקנו‪:‬‬
‫סוכה‬
‫א( מנחומ מכ‪ ,.‬ב( ]מהר״ס‬
‫מוחק זה[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫תוס'‬
‫ל״ה‬
‫ריגועא‬
‫מפיק וכי׳ וקצת מימה וכר‬
‫מגו עימלא תילתא דהיינו‬
‫תילהא מכל העיגול‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳ תנו רבנן גנב״ך‪ .‬ע׳‬
‫גינךן לף מה ע׳׳נ חוש׳‬
‫ל״ה כל‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פורק״א‪ .‬אכסדרה‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ניצה ל‪ ,:‬ג( ]לקמן ‪,[:0‬‬
‫ג( מנחות מנ‪ ,:‬ד( ]לקמן‬
‫‪ ,[:0‬ה( י״ג‪ :‬שנותרו‪,‬‬
‫ו( ]צ״ל ומי[‪ ,‬ז( ]צ״ל ומי[‪,‬‬
‫ח( ]צ״ל לולב[‪,‬‬
‫מתני׳‬
‫סוכה ישנה‪ .‬כלמפרש שעשאה קולס לחג שלשים יום ולא‬
‫פירש שהיא לשם חג‪ :‬ביס שמאי פוסלין‪ .‬לבעו סוכה לשמה וזו‬
‫סתם נעשית‪ .‬ואילו תוך שלשים לחג הוה טון לשואלין בהלכוח החג‬
‫קולם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה אבל קולם‬
‫סוכה‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬דבר א ל בני ישו־אל‬
‫לאביר בחמשה ע ש ר יום‬
‫להךש השביעי הזה חג‬
‫הסכות שבעת ןניים לץ‪:‬‬
‫ויקרא כג לד‬
‫‪ .2‬חג הסכת תעשה‬
‫יביים‬
‫שבעת‬
‫לך‬
‫באספך מגרגך ומיקבך‪:‬‬
‫דברים טו יג‬
‫תעשה‬
‫גדלים‬
‫‪.3‬‬
‫ל ך על ארבע כנפות‬
‫כסותך א ש ר תכסה בה‪:‬‬
‫דברים כב יכ‬
‫‪ .4‬דבר א ל בני ישראל‬
‫אלהם ועשי‬
‫ואמרת‬
‫להם ציצת ע ל כנפי‬
‫בגדיהם לדרתם ןנתנו‬
‫ע ל ציצת הכנף פתיל‬
‫במדבר טו לח‬
‫תכלת‪:‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( תום׳ ד״ה ואס עשאה‬
‫וכר ונפרק ארנעה אחין‬
‫ונפ׳׳ק כצ״ל ותינמ קשיא‬
‫נמחק‪) :‬ג( דייה מנין וכו׳‬
‫לחיילא קדושה עלייהו‬
‫אימקצאי‪) :‬ג( ד״ה ההוא‬
‫וכו׳ שלא נודעה לרביס‬
‫מכפרת כו׳ לאמר עולא‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גם׳ מנץ לעצי סוכה‪ .‬עי׳‬
‫לקמן לף לז ע״נ רש״י ל״ה‬
‫אסור להריח‪:‬‬
‫כשרה‪.‬‬
‫גמ׳‬
‫לבית‬
‫איצטדך‪:‬‬
‫שמאי‬
‫סוכה לשם חג‪ .‬לכתיב סוכות‬
‫לה׳ לשם מצות המלך‪ :‬על החגיגה‪.‬‬
‫שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם‬
‫לאוסרן על לאחר הקטרת אימורין‬
‫חכו‬
‫כעבל‬
‫בהו בתר הכי משלחן‬
‫פרס‪:‬‬
‫הנוטל‬
‫חג‪.‬‬
‫גבוה‬
‫חגיגה‪:‬‬
‫חג הסוכוס העשה‪ .‬סוכות תעשה‬
‫לחג סרס המקרא ולרשהו‪ :‬בחולו של‬
‫אס‬
‫מועד‪.‬‬
‫עשאה‬
‫לא‬
‫מחחילה‪:‬‬
‫פלוגתא לרבי אליעזר בפרק הישן‬
‫)לקמן ‪ : > : 0‬וסרטנן לבית הלל ללא‬
‫בעו לשמה נימא גבי ציצית נמי לית‬
‫להו לרב יהולה אמר רב‪ :‬עשאה‪.‬‬
‫לציצית‪ :‬מן הגרדין‪ .‬פרניי״ש שתולין‬
‫בסוף הטלית מותר האריגה וגדל שם‬
‫הציצית מינה ובה‪ :‬מן הקוצין‪ .‬חוטין‬
‫שנמקוה בשתי וקושרים אותן ותלדין‬
‫לראשיהן בבגד לאחר שנארג‬
‫וקד‬
‫להו קוצין על שם שבולטין כקוצים‪:‬‬
‫מן מימין‪ .‬כגון טלית שתפרוה או‬
‫שעשו בה אימרא במחט וראשי חוטי‬
‫התפירה מלדין בה ומהן גללו הציציח‪:‬‬
‫פסולה‪ .‬הואיל ומלדין ועומדים כל‬
‫אלה בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית‬
‫לאו עשיה לשמה היא‪ :‬מן הםיסין‪.‬‬
‫פקעיות כדודות של חוט לומשיי״ש‪:‬‬
‫כשרה‪ .‬הואיל וכשנפלו בבגד לשם‬
‫ציצית נתלו עשיה לשמה היא דטדה‬
‫לשמה לא‬
‫בעינן‬
‫שאין‬
‫טדה‬
‫מן‬
‫העשיה‪ :‬כי אמריהה קמיה דשמואל‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫כך ח ל שם שמים על‬
‫הסוכה‪ .‬על עצי סוכה‬
‫ליאסר כהנאה כל שנעה‬
‫הואיל והוקצו למצוה )לקחו‬
‫ל ז ‪ . 0‬שבעת ימים לה׳‪.‬‬
‫משמע כל שנעה לה׳‬
‫הוא הקלש !ניצה ל‪.(:‬‬
‫אין ע ו ש י ן סוכה בחולו‬
‫ש ל מועד‪ .‬מי שלא ישנ‬
‫נסוכה יו״ט הראשון ‪1‬לקמ‪1‬‬
‫לציצית‪,‬‬
‫בז‪ .(:‬עשאה‪.‬‬
‫הקוצץ‪ .‬הנקצציס‬
‫מן‬
‫היינו חוטץ התלדין בסוף‬
‫היריעה שקורין פרוקי״ש‬
‫וקוצצים אומס מן הנגד‪,‬‬
‫ל״א להכי קרי להו קוצץ‪,‬‬
‫שיוצאץ מן הנגל כקוצי!‬
‫!מנחות מ נ ‪ . 0‬ו מ ן הנימין‪.‬‬
‫היינו אומן שיוצאין מן‬
‫הנגל נמסירה !שם(‪ .‬מ ן‬
‫הגרדין‪ .‬פרינ״ש )שס>‪.‬‬
‫פסולה‪ .‬כל זמ! שמחונרי!‬
‫לנגל לנעינן עשייה לשמה‪,‬‬
‫והאי תלד ועומל נה )שםו‪.‬‬
‫רב יהודה תלמידו של רב ושל שמואל‬
‫היה לאחר פטירתו של רב היה אומר‬
‫שמועות‬
‫משמו‬
‫כך‬
‫אמר‬
‫לי‬
‫רב‬
‫וכשהרצפי דברים לפני שמואל נחלק‬
‫לבר חבריא אמרין טפח רבי יוסי אמר כל שהוא ומאן‬
‫לאמר כל שהוא ובלכל שתהא על פני כולה ובתר הט איתא החס‬
‫מצה ישנה פלוגתא לבית שמאי וב״ה א״ר לברי הכל הוא מטון שלא‬
‫עשאה לשם פסח לבר ברי הוא שלא‬
‫עליו‪ .‬מ״מ תרדיהו עשיה לשמה בעו‪:‬‬
‫מתני' סוכה ישנה בית שמאי פוסלין ובית‬
‫הלל מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל‬
‫שעשאה קודם להג שלשים יום אבל אם‬
‫עשאה לשם הג אפילו מתהילת השנה כשרה‪:‬‬
‫גמ' מ״ט דבית שמאי אמר קרא הג הסוכות‬
‫שבעת ימים לה׳ םוכה העשויה לשם חג‬
‫בעינן ובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב‬
‫ששת >דאמר רב ששת משום ר״ע מ נ ץ‬
‫לעצי סוכה שאםורין כל שבעה ת״ל חג‬
‫הסוכות שבעת ימים לה׳ ותניא רבי יהודה‬
‫בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על‬
‫ההגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר‬
‫חג הסוכות שבעת ימים לה׳ מח חג לה׳ אף‬
‫םוכה לה׳ ובית שמאי נמי מיבעי ליה לחכי‬
‫אין הכי נמי אלא מאי טעמייהו דבית שמאי‬
‫כתיב קרא אחרינא חג הסוכות תעשה לך‬
‫שבעת ימים סוכה העשויח לשם חג בעינן‬
‫ובית הלל ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה‬
‫בהולו של מועד ובית שמאי םבירא להו‬
‫כרבי אליעזר דאמר ״אין עושין םוכה בחולו‬
‫של מועד ובית הלל לית להו דרב יהודה‬
‫אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב עשאה‬
‫מן ״הקוצץ ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן‬
‫הסיסץ כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל‬
‫אמר לי אף מן הםיםץ נמי פסולה )אלמא(‬
‫דבעינן טויה לשמה ה״נ נבעיא סוכה עשויה‬
‫לשמה שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה‬
‫לך לך לשם חובך הכא נמי חג הסוכות תעשה‬
‫לך לך לשם חובך ההוא מיבעי ליה ״למעוטי‬
‫גזולה התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה‬
‫התם כתיב קרא אהרינא ועשו להם משלהם‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪8‬כ‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫אלמא לא גרסינן‪ .‬אלא ה״ג אן‪ 1‬מן הסיסין פסולה דבעינן נוויה‬
‫לשמה דמאן דגרס אלמא משמע דהאי דמומיב קאמר לה ואם‬
‫כן לא מותיב אלא מדשמואל ולאו מילתא היא דרב נמי עשיה‬
‫לשמה‬
‫בעי‪:‬‬
‫למעוטי‬
‫גזולה‪.‬‬
‫דבעינן‬
‫תעשה‬
‫לך‬
‫משלך‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫‪u‬‬
‫•‬
‫ם וכה ישנה כית הלל מכשירין‪ .‬בירושלמי תני צריך לחלש בה‬
‫שלשים סתמא לאו לחג‪ :‬וביס הלל‬
‫מכשירין‪ .‬ללא בעינן סוכה לשם חג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫לקלק בה‪:‬‬
‫ואם עשאה לשם חג‬
‫ובו׳‪ .‬אפילו לבית הלל נפקא מינה‬
‫שאין צריך לחלש בה לבר ואפילו לא‬
‫נפקא מינה אלא לב״ש יש לו לחנא‬
‫טעמא לב״ש אחא לאשמועינן אלא‬
‫היכא לפליגי תנאי אליבא לב״ש ולא‬
‫נפקא מינה‬
‫לבית הלל‬
‫מ י ד בפלוגתא אליבא‬
‫אליעזר‬
‫ט ההיא לרבי‬
‫למילה )שבת ל ף קלה‪ (.‬ובפרק ארבעה‬
‫אחין)יכמות ל ף כח‪ .‬ושם() > קשיא ובפי‬
‫במקומם‪:‬‬
‫מנין‬
‫מלאודיחא‬
‫ולרשה‬
‫םובה‬
‫לעצי‬
‫שאסורים כל שבעה‪ .‬משמע לאסירי‬
‫גמורה‬
‫היא‬
‫מלפדך והא קרא להט הוא ראתא‬
‫ותימה רבפרק טרה )שבת ל ף מה‪(.‬‬
‫משמע שהוא מלרבנן למייתי התם‬
‫ראיה לרבי שמעון אית ליה גבי נר‬
‫ממוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו‬
‫מהא לתניא לאין נוטלין עצים מן‬
‫הסוכה בי״ט ור׳ שמעון מתיר ושרן‬
‫כסוכח החג בחג שהיא אסורה ובפ׳‬
‫המביא כלי יין)ביצה ל ף ל‪ :‬ושם( מייתי‬
‫לרשה להכא ואפילו הט משמע התם‬
‫בסוף‬
‫שמעתין‬
‫ללא‬
‫אסירא‬
‫אלא‬
‫מטעם מוקצה לקאמדנן עצי סוכה‬
‫למיילא קלושה)‪ 0‬איתקצאי לשבעה ר״ל‬
‫להאי לאסור מלאודיתא היינו בעולה‬
‫קיימת אסור ליטול ממנה עציס אבל‬
‫משנפלה לבטלה מצותה לא אסירא‬
‫אלא מלרבנן והא לסדך בביצה )שס>‬
‫י(וט מהני ביה מנאה היינו משום‬
‫לטון ללא מהני ביה מנאי בעולה‬
‫קיימת כשנפלה נמי לא יועיל למיגו‬
‫לאיתקצאי‬
‫בין‬
‫השמשות‬
‫אימקצאי‬
‫לשבעה ומשני לסיפא אתאי לסוכה‬
‫לעלמא והלר פ ד ך מנדי סוכה למהני ביה מנאה ומשני באומר איני‬
‫כולל מהם כל בין השמשות ללא הוקצו למצותו ולא למו לעצים שהם‬
‫עיקר המצוה ועל כרחך בולל מהם ויש בהם סתירת אהל ואע״ג‬
‫למעיקרא ילע האי טעמא אורחא להש״ס לפרש לבדו לרך קשיא‬
‫ותירוץ ור״ת מפרש לעציס של כלי הכשר סוכה מיילא קלושה עלייהו‬
‫ואההיא לביצה קשיא מפרק במה מלליקין)שבת ל ף כב‪ .‬ושם( למשמע לנרי סוכה אסורין משוס בזוי מצוה ולא משום מוקצה ובמקומה פירשנוה‪:‬‬
‫הגיגה לה׳ אף סוכה לה׳‪ .‬קסבר רבי יהורה בן בתירא לאי לאו משום חגיגה מוקמינן לה לסוכה לשם מג‪:‬‬
‫ההוא‬
‫מיבעי ליה‬
‫למעוטי גזולה‪ .‬תימה תיפוק ליה משום להוה ליה מצוה הבאה בעבירה למהאי טעמא פסלינן ״(אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן‬
‫בדש לולב הגזול ) ל ׳ כט‪ (:‬ובההיא שמעמא גופא קשיא לקאמר בשלמא בי״ט ראשון בעינן לכם משלכם אלא בי״ט שני אמאי ומשני‬
‫משום רהוה ליה מצוה הבאה בעבירה והשמא אס כן ל״ל לכס משלכם ומיהו המס איכא לשנדי לאיצטדך למעוטי שאול אבל גבי סוכה‬
‫ליכא לשנויי הט לרבנן לאמרי לקמן פרק הישן )ל׳ מ‪ (:‬לאלם יוצא ילי חובתו בסוכה של חבירו ונפקא להו מלכתיב כל האזרח בישראל‬
‫ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישכ כסוכה אחת ד״ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאודימא אלא מדרבנן ומיהו קשה‬
‫מפרק הניזקין‬
‫גבי חטאמ גזולה שלא נודעה לרבים ‪ w‬דאמר עולא בגמרא בין נודעה כין לא נודעה אינה מכפרת מאי‬
‫טעמא דיאוש כדי לא קני ושמעינן ליה לעולא דיאוש כדי קני גבי עורות של בעל הביח וגנב וגזלן )ב״ק ל ׳ קיל‪ (.‬ואומר ר״ח דטעמא‬
‫לעולא בגיטין משום מצוה הבאה בעבירה אלמא לאודיתא היא ומיהו בלאו הכי לא יתכן להא בהדיא קאמר עולא משוס דיאוש לא קני‬
‫ועוד דבפרק מרובה )שס ל ׳ סז‪ (:‬דדש רבא בהליא ליאוש לא קני מרכתיב קרבנו ולא הגזול אלא נראה לההוא להגוזל בתרא לאו‬
‫יאוש כדי הוא דאיכא יאוש ושינד השם כדקאמר התם במרובה )שם ס ו ‪ ( :‬דמעיקרא קרי ליה משכא והשפא קרי ליה אברזא ואע״ג דגבי‬
‫קרבן נמי איכא שינד השם כלאמר התם נ ל ף סז‪ [:‬למעיקרא חולין והשתא הקלש מכל מקום ממעט מלכמיב קרבנו טון לקודם הקדש‬
‫לאו שלו הוא ואף על גב לחל עליו הקלש מחמת‬
‫לעזי רש״י‬
‫פירגיי׳׳ש‪ .‬ציציות‬
‫)חוטים היוצאים מן‬
‫האריגה בסוף הבגד(‪.‬‬
‫לומשיי״ש )לומישיל״ש(‪.‬‬
‫פקעות )של חוט(‪.‬‬
‫א‬
‫קמא לביצה ) ל ף ז‪ (:‬וכולן פירשנו‬
‫מהני מנאה במאי לאסיד מלאוריימא הוא הלין ללא מהני במאי לאסיר מלרבנן ולא מפליג נמי תנא בין צדך לסוכה בין לא צריך‬
‫)גיטין ל ׳ נה‪ .‬ושם(‬
‫נו א מיי׳ פ״ה מהצמח‬
‫סוכה הלכה ט טוש״ע‬
‫א״מ סי׳ מרלו סעיף א‪:‬‬
‫נז ב מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫סוכה הלכה טו סמג‬
‫עשין מג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תרלח סעיף א‪:‬‬
‫נ ח ג מיי׳ פ׳׳א מהלכות‬
‫ציצית הלכה יא סמג‬
‫עשי! טו טוש״ע א׳׳ח סי׳‬
‫יא סעיף ה‪:‬‬
‫לפרש במה נחלקו ולא שייך לאקשויי‬
‫ואסירי מלאודיתא אבל היותר מכלי הכשר לא מיתסד אלא מלרבנן והא לפריך נמי ‪0‬וט מהני ביה מנאה משום למסתמא כי היכי ללא‬
‫מה‬
‫נר מצוה‬
‫שינד השם לאתי השתא לא חזי להקרבה לבעינן קרבנו בשעה‬
‫שמקריש‪:‬‬
‫הא‬
‫רבינו חננאל‬
‫פיפקא סוכה ישנה בית‬
‫שמאי פוסלין ובית הלל‬
‫מכשירין‪ .‬מתני׳ כשלא‬
‫עשאוה לשם סוכה של‬
‫גרסינן‬
‫לפיכך‬
‫מצוה‪,‬‬
‫בירושלמי תני צריך לחדש‬
‫בה דבר‪ ,‬חברייא אמרי‬
‫טפח ר׳ יוסי אומר כל שהו‪.‬‬
‫מאי טעמייהו דבית שמאי‬
‫דכתיב חג הסוכות תעשה‬
‫לך שבעת ימים‪ ,‬סוכה‬
‫העשויה לשם חג בעינן‪,‬‬
‫ובית הלל האי קרא מיבעי‬
‫להו לעושה סוכה כל‬
‫שבעה ואפילו בחולו של‬
‫מועד‪ .‬ואסיקנא )לב׳׳ה(‬
‫]לד״ה[ עצי סוכה אסורין‬
‫כל שבעה ושם שמים‬
‫חל על הסוכה‪ .‬ואקשינן‬
‫ובית הלל לית לה ו הא‬
‫דרב יהודה‪ ,‬דאמר עשאה‬
‫לציצית מן הצמר שנסכך‬
‫בקוצים ונמרט‪ ,‬או מן‬
‫החוטים של גרדי‪ ,‬או מן‬
‫הנימין פסולה‪ .‬מן הםיסין‪,‬‬
‫פיר׳ הן פקעיות כשרה‪.‬‬
‫כי אמריתה קמיה דשמואל‬
‫אמר לי אף מן הפקעיות‬
‫נמי פסולה‪ ,‬דבעינן טויה‬
‫לשמה‪ .‬ובסוכה אמאי לא‬
‫בעו בית הלל לשמה‪.‬‬
‫ושנינן שאני התם לגבי‬
‫גדילים‬
‫דכתיב‬
‫ציצית‬
‫תעשה לך לשם חובה‪ ,‬לכך‬
‫בעינן עשייה שהיא הטויה‪,‬‬
‫לשם גדילים‪ ,‬למעוטי‬
‫מי שלא נטוה לשם‬
‫גדילים‪ .‬ועשו להם ציצית‪,‬‬
‫דייקינן האי דכתיב להם‬
‫משלהם למעוטי גזול‪,‬‬
‫אבל גבי סוכה דליכא קרא‬
‫אתרינא למעוטי גזולה‪,‬‬
‫ודרשינן חג הסוכות תעשה‬
‫לך למעוטי גזולה‪ ,‬אבל‬
‫עשויה לשמה לא בעינן‬
‫לדברי בית הלל‪ .‬וקיימא‬
‫לן בהא כשמואל דבעינן‬
‫טויה לשמה‪.‬‬
‫ט‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫‪:‬ט‬
‫ב ג מיי׳ פייה‬
‫א‬
‫מהלכוח סוכה הלכה‬
‫ינ סמג עשין מג טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ חרט סעיף א‪:‬‬
‫ס ד ה מיי׳ שם הלכה כנ‬
‫סמג שם טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ חרכח סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כ‪2‬תגי' העושה סוכתו תחת‬
‫האילן כאילו עשאה בתוך‬
‫הבית‬
‫כאילן‬
‫ופסולה‪.‬‬
‫מחמתו‪,‬‬
‫שצלתו‬
‫אוקימנא‬
‫מרובה‬
‫שהיא‬
‫מפני‬
‫‪:‬סוכה תחת הסוכה‪ ,‬אבל‬
‫אם היה ]אילן[‬
‫מצלתו‪,‬‬
‫מרובה‬
‫שחמתו‬
‫שאינו‬
‫‪r‬שוב כסוכה‪ ,‬וחתך ]את[‬
‫הנוף הנתון על גבי הסכך‬
‫כשרה‪ .‬כיוצא בו הדלה‬
‫עליה‬
‫את‬
‫]פי׳‬
‫הגפן‬
‫על‬
‫ואת‬
‫הסוכה[‬
‫הדלעת‬
‫ואת הקיסום‪ ,‬וסיכך על‬
‫גבן פסולה‪ ,‬דמצטרף סכך‬
‫פסול‪,‬‬
‫יהדלעת‬
‫סכך‬
‫]פי׳[‬
‫זה‬
‫הגפן‬
‫והקיסוס‪ ,‬בהדי‬
‫כשר‬
‫]של‬
‫סוכה[‬
‫לפיכך פסולה‪ .‬אס קצצן‬
‫כשרה‬
‫ואפילו לכתחלה‪,‬‬
‫ולא גזרינן היכא רקצצן‬
‫אטו ]היכא[ דלא קצצן‪.‬‬
‫סוכה על גבי סוכה כוי‪ .‬תנו‬
‫־־בנן בסוכות תשבו‪ ,‬בסכת‬
‫חסר כתיב‪ ,‬דמשמע סוכה‬
‫אחת‬
‫ולא‬
‫שתים‪,‬‬
‫מיכן‬
‫אמרו לא בסוכה שעל גבי‬
‫סוכה ולא בסוכה שתחת‬
‫האילן ולא בסוכה שבתוך‬
‫הבית‪.‬‬
‫פעמים‬
‫פעמים‬
‫פעמים‬
‫כשרה‬
‫אמר‬
‫ר׳‬
‫ששתיהן‬
‫ירמיה‬
‫כשרות‬
‫ששתיהן פסולות‬
‫שהתחתונה‬
‫והעליונה‬
‫פסולה‬
‫פעמים שהעליונה כשרה‬
‫והתחתונה פסולה‪ .‬וכולן‬
‫פשוטות הן‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר‪ .‬לפי שהאילן מחובר‬
‫מתני׳ כאילו טשאה בחוך הגיס‪ .‬ופסולה כדתניא בברייתא בגמ׳‪:‬‬
‫ובעינן דבר תלוש דומיא דפסולח גורן ויקב ואם הסוכה‬
‫הסחסונה פסולה‪ .‬דשני סככין יש לה וקרא פסיל סוכה מחת סוכה‬
‫שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לאו מיסתבר‬
‫כדלקמן‪ :‬אם אין דיורין‪ .‬בגמרא ני‪ [.‬מפרש לה‪ :‬גמ׳ למה לי למיהני‬
‫שתיססל משוס צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי‬
‫כאילו טשאה גחון הכיס‪ .‬מההוא קרא דנפקא לן תוך הניח נפקא‬
‫צלמה מרובה אלא כשאין צלתה‬
‫לן תחת האילן ולמה לי למימלי האי‬
‫והא‬
‫מרובה אלא מחמת הפסול איירי‬
‫בהאיך‪ :‬הא קא מצטרף סכך פסול‪.‬‬
‫מתני׳ *העושה םוכתו תהת האילן כאילו‬
‫דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה‬
‫מחובר סכך פסול הוא דכתיב‬
‫עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה‬
‫מרובה משוס דא״כ מאי למימרא‬
‫)לגרים נ״( באספך מגרנך ומיקבך‬
‫העליונה כשרה והתהתונה פסולה ר׳ יהודה‬
‫דהשתא נמי דמשני בשמבטן קא‬
‫ממה שאמה מאסף מגרנך עשה‬
‫אומר אם אין דיורין בעליונה התהתונה‬
‫פריך מאי למימרא ותדע דגני מקרה‬
‫סוכתך בפסולת גורן כגון קשין‬
‫כשרה‪ :‬גמ' אמר רבא ב לא שנו אלא באילן‬
‫סוכתו בשפודין או בארוכות המטה‬
‫ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות‬
‫מכשירין לקמן )לף טו‪ (.‬בשיש ריוח‬
‫וזמורות אלמא תלוש בעינן ומהני צל‬
‫שצלתו מרובה מחמתו אבל המתו מרובה‬
‫ביניהן כמוחן ואע״ג דלא מהני בהו‬
‫האילן לצל הסכך להשלים צלתה‬
‫מצלתו כשרה ממאי מדקתני כאילו עשאה‬
‫חבטה לבטל ברוב כיון דמינכרין ולא‬
‫של סוכה‪ :‬גשחכטן‪ .‬השפיל ענפיו‬
‫בתוך הבית למה לי למיתני כאילו עשאה‬
‫מיערבן דהאי לחודיה קאי)א( ולא אמרי׳‬
‫למטה מעורבין עם סכך כשר ואין‬
‫בתוך הבית ליתני פםולה אלא הא קמ״ל‬
‫דתפסול משוס מצטרף סכך פסול‬
‫נראין בעין וסכך כשר רבה עליו‬
‫דאילן דומיא דבית מה בית צלתו מרובה‬
‫דכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר ועוד‬
‫ומבטלה דמדאורייתא כל מילי בטל‬
‫מחמתו אף אילן צלתו מרובה מחמתו וכי‬
‫אמרינן לעיל ‪1‬לף ל ‪ a‬היתה גבוהה‬
‫ברובא כדתנן במתני׳ )לקמן לף יא‪(.‬‬
‫המתו מרובה מצלתו מאי הוי חא קא‬
‫מעשרים והוצין יורדין למוך עשרים‬
‫אס היה סיכוך מרובה מהן כשרה‪:‬‬
‫אס צלתם מרובה מחמתם כשרה‬
‫מאי למימרא‪ .‬למה ליה לרבא‬
‫מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב‬
‫והא דאמדנן בסמוך חחתונה כשרה‬
‫למימר כשרה ולמתניתין למה ליה‬
‫פפא גבשחבטן אי כשחבטן מאי למימרא‬
‫ועליונה פסולה כגון שהתחמונה‬
‫למימר כאילו עשאה בתוך הבית‬
‫מחו דתימא ניגזור חיכא דחבטן אטו היכא‬
‫צלתה מרובה מחמפה והעליונה‬
‫לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא‬
‫דלא הבטן קמ״ל דלא גזריגן הא נמי תנינא‬
‫חמתה מרובה מצלמה וקיימי תרוייהו‬
‫דבית האי לאו תחת שני סככיס הוא‬
‫א(‬
‫הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת‬
‫במוך עשרים דמשמע הא קיימא‬
‫דכיון דחמתו מרובה לענפיו מועטין‬
‫הקיסוס וםיכך על גבן פםולה ואם היה‬
‫עליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי‬
‫וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי‬
‫סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה היכי‬
‫פסולה משום דמצטרף סכך פסול‬
‫למיפסל לאו משוס שני סכטס איכא‬
‫בהדי סכך כשר המס מיירי כשאין‬
‫דהא חל סככא הוא ולאו משוס‬
‫דמי אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף‬
‫התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת‬
‫מחובר איכא דהא בטל ליה ברובא‪.‬‬
‫סכך פםול עם סכך כשר אלא לאו כשחבטן‬
‫עליונה וכי האי גוונא הוה מצי‬
‫שמע מינה מהכא שמסככין על קני‬
‫ושמע מינה דלא גזרינן מהו דתימא חני מילי‬
‫לאשכוחי שתיהן פסולות אי קיימא‬
‫הגג שקורין לט״ש אע״פ שסמוכומ זו‬
‫בדיעבד אבל לכתהילה לא קמ״ל‪ :‬סוכה‬
‫עליונה למעלה מעשרים אלא דמשכח‬
‫לזו בפחוח מג׳ כיון שחמתן מרובה‬
‫‪1(3‬‬
‫ע״ג םוכה וכו׳‪ :‬ת״ר )בסוכות( תשבו יולא‬
‫לה שפיר וא״מ טון דאין תחמונה‬
‫מצלתן ואומר רבי דזהו השיעור‬
‫בסוכה שתהת הסוכה ולא בםוכה שתחת‬
‫צלחה מרובה אלא מחמת עליונה‬
‫כשהקגיס והאויר שביניהן בשוה‬
‫האילן ולא בסוכה שבתוך הבית אדרבה‬
‫אמאי כשרה הא לקמן בריש הישן‬
‫כדאמרינן )לקמן דף ככ‪ >:‬כזוזא מלעיל‬
‫)לף מ‪ (.‬אמרינן סוכה המדובללת‬
‫כאסתרא מלתחת ובעוד שהן הכסוי‬
‫בסוכות תרתי משמע אמר רב נהמן בר‬
‫והקנים בשוה אין צריך לנענע אבל‬
‫כשרה ומפרש שמואל בגמרא קנה יצהק בםכת כתיב אמר ר' ירמיה י פעמים‬
‫עולה קנה יורד וקאמר אביי לא שנו‬
‫אם הקנים רבה נוטל אחת מבינתיס‪.‬‬
‫ששתיהן כשירות פעמים ששתיהן פסולות‬
‫אלא שאין בין זה לזה שלשה אבל יש‬
‫וכל לשון חבטה שבהש״ס לשון השפלה‬
‫פעמים שתחתונה כשרה והעליונה פםולה‬
‫בין זה לזה ג׳ פסולה וי״ל דהא אמר‬
‫והמפרש חבטה תלישה או שליפה‬
‫פעמים שתחתונה פסולה וחעליונח כשרה‬
‫רבא התם דאפילו יש בין זה לזה‬
‫טועה דאי מחובר הוא מאי אהני ואי‬
‫פעמים ששתיחן כשירות חיכי דמי כגון‬
‫שלשה אס יש בגגו טפח אמרינן חבוט‬
‫תלוש הוא הא קתני או קצצן מכלל‬
‫שתחתונה חמתה מרובח מצלתח והעליונה‬
‫רמי ורבינו תם מפרש דלמעלה‬
‫דרישא מחוברים ועוד אי תלוש הוא‬
‫מעשרים לא חשיב סכך פסול מאחר‬
‫צלתה מרובה מחמתה אמאי לא‬
‫צלתה מרובח מחמתה וקיימא עליונה בתוך‬
‫שאין הפסול אלא מחמת גובה שקשה‬
‫הלא נפלו על הסכך וגבי הדלה‬
‫עשרים פעמים ששתיהן פסולות היכי דמי‬
‫לו הא דקאמרינן תחתונה כשרה‬
‫עליה אמאי בעי סיכוך הרבה מהן‪:‬‬
‫כגון דתרוייחו צלתן מרובח מחמתן וקיימא‬
‫ועליונה פסולה איצטריך ליה מהו‬
‫אטו היכא דלא חגטן‪ .‬דאיכא משוס‬
‫עליונה למעלה מעשרים אמה פעמים‬
‫דתימא נצטרף סכך פסול בהדי סכך‬
‫מחובר דמצטרף סכך פסול לכשר‬
‫והעליונה‬
‫כשרה‬
‫שתחתונה‬
‫פסולה‬
‫כשר שדחק בקונטרס לפרש דאע״ג‬
‫דאינו מעורב ביניהם ולחודיה קאי‬
‫היכי‬
‫דקיימא עליונה בתוך כ׳ מהו דתימא‬
‫ולא בטיל‪ :‬הדלה‪ .‬הריס ופשט עליה‬
‫ניגזר למיפסל חחתונה משוס דזימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים‬
‫כעין ללית שקורץ טרייל״א‪ :‬קיסוס‪ .‬עשב המתפשט מאד ושרשיו‬
‫דלא מסיק אדעמיה למיחש אתחתונה משוס צירוף פסול עם כשר‬
‫כאילן ועיקרו כאילן וקורין לו אילר״א ומתפשט ועולה על החומות‪:‬‬
‫ומדחזי לעליון ט חמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דמי ולא פסיל‬
‫פסולה‪ .‬משוס מחובר‪ :‬היכי רמי‪ .‬סיכוך הרבה מהן למכשיר‬
‫לתחתונה קא משמע לן דלא גזרינן הא אטו הא ודוחק הוא זה‬
‫ליה בביטול אי ללא חבטן ללא בטיל אמאי כשירה‪ :‬הא קמצטרף‪.‬‬
‫ועוד דמהאי טעמא הוה מצי למימר שתיהן כשרות אצטריך ליה‬
‫ונמצא מסכך במחובר ואף על פי שהוא רחוק ומובלל מרבה הוא‬
‫וגריס ר״ת תחתונה כשרה והעליונה פסולה היכי דמי כגון דעליונה‬
‫את הצל וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבל מזה‪ :‬אלא‬
‫חמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלחה מרובה מחמתה וקיימא חחתונה‬
‫דחבטן׳‪ .‬דבטיל אגב כשר והוה ליה כוליה כשר‪ :‬דיטבד‪ .‬רקתני‬
‫בתוך כ׳ כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפילו‬
‫הדלה‪ :‬ה״ג שחיה! כשירות היכי דמי כגון שהחחהונה חמחה‬
‫למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהט והיינו דקאמר הש״ס‬
‫מרוכה מצלהה וטליונה צלחה מרובה מחמהה וקיימא טליונה‬
‫מהו דתימא ליצטרף סבך פסול בהדי סכך כשר כלומר שיחשב סכך‬
‫במוך טשרים שחיהן פסולות ה״ד כגון דחרוייהו צלתן מרובה‬
‫פסול מחמת דקיימא העליונה למעלה מעשרים קמ״ל דכי האי גוונא‬
‫מחמה! וקיימא טליונה למטלה מכ׳ החסונה כשרה וטליונה פסולה‬
‫לא חשיב סכך פסול ובריש עירובין <לף ג‪ .‬ושם> משמע קצת כפירוש‬
‫היכי‬
‫ר״ת גבי מקצת סכך בתוך כ׳ ומקצת למעלה מעשרים אף על גב דאי שקלת לההיא יהא חמתה מרובה מצלתה משמע התם דכשרה‬
‫משום דעכשיו הויא לה צלפה מרובה מחממה ומיהו גבי הוצין יורדין פירשנו לעיל דאפילו חשיב סכך פסול כשרה דמיירי כשצלתה‬
‫מרובה מחמתה מה שבתוך עשרים והא דקאמרינן <ש‪ (0‬אי קלשת לה ויהא חממה מרובה מצלתה היינו לפי שלא יכול להתקיים‬
‫הסכך שבתוך עשרים למחמת קלישוחו יבא הרוח דפזר או יפול‪ :‬בםכת‪ .‬ואפילו למאן דאמר יש אס למקרא מודה דלא לחנם‬
‫נכתב המסורת כלפרישית לעיל)לף י‪ :(:‬תחתונה כשדה‪ .‬כבר פירשתי לעיל‪:‬‬
‫אמר‬
‫לקמן יא‪,.‬‬
‫א(‬
‫נסכח[‪,‬‬
‫!צ״ל‬
‫ב(‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬בסבת תשבו שבעת‬
‫האזרח‬
‫בל‬
‫ימים‬
‫בישךאל ישבו בסבת‪:‬‬
‫ויקרא כג מב‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫תום'‬
‫ל״ה הא קא‬
‫מצטרף וכו׳ והאי לחודיה‬
‫קאי והאי להודיה קאי‬
‫ולא אמרינן‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫לט״ש‪ .‬פסיסים‪.‬‬
‫טרייל״א‪ .‬גפן המוגבה על‬
‫כלונסאות‪.‬‬
‫אידר״א )י־דד׳־א(‪ .‬קיסוס‬
‫וצמח מטפסן‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫טרלי״ד‬
‫הדלה‪.‬‬
‫נלע״ז‬
‫‪:.‬לקמ! יא !‪ .‬ואת הקיסוס‪.‬‬
‫איר״א גלע״ו והוא נדלה‬
‫מ פ ן ישם‪ ..‬פסולה‪ .‬שאין‬
‫מסככין במחונר‪ ,‬יאמר מר‬
‫)לקמן ינ‪ «..‬נאססך מגרנך‬
‫ומיקבך‪ ,‬כפסולת גורן ויקב‬
‫הכחינ מדבר !לקו‪ 11‬יא‪.!.‬‬
‫ואס היה סיכוך הרבה‬
‫מהן‪.‬‬
‫ימבטלן ברוכ‪,‬‬
‫או‬
‫שקצצן‪ .‬אף לאחר שסככה‬
‫כהן‪ ,‬ולא‬
‫עשייתה‬
‫אמרינן תחילת‬
‫נפסול‬
‫ופסולה‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( אהלות פ״ג מ״ז ]נדה‬
‫נ(‬
‫נו‪,[.‬‬
‫זתנן[‪,‬‬
‫נצ״ל‬
‫ג( ביצה ל‪ :‬שבת כנ‪ .‬מה‪.‬‬
‫]תוספתא‬
‫ה״ל[‪,‬‬
‫פ״א‬
‫ד( ]סי׳ אשכולות של עננים‬
‫כרותין‬
‫שה!‬
‫זמורה‪.‬‬
‫עס‬
‫ערוך[‪ ,‬ה( ]ע״כ שייך ללף‬
‫ט‪ ,[:‬ו( ]שסירש״י‪ .‬רש״א[‪,‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)‪- (6‬ש״י ל״ה היט למי‬
‫ול״ה שתיהן ול״ה תחתונה‬
‫כשרה הל״א‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫על‬
‫טפח‬
‫טפח‪.‬‬
‫טפח‬
‫אהל‬
‫טפח‬
‫ברום‬
‫קט!‬
‫אורך‬
‫שהוא‬
‫וטפח‬
‫ורום חללו‬
‫רוחנ‬
‫מביא‬
‫טפח‪,‬‬
‫את‬
‫הטומאה‪ .‬אס נזית‬
‫נצל‬
‫כלי‬
‫מן‬
‫נצל‬
‫המת‬
‫זה‬
‫זה‬
‫הוה‬
‫וכלי‬
‫טמא‬
‫מחמת אהל המת !‪:‬נדה מ‪.(.‬‬
‫וחוצץ‬
‫אס‬
‫בפני הטומאה‪.‬‬
‫טומאה‬
‫ונלי‬
‫חחחיי‬
‫על גניו הכלי טהור‪ ,‬ולהט‬
‫נקט על רוס טפח לאי היה‬
‫רומו‬
‫חלל‬
‫מטפח‬
‫פחוח‬
‫הרא טומאה רצוצה וכנגלו‬
‫למעלה‬
‫כלאמרינן‬
‫על‬
‫טמא‬
‫לרקיע‬
‫נהעור והריטנ‬
‫)חולין קנו‪ (.‬ולענין אסרי‬
‫נמי‬
‫טומאה‬
‫ללאו‬
‫לא‬
‫אהל‬
‫הוא‬
‫שם!‪ .‬סיככה‬
‫לסיכה‬
‫!נדה‬
‫כהלכתה‪.‬‬
‫)שבת‬
‫ועיטרה‪.‬‬
‫ל‪.!:‬‬
‫מייחי‬
‫מה‪.(.‬‬
‫!ביצה‬
‫יפה‬
‫פיארה‬
‫בקרמין‪.‬‬
‫ניריעוח של צנעים שקורין‬
‫אונריי״ץ‬
‫ובסדינין‬
‫למיס‬
‫‪1‬שבת‬
‫כב‪.!:‬‬
‫פשתן‬
‫!ביצה‬
‫המצויירין‪.‬‬
‫של‬
‫ל‪ .!::‬אפרסקין‪ .‬סירסיק״י‬
‫נלע״ז )שבת נזה‪.!.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כיון‬
‫ששנינו‬
‫העליונה‬
‫וכמה‬
‫בין‬
‫כשרה והתחתונה פסולה‪,‬‬
‫אמרי׳‬
‫יהא‬
‫סוכה לסוכה‪ ,‬כמה יהא‬
‫בין‬
‫חלל‬
‫לסכך‬
‫סכך‬
‫ותהיה התחתונה פסולה‪.‬‬
‫אמר‬
‫רב‬
‫הונא‬
‫טפח‪.‬‬
‫רב‬
‫חסדא‬
‫טפח‪,‬‬
‫שכן מצינו באהלי טומאה‬
‫ד׳‬
‫טפחים‪,‬‬
‫אמר‬
‫מצינו‬
‫שלא‬
‫מקום פחות מדי טפחים‪.‬‬
‫אמר‬
‫ושמואל‬
‫עשרה‬
‫טפחים‪ ,‬כהכשרה‪ ,‬כלומר‬
‫אין התחתונה פסולה עד‬
‫בעליונה‬
‫שיהיה‬
‫הכשר‬
‫סוכה‪ .‬ודייקינן מדברי ר־‬
‫דתני‬
‫יהודה‬
‫אין‬
‫]אם[‬
‫דיורין בעליונה התחתונה‬
‫כשרה‪ ,‬ואוקימנא כשאינה‬
‫לדירה‪,‬‬
‫ראויה‬
‫קמא‬
‫דתנא‬
‫שאין‬
‫העליונה‬
‫לדירה‬
‫לשמואל‪.‬‬
‫]ראויה[‬
‫אבל‬
‫סבר‬
‫כשרה‪,‬‬
‫ושנינן‬
‫מכלל‬
‫אע״פ‬
‫ראויה‬
‫קשיא‬
‫אין‬
‫לדירה מרווחת‪,‬‬
‫ראויה‬
‫לדירה‬
‫על‬
‫סוכה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫אמר רב הונא טפח‪ .‬אע״ג דלקמן פרק הישן ‪1‬לף כ נ ‪ 0‬אמרינן‬
‫)*> היכי דמי כגון שהסחהונה צלמה מרובה מחמסה והעליונה חמסה‬
‫מרובה מצלחה וקיימי סרוייהו בחון כ׳ עליונה כשרה וסחחונה‬
‫חבוט רמי הכא לא שייך‪:‬‬
‫פסולה היכי דמי כגון דסרוייהו צלסן מרובה מחמסן וקיימא עליונה‬
‫שלא מצינו מקום פחות מד׳‪ .‬היינו לענץ רשות היחיד וכרמליפ‬
‫בסוך כ׳ פשינוא החסונה כשרה ועליונה פסולה איצנוריכא ליה מ״ד‬
‫כדפירש בקונטרס ולענין גובה נמי אשכחן בריש חלון‬
‫ניגזר דילמא מצטרןז סכך פסול כוי‪.‬‬
‫)עימבין ד ף עו‪ (.‬ליחשב כפחח‪:‬‬
‫ול״ג בהא סיומא וכגון דקיימא‬
‫פירס עליה סדין מפני החמה‪.‬‬
‫היכי דמי כגון שהתחתונה צלתה מרובה‬
‫עליונה כר‪ .‬ופירושו שסיהן כשרומ‬
‫הגאונים‬
‫בתשובת‬
‫כתוב‬
‫מהמתה ועליונה המתה מרובה מצלתה‬
‫ה״ד כגון שהחחחונה חמתה מרובה‬
‫הא דקתני פירס עליה סדין מפני‬
‫וקיימי תרוייהו בתוך עשרים ופעמים‬
‫דסכך דידה כמאן דליתיה הוא‬
‫החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה‬
‫שהעליונה כשרה ותהתונה פםולה ה״ד כגון‬
‫דתרוייהו מתכשרן בסכך העליון‬
‫היכא דחמחה מרובה מצלחה בלא‬
‫דתרוייהו צלתן מרובה מהמתן וקיימא‬
‫והוא דקיימא עליונה בתוך כ׳ לארץ‬
‫סדין אבל אס יש צלתה מרובה‬
‫דהוי סכך כשר אף להכשיר חחתונה‪:‬‬
‫עליונה בתוך עשרים פשיטא תהתונה כשרה‬
‫מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה‬
‫שהיה! פסולוה כוי וקיימא עליונה‬
‫והיינו כמו שפירשתי ‪ 0‬לעיל דאין‬
‫ועליונה פםולה איצטריכא ליה מ״ד ניגזר‬
‫למעלה מכי‪ .‬לגגה של תחתונה‬
‫מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר‬
‫דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר‬
‫שהיא קרקעיתה של עליונה‪ :‬חחהונה‬
‫כיון דבלא פסול צלמה מרובה‬
‫קמ״ל כמה יהא בין םוכה לסוכה ותהא‬
‫כשרה ועליונה פסולה ה״ד כגון‬
‫וכענין זה מפר״ח מפני החמה‬
‫תחתונה פםולה אמר רב הונא טפה שכן‬
‫שהחחהונה צלהה מרובה כוי‪ .‬דסכך‬
‫שמייבשת את הסכך ומחוך כך היה‬
‫מצינו באהלי טומאח טפח א > נ ( )דתניא( אטפח‬
‫של עליונה לאו סכך הוא ולא מיפסלה‬
‫נעשה חמתה מרובה וכן תחתיה‬
‫על טפה ברום טפה מביא את הטומאה‬
‫חחחונה משוס סוכה חחח סוכה‬
‫מפני הנשר ואם היו עלין נושרין היה‬
‫ועליונה פסולה משוס דחמתה מרובה‬
‫וחוצץ בפני הטומאה אבל פהות מרום‬
‫חמתו מרובה והסדין מונען מליפול‬
‫מצלמה וכגון דקיימי פרוייהו במוך‬
‫וכיון שהסדין גורס שעל ידו צלמו‬
‫טפח לא מביא ולא חוצץ ורב הםדא ורבח‬
‫כ׳ לארץ דאי עליונה למעלה מעשרים‬
‫מרובה מחממו פסול אבל לפירוש‬
‫בר רב חונא אמרי ארבעח שלא מצינו מקום‬
‫אף תחמונה פסולה משוס דמצטרף‬
‫הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני‬
‫]חשוב[ פחות מארבעה ושמואל אמר‬
‫סכך פסול בהדי כשר משוס דסכך‬
‫שמגין על האדם מפני החמה ומן‬
‫ב עשרה מאי טעמא דשמואל כהכשרה כך‬
‫למעלה מעשרים פסולה אבל כי קאי‬
‫הקיסמין מאי שנא מלנאוחה ועוד‬
‫פסולה מה הכשרה בעשרה אף פסולה‬
‫בתוך כ׳ ליצטרף ובלבד שלא יהא‬
‫מצינו לקמן פרק הישן ) ד ף ס‪ >:‬בר׳‬
‫בעשרה תנן רבי יהודה אומר אם אין דיורין‬
‫דתפסיל‬
‫מחמתה‬
‫צלתה מרובה‬
‫יוחנן ברבי אילעי כשהגיעה חמה‬
‫תחתונה משוס סוכה תחת סוכהה‪:‬‬
‫בעליונה התהתונה כשרה מאי אין דיורץ‬
‫למרגלוחיו עמד ופרס עליו סדין‪:‬‬
‫ה״ד דסחהונה פסולה‪ .‬משום סוכה‬
‫עד‬
‫אילימא דיורין ממש אטו דיורין קא גרמי‬
‫תחת סוכה‪ :‬וקיימא עליונה בהוך‬
‫אלא לאו מאי אין דיורץ כל שאינה ראויה‬
‫כי‪ .‬לגגה של תחתונה דהוא קרקעיתה‬
‫לדירה והיכי דמי דלא גבוה עשרה מכלל דתנא קמא סבר אע״פ שאינה‬
‫דעליונה‪ :‬פשינוא‪ .‬דכי חד מנייהו‬
‫ראויה לדירה פםולה כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא גאם אץ התהתונה‬
‫חמתה מרובה לאו סוכה תחת סוכה‬
‫יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה התהתונה כשרה מכלל דתנא קמא‬
‫היא ומאי אשמעינן רבי ירמיה‪:‬‬
‫החסונה כשרה ועליונה פסולה‬
‫סבר אע״פ שאינה ראויה לקבל פסולה איכא בינייהו דיכולה לקבל על‬
‫אילטריכא ליה‪ .‬כדקיימא עליונה‬
‫ידי חדחק‪ :‬מתני ‪ ,‬יפירם עליה סדין מפני ההמה או תהתיה מפני הנשר‬
‫בתוך כ׳‪ :‬מ״ד ניגזר‪ .‬למיפסל‬
‫או שפירם ע״ג חקינוף פסולח אבל פורם חוא על גבי נקליטי חמטח‪:‬‬
‫תחתונה משוס זמנין דקיימא עליונה‬
‫גמ׳ אמר רב הםדא ה לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרח פשיטא‬
‫למעלה דלא מסיק אדעתיה למיחש‬
‫מפני הנשר תנן מ״ד הוא הדין דאפילו לנאותה והאי דקתני מפני הנשר‬
‫אתחתונה משוס צירוף פסול עם כשר‬
‫אורהא דמילתא קתני קמ״ל לימא מסייע ליה גייםיככה כהלכתה ועיטרה‬
‫ומדחזי לעליון חמתה מרובה סבר‬
‫בקרמין ובסדינין המצוירץ ותלה בה אגוזין שקדים אפרםקץ ורמונים ״פרכילי‬
‫כמאן דלימיה הוא ולא ססיל לתחתונה‬
‫קמ״ל דלא גזרינן הא אטו הא‪:‬‬
‫ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן‬
‫עד‬
‫וכמה יהא‪ .‬הפסק בין סכך לסכך‬
‫ותפסול תחתונה משוס סוכה תחמ סוכה דלא נימא חד סוכה הוא‪ :‬טפח‪ .‬אבל בציר מטפח חד סככא הוא‪ :‬טפח טל טפח ברום טפח‬
‫מביא אה הטומאה וחוצץ בפני הטומאה‪ .‬הלכה למשה מסיני הוא אבל פחוח מטפח לא מביא ולא חוצץ לא מביא את הטומאה ]אס[ טומאה‬
‫תחת ראשו אחד וכלים תחת ראשו שני והיא קורה ארוכה ורחבה טפח ורארה להביא טומאה לא מייתי משום דליכא רום הפסק טפח‬
‫ממנו ולקרקע ולא חוצץ אס יש כלי על גבה כנגד הטומאה אפילו עד לרקיע טמא דטומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה‪:‬‬
‫שלא מצינו מקום חשוב‪ .‬להיות רשות לעצמו לא כרמלית ולא רה״י פחות מארבעה כדאמר ביציאות השבת )לף ז‪ (.‬והכא נמי לאו רשומ‬
‫לעצמו היא לאקרויי סוכה חחת סוכה‪ :‬כהכשרה כך פסולה‪ .‬משום שתי סוכות פסלה קרא וכי לית בה בעליונה הכשר סוכה לאו סוכה‬
‫היא ולא פסלה‪ :‬אי נימא דיורין ממש‪ .‬שאין בה אדם‪ :‬אטו דיורין גרמי‪ .‬מכל מקום סוכה תחח סוכה היא‪ :‬אלא לאו שאינה ראויה‬
‫לדירה והיכי דמי דלא גבוה י׳ מכלל דה״ק כוי‪ .‬וקשיא לשמואל מדרבנן‪ :‬כי אתא רב דימי אמר אמרי גמטרבא‪ .‬האי אין ראויה לדירה‬
‫דקאמר ר׳ יהודה לאו בשאין גבוה קאמר דא״כ לת״ק נמי כשרה אלא כשאין בריאה וחזקה לקבל כסחוח וכריס של עליונה ולישן חחתונה‬
‫כשרה מהאי טעמא דשמואל דכהכשרה כך פסולה וכיון דעליונה לא חזיא למידר בה שהרי אין תחתונה מקבלתה לא פסלה‪ :‬ופרכינן מכלל‬
‫דה״ק סבר כיי‪ .‬סוף סוף שמע מינה דרבנן לימ להו דשמואל והוא הדין לשאינה גבוהה כר‪ :‬ומשני איכא ביגייהו כוי‪ .‬דרבנן סברי‬
‫כיון דיכולה לקבל בדוחק שם סוכה על העליונה ומיפסלא החחמונה ורבי יהודה סבר טון דליכא משמישא להדיא לאו שס סוכה עלה‬
‫דעליונה‪ :‬מתני׳ הנשר‪ .‬שלא יהו עלין וקיסמין נושרין על שולחנו וסדין דבר המקכל טומאה הוא ופסול לסכך כדלקמן ) ל ף יא‪:>.‬‬
‫או שפירס טל גבי קינון*‪ .‬כלומר או אפילו לא פירסו מפני הנשר אלא לנר על מטתו‪ :‬טל גגי קינון!‪ .‬הן ל׳ קונזיסין לד׳ רגלי המטה‬
‫וגבוהין ומניח כלונסוח מזה לזה על גביהן ופורס עליהן סדין ומרחיקן מן הסכך דהשתא לא משוס מסכך בדבר המקבל טומאה מיפסלא‬
‫דהא לאו לסכוט שטחם התם‪ :‬פסולה‪ .‬משוס דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם‪ :‬אבל פורס הוא טל גבי נקליט׳ המטה‪ .‬שאינן‬
‫אלא שנים והן יוצאין באמצע מטה אחד למראשוחיה ואחד לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן‬
‫ומשוס דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אהל‪ :‬גמ׳ ל״ש אלא מפני הנשר‪ .‬דשויה סכך להגין הלכך מפסיל משוס מקבל טומאה‪:‬‬
‫אבל לנאותה‪ .‬אין שם סכך עליה וכשירה‪ .‬ד״מ טעמא דפסולה משוס שני סככים ואי אפשר דא״כ לרב חסדא לא מפסיל אלא אם כן‬
‫מופלג ד׳ דהא איהו אמר לעיל ארבעה וטון דמיפלגי ד׳ תו לא מצי למימר אבל לנאותה כשרה דהא איהו פסיל לקמן נע״ג[ בנדי סוכה‬
‫המופלגין ד׳ מן הסכך משוס שני סכטן‪ :‬בקרמין המצויירין‪ .‬מעשה אורג כגון בגדי צבעונין שקורין אובריי״ן‪ :‬ובסדינים‬
‫המצויירין‪ .‬שצורתן בולטת כגון מעשה רוקם או מעשה אורג שקורץ גלינשק״ש‪ :‬יינוה שמנים‪ .‬נותנין בכוסות של זכוטת לנוי‪:‬‬
‫הכל‬
‫ס א א מיי׳ פי״ג מהלכו׳‬
‫טומאת מפ הלכה א‪:‬‬
‫ס ב ב ג מיי׳ פ׳׳ה מהל׳‬
‫סוכה הלכה כנ סמג‬
‫עשי! מג טוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫תרכח סעיף א‪:‬‬
‫ם ג ד ה מיי׳ שם הלכה ‪p‬‬
‫סמג שס טושי׳ע א״מ‬
‫סי׳ תרכט סעיף יט וסימן‬
‫תרם סעיף ד‪:‬‬
‫ו מיי׳ ס׳׳ו מהלכות‬
‫םד‬
‫סוכה הלכה טז סמג‬
‫טוש׳׳ע‬
‫שס‬
‫סימן‬
‫א״מ‬
‫תרלח סעיף נ ‪:‬‬
‫לעזי ר ש״י‬
‫אובריי״ן )אוברי״ץ(‪.‬‬
‫בדים מקושטים‬
‫בדוגמאות צבעוניות‪.‬‬
‫גלינשק״ש‬
‫)גוגילישקי׳׳ש(‪ .‬קישוטים‬
‫רקומים בולטים‪.‬‬
‫ח נ נ א ל )המשח‬
‫רבינו‬
‫]דיי טפחים‬
‫יד־ הדחק‪,‬‬
‫דירה‬
‫ע״י‬
‫כל‬
‫שאין‬
‫היא‪.‬‬
‫הדחק[‬
‫וכן אהא דאמרי׳ במערבא‬
‫)העליונה(‬
‫יכולה לקבל‬
‫]התחתונה[‬
‫כרים וכסתות של עליונה‪.‬‬
‫שנויא הכא והכא‬
‫כולי‬
‫חדא‪ ,‬התם לדירה והכא‬
‫על‬
‫לקבל‪,‬‬
‫הדחק‪.‬‬
‫ידי‬
‫פ י ם ק א פרס עליה סדין‬
‫מפני החמה או תחתיה‬
‫הנשר‪.‬‬
‫מפני‬
‫טרפין‬
‫יהון‬
‫דלא‬
‫דםוכה נתרין על‬
‫המטעמים בעידנא דאכול‪.‬‬
‫או שפרס סדין על גבי‬
‫הקינופות‪ ,‬שהן ד׳ קינופות‬
‫בד• קצות המטה פסולה‪.‬‬
‫פורס‬
‫אבל‬
‫על‬
‫הוא‬
‫נקליטי המטה‪ ,‬שהן שנים‬
‫באמצע המטה‪ ,‬כדגרסינן‬
‫בירושלמי רב ביבי בשם‬
‫ר׳ יוחנן שכן הוא עושה‬
‫חלל באצילי ידו‪ ,‬כלומר‬
‫אם הוא‬
‫ומעמיד‬
‫ושתי‬
‫מכוסה‬
‫שתי‬
‫ידיו‬
‫בסדין‬
‫זרועותיו‪,‬‬
‫עומדות‬
‫על‬
‫גופו והסדין עליהן‪ ,‬נמצאו‬
‫זרועותיו‬
‫בולטין‬
‫מצדדין‬
‫ועולין‬
‫המטה‬
‫כנקליטי‬
‫והסדין עליהם‪ .‬לפיכך על‬
‫גבי‬
‫נקליטין‬
‫בזרועותיו‬
‫פירש‬
‫גאון‬
‫כשרה‬
‫כי‬
‫קינופות‬
‫ד׳‬
‫הן‬
‫חשובין‪.‬‬
‫עמודין‬
‫עומדין‬
‫במטה‪,‬‬
‫עמודים‬
‫ברוחב‬
‫ופורסין‬
‫ועליהן‬
‫עליהן‬
‫בכבל‬
‫שני‬
‫עשויין‬
‫בפאת‬
‫מלמעלה‬
‫סדינין‪,‬‬
‫ד׳‬
‫ונקראין‬
‫טראמה‪ .‬נקליטין‪,‬‬
‫עמודין‬
‫כפתח‬
‫מסגרתה‪,‬‬
‫המטה‬
‫משני‬
‫עומדין‪,‬‬
‫העשוי‬
‫שהיא‬
‫צדדין‪.‬‬
‫אמר רב חסדא זה ששנינו‬
‫פסולה דווקא מפני הנשר‬
‫אבל‬
‫לנאותה‬
‫כשרה‪.‬‬
‫ואתינן לסיועי מהאדתניא‪,‬‬
‫סיככה כהלכתה ועיטרה‬
‫בקרמין ובסדינין המצוירין‬
‫ותלה בה אגוזים אפרסקין‬
‫כוי‪ ,‬אסור להסתפק מהן‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫םה‬
‫סוכה הלכה יח סמג‬
‫עשי! מג טוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫תרלל סעיף ג‪:‬‬
‫ס ו ב מיי׳ שס סמג שס‬
‫ש״ע א״ח סי׳‬
‫טור‬
‫מרכט סעיף יט‪:‬‬
‫ם ז ג מיי׳ שם הלכה כג‬
‫סמג שס טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ תרמ סעיף נ ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מוצאי‬
‫עד‬
‫טוב‬
‫יום‬
‫האחרון‪ ,‬ואם התנה עליהן‬
‫בשעה שעיטרה‪ ,‬על מנת‬
‫שיסתפק‬
‫מהן‬
‫המועד‪,‬‬
‫מהן‬
‫כל‬
‫מותר‬
‫אפילו‬
‫ימי‬
‫להסתפק‬
‫טוב‪.‬‬
‫ביום‬
‫קתני מיהא עיטרה בקרמץ‬
‫ובסדינין‪ ,‬כרב חסדא‪ .‬ודחי‬
‫רב אשי דלמא כי מכשר‬
‫תנא‬
‫האי‬
‫הצד‪,‬‬
‫בעיטרה‬
‫אבל תהת‬
‫מן‬
‫הסכך‬
‫פסולה ודלא כרב חסדא‪.‬‬
‫עבדיה דרב אשי איטמישא‬
‫כתנתיה במיא‪ ,‬ושטחה על‬
‫גבי סוכה כדי להתייבש‪,‬‬
‫ואמר‬
‫ליה‬
‫אותה‪,‬‬
‫הסר‬
‫שלא יאמרו הרואין אותה‬
‫על גבי סכך הסוכה‪ ,‬בבגד‬
‫פשוטה‬
‫מסבכים‪.‬‬
‫סוכה‬
‫א( ]נויי‬
‫היא‪.‬‬
‫המופלגין‬
‫ממנה ד׳[‪ .‬פירוש הסדינין‬
‫שמעטרין‬
‫שאינן‬
‫הסוכה‬
‫דבוקות‬
‫בהן‬
‫בדפנות‬
‫אלא א(]מרוחקין די‪ ,‬ר•‬
‫נחמן אמר כשרה רב חםדא‬
‫ורבה בר רב הונא[ אמרי‬
‫פסולה‪ ,‬וקיימא לן יחיד‬
‫ורבים הלכה כרבים‪ .‬אמר‬
‫רב יהודה אמר שמואל‬
‫מותר לישן בכילה בסוכה‬
‫אע״פ‬
‫גג‬
‫שיש‬
‫טפח‪,‬‬
‫לכילה‬
‫ובלבד‬
‫תהא גבוהה י׳‬
‫ואקשינן‬
‫זו‬
‫שלא‬
‫טפחים‪.‬‬
‫ממתני•‬
‫עליה‬
‫דקתני הישן)במטה( ]תחת‬
‫המטה[‬
‫בסוכה לא יצא‬
‫ידי חובתו‪ .‬ומשני כמטה‬
‫גבוהה‬
‫קנופות‬
‫טפחים‪,‬‬
‫נקליטין‬
‫טפחים‪ .‬והרי‬
‫י׳‬
‫דאינן גכוהין י׳‬
‫בהדיא‬
‫רתניא‬
‫וקינופות‬
‫שנים‬
‫די‪ ,‬פירס על גבי קינופות‬
‫פסולה‪ ,‬על גבי נקליטין‬
‫כשרה‪ ,‬ובלבד שלא יהו‬
‫נקליטין גבוהין מן המטה‬
‫י׳ טפחים‪ .‬מכלל דקינופות‬
‫אע״פ‬
‫גבוהין י•‬
‫שאין‬
‫טפחים פסולה‪ .‬ודחי שאני‬
‫קינופות‬
‫ואפילו‬
‫דקביעי‬
‫פחות‬
‫דקביעי‬
‫אהל‬
‫דקביעה‬
‫ואמר‬
‫סוכה‬
‫על‬
‫במטה‪,‬‬
‫מי׳‬
‫הן‪.‬‬
‫גבי‬
‫כיון‬
‫וחרי‬
‫]סוכה[‬
‫כהכשרה‬
‫כך פוסלה‪ ,‬כלומר אינה‬
‫עד מוצאי י״ט האחרון של חג‪ .‬לקמן כפ׳ לולכ וערכה )לף מ ו ‪ :‬ומס(‬
‫מפרש מאי שנא מאמרוג דשד כיוס טוכ האחרון ומסיק משום‬
‫דסוכה אי אתרמי ליה סעודתא כין השמשומ כעי למיכל כסוכה‬
‫ומיגו דאיתקצאי לכין השמשות איתקצאי לכולי יומא אכל אתרוג לא‬
‫חזי כין השמשות דמעיקרא קדים‬
‫נפיק כיה ואף על גכ דממ״נ מוקצה‬
‫הוא כין השמשות דשמא יום הוא‬
‫והר שכיעי של חג לא שייך כי האי‬
‫כמיגו‬
‫כשמיני‬
‫לאוסרו‬
‫גוונא‬
‫דאיתקצאי לכין השמשות מאחר דלא‬
‫נאסרה אלא מחמת יום שעכר וכן‬
‫משמע כפ״ד )שם( גכי הפדש ז׳‬
‫אתרוגים לז׳ ימים דאמדנן התם‬
‫דכל אחח ואחת יוצא כה ואוכלה‬
‫למחר ולא אסדנן למחר אף על גכ‬
‫דאימקצאי כין השמשות משוס ספיקא‬
‫דיוס שעכר ומהאי טעמא גכי שכת‬
‫רום טוכ כפ״ק דכיצה )לף ל‪ (.‬דאמר‬
‫רכ נולדה כזה אסורה כזה מפרש‬
‫טעמא משוס הכנה ולא כעי למימר‬
‫מיגו דאימקצאי אע״ג דרכ כרכי‬
‫יהודה סכירא ליה דאית ליה מוקצה‬
‫וכן שני ימים טוכים של גליות דנולדה‬
‫כזה מומרמ כזה וכפרק ככל מערכין‬
‫)עירוכין ל ף לו‪ (.‬גבי לגין של טכול יום‬
‫שמלאוהו מן החבימ של מעשר טכל‬
‫ואמר ה ד זה תרומח מעשר לכשתחשך‬
‫דבדו רףמין ואם אמר ערבו לי בזה‬
‫לא אמר כלום משוס דסוף היום‬
‫של ע״ש קונה עירובו או משום דבעינן‬
‫סעודה הרארה מבעוד יום הא אם‬
‫תתילת יום של שבת קונה עירוב‬
‫ולא בעי סעודה הראויה מבעוד יום‬
‫הוי עירוב ולא אמדנן לאו ראויה‬
‫היא בשבת מיגו דאיתקצאי בין‬
‫השמשות משוס יום שעבר וכל הני‬
‫לא דמו לסוכה דאסרינן משוס דאי‬
‫איתרמי ליה סעודמא בין השמשות‬
‫אף על גב דלא מיחייב למיכל בה‬
‫שאני‬
‫אלא משוס ספיקת יום שעבר‬
‫סוכה דמכל מקום חייב למיכל בה‬
‫מחמת מה שיהיה ומאן דאסר התם‬
‫אחרוג אפילו בשמיני ופירש שם‬
‫בקונטרס מיגו לאסור בין השמשוח‬
‫בשמיני משום לספק יום לשביעי‬
‫הוא איתקצאי לכולי יומא אלמא‬
‫אהני מיגו לאיתקצאי משוס יום שעבר‬
‫לאסור בשמיני לא יתכן לאסילו רב‬
‫אסי ראסר ביצה פ״ק לביצה )לף ל‪(:‬‬
‫בשני ימים טובים של גליות לא אסר‬
‫אלא משוס למספקא ליה אס קלושה‬
‫אחת הן או לא אלא היינו טעמא‬
‫משום לגזר אתרוג אטו סוכה ומיהו‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הכל לסי הגאו‪ .‬וכגון לאמר איני כולל מהם כל כין השמשות של יוס‬
‫טוכ הראשון ללא חל קלושה עלייהו והכי מוקים לה כמסכת כיצה‬
‫כהמכיא )לף ל‪ (:‬וחנאה אחרינא לא מהני כהו‪ .‬קתני מיהח סלינין‬
‫והיינו סייעתא‪ :‬דילמא מן הצד‪ .‬ללפנות קאמר אכל למעלה אימא‬
‫עד מוצאי יום טוב האהרון של הג ואם התנה‬
‫עליהם הכל לפי תנאו דלמא מן הצד אתמר‬
‫נרי סובה אין ממעטין בםוכה אמר רב אשי‬
‫ומן הצד ממעטין מנימין עבדיה דרב אשי‬
‫איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטהא‬
‫אמטללתא אמר ליה רב אשי דלייה דלא‬
‫לימרו קא מםככי בדבר המקבל טומאה והא‬
‫קא חזו ליה דרטיבא לכי יבשה קאמינא לך‬
‫אתמר נויי סוכה חמופלגין ממנח ארבעח רב‬
‫נהמן אמר כשרה רב חםדא ורבה בר רב‬
‫הונא אמרי פסולה רב הסדא ורבה בר רב‬
‫הונא איקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו רב‬
‫נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה‬
‫טפחים אשתיקו ולא אמרו ליח ולא מידי אמר‬
‫להו הדור בהו רבנן משמעתייהו אמרו ליה‬
‫אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה אמר‬
‫רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילח‬
‫בסוכה אע״פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה‬
‫עשרה תא שמע הישן בכילה בסוכה לא‬
‫יצא ידי חובתו הכא במאי עסקינן כשגבוהה‬
‫עשרה מיתיבי הישן תחת המטח בםוכח לא‬
‫יצא ידי חובתו הא תרגמה שמואל במטה‬
‫גבוחח עשרח ת״ש או שפירס על גבי קינופות‬
‫פסולה התם נמי דגביהי עשרח וחא לא קתני‬
‫הכי דתניא נקליטין שנים וקינופות ארבעה‬
‫פירם על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין‬
‫כשרה ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן‬
‫המטה עשרה מכלל דקינופות אף על פי‬
‫שאין גבוהין עשרה שאני קינופות דקביעי‬
‫והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא ואמר‬
‫שמואל כהכשרה כך פסולה אמרי התם‬
‫דלמפםל סוכה בעשרה הכא דלשויי אוהלא‬
‫בציר מעשרה נמי הוי אוהלא אמר רב‬
‫תחליפא בר אבימי אמר שמואל הישן‬
‫בכילה ערום מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא‬
‫קריאת שמע מיתיבי הישן בכילה ערום לא‬
‫יוציא ראשו הוץ לכילה ויקרא קריאת שמע‬
‫הכא במאי עסקינן כשגבוהה עשרה ה״נ‬
‫מםתברא מדקתני סיפא הא למה זה דומה‬
‫לעומד בבית ערום שלא יוציא ראשו הוץ‬
‫להלון ויקרא קריאת שמע שמע מינה‬
‫א‬
‫כ‬
‫א(‬
‫ג‬
‫נ‪,‬‬
‫ובית‬
‫לך אפילו לנאומה נמי מסכך כמקכל‬
‫טומאה ק ד לה‪ :‬אין ממטטין‪ .‬קרמין‬
‫הפרוסין למעלה לנוי אין ממעטין‬
‫כגכוהה מעשדם להכשירה דלאו מין‬
‫סככה נינהו דאי סכך הוו הוה‬
‫מיפסלה משום מקכל טומאה ולא‬
‫לפוסלה משום פחותה מי׳‪ :‬ומן הצד‬
‫ממטטין‪ .‬לה משיעור ז׳ טפחים‬
‫דהא אינה מחזקת ראשו ורוכו‬
‫ושולחנו‪ :‬איטמישא‪ .‬נישורה כמיס‪:‬‬
‫והא קחזו לה דרטיבא‪ .‬שהיא לחה‬
‫ומוכחא מילחא דלנגכה שטחוה ולא‬
‫לסכך‪ :‬לכי יבשה קאמינא לך‪.‬‬
‫דפשקלה‪ :‬גויי סוכה‪ .‬סדינין הסרוסין‬
‫חחפ סכך לנוי‪ :‬פסולה‪ .‬משוס‬
‫אהל מפסיק ואשחכח דלא גני‬
‫כסוכה ולרכ נחמן טון דלנוי סוכה‬
‫יהכינהו כטלה לגכה‪ :‬רב נחמן‪ .‬אכ‬
‫כימ דין היה ונגיד ומצרה ככית ראש‬
‫גולה ועושין על פיו‪ :‬שלוחי מצוה‬
‫אגן‪ .‬להקכיל פני ראש גולה דחייכ‬
‫אדם להקכיל פני רכו כרגל ופטרינן‬
‫כדחנן לקמן ) ל ף כה‪ (.‬שלוחי מצוה‬
‫פטודן מן הסוכה‪ :‬כילה‪ .‬הפרוסה‬
‫סכיבוח המטה ואע״פ שיש לה גג‬
‫שאין גגה משופע כשל נקליטין אלא‬
‫שוה כשל קינופוח‪ :‬והוא שאיגה‬
‫גבוהה טשרה‪ .‬מן המטה דכציר‬
‫מגוכה עשרה לאו אוהלא הוא‪ :‬הא‬
‫לא קסגי הכי‪ .‬ככדימא דמפרש להו‬
‫כגוה דהט חנא נקליטין שנים‬
‫כדפירשמי לעיל נ( יוצאין כאמצע המטה‬
‫למראשותיה ולמרגלותיה‪ :‬דקביטי‪.‬‬
‫אכל טלה לא קכיעה כחזקה כקינופות‬
‫הלכך ט לא גכוהה עשרה לא חשיכ‪:‬‬
‫ההם דלמפסל סוכה‪ .‬קאחייה משום‬
‫סוכה חחח סוכה‪ :‬כהכשרה כך‬
‫פסולה‪ .‬כל כמה דלא מקדיא עליונה‬
‫סוכה לא מיפסלא תחתונה‪ :‬הכא‬
‫דלשזייה אוהלא‪ .‬שלא ישן תחתיו אכל‬
‫שאר הסוכה כשרה‪ :‬בציר מטשרה‬
‫נמי הוי אוהלא‪ .‬היכא דקביעא‪:‬‬
‫וקורא קריאה שמט‪ .‬דטון דלאו אהל‬
‫הוא לא אמדנן למקום שרוכו שם‬
‫ראשו נזרק וליתסר משוס לא‬
‫יראה כך ערות דכרי( אלא ה ד‬
‫הוא כמוציא ראשו חוץ לתלוקו‪:‬‬
‫ה׳׳ג‬
‫אין ראיה מרב אסי למאי לגריס לקמן פ׳ לולב וערבה )לף מו‪ >:‬הפדש שבעה אתרוגים לשבעה ימים רב אסי אמר כל אחת ואחמ יוצא‬
‫בה ואוכלה למתר לקסבר לכולי יומא איתקצאי ופו לא ושרי ליה למחר ולא אסר ליה במיגו לאיפקצאי לפיכך לותק המלמול לפרש טעמא‬
‫גבי ביצה משוס למספקא ליה והפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים לקאמר רב בפ׳ לולב וערבה כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלמר‬
‫אע״ג לרב כר׳ יהולה סבירא ליה לא אסר למיכלה ביומא במיגו לאיחקצאי ללמצוחה לחולה איתקצאי ותו לא והיכא למיקלע שבמ במוצאי‬
‫יום טוב של חג נוהגין איסור להסתפק מנויי סוכה על מוצאי שבמ ולכאורה שד למאיזה טעם נאסור נאי[ משום לקלושה אחת היא שבת‬
‫ויום טוב האמר רב פ״ק רביצה )לף ל‪ (.‬הלכה כארבעה זקנים ואליבא ל ד אליעזר ראמר שמי קרושומ הן ואי משום הכנה מה הבנה‬
‫יש כאן‪ :‬נויי סובה‪ .‬קרמים הפרוסים למעלה לנד אין ממעטין בסוכה גבוהה מכ׳ להכשירה ללאו מין סככה הוא לאי סככה הוי הוה‬
‫מיפסל משום דמקבל טומאה ולאו לפוסלה משוס פחומה מי׳ בך פירש בקונטרס ולא דמי להוצין יורדין למוך י׳ לפסלינן לעיל )לף ל‪(.‬‬
‫משום דירה סרוחה דשאני הכא דלנד עשדין‪ :‬שלוחי מצוה אנן‪ .‬וכגון שהיו מתבטלים מן המצות אס היו מחזרין אחר סוכה‬
‫אחרת‪ :‬ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה‪ .‬מן הדין אפילו גבוהין י׳ שרי דלא משיבי אהל להפסיק כיון דאין‬
‫בגגו טפח להא בשילהי פירקין ) ל ף יט‪ >:‬מסקינן לכן הלכה סוכה העשויה כמין צריף פסולה לפי שאין לה גג דשפועי אהלים לאו‬
‫כאהלים למו ומינה רייק רכ יוסף כגמרא רמוחר לישן כטלח חתנים כסוכה והא ראסדנן הכא גבוהין עשרה היינו מלרבנן ולוקא בנקליטין‬
‫לקכיעי אכל טלח חמניס ללא קכיעי אפילו גכוה י׳ שריא כי היט להחמירו כקינופומ לאסור אפילו אין גכוהין י׳ משוס לקכיעי וככילמ חחנים‬
‫דלא קכיעי שד אפילו כיש לה גגי( וכדאמדנן לאידך לישנא לנקליטין לגכי טלה קכיעי אי נמי כהט פליגי הנך ח ד לישני ועל כרמך כהא פליגי‬
‫הנך פרי לישני ללא אפשר לומר לפליגי כיש לה גג ואינה גכוהה י׳ לללישנא כפרא אסור להא כהדיא כגמרא חרגמא שמואל‬
‫למתניתין להכאי( כגכוה י׳‪ :‬מוציא ראשו הוץ לכילה וקורא ק״ש‪ .‬לא חייש שמואל ללכו רואה אפ הערוה נכת״ק מ ר כ ו ת כ ל ‪ :‬כ ה ‪: [ :‬‬
‫אי‬
‫]לקמן‬
‫‪(6‬‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫כו‪.‬‬
‫ב( לקמן כ‪ ,:‬ג( ןע״א[‪,‬‬
‫ד( נלנריס נג[‪ ,‬ה( ]אולי‬
‫צ״ל גג עשרה]‪ ,‬ו( ]נלצ״ל‬
‫להישן(‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תוס׳ ל״ה על מוצאי‬
‫דשאני סוכה למכל‬
‫וכו׳‬
‫מקוס‬
‫כין השמשות‬
‫וכו׳‬
‫דשמיגי משום‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ואם‬
‫עליהם‪.‬‬
‫התנה‬
‫נמס׳ ניצה )ל‪ (:‬אוקימנא‬
‫נאומר איגי נולל מהן כל‬
‫השמשות‬
‫נין‬
‫יו״ט‬
‫של‬
‫ראשון‪,‬‬
‫קיליש‬
‫חל‬
‫ללא‬
‫עלייהו קלושה נלל‪ ,‬אנל‬
‫אחר‬
‫תנאי‬
‫אינו‬
‫!‪:‬שבת כב‪.(.‬‬
‫מועיל‬
‫הישן תחת‬
‫המטה בסוכה לא יצא‬
‫ידי חובתו‪ .‬לאהל מפסיק‬
‫כינו לסוכה‪ ,‬ועיקר ישינח‬
‫הסוכה אטלה שחיה ושינה‬
‫)לקמן כ‪.(:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫עליונה חשובה אהל עד‬
‫שיהא בה חלל י׳ טפחים‪.‬‬
‫ודחינן התם לגבי סוכה‬
‫על גבי סוכה דלמפסלא‬
‫לסוכה קאתי‪ ,‬בעי שמואל‬
‫י׳ טפחים ואמר כהכשרה‬
‫כך‬
‫פוסלה‪,‬‬
‫אבל‬
‫הכא‬
‫קא‬
‫בעי‪,‬‬
‫בבציר‬
‫מי׳‬
‫נ( בכילה דלשוויה אהלא‬
‫טפחים לא הוי אהלא‪ .‬הא‬
‫דאמר שמואל הישן בכילה‬
‫ערום‪ ,‬מוציא ראשו חוץ‬
‫לכילה וקורא קריית שמע‪.‬‬
‫אוקימנא כשאינה גבוהה‬
‫י׳‬
‫טפחים‪,‬‬
‫וכי‬
‫הכילה‬
‫אמרינן חזינא לה כמאן‬
‫דהביטא‬
‫רמיא על גופו‬
‫היא וכלבוש חשוב‪ ,‬אבל‬
‫אס היא‬
‫יוציא‬
‫לא‬
‫]לכילה‬
‫עשרה‬
‫ראשו‬
‫טפחים‬
‫חוץ‬
‫ויקרא‪ ,‬למה זה‬
‫דומה לעומד בבית ערום‬
‫שלא‬
‫יוציא ראשו חוץ[‬
‫לחלון ויקרא‪ .‬דייקינן מינה‬
‫מדקתני‬
‫למה‬
‫דומה‬
‫זה‬
‫לעומד בבית‪ ,‬דבית אע״פ‬
‫שאינה גבוה עשרה טפחים‬
‫אסור להוציא ראשו חוץ‬
‫לחלון ויקרא שם‪,‬‬
‫א( נראה פשוט לחסר וכצ״ל‪.‬‬
‫נ(‬
‫לפי‬
‫סוגיית‬
‫הגמרא‬
‫אקינוסופ קאי ללשוויה אהלא‬
‫היכא יקניעא כמו קינופות‬
‫ננציר מי׳ נמי הוי אהלא‪.‬‬
‫ולנרי רטנו צ״ע‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]לקמן נא‪ ,[:‬ב( לקמן‬
‫כ‪,:‬ג(נלעילט‪,[:‬ו(]נ״ק‬
‫קנ‪ .‬ע״ז ז‪ ,[.‬ה( ]מנחות‬
‫מג‪ ,[.‬ו( ואין גנוהיס י׳‬
‫מ״מ לא חשינ גג טון לאין‬
‫גנוהיס יי‪ .‬כ״ה נס״א‪,:‬‬
‫‪] (t‬צ״ל אמד[‪,‬‬
‫‪101‬‬
‫^‬
‫‪g‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( במשנה כל דבר שהוא‬
‫מקנל טומאה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫רש״י ד״ה לפרזומא כו׳‬
‫אכל כסות לילה חייב‪ .‬עי׳‬
‫נשער המלך פ״ג מהלנות‬
‫ציצית‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אתי‬
‫לא‬
‫ומבטל‬
‫ארעי‬
‫אהל‬
‫קבע‪.‬‬
‫אהל‬
‫להסיר שס הסוכה מכאן‬
‫)לקמן כא‪ .>:‬הדלה עליה‪.‬‬
‫ופשט‬
‫הריס‬
‫שקורין‬
‫ללימ‬
‫עליה‬
‫כעין‬
‫טרייל״א‬
‫)לעיל ט‪ .>:‬ואת הקיסוס‪.‬‬
‫עשנ‬
‫מאל‬
‫המתפשט‬
‫ושרשיו כאילן ועיקרו כאילן‬
‫וקורין לו אילר״א ומתפשט‬
‫ועולה על החומות ושם(‪.‬‬
‫תכלתא‬
‫רמי‬
‫דאינשי‬
‫לפתומי‬
‫ביתיה‪.‬‬
‫היה‬
‫מטיל ציצית לכגל שממכסה‬
‫נו אשמו ;מנחות נזג>‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫א( ]דאי[ בית נמי בדאית‬
‫ביה‬
‫לי‬
‫י׳‬
‫טפחים‬
‫למימר‪,‬‬
‫אלא‬
‫למה‬
‫שמע‬
‫מינה אפילו פחות ]מ[י׳‬
‫טפחים כיון דקבוע אהלא‬
‫הוא‪ ,‬דלא גרע מקינופות‪.‬‬
‫לישנא אחרינא אמר רב‬
‫יהודה אמר שמואל מותר‬
‫לישן בכילת התנים בסוכה‬
‫לפי‬
‫שאין‬
‫לה‬
‫גג‪,‬‬
‫ואע״פ שגבוה י׳ טפחים‪.‬‬
‫מיתיבי‬
‫חתנים‬
‫הישן‬
‫כוי‪.‬‬
‫בכילת‬
‫ואסיקנא‬
‫נקליטין לגבי קינופות לא‬
‫קביעי‪ ,‬נקליטין לגבי כילה‬
‫קביעא‪ .‬דרש דכא בר רב‬
‫הונא מותר לישן בכילה‬
‫בסוכה‪ ,‬ואע״פ שיש לה גג‬
‫ואע״פ שגבוה י׳ טפחים‪.‬‬
‫כמאן כרי יהודה דאמר‬
‫נוהגין היינו שהיינו ישנים‬
‫תחת המטה בסוכה כוי‪.‬‬
‫קסבר לא אתו אהלי עראי‬
‫ומבטלי אהלי קבע‪ ,‬לא‬
‫שנא כילה ולא שנא מטה‬
‫לא מבטלי סוכה‪ .‬חדלה‬
‫עליה את הגפן ואת הדלעת‬
‫כוי‪ .‬יתיב רב יוסף וקאמר‬
‫הא דתנן או שקצצן כשרה‪,‬‬
‫אמר רב עלה וצריך לנענע‬
‫אחר שקצצן‪ ,‬כלומר צריך‬
‫א( כ׳׳נ לצ״ל‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫־א‪.‬‬
‫ה״ג וכיס נמי אט״ג דלא גגוה טשרה כיון דקבימ הוי אוהלא דלא‬
‫אי קביעי להוי כקינופות‪ .‬אע״פ שזה יש לה גג וזה אין לה גג מ״מ‬
‫גרט מקינופוס‪ .‬והן מלתא שמעתא באפי נפשה הוא ללא תימא בית‬
‫לא חשיב גג כיון לאין גבוהין עשרה ובשניהם אימ ביה מלא‬
‫ככילה לאי לא גבוה לישתרי להוציא ראשו חוץ לחלון‪ :‬כילס חסנים‪.‬‬
‫לריעוחא דנקליטין אין לה גג וגבוה עשרה וקינופוח יש לה גג‬
‫אינה כשאר טלה ואין עושין לה גג והיא סביבומ המטה וגגה‬
‫י(ואין גבוהים י׳‪ :‬מותר לישן בכילת התנים בסוכה אע״פ שיש‬
‫משופע כשל נקליטין‪ :‬ליהוי כקינופוה‪.‬‬
‫לה גג ואע״פ שגבוהה עשרה‪ .‬אין‬
‫וליפסלא אף בפחומ מי׳‪ :‬לגבי קינופוה‬
‫הלכה כן לאמרינן בסוף פירקין‬
‫ובית נמי אע״פ שאין גבוה עשרה כיון דקביע‬
‫לא קביטי‪ .‬לחשוב כמותה ליפסול‬
‫) ל ף י ט ‪ 0‬אביי אשכחיה לרב יוסף‬
‫אוהלא הוא דלא גרע מקינופות ל״א אמרי‬
‫אף בפחוח מי׳‪ :‬לגבי כילה קביטי‪.‬‬
‫לגני בכילפ ממנים בסוכה אמר כמאן‬
‫לה אמר רב יהודה אמר שמואל א מותר לישן‬
‫הלכך אינהו פסלי בי׳ אפילו לית להו‬
‫כר״א משמע ללא שרי אלא בלא גג‬
‫בכילת התנים בסוכה לפי שאין לה גג אע״פ‬
‫גג וטלה לא פסלה אפילו בי׳ ט ליפ‬
‫ואמר בפרק הישן )לקמן ל ף ט‪ (.‬רב‬
‫שגבוהה עשרה מיתיבי הישן בכילה בסוכה‬
‫לה גג‪ :‬כר׳ יהודה‪ .‬לקמן מפרש‬
‫שרא ליה לרב אמא ברללא למיגני‬
‫בפרק הישן‪ :‬גוהגים הייגו ישגים‬
‫בכילח חמנים בסוכה משוס בקי‬
‫לא יצא ידי הובתו הבא במאי עסקינן בשיש‬
‫סחס המטה‪ .‬דמטה לגבי סוכה אהל‬
‫כלומר למצטער פטור מן הסוכה‬
‫לה גג ת״ש בנקליטין שנים וקינופות ארבעה‬
‫עראי הוא שמסלקין אומה ממקום‬
‫משמע להא לאו הכי אסור בשיש לה‬
‫פירם על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין‬
‫למקום‪ :‬דלגבה טשויה‪ .‬לשכב על‬
‫גג או כאילך לישנא לשמואל בגבוה‬
‫כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן‬
‫גבה ולא מחמיה להיומ לו אהל הלכך‬
‫עשרה ואע״פ שאין לה גג‪:‬‬
‫המטה עשרה טפהים הא גבוהין מן המטה‬
‫לאו שם אהל עליה וטעמא לאו משום‬
‫דרב עמרם חםידא רמא תכלתא‬
‫עראי הוא אלא לאו שמה אהל‪ :‬אבל עשרה פםולה אע״פ שאין לה גג שאני נקליטין‬
‫ביתיה‪.‬‬
‫דאינשי‬
‫לפחומא‬
‫דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי‬
‫כילה דלסוכה טשויה‪ .‬ולאהל הלכך‬
‫וכן רב יהולה פרק המכלת )מנחוח‬
‫שם אהל עליה ואע״ג דעראי הוא‬
‫קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעי דרש‬
‫ל ף מג‪ (.‬לקסברי לילה זמן ציציפ ולא‬
‫לא מיפקע שמיה קמ״ל רבה דטעמא‬
‫רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה אע״פ‬
‫מצומ עשה שהזמן גרמא הוא ונשים‬
‫דרבי יהודה המס כוי‪ :‬מתני׳‬
‫חייבומ כרבנן לפרק המכלמ )שס>‬
‫שיש לה גג אע״פ שגבוהה עשרה כמאן כר׳‬
‫הדלה‪ .‬טרלי״ד בלע״ז‪ :‬קיסוס‪.‬‬
‫א(‬
‫לאמרי הכל חייבין בציציח נשים‬
‫יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל‬
‫איר״א בלע״ז והוא נדלה כגפן‪:‬‬
‫ועבליס ור״ש פוטר בנשים וכווחיה‬
‫נ‬
‫אהל קבע דתנן >א״ר יהודה נוהגין היינו‬
‫פסולה‪ .‬שאין מסכטן במחובר דאמר‬
‫קי״ל מללחיק גמרא בריש פרק שני‬
‫לישן תחת המטה בפני הזקנים ולימא הלכה‬
‫מר ) ל ף יב‪ (.‬באספך מגרנך ומיקבך‬
‫לזבחים ) ל ף יח‪ >:‬לאוקומי תנאי המם‬
‫כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודח הוה‬
‫בפסולת גורן ויקב הכמוב מדבר‪:‬‬
‫כולהו כר׳ שמעון לממעט כסות לילה‬
‫הרבה מהן‪ .‬ומבטלן ברוב‪ :‬או‬
‫אמינא הני מילי מטה דלגבה עשויה אבל‬
‫ומרבי כסות סומא ועובלא לר׳ יהולה‬
‫שקצצן‪ .‬אף לאפר שסככה בהן ולא‬
‫כילה דלתוכה עשויה אימא לא קמ״ל טעמא‬
‫בר אילעאי פ׳ במה מלליקין )שכח‬
‫בפסול‬
‫עשיימה‬
‫ממילמ‬
‫אמדנן‬
‫ל ׳ כה‪ :‬ושם( שהיו מלמיליו מפבין ממנו‬
‫דרבי יהודה דלא אתי אהל עראי ומבטל‬
‫יליף‬
‫‪1‬ע״ב[‬
‫בגמרא‬
‫כוי‪.‬‬
‫הכלל‬
‫זה‬
‫ופסולה‪:‬‬
‫כנפי כסותן לאמרינן ואינהו סבור‬
‫אהל קבע לא שנא מטה ולא שנא כילה‪:‬‬
‫לה‪ :‬ואין גידולו מן האר;‪ .‬כגון עורות‬
‫גזרה משוס כסומ לילה ואיכא טעמא‬
‫מתני' ג ( ג הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת‬
‫בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון‬
‫אתרינא פ׳ המכלמ )מנחות מ ‪ ( :‬ומלנקט‬
‫ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה יואם היה‬
‫שמחוסדן מלאכה‪ :‬גמ׳ ויסיב‪ .‬רב‬
‫האי טעמא שמע מינה להוא עיקר‬
‫סיכוך הרבה מהן ה או שקצצן כשרה זה הכלל‬
‫יוסף וקאמר הט הא דתנן או‬
‫ועול בפרק במה מלליקין ) ש ת ‪0C3‬‬
‫שקצצן כשרה אמר רב עלה נהי דאין יכל <* שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ‬
‫גבי האי לפריך לכי היכי למרבי שאר‬
‫צריך לחזור ולסותרה כולה אבל צריך‬
‫אין מםככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה‬
‫בגליס לענין טומאה נרבי נמי לענין‬
‫הוא לנענע קצת אותם שהוסככו‬
‫ציצית מאשר מכסה בה ומשני לההוא‬
‫וגידולו מן הארץ מסככץ בו‪ :‬נמ' יתיב רב‬
‫במחובר לאחר קציצתן דתהוי להו הך‬
‫מיבעי לרבות כסות סומא ומייתי‬
‫יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר או שקצצן‬
‫כעשייה לאי לא פסולה משום מעשה‬
‫ברייתא לר״ש שמע מינה לכן הלכה‬
‫כשרה ואמר רב יצריך לנענע אמר ליה רב‬
‫סוכות‬
‫ולא מן העשוי ‪1‬שם[ דהכי משמע‬
‫וסתם ברייתא לס״ק לקלושין)לף לל‪:‬‬
‫הונא הא שמואל אמרה ייאהדרינהו רב יוסף‬
‫תעשה כשאתה עושה אומה מהא‬
‫ושם( גבי מצומ עשה שהזמן גרמא‬
‫לאפיה ואמר ליה אטו מי קאמינא לך דלא‬
‫ראויה לסוכה ולא מן העשר בפסול‬
‫לקחשיב ציצית ועול לרבנן לר״ש מוקי‬
‫שאינו ראר לסוכה ואתה ממקנו‬
‫אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל‬
‫פרק התכלח )מנחות ל ף מ ג ‪ ( :‬וראיתם‬
‫בתיקון מועט ט האי דמכשר לה‬
‫אמר ליה רב הונא הכי קאמינא לך דשמואל‬
‫אותו לכרתניא וראיתם וזכרתם ראה‬
‫בקציצה ולא הדר סמר לה ומיהו‬
‫מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלרה‬
‫אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר כי הא‬
‫נענוע קרוב לסתירה הוא שמגביה‬
‫בה ואיזו זו קריאמ שמע אלמא קסברי‬
‫דרב עמרם חסידא ה>רמא תכלתא לפרזומא‬
‫כל אחד לבדו ומניתו ותוזר ומגביה‬
‫קריאת שמע לאורייחא וקיימא לן‬
‫דאינשי ביתית תלאן ולא פסק ראשי חוטין‬
‫אמ מבירו ומניחו‪ :‬אהדרינהו רב‬
‫לקריאת שמע לרבנן בפ׳ מי שמתו‬
‫שלהן אתא לקמיח דרב חייא בר אשי אמר‬
‫אכשורי‬
‫בכעס‪:‬‬
‫לאפיה‪.‬‬
‫יוסן«‬
‫)ברכות ל ף כא‪ (.‬ומיהו מזה אין ראיה‬
‫ליה הכי אמר רב מפסקן והן כשרץ אלמא‬
‫מכשר‪ .‬בלא נענוע דקסבר קציצחה‬
‫להא רב יהולה לאמר ק״ש לרבנן‬
‫זו היא גמר עשייחה‪ .‬והיט דמי‬
‫פסיקתן זו היא עשייתן הכא נמי קציצתן זו‬
‫ואשכחן לרמא מכלפא לפרזומא לאינשי‬
‫מעשה ולא מן העשר כגון החוטט‬
‫היא עשייתן וסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן‬
‫בימיה לפרק הפכלפ והוא לריש כאילן‬
‫בגדיש לעשות לו סוכה נטו‪ [.‬שהסיכוך‬
‫זו היא עשייתן והא תני שמואל משום ר׳ הייא‬
‫תנא ללריש וזכור מצוה אחרמ‬
‫היה מאליו ואינו נוגע בו לעשות‬
‫הטיל לשני קרנות בבת אחת ואחר כך פסק‬
‫ואיזו זו כלאים ועור יש ראיה מפרק‬
‫שום מעשה אלא פותת אחת מדפנותיו‬
‫ראשי חוטין שלהן כשרין מאי לאו שקושר‬
‫שני לברכות )לף יל‪ (:‬לאמר רכ יוסף‬
‫העומרים‬
‫ונוטל‬
‫לעומקו‬
‫ונכנס‬
‫כמה מעליא הא שמעתא לבמערבא‬
‫ואח״כ פוסק ח לא שפוסק ואח״כ קושר פוסק‬
‫מאליה‬
‫נעשימ‬
‫והסוכה‬
‫ומשליך‬
‫)אמרי( לא י()אמר( מצות ציצימ בלילה‬
‫ואחר כך קושר מאי למימרא מחו דתימא‬
‫דופנותיה וסככה אבל זה שקיצצן זהו‬
‫ומסיק ראתתולי הוו מתחלי וכיון‬
‫מעשה שלה שנגמר בהכשר‪ :‬רמא‬
‫בעינן‬
‫למחחלינן גמרינן משמע מהא ללילה‬
‫סכלסא‪ .‬הטיל ציצית‪ :‬לפרזומא דאינשי ביסיה‪ .‬לטלית אשתו‬
‫לאו זמן ציצימ‪ :‬פסיקתן זו היא עשייתן‪ .‬גרע עשאה מן‬
‫לקסבר לילה זמן ציצית הוא וראיתם אותו ) ב מ ל ב ר ט ו ( פרט לכסות‬
‫הקוצים ומן הגרלין ללעיל ) ל ף ט‪ (.‬לאף על פי שעושין אמד כן‬
‫סומא אבל כסות לילה מייב והרא מצות עשה שלא הזמן גרמא‬
‫הציצימ לגמד לא משבינן ליה עשיימן משוס לבעינן מלייה לשם מצוה‪:‬‬
‫ונשים חייבות‪ :‬סלאן‪ .‬לציציות במפוח הטליח חוט אחל כפול ל׳‬
‫פסולין‬
‫‪8‬‬
‫ומוחבו בכנף ועולנו חוט א׳ טפלו והד הן שמנה כפלים ופוסק ראשין שלהן ונעשין שמנה חוטין ורב עמרם שכח ולא פסקן על שעשה‬
‫כל הגדילים וקשדהם ונמצאת עשרן בפסול דאין בה אלא חוט אחד ואמא לקמיה כו׳‪ :‬הטיל לבי קרגוה בבה אחה‪ .‬שעשה ארבע‬
‫כפלים ארוטן כשיעור שתי ציציות וחוחב ראשו אחד בכנף זה וראשו אפר בכנף זה וכפף הראשין עד שהגיעו זה לזה לאמצע ארכה‪:‬‬
‫מאי לאו קושר‪ .‬עשה הגדיל בזו ובזו ואחר כך פסק אמצעה ונעשו שתים ואע״פ שנעשו בפסול דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא‪:‬‬
‫בעינן‬
‫נר מצוה‬
‫א ]טוש״ע אריח סי׳ תרכז‬
‫סעי׳ נ [ ‪:‬‬
‫ם ח ב מיי׳ פ׳׳ה מהלכות‬
‫סוכה הלכה כג סמג‬
‫עשי! מג סור ש״ע א״מ‬
‫סי׳ חרס סעיף ג‪:‬‬
‫ס ט ג מיי׳ שס הלכה יב‬
‫סמג שס טוש״ע א״מ‬
‫סי׳ תרכט סעיף יג‪:‬‬
‫ד מיי׳ וסמג שס טור‬
‫ע‬
‫מרט‬
‫ש״ע א״מ סי׳‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ע א ה מיי׳ שס טור ש״ע‬
‫שס סעיף נ ‪:‬‬
‫ע ב ו מיי׳ שס הלכה א נ‬
‫סמג שס טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ תרכט סעיף א נ ‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס הלכה יב‬
‫עג‬
‫סמג שס טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ תרכו סעיף נ ‪:‬‬
‫ע ד ח מיי׳ ס״א מהלכות‬
‫ציצית הלכה יל סמג‬
‫עשין ט ‪:‬‬
‫‪g‬‬
‫‪ an‬ו ^‬
‫לעזי רש״י‬
‫טרלי״ד )טרייליי״ר(‪.‬‬
‫להגביה גפן על כלונסאות‪.‬‬
‫איר״א )יידר״א(‪ .‬קיסוס‬
‫)צמח מטפס(‪.‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫מעשה לשם סוכה בסכך‬
‫עצמה‪.‬‬
‫ליה‬
‫אמר‬
‫רב‬
‫הונא‪ ,‬שמואל אומר צריך‬
‫לנענע אף על פי שחתכם‪,‬‬
‫רב‬
‫אבל‬
‫בלא‬
‫מכשר‬
‫אלא‬
‫נענוע‪,‬‬
‫אפילו‬
‫כיון‬
‫שקצצו והוציאו מתורת‬
‫מחוברין דיו‪ .‬כי הא דרב‬
‫עמרם חסידא תלה ציצית‬
‫בטלית בני ביתו‪ ,‬זה פי׳‬
‫בפרוזמא דאינשי ביתיה‪,‬‬
‫ותלאם קודם שחתך ראשי‬
‫החוטין‬
‫מזה‪,‬‬
‫זה‬
‫החוטין‬
‫ויפריד‬
‫לקמיה‬
‫אתא‬
‫דרב חייא בר אשי אמר‬
‫ליה הכי אמר רב מפסיק‬
‫ראשי חוטין וכשירין‪ .‬ש׳׳מ‬
‫מדקאמר רב גבי ציצית‬
‫פסיקתן זו היא עשייתן‪,‬‬
‫כך שמע מינה דגבי סוכה‬
‫קציצתן מן הקרקע של‬
‫גפן ושל דלעת ושל קיסם‬
‫עשייתן‪.‬‬
‫היא‬
‫ואקשינן‬
‫על שמואל מיהא‬
‫ר׳‬
‫חייא‪,‬‬
‫הטיל‬
‫לשתי‬
‫קרנות‪,‬‬
‫הקרן‬
‫כמתחיות‬
‫דתני‬
‫ציצית‬
‫והחוטין‬
‫מתוחין מזה הקרן לזה‬
‫חוטין‬
‫במסכת‪ ,‬ואחד כך פיסק‬
‫באמצע ונתפזרו הקרנות‬
‫שנמצא‬
‫כשירין‪,‬‬
‫בכל‬
‫קרן ציצית כמצותן‪ .‬הנה‬
‫בפסיקה בלבד ]כשרץ[‪,‬‬
‫דלא בעינן מעשה אחר‪,‬‬
‫אלא אמרינן זה מעשה‬
‫הוא חשוב‪ .‬ודחינן לההיא‬
‫דתני‬
‫ר׳‬
‫חייא‪,‬‬
‫כגון‬
‫שקישר ועשה מעשה אחר‬
‫שפסק ביניהם‪ .‬והא אתא‬
‫לאשמעינן‪ ,‬מהו דתימא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫יא‪:‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫ע ה א מיי׳ שם טוש׳׳ע פס ולין לעולם‪ .‬כולהו אמוראי וכולה שיטמא כשמואל ולא אמר‬
‫בעינן כנן* כשעה פתיל‪ .‬בשעה שסותלו שתולה בו הפתילים בעינן‬
‫א״ח סי׳ יא סעיף‬
‫כנף אחל ולא שנים‪ :‬לעולם‪ .‬ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור‬
‫קציצמן זו עשיימן וגבי סוכה צריך נענוע‪:‬‬
‫וקשיא לרב‪ :‬וסיכן על גבן פסולה‪ .‬ול״ג בברייחא אס היה סיכוך‬
‫דשלפינהו שלופי‪ .‬קצמ קשה דהא מפרש טעמא בבריימא‬
‫הרבה מהן או שקצצן‪ :‬דשלפינהו שלופי‪ .‬פשחן מן האילן ער שניתקן‬
‫משוס מעשה ולא מן העשוי וי״ל אסמבמא בעלמא‬
‫ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך‬
‫תורה אור השלם הוא אי נמי הכא מייד כשנפשח‬
‫ששוכבין ראשי פשיחמן אצל האילן‬
‫‪ . 1‬חג הסכת תעשה ל ך ומעורה בקליפה ואין יכול להחיומ‬
‫בעינן כנף בשעת פתיל וליכא קמ״ל מיתיבי‬
‫לא הר עשיה מעלייא‪ :‬מ״מ הלאן‬
‫שבעת ימים באספך לה כי ההיא דפ׳ העור והרוטב)חולין‬
‫תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן פסולץ‬
‫ניגרני־‪,‬־מיקבך‪:‬‬
‫ואח״כ פסק קשיא לרב‪ .‬למכשר‪:‬‬
‫ל ף ק ם ‪ ( :‬דאע״ג דחשיב כמלוש מ״מ‬
‫דברים טז יג‬
‫אמר‬
‫דרב‬
‫ותיובתא‬
‫לעולם‬
‫פםולין‬
‫לאו‬
‫מאי‬
‫כהנאי‪ .‬אי אמרינן קציצמן זו היא‬
‫‪ .2‬ולקחתם אגדת אזוב טון דלא נקצץ לגמד לא אמדנן זו‬
‫לך רב מאי פםולין פסולין עד שיפסקו‬
‫עשייתן או לא‪ :‬עבר וליקטן‪ .‬ענבי‬
‫וטבלתם בדם א ש ר בסף היא עשיה‪ :‬דברי ר״ש בן‬
‫והגעתם א ל המשקוף‬
‫ושמואל אמר אפסולין לעולם וכן אמר לוי<*‬
‫ההדס דתנן לקמן )ד לב‪ (:‬אס היו‬
‫ו א ל שתי המזוזת מן יהוצדק‪ .‬חנא היה ואפשר שזה הוא‬
‫ענביו מרובין מעליו פסול דהוה‬
‫פסולין לעולם וכן אמר רב מתנה אמר‬
‫הדם א ש ר בסף ואתם הנזכר בכמה מקומות בש״ס א״ר יוחנן‬
‫ליה מנומר ולא הדר הוא ואס‬
‫ל א תצאו איש מפתח משוס ר״ש בן יהוצדק ואין זה הוא‬
‫שמואל פםולין לעולם איכא דאמרי אמר רב‬
‫ביתו ע ד בקר‪:‬‬
‫מיעטו כשר ואין ממעטין בי״ט‬
‫שמות יב כב דפרק זה בורר )סנהדרין ד ף ט‪(.‬‬
‫מתנה בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דמר‬
‫דמתקן מנא להכשיר אמ הפסול‬
‫‪ .3‬ולקחתם לכם ביום דקרנהו דש לקיש רועי בקר ואמר‬
‫שמואל ואמר לי פסולין לעולם מיתיבי תלאן‬
‫וקתני בבריימא עבר על דברי‬
‫הראשון פרי ע ץ הדר להו ר׳ יוחנן אי קדנכו רועי צאן מאי‬
‫ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פםולין ועוד‬
‫כפת תמרים וענף ע ץ‬
‫חכמים שאמרו אין ממעטין בי״ט‬
‫נחל עבידנא לכו דלא הוה מהדר ליה‬
‫ועךבי‬
‫עבת‬
‫א(‬
‫‪1‬‬
‫חעשוי‬
‫מן‬
‫ולא‬
‫תעשח‬
‫םוכח‬
‫גבי‬
‫תניא‬
‫ולקטן בי״ט פסול‪ :‬םברוה‪ .‬רבנן‬
‫י; הכי אלא מוחה היה על כבוד רבוט(‪:‬‬
‫לפני‬
‫ושמחתם‬
‫אלהיכם שבעת ימים‪:‬‬
‫מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת‬
‫לבי מדרשא דבעו למישמע מינה‬
‫מסובה‬
‫לולב‬
‫כמילף‬
‫והכא‬
‫ויקרא כג מ‬
‫לבלקיטתן זו היא גמר עשייתן‬
‫הדלעת ואת הקיסום וסיבך על גבן פסולה היכי‬
‫קמיפלגי‪ .‬והא דאיפלגו‬
‫‪ .4‬עזי וזמךת יה ויהי לי‬
‫פליגי‪ :‬דכולי מלמא‪ .‬תרדיהו הנך‬
‫לישועה זה אלי ואנוהו בעבר וליקטן ולא איפלגו בליקטן‬
‫דמי אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום‬
‫אלהי אבי וארממנהו‪:‬‬
‫תנאי סבירא להו‪ :‬לולב צרין אגד‪.‬‬
‫מערב י״ט דבעי לאשמועינן אין‬
‫תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דמחוברין‬
‫שמות טו ב‬
‫לאגוד שלשה המינין כאחד ושייכא‬
‫‪ . 5‬ו א ד יעלה מן ה א ר ץ דיחוי אצל מצות כדאיתא בפרק לולב‬
‫נינהו אלא בשקצצן וקתני פסולה וש״מ דלא‬
‫בה עשיה‪ :‬וילפינן לולב מסוכה‪.‬‬
‫והשקה את כל פני הגזול)לקמן ד ף לג‪ >.‬א״נ משוס דמעי״ט‬
‫דרב‬
‫אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ותיובתא‬
‫האדמה‪:‬‬
‫בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה‬
‫בראשית כ ו היה יכול לתקן לכתחילה להמיר אוגדו‬
‫‪ .6‬למען ידעו דרתיבם‬
‫אמר לך רב הכא במאי עסקינן דשלפינהו‬
‫מעשה והקפידה תורה על העשוי‬
‫כי בסכות הושבתי אה ולחזור ולאוגדו אי נמי כדפי׳ בקונטרס‬
‫שלופי דלא מינכרא עשיר; דידהו מכל מקום‬
‫בפסול אף לולב כן‪ :‬לא ילפינן לולב‬
‫בני ישראל בהוציאי לקמן מקט פלוגמייהו בי״ט למימר‬
‫מסוכה‪ .‬לפסול בה את העשר‪:‬‬
‫תלאן ואח״כ פסק קשיא לרב קשיא לימא‬
‫אותם מ א ר ץ מ־לרים אני דבתר אוגדיה פליגי דהא בי״ט לא‬
‫יי אלהיכם‪:‬‬
‫נ>‬
‫ואיבעיס אימא‪ .‬אס הוה סבירא‬
‫ויקרא כג מג אגיד ליה‪ :‬לקיחה לקיחה לא‬
‫כתנאי עבר וליקטן פסול דברי רבי שמעון‬
‫להו לתרוייהו לולב צריך אגד ושייכא‬
‫ילפינן‪ .‬בריש קדושין ) ל ף ב‪ (.‬ילפי׳‬
‫בר יחוצדק וחכמים מכשירין סברוח דכ״ע‬
‫ביה עשיה דכולי עלמא ) ‪ 0‬דילסינן‬
‫קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא‬
‫״לולב צריך אגד וילפינן לולב מםוכח דכתיב‬
‫לולב מסוכה למיפסל ולקיטמן לאו‬
‫רבעו חננאל‬
‫לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה‪:‬‬
‫גבי םוכה תעשח ולא מן חעשוי מאי לאו‬
‫זו היא עשייתן‪ :‬ר״ש סבר לולב‬
‫בעינן ענף נוטף בשעת‬
‫הכא‬
‫לחגיגה‪.‬‬
‫סובה‬
‫מקיש‬
‫בהא קא מיפלגי דמאן דמכשיר סבר אמרינן‬
‫נתינת פתיל בכנף הבגד‬
‫צרין אגד‪ .‬לאגוד שלשה המינים‬
‫מייתי קרא דחג הסוכות‬
‫וליכא‪ ,‬דהוא מתוח הוא‬
‫גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב‬
‫ושייכא ביה עשיה ועל כרחך מבעוד‬
‫ואינה ענף נוטף‪ ,‬קמ״ל תעשה לך ולעיל ) ד ף ט‪ (.‬דאסדנן‬
‫יום אגדו עם ענביו וכי לוקטו בי״ט‬
‫דלא חיישי׳‪ .‬ת״ש תלאן‬
‫נמי אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן ומאן‬
‫ולא פיסק ראשי חוטין עצי סוכה משום דאיתקש לחגיגה‬
‫הוה ליה מן העשוי‪ :‬לא ילפינן‪.‬‬
‫דפסיל םבר לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו‬
‫שלהן פסולה‪ .‬מאי לאו מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים‬
‫לא למדוה ואין אדם דן גזירה שוה‬
‫היא עשייתן וגבי לולב נמי לא אמרינן‬
‫פסולה לעולם‪ .‬ומשני רב לה׳‪ :‬וגידולו מן הארץ‪ .‬בדש‬
‫פסולה עד שיפסיקו‪ .‬ולוי‬
‫מעצמו אלא א״כ למדו מרבו ורבו‬
‫תני פסולה לעולם‪ .‬אסר רב בכל מערכין )עירובין ל ף ס ‪ ( :‬גבי‬
‫לקיטתן זו היא עשייתן לא דכ״ע לא אמרינן‬
‫מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות‬
‫מתנה בדידי הוה עובדא מעשר שני דכתיב ונתתה הכסף‬
‫גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן ״והבא‬
‫הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו‪:‬‬
‫ואמר שמואל פסולה בבקר ובצאן חשיב בהמה גידולו מן‬
‫דמכשר‬
‫מאן‬
‫קמיפלגי‬
‫מסוכה‬
‫לולב‬
‫במילף‬
‫לעולם‪ .‬ואע״ג דמשני רב‬
‫ואנוהו ההנאה לפניו במצוה‪ .‬סוכה‬
‫בהדלה על הגפן וכו׳ הארץ אבל בפ׳ השוכר אמ הפועלים‬
‫סבר לא ילפינן לולב מסוכה ומאן דפםיל‬
‫נאה לולב נאה ציצית נאה‪ :‬ואד‬
‫דלשלפינהו שלופי ןדלא[ )ב״מ ל ף פט‪ (.‬גבי דיש ובפ״ק דקדושין‬
‫יעלה מן האר;‪ .‬שמע מינה עננים‬
‫סבר ילפינן לולב מםוכה ואב״א אי םבירא לן‬
‫מינ]כ[ירא עשיה דידהו‪ ),‬ל ף יז‪ >.‬גבי הענקה לא חשיב‬
‫ולפיכך קתני פסולה כר‪,‬‬
‫גידולי קרקע כינהו וסוכה מעננים‬
‫דלולב צריך אגד כולי עלמא לא פליגי‬
‫קיימא לן פסול לעולם‪ ,‬בהמה גידולי קרקע דלגבי דבר‬
‫ילסינן שהרי זכר לענני כבוד הוא‬
‫דילפינן לולב מסוכה והבא בהא קמיפלגי‬
‫חרא דהא לוי ושמואל היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש‬
‫פליגי עליה דרכ והם‬
‫הושבמי‬
‫בסוכות‬
‫ט‬
‫כדכתיב‬
‫רבים לגביה‪ ,‬ותוב דהא וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא‬
‫מר סבר צריך אגד ומר סבר אין צריך אגד‬
‫וממרגמינן ארי במטלות ענניי‪ :‬אין‬
‫הקרקע‪:‬‬
‫מן‬
‫גדילה‬
‫שהיא‬
‫אלא‬
‫ואתינן‬
‫עלתה ליה בקושיא‪.‬‬
‫ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לולב בין ־׳אגוד‬
‫מקבל טומאה‪ .‬דלא נאמרה טומאה‬
‫דרב‬
‫שמעתא‬
‫לאוקמי‬
‫א י‬
‫כתנאי‪ ,‬ר׳ שמעון ברי צדוק‬
‫בין שאינו אגוד כשר ר׳ יחודח אומר אגוד‬
‫אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם וזה‬
‫דאמ׳ עבר וליקט ביום‬
‫איננו אחד מאלה‪ :‬טנני כבוד היו‪.‬‬
‫טוב הענבים של הדס‪ ,‬כשר שאינו אגוד פםול מ״ט דרבי יהודה יליף להיחח לקיחח מאגודת אזוב‬
‫שהושיבה‬
‫שאמר הכתוב‬
‫סוכות‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫כיון שהיו ענביו מרובין כתיב התם ולקהתם אגודת אזוב וכתיב הכא ולקחתם לכם ביום הראשון‬
‫דמיעטן‬
‫אע״פ‬
‫מעליו‪,‬‬
‫במדבר‪ :‬סוכות ממש‪ .‬מפני החמה‬
‫היום בפסילתו עומד‪ .‬מח לחלן באגודח אף כאן נמי באגודח ורבנן לקיחח מלקיחה לא ילפינן‬
‫בשעת חנייתן היו עושים סכות‪ :‬מאי‬
‫וילפינן לולב מסוכה‪ ,‬כמאן אזלא הא דתניא לולב מצוח לאוגדו ואם לא אגדו כשר אי ר׳ יהודח‬
‫איכא למימר‪ .‬מי יאמר לנו שלא היו‬
‫תנא קמא דפסיל כשמואל‬
‫ולוי‪ ,‬חכמים שמכשירין כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן אמאי מצוד‪ ,‬לעולם רבנן היא ומשום‬
‫מסוככות בכלים ובגדים ועורות‪ :‬כי‬
‫כרב דאמר‬
‫קציצתן לאזו שנאמר ‪4‬זה אלי ואנוהו ייהתנאה לפניו במצות‪ :‬זה הכלל כל דבר‬
‫חגיגה‪ .‬בל בהמה לרבי יוחנן גדולי‬
‫היא עשייתן‪ .‬ודחינן‬
‫כולי עלמא‪ ,‬והן תנא שמקבל טומאה כוי‪ :‬מה״מ אמר ריש לקיש אמר קרא ‪ 5‬ואד יעלה מן הארץ‬
‫קרקע הן שמן הקרקע גדילים וניזונין‬
‫קמא וחכמים‪.‬‬
‫אבל דגים ומלח וכמהין ופטדומ לאו‬
‫)ו>כולהו מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף םוכה דבר שאין‬
‫סבירא להו גבי סוכה‬
‫גידולי קרקע נינהו וגבי מעשר קרינן‬
‫בעינן מעשה לשם סוכה מקבל טומאה וגידולו מן הארץ הניחא למ״ד ענני כבוד היו אלא למ׳׳ד םוכות‬
‫דמוכח‪ ,‬דקיימא לן תעשה‬
‫להו לבהמות גידולי קרקע דאמר קרא‬
‫ולא העשוי‪ ,‬ולא אמרינן ממש עשו להם מאי איכא למימר דתניא ‪ 6‬כי בסוכות הושבתי את בני‬
‫)לברים י ל ( ונתמה הכסף בכל אשר‬
‫עשייתן‪.‬‬
‫קציצתן זו היא‬
‫ישראל ענני כבוד היו דברי ר׳ אליעזר ״ר״ע אומר סוכות ממש עשו להם הניחא‬
‫מאוה נפשך וגו׳ מה הפרט מפורש‬
‫אלא בהא פליגי‪ ,‬תנא‬
‫‪1‬‬
‫קמא סבר ילפינן לולב לר״א אלא לר״ע מאי איכא למימר כי אתא רב דימי א״ר יוחנן אמר קרא הג‬
‫פרי מפרי וגידולי קרקע וכו׳‪ .‬ומיהו‬
‫מסוכה‪ ,‬כשם רלגבי‬
‫קציצתןסוכהזו הסוכות תעשה לך מקיש םוכה להגיגה מח חגיגח דבר שאינו מקבל טומאה‬
‫טון דלא קמה מילמייהוי״( דרבי יוחנן‬
‫לא אמרינן‬
‫היא עשייתן‪ ,‬כך גבי וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‬
‫דהא פרכינן עלה אי מה חגיגה בעלי‬
‫לולב לא אמרינן לקיטתן‬
‫אי‬
‫חיים וכו׳ רלפינן טעמא מגרנך‬
‫ומיקבך לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלמן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ‬
‫לא אקד אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים )כ״מ ד׳ סט‪ (.‬פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ וגמר‬
‫מלא חחסוס שור בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו׳ יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ ק ד להו תנא‪:‬‬
‫פסולח‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫]לקמן ינ‪ .‬טו‪ .‬לג‪,[.‬‬
‫א(‬
‫ג( לקמן לג‪ .‬ע״ש‪ ,‬ג( ]לקמן‬
‫ל‪ :‬וש״נ[‪ ,‬ד( ]לקמן לג‪,[.‬‬
‫שס‬
‫ה(‬
‫פ״ב‬
‫]תוססת׳‬
‫הי״א[ מנחות ‪ ,.0‬ו( ]נזיר‬
‫נ‪ 1:‬שגת קלג‪:‬‬
‫פרשת‬
‫מכילתא‬
‫ןנמ״כ‬
‫נשלח‪(1 ,‬‬
‫איתא ר״א אומר פונת ממש‬
‫היו ור״ש אומר ענני כנוד‬
‫היון‪ ,‬ה( ןמילמיה יענ״ץ[‪,‬‬
‫ט( ]וכן כחנו חוס׳ נדה י‪.‬‬
‫ד״ה אמר ועי׳ חוס׳ ע״ז‬
‫נט‪ .‬ד״ה לאמר וכו׳ ן‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גמ׳ לוי ו ש מ ו א ל אמר‬
‫פסולי]‬
‫)נ(‬
‫אימא‬
‫לעולם וכן‬
‫אמר‪:‬‬
‫לכ״ע‬
‫ילפי‬
‫דש״׳ ל׳׳ה‬
‫וכו׳‬
‫ואינעיח‬
‫לולנ‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬
‫נפסול »לקמ‪ 1‬י נ ‪ .‬נ‪1‬ו ל ג ! ‪.‬‬
‫עבר‬
‫לעינני‬
‫וליקטן‪.‬‬
‫הלס שהיו מרוני! מעלי!‬
‫אס‬
‫ותנ!‬
‫כשר‬
‫מיעט!‬
‫ואין ממעטין כיו״ט משוס‬
‫שנות‪ ,‬שלומה למחקן כלי‬
‫ומכשירו ואס ענר ומיעט!‬
‫פסול ‪.‬׳לקמן ל ג ו‪.‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫וו היא עשייתן‪ ,‬וחכמים‬
‫הני‬
‫סכרי‬
‫סוכה‬
‫מילי‬
‫אבל לולב אמרינן לקיטתן‬
‫זו היא עשייתן‪ .‬איבעית‬
‫אימא בהא‬
‫קמא סבר‬
‫אגוד‪,‬‬
‫פליגי‬
‫תנא‬
‫זו‬
‫היא‬
‫לולב‬
‫ואגודתו‬
‫צריך‬
‫לולב‬
‫עשייתוא(‪,‬‬
‫ויליף‬
‫אין‬
‫צריך‬
‫איגוד‬
‫דהני‬
‫תנאי‪,‬‬
‫מסוכה‪ .‬וחכמים אומרים‬
‫לולב‬
‫זהו‬
‫ולקיטתו‬
‫וכפלוגתא‬
‫עשייתו‪.‬‬
‫חכמים דמכשרי אם מיעטו‬
‫כתנא קמא דתני לולב בין‬
‫אגיד בין לא אגיד כשר‪.‬‬
‫ואוקימנא נמי להא דתניא‬
‫סתמא‪ ,‬לולב מצוה לאוגדו‬
‫אגדו כשר‪,‬‬
‫לא‬
‫דמכשרי‬
‫כרבנן‬
‫אגוד‪,‬‬
‫כשאינו‬
‫אבל מצוה לאוגדו משום‬
‫זה אלי ואנוהו‪ .‬ותנא קמא‬
‫דתני עבר וליקטן פסול‪,‬‬
‫כרי יהודה דתני אגוד כשר‬
‫שאינו אגוד פסול‪ .‬וסוגיא‬
‫זה‬
‫כרבנן‪.‬‬
‫דבר‬
‫הכלל‬
‫שאינו מקבל כוי‪ .‬פירוש‬
‫אליבא דר׳ אליעזר דאמר‬
‫הא ןדןכתיב כי בסוכות‬
‫הושבתי‪ ,‬אותם סוכות ענני‬
‫כבוד היו‪.‬‬
‫סוכה‬
‫בעינן‬
‫כעין אותם הסוכות‪ ,‬מה‬
‫ענני‬
‫עולים‬
‫כבוד שהן‬
‫מן הקרקע ואין מקבלים‬
‫טומאה‪ ,‬כדכתיב ואד יעלה‬
‫מן ה א ^ הנה הענן שהוא‬
‫גדולי קרקע ואינו ככלי‬
‫המקבל טומאה‪ ,‬אף סוכה‬
‫בעינן‪,‬‬
‫כמו כן‬
‫אלא לר׳‬
‫שפיר‪.‬‬
‫עקיבא‬
‫סוכות ממש היו‪,‬‬
‫ליה דבר‬
‫דאמר‬
‫שגידולו‬
‫מנא‬
‫מן‬
‫הארץ ואינו מקבל טומאה‪.‬‬
‫ואתינן‬
‫מהאי‬
‫לפרושא‬
‫קרא מדכתיב חג הסוכות‪,‬‬
‫ופשטינן חג דכתיב הכא‬
‫בהמה‬
‫ואיתקש‬
‫שחוגג בה הוא‪,‬‬
‫סוכה‬
‫לחגיגה‪,‬‬
‫מה בהמה גידולי קרקע‬
‫ואינה מקבלת טומאה אף‬
‫סוכה כמותה‪,‬‬
‫א( אולי צ״ל ולכ! לא אמרינן‬
‫ללקיטתן זהו עשייתן‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫‪] (6‬ר״ה יג‪ ,[.‬נ( לקמן טו‪,.‬‬
‫ג(‬
‫יא‪:‬‬
‫]לעיל‬
‫ד( ]לעיל יא‪,[:‬‬
‫וש׳׳ג[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬תג הסבת תעשה לך‬
‫שבעת‬
‫באספך‬
‫;מים‬
‫נלגךנך ומיקבך‪:‬‬
‫דברים טז יג‬
‫‪.2‬‬
‫ישמיעו‬
‫ואשר‬
‫ויעבירו קול בכל עריהם‬
‫ובירושלם‬
‫ההר‬
‫לאמר‬
‫והביאו‬
‫צאו‬
‫זית‬
‫עלי‬
‫ועלי ע ץ שמן ועלי הדס‬
‫ועלי‬
‫תמרים ועלי‬
‫עבית‬
‫לעשת‬
‫ככתוב‪:‬‬
‫עץ‬
‫סכת‬
‫נחמיה ח טו‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳ ואימא יין קרוש‪ .‬עי׳‬
‫דף‬
‫יומא‬
‫ד״ה‬
‫ע״נ תיס׳‬
‫עי‬
‫נסה״ל‪:‬‬
‫גמר שכר‬
‫שם חביל־ קש‪ .‬עיין מייל‬
‫פרק י״ד הלכה ד מהל׳‬
‫טומאת צרעת‪ :‬רש׳׳י ד׳׳ח‬
‫צאו‬
‫בםסר‬
‫ההר‬
‫עזרא‪.‬‬
‫פסוק‬
‫פסוק‬
‫הוא‬
‫זה‬
‫ננחמי׳ וכן נרש״י נחומש‬
‫לג‬
‫לנריס‬
‫מציגו‬
‫כ״י‬
‫בעזרא‬
‫ודוגמתו‬
‫ותק להם‬
‫והוא בנחמיה ט וכן בביצה‬
‫לף טו ע״נ נרש״י ל״ה‬
‫משמנים‬
‫אכלו‬
‫לשון‬
‫וכן‬
‫הש״ס לקמן לף לז ע״א וכן‬
‫בעזרא אומר צאו ההר חהו‬
‫ע״ס לברי חז״ל סנהלרין‬
‫לף‬
‫מילי‬
‫צג‬
‫ע״נ‬
‫לעזרא‬
‫מכלי‬
‫נחמיה‬
‫חכליה אמרינהו‪:‬‬
‫כל‬
‫בן‬
‫מוסף רש״י‬
‫בפסולת‬
‫הכתוב‬
‫הכמוב‬
‫גורן‬
‫ויקב‬
‫מדבר‪.‬‬
‫שלמלך‬
‫לעשות‬
‫סכך‬
‫של‬
‫סוכה בססילמ גורן ויקב‪,‬‬
‫כגון קשין חמורות‪ ,‬לבר‬
‫שאין מקבל טומאה ו מ ו ל ו‬
‫מן האק )ר‪-‬ה יג‪.(.‬‬
‫יב‪.‬‬
‫פסולה גורן‪ .‬קשין‪ :‬פסולה יקב‪ .‬זמורומ ואשכולומ דקניס‪ :‬גורן‬
‫אי מה חגיגה בעלי חיים‪ .‬לעיל )לף ט‪ (.‬גגי הא לילפינן איסור‬
‫טצמו ויקב טצמו‪ .‬הקשין עם התכואה ואשכולומ עם הענכיס דהוה‬
‫הנאה לא שייך לאקשרי הכי‪:‬‬
‫ליה דבר המקכל טומאה האוכל‪ :‬יקב כתיב‪ .‬דמשמע לאחר שנעשה‬
‫בפסולת נודן ויקב הבתוכ מדבר‪ .‬רכי יוחנן לא יליף מענני‬
‫יין‪ :‬קרוש‪ .‬קפד‪ :‬הא מילהא הוה בידן‪ .‬עד השמא היינו סכודן‬
‫ככור מפרש כירושלמי לין כלעחיה ולין מ־עחיה רכי‬
‫לידע טעם משנמנו מן המקרא הזה‬
‫יוחנן אמר עננים למעלה היו כלומר‬
‫דבפסולח הכמוב מדבר דאי אפשר‬
‫מן השמים הן כאין ואין זה גידולו מן‬
‫אי מה הגיגה בעלי היים אף םוכה נמי בעלי‬
‫לסבך ביין‪ :‬ואסא רבי ירמיה‪.‬‬
‫הארץ לקמני מפניפין ור״ל אמר‬
‫חיים כי אתא רבין אמר ר׳ יוחנן אמר קרא‬
‫שהזטר לנו יין קרוש הגא משניר‪:‬‬
‫למטה היו ר׳ יוחנן מלמי להו כארס‬
‫‪1‬‬
‫א* באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן‬
‫ושדא ביה נרגא‪ .‬קצצה גגחן כלומר‬
‫המשלח לחכרו חכימ וקנקנים ודש‬
‫ויקב חכתוב מדבר ואימא גורן עצמו ויקב‬
‫השיג פשוגה ניצחמ‪ :‬רב אשי אמר‪.‬‬
‫לקיש מלמי ליה כמאן לאמר לחכדה‬
‫עצמו א״ר זירא יקב כתיב כאן ואי אפשר‬
‫שפיר משמע פסולת מקרא דכפיג‬
‫שלח קופפך וסב לך חיטין והכי נמי‬
‫כאספך מגרנך משמע שאמה אוספו‬
‫לסכך בו מתקיף לה רבי ירמיח ‪ 8‬ואימא יין‬
‫איתא ככראשיח רכה ) פ ר ש ה יג( ר׳‬
‫ונוטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל‬
‫יוחנן אמר אין עננים אלא למעלה‬
‫קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי‬
‫ומה שאמה אוסף וכורר מתוכו הוא‬
‫שנאמר וארו עם ענני שמיא דש‬
‫דבילה אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן‬
‫הפסולפ‪ :‬צאו ההר‪ .‬פסוק הוא‬
‫לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה‬
‫ואתא ר׳ ירמיה ושדא ביה נרגא רב אשי‬
‫כספר עזרא לעשות סוכות ולא הזכיר‬
‫שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ‬
‫אמר מגרנך ולא גורן עצמו מיקבך ולא‬
‫כאן אלא דגר שאינו מקכל טומאה‬
‫על לעחיה לרכי יוחנן לאחל שטכל‬
‫‪2‬‬
‫יקב עצמו רב הםדא אמר מהכא צאו ההר‬
‫וגידולו מן האק‪ :‬היינו טלי הדם‬
‫את חכירו כחכימ של יין וקנקנים על‬
‫והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדם‬
‫היינו טן טגוה‪ .‬מהו זה ומהו זה‬
‫דעחיה לר״ל לאחר שאמר לחכירו‬
‫להזכיר שניהם גמקרא הלא אחל‬
‫ועלי תמרים ועלי עץ עבות היינו הדס היינו‬
‫חן לי סאה חיטין אמר לו הכא לי‬
‫הם לההלס הוא עץ עגות על שם‬
‫קופמך וכא מלול כך אמר הקכ״ה‬
‫עץ עבות אמר רב חםדא הדם שוטה לסוכה‬
‫שהעלין מורכגין זה על זה כמין‬
‫לארץ איימי ענני וקכיל מיטרא‪:‬‬
‫ועץ עבות ללולב‪ :‬מתני׳ ‪ 8‬א חבילי קש‬
‫עכותומ ושרשרומ‪ :‬הדס שוטה‪ .‬שאינו‬
‫רבי זירא הא מלתא הוה‬
‫אמר‬
‫וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מםככין בחן‬
‫כשר ללולכ לפי שאין עכותו עשרה‬
‫וכו׳ ואתא דכי ירמיה שדא‬
‫בוכולן שחתירן כשרות גוכולן כשרות לדפנות‪:‬‬
‫של שלש שלש עלץ‪ :‬מתני׳ וחבילי‬
‫ביה נרגא‪ .‬משמע לרכי זירא לא‬
‫גמ׳ א״ר יעקב שמעית מיניח דרבי יוחנן‬
‫זרדין‪ .‬מין קנים הם שעושין זרדין‬
‫מוקי ליה לקרא כפסולת גורן ותימה‬
‫תרתי הדא הא ואידך נ»חחוטט בגדיש לעשות‬
‫טדיל״ש כלע״ז ואוגדין אומס וכעודן‬
‫דבפ״ק לר״ה <דף יג‪ (.‬לדש חג‬
‫למין כהמה אוכלמן ולט יכשי עומדים‬
‫לו םוכה אינה םוכה חרא משום גזרת אוצר‬
‫האסיף מאי אסיף קציר ופריך רכי‬
‫להיסק‪ :‬אין מסככין בהן‪ .‬כשהן‬
‫חנינא מי מצית אמרמ מאי אסיף‬
‫והדא משום תעשה ולא מן העשוי ולא‬
‫קשודן וכגמרא מפרש טעמא‪ :‬וכולן‪.‬‬
‫קציר והכתיכ מגרנך ומיקכך כפסולת‬
‫ידענא הי מינייהו משום אוצר והי מינייהו‬
‫כשרין‬
‫כסכך‪:‬‬
‫ששנינו‬
‫הפסולץ‬
‫גורן ויקכ הכתוכ מדכר אמר רכי‬
‫משום ״תעשה ולא מן העשוי א״ד ירמיה‬
‫לדפנוה‪ .‬דכל סוכה הכמוכ סכך‬
‫זירא הא מלתא הוה כידן ואתא רכי‬
‫ניחזי אנן דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר׳‬
‫משמע דדופן לא איקד סוכה ולנפקא‬
‫חנינא ושדא כיה נרגא אלמא מודה‬
‫יוהנן מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים‬
‫לן )לעיל ל׳ ו‪ (:‬דפנומ מכסכת כסכמ‬
‫ר׳ זירא דבפסולת גורן ויקכ הכתוכ‬
‫והבילי זרדין אין מםככין בהן פעמים שאדם‬
‫כסכומ מייפורא דקראי ילפינן ולא‬
‫מלכר וי״ל להכא נמי מודה כה רכי‬
‫ממשמעותא הלכך סוכומ מעשה‬
‫בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו‬
‫זירא ולא קאמר אלא ללא ילע לשנרי‬
‫כאססך מגרנך אסככה הוא דקאי‪:‬‬
‫קושיא ר ד ירמיה‪ :‬חבילי זרדין‪.‬‬
‫ומעלה ומניהה על גבי סוכתו כדי ליבשה‬
‫גמ׳ שמטימ מר׳ יוחנן הרהי‪ .‬פי׳‬
‫חכילה‬
‫לאין‬
‫כירושלמי‬
‫מפרש‬
‫ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה ״תעשה‬
‫טעם שני דכדם האמורים כמשנתנו‬
‫פחוחה מעשרים וחמשה קנים‪:‬‬
‫ולא מן העשוי מדהא משום גזרת אוצר‬
‫שמעמי ממנו‪ :‬חדא הא‪ .‬דחכילין‬
‫אין‬
‫הא משום תעשה ולא מן העשוי ורבי יעקב‬
‫מ״ט לא מסכט כהו וחדא הא דתנן‬
‫הך דרבי חייא בר אבא לא שמיע ליה אמר רב אשי אטו הבילי קש וחבילי‬
‫כמחניחין החוטט כגדיש לעשומ לו‬
‫עצים משום גזרת אוצר איכא משום תעשה ולא מן העשוי ליכא‬
‫סוכה נוטל מן העומרים למטה סמוך‬
‫לארץ ונכנס לתוכו ועושה חלל‬
‫וחחוטט בגדיש משום תעשה ולא מן העשוי איכא משום גזרת אוצר‬
‫כשיעור סוכה וסכך עשוי ועומד‬
‫ליכא ור׳ יוחנן אמר לך הכא דקתני אין מסככין בהן לכתחלח הוא‬
‫מאליו אינו סוכה ופירש לי ר׳ יוחנן‬
‫‪8‬‬
‫דאין‬
‫טעמיה כחלא מינייהו אמר טעמא משוס גזרמ אוצר למלאוריימא כשרה היא ורכנן הוא לגזור שאם אמה אומר כן אין אלם עושה סוכה אלא‬
‫הולך ואוכל דשן כאוצרו כמקום שלא נשממש שם כל ימומ השנה והוא עשר ועומל ולא לשם סכך של צל לנהר שם סוכה עליה ואפילו שם סוכה‬
‫שאינה של חג אלא ככימ כעלמא וכחלא מינייהו פירש טעמא לפסולה מלאוריימא משוס מעשה ולא מן העשר‪ :‬ולא ידטנא הי מינייהו‪ .‬פירש‬
‫לי ר׳ יוחנן משום גזירמ אוצר והי מינייהו משוס מעשה ולא מן העשוי‪ :‬נחזי אק‪ .‬ונשמעה ממה לאמר ר׳ יוחנן בלוכמא אחדחי‪ :‬פעמים‬
‫שאדם בא מן השדה‪ .‬כל ימומ הממה‪ :‬ומניחה ע״ג סוכה‪ .‬שיש לו כל ימות השנה למקנהו ומניח החכילין שם לייבשן ולא לסכך וכשמגיע‬
‫החג נמלך עליהם לסכך‪ :‬וההורה אמרה העשה ולא מן העשוי‪ .‬כפסול וזה שנסכך שם שלא לשם סכך אפילו לצל אלא לייכש אין שם סוכה‬
‫חל עליו והלכך גזור רכנן שלא יסככו כחכילין אפילו הוא מטילן עליה לשם סוכח החג גזירה משום חכילין דכל השנה דאיכא פסול דאודיתא‬
‫אלמא טעמא לממנימץ להכא משום גזירמ אוצר היא ומררכנן‪ .‬כל לבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי אוצר וחכילין שאדם מכניס כל‬
‫ימומ הקיץ לימוח חורף ק ד אוצר‪ :‬ומדהא משום גזרה אוצר‪ .‬שמע מינה הך לחוטט כגליש פסולה מלאוריימא משוס מעשה ולא מן העשר‬
‫היא דהא שמעיה ר׳ יעקכ לד יוחנן כחדא מינייהו פסולה דאודיפא‪ :‬ורבי יעקב‪ .‬דלא ידע לפרושי הי מינייהו פסולה דאודימא והי‬
‫מדרכנן‪ :‬הן דרבי חייא‪ .‬דמפרש כהדיא לא הוה שמיע ליה‪ :‬אמר רב אשי‪ .‬מקשי אדרכי יעקכ‪ :‬אטו‪ .‬מרוייהו טעמי מי ליכא למימרינהו‬
‫כשמי המשניות‪ :‬חבילי קש משום גוירה אוצר איכא‪ .‬מלרכנן‪ :‬משום המשה ולא מן העשוי‪ .‬דאוריימא ליכא כממיהה מי לא משממע נמי‬
‫מתניתין לכאותס שנימנו שס כל ימוח החמה קאמר ללא נמלך עליהם לסיכוך להויא לה היא גופה פסולה לאוריימא ומהיכא שמע ר׳ יוחנן‬
‫למתניתין להכא לאו מדאוריימא קאמר‪ :‬וחיטט בגדיש נמי משום העשה ולא מן העשוי איכא משום גזירה אולר ליכא‪ .‬מי לא מצינן למימר‬
‫נמי לאפילו סחר הכל כלפי מעלה ונענע עומדן שעל הסכך וחזר והניחן לשם סוכה קא פסיל ליה ממנימין מלרכנן משוס גזירת אוצר‬
‫לזימנין ללא מנענע ונעשין מאיליהן כלאמרת גכי מכילים לפסלת להו אפילו מניחן שם לשס סכך מלרכנן משוס גזירה לכל ימופ השנה לאוצר‬
‫ומהיכא דייק רכי יוחנן הנך טעמי דמוקי להך מדאורייתא והך מדרכנן‪ :‬אמר לך‪ .‬ר׳ יוחנן מתניתין גופייהו דייקי כוותאי ממנימין להכא קתני‬
‫אין‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ע ו א מיי׳ ה״ה מהלכיי!‬
‫י סמג‬
‫הוכה הלכה‬
‫עשין מג טוש׳׳ע א״יו סי׳‬
‫תרכט סעיף טו‪:‬‬
‫ע ז ב מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ת‪:‬‬
‫ע ח ג מיי׳ שס פ״ל הלכה‬
‫טז וסמג שס טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תרל סעיף ‪: 6‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫טוייל״ש )טודילי׳׳ש(‪.‬‬
‫קנים‪ ,‬גבעולים‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואיפשיטא‬
‫ונדחית‪.‬‬
‫מדכתיב‬
‫באספך‬
‫]וןמיקכך‪,‬‬
‫מגרגך‬
‫בפסולת גורן‬
‫ויקב הכתוב מדבר‪ ,‬וגדחית‬
‫גם וו‪ .‬ודקדק רב אשי‬
‫מדכתיב‬
‫מגורן‬
‫ןמןגרגך‬
‫ולא‬
‫ש״מ‬
‫עצמו‪,‬‬
‫גורן‬
‫וכן מיקב ולא יקב עצמו‪,‬‬
‫למעוטי יין קרוש וכיוצא‬
‫וגמצא‬
‫בו‪.‬‬
‫דרבי‬
‫קשיא‬
‫ירמיה דחויה‪ ,‬ועמד לדברי‬
‫ר׳ עקיבא בפסולת גורן‬
‫ויקב‪.‬‬
‫]אמר[‬
‫רב חםדא‬
‫מהכא צאו ההר והביאו‬
‫עלי זית ועלי עץ ]שמן[‬
‫הדס‬
‫ועלי‬
‫ועלי‬
‫ועלי‬
‫עץ‬
‫הני‬
‫גדולי‬
‫תמרים‬
‫לעשות‬
‫עבות‬
‫]סוכות[ ככתוב‪ ,‬כהני‪ ,‬מה‬
‫מקבלי‬
‫כוותיהו‪.‬‬
‫קרקע‬
‫טומאה‬
‫ולא‬
‫כל‬
‫אף‬
‫הדס‬
‫ואסיקנא‬
‫הוא עבות‪ ,‬מאי היא עבות‬
‫]ל[לולב‪ ,‬שאר מיני הדס‬
‫לסוכה‪.‬‬
‫קש‬
‫]מתני[‬
‫וחבילי‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫יעקב‬
‫מר׳ יוחנן‬
‫מתני׳‪ ,‬הא‬
‫מסככץ‬
‫דקתני‬
‫פי׳‬
‫עצים‬
‫כוי‪.‬‬
‫שמעתי‬
‫דאמר בהלץ‬
‫דקתני‬
‫בחבילות‬
‫החוטט‬
‫חוטט‬
‫חכילי‬
‫כמו‬
‫]אץ[‬
‫והא‬
‫בגדיש‪,‬‬
‫חופר‪,‬‬
‫כדגרםינן כפא דחט נגרא‬
‫בגויה‬
‫נשרוף‬
‫חרדלא‪.‬‬
‫החוטט בגדיש לעשות לו‬
‫סוכה‬
‫אינה סוכה‪ .‬חדא‬
‫פסולה משום גזירת אוצר‪,‬‬
‫וחדא פסולה מדאורייתא‬
‫מדכתיב תעשה‪ ,‬ולא מן‬
‫העשוי‪ ,‬ולא ידענא לפרש‬
‫הי מינייהו דאורייתא והא‬
‫מינייהו מדרבגן‪ .‬ופשטנא‬
‫הני‬
‫חבילות‬
‫דקתני‬
‫מסככין לכתחלה‪,‬‬
‫אין‬
‫״ב‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫עט‬
‫סוכה הלכה ה סמג‬
‫עשין מג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חרכט סעיף ג‪:‬‬
‫ב מיי׳ שס הלכה ד‬
‫‪E‬‬
‫טוש״ע שס סעיף ל‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫הא‬
‫משום‬
‫הא‬
‫דיעכד‬
‫שפיר‬
‫גזרת‬
‫מדאורייתא‬
‫כדמפרשה‬
‫דמי‪,‬‬
‫אוצר‪,‬‬
‫כשרה‪.‬‬
‫מה‬
‫מפני‬
‫אמרו חבילי קש וחבילי‬
‫עצים וחבילי ורדים אין‬
‫מסככין‬
‫בהן‪,‬‬
‫וחבילתו‬
‫על‬
‫שאדם‬
‫בא‬
‫פעמים‬
‫השדה‬
‫מן‬
‫כתפו‬
‫כוי‬
‫עד ונמלך עליה לסיכוך‪,‬‬
‫גזרה )שמא( ]שלא[ לסכך‬
‫עתה‬
‫שהביאם‬
‫בחבילות‬
‫היום‪ .‬אטו חבילות )שמא(‬
‫אצלו‬
‫]שהיו[‬
‫ליבשם‬
‫להניחם‬
‫ועל‬
‫ונמלך‬
‫זה‬
‫תעשה‬
‫והאי‬
‫מונחות‬
‫עליהם‬
‫עכשיו‬
‫לסוכה‪,‬‬
‫אמרה‬
‫]תורה[‬
‫בהחוטט‬
‫אינה‬
‫ולא‬
‫מן‬
‫העשוי‪.‬‬
‫סוכה‪ .‬שמע מינה דאפילו‬
‫מדאוריתא פסולה משום‬
‫ולא‬
‫תעשה‬
‫העשוי‪.‬‬
‫מן‬
‫אמרי משמיה דרב סיככה‬
‫בהיצין‬
‫אלו‬
‫זכרים‬
‫עצים‬
‫הן‪,‬‬
‫כשרה‪,‬‬
‫והן‬
‫עשוין לעשות מהן הצים‪.‬‬
‫ואם העצים הללו נכנסין‬
‫בברזל‪,‬‬
‫]לסכך[‬
‫כשרץ‬
‫בהן‪,‬‬
‫)לעשות(‬
‫אבל‬
‫אם‬
‫חקוקים והן נכנסין בהן‪,‬‬
‫כיון שיש להם חלל כדי‬
‫ליכנס בו החץ ולמלאותו‬
‫עכשיו‬
‫שיש‬
‫כיון‬
‫בו‬
‫בית קבול חשובין ככלים‬
‫ומקבלין טומאה‪ ,‬ופסולין‬
‫הן לסיכוך‪ .‬כמשנתנו שאין‬
‫מסככין אלא בדבר שאינו‬
‫מקבל‬
‫טומאה‪.‬‬
‫העומד‬
‫לטויה‪.‬‬
‫אניצי‬
‫פשתן‪ ,‬פשתים דדיק ונפיץ‬
‫פשתי‬
‫דייק‬
‫העץ‬
‫הוצנין‪,‬‬
‫דליתיה לא‬
‫ולא נפיץ‪.‬‬
‫הושני‪,‬‬
‫לא איפרשא היכי נינהו‪.‬‬
‫שושי ושואצרי‪ ,‬שמות עצי‬
‫השדה‪,‬‬
‫ושוצרי‬
‫שריחם רע‪.‬‬
‫מפורש‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫אין מסכבץ בהן‪ .‬כתחילה משוס גזירת אוצר לא גרסינן לכתחילה‬
‫אין מסככין כהן ולא קתני אינה סוכה משמע מדאורייתא סוכה היא‬
‫דדיעכד נמי לא מהני מדרכנן מדקאמר הא מדאורייתא שפיר‬
‫הלכך על כרחך כמניחן עכשיו לשס סכך קאמר ומדרכנן ולא ממלך‬
‫דמי משמע אכל מדרכנן לא וא״מ והא גכי דכר המקכל טומאה ואין‬
‫על המונחין ועומדין דפסולה מדאורייתא וגכי מוטט כגדיש קתני‬
‫גידולו מן הארץ קתני מתניתין )לעיל ד ף יא‪ (.‬אין מסככין כו אף על‬
‫אינה סוכה משמע לגמרי אינה סוכה לפסולה מדאוריימא אלמא כשלא‬
‫גכ דדיעכד נמי אינה סוכה אפילו‬
‫נענע הסכך לשס סוכה קאמר אכל‬
‫מדאוריימא ד״ל דשאני המס דליכא‬
‫נענע כשר דהא אסיק אדעתיה ותיקן‬
‫דאין מםככין משום גזרת אוצר הא דאורייתא‬
‫למיטעי ומהא דקמני מתנימין ואם‬
‫וליכא למיגזר כה משוס זימנא אחריתי‬
‫שפיר דמי התם דקתני אינה סוכה אפילו‬
‫היו מותרות כשרות לא מצי למידק‬
‫שהרי המעוות תיקן וכל שכן שלא‬
‫דיעבד מדאורייתא נמי אינה סוכה א ( אמר‬
‫מידי דאפילו חחילמו הניחן לייבשן‬
‫יעוות‪ :‬סככה בחיצים‪ .‬כיח יד של‬
‫רב יהודה אמר רב אםככה בחיצין זכרים‬
‫מהני המרמן כאלו הוא נענוע‬
‫חצים פלקיי״ש כלע״ז‪ :‬זכרים‪ .‬כעין‬
‫כשרה בנקבות פםולה זכרים כשרה פשיטא‬
‫דלעיל‪ :‬בהיצים זכרים בשרה‪.‬‬
‫שלנו שתוחכין אותה ככית קיכול של‬
‫לא דמו לשאר פשוטי כלי עץ כמו‬
‫חץ‪ :‬כשרה‪ .‬דאע״ג דכליס נינהו‬
‫מהו דתימא ניגזור זכרים אטו נקבות קמ״ל‬
‫דף של נחמומין דפרק המוכר את‬
‫פשוטי כלי עץ אין מקכלין טומאה‪:‬‬
‫נ ( )אמר מר( בנקבות פםולה פשיטא מהו‬
‫הכיח )ב״ב ד ף סו‪ (.‬דמקכל טומאה‬
‫נקביה‪ .‬שיש נקכ כראשו והחץ עשוי‬
‫דתימא בית קבול העשוי למלאות לא שמיה‬
‫מדרכנן דהני אפילו מדרכנן טהורין‬
‫כמרצע ונמס לתוך הנקכ הוו להו‬
‫קיבול קמשמע לן אמר רבה בר בר הנה‬
‫כדפרישית לעיל )דף ה‪ (.‬גכי מסגרתו‬
‫מקכלין שככלי עץ וראויין לקכל‬
‫א״ד יוהנן ג > ב םככה באניצי פשתן פםולה‬
‫למעלה הימה‪ :‬בנקבות פסולה‪.‬‬
‫טומאה ופסולה‪ :‬העשוי למלאות‪.‬‬
‫בהוצני פשתן כשרה והושני פשתן איני יודע‬
‫קצמ מימה טון דעשוי למלאומ ה״ל‬
‫מילוי עולם שלא להתרוקן עוד‪ :‬אמר‬
‫מהו והושני עצמן איני יודע מה נפשך אי‬
‫גולמי כלי עץ דטהורים כמו קמא‬
‫רבה בר בר חנה‪ .‬שמעתי ג׳ דכריס‬
‫מר׳ יוחנן השנים פירש והשלישי השיכ‬
‫דייק ולא נפיץ הושני קרי ליה אבל תרי‬
‫דסכינא עד שלא שם הכחל‪:‬‬
‫איני יודע‪ :‬סככה באניצי כשהן‬
‫ולא דייק הוצני קרי ליה או דלמא תרי‬
‫דתימא בית קיבול העשוי‬
‫מהו‬
‫פסולה‪ .‬שכן ראויה ליטמא כנגעים‬
‫למלאות לא שמיה בית קיבול‬
‫ולא דייק נמי הושני קרי ליה אמר רב יהודה‬
‫כדאמר ככמה מדליקין )שבח ד ף ‪C 0‬‬
‫קמ״ל‪ .‬משמע מהכא דשמיה קיבול‬
‫הני שושי ושווצרי מםככין בהו אביי אמר‬
‫האונץי( של פשתן משיתלכנו מ<פי׳ אניצי(‬
‫וקשה לפירוש הקונטרס לסוף ארכע‬
‫בשושי מסככין בשווצרי לא מםככין מ״ט כיון‬
‫לאחר שתיקנו כמסרק שקורין צרכי״ש‬
‫מיתות וסנהדרין ד ף סח‪ (.‬גכי כדור‬
‫דסרי‬
‫ועשאן אונץי( שקורץ רישט״א‪ :‬בהוצני‬
‫ואימום דפירש שם כקונטרס דנחלקו‬
‫פשק‪ .‬שמעתי מר׳ יוחנן כשרה דהיינו כשהוא כהוצין שלו כמו שגדל‬
‫ר׳ אליעזר וחכמים כסדר טהרות דחכמיס אומרים אין מקכלין טומאה‬
‫ולא נשרה כמי המשרה ולא נופץ כמכתשמ‪ :‬והושני פשתן איני יודע‪.‬‬
‫לסי שכלי עור אין מקכל טומאה אלא אס כן יש לו כיח קיכול דאיתקש‬
‫אם כשרה או פסולה‪ :‬והושני עצמן איני יודע‪ .‬מאי קרי ר׳ יוחנן‬
‫לשק והאי הואיל וקיכולו נעשה למלאות ולהיומ מילואו לתוכו עולמית‬
‫הושני‪ :‬מה נפשך‪ .‬לפרש כהס‪ :‬שמא דייק‪ .‬כמכתשת ולא נפיץ‬
‫לא שמיה כימ קיכול ור׳ אליעזר אומר מקכלץ טומאה דשמיה כימ‬
‫כמסרק קרי הושני ואמר כהו איני יודע‪ :‬אבל הרי‪ .‬שרר כמי המשרה‪:‬‬
‫קיכול ולפירושו אמיא מסקנא דשמעתין כר׳ אליעזר ורכי אליעזר‬
‫ולא דייק‪ .‬הוי ככלל הוצני כי ההוא דלא מרי ולא דייק וכשרה‪ :‬אז‬
‫שמוחי הוא ודוחק לומר דהט קאמר קמשמע לן דכי האי דחיצין‬
‫דלמא הרי ולא דייק נמי הושני קרי להו‪ .‬ואף הן ככלל ספיקא ולא‬
‫שמיה כיח קיכול לפי שפעמים שנוטלין הכחל מן העץ ועוד קשיא‬
‫הוי; פשיטא ליה להכשיר אלא כדלא תרי ולא דייק‪ :‬שישי‪ .‬פליי״א‬
‫מהא דתניא כמס׳ כלים פ׳ י״ח )מ״ח> התפילין ד׳ כלים ואין לך עשוי‬
‫כלע״ז‪ :‬שיוצרי‪ .‬ארניז״א כלע״ז‪ .‬שרשי ושווצרי מיני ירקות‪ .‬ורכי מכיר‬
‫למלאות יותר מתפילין ובסנהדרין י( הארכתי וכמסכת כלים סרק כ״ו‬
‫פירש שיוצרי ארכ״א שקורין פלקיר״א והוא שעליו רחכין וגדל כיעריס‪:‬‬
‫‪1‬מ״ב( אמתנימין דצרור המעות ר׳ אליעזר מטמא וחכמים מטהרין‪:‬‬
‫מםככין בהם‪ .‬שאינם מקכלין טומאה לפי שאינן מאכל אדס‪:‬‬
‫באניצי פשתן‪ .‬סי׳ בקונטרס שכך ראוי ליטמא בנגעים כדאמר‬
‫‪8‬‬
‫פ׳ במה מדליקין )שבח ד ף ‪ : 0‬ישם! האונץ של פשתן‬
‫דסרי‬
‫משיפלבנו פירוש אניצי פשחן לאחר שמקנו במסרק שקורין צרינ״ש בלע״ז משמע שר״ל שהפשתן עצמו מטמא בנגעים קודס טוויה ולפירושו‬
‫אתיא שמעתין כרבי יהולה לפלוגתא היא במסכת נגעים פרק י״א )מ״ח> ומייתי לה בפרק במה מדליקין )שם! דתנן שתי וערב מטמא‬
‫כנגעים מיל לכרי ר״מ רבי יהולה אומר השתי משישלק והערב מיל והאונץ של פשמן משיתלבנו ופמיהה היאך פשתן מטמא בנגעים לשוס‬
‫תנא הא שתי וערב כתיב ועול לנמצא רכי יהולה מיקל טפי מרכי מאיר כשתי ומחמיר כאונץ וכי תימא כאונץ לא פליגי ושמעתין ככולי‬
‫עלמא אכתי מאחר דנראה לטמא בנגעים כשהוא אונץ היאך יוצא שתי מילי טומאה על שישלק ועול לאמרינן בפרק במה מרליקין )שסו‬
‫סומכוס אומר סיככה בטווי פסולה מפני שמטמא בנגעים כמאן כי האי תנא דתנן ומייתי ממנימין דנגעים משמע בהדיא דאין מטמא‬
‫בנגעים אלא טווי ומיהו בההוא שמעתא גופא פי׳ בקונטרס אונץ של פשתן שלא נטוה ורוצה לומר דפליגי ועוד קשיא דקאמרינן התם אמר‬
‫אביי ר׳ שמעון בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד רבי שמעון בן אלעזר הא דאמרן דקתני התם ר׳ שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן‬
‫העץ אין בו משוס שלש על שלש ומסכטן בו חוץ מפשמן והשתא היאך אמרו דבר אחד הא מיפלג פליגי לסומכוס טווי קאמר ור׳ שמעון‬
‫בן אלעזר קאמר פשתן אפילו קודם טוויה וכי מימא דלאו דוקא פשתן כמו לענין שלש על שלש מכל מקום מנלן דאיירי בטויי טפי מבאונץ‬
‫מאחר דאשכחן רבי יהודה דמטמא אונץ בנגעים לכך נראה כמו שפירש בערוך דאונץ הוא מטוה של פשתן ושתי וערכ דקאמר ר״מ היינו‬
‫בצמר שניכר בו מהו ערב מהו שתי שזה טווי כלפי היד וזה טווי כלאחר יד אבל דפשמן הכל שוה ואין ניכר ורבי אליעזר בפ״ק דמסכח ע״ז‬
‫) ד ף ‪ c r‬דאייתי ליה מרי קיכורי ואמרי ליה הי דשתיא הי דערבא יש לפרש בשל צמר שהדבר ניכר אי נמי בשל פשתן ולבקיאין כגון רבן‬
‫של טרסייס ניכר איזה ראוי לשתי ואיזה ראוי לערב ואניצי פשתן נמי אומר ר״ת שהוא מטוה ור״ש בן אלעזר וסומכוס כטווי דווקא מיירי‬
‫אבל קשה דבמס׳ נדרים פ׳ ר׳ אליעזר אומר פותחין )דף סו‪:‬ן דאמרינן שמא שערה נאה דומה לאניצי פשתן ׳()ואינה ראויה כלל( ועוד תניא‬
‫בספרי <תרשת תצא( יבול לא יביא גיזי צמר ואניצי פשתן ויחחמם בהן ת״ל שעטנז משמע דאניצי פשמן דומיא דגיזי צמר שלא נטוה ועוד‬
‫סוגיא דשמעחין מוכחא דהוא פשפן שלא נטוה ודייק ונפיץ מדקאמר בהוצני פשתן כשרה בהושני פשתן איני יידע ומשמע דמספקא ליה בתרי‬
‫ולא דייק ודייק ולא נפיץ מכלל ללייק ונפיץ פשיטא ליה לפסולה והיינו אניצי לכן נראה לאניצי פשמן ולאי לאו טווי הוא ואע״ג דאינו מטמא‬
‫בנגעים הואיל וקרוב הוא לטומאה גזור בהו רבנן לפוסלו לסכך כלאשכחן לקמן )טי‪ (.‬דאיכא דפסיל נסרים משופין משוס גזירת כלים ואפילו‬
‫מאן דמכשר התם מצי למיססל הכא והא דקאמר סומכוס סיככה בטור פסולה מדאורייתא קאמר והוא הדין כשאין טווי מדרבנן כדקאמר ר׳‬
‫שמעון בן אלעזר חוץ מפשמן דמשמע פשתן כגון אניצי ואמרו דבר אחד דקאמר משוס דלר׳ יהודה דאין מטמא בנגעים עד שימלבנו לא מיפסלי‬
‫אניצי לסוכה כיון דרחוקין מטומאה אבל סומכוס קאמר סיככה בטור דמשמע מיד ואפילו תימצי לומר דפסיל ר׳ יהודה מדרבנן קודם ליבון‬
‫כמו ר״ש בן אלעזר קודם טוויה על כרחך סומכוס מדאורייתא קאמר מדקאמר מפני שמטמא בנגעים והא דלא קאמר ר׳ שמעון בן אלעזר‬
‫יסומכוס ור׳ מאיר אמרו דבר אחד בסדר המשנה אין כתיב דברי ר׳ מאיר במס׳ נגעים וכ״ש דניחא טפי הא דקאמר כמאן כי האי תנא‬
‫ולא קאמר כמאן כר״מ ועוד משוס דר׳ מאיר לא איירי בסיכון אע״ג דהא בהא תליא דטון דמטמא מיד א״כ יפסול לסכך מדרבנן באניצי‬
‫פשתן ולעולם אוניץ של פשמן דר׳ יהודה טווי כדפירש הערוך וצ״ע ועוד י״ל דרבנן דסליגי עליה לסומכוס סברי סיככה בטור כשרה אע״ג‬
‫למטמא בנגעים לקסברי דלא שייך למילף מפסולת גורן ויקב לפסול בדבר המטמא בנגעים מאחר דאין מטמא בשאר טומאות והיינו אמרו‬
‫דבר אחד במה שאין מסככין בדבר המטמא בנגעים דליכא למימר דחוץ מפשמן דקאמר ר״ש בן אלעזר בבגד פשתן איירי וכרבנן כמו אין בו‬
‫משוס שלש על שלש דהיינו בגד דהא לאו מלתא היא דבההוא נמי ה״ק כל היוצא מן העץ אין בו משוס שלש על שלש חוץ מן היוצא מן הפשתן‪:‬‬
‫אפהותא‬
‫א( ] לקמן טו‪ (5 ,[.‬רש״ל‬
‫מ״ז‪ ,‬ג( ]תוספי פ״א ה״ג[‪,‬‬
‫ד(‬
‫נס״א‪ :‬האמין‪ ,‬אונין‪,‬‬
‫ה( רש״ל מ״ז‪ ,‬ו( ]לפנינו‬
‫כסנהדרין לא נמצא נתוס׳‬
‫אריכות וקיצור ועי׳ גפי׳‬
‫הר״ש כליס פכ״ו מ״ג‪ .‬ועי׳‬
‫תוס׳ שכת נכ‪ :‬ל״ה היא‬
‫של אלמוג וכוי‬
‫לאמרינן‬
‫כיח קיבול וכוי לא שמיה‬
‫קיכול‬
‫גית‬
‫ליישב‬
‫ומצוה‬
‫ללחי שהחליטו תוס׳ להכא‬
‫וגס הר״ש נשאר קושיות‬
‫תוסס׳ בשבת וי״ל קצת[‪,‬‬
‫‪ (1‬ר ׳ מ מ״ז‪,‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳‬
‫ה״ה מהו‬
‫דתיםא‬
‫כוי משטע מהבא רשמיה‬
‫קיבול‪ .‬עיין תשובת שבות‬
‫יעקב ח״א סי׳ לג‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פלקיי״ש )פליקי׳׳ש(‪.‬‬
‫קני חיצים‪.‬‬
‫צרבי״ש )צירי׳׳ש(‪.‬‬
‫מסרק לפשתן‪.‬‬
‫ריטש״א )רישיט״ש(‪.‬‬
‫אגודות פשתן‪.‬‬
‫פלי׳׳א‪ .‬שרך‪.‬‬
‫ארנייז״א‪ .‬לענה‪.‬‬
‫ארב״א )אירב״א(‬
‫פליקר״א )פוליקייר״א(‪.‬‬
‫עשב‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( חולין סנ‪ :‬פרה פי״א‬
‫נדו ספרי פ׳ חקת ]נגעיס‬
‫פי״ל מ״ו[‪ ,‬נ( ]פי׳ אזונ‬
‫שיש נו צנע כמו כחל‪ .‬ערוך‬
‫ערך כחל ג[‪ ,‬ג(‬
‫שנת קט‪:‬‬
‫פרה פי״א ]מ״ט ע״ש[‪,‬‬
‫ו( נס״א‪ :‬ונזקפין‪ ,‬ה( ]צ״ל‬
‫ללי׳ יוסי נשמע לרבנן[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נטי שניק לה ונסיק‪:‬‬
‫)צ( שם רני יוסי אומר אזוב‬
‫שתחילתו‪:‬‬
‫שם‬
‫)ג(‬
‫והחניא אזוב שתחילתו‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמרא‬
‫מחלוקת‬
‫שנים‬
‫ד״י ורבנן בוי‪ .‬לא זכיתי‬
‫להנץ מה ראיה מחבמיס‬
‫מלמנשירין נליענל למקרי‬
‫אגל הא נלא אגלו כלל‬
‫ג״כ כשר נליענל כלקתני‬
‫נמחני׳ לא פסקן ולא אגל!‬
‫נשר‪ .‬ונתיש׳ הקשו לאמאי‬
‫וכו׳‬
‫כשר‬
‫נמי״ט‬
‫וננ׳׳מ‬
‫להגדיש‬
‫הונא‬
‫הוי רק‬
‫אסמכתא א״נ רק למצוה‬
‫יהיה איך שיהיה טון ללא‬
‫אגלי כשר ליעמ־ מהיכן‬
‫נשמע לאגל שניס שמיה‬
‫אגל וצ״ע‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אזוב ולא אזוב יון‪ .‬וכל‬
‫אלו‬
‫אזוב‬
‫מין‬
‫אלא‬
‫הן‬
‫שיש להן שס לוד )תוליו‬
‫סב‪ .(:‬מצות אזוב ש ל ש ה‬
‫קלחים‪.‬‬
‫ואין‬
‫לאגודה‬
‫אגילה‬
‫ובהן‬
‫נתינ‬
‫פחית‬
‫שלשה‬
‫מגי‪,‬‬
‫גבעולין‪.‬‬
‫ככל קלח ג׳ גנעולין‪ ,‬קנים‬
‫כעין‬
‫לקיס‬
‫קנניס‬
‫של‬
‫)שבת קט‪.(:‬‬
‫רבינו תננאל‬
‫א( היזמי‬
‫מיני‬
‫והיגי‪,‬‬
‫קוצים הם‪ .‬כיון שנמשכת‬
‫ומתייכשין נושרין עליהן‬
‫המטעמים‬
‫ועליהם‬
‫על‬
‫מסככין‬
‫בהם‪,‬‬
‫חיישינן‬
‫מינייהו‬
‫ונפיק‬
‫ושביק‬
‫פירוש‬
‫הצואר של‬
‫עצמם‪ ,‬ולפיכך אמרו אין‬
‫נקטה‬
‫דלמא‬
‫דעתיה‬
‫לסוכה‪ .‬אפקותא דדיקלא‪,‬‬
‫דקל‬
‫שנחתך מן הדקל והחריות‬
‫עמו‬
‫מסככין‪,‬‬
‫דבוקים‪,‬‬
‫ולא גזרינן משום חבילות‪,‬‬
‫דהגי‬
‫איגוד‬
‫אגידתן‬
‫בידי שמיס הוא‪ ,‬כלומר‬
‫ברייתן כך היא‪ .‬ואע״פ‬
‫שחוזר‬
‫אינן‬
‫ואוגדן‪,‬‬
‫דומין לחבילות הנאגדין‪,‬‬
‫מפני שכל החריות הללו‬
‫שעיקק באפקותא כאחד‬
‫מהן חשובין‪ ,‬וקיימא לן‬
‫אגד בחד לא שמיה אנד‪.‬‬
‫דוקרני דקני‪ ,‬עיקר הקנים‬
‫שנתלשו‬
‫הרבה‬
‫ויש בהן קנים‬
‫דבוקים‬
‫בעיקרן‪,‬‬
‫מסבכים בהן‪ .‬דינם כדין‬
‫האפקותא‪.‬‬
‫שמועות‬
‫משמיה‬
‫כיון‬
‫שהזכיר‬
‫של רב חסדא‬
‫דרי‬
‫רב‬
‫שילא‪,‬‬
‫שם‬
‫לווי‬
‫אבונא‬
‫הזכיר‬
‫בר‬
‫נמי‬
‫מרריאתא והאזוב שיש לו‬
‫פשוטה‬
‫היא‪.‬‬
‫יג‪.‬‬
‫דסרי ריחייהו‪ .‬מבאיש דחם‪ :‬היזמי והיגי‪ .‬מיני סנה‪ :‬מסרי‬
‫אפקותא דדיקלא‪ .‬מוצא הדקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאין‬
‫טרפייהו‪ .‬נושרין עלין שלהן‪ :‬אפקוהא רדיקלא‪ .‬מוצא הדקל‬
‫בו רוקרנין הרבה סביב ואע״ג לאגילי שהם מחוברים‬
‫כשהוא סמוך לקרקע יוצאים בו דוקרנין הרבה סבינ סביב‪ :‬ואט־׳ג‬
‫בענפי האילן יחל כך פירש בקונטרס ואין זה אצוופא לליקלא לפרק‬
‫דאגייי‪ .‬שמחוברין ענפי האילן יחד ודמי לחבילין דאמרן אין מסככין‬
‫כל שעה )פסחים לף לט‪ .‬ושם( לההוא עשב הגלל סביב הלקל ויוצאים‬
‫בהן‪ :‬ואט״ג דהדר אגיד להו איהו‪.‬‬
‫בו משום מרור ואי מן הלקל הוא‬
‫הא אמר המס מה מצה מן הזרעים‬
‫הענפים של מעלה כדי להשכיבן מפני אדםרי ריהייהו שביק <*> להו ונפיק אמר רב הנן‬
‫שממפצלין לכאן ולכאן ונוקסיןי( למעלה‬
‫ואפשר להיינו ערקבלין לסוף עושין‬
‫בר רבא הני היזמי והיגי מםככין בהו אביי‬
‫ואין סותמים הנקב‪ :‬אגד בחד לא‬
‫פסין ) ע י מ ב י ן לף ט ‪ ( :‬למפרש התם‬
‫אמר בהיזמי מסככינן בהיגי לא מםככינן‬
‫שמיה אגד‪ .‬כל דבר יחידי המחובר‬
‫בגמרא אצוומא חריוחא ופי׳ שם‬
‫לה‬
‫מאי טעמא ב כיון תתרי טרפייהו שביק‬
‫יחד ואוגדו בפני עצמו אינה אגודה‬
‫בקונטרס שהוא סיב הגלל סביב‬
‫ונפיק אמר רב גידל אמר רב ג האי אפקותא‬
‫עד שיפן דבר אחר עמו ויאגדס יחד‪:‬‬
‫הלקל וצדך לומר למין זרע הוא‬
‫דוקרי דקני‪ .‬כעין אפקופא דדיקלא‬
‫ומיהו מלפנן בסרק לולב הגזול)לקמן‬
‫דדיקלא מםככין בהו אע״ג דאגידי אגד בידי‬
‫אלא שזה של קנים וזה של דקלים‪:‬‬
‫שמים לא שמיה אגד אע״ג דהדר אגיד לף לו‪ (:‬אין אוגלים אמ הלולב אלא‬
‫מילי‬
‫קנים ודוקרנים‪ .‬משמע מ ד‬
‫במינו ואמר רבא בגמרא אפילו בסיב‬
‫להו איגד בהד לא שמיה אגד אמר רב‬
‫ודוקרנים כמו יחפור בדקר )ביצה לף‬
‫ואפילו בעיקרא לליקלא שמע מינה‬
‫הסדא אמר רבינא בר שילא הני דוקרי דקני‬
‫נ‪ (.‬פל״א בלע״ז‪ :‬קנים של דוקרנים‪.‬‬
‫לאין זה עשב אלא מן הלקל עצמו‬
‫מםככין בהו אע״ג דאגידי נינהו אגד בידי‬
‫שיוצאים בגזעס במין דוקרנים הרבה‪:‬‬
‫הוא ואין זה ערקבלין‪:‬‬
‫שמים לא שמיה אגד אע״ג דהדר אגיד להו‬
‫מסככין בהן‪ .‬ולא משווינן להו‬
‫מרריתא דאגמא‪ .‬פי׳ בקונטרס‬
‫איגד בהד לא שמיה אגד תניא נמי הכי‬
‫כמכילה‪ :‬מרריסא דאגמא‪ .‬חזרת‬
‫חזרפ של אגס ואין‬
‫של אגם‪ :‬אזוב‪ .‬כל היכא דכמיכ‬
‫קנים ודוקרנין מםככין בהן קנים פשיטא‬
‫משמע כן בפרק כל שעה )פסחים לף‬
‫אזוכ דדש ליה הט‪ :‬ולא כל אזוב‬
‫אימא קנים של דוקרנין מםככין בהן ואמר‬
‫לנו‪ (.‬לאמרינן רבינא אשכחיה לרב‬
‫מרור‬
‫שיש לו שם לווי‪ .‬הכא נמי‬
‫אחא בדה לרבא להוה ממזר‬
‫רב הסדא אמר רבינא בר שילא יהני‬
‫כמיכ ולא מררמא דאגמא דהוא שם‬
‫אמררימא אמר ליה מאי לעתיך אי‬
‫מרריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי הובתו‬
‫לווי‪ :‬כל שנשהנה שמו קודם מהן‬
‫משום ל מ ד ד טפי והאנן מנן חזרמ‬
‫בפסח מיתיביה א ( ה אזוב ולא אזוב יון ולא‬
‫הורה‪ .‬שיש כו מכמה מינין וכל‬
‫אלמא אין זה חזרמ אלא מין אמר‬
‫אזוב ״כוהלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי‬
‫אחד שם לווי לו כמו אזוכ כוחלימ‬
‫הוא ששמו מררימא ויש ממנו שמגדל‬
‫ולא אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל‬
‫וקודם ממן מורה היה זה שמו וכאמה‬
‫באגס ושורש שלו נקרא תיעה בפרק‬
‫מקומומ‬
‫תורה והקפידה שכתוכ ככמה‬
‫תורח‬
‫ובאת׳‬
‫תורת‬
‫מתן‬
‫קודם‬
‫שמו‬
‫שנשתנח‬
‫אלו טרפוח )חולין לף נט‪ .‬ושם( מאי‬
‫אזוכ ולא נכתכ כאחד מהן אחד‬
‫וחקפידח עליח בידוע שיש לו שם לווי והני‬
‫חיעה עיקרא דמרדפא‪:‬‬
‫משמומ הללו ש״מ אסתם אזוכ קפיד‬
‫לא נשתנח שמייחו קודם מתן תודח כלל‬
‫משום דשכיחן באגמא‪ .‬כי האי‬
‫רתמנא‪ :‬הני‪ .‬מררימא לא נשתנה‬
‫גוונא משני רבא פרק‬
‫רבא אמר הני מרריתא םתמא שמייהו וחאי‬
‫שמס קודם מתן תורה וכשניתנה‬
‫אלו טרפומ )חולין לף ס‪ (:3‬גגי סודן‬
‫דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכה‬
‫תורה לא היו קרדין אלא מרור סמס‬
‫של רחג׳ ואביי נמי אף על גב‬
‫באגמא אמר רב חםדא איגד בהד לא שמיה‬
‫וכשהזטר מרורים אף זה היה‬
‫דמשני הכא והחס שינויי אחדני מכל‬
‫אגד שלש שמיח אגד *שנים מחלוקת ר׳ יוסי‬
‫במשמע‪ :‬לא שמיה אגד‪ .‬לא לענין‬
‫מקום מודה לרבא דהא כפרק אותו‬
‫חבילה לסכך ולא לענין אגודמ‬
‫ורבנן דתנן ״ מצות אזוב שלשח קלחים ובחן‬
‫ואמ בנו )שם לף ס‪ (.‬מכשידן עזי‬
‫אזוב‪ :‬שלשה קלחין‪ .‬שרשין‪ :‬ובהן‬
‫אזוב‬
‫מצות‬
‫אומר‬
‫יוסי‬
‫רבי‬
‫גבעולין‬
‫שלשת‬
‫דבאלא לגבי מזבמ‪:‬‬
‫שלשה גבטולין‪ .‬גבעול לכל קלח‪.‬‬
‫שלשת גבעולין ושיריו שנים וגרדומיו כל‬
‫תימה‬
‫אגד‪.‬‬
‫שמיה‬
‫בשלש‬
‫גבעול הוא קנה האמצעי שהזרע‬
‫שחוא קא סלקא דעתין מדשיריו שנים תחילתו‬
‫)ס״ג‬
‫דבמסכת אבות‬
‫בראשו כקנבוס ופשתן‪ :‬רבי יוסי‬
‫מ ״ ‪ 0‬משמע דפחוח מחמשה לא שמיה‬
‫נמי שנים והאי דקתני שלשח למצוח ומדרבי‬
‫אומר‪ .‬לקמן מפרש פלוגתייהו‪:‬‬
‫אגד דתנן עשרה שיושבין ופוסקין‬
‫יוסי שלשה למצוה לרבנן שלשה לעכב‬
‫שיריו‪ .‬אם נפל האחד לאחר זמן‬
‫במורה שכינה ביניהן שנאמר אלהים‬
‫וחתניא ר׳ יוםי אומר אזוב « תחילתו שנים‬
‫גרדומיו‪.‬‬
‫בשנים‪:‬‬
‫כשדם‬
‫שידו‬
‫נצכ בעדח אל ומנין אפילו חמשה‬
‫כשמזין בו פעמים הרבה מחוך‬
‫ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא‬
‫שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה ומנין‬
‫שגבעוליו רטס משתבדם וכל שהוא‬
‫תחילתו שלשח ושיריו שנים איפוך לר׳ יוסי‬
‫שאפילו שלשה שנאמר בקרכ אלהיס‬
‫המשמייר באגודה כשר ובלבד שישמייר‬
‫וחתניא‬
‫למצוה‬
‫ישלשה‬
‫לרבנן‬
‫לעכב‬
‫שלשה‬
‫ישפוט ואימ ספדס דגרסי איפכא‬
‫מכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם‬
‫׳אזוב « תהילתו שנים ושיריו אהד כשר ואינו‬
‫דממשה נפקא לן מבקרב משום‬
‫אגודמו קיימת‪ :‬קא סלקא דטהיה‪.‬‬
‫דאעדמ דדשיה דקרא קאי ובלשון‬
‫פםול עד שיהא תהלתו ושיריו אהד שיריו‬
‫דהא דאמר רב חסדא שנים מחלוקמ‬
‫בקרב משמע אמצע כלומר בחצי עדה‬
‫אחד פסול הא אמרת שיריו אהד כשר‬
‫רבי יוסי ורבנן הכי מפרש פלוגמייהו‬
‫דהיינו חמשה ישפוט ושלשה נפקא לן‬
‫והט שמעינן לה דמדשידו שנים לר׳‬
‫אלא‬
‫מואגודפו על א ק יסדה ובפ״ק‬
‫יוסי חחילחו נמי שנים דיעבד‪ :‬למצוה‪ .‬לכפמילה‪ :‬ומדרג‬
‫דברכות <לף ו‪ (.‬לא משמע כן דאמר המס מנין לעשרה שמתפללין‬
‫יוסי‪.‬‬
‫ששטנה ביניהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה‬
‫בעי שלש מיהא למצוה מכלל לרבנן לאמרי שלשה לעכב דאי אינהו‬
‫שיושבין בדין ששטנה ביניהם שנאמר בקרב אלהיס ישפוט ולגירסא‬
‫נמי למצוה ולא לעכב מאי אמא רבי יוסי לאיפלוגי ומאי ממלוקת‬
‫קמייחא ניחא ושמא דאף על גב דבעלמא חשיבא אגודה בשלשה‬
‫דקאמר רב פסדא דלרבי יוסי שמיה אגד ולרבנן לא שמיה אגד‪ :‬אזוב‬
‫האי קרא לואגולמו על אלץ יסלה לא מיתוקס אלא בחמשה משוס‬
‫שהחילהו שנים‪ .‬פסול וכן אזוב שלשה ונפלו שנים מן האגודה‬
‫דכחיב אף ידי יסדה ארץ וביל יש בה חמש אצבעות‪:‬‬
‫ונשחייר אחד פסול‪ :‬ואינו כשר כוי‪ .‬כלומר אין תחילתו כשר אלא‬
‫מצות אזוב שלשה קלחים‪ .‬גבי אזוב לפרה לא כתיב אגולה‬
‫בשלשה דכציר מהט לאו אגודה היא ואין שירים כשרים אלא בשנים‪:‬‬
‫אלא גבי אזוב לפסח מצרים כתיב ובסיפרי ) פ ר ש ח חקח(‬
‫איפוך‪ .‬סברא דידן דאמרן לעיל קא סלקא דעחיה דנפרשה לרב‬
‫יליף בג״ש לקיחה לקיחה מה להלן שלשה דאין אגודה בפחופ‬
‫חסדא הכי דלר׳ יוסי שלשה לעכב כדמפרש הכא בהדיא ומכלל דשלשה‬
‫משלשה אף כאן שלשה ורבנן דלא ילפי לעיל גבי לולב לקיחה‬
‫י()לרבנן שמע רכי יוסי( דקאמד למצוה ולא לעכב‪ :‬והסניא‪.‬‬
‫לקיחה למכשרי כשאינו אגול קסבד דמאזוב לאזוכ נאמרה גזרה‬
‫בניחוחא‪ :‬לרבנן לא גרסינן‪ .‬שאין זו לשון גמרא ומיהו על כרחך‬
‫שוה ומימה דאי גזרה שוה היא הא קמני סיפא דהך משנה כסוף‬
‫רבנן קאמד לה דהא ר׳ יוסי שלשה לעכב שמעינן לה‪ :‬אזוב שהחילהו‬
‫פרק אחד עשר דפרה לא אגדן כשר ומ״ש מלולב לרבי יהודה דתניא‬
‫שנים‪ .‬כשר‪ :‬ושיריו אחד‪ .‬נמי כשר‪ :‬ולא פסול‪ .‬בתחילפו עד שיהא‬
‫אגוד כשר שאינו אגוד פסול משום דיליף לקיחה לקיחה‪:‬‬
‫אמד‪ .‬וקס״ד דסיפא נמי הכי מיפרשא ואין שידו פסולים עד שיהא‬
‫ובהן שלשה גבעולין‪ .‬גבעול אחד לכל קלח וקלח דאי שלשה‬
‫אתד ולהט פ ד ך שיריו אתד סלקא דעמיך ליססל והא קמני כשר‪:‬‬
‫לכל קלח וקלח אס כן היינו ר׳ יהודה דקתני סיפא ר׳‬
‫אלא‬
‫יהודה אומר שלש על שלש ומשנה זו שנרה באורך במסכת פרה )סי״א מ ״ ט ( אלא שהגמרא קצרה‪ :‬וגרדומיו כל שהוא‪ .‬בפרק‬
‫התכלמ )מנחוח לף לה‪ (:‬דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשדן וגרדומי אזוב כשדן אגב מכלמ נקט אזוב דגרדומי אזוב מנינא‬
‫דמשנה היא במסכמ פרה )שם( אי נמי משום אזוב דמצורע איצטריך‪:‬‬
‫ירקות‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ב מיי׳ שס הלכה‬
‫פא‬
‫נ טוש״ע שס סעיף‬
‫יל ‪:‬‬
‫ג מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫פב‬
‫סוכה‬
‫]כווש׳׳ע‬
‫יא‬
‫הלכה‬
‫סעיף‬
‫א״ח שס‬
‫טו[‪:‬‬
‫ד טוש״ע א׳׳ח סימן‬
‫‪it‬‬
‫מעג סעיף ה‪:‬‬
‫ה מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫פד‬
‫פרה הלכה ה‪:‬‬
‫ו ז שס הלנה ל‪:‬‬
‫פה‬
‫לעזי רש״י‬
‫פיל״א‪ .‬יעה‪.‬‬
‫ח נ נ א ל )המשך(‬
‫רבינו‬
‫נ( ]השיב‬
‫במוירתא‬
‫אביי‬
‫דאנמא ואמו נל שנשתנה שמו‬
‫קודם מתן תורה‪ ,‬ובאתה תורה‬
‫והקפידה עליו זהו שם לווי‪ .‬סבר‬
‫אב״ שאין עליך לדוק בדוקיא‬
‫הזו אלא בדברים שנשתנו שמותן‬
‫קודם מתן תורה ובאתה תורה‬
‫והקפידה עליו ונקרא בה‪ .‬פי׳‬
‫בתורה כשם השני שנשתנה אליו‬
‫ולא נקרא בשם הראשון‪ ,‬בנון‬
‫‪1‬ה זזוששין לשם לווי ואין‬
‫כשר אלא שנקרא סתם‪ .‬ודברים‬
‫שנשתנה שמן אין אנו יודעים‬
‫אותן אלא זה רבותעו הודיעונו‬
‫שלא נשתנו שמן‪ ,‬ובשמועה‬
‫באלו טופות בתורין של רחבה!‪.‬‬
‫אמר רב חםדא אגד בחד‬
‫לא שמיה אגד כדאמרן‪,‬‬
‫שלשה הוי איגוד‪ ,‬שנים‬
‫מחלוקת‪ ,‬רבגן סכרי הוי‬
‫איגוד‬
‫לא‬
‫הוי‬
‫ור׳‬
‫סבר‬
‫יוסי‬
‫איגוד‪.‬‬
‫ולקחתם‬
‫דכתיב‬
‫אזוב‪,‬‬
‫אגודת‬
‫וכתיב ולקח אזוב וטבל‬
‫במים‪,‬‬
‫לקיחת‬
‫רלפינן‬
‫אזוב ג( ]מלקיחת אזוב(‪,‬‬
‫כלומר דבעינן איגוד‪ .‬ותנן‬
‫במסכת‬
‫פרה‬
‫י״א‬
‫פרק‬
‫מצות אזוב שלשה קלחים‬
‫ובהן שלשה גבעולים‪ ,‬ר׳‬
‫יהודה אומר של שלשה‬
‫שלשה‪.‬‬
‫אזוב‬
‫בו‬
‫שיש‬
‫ג• קלחים מפסגו ואגדו‪.‬‬
‫ולא‬
‫פםגו‬
‫אגדו‬
‫אגדו‪,‬‬
‫ולא פסגו‪ ,‬לא אגדו ולא‬
‫פםגו‬
‫אומר‬
‫שירים‬
‫]כשר[‪.‬‬
‫ר׳‬
‫שלשה‬
‫יוסי‬
‫גבעולים‪,‬‬
‫וגרדומיו‬
‫שנים‪,‬‬
‫כל שהוא‪ .‬ואוקימנא לר׳‬
‫יוסי ג׳ גבעולים לעכב‪,‬‬
‫כלומר‬
‫גאגדין‬
‫השנים‬
‫לפיכך‬
‫ל( אינן‬
‫פםולין‪.‬‬
‫לרבנן למצוה שלשה ואם‬
‫עשה שנים כשר‪ .‬כדתניא‬
‫אזוב לרבנן תחלתו שנים‪,‬‬
‫ושיריו אחד כשר‪ ,‬ואינו‬
‫פסול‬
‫אלא‬
‫עד‬
‫שיהא‬
‫אחד כשיריו‪ .‬ירושלמי אין‬
‫חבילה פחות מכ״ה‪.‬‬
‫א( מד׳ תינו נראה לגריס‬
‫גדנרי אניי דגס נהיזמי אין‬
‫מסככין וללא כגי׳ לילן וצ״ע‪.‬‬
‫נ(‬
‫כנת״י להלן לג‪ .‬הועתק‬
‫פירוש זה השייך לסוגיי! ונכמנ‬
‫שם ״זס מצאתיו נצל הדף״‪.‬‬
‫ולכאו׳ אינו מחאיס ללשונו‬
‫של רנינו ונראה יוסר שזה‬
‫פירוש‬
‫מנחוין‬
‫]ולכן‬
‫נכחנ‬
‫נאות שונה[ דש לעיין היטב‪.‬‬
‫ג( נראה צ״ל לקיחה לקיחה‬
‫מהחס כלומר וכזי‪.‬‬
‫ד> נראה רצ״ל לשנים אינן‬
‫נקראים אגודה לפיכך פסולין‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פ ו א מיי׳ פ׳׳ה מהלכות‬
‫סוכה הלכה יא טוש״ע‬
‫א״ח סימן מרכט סעיף טז‪:‬‬
‫פ ז ב ]מיי׳ ס״ה הל׳ ג[‬
‫שם סעיף ינ‪:‬‬
‫פ ח ג מיי׳ פ׳׳ה מהלכות‬
‫פט‬
‫צ‬
‫טומאמ אוכלי! הל׳ ו‪:‬‬
‫שס‬
‫ד‬
‫ז‪:‬‬
‫הלכה‬
‫ה ו מיי׳ ס״ה מהל׳‬
‫סוכה הלכה‬
‫סמג‬
‫ג‬
‫עשי! מג טיש״ע א״ח סי׳‬
‫תרכט סעיף י‪:‬‬
‫ז מיי׳ ס״ח מהלכוח‬
‫צא‬
‫כליס הלכה י‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫דמחוזתא‪.‬‬
‫איסורייתא‬
‫פירוש אגודות של עצים‬
‫שקושרין‬
‫למוכרן‬
‫אותן‬
‫במספר כך וכך אגודות‪.‬‬
‫צריפי דאורבני‪ .‬פי׳ צריפין‬
‫שמסככין אותן במורביות‬
‫של‬
‫וק ושדין‬
‫ערבה‪,‬‬
‫את ראשיהן א( ]ומשלשליו‬
‫אותן[ מהנה ומהנה בגג‪,‬‬
‫וקושרין‬
‫למטה‬
‫ראשי‬
‫התקשר‬
‫עוד‬
‫שלא‬
‫קצותן‬
‫יפרדו‪ .‬פי׳‬
‫כדכתי׳‬
‫]מעדנים[‬
‫כימה‪.‬‬
‫מעדנות‬
‫ואלו הקשרין אין עשוין‬
‫ליטלטל‬
‫בכלים‬
‫ותנן נמי‬
‫בהן‪.‬‬
‫פרק כ״א‬
‫)המחיצות(‬
‫בענין‬
‫]המחצלות[‬
‫וכן המתיר ראשי מדנץ‬
‫טהורה‪.‬‬
‫ונשתיירו‬
‫לארכה‬
‫נהלקה‬
‫שלשה‬
‫בה‬
‫מעדנים של ששה )ששה(‬
‫טפחים‬
‫ירקות‬
‫טמאה‪.‬‬
‫פוסלין הסוכה‪ ,‬מאי טעמא‬
‫כיון‬
‫דלכי‬
‫יבשי‬
‫פרכי‬
‫ונתרי כמאן דלתניהו דמי‪,‬‬
‫ואותו‬
‫מקום‬
‫המסוכך‬
‫בירקות כאויר הוא‪ ,‬ואע״פ‬
‫שעכשיו מסוכך הוא‪ ,‬ואם‬
‫יש בו ג׳ טפחים פסולה‪.‬‬
‫אמר ר׳ אבא אמר רב הונא‬
‫הבוצר ענבים לדורכן לגת‬
‫אין לו ידות‪ ,‬כלומר אין‬
‫רצון הבוצר בגת להיות‬
‫בענבים ידות‪,‬ולדורכן הוא‬
‫בעי והידות שואבץ היין‪.‬‬
‫ורב מנשיא בר גמדא אמר‬
‫רב התא‪ ,‬הקוצר לסיכוך‬
‫אין לו ידות‪ .‬ואסיקנא מאן‬
‫דאמר קוצר לסיכוך אין‬
‫לו ידות‪ ,‬כל שכן בוצר‬
‫שודאי אין לו‪ ,‬אבל דר׳‬
‫אבא דאמר בוצר אין לו‬
‫ידות‪,‬הנימיליבוצר דניחא‬
‫ליה דלא להוי להן ידות‬
‫דלא נמציה לחמריה‪ ,‬אבל‬
‫קוצר לסיכוך יש לו ידות‬
‫א( נצ׳׳ל ונ׳׳ה נעריך ערך‬
‫צרף א׳ ע״ש‪.‬‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫אלא‪ .‬אתחלתו קאי והכי קאמר אין תחילתו פסול עד שיהא הוא‬
‫ירקות שאמרו חכמים‪ .‬בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור חזרמ‬
‫כשיעור שיריו דהיינו אחד אלמא לרבנן שלשה דקאמרינן לעיל למצוה‬
‫ועולשין וממכא וחרחבינא דקוח הן מאד טינב״ש בלע״ז‬
‫דאי לעכב הא מני לא רבי יוסי ולא רבנן‪ :‬איסורייסא דסורא‪.‬‬
‫הלכך אין חוצצין בהן בפני הטומאה אס סיכך בהן גג ומדרבנן הוא‬
‫חבילי קנים שהיו עושין למכור בשוק ומוכרין אומס במנין‪ :‬מסככין‬
‫דגזור רבנן עלייהו שלא יסמכו עליהן לחוץ מפני הטומאה דלמא סמכו‬
‫בהן‪ .‬ואין בהם משום גזרת אוצר‬
‫עלייהו נמי לכי יבשי ומיהו מדאורייפא‬
‫דכל ימומ השנה לסי שאין דרך‬
‫חייצי דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל‬
‫אלא אימא עד שתחא תחלתו כשיריו אחד‬
‫אלא למנינא‬
‫באגדם‪:‬‬
‫להצניעם‬
‫אדם נינהו ולכי יבשי אין חציצחן חציצה‬
‫א‬
‫דרש מרימר חני איםורייתא דםורא מםככין‬
‫שימכרו‬
‫עד‬
‫אגדינהו‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫כדמפרש דמפרכי ונפלי ומביאין אח‬
‫בחו אע״ג דאגדן למנינא בעלמא חוא דאגדן‬
‫והלוקחן לייבשן מחיר אגדן הלכך‬
‫הטומאה בעודן לחין דכל כמה דלא‬
‫א״ר אבא חני צריפי דאורבני כיון שהותרה‬
‫המסכך בהן לשם סוכה אינו צריך‬
‫יבשו אהל הוא מדאוריימא כדפירש‬
‫ראשי מעדנים שלהן כשרין והא אגידי‬
‫להחיר אגדן‪ :‬צריפי‪ .‬כמין כוך‬
‫בקונטרס ומה שהוזקק לפרש מדרבנן‬
‫מתתאי אמר רב פפא דשרי להו )ואמר(‬
‫עגול ככובע ונחבאים בחוכו ציידי‬
‫דאי חשיבי אהל מדאוריימא הוא לענין‬
‫מענפי‬
‫דאורבני‪ .‬עשוי‬
‫עופות‪:‬‬
‫הבאה אס כן לענין חציצה נמי ואי‬
‫רב הונא בריה דרב יהושע א‪ ,‬אפילו תימא‬
‫ערבות וגודלין אותו מתחפיו פיו רחב‬
‫לא חשיבי אהל לענין חציצה אם כן‬
‫דלא שרי להו כל אגד שאינו עשוי לטלטלו‬
‫ולמעלה קושרין ראשי הנצרים בחבל‬
‫לענין הבאה נמי לא דלא דמי להנהו‬
‫לא שמיה אגד א״ד אבא אמר שמואל ירקות‬
‫קשר אחד כעין כלי מצודות שצדין‬
‫דחשיב בפרק שמיני דאהלומ )מ״א(‬
‫שאמרו הכמים אדם יוצא בהן ידי הובתו‬
‫דגים קטנים שעושין בגומא שקורץ‬
‫גבי מביאין ולא חוצצין דהחם היינו‬
‫בפסה מביאין את הטומאה ואין הוצצין‬
‫יונק״ש אבל אין בצריף שלשה וארבעה‬
‫טעמא משוס דדבר המקבל טומאה‬
‫‪:‬‬
‫בפני הטומאה ופוםלין בםוכה משום אויר‬
‫בתי אריגה כמו שיש למצודה‪ :‬ראשי‬
‫אינו חוצץ מפני הטומאה אבל לא‬
‫מ״ט כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן‬
‫מעדנים‪ .‬קשר העליון‪ .‬מעדנים כמו‬
‫שייך למיחלי טעמא בהכי דהא מפרש‬
‫דליתנהו דמי ואמר רבי אבא אמר רב‬
‫)איוב ל ח ה‬
‫התקשר מעדנות כימה‬
‫טעמא משום דכי יבשי מפרכי ונפלי‬
‫מססאי‪ .‬לצד פיו הוא קלוע‪ :‬דשרי‬
‫ולא מסמבר למימר דאסוכה לחודה‬
‫הונא גהבוצר לגת אין לו ידות ורב מנשיא‬
‫להו‪ .‬מתיר ראשי החוט שהוא קלוע‬
‫קאי דלכאורה אכולה מלתא קאי ועוד בר גדא אמר רב הונא י הקוצר לסכך אין‬
‫בו ואינו צריך להפקיע הקליעה‪:‬‬
‫דאי בהכי מלי טעמא מממנימין‬
‫לו ידות מאן דאמר קוצר כל שכן בוצר‬
‫שאינו עשוי לטלטלו‪ .‬כגון זה‬
‫דאהלומ שמעינן ליה דקחשיב אוכלין‬
‫דלא ניהא ליה דלא נימצייה להמריה מאן‬
‫שמשהתיר קשר העליון אם אתה‬
‫טמאין אלא ודאי מדרבנן הוא דאין‬
‫דאמר בוצר שאין לו ירות אבל קוצר יש‬
‫מטלטלו הוא ניתק מאליו שאין לו‬
‫חוצצין הכא והא דלא חשיב להו גבי‬
‫לו ידות דניחא ליה דליםכך בהו כי היכי‬
‫אלא פיו קלוע כמין גדיל לאחוז את‬
‫הנהו דאהלומ משוס דהתס מדאוריי׳‬
‫דלא ליבדרן נימא דרב מנשיא בר גדא‬
‫הנצרים‪ :‬ירקוס שאמרו חכמים‪.‬‬
‫והכא מדרבנן אבל קשה דהיכי מצי‬
‫תנאי היא דתניא ה סוכי תאנים ובהן תאנים‬
‫בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור‬
‫למימר דלאו מאכל אדם נינהו הא‬
‫חזרת ועולשין ושאר חברותיהן דקות‬
‫אמרינן בפרק כל שעה )פסחים ד ף‬
‫פרכילין ובהן ענבים קשין ובהן שבלים‬
‫הס טינב׳׳ש בלע״ז הלכך אין חוצצין‬
‫למ‪ >:‬מה מצה שנקחמ בכסף מעשר‬
‫מכבדות ובהן תמרים כולן אם פסולת מרובה‬
‫בפני הטומאה אם שיכך בהן גג‬
‫אף מרור כו׳ ומהאי טעמא ממעט‬
‫על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה אחרים‬
‫ומדרבנן הוא דגזור עלייהו שלא‬
‫הרדסני דאין יוצאים בו ידי מרור‬
‫אומרים עד שיהו קשין מרובין על הידות‬
‫יסמכו עליהן לחוץ בפני הטומאה‬
‫כדפירש שם בקונטרס דהרדפני אינו‬
‫ועל האוכלין מאי לאו בהא קא מיפלגי‬
‫דלמא סמט עלייהו לכי יבשי נמי‪ .‬מיהו‬
‫נקח בכסף מעשר דאינו מאכל ואנן‬
‫דמר סבר יש להן ידות ומר םבר אין להן‬
‫בעודן לחין חוצצין מדאורייתא משום‬
‫בעינן אוכלין דומיא דיין ושכר ובקר‬
‫ידות לרבי אבא ודאי תנאי היא לרב מנשיא‬
‫דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם‬
‫וצאן והגהה הימה שהגיה הר׳ יהודה‬
‫בר גדא מי לימא תנאי היא אמר לך רב‬
‫נינהו »()דאי מקבלי טומאה לא חייצי‬
‫בפירוש רש״י דלא מקבלי טומאה‬
‫בפני הטומאה( ולכי יבשי אין חציצתן‬
‫משוס דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן‬
‫מנשיא דכולי עלמא סברי הקוצר לםכך‬
‫חציצה כדמפרש דמפרכי ונפלי‪:‬‬
‫אלא מאכל אדם הן ואפ״ה חייצי אין לו ידות והכא במאי עסקינן י כגון‬
‫ומביאין את הטומאה‪ .‬בעודן לחין‬
‫מדאורייחא כל זמן שלא הוכשרו כדחנן‬
‫שקוצצן לאכילה ונמלך עליהן לסיכוך אי‬
‫וכל כמה דלא יבשי אהל הוא‬
‫במסכח אהלוח פ״ח ) מ ״ א ( גבי‬
‫קוצצן לאכילה מאי טעמייהו דרבנן וכי‬
‫מדאורייתא‪ :‬ופוסלין בסוכה משום‬
‫מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין‬
‫תימא קםברי רבנן כיון תמלך עליהן‬
‫אויר‪ .‬כשיעור שאויר פיסל בה דהיינו‬
‫דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא‬
‫לסיכוך בטלה ליה מחשבתו ומי בטלה‬
‫בשלשה טפחים כדאמרינן לקמן‬
‫חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו‬
‫בפירקין <לף יז‪.‬ן אויר בשלשה‪ .‬ולא‬
‫שהוכשרו וכן מוכח בהדיא פרק לא‬
‫ליה מהשבה בהכי והתנן נ «כל חכלים‬
‫משערינן להו לפסול כשיעור שאר‬
‫יחפור <ב״ב ד ף י ט ‪ :‬ושס> בשמעתין‬
‫יורדין‬
‫סכך פסול דאוכל הראוי לקבל טומאה הוא וסכך פסול אינו פיסל אלא‬
‫דרקיק ודווקא בתלושין עסקינן דאלו מחוברין לא מביאין ולא חוצצין‬
‫בארבעה טפחים באמצע וארבע אמומ מן הצד אלא כי אויר דיינינן‬
‫כדתנן בפ״מ דאהלות )מ״ה( אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים‬
‫להו לחומרא ובשלשה‪ :‬הבוצר לגת‪ .‬הבוצר ענבים לדרוך אותם אץ‬
‫והירקומ המחוברים לקרקע חוץ מן הירקות שמנו חכמים כלומר גבי‬
‫להם ידומ להביא העץ טומאה על האוכל לפי שאינו צריך לבית‬
‫מביאין וחוצצין דקחשיב התם בריש פרק ח׳ האירוס והקיסוס ררקות‬
‫אחיזה ולא ניחא ליה בהן וכי אתרבו ידות לטומאה בהעור והרוטב‬
‫חמור ודלעמ יווניפ דהנהו אפילו מחוברין חייצי דקביעי וקיימי ואין‬
‫)חולין ד ף קיח‪ (.‬הני מילי ביד הצריכה או בכלי או באוכל‪ :‬הקוצר‬
‫הרוח מנענען אבל שאר ירקות המחוברין מחנענעין ברוח והוו להו‬
‫לסכך‪ .‬אין הקשין מביאין טומאה על האוכל דלא ניחא ליה‬
‫כטלימ וספינה שהיא שטה על פני המיס ואפילו בעידנא דלא ניידי‬
‫בחיבורין דאוכל בסכך לא מיבעי ואי לאו דפסולת מרובה עליו‬
‫ואין מביאין ואין חוצצין מדקתני בסיפא קשר את הספינה בדבר שהוא‬
‫הוה פסיל לה לסוכה‪ :‬מאן דאמר‪ .‬דקוצר לסכך אין לו ידות‪:‬‬
‫יכול להעמיד כבש אמ האבן על גבי טלית מביאה את הטומאה הא‬
‫כל שכן בוצר‪ .‬לגת דלא ניחא ליה בהנך ידות‪ :‬דגמצייה‬
‫לאו הכי לא אבל כשהן תלושין ומונחין בחלון או כנגד ארובה חייצי‬
‫לחמריה‪ .‬מוצצות את היין ומפסידות‪ :‬דלא ליבדרן‪ .‬ניחא‬
‫ושאר ירקות כדאמרינן בפרק לא יחפור )ב״ב ד ף כ‪ .‬ושם( עשבים‬
‫ליה באוכל המחובר בהן שאם יכדיל ראשי שכלים מן הקשים‬
‫שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאיליהן בחלון ממעטין‪:‬‬
‫שמא יתפזרו וילכו לאיבוד‪ :‬נימא דרב מנשיא‪ .‬דאמר קוצר‬
‫דלא ליבדדן‪ .‬פ״ה שאס יבדיל ראשי שיבולים מן הקשין יתפרדו‬
‫אין לו ידות תנאי היא‪ :‬סוכי תאנים‪ .‬ענפי תאניס‪:‬‬
‫וילכו לאיבוד וי״מ שיכבידו ראשי שבלין על הקשים ולא‬
‫פרכילין‪ .‬זמורות‪ :‬מכבדות‪ .‬ענפי דקל‪ :‬כשירין‪ .‬לסכך‪ :‬על‬
‫ימסרדו הקשיס מעל הסוכה ברוח‪ :‬אם פסולת מרובה על‬
‫הידית‪ .‬כדי בית יד סמוך לאוכל אף הוא צריך ביטול שגס הוא‬
‫האוכלין בשרה‪ .‬אבל אוכל מרובה פסולה אע״ג דאמר בפרק העור‬
‫מקבל טומאה‪ :‬לרבי אבא‪ .‬דאמר בוצר אין לו ידית אבל קוצר‬
‫והרוטב )חולץ ד ף קכט‪ .‬ושס> בית שסיככו בזרעים טיהרו משוס‬
‫יש לו ודאי מנאי היא על כרמיה מבעי למימר אנא דאמרי‬
‫דבטלינהו יש לחלק בין בית לסוכה דבסוכה לא בטילי דעביד דסמר‬
‫כאחרים דאמרי יש לו דאילו תנא קמא לא מיתוקס כוותיה דהא‬
‫לה אחר החג אי נמי כעינן דלא מקכלי טומאה כשעח סיכוך משוס‬
‫אמר אין לו ואי בקוצר לאכילה ונמלך לסיכוך כל שכן דהוה ליה‬
‫מעשה ולא מן העשוי אי נמי המס כשעשה כהן שינוי מעשה דכמחשכה‬
‫למימר יש לו וקאמר אין לו הלכך לא מיתוקמא כרבי אבא‪:‬‬
‫לא סלקי מטומאה והכא כשלא עשה כהן שינוי מעשה כדמוכח כחר‬
‫אלא לרב מנשיא‪ .‬דאמר קוצר לסכך אין לו מי מידחיק לאוקמי‬
‫הכי דפריך אי הכי מ׳׳ט דרבנן דמה שמניחן ע״ג הסוכה לא חשיכ שינוי‬
‫מילתיה כתנאי ולמימר אנא אמרי כתנא קמא ואחרים פליגי או‬
‫מעשה וכן בפרק לא יחפור )ב״ב ד ף י ט ‪ :‬ישם( דאמר רקיק אינו‬
‫מוקמינן למתניתין כקוצר לאכילה ונמלך לסכך ומשוס הכי אמרי‬
‫ממעט בחלון כדקאמרינן התם משוס דלא מבטל ליה ופריך ומיפוק‬
‫אחרים דיש לו ידות אכל כקוצר לסכך אחרים מודו נמי דאין‬
‫ליה דהוי דבר המקבל טומאה דלא מהני ביטול בלא שינר מעשה‪:‬‬
‫לו‪ :‬ומי בטלה מחשבה‪ .‬קכלת טומאה כהכי ואפילו לא‬
‫נטמאו‬
‫קודם‬
‫שנמלך מיהו ירדה להן חורח קבלת‬
‫כל‬
‫טומאה‬
‫על‬
‫יזי‬
‫מחשבה‬
‫ראשונה‬
‫ומי‬
‫בטלה‬
‫קמייתא במחשבה‬
‫בתרייתא‪:‬‬
‫יורדין‬
‫וצ״ל‬
‫א(‬
‫אפילו[‪,‬‬
‫אמר‬
‫נ( שבת נכ‪ :‬ולף נח‪ :‬כלים‬
‫מ״ט‬
‫סכ״ה‬
‫נט‪.‬‬
‫קדושי]‬
‫ןמנמוח סט‪ ,[.‬ג( רש״ל מ״ז‪,‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫יונק״ש )יונקיירי״ש(‪,‬‬
‫אגמון‪.‬‬
‫טינבי״ש‪ .‬דקות‪ ,‬רזות‪.‬‬
‫ח נ נ א ל )המשך(‬
‫רבינו‬
‫דניחא ליה לסכוכי בהן‪.‬‬
‫כתנאי‬
‫לימא‬
‫פי׳‬
‫סובי‪,‬‬
‫אמירי‪ ,‬תאנים ובהן תאנים‬
‫פרכילין ובהן ענבים קשין‬
‫שבולים‬
‫ובהן‬
‫תמרים‪,‬‬
‫ובהן‬
‫מכבדות‬
‫אם‬
‫כולן‬
‫פסולת מרובה על האוכלין‬
‫כשרה ואם לאו פסולין‪,‬‬
‫אחרים אומרים עד שיהו‬
‫קשין‬
‫ועל‬
‫מרובין על הידות‬
‫האוכלין‪ .‬מאי לאו‬
‫בהא קמיפלגי‪ ,‬תנא קמא‬
‫סבר הקוצר לסיכוך אין לו‬
‫ידות‪ ,‬לפיכך תני עד שיהא‬
‫פסולת מרובה על האוכל‬
‫בלבד‪ .‬ואחרים סברי יש לו‬
‫ידות וידות כמו האוכל הן‬
‫ופסולין הן לסיכוך‪ ,‬לפיכך‬
‫עד שיהא‬
‫פסולת‬
‫]תני[‬
‫הידות‪ .‬ר׳ אבא‬
‫!דןאמר‬
‫על‬
‫מרובה‬
‫ועל‬
‫האוכל‬
‫בוצר אין לו ידות אבל‬
‫קוצר יש לו ידות‪ ,‬כתנאי‬
‫הוא‪ ,‬דהא תנא קמא אמר‬
‫אין לו ידות‪ .‬לרב מנשיא‬
‫נמי תנאי הוא‪ ,‬דהא אחרים‬
‫אומרים יש לו ידות‪ .‬ודחה‬
‫לא לעולם אפילו אחרים‬
‫מודו דהקוצר לסיכוך אין‬
‫לו ידות‪ ,‬והכא כגון שקצר;‬
‫לאוכלה‪ ,‬שצריך להיד כדי‬
‫להיות תופש בהן אוכל‪,‬‬
‫כמו‬
‫לפיכך‬
‫האוכל‬
‫הן‬
‫השובין להכניס הטומאה‪.‬‬
‫וכבר פירשנוהו דין הידות‬
‫בפרק העור והרוטב‪ .‬וכיון‬
‫שקצרן‬
‫שנמלך‬
‫לאכילה‬
‫עליהן‬
‫אע״פ‬
‫מאכילה‬
‫לסיכוך‪ ,‬תורת הידות לא‬
‫זזה מעליהן‪ .‬ואקשינן אי‬
‫הכי‬
‫בטלה‬
‫אפילו‬
‫לרבנן‬
‫טומאה‬
‫לא‬
‫מינייהו‪,‬‬
‫דהא קיימא לן דלא בטלה‬
‫טומאה‬
‫במחשבה‪ ,‬אמאי‬
‫מטהרי‪ .‬דתנן בפרק כ״ה‬
‫בכלים כל הכלים‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪(6‬‬
‫ג(‬
‫עוקצי!‬
‫פ״א‬
‫מ״ה‪,‬‬
‫ס״א ל׳׳ג‪ ,‬ג( ]שס[‪,‬‬
‫י( ]צ״ל אלעזר[‪ ,‬ה( ]צ״ל‬
‫אלעזי[‪ ,‬ו( יגמות סל‪] .‬ושם‬
‫אי׳ אמר ר׳ יצחק[‪] (t ,‬צ״ל‬
‫אלעור[‪ ,‬ח()לקמן טו‪ .‬לו‪,[.‬‬
‫נו( ולקמן יז‪ ,1:‬י( לקמן יו‪,:‬‬
‫נ( ‪1‬צ״ל משחישכ[‪ ,‬ל( ]צ״צ‬
‫יצחק לה׳[‪ (0 ,‬נעי׳ רש״י‬
‫תענית כה‪ .‬ל״ה מסא[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גפרא בשינוי מעשה‬
‫שהמעשה מ ב ט ל מיל‬
‫מחשבה‬
‫ומיל‬
‫מעשה‬
‫ומחשבה אינה מבטלת‬
‫לא מיל מעשה‪) :‬ב( רש׳׳•‬
‫ל״ה שהמעשה מנטל‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫י ו ר ד י ן לידי טומאתן‪.‬‬
‫לילי תורח טומאה ישבח‬
‫נמ‪ .::‬במחשבה‪ .‬מאחר‬
‫שחישב עליו שיטחנו כמוס‬
‫שהוא עכשיו ולא יוסיף‬
‫חיקו! אחר‪ ,‬הוא גמר‬
‫מלאכחן ומקבל טומאה‬
‫נשם נב‪ >:‬כגון עור מתוקן‬
‫סתמו למנעלים עומל ואינו‬
‫מקבל טומאה על שיעשו‬
‫עליו‬
‫חישב‬
‫המנעלים‪,‬‬
‫לעשותו שלחן‪ ,‬לאיני חסר‬
‫שוס מלאכה‪ ,‬להשחא מיל‬
‫ראוי לשלחן‪ ,‬מקבל טימאה‬
‫מיל !מנחות סט‪ !.‬וכגון‬
‫גולמי כלים‪ ,‬לאמר בהכל‬
‫שוחטי! )חולין כה‪ (.‬כל‬
‫שעתיל לשוף לשנן ולגרר‪,‬‬
‫ואמר החס לאכחי חסרי!‬
‫מלאכה הוא וטהיריס‪ ,‬יאס‬
‫חישנ עליה שלא לשוף ושלא‬
‫לשנן‪ ,‬הניאחו מחשנה‬
‫גמר מלאכה‬
‫זו לילי‬
‫מכאן ולהבא !קדושי! נט‪.!.‬‬
‫ואין עולין מטומאתן‪.‬‬
‫ממורת טומאה שירלה לה!‬
‫ואע״פ שעליי! לא נטמאו‪,‬‬
‫משנמלך עליה! אי! עולי!‬
‫מלקבל טומאה ושבת נח‪.!::‬‬
‫אלא בשינוי מעשה‪.‬‬
‫שיעשה בה מעשה לקלקלם‪,‬‬
‫שישברס או ינקבס‪ ,‬יכ!‬
‫על שלא קבלו טומאה‬
‫אין עולי! ממירת קבלח‬
‫טומאה שירלה במחשבה זי‬
‫אלא בשינוי מעשה‪ ,‬על‬
‫שיחחיל לשוף לשבץ ולגרר‬
‫יקדושיו נט‪ >.‬מאחר שחישב‬
‫על העיר לעשות שטיח‪,‬‬
‫ירד לילי טימאה‪ ,‬ואס‬
‫חזר וחישב עליי לרציעוח‬
‫וסנדלים לא בטל מתירת‬
‫כלי ולא טהר בכך על‬
‫שיתן בו איזמל‪ ,‬להוי שינוי‬
‫מעשה !שבת נב‪ .!:‬מעשה‬
‫מעשה‬
‫מיד‬
‫מוציא‬
‫ו מ י ד מחשבה‪ .‬החחיל‬
‫לשוף ביטל מהם תורת גמר‬
‫מלאנה לשס נלי נין שירל‬
‫להו ע״י מעשה שהחליק!‬
‫יגילה לעתו שאי! מחיסרי!‬
‫עול חיקו! ני! שילל להי‬
‫ע״י מחשנה !‪:‬קדושי] נט־>‪.‬‬
‫מחשבה אינה מוציאה‪.‬‬
‫חישנ עליה! לשיף לשנן‬
‫אחר שחישנ עליהן שלא‬
‫לשוף שלא לשנן אין יוצאי!‬
‫מילי ממשנתן הראשונה‬
‫!שמי‪ .‬כעתר‪ .‬פל״א נלע״ז‬
‫! י ב מ ו ת סד‪ .‬ו ע י ״ ש ב ה ג ה ו ת‬
‫הב״ח‪.:‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצורו‬
‫יד‪.‬‬
‫יורדין לידי טומאה במחשבה‪ .‬׳(מי שחשב עליו שזה יהא גמר מלאכמן כגון שעיבלו לררגש או ללולבקי כיון שעיברו מקבל טומאה ואלמלי‬
‫עיבלו לרצועומ וסנללין אין מקבלים טומאה על שיגמרו למלאכמ הסנללין‪ :‬ואין טולים מטומאסן‪ .‬ממחשבת תורת קבלת טומאה אין‬
‫עולין במחשבה כגון עיבלו לשלחן וללרגש וחישב עליו לרצועות וסנללין אין מחשבמו מבטלמן מתורת קבלת טומאה‪ :‬אלא גשיטי‬
‫מטשה‪ .‬על שימן בו איזמל‪< :‬׳( מטשה מבטל מידי מטשה‪ .‬אפילו עשה בו מעשה מוטח מתחילה לשלחן כגון שקיצצו סביבותיו ליפומו‬
‫כיון שנתן איזמל בו לחמבי לסנללין‬
‫מבטל מעשה ראשון וכל שכן שמוציא‬
‫כל ידות האוכלין שכםםן כגורן‬
‫יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין‬
‫מידי מחשבה שלא היה בה מעשה‪:‬‬
‫פ״ק‬
‫טהורות‪ .‬משנה היא‬
‫מטומאתן אלא בשינוי מעשה <א> מעשה‬
‫וכי הימא הני מילי‪ .‬דלא מבטלין‬
‫לעוקצין ) מ ״ ה ( ‪ :‬בעתר‪ .‬בפרק‬
‫מוציא מיד מעשח ומיד מחשבה מהשבה‬
‫בחריימא לקמיימא בכלים דחשיבי‬
‫הבא על יבמתו )יבמוח ד ף סד‪ (.‬פי׳‬
‫אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד‬
‫ומשיצא עליו שם כלי במחשבה אינה‬
‫בקונטרס עמר פל״א בלע״ז ולא ימכן‬
‫מהשבה וכי תימא הני מילי כלים דחשיבי‬
‫נוחה להפקיע שמה‪ :‬שבססן‪ .‬לקמיה‬
‫לבלא ידומ נמי יכול להפך בה את‬
‫אבל ידות דלצורך אכילה נינהו במהשבה‬
‫מפרש מאי היא‪ :‬טהורוס‪ .‬דגלי‬
‫המבואה והיא נקראמ רחמ שמטהרין‬
‫דעחיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו‬
‫נעשח ובמחשבה םלקא והתנןא( א כל ידות‬
‫בה אמ המבואה מ ן ה מ ו ז שלה‬
‫מלקבל טומאה הידות האלה עוד ולא‬
‫נ‬
‫כלכתיב )ישעיה ל( אשר זורה ברתת‬
‫האוכלין שבםםן בגורן טחורות י)ור׳ יוסי‬
‫הביאה טומאה על האוכל עד שיגיע‬
‫ובמזרה וכאן פירש פורק׳׳א וכן עיקר״(‪:‬‬
‫מטמא( בשלמא למאן דאמר בססן התיר‬
‫טומאה באוכל עצמו‪ :‬ור׳ יוסי מטמא‪.‬‬
‫אי‬
‫אגודן שפיר אלא למאן דאמר מאי בםםן‬
‫טעמא מפרש לקמן‪ :‬בשלמא למאן‬
‫בםםן ממש מאי איכא למימר הכא נמי שבםםן ממש אי הכי מאי טעמייהו‬
‫דאמר‪ .‬האי בססן היינו שהתיר‬
‫דאהרים דאמור כרבי יוסי דתנן ״רבי יוסי מטמא האי מאי בשלמא התם‬
‫אגדן של עומרין לשון מתבוססת‬
‫טעמא דרבי יוסי חזיא לכדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן להיש‬
‫בדמיך )יחזקאל ט ‪ 0‬מתגוללת כלומר‬
‫טון שהתיר אגלן השבלין ממגוללין‬
‫הואיל וראויות להופכן בעתר אלא הכא למאי חזיא חזיא לכי סתר למנקט להו‬
‫בגורן לפי שנוחין להתפזר‪ .‬או לשון‬
‫בגילייהו גופא כל ידות האוכלין שבםםן בגורן טהורות ורבי יוסי מטמא‬
‫כנה למתרגמינן ואת כנו וית בסיסיה‬
‫מאי בםםן רבי יוחנן אמר בססן ממש ר׳ ״)אליעזר( אומר התיר אגדן בשלמא‬
‫)שמוח ל( כלומר הכנו ללשן‪ :‬שפיר‪.‬‬
‫לרבי ה>)אליעזר( דאמר בםםן תתיר אגדן חיינו דמטמא רבי יוסי אלא לרבי‬
‫לא קשיא לך לאליביה מצימ למימר‬
‫יוחנן דאמר בססן ממש אמאי מטמא רבי יוסי א״ר שמעון בן לקיש הואיל‬
‫לקיימי רבנן כוותיה טון שהתיר אגלן‬
‫וראויות להופכן בעתר י׳א״ר ״)אליעזר( למה נמשלה תפלתן של צדיקים‬
‫ללא הוי אלא כמחשבה בעלמא לגלי‬
‫כעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף‬
‫לעחיה ללא ניחא ליה בילות שלהן‬
‫שאין הילות רארות לשבלין אלא כלי‬
‫תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב״ה ממרת אכזריות למדת רהמנות‪:‬‬
‫לאוגלן בהס והאי מוכח ללא בעי‬
‫מתני' ח>מםככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר נ אוסר ט ( נתן עליה נסר‬
‫לאוגדן‪ :‬אלא למאן דאמר בססן ממש‪.‬‬
‫שהוא רחב ארבעח טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תהתיו‪ :‬גמ׳ אמר רב‬
‫שלשן לילות ברגלי בהמה או במקבת‬
‫ג‬
‫מהלוקת בנםרין שיש בהן ארבעה דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי‬
‫כמו בשמך כבוס קמינו )חהליס מ ד (‬
‫יהודה לית ליה גזרת תקרה אבל בנסרין שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה‬
‫בוססו את חלקמי )ירמיה י‪ (3‬והכא‬
‫ושמואל אמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל‬
‫לאיכא מעשה רבה הוא לאמר לקא‬
‫פםולח אין בחן ארבעח ואפי׳ פחות משלשה הא קנים בעלמא נינהו א״ר פפא‬
‫מטהרי רבנן אבל במחשבה לא אמר‪:‬‬
‫מאי איכא למימר‪ .‬אי בקוצר לאטלה‬
‫הכי קאמר יש בהן ארבעה דברי חכל פםולח פחות משלשה דברי הכל כשרה‬
‫מוקמת לה לההיא ללעיל מאי טעמא‬
‫מ׳׳ט קנים בעלמא נינהו כי פליגי משלשה עד ארבעה מר סבר כיון דליתנהו‬
‫לרבנן‪ :‬הכא נמי‪ .‬פלוגמא לאחרים‬
‫שיעור מקום לא גזרינן ומר םבר כיון דנפקי להו מתורת לבוד גזרינן תנן נתן‬
‫ורבנן כשבססן ממש כשנמלך לסיכוך‪:‬‬
‫עליח נסר שחוא רחב ארבעח טפחים כשרח ובלבד שלא יישן תחתיו בשלמא‬
‫האי מאי‪ .‬בשלמא גבי פלוגתא רר׳‬
‫לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעח מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי חכל‬
‫יוסי לקא מיירי בגורן איכא למימר‬
‫פםולה משום הכי לא יישן תחתיו אלא לרב דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת‬
‫טעמא לרבי יוסי לאע״ג לבססן חזו‬
‫אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה לר׳ יהודה אמאי לא יישן תהתיו מי‬
‫למיהוי ילוח וניחא ליה שיהו מחוברומ‬
‫באוכל כמו שהן‪ .‬כוססות מרציא״ה‬
‫סברת דברי הכל היא סיפא אתאן לרבי מאיר תא שמע י׳שני סדינין מצטרפין‬
‫בלע״ז‪ :‬הואיל וראויות להפך‪ .‬ראשי‬
‫שני‬
‫השבלים‪ :‬בטתר‪ .‬על ילי הילות‪ .‬עמר פורק״א‪ .‬ואלמלא הילוח אין נוחין להפכן בה לממוך שהם קצרים יוצאין מבין ב׳ עוקציה של‬
‫עמר ונשמטין ממנה והוא כשבססן תחלתן לא לבטלן נתכוון אלא לרככן‪ :‬אלא הלא‪ .‬דבעי להו לסכך‪ :‬למאי חזי‪ .‬ילות אוכלים‬
‫משבססן ואינן אגודות בהן‪ :‬בגילייהו‪ .‬בקשין שלהם יאחזום וינטלו ראשי השבלים עמהס‪ :‬משום הפי מטמא רבי יוסי• לקסבר‬
‫מעשה זוטא לא בטלה תורת ידומ מינייהו‪ .‬שאלתי את מ ו ד מגופה דמשנה דמייתי אגב גררא בשמעמין מי שייך למיתני גופא כדגר׳‬
‫במימרות האמוראים ואמר לי רבי משוס דהך משנה מן הטהרומ שאין מהס שוס גמרא בעולם ולא מפורשת כשאר המשניות לפיכך‬
‫נוהג הש״ס לומר גופא כדי לפרש‪ :‬למה נמשלה כוי‪ .‬אגב דאמר הואיל ורארות להפך כעמר נקט נמי הא מלתא למה נמשלה כו׳‬
‫דכתיב ויעתר ל()אל ה׳( <‪3‬ראשיח כה> ויעמר לו )שס>‪ :‬מתני" מסככין בנסרים‪ .‬בגמרא מפרש סלוגתייהו‪ :‬נתן טליה נסר שהוא‬
‫רחב ארבטה‪ .‬בגמרא מפרש מאן קתני לה‪ :‬ובלבד שלא יישן תחהיו‪ .‬מסר רחב ד׳ סכך פסול הוא כדאמר בגמרא לרב אליבא דר׳‬
‫מאיר ולשמואל לדברי הכל וסוכה כשרה וכגון דיהביה אצל הדופן לסכך פסול אינו פוסל מן הצל אלא בל׳ אמות לאמרינן דופן עקומה‪:‬‬
‫גמ׳ מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבטה‪ .‬שרוב תקרות הבית עשרות מהן‪ :‬ר' מאיר‪ .‬דפסיל אית ליה גזרת מקרה אי מכשרמ בהו‬
‫אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורות בימי אף היא בנסרים מקורה וההוא ולאי פסול לסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל‬
‫ימות השנה‪ :‬אבל בנסרים שאין בהם די‪ .‬שאין רוב תקרות עשויות מהן‪ :‬דברי הכל כשרה‪ .‬ללא למי לתקרה ללגזור בהו‪ :‬כשאין בהן ד׳‬
‫מחלוקת‪ .‬בההוא מכשר ר׳ יהולה משוס לאין רוב תקרות עשויות מהן לא גזרינן בהו ור׳ מאיר חייש למיעוט שיש מיעוט העושין תקרה מהן‪:‬‬
‫אין בהן ארבטה‪ .‬קפסיל ר׳ מאיר‪ :‬אפילו גפחוחות משלש‪ .‬בתמיה‪ :‬הא קנים בטלמא נינהו‪ .‬וא״כ במאי מכשר‪ :‬א״ר פפא הכי קאמר‪.‬‬
‫שמואל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה כוי‪ :‬שיטור מקום‪ .‬דאין רשות בפחות מארבעה‪ :‬לא גזרינן‪ .‬משום תקרה דלא משיבי לעשופ‬
‫מקרה מהן‪ :‬כיון דנפקי מתורת לבוד‪ .‬שאס היה אויר במקום אחד מהס לא מצי למימר לבוד משיבי להיות דומות לתקרה וגזרי׳‪ :‬חנן נתן‬
‫טליה נסר כוי‪ .‬קא סלקא דעמיה דברי הכל היא וכשרה וכגון שנמנו מן הצד דאמרינן דופן עקומה ולא חשיב סכך למיפסלה‪ :‬שני‬
‫סדיגין מצטרפין‪ .‬לארבעה טפחים לפסול בסוכה משוס סכך פסול שסיכך בדבר המקבל טומאה וסכך פסול באמצע פוסל בארבעה‪:‬‬
‫צג‬
‫א מיי׳ פ׳׳ה מהל׳‬
‫טומאמ אוכלין הלכה‬
‫ח‪:‬‬
‫צ ג ב ג מיי׳ ס״ה מהל׳‬
‫תוכה הלכה ז סמג‬
‫עשי) פח טוש׳׳ע א״מ סימן‬
‫תרכט סעיף יח‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫מדציא״ה )מציידי׳׳ש(‪.‬‬
‫מובס‪ ,‬מוכה‪.‬‬
‫פורק׳־א‪ .‬קלשון‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫טומאתן‬
‫ליהי‬
‫יורדין‬
‫כמחשבה ואין עולין מידי‬
‫בשינוי‬
‫אלא‬
‫טומאתן‬
‫מעשה‪ ,‬מעשה מבטל מיד‬
‫ומיד מחשבה‪,‬‬
‫מעשה‬
‫מחשבה אינה מבטלת‬
‫לא מיד מעשה ולא‬
‫מיד מחשבה‪ .‬פי׳ עור‬
‫היה‪ ,‬חישב עליו להיות‬
‫קטבליא‪ ,‬במחשבתו נעשה‬
‫בו‬
‫נגעה‬
‫ואם‬
‫כלי‬
‫טומאה נטמא‪ ,‬אבל אם‬
‫היתה קטבליא וחישב‬
‫לעשות עור‪ ,‬אינה יוצאה‬
‫מתורת כלי במהשבה‬
‫עד שיעשה בה מעשה‪.‬‬
‫כדתנן שלחן שנטלה אחת‬
‫מרגליו טהורה כוי‪ .‬איזהו‬
‫פירושו כל היורדין לידי‬
‫טומאה במחשבה‪ ,‬אין‬
‫עולין מידי טומאה אלא‬
‫בשינוי מעשה‪ .‬וכי תימא‬
‫ידות האוכלין במחשבה‬
‫סגיא להו‪ ,‬והתנן בפרק‬
‫ראשון בעוקצין כל ידות‬
‫האוכלין שבססן בגוק‬
‫טהורין‪ ,‬כלומר הכניסן‬
‫לאוכלין ונמלך עליהן‬
‫בגורן טהורין‪ ,‬ור׳ יוסי‬
‫מטמא‪ .‬פסיגא של אשכול‬
‫שריקנה טהורה‪ ,‬שייר בה‬
‫גריגיר אחד טמאה‪ .‬פי׳‬
‫בססן פססן‪ ,‬כדגרסי׳ בע״ז‬
‫כיצד מבטלה‪ ,‬קטע ראש‬
‫אזנה‪ ,‬פסה‪ ,‬והוא כמו‬
‫חתכה‪ .‬ואמרינן בשלמא‬
‫לר׳ אלעזר דאמר להתיר‬
‫איגודן‪ ,‬הנה במחשבה‬
‫אליבא‬
‫טהורות‬
‫נתנן‬
‫דרבנן‪ ,‬שפיר‪ ,‬אלא לר׳‬
‫יוחנן דאמר בססן ממש‪,‬‬
‫כלומר אין מסתלקת תורת‬
‫טומאה מהן אלא בשינוי‬
‫טעמיהו‬
‫מאי‬
‫מעשה‪,‬‬
‫הכא‬
‫דמטהרי‬
‫דרבנן‬
‫במהשבה בלבד‪ .‬ושנינן‬
‫הכא נמי רבנן דאמרי• אם‬
‫פסולת מרובה על האוכלק‬
‫טהורה‪ ,‬שפםסן ממש‬
‫דהוא מעשה‪ .‬ואקשינן‬
‫אי הכי מאי טעמייהו‬
‫דאחרים דפםלי‪ ,‬הא עבד‬
‫בהו מעשה ובטלינהו‪.‬‬
‫ושנינן אחרים כר׳ יוסי‬
‫סבירא להו‪ ,‬דאף על‬
‫גב דעבד בהו מעשה‬
‫סבר הואיל וראוי להפכן‬
‫בעתר‪ ,‬לא בטלה ]תורתן‬
‫ידות מינייהו‪ ,‬אחרים נמי‬
‫סברי כיון דלכי סתר‬
‫לה לסכך תזו למנקט‬
‫להו מגיליהו‪ ,‬לא בטלי‪.‬‬
‫תרגום לקושש קש לגבבא‬
‫גילי‪ .‬למה גמשלה תפלת‬
‫צדיקים כעתר‪ ,‬שנאמר‬
‫ויעתר יצחק לה׳ ]וגוי[‪.‬‬
‫מ ת נ י ׳ מסכככין בנסרים‬
‫דברי ר׳ יהודה ד׳ מאיר‬
‫אוסר‪ .‬אמר רב בנסרין‬
‫שיש בהן ד׳ טפחים‬
‫מחלוקת‪ ,‬ר׳ מאיר גזר הני משום תקרה‪ ,‬סבר מאן דחזי דמכשרינן בנסרים שיש בהן ד׳ טפתים אתי לאכשורי תקרה‪ ,‬ור• יהודה לא גזר‪ .‬ושמואל אמר בשיש בהן ג׳ טפחים מתלוקת‪ ,‬ר׳ יהודה סבר כיון דלית בהו ד׳‬
‫טפחים דאינון מקום לא גזרינן‪ ,‬ור׳ מאיר סבר כיון דנפקי משלשה דהוא לבוד גזרינן‪ .‬ואקשינן עליה דרב ממתני׳‪ ,‬דתנן נתן עליה נסר שרחב ד׳ טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו‪ .‬קס׳׳ד מתני׳ דברי הכל היא‪ ,‬קשיא‬
‫לרב דאמר בשיש בהן ד׳ טפחים ר׳ יהודה מכשיר אי הכי לר׳ יהודה אמאי לא יישן תחתיו‪ ,‬לאו מכלל דסבר ר׳ יהודה דנסר פסול הוא‪ .‬ומשני רב‪ ,‬הא מתני׳ לאו דברי ר׳ יהודה היא אלא ר׳ מאיר היא דאית ליה גזרת‬
‫תקרה‪ ,‬ורבי יהודה פליג ואמר כשרה ויישן תחתיו‪ .‬תא שמע שני סדינין מצטרפין‬
‫א( נראה לזהו נתנ לפירוש על סיפא למתני׳ למחשנה אינה מוציאה אפילו מידי מתשנה דהיינו כל היורלין ונוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צד‬
‫א מיי׳ ס״ה מהל׳‬
‫סונה הל׳ ז טוש׳׳ע‬
‫א״ה סי׳ תרפט סעיף יח‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ושני נסרים אין מצטדפין‪,‬‬
‫ר׳ מאיר אמר נסרין‬
‫כסדינין‪ .‬ואקשינן אליבי׳‬
‫דרב‪ ,‬אם אלו הנסרין בכל‬
‫אחד יש בו ד׳ טפחים‬
‫למה צריכין צירוף‪ ,‬ד׳‬
‫טפהים ויותר מד׳ דינם‬
‫אחד‪ ,‬צירוף למה לי אף‬
‫על גב דלא מצטרפי‬
‫פסולין הן‪ .‬ומשני רב‬
‫לעולם דאית בהן בכל‬
‫אחד ]ד׳ טפחים‪ ,‬והאי[‬
‫דקתני מצטרפין ש]יש בין‬
‫כולם ד׳ אמות שהם[‬
‫פוםלין אסוכה כדבעינן‬
‫למימר ]סכך פסול[ פוסל‬
‫מן הצד בד׳ אמות‪ ,‬כדתנן‬
‫בית שנפחת וסיכך על‬
‫גביו כר‪ .‬תניא כרב סיככה‬
‫בנסרין של ארז שאין‬
‫בהן ד׳ טפחים כשרה‪,‬‬
‫יש בהן ד׳ טפחים‪ ,‬ר׳‬
‫מאיר פוסל ור• יהודה‬
‫מכשיר‪ .‬תניא כשמואל‬
‫סיככה בנסרין שיש בהן‬
‫ד׳ טפחים פסולה‪ ,‬ושאין‬
‫בהן ד׳ טפחים‪ ,‬ר׳ מאיר‬
‫פוסל ור׳ יהודה מכשיר‪.‬‬
‫והלכה כרבי יהודה‪.‬ומודה‬
‫ר׳ מאיר שאס יש בין נסר‬
‫לנסר כמלא נסר שמניח‬
‫פסל ביניהם כוי‪ .‬ואע״ג‬
‫דקיימא לן רב ושמואל‬
‫הלכתא כרב באיסורי‪ ,‬והא‬
‫איסורי היא‪ ,‬אלא כיון‬
‫דחזינן רבנן בתראי דשקלי‬
‫וטרי בהני נסרין דאית‬
‫בהו ארבעה טפהיס אם‬
‫הפכן בצדיהן וסיכך בהן‬
‫פסולה או כשרה‪ ,‬ופשט‬
‫בה נמי רב נחמן פסולה‬
‫ואוקימנא נעשו כשפודין‬
‫של מתכת‪ ,‬שמעינן מיניה‬
‫מדפליגי בהפכן על צדיהן‬
‫מכלל שאם סיכך בהן‬
‫)כרבנן( ]כדרכן[ דברי הכל‬
‫פסולה‪ .‬וסוגיא דשמעתא‬
‫לפסילותא ריהטא‪ .‬והא‬
‫נמי דתניא ושאינה מחוקת‬
‫ראשו ורובו ושולהנו‪ ,‬או‬
‫ש נ פ ‪ p‬בו כדי שיזדקר‬
‫הגדי בבת ]אחת[‪ ,‬או‬
‫שנתן עליה נסר שרחב‬
‫ד׳ טפתים אף על פי‬
‫שלא הכניס לתוכה אלא‬
‫ג• פסולה‪ .‬ואוקימנא כגון‬
‫)דאית בה כפי( ןדאותבה‬
‫בפי[ הסוכה‪ ,‬והכניס מן‬
‫הנסר שלשה בסוכה וטפח‬
‫חוץ לסוכה‪ ,‬דהויא ליה‬
‫האי טפח פסל היוצא מן‬
‫הסוכה‪ ,‬וסבר האי תנא‬
‫פסל היוצא מן הסוכה‬
‫נייק כסוכה‪.‬‬
‫ד‪:‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫סוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫שני נסרים אין מצנורפין‪ .‬לפוסלה לאפילו כולה מסוככת בהן כשרה‬
‫אי דאית בהו ארבעה למה להו לאצטדופי‪ .‬לההוא לישנא דאמר רב‬
‫ור׳ יהולה היא‪ :‬כשלמא לשמואל כוי‪ .‬מקמא להך פלוגתא נמי בשאין‬
‫לקמן דבאמצע פוסל בארבעה פ ד ך דלאידך לישנא דאמר‬
‫בהן ל׳ וקאמר רבי יהולה שני נסרים של שלשה טפמים ואע״ג לנפיק‬
‫דאפילו באמצע אינו פוסל אלא בארבע אמומ לא קשיא מ י ד ‪:‬‬
‫מתורת לבול אין מצטרפין לפוסלה שאף כולה מסכטן בהן ורבי מאיר‬
‫מצטרפיץ לארבע אמות‪ .‬ולרבי יהולה אין מצטרפין ראפילו‬
‫אומר נסריס מצטרפין לארבעה אם‬
‫בהן‬
‫כולה‬
‫מכוסה‬
‫באמצע סוכה הן לפוסלה‪ :‬למה לי‬
‫שאם‬
‫מאיר‬
‫רבי‬
‫כשרה‪ :‬ומודה‬
‫שני נסרין אין מצטרפין ר׳ מאיר אומר אף‬
‫לאצטרופי‪ .‬רקא אמר ר״מ נסריס‬
‫יש בין נסר לנסר כמלא נסר‪ .‬אנסר‬
‫נסרין כסדינין בשלמא לשמואל דאמר‬
‫כסלינין ומצטרפין חרא מינייהו פסלה‬
‫שיש בו ארבעה נמי קאי כלמוכח‬
‫בשאין בהן ארבעה מהלוקת אבל יש בהן‬
‫לה‪ :‬קנים בעלמא גינהו‪ .‬להא אמר רב אין‬
‫לקמן לפדך מינה לשמואל לאמר‬
‫ארבעה דברי הכל פסולה מאי מצטרפין‬
‫בהן ארבעה לבד הכל כשרה‪ :‬לד׳‬
‫סכך פסול באמצע פוסל בארבעה‬
‫מצטרפין לארבעה אלא לרב דאמר בשיש‬
‫אמות מן הצד‪ .‬למן הצל אין סכך פסול‬
‫והכי נמי הוה מצי למימני ומולה רבי‬
‫פוסל אלא בד״א דבבציר מהד גמיד‬
‫בהן ארבעה מהלוקת אבל אין בהן ארבעה‬
‫יהולה והא רנקט רבי מאיר רבומא‬
‫לופן עקומה וקאמר רבי יהודה שני‬
‫היא כלפירש בקונטרס לאפילו רבי‬
‫דברי הכל כשרה ה״ד אי דאית בהו ארבעה‬
‫נסרים של ארבעה ארבעה וכן סילר‬
‫מאיר למחמיר מולה בהא ועול משום‬
‫למה להו לאיצטרופי אי דלית בהו ארבעה‬
‫והולך על ל״א אין מצטרפין שאף כולה‬
‫לעיקר ומולה אאין בהן ארבעה‬
‫אמאי והא קנים בעלמא נינהו לעולם דאית‬
‫ראוי לסכך בהן ללימ ליה גזרח חקרה‪:‬‬
‫לאיפליגו בהו קאי ולוקא נקט בין‬
‫בהו ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין לארבע‬
‫כשעת הסכנה‪ .‬שגזרו העובלי כוכבים‬
‫נסר לנסר כמלא נסר לאי איכא פחות‬
‫אמות מן הצד לישנא אהרינא בשלמא‬
‫גזרה״( על המצות‪ :‬והביאנו נסרים‪ .‬שאין‬
‫אע״פ שסכך פסול בפחות מל׳ ישנים‬
‫לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת‬
‫הנכרים מכירין שתהא לשם סוכה‪:‬‬
‫חחמיו היכא למקום הפסול מרובה‬
‫ומודה ר׳ מאיר‪ .‬בין שיש בהן ארבעה‬
‫אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פםולה‬
‫גרע ומיהו בנסר ארבעה למאי למוקי‬
‫בין שאין בהן ארבעה‪ :‬שאם יש בין‬
‫לה לשמואל לקמן בסוכה בת ח׳ אמומ‬
‫מאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן‬
‫נסר לנסר כוי‪ .‬ולקמן )דף יח‪ (.‬מוקי‬
‫מצומצמומ לכי יהיב נסר ופסל על‬
‫הצד אלא לרב בשלמא לר׳ מאיר מאי‬
‫לה בסוכה בת שמונה אמות מצומצמות‬
‫אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומחחיל‬
‫מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצד‬
‫דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי‬
‫מצלה השני ונותן חחלה נסר ואחר כך‬
‫אלא לר׳ יהודה דאמר אפי׳ יש בהן ארבעה‬
‫גיסא וחוזר ומחחיל מצדה השני ונומן‬
‫פסל להוו להו שני פסלים באמצע‬
‫כשרה מאי אין מצטרפין קנים בעלמא נינהו‬
‫נסר מחלה ואח״כ פסל כמו כן עד‬
‫לאיכא בהו הכשר סוכה בשאר‬
‫איידי דקאמר ר׳ מאיר מצטרפין אמר רבי‬
‫אמצעה הוו להו שני פסלים באמצע‬
‫הפסלים לא נפקא מינה מילי בין‬
‫והן של שמונה טפחים ואיכא הכשר‬
‫יהודה אין מצטרפין תניא כוותיה דרב תניא‬
‫כמלא נסר לפחומ ממלא נסר לאי‬
‫סוכה ונסרים שבה לא פסלי לה‬
‫משוס הכשר סוכה שבאמצע אפילו כל‬
‫כוותיה דשמואל תניא כוותיה דרב א(םככה‬
‫דאמדנן דופן עקומה עד הפסלים‬
‫השאר מכוסה בנסדם על הלופן‬
‫בנסרים של ארז שאין בהן ארבעה דברי‬
‫האמצעיים‪ :‬פסל‪ .‬פסולת גורן ויקב‬
‫אמדנן לוסן עקומה ואי משוס להכשיר‬
‫הכל כשרה יש בהן ארבעה רבי מאיר‬
‫דהוא סכך כשר‪ .‬והט נמי מצי למימני‬
‫שאר הפסלין שבין נסר לנסר הוו להו‬
‫פוסל ורבי יהודה מכשיר א״ר יהודה מעשה‬
‫ומודה רבי יהודה בהנך דאימ בהו‬
‫כבאמצעה ראמר שמואל באמצע‬
‫בשעת הסכנה שהביאנו נםרים שהיו בהן‬
‫ארבעה דפוסלין שאם יש בין נסר‬
‫בארבעה א״כ אינו מועיל וזהו כללו‬
‫ארבעה וםיככנו על גבי מרפסת וישבנו‬
‫לנסר כר והאי מקט רבי מאיר‬
‫של לבר לנסר ופסל כמלא נסר‬
‫רבותא היא דאפי׳ רבי מאיר דמחמיר‬
‫תהתיהן אמרו לו נ ( משם ראיה אין שעת‬
‫בנסדס פחוסים מארבעה אפילו כל‬
‫מודה בהא‪ :‬ומודה רבי יהודה‪.‬‬
‫הסוכה עשרה כן כשרה אפילו מחמ‬
‫הסכנה ראיה תניא כוותיה דשמואל ״סככה‬
‫דאף על גב דאיהו מיקל בשאין בהם‬
‫הנסדס ואפילו לרבי מאיר להא ליכא‬
‫בנסרים של ארז שיש בהן ארבעה דברי‬
‫ארבעה מולה הוא בנסר אמד ובו‬
‫ארבעה במקום אחל וכי ססיל להו ר׳‬
‫הכל פסולה אין בהן ארבעה ר׳ מאיר פוסל‬
‫ארבעה שאם נתנו בסוכה מן הצל‬
‫מאיר היכא לאיכא מרמי נסדס‬
‫ורבי יהודה מכשיר ומודה רבי מאיר שאם‬
‫שאע״פ שהיא כשרה מן הצל על ירי‬
‫הנסדם‬
‫שני‬
‫בהללי למצטרפין‬
‫יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניה ייפסל‬
‫לופן עקומה לא יישן חחתיו‪ :‬הפכן‬
‫לארבעה אי נמי היכא לליכא בין נסר‬
‫ביניהם וכשרה ומודה רבי יהודה שאם‬
‫על צידיהן‪ .‬נסרים שיש בהם ארבעה‬
‫לנסר כמלא נסר ללא הר מחצה על‬
‫שסיכך בהן ולא הטיל רחבן על‬
‫נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים‬
‫מחצה והיכא מסרים רחבים ארבעה‬
‫הסוכה אלא השטבן על צידן שהוא‬
‫ויש בין נסר לנסר כמלא נסר לרב‬
‫כשרח ואין ישנים תחתיו וחישן תחתיו לא‬
‫פחות מג׳‪ :‬פסולה‪ .‬כדמפרש לקמן‬
‫לאמר לקמן בין מן האמצע בין מן‬
‫יצא ידי הובתו אתמר הפכן על צידיהן רב‬
‫דטון דיש שם פסול עליהן נעשו‬
‫הצל אינו פיסל אלא בל׳ אמומ‬
‫חונא א אמר פסולח ורב חםדא ורבה בר רב‬
‫כשפודין של מחכח הפסולין לסכך בכל‬
‫מימוקמא הך בדיפא לעבילא כולה‬
‫הונא אמרי כשרה איקלע רב נחמן לםורא‬
‫ענין שהופק‪ :‬כשרה‪ .‬דטעמא משום‬
‫הט וכשרה תפמ הפסל ולא פפמ‬
‫עול לגביח רב חסדא ורבה בר רב הונא‬
‫גזירת תקרה וט האי גוונא לא עבדי‬
‫הנסר ולשמואל מימוקמא כששני‬
‫אמרי ליה חפכן על צידיחן מחו אמר לחו‬
‫אינשי תקרה‪ :‬עול לגביה רב חסדא‬
‫הפסלים באמצע וליכא ארבע אמומ‬
‫ורבה‪ .‬לשאול אולי יאמר כדבדהם‪:‬‬
‫פסולה נעשו כשפודין של מתכת אמר‬
‫על הלופן וכולה פסולה אף מחמ‬
‫ושאינה מחזקס כדי ראשו ורובו‬
‫הפסלים חוץ ממחמ שני הפסלים‬
‫להו רב הונא לא אמרי לכו אמרי ה( כוותי‬
‫ושולחנו גרסינן‪ .‬ול״ג אלא‪ :‬או שנפרצה‬
‫אמרו ליה ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן‬
‫שבאמצע לכשרה‪:‬‬
‫בה פרצה‪ .‬באחת הדפנות סמוך‬
‫מיניה אמר להו ומי ייבעיתו מינאי טעמא‬
‫הפכן על צידיהן‪ .‬אליבא לרב לא‬
‫לקרקע‪ :‬שיזדקר גדי‪ .‬דהיינו שלשה‬
‫ולא אמרי לכו לימא מסייע ליה אינה‬
‫פלוגמא‬
‫הך‬
‫מיתוקמא‬
‫טפחים‪ :‬בבס ראש‪ .‬בהליא ובריוח‪:‬‬
‫מחזקת כדי ראשו ורובו ושולהנו או שנפרצה‬
‫לאמוראי אלא כרבי מאיר ונרחבים‬
‫היכי דמי‪ .‬לרחב ארבעה ולא הכניס‬
‫ארבעה וקיימא לן בפרק מי שהוציאוהו‬
‫בה פרצה כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש או‬
‫בו אלא שלשה‪ :‬לאו שהפכן‪ .‬כולן על‬
‫)עימבין דף מו‪ (:‬ר׳ מאיר ורבי יהולה‬
‫צידיהן וסיככה כולה בהן‪ :‬דאנחה‪.‬‬
‫שנתן עליה נםר שהוא רהב ארבעה טפחים‬
‫הלכה כרבי יהולה אבל לשמואל‬
‫ונסר אחד דווקא קאמר‪ :‬אפומא‬
‫אע״פ שלא הכנים לתוכה אלא שלשה‬
‫מימוקמא שפיר ככולי עלמא וממוך‬
‫דמטללסא‪ .‬אצל רוח רביעי שאין שם‬
‫טפחים פסולה היכי דמיי ״)מאי( לאו כגון‬
‫כך נראה להלכה כשמואל אף על גב‬
‫דופן דלפקיה מיניה ע״י דופן עקומה‬
‫שהפכן על צידיחם לא חכא במאי עסקינן‬
‫לבעלמא הלכה כרב באיסורי ועול‬
‫דהא אין כאן דופן אלא פתח ואע״ג ללא‬
‫כגון דאנחח אפומא דמטללתא דעייל תלתא‬
‫לקמן פ׳ לולב הגזול )לף לו‪ (:‬לקאמר‬
‫עיילי׳ כולי׳ לחוך חלל דפנות הצדדים‬
‫לגיו ואפיק הד לבר דהוה ליה פםל חיוצא מן‬
‫רבי יהולה סוכה אינה נוהגמ אלא‬
‫פסול דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי‬
‫בארבעה מינין שבלולב ופריך מההיא‬
‫הםוכה וכל פסל היוצא מן הםוכה נידון כסוכה‪:‬‬
‫ט סוכה ראלי סכך כשר הוה מופר‬
‫בדיתא לתניא כוותיה לשמואל‬
‫לישן שם רוצא ידי סוכה דאמדנן‬
‫מתני׳‬
‫לקתני סיככה בנסרים של ארז ולא‬
‫לקמן )דף יט‪ (.‬פסל היוצא מן הסוכה כי האי גוונא נידון כסוכה‪:‬‬
‫מיימי מההיא למניא כוומיה לרב שמע מינה הא לשמואל עיקר‪:‬‬
‫רבי‬
‫ממני׳‬
‫א( לקמן ת‪ :‬לז״ ג( ]שנת‬
‫כט‪ :‬ושס נסמן[‪ ,‬ג( ]לקמן‬
‫ת‪ :‬לו‪ ,[.‬ד( ]עי׳ תוספות‬
‫לקמן‬
‫לו‪:‬‬
‫ל״ה‬
‫ר׳‬
‫יהודה[‪ ,‬ה( ]נס״א‪ :‬אמר[‪,‬‬
‫ו( ]מגילה נג‪ .‬נזיר יט‪.‬‬
‫סנהדרין י‪0 ,[:‬‬
‫]נרש״י‬
‫ליתא[‪ ,‬ח( נס״א‪ :‬שגזרו‬
‫גוייס שמל‪,‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫אין‬
‫נסרין‬
‫שני‬
‫מצטרפין‪ .‬לפוסלה משוס‬
‫גדרת מקרה‪ ,‬שאפילו כולה‬
‫מסוננת כנסריס כשרה‪ ,‬ר׳‬
‫יהולה קאמר לה לאית‬
‫ליה מסככין מסרים )לקמ‪1‬‬
‫י!‪ .!:‬אף נסרין כסדינין‪.‬‬
‫סכך‬
‫לשיעור‬
‫מצטרסין‬
‫פסול לפוסלה )שם(‪ .‬משם‬
‫ראיה‪ .‬נתמיה )לקמן בוז‪.1.‬‬
‫ומודה ר׳ מאיר‪ .‬ככל‬
‫אלו שהוא פוסל נהן‪,‬‬
‫ואשיש בהן ד׳ נמי קאי‬
‫)לקמן יז‪:‬ו‪.‬‬
‫ם וכה פרק ראשון ם וכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫טו‪.‬‬
‫רבי מאיר אומר נוטל אחת מכינתים אכל לא יפקפק‪ .‬שאין‬
‫א( ]לעיל יא‪ :‬וש״נ[‪ ,‬מתני׳ תקרה שאין טליה מטזיבה‪ .‬סתם מקרה בנסרים שיש‬
‫פקפוק מועיל לו ורבי מאיר לטעמיה לאמר אין מסכטן‬
‫כ( ]שבת מב‪ .‬קלה‪ .‬יבמות בהן ארבעה‪ :‬מטזיבה‪ .‬רצפת טיט ולומה לו במקרא בספר עזרא‬
‫כת‪ .‬ב״ק צד‪ ,[.‬ג( ]לעיל‬
‫בנסרים וע״י פסל שבינמים מימכשרא ולשמואל ראמר לקמן <לף י ז ‪0‬‬
‫יל‪ .‬וש״נ[‪ ,‬ד( ]לעיל י נ ‪) [ :‬נחמיה ‪ 0‬ויעזבו אח ירושלים על החומה מלאוה מתוכה עפר להמזיק‬
‫ה( ]מר סבר כטל תקרה החומה‪ :‬ר׳ יהודה אומר‪ .‬ב״ש וב״ה נחלקו בלבר‪ :‬ב״ש אומרים‪.‬‬
‫סכך פסול פוסל באמצע בארבעה מימוקמא כלפריש׳ לעיל דניהוו‬
‫לנ״ש כשנוטל אחת מבינתים אס בא לישב חחתיה לשם סובה‪:‬‬
‫שני פסלים באמצע ואין בו אלא שמנה‬
‫ולביח הלל או מפקפק או‬
‫נוטל אחח מבינתייס וא״ל מפקפק‪ .‬סותר ומנענע את כולן‬
‫אמומ לרופן עקומה אמרינן על‬
‫מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה ר׳ יהודה‬
‫ר״מ בין ב״ש בין נ״ה ואח״כ נוטל אחת מבינתיס ונותן‬
‫הכמלים ומפקינן להנך נסרים מן‬
‫אומר בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת‬
‫אי נוטל אחח מנינמייס‬
‫אין אי לא לא‪ .‬מהרש׳׳ל[‪ ,‬פסל במקומה ולקמן מפרש למה לי‬
‫הסוכה אי נמי ס״ל כרב לאמר לקמן‬
‫מבעתים ובית הלל אומרים *מפקפק או נוטל‬
‫ו( עירובי! טו‪ ,:‬ו( לעיל יב‪ ,.‬מרמי‪ :‬וב״ה אומרים מפקפק‪ .‬משום‬
‫סבך פסול בין מן הצל בין באמצע‬
‫אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת‬
‫מעשה ולא מן העשוי ואין צריך לתת‬
‫ח( עירובי] טי‪,:‬‬
‫בארבע אמות הלכך לא פסלי נסרים‬
‫מבעתים ואינו מפקפק‪ :‬נמ׳ בשלמא ב״ה‬
‫פסל‪ .‬ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר‬
‫שבינמיס לליכא שיעור פסול ביחל‬
‫טעמייהו משום א»תעשה ולא מן חעשוי אי‬
‫בנסרים שיש בהן ל׳ לסכך את כולה‬
‫כך פירש בקונטרס והלין עמו שפירש‬
‫לעזי רש״י‬
‫והיינו כרב ושמואל מתרץ לה לקמן‬
‫מפקפק עביד ליה מעשה אי נוטל אחת‬
‫כן לבמקרה שנסרים שלה רחבים‬
‫אישפונדי״ש‪ .‬לבזכוים‪,‬‬
‫בגמרא‪ :‬או נוטל אחת מבינסים‪.‬‬
‫ארבעה איירי לסתם מקרה כך היא‬
‫מבינתים עבד בה מעשה אלא בית שמאי‬
‫קרשים )שבשפת המיטה(‬
‫ואינו צריך לפקפק לבהט סגי‬
‫לאורך‪.‬‬
‫ומלפסלי נסר ל׳ משוס גזרת תקרה‬
‫מאי טעמייהו אי משום תעשה ולא מן העשוי‬
‫לאיכא עשיה מעליא‪ :‬רבי מאיר‬
‫אלמא סתם מקרה כך היה וכן מוכח‬
‫בחרא םגי אי משום גזרת תקרה בנוטל אחת‬
‫אומר נוטל אחת מביגחים‪ .‬אבל‬
‫בגמרא רפריך לשמואל במאי פליגי‬
‫מבעתים םגי לעולם משום גזרת תקרח וחכי‬
‫לא יפקפק שאין פקפוק מועיל לו‬
‫מוםף רש״י‬
‫ומסיק לבבטולי מקרה פליגי ללרבי‬
‫קאמרי אף על פי שמפקפק אי נוטל אחת‬
‫מפקפק‪ .‬לשון חטיטה ור׳ מאיר לטעמיה לאמר אין מסככין‬
‫מאיר אין מועיל פקפוק לנטולי‬
‫מבעתים אין אי לא לא אי הכי אימא םיפא‬
‫בלבר סחוס לפשסשו‪ ,‬בנסרים ועל ילי פסל שבינמייס‬
‫מקרה שהנסריס ארבעה ולכך בעי‬
‫ובלע״ז פוריי״ד )ע־ז לה‪.(.‬‬
‫לא‬
‫אבל‬
‫מבינתים‬
‫אהת‬
‫נוטל‬
‫אומר‬
‫מאיר‬
‫ר׳‬
‫סככה בחיצין‪ .‬ביח יל ממכשרא‪ .‬ולשמואל לאמר לקמן)דף יז‪(:‬‬
‫שיטול אחל מבינמיס ומימה אלסריך‬
‫של חיציס פלקיי״ש כלע״ז סכך פסול בל׳ באמצע מימוקמא‬
‫יפקפק רבי מאיר היינו בית שמאי הכי קאמר‬
‫לקמן מבריימא לשמואל לאמר באמצע‬
‫)לעיל יבו‪ .‬זכרים‪ .‬כעי!‬
‫שלנו שחוחבין אוחה בבית כלפדשית לעיל לניהוו שני פסלים‬
‫״לא נחלקו ב״ש וב׳׳ה בדבר זה מאי קמ״ל‬
‫פסול בארבעה הוה ליה לאקשויי‬
‫קיבול של חץ‪ ,‬כשרה‪ ,‬באמצע ואין בו אלא ח׳ אמות ללופן‬
‫דר״מ אית ליה גזרת תקרה ור״י לית ליה גזרת‬
‫ממתני׳ ולשנויי ר״ל משום למתנימין‬
‫לאע״ג לכליס נינהו‪ ,‬פשוטי עקומה אמדנן על הפסלים ומפקינן‬
‫לא קמני בהליא נסרים של ארבעה‬
‫תקרה והא אפליגו בה הדא זימנא דתנן‬
‫כלי עץ אין מקבלי! טומאה‬
‫)שם(‪ .‬נקבות‪ .‬שיש נקב להו לנסריס מן הסוכה אי נמי סבירא‬
‫אלא מכח סמס תקרה‪:‬‬
‫״מםככין בנסרים דברי ר׳ יהודה ורבי מאיר‬
‫בראשו והחץ עשר כמרצע ליה כרב לאמר לקמן )שס> סכך פסול‬
‫פרוץ כעומד‪ .‬נראה להלכה כר׳‬
‫אוסר א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן רישא‬
‫ונכנס למוך הנקב‪ ,‬הוו להו בין מן הצל בין מן האמצע בארבע‬
‫מקבלי! שבכלי ען וראויין‬
‫שני‬
‫לאמר סרק‬
‫יוסי‬
‫בנסרים משופין עסקינן ומשום גזרת כלים‬
‫לקבל טומאה יססילה אמות הלכך לא פסלי נסרים‬
‫לבכורות ) ד ף י ז ‪ :‬ושם( אפשר לצמצם‬
‫נגעו בח ולר״י אמר רב דאמר ״סככה בחיצין‬
‫)שם>‪ .‬אם י ש ריוח שבינחים לליכא שיעור פסול ביחל‪:‬‬
‫לכל הפחות בילי אלם מלאפליגי‬
‫כמותן‪ .‬לסכך‬
‫ביניהן‬
‫גמ׳ בשלמא ב״ה טטמיה משום‬
‫זכרים כשרח בנקבות פסולח ולא גזר זכרים‬
‫שס בסכך כשר )עחבץ‬
‫אמוראי הכא בפרוץ כעומל ובפרק‬
‫טו‪ .!:‬החוטט ב ג ד י ש סטשה ולא מן הטשוי‪ .‬בפסול וכן אטו נסבות הכא נמי לא נגזר נםרים משופין‬
‫שני לחולין ) ל ף כמ‪ :‬ושם( במחצה על‬
‫לעשות ל ו סוכה‪ .‬נוטל‬
‫מ! העומרים למטה סמוך מן העשוי לביפ ולא לסוכה שאין שם אטו כלים אלא על כרהך רישא פליגי בגזרת‬
‫מחצה כרוב והא לקאמרינן המס גבי‬
‫לארץ ונכנס לתוכו ועושה סיכה עליו גזרת תקרה לית להו‬
‫תקרה וסיפא פליגי בגזרת תקרה ואפליגי‬
‫חלקו לשנים והן שוין לטמאין שניהן‬
‫חלל כשיעור סוכה יסכך במסכך בנסרים ואפילו בני ארבעה‪:‬‬
‫בתרתי זימני ל״ל סיפא ר׳ יהודה )היא( דקא‬
‫לפי שאי אפשר לצמצם בכלי חרס‬
‫עשר ועימל מאליו ‪:‬לעיל אלא ב״ש‪ .‬לבעו תרתי‪ :‬אי משום‬
‫אמר ליה לרבי מאיר אמאי קא אסרת בנסרים‬
‫כולהו מולו כדקאמרינן בבכורות )דף‬
‫גזרה תקרה‪ .‬אית להו לאין מסכטן‬
‫משום גזרת תקרה האי סברא לבית שמאי יז‪ :‬ושם( משום לאימ ביה גומות ואין‬
‫מסדם משוס הכי לא מהני פקפוק‪:‬‬
‫לומר לשמעתין אפילו כמאן לאמר אי‬
‫והכי קאמרי כוי‪ .‬כלומר לא מהני הוא דאית להו ובית הלל לא גזרי ואמר רבי‬
‫אפשר וקרי פרוץ כעומל מחצה על‬
‫פקפוק אלא נטילה אחת מבינמיס‬
‫מאיר לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה חניחא‬
‫מחצה כשלומה לנו שהן שדן אע״ג‬
‫ראיכא מעשה מעליא וגזרת תקרה‬
‫לרב דאמר מהלוקת בשיש בהן ארבעה דר׳‬
‫לשמא אינן שוין להא מפרש טעמא‬
‫נמי בטלה לה והאי לאמרי מפקפק‬
‫מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית‬
‫פ״ק רעירובין ) ד ף ט ו ‪ :‬ושם( ובפי שני‬
‫הכי קאמרי המפקפק לא הועיל ונוטל‬
‫ליה גזרת תקרה אלא לשמואל דאמר בשאין‬
‫לחולין ) ד ף ‪ C M‬ללא הוי כעומל‬
‫אחת מבינתיס‪ :‬ה״ק‪ .‬ליה רבי‬
‫בהן ארבעה מהלוקת אבל יש בהן ארבעה‬
‫וכרוב משום להכי אגמריה רחמנא‬
‫מאיר לר׳ יהולה לא נחלקו בלבר זה‬
‫דברי הכל פסולה םיפא במאי פליגי בביטולי‬
‫למשה גלור רונא ושחוט רובא ותיפוק‬
‫לב״ה כוותי סבירא להו לאין‬
‫תקרה קא מיפלגי ה ימר סבר בטלה בהכי ומר ליה משוס לנלא״ה הוא אסור מספק‬
‫מסככין בנסרים ולא מהני פקפוק‪:‬‬
‫משוס לשמא שייר רונא והא לפריך‬
‫סבר בהכי לא בטלה‪ :‬מתני׳ י• בהמקרה‬
‫ומאי קמ״ל‪ .‬לסמם לממני׳ מאי‬
‫נגיטין נפרק הזורק ) ד ף ע ח ‪ .‬ושס‪>:‬‬
‫אשמעינן בהך פלוגתא למימנייה‬
‫סוכתו בשפודין או בארוכו׳ המטה אם יש ריוח‬
‫גני לאמו פרוייהו נהלי הללי נארנע‬
‫בממני׳‪ :‬אמר ר׳ חייא בר אבא כוי‪.‬‬
‫ביניהן כמותן כשרה ״החוטט בגדיש לעשות‬
‫אמומ והא אי אפשר לצמצם אפילו‬
‫איפלוג‬
‫דשא לאו משום גזרת תקרה‬
‫לו סוכה אינה סוכה‪ :‬גמ׳ לימא תיהוי תיובת׳‬
‫תהא הלכה כר״י הגלילי מכל מקום‬
‫אלא בנסרים שאינן בני ארבעה אבל דרב הונא בדיה דרב יהושע דאתמר ח>פרוץ‬
‫משופין הן וחלקים וראוין למשמיש‬
‫לוחק הוא להעמיל המשנה נכך‬
‫כעומד רב פפא אמר ימותר ורב הונא בריה‬
‫ומשוס גזרמ כלים נגעו בה לפסול‬
‫שאין רגילומ להיומ ומסממא לא‬
‫דרב יהושע אמר גאםור אמר לך רב הונא‬
‫אליבא לרבי מאיר אע״ג לפשוטי כלי‬
‫ונפרק‬
‫כוונו לנא ננמ אחת‬
‫ויוצא‬
‫בריה דרב יהושע מאי כמותן בנכנס‬
‫עץ נינהו ולא מקבלים טומאה גזר‬
‫שנועת העלות )שבועות ד ף לב‪ .‬ושם(‬
‫בהו אטו כלים המקבלים טומאה‪:‬‬
‫גני‬
‫והא‬
‫סיפא רבי יהודה )היא( דקאמר‬
‫לבית שמאי היא ושבקת בית הלל‪ :‬ליה לרבי מאיר אמאי קאסרת בנסרים‪ .‬לעיל ) ד ף יד‪ (.‬משוס גזרת תקרה הך סנרא‬
‫לשמואל דאמר‪ .‬אבל יש בהן ארנעה לנרי הכל פסולה‪ :‬סיפא במאי פליגי‪ .‬הא ולאי סתם‬
‫תקרה בני ארבעה הוא וקמכשר רבי יהולה אליבא לבית הלל‪ :‬בביטולי חקרה‪ .‬כלומר אמר לך שמואל לעולם בשיש בהן ארבעה ולא‬
‫היפה כאן חקרה מחמלה ועכשיו הוא בא לסכך בהו לשם סוכה אפילו רבי יהולה פסיל לגזרינן משוס תקרה שלא יבא וישב חחת קורות‬
‫ביתו ראמר מה לי זה מה לי חלשה אבל השתא לזו תקרה היפה ובא לילי מעשה לעשומ לשם סוכה וזה מוכיח שיולע שאמרה תורה מעשה ולא‬
‫מן העשוי פליגי רבי יהולה ורבי מאיר אי איכא תו למגזר משוס תקרה או לא רבי יהולה סבר בטולי תקרה לבית שמאי צריך ליטול מנינתיס‬
‫לאע״ג דמוטח שבקי במעשה ולא מן העשוי גזרי בה וב״ה סברי כיון לבטלה והוכיח שהמקרה פסולה תו ליכא למגזר ור״מ סבר לא נחלקו כו׳‬
‫ואף בה גזרינן‪ :‬מתני׳ המקרה סוכתו‪ .‬כמו שאנו עושין שמסלרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן‪ :‬ארוכות‪ .‬אשפונלי״ש בלע״ז‬
‫ובגמרא ן ע ״ ב [ מפרש למקבלי טומאה‪ :‬אם יש ריוח ביניהן כמותן‪ .‬בין שפול לשפול על פני כולה דתן שם הפסל וכן על פני כולה ובגמרא פ ד ך הא‬
‫אין הכשר מרובה על הפסול‪ :‬גמ׳ פרוץ כטומד‪ .‬לענין מחיצוח שבת אחמר‪ .‬מחיצה שנעשימ בפסין רחבין ג׳ והניח בין פס לפס כמלא סס‬
‫רנפקא ליה ממורפ לבול וכן על פני כולה רהוה ליה פרוץ כעומל ולכווחה הכא בממנימין להוה ליה פסול ככשר‪ :‬בנכנס ויוצא‪ .‬שיהא פסל‬
‫הרוחב כמותן יכול ליכנס וליצא בדוח שבינתיס להשתא הוה ליה פסל שנותן שם מרובה על השסוליס והאדר יופר על השפוליס‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צ ה א מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫סוכה הלכה ח סמג‬
‫עשין מג טוש״ע א״ח סימן‬
‫תרלא סעיף ט‪:‬‬
‫׳‬
‫והא‬
‫צ ו ב ג מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫סוכה‬
‫טז‬
‫הלכה‬
‫טוש״ע א״מ סימן תרכט‬
‫סעיף נ וסימן תרלא סעיף‬
‫ח‪:‬‬
‫ד ]מיי׳ פט״ז מהל׳ שבת‬
‫הל׳ טז טוש״ע א״ח סי׳‬
‫שסב סעי׳ ט[‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מ ת נ י ' תקרה שאין עליה‬
‫נסרים‬
‫שהבית‬
‫מפקפק‪,‬‬
‫פותח‬
‫מעזיבה‪.‬‬
‫מקורה בהן ואין עליהם‬
‫טיט‪.‬‬
‫ומרחיב‪.‬‬
‫דייקינן בשלמא‬
‫בית הלל טעמא מאי משום‬
‫תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬וכל‬
‫דהו מעשה מכשיר ואפילו‬
‫פקפוק‪ ,‬אלא בית שמאי‬
‫מאי‬
‫ופשטנא‬
‫טעמא‪.‬‬
‫טעמא דבית שמאי משוס‬
‫גזרת תקרה‪ ,‬ולעולם נטילת‬
‫אחת מבעתים בעי‪ ,‬ואפילו‬
‫פקפוק לא סגי עד דשקיל‬
‫אחת מבעתים‪ .‬ואקשיגן‬
‫אי הכי ר׳ מאיר דאמר‬
‫נוטל אחת מבעתים ואין‬
‫צריך לפקפק‪ ,‬כבית שמאי‬
‫היא‪ .‬ושנינן ר׳ מאיר סבר‬
‫בית שמאי‬
‫הלל‬
‫ובית‬
‫שוים דמשום גזרת תקרה‪,‬‬
‫ומטילה אחת מבעתים‪,‬‬
‫ואע״ג‬
‫פקפוק‬
‫דפקפק‪,‬‬
‫אינו מועיל‪ .‬ואמרי׳ מאי‬
‫קמ״ל והא‬
‫מאיר ור׳‬
‫איפליגו‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫בהא‬
‫סברא כחדא זימנא‪ ,‬דתנן‬
‫מסככין בנסרים דברי ר׳‬
‫יהודה ור׳‬
‫אוסר‪,‬‬
‫מאיר‬
‫ואוקימנא בגזרת ]תקרה[‬
‫פליגי‪ .‬ואתינא לאוקימנא‬
‫פלוגתייה‬
‫דתנן‬
‫בהא‬
‫מםככין בנסרין‪] ,‬בנסרין[‬
‫משופין לשירות ולתיבות‬
‫וכיוצא בהן‪ ,‬ומשוס גזרת‬
‫כלים פליגי‪ ,‬ונדחת‪ .‬אלא‬
‫מתני•‬
‫בגזרת‬
‫תרווייהו‬
‫תקרה פליגי‪ ,‬וסיפא רבי‬
‫יהודה היא דאמר ליה לר׳‬
‫מאיר האי דגזרת סיכוך‬
‫בנסרים משום גזרת תקרה‪,‬‬
‫טעמא דבית שמאי ]היא[‬
‫דאמר׳ נוטל אהת מבינתים‬
‫אע״פ שפקפק‪ ,‬אבל בית‬
‫הלל‬
‫בפקפוק‬
‫)‪0‬אפילו‬
‫סגי‪ ,‬ואמר ליה ר׳ מאיר‬
‫בדבר זה שניהן לא גהלקו‪,‬‬
‫תקרה‪.‬‬
‫בגזרת‬
‫ושמואל‬
‫דאמר נסרין כשאין בהן ד׳‬
‫מחלוקת אבל בנסרין שיש‬
‫כהן ]ד׳[ דברי הכל פסולה‪,‬‬
‫אלמא ר׳ יהודה נמי אית‬
‫תקרה‪.‬‬
‫אמר‬
‫פליגי‪ ,‬רבי יהודה‬
‫סבר‬
‫ליה גזרת‬
‫לך סיפא בבטולי תקרה‬
‫אפילו בפקפוק בטלה וכל‬
‫שכן בנטילת נסר מבעתים‪,‬‬
‫ורבי‬
‫לעולם‬
‫מאיר סבר‬
‫לא בטלה אלא בנטילה‪.‬‬
‫מתני׳‬
‫כשפודין‬
‫המקרה‬
‫כוי‪.‬‬
‫מעה לרב‬
‫הושעיא(‬
‫סוכתו‬
‫ואקשינן‬
‫הונא‬
‫]בדיה‬
‫)בר‬
‫דרב‬
‫יהושע[ עד דאמר בעירובין‬
‫פרוץ כעומד אסור לטלטל‪,‬‬
‫שאינה מחיצה‪ ,‬והכא תנן‬
‫אם יש‬
‫)לעשות(‬
‫ריוח‬
‫]לסכך[‬
‫כמותן‬
‫בהן‬
‫כשרה‪ ,‬שנמצא הריוח סכך‬
‫כשר והשפודין‬
‫וקתני‬
‫כשרה‪.‬‬
‫כפרוץ‪,‬‬
‫ומשני‬
‫מאי ריוח ביניהן כמותן‬
‫דקתני במתני׳‪ ,‬בשיש ריוח‬
‫להכניס סכך כשר ביניהן‬
‫להכניס ולהוציא‪ ,‬כלומר‬
‫אם יש לו יתרון כמעט‬
‫מן השפודין‪.‬‬
‫טו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צ ז א ב מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫סוכה הל׳ עז וסמג‬
‫עשין מג נווש״ע א״ח סימן‬
‫מילא סעיף ח‪:‬‬
‫ג מיי׳ וסמג שס‬
‫צח‬
‫מוש״ע א״ח סימן‬
‫מרכט סעיף ג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ודחינן והא ]אי[ איפשר‬
‫לצמצם כלומר‪ ,‬אם תבא‬
‫להכניס ביניהן ולהוציא‬
‫סכך‬
‫כמותם‪,‬‬
‫כשר‬
‫אי‬
‫אפשר שלא תדחק השפוד‬
‫כמעט מהנה או מהנה‪,‬‬
‫מצד אחד יתר‬
‫שנמצא‬
‫ומצד האחר פחות‪ .‬ושנינן‬
‫במעדיף בריוח יתר ממקום‬
‫השפוד‪ ,‬שנביא שם סכך‬
‫כשר‬
‫כמותו‬
‫ולא‬
‫ממקומו‬
‫ולא‬
‫יזוז‬
‫ידחוק‬
‫השפוד‪ .‬ובא רבא בטעם‬
‫אחר ואמר‬
‫שם‬
‫ריוח‬
‫לעולם‬
‫אין‬
‫אלא‬
‫כמותם‬
‫דילמא‬
‫בעידנא‬
‫בנכנס ויוצא‪ ,‬מאי אמרת‬
‫חיישינן‬
‫דסכיך ביניהו דחיק ליה‬
‫לסכך פסול כדאמרינן‪ ,‬אם‬
‫היה סכך פסול נתון שתי‬
‫נותן הסכך כשר עליהן‬
‫ערב‪ ,‬ולא נמצא מכניס‬
‫ביניהם כלום ולא דוחק‪.‬‬
‫וכך פירוש השמועה‪ .‬או‬
‫בארוכות המטה‪ .‬ואוקימנא‬
‫בארוכה‬
‫ושתי‬
‫כרעים‬
‫דכלי הוא‪ ,‬וכי הא דתנן‬
‫סוכה פרק ראשון םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫)א> והא אפשר לצמצם‪ .‬קס״ל להאי דקמתרץ בנכנס ויוצא הכי מתרץ‬
‫גבי כפרו שניהם כאחת פריך והא אי אפשר לצמצם ומשני רבי יוסי‬
‫כל כמותו בנכנס ויוצא הוא סתמא הוא בנכנס ויוצא לאין לרך‬
‫הגלילי היא ורבי יוחנן משני אפילו מימא רבנן משמע לאין הלכה‬
‫לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר ופרטנן והא אם ימן‬
‫כרכי יוסי הגלילי וכן פרק ל׳ אחין )יבמות ד ף כמ‪ (.‬גבי אחיוח איני‬
‫לעתו לכך אפשר לצמצם וקמני מתנימין כמותן כשרה והוה ליה‬
‫יולע מי שנאן אמר אליבא לרבי יוחנן לא סתם לן תנא כר״י הגלילי‬
‫פרוץ כעומל‪ :‬ומשני אמר רבי אמי‬
‫לכך נראה לבילי שמים אין הלכה‬
‫במעדין*‪ .‬מפניפין לא אכשר במצמצם‬
‫כמומו והני הוו כבילי שמיס אבל בילי‬
‫והא אפשר לצמצם א״ר אמי אבמעדיף רבא‬
‫אלא במעליף ריוח שבינתיס על‬
‫אלם הלכה כמומו כלמוכמ הך‬
‫אמר אפילו תימא בשאין מעדיף ב אם היו‬
‫רחב השפולין וכמומן לקמני בנכנס‬
‫לשמעפין ובפרק שני לחולין <דף כח‪(.‬‬
‫נתונים שתי נותנן ערב ערב נותנן שתי‪:‬‬
‫ויוצא‪ :‬רבא אמר‪ .‬אפילו במצמצם‬
‫רש מימה הא לאמרי׳ פ״ק לעירובין‬
‫או בארוכות המטה‪ :‬לימא מםייע ליה לר׳ אמי‬
‫ואם היו נפונין השפולין שמי‬
‫<לף ה‪ (:‬לחי המשוך מלופני של מבוי‬
‫בר טביומי דאמר רבי אמי בר טביומי גםככה‬
‫נותנן לקנים של סכך ערב לע״כ‬
‫)‪ 0‬למוך המבוי פחות מארבע אמות‬
‫רבי‬
‫בבלאי כלים פםולה כדאמר ר׳ חנן אמר‬
‫אס אינו נותן ראשי הקנים על‬
‫אין צריך לחי אחר להתירו ארבע אמוח‬
‫בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים‬
‫שפולין הרי הן נופלין לאק והלכך‬
‫צריך לחי אתר להתירו וקאמר רב‬
‫ה״נ בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעי׳‬
‫הוה ליה כשר מרובה על הפסול‬
‫הונא בריה לרב יהושע לא אמרו אלא‬
‫חיכא איתמר דר׳ חנן אמר רבי אהא דתנן‬
‫ומבטלן‪ :‬בכלאי כלים‪ .‬לקמן ]נח‪ [.‬מפרש‬
‫במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר‬
‫במטלניומ שאין בהן שלש על‬
‫בעומל מרובה על הפרוץ רב אשי‬
‫מטה‬
‫שלש לאף על גב להשתא לא מקבלי טומאה טון למכלי אמו גזור‬
‫אומר אפילו במבר ח׳ לא צדך לחי ממה נפשך אי עומל נפיש ניתר‬
‫בה רבנן‪ .‬ארוכות נמי השתא לא מקבלי טומאה ללא חזו למילי‬
‫בעומל מרובה על הפרוץ אי פרוץ נפיש נלון משום לחי כלומר א״כ‬
‫אלא מכלי קאפו‪ :‬בארוכה ושתי כרעים עמה‪ .‬ולקמן נשם[ מפרש למאי‬
‫אין בלחי ל׳ אמות מאי אמרמ שוו מרווייהו הוה ליה ספק ללבריהס‬
‫חזו‪ :‬קצרה‪ .‬אותם אשר ברוחב המטה לצל מראשומיה ומרגלומיה‪:‬‬
‫וכל ספק לבריהס להקל משמע לאי אפשר לברר הלבר וי״ל לעולם‬
‫אפשר למלול ולברר אלא לא הטדחוהו חכמים למלול שס מספק כיון‬
‫חבילה‬
‫לבין עומל נפיש בין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אלא אם כן הן שרן ומילתא ללא שכיחא היא מכל מקום אס הימה איסורא לאורייתא היה‬
‫אסור טון לאפשר למלול ומזה אין להקשומ על רב אשי ט שוו ט הללי לישתרו לקיימא לן פרוץ כעומל מומר להמס קאי על רב הונא‬
‫בדה לרב יהושע לסבירא ליה פרוץ כעומל אסור ויש לפרש להני אמוראי לפרוץ כעומר ומחצה על מחצה כרוב מצי סבד כרבנן לאי‬
‫אפשר לצמצם אפילו בילי אלם ומאן לשד כשלומה לנו שהפרוץ כעומל משום לאימא עומל מרובה ואמ״ל שהן שוין רחמנא אמר לא‬
‫מפרוץ רובא ומאן לאסר משום ‪ w‬לאמר פרוץ מרובה ואח״ל שהן שר! רחמנא אמר גלור רובא וכן לענין מחצה על מחצה לשפיטה‬
‫והשפא ניחא טפי ההיא לספק לבריהס להקל כיון לאי אפשר למלול ומיהו קשה למשמע לססיקא לאודימא היה אסור משום חששא‬
‫בעלמא שמא הן שוין אף על גב לאי עומל נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר ואס כן היט לייק נמי פרק שני לבכורות ) ד ף יז‪ :‬ושם>‬
‫מההיא לנמצא הרוג מכוון בין שתי עיירות לבילי אלם אפשר לצמצם התם נמי אף על גב לאי אפשר לצמצם ולכוון מולו רבנן למביאין שתי‬
‫עגלומ משום חשש לאודימא משום לשמא הן שוין ועול למאן לאסר פרוץ כעומל לא אסר אלא מטעם לאמר ליה רממנא למשה גלור‬
‫רובא ולא מטעם לשמא הפרוץ מרובה ואס כן בההיא ללחי אפילו הוי ספיקא לאורייתא תשתד כיון לבין פרוץ בין עומל נפיש מומר ומהאי‬
‫לפדך בשמעמין והא אפשר לצמצם אין ללקלק שוס לבר לרבינו מננאל גדס והא אי אפשר לצמצם וכן ר״ת ולגירסתס נמי אין ראיה שיהא‬
‫הלכה כן ללא הוי כמו אי אפשר לצמצם לעלמא אלא כלומר אי אפשר בשים ענין שלא יהא אויר משהו בין הסכך לשפול כשממלא בהכשר‬
‫אומו מלא נכנס ויוצא לאינו רוחק כל כך הכשר לקרבו אצל הפסול שלא יהא אויר משהו בין הכשר לפסול ונמצא שאין הכשר מרובה על‬
‫האדר ועל הפסול ומשני במעליף כלומר על שבא מן הכשר על השפולים שמכאן ומכאן שנמכסה כל האדר ורבא משני לאפילו מימא אינן‬
‫מעליפיס אם היו נתונים שתי נותנן ערב אי אפשר שלא ימכסה כל האדר שהכשר נסמך בפסול אי נמי לווקא שמי וערב מהני לרבא‬
‫אבל בענין אחר לא לגזדנן שמא לא יעליף אבל שתי וערב אי אפשר בלא העלפה שלא יפול הכשר ולפי זה לא גרסינן כמו שכתוב ברוב‬
‫הספדם אמר רבא אפילו תימא כשאינו מעליף ובפרק קמא לעירובין <לף טו‪ (:‬אינו בשום ספר ובההיא לסוף בכורות <דף ס‪:‬ו ליצאו‬
‫שנים בעשירי וקראן עשירי משמע לסבר לה כרבי יוסי הגלילי לאמר אפילו בילי שמיס אפשר לצמצם לאי כרבנן לאמרי אי אפשר לצמצם‬
‫אותו שקלם הוי עשירי ואפילו שתק בו והוה ליה כאילו קרא לעשירי עשירי ולאחל עשר עשירי שאין אחל עשר קלוש שלא נעקר שם‬
‫עשירי ממנו וכן בההיא לסוף פרק שני לחולין )דף לח‪ (:‬לתחת אמו פרט ליתום לאוקמינן בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכן בפרק‬
‫בהמה המקשה )חולין ד ף ע‪ (.‬גבי הא לבעי רבא הלכו באבדם אחר הרוב ויש ללחות ההיא לסוף בכורות לאפילו סבר אי אפשר לצמצם‬
‫כיון לאין יכול להכיר איזה קלס משהו לחבירו ונתכוון לקרוח שניהם עשירי ובבח אחמ קראם לא למי לקרא לעשירי עשירי ואחר כך‬
‫לאחל עשר עשירי והא לקאמדנן התם אבל בבת אחח מרווייהו קלשי לא ממש בבמ אמת בצמצום ]אלא[ כרפירשמי ומיהו קשיא לפרק‬
‫מי שהוציאוהו )עירובי! ד ף נ‪ (.‬ופרק שני לקלושין ) ד ף נא‪ (.‬פריך מהך ויצאו׳ שנים בעשיד לרבה לאמר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת‬
‫אחמ אינו ומשמע לקשיא ליה וכיון לבזה אחר זה אין אחרון קלוש בבמ אחמ לא יהא קלוש לא לזה ולא לזה כמו מקלש אשה ואחומה‬
‫והיאך יכול להיוח זה ללל קריאמ שם לילה מהכא טון לאי אפשר ליה לצמצם ממה נפשך עשירי מאיליו קלוש ויש לומר למבחרא פריך‬
‫היאך הוא קלוש טון לאי אפשר לצמצם אינו קלוש אלא מחממ ליבורו‪:‬‬
‫והא אפשר לצמצם‪ .‬קא סלקא לעמך להא לקמתרץ בנכנס דוצא הכי קמתרץ כל כמותו בנכנס ויוצא הוא לאין לרך לצמצם והא כו׳‬
‫וקתני מתני׳ כמותן כשרה והוה ליה פרוץ כעומל ומשני אמר ר׳ אמי גמעליף וממני׳ לא אכשר במצומצמין כך פי׳ בקונט׳ וקשה לאין זו‬
‫סוגיא להש״ס שאינו אלא כמשיב לאינו חושש בקושיא שלו ללעולס איירי בנכנס ויוצא ד״ל במעריף שמרבה בפסל על שמכסה השפוליס ונמצא‬
‫סכך כשר רבה על סכך פסול ומבטלו ובענין זה פי׳ בקונטרס בלרבא אס היו נתונין שתי נותנן ערב ולהאי סירושא קא משמע לן רבא‬
‫לבמעליף לא מהני משום לזימנין ללאו אלעתיה לא ירבה בכשר אבל כשמשנה להניח כעין שמי וערב אי אפשר שלא ירבה ומיהו קשה‬
‫להאי א(פירושא לאין לומה שימבטל סכך פסול בכשר אע״פ שהכשר רוב כיון לאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחל בפני עצמו כמו שפי׳‬
‫בקונטרס לכשחבטן רלעיל ) ד ף ט ‪ 0‬שעירבן ואינו ניכר הי ניהו פסול והי ניהו כשר וגירסח ר״ת עיקר לגרס והא אי אפשר לצמצם‬
‫כלפרישית וניחא לפי גירסמו ללא קיימא השמא רבי אמי ורבא לשנויי כמאן לאמר פרוץ כעומל אסור ללכולהו קאמדנן הכא הך‬
‫פירכא ראי אפשר לצמצם אבל לגירסת הקונטרס קיימי השתא לשנויי כמאן לאמר פרוץ כעומל אסור והיינו ללא כהלכתא לפרק‬
‫קמא דעירובין)דף טז‪ >:‬פסקינן הלכה כמאן לאמר מותר‪:‬‬
‫בארוכה ושתי כרעים כקצרה ושתי כרעים‪ .‬סוגיא לשמעתין כרבי נחמיה לרבנן לא מטמאי בארוכה ושתי כרעים למנן במסכת‬
‫כלים פרק י״ח )מ״ה( מטה שהימה טמאה מלרס ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושחי כרעים טהורה ורבי‬
‫נחמיה מטמא ולוקא כשכל המטה קיימח וכולה של אלס אחר שסופו לחוור ולחברה אבל אס נאבל מקצתה או של שני בני ארס הואיל‬
‫ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפילו איכא ארוכה ושמי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כרפנן במסכח כלים פרק י״ח ) מ ״ ט ו ובפרק‬
‫שלשה שאכלו )גרכוח ד ף נ‪ >:‬מיימינן לה מטה שנגנבה חציה או שאבלה חציה חלקוה אחין או שומפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה‬
‫מכאן ולהבא והא לתנן המם כרע שהימה טמאה מלרס וחברה למטה שלה טמאה פירשה היא טמאה מררס והמטה מגע מלרס אלמא לכרע‬
‫לחוליה טמא היינו לאחר שחברו למטה חוזר לטומאה ישנה אפילו במטה טהורה אבל כל זמן שלא חברו טהורה אע״פ שפירש ממטה טמאה‪:‬‬
‫מטה‬
‫צ״ל‬
‫י(‬
‫להאי‬
‫גירנ‬
‫מהרש״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( דש״־ ל״ה והא אפשר‬
‫הד׳׳א‬
‫עס‬
‫ד״ה‬
‫ויוצא‪:‬‬
‫)ב(‬
‫תוס׳‬
‫ומשני‬
‫וכו׳ לקתני הכא כנכנס‬
‫ד״ה‬
‫פרוץ כעומל וכו׳ המשוך‬
‫מדופנו של מבר פחות‬
‫מל׳ אמות נידון משום‬
‫לחי ואין צריך למי אחר‬
‫להתירו ארבע אמות נידון‬
‫משום מבוי וצריך לחי‬
‫אחר להתירו‪) :‬ג( בא״ד‬
‫ומאן לאסר משוס דאימור‬
‫פרוץ מרובה‪:‬‬
‫םוכה פרק ראשון םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪ (6‬כליס פי״ח מ׳׳ט‪ ,‬נ( ]עי׳‬
‫פי׳ הערוך בערך שד אי[‪,‬‬
‫ג( ]שבת קנה‪ ,[.‬ד( ]עי׳‬
‫תוספות שבת כו‪ .‬ל״ה אין‬
‫בו[‪ ,‬ס( ]לקמן כ‪ 0 ,1.‬נשס‬
‫ע״ש[‪ ,‬ו( נשבמ צז‪ .‬עירוני!‬
‫סו‪ ,[:‬ת(‬
‫שס ע״א‪,‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( תום׳ ל״ה ומטהרת‬
‫וכו׳ מזזיא למלרסומ אית‬
‫כצ״ל ואות ו׳ גמחק‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תנ׳׳ה‬
‫גמ׳‬
‫איכא‬
‫וכו׳‬
‫הרפ־ ליה םירמא‪ .‬כעין זה‬
‫לקמן לף לב ע״ב‪ .‬ר״ה לף‬
‫ס ע״ב‪ .‬ב״ב לף יט ע״א‬
‫ודף כו ע״א‪ :‬תום׳ ד״ה‬
‫הלא חיי׳ וכו׳ ואפי׳ הישכ‪.‬‬
‫עיין גלה לף ס ע׳׳ב תוס׳‬
‫ל״ה כמטלניות‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ה מ ש ל ש ל דפנות‪ .‬מתחיל‬
‫לארוג לופט הסוכה נערב‬
‫כלפי מעלה ומשלשל ובא‬
‫כלפי מטה‪ .‬משלשל‪ ,‬מוריל‬
‫<שבת צז‪ .‬וכעי״ז ערובץ‬
‫אפ‬
‫פי(‪.‬‬
‫הארץ‬
‫מן‬
‫גבוה‬
‫ש ל ש ה טפהים‪.‬‬
‫לגליים בוקעים בה הרא‬
‫לה חלדה ופסולה )ערובין‬
‫שסו‪ .‬מלמטה‬
‫למעלה‪.‬‬
‫עשרה‬
‫טפהים‬
‫שגוגעות בקרקע <שס;‪ .‬אם‬
‫גבוה‬
‫ואע״פ‬
‫כשרה‪.‬‬
‫מגיעוח לשכך‬
‫שאינן‬
‫והבא לא‬
‫גרס גנוהומ מ! הארץ אלא‬
‫אס גנוהוח עשרה טפחים‬
‫שמלמטה‬
‫<שס(‪ .‬כשם‬
‫למעלה‪ .‬מכשרח ליה ואף‬
‫על גנ ללא מטיא לסכך‪,‬‬
‫מלמעלה‬
‫כך‬
‫לי‬
‫נאריג‬
‫לה‬
‫למטה‪,‬‬
‫עשרה‬
‫ואע״פ שאינה מגעח לארץ‬
‫בור‬
‫‪:‬שם!‪.‬‬
‫שתי‬
‫שבין‬
‫הצירות‪ .‬חציו נזו וחציו‬
‫נזו‪ ,‬אין ממלאין ממנה‬
‫בשבת‪ .‬שזה ממלא מרשוח‬
‫חנירו !עווני! פו ו‪.‬‬
‫אוגנו‪.‬‬
‫בתוך‬
‫סי שאינה‬
‫אף‬
‫בין‬
‫על‬
‫נוגעת נמים‪,‬‬
‫קל הוא שהקילו חכמים‬
‫לאמר‬
‫נמיס‬
‫גול‬
‫ניה‬
‫אחיח למחיצה ונלנל שתהא‬
‫נחוך אוגן הנור שחראה‬
‫כהפסקה !‪:‬שסו‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מיטמאת‬
‫מטה‬
‫אברים‬
‫ומיטהרת אברים‪ .‬ר׳ חנין‬
‫אמר בארוכה ושתי כרעים‬
‫בקצרה‬
‫כרעים‪,‬‬
‫ושני‬
‫דעדיץ תורת כלי עליה‪,‬‬
‫דחזיא למיסמכא‬
‫ולמיתב‬
‫עלה‬
‫למיתב‬
‫עלה‬
‫אגודה‬
‫ולמישד‬
‫אשלא עלה‪ .‬פירש גאון‬
‫ולמישד‬
‫אשלא‪ ,‬ראויה היא לישב‬
‫עליה‬
‫או‬
‫ולטוות‬
‫או‬
‫פשתן‬
‫נעורת‬
‫קנבוס‪.‬‬
‫]לאש[לא‪,‬שכל הנטווה גם‬
‫צריך לישב הטווה על גבי‬
‫מקום גבוה כדי להפשיל‬
‫וירד‬
‫למטה‪,‬‬
‫וכשווקפין‬
‫ארוכה)וקצרה( ]או קצרה[‬
‫על‬
‫גבי‬
‫וסומכין‬
‫ויושבים‬
‫חשובה‬
‫שתי‬
‫כרעים‬
‫עליה‪,‬‬
‫וככלי‬
‫אותה‬
‫ואע״פ‬
‫]בכותל[‬
‫שאינה‬
‫מטה על מתכונתה‪ ,‬לפיכך‬
‫מיטמאת אברים ומיטהרת‬
‫אברים הללו‪ .‬ומשום הכי‬
‫‪%*a‬‬
‫״‬
‫י •‬
‫מטמאת חבילה‪ .‬משנה היא פרק י״ח לכלים ומטמאפ‬
‫מטה‬
‫חבילה‪ .‬ביחל‪ :‬ומנוהרס חבילה‪ .‬אם טמאה היא אין טבילה עולה‬
‫חבילה כשהיא ממוברח יחל אבל נפפרקה אבר אבר אינה‬
‫לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה‪ :‬למסמכינהו אגודא‪.‬‬
‫מקבלת טומאה אפילו בקצרה ושתי כרעים ומכל מקום מולה רבי‬
‫לקרבן אצל הכותל הרחב כמלא רוחב מטה ונותן עצים מן הכרעים‬
‫אליעזר שאס נתפרקה וחזר וחיברה חוזרת לטומאמה כלקאמר‬
‫ולכותל למראשותיה ולמרגלותיה‪ :‬ומשיא אשלי‪ .‬ונותן חבלים‬
‫ומטהרת חבילה אם טמאה היא אין‬
‫ומסרג וראויה למשכב ומטמא מלרס‪:‬‬
‫טבילה עולה לה אברים אברים אלא‬
‫שיפא‪ .‬לישק״א‪ :‬ושל גמי‪ .‬יונ״ק‪:‬‬
‫א ( מטה מטמאת הבילה ומטהרת הבילה דברי‬
‫ממקנה ומטבילה וחכמים אומרים‬
‫שיריה‪ .‬כגון נפממה ונשמייר בה‪:‬‬
‫א‬
‫ר׳ אליעזר וחכמים אומרים מטמאת אברים‬
‫מטמאמ אברים כלמסיק בארוכה‬
‫אט״פ‪ .‬שפחומה עכשיו מכשיעור‬
‫ומטחרת אברים מאי ניחו א״ר חנן אמר רבי‬
‫ושתי כרעים כן ריהטא למתני׳ לכלים‬
‫לטומאה רמנן )כלים פ ׳ כ״‪ 1‬מ״ב( מפץ‬
‫ארוכח ושתי כרעים קצרח ושתי כרעים למאי‬
‫לכאורה אבל בתוספתא רכליס לא‬
‫ששה על ששה‪ :‬אין מסככין‪ .‬הואיל‬
‫חזיא למםמכינחו אגודא ״ולמיתב עלייחו‬
‫משמע הט לתניא כיצל כרע שפירשה‬
‫ומכלי קאתו ותחלתה היתה מקבלת‬
‫מן הארוכה עס הקצרה רבי אליעזר‬
‫טומאת משכב הזב והנלה‪ :‬גדולה‬
‫ומשדא אשלי גופא אמר ר׳ אמי בר טביומי‬
‫אומר הרי זה חיבור ואס הטבילה אינה‬
‫מסככין גה‪ .‬ללאו כלי הוא לסתמא‬
‫םככח בבלאי כלים פםולח מאי בלאי כלים‬
‫חוצצח וחכמים אומרים אינו חיבור‬
‫לסיכוך‪ :‬אן* היא מקבלס טומאה‪.‬‬
‫״אמר אביי יימטלניות שאין בהם שלש על‬
‫ואס הטבילה חוצצח ולפי שיטת‬
‫קסבר סתמא לשכיבה וכלי היא‪:‬‬
‫שלש דלא הזיין לא לעניים ולא לעשירים‬
‫הפוספ׳ הט פירושא למחני׳ ומטמאח‬
‫אלא שאין שם חלל טפח‪ .‬גובה במשך‬
‫תניא כוותיה דרבי אמי בר טביומי מחצלת‬
‫חבילה לכשם כשכולה שלימה אס‬
‫אורך ורחב שבעה טפחים כשיעור‬
‫של שיפא ושל גמי שיריה אע״פ שנפהתו‬
‫נטמא אחל מאבריה נטמאת כולה‬
‫סוכה ואח״כ הגליש כל הגריש על‬
‫מכשיעורה אין מםככין בהן ה(מהצלת הקנים‬
‫כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה‬
‫אוחו חלל לעכשיו נעשה שם סכך‬
‫ועומלמ עם הקצרה חיבור הוא ואס‬
‫מאליו ולא היה עליו שם סכך ממחילה‪:‬‬
‫גדולה מםככין בה קטנה אין מםככין בה ר׳‬
‫נטמאמ הכרע נטמאמ הקצרה והיינו‬
‫אבל אם יש שם כוי‪ .‬חלל טפח אהל‬
‫אליעזר אומר י‪ ,‬אף היא מקבלת טומאה ואין‬
‫לקתני בתוספמא רבי אליעזר אומר‬
‫הוא נמצא שם סכך על אוחו גליש‬
‫מםככין בה‪ :‬נ החוטט בגדיש‪ :‬אמר רב‬
‫הרי זה מיבור ומטהרת חבילה אס‬
‫וכשחוטט בו מלמטה למעלה על‬
‫הונא ג לא שנו אלא שאין שם הלל טפח‬
‫הטביל הכרע והקצרה ביחל אין‬
‫שמגביה אמ החלל לשיעור גובה‬
‫במשך שבעה אבל יש שם חלל טפה‬
‫הקצרה חוצצח עליה ט היכא ללא‬
‫עשרה אין זו עשייחו שהרי אינו ממק ן‬
‫במשך שבעה הרי זה םוכה ‪ 8‬תניא נמי הכי‬
‫חייצא במטביל אח השלימה וחכמים‬
‫אלא הלפנופ ובלפנומ לא אמרינן‬
‫חחוטט בגדיש לעשות לו םוכה הרי זה םוכה‬
‫אומרים מיטמאת אבדם ולא חבילה‬
‫מעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה‬
‫ואס נטמאת הכרע היא טמאה ולא‬
‫שפחומה מעשרה וחקק בה והשלימה‬
‫וחאנן תנן אינח םוכח אלא לאו שמע מינח‬
‫קצרה ואינה חיבור כשלימה והיינו זה‬
‫לעשרה‪ :‬איכא דרמי לה מירמא‪ .‬לא‬
‫כדרב הונא שמע מינה איכא דרמי ליח‬
‫לקתני בתוספתא וחכ״א אינה חיבור‬
‫מתני להא לרב הונא בלשון לא שנו‬
‫מירמא תבן חחוטט בגדיש לעשות לו םוכה‬
‫ומטהרמ אברים מטביל הכרע בפני‬
‫ולפרושי ממני׳ אלא רמי מתני׳ מירמ׳‬
‫אינה סוכה והא תניא הרי זו סוכה אמר רב‬
‫עצמה ולא חבילה הכרע עם הקצרה‬
‫אברייתא ולרב הונא אשנרא אממר‪:‬‬
‫הונא לא קשיא כאן בשיש שם הלל טפח‬
‫שהקצרה חוצצח עליה ואינה כשלימה‬
‫מלמעלה‬
‫מתני׳ המשלשל‪ .‬כל‬
‫במשך שבעה כאן בשאין שם הלל טפח‬
‫להמטביל מטה שלימה אע׳׳פ שלא‬
‫למטה קרי שלשול‪ :‬מלמטלה למטה‪.‬‬
‫במשך שבעה‪ :‬מתנ י ‪ /‬״יהמשלשל דפנות‬
‫פירקה טהורה‪:‬‬
‫שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך‬
‫ואורג ובא כלפי מטה‪ :‬שלשה טפחים‬
‫שלשה‬
‫הארץ‬
‫מן‬
‫גבוה‬
‫אם‬
‫למטה‬
‫מלמעלה‬
‫משמע‬
‫הבילה‪.‬‬
‫ומטהרת‬
‫פסולה‪ .‬להיינו כלי שיזלקר הגלי‬
‫טפהים פסולה מלמטה למעלה אם גבוה‬
‫לפשוטי כלי עץ‬
‫בבת ראש לאמרן ניד‪ [:‬פסולה‪ :‬מלמטה‬
‫עשרח טפחים כשרה רבי יוסי אומר כשם‬
‫טמאין כגון מטה למזיא למלרסומ‬
‫למטלה‪ .‬שהתחיל לארוג מלמטה‬
‫שמלמטח למעלח עשרח טפחים כך מלמעלח‬
‫יא( ואימ להו טהרה במקוה והא למשמע‬
‫סמוך לקרקע ומגביה ועולה טון‬
‫למטה עשרה טפחים‪ :‬גמ׳ במאי קמיפלגי‬
‫פרק רבי עקיבא )שבת ד ף פ ד ‪ .‬ושם(‬
‫שהגביה עשרה כשרה ואף על פי שלא‬
‫למפץ אין לה טהרה במקוה אומר‬
‫מר סבר מחיצה תלויה מתרת ומר םבר‬
‫הגיע לסכך‪ :‬רבי יוסי אומר כשם‬
‫ר״ת להמס בשל שיפא ושל גמי והא‬
‫מהיצה תלויה אינח מתרת תנן חתם‬
‫שמלמטה למטלה‪ .‬ליו באריגת י׳‪:‬‬
‫לאמרינן פ׳ טצל הרגל )‪3‬״ק ד ף כה‪:‬‬
‫כך מלמטלה למטה‪ .‬ליו באריגת‬
‫ח(י־בור שבין שתי הצירות אין ממלאין ממנה‬
‫ושם( גבי מפץ וקמייתי לה בין לטומאמ‬
‫עשרה ואפילו גבוהה הרבה מן הארץ‬
‫בשבת אלא אם כן עשה לה מחיצה‬
‫ערב בין לטומאמ שבעה למשמע‬
‫כשרה וקסבר מחיצה תלדה עשרה‬
‫עשרח טפחים בין מלמעלה בין מלמטה‬
‫שיש לו טהרה לאמר שבעה ראפילו‬
‫מתרח‪ :‬גמ׳ בור שבין שחי חצירוה‪.‬‬
‫בין בתוך אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר‬
‫באנו לפרש לללין טומאת שבעה‬
‫חציו בחצר זו וחציו בחצר זו ומחיצה‬
‫קאמר כלומר להיות אב הטומאה‬
‫בית‬
‫בין המצירות ומהלכח וחלרה על פי‬
‫משוס לאין לך לבר הטמא טומאמ‬
‫הבור ואין פתח ביניהם לערב זו עס זו‪ :‬אין ממלאין ממנה‪ .‬לא זו‬
‫שבעה אלא אס כן הוא אב הטומאה מכל מקום אי לית ליה טהרה‬
‫ולא זו לפי שמימי חצר זו מביא לזו‪ :‬בין מלמטה‪ .‬סמוך למיס‪ :‬בין‬
‫במקוה אין יכול ליעשות אב הטומאה כלמוכח בשילהי עירובין ‪1‬דף‬
‫מסיך אוגנו‪ .‬כלומר בין מלמעלה רחוק מן המים ובלבל שתהא במוך‬
‫קל‪ (:‬אלא צריך לומר לההיא בריימא למפץ בממ מנין משמע למיירי‬
‫אוגן של בור למוכחא מילחא לבשביל אוגן המיס נעשימ‪ .‬ומפרשינן‬
‫ליה בכל מפץ בין בשל עץ כגון מחצלת של קנים בין בשל שיפא וגמי‬
‫טעמא בעירובין שמחיצה מלרה מתרח במים לקל הוא שהקילו חכמים‬
‫ולייקינן פרק אמר רבי עקיבא <שכת ד ף פד‪ (.‬ממפץ של שיפא וגמי‬
‫במים אבל מחיצה החוצצת את המצירות ומהלכמ ע״פ הבור שלא נעשה‬
‫ובפרק טצל הרגל)ב״ק ד ף כה‪ 1:‬לייקינן ממפץ של עץ והא לאימ להו‬
‫בשביל המים אינה מתרמ לאין מחיצה תלויה מתרח במים אלא הנעשית‬
‫לפשוטי כלי עץ טהרה במקוה אף על גב לקרא לבמיס יובא לבסוף‬
‫בשביל להמיר מלוי המיס כגון גזוזטרא שלמעלה מן הים למנן‬
‫פרשת שמיני כמיב גבי מקבלי כלי עץ לכתיב מכל כלי עץ או בגל‬
‫בעירובין)דף פז‪ (:‬לעושין לה מחיצה מלר׳ וכגון זו שבמוך אוגן הבור‪:‬‬
‫או עור או שק מכל מקוס נפקא לן מאילך קרא לכתיב בפרשת‬
‫מלין כל מעשה עזים וכל כלי עץ חחחטאו רליכא למימר מה מעשה‬
‫בימ‬
‫עזים מטלטל מלא וריקן ללא שייך למלרש הכי אלא גבי שק שאין לרך‬
‫)בראשית מ‪ >3‬ולהשיב כספיהם איש אל שקו‪ :‬דלא חזי׳ לא לעניים ולא‬
‫בזבחים פרק לס חטאת ) ד ף צד‪ (.‬למטלית פחוחה משלש על שלש מהניא‬
‫כלסרישיח פרק כ״ח לכלים‪ :‬אבל אם יש שם הלל טפח‪ .‬מצינן למימר‬
‫לעשותו אלא מלא וריקן שעשוי לשאמ בו משאות כלכתיב‬
‫לעשירים‪ .‬ואפילו חישב עליהן בטלה לעתו והא למשמע‬
‫ביה מחשבה ללא למי להתס מחשבתו ניכרת מחוך מעשיו‬
‫רב הונא לטעמיה לאמר לעיל ) ד ף י‪ (.‬גבי בין סוכה לסוכה‬
‫‪8‬‬
‫טפח ושמא מאן לאמר התם ארבעה הכא מולה להא לשמואל לאמר המם עשרה הכא לא שייך‪:‬‬
‫בין מלמטה בין מתוך אוננו‪ .‬ויש ספרים שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אומו ולא יתכן לאם כן מלמעלה היינו חוץ לבור לאי בתוך‬
‫הבור סמוך לשפמו היינו ממוך אוגנו ואס כן היינו כומל שביניהן לקאמר ר״י שמפסיקין בין שתי החצרות ומהלכפ על פי‬
‫הבור ועוד דאם כן לא הוי למעלה למ״ק כגון למעלה לרבן שמעון בן גמליאל לפליגי אמוראי סרק טצל משתתפין )עירובין ד ף פו‪(.‬‬
‫דרב הונא אמר למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ורב יהודה אומר למטה למטה מן המים ]למעלה למעלה מן המיס[‪:‬‬
‫בימ‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פכ׳׳ו מהל׳‬
‫צט‬
‫כלים הלכה יג‪:‬‬
‫ק‬
‫ב ג מיי׳ פ׳׳ה מהל׳‬
‫סוכה הל׳ ט טוש״ע‬
‫א״מ סימן תרלה‪:‬‬
‫ק א ד מיי׳ שס פ״ל הלכה‬
‫ל‬
‫סמג‬
‫עשין‬
‫מג‬
‫טוש״ע‬
‫א״מ‬
‫סימן‬
‫תרל‬
‫סעיף ט‪:‬‬
‫ק ב ה מיי׳ פט״ו מהל׳‬
‫שנת הלכה יא ופ״ג‬
‫מהל׳ עירוגין הל׳ נא סמג‬
‫עשין א טוש״ע א״ח סי׳‬
‫שעו סעיף א‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫לישק״א‪ .‬כריך )צמח(‪.‬‬
‫יוג״ק‪ .‬אגמון‪.‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫דאוקימנא למתני׳ כדאית‬
‫תורת כלי עליה‪ ,‬ונדחת‬
‫היות סיוע לרמי בר טביומי‬
‫דאמר‬
‫בבלאי‬
‫סיככה‬
‫כלים פסולה‪ .‬ופשט אביי‬
‫מטלניות שאין בהן גי על‬
‫ג• הלא חזו לא לעניים ולא‬
‫לעשירים‪ .‬ואע״ג‬
‫דתניא‬
‫גמי‬
‫אע׳׳פ‬
‫כוותיה דתניא מחצלת של‬
‫שיפא‬
‫שנפחתו‬
‫ושל‬
‫שיריה‬
‫מכשיעור‬
‫בהן‪,‬‬
‫אין‬
‫ושל קנים‬
‫יוןתרן‬
‫מפככין‬
‫גדולה‬
‫א( מסככין בהן‪ ,‬ר׳ אליעזר‬
‫אומר אם אינה מקבלת‬
‫טומאה‪.‬‬
‫דייקא‬
‫כולא‬
‫מתני'‬
‫מתניתין כוותיה‪.‬‬
‫החוטט בגדיש לעשות לו‬
‫אמר‬
‫סוכה אינה סוכה‪.‬‬
‫רב הונא לא שנו אלא‬
‫שאין חלל טפח‬
‫שבעה‬
‫טפחים‪.‬‬
‫במשך‬
‫יש‬
‫מי‬
‫שאומר לא שנו כי אינה‬
‫סוכה‪ ,‬אלא בומן ]שאין!‬
‫שם‬
‫חלל‬
‫שבעה‬
‫טפח‬
‫טפחים‪,‬‬
‫במשך‬
‫מחודש‬
‫עשוי עכשיו לסוכה בהגג‪,‬‬
‫טפה גובה במשך שבעה‪,‬‬
‫אבל אם יש טפח שם‪,‬‬
‫הא קיימא לן דטפח אהל‬
‫הוא‪ ,‬ומשך ז׳ טפחים הוא‬
‫משך סוכה קטנה‪ ,‬וכאילו‬
‫עכשיו היא עשויןה[ לשם‬
‫החג‪.‬‬
‫ויש‬
‫שאומר‬
‫מי‬
‫לא שנו אלא שאין שם‬
‫חלל אפילו טפח‪ ,‬בתחלת‬
‫גדישת הגדיש עשוי לשם‬
‫צל בעלמא‪ ,‬אבל יש שם‬
‫חלל טפח במשך שבעה‬
‫טפחים שיעור משך סוכה‬
‫קטנה‪,‬‬
‫ההיא‬
‫ונמצאת‬
‫עשויה‬
‫הסכך‬
‫לשם‬
‫צל‬
‫סוכה בעלמא‪ .‬וקיימא לן‬
‫סוכת רקב״ש סוכת גנב״ך‬
‫סוכה מכל מקום כשרה‪,‬‬
‫וזה שחוטט בגדיש למטה‬
‫ומסיר האלומות להשלים‬
‫ז׳ טפחים כדי הכשר סוכה‪,‬‬
‫שפיר דמי‪ ,‬מאחר שהסכך‬
‫לשום‬
‫בעלמא‬
‫סוכה‬
‫נעשית‪ ,‬ואינה עשויה לשם‬
‫אוצר‪,‬‬
‫דרך‬
‫שאין‬
‫בני‬
‫אדם להגדיש תלוי‪ ,‬וכיון‬
‫שתלה זה נתברר לשם‬
‫סוכה הניחו‪ ,‬לפיכך כשר‪.‬‬
‫ושאר‬
‫השמועה‬
‫פשוטה‬
‫היא• ]מתני׳[ המשלשל‬
‫דפנות מלמעלה למטה אם‬
‫גבוהות מן ה א ‪ p‬כוי‪ .‬תנן‬
‫התם בעירובין פרק ח• בור‬
‫שבין שתי הצירות כו׳ עד‬
‫א( כיה כני׳ ננרייחא לקמן‬
‫כ׳ וכן גרס רנינו גס נכאן‪.‬‬
‫‪ (5‬דנרי רבינו איני מונן‬
‫דנמאי לא דייק מתני׳ כייחיה‬
‫וכל הראשיניס‬
‫ו׳׳ל פסקו‬
‫כוותיה יצ״ע‪.‬‬
‫ףץ* •‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫‪u‬‬
‫' •‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫בית שמאי אומרים מלמעלה‪ .‬ליו אס עשאה מלמעלה מתוך אומו‪:‬‬
‫ק ג א ב מיי׳ פ״ל מהל׳ בית שמא• אומרים מלמעלה ובית הלל אומרים מלמטה‪ .‬בכל‬
‫סוכה הלנה ל סמג‬
‫מן הכותל שביניהן‪ .‬אותה הנעשימ לחוץ בין המצרות ותלויה על פני‬
‫הספרים גרסינן איפכא בפ׳ כיצד משממפין )עירובין ל ף ם י ‪: ( .‬‬
‫עשי! מג טוש״ע א״ח סימן‬
‫פי הבור ואע״פ שלא נעשימ בשביל המיס רקא סבר ממיצה תלדה‬
‫פירסו סלקא דעתך מהיכן הביאום‪ .‬והלא היה אסור להכניס‬
‫מרל סעיף ט‪:‬‬
‫מתרת בחצרומ אפילו כל טלטול‪ :‬בשינוס רבי יוסי‪ .‬רמתניתין‪:‬‬
‫ולהוציא והא הכל מודים לא גרסינן דמחיצה בלא גג לאו‬
‫לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי‪.‬‬
‫אהל הוא וממיצה כזו מומר לעשות‬
‫שתהא מחיצה תלדה מתרת בסוכה‬
‫בשבת כדאמרינן בפרק כל גגומ )שס‬
‫רבינו תננאל‬
‫בית שמאי אומרים מלמעלה ובית הלל‬
‫ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה‬
‫אמר ר׳ יהודה לא תהא ל ף צל‪ (.‬אמר להו שמואל נגידו לי‬
‫אומרים מלמטה אמר ר׳ יהודה לא תהא‬
‫בבור שמהא ממרת בשבת‪ :‬דרבנן‪.‬‬
‫מחיצה גדולה מן הכותל גלימא כך פי׳ בקונטרס וכמו כן‬
‫שביניהם‪ .‬פירוש תנא קמא‬
‫מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן א ( אמר רבה‬
‫הא דאסרינן להביא מימי חצר זו לזו‬
‫דמתני׳ סבר המשלשל בפרק כל הכלים )שכת ל ף ק כ ה ‪ 0‬גבי‬
‫בשיטת‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫יוחנן‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫חנח‬
‫בר‬
‫בר‬
‫למטה‪,‬‬
‫דפנות מלמעלה‬
‫בלא עירוב מדרבנן הוא דמדאוריימא‬
‫פקק החלון דהאי חלון למעלה בגג‬
‫משלשם מן הסכך עד‬
‫רבי יוסי אמרה דאמר מהיצה תלויה מתרת‬
‫לא מימסר אלא מרשות היחיד לרשומ‬
‫אבל מן הצד לא שייך איסור אהל‬
‫קרקעיתה של סוכה‪ ,‬אם‬
‫הרבים‪ :‬אבל שבת דאיסור סקילה‬
‫מגיע הדופן המשולשל והביא ראיה כמו כן מההיא דכל‬
‫ולא היא לא ר׳ יהודה סבר לה כר׳ יוסי ולא‬
‫הוא‪ .‬במלאכות דאורייתא מחמירין‬
‫קרוב לקרקעית הסוכה הגגות דאמר להו שמואל נגידו לי‬
‫ר׳ יוסי סבר לה כר׳ יהודה לא ר׳ יהודה סבר‬
‫פחות מג׳ טפחים‪ ,‬אמרינן‬
‫אפילו במידי דרבנן דאימ בה‪ :‬ואם‬
‫)ד׳>כל פחות מג׳ כלבוד גלימא ואהדרינהו רב לאפיה ופריך‬
‫לה כר׳ יוסי עד כאן לא קאמר ר׳ יהודה התם‬
‫תאמר‪ .‬כיון דרבי יוסי לא סבר לה‬
‫דמי וכאלו בקרקעית לשמואל למה לי למעבד הכי הא אמר‬
‫אלא בעירובי חצירות דרבנן אבל הכא סוכה‬
‫כרבי יהודה בשכת‪ :‬מעשה שנעשה‬
‫הסוכה הגיע‪ ,‬לפיכך הוא זה מטלטל עד עיקר המחיצה ומשני‬
‫דופן כשר‪ ,‬אבל אם למעלה‬
‫דאורייתא לא ולא רבי יוסי סבר לה כר׳ יחודח‬
‫בציפורי‪ .‬שהתירו בשבת על ידי‬
‫מג׳ טפחים פסולה‪ ,‬שאינו שמואל דעבד לצניעומא בעלמא משמע‬
‫בםוכה‬
‫אלא‬
‫הכא‬
‫יוסי‬
‫ר׳‬
‫קאמר‬
‫לא‬
‫כאן‬
‫עד‬
‫ממיצה תלויה כדאמר רב דימי לקמיה‪:‬‬
‫דופן כשר‪ .‬אבל אם הדופן דאס היה שמואל אוסר כרב נימא ליה‬
‫עולה מקרקעית הסוכה‬
‫דמצות עשה אבל שבת דאיםור סקילה לא‬
‫על פי מי נעשה‪ .‬והלא רבי יוסי ראש‬
‫במאי דעבד שמואל הכי ולא הוה‬
‫ולמעלה‪ ,‬אם יש בזה‬
‫של ישיבמ ציפורי הוה כדאמרינן‬
‫הדופן י׳ טפחים אפילו קשיא ליה מידי היכי שרי למיעבד הכי‬
‫ואם תאמר מעשה שנעשה בציפורי על פי מי‬
‫בסנהדרין ) ל ף לב‪ (:‬צדק צדק מרדוף‬
‫נשאר בין הדופן ובין אלמא לא חשיב אהל בדפנוח מן הצד‬
‫נעשה לא על פי רבי יוםי אלא על פי רבי‬
‫הסכך יותר מי׳ טפחים‬
‫הלך אחר בית דין יפה אחר רבי יוסי‬
‫אחריו אויר‪ ,‬דופן כשר דהא לא קפיד רב על עשיית המחיצה‬
‫‪3‬‬
‫ישמעאל ברבי יוסי ומאי מעשה ׳דכי אתא‬
‫לציפורי‪ :‬לא על פי רבי יוסי נעשה‪.‬‬
‫הוא והסוכה כשרה‪ .‬ר׳ אלא משום דקסבר אסור לטלטל‬
‫רב דימי אמר פעם אהת שכהו ולא הביאו‬
‫שכבר נפטר‪ :‬אלא על פי רבי‬
‫יוסי אומר גם הדופן היורד הסדין למוכה וקשיא לפירוש הקונטרס‬
‫מן הסכך אם יש בו י׳‬
‫ס״ת מערב שבת למחר פירםו םדינין על גבי‬
‫ישמעאל בנו‪ .‬ומאי מעשה דכי אתא‬
‫טפחים‪ ,‬אפילו נשאר בין מאי הקשה היאך הביאו הסדינים‬
‫פירסו‬
‫בו‬
‫וקראו‬
‫תורה‬
‫ספר‬
‫והביאו‬
‫העמודים‬
‫רב דימי אמר פעם אממ שכמו‬
‫קרקעית הסוכה ובין הדופן דלמא דרך מלבוש הביאום ועוד קשה‬
‫םלקא דעתך מהיכן הביאום בשבת אלא‬
‫בציפורי ולא הביאו ספר מורה בערב‬
‫יותר מיי טפחים כשר‪ ,‬דלשון חלון שייך בכותל ובגג ארובה‬
‫דין דופן העולה ממטה‬
‫שבת י(]שהיה דרכן להצניע ספר תורה‬
‫למעלה ודין הדופן היורד כדתנן )ביצה ל ף לה‪ (:‬משילין פירות‬
‫מצאו םדינין פרוסין על גבי העמודים והביאו‬
‫שוין‪ ,‬ורואין הדופן היורד‬
‫בבמיס מפני הנכרים ואותו הבית‬
‫שבדלת‬
‫ארובות‬
‫וכמו‬
‫ארובה‬
‫דרך‬
‫םפר תורה וקראו בו אמר רב חםדא אמר‬
‫התלוי כאלו יורד וסותם‪.‬‬
‫שהניחו לתוכו[ היה בבימ אחד שבחצר‬
‫דפרק בתרא דיומא ) ל ף עו‪ (.‬היינו‬
‫אבימי אמחצלת ארבעה ומשהו מתרת‬
‫וקאמר ר׳ יהודה בענין בור‬
‫בית הכנסת ובתיס הרבה היו פתוחין‬
‫שבין שתי חצירות והבור בארובומ שבגג כמו ארובות השמים‬
‫בסוכח משום דופן חיכי עביד תלי ליח‬
‫לחצר ולא עירבו או שהיו חצרות‬
‫חפור בעוביו של כותל )בראשית ז( ועוד מוכח פרק מי‬
‫וכותל המחיצה שבין שתי‬
‫באמצע פחות משלשח למטח ופחות משלשח‬
‫הרבה סחוחומ לאומו מבוי ובית‬
‫ושם(‬
‫מל‪.‬‬
‫לף‬
‫)עירובין‬
‫החצירות יורד וסותם על שהוציאוהו‬
‫דמי‬
‫כלבוד‬
‫משלשח‬
‫פחות‬
‫וכל‬
‫למעלח‬
‫הכנסמ פמוח לו והיה ספר התורה‬
‫פי הבור‪ ,‬ונשאר מקצת דשייך מן הצד עשיית אהל גבי עשיימ‬
‫פי הבור פתוח בחצר זה דופן פריך והא אממר עלה הכל פשיטא ״מחו דתימא חד לבוד אמרינן תרי‬
‫בחצר שכנגד בימ הכנסמ ולא נשממפו‬
‫ומקצת בור מצד האחר‬
‫במבוי ואסור להוציא מן החצרות‬
‫בהצר האחרת‪ ,‬שבהן מודים שאין עושין אהל עראי במחלה‬
‫לבוד לא אמרינן קמ״ל מית־בי מחצלת שבעח‬
‫למבוי ופרסו סדינין על גבי עמודים‬
‫ממלאין מים מן הבור‪ ,‬ביו״ט ובפרק כיצד משממפין )שס ל ף‬
‫ומשהו מתרת בםוכה משום דופן כי תניא‬
‫שהיו לרוחב המבוי וחלקו אמ המבוי‬
‫ואמר ר׳ יהודה רואין וה סו‪ >:‬גריס בקונטרס כמו שכתוב‬
‫ב‬
‫ההיא בםוכה גדולה ומאי קא משמע לן‬
‫הכותל שעל פי הבור יורד‬
‫ולא היו פחוחים מן המחיצה ולפנים‬
‫־סותם עד התהום ומחלק בספרים פירסו לכתחלה מי שרי‬
‫דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כרבי‬
‫אלא בימ הכנסמ וחצר שכנגדו והביאו‬
‫המים‪ .‬נמצאת משנת ר׳ והאמר מר הכל מודים שאין עושין‬
‫יוסי אמר רבי אמי פס ארבעה ומשהו מתיר‬
‫•הודה ששנה כי הכותל‬
‫ספר המורה שהרי שאר החצרומ‬
‫אהל עראי לכמחלה בשבמ ונראה‬
‫שהוא תלוי בחללו של‬
‫בסוכה משום דופן ומוקים ליה בפחות‬
‫נסתלקו ואין איסור כאן‪ :‬מהיכן‬
‫בור המחלק בין שתי לר״ת דמן הצד נמי שייך עשיימ אהל‬
‫ומתיר‬
‫חצירות‪ ,‬יורד וסותם‬
‫פהות‬
‫וכל‬
‫לדופן‬
‫סמוך‬
‫טפחים‬
‫משלשח‬
‫הביאום‪ .‬והלא היה אסור להכניס‬
‫וכל היכא דאמרינן דמחיצה זו מועלת‬
‫הבור זה לזה ]וזה לזה[‪,‬‬
‫ולהוציא‪ .‬והלא הכל מודים כו׳ לא‬
‫על דעת ר׳ יוסי דמתני׳ להתיר חשיב עשיית אהל במחלה כי‬
‫משלשח םמוך לדופן כלבור דמי מאי קמ״ל‬
‫גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא‬
‫ששנה כי הדופן ]היורד[ הך דפרסו סדינין והד כדופן שלישי‬
‫חא קמ״ל שיעור משך םוכח קטנח שבעח‪:‬‬
‫ומחיצה כזו מותר לעשות כדאמרינן‬
‫מן הסכך ותלוי‪ ,‬אם יש של סוכה דחשבינן אהל בפרק מי‬
‫בו י׳ טפחים‪ ,‬אע״פ שבין‬
‫מתני׳‬
‫בפרק כל גגות )עירובין ל ף צל‪ (.‬אמר להם שמואל נגידו לי גלימא‪:‬‬
‫הדופן ובין קרקעית הסוכה שהוציאוהו <שס מל‪ (.‬אבל דופן רביעי אינה אלא תוספמ אהל‬
‫סדינין פרוסין‪ .‬והיו גבוהין מן הארץ דהוה ליה מחיצה תלויה‪:‬‬
‫אויר הרבה‪ ,‬הדופן התלוי דבלאו הכי משפריא ורב שהקפיד בפרק כל גגות ושם ל ף צל‪(.‬‬
‫מחצלת שרחבה ארבעה ומשהו‪ .‬וארכה כאורך הדופן‪ :‬מסרת‬
‫מתיר הסוכה‪ .‬ואמרינן אעשיימ מחיצה הקפיל ללליליה כיון לאסור לטלטל לא היה לפרוש‬
‫דר׳ ]יוסי[ דמתיר מחיצה‬
‫בסוכה‪ .‬אם תולה אוחה באדר בפחות משלשה סמוך לסכך ופחות‬
‫תלויה בסוכה‪ ,‬בשבת שם סדין בשבמ משוס עשיית אהל והא לפריך שמואל למה לי למיעבל‬
‫משלשה לקרקע וכגון שאין הסוכה גבוהה אלא עשרה מצומצמין‪:‬‬
‫חולק על ר׳ יהודה ואוסר‪ ,‬הכי הא אמר זה מטלטל על עיקר המחיצה כל שכן דאם היה אסור‬
‫יכן ר׳ יהודה חולק ואוסר‬
‫מחצלת שבעה ומשהו‪ .‬אלמא חד לבוד אמרינן ותו לא‪ :‬בסוכה‬
‫לטלטל לטפי הוי קשיא לן היכי שרי למיעבל הכי אלא האמת מקשה‬
‫בסוכה‪ ,‬ופשוטה היא‪.‬‬
‫גדולה‪ .‬הגבוהה הרבה שאין יכול לומר בה שני לבודין הלכך בעי‬
‫יהמעשה שנעשה בציפרי ומאן לשרי תוספת אהל אפילו באהל שלמעלה מן הגג נמי שרי‬
‫מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לסכך דהדא לה‬
‫בעת ששכחו להביא ספר כדמוכח פרק המוצא מפילין)שם ל ף קב‪ .‬ושם( גבי הנהו ליכרי להוו בי‬
‫תורה מערב שבת‪ ,‬ומצאו‬
‫מחיצה עשרה ותו לא איכסמ לן אם מלויה היא וקמ׳׳ל דמשלשלין מלמעלה‬
‫םדינין וסמכו עליהן משום רב הונא ביממא בעו טולא בליליא בעו אדרא ולקמן פ׳ הישן)לף ס ‪( :‬‬
‫למטה כר׳ יוסי‪ :‬פס ד' ומשהו מתיר בסוכה‪ .‬אם גבוה י׳ ורחבה ד׳‬
‫מחיצה והביאו ]ספר[ גבי עובדא דרבי אליעזר ששבת בסוכתו של ה)רבי יהודה( ברבי‬
‫ומשהו‪ :‬ומוקי לה בפחות מג׳ סמוך לדופן‪ .‬השני במקצוע וכי אמרינן‬
‫תורה בשבת‪ ,‬על פי ר׳ אילעאי בקיסרי‪ :‬מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא‬
‫ישמעאל בר׳ יוסי נעשה‪,‬‬
‫לבוד איכא דופן שבעה וזה משך סוכה קטנה כדי ראשו ורובו‪:‬‬
‫ולא על פי ר׳ יוסי‪ .‬אמרינן‪ .‬ותימה דהא נמי מלפא דפשיטא היא דמכשירין לעיל <לף ז‪(.‬‬
‫אמר אבימי מחצלת ד׳ קנה קנה פחות משלשה לדופן סוכה כדופן שבת ושמא סלקא דעתך‬
‫טפחים ומשהו‪ ,‬מעמידה‬
‫ממני׳‬
‫באמצע בפחות מג׳ סמוך‬
‫ולדופן( ]לסכך[ ופחות מגי‬
‫סמוך לקרקעית הסוכה‪,‬‬
‫ועולה‬
‫לו משום‬
‫דופן‪,‬‬
‫דקיימא לן כל פחות מגי‬
‫כלבוד דמי‪ ,‬ואמרינן תרי‬
‫לכוד‪] ,‬לבוד[ בסכך ולבוד‬
‫בקרקעית הסוכה‪ .‬ומסקנא‬
‫דשמעתא כרי יוסי‪ ,‬דהא‬
‫אותבינן מחצלת ז׳ ומשהו‬
‫מתרת בסוכה משום דופן‪,‬‬
‫יאוקימנא בסוכה גדולה‪,‬‬
‫ימשלשלין דפנות מלמעלה‬
‫לחלק בין שחי לערב ואין להקשוח דחיסגי בשני חבלים שעוביין ימר מטפח ואמרינן לבוד כדאשכחן פרק קמא דעירובין ) ל ף טז‪:‬ו דמקיפין‬
‫בשלשה חבלים והכא בשנים סגי הא אמרינן התם ללא התירו אלא בשיירא‪:‬‬
‫כי תניא ההיא בסוכה גדולה‪ .‬בגבוה הרבה שאין יכול לומר שני לבוד־ן הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה‬
‫סמוך לקרקע כך פירש בקונטרס אבל בכל הספרים גרסינן מאי קמ״ל דמשלשל דפנות מלמעלה למטה כר׳ יוסי לפיכך צריך לפרש‬
‫דמעמידה למעלה בפחות משלשה סמוך לסכך ואפילו גבוה הרבה מן הארץ כשרה כרכי יוסי דממניפין דאמר מחיצה תלדה מתרת‪:‬‬
‫פס ארבעה‪ .‬בהאי דמעומד שייך לשון פס ולעיל דרחבה לגובה הדופן שייך לשון מחצלת‪ :‬בפה ו ת משלשה סמוך לדופן‪ .‬מצומ‬
‫סוכה בשמי דפנומ דשיטה דכולהו אמוראי דלעיל בפירקין)לף ו ‪ :‬ן כרבנן דאמרי שתים כהלכתן היינו כמין גאס ואם האחמ מן הדפנומ שלימומ‬
‫ונתונה מזרחית מוקי לה להאי פס ארבעה ומשהו לצד דרוס או לצד צפון בפחומ משלשה לדופן מזרחימ ונחשב כסמוס דש כאן שפי דפנומ שלימומ‬
‫וחימה למה לי פס ארבעה יעשה פס שני טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק שלשה טפחים פמומ משהו ויעמיד פס אחד של שני טפחים‬
‫למטה‪ .‬ולא עוד שרבי יוסי נמוקו עמו‪.‬‬
‫ומשהו‬
‫א( עירובי! פו‪ ,:‬נ( והכל‬
‫שס ע״ש[‪ ,‬ג( ]עירובי! ט‪,1.‬‬
‫ד( רש״ל‪ ,‬ה( ]צ״ל יוחנן[‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מן‬
‫הכותל‬
‫ני!‬
‫שמפסקח‬
‫ומפסקת‬
‫שביניהם‪.‬‬
‫החצרות‬
‫פני‬
‫על‬
‫הבור‬
‫יאע״פ שאינה נכנסת לתוך‬
‫אוננו )ערובין פו‪ .(.‬דאמר‬
‫תלויה מתרת‪.‬‬
‫מחיצה‬
‫אף ניכשה‪ ,‬הלכך במיס נמי‬
‫אין צריך שמראה המחיצה‬
‫עשרה נשניל המיס ונמוך‬
‫אונני הניר ‪:‬שם פו‪ .!::‬אבל‬
‫דאיסור‬
‫שבת‬
‫אע״ג‬
‫סקילה‪.‬‬
‫דברשויומ‬
‫בל‬
‫לינא סקילה‪,‬‬
‫לרבנן‬
‫לתקון‬
‫רבנן כעין לאורייתא תקון‬
‫)שם(‪ .‬ואם תאמר‪ .‬הואיל‬
‫ור׳‬
‫לית‬
‫יוסי‬
‫ליה‬
‫לגני‬
‫מחיצה‬
‫)שם!‪ .‬מעשה‬
‫שבת‬
‫תלויה‬
‫שנעשה‬
‫בציפורי‪ .‬על ילי מחיצה‬
‫תלויה כלאמר לקמן‪ ,‬ע ל‬
‫פי מי נעשה‪ .‬והלא ר׳‬
‫יוסי ראש של ציפורי הוה‬
‫ועל פיו היו עושין כול!‬
‫כלאמר‬
‫אמר‬
‫ר׳‬
‫נסנהלרין‬
‫יוסי‬
‫)לנ ‪C‬‬
‫לציפורי‬
‫!‪:‬ערובין שם(‪ .‬שכחו ולא‬
‫הביאו ס״ת‪ .‬לנית הכנסת‬
‫ונחצר אחרת )צ״ל ונחצר‬
‫אחת‬
‫מעודנת‪.‬‬
‫שאינם‬
‫מהרש״א( הוה והיו מניאין‬
‫אוחו‬
‫לרך‬
‫חצר‬
‫שאינה‬
‫מעורבח ופרסו סלינין על‬
‫גני עמולין להיוח מחיצה‬
‫מססקח אצל מחיצוח החצר‬
‫מנית שהיה‬
‫ספר תורה‬
‫מונח נו ועל ניח הכנסת‪,‬‬
‫וכעין מנוי קטן כלי הילוך‬
‫נין סליניס למחיצוח החצר‬
‫ולא היו נני החצר אוסרים‬
‫שם‪ ,‬שלא היה פתח פתוח‬
‫לו אלא אותו פתח לנלו‬
‫והנך סליניס מחיצה תלרה‬
‫הואי ישם(‪.‬‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( לעיל ד‪ ,.‬ג( לקמן יט‪,.‬‬
‫ג( נס״א‪ :‬של מיני האומות‪,‬‬
‫ד( נס״א‪ :‬סיככו‪ ,‬ה( נס״א‬
‫נוסף‪ :‬סכך‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫בית שנפחת‪ .‬גגו‪ ,‬וגג׳ץ‬
‫חלקיס‬
‫שלהס‬
‫ושוי!‬
‫הן‬
‫ולא משופעים‪ ,‬ונפחת הגג‬
‫נאמצעו‪,‬‬
‫כסכך‬
‫וסיכך‬
‫כשר על פי הפחת ונמצא‬
‫סכך‬
‫הכשר‬
‫לכל‬
‫סלפנות‬
‫מופלג‬
‫צל‬
‫מן‬
‫ילעיל‬
‫ד ‪ . 1‬אם י ש מ ן הכותל‬
‫לסיכוך‬
‫ארבע‬
‫אמות‬
‫פסולה‪ .‬הא סחוח מכאן‬
‫כשרה‪ ,‬שלוסני הכית נעשין‬
‫לה לפנות והתקרה פסולה‬
‫המפסקת‬
‫כינתיס‬
‫רואי!‬
‫אותה כאילו היא מן הדופן‬
‫ונעקס הלופן על כאן ואין‬
‫כאן סכך פסול אלא דיפן‬
‫ומחונר לסכך כשר ‪1‬שם(‪.‬‬
‫וכן חצר שהיא מוקפת‬
‫אכסדרא‪.‬‬
‫וגג אכסלרא‬
‫מפסיק כין מחיצות הכתיס‬
‫לארי‬
‫שסינך‬
‫עליו‪,‬‬
‫אס‬
‫יש נרומכ הגג ד׳ אמוח‬
‫פסולה‪ ,‬לתו לא מהני לה‬
‫מחיצוח הכחיס )שסו‪.‬‬
‫סוכה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ץ ‪.‬‬
‫ומשהו דכוומיה פריך פ״ק דעירובין )לף י‪ >:‬דאמר רב יהודה מבר‬
‫מתני׳ הרחיק הסיכוך מן הדפנות‪ .‬לאו בגובהה קאמר אלא‬
‫שהוא רחב נ ר ו אמה מרחיק שמי אמומ ועושה פס ג׳ אמומ ופריך‬
‫כמשכה‪ :‬פסולה‪ .‬דאדר פוסל כשלשה אפילו מן הצד‪ .‬ומכאן אני‬
‫ואמאי יעשה פס אמה ומחצה ררמיק שמי אמות ויעשה פס אמה‬
‫אומר ומפרש הא דאמרינן שכסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה‬
‫וממצה וליכא לשנרי הנא כדמשני החס דאמי אוירא דהאי גיסא ודהאי‬
‫להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשכינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם‬
‫גיסא ומכטל ליה דהכא כל הפחומ‬
‫ונכפף למעלה ובאוירא ליכא למימר‬
‫מג׳ כלבוד דמי והוה ליה כסמוס‬
‫הכי ואיני מפרש רואין את הדופן‬
‫מתני׳ אהרהיק את הסיכוך מן הדפנות‬
‫דאפילו עשה כל דפנומ הסוכה קנה‬
‫כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך‬
‫ב‬
‫א‬
‫שלשה טפהים פסולה > בית שנפהת וסיכך‬
‫קנה בפמומ מג׳ כשרה כדמניא לעיל‬
‫פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את‬
‫על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע‬
‫)לף ז‪ (.‬דופן סוכה כדופן שבח ובלבד‬
‫הפסול מן הסוכה דאס כן גס גבי‬
‫אמות פםולה ‪3‬יוכן הצר שהיא מוקפת‬
‫שלא יהא בין קנה לחבירו ג׳ טפחים‬
‫אדר נמי נימא הכי‪ :‬כיה שגפחס‬
‫אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין‬
‫ואין שייך לחלק כלל בין סוכה של‬
‫וסיכך כוי‪ .‬גגו נפחת באמצעו רתוק‬
‫ג׳ דפנומ לסוכה של ארבעה ועוד‬
‫מן הדפנות לכל צד וסיכך על הפחת‬
‫מםכבין בו אם יש תחתיו ארבע אמות‬
‫ק שיא טפי דבשני ססין שיש ככל אחד‬
‫באמצעו ונמצא תקרמ הבימ שהיא‬
‫פסולה‪ :‬גמ׳ כל חני למח לי צריכא דאי‬
‫מצי טפמ ומשהו סגי דמוקי מד‬
‫פסולה משוס מעשה ולא מן העשוי‬
‫אשמעינן בית שנפחת משום דהני מחיצות‬
‫בפמות מג׳ סמוך לדופן ואידך מוקי‬
‫מפסקת בין דפנות לסכך כשר‪:‬‬
‫לבית עבידן אבל חצר המוקפת אכםדרח‬
‫בסמות מג׳ סמוך לראשון וי״ל משוס‬
‫אם יש מן הסיכוך‪ .‬הכשר ולכותל ד׳‬
‫דמהיצות לאו לאכסדרה עבידי אימא לא‬
‫דאמרינן בסוף פ״ק דעירובין)לף נח‪(:‬‬
‫אמות פסול דבארבע אמות לא נאמר‬
‫צריכא ואי אשמעינן הני תרתי משום דםככן‬
‫דכל מחיצה שאינה של שמי וערב‬
‫למשה מסיני דופן עקומה אבל בפחומ‬
‫סכך כשר הוא אבל םוכה גדולה שהקיפוה‬
‫אינה מחיצה ואם היו שני פסין שאין‬
‫כשרה הלכה למשה מסיני מאין מקרמ‬
‫בכל אחד ארבעה הויא לה כמחיצה‬
‫הבימ כאילו היא הדופן שנעקס‬
‫בדבר שאין מםככין בו דםככה סכך פסול‬
‫של שחי‪ :‬אויר פוסל‪ .‬כל הסוכה‬
‫למעלה ואין כאן סכך פסול לפסול‬
‫הוא אימא לא צריכא אמר רבה אשכהתינהו‬
‫בשלשה בין באמצע בין מן הצל סכך‬
‫הסוכה ולא יישן חחח זה‪ :‬וכן חצר‬
‫לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי ג אויר פוםל‬
‫פסול פוסל כל הסוכה בארבעה‬
‫המוקפת אכסדרה‪ .‬כל חצר שבהש״ס‬
‫בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה ואמינא‬
‫באמצע כגון שהוא רחוק מן הכופל‬
‫לפני הבתים והבתים פמוחין לו‪ .‬חצר‬
‫להו אנא אויר דפוסל בשלשה מנא לכו‬
‫ארבע אמומ דאינו יכול לבטלו משום‬
‫זו מוקפת במים מתוכה ופחוחין לה‬
‫דתנן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה‬
‫עקימח דופן ונמצא מוצץ בין כשר‬
‫סביב מג׳ רוחומיה ולפני הנמים עשו‬
‫טפחים פםולה סכך פםול נמי לא ליפסיל‬
‫לכשר ודוקא כשמממיל מדופן האמצעי‬
‫אכסדראות סביב לשלשה רוחותיה‬
‫ומהלך על פני כל הסוכה עד הפחח‬
‫והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן‬
‫אלא בארבע אמות דתנן בית שנפחת וםיכך‬
‫דהשמא חוצץ האדר או הפסול בין‬
‫סיכך‬
‫לצד החצר ויש עליה תקרה וזה‬
‫על גביו אם יש בין חםיכוך לכותל ד׳ אמות‬
‫כשר לכשר וליכא ג׳ דפנוח לא לזה‬
‫על גבי כל אדרה של כל חצר‬
‫פםולח ואמרו לי בר מינח דחחיא דרב‬
‫ולא לזה אבל אס ממחיל מן הדופן‬
‫שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן‬
‫ושמואל אמרי תרוייהו משום דופן עקומח‬
‫שבצד ומהלך עד הדופן שכנגדו אס‬
‫לסוכה זו אלא מחיצות הבתים‬
‫נגעו בה ואמינא להו אנא מה אילו איכא‬
‫נשאר מן הכשר לצד הדופן האמצעי‬
‫המפסיקומ בין כמיס לאכסדרה‬
‫י סכך פסול פהות מארבעה ואויר פחות‬
‫כשיעור הכשר סוכה כשרה דהא אימ‬
‫ונמצאמ מקרמ האכסדרה מפסקמ‬
‫משלשה מאי כשרה מלייה בשפודין מאי‬
‫לה ג׳ דפנומ ושל צד הפמח פסולה‬
‫סביב כין סכך לדפנומ אס יש ברוחב‬
‫והיכא דהאדר או הפסול אין מהלכין‬
‫האכסדרה ד׳ אמומ פסולה פמות‬
‫פסולה ולא יהא אויר הפוםל בשלשה כסכך‬
‫על פני כל הסוכה כגון דאיכא באמצע‬
‫מארבע אמומ כשרה דאמרינן דופן‬
‫פסול הפוסל בארבעה ואמרו לי אי הכי‬
‫סוכה ג׳ על ג׳ אויר או ארכעה‬
‫עקומה‪ .‬דוגמא לדבר קלדשטר״א‬
‫לדידך נמי דאמרת סכך פסול פוםל בארבע‬
‫על ארבעה סכך פסול אם ממנו ועד‬
‫כלשון אשכנז של איזה אומומג( הס‬
‫אמות מח אילו איכא סכך פסול פחות מד׳‬
‫הדופן האמצעי כדי הכשר סוכה הכל‬
‫הגלחיס שיש לה אויר שיש בה עשביס‬
‫אמות ואויר פחות משלשת מאי כשרה‬
‫כשר בין מה שבצדדין בין מה שלצד‬
‫והיקף אכסדרה סביב לו‪ :‬שהקיפוה‪.‬‬
‫מלייה בשפודין מאי פסולה לא יחא אויר‬
‫הפחח ואפילו מה שיוצא לחוץ לגמרי‬
‫סיבבו י> סביב לה סמוך לדפנוח בדבר‬
‫הפוסל בשלשה כסכך פסול הפוסל‬
‫דהואיל והכל מחובר לשיעור הכשר‬
‫המקבל טומאה ובאמצעה נתן הסכך‬
‫סוכה הרי זה כפסל היוצא מן הסוכה‬
‫כשר‪ :‬אם יש‪ .‬מחמ הסכך פסול ד׳‬
‫בארבע אמות ואמינא להו אנא האי מאי‬
‫דנימר בלא דפנות כדאמרינן ]לקמן[‬
‫אמות פסולה אף הסכך כשר לסי שאין‬
‫בשלמא לדידי דאמינא ארבע אמות‬
‫)לף יט‪ (.‬דנידונין כסוכה ואפשר אפי׳‬
‫לה ממיצומ פמות מכאן כשרה דאמרי׳‬
‫משום‬
‫אין כדי הכשר סוכה ממנו עד דופן האמצעי מצטרפין זה עם זה‬
‫דופן עקומה‪ :‬גמ' כל הני למה לי‪ .‬לאשמועינן דופן עקומה בתלת‬
‫לכדי הכשר סוכה ואין האויר והפסול חוצצין מאחר שהכשר מממבר‬
‫בבי במחניחין ליחני חדא ולשמעינן לכולהו‪ :‬משום דהני מחילות לביס‬
‫יחד דרך הצדדים‪ :‬אילו איכא םבך פסול פחות מארבע ואויר‬
‫עבידן‪ .‬להיות דופן לבית זה והרי הביפ נעשה סוכה הלכך שדינן‬
‫פחות מג׳ מאי כשדה‪ .‬ואין כאויר שיעור לפסול ואין כסכך פסול‬
‫מחיצות בתר סוכה ע״י עיקום‪ :‬אבל חצר המוקפת אכסדרה‬
‫שיעור לפסול אין מצטרפין זה עס זה לפסול כיון דלא שוו‬
‫דמחיצוס לאו לאכסדרה נעשו‪ .‬אלא לבית הלכך ליכא למימר תקרמ‬
‫שיעורייהו להדדי כדאמרינן ומיהו היכא דאיכא שני טפחים סכך‬
‫אכסדרה עקימת דפנות הללו היא ולא שדינהו לדפנות הכא לצד‬
‫פסול ושנים של סכך פסול ואדר מפסיק ביניהם פחות מג׳ איכא‬
‫סוכה‪ :‬סכך כשר הוא‪ .‬כלומר ממין סכך כשר הוא ופסולו משוס‬
‫לססוקי אס שני הפסולין מצטרפין לארבעה לפסול אח הסוכה‬
‫מעשה ולא מן העשוי אבל דבר שאין מסככין כו שהוא מין פסול‬
‫דשמא כיון לאדר מפסיק בינמים לא מצטרסי או שמא כיון דאין‬
‫אימא לא ליכשריה על ילי עיקום‪ :‬דיסבי וקאמרי‪ .‬משמיה דרב‪:‬‬
‫באדר ג׳ מצטרפין ומיהו היכא דליכא בפסולים ד׳ ואויר פחומ‬
‫אויר פוסל‪ .‬כל הסוכה בשלשה‪ :‬וסכך פסול פוסל‪ .‬אמ כל הסוכה‬
‫מג׳ מפסיק ביניהם אין האדר משלימו לארבעה במה שחושבו‬
‫בד׳‪ :‬בר מינה דההיא‪ .‬כלומר הראיה אינה עיקר‪ :‬דרב ושמואל‬
‫כסמום מחממ לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר‪:‬‬
‫אמרי סרוייהו משום דופן עקומה נגעו בה‪ .‬להכשיר דאמרינן דופן‬
‫הוא ולא סכך ואין כאן ה פסול וכי אמרינן בארבעה כגון באמצע‬
‫הבגד‬
‫רחוק מן הכותל ד׳ אמומ דאינו יכול לבטלן על ידי עקימת דופן ונמצא חוצץ בסוכה בין כשר לכשר וארבעה הוי מקום חשוב להיומ‬
‫חציצה‪ :‬ואמינא להו אנא‪ .‬תשובה לדבריהם‪ :‬ומה אילו איכא סכך פסול פחות מארבעה‪ .‬ואויר בצידו פחומ משלשה מאי אמריתו ביה‪:‬‬
‫כשרה‪ .‬דליכא שיעור סכך פסול‪ :‬מלייה‪ .‬לההיא שיעורא בשפודין דאסור לסכך בהן משום מקבלי טומאה והויא בה ארבעה‬
‫טפחים מסכך פסול‪ :‬מאי‪ .‬אמריתו ביה‪ :‬פסולה‪ .‬דאיכא חציצה ארבעה ומחחילה כשהיה אדר שהוא חמור היחה כשרה ועכשו‬
‫שנהפך להיומ קל נפסלה‪ :‬לא יהא אויר‪ .‬ממור שפוסל בג׳ פוסלה לסוכה זו כסכך פסול שהוא קל שאינו נפסל אלא בארבעה‪ :‬אמרו‬
‫לי אי הכי לדידך נמי‪ .‬דאמרפ שיעור סכך פסול ד׳ אמומ דלימ לך דטעמא דממנימין משום דופן עקומה אלא זהו שיעורא לפסול אפילו‬
‫כאמצע אף זו משוכמך ומה אילו כו׳ ואויר פחומ מג׳ בצדו‪ :‬בשלמא לדידי דאמרי ארבע אמות‪ .‬דקתני מתניתין פסולה הא פמומ כשרה‪:‬‬
‫משוס‬
‫קד‬
‫א מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫סוכה‬
‫הלכה‬
‫כ‬
‫טוש׳׳ע א״מ סימן מרלנ‬
‫סעיף כ‪:‬‬
‫קה ב מיי׳ שס הלכה יל‬
‫סמג עשין מג טוש״ע‬
‫קו‬
‫א׳׳ח שס סעיף א‪:‬‬
‫ג מיי׳ שס הלכה כ‬
‫טוש׳׳ע שס סעיף נ ‪:‬‬
‫קז ד מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫קלוישטר״א‪ .‬מנזר‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫והא דרי אמי‪ ,‬אסיקנא‬
‫שיעור משך סוכה קטנה‬
‫ז׳ טפחים‪ .‬הא דאמור רבנן‬
‫דבי רב האויר בסוכה פוסל‬
‫]בג׳ טפחים[‪ ,‬וסכך פסול‬
‫פוסל בדי טפחים‪ ,‬ואקשי‬
‫רבה עליה ומה אילו איכא‬
‫סכך פסול פחות מד׳‬
‫טפחים ואויר משלימו לד׳‬
‫כשרה‪ ,‬ולא יהא האויר‬
‫החמור דפוסל בגי טפחים‬
‫כסכך פסול הקל ממנו‬
‫]דאינו[‪ ,‬פוסל עד שיהיה‬
‫בו ד׳ טפחים‪) .‬ואמרי׳‬
‫להו( ]ואמרו ליה[ לדידך‬
‫נמי דאמרת אויר פוסל בג׳‬
‫טפחים‪ ,‬כדתנן הרחיק את‬
‫הסיכוך ג׳ טפחים פסול‪,‬‬
‫סכך פסול בד׳ אמות‪,‬‬
‫כדתנן בית שנפחת וסיכך‬
‫על גביו אם יש בין סיכוך‬
‫לכותל ד׳ אמות פסול‪,‬‬
‫ואילו איכא סכך פסול‬
‫פחות מד׳ אמות‪ ,‬ואויר‬
‫פחות משלשה משלימו‬
‫לד׳ אמות כשרה‪ ,‬ולא יהא‬
‫האויר ]ה[חמור דפוסל‬
‫בשלשה טפחים‪ ,‬כסכך‬
‫פסול דפוסל בדי אמות‪.‬‬
‫ומשגי רבה לדידי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצות‬
‫יז‪:‬‬
‫ק ח א מיי׳ סנ״נ מהל׳‬
‫כלים הלנה א וסכ״ג‬
‫הלכה כ‪:‬‬
‫ק ט ב שם פכ״ג הל׳ ג‪:‬‬
‫קי‬
‫שם‬
‫ג‬
‫קיא‬
‫ד‪:‬‬
‫הלכה‬
‫ג‪:‬‬
‫ד שס הלכה‬
‫ר י ב ה מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫סיכה הלכה יל סמג‬
‫עשי! מג טיש״ע א״ח סי׳‬
‫חרלנ סעיף א‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫משום‬
‫שוו‬
‫שלא‬
‫בשיעורייהו‪,‬‬
‫שיעורו‬
‫דאויר‬
‫בטפהים‬
‫באמות‪,‬‬
‫והסכך‬
‫לפיכך‬
‫מצטרפו‪,‬‬
‫לא‬
‫לדידכו‬
‫אלא‬
‫אידי ואידי טפחים נינהו‪.‬‬
‫נהי‬
‫ולרבה‬
‫שוו‬
‫דלא‬
‫בסוכה גדולה‪ ,‬אבל בסוכה‬
‫קטנה‬
‫ז׳‬
‫דאין‬
‫אלא‬
‫בה‬
‫נפסלת‬
‫טפחים הלא‬
‫בדי טפהים סכך פסול‪.‬‬
‫ומשני רבה התם‬
‫לגבי‬
‫כיון‬
‫דהוי‬
‫סוכה‬
‫קטנה‬
‫בה ד׳ טפחים סכך פסול‪,‬‬
‫הו־א ליה‬
‫דסוכה‬
‫רובה‬
‫סכך פסול‪ ,‬ובטל המיעוט‪,‬‬
‫ונמצאת כאילו כולה סכך‬
‫פסול וליכא לסוכה כלל‪.‬‬
‫ואקשינן לרבה וכל היכא‬
‫דלא שוו בשיעורייהו לא‬
‫מצטרפי‪,‬‬
‫כלים‬
‫ותנן‬
‫בפרק‬
‫במסכת‬
‫הבגד‬
‫כ״ז‬
‫מטמא משום שלשה על‬
‫שלשה‬
‫משום‬
‫למדרס‪,‬‬
‫שלש על שלש לטמא מת‪,‬‬
‫השק ד׳ על ד׳ טפה־ם‬
‫והעור ה׳ על ה׳‬
‫מפץ‬
‫ו׳ על וי‪] .‬פי׳[‬
‫הבגד‬
‫מטמא‬
‫למדרס‬
‫בטפהים‬
‫אצבעות‬
‫ובשיעור שלש‬
‫לטמא מת‪ ,‬והשק שיעור‬
‫טומאתו‬
‫ותנן‬
‫בטפחים‪.‬‬
‫במעילה פרק ד׳ בסופו‪,‬‬
‫הבגד והשק השק והעור‬
‫העור‬
‫מצטרפין‬
‫והמפץ‪,‬‬
‫זה עם זה‪ ,‬הנה‬
‫האי‬
‫דשיעור‬
‫אע״ג‬
‫באצבעות‬
‫ושיעור האי בטפחים דלא‬
‫שוו בשיעורייהו ומצטרפי‪.‬‬
‫ומשני רבה שאני התם דקא‬
‫מפרש‬
‫)בסוכה(‬
‫טעמא‬
‫]בסיפא[‪ ,‬אמר ר׳ שמעק‬
‫מה טעם‬
‫וטמא‬
‫הואיל‬
‫מושב‪.‬‬
‫ותנן בזד‪ ,‬הענין‬
‫בכלים‬
‫זה‬
‫כ ״ז‬
‫פרק‬
‫הכלל כל שחיבר לו מן‬
‫ממנו טמא‪,‬‬
‫החמור‬
‫מן‬
‫הקל ממנו טהור‪ ,‬המקצע‬
‫טפח‬
‫מכולם‬
‫טפח‬
‫על‬
‫טמא‪ .‬ומתמהינן טפח על‬
‫ושנינן‬
‫טפח למאי חזי‪,‬‬
‫הואיל וראוי ליטלו על גבי‬
‫חמור‪ ,‬דלא חייש להכי‪.‬‬
‫בסורא‬
‫אויר‬
‫מתנו‬
‫פוסל‬
‫כדאמרן‪,‬‬
‫סכך‬
‫בג׳‬
‫פסול פוסל בד׳ טפחים‪,‬‬
‫וכן הלכתא‪ .‬בפומבדיתא‬
‫מתנו‪,‬‬
‫אמר‬
‫יהודה‬
‫רב‬
‫אמר שמואל סכך פסול‬
‫באמצע הסוכה בארבעה‬
‫טפחים מן הצד בארבע‬
‫אמות‪ ,‬ורב)ה( אמר בין‬
‫באמצע בין מן הצד בדי‬
‫אמות‪ .‬ומקשינן אדשמואל‬
‫תנן נתן עליה נסר שרחב‬
‫טפחים‬
‫ארבעה‬
‫כשרה‪.‬‬
‫ומשני נסר מן הצד הוא‪,‬‬
‫יפיכך הסוכה כשרה שאין‬
‫נפסלת הסוכה מן‬
‫הצד‬
‫אלא בדי אמות‪ .‬ת״ש שני‬
‫כדינין מצטרפין שני נסרין‬
‫אין מצטרפין‪ ,‬ר׳ מאיר‬
‫אומר‬
‫נסרים‬
‫מצטרפין‬
‫כסדינין‪ .‬בשלמא לרב מאי‬
‫רצטרפין‬
‫מצטרפין‬
‫לד׳‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הבגד ג׳ על ג׳‪ .‬משנה היא במסכת כלים פרק כ״ז ן מ ׳ ׳ ג [ והט‬
‫משום שיטורא ולאו שיטורא הוא‪ .‬לארכע אמות הוו שיעור לפסול‬
‫מיתניא הבגד מטמא משוס ג׳ על ג׳ למדרס ומשום ג׳ על‬
‫ובפחות מכאן אינו שיעור לפסול ואין הטעס משוס לופן עקומה אלא‬
‫ג׳ לטמא מח השק ארבעה על ארבעה והעור חמשה על ממשה‬
‫כך שיעורו לפסול הלכה למשה מסיני כשאר כל השיעורין‪ :‬האי לאו‬
‫ומפץ ששה על ששה שרן למדרס ולטמא מח והשחא הבגד ג׳‬
‫שיטורא הוא כיון דלא שוו גרסינן‪ .‬ולא גרסינן וכיון‪ :‬אלא לדידכו‬
‫אצבעות על ג׳ אצבעומ לטמא ממ‬
‫שיטורא דידהו משום‬
‫דאמריחו‬
‫דמרבינן לה פרק במה מדליקין‬
‫הפלגה‪ .‬להא ארבעה לקאמריתו לא‬
‫משום שיעורא ולאו שיעורא הוא האי לאו‬
‫<שבת ל ף מ‪ (:‬מדכתיב והבגד דחזי‬
‫תנן להו בממנימין לענין סכך פסול‬
‫שיעורא הוא כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי‬
‫לעניים אבל מדרס מלוי במידי דמזי‬
‫והא סברא מנא לכו אתון היינו‬
‫לא מצטרפי אלא לדידכו דאמריתו שיעור‬
‫לישיבה ובפחות מג׳ טפחים על ג׳‬
‫טעמייכו משוס לבכל מקום חשובין‬
‫טפחים לא חזי אבל שק ועור ומפץ משום הפלגה מה לי איתפלג בסכך פסול‬
‫ל׳ טפחים להיוח מקום חשוב לעצמו‬
‫מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר אמר ליה‬
‫שוין למדרס ולטמא ממ‪ :‬ותני עלה‬
‫אתם אומרים שאף זה מקום הוא‬
‫הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפין‬
‫לעצמו וחוצץ בסוכה זו לעשותה‬
‫אביי ולמר נמי נהי דלא שוו שיעורייהו‬
‫זה עם זה‪ .‬משנה היא פרק קדשי‬
‫כשמים ואין לפנומ להם מה לי איפפלג‬
‫בסוכה גדולה בסוכה קטנה מי לא שוו‬
‫מזבח במסכמ מעילה ) ד ף יח‪.‬ן וקמני‬
‫ששיעורה‬
‫קטנה‪.‬‬
‫כסוכה‬
‫כר‪:‬‬
‫שיעורייהו א״ל התם לאו משום דשוו‬
‫סיפא א״ר שמעון מ״ט מפני שהן‬
‫מצומצם‪ :‬מי לא שוו שיטורייהו‪ .‬על‬
‫שיעורייהו להדדי הוא אלא משום דליתיה‬
‫ראויין ליטמא במושב והכי מנן‬
‫כרחך אחל זה ואחר זה פסולה בג׳‬
‫לשיעורא דםוכה הוא וכל היכא דלא שוו‬
‫במעילה הבגד והשק השק והעור‬
‫טפחים לטון לנפק מתורח לבול חשיב‬
‫שיעורייהו להדדי לא מצטרפי והתנן א י א הבגד‬
‫העור והמפץ מצטרפין דווקא כסדר‬
‫לבצוריה לשיעוריה לסוכה וטון לשוו‬
‫שלשה על שלשה נ השק ארבעה על ארבעה‬
‫הזה לפי ששיעורן קרובין זה לזה אבל‬
‫שיעורייהו לענין שוס סוכה ליצטרפי‪:‬‬
‫בגד ועור או שק ומפץ דשיעורן‬
‫אייל ההם‪ .‬לשניהם פוסלין בה בגי‬
‫העור המשה על המשה מפץ ששה על ששה‬
‫רחוקים זה מזה אין מצטרפין ודוקא‬
‫לא משוס לשוה שיעורן לפסול אלא‬
‫נ ‪ ,‬ותני עלה ‪ :‬הבגד והשק השק והעור העור‬
‫חמור מצטרף לקל ולא קל לחמור‬
‫משום ללימיה לשיעורא לסוכה‪ :‬הבגד‬
‫והמפץ מצטרפין זה עם זה התם כדקתני‬
‫כדתנן המם במסכח כלים ) פ כ ״ ז מ ״ ג (‬
‫ג' טל גי‪ .‬טפחים אם ייחלו למשכב‬
‫טעמא אמר רבי שמעון מה טעם הואיל‬
‫היה עושה ב׳ מן הבגל ואחד מן‬
‫הזב מטמא ליעשופ אב הטומאה‬
‫וראוי לטמא מושב כדתנן יהמקצע ״מכולן‬
‫השק שלשה מן השק ואחל מן העור‬
‫במשכב הזב או במדרסו‪ :‬הבגד‬
‫ארבעה מן העור ואחל מן המפץ טפח על טפח טמא טפה על טפח למאי הזי‬
‫והשק‪ .‬הואיל וממשן קרוב להיות‬
‫ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי‬
‫טהור ממשה מן המפץ ואחד מן העור‬
‫שוה‪ :‬מצטרפין‪ .‬להשלים אמ הקל‬
‫ארבעה מן העור ואחד מן השק ג׳‬
‫הואיל וראוי יעליטלו( על גבי החמור בםורא שאס אין בשק ד׳ הבגד שהוא חמור‬
‫מן השק ואמר מן הבגד טמא זה הכלל‬
‫משלימו אבל השק אינו משלים הבגד‬
‫אמרי להא שמעתא בהאי לישנא בנהרדעא‬
‫כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא‬
‫החמור‪ :‬שק‪ .‬מנוצה של עזים עשוי‬
‫מתנו אמר רב יהודה אמר שמואל ה סכך‬
‫מן הקל ממנו טהור ומתוך הכלל‬
‫והוא עב יוחר מן הבגד ואינו מגיע‬
‫פסול באמצע פוסל בארבעה מן הצד פוםל‬
‫דאמא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני‬
‫לעוביו של עור‪ :‬וכן השק והטור‬
‫בארבע אמות ורב אמר בין מן הצד בין‬
‫מתניתין דמצטרפין כסדר הזה‪:‬‬
‫מצטרפין‪ .‬להשלים שק את שיעור‬
‫באמצע בארבע אמות תנ־ן הינתן עליה נסר‬
‫בדתנץ המקצע מכולן טפח‪.‬‬
‫העור‪ :‬מה טטם‪ .‬מצטרפין הואיל‬
‫שהוא רהב ארבעה טפחים כשרה בשלמא‬
‫וראויין בשיעור אחד לטמא מושב‬
‫משנה היא התס במסכת‬
‫הזב‪ :‬כדתנן המקצט מכולן‪ .‬מאחד‬
‫לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע‬
‫כלים )ג״ז שס מ״ד> דמאיזה מהם‬
‫אמות משום הכי כשרה אלא לשמואל דאמר מכל אלו קיצע טפח על טפח‪ .‬מקצע‬
‫שיקצע טפח רעשנו טלאי למרלעמ‬
‫שמשויהו סביב סביב באזמל וממקנו‬
‫באמצע בארבעה אמאי כשרה הכא במאי‬
‫של חמור טמא וה״ה להוה מצי למימר‬
‫יפה אפילו אין בו אלא טפח על טפח‬
‫הואיל ושדין לכי האי לתניא במסכת‬
‫עסקינן מן הצד תא שמע ׳ישני סדינין‬
‫טמא כדמפרש‪ :‬הואיל וראוי ליטלו‪.‬‬
‫מעילה בסוף פ׳ קלשי מזבח ) ד ף יח‪(.‬‬
‫מאיר‬
‫רבי‬
‫מצטרפין‬
‫אין‬
‫נסרים‬
‫שני‬
‫מצטרפין‬
‫לעשותו טלאי ע״ג מרדעת החמור‬
‫קיצע מכולן ועשה מהן בגל למשכב‬
‫אומר נםרים כסדינין בשלמא להך לישנא‬
‫כנגד בית מושב האדם וכיון דשוו‬
‫שלש למושב טפח לאחיזה כל שהוא‬
‫דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בארבע‬
‫שיעורייהו באחד מטומאות הזב‬
‫כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר‬
‫ליעשות אב הטומאה מצטרפין אף‬
‫אמות מאי מצטרפין מצטרפין לד׳ אמות אלא‬
‫או לכסת או לשאר לברים המיוחלים‬
‫למדרס‪ .‬ויש מפרשים המקצע מכולן‬
‫להך לישנא דאמר רב באמצע בארבעה‬
‫למשכב שיעור הטלאי ג׳ טפחים לומיא‬
‫יחד שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין‬
‫היכי דמי אי דאית בהו ד׳ למה להו אצטרופי‬
‫דלמושב טפח דהיינו לעשומ טלאי‬
‫ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד‬
‫למושב כגון למרדעת של חמור‬
‫אי דלית בהו ד׳ קניא בעלמא נינהו לעולם‬
‫והראשון נראה לי‪ :‬בסורא מתנו להא‬
‫כדמוכח הכא וכן ההיא דתניא‬
‫מצטרפין‬
‫מצטרפין‬
‫ומאי‬
‫ארבעה‬
‫בהו‬
‫דאית‬
‫שמטסא‪ .‬דרב דאמר סכך פסול‬
‫בתוספתא המקצע למשכב אין פחומ‬
‫לארבע אמות מן הצד ת״ש ״סככה בנםרין‬
‫פוסל בד׳ באמצע‪ :‬בהאי לישנא‪.‬‬
‫משלשה ולמושב טפח ולמעמד כל‬
‫של אח שיש בהן ד׳ דבריי הכל פסולה אין‬
‫דאמר לעיל ]מ״א[ דאשכחינהו רבה לרבנן‬
‫שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה‬
‫דבי רב דיתבי וקאמרי לה‪ :‬בנהרדטא‬
‫בהן ד׳ רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר‬
‫למעילה והמס מפרש מאי לאחיזה‬
‫מתנו‪ .‬ללא אמרה רב אלא שמואל‬
‫ומודה‬
‫אמר ריש לקיש שבן ט( עומד ונוולא‬
‫ורב פליג עלה‪ :‬באמצט גארבטה‪ .‬למקום חשוב הוא להפליג ולחוץ‬
‫במתנימא תנא הואיל וראוי לקוצצי מאניס ופירש בערוך ראוי אומו‬
‫שאין הלפנות מועילות שוב זו לזו ונראות כשתי סוכות‪ :‬מן הצד‬
‫משהו לאורגים כשהן מחליקין אמ המטות של אריגה בסובין או בשום‬
‫בארבט אמות‪ .‬אבל פחומ מכאן כשרה למסלקינן להו בפחומ מכאן‬
‫לבר כלי לחזק כורך משהו בגל על אצבע ומחליק את הטוי ואותו‬
‫בעקימח לופן ובלבל שישתייר הכשר סוכה בכשר אבל ארבע אמות‬
‫סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאין החוט מחתכו ואותו שכורך‬
‫לא אתמר בהו דופן עקומה‪ :‬ורב אמר בין באמצט כוי‪ .‬שזהו‬
‫באצבעו קרוי נוולא וראר נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין אמ‬
‫שיעורו לפסול‪ :‬תנן נתן טליה נסר כוי‪ .‬קא סלקא דעתך באמצע‪:‬‬
‫התאנים ומולחין אומן כורטן משהו על אצבען שלא ירבק‬
‫שני סדינין מצטרפין‪ .‬לשיעור סכך פסול לפסול הסוכה משוס‬
‫בשומן החאנים‪:‬‬
‫דבר המקבל טומאה‪ :‬שני נסרים אין מצטרפין‪ .‬לפוסלה משוס‬
‫אין‬
‫גזרת תקרה שאפילו כולה מסוככת בנסרים כשרה‪ .‬רבי יהודה קאמר לה דאימ ליה ויד‪ [.‬מסככין בנסרים‪ :‬רבי מאיר אומר אן« נסרים‪.‬‬
‫מצטרפין לשיעור סכך פסול לפוסלה‪ :‬ה״ג בשלמא להך לישנא דאמר רב בין באמצט בין מן הצד בארבט אמות מאי מצטרפין כוי‪ .‬לקא‬
‫סלקא לעמך באמצע קאמר ולרב איבעי לן לאוקמה בנסרים שיש בהן ל׳ כלאוקי רב לעיל נשם[ פלוגמייהו לרבי יהולה ורבי מאיר ורבי מאיר‬
‫לטעמיה לאמר אין מסככין בנסרים ומאי מצטרפין לקאמר רבי מאיר מצטרפין לארבע אמומ לשיעור סכך פסול‪ :‬אלא להך לישנא דאמר‬
‫רב באמצט גארבטה טפחים‪ .‬כלאשכחינהו רבה לרבנן לבי רב לאמרי הכי האי מצטרפין לרבי מאיר היכי למי לבעי צירוף אי לאית בהו‬
‫ארבעה למה להו צירוף ואי ללית בהו ארבעה קנין בעלמא נינהו להא רב הוא לאמר בשמעתא ללעיל בנסרים שאין בהן ארבעה לברי‬
‫הכל כשרה‪ .‬ולשמואל ליכא לאומובי מינה לשמואל לטעמיה לאמר בנסרים שאין בהן ל׳ מחלוקמ ומוקי להא בנסרין שאין בהן ארבעה‬
‫ומאי מצטרפין מצטרפין לארבעה טפחיס לללידיה ליכא למיסרך קנין בעלמא נינהו‪ :‬י״ ומודה רבי מאיר‪ .‬בכל אלו שהוא פוסל‬
‫כה!‬
‫עט‪.‬‬
‫א( שנח עי‪ .‬ע״ש‬
‫כליס פכ״ז מ״נ‪ ,‬ב( מעילה‬
‫יח‪ ,.‬ג(‬
‫מ״ד‪,‬‬
‫כלים שס‬
‫ד( ]צ׳׳ל לטלאי כ״א נערוך ן‪,‬‬
‫שס‪,‬‬
‫ה( ולעיל יד‪ ,[.‬ו(‬
‫‪ (t‬שס‪ :‬ולקמן לז‪ ,.‬ח( ו שייך‬
‫לקמן ע״א[‪ (p ,‬ובגמרא‬
‫ורש״י יתוש׳ שם נמעילה‬
‫איתא שכן‬
‫לנוולה‬
‫עמל‬
‫וע״ש שפירושי נוולה היא‬
‫אריגה[‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫הבגד‬
‫שלשה‬
‫על‬
‫שלשה‪.‬‬
‫לטומאת‬
‫מררס‬
‫הזנ ליעשוח אנ הטומאה‬
‫! ש ב ת ע ו •‪ ..‬הבגד והשק‬
‫השק‬
‫והעור‬
‫והמפץ‬
‫עם‬
‫העור‬
‫מצטרפין‬
‫הנגד‬
‫זה‪.‬‬
‫זה‬
‫שהוא‬
‫מטמא ג׳ אצנעיח על ג׳‬
‫אצנעות‪ ,‬והשק שיעורו ל׳‬
‫טפחים‬
‫הנגל‬
‫על‬
‫טפחים‪,‬‬
‫ל׳‬
‫מצטרף לשק שקל‬
‫הימנו לארנעה על ארנעה‪,‬‬
‫יכן כל אחל ואחד מצטרף‬
‫לקל הימנו‪ ,‬לשק מצטרף‬
‫לעור לחמשה על חמשה‪,‬‬
‫ל ‪7‬‬
‫והעור‬
‫לששה‬
‫מס‬
‫על‬
‫ששה‪ ,‬דהיינו לקל הימני‪,‬‬
‫אכל לא הקל עם החמור‪,‬‬
‫תני‬
‫דלהכי‬
‫הכי‬
‫להו‬
‫הנגד והשק השק והעור‬
‫מצטרסין‬
‫כי׳‬
‫זה‬
‫זה ‪:‬מעילה יח ‪.1‬‬
‫וראוי‬
‫אס‬
‫הואיל‬
‫לטמא‬
‫צירף‬
‫עם‬
‫מושב‪.‬‬
‫יחד‬
‫משנים‬
‫לטלאי מרלעח של חמור‬
‫כשיעורו צענין מושנ הזנ‪,‬‬
‫אס‬
‫קצע‬
‫מהן‬
‫משנים‬
‫ותקן טפח על טפח לישב‬
‫מיטמא‬
‫עליי‪,‬‬
‫אנ‬
‫ליה‬
‫הטומאה נמושנ הזב ‪ .‬ש נ ת‬
‫ע י ! ‪ .‬ליטלו‬
‫גבי‬
‫על‬
‫החמור‪ .‬שאיני מקפיל אס‬
‫הוא‬
‫מינין‬
‫משני‬
‫שני סדינין‬
‫לארבעה‬
‫!שם‪.:‬‬
‫מצטרפין‪.‬‬
‫לפסול‬
‫טפחים‬
‫נסיכה משוס סכך פסול‬
‫שסיכך‬
‫נלנר‬
‫טומאה‪,‬‬
‫המקנל‬
‫וסכך‬
‫נאמצע‬
‫פסול‬
‫נארכעה‬
‫פיסל‬
‫נסרים‬
‫! ל ע י ל יד‪ ...‬שני‬
‫אין מצטרפין‪ .‬לסיסלה‪,‬‬
‫לאפילי‬
‫כהן‬
‫מסיככח‬
‫כילה‬
‫כשרה‪,‬‬
‫יהולה‬
‫יד‬
‫היא ושם(‪.‬‬
‫רביבו חננאל‬
‫בין‬
‫אמות‬
‫)המשך(‬
‫באמצע‬
‫מן הצד‪ ,‬אלא‬
‫בין‬
‫לשמואל‬
‫באמצע למה לי מצטרפין‪,‬‬
‫אי אית בהו‬
‫בלא‬
‫ד׳‬
‫מצטרפין פסול הוא‪ ,‬אי‬
‫בהו‬
‫דלית‬
‫קנים‬
‫ד׳‬
‫בעלמא נינהו‪ .‬ומשני מאי‬
‫מצטרפין‬
‫דאית‬
‫דקתני‪,‬‬
‫לעולם‬
‫ד׳‬
‫טפחים‪,‬‬
‫בהו‬
‫ומצטרפין לד׳ אמות מן‬
‫הצד‪ .‬ורב פפא אכרע׳ לה‬
‫לשמעתא קמי הא‪ ,‬דכל‬
‫דהוו‬
‫היכא‬
‫הנסרים‬
‫די‬
‫טפחים בין לר׳ מאיר וביי‬
‫לר׳ יהודה אין‬
‫מסככין‬
‫בהן משום גזרת תקרה‪,‬‬
‫וכל היכא דלית בהו ג׳‬
‫על ג׳‪,‬‬
‫כקנ־ם‬
‫בעלמא‬
‫נינהו ולדברי הכל כשרה‪,‬‬
‫אבל‬
‫היכא‬
‫דאית‬
‫בהו‬
‫]מג׳ן ועד ד׳ פלוגחא דר׳‬
‫מאיר ור׳ יהודה‪ ,‬ר׳ מאיר‬
‫פוסל ור׳ יהודה מכשיר‪.‬‬
‫והלכה כר׳ יהודה‪ .‬ת״ש‬
‫סיככה בנסרים שיש בה‬
‫ד־ טפחיםא(‪,‬‬
‫או חסר כאן וצ״צ ר׳ פסילה‬
‫אין נהס ד׳ טסהיס ר״מ פיסל‬
‫ור״י מכשיר ימידה ד״מ יכי׳‪.‬‬
‫םוכה פרק ראשון‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫א( עירובין יל‪ .‬לקמן כב‪.‬‬
‫]תוספתא‬
‫ה״ו[‪,‬‬
‫עירובין‬
‫ב(‬
‫ס׳׳א‬
‫ס״י‬
‫אהלות‬
‫מ״א ]ע״ש[‪ ,‬ג( ע״ז לט‪,.‬‬
‫ו( עירובין צג‪ .‬צה‪ ,.‬ה( י״ג‪:‬‬
‫תלין‬
‫בס״א‪:‬‬
‫יההיא‪ ,‬י(‬
‫טהורים שאינן באהל‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫אמר רב הונא‬
‫)‪(6‬‬
‫גם׳‬
‫וכו׳‬
‫אלא‬
‫אמות‬
‫שמנה‬
‫מצומצמות‪ (5):‬ר ש " לי׳ה‬
‫‪,‬‬
‫מן הצל‪ .‬נ׳׳ג ס״א ה ״ מ‬
‫מ ן הצד הוא דאמרינן‬
‫לאויר‬
‫כשמיעטו‬
‫מיעוט‬
‫דאויר‬
‫אמרינן‬
‫ביה‬
‫הוי‬
‫הנשאר‬
‫לבוד מן‬
‫ה צ ד אבל אם י ש אויר‬
‫באמצע ו מ י ע ט ו עד‬
‫ג׳‬
‫פליגי‬
‫פחות‬
‫אי‬
‫ביה‬
‫הוי מ י ע ו ט ‪:‬‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫ומודה‬
‫מאיר‪ .‬בין‬
‫רבי‬
‫שיש בהן ארבעה בין שאין‬
‫ארבעה‬
‫בהן‬
‫פסל‬
‫שמניח‬
‫גורן‬
‫פסולת‬
‫) ל ע י ל יז‪.(:‬‬
‫ביניהם‪.‬‬
‫להוא‬
‫רקב‬
‫סכך כשר‪ ,‬והכי נמי מצי‬
‫למיתני ומולה ר׳ יהולה‬
‫בהנך לאית נהו ארבעה‬
‫לפוסלין‪ ,‬שאס יש בין נסר‬
‫לנסר‬
‫ר׳‬
‫כוי‪,‬‬
‫והאי‬
‫מאיר‬
‫לנקט‬
‫היא‪,‬‬
‫רבותא‬
‫לאסילו ר׳ מאיר למתמיר‬
‫מולה בהא ;שם(‪ .‬ואיכא‬
‫הכשר‬
‫באמצע‪.‬‬
‫סוכה‬
‫לט יהיב נסר ופסל על‬
‫אמצעה מהאי גיסא ומוזר‬
‫ומממיל מצלה השני ונותן‬
‫תחילה‬
‫נסר‬
‫כך‬
‫ואתר‬
‫פסל כמו כן על אמצעה‪,‬‬
‫הוו‬
‫כאמצע‬
‫שני‬
‫להו‬
‫והן‬
‫פסליס‬
‫שמונה‬
‫של‬
‫טפחיס ואיכא הכשר סוכה‪,‬‬
‫ונסריס שבה לא פסלי לה‪,‬‬
‫לאמרינן ליפן עקומה על‬
‫הפסלים האמצעיים )שם(‪.‬‬
‫חילק‪,‬‬
‫צחנתא‪.‬‬
‫לבב‬
‫נחרא‪.‬‬
‫דבב‬
‫הנהר‬
‫שס‬
‫!‪:‬ע״ז לט‪.‬ן‪ .‬דרדיפי מיא‪.‬‬
‫בכח‬
‫מקלחץ‪,‬‬
‫לבלנ״ש‬
‫דג‬
‫טמא‪.‬‬
‫בלע׳׳ז !שם(‪ .‬דלא מרבה‬
‫טינייהו‬
‫קרקעית של אותו הנהר‬
‫אין‬
‫לגיס‬
‫מגלל‬
‫;שם(‪ .‬סיבך‬
‫אכסדרה‬
‫פצימץ‪.‬‬
‫טמאים‬
‫על‬
‫שיש‬
‫שתי‬
‫גבי‬
‫לה‬
‫לפנות‬
‫שיש לה כהלכתה לאורכה‬
‫כמבר‪,‬‬
‫ועשויה‬
‫שלישית‬
‫ובלופן‬
‫קכועין‬
‫ורביעית‬
‫עמוליס לקרני הזרות רש‬
‫להס‬
‫או‪:‬‬
‫טפח ) ע ר ו ב י ן צג‪(.‬‬
‫עמולין קבועי; במחיצופיה‬
‫פחות מגי ‪1‬שס צה >‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מודה ר׳ מאיר שאם יש‬
‫בין‬
‫נסר‬
‫כמלוא‬
‫לנסר‬
‫נסר שמניח פסל ביניהן‬
‫וכשרה‪ ,‬ומודה ר׳ יהודה‬
‫נתן‬
‫שאם‬
‫נסר‬
‫עליה‬
‫שרחב ד׳ טפחים כשרה‪.‬‬
‫בשלמא לרב דאמר לעולם‬
‫בד׳‬
‫אמות‬
‫משום‬
‫כשרה‪.‬‬
‫אלא‬
‫טפחים‬
‫פסולה‬
‫באמצע‬
‫דאמר‬
‫הכי‬
‫לשמואל‬
‫בארבעה‬
‫קשיא‪.‬‬
‫ומשני רב הונא בדיה דרב‬
‫אליבא‬
‫יהושע‬
‫דשמואל‪,‬‬
‫הכא בהא מתני׳ בסוכה‬
‫שאין בה אלא ח׳ אמות על‬
‫ח׳ אמות מצומצמות שהן‬
‫ושמונה טפחים‬
‫ארבעים‬
‫היא‪ ,‬וכגון דמסכך בה נסר‬
‫ופסל‬
‫גיסא‪,‬‬
‫ונסר ופסל מהאי‬
‫ונסר‬
‫ונסר‬
‫ופסל‬
‫ופסל מהאי גיסא דהוו להו‬
‫שני פסלין באמצע‪ ,‬שיעור‬
‫שני‬
‫פםלין‬
‫טפחים‪,‬‬
‫ח׳‬
‫סוכה‬
‫יח‪.‬‬
‫אין לבוד באמצע‪ .‬היינו למעלה לדפנות מכשירין לעיל )לף ז‪(.‬‬
‫בהן ואשיש בהן ד׳ נמי קאי‪ :‬אמאי כשרה‪ .‬ככל אחת מהנסריס‬
‫קנה קנה פחות מג׳ ומקורת מבר פריך שפיר דהיינו נמי‬
‫שיש שיעור לפסל היכא דליכא למישרייה בדופן עקומה וזו כולה‬
‫למעלה ופריך בין למאן לאמר פ״ק דעירובין )לף יב‪ (:‬קורה משוס‬
‫מבולבלת בהן ואס גלולה היא אותם שחוץ לארבע אמומ פוסלות‬
‫היכרא בין למאן לאמר משום מתיצה וא״ת אס אין לבול באמצע א״כ‬
‫בה‪ :‬שאין בה אלא שמונה אמזס מצומצמוה‪ .‬לא פחות ולא יותר‬
‫צלתה מרובה מחמתה תיפסל על‬
‫שהן ארכעים ושמונה טפחים וכגון‬
‫שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית‬
‫נסר‬
‫שהתחיל בה מב׳ צלליה ליהב‬
‫ומודה רבי מאיר שאם יש בין נפר לנםר‬
‫שלא יהא בה נקב לאו פרכא היא‬
‫בדשא והלר פסל ונסר ופסל ונסר‬
‫כמלא נסר שמניח פםל ביניהם וכשרה‬
‫להכא מיידי כשהאויר מהלך על פני‬
‫ופסל מהאי גיסא ה ד כ״ל טפחים‬
‫בשלמא למ״ד בין באמצע בין מן חצר בד׳‬
‫כולה וצסיכוך נחלקו לשנים והא לאין‬
‫הרי סיכוך על אמצעה וחוזר ומחחיל‬
‫אמות משום חכי כשרח אלא למאן דאמר‬
‫סכך פסול פוסל בפחות מארבעה‬
‫מצלה השני ועושה כמו כן והוו להו‬
‫באמצע בארבעה אמאי כשרח אמר רב‬
‫ואע״ג דאין לבוד באמצע לא למי‬
‫שני פסלים כאמצע לאיכא הכשר‬
‫הונא בריה דרב יהושע הכא בםוכה דלא‬
‫לאויר דהא מה נפשך יחר משלשה‬
‫סוכה והרי ח׳ טפחים הן הלכך‬
‫הרי יצא מתורת לבוד ואפילו הכי‬
‫כשרה על ילי אומן שני פסלים ומחח‬
‫הויא אלא שמנה <א> מצומצמות עסקינן ויהיב‬
‫אינו פוסל לפי שאינו חשוב להיות‬
‫הנסדס לא יישן והסוכה אינה נפסלח‬
‫נסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא‬
‫כהן לאמד׳ לופן עקומה על הפסלים‬
‫חוצץ ומפסיק בינחיס‪:‬‬
‫ונםר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי‬
‫האמצעים להא פמומ מארבע אמות‬
‫אין בארובה פותח טפח טומאה‬
‫גיסא דהוו להו שני פםלין באמצע ואיכא‬
‫הוא‪ .‬וא״מ בנסדם ופסלים הפחומיס‬
‫בבית כנגד ארובה טהור‬
‫הכשר םוכה באמצע אמר אביי אויר‬
‫מר׳ לא ממכשרא בשנים האמצעים‬
‫טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו‬
‫שלשה בםוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין‬
‫לזימנין רליכא הכשר סוכה ולרבי‬
‫טהור‪ .‬כסיפא גרסינן כי רישא‬
‫בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים‬
‫מאיר ראמר אף בשאין בהן ארבעה‬
‫ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק‬
‫אין מסככין בהן היכי ממכשר בשיש‬
‫במסכת אהלוח פרק י׳ והכא לא מייפי‬
‫הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט והני‬
‫כין נסר לנסר כמלא נסר ההיא י( כולה‬
‫לה כולה שדרך הגמרא לקצר משניות‬
‫מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב‬
‫כשרה ואף תחת הנסרים להא ליכא‬
‫א‬
‫של סדר טהרומ‪:‬‬
‫אחא ורבינא חד אמר י ש לבוד באמצע‬
‫ל׳ במקום אחל והיכא פסיל ר׳ מאיר‬
‫םיכך על גבי אכסדרה שיש לה‬
‫וחד אמר אין לבוד באמצע מ״ט דמ״ד יש‬
‫היכא לאיבא תרמי בהללי לקסבר‬
‫פירש‬
‫במשנתנו‬
‫פצימין‪.‬‬
‫לבוד באמצע דתניא א ( ב קורה חיוצאח מכותל‬
‫שני נסרים מצטרפים לארבעה‪ :‬הוי‬
‫בקונטרס )לעיל לף יז‪ (.‬מצר המוקפת‬
‫זח ואינח נוגעת בכותל אחר וכן שתי‬
‫מיטוט‪ .‬וכשרה ללאו שיעור אויר יש‬
‫אכסדרה מצר זו מוקפמ בתים‬
‫קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאח‬
‫ולא שיעור סכך פסול יש‪ :‬בסוכה‬
‫ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני‬
‫קטנה‪ .‬שיעור מצומצם‪ :‬בקנים הוי‬
‫מכותל אחר ואינן נוגעות זו בזו פחות‬
‫הבתים עשוין אכסדראות סביב לג׳‬
‫מיטוט‪ .‬לאמדנן לבול ואין כאן‬
‫משלשה אינו צריך להביא קורה אחרת‬
‫רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין‬
‫ואף‬
‫אויר‪ :‬גשפודין לא הוי מיטוט‪.‬‬
‫לה דופן לצד החצר וזה סיכך על גבי‬
‫שלשה צריך להביא קורה אהרת ואידך‬
‫על גב דלא מזה ולא מזה יש שיעור‬
‫אוירה של חצר ואין דופן לסוכה זו‬
‫שאני קורות דרבנן מאי טעמא דמאן דאמר‬
‫לפסול מיהו טון דאיכא ג׳ טפמיס‬
‫אלא מחיצומ הבמיס המפסיקות בין‬
‫אין לבוד באמצע דתנן ‪>3‬גארובה שבבית‬
‫בהלדי דנפקי מהכשר סוכה משיכי‬
‫הבמיס לאכסדרה ונמצא מקרמ‬
‫טמא‬
‫כולו‬
‫בבית‬
‫טומאה‬
‫טפה‬
‫פותה‬
‫ובה‬
‫באפי נפשייהו ולא מצטרפין בהדה‬
‫האכסדרה מפסקמ סביב בין סכך‬
‫מה שכנגד ארובה טהור טומאה כנגד‬
‫לאשלומה לשיעורא וליתיה לשיעורא‬
‫ללפנות ואם יש ברוחב האכסדרה ד׳‬
‫לסוכה‪ :‬ו מ י מילי‪ .‬דאויר פחות מג׳‬
‫ארובה כל הבית כולו טהור אין בארובה‬
‫אמות פסולה פחות מל׳ אמות כשרה‬
‫לבול ואינו פוסל כסוכה‪ 0):‬מן הצד‪.‬‬
‫פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור‬
‫לאמרינן לופן עקומה לוגמא ללבר‬
‫ראמרינן ה ד הוא כלכול מן הלופן‪:‬‬
‫קלויישטר״א של האומות שיש לה ארר‬
‫טומאח כנגד ארובח כל חבית כולו טחור‬
‫באמצט‪ .‬אויר בפחות מג׳ שלא‬
‫שיש בה עשבים והקיף האכסלרה‬
‫ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי‬
‫כסמוך לדופן‪ :‬קורה היוצאה‪ .‬להתיר‬
‫סביב לה וכשיש בתקרמ האכסלרה‬
‫להו דרש רבי יהודה בר אלעאי בית שנפחת‬
‫המבר ונתונה על רוחכ פחח המבוי‬
‫ארבע אמות רש לצל הסוכה פצימין‬
‫וםיכך על גביו כשרה אמר לפניו ר׳ ישמעאל‬
‫מכותל לכותל חו אינה מגעמ לשני‬
‫לאכסלרה עמולים כמין חלונומ‬
‫ברבי יוםי רבי פריש כך פירש אבא ארבע‬
‫הכמליס‪ :‬וכן ב׳ קורוה כוי‪ .‬ועל כרחך‬
‫וביניהן פמומ משלשה כשרה לאמרינן‬
‫כאמצע אויר פחומ מג׳ שלא כסמוך‬
‫אמות פסולה פהות מארבע אמות כשרה‬
‫כה לכול וכשאין בה פצימין פליגי‬
‫ללופן‪ :‬שאני קורה‪ .‬לכל איסור‬
‫דרש רבי יהודה בר אלעאי אברומא שריא‬
‫לאביי אמר כשרה לאמדנן פי מקרה‬
‫טלטול מבר והלכומ עירוב דרבנן הוא‬
‫יורל וסומס להוא עוביין של נסרים‬
‫אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי‬
‫למדאודיתא לא בעי תיקון הלכך‬
‫שבמקרה עובי ראשיהם הכלה לצל‬
‫פריש כך אמר אבא של מקום פלוני אםורה‬
‫הקילו בה הט דהם אסרו והס התירו‬
‫הסוכה יורל וסותם מכל צל ורבא‬
‫של מקום פלוני מותרת כי הא דאמר אביי‬
‫אבל סוכה דאורייתא אי לא קים לן‬
‫אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה‬
‫האי ג>צחנתא דבב נהרא שריא מאי טעמא‬
‫לבוד באמצע הלכה למשה מסיני לא‬
‫יורל וסומס כלמפרש טעמא לקמן כך‬
‫אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא‬
‫מצינן לאכשורה‪ :‬ארובה‪ .‬בגג היא‪:‬‬
‫פירש כקונטרס והא לאיצטריך ליה‬
‫כנגד ארוגה טהור‪ .‬כלים שתחמיה‬
‫כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים‬
‫לאשמועינן שיש לה פצימין לכשרה על‬
‫טהורים שאינו אהלי( המת אלמא אין‬
‫דמליחי‬
‫משום‬
‫אלא‬
‫דקאי‬
‫חזינן‬
‫קא‬
‫וחא‬
‫ילי לבול משוס ללאילך לישנא‬
‫לבוד כאמצע למהר כוליה כסתום‪:‬‬
‫קפסיל רבא וקסבר ללא אמרינן‬
‫מיא וחאי דג טמא כיון דלית ליח קילפי‬
‫מאהיל‬
‫כל הביס כולו טהור‪ .‬שאין‬
‫הכא לבול לפי שהפצימין לחלל‬
‫לא מצי קאי וחא קא חזינן דקאי אלא‬
‫על הטומאה כלום‪ :‬אין בארובה‬
‫האכסלרה נעשה ולא לאויר החיצון‬
‫משום דלא מרבה טינייהו דג טמא אמר‬
‫פוסח טפח טומאה בביס כנגד‬
‫ולמאי‬
‫רבינא והאימא דשפכי נהר איתן ונהר‬
‫ארובה טהור טומאה כנגד ארובה‬
‫גמרא להתם אםירא י>אתמר יסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה‬
‫כל הבית כולו טהור‪ .‬סיפא גרסינן‬
‫כי רישא ובדברים אחריס יש כיניהס‬
‫שאין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר הפסולה אביי אמר כשרה‬
‫חילוק במשנה דאהלות והכא לא‬
‫הוא‬
‫פסל‬
‫]ושליש[‬
‫היוצא‬
‫מזה‬
‫סוכה הלכה כ מוש״ע‬
‫א״מ סימן תרלנ סעיף ב‪:‬‬
‫קיד‬
‫טוש״ע‬
‫הסוכה‬
‫שיעור‬
‫נידון‬
‫שלשה‬
‫כסוכה‪.‬‬
‫נסרים‬
‫סכך‬
‫ושני‬
‫כשר‬
‫פסלין‬
‫כדאמרן מאי פסל ]וכוי[ קנים‬
‫היוצאים מן הסוכה‬
‫בית‬
‫על‬
‫באמצע ח׳‬
‫וכן‬
‫מן‬
‫טפחים‬
‫הצד‬
‫שהן‬
‫האחר‪,‬‬
‫אמה‬
‫ותנן‬
‫ושליש‪,‬‬
‫ושלש‬
‫שנפחת‬
‫אמות‬
‫וסיכך‬
‫כוי‪,‬‬
‫לבוד‬
‫ואם‬
‫כשרה‪,‬‬
‫אמרינן‬
‫באמצע‪.‬‬
‫פירי‬
‫לבוד‬
‫ודחי‬
‫לחיים‪,‬‬
‫באמצע‬
‫שאני‬
‫ושאין‬
‫למה‬
‫הלכות‬
‫לה‬
‫הבית‬
‫טומאה‬
‫פצימין‪,‬‬
‫טהור‬
‫דהכי‬
‫אלא‬
‫הלא‬
‫גמירי‪.‬‬
‫סיכך‬
‫מאהיל‬
‫אתמר‬
‫על‬
‫גבי‬
‫על‬
‫סיכך‬
‫הטומאה‪,‬‬
‫כותלי‬
‫על‬
‫בתים‬
‫הלכה‬
‫כי‬
‫סימן‬
‫שסג‬
‫א״מ‬
‫סעיף כא‪:‬‬
‫ג מיי׳ פט־׳ז מהל׳‬
‫קט‪1‬‬
‫טומאת מת הלכה א‬
‫סמג עשי! רלא‪:‬‬
‫קטז‬
‫ה‬
‫ד‬
‫פ״ל‬
‫מיי׳‬
‫מהלכות סוכה הל׳‬
‫ח ט סמג עשין מג טוש״ע‬
‫א״מ סימן מרל סעיף ח‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫גביו אם יש בין כותל‬
‫לסיכוך ד׳ אמות פסולה‪,‬‬
‫שמע מינה ד׳ אמות פסולה‬
‫הא‬
‫פחות‬
‫כשרה‪,‬‬
‫מד׳‬
‫וזהו אחד מן המחיצות‬
‫והיא דופן עקומה דקיימא‬
‫לן‬
‫הלכה‬
‫אליבא‬
‫מסיני‬
‫למשה‬
‫דר׳ מאיר‪ .‬וכיון‬
‫שהיא‬
‫ג׳‬
‫מהאי‬
‫אמות‬
‫גיסא‪,‬‬
‫ושליש‬
‫אמות‬
‫וג׳‬
‫ושליש מהאי גיסא‪ ,‬וסכך‬
‫כשר באמצע ח׳ טפחים‬
‫שהן שיעור סוכה‪ ,‬רואין‬
‫כאילו הן שני פסלין )הן(‬
‫שהן באמצע היא הסוכה‪,‬‬
‫ואילו‬
‫הנסרים‬
‫מזה‬
‫הצד‬
‫חשובין‬
‫והפסלין‬
‫הצד‬
‫ומזה‬
‫ודנין‬
‫כדפנות‪,‬‬
‫אותן כאילו כדופן עקומה‪,‬‬
‫לפיכך היא הסוכה כשרה‪.‬‬
‫ומצאנו‬
‫אותו‬
‫בירושלמי‬
‫ר׳‬
‫כתיב‬
‫ר׳‬
‫חמא‬
‫וסכת‬
‫בר׳‬
‫לוי‬
‫על‬
‫מפורש‬
‫בשם‬
‫הנינא‪,‬‬
‫הארן‬
‫את הפרוכת מיכן שהדופן‬
‫קרוי סכך‪ ,‬ומיכן שעושין‬
‫דפנות‬
‫שמקבל‬
‫בדבר‬
‫טומאה‪,‬‬
‫כגון‬
‫הפרוכת‬
‫מקצתו‬
‫עומד‬
‫ומקצתו‬
‫שהיא דופן‪ .‬ואפילו דופן‬
‫עקום נקרא דופן‪ ,‬וראיה‬
‫לזה הפרוכת‪ ,‬וכשר הוא‪.‬‬
‫ומפני מה אמרו ח׳ אמות‬
‫מצומצמות‪,‬‬
‫פסלין‬
‫שיבאו‬
‫כדי‬
‫באמצע‪,‬‬
‫דבוקין‬
‫שאם יוסיף יפסד החשבון‪,‬‬
‫ואם יהיה הסכך ד׳ אמות‬
‫פסול‪ .‬וקיימא לן כשמואל‬
‫בהא‪ ,‬דהא סוגיא דשמעתא‬
‫בנותיה‪ .‬וכן המקרה סוכתו‬
‫בארוכות‬
‫בשפודין‬
‫או‬
‫מוקמינן‬
‫להו‪,‬‬
‫המטה כענין הזה‪ ,‬בהא‬
‫עקומה‪,‬‬
‫בדופן‬
‫שנפחת‬
‫כבית‬
‫וכחצר המוקפת אכסדרה‪,‬‬
‫כן סוכה המוקפת בדברים‬
‫שאין מסככין בהן‪ ,‬כגון‬
‫השפודין וארוכות המטה‬
‫וכיוצא בהן‪ .‬אויר פחות‬
‫מג׳‬
‫בצדדין‪,‬‬
‫טפחים‬
‫אמרינן כלבוד דמי‪ ,‬כדתנן‬
‫הרחיק‬
‫את‬
‫הסיכוך‬
‫ג׳‬
‫טפחים מן הדפנות פסולה‬
‫הא‬
‫פחות‬
‫אמרינן‬
‫מג׳‬
‫כלבוד דמי וכשרה‪ .‬אויר‬
‫פחות מג׳ באמצע‪ ,‬פליגי‬
‫בה רב אחא ורבינא‪ ,‬חד‬
‫אמר‬
‫גמר‬
‫לבוד‬
‫יש‬
‫מקורה‬
‫לה‬
‫באמצע‬
‫]נ״א‪:‬‬
‫מן הקורה[‪ ,‬דתניא קורה‬
‫היוצאה מכותל זה ואינה‬
‫נוגעת בכותל זה שכנגדו‪,‬‬
‫וכן‬
‫שתי‬
‫אחת‬
‫קורות‬
‫יוצאה מכותל זה ואחת‬
‫מכותל זה‪ ,‬ואינן נוגעות‬
‫וו אצל זו‪ ,‬אם יש ביניהן‬
‫פתוח פחות מג׳ טפחים‬
‫אין‬
‫צריך‬
‫מג׳‬
‫כלבוד דמי‪ ,‬שלשה‬
‫אחרת‪,‬‬
‫להביא‬
‫דאמרינן‬
‫קורה‬
‫דפחות‬
‫צריך להביא קורה אחרת‬
‫עליהם‪,‬‬
‫לסתום‬
‫והחולק‬
‫שביניהן‪.‬‬
‫הפתוח‬
‫דוחה‬
‫שאני קורה דמדרכנן היא‪,‬‬
‫אבל‬
‫התורה‬
‫סוכה‬
‫לא‬
‫שהיא‬
‫אמרינן‬
‫מן‬
‫בה‬
‫לבוד באמצע‪ .‬דתנן ארובה‬
‫כתוך‬
‫פותח‬
‫הבית ובה‬
‫טפח‪ ,‬טומאה כבית כנגד‬
‫ארובה טהור‪ ,‬טומאה כנגד‬
‫אמרינן‬
‫גבי‬
‫ב מיי׳ סי״ז מהל׳‬
‫שבת‬
‫מייתינן לה כולה וזהו ראש הפרק ארובה שבפוך הבימ‪ :‬הכי נמירי להו‪ .‬מסיני לאין לבול כאמצע ומהלכה לא גמרינן מילי אחרימי‬
‫אלא ההוא דאתמר ביה‪ :‬רבי פריש‪ .‬את דבריך‪ :‬אברומא‪ .‬מין לגיס קטנים ואין שרצין ניכרין כהן‪ :‬של מקום פלוני‬
‫אסורים‪ .‬ששרצין גדילין באותו נהר ומרוב קוטנס אין יכול להפרישם שאינן ניכרים‪ :‬של מקום פלוני מותרת‪ .‬שאין אותו נהר‬
‫מגלל שרצים כרמסרש‪ :‬צחנסא‪ .‬מין לגיס קטנים‪ :‬דבב נהרא‪ .‬הנהר בב שמו‪ :‬רדיפי מיא‪ .‬קלות וממהרות לרוץ‪ :‬חוט‬
‫השדרה‪ .‬נותן בח באדם ובהמה ודגים להיות שדרתו עומדת בבריאות‪ :‬והא קחזינן דקאי‪ .‬בכמה נהרות הרלופין במימיהן‪:‬‬
‫קילפי‪ .‬קשקשים‪ :‬דלא מירכי טינייהו דג טמא‪ .‬אין טיט של אותו נהר מגדיל ומשקיץ שקצים ורמשים‪ :‬והאידנא כוי‪ .‬שהוסבו‬
‫למוכן עכשיו והם מגללין שקצים ומהן יורדין לאומו נהר‪ :‬סיכך טל גבי אכסדרה שיש לה פצימין‪ .‬כגון חצר המוקפמ אכסדרה כדפרישי׳‬
‫כמתניתין וסיבך באררה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסלרה ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה ליש כתקרמ האכסלרה‬
‫יותר מארבע אמומ אבל לצל הסוכה יש לאכסלרה פצימין עמולין כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד‪:‬‬
‫והנסר הוא סכך פסול‪ ,‬נמצאו שני ]הפסלים[ שהן קנים‪,‬‬
‫הצד‬
‫קיב א מיי׳ פ׳׳ה מהלכות‬
‫אמרינן‬
‫וכל פסל הוא סכך כשר‪,‬‬
‫מן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫אלא‬
‫שמע‬
‫אכסדרה‬
‫אחרים‪,‬‬
‫מיניה‬
‫שיש‬
‫אביי‬
‫לה‬
‫אמר‬
‫אין‬
‫דין‬
‫פצימין‬
‫כשרה‪,‬‬
‫עין משפט‬
‫יח‪:‬‬
‫נר מצוד‪.‬‬
‫א מיי׳ סי״ז מהל׳‬
‫קיז‬
‫שנת הלכה לה סמג‬
‫עשין א טוש״ע א״ח סי׳‬
‫שסא סעיף ג נהגה׳יה‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫פי תקרה‬
‫וסותם‪,‬‬
‫יורד‬
‫כלומר רואין בדעת כאילו‬
‫קצה הסכך יורד וסותם‪,‬‬
‫כדקיימא‬
‫מחיצתא‪,‬‬
‫אכותלי‬
‫לבתים‬
‫גוד אחית‬
‫לן‬
‫ולא‬
‫סמכינן‬
‫ואחורי‬
‫הבתים‬
‫העשוים‬
‫בתים‬
‫נעשין כותלי הסוכה‪ .‬רבא‬
‫אמר פסולה‪ ,‬לא אמרינן‬
‫פי‬
‫תקרה‬
‫יורד‬
‫וסותם‬
‫אלא בעינן שלשה דפנות‬
‫הנראות‬
‫לסוכה‪.‬‬
‫דרב‬
‫לעין‬
‫לימא‬
‫ושמואל‬
‫כי‬
‫הן‬
‫בפלוגתא‬
‫פליגי‪,‬‬
‫דאתמר אכסדרה בבקעה‪,‬‬
‫כגון שהעמיד ד׳ עמודים‬
‫בבקעה‬
‫רב‬
‫וסיכך‬
‫עליהן‪,‬‬
‫אמר מותר לטלטל‬
‫בכולה ושמואל אמר אין‬
‫מטלטלין בה אלא כד׳‬
‫אמות‪ .‬ודחינן לה‪ ,‬אליבא‬
‫דשמואל כולי עלמא לא‬
‫פליגי‪,‬‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫אמרינן פי סקרה יורד וםוסם‪ .‬מכל צל‪ :‬רגא אמר פסולה לא‬
‫ולמאי דפי׳ בקונטרס דלאביי פי תקרה יורד וקומם מכל צל קשה‬
‫אמריגן פי חקרה יורד וסוסם‪ .‬כדמפרש טעמא לקמן‪ .‬פי מקרה‬
‫להא לכפר הכי מסיק לכי אפחימ דופן אמצעית ונשתייר כסוכה שתי‬
‫עוביין של נסרים בחוק וכף( עובי ראשיהן הכלה לצד סוכה‪ :‬לדידך‬
‫לפנומ זו כנגל זו כמין מבד מפולש לבהא מולי אכיי ללא אמדנן פי‬
‫דאמרס פי הקרה אכסדרה יורד וסוסם‪ .‬תימא הבי נמי בסוכה‬
‫תקרה יורד וסותם כ״ש כאן דאין לה לפנוח כלל ומיהו בקונטרס חילק‬
‫העשויה באמצע חצר ומסוכן בנסרים‬
‫משום להסס מיירי בחצר בלא‬
‫עבים שאין רחבים ד׳ ונפחת דופן‬
‫אכסלרה לפירש ללילך לאמרמ פי‬
‫אמרינן פי תקרה יורד וסותם רבא אמר‬
‫האמצעי ושנים מכאן ומכאן קיימין‬
‫תקרת אכסלרה יורל וסותם מימא‬
‫פםולה לא אמרינן פי תקרה יורד וםותם‬
‫מכשרת לה נמי על ידי פי מקרה שלה‬
‫נמי בסוכה העשויה בחצר מסוככת‬
‫אמר ליה רבא לאביי לדידך דאמרת פי‬
‫ותימא בה פי תקרה יורל וסומם‪:‬‬
‫בנסרים עבים שאין רחבים ל׳ ונפחח‬
‫תקרה יורד וסותם אפילו הפחית דופן אמצעי‬
‫מודינא לך בההיא‪ .‬לכיון לאויר‬
‫לופן האמצעי ושנים מכאן ומכאן‬
‫אמר ליה מודינא לך בההיא דהוה ליה כמבוי‬
‫פתוח לנגדו דומיא דמבוי מפולש‬
‫קיימין מכשרמ לה נמי על ילי פי‬
‫ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים‪:‬‬
‫מקרה שלה ומימא בה פי חקרח‬
‫המפולש לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב‬
‫לימא אכיי ורכא‪ .‬קא סלקא דעתיה‬
‫נסרים יורל וסופם אמר ליה בההיא ושמואל קמיפלגי דאתמר א> אכסדרה בבקעה‬
‫טעמא דרבא משום דקסבר בחד דופן‬
‫מולינא לך כיון לאדר פתוח לנגלה‬
‫רב אמר א מותר לטלטל בכולו דאמרינן פי‬
‫או בשנים אמרינן יורד וסומם אבל‬
‫למיא למבוי מפולש ועשוי לקפנרריא‬
‫תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין‬
‫בכל צד לא אמרינן‪ :‬כבקעה‪ .‬להכי‬
‫ולבקעת רבים משמע ממוך פירושו‬
‫בה אלא בד׳ אמות דלא אמרינן פי תקרה‬
‫נקט בבקעה דממוך שאינה סמוכה‬
‫שרוצה לפסול יותר לפי שאויר החצר‬
‫יורד וסותם אליבא דשמואל כ״ע לא פליגי‬
‫לבית אין לה דפנות שאין עושין דפנות‬
‫מקיף סכיכ לסכך מהיכא לתקרת‬
‫כי‬
‫לשם אכסדרה אבל פעמים שעושין‬
‫האכסלרה מקפמ לו משום להאי למי‬
‫אופה לפני הביפ ודופן הבית סותמה מאחריה‪ :‬לא אמריגן פי‬
‫טפי למבד מפולש מהאי וסברא משונה היא לפיכך נרא׳ כי)א( מעיקרא‬
‫סקרה יורד וסותם‪ .‬וטעמא מפרש בעירובין ) ד ף צד‪ (:‬בארבע‬
‫פליגי בסיכך על אכסלרה שאין לה פצימין ביש לה שמי לפנות‬
‫דפנות לימ ליה אבל אם הימה שם דופן שלימה אימ ליה יורד‬
‫כהלכמן כמין גאס מזרח ולרום או מזרח וצפון לאורמא למלתא‬
‫וסותם באחרניימא‪ .‬לימא כו׳ אביי ברב ורבא כשמואל‪ :‬אליבא ושמואל‬
‫למיעבל צניעות קצת ואע״ג לאין כאן שלישית כלל שרי אביי על ילי‬
‫כולי עלמא לא פליגי‪ .‬כך פירוש סוגיא זו בכל מקום שיכול להעמיד‬
‫פי תקרה ורבא מקשה לאביי לאילו היו שתים זו כנגל זו ולימא‬
‫דברי אחד מהן שלא במתלוקתן של אחרים ודברי השני אינו יכול‬
‫לאמצעית אי הוה שרי לה על ילי פי חקרה והאי לנקט הפחית לאו‬
‫להעמיד אלא במחלוקת אומר כן‪ .‬אליבא דשמואל ודאי כדקאמרת הוא‬
‫לוקא להוא הלין אם נעשימ כך ממחלה ושמא כשנעשימ בך מתחלה‬
‫דרבא לחודיה הוא דאמר כשמואל ואביי אינו יכול להעמיד דבריו‬
‫שייך ביה נמי לשון פחימה ואמר ליה אביי בהא מולינא לך ללא‬
‫כשמואל ואליבא דשמואל לא פליג אביי למימר כשרה דמה לענין‬
‫אמדנן פי חקרה משוס להוה כמבד מפולש ללימ להו לרבנן פי‬
‫שבמ למחיצות פי מקרה למלל אכסלרה עבילי שהתקרה לצורך‬
‫חקרה כלמנן בסוף כל גגומ )עימבין ל ף צה‪ (.‬לפליגי בכונה עלייה‬
‫אכסדרה נעשימ לא שרי להו שמואל כסתימת פי תקרה כל שכן‬
‫על גבי שני בתים ואפילו רבי יהולה לשרי המם הני מילי גכי שבת‬
‫לעמן סוכה שלא לשם סוכה נעשה שהרי חוץ למללה של אכסלרה‬
‫ראית ליה שתי מפיצות לאורייתא אבל גבי סובה לשלש מחיצות‬
‫היא נעשית ומחיצות לצורך תוכן עשדומ ולא לצורך חוצה להן‪:‬‬
‫לאורייתא מולה למפולשות לא אמרינן בה פי תקרה יורל וסותם‬
‫ורבא להוה מקשה סלקא לעתיה לאפילו לרבנן ללית להו פי תקרה‬
‫כי‬
‫התם אמר אביי כאן פי תקרה יורל וסותם מיגו לשייך לגבי אכסלרה שאינה מפולשמ להוה אמרינן פי תקרה אם היתה צריכה מהני‬
‫נמי לגבי סוכה המפולשמ ומיהו לפי מה שפירשמי קשיא למשמע פרק כל גגות )שם ל ף צג‪ (.‬למפולשת מכשר נמי אביי לאמר ליה רבא‬
‫לאביי ולא מצינן מחיצה לאיסור והא סיכך ע״ג אכסלרה שיש לה פצימין כשרה ואלו השוה אמ פצימיה פסולה אמר ליה ללילי כשרה‬
‫ללילך סילוק מחיצות היא והשתא יש לה פצימין להתס לא הוי כיש לה פצימין להכא לעל כרחך בההיא להמס סליגי וזהו פי׳‬
‫לשמעתין להתס לפי מה שפירש בקונטרס שם לסיכך על גבי אכסלרה שיש לה פצימץ יש לה שתי לפנות כהלכתן לארכה ועשויה‬
‫כמבוי ובלופן שלישית קבועים עמוליס בזויות ויש להן טפח כשרה לתכן שתים כהלכפן ושלישית אפילו טפח ואפילו השוה את הפצימין‬
‫שכנה שחי מחיצות כמוכה אצל מחיצוח הראשונומ ונמצאו פצימין עומלין בין ב׳ המחיצות מכאן ובין כ׳ הממיצומ מכאן ובמוך האכסלרה‬
‫אין נראין פסולה לאין לה אלא שמי מחיצומ ללילי כשרה )» לפליגא עלך בהא מילמא לאפילו אין לה שום מחיצה לאית לי פי תקרה יורר‬
‫וסותם לסתם אכסלרה תחוכין לו קורות מלמעלה מעמול לעמול שעליהן נותנין את התקרה והנך קורומ יש להן פה להיינו מקרה שאינה‬
‫עגולה אלא מרובעת וללילך נמי לאמרמ פסולה אין כאן ממיצה לאיסור להכא היינו טעמא שסילק מכאן אמ הפצימין ואת המחיצות‬
‫הראשונומ על ילי מחיצומ הללו ומעמילה על אלו לבלן והשתא לפי מה שחילק בקונטרס בין מפולשת לאדר החצר למפולשמ לאכסלרה‬
‫ניחא אבל לפי מה שפירשמי קשיא וצריך לומר לשתי לפנות להתס לאו במפולשומ זו מגל זו אלא כמין גאס כלפרישי׳ והפצימין‬
‫במקום שלישית של טפח וארבע פצימין לארבע זויות של אכסדרה שכן דרך להושיב קורומ מעמול לעמול לבנות עליהם תקרת‬
‫האכסדרה ואומן העמודים בולטין בראשי הדפנוח כמקום טפח וכשהשוה פצימה שעשה מחיצוח אחרומ כנגד אומן שמיס במין גאם‬
‫מבפנים לפצימין ואינן נראין בתוך הסוכה ומ״מ לאביי כשרה מכח פי התקרה אפילו ליכא מחיצות כלל ומיהו פצימין לשמעמין לפליגי‬
‫בהו באידך לישנא מבח לבול צדך לאוקומי כמוקפת פצימין הרבה ואין שם מחיצוח כלל אלא הנך פצימין נעשין מחיצות לסוכה מכח‬
‫לבול ואס באנו להשוותה לההיא לעירובין וכיש לה שתי מחיצות והפצימין לזויומ צדכין אנו לומר שיש לכל זדפ שני פצימין סמוכין‬
‫זה לזה בתוך שלש ואין בעוכיין טפח אלא מכח לבול וכ״ש לניחא ליה טפי טעמא לרבא למצינן למימר לקסבר לגמיד טפח בלא‬
‫לבול ללא אמדנן לבול אלא למחיצוח שלימות ולא למחיצה של טפח‪:‬‬
‫אכסדרה בבקעה‪ .‬בפרק כל גגות ) ע י מ ב י ן ל ף צל‪ >:‬פירש בקונטרס מקט בבקעה משוס לבבקעה הויא אכסלרה פרוצה מארבע‬
‫רומומיה ועומלת קיררה על ל׳ יתילות אבל כעיר סתס אכסלראות סמוכות לביפ או לחצר ולופן הבית סותמה‬
‫מאמריה ומולה שמואל התם ליורל וסותם וזהו כפי גרסמו לגדס בשילהי כל גגות <שס ל ף צל‪ (:‬ומי אימ ליה לשמואל פי מקרה יורל‬
‫וסומם ומשני ט לית ליה בל׳ אבל בגי אימ ליה ופירש שם כקונטרס כי לימ ליה בל׳ כמקום שצדך לעשומ ארכע מחיצות כסתיממ פי‬
‫תקרה כגון אכסלרה אבל בג׳ אס הימה בה מחיצה אחת כהלכפה ופי תקרה לשלש מחיצומ מכשר וקשיא להא מוקמינן הכא אביי כרב‬
‫ולעיל קאמר אכיי כההיא מולינא לך משום להוה כמכוי מפולש אלמא לאפילו בשמי מחיצות לית ליה פי תקרה כ״ש היכא לליכא‬
‫כלל ואס באנו לחלק משוס לאיסור בקעה רהתם כרמלימ לרבנן אס כן צרבא נמי נימא הט ועול פליגי ר׳ יהולה ורבנן כסוף כל‬
‫גגוח )שם ל ף צה‪ (.‬גבי שמי מחיצומ ברה״ר אי אמדנן פי מקרה או לא וגבי בקעה אמר רב פי פקרה אפילו בלא מחיצומ אם לא משוס‬
‫לזה מלאודימא וזה מלרבנן ור״מ גדס איפכא וכן ר״מ ט לימ ליה בשלש כלומר כשאין בו ט אם שלש מחיצות והרביעיח פרוצה במלואה‬
‫לסמם אכסלרה כך היא כלאמדנן בשלהי לא יחפור )ב״ב ל ף כה‪ (:‬עולם לאכסלרה הוא לומה ורוח צפונית אינה מסובבמ ואמר בהקומץ‬
‫רבה )מנחופ ל ף כמ‪ >:‬מפני מה נברא העולם בה״א מפני שלומה לאכסלרה שכל הרוצה לצאת יצא אבל בארבע כשיש שס ארבע מחיצות‬
‫כגון שיש ברביעיח שני לחיים ומשהו לאיכא שם מחיצה אע״פ שפרוצה ביתר מעשר אית ליה פי תקרה ורב אפילו פרוצה במלואה ואפי׳‬
‫כשתי מחיצות אימ ליה פי מקרה וכלכל שלא יהא מפולש מלקפדך כשלהי כל גגות )עירובין ל ף צל‪ (:‬גבי וכן בית שנפרץ משתי רוחות‬
‫מאי שנא מרוח אחמ לאמדנן פי חקרה יורל וסומם משחי רוחות נמי אמדנן פי תקרה יורל וסותם ומשני רכ כגון שנפרץ כקרן‬
‫זרת «( לקירויו באלכסון והלתניא התם לעיל בההוא פירקא )לף צג‪ (.‬ביח שחציו מקורה וחציו אינו מקורה גפנים כאן מוחר לזרוע כאן לאמרי׳‬
‫פי תקרה יורל וסומם אע״ג לליכא המם שם ל׳ מחיצומ אין ללמות כלאים לשבת לאפילו פאות מותר לכלאים כלאמרינן פ״ק לעירובין)לף יא‪(.‬‬
‫והאי לנקט הכא בבקעה לפי׳ ר׳׳מ יש לפרש מקט בקעה שהוא מקום איסור טלטול לבקעה שהיא כרמלימ א״נ משום לאיירי נמי באכסלרה‬
‫שיכגלה שחו מחיצות להתס נמי אימ ליה לרב פי פקרה ובלבל שלא מהא מפולשת כלפדשיח ואי הוה נקיט אכסלרה שבחצר הוה משמע לווקא‬
‫כשיש לה שלש מחיצומ לסמם אכסלרה שבחצר מושכח בכל אורך שבחצר או ברומב אלא שהיא על אמצע החצר ופרוצה במלואה לפנים‪:‬‬
‫אחד‬
‫א( עירוכין ]כה‪ .‬צ‪ [:‬צד‪,:‬‬
‫ב( ]והן רש״ש[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום' ד״ה שיכך על‬
‫וכו׳‬
‫גני‬
‫היא‬
‫וסברא‬
‫לפינך‬
‫משונה‬
‫ט‬
‫נראה‬
‫פליגי מעיקרא נסינך על‬
‫גבי אכסדרה‪ (3) :‬בא״ד‬
‫לדידי‬
‫כשרה‬
‫עלך‪:‬‬
‫)ג( ד״ה‬
‫וכו׳‬
‫דפליגנא‬
‫שנפרץ‬
‫אכסדרה‬
‫זרת‬
‫נקרן‬
‫וקירויו באלכסון‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫בבקעה‪.‬‬
‫אכסדרה‬
‫אכסדרה מקורה בגג חלק‬
‫כעליוח שלנו ואינו משופע‬
‫והיא קירוי שככל הש״ס‬
‫)ערובץ‬
‫הבקעה‬
‫כה‪(.‬‬
‫כרמלימ‪ ,‬כדאמרינן ביציאוח‬
‫השנת )שגת ו‪ (:‬ואכסדרה‬
‫זו‬
‫פרוצה‬
‫ועומל‬
‫רוחותיה‬
‫מד׳‬
‫על‬
‫קיררה‬
‫ד׳‬
‫יתדות ונותנין ל׳ קורות‬
‫מיתל ליתל ועליהן מסלרין‬
‫הנסרין‪ ,‬ואותן הקורות קרי‬
‫סי‬
‫והאי‬
‫תקרה‪,‬‬
‫מקט‬
‫נקעה משום לנעיר סתס‬
‫אכסלראוח סמוכומ להקיף‬
‫נית או חצר‪ ,‬ואיכא מחיצה‬
‫אחת‬
‫שמואל‬
‫או‬
‫שתים‪,‬‬
‫המס‬
‫ומולה‬
‫למטלטלין‬
‫סוכה פרק ראשון‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א( לעיל יז‪ ,.‬נ( ]שנת ננ‪:‬‬
‫וש״נ[‪ ,‬ג( עירוני! ט‪,:‬‬
‫ד( ]תוספתא פ״נ ה״נ[‪,‬‬
‫ה( ]אולי צ׳׳ל כהחחלח[‪,‬‬
‫ו( צ״ל ישן‪,‬‬
‫הנחות הב״ח‬
‫)א( רש״י ל׳׳ה לנראי וכו׳‬
‫לשס סונה הפנימית נעשו‬
‫אלא‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳ ד״ה לא יהא וכו׳‬
‫ונראה כספרים תרשי‬
‫התם אויר‪ .‬עיין עירוני!‬
‫לף י ע״נ חוס׳ ל״ה עור‬
‫האסלא‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כי פליגי אליבא דרב‪ ,‬אביי‬
‫כרב‪ ,‬ורבא אמר לך עד כאן‬
‫לא אמר רב מותר לטלטל‬
‫בכולה‪ ,‬אלא משום דהני‬
‫מחיצות לאכסדרה עמדו‬
‫ומגואי‬
‫]נ״א‪ :‬עבידן[‬
‫איכא המתיצות‪ ,‬אבל הכא‬
‫דמאבראי‪ ,‬דלא עבידן‬
‫לסוכה‪ ,‬לא‪ .‬חלוקת רב‬
‫ושמואל בסוף פרק כל‬
‫ואקשינן‬
‫גגות העיר‪.‬‬
‫ממתני׳‪ ,‬תנן סיבך על‬
‫גבי אכסדרה כוי‪ ,‬אי‬
‫אמרת פי תקרה יורד‬
‫וסותם אמאי היא פסולה‪.‬‬
‫תרגמה דכא אליבא דרב‬
‫דאביי כשהשוה‪ ,‬פיר׳‬
‫קירוי הסוכה לאכסדרה‬
‫ודיבקם‪ ,‬שאין נראית‬
‫תקרת הסוכה הלוקה מן‬
‫האכסדרה להיודע שהיא‬
‫פי תקרה‪ .‬והלכתא כרבא‬
‫בהאי לישנא‪ ,‬כי אכסדרה‬
‫שאין לה פצימין פסולה‬
‫ואם יש לה פצימין כשרה‪.‬‬
‫וצורת פצימין מיפרשא‬
‫לקמן‪ ,‬נראה מבחוץ ושוה‬
‫מבפנים נידון משום לחי‪,‬‬
‫והיינו פצימא‪ .‬וגרפינן‬
‫בעירובץ פרק מבוי‪ ,‬אמר‬
‫רבה אמר רב הונא‬
‫נראה מבהוץ שהוא להי‬
‫נידון‬
‫מבפנים‪,‬‬
‫ושוה‬
‫משום לחי להתיר הפנימי‬
‫ששוה לו‪ ,‬ומותבינן עליה‬
‫הא דתנן חצר גדולה‬
‫שנפרצה לקטנה גדולה‬
‫מותרה וקטנה אסורה‬
‫מפני שהיא כפתחא של‬
‫גדולה‪ ,‬אמאי‪ ,‬תשרי קטנה‬
‫בכותלי הגדולה בנראה‬
‫מבהוץ ושוה מבפנים‪.‬‬
‫ומשני התם במופלגות כוי‪.‬‬
‫ואסיקנא התם והלכתא‬
‫ושוה‬
‫מבחוץ‬
‫נראה‬
‫מבפנים נידון משום לחי‪.‬‬
‫וגרסינן בירושלמי פרק א׳‬
‫]דעירובין[‪ ,‬אבני הבנין‬
‫היוצאות מן הבנין אס‬
‫אין בין אחת לחברתה‬
‫ג׳ טפחים א( נידון כלבוד‪,‬‬
‫והיינו לחי‪ .‬קרן ווית יוצא‬
‫מיכן וקרן זוית יוצא מיכן‬
‫נידון כלחיים‪ .‬כותל הנכנס‬
‫ונראה כפס מבפנים ושוה‬
‫מבחוץ‪ ,‬או נראה כפס‬
‫מבח‪ p‬ושוה מבפנים‪,‬‬
‫נידון כלחיים‪ .‬היה משוך‬
‫רואין אותו כאילו הוא‬
‫כפם‪ .‬התיב רב חסדי‬
‫והתנן חצר גדולה שנפרצה‬
‫לקטנה כוי‪ ,‬ויעשו כותלי‬
‫גדולה כלחיים אצל כותלי‬
‫קטנה והותרה קטנה‪,‬‬
‫ופריק‪ ,‬תפתר כמשוכין יתר‬
‫מעשר וכו׳‪ .‬והאי דאמרינן‬
‫בשמעתין לגבי פצימין‬
‫אמרינן לבוד‪ ,‬כי האי גוונא‬
‫הוא‪ ,‬כגון דאיכא אבנים‬
‫ויש ביניהן פחות משלשה‬
‫סוכה‬
‫יט‪.‬‬
‫כי פליגי‪ .‬אביי ורבא‪ :‬אליבא דרב‪ .‬ומילחיה לרבא לא לחיק‬
‫לאוקמא בפלוגמא לאפילו אליבא לרב פליג למיפסלה‪ :‬דמחיצוס‪.‬‬
‫פי פקרה זה לשם אבסלרה נעשה להיומ לו מחיצה לחלל זה אבל לא‬
‫להיות מחיצה לאדר שמוצה להן ואילו ממיצה מעליימא היא הוה סמטנן‬
‫עלה אבל לאכשורה ע״י גול אתית לא‬
‫לבדאי לא עבידי‪ .‬פי׳ בקונטרס‬
‫לט אגמריה רחמנא למשה לגול אחית‬
‫לופן אמצעי זה לא נעשה‬
‫כי פליני אליבא דרב אביי כרב ורבא אמר‬
‫במחיצה העשרה לחלל שלה אגמריה‬
‫לכך וקשה למממנימין שמעינן ליה‬
‫לך עד כאן לא אמר רב התם אלא דמחיצות‬
‫ולא לחוצה לה‪ .‬ומיהו היכא ריש לה‬
‫לכשר לקמני וכן מצר המוקפמ‬
‫לאכסדרה הוא דעבידי אבל הכא דלאו להכי‬
‫פצימין אע״ג ללגוואי עבילן לבול‬
‫אכסלרה לאס אין מן הכותל לסיכוך‬
‫עבידי לא תנן א ( וכן חצר המוקפת אכסדרה‬
‫כפחומ משלשה כמחיצה סחומה היא‪:‬‬
‫ל׳ אמות כשרה אע״ג לממיצומ בימ‬
‫ואמאי נימא פי תקרח יורד וסותם ״תרגמה‬
‫סנן וכן חצר המוקפת אכסדרה‪ .‬וגג‬
‫לאו לכראי עכילי כלאמרינן לעיל‬
‫אכסדרה מפסיק בין מחיצומ הכפים‬
‫רבא אליבא דאביי כשחשוח את קירויו‬
‫)רף יו‪ (.‬ונראה לאקניס היוצאים‬
‫לאדר שסיכך עליו אם יש כרוחכ‬
‫לאחורי סוכה קאי ואית ספרים לגרסי‬
‫בםורא מתני לחא שמעתא בחאי לישנא‬
‫הגג ד׳ אמוח פסולה דמו לא מהני לה‬
‫בהליא מהו למימא הני קנים לגוואי‬
‫בפומבדיתא מתני םיכך על גבי אכסדרה‬
‫מחיצות הבתים‪ :‬אליבא דאביי‪.‬‬
‫עבילי לבראי לא עבילי ס״ל לפוסלה‬
‫שאין לה פצימין דברי הכל פסולה יש לח‬
‫במקום אביי ובשבילו שמהא משנה זו‬
‫לפי שאינה עשויה לצל קמ״ל לכשרה‪:‬‬
‫פצימין אביי אמר כשרה רבא אמר פסולה‬
‫ממורגמת לפי לבריו‪ :‬כשהשוה את‬
‫לא יהא אלא אויר‪ .‬ופשיטא לכשר‬
‫אביי אמר כשרה אמרינן לבוד רבא אמר‬
‫קירויו‪ .‬שעשה קירויו נמוך ולא נמן‬
‫לאפילו האויר החמור ממנו‬
‫פסולה לא אמרינן לבוד והלכתא כלישנא‬
‫ראשי קניס על גבי מקרה שיהא פי‬
‫אינו נפסל בשיעור זה אמר ליה רבי‬
‫תקרה נראה בה אלא תלאן בשוה לפי‬
‫קמא רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא‬
‫אבא להט אהני נילון כסוכה‬
‫הנסרים שאין חודן נראה בסוכה‪ .‬כל‬
‫לאשמעינן לומר שישנים תחתיו לאילו‬
‫מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין‬
‫תקרת גגותיהן חלקה ושוה היתה ולא‬
‫אויר פחומ משלשה מצטרף להשלים‬
‫אמר ליה לא םבר מר הא דאמר רבא יש‬
‫שיפוע כעין שלנו אלא כתקרת עליות‪:‬‬
‫שיעור הסוכה אבל אין ישנים מממיו‬
‫לה פצימין כשרה אין לה פצימין פםולה אהוי‬
‫להא שמעסא‪ .‬דאביי ורבא‪ :‬דברי‬
‫כך פירש בקונטרס וקשיא אמאי נקט‬
‫הכל פסולה‪ .‬דטון דתקרה לחלל ליח נראח מבפנים ושוח מבחוץ ‪1‬‬
‫ר׳ אושעיא סוכה קטנה הא כסוכה‬
‫אי נמי נראה מבהוץ ושוה מבפנים ‪ I‬סוכה‬
‫אכסדרה עשויה ולא לאדר שחוצה לה‬
‫גלולה נמי איצטריך לאשמועינן‬
‫אין פיה נעשה מחיצוח לאדר‪ :‬יש לה‬
‫דאתמר ״ א נראח מבחוץ ו ש ו ה ‪ 1‬ל כ ס ל ר ר ן‬
‫לישנים מחמיו ולוחק הוא לומר לנקט‬
‫פצימין‪ .‬בפחומ משלשה‪ :‬אביי אמר‬
‫סוכה קטנה משוס לאשמעינן בה‬
‫'‪6‬‬
‫מבפנים נידון משום לחי ולחי היינו ‪I‬‬
‫כשרה אמרינן לבוד‪ .‬ואע״פ שהפצימין‬
‫מרמי למצטרף וישנים חחמיו ועול‬
‫ז(כ‬
‫פצימין תנא פםל חיוצא מן חםוכח נידון‬
‫לחלל אכסדרה נעשו ולא לאדר החיצון‬
‫קשה לכל מקום חשבינן אויר פחוח‬
‫כסוכה מאי פסל היוצא מן הםוכה אמר עולא‬
‫הדא לה מחיצה דכל פחוח משלשה‬
‫משלשה כסמוס על ילי לבול ולא למי‬
‫קנים חיוצאים לאחורי סוכה והא בעינן שלש‬
‫סחימא מעלייחא היא ושדייה להכא‬
‫לסכך פסול פחומ מג׳ לאין שייך‬
‫דפנות בדאיכא וחא בעינן חכשר םוכח‬
‫ולהכא‪ :‬ורבא אמר פסולה‪ .‬דלבוד‬
‫לעשוחו כסחוס כסכך כשר מאחר‬
‫בדאיכא והא בעינן צלתה מרובה מחמתח‬
‫לאו ממיצה היא אלא מהלכה למשה‬
‫ליש בו סכך פסול ועול מי יוכל להזהר‬
‫מסיני גמירי לה וכי גמירי לה להיומ‬
‫בדאיכא אי הכי מאי למימרא מהו דתימא‬
‫בסוכה מלאה נקבים שאין צלמה‬
‫מחיצה לחלל הנעשה בשבילו אבל‬
‫מרובה מחממה אלא משהו שלא ישן‬
‫הואיל ולגוואי עבידי ולבראי לא עבידי אימא‬
‫למשדייה להכא ולהכא לא‪ :‬והלכסא‬
‫כנגל הנקבים ׳ וכראי כספרים לגרסי׳‬
‫לא קמ״ל רבה ורב יוסף אמרי תרווייהו הכא‬
‫כלישגא קמא‪ .‬דרבא ולא כלישנא‬
‫המם אויר מצטרף וישנים מחמיו וזה‬
‫ג‬
‫בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא‬
‫במרא דלבוד אמרינן אפילו לאדר אבל‬
‫מצטרף ואין ישנים תחחיו כלומר הא‬
‫ואזלא חדא דופן בהדייהו מהו דתימא הא‬
‫סתיממ פי מקרה לא אמרינן אלא‬
‫לאפשיטא לכשר אפילו אויר החמור‬
‫לית בח חכשר םוכח קמ״ל רבח בר בר הנה‬
‫לחלל‪ :‬רב אשי אשכחיה לרב כהנא‬
‫ממנו אינו נפסל כשיעור זה אררבה‬
‫אמר רבי יוהנן לא נצרכה אלא לסוכה‬
‫כוי• סוכה זו שתים כהלכתן היו לה‬
‫סכך פסול חמור ממנו לאין ישנים‬
‫והשלישית סמוכה‬
‫דרוס ומזרח‬
‫שרובה צלתה מרובה מהמתה ומעוטה‬
‫חחמיו והוה אמינא מטעם זה לאין‬
‫לאכסדרה ולא היה עושה בה טפח‬
‫מצטרף כלמפמה כמר הט מי איכא‬
‫חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תפסל‬
‫שאמרו חכמים‪ :‬אחוי ליה‪ .‬שהיה‬
‫מילי ומיהו קשיא מסיככה כשפולין‬
‫בחך פורתא קא משמע לן ומאי יוצא יוצא‬
‫פצים שבו טסת דותר עומד אצל היוצא‬
‫למכשירין בשיש ריוח כיניהן כמומן‬
‫מהכשר סוכה רבי אושעיא אמר לא נצרכה‬
‫אבל משוך רחבו לאחורי סוכה באורך‬
‫ואי אפשר שלא י()ימן( מגל השסולין‬
‫אלא לםכך פםול פחות משלשה בםוכה‬
‫שהאכסדרה עודף על הסוכה ואינו‬
‫לכך צריך לפרש כשיש הכשר סוכה‬
‫מתקיף‬
‫מטנח ומאי יוצא יוצא מתורת םוכח‬
‫נראה למוכה אלא עומד בשוה לדופן‬
‫בלא האדר ובלא הפסול ישנים תחמיו‬
‫לח רב חושעיא לא יחא אלא אויר ואויר‬
‫לאותם‬
‫מבפנים‪.‬‬
‫ושוה‬
‫כסופו‪:‬‬
‫בין בזה כין בזה ולהט נקט סוכה‬
‫העומדים בפנים אינו נראה אבל‬
‫פחות משלשח טפחים בםוכה קטנח מי‬
‫קטנה ובירושלמי לברכות פרק שלשה‬
‫לאומם העומדים באכסדרה להלן‬
‫שאכלו משמע לאדר מצטרף ואין‬
‫פםיל אמר ליה רבי אבא זה מצטרף וישנים‬
‫מכנגד הסוכה ואין רואין אמ חללה‬
‫ישנים מחמיו כפירוש הקונטרס וז״ל‬
‫תחתיו וזה מצטרף ואין ישנים תחתיו ומי‬
‫נראה רוחב פצים זה בהתחלתה( דופן‬
‫אנן קיימין בסוכה דלפינן מטיט‬
‫איכא מידי דאצטרופי מצטרף והוא עצמו‬
‫שלישית לסוכה‪ :‬דאמר מר‪ .‬לענין‬
‫הנרוק לחנינן חמן הרחיק הסיכוך מן‬
‫אינו כשר אמר רבי יצחק בן אלישב אין‬
‫מבוי שהכשירו בלחי אס נפנו להלן‬
‫הלפנומ ג׳ טפחים פסולה פחוח מכאן‬
‫מן הפחח ששוה וכלה עובי הלחי עם אורך הדופן שבפנים ונראה‬
‫טיט החיב ר׳ יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שמשלים‬
‫כשרה מהו לישן תחתיו‬
‫שהוא סוף הדופן שאינו בולט כלום לתוך חלל הפתח אבל בולט‬
‫במקוה ואין מטבילין בו אף הכא משלים בסוכה ואין ישנים תחתיו‪:‬‬
‫הוא לצד רשומ הרבים כנגדו או מן הצד וניכר לעומדים מבחוץ‬
‫טיט‬
‫שאינו מן הדופן‪ :‬נידון משום לחי‪ .‬והבא נמי‬
‫נילון משוס לופן‪ :‬והיינו פצימה‪ .‬זהו פצים שלה‪ :‬לאחורי סוכה‪.‬‬
‫חוץ לדופן אמצעי שהוא אחורי׳ של הסוכה‪ :‬קנים‪ .‬מן הסכך‪ :‬והא כמינן הכשר סוכה‪ .‬שהיא שבעה טפחים דעל כרמך‬
‫סוכה באפי נפשה היא ומובדלמ מזו‪ :‬לבדאי לא עבידי‪ .‬דופן אמצעי זה לא לכך נעשה וגס שבצדדין חחלתן לשם סוכה‬
‫)א( נעשו אלא שהכניס דופן אמצעי לחוק ]אחר[ שראה שהיחה דייה בכך‪ :‬לפנים מן הסוכה‪ .‬לצד דופן רביעי הפתוח‬
‫ן משוכין דוצאין להלן מאורך דפנות הצדדין‪ :‬וממשכא ואזלא חד דופן‪ .‬מדופני הצדדין בהדייהו‪ :‬מהו דסימא‪ .‬כיון דלא‬
‫ממשיך דופן שני בהדה מוכח מילמא דבאפיה נפשה היא והא לימ בה שבעה טפחים בהכשר סוכה‪ :‬קמ״ל‪ .‬דמן סוכה הוא והוי כשמים כהלכמן‬
‫ושלישיח אפילו טפח דלא ממשבא עד הרביעיח וכשרה‪ :‬ה״ג לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה ממסה מרובה‬
‫מללתה‪ :‬ה״ג מהו דסימא תיפסל בהך פורתא‪ :‬יוצא מהכשר‪ .‬שאינו מסוכך כהלכות סוכה‪ :‬מסורס סוכה‪ .‬שאפילו מין כשר אינו‪:‬‬
‫לא יהא אלא אויר‪ .‬ופשיטא דכשר דאפילו אויר החמור ממנו אינו פוסל בשיעור זה‪ :‬אמר ליה רבי אבא‪ .‬להט אהני נידון‬
‫כסוכה דאשמעינן מנא לומר שישנים תחתיו דאילו אדר סחומ משלשה מצטרף להשלים שיעור הסוכה אכל אין ישנים חחמיו‪:‬‬
‫טפחים‪ ,‬אמרינן לבוד‪ ,‬ובניין הוא‪ ,‬ונידון משום לחי‪ .‬רב אשי דאשכח לרב כהנא דמסכך על גבי אכסדרה שלא היו פצימיה‬
‫נראין מבחוץ‪ ,‬ואמר ליה רבא כי האי גוונא פסיל‪ .‬עייליה ואהוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ ואמר ליה היינו פצימא‪.‬‬
‫א( נראה דצ״ל נידון כלחיים והיינו דאמלינן לנוד קרן זרת ונוי‪.‬‬
‫אהד ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים‪ .‬מימה היאך הוא מועיל‬
‫בסוכה כיון ללא מינכר מבפנים שלישיח של טפח לאי‬
‫משוס מיגו חלא לאטו מי לא עבל רב כהנא סוכה אלא בשבמ ועול‬
‫ללשלישימ לאוריימא לא מהני מיגו כלפי׳ לעיל‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫טיט‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫קיח א מיי׳ פי״ז מהל׳‬
‫שנח הלכה כנ שמג‬
‫עשין א טוש״ע א״ח סי׳‬
‫שסג סעיף יג‪:‬‬
‫קיט ב ג מיי׳ פ״ל‬
‫מהלכות סוכה הל׳‬
‫ג סמג עשי! מג טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ תרלא סעיף ז‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫המוקפת‬
‫חצר‬
‫וכן‬
‫חצר‬
‫כל‬
‫אכסדרה‪.‬‬
‫שנהש״ס לפני הנתיס‬
‫לו‪,‬‬
‫פתוחין‬
‫והנחים‬
‫חצר זו מוקפח נתיס‬
‫לה‬
‫ופחוחין‬
‫מתוכה‬
‫סנינ מג׳ רותומיה ולפני‬
‫הנחים עשו אכסדראות‬
‫רוחוחיה‬
‫סנינ לשלשה‬
‫והאכסדרה פחוחה היא‬
‫ואין לה דופן לצל החצר‬
‫וזה‬
‫ויש עליה חקרה‬
‫סיכן על גנה כל אוירה‬
‫של כל חצר שנאמצע‬
‫היקף אכסדראות ואין דופן‬
‫לסוכה זו אלא מחיצת‬
‫נין‬
‫הכתים המפסיקות‬
‫נתיס לאנסדרה ונמצאת‬
‫תקרת האנסדרה מפסקת‬
‫סכינ ני] סכך לדפנות‪,‬‬
‫אס יש נרוחנ האכסדרה‬
‫ד׳ אמוח פסולה‪ ,‬פחוח‬
‫כשרה‪,‬‬
‫מארכע אמות‬
‫דאמרינן לוס! עקומה‪,‬‬
‫לוגמא ללנר קלוישטר׳׳א‬
‫בלשון אשכנז של איזה‬
‫אומות‪ ,‬הס הגלחיס שיש‬
‫לה ארר שיש נה עשכיס‬
‫היקף אנסלרה סנינ לו‬
‫) ל ע י ל י ז ו ‪ .‬נראה מ ב ח ו ץ‬
‫ושוה מבפנים‪ .‬שמשך‬
‫כל הלחי לחוץ וחולו‬
‫הפנימי נכנס נעוני מחלי‬
‫המנר ואינו נראה מנפניס‬
‫אלא לומה כמוסיף על‬
‫אורך הכוחל אכל מכחוץ‬
‫ניכר שאינו מכוחל המנר‬
‫שהרי נמשך להלאה מרוחנ‬
‫הכותל )ערובין ט‪:‬ן‪ .‬פסל‬
‫היוצא מן הסוכה‪ .‬אס‬
‫יש הכשר סוכה כיחל‬
‫משס‬
‫ועול יש נסוכה‬
‫והלאה פסל‪ ,‬היינו סכך‬
‫העשר נפסולח גורן ויקנ‪,‬‬
‫שזהו לרנן ליעשוח‪ ,‬ויוצא‬
‫מהכשר סוכה‪ ,‬שאין לו‬
‫הכשר לפגות ) ל ע י ל ד‪.!.‬‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫וקיימא לן כלישנא קמא‬
‫דרבא וכן הלכה‪ .‬תנא פסל‬
‫היוצא מן הסוכה נידון‬
‫כסוכה‪ .‬ואוקימנא קנים‬
‫היוצאין מן הסוכה לאחורי‬
‫הסוכה‪ ,‬ויש בהן ז׳ טפחים‬
‫שיעור סוכה קטנה‪ .‬מהו‬
‫דתימא הני דפנות הואיל‬
‫ולגואי עבידן לבראי לא‬
‫עבידן פסולה‪ ,‬קמ״ל כיון‬
‫דלשם צל בעלמא עבידן‬
‫כשרה‪ .‬רכה ורב יוסף‬
‫אמרי בקנים היוצאים לפני‬
‫הסוכה‪ ,‬ומשכה ואזלה‬
‫דופן אחת בהדייהו‪ ,‬מהו‬
‫דתימא הואיל ושלמה להו‬
‫סככא אפלגא דדופן‪ ,‬האי‬
‫סוכה אחריתי היא‪ ,‬קמ״ל‪.‬‬
‫דברי ר׳ יוחנן פשוטין‬
‫הן‪ .‬ר׳ אושעיא אמר לא‬
‫נצרכא אלא לסכך פסול‬
‫פחות מגי בסוכה‪ ,‬בסוכה‬
‫קטנה עסקינן‪ ,‬ואמאי פסל‬
‫יוצא קרי ליה‪ ,‬מפני שהיא‬
‫מהכשר סוכה‪ .‬ומותבינן‬
‫עליה לא יהא אלא אויר‪,‬‬
‫דלא אשכחן בפוסלי סוכה‬
‫פחות הימנו‪ ,‬וכי אויר‬
‫פחות מג׳ טפחים פוסל‬
‫בסוכה קטנה‪ .‬ודחי רבא‬
‫אויר פתות מג׳ מצטרף‬
‫וישנין תחתיו‪ ,‬דקיימא לן‬
‫כלבוד דמי‪ ,‬אכל סכך פסול מצטרף לד• אמות מן הצד ואין ישנין תחתיו‪ ,‬כדתנן נתן עליה נסר שרחב ד׳ טפחים כשרה‬
‫ובלבד שלא ישן תחתיו‪ .‬ויש שמחליף ומפרש‪ .‬ומתמיה ומי איכא מידי דמצטרף להכשיר והוא עצמו פסול‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצות‬
‫־ט‪:‬‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫~ כ א ב מיי׳ פ׳׳ד מהל׳ טיט הנרוק יוכיח‪ .‬פירש בקונטרס כלתנן במסכמ מקואומ <פ״ז‬
‫טיט הגרוק יוכיח‪ .‬שראר להריקו מכלי אל כלי כגון שהוא רך‪:‬‬
‫סוכה הלכה ז סמג‬
‫מ ״ א ( ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברל והכפור והגליל‬
‫שמצמרן*‪ .‬להשלים שיעור מ׳ סאה‪ :‬והטובל כו‪ .‬כמ׳ סאה שכולו‬
‫עשי! מג נווש״ע א׳יח סימן‬
‫טיט כרוק‪ :‬לא טלסה לו טבילה‪ .‬להכי מנן במסכת מקואומ )ס״ז‬
‫והמלח וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אבל בפני עצמו לא וקשה‬
‫מרלא סעיף י‪:‬‬
‫מ״א( אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברר והכפור והגליל והמלח וטיט‬
‫־ ב א ג מיי׳ פכ״ה מהל׳ למה יוטח הוא זה לאויר נמי בפני עצמו לא ואין זה יוכיח לטיט‬
‫כלים הלכה יג‪:‬‬
‫הנרוק‪ .‬ומעלין היינו משלימין אשלומי‬
‫הנרוק בשעה שהוא משלים חזי‬
‫קכב ד ה מיי׳ פייה‬
‫אין כפני עצמו לא‪ :‬מתני׳ כמין‬
‫ישנים‬
‫לאין‬
‫לאויר‬
‫למי‬
‫ולא‬
‫לטבילה‬
‫מהל׳ סיכה הל׳ ו׳‬
‫א ( טיט הנתק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה‬
‫צרין«‪ .‬כוך של ציילין שאורבין גה את‬
‫סמג עשי! מג מיש״ע א׳׳ח תחמיו אפילו בשעה שהוא מצטרף‬
‫והטובל בו לא עלתה לו טבילה‪ :‬מתני׳‬
‫סי׳ תרכט סעיף ו‪:‬‬
‫העוסוח ועשוי ככוורת שמשפעמ‬
‫ונראה לטיט הנרוק נמי אפילו בשעה‬
‫נ>העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל‬
‫והולכת שגגו וקירומיו אחל‪ :‬או‬
‫שמצטרף אין מטבילין בו והט תנן‬
‫ר׳ אליעזר א פוםל מפני שאין לה גג וחכמים‬
‫שסמכה לכוהל‪ .‬הטה ראשי קנים על‬
‫במסכת מקואומ פרק שני )מ״י(‬
‫מוסף רש״י‬
‫מכשירין‪ :‬נמ׳ תנא ״מודה ר׳ אליעזר ב שאם‬
‫הכותל וראשו אחל על הארץ‪ :‬לפי‬
‫העושה סוכתו כמין מקוה שיש בו ארבעים סאה מים‬
‫שאין לה גג‪ .‬שאינו ניכר מהו גג‬
‫הגביהה מן הקרקע טפה או שהפליגה מן‬
‫צריף‪ .‬גגה ידסניחיה כאין וטיט ר׳ אליעזר אומר מטבילין במים‬
‫ומהו כותל לאהל משופע לאו אהל‬
‫כאחל כעין כוירח‪ ,‬שאץ גג ואין מטבילין בטיט ר׳ יהושע אומר‬
‫חכותל טפח שהיא כשרה מאי טעמייהו‬
‫נינר לנל יהלסנוח לכל‪ ,‬או‬
‫דרבנן י י שיפועי אהלים כאהלים דמו אביי הוא אלא אס כן יש כו טפח זקוף‬
‫שסמכה לכותל‪ .‬עשה במים ובטיט באיזה טיט אמרו בטיט‬
‫שאם‬
‫גמ׳‬
‫בבדימא‪:‬‬
‫כלקמני‬
‫קנים אדוניס וסמך ראשי שהמים צפין על גביו ואס היו המים‬
‫אשכחיה לרב יוסף דקא גני בכילת התנים‬
‫אחל מוטה על הכימל‬
‫הגביהה מן הקרקט טפח‪ .‬אחרדיהו‬
‫יראשו אחל מוטה על מצל אחל מולה רבי יהושע שמטבילין‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫בםוכח אמר ליח כמאן >כר׳ אליעזר שבקת‬
‫קאי לאמרינן לבול בזקיפה רש שס‬
‫הארץ‪ ,‬לגגה ילוסנה אחל‪ ,‬במים ואין מטבילין בטיט ואיזה טיט‬
‫רבנן ועבדת כר׳ אליעזר אמר ליח ברייתא‬
‫טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג וטון‬
‫שאין לה גג ואין נאה אמרו בטיט שהקנה יורל מאליו לברי‬
‫ללירה ׳ ל ע י ל ז ו‪.‬‬
‫איפכא תני ר׳ אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין‬
‫שיש בו שיעור אהל בזקיפה הוי אהל‪:‬‬
‫ר׳ מאיר ר׳ יהולה אומר מקום שאין‬
‫או אם הרחיקה כוי‪ .‬אסמכה על‬
‫שבקת מתניתין ועבדת כברייתא אמר ליח‬
‫קנה המלה עומל אבא אליעזר בן‬
‫מתניתין יהידאה היא דתניא העושח םוכתו הכומל קאי אס הרחיק ראש הסמוך‬
‫רלעאי אומר מקום שהמשקולות‬
‫רבעו חננאל‬
‫לכומל מכוחל טפח והיתה סמוכה על‬
‫יוררות ר״א אומר היורר בפי החביות‬
‫כמין צריף או שסמכה לכותל רבי נתן אומר‬
‫יאמרינן טיט הנדוק יוכיח‬
‫יתילופ אמרינן לבול ממנה ולכומל‬
‫נוי‪ ,‬טיט דק הניצוק ר׳ שמעון אומר הנכנס בשפופרת‬
‫רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים‬
‫בשוה ולא בשיפוע והוא הגג‪ :‬שיפוטי‬
‫כמו מים עבים‪ ,‬כדתנן הנול רבי אלעזר בר צלוק אומר‬
‫ג‬
‫גדולה‬
‫קנים‬
‫מהצלת‬
‫מתני׳‬
‫מכשירין‪:‬‬
‫ייקוה שיש בו מ׳ סאה‬
‫אהלים כאהלים‪ .‬אע״פ שלא הגביה‬
‫נים וטיט‪ ,‬ר׳ אליעזר הנמלל בלוג ומיהו קשה לאמר ר״ל‬
‫עשאה לשכיבה מקבלת טומאה י ואין‬
‫ולא הרחיקה כשרה‪ :‬בכילה חתנים‪.‬‬
‫;‪-‬ומר מטבילין במים ולא פרק ב׳ לזבחים <לף כג‪ (.‬כל המשלים‬
‫מםככין בה לסיכוך מםככין בה ואינה‬
‫לפי שאין לה גג טפח שוה לא חשיב‬
‫בטיט‪ ,‬ר׳ יהושע אומר למי מקוה משלים למי כיור ולרביעיח‬
‫‪::‬מים ובטיט‪ .‬באיזה טיט‬
‫אהל להפסיק‪ :‬כר׳ אליטזר‪ .‬לאמר‬
‫מקבלת טומאה רבי אליעזר אומר אחת‬
‫ניטבילין‪ ,‬בטיט שהמים אינו משלים ופריך למעוטי מאי‬
‫קטנה ואחת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת אהל משופע לאו אהל הוא‪ :‬ברייתא‬
‫־‪:,‬פין על גביו‪ ,‬אם היו אילימא למעוטי טיט הנרוק היכי‬
‫נ צד אחד‪ ,‬מודה ר׳‬
‫בריימא‬
‫מצאתי‬
‫תניא‪.‬‬
‫איפכא‬
‫טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה‬
‫יהושע שמטבלין במים למי אי לאין פרה שוחה ושומה ממנו‬
‫ששנויה איפוך בשיטתן רבי אליעזר‬
‫ואין מטבלין בטיט‪ .‬באיזה אפילו למקוה נמי אינו משלים והשתא‬
‫ואינה מקבלת טומאה‪ :‬גמ׳ הא גופה קשיא‬
‫מכשיר וחכמים פוסלין לפי שאין לה‬
‫טיט אמרו בטיט שהקנה אי אימא לטיט רפליגי ר׳ אליעזר ור׳‬
‫אמרת עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין‬
‫י־רד מאליו דברי ר׳ מאיר‪,‬‬
‫גג‪ :‬יחידאה היא‪ .‬מתניתין לתני‬
‫ו ׳ יהודה אומר שאין יהושע הוא טיט הנרוק היכי שביק‬
‫מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא‬
‫הט ר׳ נתן קחני לה להוא יחילאה‬
‫לנה מידה עומד כר‪ .‬כל הני שיעורי ל ד מאיר ור׳ יהולה‬
‫םתמא לסיכוך והדר תני לסיכוך מםככין בה אבל חכמים שבלורו היו חולקין עליו‬
‫צ ת נ י ׳ העושה סוכתו כמין ואבא אליעזר וכולהו מנאי למקואומ‬
‫צריף‪ .‬פי׳ צריף‪ ,‬כגון‬
‫ואומרים רבי אליעזר מכשיר וחכמים‬
‫ואינה מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך‬
‫רכונה רחב מלמטה ומיצר ונקט שיעורא לפרה שוחה ושותה‬
‫מתני׳ מחללת קנים‪.‬‬
‫פוסלין‪:‬‬
‫הא םתמא לשכיבה הא לא קשיא כאן‬
‫וערלה עד כאצבע‪ ,‬נמצא ממנו ללא חנן ושמא כל הנך שיעורי‬
‫קשה ואין נוחה למשכב‪ :‬טשאה‬
‫דבנין צר מלמעלה ומשפע‬
‫בגדולה כאן בקטנה י ( )בשלמא לרבנן לא‬
‫ויורד‪ .‬פירוש שסמכה להני תנאי בהט תלי טעמייהו למר‬
‫לשכיבה‪ .‬הואיל ויחלה לכך עשאה‬
‫קשיא אלא לרבי אליעזר קשיא דתנן( רבי‬
‫לכותל‪ ,‬שעשה סכך סבר לבהאי שותה ובהאי אינה שותה‬
‫כלי ומקבלמ טומאה ואין מסכטן בה‬
‫ד סוכה צדו אחד למעלה ואין שייך לומר ניחזי אנן לאין כל‬
‫אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה עשאה‬
‫בכותל והצד האחר בארץ‪.‬‬
‫כוי‪ :‬לסיכוך כו׳ ואינה מקבלה‬
‫וכשתיהן בעשויה כמין הפרות שוומ והא למשמע בפרק כל‬
‫לשכיבה מקבלת טומאה ואין מםככין בה‬
‫טומאה‪ .‬ללאו כלי הוא וכגמרא‬
‫צריף ובסמוכה )לגג( הבשר )חולין לף ק ו ‪ .‬ושם( למיס‬
‫טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמא לסיכוך‬
‫פריך סתמא אסתמא‪ :‬רבי אליטזר‬
‫לכותל אין לה גג‪ .‬ואף על‬
‫גב דבמתניתין ר׳ אליעזר שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל‬
‫אומר כוי‪ .‬בגמרא מפרש מאי קאמרי‬
‫אימא סיפא עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה‬
‫פוסל בהני תרתי אבל גופו לא נפסלו מחממ טיט איירי אלא‬
‫ומאי פלוגתייהו להיכא לפריש בהליא‬
‫מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך הא‬
‫רבנן פליגי עליה‪ ,‬ואמרינן ממאיס ומסריח ולא חזו לשמיימ‬
‫לשכיבה או לסיכוך ולאי אין חילוק‬
‫ראי טעמא דרבנן‪ ,‬ואמרינן‬
‫םתמא לשכיבה אלא אמר רבא ־בגדולה כ״ע‬
‫שיפועי אהלים כאהלים בהמה אבל אין טיט מעורב בהן‬
‫בין גלולה לקטנה להא פירש אלא‬
‫לא פליגי ךםתמא לסיכוך כי פליגי בקטנה‬
‫דמי‪ .‬הא פירשה רב יוסף‬
‫ולכך כשרים לטבילה‪:‬‬
‫קטנה נראית סתמא לשכיבה גלולה‬
‫דסתנית׳ ר׳ נתן היא העושה סוכתו כמין צ ד ף ‪ .‬בכי‬
‫ורבי‬
‫לשכיבה‬
‫קטנה‬
‫םתם‬
‫סבר‬
‫ממא‬
‫תנא‬
‫קתני לה‪ ,‬ויחידאה היא‬
‫נראית סממא לסיכוך‪ :‬גמ׳ כאן‬
‫האי גוונא איירי ללאחר‬
‫וייא משגחינן כיה‪ .‬וקיימא‬
‫לסיכוך‬
‫אליעזר סבר סתם קטנה נמ‬
‫בגדולה כאן בקטנה‪ .‬וסיפא לא למי‬
‫דחכמים‬
‫כוותייהו‬
‫ל;‬
‫שמשך השיפוע בגובה עשרה איכא‬
‫לרישא לסיפא הכי קאמר ואם קטנה‬
‫והכי‬
‫כמין‬
‫העשויה‬
‫בסוכה‬
‫לבענין‬
‫ז׳‬
‫רוחב‬
‫סוכה‬
‫במשך‬
‫עליין‬
‫צריף ובסוכה שצידה אחת‬
‫היא ועשאה לסיכוך מסכטן בה כוי הא סממא לשכיבה‪ :‬אימא סיפא‬
‫למעלה ואחרת בקרקע‪ ,‬אחר לא מכשד רבנן להא בעינן גבוה עשרה במשך ז׳ בגובה י׳‬
‫כוי‪ .‬ודר׳ אליעזר ליכא לחרוצי כלמנא קמא להא אחת גלולה ואחת‬
‫פסולה ןנ״א‪ :‬פסולין[‪ .‬וכן ואפשר כשיש שם משך ז׳ בגובה י׳ שאף תחת השיפוע שאין גבוה י׳‬
‫קטנה קחני‪ :‬אלא אמר רבא בגדולה כ״ט לא פליגי דסתמא לסיכוך‪.‬‬
‫הלכה‪ ,‬ולפיכך היה ישן רב‬
‫הסוכה‬
‫יוסף בכילת חתנים‪ .‬אין לה כשרה טון שיש בה )א( ל׳ ברוחב מילי להוה אססל שיוצא מן‬
‫כלומר לא תשני רישא בגלולה וסיפא בקטנה ותרוייהו כלפרישי( לאם‬
‫גג אינה אהל‪ ,‬לפיכך אינה לרבה ורב יוסף ללעיל למכשד בקנים היוצאים מלפני הסוכה‪:‬‬
‫כן לרבי אליעזר לא מיתרצא אלא כל לסיכוך לקתני מתנימין בין‬
‫חשובה כסוכה בתוך סוכה‬
‫והושיב‬
‫לפסול הסוכה‪ .‬ירושלמי שאם הגביה מן הקרקע טפח‪ .‬ועשה בנין זקוף טפח‬
‫בסיפא למילמיה למנא קמא בין בלרבי אליעזר אסתמא קאי‪:‬‬
‫עליו ראשו של שיפוע למטה וכן הרחיק מן הכוחל טפח‬
‫והכי‬
‫שעשה בסמוך לכותל סכך רחב טפח וסמך עליו ראש השיפוע‬
‫העליון ומתוך לשון הקונטרס משמע לאופו טפח שהגביה ימהרחיק אפילו הוא אויר כשרה מחשבו כסמוס מטעם לבול לפירש הקונטרס אם‬
‫הרחיק ראש הסמוך לכותל מן הכותל טפח והימה סמוכה על יתידות וקצת משמע כן בירושלמי לגרסינן מולה רבי אליעזר לחכמים‬
‫שאס היתה נתונה על ארבעה אבנים ‪ M‬או שאם היתה גבוהה מן הארץ פותח טפח כשרה‪:‬‬
‫לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה‪ .‬לכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ״(דילפינן ממשכן פרק‬
‫במה מלליקין ‪1‬ש‪3‬ח לף נח‪ .‬ושם‪ :(.‬כאן בגדולה כאן בקטנה‪ .‬לא משוס לתהוי דשא בחלא וסיפא בחלא אלא נקט‬
‫ברישא עשאה לשכיבה בכל מחצלומ משוס לאיכא מחצלת לסממא לסיכוך ובסיפא נקט עשאה לסיכוך בכל מחצלות משוס לאיכא מחצלת‬
‫דסממא לשטנה‪ :‬אמר רבא בגדולה כולי עלמא לא פליג׳ דםתמא לכיכוך‪ .‬ולסיכוך לקתני מתני׳ בין בסוף מילתיה למנא קמא‬
‫בין בר״א אסממא קאי והכי קאמר עשאה לשטבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואס אנו יכולין לומר בה שהוא לסיכוך‬
‫והיכי למי כגון ללא פדש מסככין בה ואינה מקבלת טומאה כך פירש בקונטרס ולוחק לפרש ללהט שיירה תנא קמא לקטנה ולא‬
‫מנייה משוס לסבר גלולה לווקא הוא ראמרינן בה סתמא לסיכוך הא קטנה סתמא לשכיבה ואתא ר״א למימר קטנה כגלולה וקשיא‬
‫להשתא לא פליג ר״א אעיקר מילתיה לתנא קמא אלא אליוקא ונראה לפרש ללא אתא רבא לשנויי אלא מילתיה רר״א אבל מילמיה‬
‫למנא קמא לעולם כלשנינן ולסיכוך לקאמר ר״א היינו כלפירש בקונטרס אם יכול לומר שהיא לסיכוך כגון בסתם טהורה ומסכטן בה‪:‬‬
‫אחת‬
‫א( ]זבחיס נכ‪ (5 ,[.‬לעיל‬
‫ז‪ ,:‬נ( ]תוססת׳ ס״א ה״ו[‪,‬‬
‫ד( ]שנת קלח‪ ,]:‬ה( ןוע׳‬
‫ד״ה‬
‫חוס׳ שנח קמג‪:‬‬
‫ור׳ יוחנן[‪ ,‬ו( רש״ל מ״ז‬
‫וגורס אימא סיפא‪ ,‬ז( י״ג‪:‬‬
‫נלפריש‪,‬‬
‫הרחיק‬
‫ח( או‬
‫נצ״ל‪ ,‬ט( ועיי מוי״טן‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫העושה‬
‫)א( תום׳ ל״ה‬
‫סוכתו וכו׳ שיש נה שבעה‬
‫נרוחכ מילי דהוה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫ג מ ר א אייל במאי בר״א‬
‫רבני‪.‬‬
‫שבקת‬
‫שנח‬
‫עיין‬
‫לף קמג ע׳׳נ תוס׳ ל״ה‬
‫ור׳ יוחנן הגירסא שלהם‬
‫כאן אייל שנקח רבנן‪ .‬יס׳יל‬
‫להא דאמרינן כר״א היינו‬
‫לר״י השינ כר״א‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ תוספות סל״ה שאס‬
‫גנוהה‬
‫ני׳ אנניס והימה‬
‫כוי נצ״ל‪:‬‬
‫רבעו חננאל )המשך(‬
‫מודה ר׳ אליעזר לחכמים‬
‫שאם היתה‬
‫אבנים‬
‫ד׳‬
‫נתונה‬
‫או‬
‫גבוהה מן ה א ‪p‬‬
‫על‬
‫שהיתה‬
‫טפח‬
‫כשדה‪ .‬תנא העושה סוכתו‬
‫)בבית( ]כבית[ יער הלבנון‬
‫שבירושלים‬
‫למי‬
‫כשרה‪.‬‬
‫נצרכה לר׳ אליעזר‪ .‬שתני"‬
‫גדולה‬
‫מחצלת‬
‫לשכיבה‬
‫ואין‬
‫עשאה‬
‫מקבלת טומאה‬
‫מסככין בה‬
‫כוי‪.‬‬
‫ואמרינן הא דגופא קשיא‬
‫כר‪ .‬ושנינן לא‬
‫גדולה‬
‫םתמא‬
‫ואינה‬
‫מקבלת‬
‫ואם‬
‫ואין‬
‫לסיכוך‬
‫טומאה‪,‬‬
‫פירש‬
‫לשכיבה‬
‫קטנה‬
‫קשיא‬
‫שעשייתה‬
‫מקבלת טומאה‬
‫מסככין בה‪,‬‬
‫ואם‬
‫סתמא‬
‫אבל‬
‫לשכיבה‬
‫שעשייתה‬
‫פירש‬
‫לסיכוך מםככין בהן ]נ״א‪:‬‬
‫הכי‬
‫בה[‪ .‬ואקשינן אי‬
‫אימא סיפא דר׳ אליעזר‪,‬‬
‫דתנן ר׳‬
‫אליעזר‬
‫אומר‬
‫אחת גדולה ואחת קטנה‬
‫עשאה‬
‫לשכיבה‬
‫מקבלת‬
‫טומאה‪,‬‬
‫בשלמא‬
‫גדולה‬
‫מקבלת‬
‫טומאה‪,‬‬
‫שמע‬
‫פירש כי לשכיבה עשאה‬
‫מיניה הא סתמא לסיכוך‬
‫כדאמרן‪ ,‬אלא קטנה קשיא‬
‫דהא קחני קטנה עשאה‬
‫לשכיבה מקבלת טומאה‪,‬‬
‫שמע מינה הא‬
‫סתמא‬
‫לשכיבה‪.‬‬
‫ומשני‬
‫לסיכוך ואת אמרת סתם‬
‫קטנה‬
‫רבא בגדולה‬
‫דברי הכל‬
‫דסתמא ]לסיכוך[‪ ,‬כיפליגי‬
‫בקטנה‪ ,‬תנא קמא סבר‬
‫קטנה לשכיבה ור׳ אליעזר‬
‫סבר קטנה לסיכוך‪.‬‬
‫םוכה פרק ראשון םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( רש״ל מ״ז‪ ,‬נ( ]לעיל‬
‫‪0‬‬
‫נח‪,[.‬‬
‫ד(‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫‪1‬שס‬
‫]תוספתא פ״א ה״ז[‪,‬‬
‫ס( עליות ס״ג מ״ד‪ ,‬י( נלה‬
‫מט‪ ,.‬ז( י׳׳ג שיהו נעשות‪,‬‬
‫מ(נס״א‪:‬לעשוי‪,‬ט(‪1‬שנמ‬
‫נט‪,[.‬‬
‫י(‬
‫לא‪[:‬‬
‫]קדושין‬
‫]ע׳ כש״ע י״ל סי׳ רמנ‬
‫סעיף כחן‪] (5 ,‬ליתא שס[‪,‬‬
‫ל(‬
‫מוס׳ שגת כ‪:‬‬
‫]ועי׳‬
‫ל״ה אחל וסוס׳ פסחים‬
‫פה‪ .‬קח‪ :‬ל״ה אחל ותוס׳‬
‫כחוכוח כ‪ :‬ותוס׳ זגחיס צג‪:‬‬
‫ל״ה אי הט וחוס׳ מנחות‬
‫סג‪:‬ל״ה ר״י וחוס׳ קידושין‬
‫יכ ל״ה כשס[‪ ,‬מ( ]צ״ל‬
‫ולקמן אשכחן‪ .‬מהר״סז‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫בגדולה‬
‫ללאו‬
‫לסיכוך‬
‫) ל ע י ל טז‪.‬ן‪.‬‬
‫כל‬
‫כלי‬
‫המטמא‬
‫טמא‬
‫מסככין‬
‫בה‪.‬‬
‫הוא‪,‬‬
‫לסתמא‬
‫מדרס מטמא‬
‫מת‪ .‬שאין לך כלי‬
‫הראוי למושג הזג שאין שס‬
‫כלי עליו וראר לקבל כל‬
‫טומאות‪ ,‬והא לנקט טמא‬
‫מת משוס לומיא למלרס‬
‫הוא לאב הטומאה הוא‪,‬‬
‫והר‬
‫כל‬
‫קאמר‬
‫הראר‬
‫להיוח אב הטומאה גמלרס‬
‫הזב‬
‫ראר‬
‫להיות‬
‫אב‬
‫נטמא‬
‫באהל המת‬
‫)נדה‬
‫הטומאה אס נגע במת או‬
‫מט‪.;.‬‬
‫הדין עלך סוכה‬
‫ך•‬
‫אחת קטנה ואחת גדולה מיכעי ליה‪ .‬פירש בקונטרס לאיפכא‬
‫והכי קאמר‪ .‬עשאה לשכיבה בהליא מקבלמ טומאה ואין מסככין‬
‫גרסינן ובמתניתין גרסינן אחח קטנה ואחח גלולה ופריך‬
‫בה ואס אנו יכולין לומר בה שהיא לסיכוך והיט למי כגון ללא‬
‫לאחת גלולה ואחת קטנה מיבעי ליה ללרך התנאים בכל מקום‬
‫פדש מסכטן בה ואינה מקבלת טומאה‪ .‬ובגלולה כולי עלמא לא‬
‫לההוא רפשיטא ליה תני ברישא כלחנן בר״ה <לף כ ט ‪ 0‬אחל יבנה‬
‫פליגי רסממא לסיכוך לבין תנא קמא ובין ר׳ אליעזר מנא‬
‫ואתל כל מקום שיש בו בית לין ובבבא‬
‫גלולה ואמרינן לסממא לסיכוך ט‬
‫קמא )לף ‪ o‬אחר החופר כור ואחל‬
‫פליגי בקטנה תנא קמא שיירה‬
‫וחכי קאמר מחצלת חקנים גדולח עשאח‬
‫החופר שיח ומערה וכמסכח סוטה‬
‫לקטנה ולא מנייה משום לסבר‬
‫לשכיבח מקבלת טומאח ואין מםככין בח‬
‫)לף מג‪ (.‬אחד הבונה ואחל הלוקח‬
‫גלולה הוא לאמרמ בה סתמא‬
‫טעמא דעשאח לשכיבה חא םתמא נעשח‬
‫ואחד היורש ומובא חנן התם גבי‬
‫לסיכוך הא קטנה סממא לשטנה‪:‬‬
‫כמי שעשאה לסיכוך מםככין בה א()קטנה עשאח‬
‫מערכי מלחמה ונראה דאין ראיה‬
‫ואתא ר׳ אליעזר למימר‪ .‬קטנה‬
‫לסיבוך מםככין בה טעמא דעשאה לסיכוך הא‬
‫מבור ובונה לכאן דהכי נמי חנן‬
‫כגלולה לאם עשאה לשטנה כהליא‬
‫בסנהלרין )לף לב‪ (.‬אחד דיני ממונות‬
‫מקכלמ טומאה ואין מסכטן כה ואס‬
‫םתמא נעשה כמי שעשאה לשכיבה ואין‬
‫ואחל ליני נפשוח בררישה וחקירה‬
‫יש לומר כה שהיא לסיכוך והיט למי‬
‫מסככין בה( ואתא ר׳ אליעזר למימר אהת קטנה‬
‫ומנן נמי בפ׳ החולץ )יבמות מא‪ (.‬גבי‬
‫כגון שעשאה סתם מסכטן כה ואץ‬
‫ואהת גדולה סתמא כשרה לסיכוך אמר ליה‬
‫הבחנה אחל בתולות ׳()ואחל קטנומ(‬
‫מקכלת טומאה‪ :‬אי הכי‪ .‬לרכי‬
‫אביי אי חכי ר׳ אליעזר אומר אחת קטנה‬
‫ואחל בעולות ובפרק הבא על‬
‫אליעזר קטנה כגלולה אמא לאשמועינן‬
‫ואחת גדולח אחת גדולח ואחת קטנה מיבעי‬
‫יבמתו )שם לף נ ג ‪ 0‬אחל המערה‬
‫אחת גלולה ואמת קטנה כממיה לט‬
‫ליה ועוד כי פליגי בגדולה הוא דפליגי ורבי‬
‫ואחל הגומר ובפרק המפקיל )ב״מ‬
‫מנא הכי משמע לגלולה כקטנה אחא‬
‫אליעזר לחומרא דתניא נ>מהצלת הקנים‬
‫לף מ‪ (:‬תניא אחל הלוקח ואחל‬
‫לאשמועינן כך כתוכה הגירסא‪ .‬ולי‬
‫המפקיל לפקטים ומפרש התם כי‬
‫נראה איסכא לגרסינן כממני׳ אמת‬
‫בגדולה מםככין בה ר׳ אליעזר אומר ״אם‬
‫היכי למפקיל מקבל פקטים לוקח נמי‬
‫קטנה ואחמ גלולה והט פריך אמפ‬
‫אינה מקבלת טומאה מםככין בה אלא אמר‬
‫מקבל פקטים בכל הני מזכיר הפשוט‬
‫גלולה ואחמ קטנה מיבעי ליה‪ .‬לאי‬
‫רב פפא בקטנה כולי עלמא לא פליגי‬
‫באחרונה אבל ההיא ליבנה ראיה‬
‫כלגרסינן לה לא ילענא פירכא מאי‬
‫דסתמא לשכיבה כי פליגי בגדולה ת״ק םבר‬
‫היא ללפי מנא קמא שאמר אין‬
‫היא לאחח גלולה ואחמ קטנה משמע‬
‫סתם גדולה לסיכוך ורבי אליעזר סבר םתם‬
‫תוקעין אלא ביבנה קא מהלרי ליה‬
‫קטנה כגלולה להט משמע אחח היא‬
‫גדולה נמי לשכיבה ומאי עשאה לשכיבה‬
‫אחל יבנה ואחל כל מקום שיש בו‬
‫הגלולה ואחח היא הקטנה כלומר‬
‫דקאמר הכי קאמר םתם עשייתה נמי‬
‫בית לין וכן ביבמופ פרק האשה )לף‬
‫כמוה היא ואינה חלוקה ללין שני‪ .‬וכן‬
‫קנח‪ (.‬לקאמרי בית הלל לא שמענו‬
‫לרט החנאיס ככל מקום לההיא‬
‫לשכיבה עד דעביד לסיכוך ת״ר ד ‪ ,‬א מהצלת‬
‫אלא בבאה מן הקציר בלבל אמרו‬
‫רפשיטא ליה תנא בדשא ואותו השני‬
‫של שיפה ושל גמי גדולה מםככין בה קטנה‬
‫להו ב״ש אחמ באה מן הקציר ואחת‬
‫כשבא להשמיענו שהוא שוה לו הוא‬
‫אין מםככין בח של קנים ושל חילה גדולה‬
‫באה מן הזיתים וה״נ הזכיר ת״ק מחצלת‬
‫שונה אחריו כלתנן כר״ה )לף כט‪(:‬‬
‫מםככין בה ארוגה אין מםככין בח רבי‬
‫גלולה ועל זה שייך לאהלורי אחת היא‬
‫אחל יבנה ואחל כל מקום כו׳ וככבא‬
‫ישמעאל בר׳ יוםי אומר משום אביו אהת זו‬
‫גלולה ואחת היא קטנה כלומר כמוה‬
‫קמא )לף נ‪ >:‬אחל החופר בור ואחל‬
‫ואחת זו מסככין בה וכן היה רבי דוםא‬
‫היא הקטנה ואינה חלוקה ללין שניל(‪:‬‬
‫החופר שיח ומערה כר ובמסכמ סוטה‬
‫אומר כדבריו תנן חתם ה ( כל החוצלות‬
‫של שיסה ושל גטי‪ .‬בסיפא פליגי‬
‫)לף מג‪ (.‬אחל הכונה ואחל הלוקח‬
‫ר׳ לוסא ורבנן בשל קנים ושל‬
‫ואחל היורש ומובא תנן המס גכי‬
‫מטמאין טמא מת דברי ר׳ דוםא וחכמים‬
‫חילמ משמע בשל שיסה ושל גמי לא‬
‫מערכי המלחמה הט‪ :‬אם אינה‬
‫אומרים מדרס מדרס אין טמא מת לא והא‬
‫פליגי»>ולא אשכחן בהליא רפליגי בשל‬
‫מקבלת טומאה‪ .‬כלומר אס בפירוש‬
‫אנן תנן י* נ כל המטמא מדרס מטמא טמא‬
‫גמי לענין מלרס והא ללא תני ליה‬
‫אלמא‬
‫עשאה לסיכוך אין אי לא לא‪.‬‬
‫מת אימא ג אף מדרס מאי חוצלות אמר רב‬
‫הבא למאן ראמר מאי חוצלומ מזבלי‬
‫למנא קמא סחס גלולה לסיכוך ולד‬
‫אבדימי בר המדורי מרזובלי מאי מרזובלי‬
‫ניחא לאין זה מחצלת ואפילו לריש‬
‫אליעזר סתמא לשכיכה‪ :‬אלא אמר‬
‫אמר ר׳ אבא מזבלי ר׳ שמעון בן לקיש‬
‫לקיש ראמר מחצלת ממש לא חני‬
‫רב פפא כוי‪ .‬ומאי עשאה לשטכה‬
‫אומר מחצלות ממש ואזדא ריש לקיש‬
‫לה הכא משום ללא אימשיל הכא אלא‬
‫לקמני במילתיה לרבי אליעזר הכי‬
‫לאשמועינן במה מכסין ובמה אין‬
‫קאמר עיקר עשייתה לשכיבה על‬
‫לטעמיה דאמר ריש לקיש הריני כפרת רבי‬
‫בקטנה‬
‫הילת‪.‬‬
‫ושל‬
‫מכסין‪:‬‬
‫לתנא‬
‫לעביל ליה לסיכוך כוי ומילתיה‬
‫חייא ובניו שבתחלח כשנשתכחה תורה‬
‫תנן התם בל ההוצלות‪.‬‬
‫מייד‪:‬‬
‫קמא הכי מיפרשא כלאוקימנא‬
‫מישראל עלח עזרא מבבל ויסדח חזרח‬
‫משנה במסכת עליות פרק שלישי‬
‫מעיקרא דשא בגלולה כלקמני בהליא‬
‫ונשתכהה עלה הלל הבבלי ויסדה הזרה‬
‫מיטמא טומאת מת בלאימ ליה‬
‫וסיפא כקטנה והכי קאמר ואס קטנה‬
‫ונשתכהה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה‬
‫גלנפא מוקמי לה למשיב בית קיבול‬
‫היא ועשאה בפירוש לסיכוך מסככין‬
‫וכן אמר רבי חייא ובניו לא נהלקו‬
‫ואע״ג לפשוטי כלי עץ הרחבים‬
‫בה הא סתמא לשכיבה ואמא ר׳‬
‫רבי דוסא וחכמים על מחצלות של אושא‬
‫העשויה להניח עליהם לבר כלף של‬
‫אליעזר למימר אף גלולה שוה היא‬
‫נחתומין מטמאין מלרבנן כלאמר פרק‬
‫לקטנה לכי עביל לה סמם הוי עשאה‬
‫שחן‬
‫)ב״ב לף פי‪ .‬ושם( הכא היכא ללית להו‬
‫לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה אבל עשאה בפירוש לסיכוך‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫המוכר את הבית ‪,‬‬
‫מסכטן בה ואינה מקבלפ טומאה‪ :‬שיפה‪ .‬פווי״ל‪ :‬גמי‪ .‬יונ״ק‬
‫עלה הלל מבבל ויסדה‪ .‬שלמל‬
‫גלנפא עשוין לסיכוך‪:‬‬
‫להן רטן הלכך סמס קטנה יש בהן לשכיבה לא שנא גלולה מעשה‬
‫משמעיה ואבטליון כלאיחא בפסחים פרק אלו לברים )לף ס ו ‪: ( :‬‬
‫שרשרות שהיא עבה ואינה חלקה לא שנא ארוגה שהיא חלקה והיינו‬
‫מזיין‬
‫לקמני גלולה מסכטן בה קטנה אין מסככין בה ואין חילוק בין גלולה לארוגה‪ .‬אכל של קניס הן קשים וכן של חילח לשק ״א והקלח שלה‬
‫עב‪ :‬גדולה‪ .‬מעשה עבומ וקליעה מסככין בה אפי׳ קטנה לאינה לשכיבה לסי שהיא עבה ואינה חלקה ועץ שלהן קשה‪ :‬ארוגה אין‬
‫מםככין בה‪ .‬לסממא לשטבה ללא היו רגילין לאורגה אלא לשטבה שמהא חלקה ונוחה‪ :‬כל המוצלות‪ .‬לקמן מפרש מאי היא‪ :‬מטמאות‬
‫טמא מה‪ .‬כלומר כלי הס מן הסמס ומקבלומ טומאה‪ .‬והאי לנקט טמא מת משום לבעי אפלוגי במלרס שהוא אב הטומאה נקט נמי טמא‬
‫ממ שהוא אב הטומאה והכי קאמר המוצלות כלי הס לטומאה אבל אינם מייחלות לשכיבה י( שהן נעשות אב הטומאה במררס הזב ואין אתה מוצא‬
‫שיהו אב הטומאה אלא ע״י המת עצמו שיהיו הן טמאות מת לבד ר׳ לוסא‪ :‬וחכמים אומרים טמאות מדרס‪ .‬על ילי מלרס נעשות אב‬
‫הטומאה לסי שעשויות לשכיבה‪ :‬מדרס אין טמא מת לא‪ .‬בתמיה‪ :‬והתנן כל המטמא מדרס מטמא טמא מת‪ .‬והוא הלין לכל הטומאומ‬
‫כגון נוגע בשרץ ובנבילה‪ .‬והאי לנקט טמא ממ משוס לבאב הטומאה מייד והכי קאמר בל הנעשה אב הטומאה על ילי מדרס נעשה אב‬
‫הטומאה כשהוא טמא מת לאין לך מיטמא מלרס אלא המיוחל לשכיבה וטון לשר״( למשמיש כלי הוא וכל שהוא כלי למלרס מיטמא בכל‬
‫טומאה ואפילו הוא פשוטי כלי עץ לילפינן ליה בק״ו כמסכמ שבמ )לף פל‪.‬ו מפץ במת מנין ולין הוא כוי‪ .‬וסיפא לההיא משנה ויש שהוא‬
‫מטמא טמא מת ואינו מטמא מררס והיינו מה שהוא כלי אבל אינו מיוחל לשכיבה למטמא בכל טומאות חוץ מטומאמ מלרס שאם שכב עליו‬
‫הזב ולא נגע בו טהור דלגבי מדרס מיוחד לכך בעינן כדאמד׳ט( יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכמנו‪ :‬אימא אן* במורם‪ .‬שכלי הן ועשויין‬
‫לשכיבה‪ :‬מזבלי‪ .‬כולו׳׳ס ועשוי לרועה להניחן תחת ראשו ולשכב‪ :‬הריני כפרה‪ .‬יסודן הבאין עלי לכפרתו של ר׳ חייא ובניו יהיו ולשון כבוד‬
‫הוא זה כשהוא מזטר אביו או רבו לאחר מיתתו צ״ל כך(‪ :‬כשנשתכחה תורה מישראל‪ .‬לא נשתכחה כולה קאמר אלא הלכוח שכוחומ מבני בתירא‬
‫שהיו ראשי ארץ ישראל כדאמרי׳ בפסחים באלו דברים)לף סו‪ :(.‬טלה הלל הבבלי‪ .‬שמיום שגלה יכניה החרש והמסגר עמו הימה ישיבה מצויה בככל‪:‬‬
‫שהן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ]מיי׳ ס׳׳ה מהל׳ סוכה‬
‫נווש״ע‬
‫הל״ו‬
‫סי׳‬
‫או״ח‬
‫מרכס סעי׳ ו[‪:‬‬
‫קכג‬
‫ג‬
‫ב‬
‫פכ״ג‬
‫מיי׳‬
‫כליס‬
‫מהלכוח‬
‫הלכה א‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פווי״ל )פויי״ל(‪.‬‬
‫סוג של קנה סוף‪.‬‬
‫יונ״ק‪ .‬אגמון‪.‬‬
‫לישק׳׳א‪ .‬כריך )צמח(‪.‬‬
‫בולו׳׳מ )בולזול׳־א(‪.‬‬
‫שק של רועים )המשמש‬
‫להם גם לשכיבה(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ומקשינן‬
‫הכי‬
‫אי‬
‫ר׳‬
‫אליעזר אחת קטנה ואחת‬
‫היה‬
‫גדולה‬
‫כלומר‬
‫לומר‪.‬‬
‫לו‬
‫דין הקטנה כדין‬
‫הגדולה‬
‫לסיכוך‪.‬‬
‫סתמא‬
‫ועוד הא אשכחן בהדיא‬
‫דר־ אליעזר לחומרא הוא‪,‬‬
‫דתניא מחצלת קנים גדולה‬
‫מסככין‬
‫אליעזר‬
‫בה‪ .‬ר׳‬
‫אומר אם אינה‬
‫ןמסככין‬
‫טומאה‬
‫מקבלת‬
‫בה[‪,‬‬
‫אלא אמר רב פפא כולי‬
‫עלמא בקטנה לא פליגי‬
‫דסתמא לשכיבה‪ ,‬כי פליגי‬
‫בגדולה‪ ,‬תנא קמא סכר‬
‫סתם גדולה לסיכוך ור־‬
‫אליעזר סבר סתם גדולה‬
‫נמי לשכיבה‪ ,‬והכי קתני ר׳‬
‫אליעזר אומר אחת גדולה‬
‫ואחת קטנה‪ ,‬סתם עשייתן‬
‫לשכיבה עד שיפרש לשם‬
‫סיכוך‪ .‬תנו רבנן מחצלת‬
‫של שיפה ושל גמי‪ ,‬גדולה‬
‫מסככין‬
‫בה‬
‫מסככין‬
‫קטנה‬
‫בה‪.‬‬
‫אין‬
‫ושל קנים‬
‫ושל הילף‪ ,‬גדולה מסככין‬
‫מסככין‬
‫בה‬
‫ארוגה‬
‫אין‬
‫ברי‬
‫יוסי[‬
‫אומר‬
‫בה‪) .‬ר׳ יוסי( ]ר׳ ישמעאל‬
‫אביו‬
‫אחת וו ואחת זו‬
‫מסככין‬
‫ר׳‬
‫משום‬
‫דוסא‬
‫בהן‪,‬‬
‫תגן התם‬
‫אומר‬
‫וכן‬
‫היה‬
‫כדבריו‪.‬‬
‫החוצלות‬
‫כל‬
‫טמאות טמא מת דברי ר׳‬
‫דוםא‪ ,‬וחכמים אומרים אף‬
‫מדרס‪ .‬כדתנן במסכת נדה‬
‫כל המטמא מדרס מטמא‬
‫טמא מת‪ .‬מאי חוצלות‪,‬‬
‫אמר‬
‫ד•‬
‫צרות‬
‫ואחר כך‬
‫פי׳‬
‫עושין‬
‫אבא‬
‫כמץ‬
‫מזבלי‪,‬‬
‫יריעות‬
‫תופרק‬
‫אותן ועושין מהן כפיפות‬
‫וכסויין‪ .‬ריש לקיש אמר‬
‫מאי‬
‫מחצלות‬
‫חוצלות‪,‬‬
‫ממש‪ ,‬דאמר הריני כפרת‬
‫ר׳ חייא ובניו‪ ,‬שבתחלה‬
‫נשתכחה‬
‫מישראל‬
‫תורה‬
‫עלה עזרא מבבל ויסדה‪,‬‬
‫חזרה ונשתכחה עלה ר׳‬
‫חייא ובניו ויסדוה‪ .‬וכך‬
‫אמרו‪ ,‬לא נחלק ר׳ דוסא‬
‫וחכמים‬
‫על‬
‫המחצלות‬
‫של אושא‬
‫עין משפט‬
‫ך*‪.‬‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫י־•‬
‫א ב מיי׳ פ״ה מהל׳‬
‫סוכה הלכה כג סמג‬
‫עשי! מג טוש״ע אי׳ח סי׳‬
‫תרם סעיף א‪:‬‬
‫ב‬
‫ג מיי׳ פי׳׳ג מהלכות‬
‫טומאת מת הלכה א‬
‫סמג עשין רלא‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫שהן‬
‫ועל‬
‫טמאות‬
‫של‬
‫טבריא שהן טהורות‪ ,‬ועל‬
‫מה‬
‫על‬
‫נחלקו‬
‫שאר‬
‫מקומות‪ .‬ר׳ דוסא סבר‬
‫כיון דליכא דיתיב עליהן‪,‬‬
‫אע״ג דמיטמו טמא מת‬
‫לא מיטמו מדרס‪ ,‬דגרסינן‬
‫בנדה‬
‫בא‬
‫פרק‬
‫סימן‬
‫התחתון יש שמטמא טמא‬
‫מת ואינו מטמא מדרס‪,‬‬
‫לאתויי סאה ותרקב‪ ,‬דתניא‬
‫על הכלי אשר‬
‫והיושב‬
‫ישב‬
‫עליו‬
‫עליו‬
‫יכול‬
‫הזב‪,‬‬
‫יכול‬
‫כפה סאה או תרקב וישב‬
‫ת׳׳ל‬
‫יהא‬
‫אשר‬
‫טמא‪,‬‬
‫ישב‬
‫עליו‬
‫הזב יטמא‪ ,‬מי שמיוחד‬
‫לישיבה‪ ,‬יצא סאה ותרקב‬
‫שאם ישב עליהן‪ ,‬אומרים‬
‫לו עמוד ונעשה מלאכתנו‪.‬‬
‫אומרים‬
‫וחכמים‬
‫דאיכא‬
‫כיון‬
‫דמיקרי‬
‫ויתבי‬
‫עלייהו‪ ,‬כדאושא‬
‫עשויות‬
‫שהן‬
‫דמיין‪,‬‬
‫לישיבה‪.‬‬
‫ואקשינן עלה וכי סבר ר•‬
‫דוסא שהחוצלות מקבלי‬
‫טומאה‪ ,‬והתניא וכן היה‬
‫ר׳‬
‫אומר‬
‫דוסא‬
‫כדברי‬
‫ר׳ ישמעאל כי המחצלות‬
‫מסככין בהן בין )ארובה(‬
‫]ארוגה[ בין גדולה‪ ,‬וכל‬
‫שמסככין בה אינה מקבלת‬
‫טומאה‪ .‬ושנינן הא דתניא‬
‫מיטמאין טמא מת כדאית‬
‫להו גדנפא‪ .‬ומותבינן על‬
‫ר׳‬
‫שמעון‬
‫חוצלות‬
‫בן‬
‫של שעם‬
‫לקיש‪,‬‬
‫ושל‬
‫גמי ]ושל שק ושל ספירא‬
‫מטמא‬
‫טמא‬
‫מת‬
‫דברי‬
‫ר׳ דוסא‪ .‬בשלמא למ״ד‬
‫מרזובלי של שעם ושל‬
‫גמי[‪ ,‬חזו לתופרן ולעשות‬
‫מהן בנאתא‪ ,‬פירי כלכלה‬
‫ד פ ירי‪.‬‬
‫של‬
‫שק‬
‫ושל‬
‫ספירה‪ ,‬חזו לעשות כסוי‬
‫לגואלקי וצני‪] ,‬פי׳[ שקים‬
‫של שער שפרופות‪ .‬אלא‬
‫לר׳ שמעון בן לקיש דאמר‬
‫מחצלות ממש‪,‬‬
‫בשלמא‬
‫של שק ושל ספירה חזו‬
‫לפרסי ונפוואתא‪ ,‬פי׳ כמו‬
‫נפה וכברה‪ ,‬כלומר הנה‬
‫כלים הן לפיכך מקבלי‬
‫טומאה‪ ,‬אלא של שעם‬
‫ושל‬
‫גמי‬
‫למאי‬
‫חוו‪,‬‬
‫ושני חוו לנזיאתא‪ ,‬פירוש‬
‫בלשון טיית סדנאת‪ ,‬כסוי‬
‫קנקנים של יין‪ .‬כדגרסינן‬
‫לבי נזייתא ריהטא‪ .‬איכא‬
‫דאמרי‬
‫בשלמא‬
‫סוכה פרק ראשון סוכה‬
‫למאן‬
‫דאמר מחצלת כוי‪ .‬תניא‬
‫אמר ר׳ חנינא כשירדתי‬
‫לגולה מצאני זקן אחד‬
‫ואמר לי מםככין בבודיא‪,‬‬
‫חריץ‬
‫הזייץ‬
‫לפרסי‪ .‬מסן לפני הפתח ומקבל טומאה הוא כלאמרי׳ סוף‬
‫פרק קמא דביצה )לף יל‪ :‬ושם( מפני מה אמרו וילון טמא‪:‬‬
‫לנדיתא‪ .‬פי׳ בקונטרס לכסות בהן גיגית שעושין בה שכר‬
‫ואי אפשר לומר כן דשעס וגמי לא מקבלי טומאה אלא‬
‫מתורת כלי עץ דאיפקש לשק ובמסכת‬
‫כלים פי״ו ן מ ״ ח [ תנן גבי כלי עור‬
‫וכלי עץ זה הכלל העשוי לתיק ממא‬
‫ולתיפד מהור ומנן נמי פכ״ו נמ״ו[‬
‫במס׳ כליס עור שעשאו מיפוי לכליס‬
‫מהור דהא דפליגי התס למשקולמ‬
‫טמא ורבי יוסי מטהר משוס דהעשוי‬
‫לכסות משקולמ פעמים שמקבלין בו‬
‫דבר ור׳ יוסי מטהר משוס דעיקרו‬
‫לכסוי וצריך לומר הכא שעושין לקבל‬
‫בהן דבר‪:‬‬
‫מסככיץ‬
‫בבודיא‪.‬‬
‫עשויה היא לקבל ממרים כדאשכחן‬
‫בכמובופ פרק נערה )לף נ‪ (:‬זיל הב‬
‫ליה מתמד דעל בודיא וא״ת אס כן‬
‫מקבלת טומאה מדרבנן כדף של‬
‫נחתומין פרק המוכר את הבית )ב״ב‬
‫לף סו‪ (.‬והיאך מסככין בה ויש לומר‬
‫דההיא דאימ ליה גדנפא היא העשויה‬
‫לקבל ממרים והך מוקמינן בדלימ‬
‫ליה גדנפא דההיא ודאי עשויה‬
‫לסיכוך וטהורה‪:‬‬
‫הדרן עלך סוכה‬
‫הישן תהת המטה בסוכה לא יצא‬
‫ידי חובתו‪ .‬בגמרא מוקי‬
‫לה שמואל בגבוהה עשרה דפחומ‬
‫מכאן לא חשיב אהל להפסיק ומצינן‬
‫למימר דשמואל למעמיה דמכשר בפרק‬
‫קמא )לף י‪ (.‬תחתונה כשאין בעליונה‬
‫עשרה אבל לאינך אמוראי דפסלי‬
‫משוס דעליונה משיבא אהל אע״פ‬
‫שאינה גבוהה י׳ הוא הדין דחשיב אהל‬
‫להפסיק ושמא ממה שאני כדאמר‬
‫בגמרא דהויא לה ממה אהל עראי‬
‫הלכך כולהו מודו דבפחות מעשרה‬
‫לאו כלום היא‪ :‬ראיתם טבי‬
‫עבדי שהוא תלמיד חכם‪ .‬עבד כשר‬
‫היה כדאיתא נפרק שני דברכות )לף‬
‫טז‪ >:‬ונירושלמי תני שהיה מניח‬
‫מפילין ולא מיחו בידו חכמים ופריך‬
‫מחלפא שימחי׳ דרבן גמליאל דהא‬
‫הבא גבי סוכה מיחו בידו חכמים‬
‫מלישב בסוכה שהרי היה ישן תחת‬
‫הממה ומשני שהיה עושה כן שלא‬
‫לדחוק את חכמים שהיו ישנים בסוכה‬
‫ופריך אי שלא לדחוק את חכמים‬
‫ישב לו חוץ לסוכה ומשני דרוצה‬
‫היה לשמוע דברי חכמים‪ :‬תנץ התם‪.‬‬
‫באהלומ פ״ג ]מ״ז[ אחד חור‬
‫שמררוהו מיס ארישא קאי דאיירי‬
‫בביב שהוא קמור תחת הבימ וקמ״ל‬
‫אע״פ שנעשה ע״י מים או שרצים‪:‬‬
‫יליף‬
‫שהן טמאות‪ .‬אף מדרס דמיוחדות לשכינה הן ולא לתשמיש אחר‪:‬‬
‫וטל של טבריא‪ .‬קשות הן ואין לך אדם שוכב עליהן‪ :‬כיון דליכא‬
‫דיחיב טלייהו‪ .‬אין רוב בני אדם רגילין לייחדן לכך‪ :‬דמקרי ויתיכ‪.‬‬
‫ומייחדן לכך‪ :‬והתניא‪ .‬לעיל‪ :‬וכן היה ר׳ דוסא אומר כדבריו‪ .‬של‬
‫שהן טמאות ושל טבריא שהן טהורות על‬
‫מה נחלקו על שאר מקומות מר םבר כיון‬
‫דליכא דיתיב עלייהו כדטבריא דמיין ומר‬
‫םבר כיון דמקרי ויתבי עלייהו כדאושא‬
‫דמיין אמר מר כל החוצלות מטמאין טמא‬
‫מת דברי ר׳ דוסא והתניא וכן היה רבי דוסא‬
‫אומר כדבריו לא קשיא הא דאית ליה‬
‫גדנפא הא דלית ליה גתפא מיתיבי חוצלות‬
‫של שעם ושל גמי ושל שק ושל םפירא‬
‫מטמא טמא מת דברי ר׳ דוסא וחכ״א אף‬
‫מדרס בשלמא למאן דאמר מרזובלי של‬
‫שעם ושל גמי חזו לכינתא דפירי של שק‬
‫ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא למ״ד‬
‫מחצלות ממש בשלמא של שק ושל ספירא‬
‫חזו לפרםי איונפוותא אלא של שעם ושל גמי‬
‫למאי חזו חזו לנזיאתא איכא דאמרי בשלמא‬
‫למ״ד מחצלות ממש של שעם ושל גמי חזו‬
‫לנזיאתא של שק ושל םפירא חזו לפרםי‬
‫ונפוותא אלא למ״ד מרזובלי בשלמא של‬
‫שק ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא של‬
‫שעם ושל גמי למאי חזו חזו לכינתא דפירי‬
‫תניא א״ר הנניה כשירדתי לגולח מצאתי זקן‬
‫אהד ואמר לי מםככין בבודיא וכשבאתי‬
‫אצל ר׳ יהושע אהי אבא הודה לדבריו‬
‫אמר רב הםדא והוא דלית ליה גדגפא אמר‬
‫עולא חני בודיתא רבני מחוזא אלמלא קיר‬
‫שלהן מסככין בהו תניא נמי חכי מםככין‬
‫בבודיא ואם יש להן קיר אין מסככין בהן‪:‬‬
‫הדרן עלך םוכה‬
‫הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי‬
‫‪ .‬חובתו אמר ר׳ יהודה נוהגין היינו‬
‫שחיינו « ישנים תחת המטח בפני הזקנים‬
‫ולא אמרו לנו דבר אמר רבי שמעון מעשח‬
‫בטבי עבדו של רבן גמליאל שחיח ישן תחת‬
‫חמטח ואמר לחן רבן גמליאל לזקנים ראיתם‬
‫טבי עבדי שחוא תלמיד חכם ויודע שעבדים‬
‫פטורין מן הםוכה לפיכך ישן הוא תחת‬
‫המטה ולפי דרכינו למדנו שהישן תהת‬
‫המטה לא יצא ידי חובתו‪ :‬גפ!׳ והא ליכא‬
‫עשרה ליתרגמא שמואל במטה עשרה תנן‬
‫התם אחד חור שהררוהו מים או שרצים‬
‫או שאכלתו מלחת וכן מרבך אבנים וכן‬
‫םואר של קורות מאחיל על חטומאה רבי‬
‫יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי‬
‫אדם אינו אהל מאי טעמא דרבי יהודה‬
‫יליף‬
‫א‬
‫נ‪,‬‬
‫ג‬
‫;‬
‫ה>ג‬
‫מםורת הש״ם‬
‫ר׳ יוסי דזו וזו מסככין בה אלמא‬
‫לאו כלי הוא לקבל טומאה‪ :‬גדנפא‪.‬‬
‫כעין שפה סביב גבוה מעט לקבל מה‬
‫שמתנין בה ועשויה לתשמיש לתמ‬
‫פירות על גבה‪ :‬דלית ביה גדנפא‪.‬‬
‫אפילו כלי לא הויא דלסכך על גבי‬
‫אהלים עשויה‪ :‬שטם‪ .‬פוויי״ל מין‬
‫שיפה‪ :‬של שק‪ .‬מנוצה של עזים‪:‬‬
‫של ספירא‪ .‬ממה שמסתפר מצואר‬
‫הסוס ומזנבו‪ :‬מטמאין טמא מת‪.‬‬
‫ולא מדרס לכלי הן ולא לישיבה‪:‬‬
‫בשלמא למאן דאמר‪ .‬חוצלומ היינו‬
‫מזבלי איכא למימר בכל הני דכי לא‬
‫עבידן לשכיבה כלי הס לתשמיש אחר‪:‬‬
‫של שטם ושל גמי‪ .‬אף על פי שאין‬
‫נארגים היטב ויש הפרש בין בית‬
‫ניר לבית ניר‪ :‬ראויין הן לכנסא‬
‫דפירי‪ .‬פירות גסין שאין יוצאין דרך‬
‫נקב קטן‪ :‬של שק ושל ספירא‪.‬‬
‫שנארגיס יפה‪ :‬חזו לגולקי וצני‪.‬‬
‫כלים כעין שקין שמתנין נהן קטניומ‬
‫וסירות דקין‪ :‬אלא למאן דאמר‬
‫מתצלות ממש‪ .‬שהן פשוטין ואין להן‬
‫בית קיבול‪ :‬בשלמא של שק ושל‬
‫ספירא‪ .‬לר׳ דוסא אע״ג דלאו לשכיבה‬
‫ונפוותא‪.‬‬
‫לפרסי‬
‫חזו‬
‫עבידי‪:‬‬
‫לוילון כנגד הפחח כדמתרגם מסך‬
‫הפתח )שמות להן פרסא דמרעא‪:‬‬
‫נפוותא‪ .‬לנפות בהן הקמח כמות‬
‫שהן נותנין עליו קמח וכופלין אותן‬
‫וקושרין בראש הכפל כעין בוימי״ל‬
‫שלנו‪ :‬למאי חזיין‪ .‬אליבא דרבי‬
‫דוסא דאמר לאו לשכיבה עבידן‬
‫אמאי ממאות שוס מומאה‪ :‬לנזייסא‪.‬‬
‫לכסות בהן גיגית שעושין בהן שכר‪:‬‬
‫חנניה‪ .‬בן אחי רבי יהושע‪ :‬כשירדתי‬
‫לגולה‪ .‬כשירד לגולה לעבר שנה‬
‫כדאמרינן בברכומ בהרואה )לף ס ג ‪ .‬ו ‪:‬‬
‫בודיא‪ .‬מחצלת‪ :‬מסככים‪ .‬לסתמא‬
‫לסיכוך ואינה כלי לתשמיש‪ :‬קיר‪.‬‬
‫הוא גדנפא‪:‬‬
‫הדרן עלך סוכה‬
‫הישן‪ .‬לא יצא‪ .‬דאהל מפסיק‬
‫בינו לסוכה ועיקר ישיבת‬
‫הסוכה אכילה שתיה ושינה‪ :‬נוהגין‬
‫היינו כוי‪ .‬טעמא מפרש בגמרא‪ 0‬דלא‬
‫אמי אהל עראי ומבמל אהל קבע‪:‬‬
‫מטשה בטבי טבדו‪ .‬ועבדים פמורין‬
‫מן הסוכה דמצות עשה שהזמן גרמא‬
‫נשים פמורות וכל שהאשה חייבת‬
‫עבד נמי חייב כדאמרי׳ בחגיגה ‪1‬לף‬
‫ל‪ :(.‬ולפי דרכינו למדנו‪ .‬כלומר‬
‫אע״פ שלא אמר לנו לשם לימוד אלא‬
‫לשיחמ חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו לבדיחותא בעלמא למדנו ע״פ דרך בדיחוחו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו‪:‬‬
‫גמ׳ סנן התם‪ .‬באהלות קא חשיב אמ המביאין טומאה‪ :‬שחררוהו המים‪ .‬כגון בשפה גבוהה על הנהר והמים חוטטין מתחתיה‬
‫ונכנסין ועושין נקב ארוך‪ :‬או שרצים‪ .‬כגון חולדות < ( ואישות‪ :‬או שאכלתו מלחת‪ .‬שהארץ מליחה ומתבקעת מאיליה‪ :‬וכן מרבך‬
‫אבנים‪ .‬גדולומ הערוכומ זו על זו ופעמים שהאחת סדורה על גבי השנים והתחתונות שוכבות זו אצל זו ומפרידותי( זו מזו ויש שם אהל טפח‪:‬‬
‫וכן סואר של קורות‪ .‬אף הן קורות הערוכות על גבי קרקע זו על גב זו ועומדות לבנין ויש שם הרבה נקבים ביניהם ויש בהן אהל‪ .‬כל אלו‬
‫אס כזימ מת בתוך האהל בראשו אחד וכלים בראשו שני נטמאו באהל המת‪ :‬בידי אדם‪ .‬מתכוין לעשותו אהל‪ :‬אינו אהל‪ .‬לטומאה‪:‬‬
‫א‬
‫אהל‬
‫א( ופי׳ כמו נפה ומרה‬
‫ערוך[‪ ,‬ב( לעיל י‪ ,:‬ג( לעיל‬
‫יא‪ ,.‬ד( ולעילי‪ ,[:‬ה( אהלומ‬
‫ס׳׳ג מ׳׳ז‪ (\ ,‬נלקמן כא‪:‬ן‪,‬‬
‫‪ (1‬כפרא‪ :‬ומיפרדות‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״־ ד״ה או שרצים‬
‫כגון חולדות ואישות היא‬
‫תנשמת‬
‫עינים‪.‬‬
‫בלא‬
‫הסייד‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פויי״ל‪ .‬סוג של קנה סוף‪.‬‬
‫בויטי״ל )בוריטי״ל(‪.‬‬
‫ככרה‪ ,‬נפה‪.‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫שהיינו‬
‫תחת‬
‫ישנים‬
‫המטה‪ .‬דמטה לגני סוכה‬
‫אהל ארעי הוא‪ ,‬שמסלקין‬
‫אוחה‬
‫למקום‬
‫ממקום‬
‫‪ :‬ל ע י ל יא ‪.:‬‬
‫רבינו חננאל !המשיר(‬
‫וכשבאתי כוי‪ .‬רב חסדא‬
‫והוא‬
‫אמר‬
‫ןגדנפאן‪,‬‬
‫ירושלמי‬
‫חנה‬
‫וכן‬
‫רבה‬
‫בשם‬
‫במחצלות‬
‫אמר‬
‫דלית‬
‫ר׳‬
‫מחצלות‬
‫לה‬
‫הלכה‪.‬‬
‫ר׳‬
‫בר‬
‫אושא‬
‫אליעזר‬
‫אושא‬
‫בר‬
‫יוחנן‬
‫שנו‪.‬‬
‫סתם‬
‫טמאים‬
‫עד שיעשום אהלים‪ ,‬םתם‬
‫מחצלות טבדיא טהורות‬
‫עד‬
‫לשכיבה‪.‬‬
‫שיעשום‬
‫רבנן הורו כאלו שעל פתח‬
‫החנויות שטהורות‪ .‬הורי‬
‫ר׳ אבא‪ ,‬ארוגה טמאה‪.‬‬
‫מהו לסכך בה‪ ,‬מחלוקת ר׳‬
‫אליעזר וחכמים‪ .‬ר׳ יצחק‬
‫ברי אליעזר הורי מדוחק‬
‫להתיר‬
‫ראשי‬
‫מעדנים‬
‫המתיר‬
‫ראשי‬
‫מעדנים‬
‫ולסכך‬
‫בהן‪,‬‬
‫טהורות‬
‫תנינן‬
‫)ותמר(‬
‫וכן‬
‫ן ואת‬
‫אמר[ הכן‪.‬‬
‫הדרן עלך סובה שהיא‬
‫גבוהה‬
‫תחת המיטה לא‬
‫הישן‬
‫תרגמה‬
‫ידי חובתו‪.‬‬
‫יצא‬
‫שמואל‬
‫במיטה‬
‫ישן‬
‫בסוכה‪.‬‬
‫עשרה נעשה אהל והישן‬
‫בה‬
‫אינו‬
‫תגן התם באהילות פ ״ג‬
‫טפח על טפח על רום‬
‫טפח מרובע‬
‫מביא‬
‫את‬
‫הטומאה כוי‪ ,‬עד אחד חור‬
‫שחררוהו מים )או> ןפי׳[‬
‫שנקבוהו מים‪ ,‬או שרצים‪,‬‬
‫או אכלתןו[ מלחת ]פי׳[‬
‫ארץ מליחה‪ ,‬וכן מדבג של‬
‫אבנים‪ ,‬וכן צבר של קורות‬
‫]פי׳ קורות ן צבורות זו על‬
‫זו‪ .‬ר׳ יהודה‬
‫אומר כל‬
‫שאינו בידי אדם אינו אהל‪,‬‬
‫ומודה בשקיפין ובםלעין‪.‬‬
‫מאי טעמא דר׳ יהודה‪,‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]שכת מ‪ ,[:‬ב( ]זגחיס‬
‫קיג‪[.‬‬
‫נ(‬
‫פרה‬
‫]עי׳‬
‫מ״כ‪,‬‬
‫ס״ג‬
‫עירוני!‬
‫מוס׳‬
‫עט‪ .‬ל׳׳ה הרי[‪ ,‬ו( ]מוס׳‬
‫פרה פ״ג ה״נ[‪ ,‬ה(‬
‫פ״ג‬
‫ו(‬
‫ה״נ[‪,‬‬
‫]פרה‬
‫]לפרה‬
‫פ״נ[‪ ,‬ז( ]צ״ל פרק נתרא‬
‫לזנחיס לף קיג‪ ,[.‬ח( ]צ״ל‬
‫אחריכם[‪] (p ,‬גס הר׳׳ש‬
‫הניח לנר זה כתימה ועי׳‬
‫ע״ז‬
‫ישוב‬
‫לאהלוח‬
‫נמי״ט‬
‫נשם‬
‫ספ״ג‬
‫מהר׳׳ס[‪,‬‬
‫י( ]עירוני! ל‪,[:‬‬
‫אהל אהל ריבה‪ .‬אהלים טובא כפיבי כפרשמ פרה לרבות אף‬
‫העשוי מאיליו‪ :‬מפני קבר התהום‪ .‬כל שם קבר המהום וטומאמ‬
‫הפהום שבש״ס לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי‪ .‬מפני קבר המהום‬
‫יליף‬
‫כא‪.‬‬
‫אהל אהל ממשכן‪ .‬וא״פ אי ממשכן יליף אפילו עשר בידי‬
‫ארם נמי לא יביא את הטומאה אלא פשתן כלאשכחן פרק‬
‫תורה אור השלם‬
‫;מות באהל כ ל הבא אל‬
‫האהל ‪.‬־בל א ש ר באהל‬
‫יטמא שבעת ןמים‪:‬‬
‫במדבר יט יד‬
‫‪ .2‬ויפרש את האהל ע ל‬
‫המשכן וןשם את מכסה‬
‫האהל‬
‫מלמעלה‬
‫עליו‬
‫ב א ש ר צוה ין את משה‪:‬‬
‫שמות מ יט‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( רש"• ד״ה כל עיקר‬
‫ולא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ותחתיהם חלל‪ .‬שאס יש‬
‫קנר מפסיק החלל ושונ אין‬
‫טומאה נוקעת למעלה מן‬
‫המלל‪ ,‬אנל טומאה רצוצה‬
‫נוקעת ועולה על לרקיע‬
‫קיג‪.(.‬‬
‫הבתים‬
‫שם‬
‫בניהם‬
‫ומגדלות‬
‫לפרה‪.‬‬
‫למשוס למטמאי! את הנהן‬
‫טומאת אהלים אלא פשתן רליף בגמרא אהל אהל ממשכן וי׳יל לכל‬
‫שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למח חלל טפח‬
‫המאהילים למטמאים ילפינן בספרי‬
‫וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה‬
‫בפרשה פרה בקל וחומר ממצורע‬
‫לרקיע לכך היו בונין אומה ע״ג טפין‬
‫אייליף אהל אהל ממשכן כתיב הכא ‪1‬זאת‬
‫למניא מנין לעשופ שאר המאהילים‬
‫שאפי׳ יש שס קכר מתתמ הרי מלל‬
‫התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם‬
‫כאהל הממ אמרמ מה מצורע הקל‬
‫מפסיק‪ :‬ומביאין נשים עוברות כוי‪.‬‬
‫‪ 2‬ויפרש את האהל על המשכן מה להלן בידי‬
‫עשה בו כל המאהילים כאהל ממ‬
‫משוס ההיא למנן ) פ ר ה פ ״ ג מ״ז(‬
‫אדם אף כאן בידי אדם ורבנן אהל אהל‬
‫החמור לא כל שכן רלגבי מצורע‬
‫מטמאין היו אמ הכהן השורף אמ‬
‫ריבה וםבר ר׳ יהודה כל אהל שאינו עשוי‬
‫כתיב מושבו ולרשינן במורח כהניס‬
‫הפרה ומטבילין אומו מיל להוציא‬
‫בידי אדם אינו אהל ורמינהו ג>אהצירות היו‬
‫מושכו טמא מכאן אמרו הטמא יושב‬
‫מלבן של צלוקין שהיו אומרים במעורב‬
‫מחמ האילן וטהור עוכר טמא וא״מ‬
‫בנויות בירושלים ע״נ הםלע ותחתיהם חלל‬
‫השמש הימה נעשימ וטון לטבול יום‬
‫אם כן כי לא עכיל נמי כילי אלם נילף‬
‫כשר בפרה עשו בה מעלומ הרבה‬
‫מפני קבר התהום ומביאין נשים עוברות‬
‫בקל וחומר ממצורע וכי מימא אם‬
‫כלי שלא יזלזלו בה תקנו כל מעשה‬
‫ויולדות שם ומגדלות בניהם שם לפרה‬
‫כן ג״ש מאי אהניא הא איצטריכא‬
‫סרה בכלי גללים וכלי אכניס וכלי‬
‫ומביאין שוורים ועל גביהן דלתות ותינוקות‬
‫ליה ללרשה לפרק כמה מלליקין לכל‬
‫ארמה שאין מקבלין טומאה והכהן‬
‫יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידיהם‬
‫היוצא מן העץ אינו מטמא טומאמ‬
‫השורפה הזקיקוהו לפרישמ שבעמ‬
‫חגיעו לשילוח ירדו לתוך המים ומילאום ועלו‬
‫אהלים ויש לומר למושכו לא משמע לא‬
‫ימים ואין אחיו הכהניס נוגעין בו‬
‫וישבו לחם ״רבי יוסי אומר ממקומו חיח‬
‫ריבוי ולא מיעוט לענין שאינו עשר‬
‫כלאמרינן בפ׳ קמא ליומא )לף נ‪(.‬‬
‫ואמר מר מזין עליו כל שבעה ומקנו משלשל וממלא מפני קבר חתחום ותניא י׳ ר׳‬
‫בילי אלם ולרבי יהולה למעטיה‬
‫רחמנא גבי ממ ילפינן מצורע הקל‬
‫יחודח אומר לא חיו מביאין דלתות אלא‬
‫שיהו מינוקומ הללו ממלאין לו מיס‬
‫בקל וחומר מממ ללא מטמא ולרבנן‬
‫לקרש בהן מי מטאמ ומשוס מעלה‬
‫שוורים וחא שוורים דאחל שאינו עשוי‬
‫לא מחלק לא הכא ולא הכא ואף‬
‫תקנו שיהו טהורים מכל טומאה‬
‫בידי אדם חוא וקתני ר׳ יחודח אומר לא‬
‫על גנ לסתם סיפרא רבי יהולה‬
‫וכתוספתאי( שנינו על שיהו בני‬
‫חיו מביאין דלתות אלא שוורים כי אתא רב‬
‫אתיא שפיר ההיא לאילן כרבי יהולה‬
‫שבעה ובני שמנה שנים מגללין‬
‫דימי א״ר אלעזר מודח ר׳ יחודח כמלא אגרוף‬
‫לאמר בשמעתין מורה היה רבי‬
‫אותן ולא יומר שלא ראו ק ד ‪:‬‬
‫תנ״ח ומורח ר׳ יחודח בשקיפין ובנקיקי‬
‫יהולה כמלא אגרוף וא״מ וטון לשאר‬
‫ומגיאין שוורים‪ .‬כשהיו רוצים לילך‬
‫חםלעים וחדי דלת דיש בד‪ .‬כמח אגרופין‬
‫המאהילים ילפינן מממ ק״ו ממצורע‬
‫ולמלאוח מיס חיים מן השילוח‪:‬‬
‫וקתני רבי יחודח אומר לא חיו מביאין דלתות‬
‫אם כן נימא ליו ולא מטמא עוברים‬
‫בידיהם‪.‬‬
‫אבן‬
‫של‬
‫וכוסות‬
‫כמו קוברי המת שהיו עוברים‬
‫אלא שוורים אמר אביי לא חוצרכו לחביא‬
‫שכל מעשיה היו בכלי אכניס‬
‫באכסלרה ויש שם כלים למצורע עוכר‬
‫כדפדשימ‪ :‬ירדו לסוך המים ומלאום‪.‬‬
‫דלתות רבא אמר לא חיו מביאין דלתות‬
‫אינו מטמא כאהל כלמניא במורמ‬
‫קסבר האי מנא מילר בעינן ולא‬
‫כל עיקר שמפני שדעתו של תינוק גסת עליו‬
‫כהנים וכלמנן כמסכמ נגעים פ׳ י״ג‬
‫שישלשל בסבל‪ :‬מפני קבר הסהום‪.‬‬
‫השורף אמ הסרה מפני‬
‫שאר‬
‫הצלוקיס‪ ,‬עשו נה‬
‫מעלות הרנה‪ ,‬שאי! אחיו‬
‫הכהניס‬
‫נו‬
‫כל‬
‫נוגעין‬
‫נוגעין‬
‫נו‬
‫שנעת ימי פרישותו והוו‬
‫אלו‬
‫תינוקות‬
‫)וי״ג‪ :‬ממלאי! מי חטאת(‬
‫ומזי!‬
‫גביהן‬
‫עליו !שם(‪.‬‬
‫ועל‬
‫דלתות‪ .‬להפסיק‬
‫נין התינוקות לקרקע‪ ,‬שלא‬
‫יאהילו על‬
‫קנר החהוס‬
‫נצנמס למלאות מיס חיים‬
‫לקידוש מן השילוח ושם>‪.‬‬
‫וכוסות‬
‫ש ל אבן‪ .‬שכל‬
‫מעשה סרה ככלי גללים‬
‫ננלי אכניס שאין מקנליס‬
‫טומאה‪,‬‬
‫נשמעתא‬
‫נלאמר‬
‫קמיימא‬
‫טעמא‬
‫לסלר‬
‫יומא )שם ועיי יומא נ‪.(.‬‬
‫שמא יוציא ראשו או אחד מאבריו ויטמא‬
‫בקבר‬
‫שמא יש כאן טומאה‪ :‬אלא שוורים‬
‫שכריסם רחבות ותינוקות יושכין עליהם וכדסן מפסיק שאין‬
‫המינוקומ מאהילין על הארץ ולקמן מפרש טעמא אמאי לא היו‬
‫מביאין ללתות‪ .‬אלמא אשמעינן רבי יהולה לשלרתן של שוורים שהיא‬
‫כעין גג וחלל של בהמה הוא האהל המפסיק ואע״ג לאינו עשוי‬
‫בילי אלם‪ :‬כמלא אגרוןז‪ .‬אהל שרחב כמלא אגרוף שהוא יותר‬
‫מטפח מולה רבי יהולה שאע״פ שאינו עשר בילי אלם חשוב להיוח‬
‫אהל רבמלא אגרוף מצינו חשוב למאור שאינו עשוי בילי אלם כלמנן‬
‫באהלומ ) פ י ״ ג מ ״ א וכלים פ י ״ ז מ ״ ג ( ובמס׳ בכורות מייתינן לה‬
‫בפרק על אלו מומין ) ל ף ל ז ‪ 0‬מאור שלא נעשה בילי אלם שיעורו‬
‫להוציא אמ הטומאה לאויר כמלא אגרוף חהו אגרופו של בן אבטיח‬
‫וישנו גלול כראש כל אלם וט אר״י לאינו אהל היכא לאין עשר כילי‬
‫אלם בטפח קאמר‪ :‬בשקיפין‪ .‬סלעים הנופלים ומפפרקין כרוח רש‬
‫תור גדול במקום עקירתן‪ :‬נקיקי‪ .‬ביקועין‪ :‬והרי דלת דיש בה‬
‫כמה אגרופים‪ .‬מן הקרקע עד הדלת וקא א׳׳ר יהודה לא היו מביאים‬
‫דלתות קא סלקא לעמיה משוס דאין דרך אהל בכך וכל שכן שוורים‪ :‬כל‬
‫עיקר‪) .‬א( לא משוס דאינו אהל אלא שלא מהא דעמו של מינוק גסה עליו‬
‫פ ד ו ו ״ י בלע״ז שמפוך שאינו ירא ליפול והד הוא בטוח כאילו הוא‬
‫בעלייה רחבה ויוציא ראשו מוץ לדלמ ומאהיל לפיכך מביאין שוורים בלי‬
‫ללמומ וממוך שהוא ירא ליפול אינו מוציא ראשו להלן מן רחב השור‪:‬‬
‫בקבר‬
‫נר מצוה‬
‫ג‬
‫א מיי׳ ס״נ מהלנוח‬
‫פרה הלכה ז סמג עשי!‬
‫רלכ‪:‬‬
‫במה מדליקין )שגת ל ף ם ‪ :‬ושם( זמנן כל היוצא מן העץ אינו מטמא‬
‫‪,‬‬
‫‪* . 1‬את התורה אךם כי‬
‫עין משפט‬
‫) מ ״ ‪ 0‬ומיימי לה פ״ק לקלושין )לג‪(:‬‬
‫ויש לומר לק״ו זה אינו אלא גלויי מילתא כעלמא הוא ללא ילפינן‬
‫ממשכן למעוטי שאר המאהילים‪:‬‬
‫ומביאיץ נשים עוברות ויולדות‪ .‬אע״פ שהיו התינוקות טמאים‬
‫בנדה רולדומ לא היו מוששין אלא לשומרן מטומאת‬
‫מת דבעיא הזאה ומטומאה היוצא מגופו כגון בעל קרי כדמניא‬
‫בפוספתאי( שהיו מגדלין אומן עד שיהו בני שבע שנים או שמנה‬
‫ולא יותר שלא יראו קרי וקצת תימה מה מועיל מילוי זה שהיו‬
‫ממלאין בתינוקות סוף סוף בעינן איש בשעת קידוש שנותנין האפר‬
‫במים או בשעת הזאה לרבי יהולה או לרכנן כלמובמ פרק טרף‬
‫כקלפי)יומא לף מ ג ‪ ( :‬ויש לומר למה שהיה יכול למקן ממקנין משום‬
‫מעלה לכולה מילתא מעלה כעלמא כלאימא כריש ׳()יומא( )לף ג‪:>:‬‬
‫ועל גביהן דלתות‪ .‬מאן לאמר כגיטין )לף ח‪ (:‬וכנזיר פרק כהן‬
‫גלול ) ל ף נה‪ (.‬וכפ׳ בכל מערכין ) ע י ר ו נ י ! לף ל‪ (:‬ובפרק בתרא‬
‫לתגיגה )לף כה‪ (.‬לאהל זרוק לא שמיה אהל למוץ כפני הטומאה‬
‫מצי למימר לסבר לה כרכי יהולה לאמר בשמעתין לא היו מביאין‬
‫ללתות אלא שוודם שכריסותיהן רחבות ואע״פ שגס הס אהל זרוק‬
‫מ״מ בלילהו גלי רממנא לתשיבי אהל כללרשינן מלכתיב )איוג י(‬
‫ובעצמות וגילים מסוככני ומיהו לר׳ אליעזר ללקמן ולאי קשה‬
‫למפרש טעמא לשוורים משום למגינים על הרועה שלהם וקושיא‬
‫למטה משני משוס להדא אהל עראי ולהאי טעמא קשה היט‬
‫עבלינן למ״ל אהל זרוק לא שמיה אהל לאפי׳ שילה מיבה ומגלל לא מייצי‪ :‬והתינוקות יושבין‪ .‬בפוספתא לפרה נפ״ב[ קתני‬
‫רהכל שרן שהמינוקומ צדטן טבילה כלומר הכל שרן בין ר׳ עקיבא בין ר׳ יוסי הגלילי שנחלקו לענין הזאה כלתנן במסכמ פרה‬
‫פ״ג נמ״ל[ צדטן היו התינוקות להזומ לברי ר׳ יוסי הגלילי ר״ע אומר לא היו צדטן להזומ‪ :‬ירדו לתוך המים ומלאום‪ .‬קסכר‬
‫האי מנא מילוי ילים בעינן ולא שישלשל בתבל כך פירש בקונטרס ומימה גלולה פירש לככולהו סתמי מוכתי כמסכת פרה ) פ ״ ז משגה‬
‫ו ז( שהיו מוליטן חבל כלי למלאות ואפילו נממלא הכלי מאליו משמע לבשר במילוי לתנן במס׳ פרה פ״ה )מ״ז( השוקמ שבסלע אין ממלאין‬
‫בה היחה כלי וחברה בסיל ממלאין עול תניא בתוספתא לפרה אמר לפני רבי עקיכא משוס רכי ישמעאל כוסות של אבן היו מלרין‬
‫בקרני שוודס טון ששחו שוורים לשתות נתמלאו הכוסות אמר להם אל ממנו מקוס לצלוקיס לרלות ח()אחדו( ונראה לפרש לבהט‬
‫פליגי רבי יוסי ורבנן לרבנן סברי משוס ההוא פורחא לא חיישינן לקבר החהום ורבי יוסי חייש‪ :‬תניא נמי הכי‪ .‬משמע לכאורה שהיא‬
‫בדיתא והיא משנה שלימה במסכת אהלות <פ״ג מ ״ ‪ 0‬סיפא לההיא ללעיל רהט תנן התם רבי יהולה אומר כל אהל שאינו עשר בילי‬
‫אלם אינו אהל ומולה בשקיפיס וסלעיםט(‪ :‬והרי דלת דיש לה כמה אגרופין‪ .‬תימה היכי סלקא לעמא למקשה שלא יועילו ללתות‬
‫והלא בילי אלם הוא למלעת הונחו לשם אהל ועול מאיזה טעם יש לשוורים להועיל יותר מן הללתות ובקונטרס פירש קא סלקא‬
‫לעמיה משוס לאין לרך אהל בכך וכל שכן שוורים ולפי זה תיקשי ליה היא גופא וצ״ל לקא סלקא לעתיה לבעלי חיים משיבי להציל‬
‫טפי מללתות ליחשב אהל אף על פי שאין לרך אהל בכך ולא שייך טעם זה אלא בלבר התלוי בסברא ולא למאי לילפינן ממשכן‪:‬‬
‫שדעתו של תינוק גםה עליו‪ .‬קסבר י( רבי יהולה אהל זרוק שמיה אהל למשמע הא לא מפני שלעפו גסה היו מביאין ללמומ‪:‬‬
‫ובעצמומ‬
‫לעזי רש״י‬
‫פריוו׳׳י)פדיבי׳׳ד(‪.‬‬
‫מכיר‪ ,‬מורגל‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫יליף‬
‫אהל‬
‫כתיב‬
‫אהל‪,‬‬
‫הכא אדם כי ימות באהל‬
‫וכתיב התם ויפרוש את‬
‫האהל על המשכן‪ ,‬מה‬
‫להלן‬
‫בידי‬
‫בידי‬
‫אדם‪.‬‬
‫אדם‪,‬‬
‫הכא‬
‫נמי בעינן אהל העשוי‬
‫והתנן‬
‫איני‬
‫במסכת פרה פ״ג הצירות‬
‫היו בירושלים נטויות על‬
‫גבי סלע‪ ,‬ותחתיהן חלול‬
‫מפני קבר התהום‬
‫כוי‪.‬‬
‫פי׳ שאם יש שם קבר‬
‫תהתיו נעשה חלל זה אהל‬
‫ואין טומאה בוקעת ועולה‬
‫למעלה מן האהל‪ ,‬לפיכך‬
‫התינוקות‬
‫)ה>מתגדלים‬
‫באותן חצירות‪ .‬וכן כשהיו‬
‫מוליכין אלו התינוקות מן‬
‫החצירות ההן להר הבית‬
‫היו מרכיבין אותן על גבי‬
‫שוורים‪ ,‬ועל גבי השוורים‬
‫דלתות‪ ,‬והתינוקות יושבין‬
‫מלמעלה‪ ,‬שאם יש שם‬
‫קבר‪ ,‬הדלתות נעשות אהל‬
‫והן מפסיקין בין הטומאה‬
‫לתינוקות‪ .‬ותניא ר׳ יהודה‬
‫אומר‬
‫לא‬
‫היו‬
‫מביאין‬
‫דלתות אלא שוורים‪ ,‬והא‬
‫שוורים שאינו עשוי בידי‬
‫אדם‪ .‬ומשני ר׳ אלעזר כי‬
‫בעי ר׳ יהודה אהל בידי‬
‫אדם )ב׳ טפחי( ]בטפח[‪,‬‬
‫ומודה ר• יהודה כמלוא‬
‫אגרוף שהוא יותר מטפח‪,‬‬
‫כדכתיב באבן או באגרוף‪,‬‬
‫שאע׳׳פ שאינו בידי אדם‪,‬‬
‫אהלהוא‪.‬מדקתני ]ומודה[‬
‫ר׳ יהודה בשקיפין ובנקיקי‬
‫הסלעים‪ .‬והאי דקתני לא‬
‫היו מביאין דלתות אלא‬
‫שוורים‪ ,‬אביי אמר הכי‬
‫קתני‪ ,‬לא הוצרכו להביא‬
‫דלתות‪ ,‬דיי להם בשוורים‪.‬‬
‫רבא אמר חייש ר׳ יהודה‪,‬‬
‫הואיל‬
‫גסה‪,‬‬
‫ודעת‬
‫שמא‬
‫התינוקות‬
‫יוציא‬
‫כוי‪,‬‬
‫לפיכך אמר אין מביאין‬
‫דלתות אלא שוורים‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ד א ב ג טוש״ע א״מ סי•‬
‫תרל סעיף יג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫דרבא‪.‬‬
‫כוותיה‬
‫תניא‬
‫ואקשינן והרי מטה דיש‬
‫בה כמה אגרופין‪ ,‬ולא‬
‫חשיב ליה ר• יהודה‬
‫אהל ומכשיר לישן תחתיה‬
‫בסוכה‪ .‬ודחינן שאני מטה‬
‫דלגבה עשויה‪ ,‬כלומר‬
‫הנסרין הנתונות עליה‬
‫לישן עליהן )עליהן( על‬
‫גביהן נתונות ולא תחתיהן‪.‬‬
‫ואקשינן אי הכי שוורין נמי‬
‫לגבן עשוין‪ ,‬ושנינן שאני‬
‫שוורים פעמים שהרועים‬
‫נכנסים תחתיהם בצל מפני‬
‫החמה‪ ,‬ובגשמים מפני‬
‫הגשמים‪ ,‬שנמצאו להם‬
‫)כמה( ]כמו[ אהל‪ .‬אי‬
‫הכי מטה נמי מגינה‬
‫על מנעלים וסנדלים‪,‬‬
‫ונדחת זו‪ .‬ומשני רבא‬
‫אלא שאני שוורים‪ ,‬הואיל‬
‫ומגינים על בני מעיים‬
‫כסוכה‪ ,‬שגאמר עור ובשר‬
‫תלבישני ובעצמות וגידים‬
‫תסוככני‪ .‬איבעית אימא‬
‫ר׳ יהודה לטעמי׳ דאמר‬
‫דירת קבע בעינן‪ ,‬והויא‬
‫לה סוכה ]קבע[ ומטה‬
‫דירת עראי‪ ,‬ולא אתו אהלי‬
‫עראי ומבטלי אהלי קבע‪.‬‬
‫והא ר׳ שמעץ נמי דבעי‬
‫סוכה דירת קבע‪ ,‬וקתני‬
‫מעשה בטבי עבדו של‬
‫רבן גמליאל כוי‪ ,‬ופליג‬
‫על ר׳ יהודה‪ .‬ואסיקנא‬
‫בהא פליגי‪ ,‬ר׳ שמעון‬
‫]סבר[ אתו אהלי עראי‬
‫ומבטלי אהלי קבע‪ ,‬ור׳‬
‫יהודה סבר לא‪ .‬דכי יהודה‬
‫ור׳ שמעון מפורשין כפרק‬
‫הראשון‪ ,‬אמר אביי‪ ,‬רבי‬
‫ור׳ יאשיה ור׳ יהודה‬
‫ובית שמאי ור׳ שמעון‬
‫ורבן גמליאל ור׳ אליעזר‬
‫ואחרים‪ ,‬כולהו סבירא‬
‫להו סוכח דירת קבע‬
‫בעינן‪] .‬מנין שאפי׳ שיחה‬
‫חכמים צריכה תלמוד‬
‫שנאמר ועלהו לא יבול[‪.‬‬
‫מצאנו כי עלי האילן‬
‫נקראו שיחים‪ ,‬כדכתיב‬
‫תחח אחד השיחים‪ ,‬וכתיב‬
‫וכל שיה השדה‪ ,‬וכתיב בין‬
‫שיחים ינהקו‪ .‬כמו שנקראו‬
‫דברי תורה שיחה‪ ,‬כדכתיב‬
‫והקיצות היא תשיחך‪.‬‬
‫מיםקא)הסוכך( ]הסומך(‬
‫המיטה‬
‫סוכתו בכרעי‬
‫כשרה‪ .‬אמר אביי לא‬
‫שנו אלא מעמיד‪ ,‬שנמצא‬
‫מחזיק א‪ 1‬הסכך )אלא דר׳‬
‫יהודה( בדבר שאין לו‬
‫קבע‪ ,‬ויש אומרים בדבר‬
‫המקבל טומאה‪ .‬אבל סיכך‬
‫על גבי המיטה וכותלי‬
‫המיטה הן דפנות‪ ,‬דברי‬
‫הכל כשרה‪.‬‬
‫א( נראה להלשון מסורס כאן‬
‫יכן צ׳׳ל אמר אניי לא שנו‬
‫דברי ר״י אלא מעמיד שנמצא‬
‫כחדק הסכך נלנר שאין לו‬
‫קנע ונוי‪.‬‬
‫כא‪:‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני סוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫בקבר הההום‪ .‬כלומר בספק קבר‪ :‬דיש כמה אגרופים‪ .‬מן החבלים‬
‫ובעצמות וגידים תשוככני‪ .‬אף על גב דהאי קרא באדם‬
‫לקרקע‪ :‬נוהגין היינו‪ .‬אלמא אהל עראי לאו אהל הוא‪ :‬הואיל‬
‫כמיב כל שכן בהמה שכריסה למטה כעין אהל‪:‬‬
‫ולגכה עשויה‪ .‬לישן על גבה ולא מממיה לפיכך אין לה שם אהל‪:‬‬
‫למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה‪ .‬ואע״ג דהאי מצוח עשה‬
‫על הרועים‪ .‬שמכניסין ראשיהן חחח כריסם‪ :‬להכי נקט גבי מטה‬
‫שהזמן גרמא אצטריך לאשמועינן ללא תימא דמייבין‬
‫מנעלים וסנלליס לאמרי׳ בבבא בחרא‬
‫משוס לכתיב תשבו כעין תלורו‬
‫)לף נח‪ (.‬איזהו מטה של חלמילי‬
‫כללקמן כשילהי פירקין <לף ‪:era‬‬
‫בקבר התהום תניא כוותיה דרבא ר׳ יהודה‬
‫חכמים כל שאין חחמיה אלא מנעלים‬
‫שאין לה קבע‪ « .‬שמטלטלת‬
‫אומר לא היו מביאין דלתות כל עיקר מפני‬
‫של בעל הבית בימוח החמה וסנלליס‬
‫על ילי המטה ורבי יהולה‬
‫שדעתו של תינוק גםה עליו שמא יוציא‬
‫בימות הגשמים שנותנם שם כשהוא‬
‫לטעמיה לאמר סובה לירמ קבע כך‬
‫ראשו או אהד מאבריו ויטמא בקבר התהום‬
‫בא לשכב ולישן חולץ מנעליו ונותנן‬
‫פירש בקונטרס לפי סברא זו מצינו‬
‫אלא מביאין שוורים המצרים שכריםותיהן‬
‫תחמ מטתו אבל לתת תחתיה לברים‬
‫למימר לפליגי נמי בסוכה שבראש‬
‫רהבות והתינוקות יושבין על גביהן וכוסות‬
‫אחרים גנאי הוא לו שמרגיל בני‬
‫העגלה וגייס שפיר לעיל בפרק קמא‬
‫הבית לשםמ(‪ :‬על גני מעיין‪ .‬גג‬
‫של אבן בידיהן הגיעו לשילוח ירדו ומלאום‬
‫)לף !‪ >:‬ולקמן בפירקין )לף כג‪(.‬‬
‫ששלרה׳( שלהן מגין עליהן‪ :‬תסוכפני‪.‬‬
‫בראש העגלה גבי פלוגמא לרבן‬
‫ועלו וישבו להן על גביהן והרי מטה דיש‬
‫אלמא סכך קרי ליה‪ :‬ואיבטיס אימא‪.‬‬
‫גמליאל ור׳ עקיבא בראש הספינה‬
‫בה כמה אגרופים ותנן ר׳ יהודה אומר‬
‫לר׳ יהולה מטה אהל היא אלא היינו‬
‫לבראש העגלה נמי פליגי והא למולה‬
‫נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני‬
‫טעמא לשד משום לסוכה אהל קבוע‬
‫רבן גמליאל בראש הספינה לכשרה‬
‫הזקנים שאני מטה הואיל ולגבה עשויה‬
‫הוא‪ :‬ולא אתי עראי ומבטל קבע‪.‬‬
‫היכא ליכולה לעמול ברומ שאינה‬
‫שוורים נמי לגבן עשוים כי אתא רבין א״ר‬
‫להסיר שם הסוכה מכאן‪ :‬והא ר׳‬
‫מצויה ליבשה כלאמרי׳ לקמן )שסו‬
‫אלעזר שאני שוורים הואיל ומגינים על‬
‫שמעון דאמר גמי סוכה קגע )א(‪.‬‬
‫אע״ג למטלטלמ ע ״ י הספינה שאני‬
‫דבעי ארבע׳ דסנומ ואמרי׳ בפרק‬
‫חרועים בחמח מפני חחמה ובגשמים מפני‬
‫ספינה לאורחא בהט וחשיבא קבע‬
‫קמא <לף !‪ >:‬ר׳ יהורה ור׳ שמעון‬
‫אע״ג למטלטלת ואפילו למאן למפרש‬
‫הגשמים אי הכי מטה נמי הואיל ומגינח על‬
‫ורבן גמליאל ור׳ אליעזר ואחרים‬
‫הכא טעמא למתניתין משוס לבר‬
‫מנעלים וסנדלים שתחתיה אלא אמר רבא‬
‫כולהו סבירא להו סוכה לירת‬
‫המקבל טומאה מכל מקום מולה הוא‬
‫שאני שוורים חואיל ועשוים לחגין על בני‬
‫קבע בעינן וקאמר במתניתין לפי‬
‫לפליגי נמי בטעמא ללירת קבע מלע‬
‫‪1‬‬
‫מעים שלחן שנאמר עור ובשר תלבישני‬
‫לרטנו למלנו שהישן מחת המטה לא‬
‫מללא קאמר איכא בינייהו כגון‬
‫ובעצמות וגידים תםוככני ואי בעית אימא‬
‫יצא ילי חובתו‪ :‬משיחתו‪ .‬לשון שיחת‬
‫שסמכ׳ בשילה מיבה ומגלל המחזיקים‬
‫א ( ר׳ יהודח לטעמיח דאמר נ>סוכח דירת קבע‬
‫חולין ושמחה‪ :‬מלתא‪ .‬חלתא אגב‬
‫ארבעים סאה בלח שהם כורייס‬
‫אורחיה לאזיל לאשמועינן שני לברים‬
‫בעינן והוה ליה מטה דירת עראי וסוכה אהל‬
‫ביבש ללמאן לאמר לפי שאין לה‬
‫שלמלנו הולך בלשונו בלבר שחוכל‬
‫קבע הכא נמי אין לה קבע למטלטלת‬
‫קבע ג ‪ ,‬ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע‬
‫להבין בו לבר חילוש לאי אמרת‬
‫ולמאן לאמר לפי שמעמילה בלבר‬
‫והא ד׳ר״ש דאמר נמי סוכה דירת קבע בעינן‬
‫מלבדו לא שמעינן מינה שתהא שיחת‬
‫המקבל טומאה הני טון לבאין‬
‫הי)חא( ואתי אהל עראי ימבטל אהל קבע‬
‫חולין צריכה לימן לב ללומלה אבל‬
‫במלה טהורים כלמנן פרק ט״ו‬
‫הי)אין( בהא פליגי מר סבר אתי אהל עראי‬
‫השתא אשמעינן לצריך להטות אוזן‬
‫לכלים <מ׳׳א( ומיהו קשה ללקמן ילף‬
‫ומבטל אהל קבע ומר סבר לא אתי אהל‬
‫אף לשיחתן שאף היא סופה להבין‬
‫כג‪ (.‬לפסיל ר׳ יהולה סוכה על גבי‬
‫עראי ומבטל אהל קבע‪ :‬א״ר שמעון מעשה‬
‫בה לבר תורה מלבדו משמע לברי‬
‫בהמה מאי טעמא משוס לכתיב מג‬
‫תורה שהוא מתכוין ללמלן לתלמיליס‪:‬‬
‫בטבי עבדו‪ :‬תניא א״ר שמעון משיחתו של‬
‫הסכות תעשה לך שבעמ ימים סוכה‬
‫צריכה לימוד‪ .‬צריך לשומעם שיתנו‬
‫הראויה לשבעה וזו אינה רארה לפי‬
‫רבן גמליאל למדנו שנ ‪ ,‬דברים למדנו‬
‫לה לב‪ :‬ועלהו‪ .‬דבר קל שבו‪:‬‬
‫שאין עולין לה בי׳׳ט והשתא תיפוק‬
‫שעבדים פטורים מן הםוכה ולמדנו שחישן‬
‫מתני׳ בכרטי המט׳‪ .‬מטה שלמה‪:‬‬
‫ליה משוס למטלטלת ע״י בהמה‬
‫ולימא‬
‫חובתו‬
‫ידי‬
‫יצא‬
‫לא‬
‫המטה‬
‫תחת‬
‫ר' יהודה אומר כוי‪ .‬טעמא מפרש‬
‫ואינה קבע מילי להוה אסומך בכרעי‬
‫מדבריו של רבן גמליאל מילתא אגב אורחיח‬
‫גמ׳ שאין לה קבט‪.‬‬
‫בגמרא‪:‬‬
‫המטה ובירושלמי משמע לטעמא‬
‫קמ״ל כי הא יידאמר רב אחא בר אדא‬
‫שמטלטלת על ילי מטה ור׳ יהודה‬
‫לפי שאין לה קבע שאין לה י׳‬
‫ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב‬
‫לטעמי׳ לאמר סוכה לירת קבע‬
‫טפחים מן המטה על לגג להך פלוגתא‬
‫בעינן‪ :‬שמטמידה כוי‪ .‬ואע״פ שלא‬
‫המנונא אמר רב מנין שאפי׳ שיהת ״תלמידי‬
‫לר׳ זירא ור׳ אבא להכא ממני לה‬
‫למלנו פסול אלא לסכך הואיל ועיקרו‬
‫בירושלמי בר׳ אמי ור׳ אבא וזה‬
‫חכמים צריכה ח ( לימוד שנאמר ‪2‬ועלהו לא‬
‫של סכך אלו מעמילין הוי כאילו‬
‫לשונו אמר רבי אמי על שם שאין‬
‫‪ ,‬א‬
‫יבול‪ :‬מתני חםומך סוכתו בכרעי המטה‬
‫סיכך בלבר המקבל טומאה‪ :‬אבל‬
‫מכרעי המטה לסכך עשרה טפחים‬
‫ב‬
‫כשרה ר׳ יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד‬
‫סיכך טל המטה‪ .‬ולא סמך הסיכוך‬
‫אמר ר׳ אבא משוס שאין מעמידן‬
‫בפני עצמה פסולה‪ :‬גמ׳ מ״ט דר׳ יהודה‬
‫בכרעים אלא על גבי יתילות אבל‬
‫ברבר טמא הא מני מעשה בירושלים‬
‫פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל הד‬
‫כל לופני הסוכה אינן אלא מטות‬
‫שהיו משלשלין מטומיהן לפני מלונותיהן‬
‫אמר מפני שאין לה קבע והד אמר מפני‬
‫משלשה צללין לא פסיל ר׳ יהולה‬
‫והיו מסכטן על גביהן אין מימא‬
‫להא לא גמד׳ פסול מיניה לסוכה אלא‬
‫שמעמידה בדבר המקבל טומאה מאי בינייהו‬
‫משום שאין מעמילין על לבר טמא‬
‫לסיכוך וזה לא הוא ולא מעמילו בפסולי׳‬
‫הא לימ ליה טעמא אלא משוס שאין‬
‫כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם‬
‫ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך‪:‬‬
‫מכרעי המטה לסכך י ׳ טפחים על‬
‫למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש‬
‫מתני׳‬
‫כאן ירושלמי ואומן של אנשי ירושלים‬
‫לה קבע ומאן דאמר‬
‫בדבר המקבל טומאה‬
‫מפני שמעמידה‬
‫הרי מעמידה בדבר‬
‫היה עשרה מכרעי המטה לסכך והא‬
‫המקבל טומאה אמר‬
‫לקתני מתנימין רבי יהולה אומר אם‬
‫אביי ג לא שנו אלא סמך אבל םיכך על גב המטה כשרה מאי טעמא‬
‫אינה יכולה לעמול מעצמה אסורה‬
‫למשמע הא יכולה לעמול כמו שסמכה‬
‫למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע למאן ׳דאמר מפני‬
‫על ימילות כשרה אע״פ שאין מכרעי‬
‫שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה‪:‬‬
‫המטה לסכך עשרה לא חשיב‬
‫מתני׳‬
‫עראי כיון לאי שקיל לה למטה איכא אויר עשרה והסוכה מתקיימת כלאמר אביי בשמעתין למאן לאמר אין לה קבע הרי יש‬
‫לה קכע כלומר אי שקיל לה למטה למטה לחולה קיימא ואין הסוכה נפסלת בשכיל שהכניס בה מטה ומיעט אוירה מילי להוה‬
‫אכריס וכסתומ לפרק קמא )לף ג‪ (:‬לא הוי מיעוט לא לענין עשרה ולא לענין עשרים‪:‬‬
‫קנה‬
‫א( ]יומא י‪ ,[:‬ב( ]לעיל ז‪:‬ן‪,‬‬
‫ג( ולעיל יא‪.‬ן‪ ,‬ד( ]לעיל‬
‫ז‪ ,[:‬ה( רש׳׳ל מ״ז‪ ,‬ו( ע״ז‬
‫יט‪ :‬ע״ש‪ ,‬ו( נס״א הילין‬
‫שלו‪ ,‬ח( ןנע״ז יט‪ :‬אייזא‬
‫תלמיד ועי׳ בפרש״י דהתס‬
‫ולהכאן‪ ,‬ט( ]ורשב״ס מפ׳‬
‫ע״א ע״ש ן‪ ,‬י( נס׳׳א‪:‬‬
‫גנ שדרה‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬עור ובשר תלבישני‬
‫וגידים‬
‫ובעצמות‬
‫איוב י יא‬
‫תסיבכני‪:‬‬
‫‪ .2‬והיה ב ע ץ שתול על‬
‫פלגי מים א ש ר פריו יתן‬
‫בעתו ועלהו ל א יבול‬
‫וביל א ש ר יעשה יצליח‪:‬‬
‫תהלים א ג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ‪-‬ע״י ד״ה והא ר׳‬
‫שמעון יכו׳ קנע בעיא‬
‫דנעי די‪) :‬ב( תופ׳ ד״ה‬
‫קנע‬
‫לה‬
‫שאין‬
‫שמיטלטלת ונו׳ דירת‬
‫קנע בעיא כך פירש‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שאפילו שיהת תלמידי‬
‫חכמים צריכה לימוד‪.‬‬
‫כדי להתלמד לדנר בלשונם‬
‫שהיא כלשין נקיה ועושר‬
‫ומרפא יע״! יט‪:‬ו‪ .‬שנאמר‬
‫ועלהו לא יבול‪ .‬ועלהו‬
‫הר דנר קל שבאילן‪ ,‬וכתיכ‬
‫לא יבול‪ ,‬כלומר לא ילך‬
‫לאיבוד ‪1‬שם;‪.‬‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א( צ״ל רכא אמר וכ״ה‬
‫כר״ן‪ ,‬נ( אהלות פי״כ מ״ה‪,‬‬
‫ג( ]תוספתא לאהלות סי׳׳ג‬
‫ה׳׳ו[‪ ,‬ד( עירונין יל‪ .‬לעיל‬
‫יח‪] .‬ושמן‪ ,‬ה( ]עירוני! ט‪.‬‬
‫ז(‬
‫יש״נ[‪,‬‬
‫י(‬
‫ורש׳׳א[‪,‬‬
‫ועי׳‬
‫רש״ל‬
‫שייך‬
‫לע׳׳נ‪,‬‬
‫ח( גי׳ רש״ל נהן‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫טפח‬
‫לני‬
‫נם׳‬
‫וכו׳‬
‫טפח‬
‫בה‬
‫בה‬
‫אית‬
‫לית‬
‫וכי‬
‫לא‬
‫אמריגן‪:‬‬
‫דאמרינן‬
‫רואין‬
‫)‪ (3‬רש׳׳• ל״ה קנה עולה‬
‫וכו׳‬
‫כל שאילו‬
‫וכשרה‪:‬‬
‫וט׳‬
‫» ( ד״ה רנ ול״ה ושמואל‬
‫רנ‬
‫ול׳׳ה‬
‫)ד(‬
‫תני‬
‫ד״ה‬
‫הל״א‪:‬‬
‫טמא‬
‫תחתיה‬
‫וכו׳ לנץ העליונה טהור‬
‫טומאה‪:‬‬
‫ואי!‬
‫ה״ה‬
‫)‪(5‬‬
‫על גב העליונה‪) :‬ו( ד״ה‬
‫היו העליונות ול״ה טומאה‬
‫הל״א‪) :‬ז( ד״ה ניניה! וכו׳‬
‫בל״א כ ש י ש בהן פוחח‬
‫טפח אנל אץ בהן פותה‬
‫טומאה‬
‫טפח‬
‫ועולה‬
‫בוקעת‬
‫בוקעת‬
‫טומאה‬
‫ויורדת הנךל‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫]מתני׳[ סוכה מדובללת‬
‫ושצילתה מרובה מחמתה‬
‫מאי‬
‫אמר‬
‫כשרה‪.‬‬
‫רב‬
‫וחדא‬
‫קתני‬
‫במתני׳‬
‫מחמתה‬
‫כשרה‪.‬‬
‫שמואל‬
‫מדובללת‪ ,‬ענייה מדלדלת‪,‬‬
‫והענייה שצילתה מרובה‬
‫מאי‬
‫אמר‬
‫מדובללת‬
‫מבולבלת‪ ,‬קנה עולה וקנה‬
‫יורד‪ .‬ותרתי קתני במתני׳‪,‬‬
‫קנה‬
‫וקנה‬
‫עולה‬
‫יורד‪,‬‬
‫ושצילתה מרובה מחמתה‬
‫כשרה‪ .‬אמר אביי לשמואל‬
‫קנה‬
‫דאמר‬
‫עולה‬
‫וקנה‬
‫יורד‪ ,‬לא שנו אלא שאין‬
‫ביניהן ג׳ טפחים‪ ,‬דאמרינן‬
‫כל פחות מגי כלבוד דמי‪,‬‬
‫אבל יש ביניהן ג׳ טפחים‪,‬‬
‫פסולה‪ .‬רבא אמר‬
‫אפי׳‬
‫אם יש בין זה לוה ג׳‬
‫טפחים אם יש בגגו של‬
‫קנה העולה והיורד טפח‬
‫כשרה‪ ,‬מאי טעמא אמרינן‬
‫חבוט רמי‪ ,‬כלומר ראה‬
‫העליונה כאילו הן למטה‪,‬‬
‫ולבוד‬
‫הוא הכל‪ .‬כדתנן‬
‫באהלות פרק י׳׳ב קורות‬
‫הכית והעלייה שאין עליה‬
‫מעזיבה והן מכוונות‪ ,‬פי׳‬
‫זו‬
‫על‬
‫וו‬
‫אינה‬
‫יוצאה‬
‫התחתונה מכנגד העליונה‪,‬‬
‫וביניהן בין בתחתונות ובין‬
‫בעליונות פתוח תחתיהן‪.‬‬
‫טומאה תחת אחת מהן‬
‫תחתיה‬
‫טמא‪,‬‬
‫כלומר‬
‫היא מפסקת ומאהלת על‬
‫הטומאה מלעלות למעלה‪,‬‬
‫והצדדין‬
‫מאהילין‪.‬‬
‫אויר הן ואינן‬
‫ואם‬
‫הטומאה‬
‫היא נתונה על גבי אחת מן‬
‫הקורות התחתונות דהיינו‬
‫ביניהן‪ ,‬כל דבר )המאהיל(‬
‫הישן תחת המטה פרק שני םוכה‬
‫כב‪.‬‬
‫מתני׳ סוכה המדובללת‪ .‬לקמן מפרש לה בגמרא‪ :‬ושלילתה‬
‫קנה עולה וקנה יורד‪ .‬שלא השוה אמ הסכן להשכיב אמ הקנים‬
‫מרובה מחמתה כשרה‪ .‬ליכא לאקשויי מנינא מדא זימנא )לעיל לף‬
‫זה אצל זה אלא אחל למעלה ואתל למטה ומתוך כן חממה‬
‫כ‪ (.‬שממתה מרובה מצילמה פסולה אינן לומות זו לזו למיקשיא קשיין‬
‫מרובה מצילמה ואשמעינן ממני׳ ראמרינן רואין כל שאילו היו‬
‫אהללי כלרמינן להו בגמרא ומשנינן‪ :‬המטובה כמין בית‪ .‬שסכך‬
‫מושכבין כשוה הימה צילמה מרוכה מחממה כשרה כך פירש‬
‫שלה עב מאל‪ :‬גמ׳ טגייה‪ .‬שיש‬
‫הקונטרס‪ .‬משמע לפירושו לכשיש‬
‫כסככה קנים מעט רש בה אויר‬
‫בין זה לזה שלשה לפסולה לאביי‬
‫מתני׳ םוכה המדובללת ושצילתה מרובה‬
‫הרבה אלא שאין כו שלשה כיחל‪:‬‬
‫היינו מטעם ממתה מרובה מצילמה‬
‫מהמתה כשרה המעובה כמין בית אע״פ‬
‫קנה טולה וקנה יורד‪ .‬שלא השוה‬
‫ולא ימכן לכיון לאי קיימה ממה‬
‫שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה‪:‬‬
‫הסכך להשטב הקנים זה אצל זה‬
‫בראש כל אלם היתה צילמה מרובה‬
‫גמ׳ מאי מדובללת אמר רב אםוכה ענייה‬
‫אלא אחל למעלה ואחל למטה ומחוך‬
‫אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצל‬
‫ושמואל אמר בקנה עולה וקנה יורד רב‬
‫כך חממה מרוכה מצילחה ואשמעינן‬
‫באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה‬
‫מתנימין לאמרינן )« כל שאילו היו‬
‫אלא היינו טעמא משוס ללא חשיב‬
‫תני חדא ושמואל תני תרתי רב תני הדא‬
‫מסוכטן כשוה היתה צילמה מרובה‬
‫סכך להצטרף ט האי גונא כשיש בין‬
‫סוכה מדובללת מאי מדובללת מדולדלת‬
‫רב תני‬
‫כשרה‪>» :‬‬
‫מחממה‬
‫זה לזה שלשה אבל ט ליכא שלשה‬
‫שצילתה מרובה מחמתה כשרה ושמואל‬
‫חדא‪ .‬מלוכללת ושצילתה מרובה‬
‫בלבול למי והכל אחל‪:‬‬
‫תני תרתי מאי מדובללת מבולבלת ותרתי‬
‫מחמתה אמלא סוכה קיימי‪ :‬ושמואל‬
‫קורות הכית והעלייה‪ .‬משנה‬
‫קתני סוכה מבולבלת כשרה וצילתה מרובה‬
‫תני‪ .‬מתני׳ בתרי סוכות‪ :‬רב תני‬
‫היא כמסכת אהלומ סרק‬
‫מחמתה כשרה אמר אביי ג לא שנו אלא‬
‫תדא• סוכה שהיא ענייה שהיא‬
‫י״ב ומני עלה כריימא היא כך היא‬
‫מדוכללת מדולדלת אם צילתה מרובה‬
‫בין‬
‫שאין בין זח לזח שלשח טפחים אבל יש‬
‫שנויה בפוססתא לאהלות במה לברים‬
‫מחממה כשרה‪ :‬ושמואל תני סרתי‪.‬‬
‫אמורים בזמן שיש י« ביניהן פוחח‬
‫זח לזח ג׳ טפחים פםולה א ( אמר רבא יאפילו‬
‫סוכה מבולבלמ כשרה דאמרינן רואין‬
‫טפח אבל אין י‪0‬ביניהן פוחח טפח‬
‫יש בין זח לזח שלשח טפחים נמי לא אמרן‬
‫ושצילמה מרוכה מחממה מילתא‬
‫וטומאה תחתיהן תתתיה טמא על‬
‫אלא שאין בגנו טפח אבל יש בננו טפח‬
‫אחדמי היא דאשמעינן נמי בסוכה‬
‫גביהן וביניהן טהור ביניהן או על‬
‫כשרה דאמרינן חבוט רמי אמר רבא מנא‬
‫ענייה שיש בה חמה אס צילתה מרובה‬
‫גביהן כנגלן ער לרקיע טמא ותחמיהן‬
‫אמינא לח דכי אית <* ביח טפח אמרינן הבוט‬
‫כשרה‪ :‬לא שנו‪ .‬דשמואל דקנה עולה‬
‫טהור בל״א בזמן שיש בהן פוחח‬
‫וקנה יורד כשרה לאמרינן רואין‪:‬‬
‫רמי וכי לית ביח לא אמרינן חבוט רמי דתנן‬
‫טפח אין בהן פוחח טפח טומאה‬
‫אלא דאין בין זה לזה שלשה‪ .‬דכל‬
‫ויורלמ‬
‫בוקעח‬
‫ועולה‬
‫בוקעמ‬
‫נ ( ה קורות חבית וחעלייח שאין עליחם מעזיבח‬
‫פחומ משלשה חדא היא‪ :‬שאין בגגו‪.‬‬
‫והשתא הך בריימא אסיפא לממנימין‬
‫והן מכוונות טומאה תחת אחת מחן תחתיח‬
‫בקנה העולה רחכ טפח ללאו שם‬
‫קאי שהעליונות כבין התתתונות‬
‫טמא בין התהתונה לעליונה ביניהן טמא‬
‫אהל עליה לאחשובי ולמימר ביה‬
‫לכשהתחתונות אין בין זו לזו פוחח‬
‫על גבי העליונה כנגדה עד לרקיע טמא‬
‫חבוט רמי השפל והשלך אותו על‬
‫טפח נמצא לעליונות אין בהן פותח‬
‫היו העליונות כבין התחתונות טומאה‬
‫האויר שתחתיו להיינו נמי ענין גול‬
‫טפח שהן כבין החחמונוח הלכך‬
‫אחימ אלא לענין מחיצה להוי חולה‬
‫תהתיהן תהת כולן טמא על גביהן כנגדן עד‬
‫כשיש טומאה בתחתונות תחחיהן‬
‫של מחיצה שייך למימר גול אחיח‬
‫טמא שכל אחת ואחמ מביאה טומאה‬
‫לרקיע טמא ותני עלה ״יבד״א בזמן שיש‬
‫משוך אוחה והורל ולענין המוטל‬
‫על כולה הואיל רש ברחבה טפח‬
‫בהן טפח וביניחן פותח טפח אבל אין ביניהן‬
‫לרוחב ובא לסחוס אויר שייך למימר‬
‫וביניהן טהורות כיון לאין בעליונה‬
‫פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה‬
‫חבטא‪ :‬אמרינן חבוט רמי‪ .‬כשגבוה‬
‫רוחב טפח לא אמרינן חבוט רמי‬
‫טמא ביניהן ועל גביהן טהור אלמא כי‬
‫שלשה ויותר לאילו בפחוח מג׳ לאו‬
‫ליחשב האויר שבין התחתונוח כסחוס‬
‫אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי וכי‬
‫חבוט הוא שהרי הוא כמושכב עליו‪:‬‬
‫ועל גבו נמי טהור לחוצצת בפני‬
‫ה״ג להך ממנימין באהלומ קורות‬
‫רמי‬
‫לית ביה טפח לא אמרינן חבוט‬
‫הטומאה לטון ליש בו ברומבו טפח‬
‫הבית והעלייה שאין עליהן מטזיבה‬
‫שמע מינה יתיב רב כהנא וקאמר להא‬
‫והרר קאמר בל״א למביאות טומאה‬
‫והן מהוונות טומאה תחת אחת מהן‬
‫וחוצצין כשיש ברחבן של חחמונה טפח‬
‫שמעתא אמר ליה רב אשי לרב כהנא‬
‫תחתיה טמא בין התחתונה לטליונה‬
‫אבל אין ברחבן טפח בין שהטומאה‬
‫וכל היבא דלית ביה טפה לא אמרינן‬
‫ביניהם טמא טל גבי הטליונה כנגדה‬
‫תחתיהן בין שהטומאה על גביהן‬
‫טד לרקיט טמא היו הטליונוס כבין חבוט רמי והא תניא יי קורה היוצאה‬
‫מגל הטומאה טמא ומן הצר טהור‪:‬‬
‫מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה וכן שתי‬
‫התחתונות וטומאה תחתיהן סחס‬
‫הא‬
‫קורות אחת יוצאה מכותל זח ואחת יוצאה‬
‫כולן טמא טל גביהם כנגדן טד לרקיט‬
‫טמא‪ .‬וה״פ קורות הבית אותן‬
‫מכותל זח ואינן נוגעות זו בזו פחות משלשה אינו צריך לחביא קורת‬
‫שוליב״א‬
‫שהעלייה עשויה בהן שקורץ‬
‫ה‬
‫אחרת שלשח צריך לחביא קורח אחרת >רבן שמעון בן גמליאל אומר‬
‫קורות העלייה הן שהגג עשוי בהן‬
‫פחות‬
‫שקורין טרי״ב וגגין שלהן חלקין היו ושרן ומניחין הנסרין מקורה לקורה כמין תקרת עלייה‪ :‬שאין עליהם מעזיבה‪ .‬ולא נסרים ומעזיבה‬
‫לאו לוקא נקט אלא לסתם היכא לליכא מעזיבה ליכא נסרים‪ :‬והן מכוונות‪ .‬העליונות מכוונות מגל התחתונות ומאהילוח עליהן‪ :‬טומאה‬
‫תחת אחה מהן‪ .‬תחת אחת מהתחתונות‪ :‬תחתיה טמא‪ .‬על פני כל אורכה ליש כרומכה טפח כלמפרש לקמן ומביאה אמ הטומאה וכל שאר‬
‫הבית מטה ומעלה טהור ואף כנגל אומה הקורה למעלה להיינו בינה לבין העליונה יי( ואין טומאה אלא תחתיה לבל‪ :‬כין תחתונה לעליונה‬
‫ביניהן טמא‪ .‬כל כלים שבין אותם השתים טמא שהעליונה מאהלת על הטומאה ומביאה את הטומאה על פני כל אורכה תחתיה‪ :‬ע ל ) י (‬
‫הטליונה‪ .‬ואס טומאה על העליונה‪ :‬כנגד הטומאה טד לרקיט טמא‪ .‬שהרי אין לבר חוצץ הימנה ומעלה‪) :‬י( היו העליונות כבין התחתונות‪.‬‬
‫שלא היו מכוונות זו כנגל זו אלא העליונות מכוונות כנגל האויר שבין התחתונות‪ :‬טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא‪ .‬לאמרינן בכל‬
‫העליונות חכוט רמי והשליכם בין התחתונות והוי כל הבית מקורה והוי אהל אחל וכלמוקי בברייתא שהיה רומכ העליונומ כשיעור אויר שבין‬
‫התחתונוח‪ :‬ותני טלה‪ .‬הכי גרסינן לה בד״א בזמן שיש בסן טפח ויש ביניהן פוסח טפח אבל אין ביניהן פוחח טפח טומאה תחת אתת‬
‫מהן תחתיה טמא ביניהן ועל גביהן טהור‪ .‬ולא גרסינן אין בהן טפח‪ .‬והכי פירושא בל״א לכולה מתניתין בשיש בהן טפח כשיש בתחתונות‬
‫הללו טפח וביניהן פותח טפח ממוקמא מתניתין שסיר לאמרינן חבוט רמי כשהן מכוונות טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא ותו לא לטון‬
‫ריש בה טפח מכיא אמ הטומאה וחוצץ כפני הטומאה הלכך תחמיה טמא ועל גבה טהור‪ .‬טומאה על גבה תחחיה טהור אפי׳ כנגר הטומאה‬
‫לחוצצת‪ .‬וכשאינן מכוונות כיון ליש ביניהן פותח טפח והעליונות רחבן כשיעור אויר שבין התחתונות כלקתני העליונות כבין התחתונופ שהן‬
‫מגל האדר וכשיעורן טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא לאמרינן חבוט רמי אבל אין ביניהן פ ופח טפח נמצא שאין ברוחכ העליונות טפמ‬
‫טומאה תחח אחת מהן מן החחתונוח חחמיה טמא וחו לא ללא אמרינן חבוט רמי‪ :‬ביניהן‪ .‬כין החחתונות לעליונות י( כשהן מכוונומ טהור‬
‫והוא הלין בשאין מכוונות שעל גבה טהור ותחחיה טמא לטון ליש בה טפח מביאה טומאה לכל אורך שחחחיה וחוצצת בפני הטומאה לטהר‬
‫על גבה‪ .‬ומאן לגריס אין בהן טפח טועה לאם כן טומאה מחמ אחמ מהן אין כל ממתיה טמא לאין בה שיעור להביא טומאה ואין על גבה מגל‬
‫הטומאה טהור שאין בה שיעור לחוץ וטומאה על גבה מגל הטומאה טמא ומתחתיה נמי טמא לטומאה בוקעת ויורלמ שאין בה‬
‫שיעור לחוץ ובתוספתא )לאהלומ פי״גו גרסינן בהליא במסקנא במה לברים אמורים פעם שניה וגרסינן הכי במה לברים אמורים כשיש )י(‬
‫פותח טפח אבל אין ביניהן כוי‪ :‬להא שמטתא‪ .‬לרבא‪ :‬״פחות מארבטה כוי‪ .‬רבן שמעון סבירא ליה פחומ מארבעה לבול בכל לוכתא‪:‬‬
‫שתי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫ה‬
‫סוכה הלכה יט כ סמג‬
‫עשי! מג טוש״ע א״מ סי׳‬
‫מילא סעיף ל‪:‬‬
‫ו ב ג ד מיי׳ שס הלכה‬
‫כא טוש״ע שס סעיף ה‪:‬‬
‫ה ו מיי׳ סי״ו מהל׳‬
‫ז‬
‫טומאת מת הל׳ ו‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫שוליב״א )שוליבי״ש(‪.‬‬
‫קרשים )שבין קורה לקורה‪,‬‬
‫ומהם עשויה התקרה(‪.‬‬
‫טרי״כ‪ .‬קורות הגג‪.‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫קורה‬
‫היוצאה‪.‬‬
‫ונתונה‬
‫המכר‬
‫להתיר‬
‫על‬
‫רוחכ‬
‫מגעת‬
‫לשני‬
‫פתח המכר מכותל לכותל‬
‫וזו‬
‫אינה‬
‫הכתליס ) ל ע י ל יוז‪.1.‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫]הנאהל[‬
‫עד‬
‫באותה הקורה‬
‫הקורה‬
‫עלייה‬
‫של‬
‫המכוונת כנגדה טמא‪ .‬ואם‬
‫הטומאה בקורה העליונה‪,‬‬
‫כל דבר המאהיל על אותה‬
‫]הטומאה[‬
‫)הקורה(‬
‫עד‬
‫לרקיע הכל טמא‪ .‬אם היו‬
‫הקורות העליונות רחבות‬
‫כשיעור‬
‫האויר‬
‫התחתונות‬
‫שבין‬
‫ונתונות אותן‬
‫הקורות של עלייה כנגד‬
‫האויר שבין קורות הבית‪,‬‬
‫טומאה תחת אתת מהן‪,‬‬
‫תהת הקורות התחתונות‪,‬‬
‫הבית‬
‫טמא‪,‬‬
‫כולו‬
‫אץ‬
‫הקורות של בית מפסיקות‬
‫שהרי‬
‫עליונות‬
‫נתונות‬
‫על‬
‫מקצת‬
‫באויר שבין קורות הבית‪,‬‬
‫וכשמאהיל‬
‫מאהיל‬
‫עלה‬
‫מפרשא‬
‫הכל‪.‬‬
‫ותני‬
‫על‬
‫כברייתא‪,‬‬
‫במה‬
‫בתוספתא‪,‬‬
‫כלומר‬
‫דברים אמורים בזמן שיש‬
‫בהן בקורות טפה‪ ,‬וביניהן‬
‫פותח‬
‫העליונות‬
‫טפח‪,‬‬
‫כנגד‬
‫והקורות‬
‫הפותח‬
‫טפח‪ ,‬טומאה תחת אחת‬
‫מהן הכל טמא‪ .‬אבל אץ‬
‫בהן טפח ולא ביניהן פותח‬
‫טפח‪,‬‬
‫טומאה‬
‫]תהתיהן[‬
‫טמא‪,‬‬
‫תהתיהן‬
‫ביניהן‬
‫ועל גביהן טהור‪ .‬אלמא‬
‫כי יש בקורה טפח אמרינן‬
‫חבוט‬
‫טפח‬
‫רמי‪,‬‬
‫לא‬
‫אץ‬
‫בקורה‬
‫אמרינן‪.‬‬
‫וכן‬
‫בסוכה אם יש בגגה טפח‪,‬‬
‫אע״פ שקנה יורד מחבירו‬
‫יותר מג׳ טפחים‪ ,‬אמרינן‬
‫חבוט רמי‪ .‬ומקשי רב אשי‬
‫לרב כהנא‪ ,‬איני דבמילי‬
‫אחתייתא זולתי הטומאה‬
‫כל היכא דליכא טפח לא‬
‫אמרינן חבוט רמי‪ ,‬והתניא‬
‫בעירובץ פרק מבוי קורה‬
‫היוצאה מכותל זה ואינה‬
‫נוגעת בכותל כוי‪ ,‬עד‬
‫כב‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פי׳׳ז מהלכות‬
‫ח‬
‫שנת הלנה כה טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ שסג סעיף ננ‪:‬‬
‫ט ב מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף נג‪:‬‬
‫ג מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫י‬
‫סוכה הלכה יט סמג‬
‫עשי] מג טוש״ע א׳׳ח סי׳‬
‫מרלא סעיף א‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס הל׳ כא‬
‫יא‬
‫טוש׳׳ע שס סעיף ג‪:‬‬
‫י כ ה מיי׳ פ׳׳ל מהלכוח‬
‫סוכה הל׳ ו׳ טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ תרכח סעיף נ ‪:‬‬
‫י נ ו מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וכן‬
‫קורות‬
‫בשתי‬
‫המתאימות ולא בזו לקבל‬
‫ולא‬
‫אריח‬
‫לקבל‬
‫בזו‬
‫אריח‪ ,‬אם מקבלות אריח‬
‫טפח‬
‫לרוחבו‬
‫צריך‬
‫אין‬
‫להביא קורה אחרת כר‪.‬‬
‫פי׳ הקורה המחרה במבוי‬
‫צריכה להיות רוחבה כדי‬
‫לקבל אריח כדתנן הקורה‬
‫שאמרו רחבה לקבל אריח‬
‫כר‪ ,‬אם אינה יכולה לקבל‬
‫אריה אינה מתרת‪ ,‬ושנינן‬
‫כזו הברייתא‪ ,‬ב׳ קורות‬
‫המתאימות‪ ,‬כלומר נתונות‬
‫וו בצד וו על פי המבוי‪,‬‬
‫יש‬
‫אם‬
‫טפח‬
‫בשתיהן‬
‫כדי‬
‫לרחבו‬
‫לקבל‬
‫דיי לן‬
‫המבוי‪,‬‬
‫רוחב‬
‫אריח‬
‫ומתירות‬
‫על‬
‫וקתני‬
‫אלו‬
‫שתי קורות שאין באתת‬
‫טפח‪,‬‬
‫מהן‬
‫נתונות‬
‫היו‬
‫אחת למעלה ואחת למטה‪,‬‬
‫ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר‬
‫העליונה‬
‫רואין‬
‫למטה‬
‫היא‬
‫כאילו‬
‫והתחחונה‬
‫כאילו היא למעלה כוי‪,‬‬
‫הנה אע״פ שאין באחת‬
‫מהן טפח אמרינן חבוט‬
‫רמי‪ .‬ושנינן תריץ ואימא‬
‫הכי‪,‬‬
‫ובלבד‬
‫אלא‬
‫בתוך‬
‫שלא תהא‬
‫העליונה למעלה מכי אמה‬
‫כ׳‬
‫התחתונה‬
‫והקורה‬
‫סמוכה‬
‫לה‬
‫בפחות מגי‪ ,‬אי נמי כוי‪,‬‬
‫כענין‬
‫ופשוטה‬
‫הראשון‬
‫היא‪ .‬ומדמתרץ אביי ורבא‬
‫דשמואל‪,‬‬
‫אליבא‬
‫ש״מ‬
‫בתראי‪,‬‬
‫להו‪,‬‬
‫סבירא‬
‫דאינץ‬
‫דכוותיה‬
‫דמדובללת‬
‫ןדןקתני במתני׳ מבולבלת‬
‫ותרתי קתני‪.‬‬
‫היא‬
‫מלמעלה‬
‫פי׳‬
‫כאן‬
‫החמה‬
‫דאינון‬
‫מלעיל‬
‫והצל‬
‫בזמן‬
‫כי‬
‫זוזא‬
‫שנקוב‬
‫ונראה‬
‫הנכנסת‬
‫פסולה‪,‬‬
‫מאותו‬
‫כאיסתרא‬
‫אבל‬
‫מלמטה[‪.‬‬
‫כהדדי‬
‫בסכך‬
‫]כאן‬
‫נקב‬
‫שהוא‬
‫בקרקע‬
‫בקרקע‬
‫אם‬
‫יתר‪.‬‬
‫שוץ‬
‫שיעור החמה והצל‪ ,‬כשרה‬
‫היא‪,‬‬
‫החמה‬
‫שלמעלה‬
‫מעוטא מן הצל‪ .‬והמעובה‬
‫בית‬
‫כמין‬
‫הכוכבים‬
‫אע׳־פ‬
‫נראין‬
‫שאין‬
‫מתוכה‬
‫כשרה‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬א( כוכבי‬
‫המה בעינן‪ .‬מ ת נ י ׳ העושה‬
‫סוכתו בראש העגלה או‬
‫כראש‬
‫א(‬
‫הספינה‬
‫ועולין כוי‪.‬‬
‫נראה‬
‫דר״ל‬
‫כשרה‪,‬‬
‫דלכתחלה‬
‫נעינן שיהו נונני חמה נראין‬
‫לנ׳׳ה לא מבשרי רק נליענד‬
‫ונ׳׳ה נירושלמי להדיא ועי׳‬
‫ברא״ש ונר״ן‪.‬‬
‫הישן תהת המטה פרק שני סוכה‬
‫שמי קורות המסאימוס כוי‪ .‬זמנן בעירובין <לף יג‪ >:‬הקורה שאמרו‬
‫הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי‪ .‬וא״מ מאי קושיא‬
‫רחבה כלי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה‬
‫אדפדך מרבי יוסי ברבי יהודה ליסייעיה מרבנן דלימ להו‬
‫לקורה שפהא רחבה טפח כלי לקבל אריח לרוחבו והחס פריך‬
‫רואין להא רבנן פליגי עליה כלמוכמ פ״ק דעירובין ) ל ף יל‪ .‬ושם(‬
‫טפח ומחצה בעי ומשני שבולטמ לשני צילי הקורה אצבע לכל רוח‬
‫ראמר אביי רבי יוסי סבר לה כאבוה בחלא ופליג עליה בחרא סבר‬
‫ומלבנן בטינא ואם לא היפה לו קורה‬
‫לה כאבוה במלא לאימ ליה רואין‬
‫רחבה טפמ ונפן שחים זו בצל זו‬
‫רש לומר לטעמא לרבנן לאו משוס‬
‫פהות מארבעה אין צריך להביא קורה‬
‫להיינו ממאימות כעין תאומים‪ :‬אם‬
‫לליח להו חבוט רמי בפחות מטפח‬
‫אחרת ארבעה צריך להביא קורה אהרת‬
‫מקבלות אריח לרחבו טפח‪ .‬כשהן‬
‫אלא משוס לפסלי קורה המונחמ‬
‫א‬
‫וכן שתי קורות חמתאימות לא בזו כדי‬
‫סמוכות זו לזו אין צריך להביא קורה‬
‫באומו ענין שאינה רארה לקבל אריפ‬
‫לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם‬
‫אחרת ואס לאו שאין שתיהן רחבומ‬
‫לבעו רחבה ובריאה ולא אמדנן‬
‫מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך לחביא‬
‫טפח צדך להביא קורה אחרח‪:‬‬
‫רואין לפסול קורה הניטלח ברוח‬
‫רבן שמטון בן גמליאל אומר אם‬
‫ושמי קורומ הממאימוח אפילו בפחות‬
‫קורה אחרת ואם לאו צריך לחביא קורח‬
‫מקבלות לאורכו שלשה אין צריך להביא‬
‫משלשה משוס לראויה לקבל אדח‬
‫אהרת רשב״ג אומר אם מקבלות אריח‬
‫קורה אחרס‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל‬
‫בעו אבל אי הוה להו הכא )נ( ראיין‬
‫לארכו שלשח טפחים אין צריך להביא קורה‬
‫להקל בא כלומר אפילו אין בהן טפח‬
‫אפילו בפחוח משלשה יש לנו ללמול‬
‫אחרת ואם לאו צריך להביא קורח אחרת‬
‫ואס מושיב על שמיהן אריח לרחבו‬
‫מלבד רבי יוסי ברבי יהולה שאפילו‬
‫ב‬
‫חיו אחת למעלח ואחת למטח רבי יוסי‬
‫אינו עומל מרחיקן זו מזו ומושיב‬
‫כמופלג שלשה היו אומדס רואץ להא‬
‫בר׳ יחודח אומר רואין חעליונח כאילו חיא‬
‫עליהן לאורכו ובלבל שיהו בדאומ‬
‫לא פליגי י()אלא( במאי ללימ להו‬
‫למטח ואת חתחתונה כאילו היא למעלה‬
‫לקבל כובלו ואורכו של אריח שלשה‪:‬‬
‫רואין אלא מטעמא לפרישימ‪:‬‬
‫ואם לאו‪ .‬שאינן בריאות לקבלו צדך‬
‫ובלבד שלא תהא עליונה למעלח מעשרים‬
‫אבל בשלשה כיון דלית ביה טפח‬
‫להביא קורה אחרת‪ :‬היתה אחת‬
‫אמה וחתחתונה למטה מעשרה הא זה‬
‫אמרינן הבוט רמי‪.‬‬
‫לא‬
‫למטלה ואחת למטה‪ .‬כשהושיבן זו‬
‫השתא אסיקנא לבטפח אמדנן מבוט‬
‫וזח בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי אע״ג‬
‫אצל זו לא נתנם בשוה אלא זו‬
‫רמי אפילו בשלשה ותימה לבפרק‬
‫דלית ביח טפח א״ל תריץ ואימא חכי‬
‫נמוכה וזו גבוהה‪ :‬רואין את הטליוגה‬
‫קמא לעירובין ) ל ף ט‪ .‬ישס> אמדנן‬
‫מעשרים‬
‫למעלח‬
‫עליונה‬
‫תהא‬
‫שלא‬
‫ובלבד‬
‫כאילו היא למטה‪ .‬בשוה לזו או את‬
‫גבי היתה קורתו משוכה או מלרה‬
‫אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה‬
‫הממתונה כאילו היא למעלה אצל‬
‫כגון שנעץ שתי יתילות עקומות על‬
‫בפהות משלשה אי נמי בלבד שלא תהא‬
‫מברתה‪) :‬י« ובלבד שלא תהא טליונה‬
‫שני כומלי מבר שאין בגובהן שלשה‬
‫למטלה מטשרים‪ .‬לארץ לאינו מקום‬
‫תחתונה למטה מעשרה אלא למעלה‬
‫ואין בעקמימותן שלשה וקא משמע‬
‫להכשר קורה‪ :‬ולא תחסונה למטה‬
‫מעשרה ועליונה סמוכה לח בפחות משלשה‬
‫לן לאמרינן לבול וחבוט ולמה לי‬
‫מטשרה‪ .‬לארץ שאין מחיצה בפחות‬
‫שאין בגובהן שלשה כיון לקורה רחבה‬
‫אבל שלשח כיון דלית ביח טפח לא אמרינן‬
‫מעשרה‪ :‬הא זו וזו בתוך טשרים‪.‬‬
‫טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמדנן‬
‫חבוט רמי‪ :‬ושצילתח מרובח מחמתח‬
‫אפילו העליונה סמוכה לשפמ עשדם‬
‫חבוט רמי ויש לומר ללא למי לבלאו‬
‫תנן‬
‫וחא‬
‫פסולח‬
‫הדדי‬
‫כי‬
‫הא‬
‫כשרה‪:‬‬
‫והחחמונה לשפמ עשרה קא סלקא‬
‫הט פיקשי לן הפס בלאו טעמא‬
‫באידך פירקין א(ושחמתה מרובה מצילתה‬
‫לעמך למכשר אלמא אמדנן חבוט‬
‫לפבוט רמי לימכשר האי מבוי טון‬
‫ג‬
‫פסולה הא כי הדדי כשרה לא קשיא כאן‬
‫רמי בפחומ מרוחב טפח‪ :‬ס ר ץ הכי‪.‬‬
‫לאין הקורה למעלה מעשרים אלא‬
‫כלומר רואין רקאמר פחות מג׳ הוא‬
‫מלמעלה כאן מלמטה אמר רב פפא היינו‬
‫היינו טעמא כראמרינן המס לבעינן‬
‫ובלבל לקחני הט קאמר ובלבל שלא‬
‫דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא‬
‫קורה על גבי מבר ואפילו הר קורה‬
‫חהא עליונה כר‪ :‬כאן מלמטלה‬
‫משום מחיצה כעינן היכר קצפ ולא מלתחת‪ :‬מעובה כמין בית‪ :‬ת״ר י המעובה‬
‫ט‬
‫כאן מלמטה‪ .‬הא ללייקינן‬
‫חשיב היכר כלל אלא אס כן הוי‬
‫כמין בית אע״פ שאין חכוכבים נראין מתוכח‬
‫הללי פסולה למעלה קאי כשיש‬
‫במוך שלשה ט ההיא להמס להניח‬
‫בית‬
‫מתוכה‬
‫נראיז‬
‫המה‬
‫כוכבי‬
‫אין‬
‫כשרה‬
‫בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו‬
‫מבחוץ ואפילו סמוך לכומל‪:‬‬
‫מכשירין‪:‬‬
‫הלל‬
‫ובית‬
‫פוסלין‬
‫שמאי‬
‫מצומצם פסולה לפי שחממ האויר‬
‫כאן מלמעלה כאן מלמטה‪ .‬הא‬
‫מתני׳ ההעושה סוכתו בראש העגלה או‬
‫נראיח בארץ רחבה הרבה מן הצל‬
‫ללייקינן ט הללי פסולה‬
‫של סכך והא ללייקי׳ ט הללי כשרה‬
‫בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב‬
‫למעלה קאי בשיש בין קנה למבירו‬
‫נקט שיעוריה מלמטה שחמה וצל‬
‫יבראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין‬
‫כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי‬
‫שרן בילוע שהקנים רחבים מן האויר‪:‬‬
‫עולין לח בי״ט ג ( שתים באילן ואחת בידי‬
‫שחמפ האויר נראיח בארץ רחבה מן‬
‫כזוזא מלטיל כאססירא מלסחס‪.‬‬
‫אדם או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרח‬
‫הצל של סכך והא ללייקינן כי הללי‬
‫כשהנקב רחב כשיעור זוז חממו‬
‫כשרה נקט שיעוריה מלמטה שהחמה‬
‫ואין עולין לח ביום טוב שלש בידי‬
‫מרובה למטה כשיעור סלע‪ :‬כוככי‬
‫והצל שרן בילוע שהקנים רמבים מן‬
‫בי״ט‬
‫לח‬
‫ועולין‬
‫כשרה‬
‫באילן‬
‫ואחת‬
‫אדם‬
‫חמה‪ .‬כשהחמה זורחמ עליה ואין‬
‫האויר‪ :‬מכזוזא מלעיל כאיםתרא‬
‫זהרוד חמה נראין מחוכה אין זו‬
‫זה‬
‫מלתחת‪ .‬כשנקב רומב מלמעלה‬
‫לומה לסוכה אליבא לבית שמאי‪ :‬מתני׳ הטושה סוכתו בראש‬
‫כשיעור זוז חממה ממכה מלמטה כשיעור סלע כך פירש בקונטרס‬
‫הטגלה‪ .‬אף על גב רמטלטלא ולא קביעא‪ .‬ובראש הספינה שהוא‬
‫והקשה ר״פ לרכ פפא גופיה להכא איח ליה פ׳ קמא לעירוכין )לף‬
‫מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאל ואין הרים מקיפין והרוח‬
‫ט ו ‪ 0‬פרוץ כעומל מותר והתם נמי ססקינן הלכחא הכי ועול קשה‬
‫שולטת שס ועוקרתה‪ :‬כשרה‪ .‬ללירמ עראי סגי בה‪ :‬וטולין לה‬
‫לאמר פרק קמא לקידושין )לף יא‪ (:‬לעבלי אינשי לקרו לפלגמא‬
‫ביים טוב‪ .‬ומשוס לבעיא למיתנא סיפא ואין עולין תנא דשא ועולין‪:‬‬
‫לזוזא איסתרא אלמא לאיספרא פמומ מזוזא ומפרש רבינו תם כאן‬
‫בראש האילן‪ .‬מיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך‪ :‬כשרה‪.‬‬
‫מלמעלה מי שמולל האדר מלמעלה ט הללי כשרה לפי שהוא עומל‬
‫לחולו של מועל ואף ביום טוב אס עבר ועלה לה יצא ילי חובתו‪:‬‬
‫כפרוץ אכל העומל מלמטה כארץ ומעיין כלפי מעלה ולומה כי‬
‫ואין טולין לה ביום טוב‪ .‬לגזור בה רבנן ג( לאין עולין באילן ואין‬
‫הללי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא לומה כעיניו קטן‬
‫משממשין בו שמא יחלוש‪ :‬שחים באילן ואחה בידי אדם‪ .‬סמך‬
‫כאיסמרא מחמפ שהוא רחוק ממנו וראיה ללבר ונהי בעינינו כחגבים‬
‫קרקעית הסוכה רובו באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות‬
‫) ג מ ל ב ר יג> וכוכב גלול בשמים לומה בעינינו כקטן כלמוכח בפרק‬
‫ואחמ עשה בידי אדם בארץ וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן‬
‫המוכר אמ הספינה )ב״ב ל ף ע ג ‪ : 0 ( .‬שתים באילן ואחת בידי‬
‫והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או שחים בידי אדם ואחמ באילן‬
‫ארס‪ .‬סמך קרקעימ הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן‬
‫שמי מחיצוח ואחמ עשה בילי אלס בארץ וסמך קרקעימ הסוכה‬
‫הואיל‬
‫באמצע הלופן והגביה הלופן ממנו ולמעלה עשרה או שמיס בילי אלם ואממ באילן הואיל ואס ינטל האילן נופל קרקעימ הסוכה‬
‫שאינה יכולה לעמול כסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב למשתמש באילן כך פירש בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי‬
‫שהחשיך )שבת ל ף קנל‪ :‬ישם( ללייק מהכא לצללים אסורין לאמרינן מאי לאו לחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן להוי להו צללין ומשמע‬
‫למיידי שהאילן לפנוח לסוכה וקנים של סוכה נסמכין על האילן ואס יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פירש שם כקונטרס‪:‬‬
‫למניא‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫א( לעיל ב‪ ,.‬כ( שכת קנל‪,:‬‬
‫ג( )ביצה לו‪ ,[:‬ד( רש״ל‬
‫לפ״ל מהרש״א‬
‫מ׳׳ז‪ ,‬ה(‬
‫הכל ל״א וק״ל‪ ,‬י( ]וע״ע‬
‫כ״נ‬
‫תוס׳‬
‫ל״ה‬
‫קסז‪.‬‬
‫ומשוס[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״י ל״ה וכלכל ול״ה‬
‫ולא‬
‫הל״א‪:‬‬
‫תחתונה‬
‫)נ( תום' ל״ה הא זה וכו׳‬
‫אי הוה להו הכא רואין‬
‫אפילו‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫מארבעה‪.‬‬
‫פחות‬
‫סכירא‬
‫שמעון‬
‫ככל לוכחא‬
‫כלכול‬
‫ט‪.!.‬‬
‫ר׳‬
‫למי‬
‫סחות‬
‫מל׳‬
‫)ערובין‬
‫ושחמתה‬
‫מצלתה‪.‬‬
‫ליה‬
‫מרובה‬
‫כטל‬
‫המועט‬
‫ברוב והרי הוא כמי שאינו‬
‫ועל שס הסכך קרויה סוכה‬
‫‪:‬לעיל נ‪.!:‬‬
‫שתים‬
‫או‬
‫בידי אדם ואהת באילן‪.‬‬
‫גני‬
‫בגי‬
‫שתים‬
‫סוכה‬
‫לפנות‬
‫תכן‬
‫ואס‬
‫כהלכתן‬
‫שכשירה‬
‫עשה‬
‫והשלישי‬
‫עשה באילן‪ ,‬כשרה‪ ,‬לפנוח‬
‫לא איכסח לן אס מחוברות‬
‫הס‪,‬‬
‫וה״ה‬
‫שתים‬
‫בחד‬
‫כולן‬
‫אס‬
‫נקגעוח באילן‪ ,‬והא לנקט‬
‫רבוחא‬
‫אלס‬
‫אשמועינן לאפילו הכי אין‬
‫לה‬
‫עולין‬
‫ולישן‬
‫לאכול‬
‫נאותה סוכה ביו״ט‪ ,‬משוס‬
‫שסככה‬
‫גלוסניה‬
‫קשור‬
‫ונשען עליה והוא משתמש‬
‫על סככה ונותן כליו ונמצא‬
‫משתמש כאילן‪ .‬כל כניסה‬
‫לסוכה נקיט כלשון עלייה‬
‫כמסכת סוכה‪ ,‬לסי שרונן‬
‫עושין סונותיהן כראש גגן‪,‬‬
‫לנכמה‬
‫הני‬
‫אין‬
‫לינתין‬
‫תכן‬
‫מטריחין‬
‫נה‬
‫אוחו‬
‫לעלוח )לקמן‬
‫נט‪(.‬‬
‫אמר‬
‫מוריל‬
‫הוא‬
‫את‬
‫להם העלום לסוכה <כו‪>:‬‬
‫אכל‬
‫הכליס ‪1‬מח‪(.‬‬
‫וכן‬
‫‪ :‬ש ב ת קנד‪.:-‬‬
‫הרנה‬
‫הישן תחת המטה פרק שני םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( לעיל ז‪ ,:‬ב( ]צ״ל נרות‬
‫דיס‬
‫מצויה‬
‫מוספות‬
‫העושה‬
‫והר״![‪,‬‬
‫כך‬
‫לעיל‬
‫גירסת‬
‫ז‪:‬‬
‫וכ״ג‬
‫ג(‬
‫ל״ה‬
‫הרא״ש‬
‫מ‪,[:‬‬
‫]לקמן‬
‫ד( עירוני! מל‪ ,.‬ה( ]שס‬
‫נוו‪ ,[:‬י( ‪1‬שס[‪] (1 ,‬יומא‬
‫יג‪,[.‬ת( ]לףכל‪ ,[:‬ע( ]צ״ל‬
‫שעשאו‬
‫גולל[‪,‬‬
‫]צ״ל‬
‫י(‬
‫שלישי[‪,‬‬
‫כ(‬
‫]וע״ע תוס׳‬
‫ברכות‬
‫יט‪:‬‬
‫מדלגין‬
‫ל״ה‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬חג הסכת תעשה לף‬
‫שבעת‬
‫;מים‬
‫מגו־נף ומיקבך‪:‬‬
‫באספף‬
‫דברים טז יג‬
‫מוםף רש״י‬
‫בראש‬
‫הספינה‪.‬‬
‫שהיא‬
‫גבוהה מאל‪ ,‬כספיגות היס‬
‫שהן‬
‫גלולות והרוח באה‬
‫ועוקרתה ) ל ע י ל ז‪:‬ו‪.‬‬
‫ף‪%‬‬
‫‪1‬‬
‫־י״•‬
‫דתניא העושה סוכתו בראש הספינה‪ .‬שפיר גריס כברייתא‬
‫הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינו יכול לעמוד‬
‫בראש העגלה דפליגי נמי בראש העגלה כדפרישי׳ לעיל‬
‫כסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביוס טוב דמשתמש באילן‪:‬‬
‫) ל ף כ א ‪ :‬ב ל ״ ה שאין( ולא כמו שפי׳ ר״ת כפ״ק ) ל ף ‪ :1‬ושם בד״ה‬
‫גמ׳ לא פלום היא‪ .‬דאפי׳ לירמ עראי לא הויא‪ :‬שאינה מצויה‬
‫ה ע ו ש ה ( ‪ :‬ן‪$‬ל גבי בהמה‪ .‬פ״ה נתן דלמומ על כ׳ סוסים להיומס‬
‫דיבשה‪ .‬הוי כרוח מצויה דים‪ :‬יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה‬
‫קרקעימ הסוכה ועשה למעלה מחיצומ‬
‫דיבשה‪ .‬דהיינו רוח מצויה דיס דכולי‬
‫וסיכן רבי יהודה פוסל ומכאן קשה‬
‫עלמא כו׳ אף ע״ג דאינה עומדח‬
‫זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד‬
‫לפ״ה דמתנימין דלעיל )לף כ א ‪ 0‬גבי‬
‫כרוח שאינה מצויה דים דאסי׳ למאן‬
‫בפני עצמה כשרה ועולין לה ביום טוב‪:‬‬
‫סמן סוכמו ככרעי המטה כדפי׳‬
‫דבעי סוכה דירח קבע איכא‪ :‬על‬
‫א‬
‫גמ׳ מני מתניתין רבי עקיבא היא דתניא >‬
‫לעיל ד״מ דהבא לאו במיטלטל הסכן‬
‫גבי בהמה‪ .‬כגון נתן דלתוח על שני‬
‫העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל‬
‫על גבי הבהמה דא״ב למה לי קרא‬
‫סוסים והס קרקעית הסוכה ועשה‬
‫פוסל ור״ע מכשיר מעשה ברבן גמליאל‬
‫לר׳ יהודה מיפוק ליה משוס דאין‬
‫למעלה מחיצות וסכך‪ :‬הראוי׳ לשבעה‪.‬‬
‫לה קבע כדפרישימ לעיל אלא העמיד‬
‫ור״ע שהיו באין בספינה עמד ר״ע ועשה‬
‫והשתא דגזור רבנן אין עולין לה‬
‫סוכה על ד׳ קונדסיס וסמן עליהן‬
‫נמצאת שאינה ראויה ליום ראשון‪:‬‬
‫סוכה בראש הספינה למחר נשבה רוח‬
‫הסכן והכניס שם הבהמה ועשה‬
‫ולא פסין לביראות‪ .‬דתנן בעירובין‬
‫ועקרתה אמר לו רבן גמליאל עקיבא היכן‬
‫עליה קרקעימה ומחיצותיה עד לסכן‬
‫)לף ‪ en‬עושין פסין לביראות ארבע׳‬
‫א‬
‫סוכתך אמר אביי דכולי עלמא היכא‬
‫דלא חזיא לשבעה דאין עולין על‬
‫דיומדין לבור שברשות הרבים והכור‬
‫דאינח יכולח לעמוד ברוח מצויה דיבשה‬
‫עמוק עשרה דהוא רה״י ואין יכול‬
‫גבי בהמה ביום טוב‪:‬‬
‫לא כלום היא יכולה לעמוד כשאינה מצויה‬
‫למלאות ממנה אלא אס כן מוקף‬
‫ם וכה הראויה לשבעה‪ .‬מהאי‬
‫דיבשה כ״ע לא פליגי דכשרה כי פליגי‬
‫מחיצומ ומפני בהמות עולי רגלים‬
‫טעמא נמי היה פוסל‬
‫בדיכולה לעמוד ברוה מצויה דיבשה ואינה‬
‫התירו המחיצופ בארבעה דיומדין‬
‫בסוכה על גבי אילן‪ :‬ורבי יהודה‬
‫לארבע פיאות ואמר ר׳ מאיר דלא‬
‫יכולח לעמוד ״)ברוח שאינה מצויה דיבשה(‬
‫מכשיר‪ .‬בשלא סמן הסוכה על גבה‬
‫עבדין חדא מהנך בבעלי חיים וטעמא‬
‫איירי דא״כ הרא לה כסמכה בכרעי‬
‫רבן גמליאל סבר סוכח דירת קבע בעינן‬
‫מפרש לקמן‪ :‬ולא גולל לקבר‪ .‬כלומר‬
‫המטה‪ :‬ולא גולל לקבר‪ .‬כשהממ‬
‫וכיון דאינח יכולח לעמוד ברוח מצויה דים‬
‫אם עשאוהו כיסוי לארונו של ממ אין‬
‫מונח בקבר מניחין על הקכר אכן‬
‫לא כלום היא ר״ע סבר בםוכח דירת עראי‬
‫שם גולל עליו לטמא דאמרי׳ בכהמה‬
‫גדולה לסתום את חללה והוא נקרא‬
‫בעינן וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה‬
‫המקשה דגולל מטמא במגע וכמשא‬
‫גולל כדמוכח במסכת אהלות פרק‬
‫דיבשה כשרה‪ :‬או על גבי גמל בו׳‪ :‬מתני׳‬
‫ובאהל דתניא )חולין ל ף עב‪ (.‬על פני‬
‫ט״ו נמ׳׳ח[ דתנן קורה שעשאה גולל‬
‫מני רבי מאיר היא דתניא העושה סוכתו‬
‫השדה לרבות גולל ודופק‪ :‬ור׳ יוסי‬
‫לקבר בין מוטה על צידה בין עומדת‬
‫הגלילי‪ .‬מפרש לקמיה״( טעמא‪ :‬גזרה‬
‫על גבי בהמה ר״מ מכשיר ורבי יהודה פוסל‬
‫אין טמא אלא כנגד הפממ ועוד‬
‫תניא במוספתא דאהלומ נ פ ט ״ ו ע ״ ש [ גל‬
‫שמא המות‪ .‬הבהמה ביום טוב ותפול מ״ט דרבי יחודח אמר קרא ‪ 1‬חג הסוכות‬
‫ואין כאן דופן ונמצא בטל ממצות‬
‫של צרורות גולל »>לקבר הנוגע במוט‬
‫תעשה לך שבעת ימים ג ( סוכה הראויח‬
‫סוכה ולקמיה נפל‪ [.‬פריך ובגולל דקולא‬
‫עד ארבעה טפחים טמא דברי רבי‬
‫לשבעה שמה סוכה םוכה שאינה ראויה‬
‫היא מאי טעמיה‪ :‬קשור‪ .‬דליכא‬
‫יהודה ומכמיס אומרים אינו טמא‬
‫לשבעה לא שמה סוכה ורבי מאיר הא נמי‬
‫למיחש שמא חברח‪ :‬דכולי עלמא‪.‬‬
‫אלא סדר הפנימי צורכו של קבר‬
‫מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה‬
‫בין לאביי בין לרבי זירא מכשיר‬
‫משמע דנקרא גולל מה שסותם החלל‬
‫ייעשאה לבהמה דופן לםוכה ר״מ פוסל‬
‫רבי מאיר‪ :‬דאי נמי מייס‪ .‬ויפול‬
‫ועוד פניא בתוספמא דאהלומ סוף‬
‫יש בנבלמו עשרה‪ :‬מיסה לא שכיחא‪.‬‬
‫ור׳ יהודה ג מכשיר שהיה ה>רבי מאיר אומר‬
‫פרק '()שני( שמי אבניס גדולופ של‬
‫ואפילו רבי מאיר לא פסיל‪ :‬והאיכא‬
‫ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר‬
‫כל דבר שיש בו רוה היים אין עושין אותו‬
‫רווחא‪ .‬דביני כרעי שהיא פירצה‬
‫המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה‬
‫לא דופן לםוכה ולא לחי למבוי ולא פםין‬
‫ואפי׳ כשהיא חיה‪ :‬דעביד ליה‪.‬‬
‫אחת מהן המאהיל על גבי שניה‬
‫לביראות ולא גולל לקבר ‪ 0‬משום רבי יוסי‬
‫גדר בין רגליה‪ :‬בהוצא ודפנא‪.‬‬
‫טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא‬
‫הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי‬
‫הוצא לולבי דקל‪ .‬דפנא ענפי עץ‬
‫מכל הני משמע שתממ הגולל כולו‬
‫נשים מ״ט דר׳ מאיר אביי אמר שמא תמות‬
‫שקורין לורי״ר וגדל בו פרי שקורין‬
‫חלל ואע״ג דבפ׳ בהמה המקשה )חולין‬
‫רבי זירא אמר שמא תברח בפיל קשור כולי‬
‫רבעה‪ .‬רובצת‪ :‬אשלי‪.‬‬
‫באיי״ש‪:‬‬
‫לף עב‪ (.‬נפקא טומאת הגולל מדכמיב‬
‫חבליס‪ :‬הא מסיחה באשלי מלעיל‪.‬‬
‫עלמא לא פליגי דאי נמי מיית יש בנבלתו‬
‫על פני השדה דמשמע דאין דבר על‬
‫ואס ממות אינה נופלת‪ :‬זימנא דמוקי‬
‫גבי הגולל ועומד מגולה על פני‬
‫י׳ כי פליגי בפיל שאינו קשור למאן דאמר‬
‫לה פחות מני כוי‪ .‬פעמים שאין‬
‫השדה זימנין דאינו מגולה ט ההיא‬
‫שמא תמות לא חיישינן למאן דאמר גזרח‬
‫בגובהה של בהמה אלא שבעה ומשהו‬
‫דגל של צרורומ דאינו טמא אלא סדר‬
‫שמא תברח חיישינן למאן דאמר גזרח שמא‬
‫וסוכה עשרה דקאי לה בפמומ‬
‫הפנימי ודופק הנזכר בכל מקום עם‬
‫תמות ניחוש שמא תברח אלא בפיל שאינו‬
‫משלשה סמוך לסכך ואמרינן לכוד‪:‬‬
‫הגולל הס אבנים שהגולל נשען עליהם‬
‫וכיון‬
‫קשור כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בבחמח‬
‫בדמנן פרק ‪3‬׳ דאהלומ נמ״ל[ ואיזהו‬
‫קשורח למ״ד גזרח שמא תמות חיישינן למ״ד‬
‫גזרח שמא תברח לא חיישינן ולמאן דאמר גזרת שמא תברח ניחוש שמא‬
‫תמות י מיתה לא שכיחא וחאיכא רווחא דביני ביני דעביד ליח בהוצא‬
‫ודפנא ודלמא רבעה דמתיהה באשלי מלעיל ולמאן דאמר גזרה שמא תמות‬
‫נמי חא מתיחח באשלי מלעיל זמנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך‬
‫וכיון‬
‫(‬
‫עין משפט‬
‫דופק אמ שהגולל נשען עליו אבל‬
‫דופק דפקין טהור דפעמיס מניחין‬
‫אבן לסמוך אומה שהגולל נשען עליה‬
‫והיא גקראמ דופק דפקין וצריך‬
‫לדקדק הא דאמר פ׳ העור והרוטב‬
‫)חולין לף קט‪ (:‬דגולל מטמא במגע‬
‫ובאהל היכי דמי בשלמא מגע אפשר‬
‫מן הצד אלא באהל מאי אריא משום גולל פיפוק ליה משוס שהקבר סתום ותניא בנזיר פ׳ כהן גדול )לף נ ג ‪ 0‬או בקבר זו קבר‬
‫סתום דאמרי׳ טומאה בוקעת ועולה בוקעמ ויורדמ ואין לומר דאיצטריך היכא דאין הממ בקבר דאי לימיה אם בן לא מטמא משום גולל‬
‫דאפי׳ ט איתיה ויש מקום לטומאה לצאת לא מטמא ואין לומר נמי כגון דבולט חוץ לקבר דהא מה שחוץ לקבר טהור כדקאמרינן אין‬
‫טמא אלא כנגד הפחח דהא דקתני סיפא עשה ראשה גולל לקבר אין טמא אלא עד ארבעה טפחים ההיא כשנתנה על הקבר מעומד‬
‫איירי דכולה בנגד הפחח ועד ארבעה דקמני היינו בגובהה דומיא דההיא דגל של צרורוח לרבי יהודה ומיהו מצינן למימר דאיצטריך‬
‫למאהיל על הגולל בנגד מחיצומ הקבר שהגולל מונח עליהם דאע״פ שאין מאהיל כנגד חלל הקכר טמא משוס דמאהיל על הגולל דאם‬
‫אין שם גולל טהור׳(‪ :‬כפיל קשור כולי עלמא לא פליגי‪ .‬לשון הש״ס משונה באן משאר מקומומ דרבי זירא ואביי מרוייהו מפרשי טעמא‬
‫דרבי מאיר והוה ליה למימר מאי בינייהו והוא מפרש והולך בלשון פליגי‪ :‬ולמאן דאמר שמא תמות ניחוש שמא תברח‪ .‬דאע״ג דלמאן דאמר‬
‫שמא מברמ נמי על כרחך ר׳ יהודה דמכשר לא חייש מ״מ אביי אליבא דר״מ דחייש למיתה דלא שטחא כ״ש דיש לו לחוש לשמא תכרח דשטחא‪:‬‬
‫דתניא‬
‫נר מצוה‬
‫א כ מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫יד‬
‫סוכה הל׳ ה מוש״ע‬
‫א״מ סי׳ מרכס סעיף כ‪:‬‬
‫ג מיי׳ שם הלכה עז‬
‫טו‬
‫טוש׳׳ע א״מ סי׳ תרל‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫לוריי״ר‪ .‬דפנה‪.‬‬
‫ביי״ש‪ .‬גרגירים‬
‫)ובפרט פירות הדפנה(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואוקימנא ביכולה לעמוד‬
‫ברוח מצויה דיבשה ואינה‬
‫יכולה לעמוד ברוח מצויה‬
‫ור׳‬
‫דיס‪,‬‬
‫היא‪,‬‬
‫עקיבא‬
‫דאמר סוכה דירת עראי‬
‫בעינן‪ ,‬וקיימא לן כוותיה‪.‬‬
‫פיסקא בראש האילן או‬
‫על‬
‫ואין‬
‫הגמל‬
‫גבי‬
‫לה‬
‫עולין‬
‫כשרה‪,‬‬
‫ביום‬
‫טוב‪ .‬ואוקימנא לר׳ מאיר‪,‬‬
‫דתניא העושה סוכתו על‬
‫בהמה‪,‬‬
‫גבי‬
‫מאיר‬
‫ר׳‬
‫מכשיר‪ ,‬ור׳ יהודה פוסל‪,‬‬
‫משום דבעי סוכה דחזיא‬
‫לשבעת‬
‫ליה‬
‫כדכתיב‬
‫שבעת‬
‫יכול‬
‫ימי‬
‫בסכות‬
‫ימים‪,‬‬
‫לעלות‬
‫החג‪,‬‬
‫והא‬
‫לה‬
‫תשבו‬
‫אין‬
‫ביום‬
‫טוב‪ ,‬דתנן אלו הן משום‬
‫לא‬
‫שבות‬
‫עולין‬
‫באילן‬
‫ולא רוכבין על גבי בהמה‪.‬‬
‫ור׳ מאיר אמר לך‪ ,‬הא‬
‫נמי מדאורייתא חזיא ורבנן‬
‫גזרו‬
‫בה‪.‬‬
‫לבהמה‬
‫ת״ר‬
‫דופן‪,‬‬
‫ר׳‬
‫עשאה‬
‫מאיר‬
‫פוסל ור׳ יהודה מכשיר‪,‬‬
‫שהיה ר׳ מאיר אומר כל‬
‫דבר שיש בו רוח חיים‬
‫אין עושין אותן לא דופן‬
‫לסוכה ולא לחי למבוי כר‪.‬‬
‫מאי טעמא דר׳ מאיר‪ ,‬אמר‬
‫אביי גוירה שמא תמות‬
‫כוי‪.‬‬
‫משום‬
‫גוירה פוסל‬
‫מכלל דדופן מעליא הוא‪,‬‬
‫והא איכא רווהא דמכריסה‬
‫ועד ארעא‪ .‬ושניגן דעבד‬
‫לה בהוצא ודפנא‪ ,‬ומשום‬
‫שלא תרבע תחתיה‪ ,‬תלאה‬
‫בחבלים כוי‪.‬‬
‫כג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״ט מיזלנות‬
‫טז‬
‫מרומה הלכה נ ‪:‬‬
‫יו‬
‫שס‬
‫ב‬
‫א‪:‬‬
‫הלכה‬
‫מוסף רש״י‬
‫אסורה לאכול בתרומה‬
‫מיד‪ .‬בת ישראל הנשואה‬
‫לכהן‪,‬‬
‫בשבילו‪,‬‬
‫שאוכלת‬
‫אסורה מיל‪ ,‬לכל שעתא‬
‫חיישיק‬
‫אלמא‬
‫עכשיו‬
‫ימות‪,‬‬
‫תיישינן‬
‫למיתה‬
‫!גיטין כת‪ .(.‬הלוקח‬
‫הכותים‪.‬‬
‫מבין‬
‫יין‬
‫קולס‬
‫שגזרו על יינם כלמסרש‬
‫כשחיטת‬
‫וסמס‬
‫חולין‪,‬‬
‫כותים לא מפרשי תרומה‬
‫לזה‬
‫ואין‬
‫לתוכן‬
‫כלים‬
‫להפריש‬
‫מרומה‬
‫ומעשר‬
‫)ערובין לו‪(:‬‬
‫בערב‬
‫או‪:‬‬
‫שנת בין השמשות כלחגיא‬
‫בתוספתא‬
‫פ״ז(‬
‫)למאי‬
‫וקלש עליו היום ואין לו‬
‫לשתות‬
‫מה‬
‫פנאי‬
‫לו‬
‫ואין‬
‫בשבח‬
‫להפריש‬
‫!ביק‬
‫גירי‬
‫אמת‬
‫סט‪ !:‬ובומיס‬
‫חשיב להו ואין א״י נפקעח‬
‫מקלושתה על יליהס והס‬
‫משולים‬
‫המעשרות‬
‫על‬
‫ועל התרומה‪ ,‬ולא בעמי‬
‫האק‬
‫שרובן‬
‫מעשרין‬
‫וכולן‬
‫מסרישי!‬
‫תרומה‪,‬‬
‫אנל‬
‫חשוליס‬
‫כותים‬
‫הנל והלוקח‬
‫ולאי‬
‫לעשר‬
‫ואשמעינן‬
‫מהם‬
‫על‬
‫צריך‬
‫יגיטין כה‪(.‬‬
‫לנוחים‬
‫הכא‬
‫חשילי אחרומה כלקמני שני‬
‫לוגין שאני עמיל להפריש‬
‫כו׳)חוליו יד‪ .>.‬שני לוגין‬
‫שאני‬
‫להפריש‪.‬‬
‫עתיד‬
‫תרומה מן המאה )ערובין‬
‫קז‪ .>.‬הרי הן‪ .‬כתוכו <שם(‪.‬‬
‫תרומה‪.‬‬
‫ואחר‬
‫גלולה‪,‬‬
‫כך עושה ממה שנשתייר‬
‫מאה מלות‪ ,‬מפריש עשרה‬
‫למעשר‬
‫ונשתיירו‬
‫ראשון‬
‫תשעיס מלוח ומפריש מהן‬
‫תשעה למעשר שני)מעילה‬
‫כב‪ .(.‬ומיחל‪ .‬מעשר שני‬
‫שהוא ינול לתקן מיל כלא‬
‫הסרשה‪ ,‬לאחר שקרא עליו‬
‫יחללנו‬
‫שס‬
‫מקום‬
‫ננל‬
‫שהוא על המעוח )ערובין‬
‫מוציא‬
‫לז‪(.‬‬
‫על‬
‫לחולין‬
‫לו נניח‪,‬‬
‫פנאי‬
‫שני‬
‫מעשר‬
‫מעוח‬
‫למה‬
‫לתקן‬
‫שיש‬
‫שיש‬
‫יחקן‪,‬‬
‫לו‬
‫להא‬
‫נאמירה נעלמא סגי ;ב״ק‬
‫הואיל ויכול לתקנו‬
‫סט‪ :‬ו‬
‫נאמירה נעלמא ולימר הרי‬
‫מחולל‬
‫הוא‬
‫מעות‬
‫על‬
‫שיש לי נמוך הניח‪ ,‬לא‬
‫התירו לו מנמיס לשתותו‬
‫ולסמוך על הנרירה‪ ,‬אנל‬
‫בתרומה‬
‫ושאר‬
‫סמכינן‬
‫אנרירה‬
‫ולאחר‬
‫השנת כשיפרישם‬
‫אמרינן‬
‫הלנר‬
‫הונרר‬
‫מעשרות‬
‫שזו‬
‫היא‬
‫המרומה וזה לא שתה אלא‬
‫מולי! )חולין יד‪ .(.‬ושותה‬
‫מיד‪.‬‬
‫ולאחר‬
‫זמן יפריש‬
‫המרומה והמעשר ואמרינן‬
‫הונרר הלנר שזהו מרומה‬
‫)ערובין לז‪ (.‬למאחר שקרא‬
‫שם יצא‬
‫לו‬
‫מילי‬
‫טנל‪,‬‬
‫ונשהוא מוציא יי! לשחיימו‬
‫הוא הננרר לחולין ולכשיהיו‬
‫לו‬
‫כלים‬
‫הוציא‬
‫מן‬
‫הנול לתרומה הוא הנכרר‬
‫לתרומה רש כרירה )גיטי!‬
‫כה‪ (:‬וישתה ממנו לאלתר‪,‬‬
‫אלא שיזהר שיותיר בכלי‬
‫שיעור התרומה והמעשרות‬
‫)מעילה כב‪(.‬‬
‫וכשיהיו לו‬
‫כליס יפריש כס התרומה‬
‫והמעשר )יומא נו‪.(.‬‬
‫הישן תהת המטה פרק שני ם וכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫דתניא הלוקח יין מבין הכותים‪ .‬ברייתא היא למפני בה‬
‫וכיון דמייתא כיוצא‪ .‬מתמעטת רטריי״ט והוה ליה שלשה ובטיל ליה‬
‫פלוגתא לתנאי ומשנה אחרת היא במסכת למאי פרק‬
‫לבוד ואין כאן דופן‪ :‬ולאו אדעתיה‪ .‬אינו נותן לב לתקנה דאינו‬
‫שביעי ןמ״ל[ וסממא כר״מ ובמטהר יינו של כותי איירי או קולס‬
‫לכר‪ :‬הרי זה גינויך‪ .‬ירא שלא ימות פתאום או בעיר אתרת‬
‫שגזרו על יינן כלאיתא פ״ק לחולין)לף ו‪ (.‬ואע״ג לר׳ יוסי ורבי שמעון‬
‫ותיזקק אשתו לחליצה ונותן לה גט כשהוא בריא ואומר לה גט זה‬
‫להכא שמעינן להו במנחות פרק רבי‬
‫יהא לגרשיך שעה אמת קודם מיתתי‪:‬‬
‫ישמעאל ) ל ף סו‪ (:‬לכותים גרי‬
‫אסורה לאכול כתרומה מיד‪ .‬אס‬
‫וכיון דמייתא כווצא ולאו אדעתיה ומי אמר‬
‫אריומ הן מ״מ אפשר לכשגזרו על‬
‫הוא כהן והיא ישראלית דשמא זו‬
‫אביי ר״מ הייש למיתה ור׳ יהודה לא חייש‬
‫יינן של נכרים לא גזרו על של כותים‬
‫היא השעה שקודם למיתתו והרי היא‬
‫א‪1‬‬
‫והתנן *בת ישראל שנשאת לכהן והלך‬
‫טון לפרושים מע״ז יותר משאר‬
‫מגורשת ממנו אלמא מיתה שטמא‬
‫בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בהזקת‬
‫נכדם ומחזיקים בתורה שבכתב‬
‫וחיישינן לה‪ :‬ואמר אביי גיסינן‪:‬‬
‫שהוא קיים ורמינן עלה ג ( ב הרי זה גיטיך שעה‬
‫אע״פ שגזרו על פתן כמו כן למ״ל‬
‫הלוקח יין מכין הכותים‪ .‬קודם שגזרו‬
‫ג ד אמפ גזרו על פתן ולא גזרו על‬
‫עליהם כדאמרינן בהכל שוחטין )חולין‬
‫אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה‬
‫יינן על שגזר רבי מאיר בפרק קמא‬
‫מיד ואמר אביי לא קשיא הא ר״מ דלא ל ף ו‪.‬ה אומר שני לוגין שאני מסיד‬
‫שני ל וגץ שאני עתיד‬
‫לחולין‪:‬‬
‫להפריש‪ .‬מן המאה לחרומה הרי שס‬
‫הייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה‬
‫להפריש‪ .‬בע״ש בין השמשות איירי‬
‫תרומה קרוי עליהם במוכו וכגון‬
‫ג(‬
‫דתניא הלוקה יין מבין הכותים אומר שני‬
‫כרקתני בתוספתא י( הלוקח יין מבין‬
‫שהגיע לילי שבת ]או[ אין עמו כלים‬
‫לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה‬
‫הכותים בע״ש ושכח להפריש ולא‬
‫טהורים להפריש לתוכן מרומה ומעשר‪.‬‬
‫עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני‬
‫ששכח על שקלש היום לאס כן אפילו‬
‫והאי מקט כותים אשמעי׳ דגרועין‬
‫ומיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר‬
‫לקרומ לו שם אסור כלמוכח בכמה‬
‫הן מעמי הארץ והלוקח מהן צריך‬
‫לוכמי לאין מקנה לטבל בשבמ אלא‬
‫לעשר ולאי ולא למאי ואף על‬
‫רבי‬
‫באיסור לאמדנן פרק טרה )שנת ל ף מג‪ (.‬טבל מוכן הוא אצל‬
‫התרומה נחשלו‪ :‬ומיחל‪ .‬מעשר שני שהוא יכול לחללו ומחללו בחוכו‬
‫שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ובפי מי שהחשיך )שם ל ף קנל‪>:‬‬
‫על מעות שיש לו בתוך ביתו‪ :‬ושותה מיד‪ .‬וסמכינן אברירה‬
‫היפה בהמתו טעונה טבל ועששית אסור לפורקה ולא מסתבר‬
‫וכשיבא לביתו יפריש ואמרינן יש ברירה שאלו הן מעשרן ומרוממן‪:‬‬
‫למימר דבל הני ד יהודה ורבי יוסי ור׳ שמעון דאסד ועול ראמדנן‬
‫אוסרין‬
‫סרק שני לביצה <לף ‪ C P‬המעשר בשבמ בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשמע נמי בפרק הניזקין )גיטין ל ף נל‪ (.‬דאתיא נמי כר״מ ואי הוה‬
‫שרי למיכל בתנאי שאני עמיל להפריש לא היה ראוי לקונסו אפילו עבר ומיקן ולא מייד נמי בעול יום אלא שאץ שהומ ביוס כלי‬
‫להפריש לאס כן נימא מעשר שני בצפונו או בלרומו ויחללנו וישתה כמו גבי למאי אלא ששכח על בין השמשומ איירי לאסור להפריש‬
‫כלתנן פרק במה מלליקין )שבח ל ף לל‪ (.‬ספק חשיכה אין מעשרין את הולאי ופירות כותי ולאי לאף על גב לאמרינן פרק שלשה שאכלו‬
‫)ברכות רף ‪ cm‬הני כותאי עשורי מעשד כראוי לטון לכתיב באורייתא מיזהר זהיד ה״מ כשרוצין לאכול אבל למכור לא חיישי אלפני עור ללרשי‬
‫ליה כפשטיה ומשום גוזל את הכהן ואמ הלוי נמי לא חיישי להוה ליה ממון שאין לו תובעין ועול משוס ללא הוברר חלקם ועול כללרשינן‬
‫פרק השוכר את הפועלים )‪3‬׳׳מ לף פ ח ‪ ( :‬עשר תעשר ואכלת ולא מוכר ולקרומ שם ט האי גוונא דאומר שאני עמיל להפריש מופר לכולי‬
‫האי לא גזור בין השמשות אפי׳ בולאי וכי האי גוונא לתני הכא קמני במסכת דמאי פרק ז׳ נ מ ״ ה ן גבי פאניס של טבל אבל בהא‬
‫ללמאי לא תני הני להכא ובטבל ולאי תני תרומה גלולה מה שאץ כן בלמאי ללא נמשלו עמי הארץ על תרומה גלולה והא ללא תני‬
‫הכא למחר ולא גבי ה למאי פרק ז׳ וגבי מזמן חברו <שם מ״א( לקתני התם שאני עמיל להפריש למחר משום לבמזמן אין מפריש אלא‬
‫מה שאוכל והוא הלין נמי גבי מי שיש לו תאנים של טבל שיכול להפריש מה שאוכל בשבת אלא לפי שירצה לתקן אמ המופר הכל‬
‫בבח אחת לא קפני למחר ללצורך חול אסור להפריש ובהליא אמדנן בירושלמי פ״ז ללמאי רבי ינאי הוה ליה תנאי ולאי שאל רבי חייא‬
‫רבו מהו מתקנא בשבתא א״ל למען תלמל ליראה את ה׳ אלהיך כל הימים אפילו בשבת פירוש תנאי ולאי שהיה לו טבל ולאי שהתנה‬
‫עליו מערב שבת מה שאני עמיל להפריש יהא מעשר אלמא בהליא לשרי וקצת מימה בעובלא להאשה רבה )יבמות ל ף צג‪ (.‬לרבי‬
‫ינאי גופיה מעשר מפירא לביתיה שלא מן המוקף וקרא שס והפריש בשבת מן המוקף כעובלא לירושלמי ושמא ההוא הוה בדשא ואכתי‬
‫לא ילע אי שרי אי נמי היה צריך לכולה כנמא לפיד ועול לאין מתנה על ולאי שביל חבירו כלאימא בירושלמי ללמאי לאמר מה בין‬
‫למאי לולאי למאי אלם מתנה על לבר שאינו ברשותו ולאי אינו מתנה אלא על לבר שברשותו והא לאין קורא שס הכא לתרומת מעשר‬
‫ולא גבי תאנים טבל ואלו גבי מזמן ובההיא ללמאי אשכחן שהוא קורא שם לתרומת מעשר משום לגבי למאי למעשרן והן שלו מתקן‬
‫המעשר כדי לאכול אבל כאן שהוא ודאי צריך ליתן י( ללוי )א( ולהט לא קתני הבא מעשר בצפונו או בדרומו כלקתני גבי למאי משוס‬
‫לקביעומ מקום כהפרשה וחנן פרק במה מלליקין )שבח ל ף לל‪ .‬ושס> ספק משיכה אין מעשדן אמ הודאי אבל מעשרין את הרמאי‬
‫ומתניתין בה״ש ולהט נמי לא קתני הכא ומחלל על המעות כלקתני גבי למאי אלא קתני ומיחל ושותה והיינו ממחיל ושומה לאי מחלל‬
‫על המעות ושותה ליתני מחלל על המעות כלקתני בכולהו ועול כאן לאמר שאני עפיל להפריש סתם ולא קבע לו מקום בצפונו או‬
‫בלרומו אין יכול לחללו כלתניא בפוספמא למעשר שני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום בצפונו או בלרומו‬
‫רבי שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים על שיאמר לצפונו או ללרומו ומייתי הפס עובלא לרשב״ג ור׳ יוסי ור׳ יהולה שנכנסו אצל‬
‫בעל הבימ לסיב והיה מעשר בזה הענץ אמרו לו השכרת המעות ואיברת הנפשות ורבי שמעון נמי לאמר קרא שם לא אמר אלא‬
‫דוקא כשאומר בתוכן דהיינו נמי פלוגתייהו לר״ש ורבנן במסכת תרומות <פ״ג מ״ה> האומר תרומת כרי זה בתוכן ותרומת מעשר בתוכן‬
‫ר״ש אומר קרא שם ומפרש פרק בכל מערכין )עירובי! לף ל׳‪ (:‬דלוקא כשאומר בתוכן למשמע באמצעיתו דקכע לו מקום אלא בירושלמי‬
‫עלה דההיא דמרומומ פרק ששי משמע דבתוכן לאו דוקא ושם פירשפיה ועוד על כרחיך צדך להפריש דהא קאמר שאני עתיד להפריש‬
‫ואס היה שותה בלא הפרשה נמצא שותה טבלים למפרע כמו באס יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי כדמוכח בתוספפא‬
‫דקתני עשרה הבאים אחריהם תשעה הבאים אחריהם ובשבת אין מפרישין כדפרישית‪ :‬עשרח מעשר ראשון תשעה מעשר שני‪ .‬לאו‬
‫דוקא דכבר הפריש מן המאה שני לוגץ למרומה גדולה ונמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר של שני לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי‬
‫תאנים למסכמ למאי )פ׳׳ז מ ״ ה ( ומיהו ימכן שהפריש שנים ממאה ושנים להא זמנץ למפריש נמי אחד מששים כדתנן במסכת תרומופ‬
‫פרק רכיעי נמ״ל[ תורם כלעת בעל הבימ »( אחל מששים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו מרומה כלאמרינן ככתובות פרק אלמנה‬
‫)לף ק‪ (.‬לאיכא תורם בעין רעה רש מפרשים משוס לכותים שמא הפרישו תרומה גלולה והשאר לא הפרישו ולכך אין מממעט‬
‫שיעור המעשר ולא ימכן לומר כן בתאנים של טבל למסכח למאי פרק שביעי ועור יש מפרשים משוס למטה אחת פוטרת את הכד‬
‫אינה ממעטת את המעשר אפי׳ כשמרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל‪ :‬דברי ד״מ‪ .‬משמע הכא לר״מ אית ליה ברירה רלמאן ללית‬
‫ליה ברירה אסור כלמוכח שמעתין בכמה לוכתי ותימה לבפרק יש בכור ) ב ט ל ו ת ל ף מח‪ (.‬משמע למססקא ליה לרבי מאיר אס יש ברירה‬
‫אס לא גבי פלוגתא לר״מ ורבי יהולה לאס לא נתנו על שחלקו ומפרש בגמרא לסבירא ליה כרב אסי לאמר האחין שחלקו מחצה‬
‫יורשין ומחצה לקוחות וטעמא משום למספקא ליה כלמוכח פ״ק לבבא קמא ) ל ף ט‪ (.‬וי״ל לשאני הבא שמברר בלבריו כשאומר שאני עתיד‬
‫להפריש וכן צדך לומר משוס רבי יהולה רמוקי ליה התם רכא כרב אסי ובריש כל הגט )גיטין ל ף כה‪ (:‬קאמר רבא גופיה לבין רבי יהולה ורבי‬
‫שמעון אית להו ברירה וטעמייהו הכא משום בקיעת הנול וכן צריך לומר נמי ללא מיקשה ללשמואל אלשמואל בסוף ביצה <לף לז‪ (:‬גכי שנים‬
‫שלקחו חבית ובהמה בשותפומ לקאמר שמואל אף חבית אסור משוס לאין ברירה ובפי מי שאחזו )גיטין ל ף ע ה ‪ 0‬אמדנן אתקין שמואל בגיטא‬
‫לשביב מרע אס ימות יהא גט ואס לא ימות לא יהא גט ולכי מיימ הוי גיטא אלמא יש בריר׳ לכי האי גוונא לייקינן פרק כל הגט )שם לף כה‪:‬‬
‫ישם( בדשא אמילתיה דר׳ יהודה דמה היא באותן הימים והטעס פי׳ שם בקונט׳ משוס לאין זה תנאי כשאר תנאים לעלמא שאלם ממנה בגט‬
‫שכילו לקיימם ודעמו לקיימם כשמתנה עליהם ולכשנתקיים הפנאי הר גט למפרע בלא טעמא דבדרה אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא‬
‫ספק והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משוס ברירה לא הוי גט והא למשמע פרק בכל מערכין!עירובי! ל ף ל!‪ 0‬גכי שני רמוניס כשאמר אם ירלו‬
‫גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואס לאו יהא זה תרומה על זה להוי תרומה היינו למאן לאית ליה בדרה אי נמי התס חשיב טפי משוס למתנה‬
‫בין‬
‫‪(6‬‬
‫כמ‪,.‬‬
‫גיטין‬
‫ג״ז‬
‫כ(‬
‫שס ונלריס ג‪ :‬יבמות סט‪,:‬‬
‫ג(‬
‫סט‪ :‬דמאי פ״ז‬
‫ב״ק‬
‫מ״ל יומא נה‪ :‬עירובי! לו‪:‬‬
‫מעילה כב‪ .‬חולי! יל‪ .‬גיטי!‬
‫כה‪ .‬כס‪] .‬תוסס׳ למאי פ׳׳ח‬
‫ה״ה[‪,‬‬
‫ד(‬
‫]ללמאי פ״ח‬
‫ה״ה[‪ ,‬ה( גי׳ רש״א טבל‬
‫ולמאי‪ ,‬ו( עיין מהרש״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ ל״ה שני לוגין‬
‫וכו׳ אבל כא! שהוא ולאי‬
‫צריך ליתן ללר והא דלא‬
‫קתני‪ (5):‬ד״ה עשרה וכו׳‬
‫תורם‬
‫כדעת‬
‫ואם‬
‫אינו‬
‫של‬
‫הבית‬
‫בעל‬
‫דעתו‬
‫יודע‬
‫בעל הבית תורם‬
‫בבינונית אחל מחמשים‬
‫פיחח עשרה‪:‬‬
‫לעד רש״י‬
‫דיטריי״ט‪ .‬מתכווץ‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואקשינן וכי אמר אביי‬
‫כי ר׳ מאיר חייש למיתה‬
‫יהודה‬
‫ור׳‬
‫לא‬
‫חייש‪,‬‬
‫והתנן בגיטין פרק ג׳ בת‬
‫ישראל שניסת לכהן והלך‬
‫בעלה למדינת הים‪ ,‬הרי‬
‫זו אוכלת בתרומה בחוקת‬
‫שהוא קיים‪ .‬ורמינן עלה‪,‬‬
‫הרי זה גיטך שעה אתת‬
‫קודם מיתתו אסורה לאכול‬
‫כתרומה מיד‪ .‬ומשני אביי‪,‬‬
‫הא דקתני אוכלת‪ ,‬ר׳ מאיר‬
‫דלא חייש למיתה‪ ,‬והא‬
‫דקתני אסורה לאכול‪ ,‬ר׳‬
‫יהודה דחייש למיתה‪ .‬דתנן‬
‫הלוקה יין מכין הכותים‪,‬‬
‫פי׳ בערב שבת ולא הספיק‬
‫להפריש‪ ,‬אומר שני לוגין‬
‫שאני עתיד להפריש הרי‬
‫הן תרומה וכר‪ .‬הנה ר׳‬
‫מאיר‬
‫מתיר‬
‫דלא‬
‫חייש‬
‫לבקיעת הנוד‪ ,‬ור׳ יהודה‬
‫דחייש לפיכך אוסר‪.‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני‬
‫מסורת הש״ס‬
‫)עירובי!‬
‫א(‬
‫וש׳׳נ[‪,‬‬
‫לו‪:‬‬
‫ג( ]שם לז‪ :‬וש״נ[‪ ,‬ג( יומא‬
‫נ‪ .‬יד‪ ,.‬י ( עירובי! טו‪ .‬ע״ש‪,‬‬
‫ה( רש״א‪ ,‬ו( רש״א‪,‬‬
‫אוסרין‪.‬‬
‫ואמרינן גזרה שמא יבקע הנוד ולא יבא לידי ברירה‬
‫בין ירדו ללא ירדו ומיהו טעם זה לא יתכן גבי אם בא חכם נמי מתני‬
‫למיממ אדם ור׳ מאיר לא חייש‪ :‬איפוך‪ .‬לא שנינהו אביי כדקאמרח‬
‫שט‪ >:‬דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן בההיא דכל המתלקט ובההיא דאחין‬
‫ונמצא שוחה טבליס‪ .‬אלמא ר׳ יהודה חייש לבקיעמ הנוד וכל שכן‬
‫מהך דסוכה דר׳ יהודה לא חייש ור׳‬
‫מוסף רש״י‬
‫יבקע‬
‫שמא‬
‫והוברר שלא היה‬
‫עמיל‬
‫לנא לילי הפרשה ושמה‬
‫למפרע‬
‫טנליס‬
‫יד‪ !:‬שהרי‬
‫המרומה‬
‫מ >‪.‬‬
‫צא‬
‫מעולם‬
‫;חולי‪1‬‬
‫הונררה‬
‫לכשיבקע‪.‬‬
‫)גיטין‬
‫נעיין‬
‫נלנר לאוסרו‪ ,‬כלומר ללא‬
‫חיישינן להני ללא שניח‪,‬‬
‫לאי נעי מסר ליה לשומר‬
‫)ערובין‬
‫לז‪:‬‬
‫חולין‬
‫וכעי״ז‬
‫יד‪ !::‬נשינא לילי נך ולאי‬
‫טנליס שתה אנל אין לחוש‬
‫לנך‬
‫ללא‬
‫שטח‬
‫לינקע‬
‫יגיטין מ ‪ .‬׳ ‪ .‬מטמא משום‬
‫גולל‪.‬‬
‫אס‬
‫עשאו‬
‫גולל‬
‫לקנר מטמא לעולס נאהל‬
‫כממ עצמו ואפילו‬
‫גיטל‬
‫משס למניא נפרק נהמה‬
‫המקשה )חולין ענ‪(.‬‬
‫ונל‬
‫אשר יגע על פני השלה‬
‫לרבות גולל ודופק )ערובין‬
‫טו‪ .(.‬ור׳ מאיר מטהר‪.‬‬
‫יטעמא רר׳ מאיר מפרש‬
‫נמסכח סוכה )כאן( משוס‬
‫לקסנר כל מחיצה העומלח‬
‫נרוח חיים אינה מחיצה‬
‫וערובין‬
‫‪.(:10‬‬
‫מאיר‬
‫דבקיעת‬
‫חייש‪:‬‬
‫נול‬
‫קשיא‬
‫ארבי‬
‫דרבי‬
‫דסוכה‪:‬‬
‫מאיר‬
‫דלית ליה ברירה‪ .‬ואפי׳ אינו נבקע‬
‫אסור‪ :‬לכשיבקע‪ .‬נבין בדבר כלומר‬
‫דלא‬
‫לה‪:‬‬
‫חיישינן‬
‫לו‪.‬‬
‫מחקינין‬
‫מזמנין לכהן גדול מערב יוה״כ‪ :‬שמא‬
‫סמוס אשתו‪ .‬וכמיב )יקרא ט ‪ 0‬וכפר‬
‫בעדו ובעד ביתו ביתו זו היא אשתו‪:‬‬
‫בכפרה‪ .‬בכפרפ יום הכפורים עשה‬
‫בו מעלה זו שחשש בה במידי דלא‬
‫חייש‬
‫ופרכינן‬
‫בעלמא‪:‬‬
‫למ״ד‬
‫בין‬
‫טעמא דר׳ מאיר משוס שמא חברח‬
‫כין למ׳׳ד משוס שמא חמומ חרריהו‬
‫מפרשי‬
‫מאיר‬
‫לרבי‬
‫דמדאורייתא‬
‫מחיצה היא ורבנן גזור שמא תברח‬
‫או‬
‫תמות‬
‫תינח‬
‫גבי‬
‫מבוי‬
‫סוכה‬
‫וביראומ דר׳ מאיר למומרא אבל גבי‬
‫גולל ר׳ מאיר מקיל וכיון דמדאורייתא‬
‫בטיל היאך יכול לטהרו מידי טומאת‬
‫גולל אלמה מנן בעירובין דבר שיש‬
‫בו רוח חייס מטמא משוס גולל ור׳‬
‫מאיר מטהר‪ .‬וה״ה דמצי למיסרך‬
‫ממחניחא דלעיל דקחני ולא גולל לקבר‬
‫אלא‬
‫ועוד‬
‫מממני׳‬
‫משוס‬
‫אלימא‬
‫דקתני‬
‫ליה‬
‫לאקשויי‬
‫מטהר‬
‫בהדיא‬
‫בידו‬
‫לנפחו‪:‬‬
‫לשון קולא‪ :‬רוח חיים לאו בידי אדם‬
‫הוא שהרי אין‬
‫רוח‬
‫העומדת ברוח‪ .‬על ידי רוח‪ :‬לאו‬
‫מתיצה היא‪ .‬דעיקר עמידתה דבר שאין‬
‫בו ממש הוא‪ :‬דאוקמה בנוד תפוח‪.‬‬
‫סמך הדופן על המד תפוח ברוח‪:‬‬
‫הרי‬
‫דבריו בפירוש ה ]וסומך להתברר ע״י‬
‫רבי יהודה ורבי יוסי ור׳ שמעון אוסרין איפוך‬
‫ר״מ הייש למיתה ור׳ יהודה לא הייש למיתה‬
‫דתניא עשאה לבהמה דופן לסוכה ר״מ פוסל‬
‫ורבי יהודה מכשיר קשיא דרבי מאיר אדרבי‬
‫מאיר אמר לך ר׳ מאיר מיתה שכיהא בקיעת‬
‫הנוד לא שכיהא אפשר דמםר ליה לשומר‬
‫קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה טעמא דר׳‬
‫יהודה לאו משום דחייש לבקיעת נוד אלא‬
‫משום ידלית ליה ברירה ולא חייש ר׳ יהודה‬
‫לבקיעת נוד והא מדקתני יםיפא אמרו לו‬
‫לר׳ מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד‬
‫ונמצא זה שותה טבלים למפרע ואמר להו‬
‫לכשיבקע מכלל דהייש רבי יהודה לבקיעת‬
‫הנוד התם ר׳ יהודה הוא דקאמר לרבי מאיר‬
‫לדידי לית לי ברירה אלא לדידך דיש ברירה‬
‫אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד אמר ליה‬
‫לכשיבקע ולא חייש רבי יהודה למיתה והא‬
‫תנן ר׳ יהודה אומר אף יאשה אהרת מתקינין‬
‫לו שמא תמות אשתו הא איתמר עלה אמר‬
‫רב הונא בריה דרב יהושע מעלה עשו‬
‫בכפרה בין למאן דאמר שמא תמות בין למאן‬
‫דאמר שמא תברח מדאורייתא מחיצה‬
‫מעליא היא ורבנן חוא דגזרו בח אלא‬
‫מעתה לרבי מאיר תטמא משום גולל אלמה‬
‫תנן י>רבי יהודה מטמא משום גולל ורבי‬
‫מאיר מטחר אלא אמר רב אחא בר יעקב‬
‫קסבר ר״מ כל מחיצה שעומדת ברוח אינה‬
‫מחיצה איכא דאמרי אמר רב אחא בר‬
‫יעקב קםבר רבי מאיר כל מחיצה שאינח‬
‫א‬
‫נ‬
‫ג‬
‫א‬
‫מאי‬
‫עשויח בידי אדם אינח מחיצח‬
‫בינייהו איכא בינייהו דאוקמה בנוד תפוח למ״ד מחיצח עומדת ברוח‬
‫אדם‬
‫אינח מחיצח חרי עומדת ברוח למ״ד אינה עשויה בידי‬
‫הרי‬
‫תנאו[ ניחא ליה למימר לעולם דכל‬
‫הנלקט כדקחני ועוד ניחא ליה למימר‬
‫לעולם לא פיפוך ועוד דאפי׳ הוה‬
‫מחלק אכתי קשה ליה מההיא דאמר‬
‫ר׳ יוחנן בריש כל הגט‬
‫אחרון‬
‫כה‪ (.‬אף‬
‫)גימין‬
‫לף‬
‫אינו פוסל משוס‬
‫דאין ברירה אע״פ שמברר בדבריו‬
‫כשאומר‬
‫שארצה‬
‫איזו‬
‫בו‬
‫אגרש‬
‫ומיהו כי מצריך בריש כל הגט מרי‬
‫דר׳‬
‫מילי‬
‫הוה‬
‫יוחנן‬
‫למימר‬
‫ליה‬
‫צריכומא דמההיא דלקוחומ הן לא הוה‬
‫שמעינן דאף אמרון אינו פוסל מטעם‬
‫דפרישימ ועוד יש לומר דהא דדייק‬
‫ליה לרבי יהודה ברירה מיהא דלכי‬
‫מיית הוי גיטא היינו משוס דמוקי‬
‫פרק מי שאחזו )שם לף ע ג ‪ 0‬באומר‬
‫מעח שאני בעולם דהיינו שעה אחח‬
‫קודם‬
‫שלא‬
‫מיתתו‬
‫השעה‬
‫היפה‬
‫מבוררמ ולבסוף כשמת אמרי׳ הוברר‬
‫הדבר שאוחה שעה אחמ הימה ולפי‬
‫טעם זה אין לדקדק מדשמואל ומכל‬
‫מקום פי׳ הקונט׳ אמת דהא בריש כל‬
‫הגט )שם דף כה‪>:‬‬
‫ע״מ‬
‫בועלך‬
‫בההיא‬
‫שירצה‬
‫דבכל מערכין‬
‫דהריני‬
‫אבא‬
‫דף‬
‫)עימבין‬
‫דאס בא חכם למזרח‬
‫ובההיא‬
‫בההוא‬
‫לו‪(:‬‬
‫אע״ג דהוי‬
‫פנאי משמע דלא מהני למאן דליח‬
‫ליה ברירה ואס חאמר דהכא לא‬
‫חייש‬
‫אחין‬
‫ר״מ‬
‫למיתה‬
‫)יבמות‬
‫לף‬
‫ובפרק‬
‫תנן‬
‫נו‪(.‬‬
‫ארבעה‬
‫ד׳ אחין‬
‫שניס מהן נשואין שתי אחיות ומתו‬
‫הנשואים אחיות הרי אלו חולצות ולא‬
‫מתייבמות ומפרש המס בגמרא משום‬
‫דקסבר‬
‫דדילמא‬
‫לבטל‬
‫אסור‬
‫אדמייבס‬
‫חד‬
‫יבמין‬
‫מצומ‬
‫אידך‬
‫מיימ‬
‫וקבטלת מצות יבמין וההיא משנה‬
‫רבי‬
‫מאיר כדמוכח‬
‫בפ״ב‬
‫דיבמות‬
‫)לף יח‪ (.‬משוס לסמם ממני׳ ר״מ ויש‬
‫לומר דלכולי עלמא חיישי׳ התם למיתה דלאחר שייבם לאחת פעמים שממתין השני זמן גדול מלחלוץ ומלייבם וחיישינן שמא ימות בינחייס‬
‫אבל שמא ימומ בזמן מועט לא חיישינן בבקיעת הנוד דהכא וא״ת והא לא חייש ר״מ לשמא מת דזמן מרובה בפרק כל הגט‬
‫)גיטין‬
‫לף‬
‫כח‪(.‬‬
‫דקתני בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת היס אוכלת בחרומה בחזקת שהוא קייס ואביי לא מפליג המס בין שמא ממ לשמא‬
‫ימות וסוגיא דשמעתין דפרק שני דיבמות כאביי דמשמע דקיבלה אביי מרבה וי״ל דאביי מדמה פרק כל הגט חששא דשמא ממ דזמן מרובה‬
‫לשמא ימות לאלפר דמאן דחייש להאי חייש להאי אבל פשיטא דלא לגמרי מדמי שמא ממ לשמא ימות לאלתר דהא רבי יהודה דחייש‬
‫לשמא ימופ לאלחר גבי בקיעח הנוד ואס מימצי לומר דחייש נמי לשמא מח לאלחר א״כ אשמ כהן שיצא בעלה מפחח בימה לא תאכל‬
‫במרומה מטון שנתעלם בעלה מעיניה וצריך שיהא בעלה תמיד לפניה בשעה שהיא אוכלת‪ :‬ר ב י יהודה ורבי יוםי ור״ש אוםרין‪ .‬הא‬
‫דבעי למימר בשמעמין ובעירובין )לף לו‪ (:‬ובגיטין )לף כה‪ (.‬ובמרובה )ב״ק לף שט‪ (.‬טעמא דר׳ יהודה משוס דלית ליה ברירה אע״ג‬
‫דקתני כהדיא משום כקיעמ הנוד דכוותי׳ אשכחן טוכא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש במשנה פרק התערובות‬
‫‪0‬בחיס‬
‫לף עז‪>:‬גפי אברי ממימה שנמערבו באברי בעל מוס ובפרק שלישי דשבועות )לף‬
‫כא‪>:‬‬
‫גבי שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייכ‬
‫דברי ר״ע ובפרק שני דמכות )לף יז‪ (.‬גבי כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר׳ שמעון אומר כל שהוא וא״ת אי רבי יהודה לית ליה ברירה‬
‫אלמא סבירא ליה כר׳ יוחנן דבריש כל הגט‬
‫)גיטין‬
‫לף‬
‫כה‪(.‬‬
‫ובפרק מעשר בהמה‬
‫)בכורות‬
‫לף‬
‫נז‪.‬ו‬
‫דאמרינן האחין שחלקו לקוחות הן וממזירין‬
‫זה לזה ביובל אס כן היאך מצא ידיו ורגליו בבימ המדרש דלא משכחפ דמייחי בכורים אלא חד בר מד עד יהושע בן נון דבפרק החובל‬
‫)ב״ק לף צ‪ (.‬אימ ליה לר׳ יהודה קנין פירומ לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומיס וכן נמי לר׳ יוסי דמספקא ליה החם אי כקנין‬
‫הגוף דמי או לאו והכא ליח ליה בדרה וט האי גוונא דייק בסוף השולח בגיטין )לף ממ‪ (.‬וי״ל דמדין יום או יומיס אין ללמוד בעלמא‬
‫אלא גבי מילי דעבד לחוד דהתס כתיבי קראי דכספו ותחת ידו ומהאי טעמא לא מייתי לה בהשולח‬
‫ט מייתי ההיא דשדה אחוזה‬
‫לף‬
‫דמכר הוא דאמר רחמנא‬
‫ועוד יש לומר דדוקא ר׳ יוחנן הוא דאית ליה הך סברא דמשוס ללקוחות הן‬
‫דאע״ג דאין ברירה אין מחזידן כדקאמד׳ בדש כל הגט‬
‫)שם‬
‫לף‬
‫יה‬
‫כה‪(.‬‬
‫מחזידן זה לזה אבל אינך אמוראי הוו‬
‫ובפרק מעשר בהמה‬
‫)בכורות‬
‫נז‪(.‬‬
‫אמד‬
‫דליהדרי׳ ביובל ירושה ומתנה לא ור׳ יוחנן לא קשיא מרבי יהודה דהוה מפרש טעמא משום בקיעת הנוד מיהו לא יתכן טעם זה‬
‫לר׳ יוסי דע״כ לית ליה כמו שאפרש וא״ת דהכא לית ליה לר׳ יוסי בדרה ובפרק מי שאחזו‬
‫)גיטין‬
‫לף‬
‫נג‪>:‬‬
‫אית ליה בדרה דמנן‬
‫ר׳ יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולט מיית הוי גיטא ולמאן דמחלק כריש כל הגט )שם לף כה‪ (.‬כין תולה בדעת עצמו לתולה‬
‫בדעת אחדס ניחא ורבא דלא מפליג המס מפרש טעמא י( ]משום בקיעת הנוד ורכה מפרש טעמא‪ 1‬פרק ככל מערכין‬
‫)עימבין‬
‫לף‬
‫לז‪>:‬‬
‫משוס‬
‫דכעינן ראשית ששידה ניכרין ומיהו אכמי קשה דכפרק ככל מערכין )שם( משמע דלית ליה ברירה לר׳ יוסי גבי מעשר שיש לי בבית‬
‫מחולל על סלע שתעלה כידי מן הכיס ר׳ יוסי אומר לא חילל ויש לחלק משוס דכההיא דמי שאחזו הדכר עומד להתכרר כודאי שהרי או יחיה או‬
‫ימופ ויש ליה בדרה טפי מההיא לסלע שמעלה כידי מן הכיס שמא לא יתכרר הדכר לעולם דכי האי גוונא נוכל לתרץ דשמואל אלשמואל‪:‬‬
‫מלמול‬
‫מיי׳‬
‫א‬
‫פ״י מהל׳‬
‫טומאת ממ הל׳ ל‪:‬‬
‫שחלקו לקותות הן ולא מחלק בין זו לזו משוס דכל המתלקט מברר‬
‫ולאו מהלוקח יין שנינהו אביי אלא‬
‫מאיר‪.‬‬
‫נר מצוה‬
‫התם בכל ענין ותשיב ליה ברירה והא דפריך במרובה )‪3‬״ק לף‬
‫אלא איפכא שנינהו אביי הא דלא חייש ר׳ יהודה והא דחייש ר״מ‬
‫הנוד‪.‬‬
‫ם וכה‬
‫כד‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫רבינו חננאל‬
‫ושנינן איפוך ואימא הכי‪,‬‬
‫הא מתני׳ דקתני אוכלת‬
‫היא‬
‫בתרומה‪ ,‬ר׳ יהודה‬
‫דלא חייש למיתה‪ ,‬והאי‬
‫דקתני אסור לאכול‪,‬‬
‫מאיר‬
‫דתניא‬
‫דופן‬
‫דחייש‬
‫עשאה‬
‫לסוכה‪,‬‬
‫ר׳‬
‫למיתה‪.‬‬
‫ר׳‬
‫לבהמה‬
‫מאיר‬
‫פוסל ור׳ יהודה מכשיר‪.‬‬
‫ואסיקנא ר׳ מאיר למיתה‬
‫חייש‪ ,‬לבקיעת נוד‬
‫חייש‪.‬‬
‫לא‬
‫לר׳‬
‫ואסיקנא‬
‫יהודה‪ ,‬לעולם לא חייש‬
‫למיתה‪ ,‬ואמאי אסר ביין‬
‫משום דלית ליה ברירה‪,‬‬
‫מי‬
‫פי׳‬
‫לנו‬
‫יברר‬
‫ודאי היין הנשאר‬
‫התרומה והמעשר‪,‬‬
‫אותו ששתה‬
‫הוא‬
‫כי‬
‫הוא‬
‫שמא‬
‫היה‬
‫התרומה והמעשר‪ .‬וכבר‬
‫פירשנוהו בשחיטת הולין‬
‫לפיכך‬
‫ובכמה מקומות‪,‬‬
‫לא הארכנו בה עכשיו‪.‬‬
‫וזה שאמר לכשיבקע הנוד‪,‬‬
‫הוא‬
‫אם ישאב וישתה‬
‫שותה טבלין שכבר נקרע‬
‫הנוד‪ ,‬אבל כל זמן שהנוד‬
‫קיים אינן טבלין‪ ,‬ראמרינן‬
‫הנה‬
‫התרומה‬
‫והמעשר‬
‫בנוד‪ .‬א( הא דתנן ביום‬
‫הכיפורים ר׳ יהודה אומר‬
‫אף אשד‪ ,‬אחרת מתקינין‬
‫לו‬
‫שמא‬
‫תמות‬
‫אשתו‪,‬‬
‫מעלה עשו בכפרה‪) .‬איכא‬
‫דאמרי אמר ר׳ אחא בר‬
‫יעקב וכוי[‪ ,‬פי׳ הבהמה‬
‫מחיצה בידי שמים‬
‫היא‪,‬‬
‫ועמידתה ברוח היא‪.‬‬
‫א( נראה דצ״צ לדבריו לר״מ‬
‫קאמר והא דתנן ונוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כד‪:‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫יט א מיי׳ פ״א מהל׳ תלמוד לומר וכתב לה מכל מקום‪ .‬וא״מ אימא וכתב כלל‬
‫הרי עשויה בידי אדם‪ .‬דרות זה בידי אדם בא‪ :‬ספר‪ .‬וכתב לה‬
‫גירושין הלכה ו וס״ל‬
‫ספר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ועוד‬
‫ספר כריתות‪ :‬אין לי אלא ספר‪ .‬קלף‪ :‬מניין לרבות כל דבר‪.‬‬
‫הל׳ ג סמג עשי! נ טוש״ע‬
‫אה״ע סי׳ קכד סעיף כ‪ :‬האמר כסוטה כפרק היה מכיא ) ל ׳ יז‪ (.‬אין כומכין לא על הלוח‬
‫לכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית‪ :‬וכתב מכל מקום‪ .‬דמצי‬
‫כ ב מיי׳ פ״ח מהלכות ולא על הנייר ולא על הדיפמרא אלא על המגילה שנאמר כספר‬
‫למיכתב ונתן בידה ספר כריתות‪ :‬אי הוה כסב‪ .‬וכחב לה כריתות‬
‫גירושי! הלכה יא סמג והכא נמי כמיכ ספר והכא נמי הוה‬
‫בספר כלקאמרת דהאי ספר קלף‬
‫שס טוש״ע אה״ע סי׳ קמג‬
‫ליה למיפסל כל דכר חוץ ממגילה‬
‫הוא‪ :‬השתא דכסב ספר‪ .‬אין זה‬
‫סעיף כ‪:‬‬
‫הרי עשויה בידי אדם‪ :‬איאמר מר משום‬
‫בא ג מיי׳ שס טוש״ע שס ואין לחלק כין ספר לכספר ועוד‬
‫קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב‬
‫רבי יוםי הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו‬
‫סעיף כא‪:‬‬
‫דהכא נמי אמרינן ורבנן נמי אי בחב‬
‫עליו אלא דברי הגט קרר ספר ספירת‬
‫בב ד מיי׳ סט״ז מהל׳‬
‫גיטי נשים מ״ט דר׳ יוםי הגלילי דתניא ‪ 1 ( 3‬םפר‬
‫שכת הלכה טו סמג כספר כדקאמרמ משמע שאז היה‬
‫דברים כריתות דברים שיהו כורתין‬
‫אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר תלמוד‬
‫עש א טיש״ע א״ח סי׳ לו לרכופ כל דכר שאין כו רוח חיים‬
‫ומפרילין ביניהן‪ :‬ורבנן‪ .‬כיון דספר‬
‫שסב סעיף א‪:‬‬
‫לומר וכתב לה מכל מקום אם כן מה ת״ל‬
‫וי״ל דגבי סוטה דכתיב )במלבר ה(‬
‫לאו קלף הוא האי וכתב לה לא‬
‫כג ה מיי׳ ס״ד מהל׳‬
‫םפר לומר לך מה םפר דבר שאין בו רוח היים‬
‫סוכה הלכה ה וכתב את האלות בספר הוה כלל‬
‫אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ חרל סעיף וסרט אבל הכא ונתן בידה חזר וכלל‬
‫תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך‬
‫ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים‬
‫אע״ג דבברייתא לא מייתי כללא‬
‫לאשמועינן שכל דבר כשר לך‪ :‬ואינה‬
‫ואינו אוכל ורבנן א אי כתב בספר כדקאמרת‬
‫]מיי׳ סט״ז מהל׳ שכת‬
‫בפרא דכוומה אשכמן בפ״ק דקדושין‬
‫מתגרשת בכסןו‪ .‬לימן לה כסף‬
‫הל׳ כדן‪:‬‬
‫השתא דכתיב ספר לספירת דברים בעלמא‬
‫לי‬
‫אין‬
‫בברייתא‬
‫דקתני‬
‫‪0‬‬
‫א‬
‫כ‬
‫׳‬
‫ל‬
‫)‬
‫לשם גירושין ולומר הרי את מגורשת‬
‫הוא דאתא ורבנן האי וכתב מאי דרשי ביה‬
‫אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה‬
‫בו כדרך שנתן בקידושין ואמר הרי‬
‫ההוא מיבעי להו ״בכתיבה מתגרשת ואינה‬
‫תורה אור השלם והמקדח והמכתב ח״ל ולקחת לרבות‬
‫אמ מקודשת בו‪ :‬ואיתקש יציאה‬
‫מתגרשת בכםף ם״ד אמינא הואיל ואיתקש‬
‫‪ .1‬בי יקה איש אשה כל דבר הניקח ביד ומוכחא הסוגיא‬
‫להויי׳‪ .‬ויצאה מכימו והלכה והיתה‬
‫ובעלה והיה אם ל א‬
‫בכםף‬
‫יציאה להויה מה הויה בכםף אף יציאה‬
‫דמכלל וסרט וכלל דריש דונתת‬
‫לאיש אחר )לברים ‪ : 0 0‬מה הוייה‪.‬‬
‫תמעא חן בעיניו כי מ צ א‬
‫קמ״ל ורבי יוסי הנלילי האי םברא מנא ליה‬
‫בה ערות דבר וכתב לה באזנו ובדלח חזר וכלל‪ :‬מה ספר‬
‫כשמהווה עצמה לאיש אפשר בכסף‬
‫ספר כריתת ונתן בידה שאין כו רוח חיים‪3 .‬פ׳ בכל מערכין‬
‫כדנפקא לן בקידושין ) ל ף ב‪ (.‬קימה‬
‫מספר כריתות נפקא ליה ייספר כורתה ואין‬
‫ושלחה מביתו‪:‬‬
‫שני‬
‫) ע י ת ב י ן ל ף ‪ 0 0‬גבי מעשר‬
‫קיחה משדה עפרון‪ :‬מספר כריהות‪.‬‬
‫דבר אהר כורתה ואידך ההוא מיבעי ליה‬
‫דכמיב בבקר ובצאן נקט צד של פרי‬
‫מדסמך כריתות לספר‪ :‬לדכר הכורת‪.‬‬
‫לדבר הכורת בינו לבינה כדתניא ה > ‪ :‬הרי זה‬
‫מפרי וגדולי קרקע ולעיל בפ״ק‬
‫שפהא ספירמ דכריס כורממ ביניהם‬
‫גיטיך על מנת שלא תשתי יין ג ועל מנת שלא‬
‫) ל ׳ י א ‪ 0‬נקט מה חגיגה דבר שאין‬
‫ולא יהא תנאי האוגדה יחד‪ :‬אין‬
‫רבעו חננאל‬
‫תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל‬
‫הא דקתני אין כותבין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ בכל‬
‫זה כריתות‪ .‬דכל ימיה קשורה בו‬
‫שלשים יום הרי זה כריתות ואידך מכרת‬
‫גיסי נשים על מי שיש אחד כפי מה שדומה לחכמים ענין‬
‫שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך‪:‬‬
‫בו רוח חיים או על מי‬
‫כריתות נפקא ואידך כרת כריתות לא דרשי‪:‬‬
‫שהוא אוכל‪ ,‬דדייק מספר‪ .‬הראוי לו‪ :‬ורבנן האי וכתב מאי‬
‫הרי זה כריתות‪ .‬דיכול לבא לידי‬
‫ורבנן דוחים הכי‪ ,‬אי הוה עביד ליה‪ .‬אף ע״ג דאיצטדך לשמה מתני׳ י׳ העושה םוכתו בין האילנות‬
‫הפרדה לסוף שלשים הלכך מעכשיו‬
‫כתיב וכתב לה בספר‪ ,‬תרי קראי כמיבי וא׳׳פ ולרבי יוסי‬
‫מותרת לינשא מן התורה‪ :‬מכרה‬
‫והאילנות דפנות לה כשרה‪ :‬גמ׳ אמר רב‬
‫הוה שמעינן מינה האי‬
‫סברא‪ ,‬השתא דכתיב ספר‪ ,‬הגלילי אמאי צריכי תרריהו דמההיא‬
‫כריתות‪ .‬דמצי למיכפכ ספר כרמ‪:‬‬
‫אהא בר יעקב יכל מהיצה שאינה יכולה‬
‫לספירת דברים בעלמא‬
‫רש‬
‫ופרט‬
‫כלל‬
‫שפיר‬
‫דרשינן‬
‫דלשמה‬
‫מתני׳ בין אילנות‪ .‬בארץ ולא‬
‫לעמוד ברוה מצויה אינה מחיצה תנן יהעושה‬
‫)גיטין ל ׳ פז‪(.‬‬
‫הוא דאתא כוי‪ .‬ואידך לומר דכפ׳ המגרש‬
‫סמכה עליהן אבל הן דופנותיה‪:‬‬
‫מכרת כריתות כוי‪ ,‬פי׳‬
‫סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה‬
‫היה לו לכתוב וכתב לה דרשי׳ וכמב לה ולא לה ולפברתה‪:‬‬
‫גמ׳ שאינה יכולה לעמוד ברוח‬
‫במאי‬
‫הכא‬
‫ואתי‬
‫קאזיל‬
‫והא‬
‫כשרה‬
‫ואינה‬
‫מתגרשת‬
‫ספר כרת‪ ,‬מאי טעמא בכתיבה‬
‫מצויה‪ .‬שהרוח מוליכה ומכיאה‪:‬‬
‫כתיב כריתות כוי‪ .‬ואידך‬
‫עסקינן בקשין והאיכא ‪:‬ופו דעביד ליה‬
‫בכסף‪.‬‬
‫מתגרשת‬
‫בקשין‪ .‬אילנוח זקנים ועכיס‪ :‬הא‬
‫כרת כריתות לא משמע‬
‫בהוצא ודפנא אי הכי מאי למימרא מהו‬
‫ליה‪ ,‬כלומר טעם אחד הך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא‬
‫איכא נופו‪ .‬שהולך ובא ופעמים שאף‬
‫דתימא ניגזר דלמא אתי לאשתמושי‬
‫הוא‪ .‬אמר רב אחא ליה מסברא בריש קדושין ) ל ׳ ה‪(.‬‬
‫הנוף מן הדופן‪ :‬דעכיד ליה‪ .‬אורג‬
‫בר יעקב כל מחיצה‬
‫שאינה יכולה לעמוד בדוה יאמרו כסף מכניס כסף מוציא יאמרו‬
‫הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח‪:‬‬
‫באילן קמ״ל ת״ש היה שם אילן או גדר ״או‬
‫לאביי‬
‫ומ״מ‬
‫קטיגור‬
‫יעשה‬
‫סניגור‬
‫לאשסמושי באילן‪ .‬להניח עליו כליו‪:‬‬
‫מחיצה‪.‬‬
‫אינה‬
‫מצויה‪,‬‬
‫מחיצת הקנים נידון משום דיומד התם נמי‬
‫ואקשי׳ עלה ממתני׳ נמי איצטריך וכתב לה שבכתיבה‬
‫היה שם‪ .‬בפסי ביראות קאי היה‬
‫מ ש ן ם ף^ביך ליך; ב ה ן צ א ן ך פ נ א ת ״ ש ח( ו אילן‬
‫דתנן העושה סוכתו בין‬
‫האילנות והאילנות דפנות מתגרשח ולא בחליצה דבריש מסכת‬
‫באחת הפיאות אילן שעוביו אמה לכל‬
‫לה כשרה‪ ,‬והני ניידי ואזלי קדושין ) ל ׳ ג ‪ 0‬דריש לה מספר )א( המיםך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ‬
‫צד‪ :‬או גדר‪ .‬מרובע אמה על אמה‪.‬‬
‫שלשח טפחים מטלטלין תחתיו אמאי הא‬
‫ואתו‪ .‬ומשני באילנות כורחה ואין דבר אחר כורמה וההיא‬
‫כל גדר סמס של אבנים הוא וצריך‬
‫חזקים וקשים דלא ניידי‬
‫קא אזיל ואתי חתם נמי דעביד ליח בהוצא‬
‫שנינו‪ ,‬ונופה עביד ליה דרשה כרכי יוסי הגלילי היא כדמשמע‬
‫שיהא אמה על אמה כדי לחלקו לשמי‬
‫בהוצא ודפנא‪ ,‬כלומר הכא וקצת מימה דלא נקיט החס‬
‫מחיצוח אמה למזרח ואמה לצפון או‬
‫ודפנא אי הכי ניטלטל בכוליה אלמח אמר רב‬
‫נועץ הוצא ודפנא וקושר‬
‫לענין חליצה הך דרשא דבתב דהויא‬
‫ט(‬
‫לדרוס‪ :‬דיומד‪ .‬ב׳ עמודים שהיו‬
‫הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו‬
‫הנוף בהן כדי שלא יהא‬
‫מתנודד והולך ובא‪ .‬והאי כרבנן וי״ל דאורחא דהש״ס הכי‬
‫מחיצה לכאן ולכאן שבכך הקילו חכמים‬
‫אלא‬
‫קמ׳׳ל‪ ,‬דלא חייש דילמא בכל דוכתא להביא דרשה הפשוטה לכאורה כדאשכחן פרק החובל‬
‫עליהם‪ :‬המיסך מל הארן‪ .‬נופו גדול מאד וראשי הנוף כפופין‬
‫אתי לאשתמושי באילן‬
‫המחובר לקרקע‪ .‬ת״ש )‪3‬״ק ל ף פז‪ (.‬דמייתי שבח נעורים לאביה גבי חבלה ובריש קדושין‬
‫סביב על הארץ‪ :‬מטלנןלין תחתיו‪ .‬דאמרינן לבוד ומחיצה זו‬
‫מהא דתניא גבי פסי <לף ג ‪ 0‬משמע דבנעוריה בית אביה בהפרת נדרים כתיב וכן‬
‫גבוהה עשרה מבפנים שהנוף ארוך הוא ובגובה האילן הוא‪ :‬אי‬
‫)נלה‬
‫ביראות‪ ,‬היה שם גדר בפרק אמד דיני ממונומ )שנהלרין ל ף ל ל ‪ 0‬ובפרק בא סימן‬
‫הכי‪ .‬דעשרה בידים היא וראוי׳( לדור תחמיה ולשמור שדה עשאה‬
‫או אילן או חיצת קנים‬
‫נידון משום דיומד‪ ,‬ושני‪ ,‬ל ף נ‪ .‬ושם( דדריש נגעים אין רואין אומן אלא ביום מביום הראות‬
‫וכיון דמוקף לדירה הוא‪ :‬ליעלטל ככוליה‪ .‬כלומר יטלטל בו‬
‫החם ]נמי[ דעביד בהוצא בו בשר חי יטמא כדאביי דפרק קמא דמועד קטן ) ל ף ח‪ .‬ושם(‬
‫כל כמה שהוא גדול אלמה אמר רב הונא אין מטלטלין בו כלל‬
‫ודפנא‪ .‬ת״ש מהא דתנן ושביק דרשה דרבא דדריש דבחיב לי ולא לאורי וכן פרק הקורא אמ‬
‫בסוף עירובין אילן המיסך‬
‫אלא‬
‫על ה א ^ אם ]אין! נופו‬
‫גבוה מן ה א ‪ p‬ג׳ טפהים המגילה למפרע )מגילה לף כ‪ (.‬דדריש ולא מוהלין אלא ביום מדכתיב וביום השמיני ימול ובפרק ר״א אם לא הביא )שבת לף קלכ‪ .‬ושם( מפיק‬
‫מטלטלין תחתיו‪ .‬ומשני ליה מבן שמונת ימים ולא לילות וביום מוקי לה ביום אפילו בשבת‪ :‬על מגת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה בריתות‪ .‬תימה והא‬
‫התם נמי דעכיד בהוצא‬
‫ודפנא‪ .‬אי הכי מחיצה אס מת י()אביו( לא חשיבה תו בית ׳()אביו( כדתנן בנדרים פרק השותפין )ל׳ מו‪ (.‬קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו‬
‫מעליא היא‪ ,‬אמאי אמר לאחר מותר ר״ל דבית אביו קררין כל יוצאי חלציו של אביו ואע״פ שמת כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב)בראשית לח> שבי אלמנה‬
‫רב הונא בריה דרב יהושע בימ אביך וכבר מפ אביה כדמוכחי קראיל(‪ :‬ואידך מכרת כריתות נפקא‪ .‬קשיא לרבינו מס דבפ׳ המגרש )גיטין לף פ ג ‪ 0‬קאמר על‬
‫התם‪ ,‬אין מטלטלין כתוכו‬
‫רבנן דרבי אליעזר כרת כריתות לא דרשי ור׳ יוסי הגלילי בכלל דרבנן רש לומר דלא קאמר לא משמע ליה אלא לא דריש לההיא דרשה‪:‬‬
‫והא איכא נופו דעביד לה בהוצא ודפנא‪ .‬מימה דבפרק קמא דעירובין )לף טו‪ (.‬דאמר רבא מחיצה העומדת מאליה לא שמה‬
‫מחיצה ופריך מהכא ומשני בשנטעו מתחלה לכך הא על כרחך מוקמי לה הכא דעביד ליה בהוצא ודפנא ומו לא צריכין‬
‫לנוטעו ממחלה לכך ר״ל דבין הכא בין המם דייק משוס דמשמע ליה דאיירי בכל ענין בין היכא להוי רוב הדופן מעץ האילן הקשה‬
‫שאין הולך ובא ברוח בין הר רוב הדופן מן הנוף ופריך התם מן הקשה והכא פ ד ך מן הנוף והא דפריך הכא אי הכי מאי למימרא ולא משני‬
‫דאשמעינן מחיצה העומדמ מאליה שמה מחיצה ולא נטעו מחחלה לכך דכך הוא מסקנא דהתס דכולהו מודו במחיצה לא חשיב זה‬
‫חילוש משום לקיימא לן כאביי בלחי העומל מאיליו לשמיה לחי וכל שכן מחיצה‪:‬‬
‫קמה‬
‫א(‬
‫נ( ג״ז‬
‫עירוני] טו‪,:‬‬
‫שם וגיטין נא‪ ,:‬ג( קדושין‬
‫ה‪ ,.‬ד( עירוני] טו‪ :‬ןגיטין‬
‫נא‪ :‬קידושי] ג‪ :‬ה‪ .‬יד‪,].‬‬
‫ה( ]עירוני] טו‪ :‬יומא יג‪.‬‬
‫קידושין‬
‫ו(‬
‫גיטין‬
‫ה‪ .‬ן‬
‫טו‪,.‬‬
‫עירוני!‬
‫פג‪,:‬‬
‫שס‬
‫ו(‬
‫ודף יט‪ ,:‬ח( עירוני! טו‪.‬‬
‫צט‪ ,:‬ט(‬
‫ג״ז שס‪ :‬ע״ש‪,‬‬
‫י( נס״א‪ :‬ודאי‪ ,‬נ( ןצ״ל‬
‫ל(‬
‫אניהז‪,‬‬
‫מוספות‬
‫ועיי‬
‫עירוני! טו‪ :‬ד״ה ע״מן‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ ד״ה ננתינה ונוי‬
‫דריש לה מספר כריתות‬
‫נורתה‬
‫ססר‬
‫דנר‬
‫ואין‬
‫אחר‪:‬‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫וכתב‬
‫ספר‪.‬‬
‫ספר‬
‫לה‬
‫כריתות‪ ,‬ספר משמע קלף‬
‫)ירמיה לו> ואני‬
‫כלנתינ‬
‫כותנ על הספר נדיו‪ ,‬והדר‬
‫קרי ליה‬
‫כדכתיכ‬
‫מגילה‬
‫)שס( אחרי שרף המלך את‬
‫המגילה )ערובין טו‪ .(:‬מנין‬
‫לרבות כל דבר‪ .‬שיכחונ‬
‫הגט‬
‫עליו ) ש ש ‪.‬‬
‫לה‬
‫וכתב‬
‫מכל מקום‪ .‬מדלא‬
‫ונח!‬
‫כתנ‬
‫כריתוח‬
‫ספר‬
‫כידה <גיטי‪ 1‬כא‪ .::‬אי כתב‬
‫בספר כדקאמרת‪ .‬משמע‬
‫יכחונ נקלף ומצית למימר‬
‫דני רני מוכחכ לה דומיא‬
‫דקלף‬
‫אי‬
‫הוא‬
‫הוי‬
‫דרני‬
‫כתיב‬
‫<שס‪:‬ו‬
‫וכתנ לה‬
‫כריתות בספר‪ ,‬הוה משמע‬
‫מגילה‪ ,‬אכל השתא דכחיב‬
‫האי‬
‫ספר‪,‬‬
‫ספירת‬
‫ספר‬
‫דכריס הוא‪ ,‬והכי משמע‬
‫וכתב לה‬
‫כריתות‪,‬‬
‫דברי‬
‫אבל לא קכע לו‬
‫לכותבו‬
‫מקום‬
‫משמע‬
‫וממילא‬
‫ככל מקום שירצה יכתננו‬
‫ו ע ו ו נ י ! טו‪ .1:‬האי וכתב‬
‫דרשי ביה‪ .‬לדידהו‬
‫מאי‬
‫לא אצטריך לרנוח כל דנר‪,‬‬
‫שהרי‬
‫קנע‬
‫הנחונ‬
‫שמעינן‬
‫וגיטי!‬
‫לא‬
‫דבר לנתינתו ומונתן ספר‬
‫בריתות‬
‫דספר‬
‫לאו‬
‫שם!‬
‫לא קנע ליה קלף‬
‫וננל‬
‫קלף‬
‫כיון‬
‫משמע‪,‬‬
‫דנר‬
‫למכתנ‬
‫ממילא הא‬
‫משמע‪,‬‬
‫וכתנ‬
‫לכתוב‬
‫דכר‪,‬‬
‫ולמה‬
‫לרנומ‬
‫ונתן‬
‫ליה‬
‫נל‬
‫לה‬
‫ספר כריתות ‪,‬־עווני] שם!‪.‬‬
‫ואינה מתגרשת בכסף‪.‬‬
‫אס אמר לה הילך פרוטה‬
‫והתגרשי‬
‫שם!‪.‬‬
‫בה‬
‫לי‬
‫ואיתקש‬
‫!גיטיו‬
‫יציאה‬
‫להויה‪ .‬והיחה לאיש אמר‪,‬‬
‫היינו קדושין ;ערובין שם>‬
‫שמהוה בהן עצמה לבעל‬
‫יגיטין שם!‪ .‬לדבר הכורת‬
‫לבינה‪ .‬שלא יטיל‬
‫בינו‬
‫חנאי‬
‫בגט‬
‫אלא‬
‫דברי‬
‫וערוב ]‬
‫‪,‬‬
‫בו‬
‫שיקשרם יחד‬
‫תנאי‬
‫הבדלה‬
‫שם;׳‬
‫יהו‬
‫שלא‬
‫יהא‬
‫המקשרם‬
‫יחד‬
‫אלא מנאי הכורח ומבדיל‬
‫כיניהס ! ג י ט ץ שם׳‪ .,‬לעולם‬
‫זה‬
‫אין‬
‫כריתות‪.‬‬
‫שכל‬
‫ימיה היא נאגדת כו לקיים‬
‫תנאי זה מחממו ! ק ז ו ש י ו‬
‫ה‪ .(.‬דהא כל ימיה קשורה‬
‫בו שמחמתו היא נמנעח‬
‫מלשתות‬
‫יין‪,‬‬
‫הבדלה‪,‬‬
‫אבל‬
‫ותנאי‬
‫זה‬
‫מלוי והולך לעולם ואין זה‬
‫מכאן‬
‫ועד‬
‫שלשים יום הרי זה כריתות‬
‫מיד‪ ,‬שהרי דנרי הנדלה הן‬
‫לסוף שלשים יוס ומותרת‬
‫מיד לאיש אחר ;ערובין שם;‬
‫דהיא תקייס תנאו וחלך‪,‬‬
‫שאפשר דנריס הללו לנא‬
‫לידי הנדלה‬
‫מכרת‬
‫מצי‬
‫)קדושין ה‪.(.‬‬
‫כריתות‪.‬‬
‫למיכתנ‬
‫ספר‬
‫דהוה‬
‫כרת‬
‫דמשמע ספר כורחה‪ ,‬והך דרשא אחריתי מייחורא דלישנא )שם>‪ .‬או מהיצת הקנים‪ .‬חיצח הקנים קנים מחוברים‪ ,‬חיצת שהיו נטועים כסדר ממיצה )ערובין טו‪ .‬לגירסת חיצת! שעשאן לכאן ולכאן כעי! דיומד ישם י‪ .>:0‬דיומד‪.‬‬
‫דיו עמודי!‪ ,‬עמוד אחד נראה כשנים‪ ,‬שעשאו כמחב ונוטה אחד ממחיצוחיו לדרוס ואחד למערכ‪ ,‬דכי עגיד ד׳ דיומדין לד׳ הפאות יש לכל מחיצה ב׳ אמות עומד‪ ,‬אמה מכאן ואמה מכאן )שם סו‪ .(.‬אילן המיסך ע ל הארץ‪.‬‬
‫שמפו נוטה למטה מכל צדדיו סביב <שםצט‪ (:‬נוסו נוטה סמוך לארץ‪ ,‬ראש הנוף בפחוח מג׳ לקרקע‪ ,‬ועיקרי במקום שמחובר לאילן גבוה עשרה ;שם ט ו ו ‪ .‬מ ט ל ט ל י ן תחתיו‪ .‬דאמרינן לבוד והרי יש כאן מחיצה עשרה !שם צ ט ‪. :‬‬
‫(‬
‫הישן תהת המטה פרק שני םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫כה‪.‬‬
‫קמה קצורה ושבולות מקיפות אותה‪ .‬אע״ג למוקי לה במסקנא‬
‫א( עירוכין טו‪ ,.‬נ( כרכות אלא אס כן אינו הוה אלא כשיעור כית סאחיס כחצר המשכן‬
‫דעכיד לה בהוצא ודפנא לא שייך כאן לאקשרי אי הכי‬
‫יא‪ .‬ע״ש טז‪ .‬ע״ש‪ ,‬ששיעור זה נתנו חכמים לכל היקף שאינו ללירה ואס גלול הוא מכאן‬
‫<( כתוכות ו‪ :‬מו״ק טו‪.‬‬
‫ניטלטל ככולה כדאקשי לעיל דהמס כאילן המסכך על הארץ שיש‬
‫ע״ש )שמחוח פ״ו‪ ,(:‬הוי כרמלית ואין מטלטלין בו אלא במון ארכע אמותיו של אלם‬
‫נו סכך וחשיכ כמוקף לדירה אכל הכא ליכא סכך אלא אדר ואפי׳‬
‫י( ]סוטה מד‪ ,[:‬ה( ]לקמן והאי טון לבילים הוקף וללידה אפילו הוא יומר מבימ סאמיס‬
‫ט‪ 0 ,[.‬נשם[‪ ,‬ז( ]ע״ש[‪,‬‬
‫הקיף ולכסוף פתח לא חשיכ מוקף‬
‫ליטלטל ביה‪ :‬שתשמישה לאויר‪.‬‬
‫לדירה כדאיתא פרק עושין ססין‬
‫אינה עשרה רירה זו אלא לצורן ארר‬
‫אלא בית םאתים משום דחוי דירת שתשמישיח‬
‫)עירוגין ל ף כ ל ‪ : ( .‬שלוחי מצוה‪.‬‬
‫שחוצה לה לשמור השלות ואינה‬
‫לאויר וכל דירח שתשמישיח לאויר אין‬
‫הגהות הב״ח‬
‫הולט כדכר מצוה כגון ללמוד מורה‬
‫חשובה לירה להחיר היקף גלול‪:‬‬
‫)א( רש״י ד״ה טריל וכו׳‬
‫מטלטלין בו אלא םאתים ת״ש א י א שבת בתל‬
‫או להקכיל פני רכו ולפדות שכויין‬
‫שבס בסל‪ .‬קלש היום על האלם‬
‫דאינו יכול‪:‬‬
‫שחוא גבוח עשרח וחוא מארבע אמות עד‬
‫פטורין מן הסוכה ואפילו כשעפ‬
‫והוא בתל גבוה עשרה וקנה שם‬
‫בית םאתים וכן בנקע שחוא עמוק עשרח‬
‫פנייתן כך פי׳ כקונטרס וכן משמע‬
‫שביתתו‪ :‬והוא מארבע אמות מד‬
‫כגמרא מ דקאמר הולט לדכר מצוה‬
‫וחוא מארבע אמות עד בית םאתים וכן‬
‫ביס סאסים‪ .‬גדול הוא מארבע אמות‬
‫מוםף רש״י‬
‫פטורין מן הסוכה כין כיוס וכין כלילה‬
‫אלא בית סאתים‪ .‬אס אבל אינו יותר על בית סאתיס‪ :‬וכן‬
‫קמח קצורח ושבולות מקיפות אותח מחלך‬
‫ומשמע אע״פ שאין הולכין אלא כיום‬
‫היה הקיסו יוחר על כיח בנקע‪ .‬גומא העשרה מששת ימי‬
‫את כולח וחוצה לה אלפים אמה אע״ג‬
‫סאחיס‪ ,‬אין מטלטלין כו‬
‫דאי דאזלי כיממא וכלילה אפי׳ לדכר‬
‫אלא בארבע אמות ואפילו בראשית ווליא״ה‪ :‬וקמה קצורה‪.‬‬
‫דקאזיל ואתי חתם נמי דעביד ליח בחוצא‬
‫הרשות נמי פטירי כלקמני ככרייתאי(‬
‫נטעו מתחילה לכך‪ ,‬דהר באמצעה‪ :‬ושבולוס‪ .‬גבוהות עשרה‬
‫ודפנא‪ :‬מתני' א שלוחי מצות פטורין מן‬
‫ועוד עוכדא דרכ פסלא ורכה כר רכ‬
‫מוקף לדירה יערוביו צ‪ .>:0‬מקיפות אומה סביב‪ .‬כל הני ממיצות‬
‫לאויר‪.‬‬
‫שתשמישיה‬
‫חםוכח חולין ומשמשיחן פטורין מן חםוכח‬
‫הונא דגנו ארקמא דסורא ותימה‬
‫אינה לדור כה ממיד נינהו להיקף בית סאמיס ולא ליומר‬
‫אוכלין ושותין עראי חוץ לםוכח‪ :‬נמ' מה״מ‬
‫אס יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין‬
‫אלא להסתיפר ״ ™ מכאן דלא נעשית לדירה הלכן מהלן‬
‫דאטו אדם שיש לו ציצימ ככגדו‬
‫ב>דת״ר ‪ 1‬בשבתך בביתך פרט לעוםק במצות‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫השדה ! ש ם ק‪ .!.‬שבת‬
‫ותפילין כראשו מי מיפטר ככך משאר‬
‫שחוא אמ כולה למחר ופוצה לה אלפים‬
‫עליו היי‬
‫שסקדש‬
‫בתל‪.‬‬
‫ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו‬
‫שכיתחו‪,‬‬
‫וקנה‬
‫מצות וכפ׳ אין כין המודר )נלריס‬
‫גבוה עשרה‪ .‬דאמרינן דכל חללה הואיל ושבמ זה באררה‬
‫בהכונס את הבתולח פטור ואת חאלמנח‬
‫מחיצותיו‬
‫אסיק‬
‫גול‬
‫ל ׳ ל ג ‪ 0‬גכי המודר הנאה דמחזיר‬
‫כל סנינותיו והרי הוא מבעוד יום הוה כארבע אמומ של‬
‫הייב מאי משמע אמר רב הונא כדרך מה‬
‫לו אכידפו אע״פ דמהני ליה פרוטה‬
‫מוקף ) ע ת ב י ! מו ‪ .1‬וכן מקום שבימה‪ .‬ולהט נקט והוא‬
‫דרך רשות אף בל רשות לאפוקי האי דבמצוה‬
‫דרב יוסף משום דלא שטמא ואי כל‬
‫בנקע‪ .‬אחל מנקיקי מארבע אמומ דאי לא הוה יומר‬
‫והוא‬
‫הסלעים !שם!‪.‬‬
‫עסוק מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה וקא‬
‫זמן שאכידה ככימו מיסטר מלמיתכ‬
‫מארבע אמות ע ד בית מארבע אמות מאי מהלן אמ כולה‬
‫בשבת‬
‫קרא‬
‫לימא‬
‫כן‬
‫אם‬
‫ליקרי‬
‫רהמנא‬
‫אמר‬
‫ריפמא לעני אם כן שטחא היא אלא‬
‫סאתים‪ .‬הואיל ושבת איכא בלא מחיצות נמי ארבע אמומ‬
‫ודאי לא מפטר אלא כשעה שהוא‬
‫ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בלכת דידך‬
‫בארר מחיצוחיו נעשית מקום שביתה אית ליה דהיינו שבו‬
‫כימו וכולו כארבע אמוחיו‬
‫עוסק כה כגון טלית של אכידה‬
‫הוא‪ ,‬הלכך מהלך אמ איש חחפיו וחוצה להן אלפים אמה‬
‫חוא דמיחייבת הא בלכת דמצוה פטירת‬
‫ושוטמה לצורכה או כהמה שנותן‬
‫כולו וחוצה לו אלפים‬
‫ואסמוך‬
‫ממקומו‬
‫איש‬
‫יצא‬
‫אל‬
‫דכפיב‬
‫אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי כונם‬
‫אמה‪ ,‬אבל אי הוה טפי‬
‫לה מזונומ דלא שטמא שכאומה שעה‬
‫רבנן למילף מקום ממקום ומקום מניסה‬
‫את הבתולה טריד כונס אלמנה לא טריד‬
‫מנית סאמיס אין מחיצומיו‬
‫יכא עני לשאול ממנו וצריך לומר‬
‫כו׳ כדאמרינן בעירובין <לף נא‪ .(.‬ומל‬
‫מעתה‬
‫אלא‬
‫דפטור‬
‫ה״נ‬
‫דטריד‬
‫היכא‬
‫וכל‬
‫דהכא נמי איירי כט האי גוונא דאי‬
‫מועילות לו‪ ,‬שהיקף שאינו מוקף ממיצומ הוא דכל שגכוה עשרה‬
‫טבעה ספינתו בים דטריד הכי נמי דפטור וכי‬
‫אלא לבית‬
‫מיטרדי כקיום מצומ סוכה הוו מכטלי‬
‫סאמיס‪ ,‬להט אמד׳ גוד אסיק מחיצומ שלו והקף‬
‫י‬
‫נקט מארבע אמות ואילך‪,‬‬
‫תימא ה״נ ״והאמר ר׳ אבא בר זבדא אמר רב‬
‫ממצומ‪ :‬ובלכתך בדרך פרט‬
‫לאס היה פחות מל׳ כהן אמ ראשו‪ :‬ושבולזס מקיפות‪.‬‬
‫להתן‪ .‬ואף על גכ דהוא נמי כמצוה‬
‫אמות מאי מהלך אח ואע״ג דאין עומדות כרוח‪ :‬דעביד אבל הייב בכל המצות האמורות בתורה ג חוץ‬
‫ט ד ד איצטדך תרי קראי דאי הוה‬
‫כולו איכא ומתיצומיו מאי ליה‪ .‬למחיצומ השכלים כהוצא ודפנא‬
‫מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר הכא טריד‬
‫מהני‪ ,‬נלאו מחיצה נמי‬
‫כתיכ חד טון דחתן לאו בהדיא‬
‫מקום לכל אלס ל׳ אמוח משכולח לשכולח עד שאגדן וגדלן‬
‫טירדא דמצוה התם טריד טירדא דרשות‬
‫כתיכ כקרא הוה אמינא לא פטר‬
‫‪ .man‬ושיבולות מקיפות יחד סכיכ וממזיקומ זו אמ זו‪:‬‬
‫יי והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא‬
‫אותה‪ .‬שהניח גבוליה‬
‫הכחוכ אלא טורח ועושה מצוה כידיס‬
‫מתני׳ שלוחי מצוה‪ .‬הולט כדרך‬
‫‪2‬‬
‫ושבליס‬
‫סביב מלקצור‬
‫מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו‬
‫או מהלך כמצוה אכל חתן שהוא‬
‫גבוהי! י׳ עסקינן <שם(‪ .‬מצוה כגון ללמוד פורה ולהקכיל פני‬
‫טמאים לנפש אדם וגו׳ אותם אנשים מי היו‬
‫ארעי‬
‫ושותין‬
‫אוכלין‬
‫יושכ וכטל ואינו עוסק אלא מחשכ‬
‫רבו ולפדות שכויים‪ :‬פנוורין מן הסוכה‪.‬‬
‫ח ו ץ לסוכה‪ .‬נסקא לן‬
‫נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר׳ יוסי הגלילי‬
‫ככעילה לא פטר הכמוכ הלכך מקרא‬
‫מבסוכות תשבו‪ ,‬תשבו כעין ואפי׳ בשעח חנייפן‪ :‬גמ׳ בשבתך‬
‫ימירא אשמעינן דפטור מק״ש דטריד‬
‫תלורו‪ ,‬וכמה היא לירתו בביתך פרט לעוסק במצוה‪ .‬שאינו‬
‫ר״ע‬
‫כמתשכת בעילה כך פי׳ כקונטרס וסוגיא דשמעמין משמע דמוכלכחך‬
‫של אלס‪,‬לאכול כה אטלת חייב בקריאת שמע ולקמן מפרש‬
‫קבע שלו‪ ,‬אבל אטלמ ארע׳‬
‫כדרך ממעט האי דכמצוה קא עסיק וכשילהי פ״ק דכרכות ) ל ף יא‪(.‬‬
‫מאי משמע‪ :‬ובלכתך בדרך פרע לחתן‪ .‬ואע״ג דהוא נמי במצוה‬
‫הגרסא להפך דגרס התם י( בשבתך פרט לתתן ובלכתך בדרך פרט‬
‫אוכל כלא דירתו‪ ,‬כמו אוכל ט ד ד איצטריכי להו ח ד קראי דאי הוה כחיב חד טון דחמן לאו‬
‫לעוסק במצוה וגירסא זו נראה דהט משמע קרא בשבת לידן הוא‬
‫מבקש לירה‪ ,‬וסברא היא בהליא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוכ אלא טורח ועושה‬
‫דמיחייבמ בק״ש ולא בשבמ דמצוה שאמה יושב וממשב בבעילת‬
‫שלא הקסיל הכתוב נאטלת מלאכת מצוה ביליס או מהלך למצוה אבל מתן שהוא יושב ובטל‬
‫ארעי‪ ,‬שחיית ארעי נמי‬
‫מצוה ובלכמן ממעט עוסק במצוה דמשמע בלכמ דידן ולא בלכמ‬
‫כששותה שתים או שלשה ואינו עוסק אלא טריל במפשבת בעילה לא פטר הכמוב הלכך‬
‫מצוה וממתן לא הוה ידעינן שאר עוסק במצוה דדלמא שאני מתן‬
‫פעמים‪ ,‬אבל אס קוכע מקרא ימירא אשמעינן לפטור מק״ש לטריל בממשבת בעילה‪:‬‬
‫שאין נקל לו כל בן להסיר הטירדא מלבו אע״פ שבטירדא דרשומ‬
‫סעורתו על היין‪ ,‬כגון בני מאי משמע‪ .‬מהני קראי פרט למצוה‪ :‬כי דרך‪ .‬הולך בלרך‬
‫אלס ששותין בחנרומ כל‬
‫מיבעי ליה לימוביה דעמיה ולהסיר מחשבת טרדתו‪ :‬שחרי נאמר‬
‫היום‪ ,‬אסור )סידור רשייי סחורה‪ :‬מי לא עסקינן כוי‪ .‬ו ט אינך יכול לכלול במקרא דרך‬
‫רםג(‪ .‬ובלכתך בדרך מצוה עם הרשומ והא דרך סממא כמיכ ומשמע נמי דרך מצוה בהן פאר‪ .‬לקמן בשמעחין מפרש מדקא אמר ליה רחמנא ליחזקאל‬
‫פארן חבוש עלין אפ הוא דמיפייבת אבל כולי עלמא פטירי והא‬
‫פרט לחתן"‪.‬דאע״ג"לחתן וקאמר רממנא ליחייב לקרומ‪ :‬אם כן‪ .‬לכלרך מצוה נמי קאי‬
‫דמשמע לישנא שהטעם מלוי משוס דאיקרו פאר ואבל לאו בר פאר הוא‬
‫לא לכתוב בלכת בדרך‪ :‬נוריד‪ .‬לבו טרול בממשבמ בעילה ומסמברא‬
‫יתירה היא׳‬
‫קראנמצוה‬
‫עוסק‬
‫אי לאו‬
‫וכשממפאר מראה בעצמו שאינו אבל לא אמא למימר אלא דלא ילפינן‬
‫נפקא לן מקרא קמא‪ ,‬ט פטדה קרא משום טירדא פטדה )א( ואינו יכול לעסוק כשנים‬
‫מהכא לפוטרו משאר מצומ דשאני מפילין דאיקרו פאר וא״מ ומאי‬
‫דטון דעוסק במצוה לא כאחד‪ :‬כונס אלמנה לא נוריד‪ .‬ויכול לקיים אמ שמיהן‪ :‬אי‬
‫כתיב בקרא נהליא אלא‬
‫שנא גכי תפילין דאמרינן דדוקא ליחזקאל קאמר ליה ולא לשאר‬
‫מיעוטא בעלמא הוא‪ ,‬לקא משום נוירדא כוי‪ .‬האי דפדך משמע ליה דטרדחו סוטרתו‬
‫אבלים וגבי מלמוד תורה אמרינן פ״ק דמועד קטן ) ל ף טו‪ (.‬אכל‬
‫לרשינן מביתך וממעטינ! לפי שאינו יכול לכוון אמ לכו והלכך אפי׳ טבעה ספינמו דטרוד‬
‫אסור בת״ת מלאמר ליה רחמנא לימזקאל האנק דוס דעבדי שאר‬
‫מינה עוסק במלאכת מצוה כצערו ליפטר‪ :‬שנאמר בהן פאר‪ .‬כדלקמן נע״ב[ ואבל לאו בר פאר‬
‫אבלים כיחזקאל ויש לומר לבלברי תורה ששינה כו הכתוב מכ״ע‬
‫י הוא וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל‪ :‬חסן נוריד טירדא‬
‫׳‬
‫אית לן למימר משוס לאבל אסור בלברי תורה אבל במפילין אמאי‬
‫הוא‪ ,‬שמחשב" על עסק דמצוה‪ .‬ואשמעינן קרא ללא מיחייב להסיר לעמו ממחשבמ מצוה‬
‫הוצרן לומר לו שיניח תפילין אם לא בשביל שהייתי סבור לאוסרו‪:‬‬
‫בתולים‪ ,‬אי לאו קרא יתירה ראשונה בשביל זו הבאה עליו אלא יעסוק בראשונה וימן לבו להיומ‬
‫‪c‬‬
‫‪1‬‬
‫ס‬
‫ע ש י י‬
‫ג ח צ ר ו‬
‫ל ל י ר ה‬
‫א ו‬
‫מ י ע י ל‬
‫אינ‬
‫נ ש י ה‬
‫ואי;י‬
‫״‬
‫י א י כ א‬
‫מ י ר י א‬
‫ט ר ד א‬
‫י מ‬
‫י‬
‫א נ ל ח ח‬
‫ש ג ה‬
‫נ ע מ א‬
‫לא אתמעוט )ברכות יא‪.(.‬‬
‫הכונס את הבתולה‬
‫פטור‪ .‬שטרול נמתשבת‬
‫נעילת מצוה ‪1‬שם(‪ .‬מאי‬
‫מ ש מ ע ‪ .‬סרט לעוסק‬
‫נמצוה )שם>‪ .‬כי דרך‪.‬‬
‫בקי בדבר‪ :‬טירדא דרשות‪ .‬שאף על פי שהוא חייב לנהוג אבילות‬
‫מישאל‬
‫של נעילה רחיצה וסיכה להראומ כבול מתו אינו חייב להצטער‪:‬‬
‫והעוסק במצוה דפנוור ממלוה מהכא נפקא‪ .‬משבתך בבימך‪ :‬ויהי אנשים וגוי‪ .‬בפסח מלבר קרא בשנה השנית ליציאת מצרים‪:‬‬
‫הט‬
‫נשנמך ונלכתך הוקשי ללרך <שס(‪ .‬מי לא עסקינן כוי‪ .‬כלומר מנלן לנלרך רשות למולא איירי קרא‪ ,‬הא קרא לרך סתמא כתינ וממילא משתמע נמי מינה לרך מצוה ואפילו הני אמר רממנא ליקרי )שם(‪ .‬אלא מעתה‪.‬‬
‫אי משוס טרלא למחשבה פטרת ליה‪ ,‬אפילו טבעה ספינתו נמי !שמו‪ .‬שהרי נאמר בהן פאר‪ .‬ליחזקאל‪ ,‬פארך חבוש עליך וגו׳ וטון רנעו פאר ואנל מתגולל נצערו נעפר אין זה פאר !שם וכעי״ז כתובות ו‪ .!:‬הכא טריד‬
‫טידדא דמצוה‪ .‬וביון לאנן מיעוט בעלמא לרשינן פרט לחמן‪ ,‬מסחייך אס ממעטת מיניה טרלא למצוה !ברבות יא‪.!.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ]מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ סוכה‬
‫הל׳ ד טוש״ע או״ח סי׳‬
‫מרמ סעי׳ ז[‪:‬‬
‫כ ד כ מיי׳ פט״ז הל׳ ד‬
‫ופכ׳׳ז מהלכות שגת‬
‫הלכה ד וס׳׳ז מהל׳ עירוכין‬
‫הלכה ל סמג לאי! סה‬
‫ועשי! מ־מן א טושי׳ע א״ח‬
‫סי' שצו סעיף כ‪:‬‬
‫כה ג מיי׳ ס״ד מהל׳‬
‫ק׳׳ש הלכה א סמג‬
‫עשץ יח טוש״ע א״מ סי׳ ע‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ב ו ד מיי׳ ס״ד מהלכות‬
‫אכל הלכה ט סמג‬
‫עשין דרננן כ טוש״ע א״מ‬
‫סי׳ לח סעיף ה וטוש׳׳ע‬
‫י״ל סי׳ שפ סעיף א וסי׳‬
‫שפח סעיף א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ושננךנם לבניך ודברת‬
‫בביתך‬
‫בם ? ש ב ת ך‬
‫ובלכתך ברי־ך ובשכבך‬
‫דברים ו ז‬
‫ובקומך‪:‬‬
‫‪ .2‬ויהי אנשים א ש ר היו‬
‫טמאים לנפש אדם ולא‬
‫יכלו ל ע ש ת הפסח ביום‬
‫ההוא ויקרבו לפני בלשה‬
‫ולפני אהרן ביום ההוא‪:‬‬
‫במדבר ט ו‬
‫לעזי רש״י‬
‫ווליא״ה )וליד״א(‪.‬‬
‫בקעה‪ ,‬עמק‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫סאתים‪.‬‬
‫מבית‬
‫יותר‬
‫כדקתני‬
‫ושנינן התם‬
‫דהויא‬
‫טעמא‪ ,‬משום‬
‫תשמישתיה לאויר‪ ,‬כלומר‬
‫אין שם בית‪ ,‬וכל דירה‬
‫שתשמישה לאויר אין‬
‫מטלטלין בה יותר מבית‬
‫סאתים‪ .‬ת״ש שבת בתל‬
‫שגבוה כוי פשוטה היא‪.‬‬
‫‪6‬יםקא שלוחי מצוה‬
‫פטורץ מן המצוה‪ .‬מגא לן‪,‬‬
‫דתנו רבגן בשבתך בביתך‬
‫במצוה‪,‬‬
‫פרט לעוסק‬
‫ובלכתך בדרך פרט לחתן‪.‬‬
‫ודייק׳ מדהוה ליה לקרא‬
‫למכתב ובלכת בדרך‪,‬‬
‫דמשמע אע״ג דאזיל לדבר‬
‫מצוה חייב‪ ,‬וכת׳ בלכתך‪,‬‬
‫דמשמע בלכת דידך דהוא‬
‫רשות מיחייבת למקרי‬
‫קרית שמע‪ ,‬אבל בלכת‬
‫דמצוה פטירת‪ .‬שמעינן‬
‫מינה העוסק במצוה פטור‬
‫מן המצוה אחרת‪ .‬הא‬
‫דתניא פרט לחתן‪ .‬והוא‬
‫דכנס בתולה דטריד טירדא‬
‫של מצוה‪ ,‬ולפיכך פטור‪.‬‬
‫אבל מאן דטריד טירדא‬
‫דרשות‪ ,‬כגון שטבעה‬
‫ספינתו וכיוצא בו‪ ,‬חייב‬
‫בכל מצות‪ .‬ואפי• אבל‬
‫חייב‪ ,‬דאמר רב אכל חייב‬
‫בכל המצות האמורות‬
‫בתורה חוץ מן התפילין‪,‬‬
‫מפני שנא׳ בהן פאר‪ ,‬והני‬
‫מילי כיום ראשון בלבד‪.‬‬
‫וכן הכונס את האלמנה‬
‫חייב לקרוא קרית שמע‪.‬‬
‫הא מהתם נפקא‪ ,‬ויהי‬
‫אנשים אשר היו טמאים‬
‫וגוי‪ ,‬נושאי ארונו של יוסף‬
‫היו דברי ר׳ יוסי הגלילי‪,‬‬
‫כה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫בז א מיי׳ פ״ו מהל׳ קרנן‬
‫פסח הלנה‬
‫עשין רכד‪:‬‬
‫נ‬
‫סמג‬
‫כח ב ג מיי׳ פרק ד מהל׳‬
‫ט‬
‫אנל הלכה‬
‫סמג‬
‫עשין דרננן נ טוש״ע א״מ‬
‫שי׳ לח סעיף ה וטוש׳׳ע‬
‫־״ד סי׳ שפ סעיף א וסי׳‬
‫שפח סעיף א‪:‬‬
‫ד מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫פט‬
‫סוכה הלכה ג סמג‬
‫עשין מג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חרמ סעיף ה‪:‬‬
‫ל ה מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫ו‬
‫לא‬
‫ליכ‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫טור‬
‫ונ״י שס‪:‬‬
‫ז )מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫תפלה סמג עשין יט‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ קו סעיף‬
‫א( טור א״ח סי׳ לח‪:‬‬
‫‪ib‬‬
‫ח מיי׳ פ״ל מהלכוח‬
‫מסילין הלכה יג סמג‬
‫עשי! כנ טוש״ע א״ח סימן‬
‫לח סעיף ז‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ר• יהודה אומר מישאל‬
‫ואלצפן היו שנשאו נדב‬
‫ואביהוא‪ ,‬ר׳ יצחק אומר‬
‫אפ נושאי ארונו של יוסף‬
‫היו‪ ,‬יכולין היו ליטהר‪,‬‬
‫ואם מישאל ואלצפן היו‪,‬‬
‫יכולין היו ליטהר‪ ,‬אלא‬
‫קוברי מת מצוה היו‪ ,‬וחל‬
‫שביעי שלהן להיות ערב‬
‫הפסח‪ ,‬שנא• ולא‬
‫יכלו‬
‫לעשות הפסח ביום ההוא‪.‬‬
‫מכלל‬
‫המתעסק‬
‫במצוה‬
‫פטור מן המצוה האחרת‪.‬‬
‫ושנינן צריכא זו וזו דאי‬
‫אשמעינן גבי פסח כוי‪.‬‬
‫אמר רב זבדא משמיה דרב‬
‫אבל חייב בסוכה‪ ,‬ולא‬
‫דמי למצטער דהוא פטור‬
‫מן הסוכה‪ .‬ת״ר חתן וכל‬
‫השושבינין וכל בני חופה‬
‫פטורין מן התפילין‪ ,‬ומכל‬
‫מצות האמורות בתורה‪,‬‬
‫וחייבין בקרית שמע‪.‬‬
‫הישן תהת המטה פרק שני םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫מישאל ואלצפן היו‪ .‬וא׳׳מ ולמאן דאמר פרק ד׳ מיתות‬
‫הכי גרסינן כברייתא כסיפרי ר״ע אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו‬
‫)סנהלרין ל ף נב‪ (.‬דשריפה ממש הואי שנשרפו גופיהן‬
‫בנדב ואביהוא ר' יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסן« היו יכולין‬
‫וכן נמי דריש כמורמ כהניס אקרא דומאכל אש אופס אמאי נטמאו‬
‫היו ליטהר ואם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר אלא מי היו‬
‫וי״ל דשמא שלדן היתה קיימת כאילו נשרפו על גבי קטכלא כדאמר‬
‫טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח שנאמר ולא‬
‫פרק המפלמ מ ל ה ל ף ס ‪ 0‬ממ שנשרף‬
‫יכלו וגוי‪ :‬ואם נושאי ארונו של‬
‫שהל שביעי‬
‫ושלדו קייממ טמא‪:‬‬
‫יוסןז או מישאל ואלצפן היו יכולין‬
‫ר״ע אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוםקין‬
‫שלהן נערב הפסה‪ .‬מכאן קשה‬
‫היו ליטהר‪ .‬שהרי באחד בניסן‬
‫בנדב ואביהוא ר׳ יצחק אומר אם נושאי‬
‫להא דא״ר לוי בשילהי הניזקין )גיטין‬
‫הוקס המשכן ושני לו שרף אלעזר‬
‫ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר‬
‫ל ף ס‪ .‬ושס( ח׳ פרשיות נאמרו באותו‬
‫אמ הפרה שיזו על טמאי ממ שבהן‬
‫אם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר‬
‫יום שהוקם המשכן וקא חשיב פרשח‬
‫לעשוח פסחיהן בטהרה כדאמר‬
‫א ( אלא עוםקין במת מצוה היו א שחל שביעי‬
‫טמאים ופירש שם בקונט׳ ויהי‬
‫במסכמ גיטין )לף ס‪ (.‬שמנה פרשיופ‬
‫אנשים אשר היו טמאים לנפש וגו׳‬
‫נאמרו ביום שהוקם המשכן ופרה‬
‫שלהן להיות בערב פסה שנאמר •ולא יכלו‬
‫ולא ימכן כדמוכח הבא שהיה בערב‬
‫אדומה אחת מהן ובאחד בניסן הוקם‬
‫לעשות חפםח ביום ההוא ביום ההוא אין‬
‫הפסח והמשכן הוקס באחד בניסן‬
‫המשכן והוא ח׳ למלואיס כדקיימא‬
‫יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות‬
‫ואפילו לר״ע לא ימכן לפי הספרים‬
‫לן )שבמ לף פז‪ !:‬אותו היום נטל עשר‬
‫צריכא דאי אשמעינן התם משום דלא‬
‫דגרסינן בפסחים ‪3‬פ׳ האשה ) ל ף צ‪(:‬‬
‫עטרות ובו מתו נדב ואביהוא הלכך‬
‫מטא זמן חיובא דפםח אבל הבא דמטא זמן‬
‫רב סבר לה כר״ע דאמר מישאל‬
‫מראש חדש ועד הפסח היו יכולין ליטהר‬
‫ק״ש אימא לא צריכא ואי אשמעי׳ הכא‬
‫ואלצפן היו שחל שביעי שלהן להיוח‬
‫וקרא אמר ולא יכלו ונושאי ארונו‬
‫משום דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת‬
‫בערב הפסח ומיהו אומה גירסא לימא‬
‫של יוסף נמי כבר עברו עליהם‬
‫אלא ר׳ יצחק גרס הפס ונראה לפרש‬
‫עשרה חדשים ויותר שלא נשאוהו‬
‫אימא לא צריכא גופא א״ר אבא בר זבדא‬
‫פרשת טמאים דשרץ ונבלה וזב וזבה‬
‫משחנו כהר חורכ בראש חדש סיון‬
‫אמר רב ב ( אבל חייב בכל מצות האמורות‬
‫ונדה לפי שהוצרכו ליזהר על טומאת‬
‫כדכמיכ ו ש מ ו ת ימו כיום הזה כאו‬
‫בתורה =חוץ מתפילין שחרי נאמר בחן פאר‬
‫מקדש וקדשיו‪ :‬משום דלא מ ט א‬
‫מדכר סיני ולא נסעו משס עד‬
‫‪2‬‬
‫מדאמר ליח רחמנא ליחזקאל פארך חבוש‬
‫ומן חיובא‪ .‬ואין להקשות מהא‬
‫עשרים כאייר של שנה הכאה דכתיכ‬
‫עליך וגו׳ את חוא דמיחייבת אבל כ״ע פטירי‬
‫)נובחים‬
‫דדרשינן בריש טבול יום‬
‫רהי כשנה השנית כחדש השני כעשרים‬
‫גוה״מ ביום ראשון דכתיב ‪3‬ואחריתח כיום‬
‫ל ף ק‪ .‬ושס> דהולך לשחוט אח פסחו‬
‫כחדש נעלה הענן מעל וגו׳ ייסעו‬
‫מר ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב יאבל‬
‫מטמא לממ מצוה מולאחוחו אפי׳‬
‫מהר הי‪ :‬טמאי מס מצוה‪ .‬לאו מת‬
‫לאחר חצות דממ מצוה שאני והא‬
‫מצוה דווקא קאמר דאפי׳ מתיהן נמי‬
‫חייב בםוכה פשיטא מהו דתימא הואיל‬
‫ממ מצוה קרי להו דמצוה להתעסק‬
‫דדייק הכא מברייחא דקחני למת <א> וא״ר אבא בר זבדא אמר רב מצטער פטור‬
‫מצוה נטמאו לא ממ מצוה ממש אלא‬
‫כהן כגון האמורים כפרשת כהניס‬
‫מן הסוכה האי נמי מצטער הוא קמשמע לן‬
‫כלומר לקרובים כדסירש בקונטרס‬
‫! ו י ק ר א נא( שהכהן מטמא כו‪ :‬שתל‬
‫ה״מ צערא דממילא אבל הכא איהו הוא‬
‫ולאחר חצות הוא דאינו מטמא‬
‫שביעי שלהן‪ .‬ואע״ג דחזו לאורתא‬
‫ליתובי‬
‫דקא מצטער נפשיה איבעי ליה‬
‫כדקחני המס אמרח לא יטמא אבל‬
‫לא אישתרו דקסכר אין שוחטין‬
‫דעתיה וא״ר אבא בר זבדא אמר רב יחתן‬
‫קודם חצוח יטמא כדקאמרינן החם‬
‫וזורקין על טמא שרץ‪ .‬מכל מקום‬
‫והשושבינין וכל בני ההופה פטורין מן הסוכה‬
‫ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב‬
‫שמעינן מיניה דעוסק כמצוה פטור‬
‫הפסח ונמנו אחיו הכהניס וטמאוהו‬
‫מן המצוה שהרי נטמאו כמתיהן‬
‫כל שבעח מ״ט משום רבעו למיחדי וליכלו‬
‫בעל כרחו אבל קשה ג()לרבה( דאמר‬
‫שכעה ימים לפני הפסח ואף על פי‬
‫בסוכח וליחדו בםוכה אין שמחה אלא בחופה‬
‫החס אידי ואידי לאחר חצוח כאן‬
‫שטומאה זו תעכב על ידס אכילת‬
‫וליכלו בסוכח וליחדו בחופח אין שמחח‬
‫קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר‬
‫פסחיהן אלמא מצוה קלה הבאה‬
‫אלא במקום סעודח וליעבדו חופה בסוכה‬
‫ששחטו וזרקו עליו אלמא מטמא‬
‫לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה‬
‫אביי אמר משום ייחוד ורבא אמר משום‬
‫לקרובים אפי׳ היכא דמטא זמן‬
‫העתידה לבא‪ :‬דלא מטא זמן חיובא‪.‬‬
‫צער חתן מאי בינייהו איכא בינייהו דשכיחי‬
‫מיובא ) ‪ 0‬זמן הפסח מאחר שלא שחטו‬
‫כשנטמאו עדיין לא הגיע זמן אכילת‬
‫אינשי דנפקי ועיילי להתם למאן דאמר‬
‫וזרקו עליו ואין לומר דהיא גופא‬
‫פסח‪ :‬אבל‪ .‬קרית שמע דמטא זמן‬
‫ילפינן מחתן דפטור מק״ש דדלמא‬
‫חיובה בתוך החופה והוא ראוי לכך‬
‫משום ייחוד ליכא למאן דאמר משום צער‬
‫שאני ק״ש דלית ביה כרת כדקאמר‬
‫אימא ליחייב‪ :‬אבל פסח דבכרח הוא‬
‫התן איכא א״ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי‬
‫הכא ולא אמי מיניה פסח דאיכא‬
‫אימא לא‪ .‬יטמאו במת כל שבעה‬
‫בחופה וכ״ש דחדי ליבאי דקא עבידנא‬
‫כרמ ומטיא זמן חיובא‪ :‬אין שמהה‬
‫לפני הפסח‪ :‬צריכא‪ .‬למיכתכ ביום‬
‫תרתי ת״ר חתן והשושבינין וכל בני חופה‬
‫א ל א בהופה‪ .‬משמע מכאן דאס‬
‫ההוא לאשמועינן דנטמאו פוך שכעה‬
‫ח‬
‫יפטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק״ש‬
‫יצא חתן מחופתו אפי׳ כלמו עמו‬
‫לעוסק כמצוה פטור מן המצוה‪:‬‬
‫משום‬
‫והולכים לאכול בבית אחר דאין‬
‫מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל כוי‪.‬‬
‫מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון דאין שמחה אלא‬
‫דקאמר ליה רחמנא הנני לוקח ממך את מחמד עיניך כמגפה וגו׳ האנק‬
‫בחופה ובפ״ק דבתובות ) ל ף ז‪ :‬ושם( אמרינן נמי מברכין ברכת‬
‫דוס מתים אכל לא תעשה לא חחאכל עליה פארך חכוש על ראשך‬
‫חתנים בבית חתנים משמע דוקא במקום חופה דהוא בית חתנים‬
‫שלא כזרך שאר אכלים לפי שאני עושה אותך אות ומופת לישראל‬
‫ומיהו אין ראיה משם דדלמא לאפוקי מדרבי יהודה קא אתי דאמר‬
‫שכך עתידין למות מתיהן ואין איש מתאבל עליהם אלמא אכל אסור‬
‫אף בבית האירוסין מברכין אותה וצריך לדקדק מה היא חופה דאי‬
‫במפילין‪ :‬והגי מילי ביום ראשון‪ .‬דעיקר מררא חד יומא כדכמיב‬
‫במקום שברכו תחלה ברכח נישואין קרי ליה חופה פעמים שאפי׳‬
‫ואחרימה כיוס מר‪ :‬פשיטא‪ .‬מאי שנא הא משאר מצומ דאשמעינן‬
‫ברחוב העיר מברכין אותה כשהעם מרובין ואין יכולין ליכנס‬
‫רב לעיל דאבל חייב בכל המצות‪ :‬צערא דממילא‪ .‬שהסוכה מצערחו‬
‫בבימ אלא מקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי ליה חוסה ולא מקום‬
‫כגון חמה או צינה או סירחא כדכריס שסיכך בהן‪ :‬מיבעי ליה‬
‫העשוי לאקראי בעלמא ושם מברכין ברכמ ממנים כל שבעה‪:‬‬
‫ליתובי דעסיה‪ .‬חוכה עליו ליישכ דעמו למצוה‪ :‬למיחדי‪ .‬לשמוח‪:‬‬
‫וחיייבץ כק״ש‪ .‬כדפירש בקונט׳ דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון‬
‫משום ייחוד‪ .‬לסתם סוכה היו עושין כגגותיהן ואין דרך כיאה‬
‫ויכולין ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרוא פסוק ראשון‪:‬‬
‫ויציאה שם לרכיס תמיד מפני הטורח ושמא ירד החתן לעשות‬
‫‪s‬‬
‫חתן‬
‫צרכיו ויתייחד אחר עס הכלה‪ :‬צער חתן‪ .‬שהמקום צר ופתוח‬
‫מצות סוכה ומצות נישואין וכגון שנשא ערכ הרגל אכל כתוך‬
‫שאין לה אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו‪ :‬תרתי‪ .‬שת‬
‫הרגל קיימא לן במועד קטן ‪1‬לף ח‪ >:‬דאין משאין נשיס במועד‪ :‬פטורין מן התפלה‪ .‬דבעיא כוונה‪ :‬ומן התפילין‪ .‬משוס דשכיחא‬
‫שכרות וקלוח ראש‪ :‬וחייבין בקרית שמט‪ .‬דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון ויכולים ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרוא פסוק ראשון‪:‬‬
‫משום‬
‫א( פסחים צ‪ ,:‬ג( ברכות יא‪.‬‬
‫נח‪ :‬כחוגוח ו‪ :‬מ״ק טו‪,.‬‬
‫ג( וצ׳׳ללרכא[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ויהי אנשים א ש ר דיו‬
‫טמאים לנפש אדם ולא‬
‫יכלו לעשת הפסח ביום‬
‫ההוא ויקרבו לפני משה‬
‫ולפני אהרן ביום ההוא‪:‬‬
‫במדבר ט ו‬
‫‪ .2‬האנק דם מתים אבל‬
‫ל א תעשה פארך חבוש‬
‫עליך‬
‫תשים‬
‫ונעליך‬
‫ברגליך ולא תעטה ע ל‬
‫שפם ולחם אנשים ל א‬
‫יחזקאל כד יז‬
‫תיאכל‪:‬‬
‫‪ .3‬והפכתי חגיכם ל א ב ל‬
‫וכל‬
‫לקינה‬
‫שיריכם‬
‫והעליתי על כ ל מתנים‬
‫שק ועל כ ל ר א ש קרחה‬
‫כאבל‬
‫ושמתיה‬
‫ואהריתה כיום מר‪:‬‬
‫יחיד‬
‫עמוס ח י‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גם' מהו דחימא הואיל‬
‫רבא‬
‫ואמר‬
‫מצטער‪:‬‬
‫)ב( תום׳ ד״ה משוס וכו׳‬
‫אפילו היכא‬
‫דמטא‬
‫זמן‬
‫חיוכא דפסה כצ״ל וחיכת‬
‫זמן הב׳ נמחק‪:‬‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫•״שי"‬
‫ד״ה‬
‫טמאי‬
‫מת‬
‫מצוה ו כ ו ׳ שהכהן מםסא‬
‫בו‪ .‬עיין טורי אבן ר״ה דף‬
‫טז ע״ב ד״ה חייב אדם‪:‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( ]ערכין ג‪ ,[:‬ב( ]לעיל‬
‫י‪ ,(:‬ג( נחוספ׳ פ״נ ה״ג[‪,‬‬
‫י ( ]לקמן מ‪ .‬כח‪ :‬ערכי!‬
‫]לה׳׳ל‬
‫לכתוג‬
‫ישיכה לרן‬
‫עיכונ‬
‫ג‪ ,[:‬ה(‬
‫כסוכוח תהיו אלא משכו‬
‫היינו‬
‫והיינו כעין חלורו תוי״ט‬
‫סוף מ״ל[‪ ,:‬י( ]תוספתא‬
‫ס״ב ה״כ[‪,‬‬
‫פי׳ שק‬
‫]ערון‬
‫‪(t‬‬
‫לפשפש‬
‫קורין‬
‫בערבי וי״א זבובים קטנים[‪,‬‬
‫]לקמן‬
‫ח( ע״ז ג‪ ,:‬נו(‬
‫‪ ,1.0‬י( נשם[‪ ,‬כ( ]נראה‬
‫הקלמון‬
‫רהיינו רב אשי‬
‫לאל״כ אין יצוייר שאביי‬
‫שנינ‬
‫השינ לו הא אביי‬
‫קולס רנא כלאיחא נחונוח‬
‫סה‪ .‬וביום שמת רנא מלל‬
‫כלאי׳‬
‫רנ אשי‬
‫ענ‪ ,[:‬ל(‬
‫מ(‬
‫קילושין‬
‫כמ‪,[:‬‬
‫]גיטין‬
‫]לקמן מא‪[:‬‬
‫]עי׳‬
‫כג‪ ,:‬נ(‬
‫קילושין ממ‪:‬‬
‫נמיא[‪,‬‬
‫ס(‬
‫נרטת‬
‫חוספומ‬
‫סל״ה הא‬
‫כג[‪,‬‬
‫]ויקרא‬
‫ע( נדף נז‪,[.‬‬
‫חגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ ל״ה משוס נקי‬
‫וכו׳ הלכה כן כלסירשתי‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שלוחי‬
‫אנן‪.‬‬
‫מצוה‬
‫להקניל פני ראש‬
‫למיינ אלם‬
‫להקניל‬
‫גילה‪,‬‬
‫פני‬
‫דנו נרגל וסטרינן‪ ,‬כלתנן‬
‫שלוחי‬
‫מן‬
‫מצוה‬
‫הסונה‬
‫בר‬
‫כדטעים‬
‫פטורין‬
‫!לעיל‬
‫בי‬
‫י‪.;:‬‬
‫רב‪.‬‬
‫להיינו ככיצה‪ ,‬לכניצה אוכל‬
‫הנאכל ככליעה אמח היא‪,‬‬
‫כלאמרינן נפ׳ נמרא ליומא‬
‫)פ‪ (.‬מכל האוכל אשר יאכל‬
‫!‪.‬לקח! כ ו ו‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫משום ר׳‬
‫שילא‬
‫אמרו‪,‬‬
‫חתן פטור‪ ,‬וכל השושבינץ‬
‫וכל בני החופה חייבין‪.‬‬
‫תניא ר׳ חנניה בן עקכיא‬
‫אומר‬
‫ספרים‬
‫)מוכרי(‬
‫ותפילין‬
‫]כותבי[‬
‫ומזוזות‬
‫הן ותגריהן ותגרי תגריהן‪,‬‬
‫וכל העוסקים‬
‫לאתויי‬
‫שמים‪,‬‬
‫במלאכת‬
‫מוכרי‬
‫תכלת‪ ,‬א> שחייבין בקרית‬
‫שמע‪ ,‬ופטורין מן התפלה‬
‫ומן התפילין‪ ,‬ומכל מצות‬
‫האמורות‬
‫בתורה‪ ,‬לקיים‬
‫דברי ר׳ יוסי הגלילי דאמר‬
‫העוסק במצוה פטור מן‬
‫המצוה‪ .‬ת״ר הולכי דרכים‬
‫ביום‪ ,‬פטורים מן הסוכה‬
‫והייבים‬
‫בלילה‪.‬‬
‫פטורים‬
‫בלילה‬
‫וחייבים‬
‫ביום‬
‫פטורים‬
‫ביום‬
‫ובלילה‪,‬‬
‫הולכי‬
‫דרכים‬
‫בלילה‪,‬‬
‫ביום‪ ,‬הולכי לדבר מצוה‬
‫כדרב חסדא ורבה בר רב‬
‫הונא‪ ,‬הוו אתו לשבתא‬
‫משום ר' שילא אמרו חתן פטור‪ .‬מקריאמ שמע לטריל ושאר בני‬
‫חופה מייבין ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה‪:‬‬
‫סגריהן‪ .‬הלוקחין מהן כלי למכור ולהמציאן לצריך להם‪ :‬מוכרי‬
‫תכלס‪ .‬לציציח‪ :‬הולכי דרכים כיום פטורין מן הסוכה כיום‪ .‬לכתיב‬
‫כסוכות תשבו© כעין ישיבת ביתו כשם‬
‫שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך‬
‫כסחורה כך כל ימוח המג שאינו יום‬
‫טוכ לא הצריכו הכתוכ למנוע‪:‬‬
‫הולכים לדבר מצוה פטורין כיום‬
‫ובלילה‪ .‬אף על פי שאין הולכין אלא‬
‫ודואגים‬
‫דטרודים‬
‫ביום ומשוס‬
‫בממשבמ המצוה ובתיקונים פטורין‬
‫מן המצוה‪ :‬שלוחי מצוה אנן‪ .‬שבאנו‬
‫לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש‬
‫גלותא‪ :‬ארקתא‪ .‬על שפמ הנהר‪:‬‬
‫שומרי גנות ופרדסין‪ .‬אין זזין משם‪:‬‬
‫כעין תדורו‪ .‬כדרך שהוא דר בל‬
‫השנה בביתו הזקיקתו תורה להנימ‬
‫דירתו ולדור כאן כסוכה עם מטותיו‬
‫וכלי תשמישו ומצעותיו וזה אינו יכול‬
‫להביאן שם מפני הטורמ‪ :‬פרצה‬
‫קוראה לגנב‪ .‬משל הדיוט הוא ואף‬
‫כאן הגנב רואה אומו יושב בסוכה‬
‫בלילה והוא נכנס וגונב הסירוח לרוח‬
‫אחרח‪ :‬כריא דפירי‪ .‬כרי של פירופ‬
‫שהוא תמיד לפניו רכול לשומרן ואין‬
‫כאן פרצה קוראה לגנב‪ :‬רבי יוסי‬
‫בריבי‪ .‬יוסי החכם חדף שבדורו‬
‫והוא ר׳ יוסי בן חלפתא‪ :‬למגנא‬
‫בכילסא‪ .‬ואע״פ שיש לה גג וגבוהה‬
‫עשרה והר כאילו חוץ לסוכה‪ :‬משום‬
‫בקי‪ .‬צינצל״ש‪ :‬סרחא דגרגישסא‪.‬‬
‫קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית‬
‫הסוכה‪ :‬מצטער‪ .‬שהסוכה מצערתו‪:‬‬
‫תרתי או תלת‪ .‬שתים או שלש‬
‫פעמים יתן לתוך פיו מורשייל״ש‪:‬‬
‫כדטעים בר בי רב ועייל לכלה‪.‬‬
‫בבוקר כשהולכין לבימ המדרש ודואג‬
‫שמא ימשכו השמועומ וטועם מלא‬
‫פיו ושותה‪ :‬ירדם‪ .‬שמא תחטפנו‬
‫שינה וישן קבע‪ :‬אכל לא שינה קבע‪.‬‬
‫שמא יפיח בהן‪ :‬מוסר שינסו לאחר‪.‬‬
‫אומר לחברו אס ארדם העירני‪:‬‬
‫ערגיך ערבא צריך‪ .‬שמא אף הוא‬
‫ישכב וישן‪ :‬בין ברכיו‪ .‬דודאי לא‬
‫ירדס‪ :‬רבא אמר‪ .‬לשמא ירדס לא‬
‫חיישינן הלכך במפילין שרי וסוכה‬
‫היינו טעמא דאסור שינח עראי לפי‬
‫שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין‬
‫קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם‬
‫קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו‬
‫אלא מנמנם מעט ודיו ככך הלכך‬
‫זו היא שיגמו וגבי פפילין דטעמא‬
‫שמא יפיח בהם ולאו משוס איסור‬
‫שינה בנייס פורמא לא אמי לידי‬
‫הפחה‪ :‬דגקיט להו בידיה‪ .‬לא‬
‫קבע ולא עראי שמא יפלו מידו‪:‬‬
‫דמנחי ברישיה‪ .‬עראי מותר וקבע‬
‫אסור שמא יפית‪ :‬דפרים םודרא‬
‫עלייהו‪ .‬הניחם אצל מראשותיו בין‬
‫קבע בין עראי דלא נתנה חורה‬
‫למלאכי השרת‪ :‬וראה קרי‪ .‬צריך‬
‫לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו‪:‬‬
‫ולא‬
‫סוכה‬
‫כג‬
‫התן פטור מקריאת שמע‪ .‬דטריד ושאר בני חופה חייבין לית להו‬
‫להני מנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה כלסירש בקונמ׳‬
‫וקשיא לאי לית להו א״כ יתחייב ממן בסוכה ומשמע לבחתן פוטר‬
‫יומר מת״ק לכך נראה לקסבר תתן אין יכול לכרן לעתו כלל אפי׳‬
‫בפסוק ראשון אבל שאר בני מופה‬
‫יכולין לכרן ואקריאפ שמע לחוליה‬
‫אמרו א חתן פטור‬
‫קאי ובכולהו אחריני מולי למ״ק‪:‬‬
‫החופה חייבין תניא‬
‫ומכל מצות האמורות כתורה‪.‬‬
‫משום רבי שילא‬
‫והשושבינין וכל בני‬
‫א״ר הנניא בן עקביא כותבי ספרים תפיל‬
‫;ילי?‬
‫מאי לאיצטריך למיחשב‬
‫ומזוזות הן ותנריהן ותגרי תנריהן‬
‫וכל הני אגב רחשבינהו בבריימא קמיימא‪:‬‬
‫מוכרי‬
‫חעוסקין במלאכת שמים לאתויי‬
‫ה ולכי דרכים ביום‪ .‬כל זה‬
‫תכלת פטורין מק״ש ומן התפלה ומן התפילין‬
‫נפקא מתשבו כעין חלורו‬
‫שכשם שאלם בביתו אינו נמנע‬
‫ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ר׳‬
‫מלצאמ ללרך וכן מצטער לפטרו‬
‫יוסי הגלילי שהיה רבי יוםי הגלילי אומר‬
‫לעיל מן הסוכה היינו ממשנו כעין‬
‫העוסק במצוה פטור מן המצוה ת״ר הולכי‬
‫מלורו לאין אלם לר כמקום שמצטער‪:‬‬
‫דרכים ביום פטורין מן הם וכה ביום וחייבין‬
‫והייבין בלילה‪ .‬כשאלם לן בלילה‬
‫בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן‬
‫ביישוב‪ :‬פרצה קוראה‬
‫חםוכח בלילח וחייבין ביום הולכי דרכים‬
‫לגנב‪ .‬לאו משוס ללימ ליה לרבא‬
‫ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום‬
‫ררשה לתשבו כעין מלורו לבריימא‬
‫ובין בלילה הולכין לדבר מצוד‪ ,‬פטורין בין‬
‫היא לקמן בפירקין <לף ‪: C M‬‬
‫ואפילו הש בעיניו‪ .‬אע״פ שאין‬
‫ביום ובין בלילח כי חא דרב חםדא ורבה‬
‫בו סכנת עין זסכנמ‬
‫בר רב חונא כי תוו עיילי בשבתא דרגלא‬
‫אבר כסכנפ נפשות אפילו לחלל עליו‬
‫לבי ריש גלותא חוו ננו ארקתא דםורא‬
‫את השבח כלמוכח פרק אין מעמילין‬
‫אמרי ״אבן שלוהי מצוה אנן ופטורין ת״ר‬
‫) ע ״ ( לף מז‪ (.‬גבי עין שמרלה‪:‬‬
‫שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום‬
‫שבפ״ק‬
‫ואע״פ‬
‫משום בקי‪.‬‬
‫וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין מן‬
‫)לף יא‪ (.‬לרש רבה בר‬
‫חסוכח בלילח וחייבין ביום שומרי חעיר בין ביום‬
‫רב הונא מותר לישן בכילת חפניס‬
‫אע״פ שיש לה גג ואע״פ שגבוהה‬
‫ובין בלילח פטורים מן חםוכח בין ביום ובין‬
‫עשרה אין הלכה)א()כרבה( כלסירשתי‬
‫בלילה שומרי גנות ופרדסים פטורין בין‬
‫שם‪ :‬תרתי )או( תלת‪ .‬פירש‬
‫ביום ובין בלילה וליעבדי סוכה התם וליתבו‬
‫בקונט׳ שמיס או שלש פעמים יתן‬
‫אביי אמר ״תשבו כעין תדורו רבא אמר‬
‫לפוך פיו מורשי״ל בלע״ז רש ספרים‬
‫יפרצה קוראה לגנב מאי בינייהו איכא בינייהו‬
‫שכתוב בהן תרמי מלמ ביעי והכל‬
‫דקא מנטר כריא דפירי‪ :‬י הולים ומשמשיהם‪:‬‬
‫אחל כרמוכח לקמןע( גבי לימא תיהוי‬
‫תנו רבנן י* חולה שאמרו לא הולה שיש‬
‫תיובתיה לרב יוסף ואביי לשיעור‬
‫בית הבליעה כביצה ולבסוף מסיק‬
‫בו סכנה אלא אפילו הולה שאין בו סכנת‬
‫כלטעיס צורבא מלרבנן ואזיל לכלה‬
‫אפי׳ חש בעיניו ואפילו חש בראשו ארשב״ג‬
‫שזה מלא פיו להיינו כביצה ושיעור‬
‫פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי וחתיר ר׳‬
‫זה לוקא בפת לפירי לאו בעו סוכה‬
‫יוםי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכת‬
‫כלמסיק פרק במרא ליומא )לף ע ט ‪:‬‬
‫רב שרא לרב אחא ברדלא למננא בכילתא‬
‫ושס> לקבע לילהו כאכילת עראי לפמ‪:‬‬
‫בםוכח משום בקי רבא שרא ליח לרבי‬
‫אבל שינת קבע לא‪ .‬והא לאמרי׳‬
‫אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום‬
‫פרק במה טומנין )שבת לף‬
‫םירחא דגרגישתא רבא לטעמיח דאמר רבא מ ט ‪ .‬ושם( תפילין צריכין גוף נקי‬
‫כאלישע בעל כנסים ואמר אביי‬
‫מצטער יפטור מן חםוכח ותא אנן תנן חולין‬
‫שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן‬
‫ומשמשיהם פטורים מן הםוכה חולה אין‬
‫בהן לאו לשרי אביי לישן להא‬
‫מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו‬
‫אסר אביי גופיה הכא אלא קסבר‬
‫פטורים מצטער חוא פטור משמשיו לא‪:‬‬
‫אע״פ שאינו זהיר בשינה כאלישע‬
‫יאוכלים אכילת עראי חוץ לםוכח‪ :‬וכמח‬
‫מניחן כיון לזהיר שלא יפיח לשינה‬
‫אכילת עראי אמר רב יוםף תרתי או תלת‬
‫גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח‪:‬‬
‫הלשון‬
‫מתוך‬
‫בתפילין‪.‬‬
‫הישן‬
‫ביעי א״ל אביי והא זימנין סגיאין םגי ליה‬
‫משמע לרבי יעקב שרי‬
‫לאיניש בהכי והוה ליה סעודת קבע אלא‬
‫אפי׳ שינמ קבע לאי לאו הכי במאי‬
‫אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה‬
‫פליגי ר״ל לכולהו מולו בשינמ קבע‬
‫ת״ר אוכלין אכילת עראי חוץ לםוכה ל ואין‬
‫לאסיר ופליגי במילמיה לרבי נמן‬
‫ישנים שינת עראי חוץ לםוכח מ״ט אמר רב‬
‫לבסמוך לשרי לישן בפפילין ביום‬
‫אשי גזרה שמא ירדם א״ל אביי אלא הא‬
‫שאין לרכו לישן שינת קבע ובלילה‬
‫דתניא ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל‬
‫חולץ אפילו לשינת עראי ללמא ממליך‬
‫וישן שינת קבע ור׳ יעקב לא חייש‬
‫לא שינת קבע ליחוש שמא ירדם אמר רב‬
‫ללמא ממליך‪:‬‬
‫יוסף בריה דרב עילאי במוםר שינתו לאחרים‬
‫מתקיף ליה רב משרשיא ליערביך ערבא צריך‬
‫נטלו‬
‫אלא אמר רבה בר בר הנה א״ר יוחנן במניח ראשו בין ברכיו עסקינן רבא אמר אין קבע לשינה תני הדא ישן‬
‫אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע ותניא אידך בין קבע בין עראי ותניא אידך ״לא קבע ולא עראי‬
‫לא קשיא ה א דנקיט להו בידיה חא דמנחי ברישיה הא דפרים םודרא עלויה וכמה שינת עראי תני‬
‫רמי בר יחזקאל כדי הילוך מאה אמה תניא נמי הכי הישן בתפילין ורואה קרי אוהז ברצועה‬
‫ב‬
‫א(ג‬
‫ג‪,‬ד‬
‫ה‬
‫הו‬
‫ה‬
‫ז(‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ט(‬
‫י‪,‬כ‬
‫כ(‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫ג(‪:‬‬
‫ס‬
‫ואינו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצרה‬
‫א מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫לד‬
‫ק״ש הלכה א סמג‬
‫עשין יט טוש״ע א״מ סי׳‬
‫ע סעיף ג‪:‬‬
‫לה ב טוש״ע א׳׳ח סי׳ לח‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫ג מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫לו‬
‫סוכה הלכה ד סמג‬
‫עשי! מג טוש״ע א׳׳ח סי׳‬
‫חרמ סעיף ח‪:‬‬
‫לז ד מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ט‪:‬‬
‫לח ה ו מיי׳ שס טוש׳יע‬
‫שס סעיף י‪:‬‬
‫לט ז ח מיי׳ שם הלכה כ‬
‫טוש״ע שס סעי׳ ג‪:‬‬
‫מ ט מיי׳ שם טוש״ע שם‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫מ א י כ ל מיי׳ שס הלכה‬
‫ו‬
‫עשין‬
‫סמג‬
‫טוש״ע א״ח סי׳‬
‫מג‬
‫חרלט‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫מ ב מ נ מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫תסילין הלכה טו נח‬
‫סמג עשי! כנ טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ מל‪:‬‬
‫מ ג ס טוש׳׳ע א״ח סי׳ מ‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫לעזי רש׳׳י‬
‫צינצל״ש )צילצל״ש(‪.‬‬
‫יתושים‪.‬‬
‫מודשיל״ש‪ .‬מלוא הפה‪.‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫דרגלא‪ ,‬הוו גגו ארקתא‬
‫דנהרא‪ ,‬אמרי אנן שלוחי‬
‫מצוה אנן ופטרינן‪ .‬ת״ר‬
‫שומרי העיר כיום‪ ,‬פטורין‬
‫מן הסוכה ביום וחייבין‬
‫בלילה‪.‬‬
‫שומרי‬
‫העיר‬
‫וחייבין‬
‫ביום‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬פטורים מן הסוכה‬
‫בלילה‬
‫שומרי‬
‫פטורים‬
‫גנות‬
‫ביום‬
‫ופרדסים‪,‬‬
‫ובלילה‪.‬‬
‫חולין ומשמשיהן פטורין‬
‫מן הסוכה‪ .‬ת״ר לא חולה‬
‫שיש בו סכנה אלא אפי׳‬
‫חולה שאין בו סכנה‪ .‬ואפי׳‬
‫חש בעיניו או‬
‫בראשו‪,‬‬
‫וכן הלכה‪ .‬ואסיקנא חולה‪,‬‬
‫הוא ומשמשיו פטורים מן‬
‫הסוכה‪ ,‬אבל המצטער הוא‬
‫לבדו‬
‫פטור‪.‬‬
‫ואפי׳ אינו‬
‫מצטער אלא משום בקי‪,‬‬
‫או משום סירחא וכיוצא‬
‫בה‪ ,‬פטור‪ .‬וכל שכן אם‬
‫מצטער‬
‫בדבר‬
‫שלמעלה‬
‫ששנינו‬
‫שאוכלין‬
‫מאלו‪ .‬כמה היא אכילת‬
‫עראי‬
‫‪pn‬־ לסוכה‪ ,‬רב יוסף אמר‬
‫שתים ושלש לגימות‪ ,‬אביי‬
‫אמר כדטעים בר בי רב‬
‫מידי ועייל לכלה‪ .‬תני חדא‬
‫ישן אדם בתפילין שינת‬
‫עראי אבל לא שינת קבע‪,‬‬
‫בדמנחי ברישיה‪ .‬ישן בין‬
‫קבע בין עראי‪ ,‬בדמפריס‬
‫סודרא‬
‫עלייהו‪ .‬לא קבע‬
‫ולא עראי‪ ,‬בדנקיט להו‬
‫בידים‪ .‬תניא הישן בתפילין‬
‫וראה קרי‪ ,‬אוחזן ברצועה‬
‫א( לפנינו נש״ס ונרי׳׳ף הגי׳‬
‫פטורין מק״ש‪ ,‬יאולי לטייס‬
‫נפל נדגרי רנינו וקצת י״ל‬
‫ע״ס דנרי התוס׳ ד״ה חתן‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מד‬
‫א טוש״ע א״ח סי׳‬
‫רלא סעיף א‪:‬‬
‫מה ב טוש״ע א״ח סי׳ י‬
‫סעיף טז‪:‬‬
‫מו ג טוא״ח סי׳ רלא‪:‬‬
‫מז ד מיי׳ ס״ל מהלכות‬
‫תפילין הלכה כא סמג‬
‫עשי! ננ טוש״ע א״ח סי׳‬
‫מה‬
‫מ סעיף ו‪:‬‬
‫ה ו מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫סונה הלנה ו סמג‬
‫עשין מנ טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תרלט סעיף נ ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואינו אוחזן בקציצה‪ ,‬פי׳‬
‫היא הטבלא‪ ,‬דברי ר׳‬
‫יעקב‪ .‬וחכמים אומרים‬
‫ישן אדם שינת עראי‪,‬‬
‫והוא כדי הילוך מאה‬
‫אמה‪ ,‬אבל שינת קבע‬
‫יותר מזה ]אסור[‪ .‬אמד‬
‫רב אסור לאדם לישן‬
‫ביום יותר משינת הסוס‪,‬‬
‫והוא שתין נשמי‪ .‬תניא ר׳‬
‫יוסי אומר הילדים‪ ,‬בזמן‬
‫שנשותיהן עמהם‪ ,‬חולצין‬
‫בין ביום ובין בלילה‪,‬‬
‫ואחר כך ישנים‪ .‬ואקשינן‬
‫ש״מ בעל קרי אסור‬
‫בתפילין‪ .‬ושנינן מפני‬
‫שרגלין בטומאה‪) .‬ת״ש(‬
‫]ש״מ[ בעל קרי אינו‬
‫אסוד בתפילין‪ .‬ת״ר שכח‬
‫׳שימש מטתו בתפילין‪,‬‬
‫אינו אוחז לא ברצועה‬
‫ילא בקציצה‪ ,‬עד שיטול‬
‫ידיו ויסירם מראשו‪ ,‬מפני‬
‫עסקניות הן‪.‬‬
‫שהידים‬
‫מעשה שהביאו לרבן יוחנן‬
‫בן זכאי לטעום ההבשיל‬
‫כר‪ .‬חניא לא שהלכה כן‬
‫אלא שרצו להחמיר על‬
‫עצמן‪ .‬אבל הלכה‪ ,‬אוכל‬
‫אדם אכילת עראי חוץ‬
‫לסוכה‪ ,‬והרוצה להתמיד‬
‫על עצמו מחמיר‪.‬‬
‫כו‪:‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ולא יאחז בקציצה‪ .‬הן תפילין עצמן דפוס מושבן ורצועף( ודומה לו‬
‫נטלו במפה‪ .‬פירש בקונט׳ משום נקיות ובחנם פירש כן לרבי‬
‫במס׳ גינרן כהניזקין )לף נח‪ (.‬ארבעים סאה קצוצי פפילין‪ :‬לישן‬
‫צלוק כהן הוה כלמוכח פ׳ מי שממו )ברכוח לף י ט ‪ ( :‬ובסוף‬
‫ביום‪ .‬מפני ביטול תורה‪ :‬דמר‪ .‬רבה בר נחמני‪ :‬פרפ‪ .‬דממנו‬
‫פרק כל פסולי המוקלשין )בכורות לף לו‪ (.‬והיה אוכל על טהרמ‬
‫למד מדת שינתו שהיה ישן רב ביום כשיעור זה‪ :‬דרב כרבי‪ .‬ורב‬
‫תרומה דלים שניות הן ופוסלות את התרומה שזו היא אחת מי״ח‬
‫למלה מרבינו הקלוש שגדל אצלו‪:‬‬
‫לבר לבפ״ק לשבת )לף יל‪ (.‬לאפי׳‬
‫ורכי כדוד‪ .‬כך קבל מאבומיו שזו‬
‫פחות מכביצה מקבל טומאה כלמוכח‬
‫ואינו אוחז בקציצח דברי רבי יעקב וחכמים‬
‫היתה שינמ דוד מלך ישראל‪ :‬שיסין‬
‫פרק שני למס׳ טהרות <מ״א( לתנן‬
‫אומרים ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל‬
‫גשמי‪ .‬אלצ״ש‪ :‬הוה ניים‪ .‬ביום‪:‬‬
‫איו בו כביצה הוא טמא והכל טהור‪:‬‬
‫לא שינת קבע וכמח שינת עראי כדי חילוך‬
‫כמיעל מפומגדיתא לבי כובי‪ .‬דמפ׳‬
‫ולא בירך אחריו• סבר לה כרבי‬
‫מאח אמח אמר רב א אםור לאדם לישן‬
‫י( במקום אחר להוי שיתא פרסי‪:‬‬
‫יהולה לפרק שלשה שאכלו‬
‫הנכנס לישן‪ .‬שאין כוונמו אלא לישן‬
‫ביום יותר משינת חסום וכמת שינת חםום‬
‫)ברכות ל ף מ ט ‪ ( :‬ללריש ואכלת ושבעת‬
‫ואינו מהרהר לדבר אחר‪ :‬רצה חולץ‪.‬‬
‫וברכת אכילה שיש בה שביעה להיינו‬
‫שיתין נשמי אמר אביי שנתיח דמר כדרב‬
‫חפילין‪ :‬רצה מניח‪ .‬לפי שביום אין‬
‫כביצה ור״מ פליג ואמר דמכרטן‬
‫ודרב כדרבי ודרבי כדדוד ב ורדוד כדסוםיא‬
‫דרכו לשמש עם אשמו ולא לישן קבע‪:‬‬
‫בכזימ ונראה הלכה כוופיה מלאמרי׳‬
‫ודסוםיא שיתין נשמי נאביי הוח ניים‬
‫בלילה חולץ‪ .‬אפי׳ לשינמ עראי דלמא‬
‫פרק כיצל מברכין )שם לף לח‪ :‬ושם(‬
‫עליה‬
‫קרי‬
‫כובי‬
‫לבי‬
‫מפומבדיתא‬
‫כדמעייל‬
‫מימלך וישן קבע‪ :‬הילדים‪ .‬בחורים‪:‬‬
‫א״ר חייא בר אבא אני ראימי את‬
‫רב יוסף ‪ 1‬עד מתי עצל תשכב מתי תקום‬
‫למולם חולצין‪ .‬ואפי׳ ביום‪ :‬שרגילין‬
‫ר׳ יוחנן שאכל זימ מליח ובירך עליו‬
‫בטומאה‪ .‬קס״ד שמא יראו קרי‬
‫משנתך ת״ר תנכנם לישן ביום רצה חולץ‬
‫תחלה וסוף ועור אמרי׳ פרק שלשה‬
‫שהרהור מצוי בהן‪ :‬לימא קא סבר‬
‫רצח מניח בלילח חולץ ואינו מניח דברי‬
‫שאכלו )שם לף מח‪ .‬ושם( א״ר חייא‬
‫רכי יוסי כוי‪ .‬ומיבעי לן למיעבד‬
‫בר אבא א״ר יוחנן לעולם אינו מוציא‬
‫רבי נתן רבי יוסי אומר חילדים לעולם‬
‫כוומיה שהלכה כמומו ברוב מקומומ‬
‫רבים ילי חובחן על שיאכל כזית‬
‫חולצין ואינן מניחין מפני שרגילין בטומאח‬
‫לקיימא לן נימוקו עממגיטין ל ף‬
‫לגן וכן אמר רב הונא בר יהולה‬
‫לימא קםבר רבי יוסי בעל קרי אסור להניח‬
‫ס!‪ :(.‬שמא יכאו וכו׳‪ .‬והא ולאי‬
‫משמיה לרב וממוך הירושלמי משמע‬
‫תפילין אמר אביי בילדים ונשותיהן עמחן‬
‫אסור לבזוחן לנהוג בהו קלומ ראש‪:‬‬
‫לבבריה לא בעינן כזימ לאפילו‬
‫עסקניות הן‪ .‬ושמא נגעו במקום‬
‫עסקינן שמא יבואו לידי הרגל דבר ת״ר‬
‫פרילה אחמ של ענב או פרילה אחמ‬
‫מתני׳ אוכל פחות‬
‫הטינופת‪:‬‬
‫ישכה ושמש מטתו בתפילין אינו אוהז לא‬
‫של רימון טעונה ברכה לפניה‬
‫מכביצה‪ .‬מאכל פחות מכביצה‪:‬‬
‫ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם‬
‫ולאחדה והכי אימא בירושל׳ בריש‬
‫נטלו כמפה‪ .‬לא נטל יליו אלא‬
‫כיצל מכרטן ר׳ יוחנן נסב זיתא‬
‫מפני שהידים עסקניות הן‪ :‬מתני׳ א ( מעשה‬
‫כרך במפה יליו משוס נקיות לקסבר‬
‫וברך לפניו ולאחריו והוה ר׳ מייא‬
‫וחביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את‬
‫פחות מכביצה לא בעי נט״י ולא בעי‬
‫בר אבא מסמכל ביה ואמר ליה ר׳‬
‫מים‬
‫של‬
‫ודלי‬
‫כותבות‬
‫שני‬
‫ולר״ג‬
‫חתבשיל‬
‫סוכה ולא בעי ברכת המזון לאחריו‬
‫בי‬
‫יוחנן בבלאה מה אמ מסמכל‬
‫ואמרו ‪ 0‬העלום לסוכת וכשנתנו לו לר׳‬
‫לרריש כרבי יהורה )ברכות לף מט‪(.‬‬
‫לימ לך כל שהוא ממין שבעה טעון‬
‫ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה‬
‫צרור‪ .‬ה אוכל פחות מכביצה נטלו במפה‬
‫ברכה לפניו ולאחריו אימ ליה ומה‬
‫שביעה והיינו כביצה אבל לפניו בכל להו‬
‫ואכלו חוץ לםוכח ולא בירך אחריו‪:‬‬
‫צדכא ליה מפני שגרעינתו ממעטתו‬
‫בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות‬
‫נמ׳ מעשח לסתור חסודי מחסרא וחכי‬
‫וליח ליה לרבי יוחנן שגרעינמו‬
‫מן העוה״ז בלא ברכה‪ :‬גמ׳ מעשה‬
‫ממעטתו מה עבל ליה ר״י משוס‬
‫מחמיר‬
‫עצמו‬
‫על‬
‫לחחמיר‬
‫בא‬
‫׳׳אם‬
‫קתני‬
‫לסתור‪ .‬וכי לרך המלבריס להביא אתר‬
‫בדה מילחיה לרבי יוחנן אמרה שכן‬
‫והביאו‬
‫נמי‬
‫ומעשח‬
‫יוחרא‬
‫משום‬
‫ביח‬
‫ולית‬
‫לבריהם מעשה הסותר לבריהס לקתני‬
‫אפילו פרידה אחמ של ענב או פרידה‬
‫לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את‬
‫דשאי( אוכלין ושותין עראי חיז לסוכה‬
‫אחמ של דמון שהיא טעונה ברכה‬
‫ומביא מעש׳ ללטעימ׳ תבשיל צריך סוכ׳‪:‬‬
‫חתבשיל ולר״ג שני כותבות ודלי של מים‬
‫לפניו ולאחריו ובהש״ס שלנו יש כעין‬
‫הכי‬
‫ואמרו‬
‫מעשה זה פרק מצד מברכין )שם לף‬
‫לח‪ (:‬דא״ר חייא בר אבא אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל זיח מליח וברך עליו חחילה וסוף א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא היכי בדך ר׳‬
‫יוחנן אזימ מליח כיון דשקליה לגרעינתיה בצר ליה שיעורא אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן בינוני בעינן וההיא זית דאתא לקמיה‬
‫דר׳ יוחנן זית גדול הוה דאע״ג דשקליה לגרעינתיה סש ליה שיעורא והשתא אי הוה עובדא דהש״ס שלנו היינו ההיא דירושל׳ א״כ חולק‬
‫על שלנו ולא סמכינן עליה מדלא שני ליה משוס דבריה הוא אבל שמא שני מעשים היו וההיא דירושל׳ היה זית שלם ואכלו עם הגרעין‬
‫דהוי בדה אבל ההוא דהש״ס שלנו לא היה בו גרעין שכן סמס זימ מליח בלא גרעין הוא ולא הוה בדה ולהט הוצרך למרץ דגדול‬
‫היה וזימ דירושלמי קטן מזימ בינוני היה והרוצה להוציא עצמו מספיקא צדך שיאכל כזית אפילו בדבר שהוא בדה ודוקא לענין‬
‫ברכה שלאחדה אבל לפניו מברך אפי׳ פחות מסית בכל דבר דלפניו לא בעינן שיעור דאסור ליהנות בעוה״ז בלא ברכה כדמשמע‬
‫מעובלא לר׳ צלוק לקאמר ולא בירך אחריו כלפרי׳ משוס לסבר לה כד׳ יהודה משמע הא לפניו בירך וכן פירש בקונט׳ ואמדנן‬
‫בירושלמי בתחלת פרק טצר מברטן כל שאומר עליו שלש ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ וכל שאין אומר עליו ג׳ ברכות‬
‫אין אומר עליו המוציא לחם מן הארץ המיכון הרי פחומ מסית לאין אומר עליו שלש ברכות מעמה לא יאמרו לפניו המוציא לחם‬
‫מן הארץ הא א״ר יעקכ כר אחא לשאר מינים נצרכא פי׳ לא אתא לחלק בין לבר שיש בו כשיעור ללבר שאין בו כשיעור אלא אחא לחלק‬
‫בין פמ לשאר מאכל של חמשת המינים כגון מעשה קלירה שאין מברטן אחריו ג׳ ברכומ וכן כובא לארעא ופמ הבאה כטסנין כי לא קכע‬
‫סעולמיה עילויה ופח אורז ולוחן שאין מברכין אחריהם שלש כרכומ אין אומרים עליהם המוציא לחם מן הארץ ואע״ג לבריש טצל מברטן‬
‫)שם לף לה‪ .‬ושס> נפקא לן ברכה בתחלה בק״ו מכסוף כשהוא שכע מכרך כשהוא רעכ לא כ״ש מ״מ לא שייך למימר ליו ובמשהו מברך‬
‫בתחלה אע״ג ללא מברך בסוף לאותו ק״ו אינו אלא גלוי מלתא בעלמא לברכה לפניו לאו לאורייתא כלתנן פרק מי שמתו )שס לף כ‪(:‬‬
‫בעל קרי על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו וכן בפ׳ היה קורא )שם לף טז‪ .‬ושם( מניא הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל‬
‫הבית אוכלין פתן ואין מברטן לפניה אבל מברטן לאחריה שחי ברכומ ולענין שמיה נראה שמברכין אכזימ יין על הגפן ועל פרי הגפן‬
‫אע״ג ללגבי יוה״כ לא הוי שיעור חשוב בפחות ממלא לוגמא כראמר פ׳ במרא ליומא <לף ע ג ‪ :‬ושם( לא ילפינן מיניה ברכת היין לאחריו‬
‫תלע ללענין אכילה הוי שיעורא ביום הכפורים ככותבת ולענין ברכה מיחייב לאחריו בכזית להלכה כרבי מאיר כרפרישית ואית למ״ל‬
‫לענין קילוש לא״צ מלא לוגמא הלכך לברך אמריו נמי יכול להיות ללא בעי מלא לוגמא ומיהו קצת היה נראה ללקלק למולי ר׳ מאיר כשתיה‬
‫לכעי ככיצה רכפרק שלשה שאכלו )נימת לף מ ט ‪ .‬ושס> לדש ר״מ ואכלת זו אכילה ושכעת זו שתיה ואכילה בכזית ור׳ יהולה לריש ואכלת‬
‫ושבעמ זו אכילה שיש בה שביעה ואי זו זו כביצה וטון לנפקא לן לר״מ שמיה מושבעח א״כ בעי כביצה ללא הוי שכיעה כפחומ ושמא יש‬
‫לחלק בין שמיה לאכילה לללמא שביעה בשתיה הוי בפחומ מכביצה וכל הני שיעודן לרבנן נינהו כלמוכח פרק מי שממו <שס לף כ‪ :‬ושם(‬
‫לאמרי׳ הכא במאי עסקינן לאבל שיעורא לרבנן ולענין ברכה ללאחריו לא מצינו שום שיעורא אלא כזית לר״מ וכביצה לר׳ יהולה וקרא‬
‫אסמכתא בעלמא למלאוריימא בעינן שביעה גמורה והא לאמרי׳ פרק שלשה שאכלו )שם לף מח‪ (.‬שמעון בן שטח לגרמיה הוא לעבל‬
‫משמע לאינו מוציא אחרים ילי חוכתן על שיאכל כזית הא בסימ לגן מוציא אע״פ שהמלך והמלכה מסממא אכלו כלי שובען לא למי‬
‫גדול דרבנן לקטן דרכנן דלא מפיק לאודיחא להא גלול אפילו לא אכל כלל היה ראוי )לה‪ 0‬להוציא אחדס וכן פירש שס כקונטרס‪:‬‬
‫א( יומא עט״ ג( נעסרש״י‬
‫שבת קגד‪ :‬ל״ה שמיס‬
‫נ י ד אלם ן‪ ,‬ג( ‪j‬ויטען‬
‫יעב׳׳ץ[‪ ,‬ד( ולא אלע מקומו‬
‫לבקילושין ע‪ :‬ברש״י ל״ה‬
‫בי כוני ובכתובות קיא‪.‬‬
‫אסור לצאת כ י לא סייש‬
‫ועי׳ מיטין ל‪ ,[.‬ה( ]לעיל‬
‫נה‪,1.‬‬
‫‪8‬‬
‫ואמרו‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬עד בלתי עעל תשכב‬
‫מתי תקום משנתך‪:‬‬
‫משלי ו ט‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫דש״י ד״ה כםיעל ובו׳‬
‫דמפרש במקום אחר‪ .‬עיין‬
‫ביהודה‬
‫נולע‬
‫בתשובת‬
‫מהלורא תנייגא חא״ח סי׳‬
‫כ‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫אלצ״ש )אלייני״ש(‪.‬‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫העלום‬
‫לסוכה‪.‬‬
‫כל‬
‫כניסה לסוכה נקיט כלשון‬
‫עלייה נמסכת סוכה‪ ,‬לסי‬
‫שיונן‬
‫ניאש‬
‫סוטתיהן‬
‫עושי!‬
‫גג] ושבת קוד ו‪.‬‬
‫נטלו במפה וכוי‪ .‬שלשה‬
‫קולין נהג נו‪ ,‬אחת שלא‬
‫נטל י ד ו אלא נמפה כ י ן‬
‫ידו משום אנינות הלעת‬
‫וחיץ לסוכה אכלי ולא נירך‬
‫אחריו ‪:‬יומא עם‪.:.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הישן תחת המטה פרק שני סוכה‬
‫מ ‪.‬‬
‫א( ]לעיל ט‪ ,[.‬ב( ]עירוכין הט גרסינן נימא סיהוי תיובתיה דרב יוסןו‪ .‬לאמר לעיל י( תרתי‬
‫ואמרו העלום לסוכה‪ .‬בפ׳ במרא דיומא ) ל ף עט‪ >:‬מייתי‬
‫כג‪ ,[.‬ג( ]לעיל ט‪ .‬וש׳׳נ[‪ ,‬תלמ‪ :‬ואגיי‪ .‬לאמר כלטעיס בר בי רכ דהיינו כביצה דכביצה‬
‫ממני׳ דהכא בהאי לישנא לא מפני שהלכה כן אלא‬
‫ד( ]לקמן מז‪ .‬פסחיס קכ‪,[.‬‬
‫ה( יומא ענו‪ ,:‬ו( נדף ט‪ ,[.‬אוכל הנאכל בכליעה אחמ הוא כלאמד׳ בפ׳ בתרא ליומא )לף‬
‫שרצו להחמיר על עצמן וכשנמנו לר׳ צדוק כד היינו משוס דממרצינן‬
‫‪] (t‬עי׳ תוס׳ יומא עט‪ .‬פ‪ (.‬מכל האוכל אשר יאכל‪ :‬הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה‪.‬‬
‫מתנימין הט מיימי לה הש״ס כאילו משנחנו שנויה כך‪:‬‬
‫ד״ה הא כתבו ישוב נכון‬
‫אכל סוכה אפי׳ כביצה נמי לא‪:‬‬
‫הא כביצה בעי נם״י לאכילה‪ .‬ולא‬
‫על זה ותוס׳ חולין קז‪ .‬ד״ה‬
‫וכגמרא‬
‫סעודות‪.‬‬
‫מאי לאו[‪ ,‬ח( ]ועי׳ תוס׳ מתני׳ י״ד‬
‫מישתרי כמפה דחיישינן דלמא‬
‫ואמרו העלום לסוכה וכשנתנו לו לרבי צדוק‬
‫ברכות מט‪ :‬ד״ה אינעי[‪ ,‬מפרש טעמא‪ :‬אין לדבר קצבה‪ .‬אם‬
‫נגע כדמסיק פ׳ כל הבשר )חולין ל ף‬
‫אוכל פהות מכביצה נטלו במפה ואכלו‬
‫נו( ]וע״ע חוס׳ פסחיס קז‪:‬‬
‫רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא‬
‫קז‪ >:‬ומיהו מימה דהא ר׳ צדוק כהן‬
‫ד״ה עיני[‪,‬‬
‫חוץ לסוכה ולא בירך אחריו הא כביצה בעי‬
‫אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה‪ :‬חון‬
‫היה כדפדשי׳ וא״כ אפי׳ ככיצה ש ד‬
‫א‬
‫יוסף‬
‫>דרב‬
‫תיובתיה‬
‫תיהוי‬
‫לימא‬
‫סוכה‬
‫מלילי י״ט הראשון‪ .‬שאינו רשאי‬
‫במפה כלא נט״י כדאמר שמואל המס‬
‫ואביי דילמא פהות מכביצה נטילה וברכה‬
‫תורה אור השלם להמענומ כדיליף כגמרא‪ :‬ישלים‪.‬‬
‫התירו מפה לאוכלי מרומה ולא‬
‫‪ . 1‬מעות ל א יוכל לתקן סעודחו זאח בי״ט האחרון כשמיני‬
‫לא בעי הא כביצה בעי נטילה וברכה‪:‬‬
‫המירו מפה לאוכלי טהרומי(‪:‬‬
‫לא‬
‫וחסרון‬
‫יובל עצרמ ואע״ס שאינו כסוכה ובגמרא‬
‫תשבו כעין תדורו‪ .‬כירושלמי‬
‫מתני׳ רבי אליעזר אומר ארבע עשרה‬
‫קהלת א טו‬
‫להמנות‪:‬‬
‫ואילך‬
‫מכאן‬
‫גמ׳‬
‫עלה‪:‬‬
‫ך‬
‫ד‬
‫פ‬
‫יליף בגזרה שוה נאמר‬
‫םעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת‬
‫‪ .2‬בראשן בארבעה‬
‫ע ש ר יום לחדש בערב רשות‪ .‬דהט ילפינן לה כפ׳ כמרא‬
‫כאן תשבו ונאמר להלן ופחח אהל‬
‫ביום ואחת בלילה אוחכ״א אין לדבר קצבה‬
‫תאכלו מ צ ת ע ד יום דפסמים ) ל ף קכ‪ (.‬ששמ ימים תאכל‬
‫מועל תשבו יומס ולילה שבעת ימים‬
‫חוץ מלילי ירט ראשון של חג בלבד נ ( ועוד‬
‫האחד ועשרים לחדש מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי‬
‫מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה‬
‫בערב‪:‬‬
‫שמות יב יה רשומ אף ששה רשומ לפי שהשביעי אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל ]לילי[ יום טוב‬
‫אמ הלילומ כבימים אף ישיבה האמורה‬
‫בכלל שבעת ימים מאכל מצומ )א(‬
‫חראשון ישלים לילי יו״ט חאחרון של חנ כאן עשה בה לילומ כבימים וטעמא‬
‫ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות‬
‫וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל‬
‫לרבנן מפרש ר׳ יוחנן בשס רבי‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ־ש״י ד״ה מכאן וכו׳ האמור בו אינו חובה אלא אס באמ‬
‫ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח‬
‫זח נאמר ‪ 1‬מעות לא יוכל לתקון וחסרון‬
‫חאכל מצות היה רצא‪:‬‬
‫לאכול תהא אטלמך מצה ולא חמץ‬
‫ונאמר ט״ו בחג מה ט״ו הנאמר‬
‫לא יוכל לחמנות‪ :‬נמ׳ מ״ט דר׳ אליעזר‬
‫ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד‬
‫בפסח לילה הראשון חובה ושאר‬
‫תשבו ״כעין תדורו מח דירח אחת ביום ואחת‬
‫על הכלל כולו יצא‪ :‬והסם גופיה‬
‫כל הימים רשות אף ט״ו הנאמר בחג‬
‫בלילח אף םוכח אחת ביום ואחת בלילח ורבנן‬
‫מוסף רש״י‬
‫מנלן‪ .‬דלילה הראשון מיהא חובה‪:‬‬
‫לילה הראשון חובה ושאר כל הימים‬
‫ב‬
‫לילה הראשון חובה‬
‫לא‬
‫בעי‬
‫אי‬
‫אכיל‬
‫בעי‬
‫אי‬
‫דירח‬
‫מח‬
‫כדירח‬
‫חייב‬
‫סעודות‬
‫י״ד‬
‫אליעזר‬
‫ר׳‬
‫והאמר‬
‫רשוח חבדיא בעו אי מה להלן ער‬
‫מכאן ואילך רשות‪.‬‬
‫אכיל אף סוכח נמי אי בעי אכיל אי בעי‬
‫שאס רוצה יכול לאכול כשר אדם לאכול כסוכה‪ .‬וטון דביום‬
‫שיכנס למצה כשהוא מאוה אף כאן על‬
‫בלא לחס או להתענות אחרון לא בסוכה יתיב ואס ישב‬
‫לא אכיל אי חכי אפי׳ לילי יום טוב ראשון‬
‫שיכנס לסוכה בתאוה ר׳ זירא בעי‬
‫!‪:‬פסחים קכ‪.‬ו‪ .‬תרגימא‪ .‬בה לשם מצוה עובר על בל‬
‫אי מה להלן על שיאכל כזית לגן מצה‬
‫נמי א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יחוצדק‬
‫לפח] ! י ו מ א ע ט ו ‪.‬‬
‫תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא‬
‫נאמר כאן חמשח עשר ונאמ׳ חמשה עשר בחג אף כאן על שיאכל כזימ לגן בסוכה‪:‬‬
‫הכא‪ :‬אמר בירא‪ .‬שם מכם‪:‬‬
‫אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל‪.‬‬
‫המצות מה להלן יי לילה הראשון חובח‬
‫חזר בו ר' אליעזר‪ .‬אצל חכמים‬
‫רבינו חננאל‬
‫כלל לאי אכיל חייב לאכול‬
‫מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון‬
‫ואקשינן מדר׳ )יצחק( לומר שאין לדבר קצבה ואס רצה‬
‫בסוכה כלאמדנן לעיל ומשמע הכא‬
‫חובה מכאן ואילך רשות ותתם מנלן אמר קרא‬
‫]צדוק[ ד<ר(]כ[שנתנו לו להתענות יחענה חוץ מלילי יום‬
‫לבי״ט לא הר חובה ואי בעי לא‬
‫אוכל פתותמככיצה‪ ,‬אכלו‬
‫‪ 2‬בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו הובה‪:‬‬
‫חוץ לסוכה במפה בלא טוב הראשון ובהא מיהא פליג‬
‫אטל כלל חוץ מליל י״ט הראשון ולפי‬
‫נטילת ידים ובלא ברכה‪ .‬עלייהו דקסבר יש לה משלומין כמו‬
‫ארבע‬
‫אליעזר‬
‫א״ר‬
‫והא‬
‫אליעזר‪:‬‬
‫א״ר‬
‫ועוד‬
‫זה אם טעה ולא הזכיר של י״ט‬
‫דיקינן מינה הא כביצה שיש משלומין לקרבנומ יום ראשון‬
‫עשרה סעודות הייב אדם לאכול בסוכה‬
‫בברכמ המזון אינו צריך לחזור והא‬
‫בעיא סוכה‪ ,‬וקשיא לרב‬
‫יוסף דאמר שתים ושלש אף בי״ט האחרון‪ :‬אילימא בריפסא‪.‬‬
‫אחת ביום ואחת בלילה אמר בירא א״ר‬
‫לאמד׳ פ׳ שלשה שאכלו)ברכות ל ף מט‪(:‬‬
‫לגימות היא אכילת עראי כלומר תאמר שסעודח י״ט האחרון‬
‫שבמומ וי״ט ללא סגי ליה ללא אכיל‬
‫אמי חזר בו ר׳ אליעזר משלים במאי אילימא‬
‫שאוכלין הוץ לסוכה‪ ,‬שהוא סועד בלחם ולפמן וצורכי‬
‫אס טעה חוזר לא מימוקמא אלא‬
‫ולאביי ראמר כדאכיל‬
‫בריפתא סעודה דיומיח קא אכיל אלא מאי‬
‫בר בי רב ועייל לכלה‪ .‬הסעודה חהא חשלומין לראשון‪:‬‬
‫בלילי י״ט הראשון של פסח ובלילי‬
‫ישלים ישלים במיני תרנימא תניא נמי הכי‬
‫ושניגן לעולם אפי׳ כביצה סטודחא דיומיה קאכיל‪ .‬ומאי היכר‬
‫י״ט הראשון של חג והא דאשכחן‬
‫אם השלים ה(במיני תרנימא יצא שאל‬
‫לא בעיא סוכה‪ ,‬אלא יש כאן שמהא לשם סעודה ראשונה‬
‫דייקינן ממתני• דקתני‬
‫בפי ב׳ דביצה ) ל ף ט ו ‪ ( :‬ובפי אלו‬
‫פתות מכביצה‪ ,‬הא כביצה הלא דרכו לסעוד היום‪ :‬במיני‬
‫אפוטרופוס של אגריפם המלך את רבי‬
‫דבדם בפסחים <לף סח‪ >:‬גבי י״ט‬
‫בעי נטילת ידים‪ ,‬ובעי סרגימא‪ .‬לאמר שסילק יביאו פרפראומ‬
‫אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא‬
‫חלקהו חציו לה׳ וחציו לכס חציו‬
‫ברכה‪ .‬וקיימא לן הכי‪.‬‬
‫א( ירושלמי ר׳ אבדמא ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין‬
‫אחת‬
‫םעודח‬
‫שאוכל‬
‫מחו‬
‫ביום‬
‫אחת‬
‫םעודח‬
‫לאכילה וחציו לבית המדרש דברי‬
‫סרגימא‪.‬‬
‫מכושלומ‪:‬‬
‫מלחאהוה דמיך אחנותיה‪ ,‬וקפלוטומ‬
‫ר׳ יהושע אפשר בבישרא ופירי לאין‬
‫ואפטר אמר לו בכל יום ויום אתח ממשיך‬
‫עבר ר׳ חייא בר אבא פרונגו״ש‪ :‬תניא נמי הכי‪ .‬דבהט‬
‫בהן ברכמ המזון ולא בעי הזכרת‬
‫וחזייא‪ ,‬אמר ליה זיל דמוך‬
‫כמח פרפראות לכבוד עצמך ועכשיו אי‬
‫גו מטללתך‪] .‬ר׳ יצחק היא סעודה לאשלומי ואע״פ שאינו‬
‫י״ט אבל לילי י״ט הראשון של חג‬
‫אתת ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך‬
‫בר מריון הוה שושביניה חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות‬
‫לא סגי בלא פת כיון לילפינן מחג‬
‫ועוד שאלו כגון אני שיש לי שתי נשים‬
‫דחד בר נש‪ ,‬שאיל לר׳ של לחס ובשר‪ :‬אם השלים כוי‪.‬‬
‫המצות אע״ג ללר׳ אליעזר אמדנן‬
‫ליעזר‪ ,‬א׳׳ל זיל דמוך גו‬
‫מטללתך[ וכן אמר ר׳ יוסי‪ .‬וכ״ש אם קבע סעודה שניה בלחם‬
‫אחת בטבריא ואחת בציפורי ויש לי שתי‬
‫בשאר ימים אס השלים במיני‬
‫ר׳ ועירא סליק לגזורה‪ ,‬וכשר‪ :‬אפוטרופוס של אגריפס‪.‬‬
‫סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי מהו‬
‫תרגימא יצאה‪ :‬והא א״ר אליעזר‬
‫פי׳ לשבוע הבן דר׳ אילא‪,‬‬
‫ממונה על שלו ורב ביתו שקורין‬
‫לא‬
‫לו‬
‫אמר‬
‫ואפטר‬
‫לסוכת‬
‫מסוכה‬
‫שאצא‬
‫ולא קיבל עליו מטעים‬
‫י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪.‬‬
‫מירי‪ ,‬עד דמיפני מוסף‪ ,‬שקל״ק‪ :‬מהו שאופל סעודה אחת‬
‫אהא דמשליס בי״ט האחרון פ ד ך‬
‫שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל‬
‫שבח‬
‫ג( או משום שאין‬
‫כיום‪ .‬בסוכה ואפטר‪ :‬פרפראות‪.‬‬
‫דליכא סוכה‪ :‬הזר בו ר׳ אליעזר‪.‬‬
‫לתלמידי חכמים להניח‬
‫מצותה של ראשונה תניא ר׳ אליעזר אומר‬
‫אפ‬
‫הפוממים‬
‫מעדנים‬
‫ביתו )בערב( ]ברגל[‪ ,‬מיני‬
‫אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה‬
‫תני כל שאומרים עליו בני מעיים להיות לבו משוך‬
‫אין‬
‫ואס רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י׳׳ט הראשון וכהא מיהא פליג‬
‫״‬
‫‪1‬‬
‫‪^ .‬‬
‫^‬
‫בזו‪ :‬כיטל‬
‫שלש ברכות לאחריו אומד שאצא מסוכה לסוכה‪ .‬לאכול ולישן היום בזו ולמחר‬
‫עלייהו לקסבר יש לה תשלומין כמו שיש משלומין לקרכן י״ט ראשון‬
‫לפניו ברכת המוציא‪,‬‬
‫כל שאין אומרים עליו מלוחה של ראשונה‪ .‬אפי׳ ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע‬
‫אף בי״ט אחרון כך סי׳ בקונטרס ולישנא דשליס ואס השלים לא‬
‫שלש כרכות לאחריו אץ ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישכ כל ז׳ בסוכה אחת‪:‬‬
‫משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י״ד סעודות‬
‫ועול טון לממצה ילפינן לא מצינן שיהא תשלומין למצה של לילה‬
‫אין‬
‫א( נ״ל דצ״ל דהיינו אכילה‬
‫נסוכה‪ .‬בלילה הראשון חונה הראשון של ססמ ועוד דמשמע קצמ בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י״ט הראשון של חג כמו גכי מצה והכא אמד׳ דשליס כמיני‬
‫מכאן וכוי‪.‬‬
‫מרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר׳ אליעזר כסעודה אחח לכך נראה לפרש חזר בו ר׳ אליעזר‬
‫‪ (5‬ננתה״י הונא הירושלמי‬
‫להלן כת א׳ לפני המשנה דמי ממה שהיה מצדך סוכה ולעולם י״ד סעודופ בעי ובירושלמי משני אמר ר׳ אמא למצוה חשובה כלומר לכממילה צדך לאכול בסוכה‬
‫שהיה ונוי והעתקתיו כאן ואס לא אכל משלים כשמיני כלא סוכה‪ :‬במיני תדגימא‪ .‬סי׳ כקונטרס כגון פירומ וכיסנין וקפלוטומ מבושלין ואי אפשר לומר‬
‫מפני הענין‪.‬‬
‫כן דהא רבא מסיק פ׳ ס׳ דיומא ) ל ף ע ט ‪ :‬ושם( דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס״ד פירות בעי סוכה לישליס בפירומ ודחי‬
‫ג( צ״ל או משוס דלא היי‬
‫עסקיה טעם כלום עד דמפני באתרא דלא שטחי פירות ואיבעי׳ אימא מיני מרגימא נמי מיני פירי נינהו מ״מ משמע דאי פירי לא כעי סוכה אין השלמה מועלת כפירות ומיני‬
‫מוסף וכי׳‪ .‬ונ״ה שס תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דבדס שמלפתין כהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני‬
‫בירושלמי‪.‬‬
‫המס דילפי׳)שבת ל ף קיז‪ (:‬מדכמיב מלמא היום גבי מן שהוא במקום פמ ואפי׳ באנו להשוומס לא נפיק בפירומ כדפריש׳ דלא מהני גבי סוכה»(‪:‬‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫ה‬
‫פ‬
‫מ‬
‫ן י א כ‬
‫‪:‬‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ו‬
‫מהו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מט א ב מיי׳ ס״ו מהל׳‬
‫תוכה הלכה ז סמג‬
‫עשי! מג נווש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫תרלט סעיף ג‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פרונגו״ש )פדגו״ט(‪.‬‬
‫מטעמים‪.‬‬
‫שקל״ק )שינישק״ל(‪.‬‬
‫ממונה על משק הבית‪.‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫אומרים עליו המוציא‪.‬‬
‫התיכון פחות מכביצה אין‬
‫אומרים )לפניו( )עליון‬
‫ג׳ ברכות‪ ,‬מעתה אין‬
‫אומרים לפניו המוציא‪.‬‬
‫ושני ר׳ אחא‪ ,‬לשאר‬
‫המינין נצרכה‪ .‬כלומר‪ ,‬כל‬
‫מין שחייב אחריו ג׳ ברכות‬
‫אומרים לפניו המוציא‪.‬‬
‫מתני׳ ר׳ אליעזר אומר‬
‫י״ד סעודות חייב אדם‬
‫לאכול בסוכח אחת ביום‬
‫ואחת בלילה‪ ,‬וחכמים‬
‫אומדים אין לדבר קצבה‪,‬‬
‫יום‬
‫אינו חייב אלא‬
‫טוב הראשון בלבד‪ .‬כר־‬
‫שמעון כן יהוצדק‪ ,‬דאמר‬
‫עשר‬
‫נאמר ןבןהמשה‬
‫בחג המצות אכילת מצה‪,‬‬
‫ונאמר בחמשה עשר בחג‬
‫הסוכות ישיבה כעין דירה‪,‬‬
‫מה חג המצות אכילה‬
‫בלילה הראשון חובה‬
‫שנא׳ בערב תאכלו מצות‪,‬‬
‫הכתוב קבעו חובה‪ ,‬אף‬
‫בחג הסוכות ישיבה כעין‬
‫דירה‪ ,‬ג( באכילה בסוכה‪,‬‬
‫מכאן ואילך רשות דמצוה‪.‬‬
‫ועוד אמר ר׳ אליעזר מי‬
‫שלא אכל בלילי יום טוב‬
‫הראשון‪ .‬והא חיוב־ מחייב‬
‫ליה לאכול בכל יום שתי‬
‫סעודות‪ ,‬והנה חייב בשאר‬
‫הימים‪ ,‬וכל שכן בלילי‬
‫יום טוב הראשון‪ .‬אמר ר׳‬
‫אסי חזר בו ר׳ אליעזר‪.‬‬
‫ואסיקנא כי וו השלמה‪,‬‬
‫במיני תרגימא‪ .‬תניא ר׳‬
‫אליעזר אומר‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נ‬
‫מיי׳‬
‫א‬
‫ף* •‬
‫•‬
‫‪u‬‬
‫פ״ו מהלכות‬
‫סוכה הלכה טו סמג‬
‫עשין מג טוש״ע א״מ סי׳‬
‫תרלז סעיף א‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫נא‬
‫סוכה הלכה כה סמג‬
‫עשי! שם טוש״ע א״מ סי׳‬
‫תרלז סעיף נ‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס״ה מהלנות‬
‫נב‬
‫ת״מ הלנה ז‪:‬‬
‫ד מיי׳‬
‫נג‬
‫שנת‬
‫סנ״נ מהל׳‬
‫סמג‬
‫הלנה ל‬
‫לאדן סה טוש״ע א״ח סי׳‬
‫שיג סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אין יוצאין מסוכה לסוכה‬
‫וחכמים‬
‫כר‪.‬‬
‫יוצאין‬
‫מסוכה‬
‫]ועושין‬
‫של‬
‫אומרים‪,‬‬
‫לסוכה‬
‫סוכה[‬
‫מועד‪.‬‬
‫בחולו‬
‫ועוד‬
‫אמרו‬
‫חכמים אע״פ שאמרו אין‬
‫יוצא‬
‫אדם‬
‫חבירו‪,‬‬
‫בלולבו‬
‫של‬
‫יוצא‬
‫הוא‬
‫אבל‬
‫בסוכתו של חבירו‪ .‬שנאמר‬
‫כל האזרח בישראל וגוי‪,‬‬
‫מלמד שכל ישראל ראויין‬
‫לישב כסוכה אחת‪ .‬והאי‬
‫דכתיב תעשה לך‪ ,‬למעוטי‬
‫גזולה אבל שאולה כשרה‬
‫היא‪.‬‬
‫ת״ר‬
‫כרי‬
‫מעשה‬
‫אליעזר ששבת בסוכת ]ר׳[‬
‫יוחנן בן אלעאי‪ ,‬הגיעה‬
‫חמה כשפת הסוכה‪ ,‬אמר‬
‫לו מהו לפרוש עליה סדין‪,‬‬
‫אמר לו אין שבט מישראל‬
‫שלא העמיד שופטים כר‪.‬‬
‫הגיעה חמה במרגלות ר׳‬
‫אליעזר‪,‬‬
‫ר׳‬
‫עמד‬
‫יוחנן‬
‫ופרס עליה סדין‪ .‬הפשיל‬
‫ר׳‬
‫אליעזר טליתו ויצא‪.‬‬
‫ואסיקנא שבת היתה‪ ,‬שלא‬
‫היה ר׳ אליעזר יוצא מביתו‬
‫ברגל‪ .‬ולמה לא השיבו‪,‬‬
‫מפני שלא אמר דבר שלא‬
‫שמע מרבו מעולם‪ .‬ואמאי‬
‫פשט‬
‫לא‬
‫דתנן‬
‫פקק‬
‫ליה‬
‫מדידיה‪,‬‬
‫החלון‬
‫ר׳‬
‫אליעזר אומר כזמן שתלוי‬
‫וקשור פוקקין בו‪.‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני סוכה‬
‫מהו דתימא כיון תפלה אחריתי היא‪ .‬יש ספרים שכתוכ כהן‬
‫אין יוצאין מסוכה לסוכה‪ .‬לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר‬
‫קמ״ל כיון ׳()לבלילי׳( קעביל איהי היא משמע לפי שכונה‬
‫בזו‪ :‬ואין עושין סוכה כחולו של מועד‪ .‬מי שלא ישב בסוכה י״ט‬
‫הראשון‪ :‬עשה סוכה לשם חג של שכעס הימים‪ .‬שמעמ מינה דאין‬
‫אומה באומן עצים‪ :‬כל האזרח בישראל ישבו בםובות‪ .‬משמע‬
‫עושין סוכה במולו של מועד דאינה לשבעה ושמעינן מינה דאין יוצאין‬
‫סוכה אחח לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי אפשר שמהא‬
‫מסוכה לסוכה דאם ק לאי סוכה‬
‫של כולם ללא מטי שוה פרוטה לכל‬
‫לשבעה היא‪ :‬פשיטא‪ .‬דהא סוכח‬
‫אחל אלא על ילי שאלה כך פירש‬
‫אין יוצאין מסוכה לסוכה א ( ואין עושין סוכה‬
‫שבעה היא‪ :‬מהו דסימא האי אחריסי‬
‫כקונט׳ ועל חנם לחק לטון לכתב‬
‫א‬
‫בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין‬
‫היא ואינה לשבטה קמ״ל‪ .‬הואיל וישב‬
‫לך למעוטי לשומפין משמע כלמוכח‬
‫מםוכה לסוכה ועושין סוכח בחולו של‬
‫בה בי״ט וזו להשלים היא סוכח שבעה‬
‫כראשיח הגז )חולין ל ף קלו‪ (.‬גבי‬
‫מועד ושוין שאם נפלח שחוזר ובונה בחולו‬
‫קרינא ביה שמשלומין לראשונה היא‪:‬‬
‫מרומה וחלה ופאה וטובא לקא חשיב‬
‫של מועד מ״ט דר׳ אליעזר אמר קרא ‪ 1‬חנ‬
‫לכם משלכם‪ .‬להוציא את הגזול ואמ‬
‫התם ואפי׳ אחרוג נמי לכמיב ביה‬
‫השאול‪ :‬כל האזרח ישבו בסכס‬
‫תסוכות תעשח לך שבעת ימים עשח י ( םוכח‬
‫לכם לשון רבים אמרינן כיש נוחלין‬
‫כתיב‪ .‬דמשמע סוכה אחח לכל‬
‫)ב״ב ל ף ק ל ז ‪ 0‬האחין שקנו אמרוג‬
‫הראויה לשבעה ורבנן חכי קאמר רחמנא‬
‫ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי‬
‫בתפיסת הבית ונוטלו אחל מהם‬
‫עשה םוכה בחג ושוין שאם נפלה שחוזר‬
‫אפשר שיהא לכולן ללא מטי שוה‬
‫רוצא בו אם יכול לאכלו כגון לאיכא‬
‫ובונה אותח בחולו של מועד פשיטא מהו‬
‫פרוטה לכל חד אלא ע״י שאלה‪:‬‬
‫אתרוג טוצא בו לכל חל וחל יצא‬
‫דתימא האי אהריתי היא ואינה לשבעה‬
‫כינתיים‪ .‬בחולו של מועד‪ :‬וקטן‬
‫ואס לאו לא יצא ללכס משמע שיהא‬
‫קמ״ל תניא ר׳ אליעזר אומר כשם שאין‬
‫שנתגדל‪ .‬צמחו לו ב׳ שערות במועד‬
‫כולו שלו ולא מקצמו ולא למי לבגליכס‬
‫אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של‬
‫ואתא האי כל לרבויי שעושה סוכה‬
‫לפרק‬
‫ומרומותיכס‬
‫ועריסומיכס‬
‫בחולו של מועד מה שאין כן במחדב‬
‫חג בלולבו של חבירו דכתיב ‪2‬ולקחתם לכם‬
‫ראשית הגז )חולין ל ף קלו‪ (.‬לשל‬
‫קודם לכן כדאמר ר׳ אליעזר לעיל‪:‬‬
‫ביום חראשון פרי עץ הדר כפות תמרים‬
‫שותפין בכלל והא לכתיב לכס לשון‬
‫ורבנן כיון דאמרי עושין סוכה בחולו‬
‫רבים משום לאיבעי ליה למיכתב‬
‫ג( משלכם כך אין י׳ אדם יוצא ידי חובתו‬
‫של מועד‪ .‬ואפי׳ מי שמחויב קודם‬
‫ולקחמס לשון רבים ללרשינן סרק‬
‫בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות‬
‫לכן ולא עשה מו לא איצטריך האי‬
‫לולב וערבה )לקמן ל ף מג‪ (.‬שתהא‬
‫ב‬
‫וחכמים‬
‫משלך‬
‫ימים‬
‫שבעת‬
‫לך‬
‫תעשח‬
‫לרבויי דכ״ש הוא‪ :‬ברגל‪ .‬י״ט ראשון‬
‫לקיחה לכל אחל ואחל *)ומרבינן(‬
‫אומרים אע״פ שאמרו אין אדם יוצא ידי‬
‫והלך אצלו מערב י״ט‪ :‬אינך משוכסי‬
‫סוכה אחת לכל ישראל שמע מינה‬
‫חובתו ביום טוב חראשון בלולבו של חבירו‬
‫הרגל‪ .‬הואיל ולא עמדת בבימך אצל‬
‫ללא לרשי לך למעוטי שאולה ומוקמי‬
‫אשחך‪ :‬משבח אני את העצלנין‪.‬‬
‫אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו‬
‫ליה למעוטי גזולה ומיהו קשה הא‬
‫אע״פ שלא בשביל הרגל מתעכבים‬
‫דכתיב ‪ 3‬כל חאזרח בישראל ישבו בסוכות‬
‫גבי ציצימ מרבינן לשותסין מלכתיב‬
‫שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין‬
‫מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה‬
‫בגליהס וממעטינן שאולה מלכתיב‬
‫מחמת עצלות אעפ״כ משבחן אני‪:‬‬
‫לף‬
‫כסותך בפ׳ ראשימ הגז )חולין‬
‫אחת ורבנן האי לך מאי דרשי ביה מיבעי‬
‫מדוע אס הולכה וגוי‪ .‬בעלה של‬
‫קלו‪ (.‬וא״כ הכא נמי נילרוש הכי‬
‫ה‬
‫כל‬
‫כתיב‬
‫שאולח‬
‫יאבל‬
‫גזולח‬
‫למעוטי‬
‫ליה‬
‫שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה‬
‫לעל‬
‫נימא‬
‫הקונטרס‬
‫ולפירוש‬
‫האזרח ור׳ אליעזר האי כל האזרח מאי‬
‫וארוצה עד איש האלהיס ואשוכה‪:‬‬
‫כרמך יוצאין בשאולה מלמרבינן סוכה‬
‫עביד ליה מיבעי ליה לגר שנתגייר בינתים‬
‫הא דאזיל ואתי כיומיה‪ .‬ומשמח‬
‫אחמ לכל ישראל ומימה ללר׳ אליעזר‬
‫שמחת החג עם אשתו חייב להקביל‬
‫וקטן שנתגדל בינתים ורבנן כיון שאמרו‬
‫לבעי סוכה שלכם אין שנים יוצאין‬
‫פני רבו כגון עיר שבתוך החחוס‬
‫עושין םוכח בחולו של מועד לא אצטריך‬
‫כסוכה א׳ לעולם ויהא צריך לכל בני‬
‫או על ידי עירוב‪ :‬ששבת בסוכתו‬
‫קרא ת״ר מעשה בר׳ אלעאי שחלך להקביל‬
‫הביפ סוכה לכל אחל וא׳ ושמא הוה‬
‫של יוחנן כוי‪ .‬לקמיה פריך הא אמר‬
‫פני ר׳ אליעזר רבו בלוד ברגל אמר לו אלעאי‬
‫מרבי מלכתיב תשבו כעין תלורו‬
‫ר׳ אליעזר משבח אני את העצלנין‪:‬‬
‫()שותפין> שיכולים לישב יחל כסוכה‬
‫אינך משובתי הרגל שהיה ר׳ אליעזר אומר‬
‫מהו שאפרוש עליה סדין‪ .‬לצל שלא‬
‫אחמ ומה שנהגו כל הקהל לקנות‬
‫מבתיהן‬
‫יוצאין‬
‫שאין‬
‫העצלנין‬
‫את‬
‫אני‬
‫משבח‬
‫תשוזפך השמש מי אסור משוס מוסיף‬
‫אתרוג בשותפוח לצאח בו לעמן‬
‫ברגל דכתיב ‪4‬ושמחת אתה ״וביתך איני‬
‫על אהל עראי בשבת או לא‪ :‬אין לך כל‬
‫להקנות כל א׳ חלקו לחבירו בשעה‬
‫ג‬
‫שכט כוי‪ .‬השיאו לדבר אחר כדאמרי׳‬
‫והאמר ר׳ יצחק מניין ״שחייב אדם להקביל‬
‫שהוא מברך על מנת להחזיר לכשכיל‬
‫‪5‬‬
‫לקמן ) ל ף כח‪ (.‬שלא אמר דבר אחד‬
‫פני רבו ברגל שנא׳ מדוע את הולכת‬
‫שנשממף בו לא גרע מממנה על‬
‫שלא שמע מפי רבו‪ :‬שלא העמיד שופט‪.‬‬
‫אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש‬
‫מנמ להמזיר לשמה ממנה‪:‬‬
‫מושיע את ישראל‪ .‬אומן שהיו משממ‬
‫ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה‬
‫פ ק ק החלון‪ .‬פירשנו לעיל בפרק‬
‫יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך‬
‫לא קשיא חא דאזיל ואתי ביומיח חא דאזיל‬
‫קמא ) ל ף טז‪ (:‬גבי שכחו‬
‫יהושע מאפרים אהוד מבנימין גדעון‬
‫ח‪,‬‬
‫ולא הביאו ספר מורה‪:‬‬
‫אליעזר‬
‫בר׳‬
‫מעשח‬
‫ת״ר‬
‫ביומיח‬
‫אתי‬
‫ולא‬
‫ממנשה הרי מבני רחל שמשון מדן‬
‫כל‬
‫ששבת בגליל חעליון בסוכתו של יוחנן‬
‫ברק מקדש מנפמלי הרי מבני בלהה‬
‫אבצן זה בועז מיהודה עלי מלוי תולע‬
‫ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון והגיע חמה לםוכה אמר לו מחו‬
‫מיששכר אלון הזבולני מזבולן אלו‬
‫שאפרוש עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא‬
‫מפורשים אכל עתניאל ויפתח ושמגר‬
‫העמיד ממנו שופט חגיע חמח לחצי הסוכה אמר לו מהו שאפרוש עליה‬
‫ויאיר ועבדון לא ידעמי שמות שבטיהן‬
‫סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים‬
‫ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי‬
‫של‬
‫שבט יחודח ובנימין חעמידו מלכים על פי נביאים חגיע חמה למרגלותיו‬
‫מפורש‪ :‬הגיע חמה‪ .‬מתפשטת‬
‫ר׳ אליעזר נטל יוחנן םדין ופירש עליח חפשיל ר׳ אליעזר טליתו לאחוריו ויצא‬
‫ומתקרבת אצלם‪ :‬מלכים על פי‬
‫ט ( לא מפני שחפליגו בדברים אלא מפני י ( שלא אמר דבר שלא כ ‪ ,‬שמע מפי רבו‬
‫גכיאים‪ .‬שאול ודוד ע״פ שמואל‪:‬‬
‫ויצא‪ .‬שלא ״(רצה להתיר את הדבר‪:‬‬
‫לעולם היכי עביד הכי והאמר ר׳ אליעזר אין יוצאין מסוכה לםוכה רגל אחר‬
‫לא מפני שהפליגו בדברים‪ .‬מה‬
‫הואי וחאמר ר׳ אליעזר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל שבת‬
‫שהשיאו לדבר אחר לא הפליגו הימנו‬
‫הואי ותיפשוט ליה מדידיה דתנן ליפקק החלון ר׳ אליעזר אומר בזמן שקשור‬
‫ולדחותו שלא ללמדו תורה נמבוון‬
‫ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו י וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין‬
‫אלא שלא אמר דבר כוי‪ :‬אין יוצאין‬
‫ע‬
‫התם‬
‫מסוכה לסוכה כוי‪ .‬והיאך הניח שבת שבתוך הרגל את סוכתו שהימה בלוד שהיה דר בלוד כדמניא <סנהלרין ל׳ לג‪ >:‬אחר ר׳ אליעזר ללוד‬
‫רגל אחר היה‪ .‬כגון עצרת והיו יושבין בסוכה משוס אויר‪ :‬ותפשוט ליה מדידיה‪ .‬שלא תפרוש עליה סדין לאסור להוסיף על אהל עראי‪ :‬שקשור‬
‫ותלוי‪ .‬שם כל שעה‪ :‬פוקקין גו‪ .‬טון למתוקן ועומל לכך אין זה לא בונה ולא מוסיף‪ :‬ואם לאו אין פוקקין כו‪ .‬למוסיף הוא על סתימת אהל‪:‬‬
‫התם‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪] (6‬לעיל ט‪.‬ו‪ ,‬ב( ]לעיל‬
‫כג‪,[.‬‬
‫ג(‬
‫לה‪.‬‬
‫מא‪:‬‬
‫כט‪ :‬ל‪.‬‬
‫]לקמן‬
‫לח‪,[.‬‬
‫ססחיס‬
‫ד( ולקמן לא‪ ,[.‬ה( ]לעיל‬
‫ט‪ ,[.‬ו( ועיין חוס׳ פסחים‬
‫קט‪ .‬ל״ה שנאמר ושמחתן‪,‬‬
‫‪ (t‬ר״ה טז‪ ,:‬ח( ותוסס׳‬
‫סי׳א ה״ה ע״ש[‪ ,‬מ( ויומא‬
‫י(‬
‫סו‪:‬ן‪,‬‬
‫כס‪,[.‬‬
‫]לקמן‬
‫‪ (5‬כרכות מ ‪ :‬וסוף מס׳‬
‫כלה ועי׳ מג״א סי׳ קנו‪,‬‬
‫ל( שגת קכה‪ :‬קלו‪ :‬עירוכין‬
‫מל‪ ,.‬מ( שלא יאמרו התיר‬
‫הלנר‬
‫את‬
‫נס״א‪,‬‬
‫כ״ה‬
‫נ( וצ״ל לגלילהן‪ D )[5,‬״ ל‬
‫ימלמרכינן‬
‫ורש״ל[‪,‬‬
‫עי׳‬
‫ע(‬
‫מהר״ס‬
‫מ״ז‬
‫רש״ל‬
‫ועי׳ רש״א‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬חג הסכת תעשה ל ך‬
‫שבעת‬
‫באספך‬
‫ימים‬
‫מגךנך ומיקבך‪:‬‬
‫דברים טז יג‬
‫ולקחתם לכם ביום‬
‫‪.2‬‬
‫ע ץ הךר‬
‫הראשון פ ר י‬
‫כפת‬
‫תמרים וענף‬
‫עבית‬
‫וערבי‬
‫ושמחתם‬
‫עץ‬
‫נחל‬
‫יי‬
‫לפני‬
‫אלהיכם שבעת ןמים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫‪ .3‬בסכית תשבו שבעת‬
‫ימים‬
‫האןךח‬
‫בל‬
‫בישראל ישבו בנזלת‪:‬‬
‫ויקרא כג מב‬
‫ונתתה הכסף בכל‬
‫‪.4‬‬
‫א ש ר תאיה נפשך בבקר‬
‫ובצאן וביין ובשכר ובכל‬
‫אשר‬
‫נפשך‬
‫תשאלך‬
‫ואכלת‬
‫שם‬
‫אלהיך‬
‫ושמחת‬
‫וביתך‪:‬‬
‫‪.5‬‬
‫לפני‬
‫אתה‬
‫דברים יד כו‬
‫ויאמר‬
‫הלכת‬
‫יי‬
‫מרוע‬
‫את‬
‫אליו היום‬
‫לא‬
‫חידש ולא שבת ותאמר‬
‫מלכים ב ד כג‬
‫שלום‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ואין‬
‫בחולו‬
‫עושין‬
‫של‬
‫סוכה‬
‫מועד‪ .‬אס‬
‫לא עשאה מתחילה ) ל ע י ל‬
‫ט‪..:.‬‬
‫וכו׳‬
‫לכם‬
‫ולקחתם‬
‫לכס‬
‫משלכם‪.‬‬
‫משלכס משמע )לקמ! מא‪.(:‬‬
‫לא‬
‫שהפליגו‬
‫מפני‬
‫בדברים‪ .‬יהסרישו לדנרים‬
‫אמרים‬
‫כאדם‬
‫המתכרן‬
‫ללחות כשאינו יודע להשינ‪,‬‬
‫אלא יודע היה אכל לא אמר‬
‫דכר שלא שמע מ ר נ ו ! י ו מ א‬
‫סו‪ .>:‬פקק ההלון‪ .‬כגון‬
‫ארוכת הגג !‪:‬שבת קלו‪.::‬‬
‫בזמן‬
‫שקשור‬
‫ותלוי‪.‬‬
‫שאינו נגרר כארץ‪ ,‬שהחכל‬
‫שהוא קשור נו אינו מגיע‬
‫לאלץ !שמ‬
‫לאו‬
‫אין‬
‫קנה‪.(:‬‬
‫ואם‬
‫פוקקין‬
‫בו‪.‬‬
‫דמחזי כמוסיף על הננין‬
‫;שם> דדמי לכונה‪ ,‬שמוסיף‬
‫על סתימת הכית‪ ,‬ואע״ס‬
‫שארעי הוא‬
‫שהרי יחזור‬
‫וישמחנו !ערובי! מז‪.‬ו‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הישן תחת המטה פרק שני סוכה‬
‫כח‪.‬‬
‫א( מגילה מ‪ ,:‬ב( ]יומא הסם מבטל ליה‪ .‬להאי פקק לגבי חלון וחשיכ ליה מכותל עצמו הלכך הר מוסיף אכל סדין אכן סהדי דלא מכטיל ליה לגבי סוכה וסופו‬
‫נ( ]לעיל כז‪,[:‬‬
‫יט‪,[:‬‬
‫ליטלו הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהר מוסיף‪ :‬אינן אלא מפי השמועה‪ .‬כממיה‪ :‬הזקקסוני‪ .‬כלומר מזקיקוני לומר דבר כו׳‬
‫ד( ססמיס קט‪ .‬ע״ש שהוא‬
‫ר״ע‪ ,‬ה( נ״נ קלל‪ ,.‬ו( ]עי׳ אגיד לכם אמ מדוחי וזו אחמ מהן‪ :‬שיחס חולין‪ .‬דכרי הכאי ושחוק כלומר מה שספק כידי לא מפני '()שטרחתי( ככל אלה ואי אפשר‬
‫סנהלרין יא‪ .‬ומה שנלפס שאמרו רבותי דבר בבימ המדרש ולא שמעמיו ומה שלא שמעתי לא אומר שכך היא מדחי‪ :‬בלא הורה‪ .‬בלא גירסא שהיה הולך ושונה‬
‫שס בגליו! נשס רש״ל‬
‫למומק זה[‪] (t ,‬נס״א‪ :‬תמיד‪ :‬חוץ מערבי פסחים‪ .‬מפני‬
‫חלמולן‪ ,‬ס( ]נערך סח עשיימ פסמיהס ומפני התינוקות‬
‫עוף שפורח עליו מיד נשרף‪.‬‬
‫כל‬
‫התם הוא דמבטל אבל הבא דלא מבטל‬
‫כתנ הערוך עני! נפלא שלא ישנו כך מפורש בססמיס <לף‬
‫כנתינתם‬
‫שמחים‬
‫שהלבריס‬
‫לא ת״ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל‬
‫ע״ש[‪ ,‬ע( כרכות יא‪.‬‬
‫עירובי! יג‪ :‬לעיל ג‪ .‬ז‪ ,:‬ק ט ‪ : ( .‬וערבי יום הכפורים‪ .‬שצריך‬
‫כסיני שנתנה מורה כאש וכענין זה‬
‫העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות‬
‫י( ]שנח כט‪ :‬וש״נ[‪ ,‬לאכול מכעוד יוס‪ :‬משנה‪ >« .‬כגון‬
‫מצינו כמדרש כעוכדא דרכי אליעזר‬
‫כ( ערכי! נ ‪] :‬עירונין‬
‫סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי‬
‫משנה וכריימא של ששה סדרים‪:‬‬
‫ורכי יהושע שהיו מסובין כסעודה‬
‫ינמוח טו‪,.‬‬
‫סב‪ ,[.‬ל(‬
‫יוסי‬
‫ר׳‬
‫שמעתי‬
‫לא‬
‫לתם‬
‫אמר‬
‫עשר‬
‫שמונה‬
‫הסנאים‬
‫שהיו‬
‫סכרא‬
‫היא‬
‫זו‬
‫גמרא‪.‬‬
‫מ( ]קדושין לל‪ ,[.‬נ( ]צ״ל‬
‫וליהטה האש סביבם ק(‪:‬‬
‫בר׳ יהודה אומר חילוף הדברים שמונה‬
‫שלא טרחתי[‪ ,‬ס( נס״א‪ :‬אמרוניס מדקדקים כדכרי הראשונים‬
‫היא‬
‫נינהו‪ .‬הלכתא‬
‫הלכתא‬
‫לקלוק‪ ,‬ע( נס״א‪ :‬חלמול‪,‬‬
‫פ( ]לעיל ה‪ :‬ולקמן לל‪ ,[.‬הסמומיס לפרשם ולימן בהן טעם‬
‫עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר‬
‫גרסינן לשון יחיד דחדא‬
‫צ( עי׳ נערוך ערך סמ כמו שעשו האמוראים אמר המנאים‬
‫מינייהו הלכתא ותו לא וכריש כנות‬
‫להם לא שמעתי אמרו לו כל דבריך אינן‬
‫פירוש ע״ז‪ ,‬ק( ]עונלא שפירשו דכרי הפנאיס שלפניהן וקבעו‬
‫כותים )נלה ל ף לב‪ (.‬גכי אין לי אלא‬
‫אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני‬
‫‪1‬ו כחני חוספוח חגיגה‬
‫טו‪ .‬ל״ה שונו וכו׳ כשם בהן גמרא ואומו דיוק* שבימי התנאי׳‬
‫אשה נקט לשון רכים לפי שמסופק‬
‫לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי א( מימי‬
‫הירושלמי ע״ש[‪,‬‬
‫נקרא הש״ס»(‪ :‬הלכות‪ .‬הלכה למשה‬
‫על שניהם הי מינייהו הלכתא‪:‬‬
‫לא קדמני אדם בבית המדרש א ולא ישנתי‬
‫עקומה‬
‫ודופן‬
‫ולכוד‬
‫גוד‬
‫כגון‬
‫מסיני‬
‫השוה‬
‫בבית תמדרש לא שינת קבע ולא שינת‬
‫שיעודן»(חציצין מחיצין עשר נטיעות‬
‫עראי ולא הנחתי אדם בבית חמדרש ויצאתי ב ולא שחתי שיחת ‪ 0‬חולין ולא‬
‫תורה אור השלם ערבה וניסוך המיס‪ :‬דקדוקי סורה‪.‬‬
‫‪ .1‬להנחיל אהבי יש דברי אוחיוח שבאין לדרוש בהן‬
‫אמרתי דבר ״שלא שמעתי מפי רבי מעולם אמרו עליו על רבן יוחנן בן‬
‫ואערתיהם אמלא‪:‬‬
‫דברם ומעוטיס כגון האזרח להוציא‬
‫זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ג ולא חלך ד׳ אמות בלא תורח ובלא‬
‫משלי ח כא‬
‫‪ .2‬בסכה תשבו שבעת הנשים שדקדקה המורה בלשונה‬
‫תפילין ולא קדמו אדם בבית חמדרש ולא ישן בבית חמדרש לא שינת‬
‫האזךה לכתוב אוח ימירה ללמד‪ :‬דקדוקי‬
‫בל‬
‫ימים‬
‫קבע ולא שינת עראי י ולא הרהר במבואות המטונפות ולא חניח אדם‬
‫בישראל ישבו בסבת‪:‬‬
‫סופרים‪ .‬שהוסיפו לדקדק אחר‬
‫ויקרא כג מב‬
‫בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא‬
‫‪ .3‬דבר אל בני י ש ר א ל מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות‬
‫פתה אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע‬
‫איש או אשה כי יעשו סייג ואזנים לתורה וגזרו גזרומ‬
‫מפי רבו מעולם י>ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש ה הוץ מערבי‬
‫מכל חטאת האדם להרחיק את האדם מן העבירה‬
‫למעל מעל ביי ואשמה‬
‫ודכוותה בבכורות ) ל ׳ ל‪ >:‬גר הבא‬
‫פםחים וערבי יום הכפורים ובן היה ר׳ אליעזר תלמידו נוחג אחריו תנו‬
‫הנפש ההוא‪:‬‬
‫אין‬
‫אחד‬
‫מדבר‬
‫חוץ‬
‫עליו‬
‫חורה‬
‫לקבל‬
‫ה(‬
‫במדבר ה ו‬
‫רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה‬
‫מקבלין אותו ר׳ יוסי אומר אפילו‬
‫עליהן שכינה י>כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה‬
‫דקדוק אמד מדקדוקי סופרים‪ :‬קלים‬
‫כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן‬
‫הגהות הב״ח‬
‫בק״ו‬
‫דברים הלמדין‬
‫וחמורים‪.‬‬
‫רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא חניח מקרא‬
‫)א( גט׳ גשיס פטורות ויום שנימנו לדון מעצמן לכל אדם ולא‬
‫הכסוריס‪ (3) :‬רש׳׳־ ד״ה‬
‫ומשנה ״גמרא חלכות ואגדות דקדוקי תורח ודקדוקי סופרים קלים וחמורים‬
‫משגה כגון‪ .‬ג״כ והרשנ״ס פירשו כלום בסיני‪ :‬וגזרות שוות‪.‬‬
‫וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי תשרת ושיחת שדים‬
‫נס׳ י״נ דף קלד האריך דברים הלמדן מ״ש‪ :‬תקופות‪ .‬חשכון‬
‫נסי׳ נרייתא זו נניאיר הילוך ממה ולבנה‪ :‬וגיממריאוס‪.‬‬
‫ח( ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר‬
‫יותל מפרש״י כאן‪:‬‬
‫דברים הלמדין בלשון גימטריא כגון‬
‫גדול מעשה מרכבה דבר קטן תויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר‬
‫)ירמיה כה( שש״ך בבל בא״ת ב״ש‬
‫‪1‬להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול‬
‫כשדים גשם נא( לב קמי בא״ת ב״ש‬
‫גליון הש״ם‬
‫שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב‬
‫נפי כל לרבות את סהדה מנון )לקמן ל ׳ נ ב ‪ 0‬בא״ט ב״ח‬
‫נו(‬
‫ועוםק בתורח כל עוף שפורח עליו מיד נשרף‪ :‬מתני׳ מי שחיח ראשו‬
‫הקטנים‪ .‬עיי! פסחים דף וכן לפי מנין האומיוח כגון סתם‬
‫ורובו בםוכח ושולחנו בתוך הבית י ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין אמרו‬
‫ה‪(.‬‬
‫ל׳‬
‫)נזיר‬
‫מנ ע״כ תוס׳ ד״ה מאן נזירומ שלשים יום‬
‫שמעת‪:‬‬
‫להם ב״ה לב״ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר‬
‫מקדוש יהיה יהי״ה כגימטדא שלשים‬
‫הוו‪ :‬שיתת מלאכי השרת שיתס שדים‬
‫את רבי יוחנן בן חחורנית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בםוכה‬
‫שיחס דקלים‪ .‬לא ידענא מאי היאצ(‪:‬‬
‫ושולחנו בתוך חבית ולא אמרו לו דבר אמרו לחם ב״ש יימשם ראיח‬
‫מוסף רש״י‬
‫ח ו ץ מערכי פסחים‪ .‬כדי משלות כוכסין ומשלות שועלים‪.‬‬
‫אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך‬
‫שישנו התינוקות ביוס ילא שיסדו קדמונים לתת אמתלא לחוכחמס‬
‫נלילה נשעת הגדה ;פסחים ופולין אומן כמכסים וכשועליס כגון י נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה כ ( ח קטן שאינו צריך לאמו חייב‬
‫ק ‪ . ( 0‬ראויים שתשרה יסנהלרין לנו‪ (.‬מאזני צדק אבות בסוכה מעשה לי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וםיכך‬
‫עליהן שכינה‪ .‬אלא שעו!‬
‫על גבי חמטח בשביל קטן‪ :‬נמ׳ מח״מ דת״ר אזרח זח אזרח מ ( ‪ 2‬האזרה‬
‫הדור גורס ואין הדור אכלו בוסר‪ :‬הויוס דאביי ורבא‪.‬‬
‫להוציא את הנשים ‪ 8‬כ ל לרבות את הקטנים אמר מר האזרח להוציא את‬
‫ראוי לכך )רשב״ם ב״ב כל איבעי׳ להו לאביי ורבא הוה‬
‫שתעמוד להם‬
‫קלד>‪.‬‬
‫חמה כיהושע‪ .‬ולמשה מספקא להו ובכולן נתן את לכו ונתן‬
‫חנשים למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע וחתניא חאזרח לרבות‬
‫דנסקא‬
‫ממה‬
‫עמדה‬
‫נמי‬
‫בהן טעם ובימי אמוראים נשחכחו‪:‬‬
‫את חנשים חאזרחיות שחייבות בעינוי אלמא אזרח גברי משמע אמר‬
‫לן כמס׳ ע״ז »כה‪ (.‬אחל‬
‫אמל‪ ,‬אלא משוס דאין כשדן*‪ .‬שהיו מלאכי השרמ ממקבצין‬
‫רבה הלכתא נינהו ואםמכינהו רבנן אקראי הי קרא והי הלכתא ותו קרא למח‬
‫חשוכי! כל כך כמשה חלאן סביכיו לשמוע דכד תורה מסיו‪:‬‬
‫לי הלכתא למה לי הא םוכה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן‬
‫בתמיה‪:‬‬
‫ראיה‪.‬‬
‫משם‬
‫כיהושע ‪1‬ב־ב שם!‪ .‬גמרא‪ .‬מתני׳‬
‫סכרת המשניות כעץ שאנו‬
‫גרמא נשים פטורות יא( יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר‬
‫בגמרא‪:‬‬
‫מפרש‬
‫מפרשי! עליהן לא שנו כו׳ נשים ועבדים‪.‬‬
‫רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא ‪ 3‬איש או אשה‬
‫האזרת‪ .‬בבני ישראל ישבו‬
‫חסורי מחסרא כו׳ !‪:‬שם(‪ .‬גמ׳‬
‫הלכה‬
‫הלכות‪.‬‬
‫!;שם!‪.‬‬
‫מסיני‬
‫למשה‬
‫ואגדות‪.‬‬
‫מדרשי פסוק כגון חנחומא‬
‫ונראשית רנה ויקרא רכה‬
‫!שם;‪.‬‬
‫וי״ו‬
‫דקדוקי‬
‫לוזה‬
‫לכס‬
‫תורה‪.‬‬
‫הטמא‬
‫)רקרא יא( למרנינן מיניה‬
‫לס השרץ !שם!‪ .‬ודקדוקי‬
‫נגון‬
‫סופרים‪.‬‬
‫שגזרו‬
‫חכמים‬
‫קלים‬
‫וחמורים‪.‬‬
‫לילי‬
‫שלא‬
‫איסור חורה‬
‫גזירוח‬
‫ינא‬
‫!שם(‪.‬‬
‫שאלס‬
‫לן מעצמו ושפן‪ .‬וגזרות‬
‫שוות‪.‬‬
‫כגון‬
‫יליף‬
‫קיחה‬
‫קיחה משלה עסרון ושם‪,‬‬
‫השוה‬
‫כסוכות‪ :‬אזרח זה אזרח‪ .‬אי הוה‬
‫כתיכ אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים‪ :‬כתיב האזרח‪ .‬מיומן שבאזרחים להוציא את הנשים‪ :‬לרבות את‬
‫הקטנים‪ .‬לקמן רמינן מתניפא עלה‪ :‬בעינוי‪ .‬יום הכפודם דכתיכ ]ויקרא טז[ תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר‬
‫אלמא ה׳ לרכויי אתא‪ :‬אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי‪ .‬הנך מרי מילי ליכא למידרשינהו למרוייהו מקראי‬
‫דאס זו ה׳ לרכות אף זו ה׳ לרכות ואס זו למעט אף זו למעט אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני כאחד מהן לחילוף‬
‫נאמרו שני דבדם הללו זו לחיוב וזו לפטור וחדא מינייהו לאו ממשמעומא אלא רבנן אסמכינהו אקראי מדא ממשמעותא וחדא‬
‫אסמכמא בעלמא דאלו קרא חילופא משמע ולמילתא אחריתי אתא‪ :‬ה״ג הי קרא והי הלכתא ותו למה לי קרא למה לי הלכסא‪.‬‬
‫הי קרא הי מינייהו ממשמעומא והי לאו ממשמעותא דקרא דאלו קרא חילופא משמע אלא מהלכמא הוא דאממר ותו למה לי קרא‬
‫למה לי הלכתא לא כסוכה לפטור ולא בעינר לחיוב‪ :‬נשים פטורות‪ .‬בפ״ק דקדושין ) ל ׳ לל‪ (.‬מפרש‪ :‬ויום הכפורים‪ .‬לא מעשה‬
‫הוא וכרמ הוא וכל מצות לא תעשה בין זמן גרמא בין לא זמן גרמא נסקא לן בקדושין ) ל ׳ לה‪ (.‬מדרב יהודה דחייכומ‪:‬‬
‫אמר‬
‫עי• ק ד ו ש ץ ב‪ .(.‬תקופות‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נד א מיי׳ סייר מהל׳ ת״ם‬
‫הלכה ט סוש״ע י״ד‬
‫סי׳ רמו סעיף טז‪:‬‬
‫נה ב מיי׳ שס טוש׳׳ע שס‬
‫סעיף יז ושם סעיף כה‬
‫כהג״ה‪:‬‬
‫ג מיי׳ סייר מהלכות‬
‫נו‬
‫תפילי! הלכה כה‪:‬‬
‫ד מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫נז‬
‫א״מ‬
‫ק׳׳ש הלכה ל טוש״ע‬
‫סי׳‬
‫סעיף‬
‫פה‬
‫כ‬
‫וטוש׳׳ע י״ל סי׳ רמו סעיף‬
‫נח‬
‫כו נהג״ה‪:‬‬
‫)מיי׳ ס״ז מהל׳‬
‫ה‬
‫מצה( סמג עשי! מא‬
‫א׳׳ח‬
‫טוש״ע‬
‫מעכ‬
‫סי׳‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ו מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫נט‬
‫סוכה הלכה ח סמג‬
‫עשי! מג טוש״ע א״מ סי׳‬
‫תרלל סעיף ל‪:‬‬
‫ם ז מיי׳ שס הלכה א סמג‬
‫שס‬
‫סי׳‬
‫טוש״ע א״מ‬
‫תרמ סעיף א‪:‬‬
‫ח מיי׳ שם טוש״ע‬
‫םא‬
‫שם סעיף נ ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫דילמא התם משום דמבטל‬
‫לפקק‬
‫ליה‬
‫אסר‬
‫החלון‬
‫שאינו‬
‫את‬
‫קא‬
‫תלוי‪,‬‬
‫אבל הכא דלא מבטל ליה‬
‫לסדין אימא לא תיבטל‪,‬‬
‫נמצא‬
‫ספק‪.‬‬
‫הדבר‬
‫וכן‬
‫שאלו שלשים הלכות את‬
‫ר׳‬
‫י״כ‬
‫אליעזר בענין סוכה‪,‬‬
‫אמר‬
‫השיב‬
‫להן‪,‬‬
‫לא‬
‫להן‬
‫י״ח‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫אמרו לו כל דבריך אינן‬
‫אלא מפי השמועה‪ .‬אמר‬
‫להן הזקקתוני לומר דבר‬
‫שלא שמעתי מפי רבותי‪.‬‬
‫ובא להודיע שלא נתרשל‬
‫בשימוש‬
‫אמר‬
‫בית‬
‫מימי‬
‫המדרש‬
‫קידמני‬
‫לא‬
‫אדם לבית המדרש‪ ,‬ולא‬
‫ישנתי בו שינת קבע ולא‬
‫ולא הנחתי אדם‬
‫עראי‪,‬‬
‫בבית המדרש ויצאתי‪ ,‬ולא‬
‫שחתי שיחת חולין‪ .‬ולא‬
‫אמרתי דבר שלא שמעתי‬
‫שהיה נוהג ר׳‬
‫מרבותי‪.‬‬
‫אליעזר כמנהג רבן יוחנן‬
‫בן זכאי בכל אלו‪ .‬והיה‬
‫עוד רבן יוחנן בן זכאי‬
‫נוהג‪ ,‬לא הלך ד• אמות‬
‫בלא תורה ובלא תפילין‪,‬‬
‫ולא‬
‫מצאו‬
‫יושב‬
‫אדם‬
‫דומם אלא שונה‪ ,‬ולא פתח‬
‫אדם דלת לתלמידים אלא‬
‫הוא‪ ,‬מכלל שהיה משכים‬
‫ומקדים‪ ,‬ולא אמר הגיע‬
‫זמן לצאת מבית המדרש‬
‫חוץ מערבי שבתות וימים‬
‫טובים‪ .‬ת״ר פ• תלמידים‬
‫היו לו להלל הזקן‪ ,‬ל׳‬
‫מהן ראוין שתשרה שכינה‬
‫עליהן כמשה רבינו‪ ,‬ול׳‬
‫מהן שתעמוד להן המה‬
‫כיהושע בן נון‪ ,‬ועשרים‬
‫בינוניים‪ .‬הגדול שבכולם‬
‫יונתן‬
‫עליו‬
‫בן‬
‫כל‬
‫עוזיאל‪,‬‬
‫עוף‬
‫אמרו‬
‫שפורח‬
‫עליו באויר בשעה שהיה‬
‫עוסק בתורה מיד נשרף‪,‬‬
‫זיו השכינה היה‬
‫כלומר‬
‫במושבו‪ .‬קטן שבכולן רבן‬
‫יוחנן בן זכאי אמרו עליו‬
‫זכאי‬
‫על רבן יוחנן בן‬
‫שלא הניח מקרא‪ ,‬משנה‪,‬‬
‫תלמוד‪,‬‬
‫הלכות‪ ,‬ואגדות‪,‬‬
‫סופרים‪,‬‬
‫וחמורין‪,‬‬
‫דקדוקי‬
‫תורה‪,‬‬
‫ודקדוקי‬
‫שוה‪,‬‬
‫תקופות‪,‬‬
‫קלין‬
‫וגזירה‬
‫וגימטריא‪ ,‬שיחת מלאכים‪,‬‬
‫שדים‪,‬‬
‫ושיחת‬
‫משלות‬
‫דקלים‪,‬‬
‫ושיחת‬
‫שועלין‪.‬‬
‫משלות כובסין‪ ,‬דבר גדול‬
‫מעשה מרכבה‪ ,‬דבר קטן‬
‫הויא‬
‫דאביי‬
‫הקושיות‬
‫ורבא‪,‬‬
‫שהיו‬
‫נושאין‬
‫ונותנין בה עכשיו‬
‫ודכא‪,‬‬
‫פי׳‬
‫אב״‬
‫פשוטות וסדורות‬
‫מולל הלכנה <ב״ב שסו‪ .‬וגימטריאות‪ .‬כגון אנכי אנא נפשי כתכית יהכימ‪ ,‬ירט יראה ראתה נטתה ישם‪ .‬עי• שבת קה‪ .!.‬שיחת‬
‫היו ומכוונות ביד רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬א( וכך היו מתעסקין בהן‪ .‬מ ת נ י ' מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כוי‪ .‬נשים ועבדים וקטנים‬
‫שנני אלם רגילים ללנר על הלקליס כלכתינ נשלמה )מלכים א ל( וילנר על העצים ;ב״ב שסו‪ .‬משלות כובסין‪ .‬צורך יש נה‬
‫ואקשינן למימרא דאזרח בין איש ובין אשה משמע‪ ,‬והתניא בעינן ]יום[ הכיפורים האזרח לרבות הנשים האזרחיות לענוי‪,‬‬
‫ליחזקאל !שם(‪ .‬הויות דאביי ורבא‪ .‬שהקשו משגיות וגרייתות טוכא ותירצום )שם(‪ .‬להנחיל אוהבי יש‪ .‬עולמות‪ ,‬וכל כך‬
‫אקרא‪ ,‬כלומר חדא קרא וחרא הלכתא‪ .‬ואמרינן איזו היא קרא ואיוו היא הלכתא‪ ,‬ותו בהא תרתי בסוכה שהנשים פטורות‬
‫מלאכי השרת‪ .‬להשניעס ו נ ‪ -‬ב שם;‪ .‬ושיחת שדים‪ .‬להשניעס ונפקא מינה לעשוח קמיע לרפואה )שסי‪ .‬ושיחת דקלים‪.‬‬
‫ללמול לגרי תורה‪ ,‬כלכחיב )קהלת ינ> תק! משלים הרגה וכתיב )משלי א( להבין משל ומליצה ! ב י ב שם;‪ .‬מעשה מרכבה‪.‬‬
‫למה ט אוצרומיהס מלאים כל טוב‪ ,‬לברי מורה וחכמה ישמו‪ .‬ג ד ו ל ש ב כ ו ל ן ע ל אתת כמה וכמה‪ .‬להבין לנר מחוך‬
‫לגר יותר רוחר !שנו‪ .:‬ב ״ ש םוסלין‪ .‬לראוי לחשמיש בעינן ! ל ע י ל ז‪ .;:‬קטן שאין צריך לאמו ה ״ ב בסוכה‪ .‬מחנכין‬
‫ליה מלרננ! ! ע ו ו נ י ) פ נ • לחיינ לחנכו כמצות סוכה ׳‪.‬לעיל נ‪ .,;:‬ופיחת את המעזיבה‪ .‬טיח‪ ,‬טיט שעל התקרה ‪.‬ינמ‪1‬ת טי ‪.‬‬
‫בשביל קטן‪ .‬דסבירא ליה לשמאי קטן הצריך לאמו חיינ כסוכה !שם׳‪.‬‬
‫פטורים כוי‪ .‬מנא לן שהנשים פטורות‪ ,‬דתנו רבנן‪ ,‬אזרח‪ ,‬הייתי אומר אזרח בין איש בין אשה‪ ,‬האזרח‪ ,‬להוציא את הנשים‪.‬‬
‫אלמא אי לאו דמרבי להן לנשים מהאזרח מתוספת ה״י‪ ,‬אזרה גברי משמע נשי לא משמע‪ .‬ומשני רבה הלכתא היא ואסמנוה‬
‫וביום הכיפורים שהנשים תייבוה‪ ,‬אין צריכות לא קרא ולא הלכתא‪ .‬ישיבת סוכה מצות עשה שהזמן גרמא הוא‪ ,‬וקיימא‬
‫לן כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות‪ ,‬אי יום הכיפורים נפקא לן מהא דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת‪,‬‬
‫או אינו מינן יאול׳ רצ״ל ואח״נ נשתכחו מהן וכן סרש״י וכימי האמוראים נשתכחו‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כח‪:‬‬
‫הישן תחת המטה פרק שני‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אמר אניי לטולם סוכה‪ .‬לפטורי הלכתא היא לאלו קרא חיונא‬
‫םב א מיי׳ פ״ו מהל׳ השוה הכתוב אשה לאיש‪ .‬וא״ת פ״ק לערכין )ל׳ ד‪ >:‬לאמר‬
‫סוכה הלי א טוש״ע‬
‫קמרבי לאזרח גברי הוא למשמע והי לרבות את הנשים הוה לן‬
‫אין לי אלא איש שהעריך אשה שהעריכה מנין וכפ׳ ל׳‬
‫א״מ סי׳ מרמ סעיף כ‪:‬‬
‫למלרשיה כללרשינן ביום הכפוריס אלא שהלכה למשה מסיני‬
‫םג ב מיי׳ שם הל׳ ה סמג מימומ )סנהדרין ד ף סו‪ (.‬גכי מקלל אכיו ואמו לאיצטריך לן איש‬
‫פוטרתן ולקתני האזרח להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא‬
‫עשי! מכ טוש״ע א״ח איש לרבומ אשה ללריש לה מלכתיב איש תרי זימני לאין מיעוט‬
‫סי׳ תרלט סעיף א‪:‬‬
‫ועיקר קרא לרבויי אתא כללקמן‪.‬‬
‫אחר מיעוט אלא לרבות תיפוק ליה‬
‫פ ד ג מיי׳ שס הל׳ ט‬
‫ולקשיא לך למה לי הלכתא לפוטרן‬
‫נגמר‬
‫בפ׳‬
‫וכן‬
‫לאיש‬
‫אשה‬
‫מלהשוה‬
‫טיש״ע שם סעיף ד‪:‬‬
‫א ( השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין‬
‫הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא‬
‫הלין <שס ל׳ מו‪ >:‬אין האשה נתלית‬
‫שבתורה אמר אביי לעולם םוכה הלכתא‬
‫איצטריך ס״ל כוי‪ :‬רבא אמר אצטריך‪.‬‬
‫מלכתיב איש ולא אמרי׳ השוה אשה‬
‫ואיצטריך ם״ד אמינא תשבו כעין תדורו מה‬
‫מה המס נשים חייבות באכילת מצה‬
‫לאיש וי״ל ללענין פרשה שנאמרה‬
‫רבינו חננאל‬
‫דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו‬
‫ואף ע״ג למצה מצות עשה שהזמן‬
‫השוה הכתוב אשה לאיש‪ ,‬כלשון זכר הוא ראמרינן השוה הכתוב‬
‫לכל עונשין שבתורה‪.‬‬
‫קמ״ל רבא אמר איצטריך ם״ד אמינא יליף‬
‫גרמא רנפקא כרר״א בפסחים )דף‬
‫אשה לאיש לאהא מייתי לה בריש‬
‫ומשני אביי סוכה הלכתא‪,‬‬
‫חמשח עשר חמשה עשר מחג המצות מה מג‪ >:‬שנאמר לא תאכל עליו חמץ‬
‫ואצטריך סד״א תשבו תמורה )ל׳ ג‪ >:‬והכא גבי אזרח אבל‬
‫שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בבל‬
‫כתיב‪ ,‬ודרשינן תשבו כעין היכא לכמיכ איש ממעטינן אשה‬
‫להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ״ל‬
‫תדורו‪ ,‬מה דירה איש‬
‫תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה‬
‫ואשתו אף סוכה איש ומיהו קשה לבפ׳ שור שנגח ארכעה‬
‫והשתא דאמרת םוכה הלכתא קרא למה לי‬
‫ונשים ישנן במצות לא תעשה להיינו‬
‫ואשתו חייבין‪ ,‬קמ״ל אשה וחמשה ) נ ״ ק ל ׳ מל‪ >:‬אמר שור שור‬
‫לרבות את הגרים םד״א ‪1‬האזרח בישראל‬
‫אכילח חמץ‪ :‬והשתא דאמרת סוכה‬
‫פטורה‪ .‬רבא אמר סד״א שבעה להביא שור האשה גבי שור‬
‫נילף ט״ו ט״ו מהג‬
‫אמר רחמנא ולא את הגרים קמ״ל יום‬
‫לפטורא הלכחא היא‪ .‬ולאו ממשמעותא‬
‫המצות‪ ,‬מה ט״ו דהג שהמימ והחם לא כחיב ביה שור איש‬
‫לא‬
‫נפקא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫יהודה‬
‫מדרב‬
‫הכפורים‬
‫לאילו ה׳ לקרא רבוייא היא קרא‬
‫המצות נשים תייבות אף אלא לכמיב ביה וגס בעליו יומת‬
‫למה לי כלומר אמאי אתא ה׳ לסוכה‪:‬‬
‫ט״ו דהג הסוכות נשים וזה אינו אלא לשון זכר ושמא יש בו‬
‫נצרכא אלא לתוספת עינוי םד״א הואיל‬
‫חייבות‪ ,‬קמ״ל דלא‪ .‬וקרא‬
‫לרבות את הגרים‪ .‬שחייבים בסוכה‪:‬‬
‫דכתיב בסוכה האזרח‪ ,‬שוס ימור שהיימי ממעט ממנו אשה‬
‫ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש‬
‫מדרב יהודה נפקא‪ .‬ולמה לי קרא‬
‫לרבות הגרים‪ .‬ומדסוכה אי לאו לרביי׳ רחמנא אי נמי משוס‬
‫ומאזהרה לא נתחייבו נשים כלל קמ״ל‪:‬‬
‫הכפורים‬
‫הלכתא יום‬
‫ה׳ להאזרח לרבויי נשים לעינוי‪:‬‬
‫שהנשים הייבות בעינוי ללרשינן בפרק ל׳ וה׳ ‪1‬שס ל ף מל‪(.‬‬
‫אמר מר כל לרבות את הקטנים והתנן‬
‫שהצריך הכמוב‬
‫לתוספת עיגוי‪.‬‬
‫קרא‪ ,‬למה לי בהא נגיחה למיתה נגיחה לנזקין הוה ילפי׳‬
‫נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ל״ק‬
‫להתחיל ולהתענות מבעול יום‪ :‬הואיל‬
‫קרא הא אמרן השוה מימה מנזקין לבחיב בהו כי יגח‬
‫הכתוב אשה לאיש לכל‬
‫כאן אבקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא‬
‫ומעטיה קרא‪ .‬מלאו וכרת לכתיב‬
‫לרבות הגרים‪.‬‬
‫איש ט>‪:‬‬
‫עונשין שבתורה‪ .‬ושנינן שור‬
‫‪13‬‬
‫בעינוי ו ו י ק ר א כגן בעצם היום הזה‬
‫כי אתא קרא לחיובינהו לס״ל ישראל ולא גרים כי האי גוונא‬
‫הגיע להינוך קטן שהגיע להינוך מדרבנן‬
‫לנשים בתוספת עינוי‪,‬‬
‫על עצמו של יום ענוש כרת ואינו‬
‫אשכחן פרק כל המנחות באות )מנחימ‬
‫הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא‪:‬‬
‫והוא בין השמשות של‬
‫ענוש כרת על תוספת עינוי ומאזהרה‬
‫יום הספורים‪ .‬סד״א הואיל ל ף ס א ‪ :‬ישס> גבי תנופה לאמרי׳ אין‬
‫ג‬
‫קטן שאינו צריך לאמו כוי‪ :‬יהיכי דמי‬
‫נמי אימעוט בפרק בתרא ליומא <דף‬
‫ומיעטה קרא להאי תוספת לי אלא בני ישראל גרים ועבליס‬
‫קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר׳ ינאי כל‬
‫פא‪ (.‬נשים נמי למעטי ללא ליחייבו‬
‫מכרת‪ ,‬דכתיב כי כל הנפש משוחררים מניין ת״ל המקריב וכן‬
‫אשר לא תעונה וגר‪ ,‬על‬
‫שנפנח ואין אמו מקנחתו רבי ״)שמעון( אומר‬
‫ביה אפילו למצות עשה בעלמא‪:‬‬
‫ושם(‬
‫)ינמומ ל ף ע ל ‪:‬‬
‫עצמו של יום חייב כרת בפרק הערל‬
‫ה‬
‫כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא י]אמא[‬
‫קטן שהגיע לחינוך‪ .‬משאינו צריך‬
‫ולא על תוספת‪ ,‬מעינוי ובספ״ק לכרימומ ) ל ף ‪ cr‬לבר אל‬
‫לנשים‪,‬‬
‫נמי מיעטנהו‬
‫לאמו‪ :‬אסמכתא בעלמא נינהו‪ .‬וקרא‬
‫קמ״ל האזרח‪ ,‬לרכות בני ישראל אשה כי מזריע אין לי‬
‫גדולים נמי קרו אלא יי)אימא( כל שנעור ואינו‬
‫לרבי אליעזר כלאית ליה לרבות גר‬
‫הנשים האזרחיות לעינוי‪ .‬אלא בני ישראל גיורפ ושפחה‬
‫קורא אמא אמא‪ :‬מעשה וילדה כלתו כוי‪:‬‬
‫שנתגייר בינתיס וקטן שגלל לעושים‬
‫פ י ם ק א כ ל קטן שאינו משוחררמ מניין ת״ל אשה ותימה‬
‫מעשח לסתור חםורי מהסד׳ והכי קתני ושמאי‬
‫צריך לאמו חייב בסוכה‪.‬‬
‫סוכה בחולו של מועל מה שאין שאר‬
‫)סנהלרין‬
‫ותניא נמי כל האזרח‪ ,‬לבפרק אלו הן הנחנקין‬
‫מחמיר ומעשח נמי וילדה כלתו של שמאי‬
‫ישראל עושין או לרבנן כלאית להו‬
‫כל לרבות הקטנים‪ ,‬והתנן ל ף פ ו ‪ .‬ישסו גבי גונב נפש אמרינן‬
‫חזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה‬
‫שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת‬
‫נשים ועבדים וקטנים בני ישראל למעוטי למי שחציו עבל‬
‫פטורים‪ .‬ושנינן הא דתני‬
‫הימים‬
‫שבעת‬
‫כל‬
‫מתני׳‬
‫חקטן‪:‬‬
‫בשביל‬
‫ולהכשיר סוכה שאולה‪ :‬הכי גרסינן‬
‫קטנים פטורים‪ ,‬בקטן וחציו בן חורין אבל כולו משוחרר לא‬
‫אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ירדו‬
‫כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא‪.‬‬
‫שצריך לאמו‪ ,‬והא דתני ממעט מבני ישראל וכן בפרק כנות‬
‫קטנים חייבין‪ ,‬בקטן שאינו‬
‫שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה‬
‫כומים מ ל ה ל ף לל‪ (.‬בני ישראל‬
‫גשמים מאימתי מותר לפנות משתםרח‬
‫צריך לאמו‪ .‬ואסיקנא קטן‬
‫שניעור‪ :‬ופרכי׳ ]אמא[ גדולים נמי‬
‫מטמאין‬
‫הנכרים‬
‫ואין‬
‫בזיבה‬
‫מטמאין‬
‫שאינו ]צריך[ לאמו‪ ,‬כגון‬
‫המקפה משלו משל למה הדבר דומה‬
‫קרו‪ .‬כלומר שאינו קורא לאמו הוא‬
‫שנפנה ואין אמו מקנחתו‪ ,‬בזיבה אבל גרים ומשוחררים לא‬
‫לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו‬
‫או ניעור ואינו קורא‬
‫דקרית ליה אין צריך לאמו הא אס‬
‫אימא אימא שתי פעמים‪ .‬ממעטי וכן במנחות בפ׳ שמי מלות‬
‫נ‬
‫הימים‬
‫שבעת‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ת״ר‬
‫נמ׳‬
‫פניו‪:‬‬
‫על‬
‫קיתון‬
‫קורא אמא צריך לאמו קרית ליה‬
‫ואפי׳ קטן שהגיע לחינוך ) ל ף צג‪ .‬ושס> כני ישראל סומכין‬
‫אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו‬
‫אפילו גלול שאינו צריך לאמו רגיל‬
‫מדרבנן הוא דמחייב ליה‪ .‬ואין הנכרים סומכין אבל גרים‬
‫אי הכי כל האזרח למאי‬
‫לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות״‬
‫לקרותה כשניעור‪ :‬אלא כל שניעור‬
‫אתא‪ ,‬ואמרי׳ לר׳ אליעזר ומשוחררים סומכין וכפ״ק לערכין‬
‫ואינו קורא אמא אמא‪ .‬שאינו כרוך‬
‫מיבעי ליה לגר שנתגייר ) ל ף ה‪ (:‬כני ישראל מעריטן ואין‬
‫מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה‬
‫אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו‬
‫בחולו של מועד שחייב הנכרים מעריכין ושמא ככל הני יש‬
‫מה״מ ״ידת״ר ‪ 1‬תשבו כעין תדורו מכאן אמרו‬
‫ולישב‬
‫סוכה‬
‫לעשות‬
‫אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו‬
‫בה‪ .‬וכן קטן שהגדיל‪ .‬שוס רבוי למרכינן גדם ומשוחררים׳(‪:‬‬
‫כל שבעת הימים עושה אדם םוכתו קבע‬
‫כל‬
‫להו‬
‫מבעי‬
‫ולרבנן‬
‫הוא‪ :‬מעשה לסתור‪ .‬דהא קטן‬
‫כאן בקטן שהגיע לחינוך‪ .‬כגון‬
‫וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן‬
‫האזרח מלמד שכל ישראל‬
‫הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך‪:‬‬
‫קטן שאינו צדך לאמו אע״ס‬
‫בסוכה‬
‫לישב‬
‫ראויין‬
‫לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושות׳‬
‫מתני׳ סוכתו קבע‪ .‬להיות כל‬
‫אחת‪ .‬ומפורשין דברי ר׳ למתניתין קתני לה בהליא לרך הש״ס‬
‫ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה איני והאמר‬
‫עיקר דירתו בה‪ :‬מאימתי מותר‬
‫אליעזר ורבנן למעלה כך‪ .‬להקשות ולתרץ כן ולכוותי׳ ס״ק לחגיג׳‬
‫מתני׳ כ ל שבעת הימים‬
‫לפנות‪ .‬הימנה ולירל‪ :‬משתסרח‬
‫עושה אדם סוכתו קבע‪ ) .‬ל ף ל‪ .‬ושם( לרדש כל זכורך לרבות‬
‫רבא מקרא ומתנא במטללתא ותנוי בר‬
‫המקפה‪ .‬משתתקלקל המקפה‪ .‬כל‬
‫מחרש‬
‫חוץ‬
‫והתנן‬
‫ופריך‬
‫הקטנים‬
‫ג‬
‫ומצעות‬
‫יש לו כלים נאים‬
‫ממטללתא ל״ק הא במגרם הא בעיוני‬
‫תכשיל קפוי לא רך ולא עכ קרוי‬
‫נאות מעלן בסוכה‪ ,‬שוטה וקטן ומשני כאן בקטן שהגיע‬
‫בסוכה‬
‫ושותה‬
‫אוכל‬
‫מקפה‪ :‬משל לעכד כוי‪ .‬כלומר גשמים היורליס כמג סימן קללה‬
‫ומשנן בסוכה‪ .‬ואוקימנא לחינוך להיינו כלמנן המס כל שאינו יכול לאחוז כילו של אביו‬
‫הס משל לעכד כר‪ :‬ושפך לו קיתון‪ .‬של מיס על פניו וכגמרא‬
‫למגרס א>ולעיוני בסברא ולעלומ מירושלים להר הכית ואס יכול לעלות היינו הגיע‬
‫ןכט‪ [.‬מפרש מי שסך למי‪ :‬גמ׳ ומשנן כסוכה‪ .‬סוכר למודו ומחמכו‬
‫דצריך קבע‪ ,‬בסוכה‪ ,‬לחינוך וקס״ל למקשה לכל קטן מרבי משוס לקרא סתמא כתיב‬
‫וכן מקרא ומשנה‪ ,‬אבל‬
‫על בוריו לעמול )א( להיינו שמעמא דאמוראי וסברא של טעמי משנה‬
‫תנויי לארהוטי לישנא מרבינא להו ולכוותה בריש בנות כוסים ‪1‬נלה ל ף לכ‪ .‬ושם( לאי‬
‫וברייתא מה טעם זה חייב וזה סטור זה אסור וזה מותר‪ :‬מקרי‬
‫דגמרא‪ ,‬בר ממטללתא לאו משום לבת שלש שנים רום אחל לענין כיאה הלכתא הוה‬
‫ולא חיישינן‪.‬‬
‫ומפני‪ .‬לקרות שבכתב ולשנות משניות הערוכות ושגורות כפה‪:‬‬
‫מרבי אפי׳ בת יום אחל מלכתיב ואשה משום לקרא סממא כמיב‬
‫במטללתא‪ .‬כסוכה‪ :‬וחטי‪ .‬הש״ס להוא סברא לטרוח ולשנן וכן‬
‫והשתא הגיע לחינוך לאמרינן בכל לוכמא אין כולן שרם אלא‬
‫שמעתא לאמוראי שאינן כאומ אלא מכלל לקלוקי שהן למילין מתוך‬
‫א( אולי דצ׳׳ל למגרס דלא בעי כל אחל לפי עניינו להכא אמרי׳ באין צדך לאמו וגבי חגיגה‬
‫לכרי משנה דמדמו מלתא למלתא‪ :‬בר ממטללתא‪ .‬אס ירצה‬
‫קביעות א״צ סוכה ולעיוני שיכול לעלות ובסוף לולב הגזול )לקמן ל ף מכ‪ (.‬גבי לולב ביולע‬
‫למצטער הוא ומצטער פטור מן הסוכה והאויר יפה לו להרחיכ‬
‫נסברא וכו׳ יעי׳ גר׳׳ן דהגיא לנענע וגבי ציצית ביולע להתעטף וגבי תורה ביולע ללבר‪:‬‬
‫פירוש זה נשם י״מ‪.‬‬
‫לעתו‪ .‬קא סלקא דעתיה מנוי היינו משנן‪ :‬הא למיגרס כוי‪.‬‬
‫תשבו כעין תדורו‪ .‬רבא נמי למפרש טעמא אחדנא גבי‬
‫כלומר תרי גווני שינון הוו למיגרס גמרא הכרורה לו ככר והיינו‬
‫שומרי גנומ לעיל ) ל ף מ‪ (.‬לא פליג אהא ברייתא‬
‫שמעתא צריך סוכה והיינו משנן‪ :‬לעיוני‪ .‬כר ממטללמא‪:‬‬
‫המשניומ‬
‫בסוכה‪ .‬לבאר טעס‬
‫כלפרישימ שם‪ :‬ומשנן‬
‫והיינו הש״ס ופריך והא תנוי לבר ממטללמא לפי שצריך‬
‫כי‬
‫מחשכה ורוחכ אויר ומשני לכגמרא נמי יש עיון י( כגון לבר פלוני אסור ומותר אכל לעיוני כטעמים בר מסוכה‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫מנא‬
‫א( ינמות פד‪ :‬תמורה נ ‪:‬‬
‫נייק טו‪ .‬ססחיס מג‪ .‬קדושין‬
‫לה‪ :‬נדה ממ‪ ,:‬ב( וחגיגה‬
‫עירונין סב‪,.‬‬
‫ד‪ ,[.‬ג(‬
‫ד( ןצ״ל שמעון בן לקיש ן‪,‬‬
‫ה( רש״ל‪ ,‬ו( רש״ל מ״ז‪,‬‬
‫‪ (t‬ועיי ברש׳׳י שנח קנד‪:‬‬
‫ד״ה שחיסן‪ ,‬ח( ולעיל נו‪.‬‬
‫וש׳׳נן ערכין ג‪ ,:‬ט( ןוע׳׳ע‬
‫חוס׳ נ״ק טו‪ .‬ד״ה השוה‬
‫ונדף מד‪ :‬ד״ה שורן‪,‬‬
‫י( ווע״ע מוס׳ סנהדרין‬
‫פו‪ .‬ד״ה בני ינמנחות סא‪:‬‬
‫ד״ה אין לין‪ ,‬כ( ויש נלא‬
‫עיון רש״שו‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬בסבת תשבו שבעת‬
‫האזרח‬
‫בל‬
‫;מים‬
‫בישראל ישבו בסבת‪:‬‬
‫ויקרא כג מב‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ד״ה ומשנן‬
‫)א( יע‬
‫כסוכה י‬
‫לעמוד עליו‬
‫דהיינו‬
‫גליון הש״ס‬
‫תום׳ ד״ה השווה‬
‫וכי׳‬
‫בלשו׳ יכר הוא דאמ־י'‬
‫השוה‪ .‬עיין תיס׳ יומא דף‬
‫מג ע״א ד״ה ונח!‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ל כ ל עונשין שבתורה‪.‬‬
‫לאו וכרח‪ ,‬אנל עשה לא‬
‫הוי עונש‪ ,‬הלכך מצות‬
‫עשה שהזמן גרמא נשיס‬
‫פטורות‪ ,‬אנל לא תעשה בין‬
‫שהזמן גרמא נין שלא הזמן‬
‫גרמא נשיס ח״נות ‪:‬יבמות‬
‫פד••! מכאן שהנשים חיינוח‬
‫על נל ל״ת שכתורה שהרי‬
‫עונשן מלקוח !פסחים מג ו‪.‬‬
‫ואינו קורא אמא אמא‪.‬‬
‫דאחיא‬
‫דלא צוח עד‬
‫לקמיה הוי אינו צריך‬
‫לאמו ‪ :‬ע י ו נ י ו ‪9‬נ‪ .>.‬מעלן‬
‫לסוכה‪ .‬כל מיסה דסוכה‬
‫נקיט בלשון עלייה כמסכח‬
‫סוכה‪ ,‬לסי שרונן עושי!‬
‫סוכוחיהן נראש גגן ‪:‬שבת‬
‫קנדי‪ .:‬כעין תדורו‪ .‬כדרך‬
‫שהוא דר כל השנה ננימו‪,‬‬
‫להניח‬
‫תורה‬
‫הזקיקחו‬
‫דירתו ולדור כאן בסונה‬
‫עם מטוח־י יכלי תשמישי‬
‫ומצעוחיו ‪ :‬ל ע י ל ם ‪! .‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]צ״ל לרנא ורמי וכן‬
‫העתיק כע״י[ וכעל סה״ד‬
‫הגיה דרמי נר ממא ט‬
‫הוי קיימא וכוי‪ ,‬נ( ]לקמן‬
‫מס‪ ,[.‬ג( ]תוספתא פ״כ[‪,‬‬
‫י( נעי׳ פרש״י שכת קנד‪:‬‬
‫ד״ה שתיס מ י אלם[‪,‬‬
‫ה( מטלפא ס׳ נא‪ ,‬י( שנת‬
‫קנו‪ ,.‬ז( נמס׳ ד״א פ״נ[‪,‬‬
‫ח( ]נערוך אימא פלסטר[‪,‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( תום׳ ד״ה ואמרי ונו׳‬
‫וצריך לאכול שם ניו״ט‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אי אפשי בשימושך‪.‬‬
‫כלומר כשהגשמים יורדים‬
‫לסוכה הכל יוצאין ונראה‬
‫חסן‬
‫הקנ״ה‬
‫שאין‬
‫שנשתמש לפניו!תענית נ‪.‬ו‪.‬‬
‫הלח עלך הישן‬
‫רבינו חננאל‬
‫כי הא דרבא בהדי רמי‪,‬‬
‫כי הוו קיימי מקמי רב‬
‫חסדא‪ ,‬הוו מרהטי לישנא‬
‫דגמרא‪ ,‬והדר יתבי ומעייני‬
‫בסברא‪ .‬אמר דכא מאני‬
‫משתיא במטללתא‪ ,‬מאני‬
‫בר‬
‫מכלא‬
‫ממטללתא‪.‬‬
‫שרגא שרי בסוכה גדולה‪,‬‬
‫בסוכה קטנה ‪ p n‬לסוכה‪.‬‬
‫ירדו גשמים מאמתי מותר‬
‫ליפנות כוי‪ .‬תנא משתסרת‬
‫המקפה של גריסין‪ .‬וכן‬
‫אי‬
‫הוה‬
‫נשיב‬
‫זיקא‬
‫וקא מייתי ציבי באפיה‪,‬‬
‫מותר ליפנות‪ .‬ת״ר היה‬
‫אוכל בסוכה וירדו גשמים‬
‫וירד‪ ,‬ופסקו גשמים‪ ,‬אין‬
‫מטריחין‬
‫אותו‬
‫לעלות‬
‫א( עד שיאור ויעלה עמוד‬
‫השחר‪ .‬ירושלמי לא סוף‬
‫דבר שחסרח מקפת גריםין‪,‬‬
‫אלא אפי׳ מקפח כל דבר‪.‬‬
‫תני כשם‬
‫שמפנין מפני‬
‫הגשמים‪ ,‬כך מפנים מפני‬
‫השרב ומפני היתושין‪ .‬רבן‬
‫גמליאל ור׳ אליעזר היו‬
‫נכנסין ויוצאין כל הלילה‪.‬‬
‫חד מתלמידיהון דר׳ מנא‬
‫הורי‬
‫לחד‬
‫מן‬
‫קרובוהי‬
‫תשיא יצא אק מטריחין‬
‫אותו לחזור‪ ,‬ולא שמע הא‬
‫הישן תחת המטה פרק שני סוכה‬
‫כט‪.‬‬
‫מנא דמיכלא‪ .‬קערות לאחר שאכלו כהן צריך להוציאם מן הסוכה‬
‫כי הא כוי‪ .‬לבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא ואיכא עיון‬
‫משוס מיאוס כך פירש כקונטרס וי״מ כגון קרירות ואגני‬
‫בטרמא‪ :‬כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא‪ .‬במר לאגמרינהו‬
‫דלישא וטעמא לכעין מדורו כעינן והני אין רגילין להיומ בכימ רירה‬
‫שמעתתא‪ :‬מרהטי בגמרא‪ .‬מה ששמעו מפיו דבר פלוני אסור דבר‬
‫אלא בית יש להם לכדס וכן סירש בה״ג כגון קדרי ושסודי וכי טר וכי‬
‫פלוני מומר‪ :‬והדר מעייגי בסברא‪ .‬מה טעמו של דבר ואס יש‬
‫תסי‪ :‬ואמרי לה בר טמטללתא‪.‬‬
‫להשיכ כלום‪ :‬מאני משסיא‪ .‬כוסות‪:‬‬
‫אין שרגא מעניינא דאתריס דמנא‬
‫במטללסא‪ .‬לפי שאינן מאוסים‪:‬‬
‫א‬
‫כי הא >)דרבה( בר המא כי הוו קיימי‬
‫דמיכלא בר ממטללמא היינו בשעה‬
‫מאני מיכלא‪ .‬קערומ לאחר שאכלו‬
‫מקמיה דרב הםדא מרהטי בגמרא בהדי‬
‫שאין משתמש בהן דבשעת סעודה‬
‫כהן צריך להוציאן‪ :‬לכר ממטללסא‪.‬‬
‫הדדי והדר מעייני בםברא אמר רבא נ>אמאני‬
‫אוכל בקערה בסוכה אבל שרגא‬
‫חוץ לסוכה‪ :‬חצבא‪ .‬כד של חרס‬
‫במטללתא מאני מיכלא בר‬
‫משתיא‬
‫בעודו דולק ומשממש לו לאורו אסור‬
‫ששואבין בו המיס‪ :‬ושחיל‪ .‬דלי של‬
‫ממטללתא הצבא ושהיל בר ממטללתא‬
‫כדמוכח לקמן סרק לולב וערבה )ל׳‬
‫עץ‪ :‬שרגא‪ .‬נר של מרס שקורץ‬
‫ושרגא במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ממ‪ .‬ושם( דמנן גבי שביעי של חג‬
‫קרושיי״ל‪ :‬סוכה קטנה‪ .‬של שיעור‬
‫גמר מלאכול לא יתיר סוכתו משום‬
‫מצומצם ז׳ טפחים אסור להניחן‬
‫ולא פליגי ב הא בסוכה גדולה הא בסוכה‬
‫דאי ממרמי ליה סעודתא אכיל בגווה‬
‫בתוכה‪ :‬מקפה של גריםין‪ .‬ממהרת‬
‫קטנה‪ :‬ירדו גשמים‪ :‬תנא גמשתסרח המקפה‬
‫אבל מוריד את הכלים מן המנחה‬
‫מעט‪ :‬ציכוסא‪.‬‬
‫לקלקל בגשמים‬
‫של גריסין אביי הוה קא יתיב קמיה דרב‬
‫ולמעלה מפני כבוד יום שמראה‬
‫קסמין של סכך היה משיר על המאכל‪:‬‬
‫יוסף במטללתא נשב זיקא וקא מייתי ציבותא‬
‫כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד‬
‫רב יוסף מאניני דעת הוה דמניא‬
‫אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהבא אמר‬
‫שם הלילה ואמרינן בגמרא אין לו‬
‫בפ׳ ערבי פסחים )פסחים קיג‪ >:‬שלשה‬
‫ליה אביי והא תנן משתסרח המקפה אמר‬
‫מקום להוריד כלי וצריך לאכול )י«‬
‫חייהן אינן חייס הרממנין והרחחנין‬
‫בה ביום טוב האחרון מה יעשה‬
‫ואניני הדעפ שאינם יכולין לסבול‬
‫ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח‬
‫ויוכימ שאינו כמוסיף על המצוה‬
‫שוס דכר מיאוס ואמר רכ יוסף‬
‫המקפה דמי לי ת״ר ״יהיה אוכל בסוכה‬
‫לעשות סוכה שמונה ימים מדליק‬
‫כולהו איתנהו בי‪ :‬וירדו גשמים‪.‬‬
‫וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות‬
‫בה את הנר ומדחשיב לה היכירא‬
‫וירד מן הסוכה לגמור סעודתו ככית‬
‫עד שיגמור סעודתו ההיה ישן תהת הסוכה‬
‫בשעמ הדלקה שמע מינה לאסור‬
‫וכשישכ לו פסקו גשמים אין מטרימין‬
‫וירדו גשמים ״וירד אין מטריחין אותו לעלות‬
‫בחג ושמא היינו טעמא דמשוס‬
‫אומו להפסיק ולעלומ עד שיגמור‪:‬‬
‫עד שיאור איבעיא להו עד שיעור או עד‬
‫דמוקמינן בסוכה קטנה וחיישינן שמא‬
‫איבעיא להו עד שיאור‪ .‬עד שיעלה‬
‫שיאור ת״ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר‬
‫תשרף סוכמו ומלע דהדלקה דוקא‬
‫עמוד השמר‪ :‬או עד שיעור‪ .‬משינמו‬
‫מרלא נקט מעייל את הנר כלנקיט‬
‫הא אס הקיץ אפילו היה במצי הלילה‬
‫תרתי אלא אימא יעד שיעור ויעלת עמוד‬
‫התם מעייל בה מאני מיכלא‪:‬‬
‫יקום משינתו ויעלה רשן כסוכה‪:‬‬
‫חשחר‪ :‬משל למה הדבר דומת‪ :‬איבעיא‬
‫תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד‬
‫להו מי שפך למי ת״ש דתניא ישפך לו רבו‬
‫הדרן עלך הישן‬
‫השחר‪ .‬ועל כרמיך עד שיעור הוא‬
‫קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשמושך‬
‫דמניא בה דאל״כ מאי ויעלה עמוד‬
‫ת״ר בזמן שההמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו משל למת תדבר דומה‬
‫השחר‪ :‬סרסי‪ .‬בממיה שני דברים‬
‫למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניה פנם לפניהם כעס עליתם‬
‫אלו הן סותרים זה את זה שיאור‬
‫ואמר לעבדו טול פנס מפניחם וחושיבם בחושך תניא רבי מאיר אומר כל‬
‫משמע שהאיר לו המזרח ועלה עמוד‬
‫השחר משמע קודם לכן‪ :‬אלא‪ .‬על‬
‫זמן שמאורות לוקין םימן רע לשונאיחם של ישראל מפני שמלומדין במכותיחן‬
‫כרמך שיעור קחני וה״ק עד שיעור‬
‫משל לסופר שבא לבית הספר ורצועת בידו מי דואג מי שרגיל ללקות‬
‫משיעלה עמוד השחר לאפוקי אם‬
‫ה(‬
‫בכל יום ויום הוא דואג תנו רבנן בזמן שחחמה לוקה סימן רע לעובדי‬
‫הקיץ משינמו כלילה דאין מטריחין‬
‫כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין‬
‫ואס עלה השחר ולא ניעור אין מקיצין‬
‫ללבנה ועובדי כוכבים לחמר‪ ,‬לוקח במזרח םימן רע ליושבי מזרח במערב‬
‫אותו‪ :‬מי שפך למי‪ .‬עבד לרבו והט‬
‫סימן רע ליושבי מערב באמצע הרקיע םימן רע לכל העולם כולו פניו‬
‫קאמר משל לעבד שהיה עושה לרבו‬
‫דומין לדם הרב בא לעולם לשק היצי רעב באין לעולם לזו ולזו חרב‬
‫עבדומ שאינו עוכדו כהוגן כך בידוע‬
‫שאין ישראל עובדין כשורה או דלמא‬
‫וחיצי רעב באין לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא ביציאתו ממתרת‬
‫הכי קאמר ושסך לו רבו קיתון על‬
‫לבא וי״א חילוף הדברים ואין לך כל אומח ואומח שלוקח שאין אלחיח‬
‫פניו לומר צא מלפני דאי אפשי‬
‫לוקח עמח שנאמר ‪ 1‬ובכל אלחי מצרים אעשח שפטים ובזמן שישראל‬
‫כשמושך ררידמ גשמים היא שפיכמ‬
‫‪2‬‬
‫עושין ״רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר כח אמר ח׳ אל‬
‫קימון ומכל מקום סימן קללה הוא‬
‫דרך חגוים אל תלמדו ומאותות חשמים אל תחתו כי יחתו חגוים מחמח‬
‫ומיהו פירושא דממנימין מיבעיא לן‬
‫עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו ״ת״ר בשביל ארבעח דברים חמח לוקח‬
‫שפיכמ הקימון מאי היא ישיבת‬
‫על אב בית דין שמת ואינו נםפד כהלכה ועל נערה המאורסח שצעקח‬
‫הסוכה או ירידת גשמים‪ :‬בזמן‬
‫שהחמה לוקה כוי‪ .‬משוס דאיירי הכא‬
‫בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אהין שנשפך דמן כאהד‬
‫בסימני קללה נקט לה‪ :‬והניח פנס‪.‬‬
‫ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי ח>)פלסתר( ועל מעירי עדות‬
‫לנטירנ״א‪ :‬והושיבם בחשך‪ .‬כך‬
‫שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא״י ועל קוצצי אילנות טובות ובשביל ד׳ דברים‬
‫כשהממה לוקה אינה מאירה כל כך‪:‬‬
‫נכםי בעלי בתים נמסרין למלכות על משהי שטרות פרועים ועל מלוי ברבית‬
‫מפני שמלומדים במפוסיהם‪ .‬כל מיני‬
‫ועל‬
‫פורעניות הבאין בעולם יש להם לישראל ללאוג ולומר לא בא סימן זה אלא בשבילנו יומר משאר אומות מפני שהן רגילין ללקומ יומר מכולם‪:‬‬
‫משל לסופר‪ .‬מלמל תינוקומ‪ :‬ורצועה בידו‪ .‬להכומ‪ :‬מי דואג‪ .‬אי זה מהן ירא שרגיל ללקות‪ :‬לוקה במזרח‪ .‬בבקר כשהממה במזרח‪ :‬באמצע‬
‫הרקיע‪ .‬בחצומ היום כשעומדמ בראש כל אדם‪ :‬לשק‪ .‬עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור‪ :‬חיצי רעב‪ .‬משמירין פנים‪ :‬לקה בכניסתו‪.‬‬
‫בשקיעתו‪ :‬פורענות שוהה לבא‪ .‬כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלומ היום‪ :‬ביציאתו פורענות ממהרה לבא‪ .‬בדרך שמיהר הסימן לבא‪:‬‬
‫ויש אומרים חילון* הדברים‪ .‬לקה בכניסתו ערבימ פורענומ ממהרמ לבא שהסימן כשם שאין לו שהומ לשמש ביום שסמוך לשקיעתו הוא כך‬
‫אין שהות לפורענות לבא‪ .‬כיציאחו שחרימ פורענוח שוהה לכא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום‪ :‬אלהיה‪ .‬שרה המלץ כעדה כגון סמאל שהוא‬
‫שר של עשו‪ :‬אל דרך הגוים אל תלמדו‪ .‬לעשומ כמעשיהם ומשתעשו רצונו מאומומ השמים אל תתמו‪ :‬בשביל ד׳ דברים‪ .‬לא שמעתי טעם‬
‫בדבר‪ :‬מאורות‪ .‬ירח וכוכבים‪ :‬כוסבי פלסתר‪ .‬שטרומ מזויפים ומכמבי עמל לשום דופי על אדם לכמוב כשמו מה שלא צוה‪ :‬מגדלי בהמה‬
‫דקה‪ .‬מחריבין אמ הארץ שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם‪ :‬ועל קוצצי אילנות טובוס‪ .‬ואפילו הן שלהן שמשחיתין הן ונראין כבועטין‬
‫בהקב״ה ובברכתו שמשפיע טובו‪ :‬על משהי שטרות פרועים‪ .‬אצלם כלי לחזור ולגבות פעם אחרת‪ :‬ועל מלוי ברביס‪ .‬שמלוין בעלי במים‬
‫לישראל ברביח וכחיב)משלי כח> מרבה הונו בנשך וחרביח לחונן ללים יקבצנו ואמרינן בב״מ )ל׳ ע ‪ ( :‬כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים‪:‬‬
‫ועל‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פה א כ מיי׳ ס׳׳ו מהל׳‬
‫סוכה הלכה ה טור‬
‫ש״ע או׳׳מ סי׳ מרל׳׳ט‬
‫ס״א‪:‬‬
‫פו ג מיי׳ שס הלכה ו‬
‫טוש״ע שס סעיף ה‪:‬‬
‫םז ד מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ו‪:‬‬
‫םח ה ו ו מיי׳ שס‬
‫טוש״ע שס סעיף ז‬
‫וכהג״ה‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ועברתי ב א ך ץ מצרים‬
‫בלילה‬
‫הזה‬
‫מאדם‬
‫יעי‬
‫והכיתי‬
‫בל בכור ב א ר ץ מעךים‬
‫ובכל‬
‫בהמה‬
‫מצרים‬
‫אלהי‬
‫אעשה שפטים אני ןץ‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫שמוח יב יב‬
‫בה‬
‫ץ‬
‫אל‬
‫השמים‬
‫אל‬
‫אמר‬
‫דרך הגיים א ל תלמדו‬
‫ומאתות‬
‫כי ידוה‪.‬־‬
‫תחתו‬
‫מהמה‪:‬‬
‫הגרם‬
‫ירמיהו י ב‬
‫לעזי רש״י‬
‫ק ר ו ש י ״ ל ‪ .‬מנורה‪.‬‬
‫פנס‪.‬‬
‫לנטירנ״א‪.‬‬
‫רבעו חננאל )המשך(‬
‫דרבן גמליאל ור׳ אליעזר‪.‬‬
‫פ י ם ק א לעבד שבא למזוג‬
‫בוס ]לרבו[ ושפך הקיתון‬
‫בפגיו‪ .‬תנא אמר לו אי‬
‫אפשי בשמושך‪ .‬תני מפני‬
‫ד׳‬
‫דברים‬
‫לוקק‬
‫כעלי‬
‫ונמסרין‬
‫בתים‬
‫למלכות‪.‬‬
‫על שמשהין בידם שטרות‬
‫פרועין‪,‬‬
‫ושפוסקין‬
‫ושמלוין ברבית‪,‬‬
‫צדקה‬
‫נותנין‪,‬‬
‫ואינן‬
‫בידו‬
‫ושספק‬
‫למחות ואינו מוחה‪ .‬בזמן‬
‫שמאורות לוקין סימן רע‬
‫לאומות‪ ,‬משל למה הדבר‬
‫דומה למלך שעשה סעודה‬
‫]וכו׳[‪.‬‬
‫שהחמה‬
‫בזמן‬
‫לוקה סימן רע לאומות‪,‬‬
‫שהאומות‬
‫לבנה‬
‫מונין‬
‫לוקה‬
‫לחמה‪.‬‬
‫רע‬
‫סימן‬
‫לשונאי ישראל‪ ,‬שישראל‬
‫מונין ללבנה‪ .‬לקו במזרה‪,‬‬
‫סימן‬
‫במערב‪,‬‬
‫רע‬
‫באמצע‪,‬‬
‫לבני‬
‫לבני‬
‫לכל‬
‫מזרה‪.‬‬
‫מערב‪.‬‬
‫העולם‪.‬‬
‫לקה כמין דם‪ ,‬חרב בא‬
‫לעולם‪.‬‬
‫כמין‬
‫רעב‬
‫שק‪,‬‬
‫בא לעולם‪ .‬לקה בכניסתו‪,‬‬
‫שוהה‬
‫פורענות‬
‫לבוא‪.‬‬
‫ביציאתו‪ ,‬פורענות ממהרת‬
‫לבוא‪ .‬ויש אומרים חילוף‪.‬‬
‫ובזמן שעושין רצון מקום‪,‬‬
‫אין‬
‫מתיראין מכל אלו‪.‬‬
‫שנאמר‪ ,‬ומאותות השמים‬
‫אל תתתו וגוי‪ ,‬הגוים יהתו‬
‫ולא‬
‫ישראל יחתו‪ .‬ת״ר‬
‫בשביל‬
‫ד׳‬
‫דברים‬
‫חמה‬
‫לוקה‪ ,‬על אב בית דין שמת‬
‫ולא‬
‫נספד כהלכה‪ ,‬ועל‬
‫נערה המאורסה שצעקה‬
‫בעיר ואין מושיע לה‪ ,‬ועל‬
‫משכב זכור‪ ,‬ועל שני אחים‬
‫שנשפך דמן כאחת‪ .‬ועל‬
‫ד׳ דברים מאורות לוקין‪,‬‬
‫על‬
‫כותבי‬
‫פלסטר‪ ,‬ועל‬
‫מעידי שקר‪ ,‬ועל מגדלי‬
‫בהמה גסה‪ ,‬ועל קוצצי‬
‫אילנות טובים‪.‬‬
‫א( נראה דחסר כאן וצ״ל עד‬
‫שיגמור סעודתו היה ישן תפח‬
‫הסוכה דרדו גשמים רדד אין‬
‫מטריחי!‬
‫אותו‬
‫לעלות‬
‫שיאור כוי‪.‬‬
‫עד‬
‫כט‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫הישן תהת המטה פרק שני סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א א מיי׳ ס״ח מהלכות לולב יבש פסול‪ .‬ומפרש כגמרא משום לאיתקש לולכ לאתרוג‬
‫וכבל שהיה ספק בידם‪ .‬של בעלי בתים הללו למחות ביל עוברי‬
‫לולנ הלכה א סמג‬
‫לכמיכ כיה הלר ולא כמו שפירש הקונטרס משום לכמיכ‬
‫עבירומ שבדורם שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים‬
‫עשין מד טוש״ע א״ח סי׳‬
‫)שמות ט ו ( זה אלי ואנוהו לאין ואנוהו אלא לכחחלה ולא מיפסל כהכי מהם ולא מיחו‪ :‬ועל שפוסקין‪ .‬בעלי במים הללו צלקה ברבים‬
‫חרמט סעיף א‪:‬‬
‫ב ב מיי׳ וסמג שס טוש״ע כלמוכמ פ׳׳ק )לעיל לף יא‪ (:‬לאמרי רכנן לולכ מצוה לאוגלו משוס שנא׳‬
‫שימנוהו לעניים י()והס( ולא נומניס‪ :‬לטמיון‪ .‬שנטממין וכלים מאליהם‪:‬‬
‫א״ח סי׳ מרמה סעיף זה אלי ואנוהו לא אגלו כשר והאי‬
‫כובש‪ .‬שמלמהו בלך ושוב‪ :‬עושק‪.‬‬
‫ה‪:‬‬
‫ג ג מיי׳ וסמג שס טוש״ע יכש רהכא אין לפרש כמו יכש לפרק‬
‫לגמרי גוזל שכרו‪ :‬ועל גסוס הרוח‪.‬‬
‫ועל שהיה ספק בידם למחות ולא מיהו ועל‬
‫א״ח סי׳ חרמט סעיף ג‪ :‬אין מעמילין ) ע ״ ז לף כט‪ >:‬לפנן‬
‫שממגאיס ומשתררין על אמיהס‬
‫שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין אמר‬
‫ד ד מיי׳ שס הלכה ג סמג החרצנים של נכרים יכשיס מותרים‬
‫בשכיל עושרן‪:‬‬
‫א‬
‫שס טוש״ע א״מ סי׳‬
‫רב בשביל יארבעה דברים נכסי בעלי בתים‬
‫ומפרש כגמ׳ יכשיס לאחר שנים עשר‬
‫תרמה סעיף ו‪:‬‬
‫הדרן עלך הישן‬
‫יוצאין לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל‬
‫ה ה מיי׳ שס הלכה ט חלש להא אמרינן לקמן )לף לג‪ (.‬גכי‬
‫עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל‬
‫סמג שס טוש״ע א״ח הלס יכש יבשו רוכ עליו ונשחייר‬
‫לולב הגזול‪ .‬לולב כף של ממרים‬
‫סי׳ חרמט סעיף א ג‪:‬‬
‫שם שלשה בלי עלין לחין כשירין‬
‫צואריחן ונותנין על חבריהן ועל גםות הרוה‬
‫והלר תני הלס וערבה‬
‫אלמא אין היבשוח חלד בשנים עשר‬
‫באפי נפשייהו‪ :‬גזול‪ .‬פסול ולקחתם‬
‫וגםות חרוח כנגד כולן אבל בענוים כתיב‬
‫מלש אלא יש לומר יבשות להכא כמו‬
‫לכם כמיכ משלכם‪ :‬יכש‪ .‬לבעינן‬
‫רבינו חננאל‬
‫‪1‬וענוים יירשו ארץ ותתענגו על רוב שלום‪:‬‬
‫ועל ד׳ דברים ממון בעלי יבשות אזן בכור למנן בפרק על אלו‬
‫טו(‬
‫)שמות‬
‫מצוה מהולרת לכפיכ‬
‫בתים יורד לטמיון‪ ,‬על מומין )בכורות לף לז‪ (.‬רבי יוסי בן‬
‫ואנוהו‪ :‬של אשירה‪ .‬אילן שעובלין‬
‫הדרן עלך הישן‬
‫עושקי שכר שכיר‪ ,‬ועל‬
‫שמהא‬
‫המשולם אומר יבשה על‬
‫אומו ע׳׳ז« ובגמראיז* מפרש טעמא‪ :‬ושל‬
‫כובש שכר‬
‫שכיד‪,‬‬
‫ועל‬
‫פורק עול מצוארו ונותנו‬
‫בצואר חבירו‪ ,‬וגסות הרוח‬
‫כנגד כולן‪ .‬ופשוטין הן‪.‬‬
‫ה ד ק עלך הישן‬
‫לולכ‬
‫הגזול‬
‫והיבש‬
‫כוי‪ .‬ואוקימנא‬
‫היבש משוס דבעינן הדר‬
‫וליכא‪ .‬גוול נמי ביום טוב‬
‫ראשון כתיב לכם‪ ,‬והאי‬
‫לאו שלכם‪.‬‬
‫עיר הנדחת‪ .‬משוס ללשרפה קאי‬
‫נפרכמ כצפורן‪:‬‬
‫לולב אחגזול ב וחיבש פםול נ ( ג ש ל אשירה‬
‫דכתיב )לברים יג> ואת כל שללה‬
‫נקטם ראשו‪ .‬לכאורה מיירי כשני‬
‫ושל עיר חנדחת פסול י נקטם‬
‫תקבוץיי( ולולב בעי שיעור ד׳ טפחים‬
‫עלין האמצעיים היוצאין‬
‫ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר‬
‫כללקמן ) ל ף לב‪ (:‬וכיון דהאי לשרפה‬
‫מראש השלרה אכל קשיא לכגמרא‬
‫״רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני קאי אין שיעורו קיים לכשרוף למי‪:‬‬
‫)לף לב‪ (.‬קאמר רכי יהושע כן לוי‬
‫ניטלה התיוממ פסול והן אומן העלין הר הברזל כשירות יי לולב שיש בו שלשה‬
‫נקטם ראשו‪ .‬פסול ללא הוי הרר‪:‬‬
‫טפהים כדי לנענע בו כשר‪ :‬גמ׳ ה קא פסיק‬
‫נפרצו עליו‪ .‬משלרה ואינם מחוברין‬
‫האמצעיים והא אפילו כנקטס ראשו‬
‫ותני לא שנא ביו״ט ראשון ולא שנא ביום אלא על ילי אגולה ט חופיא שקורין‬
‫פסול כל שכן נטלו לגמרי וצריך לומר‬
‫אשקוב״א לאו הלר הוא‪ :‬נפרדו‬
‫רנקטס ראשו מיירי כרוכ העלין‬
‫טוב שני בשלמא יבש הדר בעינן וליכא‬
‫עליו‪ .‬מחוברין הן בשלרה אלא‬
‫לרכי‬
‫העליונים אי נמי אצטריך ליה‬
‫אלא גזול בשלמא יום טוב ראשון דכתיב‬
‫שלמעלה הן נפרלין לכאן ולכאן כענפי‬
‫יהושע כן לוי לאשמועינן ניטלה רסלקא‬
‫ה>‬
‫‪2‬‬
‫לכם משלכם אלא ביום טוב שני אמאי‬
‫אילן‪ :‬יאגדנו מלמעלה‪ .‬אס נפרלו‬
‫לעחיה לחשיכ הלר טפי מנקטס אי‬
‫לא א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי‬
‫עליו יאגדם שיהו עולין עס השדרה‬
‫נמי ניטלה אחמ מן המיומת לכנקטם‬
‫כשאר לולבין‪ :‬ציגי הר הברזל‪ .‬מפרש‬
‫משום‬
‫לא מיפסלה אא״כ נקטמו שחיהן‪:‬‬
‫בגמרא נלב‪.‬ן ציני לקלים‪ :‬כשרוח‪ .‬לולכין שלהן ואע״פ שעלין שלהן קטנים‬
‫נפרצו עליו‪ .‬כרוכ עלין איירי כלתניא כתוספמא )פ״ב> ופי׳‬
‫מאד ואין עולין עם ארכה של שדרה‪ :‬כדי לנענע בו‪ .‬מפרש‬
‫כקונטרס שנפרצו מן השלרה שלו ואינן מחוכרין אלא‬
‫בגמרא ]לב‪ [:‬שלשה טפחים תהא השדרה כנגד אורכו של הדס וטפח‬
‫על ילי אגולה משמע שרוצה לומר שנמלשו לגמרי מן השלרה ולא‬
‫יותר כלי לנענע לבעינן נענוע כללקמן ) ל ף לז‪ (:‬מעלה ומוריד מוליך‬
‫משמע כן כגמ׳ לאמרינן נפרצו לעכיל כי חופיא והעלין שנתלשו‬
‫ומביא לעצור רוחומ רעומ וטללים רעים‪ :‬גמ׳ קפסיק ותני‪.‬‬
‫מן השררה הוצי מיקרו כלאמרינן כגמרא )לף ל!‪ (:‬אמר רכה לא‬
‫פסול‪ :‬לא שנא בי״ט ראשון‪ .‬לחיוכיה מלאוריימא‪ :‬לא שנא בי״ט‬
‫׳()ליגול( איניש לוליכא כהושענא למשחיירי הוצי והר חציצה כלומר‬
‫שני‪ .‬לליתיה כנטילת לולכ אלא מלרכנן לכיוס הראשון כמיכ ]ויקרא כג‪:1‬‬
‫אס ארוך הוא יומר מלאי מן הערכה וכא לקצץ מחחת לא יקצץ‬
‫בעולו באגולו למשתיירי עלי הלולב כשנמלש מן השלרה על ילי גשלמא יבש‪ .‬פסול כלרכנן נמי כיון למצוה הוא משוס זכר למקלש‬
‫כעינן הלור מצוה‪ :‬אמאי לא‪ .‬מהיכא מימי למיפסליה‪:‬‬
‫הקציצה ומן ההוצין עושין חופיא כלאמרינן בהגוזל קמא )ב״ק לף צו‪(.‬‬
‫האי מאן לגזל לוליבא מחבריה ועכלינהו הוצי קני מעיקרא לוליבא‬
‫שנאמר‬
‫והשחא הוצי הוצי ועבלינהו חופיא קני מעיקרא הוצי והשחא חופיא והיינו שחלק כל עלה ועלה לשנים לפי שבל עלי הלולב כפולים ועמל‬
‫ותלק אותם שכן לרך לעשות חופיא‪ :‬קפסיק ותני לא שנא בי״ט ראשון ול״ש בי׳׳ט שני‪ .‬משמע ללייק מלקמני סמס ולא מפליג ומימה‬
‫הא אמרינן לקמן )לף ל ל ‪ 0‬ניקב וחסר כל שהוא פסול אע״ג דכי״ט שני כשר כלאמרינן לקמן )לף ל ו ‪ 0‬בגמ׳ לר׳ חנינא מטכיל ביה ונפיק‬
‫ביה ומוקי ממני׳ בי׳׳ט ראשון ואי לייק מדקמני גזול ולא קמני שאול הא לקמן בסוף הסוגיא דייק רב נחמן בר יצחק הט אכל הכא )א( לא‬
‫אסיק אלעתיה ואי משוס לקתני גזול לומיא ליכש הכי נמי גבי נקב קתני עלתה חזזית על רובו למפסיל אף בי״ט שני משוס הלר‬
‫ומיהו בירושלמי משמע קצמ למשוס תזזית לא מיססיל אלא בי״ט ראשון למסיק עלה רבי יצחק בר נחמן בשם ר׳ שמואל כל הססולין אינן‬
‫פסולין אלא כי״ט ראשון כלכל תמן אמרין רוכו מצל אחל חוטמו כרוכו והיינו במקום אחל לאמרינן לקמן )לף לה‪ (:‬גבי חזזימ ומיהו אי‬
‫יום ראשון לווקא על כרמך הלר הוא ולא מיפסיל אלא משום למשיכ כמסר ולא מסתכר כלל וי״ל רר׳ חנינא לית ליה האי קפסיק ותני‬
‫כמו שמואל לשמעמין למוקי ממנימין לגזול בי״ט ראשון ומכשיר בי״ט שני אי נמי ברישא למשנה שייך ללקלק מלמני סמס ולא מפליג‬
‫אבל כולהו אחריני איילי ללא מפליג ברישא לא מפליג בסיפא ושונה לבריו סמס אף על פי שיש לחלק‪:‬‬
‫בעינן הדר וליבא‪ .‬משמע דפשיטא ליה לבעינן הלר לכולהו יומי ולכס משלכם לא מיחוקס אלא בי״ט ראשון וכן ולקחמס לממעטינן מיניה‬
‫חסר רבעינן לקיחה תמה לא מיפסיל אלא בי״ט ראשון כרקאמרינן לקמן בפירקא )לף לו‪:‬ו ר׳ חנינא מטביל ביה בי״ט שני ונפיק‬
‫ביה ומימה מאי שנא זה מזה הא כולהו בהלי הללי כתיבי בחל קרא ולקחמם לכס ביום הראשון פרי עץ הלר ואי משום למשמע ליה להני‬
‫לכתיבי מקמי ביום ראשון עליה קיימי אבל הלר בתריה כמיב אכמי קשיא מלכתיב ולקחמס לרשינן בהקומץ רבה )מנחות לף ‪ ( . 0‬ולקמן‬
‫בפירקין )לף לל‪ (:‬לארבעה מינין שבלולב מעכבין זה אח זה לבעינן לקיחה תמה ובשילהי פירקין )לף מא‪ >:‬ובריש לולב וערבה )לקמן ל׳ מג‪(.‬‬
‫לרשינן נמי מלכתיב ולקחחס לשון רבים שחהא לקיחה לכל אחל ואחל מדלא כתיב ולקחת לשון יחיל כי היט ללרשינן פרק רבי ישמעאל‬
‫)מנחות לף ס ה ‪ 0‬ספירה לכל אחל ואמל מלכתיכ וספרתם ואם כן בשאר הימים תיסגי במין אחל ובלקיחה של אחל בשביל כולם לכך נראה‬
‫להיינו טעמא משוס ליום ראשון לאורייתא בגבולין ושאר יומי לרבנן זכר למקלש כלאיחא בריש לולב וערבה )לקמן לף מל‪ (.‬הלכך בעיקר‬
‫הלקיחה כגון ל׳ מינין ולקיחה לכל אחל מקון כשאר יומי כעין לאורייתא וכן בהלר משום הלור מצוה אבל בחסר ובשאול לא מקון‬
‫ובגזול סלוגמא לשמעתין לרבי יוחנן סבר למקון משוס מצוה הבאה בעבירה ושמואל סבר ללא תקון למתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול‪:‬‬
‫משוס‬
‫א(‬
‫]לח‪,[:‬‬
‫)גינףן לג‪(.‬‬
‫ב( ]עי׳ תופ׳ לקמן לא‪:‬‬
‫ז״ה שלן‪ ,‬ג( ולקמן לא‪,[.‬‬
‫ד( ]לקמן לנ‪ :‬לז‪ [:‬מנחות‬
‫מב‪ ,.‬ה( ולעיל ‪ : 0‬וש״נן‪,‬‬
‫ו( רש״ל מ״ז‪ ,‬ו( נס׳׳א‪:‬‬
‫ח(‬
‫גויס‪,‬‬
‫לא‪:‬ן‪,‬‬
‫]לקמן‬
‫מ( כמ״א מסף‪ :‬ושרפח‪,‬‬
‫י( וצ״ל ל־גחן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ארץ‬
‫וענוים יירשו‬
‫והתענגו ע ל ריב שלום‪:‬‬
‫תהלים לז יא‬
‫‪ .2‬ולקחתם לכם ביום‬
‫הראשון פרי ע ץ הךר‬
‫כפת תמרים וענף‬
‫עבת‬
‫ושמתתם‬
‫וערבי‬
‫לפני‬
‫עץ‬
‫נחל‬
‫אלהיבם שבעת ימים‪:‬‬
‫יי‬
‫ויקרא כג מ‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום' ד״ה קפסיק וחני‬
‫וכוי אנל הכא עדיין לא‬
‫אסיק אדעחיה‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫אישקוב״א‪ .‬מטאטא‪.‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫נקטם‬
‫הגכוה‬
‫ראשו‪.‬‬
‫שכו‪ ,‬אם נחתך ראש שני‬
‫עלין הגנוהין מכולן קורא‬
‫ראשו‬
‫‪:‬סידור ר ש ״‬
‫‪,‬‬
‫סי•‬
‫ו ע ט ‪ . :‬הדר בעינן מצוה‬
‫הדורה‬
‫נעינן‪,‬‬
‫ימזטר שס‬
‫‪:‬לקח!‬
‫שמיס‬
‫לו‪:‬ו‪.‬‬
‫הואיל‬
‫עליו‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א(‬
‫]נרכות‬
‫ב(‬
‫נ״ק סז‪,.‬‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫מז‪:‬‬
‫ג( הגזול‪.‬‬
‫רש״ל‪ ,‬ד( ]לעיל ס ‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫ה( ]צ״ל אמר רנא ונהרא״ש‬
‫נ״ק ס״י ססי׳ טו גריס רנ‬
‫אשי[‪] 0 ,‬צ׳׳ל אונכרי פי׳‬
‫לשון פרסי עושי מלאכמ‬
‫הנשיא‪ .‬ערוך[‪,‬‬
‫]ועי׳‬
‫י(‬
‫תוס׳ לעיל ט‪ .‬ל״ה ההוא[‪,‬‬
‫ח( שלו‪ .‬רש״א‪ ,‬ט( ]וע״ע‬
‫תוס׳ שכת קכח‪ .‬סל״ה ונתן‬
‫וכוי[‪ ,‬י( ]צ״ל אוונכרי[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫הנה‬
‫ואמרתם‬
‫מתלאה והפחתם אותו‬
‫אמר ין צבאות והבאתם‬
‫ואת הפסח ואת‬
‫גזול‬
‫החולה‬
‫את‬
‫והבאתם‬
‫המנחה הארצה אותה‬
‫מידכם אמר יי‪:‬‬
‫מלאכי א יג‬
‫‪ .2‬דבר אל בני י ש ר א ל‬
‫ואמרת אלהם אךם כי‬
‫יקריב מכם קרבן לין מן‬
‫הבהמה מן הבקר ומן‬
‫הצאן‬
‫קךבנבם‪:‬‬
‫את‬
‫תקריבו‬
‫ויקרא א ב‬
‫‪ .3‬בי אני ‪ 7‬אהב משפט‬
‫שנא גזל בעולה ונתתי‬
‫פעלתם‬
‫וברית‬
‫באמת‬
‫עולם אכרות להם‪:‬‬
‫ישעיהו סא ת‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום' ד״ה הא קנייה‬
‫ניאוש וקדנא ניה מכם‬
‫)נ( כא״ד‬
‫משלנס ונו׳‪:‬‬
‫והא דשמעינן ליה לעולא‬
‫נצ״ל ותינת לעיל נמיוק‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫ד״ה‬
‫משום‬
‫כוי‬
‫תום׳‬
‫של‬
‫אשירה‪.‬‬
‫זהי‬
‫אינו‬
‫לימן‬
‫טעס לשמואל דלא‬
‫וא״ת לקמן דפםלינן לולב‬
‫די״ל‬
‫קושיא כ״כ‬
‫דצריך‬
‫ס״ל למצוה הנאה נענירה‬
‫וענ״פ‬
‫ניו״ט‬
‫כתופי‬
‫וכו׳‬
‫ב׳‬
‫דרננן‬
‫דמ״מ אשירה פסול משוס‬
‫ועדיפא‬
‫להקשות דלמה‬
‫לי‬
‫יש‬
‫קרא‬
‫מן הנקר להוציא הנענד‬
‫תיסוק ליה‬
‫משוס מציה‬
‫הנאה נענירה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫‪U‬‬
‫י •‬
‫משום דהוה ליה מצוה הבאה כעבירה‪ .‬והלתניא לקמן פ׳ לולב‬
‫שנאמר והבאסם גזול וגוי‪ .‬לאשכחן קרא לאוסר להביא מצוה בעבירה‪:‬‬
‫וערבה <ל׳ מג‪ (.‬לכס משלכם להוציא את השאול ואת‬
‫מה פסח אין לו הקנה‪ .‬לאתר זמן להקריבו שהרי מוס קבוע עולמית‬
‫הגזול משוס שאול איצטריכא רבלאו לכס נפקא לן גזול משום מצוה‬
‫הוא‪ :‬אןו גזול‪ .‬ילסינן מינה לאין לו תקנה לאתר זמן ואפילו ביאוש‬
‫הבאה בעבירה לאע״ג לקרא גכי קרכן כתיב הוא הלין ככל מצומ‬
‫לשמעינן ליה למריה למייאש ואמר ור ציה לחסרון כיס ואע״ג ללענין‬
‫להר לאודית׳ כלמוכח בדש הגוזל קמא‬
‫מקני אמרינן בבבא קמא !סח‪ (.‬לקני‬
‫משום דהוה ליה א ( מצוה הבאה בעבירה )ג״ק ל׳ צל‪ (.‬גבי הרי שגזל סאה של‬
‫ליה ביאוש והד ליליה אפ״ה אקרובי‬
‫מיטין וטמנה ואפאה והפדש ממנה‬
‫למזבמ לא‪ :‬שוגא גזל בעולה‪ .‬בעולומ‬
‫נ ( שנאמר ‪1‬והבאתם גזול ואת הפםח ואת‬
‫מלה לאין זה מברך אלא מנאץ וא״ת‬
‫שאמם מביאין לי אני שונא את הגזל‬
‫החולה גזול רומיא דפםח מה פסה לית ליה‬
‫לקמן ) ל ׳ לא‪ (:‬לפסלינן לולב של‬
‫שאתם גוזלים אותם ואע״פ שהכל‬
‫תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא א לא שנא‬
‫אשרה ושל עיר הנלחת משום למיבתמ‬
‫שלי ואף מתחלה שלי היתה‪ :‬אסמר‬
‫לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש בשלמא‬
‫שיעודה תיפוק ליה משוס מצוה‬
‫נמי‪ .‬לטעמא לממני׳ בגזול כי״ט‬
‫הבאה בעבירה ומו אמאי שדנן ללאו‬
‫לפני יאוש ‪ 2‬אדם בי יקריב מכם אמר רחמנא‬
‫שני משום מצוה הבאה בעבירה‪ :‬לא‬
‫אשרה למשה ר״ל ללא רמי לגזל‬
‫שנו‪ .‬לגזול פסול‪ :‬מסוך שיוצא בשאול‪.‬‬
‫ולאו דידיה הוא אלא לאחר יאוש חא קנייה‬
‫למחממ עבירמ הגזל באה המצוה‬
‫להא בי״ט שני לא כתיב לכס למעוטי‪:‬‬
‫ביאוש אלא לאו משום דהוה ליה מצוד‪ ,‬הבאה‬
‫שיוצא בו אבל הני אמו מחממ עבירה‬
‫לעולם גי׳׳ט ראשון‪ .‬ולא תילוק‬
‫בעבירח וא״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוהי‬
‫שנעשית בו מי נפיק ביה ומיהו יש‬
‫כללייק׳ הא שאול כשר לכ״ש לשאול‬
‫מאי דכתיב ‪ 3‬כי אני ח׳ אוחב משפט ב שונא‬
‫ספרים לגרסי׳ לקמן ) ל ׳ לה‪ (.‬אמתני׳‬
‫פסול ומתני׳ לא מיבעיא שאול קאמר‪:‬‬
‫עובר‬
‫גזל בעולה משל למלך בשר ודם שהיה‬
‫לאמרוג של אשרה מ״ט משום להוה‬
‫אימא ססם גזילה‪ .‬מיל ואע״ג ללא‬
‫על בית המכם אמר לעבדיו תנו מכם‬
‫ליה מצוה הבאה בעבירה וגירסא‬
‫שמעינן לאייאש‪ :‬יאוש בעלים הוא‪.‬‬
‫משובשמ היא אלא טעמא משוס‬
‫למוכסים אמרו לו והלא כל תמכם כולו שלך‬
‫שהד כפניו הוא גוזלו מילו ואין בח‬
‫למיכתת שיעוריה לאמרוג נמי בעי‬
‫להציל‪ :‬קמ״ל‪ .‬לעל לשמעינן לאייאש‬
‫הוא אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים‬
‫שיעור כאגוז או כביצה לאף על גב‬
‫לא קני ליה למימר אמר השמא הוא‬
‫ולא יבריחו עצמן מן המכם אף הקב״ה אמר‬
‫לאמרינן לקמן <ל׳ לא‪ (:‬טעמא משוס‬
‫למקיף מינאי למחר מפסינא ליה‬
‫אני ה׳ שונא גזל בעולה ממני ילמדו בני‬
‫ללא גמר פירא מכל מקום בעינן‬
‫כלינא‪ :‬אוונכרי‪ .‬מ ג ד כל לבר‬
‫ג‬
‫ויבריחו עצמן מן יהגזל אתמר נמי אמר רבי‬
‫למינכר לקיחתה למהאי טעמא‬
‫להשמכר בו כגון כלים קטנים מחטין‬
‫אמי יבש פםול מפני שאין הדר גזול פסול‬
‫פסלינן לקמן ) ל ׳ לה‪ (.‬פלפלין ומיהו‬
‫ומסריקופ ולולבין וקורץ מרצי״ש‪:‬‬
‫משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה‬
‫מימה בפרק כל שעה )פסחים ל ׳ לה‪>:‬‬
‫כי זבניחו אסא מנכרים‪ .‬כשפקנו‬
‫לתניא אין יוצא ילי מצה בטבל ולריש‬
‫ופליגא דר׳ יצחק דא״ר יצחק בר נחמני אמר‬
‫הלס מן הנכרים לאגול בהן להושענא‪:‬‬
‫ליה מקרא מיפוק ליה משוס מצוה‬
‫ליגזזו איגהו‪ .‬הם יחתכוהו מן‬
‫שמואל לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל‬
‫הבאה בעבירה לקא אכיל איסורא‬
‫המחובר ויתנוהו לכם‪ :‬מאי טעמא‬
‫ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי‬
‫נר מצוה‬
‫ו א מיי׳ פ״ח מהל׳ לולנ‬
‫הלכה א טוש״ע א״מ‬
‫ז‬
‫ח‬
‫סי׳ תרמ״ט סעיף א‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫איסורי מזכח הלכה ז‬
‫סמג לאוין שיט‪:‬‬
‫ג טוש״ע א״מ סימן‬
‫תרמט‬
‫א‬
‫סעיף‬
‫כה ג״ ה‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫סתם עכו״ם גזלי ארעסא מישראל‬
‫ונפיק ילי מצהי(‪:‬‬
‫בנזול מתיב רב נחמן בר יצחק לולב תגזול‬
‫כינהו‪ .‬ושמא אומו קרקע מישראל הוה‪:‬‬
‫כי יקריב מכם אמר רחמנא ולאו‬
‫וחיבש פסול תא שאול כשר אימת אילימא‬
‫וקרקע‬
‫דיד־ה הוא‪ .‬תימה לבמרובה‬
‫בי״ט ראשון הא כתיב לכם ״משלכם וחאי‬
‫) כ ״ ק ל ׳ ס ו ‪ ( :‬ממעט גזול מלכתיב‬
‫לאו דידיה הוא אלא לאו ביום טוב שני וקתני גזול פסול הי)רבא אמר( לעולם‬
‫קרבנו והכא ממעט ליה מלכמיב מכס‬
‫ביום טוב ראשון ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שאול דלאו דידיה הוא אבל‬
‫ואע״ג לאיכא למוקי לה המס בגזל‬
‫גזול אימא סתם נזילה יאוש בעלים הוא וכדידיה דמי קא משמע לן אמר‬
‫קרבן לחכריה מ״מ קשה למאן ללא‬
‫מוקי ליה הכי ועול קשה להמס משמע‬
‫להו רב הונא להנהו ייאוונכרי ג כי זבניתו אסא מעכו״ם לא תגזזו אתון אלא‬
‫ללפני יאוש לא צריך קרא ללדש‬
‫לגזזוה אינהו ויהבו לכו מאי טעמא םתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו‬
‫קרבנו ולא הגזול וקאמר ה״ל אילימא‬
‫וקרקע‬
‫לפני יאוש למה לי קרא ועול קשה‬
‫להא מכם לרשינן בפ״ק למולין)ל׳ ה‪ .‬ושם( מכס ולא כולכם להוציא את המומר מכם ככס חלקמי ולא באומות ואע״פ שיש לומר לרישא לקרא‬
‫מיימי הכא ומקרבנכס לסיפא לקרא קא לריש כמו שמפר״ת גכי לא תתחתן לסוף האומר כקלושין ) ל ׳ ס ח ‪ :‬ושס> לא משמע כן כלל וי״ל להא‬
‫לקאמר במרוכה לפני יאוש למה לי קרא משוס ללסני יאוש אין יכול להקליש והד הוא חולין כלאמדנן גזל ולא נמיאשו הכעלים שניהם‬
‫אינם יכולים להקליש לאיש כי יקליש את בימו אמר רחמנא מה ביתו ״(ברשותו כלאי׳ במרובה )‪3‬׳׳ק ל ף ס ח ‪ ( :‬ואפילו מאן לפליג לא פליג אלא‬
‫בבעלים אבל בגזלן גופיה מולה לאין יכול להקדש והא רמיימי הכא קרא למכס אע״ג למביתו נפקא אורחא לגמרא בהכי למייתי מכם‬
‫משום לאי לא כתיב בימו הוה מוקמינן מכם להך לרשה אבל השתא לכתיבי הני קראי אייתר ליה מכם להוציא אמ המומר ולבכם חלקמי‬
‫ולכוותה אשכחן פרק אחל ליני ממונות )סגהלרין ל ׳ ל ל ‪ :‬ישם> ללרשי׳ נגעים ביום מלכתיב וביום הראות בו ובפ״ק למועל קטן ) ל ׳ ח‪(.‬‬
‫מוקי לה לחתן ליש יוס שאתה רואה רש יום שאץ אתה רואה וביום נפקא לן מלכתיב כנגע נראה לי ולא לאורי וכן בשילהי פרק שני למגילה‬
‫) ל ׳ כ‪ .‬ושס> ללא מוהלין אלא ביום לכתיב ביום השמיני ובפרק ר״א למילה ) ש ג ת ל׳ קלב‪ (.‬מוקי ליה ביוס אפילו בשבמ ולילה ממעט מלכמיב‬
‫בן שמונת ימים ועול איכא לכוותייהו כלובתי טוכא»>‪ :‬חא קנייה ביאוש‪ .‬וקרינא ביה )א( לכס משלכם משמע לקסבר ר׳ יוחנן יאוש כלי‬
‫קנה וקשה לבמרובה )ב״ק ל ׳ סח‪ (:‬קאמר ר׳ יוחנן לחשלומי ארבעה וממשה חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואי יאוש קני אמאי חייב‬
‫שלו הוא טובח שלו הוא מוכר לכי האי גוונא לייק המס לעיל)לף ס ז ‪ 0‬רכ ששמ אמילמיה לרכ לקאמר כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעמא‬
‫ועול לבהגוזל במרא )שם ל ף קמו‪ (.‬שמעינן בהליא לר׳ יוחנן משמיה לר׳ ינאי לשינוי רשות ואח״כ יאוש לא קני ויש ספרים לגרסינן הבא‬
‫הא קנייה וחו לא ואפילו גרסינן ביאוש יש לפרש להכי קאמר הא קנייה ביאוש ושינוי השם כלאמדנן במרובה )שם ל ף סז‪ (.‬הגנב והגזלן‬
‫הקלשן הקלש ואפילו למאן לאמר יאוש לא קני משוס להא איכא יאוש ושינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקלש וא״מ א״כ מאי פ ד ך התם‬
‫אביי לרבא לאמר יאוש קני מלכתיב קרבנו ולא הגזול ואמאי לחיק לשנרי לגזל קרבן לחבריה הא ממה נפשך הפס קני לאיכא יאוש ושינוי‬
‫השם ומ״מ מיפסיל להקרבה משום מצוה הכאה כעכירה כלאמרינן הכא וכמו בן קשה כסוף ההיא שמעתתא ללייק רכא ליאוש כלי לא קני‬
‫מלכתיכ קרבנו ולא הגזול ועולא נפקא ליה החס מגזול לומיא לפסח ללית ליה תקנתא וי״ל לאם אימא ליאוש כלי קני הוי שלו קולס‬
‫הקלש ותו לא חשיכ מצוה הכאה כעכירה וכן מוכמ לקמן כשמעתץ גכי ׳()נכרי( וליקנינהו כשינוי השם משמע לאי קנו ליה מצו נפקי כיה‬
‫ולא חשיכ מצוה הכאה כעכירה אכל אי יאוש כלי לא קני ועל ילי הקלשן קא קני ליה לאיכא יאוש ושינוי השס השתא אז חשיכ מצוה‬
‫הכאה כעכירה וככולה שמעחין ללא חשיכ מצוה הכאה כעכירה היכא לקני ליה מצינן למימר לקני קולם כאגולה אפילו למאן ללא כעי‬
‫אגל הא קני ליה קולס י״ט לאכחי לא חל חיוכ מצוה ואי נמי אפילו כי״ט ללא למי למקדש לחל קנין והקלש כיחל והא לשמעינן ליה‬
‫)»( לעיל לעילא כהגוזל כפרא )שם ל ף קיל‪ (.‬גכי פלוגתא לר״ש ורכנן כעורות של גנכ ושל גזלן אי סתס גניכה יאוש כעלים או סתם גזלה‬
‫קאמר לקאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע לכד הכל קני התם איכא יאוש ושינוי השם כלאמרינן כההיא שמעתא למרוכה )שם ל ף סו‪(:‬‬
‫למעיקרא קרו ליה משכא והשתא קרו ליה אברזא והא למשמע בריש הגוזל קמא )שם ל ף צל‪ (.‬בההיא לגזל סאה לאף על גב לשינר קונה‬
‫חשיב מצוה הבאה בעבירה אף על פי שקנאו בשינוי מעשה קולס שבא לילי חיוב חלה החם לימויא בעלמא הוא אי נמי שאני ברכה‬
‫לאיכא נמי הזכרה לשם שמים ולפי שיטה זו צריך ליישב סוגיא להניזקין )גיטין ל ף נה‪ (.‬לאמר עולא לבר חורה בין נולעה בין לא נולעה‬
‫אינה מכפרת וסוגיא להגוזל במרא וסוגיא למרובה ור״ת מפרש בענין אחר משוס קשיא לעולא אלעולא והרבה הארכתי במרובה‬
‫ובפרק הניזקין )שס ל ף נ ה ‪ : ( .‬מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול‪ .‬הכא לווקא שהוא מלרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה‪:‬‬
‫וקרקע‬
‫לעזי רש״י‬
‫מרצי״ש )מירצייר״ש(‪.‬‬
‫מוכרי סדקית‪ ,‬רוכלים‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ובשאר הימים נמי לפני‬
‫יאוש א( דהא אינו שלכם‪,‬‬
‫לאחר יאוש משום דהוה‬
‫ליה מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬
‫שנאמר כי אני ה׳ אוהב‬
‫אתמר‬
‫וגוי‪.‬‬
‫אמר‬
‫נמי‬
‫ר• אםי‪ ,‬יבש פסול לפי‬
‫שאינו הדר‪,‬‬
‫גזול פסול‬
‫משום דהוה ליה מצוה‬
‫הבאה בעבירה‪ .‬ור׳ יצחק‬
‫ואמר‪,‬‬
‫פליג‬
‫ביום‬
‫מילי‬
‫הני‬
‫אבל‬
‫טוב ראשון‪,‬‬
‫משני ואילך‪ ,‬מתוך שיוצא‬
‫בלולב שאול יוצא נמי‬
‫בגזול אתר יאוש‪ .‬מיתיבי‬
‫על ר׳ יצחק ממתני׳ דקתני‬
‫לולב הגזול והיבש פסול‪,‬‬
‫ודייקינן מינה גזול פסול‪,‬‬
‫הא שאול כשר‪ ,‬ושאול‬
‫כשר לא משכהת ביום‬
‫טוב ראשון דהא בהדיא‬
‫כתיב לכם למעוטי אפיי‬
‫השאול‪ ,‬אלא משני ואילך‬
‫השאול כשר‪ ,‬ואפילו הכי‬
‫פסול‪.‬‬
‫גזול‬
‫ומשני‬
‫רב‬
‫אשי מתגי׳ לעולם ביום‬
‫ראשון‪ ,‬ואיצטריך סד״א‬
‫שאול ודאי לאו דידיה‪,‬‬
‫אלא גם גזול אימא סתם‬
‫גזילה דייאוש בעלים היא‪,‬‬
‫וקנייה ביאוש ודידיה הוא‪,‬‬
‫קמ״ל‬
‫דלא‪.‬‬
‫כדאמר ר•‬
‫חייא לאונכרי‪ ,‬פי׳ כגון‬
‫ניבית של נשיא הממונה‬
‫בצרכיו‪,‬‬
‫וכיוצא‬
‫בנשיא‬
‫אנשים חשובין‪ ,‬הממונין‬
‫בצרכיהן נקראין ןאונכרי[‪.‬‬
‫אמר להו כי זבניתו אסא‪,‬‬
‫ליגזו אינהו אסא‪ ,‬כי היכי‬
‫דליהוי יאוש בידיהו דגוים‬
‫ושינוי‬
‫רשות‬
‫בידייכו‪,‬‬
‫דגוים גזלני נינהו‬
‫או המר תמוה דהא ניו׳׳ט‬
‫שני לא נעי לנס רק הטעם‬
‫משוס מצוה הנאה נענירה‬
‫ואולי דאתה טייס נפל ננאן‬
‫וצ״ע‪.‬‬
‫נ( נראה‬
‫דצ״ל פי׳‬
‫נגון‬
‫הממונה נניפ הנשיא כצרכיו‬
‫וכיוצא משיא וכוי‪.‬‬
‫ל‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פי״נ מהלטח‬
‫ט‬
‫י‬
‫גזילה הלכה‬
‫סמג‬
‫עשי! עג טוש״ע מ״מ סי׳‬
‫ש״ס סעיף ה‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וקרקע‬
‫ואוקימנא‬
‫אינה‬
‫דאונכרי‬
‫בהושענא‬
‫אפיי‬
‫היא‬
‫)גולוה(‬
‫גופייהו‬
‫נגזלת‪.‬‬
‫בהושענא‬
‫גופייהו‪,‬‬
‫אבל‬
‫גזולה‬
‫אפי•‬
‫דבעלי בתים‪,‬‬
‫]גזזוה[‬
‫אונכרי‬
‫כשירה‬
‫כוי‪.‬‬
‫מאן‬
‫דםבר‬
‫ואסיקנא לולב אין צריך‬
‫אגד‪.‬‬
‫ואפי׳‬
‫שרי‬
‫ליה‬
‫דצריך אגד‪] ,‬כיון[ דאי‬
‫התר‬
‫לכמות‬
‫שהיה‪ ,‬אינו שינוי‪ ,‬דקיימא‬
‫לן שינוי התוזר לברייתו‬
‫אינו שינוי‪ .‬ושינוי השם‬
‫אינו שינר‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫וקרקע אינה נגולה‪ .‬כלומר אינה קנרה לגזלן כשום יאוש דלעולס‬
‫וקרקע אינה נגזלת‪ .‬כלומר אינה קנדה לגזלן בשום יאוש דלעולם‬
‫במזקמ בעליה היא למקראי נפקא לן בהגוזל כתרא )ב״ק קיז‪(:‬‬
‫היא בתזקמ בעלים דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא‬
‫בניזקין אבל משנתלש הפרי הוי גזל והמולשו הוא גוזלו הלכך לגזזוה‬
‫)ב״ק ל ף קין‪ :‬ושם( כדפירש בקונטרס והדין עמו י(דאי יאוש מועיל‬
‫הן מן המחובר רמנוה לכם שיהיו הן הגזלנין ואמם לוקמין אומה‬
‫בקרקע מאי נפקא ליה מינה במאי דאינה נגזלמ אי קודם יאוש אפילו היתה‬
‫מהם והכעלים נמייאשו כבר מכל‬
‫נגזלח לא קני ואי לאחר יאיש הרי‬
‫הפירוח והוי יאוש אצלם ואחר כך‬
‫קונה ביאוש וכן מוכיח בשמעפיף* א> וקרקע אינה נגזלת הלכך לגזזוה אינהו כי‬
‫הוא משמנה מרשומן לרשופכם‪.‬‬
‫גבי פלוגפא דר׳ אליעזר ורבנן דפליגי היכי דליהוו יאוש בעלים בירייהו דידהו‬
‫וקסבר יאוש גרילא לא קני אכל‬
‫ושינוי הרשות בידיים םוף םוף כי גזזו אוונכרי‬
‫«‬
‫‪M‬‬
‫דקרקע‬
‫יאוש ושינוי רשומ קני ואי נמי קני‬
‫ש ^ ן א ל ם י ן צ א י ל י ח ן ‪ 3‬ת ן ‪ 3‬ס ו כ ת ו ליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות‬
‫מצוה הבאה בעכירה הוי אס אמס‬
‫ש ל ח ‪ 3‬י ר ו ן ה ש ח א א ‪ ,‬ל פ ט < א ו ש ה א בידן לא צריכא בהושענא דאוונכרי גופייהו‬
‫חחמכוה מן המחובר תהיו אתם‬
‫אפילו מטלטלין אין נגזלין אלא ודאי וליקניוה בשינוי מעשה קא םבר ‪3‬׳לולב אין‬
‫גוזלים‪ :‬בידייהו דידהו‪ .‬אוונכרי‪:‬‬
‫צריך אגד ואם תמצי לומר ״לולב צריך‬
‫לאחר יאוש ומיהו אין משם ראיה‬
‫בידן‪ .‬לילן הלוקחין אומן מהן‬
‫אגד שינוי ההוזר לברייתו הוא אושינוי החוזר‬
‫דאם היפה סוכה מטלטלין כגין‬
‫ולדידן לאו מצוה הבאה בעבירה‬
‫ש ה ו צ י א י מ ס י כ ת י ש ב ר א ש ה ע ג ל ה לברייתו לא שמיה שינוי וליקניוה בשינוי‬
‫דאוונכרי גופייהו‪ .‬באותם‬
‫היא‪:‬‬
‫ובראש הספינה לא היה יוצא בה ‪ P‬השם דמעיקרא הוה ליה אםא והשתא‬
‫בו‪:‬‬
‫שהם קונין לצורכם לצאת‬
‫קודם יאוש בין לאחר יאוש משום‬
‫שאגד‬
‫מעשה‪.‬‬
‫בשינוי‬
‫ליקניוה‬
‫שלשת המינין יחד דשינוי מעשה‬
‫^‬
‫דממעטי׳ בפרק ‪)0‬קמא( )לף ט‪(.‬‬
‫נמי קני‪ :‬החוזר לברייסו מתיר אגדן והרי הן כבראשונה‪:‬‬
‫מדכתיב לך גבי סוכה לך להוציא את הגזולה ולפני יאוש נמי לא‬
‫הושענא‬
‫חשיכא כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשומ בעלים קיימי אבל‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫קרקע במזקמ בעליה עומדת ויש לדקדק מהא דתניא בחזקת הבמיס )ב״נ לף מג‪ >:‬מכר לו אמ הבימ מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מכר‬
‫לו פרה מכר לו טלימ מעיל לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקמערער דלא לחיל שמעון לאסהודי‬
‫ללוי לניחא ליה להלרא אבל פרה וטלית לא הדרי להוי יאוש ושינוי רשומ משמע בהליא לבקרקע לא מהני יאוש וט תימא משוס לקא סבר‬
‫א( ולקמן לא‪ .‬נ״ק צה‪,[.‬‬
‫ב( ן לעיל יא‪ :‬לקמן לג‪ .‬סנה׳‬
‫פח‪ ,[:‬ג( ]סנהדרין שמ‬
‫לעיל יא‪ :‬לקמן לא‪ .‬לג‪ .‬לו‪,:‬‬
‫ד( ועי׳ חוס׳ נ״מ סא‪ .‬ד״ה‬
‫לאו‬
‫אלא‬
‫וכוי[‪,‬‬
‫דמל‬
‫ה( ]לקמן לא‪ ,[.‬ו( )צ״ל‬
‫הישן דף ‪ (t ,[:0‬רש״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫תום׳‬
‫ד״ה‬
‫וקרקע‬
‫אינה‬
‫וכו׳‬
‫וקוצר‬
‫כדרכו‬
‫אפילו לאחר‬
‫ולא ישכור‬
‫המועד‪ .‬נ״כ פירוש קוצר‬
‫לאט‬
‫כדרכו‬
‫ולא‬
‫לאנו‬
‫ישכור פועלים אפילו נמשך‬
‫הקצירה עד לאחר המועד‬
‫לאחר‬
‫וגס‬
‫לא‬
‫המועד‬
‫ישכור אלא אס כן ניקש‬
‫ומצא פועלים כשכר הידוע‬
‫שיקצרו כדרכם שאז ודאי‬
‫לא‬
‫אס‬
‫סועליס‬
‫ישכור‬
‫חיישינן משוס משהה כלאיס‬
‫ככרס הא לאו‬
‫הט לא‬
‫חיישינן משוס משהה כלאים‬
‫וק״ל‪ (3) :‬בא״ד כרה״ר‬
‫סטור‬
‫מכח‬
‫כגזל קרקע וכו׳‬
‫וה‬
‫יש‬
‫לי‬
‫לחיינ‬
‫כנוטע למוך‪:‬‬
‫יאוש כלי לא קני ושינוי רשות לא שייך כקרקע הא טעמא ליאוש לא קני משוס לכאיסורא אתא לידה כלמפרש במרובה )‪3‬״ק לף סו‪(.‬‬
‫והכא גכי קרקע נמי כבר נחיאש קולם שהחזיק כה הלוקח כמו גבי פרה וטלימ ובירושלמי לכלאים סוף פרק שכיעי משמע ליש יאוש לקרקע‬
‫ל פ ד ן ויש קרקע נגזלח א״ר לר אעפ״כ יש יאוש לקרקע ומיהו יש ליישב ללעולם אין יאוש ולאיסור לרבנן משום כלאים איירי לחנן המס‬
‫<פ״ז מ ״ ‪0‬‬
‫האנס שזרע אמ הכרס ויצא מלפניו קוצרו ואפילו כמועל על כמה יהא נומן לפועלים על שליש ימר מכאן קוצרו כלרכו והולן‬
‫אפילו לאחר המועל מאיממי נקרא אנס משישקע ואמרינן עלה בגמרא דרושלמי אבא בר יעקב כשס ר׳ יוחנן טני ממני׳ מומר לקוצרו‬
‫אפילו במועל על כמה יהא נותן לפועלים על שליש רב הונא ורב ששת חל אמר על שליש לשכר וחל אמר על שליש ללמים מאימתי נקרא‬
‫אנס משישקע א״ר אחא נשתקעו הבעלים ולא נתיאשו אסודן לבר מורה נמיאשו הבעלים ולא נשמקעו אסורין מלבד סוסדס ויש קרקע‬
‫נגזלת א״ר לוי אעפ״כ יש יאוש לקרקע על כאן ירושלמי והט פירושו מומר לקוצרו אפילו במועל למלאכה אסורה חוץ מלבר האבל שוכר‬
‫פועלים אפילו לרן פרסום וקוצר וכזדעת האנס לא נאסר הכרם לאין אלם אוסר לבר שאינו שלו ונותן לפועלים על שליש לשכר היינו‬
‫שמרכה להם כשטרומ שליש יומר ממה שהיה ראר לימן להם כלאמר רב הונא בפ״ק לב״ק ) ל ף ט‪ .‬ישם( במצוה על שליש ומאן לאמר‬
‫ללמיס היינו שנותן להם שליש שרים של כל הסירות אבל יתר מכאן לא יוסיף וקוצר כלרכו ולא ישכור אפילו לאתר המועל )א( מאימתי‬
‫נקרא שס אנס על הכרס ליחשב כשלו שיאסר בזריעתו משישקע שם בעלים ממנו ונקרא על שם האנס ואע״ס שלא נתיאשו הבעלים ללא‬
‫אמרו ווי ליה לחסרון טס לאנן סבד למיאשי ואפילו אמד ללא מיאשי נעשה כצווח על ספינמו שטבעה ביס ומיתסרא לאורייתא בזדעת‬
‫האנס אבל נתיאשו ולא נשמקעו לא מימסר מלאודימא לקרקע אינה נגזלמ אבל מררבנן אסור ו ס ד ן רש קרקע נגזלת כלומר לאסור‬
‫אפילו מלרבנן ומשני ליש יאוש לאסור מלרבנן משוס כלאים אבל מלאודיתא אין יאוש מללא אסור מלאודיתא ומיהו היכא לנשתקע שם‬
‫בעלים אפילו מלאודימא יש יאוש מלהר איסורו לבר חורה ועול יש לפרש בענין אחר שנשתקעו הבעלים ולא נתיאשו איסורו לבר תורה‬
‫לא ממממ זריעמ האנס קאמר אלא שהלן לו האנס ונשאר הכרס לפני הבעלים ולא עקרו ממנו הכלאים והוסיף מאפים איסורו לבר תורה‬
‫מחמת הבעלים שמקיימים כלאים ללילהו הוי כיון ללא נתיאשו אבל נפיאשו ולא נשמקעו מלרבנן ואיכא פירט טובא ללשון זה וראשון עיקר‬
‫ובמסכח ערלה פ״ק חניא בירושלמי בשם ר׳ שמעון בן אלעזר נוטע לרבים חייב בנוטע בפון שלו ברשופ הרבים פטור )‪ 0‬בגזל קרקע‬
‫ויש קרקע נגזלת א״ר אילעי אע״פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולה מלתא תמוה להא מתניחין להחם קחני הגזלן שנטע חייב‬
‫ומו מאי קא פ ד ן אבדיתא רש קרקע נגזלמ למשמע משוס לנגזלמ רש יאוש פטור מן הערלה אלרבה מכח זה יש לי לחייב בנוטע‬
‫לתון שלו ועול מלמי נוטע ברשומ הרביס לגזל קרקע ונטעה והיינו כלא יאוש לומיא לרשות הרבים לאין שיין בו יאוש ואס י(]ממקנה[‬
‫היא ליש יאוש צ ד ן לאוקמה כשנשתקעו שם הבעלים‪ :‬כי גזזו אוונכרי נסי ניהוי יאוש כעלים בידייהו דידהו‪ .‬וא״ת ההוא יאוש שלא מלעת‬
‫הוא ללא ילע ביה נגזל בלוקמ וקיימא לן בדש אלו מציאות )כ״מ ל ף כג‪ (:‬לייאוש שלא מלעת לא הוי יאוש ר״ל ללא מיקרי יאוש שלא מלעמ אלא‬
‫שינוי‬
‫היכא לבא לילו קולס שילעו הבעלים שנאבל מהס אבל הנא ילעי בה ונמיאשו מקולס אלא לאין יאוש לקרקע‪:‬‬
‫ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי‪ .‬ואע״ג לקני מלרבנן כלאיתא בריש הגוזל קמא‬
‫)ב״ק‬
‫לף‬
‫צג‪(:‬‬
‫בגוזל עצים משופין כגון נסרים‬
‫ועשאן כלים טון למלאוריימא לא קני לא נפיק הבא ומיהו מההיא סבתא )לקמן לף לא‪ (.‬משמע גכי סוכה לנפיק אע״ג ללא‬
‫קני אלא מטעם מדש אלא יש למרץ המם משום תקנת השבים והכא באגולת לולב בעלמא לא שיין תקנת השכים לנקיל להמיר אגולו ומה‬
‫שנקצץ מן המחובר לא משיב שינוי מעשה כיון ללא נשמנה שמו בכך למעיקרא אסא והשתא אסא כלאשכחן בריש הגוזל קמא ) נ ״ ק לף צו‪(.‬‬
‫האי לגזל ליקלא מחבדה וקטליה אע״ג לשליא לארעא לידה לא קני׳ מאי טעמא למעיקרא ליקלא מיקרי והשמא נמי ליקלא מיקרי‬
‫ואע״ג לפסק לחיותא גרע מכחשא ללא הלר או מבהמה והזקינה לחשיב שינוי אע״ג ללא נשחנה שמס ומשלם כשעמ הגזלה וכן עצים‬
‫וליקניוה‬
‫ושיפן אבנים וסיפמן צמר וליבנן בדש הגוזל קמא ושם לף צג‪:>:‬‬
‫בשינוי השם‪ .‬תימה הא אמדנן לשינוי מעשה המוזר לברייתו לא שמיה שינוי והוא הדן בשינוי השם כלאמרינן במרובה‬
‫)כ״ק לף ‪ up‬גבי מדש לשינוי החוזר לבדימו בשינר השם לא שמיה שינר ר״ל לסריך הכא אליבא לרב יוסף למסיק התם‬
‫שינרא אחרינא ועול י״ל בשינוי השם לליכא שינר מעשה בהריה לא קני בחוזר לבדימו כמו מריש לכמו שהוא בנאו בבירה לא חשיב שינוי‬
‫מעשה אבל הכא לאגלו ה ד חשיב שינוי מעשה בהד שינוי השם וקני אע״ג להרר למלתיה וא״ת ועוצבא להתם ) ל ף סו ‪ G‬טון רלית בה‬
‫קיצוע ואין כה אלא מחשכה א״כ שינוי השם לידה חוזר לבדיתו הוא ואמאי קני ר״ל להמס איכא יאוש בהד שינוי השם להיכא לליכא יאוש‬
‫אין ממשבה מטמאתו כלקחני לסי שלא נחייאשו הבעלים ועליף שינוי השם החוזר לקני עם יאוש כלאשכחן גכי עוצכא משינוי מעשה החוזר‬
‫לבדימו לאסילו עס יאוש לא קני כלמסיקנא הכא והשתא ניחא הא לקאמדנן התס שינוי השם כשינוי מעשה למי להיט למי להללי והלא‬
‫שינר מעשה לחודה כלא יאוש קני כלמוכח ככמה לוכתי במרובה <שס לף סו‪ (.‬ובהגוזל קמא <שס ל ף צג‪ (:‬ואילו שינר השם לא קני אלא בהלי‬
‫יאוש כלמוכח ההיא לעוצבא אלא היינו טעמא משוס לעוצבא חוזר לברייתו אבל היכא ללא הלר קני לחוליה לאההיא לגנכ טלה ונעשה איל‬
‫עגל ונעשה שור סדך התם לעיל)לף סה‪ (.‬וליקנינהו בשינוי השם ולא יתחייב ארבעה וחמשה ומשני שור בן יומו קרר שור איל כן יומו קרוי‬
‫איל משמע לאי לאו הכי קני כשינוי השם לחוליה והשמא יש כמה דנים בלכר לשינוי מעשה שאינו חוזר וכן שינוי השם שאינו תוזר קני‬
‫מלאוריימא אע״ג ללא נמייאש ושינוי מעשה החוזר קונה בלא יאוש מדרבנן כלמשמע כריש הגוזל קמא )שם לף צל‪ (:‬וטעמא משוס תקנת‬
‫השביס ושינר השס דהלר למלחיה בלא יאוש לא קני כלל חוץ מלענין מריש משוס חקנמ השביס וכל בנין קרקע וטוצא בו כלמוכח שמעחא‬
‫לההיא סבחא )לף לא‪ (.‬לצווחא אלמא לא נמיאשה ואמר רב נחמן אין לה אלא למי עצים וא״מ הא רסדך הכא לקנינהו בשינוי השם‬
‫תקשי ליה אמתני׳ דלולב הגזול )לעיל לף כ ט ‪ 0‬וי״ל דמחני׳ איכא לאוקמא בשגזלו אגודה לליח ביה לא שינוי השם ולא שינר מעשה‪:‬‬
‫אי‬
‫מוםף רש״י‬
‫לולב צריך אגד‪ .‬לאגוד‬
‫שלשה המינין כאחד י ל ע י ל‬
‫יא‪.>:‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫א( לעיל כז‪ ,:‬ב( ]לעיל ל‪:‬‬
‫כמ‪,[:‬‬
‫נ״ק ‪5‬ה‪ ,[.‬ג( ]לעיל‬
‫ד( ]לקמן לנ‪ ,[.‬ה( לקמן‬
‫לו‪ 0 ,:‬שם‪] (1 ,‬לעיל ל‪:‬‬
‫פ״נ[‪,‬‬
‫וש״נ[‪ ,‬ח( ]תוסס׳‬
‫נו( רש״א‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ ד״ה אנל ונו׳‬
‫נראש‬
‫הספינה‬
‫דהיא‬
‫עצמה‪) :‬ב( בא׳׳ד בחצירו‬
‫של שמעון ש ל א מדעתו‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫לא‬
‫יביא‬
‫לא‬
‫גט׳‬
‫פריש‪ .‬עי׳ נטורי אנן‬
‫נר״ה‬
‫מליאיס‬
‫נאנני‬
‫הרי‪:‬‬
‫ד״ה‬
‫כח‬
‫דף‬
‫רש״י ד״ה מחלוקת כוי‪.‬‬
‫וכל הטהובר‪ .‬עי׳ תשו׳‬
‫סניס מאירוח ח״נ סימן‬
‫קעא ונדנריו כ׳ המ״א‬
‫ססי׳ חרלו‪ :‬תום׳ ד״ה‬
‫אבל נזל‪ .‬כיון דלא קיימא‬
‫ברשותו של ראובן וכוי‬
‫ולכך אין קרקע נגזלת‪.‬‬
‫תמוה לי הא אמרינן יצאו‬
‫ענדים שהוקשו לקרקעות‬
‫א״נ אס גזל ענדיס והכניסן‬
‫לניתו אין נגזלים ושטפס‬
‫נהר אין חייב נאחריוחן‬
‫הרי אף דאין קיימין‬
‫נרשות נעלים והס נרשוח‬
‫הגזלן ואפ״ה אין נגזלות‬
‫וצע״ג‪ :‬שם ד״ה ור״י‬
‫םכר וכו׳ כ׳׳ש היקשא‪.‬‬
‫עי׳ ר״ה דף לד ע״א‬
‫נרש״י ד״ה ה״ק אי לאו‬
‫ג״ש‪ .‬וסנהדרין דף עג‬
‫ע״א נרש״י ד״ה היקשא‪.‬‬
‫ומנחות דף סנ ע״א רש״י‬
‫ד״ה זאת אומרת‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫יאגדנו מלמעלה‪ .‬אס‬
‫נפרדו עליו יאגדם שיהו‬
‫עולי! עס השדרה כשאר‬
‫לולכין ) ל ע י ל כ ט ‪ . 0‬אפילו‬
‫שגדל‬
‫אוליר״ה‬
‫בסיב‪.‬‬
‫סביב הדקל ונכרך סכינו‬
‫נלוצני גפנים )לקח! לו‪.!:‬‬
‫בעיקרא דדיקלא‪ .‬לחתוך‬
‫ממנו נצרים וקולסן עד‬
‫שראויין לאגד‪ ,‬וטעמא דר׳‬
‫הדר‬
‫יהודה לאו משוס‬
‫הוא‪ ,‬להא אוקימנא דלא‬
‫נעי הלר‪ ,‬אלא משוס לנעי‬
‫מינו )לקנזו לו‪.(:‬‬
‫עין משפט‬
‫‪/‬‬
‫<‬
‫‪r‬‬
‫‪.‬‬
‫הושענא קרו לה‪ .‬על שם שרגילין לאוגלן להושענא בחג‪ :‬והמסכן‬
‫אי קרקע נגזלת‪ .‬אמס הוא דר׳ אליעזר סבר כן דשמעינן ליה הכי‬
‫כגון שחקף אח חבירו בחזקה והוציאו מסוכחו המרה בקרקעו של‬
‫גזל עצים וסיבך בהן‪ .‬אין זה לא גזולה ולא שאולה דקננהו‬
‫ברשות הרכים‪ .‬הא נמי גזל הרבים‪ :‬מחלוקה‪ .‬הא רפסיל ר׳ אליעזר‬
‫נגזל וכל המחובר לקרקע ה ד הוא כקרקע‪ :‬ור׳ אליעזר לטעמיה‪.‬‬
‫אבל‬
‫‪8‬‬
‫לאמר סוכה שאולה אין יוצאין בה‬
‫‪3‬פ׳ הישן)לעיל מ‪ (:‬הלכן ממה נפשן‬
‫זו פסולה‪ :‬אי קרקע נגזלס‪ .‬כלומר‬
‫אס יש על הקרקע מורפ גזל כשאר‬
‫מטלטלין לעמול כחזקמ הגזלן‪ :‬סוכה‬
‫גזולה היא‪ .‬ור׳ אליעזר לדש מעשה‬
‫לן משלן ולא גזולה ולא שאולה‪:‬‬
‫ואי אינה נגזלת‪ .‬ובל הימים ברשות‬
‫בעליה היא הרא לה שאולה‪ .‬ופלוגתא‬
‫היא בהגוזל)‪3‬׳׳ק לף קיו ‪ c‬איכא למ״ל‬
‫קרקע נגזלמ ללדש ריבוי ומיעוט‬
‫ואיכא למ״ל קרקע אינה נגזלמ ללדש‬
‫ורבנן לעעמייהו‪.‬‬
‫ופרטי‪:‬‬
‫כללי‬
‫לאמרי יוצא אלם בסוכה שאינה שלו‬
‫בשאולה וס״ל לקרקע אינה נגזלת‬
‫לרבנן הוא לאמרי בפ׳ הגוזל )שם(‬
‫לקרקע אינה נגזלת ופליגי עליה‬
‫רר״א נמי כהא לגזילת קרקע הלכן‬
‫שאולה היא‪ .‬וה״ה נמי לה״ל לר״נ‬
‫למימר לר״א לטעמיה לאמר בהגוזל‬
‫)שם( קרקע נגזלת וסוכה גזולה היא‬
‫למייאשי בעלים מינה כשאר מטלטלין‬
‫לה״ל קרקע בחזקמ גזלן ורבנן‬
‫לטעמייהו לאמרי קרקע אינה נגזלת‬
‫ושאולה היא אלא אי אמר הכי הוי‬
‫משמע למורי ר׳ אליעזר בשאולה ואנן‬
‫קים לן בהישן )לעיל לף כ! ‪ a‬לאף‬
‫בשאולה פסיל הלכן אמר לה רב נחמן‬
‫ממה נפשן כלומר א״נ הוה סבירא ליה‬
‫לר׳ אליעזר קרקע אינה נגזלת כרכנן‬
‫אפ״ה פסיל לה משוס שאולה‪ :‬אבל‬
‫גזל עצים וסיכן בהן‪ .‬אין זו לא‬
‫גזולה ולא שאולה לקננהו בשינוי‬
‫מעשה ושינוי השם ועול משום תקנת‬
‫השבים אינו צ ד ן לסתור בנינו אלא‬
‫יחזיר למים‪ .‬ולאמדנן בפ׳ הישן)שם>‬
‫למולו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה‬
‫המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים‬
‫ומסכן בהן אלא בגוזל סוכה העשויה‬
‫בראש העגלה ובראש הספינה להיא‬
‫עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע‬
‫ואין עליו להחזיר למים אלא כמו‬
‫שהיא בנויה לאין כאן משום תקנת‬
‫השביס שהד לא טרח עליה לבנותה‬
‫ולא הוציא עליה יציאוח הלבן גזולה‬
‫היא‪ :‬ממאי‪ .‬לבגזילת קרקע פליגי‬
‫ובטעמא לשאולה‪ :‬ההיא סבתא‪.‬‬
‫לגזלו ממנה עבד ריש גלותא עצים‬
‫וסככו בהן‪ :‬צווחה‪ .‬צווחה להחזיר לה‬
‫עצים עצמן‪ :‬לאגוהא‪ .‬לאברהם אכינו‬
‫יליד ביתו שמנה עשר ושלש מאות‪:‬‬
‫פטיתא‪ .‬קולנית היא זו‪ :‬אלא דמי‬
‫עצים‪ .‬לתקנמ חכמים היא זו על‬
‫המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול‬
‫הנגזל את למיו ולא חייבוהו לקעקע‬
‫את בנינו מפני תקנת השביס במס׳‬
‫גיטין )ל׳ ‪ K . W‬עבדו רבנן הקנסא‪.‬‬
‫ליטול דמיו‪ :‬מפני תקנת מריש‪ .‬ולא‬
‫אמדנן אין כאן הפסד מרובה ויספור‬
‫בהגוזל בחרא )ב״ק דף קיז ‪ c‬אלא רוצה ליישב דבריו בכל ענין‪:‬‬
‫בשינוי מעשה ושינוי השם ועול משוס תקנמ השביס אין‬
‫הושענא מעיקרא נמי לאסא הושענא קרו‬
‫ליה ת״ר םוכה גזולה והמםכך ברשות הרבים‬
‫ר׳ אליעזר פוםל וחכמים מכשירין אמר רב‬
‫נחמן מחלוקת כשתוקף את חבירו והוציאו‬
‫מסוכתו ורבי אליעזר לטעמיה דאמר אין‬
‫אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו אי‬
‫קרקע נגזלת סוכה גזולח חיא ואי נמי ״קרקע‬
‫אינה נגזלת סוכה שאולה היא ורבנן‬
‫לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו‬
‫בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וםוכה‬
‫שאולח חיא אבל גזל עצים וםיכך בחן דברי‬
‫הכל אין לו אלא דמי עצים ממאי מדקתני‬
‫רומיא דרשות הרבים מה רשות הרבים קרקע‬
‫לאו דידיה הוא סוכת נמי לאו קרקע דידיה‬
‫הוא ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן‬
‫אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש‬
‫גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי צווהה ולא‬
‫אשגח בח רב נחמן אמרה ליה איתתא דהוה‬
‫ליח לאבוחא תלת מאת ותמני םרי עבדי‬
‫צווחא קמייכו ולא אשגהיתו בה אמר לחו‬
‫רב נחמן פעיתא חיא דא ואין לח אלא דמי‬
‫עצים בלבד אמר רבינא האי כשורא‬
‫דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן תקנתא‬
‫משום תקנת מריש פשיטא מאי שנא מעצים‬
‫מהו דתימא עצים שכיחי אבל האי לא‬
‫שכיחא אימא לא קמ״ל יהני מילי בגו שבעה‬
‫אבל לבתר שבעה הדר בעיניה ואי חברו‬
‫בטינא ואפילו לאחר שבעה נמי יהיב ליה‬
‫דמי תנא יבש פםול רבי יחודח מכשיר אמר‬
‫רבא מחלוקת בלולב דרבנן סברי מקשינן‬
‫לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר אף לולב‬
‫בעי הדר ור׳ יהודה סבר לא מקשינן לולב‬
‫לאתרוג אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן‬
‫ובלולב לא בעי ר׳ יהודה הדר והתנן ״רבי‬
‫יהודה אומר יאגדנו מלמעלה מ״ט לאו משום‬
‫דבעי הדר לא כדקתני טעמא רבי יהודה‬
‫אומר משום ר׳ טרפון כפות תמרים כפות ואם‬
‫היה פרוד יכפתנו ולא בעי הדר והתנן מאין‬
‫אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי‬
‫יהודה מאי טעמא לאו משום דבעי הדר‬
‫לא דהא אמר רבא ״אפילו בםיב ואפילו‬
‫בעיקרא דדיקלא ]ואלא[ מאי טעמא דרבי‬
‫יהודה התם דקא םבר ״לולב צריך אגד‬
‫ואי מייתי מינא אהרינא הוה להו המשה‬
‫מינין ובאתרוג מי בעי רבי יהודה הדר‬
‫ותתניא ™ ארבעת מינין שבלולב כשם שאין‬
‫פוהתין מהן כך אין מוסיפין עליהן לא מצא‬
‫אתרוג ל א יביא לא פריש ולא רמק ולא‬
‫דבר אהר י כמושק כשרין יבשין פםולין ר׳‬
‫יהודה אומר אף יבשין וא״ר יהודה מעשה‬
‫א‬
‫א(‬
‫ב‬
‫ג‬
‫י(‬
‫‪8‬‬
‫בבני‬
‫נר מצוה‬
‫לו עליו לסמור אח בנינו אלא יחזיר‬
‫למיס והא לאמרינן בפרק הישן)לעיל‬
‫דף כ ז ‪ 0‬למורו רבנן בגזולה לאו‬
‫בגוזל סוכה המחוברמ לקרקע ולא‬
‫כגוזל עצים וסיכן בהן אלא בגוזל‬
‫סוכה העשויה בראש העגלה או בראש‬
‫הספינה )א( והיא עצמה נגזלח שאינה‬
‫מחוברח לקרקע ואין עליו להחזיר‬
‫למיס אלא כמו שהיא בנויה לאין בה‬
‫משוס חקנת השכים שהרי לא טרח‬
‫לבנומו ולא הוציא עליו יציאות הלכן‬
‫גזולה היא כן פי׳ בקונטרס ועל חנם‬
‫למק למלכמיב לן לממעטינן גזולה‬
‫בפרק הישן )לעיל דף ‪ c o‬וגזל עצים‬
‫וסיכן בהן שינוי החוזר לבריימו הוא‬
‫ומלאורייתא לא קני ומשום מקנח‬
‫מריש היינו מלרבנן וקרא מימוקס‬
‫מלאוריימא ואפילו ט( ]מדרבנן[ בלא‬
‫עגלה וספינה איכא לאוקומיה קרא‬
‫כגון בראוכן שכנה סוכה בחצרו של‬
‫שמעון )י( מלעתו וכא שמעון ותקף‬
‫אמ ראובן והוציאו מסוכמו לאין עליה‬
‫תורת שאולה ט ו ן ללא קיימא ברשומו‬
‫של ראובן ולא למיא לקרקע לבחזקת‬
‫הבעלים עומלת ולכן אין קרקע‬
‫נגזלת‪ :‬ור״י סבר לא מקשינן לולב‬
‫לאתרוג‪ .‬סי׳ בקונטרס לא הוקשו‬
‫ללמול זה מזה ולא ניתן לילרוש‬
‫מעצמו מכל י״ג מלומ שהתורה‬
‫נלרשת כהן אלא קל וחומר ומימה‬
‫גדולה פי׳ דאפילו סמוטן להיינו שני‬
‫מקראות הסמוטן זה לזה ניתנו‬
‫לידרש מן התורה כדאמרן בדש יבמות‬
‫)לף ל‪ (.‬סמוטן מן התורה מנין‬
‫שנאמר סמוטם לעד לעולם עשוים‬
‫כאממ וישר כ ל שכן היקישא דהיינו‬
‫שני דברים המוקשים כפסוק אחד‬
‫ואפילו לר׳ יהולה ללא דדש סמוטן‬
‫אלא היכא למוכח ומופנה כלאמרינן‬
‫המם מ״מ בהיקישא מולה אלא כל‬
‫המלוח אלם לן מעצמו חוץ מגזרה‬
‫שוה לאין לן אלא אם כן למלה מרבו‬
‫והכא בסברא פליגי ליש לכדס שאין‬
‫להקישה לאותו לכר ושמא קסבר‬
‫לא שיין לשון הלר אלא כפירות‪:‬‬
‫אין אוגדן את הלולב אלא במינו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫מימה היט כעי למימר משום‬
‫לבעי הלר והא פסל במתניתין‬
‫)ל׳ לו‪ (:‬בגימוניומ של זהב שהיו‬
‫עושין משום נוי ושמא הוי מצי‬
‫למימר וליטעמין‪:‬‬
‫לא מצא אתרוג לא יביא לא דמון‬
‫ולא פריש‪ .‬יש ללקלק מכאן‬
‫ראם לא מצא כשר מברן בפסול‬
‫מרנקט פדש או רמון ויש ללחות‬
‫אבל יש ללקלק לשרי כמו לולב‬
‫פסול לרבנן בשעמ הלחק‪:‬‬
‫הואיל‬
‫י א ב מיי׳ פייה מהלכות‬
‫סמג‬
‫סוכה הלכה כה‬
‫עשין מג נווש״ע א״מ סימן‬
‫יא‬
‫תרלז סעיף ג‪:‬‬
‫ג ד מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫סמג‬
‫גזילה הלנה ה‬
‫עשי! עג טוש״ע ת״מ סימן‬
‫שס סעיף א‪:‬‬
‫יב ה מיי׳ פ׳יז מהל׳ לולנ‬
‫הלנה ה סמג עשי! מד‬
‫טוש״ע א״מ סימן מרנא‬
‫יג‬
‫סעיף יג יד‪:‬‬
‫ו מיי׳ פ״ס מהלכות‬
‫לולנ הלנה א סמג שס‬
‫נמוש״ע א״ח סי׳ תרמו‬
‫ס״נ[‪:‬‬
‫סעיף ו וסי׳ תרמז‬
‫לעזי רש״י‬
‫קורוני״א )קודוינ׳׳ץ(‪.‬‬
‫חבוש )פרי(‪.‬‬
‫פלצידי״ש‪ .‬נובלים‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אסא‬
‫נמי‬
‫דמעיקרא‬
‫ליה‪.‬‬
‫קרו‬
‫דהושענא‬
‫ר׳‬
‫מחלוקת‬
‫אסיקנא‬
‫אליעזר וחכמיס בסוכה‬
‫חבירו‬
‫גזולה‪ ,‬בתוקף‬
‫ר•‬
‫מסוכתו‪,‬‬
‫והוציאו‬
‫אליעזר פוסל וחכמים‬
‫מכשירין‪ .‬אבל גול עצים‬
‫וסיכך בהן‪ ,‬אין לו אלא‬
‫דמי עצים בלבד‪ .‬פי׳‬
‫אמר‬
‫פעיתא‪ ,‬צעקנית‪.‬‬
‫רביגא גזל כשורא וסיכך‬
‫בה‪ ,‬עבדו רבנן תקנתא‬
‫בה‪ ,‬כדתנן במס׳ גיטין‬
‫ועל מריש הגזול שבנאו‬
‫בבנין שנוטל דמיו מפני‬
‫תקנת השבים ]והנ׳׳מ בגו‬
‫שבעה אבל בתר שבעה‬
‫הדר בעיניה[‪ .‬ואי חבריה‬
‫בטינא‪ ,‬כלומר קבעה‬
‫בטיט להיותה שם‪ ,‬אין‬
‫מחייבינן אותו להסירה‬
‫ולההזירהא(‪ ,‬אלא נותן‬
‫את דמיו ודיו‪ .‬תנא אין‬
‫אדם יוצא ידי חובתו‬
‫בלולבו של חבירו ביום‬
‫טוב ראשון‪ ,‬אלא אם כן‬
‫נותנו לו במתנה גמורה‪.‬‬
‫ומעשה ברבן גמליאל‬
‫וזקנים שהיו באים בספינה‬
‫ולא היה להם לולב‪ ,‬לקה‬
‫רבן גמליאל לולב באלף‬
‫זוז זהב‪ ,‬וכיון שיצא‬
‫בו נתנו במתנה גמורה‬
‫לחבירו וחבירו לחבירו‬
‫כוי‪ .‬תנא יבש פסול‪ ,‬ור׳‬
‫יהודה מכשיר‪ .‬אוקמה‬
‫רבא מחלוקת ר׳ יהודה‬
‫ורבנן‪ ,‬בלולב‪ ,‬דד׳ יהודה‬
‫מכשיר ביבש ולא כעי‬
‫הדר בלולב‪ .‬והאי דקתני‬
‫אין אוגדין את הלולב אלא‬
‫במינו‪ ,‬לאו משום דבעי‬
‫הידור בלולב‪ ,‬אלא משום‬
‫דר׳ יהודה סבר לולב צריך‬
‫אגד‪ ,‬ואי אגיד ליה במין‬
‫אחר זולתי מין הלולב הוו‬
‫להו ה׳ מינין‪ ,‬לפיכך תני‬
‫אין אוגדין את הלולב אלא‬
‫במינו‪ .‬ואפי׳ סיב וכיוצא‬
‫כו שהוא ממיני דקל כשר‬
‫לאגד בו‪ .‬והא דתניא וכולן‬
‫כמישין כשירין‪ ,‬יבישין‬
‫פסולין‪ ,‬ר׳ יהודה אומר‬
‫אף יבישין כשירין‪.‬‬
‫א(‬
‫נראה‬
‫דצ״ל‬
‫להסירה‬
‫ולהתזירה אפילו לאחר זי‪.‬‬
‫סוכמו למצוה משר ליה כל שבעה כבנין קבע‪ :‬פשיטא מאי שנא מעצים‪ .‬ראמרן לעיל גזל עצים וסיכן בהן אין לו אלא למים‪ :‬עצים שכיחי‪.‬‬
‫לקנומ בלמים שיתן לו זה הלבן משוס מקנמ השביס לא אטרחוהו לגוזל להא נגזל מצי מיטרח ומזבן‪ :‬ואי חברה בטיגא‪ .‬הוה ליה כשאר‬
‫בנין קבוע‪ :‬מה אתרוג בעי הדר‪ .‬כלכמיכ כיה‪ :‬לא מקשינן‪ .‬לא הוקשו ללמול זה מזה ולא נימן ללרוש מעצמו מכל י״ג מלות שהתורה‬
‫נדרשת בהן אלא ק״ו‪ :‬אגל אתרוג דברי הכל בעי הדר‪ .‬להלר כתיב כיה ולא דרשינן ליה לרכי יהודה אידור לשון יווני כדדדש ליה בן‬
‫עזאי לקמן ) ל ׳ לה‪ :(.‬כפוה‪ .‬לשון אסירה כדתנן ) מ ט ס ל׳ כ כ ‪ 0‬כופת שתי ידיו על העמוד‪ :‬אין אוגדין אס הלולב‪ .‬האי לולב היינו הושענא‬
‫כולהו שלשה המינים יחל‪ :‬אפילו בסיב‪ .‬הגלל סביבופ הלקל ונכרך סביביו כעין לולבי גפנים‪ :‬ואפילו בעיקרא דדיקלא‪ .‬מן הקליפה‬
‫ואע״פ שאין מראיהן לומה למראה הלולב ובלכל שיהא מאותו המין דטעמא דר׳ יהודה התם לאו משוס הדר הוא‪ :‬אלא משום דקסבר לולב‬
‫צריך אגד‪ .‬הלכן כל הנאגל עמו הוי מן המצוה ונמצא עובר בבל מוסיף אס יאגל מין חמישי‪ :‬פריש‪ .‬קורוני״א‪ :‬כמושים‪ .‬פלצירי״ש‪:‬‬
‫בבני‬
‫לא‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״מ מהלכות‬
‫‪T‬‬
‫לולנ הלכה‬
‫סמג‬
‫א‬
‫עשין מל טור ש״ע א״ח‬
‫סי׳ מרמט סעיף ג‪:‬‬
‫ב מיי׳ שס הלכה ג‬
‫טו‬
‫וסמג‬
‫טוש״ע‬
‫שס‬
‫א״ח סימן תרמה סעיף ז‪:‬‬
‫טז ג מיי׳ שם טוש״ע שס‬
‫סעיף ט‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫בשאר מיני לולב בלבד‪,‬‬
‫אבל‬
‫אפי׳‬
‫ר•‬
‫באתרוג‬
‫אמר‬
‫מר‬
‫יהודה מודי דבעינן הדר‪,‬‬
‫פסול‪.‬‬
‫והיבש‬
‫שבלולב‪,‬‬
‫ארבעת‬
‫מינין‬
‫כך אין‬
‫מוסיפין עליהן‪.‬‬
‫כשם שאין פוחתין מהן‬
‫פשיטא‪,‬‬
‫מהו‬
‫הואיל‬
‫ואמרו‬
‫לולב‬
‫שאינו‬
‫הלכך‬
‫האי‬
‫אלו‬
‫קאי‬
‫דתימא‬
‫]חכמים[‬
‫בין‬
‫אגוד‬
‫ובין‬
‫לא‬
‫צריך‬
‫אגד‪,‬‬
‫אגוד‬
‫יתירא‬
‫א( כשר‪,‬‬
‫דמוסיף‬
‫הארבעה‬
‫ולא‬
‫על‬
‫לחודיה‬
‫ביה‪,‬‬
‫מיפסיל‬
‫קמ׳׳ל דפסיל‪ ,‬אין מוסיפין‬
‫עליהן ואין פוחתין מהן‪.‬‬
‫לא‬
‫יביא‬
‫ולא‬
‫אתרוג‬
‫מצא‬
‫ולא‬
‫פריש‬
‫דבר אחר‪.‬‬
‫האתרוג‬
‫לא‬
‫רמון‬
‫פשיטא‬
‫בעינן‪ ,‬כדקיימא‬
‫לן דאתרוג הוא פרי עץ‬
‫הדר שכתץוב[‪ .‬איצטריך‬
‫דתימא‬
‫מהו‬
‫מצא‬
‫לא‬
‫אתרוג לייתי דבר אחר‪ ,‬כי‬
‫היכי דלא לישתכח תורת‬
‫אתרוג‪ ,‬קמ״ל דלא‪ .‬מאי‬
‫טעמא חיישינן דלמא אתי‬
‫למיסרך‬
‫ואע״ג‬
‫ראיתיה‬
‫כי‬
‫האי זה‬
‫לאתרוג מייתי דכר אחר‪,‬‬
‫האי‬
‫אמרי‬
‫וזה‬
‫פוטר‬
‫ונפיק‬
‫פוטר‬
‫מיניה חורכא‪ ,‬הילכך אסיר‬
‫דבר אחר זולתי אתרוג‪.‬‬
‫איני דר׳ יהודה בעי הדר‬
‫באתרוג‪,‬‬
‫אתרוג‬
‫יהודה‬
‫דרבא‬
‫האי‬
‫והתניא‬
‫יבש‬
‫בהדיא‬
‫פסול‪,‬‬
‫מכשיר‪.‬‬
‫ור׳‬
‫תיובתא‬
‫תיובתא‪ .‬ואסיקנא‬
‫דפסיל‬
‫בהידוק‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫ובקטן‬
‫ככרתן‪,‬‬
‫שהוא כאגוז‪ ,‬לאו משום‬
‫דבעי‬
‫הדר‪,‬‬
‫משום‬
‫אלא‬
‫דלא גמר פירא‪ .‬והאי דכעי‬
‫ר׳ יהודה באתרוג גדול כדי‬
‫שיאחוז‬
‫והלולב‬
‫משום‬
‫משום‬
‫האתרוג‬
‫שניהן‪,‬‬
‫כידו אחת‪ .‬לאו‬
‫דבעי הדר‪ ,‬אלא‬
‫דאית‬
‫ליה‬
‫הא‬
‫דרבא דאמר לולב בימין‬
‫ואתרוג‬
‫ומנץ‬
‫בשמאל‪,‬‬
‫דשקיל לולב בשמאל ובעי‬
‫לאהדוריה‬
‫לימין‪,‬‬
‫ואם‬
‫האתרוג גדול מזה השיעור‬
‫דלמא‬
‫בעידנא‬
‫המחליף‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הואיל ואמר ר׳ יהודה לולב צריך אגד אי מייתי מינא אחרינא‬
‫בבני כרכין‪ .‬שאין לרין על מקום פרלסין ואין לקלים מצויס שס‪ :‬אי‬
‫האי להודיה קאי והאי להודיה קאי‪ .‬תימה כ״ש לרבנן‬
‫מייסי מינא אחרינא‪ .‬ולא אגיל ליה נהליה‪ :‬פיון דאמר רבהי( אסרוג‬
‫דמשמע לעיל דלר׳ יהודה משום דצריך אגד אי אגיד ליה ממין אחר‬
‫בשמאל ולולב בימין‪ .‬משום להכא חלמ מצומ ואתרוג חל מצוה‬
‫הוה ליה חמשת המינין אבל לרבנן דאין צריך אגד לא דהאי לחודיה‬
‫וזימנין דמחלפין ליה שנוחני; לו אמרוג בימין ולולכ בשמאל וצריך‬
‫להפכן מיל ליל ולאחוז האמרוג והלולב‬
‫קאי והאי לחודיה קאי והכי נמי‬
‫באחמ מיליו על שיפליף ואי הוה‬
‫אמרינן בהדיא בפ׳ אלו הן הנחנקין‬
‫בבני כרכין שהיו מורישין את לולביהן לבני‬
‫גלול יומר מלאי שמא יפול מיליו‬
‫)סנהלרי! ל ף פ ח ‪ ( :‬גבי כל המוסיף‬
‫א(‬
‫בניהן אמרו )להם( משם ראיה אין שעת‬
‫ויפסיל שיארע בו נקב‪ :‬שנים בידו‬
‫גורע לאי סבירא לן לולב אין צדך‬
‫הדחק ראיה קתני מיהת רבי יהודה אומר‬
‫אחת גרסינן‪3 .‬׳ אתרוגים בידו אפפ‬
‫אגל האי לחוליה קאי והאי לחוליה‬
‫אף יבשין כשרין מאי לאו אאתרוג לא אלולב‬
‫שבמקום הא׳ יאחז הלולב כשיהפכן‪:‬‬
‫קאי ר״ל רהכא מייד כשנותן אופו‬
‫אמר מר כשם שאין פוחתין מהן כך אין‬
‫הדר באילנו משנה לשנה‪ .‬מהכא‬
‫חוץ לאגל לר׳ יהולה»( וא״ת א״כ לא‬
‫הואיל‬
‫מוםיפין עליהן פשיטא מתו דתימא‬
‫שמעינן לאמרוג אמר קרא שאין פרי‬
‫יחשב תוספת האי מינא אחרינא‬
‫אחר עושה כן‪ :‬לולב של ט״ז‪.‬‬
‫ואמר רבי יהודה ג ( לולב צריך אגד ואי מייתי‬
‫לקמיימי כמו לרבנן ללעיל לאין צדך‬
‫ששימשו בו לע״ז לכבל לפניה קרקע‬
‫אגל וי״ל ללא למי לכשיאגלו שלא‬
‫מינא אחרינא חאי לחודיה קאי והאי לחודיה‬
‫אי נמי שעבולתה בלולב להעבירו‬
‫במינו אין לו ליחשב כמוסיף משוס‬
‫מאי קמ״ל אמר מר לא מצא אתרוג לא יביא‬
‫לפניה או לזרקה בו‪ :‬לא יטול‪.‬‬
‫לאין זה כלרך גלילמן ומינים שבלולב‬
‫לא רמוז ולא פריש ולא דבר אחר פשיטא‬
‫למאיס לגבוה‪ :‬ואם נטל כשר‪.‬‬
‫כעינן כעין גלילתן כדלקמן )לף מה‪(:‬‬
‫מהו דתימא לייתי כי היכי שלא תשכח תורת‬
‫ואע״ג לאיסורי הנאה הוא למצומ‬
‫אבל לרבי יהולה לבעי אגל יש לו‬
‫אתרוג קמ״ל זימנין דנפיק חורבא מיניה‬
‫לאו ליהנומ נימנו כלומר אין קיום‬
‫ליחשב כמוסיף באגולתו לכל אגול׳ שלא‬
‫ראתי למםרך ת״ש אתרוג הישן פםול ורבי‬
‫מצומ הנאמ הגוף אלא עבולמ עבל‬
‫כלרך גלילתו והכא אפילו לרבי יהולה‬
‫יהודה מכשיר תיובתא דרבא תיובתא ולא‬
‫לרבו‪ :‬באשרה רמשה‪ .‬אותם שהיו‬
‫קאמר «> למייתי מינא אחדנא ונקט‬
‫בשעת כיבוש א״י שהצריכן הכתוב‬
‫בעי הדר והא אנן תנן ״הירוד! ככרתי רבי‬
‫ליה כדרך גדילתו לאפילו חוץ לאגל‬
‫שרפה כדכתיב )לברים יכ> ואשריהם‬
‫חשיב כמוסיף וכ״ש לרבנן והא לקאמר‬
‫מאיר מכשיר ורבי יהודה פוםל לאו משום‬
‫פשרפון באש ולולב צריך שיעור והאי‬
‫בסנהדרין »לף סח‪ >:‬למ״ד אין צריך‬
‫רבעי הדר לא משום דלא גמר פירא תא‬
‫כמאן למיכפפ שיעוריה כיון דלשרפה‬
‫אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי‬
‫שמע ״שיעור אתרוג קטן רבי מאיר אומר‬
‫קאי‪ :‬נסדק‪ .‬נסלקו ראשי העלין‪ :‬כפון«‪.‬‬
‫היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע‬
‫כאגוז ר׳ יהודה אומר כביצה לאו משום דבעי‬
‫ראשו כפוף כאגמון דומות לאיש גבן‬
‫דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר‬
‫ה>‬
‫הדר לא משום דלא גמר פירא ת״ש ובגדול‬
‫והזקן שראשיהן שחין וכפופין למטה‪:‬‬
‫על בל פוסיף והשפא ניחא דח״ק‬
‫כדי שיאהוז שנים בידו אחת דברי ר׳ יהודה‬
‫דר׳ יהודה דקמני ד׳ מינים שבלולב‬
‫קריז‬
‫רבי יוםי אומר אפילו אחד בשתי ידיו מאי‬
‫אין מוסיף עליהן ומסממא היינו‬
‫רבנן בר פלוגמייהו דלא בעו אגד‬
‫טעמא לאו משום דבעי הדר לא כיון יידאמר <‪ #‬רבה לולב בימין ואתרוג‬
‫ואס״ה איכא בל מוסיף והיינו כגון‬
‫בשמאל זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו ואתי לאיפסולי ואלא לרבי‬
‫דנקיט ליה דרך גדילמן‪:‬‬
‫הירוק בכרתי‪ .‬משמע שמראהו‬
‫ל( ויר״ד‬
‫שקורץ‬
‫כצבע‬
‫בלע״ז וההיא לברכות משמע קצת‬
‫שלומה לאירנל״א בלע״ז לתנן התם‬
‫פ״ק ) ל ף ט ‪ 0‬משיכיר בין מכלמ‬
‫לכרתי משמע למעט מש ונין זה מזה‬
‫יהודה הא כתיב הדר ההוא ״הדר באילנו משנה לשנח‪ :‬של אשרח ושל‬
‫לולב של ע״ז לא יטול‬
‫עיר הנדהת‪ :‬ושל אשרה פםול והאמר רבא‬
‫ואם נטל כשר הכא באשרה רמשה עסקינן טידכתותי מיכתת שיעוריה דיקא‬
‫נמי דקתני דומיא דעיר הנדהת שמע מינה‪ :‬נקטם ראשו‪ :‬אמר רב הונא‬
‫לא שנו אלא נקטם אבל נםדק כשר ונםדק כשר והתניא לולב כפוף‬
‫קווץ‬
‫מ(א‬
‫‪:‬‬
‫ג‬
‫ובמנחות ס׳ התכלמ )לף מג‪ (:‬אמדנן לתכלת לומה ליס וים לומה לרקיע וזהו כעין צבע שקורץ ״(אירנל״א בלע״ז אבל בירושלמי משמע‬
‫שהוא צבע ויר״ל כעין עשבים לאההיא לבין תכלת לכרמי מסיים ליה תכלמ לומה ליס וים לומה לעשבים ועשבים לרקיע ובפרק אלו‬
‫טדפומ )חולין לף ‪ cm‬משמע לירוק למי לחלמון של ביצה שהוא כעין צבע ‪0‬יאל״ה בלע״ז לאמרינן כגון ביעתא טרפה ופריך אלא ירוקה‬
‫לכשרה היכי למי ככרתי וכן משמע ‪3‬פוספתא לנגעים» שלומה לשעוה לתניא ירוק שבירוקים ר׳ אלעזר אומר כשעוה וכחורמל סומכוס‬
‫אומר ככנף טווס »( ובמרוץ של לקל וכן משמע בפ׳ ב׳ לנלה )לף יט‪ (.‬גבי׳ ה׳ למים טמאים באשה למנן הירוק עקביא בן מהללאל מטמא‬
‫ואמרינן התם מנין ללם נלה שהוא אלום משמע לאין לטמאות באשה אא״כ נוטה למראה אלמומימ ובכל הצבעים שזכרמי אין בהן נוטה‬
‫למראה אלמומימ אלא צבע יאל״ה בלע״ז וקרא נמי מוכיח שהוא הנקרא ירוק כלכתיב )מהליס סחו ואברופיה בירקרק חרוץ ובספר המחברמ‬
‫פי׳ מנחם שהוא זהב הבא מן החוילה ולונש פי׳ חרוץ זה אבן טובה ופלוגתא לאמוראי היא לאמרינן בבראשיח רבה ) פ ׳ מ״ג( אקרא‬
‫רוירק את חניכיו ריש לקיש אמר שהודקן באבנים טובות ומרגליומ כמה ראמ אמרת ואברומיה בירקרק חרוץ פי׳ שלא יהו להוטין אחר‬
‫הממון ויתעסקו בהצלת נפשות ר׳ לוי אומר בפרשת שוטרים הוריקן כמה לאת אמרמ מי האיש הירא ורך הלבב כלומר מעבירות שבילן‬
‫ונתביישו במה שהוזקקו לחזור ואמרינן בשילהי ד׳ נדרים )ל׳ לב‪ (.‬וירק אמ חניכיו רב ושמואל חל אמר שהודקן בפורה בפרשת שוטרים‬
‫וחל אמר שהוריקן בזהב פי׳ קרא לבירקרק חרוץ קלדש וזהב לומה לצבע ׳׳אל״ה»( ומיהו אמרוג עיקרו לומה לשעוה ואותם אתרוגים הבאים‬
‫לפנינו ירוקים ככרפי כשרים אפילו לר׳ יהולה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו במלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה לולאי גמר‬
‫פריים‪ :‬שיעור אתרוג קטן‪ .‬אין זו פלוגתא לאמרוג הבוסר לפליגי בה ר״ע ורבנן לקמן בפירקין )ל׳ לו‪ (.‬להא אפילו גלול כאגוז‬
‫וכביצה פסיל ליה ר״ע ל( משוס ללאו בר זריעה לטעם אחל ולפי טעם שני משום לבעי הלר והאי להכא אפילו לא בעי הלר פסיל ליה משוס‬
‫ללא גמר פירא ולא כמו שפי׳ בקונטרס לקמן אתרוג הבוסר כפול הלבן לההוא שיעורא אממר גבי ענבים לבגמר בישולם נמי קטנים‬
‫הס אבל אפרוג שהוא פרי גלול אפילו יותר מכביצה כוסר הוא כשסופו ליגלל יותר הרבה והכא כשאין סופו ליגלל יומר לאפילו ר״ע לפסיל‬
‫המס הכא מכשיר בכאגוז למר וכביצה למר לחשיב גמר פ ד אבל פחומ מכאן לא חשיב גמר פרי אע״פ שאין סופו ליגלל יותר דש‬
‫לברים הרבה שלעולם לא יבואו לילי בישול ס ד ומצוי הוא בענבים שיש מהם שלעולם כוסר עול יתכן לאפילו רבנן למכשירי המם פסלי‬
‫הכא בפחות מכאן לאתרוג הבוסר חשיב פירא טפי ובפ״ק למעשרות בירושלמי תני אמרוג הבוסר ר״ע אומר פרי וחכמים אומרים אינו‬
‫דבר הדר באילנו משנה לשנה‪ .‬ק( בן עזאי הוא ללריש הכי לקמן בפירקין )ל׳ לה‪ (.‬ויש שם לרשות אחרופ‪ :‬ה ש ל אשרה ושל‬
‫פד‪:‬‬
‫עיר הנדחת פםול‪ .‬בסוף כיסוי הלם )חולין ל׳ פ ט ‪ .‬ושם( ראמר רבא מצומ לאו ליהנות נימנו ומכסין בעפר עיר הנלחפ ופריך מהא‬
‫לתניא שיפר של ע״ז אס תקע לא יצא ולולב של ע״ז אס נטל לא יצא היה מצי לאקשויי ממתנימין לקמני של אשרה פסול אלא ניחא ליה‬
‫לאתרי מברייתא משום דאסיק מעיקרא גבי לולב ושופר תקע יצא נטל יצא‪ :‬באשרה רטשה דכתותי מיכתת שיעוריה‪ .‬וכן ברייתא‬
‫לסוף כיסוי הלם )חולין ל׳ פ ט ‪ .‬ושם( לאם נטל לא יצא וכן צדך לתרץ אשופר לקתני התם תקע לא יצא ובפ׳ ראוהו ב״ל ) ר ״ ה ל׳ כח‪ .‬ושס>‬
‫כשופר של ע״ז לא יתקע ואם תקע יצא וכן בפ׳ מצות חליצה )יבמומ ל׳ ק ג ‪ :‬ישם( אמר רבא בסנדל של ע״ז חליצתה כשרה ולא אמדנן למכתת‬
‫שיעודה להנהו בע״ז לנכד ליש לה ביטול וההוא לקתני לא יצא בע״ז לישראל שאינה בטילה עולמית וא״ת ע״ז לנכרי נמי מדאגבהה‬
‫קנייה ונעשה של ישראל כלאמדנן בפ׳ כל הצלמים )ע״ז ל׳ מב‪ (.‬גזדנן ללמא מגבה לה והלר מבטל לה ר״ל כגון שהגביה על מנת שלא לקנות‬
‫להא‬
‫א( ]צ״ל לו[‪ ,‬ב( נלקמן לג‪.‬‬
‫ר׳ יהודה אומר אגול כשר‬
‫שאינו אגוד פסול וש״נ[‪,‬‬
‫לקמן לד‪ ,:‬ר(‬
‫ג(‬
‫ה( ‪1‬שס[‪,‬‬
‫ושמ‪,‬‬
‫י( לקמן לז‪,:‬‬
‫‪ (t‬ולקמן לה‪ ,[.‬ת( חולין‬
‫סט‪ .‬ע״ש‪ ,‬ט( ןעי׳ מוס׳‬
‫לה‪.‬‬
‫לקמן‬
‫לפין‪,‬‬
‫ד״ה‬
‫י( כס״א‪ :‬רכא‪ (5 ,‬ןוע״ע‬
‫סנהדרין סח‪ :‬ד״ה‬
‫חוס׳‬
‫שכחכו‬
‫אי‬
‫ר״ח‬
‫גירסת‬
‫כסוגיא דהכא[‪ ,‬ל( וכל״א‬
‫מ( וכל״א כלוי״א‪,‬‬
‫גרי״ן‪,‬‬
‫נ( כל״א געל״כ‪ (D ,‬נסרק‬
‫א[‪] (» ,‬כתוספתא אימא‬
‫וכחוץ[‪,‬‬
‫ס(‬
‫חולין‬
‫]וע״ע תיס׳‬
‫מז‪:‬‬
‫אלא‬
‫ד״ה‬
‫ירוקה[‪ ,‬צ( ]לקמן לו‪ .‬ועי׳‬
‫נמהר״מ[‪,‬‬
‫גי׳ רש״ל‬
‫ק(‬
‫ר׳ אכהו‪ ,‬ר( ]שיין לעיל‬
‫במשנה כט‪,1:‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( נם׳ כיון דאמר רבא‬
‫אתרוג‬
‫בשמאל ולולב‬
‫בימין‬
‫זימנין‪) :‬ב( תום׳‬
‫ד״ה הואיל וכוי לר׳ יהודה‬
‫קאמר דאי מייתי מינא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫משם‬
‫ראיה‪.‬‬
‫!לעיל‬
‫כוז‪.{.‬‬
‫נחמיה‬
‫בכרתי‪.‬‬
‫כרישים סור״י !‪:‬לקמן לד‪.>:‬‬
‫שלא יהא גדול‬
‫ובגדול‪.‬‬
‫יומר מדי ישס;‪.‬‬
‫רבעו חננאל )המשך(‬
‫משמאליה‬
‫ליה‬
‫לימיניה‬
‫נפיל מידיה ומפנים ואתי‬
‫לאיפסולי‪ ,‬לפיכך מצריך‬
‫להיות‬
‫שיעור‬
‫נטילת‬
‫דכתי׳‬
‫באורייתא‬
‫הדר‪,‬‬
‫שניהם בידו אחת‪ .‬והאי‬
‫דריש ביה ר׳ יהודה פרי‬
‫ההר באילנו משנה לשנה‪,‬‬
‫ומאי ניהו אתרוג‪ .‬ירושלמי‬
‫היבש פסול‪,‬‬
‫המתים‬
‫ר׳‬
‫וגוי‪.‬‬
‫יהודה‬
‫דכחיב לא‬
‫תני‬
‫היבש‬
‫בשם‬
‫כשר‪,‬‬
‫שהרי בכרכי הים מורישין‬
‫לוןלביהןן לבניהן‪ .‬אמרו‬
‫לו‪ ,‬אין למידין מן הדחק‪.‬‬
‫בעון קומי ר׳ בון‪ ,‬מה בין‬
‫קטום נ( ליבש הצוציתו‪,‬‬
‫אמר להן זה הדר וזה אינו‬
‫הדר‪ .‬של אשירה‪ .‬אוקימנא‬
‫באשירה דמשה‪ ,‬דלשריפה‬
‫קאי‪ .‬אבל שאר אשירות‬
‫לא יטול‪ ,‬ואם נטל כשר‪.‬‬
‫נקטם ראשו פסול‪ .‬אכל‬
‫אם נסדק ולא נפרד כשר‪,‬‬
‫והאי דתניא‬
‫א( גי׳ רנינו הלזי הובא גש‬
‫נחוס׳ סנהדרין פח ע׳׳נ ד״ה‬
‫אי נשם רנינו ע״ש‪.‬‬
‫‪ 13‬בירושלמי איפא סתמא מהי‬
‫גינו לינש ומפרש רנינו דקאי‬
‫על האינעיא דיבש ציציתו מהי‬
‫יכן פי׳ הפ־׳מ שס ודלא‬
‫נהק״ע‪.‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א(‬
‫]הוא‬
‫כלי‬
‫כו‬
‫שיש‬
‫שני ראשים וכן לולנ ששני‬
‫הוצי! העליונים שהן תיומת‬
‫אס נסרלו ‪1‬ה מזה‪ .‬ערוך‬
‫המנק[‪,‬‬
‫כערך‬
‫]כ״ק‬
‫ב(‬
‫צו‪ ,[.‬ג( נכב״ק אימא ר׳‬
‫מתון[‪] ,‬ככ״ק אי׳ ר׳ מתון[‪,‬‬
‫י( כ״קצו‪ ,:‬ה( ]לעיל לא‪,[.‬‬
‫ס״א מתמעך‪ (1 ,‬גי׳‬
‫ו(‬
‫מהר״ס ומיהו על כרחך‪,‬‬
‫ח( נוע״ע מוס׳ לקמן לג‬
‫ע״א ד״ה נקטם ומוססות‬
‫ע״ז מז‪ .‬ד״ה אשרה[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ולקחתם לכם ביום‬
‫‪.1‬‬
‫הךאשון‬
‫ע ץ הדר‬
‫פרי‬
‫כפת‬
‫תמרים וענף‬
‫עץ‬
‫עבת‬
‫וערבי‬
‫נחל‬
‫ושמחתם‬
‫יי‬
‫לפני‬
‫אלהיכם שבעת ימים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫‪ .2‬דרכיה דרכי נעם ובל‬
‫נתיבתיה שלום‪:‬‬
‫משלי ג יו‬
‫גליון הש״ם‬
‫תוס׳ ד״ה באשרה רטשה‬
‫חליצתה‬
‫וכוי‬
‫ביי״ט‬
‫ולולב‬
‫כשרה‬
‫עי׳‬
‫שני‪.‬‬
‫עירוכין פ ע״כ תד״ה אבל‬
‫קורה‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫התיומת‪.‬‬
‫האמצצעי‬
‫היא‬
‫כף‬
‫העליון‬
‫<ב־ק צו‪.(.‬‬
‫תימד‬
‫תיומת‬
‫כפות‪.‬‬
‫לשון אסירה‪ ,‬כדתנן)מכות‬
‫ככ‪ 1:‬כופת שתי ידיו על‬
‫העמוד‬
‫כופרא‪.‬‬
‫שיש‬
‫כהן‬
‫!לעיל‬
‫לא‬
‫מדות של דקל‬
‫עוקצין‬
‫קוצים ;כתובות י‪.:.‬‬
‫כעין‬
‫לב‪.‬‬
‫קוון‪ .‬שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין‪ :‬עקום דומה למגל‪.‬‬
‫דהא במנעל שאינו שלו תנן ׳ חליצתה כשרה ולולב בי״ט שני ובשמעמין‬
‫חדא מלפא היא‪ :‬חרות‪ .‬קשה שנעשה מדומ שכן דרך הלולב עליו‬
‫הוה מצי לשנויי לממני׳ בי״ט ראשון ולא הוה צריך צאוקמי באשרה‬
‫נושרים בימומ הגשמים והשדרה מחקשה ונעשה עץ‪ :‬דומה לחרות‪.‬‬
‫למשה אלא משוס לקתני לומיא לעיר הנלחת ואפילו בי״ט שני ור״ת‬
‫התתיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ‪ :‬אמר רב פפא‪ .‬הא דקחני‬
‫מפרש לכולהו בע״ז לנכרי וכאן קולס ביטול וכאן לאמר ביטול ולאחר‬
‫סדוק פסול לאו שנסדקו ראשי עלין‬
‫ביטול נמי לכתחלה לא יטול ולא‬
‫הימנק‪.‬‬
‫או שדרה‪ :‬אלא דעביד פי‬
‫ימקע למאיס לענין מצוה לפי שהיה‬
‫א‬
‫קווץ סדוק עקום דומה למגל פסול חרות‬
‫פויצפו״ר של בחל של סוסדם שיש‬
‫עליו שס ע״ז וכן לא מחלוץ בו‬
‫פסול דומה להרות כשר אמר רב פפא‬
‫לו שני ראשים וראשו א׳ מפוצל כך‬
‫לכפחלה ואפילו אס מימצי לומר‬
‫ב דעביד א(כהימנק עקום דומה למגל אמר‬
‫גדל הלולב כמין שמי שדראומ מחצית‬
‫לשרי לכסות לכתהלה בעפר ע״ז כמו‬
‫רבא ג לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו‬
‫עלין לכאן ומתצית עלין לכאן‪ :‬לאחריו‪.‬‬
‫בשל עיר הנלחת לא למי מסר‬
‫ברייתיה הוא אמר רב נחמן ילצדדין בלפניו‬
‫שגעקס לצד שדרה‪ :‬מלפניו‪ .‬לצד‬
‫לחליצה והא למשני הבא באשרה‬
‫שכנגד השדרה‪ .‬שדרה זהו צד העשוי‬
‫למשה ולא משני בלנכרי וקולם ביטול‬
‫דמי ואמרי לה כלאהריו דמי ואמר רבא‬
‫כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות‬
‫משום למשנקצץ הלולב מן הלקל‬
‫ה האי לולבא דסליק בהד הוצא בעל מום‬
‫נתבטל ובפרק מצות חליצה )יבמות‬
‫מחובדן בה מכאן ומכאן ואמצעה הוא ופסול‪ :‬י נפרצו עליו כר‪ :‬אמר רב פפא‬
‫חלק ועולה כמקל‪ :‬דסליק בחד הוצא‪.‬‬
‫ל׳ קג‪ >:‬מסליג בין סנדל של ע״ז‬
‫נפרצו דעביד כי חופיא נפרדו דאיפרוד‬
‫שכל עליו מצד אחד‪ :‬כי חופיא‪.‬‬
‫לסנדל של תקרובת ע״ז לאין לו ביטול‬
‫אשקוב״א שבו מכבדן אמ הבית אפרורי בעי רב פפא ‪5‬י נחלקה התיומת מהו‬
‫ולא מפליג בשל ע״ז גופיה בין קולס‬
‫תא שמע דאמר ״)ר׳ יוחנן( אמר ר׳ יחושע בן‬
‫ועושין אומה מעלין של לולב המלושין‬
‫ביטול בין לאחר ביטול אגב אורחיה‬
‫לוי ניטלה התיומת פסול מאי לאו חוא הדין‬
‫מהשדרה ואוגדן מהן הרבה ביחד‪:‬‬
‫קא משמע לן רמקרובח ע״ז אינה‬
‫דאיפרוד איפרודי‪ .‬ראשיהן נפרדין‬
‫בטילה עולמימ ובההיא לראוהו בימ‬
‫נהלקה לא ניטלה שאני דהא חסר ליה איכא‬
‫כענפי דקל ואין י(מצומצמין עם‬
‫לין קשה טפי רמפליג רבא המס בין‬
‫דאמרי אמר גי)ר׳ יוחנן( אמר ריב״ל י׳ינהלקה‬
‫השדרה אבל מלמטה הן ממוברין‬
‫שופר של ע״ז לשופר של עיר הנלחמ‬
‫חתיומת נעשח כמי שניטלח חתיומת ופסול‪:‬‬
‫בה‪ :‬נחלקה התיומה‪ .‬שני עלין‬
‫לבשל ע״ז גופיה היה יכול לחלק בין‬
‫ה(‬
‫ר׳ יחודח אומר‪ :‬תניא ר׳ יחודח אומר משום‬
‫עליונים אמצעים ששם השדרה כלה‬
‫קודם ביטול בין לאחר ביטול י(ועל כלחך‬
‫‪1‬‬
‫ר׳ טרפון כפות תמרים כפות אם חיח פרוד‬
‫נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד‬
‫צדך לאוקומה לאחר ביטול כפירוש‬
‫יכפתנו אמר ליח רבינא לרב אשי ממאי‬
‫העלין שלמטה מהם‪ :‬סיומת‪ .‬לפי‬
‫ר״מ לפמ״ש שם ברוב ספרים רב‬
‫דהאי כפות תמרים דלולבא הוא אימא‬
‫שמדובקין כמאומיס‪ :‬חרוסא‪ .‬ענף‬
‫יהודה דאי קודם ביטול הא רב יהודה‬
‫הלקל משנתקשה שמי שנים ושלש‬
‫דאמר החס לעיל בשופר שלמים לא‬
‫חרותא בעינא כפות וליכא ואימא אופתא‬
‫רוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן‬
‫יצא דמצות ליהנות ניתנו ומיהו צריך‬
‫כפות מכלל דאיכא פרוד ותאי כפות ועומד‬
‫ונמקשו גס הס ונעשו עץ זה סונה‬
‫לומר דמ״מ רבא גרס ולא רב יהודה‬
‫לעולם ואימא כופרא אמר אביי ‪2‬דרכיח‬
‫לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר‬
‫דהא מפרש המם טעמא דשוסר של‬
‫דרכי נועם וכל נתיבותיח שלום כתיב אמר‬
‫אילנות‪ :‬בעינן כפוס‪ .‬שאס היה‬
‫עיר הנדממ לא יצא משוס דכתותי‬
‫לית רבא תוספאה לרבינא ואימא תרתי‬
‫פרול יכפמנו והרי זה פרול ואין אתה‬
‫מיכתמ שיעודה ולרב יהודה הוה‬
‫כפי דתמרי כפת כתיב ואימא חדא להתוא‬
‫יכול לכופתו שיהו ענפיו הפרוליס‬
‫ליה למימר משוס למצות ליהנות ניתנו‬
‫כף קרי ליה‪ :‬ציני הר הברזל כשרה‪:‬‬
‫כאן וכאן נכפמיס ומממעכים אצל‬
‫ומיהו קשה לבפרק כל הצלמים )ע״ז‬
‫אביהם שהן מחוברין בו לפי שקשין‬
‫ח אמר אביי לא שנו אלא שראשו של זה ל ׳ מז‪ >.‬בעי ר״ל המשמחוה ללקל‬
‫הן‪ :‬ואימא אופסא‪ .‬אשטיל״א מעיקר‬
‫לולבו מהו למצוה ומסיק רב לימי‬
‫מגיע לצד עיקרו של זה אבל אין ראשו‬
‫הלקל שהוא חלק ואין ענף יוצא ממנו‬
‫באשרה שבטלה קמיבעיא ליה יש‬
‫של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול תניא‬
‫לכאן ולכאן שאין לך כפוח הימנו‪:‬‬
‫לחוי אצל מצוח או אין לחוי אצל מצומ‬
‫נמי הכי ציני הר הברזל פסולה והא אנן‬
‫כפות‪ .‬משמע שפרול מפחלה ואמה‬
‫ומוכחא מלמא לשום אמורא לא‬
‫תנן כשרה אלא ש״מ כאביי שמע מינה‬
‫כופתו‪ :‬ואימא כופרא‪ .‬היינו נמי‬
‫פשיט ליה הא מלתא לבעי למיפשטא‬
‫ואיכא‬
‫עץ כעין חרותא אלא עליין בן שנה‬
‫מלרבי יוחנן ומלרב פפא ומשני לרב‬
‫או שתי שניס ולא נתעבה עצו ואתה יכול לכפות ענפיו על ירי אגול‬
‫פפא גופיה קמיבעיא ליה וקיימא בתיקו והשתא לפי׳ ר״ת הא אשכחן‬
‫ולזקפן למעלה לאוגדן עם אביהן‪ :‬דרכיה דרכי נועם‪ .‬ואלו עשוין‬
‫רבא לאמר הכא אס נטל יצא אלמא אין לחד אפילו לקולא ומיהו‬
‫כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים‪ :‬תרתי כפי‬
‫י״ל להא ]לאמר רבא[ ליצא כשבטלה מערב י״ט והא למיבעי לן‬
‫דתמרי‪ .‬תמריס עצמן דרכן להיות הרבה תלוין ביחד במכבדות שלהם‬
‫אי יש לחוי כשביטל בי״ט לאז שייך לחוי כלמוכח לקמן בפירקין‬
‫וקורי! להם כף טרוק״א‪ :‬כפת כתיכ‪ .‬חדא‪ :‬כן* קרי ליה‪ .‬וכי ) ל ף לג‪ (.‬לבעי ר׳ ירמיה נקטם ראשו מערב י״ט ועלתה בו חמרה‬
‫כתיב כפפ על שם כפות אס פרודה ואין לשון זה נופל אלא על‬
‫בי״ט אבל עלתה בו תמרה בערב י״ט לא חשיב לחוי והוא הלין‬
‫]עלי[ הלולב‪ :‬ציני הר הברזל‪ .‬לולכין שלהן העלין מועטין בשדרה‬
‫בבטלה מערב יו״ט וללישנא קמא לפדשית לע״ז לנכד אפילו בלא‬
‫מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הן לארבן‬
‫ביטול יוצא כגון בי״ט שני ללא בעי לכס קשיא להתם באשרה‬
‫ופעמים שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה‪:‬‬
‫לנכד מייד ליש לה ביטול ואפילו הכי משמע ללא יצא מלחשיב לה‬
‫דחוי וכי חימא לבי״ט ראשון הוא לחשיב ליה לחוי לפי שלא היה‬
‫ואיבא‬
‫שלו קולס ביטול א״כ מי שנתנו לו לולכ כי״ט לא יצא ואע״ג ללא למי כולי האי לשל ע״ז אין תקנה בשום ענין מ״מ כיון דמשוס איסור‬
‫ע״ז לאיכא השתא לא מיססיל אין לנו לחושבו לחוי מחממ שאינו שלו ונראה לפרש לרבא שרי אפילו בע״ז של ישראל ובאילן שנטעו‬
‫ולכסוף עכלו וכרבנן לסליגי עליה לרבי יוסי בר׳ יהולה כפרק כל הצלמים )ע״ז ל ף מח‪ >.‬לשרו להדוט אלא אס כן נטעו מחחלה לכך‬
‫ללרשינן תחמ כל עץ רענן אלהיהס ולא עץ רענן אלהיהס ואפילו כי״ט ראשון אס נטל יצא לשרי להליוט ולכס קרינא ביה ומתנית׳‬
‫לשל אשרה פסול כשנטעה ממחילה לכך והיינו אשרה למשה רבההיא מוקי רכנן קרא לואשדהס פשרפון כאש )לברים יב> לאסור אפילו‬
‫להליוט ובעיא לכל הצלמים כאשרה לנכרי מטעה מחחלה לכך ואח״כ כטלה אס יש לחוי או לא מיהו ללישנא קמא להתס לקאמר כי‬
‫חיבעי לן באילן שנטעו ולבסוף עבלו ואליבא לרבנן לשרו להליוט מהו לענין מצוה מאיס כלגבוה או לא הוה מצי למיפשטא מלרבא מלקאמר‬
‫אס נטל יצא אלא רבא סבירא ליה כרב לימי למסיק ליש לחוי קמיבעיא ליה אבל בהא פשיטא ליה ליצא וא״ת תיפשוט לאין לחוי ממתניתין‬
‫לענביו מרובין מעליו ואם מיעטן כשר ואין ממעטין בי״ט ואמר בגמרא הא עבר ולקטן כשר היכא לאשחור מאתמול ללא פסלינן ענביו‬
‫מרובות אלא כשחורות אכל ירקות לא וכי אשמור מאממול לחוי מעיקרא במחלח י״ט לא הוי לחוי אלמא אין לחוי אצל מצות וי״ל לשאני‬
‫התם לבילו לתקן לנהי לאסור למעט מ״מ בילו למעט אבל גבי ע״ז אין בילו לבטל לאין ישראל מבטל ע״ז של נכדי״‪ :‬נקטם ראשו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫פירושו בריש פירקין‪ :‬קרוץ‪ .‬פי׳ כקונטרס שיוצאין כשלרה שלו עוקצים כמין קוצים ובערוך פירש ענין צמיתה‪:‬‬
‫דעביד כי חופיא‪ .‬פירושו בממני׳‪ :‬נהלקה התיומת‪ .‬לא מייד שנסלקו בראשו עלין שבראש השלרה לכולהו הכי איתנהו אלא‬
‫כדפירש בקונטרס שני עליו עליונים אמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השלרה ער העלים שלמטה ובה״ג פי׳‬
‫נחלקה המיומת ההוא גכא דהוצא היכא דדביקו אהדדי ההוא דמתייס בהו ומשר להו חד אי כנפרצו עליו דמי פסול אי כנפרדו עליו דמי כשר‪:‬‬
‫דרכיה דרכי נועם‪ .‬רבא לא היה שם משוס הכי לא מיימי הכא קרא דהאמת והשלום כדלקמן‪ :‬בפת כתיב‪ .‬בהאי כולי עלמא‬
‫מולו ליש אם למסורת וצריך טעמא‪ ] :‬ע י ׳ מ ה שחילצו בפסחים לו‪ .‬ל ״ ה עוני קרינן ביה ו ט ׳ ו ע ׳ ׳ ע תיס׳ לעיל ו ‪ :‬ל ״ ה ו ר ׳ ש מ ע י ן [ ‪:‬‬
‫שררו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫יי א מיי׳ פ״ס מהל׳ לולכ‬
‫הל׳ ג טור ש״ע א״מ‬
‫סימן תרמ״ה סעיף ח‪:‬‬
‫יח ב מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫יט ג ד מיי׳ שס טור ש״ע‬
‫שס סעיף ח‪:‬‬
‫ה מיי' שס הלכה ד‬
‫כ‬
‫טוש״ע שס סעיף ג‪:‬‬
‫ו מיי׳ שם הלכה ג‬
‫בא‬
‫טוש״ע שס סעיף כ‪:‬‬
‫ז מיי׳ שם הלכה ר‬
‫כב‬
‫טיש״ע שם סעיף ג‪:‬‬
‫כג ח מיי׳ שם טוש״ע שס‬
‫סעיף ד‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פויצפו״ד )פוינטו״ר(‪.‬‬
‫מסרט )בעל שני חודים(‪.‬‬
‫אישקוב״א‪ .‬מטאטא‪.‬‬
‫אישטיל״א‪ .‬גויר‪-‬עץ‬
‫)מעצם הגזע(‪.‬‬
‫טרוק״א‪ .‬אשכול‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫סדוק‬
‫דעביד‬
‫פסול‪,‬‬
‫כי‬
‫המנק‪ .‬המנק בלשון ערבי‬
‫אשיין‪ ,‬וזה צורתו‪.‬‬
‫לבד‬
‫‪V‬‬
‫בין‬
‫עקום‬
‫מצדדיו‬
‫מלפניו‬
‫פסול‪,‬‬
‫בין‬
‫ואינו‬
‫כשר אלא אם עקמומיתו‬
‫)דהיינו(‬
‫מאחריו‬
‫כברייתו[‪.‬‬
‫]דהיינו‬
‫בלבד‬
‫וכן‬
‫הלכה‪ .‬תניא לולב כפוף‬
‫חרות‬
‫כווץ‬
‫אכל‬
‫פסול‪.‬‬
‫דומה לחרות‪ ,‬כגון שנפרדו‬
‫עליו‪ ,‬כשר הוא‪ .‬אמר רבא‬
‫לולב העולה בחד הוצא‪,‬‬
‫אין הוצין עולין‬
‫כלומר‬
‫מזה הצד ומזה הצד‪ ,‬בעל‬
‫מום הוא‬
‫ופסול‪ .‬נפרצו‬
‫עליו‬
‫פסול‪.‬‬
‫בה‪.‬‬
‫דעביד‬
‫שנחרו‬
‫מן‬
‫השדרה והן )הן( תלויין‬
‫פי׳‬
‫ההוצין‬
‫כשנהתכין‬
‫כי‬
‫הופיא‪,‬‬
‫שבשדרה‬
‫מן‬
‫השדרה‪,‬‬
‫קמא‬
‫הוצין‬
‫נקראין הופיא‪ ,‬כדגרסינן‬
‫בהגוזל‬
‫ועבדינהו‬
‫והוא‬
‫הופיא‪.‬‬
‫כעין שבירה מעין פירצה‪.‬‬
‫נפרדו‪.‬‬
‫כעין‬
‫שנפרדו‬
‫פתיחת‬
‫ההוצין‬
‫החריות‪,‬‬
‫ולא ניתק אחה מחבירו‪,‬‬
‫כשר‪ .‬הלא תראה ששנינו‬
‫אם היה‬
‫פרוד‬
‫מכלל‬
‫שהפריה‬
‫בלבד‪.‬‬
‫אמר ר•‬
‫יכפתנו‪,‬‬
‫אין‬
‫בו‬
‫אלא כעין פתיחת הוצין‬
‫יהישע‬
‫בן לוי נחלקה התיומת‪,‬‬
‫)פי־‬
‫שבראש‬
‫הלולב(‪,‬‬
‫נעשה במי שניטלה ופסול‪.‬‬
‫דהוצא‬
‫פי׳ תיומת‪ ,‬גבה‬
‫רמתיים להו לשני צידי‬
‫העלה ומשוי להו חד‪ ,‬כי‬
‫כל אתת כפולה לישנים‬
‫ותאומה מגבה‪ ,‬אם נפרדו‬
‫ההוצין זה מזה ועמד כל‬
‫אחד כשהוא כפול לשנים‬
‫והתיומות‬
‫שלהן‬
‫קיימת‪,‬‬
‫כשר‪ .‬ואם נחלקה התיימת‬
‫שלהן הרי הן כאילו נפרצו‬
‫העלין ופסול‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫י‬
‫‪J‬‬
‫•‬
‫•‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ואיכא דרמי צהו מירמא‪ .‬לממני׳ וברייתא ואגב רמיא דידהו אתמר‬
‫כד א מיי׳ פ״ז מהלכות שדרו של לולב‪ .‬בדימא דפ׳ המפלמ )צלה לף ט‪ .‬ישם( מסייעא‬
‫לולכ הלכה ח סמג‬
‫לאביי לשנוייהו‪ :‬שתי תמרות‪ .‬שני לקלים‪ :‬גיא בן הנם‪ .‬סמוך‬
‫ליה לר׳ פרנך דמני אושעיא זעירא דמן חברייא חמשה‬
‫עשין מד טוש״ע א״מ סי׳‬
‫לירושלים‪ :‬שיהא לולב יוצא למעלה מן ההדס‪ .‬כשם שהוא גבוה‬
‫שיעורן טפח וקא משיב שדרו של לולב ושמואל לא פייש דלא מיפניא‬
‫תרנ סעיף א‪:‬‬
‫במינו מכולן‪ :‬שדרו‪ .‬לבל <> שהעלים ארוכים למעלה לאחר שכלתה‬
‫כה ב מיי׳ שם טיש׳יע בי ר׳ חייא ורבי אושעיאי(‪ :‬צא שהן שלשה להדס והשאר ללולב‪.‬‬
‫שס סעיף כ‪:‬‬
‫השדרה שאין עוד עלין דבוקין ועולין‬
‫כו ג טוש״ע שס סעיף א‪ :‬פירש הקונטרס והרביע שהוספ׳‬
‫בו‪ :‬אימא וכדי לנענע‪ .‬ומה שיוצא‬
‫כ‪ 1‬ד מיי׳ פ״ח מהלכות בלולב יהא כטפח )‪ 0‬כאלו ויש ספרים‬
‫‪ 8‬ואיכא דרמי ליה מירמא תנן ציני הר הברזל‬
‫למעלה מן האגד הוא המנענע‪ :‬למר‬
‫לולנ הלכה א סמג שכתוב בהדא וטפח ללולב ובכל ענין‬
‫כשר והתניא פסולה אמר אביי לא קשיא‬
‫עשי! מד טוש״ע א״מ סי׳‬
‫כדאית ליה כוי‪ .‬לשמואל טסח עם‬
‫שנפרש לא מיתוקמא ההיא ׳(נדתניא[‬
‫תרמט סעיף א‪:‬‬
‫זה‬
‫של‬
‫עיקרו‬
‫לצד‬
‫מגיע‬
‫זה‬
‫של‬
‫שראשו‬
‫כאן‬
‫עליו ולד יוחנן טפח שדרה‪ :‬מאי‬
‫כה ה מיי׳ וסמג שס )נדה ד ף ט‪ (.‬ממשה שיעורן טפמ כר׳‬
‫כאן שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של‬
‫לאו בהדי עלין‪ .‬ותיובחא דר׳ יוחנן‪:‬‬
‫טוש״ע א״מ סי׳ טרפון דטפח דלולב אינו שוה‬
‫תרמו סעיף ו‪:‬‬
‫זה א ( אמר רבי מריון אמר ר׳ יהושע בן לוי‬
‫באמה בת תמשה‪ .‬קא סלקא דעתיה‬
‫כ ט ו מיי׳ שס הלכה ה לאחריםמ‪ :‬דולבא‪ .‬עץ ערמון‬
‫להט קאמר צריך להיות הלס וערבה‬
‫ואמרי לה תני רבה בר מרי משום רבן‬
‫קשטניי״ר קלוע הוא כך פי׳ בקונטרס‬
‫טוש״ע שם סעיף נ ‪:‬‬
‫ל ז ה מיי׳ שס ס״ז הלכה‬
‫אמה ‪3‬ח חמשה טפחים‪ :‬שרא ליה‬
‫ובפרק אס אינן מכידן ן ר ״ ה לף כג‪.‬‬
‫יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגיא בן הנם‬
‫נ טוש״ע שם סעיף ג‪:‬‬
‫מריה‪ .‬ימחול לו רבונו כלומר צדך‬
‫ושם! חשיב ליה גבי עשרה מיני ארזים‬
‫ועולה עשן מביניהם וזהו ששנינו ציני הר‬
‫הוא לבקש מחילה על לבדו‪ :‬עבות‬
‫קשטניי״ר‬
‫זה‬
‫דאין‬
‫חס‬
‫רבינו‬
‫ואומר‬
‫הן‬
‫הברזל כשרות וזו חיא פתחה של גיהנם‪:‬‬
‫שלשה לא משכחינן‪ .‬שלשה טפחים‬
‫דרכי‬
‫שאינו קלוע‪ :‬דרכיה‬
‫מוסף רש״י‬
‫רב‬
‫לולב שיש בו שלשח טפחים‪ :‬אמר‬
‫אין אנו יכולין למצוא שיהא עבות‬
‫ש ד ר ו ש ל לולב‪ .‬זהו נועם‪ .‬והאי מברז אח הידיס כקוצים‬
‫א‬
‫וערבח‬
‫הדם‬
‫שיעור‬
‫שמואל‬
‫אמר‬
‫יהודה‬
‫כראוי קלוע כמין קליעה ולומה‬
‫צד העשר נשדרה של שראשי עלין עשוין חדין כמחט‪:‬‬
‫שלשה ולולב ארבעה כדי שיהא לולב יוצא‬
‫לשרשרמ כללקמן ורוב הארוכין הלס‬
‫וזה‬
‫אהכו‪.‬‬
‫והשלום‬
‫נהמה‪ ,‬שהחוליות והצלעות האמת‬
‫מחוברות כה מיכן ומינן‬
‫שוטה הם והוא אומר לנו באמה‬
‫מן ההדם טפה ורבי פרנך אמר רבי יוהנן‬
‫אינו לא אמח ולא שלום‬
‫גדל‬
‫הלולנ‬
‫כן‬
‫כמו‬
‫יוב‬
‫בת חמשה ומטדח על ישראל‪ :‬כי‬
‫מחיצות ועליו עולי] מיכן שהוא עשוי לסם המומ כך פירש‬
‫שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח‬
‫חלק‬
‫ואמצעו‬
‫]ומיכן[‬
‫אתא רב דימי‪ .‬פרשה ללר׳ טרסון‬
‫הקונטרס ועל חנם הוזקק לומר‬
‫תנן ״לולב שיש בו ג׳ טפחים כדי לנענע בו‬
‫ועולה כמקל‪ ,‬ואותה שדרת‬
‫ואמר דהא דר׳ טרפון חומרא זוטא‬
‫האמצעית צריך שתהא טעם בפני עצמו אכל קרא דכל חד‬
‫כשר אימא וכדי לנענע בו כשר מר כדאית‬
‫היא דאיהו נמי שלשה קאמר אלא‬
‫יוצאה למעלה מן ההדס שייך אתרוייהו ומפוך פירושו משמע‬
‫ליח ומר כדאית ליח תא שמע שיעור חרס‬
‫שמשער בטפחים גדולים וה״ק ליה‬
‫והערכה טפח לכד מה דהירדוף היינו הרדופני בפרק אלו‬
‫למעלה‬
‫ארוכי!‬
‫שהעלין‬
‫וערבה שלשה ולולב ארבעה מאי לאו‬
‫למנא קמא הטפחים האלו יהו גדולים‬
‫לאחר שכלמה השדרה טרפות )חולין לף נח‪ >:‬אחוזת לס‬
‫בהדי עלין לא לבד מעלין גופא י׳ שיעור הדם‬
‫שיהו חמשה מהן ממלאין אמה בינונימ‬
‫שאי! עוד עלי! מדוכקין והמעושנפ ושאכלה הרלופני שהוא‬
‫שהן ו׳ טפחים בינוניים‪ :‬אמה בת‬
‫וערבה שלשה ולולב ארבעה ר׳ טרפון אומר‬
‫ועולין ס !סידור ו ש י ״ ם״ סס המות לבהמה ואי אפשר לומר‬
‫ר ע ג ! ‪ .‬צריך שיצא מן‬
‫ששה‪ .‬חחוך בטפחים גדולים ועשה‬
‫)פסחים‬
‫כן כלמוכח כס׳ כל שעה‬
‫באמה בת המשה טפחים אמר רבא שרא‬
‫ההדס טפח‪ .‬לנד אורך‬
‫הימנה חמשה חלקים ובהן תשער‬
‫חשיכ‬
‫לקא‬
‫מרור‬
‫גבי‬
‫ושם!‬
‫לט‪.‬‬
‫ף‬
‫‪7‬‬
‫זמן‬
‫העלין‪ ,‬שדרה קרי כל‬
‫ליה מריה לר׳ טרפון השתא עבות שלשה‬
‫שלשה להלס וטפח יותר ללולב‪ :‬והשאר‬
‫שהעלין הולכין ומתחכרין‬
‫בהן‬
‫יוצא‬
‫שאלם‬
‫ירקומ‬
‫גבי‬
‫הרלופני‬
‫לא משכחינן בת חמשת מבעיא כי אתא רב‬
‫ומוסיסין ואחר שכלתה‬
‫ללולב‪ .‬רביע ה שהוספת ללולב יהא‬
‫השדרה גונהין אורך העלין ילי חובתו בפסח והירלוף פסל התם‬
‫דימי אמר אמה בת ששה טפחים עשח אותח‬
‫בטפח גלול כאלו‪ :‬כמה הוו להו‪.‬‬
‫למעלה )נדה כ י ( ‪ .‬אימא משוס למה מצה מין זרעים אף מרור‬
‫בת חמשה צא מהן שלשה להדם והשאר‬
‫להלס וערבה תלפא טפחים בינוניים‬
‫ו כ ד י לנענע בו‪ .‬שלשה מין זרעים אלא היינו ללא חשיב לא‬
‫השדרה‬
‫תהא‬
‫טפחים‬
‫ללולב כמה הוו להו תלתא ותלתא חומשי‬
‫ותלתא חומשי‪ :‬לא דק‪ .‬שמואל‬
‫כנגד אורכו של הדס נועם ולא שלום לפי שראשי עליו‬
‫בשיעוריה ונקט שלשה‪ :‬אמה בת‬
‫קשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר רב‬
‫וטסח יותר כדי לנענע‪ ,‬מלין ועוקצין אמ הילים והאי טעמא‬
‫חמשה טפחים‪ .‬בינוניים חלוק אותה‬
‫דכעינן נענוע כדלקמן לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול‬
‫יהודה אמר שמואל שיעור הדם וערבה‬
‫)לז‪ >:‬מעלה ומוריד מוליך‬
‫לששה חלקים בטפחים קטנים ובהן‬
‫ולאכול‬
‫ומכיא לעצור רוחות רעות לכומשו או להסיר עוקציו‬
‫שלשה והתם אמר רב הונא אמר שמואל‬
‫שיעור שלשה להלס וארבעה ללולב‬
‫וטללים רעיס ! ל ע י ל כט‪ .(:‬אבל הכא גבי נטילמ לולב צריך כל‬
‫הלכה כרבי טרפון לא רק אימר דאמרינן‬
‫ענביו מרובות מעליו‬
‫ורבי טרפון לקולא והכי משמע מלחיה‬
‫המינים כלרך גלילמן‪:‬‬
‫פסול‪ .‬דהוה ליה מנומר‬
‫לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן לא דק‬
‫בברייחא דקאמר ליה לחנא קמא‬
‫ולא הדר הוא !׳לעיל יא‪ .!.‬תל תא טרפי בחד קינא‪ .‬שלשה‬
‫כי אתא רבין אמר גאמת בת חמשח טפחים‬
‫אוחן שלשה טפחים שאנו משערין‬
‫ואין מ מ ע ט י ן ביו״ט‪.‬‬
‫עלין בקן אחל ויוצאין‬
‫משוס שנוח שלומה למחק!‬
‫עשה אותה ששה צא מהן שלשה לחדם‬
‫בהן וסתם שלשה טפחים חצי אמה‬
‫נלי ומנשירו ;לקמן ל נ ‪ 1‬ממוך עוקץ אחל כלסירש בקונטרס‬
‫הן טפחים הללו קטנים יהיו ולא יהו‬
‫והשאר ללולב כמה הוי להו תרי ופלגא םוף‬
‫דממק! מנא להנשיר אח וכן פירש ח ד וחל שני עלין בעוקץ‬
‫הפסול!לעיל יא‪.!:‬‬
‫אלא חצי אמה באמה בת חמשה‪ :‬לא‬
‫םוף קשיא דשמואל אדשמואל לא דק והיינו‬
‫אחל ועלה אחל מלמטה ועולה ורוכב‬
‫דק‪ .‬שמואל בשיעור )» שלשה דסגי‬
‫לחומרא לא דק דאמר רב הונא אמר שמואל‬
‫על השנים וחומרא גלולה הוא לאינו‬
‫בפרי ופלגא כר׳ טרפון‪ :‬מתני׳‬
‫הלכה כרבי טרפון‪ :‬מתני' י חרם חגזול‬
‫מצוי ושמא בחל קינא מיקרי כשהם‬
‫רבעו חננאל‬
‫נפרצו עליו‪ .‬נשרו‪ :‬ענביו‪ .‬פ ד‬
‫ה‬
‫כל לולב שיש בו שלשה סמוכים ולבוקיס זה בזה אע״ס שכל‬
‫תנדחת‬
‫עיר‬
‫ושל‬
‫אשרה‬
‫של‬
‫פסול‬
‫והיבש‬
‫שבו שדומה לענב‪ :‬גמ׳ ענןן ען‬
‫טפחים כדי לנענע בו אחל בעוקצו ״()ומיהו( מלמא בקינא‬
‫פסול נקטם ראשו נפרצו עליו י או שהיו‬
‫עבות‪ .‬שכולו ענף שהעץ מחופה‬
‫כשר‪ .‬אמר רב יהודה חל הוו ימבי כלאמר פרק הכונס‬
‫כשר‬
‫מיעטן‬
‫ואם‬
‫פסול‬
‫מעליו‬
‫מרובות‬
‫ענביו‬
‫אמר שמואל שיעור הדס‬
‫בעלין ע׳׳י שהן עשויין בקליעה‬
‫וערבה ג׳ ולולב די‪ ,‬כדי )‪3‬״ק לף נח‪ (.‬שלשה לקלים )י( בשורה‬
‫ושוכבין על אפיהן‪ :‬ואימא זיסא‪.‬‬
‫ואין ממעטין בי״ט‪ :‬גמ׳ תנו רבנן ‪ 1‬ענף עץ‬
‫שיהא לולב יוצא מן ההדס אחת וכמו כן שלשה עלין ׳(]אינן[‬
‫כולו עלין ארוכים ורצופים ומתוך שהן‬
‫טפח‪ .‬ואקשינן ממתני׳ כל‬
‫עבות שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא‬
‫מעוקץ אחלי(‪:‬‬
‫לולב שיש בו ג׳ טפחים‬
‫מרובין מכסין את העץ‪ :‬בעינן עבות‪.‬‬
‫וכוי‪ .‬ומתרצינן אימא וכדי‬
‫ואימא‬
‫הוי אומר זה הדם ואימא זיתא בעינן עבות‬
‫מעשה שרשרת שיהו מורכבין זה על‬
‫לנענע בו כשר‪ .‬מר כדאית‬
‫ליה ומר כדאית ליה‪ .‬גופא וליכא ואימא דולבא בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא ואימא הירדוף אמר אביי‬
‫זה‪ :‬דולבא‪ .‬עץ ערמון קשטניי״ר‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫קלוע הוא אבל אין עליו רצופין לכסות‬
‫שיעור הדס וערבה שלשה דרכיה דרכי נועם וליכא רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו תנו‬
‫טפחים ולולב ארבעה‪,‬‬
‫כל עצו‪ :‬הירדוןז‪ .‬כמין קליעה עשדין‬
‫ר׳ טרפון אומר באמה רבנן קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס רבי אליעזר בן‬
‫עליו‪ :‬דרכי נועם‪ .‬והאי מברז בריז‬
‫בת ח׳ טפחים‪ .‬אמר‬
‫רב יעקב אומר ענף עץ עבות עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה הדם‬
‫הונא שרי ליה מריה לר׳‬
‫אמ הידיס כקוצים שראשי עליו‬
‫טרפון‪ ,‬השתא עבות ג׳ תנא עץ עבות כשר ושאינו עבות פםול היכי דמי עבות אמר רב יהודה ׳והוא‬
‫עשויין מדין כמחט‪ :‬האמת והשלום‬
‫טפחים שהן חצי אמה‬
‫בת דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא רב כהנא אמר אפילו תרי וחד רב אחא‬
‫לא משכחינן‪ .‬באמה‬
‫אהכו‪ .‬וזה אינו לא אממ ולא שלום‬
‫חמשה טפחים‪ ,‬מאילו בריה דרבא מהדר אתרי והד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא אמר ליה‬
‫שהוא עשוי לסם המות‪ :‬תלתא תלהא‬
‫הטפחים הגדולים שהן הגי‬
‫טפחים‪ ,‬חצי אמה ושלשה מר בר אמימר לרב אשי אבא יילההוא הדס שוטה קרי ליה ת״ר נשרו רוב‬
‫בתר קינא‪ .‬שלשה עלין בקן אחד‬
‫יוצאין מתוך עוקץ אחד‪ :‬תרי וחד‪.‬‬
‫חומשי טפח‪ ,‬מי משכחינן‪ .‬עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת הא גופא‬
‫)באמה בת הי(‪ .‬א(חא‬
‫שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד‬
‫דרב דימי דאמר באמה בת קשיא אמרת נשרו רוב עליו כשר והדר תני ובלבד שתהא עבותו קיימת‬
‫מלמטה ועולה ורוכב על השנים‪:‬‬
‫אותה‬
‫ששה טפחים עשה‬
‫כיון דנתרי להו תרי עבות היכי משכהת לה אמר אביי משכהת לה‬
‫א‬
‫]הי[‪ ,‬כלומר חלוק הטפח‬
‫באםא‬
‫השישי על ה׳ טפחים‪ ,‬יבא‬
‫]לןכל אחד טפח וחומש‬
‫טפח‪ ,‬צא מהם ג׳ להדס‬
‫וטפח ללולב‪ ,‬נשאר מן‬
‫מהדר אתרי וחד‪ .‬אף על גב רחלחא‬
‫בחד קינא כל שכן דכשר הואיל ונפק מסומיה דרב כהנא‪ :‬אבא לההוא‪ .‬דחד וחד הדס שוטה ק ד ליה‪ :‬רוב עליו‪ .‬מרי מכל עבות‪:‬‬
‫אסא‬
‫עירוני!‬
‫א(‬
‫נדה‬
‫צ(‬
‫כט‪:‬ו‪,‬‬
‫יט‪.‬‬
‫נו‪,.‬‬
‫ד(‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫ולעיל‬
‫ג(‬
‫פ״נ‬
‫ותוסס׳‬
‫ה״טו‪ ,‬ה( !נס׳׳א‪ :‬רניעי[‪,‬‬
‫ו( ]וע״ע תוס׳ נדה ט‪ .‬ד״ה‬
‫שדרה[‪ (t ,‬ר׳׳מ‪ ,‬ח( ועי׳‬
‫תוס׳ שסו‪ ,‬ט( גי׳ ר״מ יכן‬
‫או כמו‪ ,‬י( ד״מ‪ ,‬כ( ןוע״ע‬
‫תוספות נייק צנ‪ :‬ד״ה גבי[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ולקחתם לבם ביום‬
‫‪.1‬‬
‫פרי‬
‫הראשון‬
‫הךר‬
‫עץ‬
‫כפית תמרים וענף‬
‫עבית‬
‫עץ‬
‫וערבי‬
‫ושמחתם‬
‫נחל‬
‫יי‬
‫לפני‬
‫אלהיכם שבעת ןמים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫‪ .2‬דרכיה דךכי נעם וכל‬
‫נתיבתיה שלום‪:‬‬
‫משלי ג יז‬
‫ביה אמר יי עבאות‬
‫‪.3‬‬
‫צום‬
‫וצום‬
‫הרביעי‬
‫החמישי וצום השביעי‬
‫וצום העשירי יהיה לבית‬
‫יהוךה ל ש ש ו ן ולשמחה‬
‫ולמיעדים טובים והאמת‬
‫והשלום אהבו‪:‬‬
‫זכריה ח יט‬
‫הגהות הב״ח‬
‫יש׳׳•‬
‫)א(‬
‫לנד‬
‫ד״ה‬
‫מעל־ן‬
‫ד״ה‬
‫)ב(‬
‫דסגי‪:‬‬
‫שהעלים‪:‬‬
‫לא‬
‫בשיעורא‬
‫שדרו‬
‫יכו׳‬
‫דק‬
‫שלשה‬
‫ונקט‬
‫)נ( תום׳ ד״ה צא‬
‫וכו׳‬
‫מהן‬
‫כאלו‪:‬‬
‫נטפח‬
‫גדול‬
‫ד״ה‬
‫תלתא‬
‫)ו(‬
‫וכו׳ שלשה דקליס ב ש ו ר ש‬
‫אחד וכמו כן‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫ואיכא‬
‫גם׳‬
‫ליה‬
‫דימי‬
‫מייימא‪ .‬כעין זה לעיל דף‬
‫מ‬
‫ע״א ד״ה דף כו ע״כ‬
‫כ״כ דף יט ע״א ודף כו‬
‫ע״א‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫קשטיניי״ר‪ .‬עץ‪-‬ערמון‪.‬‬
‫רבעו חננאל )המשך(‬
‫טפחים באמה בת ו׳׳ו שהן‬
‫הצי אמה‪ ,‬ולחכמים באלו‬
‫הטפחים‪ ,‬נ> שיעור ןהדס[‬
‫חצי אמה ג׳ טפחים‪ .‬וג׳‬
‫חומשין‪ .‬חכא אמר שמואל‬
‫הלכה כר׳ טרפון דאמר‬
‫ג׳ שהן חצי אמה‪ ,‬והתם‬
‫אמר שיעור הדס וערבה‬
‫ג׳ כרבנן‪ ,‬דאמר• ג׳ באמה‬
‫בת ה־ טפחים שהן חצי‬
‫אמה וגי חומשין‪ .‬ושנינן‬
‫היינו דלא דק שאמר גי וגי‬
‫חומשין‪ .‬והא הלכה היא‬
‫ג׳‬
‫בלבד‪ ,‬וזהו לחומרא‬
‫לא‬
‫דק‪ .‬ג( ירושלמי תני‬
‫הדס‬
‫ד׳‪,‬‬
‫והערבה‬
‫ייכרב‬
‫באמה‬
‫ג׳‬
‫ולולב‬
‫דימי‬
‫דאמר‬
‫בת ה׳‬
‫דברי ר׳‬
‫טרפון‪ ,‬וחכמים‬
‫אומרים‬
‫באמה בת ו׳׳ו‪ .‬על דעתיה‬
‫דרי טרפון פושכין רכרבץ‪,‬‬
‫על דעתיה דרבנן פושכין‬
‫דקיקין‪ .‬לולב טפח‪ ,‬שדרו‬
‫של‬
‫לולב‬
‫היוצא‬
‫צריך‬
‫מן ההדס‬
‫שילייא‬
‫להיות‬
‫טפח‪,‬‬
‫טפח‪ .‬ת״ר וענף‬
‫עץ‪ ,‬עץ שענפיו חופין את‬
‫עצו‪ ,‬הוי אומר זה הדס כוי‪.‬‬
‫ת״ר‬
‫קלוע כמין קליעה‬
‫ודומה לשלשלת זהו הדס‪.‬‬
‫ר• אליעזר בן יעקב אומר‬
‫עץ עבות‪ ,‬עץ שטעם עצו‬
‫ופריו שוין‪ ,‬ואיזה זה הדס‪.‬‬
‫האמה של ה׳ טפחים אחד חומש‪ .‬ואמר שמואל הלכה כרי טרפון דאמר באמה בח ה׳ ]ולמעלה אמר שעור הדס וערבה‬
‫תנא עבות כשר ושאינו עבות פסול‪ .‬היכי דמי עבות‪ ,‬אמר רב יהודה כגון דקאי תלתא תלתא טרפי בחד קינה‪ .‬ורב הונא‬
‫ג׳ טפתיםן‪ .‬ושנינן לא דק‪ ,‬אמר ג׳ ושיעורו יתר‪ .‬ומתמהינן אימור דאמרינן דלא דק לחומרא‪ ,‬אבל זה לקולא הוא‪,‬‬
‫אמו׳ אפי׳ תרתי וחד‪ .‬רב אחא בריה דרבה מהזר אתרי והד‪ ,‬הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא‪ .‬אמר לה מר בר אמץמר[‬
‫כי החובה ג׳ טפהים וג׳ הומשי טפה כר׳ טרפון‪ ,‬והוא אמר שיעור הדס וערבה גי טפחים כתכמים‪ .‬ומתרצינן לה‬
‫לרב אשי‪ ,‬אבא להאי דקאי תרי וחד‪ ,‬הדס שוטה קרי ליה‪ ,‬ולא הוה מבשריה ללולב‪ .‬כדאשכחן בעזרא הכתיב הדס וכתיב‬
‫)כדרבא( ]כדרבין[ דאמר‪ ,‬אמה בת ה• עשה אותה ששה‪ .‬פי׳‪ ,‬אמה )כ(שאמר תנא קמא שיעור הדס וערבה ג׳‪ ,‬השיב‬
‫עבות‪ ,‬ואמר רב חסדא הדס ]שוטה[ לסוכה‪ ,‬ועץ עבות ללולב‪ .‬ת״ר נשרו רוב עליו ]וןנשתיירו בו מיעוט כשר‪ .‬ובלבד‬
‫ר׳ טרפון בתימה‪ ,‬באמה בת ה׳ טפחים אתה אומר‪ ,‬אינם אלא ג׳ באמה של ו״ו טפחים‪ .‬כמה הוו להו לר׳ טרפון ג׳‬
‫שתהא עבותו קיימת‪ .‬פירשה אביי‬
‫או נראה דצ״ל ט אתא רנ דימ׳ אמר נאמה וכוי‪.‬‬
‫נו אילי צ״ל ילחכמיס גאלו ג׳ טפחים שהן שיעיר חצי אמה של ג״נו‪.‬‬
‫גו ננה״י הונא הירושלמי להלן אחר ד״ה ת״ר נשרי וכוי והעתקתיו כאן מפני הענין‪.‬‬
‫ה׳ דברי ר״ט וחנ״א נאמס נח ו׳ על דעתיה ונו׳ פושרין רנרנין ןכרנ דימי לעיל ל״נ כי[ על דעתיה דרנגן וכי׳ כצ״ל‪.‬‬
‫דו לכאורה היה נראה מתחלף הפינות כאן וצ״ל ולולנ ד׳ נאמת נפ‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫א( ]לקמן לד‪ ,[.‬ב( חולין פז‪.‬‬
‫ע״ז מז״ נ( לעיל יא‪) :‬ע״ש‬
‫ונחוס׳ שס ד״ה דגרי ר״ש‬
‫כן יהוצדק[‪ ,‬ד( נצ״ל כרכי[‪,‬‬
‫ה( ]לעיל ל‪ :‬ושם נסמן[‪,‬‬
‫‪] 0‬לעיל יא‪ :‬ושס נסמן[‪,‬‬
‫‪] (1‬שם[‪ ,‬ח( מנחות מ‪ .‬לעיל‬
‫]לעיל לא‪ :‬תוספתא‬
‫יא‪:‬‬
‫ס״כ הי״א[‪ ,‬מ( מנחות ס‪.‬‬
‫לעיל יא‪ ,:‬י( ]לקמן לה‪,[:‬‬
‫כ( בס״א‪ :‬כלום‪ ,‬ל( נס״א‪:‬‬
‫]וע״ע תוס׳‬
‫אתנאה‪ ,‬פ(‬
‫זכמיס לד‪ :‬ד״ה כל שכילו‬
‫ועוד שס נט‪ .‬ד״ה עד שלא‬
‫ותוס׳ מנחומ נט‪ :‬ד״ה כל[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נטי אי שלשה מקומות‬
‫אמר‬
‫כשר‬
‫רכא‬
‫שנים‪:‬‬
‫ס׳‬
‫מומין‬
‫)כ( רש״־ ד״ה רכינו רכ‪.‬‬
‫ננכורות‬
‫נ״נ‬
‫אלו דף מה ונן נפרק נא‬
‫דף מט איכא נמי‬
‫סימן‬
‫כהאי סוגיא אמר רנ מסדא‬
‫דנר זה רנינו הגדול אמרו‬
‫יהיה‬
‫המקום‬
‫וסרש״י‬
‫נו׳‬
‫נעזרו‬
‫רנינו רנ ואע״ג‬
‫דנפ׳ המולך דף מה קאמר‬
‫אתא‬
‫ט‬
‫יצחק‬
‫רנ‬
‫נר‬
‫א״ר‬
‫לימי‬
‫משוס‬
‫אנלימי‬
‫רבינו אמרו נכד וענד הנא‬
‫על כת ישראל הולל ממזר‬
‫רכינו רכי היינו‬
‫וסרש״י‬
‫להתס‬
‫משוס‬
‫אפשר‬
‫אי‬
‫לסרש רנינו רכ לרכ הולל‬
‫כשר אית ליה ונס״ק דר״ה‬
‫דף יט סרש״י נמי‬
‫סוף‬
‫רכינו רכ‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ׳ יש דחוי אצל מצות‪.‬‬
‫סוטה‬
‫עיי!‬
‫תוס׳‬
‫דף טו ע״כ‬
‫נתאכמו‪:‬‬
‫ד״ה‬
‫שם אר״ח דבר יה רכינו‬
‫אמרו‪.‬‬
‫הגדול‬
‫זה‬
‫כעין‬
‫לקמן דף לה ע״כ‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אלא‬
‫שחזר‬
‫מז‪.>.‬‬
‫אבל‬
‫ונתגלה‪.‬‬
‫לאחר שטסהו הרוח ‪1‬ע־ז‬
‫הזר‬
‫לא‬
‫ונתגלה פ ט ו ר מלכסות‪.‬‬
‫דהא מכוסה‬
‫ועומד הוא‬
‫פז‪.(.‬‬
‫הזר‬
‫)וזולץ‬
‫ונתגלה‬
‫סי‬
‫אמאי‬
‫הא‬
‫לכסות‪.‬‬
‫חייב‬
‫אידחי ליה‬
‫כשטסתו הרוח‪ ,‬טון דכל‬
‫שלא‬
‫נתגלה‬
‫סטור‬
‫) ע ־ ז נח‪(.‬‬
‫דהא‬
‫כסהו‬
‫זמן‬
‫אין‬
‫דהוי‬
‫מלכסות אידמי ליה מטסר‬
‫ונתגלה‬
‫סטור‬
‫)הולין פז‪.(.‬‬
‫אצל‬
‫מלנסות‬
‫מצות‪ .‬אין אמרינן‬
‫דחר‬
‫מצומ‪,‬‬
‫אצל‬
‫וט‬
‫אמרינן דחוי נפסול קרנן‬
‫הוא דאמרינן <ש•(‪ .‬עבר‬
‫ולקטן‪.‬‬
‫ענר‬
‫על‬
‫דנרי‬
‫חכמיס שאמרו אין ממעטי!‬
‫ניו״ט וליקטן ניו״ט ) ל ע י ל‬
‫יא‪ .>:‬לא‬
‫מסוכה‪.‬‬
‫העשוי‪,‬‬
‫ילפינן‬
‫לולב‬
‫לפסול נה את‬
‫לא‬
‫ילפינן‬
‫לא‬
‫למדוה‪ ,‬ואין אדס דן גזירה‬
‫שוה מעצמו אלא אס נן‬
‫למלו מרנו ורבו מרנו עד‬
‫משה רכינו‪ ,‬ושמא מקראומ‬
‫הללו לא לדרוש גזירה שוה‬
‫נכחנו )שם ו כ ע י ־ ז ב ס י ד ו ר‬
‫ר ש ״ י סי׳ ועג>‪.‬‬
‫י י״•‬
‫ואימא הב• נמי‪ .‬תימה מאי ס׳׳ד למיפסליה משוס שס לווי‬
‫אסא מצראה‪ .‬גדל על המיצר של שדה וממוך שיש לו מקום פנוי‬
‫מ י ד הלס כתיב בקרא הא אפי׳ הירלוף מכשרינן אי‬
‫הוא משביח ומצליפ‪ .‬לישנא אמדנא אסא מצראה הדס מצד‪:‬‬
‫לאו משוס לכתיב לרכיה לרכי נועם‪:‬‬
‫שלשה בדי עלין למין‪ .‬שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין למין‬
‫נקטם מערב יו״ט ועלתה בו תמרה ביו״ט מהו‪ .‬אף על פי‬
‫דבבציר משלשה עלין לא הוי עבומ‪ :‬ובראש כל אחד‪ .‬שיהו עלין‬
‫שבקונטרס הזכיר נראה ונלפה הא‬
‫הלחין בראשי הבדים אבל באמצעם‬
‫להכא לפר מעיקרא הוא כיון‬
‫לאו הדר הוא‪ :‬ועלסה בו המרה‪.‬‬
‫באםא מצראח דקיימי שבעח שבעה בחד‬
‫לבתחלת יו׳יט לא חזי כלמוכח לקמן‬
‫כמין ממרה כעין הנמצא בעלי ערבה‬
‫קינא דכי נחרי ארבעח פשו לחו תלתא אמר‬
‫גבי אשמור מעיו״ט ונהי לגבי קלשים‬
‫פעמים בעלין לבוק כמין פרי ירוק‬
‫אביי ש״מ האי אםא מצראה כשר להושענא‬
‫פשיטא לן לרמר מעיקרא הר רחוי‬
‫וצובעין בו הנשים צעיסיהם‪ :‬ועלתה‬
‫פשיטא מהו דתימא א(הואיל ואית ליה שם‬
‫גבי מפריש נקבה לססחו בפ׳ מי‬
‫בו סמרה ביום טוב‪ .‬משנאגל לבפלוש‬
‫לווי לא מתכשר קא משמע לן ואימא הכי נמי‬
‫שהיה טמא )פסחים ד׳ צח‪ .‬ושם( וגבי‬
‫נמי סלקא ביה‪ :‬יש דחוי אצל מצות‪.‬‬
‫בהמה של שני שותפים בפ״ק לזבחים‬
‫כלומר׳( נוהגת תורת דהוי אצל מצומ‬
‫עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום ת״ר א יבשו‬
‫)ל׳ יב‪ .‬ושם( ובפ״ק לקדושין)ל׳ ז‪ .‬ושם(‬
‫כשם שנוהגת אצל קרבנומ דאם נראה‬
‫רוב עליו ונשארו בו שלשת בדי עלין לחין‬
‫גבי מצוה מיבעיא לן וכי מימא הא‬
‫ונלתת משנשחט׳ אמרת ידתה דתו‬
‫כשר ואמר רב חםדא ובראש כל אחד ואחד‪:‬‬
‫לאסקינן גבי אשמור מפשוט ללחר‬
‫לא הלר חזי הכא נמי הואיל ונלחה‬
‫נקטם ראשו‪ :‬תני עולא בר חיננא נקטם‬
‫מעיקרא לא הוי לחר לא למיין להכא‬
‫כשנקטס מו לא הלר מיחזי בעלייח‬
‫ראשו ועלתח בו תמרח כשר בעי רבי ירמיח‬
‫כלפרישנא לעיל לשאני המם לבילו‬
‫ממרה‪ .‬והשמא לא לייק כין לח ר‬
‫נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתח בו תמרח‬
‫ללקט ואפי׳ בקלשים מכשירין מה״ט‬
‫מעיקרא לנראה ונלחה להאי לנקטס‬
‫ביו״ט מחו ‪ 8‬י ש דחוי אצל מצות או לא ותפשוט‬
‫במסכח זכחיס פ׳ כל הפסולין)לף לל‪:‬‬
‫מעיו״ט לא נראה מעולם‪ :‬כסהו‪.‬‬
‫ושם( רמנן גכי קכל הכשר ונמן לפסול‬
‫אלם ללם חיה או עוף‪ :‬לא שנו‪.‬‬
‫לית מתא דתנן נ*בכסהו ונתגלה פטור מלכסות‬
‫יפדר לכשר ופריך כגמ׳ וליהוי לחוי‬
‫לכסהו הרוח חייכ לכסוח אלא שחזר‬
‫כםחו חרוח הייב לכסות ואמר רבה בר בר‬
‫ומשני רב אשי כל שבילו לא הר למר‬
‫ונחגלה‪ :‬הואיל ואידחי‪ .‬על ילי הרוח‬
‫חנח א״ר יוחנן ג לא שנו אלא שחזר ונתגלה‬
‫ומיהו לא לגמרי למי להאי לינא להא‬
‫מטסר של מצוה כלקאמר לכי לא‬
‫אבל לא חזר ונתגלח פטור מלכסות וחוינן בה‬
‫נראה ונלחה הוא ולקמן מסקינן ללא‬
‫נמגלה פטור מלכסות‪ :‬אידחי‪ .‬לעולם‬
‫חואיל‬
‫כי חזר ונתגלח אמאי חייב לכסות‬
‫פפשוט מיני׳ נראה ונלחה חוזר ונראה‬
‫ואפילו נמגלה‪ :‬ואמר רב פפא ג ד ‪:‬‬
‫ואידחי אידחי ואמר רב פפא זאת אומרת אין‬
‫אע״ג לבילו ללקטן וכן בההיא להפריש‬
‫דרב פפא גופיה‪ .‬האי דוקא דרב‬
‫דחוי אצל מצות דרב פפא גופא מיבעיא ליח‬
‫קרבן והמיר לח לבילו לחזור ואפילו‬
‫פפא מיבעיא לי׳ לר׳ ירמיה‪ :‬מיפשט‬
‫הכי אמדנן פ״ק לזבחים )ל׳ י ב ‪ :‬ושם>‬
‫פשיט ליה‪ .‬למנא דמנא כסהו הרוח‬
‫מיפשיט פשיט ליח דאין דחוי אצל מצות לא‬
‫הואיל ונלחה ילחה עול אמר בזבחים‬
‫חייב לכסות לאין דחוי‪ :‬לא שנא‬
‫שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דלמא‬
‫פרק קלשי קלשיס )ל׳ נט‪ .‬ישם( כל‬
‫לחומרא‪ .‬כי הכא למחייב ליה בכיסר‬
‫םפוקי מםפקא ליח לחומרא אמרינן לקולא לא‬
‫הקלשיס שנשפטו על שלא נפגם‬
‫משוס טעמא לאין למר‪ :‬ולא שנא‬
‫אמרינן תיקו ״לימא כתנאי עבר ולקטן פסול‬
‫המזבמ ואמ״כ נפגם המזבפ פסולין‬
‫לקולא‪ .‬כי ההיא רר׳ ירמיה לאי‬
‫דברי רבי אלעזר י ( )בן( צדוק וחכמים מכשירין‬
‫להואיל ונלחה ילחה אע״פ שבילו‬
‫אמרי׳ אין לחר הר כשר ואס יש לחוי‬
‫םברוח דכ״ע ?>לולב אין צריך אגד ואת״ל צריך‬
‫למקן וצדך לחלק בלבריס והא למלמי‬
‫הר פסול ואמד׳ אין למר ומכשרינן‪:‬‬
‫אגד לא ילפינן לולב מסוכה דכתיב בח תעשח‬
‫הכא ההיא לכיסוי הלם לבילו לגלוח‬
‫או דלמא מספקא ליה‪ .‬למנא ומספיקא‬
‫מכל מקום היה לו לחשבו לחוי הואיל‬
‫למומרא הוא דמחייכ ליה ככיסוי שמא‬
‫י>ולא מן העשוי מאי לאו בהא קמיפלגי דמאן‬
‫ונפטר מלכסומ לא נחחייב להוציאו מן‬
‫אין דחוי‪ :‬אבל לקולא‪ .‬כגון לענין‬
‫דפסיל סבר אמרינן יש דחוי אצל מצות ומאן‬
‫הלחר כלי לחזור ולכסות והא למייחי‬
‫ממרה‪ :‬לא אמרינן‪ .‬אלא ססלינן‬
‫דמכשיר סבר לא אמרינן יש דחוי אצל מצות‬
‫לימא כמנאי מעכר ולקטן הוה מצי‬
‫שמא יש לחר או אין דחוי‪ :‬עבר‬
‫לא דכ״ע לא אמרינן יש דחוי אצל מצות‬
‫ללמרי למ״ל המס אין למר משוס‬
‫ולקטן‪ .‬לעינבי הלס שהיו מרובין‬
‫>והכא במילף לולב מסוכת קא מיפלגי מר‬
‫לבילו למקן אכל הכא לאין בילו‬
‫מעלין ותנן ]לב‪ [:‬אם מיעטן כשר ואין‬
‫סבר ילפינן לולב מםוכח ומר סבר לא ילפינן‬
‫לתקן יש לחוי»‪ :‬והכא במילף לולב‬
‫ממעטין ביו״ט משוס שבות שלומה‬
‫מסוכה קמיפלגי‪ .‬והוה מצי לאשמועינן‬
‫למתקן כלי ומכשירו ואס עבר ומיעטן‬
‫לולב מםוכח ואיבעית אימא אי םבירא לן‬
‫פלוגתייהו בליקטן בהיתר כגון מערב‬
‫פסול כדמפרש טעמא ואזיל‪ :‬סגרוה‪.‬‬
‫לולב צריך אגד דכ״ע ילפינן לולב מסוכה‬
‫יום טוב לאחר שאגלן והא לנקט‬
‫רבנן דכי מדרשא דכעו למימר דהך‬
‫והכא בלולב צריך אגד קא מיפלגי ובפלוגתא‬
‫פלוגתייהו בליקטן באיסור כגון ביו״ט‬
‫פלוגחא ביש דחוי ואין דחוי היא‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫דהני תנאי דתניא ״ לולב בין אגוד בין שאינו‬
‫לאשמועי׳ לאפילו הכי חכמים מכשידן‬
‫דכ״ע‪ .‬רבנן ור׳ אלעזר בר׳ צדוק‪:‬‬
‫אגוד כשר ר׳ יהודה אומר אגוד כשר שאינו‬
‫לאין לחוי‪:‬‬
‫לולב אין צריך אגד‪ .‬ולא שייך ביה‬
‫אגוד פסול מאי טעמא דר׳ יהודה יליף לקיחה‬
‫עשיה דלוקי טעמא דר׳ אלעזר‬
‫שנים‬
‫לקיהה מאגודת אזוב כתיב הכא ‪1‬ולקהתם‬
‫דפסל משום מעשה ולא מן העשר‬
‫כפסולות וא״נ צדך אגד אפ״ה משום‬
‫לכם ביום הראשון וכתיב התם ‪2‬ולקחתם אגודת אזוב מה להלן אגודה אף כאן‬
‫מעשה ולא מן העשר לא מיפסיל דהא‬
‫אגודח ורבנן לית לחו לקיחה לקיהה מאן תנא להא דת״ר ילולב ט>מצוה לאוגדו‬
‫בדידיה לא כמיב מעשה‪ :‬ולולב‬
‫ואם לא אגדו כשר מני אי רבי יהודה כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן מאי‬
‫מסוכה לא ילין*‪ .‬הלכך מהשמא ליכא‬
‫מצוה קא עביד לעולם רבנן ומצוה משום ‪3‬זה אלי ואנוהו‪ :‬או שהיו ענביו‬
‫למיפסליה אלא משוס דמר דטון‬
‫מרובין‪ 8 :‬אמר רב הםדא דבר זה י>רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו‬
‫שאגדו כפסול ונקרא עליו שם לולכ של‬
‫לא שנו אלא במקום אהד אבל בשנים או שלשת מקומות כשר )א> א״ל דכא‬
‫מצוה כשעח לחוי נלחה לעולם ואע״ג‬
‫שנים‬
‫כר׳‬
‫יהודה‬
‫כי‬
‫לא‬
‫אגדו‬
‫אמאי‬
‫כשר‪,‬‬
‫ואי‬
‫כרבנן‬
‫מאי‬
‫מצוה‪.‬‬
‫לעולם‬
‫כרבנן‪,‬‬
‫ומצוה‬
‫משום‬
‫זה‬
‫אלי‬
‫פי!‬
‫או‬
‫שהיו‬
‫ענביו‪,‬‬
‫פי׳‬
‫נר מצוה‬
‫א טוש׳׳ע או״ח סי׳‬
‫לא‬
‫תרמו סעיף ס‪:‬‬
‫ל ב כ ג מיי׳ סי׳׳ל מהל׳‬
‫סמג‬
‫שמיטה הל׳ ז‬
‫עשי! סל טוש׳׳ע יו״ל סי׳‬
‫כמ סעיף יא‪:‬‬
‫ד מיי׳ ס״ז מהלכות‬
‫לג‬
‫לולכ הלכה‬
‫סמג‬
‫ו‬
‫עשין מל טוש״ע או״ח סי׳‬
‫תמא סעיף א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ולקחתם לכם ביום‬
‫‪.1‬‬
‫הךאשון‬
‫ע ץ הדר‬
‫פרי‬
‫כפת‬
‫תמרים וענף‬
‫עבית‬
‫וערבי‬
‫ושמחתם‬
‫עץ‬
‫נחל‬
‫ין‬
‫לפני‬
‫אלהיבם שבעת ןמים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫‪ .2‬ולקחתם אגדת אזוב‬
‫וטבלתם בדם א ש ר בסף‬
‫והגעתם‬
‫המשקוף‬
‫אל‬
‫ואל‬
‫שתי‬
‫הדם‬
‫א ש ר בסף ואתם‬
‫לא‬
‫מן‬
‫המזוזה‬
‫תצאו איש מפתח‬
‫ביתו ע ד ביקר‪:‬‬
‫שמות יב כב‬
‫‪ .3‬עזי חמרת יה ויהי לי‬
‫לישועה זה אלי ואנוהו‬
‫אליהי אבי וארממנהו‪:‬‬
‫שמות טו ב‬
‫רבינו חננאל‬
‫באםא‬
‫שעליו‬
‫מצראה‪,‬‬
‫צרין וקיימי שבעה בקינה‪,‬‬
‫ונתרי ד׳ מינייהו דאינון‬
‫רובא ונשתיירו תלתא‪ ,‬כיון‬
‫דקרינא ביה עבות כשרה‪,‬‬
‫דאינון‬
‫ואע״ג‬
‫א( פשיטא‪,‬‬
‫מיעוטא‪.‬‬
‫כיק‬
‫סד״א‬
‫דקרו ליה אסא מצראה‪,‬‬
‫שם לווי הוה‪ ,‬קמ״ל עץ‬
‫עבות אמר רחמנא מכל‬
‫ת״ר‬
‫מקום‪.‬‬
‫עליו‬
‫יבשו‬
‫ונשתיירו‬
‫בדין‬
‫רוב‬
‫]ג׳‬
‫בו‬
‫עליןן לחים כשר‪.‬‬
‫אמר רב חסדא ובראש כל‬
‫אחד ואחד‪ .‬נקטם ראשו‬
‫של‬
‫בו‬
‫פסול‪,‬‬
‫הדס‬
‫תמרה‬
‫עלתה‬
‫עלתה‬
‫כשר‪.‬‬
‫ביום טוב מאי‪ ,‬ואמרינן‬
‫מאי‬
‫קמיבעיא‬
‫יש‬
‫ליה‪,‬‬
‫דיחוי אצל מצות או לא‪.‬‬
‫דאם נראה ונדחה ונראה‪,‬‬
‫כיון‬
‫נדחה‪,‬‬
‫שנדחה‬
‫או‬
‫דילמא כיון שחזר ונראה‬
‫כשר‪ ,‬דהא חזר לכשרותו‪.‬‬
‫ואמרינן תפשוט ליה מהא‬
‫דרב‬
‫אומרת‬
‫דאמד‪,‬‬
‫פפא‬
‫אין‬
‫זאת‬
‫אצל‬
‫דיחוי‬
‫מצות‪ .‬ואמרינן היא גופא‬
‫מיבעיא ליה‪ ,‬הא דרב פפא‬
‫פשיטא ליה דאין דיחוי‬
‫אצל מצות לא שנא לקולא‬
‫ולא‬
‫שנא‬
‫לחומרא‪,‬‬
‫דילמא‬
‫לחומרא‬
‫ואתינן‬
‫למיפשטא‬
‫או‬
‫פשיטא‬
‫ליה לקולא מספקא ליה‪.‬‬
‫מהא‬
‫דתניא עבר וליקט הענבים‬
‫מן ההדס פסול דבר־ ר׳‬
‫שמעון בן צדוק‪ ,‬וחכמים‬
‫מכשירין‪.‬‬
‫דכולי‬
‫ואסיקנא‬
‫עלמא‬
‫לא‬
‫דיחוי‬
‫אין‬
‫אצל מצות‪ ,‬ולולב צריך‬
‫ללא נראה ונלחה הוא אלא למר מעיקרא‪ .‬והאי לנקיט סלוגמייהו במיעטן ביום טוב משוס לסממא בתר לאגדה הוא להא ביום טוב‬
‫לא אגיל ליה ואי לא צריך אגל איצטדך למינקט ביום טוב משוס לאי לאו לקלש היום אכחי לא חל עליה זמן מצוה ולא שם מצוה‬
‫למקרייה דחוי‪ :‬ומאן דמכשר סבר‪ .‬אין דחוי לענין מצוה אלא לענין קדושה כגון קרבנות‪ :‬לא דכ״ע לא אמרי׳ יש דחוי במצוה‪.‬‬
‫וטעמא דמאן דססל משוס מעשה ולא מן העשר הוא דקסבר לולב צדך למיגד ושייך ביה עשיה והכא במילף לולב מסוכה פליגי‪:‬‬
‫ילפינן‪ .‬בבנין אב הואיל וזה בעשיה וזה בעשיה מה זה ולא מן העשוי אף זה ולא מן העשר‪ :‬ואנוהו‪ .‬התנאהל( לפניו‪ :‬רבינו‪.‬‬
‫)‪ 0‬רב‪ :‬במקום אי‪ .‬שהענבים כולן ביחל ומיהו מרובין הן על העלין שבכל ההדס‪ :‬הכי גרסינן לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים‬
‫ושלשה מקומות פשר אמר ליה רבא שנים ושלשה מקומות הוה ליה מנומר ופסול‪ .‬הכי גרסינן לה לקמן לענין עלמה מזזיח באתרוג‪:‬‬
‫מנומר‬
‫ואנוהו‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫אגד‪ ,‬ובמילף לולב מסוכה‬
‫פליגי כר‪ ,‬עד והבא בלולב‬
‫צריך אגד‪ ,‬ובפלוגתא דהני‬
‫תנאי‪,‬‬
‫אגוד‬
‫כשר‪,‬‬
‫אגוד‬
‫פסול‪.‬‬
‫אזלא‬
‫צריך‬
‫לולב‬
‫דתניא‬
‫בין‬
‫בין‬
‫שאינו‬
‫כשר‬
‫שאינו‬
‫אגוד‬
‫הא‬
‫דתניא‬
‫לולב‬
‫ר׳‬
‫יהודה‬
‫ואסיקגא‬
‫לאגדו‪,‬‬
‫מרובות‬
‫לא‬
‫מעליו‬
‫אגוד‬
‫אומר‬
‫כמאן‬
‫אגדו‬
‫פסול‪.‬‬
‫פירותיו‬
‫א( נראה דחסר נד׳ רכינו אמר אכיי ש״מ האי אסא מצראה כשר להושענא‪.‬‬
‫לג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫לד א ב ג ד מיי׳ ס״ח‬
‫מהלכומ לולב הל׳ ה‬
‫סמג עשי! מד טור ש״ע‬
‫אריח סי׳ חרמו סעי׳ כ‪:‬‬
‫לה ה טיש״ע או״ח סי׳‬
‫מרנא סעיף א‪:‬‬
‫לו ו מיי׳ פ״ח מהל׳ לולב‬
‫הל׳ א סמג עשין מד‬
‫טוש״ע אי׳׳ח סי׳ חרמט‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס סמג שם‬
‫לז‬
‫טוש׳׳ע‬
‫סי׳‬
‫אי״ח‬
‫חרמז סעיף ב‪:‬‬
‫לח ה מיי׳ שס סמג שם‬
‫סוש״ע‬
‫סי׳‬
‫או״מ‬
‫חרמט סעיף ג‪:‬‬
‫לט ט מיי׳ שס הלכה ו‬
‫סמג שם טיר ש״ע‬
‫או״ח סי׳ מרמז סעי׳ ב‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫יאיקימנא בענביי שחירות‬
‫אי‬
‫אדימית‪ ,‬אבל‬
‫אם‬
‫היי יריקית מינא דהדס‬
‫אינין‪ ,‬יכשר‪ .‬אם מיעטן‬
‫הענבים‬
‫לאלי‬
‫דמעטינהי‬
‫מיקמי‬
‫אימת‪,‬‬
‫כשד‪.‬‬
‫אי‬
‫דליגדיה פשיטא‪.‬‬
‫אלא בתר דאגדיה‪ ,‬ש״מ‬
‫דיחיי מעיקרי איני דיחיי‪.‬‬
‫לעילם‬
‫דאגדיה‪,‬‬
‫בתר‬
‫ולילב אין צריך אגד‪ ,‬ואגד‬
‫הזמנה‬
‫מערב יום טוב‬
‫היא‪ ,‬והזמנה לאו מילתא‬
‫היא‪ .‬פיסי אין ממעטין‬
‫]ביו״ט[‪.‬‬
‫הא)י(‬
‫בראשחור‬
‫אלו‬
‫ומיעטן כשר‪,‬‬
‫עבר‬
‫ואוקימנא‬
‫הענבים‬
‫מערב יום טוב‪,‬‬
‫דיחוי‬
‫מעיקרו לא‬
‫וש״מ‬
‫הוי‬
‫דיחוי‪ .‬ולא מוקמינן לה‬
‫בדאשחור‬
‫טוב‪,‬‬
‫ביום‬
‫ינראה תדחה חוזר ינראה‬
‫לא )מיבעיא( ]מיפשטא[‬
‫לן‪ .‬ת״ר אין ממעטין ביים‬
‫אליעזר‬
‫טיב‪ ,‬משים ר׳‬
‫כר־ שמעין אמרו ממעטין‪.‬‬
‫כגין‬
‫שמלקטן‬
‫ימשום הכי לא‬
‫לאכילה‬
‫אמרינן‬
‫מתקן מנא היא‪ ,‬יסבר לה‬
‫כאביה דאמר דבר שאין‬
‫מתביין מיתר‪ .‬יהיא דאית‬
‫ליה הישענא אחריתי‪ ,‬ואי‬
‫לא אמרינן איערימי קא‬
‫מערים‪ .‬תנא הותר איגידי‬
‫ביום טוב‪,‬‬
‫אוגדו‬
‫כמין‬
‫של‬
‫הוצא‬
‫אגוהה של ירק‪ .‬פי׳‪ ,‬שוזר‬
‫שני‬
‫ונועצן‬
‫קצוות‬
‫עצמה‬
‫בהושענא‬
‫כדי שלא יתפרדו‪ ,‬וכן דרך‬
‫אוגדי ירק‪ .‬ואמאי לא עניב‬
‫ליה עניבה‬
‫קשר‪ ,‬משום‬
‫שהיא‬
‫חצי‬
‫דהאי תנא‬
‫סבר ליה כוותיה דר׳ יהודה‬
‫כחדא‬
‫דעניכה‬
‫קשירה‬
‫היא‪ ,‬ובלולב צריך אגד‬
‫פל־ג עליה‪ .‬מתני' ערבה‬
‫גזילה ייבישה פסולה כי׳‪.‬‬
‫ת״ר ערבי נחל אין לי‬
‫אלא ערבי נחל‪ ,‬של בעל‬
‫ישל הרים מנין‪ ,‬ת״ל ערבי‬
‫מכל מקים‪.‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי ם וכה‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫מנומר ופסול‪ .‬ללאו הדר הוא שהד הענבים שחורות והעלין ירוקין‪.‬‬
‫שנים ושלשה מקומות נמי מתחזי כמנומר ופסול‪ .‬איח ספרים‬
‫מנומר טצ״ש בלע״ז‪ :‬אלא שהענבים שחורוס‪ .‬שכבר התחילו‬
‫דגרסי אדרבה כדאשכמן לקמן גבי עלתה חזזית ולפי‬
‫לייבש ומשחירין ומתחלתן ירוקין הם‪ :‬מיני דהיס נינהו‪ .‬שמראיהן‬
‫אותה גירסא קשה דכי מסיק אלא אי איממר הכי איתמר הוה‬
‫שוה לו ואינו נראה מנומר‪ :‬ואדומות פשחורומ דמיין‪ .‬ללאו מין‬
‫מצי לאסוקי איפכא אס מעטו כשר לא שנו אלא במקום אחד‬
‫ירוק הוא וזהו שמדרותן ולכשייבשו‬
‫דאומו מיעוט ענבים הנשארים הוו‬
‫מעט יותר יהיו שמודס‪ :‬דא״ר חנינא‪.‬‬
‫במקום אמל לכי האי גוונא מסיק‬
‫שנים ושלשה מקומות הוי מנומר ופםול אלא‬
‫לענין דם נדה‪ :‬דם שחור‪ .‬באשה‬
‫לקמן גבי חזזימ אבל אי לא גרסינן‬
‫אי אתמר הכי אתמר או שהיו ענביו מרובין‬
‫אדום הוא‪ :‬אלא שלקה‪ .‬לפיכך‬
‫אלרבה ניחא למשמע ליה הסברא‬
‫מעליו פםול אמר רב חםדא דבר זה א>רבינו‬
‫טמאוהו כדפנן )נדה ד ף יט‪.‬ו חמשה‬
‫שהכל שוה לענין ענבים אע״פ‬
‫א‬
‫הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו ל״ש אלא‬
‫דמים טמאין באשה האדום והשמור‬
‫שחלוקין לענין חזזיח‪:‬‬
‫ענביו שהורות אבל ענביו ירוקות מיני דהדס‬
‫כר‪ :‬פשיטא‪ .‬אמאי נפסלי׳ לא מן‬
‫לעולם בתר דאגדץ וקםבר אגד‬
‫העשר יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא‬
‫הזמנה בעלמא הוא‪ .‬זו הוא וכשר אמר רב פפא נ‪:‬אדומות כשחורות‬
‫משוס דחוי יש כאן שהד לא קרא שם‬
‫דמיין דא״ר חנינא האי דם ‪3‬ישחור אדום הוא‬
‫גירסמ הקונטרס ואימ ספרים לגרסי‬
‫מצוה עליה בדחוי‪ :‬אלא בהר דאגדיה‪.‬‬
‫וקסבר לולב אין צריך אגל ואת״ל צדך‬
‫אלא שלקה‪ :‬אם מיעטן כשר‪ :‬דמעטינהו‬
‫ואשמעי׳ האי מנא דלולב מסוכה לא‬
‫אגל הזמנה בעלמא הוא ולא יתכן כלל‬
‫אימת אילימא מקמיה דלאגדיה פשיטא אלא‬
‫ילפינן למיפסליה משוס מן העשוי‬
‫לאי צריך אגל א״כ מיפסיל משוס‬
‫לבתר דלאגדיה דחוי מעיקרא הוא תפשוט‬
‫בפסול מיהו משוס דחוי הוה לן‬
‫מעשה ולא מן העשר אי ילפינן לולב‬
‫מינח דחוי מעיקרא לא הוי׳ דהוי לעולם בתר‬
‫למיפסליה שהד נקרא עליו שם‬
‫מסוכה כלאמדנן לעיל ) ל ף יא‪:1:‬‬
‫דאגדיה וקםבר אגד הזמנח בעלמא חוא‬
‫אגידתו‬
‫בשעמ‬
‫פסולה‬
‫הושענא‬
‫תפשוט מינה דהוי מעיקרא‬
‫ומלמכשר ליה ש״מ דחוי מעיקרא לאו‬
‫והזמנה בעלמא לאו כלום הוא‪ :‬ואין ממעטין‬
‫לא הוי דהוי‪ .‬לענין‬
‫דחוי הוא ונפשוט מינה פלגא לאיבעיא‬
‫ביו״ט‪ :‬ג הא עבר ולקטן מאי כשר דאשחור‬
‫מצומ לוקא כלפירש׳ לעיל ובעיא‬
‫לן יש לחוי אצל מצות או אין לחר‬
‫לנקטס נמי לא איפשיטא כלפיר׳‬
‫אימת אילימא דאשחור מאתמול דחוי‬
‫נפשוט מהכא ללמוי מעיקרא לא אמרי׳‬
‫נמי לעיל‪ :‬מודה ר״ש בפסיק‬
‫מעיקרא חוא תפשוט מינח דחוי מעיקרא‬
‫בה להוי לחוי ולא הר לחוי אא״כ‬
‫רישיה ולא ימות‪ .‬עיקר מילמייהו פ׳ ר׳‬
‫דלא הוי דחוי אלא לאו דאשחור ביום‬
‫נראה ביו״ט ואח״כ נלחה‪ .‬כל שנלחה‬
‫אליעזר למילה )שבת קלג‪ (.‬גבי בשר )א(‬
‫נראה‬
‫מינה‬
‫שמעת‬
‫הוא‬
‫ונדחה‬
‫נראח‬
‫טוב‬
‫קורס יו״ט קרי לחוי מעיקרא‪ :‬הכי‬
‫אע״ג שיש שם בהרמ יקוץ וא״מ‬
‫ונדחח חוזר ונראח לא לעולם דאשחור‬
‫גרסינן לעולם בסר דאגדי׳ וקא סבר‬
‫בסוף פרק ספק אכל )כרימומ ד ף כ‪:‬‬
‫אגד הזמנה בעלמא הוא‪ .‬אין אגודתו‬
‫מעיקרא דחוי מעיקרא דלא חוי דחוי‬
‫ושס‪ 1‬גבי חוחה גחלים בשבת והובערו‬
‫קריאת שם להיות חל עליו שם לולב‬
‫תפשוט מינה אבל נראה ונדהה חוזר‬
‫מאליהן אמר למאן למחייב סבר לה‬
‫פסול לדחות והלכך אפי׳ דחוי מעיקר׳‬
‫ונראה לא תפשוט ת״ר אין ממעטין ביום‬
‫כלבי יהולה בלבר שאין מתכוין ומאן‬
‫אין כאן על שיקדש עליו היום ועודנו‬
‫לפטר כר״ש ועל כרחיך פסיק רישיה‬
‫טוב משום ר׳ אליעזר בר׳ שמעון אמרו‬
‫בפסולו לכיון למטא זמן מצוה ולא חזי‬
‫הוא מלמחייב לרבי יהולה לבמילמא‬
‫ממעטין ותא קא מתקן מגא ביו״ט אמר רב‬
‫ליה מיקרי דחוי אבל מקמי הכי לאו‬
‫ללאו פסיק דשיה ליכא אלא איסורא‬
‫בר׳‬
‫אליעזר‬
‫ור׳‬
‫לאכילה‬
‫שלקטן‬
‫כגון‬
‫י‬
‫אשי‬
‫דחוי הוא‪ :‬הא מעטינהו ביו״ט כשר‪.‬‬
‫בעלמא וא״כ לר״ש אמאי פטור ר״ל‬
‫שאין‬
‫דבר‬
‫דאמר‬
‫כאבוה‬
‫לה‬
‫םבר‬
‫שמעון‬
‫ואע׳׳ג לנאגד כבר דהא ביו״ט לא‬
‫לאין ממכרן להמס היינו לאין חושש‬
‫אגיל ליה ולאשחור ענבים אימח לאילו‬
‫מתכוין מותר והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו‬
‫בהבערמס לכך פטור לר״ש משוס‬
‫ירקות לא פסלי‪ :‬דחוי מעיקרא הוא‪.‬‬
‫מודה גיר״ש בפםיק רישיה ולא ימות הב״ע‬
‫להוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו‬
‫להא מטא זמן מצוה ולא חזי והוה ליה‬
‫דאית ליה חושענא אחרית־ ת״ר הותר אגדו‬
‫חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה‬
‫דחוי מעיקרא‪ :‬אלא דאשחור ביו״ט‪.‬‬
‫ביו״ט אוגדו כאגודה של ירק ואמאי יליענביה‬
‫לפטור לר׳ שמעון אע״ס לפסיק רישיה‬
‫והרי נראה ביו״ט ונדחה כשהשחירו‪:‬‬
‫הוא וכן הצל חלזון והפוצעו בשילהי‬
‫״עניבה‬
‫דאמר‬
‫היא‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫מני‬
‫הא‬
‫מיענב‬
‫ש״מ כוי‪ .‬בתמי׳‪ :‬תפשוט מיניה כוי‪.‬‬
‫כלל גלול )שבת ד ף עה‪ (.‬וכן הא למשני‬
‫קשירה מעלייתא היא איי ר׳ יהודה אגד‬
‫דודאי דחוי מעיקרא עליף מנראה‬
‫הכא לאית ליה הושענא יתירא היינו‬
‫מעלייתא בעי האי תנא םבר לה כוותיה‬
‫ונדחה דמה שלא נראה למצוה מעולם‬
‫משוס לאז הוי מלאכה שאינה צריכה‬
‫על עכשיו השתא הוא למיתחזי והוי‬
‫בחדא ופליג עליה בהדא‪ :‬מתני׳ ׳־ערבה‬
‫לגופה ואע״ג לאפילו לר״ש פטור אבל‬
‫כקרבן שהוקלש עכשיו ומתחלתו‬
‫גזולה ׳ויבשה פםולה יישל אשרה ושל עיר‬
‫אסור הכא שרי משום מצוה ובפ״ק‬
‫מחוסר זמן היה אבל נראה למצוה‬
‫חנדחת פםולה טנקטם ראשה נפרצו עליה‬
‫לכתובות ) ל ף י‪ .‬וש‪ >0‬גבי מסוכריא‬
‫ונלחה ממנה הוה ליה למר‪ :‬מתקן‬
‫והצפצפה פםולה כמושה ושנשרו מקצת עליה‬
‫לנזייתא הארכנו ובקונטרס פירש‬
‫מנא‪ .‬שהיה פסול ומכשירו‪ :‬שלקטן‪.‬‬
‫הגדילין‬
‫נחל‬
‫׳ערבי‬
‫ת״ר‬
‫גמ׳‬
‫כשרח‪:‬‬
‫בעל‬
‫ושל‬
‫כאן לכי אית ליה הושענא אחריתי‬
‫לענבים הללו מן ההלס על מנת‬
‫אין כאן תיקון כלימ‪:‬‬
‫על חנחל דבר אחר ערבי נחל שעלח שלה‬
‫לאוכלן ואינו מתכוין להכשירו‪ :‬והא‬
‫ואחת‬
‫משוך כנחל תניא אידך ערבי נחל אין לי‬
‫מודי ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות‪.‬‬
‫באומר אחתוך ראש בהמה זו בשבת‬
‫אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מניין ת״ל ערבי נחל מכל מקום‬
‫אבא‬
‫ואיני רוצה שתמות לטון לא״א שלא‬
‫ממומ כממכוין חשיב ליה וכי אמדנן לכר שאין ממכרן מומר כגון היכא לאפשר ליה בלא איסור כגון גורר אלם מטה כסא וספסל ובלכר שלא‬
‫ימכרן לעשוח חריץ ואע״ג לאיכא למיחש ללמא עביל חריץ טון ללא ממכרן להט ואפשר לגדרה בלא חריץ כי עביל נמי חריץ להר מלאכה‬
‫גמורה לא מיחייב אבל היכא לולאי עביל מולי‪ :‬לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי‪ .‬ולא צריך להאי הלכך אין כאן מיקון כלי ללא‬
‫צדכא ליה לאכשורה ולא למי השתא לפסיק דשיה להמם איכא נטילמ נשמה ממה נפשך והכא ליכא מיקון כלי אבל אי לא הוי אחריתי‬
‫משר ליה מנא דהא צדך להט ואע״ג דלא מתכוין להט אסור דהוי פסיק דשיה ולא ימות‪ :‬הותר אגדו‪ .‬של לולב גיו״ט אוגלו‬
‫בכריכה בעלמא‪ .‬יכרוך האגל סביב ויתחוב ראשו כמוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים‬
‫לקשר של קיימא מאבות מלאכומ הוא וזה של קיימא הוא שאינו חושש להתירו עולמיח‪ :‬ואמאי‪ .‬רחקת ליה בכי האי גוונא‪ :‬ליענביה‬
‫מיענכ‪ .‬והט מקיים טסי ואיסור מלאכה ליכא דעניבה לאו קשירה‪ :‬ר׳ יהודה היא כוי‪ .‬במסכת שבת ! ל ׳ קיג‪ (.‬לתניא חבל ללי שנפסק‬
‫אין קושרו אלא עונבו ר׳ יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יעכבנו‪ :‬אי ר' יהודה קשר מעליא בעי‪ .‬כלמניא לעיל‬
‫שאינו אגול פסול לגמר מאגודת אזוב והאי לאו אגוד הוא‪ :‬האי תנא סגר לה כווסיה בחדא‪ .‬לעניבה קשירה היא לענין שבת‪ :‬ופליג‬
‫עליה‪ .‬בלולב לאין צריך אגל‪ .‬שמעינן מהכא לבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגל והאוגלן כאגולה של ירק לאו אגל הוא‬
‫ואפילו רבנן לפליגי עליה לר׳ יהולה ואמרי לולב שאינו אגול כשר מולו למצוה לאוגלו כלתניא לעיל משוס זה אלי ואנוהו ואוקימנא‬
‫כרבנן‪ :‬מתני׳ ערבה גזולה ויבשה פסולה‪ .‬ללולב דלכס אכולהו קאי‪ :‬של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה‪ .‬לטון ללשריפה קאי‬
‫כפותי מיכתת שיעוריה‪ :‬צפצפה‪ .‬מין ערבה ועלה שלה עגול כדאמרינן לקמן ופסיל לה מקרא‪ :‬כמישה‪ .‬פלרי״א‪ :‬ושל בעל‪ .‬גלילה‬
‫בשלה שלא על הנחל ובגמ׳ יליף לכשרה‪ :‬בעל‪ .‬קרקע שאינה צריכה להשקות לסגי ליה במטר השמים כדאמרי׳ במשקין בית השלחין‬
‫מל׳׳ק ל ׳ ב‪ .>.‬בעל לישנא למיימבומא כמו כי יבעל בחור במולה )ישעיה סבו ומחרגמינן א ד כמה למחייתב עלס עס בתולתא‪ .‬והאי לפליג‬
‫להו במתני׳ בל׳ בבי ותני לולב באפי נפשיה והלס באפי נפשיה וכן ערבה וכן אתרוג ולא עירב ותני להו משוס ליש בכל אחל מה‬
‫שאין בחבירו לאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהלס וצפצפה לא שייכא אלא בערבה וערלה‬
‫ותרומה לא שייכא אלא באחרוג הלכך איצטריכו ארבע בבי‪ :‬גמ׳ ערבי נחל הגדילות על הנחל‪ .‬נחלי מיס מצוה בזו ומיהו של בעל‬
‫כשרה כדלקמן כדכתיב ערבי לשון רבים‪ :‬משוך‪ .‬ולא עגול פרט לצפצפה‪ :‬ושל הרים‪ .‬ערבה של הדס ולא צפצפה‪ :‬ערבי מ״מ‪ .‬לשון רבים‪:‬‬
‫אכא‬
‫א( לקמן לה‪ ,:‬ב( חילץ‬
‫מ!‪ :‬נזה כ‪ ,.‬ג(‬
‫שנת עה‪.‬‬
‫קג‪ .‬קיא‪ :‬קח‪ .‬קכ‪ :‬קלג‪.‬‬
‫קמג‪! .‬ביצה לו‪ [.‬נתונות י‪.‬‬
‫ננורות כה‪ ,.‬ו( נשנת קיג‪.‬‬
‫עירובי! צז‪ .‬קב‪ ,[:‬ה( ]וע״ע‬
‫חוס׳ שנח מא‪:‬ד׳ה מיחסו‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ולקחתם לכם ביום‬
‫הראשון פרי ע ץ חדר‬
‫כפת תמרים וענף‬
‫עבת‬
‫ושמחתם‬
‫ועו־בי‬
‫לפני‬
‫עץ‬
‫נחל‬
‫אלהיכם שבעת ימים‪:‬‬
‫יי‬
‫ויקרא כג מ‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ ד״ה מידה וכו׳‬
‫גב־ נשר ערלה אף על גכ‪:‬‬
‫לעזי רש׳׳י‬
‫טצ״ש )טיי״ץ(‪ .‬מנומר‬
‫פלרי״א )פלציד״א(‪.‬‬
‫כמוש‪.‬‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א(‬
‫מד‪ .‬תוספתא‬
‫]לקמן‬
‫ס״ג ה״ב[‪ ,‬ב( לקמן מד‪.‬‬
‫תענית ג‪ .‬מו״ק ג‪ :‬ע״ש‬
‫זבחיס קי‪ ,:‬ג( ]תיססתא‬
‫ס״ב ה״ט[‪ ,‬ד( ]לעיל לג‪,[.‬‬
‫ה( שבח לו‪ .‬ע״ש‪ ,‬ו( כתובוח‬
‫עו‪ :‬חולין מח‪ :‬נ‪] 0 ,:‬שס‬
‫ע״ש‪,1‬‬
‫ח(‬
‫מ״ז‪,‬‬
‫ר״מ‬
‫מ( כס״י חחוכ בעוביו ולא‬
‫נו‪/‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ויקה‬
‫‪.1‬‬
‫ויתנהו‬
‫הארץ‬
‫מזרע‬
‫בשדה זרע קח‬
‫ע ל מים רבים צפצפה‬
‫יחזקאל יז ה‬
‫שמו‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫ערבי שתים אחת‬
‫נמרא‬
‫ללולב‪ .‬עי׳ לקמן דף מג‬
‫ע״נ חוס׳ ד״ה והניאו ודף‬
‫מה‬
‫ד״ה א׳‬
‫ע״נ חוס׳‬
‫ללולב‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫לשופר‬
‫של‬
‫השנה‪.‬‬
‫אלא‬
‫אין‬
‫באיחו‬
‫קורי!‬
‫ראש‬
‫שעם‬
‫חצוצרות‪,‬‬
‫שופר‪,‬‬
‫תוקעין‬
‫אס‬
‫או‬
‫הארץ‬
‫בא‬
‫והוא‬
‫עם‬
‫הארץ לשאול נמה יחקע‪,‬‬
‫אומרים לו בחצוצרות !שבת‬
‫לו‪.(.‬‬
‫היו‬
‫פתורא‪.‬‬
‫קורי!‬
‫לגדול‬
‫ולקטנה‬
‫סחורתא‬
‫אומר‪.‬‬
‫להוסיף‬
‫נשתנו‬
‫מתחילה‬
‫׳‪:‬שס(‪.‬‬
‫סמורא‬
‫אף‬
‫ועכשיו‬
‫אני‬
‫אלרנ‬
‫חסדא לומר שגס זה נשתנה‬
‫!שם!‪ .‬בי כסי הובלילא‪.‬‬
‫מתחילה היו קורי! להמסס‬
‫הונלילא ולבית הטסות ני‬
‫כסי‪ ,‬ועכשיו נשתנו‪ .‬המסס‬
‫הוא הסמוך לכית הכוסית‬
‫סגלגל‬
‫עשר‬
‫ונתוכו‬
‫כמין‬
‫כדור‬
‫של‬
‫ריחיס‬
‫קליסוח‬
‫כגלגל‬
‫הרכה‬
‫קליסות‬
‫וקורי! צינפי״ל ודופנו דק‬
‫סוף‬
‫מאד‪ ,‬כיח הכוסיח‪,‬‬
‫הכרס שקירין פאנצ״א רש‬
‫בי‬
‫עובי‬
‫ותוכו‬
‫שקורין‬
‫עשוי‬
‫עוכי כיח‬
‫כפולה‬
‫גזה‬
‫זה‬
‫הכיסוח‪,‬‬
‫ודכוקין‬
‫למהט‬
‫בית‬
‫כמין‬
‫דובלון‬
‫כוס‪.‬‬
‫בשומן‬
‫דופן‬
‫הכפלים‬
‫הנמצא‬
‫)שם(‪.‬‬
‫בעובי‬
‫הכוסות‪ .‬מקום יש‬
‫כראש הכרס סמוך להמסס‬
‫קרוי בית הכוסות‪ ,‬שהוא‬
‫כעין‬
‫שפמו‬
‫נפולים‬
‫נוס‬
‫עוכי‬
‫רודונלי״ן‪,‬‬
‫נו‬
‫ויש‬
‫שני‬
‫ודבוקים‬
‫ונמצא‬
‫סכיב‬
‫כסליס‬
‫יבלע״ז‬
‫מחט‬
‫תחונה נאוחו עוני ומחוך‬
‫עוניו‬
‫אפשר‬
‫לה‬
‫שלא‬
‫נקכחה טלה ;כתובות עו‪:‬‬
‫ו כ ע י ״ ז ח ו ל י ו מט‪.!.‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫אבא שאול אומר‪ .‬ערבי לאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא‬
‫ואחת למקדש‪ .‬מימה לטון דלית ליה הלכתא אימא אף בגבולין‬
‫ללמלך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגרה בלולב ואממ למקלש‬
‫דמילי מקלש כמיב בקרא‪:‬‬
‫להקיף אח המזבח כלאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה )לף מה‪:>.‬‬
‫ורבנן למקדש מגא להו‪ .‬הט כמי מצי למיבעי לאבא שאול של‬
‫ורבנן‪ .‬ללרשי ערבי להכשיר של בעל ושל הרים למקלש מנא להו‪:‬‬
‫בעל ושל הריס מנא ליה ושמא לימ ליה ולית ליה גמי‬
‫עשר נטיעות ערבה ונסוך המים‬
‫הא ללרשי רבנן לקמן ערבי נמל‬
‫הלכה למשה מסיני‪ .‬אלו שלשה נשאלו‬
‫שמיס אלא סבר ליה כרבי עקיבא‬
‫אבא שאול אומר ‪ °‬א ( ערבי שתים אחת ללולב‬
‫בבית המלרש מנין להם מן המורה‬
‫לאמר הלס אחל וערבה אחמ ואין‬
‫ואחת למקדש ורבנן למקדש מנא לחו‬
‫והשיבו שהלכה למשה מסיני הס ושמע‬
‫הלכה כר״ע כלמוכמ לקמן ולפי זה‬
‫חלכתא גמירי לחו דא״ר אםי א״ר יוחנן‬
‫השומע וגרסס כסלר ששמעם וכן‬
‫צריך ליזהר שלא ליטול ערבה ללולב‬
‫נ ( א ע ש ר נטיעות בערבח גוניםוך חמים הלכח‬
‫שיעודה וחציצין ומחיצין )לעיל לף ה‪(:‬‬
‫אא״כ גלילה על הנחל לשמי ררשומ‬
‫למשת מםיני ת״ר ערבי נחל הגדילות על‬
‫שמען השומע וסדרן כסלר ששמען‬
‫לא לרשינן מערבי כללרשינן לקמן‬
‫וכן בכל מקום‪ :‬עשר נטיעות‪ .‬משנה‬
‫וכלררשינן הבא וכל הני מנאי להבא‬
‫חנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים א״ר‬
‫היא כסלר זרעים )שביעית פ״א מ ״ ו (‬
‫וללקמן ממניא גבי הללי בתורת‬
‫זירא מאי קראח ‪1‬קח על מים רבים צפצפה‬
‫עשר נטיעומ המפוזרות בתוך בית‬
‫כהנים משמע למר לריש ליה הכי ומר‬
‫שמו א״ל אביי ודילמא פרושי קא מפרש‬
‫סאה שאין כין זו לזו אלא כמה שיש‬
‫לריש ליה הט‪:‬‬
‫קח על מים רבים ומאי ניהו צפצפה א״כ‬
‫בין זו לחברמה ומפסו בימ סאה‬
‫קנח שלה כר‪ .‬טון לפירש סימני‬
‫מאי שמו א״ר אבהו אמר הקב״ח אני‬
‫שהוא נ׳ אמה על נ׳ אמה מפוזרוח‬
‫ערכה הוי סגי אלא להכשיר‬
‫אמרתי שיחו ישראל לפני כקח על מים‬
‫לאורך ורוחב כשוה הורשין כל בימ‬
‫אף שאין כו ג׳ סימנים אלו כגון‬
‫רבים ומאי ניחו ערבח וחן שמו עצמן‬
‫סאה בשבילן ערב שביעיח על ר״ה‬
‫חילסא גילא לפיכך קמני סימני צפצפה‬
‫אע״פ שמצוה מן המורה להוסיף מחול‬
‫כצפצפח שבתרים איכא דמתני לח לחאי‬
‫למימר לוקא הני‪:‬‬
‫על הקלש כלנפקא לן מבחריש‬
‫קרא אמתניתא קח על מים רבים צפצפה שמו‬
‫בית הכוסות‪ .‬סוף הכרס שקורין‬
‫ערב‬
‫ובקציר משבומ מדש של‬
‫פנצא והוא עשוי ככובע וככוס‬
‫מתקיף לח ר׳ זירא ודילמא פרושי קא מפרש‬
‫שביעימ הנכנס לשביעימ ואסור‬
‫ומניא ממט שנמצאפ בעובי ביפ‬
‫קח על מים רבים מאי ניחו צפצפת אם כן‬
‫לחרוש שלשים יום לפני ר״ה כלאמרי׳‬
‫הטסות מצל אחל ע( ולא ניקב נקב‬
‫מאי שמו א״ר אבחו אמר חקב״ח אני אמרתי‬
‫כשמעמא קמייחא למוער קטן)לף ג‪(.‬‬
‫מפולש כשרה שהעור סוממו ומגין‬
‫שיחו ישראל לפני כקח על מים רבים ומאי‬
‫מקראי בנטיעות נאמר למשה מסיני‬
‫משני צללין שהנקב מפולש טרפה‬
‫ניהו ערבה והן שמו עצמן כצפצפח שבהרים‬
‫שמותר לחרוש תחמיהס על ר״ה כרי‬
‫ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות‬
‫שלא יבשו ואס עשר הן ומפוזרות‬
‫ת״ר ג ( ד אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה ערבה‬
‫אין חילוק להכשיר מפני שלופנו לק‬
‫כהלכתן במוך בימ סאה נאמר למשה‬
‫קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק‬
‫והוא היה רגיל לקרוח הובלילא כך‬
‫שיונקות בבית סאה כולה ומותר‬
‫פי׳ בקונט׳ ואס תמצא לומר לאין‬
‫צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה‬
‫לחרוש את כולן בשבילן אבל אס אינם‬
‫סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב‬
‫דומה למגל והא תניא דומה למגל כשר דומה‬
‫עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן‬
‫אלא מצי העור מצינן למימר לכולו‬
‫למםר פםול אמר אביי כי תניא ההיא‬
‫תורש תחת כל אחת ואתמ כשיעור‬
‫ניקב וחיישינן שמא הבריא ט היט‬
‫הבחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי‬
‫יניקפה לפי חשבון עשר לבית סאה‪.‬‬
‫לחייש בריש אלו טרפוח )חולין לף מ ג ‪ :‬ו‬
‫חילפא גילא כשר להושענא פשיטא מחו‬
‫ובאילנות זקנים נאסר ל׳ יום לפני‬
‫גבי ישב לו קוץ בושט למאן לחייש‬
‫ר״ה כלאמדנן במועל קטן )שם( לר׳‬
‫דתימא ‪7‬׳הואיל ואית ליח שם לווי לא נתכשר‬
‫לספק רמסה והא למנא המם המסס‬
‫מקראי‬
‫ישמעאל מהלכתא ולר״ע‬
‫רהמנא‬
‫אמר‬
‫נחל‬
‫ערבי‬
‫נמי‬
‫הכי‬
‫ואימא‬
‫קמ״ל‬
‫ובימ הכוסומ שניקבו לחוץ למשמע‬
‫וחכמים עשו סייג למורה ואסרו‬
‫לבעינן נקב מפולש לאו לוקא למוץ‬
‫מכל מקום אמר רב הםדא ה>הני תלת מילי‬
‫בשלה הלבן מפסח ואילך וכשרה‬
‫מפולש אלא כלומר כלפי חוץ לאפוקי‬
‫אשתני שמייחו מכי חרב בית המקדש הלפת׳‬
‫האילן בזקנים מעצרמ ואילך ואמרו‬
‫נקבו זה לתוך זה והא לקא אמרי׳‬
‫ערבתא ערבתא חלפתא מאי נ״מ ללולב‬
‫בזקנים מפני שיונקים הרבה שלש‬
‫בעובי בית הטסות מצל אחל כשרה‬
‫שיפורא חצוצרתא חצוצרתא שיפורא מאי‬
‫אילנות יי()ממטע עשרה( לבית סאה‬
‫צריך לפרש אומו צל מבפנים כלפי‬
‫פתורתא‬
‫חשנח‬
‫ראש‬
‫של‬
‫לשופר‬
‫מינח‬
‫נפקא‬
‫הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית‬
‫הרעי לאי צל חיצון שכלפי חלל הגוף‬
‫סאה כשכילן על עצרמ לפי שכולו צריך‬
‫פתורא פתורא פתורתא למאי נפקא מינה‬
‫אפי׳ לא ניקב כלל אלא שנמצאת מחט‬
‫ונעשימ‬
‫להן ויצמה ממורמ שלה לבן‬
‫אומר‬
‫אני‬
‫אף‬
‫אביי‬
‫אמר‬
‫וממכר‬
‫למקח‬
‫בחלל הגוף טרפה לאמרינן נקובי נקב‬
‫שלה אילן ואס אינם שלש חורש לכל‬
‫ואמאי ואין נראה לר״מ לומר שתהא‬
‫בי כסי חובלילא חובלילא בי כסי‬
‫אחל תחתיו לפי חשבון על עצרת‬
‫טרפה בלא נקב אלא חצי העובי של‬
‫למאי נפקא מינה י׳ילמחט חנמצא בעובי‬
‫והשאר אסור מפסח ואילך‪ :‬ערכה‪.‬‬
‫המסס נמי מצל אחל בשרה והא לנקט‬
‫בית הכוסות אמר רבא בר יוסף ז>אף אני‬
‫למקלש לאילו ערבה ללולב מקרא‬
‫עובי ביפ הכוסות רבומא קמ׳׳ל אע״פ‬
‫אומר בבל בורםיף בורסיף בבל למאי‬
‫נפקא‪ :‬וניסוך המים‪ .‬לממילין של שחר‬
‫שניקכ עור אחל שלם אפ״ה כשרה על‬
‫שבעת ימי החג כלאמדנן לקמן בפרק‬
‫נפסא‬
‫שינקכו שניהם ואיילי לנקט מצל אחל‬
‫לולב וערכה <לף ממ‪ (.‬והמס מפרש טצל מנסכין בין מיס בין‬
‫כשרה נקט נמי משני צללין טריפה אף על פי למילפא לפשיטא היא‬
‫יין וכל קרבנומ כל ימות השנה אין נסטהס אלא יין חוץ מן החג‬
‫אי נמי ס״ל משני צללץ לניקבו שמי העורומ כשרה לפי ששוכב ע״ג‬
‫בממיל של שחר שצדך שני ניסוכין‪ :‬מאי קראה‪ .‬לצפצפה לגדעומא‬
‫המסס ומלובק שם בשומן ומגין שלא יצא הרעי מילי להוה אחלחולח‬
‫ולא מינא לערבה היא לנרבייה מערבי מכל מקום‪ :‬קח על מים‬
‫שניקבה ררטס מעמילות אומה והא לנפקא מינה הבא במאי לאישתני‬
‫רבים צפצפה שמו‪ .‬כלמפרש ליה ר׳ אבהו אותו שנשרש ואחוז על‬
‫שמייהו היינו נפקותא ללא מטעה מה שאמר מצל אחל כשרה היינו‬
‫מיס רבים נעשה צפצפה אלמא גריעותא היא לבחוכחה נאמר‬
‫בהובלילא רהיינו המסס שקורין עכשיו בית הכוסומ אבל מה שקורין‬
‫בימזקאל‪ :‬א״ר אבהו גרסינן‪ .‬ולא גרסינן אלא ולאו לפרושי טעמא‬
‫הובלילא להיינו מה שהיו רגילין לקרות בית הכוסות אפי׳ מצל‬
‫לממני׳ אלא מלתא באפי נפשה היא הואיל ואיירי בקרא פרשיה‪:‬‬
‫אחל טרפה הואיל וניקב עור שלם וכן שלא נטעה נמי במשני‬
‫ואיפא דמתני להאי קרא אמתני׳‪ .‬לתנא לממני׳ גופיה איימיה במתני׳‬
‫צללין טרפה להוי במה שקורין עכשיו בימ הכוסות להוא המסס אבל‬
‫ולאו ר׳ זירא והך אמקפמא לאביי מתני לה בר׳ זירא ותירוצא דא׳׳כ‬
‫מה שקורין עכשיו הובלילא להוא מה שהיו קוראין ממלה בימ הכוסות‬
‫מאי שמו מתנו לה בלא גברא‪ :‬קנה שלה‪ .‬עץ שלה‪ :‬ופיה חלק‪.‬‬
‫אפי׳ משני צללין כשרה כחלחולת שניקכה וירכיס מעמילות אומה‪:‬‬
‫חודן של עלין פלק ואינו עשוי פגימומ פגימומ‪ :‬והסניא דומה‬
‫נפקא‬
‫למגל כשר‪ .‬מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד עקומוח‬
‫כלפי בימ יל שלה‪ .‬מסר היא מגירה שקורץ שיג״ה ופגימומיה‬
‫הולכוח נוכחו ולהם שני עוקצין אחל מכאן ואמל מכאן כפגימות סטן‪ :‬ה׳׳ג משכתס לה בחילפא גילא‪ .‬ולא גרס ומשכחח לה‪ .‬חילפא‬
‫גילא מין ערבה כשרה היא ופיה רומה למגל אבל שאר ערבה פיה תלק‪ :‬חילפא ערבמא‪ .‬לאו היינו חילסא גילא אלא צפצפה ועכשיו‬
‫נשתנית משמה וקורין לה ערכה‪ :‬שיפורא‪ .‬כפוף‪ :‬תצוצרסא‪ .‬פשוטה ואינה של איל‪ :‬פסורתא פסורא‪ .‬האתת גלולה והאחת קטנה‬
‫ושם היו רגילין לקרות לגלולה חלף קטנה ושל קטנה לגלולה‪ :‬אן« אני אומר‪ .‬אף אני יש בילי עול אחל שנחחלף שמה‪ :‬הזבלילא‪.‬‬
‫צנפיי״ל‪ :‬בית הפוסוס‪ .‬סוף הכרס שקורין פנצ׳׳ה והוא עשוי ככובע וככוס ולופנו סכיכ )שפה( לו עכה כשתי לפנות ותניא )חולין‬
‫לף נ‪ >:‬מחט שנמצאח בעובי ביפ הכוסוח מצל אחל חחובה בעוביו ולא ניקב נקב מפולש כשר שהעובי סוממו ומגין משני צלרין‬
‫שהנקב מפולש טריפה ובאותו שקורין עכשיו בימ הכוסומ אין חילוק להכשיר מפני שלוסנו לק והוא היה רגיל לקרות הובלילא‪:‬‬
‫לגיטי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ ס״ג מהלכות‬
‫מ‬
‫שמיטה ויוכל הלכה ה‬
‫שמג לאוין רסז‪:‬‬
‫ב מיי׳ ס״ז מהלכות‬
‫מא‬
‫לולכ הלכה כ סמג‬
‫שס וג׳׳י טור או׳׳ח סימן‬
‫תרסד‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס״י מהלכות‬
‫טב‬
‫ממימן ומוספי! הל׳‬
‫ו סמג עשי! רה‪:‬‬
‫ד ה מיי׳ פ״( מהל׳‬
‫מג‬
‫י סמג‬
‫לולב הצ׳ ג‬
‫עשי! מד טוש״ע או״ח סי׳‬
‫תרמז סעיף א‪:‬‬
‫ו ]מיי׳ פ״ו מהל׳ שחיטה‬
‫הל׳ יכ וס׳׳כ מהל׳ מכירה‬
‫הל׳ טו טוש״ע י״ד סי׳ מת‬
‫סעי׳ ח טוש״ע ח״מ סי׳‬
‫רכד סעי׳ נ(‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫שיג״א )שיר״א(‪ .‬משור‪.‬‬
‫צינפיי״ל‪ .‬הקיבה‬
‫השלישית של מעלי הגירו‬
‫פנצ׳׳א‪ .‬בטן‬
‫)כאן כהוראה מיוחדת‬
‫של הקיבה הראשונה‬
‫של מעלי הגירה(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אבא‬
‫אומר ערבי‬
‫שאול‬
‫שתים‪ ,‬אחת ללולב ואחת‬
‫למקדש‪.‬‬
‫הלכתא‬
‫ולרבנן‬
‫גמירי לה‪ ,‬עשר נטיעות‬
‫ערבה וניסוך המים‪ ,‬הלכה‬
‫למשה מסיני‪ .‬תניא אידך‬
‫ערבי ]נחל[‪ ,‬פרט לצפצפה‬
‫שגדילה בין ההרים‪ .‬ת״ר‬
‫איזו היא ערבה‪ ,‬קנה שלה‬
‫אדום ועלה שלה משוך‬
‫ופיה חלק‪ ,‬זו היא ערבה‪.‬‬
‫איזו‬
‫שלה‬
‫עגול‬
‫היא‬
‫לבן‬
‫צפצפה‪ ,‬קנה‬
‫ופיה‬
‫שלה‬
‫ועלה‬
‫למגל‬
‫דומה‬
‫זו היא צפצפה‪ .‬ואם היא‬
‫מין ערבה שקוראין אותה‬
‫חילפא גילה‪ ,‬דומה למגל‬
‫כשר‪ ,‬דומה למסר פסול‪.‬‬
‫ואסיקנא‬
‫היא‬
‫חילפא‬
‫ערבה‪,‬‬
‫]גילא[‬
‫שתיהן‬
‫מין‬
‫ערבות הן‪ .‬מיהו חילפא‬
‫היא הדם רע‪ ,‬כדגרםינן‬
‫בנגמר‬
‫אסא‬
‫הדין‬
‫קאי‬
‫בחילפא‪ ,‬אסא שמיה ואסא‬
‫קרו לה‪ ,‬מכלל שהחילפא‬
‫הדס רע הוא‪ .‬א( וכן שופר‬
‫]הוא[‬
‫חצוצרות‬
‫ופתורא‬
‫היא פתורתא‪ .‬אמר אביי‬
‫אף אני אומר‪ ,‬בי הובלילא‬
‫היא בי כסי ובי כפי היא‬
‫בי הוכלילא‪ ,‬למאי נפקא‬
‫מינה‪,‬‬
‫למחט‬
‫שנמצאת‬
‫בעובי בית הכוסות‪ .‬בין‬
‫אם יאמר לך בי הוכלילא‬
‫נמצא‪ ,‬בין אם בבי כסי‪,‬‬
‫בעובי בית הכוסות הוא‪.‬‬
‫ובן‬
‫שטר‬
‫שכתוב‬
‫בורסיף‪ ,‬היא בבל‪.‬‬
‫בו‬
‫אן נראה דמשר מגרי רנינו‬
‫וצ״ל א״ר תסדא הגי פלס מילי‬
‫אשחני שמייהו מלפחא היא‬
‫ערכתא וכן שופר חצוצרות‬
‫לד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מד א מיי׳ ס״ז מהלכוח‬
‫לולב הלכה ז‬
‫סמג‬
‫עשין מל טוש״ע או״ח סי׳‬
‫מרנא סעיף א‪:‬‬
‫מה ב מיי׳ ס״ח שם הל׳‬
‫ה סמג שם טוש״ע‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫נפקא מינה לניטי נשים‪ .‬כלפירש בקונט׳ דקיימא לן בפ׳׳ק‬
‫לגיטין ) ל ף ו‪ (.‬לבבל כארץ ישראל לגיטין לאין צריך‬
‫לומר בפני נכתב ובפני נחתם לשטחי מתיבמא ובקיאין לשמה וגס‬
‫עלים מצרין לקיימו והיינו מה שקורין בורסיף למשמני שמה ובסוף‬
‫במה מלליקין )שבת ל ף ל ו ‪ :‬ושס> פי׳‬
‫עול לשון אחר)א( ונפקא מינה לענין‬
‫נפקא מינה לגיטי נשים‪ :‬מתני׳ א ר׳ ישמעאל‬
‫שמו ושמה ושס עירו ושם עירה ולא‬
‫אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אהד‬
‫ימכן לבבל הוא שם המלינה כלאמר‬
‫ואתרונ אחד אפילו שנים קטומים ואהד אינו‬
‫)קדושין ד ף עא‪ (.‬א ״ י עיסה לבבל‬
‫קטום ר׳ טרפון ב אומר אפי׳ שלשתן קטומים‬
‫ואמרי׳ פרק עשרה יוחסין )שם( על‬
‫ר״ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד‬
‫היכן הוא בבל ואין כומבין שם‬
‫לג״טי נשים‪ .‬דקיימא לן )גיטין ל ף כ‪(.‬‬
‫שיאמר בפני נכחב ובפני נחמם אי‬
‫משוס דאין בקיאין לשמה והמביא‬
‫שבקיאין לשמה ועולי רגלים מצרין‬
‫מםורת הש״ם‬
‫המניא גט מחוצה לארץ צריך‬
‫משום דאין מצרין לקיימו ואי‬
‫מארץ ישראל אינו צריך לפי‬
‫להכיר חמיממ עדים לקיימו‪.‬‬
‫ואמרי׳ התם ) ל ף ו‪ (.‬בבל כארץ ישראל‬
‫או״ח סי׳ תרמו סעי׳ א‬
‫לגיטין לפי שהן בני מורה ובקיאין‬
‫וסעיף י וסי' תרמז סעיף‬
‫נ‪:‬‬
‫לשמה ובני ישיבה מצרין לילך וללמוד‬
‫מו ג מיי׳ ס״ז שס הל׳ ה‬
‫משם תורה מכל מקומות‪ .‬ובורסיף‬
‫סמג שס טיש״ע אריח‬
‫סמוך לבבל ואינן בני מורה כדאמרינן‬
‫סי׳ חרנא סעי׳ יב‪:‬‬
‫מהלכות‬
‫מז ד מיי׳ סייח‬
‫)סנהלרין ל ף קט‪ (.‬מאי בורסיף בור‬
‫לולכ הלכה א סמג‬
‫ששפו אמ מימיו ולא נשתייר בו כלום‬
‫עשי! מד טוש״ע או״ח סי׳‬
‫והמביא משס צריך שיאמר אבל עכשיו‬
‫כך חדס אחד וערבח אחת‪ :‬נמ׳ תניא רבי‬
‫המלינה כגט אלא שס העיר‪:‬‬
‫תרמט סעיף א‪:‬‬
‫נתחלף שמס הלכך המביא מבבל‬
‫מה ה מיי׳ יסמג שם ענף עץ עבות שלשה‪ .‬פי׳ כקונט׳‬
‫ישמעאל אומר ‪ 1‬פרי עץ חדר אחד כפת‬
‫טוש׳יע או״ח סי׳‬
‫צריך שיאמר ומבורסיף אין צריך‪:‬‬
‫ענף חל עץ חל עבומ חל‬
‫תמרים אחד ענף עץ עבות שלשח ערבי‬
‫חרמח סעיף א‪:‬‬
‫בגמרא‬
‫מתני׳ שלשה הדסים‪.‬‬
‫מט ו מיי׳ וסמג שס‬
‫ענף‬
‫אוקימנא‬
‫לב‪(:‬‬
‫ף‬
‫ל‬
‫)‬
‫ללעיל‬
‫ומימה‬
‫נחל שתים ואפילו שנים קטומים ואחד שאינו‬
‫סי׳‬
‫טוש״ע אי״ח‬
‫יליף לה‪ :‬ואפילו שנים‬
‫עץ שענפיו ח ופין אח עציו ולרשינן‬
‫חרמט סעיף ג‪:‬‬
‫קטום ר׳ טרפון אומר שלשת ואפי׳ שלשתן‬
‫קטומין‪ .‬אהדסים קאי‪ .‬ובגמרא פריך‬
‫נ ז מיי׳ שס הלכה ב‪ :‬נמי עץ עבומ קלוע כמין קליעה וא״מ‬
‫קטומים ר״ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג‬
‫מה נפשך אי קטום פסול והוא צריך‬
‫נא ח )מיי׳ שס( וסמג שם ונימא פרי עץ הלר שלשה ר״ל‬
‫טוש״ע אריח סי׳ למלרשא לעץ לרשינן שטעם עצו אחד כך חדם אחד וערבח אחת אמר לו‬
‫שלשה ליבעי כולהו שלימים ואי קטום‬
‫תרמח סעיף ה‪:‬‬
‫כשר לכשיר שלשמן קטומים ומשני‬
‫ר׳ אליעזר יכול יחא אתרוג עמחן באגודה‬
‫נב ט מיי׳ שס הלכה ז‬
‫ופריו שרם‪:‬‬
‫חזר בו ר׳ ישמעאל מחחלמ דבריו‬
‫טוש״ע שם סעי׳ ב‪:‬‬
‫אחת אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת‬
‫ערבי נחל שתים‪ .‬אפילו נופן‬
‫נג י מיי׳ שם הלכה ח‬
‫שהיה מצריך שלשה ואמר אפי׳ שנים‬
‫כמה הלסיס וכמה ערבופ‬
‫תמרים וחלא לא נאמר אלא כפת נומנין‬
‫טוש״ע שם סעי׳ כא‪:‬‬
‫קטומין והוא הדין אי לא מיימי להו‬
‫נד כ ל מיי׳ פ״ז שס בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ״ל א(שמעכבין זח את זח ת״ ל ולקחתם שתהא‬
‫לגמרי להא קטומים כמאן ללימנהו‬
‫הל״ח טיר שו״ע שס צריך אגל אא״כ מוסיף מין אחר‬
‫לקיהה תמה ורבי ישמעאל מח נפשך אי‬
‫סעיף כנ‪:‬‬
‫דמי‪ :‬ר׳ טרפון אומר אפיי שלשתן‬
‫כלפרישית בסוף ראוהו בימ לין‬
‫שלימין בעי ליבעי נמי כולוזו אי לא בעי‬
‫קטומים‪ .‬דלא בעי הדר בהדס‪:‬‬
‫)ר״ה ל ף כ ח ‪ :‬ל ״ ה ו מ נ א ( ‪:‬‬
‫שלימין אפי׳ הד נמי לא אמר ביראה א״ר‬
‫גמ׳ כפת תמרים אתד‪ .‬משמע‬
‫מהאי‬
‫לקיהה תמה‪.‬‬
‫שתהא‬
‫רבינו חננאל‬
‫דכפת כתיב‪ :‬טנןו‪ .‬חד עץ פד‬
‫טעמא נמי פסלינן אמי חזר בו רבי ישמעאל אמר רב יהודה‬
‫כמושה‬
‫ערבה‬
‫פתני׳‬
‫עבות חד‪ :‬ואפילו שנים קטומים‪.‬‬
‫אמר שמואל הלכה כרבי טרפון ואזדא שמואל‬
‫ו]ש[נשרו מקצת עליה אמרוג מסר משוס לאין זה לקיחה‬
‫אהלס קאי‪ :‬יכול יאגדם כולן‪ .‬ואף‬
‫לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני‬
‫ושל כעל כשרה ]וכוי[‪ .‬ממה וביום שני לא חיישינן אף על גב‬
‫ישמעאל‬
‫ר׳‬
‫חלוקת‬
‫האמרוג עמהס אמרמ וט נאמר‬
‫ור׳ טרפון במשנתנו‪ ,‬לקפלינן אארבעה מינין וטעמא אםא אשוו וזכינו ואי לא דרישנא לכו כרבי‬
‫וכפמ ממרים לניהר משמע ר׳׳ו‬
‫ר׳ ישמעאל אומר ג׳ פירשמי בריש פירקין ) ל ף כ ט ‪ :‬ושם‬
‫טרפון מ״ט אילימא משום דמימל ולידרוש‬
‫מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי‬
‫ההדםין ואפי׳ ב׳ קטומין‬
‫בל׳׳ה בעינן( ובהקומץ רבה )מנחות ל ף‬
‫קטומי‬
‫תלתא‬
‫טפי‬
‫דמיקל‬
‫עקיבא‬
‫כרבי‬
‫להו‬
‫קטום‪,‬‬
‫שאינו‬
‫ואחד‬
‫עץ הלר והלא לא נאמר אלא כסמ‬
‫ר׳ טרפון אומר אפיי מ‪ (.‬מסיק להא למעכבי אהללי לא שנו‬
‫שכיח‪:‬‬
‫לא‬
‫קטום‬
‫ולא‬
‫הד‬
‫שכיהי‬
‫משמע בפני עצמן הן ולא עם האמרוג‬
‫שלשתן קטומין‪ .‬אמר אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין‬
‫וענף עץ מוסיף עליהם וערבי נחל‬
‫רב יהודה אמר שמואל ופירש בהלכוח גלולוח אין מעכבין מתני׳ י אתרוג הגזול ה והיבש פסול ־של‬
‫הלכה כר׳ טרפון‪ .‬ואזדא‬
‫מוסיף עליהם שנאמר בהן ור״ן לפיכך‬
‫אשרה ושל עיר הנדחת פסול ז של ערלה פסול‬
‫שמואל לטעמיה‪ ,‬דאמר ללא תימא על למגבה להו בהלי הללי‬
‫נאגלין עם הלולב‪ :‬שמעכבין זה אס‬
‫של תרומה טמאה פסול של תרומה טהורה‬
‫להנהו המזבני אסא‪ ,‬אשוו אלא אי מגבה כל חל וחל למוליה‬
‫זבינייכו‪ ,‬כלומר החישו‬
‫זה‪ .‬אס חסר אחמ מארבעמן אין‬
‫צדך‬
‫ומכרו בזול‪ ,‬לא תדקדקו שפיר למי לקיימא לן לולב אין‬
‫לא יטול ואם נטל כשר של דמאי ב״ש פוםלין‬
‫השלשה מצוה‪ :‬תמה‪ .‬שלמה ללריש‬
‫על הקונים הרבה‪ ,‬דאי אגל ולבר מימה הוא לומר כן לטון‬
‫וב״ה מכשירין של מעשר שני בירושלים‬
‫ולקחת מם‪ :‬ור׳ ישמעאל‪ .‬למכשיר‬
‫לא דרישנא לכו הלכה‬
‫‪3‬‬
‫כר׳ טרפון דקיימא לן לכולו מצוה אחמ היאך יועילו בזה לא יטול ואם נטל כשר יעלתח חזזית על רובו‬
‫שנים קטומים וחל מצריך שלם היכן‬
‫כוותיה‪ ,‬אלא משום מצוה אחר זה ור״מ הגיה בספרו לא שנו‬
‫נטלח פטמתו נקלף חנםדק טניקב ״וחםר‬
‫חלקן הכמוב אי בעי הרר ניבעי‬
‫בעינא שלימין‪ .‬ארבעה רמעכבין משוס ממה אלא שאין לו‬
‫בכולהו ואי לא בעי הלר אפילו בחל‬
‫כל שחוא פסול עלתח חזזית על מיעוטו‬
‫מינים שבלולב מעכבין זה אכל יש לו ממה הוא אע״פ שלא‬
‫את זה‪ ,‬שנא• ולקחתם‬
‫לא נצריך‪ :‬אמר ביראה‪ .‬שם חכס‪:‬‬
‫נטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שחוא כשר‬
‫חברו באגלו כלאמד׳ )לעיל ל ף לג‪(.‬‬
‫לכם‪ ,‬שתהא לקיחה תמה‪.‬‬
‫חזר בו ר' ישמעאל‪ .‬מחחלח דבריו‬
‫אתרוג הכושי פסול ״והירוק ככרתי ר׳ מאיר‬
‫א( ירושלמי ]חייא בדיה ללא לרשי רבנן לקיחה לקימה ולד‬
‫דרב מברך על כל פעם‬
‫ומכשר במד ומיהו הדר בעי‪ :‬הלכה‬
‫יהולה ללריש לקיחה משמע ליה‬
‫מכשיר ור׳ יהודה יפוסל ה ‪ ,‬שיעור אתרוג הקטן‬
‫ופעם‪ .‬רב הונא לא מברך‬
‫כר׳ טרפון‪ .‬להקל לקטום כשר‪:‬‬
‫כ‬
‫רב‬
‫אלא פעם אחת[‪,‬‬
‫ר״מ אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה‬
‫ללא הוי ממה אא״כ אגלו‪:‬‬
‫אשיו וזכינו‪ .‬מכרו בשוה ואל מעלו‬
‫הונא בשם ר־ יוסף טעמא‬
‫ה‬
‫טפי‪.‬‬
‫דמיקל‬
‫בר״ע‬
‫להו‬
‫ולדרוש‬
‫> ובגדול כדי שיאהז שנים יי בידו דברי ר׳ יהודה‬
‫דר• הונא‪ ,‬דמאי מדבריהם‬
‫על למיהס מפני שמבקשים מכס‬
‫ושאר הימים מדבריהם‪,‬‬
‫מימה הא לא סבירא ל ורבי יוסי אומר אפי׳ אחד בשתי ידיו‪:‬‬
‫שלשה הלסין ושלימים‪ :‬ואי לא‪.‬‬
‫מה דמאי אין מברכ־ן‪ ,‬אף ליה כר״ע אלא כרבי טרפון ר״ל‬
‫משרתו‪ :‬דרשינא כרי טרפון‪ .‬למבשר‬
‫שאר הימים אין מברכין‪.‬‬
‫גמ׳‬
‫]מתני׳[ אתרוג הגזול כוי‪ .‬לכל זה מן הדוק שבא להוכיח לשמואל‬
‫בקטומין‪ :‬כר״ע‪ .‬ללא בעי אלא מל‪ :‬מתני׳ של ערלה ושל תרומה‬
‫לטעמי׳ לכרכי טרפון סבירא ליה לאי מפחיל להו במילי ללא סבר‬
‫טמאה פסול‪ .‬בגמרא ]לה‪ [:‬מפרש טעמא‪ :‬לא יטול‪ .‬בגמרא נשם[ מפרש‬
‫א( דנרי ירושלמי אלי שייטס כלי שימכרו בזול היה לו להפחילס מר״ע למיקל טפי ולחי אלרב׳‬
‫טעמא‪ :‬בירושלים‪ .‬שהיא כשרה לאכילת מעשר שני‪ :‬לא יטול‪.‬‬
‫צהסוגיא דלקמן מ״ה ע״ב מפחד טפי מרכי טרפון למלמא קטומין שטחי מחל ללא קטיס ומעולם‬
‫כלמפרש בגמרא נשם[‪ :‬ואם נטל כשר‪ .‬שהרי יש בה היתר אכילה אבל חוץ‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫לא פשמע לסבר כרכי טרפון ומיהו קשה מפרק כל שעה )פסחים ל ף‬
‫לירושלים לא ללכס כתיבי( הראוי לכס‪ :‬חזזית‪ .‬כמין אבעבועומ לקומ‪:‬‬
‫ל‪ (.‬מקלירומ בפסח לאמר שמואל משהי להו על אחר הפסמ ועביל‬
‫נטלה פטמתו‪ .‬ראש אמרוג מפי רבי׳ יעקב ולוגממו הפטמ׳ של רמון‬
‫בהו בין במינו בין שלא במינו ואמרינן ואזלא שמואל לטעמיה ראמר‬
‫)עוקצי! פ ״ ב מ ״ ג > ‪ :‬הט גרסי׳ נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול‪.‬‬
‫להו שמואל להנהו למזבנו כנד אשוו זבינייכו ואי לא לרישנא לכו‬
‫ניקב וחסר כל שהוא חלא מילחא לאילו ניקב ולא חסר שחחב בו‬
‫כרבי שמעון כלומר לשרי חמץ לאחר הפסח כי לימיה בעיניה ומשמע‬
‫מפט והוציאה כשר כלקתני סיפא‪ :‬ניטל עוקצו‪ .‬זנבו כמו‬
‫בהליא ללא מפחל במילי ללא סבר ליה ר״ל להפס למה לו להפחילס‬
‫בעוקצי מאנים )םנהלרין ל ף מ ‪ .‬ו ‪ :‬הכושי‪ .‬שבא מארץ כוש ושמור‬
‫במילי ללא סבר ליה לבשלמא הכא מצי למימר להיה מפפילס כלי‬
‫הוא‪ :‬כרתי‪ .‬כרישים פור״י‪ :‬ובגדול‪ .‬שלא יהא גלול יומר מלאי‪:‬‬
‫שימכרו בזול ומהא המצוה מצרה ולא ימנעו בשביל יוקר וא״ת ואי‬
‫סבר לה כר׳ טרפון לילרוש להו כוומיה ר ט האי גוונא פ ד ך בפרק‬
‫גמ׳‬
‫כל שעה )שם( ומשני אחרי׳ לרב הוה ר״ל להכא הניח משום הילור מצוה ובדש בבא במרא ) ל ף ה‪ .‬ושם( גבי רוניא לאקפיה רבינא מארבע‬
‫רומומיו ואמא לקמיה לרבא ואמר זיל פייסיה במאי לאיפייס ואי לא ליינינא לך כרב הונא אליבא לרבי יוסי לאמר הכל לפי מה שגלר מה‬
‫שלא רן לו לפי שנתפייס רבינא ומחל לו בפחומ‪:‬‬
‫ללמלך‬
‫א( מנחות מ‪ ,.‬ב( ועי׳ מוס׳‬
‫לקמן לה‪ :‬ד״ה‬
‫עצתה[‪,‬‬
‫ג( נ״א מסר‪ ,‬ד( ]לעיל לא‪:‬‬
‫ועיי תוס׳ שס ד״ה הירוק‬
‫ותוס׳ מולי! מז‪ :‬ד״ה אלא]‪,‬‬
‫ה(] לעיל לא‪ ,[:‬ו(בד׳׳יבידו‬
‫אחת‪] (t ,‬ויקרא כגן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ולקחתם לכם ביום‬
‫‪.1‬‬
‫הראשון פרי ע ץ הךר‬
‫כפת תמרים ךענף‬
‫עבת‬
‫עץ‬
‫וערבי‬
‫ושמחתם‬
‫נחל‬
‫ין‬
‫לפני‬
‫אלהיכם שבעת ימים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תופי ד״ה נפקא מינה‬
‫עוד‬
‫וכו׳‬
‫אחר‬
‫לשון‬
‫דנםקא‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פור״י )פוריל״ש(‪.‬‬
‫כרשים )ירק מאכל(‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫לגיטי נשים‪ .‬דקיימא לן‬
‫כני ככל‬
‫שצריך‬
‫כקיאין‬
‫לכתוכ גס לשמה‪ ,‬והמביא‬
‫גס משם אין צריך לומר‬
‫כפני נכתנ יכפני נחחס‪,‬‬
‫ארצוח‬
‫אין‬
‫שאר‬
‫וכני‬
‫כורסיף היא ככל‪,‬‬
‫וככל‬
‫כקיאין וצריך‪ ,‬ועכשיו כני‬
‫של עכשיו היא‬
‫כורסיף‬
‫והן עמי הארץ כדאמרינן‬
‫בעלמא ) ס נ ה ז ר ץ קט‪ (.‬כור‬
‫שאסי‪ ,‬שנטלו מימיי‪ ,‬ואני‬
‫אומר‬
‫נפקא מינה‬
‫נשים‬
‫לענין‬
‫שינה‬
‫שמו‬
‫וצריך‬
‫לכתוב‬
‫שם‬
‫ושמה ושם‬
‫פסול‪,‬‬
‫של‬
‫עכשיו‬
‫שתהא‬
‫לגיטי‬
‫עירי‬
‫ישבת‬
‫לקיחה‬
‫ועירה‬
‫לו‪.‬ו‪.‬‬
‫תמה‪.‬‬
‫ארנעחן כאחד ;מנחות בז‪.(.‬‬
‫הלכה כר׳ טרפון‪ .‬דסבר‬
‫אע״ג‬
‫דקטוס הדר הוא‬
‫; ס ד ו ר ר ש ־ י סי־ ר פ ד ! ‪.‬‬
‫של‬
‫דמאי‪ .‬לקחם מעם הארץ‪,‬‬
‫וסמס פירוחיהן ספק אינן‬
‫מעושרין !לקמן לה•(‪ .‬כדי‬
‫שיאהז‬
‫ב׳‬
‫שנים‬
‫אחרונים‬
‫בילו‬
‫בידו‪.‬‬
‫אחח‪,‬‬
‫שבמקום האחד יאחז הלולכ‬
‫כשיהסכן ) ל ע י ל ל א ן‪.‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי ם וכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( ברכות לו‪ :‬ע״ש יומא‬
‫פא‪ :‬ע״ש‪ ,‬ב(‬
‫אחד‬
‫]צ״ל פרי‬
‫כלומר‬
‫להצריך‬
‫אס‬
‫ושלשה‬
‫שנים‬
‫נאת‬
‫כי‬
‫היכי למחנכר לקיחה פרי‬
‫אחד אמר רחמנא‪ .‬הרא׳׳ש‬
‫נסי׳ י״ד ע״ש[‪ ,‬ג( נלעיל‬
‫ו( ]צ״ל הדור כן‬
‫לא‪,[:‬‬
‫איחא כערוך ערך הדר ד[‪,‬‬
‫ה(‬
‫ו(‬
‫]נערוך איחא הדור[‪,‬‬
‫ועי׳‬
‫ל‪.‬‬
‫תוססות‬
‫משוס[‪,‬‬
‫ד״ה‬
‫לעיל‬
‫‪ (t‬צ״ל‬
‫של‪ ,‬ח( ננכ״מ פ״ו מהל׳‬
‫דין ד׳ לא נזכר‬
‫ניטריס‬
‫נר אנין ונתנ דהלנתא נר׳‬
‫חייא דהוה דנו דרני׳ של‬
‫רנ אסי[‪ ,‬ט( ]צ״ל פסול[‪,‬‬
‫י( פסחים לח‪ ,.‬כ( ]שס[‪,‬‬
‫]לעיל‬
‫ל( ]שם לז‪ ,[:‬מ(‬
‫מ ‪ :‬וש״נ[‪ ,‬נ( ]ויקרא כג[‪,‬‬
‫ר״מ‬
‫ס(‬
‫ומאן‬
‫גורס‬
‫מלרננן‪,‬‬
‫מ״ז‬
‫דססיל היינו‬
‫ע(‬
‫קדושין‬
‫ומהרש״א‬
‫]ועי׳‬
‫נג‪:‬‬
‫מיס׳‬
‫איהו‬
‫סל״ה‬
‫וע״ע חוספוח ננוריח ט‪:‬‬
‫ד״ה ופנן[‪,‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫וה שנח דף סג ע״נ וש״נ‪:‬‬
‫תום' ד״ה לפי שאין כוי‪.‬‬
‫עיין חולין דף קטו ע״נ‬
‫חוס׳ ד״ה כלאי הכרס‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שהםלפלין‬
‫בערלה‪.‬‬
‫תייבין‬
‫)יומא פא‪:‬ן‪.‬‬
‫קטנים‬
‫אילן הוא‬
‫שבאין‬
‫עד‬
‫עדיין‬
‫קיימים‪.‬‬
‫בשאר‬
‫גדולים‬
‫מה‬
‫שאין‬
‫אילנית‪,‬‬
‫כן‬
‫דאע״ג‬
‫דבשאר אילנומ יש נמי בהן‬
‫תמימי! ובעלי מומין‪ ,‬אין‬
‫כהן גדולים כשבאין קטניס‬
‫! ס ד ו ר ר ש ״ י סי׳ ר צ א ; ‪.‬‬
‫באילנו‬
‫משנה‬
‫מהכא‬
‫שדר‬
‫לשנה‪.‬‬
‫שמעינן‬
‫דאחרוג‬
‫אמר קרא‪ ,‬שאין פרי אמר‬
‫כן‬
‫עושה‬
‫שגדל‬
‫מיס‬
‫ני!‬
‫לא‪.::‬‬
‫ילעיל‬
‫על כ ל מים‪ .‬כל‬
‫צריך‪,‬‬
‫לגשמים‪,‬‬
‫נין‬
‫לשאובין‬
‫כשאין‬
‫לו‬
‫מי גשמים צריך להשקותו‬
‫שאוני!‬
‫מיס‬
‫סי•‬
‫)סדור ושי״‬
‫וצא׳‪.‬‬
‫מעשר‬
‫מצה‬
‫שני‬
‫מאיר‬
‫של‬
‫לדברי ר׳‬
‫אין‬
‫אדם‬
‫יוצא‬
‫בה ידי חובתו ביו״ט‪.‬‬
‫ואסילו לא דריש עוני לשון‬
‫)יצא‬
‫אנינוח‬
‫זה‬
‫שאינו‬
‫שלו‪,‬‬
‫ולקמן‬
‫נאכל נאנינוח אלא נשמחה!‬
‫מצה‬
‫בעמן‬
‫מי‬
‫פריך‬
‫כתינ‬
‫)פסחים לח‪.(.‬‬
‫החלה‪.‬‬
‫מן‬
‫מצמבס‬
‫פטורה‬
‫כדמפרש‬
‫דעריסותיכס כמיכ ולא של‬
‫גבוה )שם ל ז ‪. 0‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ת״ר‬
‫פרי עץ הדר‪ ,‬עץ‬
‫שטעם‬
‫עצו ופריו שוה‪,‬‬
‫ואימא‬
‫פילפלין ]כדתניא‬
‫הוי‬
‫אומר‬
‫אתרוג‪.‬‬
‫זה‬
‫היה ר״מ אומר ממשמע‬
‫שנאמר ונטעתם כל עץ‪,‬‬
‫איני יודע שהוא עץ מאכל‪,‬‬
‫מה ת׳יל עץ מאכל‪ ,‬עץ‬
‫שטעם‬
‫הוי‬
‫עצו ופריו שוה‪,‬‬
‫אומר זה‬
‫פלפלין[‪,‬‬
‫ללמד שהפילפלין חייבין‬
‫בערלה‪.‬‬
‫ואסיקנא‬
‫הדר‬
‫באילנו משנה לשנה‪ ,‬הוי‬
‫אומר‬
‫אשרה‬
‫פסול‪.‬‬
‫זה‬
‫ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה‪ .‬ללא מימא מין ירק הוא מפני‬
‫גמ׳ פרי ען‪ .‬שהעץ כפרי בטעם שוה‪ :‬ממשמע שנאמר ונטעתם‪.‬‬
‫שהוא עץ שפל כמו רומס שאינו גבוה כך פי׳ כקונטרס‬
‫וכפיב בסופיה לא יאכל איני יולע לכעץ מאכל משפעי קרא‪ :‬חייבין‬
‫וקשיא ללא כהכי מליא מלמא וכמה עצים שפלים הס שיש להם תורת‬
‫בערלה‪ .‬ללא מימא מין ירק הוא מפני שהוא עץ שפל כמין רופס‬
‫שאינו גבוה מן הארץ‪ :‬לא תחסר פל בה‪ .‬ולמלך האי עץ מאכל‬
‫אילן אלא היינו טעמא משום לאמרינן פ׳ במרא ליומא ) ד ף פ א ‪:‬‬
‫ושם( כס פלפלי ביומא לכיפור־ פטור‬
‫לאפילו פלפלין בכלל‪ :‬ננקוט חדא‪.‬‬
‫ופריך מהך לפלפלין חייבין בערלה‬
‫גרעין אחל‪ :‬לא מינכרא לקיתתה‪.‬‬
‫גמ׳ ת״ר ‪ 1‬פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו‬
‫ומשני הא ברטיבמא הא ביבשפא‬
‫מתוך קוטנה‪ :‬הדיר‪ .‬פ ד עץ שלומה‬
‫שוה הוי אומר זה אתרוג ואימא פלפלין‬
‫וס״ל כיון לסופו ליבש אפילו רטיבתא‬
‫אילנו לדר של צאן‪ :‬אטו פולהו‬
‫א‬
‫כדתניא >היה רבי מאיר אומר ממשמע‬
‫פטורין וא״מ ומנלן לקרא כפלפלין‬
‫אילני ליה בהו פירוס גדולים וקטנים‪.‬‬
‫שנאמר ‪2‬ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא‬
‫אימא אמרוג ואימא מלמן לאפרוג‬
‫והלא כל תפוחי אילן אחד אינן שוות‪:‬‬
‫עץ מאכל מה ת״ל עץ מאכל עץ שטעם עצו‬
‫טעם עצו ופריו שוה כראמר הבא‬
‫ה״ק עד שבאים קטנים פוי‪ .‬כלומר‬
‫וכן מלמן כלאמרינן בשילהי פ׳ קמא‬
‫ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך‬
‫האי גדולים וקטנים לאו של שנה‬
‫לביצה ) ל ף יג‪ (.‬וי״ל אתרוג אין זה‬
‫אחמ קאמר אלא גדולים של אשהקד‬
‫שהפלפלין חייבין בערלה ואין א״י חםרה‬
‫חילוש אס הוא חייב בערלה ותלתן‬
‫וקטנים של שנה זו שהאתרוג לר‬
‫כלום שנאמר ‪ 3‬לא תחסר כל בה התם משום‬
‫מין ירק הוא מלחשיכ כלאים בכרס‬
‫וגלל באילנו שתים ושלש שנים וכשבאין‬
‫דלא אפשר חיכי נעביד ננקוט חדא לא‬
‫כלחנן במס׳ ערלה <פ״ג מ ׳ ׳ ‪ 0‬ומיימי‬
‫וחונטין של עכשיו עדין גלולים‬
‫מינכרא לקיחתת ננקוט תרי או תלתא‬
‫לה בדש ביצה ) ל ף ג‪ (.‬ובשילהי הערל‬
‫לאשמקד קיימין בו‪ :‬הדר‪ .‬והיא‬
‫נ>)אחד( א אמר רחמנא ולא שנים ושלשה‬
‫)יבמות ל ף פ א ‪ .‬ושם( מי שהיו לו חבילי‬
‫היא לרבי אלא במשמעומא פליגי מר‬
‫פירות חלכך לא אפשר רבי אומר אל תקרי‬
‫לדש ליה לשון ד ר ומר לדש ליה‬
‫תלתן של כלאי הכרס‪:‬‬
‫הדר אלא הדיר מח דיר זח יש בו גדולים‬
‫לשון לירה‪ :‬לפי שאין בה היתר‬
‫ש א י ן בו היתר אכילה‪.‬‬
‫לפי‬
‫אפילה‪ .‬ורחמנא אמר לכס י( הראר‬
‫וקטנים תמימים ובעלי מומין ה״נ יש בו‬
‫ורחמנא אמר לכם הראוי‬
‫לכס בכל לרכי הנאתו‪ :‬לפי שאין‬
‫לכס בכל לרכי הנאחן ואף על גב‬
‫גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אטו‬
‫בה דין ממון‪ .‬שאינו שוה פרוטה‬
‫לגבי תרומה טמאה לרשינן פ׳ במה‬
‫שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין‬
‫לאיסורי הנאה הוא הלכך לאו שלכם‬
‫מלליקין )שבת ל ף כה‪ (.‬מלכתיב לך‬
‫ובעלי מומין אלא הכי קאמר עד שבאי‬
‫הוא‪ :‬קא סלקא דמתיה מאן דבעי‬
‫שלך חהא להסיקה חחמ מבשילך כיון‬
‫קטנים עדיין גדולים קיימים ר׳ אבהו אמר אל‬
‫היתר אפילה‪ .‬אי הוי כיה היפר‬
‫לנטמאת ואסרה הכתוב שייך לררוש‬
‫תקרי הדר אלא )הדר( דבר ״שדר באילנו‬
‫אדלה כגון מעשר שני כירושלים לא‬
‫לך דליה לגבי שאר הנאות כמו לכס‬
‫הדר‬
‫תקרי‬
‫אל‬
‫אומר‬
‫עזאי‬
‫בן‬
‫לשנה‬
‫משנה‬
‫בעי דין ממון דאע״פ שאין ממונו‬
‫ללולב ללא שייך ביה אכילה וא״ת‬
‫לרבי מאיר לאמר בקדושין ) ל ף גב‪(:‬‬
‫אלא יעאידור( ‪ 8‬שכן בלשון יווני הורץ למים‬
‫גבי לולב של אשרה ושל עיר הנלחת‬
‫ואינו‬
‫מעשר שני ממון גבוה הוא‬
‫(‬
‫ה‬
‫)לעיל לא‪ (.‬למה לן טעמא למיכתת‬
‫)אידור( ואיזו היא שגדל על כל מים הוי‬
‫נכסי הליוט לקלש כו אשה כשר לצאת‬
‫שיעודה תיפוק ליה משוס רבעינן‬
‫אומר זה אתרוג‪ :‬של אשרה ושל עיר‬
‫בו‪ :‬ומאן דבעי דין ממון לא בעי‬
‫לין ממון לאפילו מאן ללא חייש הכא‬
‫היתר אפילה‪ .‬ומכשיר אתרוג של חנדחת פםול‪ :‬מ״ט י>כיון דלשרפה קאי‬
‫גבי אמרוג לדן ממון היינו משוס‬
‫כתותי מיכתת שיעוריה‪ :‬״)ושל( ערלה פסול‪:‬‬
‫טבל שאסור באכילה ומותר כהנאה‪:‬‬
‫לעיקרו לאכילה אבל לולב ללימ ביה‬
‫אמר‬
‫מ״ט פליגי בה ר׳ הייא חיבר אבין ור׳ אסי הד‬
‫אלא למ״ד לפי שאין בה דין ממון‪.‬‬
‫אכילה כתיכ לכס דליה לענין לין‬
‫לפי שאין בה חיתר אכילח וחד אמר לפי שאין‬
‫אכל היתר אכילה לא בעינן ומשוס‬
‫ממון וי״ל לנקט למיכתת שיעוריה‬
‫דין ממון קדנא ביה לכס‪ :‬הרי‬
‫בת דין ממון קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר‬
‫כלי לפסול כי״ט שני וא״ת אמרוג של‬
‫מסיקה לזו תתת תבשילו‪ .‬כדאמדנן‬
‫ערלה תיפוק ליה למיכפפ שיעודה‬
‫אכילה לא בעי דין ממון ומאן רבעי דין ממון‬
‫)בשבת ל ף כה‪ (:‬מתן לו ולא לאורו‬
‫למצופו בשרפה לקחשיב ליה כתמורה‬
‫לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה‬
‫מכלל דבמ אורו הוא‪ :‬אלא בהיתר‬
‫פרק בתרא ) ל ף ל ג ‪ 0‬בהד נשרפין‬
‫ט(‬
‫)פסולה( בשלמא למ״ד לפי שאין בה היתר‬
‫אפילה דפ״ע בעינן‪ .‬ואפילו יש‬
‫ואמדנן הפס הנשרפין לא יקברו‬
‫אכילה שפיר אלא למ״ד לפי שאין בה דין‬
‫בה דין ממון לא מפבשדן בלא היתר‬
‫ואפשר לאפילו מלאוריימא הויא ערלה‬
‫ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו אלא‬
‫אכילה דטון דלא פזיא לכל דרט הנאה‬
‫כשרפה לילפינן לה מכלאי הכרס‬
‫פליגי‬
‫בהיתר אכילה כ״ע לא פליגי דבעינן כי‬
‫לאו לכם הוא‪ :‬דין ממון לא בעינן‪.‬‬
‫לכפיב בה פן מקלש ולרשינן )חולין‬
‫אס מומרמ באכילה כגון מעשר שני‬
‫בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין‬
‫ל ף קנוו‪ (.‬פן תוקל אש ומהאי טעמא‬
‫בירושלים ואליבא דרבי מאיר כשר‬
‫נמי פסול אמרוג של מרומה טמאה‬
‫ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן‬
‫וממניפין דקהני של מעשר שני‬
‫למצופה כשרפה ולמה לן טעמא‬
‫מאי בינייהו איכא בינייהו מעשר שני‬
‫בירושלים כשר אפילו כר׳ מאיר דאמר‬
‫להיפר אכילה וי״ל לולאי לא היה‬
‫שבירושלים אליבא דר׳ מאיר למ״ד לפי שאין‬
‫מעשר שני ממון גבוה הוא ממוקמא‪:‬‬
‫צריך אלא נמלקו בהנך טעמי לענין‬
‫בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה‬
‫דין ממון נמי במינן‪ .‬ומעשר שני לר׳‬
‫ערלה משוס לנפקא מינה לענין‬
‫למ״ד לפי שאין בה דין ממון מעשר שני‬
‫מאיר פסול ומתני׳ דקתני כשר רבנן‬
‫מעשר שני כלמסקינן איכא בינייהו‬
‫ממון גבוה הוא תסתיים דר׳ אםי דאמר לפי‬
‫היא דאמרי ממון הדיוט הוא ומקדשין‬
‫מעשר שני ואליבא לרבי מאיר‬
‫(‬
‫הוא‬
‫כו אמ האשה‪ :‬תסתיים דר׳ אסי‬
‫של‬
‫אתרוג‬
‫י‬
‫אסי‬
‫דא״ר‬
‫ממון‬
‫דין‬
‫בה‬
‫שאין‬
‫»)ומאן למכשיר היינו אליבא לרבנן(‬
‫דאמר לפי שאין בה דין ממון‪ .‬וא״נ‬
‫והוה מצי למימר נמי מעשר שני‬
‫מעשר שני לדברי ר׳ מאיר אין אדם יוצא בו‬
‫איכא היתר אטלה ד ן ממון נמי כעינן‬
‫עלמא‬
‫לכולי‬
‫ואליבא‬
‫בגבולין‬
‫ידי חובתו ביו״ט לדברי חכמים אדם יוצא בו‬
‫ושל מעשר לד מאיר פסול‪ :‬אין יוצא‬
‫לף‬
‫)שנהלרין‬
‫כלמוכח בסוף חלק‬
‫ידי חובתו ביו״ט תסתיים גופא אמר ר׳ אםי‬
‫בה ידי תובתו בפסת‪ .‬ידי מובמ אכילמ‬
‫קיב‪ (:‬שהוא ממון גבוהע(‪:‬‬
‫אתרוג של מעשר שני לדברי ר׳ מאיר אין‬
‫מצה לילה הראשון ולקמן פ ד ך מי‬
‫אתיא לחם לחם‪ .‬תימה בפרק‬
‫אדם יוצא בו ידי חובתו ביו״ט לדברי חכמים‬
‫כמיב מצמכס‪ :‬פטורה מן החלה‪.‬‬
‫שעה )פסחים ל ף לה‪>:‬‬
‫כל‬
‫ב אדם יוצא בו ידי חובתו ביו״ט כ ( מצח של‬
‫דכמיב עריסומיכס והאי דגבוה היא‬
‫לאין יוצאין ילי מצה כטכל מלכתיב‬
‫ואע״ג דאיכא הימר אטלה כיון דלימ‬
‫מעשר שני לדברי ר׳ מאיר אין אדם יוצא‬
‫לא תאכל עליו חמץ שבעמ ימים‬
‫בה ד ן שאר ממון לאו דידה הוא‪:‬‬
‫ג‬
‫אדם‬
‫חכמים‬
‫לדברי‬
‫בפםח‬
‫חובתו‬
‫ידי‬
‫בה‬
‫תאכל עליו מצות יצא מי שאיסורו‬
‫והיה‬
‫עליה משוס בל תאכל טבל תיפוק‬
‫וצא בח ידי חובתו בפסה ליעיסח של מעשר‬
‫ליה משום לבעינן מצה משלכם‬
‫שני לדברי ר׳ מאיר פטורה מן ההלה לדברי חכמים י חייבת בחלח מתקיף‬
‫וטבל לא חשיכ לכם כלמוכח הכא‬
‫לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב ‪ 4‬ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם‬
‫גבי אמרוג לעל כאן לא פליגי‬
‫מ>משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם אמר רבה בר שמואל ואיתימא רב‬
‫בית שמאי ובית הילל אלא בלמאי‬
‫יימר בר שלמיא אתיא לחם להם כתיב הכא ‪5‬להם עוני וכתיב התם‬
‫משום לאי בעי מסקר ליה לנכסיה‬
‫והיה‬
‫והר עני וחזי ליה אבל בטבל ולאי‬
‫‪8‬‬
‫נט׳ שכן בלשון יווני‪ .‬נעין‬
‫מין‬
‫לה‪.‬‬
‫אתרוג‪.‬‬
‫של‬
‫ושל עיר חנדחת‬
‫משום דהוה ליה‬
‫מצוה הבאה כעבירה‪ .‬של‬
‫ערלה פסול‪ .‬מאי טעמא‪,‬‬
‫)ד>פליגי בה ר׳ הייא בר‬
‫כולהו מולו וי״ל ללא דמי דהא דאין יכול לצאמ באמרוג של טבל דהוי כמו אפרוג דשופפין שיש לכהן וללוי בו חלק ודמי לאמין שקנו‬
‫אמרוג‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ןמיי׳ פ״ז מהל׳ לולג‬
‫טוש״ע או״ח סי׳‬
‫הל׳ ז‬
‫מרנא סעי׳ טו[‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ״ח מהלכות‬
‫נה‬
‫לולכ הלכה כ‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס״ו מהלכות‬
‫נו‬
‫מצה הלכה ח‪:‬‬
‫נז‬
‫ד מיי׳ פ׳׳ו מהלכות‬
‫כיכוריס הלכה ל‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ולקחתם לבם ביום‬
‫הראשון‬
‫פרי‬
‫עבית‬
‫וערבי‬
‫כפית‬
‫ע ץ הדר‬
‫תמרים יענה‬
‫ושמחתם‬
‫עץ‬
‫נחל‬
‫לפני‬
‫יי‬
‫אלוהיכם שבעת ןמים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫‪ .2‬וכי תבאו אל ה א ר ץ‬
‫ונטעתם כ ל ע ץ מאכל‬
‫וערלתם‬
‫פריו‬
‫את‬
‫ערלתו‬
‫ש ל ש שנים יהיה‬
‫לכם ערלים ל א יאכל‪:‬‬
‫ויקרא יט כג‬
‫ארץ‬
‫‪.3‬‬
‫לא‬
‫אשר‬
‫במסכנת תיאכל בה לחם‬
‫ל א תחסר כל בה א ר ץ‬
‫אשר‬
‫ברזל‬
‫אבניה‬
‫ומהרריה תחצב נחשה‪:‬‬
‫דברים ח ט‬
‫‪.4‬‬
‫ראשית‬
‫חלה‬
‫ערסתכם‬
‫תרומה‬
‫תרימו‬
‫כתרומת גרן כן תרימו‬
‫במדבר טו כ‬
‫אתה‪:‬‬
‫‪ .5‬ל א ת א כ ל עליו חמץ‬
‫ש ב ע ת ; מ י ם תיאכל עליו‬
‫לחם‬
‫מצות‬
‫יצאת‬
‫בחפזון‬
‫כי‬
‫עיני‬
‫מארץ‬
‫מצרים למען תזכיר את‬
‫יום צאתך מ א ר ץ מצרים‬
‫בל ימי רייך‪:‬‬
‫דברים טז ג‬
‫רבינו חננאל )‪-‬מיסך(‬
‫אבא ור׳ אסי‪ ,‬חד אמר לפי‬
‫שאין בה היתר אכילה‪,‬‬
‫ולא חיישינן לדין ממון‪.‬‬
‫וחד אמר בעינן נמי שיהא‬
‫בה דין ממון‪ .‬מאי בינייהו‪,‬‬
‫איכא בינייהו אתרוג של‬
‫מעשר‬
‫בירושלים‪,‬‬
‫שני‬
‫ואליבא דרי מאיר דאמר‬
‫במסכת קדושין מעשר שני‬
‫גבוה‬
‫ממון‬
‫למאן‬
‫הוא‪,‬‬
‫דאמר בערלה פסול לפי‬
‫שאין לו בה היתר אכילה‪,‬‬
‫של מעשר שני‬
‫באתרוג‬
‫בירושלים כשר‪ ,‬שהרי יש‬
‫לו בה היתר אכילה‪ .‬למאן‬
‫דאמר אסור הערלה לפי‬
‫שאין בו דין ממון ]אתרוג‬
‫של‬
‫מעשר‬
‫פסול‪,‬‬
‫שיני‬
‫תסתיים דרב אסי דאמר‬
‫לפי שאין בה דין ממון[‪.‬‬
‫דאמר ר׳ אסי אתרוג של‬
‫מעשר שני לדברי ר׳ מאיר‬
‫אין אדם יוצא ידי חובתו‬
‫ביום טוב‪ ,‬לדברי הכמים‬
‫אדם יוצא בו ביום טוב‪,‬‬
‫תסתיים‪.‬‬
‫גופא‬
‫אמר‬
‫ר׳‬
‫אסי‬
‫אתרוג‬
‫של‬
‫מעשר‬
‫אדם‬
‫יוצא‬
‫בו‪,‬‬
‫לדברי‬
‫שני לדברי ר׳ מאיר אין‬
‫חכמים יוצא בו‪ .‬וכן מצה‬
‫של מעשר שני בירושלים‪,‬‬
‫לדברי ר׳ מאיר אין אדם‬
‫יוצא בה‪ ,‬לדברי חכמים‬
‫אדם יוצא בה ידי חובתו‬
‫וכן‬
‫כפסח‪.‬‬
‫שני‪,‬‬
‫מעשר‬
‫עיסה‬
‫לדברי‬
‫של‬
‫ר׳‬
‫מאיר פטורה מן החלה‪,‬‬
‫לדברי‬
‫ואתקפא‬
‫עיסה‬
‫ואתרוג‬
‫הכמים‬
‫עליה‪,‬‬
‫כתיב‬
‫חייבת‪.‬‬
‫בשלמא‬
‫עריסותיכם‪,‬‬
‫נמי כתיב לכם‪,‬‬
‫משלכם‪ ,‬דבצינן ממונכם‪,‬‬
‫ומעשר שני לדברי ר׳ מאיר‬
‫ממון גבוה הוא‪ ,‬אלא מצה‬
‫מי כתיב מצתכם‪ .‬ושנינן‬
‫יליף לחם‬
‫לה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫והיה באכלכם‪ .‬גבי חלה כמיג‪ :‬היא היא‪ .‬ולאי מסייע ליה ומאי‬
‫נח א ב ג ד ה מיי׳ ס״ח אתרוג בתפיסת הבית בסוף יש מחלין )ב״ב לף קלו‪ :‬ושם( אבל גבי‬
‫לימא‪ :‬אלא ודאי‪ .‬בהא מסייעא ולימא דקאמרינן אסייעתא לאתרוג‬
‫מהלכות לולכ הלכה כ מצה כשאכל ממנה כמה זימים אם יש משלו כזימ יצא ומהאי טעמא‬
‫סמג עשי! מד‪:‬‬
‫ומצה קאמר והכי קאמר לימא מסייע לרבי אסי בכולהו למלבהא‬
‫נט ו מיי׳ ס״י מהלכות נמי ניחא לעיסה של טבל חייבת בחלה כלמוכח בירושלמי לדמאי‬
‫מעשר הלכה יא‪:‬‬
‫פליגי באמרוג ומצה נמי פליגי להא חל טעמא הוא להמס נמי לכם‬
‫פרק חמישי לתניא הרוצה להפריש תרומה ומרומת מעשר וחלה כאחפ‬
‫ם ז ח מיי׳ פ״ח מהלכו׳‬
‫ובודאי איירי מדזקוק להפריש מרומה‬
‫כמיב ומצה נמי מחלה ילפא‪ :‬או‬
‫לולנ הלכה נ‪:‬‬
‫םא ט י כ מיי׳ פ״ח גלולה ולא פטרינן ליה מדכמיב‬
‫דלמא שאגי עיסה‪ .‬בהא הוא רקאמר‬
‫‪1‬והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן‬
‫מהלכות לולנ הלכה עריסומיכס למיירי בשיש שם חמשת‬
‫ר׳׳מ פטורה לכתיב מיעוטא ימירא‬
‫משלכם ולא משל מעשר אף כאן משלכם‬
‫ז סמג עשי! מד טוש״ע‬
‫רבעים בלא חלקו של כהן )אע״ג(‬
‫אבל במל מיעוטא לא נפקא לן‬
‫א״ח סי׳ חרמח סעיף ט‪ :‬לבסרק ראשימ הגז )חולין לף קלה‪ (:‬ולא משל מעשר לימא מסייע ליה אי עיסה‬
‫לטון למשמרי לאטלה אע״ג ללימ‬
‫סב ל מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫של מעשר שני פטורח מן חחלה דברי ר״מ‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫בה לין ממון לכס קריגא ביה‪:‬‬
‫ילפינן עיסה לשומפין‪:‬‬
‫םג מ מיי׳ שס טוש״ע שם‬
‫וחכמים אומרים חייבת בחלה לימא מםייע‬
‫שמכשירה‪ .‬לקבל טומאה לאמרינן‬
‫דכתיב עריסותיכם תרי וימני‪.‬‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫אע״ג לתרוייהו ררשינן ליה היא היא אלא מדבהא פליגי בהא נמי‬
‫במתני׳ ) ל ף ללב‪ (.‬מקבלמ אשה מיל‬
‫בנה ומיל בעלה ומפזרמ למיס בשבת‬
‫במנמופ פרק ר׳ ישמעאל )לף ‪U P‬‬
‫פליגי או דלמא שאני עיסה דאמר קרא‬
‫שהיו שורין האגולה בשבמי( כלי שלא‬
‫תורה אור השלם למעוטי עיסת נכרי ועיסמ הקלש‬
‫‪2‬עריסותיכם ‪3‬עריסותיכם תרי זימני‪ :‬א של‬
‫ייבשו וכשנוגעיס באמרוג הוכשר‬
‫‪ . 1‬והיה באכלכם מלחם ועול לריש ליה בפרק ראשית הגז‬
‫תרומה טמאה פסולה‪ :‬דלית בה היתר‬
‫לטומאה לכתיב )ויקרא יא> וכי ימן‬
‫ה א ר ץ תךימו תרומה )חולין לף קלה‪ (:‬לכלי עריסותיכם‬
‫אכילה‪ :‬ב ושל תרומה טהורה לא יטול‪:‬‬
‫במדבר טו יט‬
‫לין‪:‬‬
‫מיס על זרע ואסור לגרוס טומאה‬
‫‪ .2‬ראשית עךםתכם כשיעור עיסת מלבר הכא למר‬
‫ג‬
‫מפני‬
‫אמר‬
‫חד‬
‫אםי‬
‫ור׳‬
‫אמי‬
‫ר׳‬
‫בח‬
‫פליגי‬
‫לתרומה לכתיב ) ב מ ל ב ר יח> משמרמ‬
‫חלה תרימו תרומה בעלמא הוא‪ :‬מפני שמכשירה‪.‬‬
‫שמכשירה וחד אמר מפני שמפםידח מאי‬
‫מרוממי אמר רחמנא עשה לה‬
‫כתרומת גוץ כן תרימו שהלולב כמו שהוא אגול נומנין אומו‬
‫במדבר טו כ‬
‫אתה‪:‬‬
‫בינייהו כגון שקרא עליה שם הוץ מקליפתה‬
‫שימור‪ :‬שמפסידה‪ .‬קליפמה החיצונה‬
‫‪ .3‬מראשית ערםתיכם כמיס כלי שלא יכמוש כלמנן בפירקין‬
‫הילים ואסור‬
‫במשמוש‬
‫נמאסת‬
‫ליי‬
‫תתנו‬
‫תרומה<לף ללב‪ (.‬ומחזירו למיס וכשנוטלו‬
‫חיצונה למ״ד מפני שמכשירה איכא למ׳׳ד‬
‫לדירתיכם‪:‬‬
‫להפסיל תרומה כלפרישית‪ :‬הרי יש‬
‫נוטפין מימיו על האחרוג והוה מצי‬
‫מפני שמפסידה ליכא‪ :‬׳־ואם נטל כשרח‪:‬‬
‫במדבר טו כא‬
‫כה היתר אכילה‪ .‬לכהן וישראל נמי‬
‫למימר איכא בינייהו שכבר הוכשר‪:‬‬
‫למ״ד מפני שאין בה היתר אכילה הרי יש‬
‫נפיק בה אס לקחה מכהן הואיל‬
‫דאי כעי מפקר נכסיה‪ .‬לא הוה‬
‫בה היתר אכילה למ״ד לפי שאין בה דין‬
‫ויכול להאכילה לבן במו כהן‪ .‬אבל‬
‫צריך להאי טעמא אלא משוס‬
‫רבינו חננאל‬
‫ממון הרי יש בה דין ממון‪ :‬ה ושל דמאי‪:‬‬
‫פליון אין לה להיות נימרמ לאכילמ‬
‫לחם מן העיסה‪ ,‬מה ליש בו היתר אטלה לעני כמו‬
‫להו‬
‫מפקר‬
‫בעי‬
‫דאי‬
‫כיון‬
‫הלל‬
‫דבית‬
‫מ״ט‬
‫ישראל והאומר כן רשע הוא‪ :‬הרי‬
‫עיסה של מעשר שני לא‪ ,‬לישראל רנפיק בשל תרומה לחזי‬
‫שנאמר עריסותיכם‪ ,‬אף‬
‫לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי לכם יש בה דין ממון‪ .‬כהן מקלש בה אמ‬
‫לכהן ולכוותה בפרק מפנין )שבת לף‬
‫מצה מעשר שני לא‪ .‬לימא‬
‫האשה וישראל נמי אם נתנה לו הכהן‬
‫מסייע ליה‪ ,‬עיסה של קכז‪ :‬ושם( תרומה ולמאי פריך בגמ׳‬
‫קרינא ביה דתנן ג(י מאכילין את העניים דמאי‬
‫מעשר שני פטורה‬
‫מקדש בה את האשה ומוכרה לכהניס‬
‫מן למאי הא לא חזי ליה ומשני טון לאי ואת אכםניא דמאי וב״ש עני לא אכיל דמאי‬
‫החלה דברי רבי מאיר‪,‬‬
‫והלמיס שלו‪> :‬של דמאי‪ .‬לקחם‬
‫למימר‬
‫מצי‬
‫והוה‬
‫לנכסיה‬
‫מפקר‬
‫בעי‬
‫דתנן)אין( מאכילין העניים דמאי ואת האכםנאי׳‬
‫וחכמים אומרים חייבת‬
‫מעם האיץ וסמס פירומיהן ספק אינן‬
‫בחלה‪ .‬וכי היכי‬
‫דפליגי הואיל וחזי לעני ט היכי לשרי התם דמאי ואמר רב הונא תנא ב״ש אומרים אין‬
‫מעושרין‪ :‬מאי טעמייהו דב׳יה‪ .‬הא‬
‫בעיסה‪ ,‬הכי נמ׳ פליגי מרומה ביל ישראל הואיל וחזיא לכהן‬
‫ודחינן‬
‫במצה ובאתרוג‪.‬‬
‫מאכילין את העניים ואת האכםנאים דמאי וב״ה‬
‫לית בה הימר אכילה‪ :‬וחזי ליה‪.‬‬
‫ובההיא לפרק בכל מערכין )עירובי!‬
‫דלמא שאני עיסה דכתיב‬
‫אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת‬
‫דרוב עמי הארץ מעשרין הן וחומרא‬
‫תרי וימני עריסותיכם‪ ,‬אכל לף לא‪ (.‬לתנן מערבין בלמאי ומפרש‬
‫האכםנאים דמאי‪ :‬ז של מעשר שני שבירושלים‪:‬‬
‫בעלמא הוא שהעמידו בספק טבל‬
‫הני לא‪ .‬אתרוג של תרומה בגמרא משוס לאי בעי מפקר נכסיה‬
‫טמאה פסול‪ .‬לפי שאין בו‬
‫וגבי ענייס ואכסניא לא העמידו‬
‫היתר אכילה‪ .‬ושל תרומה התם ניחא לאיצטריך לההוא טעמא‬
‫למ״ד מפני שמכשירה הרי מכשירה למ״ד‬
‫דבריהם‪ :‬אכסניא‪ .‬חיילומיו של‬
‫טהורה לא יטול‪ .‬פליגי בה לישבה אפילו כסומכוס לפליג על‬
‫מפני שמפסידה הרי מפסידה‪ :‬ח ואם נטל‬
‫ר׳ אמי ודי אםי‪ ,‬חד אמר‬
‫מלך ומטיל מזונומיהן על בני המדינה‪:‬‬
‫ישראל במרומה ואהא לא פליג‪:‬‬
‫כשרה‪ :‬למ״ד מפני שאין בה היתר אכילה‬
‫מפני שמכשירה‪ ,‬כלומד‬
‫הרי מכשירה‪ .‬ומעשר שני בעי‬
‫משוי לה מנא‪ ,‬וחד אמר מאכילין את העניים דמאי ואת‬
‫דברי הכל למ״ד לפי שאין בה דין ממון‬
‫מפני שמפסידה במשמוש‬
‫שימור לקולש איקרי לכתיב)ויקרא ‪( 0‬‬
‫דמאי‪.‬‬
‫האכסנאים‬
‫הידים‪ .‬איכא ביני־הו כגון‬
‫חא מני רבנן חיא‪ :‬טעלתח חזזית‪ 8 :‬אמר‬
‫וכל מעשר הארץ וגוי‪ :‬למ״ד‪ .‬בערלה‬
‫שקרא עליה שם תרומה משנה בסרק ג׳ ללמאי וסליגי בגמ׳‬
‫רב חסדא דבר זה גירבינו הגדול אמרו‬
‫לפי שאין בה היתר אכילה אבל אי‬
‫תוץ מקליפתה‪ .‬מאן דאמר לירושלמי לרבי יונה אמר בעניים‬
‫המקום יחיח בעזרו לא שנו אלא במקום הוה בה היתר אכילה הוה מתכשרא‬
‫יהושע‬
‫כרבי‬
‫ובאכסניא‬
‫מפני שמפסידה‪ ,‬הנה חברים‬
‫הפנימית אינה‬
‫קליפה‬
‫ואפילו לית בה דין ממון הא יש בו‬
‫נפסדת וכשר‪ ,‬ומאן דאמר כלמפרש התם שהם ישראל ור׳ יוסי‬
‫אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר אמר‬
‫נמי הימר אכילה ומתני׳ לתני כשר‬
‫מפני שמכשירה הרי אמר בעניים עמי הארץ היא יא( ליה רבא אדרבה בשנים ושלשה מקומות‬
‫מכשירה ופסולהאו‪ .‬ואם‬
‫לברי הכל היא ואפילו לר׳׳מ לאמר‬
‫נטל כשר‪ .‬ושל דמאי ובאכסניא נכרי‪ :‬ואמר רב הונא הוה ליה כמנומר ופסול אלא אי אתמר‬
‫מעשר שני ממון גבוה הוא מימוקמא‬
‫בית הלל מכשירין‪ ,‬דאית תנא ב״ש אומרים אין מאכילק‪.‬‬
‫אסיפא אתמר על מיעוטו כשר אמר רב‬
‫להא בהא לין ממון לא בעינן לטון‬
‫ביה היתר אכילה‪ ,‬ראי וסמס ממני׳ במס׳ רמאי למאכילין‬
‫חםדא דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום‬
‫בעי מפקר להו לנכסיה‬
‫לאטל לה לכס קרינא ביה‪ :‬ומייד‪.‬‬
‫והוי עני וחזי ליה‪ ,‬דתנן ומימה מאי קמ״ל רב הונא במאי‬
‫יהיה בעזרו יל״ש אלא במקום אחד אבל‬
‫בערלה לפי שאין בה לין ממון לאי‬
‫מאכילין את העניים דמאי לב״ש סליגי ואיכא לשנויי הכא‬
‫בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר נמי הוה בה היתר אכילה הוה פסיל‬
‫ואת אכסניא‪ .‬ושל מעשר כלמשני פ׳ בפרא ליבמומ )לף קכב‪(.‬‬
‫שני בירושלים לא יטול‪.‬‬
‫לה משוס ללימיה ממון לשאר הנאומ‬
‫למאן דאמר שמכשירה למנן ומשיאין על פי בת קול אמר‬
‫ופסול אמר רבא כ ועל חוטמו ואפילו במשהו‬
‫כגון מעשר שני בירושלים לר״מ‪:‬‬
‫הרי מכשירה‪ .‬למאן דאמר רבה בר שמואל בגמרא ב״ש אומרים‬
‫נמי פסול‪ :‬לנטלה פטמתו‪ :‬תנא ר׳ יצחק‬
‫מהניתין רבנן היא‪ .‬לאמרי מעשר‬
‫שמפסידה הרי מפסידה‪ .‬אין משיאין וב׳׳ה אומרים משיאין‬
‫בן אלעזר מ נטלה בוכנתו‪ :‬נקלף‪ :‬אמר‬
‫ואס נטל כשר‪ .‬למאן‬
‫ממון הדיוט הוא ולא ר״מ לאילו לר״מ‬
‫דאמר לפי שאין לו ופריך מאי קמ״ל ומשני להא קמ״ל‬
‫רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא םומקא‬
‫פסול‪ :‬ה״ג אלא אי אתמר אסיפא‬
‫דברי‬
‫בה היתר אכילה‪.‬‬
‫לאי משכחמ סממא למניא אין משיאין‬
‫כשרה והא אנן תנן נקלף פםול לא קשיא‬
‫הכל היא‪ .‬למאן דאמר‬
‫גבהו‬
‫בעובי‬
‫ובתוטמו‪.‬‬
‫אתמר‪:‬‬
‫לפי שאין לו כה דין‬
‫כ״ש היא ולא סמטנן עלה‪:‬‬
‫שמשפע משם ויורד לצד ראשו‪:‬‬
‫הא‬
‫ממון‪ ,‬רבנן היא‪ .‬מ ת נ י '‬
‫עלתה חזזית על רובו י( על תה חזזית על דוכו‪ .‬בירושל׳‬
‫פסול‪ .‬אוקימנא בין במקום‬
‫אפילו כל שהוא פסול‪ .‬שנראה שם לעיניס יומר משאר מקומות‬
‫משמע קצפ לבי״ט ]ראשון[ לווקא מיפסל כלפרישימ בריש‬
‫אחד בין במקומות הרבה‪ ,‬פירקין‪ :‬נטלה בוכנתו‪ .‬במתני׳ פי׳ בקונטרס בשס ר׳ יעקב שבו שבאותו עובי ארס נותן עיניו‪ :‬תגי רבי יצחק בר אלעזר‬
‫אם תצטרף מכל מקומות‬
‫נטלה בוכנתו‪ .‬במפניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו בוכנתו‬
‫שיש בו החזויות נמצאו הזקן ניטלה פטממו ראש האמרוג ולוגמפו הפיטמא של רמון וכאן‬
‫רוב אתרוג חזזית ופסול‪ .‬סי׳ בקונטרס לר׳ יצחק בן אלעזר קרי בממני׳ להאי פטמתו בוכנמו לפי שהוא מל ועשוי כמין בוכנא זה לשון מורי הזקן רטנו יעקב‪.‬‬
‫עלתה חזזית על מיעוטו‬
‫לפי שהוא חל ועשוי כמו בוכנא ובשם רבו רבינו יצחק הלר פירש אבל רבינו יצחק הלוי היה מפרש פטמחו ועוקצו שניהם בזנב‬
‫כשר‪ .‬ואוקימנא במקום‬
‫עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאמרוג כשר פטמתו שנמלש‬
‫אחד אכל בשנים ושלשה לפטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ‬
‫ה‬
‫מקומות הוה ליה כמנומר‬
‫ופסול‪ .‬ובחוטמו אפי׳ לא‬
‫עלתה‬
‫במשהו‪,‬‬
‫פיטמתו‪.‬‬
‫בו‬
‫חזזית‬
‫פסול‪.‬‬
‫חוטמו‬
‫אלא‬
‫ניטלה‬
‫של‬
‫העוקץ מחוך האחרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו לפני רבי יצחק‬
‫לגומא‬
‫בר אלעזר נטלה בוכנמו מה שנכנס בתוך האמרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסימא‪ .‬ולשון רבינו יעקב נראה לי שלא מצינו בכל מקום פטמא‬
‫עוקץ‪ :‬האי אהרוג דאגליד‪ .‬נקלף‪ :‬כאהינא סומקא‪ .‬חמרה אלומה ואף וה לאחר שנקלף נהפך לאלמומימ כלרך כל הנקלפים בסירות‪:‬‬
‫אתרוג‬
‫ושושנתו‪,‬‬
‫רגרסינן‬
‫א( הלשון אינו מדוקדק ואולי דר׳׳ל דפשול מליטול לכחחצה‪.‬‬
‫בירושלמי‬
‫פיקא‪.‬‬
‫ניטלה‬
‫פיטמתו‪.‬‬
‫נראין‬
‫הדברים‬
‫שהוא‬
‫בכולה‬
‫א( פסחיס לח‪] .‬סנהדרין‬
‫קיב‪ (5 ,[:‬דמאי פ״ג מ״א‬
‫נרכומ‬
‫קכז‪:‬‬
‫מו‪ .‬שכח‬
‫עירונין ‪ : r‬לא‪ .‬ססחיס לה‪,:‬‬
‫ג( ]לעיל לג‪ ,].‬ד( נס״א‪:‬‬
‫כמיס‪ ,‬ה( ]דינור זה שייך‬
‫למשנה דלעיל לד‪ ,(:‬י( ושייך‬
‫לעיל נמשנה לל‪,[:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫מקומות‬
‫)א( גפי ושלשה‬
‫נשר אמר רנא כצ״ל ותינת‬
‫ליה נמחק‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫נם׳ אר״ח הכר זה וכוי‪.‬‬
‫כעץ זה לעיל דף לג ע״א‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫עריסותיכם‬
‫תרי‬
‫עריסותיכם‬
‫המס‬
‫זימני‪ .‬אכל‬
‫לנס למעוטי שאול וגזול‪,‬‬
‫אנל אחרוג של מעשר שני‬
‫האי דאחיהינ ליה לאכילה‬
‫ואפילו‬
‫נפיק ניה‬
‫;פסחים לח‪.(.‬‬
‫לר״מ‬
‫מאכילין‬
‫את העניים דמאי‪ .‬דרונ‬
‫מעשרים הס‬
‫עמי הארן‬
‫וחומרא דרננן נעלמא הוא‬
‫נזז‪.‬׳‬
‫!ברכות‬
‫הקילו‬
‫וגני‬
‫רננן‬
‫הנך‬
‫‪:‬ערובין י ז (‬
‫לא אסרוהו עליהם מפני‬
‫שצריניס‬
‫עס‬
‫לחזר על‬
‫וסמנו‬
‫הארץ‪,‬‬
‫סתס‬
‫על‬
‫שרונ עמי הארץ מעשרין‬
‫;שבת קכז‪ ...‬ואת אכסניא‬
‫חיל‬
‫דמאי‪.‬‬
‫שמטיל‬
‫של‬
‫על‬
‫נשונס‬
‫לזונם‬
‫מלך‬
‫העיר‬
‫נני‬
‫ממלחמחו‬
‫חיילוח‬
‫; ב ו כ ו ת מז‪ (.‬או‪:‬‬
‫מלכי ישראל המוטלין על‬
‫נני העיירות לוונן להגין‬
‫עליהם מאויניהן וישראלים‬
‫או‪ :‬חיל‬
‫הן ;פסחים לה‪:‬׳‬
‫הנא למלך ישראל להלחם‬
‫על‬
‫אויניהס‬
‫הם‬
‫!•ערובין יז‪::‬‬
‫והרי‬
‫וישראלים‬
‫לפני‬
‫שהם‬
‫הס כעניים‬
‫שלא נמקומס !ברכות שם‬
‫שם(‪.‬‬
‫ופסחים‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫דד של חוטם‪ ,‬כפיטמא‬
‫בפרק‬
‫של דד‬
‫ןדתניא‬
‫הפטומתן‬
‫כדחנן‬
‫פיטמא‬
‫דתני ר•‬
‫יצחק‬
‫ניטלה‬
‫יוצא‬
‫דופן‬
‫משתשחיר‬
‫של‬
‫רמון‪.‬‬
‫הא‬
‫בוכנתו‪,‬‬
‫אבל‬
‫קצה‬
‫)‪0‬הוא‬
‫העץ הנתון באתרוג‪ ,‬כגק‬
‫דגרסי׳‬
‫בוכנא‬
‫חולין האי‬
‫מדוכתיה‬
‫המדוך‬
‫בשחיטת‬
‫בוכנא‬
‫טריפה‪.‬‬
‫דשף‬
‫ושם‬
‫בוכנא‪ ,‬כדגרסינן‬
‫כוכנא ואסיתא‪ .‬ובאתרוג‬
‫העץ שהוא תלוי בו באילן‬
‫הוא כמין בוכנא‪ ,‬ובעיקר‬
‫האתרוג הקוק כמו אסיתא‪,‬‬
‫והעץ‬
‫נתון בה‪.‬‬
‫לן שאם‬
‫וקיימא‬
‫בוכנא‬
‫נעקרה‬
‫מן האסיתא‪ ,‬חיישינן ׳שמא‬
‫ןתיטל(‬
‫]ניטל[‬
‫של אתרוג עמה‬
‫מגופו‬
‫וחסר‬
‫האתרוג ופסול‪ .‬אבל אם‬
‫הבוכנא‬
‫כתוך‬
‫קיימת‬
‫באתרוג‬
‫ונחתך‬
‫האסיתא‪,‬‬
‫העץ למעלה הימנה כשר‪,‬‬
‫שהרי העיקר קיים‪ ,‬וזהו‬
‫ניטל עוקצו כשר‪ .‬נקלף‪.‬‬
‫אוקמינא‬
‫כלומר‬
‫בשנקלף‬
‫נפשטה‬
‫כולו‪,‬‬
‫קליפתו‬
‫החיצונה‪ ,‬כולו פסול‪ ,‬אבל‬
‫נקלף‬
‫מקצתו‬
‫ונשתייר‬
‫מקצתו כשר‪ .‬כדרבא דאמר‬
‫רבא האי אתרוגא דאגליד‬
‫כאהיוא סומקא‪ ,‬פי• האתרוג שנקלף עורו במקצת כמו פגי תמרה אדומין‪ ,‬כשרה‪ .‬וגרסינן נמי באלו טרפות הגלודה‬
‫ר• מאיר מכשיר וחכמים פוסלין‪ ,‬שנקלף עורה כאהינא סומקא‪ .‬והני מיל׳ כולה אבל נשתייר מקצת מציל בגלודה‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( חולין מז‪ ,:‬ג( ]כרסמה‪:‬‬
‫וש״ג[‪,‬‬
‫ד(‬
‫נ(‬
‫דחק[‪,‬‬
‫]צ״ל‬
‫]מעשרוח ס״א מ׳׳ל[‪,‬‬
‫ה( נצ׳׳ל ככדור(‪ ,‬י( כס׳׳א‪:‬‬
‫שנתפח‪ ,‬ז(‬
‫]ערך‬
‫פטס‪,1‬‬
‫נגמ׳‬
‫איתא‬
‫כוקא‬
‫ס(‬
‫דאטמא ופירש רש׳׳י ז״ל‬
‫וכן‬
‫נוכנא‬
‫נערוך‪,‬‬
‫הוא‬
‫נו( צ״ל ד יצחק נן אלעזר‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ע ש ר תעשר את כ ל‬
‫‪.1‬‬
‫תבואת‬
‫זרעך‬
‫השדה שנה שנה‪:‬‬
‫היצא‬
‫דברים יד כב‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נם׳ חני עולא נר חיננא‬
‫ניקנ כצ״ל וכן נרש״י‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ריאה שנשפכה כקיתון‪.‬‬
‫נשר הריאה נימוח נתוך‬
‫שלה‬
‫קרומים‬
‫לסוסה‬
‫מראשה‬
‫לראשה‬
‫)חולין‬
‫נמוך‬
‫דקיימא‬
‫שלא‬
‫נחי(‪.‬‬
‫נימוקו‬
‫ונשפך‬
‫ומסופה‬
‫הקרומים‬
‫והוא‬
‫סימפונהא‪.‬‬
‫הקונקנוח‬
‫<שס(‪ .‬אתרוג תפוח וגו׳‬
‫פסול‪ .‬טעמא לכולהו הדר‬
‫אמר רחמנא וליכא !‪:‬סדור‬
‫ר ש ־ י סי׳ רצז>‪.‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫לו‪.‬‬
‫בכולה‪ .‬כשר‪ :‬במקצתה‪ .‬פסול למנומר הוא‪ :‬תני מולא בר חנינא‪.‬‬
‫לגומא שכאמרוג כשר פטמתו שנחלש העוקץ מתוך האמרוג וחסרו‬
‫אניקב ולא שסר קאי למכשר תנא למפני׳ ואפא האי פנא למימר‬
‫לפיכך פסול והיינו לחני ד יצחק ‪3‬ן אלעזר נטלה גוכנמו מה שנכנס‬
‫לאס מפולש הוא מצילו לצילו פסול בנקב כל שהוא אפילו של ממט‬
‫כמוך האמרוג ככוכנא הנכנס ומכה כאסיפא והקשה כקונטרס על‬
‫ונקב שאינו מפולש בכאיסר אס רחב כאיסר פסול ואע״פ שלא מסר‬
‫זה שלא מצינו בכל מקוס פיטמא עוקץ ור׳׳מ מפרש שמצינו עוקץ‬
‫כלום כגון שפפב בו ימל עבה וממני׳‬
‫ופיטמא במקום אפל בסוף פ׳ יוצא‬
‫כסתות מכאיסר וכשאינו מפולש‪:‬‬
‫דופן מלה לף מז‪ .‬ושם( גבי סימני‬
‫א הא בכולה הא במקצתה‪ :‬נסדק ניקב‪ :‬תני‬
‫סימני טרפה‪ .‬שהכהמה נטרפה כה‬
‫בוגרמ רמנן בן עזאי אומר משחשחיר‬
‫עולא בר )א( חנינא בניקב נקב מפולש במשהו‬
‫ולקמיה מפרש ליה‪ :‬נקלןי‪ .‬סימני‬
‫פטמפו רכי יוסי אומר כלי שיהא‬
‫ושאינו מפולש בכאיסר בעי רבא נולדו‬
‫טרפה הוא להיינו הגלולה‪ :‬נסדק‪.‬‬
‫טמן ‪ I T‬על העוקץ והוא שוקע‬
‫באתרוג סימני טרפה מהו מאי קמיבעיא ליה‬
‫להיינו גרגרמ שנסלק כולה שלא‬
‫ושוהה לחזור לעוקץ הוא פולו של‬
‫אי נקלף תנינא אי נסדק תנינא אי ניקב תנינא‬
‫נשמייר בה מוליא למעלה וחוליא‬
‫לל שהמינוק מכניס למוך פיו ופיטמא‬
‫למטה‪ :‬ניקב‪ .‬כגון ניקב קרוס של‬
‫הוא הכשר שחחמ העוקץ שמשחיר‬
‫כי קא מיבעיא ליה כדעולא אמר רבי יוחנן‬
‫מוח‪ :‬ריאה שנשפפה פקיסון‪ .‬הכשר‬
‫סביב וקצפ היה נראה מלמזכיר כאן‬
‫א ( ג ריאה שנשפכה כקיתון כשרה ואמר רבא‬
‫גבי אפרוג פטממו ועוקצו וחוטמו‬
‫שכמוך הקרום נימוח ונעשה כמים‪ :‬י והוא דקיימא םימפונהא הא לא קיימי‬
‫הא לא קיימי סימפונהא טרפה‪.‬‬
‫וכן נמי הפס גבי ללי אשה משמע‬
‫םימפונהא טרפה יהכא מאי דלמא התם הוא‬
‫אלמא מסימני טרסה הוא‪ :‬הפא‬
‫ששלשה במקום אחל לצל ראשו של‬
‫דלא שליט בה אוירא הדר בריא אבל הכא‬
‫מאי‪ .‬אס נימומ וקיימי סימסונהא‬
‫אפרוג לעוקץ פעמים שיוצא ממולו‬
‫דשליט בה אוירא םרוחי מםרחת או דלמא‬
‫שהגרעינין‬
‫הזרע‬
‫מדרי‬
‫דהיינו‬
‫שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ‬
‫לא שנא ת״ש יאתרונ תפוה םרוה כבוש‬
‫במוכס‪ :‬םרוחי מםרחס‪ .‬נרקבמ‪:‬‬
‫ולכך קרי ליה עוקץ ונטלה פטממו‬
‫ספוח סרוח‪ .‬מפרש לקמן‪ :‬כבוש‪.‬‬
‫להיינו בוכנמו היינו שנמלש אומו‬
‫שלוק זכושי לבן ומנומר פםול אתרוג ה ככדור‬
‫בחומץ או בחרדל‪ :‬שלוק‪ .‬מבושל‬
‫עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין‬
‫פסול ויש אומרים אף התיום אתרונ הבוסר‬
‫ביומר באור ברומחין‪ :‬י()כהר(‪ .‬העשוי‬
‫גומא בראש האתרוג ובפרק יוצא‬
‫ר״ע פוםל והכמים מכשירין גדלו בדפוס‬
‫כמין כדור עגול‪ .‬כדור פלוט״א‪:‬‬
‫לופן <ג״ז שם( פירש בקונטרס חוטמו‬
‫ועשאו כמין בריה אחרת פםול קתני מיהת‬
‫הסיום‪ .‬שנים לבוקין יפל‪ :‬הכוסר‪.‬‬
‫ספק וכאן פירש במוטמו אפילו‬
‫תפוח סרוח מאי לאו תפוח מבחוץ וסרוח‬
‫קטן כפול הלבן‪ :‬גידלו כדפוס‪.‬‬
‫במשהו הנראה בעובי גובהו שמשפע‬
‫מבפנים לא אידי ואידי מבחוץ ולא קשיא‬
‫שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונופנו‬
‫ויורל לצל ראשו ובירושלמי אמר נטלה‬
‫חא דתפח אע״ג דלא סרח הא דסרח אע״ג‬
‫בתוכו במפובר וגדל כמדת הדפוס‪.‬‬
‫פטממו ממן אמרי שושנמו משמע‬
‫לפוס פורמ״א בלע״ז‪ .‬כל דבר העשוי‬
‫שהוא לצל ראשו כעין פרח שושן‬
‫דלא תפח אמר מר אתרוג כושי פסול וחתניא‬
‫לעשופ למלפו לברים אחרים על גביו‬
‫ובערוך י( פירש בשם ר״ח נטלה‬
‫כושי כשר רומח לכושי פסול אמר אביי כי‬
‫שהיו‬
‫כמו מנעלין או בתוכו כעין‬
‫פטממו נראין הלבריס שהוא לל‬
‫תנן נמי מתני׳ דומח לכושי תנן רבא אמר לא‬
‫עושין קלרומ ללחם הפנים שיכניסו‬
‫של חוטם כמין פיטמא של לל כלפנן‬
‫ג ט‬
‫קשיא י הא לן והא לחו אתרוג חבוסר ר״ע‬
‫העיסה למוך הקלרה והלחם נעשה‬
‫)עוקצין פ׳׳ב מ״‪ 0‬פיטמא של רימון‬
‫פוםל וחכמים מכשירין אמר רבה ר׳ עקיבא‬
‫בצורמה כגון אלו קרי לפוס‪ :‬כמין‬
‫אבל ]הא[ לאמר רבי יצפק נטלה‬
‫ור״ש אמרו דבר אחד ר״ע הא דאמרן ר״ש‬
‫בריה אחרת‪ .‬שאינו לומה לאמרוג‬
‫בוכנמו הוא קצה העץ הנתון באפרוג‬
‫מאי היא ״)דתניא( ר״ש פוטר י ‪ ,‬את האתרוגים‬
‫כלל‪ :‬מאי לאו תפוח מבחון‪.‬‬
‫כאוחו לשחיטת חולין )לף מב‪ >:‬האי‬
‫שנפחמי( ונרקכ מכחוץ‪ :‬סרוח מבפנים‪.‬‬
‫י«)בומא( לאטמא לשף מלוכמיה‬
‫בקוטנן א״ל אביי דלמא לא היא עד כאן לא‬
‫וקליפפו קיימפ כמין ריאה שנשפכה‬
‫טריפה מפוך פירושו משמע לפטמתו‬
‫קאמר ר״ע הכא דבעינן הדר וליכא אבל התם‬
‫כקיתון‪ :‬לא תפח אע׳׳ג דלא סרח‬
‫ובוכנמו מרי מיני נינהו זה בעוקץ‬
‫כרבנן סבירא ליה אי נמי עד כאן לא קאמר‬
‫סרת אע״ג דלא ספח‪ .‬תפפ אינפל״ה‬
‫וזה בראשו ולא בא <‪0‬ר אליעזר בר‬
‫ר״ש התם אלא דכתיב יעשר תעשר את‬
‫בלע״ז כגון שנפלו גשמים בתלוש‬
‫יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה‬
‫כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאין‬
‫ותפח‪ .‬סרח נרקב‪ .‬ל״א פפפ נרקב‬
‫ובשם רבינו גרשום מאור הגולה פירש‬
‫לזריעה אבל הכא כרבנן םבירא ליה‬
‫סרח ‪ .‬ריחו רע מחמת תולעים‬
‫בערוך כפירוש רבינו יצחק בר יהולה‬
‫שאכלוהו‪ :‬דומה לכושי‪ .‬שגדל כאן‬
‫הלוי‪ :‬הא בבולה הא במקצתה‪.‬‬
‫ותו‬
‫והרי הוא שחזר‪ :‬פסול‪ .‬שנדמה הוא קונטרפא״ט נלע״ז אבל כושי‬
‫פי׳ בקונטרס במקצתה פסול למיחזי כמנומר ורבינו חננאל פי׳ איפכא‬
‫עצמו היינו טעם לכשר לאורחיה הוא‪ :‬הא לן והא להו‪ .‬לעולם‬
‫בכולה פסול ללטריפומ מלמי לה בשמעמין וגבי טריפומ אשכפן‬
‫ממני׳ כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין‬
‫בפרק אלו טרפות )חולין לף נ ה ‪ 0‬הגלולה טריפה ואס נשפייר בה‬
‫מארץ כוש ואינס רגילים בהם בריימא לבני בבל שקרובים לכוש‬
‫כסלע כשרה להלרא בריא וכן מוכח מלפריך אי נקלף פנינא כלומר‬
‫ורגילין בהם ומכל מקום כגלל כאן ולומה לכושי נלמה הוא ופסול‪:‬‬
‫אס סימן טריפה לקא אמרינן היינו נקלף לסימן טריפה הוא הגלולה‬
‫רבי עקיבא‪ .‬לאמר לער גמר בישוליה לא הוי אמרוג פרי ורבי‬
‫תנינא במתני׳ שהוא פסול באמרוג משמע בהליא לכעין טרסה‬
‫שמעון אמרו לבר אחל‪ :‬פוטר אס האהרוגים בקוטנן‪ .‬מן המעשרומ‪:‬‬
‫מיפסיל‪ :‬אי נסדק תנינא‪ .‬שהוא כעין טרפות בגרגרת שנסלקה‬
‫פרגגן םבירא ליה‪ .‬למייבין במעשר לפרי הוא הואיל ותחילתן וסופן‬
‫כולה שלא נשפייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה מנינא בממני׳‬
‫אוכל‪ :‬שגני אדם מוליאין לזריעה‪ .‬פרי העשוי לצמוח ולא משכחת‬
‫נסלק פסול ובכי האי גוונא שנסלק על פני כולה אי ניקב שגס‬
‫לה אלא נבשל כל צורכו‪ .‬והא לנקט אתרוגין משום ללא פלוג רכנן‬
‫הוא סימן טריפה כמו ניקב קרוס של מוח והשמא הא לפריך עלה‬
‫בני פלוגתיה לפיובי בקוטנן אלא אתרוגין ופפוחין לקסברי תחילתן‬
‫מנינא לא הוי כעין אחריני אלא כלומר מנינא שהוא כשר גבי אמרוג‬
‫וסופן אוכל הוא כלתנן לה ס״ק למסכת מעשרות כל שחחילתו וסופו‬
‫כלקמני מחני׳ ניקב ולא חסר כשר ומכל מקום אע״ג ללענין טרפומ‬
‫אוכל אע״פ ששומרו במחובר להוסיף אוכל פייב בין גלול בין קטן‬
‫אסור התם הוא משום לקרוס לחוליה קאי אבל הכא כוליה אמרוג‬
‫וכל שאין פפילפו אוכל וסופו אוכל אינו חייב על שיעשה אוכל כו׳‬
‫חיבור הוא ולמי לניקב הלב ולא לבית חללו ויתכן לגבי אתרוג נמי‬
‫האתרוגים והפפוחיס חייבין בין גלולים בין קטנים ופליג ר׳ שמעון‬
‫אם ניקב על חלרי הזרע שהגרעינין למוכן פסול אע״ג שלא חסר‬
‫עלייהו באמרוגיס ומולי בפפוחיס לקסבר כלרך שבני ארס מוציאין‬
‫ולעיל לבעי נקב מפולש היינו שלא מגל אותן חלרים ואס ניקב על‬
‫לזריעה ואמרוגיס קטנים שנוטעס אינם צומפין אבל פפוחין קיס‬
‫שם בכלל מפולש הוא לאומן חלריס במקום סימפונומ לריאה קיימי‬
‫ליה לאף על פי שלא כישלו כל צורכן צומחין ובקטני קטנים אפילו‬
‫כלמוכח שמעתין לבעי ליה למיפסל נשפכה כקיתון משוס ללא קיימי‬
‫בפפוחין ולאי פליגי הואיל וטעמא משוס מוציאין לזריעה הוא‪:‬‬
‫סימפונהא ואי הוה מפרשי למתניתין לקתני ניקב וחסר כל שהוא‬
‫פסול תרי מילי נינהו הוה ניחא טסי להוי תנינא לומיא לאמריני‬
‫ופו‬
‫כלומר ניקב נקב מפולש או לביפ הסימפונומ או חסר כל שהוא בלא מפולש אבל אי אפשר לומר כן למשמע לחלא מלמא היא מלקמני‬
‫סיפא ניקב ולא חסר כשר‪:‬‬
‫אתרוג כבדור פסול‪ .‬כלומר עשוי כמין כדור של עור שמשחקות הבנוח כו כללרשינן )בפסיקתא רבתי( לכרי חכמים כלרבונופ ככלור‬
‫של בנות שזורקומ זו לזו כך לברי מורה נזרקין מפה אל פה סלוט״א בלע״ז כי ההיא להכלור והאימום לסוף ארבע מימומ‬
‫)סנהלרין ל ף סח‪ .‬וש‪ >0‬ואימ רגרס כלול בלל״מ והיינו עשוי כמין לול ועגול כקלרה‪ ] :‬ו ע ״ ע תוס׳ סנהדרין כו‪ .‬ל ״ ה כלור ו פ י ס י חולין ס ל ‪ .‬ל ״ ה‬
‫ט ל ר ת [ ‪ :‬אתרוג הבוסר‪ .‬פי׳ בקונטרס קטן כפול הלבן ולא יתכן כלסרישית בריש פירקין <לף לא‪ (:‬אההיא לשיעור אתרוג למיימינן המס‪:‬‬
‫מקורזלות‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״מ מהלכות‬
‫םד‬
‫לולנ הלכה ז נווש׳׳ע‬
‫א׳׳ח סי׳ מרמס סעיף ו‪:‬‬
‫ב מיי׳ שס סוש׳׳ע‬
‫םה‬
‫שס סעיף כ‪:‬‬
‫ג ד מיי׳ פ״ז מהל׳‬
‫סו‬
‫שחיטה הלכה מ סמג‬
‫עשי) סג טוש״ע י״ל סי׳ לו‬
‫סעיף ז‪:‬‬
‫םז ה )מיי׳ פ״ח מהלכוח‬
‫סמג‬
‫לולכ הלכה ח(‬
‫עשי! מל טוש׳׳ע א״ח סימן‬
‫תרמח סעיף ל‪:‬‬
‫םח ו מיי׳ שס טוש׳׳ע שס‬
‫סעיף טו‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫פט‬
‫סעיף טז‪:‬‬
‫ח )טוש״ע שס סעי׳ יחן‪:‬‬
‫ע ט מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פילוט״א‪ .‬כדור‪.‬‬
‫פורמ״א‪ .‬צורה‪ ,‬תבנית‪.‬‬
‫אינפל״ה )אינפלי״ר(‪.‬‬
‫להתנפח‪.‬‬
‫קונטרפא״ט‬
‫)קונטריפיי״ט(‪ .‬בעל‪-‬גוף‬
‫משונה‪ ,‬כעל תכונות‬
‫חריגות‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ניקב וחסר בל שהו פסול‪.‬‬
‫תני‬
‫עולא‬
‫חנינא‬
‫בר‬
‫ניקב נקב מפולש במשהו‪,‬‬
‫מפולש‬
‫ושאינו‬
‫בכאיסר‪.‬‬
‫בעי רבא נולדו בו באתרוג‬
‫סימני טריפה‪ ,‬כגון שנשפך‬
‫כקיתון‬
‫ואמרינן‬
‫]מהו[‪.‬‬
‫ת״ש אתרוג תפות סרוח‬
‫מאי‬
‫פסול‪,‬‬
‫מבחח‬
‫לאו‬
‫וסרוח‬
‫תפות‬
‫מבפנים‪,‬‬
‫וקתני פסול‪ .‬ודחינן לא‬
‫אידי ואידי מבחוץ‪ ,‬ולא‬
‫קשיא הא דאיתפח ואחר‬
‫כך סרה‪ ,‬והא דסרח ואחר‬
‫כך איתפח‪ .‬ולא איפשטא‪.‬‬
‫אחרוג כושי פסול‪ .‬אוקמה‬
‫אביי‬
‫דומה לאדם כושי‬
‫פסול‪ ,‬אבל אתרוג כושי‬
‫כשר‪ .‬ורבא אוקמה ב א ‪p‬‬
‫ישראל שנו שאתרוג כושי‬
‫פסול‪.‬‬
‫שאתרוגיהן ]איגם‬
‫אבל‬
‫שחורים‪.‬‬
‫בבבל‬
‫שאתרוגיהן שחורים כושי‬
‫כשר[‪.‬‬
‫כדכתיב‬
‫בוסר‪.‬‬
‫]אתרוג[‬
‫ר׳‬
‫אבות‬
‫עקיבא‬
‫הבוסר‬
‫אכלו‬
‫פוסל‪,‬‬
‫וחכמים מכשירין‪ .‬והלכתא‬
‫כחכמים‪ .‬ור׳ שמעון דפטר‬
‫את האתרוגין בקוטנן מן‬
‫המעשר‪ ,‬בשיטת ר׳ עקיבא‬
‫אמרה‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫לו‪:‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫ותו לא מידי‪ .‬אין ללון אחר דבר זה ללא סכר ר״ש כר״ע ולא ר״ע‬
‫עא א ב מיי׳ ס״ח מהל׳ מקורזלות פי׳ בקונטרס פיקול״ש בלע״ז חלולות וטובות לקנח‬
‫לולב הלכה ח טוש״ע‬
‫סבר כר׳ שמעון‪ :‬דעבידא דפי דפי‪ .‬כמין קרשים קרשים כעין גלגל‬
‫ולא משמע כן פרק אלו עוברין )פסחים ד ף מז‪(.‬‬
‫א״ח סי׳ חרמח סעיף יט‪:‬‬
‫של רחיים של מיס ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו‪ :‬והא ר׳ חגיגא‬
‫עב ג ד מיי׳ שס הלכה ט גבי יש חורש מלס אחל לפדך ואי אמדנן הואיל אחדשה לא ליחייב‬
‫מטביל בה‪ .‬אוכל מקצתו‪ :‬ונפיק‪ .‬ויוצא ידי חובתו בנותר ומברך‬
‫וסמג שם טוש״ע א״מ הואיל וחזי לכסות בו רם צפור ומשני באבנים מקורזלות ומה שייך‬
‫עליו‪ .‬והא דנקט מטביל שכל מאכלס‬
‫סימן תרמט סעיף ה להזכיר שם אבנים חלולות ומפרש‬
‫כהג״ה‪:‬‬
‫ע״י טיבול היה כלאמר בפסחים‬
‫ענ ה מיי׳ פכ״ו מהל׳ רבינו מם למקורזלוח היינו ]רכות[‬
‫איותו לא מידי א גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה‬
‫<דף קז‪ >:‬השמש מטביל בבני מעיים‬
‫שנת הלנה ד סמג לחזו לחדשה ולזריעה וכן יסל הפייט‬
‫אחרת פסול אמר רבא ב לא שנו אלא כמין‬
‫רבי יצחק מטביל בירקא‪ :‬ופרכינן‬
‫לארן סה טוש״ע א״ח סי׳ אשישת שלוחתו בקטב תלה אשישוח‬
‫שינ סעיף א‪:‬‬
‫בריח אחרת אבל כברייתו כשר פשיטא כמין‬
‫ולרי חנינא קשיא מחני'‪ .‬לקחני חסר‬
‫להניץ בתיחוח קירזולה‪:‬‬
‫עד ו מיי׳ ס״ז מהלנוח‬
‫יו‬
‫דפי‬
‫דעבידא‬
‫צריכא‬
‫לא‬
‫)תנן(‬
‫אחרת‬
‫בריח‬
‫כל שהוא פסול‪ :‬ומשנינן בשלמא‬
‫לולנ הלנה יא ינ בשבת שלש אבנים מקורזלות‬
‫סמג עשי! מד טוש״ע א״מ‬
‫דפי איתמר אתרוג שנקבוחי עכברים אמר רב‬
‫מתני׳ לר׳ חנינא ל״ק‪ .‬מחני׳ ביום‬
‫לבית‬
‫להכניס‬
‫מותר‬
‫סי׳ חרנא סעיף א‪:‬‬
‫טוב ראשון שלקיחתו מן התורה‬
‫אין זה הדר איני ‪ 8‬וחא ר׳ חנינא מטביל בח‬
‫הכסא‪ .‬במוך ל׳ אמות ובית הכסא‬
‫ובעינן לקיחה תמה לכתיב )יקרא כג>‬
‫בשלה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן‬
‫ונפיק בה ולר׳ חנינא קש־א מתני׳ בשלמא‬
‫ולקחחס לקיחה ממה וביום טוב שני‬
‫אלא טלטול לרבנן ומשוס כבול‬
‫רבינו חננאל‬
‫מתני׳ לר׳ חנינא ל״ק ג כאן ביו׳׳ט ראשון כאן‬
‫נפיק ביה ר׳ חנינא אע״ג ללא היה‬
‫גידלו בדפוס‪ .‬אוקימנא הכריות לא גזור כך סי׳ בקונטרס‬
‫ביו״ט שני אלא לרב קשיא אמר לך רב ישאני‬
‫אפיי עשאו דפי דפי‪,‬‬
‫שלם‪ :‬אלא לרב‪ .‬לאמר אין זה הלר‬
‫ומלקאמר להכניס משמע לאיכא‬
‫עכברים דמאיםי א״ד אמר רב זה חדר דחא‬
‫כגון כף ןדף[ מרובע‪ ,‬אם‬
‫קשיא רר׳ חנינא להא אפילו בשני‬
‫הוא כברייתו כשר‪ ,‬אינו מחיצות ולשון בית הכסא משמע בית‬
‫חנינא‬
‫ולרבי‬
‫בה‬
‫ונפיק‬
‫בה‬
‫מטביל‬
‫חנינא‬
‫ר׳‬
‫נמי לרב לא נפיק להא מצוה הלורה‬
‫פסול אלא אם עשאו כמין וכן משמע פ״ק לתמיל )דף מ‪ (:‬לאמר‬
‫קשיא מתניתין ל״ק כאן ביו״ט ראשון כאן‬
‫בעינן הואיל ומזכיר שס שמיס עליו‬
‫כריה אחרת‪ .‬איתמר אתרוג רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא‬
‫שנקבוהו עכברים‪ ,‬אמר‬
‫כלאמר בריש פירקין יבש פסול לא‬
‫ביו״ט שני‪ :‬אתרוג קטן וכר‪ :‬אמר רפרם בר‬
‫רב אין וה הדר‪ ,‬כלומר אפא ר׳ אבא נחר ליה ובפרק כהן‬
‫שנא בי״ט ראשון ול״ש בי״ט שני‬
‫פסול הוא‪ .‬ואקשינן והא גלול)סנהדרין ינו‪ >.‬שיהו נשים מספרות‬
‫פפא ״כמחלוקת כאן כך מחלוקת באבנים‬
‫ר׳ חנינא מטבל ביה ונפיק‬
‫ואוקימנא לבעינן הלר וליכא‪ :‬ה״ג‬
‫בבימ הכסא משום יחול משמע‬
‫מקורזלות דתניא יבשבת י ( ג ׳ אבנים מקורזלות‬
‫ביה‪ ,‬היה חותך חתיכה‬
‫ואיכא דאמרי אמר רב זה הדר דהא‬
‫מן האתרוג ואוכלה‪ ,‬והיה למקום צנוע היה ומוקף מחיצומ ואין‬
‫מותר להכניס לבית הכםא וכמה שיעורן רבי‬
‫ר' חנינא מטביל בה ונפיק‪ :‬כדרך‬
‫יוצא יד־ חובתו בנשאר רואין העומליס בחוץ ואס״ה התירו‬
‫מאיר אומר כאגוז רבי יהודח אומר כביצח‪:‬‬
‫ואע״פ שחתך ממנו‪ .‬לר׳‬
‫שחולקין כאן‪ .‬כשיעורן כאן כך שיעורן‬
‫חנינא קשיא מתני׳‪ ,‬דתנן להכניס ואע״ג למכניס מכרמלית‬
‫ובגדול כדי שיאחז כוי‪ :‬תניא א״ר יוסי מעשח‬
‫כאן‪ :‬מותר להכניס לבהכ״ס‪ .‬בתוך ד׳‬
‫ניקב וחסר כל שהו פסול‪ .‬לרשוח היחיל ומלע להא איסור‬
‫ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על‬
‫אמות ובהכ״ס בשלה ואינו מוקף מחיצות‬
‫ושנינן אליבא דר׳ חנינא טלטול מוקצה חמור מאיסור כרמליח‬
‫מתני׳ דקתני חסר כל שהו‬
‫ואין כאן אלא טלטול לרבנן ומשום‬
‫כתפו אמר לו רבי יהודה הימשם ראיח אף‬
‫פסול‪ ,‬ביום טוב ראשון שלא המירו טלטול במת אלא ע״י‬
‫כבול הבריומ לא גזור‪ :‬במקורזלות‪.‬‬
‫שהוא מן התורה‪ ,‬ור׳ ככר או תינוק כלמוכח פרק במה הם אמרו לו אין זה הדר‪ :‬מתני׳ ייאין‬
‫הראויס לקינוח‪ .‬מקורזלות פיקול״ש‬
‫חנינא כי הוה מטבל ביה מלליקין )שנת ד ף ל‪ (:‬ובפרק נוטל‬
‫אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי‬
‫ונפיק ביה‪ ,‬בשאר הימים‬
‫בלע״ז‪ :‬כאגוז‪ .‬קסבר בהט חזיא‬
‫וולתי היום הראשון‪ ,‬אלא )שם ד ף ק מ נ ‪ ( :‬ואיסור כרמלימ אשכחן‬
‫יחודח רבי מאיר אומר יאפי׳ ״בחוט במשיחה‬
‫לקינוח אבל גלולה לא חזיא‪ :‬על‬
‫לרב הא דר׳ חנינא קשיא לשד במח בשילהי המצניע <שס ד ף‬
‫אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו‬
‫ליה‪ .‬ושנינן לא פסיל‬
‫כתפו‪ .‬מרוב גוללו‪ :‬אין זה הדר‪.‬‬
‫צד‪ (:‬בההוא שיכבא לשרא להו רב‬
‫רב אלא בנקיבת עכברים‬
‫אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמרו‬
‫ואע״ג לאוקימנא )לעיל לא‪ (.‬לטעמא‬
‫דמאיס‪ ,‬אבל נקיבת בן נחמן לאפיקיה לכרמלימ משוס כבול‬
‫גמ׳‬
‫מלמטה‪:‬‬
‫אותו‬
‫אוגדין‬
‫היו‬
‫במינו‬
‫לו‬
‫לר׳ יהולה לאו משום הלר הוא הכי‬
‫אדם לא פסיל‪ .‬ואיכא הבריוח וגבי ביח הכסא להחירו‬
‫דאמדי אתרוג שנקבוהו‬
‫קאמר ליה אפילו ללילך ללא חיישת‬
‫ח ( אמר רבא אפי׳ בםיב אפי׳ בעיקרא דדיקלא‬
‫עכברים‪ ,‬אמר רב אין זה טלטול אבנים משום כבור הנדות‬
‫לאנפולי׳( ומייתימ ראיה מלר׳ עקיבא‬
‫הדר פי׳ בתימה‪ ,‬כלומר כ״ש להמירו ארבע אמומ בכרמלימ‬
‫ואמר רבא מ״ט דרבי יהודה קםבר ט ( לולב‬
‫אינה ראיה לאף הס אמרו לו אין זה‬
‫הדר הוא זה וכשר‪ ,‬דר׳ ׳(להכניס מכרמלית לרשות היחיל‬
‫צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה‬
‫חנינא מטבל ביה ונפיק‪.‬‬
‫הדר‪ :‬מתני׳ אין אוגדין את הלולב‬
‫אלא מתני• דקתני חסר ומרשוח היחיל לכרמלית ומיהו ללילן‬
‫מיני ואמר רבא מנא אמינא לה דםיב ועיקרא‬
‫אלא במינו‪ .‬כלמפרש בגמ׳‪ :‬חוט‬
‫כל שהו פסול קשיא ליש לנו בימ הכסא קבוע בבנין‬
‫דדיקלא מינא דלולבא הוא דתניא ‪1‬בסוכות‬
‫של משיחה‪ .‬ליכויי״ל בלע״ז‪ :‬גימוניות‪.‬‬
‫עלייהו‪ .‬ושנינן מתני׳ ביום אסור כלמוכח בשילהי המוציא יין‬
‫ראשון‪ ,‬דרב ור׳ חנינא‬
‫תשבו סוכה של כל דבר דברי ר״מ ר׳ יהודה‬
‫חוטי זהב כפופין כגימון על שס‬
‫בשאר הימים‪ .‬וקיימא לן )שם ד ף פ א ‪ :‬ושם( לשרי רב חסלא‬
‫אומר אין סוכה נוהגת אלא בד׳ מינים שבלולב‬
‫הלכוף כאגמון )ישעיה נ ח ( ‪ :‬במינו‬
‫כוותיייהו‪ .‬מתנ" שיעור להעלוחו אחריו לגג ומקשה ליה רבינא‬
‫אתרוג קטן ר׳ מאיר‬
‫אוגדין אותו מלמטה‪ .‬לשם מצות‬
‫והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות‬
‫אומר כאגוז‪ ,‬ר׳ יהודה מהא לאסרינן לעיל מיניה ליטול‬
‫אגד וזה לנוי בעלמא‪ :‬גמ׳ בסיב‪.‬‬
‫אומר כביצה‪ .‬ובגדול כדי קיסוס משלפניו לחצומ בו שיניו ומשני‬
‫כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה‬
‫איליר״ה שגלל סביב הלקל ונכרך‬
‫שיאחוז שתיהן בידו אחת‪ .‬המס אלם קובע מקוס לסעולה הכא‬
‫שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא‬
‫פי־ כד־ שיאחז האתרוג‬
‫עיקרא‬
‫גפנים‪:‬‬
‫כלולבי‬
‫סביבו‬
‫יעמו לולב בידו אחת‪ .‬אין אלס קובע מקוס לבית הכסא‬
‫אלא בארבעת מינין אמרו לו כל דין שאתה‬
‫דדיקלא‪ .‬לחתוך ממנו נצרים וקולפן‬
‫יאם הוא האתרוג גדול משמע להיכא לקבע אסור ואע״פ‬
‫דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין‬
‫על שראויין לאגל וטעמא דר׳ יהודה‬
‫שאין ידו יכולה לההזיק שפי׳ שס בקונטרס להא לבעי למיסר‬
‫עם הלולב כבת אחת‬
‫לאו משום הלר הוא להא אוקימנא‬
‫לא‬
‫פסול האתרוג‪ .‬ור׳ יוסי בגג משום טירחא ימירא בהעלאה‬
‫ללא בעי הלר אלא משום לבעי מינו‪ :‬ומאי טעמא‪ .‬בעי מינו כיון‬
‫אמר אפי־ בשתי ידיו‪ .‬לגג לא משמע כן לא״כ ט מקשה ליה רבינא מהא לאסדנן קיסם‬
‫ראמר לולב צריך אגל הוה ליה אף האגל מן המצוה‪ :‬ואי מייתי‬
‫•הלכתא כר׳ יוסי‪ .‬ולא עוד משלפניו לחצות כו שיניו תיקשי ליה כולה שמעתתא להחס לשרי‬
‫אלא דהא ר׳ עקיבא קאי‬
‫מינא אחריגא כוי‪ .‬ועובר משוס בל תוסיף‪ :‬אלא בארבעת מינין‬
‫כוותיה‪ .‬וכן חלוקין באבני לטלטל אבניס מקורזלות אלא לפי שהיה יכול להעלותן לגג מערב‬
‫שבלולב וכוי‪ .‬לקמן בפ׳ לולב וערבה ) ל ף מג‪ (.‬ילפינן מקראי לולב‬
‫בית הכסא‪ ,‬דתניא ובשבת שבמ הוה בעי למיסר כיון לאפשר להזמינן ומסיק לשד משוס לאין‬
‫מותר להכניס ג׳ אבנים‬
‫ביום וסוכט בין טוס בין בלילה‪ :‬אמרו לו כל לין ק״ו שאתה דן‬
‫מקורזלות בבית הכסא‪ ,‬אלם קובע מקום והא לאמר ר׳ ינאי המם אס יש לו מקום קבוע‬
‫שתפילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין‪ .‬קל וחומר שאתה מתחיל‬
‫־כמה שיעורן ר׳ מאיר לבימ הכסא מלא היל התם בשלות איירי למקום רחוק הוא וטורח‬
‫לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בק״ו מן הקל כגון‬
‫אומר כאגוז ר• יהודה להזמין מערב שבת אבל ללילן ליש לן מקוס קבוע בבית אסור אלא‬
‫אומר כביצה‪ .‬וקיימא לן‬
‫זה וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל‬
‫‪ :‬ר ׳ יהודה‪ .‬מתני׳ אין אם כן הזמין ושמא כיון לנפישי בני הבית להוו שקלי להו לא אפשר‬
‫אינו ק״ו הגון שהרי הלין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל‪:‬‬
‫אוגדין את הלולב אלא ושרי‪ :‬דםיב ועיקרא דדיקלא‪ .‬מכאן קשה לפי׳ הקונטרס לפ׳‬
‫‪8‬‬
‫ממינו כוי‪ .‬אוקמא רבא‬
‫בסיב ועיקרה דדיקלא‪,‬‬
‫מין לולב הן‪ ,‬ומותר‬
‫לאגוד בהן‪.‬‬
‫כל שעה )פסחים ד ף לט‪ >.‬לחנן אלו ירקומ שאלם יוצא בהן ילי חובמו‬
‫לא‬
‫בפסח וקחשיב חרחבינא ומפרש בגמרא אצוותא לליקלא ופי׳ שם בקונטרס סינ הלקל שגלל סניב הלקל והכא משמע שהוא מין אילן‬
‫ובהריא אמדנן המס מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים‪ :‬רבי •הודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מיני; שבלולב‪ .‬ולית‬
‫ליה הא ללרשינן בפ״ק )דף יב‪ (.‬באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן רקב הכתוב מלבר ומ״מ מולה לאין מסככין בלבר המקבל טומאה‬
‫אפילו מארבעת המינים כגון שעשה מהם כלי או פירות לקל דכעינן דומיא ) ל א ו י ‪ 0‬למ״ל ענני כבול היו ולמאן לאמר סוכות ממש עשו‬
‫להם ילפי מלאיחקש סוכה לחגיגה ללא שייך לאקשרי אי מה חגיגה בעלי חיים מאחר ללא מכשירין אלא מארבעת המינים והא לאיפליגו ר״מ‬
‫ור׳ יהולה בפ״ק ) ד ף יל‪ >:‬בנסרים שאין בהס ל׳ וקמני ומולה ר״מ לאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל אחל ביניהן למשמע‬
‫פסל לשון פסולמ הגורן ויקב כדפירש שס בקונטרס וקאמר דמודה לרני יהודה לא נשכיל שיכשיר רבי יהולה בפסולת גורן ויקב אי נמי‬
‫ל (‬
‫מה שגזר ופסל מן האילן קרי ליה פסל‪:‬‬
‫כל דין שאתה דן תהילתו להחמיר וסופו להקל אינו דק‪ .‬כי האי גוונא פליט פרק כל שעה )פסחים ד ף מ‪ :‬ושס> דר׳ יהודה אומר אין ביעור‬
‫חמץ אלא שדפה ק״ו מנותר שאינו בבל יראה ומהדרי ליה רכנן שאותו דין תחילתו להחמיר וסופו להקל אס לא מצא עצים לשורפו‬
‫ובההיא קיימא לן כרבי יהולה לסמם מתניתין פרק בתרא לתמורה <דף לג‪:‬ו לחמץ בשריפה אלמא חשבינן ליה דין אף על פי שסופו‬
‫לההל‬
‫א( ]עירונץ קג‪ .‬יבמות לט‪.‬‬
‫קדישין כא‪ :‬ע״ז כג‪ .‬תל‪.‬‬
‫סנהדרין סנ‪ .‬סו‪ :‬הוריות ‪.3‬‬
‫ט‪ :‬נכורוח יא‪ .‬נט‪ :‬חולין‬
‫קט‪.‬ן‪ ,‬ג (‬
‫ג( ו שכת שא‪.‬‬
‫חניאן‪,‬‬
‫וצ׳׳ל‬
‫ע״ש ו‪,‬‬
‫י ( שם‬
‫ע״ש‪ ,‬ה( ושכח כט‪ :‬יש״נן‪,‬‬
‫‪ (1‬לעיל לא‪ a ,.‬ן כמשנה‬
‫שבמשניות ונרי״ף והרא״ש‬
‫ליחא מלח כחוט ועי׳ תוי״ט‬
‫ללקמן‬
‫וכן נפיסקא‬
‫]לעיל‬
‫ליתאן‪ ,‬ח(‬
‫לז‪.‬‬
‫לא‪.‬ן‪,‬‬
‫נו>‪1‬לעילל‪:‬וש״נ‪ ,1‬י( כס״א‬
‫נוסף‪ :‬ואססולי‪ ,‬כ( צ״ל או‬
‫להכניס‪ ,‬צ( וצ״ל לאלן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬בסבת תשבו שבעת‬
‫ןמימ‬
‫האזרח‬
‫כל‬
‫בישראל ישבו בסכת‪:‬‬
‫ויקרא כג מכ‬
‫גליון הש״ס‬
‫גט׳ והא ר״ה מטביל בה‬
‫ונפיק‪ .‬עיי לקמן לף מו‬
‫ע״נ תיש׳ ל״ה אחרוג מי‪.‬‬
‫ובע״ז לף נח ע״ב תיס׳‬
‫ד״ה נצר‪:‬‬
‫וכו׳‬
‫בשבת‬
‫ד״ה‬
‫תום׳‬
‫וטדקאמר‬
‫להכניס‪ .‬עיין בבכור שיר‬
‫ובספרי תבואת שוד שי׳‬
‫י״ט סק״ו‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פיקוד׳׳ש‬
‫)ביקודי״שן‪.‬‬
‫חדות‪ ,‬כעלות שפה חדה‬
‫ליכויי״ל )לינוי״ל(‪.‬‬
‫חוט ) ש ל פשהיו‪.‬‬
‫א י ל י ד ״ א ‪ .‬קיסוס‪.‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫ותו לא מידי‪ .‬אין להשיב‬
‫על כן !‪:‬׳במוח לסי‬
‫וקדושי!‬
‫כ א ‪ :‬תו ליכא לאקשויי מיד־‬
‫) ע ו ו ב ץ קנ אי! להקשות‬
‫על דכר זה ‪:‬ע״! נ ו סד ו‬
‫ליכא לשנויי מידי וסנהדרין‬
‫סב‪ ,:.‬אין להקניט נדבר‬
‫זה !שם ס! י‪ .‬מקורזלות‪.‬‬
‫שיהיו‬
‫בלע״ז‬
‫בקור״ש‬
‫חדודיח וראייות לקינוח‬
‫; ש ב ת פ א מ י • רש‪-‬ל(‪.‬‬
‫מותר להכניס‪ .‬כתוך ד׳‬
‫אמות או בחצר ללא ליחסר‬
‫לטלטולינהו !שם‪ .:‬כאגוז‪.‬‬
‫כל אחת ואחת !שפ!‪ .‬משם‬
‫ראיה‪ .‬נחמיה ‪ :‬ל ע י ל נ י ‪. .‬‬
‫אין אוגדין את הלולב‪.‬‬
‫האי לולב היינו הושענא‪,‬‬
‫טלהו שלשה המינים יחד‬
‫בעיקרא‬
‫לעיל ל א ‪. :‬‬
‫מן הקליפה‬
‫דדיקלא‪.‬‬
‫ואע״פ שאין מראיה! דומה‬
‫למראה הלולנ ונלכד שיהא‬
‫מאימו המין‪ ,‬דטעמא דר׳‬
‫יהודה לאו משוס הדר הוא‬
‫! ל ע י ל לא ‪ .:‬לולב צריך‬
‫אגד‪ .‬לאיוד שלשה המעין‬
‫כאחד ‪ :‬ל ע י ל י א ‪. :‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫לז‪.‬‬
‫א( נצ׳׳ל לעשות[‪ ,‬נ( ניש לא מצא אחד מד׳ מינין הללו יהא יושג ופטל‪ .‬מסוכה נמצא זה קל‬
‫להקל ומימה להכא אין הלכה כר׳ יהולה ללא מכשר אלא בל׳ מינין‬
‫נוסחאות שלא היה כמונ והדין היה מלמד חומר מחחלפו כדדרשמ מה לולכ הקל שאינו נוהג‬
‫לסמם מתני׳ בפ״ק )לף יא‪ (.‬כרכנן בהללה עליה אח הגפן ואמ‬
‫לסניהס הך ור׳ יהודה על‬
‫ללסנוח וכמו שהעיל החכס בלילות כבימים יש בו חומר זה שאינו נוהג אלא בד׳ מינין סוכה‬
‫הללעת לקתני או שקצץ כשרה וי״ל להא רקי״ל המס כרבי יהולה‬
‫אזולאי נספר שמחת הרגל‬
‫י ל ' ‪ p‬שמן‪ .‬לאו ד׳ מינין‬
‫לי‬
‫תמורה שנוהגת כלילות‬
‫היינו מכפ לין אפר ויליף במה מצינו מנותר שישנו בבל תותירו וממץ‬
‫שמצא כן נש״ס של קלף‬
‫וכזה א״ש חוספוח ל״ה נינהו‪ :‬ור״י סגר הנך לדפנות ועלי‬
‫ישנו ככל מומירו מה נומר כשריפה‬
‫לספך‬
‫עגוס‬
‫»ץ‬
‫ועלי‬
‫תמרים‬
‫ועלי‬
‫הדס‬
‫אף ממץ כשריפה לאע׳׳פ שאמרו לו‬
‫נ( ]לעיל יל‪.‬‬
‫והניאו[‪,‬‬
‫לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל‬
‫ושי׳נ[‪ ,‬ל( שס‪ :‬יז‪ ,:‬וסנן מספפין גנסרים‪ .‬ול״ג של ארז‬
‫מכמיס אשם פלד ופטאמ הכא על‬
‫והתורה אמרה בסוכות תשבו שבעת ימים‬
‫ה( תענית כה‪ :‬ר״ה כג‪ .‬נ״נ‬
‫ס‪] 0 ,:‬תוספתא פ״כ ונהי נמי להני נסרים מאחד מד׳‬
‫הספק יוטמו שהם בבל תותירו ואמ‬
‫‪1‬‬
‫‪8‬‬
‫צאו‬
‫אומר‬
‫בעזרא‬
‫וכן‬
‫דבר‬
‫כל‬
‫של‬
‫סוכה‬
‫הי׳׳א[‪] 0 ,‬שנת כט‪ :‬וש״נ[‪ ,‬מינים הס מיהו מעיקרא לליקלא‬
‫אמרפ בקבורה ושפק ר׳ יהולה אלמא‬
‫ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי‬
‫ח( ]לקמן מנ‪ ,[.‬ט( סרה נינהו אלמא לר״י סיכ ועיקרא לליקלא‬
‫הרר ביה מההיא אע״ג להוא שמק‬
‫סי״נ מ״א‪ ,‬י( שס ס״ו מ״א‪,‬‬
‫א‬
‫נ( ר׳׳מ‪ ,‬ל( ]לל טעמיה כשירין לאגדו של לולב לאי לאו הט הדם ועלי תמרים ועלי עץ עבות *)ועשו(‬
‫אנן לא שתקינן ללא שתק אלא ממוך‬
‫לברי עצמו במה שאומר במקום אחר‬
‫כצ״ל[‪ ,‬מ( ]וע׳׳ע תוססות הוו להו כמין אחר דהא לר״י אין סוכות ככתוב ‪ w‬ג ( ורבי יהודה םבר הני לדפנות‬
‫וכחיס כד‪ .‬ד״ה הואיל‬
‫סוכה אלא בהכשר לולב מק״ו‪:‬‬
‫לנומר בקבורה אבל אכן סברינן‬
‫עלי תרם ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך‬
‫ורצפה[‪,‬‬
‫הכא‪:‬‬
‫גרסינן‬
‫ארז‬
‫של‬
‫גנסרים‬
‫םפפה‬
‫בשריפה ואין כאן יוטמ‪:‬‬
‫ג>ותנן מםככין בנםרין ד״ר יהודה אלמא סיב‬
‫י' מיני ארזים הם‪ .‬והדס מד מינייהו‬
‫‪S I1QH f‬‬
‫והביאו עלי דת‪ .‬רבי יהורה‬
‫ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא ש׳׳מ ומי‬
‫במסכח ר״ה ) ל ף כג‪ :>.‬גיקירי‬
‫הוה מוקי ליה ללפנות‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫אמר ר׳ יהודה ארבעת מינין אין מידי אחרינא‬
‫ירושלים‪ .‬מנכבדי ירושלים העשירים‪:‬‬
‫מאי ארז הדם כדרבה בר רב הונא‬
‫ישמיעו‬
‫ואשר‬
‫‪.1‬‬
‫לא י>ותתניא םיככה בנסרים של ארז שיש‬
‫נמצא‬
‫מלמטה‪.‬‬
‫אותו‬
‫אוגדן‬
‫גמינו‬
‫העבירו קול בבל עךיהם‬
‫דאמר י ׳ מיני ארזים הם‪.‬‬
‫בהן ד׳ טפהים ד״ה פסולה אין בהן ד׳ טפחים‬
‫ובירושלם ל א מ ר צאו אגד העליון לנר בעלמא ולא להכשיר‬
‫מימה ולרב יהולה אמר רב לפליג‬
‫ההר והביאו עלי זית‬
‫ועלי ע ץ שמן ועלי הדס מצוה לפיכך אינו פוספמ לעבור על רבי מאיר פוםל ורבי יהודה מכשיר ומודה‬
‫עליו מאי איכא למימר לאמר במס׳‬
‫ועלי תמרים ועלי ע ץ בל תוסיף‪ :‬מגדלי הושענא‪ .‬אוגד‬
‫רבי מאיר שאם יש בין נסר לנםר כמלא נסר‬
‫ר״ה ס׳ אס אינן מכירין )לף כג‪ .‬ושם(‬
‫עבית‬
‫ל ע ש ת סכת הלולבים לשון גדלין‪ .‬ולשון הש״ס לומר‬
‫ל׳ מיני ארזים הם אלו הן ארז‬
‫שמניח פסל ביניהן וכשירה מאי ארז הדס‬
‫נחמיה ח טו‬
‫ככתוב‪:‬‬
‫הך‬
‫כגון‬
‫זה‬
‫לשון‬
‫בדבר‬
‫אומן‬
‫לכל‬
‫וקמרוס ועץ שמן וברוש ולספרים‬
‫אתן במדבר ארז‬
‫‪.2‬‬
‫)א( כדרבה בר רב הונא ה*דאמר רבה בר רב‬
‫שטה והדס ו ע ץ שמן דבסרק משקין ) מ ו ״ ק ל ף יא‪ (.‬למגדלי‬
‫רגרסי לעיל בפ״ק <לף יל‪ (:‬בריימא‬
‫הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הן שנא׳‬
‫אשים בערבה ברוש אוהד ולמגדלי חנורי בחולו של‬
‫לפניא כוופיה לרב סיכבה בנסרים‬
‫תךהר ותאשור יחדו‪:‬‬
‫‪ 2‬אתן במדבר ארז שיטה והדם וגו׳‪ :‬ר׳ מאיר‬
‫מועד הא למדפ שפירוש לשון זה‬
‫שאין בהן ארבעה לברי הכל כשרה‬
‫ישעיהו מא יט‬
‫מאיר‬
‫י>א״ר‬
‫תניא‬
‫כוי‪:‬‬
‫במשיהה‬
‫אפילו‬
‫אומר‬
‫גיס‬
‫גיה‬
‫שיירי‬
‫יתקון‪:‬‬
‫עשיה‬
‫לשון‬
‫וטבל‬
‫ולקח אזוב‬
‫‪.3‬‬
‫ול״ג של ארז ניפא לבברייפא להכא‬
‫במים א י ש טהור והזה יד‪ .‬מתתת לאגד שלא יקמנו במקום‬
‫מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את‬
‫מניא כוומיה לשמואל ולא פשיב לה‬
‫האהל ועל כל‬
‫על‬
‫אגדו דקסבר אין האגד מן המצוה‬
‫לולביהן בגימוניות של זהב אמרו לו ״משם‬
‫רב עיקר‪ :‬כי היכי דלא ליהוי‬
‫ו ע ל הנפשות‬
‫הכלים‬
‫א ש ר היו שם ועל הנגע כרבנן דאמד אין צדך אגד‪ :‬דלא‬
‫הציצה‪ .‬דקסבר רבה מין במינו פוצץ‬
‫ראיה במינו היו אוגדיז אותו מלמטה אמר‬
‫בעצם או בהלל או במת נהוי חציצה‪ .‬בין יד להושענא ואין‬
‫אי נמי משוס למספקא ליה כדמוכח‬
‫להו רבה להנהו מגדלי הושענא דבי ריש‬
‫או בקבר‪ :‬במדבר יט יה‬
‫זו לקימה‪ :‬לא לינקוט איניש הושענא‬
‫פרק בהמה המקשה )חולין לף ע‪ .‬ושם(‬
‫גלותא כי גדליתו הושענא דבי ריש גלותא‬
‫לא‬
‫בו‬
‫לצאמ‬
‫כשבוטלו‬
‫גסודרא‪.‬‬
‫כרכחו אחומו והוציאמו מהו למפרש‬
‫שיירי ביה בית יד כי היכי דלא תיהוי חציצת‬
‫יכרוך סודר שבין כפפיו על ידו‬
‫ר״ת היינו נקבה שנולרה עמו וקרי‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫ויאפוז בו הלולב‪ :‬אזוב קצר‪ .‬שהיו רבא אמר א כל לנאותו אינו הוצץ ואמר רבה‬
‫לה אחותו כלאשכתן פרק כל הבשר‬
‫)א( גם׳ מאי ארז הדס‬
‫)כדרכה וכוי שיטה והלם( מביאין מי פטאמ מעיר לעיר‬
‫לא לינקיט איניש הושענא בםודרא דבעינא‬
‫)שס לף קיל‪ (.‬אין לי אלא בחלב‬
‫חא״מ ונ״כ כס״א אינו‪ :‬בשפופרמ של קנים ארוכומ ומצניעין‬
‫לקיהה תמה וליכא ‪ 8‬ורבא אמר ח‪1‬בלקיהה על‬
‫אמו בחלב אחוחו הגלולה מניין והא‬
‫)ב( תום׳ ד״ה ט היט וכו׳‬
‫ומטביל‬
‫דכתיכ ואת כ ל כלי אופס בהם לטהרמ טמאים‬
‫לאמר פ״ק לבכורומ )לף ט ‪ .‬ושם(‬
‫ידי דבר אחר שמה לקיחה אמר רבא מנא‬
‫כשמכניסו‬
‫קצר‬
‫היה‬
‫ואס‬
‫ומזה‬
‫האזוב‬
‫השרת אשר ישרתו כס‪:‬‬
‫גבי חמורה שלא ביכרה ויללה שני‬
‫אמינא לה דלקיחח על ידי דבר אחר שמה‬
‫בפי השפופרמ אינו מגיע למיס‬
‫זכרים ורבנן לימא קסברי מקצפ‬
‫לקיחת דתנן ט ( ג אזוב קצר מםפקו בחוט ובכוש‬
‫שבראש השני‪ :‬מספקו‪ .‬מאריכו כדי‬
‫רמס מקלש לאי כוליה רחם מקלש‬
‫וטובל ומעלח ואוחז באזוב ומזח אמאי ‪3‬ולקח‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫ספוקו‪ :‬בכוש‪ .‬פלך פוזי״ל בלע״ז‬
‫נהי רא״א לצמצם חציצה מיהא איכא‬
‫וטבל אמר רחמנא אלא לאו ש״מ לקיחח על‬
‫גם׳ וכן בעזרא‪ .‬עיין מ׳׳ש שהנשים טווס בו‪ :‬ולקח‪ .‬אזוב וטבל‬
‫אמר רב אשי מין במינו אינו חוצץ‬
‫לעיל נגליון דף יכ ע״א‬
‫נרש׳׳י ד״ה צאו ההר‪ :‬כמיס בשעמ טבילה בעינן לקימה‪:‬‬
‫ידי דבר אחר שמח לקיחח ממאי דלמא‬
‫המם הוא לפשיטא לן משוס לאיכא‬
‫ומיהו‬
‫לקיחה‪.‬‬
‫שמה‬
‫מינה‬
‫שמט‬
‫אלא‬
‫שם ורבא אמר לקיחה‬
‫שאני חתם כיון דחבריח כגופיח דמי אלא‬
‫מקצמ רחם בלא מציצה ואע״ג להכא‬
‫ע״י ר׳א‪ .‬עיין יומא דף מז‬
‫נמי הוי מוצץ לאגל ומקצחה בלא‬
‫ע״נ נרש׳׳י ד״ה רנ פפא‪ :‬כשהוא מזה צריך לאמוז באזוכ מפני מחכא יי י נפל משפופרת לשוקת פםול‬
‫שאם אותזו כספוקו הוא מנענע‬
‫חציצה וקא קפיל רבה ללמא לילה‬
‫חא‬
‫כאן וכאן ואינו מכרן ומזה על הכל‬
‫שאני לאורחייהו של מאומיס בהט והא לאשכחן בסוף שחי מלוח‬
‫האפר היו מכיאין כשפופרת ומקדשין נפל משפופרת לשוקת‪ .‬אף‬
‫)מנחוח לף צל‪ (.‬דמרבה כל בעלי חוברין לסמיכה ׳(]ובפנופופ אחל מניף‬
‫הגהות הגר״א‬
‫של אבן‬
‫בשוקפ‬
‫שכל מעשה פרה בכלי אבנים היפה בו‬
‫אפר‬
‫נופן‬
‫המיסוהיה‬
‫אםאמאפשר‬
‫ע״י כולם[ ולא בעי למילף פנופה בק״ו מסמיכה ללא אפשר להיט‬
‫]א[ )ור״י סנר נו׳ עד‬
‫משפופרמ למיס שכשוקפ שהאפר נותן למעלה כדילפינן כסוטה )לף‬
‫לסכך( תא״מ‪:‬‬
‫ניעבל לינפו כולהו בהלי הללי קא הרא חציצה אפילו לרבא לאמר‬
‫טז‪ >:‬מיס מייס אל כלי שהמיס נומנין מהילה אל כלי ולא יפסיק אפר‬
‫הכא מין במינו אינו חוצץ מ״מ פירכא היא ועול מילי ללאו אורפיה‬
‫ביניהן והא דכפיכ ונמן עליו מים מוקמינן )שם( לערכן‪ .‬ואס כשבא‬
‫סברא הוא לפוצץ כלמנן פ״ב לזבחים )לף מ ו ‪ 0‬על גבי רגל חברו‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫לקלש נפל האפר משפופרמ לשוקמ שלא כמפכוין פסול הקילוש לבעינן‬
‫פסול ובפי הוציאו ל ו ) י ו מ א נח‪ .‬ושם( מיבעיא ליה לרמי בר ממא הניח‬
‫ומודה ר׳ מאיר‪ .‬נין ולקחו מעפר שרפת התטאת ונתן וגו׳ ן ג מ ל צ ר יט‪ 1‬שיהא לוקמ כילו ונוהן‪:‬‬
‫מזרק ]מוך מזרק[ וקבל בו אה הלם מהו מין במינו חוצץ או אינו‬
‫כ ר ‪:‬‬
‫שיש בהן ארנעה נין שאין‬
‫נהן‬
‫ארנעה‬
‫י ל ע י ל יד‪:‬ו‪.‬‬
‫שמניח ססל‪ .‬פסולת גורן‬
‫רקכ דהוא סכך נשר‪ ,‬והט‬
‫נמי מצי למימני ומודה ר׳‬
‫יהודה‬
‫בהנך‬
‫דאית‬
‫בהו‬
‫ארבעה דפוסלין‪ ,‬שאס יש‬
‫כין נסר לנסר כוי‪ ,‬והאי‬
‫מקט ר׳ מאיר רנותא היא‪,‬‬
‫דאסילו ר׳ מאיר דמחמיר‬
‫מודה נהא <שס>‪.‬‬
‫משם‬
‫ראיה‪ .‬נחמיה ! ל ע י ל כח‪.(.‬‬
‫ע‬
‫ז י ה‬
‫ט‬
‫פוצץ ומסיק דאינו פוצץ דכחיב ) > אשר ישרמו בם בקודש שנים‬
‫י‬
‫הא‬
‫כליס ושירוח אחל והלר מיבעיא ליה הניח סיב בפוך המזרק להר מין כשאינו מינו אי חוצץ או אינו חוצץ ואין ללמוח כל הלבדס‪:‬‬
‫דבעינא לקיהה תמה וליכא‪ .‬הכא לא שייך למימר ללא ליהוי חציצה כלאמר לעיל ללעיל איירי כשיאגל בלולב והכא כשכרך בילו‬
‫וכדכר הכרוך כילו לא שייך מציצה וכסוף מקום שנהגו )פסחים נז‪ .‬ושם( גכי יששכר איש כפר כרקאי להוה כריך ידה כשיראי‬
‫ועביד עבודה ופי׳ בקונטרס וחציצה פוסלפ בקדשים דכחיב ולקח הכהן בעינן שחהא לקיחה בעצמו של כהן אע״ג דלקימה על ידי ד״א‬
‫שמה לקיחה נלרבא[ ה״מ לרך ככול כלמוכפ כסוף פירקין )לף מב‪ (.‬גבי לולב שהוציאו בכלי לפדך עלה והאמר רבא לקיחה על ידי דבר‬
‫אחר שמה לקיחה ומשני הני מילי לרך כבול אבל לרך בזיון לא והשמא נמי אע״ג לכריך ידה כשיראי לככול עצמו היה עושה שלא ימלכלכו‬
‫י ד ו בלם האברים ומבזה קלשי שמיס קרי ליה המס אי נמי ל(דלטעמיה לחציצה נענש משום בזיון קלשים כרמוכח מכמ קול ומיהו לא‬
‫יפכן פירוש זה מלמייחי עלה ההיא לאזוב שספקו בחוט אלא י״ל לאגל הצריך ללולב שלא יפפרלו המינין שייך ביה חציצה אבל הכא‬
‫סולרא לא בעי לולב ומיהו גס זה לא יחכן דכ״ש להוה ליה למימר לחוצץ כלמוכח כעיא לרמי בר ממא לפרק הוציאו ל ו ) י ו מ א לף נח‪ .‬ושם(‬
‫להניח מזרק במוך מזרק לבעי למיפשטה מההיא לעל גבי רגל חבירו פסול ולחי שאני רגל ללא מבטל ליה ר״ל למייד שעשה מן הסודר‬
‫כמין ביפ יל ללולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מילו ואומזו בבימ יל הבולט הנעשה מן הסולר ולמי לאזוב שספקו בחוט ולא‬
‫חשיב ליה רבה לקימה ממה ורבא סבר שמה לקיהה ולולב שהוציא ככלי לסוף פירקין לא כשאופז כלופני הכלי אלא מניח ילו פפמ שוליו‬
‫או שאוחז בטפ יל של כלי»>‪ :‬נפל משפופרת לשוקת‪ .‬פי׳ בקונטרס לשוקמ של אבן שכל מעשה פרה בכלי אבנים ואי אפשר לומר כך‬
‫להך שפופרפ גופה מקכלמ טומאה היא כלמוכפ פרק מומר כקולש לאמרינן שפוסרמ שממכה למטאמ טמאה רטביל וכמסכפ פרה בלוכפי‬
‫טובא מנן שהיו ממלאין חכיומ לקלש כהן עול משמע לעליפי שאר כלים לקדש למנן ) פ ר ה פ ״ ה משנה ה( בכל הכלים מקלשיס אפילו‬
‫בכלי גללים כלי אבנים כלי אלמה לאף על גב ללא חשיבי כלים לטומאה משיבי כלי לקילוש וכ׳׳ש שאר כלים ומה שכל מעשיה בכלי אבנים‬
‫היינו כשכעמ הימים שמפדשין כהן השורף את הפרה ללשכה שעל פני הבירה ולשכת בית אבן היפה נקראמ כלמפרש בדש יומא )לף כ‪(.‬‬
‫ועכיל משוס מעלה‪ ] :‬ו ע ״ ע ת ו ס פ ו ת חגיגה כג‪ .‬ל ״ ה ש פ ו פ ר ת ותוספות יומא נ‪ .‬ל׳׳ה שכל ותוספות חולי! ט ‪ :‬ל״ה טמאה[‬
‫אמאי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ב מיי׳ ס״ז מהל׳‬
‫עה‬
‫לולכ הלכה יא טור‬
‫ש״ע א״מ סי׳ תמא סעיף‬
‫ז‪:‬‬
‫ג מיי׳ פי״א מהלכות‬
‫עו‬
‫סרה הלכה‬
‫סמג‬
‫ל‬
‫עשין רלג‪:‬‬
‫ד מיי׳ ס״ט שס הלכה‬
‫עז‬
‫נ סמג שס‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פוזי״ל )פושי׳׳ל(‪ .‬פלך‬
‫)לטוויית(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מדתנן‬
‫דדייק‬
‫בנסרין‬
‫מסככץ‬
‫דברי ר׳ יהודה‪,‬‬
‫ר׳‬
‫ותניא‬
‫אומר‬
‫יהודה‬
‫סוכה אינה נוהגת אלא בד׳‬
‫מינין שבלולב‪ ,‬ש״מ נסרין‬
‫של‬
‫דקל מין לולב הן‪.‬‬
‫ואסיקנא נמי ארז מין הדס‬
‫הוא‪ .‬ר׳ מאיר אומר אפי׳‬
‫במישחה‬
‫אוגדין‪.‬‬
‫ירושלים‬
‫שהיו‬
‫תניא‬
‫אמר ר׳ מאיר מעשה ביהיר‬
‫אוגדין‬
‫אותו בגימוניות של זהב‪,‬‬
‫אמרו לו‪ ,‬במיגו היו אוגדין‬
‫אותו מלמטה‪ .‬אמר רבה‬
‫למגדלי הושענא דבי ריש‬
‫גלותא‪ ,‬שיירו בלולב בית‬
‫יד‪,‬‬
‫כלומר קצה הלולב‬
‫הנאגד עם ההדס הניחוהו‬
‫בלא אגד‪ ,‬כי היכי דלא‬
‫ליהוי חציצה‪ .‬רבא אמר‬
‫כל‬
‫מין‬
‫לנאותו‬
‫אינו‬
‫במינו‬
‫חוצץ‪,‬‬
‫אמר‬
‫הוא‪.‬‬
‫)רבא( ]רבה[ לא לינקוט‬
‫איניש‬
‫דבעינא‬
‫לוליבא‬
‫ולקחתם‬
‫בסודרא‪,‬‬
‫וליכא‪.‬‬
‫רבא‬
‫אמר‬
‫לקיחח‬
‫]ע״י‬
‫מהא‬
‫דתנן‬
‫בפרה‬
‫פי״ב‬
‫דבר אחר[ שמיה לקיחה‪,‬‬
‫האזוב הקצר מספקו בחוט‬
‫או בכוש‪ ,‬טובל ומעלה‪,‬‬
‫אוחז‬
‫באזוב‬
‫ומזה‪.‬‬
‫ר׳‬
‫יהודה ור׳ שמעון אומרים‬
‫כשם שהזייה באזוב כך‬
‫טבילה באזוב‪ .‬פי׳ אליבא‬
‫דתנא קמא דפליג עלייהו‬
‫אמאי קא שרי‪ ,‬ולקה אזוב‬
‫וטבל במים כתיב )כוי(‪,‬‬
‫וזה לא לקח אלא בחוט‬
‫ובכוש‪] ,‬פי׳[ שטוות בו‬
‫הנשים נקרא כוש‪ ,‬אלא‬
‫ש׳׳מ לקיחה על ידי דבר‬
‫אחר שמה לקיחה‪ .‬ודחינן‬
‫דלמא‬
‫שאני חוט‬
‫וכוש‬
‫דכיון דחבריה לאזוב‪ ,‬כי‬
‫אזוב דמי‪ ,‬ולא דמי לסודר‬
‫דלא חבריה ללולב‪ .‬אלא‬
‫מהא דתנן בפרה פרק ו׳‬
‫נפל הקידוש משפופרת על‬
‫השוקת פסול‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫עח א מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ לולב‬
‫הלכה יג סמג עשי!‬
‫מל טוש׳׳ע א״ח סי׳ מרנא‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫עט ב מיי׳ שס הלכה כו‬
‫סמג שם טור ש״ע‬
‫א׳׳ח סי׳ חרנג סעיף א‪:‬‬
‫‪ C‬ג מיי׳ סכ״א מהלכות‬
‫שכת הלכה ז סמג לאדן‬
‫סה טוש״ע א״ח סי׳ שלו‬
‫סעיף י‪:‬‬
‫פ א ד מיי׳ ס ״ז מהלכות‬
‫לולכ הלכה ו ט סמג‬
‫עשי] מל טוש״ע א״ח סי׳‬
‫פב‬
‫פרנא סעיף ב‪:‬‬
‫ה מיי׳ שס הלכה י‬
‫טוש״ע שם סעיף ח‪:‬‬
‫פג ו מיי׳ סייח מהלכות‬
‫המילין הלכה יא‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ולקחו לטמא מעפר‬
‫שךפת החטאת ונתן‬
‫עליו מים תיים א ל כלי‪:‬‬
‫במדבר יט יז‬
‫‪ .2‬וקריצת את הזה‬
‫שוק‬
‫ואת‬
‫התנופה‬
‫התרומה א ש ר הונף‬
‫מאיל‬
‫הוךמ‬
‫ואשר‬
‫המלאים מ א ש ר לאהרן‬
‫ו מ א ש ר לבניו‪:‬‬
‫שמות כט בז‬
‫לעזי רש״י‬
‫וינטילי״ר‪ .‬להניף באויר‪.‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫טעמא‬
‫ודייקינן מינה‬
‫תפל‪ ,‬הא הפילו הוא‬
‫בכוונה‬
‫מן השפופרת‬
‫ואמאי‬
‫לשוקת‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫ולקחו לטמא וגוי‪ ,‬אלא‬
‫ש״מ לקיחה על ידי דבר‬
‫אחר שמה לקיחה‪ .‬אמר‬
‫רבה לא לידח איניש‪,‬‬
‫כלומר לא ינעוץ‪ ,‬לולב‬
‫בהושענא דלמא נתרי‬
‫טרפי דהושענא בנעיצה‬
‫זו‪ ,‬וחוצצין בין הלולב‬
‫וכין הושענא‪ .‬אמר רבא‬
‫מין במינו אינו חוצץ‪.‬‬
‫וכן אמר רבה לא יחתוך‬
‫אדם קנה הלולב היוצא‬
‫מתתת ההדס‪ ,‬אהר שאגדו‪,‬‬
‫שמא ישארו מן ההוצין‬
‫שנחתך עיקרן בכלל אותן‬
‫שהיה יוצא מן ההדס‪,‬‬
‫ונשארו ההוצין בלא עיקר‬
‫וחוצצין‪ .‬רבא אמר מין‬
‫במינו אינו חוצץ‪ .‬הדס של‬
‫מצוה שהוא עם הלולב‬
‫מוקצה הוא‪ ,‬ואסור להריח‬
‫בו‪ .‬אבל האתרוג מותר‬
‫להריח בו‪ ,‬כי לא הקצהו‬
‫אלא מאכילה‪ .‬וכן הדם‬
‫במחובר אסור להריח בו‪,‬‬
‫גזירה שמא יתלוש‪ .‬אתרוג‬
‫מותר דלא אתי למיתלש‪,‬‬
‫דלאכילה עביד‪ ,‬ולאכול‬
‫מיניה הא לא שרית ליה‪.‬‬
‫אמר רבה לולב בימין‪,‬‬
‫שהוא ג־ מצות בהדדי‪.‬‬
‫ועליה מברכין‪ ,‬הואיל‬
‫ומינו של לולב גבוה‬
‫מכולן‪ .‬אתרוג בשמאל‪,‬‬
‫דהוא חד מצוה‪ .‬כיון‬
‫ששגיגו לולב שיש בו‬
‫ג ׳ טפחים כדי לנענע‬
‫בו ]כשר[‪ ,‬אמרנו ובהיכן‬
‫היו מנענעין‪ ,‬בהודו לה׳‬
‫תחלה וסוף ובאנא ה׳‬
‫הושיעה נא‪ .‬ונענוע זה‬
‫זולתי מוליך ומביא ומעלה‬
‫ומוריד‪ ,‬ששנינו במנתות‬
‫בענין שתי הלתם וכבשי‬
‫עצרת‪ ,‬ואמר רבה התם‬
‫וכן בלולב‪ .‬אלא צריך‬
‫יינענע בהולכה והובאה‬
‫זולתי‬
‫כשלש פעמים‪,‬‬
‫מוליך ומביא ומעלה ‪1‬‬
‫לז‪:‬‬
‫פרס שלישי סוכה‬
‫לולב הגזול‬
‫‪I‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫הא הפילו הוא‪ .‬בממכוין דומיא לנפל מאליו שלא אחז באפר עצמו‬
‫אמאי ונתן אמר רחמנא אלא שמע מינה נתינה על ידי דבר‬
‫אלא אפז בשפופרפ ונערה לפוך שוקמ כשר‪ :‬ה״ג אמאי ולקחו ונתן‬
‫אחר שמה נתינה הכא נמי לקיחה על ידי דכר אהר‬
‫אמר רחמנא אלא ש״מ לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה‪ :‬ואמר‬
‫שמה לקיהה‪ .‬כך כפוב בכל הספדם וקשה חדא דמה לו לדקדק‬
‫רבה גרס בכולהו‪ :‬לא לירון איניש לוליבא בהושענא‪ .‬לאחר שאגד‬
‫מנפינה הא גבי פרה כמיב לשון לקיחה ולקחו לטמא מעפר שרפפ‬
‫הערבה וההלס יפד לא יפחוב הלולב‬
‫החטאמ השמא קנסיב על י ד שפופרמ‬
‫מלמעלה במוך האגד‪ :‬דלמא נתרי‬
‫דהיינו על י ד דבר אחר ועוד ונחן‬
‫חא חפילו חוא כשר אמאי ‪1‬ולקחו ונתן אמר‬
‫טרפי‪ .‬הלולב משיר עלי ההלס‬
‫קאי אמיס ולא אאפר כדמוכח בהדיא‬
‫רחמנא אלא לאו שמע מינה לקיחח ע״י‬
‫והערבה ומשחיירין באגל וחוצצין בין‬
‫שעה )פסחים דף לד‪ :‬ושם(‬
‫כל‬
‫פרק‬
‫דבר אהר שמה לקיחה ואמר רבה לא לרוץ‬
‫מין למין ואינם אגוליס יחל להיוח‬
‫דפדך ונתן אלמא פלושין נינהו והא‬
‫איניש לולבא בהושענא דדלמא נתרי טרפי‬
‫לקיחה אחת‪ :‬לא ‪)0‬ליגוד( איניש‬
‫מחובדן נינהו כלומר דבעינן מיס‬
‫והוי חציצה ורבא אמר א מין במינו‬
‫לוליבא בהושענא‪ .‬אם הוא ארוך‬
‫פייס אל כלי ובפרק שני דסוטה »דף‬
‫יומר מדאי מן הערבה ובא לקצצו‬
‫אינו חוצץ ואמר רבה לא ליגוז איניש‬
‫ט ז ‪ :‬ושם( ובפרק קמא דממורה )דף‬
‫מתחת לא יקצצנו בעודו באגודה אלא‬
‫י ‪ : 3‬ושם( נמי קאמר פרי קראי כפיבי‬
‫לולבא בהושענא דמשתיירי הוצא והוי חציצה‬
‫יוציאנו רגוז מתחת רחזור ויאגוד‪:‬‬
‫ונמן עליו אלמא אפר בדשא דפשטיה‬
‫ורבא אמר ‪6‬ימין במינו אינו חוצץ ואמר רבה‬
‫דמשתיירי הוצא‪ .‬של לולב מלושין מן‬
‫דקרא משמע דעליו אאפר קאי שנומן‬
‫ב הדם של מצוה אסור להריח בו אתרוג‬
‫השלרה בפוך האגד לפי שעלי הלולב‬
‫המים עליו וכמיב מיס חיים אל כלי‬
‫של מצות מותר לחריח בו מ״ט הדם דלריחא‬
‫ארוטס ומחוברים מתחת השלרה‬
‫דמשמע שלא יהא הפסק בין מים לכלי‬
‫קאי כי אקצייח מריחא אקציייה אתרוג דלאכילח‬
‫ונמשטן ועולין כנגר גובהו של לולב‬
‫ופרק הערל)יבמות ע ב ‪ :‬ושם( קאמר כמב‬
‫קאי כי אקצייח מאכילה אקצייח ‪ 8‬ואמר‬
‫וכשקוצצן מחחת נמצאו חתוטן מן‬
‫רחמנא ולקתו ונתן דאפילו ) > שקלי‬
‫השדרה ונשארין באגודה‪ :‬אסור להריח‬
‫רבה גהדם במחובר מותר להריח בו אתרוג‬
‫תרי ויהיב חד היינו <» שקלי ח ד‬
‫בו‪ .‬רגמרינן מסוכה דילפינן בפרק‬
‫במחובר אםור להריח בו מ״ט הדס דלהריח‬
‫מאפר ויהיב חד במים ומיהו יתכן‬
‫קמא )דף ט‪ (.‬לחל שם שמיס על עצי‬
‫דנתן אמרוייהו קאי אמיס ואפר‬
‫קאי אי שרית ליה לא אתי למגזייה אתרוג‬
‫סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל‬
‫ובקונטרס גריס הכי ואמאי ולקחו‬
‫דלאכילה קאי אי שרית ליה אתי למגזייה‬
‫והוקצו למצוה‪ :‬מריחא‪ .‬שהוא לרך‬
‫ונתן אמר רחמנא אלא שמע מינה ואמר נ ‪ ,‬רבה י לולב בימין ואתרוג בשמאל‬
‫הכאתו אקציה‪ :‬הדס במחובר‪ .‬לענין‬
‫לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה‪:‬‬
‫מ״ט תני תלתא מצות והאי הדא מצוה א״ל‬
‫שבת נקט לה כל ימוח השנה‪ :‬פי‬
‫ולגבהיה לאתרוג ולבריך‪ .‬קשה‬
‫ר׳ ירמיה לר׳ זריקא מאי טעם לא מברכינן‬
‫שרית ליה‪ .‬כלומר אע״ג לשרית ליה‬
‫למימר‬
‫ליה‬
‫דהוה‬
‫להריח לא אתי למיתלש להא במחובר‬
‫אלא על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן‬
‫מכולן‪:‬‬
‫גבוה‬
‫ובשיעור׳‬
‫הואיל‬
‫נמי מטח ליה שפיר ואינו טרול‬
‫ולגבהיה לאתרוג ולבריך א״ל הואיל ובמינו‬
‫בהודו להשם תהלה וסוף‪ .‬הולו‬
‫בקציצתו שישכח רמלשנו‪ :‬אבל אתרוג‬
‫גבוה מכולן‪ :‬מתני׳ הוהיכן היו מנענעין‬
‫והולו‬
‫הפרק‬
‫שבתחלמ‬
‫דלאכילה קאי‪ .‬ט מורח ליה מינשי‬
‫בסוף הלל מן הודו על סוף ההלל‬
‫בהודו לה׳ תחילה וסוף ובאנא ה' הושיעה‬
‫ומליש ואטל ליה ואף אס אוכלו‬
‫הלא פרשה היא במנין פרשיומ של‬
‫נא דברי ב״ה וב״ש אומרין אף באנא ה׳‬
‫במחובר אין לך תולש גדול מזה‪:‬‬
‫ספר מהליס כך פירש בקונטרס רש‬
‫חצליחה נא א״ר עקיבא צופה הייתי ברבן‬
‫הואיל וגבוה מכולן‪ .‬חשוב הוא ונקרא‬
‫מפרשים פחלפ הפסוק וסוף הפסוק‬
‫גמליאל ור׳ יהושע שכל העם היו מנענעין‬
‫האגד על שמו‪ :‬ולגבהיה לאתרוג‪.‬‬
‫ולאו מילמא היא אלא בהולו מנענע‬
‫קא סלקא דעתיה דהואיל לגבוה‬
‫את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה׳‬
‫פעם אחל וכן באנא ה׳ הושיעה נא‬
‫לקאמ׳ היינו הא דאמרן לעיל)לג‪ 0‬שדרו‬
‫הושיעה נא‪ :‬גמ׳ נענוע מאן דכר שמיה‬
‫כבימ הלל ולא באנא ה׳ הצליחה נא‬
‫של לולב צריך שיצא למעלה מן ההלס‬
‫התם קאי ג ( כל לולב שיש בו שלשה טפחים‬
‫כבימ שמאי וטעמא לטפ הלל אע״פ‬
‫טפח‪ :‬ובמינו‪ .‬גבוהיז( משלשתן‪:‬‬
‫כדי לנענע בו כשר וקאמר היכן מנענעין‬
‫שאין אנא ה׳ הושיעה נא תחלמ‬
‫מתני׳ תתלה וסוף‪ .‬הורו שבפחלפ‬
‫הפרק ולא סוף הפרק מנענעים‬
‫תנן התם ייישתי הלחם ושני כבשי עצרת‬
‫הפרק והולו שבסוף הפרק בסוף‬
‫משוס לכמיב )לה״א ט ‪ 0‬אז ירננו עצי‬
‫גבי‬
‫על‬
‫חלחם‬
‫שתי‬
‫מניח‬
‫עושח‬
‫חוא‬
‫כיצד‬
‫ההלל‪ .‬מן הודו על סוף ההלל חלא‬
‫היער מלפני ה׳ ט בא לשפוט אמ‬
‫שני חכבשין ומניח ידו תחתיהן ומניף ומוליך‬
‫פרשמא במנין סרשיומ של ספר‬
‫הארץ וכתיב בתריה הולו לה׳ כי טוב‬
‫‪2‬‬
‫גמ׳ נענוע מאן דכר‬
‫מהליס‪:‬‬
‫ומביא מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף‬
‫כי לעולם חסלו וכתיב נמי בתריה‬
‫ה(‬
‫שמיה‪ .‬שיהא אדם חייב לנענע‬
‫ואשר חורם א״ר יוחנן מוליך ומביא למי‬
‫ואמרו הושיענו אלהי ישענו והיינו‬
‫דפשיטא ליה לחנא וקבעי היכן היו‬
‫שהארבע רוחות שלו מעלח ומוריד למי‬
‫ירננו שמנענעים אמ הלולב ומשבחין‬
‫מנענעים‪ :‬כדי לנענע בו‪ .‬אלמא‬
‫שהשמים והארץ שלו במערבא מתנו הכי‬
‫בהולו ובאנא ה׳ הושיעה נא ועכשיו‬
‫מצוה לנענע כדלקמן לעצור רוחוח‬
‫א״ר חמא בר עוקבא א״ר יוםי ברבי חנינא‬
‫שנהגו ששליח צבור אומר יאמר נא‬
‫כיצד‬
‫רעים‪:‬‬
‫וטללים‬
‫רעות‬
‫ישראל והצבור עונין הולו וכן ביאמרו‬
‫מעלה‬
‫רעות‬
‫רוחות‬
‫לעצור‬
‫כדי‬
‫ומביא‬
‫מוליך‬
‫עושה‪ .‬אותם שהוא צריך להניפס‬
‫נא יראי ה׳ הצבור מנענעים על כל‬
‫ומוריד כדי לעצור טללים רעים א״ר יוםי בר‬
‫יחד חיים כדכתיב ) י ק ר א כג( והניף‬
‫הולו והולו שעונין אבל שלימ צבור לא‬
‫הכהן אותם על לחם וגו׳ על שני‬
‫אבין ואיתימא ר׳ יוסי בר זבילאיי זאת אומרת‬
‫ינענע ד״מ לאף שלימ צבור מנענע‬
‫כבשים וגו׳ הכבשים חיים ומניח‬
‫שירי‬
‫אגב ציבורא שעונין בכל פעם ופעם‬
‫שחי הלחס על שני הכבשים כדכחיב על לחם הבכורים‬
‫א( ]זבחים קי‪ .‬בכורות ט‪:‬ן‪,‬‬
‫ב( לעיל לא‪ ,:‬ג( לעיל כט‪:‬‬
‫וש״נ‪ ,‬ד( מנחות סא‪,.‬‬
‫ה( שם סב‪ .‬ע״ש‪ 0 ,‬וכס״א‪:‬‬
‫זבידא[‪] (1 ,‬צ״ל ליגחן‪,‬‬
‫‪ (P‬בס״א‪ :‬אילנו גבוה‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ ד״ה אמאי וכו׳‬
‫דאפי׳‬
‫הולו ומנענעין מנענע נמי שליח צבור ביאמר נא וביאמרו נא ובשעפ‬
‫ברכה לא מצינו אס חייב לנענע במהלח נטילה אלא מלאמרינן‬
‫בפירקין )דף מב‪ (.‬קטן היולע לנענע מייב בלולב משמע למנענע‬
‫בפמלמ הברכה אע״פ שאינו יולע לקרומ הלל ועול מלפניא במסכמ‬
‫ברכופ בסוף פפלמ השחר )דף ל‪ .‬ושס> הקלים לצאמ ללרך מביאין לו‬
‫שופר ומוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה משמע רמנענע בלא‬
‫כדי לעצור דוחות דעות‪ .‬בפרק כל המנפות באות מצה‬
‫הלל‪:‬‬
‫)מנחות סב‪ .‬ושם>‬
‫חשיב כל הטעונין תנופה ושמא לא בכל פנופופ עושין‬
‫בן אלא לוקא בפנופמ שמי הלמס לעצרת וכן ללולב משוס לאמרינן‬
‫שירי‬
‫פ״ק לר״ה )דף טז‪ (.‬לגזר לין נפפס בססמ על הפבואה בעצרפ על פירוח האילן בחג על המיס ולכך הנענוע שבלולב יש בו הולכה והבאה‬
‫ובערוך פירש בערך נע ]לאימא בירושלמי תנא[ צריך לנענע ג׳ פעמים על כל לבר ולבר בעי ר׳ זירא הטן חל והכין חל או ללמא הכין‬
‫והכין מר פי׳ כבר אמרפ צריך נענוע ג׳ פעמים ובעי ר׳ זירא הולכה פעם אחת והבאה פעם אחמ או הולכה והבאה פעם אחמ נחשבים וצריך‬
‫להוליך ולהביא שלשה פעמים ממן פנינן בנרה פרק האשה )דף סב‪ (.‬גבי שבעה סמנין מעבירין על הכמם וצריך לכסכס שלש פעמים על‬
‫כל אחל רבי זעירא בעי הכין פל והטן פד או הטן והטן חד ולא אפשיט וכיון דלא אפשיט עבלינן לחומרא שלש פעמים לכל אחל ואמר ע״כ‬
‫לשונו וההיא בעיא להמס אימא נמי בש״ס לידן בנלה פ׳ האשה )לף סג‪ (.‬לבעי ר׳ ירמיה אמטרי ואחויי חל או ללמא אמטרי חל ואמרי חל‬
‫ולכוופה פ׳ ואלו מנמומ )דף עו‪ (.‬גבי שלש מאומ שיפה וחמש מאוח בעיטה רבעי ר׳ ירמיה אמטדי ואחרי חל או ללמא אמטויי חל ואתרי חל‪:‬‬
‫מאי‬
‫?וריד‪.‬‬
‫וכן‬
‫קבלנו‬
‫מרבינו‬
‫האי‬
‫זצ״ל‪,‬‬
‫והעמדנו‬
‫עיקר‬
‫דבר‬
‫זה‬
‫מתלמוד‬
‫ארץ‬
‫קרמי‪,‬‬
‫והוא‬
‫כמו‬
‫חיכוך‪.‬‬
‫ובעיא‬
‫דר׳‬
‫ירמיה‬
‫ן היא ן‬
‫התם‬
‫במס׳‬
‫נדה‪,‬‬
‫ולא‬
‫שקיל‬
‫)‪ (3‬נא״ד היינו שקיל חרי‬
‫מאפר ויהינ חד ממים‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫ואמר‬
‫גמ׳‬
‫רכה‬
‫כמהוכר‪ .‬עיין בר״!‬
‫הרם‬
‫פ״ג‬
‫דביצה דף קצד ע״א בשם‬
‫הגאונים הגי׳ ככאן בהיפוך‬
‫דהדס כמחוכר אסור להריח‬
‫כו אתרוג שרי ע״ש ונ״כ‬
‫הגהמ אשר״י‪:‬‬
‫א‬
‫תנופה על שני כבשים ואף על גב דרישיה דקרא משמע‬
‫אומם על לחם ילפינן לה במנחומ מלחם המלואים ללחם למעלה‪:‬‬
‫הונף‪ .‬היינו מוליך ומביא ונטלי״ר בלע״ז‪ :‬הורם‪ .‬מעלה ואין עלייה‬
‫בלא הורדה והאי קרא לאו בכבשי עצרת כמיב אלא במלואיס‬
‫ומיהו כל מנופומ ילפינן מינה‪ :‬למי שארבע רוחות שלו‪ .‬מצוה‬
‫זו אנו עושין לשמו כן מראה בהנפתו‪ :‬זאת אומרת‪ .‬הא‬
‫דרבי יוסי דקאמר תנופה עוצרת רוחופ רעומ וטללים רעים‪:‬‬
‫מרי‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מין במינו אינו ח ו צ ץ ‪.‬‬
‫אחד‬
‫ואלו שניהם מין‬
‫ונמתח‬
‫לא‬
‫על‬
‫ולא‬
‫וסדור‬
‫ט‪.;:‬‬
‫מה‬
‫מברכינן‬
‫נטילת‬
‫על נטילח‬
‫דש׳יי‬
‫טעם‬
‫אלא‬
‫לולב‪.‬‬
‫אתרוג‬
‫סי׳‬
‫רעד;‪.‬‬
‫כדי לנענע בו‪ .‬דנעינן‬
‫נענוע כדלקמן‪,‬‬
‫מעלה‬
‫ומוריד מוליך ומביא לעצור‬
‫רוחומ רעות וטללים רעים‬
‫‪::‬לעיל במ‪ .::‬שתי הלחם‬
‫עצרת‪.‬‬
‫כבשי‬
‫ושני‬
‫כתינ נהו והניף הכהן‬
‫אותם על לחם הככוריס‬
‫תניפה יגי׳ ‪:‬מוחות ס א ! ‪.‬‬
‫שנאמר‪ .‬כמילואים‪ ,‬אשר‬
‫הורם‪.‬‬
‫ואשר‬
‫הונף‬
‫ולעיל מניה כחינ והנפח‬
‫הני‬
‫אוחס חנופה‪ ,‬כל‬
‫שמוליך‬
‫לומר‬
‫תנופות‬
‫ומכיא ומעלה ומוריד‪ ,‬ל״א‬
‫מהונף והורס דמלואיס‬
‫ילפינן לשאר תנופות !שם‪.!:‬‬
‫מ ו ל י ך ומביא‪ .‬לצפון‬
‫ודרום ומזרח ומערכ‪ ,‬כדי‬
‫ל ע צ ו ר רוחות רעות‪.‬‬
‫הנאות מארנעה רוחיח‪,‬‬
‫מעלה ו מ ו ר י ד לעצור‬
‫רעים‪ .‬הנאין‬
‫טללים‬
‫מלמעלה למטה !חנחות‬
‫סב‪:.‬‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫ישראל‪ ,‬דגרסינן התם‪ ,‬רב‬
‫חייא בר אשי בשם רב‬
‫]המשכים לצאת לדרך[‬
‫נוטל לולב ומנענע שופר‬
‫ותוקע‪ ,‬וכשמגיע זמן קרית‬
‫שמע קורא ומתפלל‪ .‬תני‬
‫צריך לנעגע ג׳ פעמים‬
‫על כל דבר ודבר‪ .‬ר•‬
‫זעירא בעי הכן חד והכן‬
‫הכן‬
‫חד‪ ,‬או !דלמא[‬
‫והכן חד‪ .‬פי׳ כבר אמרנו‬
‫צריך לנענע ג׳ פעמים‪,‬‬
‫בעי ר׳ וירא ההולכה‬
‫תחשב פעם אתת וההבאה‬
‫פעם ]אחת[‪ ,‬או הולכה‬
‫והובאה פעם אחת נחשבם‬
‫וצריך להוליך ולהביא‬
‫ג׳ פעמים‪ .‬תמן תנינן‬
‫בנדה פרק ט׳ בענין‬
‫שבעה סממנים מעבירין‬
‫על הכתם‪ ,‬וצריך לכסכס‬
‫על כל אחת ואחת ג•‬
‫פעמים‪ .‬ר• זעירא בעי‪,‬‬
‫הכין חד והכן חד‪ ,‬או‬
‫חד‪.‬‬
‫הכן )חד( והכן‬
‫ולא איפשטא‪ .‬וכיון דלא‬
‫איפשטא עבדינן להומרא‪,‬‬
‫ג׳ פעמים הולכה והובאה‪,‬‬
‫כל אחת ואחת ג פעמים‪.‬‬
‫פי׳ כסכום‪ ,‬כמו לכסכוסי‬
‫איפשיט ועלתה בתיקו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מסורת הש״ס‬
‫פא‪,[.‬‬
‫‪] (6‬קדושין ל‪.‬‬
‫‪) (5‬מגילה כ‪ ,[:‬ג( שכת‬
‫ט‪ ,:‬ד( ]ססמיס קיט‪,[.‬‬
‫ה( כרכות כ‪ ,:‬ו( ]צ״ל‬
‫כפול[‪] (t ,‬נלצ״ל מי איכא[‪,‬‬
‫ס( גי׳ ר״מ ואינו יכול‬
‫לדקלק מכאן לאין חייבות‬
‫כגהמי׳ז דאורייחא דדלמא‬
‫חיינוח דאורייתא אלא כיון‬
‫דאין מצטרפות‪,:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫פאי‬
‫גמ׳ אטד דבא‬
‫קושיא‪ .‬כעין זה יכמית דף‬
‫קח ע׳׳נ‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שירי‬
‫תנופה‬
‫שהרי‬
‫מצוה היא‪ .‬דלא מעככא‬
‫כפרה ולא עיקר מצוה היא‪,‬‬
‫כדאמרינן כפרק שמי מדומ‬
‫)מנחות צג‪ (:‬שאס עשה‬
‫לתנופה שירי מצוה מעלה‬
‫עליו הכמוכ כאילו לא‬
‫כיפר וכיפר !מנחות סב‪.!.‬‬
‫לכפול‪ .‬כל ההלל ;פסחיס‬
‫קיט‪ .!:‬בן‪ .‬קטן‪ ,‬מברך‪.‬‬
‫נרכמ המוץ‪ ,‬לאביו‪ .‬אס‬
‫אין אכיו יודע לכרך‬
‫) ב ר כ ו ת כ ‪.1.‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫לח‪.‬‬
‫שירי מצוה‪ .‬מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ״כ‬
‫מאי קושיא דלמא הא דאורייתא והא דרבנן‪ .‬מימה והרי קידוש‬
‫פשובה היא לעככ אפ הפורענות‪ :‬שהרי תנופה שירי מצוה היא‪.‬‬
‫היום לאוריימא כלאמרי׳ פ׳ מי שממו)ברמת לף כ ‪ :‬ושס( נשים‬
‫ואינה מעכבת כלתניא בתורת כהנים ומיימינן לה בגמרא ליומא‬
‫תייבות בקידוש היום לבר תורה והא דמשמע בריש נזיר )לף ג‪ (:‬שהוא‬
‫<לף ה‪ (.‬לפנופה לכפר וט מנופה מכפרפ והלא אין כפרה אלא‬
‫מלרבנן איין הוא מלרבנן דדריש לאסור על היין מצוה כיין הרשות‬
‫בלם אלא שאם עשאה לפנופה שירי‬
‫וקאמרינן מאי היא קילושא ואבללתא‬
‫מצוה ששיירה ולא עשאה מעלה עליו‬
‫מושבע ועומל הוא ומשני קילוש עצמו‬
‫שירי מצוד‪ .‬מעכבין את הפורענות שהרי‬
‫הכחוב באילו לא עשה מן המובחר‬
‫לאוריימא ואפ״ה א״ר יוסי בריש ערבי‬
‫תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוהות וטללים‬
‫וכיפר כלומר אעפ״כ כיפר שאין צריך‬
‫פסמים )לף ק‪ .‬ושם( לאין מפסיקין‬
‫בר‬
‫רעים ואמר רבא וכן בלולב רב אחא‬
‫להביא קרבן אחר‪ :‬וכן לולב‪ .‬מוליך‬
‫ופסקינן המס הלכה כר׳ יוסי בע״ש‬
‫יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר א>דין נירא‬
‫ומביא מעלה ומוריד‪ :‬ממטי ליה‪.‬‬
‫וכר׳ יהולה בערב פסח וי״ל לשאני‬
‫מוליך‪ :‬ומייסי‪ .‬מביא‪ :‬גירא בעיניה‬
‫בעיניה דםטנא ולאו מלתא היא משום דאתי‬
‫קילוש היום שיכול לקלש ביום כבלילה‬
‫וליכא למיפש לפשיעוח׳ כולי האי ועול‬
‫דסטנא‪ .‬ה ד זה למץ בעיניו של שטן לאינרויי ביה‪ :‬מתני׳ מי שבא בדרך‬
‫שרואה בעיניו שאין בו כמ לנמק‬
‫לפי שעוסק בסעולמ שבמ לא פיישינן‬
‫ולא היה בידו לולב ליטול לכשיכנס לביתו‬
‫מעלינו עול מצופ‪ :‬ולאו מלסא היא‪.‬‬
‫כולי האי שמא יפעצל בקילוש היום‪:‬‬
‫יטול על שלחנו לא נטל שחרית יטול בין‬
‫אין נכון לומר כן‪ :‬לאיגוריי‪ .‬שימגרה‬
‫יום טוב שני דרבנן‪ .‬ואכחי הוה מצי‬
‫חערבים ‪ 1 3‬שכל חיום כשר ללולב‪ :‬גמ׳‬
‫בו שטן שהוא יצר הרע רשיאנו לתעומ‬
‫לשנויי לאילי ואילי איכא שהות‬
‫אמרת נוטלו על שלחנו למימרא דמפסיק‬
‫מעל קונו וימסור עצמו על הדבר‪:‬‬
‫אלא משוס לכולי יומא זימניה הוא‬
‫מתני׳ יטיל על שלחנו‪ .‬אם שכפ ולא‬
‫ורמינחי ״אם חתחילו אין מפסיקין אמר רב‬
‫פיישינן טפי ללמא אמי למיפשע‬
‫נטל קודם אטלה צריך להפסיק‬
‫כלאמרינן פ״ק לשבפ »לף י‪ (.‬במנהה‬
‫םפרא ל״ק הא דאיכא שחות ביום חא דליכא‬
‫סעודפו וליטול לולב‪ :‬גמ׳ אם התחילו‬
‫כיון לקכיעא ליה זימנא מירממ ולא‬
‫שהות ביום ‪ 8‬אמר רבא מאי קושיא דילמא הא‬
‫אין מפםיקין‪ .‬גבי תסלמ המנחה‬
‫אתי למיפשע ערבימ כיון לכולי ליליא‬
‫דאורייתא הא דרבנן אלא אמר רבא אי קשיא‬
‫מנן לה במסכת שבת לא ישב אדס‬
‫זמניה לא מרתת ואמי למיפשע ואין‬
‫הא קשיא לכשיכנם לביתו נוטלו על שלהנו‬
‫לפני הספר ולא יכנס לא לאכול‬
‫לומר משום להמס ליליא זמן שינה‬
‫אלמא דמפםיק והדר תני לא נטל שחרית‬
‫ולא ללון ואס הממילו קולם המנחה‬
‫וחיישינן טפי לא״כ ההוא טעמא ה״ל‬
‫יטול בין הערבים אלמא לא מפסיק אמר רב‬
‫ומשכה סעולמן והגיע זמן המנחה‬
‫למימר הפס ר״ל לפפלה צריכה שהוח‬
‫אין מפסיקין אץ צריכין להפסיק‬
‫וממעצל כה טפי מנטילמ לולכ למט‬
‫םפרא ל״ק הא דאיכא שהות ביום הא דליכא‬
‫סעודפן ולהמפלל‪ :‬הא דאיפא שהות‬
‫מדק תני מי‬
‫אגבהיה נפק ביה‪:‬‬
‫שהות ביום א״ר זירא א מאי קושיא דלמא‬
‫ביום‪ .‬התס בדאיכא שהומ להתפלל‬
‫שבא בדרך‪ .‬מימה בסוף פ׳ פפלמ‬
‫מצוה לאפםוקי ואי לא פםיק יטול בין‬
‫אחר שיגמרו סעולמם ומתני׳ להכא‬
‫השמר)ברכות לף ל‪ .‬ושם( אמרי׳ השכים‬
‫הערבים שכל היום כשר ללולב אלא אמר ר׳‬
‫בלליכא שהומ שממשך סעולחו על‬
‫לצאת לדרך מכיאין לו שופר ומוקע‬
‫זירא לעולם כדאמרינן מעיקרא ודקשיא לך‬
‫שתחשך‪ :‬ומאי קושיא‪ .‬למפלה אלולב‬
‫נלולב ומנענע[ והיינו ביום טוב ר״ל‬
‫הא דאורייתא הא דרבנן הבא ביום טוב שני‬
‫ראיצטריך רב ספרא לשנויי עלה ללמא‬
‫להיכא לליכא למיטעי לא חייש ומיירי‬
‫פרוייהו בלאיכא שהופ וגבי לולב‬
‫בהולך במוך החחום למקום שכא חכס‬
‫דרבנן עסקינן דיקא נמי מדקתני מי שבא‬
‫מפסיקין למלאוריימא היא אבל פפלה‬
‫ועול להתס קתני השטס לצאח ללרך‬
‫בדרך ואין בידו לולב דאי ס״ד ביו״ט ראשון‬
‫לרבנן‪ :‬אלא אי קשיא‪ .‬לאיצטריך רב‬
‫שמביתו הולך לקראת חכם ונוטל לולב‬
‫‪:‬‬
‫מי שרי‪ :‬מתני׳ מי שהיה עבד או אשה או‬
‫ספרא לשנויי היא גופה קשיא ללולב‬
‫קולס שיצא אבל הכא קמני מי שבא‬
‫קטן מקרין אותו עונח אחריהן מה שהן אומרין‬
‫אלולב רישא לקתני מפסיק וסיפא‬
‫בלרך וכשיכנס בביתו נוטל לולב‬
‫ותבא לו מאירח אם חיח גדול מקרא אותו‬
‫משמע יממין אם ירצה שהרי יש לו‬
‫משמע שממקום רמוק בא לבימו‪:‬‬
‫עונח אחריו חללויח ״מקום שנתגו לכפול‬
‫שהומ כל היום‪ :‬דלמא מצוה לאפסוקי‪.‬‬
‫מי שהיה עבד ואשה‪ .‬משמע כאן‬
‫שמא ישכפ רפשע‪ :‬אלא אמר ר׳ זירא‬
‫לאשה פטורה מהלל לסוכות וכן‬
‫יכפול לפשוט יפשוט לברך יברך ג חכל‬
‫לעולם‪ .‬ט איצטריך רב ספרא לשנויי‬
‫לעצרמ וטעמא משוס למצוה שהזמן‬
‫כמנהג המדינה‪ :‬נמ׳ ת״ר ה ( יבאמת אמרו בן‬
‫משוס קושיא קמיימא איצטריך‪:‬‬
‫גרמא היא אע״ג לבהלל ללילי פסחים‬
‫מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת‬
‫מתני׳ מקרין אותו‪ .‬כך היו נוהגין‬
‫משמע בפרק ערבי פסחים )לף קח‪(.‬‬
‫לבעלה אבל אמרו הכמים תבא מאירה‬
‫אחד קורא את ההלל ומוציא‬
‫למחייבי בל׳ כוסות ומסממא לא מיקנו‬
‫לאדם שאשתו ובניו מברכין לו אמר רבא‬
‫אח הרכים ואם היה עכד או אשה‬
‫ל׳ כוסות אלא כלי לומר עליהם הלל‬
‫הלכתא‬
‫או קטן הואיל ואין מחרב בדבר אין‬
‫ואגלה שאני הלל לפסח לעל הנס כא‬
‫מוציא את המחויב מידי חובתו הלכך עונה אחריו כל מה שהוא‬
‫ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור‪ :‬ותהי ל ו מאירה‪.‬‬
‫אומר‪ :‬והבא לו מאירה‪ .‬שלא למל ואס למל תבא לו מאירה שמבזה‬
‫שלא למל ואס למל מבא לו מאירה שמבזה את קונו לעשות שלוחין כאלה‬
‫אח קונו לעשוח שלוחים כאלה‪ :‬עונה אחריו הללויה‪ .‬על כל דבר‬
‫כן פי׳ בקונט׳ ועל אשמו ובניו מברכין לו בגמרא היה לו לפרש כן לממני׳‬
‫שהוא אומר והכי קמני לה במסכת סוטה ןלף ל‪ (:‬כיצד אמרו ישראל‬
‫מיירי בלא למל שמקרין אותו ועונה אחריהן מה שהן אומרים ומשום‬
‫שירה ביס כגלול המקרא את ההלל והם עונין אחריו הללויה משה‬
‫למבזה במה שאלו מברכין לו ללאו בני חיובא נינהו המקרין אומו קלייט‬
‫אמר אשירה לה׳ והם אומרים אשירה לה׳ משה אמר ט גאה גאה והס‬
‫ליה להא בגדול מקרא אף על פי שאין עונין אחריו אלא הללויה לנפיק‬
‫אומרים אשירה לה׳ אלמא לעל כל לבר ולבר קאמר לעונין הללויה‪:‬‬
‫בשמיעה לחוליה ומבא לו מאירה לעבל ואשה נמי לא מיחייבי בהלל‬
‫לפפול‪ .‬כל פסוק ופסוק ונהגו כן מפני שיש פרשה שכולה כפולה‬
‫למצוח עשה שהזמן גרמא הוא‪ :‬באמת אמרו בן מברך לאביו‪.‬‬
‫הורו מחלה וסוף יאמר נא שלשה פעמים קראמי יה ענני במרחב יה‬
‫אין זה מענין משנמינו ולא מייתי ליה אלא אגב גררא למבא לו מאירה‬
‫ה׳ לי ה׳ לי טוב לחסות טוב לחסות סבבוני סבוני לחה לחיחני ויהי‬
‫רהכא לא איירי במקרא אופו רבפ׳ מי שמתו)ברכות לף כ‪ :‬ושם( רוצה ללקלק‬
‫לי לישועה קול רנה וישועה ימין ה׳ ימין ה׳ לא אמומ ולמות לא‬
‫מכאן לנשים חייבות בכרכח המזון לאוריימא מלמוציאה אחרים ילי‬
‫נמנני פמחו לי שערי זה השער וגו׳ אבל מאולך ולמטה אינו‬
‫חובתן ופריך קטן איכאי( למימר לאוריימא אלא הב״ע לאכל שיעורא‬
‫‪)a‬כופל( והיינו לאמרינן לקמן )לף לט‪ (.‬מוסיף לכפול מאולך ולמטה‪:‬‬
‫לרבנן ומפיק לרבנן ובפוספתא קתני גבי ברכת המזון לאין אשה ועבר‬
‫גמ׳ באמת אמרו‪ .‬כל באמח הלכה היא ואין חולק ברבר‪ :‬גן‬
‫וקטן מוציאין אפ הרבים ילי פוכמן ואיכא לאוקומי כשאכל שיעורא‬
‫מברך לאביו‪ .‬ברכופ המזון משהגיע לחינוך דחייב מדרבנן ובמסכת‬
‫לאורייתא ואין יכול ללקלק מכאן ״(לברכת המזון לאודימא לללמא לא‬
‫ברכות פרק מי שממו <לף כ‪ (:‬מוקים לה כגון שלא אכל אביו‬
‫הוי לאוריימא כיון לאין מצטרפות לזימון כלפנן פרק שלשה שאכלו‬
‫אלא כזית או כביצה להר שיעורא לרבנן למלאורייתא לא מיתייב )שם לף מה‪ (.‬אין מוציאות אע״פ שהאיש מוציאן שאני איש למשיב טפי‬
‫על לשבע לכתיב ואכלת ושבעת וברכמ הלכך אמי מררבנן ומסיק‬
‫אי נמי משוס לרבים זילא בהו מלתא להרי מגילה לנשים חייבומ בה‬
‫מלרבנן‪ :‬שאשתו ובניו מברפין לו‪ .‬לולאי מחממ שלא למל הוא‪:‬‬
‫ופירש בה״ג לאין נשים מוציאות את הרביס ילי חובתן במגילה‪:‬‬
‫הלכמא‬
‫הלכתא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פ ד א מיי׳ פ״ו מהל׳ לולנ‬
‫הלכה י סמג עשץ מד‬
‫טוש״ע או׳׳מ סי׳ תרנכ‬
‫סעיף נ‪:‬‬
‫פ ה ב ג מיי׳ סייג מהל׳‬
‫יד‬
‫מנוכה הלכה‬
‫נווש״ע א׳׳ח סי׳ תכנ סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫פ ו ד מיי׳ ס״ה מהל׳‬
‫כרכות הלכה מו סמג‬
‫עשין מ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מתני׳ מי שבא בדרך‬
‫ואין בידו לולב‪ ,‬כשיכנס‬
‫לביתו נוטלו על שלחנו‬
‫כוי‪ .‬אלמא מפסיק סעודתו‬
‫ונוטל‪ .‬איני והתנן בשבת‬
‫בפרק ראשון לא יכנס‬
‫למנחה‬
‫סמוך‬
‫לאכול‬
‫עד שיתפלל‪ ,‬וקתני אם‬
‫התחילו אין מפסיקין‪.‬‬
‫ושנינן אי איכא שהות‬
‫ביום כדי לאכול ולגמור‬
‫סעודתו ואחר כך מתפלל‪,‬‬
‫אינו מפסיק‪ .‬ואם אין‬
‫שהות ביום מפסיק‪ .‬ומתני׳‬
‫בדליכא שהות ביום‪ .‬ואתא‬
‫רבא ושני שנויא אחרינא‪.‬‬
‫ואמר לא שני לן בין‬
‫מצוה דאורייתא למצוה‬
‫דרבנן‪ ,‬הלא בהדיא שנינו‬
‫שמע‬
‫מפםיקין לקרית‬
‫ואין מפסיקין לתפלה‪.‬‬
‫הלכך לולב דמדאורי־תא‬
‫מפסיק‪ ,‬תפלה דרבנן לא‬
‫מפסיק‪ .‬אלא מתני׳ היא‬
‫גופא קשיא‪ ,‬קתני כשנכנס‬
‫לביתו נוטלו על שלתנו‪,‬‬
‫אלמא מפסיק‪ ,‬והדר תני‬
‫לא נטל שחרית יטול‬
‫בין הערבים‪ ,‬אלמא לא‬
‫מפסיק בשחרית‪ .‬ומשני‬
‫רב אשי לאשורי לולב‬
‫לתפלה‪ ,‬ואמר לכתחילה‬
‫איבעי ליה לאפסוקי‪ ,‬ואי‬
‫לא מפסיק יטול כל‬
‫היום‪ .‬אי הכי קשיא הכא‬
‫קתני יטול על שלחנו‬
‫אלמא מפסיק‪ ,‬והתם קתני‬
‫אם התחילו אין מפסיקין‬
‫לכתחלה‪] ,‬א[לא לעולם‬
‫כדאמרינן‪ ,‬הא דאיכא‬
‫שהות ביום אין מפסיקין‬
‫ואי ליכא שהות ביום‬
‫מפםיקין‪ .‬ומתני• נמי הכי‬
‫קתני אין שהות ביום יטול‬
‫על שלחנו‪ ,‬אלמא מפסיק‪,‬‬
‫ואם יש שהות ביום אינו‬
‫מפסיק‪ ,‬שאם לא נטל‬
‫שחרית יטול בין הערבים‬
‫שכל היום כשר ללולב‪.‬‬
‫הא‬
‫)משני( ןדלשוויי[‬
‫דלולב דאורייתא ותפלה‬
‫מדרבנן‪ ,‬לא מצית אמרת‪,‬‬
‫מדקתני מי שבא בדרך‬
‫אלמא מתני׳ בשאר הימים‬
‫דמדרבנן היא‪ .‬דאי ס״ד‬
‫ביום טוב ראשון שהוא מן‬
‫התורה‪ ,‬כדכתיב ולקהתם‬
‫לכם ביום הראשון וגר‪ ,‬מי‬
‫שרי לסגויי באורחא‪ ,‬אלא‬
‫ש״מ )דמדרבנן בשאר‬
‫]כשאר‬
‫הימים נינהו(‬
‫הימים דמדרבנן נינהו[‪.‬‬
‫מתני׳ מי שהיה עבד או‬
‫אשה או קטן מקרין אותו‬
‫ועונח אחריהן מה שהן‬
‫אומרים כוי‪ .‬אמר רבא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פז‬
‫פח‬
‫א מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫מנוכה הלכה יכ יג‬
‫יל‪:‬‬
‫ב מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫כרכות הלכה יא סמג‬
‫עשי! מ טוש״ע א״ת סי׳‬
‫כה סעיף י וסי׳ קל סעיף‬
‫ז וסי׳ קנו סעיף ג וסי׳ ריג‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫לח‪:‬‬
‫הלכתא‬
‫גיבדתא איבא למשמע ממנהגא דהלילא‪ .‬נמקוס של‬
‫רבא היו כולם בקיאים בהלל והיו כולם קוראים אמ‬
‫כלל כלפירש‬
‫רבינו חננאל‬
‫לבקי ולמי שאינו בקי וגדול מקרא‬
‫אומו או קטן ומה שאין אנו נוהגין‬
‫ליה )והיכא לנהוג נהוג( והיכא ללא‬
‫נהוג לא נהוג‪:‬‬
‫הוא אומר הללויה‪.‬‬
‫שליח צבור והצבור עונין אחריו הללרה‬
‫והוא שופק על שיענו והשפא אינו‬
‫היאך‬
‫מפרש‬
‫לברך‬
‫מייבין‬
‫מברכין‬
‫קולס‬
‫שגס‬
‫הצבור‬
‫שיתמילו ושמא‬
‫כולם מברכין יחל ואף על פי שהצבור‬
‫שופקין על שיפחח שליח צבור הללדה‬
‫מכאן‬
‫אין לפוש בכך‪:‬‬
‫שאם היה גדול מקרא אותו‬
‫עונין אהדו הללויה‪ .‬ממפני׳‬
‫שמעינן לה אלא מפרש והולך כל‬
‫הלכמא לאיכא למשמע ממנהגא‪:‬‬
‫מכאן‬
‫שמצוה‬
‫לענות‬
‫בראשי‬
‫הפרקים‪ .‬פירש בקונטרס‬
‫מכאן שבראשי הפרקים צדכין לענומ‬
‫ראשי הפרקים ולא סגי להו בהללרה‬
‫משמע ממוך פירוש הקונטרס שבראשי‬
‫פרקים עוטן ראשי פרקים ולא יומר‬
‫מראשי‬
‫ועל כל לבר חוץ‬
‫פרקים‬
‫עוטן הללויה על שיגמור אח ההלל‬
‫פירש‬
‫וכן‬
‫וכסוף‬
‫בממנימין‬
‫פרק‬
‫כשס )סומה לף ל‪ :‬ושם( לא משמע‬
‫הכי למניא כגמרא טצל אמרו ישראל‬
‫שירה כגרול <» מקרא את ההלל והן‬
‫עונין‬
‫אחדו ראשי‬
‫שמממילמ‬
‫הפרק‬
‫פרקים‬
‫על‬
‫סופו‬
‫משמע‬
‫עונה‬
‫ראש )ראש( פרק על כל לבר ולבר‬
‫על סופו וכן פרק שני עונה ראש‬
‫סרק שני ועל כל לבר ולבר על סופו‬
‫וכן כולם כגון הללרה כצאפ ישראל‬
‫ממצדם לא לנו ה׳ לא לנו אהבפי‬
‫נא אחריו כמו שאנו עושין ואין זו‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫למלים‬
‫מצינו מנהג זה בש״ס מ״מ נפקי מהנך קראי לשומע כעונה‪:‬‬
‫הוא אומר אנא ה׳ הצליהה נא וכו׳‪ .‬ואע״ג לאמרינן במגילה‬
‫)לף ככ‪ (.‬אין מפסיקין בפסוק אלא למינוקומ הכא שאני שאמרוהו‬
‫שני בני אלם כלאיפא בערבי ססמיס )לף קיט‪:(.‬‬
‫ולא ענה יצא‪ .‬מי שאינו יולע לקרות ולא לענות אס שמע‬
‫וטון אמ לבו לשמוע אף על פי שלא ענה יצא וכן למפפללין‬
‫בצבור ושליפ צבור אומר קלושה או יהא שמיה רבא מברך ישמקו‬
‫מפפלמן רשמעו והרי הן כעונין ולכשיגמור קלושה יחזרו לפפלפן‬
‫וכן יסר רב יהולאי גאון בה״ג כלסירש בקונטרס וקשה מהא לאמרינן‬
‫פרק מי שמפו)ברמת לף כא‪ >:‬אם יכול להפחיל ולגמור על שלא יגיע‬
‫שליח צכור לקדושה יפפלל ואס לאו לא יתפלל ‪ 0‬ר ״ א שם כן במודם‬
‫ולמה לן כולי האי יתפלל כדרכו ולכשיגיע שם ישחוק אלא ודאי אס‬
‫היה שותק היתה שמיעתו הפסקת פפלתו ומיהו שמא אע״ג דשומע‬
‫אמר דכא לא לימא‬
‫שבראשי‬
‫מכאן‪.‬‬
‫סגי ליה בהללויה‬
‫עונים‬
‫שכל‬
‫כנסיותינו בקיאין וקורין אומו כולו‬
‫ואעפ״כ עונין שמי פעמים הללויה‬
‫והולו לה׳ ואנא מכאן אנו יכולים‬
‫ללמול מה תקנו הראשונים לענות‬
‫למי‬
‫בקיאין‬
‫שאין‬
‫הוא‬
‫ולבקיאין‪:‬‬
‫אומר הללויה והן אומרים הללויה‬
‫מכאן שמצוה לענות הללויה‪ .‬ממה‬
‫שוחקין‬
‫ואנו‬
‫אחדו הללויה‬
‫ועונין‬
‫והוא שומק ואין אנו מתחילין לקרומ‬
‫עמו כסלר שאנו גומרים עמו שאר‬
‫ההלל למלין אנו מכאן שמצוה לענות‬
‫הללויה‬
‫הוא‬
‫בפתיחתו‬
‫אומר‬
‫ואפילו‬
‫הללו‬
‫לבקיאין‪:‬‬
‫ה׳‬
‫עכדי‬
‫אומרים הללויה מכאן למי‬
‫מקרא <>‬
‫שעונה‬
‫א‬
‫אחריו‬
‫והם‬
‫שגדול‬
‫הללויה‪.‬‬
‫ממה שנוהגין עכשיו לענופ עוד הללויה‬
‫פעם שניה ושאר הלל קורין כולן‬
‫עמו אנו למילין מקנה הראשונה מי‬
‫שאינו בקי או כקי ואינו גומרו אלא‬
‫סומך על המקרא ליו לענומ הללויה‬
‫על כל לבר ולבר ולפיכך החזיקו‬
‫עכשיו‬
‫הזה‬
‫במנהג‬
‫בהללו‬
‫לסמוך‬
‫עכד ה׳ על המקרא ולענומ הללויה‬
‫ללעת מקנה‬
‫צדכין‬
‫ומיהו אנן‬
‫ראשונה ולא תשתכח‬
‫פרקיס‬
‫לענומ ראשי‬
‫לגמדנן כוליה לא‬
‫עצמן ולא‬
‫צדכינן אלא‬
‫גומר‪:‬‬
‫שפעמים שצדך לענומ אמדו כל לבר ולבר שהוא אומר והיכי‬
‫רמי‬
‫מי שהיה‬
‫כגון‬
‫קטן‬
‫במפניפין‪ :‬הוא‬
‫מקרא אומו כלמנן‬
‫אומר אנא ה׳ הצליחה נא‪ .‬והן שומעין ואחר כך עונין סימן זה‬
‫החזיקו ללעה שהרוצה לכפול אמ ההלל כופל כמו שזה נכפל‬
‫שהרי שומע כעונה כדלקמן ואלו שומעין ועונין הרי זו כפילה‪.‬‬
‫וכל הני‬
‫דקאמר‬
‫מכאן‬
‫המקרא‬
‫רכא‬
‫מכאן‬
‫לקטן‬
‫שאם כא‬
‫לכפול‬
‫ומאנא הצליחה‬
‫כו׳‬
‫מכאן‬
‫נא‬
‫לקטן‬
‫שאס בא לכפול לאו לווקא דהוא הדן נמי מצי למילף איסכא‬
‫מאנא הושיעה נא‬
‫המקרא אלא אשמעינן שלא על חנם החזיקו אלו‬
‫שגומדן אמ‬
‫ההלל לענומ רבריס הללו אלא כלי ללמול מהס תקנומ הללו‬
‫שמקנו‬
‫נביאים‬
‫בשם הי‪.‬‬
‫עצמן‬
‫לישראל‪:‬‬
‫ובברוך‬
‫הללויה‬
‫ולא‬
‫]יבמי[ לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי בבח אחח ולא‬
‫שמייה‬
‫לקחפה אלא לא חפצחי לקחפה בפעם אחמ אמר רבא אפסוקי‬
‫כעל‬
‫יצא‪ ..‬וכן‬
‫וכשיגמור‬
‫הקלושה‬
‫הלכות‬
‫תינוקות‪:‬‬
‫משתעי‬
‫למתפללין‬
‫אשר‬
‫קרא‬
‫הכא‬
‫מכאן‬
‫וכיון‬
‫הוא‬
‫אומר‬
‫סומכין‬
‫נלמד‬
‫לבו‬
‫בפפלתן‬
‫גדולוח‪:‬‬
‫קרא‬
‫כספר‬
‫עונין‬
‫ואין‬
‫לשמוע‬
‫ישמעו‬
‫בכוונה‬
‫חכימיא‪.‬‬
‫וגוי‪.‬‬
‫מלטס <‪3‬‬
‫על‬
‫פי‬
‫וכן‬
‫יסל‬
‫כמשמעו‪:‬‬
‫כספר‬
‫מ(‪:‬‬
‫והרי‬
‫שמצא‬
‫לא‬
‫ולא‬
‫שלא‬
‫הן‬
‫ענה‬
‫או יהא‬
‫יהולאי‬
‫וספריא‪.‬‬
‫לימא‬
‫התיבות‬
‫לקרומ‬
‫צכור אומר מקדיש‬
‫רב‬
‫אומרים‬
‫לא‬
‫יודע לא‬
‫אף‬
‫לפסלמן‬
‫המלך‬
‫עליו‬
‫ברוך הבא והם‬
‫לשאינו‬
‫בצבור ושליח‬
‫יחזרו‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬הללו ןה הללו עבדי‬
‫יי הללו את שם יי‪:‬‬
‫תהלים קיג א‬
‫‪ .2‬בה א מ ר י י העי מביא‬
‫רעה א ל המקום‬
‫הזה‬
‫הספר א ש ר קרא‬
‫מלך‬
‫ו ע ל ישביו את כ ל דברי‬
‫יהודה‪:‬‬
‫מלכיס ב כב טז‬
‫‪ .3‬יען ר ך לבבך ותכנע‬
‫מפני יי בשמעך‬
‫אשר‬
‫דברתי על המקום הזה‬
‫ועל ישביו להיות לשמה‬
‫ולקללה‬
‫את‬
‫ותקךע‬
‫בגךיך ותבכה לפני וגם‬
‫אנכי שמעתי נאם יי‪:‬‬
‫מלכים ב כב יט‬
‫שאנו נוהגין שהמקרא פותח בהללויה‬
‫בזה החזיקו להיות סימן לעיקר תקנה למי שסומך על המקרא‬
‫רבא‬
‫אבל‬
‫ועכשיו‬
‫בני‬
‫שבזה החזיקו שלא משחכח מקנה הראשונה למי שאינו‬
‫ישפקו‬
‫מלמא לימ לן בה ויש לומר רלכמר לשמע הכי מרב ספרא סברה‪:‬‬
‫מקצח‬
‫שומעים והכל‬
‫הוא אומר אנא והם אומרין אחריו אנא‪ .‬ואין זה מראשי פרקים‬
‫לענופ‬
‫ליקרי ללידה לא לפודה וחפצמי ]לקמחה[ לחוליה למשמע פפצפי‬
‫מהו‬
‫קריאמ‬
‫שמותר בכל הלל לסמוך עליו ולענות‬
‫פרקים‬
‫אם‬
‫ושם( אמר אביי האי מאן דמקד חליצה לא ליקד לדידה לא למוד׳ ואבה‬
‫עיקר‬
‫הלל‬
‫הללויה למי שאינו בקי‪ :‬הוא אומר הודו‪ .‬והן שוחקין ואחר כך עונין‪:‬‬
‫שמע‬
‫איניש ברוך הבא והדר כשם הי‪ .‬מימה דכסוף מצופ מליצה)יבמות לף קו‪:‬‬
‫ובסוטה‬
‫אחל קורא ואחרים‬
‫משח‬
‫אומר אנא ה׳ הושיעה נא והם אומרים אנא ה׳ הושיעה נא‬
‫)לף ל‪(:‬‬
‫כשחיקנוהו חחילה לפי שהכל חייבין‬
‫‪3‬‬
‫אומר שלשה יאמרו נא והצבור עונין על כל אחל ואחל הולו ולא‬
‫להכא‬
‫א( ]גרמת מה‪ ,[:‬ב( ]צ״ל‬
‫כל לברי הספר[‪ ,‬ג( ‪1‬צ״ל‬
‫מלן יהולה[‪ ,‬ד( רש״ל מ״ז‪,‬‬
‫ה( [צ״ל קלושה[‪ ,‬ו( גי׳‬
‫מהר״מ וכן אמרי׳ שס‬
‫במודים ולמה לן‪[ (t ,‬עי׳‬
‫תוססות ברכות כא‪ :‬ל׳׳ה‬
‫על וכוי האריכו יותר‬
‫כביאור[‪,‬‬
‫כראמרינן‬
‫בקריאחו ואין הכל בקיאין בו מקנו‬
‫ג‬
‫עשה במנהגא להלילא סימן ללבר על הולו לבפרק ראשון הבא‬
‫על‬
‫בממנימין‬
‫כל‬
‫שהיו‬
‫לבר‬
‫עונים‬
‫ואמר רבא ממנהג של עכשיו אנו‬
‫א>‬
‫נ‬
‫הראשונים‬
‫הללויה‬
‫ב‬
‫אחריו היה להם לעשות סימן זה ומה שנוהגין עכשיו ששליח צבור‬
‫כעונה מ״מ עונה עדיף ומצוה מן המובחר׳(‪:‬‬
‫כקריאפ‬
‫‪1‬‬
‫ט ישמע ה׳ הללו אמ ה׳ כל גרם‬
‫שמע‬
‫המקרא על הודו ועונין הודו אחריו ומוזרין וקורין עמו עד אנא‬
‫ועונין אנא הושיעה נא ואנא הצלימה‬
‫הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא‬
‫דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים‬
‫הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה הוא‬
‫אומר הללו עבדי ה׳ והן אומרין הללויה‬
‫מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה‬
‫אחריו הללויה הוא אומר הודו לה׳ והן אומרים‬
‫חודו לח׳ מכאן שמצוח לענות ראשי פרקים‬
‫אתמר נמי אמר רב חנן בר רבא מצוח‬
‫לענות ראשי פר^ןים חוא אומר אנא ה׳‬
‫הושיעה נא והן אומרים אנא ה׳ הושיעה נא‬
‫מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אהריו‬
‫מה שהוא אומר הוא אומר אנא ה׳ הצליהה‬
‫נא והן אומרים אנא ה׳ הצליחה נא מכאן‬
‫שאם בא לכפול כופל הוא אומר ברוך הבא‬
‫והן אומרים בשם ה׳ מכאן לשומע כעונה‬
‫בעו מיניח מרבי חייא בר אבא שמע ולא‬
‫ענה מחו אמר לחו חכימיא וספריא ורישי‬
‫עמא ודרשיא אמרו שמע ולא ענה יצא‬
‫אתמר נמי אר״ש בן פזי אמר רבי יהושע בן‬
‫לוי משום בר קפרא מנין לשומע כעונה‬
‫דכתיב את י)הדברים( אשר קרא י)יאשיתו(‬
‫וכי יאשיהו קראן והלא שפן קראן דכתיב‬
‫ויקראהו שפן )את כל הדברים האלה( לפני‬
‫המלך אלא מכאן לשומע כעונה ודילמא בתר‬
‫דקראנחו שפן קרא יאשיחו אמר רב אחא בר‬
‫יעקב לא סלקא דעתך דכתיב יען רך לבבך‬
‫ותכנע לפני ת׳ בשמעך )את תדברים חאלח(‬
‫בשמעך ולא בקראך אמר רבא לא לימא‬
‫איניש ברוך חבא וחדר בשם ח׳ אלא‬
‫ברוך חבא בשם ח׳ בחדרי ל>)א״ל רב ספרא‬
‫הולו לה׳ ט טוב ושמא מחחלת הלל על הולו סרק אחל מללא‬
‫הוא‬
‫נוהגין לענומ הללרה שמי פעמים ולא יומר ואומרים כל ההלל עם‬
‫בקונטרס אלא שנהגו לשנומ בהנך לוכמי דמפרש‬
‫והולך כ ד ללמוד מהן הלכה למעשה‬
‫גזולות‪ :‬ממנהגא דהלילא‪ .‬ממה שאגו‬
‫רואיס שנוהגין עכשיו בימינו בבתי כנסיומ כדמפרש ואזיל שהיו‬
‫ההלל עם שליח צכור כמו שאנו קוראים עכשיו ולא היו סומכים עליו‬
‫עכשיו לעשומ כן משום דמנהגא ק ד‬
‫הלכתא גבירתתא איכא‬
‫למיגמר ממנהג ההלל‪ ,‬הוא‬
‫אומר הללויה והן אומרים‬
‫הללויה‪ ,‬מכאן שמצוה‬
‫לענות הללויה‪ .‬הוא אומר‬
‫הללו עבדי ה׳ והן אומרים‬
‫הללויה‪ ,‬מכאן שאם היה‬
‫גדול מקרא ההלל‪ ,‬אומי‬
‫אחריו הללויה‪ .‬הוא אומר‬
‫הודו לה׳ והן אומרים הודו‬
‫לה׳‪ ,‬מכאן שמצוה לענות‬
‫ראשי פרקים‪ .‬הוא אומר‬
‫אנא ה׳ הושיעה נא והן‬
‫אומרים אנא ה׳ הושיעה‬
‫נא‪ ,‬מכאן שאם היה קטן‬
‫מקרא אותו עונה אהריו‬
‫מה שהוא אומר‪ .‬הוא אומר‬
‫אנא ה׳ הצליחה נא והן‬
‫אומרים אנא ה׳ הצליחה‬
‫נא‪ ,‬מכאן שאם כא לכפול‬
‫כופל‪ .‬הוא אומר ברוך‬
‫הבא והן אומרים בשם‬
‫הי‪ ,‬מכאן לשומע כעונה‪.‬‬
‫אמד ר• הייא חכימייא‬
‫וספרייא ודרשיא ורישי‬
‫עמא אמרי‪ ,‬שמע ולא ענה‬
‫יצא‪ .‬שומע כעונה מהכא‪,‬‬
‫דכתיב את כל דברי הספר‬
‫אשר קרא מלך יהודה‪ ,‬וכי‬
‫מלך יהודה קראם והלא‬
‫שפן קראם‪ ,‬אלא מכאן‬
‫לשומע כעונה‪ .‬אמר רבא‬
‫לא לימא איניש ברוך הבא‬
‫והדר בשם הי‪ ,‬אלא ]לא[‬
‫יפסוק ביניהן‪.‬‬
‫הלכסא גיברתא‪ .‬הלכומ‬
‫מסורת הש״ס‬
‫חלקיה‬
‫כעונין‬
‫גאון‬
‫מלמד‬
‫איניש‪.‬‬
‫הכהן‬
‫מי‬
‫שאין אחר מקרא אומו לא לימא ברוך הבא וינשיס בינמיס והלר כשם ה׳ ללא קיימא אזכרה אמילמא ללעיל ומיחזי כמוציאו לבטלה‪:‬‬
‫משה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש׳" ל״ה הוא אומר‬
‫שנלול מקרא‬
‫הללו וכו׳‬
‫אותו שעוגה‪(5) :‬‬
‫תום'‬
‫המקרא את וכו׳‬
‫עונה‬
‫ד״ה‬
‫מכאן‬
‫וכוי‬
‫כנלול‬
‫ראש פ׳ ר א ש ו ן על כל‬
‫לכר‪:‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי‬
‫מםורת הש״ם‬
‫‪ (6‬יכמומ דף קי‪ ,:‬ב( נצ״ל‬
‫אמרי אקוקי וכו׳ כך הגי׳‬
‫בע״י וכ״א נאטדרהס דף‬
‫כב‬
‫ע״נן‪,‬‬
‫נ(‬
‫פסחיס‬
‫קיט‪] :‬תוס׳ ססחיס‬
‫פ״י[‪,‬‬
‫מנחוח‬
‫לה‪:‬‬
‫ו( ]בכורות לא‪ ,[:‬י(‬
‫]שס[‪,‬‬
‫ד( ססחיס קיט‪ ,:‬ה( פסחיס‬
‫ז‪:‬‬
‫קיט‪:‬‬
‫מגילה‬
‫ח(‬
‫כא‪:‬‬
‫]בשבח‬
‫נדה‬
‫קא‪:‬‬
‫סג‪,.‬‬
‫סרש״י‬
‫כלומר רבינו בדורו כמשה‬
‫בדורו ובביצה לח‪ :‬סרש״י‬
‫ניקרא דמשה קא משתבע‬
‫ובחולין צג‪ .‬פרש״י תלמיד‬
‫חבס[‪ ,‬ט( ]דף מ‪ ,[:‬י( ]ועי׳‬
‫תוס׳ נרכוח מד‪ :‬ותיס׳‬
‫נדה נא‪ :‬ד״ה ולבני מערכא‬
‫וכוי וע״ע תוס׳ מנחות לו‪:‬‬
‫ד״ה ושמרת[‪ ,‬נ( ר״מ מ״ו‪,‬‬
‫ל( ודף מ‪ ,[.3‬מ( ]לולב‬
‫נמי ולולב אין לו ביעור‬
‫כצ״ל לענ״ד[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ויהי מה א ר ו ץ וייאמר‬
‫לו ר ו ץ ך ך ץ אחימעץ‬
‫ך ך ך הכבר ויעביר את‬
‫הכושי‪ :‬שמואל ב יח כג‬
‫‪ .2‬והוא עבר לפניהם‬
‫שבע‬
‫וישתחו ארעה‬
‫פעמים ע ד גשתו עד‬
‫בראשית לג ג‬
‫אחיו‪:‬‬
‫‪ .3‬עלה הפיךץ לפניהם‬
‫פרצו ויעבירו ש ע ר ויצאו‬
‫בו ויעביר מלכם לפניהם‬
‫ויי בראשם‪ :‬מיכה כ יג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ‪-‬ש״י ד״ה מעות וכוי‬
‫לעס הארץ זה ומלה כצ״ל‬
‫וחיבת וכו׳ נמחק‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום' ד״ה הלוקח לולב‬
‫וכו׳ וקתנ־ סיפא בד״א‬
‫כע״ה‪ .‬וכן כרכות דף י״ז‬
‫ע״א אני כרי׳ וחכירי כרי׳‪.‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫משה‪ .‬כלומר רכינו כדורו‬
‫כמשה בדורו ‪:-‬שבת קא‪(:‬‬
‫או‪ :‬ביקרא דמשה קא‬
‫משחבע )ביצה לח‪ >:‬או‪:‬‬
‫תלמיד חכס !חוליו צג‪.!.‬‬
‫כ ו פ ל בה דברים‪ .‬מעט‬
‫היה כופל כגון מנרוך‬
‫הכא ולמטה )פסחים קיט‪.!:‬‬
‫ויעבור מלכם לפניהם‪.‬‬
‫יקדים לילך כראש )פסחים‬
‫לולב‬
‫ז‪ .>:‬הלוקח‬
‫מחבירו בשביעית‪ .‬לולכ‬
‫לוקח אדס כשכיעיח מעם‬
‫הארץ‪ ,‬משוס דבת ששיח‬
‫שנכנסה לשביעית היא וכל‬
‫האילנות הולכין אמר חנטה‬
‫חון מאחרוג‪ ,‬ואתרוג אינו‬
‫רשאי ליקח בשביעית אע״נ‬
‫משוס‬
‫דחנטה בשישית‬
‫דאחרוג בתר לקיטה אזלינן‬
‫וסירות שביעית היא ואין‬
‫מוסרין דמי סירות שביעיח‬
‫לעס האיץ‪ ,‬שעושה בהם‬
‫סחורה ואיני מבערן בזמן‬
‫לחיה‬
‫כשכלה‬
‫הביעור‬
‫שבשדה !בכורות לא‪.;:‬‬
‫ם וכה‬
‫לט‪.‬‬
‫אבל לפניו מצוה לבדך‪ .‬כי האי גוונא אמרי׳ גצי מגילה פ׳ הקורא‬
‫משה‪ .‬״(גדול הדור‪] :‬שפיר קאמרס‪ [.‬בחמיה‪ :‬כל אסוקי מלסא‪.‬‬
‫את המגילה עומד )מגילה ד ף כ א ‪ 0‬וכן מנן פרק כא סימן‬
‫הואיל וכוונמו לגמור לימ לן בה‪ :‬פופל בה דברים‪ .‬מאנא והלאה‪:‬‬
‫)נדה נא‪ (:‬ויש שטעון כרכה לפניו ואין טעון כרכה לאמריו ומפרש בגמ׳‬
‫מוסיף בה‪ .‬בהלל מוסיף לכפול על כפילמו של רבי‪ :‬מאודך ולמטה‪.‬‬
‫לאמויי ריחני הוה מצי למימר לאתויי הלל ומגילה כמקום שנהגו שלא‬
‫כדפרי׳ לעיל ]לח‪ [.‬שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן‪ :‬ל״ש‪ .‬דפליא ברכה‬
‫לכרך אהריהן אלא ריפני פסיקא ליה‬
‫במנהג אלא ברכה שלאפריו‪ :‬עובר‪.‬‬
‫וכמו כן הוה מצי למימר מצופ מובא‬
‫קודם‪ :‬ויעבור אס הפושי‪ .‬קדמו לרוץ‬
‫משה שפיר קאמרת אלא התם והכא א(אםוקי‬
‫כגון ציציפ ושופר וסוכה ולולב למאי‬
‫לפניו‪ :‬מתני׳ הלוקח לולב מחבירז‪.‬‬
‫מילתא היא ולית לן בה( אמר רבא לא לימא‬
‫דפי׳ ר״ת דאין מברכין לשמור חוקיו‬
‫לי נראה דהלוקח לולב מעס הארץ‬
‫איניש יהא שמיה רבא והדר מברך אלא‬
‫אלא אפפילין לחודייהו ודוקא כשמסלקן‬
‫גרסי׳ זהא בעם הארץ קמיירי‬
‫יהא שמיה רבא מברך בהדדי א״ל רב םפרא‬
‫משוס לילה וכמאן זאמר לילה לאו זמן‬
‫כזאמרי׳ בגמ׳ ועם הארץ לגבי חבר‬
‫לא קרי ליה חבירו ואי לוקח נמי עם‬
‫הארץ מי צייפ לן להחזיק חבירו‬
‫בחשוז‪ :‬נותן לו אתרוג במהנה‪ .‬חבר‬
‫שקונה הושענא כולה מעם הארץ‬
‫בשביעיח יבקש ממנו לימן לו אמרוג‬
‫במתנה‪ :‬לפי שאין רשאי כוי‪ .‬בגמ׳‬
‫מפרש טעמא‪ :‬גמ׳ מבליע ליה דמי‬
‫אתרוג בלולב‪ .‬ימכור לולב ביוקר עד‬
‫שיתן לו אתרוג במתנה‪ :‬וליסיב ליה‪.‬‬
‫דמי אתרוג בהדיא מ״ט אין רשאי‬
‫ללוקחו בשביעית‪ :‬אין מוסרין דמי‬
‫פירות כוי‪ .‬דהתורה אמרה )ויקרא כה>‬
‫לאכלה ולא לסחורה שכל פירות‬
‫שביעית חייבין להתבער בשביעית הן‬
‫ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורתו‬
‫להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ועמי‬
‫הארץ חשודין על כך לפיכך אין מוסלין‬
‫להם דמים ליקח מהם כלום בדמים‬
‫דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול‬
‫)ויקרא יט(‪ :‬יותר ממזון שלש סעודות‪.‬‬
‫אבל מזון ג׳ מוסרים כדי מייו דאיכא‬
‫למימר לסעוזמ שבמ הוא צריך וכיון‬
‫שהותר בערב שבמ הומר לכל ימומ‬
‫השבת‪ :‬ואם מסר‪ .‬ששכח ומסר לו‪:‬‬
‫יאמר‪ .‬חבר זה שמסר לו‪ :‬מעות הללו‪.‬‬
‫שמסרתי לעס הארץ זה)א()וכוי( וחלה‬
‫עליהם קדושת שביעית כדאמדנן‬
‫משה שפיר קאמרת אלא התם והבא‬
‫אםוקי מילתא הוא ולית לן בה‪ :‬מקום שנהגו‬
‫לכפול‪ :‬״תנא רבי כופל בה דברים רבי‬
‫אלעזר בן פרטא מוםיף בה דברים מאי מוםיף‬
‫אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה‪:‬‬
‫לברך יברך‪ :‬אמר אביי >ל״ש אלא לאהריו‬
‫אבל לפניו מצוה לברך דאמר רב יהודה‬
‫אמר שמואל כ ל המצות כולן מברך עליהן‬
‫עובר לעשייתן ומאי משמע דהאי עובר‬
‫לישנא דאקדומי תוא דאמר רב נחמן בר‬
‫יצהק דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר‬
‫ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא והוא‬
‫עבר לפניהם ואיבעית אימא מהכא ויעבור‬
‫מלכם לפניהם וה׳ בראשם‪ :‬מתני׳ י> הלוקה‬
‫לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג‬
‫במתנה לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית‪:‬‬
‫נמ׳ ׳>לא רצה ליתן לו במתנה מהו אמר רב‬
‫הונא ימבליע ליה דמי אתרוג בלולב וליתיב‬
‫ליה בהדיא לפי שאין מוםרין דמי פירות‬
‫שביעית לעם הארץ דתניא אין מוםרין דמי‬
‫פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש‬
‫סעודות ואם מסר יאמר הרי מעות הללו‬
‫יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי‬
‫ובא‬
‫א‬
‫ב(‬
‫ד‬
‫ה‪,‬ב‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫ה‬
‫לקמף( שביעיפ פופסת זמיה בקדושמ׳ מקראי‪ :‬יהו מחוללין טל פירות‬
‫שיש לי בתוך ביתי‪ .‬שאינם של שביעיפ ויכנסו הפירות לקזושה תחמיהן‪:‬‬
‫פפילין הואי(‪:‬‬
‫עובד לעשייתן‪ .‬מטעם זה צריך‬
‫לברך אלולכ קודם שיטלנו‬
‫דאי לאמר שנטלו מדאגבהיה נפק ביה‬
‫כלאמרי׳ בסוף פירקין)דף מב‪ (.‬ומיהו‬
‫לא מסמכר כלל דהיאך יברך עליו והוא‬
‫מונח ככלי הא אמר בהקומץ רבה)מנחות‬
‫לה‪ :‬ושם( פפילין מאיממי מכרך עליהן‬
‫משעת הנחה עד שעת קשירה וכל‬
‫שעה שאין המצוה מזומנת כידו לעשות‬
‫לא מיסתבר כלל לברך עליו ושמא‬
‫משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול‬
‫האמרוג מברך והיינו עובר לעשייתן‬
‫שמעכבים זה את זה אי נמי לאחר‬
‫שנוטל שניהם אלא שהופך אחז מהן‬
‫כזאמרינן כסוף פירקין ) ד ף מג‪(.‬‬
‫כשהפכו זאין יוצא כמצומ אלא זרך‬
‫גזילתן כדדרשינן פרק לולב וערבה‬
‫)לקמן מ ה ‪ ( :‬מזכתיב עצי שטיס עומדים‬
‫ואפי׳ נקיט להו כזרך גזילתן אפשר‬
‫שיתכוין שלא לצאת בו ע ז אפר ברכה‬
‫זאע״ג זאמרי׳ בסוף ראוהו ב״ז )ר״ה‬
‫כס‪ (:‬זמצוה אינן צריכין כוונה מ״מ בעל‬
‫כרפו לא נפיק והא זלא משני הכא‬
‫בסוף פירקין ) ד ף מג‪ (.‬זמיירי באזס‬
‫שאינו בקי שהולך אצל בקי ללמוז אי‬
‫נמי משום זלא גמרה מצומו ע ז אחר‬
‫ניענוע זמהאי טעמא נמי מברכין אנטילמ יזיס אחר נטילה דלא גמר‬
‫מצומו ע ז אחר ניגוב כזאמרי׳ פ״ק זסוטה ) ד ף ד‪ (:‬זאסור לאכול בלא‬
‫ניגוב יזיס ומיהו לא זמי כולי האי זניענוע אינו אלא מכשירי מצוה‬
‫ובא‬
‫בעלמא ולא מעכב כזאמרי׳ <‪)0‬פ״ק זסוטה( בסוף פירקיןל( מזאגביה נפק ביה ומשני כשהפכו ולא משני בשלא ניענע ומיהו אמת הוא זלבתר זנפק‬
‫ביה מברך כזמוכח פ״ק זפסחיס )דף ז‪ :‬ושם( זפליגי בעל ביעור חמץ זמר סבר לשעבר משמע טפי ומר סבר להבא נמי משמע ופריך מהעושה‬
‫לולב לעצמו זקתני נטלו לצאת בו אומר על נטילת לולב וקשיא למאן זמברך לבער ומשני שאני החס זבעיזנא זאגבהינהו נפק ביה ופריך אי‬
‫הכי לצאמ יצא בו מיכעי לי׳ ומשני משום זקכעי למימני סיפא לישכ כה מנא רישא לצאמ כו וצריך לומר על כרחך הואיל והמצוה לא נגמר עזיין‬
‫לגמרי זבעי ניענוע מברך ועוז כזאמרי׳ בסוף פירקין )דף מא‪ (:‬מנהגן של אנשי ירושלים אזס יוצא ממוך בימו ולולבי ביזו נכנס לבימ הכנסמ‬
‫ולולבו בילו קורא ק״ש ולולבו ביזו אע״פ שכל אלו הזבריס אין מעכבין מ״מ הואיל ויש בזבר מצוה מן המובחר חשיב כעובר לעשיימן ובהזיא אמר‬
‫בירושלמי לברכופ פרק הרואה גבי ציצימ העושה ציצימ לעצמו אומר בא״י אמ״ה אקב״ו לעשומ ציצימ נמעטף בה אומר אקב״ו להפעטף בציציפ‬
‫והיינו טעמא לפי שהמצוה מושכמ כל זמן שהוא מעוטף ועומל ומ״מ לא לגמרי למי ללולב להמס מברך על נטילמ לולב ומשנטל עברה כבר‬
‫עיקר מצוה והתם בירר פליגי מצומ מאימפי מברך עליהן רבי יוחנן אמר עובר לעשיימן רכ הונא אמר כשעמ עשיימן‪:‬‬
‫הלוקה לולב מחבירו בשביעית‪ .‬פירש בקונטרס למעס הארץ מוקמי לה בגמרא ועס הארץ לגבי חבר לא קרי פבירו ועל מנס למק‬
‫לאשכחן כלובפי טובא לקרי ליה חבירו לפנן בפ׳ הניזקין )גיטין סא‪ .‬ושם( משאלפ אשה לחברפה הפשורה על השביעיפ ובפרק בכל‬
‫מערכין)עירובי! לב‪ .‬ושם( האומר לפבירו צא ולקט לך תאנים מתאנמי אוכל מהן עראי ומעשרן ולאי וקפני סיפא בל״א בעם הארץ ובשבמ פרק‬
‫‪9‬‬
‫שואל)דף קנ‪ (.‬לא יאמר אלם לפכירו שכור לי פועלים ומוקי לה בחבירו נכרי‪:‬‬
‫וליתיב ליה דמי האתרוג בהדיא‪ .‬מ״ט אין רשאי ללוקחו לאי משום לאסור לעשות סחורה בפירופ שביעימ לא חשיכ סחורה אלא כי ההיא‬
‫למסכת שכיעיפ פ ״ ז ) מ ״ ג ( לא יהא לוקח ירקות שלה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ילו לקח לעצמו והומיר מותר למכור‬
‫פי׳ היינו לוקח היינו לוקט כלקפני סיפא אבל הוא לוקט ובהליא קפני בפוספתא ולא יהא לוקט וכשמוכר כשוק הוא הלוקט עצמו אסור ]לללקט[‬
‫לאכלה אמר רחמנא ולא ללקט לסחורה להיינו למכור אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ילו ללא חשיב סחורה כיון להוא לא ליקטם וכירושל׳ אמד׳‬
‫האמין מלקטין ואחר מוכר על ידהן לעל י ד הבלעה מוכר שלו ושל חבירו א״ר יוסי בר בון ובלכד שלא יעשו פלטר פי׳ ולא יהא מוכר בההוא‬
‫אהרא כל שעה וסופד שביעימ לפנן פ״ק לר״ה ) ד ף כב‪ .‬ושם( ופ׳ זה בורר )סנהדרין כד‪ (:‬היינו כי האי גוונא ואפשר הקונה מחבירו כלי להרויח‬
‫ולמכור ביוקר היינו נמי סחורה ובפי ז׳ לשביעימ )מ״ג( חנן שאין עושין סחורה בפירופ שביעימ ולא בככורומ ולא במרומומ ולא בנכלומ ולא‬
‫בטרפו׳ ולא כשקצים ולא כרמשי׳ לא משכחת שיהו כולם שרם לענין סחורה אלא בי האי גוונא לבהליא שרא רחמנא למכור כלכמיב או מכור לנכד‪:‬‬
‫שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעית‪ .‬פי׳ הקונט׳ להתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל סירופ שביעיח חייבין להפבער‬
‫בשביעית הן ודמיהן ולא יעשה בהן סחורחו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר וקשה דא״כ לישתרו כל אותן דתנן כמס׳ שכיעית‬
‫פ ״ ז ) מ ״ ה ( שיש להן שביעיפ ואין להם ביעור ובהליא פ ד ך בשמעתין אי הכי ״(לולב אין לו ביעור דמתקייס הוא וקא אסר למסור דמיו לע״ה‬
‫אלא ה״ט לאיכא איסורי טובא שאין ע״ה נזהר לאסור לקנומ בהן בהמה טמאה עבד׳ וקרקעו׳ חלוק וטלימ ומנעלי׳ ואין נופנין לא לבייר ולא‬
‫לבלן ולא לספן ולא לספר לשכיעית לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר לבדם ואסור לפרוע מהן חובו ואין מספר לדנים ולאיסורים שיש בסירומ‬
‫יותר‬
‫ממזון‬
‫שלש‬
‫שביעית שצריך לנהוג כהן קלושת שביעיפ‪:‬‬
‫סעודות‪ .‬משמע שיש בלמי אתרוג יותר ממזון שלש סעולות והא לפנן פ״ו למעילה‬
‫) ד ף כא‪(.‬‬
‫נתן לו שמי פרוטות ואמר לו לך‬
‫והבא לי אחרוג באחת ובאתת רמון התם באתרוג פסול ללא כעי ליה אלא לאכילה אבל הכא כשר והלר לברכה למיו יקרים‪:‬‬
‫מעות הללו מחוללין על פירות ש י ש לי בביתי‪ .‬פלוגתא היא בשמעתא לצנועין במרובה )ב״ק ס ח ‪ :‬ושם( גבי כרם אס יכול לחלל מה שביל חבירו‬
‫ולמאן לאסר קשה מה מועיל כאן וי״ל להכא קגסא בעלמא הוא ולכווחה אשכחן פרק האיש מקלש )קדושי! ד ף נ ה ‪ :‬ושם( לאין לוקתין‬
‫כהמה טמאה ועכדיס וקרקעות כמעומ מעשר שני ואס לקח יאכל כנגדם ומפרש התם קנסא‪:‬‬
‫בד״א‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פ ט א סוש׳׳ע א״ס סי׳ גו‬
‫סעיף א בהגהה‪:‬‬
‫צ‬
‫ב מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫ברכות הל׳ ב׳ וסי״א‬
‫הל׳ ג׳ וס״ד מה׳ תפילין‬
‫הלכה ז׳ סמג עשין כו‬
‫נווש״ע א״ח סי׳ כה סעיף‬
‫ח וסי׳ קנח סעיף יא‪:‬‬
‫צא ג ד מיי׳ פ״ח מה׳‬
‫שמיעה הלכה יא‪:‬‬
‫צב‬
‫ה‬
‫שס הלכה‬
‫י‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וכן לא יאמר יהא שמיה‬
‫רכה והדר מכדך‪ .‬אמר‬
‫משה‬
‫ליה רב ספרא‬
‫שפיר קאמרת‪ ,‬אלא מיהו‬
‫בתרוייהו הכא והתם‪ ,‬הדא‬
‫מלתא היא‪ ,‬ואסוקי מלתא‬
‫לית לן בה‪ .‬פ ת נ י ׳ מקום‬
‫שנהגו לכפול יכפול‪ .‬תנא‬
‫רבי כופל בה דברים‪.‬‬
‫ר׳ אליעזר בן פרטא‪,‬‬
‫מוסיף‪ .‬ואוקימנא מוסיף‬
‫לכפול‪ ,‬מאודך ולמטה‪.‬‬
‫לכרך אחריו יברך‪ ,‬הכל‬
‫כמנהג המדינח‪ .‬ואוקמה‬
‫אביי לא שנו אלא לאחריו‪,‬‬
‫אבל לפניו מצוה‪ ,‬דקיימא‬
‫לן כל הברכות כולן מברך‬
‫עליהן עובר לעשייתן‪ .‬פי׳‬
‫כדכתיב וירץ אחימעץ‬
‫דרך הככר ויעבר את‬
‫הכושי‪ ,‬כלומר רץ אחימעץ‬
‫הכושי‪.‬‬
‫את‬
‫והקדים‬
‫הלוקח לולב‬
‫פיםקא‬
‫מחבירו בשביעית נותן‬
‫לו אתרוג במתנה כוי‪.‬‬
‫לא רצה לתת לו אתרוג‬
‫במתנה‪ ,‬מבליע לו דמי‬
‫אתרוג בלולב‪ .‬פי׳ אם היה‬
‫שוה הלולב זוז והאתרוג‬
‫זוז )‪0‬נותן לו שני זוזים‬
‫בלולב‪ ,‬ולוקה האתרוג‬
‫בחנם‪ .‬כי בפירוש לתת דמי‬
‫פירות שביעית לעם הארץ‬
‫אסור‪ .‬והאתרוג שהוא פרי‬
‫אסור בהנאה‪ ,‬אבל הלולב‬
‫שהוא כמו עץ ואינו פרי‪,‬‬
‫הייתןי[ אומר כי אין בו‬
‫איסור‪ ,‬ןמיןהא דאמרינן‬
‫לקמן שהוא אסור‪] ,‬א[לא‬
‫משום דהוא לולב בן שנה‬
‫ששית שנכנס בשביעית‪.‬‬
‫דתניא אין מוסרין פירות‬
‫שביעית לעם הארץ יותר‬
‫ממזון שלש סעודות‪ ,‬ואם‬
‫מסר אומר לו מעות הללו‬
‫מחוללין כוי‪ .‬פי׳ מזון ג׳‬
‫סעודות כדי מזונו ליום‬
‫אחד ואפילו לשבת‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫צג א ב ג מיי׳ ס״ח מהל׳‬
‫שמיטה הל׳ יכ וס״ו‬
‫שם הלכה א‪:‬‬
‫צ ד ד מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫מעשר שני ונ״ר‬
‫הלכה ה‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ג׳‬
‫מזון‬
‫ואקשיגן‬
‫סעודות מן המופקרות‬
‫ותו לא‪ ,‬ורמינהי הא‬
‫פייט‬
‫בשביעית‬
‫״תנן‬
‫הפיגם והירבוזין השוטין‬
‫)והכסופר(‬
‫יחלגלוגות‬
‫שבהרים‬
‫!והכוסבר[‬
‫)שבגנות(‬
‫־הכרפס‬
‫והגרגיר‬
‫שבנהרות[‬
‫מן‬
‫פטורין‬
‫שבאפר‪,‬‬
‫המעשר‪ ,‬ונלקחין מכל‬
‫<דם בשביעית‪ ,‬לפי שאין‬
‫‪:‬יוצא כהן נשמר‪ .‬קתני‬
‫זיהא מן המופקר ונלקחין‬
‫ןכל אדם בשביעית‪ ,‬ולא‬
‫;תני ג• סעודות‪ .‬ופרקינן‬
‫‪:‬כדי מן‪ ,‬פי׳ כדי מזונותיו‪,‬‬
‫‪:‬לומר כדי שימכור אלו‬
‫יקנה בדמיהן פת ובשר‬
‫‪:‬די אכילתו‪ .‬ולא קשיא‪.‬אי‬
‫זכי שאין מוסרין לו‬
‫‪:‬שביעית יותר ממזון ג׳‬
‫!עודות‪ ,‬אפילו ל]ולב[ לא‬
‫]ממנו[‬
‫)ממון(‬
‫קנה‬
‫‪::‬דמים‪] .‬ושנינן לולב[‬
‫זשןנינו[ במשנתינו הוא‬
‫ששית‬
‫משנה‬
‫שנכנס‬
‫שביעית‪ ,‬כי הוא ]נ״א‪:‬‬
‫שהוא[ חשוב מפירות שנה‬
‫ששית‪ ,‬לפיכך מותר‪ .‬ואם‬
‫תאמראיהכיליתני במתני׳‬
‫מותר‪,‬‬
‫האתרוג‬
‫י‪1‬גם‬
‫׳נוקמה באתרוג בן ששית‬
‫הנכנסת לשביעית‪ .‬לא‬
‫‪!:‬צית אמרת הכי‪ ,‬דאפי׳‬
‫י;תרוג בן ששית שנכנס‬
‫־־שביעית אסור‪ ,‬דבתר‬
‫ולא‬
‫אזלינן‪,‬‬
‫־קיטה‬
‫של‬
‫לחנטתו‬
‫היישינן‬
‫אתרוג‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫לט‪:‬‬
‫לולב הגזול פרה שלישי ם וכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫ובא‪ .‬חבר זה ואובל אותם הפירות בקדושת שביעית אכילה ושתיה‬
‫בד״א למזון שלש מיהא מוסרין בלוקח מן ההפקר שראה חבר‬
‫וסיכה והללקמ הנר שהן הנאומ המומרומ בהן כלמפרש במס׳ שביעית‬
‫זה שנתלקטו פירומ הללו בשרה המופקר שאין ע״ה זה‬
‫)ס״ח מ״ב>‪ :‬גד״א‪ .‬למזון ג׳ סעודומ מיהא מוסרים בלוקח מן המופקר‬
‫שומרן הואיל ולא ראינוהו חשול מותר למסור לו מעט אבל לא הרבה‬
‫שראה חבר זה שנפלקטו סירופ הללו בשלה המופקר שאין ע״ה זה‬
‫שלא תהא עינו צרה להצניען אבל בלוקח מן המשומר שהשרה זו מקום‬
‫שומרו הואיל ולא ראינוהו חשול מופר‬
‫משומר בגלר ופתח נעל זה נתשל‬
‫למסור לו מעט אבל לא הרבה שלא‬
‫לענין שאינו מפקירן שאמרה מורה‬
‫ובא ואוכלן בקדושת שביעית א בד״א בלוקח‬
‫מהא עינו צרה להצניען‪ :‬אגל בלוקח מן‬
‫משמטנה ונטשהה ואבלו אביוני עמך‬
‫מן המופקר אבל בלוקח מן חמשומר אפילו‬
‫המשומר‪ .‬ששרה זו היפה משומרפ בגלר‬
‫והערמה היא שמוכרן על יל כך פי׳‬
‫בכהצי איסר אסור מתיב רב ששת ומן‬
‫ופתפ נעול זה נמשל לענין שאינו מפקיר‬
‫בקונט׳ ולא יתכן פי׳ זה לפי מה‬
‫המופקר ג׳ סעודות ותו לא ורמינהי בהפיגם‬
‫לעניים לכתיב )שמוח כג( ואכלו אביוני‬
‫שפירשנו בשם ר״פ פ״ב לכתובות‬
‫א>והירבוזין וחשיטים וחלגלוגות והכוםבר‬
‫עמך וגו׳ והערמה היא שמוכרן על יל‬
‫) ד ף כל‪ .‬ושם( גבי שלי חלש ושל חברי‬
‫על יל‪ :‬הפיגם‪ .‬עשב שקורין רור׳׳א‪:‬‬
‫ישן לסחם ע״ה אינו חשול אא״כ‬
‫שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגיר של‬
‫הירבוזין‪ .‬הנפל״ש בלשון אשכנז וכאן‬
‫יולע ביה שהוא חשול ואי בולאי חשול‬
‫אפר פטורין מן המעשר וניקהין מכל אדם‬
‫קורין לו אוידל״ש והן עשבים וטעמם‬
‫מיירי הכא א״כ מן המופקר נמי ליפסר‬
‫בשביעית לפי שאין כיוצא בהן נשמר הוא‬
‫קרוב ללולבי גפנים‪ :‬והשיטין‪ .‬אישפרו״ש‬
‫הפיגם וכו׳ וכל הני לחשיב המס ואומר‬
‫נ‬
‫מותיב לה והוא מפרק לה בכדי מן שנו וכן‬
‫ומין ירק הוא‪ :‬וחלגלוגוס‪ .‬פולפי״ל‪:‬‬
‫ר״ת לפירומ מן המשומר אסולין‬
‫אמר רבח בר בר חנח א״ר יוחנן בכדי מן‬
‫והפוסגר של הרים‪ .‬אליינלר״א והוא גלל‬
‫כללרשי׳ בת״כ ואת ענבי נזיריך לא‬
‫שנו מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני חוא‬
‫בהרים אבל הוסבר של גנה תשוב הוא‪:‬‬
‫מבצור מן המופקר אתה בוצר ואי אתה‬
‫דכתיב ‪ 1‬וימן להם המלך וגו׳ אי הכי לולב‬
‫והפרפס של נהרות‪ .‬שקורין בלע״ז‬
‫בוצר מן המשומר לנדריך משמע לנזר‬
‫קרישו״ן אבל של גנה משוב הוא‪ .‬ר״א‬
‫מהן בני ארס וכן פי׳ בקונט׳ בשם‬
‫נמי לולב בר ששית הנכנם לשביעית הוא אי‬
‫כרפס אפי״א וכן שמעתי אבל נראה‬
‫רבומיו בסוף יבמומ ) ל ף קכב‪ (.‬גבי‬
‫הכי אתרוג נמי בת ששית הנכנסת לשביעית‬
‫שאינה גדילה בנהרומ‪ :‬והגרגיר של‬
‫נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר‬
‫היא אתרוג בתר לקיטה אזלינן והא בין ר״ג ובין‬
‫אפר‪ .‬אורוג״א הגלילה באחו אבל של‬
‫פירומ הללו של ערלה הם של נטע‬
‫ר׳ אליעזר לענין שביעית אתרוג בתר חנטה‬
‫גנה חשוב הוא‪ :‬פטורין מן המטשר‪.‬‬
‫רבעי הס של עזקה הס לא אמר ולא‬
‫אזלינן דתנן ״אתרוג שוח לאילן בג׳ דרכים‬
‫בכל השנים כרמפרש טעמא שאין כיוצא‬
‫כלום לא נחכוין זה אלא להשביח מקמו‬
‫ולירק בדרך אחד שוח לאילן בג׳ דרכים‬
‫בהן נשמר שאין פשובין על הבריומ‬
‫כלומר של עזקה מפרלס מעוזק וגלר‬
‫אחד‬
‫ילערלח ולרבעי ולשביעית ולירק בדרך‬
‫ומפקירין אומן לכל והפקר פטור מן‬
‫סביב לו והיא שביעיח והקשה שם‬
‫המעשר לכתיב)דברים יד( ובא הלר כי‬
‫בקונטרס על פירושם מה איסור יש‬
‫שבשעת‬
‫אין לו חלק ונחלה עמך ברבר שאין לו חלק ונפלה עמך יטול מעשרותיו‬
‫כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ולא שנא מן המופקר‬
‫יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש לו חלק עמך‪ :‬זניקחין מפל אדם‬
‫אסור וקולם הזמן אלו ואלו מותרין ופירש שם לעזקה עיר שבארץ‬
‫בשביעית‪ .‬ואף על גב רשביעימ נהגא במופקריס מפני שאין כיוצא‬
‫ישראל ופירוחיה משובחים ואס היה עובר כוכבים זה בחוצה לארץ‬
‫בהן נשמר והוה ליה לוקח מן המופקר ואף על גב ללא ירעינן ביה‬
‫ומשבחן ואומר מעזקה הן אין חוששין ללבריו לענין שביעיח לאין נוהגין‬
‫בהאי לולאי הפקיר מחזקינא ליה בהט לאין לרך לשומרן לפיכך‬
‫בחו״ל לאמרינן עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית ולענין שלא‬
‫מוסרין לו למיהן ולא חשלינן ליה שיצניעס לסחורה אלמא בלוקח‬
‫לעשר עליהן מפירות חו״ל משוס מן הפטור על החיוב ופירוש ראשון נראה‬
‫מן המופקר מסרינן טובא להא ונקחין קתני משמע אסי׳ טובא‪ :‬בכדי‬
‫לר״מ למן המשומר אסורים כלפרישימ ועזקה לשון ויעזקהו ויסקלהו‬
‫מן‪ .‬בכלי מזונותיו שנו לנקחין והיינו שלש סעולות‪ :‬וימן להם המלך‪.‬‬
‫)ישעיה ה( כמו בית יעזק היתה נקראמ לפנן פרק ב׳ לר״ה ) ל ף כג‪(:‬‬
‫בצרכי סעולה משמעי קרא בלניאל )א׳( וימן המלך ויפרנס המלך‪:‬‬
‫ולהשביח מקחו אומר כל זה לפירות של יללה טובים משל זקנה ופירות‬
‫אי הפי‪ .‬לאין מוסלין למי שביעימ לעס הארץ לולב נמי לא נזבין‬
‫הסרלס השמור טובים משל הפקר שיל הכל ממשמשים בהן וקשו להו‬
‫מיניה שאף בו נוהג שביעימ וטעמא מפרש לקמן‪ :‬ומשני לולב בר‬
‫יליס וגם ממהרים ללקטם קולס בישולם והא לקאמר הכא אפי׳ כחצי‬
‫ששיה הנפגם לשביעית הוא‪ .‬לעל כרמך בפמשה עשר יום שמראש‬
‫איסר אסור היינו משוס לאסירי באכילה ושומרי ספיחים בשביעימ לפ׳‬
‫השנה על המג לא גלל וקיימא לן אילן בתר חנטה אזלינן ביה במסכת‬
‫הבית והעלייה )ב״מ ל ף קיח‪ (.‬לא שומרים מן האכילה ללא היו צריטן‬
‫ראש השנה )דף יג‪ :>:‬אתרוג בהר לקיטה אזלינן‪ .‬לחלוק משאר אילנות‬
‫לשומרם מבני אלם למאיליהס היו פורשים כשהיו יולעין שהן לצורך‬
‫ולינו כירק שהלכו בו בתר לקיטה משוס לגלל על כל מיס כלאמרינן‬
‫העומר ולא היו שומרין אופס אלא מבהמה מיה ועוף ומיהו קשה‬
‫בר״ה )דף יד‪ (:‬ותבואה ואילנות גרילין על מי גשמים ואתרוג גלל על‬
‫לר״ת ללא אסר בת״כ מן המשומר אלא בבצירה כררך הבוצרים אבל ע״י‬
‫כל מים שמשקין אותו תמיל כירק כלאמרינן בס״ק לקלושין <דף ג‪:>.‬‬
‫שינוי שרי כלקמני סיפא מכאן)א> אמרו תאנה של שביעית אין קוצצין‬
‫בין לר״א בין לר״ג‪ .‬ראפליגו באתרוג לענין מעשר מולו לענין‬
‫אותה במוקצה אבל קוצה בחרבה אין לורכין ענבים בגפ אבל רורך הוא‬
‫שביעית לבתר חנטה אזלינן ביה‪ :‬לערלה‪ .‬שנוהג בו כאילן וכן‬
‫בעריבה אין עושין זיתים בבל ובקוטב אבל כותש הוא ומכניס לבלילה‬
‫רבעי נוהג בו‪ :‬ולשביעית‪ .‬ראזלינן ביה לענין שביעית בתר חנטה‪:‬‬
‫ואמן המשומר קאי ועוד דמשמעמין משמע דלא אסר מן המשומר‬
‫אפילו כחצי איסר אלא לפי שמוסר למי שביעיח לחשוד אבל פירות‬
‫שבשעת‬
‫מיהא לאכילה שד לאי אסירי וכי לרך לקנות לבר האסור ומיהו קשה לרישא לקרא לריש ליה הפס לאיסור אכילה לקפני רישא אפ ספיח‬
‫קצירך לא תקצור מכאן סמכינן על הספיחים שהן אסולין ועול לכולה סיפא לתאינה של שביעית סתס משנה היא פרק ח ׳ ) מ ״ ‪ 0‬משמע דבסתס‬
‫שביעימ איירי שלרך להפקיר אע״ג לבגמרא לירושלמי מייתי עלה כולה לרשא לתורת כהנים‪ :‬לרבעי‪ .‬הך משנה אמיא כמאן לאמר נטע‬
‫רבעי בפרק טצל מברכין »(<לף לה‪ :>.‬ולשביעית‪ .‬ירק נמי אית ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי פרק ב׳ לביכורים כגון אמרוג בת‬
‫ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן לבתר חנטה ולא טרק לבתר לקיטה והא ללא פנא שוה לאילן לענין כלאים י()ולא( הוי כלאי‬
‫הכרס מה שאין כן בירק ולענין לר״ה שלו שבט כאילן אע״ג ללאחר לקיטתו עישורו טרק ומ״מ ר״ה שלו שבט כאילן כראמרינן פ״ק לר״ה )לף‬
‫י ל ‪ :‬ושם( ללא תנא אלא מיד לבהא אזלינן בתר חנטה ובהא אזלינן במר לקיטה וא״ת ואמאי לא אזלינן באחרוג במר לקיטה לכל לבר כיון לגרל על‬
‫כל מיס כירק להט משמע פ״ק רר״ה )ג״ז שם> באספך מגרנך ומיקבך מה גורן ויקב שהן גלילין על רוב מים ומתעשרין על שנה שעברה יצאו‬
‫ירקות שגדלים על כל מיס ממעשדן לשנה הבאה ואע״ג למעשר ירק לרבנן מ״מ לענין שביעית לאוריימא ררשא גמורה היא וי״ל משום לררשינן‬
‫פ״ק לר״ה ) ל ף י‪ (.‬גבי ערלה פעמים שברביעית ואסורים משום ערלה וא״מ להבא משמע לאזלינן בירק בתר לקיטה לענין שביעית וכמסכת‬
‫שביעיפ )פ״ט מ״א( פנן כל הספיחים מוחדן חוץ מספיפי כרוכ ופירשנו שם ע״פ הירושלמי לאייד כספיחי ששית הנכנסין לשביעית ומיתרצא‬
‫בהט ההיא לפ׳ מקום שנהגו ) ל ף נא‪ :‬ושם ו לתניא איפכא אסולין חוץ מספיחי כרוב ונראה לפרש להא ראזלינן בירק בחר לקיטה היינו בשלא‬
‫נגמל גילולס בששית אבל נגמל גילולס בששימ שלו בין לל״ע ללדש שגדלים על לוב מיס בין לל׳ יוסי הגלילי ללריש שגדלים על מי שנה‬
‫שעבלה ס״ק לל״ה <לף יל‪ (.‬מיד להוה אבצלים הסדסים להמס שמנע מהם מים ל׳ יום לפני לאש השנה לאפילו מאן לפליג המס הכא מולה‬
‫ללר״י הגלילי כיון מגמר גילולס נמצאו גלילים על מי שנה שעברה ותו לא גללי על מי שנה הבאה ולל״ע נמי טון לפו לא גללי על כל‬
‫מיס יצאו מתולמ ילקומ הגללים על כל מים כלקאמלינן בילושלמי גבי בצלים הסריסים פ״כ לשכיעית אמר ר׳ מנא מטון שמנע מהן מים שלשים‬
‫יום לפני ל״ה נעשו כבעל שמספקת במי גשמים ומתעשלין לשעבל וכן נלאה לגבי אולז ולוחן בל׳׳ה פ״ק <לף יג‪ 1:‬ליהב להו שמואל לין ילק‬
‫לבמל לקיטה וקאמל הכל הולך אחל גמל פ ד אלמא גמל פלי עיקל אלא לנקט בכל לוכתי לקיטה משוס לללך ללקט בגמל פ ד והנהו גמל‬
‫פדים כיחל אלא שאין ממייכשין טמל כלקאמדנן לעשרה פלכים פלכים ומיהו קשה מאמלוג לאמדנן פלק קמא לל״ה ) ל ף יל‪ >:‬באהלוג‬
‫שחנטו פילומיה קולס חמשה עשל לאילך שבט ונלקט באחל בשבט ומשמע משום למספקא ליה אי אזלינן באמלוג במל חנטה כל׳‬
‫אליעזל‬
‫א( שניעיח פייט מ״א‪,‬‬
‫ג( ר״ה יד‪ :‬קדושין נ‪:‬‬
‫נכורי׳ פ״כ מ״ו‪ ,‬ג( ]ועי׳‬
‫מוס׳ קדושין כ‪ :‬ד״ה‬
‫אתרוג[‪ ,‬י( ןצ״ל דלא[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬וימן להם הטלף• דבר‬
‫יום ביומו מפת בג המלך‬
‫ימיין משתיו ולגדלם‬
‫שנים ש ל ו ש ומקצתם‬
‫יעמדו לפני המלך‪:‬‬
‫דניאל א ה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תופ׳ ד״ה נד״א דמזון‬
‫וכו׳ מכאן אתה אומר‬
‫תאנה‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫רוד״א‪ .‬פיגם )צמח(‪.‬‬
‫הגפל״ש )הנפיד״ש(‪.‬‬
‫חמציץ )צמח‪ ,‬בגרמנית(‪.‬‬
‫אוידל״ש )אוישילי״ש(‪.‬‬
‫חמציצים )צמח(‪.‬‬
‫אישפרו״ש‬
‫)אישפריי״ש(‪.‬‬
‫אספרגוסים‪.‬‬
‫פולפי״ד )פולפיי״ר(‪.‬‬
‫רגלה‪ ,‬חלגלוגה )עשב בר(‪.‬‬
‫אליינדר״א‪ .‬כוסבר‪.‬‬
‫קרישו״ן‪ .‬שחלים‪.‬‬
‫אפי״א‪ .‬כרפס‪.‬‬
‫אודוג״א‪ .‬אורה )צמח(‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫לאילן‬
‫שוה‬
‫אתרוג‬
‫בג׳ דרכים‪ .‬ערלה ורכעי‬
‫נוהג גו כאילן ולעני!‬
‫שטעית הולכין כפירותיו‬
‫אחר המנטה כאילן ולא‬
‫אחר לקיטה כירק !קדושיו‬
‫ב‪ !:‬או‪ :‬שוה לאילן לילך‬
‫אחר חנטה לענין ערלה‬
‫ורכעי ושביעית ;ר׳‪-‬ה יד‪.!:‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]ל׳־ה טו‪ .‬תוסס׳ שכיעימ‬
‫סוף ס״ל[‪ ,‬פ( נצ״ל לתניא[‪,‬‬
‫ג(‬
‫נ״ק‬
‫]ע״ש כל‬
‫קא‪:‬‬
‫הסוגיא[‪ ,‬ל( ]ניצה לג‪ .‬ע״ש‬
‫נלריס סנ‪ .‬ע״ש נייק קנ‪,[.‬‬
‫ה( ב״ק קב‪ ,.‬ו( ]מכות יג‪,[.‬‬
‫‪ 0‬רש״ל מ״ז‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫והיתה שבת ה א ר ץ‬
‫‪.1‬‬
‫לבם‬
‫לך‬
‫לאבלה‬
‫ולעבדך‬
‫ולאמתך‬
‫ילשכיי־ך‬
‫ולתישבי‬
‫הגרים עמך‪:‬‬
‫ויקרא כה ו‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גפ׳ אמרו אתרוג אחר‬
‫לקיטה‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫לקיטתו‬
‫שבשעת‬
‫עישורו‪.‬‬
‫שאס‬
‫כשניה‬
‫חנטה‬
‫כשלישימ‬
‫ונלקטמ‬
‫מתעשר כלח שנה שלישית‪,‬‬
‫טרק‪ ,‬לפי שאף הוא דרכו‬
‫ליגלל‬
‫על כל‬
‫מיס‪ ,‬הכי‬
‫מפרש‬
‫לה‬
‫כשמעתתא‬
‫קמייתא לקדושין נר׳־ה יד‪!:‬‬
‫הולנין‬
‫שאין‬
‫לעני]‬
‫נו‬
‫מעשרות אחר חנטה כשאר‬
‫אלא‬
‫אילנות‬
‫שנה‬
‫אחר‬
‫שנלקט כו טרק‪ .‬המעשרות‬
‫משמנות כסלר השניס‪ ,‬שנה‬
‫ראשונה של שמיטה מעשר‬
‫ושני‪,‬‬
‫ראשון‬
‫כשניה‪,‬‬
‫וכן‬
‫אכל שלישית מעשר ראשון‬
‫ומעשר‬
‫עני‪,‬‬
‫נשניה‬
‫ונלקט‬
‫נשאר‬
‫חנט‬
‫ואס‬
‫נשלישימ‬
‫אילנות אחר חנטה‬
‫ובאתרוג אחר לקיטה טרק‬
‫!קדושי!‬
‫שביעית‬
‫ב‪.(:‬‬
‫מ א ן דכר שמיה‪ .‬לקאמר‬
‫דאימנו עלה רבותינו אלמא‬
‫איכא מאן דפליג)ר״ח טו‪.!:.‬‬
‫אתרוג‬
‫אחר‬
‫למעשר‪.‬‬
‫לעני! חדש וישן‬
‫ולעני]‬
‫שניה‬
‫או‬
‫שלישית‬
‫לשלישית‬
‫לרביעית‪,‬‬
‫לקיטה‬
‫נכנסת‬
‫הנטה‬
‫ואחר‬
‫לשביעית‪ .‬נין להפקר כין‬
‫לניעור כשאר אילנות‪ ,‬ונח‬
‫הנננסת‬
‫שטעית‬
‫הוא‬
‫הפקרה‬
‫המעשר‪,‬‬
‫לשמינית‬
‫פוטרה‬
‫דאילו‬
‫בשאר‬
‫מעשר‬
‫מן‬
‫לענין‬
‫שבוע‬
‫שני‬
‫אזול ביה רבנן בתר לקיטה‬
‫לגבי מדש ויש! ומעשר שני‬
‫ומעשר עני משוס‬
‫דדרכו‬
‫ליגדל על כל מיס‬
‫טרק‪,‬‬
‫מפרש‬
‫והכי‬
‫קמייתא‬
‫דקדושין‪,‬‬
‫לשאר‬
‫בתר‬
‫גשמעתא‬
‫אבל‬
‫דבריו‬
‫שוה‬
‫לאילן‬
‫חנטה‬
‫)ר׳׳ה‬
‫טו‪.(:‬‬
‫שגבבן‬
‫לעשות‬
‫לחובה‪.‬‬
‫מהן מחבוא‪ ,‬אוצר לימות‬
‫התורף ‪1‬ב״ק קא‪.;:‬‬
‫משום‬
‫בהן‬
‫שביעית‪.‬‬
‫לאחר‬
‫לנר‬
‫מן‬
‫ויהנה מהן אף‬
‫זמן‬
‫שהנאתו‬
‫אין‬
‫קדושת‬
‫הביעור‬
‫!שטו‪.‬‬
‫וביעורו שוה‪.‬‬
‫שבשעת הנאתו כלה‬
‫העולם !שם(‪.‬‬
‫שלאתר‬
‫עצים‪.‬‬
‫יצאו‬
‫ביעורן‬
‫שנעשים גחליס הוא להויא‬
‫עיקר הנאתן !שם(‪ .‬והא‬
‫עצים‬
‫איכא‬
‫שמאירין‬
‫דמשחן‪.‬‬
‫כנר‬
‫כילו‬
‫לנושא]‬
‫אכוקה‬
‫והנאתן‬
‫וביעורן שוה תיחול עלייהי‬
‫שביעיח » ש ש ‪ .‬סתם עצים‬
‫להסקה הן ע ו מ ד ץ ‪ .‬ולא‬
‫להאיר‬
‫הלכך עצים נינהי‬
‫ומעיקרא‬
‫לא חל‬
‫עלייהי‬
‫שטעית !שם קב‪ .(.‬ועצים‬
‫להפקה תנאי היא‪ .‬אינא‬
‫אליעזר אי בתר לקיטה כרבן גמליאל נהג בו שני עישורין אלמא‬
‫שגשטס לקיטתו טישורו‪ .‬שאם מנט בשנה שניה שמעשרוהיה מעשר‬
‫דמאן לאמר במר לקיטה אע״ג דנגמר פרי ]כבר[ דהרי מנט בשבט‬
‫ראשון ומעשר שני ונלקט בשלישימ לשמיטה שמעשרומיה מעשר‬
‫של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק‬
‫ראשון ומעשר עני מתעשר כדין מעשר שלישית ואילו שאר אילנות‬
‫משאר פירומ לפי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן‬
‫שפנטו פירותיהן בשניה ונלקטו בשלישית ממעשרין כדין שניה‪.‬‬
‫שממקיים באילן גלל בכל שנה ושנה‬
‫ולענין מעשר השוו אתרוג לירק‬
‫אי נמי אע״פ שפנט בשבט של שנה‬
‫למעשר פירות האילן ררקות לרבנן‬
‫״שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל‬
‫שעברה זימנין לאין נגמר גילולו על‬
‫ומעשר גורן ויקב לאוריימא ובגורן‬
‫ר׳ אליעזר אומר אתרוג שוה לאילן לכל‬
‫שבט אפר וניפא השמא לנקט רבי‬
‫רקב ילפינן בראש השגה )לף יג‪(:‬‬
‫א(‬
‫דבר הוא דאמר כי האי תנא דתניא א״ר‬
‫יופנן פ״ק לד׳ה )לף טו‪ >:‬גבי אפרוג‬
‫שמפעשר אחר השנה שהביאו שליש‬
‫יוםי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים‬
‫אפילו כזית ונעשה ככר כלומר לע״י‬
‫מקראי ואסמכו רבנן מעשר לבריהס‬
‫אתרוג אהד לקיטה למעשר ורבותינו נמנו‬
‫מי שנה הבאה גלילה ומיהו כזית‬
‫אגורן רקב מה גורן רקב מיומליס‬
‫לאו לווקא בעינן להא רבי יוהנן‬
‫שגריליס על רוב מיס להיינו מי‬
‫באושא ואמרו בין למעשר ב בין לשביעית‬
‫בחר חנטה אזיל ושמא לא חשיבא‬
‫גשמים וממעשרין לשנה שעברה אף‬
‫שביעית מאן דבר שמיה חםורי מיהסרא‬
‫פנטה באתרוג פחות מסית‪:‬‬
‫כל הגרילין על רוב מים כגון פירומ‬
‫וחכי קתני אתרוג אחר לקיטה למעשר‬
‫האילן ממעשרין לשנה שעברה יצאו‬
‫ורבותינו נמנו כאושא‪ .‬אית‬
‫ואהר הנטה לשביעית ורבותינו נמנו באושא‬
‫ירקומ שגלילין על כל מים שממעשריס‬
‫לגרסי פ״ק רר״ה )לף‬
‫בתר למיטה בין למעשר‬
‫ואמרו אתרוג‬
‫לשנה הבאה ואחרוג גמי גלל על כל‬
‫ט ו ‪ ( :‬אמרוג אפר מנטה בין למעשר בין‬
‫בין לשביעית טעמא דלולב בר ששית‬
‫מיס כירק‪ :‬לכל דכר‪ .‬אף למעשרות‪:‬‬
‫לשביעימ וסברי כרבי אליעזר דלעיל‬
‫הנכנם לשביעית הוא הא דשביעית קדוש‬
‫הוא דאמר‪ .‬תנא לממני׳ דמקפיד‬
‫ואי אפשר לומר כן כדמוכת בשמעתין‬
‫אאתרוג‪ :‬י>)דאמר( כי האי תנא‪.‬‬
‫אמאי עצים בעלמא הוא ועצים אין בהן‬
‫דגרס אחר לקיטה ושלש מחלוקומ‬
‫נ‬
‫דקמני ורבומינו נמנו באושא ואמרו‬
‫קנים‬
‫״עלי‬
‫>)דתנן(‬
‫שביעית‬
‫קדושת‬
‫משום‬
‫יש‬
‫לחובה‪.‬‬
‫שגבבן‬
‫בדבר‪:‬‬
‫אתרוג אמר לקיטה בין למעשר בין‬
‫ועלי גפנים שגבבץ לחובת על פני השרת‬
‫לפרש דווקא נקט ויש לסרש אורחא‬
‫לשביעית‪ :‬טעמא דלולב בר ששית‬
‫דמלמא נקט‪ :‬לקטן לאכילה‪.‬‬
‫גלקטן לאכילח יש בחן משום קדוש׳ שביעית‬
‫כוי‪ .‬קושיא היא כלומר לעיל אמר‬
‫אי בסמס היו לעצים לא היה מועיל‬
‫לקטן לעצים אין בתן משום קדושת שביעית‬
‫דהיינו טעמא דלולב ניקמ משוס‬
‫מפרש לאכילה מידי דהוה אעציס‬
‫שאני תתם דאמר קרא ‪1‬לכם לאכלח לכם‬
‫דבר ששית הוא הא שביעית הוא‬
‫דמשחן שליקטן להאיר לרבא לאמר‬
‫דומיא דלאכלח מי שחנאתו וביעורו שוה‬
‫אסור ונפקא מינה שלולבי שביעית‬
‫סמס עצים להסקה ושמא הני סחמייהו‬
‫קדושת שביעית נוהג בהו שלא‬
‫וחאיכא‬
‫ביעורן‬
‫אחר‬
‫שתנאתן‬
‫עצים‬
‫יצאו‬
‫להט ולהכי הלכך אזלינן במר מפרש‪:‬‬
‫ליקח בלמיהן חלוק וטלית‪ :‬שגבבן‪.‬‬
‫עצים דמשחן דחנאתן וביעורן שוח אמר‬
‫ועצים דהסקה תנאי היא‪ .‬אי‬
‫שכינסן לאוצרן‪ :‬לחובה‪ .‬לשון מחבא‪:‬‬
‫י(‬
‫ועצים‬
‫עומדין‬
‫חן‬
‫ולחםקח‬
‫עצים‬
‫םתם‬
‫רבא‬
‫נהגא בהו שכיעימ או לא‬
‫לקטן לאכילה‪ .‬למאכל בהמה‪ :‬שאני‬
‫לאיכא מנא ללטש לכם לומיא‬
‫לחםקת תנאי חיא דתניאהי י אין מוםרין‬
‫התם‪ .‬גבי עצי הסקה להט לא‬
‫ללאטלה למעוטי כל שהנאתו אמר‬
‫פירות שביעית לא למשרח ולא לכבוסח‬
‫נוהגין בהן שביעית לאמר קרא‬
‫כיעורו וממעט עצי הסקה ואית ללא‬
‫ר׳ יוםי אומר מוסרין מ״ט דת״ק דאמר קרא‬
‫והיתה שבת וגו׳ ומשמע לכס לכל‬
‫ממעט אלא לבר שהנאתו אין שוה‬
‫לאכלח ולא למשרח ולא לכבוסח מ״ט דרבי‬
‫צרטכס וכתיב לאכלה למימרא לאין‬
‫בכל אלם כגון מלוגמא חילוף‬
‫ו‬
‫מותר ליהנות מפירות שביעית אלא‬
‫ואפילו‬
‫צרכיכם‬
‫לכל‬
‫>לכם‬
‫לכם‬
‫קרא‬
‫אמר‬
‫יוםי‬
‫ואפיקטויזין כך פירש בקמט׳ ורבותינו‬
‫הנאה הלומה לאטלה‪ :‬שהנאתו‬
‫למשרה ולכבוםח ות״ק תא כתיב לכם חחוא‬
‫היו גורסין וסתם עצים להסקה ניפנו‬
‫וביעורו שוה‪ .‬כלומר שהנאמו וביעורו‬
‫לכם דומיא דלאכלה מי שהנאתו וביעורו שוד‪.‬‬
‫תנאי היא ופי׳ בקונט׳ לטרח עלה‬
‫שממבער מן העולם באין כאחר כגון‬
‫לישבה ולא יכול ובהגוזל קמא )ב״ק‬
‫יצאו משרה וכבוםה שהנאתן אהר ביעורן‬
‫סיכה ושתיה והללקמ הנר‪ .‬ומהך‬
‫לף קב‪ (.‬סי׳ בקונט׳ וזה לשונו תנאי‬
‫ורבי יוסי הא כתיב לאכלה ההוא מיבעי‬
‫לרשה נמי ילפינן שאין שביעית נוהג‬
‫היא איכא למאן דאית ליה סתם עצים‬
‫ליה לאכלה ולא למלוגמא כדתניא לאכלה‬
‫אלא בפרי העומל להנאומ הללו‬
‫להסקה ניחנו ולא חיילא שביעית‬
‫ולא למלוגמא אתה אומר לאכלה ולא למלוגמ׳‬
‫לה״נ מילרש קרא והיפה שבפ הארץ‬
‫ואפילו אעצים דמשחן ואיכא דסבר‬
‫נוהגמ במה שלכם לאכלה שהנאמו‬
‫אומר‬
‫כשהוא‬
‫לכבוםה‬
‫ולא‬
‫אלא‬
‫אינו‬
‫או‬
‫אעצים דמשחן מיהא חיילא והיינו‬
‫לומה לאכילה‪ :‬יצאו עצי הסקה‬
‫לכם הרי לכבוםה אמור הא מה אני מקיים‬
‫פנאי רבנן סברי ספס פירוח לאכילה‬
‫משנעשו‬
‫שהנאתן אחר ביעורן‪.‬‬
‫לאבלה לאכלה ולא למלוגמא מה ראית‬
‫ניפנו וחיילא עלייהו קדושפ שביעית‬
‫גמלים אופין בהן אבל לולב עיקר‬
‫כלאמרי׳ לאכל דבר שהם וביעורן‬
‫לרבות את הכבוםה ולהוציא את המלוגמא‬
‫הנאתו לכבל את הבית והוא‬
‫שוה חיילא הלכך אפילו לקטן‬
‫מרבה‬
‫שעפ ביעורו וקלקולו ולמי להנאפ אכילה ועלי קנים וגפנים קיימי‬
‫למשרה ולכביסה לא מהניא מחשבה למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים‬
‫להט ולהט הלכך במר מפשבה אזלי‪ :‬והא איכא עצים דמשחן‪.‬‬
‫ומשמרו להכא סממייהו להט ולהט אבל פירוח סממייהו לאכילה‬
‫עץ שמן שהעץ עצמו מדליקין בו להאיר כמו באבוקומ והוי‬
‫ומשעת יצירתן חיילא קלושה עלייהו ופו לא מהניא מחשבה לאפקועי‬
‫הנאתו וביעורו שוה נימא השתא מיהא אם לקטן להדלקת אורה‬
‫למשרה ולככוסה לאין נוהגין בקלושמ שביעית וגבי עצים נמי סתם‬
‫רנהגא בהו שביעית‪ :‬ומשני סתם עצים‪ .‬של היסק להסקה‬
‫עצים להסקה נימנו ולא חיילא אפילו אעציס למשחן ור׳ יוסי סבר‬
‫ניתנו לבריות וסתמן לאו להאיר קיימו הלכך לא נמתא בהו‬
‫לא אמרי׳ ספס סירומ לאטלה נימנו ומהניא בהו מחשבה כעלי‬
‫קלושמ שביעימ מעיקרא ואסילו לקטן להאיר‪ :‬ה״ג עלים דהםקה‬
‫קנים וגפנים והיכא ללקטן למשרה הוי לבר שהנאתו אפר ביעורו‬
‫תנאי היא‪ .‬ועצים להסקה גופייהו שהנאמן אחר ביעורן תנאי‬
‫ולא פל עליה שביעיפ‪ :‬יצאו משרה וכבוםה שהנאתן אחר‬
‫היא אי נהגא כהו שטעית אי לא לאיבא תנא ללריש לכס לומיא‬
‫ביעורן‪ .‬שמשעת ששרה הפשפן או הבגליס ביין שעה אחת‬
‫רלאכילה למעוטי כל שהנאתו אחר ביעורו כללרשינן לעיל ומההיא‬
‫נתבער ואבל והנאתו אינה על שילבש אופן בגלים כך פי׳ בקונט׳‬
‫ררשה אימעוט עצים ואיכא ללא ממעט מיניה אלא לבר שאין‬
‫ותימה לבהגוזל קמא )ב״ק לף ק א ‪ :‬ושם( קא חשיב מין הצבועין‬
‫הנאמו שוה בכל אלם כגון מלוגמא חילוף ואפיקטויזין‪ .‬ואני שמעתי‬
‫הנאתן וביעורן שוה ומהאי טעמא הוה ליה לאחשובי הנאתו אחר‬
‫מרבותי שהיו גורסים וסתם עצים להסקה נינהו תנאי היא וכן‬
‫ביעורו שביעור כשעת צביעה ולכישה אחר כך ולמאי לבעי למימר׳‬
‫כתוב בכל הספרים וטרחתי מנעורי בכל צילי שיטת הש״ס‬
‫התם יש שבח סמנין על גבי הצמר ניחא לאין זה שייך גבי משרה‬
‫לישבה כפי לכריהם ואיני יכול ומצאפי גירסא זו כספר כתכ‬
‫ובכוסה ובקונטרס פירש שם למיני צבעים בשעת רחיחת היורה‬
‫ידו של רטנו גרשום בן יהולה מנוחתו כבול ובסלר ישועות של‬
‫כלה השורש וקולט הצבע בבגל נמצא הנאמו וביעורו שוה אבל‬
‫רבינו יצחק בר מנחם כתוב ואינו מוגה וכן נראה בעיני‪ :‬אין‬
‫משרה וכביסה משעה שמטילין פשתן או בגל ביין נמקלקל ונבער‬
‫מוסרין פירות שביעית לא לתוך משרה‪ .‬לשרופ פשתן ביין של שביעית‪:‬‬
‫והנאמו אינה על שלשה ימים או ארבעה שיהא הפשמן שרוי‪:‬‬
‫ולא לפבוסה‪ .‬למיס בגלי׳ ביין של שכיעימ‪ .‬משרה וכבוסה הנאתן אחר‬
‫ביעורן שמשעה ששורה הבגליס או הפשמן ביין שעה אמת נמבער‬
‫אין‬
‫למ״ד סחס עצים להסקה‬
‫ניתנו‬
‫ולא חיילא‬
‫מ‪.‬‬
‫שטעית‬
‫אפילו אעציס דמשחן ואיכא למאן דליח ליה ואעצים דמשמן מיהא חיילא !שם(‪ .‬לא למשרה ו ל א לכבוסה‪ .‬אין שורי! סשחן‬
‫טין של שטעית וכן אין מככשין כגדיס‪ ,‬להוי סחורה ! ש ש ‪ .‬מי שהנאתו וביעורו שוה‪ .‬הנאה שהיא כשעה שהוא כלה מן‬
‫העולם אתה ינול ליהנות מפירומ שניסית קודם זמן הניעור‪ ,‬יצאו משרה ובכוסה שהנאתן אחר ביעורן‪ .‬שמשעה שמטילין‬
‫ואבל לו והנאמו אינה על שילבש הבגלים‪ :‬למלוגמא‪ .‬לרפואה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫צה‬
‫שגי הל׳ ה‬
‫מעשר‬
‫]נווש״ע י״ד סי׳ שלא שעי׳‬
‫קנו[‪:‬‬
‫צו ב מיי׳ שס וס״ל מהל׳‬
‫שמיטה הלכה י״כ‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס״ה מהלכוח‬
‫צז‬
‫שמיטה הלכה יא‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס הל׳ י‪:‬‬
‫צח‬
‫רבינו חננאל‬
‫דתניא נמנו וגמרו באושא‬
‫אתרוג‬
‫בין‬
‫אחר לקיטה‬
‫למעשר בין לשביעית‪ .‬כבר‬
‫זה‬
‫פירשנו‬
‫בראש‬
‫כולו‬
‫העניין‬
‫השנה לפיכך לא‬
‫הוצרכנו‬
‫להאריך‬
‫ומקשינן‬
‫וכי לולב כפרי‬
‫דמוקמת‬
‫הוא‬
‫ששית‬
‫עץ‬
‫לה‬
‫שנכנס‬
‫הוא‪,‬‬
‫בכאן‪.‬‬
‫בבן‬
‫לשביעית‪,‬‬
‫אין‬
‫ועץ‬
‫בו‬
‫קדושת שביעית‪ .‬דתנן עלי‬
‫קנים ועלי גפנים שגבבן מן‬
‫השדה‪ ,‬ליקטן לאכילה יש‬
‫קדושת‬
‫בהן‬
‫אין‬
‫לעצים‬
‫קדושת‬
‫שביעית‪,‬‬
‫משום‬
‫בהם‬
‫שביעית‪.‬‬
‫התם‬
‫שאני‬
‫ושגיגן‬
‫קרא‬
‫דאמר‬
‫לכם‪ .‬ואמר קרא לאכלה‪,‬‬
‫לא‬
‫כלומר‬
‫לכם‬
‫ניתנה‬
‫שביעית‬
‫אלא‬
‫לאכילה‪.‬‬
‫)ו(בעינן‬
‫דומיא‬
‫דאכילה‬
‫לכם‪ .‬ודרך המאכל ]נ״א‪:‬‬
‫האכילה[‬
‫ללעוס‬
‫המאכל‬
‫ולבער‬
‫בלעיסתו מתורת‬
‫אוכל‪,‬‬
‫וכיון‬
‫שמגיע‬
‫בחניכיו‬
‫נהנה‬
‫מן‬
‫חכו‬
‫המאכל בלעיסתו‪ ,‬ונתבער‬
‫אותו‬
‫]כאחת[‪,‬‬
‫הפרי‬
‫נמצאת הנאתו ועת ביעורו‬
‫כאחד‪.‬‬
‫באין‬
‫פי׳‬
‫וזהו‬
‫הנאתו וביעורו שוין‪ .‬וכל‬
‫דבר‬
‫וביעורו‬
‫שהנאתו‬
‫]נ״א‪:‬‬
‫ביחד‪,‬‬
‫קדושה‬
‫קדושת‬
‫שביעית[‬
‫חלה‬
‫עליו‪ ,‬ואף על פי שאינו‬
‫נאכל‪ ,‬והוא שניתן ליהנות‬
‫ממנו‬
‫כדרך‬
‫ששוה‬
‫בכל‬
‫האכילה‪,‬‬
‫יצאו‬
‫אדם‪.‬‬
‫עצים‬
‫שהנאתן‬
‫ביעורן‪,‬‬
‫כלומר אין הפת‬
‫ואין‬
‫נאפת‬
‫אחר‬
‫התבשיל‬
‫מתבשל אלא אחר שריפת‬
‫העצים‪ ,‬הנה ביעורן קודם‬
‫להנאתן‪,‬‬
‫אין‬
‫לפיכך‬
‫קדושה חלה על העצים‪.‬‬
‫והא‬
‫ודחינן‬
‫דמשחן‪.‬‬
‫איכא עצים‬
‫דמשחן‪,‬‬
‫פי׳‬
‫כדכתיב‬
‫להתחמם‪,‬‬
‫ויכסוהו בבגדים ולא יחם‬
‫לו‪ ,‬ומתרגמינן ולא שחין‬
‫ליה‪ .‬כלומר עצים שעושה‬
‫המדורה‬
‫בהן‬
‫שבעת‬
‫להתחמם‪,‬‬
‫הדלקתן‬
‫מתחמם‬
‫הוא‬
‫נמצאת‬
‫בהן‪,‬‬
‫הנאתו ועת ביעורו ביחד‪,‬‬
‫ולמה אין קדושת שביעית‬
‫חלה‬
‫עליהן‪.‬‬
‫סתם‬
‫עצים‬
‫ודחי רבא‬
‫להסקה‬
‫הן‬
‫עומדין‪ .‬פי׳ עצים להסיקן‬
‫תחת תבשילו ועל התנור‬
‫בו‬
‫לאפות‬
‫עומדים‪,‬‬
‫דלאו‬
‫את‬
‫הפת‬
‫לאפוקי‬
‫לולב‬
‫להסקה‬
‫והנאתו‬
‫לפיכך‬
‫עומד‬
‫בעת‬
‫יש‬
‫ביעורו‪,‬‬
‫קדושת‬
‫בו‬
‫שביעית‪ .‬ומשום דהוא בן‬
‫ששית‬
‫שרי‬
‫שנכנס‬
‫לשביעית‬
‫לזבוני‪ .‬וסתם עצים‬
‫להסקה‬
‫עומדים‬
‫ואין‬
‫מותרין‬
‫בשביעית‬
‫אלא‬
‫משום הנאתן אחר כיעוק‬
‫תנאי‬
‫מוסרין‬
‫היא‪.‬‬
‫התניא‬
‫פירות‬
‫אין‬
‫שביעית‬
‫למשרה ולכביסה‪ .‬פי׳ כגון‬
‫פירות‬
‫שמלבנין‬
‫וכובםין‬
‫בהן‪ ,‬כגון הבורית וכיוצא‬
‫בהן‪,‬‬
‫בשביעית‬
‫אסור‪.‬‬
‫מהאי טעמא דכתיב לכם‬
‫)יהיה( לאכלה‪ ,‬בעינן לכם‬
‫דומיא‬
‫לאכלה‬
‫דלאכלה‪,‬‬
‫בעת‬
‫מה‬
‫הנאתו‬
‫מרבה‬
‫מתבערין אף לכם בעינא להיות ביעורו בעת הנאתו‪] ,‬לאפוקי משרה ששורין בו הפשתן‪ ,‬וכביסה[‪ ,‬שמתכבםין ומתלבנין‬
‫אחר ביעורן‪ ,‬ונמצאת הנאתן אחר ביעורן ואסור‪ ,‬וכן העצים‪ .‬ור׳ יוסי מתיר‪ ,‬דייק לכם לכל צרכיכם ואפי׳ משרה וכביסה‪.‬‬
‫והאי דכתיב לאכלה למעוטי מלוגמא‪,‬‬
‫סשחן או נגד ביין נתקלקל ונכער והנאתו אינו אלא עד שלשה ימים ודי‪ ,‬עד שיהא הפשתן שרוי וכן הנגד‪ .‬והיינו תנאי‪ ,‬דרננן‬
‫סנרי סתם סירות לאטלה וחיילא עלייהי קדושת שטעית‪ ,‬כדאמרן לעיל דכל דנר שהנאתו וטפורו שוה חיילא‪ ,‬הלכך אפילו לקט! למשרה וכנוסה לא מהניא מחשכה לאפקועי איסורן למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים דמשתרו‪ ,‬דהמס סחמייהו להט ולהט אבל‬
‫סירות סתמן לאטלה ומשעת יצירתן חייל קדושתן ותו לא מהניא מחשבה לאפקועי ואסורין למשרה וכביסה דאין נהנין בקדושת שביעית אלא הנאה הדומה לאכילה‪ ,‬וגני עצים נמי סמס עצים להסקה ניתנו ולא חיילא אפילו אעציס דמשחן‪ ,‬ול׳ יוסי סבר לא‬
‫אמרינן סחס פירומ לאכילה ניתנו ומהניא בהו מחשבה כעלי קנים וגפנים‪ ,‬דהיכא דליקטן למשרה הוי דכר שהנאחו אחר כיעורו ולא חל עלייהו שטעית כך מצאתי רש לשונות אחרים וזו שמעתי והגון !שם!‪ .‬למלוגמא‪ .‬אלנפשט״ר !שם‪.:‬‬
‫מ‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ב מיי׳ ס״ה מהל׳‬
‫צט‬
‫שמיטה הל׳ י‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס״ו מהלכות‬
‫ק‬
‫שמיטה הלכה ח‪:‬‬
‫קא‬
‫ד מיי׳ שס הל׳ ו‪:‬‬
‫קב‬
‫ה מיי׳ שם הל׳ ז‪:‬‬
‫י‬
‫]מיי׳‬
‫קג‬
‫שם‬
‫ו[‪:‬‬
‫הל׳‬
‫ז מיי׳ שס הלכה ט‬
‫ופ״ל‬
‫מעשר‬
‫מהל׳‬
‫שני ונ״ר הלכה ו‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ומרכה המשרה והכביסה‬
‫להיתר שכל אדם צריכץ‬
‫להן‪,‬‬
‫המלוגמא‬
‫וממעט‬
‫שאינה צורך הבריאים אלא‬
‫)והבאת(‬
‫‪:‬־ורך החולים‪,‬‬
‫ן והנאת[ עצים נמי מלכם‬
‫ולא‬
‫נפקא‪,‬‬
‫ילאכלה‬
‫כעי‬
‫דומיא‬
‫להיות‬
‫דרך‬
‫‪:‬׳נאתו וביעורו שוה‪ .‬אמר‬
‫׳•׳‬
‫אלעזד‬
‫שביעית‬
‫אין‬
‫‪.::‬תחללת אלא דרך מקת‪,‬‬
‫שני בשנת היובל הזאת‬
‫ ; ר ‪ ,‬וסמיך ליה וכי תמכרו‬‫־׳מכר‪ ,‬ש״מ דקדושת יובל‬
‫‪ .‬עינא מקח וממכר ממש‪,‬‬
‫! תחללתבלא כלום אונאה‪.‬‬
‫י־׳ יוחנן אמר בין דרך‬
‫ובין‬
‫‪:‬׳קח‬
‫‪ :‬לומר‬
‫דרך‬
‫אפי׳‬
‫חילול‪.‬‬
‫יאמר‬
‫אם‬
‫יללו פירות שביעית יהו‬‫י‪ :‬חוללין על מעות הללו‪,‬‬
‫י רי אלו מחוללין‪ .‬מאי‬
‫דכתיב כי יובל‬
‫י‪..‬עמא‪,‬‬
‫ייא קדש וגוי‪ ,‬כקודש מה‬
‫י ודש אפי׳ דרך חילול‪,‬‬
‫‪•:‬׳‪:‬ף שביעית כמוהו‪ .‬ור׳‬
‫;״לעזר‪ ,‬האי מיבעי ליה‬
‫י‪:‬דתניא כי יובל היא וגו׳‬
‫י ה קודש תופס את דמיו‬
‫ו עשו אותן דמים קודש‪,‬‬
‫;•‪:‬ף שביעית תופסת דמיה‪.‬‬
‫ותניא כוותיה‪ ,‬כי יוכל היא‬
‫ו ו ‪] :‬מה קודש תופס את‬
‫דמיו וכו•[‪ .‬או מה קודש‬
‫ריפסאתדמיוויוצאהקדש‬
‫י חולין‪ ,‬אף שביעית תופסת‬
‫זי סיה‬
‫הפירות‬
‫ויוצאין‬
‫י חולין‪ .‬ת״ל תהיה כל‬
‫רבואתה לאכול‪ ,‬בהווייתה‬
‫רהא לעולם‪ .‬כיצד לקח‬
‫כפירות‬
‫שביעית‬
‫בשר‪,‬‬
‫ד כשר והסירות מתבערין‬
‫בגרב יום טוב הראשון‬
‫ד ל פסח בשנה השביעית‪,‬‬
‫ו ׳;פורש‬
‫אחרק‬
‫בפרק‬
‫דזעשר שני‪ .‬לקח בבשר‬
‫ד‪:‬ים יצא בשר נכנסו דגין‪,‬‬
‫לןח בדגין כוי‪ ,‬הא כיצד‬
‫> חרון אחרק נתפס‪ .‬כלומר‬
‫ד ןח בבשר דגין ובדגין יין‬
‫ו יין שמן‪ ,‬השמן נתפס‬
‫ל ‪ :‬ד ו שהוא אחרון‪ ,‬והבשר‬
‫ו׳ דגין והיין יצא לחולין‪,‬‬
‫ו׳ ירות‬
‫א נ״פ‬
‫עצמן‬
‫שביעית‬
‫הדמים‬
‫שנתפסו‬
‫ו״ פירות‪ ,‬לא יצאו להולין‪,‬‬
‫א יא‬
‫הרי‬
‫הן‬
‫בקדושת‬
‫ע טעית‪ .‬דייקינן מדקתני‬
‫ו^‬
‫נ ‪:‬ן‪,‬‬
‫ברייתא‬
‫ככל‬
‫אחד‬
‫)ה(]ב[בשר ובדגין‬
‫ו‪ :‬יין ובשמן‪ ,‬לקה בכל‬
‫א זד‪,‬‬
‫ש״מ‬
‫דרך‬
‫מקח‬
‫א ן דרך חילול לא‪ .‬תניא‬
‫כ״׳ יוחנן אחד שביעית‬
‫ו‪ ,‬חד מעשר שני‪ ,‬מתחללין‬
‫ע י בהמה חיה ועוף בין‬
‫ד ים בין שחוטין דברי ר׳‬
‫ל <יר‪ ,‬וחכמים אומרים על‬
‫ש ^טין מתחללין על חיים‬
‫א ן מתחללין‪ ,‬גזירה שמא‬
‫י ו ־ל מהן עדרים‪ .‬הא דתני‬
‫ר יוסי בוא וראה כמה קשה‬
‫א ‪:‬קה של שביעית‪ ,‬מפורש‬
‫ב ‪,‬דושין פרק ראשון‪ .‬וזו‬
‫ד ;ומועה עדיין צריכה עיון‪.‬‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אין שביעית מתחללת אלא דק־ מקח‪ .‬והא דתניא לעיל ) ל ף למ‪(.‬‬
‫מרבה אט אס הכבוסה ששוה בכל אדם‪ .‬שהכל צריכין לה כמו‬
‫אכילה ששוה בכל אדם‪ :‬מלוגמא שאינה שוה בכל אדם‪ .‬שאין הכל‬
‫ואס מכר יאמר מעומ הללו מחוללין על פירות שיש לי בבית‬
‫חולין‪ :‬ולא לזלף‪ .‬יין שמזלפין בכית לריח טוכ‪ :‬אפיקטויזין‪ .‬להקיא‬
‫קנסא כעלמא כדפרישיפ לעיל‪ :‬אבקה של שביעית‪ .‬עיקר איסור‬
‫והוא כנוטריקון אסיק טפי זין מזון האוכל יומר מדאי מוציא ומקיא‪:‬‬
‫בעכודפ קרקע כגון חרישה וזריעה אכל משא וממן אינו אלא עשה‬
‫כמאן כר׳ יוסי‪ .‬דלא ממעט אלא‬
‫כעלמא ללאכלה ולא לסחורה ועונש‬
‫הנאה שאינה שוה ככל והנך נמי‬
‫זה מפרש בפרק קמא לקדושין)לף כ‪(.‬‬
‫מרבת אני את הכבוםה ששוה בכל אדם‬
‫אינם אלא לצורך חולי ואסטניס והיינו‬
‫לסוף מוכר את מטלטליו ואפ בימו‬
‫ומוציא את המלוגמא שאינה שות לכל אדם‬
‫תנאי דלעיל ללרבנן לא נהגא שכיעית‬
‫ואמ עצמו כעון משא וממן כא לו‬
‫א‬
‫מאן תנא להא דת״ר לאכילת ולא למלוגמא‬
‫אלא בדבר שהנאתו וביעורו שוה‬
‫מלה כנגל מלה‪ :‬על חיין אין‬
‫לאכלה ולא לזילוף לאכלה ולא לעשות‬
‫דדרשינן ליה נמי הכי והיתה שבת‬
‫מתחללין‪ .‬כמעשר שני חוץ לירושלים‬
‫ממנה אפיקטויזין כמאן כר׳ יוםי דאי רבנן‬
‫הארך( נוהגת כדכר שהוא לכס דומיא‬
‫איירי לכירושלים מותר לקנות ממנו‬
‫דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ולא‬
‫הא ב איכא נמי משרה וכנוסה אמר ר׳‬
‫בהמה לזבמי שלמים כרמוכת פרק‬
‫בעצים ורכי יוסי דריש הכי והיתה‬
‫קמא למעשר שני ועול מללייק‬
‫אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך‬
‫שבת הארץ נוהגת כולו׳( שהנאתו שוה‬
‫בסמוך לאי לא מימא הט מעשר מעשר מקה ורבי יוהנן אמר גבין דרך מקה בין דרך‬
‫ככל אדם ואסילו עציס להסקה‪:‬‬
‫ממש והא כמיכ וצרמ הכסף בידך‬
‫חילול מ״ט דר׳ אלעזר דכתיב ‪1‬בשנת היובל‬
‫אין שביעית מתחללת‪ .‬למפוס דמיה‬
‫כלומר היאך מתחלל על כהמה חיה‬
‫תזאת וגו׳ וםמיך ליה וכי תמכרו ממכר דרך‬
‫כקדושהה אלא דרך מקח שמוכרה‬
‫ועוף אלא מאי מעשר למי מעשר‬
‫מקה ולא דרך הילול ורבי יוחנן מ״ט דכתיב‬
‫זה לחבירו אבל לא ע ״ י חילול לומר‬
‫משמע כהליא לאיירי חוץ לירושלים‬
‫כי יובל היא קדש מה קדש בין דרך מקה‬
‫הרי פירומ הללו מחוללין על מעוח‬
‫מלמייתי עלה קרא לוצרת הכסף‬
‫האלו כדרך שפודין הקדשומ‪ :‬גשגח‬
‫בין דרך הילול אף שביעית בין דרך מקה בין‬
‫ואפי׳ לכממלה שרי ר״מ למלל‬
‫היובל‪ .‬שביעימ ויובל חדא היא‪:‬‬
‫כלקמני בהליא במוספפא לשכיעיפ‬
‫דרך חילול ורבי יוחנן תאי כי תמכרו ממכר‬
‫וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר‪.‬‬
‫אתל שטעית ואמר מעשר שני מהללין‬
‫מאי עביד ליח מיבעי ליח לבדר׳ יוסי בר‬
‫ודרשינן סמוכין למימרא דלא שייך‬
‫אופו על פיה ועוף ועל בהמה כעלת‬
‫חנינא דתניא א>א״ר יוסי בר חנינא בוא וראח‬
‫כפירופ לפפוס קדושת הדמים ‪ 0‬אלא‬
‫מוס לברי רבי מאיר ופכמיס אומרים‬
‫כמה קשה אבקה של שביעית וכו׳ אדם‬
‫ע ״ י ממכר‪ :‬קודש מסחלל בין דרך‬
‫לא אמרו אלא שפוטין ומחללין‬
‫נושא ונותן כפירות שביעית לםוף מוכר את‬
‫מקח בין דרך חילול‪ .‬דכמיכ )ויקרא‬
‫לכתהלה משמע והא מקט הכא‬
‫מטלטליו ואת כליו שנאמר בשנת היובל‬
‫‪ ( 0‬וסדה כערכך רסף חמישיתו עליו‬
‫ממחללין דמשמע דיעבד כדאמר בריש‬
‫הרי חילול ואס לא יגאל ונמכר כערכך‬
‫הזאת תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי‬
‫הזהב )‪3‬״מ ל ף מ ה ‪> ( :‬מתחללין ואין‬
‫)שס( הרי מקח‪ :‬ורבי יוחנן‪ .‬הך‬
‫מממללין מיבעי ליה משוס רבותא‬
‫תמכרו ממכר לעמיתך וגו׳ ור׳ אלעזר האי‬
‫דרשה דסמוכין דסמיך וט ממכרו‬
‫לרבנן נקט לה דאפילו דיעבד אין‬
‫קרא דר׳ יוחנן מאי עביד ליה מיבעי לית‬
‫ליובל מאי דריש ביה‪ :‬דרבי יוסי‬
‫מתמללין על מיין ותימה לבריש‬
‫לכדתניא ‪ 2‬כי יובל חיא קדש מח קדש תופם‬
‫ג ר חנינא‪ .‬במסכמ ערכין ) ל ף ל‪(:‬‬
‫הזהב )שס ל ף מ ל ‪ ( :‬משמע בין לב״ש‬
‫את דמיו אף שביעית תופסת את דמיח‬
‫ארוכה היא מאד וכאן לא נכתבה‬
‫בין לב״ה לטיבעא אפירא לא מהללין‬
‫תניא כוותיח דר׳ אלעזר ותניא כוותיח דרבי‬
‫כולה בספרים כמה קשה אבקה של‬
‫גבי פלוגמא ללא יעשה אלם סלעים‬
‫יוחנן תניא כוותיח דרבי אלעזר נ ( ד שביעיה‬
‫שביעימ‪ .‬מידי דלא הר עיקר האיסור‬
‫לינרי זהב וי״ל להכא מיירי ע״מ‬
‫מלוי בו קרי אבק וכן אבק רבימ וכן‬
‫תופסת את דמיה שנאמר כי יובל היא קדש‬
‫להעלומו ולאוכלו בירושלים ופלוגמא‬
‫אבק לשון הרע שאינו לשון הרע‬
‫היא בירושלמי פ״ק למעשר שני יש‬
‫תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו ואסור‬
‫גמור אלא צד לשון הרע כמו אבק‬
‫ומוקי‬
‫שאוסר אפילו על מנמ להעלומו‬
‫אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה אי מה‬
‫העולה מלבר הנכמש במכפשמ‪ :‬אדם‬
‫פלוגמא רר׳ מאיר ורבנן להבא‬
‫קדש תופס דמיו ויוצא להולין אף שביעית‬
‫שגיעיס‪.‬‬
‫בפירוה‬
‫ונותן‬
‫נושא‬
‫בלמאי ופימה למשום גזירה לרבנן‬
‫לומר‬
‫תופסת את דמיה ויוצאת לחולין תלמוד‬
‫לסחורה להיינו אבק שביעית לעיקר‬
‫לשמא יגלל מהם עלרים לא הוה לן‬
‫תחיח בחוייתת תחא חא כיצד הלקח כפירות‬
‫איסור שביעית לא תזרע לא מזמור‬
‫למימר אין מחחלליס ליעבל כלמשמע‬
‫שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית‬
‫וזהו איסור קל שבה‪ :‬לסוף מוכר‬
‫בריש הזהב גבי פלוגמא ללא יעשה‬
‫אס מטלטליו ואת כליו‪ .‬מפמת עניות‪:‬‬
‫לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים לקח‬
‫אלם סלעים מנרי זהב לפריך בשלמא‬
‫שנאמר בשנת היובל הזאת וסמיך‬
‫להך לישנא לאמרמ מלאורייפא משרא‬
‫בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין לקח ביין שמן‬
‫ליה וכי תמכרו ממכר‪ .‬ודרשינן‬
‫שרי ורבנן הוא לגזרו בהו שמא‬
‫יצא יין ונכנס שמן חא כיצד ג ( ו אחרון אחרון‬
‫סמוטן שבשביל עונשה של שביעית‬
‫ישהה עליומיו היינו לקמני יעשה ולא‬
‫נכנס בשביעית ופרי עצמו אסור מדקתני לקח‬
‫תבא לילי כך‪ :‬קודש תופס אס דמיו‪.‬‬
‫יעשה אלא להך לישנא לאמרמ‬
‫מלאוריי׳ פליגי ממפללין ולא מפפללין לקח אלמא דרך מקח אין דרך חילול לא תניא‬
‫פליה כתיב ביה שזה יוצא וזה נכנס‬
‫כוותיח דר׳ יוחנן אחד שביעית ואחד מעשר‬
‫תחתיו יוצא הקדש לחולין ונכנסין‬
‫מיבעי ליה משמע למשום גזרה לרבנן‬
‫לא אמדנן אין מתחללין ליעבל ר״ל שני מתחללין על בחמח חית ועוף בין חיי‬
‫הדמים פפתיו דהיינו ופדה והיינו נמכר‬
‫לכל מטרה יוצאה מכפו של זה ובא‬
‫שחוטין דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים ז ע‬
‫לאין מתמללין להכא היינו שימזרו‬
‫יעל‬
‫לזה והלמים נכנסין לרשומ המוכר‪:‬‬
‫למים למקומן כלאשכהן לכוותיה בס׳‬
‫שחוטין מתחללין על חיין אין מתחללין גזירח‬
‫בהריחה תהא‪ .‬בקלושמה‪ :‬מתבערין‬
‫האיש מקלש )קדושי! ט ‪ : ( .‬שמא‬
‫שמא יגדל מהן עדרים אמר רבא מחלוקת‬
‫בשביעית‪ .‬במוך זמן הביעור‪ :‬יצא‬
‫יגדל מהם עדרים‪ .‬פרק האיש מקלש‬
‫בזכרים לפולין ע ״ י סליה בלמיםי( של קולש ללא כהיב‬
‫גשר‪ .‬שהלמים יוצאין‬
‫)קדושין ל ף ג ה ‪ :‬ושס( דתניא אין לוקחין כהמה במעות מעשר שני‬
‫תהיה אלא כפירות עצמן‪ :‬ופרי עצמו‪ .‬פרי הראשון אסור לנהוג‬
‫פירש שם כקונטרס שמא תכחיש ולא היה לו לפרש כן אלא כלמפרש‬
‫בעצמו׳ הול אלא קרושת שביעית עליו‪ :‬מתחללין‪ .‬משמע לרך תילול‬
‫טעמא הכא שמא יגדל עדרים ואפילו ר״מ לא פליג אלא בזכרים‬
‫בפדיה ולא במקח וממכר‪ :‬שמא יגדל מהם‪ .‬ישהס אצלו לגלל‬
‫אבל כנקכומ לא כדקאמרינן הבא ומפרש בירושלמי דכזכרים פליגי‬
‫וולדופ ונמצא משהה מעשרותיו והתורה אמרה ) ל ב ד ם יל( שנה שנה‬
‫אי גזרי׳ זכרים אטו נקבות ומימה דרבנן דהמס דאמרי ואס לקמ‬
‫ואכלח ואם שהה ראשונה ושניה חייב בשלישימ לבער כל מעשרותיו‬
‫בשוגג יתזרו דמים למקומם כמזיד תעלה ותאכל כמקום ר״ל דאיירי‬
‫בסוף שנה שלישית מן הבית ולהתוודות‪ .‬וגבי שביעית נהנה מהן‬
‫כמו שמפרש ר׳ יהודה התם בד״א כממכרן ולקמו מתתלתו לשם שלמים‬
‫להתעשר והמורה אמרה <> ולא לספורה אלא להפקיר ולבער בשביעית‬
‫]א[ היינו נקכה כדאיתא בביצה ) ל ף כ‪ (.‬דאז לא גזרינן דיעבד שמא יגדל‬
‫עד שלא תכלה לפיה מן השדה הוא זמן ביעור לסירות ולדמיהן‪:‬‬
‫ולאו דווקא לקפו לשם שלמים דאפי׳ כסתם נמי טון שהם תמימין‬
‫דהא לא ממעט אלא דווקא ממכרן להוציא מעות מעשר שני למול‬
‫בזכרים‬
‫אבל בעלי מומין קפני רבי יהולה בסיפא בפוספהא בין בשוגג בין כמזיר יפזרו רמים למקומן וכולה בריימא לקדושין רבי יהודה היא‬
‫ח‬
‫א‬
‫לאפילו‬
‫קדושין כ‪ .‬ערכץ ל‪:‬‬
‫א(‬
‫]מוסס׳ לערכין ס״ה ה״ל[‪,‬‬
‫‪a‬‬
‫קדושין נח‪ .‬ע״ז נד‪,:‬‬
‫ג(‬
‫]שכיעית‬
‫פ״ח‬
‫מ״ז‬
‫קידושין‬
‫נח‪.‬‬
‫ע״ז‬
‫נל‪:‬‬
‫בכורות‬
‫ט‪,[:‬‬
‫כה[‪,‬‬
‫ד(‬
‫ה(‬
‫]ויקרא‬
‫כוי‪,‬‬
‫בס״א‪:‬‬
‫‪] 0‬לתסוס המניס נקלושה‬
‫רש״ש[‪ ,‬ז( ]כלסיס רש״ש[‪,‬‬
‫ס(‬
‫ללסנינו איתא‬
‫]ע״ש‬
‫מתללין ולא מחללין מיכעי‬
‫ליה[‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫בשנת היובל הזאת‬
‫‪.1‬‬
‫תשבו איש אל אחזתו‪:‬‬
‫ויקרא כה יג‬
‫בי יובל הוא קדש‬
‫‪.2‬‬
‫לכם מן ה ש ד ה‬
‫תהיה‬
‫תאכלו את תבואתה‪:‬‬
‫ויקרא כה יב‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״י ל״ה שמא ינלל‬
‫וכו׳‬
‫אמרה‬
‫והתורה‬
‫לאכלה ולא לסחורה‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫] א [ תום׳ ל״ה שמא ט׳‬
‫היינו נקכה כלאימא כניצה‬
‫דף כ‪ .‬נ״נ אין לזה מובן‬
‫ובש״ס‬
‫ווינעציא‬
‫לסוס‬
‫ובאסיליאה איננו‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שאינה שוה לכל אדם‪.‬‬
‫אינה צריכה אלא לחולים‬
‫וב״ק‬
‫לזילוף‪.‬‬
‫קב‪.(.‬‬
‫שמזלסין יין בטח‪ ,‬והאי נמי‬
‫אין שוה ככל אלם‪ ,‬שאין‬
‫צרין זילוף אלא אלס מעונג‬
‫ומעול! שם(‪ .‬הא איכא‬
‫;‬
‫נמי‬
‫וסבוסה‪.‬‬
‫משרה‬
‫והכא לא נקט אלא לכר‬
‫שאין שוה נכל אלס )שסו‪.‬‬
‫אבקה‬
‫שביעית‪.‬‬
‫של‬
‫איסור הקל שנה‪ ,‬העושה‬
‫סחורה‬
‫ליה‬
‫נסירותיה‪,‬‬
‫לאו‬
‫להוה‬
‫מכלל‬
‫הנא‬
‫עשה‪ ,‬לאכלה ולא לסחורה‬
‫!קדושיו כ‪ (.‬הסוחר כפירות‬
‫שטפח‬
‫אנק‬
‫ולהט‬
‫שאין‬
‫קרי‬
‫זו‬
‫ליה‬
‫עיקר‬
‫מצותה של איסור שניעית‬
‫!ערכין‬
‫ל‪.0‬‬
‫מה‬
‫קדש‬
‫תופס את דמיו‪ .‬דכתינ‬
‫וסדה‬
‫בערכך ) ע י ז נד‪.(:‬‬
‫מתבערץ‪.‬‬
‫נאכלין‬
‫קולס‬
‫הניעור‪ ,‬קולס שיכלה לתיה‬
‫מן השלה אותו המין שמכר‬
‫!שם(‪ .‬יצא בשר‪ .‬מקדושת‬
‫שטעית‪ ,‬דנסירומ גופייהו‬
‫כתיב‬
‫בו‬
‫תהיה‬
‫בהדיתו‬
‫תהא‪ ,‬אבל חילוסיהס הן‬
‫יוצאין לחולין )קדושיו נח‪(.‬‬
‫לנולי האי לא תפיס )ע׳‪-‬ז‬
‫נד‪ .(:‬ו פ ר י עצמו אסור‬
‫סרי‬
‫של‬
‫שטעית‬
‫שמנר‬
‫ראשון !שם׳ הפרי הראשון‬
‫אסור לאחר הניעור שלא‬
‫יצא מקלושמו )קדושין!ח‪(.‬‬
‫שגלל בשביעית שבאו אלו‬
‫מכחו נבל מקום‬
‫אסור‬
‫מן‬
‫הכיעור‬
‫) ב כ ו ר ו ת ט‪.>:‬‬
‫שהוא‪,‬‬
‫ואילך‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א( ]ר״ה ל‪ ,[.‬ב(‬
‫נשס ע״ש[‪,‬‬
‫]מנחות‬
‫סח‪,[:‬‬
‫ג(‬
‫ד(‬
‫עירוני! לנ‪ .‬ר״ה ל‪.‬‬
‫מנמות סמ‪ ,.‬ה( רש״ל מ״ז‪,‬‬
‫]אמור פרק טז[‪,‬‬
‫ו(‬
‫ז( ]באבוב של מלאים כצ׳׳ל[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ונתתה בכסף ועךת‬
‫הכקף בןךך והלכת א ל‬
‫המקום‬
‫א ש ר יבחר‬
‫אלהיף בו‪:‬‬
‫״‬
‫דברים יד כה‬
‫‪ .2‬כי אננלה ארכה לך‬
‫וממכותיך אךפאך נאם‬
‫ין כי נדחה קךאו ל ך ציון‬
‫היא ל ר ש אין לה‪:‬‬
‫ירמיהו ל יז‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש׳׳י ל״ה וביקש לו‬
‫וכו׳ כתוך הזמן וזה כצ״ל‬
‫ותי׳ ולא לסחורה נמחק‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫כראשונה היה לולב‬
‫ניטל ב מ ק ד ש שבעה‪.‬‬
‫לסני‬
‫ושמממס‬
‫לכתיב‬
‫ה׳ אלהיכס שנעת ימיס‪,‬‬
‫אחד‪.‬‬
‫יום‬
‫ובמדינה‬
‫דכתיב ולקתתס לכס ביוס‬
‫הראשון !ר‪-‬ה ל‪ .(.‬ושיהא‬
‫יום הנף כולו אסור‪.‬‬
‫יוס הנפת עומר כולו‬
‫אסור לאכול מן התדש‪,‬‬
‫ומלאוריימא משהאיר מזלח‬
‫מוסר‪ ,‬כלאמלינן במנחות‬
‫)סח‪ (.‬כמונ אחר אומר‬
‫על עצם היום הזה‪ ,‬ונתונ‬
‫אחל אומר על הניאכס‬
‫וגו׳ הא ניצל נזמן הנית‬
‫עומר מתיר ובזמן שאין‬
‫עומר עצם היום מתיר‬
‫)ר־ה ל‪ .>.‬מ ״ ט ‪ .‬גזר עליה‬
‫<שם(‪ .‬דאיכני אימת‪.‬‬
‫שיהא לנו לחוש עכשיו‬
‫לכן )שס>‪ .‬הרי התיר‬
‫האיר מזרח‪ .‬להא לא‬
‫היה מזבח <שם(‪ .‬אלא‬
‫דאיבני בחמיסר‪ .‬שהיה‬
‫שהות לקצור במוצאי יו״ט‬
‫ולהניאו למחר כמצוחו‬
‫היום‬
‫)שם(‪ .‬מחצות‬
‫ולהלן תשתרי‪ .‬השתא‬
‫ולא לגזור עליה רנן יוחנן‬
‫אלא על חצות היוס ואי‬
‫נמי מהרה יגנה ויאמרו‬
‫אשתקל מי לא אכלנו‬
‫מחצות היום ולהלן השתא‬
‫נמי ניכול‪ ,‬שסיר אכלי‬
‫ואסילו הרחוקים מירושלים‬
‫שלא ראו הקרבתו יש‬
‫להס לסמוך לולאי קרב‬
‫כנר‪ ,‬לאמר מר הרמוקין‬
‫היו מותרין בזמן הבית‬
‫מחצות היוס ולהלן כוי‬
‫‪1‬ש‪ .(0‬לא צריכא דאיבני‬
‫ג ל י ל י א אי במי סמוך‬
‫החמה‪ .‬ר׳‬
‫לשקיעת‬
‫יוחנן חושש לשמא יבנה‬
‫סמוך לשקיעת החמה או‬
‫נליל ששה עשר נחצי הלילה‬
‫או סמוך לבקרו שלא יהא‬
‫שהות לקצירתו והבהובו‬
‫באבוב של קלאין וטמינתו‬
‫והרקלמו והקרבתו על‬
‫חצות‪ ,‬ואי הוו רגילי למיכל‬
‫חלש מחצות היוס בזמן‬
‫הזה‪ ,‬אתי למיכל נמי ההוא‬
‫יומא הט וענלי איסורא‪.‬‬
‫ואם תאמר היט משכחת‬
‫לה לאימי נחמיסר ניו׳׳ט‬
‫ולאימי נליציא והא קיימא‬
‫לן נמסכת שטעות )טו‪(:‬‬
‫לאין מין נהמ״ק לא ניו״ט‬
‫ולא כלילה‪ ,‬הני מילי מין‬
‫נילי אלם‪ ,‬אנל כנין העתיל‬
‫לבא נ י ד שמיס הוא )ר־ה‬
‫שם(‪ .‬בשיטת ר׳ יהודה‬
‫אמרה‪ .‬לאמר מן המורה‬
‫אסור כל היוס בזמן הזה‪,‬‬
‫לקסכר על ועל נכלל‬
‫)שם ל‪.(:‬‬
‫**^‪4‬‬
‫בוכרים‪ .‬שאין מגללים מהם וולרות ואפ״ה גזרו רבנן אטו נקבות‪:‬‬
‫דאפילו למ״ד פרק זה בורר )סגהלרין ד ף כה‪ .‬ושם> אימהי דרבי‬
‫אמר רב אשי מחלוקת‪ .‬לרבי אלעזר ורבי יוחנן‪ :‬בפרי ראשון‪.‬‬
‫יהודה לפרש ובמה לפלוק היינו חימנין דבמה למלוק ומ״מ לזימנין‬
‫כפירות שביעית הוא לא״ר אלעזר לרך חילול לא משום ללריש‬
‫נמי היינו לפרש והא דאמרינן בהגוזל קמא )ב״ק ל ף ‪5‬ז‪ :‬ושם( גבי‬
‫סמוטן‪ :‬פרי שני‪ .‬רמי שביעית‪ :‬והא דסניא‪ .‬בברייתא למסייע‬
‫מעומ מעשר שני מעומ של בבל והס בבבל למאי חזו ומשני דזבין‬
‫ליה‪ :‬לקח לקח‪ .‬ככולהו בין בפרי‬
‫ביה בהמה ומסיק לה הפס היינו‬
‫ראשון בין כלמיו לקפני לקפ בבשר‬
‫כרבי מאיר דשרי אפילו לכפמילה אי‬
‫בזכרים אבל בנקבות דברי הכל על שהוטין‬
‫יין וצא קתני חילל בשר ביין‪ :‬איידי‬
‫נמי אפילו כרבנן והתם דלא אפשר‬
‫מתהללין על היין אין מתחללין גזרה שמא‬
‫רסני רישא לקח‪ .‬דאיירי בפד עצמו‪:‬‬
‫בענין אתר ולפי מה שפי׳ דר׳ מאיר‬
‫יגדל מהן עדרים אמר רב אשי מהלוקת‬
‫וביקש ליקח לו חלוק‪ .‬ואינו יכול‬
‫שרי אפי׳ לכתהילה לא יתכן מה‬
‫בפרי ראשון אבל בפרי שני דברי הכל בין‬
‫דהתורה אמרה לאכלה כתוך הזמן‬
‫שפירש בקונטרס פרק הזהב )‪3‬״מ‬
‫<א> ולא לסמורה וזה ממקייס לשנה‬
‫דרך מקה בין דרך הילול ותא דקתני לקה ל ף נ ה ‪ 0‬דגבי דמאי מפללין אותו‬
‫הכאה‪ :‬הרגיל אצלו‪ .‬שמתוך כך‬
‫כסף על נפשפ נפשת על הסירות‬
‫לקה איידי דתנא רישא לקח תנא נמי סיפא‬
‫יעשה לו חפצו‪ :‬וחוזר ואומר לו‪.‬‬
‫רפזור רפדה את הפירופ דדוקא כך‬
‫לקח איתיביה רבינא לרב אשי מי שיש לו‬
‫לחנוני‪ :‬הרי פירוס הללו‪ .‬שמכרת‬
‫צריך לעשומ ולא מעלם לירושלים‬
‫םלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק‬
‫לי שהיו של חולין ונכנסו לקלושפ‬
‫והכא אשכפן לשרי ר״מ למאי לפלל‬
‫כיצד יעשח ילך אצל חנווני תרגיל אצלו‬
‫שביעית נמונים לך במתנה ואוכל‬
‫על הפירוח לכפחילה וכלכל שיעלו‬
‫ואומר לו תן לי בסלע פירות ונותן לו‬
‫אותם בשביעית והמנוול אומר לו‬
‫ויאכלו במקום להט עליף משיחזור‬
‫וחוזר ואומר לו חרי פירות תללו נתונים‬
‫ואני נותן לך סלע מולין זה שיצא‬
‫רסלה את הסירות‪:‬‬
‫לך במתנח וחוא אומר לו תא לך סלע זו‬
‫למולין במתנה ובא ולוקת מאותו‬
‫פילות הללו נתונים לך במתנה‪.‬‬
‫יאכל‬
‫סלע כל מה שירצה והחנווני‬
‫וחא‬
‫שירצח‬
‫מח‬
‫בחן‬
‫לוקח‬
‫וחלח‬
‫במתנח‬
‫בירושלמי‬
‫קמני‬
‫בהליא‬
‫הסירות בתורת שביעית‪ :‬והא הפא‪.‬‬
‫חכא דפרי שני תוא וקתני דרך מקח אין דרך‬
‫לשביעית בסוף פרק שמיני והתנווני‬
‫להא סלע פרי שני הוא למי שביעית‬
‫אומר לו הרי סלע נתון לך במתנה‬
‫חילול לא אלא א״ר אשי אמחלוקת בפרי שני‬
‫וקתני לצדך לילך אצל מנווני ולהוציאו‬
‫ובענין אחר לא סגי ורייק ללרך‬
‫אבל בפרי ראשון ד״ה דרך מקח אין דרך‬
‫למולין לרך מקמ וממכר אלמא בסד‬
‫חילול אינו מללא חילל החנווני‬
‫חילול לא ותא דקתני אחד שביעית ואחד‬
‫שני נמי איכא מאן לפליג לאי הוי‬
‫לכתהילה סלע של בעל הבית על‬
‫מעשר שני מאי שביעית דמי שביעית דאי‬
‫סגי בלרך חילול למה ילך אצל מנווני‬
‫סירותיו שלא כדרך מקת וממכר‪:‬‬
‫לא תימא חכי מעשר מעשר ממש וחא‬
‫יקח פירומ חולין שיש לו בבימו שוה‬
‫ושיהא יום הנף כולו אסור‪.‬‬
‫סלע ויחללנו עליהם ראכלם בתורת‬
‫כתיב ‪ 1‬וצרת חכסף בידך אלא דמי מעשר‬
‫הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן‬
‫שביעית‪ :‬אלא‪ .‬אי אתמר לרב אשי תכא נמי דמי שביעית‪ :‬מתני׳ אי ‪3‬בראשונח‬
‫בן זכאי אלא הנך תרתי תיקן יהד‬
‫הכי אתמר‪ :‬מחלוקת בפרי שני‪.‬‬
‫להט תני הכא יום הנף אגב גררא‬
‫היה לולב ניטל במקדש שבעח ובמדינת יום‬
‫בהא הוא לאיכא למאן לשרי דרך‬
‫ג‬
‫ומימה דכמנפות סרק רכי ישמעאל‬
‫אהד משהרב בית המקדש התקין רבן‬
‫חילול אבל פ ד ראשון כוי‪ :‬והא‬
‫) ל ף סח‪ (.‬לא מני הנך ללולכ אגב‬
‫יוהנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה‬
‫דקסני‪ .‬בבריימא למסייע לר׳ יופנן‬
‫ההוא ליום הנף ובפרק בפרא לר״ה‬
‫אמפ שביעיפ ואפמ מעשרומ מממללין שבעה זכר למקדש י ושיהא יום הנף כולו‬
‫)לף ל‪ (.‬תניא הנך תרתי ועול תקנות‬
‫אםוד‪ :‬גמ' נ ( מנא לן דעבדינן זכר למקדש‬
‫אלמא שביעימ עצמה דרך מילול‪:‬‬
‫דאשתקד לא‬
‫טובא לתקון‪:‬‬
‫מעשר מעשר ממש‪ .‬בתמיה וט יש‬
‫לך‬
‫א״ר יוהנן דאמר קרא ‪ 2‬כי אעלה ארובה‬
‫הוה בית המקדש האיר המזרח הוה‬
‫לומר שהמעשר עצמו יממלל על בהמה‬
‫וממכותיך ארפאך נאם ח׳ כי נדחה קראו לך‬
‫מתיר‪ .‬ואפילו לרבי יהושע לאמר‬
‫חיה ועוף‪ :‬והכתיב‪ .‬ונתמה בכסף‬
‫שמעמי שמקריבין אף על פי שאין‬
‫ציון היא דורש אין לה דורש אין לח‬
‫וצרת דאין מתחלל אלא על המטבע‬
‫בימ בפ״ק למגילה ) ל ף י‪ (.‬הני מילי‬
‫מכלל דבעיא דרישה‪ :‬ושיהא יום הנף‪:‬‬
‫דבר שיש עליו צורה‪ :‬מתני׳ כמקדש‬
‫כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא‬
‫מ״ט ״מהרה יבנת בית המקדש ויאמרו‬
‫מושמחתס‬
‫שבעה‪ .‬כדדרשינן בת״כי(‬
‫כלמוכח כזכמיס פרק קלשי קלשים‬
‫אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרה השתא‬
‫לפני ה׳ אלהיכם שבעמ ימים )ויקרא‬
‫) ל ף ס‪ .‬ושס( למזבח שנפגם כל‬
‫נמי ניכול ואינתו לא ידעי דאשתקד דלא‬
‫כג( ולא בגבולין ז׳ ימים‪ :‬במדינה‪.‬‬
‫הקלשיס שנשפטו שס פסולים ואין‬
‫בירושלים שאף הוא בגבולים‪ :‬ושיהא‬
‫תות בית חמקדש חאיר מזרח התיר השתא‬
‫אוכלים בגינו שירי מנחה ולא קלשי‬
‫יזם הנף‪ .‬של עומר דהיינו ט״ז‬
‫דאיבני‬
‫מתיר‬
‫עומר‬
‫המקדש‬
‫בית‬
‫דאיכא‬
‫קלשיס ואפילו קלשיס קלים‪:‬‬
‫כלסן כולו אסור בפלש ובעול‬
‫תתיר‬
‫תרי‬
‫בשיתסר‬
‫דאיבני‬
‫אילימא‬
‫אימת‬
‫אי נמי םמוך לשקיעת החמה‬
‫המקלש קייס משקרכ העומר היו‬
‫האיר מזרה אלא דאיבני בהמיםר מהצות‬
‫דהמיםר‪ .‬שלא יוכלו להפעסק‬
‫אוכלין מלש בו טוס כלכמיב )שס>‬
‫ער הביאכם וכשתרב הבית מותר מן היום ולתלן תשתרי דהא תנן ״י־ הרחוקים‬
‫בעומר כתפילת לילה ולא יספיקו‬
‫להקריב קודם מצות למחר וי״מ דמיירי‬
‫המורה משהאיר המזרה כראמר מותרין מהצות היום ולהלן לפי שאין ב״ד‬
‫בערב י״ט סמוך לשקיעת הממה‬
‫כמנסות )לף סח‪ (.‬כמוב אמל אומר מתעצלים בו לא צריכא דאיבני בליליא‬
‫ולא יכול לבקר כי״ט מהיכן יקצרו‬
‫עד עצם היום הזה דהיינו האיר‬
‫אי נמי סמוך לשקיעת חחמת ה>)אמר( רב נחמן‬
‫את העומר והיכן מגלות וקופות‬
‫המזרח וכתוב אחל אומר על הביאכם‬
‫ר׳‬
‫בשיטת‬
‫זכאי‬
‫בן‬
‫יוחנן‬
‫רבן‬
‫אמר‬
‫יצחק‬
‫בר‬
‫ושלש עשרה נפה וכלי שרת דכדם‬
‫הא טצל בזמן לאיכא עומר על‬
‫דכתיב‬
‫אסור‬
‫חוא‬
‫חתורח‬
‫ימן‬
‫דאמר‬
‫אמר׳‬
‫יחודח‬
‫הצריטן לעומר כדתנן כמנחופ פ׳‬
‫הביאכם ובזמן דליכא עומר עד עצם‬
‫ר׳ ישמעאל ) ד ף סו‪ (.‬דאי סמוך‬
‫עד‬
‫ואסר רבן יופנן בן זכאי עליהם כל היום כדמפרש טעמא בגמרא‪:‬‬
‫לשקיעת החמה דחמיסר קאמר שהוא י״ט הא אין בנין בית המקדש‬
‫גמ׳ מהרה יבנה ביס המקדש‪ .‬רמזור דבר לאיסורו דהשתא‬
‫דוחה י״ט כדאיפא פרק שני דשבועות ) ד ף ט ו ‪ ( :‬ולאו פירכא‬
‫קרינא ביה על הביאכם ואי הוו נהיגי בחורכנו לאכול בהאיר מזרח‬
‫היא דפיקשי לן הא דקאמרינן לא צריכא דאיבני בליליא הא נמי‬
‫כדין תורה אתיא למיכל נמי בבניינו ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו‬
‫אמרינן התם לאין בנין בהמ״ק בלילה שנאמר וביום הקים אמ המשכן‬
‫כוי‪ :‬דאיגני אימס‪ .‬הך תששא דהיישינן למהרה יבנה אימת‬
‫ביום מקימץ אומו ובלילה אין מקימין אותו אלא על כרחיך צריך‬
‫חגמור המלאכה לאיכא למיחש לאיסור חדש כל היום לאצטדך‬
‫להלק כמו שסירש בקונטרס להני מילי בנין הבנוי טלי אלם אבל מקרש‬
‫לרבן יוחנן בן זכאי למיסר השתא כל היום משוס סירכא לההוא‬
‫העתיל בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנא׳ מקלש ה׳ כוננו ידיך‪:‬‬
‫יומא‪ :‬אי נימא דאיבני גשיתסר‪ .‬שלא נבנה על יום ט׳׳ז עצמו‪:‬‬
‫ולקתתם‬
‫הרי הסיר האיר המזרח‪ .‬ושפיר קאכלי דהואיל דהאיר המזרמ ואין מקדש בנוי אשתד ליה בחדש‪ :‬אלא דאיבני בתמיסר‪ .‬או קולם‬
‫לכן לט מטא שיפסר לא הפיר האיר המזרמ שהד המקדש כנוי הלכך אכלי איסורא וגזר דב״ז השמא משום ההוא יומא‪:‬‬
‫מחצות היום ולהלן נשהרי‪ .‬השמא לאי נמי אכלי ההוא יומא מפצוה היום ולהלן כסירכא למעיקרא נכלי וליכא איסורא‬
‫לולאי קרכ העומר‪ :‬דסנן‪ .‬כמסכת מנהומ ) ש ס ( ‪ :‬הרחוקים‪ .‬מירושלים לא היו רואין ולא היו שומעין שעת הקרכמ העומר‪:‬‬
‫מוחרין‪ .‬בחלש‪ :‬מחצוס היום ולהלן‪ .‬לסי שיולעים שאץ ב״ל מחעצליס בו מלהקדבו קולם חצות‪ :‬לא צריכא דאיבני בליליא‪.‬‬
‫כלומר לשמא יבנה בליליא פייש ולא יהו פנויים לקצור העומר על סמוך ליום ויש טורח הרבה בעומר שהיו מייבשין אותו ׳(באבוס‬
‫של קלאיס וצוברין אומו שיזונו מימיו וטופנין אופו ברמים של גרוסופ ומניפין אופו בי״ג נפה בגסה בלקה כראמרינן החם וזה שלא‬
‫יוכלו להתעסק בו ממחילפ לילה לא יספיקו להקריבו למחר קולם חצופ‪ :‬אי נמי‪ .‬לאיבני בפמיסר סמוך לשקיעת הממה והיא היא‪ .‬ואי‬
‫קשיא לבלילה אינו נבנה לקי״ל בשבועות )לף טו‪ (:‬לאין בנין בימ המקלש כלילה לכתיב וביום הקים ולא בממיסר שהוא י״ט לקי״ל כשכועות‬
‫)שס> לאין בנין ב״ה לופה י״ט ה״מ בנין הבנוי טלי אלם אכל מקלש העמיל שאנו מצפין כנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא׳ )שמומ‬
‫ט ‪ 0‬מקדש ה׳ כוננו ידיך‪ :‬כשיטת ר' יהודה‪ .‬אותה שיטה שהיה ר׳ יהולה שהיה מתלמיד מלמיליו לורש אהדו לרש גס הוא בימיו‪:‬‬
‫עד‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ק ד א מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫שמיטה הלכה מ‪:‬‬
‫קד! ב מיי׳ פ׳׳ז מהלכות‬
‫לולכ הלכה יג סמג‬
‫עשי! מל ]טוש״ע או״מ סי׳‬
‫קו‬
‫קז‬
‫תמח סעי׳ א[‪:‬‬
‫ג מיי׳ שס הל׳ טו‬
‫]טוש״ע שס[‪:‬‬
‫ד מיי׳ פ׳׳י מהלכות‬
‫אסורות הלכה נ סמג‬
‫לאוין קמנ טוש״ע א״מ סי׳‬
‫מסט סעיף י טוש״ע י״ל‬
‫סי׳ לצג סעיף א‪:‬‬
‫מ ח ה ו מיי׳ שס הל׳ ג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואסיקנא למחלוקת ר׳‬
‫יוחנן ודי אלעזר בדמי‬
‫פירות שביעית‪ ,‬שהן פרי‬
‫שני‪ .‬ושמעינן לה מיהא‬
‫דתניא מי שיש לו סלע של‬
‫שביעית‪ ,‬פי׳ סלע שלקחה‬
‫שביעית‪,‬‬
‫בדמי פירות‬
‫וביקש ליקה בה חלוק‪,‬‬
‫כיצד עושה הולך אצל‬
‫חנוני הרגיל אצלו ואומר‬
‫לו תן לי בסלע זו פירות‬
‫ונותן לו‪ ,‬וחוזר ואומר לו‪,‬‬
‫הרי פירות הללו שקניתי‬
‫ממך נתונין לך במתנה‪,‬‬
‫וחנוני אומר הרי סלע‬
‫זו נתונה לך כמתנה‪,‬‬
‫והלה אומר הרי פירות‬
‫חללו מחוללין על פירות‬
‫שיש לי בביתי‪ ,‬ולוקח‬
‫בסלע זו מה שירצה‪.‬‬
‫הנה הסלע של שביעית‬
‫כמו פרי שני‪ ,‬וקתני דרך‬
‫מקח אין דרך חילול‬
‫לא‪ ,‬כמאן כר׳ אלעזר‪.‬‬
‫אלא אם תאמר מחלוקת‬
‫בפרי ראשון‪ ,‬אבל כפרי‬
‫שני דברי הכל אפי׳‬
‫)ד(]ב[דרך חלול‪ ,‬הוא לא‬
‫כרי יוחנן ולא כרי אלעזר‪,‬‬
‫אלא ש״מ מחלוקת בפרי‬
‫שני‪ .‬ואי קשיא לך הא‬
‫דתניא אחד שביעית ואחד‬
‫שני מתחללין‪,‬‬
‫מעשר‬
‫מאי שביעית דמי שביעית‬
‫הן‪ .‬מדקתני מעשר שני‬
‫בהדיה‪ ,‬וכי מעשר שני‬
‫מתחלל בבהמה‪ ,‬והלא‬
‫אינו מתחלל אלא בכסף‬
‫שיש עליו צורה‪ ,‬אלא‬
‫בדמי מעשר‪ ,‬שביעית‬
‫שביעית‪.‬‬
‫בדמי‬
‫נמי‬
‫משחרב בית‬
‫‪6‬יסקא‬
‫המקדש התקין רבן יוחנן‬
‫בן זכאי שיהא לולב ניטל‬
‫כל שבעה במדינה זכר‬
‫למקדש‪ .‬שנאמר דורש‬
‫אין לה‪ ,‬מכלל דבעיא‬
‫דרישה‪ .‬ושיהא יום הנף‬
‫כולו אסור לאכול החדש‪.‬‬
‫כבר פירשנוה במסכת‬
‫ראש השנה‪.‬‬
‫מא‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫״ט‬
‫מהל׳‬
‫מיי׳ פ ״ ב‬
‫שגגומ הלכה י ‪:‬‬
‫קי ב מיי׳ סייח מהלכות‬
‫לולב‬
‫הלכה‬
‫סמג‬
‫י‬
‫עשי! מ ד ט ו ש ״ ע א ״ ח סי׳‬
‫תרנח ס ע י ף ג ]וסי׳ ת ר מ ט‬
‫סעי׳ ב[‪:‬‬
‫קיא ג ד מיי׳ שס ט ו ש ״ ע‬
‫שס ס ע י ף ד ‪:‬‬
‫קיכ ה‬
‫תסלה הלכה ה ס מ ג‬
‫ע ש י ! י ט ט ו ש י ׳ ע א ״ ח סי׳‬
‫צו ס ע י ף א ‪:‬‬
‫קיג‬
‫ו‬
‫מהל׳‬
‫חפלין הלכה י׳ ס מ ג‬
‫כשין כב ט ו ש ״ ע א ״ ח סי׳‬
‫מ ג סעיף א‪:‬‬
‫קיר‬
‫ולקחתם שתהא לקיחה לכל א׳ ואי‪ .‬מללא כתיב ולקחת עד עלם עד )י« עצמו של יום‪ .‬כל היום קרוי עצם היום‪ :‬וקסבר‬
‫לשון יחיל וגבי סוכה לא צריך קרא להא כתיב עד ועד בכלל‪ .‬ולא לריש על ולא על בכלל להתירו כהאיר מזרח‬
‫כל האזרת‪ :‬אלא א״כ נתן לו כמתנה‪ .‬וכאתרוג השותפין נמי לא כי ליכא עומר והכי מתוקמי קראי אין עומר עד עצם ועד בכלל‬
‫נפיק כלמוכח כשילהי יש נוחלין )כ״כ לף קלז‪ :‬ושס( גכי אתין שקנו‬
‫יש עומר על הביאכם‪ :‬והא מיפלנ פליג‪ .‬רבי יהודה עליה שמצינו‬
‫שממה רבי יהולה בלורו על תקנמ‬
‫אתרוג בתפיסת הבית ולא תשיב‬
‫ריב״ז למה תלה הלבר בעצמו למשמע‬
‫שלו כיון לאין מיופל שלו אלא כשאול ‪ 1‬ע ד עצם חיום חזח עד עיצומו‬
‫ל י ו ם‬
‫ש‬
‫לעשות סייג בא והלא מן התורה הוא‬
‫הוי ואינו יוצא בו ומה שנהגו הקהל‬
‫לקנות אפרוג בשופפומ מלמדן אופן‬
‫י‬
‫ע ל‬
‫ר א‬
‫ותא מפליג פליג עליה ״)דתניא( ״משחרב ‪ £‬י ‪ :‬י ה ד י ש ״ ^‬
‫ר ^ ם‬
‫ש ה י י‬
‫שיהו כולם נותן כל אחל ואחל חלקו‬
‫ש י ה א‬
‫לאכול חלש מחצות ולהלן כשהיה הבית‬
‫בית המקדש!התקין רבן יוחנן בן זכאי‬
‫לחכירו על מנת להחזיר רש לסמוך‬
‫לכיון לקנאוהו על מנת לצאח בו יום חנף כולו אםור אמר לו רבי יחודה רףם על עכשיו הוצרך לחקן‪:‬‬
‫ואע״ג שלא פירשו סתמא למלתא‬
‫מתני׳ י״ע הראשון פוי‪ .‬לאמרינן‬
‫וחלא מן תתורח תוא אסור דבתיב עד עצם‬
‫כאילו פרשו למי כיון לכענין אחר‬
‫לקמן )לף מג‪ >.‬ללותה מצות לולב‬
‫היום הזה עד עיצומו של יום רבי יהודח‬
‫ו‬
‫מיי׳ ס ״ ה מתל׳‬
‫מיי׳ פ ״ ד‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫ז מיי׳ ש ס הל׳‬
‫טו‬
‫אין יכולין לצאפ כו‪:‬‬
‫טוש״ע‬
‫שס‬
‫סמג‬
‫הילך אתרוג זה נמתנה על מנת‬
‫א״ח ס י ׳ מ ד ‪:‬‬
‫ק ט ו ח מיי׳ פ ״ ה מהל׳‬
‫שתחזירהו לי‪ .‬כשום מקום‬
‫מסלה הלכה ה ס מ ג‬
‫ש ס ט ו ש ״ ע א ״ מ ס י ׳ צו אין מלקלק הש״ס בלשונו להקריס‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫מנאי למעשה ופנאי כפול והן קולם‬
‫קטז ט מיי׳ ש ס ו ס ״ ז ללאו אע״ג לכהכי מייד אלא שמקצר‬
‫מהל׳ לולב הל׳ כד‬
‫ש מ ג שם ועשין מ ד ט ו ש ״ ע לשונו לפי שלא על חילוש זה כא‬
‫׳‪ 0‬וסי׳ ת ר נ ב ס ע י ף א להשמיענו ולא למי למנאי ומעשה‬
‫בהגה״ה‪:‬‬
‫בלבר אפל דהיינו כששניהם סומדם‬
‫זה את זה כי ההיא לעל מנפ שפפזיר‬
‫לי את הנייר כפרק מי שאחזו ) ג י ט י !‬
‫הגהות הב״ח‬
‫לף עה‪ .‬ישם( וא״ת כיון לאמר ע״מ‬
‫) א ( ר ש " • ד ״ ה ע ד עצס ע ד‬
‫שתהזירו לי א״כ אם הקדשו אינו‬
‫ע י צ ו מ ו של י ו ס ‪:‬‬
‫מק ולש כלמוכמ בסוף יש נוהלין )ב״ג‬
‫לף קלו‪ (:‬גכי שור זה נמון לך בממנה‬
‫עי׳מ שפחזירהו לי לטון דקאמר לי‬
‫רבינו חננאל‬
‫הלוקת ר׳ יהודה על רבן מ י ד לחזי לי קאמר וא״כ היאך יצא‬
‫ייחנן כן זכאי במסכת‬
‫והא אגן מנן כנלדס פרק השומפין‬
‫נינחות‪ .‬ואסיקנא לרבן‬
‫י־חנן בן זכאי אסור)דף מח‪ (.‬גבי מתנה לבית חורון‬
‫לאכול החדש בששה עשר לכל מתנה שאינה »>שאם הקדשה לא‬
‫ב‪:‬יסן היום כולו‪ .‬והאיהנא‬
‫לא אכלינן אלא באורתא תהא מקולשת לא שמיה מתנה וי״ל‬
‫דשיבסר נגה׳ תמניסר‪ .‬לה״נ הוי בילו להקדש להיות קלוש‬
‫ומאי התקין דקתני במתני׳‪ ,‬כל זמן שהוא בילו ער שיתזיר ועול‬
‫והתקין‪.‬‬
‫דרש המקרא‬
‫כתני' ביום טוב הראשון להתס נמי לא בהקלש תלוי טעם‬
‫כ•׳‪ .‬וו ששנינו שאין אדם הממנה כלמוכח בנלריס ירושלמי‬
‫יוצא ביום טוכ הראשון לאמר עלה רבי ירמיה רבי יהולה‬
‫בלולבו של תכירו אמרי׳‬
‫מנא לן‪ ,‬דת״ר ולקחתם בעי מעתה ממנה אין אלם טמן‬
‫לכס‪ ,‬משלכם‪ ,‬להוציא מחנה לחבירו ע״מ שלא יקלשנה‬
‫את הגזול והשאול‪ .‬אלא‬
‫אס כן נתנו לו במתנה לשמים ומשני מתני׳ כל מתנה שהיא‬
‫כאשר נתן רבן גמליאל כמחנת כיח חולון שהיתה כערמה‬
‫ל ו ׳ יהושע כוי‪ .‬ואסיק׳ שאם הקדשה אינה מוקלשת אינה‬
‫כי הא דאמר רבא הילך‬
‫א־‪1‬רוג זה במתנה על מתנה כלומר שלא נתנה לו שיהנה‬
‫מ‪:‬ת שתהזירהו לי‪ ,‬החזירו המקבל שום הנאה שכעולם אלא‬
‫יצ א‪ ,‬לא החזירו לא יצא‪ .‬שיהא מותר לאביו של נותן זה וראי‬
‫יר ־שלמי רב יעקב בר נחמן‬
‫ה׳ ה יהיב אתרוגא לבריה‪ ,‬הערמה בעלמא ולא שמיה מתנה‬
‫]ו הוה אמר ליה לכשתזכה שהרי לא זכה בה לענין עצמו לשוס‬
‫ב׳ ובמצותו תחזיריהו לי‪ .‬לבר וא״כ מה הקנה לו אבל הכא‬
‫וכ הלכה‪ .‬אמר מר בר‬
‫א‪ .‬יןמד[ אבא הוה מצלי למזכה ליה שיהנה בו שמיה ממנה‬
‫ול לבו בידו‪ .‬ומותבינן ולא הזכיר שם הקלש אלא משום שעל‬
‫עי ה מיהא לא יאחה אדם‬
‫ת‪ .‬לין בידו וספר תורה הקלש היה מעשה ולשון כל מתנה‬
‫ב; ־ועו ויתפלל כוי‪ ,‬ואמר שאינה וכו׳ מוכיח כן למשמע שאינה‬
‫ש ;ואל סכין וקערה ככר מהנה לשוס לבר גס סעולמו הימה‬
‫ור‪ .‬נוק כיוצא בהן‪ ,‬כלומר‬
‫א‪ :‬יר לו להתפלל ואלו מוכחת עליו שלא היה לעתו ליתן‬
‫ב• יו‪ .‬ושנינן‪ ,‬הללו לאו כלל לענין שום לבר רק שיבא אביו‬
‫מ; •ה‪ ,‬אבל לולב כיון ויאכל כמו שמפרש שם בגמרא או‬
‫דנ צוה הוא לא טרי]ד[ ביה‬
‫ועי־י‪ .‬תניא אמר ר׳ אלעור משום לויתור אסור כמולר הנאה‬
‫בר צדוק כך היה מנהג אבל כעלמא ממנה היא אע״ס שאין‬
‫בנ ירושלים‪ ,‬נכנס בכנסת‬
‫יכול להקדשה כלפנן פרק במרא‬
‫ול לבו בידו‪ ,‬קורא שמע‬
‫ומ ןפלל ולולבו בידו‪ ,‬לנלרים )לף פח‪ (.‬שנותן לבתו מה‬
‫את‬
‫קו א בתורה או נושא‬
‫שנושאת ונותנפ לפיה ובפ״ק לקדושין‬
‫ככ‪ -‬ו‪ ,‬מניחו על הקרקע‪.‬‬
‫פישקא ר׳ יוסי אומר יום ‪1‬לף כ ג ‪ :‬ושם( שנותן לעבל ע״מ שיצא‬
‫טו הראשון של חג שחל בו לחירות׳(‪ :‬ואם לאו לא יצא‪.‬‬
‫לד ות בשבת‪ ,‬שכה והוציא‬
‫הד לב‬
‫פכי ד ‪,‬‬
‫ברשות‬
‫מפני‬
‫הרבים‬
‫שהוציא‬
‫;רשות‪ .‬אמר ר׳ אמי‬
‫מסורת הש״ס‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ס‬
‫א‬
‫ר‬
‫ע‬
‫(‬
‫ע‬
‫ד ן‬
‫ב‬
‫ך‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ן‬
‫ל‬
‫י ם‬
‫מ‬
‫ר ל‬
‫ב‬
‫ה‬
‫י‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ן‬
‫ה‬
‫י‬
‫הוא דקא טעי הוא סבר מדרבנן קאמר ולא‬
‫קץ ק‬
‫היא מדאורייתא קאמ‬
‫מ‬
‫י‬
‫א‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ן ך‬
‫י‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ן‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ן‬
‫י‬
‫ר‬
‫ן‬
‫ה‬
‫א‬
‫‪:‬‬
‫מ‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ה ת‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫״‬
‫י‬
‫ה‬
‫ט‬
‫א‬
‫ר‬
‫ן‬
‫ן‬
‫הג שהל‪ ,‬להיות ^שבת ‪,‬כל היע‬
‫י‬
‫של ‪< ,‬‬
‫ז‬
‫אה לולביהן לבית י>הכנ‬
‫ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו‬
‫מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי‬
‫חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבית‬
‫יךי‬
‫ץ‬
‫ושאר ימות ן ק‬
‫ם‬
‫סת‬
‫ח ג‬
‫ב‬
‫ן‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ן‬
‫יייאשיז‬
‫ב‬
‫ר‬
‫י‬
‫א‬
‫ו ר‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ל ח נש‬
‫! !‬
‫ד‬
‫ל‬
‫ם‬
‫י‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ר‬
‫צ‬
‫א‬
‫א‬
‫ן‬
‫ב‬
‫י ץ‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ל ה י ו ת‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ו‬
‫כ‬
‫י‬
‫י‬
‫מ ש כ י מ י‬
‫ב ש ב ת‬
‫ב‬
‫ך‬
‫<‬
‫‪2(1‬‬
‫(‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ת‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫ל‬
‫א‬
‫׳‬
‫‪.‬‬
‫נ‬
‫ה‬
‫א‬
‫א‬
‫נ‬
‫ם‬
‫ת‬
‫ן‬
‫נ‬
‫ן‬
‫ל‬
‫ב ו‬
‫מ‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ה‬
‫‪L‬‬
‫‪1‬‬
‫ע‬
‫ומעשה ברב‪1‬‬
‫אלעזר בן עזריח ורבי עקיבא שהיו ב י[‬
‫בספינה ולא היח לולב אלא לרבן גמליאל‬
‫בלבד שלקהו באלף זוז נטלו רבן נמליאל‬
‫ויצא בו ונתנו לרבי יתושע במתנה נטלו‬
‫ל י אלעז ק‬
‫רבי יהושע ן י‬
‫‪W‬‬
‫״‬
‫נ מ ל י א ל‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ה ר ש‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ב‬
‫א‬
‫צ א‬
‫ז‬
‫ע‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ב‬
‫ט‬
‫נ‬
‫ן‬
‫ל‬
‫ו נ ת נ ו‬
‫ך‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ר ב‬
‫א‬
‫י‬
‫ל‬
‫ע‬
‫י‬
‫ן‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ע‬
‫ן‬
‫ר‬
‫ז‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ויצא בו ונתנו במתנה לרבי‬
‫ר״ע ויצא בו ותחזירו לרבן ג מ‬
‫למימר חחזירו מלתא אגב אורחית קא משמע‬
‫לן מתנת על מנת לחחזיר שמח מתנח כי‬
‫תא טידאמר רבא י תא לך אתרוג זה על‬
‫מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירן‬
‫נ ט ל‬
‫ל י א ל‬
‫ל‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫י‬
‫ש‬
‫ל‬
‫צ‬
‫ק‬
‫ח‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו‬
‫״ ‪L‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫ה‬
‫א‬
‫י‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ז‬
‫ף‬
‫י‬
‫ר‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ז ן ז‬
‫א‬
‫ל‬
‫י‬
‫ה‬
‫״ ״ ‪ L‬״_‬
‫ן‬
‫א‬
‫צ‬
‫י‬
‫ף‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ל‬
‫י‬
‫^‬
‫ך‬
‫י‬
‫מ‬
‫י‬
‫וש״נ[‪ ] ( P ,‬ת ו ס פ ׳ ס פ ״ נ [ ‪,‬‬
‫נו( ] ב ״ ב ק ל ז ‪ :‬קדושין ו ‪, [ :‬‬
‫יוצא בלולבו של מבירו‪ :‬לכם משלכם‪.‬‬
‫משמע‪ :‬למה לי למימר החזירי־‬
‫מה אנו למידין ממזרה זו דאצטריך‬
‫»‪p™ZT‬‬
‫י( כרכות כ ג ‪ , :‬כ(‬
‫לעיל כו‪ ,[.‬ל ( ] מ ו ס פ י פ ״ ב‬
‫י‬
‫מ‬
‫צ‬
‫ן‬
‫הקלישה‬
‫ה י ״ ג [ ‪ ,‬מ( שאס‬
‫מוקלשח כ״ה גי׳ מהר״ס‪,‬‬
‫תוס׳‬
‫ג(‬
‫נוע׳׳ע‬
‫ו‪:‬‬
‫ד׳׳ה לא ו ל ף‬
‫ל ״ ה לכריס‬
‫קלושין‬
‫מס‪:‬‬
‫כ״כ‬
‫וחוס׳‬
‫ק ל ו ‪ :‬ל ״ ה לא ו ת ו ס ׳ גינוי!‬
‫ע ה ‪ .‬ל׳׳ה‬
‫ול״ה‬
‫לאסוקי‬
‫אלא א מ ר וסוסי שס ע ה ‪:‬‬
‫ל ״ ה לתנאי[‪,‬‬
‫תאכלו ע ד עצם‬
‫עד‬
‫הזה‬
‫היום‬
‫את‬
‫הביאכם‬
‫קךבן‬
‫אלהיכם‬
‫הקר‪.‬‬
‫עולם‬
‫לדרתיכם‬
‫בכל‬
‫ויקרא כ ג יד‬
‫משבתיכם‪:‬‬
‫‪ . 2‬ולקהתם ל כ ם ביום‬
‫הראשון פרי ע ץ‬
‫כ פ ת תמרים‬
‫עבת‬
‫הדר‬
‫עץ‬
‫וענף‬
‫נתל‬
‫ןעךבי‬
‫ץ‬
‫ושמחתם‬
‫לפני‬
‫אלהיכם‬
‫ש ב ע ת ןמים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫רר ג ע מ שיחזירוהו נו נמנו נהם‬
‫ואפ״ה הויא ממנה על שיצאו בו‪:‬‬
‫מנת‬
‫החזירו לו יצא‪ .‬לממנה‬
‫להחזיר מתנה היא ו ה ד המזירו לו‬
‫החזירו אגלאי מלתא‬
‫אבל אס‬
‫למעיקרא גזול הוא בילו‪ :‬ה״ג למה‬
‫ליה למימר שלקחו כאלף זוז להודיעך‬
‫כמה מצות חביבות עליהם‪ :‬הוה‬
‫מצלי כיה‪ .‬כשהיה מתפלל היה לולבו‬
‫בידו מרוב חיבתו עליו היה מפפלל‬
‫בו‪ :‬לא יאחז אדם כוי ויתפלל‪.‬‬
‫מפני שטמל הוא במחשבחו שלא יפלו‬
‫מילו וימסו ואין לעמו מיושבמ עליו‬
‫בתפלתו‪ :‬לא יישן בהם לא שינת‬
‫קבע ולא שינת עראי‪ .‬שמא יפלו‬
‫מידו והכי אוקימנא ליה בהישן )לעיל‬
‫גליון הש״ם‬
‫ג ט ׳ כ מ ה מ צ ו ת חביבות‪.‬‬
‫עיין ב ג ״ ק ד ף ט ע ׳ ׳ נ ת ו ס ׳‬
‫ד ״ ה אילימא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫א מ רד׳‬
‫ולא‬
‫ר׳‬
‫גרסינן‬
‫יהודה‪.‬‬
‫גרסינן א מ ר‬
‫לו‬
‫שהרי‬
‫לא‬
‫יהודה‪,‬‬
‫ראהו‬
‫מימיו‪ ,‬א ג ל‬
‫גדורו‬
‫תקנת‬
‫על‬
‫יוחנן ב ן‬
‫חידוש‬
‫זכאי‬
‫וכאי‬
‫רב!‬
‫ואמר‬
‫חידש ר ׳‬
‫והלא‬
‫תמה‬
‫יוחנן‬
‫מן‬
‫ר׳‬
‫בן‬
‫התורה‬
‫א ס ו ר ‪1‬ר״ה ל‪ >:‬א ו ‪:‬‬
‫יהודה‬
‫מה‬
‫לתנא‬
‫אמר‬
‫דמתני׳‬
‫מדרבנן‬
‫)מנחות ס ח ! ‪.‬‬
‫י ח‬
‫ל ו ™?״‪£0‬‬
‫וקערה‪.‬‬
‫מליאה‪:‬‬
‫שלא‬
‫ד ר ש להס ה מ ק ר א והחקין‬
‫ימפזרו‪:‬‬
‫וככר‪ .‬שאס‬
‫יהא‬
‫שעד‬
‫ערא"כד^ט‬
‫ממיירא שמא יפול ויתקע לו ברגלו‪:‬‬
‫נמאס‪ :‬לאו‬
‫ת‬
‫נשם‪:‬‬
‫‪S‬‬
‫ו״״יד כך ?‬
‫^ שבת‬
‫טעה "ושכח‪ K‬שהוח‬
‫ומתוך‬
‫וקסבר רבי יוסי טעה בלבר מצוה‬
‫ושגג בלבר כרמ פטור מקרבן‪:‬‬
‫מצוה‬
‫ומעות‪.‬‬
‫יפול‬
‫נינהו‪.‬‬
‫לאומזן‬
‫והדין עליו למשא לפיכך טרוד במשאם‬
‫ר‬
‫‪ , L‬״‬
‫ו( ] ל ק מ ן מ ג ‪ , [ .‬ז( ]לעיל כז‪:‬‬
‫‪ .1‬ו ל ח ם ו ק ל י ו כ ר מ ל ל א‬
‫י‬
‫ג‬
‫מ‬
‫ל‪ .‬מנחות סמ‪ ,.‬ר(‬
‫מ ג ‪ .‬מ ל ‪ , [ .‬ה( פסחים ע ב ‪, :‬‬
‫לא‬
‫מ‬
‫]לקמן‬
‫ברשות‪ .‬ברשומ מצוה שהיה טרור‬
‫על‬
‫ב‬
‫דתנן[‪ ,‬ג(‬
‫אס לולביהן‪ .‬מערב שבת‪ :‬שהוציאו‬
‫ו ש כ ח‬
‫והוציא את חלולב לרשות חרבים פטור‬
‫מפני שהוציאו ברשות‪ :‬גמ׳ מנה״מ דת״ר‬
‫ולקהתם שתהא לקיחה ביד כל אהד‬
‫ואהד י לכם משלכם להוציא את השאול‬
‫ואת חמול מכאן אמרו חכמים >אין אדם‬
‫יוצא ידי חובתו בי״ט חראשון של חג ל ו ל‬
‫דיה‬
‫תורה אור השלם‬
‫גמ׳ מנא הני מילי‪ .‬לאין אלם‬
‫ח ו ב ת ו‬
‫ה ( א י ו ם ט‬
‫א(‬
‫שבת בי״ט הראשון לבלו‪ :‬מוליכין‬
‫א מ ר‬
‫ש‬
‫]ברכות כ ו ‪:‬‬
‫‪] (3‬צ״ל‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫וכבד עליו משאם ושמירמס‪ :‬הכא‪.‬‬
‫נטילתה ולקיחתה מצוה היא וממוך‬
‫שמביכה‬
‫מצוה‬
‫עליו אין‬
‫משאה‬
‫קאמר‪.‬‬
‫לגוור‬
‫כלומר ה ו א‬
‫משוס‬
‫עליו‬
‫ט ע ס דלעיל‬
‫שינהגו‬
‫יכנה‬
‫והתקין‪.‬‬
‫איסור‪ ,‬ל פ י‬
‫עכשיו היה‬
‫משקרב‬
‫ההוא‬
‫דשמא‬
‫!•ר״ת ל‪ .;.‬ד ר ש‬
‫בא‬
‫היתר‬
‫העומר‬
‫נדכר‬
‫שהעומר‬
‫מ ת י ר ;ש‪ .>0‬ה ח ז י ר ו י צ א ‪.‬‬
‫איגלאי‬
‫דהויא‬
‫שהרי‬
‫שמתנה‬
‫למפרע‬
‫מילחא‬
‫מעיקרא‪,‬‬
‫מתנה‬
‫תנאי‪,‬‬
‫קייס ע ת ה‬
‫היתה‬
‫תלויה‬
‫ונחקייס‬
‫‪,‬ושב״ם‬
‫ב ״ ב קלו‪ .::‬ל א‬
‫החזירו‪.‬‬
‫בתנאי‬
‫ל‬
‫חביבות עליה! ל‬
‫אבא צלויי קא מצלי ביה מיתיבי י> לא יאחז‬
‫הויא מחנה ‪1‬שס! ד ה ו ה‬
‫שגולל ס״פ ופותחו‪ :‬נכנם לכית‬
‫אדם תפילין בידו וספר תורה בחיקו ויתפלל‬
‫ליה גזל ל מ פ ר ע •‪:‬קדושיו‬
‫מידו‪:‬‬
‫ויפול‬
‫כשמעפא‬
‫טריד‬
‫המדרש‪.‬‬
‫י ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת‬
‫אדם‬
‫יאחז‬
‫ו‪ .!:‬ל א‬
‫ו כ ו ׳ ו י ת פ ל ל ‪ .‬שאין ד ע ת ו‬
‫לא‬
‫קבע ולא שינת עראי ואמר שמואל סכין‬
‫מ י ו ש נ ח עליו בחפלה שהרי‬
‫וקערה ככר ומעות הרי אלו כיוצא בהן התם לאו מצוה נינהו וטריד‬
‫שלא‬
‫עליהן‬
‫לבו ת מ י ד‬
‫בהו הכא מצוד‪ ,‬נינהו ולא טריד בתו תניא לירבי אלעזר בר צדוק אומר‬
‫י פ ל ו מ י ל ו ו ב ו כ ו ת כג‪.;:‬‬
‫כ ך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך‬
‫שמא‬
‫י ש ן בהן‪.‬‬
‫ולא‬
‫יסימ ;שם‪ .‬ו נ י ׳ הגר״א‬
‫לבית תכנםת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו קורא‬
‫כוי‬
‫סכין‬
‫ש מ א יפיל*‪.‬‬
‫בתורח ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע הולך לבקר חולים ולנחם אבלים‬
‫ה ר י א ל ו כיוצא בהן‪.‬‬
‫לעני! תפלה שדואג עליהן‬
‫לולבו בידו נכנם לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו‬
‫שלא תסול הסכין ותזיקנו‪,‬‬
‫מאי קמ״ל להודיעך כמח חיו זריזין במצות‪ :‬רבי יוסי אומר י״ט‪ :‬אמר אביי‬
‫משפך והמעות‬
‫והקערה‬
‫יאכדו והככר י ט נ ף ישם(‪.‬‬
‫לא‬
‫מ‬
‫א‬
‫ר ב‬
‫ר‬
‫א‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ר ב‬
‫ר‬
‫א‬
‫ש‬
‫ושימורה כבל עליו ולא טריד‪ :‬קורא‬
‫כתורה‪ .‬צדך‬
‫ה‬
‫להניח‬
‫הלולכ‬
‫לפי‬
‫כ(י‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ומה שלא החזירו רבי יהושע לרבן גמליאל אלא נתנו לרבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא דעתו של רבן גמליאל‬
‫היה שיצאו כולס ואח״כ יחזירוהו‪ :‬ואמר שמואל סכין וקערה וככר ומעות הדי אלו כיוצא גהן‪ .‬אצטדך ליה לשמואל למימר‬
‫ללא תימא לווקא תפילין וס׳׳ח לאיכא בזיון כהבי הקולש בנפילחו טריל בהו טפי ואין דעתו ממיישבח בתפלפו‪:‬‬
‫אמר‬
‫אלא מ כ ר ו א ו‬
‫אכלו‪,‬‬
‫לא‬
‫י צ א ‪ .‬דאיגלאי מילתא דלא‬
‫מסורת הש״ם‬
‫לולב הגזול פרס שלישי םוכה‬
‫*‬
‫ע‬
‫‪U‬‬
‫י‬
‫‪i‬‬
‫‪m‬‬
‫ן‬
‫היולע‬
‫נר מצוה‬
‫‪t‬‬
‫א( לעיל לז‪ ,.‬ב( בס״י איתא לא שנו‪ .‬לפטור אלא שלא יצא ילי תובת נטילה קולם שהוציאו‬
‫אמר אכיי כשהפכו‪ .‬מלאיצטריך לשנויי הכי משמע לסבירא‬
‫וענל מצוה אנל כוי וכ״ה‬
‫להשמא טרול במצוה וטעה בלבר מצוה אבל יצא בו קולס שהוציאו‬
‫ליה למצומ אינן צריכות כוונה להא קאי אמוציא לרשומ‬
‫כמוס׳‪ ,‬ג( ]ערכי! נ‪,[:‬‬
‫לעשומה‪:‬‬
‫במצוה‬
‫מהשתא‬
‫טרול‬
‫ולא‬
‫הוא‬
‫מצוה‬
‫בלבר‬
‫טעה‬
‫לא‬
‫תו‬
‫הרכים והתם אין שייך מתכדן לצאת כל כמה ללא כירך ועול‬
‫נ ‪] :‬תוסס׳‬
‫ערטן‬
‫ד(‬
‫לחגיגה ס״א ה״נ[‪ ,‬ה( ]גני ה״ג הא מדאגגהיה נפיק כיה אמר אכיי כשהפכו‪ .‬הכי קשיא ליה ה״ל‬
‫לאיירי כהולך אצל כקי ללמול ומימה לכסוף ראוהו ב״ל )ר״ה ל ׳ ‪e r a‬‬
‫ציצית לא נקט לישנא ללוקח‬
‫למסתמא יש לו טלית וגני לא יצא בו הא לא הוציאו אא״כ הגכיהו‬
‫לאמר רבא מצות אינן צריכות כוונה‬
‫לולב נמי יכול לצאת בלולבו ומלאגבהיה נפק ביה ילי פובת לקימה‬
‫קא מותיכ ליה אכיי טובא ושמא אכיי‬
‫א‬
‫לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו‬
‫של אביו תוס׳ עלכי! ב‪ :‬וקפל פטור אמר אביי כשהפכו‬
‫העוף‬
‫קיבלה מיניה‪ :‬עולת‬
‫‪:‬‬
‫הייב הא מדאגבהיה נפק ביה אמר אביי‬
‫ל״ה היולע[‪ ,‬י( ]תוסס׳ שם‬
‫ותוספי טהרות פ״ג ה״ה[‪ ,‬כשהגביהו הפך העליון למטה והאגל‬
‫שנמצאת בין אגפיים‪ .‬למאי לאמרי׳‬
‫ג‬
‫הפכו‬
‫שלא‬
‫תימא‬
‫אפילו‬
‫אמר‬
‫רבא‬
‫כשתפכו‬
‫ז( ]לף מה‪ ,[:‬יז( נס״א‪ :‬למעלה ואמרינן לקמן י( אין יוצאין בהן‬
‫בשילהי אלו לברים )פסחים ל ׳ ע ב ‪( :‬‬
‫הב״ע כגון שהוציאו בכלי ותא רבא הוא‬
‫נספר‪ ,‬ט( ]צ״ל ומשיולע[‪ ,‬אלא לרך גדילמן‪ :‬דרך כבוד‪.‬‬
‫ללא פטר רבי יוסי בלולב אלא משוס‬
‫א‬
‫לקיהה‬
‫שמה‬
‫אחר‬
‫דבר‬
‫ידי‬
‫על‬
‫לקיהה‬
‫>דאמר‬
‫כגון בסולר שכורך יליו בסולר‬
‫לזמנו בהול צריך לומר להאי נמי‬
‫כלאמרן לעיל )ל׳ ל!‪ :(.‬ודרך כזיון‪.‬‬
‫זמנו בהול כלי שלא מבא מטאמ לילי‬
‫יהני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא אמר‬
‫תורה אור השלם כגון בקערה‪ :‬אומר היה רכי יוסי‬
‫מהו דתימא התם הוא‬
‫נומר‪:‬‬
‫רב הונא אומר היה רבי יוםי עולת העוף‬
‫‪ . 1‬תורה צוה לנו משה‬
‫עולת המוף שנמצאה כין אגפיים‪.‬‬
‫דטעה כדבר מצוה וענד מצוה אבל‬
‫שנמצאת בין אגפיים וכסבור הטאת העוף‬
‫מוךשה קהלת יעקב‪:‬‬
‫דברים לג ד נראה בעיני דהאי כין אגפיים‬
‫הבא טעה׳ בדבר מצוה ולא עשה‬
‫היא ואכלה פטור מאי קא משמע לן דטעת‬
‫אינו אלא לשון עופופ‪ .‬עולפ העוף‬
‫מצוה אימא לא קא משמע לן‪.‬‬
‫בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא‬
‫שנמצאמ בין עופומ המלוקיס לפטאפ‬
‫פלוגפא היא בפסמים פרק אלו‬
‫התם הוא דטעה בדבר מצוה נ>פטור היינו‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫המפרכסין אצל המזבח שפעמים שהן‬
‫לברים )שם( דממייב המם בנממלף‬
‫דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה‬
‫תום' ד״ה אמר אב־י ובו׳ נעשין על קרן אחת כלמנן כשחיטת‬
‫לו שסול של נותר בשסול של צלי‬
‫אינן צריכות כוונה‪ .‬עיי!‬
‫קרשים )זבחים ל׳ סג‪ (.‬חטאת העוף‬
‫ואכלו ואיפ ספרים לגרסי מהו דמימא‬
‫ולא עבד מצוה אימא לא קא משמע לן‬
‫לעיל לף לט ע״א תוס׳ ל״ה‬
‫היתה נעשית על קרן מערביח לרומית‬
‫הני מילי מצוה לרמי עליה אבל‬
‫עונר‪:‬‬
‫מיתיבי רבי יוםי אומר השוהט את התמיד‬
‫ושלשה לברים היתה אותה הקרן‬
‫מצוה ללא רמי עליה אימא לא כלומר‬
‫שאינו מבוקר כהלכתו בשבת הייב הטאת‬
‫משמשת מלמטה וג׳ מלמעלה מלמטה‬
‫לולב ללא סגי ליה ללא שקיל לאי‬
‫וצריך תמיד אחר אמר ליה בר מינה דההיא‬
‫מוסף רש״י‬
‫חטאת העוף והגשות ושירי הלם‬
‫אפשר על ילי אחרים אבל חטאמ‬
‫דהא אתמר עלה אמר רב שמואל בר חתאי‬
‫ומחזירתו למים בשבת‪ .‬ומלמעלה ניסוך המים והיין ועולת‬
‫אפשר שיאכלנה אחר‪:‬‬
‫שהיו שורי! האגולה בשנת‬
‫אמר רב המנונא םבא אמר רב יצהק בר‬
‫העוף כשהיא רבה במזרח שעיקר‬
‫נ ד שלא ייגשו!לעיל לה‪:‬ו‪.‬‬
‫שאינו מבוקר כהלכתו‪ .‬ואפי׳‬
‫אשיאן אמר רב הונא אמר רב כגון שהביאו‬
‫הד־־ן עלך לולב הגזול מקום עולמ העוף כקרן לרומית‬
‫נמצא מס משוס לטעון‬
‫מזרחימ וכשהיו כהנים רבים עומרים מלשכה שאינן מבוקרין‪ :‬מתני' ־ מקבלת‬
‫ביקור ל׳ ימים קולס שפיטה רבפרק‬
‫ומולקיס עולמ העוף במזרח באים‬
‫אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים‬
‫מי שהיה טמא )שם ל ף צו‪ (.‬יליף לה‬
‫רבינו חננאל‬
‫למערב ונעשית שם בקרן תטאת‬
‫בשבת רבי יהודה אומר י בשבת מחזירין‬
‫מפסח בגזרה שוה‪ :‬היודע לישאל‬
‫לא שנו שפטור אלא שלא‬
‫מחוט‬
‫למעלה‬
‫שהעולה‬
‫אלא‬
‫העוף‬
‫ברשות היחיד ספקו טמא‪ .‬אבל אינו‬
‫ביום טוב מוםיפין ובמועד מחליפין ג ו ז קטן‬
‫יצא בו מקודם‪ ,‬שנמצא‬
‫מוציאו עכשיו לצאת בו‪ ,‬הסקרא והחטאת למטה‪ :‬וכסבור‪.‬‬
‫יודע לישאל אפילו ברשות היחיד‬
‫היודע לנענע חייב בלולב‪ :‬גמ' פשיטא‬
‫ולפיכך פטור‪ .‬אבל יצא הכהן חטאת העוף היא‪ :‬ואכלה‪.‬‬
‫ססקו טהור כללרשינן בסוטה פרק‬
‫מתו דתימא הואיל ואשה לאו בת היובא‬
‫בו חייב חטאת‪ .‬ואוקמה ונמצא שמעל כקלשי שמיס כשוגג‪:‬‬
‫כשם ) ל ׳ כמ‪ :(:‬היודע לפרום‬
‫הלולב‬
‫כשהפך‬
‫אביי‪,‬‬
‫היא אימא לא תקבל קא משמע לן‪ :‬קטן‬
‫כשמאל ואתרוג בימין‪ .‬פטור‪ .‬מקרכן מעילה הואיל דעם‬
‫כפיו הולקין לו תרומה בבית הגרנות‪.‬‬
‫ודכא אוקמה כשהוציאו החטאמ נמצאת ואטלמה מצוה דכתיב‬
‫היודע לנענע‪ :‬ת״ר ליקטן היודע לנענע‬
‫מקמי הכא אין חולקין לו בגורן אבל‬
‫בכלי‪ ,‬דכי האי גוונא לא )שמות מ‪ 0‬ואכלו אופס אשר כפר‬
‫הייב בלולב ״להתעטף הייב בציצית ‪ 2‬לשמור‬
‫משגרין לו לביחו אס יולע לשומרה‬
‫נפק ביה בהגבהתו‪ ,‬כי דרך‬
‫בזיון הוא‪ .‬והא דאמר רבא בהם הוה ליה טועה בדבר מצוה‬
‫תפילין אביו ה>לוקח לו תפילין ־יודע לדבר‬
‫כטהרה והכי מניא בגמרא לנושאין‬
‫בשמעתא דמקמי הא‪ ,‬דאי ופטור‪ :‬היינו הך‪ .‬למה ליה לרב‬
‫על האנוסה ביכמומ ) ל ׳ צ ע ‪ :‬ושם(‬
‫אביו לומדו תורה וק״ש תורה מאי היא =א״ר‬
‫נקטיה בסודרא נפיק ביה הונא למימר פשיטא דממפני׳ שמעי׳‬
‫עשרה אין חולקין להן מרומה בבית‬
‫ידי חובתו‪ ,‬דלקיחה על ידי‬
‫המנונא ‪ 1‬תורה צוה לנו משה מורשה קהלת‬
‫דבר אחר שמה לקיחה‪ .‬ליה‪ :‬מהו דתימא‪ .‬בממני׳ הוא‬
‫הגרנוח וקא חשיב חרש שוטה וקטן‬
‫יעקב ק״ש מאי היא פסוק ראשון י* להיודע‬
‫הני מילי כגון סודר דהוא לפטור משום דטעה בדבר מצוה‬
‫וקפל סיפא משגרין להן בבתיהן‬
‫דרך כבוד אבל לקיחה‬
‫לשמור גופו אוכלין על נופו טהרות‬
‫בכלי דהוא דרך בזיון וסוף סוף עשה מצוה שנטל הלולב‬
‫ובבית הגרנות אין חולקין לו שבזיון‬
‫לא‪ .‬אמר רב הונא אומר בהוצאה זו אבל הכא לא עשה מצוה‬
‫לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טתרות‬
‫תרומה היא שאין כל רואיו בקיאין‬
‫היה ד׳ יוסי‪ ,‬עולת העוף באטלתה אם עולת העוף היא‪ :‬קא‬
‫היודע לישאל ברשות חיחיד םפיקו טמא‬
‫כו שיולע לשומרה כטהרה אכל‬
‫אגפיים‪,‬‬
‫כין‬
‫שנמצאת‬
‫פי׳ שנמצאת מלוקה בין משמע לן‪ .‬רב הונא לשמיע ליה‬
‫ברשות הרבים םפיקו טהור היודע *לפרום‬
‫לבימו משגרין לו הבקיאין כו מ( ומי‬
‫אגפיים‪ ,‬וכסבור חטאת מרטה ללא שני לרבי יוסי בין טעה‬
‫שיולע לפרוס כפיו ופורס בצבור‬
‫כפיו הולקין לו תרומה בבית הגרנות‬
‫העוף היא‪ ,‬ואכלה פטור‪ .‬ברבר מצוה ועשה מצוה לטעה בלבר‬
‫הכל יולעין שהכיא שפי שערות‬
‫דתימא‬
‫מהו‬
‫פשיטא‪,‬‬
‫היודע‬
‫גבי לולב טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה‪ :‬הט גרסינן‬
‫שאין קטן פורס אפ כפיו כלפנן במגילה‬
‫מצוה ומכל מקום עשה רבי יוסי אומר השוחט את התמיד שאינו מבוקר פהלפהו מן‬
‫)לף כל‪ (.‬כך פי׳ כקונט׳ ולא משמע הכי אלא כקטן ממש איירי לומיא‬
‫)ה(עולת‬
‫אבל‬
‫מצוה‪,‬‬
‫המומין בשבת חייב חטאת‪ .‬משום שחיטה בשבת שאינה של מצוה‬
‫העוף דלא עשה מצוה‪,‬‬
‫להיולע ללבד אביו מלמלו מורה והיורע לשמוט וכן כולהו אחריני‬
‫כי אכילת העולה אינה ואינה דוחה אלמא טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב שהרי‬
‫והא לאמר בנושאין על האנוסה )יבמות ל ף צ ט ‪ :‬ושם( לאין פולקין‬
‫מצוה‪ ,‬ליחייכ‪ ,‬קמ״ל טרוד זה במצוה שהיה רוצה לשחוט ממיד של שבת וכסבור שהוא‬
‫דפטור‪ .‬ואותיבנא על רב‬
‫תרומה‬
‫אומר‬
‫ר׳ יוסי‬
‫הונא‪,‬‬
‫השוהט תמיד שאינו מבוקר‪ :‬להפשירן לא גרסינן‪ :‬מלשפה שאינן מבוקרין‪ .‬דאין זה טועה בדבר מצוה שכטלאיס שכלשכה זו אינו טרוד שאינן עומלין‬
‫מבוקר כהלכתו בשבת להקרכה להיופ פרר עליהם מפי יקרכו ואף פרלת זמן הממיל לא שייכא הכא שקרוב למזיל הוא ולא דק בלשכות להבפין מאיזו יביא‪:‬‬
‫חייב חטאת כוי‪ .‬הנה ר׳ מתני׳ מקבלת אשה מיד בנה ובעלה‪ .‬את לולביהן ולא אמרינן קמטלטלא מילי ללא חזי‪ :‬מתזירין למים‪ .‬שלא יכמוש‪ :‬בשבת‬
‫יוסי טעה בדבר מצוה‬
‫מחייב‪ .‬ומשני בר מההיא מחזירי!‪ .‬שהרי מכאן נטלוס היום אכל לא מוסיפין מיס כ״ש שאין מחליפין המיס לשפוך את אלו ולתת אחרים צונן מהני דטרח‬
‫דהא אוקמה כגון שהביאו למקוני מנא‪ :‬במועד מחליפין‪ .‬בחולו של מועד מצוה להפליף‪ :‬גמ׳ אימא לא‪ .‬דלגבה איכא איסור טלטול‪ :‬קא משמט לן‪.‬‬
‫מלשכת הטלאין שאין טון דראר לנטילת אנשים פורמ כלי עליו ומופר כטלטול לכל‪ :‬חייב בלולב‪ .‬לחנכו מדכריהס‪ :‬לשמור תפילין‪ .‬שלא יכטס בהן לבית‬
‫מבוקרין‪ ,‬לפיכך חייב‪.‬‬
‫מ ת נ י ' מקבלת אשה הכסא‪ :‬היודע לשמור גופו‪ .‬מטומאת מגע ומשא ואהל‪ :‬אופלין טל גופו טהרות‪ .‬אס נגע גופו בטהרות אין חוששין להם‪ .‬אכל לא‬
‫מיד )בתה( ]בנה[ ומיד על ידיו אס נגע בידיו כטהרומ חוששין להם שיש יודע לשמור גופו ואין יודע לשמור יטו מתורת סתם ידים שגזרו עליהם להיות‬
‫בעלח לולב‪ ,‬ומחזרת למים‬
‫בשבת‪ .‬כלומר אפי׳ אשה שניות אלא אם כן יולע לשומרם אבל היורע לשמור אמ יליו משנטלם אינו נוגע בשום דבר ספק או בספקי(( המטמא את הידיס ואס‬
‫שאינה בת נטילת לולב‪ ,‬לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו‪ :‬אופלין על ידיו טהרות‪ .‬שנגעו ידיו בהם‪ :‬והיודע לישאל‪ .‬שאם שואלין אופו נגעמ כטומאה‬
‫זו יולע להשיב הן או לאו או איני יולע‪ :‬ברשות הרבים ספיקו טהור‪ .‬אס שאלוהו ואמר איני יודע‪ :‬ברשות היתיד םפיקו טמא‪ .‬הכי‬
‫גמיד לה הלבתא מסוטה כדאמרינן במסכת סוטה ) ל ף כמ‪ (.‬ומכאן אתה דן לשרץ כר‪ :‬היודע לפרוס כפיו*‪ .‬כשהוא כהן‪ :‬תולקין‬
‫לו תרומה בבית הגרנות‪ .‬ומקמי הט אין תולקין לו בגורן אבל משגרין לו לביתו אם יולע לשומרה בטהרה להט מניא בגמרא לנושאין על‬
‫האנוסה ביבמוח )לף צט‪ 0‬עשרה אין חולקין להם מרומה בבית הגרנומ חרש שוטה וקטן כו׳ וכולן משגרין להם לבתיהם בבית הגרנות אין‬
‫חולקין להם שכזיון מרומה הוא שאין כל רואיו יולעיס בו שהוא בקי לשומרה אבל לביתן משגרין להם הבקיאים ומכירין בהם ומשיולע‬
‫לפרוס כפיו ופורס בצבור הבל יולעים שהביא שמי שערופ שאין קטן פורס כפיו כלאמרינן במגילה ) ל ף כל‪ (.‬הלכך חולקין לו‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫משפט ^‪4‬‬
‫קיז‬
‫פ״נ מהל׳‬
‫א מיי׳‬
‫שגגות הלכה י‪:‬‬
‫קיח‬
‫ג‬
‫ב‬
‫פ ״ז‬
‫מיי׳‬
‫מהלכומ לולנ הל׳‬
‫ט סמג עשי! מל‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס הלכה יא‬
‫קיט‬
‫שמג‬
‫טוש״ע‬
‫שס‬
‫א״ח סי׳ מרנא ס״!‪:‬‬
‫ה ו מיי׳ ס״ו מהל׳‬
‫קכ‬
‫לולכ הלכה כה סמג‬
‫עשי! על טוש״ע א״מ סי׳‬
‫תרנל‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס הלכה יט‬
‫קכא‬
‫סמג‬
‫טוש״ע‬
‫שם‬
‫א״מ סי׳ תרכז‪:‬‬
‫ח מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫קבב‬
‫ציציש הלכה ט סמג‬
‫עשין כו טוש״ע א״מ סי׳ יז‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫ט מיי׳ ס״ל מהל׳‬
‫קכג‬
‫הלכה‬
‫תפילי!‬
‫יג‬
‫סמג עשי! ככ טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ לז סעיף ג‪:‬‬
‫י כ מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫קכד‬
‫מ״ת הלכה י סמג‬
‫עשי! ינ טוש״ע י״ד סי׳‬
‫רמה סעיף ה‪:‬‬
‫ל מיי׳ סי״ו מהל׳‬
‫קבה‬
‫הטומאות‬
‫אבות‬
‫הלכה י‪:‬‬
‫מ מיי׳ פי״כ מהל׳‬
‫קבו‬
‫תרומות הל׳ ככ‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫)המשך(‬
‫או׳מר‬
‫אפורה‬
‫והייתףן‬
‫לטלטלו‪ ,‬קמ״ל אפי׳ אשה‬
‫מותרת‬
‫וכל‬
‫לטלטלו‪,‬‬
‫שכן איש‪ .‬ומחזרתו למיס‬
‫בשבת ולא גזרינן משום‬
‫השקןאןת זרעים‪ .‬ירושלמי‬
‫תני מטלטלין עצי בשמים‬
‫להריח בהן לחולה בשבת‪.‬‬
‫רבנן‬
‫אמרין‪,‬‬
‫דקיסרי‬
‫ערבה מותר להניף לחולה‬
‫בשבת‪ .‬ר• יהודה אומר‬
‫בשבת מחזירין ביום ]טוב[‬
‫מוסיפין במועד מחליפין‪.‬‬
‫יש מי שאומר‪,‬‬
‫ומופיפין‬
‫במים‪.‬‬
‫מחזירץ‬
‫ומחליפין הכל‬
‫ויש‬
‫שאומר‪,‬‬
‫מי‬
‫ומחליפין ומוסיפין בהדס‬
‫הוא‪.‬‬
‫כמאן‬
‫ומסתברא‬
‫דאמר במים‪ ,‬דהא מחוירין‬
‫ומוסיפין ומחליפין קתני‪,‬‬
‫דמחזירין‬
‫היכא‬
‫תמן‬
‫קחני‬
‫ביום‬
‫טוב‬
‫בשבת‪,‬‬
‫דמוסיפין‬
‫קתני‬
‫ותמן‬
‫דמחליפין במועד‪ .‬ואמאי‬
‫אין‬
‫מים‬
‫מוסיפין‬
‫בשבת‪,‬‬
‫משום‬
‫דנראה‬
‫כמשקה‬
‫זרעים‬
‫בשבת‪.‬‬
‫פישקא‪.‬‬
‫כל קטן היודע‬
‫לנענע בלולב חייב‪ ,‬היודע‬
‫להתעטף‬
‫חייב‪,‬‬
‫בציצית‬
‫היודע לשמור תפילין אביו‬
‫לוקח לו תפילין‪ ,‬היודע‬
‫לדבר אביו מלמדו תורה‬
‫לנו‬
‫צוה‬
‫הראשון‬
‫וגו׳‬
‫ופסוק‬
‫מקרית‬
‫שמע‪,‬‬
‫היודע לשמור ידיו אוכלין‬
‫על גבי ידיו טהרות‪ ,‬היודע‬
‫לשמור גופו אוכל על גבי‬
‫גופו טהרות‪ ,‬כיצד בודקין‬
‫אותו‪ ,‬א()ו(מטבילין אותו‬
‫ומוסרין‬
‫לו חולין לשם‬
‫תרומה‪,‬‬
‫ורואין‪.‬‬
‫היודע‬
‫לשאל‪,‬‬
‫ברשות‬
‫היחיד‬
‫ספיקו טמא ברשות הרבים‬
‫םפיקו טהור‪ .‬יודע לפרוש‬
‫את‬
‫כפיו‬
‫חולקין‬
‫לו‬
‫תרומה בגרנות‪.‬‬
‫א( לשון הפיספפא לטהרות‬
‫ס״ג כן היא וכיצד בודקין‬
‫אותו מטנילץ אותו ומוסרין‬
‫לו חולין לשס תרומה אס היה‬
‫יודע לשמור אמ גופו אוכלין‬
‫ע״ג גופו לשמור אח ידיו‬
‫אונלין על גנ ידו טהרות‪.‬‬
‫ע׳׳כ‪.‬‬
‫מב‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ב מיי׳ ס׳׳ל מהל׳‬
‫קכז‬
‫שמיטה הלנה ה ס מ ג‬
‫ע ש י ! ס ג ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳ א‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫ג ד מיי׳ ס ״ ג מהל׳‬
‫קכח‬
‫הל׳‬
‫ק״ש‬
‫סמנ‬
‫ו‬
‫סי׳‬
‫עשי] יח ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח‬
‫סא ס ע י ף א ‪:‬‬
‫ה מיי׳ ס ״ נ מהל׳‬
‫קכט‬
‫ג‬
‫ק ר נ ן ססח הל׳‬
‫ס מ ג עשין ר ס ג ‪:‬‬
‫א‬
‫מיי׳‬
‫ו‬
‫מהלכות‬
‫ס״ז‬
‫לולנ הלכה י ג ט ו ס מ ג‬
‫מד‪:‬‬
‫עשין‬
‫כ‬
‫ז‬
‫מיי׳ שם הל׳‬
‫כא‪:‬‬
‫ג‬
‫ה‬
‫מיי׳ שם הלכה‬
‫יג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫היודע‬
‫אוכלין‬
‫לשחוט‬
‫משחיטתו‪ ,‬אמר רב הונא‬
‫והוא‬
‫עומד‬
‫שגדול‬
‫על‬
‫גביו‪ .‬יכול לאכול כזית דגן‬
‫בכדי אכילת פרס‪ ,‬מרחיקין‬
‫מציאתו‬
‫ד׳‬
‫וממימי‬
‫אמות‬
‫רגליו‬
‫לקרית‬
‫ולתפלה‪,‬‬
‫שמע‬
‫אפילו‬
‫ולגדול‪,‬‬
‫אינו יכול לאכול כזית דגן‬
‫בכדי אכילת פרס‪ ,‬מרתיקין‬
‫מציאתו‬
‫ד׳‬
‫כזית‬
‫אמות‪.‬‬
‫וממימי‬
‫יכול‬
‫רגליו‬
‫לאכול‬
‫צלי שוחטין עליו‬
‫אומר‬
‫הפסח‪ ,‬ר׳ יהודה‬
‫עד שידע הפרש אכילה‪,‬‬
‫כיצד נותנין לו צרור זורקו‬
‫אגוז ונוטלו‪ .‬ירושלמי אבל‬
‫אינו עובר לפני התיבה‪,‬‬
‫ואינו‬
‫ואינו‬
‫עד‬
‫את‬
‫נושא‬
‫על‬
‫עומד‬
‫ש]י[תמלא‬
‫יהודה‬
‫אומר‬
‫כפיו‪,‬‬
‫הדוכן‪,‬‬
‫זקנו‪ .‬ר׳‬
‫כולן‬
‫מבן‬
‫כ׳ שנה ולמעלה‪ ,‬שנאמר‬
‫ויעמידו ]את[ הלוים מבן‬
‫כ׳ שנה ]ומעלה[ לנצח‪.‬‬
‫כבר‬
‫בשחיטת‬
‫פירשנוהו‬
‫חולין בסוף פרק ראשון‪.‬‬
‫הדרן עלך לולב הנוול‬
‫ל ו ל ב וערבה ששה ושבעה‬
‫הלולב‬
‫אמאי‬
‫כוי‪.‬‬
‫ניטל‬
‫אין‬
‫בשבת‬
‫<ב(]כ[שאר הימים בביתו‪,‬‬
‫דטילטול‬
‫אמר‬
‫יטלנו‬
‫רבה‬
‫בעלמא‬
‫וילך‬
‫גוירה‬
‫אצל‬
‫ללמוד‬
‫הוא‪.‬‬
‫שמא‬
‫בקי‬
‫לולב הגזול פרס שלישי סוכה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫היודט לשחוט‪ .‬לאמן ידיו לשפיטה אף על פי שאינו בקי בהלכות‬
‫תרומה לקטן בבית הגרנומ היינו כשאינו יודע לישא אפ כפיו והא‬
‫שפיטה‪ :‬מוסר לאכול משחיטתו‪ .‬כלאמר רב הונא והוא שגדול‬
‫דפנן בפרק הקורא אמ המגילה עומד )מגילה ל ף כל‪ .‬ושס( דקטן‬
‫עומד על גביו וראה שלא שהה ולא דרס‪ :‬כזית דגן‪ .‬כל פמשמ‬
‫אינו נושא אמ כפיו היינו בפני עצמו אבל עם הגדולים נושא‬
‫המינין קרי דגן מטין ושעורים וכוסמין ושבולפ שועל ושיפון‪:‬‬
‫כדאשכחן גבי שיר של מקדש פרק אין נערכין)עלטן ל ף י ג ‪ 0‬דמנן בין‬
‫מרחיקין מצואתו‪ .‬משאכל מיה מאלו‬
‫רגלי ]הלוים[ היו עומדים וצעירי‬
‫בכל ענין אכילה שצואמ מינים הללו‬
‫הלרם היו נקראים והא דאמרינן‬
‫א היודע לשהוט אוכלין משחיטתו אמר רב‬
‫מסרסת‪ :‬ד' אמות‪ .‬לענין קריאמ שמע‬
‫כשילהי פרק קמא דחולין ) ל ׳ כל‪:‬‬
‫א‪,‬ג‬
‫ב‬
‫הונא והוא שגדול עומד על גביו יכול‬
‫ותפלה‪ :‬והוא שיכול לאכול כזית זה‬
‫ושם( נתמלא זקנו ראוי ליעשופ שליפ‬
‫לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממימי‬
‫ככדי אכילס פרס‪ .‬לבינוני אבל אם‬
‫צבור ולירד לפני התיבה ולישא את‬
‫כפיו העד שיממלא זקנו איכא לאוקומה רגליו ארבע אמות אמר רב חםדא י והוא‬
‫צריך זה הקטן לשהות יותר מכאן הרי‬
‫שיכול לאוכלו בכדי אכילת פרם אמר רב‬
‫הוא כאוכל עכשיו מצי זית ולמהר פצי‬
‫ביחידי שאין עמו אחר אי נמי לישא‬
‫זימ שכן הלכה למשה מסיני שאין‬
‫אפ כפיו בקביעוח ובשעה שמרבים‬
‫הייא בדיה דרב ייבא ובגדול אע״פ שאינו‬
‫אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה מזו‪:‬‬
‫כרממיס כגון כיוס הכפוריס וכפעניו׳‬
‫יכול לאכול בכדי אכילת פרם דכתיב‬
‫פרס‪ .‬הצי ככר ששיערו בו מכמיס‬
‫וכמעמדופ וכן צריך לפלק נמי משום‬
‫‪1‬ויוסיף דעת יוםיף מכאוב ה יכול לאכול‬
‫מזון שפי סעודומ לעירוכ‪ .‬ולשון פרס‬
‫לירל לפני הפינה לכהקורא אפ‬
‫כזית צלי שוחטין עליו את חפםח שנאמר‬
‫פלגא כדמנן בעירובין ) ל ף סב‪ (:‬מציה‬
‫המגילה עומל )מגילה ל ׳ כל‪ (.‬הנן קטן‬
‫‪2‬‬
‫איש לפי אכלו רבי יהודה אומר עד שיכול‬
‫לבימ המנוגע לבא בכיפ המנוגע‬
‫קורא בתורה אבל לא פורס על שמע‬
‫לברר אכילה כיצד נותנין לו צרור וזורקו‬
‫ליטעון כיבוס בגדים שמלאן הכתוב‬
‫ולא יורל לפני התיבה ולא נושא את‬
‫אגוז ונוטלו‪:‬‬
‫כשהייה שיעור אכילה דכמיכ )ויקרא‬
‫כפיו משמע הא גלול יורל לפני‬
‫יל( והאוכל בכית יככס בגדיו‪:‬‬
‫התיכה ואף על פי שלא נממלא זקנו‬
‫הדרן עלך לולב המול‬
‫מכאוכ‪ .‬מסריח‪ :‬שוחטין עליו אס‬
‫אלא על כרפך צריך לאוקומה ההיא‬
‫הפסח‪ .‬ממנין אומו על כני המכורה‬
‫לחולין כגון ליעשומ שלימ צכור קכוע‬
‫לולב וערבה ששה ושבעה ״חחלל‬
‫ואי לא לא דכחיכ )שמוח י‪ (3‬איש‬
‫ולירל לפני החיכה כיום הכפורים‬
‫״וניסוך‬
‫סובה‬
‫שמונה‬
‫וחשמחה‬
‫לפי אכלו תכסו הראוי לאטלה‪:‬‬
‫ובמעניומ ובמעמלומ‪:‬‬
‫יליו‬
‫לאמן‬
‫לשחוט‪.‬‬
‫וחיודע‬
‫לשפיטה אע״פ שאינו‬
‫בקי בהלכות שחיטה מומר לאכול‬
‫משחיטמו כלמפרש רב הונא והוא‬
‫שגלול עומל על גביו וראה שלא שהה‬
‫ולא ררס כך פירש בקונטרס משמע‬
‫לאם אין יולע לאמן יריו לשפיטה‬
‫אע״פ שראהו גדול ממחילה ועד סוף‬
‫שלא שהה ולא דרס אסור לאכול‬
‫משחיטתו‪ :‬יכול לאכול כזית צלי‪.‬‬
‫יש שיכול לאכול כזיח מבושל ואינו‬
‫יכול לאכול כזית צלי ומשערין בצלי לפי‬
‫חמים שבעח חחליל חמשח וששח לולב‬
‫שבעה כיצד ייו״ט הראשון של חג שחל‬
‫להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים‬
‫ששה ערבה שבעה כיצד ׳יום השביעי של‬
‫ערבה שהל להיות בשבת ערבה שבעה‬
‫ושאר כל הימים ששה מצות לולב כיצד‬
‫״)בשבת( ייום טוב הראשון של הג שחל‬
‫לתיות בשבת מוליכין את לולביהן להר‬
‫תבית וחחזנין מקבלין מהן וםודרין אותן‬
‫על נבי איצטבא וחזקנים מניחין את שלחן‬
‫בלשכה ומלמדין אותם לומר כל מי שמגיע‬
‫לולבי לידו הרי הוא לו במתנה למהר משכימין‬
‫ובאין וחחזנין זורקין אותם לפניהם והן‬
‫מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו ב״ד‬
‫שבאו לידי םכנח תתקינו שיחא כל אחד‬
‫ואחד נוטל בביתו‪ :‬גמ׳ אמאי טלטול‬
‫בעלמא חוא ולידחי שבת אמר רבח יי״גזרח‬
‫שמא יטלנו בית וילך אצל בקי ללמוד‬
‫ויעבירנו‬
‫הדרן עלך לולב הגזול‬
‫לולב וערבה‪ .‬שהן כמקדש כל‬
‫שכעה לולכ לנטילה וערבה‬
‫להקיף מזבמ כדלקמן כפירקין )לף‬
‫מ ה ‪ : ( .‬ששה ושבעה‪ .‬פעמים שדוחין‬
‫ה‬
‫שכה והן כל שבעה ופעמים שאין‬
‫דוחין והוו להו ששה ימים ולקמיה‬
‫מסרש ואזיל לה‪ :‬ההלל‪ .‬לגמור כל‬
‫שמונה כן מקנו נביאים הראשונים‬
‫ובערכין ) ל ף י‪ (.‬מפרש מאי שנא‬
‫מפסח מפני שימי החג מלוקים‬
‫בקרבנומיהן‪ :‬והשמחה‪ .‬לאכול בשר‬
‫שדינו של פסת צלי‪:‬‬
‫שלמים דקיימא לן בפסחים ) ל ף קמ‪(.‬‬
‫הגזול‬
‫הדרן עלך לולב‬
‫בזמן שביה המקדש קייס אין שממה‬
‫אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים‬
‫לולב ועדנה‪ .‬והשמחה‪ .‬לאכול כשר‬
‫ואכלמ שם ושממת ואף על גב להאי‬
‫שלמים דקאמר בע״פ )פסחים‬
‫קרא לאו כרגלים כתיב דהאי קרא‬
‫ר ף קט‪ (.‬בזמן שבהמ״ק קיים אין שמפה‬
‫בהר גריזים וכהר עיכל כתיב מיהו‬
‫אלא בבשר שנאמר וזבממ שלמים‬
‫ברגלים שמחה כהיבאי( ושמחת בחגך‪:‬‬
‫ואכלמ שם ושמפמ ואע״ג דהאי קרא‬
‫סופה‪ .‬לישכ כסוכה‪ :‬ניסוך המים‪.‬‬
‫לאו ברגלים כמיכ אלא כהר גרזים‬
‫בתמידי הפג שחריפ ולא ערבימ כדאמרינן בסדר יומא כפ׳ שני‬
‫ובהר עיבל מיהו ברגלים שמתה כתיכ דכתיב ושמממ במגך כך פירש‬
‫כקונטרס וא״ת זימנין דאינס נאכלין כל ת׳ כגון שמל י״ט ראשון ) ל ף כ ו ‪ : 0‬החליל‪ .‬שמחת בית השואבה היו שמתים בתג‬
‫לכבוד שאיבח ניסוך המיס ומחללים בחלילים וככנורות ואוחו‬
‫דסובות באחד בשבמ ויום שמיני בא׳ בשבפ דאי אפשר לומר כל מ׳‬
‫חליל אינו דוהה יום טוב הלכך פעמים שהוא חמשה ימים בחג‬
‫)* שלמים דליל מוצאי שביעי לא ישתטו דבעינן יום הקרבה ויום‬
‫כגון שלא פל יום טוב הראשון כשכפ דכיון דלא דחי יום טוב‬
‫השביעי נמי לא לאין חגיגת שמתה לוחה שבת וע״כ מהני דנשחטו‬
‫וכל שכן שבפ שבמולו של מועד פשו להו חמשה ופעמים שהוא‬
‫כיום נששי[ אכיל כשכיעי ואין שלמים נאכלין לשני ימים ושני לילות‬
‫ששה כגון שחל יום טוב ראשון בשבפ דפשו להו ששה של פול‬
‫נמצא לבליל מוצאי שבת שהוא ליל שמיני עצרת לא יאכל שלמים ויש‬
‫המועד דכזמן מקדש אין עושין יום טוכ שני‪ :‬לולב שבעה‪.‬‬
‫לומר כלאמר רב פפא סרק אלו לברים )שס ל ף עא‪ (.‬על קושיא‬
‫ליום טוב ראשון דחי שכת‪ :‬ושאר פל הימים‪ .‬שמל כהן יום טוב‬
‫אפרפ משמחו ככסומ נקיה וביין ישן ה״נ נימא הכי‪:‬‬
‫ראשון ונמצאת שכת כחולו של מועד לא דחי ואע״ג דבל שבעה‬
‫טלטול בעלמא הוא‪ .‬אע׳׳ג לפזי למצוה שייך ביה איסור‬
‫הוא מן התורה במקדש לא דחי כדאמרינן טעמא בגמרא וכן‬
‫מוקצה לטלטול מאחר לאין עשוי כלי כלאשכמן גבי‬
‫ערבה בשביעי ובגמרא נמג‪ [:‬מסרש מאי שנא שביעי‪ :‬מצות לולב‪.‬‬
‫קניס ללחם הפנים לכפיבי כלפניא במנחומ פרק שמי הלחם ) ל ף צז‪(.‬‬
‫ביום טוב הראשון שחל להיות בשבת כיצד‪ :‬ה״ג י״ט הראשון‬
‫ומנקיותיו אלו קנים ותנן התםיי( לא סילור הקנים ולא נטילתן לוחה‬
‫של חג שחל להיות כשכס כל העם מוליפין את לולביהן להר הביס‬
‫את השבת אלא נכנס מע״ש אלמא חשיב להו מוקצה אע״ג לחזו‬
‫מערב שבס‪ :‬החזנין‪ .‬שמשין שהיו שם לצורכי צבור‪ :‬ע״ג האיצטבא‪.‬‬
‫ללפם ובפי ארבעה אמין )יכמוח ל ף לג‪ (:‬גבי זר ששימש לקאמר אי‬
‫רהבה של הר הביה הימה מוקפמ איצטבאוה לישב שם ומסוככת‬
‫בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא ומיהו המס נימא טפי כיון לזר הוא‪:‬‬
‫למעלה מפני הגשמים‪ .‬על גב האיצטבא גר׳ בממני׳ דהיינו על‬
‫רעבירנו‬
‫גבי הספסלים‪ :‬והזקנים‪ .‬שדואגין שלא ידחסום למחר ויתמעכו בהקהל הכל לקחת איש לולבו‪ :‬ומלמדין‪ .‬ב״ר את כולם לומר‬
‫אס יבא לולבו לידי חבירו הרי הוא שלו במפנה כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול‪ :‬גמ׳ טלטול בעלמא‪ .‬אין בו צד איסור‬
‫אלא כמטלטל עצים וכיון למן המורה הוא במקדש כל שבעה למה אסרוהו מה סייג לחורה מצאו בו‪ :‬ללמוד‪ .‬נענועו או ברכפו‪:‬‬
‫ויעבירנו‬
‫א( ו ת ו ס ס ׳ ג ר נ ו ת פ ׳ ׳ ג הי״ז‬
‫ושם לא‬
‫אמנם‬
‫נזכר ל ג ן‬
‫כתונןפ׳ חגיגה אימא ל ג ן [ ‪,‬‬
‫פשתים עא‪ ,.‬ג( ת ע נ י ת‬
‫ג(‬
‫ג‪ ,.‬ד( רש׳׳ל מ ״ ז ‪ ,‬ה( ]לקמן‬
‫מ ג ‪ .‬מ ל ‪ , [ .‬י( ססחיס ס ט ‪.‬‬
‫]ניצה יז‪ [:‬ר ״ ה כ ט ‪ :‬מגילה‬
‫ל ‪ , :‬ו( ] ל נ ר י ס נח[‪ ,‬ח( נג׳‬
‫ת י נ ו ת אלו ע ל שיתמלא זקנו‬
‫ליתא שס[‪ .‬ט( ] ל ף צו‪,[..‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫בי ברב חכמה ךב‬
‫כעס ויוסיף דעת יוסיף‬
‫מכאוב‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫קהלת א יח‬
‫ואם‬
‫הבית‬
‫ימעט‬
‫מדלית משה ולקח הוא‬
‫ושכנו הקריב א ל ביתו‬
‫במכסת נפשת איש לפי‬
‫אכלו תכסו ע ל השה‪:‬‬
‫שמות יב ד‬
‫הגהות הב״ח‬
‫תום׳‬
‫)א(‬
‫והשמחה‬
‫לולנ‬
‫ל״ה‬
‫שמנה‬
‫ונר‬
‫שלימים דהיינו ל י ל מוצאי‬
‫שניעי דבלילה לא ישחטו‪:‬‬
‫"ו‬
‫מוסף רש‬
‫נשלמים‬
‫והשמחה‬
‫)‪9‬סחיס‬
‫עא‪.;.‬‬
‫גזירה‬
‫שמא‬
‫יטלנו‬
‫בידו‪.‬‬
‫ונמקלש‬
‫לא‬
‫גזור‪,‬‬
‫דאין‬
‫איסור שנות ל ר נ נ ן נמקלש‬
‫לולב וערבה פרק רביעי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪ (6‬נצ״ל לתנן[‪ ,‬נ( ]לעיל‬
‫מג‪ ,[:‬ג( ]לקמן מל‪,[.‬‬
‫ד( ]צ״ל ומכן[‪ ,‬ה( ]לעיל‬
‫מא‪ ,[:‬י( נשם[‪ ,‬ז( שגת‬
‫קלא‪ ,:‬ח( ג׳׳ז שם‪] (V ,‬ועי׳‬
‫תוס׳ ר״ה כט‪ :‬ל״ה שמא‬
‫ומוס׳ מגילה ד‪ :‬ל׳׳ה‬
‫ויעגירנה ופוס׳ גיצה יח‪.‬‬
‫ל״ה שמא[‪ ,‬י( צ״ל לרבי‬
‫אגא‪ ,‬פ( ]ועי׳ תוס׳ ססמיס‬
‫נא‪ :‬ל״ה כגון[‪ ,‬צ( נצ״ל‬
‫ומשנה[‪ ,‬מ( ]לעיל כת‪,[:‬‬
‫מג‪.‬‬
‫ויעבירנו ארבע אמוה ברה״ר‪ .‬הוא הלין למצי למימר ויוציא מרשות‬
‫ויעבירנו‬
‫להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון אס היה מונח בכרמלית‬
‫ליש לתוש להעברת ארבע אמות ואין לתוש להוצאה כגון אס היה‬
‫היתיל לרשות הרבים אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש‬
‫או בקרפף או בגינה לאין כאן איסור הוצאה לאורייתא ויש כאן‬
‫ארבע‬
‫אמות‬
‫ויש כאן איסור העברה ברה״ר או‬
‫מנת ליטלו ולא להוציאו ונמלך להוציאו‬
‫ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו‬
‫פטור משום הוצאה אם לא עמל‬
‫טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה אי הכי‬
‫לפוש בינמים כלאמרינן במסכת שבת‬
‫יום ראשון נמי ראשון הא תקינו ליה רבנן‬
‫)לף ה‪ :>:‬הא הקיט ליה רבק לינולו‬
‫בביתו התינח אחר תקנה קודם תקנה מאי‬
‫בציהו‪ .‬כלקתני מתניתין התקינו‬
‫שיהא כל אחל ואחל נוטל בביתו ומתוך‬
‫איכא למימר אלא ראשון ראיתיה מן התורה‬
‫תורה אור השלם שלא התרת לו אלא בביתו זכור‬
‫בגבולין לא גזרו בהו רבנן הנך דליתנהו מן‬
‫‪ .1‬ולקחתם לכם‬
‫ביום הוא ולא אתי לאפוקי‪ :‬אלא ראשון‪ .‬התורה בגבולין גזרו בהו רבנן אי הכי האידנא‬
‫הראשון פרי עץ הדר לחשובה נטילתו לאפי׳ בגבולין תייב‬
‫בפת תמרים וענף עץ‬
‫נמי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא אינהו‬
‫נחל לא גזרו ביה רבנן לא בגבולין ולא‬
‫וערבי‬
‫עבית‬
‫דידעי בקיבועא דירחא לידחו אין הכי נמי‬
‫לפני‬
‫ושמחתם‬
‫יי במקלש אבל שאר הימים שאינו מן‬
‫אלהיכב שבעת;מים‪:‬‬
‫>)דתני( הדא ביום טוב הראשון של חג‬
‫התורה אלא במקלש לא חשיבא נטילה‬
‫ויקרא כג מ‬
‫‪ .2‬בסבת תשבו שבעת לילהו וגזור ביה רבנן משוס חומרא שחל להיות בשבת יכל העם מוליכין את‬
‫בל‬
‫ימים‬
‫האזרח לשבת אף במקלש‪ .‬ואם תאמר נמצאו‬
‫לולביהן להר הבית ״)ותניא( אידך »לבית‬
‫בישראל;שבו בסכה‪:‬‬
‫הא‬
‫התורה‬
‫מן‬
‫לבר‬
‫לעקור‬
‫מתנין‬
‫ב״ל‬
‫הכנסת שמע מינה כאן בזמן שבית המקדש‬
‫ויקרא כג מב‬
‫‪ .3‬ופתח אהל מועד אותבינה ביבמות )לף צ‪ (:‬ושנינן שב‬
‫קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים שמע‬
‫תשבו יומם ולילח ואל תעשה שאני‪ :‬אי הכי‪ .‬משום‬
‫מינה ראיתיה מן התורה בגבולין מנא לן‬
‫שבעת ;מים ושמףתם לאיתיה בגבולין לא גזור ביה‪:‬‬
‫את משמרת י; ןלא‬
‫דתניא י> ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל‬
‫האידגא נמי‪ .‬לירחי בי״ט ראשון את‬
‫תמותו בי כן צייתי‪:‬‬
‫ויקרא ח לה השבת‪ :‬לא ידעינן בקביעא דירחא‪ .‬אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול‬
‫שמא אין י״ט ער למתר להוה לן ואת הגזול ביום ואפילו בשבת)א( ראשון אפי׳‬
‫למעבל אלול מעובר‪ :‬איגהו‪ .‬בני‬
‫בגבולין הראשון מלמד שאינו דוחה אלא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫א״י שעליין מקלשין על »( הראיה‪:‬‬
‫יום טוב הראשון בלבד אמר מר ביום‬
‫)א( גם׳ ראשון אפילו‬
‫לידחו‪ .‬להו אף בזמן הזה‪ :‬והגיא‬
‫ואפילו בשבת מכדי טלטול בעלמא הוא‬
‫בגמלים הראשון‪ .‬נ״כ‬
‫וגפסחיס לף ה מוקי זה אידך‪ .‬מתניתין היא בסוף פירקין‬
‫איצטריך קרא למישרי טלטול אמר רבא‬
‫ללימוד אמר‪) :‬ג( שם אפה ללעיל )לף מא‪ :(:‬ביום אפי׳ בשבח‪.‬‬
‫אומר ימיס ואפילו לילופ או‬
‫לא נצרכא אלא למכשירי לולב ואליבא‬
‫אינו אלא ימים ולא לילופ למשמע כל רהו יום וקרא יתירא‬
‫דהאי תנא דתניא״ לולב וכל מכשיריו דוחין‬
‫ולין הוא נאמר כאן ימיס הוא למצי למכתב בראשון‪ :‬ראשון‬
‫ונאמר במלואים ימיס מה אן« בגבולין‪ .‬לאו מרבויא לדש אלא את השבת דברי ר׳ אליעזר מ״ט דר׳ אליעזר‬
‫להלן ימיס ואפילו לילופ‬
‫אף כאן ימיס ואפילו ולקתתס ביום ראשון ולא פירש מקלש אמר קרא ביום ואפי׳ בשבת ורבנן האי ביום‬
‫לילומ או כלך לדרך זו נאמר‬
‫ה״א‬
‫הראשון‪.‬‬
‫בגבולץ‪:‬‬
‫אפי׳‬
‫משמע‬
‫מאי עבדי ליה מיבעי ליה ביום ולא בלילה‬
‫כאן ימיס ונאמר להלן מיעוטא הוא כלומר בראשון לתוליה‬
‫ור׳ אליעזר ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא‬
‫ימיס מה להלן ימיס ולא‬
‫לילות אף כאן ימיס ולא הוא לאמינא לך ואף בשבת‪ :‬אצערין‬
‫ליה מםיפא דקרא ושמהתם לפני ה׳ אלהיכם‬
‫לילות נראה למי דומה לנץ קרא למישרא עלעול‪ .‬לרבנן עליין‬
‫שבעת ימים ימים ולא לילות ורבנן אי מהתם‬
‫דבר כצ׳׳ל‪) :‬ג( רש״י ד״ה‬
‫לא נאסר טלטול בעולם ובא הכתוב‬
‫אינהו וכוי על פי הראיה‪:‬‬
‫הוה אמינא לילף ימים ימים מסוכה מה להלן‬
‫להתירו כאן‪ :‬למכשירי לולב‪ .‬בא‬
‫הכתוב ללמלך שמכשירי לולב לותין ימים ואפי׳ לילות אף כאן נמי ימים ואפי׳ לילות‬
‫את השבת כלומר תיקוניה ואפילו‬
‫וסוכה גופה מנלן ״>דת״ר בסוכות תשבו‬
‫נליון הש״ם‬
‫לקוצצו מן המחובר ולאוגלו‪ :‬מאמר‬
‫שבעת ימים יימים ואפי׳ לילות אתה אומר‬
‫תום׳ ד״ה ויעבירנו וכוי‬
‫וטעם ראשון נראה‪ .‬עיין להלן ימים‪ .‬בלולב מה להלן ימים‬
‫ימים ואפי׳ לילות או אינו אלא ימים ולא‬
‫עירוגין לף לג ע״ג פיס׳ ולא לילות כלכתיב ביום הראשון‪:‬‬
‫לילות ודין הוא נאמר כאן ימים « ונאמר‬
‫ל״ה הכא באילן‪:‬‬
‫במלואים‪ .‬כלכתיב )רקרא ח( ופתח‬
‫בלולב ימים מה להלן ימים ולא לילות אף‬
‫אהל מועל תשבו יומס ולילה וגוי‪:‬‬
‫סוכה מצותה כל היום ומלואים כאן ימים ולא לילות או כלך לדרך זו נאמר‬
‫מוםף רש״י‬
‫כאן ימים ונאמר במלואים ימים מה להלן‬
‫מצותם כל היום לישב בעזרה ושלא‬
‫אמר קרא ביום ואפילו‬
‫בשבת‪ .‬מללא נתיב לצאת כלכתיב נשם[ ומפתמ אהל מועל‬
‫ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפי׳ לילות‬
‫בראשון‪ ,‬ללרשא אמא גכל לא תצאו שבעת ימים ונאמר נשם[‬
‫נראה למי דומה תין דבר שמצותו כל‬
‫יום שהוא ראשון לפג‬
‫תשנו יומס ולילה שבעת ימים‪:‬‬
‫‪1‬שבת קלא‪.(:‬‬
‫היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח‬
‫תשבו‬
‫כלך‬
‫דבר שמצותו שעה אחת או‬
‫לדרך זו דנין דבר שמצותו לדורות‬
‫מדבר שמצותו לדורות ואל יוכיהו מלואים שאין נוהגין לדורות ת״ל‬
‫תשבו‬
‫א‬
‫ב‬
‫נ(‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ברה״ר‪ .‬ה״ה‬
‫למימר‬
‫מרה״י לרה״ר אלא שברוב מקומות ופנינים אמרינן‬
‫מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה לאין באן איסור הוצאה מראוריי׳‬
‫איסור העברה ברה״ר או הגביהו על‬
‫א‬
‫דמצי‬
‫ויוציאנו‬
‫אס הגביהו על מנת‬
‫ולא‬
‫ליטלו‬
‫להוציא ונמלך עליו להוציאו פטור אס‬
‫לפוש‬
‫לא עמל‬
‫כלאמרינן‬
‫בינתים‬
‫וטעם זה לא יתכן לגבי העברה נמי‬
‫אס מתתילה‬
‫נטלו על מנת שלא‬
‫להעבירו ארבע אמות אע״פ שהעבירו‬
‫אתרי כן לא מיתייב אס לא עמל‬
‫לפוש בינתים‬
‫‪8‬‬
‫ו ט ע ם ראשון נראה‬
‫אי נמי מרה״י לרה״ר אית להו היכירא‬
‫וליכא‬
‫למיגזר אבל‬
‫זימנין‬
‫ברה״ר‬
‫ללאו אלעתיה ומעביר ארבע אמותמ(‪:‬‬
‫הא‬
‫רבני‬
‫תקינו‬
‫ליטול‬
‫בביתו‪.‬‬
‫כלקתני מתניתין ומתוך שלא‬
‫התרת לו אלא בביתו זכור הוא ולא‬
‫אתי לאפוקי וכי תימא א״כ לתקנו‬
‫נמי כל שבעה בביתו כשחל בשבת‬
‫יולע‬
‫לראשון‬
‫הגמרא‬
‫בקביעא‬
‫למהני קצת‬
‫לאודיתא‪:‬‬
‫דירחא‪ .‬לאו‬
‫ילעינן להא‬
‫אמרינן‬
‫לא‬
‫הואיל‬
‫משום‬
‫ידעינן‬
‫ללא‬
‫ביצה‬
‫בריש‬
‫)לף ל‪ (:‬להאילנא ילעינן אלא עבול‬
‫רבנן כאילו לא ילעינן משום גזרה‬
‫לזימנין‬
‫להתם‬
‫לגזרו‬
‫ואתי‬
‫גזרה‬
‫לקלקולי ובפ׳ מקום שנהגו)פסחים לף‬
‫נא‪ :‬ושם( לאמ׳ ליה רב ספרא ׳()לרבא(‬
‫כגון אנא לילענא בקביעא לירחא‬
‫בישוב לא עבילנא במלבר מאי לא‬
‫כמו שפירש בקונט׳ שהיה בקי בסול‬
‫העיבור למ״מ אסור כלפרישי׳ אלא‬
‫מפרש רבינו תם להוה לייר היכא‬
‫למטו שלוחי תשרי וזימנין לאזיל בניסן‬
‫היכא למטו שלוחי ניסן ולא מטו‬
‫שלוחי חשרי לגזרינן בההוא לוכתא‬
‫ניסן אטו תשרי ועבלינן תרי יומי‬
‫כלאמרינן בסוף פ״ק לראש השנה‬
‫)לף כא‪:(<(:‬‬
‫אינהו‬
‫דידעי בקביעא‬
‫דירהא אין הכי נמי‪ .‬אין מסקנא זו‬
‫קיימא ללקמן מסקינן טון לללילן לא‬
‫לתי ללילהו נמי לא לתי ל()וברייתא(‬
‫לקתני מוליטן לולביהן לבית הכנסת‬
‫מוקמינן‬
‫בזמן שבית המקלש קיים‬
‫ובגבולין וא״ת מאי שנא משופר לתנן‬
‫פרק ל׳ לר״ה )לף כט‪ :‬ושם( י׳יט של‬
‫ר״ה שחל להיות בשבת במקלש היו‬
‫תוקעין אבל לא במלינה וי״ל לשאני‬
‫לולב‬
‫שאינו אלא‬
‫טלטול‬
‫בעלמא‬
‫וכיון לאישתרי במקלש לא החמירו‬
‫במלינה אבל בתקיעת‬
‫שופר איכא‬
‫מעשה תכמה ואתמור בה טפי ומיהו‬
‫קשה ללאחר תורנן הקילו‬
‫בשופר‬
‫טפי מבלולב לתנן בר״ה )שם( משחרב‬
‫לאביהם שבשמים לא רצו לבטל לגמרי וטון לבתל ב״ל תקנו מקנו בכל מקום שיש בו ב״ל אע״פ שבזמן הבית לא היה אלא במקלש לוקא ועול לבלין‬
‫הוא ללולב יהא לותה בגבולין יותר משופר לבר״ה ללא יליע קביעות החולש אלא בירושלים אבל י״ט ראשון ללולב היה ילוע אף בגבולין‪:‬‬
‫מלמד שאינו דוחה אלא י״ט ראשון‪ .‬מייתורא לה״א קא לדש לה״א מיעוטא הוא כלומר בראשון לחוליה הוא לבו ביום‬
‫ובפי גיל הנשה )חולין ל׳ צא‪ (.‬לרש הירך המיומנת שבירך למעוטי שמאל וכן העולה עולה ראשונה )פסחים ל׳‬
‫‪cw‬‬
‫וזימנין לאתיא ה״א לרבות כלאמדנן לעיל בסוף פרק הישן )ל׳ ‪ c w‬גבי תוספת עינוי ליום הכפוריס האזרח לרבות את הנשים וגבי‬
‫סובה האזרת לרבות את הגרים כל אתל לפי עניינו‪:‬‬
‫וסוכה‬
‫נר מצוה‬
‫ד א מיי׳ פ׳׳ז מהלכות‬
‫לולב הלכה יל‪:‬‬
‫ה ב מיי׳ שס הל׳ יז‪:‬‬
‫ו ג מיי׳ שס הלכה י סמג‬
‫שס טוש״ע א״מ שי׳‬
‫תרנג סעיף א‪:‬‬
‫ז ד מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫סוכה ]הלכה ה[ והלכה‬
‫ו סמג עשין מג טוש׳׳ע‬
‫א׳׳ת סי׳ תרלט סעיף א‪:‬‬
‫בפ״ק לשבת )לף ה‪ 0‬כך פי׳ בקונט׳‬
‫בהמ״ק התקין רבי יותנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכ״מ שיש בו ב״ר ולולב לא אישמרי כלל כלמסקי׳ לקמן וי״ל לשופר שהוא לעלות זכרונם של ישראל‬
‫הראשון‬
‫עין משפט‬
‫גופה מגלן‪ .‬לאי משוס תשבו כעין מלורו מה לירה בין ביום בין‬
‫בלילה למהאי טעמא הוה מרבינף( נשים מה לירה איש ואשתו אי לאו משום הלכתא שאני הכא למעטיה קרא בהליא לילות לשבעת‬
‫ימים משמע ימים ולא לילות לשבעת ימים מיהו למאי לקאמדנן נראה למי לומה קשה‪:‬‬
‫תשבו‬
‫רבינו חננאל‬
‫ויעבירנו ד׳ אמות ברשות‬
‫הרבים‪ .‬והיינו טעמא‬
‫דשופר והיינו טעמא‬
‫דמנילה‪ .‬ואקשינן אי‬
‫הכי ניגזור אפי׳ יום‬
‫טוב ראשון‪ ,‬ושנינן יום‬
‫טוב ראשון ראיתיה מן‬
‫התורה בגבולין‪ ,‬לא‬
‫גורו רבנן בביתו‪ ,‬אבל‬
‫שאר הימים דליתנהו מן‬
‫התורה בגבולין‪ ,‬גזרו רבנן‬
‫ליטלו בביתו‪ .‬ואקשינן אי‬
‫הכי ראיתיה מן התורה‬
‫בגבולין‪ ,‬האידנא נידחי‬
‫ליטלנו בביתו‪ .‬ודחינן לא‬
‫ידעינן בקביעא דירחא‪,‬‬
‫ומפפיקא לא דחינן שבת‪.‬‬
‫בית הוועד דידעי בקביעא‬
‫דירחא לידתו‪ .‬ושנינן אין‬
‫לדידהו דידעי בקביעא‬
‫דירחא האידנא נמי דחי‪,‬‬
‫מדתנן בפרק לולב הגזול‬
‫יום טוב הראשון של‬
‫חג שחל להיות בשבת‬
‫כל העם מוליכין את‬
‫לולביהן לבית הכנסת‪,‬‬
‫ובפירקין תנן כל העם‬
‫מוליכין לולביהן להר‬
‫הבית‪ ,‬ש״מ בזמן שבית‬
‫המקדש קיים היו מוליכין‬
‫לולביהן להר הבית‪ ,‬אחר‬
‫שחרב בית המקדש היו‬
‫מוליכין לולביהן לבית‬
‫הכנסת‪ .‬ונדחת האי סברא‪,‬‬
‫דהא מקשינן לקמן‪ ,‬ושנינן‬
‫לא אידי ואידי בזמן‬
‫שבית המקדש קיים ולא‬
‫קשיא‪ ,‬במקדש בהר הבית‬
‫ובגבולין ובשאר המדינות‬
‫בכנסת‪ ,‬ותרוייהו בזמן‬
‫שבית המקדש קייס‪ .‬יום‬
‫ראשון ראיתיה מן התורה‬
‫בגבולין מנא לן‪ .‬דתניא‬
‫ולקחתם כל אחד ואחד‪.‬‬
‫לכם משלכם‪ ,‬להוציא‬
‫השאול והגזול‪ .‬ביום‬
‫ואפי׳ בשבת‪ ,‬לאיתויי‬
‫מכשירי לולב ואליבא דר׳‬
‫אליעזר‪ .‬ביום למעוטי‬
‫לילות אליבא דרבנן‪ ,‬אבל‬
‫לולב לא איצטריך קרא‬
‫למישרי טלטול‪ .‬ראשון‬
‫ואפילו בגבולין‪ .‬הראשון‬
‫שאינו דוחה אלא אותו‬
‫יום הראשון בלבד‪ .‬סוכה‬
‫שנוהגת בלילות כבימים‬
‫מנא לן‪,‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ח א מיי׳ פ״ז מהלכות‬
‫לולב הלכה כא‪:‬‬
‫ט ב טוש״ע א״ח סי׳ תכח‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫״ ג מיי׳ שס הלכה מ ‪:‬‬
‫"א ד מיי׳ שם הל׳ כב‪:‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי סוכה‬
‫מג‪:‬‬
‫תשבו תשבו לגזרה שוה‪ .‬לא לגמרי יליף ממלואיס דהתם אי‬
‫רבעו חננאל‬
‫אפשר לישן בעזרה כמו בחצר שהיה במקום עזרה דגמירי‬
‫בית דין מייתי לה‪ .‬מע״ש‬
‫בה במקלש‪ :‬לפרסמה שהיא מן ההורה‪ .‬לפי שאינה מפורשת מן‬
‫)סוטה ל׳ מא‪ (:‬אין ישיבה בעזרה אלא למלט בית דוד בלבד ואילו‬
‫י‪2‬זל חג הוא‪ .‬והנה ר׳‬
‫!בין וכל נחותי מערבא‬
‫י<מרי איקלע יום שביעי‬
‫‪1‬זל חג בשבת‪ ,‬ולא נטלו‬
‫‪ :‬ו ביום ערבה‪ .‬ועלתה‬
‫‪:‬קשיא‪ .‬ושני רב יוסף‪,‬‬
‫־‪:‬יון דלא אשכחן דכתיב‬
‫׳'קיחה בערבה בפירוש‪,‬‬
‫‪:‬י בהלכה מפורש מצות‬
‫‪:,‬רבה‪ ,‬ודלמא בזקיפה‬
‫;יא‪ ,‬וקיום מצוותה‬
‫‪:.‬דקיפה‪ ,‬ולפיכך לא‬
‫;וצרכנו לנטילת ערבה‪,‬‬
‫הלכך לא דחי נטילתה‬
‫זבת‪ .‬ומותיב אביי ממתני•‬
‫•קתני לולב וערבה‪ ,‬מה‬
‫'ולב בנטילה אף ערבה‬
‫‪:‬נטילה‪ .‬ומשני לא הא‬
‫דאיתה והא כדאיתה‪,‬‬
‫ולב בנטילה וערבה‬
‫‪:‬זקיפה‪ .‬ואסיקנא אמר ר׳‬
‫;לעזר הא דתנן אותו‬
‫‪:‬יום היו מקיפין את‬
‫;מזבח שבעה פעמים‪,‬‬
‫לולב‪ .‬ומותבינן מיהא‬
‫תניא לולב דוחה את‬
‫‪:‬שבת בתחלתו וערבה‬
‫סופה‪ ,‬פעם אחת חל‬
‫!ביעי של ערבה להיות‬
‫שבת‪ ,‬והביאו מורביות‬
‫זל ערבה מערב שבת‬
‫הניחום בלשכה כוי‪ ,‬עד‬
‫׳טמטום ]מ[תחת האבנים‬
‫הביאום ווקפום בצידי‬
‫מזבח לפי שאין כיתוסין‬
‫ודים שחיבוט ערבה‬
‫וחה את השבת‪ .‬והא‬
‫•יבוט דכי נטילה הוא‪,‬‬
‫•<מאי אמרת בזקיפה‪.‬‬
‫־ ׳רקינן לעולם יום שביעי‬
‫׳;יל ערבה מן התורה‪,‬‬
‫־‪:‬ל מילתא דאנן בני‬
‫וצה לארץ לא דחינן‬
‫י יה אינהו נמי בני ‪p x‬‬
‫‪:‬זראל לא דחו ליה‪ .‬איני‪,‬‬
‫יהא לולב שחל להיות‬
‫י ם טוב ראשון בשבת‬
‫דלדידהו דחו‪,‬‬
‫שלוחי‬
‫כאן אסור לישן חיץ לסוכה‪:‬‬
‫ולמתרת אינה מצוה לכל אדם אלא‬
‫מקיפין‬
‫המזבמ‬
‫בה את‬
‫כדפי׳ בקונטרס דישראל אין יכולין‬
‫להקיף כלתנן פ״ק לכלים )מ״מ( דאין‬
‫ישראל נכנס בין האולם ולמזבת ולכך‬
‫הוצרך בקונטרס לטעס זה שהכהניס‬
‫מקיפין ואין ישראל שכן מוכח הלשון‬
‫לקאמר לולב לכל מסור ועול הבאת‬
‫שלוחי ב״ל מה יש לו להועיל ועול‬
‫לא״כ‬
‫ליתקן נמי‬
‫שיביאוס‬
‫בלולב‬
‫שלוחי ב״ל ולילחו אלא ולאי הלבר‬
‫זריזין הן ולא‬
‫חלד בזה שהכהניס‬
‫אחו לילי חילול שבת אבל לולב ללכל‬
‫מסור טון ללא לחי בישראל בכהניס‬
‫נמי לא לחי‬
‫רפריך‬
‫ומיהו קשה‬
‫האילנא נמי לילחי והאילנא ערבה‬
‫לכל מסורה ובקונטרס לחק לפרש‬
‫לילחי ויטלוה ויחבטוה שלוחי ב״ל‪:‬‬
‫לא‬
‫איקלע‪ .‬שהיו מעברין אלול או‬
‫אחל מן החרשים כשהיו רואים‬
‫שאירע בשבח שביעי של ערבה והכי‬
‫אמר בירושלמי ר׳ סימון מפקל לאלין‬
‫למחשבין‬
‫הבון‬
‫אתי‬
‫לעתכון ללא‬
‫תקעתא בשבתא וללא אחא ערבתא‬
‫בשבתא ואי לתיקתון עבלון תקעתא‬
‫ולא תעבלון ערבתא משמע לתייש‬
‫טפי יום ערבה מתקיעת שופר ולולב‬
‫וגם עכשיו אנו מתשבין ללא מיקלע‬
‫יום ערבה בשבת ואשופר ואלולב לא‬
‫תיישינן אע״פ שיוס ראשון לאורייתא‬
‫ותימה‬
‫למקלש‬
‫לאיום‬
‫בעלמא‬
‫ערבה‬
‫שהוא‬
‫חיישינן‬
‫זכר‬
‫ואהני‬
‫לאורייתא לא חיישינן וי״ל לאין הט‬
‫נמי להני לכתיבי בהליא לא אתי‬
‫לפקפוקי בהו בשאר שנים אבל ערבה‬
‫לרבנן‬
‫לפקפוקי‬
‫אתי‬
‫ועול‬
‫בה‬
‫למספק עבלינן תרי יומי וכי מיקלע‬
‫יום ראשון‬
‫לגמרי‬
‫בשבת אין‬
‫לתוקעין‬
‫שופר בטל‬
‫בשני‬
‫רט‬
‫אע״ג‬
‫באו עלים קולם המנחה לא עבלי‬
‫בא״י אלא חל יומא מ״מ בחוצה לארץ‬
‫עברינן תרי‬
‫שביעי של‬
‫יומי אבל‬
‫ערבה לליתא אלא חל יומא ללא‬
‫אפשר למיעבל השמיני על הספק‬
‫לפי שהוא י״ט אם היה בטל לגמרי‬
‫משחבח תורת ערבה‪:‬‬
‫והביאו‬
‫של‬
‫מרביות‬
‫מע״ש‪.‬‬
‫מתנין כל מי‬
‫כאן‬
‫שיגיע‬
‫לא‬
‫ערכה‬
‫בערבה‬
‫היו‬
‫של‬
‫תבירו הרי הוא במתנה כרמנן גבי‬
‫לולב למ״ל בפירקין ללעיל )לף לל‪(.‬‬
‫ערבה הלכה למשה מסיני לא גמרי‬
‫משלכם‬
‫ולאבא‬
‫שאול‬
‫נמי‬
‫ללרש‬
‫א‬
‫ב‬
‫א(‬
‫נ(‬
‫ג>‬
‫ד(‬
‫ג‬
‫ה‬
‫והחזנים מקבלין מילס היו צריכין להתנוח אבל ערבה שלוחי ב״ל‬
‫מייחו לה ואין אחל מהן זוכה בה על למחרת בשבת ועול להכהניס‬
‫מקיפין את המזבח ולא היו כל כך מרובים ועול לזריזין הן‪:‬‬
‫והס היתה ילס עם‬
‫מכלל‬
‫דביד‬
‫הפרושים‪:‬‬
‫גומלין‬
‫התורה בהליא שבקו לה רווחא למילתי‬
‫‪1‬‬
‫מקלש כמו לולב מ״מ גבי לולב שכל אחל מביא לולבו להר הבית‬
‫אותה‬
‫ליתא מן התורה בגבולין כשאר ימי החג לגבי לולב ואמאי לא גזור‬
‫תשבו תשבו לגזרה שוה נאמר כאן תשבו‬
‫ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים ואפי׳‬
‫לילות אף כאן ימים ואפילו לילות‪ :‬ערבה‬
‫שבעה כיצד‪ :‬ערבה בשביעי מ״ט דחיא שבת‬
‫א״ר יוהנן כדי לפרסמה שהיא מן התורה‬
‫אי הכי לולב נמי לידתי כדי לפרסמו שהוא‬
‫מן התורה לולב גזרה משום דרבה אי הכי‬
‫ערבה נמי נגזור ערבה שלוחי בית דין מייתי‬
‫לה לולב לכל מסור אי הכי כל יומא נמי‬
‫לידחי אתי לפקפוקי בלולב ולידחי ביום טוב‬
‫ראשון לא מוכחא מלתא אמרי לולב חוא‬
‫דקא דחי ולידחי בחד מהנך כיון דקא מפקת‬
‫לה מראשון אוקמה אשביעי אי הכי האידנא‬
‫נמי לידחי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא אינהו‬
‫דידעי בקיבועא דירחא לידח׳ כי אתא בר חדיא‬
‫אמר לא איקלע כי אתא רבין וכל נחותי אמרי‬
‫איקלע ולא דחי ואלא קשיא אמר רב יוסף מאן‬
‫לימא לן דערבה בנטילה דלמא בזקיפה‬
‫איתיביה אביי לולב וערבה ששה ושבעה מאי‬
‫לאו כלולב מה לולב בנטילה אף ערבה בנטילה‬
‫מידי איריא הא כדאיתיה והא כדאיתיה‬
‫איתיביה אביי בכל יום מקיפין את המזבה‬
‫פעם אחת ואותו היום שבע פעמים מאי לאו‬
‫בערבה לא בלולב והא אמר רב נחמן אמר‬
‫רבה בר אבוה בערבה א״ל הוא אמר לך‬
‫בערבה ואנא אמינא בלולב אתמר ר׳ אלעזר‬
‫אומר בלולב רב שמואל ] ב ר נתן[ אמר ר׳‬
‫חנינא בערבה וכן אמר רב נחמן אמר רבה‬
‫בר אבוח בערבח א״ל רבא לרב יצחק בריה‬
‫דרבה בר בר תנה בר אוריא תא ואימא לך‬
‫מלתא מעליתא דהוה אמר אבוך הא דתנן‬
‫כל היום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו‬
‫היום מקיפין את המזבח שבע פעמים הכי אמר‬
‫אבוך משמיה דר׳ אלעזר בלולב איתיביה‬
‫ילולב דוחה את השבת בתהלתו וערבה בסופו‬
‫פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת‬
‫והביאו מרביות של ערבה מערב שבת והניחום‬
‫בעזרה והכירו בהן בייתוםק ונטלום וכבשום‬
‫תחת אבנים למהר הכירו בהן עמי הארץ‬
‫ושמטום מתחת האבנים והביאום הכהנים‬
‫וזקפום בצידי המזבח לפי שאין בייתוסין מודים‬
‫שחיבוט ערבח דוחה את השבת יאלמא‬
‫בנטילה היא תיובתא ואלא נדחו כיון דאנן‬
‫לא דחינן אינהו נמי לא דהו והא יום טוב‬
‫חראשון דלדידן לא דחי ולדידחו דחי‬
‫מלכחיב ערבי אחח ללולב ואחת למקלש אלמא בעי משלכם גבי‬
‫ערבה‬
‫חשבו‪ .‬יומס ולילה ולולב מצומו שעה אחת שלא נאמר בו אלא לקיחה‪:‬‬
‫מאי עעמא דוחה‪ .‬ולא גזור בה ט היט לגזור בלולב להא הנא נמי‬
‫הכהניס‬
‫בסוכה כתיב בסוכות‬
‫ימים‪,‬‬
‫תשבו שבעת‬
‫יבמלואים כתיב ופתח‬
‫אהל מועד תשבו יומם‬
‫ולילה שבעת ימים‪ ,‬מה‬
‫להלן במלואים לילות‬
‫כבימים‪ ,‬אף בסוכה חייכין‬
‫לישב כה לילות כימים‪.‬‬
‫ערכה שבעה‬
‫שתני'‬
‫כיצד יום שביעי כוי‪.‬‬
‫ערבה בשביעי מאי טעמא‬
‫דיוחה שבת‪ .‬אמר ר׳‬
‫עחנן כדי לפרסמה שהיא‬
‫מן התודה כוי‪ ,‬ופשוטה‬
‫היא‪ .‬ואסיקנא אמרי‬
‫ביון דאפיקתיה מראשון‬
‫־אוקמה אשביעי‪ .‬ואקשינן‬
‫<י הכי שערבה מן התורה‬
‫זיא שתהא ביום שביעי‬
‫יטלת‪ ,‬תדחה שבת אצל‬
‫‪:‬ני ]ארץ[ ישראל דידעי‬
‫‪:‬קביעא דירחא‪ ,‬ויודעים‬
‫‪!:‬בודאי היום יום שביעי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אמרי‬
‫והביאום‬
‫הכהנים‬
‫ומנענעים‬
‫וזקפום כוי‪.‬‬
‫ומקיפין בה‬
‫שבח חל יומא כרי לפרסמה שמן‬
‫החורה היא‪ :‬לולב נמי נידחו‪ .‬בשאר‬
‫ימים במקלש כלי לפרסמו שהוא מן‬
‫התורה כל שבעה להא לא מפרשא‬
‫בהליא ראיכא למינועי ולמימר רהאי‬
‫ושמתתס לפני ה׳ שבעת ימים י( לאו‬
‫שמתת לולב קאמר‪ :‬שלוחי בית דין‬
‫מייתי‬
‫מע״ש‬
‫לה‪.‬‬
‫אינה‬
‫ולמתרת‬
‫המזבח‪:‬‬
‫בה אמ‬
‫למיגזר בה‬
‫אי‬
‫לליכא‬
‫הכי‪.‬‬
‫מילי והוא כל שבעה‬
‫במקלש מן התורה‪ :‬כל יומא נמי‪.‬‬
‫לאיקלע בשבת נילחי מאי שנא תל‬
‫יומא ותו לא‪ :‬אהי לפקפוקי בלולב‪.‬‬
‫לזלזולי בלולב משוס ללא לחי בלולב‬
‫אלא בחל יומא והא לחי כל יומא‬
‫אתי למימר לולב לאו מצוה חשובה‬
‫ערבה‬
‫היא‪ :‬ולידחי‪.‬‬
‫ראשון‬
‫בי״ט‬
‫כלולב‪ :‬לאו מוכחא מילחא‪ .‬רמשוס‬
‫ערבה הוא רמיפרסם שהיא מה״ת‬
‫לאמרי‬
‫לנתנה‬
‫משוס‬
‫אצל‬
‫ללחות‬
‫לולב נרחית אף אצל ערבה ועיקר‬
‫משוס לולב הוא‪ :‬בחד מהנך‪ .‬באחל‬
‫הימים‪:‬‬
‫משאר‬
‫אשביעי‪.‬‬
‫אוקמה‬
‫יום מסוייס או ראשון או אחרון‪:‬‬
‫האידנא גמי‪ .‬לאחר חורבן לעבלינן‬
‫יומא‬
‫ערבה חד‬
‫לקמן‬
‫כדאמרינן‬
‫)ל׳ מל‪ (.‬מנהג נביאים היא בגבולין‬
‫כיון לליכא למיחש מילי לידחי בשביעי‬
‫ויחבטוה‬
‫ויטלוה‬
‫לין‬
‫שלוחי ביח‬
‫לפרסמה שהיא במקלש מן התורה‬
‫שהרי לא גזרו עליה בשביעי ולאחר‬
‫חורבן מי גזר‬
‫עליה‪:‬‬
‫ידעינן‬
‫לא‬
‫בקביעא דירחא‪ .‬ושמא אין שביעי‬
‫שביעי‪:‬‬
‫שלנו‬
‫מעברים אח‬
‫החדשים‬
‫בשבת‪:‬‬
‫לא‬
‫אלול‬
‫כשרואין‬
‫וכל‬
‫איקלע‪.‬‬
‫או אחד‬
‫שיארע‬
‫כל‬
‫נחוהי‪.‬‬
‫הם‬
‫מן‬
‫שביעי‬
‫הסיעה‬
‫שירדו מא״י לבבל ושעלו מבבל לא״י‬
‫וחזרו‪ :‬מאן לימא לן‪ .‬דערבה במקדש‬
‫בנטילה דלידחי השחא ערבה איסורא‬
‫מדרבנן זכר למקדש דנידחי שבת‪:‬‬
‫דלמא בזקיפה‪ .‬לא היו נוטלין אותה‬
‫ביד אלא זוקפין אותן בצידי המזבח‬
‫כדתנן‬
‫לחוד‬
‫מזבח‬
‫בשביעי‬
‫פעמים‬
‫במתני׳‬
‫נזקפה‪:‬‬
‫היכא‬
‫והשתא‬
‫ליכא‬
‫ואוהו‬
‫היום‪.‬‬
‫מדקתני פעם אתת ושבע‬
‫ש״מ‬
‫הקפה‬
‫סביב‬
‫ברגל‬
‫המזבח הוא ובמה מקיפין לאו בערבה‪:‬‬
‫לא‬
‫מקיפים‬
‫בלולב‪.‬‬
‫הערבה‬
‫סביב‬
‫לאחר‬
‫המזבח‪:‬‬
‫שזקפו‬
‫בהחילחו‪.‬‬
‫בי״ט ראשון‪ :‬וערבה בסופו‪ .‬בשביעי‪:‬‬
‫והן צדוקים ואינם מודים בערבה שאינה מפורשת מן התורה‪:‬‬
‫וכגשום‪ .‬טמנום כמו בהדי כבשי דרחמנא למה לך במסכת ברכות‬
‫)לף י‪ .(.‬וי״מ כמו יכבוש עונותינו )מיכה ז( יכסה כסיח כל חטאחס‬
‫סלה )מהליס פה(‪ :‬החה האבנים‪ .‬ויודעים הס בחכמים שלא יטלטלו‬
‫עמי הארץ‪ .‬שלא היו‬
‫בקיאים‬
‫באיסור‬
‫טלטול‬
‫אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח‪ .‬ומדקחני חיבוט‬
‫הבהנים את‬
‫המזבח‬
‫ברגליהם‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ופתח אהל מועד‬
‫תשבו יומם ולילה‬
‫שבעת ;מים ושמרתם‬
‫את משמרת י; ולא‬
‫תמותו כי כן צויתי‪:‬‬
‫ויקרא ח לה‬
‫מצוה לכל ארס אלא כהניס המקיפין‬
‫והכירו בהן בייתוסין‪ .‬הרגישו תלמידי בייחוס‬
‫אמרי‬
‫מרביות‪ .‬נטיעות‪:‬‬
‫למחר האבנים‪:‬‬
‫א( ולקמן מה‪ ,[.‬ב( רש״ל‪,‬‬
‫ג( [ברכות יכ‪ ,[.‬ד( [לקמן‬
‫מה‪ ,[.‬ה( ]תוספי רפ״ג[‪,‬‬
‫ו( ]ויקרא מ[‪ (t ,‬דירחא‬
‫לרילהו כו• הד״א כוי כשתי‬
‫תורות הס״ל ומה״ל לללילן‬
‫כוי ושייך לכאן‪,‬‬
‫ואתר כך‬
‫זוקפין‬
‫אותה‪:‬‬
‫ואלא‬
‫לידחי‪.‬‬
‫כיון לבנטילה הוה יש לעשות לו זכר למקדש ולידחי שביעי דילה שבת‪ :‬כיון דאגן‪ .‬בגולה לא דחינן משוס דלא קיס לן בקביעא דירתאז(‪:‬‬
‫ללילהו‬
‫מוםף רש״י‬
‫בערבה‪ .‬לאחר זקיפת‬
‫מורביוח מוסבות למזבח‪,‬‬
‫מקיפין בסעיסות סביב‬
‫למזגת תריות של ערבה‬
‫ביריהס פעס אחת בכל‬
‫יוס ושבע לאותו יוס‪,‬‬
‫להכי גמירי לה !‪:‬סדור ו ש ‪ -‬י‬
‫סי׳‬
‫וכה!‪.‬‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫‪] (6‬לעיל מג‪ ,(.‬ב( ]כתובות‬
‫סח‪ :‬צה‪ :‬ב״ק צה‪ :‬נ״מ כוו‪:‬‬
‫קי‪ :‬ב״נ קעג‪ ,[:‬ג( ]לעיל‬
‫לל‪ ,[.‬ד( לעיל לד‪ .‬ע״ש‬
‫תעניח ג‪ :‬מו״ק ג‪] :‬זבחיס‬
‫קי‪ ,[:‬ה( ]שנח מז‪ .‬מו״ק‬
‫ג‪ :‬קלזשין לט‪ .‬חולין כא‪,1.‬‬
‫‪ 0‬נ״ק קיז‪ ,:‬ז( בס״א‪:‬‬
‫וסמוכים לנ״ד‪ ,‬ח( רש׳׳ל‪,‬‬
‫סוכה‬
‫לולב וערבה פרק רביעי‬
‫לדידהו נמי לא דחי‪ .‬שלא לעשות ישראל אגולות אגולות ונראה‬
‫הכנסת וכולהו בזמן הבית להוו כולהו כארץ וסמוכים להיות ב״לי(‬
‫ויולעים אימח הוקבע החלש אבל עתה משתרב בית המקלש אין‬
‫לולב לוחה שבת אפי׳ לבני א״י‪ :‬דלא‬
‫עבדינן לה שבעה‪ .‬אבל יום אחל‬
‫אמרי לדידהו נמי לא דחי ואלא קשיא‬
‫מיהא עבדינן כדאמרינן לקמן)עמול ‪(3‬‬
‫חני תרתי דתנא חדא כ ל העם מוליכין את‬
‫בר״א בר צדוק והוא היה לאחר חורבן‬
‫לולביהן להר חבית ותני׳ אידך לבית חכנםת‬
‫שהרי ר׳ צדוק אביו בימי ר׳ יוחנן בן‬
‫ומתרצינן כאן בזמן שבית הממדש קיים כאן‬
‫תורה אור השלם זכאי ובימי ר״א ור׳ יהושע ור״ג היה‬
‫‪ .1‬ולקחתם לכם ביום‬
‫בזמן שאין בית המקדש קיים לא אידי ואידי‬
‫כדאמרינן בבכורות )ל׳ לו‪ (.‬כלום‬
‫הראשון פו־י עץ הדר‬
‫כפת תמרים וענף עץ חלקנו בין חבר לעס הארץ והוא היה‬
‫בזמן שבית המקדש קיים ולא קשיא כאן‬
‫נחל‬
‫עבת וערבי‬
‫השואל‪ :‬למאן‪ .‬אליבא דמאן קאמר‬
‫במקדש כאן בגבולין א״ל אביייא( לרבא מאי‬
‫יי‬
‫לפני‬
‫ושמחתם‬
‫ערבה דרבנן‪ :‬עיקר‪ .‬יום אחד‬
‫שנא לולב דעבדינן ליה שבעה זכר למקדש‬
‫אלהיכם שבעת;מים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ מיהא יש לו שורש אבל ערבה אין‬
‫ומאי שנא ערבה דלא עבדינן לה שבעה‬
‫‪ .2‬אדין דניאל די שמה לה שוס שורש מן התורה בגבולין‪:‬‬
‫זכר למקדש א״ל הואיל ואדם יוצא ידי‬
‫בלטשאצר‬
‫אשתומם כ מ י ם בעלי מומין‪ .‬אף הס דוחקים‬
‫כשעה חדה ורעינהי‬
‫חובתו בערבה שבלולב א״ל ההוא משום‬
‫יבהלנה ענה מלבא ונכנסין להקיף ברגליהם וערבה בידם‬
‫לולב הוא דקא עביר ליה וכי תימא דקא‬
‫ואמי בלטשאצר חלמא וא״א להקיף שלא יכנסו בין האולם‬
‫ופשךא אל יבהלך ענה‬
‫בלטשאצר ואמר מרי למזבח וכל השנה אסורים ליכנס שם‬
‫מגבה ליה והדר מגבה ליה יוהא מעשים‬
‫ךולמא לשנאך ופשרה כדאמרינן במסכת כלים בפרק בכל יום דלא הא עבדינן הכי אמר רב זביד‬
‫לערך‪:‬‬
‫דניאל ד טז ראשון‪ :‬מי אמרה‪ .‬השתא ס״ד‬
‫משמיה דרבא לולב דאורייתא עבדינן שבעה‬
‫דה״ק מי אמרה שהיא חובה וקאמר‬
‫זכר למקדש ערבה דרבנן לא עבדינן לה‬
‫לצאת בה ידי חובה ולהכי פריך מאן‬
‫שבעה זכר למקדש למאן אילימא ילאבא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫אמרה בתמיה‪ :‬מי אמרה בנעילה‪.‬‬
‫)א( גט׳ א״ל אניי לרבה‬
‫שאול האמר ערבי נחל כתיב שתים אחת‬
‫ותהא חובת כהנים דקאמר לצאת‪:‬‬
‫מאי שנא‪:‬‬
‫ללולב ואחת למקדש אי לרבנן הלכתא‬
‫דלמא בזקיפה‪ .‬וכהן אחד זוקסה ע״י‬
‫הכל ואין חובה על כולם‪ :‬יסוד‬
‫גמירי לה •דא״ר אםי א״ר יוחנן משום ר׳‬
‫נביאים הוא‪ .‬חקנח נביאים אחרונים‬
‫נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ׳ שכחום והורו ויסדום‪ .‬חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני‬
‫ערבה וניסוך המים הלכה למשה מםיני אלא‬
‫שבח דף קד ע״א מגילה דף תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה‪:‬‬
‫אמר רב זביד משמיה דרבא לולב דאית לידז‬
‫ג ע״א‪:‬‬
‫מנהג‪ .‬הנהיגו את העם ולא תקנו‬
‫עיקר מה״ת בגבולין עבדינן ליה שבעה זכר‬
‫להם ונפקא מינה דלא בעיא ברכה‬
‫למקדש ערבה דלית לה עיקר מן התורה‬
‫דליכא למימר וצונו דאפילו בכלל לא‬
‫מוםף רש״י‬
‫בגבולין לא עבדינן שבעה זכר למקדש אמר‬
‫תסור ליתא‪ :‬ומי א״ר יוחנן‪ .‬יסוד‬
‫שתים אחת ללולב‬
‫ואחת למקדש‪ .‬למדך נביאים היא והא הלכה למשה מסיני ר״ל כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם‬
‫שצריך שתי מצוח של היא‪ :‬שכחום‪ .‬בגלוח בבל שכחו את‬
‫ולמזבח כדי לצאת בערבח א״ל ר׳ יוחנן מי‬
‫ערבה‪ ,‬אחת לאגדה בלולב‬
‫ואחת למקדש להקיף אח התורה והמצות במקצת וזו נשכחה‬
‫אמרה מי אמרה הא איהו אמר דא״ר אםי‬
‫המובח )לעיל לד‪ .!.‬עשר לגמרי‪ :‬וחזרו‪ .‬נביאים אחרונים‪:‬‬
‫א״ר יוחנן משום ר׳ נחוניא איש בקעת בית‬
‫נטיעות‪ .‬המםוזרית בתוך ויסדום‪ .‬ע״פ הדבור‪ :‬והא״ר יוחנן‬
‫ניח סאה‪ ,‬חורשין כל בית‬
‫תורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים חלכה‬
‫סאה ערב שביעית עד דלכון אמרי דלהון היא‪ .‬רב כהנא‬
‫למשה מסיני אלא מי אמרה בנטילה דלמא‬
‫ר״ה‪ ,‬אע״ג לשאר שדות היה מחלמידי רב והיה חריף מאד‬
‫אין חורשי! לפני שביעית‬
‫בזקיפה מי אמרה בבעלי מומין דלמא‬
‫וברח לא״י לפני ר׳ יוחנן מחמח‬
‫ל׳ יוס‪ ,‬זה חורשין דהואיל‬
‫אס אין חורשי] סביבן מרדין י«]שהרג לאדם אחד[ כדאמרינן‬
‫בתמימים אתמר ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי‬
‫מפסידין )תענית ג‪ .‬ו כ ע י ־ ז בפרק בתרא דב״ק )ל׳ קיז‪ (.‬והוצרך‬
‫חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר ערבת‬
‫נזו״ק ג‪ :‬ועי׳ ל ע י ל לד לו ר׳ יוחנן לכמה ספיקות והיה‬
‫מנהג נביאים תסתיים דר׳ יוחנן חוא דאמר‬
‫בארוכה!‪ .‬ערבה‪ .‬להקיף‬
‫המזבח ;מו״ק שס! למקדש‪ ,‬אומר ר׳ יוחנן לבני א״י סבור הייחי‬
‫יסוד נביאים דא״ר אבהו א״ר יוחנן ערבה‬
‫לאילו ערבה ללולב מקרא שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם‬
‫יסוד נביאים חוא תסתיים א׳׳ל ר׳ זירא לר׳‬
‫נפקא )לעיל ל ד ( ‪ .‬וניסוך ולא היה לכס טירוף הדעת אבל‬
‫המים‪ .‬לתמילין של שחר‬
‫אבחו מי א״ר יוחנן הכי והא״ר יוחנן משום‬
‫שבעת ימי החג כלאמרינן ראיתי שהיא של בני בבל שאע״פ‬
‫ר׳ נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר‬
‫לקמן )מח‪ (.‬והתס מפרש שגלו עמדה להם חכמת החרש‬
‫כיצד מנסכין‪ ,‬נין מיס‬
‫והמסגר שגלו עם יכניה כדכתיב‬
‫נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה‬
‫בין יין‪ ,‬וכל קרננוח כל‬
‫מלחמה‬
‫עושי‬
‫גבוריס‬
‫הכל‬
‫כל(‬
‫)מ״כ‬
‫ימות השנה אין נסכיהס‬
‫מסיני > אשתומם כשעה חדא ואמר‬
‫אלא יין‪ ,‬מון מן החג וחניא בסדר עולס וכי מה גבורה‬
‫שכחום וחזרו ויסדום ומי א״ר יוחנן הכי‬
‫נחמיד של שחר שצריך שגי‬
‫ניסוכין!‪:‬לעיל לד!‪ .‬הלכה עושין בני אדם הנחונין בשלשלאוח‬
‫והא״ר יוחנן דלכון אמרי דלחון היא ל״ק‬
‫למשה מסיני‪ .‬אלו שלשה של ברזל אלא שגבורים היו במלחמחה‬
‫כאז‬
‫נשאלו בבית המדרש מנין של חורה אלמא ס״ל לר׳ יוחנן דלא נשתכתה תורה בגלוח בבל‬
‫א‬
‫א(‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫ב‬
‫ה‬
‫‪2‬‬
‫‪s‬‬
‫‪0‬‬
‫‪J‬‬
‫•‬
‫אמר‬
‫ופרועי ראש נמסים לשם‪:‬‬
‫ליה ר׳ •וחנן מי‬
‫לעתיה‬
‫סלקא‬
‫אמרה‪.‬‬
‫מי‬
‫לה״ק‬
‫אמרה שהיא חובה לאורייתא ואתיא‬
‫ולחיא מעלוח לרבנן ללמא רבנן היא‬
‫מעלות‬
‫ללא לתינן‬
‫משוס‬
‫לרבנן‬
‫תקנתא לרבנן ולכך פריך הא איהו‬
‫אמרה ומשני מי אמרה שהיא בנטילה‬
‫ללמא‬
‫וכיון‬
‫בזקיפה‬
‫מקיפין‬
‫לאין‬
‫את המזבח ולא בעי אלא‬
‫זוקף ע״י כולן‬
‫בעלמא אחל‬
‫זקיפה‬
‫א״נ‬
‫בעלי מומין אפשר להו לזקוף בשאר‬
‫רוחות ולא יכנסו בין האולס ולמזבח‬
‫ואפי׳ תימצי לומר בנטילה כלאסקינן‬
‫לעיל לאיתותב מ״ל בזקיפה מי אמרה‬
‫בבעלי מומין ללמא אין הלכה למשה‬
‫מסיני אלא בתמימין הראוין לעבולה‬
‫כמו שאין הלכה למשה מסיני בזרים‬
‫לבהא‬
‫אלא בכהנים‬
‫מולית‬
‫מללא‬
‫אמרת זרים נכנסין ולפי שיטה זו‬
‫לפרי׳ למעלה לרבנן היא קשה לאבא‬
‫שאול ריליף )לעיל לף לל‪.‬ו ערבה של‬
‫מזבח מלכתיב ערבי אמאי בכהניס‬
‫ללמא אפי׳ בישראל כמו ערבה ללולב‬
‫וי״ל‬
‫הקפת‬
‫לשמא‬
‫ושאר ישראל‬
‫בכהניס‬
‫מזבח‬
‫הקפה‪:‬‬
‫בעזרה בלא‬
‫והא א״ר •וחנן דלכון אמרי דלהון‬
‫חיא‪.‬‬
‫כהנא‬
‫רב‬
‫מתלמילי‬
‫לרב היה ומבבל ברח לא״י לפני ר׳‬
‫יוחנן מחמח מרלין כלאמרינן פרק‬
‫בתרא לב״ק )לף קיז‪ .‬ושם‪ (:‬והוצרך‬
‫לו ר׳ יוחנן לכמה‬
‫וא״ר‬
‫ספיקות‬
‫יוחנן לבני א״י סבור הייחי שהחורה‬
‫שלכם שלא גליחם מארצכם לא היה‬
‫לכם טירוף הלעת אבל ראיתי שהיא‬
‫של בני בבל‬
‫שאע״פ‬
‫עמלה‬
‫שגלו‬
‫להם חכמח החרש והמסגר שגלו עם‬
‫ימיה‬
‫כלכחיב הכל‬
‫עושי‬
‫גבירים‬
‫מלחמה וחניא בסלר עולם וכי מה‬
‫גבורה‬
‫עושים‬
‫הנחוניס‬
‫בני אלס‬
‫בשלשלאות של ברזל אלא שהיו גבוריס‬
‫במלחמתה של תורה אלמא לר׳ יוחנן‬
‫לא נשתכחה תורה בגלוח בבל כך‬
‫פי׳ בקונטרס והקשה רבינו תם אטו‬
‫מי לא אשכחן פ׳ הבונה )שגפ קל‪ .‬ושם(‬
‫גבי מנצפ״ך שכחום וחזרו ויסרוס‬
‫ולא פריך הכי‬
‫ועול אטו‬
‫משוס‬
‫גרס‬
‫ללכון‬
‫להם בני תורה א״א שישתכחו חורח‬
‫ערבה‬
‫ורבינו‬
‫חננאל‬
‫אמר רלהון היא ומפרש רבינו תם‬
‫שהיה ר׳ יוחנן אומר לתלמיליו שהיו‬
‫לפניו מבבל אחל משלכם אומר להוא‬
‫רב כהנא שעלה מבבל ללהון היא משלהם היא ערבה כלומר שהיא‬
‫להם מן התורה והשיבו‬
‫שהלכה למשה מסיני הס‬
‫ושמע השומע וגרסס כסדר‬
‫ששמעם‪ ,‬וכן שיעורים‬
‫וחציצין ומחיצין )לעיל ה‪(:‬‬
‫שמען השומע וסדרן כסדר‬
‫ששמען וכן בכל מקום‬
‫שפיר דרבי יוחנן אלר׳ יוחנן דאמר יסוד נביאים ודלהון היא משמע דמנהג הנביאים ולא יסוד והשחא נמי ניחא פרק המגרש )גיטין לף‬
‫כשעה חדא‪ .‬שתק והיה‬
‫מחשב מה יענה !חולין כא‬
‫זה ור׳ יותנן אמר אפי׳ תימא רבי לילכון אמרי שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו ופי׳ שם בקונט׳ לר׳ חייא ובניו עלו מבבל כלאמרינן‬
‫)לעיל לד‪.!.‬‬
‫אשתומם‬
‫ועי׳ דניאל ד טן!‪ .‬דלכון‬
‫אמדי‪ .‬שלכם הייפי אומר‪,‬‬
‫חורה של מי א״י היא‪,‬‬
‫דילהון היא‪ .‬של בני גבל‬
‫במקדש‬
‫נר מצוה‬
‫אמרי לדידהו נמי לא דחי‪ .‬ל״ק מידי משופר כלפרישנא יב א מיי׳ פ״ז מהל׳ לולב‬
‫הלכה ‪ r‬יח שמג עשין‬
‫מצי‬
‫להוה‬
‫בעלי מומים‪ .‬ה״ה‬
‫לעיל‪ :‬כהנים‬
‫מד מוש׳׳ע א״ח סי׳ תמת‬
‫למימר ופרועי ראש רתרוייהו אסירי אי לאו משום ערכה כלמנן‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫פ״ק לכלים )מ״מ( בין האולם ולמזבח מקולש הימנו שאין בעלי מומין ע ב מיי׳ שס הלכה כג‪:‬‬
‫כשתי תורוח לללילן לא לחי לולב שבת‪ :‬בגבולין‪ .‬מוליכין לבית‬
‫‪1‬‬
‫* * ך‬
‫״‬
‫עין משפט‬
‫מנהג נביאים שהיו רגילין לדבר לתלמילים שבבבל וכן ח״ח שמבבל‬
‫לחלמידיס שמא״י כדאשכחן לקמן <לף מח‪ (.‬רב חייא בר רב )אשי( שהיה מבבל דאמר פוחת בה ארבעה דמיירי לבני א״י ור׳ יהושע בן‬
‫לוי שהיה מא״י דאמר מדליקין בה את הנר איירי לבני בבל וכן פ״ק דשבת )לף ט‪ :‬ישסו גבי משיתיר חגורו והשתא ניחא דפריך הכא‬
‫פל‪ >:‬אמחני׳ לכיצר יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויחננו לה לאמר חזקיה רשב״א היא שמצריך כן פרק הזורק )שס לף עת‪ (.‬גבי כנסי שטר חוב‬
‫לעיל בסוף פ״ק )לף כ‪ (.‬וחזקיה בנו של ר׳ חייא היה וא״ל ר׳ יוחנן אתל משלכס להוא רב כהנא שעלה מבבל כמותו אומר לאתיא אפי׳ כר׳‬
‫וקשה והלא חזקיה רבו של ר׳ יוחנן היה כרמוכח פרק אלו קשרים <שנת לף קיב‪ >:‬וכשעלה רב כהנא היה ר׳ יוחנן ראש ישיבה כלמוכח בהגוזל‬
‫בתרא )ג״ק לף קיז‪ (.‬וזקן גלול היה למסרחו ליה גביניה וסתמא לא היה ר׳ יוחנן ראש ישיבה כל ימי חזקיה רבו ואע״ג ראשכחן בהקומץ‬
‫רבה )מנחימ לף כג‪ :‬ושסן לכשעלה רב כהנא אשכחינהו לבני ר׳ חייא ליתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבול יוס באתת מהן מהו‬
‫שמא פעמיים עלה אחת בימי חזקיה ואחת בימי ר׳ יוחנן כששאל ממנו ר׳ יוחנן כל ספיקי דה״ל ולפירוש ר״ח ניחא ללתלמיליו שמבבל היה אומר‬
‫ר׳ יוחנן ללכון אמרי אפי׳ תימא ר׳ ולכווחיה אשכחן פ׳ אין מעמידין בירושל׳ דא״צ ר׳ יוחנן לר׳ חייא בר אבא הלין תלח מילין סלקון מן גביכון‪:‬‬
‫כאן‬
‫רבינו חננאל‬
‫מדתנ• כל העם מוליכין‬
‫את לולביהן לכנסת ומשנה‬
‫אחרת כל העם להר‬
‫הבית‪ ,‬ואוקימנא להו הא‬
‫דתנ׳ בהר הבית בזמן‬
‫שבית המקדש ]קיים!‬
‫והא רתנן בכנסת בזמן‬
‫הוה‪ ,‬ודחינא לא תרוייהו‬
‫בזמן בית המקדש‪ ,‬והא‬
‫דתנן כהר הבית במקדש‪,‬‬
‫והא דתנן בכנסת בגבולין‬
‫זולתי ירושלים‪ ,‬פי׳‬
‫בשאר מדינות‪ .‬ותרוייהו‬
‫כשהמקדש קיים‪ .‬ועל זה‬
‫הפסק על שמועה דו‬
‫קבלנו‪ ,‬כי אלו שראו שחל‬
‫יום שביעי של ערבה‬
‫בשבת‪ ,‬בזמן שלא נתקבעו‬
‫השנים כתיקונן כגון יסוד‬
‫השמד‪ .‬ירושלמי ר׳ סימון‬
‫מפקד לאילין דמחשבין‬
‫יהבון דעתכון כי היכי‬
‫דלא תעבדון לא תקיעתא‬
‫ולא ערבתא בשבת‪ .‬ואין‬
‫תדחקון‪ ,‬עבדון תקיעתא‬
‫בשבת ולא תעבדון ערכה‬
‫בשבתא‪ .‬אמר ליה אביי‬
‫לדכא מאי שנא לולב‬
‫דעבדינן ליה וכר למקדש‪,‬‬
‫ומאי שנא ערבה דלא‬
‫עבדינן‪ .‬ואסיק׳ לולב דאית‬
‫ליה עיקר מן התורה‬
‫]בגבולין עבדינן לה זכר‬
‫למקדש‪ ,‬ערבה דלית לה‬
‫עיקר מן התורה[ בפני‬
‫עצמה בגכולין‪ ,‬לא עבדינן‬
‫לה זכר למקדש‪ .‬אמר ד׳‬
‫לוי כהנים בעלי מומין‬
‫נכנסין בין האולם ולמזבח‪,‬‬
‫כשמקיפין את המזבח‪,‬‬
‫כדי לצאת בערבה‪ .‬אמר‬
‫ליה ר׳ יוחנן מי אמי‬
‫בנטילה דלמא בזקיפה‪ .‬פי•‬
‫דה שהיו מקיפין שבעה‬
‫פעמים כלולב היה ולא‬
‫בערבה‪ ,‬כאשר אמר ר׳‬
‫אלעזר בראש השמועה‪,‬‬
‫מי אמרה בבעלי מומין‬
‫דלמא בתמימים‪ ,‬פי׳ שכיון‬
‫שמצוותה בזקיפה לא יתכן‬
‫כהנים בעלי מומין לזוקפה‬
‫על המזבח‪ ,‬שמתראה‬
‫כאילו הן כשרים לגבי‬
‫המזבח‪] .‬פירוש[ תמימין‪,‬‬
‫לזוקפה‪ ,‬כלומר הכהנים‬
‫התמימים הן זוקפין אותה‬
‫על המזבח‪ .‬אמר ר׳‬
‫יוחנן עשר נטיעות ערבה‬
‫וניסוך המים הלכה למשה‬
‫מסיני‪ .‬ירושלמי ערבה‬
‫]הלכה למשה מסיני[ ולא‬
‫כאבא שאול דאמר ערבה‬
‫מן התורה‪ .‬ניסוך המיס‬
‫]הלכה למשה מסיני ולא[‬
‫כר׳ עקיבא דאמר ]בשני[‬
‫ונסכיהם בששי ונסכיה‬
‫בשביעי כמשפטם‪ ,‬מ״ם‬
‫יו״ד מ״ם‪ ,‬מים‪ .‬מכאן‬
‫לניסוך המים מן התורה‪.‬‬
‫איתמר ר׳ יוחנן אמר ערבה‬
‫יסוד נביאים היא‪ .‬כלומר‬
‫הנביאים הורו אותה ]נ״א‬
‫אותם[ לעשות כך‪ .‬ר׳‬
‫יהושע בן לוי אמר‬
‫מנהג נביאים היא‪ ,‬כלומר‬
‫הוראה כלא תיקון‪] .‬נ״א‪:‬‬
‫בלא הוראה ובלא תיקון(‪.‬‬
‫ואקשינן איני והא אמר‬
‫ר׳ יוחנן הלכה למשה‬
‫מסיני‪ .‬פי׳ וכיון שהלכה‬
‫למשה מסיני‪ ,‬אמאי צריכה‬
‫הוראת נביאים ותיקונם‪,‬‬
‫והלא מתוקנת ועומדת‬
‫היא‪ .‬ופריק הכי נמי‪ ,‬מיהו‬
‫שכחוה וחזרו הנביאים‬
‫והורו להן ההלכה ויסדוה‬
‫י‪ ,‬דלכון א( אמרך(‪ .‬כלומר‬
‫להן‪ ,‬ונתקיימה יסוד נביאים‪ .‬נתברר כי דברי ר׳ יוחנן שאמר יסוד נביאים היא‪ ,‬כלומר יסדוה נביאים כי היא הלכה למשה מסיני קאמר‪ .‬איני והאמר ר׳ יוחנן לחזקיה בנו של ר׳ חייא שהוא בבל‬
‫רב כהנא החכם שלכם שהוא בכלי אמר‪ ,‬דילהון היא‪ .‬פי׳ החכם שלכם אמר לי כי ערבה מדרבנן היא ואינה לא יסוד נביאים ולא הלכה‪ .‬ושנינן לא קשיא‬
‫א( צ״ל לילכין אמר וכ״כ התוס׳ להליא כאן ג ל ״ ? והא ישם מ י נ ו מ ר ס לילטן אמר‪.‬‬
‫מ‬
‫עין‬
‫נר מצוה‬
‫ש‬
‫לולב וערבה פרק רביעי‬
‫פ ט ‪.‬‬
‫'״ •‬
‫‪J‬‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫במקדש‪ .‬הלכה למשה מסיני‪ :‬בגבולי׳‪ .‬יסוד נביאים‪ :‬ערבה צריכה‬
‫יד א מיי׳ פ״ו מהלכות כאץ במקדש באן בגבולין‪ .‬במקדש הלכה למשה מסיני בגבולין‬
‫לולב הלכה כ‪:‬‬
‫שיעור‪ .‬לקמן מפרש שיעורה‪ :‬אינה ניטלת אלא בפני עצמה‪ .‬אין‬
‫פליגי דר׳ יותנן אמר יסוד נביאים ור׳ יהושע בן לוי אמר‬
‫טו ב מיי׳ שם סמג עשין‬
‫מד טוש״ע א״מ סי׳ מנהג נביאים ופי׳ בקונט׳ דנפקא מינה דאי תקנה היא בעיא ברכה דבר אחר נאגד עמה דמוכח שהיא מצוה‪ :‬אבל היכא דאגבהיה‪.‬‬
‫תרסל סעיף ה‪:‬‬
‫לשם נמילח לולב והדר אגבהיה לשס ערבה אימא ליפוק בה דאיכא‬
‫ואי מנהגא לא בעיא דליכא למימר וצונו דמנהג בעלמא שהנהיגו‬
‫הוכחה טובא‪ :‬וכמה שיעור׳‪ .‬דאמרן‬
‫טז ג ד מיי׳ שס טושי׳ע העם ואפי׳ בכלל לא תסור ליתיה‬
‫שס סעיף נ וסעיף ו‪:‬‬
‫לעיל צריכה שיעור‪ :‬שלשה בדי‪.‬‬
‫יי ה מיי׳ שס טוש״ע שס וכן אמרי׳ בסמוך חביט חביט ולא‬
‫א כאן במקדש כאן בגבולין א״ר אמי ערבה‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫שיש בכל אחד עלין לחין‪ :‬עלה אחד‬
‫בריך קסבר מנהג נביאים הוא ויש‬
‫צריכה שיעור בואינה ניטלת אלא בפני עצמה‬
‫ובד אחד ס״ד‪ .‬עלה משמע בלא‬
‫יח ו מיי׳ שס הלכה כנ מדקדקין מחוך כך דלא מברכינן‬
‫ג‬
‫ב‪:‬‬
‫סעיף‬
‫טוש״ע שם‬
‫ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב‬
‫בד ובד בלא עלה ומאי לקיחה בעלה‬
‫יט ז מיי׳ פ׳׳א הלבות אהלל דר״ח שאינו אלא מנהג בעלמא‬
‫כיון דאמר מר אינה ניטלת אלא בפני עצמה בלא בד הא לא מינכר‪ :‬עלה אחד‬
‫שמיטה הל׳ טז ום״ו כדמוכת פ׳ בתרא דתענית )לף כח‪:‬‬
‫הלכה יא‪:‬‬
‫פשיטא דאין אדם יוצא בערבה שבלולב בבד אחד‪ .‬בד אחד ובו עלה אחד‬
‫ושס> רב איקלע לבבל חזי דקרו‬
‫כ ח מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫ודיו‪ .‬וכי אמרינן לעיל ‪1‬דף לב‪:‬ן ג׳‬
‫הלל בר״ח סבר לאפסוקינהו שמע‬
‫י־מהו דתימא הני מילי היכא דלא אגבהיה‬
‫שמיטה הלכה ז‪:‬‬
‫טפחים לגבי לולב הוא דאמרינן‬
‫כא ט י מיי׳ פ״ל מהל׳ דקא מדלגי ואזלי אמר ש״מ מנהג‬
‫והדר אגבהיה אבל אנבהיה והדר אגבהיה‬
‫שבח הלכה יא סמג‬
‫שחהא ערבה ארוכה שלשה טפחים‬
‫אבותיהם בידיהם והא דקאמר רבי‬
‫אימא לא קמ״ל ורב חםדא א׳׳ר יצחק אדם‬
‫עשי! ל טוש״ע א׳׳ח סי׳‬
‫אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני‬
‫רמט סעיף א ]רב אלפס יוחנן התם י״ח יום יחיד גומר את‬
‫או‬
‫יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב )בי״ט‬
‫עצמה כל דהו סגי והשתא נהגו‬
‫כאן ובשנת פ״א לף ח‪ :[.‬ההלל בהן ובגולה כ״א יום לא משום‬
‫חראשון של חג( וכמה שיעורח אמר רב נחמן‬
‫להביא מורביות ענפים ארוכים ויפים‬
‫דליהוי אתריני תקנה שיהו קורין‬
‫ג׳ בדי עלין לחין ורב ששת אמר אפילו‬
‫שמנכרא מצוה בעין יפה‪ :‬אייבו‪.‬‬
‫בדילוג אלא יחיד גומר היינו כמו‬
‫מוסף רש״י‬
‫יחיד קורא דאורחיה דהש״ס דמשתעי עלה אחר ובד אחד עלה אחד ובד אחד ם״ד‬
‫אבוה דרב‪ :‬חביע חביע‪ .‬לשון‬
‫ג׳ בדי עלין לחין‪ .‬ערגה‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ניענוע‪ :‬מנהג נביאים הוא‪ .‬בגבולין‬
‫דברכות‬
‫פ״ק‬
‫דתניא‬
‫ההיא‬
‫כי‬
‫הכי‬
‫אלא אימא אפילו >עלח אחד בבד אחד‬
‫עליה‬
‫מקצת‬
‫שנשרו‬
‫ולא יסוד נביאים הלכך אינה צריכה‬
‫ונשתיירו בה שלשה עלי! )לף מ‪ :‬ושס( וותיקין י( היו גומדן אמר אייבו הוה קאימנא קמיח דר״א בר צדוק‬
‫אפילו‬
‫כד‪.>.‬‬
‫‪1‬ב־מ‬
‫לחי!‬
‫ברכה‪ :‬קרייחא אית לי‪ .‬כפרים‬
‫אוחו עם הנץ החמה ור״ת אומר‬
‫ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה ישקיל חביט‬
‫בכרמיא‪.‬‬
‫ומקשקשין‬
‫ויושביהם‪:‬‬
‫עלה אחד בבד אחד‪ .‬דאין ראיה מערבה להלל דערבה‬
‫חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא‬
‫כשרה )שם(‪ .‬אריך או לא‬
‫בשביעית‪:‬‬
‫הכרמים‬
‫עוררין את‬
‫אריך‪ .‬מחוק! או אינו אינה אלא טלטול וכיון דלאו חקנחא‬
‫ערבה‬
‫אייתו‬
‫דרב‬
‫ברתיה‬
‫בני‬
‫וחזקיח‬
‫אייבו‬
‫ואכלי זיתיא‪ .‬בשכר תפירת הכרמים‬
‫מתוקן ) כ ת ו ב ו ת קנ‪ .(:‬היא אלא מנהגא לא חשיבא למיקבע‬
‫מלסקל‪ .‬להוציא אבנים מן לה ברכה אבל קריאח ההלל לא גרע לקמיה דרב חביט חביט ולא בריך קא סבר‬
‫ואינן מפקירין לעניים‪ :‬אריך או‬
‫הכרס <מו־ק ג ! ‪ .‬אברויי‬
‫מנהג נביאים הוא אמר אייבו הוה קאימנא‬
‫לא אריך‪ .‬טוב לעשות כן או לא‪.‬‬
‫אילנא אסור‪ .‬להד משוס מקורא בתורה ודכווחיה אשכחן‬
‫אריך לשון דבר הגון ובעזרא )ד>‬
‫רווחא ) ש ש ‪ .‬םתומי דמברכין אשגי ימים טובים של גליות קמיה דרבי אלעזר בר צדוק אתא לקמיה ההוא‬
‫גברא א״ל קרייתא אית לי כרמיא אית לי יש לו דומה וערות מלכא לא אריך‬
‫פילי‪ .‬שמסתס בקעים של ואינו אלא מנהג בעלמא כדאיתא פ״ק‬
‫אילן‪ ,‬שרי‪ .‬לאית ביה‬
‫לנא למיחזי‪ :‬אייל לא אריך‪ .‬לפי‬
‫דביצה )לף ל ‪) a‬א( ומיהו אין מזה‬
‫משוס פסילא )שס‪.:‬‬
‫זיתיא אית לי ואתו בני קרייתא ומקשקשין‬
‫שאתה פורע פעולתם מפירות שביעי׳‬
‫ראיה דהא טעמא דאין מברכין‬
‫בכרמיא ואוכלין בזיתיא אריך או לא אריך‬
‫והתורה אמרה לאכלה י> ולא לסתורה‬
‫אערבה למ״ד מנהג נביאים משום‬
‫דלא אפשר לומר וצונו ו ב ׳ ימים א״ל ילא אריך הוה קא שביק ליה ואזיל אמר‬
‫רבעו חננאל‬
‫אבל הקשקוש מותר כדלקמן‪ :‬אייר‬
‫כדו הויתי דיירי בארעא הדא מ׳ שנין ולא‬
‫אלעזר בר צדוק כדו הויחי דאיר‪.‬‬
‫כי אמר ר׳ יוחנן טובים של גליות אין בהם וצונו אלא‬
‫הלכה למשה מסיני ויסוד‬
‫חמיתי בר אינש מחלך בארחן דתקנן כדין‬
‫כבר עברו מ׳ שנה שאני דר בארץ‬
‫נביאים‪ ,‬כשהמקדש קיים קידוש להזכרת היום בתפלה וברכת‬
‫הזאת‪ :‬ולא חמיחי בר אינש‪ .‬לא‬
‫ובגבולין‪ .‬וכי אמר רב המזון ואי משוס דמברכין אתקיעת‬
‫הדר ואתי וא״ל מאי מיעבד א״ל אפקר זיתיא‬
‫ראיתי בן אדם‪ :‬דמהלך באורחא‬
‫כהנא מדרבנן היא‪ ,‬אינה שופר בי״ט שני של ר״ה הנהו תקנתא‬
‫לחשוכיא ותן פריטיא לקשקושי כרמים‬
‫לא הלכה ולא יסוד‬
‫דתקנן כדין‪ .‬שמהלך בדרך ישר‬
‫של‬
‫נביאים‪ ,‬בזמן הזה‪ .‬ומעשה נינהו וחמירי מב׳ ימים טובים‬
‫‪1‬‬
‫״וקשקושי מי שרי והא תניא והשביעית‬
‫כאדם זה‪ :‬אפקר זיתיא לתשוכיא‪.‬‬
‫דרב כהנא בהדי ר׳ יוחנן גליות לענין ביצה קדושה אחת נינהו‬
‫תשמטנה ונטשתה תשמטנה מלקשקש‬
‫לעניים‪ :‬והב פריעיא‪ .‬ותן פרוטות‬
‫שפירק לו כל קושיא כדמוכח בפ״ק דביצה )לף ל‪:‬ו הזהרו‬
‫שהיה לו‪ ,‬מפורש בהגוזל‪,‬‬
‫ונטשתה מלסקל ייאמר רב עוקבא בר תמא‬
‫מכיסך לקשקש הכרמים‪ :‬ומי שרי‪.‬‬
‫ועוד‬
‫בידיכם‬
‫אבותיהם‬
‫)ד(]ו[אסקוה‪ ,‬והיינו דאמר במנהג‬
‫אברויי‬
‫וחד‬
‫פילי‬
‫םתומי‬
‫חד‬
‫הוו‬
‫קשקושי‬
‫תרי‬
‫קשקוש בשביעית‪ :‬מלסקל‪ .‬להשליך‬
‫ר׳ יוחנן דלכון אמר)י( מדקדק ר״ת ממסכת ברכות פרק‬
‫דילהון היא‪ .‬והא דאמרן‬
‫אילני ״אברויי אילני אסור םתומי פילי שרי‬
‫אבנים לתוץ‪ :‬סתומי פילי‪ .‬שהשרשים‬
‫היה קורא )לף יד‪ (.‬דמייתי ראיה‬
‫]ד[לחוקיה בן ר׳ תייא‬
‫ט‬
‫מגולים וצריך לכסותם שלא ייבש‬
‫משיב ואמר לו דלכון דאין מפסיקין בהלל מרב בר שבא‬
‫אמר אייבו משום רבי אלעזר בר צדוק אל‬
‫האילן ואוקומי אילני הוא שלא ימות‬
‫אמי‪ ,‬מפורש בגטין פ׳ דאיקלע לבי דרבינא בימים שאין‬
‫יהלך אדם בערבי שבתות יותר מגי פרסאות‬
‫המגרש א( ואמר לה הרי‬
‫ואינו עושה להשביתן אלא לקיימן‬
‫את מותרת לכל אדם אלא היחיד גומר בהן את ההלל ולא איפסיק אמר רב כהנא לא אמרן אלא לביתיה אבל‬
‫שרי‪ :‬פילי‪ .‬בקעים‪ :‬וחד אברויי‬
‫לפלוני‪ .‬וגרסינן בתעניות ומשני שאני רב בר שבא דלא חשיב‬
‫לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך ואיכא דאמרי‬
‫אילני‪ .‬כמו וברא אוחס בחרבותם‬
‫פרק אחרון‪ ,‬כל היכא עליה דרבינא ואם אין מברכין עליו‬
‫דאמרינן הלכה‪ ,‬דרשינן‬
‫לביתיה‬
‫אפי׳‬
‫אלא‬
‫נצרכא‬
‫לא‬
‫י‬
‫כהנא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫)יחזקאל כג> לנקוב העפר שעל‬
‫לה כפירקא‪ ,‬מנהג‪ ,‬מדרש מה הפסקה שייך בו ועוד ראיה‬
‫כסא‬
‫ואפילו‬
‫עובדא‬
‫הוה‬
‫בדידי‬
‫כהנא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫השרשיס ולהזיזו שיהא רך ותיחוח‬
‫לא דרשינן ליה‪ ,‬אורויי מההיא עובדא דתענית )לף כח‪ :‬ושם(‬
‫דחרםנא לא אשכחי‪ :‬מצות לולב כיצד‪ :‬תני תנא‬
‫והאילן משביח כך שמעתי‪ .‬לישנא‬
‫מורינן ליה‪ .‬ואסיקנא מעובדא דרב דאמר סבר לאפסוקינהו‬
‫ערבה אינה ניטלת אלא‬
‫אתרינא להבריא את האילן ולהשביחו‪:‬‬
‫בפני עצמה‪ .‬וצריכה דמשמע דמברכי דאי לא מברט היה‬
‫קמיח דרב ה(נחמן םודרין על גג חאיצטבא א״ל‬
‫לא יהלך כוי‪ .‬אלא ישבות לו בעוד‬
‫שיעור‪ ,‬ושיעורא שלשה לו לידע שהוא מנהג אבותיהם וסתמא‬
‫וכי‬
‫בדי עלץ כרב נחמן‪,‬‬
‫יום גדול ויכין לו סעודת שבת‪ :‬אלא לביתיה‪ .‬שהולך לביתו והם‬
‫אבל דרב ששת דאמר לא באמצע הלל איקלע מדקאמר רב איקלע לבבל ולא קאמר‬
‫אינם יודעים שיבא היוס ואין מכינים לצורכו והוא כועס עליהם‪:‬‬
‫עלה אחד בבד אחד לא איקלע לבי כנישתא וכי תימא אכתי מטון דמברכי לקרות היה‬
‫אגל לאושפיזיה אמאי דנקט סמיך‪ .‬אינו סומך על בני הבית ונושא‬
‫]צ״ל‪ :‬בדלא[ איפשרנז‪ .‬לו לידע דמדלגי ואמאי סבר לאפסוקינהו הא לאו מילתא היא‬
‫וצריכה חיבוט‪ .‬ואינה‬
‫עמו סעודתו ועל מה שבידו נסמך‪ :‬אפי׳ לביתו‪ .‬דמה שמוצא אם‬
‫צריכה ברכה‪ ,‬כרב דקסבר שאפילו כשגומרים את ההלל יכול לברך לקרות את ההלל כמו‬
‫מנהג נביאים היא‪ ,‬כר׳ שמברכין לקרות מגילה ומה שנוהגין עכשיו לברך אהלל לגמור מעט אם רב שלו הוא אעפ״כ לא יהלך וכ״ש לאושפיזיה שלא ימצא‬
‫כלום‪ :‬כסא דהרסנא‪ .‬סעודה מועטת דגים קטנים מטוגנין בקמח‬
‫יהושע בן לוי‪ .‬אמ׳ כשגומרין ומברכין לקרות כשמדלגין לסימן בעלמא נוהגין כן ובין‬
‫ר׳ אבין מעשה בההוא‬
‫בשומן שלהן‪ :‬על גג האצטבא‪ .‬הוה תני תנא קמיה‪:‬‬
‫דאתא לקמיה דר׳ אלעור בזה ובין בזה יכולין לברך לקרות ולגמור וא״ת הא דנקט י״ח‬
‫בר׳ צדוק‪ ,‬ואמר ליה יום שיחיד גומר בהן את ההלל אמאי נקט יתיד דמשמע אבל צבור‬
‫קיריתא איר‪) ,‬להון ]לי[‪,‬‬
‫וכי‬
‫בני כפרים‪ ,‬כרמייא אית‬
‫גומרין אותה אפי׳ בשאר ימות השנה והא עובדא דרב בצבור הוה ואפייה מדלגי ושמא לרבותא נקט יחיד דאפי׳ יחיד בפני עצמו‬
‫גומרו ועוד י״ל דאפי׳ צבור שאין שם כל ישראל יחיד קרי להו משוס דאמרינן בערבי פסחים )לף קיז‪ >.‬נביאים אמרוהו ותיקנו להם‬
‫א( צ״ל נפי המגרש את אשתו לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק על כל צרה וצרה שלא תבא עליהן וכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ולכך נקט יחיד‬
‫ואמר לה הרי את מותרת לכל‬
‫דכי ליכא כל ישראל אין גומרין אותו אלא באלו הימים אבל לגאולת כל ישראל אומרים אותו לעולם והא דתניא התם בתענית יחיד‬
‫אלפ ‪1‬לי פ״ל ע״נ[‪.‬‬
‫נ( המר צ״ע ללפי המסקנא לא יתחיל ואם התחיל גומר ט ליכא כל ישראל קרי ליה יחיד אפי׳ צבור אס נגאלו מן הצרה והתתילו היו גומרין אותו ור״ח פי׳ לא יתחיל‬
‫לרנ ששת עלה אתל ננל אפל בברכה‪] :‬וע״ע חוס׳ ערכין יול‪ .‬ל״ה י״ח ימים יחוש׳ ברכות יל‪ .‬ל״ה ימיס ומיס׳ תעניח כח‪ :‬ד״ה אמר[‪ :‬ואינה ניטלת אלא בפני עצמה‪.‬‬
‫קאמר בוילאי אפשר וכן פסקי‬
‫לא שיאסור ליטול הערבה עם הלולב דלא מיירי אלא באגידי בהדי הדדי‪ :‬שלשה בדי עליז לחץ‪ .‬ששלשה מבדין יוצאין מקלח אחד‪:‬‬
‫הפוסקים ומצוה ליישנ‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫וכי‬
‫‪ (6‬ר״מ מ׳׳ז‪ ,‬ב( ננ״מ כל‪.‬‬
‫ע״ש צ״ע[‪ ,‬ג( מו״ק ג‪,.‬‬
‫ד( שם‪ .‬ע״ז ;‪ ,:‬ה( וצ״ל‬
‫יהולה כן משמע לקמן‬
‫בתים׳ דיה וכי לייבשן[‪,‬‬
‫ו( ן ויקרא כה[‪ ,‬ז( ן ועי׳‬
‫תום׳ יומא לז‪ :‬סד״ה אמר‬
‫אני׳[‪ ,‬ח( גי׳ מהר׳׳מ עלי!‬
‫יו‪5‬אי|‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬והשביעת תשמטנה‬
‫ונטשתה ואכלו אביני‬
‫עמך ויתרם תאכל חית‬
‫השדה כן תעשה לכךמף‬
‫שמות כג יא‬
‫לזיתך‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ דייה כאן וכוי‬
‫ואינו אלא מנהנ בעלמא‬
‫כדאיתא בפ׳׳ק רביצה‬
‫הזהרו במנהג אבותיכם‬
‫בידיכם ומיהו אין מזה‬
‫ראיה וכוי כלמוכח בפ׳׳ק‬
‫דניצה ועוד מדקדק ר׳׳ת‬
‫כצ״ל‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫דש״ דייה וחד אברו״‬
‫ובו׳ במו וכרא‪ .‬אלו ב׳‬
‫פירושים הס ג״כ נרש״י‬
‫חולין דף מג ע״נ דייה אין‬
‫חוששין‪ :‬תום' ־״ח כאן‬
‫במקדש וכוי ובי ״מיס‬
‫טובים של גליות אין בהן‬
‫וצונו‪ .‬יקשה לי דמ״מ‬
‫יקשה מברכת על אכילת‬
‫מצה ועל אכילת מרור בליל‬
‫נ׳ דפסח ואולי יש לתלק בין‬
‫נוסח ברכה בלשון לעשות‬
‫כן ונין נוסח בלשון על‬
‫אח׳׳ז מצאמי שהקשה כן‬
‫הר״ן עיין ננו״ז א״ח סי׳‬
‫ח׳ ס״ק ו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫לי‪ ,‬זיתייא אית לי‪.‬‬
‫וכך אמי לו זו הקריה‬
‫כולה לי היא‪ ,‬ובאין בני‬
‫קריה בשביעית מקשקשין‬
‫בכרמים לתקנם‪ ,‬והן‬
‫עניים‪ ,‬ואין להם הנאה‪,‬‬
‫)ומשמשין( ]וממשמשין[‬
‫בזיתים ונוטלי; ואוכלין‪.‬‬
‫מקשקשק‬
‫תמצאין‬
‫בכרמים מפני הזיתים‬
‫שנוטלין‪ ,‬אריך אי לא‪,‬‬
‫פי׳ כשר לי ליהנות‬
‫מאותן)הכרמים(!הזיתים[‬
‫בשביעית‪.‬‬
‫שנתקשקשו‬
‫כשר‪ ,‬זה פי׳ אריך‪ .‬כדכתיב‬
‫ערות מלכא לא אריך‬
‫לנא למיחזי‪ .‬פי׳ אברויי‬
‫אילני אסיר‪ ,‬מניחין זבל‬
‫תחת אילנות להברותם‪,‬‬
‫מזבלין ]האילנות[ שהיא‬
‫ברייה להן‪ ,‬כלומר מאכל‪,‬‬
‫כדכתיב להברות את דוד‪.‬‬
‫לסתומי פילי‪ ,‬פי׳ פילי‬
‫פילחי‪ ,‬כדכתיב כמו פלח‬
‫י ץ ‪ .‬ואסיקנא‬
‫ק‬
‫אברו״ אילני שהוא זיבול‬
‫אסור‪ ,‬לסתומי פילי שרי‪.‬‬
‫לא יהלך אדם בערבי‬
‫שבתות יותר מגי פרסאות‬
‫כוי ועד אפי־ לביתו‪ .‬פי׳‬
‫מפני שהוא צריך לעשות‬
‫כלום דב ר לעינוג שבת‪.‬‬
‫מתני' לולב כיצד יום‬
‫טוב הראשון שחל להיות‬
‫בשבת כל העם מוליכין‬
‫את לולביהן בהר הבית כוי‬
‫עד התקינו שיהא כל אחד‬
‫נוטלו בביתו‪.‬‬
‫ו ב ו‬
‫ע‬
‫ב א‬
‫לולב וערבה פרק רביעי סוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( ברכוח לג‪ :‬פסחים יג‪:‬‬
‫ננ‪,:‬ב( ]צ״לרני[‪] (1 ,‬לעיל‬
‫מג‪ [:‬י( מנחוח צז‪ :‬מלות‬
‫ס״ג מ״א‪ ,‬ה( ]שמות יל[‪,‬‬
‫ו( ]ועי׳ רש׳׳י לקמן מו‪:‬‬
‫ל״ה מיל[‪] (t ,‬חרגומו[‪,‬‬
‫ח( ]לקמן מו‪,1:‬‬
‫׳‬
‫וכי לייבשן הוא צריך‪ .‬והרי היבש פסול‪ :‬םנויו כפול‪ .‬אצטבאות‬
‫מקיפות אותו ואצטבאות אחדס היקף לפניס מהיקף‪ :‬מתני׳ ונקרא‬
‫מוצא‪ .‬בגמרא מפרש טעמא‪ :‬אני והו‪ .‬בגימטדא אנא הי‪ .‬ועול‬
‫משבעים‬
‫שמות הן‬
‫ושתים‬
‫הנקובים‬
‫בפרשת ויהי ‪3‬שלת > ויסע וגו׳ ויבא‬
‫בין מתנה ויט משה את ילו ושלשתן‬
‫הגהות הב״ח‬
‫המפורש אות‬
‫ראשונה של‬
‫פסוק‬
‫ראשון ואמרונה של אמצעי וראשונה‬
‫של אחרון וכן בזה הסלר כולן השם‬
‫הראשון והו וי״ו של ויסע ה״א לכל‬
‫הלילה וי״ו לויט ושם השלשיס ושבע‬
‫הוא אני‬
‫אל״ף‬
‫למאחדהס‬
‫ונו״ן‬
‫ראשון רהענן בחשבון של מפרע ויו״ל‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫]א[ גמ׳ תנא רנות‬
‫וארוכות וגנוהות‪ .‬מלת‬
‫רבות נמחק ונ״נ צ״ל‬
‫רכות‪:‬‬
‫לרוח קלים‪ :‬ואותו היום‪ .‬בשביעי‪:‬‬
‫גיגיות‪ .‬קונ״ש של זהב מלאות מים‪:‬‬
‫חריות של דקל היו מביאין‪ .‬בין‬
‫בחול‬
‫בין‬
‫בשבת‬
‫ובגמרא‬
‫מפרש‬
‫טעמא‪ :‬חריוח‪ .‬ענפים‪ :‬מיד היניקות‬
‫שומעין את לולביהן‪ .‬הגדולים שומטין‬
‫את לולבי הקטנים מידם בשביעיי(‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫היה‪.‬‬
‫כפול‬
‫סטיו‬
‫אצטבאות זו לפנים מזו‬
‫בהיקף עגול לישב שס‬
‫)ברכות לג‪ :‬וכעי״ז פסחים‬
‫יג‪ :‬נב‪.!:‬‬
‫ואוכלין אתרוגיהן‪ .‬של תינוקות ואין‬
‫בדבר לא משוס גזל ולא משום דרכי‬
‫שלום שכך‬
‫נהגו‬
‫מחמת‬
‫שמחה‪:‬‬
‫גמ׳ קלניא‪ .‬בן חורין מן המס של מלך‪:‬‬
‫דמיפק‬
‫מכרגא‪ .‬מוצא מכלל המס‬
‫של מלך והיינו נמי קלניא דתוססתא‪:‬‬
‫כדי שיהו גוחיח על המזבח גרסינן‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫גוחות‬
‫מוטות כמו‬
‫כותל‬
‫הגוחה‬
‫לרה״ר דפ״ק דמועד קטן )ל׳ ז‪:>.‬‬
‫שאותו תנא‬
‫שיטתו‬
‫נתחלפה‬
‫להכא להוה ליה למיתני על גב הוה תני על גג וכפ״ק‬
‫לפשתים )ל׳ יג‪ (:‬גבי שתי תלות של מולה לה״ל למיתני על גג‬
‫הוה תני על גב רש לומר לאותו התנא היה שונה שניהם בשוה‬
‫על גב או שניהם על גג וכשהגיע‬
‫ה‬
‫בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם‬
‫)א( במשנה שנע פעמים‬
‫)נשעמ פנוירתן וכוי ליה‬
‫ולך מזנח( פא׳׳מ ונ״ג ס״א‬
‫אינו כמשנה אלא לקמן‬
‫כגמרא וכן משמע מפירוש‬
‫רש״י לקמן‪:‬‬
‫בשלש‬
‫מקראות‬
‫הסמוטן‬
‫וכי‬
‫לייבשן הוא‬
‫צריך‪.‬‬
‫תימה‬
‫מה‪.‬‬
‫וכי לייבשן הוא צריך אלא אימא על גב‬
‫האיצטבא >אמר רחבא אמר ״)רב( יהודה‬
‫הר הבית םטיו כפול היה םטיו לפנים מםטיו‪:‬‬
‫מתני׳ מצות ערבה כיצד מקום היה למטה‬
‫מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין‬
‫משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין‬
‫אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי‬
‫המזבה תקעו והריעו ותקעו > בכל יום‬
‫מקיפין את המזבח פעם אהת ואומרים‬
‫אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא‬
‫ר׳ יהודה אומר אני והו הושיעה נא ואותו‬
‫היום מקיפין את המזבה שבע פעמים <* בשעת‬
‫פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבה יופי‬
‫לך מזבח ר״א אומר ליה ולך מזבח ליה ולך‬
‫מזבח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת‬
‫י אלא שחיו מלקטין אותן מערב ומניחין‬
‫אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו‬
‫ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר תריות של דקל‬
‫היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי‬
‫המזבה ואותו היום נקרא חבוט חריות מיד‬
‫תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין‬
‫אתרוגיהן‪ :‬גמ׳ תנא מקום קלניא הוה‬
‫ותנא דידן מ״ט קרי ליה מוצא איידי דמיפק‬
‫מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא‪ :‬ובאין‬
‫וזוקפין אותן בצדי כוי‪ :‬תנא נא[ רבות וארוכות‬
‫וגבוהות אחד עשר אמה כדי שיהו גוהות על‬
‫חמזבח אמה אמר מרימר משום מר זוטרא‬
‫שמע מינה על חיסוד מנח להו דאי םלקא‬
‫דעתך אארעא מנח להו מכדי עלה אמה‬
‫וכנס אמה זהו יםוד עלה חמש וכנם אמת‬
‫זהו סובב עלה שלש זהו מקום הקרנות‬
‫גוחות על גבי המזבח היכי משכחת לה‬
‫אלא לאו ש״מ איםוד מנה להו שמע‬
‫מינה אמר רבי אבהו מאי קראה שנאמר‬
‫אםרו חג בעבותים עד קרנות חמזבח א״ר‬
‫אבהו אמר ר״א כל חנוטל לולב באגודו‬
‫והדם בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו‬
‫בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר‬
‫אםרו‬
‫‪ft‬‬
‫א‬
‫אמ׳ רחבה אמ׳ ר׳ יהוד•‬
‫כוי‪ ,‬היה מספק ליה אי ש״מ‪ .‬מדקתני גוחות על המזבח אמה‬
‫משום ר׳ יהוד׳ אי משום‬
‫רב יהודי‪ ,‬והיה מדקדק וא״א להיות גותות על המזבח אמה‬
‫על עצמו שלא יחלף אלא א״כ גבוהות ממנו אמתיס ואס‬
‫השמועות‪ ,‬והיה שונה יותר יותר דאם אינם גבוהות אמתיס‬
‫ךבי&>‪ .‬םתני' מצות ערבה‬
‫כיצד מקום כוי‪ .‬תניא ומוטות אמה הרי הן נגררות בגג‬
‫קלניא‪ .‬כלומ׳ קלניא היה המזבת ואין זה לשון גותות‪ :‬כי מנח‬
‫שם אותו מקום ולא האי רגליהם איסור מנח להו‪ .‬על אמה‬
‫שמא‪] .‬ולא דמי[ למאי‬
‫דאמרי׳ בתחילת השותפין של כניסת היסוד של מזבח‪ :‬עלה‬
‫הורודוס קלניא מתעבד‪ ,‬אמה‪ .‬מן הארץ ברותב שלשים‬
‫שפירושו בן חורין נעשה‪,‬‬
‫ושתים על שלשים ושתים‪ .‬שמתמילה‬
‫נ( דהך קלניא והך קלניא‪,‬‬
‫ושם אותו מקום היה‪ .‬ותנא הביאו מלבן מרובע שלשים ושתים‬
‫דידן קרא ליה מוצא שהוא על שלשים ושתים והושיבוהו על‬
‫מוצא מן המס‪ ,‬שאינן‬
‫שדות המוקפות אלא כמו הארץ כעין איישטר״א וגובהו אמה‬
‫המדבר שאין עליו מס‪ .‬ומילאוהו סיד וקוניא וזפת נמצא‬
‫‪1‬‬
‫ותנא רבות ארוכות גבוהות שעלה אמה וחזרו והביאו מלבן שהוא‬
‫י״א אמה כדי שיהו‬
‫גיהות על המזבח אמה‪ .‬שלשים על שלשים וגובהו חמש אמומ‬
‫פי׳ גיהות‪ ,‬יהו גיגחונות‪ ,‬והושיבוהו על זה משוך אמה מכל צד‬
‫כמו גחונות‪ .‬ואמרי׳ ש״מ ומילאוהו סיד וקוניא וזפת הרי שנכנס‬
‫מזו הברייתא כי הן י״א‬
‫אמה ומהך אמה אחת אמה ועל אותה כניסה היו שופכין‬
‫גחונה על המזבח‪ ,‬כי על הדמים ומשם יורדין לרצפה דרך שני‬
‫יסוד המזבח היה מעמידם‪.‬‬
‫נקבים שהיו באתת הזויות וכשנתמלא מלבן זה נמצא שעלה ממש מן‬
‫שאם תאמר על קרקע היה‬
‫מעמידם‪ .‬גובה המזבח היסוד ומעלה ה ד שש מן הארץ חזרו והביאו מלבן שהוא כ״ח על כ״ת‬
‫עשר אמות עלה‪ ,‬אמה והושיבו על זה משוך אמה מכל צד וגובהו ג׳ אמות ומילאוהו‬
‫סיד וקוניא וזפת נמצא גבוה תשע אמות והוא גג המזבח וכניסה‬
‫זו של סוף שש הוא הסובב שבה מקום הילוך לכהניס סביב למזבח‬
‫כשבאין להקטיר ולמתן דמים והיינו דקאמר עלה אמה וכנס אמה‬
‫זה היסוד עלה חמש וכנס אמה זה הסובב עלה שלש זה מקום‬
‫הקרנוח ולא גרסינן ומס אמה שלא היו משוכין הקרנוח כלום‬
‫לפנים אלא הביא מלבן שהוא אמה על אמה ברום אמה ונתנו‬
‫לקרן ומילאוהו חלקי אבניס וסיד וקוניא הפת וכן לכל קרן‪ .‬מ״מ‬
‫גובה המזבח אנו למילין מכאן שהוא תשע אמות לבד הקרנות‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ל(ה‬
‫ג‬
‫לו לרב יהולה בראשון ואמר לו שטעה‬
‫והיה סבור שכן יש להיות גס באתר‪:‬‬
‫זוקפין‬
‫אותן‬
‫פעם אתת‬
‫תקעו‬
‫בצדי‬
‫היינו‬
‫למ״ל‬
‫הטזבה‪.‬‬
‫לאתר‬
‫והריעו‬
‫שמתה‪:‬‬
‫שהקיפוהו‬
‫ערבה‬
‫ותקעו‪.‬‬
‫בנטילה‪:‬‬
‫משוס‬
‫והו‪.‬‬
‫אני‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ]מיי׳ פ׳׳ה מהל׳ בית‬
‫הנחירה הלכה א[‪:‬‬
‫כ כ ב מיי׳ ס׳׳ז מהל׳ לולנ‬
‫הלכה כא סמג עשץ‬
‫מד‪:‬‬
‫כג ג מיי׳ שס הלכה כג‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ חרש‬
‫סעיף א וסי׳ חרסל סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫כ ד ד מיי׳ שס הל׳ כנ‪:‬‬
‫כה ה מיי׳ פ״נ מהל׳ נית‬
‫הנחירה הל׳ ז‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫בגימטריא אנא ה׳ ועול משבעים ‪ . 1‬אל ין ו;אר לנו א?זרו‬
‫חג בעבותים עד לןךגות‬
‫ושתים שמות הן הנקובין בשלשה המזבח‪ :‬תהלים קיח כז‬
‫מקראות הסמוטן בפרשת ויהי בשלח‬
‫ויסע מלאך וגו׳ ויבא בין מחנה וגו׳‬
‫ויט משה את ילו וגו׳ ושלשתן בני‬
‫שבעים‬
‫ושתיס‬
‫אותיות‬
‫המפורש אות‬
‫ראשון‬
‫ומהם‬
‫ראשונה של‬
‫שם‬
‫פסוק‬
‫אתרונה של אמצעי וראשון‬
‫לעזי רש״י‬
‫קונ״ש )קובי״ש(‪ .‬גיגיות‪,‬‬
‫מיכלים גדולים ועגולים‪.‬‬
‫אישטר׳׳א‪ .‬מוקד‪ ,‬כיריים‪.‬‬
‫של אתרון וכן בסלר הזה כולם כך‬
‫פי׳ הקונטרס ועליין צריך טעס לזה‬
‫למה נשתנו שני שמות הללו לאמרינן‬
‫ללרשינן‬
‫להר טפי מאתריני משוס‬
‫באיכה רבתי קרא לכתיב ביחזקאל‬
‫)א( ואני בתוך הגולה וקרא לכתיב‬
‫בירמיה‬
‫)מ(‬
‫אסור‬
‫והוא‬
‫בזיקים‬
‫כביבול הוא בעצמו והיינו הושענא‬
‫שיושיע‬
‫שומטין‬
‫לעצמו‪:‬‬
‫מיד‬
‫לולביהן‪.‬‬
‫תינוקות‬
‫התינוקות‬
‫לולבי‬
‫שומטין הגלולים מילן ואוכלין אתרוגיהן‬
‫של תינוקות ואין בלבר גזל ולא משוס‬
‫לרכי שלום אלא שכך נהגו בו מחמת‬
‫שמחה כך פי׳‬
‫מכאן‬
‫בסיסים‬
‫בקונט׳ ויש ללמול‬
‫בחורים‬
‫לאותן‬
‫לקראח חחן‬
‫שרוכבים‬
‫ונלחמים‬
‫זה‬
‫עם זה וקורעין בגרו של חבירו או‬
‫מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך‬
‫נהגו מתממ שמתת מתן ועול יש‬
‫לומר רמתני׳ לא איירי כלל שיתטפו‬
‫הגלולים מיק של תינוקות אלא מיל‬
‫כלומר‬
‫לאלתר‬
‫שומטין‬
‫התינוקות‬
‫לולבי עצמן ממוך הערבה לפי שהלולב‬
‫ארוך‬
‫אוכלין‬
‫בו‬
‫ושותקין‬
‫והשתא‬
‫ואתרוגיהן‬
‫ניחא הא‬
‫היו‬
‫רפריך‬
‫בגמרא ה למאן לאמר אתרוג בשביעי‬
‫מותר‬
‫להכא‬
‫משמע‬
‫תינוקות‬
‫אין‬
‫גלולים לא ובקונט׳ רחק לפרש להט‬
‫פ ד ך תינוקות‬
‫למצוה‬
‫גמורה‬
‫דווקא שלא הוקצה‬
‫אבל‬
‫של‬
‫גלולים‬
‫הוקצה למצוה גמורה אסורין כל היום וקשה לא״כ הוה ליה למימר‬
‫לתינוקות אין לגלוליס לא‪:‬‬
‫עלה שלש זהו שקום קרנות‪ .‬ולא גרסינן וכנס אמה שהקרנות‬
‫לא היו משוטן לפנים כלום אלא מביא מלבן שהוא אמה‬
‫על אמה ברום אמה ונמנו לקרן ומלאהו תלקי אבנים וסיל וזפת‬
‫וקוניא וכן בכל קרן כך פירש בקונט׳ וכן מוכיח בזבמים פרק איזהו‬
‫מקומן )ל׳ נל‪ (.‬ובפרק שתי הלחם )מנחות ל׳ צז‪ (:‬שהקרנות לא היו‬
‫משוכין לפניס כלום אבל מ״מ מותק בתנם גרסת הספדם שכתוב בכל‬
‫הספדם עלה שלש וכנס אמה וזה מקוס קרנות כלומר לנאומה‬
‫כניסה היו הקרנות בנדם והשתא הוי ממש לומיא לאמריני עלה‬
‫אמה וכנס אמה כו׳ זה מקום קרנות מקום הכניסה הוא מקום קרנות‪:‬‬
‫ואי אארעא מנח להו והתם צדך לתתס באלכסון רגליהם משוטן‬
‫סביב‬
‫להלן מן המזבת מפני הכניסיות כדי שיהו ראשיהן גוחץ על המזבת תו לא משכתת להו גבהו שתי אמות למעלה מגג המזבח שיהו גוחות‬
‫עליו אמה אלא לאו שמע מינה איסוד מנת להו דהוי ליה שמונה אמות לגובהו של מזבח מן היסוד ולמעלה והטייתן מפני כניסת הסובב‬
‫ממעטת קצת מגובהן שצדך למשוך רגליהם לשפת כניסת היסוד נמצאו גבוהות יותר משתי אמות ומהן אמה גמייה ולמטה מן הגתייה יומר‬
‫מאמה שלא יהו נגררות על גבי המזבח‪ :‬מאי קראה‪ .‬דעולוח למעלה מן המזבח‪ :‬אסרו חג בעבותים‪ .‬באילנות כמו ובין עבותים היתה צמרתו‬
‫)יחזקאל לא( בצד שלו אסרו כמו הקיפו כמו אסרי לגפן י(יסחר ישראל )גראשיח מט(‪ :‬עד קרנות המזבח‪ .‬עד קרנות שהם גבוהות מן המזבח‪:‬‬
‫אסרו‬
‫הבינו חננאל)המשך(‬
‫]וכנס אמה[ זה יסוד עלה‬
‫חמש אמה וכנס אמה זה‬
‫הסובב עלה ג׳ וכנס אמה‬
‫זה מקום מערכה‪ .‬עכשיו‬
‫אם ינטה קו המדה מקרקע‬
‫המזבח עד שפת האמה‬
‫החמישית שהן מן היסוד‬
‫עד הסובב‪ ,‬נמצא מתיחת‬
‫הקו מן הקרקע ועד‬
‫הסובב שש אמות ושני‬
‫חומשי אמה‪ ,‬דקיימ׳ לן‬
‫כל אמתא בריבועא אמתא‬
‫ותרי חומשי באלכסונא‪,‬‬
‫וכל כניסת אמה באלכסון‬
‫כן תבוא מדידתה‪ ,‬תמצא‬
‫מקרקע המזבח י״א אמה‬
‫פחות חומש‪ .‬אלא כיון‬
‫ששנה י״א כדי שיהו‬
‫גוהות על המזבח אמה‬
‫ש״מ איסוד הוה מנח ליה‪.‬‬
‫פי׳ גוהות‪ ,‬נוטות‪ .‬כגון‬
‫מי שהיה כותלו גוהה‬
‫סותרו ובונה‪ ,‬ופי׳ גוהה‬
‫נוטה‪ ,‬והוא קיר נטוי‪.‬‬
‫אמי ר׳ אגהו מהאי קרא‬
‫אסרו חג בעבתים עד‬
‫וגוי‪ .‬פי׳ המזבח עשר‬
‫אמות י( והקרנות אמה‬
‫אמה‪ ,‬שצריכה הערבה‬
‫והיותר בה אמה להתגח‬
‫על גבי <ה(קרנות המזבח‬
‫שיש בם אמה‪ .‬שהן‬
‫פנויץ‪ ,‬כאשר שנינו מקום‬
‫הקרנות אמה מזה ואמה‬
‫מזה כוי‪ .‬ירושלמי אמי‬
‫ר׳ יוסי מתניתא אמרה‬
‫כן‪ ,‬וראשיהן כפופין על‬
‫גבי המזבח‪.‬‬
‫א( עי׳ נר״ח פסחים דף נ״נ‬
‫ע״נ ונערון השלם כסוף ערן‬
‫אניי‪.‬‬
‫נן נראה לצ״ל הך קלגיא שם‬
‫אוהו מקום הי׳ ותנא דידן‬
‫וכוי‪.‬‬
‫ג( אולי צ״ל פי׳ גיהות היו‬
‫נוחות כמו נח ונוח וכוי ועי׳‬
‫נערוך ערך גחן‪.‬‬
‫ל> אולי צ״ל עשר אמות על‬
‫למעלה מן הקרנות והערגה‬
‫הי׳ נה אמה ייתר להתגח ע״ג‬
‫וכוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כו א ש״ע א״ח סי׳ תכט‬
‫סעיף נ נהג״ה‪:‬‬
‫בז ב מיי׳ ס״ז מהל׳ לולב‬
‫]הלכה ה[ והלכה ט סמג‬
‫עשי! מל טוש״ע א׳׳ח סי׳‬
‫תרנא סעיף ב וסעיף ט ]רב‬
‫אלפס לעיל פ״ג דף דנב[‪:‬‬
‫כה ג מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫שבועות הלכה ב סמג‬
‫עשי! קכג‪:‬‬
‫כ ט ד מיי׳ פ״ו מהל׳ סוכה‬
‫ולולב הלכה ו ופ״ז‬
‫הלכה טו סמג עשין מג מד‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ תרלט סעיף‬
‫א וסי׳ תרנח סעיף א וסי׳‬
‫תרסנ סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מה‪:‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי‬
‫סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫סביב שמנה עשר אלף‪ .‬והאי קרא כתיב בסוף יחזקאל <מח(‬
‫אסרו‪ .‬אגודה של לולב‪ :‬בעבותים‪ .‬בהדס שהוא עבות של ג׳ כדין‬
‫גבי מדתה של ירושלים דלעתיד היקיפה שמנה עשר‬
‫קליעה‪ :‬עד קרנות‪ .‬הרי הוא לכס כמתן דמים שבקרנות המזבח‪:‬‬
‫אלף קנים דנמצאת מדת ריבועה )על( ארבעח אלפים וחמש מאות‬
‫איסור לתג‪ .‬אגודה לחג‪ :‬באכילה ישתיה‪ .‬שקורא לחג עונג‬
‫קנים אורך על ארבעת אלפים וחמש מאוח קנים רוחב ומדת הקנה‬
‫במאכל ומשחה‪ .‬ויש אומרים יום שלאחר החג‪ :‬בעבותים‪ .‬בהמות‬
‫שש אמות ומה שכתוב בספרים‬
‫עבות ושמנות‪ :‬כל המצות‪ .‬כגון‬
‫תמניסר אלפים פרסי לא גרס פרסי‬
‫קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס‬
‫אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח א״ר‬
‫דאטו פרסי מי כתיב בקרא אלא‬
‫התתתון‬
‫גדילתן‪.‬‬
‫דרך‬
‫וערבה‪:‬‬
‫ירמיה משום ר״ש בן יוחי ור׳ יוחנן משום‬
‫גרסינן תמניסר אלפי )א( דרא קמי‬
‫למטה והעליון למעלה‪ :‬שמעמידין‬
‫ר״ש המחוזי משום ר׳ יוחנן המכותי כל‬
‫הקב״ה והוא היקף הקנה דנמצאת‬
‫אח ציפוין‪ .‬הציסר של זהב קבוע‬
‫העושה א איסור לחג באכילה ושתיה מעלה‬
‫ריבוע ד׳ אלפים וחמש מאות קנים‬
‫בהן במסמרות של זהב כדכתיב‬
‫עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו‬
‫אורך על ד׳ אלפים וחמש מאות קנים‬
‫ושמית ט( ואת הקרשים תצפה זהב‬
‫קרבן שנא׳ אםרו חג בעבותים עד קרנות‬
‫רוחב דהכי כתיב קרא )יתזקאל מחו‬
‫ולא היה עושה טס ארוך כמדת‬
‫ואלה תוצאות העיר מפאת צפון חמש‬
‫הקרש שיעמוד מאיליו‪ :‬אבד סיברם‪.‬‬
‫חמזבח אמר חזקיח א״ר ירמיח משום רשב״י‬
‫מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב‬
‫משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית‪:‬‬
‫ב כל המצות כולן אין אדם יוצא בחן אלא‬
‫‪1‬‬
‫)שס> ופאת ימה חמש מאות וארבעת‬
‫סכויים‪ .‬חוחלתס ומבטם כדמתרגמינן‬
‫דרך גדילתן שנאמר יעצי שטים עומדים‬
‫אלפים מדה וכתיב )שס> ופאת נגבה‬
‫הבט נא )בראשית טוו איסתכי כען‬
‫‪6‬‬
‫עומדים‬
‫שטים‬
‫עצי‬
‫יתנ״ה‬
‫שעומדים דרך‬
‫תמש מאות וארבעת אלפים מדה‬
‫לשמיא‪ :‬לפטור‪ .‬בזכותי אני סובל‬
‫גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את‬
‫וכתיב )שס> ופאת קדמה ממש מאות‬
‫כל עונותיהם ופוטרן מן הדין‪:‬‬
‫ציפוין דבר אחר עומדים ‪ 8‬שמא תאמר אבד‬
‫ודי אלפים מדה והדר כתיב סביב‬
‫יותם בן עוזיהו‪ .‬צדיק היה ועניו‬
‫םיברם ובטל םיכויין ת״ל עצי שטים עומדים‬
‫שמנה עשר אלף ואע״ג דקרא גבי‬
‫יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד‬
‫שעומדים לעולם ולעולמי עולמים ואמר‬
‫ירושלים כתיב דרשינן מיניה דדרא‬
‫אביו ועליו נאמר בן יכבד אב»מלאט‬
‫דקמיה קודשא בריך ) ‪ 0‬הוא דכתיב‬
‫אז שכל הימים שהיה אביו מצורע‬
‫חזקיח א״ר ירמיח משום רשב״י ‪ 8‬יכול אני‬
‫בסיפיה דקרא ושם העיר מיום ה׳‬
‫והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב‬
‫לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום‬
‫כל המצות אין יוצא בהן‬
‫אלא דרך גדילתן‪ ,‬העיקר‬
‫למטה והצמח למעלה‪ .‬שני‬
‫עצי שיטים עומדים‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫כמו שעומדין בגדילתן‪ .‬ר׳‬
‫שמעון בן יוחי היה במערה‬
‫י״ג שנה‪ ,‬ונראה לו בדרך‬
‫מראות אלהים גודל כבודו‪.‬‬
‫והיה יודע בעצמו שהוא‬
‫חסיד גדול‪ ,‬והיה אומר יכול‬
‫אני לפטור ]את[ העולם‪ ,‬כגון‬
‫זה האמור בסדום אם אמצא‬
‫שמה‪ :‬אחת ללולב ואהת למזבה‪.‬‬
‫שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני‬
‫שם כך וכך‪.‬צדיקים ונשאתי‬
‫לכל המקום בעבורם‪ ,‬מיום לא יתכן כלל לפרש דרבי יותנן בן עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי‬
‫שנבראתי עד עכשיו‪ ,‬כלומר ברוקה לא פליג אלא בשביעי אלא‬
‫יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם‬
‫בזכותי יתקיים העולם ולא‬
‫־חרב‪ ,‬ולא ישחית אלהינו אכולהו נמי פליג דסבר חריות של‬
‫עד םופו ״ואמר חזקיה א״ר ירמיה משום‬
‫העולם בעבורי‪ ,‬ואפי׳ אם דקל היו מביאין כל שבעה ולא ערבה‬
‫אין שם צדיק ]אחר[‪ .‬ואם כי היכי דאבא שאול דדריש׳( ערבי רשב״י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף‬
‫•דיה אלעזר בני עמי משנברא אחד למקדש דהיינו כל ז׳ וכן רבנן חן אני ובני מחן אם מאה הם אני ובני מהן‬
‫העולם ועד עכשיו‪ ,‬כלומר‬
‫אם שנים הן אני ובני הן ומי זוטרי כולי האי‬
‫שלא תהא כליה כגון המבול דנפקא להו מהלכה דהיינו כל ז׳ ור׳‬
‫והא ג ‪ ,‬אמר רבא ״תמני מרי אלפי ה‪ 1‬דרא הוה‬
‫שהיה בכל העולם‪ ,‬כענין יוחנן בן ברוקה דריש להו ערבי‬
‫שפירשנו למעלה‪ .‬ואילמלי‬
‫יותם כוי‪ .‬ולמה יותפ לפי כשאר תנאי דלולב הגזול והלכה לית‬
‫דקמיה קודשא בריך הוא שנאמר ‪2‬םביב‬
‫שנתברר לו כי לא קבל ליה והא דקתני מתניתא ואותו היום‬
‫שמנה עשר אלף ל״ק הא דמסתכלי‬
‫מזכיותיו בעולם הזה כלום‪,‬‬
‫לוי‬
‫לאו דוקא יום אחד ומיהו לר׳‬
‫באספקלריא המאירה הא דלא מםתכלי‬
‫שכל צדיקים קבלו בעולם‬
‫הזה מעין השמור להן לעולם דמפרש טעמא דר׳ יוחנן בן ברוקה‬
‫באספקלריא המאירה ודמםתכלי באספקלריא‬
‫הבא‪ ,‬ור׳ שמעון וכנו ויותם כתמר ולא מקרא דריש אלא סברא‬
‫המאירה מ‪/‬זוטרי כולי האי והא ייאמר אביי‬
‫לא קבלו בעולם הוה‪ ,‬לפיכך‬
‫היתה להם זכות גדולה משאר שהיא סימן יפה לקילוסן של ישראל‬
‫לא פחות עלמא מתלהין ושיהא צדיקי‬
‫הצדיקים‪ .‬ואמר זה ר׳ שמעון שאין להם אלא לב אחד לאביהם‬
‫דמקבלי אפי שכינה בכל יום שנאמר‬
‫ראיתי בני עלייה‪ ,‬פי־ ראיתי שבשמים »)אי( אפשר דלא הוי אלא‬
‫ברוח הקודש כגון ראיית‬
‫‪ 3‬אשרי כל חוכי לו ל״ו בגימטריא תלתין‬
‫חלום‪ ,‬כי הצדיקים שבדור יום אחד בין יהיה יום אחד בין‬
‫ז(‬
‫הזה הראויין לעלות לגן יהיה כל שבעה לא היתה ערבה‬
‫ושיתא חוו ל״ק חא דעיילי בבר חא דעיילי‬
‫של‬
‫עדן מועטין הן‪ ,‬שהמקום בטלה ותרריהו היו מרביות‬
‫בלא בר‪ :‬בשעת פטירתן מה הן אומרים‬
‫המוכן להם מגיד זה‪ .‬ואמר‬
‫אם אלך הן מובטח אני‬
‫ערבה וחריות של דקל‪:‬‬
‫וכוי‪ :‬והא קא משתתף שם שמים ודבר‬
‫שאני ואלעור בני מהן‪,‬‬
‫אחד זה ואחד זה שבעה‪ .‬אין‬
‫ותניא ח י נ כל המשתף שם שמים ודבר‬
‫ואם שנים הן אני ובני‬
‫אחר‬
‫לברכה‬
‫שרן‬
‫ולולב‬
‫סוכה‬
‫‪4‬‬
‫הן‪ .‬ואקשינן איני שהצדיקים‬
‫נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה׳‬
‫אחר‬
‫שבכל דור מופרדין ןהן[ דאלולב אין מברך אלא פעם אחת‬
‫לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו‬
‫בפני עצמן‪ ,‬והאמר רבא דרא‬
‫קמא‪ ,‬פי׳ שורה של צדיקים ביום אבל סוכה כל אימח דנכנס לה‬
‫משבחין ליח אנחנו !א! מודים ולך אנו‬
‫הראשונה‪ ,‬דמקמי קב״ה י״ח כדי שיאכל וישתה וישן ואפילו עשר‬
‫מקלסין‪ :‬כמעשהו בחול‪ :‬אמר רב חונא‬
‫אלפי פרסי היא‪ ,‬שנאמר פעמים ביום מברך אכל אחת ואחת‬
‫סביב שמונה עשר אלף‪.‬‬
‫מ״ט דר׳ יוחנן בן ברוקה דכתיב ‪ 5 , 1 3‬כפות‬
‫ופרקינן הללו כולן צדיקים מידי דהוה אחפילין כל זמן שמניחן‬
‫שנים אחת ללולב ואחת למזבח ורבנן אמרי‬
‫הן‪ ,‬אבל מהן מסתכלין והיינו טעמא דסוכה דאי מחרמי‬
‫באיספקלריא שאינה מאירה‪,‬‬
‫כפת כתיב ר׳ לוי אומר כתמר ־ימה תמר‬
‫ליה סעודחא לא אפשר למיכל חוץ‬
‫ומהן מסתכלין באיספקלריא‬
‫הגדולה המאירה‪ ,‬ואני לא לסוכה אע״פ שכבר אכל בו ביום זה אין לו אלא לב אהד אף ישראל אין להם‬
‫אמרתי מועטין הן אלא בסוכה וכן תפילין כל היום מצותן‬
‫אלא לב אחד לאביהם שבשמים אמר רב‬
‫ומן[ המסתכלין באיספקלריא‬
‫המאירה‪ ,‬בהן אמרתי‪ .‬שיהו מונחין בראשו ובזרועו אבל לולב‬
‫יהודה אמר שמואל לולב שבעה וםוכח יום‬
‫ומקשינן ומי זוטר׳ כולי האי אין עיקר מצוחו אלא פ״א ביוס כדאמ׳‬
‫אחד מ״ט לולב דמפםקי ‪ °‬לילות מימים כל‬
‫להיותם שנים‪ ,‬והאמר אב״ )לעיל ל׳ מ‪ (.3‬מדאגבהיה נפיק ביה‪:‬‬
‫לא פחית עלמא מל״ו צדיקי‬
‫יומא מצוה באפיה נפשיה הוא סוכה דלא‬
‫העושה‬
‫בכל דור דמקבלי פני שכינה‬
‫אריכא דמו ורבה בר‬
‫בכל יום‪ ,‬שנאמר אשרי‬
‫כל מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא‬
‫חוכי לו‪ ,‬לו בגימטריא שיתא‬
‫יום אחד מאי טעמא‬
‫ותלתין‪ .‬ופדקינן לא קשיא בר חנח אמר רבי יוחנן סוכה שבעה ולולב‬
‫בחד יומא כי אתא‬
‫הא דעיילי בבר הא דלא‬
‫שאומר סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן םגי ליה‬
‫עיילי בבר‪ .‬פי׳ יש מי‬
‫אמר רב יוסף נקוט‬
‫עיילי בכר הצדיקים העולין רבין אמר רבי יוחנן יאחד זה ואחד זה שבעה‬
‫בגן עדן בבניהן‪] ,‬כלומד[‬
‫שיהיה הוא צדיק ובנו צדיק דרבח בר בר חנה בידך דכולהו אמוראי קיימי מותיר; בסוכה מיתיב‬
‫כמותו‪ ,‬כגון ר׳ שמעון ובנו‬
‫העושח‬
‫ר׳ אלעזר זהו שאמי מועטין‬
‫הן בדור זה‪ .‬ויש מי שאומר מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן המורה‪ :‬נקוט דרבה בר בר חנה בידך‪ .‬דאמר סוכה שבעה‬
‫הצדיקים הנכנסים בישיבה‬
‫)מלכים ב טי( רותם ל()בנו( שופט וגו׳‬
‫לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל‬
‫דינין שהיה דן אומרן בשם אביו‪:‬‬
‫ועד סופו‪ .‬עד שיכלה העולם‪:‬‬
‫ראיתי בני עלייה והן מועטין‪ .‬רואה‬
‫אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה‬
‫כת המקבלין פני שכינה מועטים‬
‫הם‪ :‬סביב שמנה עשר אלן«‪ .‬סיפיה‬
‫א( יומא ענ‪ ,.‬ב( סנהדרין‬
‫צז‪ ,:‬ג( ]סנהדרין צי‪ :‬ע״ש[‪,‬‬
‫ד( ו בסנהדרין איתא דרא‬
‫דקמיה קודשא נריך הוא‬
‫תמני סרי אלפי הוה שנאמר‬
‫נו׳ יכ״א נערוך[‪ ,‬ה( בס״י‬
‫איתא הוה דרה‪ ,‬ו( נ״ז‬
‫שס‪ ,‬ז( ןהתשוניס הנכנסין‬
‫כלא רשות המלאכים העומלין‬
‫לפני השכינה מועמין אבל‬
‫אותם שאין נכנסין עד שימלכו‬
‫המלאכים בשכינה הרגה הן‬
‫ייש אומרים הצדיקים העולין‬
‫נגן עדן נבניהן כלומר שיהא‬
‫צדיק וננו כמותו כמו ר‬
‫שמעון ובנו מועטין תה שאמר‬
‫מוענוין בדור הזה‪ .‬ערוך ערך‬
‫בר א[‪ (P ,‬סנהדרין שג‪.‬‬
‫ןועי׳ תוס׳ שם ד״ה כלן‪,‬‬
‫)‪P‬פי׳ דס״ל לר״י ב״נ יש אס‬
‫למקרא עיי תום׳ סנהדרין ד‪.‬‬
‫ד״ה כולהו יעי׳ ביבמות סה‪:‬‬
‫וכבשוה וכרן‪ ,‬י( ]מנילה יד‪,[.‬‬
‫כ(‪1‬ביצהל‪:‬ו‪ .‬ל( וצ״ל בן המלך‬
‫על הבית[‪ ,‬מ( ןעירונין מז‪,|:‬‬
‫נ( לעיל לד‪ ,.‬ס( רש״ל מ״ז‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ועשית את הקרשים‬
‫שטים‬
‫עצי‬
‫למשכן‬
‫שמות כו טו‬
‫עימדים‪:‬‬
‫‪ .2‬סביב שמינה עשר אלף‬
‫ושם העיר מיום יי שמה‪:‬‬
‫יחזקאל מח לה‬
‫ג‪ .‬ולכן יחכה יי לחננכם‬
‫ולכן ירום לרחמכם כי‬
‫אלהי משפט יי אשרי כל‬
‫ישעיהו ל •ח‬
‫חוכי לו‪:‬‬
‫‪ .4‬זבח לאלהים יהרם‬
‫בלתי ליי לבדו‪:‬‬
‫שמות כב יט‬
‫‪ .5‬ולקחתם לכם ביום‬
‫הראשון פרי עץ הדר כפית‬
‫תמרים וענף עץ עבית‬
‫וערבי נחל ושמחתם לפני‬
‫יי אלהיכם שבעת ימים‪:‬‬
‫ויקרא כג מ‬
‫דקרא ה׳ שמה דאע״ג דבירושלים‬
‫שלעתיד לבא כתיב קרא דרשינן לי׳‬
‫נמי להכי דמקום ששכינה שמה סובבין‬
‫אותו שמנה עשר אלף והס הצדיקים‬
‫הנתונים לפנים ממלאכי השרת שנא׳‬
‫ליעקב‬
‫יאמר‬
‫)במדבר כגן כעת‬
‫ולישראל מה פעל אל ואומר )ישעיה‬
‫כג> ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ואומר )שס לו והיו עיניך רואות‬
‫)א( תום׳ דייה סביב וכוי‬
‫אספקלריא‪ .‬מחיצה‬
‫את מוריך‪:‬‬
‫תמניסר אלפי הוה דרא וכוי‪:‬‬
‫שחוצצת ביניהם לשכינה‪ :‬מאירה‪) .‬ב( כאיי דקמי קודשא בריך‬
‫הוא הוא דכתינ‪:‬‬
‫כמראה זו שרואין בה רש צדיקים‬
‫שאין מאירה להם כל כך ואין יכולין‬
‫לראות ממש‪ :‬אשרי כל חוכי לו‪.‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫המחכים לכת שהוא כמנין לו‪ :‬בבר‪.‬‬
‫ברשות‪ :‬דעיילי בלא בר‪ .‬בלא רשות נמ' שמא תאפי אבד‬
‫ם ב ד ם ‪ .‬עיריבין כא‬
‫ע״ב‪:‬‬
‫מועטים הן ובהנהו קאמר אני ובני שם ־כיי אני לפטור‪.‬‬
‫אבות דר׳ נתן פט״!‬
‫מהם‪ :‬בשעת פטירתן‪ .‬אמתניתין‬
‫קאי‪ :‬יופי לך‪ .‬היופי הזה אנו עושין‬
‫לך שאתה מכפר עלינו‪ :‬ליה ולך‪.‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫אנו עושין את הכבוד הזה‪ :‬ליה‬
‫[ ‪:‬מ׳ מודים‪ .‬צ״ל מברכים‪:‬‬
‫אנו מודים‪ .‬שהוא אלהינו‪ :‬ולך אנו‬
‫משבחים‪ .‬שאתה חביב לפניו לכפר‬
‫עלינו‪ .‬מודים לאו לשון הוד אלא לשון‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫תודה שאנו מודים בו ולא כופרים‪ :‬דרך גדילתן‪ .‬העליון למעלה‬
‫ר' לוי אומר כתמר‪ .‬טעמא דרבי והתחתון למטה !יומא עב ו‪.‬‬
‫יוחנן בן ברוקה לאו מקרא נפיק שמעמידין את ציפוין‪.‬‬
‫ציפוי הזהב מעמידי! על ידי‬
‫אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן מסמרות‪ .‬לשון אתר שלא‬
‫של ישראל‪ :‬אין לו אלא לב אתד‪ .‬התליעו ולא נפל ציפוין ! ש ש ‪.‬‬
‫שמא תאמר‪ .‬משנגטו‪ ,‬אבד‬
‫כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז‬
‫סברם‪ .‬שלא ישונו עוד‪,‬‬
‫והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי ובטל סיכויין‪ .‬מה שאנו‬
‫הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא סוכין וצוםין להן ‪ :‬ש ש ‪.‬‬
‫אם אלף הן אני ובני‬
‫בחריותיו ומכבדותיו‪ :‬סוכה שבעה‪ .‬מהן‪ .‬רשנ״י לא הוה‬
‫לברכה‪ :‬ולולב יום אתד‪ .‬ואע״פ ידע אס אלף הס אס‬
‫שניטל כל שבעה זכר למקדש אין מאה הס אס שנים הס‬
‫ס נ ה ד ו ץ צז‪ ..::‬סביב שמנה‬
‫עשר אלף‪ .‬נירושליס של‬
‫ולא דרב יהודה אמר שמואל דאמר מעלה משתעי קרא בסיף‬
‫יחזקאל ! ש ש ‪ .‬באספקלריא‬
‫סוכה יום אחד‪ :‬דכולהו אמוראי‪ .‬משמיה דר׳ יוחנן קיימי כוותיה בסוכה ושמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנןמ( כן מצאתי ביסודו של רבינו יעקב‬
‫המאירה‪ .‬בחתק נגהו של‬
‫י העושה‬
‫של מעלה בלא כר‪ ,‬כלומר אינן מתעכבין בחוץ עד שימליכו בשכינה‪ ,‬המלאכים הממונים‪ ,‬ותינתן להן רשות ליכנס‪ ,‬לפי‬
‫שה; חשוכין הרכה לפני ןהןשכינה ואין מי יעכב עליהן‪ ,‬אלא מיד הן נכנסין בלא נטילת רשות‪ ,‬ואלו שהן בענץ הזה מועטין‬
‫הן‪ ,‬ושאר הצדיקין אינן כן‪ .‬והלא אביי ורבא דאחרונים הן לגבי ר׳ שמעון בן יוחי ואיך מקשין מדבריהם עליו‪ .‬אלא ללמדך‬
‫המסורת שהיה בידם‪ ,‬כדברי אביי ורבא‪ ,‬כך היה בידי הראשונים בקבלה כהלכה למשה מסיני ואינן דבריהן ןהן[‪ ,‬שאלו‬
‫הדברים וכיוצא בהן‪ ,‬אי אפשר להאמר אלא בקבלה מן הנביאים‪ ,‬ואלו הדברים שקיבלו מרבותיהם היו מגידין‪ .‬פי׳ אני והוא‬
‫הושיעה נא‪ .‬פי׳ על השכינה הדברים אמורים‪ ,‬כדכתיב בכל צרתם לו צר‪ .‬הא דאמרי ליה ולך מזבח‪ ,‬אסור‪ ,‬שנמצא משתף שם שמים למזבח‪ ,‬ותניא כל המשתף שם שמים בדבר אחר נעקר מן העולם שנאמד בלתי לה־ לבדו‪ .‬אלא כך היו אומרים‪ ,‬ליה‬
‫אנו מודים ולך מזבח אנו משבחים‪ .‬מתני' אותו היום מקיפין למזבח שבע פעמים‪ .‬אמר רבה זכר ליריחו‪ .‬מתני' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כוי‪ .‬ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאין כוי‪ .‬מאי טעמא דרי יוחנן בן ברוקה שנאמר‬
‫כפות תמרים‪ ,‬תרתי‪ ,‬אחת ללולב ואחר‪ .‬למקדש ואין הלכה אלא ערבה למקדש‪ .‬אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה‪ .‬פירי צריך לכרך עליו כל שבעה‪ ,‬אבל סוכה סגי לה בחד יומא‪ .‬רבה בר בר חנה אמר סוכה צריכה כרכה כל שבעה‪ ,‬ולולב ביום‬
‫אחד‪ .‬ורב דימי ורבץ תרוייהו משמא דר׳ יוחנן‪ ,‬תרוייהו כרבה בר בר חנה קיימי בסוכה‪.‬‬
‫הקנ־׳ה אין מסתכלין אלא תלחין ושית‪ ,‬אנל בקלישות הנוגה לצדדין מרחוק מסתכל־ן כתוח הרגה ! ש ש ‪ .‬הא דעיילי בבר‪.‬‬
‫שצריפין ליטול רשות כשנכנסין להסתכל באספקלריא המאירה‪ ,‬נהנהו לא פחיתי מתלתין ישית‪ ,‬אבל איתן הנכנסין בלא רשות ברוב‬
‫צדקם הנהי מספקא לן כמה הוו ‪,‬שם־‪ .‬מה תמר זה אין לו אלא לכ אחד‪ .‬שרף יש לו כמו אילן אבל אין לו בענפיי אלא‬
‫בגזעו על פני כל גובהו ‪ .‬מ ג י ל ה י ז ‪ . . .‬דמפסקי לילות מימים‪ .‬שאין מצותו גלילה ‪:.‬ניצה ל‪.(:‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( פסחים ו‪ :‬נתוספ׳‬
‫ברכות פ״ו הס״ו[‪ ,‬ג( שס‬
‫ומנחות מג‪ .‬ןתוספחא שם‬
‫הי״ד[‪ ,‬ג( ]מנחות מג‪,[.‬‬
‫ל( שבת כג‪ .‬ע״ש‪ ,‬ה( רש״ל‬
‫מ״ז‪ ,‬ו( ברכות מ״ ‪ (1‬רש׳׳ל‬
‫]ועי׳ רש״א[‪ ,‬מ( ]ועי׳ פוס׳‬
‫מנחות מב‪ :‬סד״ה ואלו[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬זכר ימות עולם בינו‬
‫שנות דור ודור שאל‬
‫אביף ויגךף זקניף ויאמרו‬
‫דברים לב ז‬
‫לף‪:‬‬
‫י‪ .‬ברוף אדני יום יום‬
‫יעכלם לנו האל ישועתנו‬
‫תחלים סח כ‬
‫סלה‪:‬‬
‫העושה לולב‪ .‬בערב יום טוב‪ :‬לעצמו‪ .‬ולא לאחרים‪ :‬כאן בזמן‬
‫העושה סובה לעצמו‪ .‬דווקא נקט לעצמו אכל לאחר לא‬
‫מברך מידי להאי תנא דסבר דאין מברן לעשות‬
‫כדדייקינן פ׳ התכלת )מגמות לף מ‪ .3‬ושם‪ (:‬ואיכא תנא דתני בירושלמי‬
‫בפרק הרואה עשאה לעצמו מברך לעשות סוכה עשאה לאחר מברך‬
‫בית המקדש‪ .‬מברכין עליו במקדש כל שבעה דמדאוריימא היא‬
‫כרבי יותנן דתלי טעמא בדאורייתא‪ :‬כל זמן שמניתן‪ .‬ואפילו‬
‫חולצן ומניחן מאה פעמים ביום‪ .‬וגבי סוכה נמי אע״ג דלא מפסקי‬
‫לילות מימים וכחד יומא אריכא הוא‬
‫א( העושה לולב א לעצמו אומר ברוך שהחיינו‬
‫מברבין עליה בכל יום דהזא דומיא‬
‫וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו‬
‫דחולץ ומניח‪ :‬אלא שחרית‪ .‬ובסוכה‬
‫אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על‬
‫נמי טון דכחד יומא הוא סגי בברכה‬
‫של יום ראשון‪ :‬דלא עביד כשמעחיה‪.‬‬
‫נטילת לולב ואף על פי ב שבירך עליו יום‬
‫אלא כל זמן דמנח תפילין מברך‪:‬‬
‫ראשון הוזר ומברך כל שבעה ״העושה‬
‫הכי גרסינן ואגן גמי כרבי עגדינן‬
‫םוכה לעצמו אומר ברוך שההיינו וקיימנו‬
‫ומברכינן כל שבעה‪ .‬ואע״ג דכחד‬
‫כו׳ נכנם לישב בה אומר אשר קדשנו‬
‫יומא הוא‪ .‬ובלולב נמי כל שבעה‬
‫במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך‬
‫ואע״ג דמדרבנן מברכינן עליה כי‬
‫יום ראשון שוב אינו מברך קשיא לולב‬
‫היט דמברטנן בנר חנוכה ובמגילה‬
‫אלולב קשיא סוכה אםוכה בשלמא לולב‬
‫דרבנן דקס ליה רב ושמואל בחד‬
‫שיטתא בלולב ורבין נמי משמיה‬
‫אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)א( רש״י דייה הרואה נר דר׳ יוחנן אמר לולב שבעה‪ :‬דמשמשי‬
‫קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים‬
‫וכוי לברן על ראיה בהו‪ .‬דקיימא לן חייב אדם למשמש‬
‫אלא סוכה אסוכה קשיא תנאי היא דתניא‬
‫הראשונה‪:‬‬
‫בתפילין כל שעה ק״ו מציץ בפ״ק‬
‫״י תפילין כל זמן שמניהן מברך עליהן‬
‫דיומא )לף ז‪ :(:‬מצוח לולב שבעה‪.‬‬
‫דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא‬
‫לברכה‪ :‬יום ראשון מצות לולב‪.‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכתא‬
‫]א[ תום' סד״ה העושה‪ .‬דאורייתא ועיקר ובעיא ברכה‪:‬‬
‫כרבי ורבא אמר הלכתא כרבנן אמר רב‬
‫לעשות סוכה לשמו‪ .‬נמחק מכאן ואילך מצות זקנים‪ .‬רבן יוחנן‬
‫ונ״נ על עשיית סוכה‪:‬‬
‫בן זכאי וסיעתו ודרבנן לא בעיא‬
‫מרי ברה רבת שמואל הזינא ליה לרבא‬
‫שבעה‪.‬‬
‫כל‬
‫לה‬
‫סבר‬
‫רב‬
‫ואן«‬
‫ברכה‪:‬‬
‫דלא עביר כשמעתיה אלא מקדים וקאי‬
‫בעי ברכה למצות ‪.‬לולב ואף על גב‬
‫ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנה‬
‫רבינו חננאל‬
‫דמדרבנן הוא בעי ברכה‪ :‬דאמר‬
‫ומותבינן עלה דרי יוחנן‬
‫תפילין ומברך וכי אצטריך זימנא אהרינא‬
‫מיהא מתניתא דקתני לולב רב‪ .‬בנר חנוכה דמדרבנן היא ובעי‬
‫עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח‬
‫שבעה וסוכה יום אחד‪ .‬ברכה הכא נמי לא שנא‪ :‬הרואה‬
‫תפילין ומברך ואנן נמי כרבי עבדינן‬
‫ומשני לולב שבעה בזמן גר חנוכה‪ .‬קאי על שלא הדליק‬
‫שבית המקדש קיים‪ ,‬לולב‬
‫יומברכין כל שבעה אמר מר זוטרא הזינא‬
‫יום אחד האידנא‪ .‬סוכה בביתו ועובר ברשות הרבים ורואה‬
‫תנאי היא‪ ,‬דתניא תפלין כל אותה בפתמי ישראל שמצוה להניח‬
‫ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין‬
‫הראשונה‪:‬‬
‫ומן שמניחן מברך עליהן בפתת צריך לברך על )א(‬
‫מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי‬
‫דברי רבי‪ ,‬וחכמים אומרים‬
‫אץ מברך עליהן אלא מגרך שהים‪ .‬שהחיינו ושעשה נסים‬
‫בהו מברכי אמר רב יהודה אמר שמואל‬
‫שחרית בלבד‪ .‬ור׳ יוחנן שאץ על הרואה לברך להדליק הנר‪:‬‬
‫מצות לולב כל שבעה ור׳ יהושע בן לוי‬
‫דאמר כרבי‪ .‬ואע״ג‬
‫דאמר מכאן ואילך‪ .‬זמן ליכא‪ :‬המדליק‬
‫רבה בר בר חנה הלכה‬
‫אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך‬
‫כחכמים‪ ,‬לא עכיד עובדא מברך‪ .‬להדליק נר ושעשה נסים‪:‬‬
‫מצות זקנים ורבי יצהק אמר כל יומא מצות‬
‫לחודיה‪:‬‬
‫שעשה נסים‬
‫כשמעתיה‪ ,‬אלא כל אימת והרואה‪.‬‬
‫דמנח להו מברך‪ .‬רבנן דבי‬
‫זקנים ואפילו יום ראשון והא קיימא לן‬
‫רב אשי‪ ,‬כל אימת דהוו והיכן צונו‪ .‬הואיל והוא מדבדהם‪:‬‬
‫ממשמי בהו מברכי‪ .‬אמר מתני לה בהדיא‪ .‬להא דרב גבי‬
‫דיום ראשון דאורייתא אימא בר מיום ראשון‬
‫רב יהודה אמר שמואל לולב ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה‪:‬‬
‫אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי אימא‬
‫מצות לולב כל וי‪ .‬ואף רב‬
‫סבר מצות לולב כל וי‪ ,‬מברך שהים‪ .‬לישב בסוכה וזמן‪:‬‬
‫וכן אמר רבי יצחק ואף רב םבר כל שבעה‬
‫דאמר רב חייא בר אשי מצות הרבה‪ .‬ליטול לולב לישב‬
‫מצות לולב יידאמר רבי חייא בר אשי‬
‫להתעטף‬
‫תפילין‬
‫אמר רב המדליק נר חנוכה בסוכה להניח‬
‫צריך לברך‪ ,‬ביום ראשון‬
‫אמר רב חמדליק נר של חנוכה צריך‬
‫המדליק מברך ג׳ והרואה בציצית‪ :‬על המצות‪ .‬ויצא ידי‬
‫לברך רבי ירמיה אמר הרואה נר של‬
‫מברך ב׳ כוי‪ .‬ור׳ יהושע בן כולן‪ :‬כל יום ויום מעין ברכותיו‪.‬‬
‫לוי אמר יום ראשון מצות‬
‫חנוכה צריך לברך מאי מברך אמר רב‬
‫לולב‪ ,‬מיכן ואילך מצות של שבת מעין של שבת של חול מעין של‬
‫זקנים‪ ,‬וכן אמר ר׳ יצחק‪ .‬חול של יו״ט מעין של יו״ט המאורע‪ :‬יהודה יום ראשון י המדליק מברך שלש‬
‫תייר העושה סוכה לעצמו‬
‫מחזיק‬
‫׳הרואה מברך שתים מכאן ואילך ״מדליק‬
‫אומר ברוך שהחיינו‪ ,‬נכנם‬
‫לישב בה מברך לישב מברך שתים ורואה מברך אהת ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו‬
‫בסוכה‪ .‬היתה עשויה אם‬
‫יכול לחדש בה דבר וצונו להדליק נר )של( חנוכה והיכן צונו מלא תסור ורב נחמן בר יצחק‬
‫מברך אחת מיד‪ ,‬שהחיינו‪ .‬אמר שאל אביך ויגדך >)מאי ממעט זמן אימא ממעט נם נם כל יומא‬
‫ואם לאו לכשיכנס בה‬
‫מברך שתים‪ .‬אמר רב איתיה( רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות‬
‫אשי‪ ,‬רב כהנא‬
‫מסדר לולב ת״ר העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שחחיינו כו׳ נכנם לישב‬
‫להו לכולהו הני בירכתא‬
‫אכסא דקידושא‪ .‬ת״ר היו בה אומר ברוך אשר קדשנו כו׳ היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש‬
‫לפניו מצות הרבה אומר‬
‫במצותיו בה דבר מברך אם לאו לכשיכנם לישב בה מברך שתים אמר רב אשי‬
‫ברוך אשר קדשנו‬
‫וצונו על המצוות‪ ,‬ר׳ חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכםא דקדושא ת״ר היו לפניו‬
‫יהודה אומר מברך על‬
‫כל אחת ואחת‪ .‬מדכתיב מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על תמצות רבי יהודה‬
‫ברוך ה׳ יום יום‪ ,‬כל יום אומר ימברך על כל אחת ואחת בפני עצמה א״ר זירא ואיתימא רבי חנינא בר‬
‫ויום תן לו מעין ברכותיו‪,‬‬
‫כלומר אם היא שבת מברך פפא הלכתא כרבי יהודה ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מ״ט‬
‫ברכת שבת ואם יום‬
‫טוב דרבי יהודה דכתיב ברוך ה׳ יום יום >וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין‬
‫הוא מברך ברכת יום‬
‫טוב‪ .‬הכא נמי כל מצוה מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי‬
‫ומצוה תן לה‬
‫ברכתה בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו י׳ ואמר ר׳ זירא ואיתימא ר׳ חנינא בר‬
‫בפני עצמה‪ .‬והלכתא כר׳‬
‫יהודה‪ .‬אמר ר׳ זירא פפא בא וראה שלא כמדת הקב״ח מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫ט‬
‫‪2‬‬
‫לא כמדת הקץב״ה[ מדת‬
‫בשר ודם‪.‬‬
‫מג‬
‫ו‬
‫מהזיק‬
‫‪ M‬לעשות סוכה י(]לשמו[‪:‬‬
‫העושה םוכה לעצמו מברך‬
‫שההיינו‪ .‬צריך לפרש‬
‫טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו‬
‫לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו‬
‫בעשיית סוכה ולולב תקינו כדאשכחן‬
‫הכא ובעשיית ציצית ותפילין לא‬
‫תקינו כדמוכח פרק התכלת )ג״ז‬
‫שס( דמפרש ר׳ יוחנן מאי מברך‬
‫אתפילין של יד ומפילין של ראש ואילו‬
‫לעשות תפילין לא מברך דלא חשיב‬
‫ליה וכמו כן יש לדקדק דשהחיינו‬
‫נמי לא מברך מדלא חשיב לה וכן‬
‫אפדיון הבן מברך שהחיינו כדאיתא‬
‫בסוף פרק ערבי פסחים )פסחים לף‬
‫קכא‪ 0‬ואילו אמילה לא מברך מדלא‬
‫חשיב בפי התכלת )מנחית שס( ובסוף‬
‫ר״א דמילה )שבת לף קלז‪ (:‬בהדי‬
‫ברכות של מילה וכן אקריאמ‬
‫מגילה מברך שהחיינו כדאיתא בריש‬
‫הקורא את המגילה עומד )מגילה לף‬
‫נא‪ (:‬ואילו אקריאת הלל לא מברך‬
‫ונראה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו‬
‫שהחיינו ודאמרינן בהרואה )ברכות‬
‫לף נל‪ (.‬דמברך על כלים חדשים‬
‫כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן‬
‫עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין‬
‫)עירובין ל׳ מ‪ (:‬דבעינן מידי דאתי‬
‫מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן ׳(‪:‬‬
‫נכנם לישב בה מברך לישב‬
‫קאמר‬
‫מדלא‬
‫בםוכה‪.‬‬
‫מברך שתים כדקתני סיפא בעשרה‬
‫ועומדת ואין יכול לחדש בה דבר‬
‫משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה‬
‫שהחיינו ותימה ותיפוק ליה דמברך‬
‫משום יו״ט כמו שמברכין איום טוב‬
‫דפסח ועצרח וכל שאר ימים טובים‬
‫ושמא כיון דסוכה מחמח חג קאתיא‬
‫סברא הוא דזמן דידה אע״פ שבירך‬
‫בחול פטור הוא אף בחג חמן כי‬
‫קא אתי מחמת מועד קאתי אפילו‬
‫בלא יום טוב כדאמר לקמן )לף מז‪(:‬‬
‫דאי לא בדך האידנא מברך לממר‬
‫‪,‬‬
‫או ליומא אומרא‪:‬‬
‫דמשמשי מברכי‪.‬‬
‫אימת‬
‫דכל‬
‫דמצוה למשמש בהן שלא‬
‫יסיח דעתו דבפרק קמא דיומא‬
‫<ל׳ ז‪ 0‬ילפינן מציץ ומה ציץ שאין‬
‫בו אלא אזכרה אחת ולא אחפרש‬
‫מאי הוא מברך אס מברכין לשמור‬
‫את חוקיו כמו שמברכין בתר‬
‫דמסלקין תפלתו או להניח כמו‬
‫שמברכין בשעת הנחה כדאיתא‬
‫גהקומץ רבה )מנחות לף צז‪ .‬ושם(‬
‫דהכא הרי מונחין ועומדין ומסתברא‬
‫דמברכין לשמור חוקיו כמו דמברכין‬
‫לשמור בתר דמסלקין תפלתו כדאיתא‬
‫פרק בא סימן מלה לף נא‪:(:‬‬
‫הרואה נר של הנוכה צריך‬
‫מצות‬
‫בשאר‬
‫לברך‪.‬‬
‫כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך‬
‫לרואה אלא גבי נר חנוכה משוס‬
‫חביבות הנס וגס משוס שיש כמה‬
‫בני אדם שאין להם בחיס ואין‬
‫בידם לקיים המצוה וטעם ראשון ניחא דלא תיקשי ליה מזוזה ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך‬
‫אתרוג‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל א מיי׳ פי״א מהלכות‬
‫ברכות הל׳ ט ופ״ז‬
‫מהלכיה לולב הלכה ו סמג‬
‫עשין מ יעשין מד טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תמ״א סעיף ה‪:‬‬
‫לא ב מיי׳ פ׳׳ז מהלכיה‬
‫טו‬
‫לולב הלכה‬
‫טוש׳׳ע א״מ סי׳ תיסב‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ל כ ג מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫ברכות הלכה ח ט‬
‫ופ״י מהלכות סוכה הל׳ י‪3‬‬
‫סמג עשין מג טוש״ע א״ת‬
‫סי׳ מרמא סעיף א‪:‬‬
‫לג ד מיי׳ פ׳׳ד מהלכות‬
‫תפילין הלכה ז סמג‬
‫עשין כה טוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫כה סעיף ינ‪:‬‬
‫לד ה מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫סוכה הלכה י‪ 3‬סמג‬
‫עשי! מג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תרמג סעיף ג‪:‬‬
‫לה ו מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫חנוכה הלכה ל סמג‬
‫עשי! ה טוש״ע א״ס סי׳‬
‫הרעו סעיף א‪:‬‬
‫לו ז מיי׳ שם טוש״ע שם‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫לז ח מיי׳ טוש״ע שס‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫לח ט מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫סוכה הל׳ יג סמג‬
‫עשץ מג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חרמא סעיף א‪:‬‬
‫לט י מיי׳ פי״א מהלכות‬
‫ברכות הלכה י‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫בכל יום ויום תן לו‬
‫מעין ברכותיו‪ .‬בשבמ‬
‫מעין שבת‪ ,‬ביו״ט מעין‬
‫יי״ט !‪,‬בוכות מ‪.(.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ט א מיי׳ פ׳׳ז מהלכות‬
‫לולב הלכה מ סמג‬
‫עשץ מל טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חרסה סעיף א‪:‬‬
‫טא ב מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫סוכה הלכה טו סמג‬
‫עשי! מג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תרסז‪:‬‬
‫טכ ג מיי׳ פ״ח מהל׳‬
‫לולב הל׳ י סמג‬
‫עשין מל טוש״ע א׳׳ח סי׳‬
‫מתח סעיף ו‪:‬‬
‫מג ד ה מיי׳ פ״ז שס‬
‫הלכה ס סמג שס‬
‫טוש״ע א׳׳ח סי׳ תרסה‬
‫סעיף א ג‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מדת הקץב״ה[ כלי מלא‬
‫מחזיק שנאמר והיה אם‬
‫שמוע תשמע‪ ,‬ריקן אינו‬
‫מחזיק שנאמר ואם יפנה‬
‫לבבך ולא תשמע‪ ,‬כלומר‬
‫אם הוא פנוי לא תשמע‪.‬‬
‫מדת בשר ודם כלי‬
‫ריקן מחזיק מלא אינו‬
‫מחזיק‪ .‬כדכת׳ כי לא‬
‫דבר רק‪ ,‬ולמה הוא‬
‫רק‪ ,‬בשביל שאין אתם‬
‫מתעסקין בו‪ .‬אמר ר׳ יוחנן‬
‫אתרוג בשביעי אסורה‬
‫בשמיני מותרת‪] ,‬סוכה‬
‫אפ׳ בשמיני אסורה[‪ .‬מאי‬
‫טעמא אתרוג כיון דלצאת‬
‫בו קאי‪ ,‬אע״ג דקיימא‬
‫לן כל היום כשר לנטילת‬
‫לולב‪ ,‬מאחר שיצא בו‬
‫מבעוד יום בשביעי אינו‬
‫צריך לו למצוה‪ ,‬ולא‬
‫איתקצאי אלא בו ביום‬
‫כולו אכל לבין השמשות‬
‫דיליה לא איתקצאי‪ .‬אבל‬
‫סוכה דחזיא כל יומא‪,‬‬
‫מיגו דאיתקצאי לבין‬
‫השמשות איתקצאי נמי‬
‫לכולי יומא דשמיני‪ .‬ריש‬
‫לקיש אמר אתרוג אפי׳‬
‫בשביעי מותרת‪ ,‬מאי‬
‫טעמא למצותה איתקצאי‪.‬‬
‫מתני׳ כר׳ יוחנן‪ ,‬דתנן‬
‫מיד התינוקות שומטין‬
‫את לולביהן ואוכלין את‬
‫אתרוגיהן‪ .‬תינוקות אין‬
‫גדולים לא‪ .‬ומשני ריש‬
‫לקיש הוא הדין דאפילו‬
‫גדולים‪ ,‬והאי דקתני‬
‫תינוקות אורחא דמלתא‬
‫נקט‪ .‬ואסיקנא לדידן דאית‬
‫לן תרי יומי‪ ,‬הלכך שמיני‬
‫ספק שביעי אסורה‪ ,‬תשיעי‬
‫ספק שמיני מותרת‪ .‬אמר‬
‫ר׳ זידא לא ליקני איניש‬
‫הושענא לינוקא ביומא‬
‫טבא קמא‪ ,‬דמיקנא קני‬
‫אקנויי לא מקני‪ ,‬ואישתכח‬
‫האי גברא דאהדר ליה‬
‫ינוקא לולב תפיק בלולב‬
‫דלאו דיליה‪ .‬וכן לא לימא‬
‫איניש לינוקא יהיבנא לך‬
‫מידי ולא יהיב‪ ,‬דאתי‬
‫לאגמורי שיקרא‪ ,‬שנאמר‬
‫למדו לשונם וגוי‪ .‬ולענץ‬
‫סוכה בשמיני ספק שביעי‪,‬‬
‫אמר ר׳ יהודה שביעי‬
‫לסוכה‪ ,‬לישב בה‪ .‬שמיני‬
‫לברכה‪ ,‬להזכיר בתפילה‬
‫ובברכת המזון יום שמיני‬
‫תג עצרת‪.‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי םוכה‬
‫מו‪:‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫מחזיק‪ .‬מה שנותנין לתוכו‪ :‬מלא אינו מחזיק‪ .‬מה שתוסיף עליו‪] (6 :‬עי׳ נברכומ מ‪ .‬וצ׳׳ע‬
‫אתרוג בשביעי אסור‪ .‬אפילו לאחר שיצא בו כמו שמפרש‬
‫שונ ראיחי נע״י גריס‬
‫אם שמוע השמע‪ .‬אם הורגלת לשמוע אז משמע תוכל ללמול‬
‫רלכולי יומא אתקצאי ואפי׳ לריש לקיש ראמר בשביעי‬
‫כאן כמו דאית׳ מרכות[‪,‬‬
‫מותר היינו לבתר לנפק ביה כלאמרינן למצותה אתקצאי ותימה‬
‫ולהוסיף‪ :‬ואם לאי‪ .‬שלא הטית אזן בילדותך לשמוע‪ :‬לא תשמע‪ .‬נ( ]עי׳ תוספות שנת מה‪:‬‬
‫לאחר זמן לא יספיקו בידך‪ :‬ד״א אם אחה שומע בישן‪ .‬מתזר ל׳׳ה אמר ליה[‪ ,‬ג( [עי׳‬
‫ר׳ חנינא לאמר פרק לולב הגזול )לעיל לף לו‪ (:‬למטביל ביה‬
‫תוססות סנהדרין סח‪ :‬דייה‬
‫על תלמודך ששמעת‪ :‬תשמע בחדש‪.‬‬
‫ברישא והלר נפיק ביה כמאן ללא‬
‫קטן ותוס׳ גיטין לט‪ .‬דייה‬
‫כרבי יוחנן ולא כריש לקיש וי״ל כיון‬
‫תתחכם בו להבין דברים חדשים קטנים[‪ ,‬ד( ]יבמות סג‪,[.‬‬
‫מחזיק מלא אינו מתזיק אבל מדת הקב״ה‬
‫י מ ה ה( ]ניצה ל‪ ,[:‬ו( למחר גי׳‬
‫מתוך דברים ישנים‪ :‬ואם‬
‫ללא אכל ליה כוליה ומשייר בה‬
‫מלא מחזיק ריקן אינו מהזיק שנא׳ ‪1‬והיה‬
‫רש״ל‪ (!,‬לאלתר גי׳ רש״ל‪,‬‬
‫לבבך‪ .‬להתייאש על מה שלמדת‬
‫כשיעור למצי נפיק ביה שרי אפי׳‬
‫א(‬
‫ח( ]ביצה כח‪ ,[:‬נו( ]צ״ל‬
‫אם שמוע תשמע וגו׳ אם שמוע תשמע‬
‫לר׳ יוחנן ואע״ג לממה נפשך נאסרה‬
‫כבר מלחזור עליו‪ :‬שוב לא תשמע‪ .‬בויקרא רבה סדר במוקותי‬
‫כולה ביום ראשון לחסר כל שהוא ואם לאו לא תשמע ד״יא אם שמוע בישן‬
‫משתפנה לבך לבטלה שוב אין משמיעין פרשה לז[‪ ,‬י( ]דף י‪ :‬ושס‬
‫ד״ה על מוצאי[‪,‬‬
‫תשמע בהדש ‪ 2‬ואם יפנה לבבך שוב לא‬
‫פסול רלמא רבי מנינא הפריש כולה‬
‫ליום ראשון ומקצחה לשאר הימים‬
‫מילי‬
‫אז׳‬
‫להוה‬
‫לשבעת‬
‫אחרוגין‬
‫הימים ללקמן בשמעתין ואע״ג לתנאי‬
‫למהני בסוכה לא מהני אלא באומר‬
‫איני‬
‫השמשות‬
‫בולל מהן כל בין‬
‫כלאיתא פרק המביא כלי יין )ביצה‬
‫לף ל‪ (:‬והכא ביום ראשון ממה נפשך‬
‫בולל מכולן הא אמרינן התם אתרוג‬
‫למפסקי לילות מימיס כל חל וחל‬
‫באנפי נפשיה סוכה ללא מפסקי לילות‬
‫מימים כולה כחל יומא אריכתא למי‬
‫והיה ר׳ חנינא מתנה כוליה ליום‬
‫ראשון‬
‫ובשאר‬
‫קשה‬
‫דלעיל‬
‫אינו‬
‫הימים‬
‫בולל‬
‫ממקצתו בבין השמשות שלהן ומיהו‬
‫פרק‬
‫הגזול‬
‫לולב‬
‫)לף לת‪ (.‬גבי מי שבא בלרך ואין בילו‬
‫לולב לקתני לכשיבא לביתו ימול על‬
‫משמע‬
‫שולמנו‬
‫למפסיק‬
‫בגמרא‬
‫סעולתו בשביל לולב וכל שכן שלא‬
‫יתחיל א״כ רבי תנינא היכי מטביל‬
‫בה בדשא וצריך לומר להכי קאמר‬
‫מטביל בה היום ונפיק בה למחר‪:‬‬
‫תינוקות‬
‫דאי‬
‫גדולים‬
‫אין‬
‫פירושו‬
‫לא‪.‬‬
‫במתניתין‪:‬‬
‫איתרמי ליה סעודתא‪ .‬אע״ג‬
‫נמי‬
‫לאתרוג‬
‫מוקצה‬
‫בין‬
‫השמשות מטעס ספק יום לא ק שיא‬
‫מילי כלפרישמ פ״ק )לף י‪ :‬ושם בל״ה‬
‫על( גבי עיטרה בקרמים וא״ת ולמה‬
‫לי טעמא ראי איתרמי ליה סעולתא‬
‫לאסור‬
‫תיפוק ליה‬
‫איסור‬
‫משוס‬
‫סתירת אהל וי״ל לאיצטריך למיסר‬
‫בשמיני אפי׳ נפלה בחול המועל הואיל‬
‫ואתקצאי לשבעה ואפילו בין השמשות‬
‫מממת להוה אטל בה אס היתה‬
‫קיימת וכולה בחל‬
‫יומא‬
‫כלפריש׳‬
‫טון ללא מפסקי לילות מימים א״נ‬
‫לענץ נויי סוכה לאין בהם משוס‬
‫סתירת‬
‫אתרוג‬
‫אהל‪:‬‬
‫אעילו‬
‫בשמיני אסורה‪ .‬לגזר אתרוג אמו‬
‫סוכה כלמפרש‬
‫בקרמים‪:‬‬
‫פ״ק‪ 0‬גבי עיטרה‬
‫דינוסא‬
‫מקנא‬
‫קני‬
‫אקנויי לא מקני‪ .‬לא למי לבר שטיא‬
‫רפ׳ ארבעה‬
‫אחין‬
‫)יבמות לף לא‪(.‬‬
‫לאמרינן כשהוא שוטה זבן כשהוא‬
‫שוטה זבין לשוטה גרע ולא קני מקני‪:‬‬
‫שמיני‬
‫ספק שביעי אסור׳‪ .‬בארץ‬
‫ישראל לליכא ספיק׳ לא גזור אטו סוכה‬
‫תשמע‪ :‬מיד תינוקות וכוי‪ :‬א״ר יוהנן אתרוג‬
‫בשביעי אסור בשמיני מותר ״ סוכה אפי׳‬
‫בשמיני אסורה וריש לקיש אמר אתרוג‬
‫אפילו בשביעי נמי מותר במאי קא מיפלגי‬
‫מר סבר למצותה אתקצאי ומ״ם לכולי יומא‬
‫אתקצאי איתיביה ריש לקיש לר׳ יוהנן מיד‬
‫תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין‬
‫אתרוגיהן מאי לאו הוא הדין לגדולים לא‬
‫תינוקות דוקא איכא דאמרי איתיביה רבי‬
‫יוחנן לריש לקיש מיד התינוקות שומטין‬
‫את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן תינוקות אין‬
‫גדולים לא הוא הדין דאפילו גדולים והאי‬
‫דקתני תינוקות אורהא דמלתא קתני א״ל‬
‫רב פפא לאביי לרבי יוחנן מאי שנא סוכה‬
‫מאי שנא אתרוג א״ל סוכה דחזיא לבין‬
‫השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי‬
‫מיתב בגווה ומיכל )בה( בגווה אתקצאי לבין‬
‫השמשות ומיגו דאתקצאי לבין השמשות‬
‫אתקצאי לכולי יומא דשמיני אתרוג דלא‬
‫הזי לבין השמשות לא אתקצאי לבין‬
‫השמשות ולא אתקצאי לכולי יומא‬
‫דשמיני ולוי אמר אהרוג אפילו בשמיני‬
‫אסור ואבוה דשמואל אמר אתרוג בשביעי‬
‫אסור בשמיני מותר קם אבוה דשמואל‬
‫בשיטתיה דלוי קם ר׳ זירא בשיטתיה דאבוה‬
‫דשמואל דא״ר זירא אתרוג שנפסלה אסור‬
‫לאוכלה כל שבעה א״ר זירא לא ליקני‬
‫איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא‬
‫מ״ט >דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני‬
‫ואשתכה דקא נפיק בלולב שאינו שלו וא״ר‬
‫זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך‬
‫מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה‬
‫שיקרא י׳שנא׳ למדו לשונם דבר שקר‬
‫ובפלוגתא דר׳ יוחנן ור״ש בן לקיש דאיתמר‬
‫להפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים יא> אמר‬
‫רב כל אתת ואהת יוצא בה ואוכלה לאלתר‬
‫ורב אםי אמר יכל אחת ואתת יוצא בה‬
‫ואוכלה ״למהר במאי קא מיפלגי מר סבר‬
‫למצותה אתהצאי ומ״ס לכולי יומא אתקצאי‬
‫ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר‬
‫אביי שמיני םפק שביעי אסור תשיעי ספק‬
‫שמיני מותר מרימר אמר אפי׳ שמיני ספק‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫ג‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫י(‬
‫ה‬
‫שביעי מותר בםורא עבדי כמרימר רב‬
‫אבל בבבל לאיכא ספיקא אע״ג ללא‬
‫מברך ביה גזור אטו סוכה אבל תשיעי‬
‫שישא בדיה דרב אידי עביד כאביי‬
‫ספק שמיני לא גזור אתרוג אמו סוכה‪:‬‬
‫והלכתא כאביי אמר רב יהודה בריה דרב‬
‫מיתב‬
‫שמואל בר שילה משמיה דרב שמיני‬
‫ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה‬
‫ור׳ יוהנן אמר שמיני לזה ולזה מיתב כ״ע לא פליני דיתבינן כי פליגי‬
‫לברוכי‬
‫אותך דהט כתיב אם יפנה לבבך ולא‬
‫)לבדם ל(‪:‬‬
‫תשמע‬
‫לאתר‬
‫ואפילו‬
‫טעמא‬
‫לאכילה‬
‫אסור‪.‬‬
‫שיצא בה‬
‫שבעת‬
‫קסבר לכל‬
‫כדמפרש‬
‫הימים‬
‫אתקצאי‪ :‬סופה אפי׳ בשמיני אסורה‪.‬‬
‫להסקה וטעמא מפרש לקמן מאי שנא‬
‫מאתרוג‪ :‬ואפי׳ גז' נמי »( מותרת‪.‬‬
‫ואינה‬
‫משיצא בה‬
‫עומדת‬
‫למצוה‬
‫נוי‪.‬‬
‫בשביעי‬
‫עוד דקסבר למצותה אתקצאי ותו לא‪:‬‬
‫מיד תינוקות שומטין‬
‫קאי במתני׳‪ .‬ויש מפרשים מיד תינוקות‬
‫כלומר מיד אחר סיום מצות לולב‬
‫התינוקות שומטין את לולביהן כלומר‬
‫מניחין אותם כמו >שומטו ומניחו בקרן‬
‫ח‬
‫זוית והולכין ואוכלין אתרוגיהן‪ .‬ואין‬
‫דאמדנן‬
‫נראה‬
‫רבה(‬
‫יי()בבראשית‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ודדה >‪1‬ם שמיע‬
‫תשמע בקול ין אלהיך‬
‫לשמר לעשות את בל‬
‫מצו־זיו אשר אנכי מעוך‬
‫היום ונתנף ין אלהיף‬
‫עליון על בל גויי‬
‫דברים כח א‬
‫הארץ‪:‬‬
‫‪ .2‬ואם יפנה לבבף ולא‬
‫ונדחת‬
‫תשמע‬
‫לאלהים‬
‫והשתחוית‬
‫אחו־ים ועבדתם‪:‬‬
‫דברים ל יז‬
‫‪ .3‬ואיש ברעהו יהתלו‬
‫ואמת לא ידברו למדו‬
‫לשונם דבר שקר רעיה‬
‫ירמיהו ט ד‬
‫גלאו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫מעשה בתסיד א׳ שנתן דינר לעני‬
‫והקניטתו אשתו וברת ולא היה לו‬
‫במה להתפרנס‬
‫ערבה‬
‫בשביעי של‬
‫הלך ושמט אתרוגין מיד התינוקות‬
‫כדתנן תמן מיד התינוקות שומטין‬
‫כו׳ והיה אותו חסיד עובר בספינה‬
‫דרך כרך אחד והוצרכו לבית המלך‬
‫לאתרוגין דמצוה לרפואה ומכרן ביוקר‬
‫דגדוליס‬
‫אלמא‬
‫גדול‬
‫ותזר‬
‫לביתו‬
‫הוא‬
‫הדין‪.‬‬
‫באתרוגין של‬
‫שמטי ליה מיד התינוקות‪ :‬מאי לאו‬
‫באכילה‪:‬‬
‫נמי שרו‬
‫גדולים‬
‫תינוקות‬
‫הקא‪.‬‬
‫שלא הוקצה למצוה גמורה אבל של‬
‫גדולים שהוקצה למצוה גמורה אסורין‬
‫כל היום‪:‬‬
‫דרך‬
‫אורחא‬
‫לשמוט‬
‫שאין‬
‫דמילחא‪.‬‬
‫מיד‬
‫את‬
‫הגדולים‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גמ׳ לשבעה ימים רב‬
‫אמר כל אחד‪) :‬ב( רש״י‬
‫ד״ה ואפי׳ בשביעי נמי‬
‫מותר משיצא בו ואינו‬
‫עומד למצוה עוד דקסבר‬
‫למצותו אתקצאי‪) :‬ג( ד״ה‬
‫ונפלוגתא וכוי וטון דקמו‬
‫רב ור׳ יוחנן נכן היה‬
‫לפניו הגי׳[‪ .‬נ״ב מפי׳‬
‫רש׳׳י משמע לגולס רכ‬
‫אמר כל אחד ואחד יוצא‬
‫נו ואוכלו למחר ורב אסי‬
‫אמר כל אחד ואחד יוצא‬
‫נו ואוכלו לאלתר ועיין‬
‫בתוספות למעלה נדף י‬
‫ע״נ בד״ה עד מוצאי‬
‫יוס טוב‪:‬‬
‫אתרוגיהם‪ :‬דתזיא לבין השמשוח‪.‬‬
‫שהרי מצותה כל היום‪ :‬אתרוג לא‬
‫חזי לבין השמשות‪ .‬משיצא בו שחרית‪:‬‬
‫אהרוג אפילו בשמיני אסורה‪ .‬מיגו‬
‫דאסורה בין השמשות דשמיני משום‬
‫דבין השמשות ספק יוס הוא ובשביעי‬
‫אתקצאי‬
‫יומא‬
‫לכולי‬
‫השמשות אסורה‬
‫דבין‬
‫וכיון‬
‫ואע״ג דלא חזיא‬
‫לבין השמשות אסורה לכולי יומא‪:‬‬
‫קם אבוה דשמואל בשעתיה דלוי‪.‬‬
‫מדבריו‬
‫מזר בו‬
‫כלוי‪:‬‬
‫ואמר‬
‫קם‬
‫רבי זירא גשיעתיה דאבוה דשמואל‪.‬‬
‫אמר בבית‬
‫בשמיני‬
‫המדרש‬
‫מותר‪:‬‬
‫בשביעי‬
‫אתרוג‬
‫אסור‬
‫שנפסלה‪.‬‬
‫רבותא נקט דאפילו נפסלה אסורה‬
‫כל שבעה שמתחילה לשבעה הוקצה‬
‫אבל בשמיני מותרת‪ :‬לא ליקני איניש‬
‫הושענא‬
‫במתנה עד שלא‬
‫לינוקא‪.‬‬
‫יצא בו הוא‪:‬‬
‫מקנא‬
‫קני‪.‬‬
‫לרבנן‬
‫תקינו ליה זכייה לנפשיה‪ :‬אקנויי לא‬
‫מקני‪.‬‬
‫אינו‬
‫יכול‬
‫לתזור‬
‫ולהקנותו‬
‫לאביו במתנה ללאו בר רעת הוא‪:‬‬
‫ופפלוגסא‪.‬‬
‫לרבי‬
‫הא‬
‫יוחנן‬
‫ורבי‬
‫שמעון ב״ל איפלוג נמי רב ורב אסי‬
‫וכיון לקמו רב י> אסי ורבי יוחנן‬
‫ג‬
‫בחרא שיטתא הלכתא כוותייהו ואסורה בשביעי ומותרת בשמיני והיינו לקבעי ואנן ראית לן בשמיני תרי יומי היט עבלינן מי אסדנן‬
‫ליה ביומא קמא משום ספק שביעי או לא‪ :‬מרימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה לא גרסינן לה‪ :‬שביעי לסוכה‪ .‬כלמפרש‬
‫לה לקמן‪ :‬ושמיני לברכה‪ .‬שאומר בתפלה וברכת המזון וקילוש את יום השמיני חג עצרת הזה‪ :‬שמיני לזה ולזה‪ .‬אף לענין סוכה‬
‫הוי שמיני ולקמן מפרש ואזיל למילמיה‪ :‬כולי עלמא לא פליגי דיחגינן בסוכה‪ .‬בשמיני ספק שביעי ואפילו לר׳ יוחנן ראמר שמיני לזה ולזה‪:‬‬
‫לברוכי‬
‫מוםף רש״י‬
‫מלא‪.‬‬
‫אדס‬
‫חכס‬
‫)כרכות‬
‫מ‪ .(.‬אם שמוע‪ .‬סעס‬
‫אחת סופך שחטה אוון‬
‫פעם אחרת !שם(‪ .‬אם‬
‫שמוע בישן‪ .‬ששנית‬
‫ששמעת‬
‫ושלשת מה‬
‫אשתקד )שם>‪ .‬כל אחת‬
‫ואחת יוצא בה‪ .‬ביומה‪,‬‬
‫ואוכלח לאלתר‪ .‬קסבר‬
‫למצותה אתקצאי והרי‬
‫!ביצה‬
‫נעשית מצותה‬
‫ל‪ .>:‬יוצא בה ואוכלה‬
‫למחר‪ .‬לטון דאתקצאי‬
‫לבין השמשוח אתקצאי‬
‫לכולי יומא ישם(‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪] (6‬לקמן מת‪ [:‬נתעניפ‬
‫נ‪ ,[.‬ב( ןלעיל כו‪ :‬ססחיס‬
‫קכ‪ ,[.‬ג( ]צ״ל רג פפא‬
‫אמר[‪ ,‬ד( ]לקמן מח‪ .‬חגיגה‬
‫יז‪ .‬דיה ד‪ :‬יומא ג‪,[.‬‬
‫ה( ]עמ״ש רש״י ר״ה‬
‫ד‪ :‬נשם מס׳ סופרים[‪,‬‬
‫ו( עי׳ רש״א‪ ,‬ז( ]לעיל ח‪,[:‬‬
‫ח( ]סי״ט ורש״י נעצמו‬
‫כר״ה ל‪ :‬הגיא הך דמ״ס[‪,‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי םוכה‬
‫ואין שם‬
‫את יום‬
‫מברכינן‬
‫באו מן‬
‫לברוכי‪ .‬לישב בסוכה‪ :‬ברוכי לא מברכינן‪ .‬דשמיני הוא‬
‫סוכות עליו והיינו לזה ולזה לסוכה דלא מברכינן לברכה‬
‫שמיני חג עצרת הזה‪ :‬נקונן דר׳ יותנן בידך‪ .‬דאמר לא‬
‫לישב בסוכה‪ :‬גמירי דמאפר קאתו‪ .‬למדתי מרבומי שהן‬
‫האפר שבהמותיהן רועות שס ולא‬
‫ישבו בסוכה כל ימי המג‪ :‬דלא‬
‫לברוכי למ״ד‬
‫מברכינן‪ .‬ואפילו לרב יהודה לאמר‬
‫מברכינן למ״ד‬
‫שביעי לסוכה‪ :‬דמרא דשמעסא מגי‬
‫שביעי‬
‫מז‪.‬‬
‫מיתב בולי עלמא לא פליגי דיתבין‪ .‬בלולב לא רצו לתקן כלל שימלט‬
‫הלולב מספק לפי שהוא י״מ ומוקצה למלמול ומינכר׳‬
‫למילתיה שנוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכמו עריבה‬
‫עליו אוכל בה אפי׳ ביי׳מ‪ :‬גמירי דמאפר קאתו‪ .‬באין מן האפר‬
‫שבהמוחיהן רועות שם ולא ישבו‬
‫בסוכה כל ימי החג ואע״ג לאמרי׳ י(‬
‫לםוכה ברוכי נמי‬
‫סוכת רועים לא היה להם‪:‬‬
‫שמיני לזה ולזה ברוכי לא‬
‫כתיב כמשפט‪ .‬בכולהו‬
‫הכא‬
‫מברכינן אמר רב יוםף נקוט דר׳ יוהנן בידך‬
‫רב יהודה בריה דרב שמואל‪ .‬דאיהו‬
‫כתיב כמשפמ והאי בתרא‬
‫דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו‬
‫אמר משמיה דרב וחזינא ליה דלא‬
‫כתיב כמשפמס ואין זה כענץ האחרים‬
‫תורה אור השלם‬
‫בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי‬
‫עביד כשמעתיה‪ :‬תדע‪ .‬דאומר בו‬
‫לרב פפא לאמר בכולהו כתיב פריס‬
‫‪ . 1‬מנחתם ןנסכיהם לפר‬
‫לאיל ולכבשים במספרם זמן לפי שרגל בפני עצמו הוא‪:‬‬
‫ברוכי לא בריכי ודלמא םבירא להו כמ״ד‬
‫ובהאי כתיב פר לקאי אשמיני וכן‬
‫כמשפט‪ :‬במדבר כט לז שהרי תלוק‪ .‬משאר הימים‪ :‬בגי‬
‫אההיא לר״נ בר יצתק אבל לרב‬
‫כיון שבירך יו״ט ראשון שוב אינו מברך גמירי‬
‫‪ .2‬ומנחתם ונםביהם‬
‫דברים‪ .‬אין יושבין בסוכה ואין ממלין‬
‫אשי אשביעי קאי לכתיב ביה כמשפמס‬
‫דמאפר אתו איכא דאמרי ברוכי כולי עלמא‬
‫לפרים לאילם ולכבשים‬
‫כלתנן‬
‫מים‬
‫בו‬
‫מנסכין‬
‫ואין‬
‫לולב‬
‫בו‬
‫במספרם במשפטם‪:‬‬
‫לפי שהוא סוף הרגל וגמר החג כתב‬
‫לא פליגי דלא מברכינן כי פליגי למיתב‬
‫במדבר כט לג במתני׳ )לעיל לף מב‪ 0‬סוכה וניסוך‬
‫רחמנא כמשסמס לומר לך זהו‬
‫למ״ד <* שבעה לסוכה מיתב יתבינן ולמ״ד‬
‫המים שבעה‪ :‬ולר׳ יהודה נמי‪.‬‬
‫משפמס של ששה ואין שמיני הבא‬
‫שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבינן אמר‬
‫דפליג בניסוך ואמר כל שמונה הרי‬
‫אחריו כמשפמ זה לומר לך כמשפמם‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫חלוק מיהא בשני דברים‪ :‬בלוג היה רב יוסף נקוט דר׳ יוחנן בידך דמרא דשמעת׳‬
‫שיר‪ .‬פירש בקונמ׳ לא פי׳ מהו‬
‫)א( נטי למאן דאמר מנסך כל שמונה‪ .‬בתרתי פליג‬
‫מני רב יהודה בריח דרב שמואל בר שילת‬
‫שיר של שמיני ובמסכת‬
‫שביעי לסוכה מיתנ‪:‬‬
‫)נ( תום׳ ל״ה לינה כו׳ יוס דקאמר ת״ק שלשה לוגץ בכל יום‬
‫סופריםי« משמע שהיו אומרים בבית‬
‫ובשמיני ספק שביעי לבר מסוכה יתיב‬
‫טונ ראשון בירושלים ואיהו אמר בכל יום לוג וקאמר מ״ק‬
‫הכנסת למנצח על השמינית ושמא‬
‫והלכתא א מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן‬
‫לגמרינן‪:‬‬
‫שבעה ולא שמיני והוא אומר כל חי‪:‬‬
‫כמו כן היו אומרים הלוים בבית‬
‫ב‬
‫אמר ר׳ יוחנן אומרים זמן בשמיני של חג‬
‫מיום אינו חלוק‪ .‬לאף י״מ ראשון‬
‫בירושלמי‪:‬‬
‫משמע‬
‫המקלש וכן‬
‫נ ואין אומרים זמן בשביעי של פםח וא״ר לוי‬
‫רשות‪ :‬זה חלוק משלפניו‪ .‬שמיני‬
‫לינה‪ .‬ללון לילה של מוצאי י״מ‬
‫מוסף רש״י‬
‫חלוק מיום אתמול שביעי אינו חלוק בר חמא ואיתימא ר׳ חמא בר חנינא תדע‬
‫ראשון « רגמרינן מפסח‬
‫מכאן ואילך דשות‪.‬‬
‫וניסוך‬
‫ולולב‬
‫בםוכה‬
‫דברים‬
‫בג׳‬
‫חלוק‬
‫שהרי‬
‫שאס רוצה יכול לאכול נשר אלא מן הראשון‪ :‬הכא כתיב פר‬
‫לכתיב )לברים נו‪ 0‬ופנית בבוקר‬
‫גלא למס או להתענות והתם כתיב פרים‪ .‬כל ימי התג המים ולרבי יהודה דאמר א>בלוג היה מנסך‬
‫והלכת לאהליך ואי אפשר לומר והלכת‬
‫)פסחים קב‪ ;.‬להכי ילפינן קריבים פריס הרבה ומממעמין‬
‫לאהליך אלא בחולו של מועל לביום‬
‫כל שמונה הרי חלוק בב׳ דברים אי הכי‬
‫לה נס׳ נחרא לפסחים‬
‫שביעי‬
‫™ ששת ימים תאכל והולכין אחל ליוס על יום‬
‫טוב חייב בראיית פנים בעזרה אלא‬
‫שביעי של פסח נמי הרי הלוק באכילת מצה‬
‫מצות וניוס השניעי עצרת‪ ,‬שקריבין פרים שבעה ובשמיני פר‬
‫לבוקרו של מוצאי י״ט קאמר והא לא‬
‫ג>דאמר מר ילילה ראשונה חובה מכאן ואילך‬
‫מה שניעי רשות אף ששה‬
‫רשות‪ ,‬לפי שהשניעי ככלל אחל לבלו נמצא שאינו מסלר שאר‬
‫קשיא ליה לינה כל שבעה מי איכא‬
‫רשות הכי השתא התם מלילה חלוק מיום‬
‫שכעת ימים תאכל מצית הימים שהיה נלו[ להקריב בו ששה‪:‬‬
‫לפשיטא ליה לאיכא למי שלא הביא‬
‫אינו חלוק הכא אפילו מיום נמי חלוק רבינא‬
‫היה ויצא מן הכלל ללמד התם כתיב וביום והכא כתיב ביום‪ .‬כל‬
‫חגיגה יום ראשון והביא באחל הימים‬
‫שאכילת מצות האמור נו‬
‫אמר זח חלוק משלפניו וזה חלוק משלפני‬
‫אינו חונה‪ ,‬אלא אס נאח ימוח החג כתיב בהו וביום השני וביום‬
‫צריך ללון לילה שאחריו אבל אזמן‬
‫ג(‬
‫ביום‬
‫כתיב‬
‫בשמיני‬
‫אבל‬
‫השלישי‬
‫לאכול תהא אטלתך מצה‬
‫התם‬
‫פר‬
‫כתיב‬
‫הכא‬
‫פפא(‬
‫רב‬
‫)אמר‬
‫פניו‬
‫קשיא ליה ללא אסיק אלעמיה אם‬
‫ולא חמץ‪ ,‬ולא ללמד על השמיני חלקו מהן ולא עשאו מוסיף‬
‫לא אמרו בראשונה שיאמרו בשני‬
‫כתיב פרים רב נהמן בר יצהק אמר הכא‬
‫עצמו יצא אלא ללמד על‬
‫הכלל כולו יצא )לעיל מ‪ .(.‬על הראשונים‪ :‬רב אשי אמר‪.‬‬
‫ועול משוס כוס וא״ת ותיפוק ליה‬
‫כתיב ביום התם כתיב וביום רב אשי אמר‬
‫בשביעי כמיב במספרם כמשסמס‬
‫משום לטעון לינה משוס שלמי שמתה‬
‫הכא כתיב ‪ 1‬כמשפט התם כתיב ‪2‬כמשפטם‬
‫משמע כמשפמ כל קרבנות שאר‬
‫לאיכא כל שמנה לתנן )לעיל לף מ‪(:3‬‬
‫לימא מםייע ליה הפרים האילים והכבשים‬
‫כתיב‬
‫שמיני‬
‫ובקרבנות‬
‫הימים‬
‫ההלל והשמחה כל שמנה ואפי׳ בשאר‬
‫מעכבין זה את זה ורבי יהודה אומר פרים‬
‫במספרם כמשפמ עשאן משפמ חלוק‬
‫ימות השנה אם הביא קרבן טעון‬
‫אין מעכבין זה את זה שהרי מתמעטין‬
‫לעצמו‪ :‬לימא מסייע ליה‪ .‬ל ד יוחנן‬
‫לינת לילה כלפני׳ בספרי )פרשת ראה(‬
‫לאמר זמן בשמיני‪ :‬הפרים האילים‬
‫והולכין אמרו לו והלא כולן מתמעטי‬
‫ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמל‬
‫הכבשים‪ .‬האמורים בקרבנות החג‬
‫שמעונין לינה כלומר כל הזבחים‬
‫והולכין בשמיני אמר להן ״שמיני רגל‬
‫לכל יום‪ :‬מעכבין זה את זה‪ .‬אם‬
‫לומיא לפסח אין לי אלא אלו בלבל‬
‫בפני עצמו הוא שכשם ששבעת ימי‬
‫חסר אחל מן הראוין ליום אין מקדבין‪:‬‬
‫מנין לרבות עופות ומנחות ועצים‬
‫החג מעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף‬
‫שהרי מתמעטין‪ .‬מיום אל יום אלמא‬
‫ולבונה שנאמר ופנית כל פינות שאתה‬
‫שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה‬
‫לא קפיר עליה רחמנא הלכך אף‬
‫פונה מן הבקר ואילך ]ובפסת[ שני‬
‫האמורין ליום אין מעכבין‪ :‬אמרו לו‪.‬‬
‫מאי‬
‫פליגי מנאי בשמעתין ובפרק מי‬
‫אס מכאן אחה למל אף האילים והכבשים לא יעכבו שהרי‬
‫שהיה ממא )פסחים צה‪ :‬ושם( ובספרי מפרש מעמא למ״ל מעון לינה‬
‫כולן מתמעמין בשמיני לכל ימי החג איליס שנים וכבשים‬
‫להרי הוא כעצים ולבונה וי״ל למשבחת ללא מייתי קרבן ביוס‬
‫י״ל ובשמיני איל אחל ושבעה כבשים‪ :‬רגל בפני עצמו הוא‪.‬‬
‫שבא לירושלים כגון לשלח שלמיו מאחמול לנאכלין לשני ימים ועור‬
‫ואין קרבנותיו בכלל שאר קרבנות החג ואין למילין הימנו‬
‫לבפ״ק לתגיגה )לף ח‪ .‬ושם( תניא ושמתת בחגך לרבות כל מיני‬
‫לקרבנוח החג‪ :‬מעונין קרבנוח‪ .‬לעצמן אף זה קרבן לעצמו‬
‫שמתות לשמחה ואמרי׳ בפסחים פרק אלו לברים )לף עא‪ (.‬אפי׳‬
‫בקרבנות‬
‫אומרים‬
‫שהלוים‬
‫שיר‪.‬‬
‫האחרים‪:‬‬
‫מסלר‬
‫ואינו‬
‫בכסות נקיה ויין ישן ובענץ אחר לא משכחח לה שמחת שמנה‬
‫שמיני אינו מסלר שיר החג ולא פורש לי שיר של שמיני‬
‫כשחל יום ראשון להיות בשבת משום לבעינן זביחה בשעת שמתה‬
‫י( אבל שיר של חג מפולש בהחליל )לקמן דף נה‪ (.‬בינו בועדם בעם‬
‫וכי האי גוונא אשכחן בירושלמי בפרק שני לביכורים לתנן ומעונין‬
‫כו׳ הבו לה׳ בולן רמוזים על עסקי מתנות עניים מפני שזמן‬
‫לינה א״ר יונתן בשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך‬
‫אסיפה הוא ועת ליתן לקמ שכחה ופאה ומעשרות שישמעו‬
‫מעונין לינה מחמת הקרבן ובפ׳ לם חמאת )זבחים לף צז‪ .‬ושם( משמע‬
‫מפרישים ויפרישו בעין יפה‪ :‬וברכה‪ .‬מפרש ואזיל מאי היא‪:‬‬
‫קצת למעונין לינה כל שבעח ימי הפסח שכולן חשובין כלילה‬
‫ולינה‪ .‬ללון לילה של מוצאי י״מ הראשון בירושלים לגמד׳ מפסח‬
‫אחת גבי הא לתנן ר״מ אומר אם בישל בכלי מתחילת הרגל‬
‫לכתיב )לברים ‪ w‬ופנית בבקר והלכת לאהליך בי״מ לא קאמר‬
‫יבשל בו כל הרגל ואמרי׳ בגמרא מ״מ לר״מ א״ר יצחק ראמר קרא‬
‫קרא שהרי הוא יום שחייבו חכמים ליראות בעזרה כך פי׳‬
‫ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולן בקר אחל ואע״ג ללא‬
‫בפ״ק לר״ה )לף ה‪ (.‬ליראות בעזרה ‪ 0‬כלי להביא עולת ראייה ואי‬
‫קיימא מסקנא הכי לפריך עלה וכי אין פיגול ברגל וכי אין‬
‫אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחולו של מועל וקאמרינן בבקר‬
‫אלמא חייב ללון מוצאי‬
‫נותר‬
‫ימ במוך העיר ומי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד מן הימים צריך ללון לילה שלאחריו‪:‬‬
‫מאי‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מ ד א ב מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫סוכה הלכה יג סמג‬
‫עשין מג כווש״ע א״ס סי׳‬
‫תכסח סעיף א‪:‬‬
‫מה ג מיי׳ פכ״נו מהל׳‬
‫שגמ הלכה כג סמג‬
‫עשין גס מוש״ע א״יו סי׳‬
‫תצ סעיף ז‪:‬‬
‫מו ד מיי׳ ס״ו מהלכות‬
‫מצה הלכה א סמג‬
‫עשי! מ טוש׳׳ע א״פ סי׳‬
‫תעה סעיף ז‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ובתר הכי פסקינן והלכתא‬
‫מיתב יתבינן כולי יומא‬
‫בסוכה‪ ,‬ברוכי לא מברכינן‬
‫לישב בסוכה כשאר‬
‫הימים‪ .‬אמר ר׳ יוחנן או׳‬
‫שהחיינו בשמיני של חג‪,‬‬
‫שהרי חלוק משאר הימים‬
‫בגי דברים‪ ,‬כי בשבעת ימי‬
‫החג חייב לישב בסוכה‪,‬‬
‫ולנטילת לולב‪ ,‬ולניסוך‬
‫המים‪ ,‬מה שאין כן‬
‫בשמיני‪ ,‬לפיכך רגל אחר‬
‫חשוב וצריך לומר בו זמן‪.‬‬
‫ואין אומי זמן בשביעי‬
‫של פסח‪ .‬ואם תאמר גם‬
‫שביעי של פסח חלוק‬
‫באכילת מצה‪ ,‬שביום‬
‫שביעי אין חובה עליו‬
‫לאכול מצה‪ .‬התם בפסח‬
‫כל שבעת ]ימים[ אין עליו‬
‫חובה זולתי לילה הראשון‪,‬‬
‫ויום שביעי מיום ששי‬
‫אינו חלוק‪ ,‬מיום הראשק‬
‫חלוק‪ ,‬והוא לפני פניו‪.‬‬
‫אבל בסוכה שמיני חלוק‬
‫מיום שביעי הוא לפניו‪,‬‬
‫ובשביעי חייב ובשמיני‬
‫אינו חייב‪ .‬לימא הא‬
‫מתניתא מסייעא לר׳ יוחנן‪,‬‬
‫דתניא הפרים והאילים‬
‫והכבשים מעכבים כוי‪,‬‬
‫עד אמר להן שמיני רגל‬
‫בפני עצמו הוא‪ ,‬שכשם‬
‫ששבעת ]ימי[ החג טעונץ‬
‫קרבן שיר כרכה ולינה‪,‬‬
‫]אף שמיני טעון קרבן שיר‬
‫ברכה ולינה[‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מז א מיי׳ פכ׳׳ט מהל׳‬
‫שבת הלי כנ וגהג״מ‬
‫סוף הל׳ שבימת עשור‬
‫טוא״ח סי׳ חריט‪:‬‬
‫מה ב מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫ניכוריס הלכה ינ‬
‫סמג עשי! רכח‪:‬‬
‫מט ג מיי׳ שס הל׳ יל‪:‬‬
‫נ ד מיי׳ שס הל׳ ינ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מאי ברכה דקתני לאו‬
‫זמן‪ ,‬ש״מ דאומר׳ זמן‬
‫בשמיני של חג‪ .‬ודחינן לא‬
‫מאי ברכה דקתני הוכרה‬
‫בברכת המזון ובתפלה‪.‬‬
‫פי׳ מזכירין בפירוש את‬
‫יום מקרא קודש הזה יום‬
‫שמיני חג עצרת הזה‪ .‬הכי‬
‫נמי מסתברא דברכה‪ ,‬זו‬
‫ברכת המזון ותפלה‪ ,‬דאי‬
‫ס״ד זמן‪ ,‬זמן כל שבעה מי‬
‫איכא‪,‬דקתני כשם ימי החג‬
‫טעונין קרבן שיר ברכה‬
‫ולינה כך שמיני טעון קרבן‬
‫שיר ברכה ולינה‪ .‬ודחינן‬
‫האי סברא לא קשיא דאי‬
‫לא כריך האימא בדיך‬
‫למחר כר‪ .‬ואע״ג שמראין‬
‫הדברים כי אין אומרין‬
‫ומן אלא על הכוס‪ ,‬גרםינן‬
‫בהדיא בעירובין בסוף‬
‫בכל מערכין‪ ,‬והלכתא‬
‫אומרים זמן בראש השנה‬
‫וביום הכיפורים‪ ,‬והלכתא‬
‫זמן אומרו אפילו בשוק‪.‬‬
‫ואקשינן וסבר ר׳ יהודה‬
‫שמיני של חג טעון‬
‫לינה‪ ,‬והתניא ר׳ יהודה‬
‫אומר ופנית בבקר והלכת‬
‫לאהליך‪ ,‬ששת ימים תאכל‬
‫מצות‪ ,‬את שטעון ששה‬
‫טעון ]לינה[‪ ,‬את שאינו‬
‫טעון ששה אינו טעון‬
‫לינה‪ ,‬מאי לאו למעוטי‬
‫שמיני של חג‪ ,‬שכיון‬
‫שאינו טעון ששה אינו‬
‫טעון לינה‪ .‬ודחינן לא‬
‫למעוטי פסח דכוותיה‪,‬‬
‫דאינו טעון לינה ומאי‪,‬‬
‫ניהו פסח שני‪ .‬והאי דקתני‬
‫בברייתא בהדיא מנק‬
‫לפסח שני‪ ,‬אחר שתירצוה‬
‫והעמידוה כן נשנת כך‪.‬‬
‫הכי נמי מםתברא דתנן‬
‫במסכת ביכורים פ״ב‪,‬‬
‫הביכורים טעונין קרבן‬
‫שיר ותנופה ולינה‪ .‬וגרסינן‬
‫בגמרא דילה‪ ,‬טעונין לינה‬
‫דכתיב ופנית וגו׳ כל‬
‫פינות שאתה פונה לא‬
‫יהו אלא בבקר‪ .‬אמר ר׳‬
‫יונה הדא דאיתמר כשאין‬
‫שם קרבן‪ ,‬אבל יש עמהן‬
‫קרבן‪ ,‬בלא כך טעונין‬
‫לינה מחמת קרבן‪ .‬ואמרינן‬
‫מאן שמעת ליה דביכורים‬
‫טעונים תנופה‪ ,‬ר׳ יהודה‪,‬‬
‫א( כלומר הוא שמצריך‬
‫לינה על הקרבן‪ .‬ודחינן‬
‫כר מתני׳ כר׳ אליעזר‬
‫דהא ר׳ אליעזר מחייב‬
‫תנופה בביכורים‪ .‬ופשוטה‬
‫היא‪ .‬ואסיקנא והלכתא‬
‫אומרין זמן בשמיני של חג‬
‫ואין אומרין זמן)בשמיני(‬
‫]בשביעי[ של פסח‪.‬‬
‫א( נראה דצ״ל וקאמר טעון‬
‫לינה כלומר והוא שמצריך‪.‬‬
‫מז‪:‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי םוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫מאי לאו זמן‪ .‬הך ברכה דקאמר ד יהודה מאי היא לאו היינו זמן‬
‫נותר ברגל מ״מ לענין לינה יחכן דעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא‬
‫לעצמו‪ :‬ברכה המזון‪ .‬דעד השתא אמד׳ את יום חג הסוכות הזה‬
‫שאתר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת וביכורים‬
‫וכאן את יום שמיני חג עצרת הזה‪ :‬מ״מ‪ .‬היכי משכחת לה זמן‬
‫דטעונין לינה מיתרבו מדכתיב ופנית ולחג הסוכות בעינן היקישא‬
‫בחולו של מועד ואפי׳ לא בדך יומא קמא הא בעינא טס של יין‬
‫מחג המצות ולא מיתרבי מדכתיב ופנית כדאמרינן פ״ק דר״ה )לף‬
‫ואין יין מצוי לכל אדם בחולו של‬
‫ה‪ .‬ושס( למאי הלכתא כתב רחמנא‬
‫מועד‪ :‬לימא‪ .‬הא דקתני ברכה כל‬
‫לחג הסוכות לאקושי לחג המצות מה‬
‫מאי לאו זמן לא ברכת המזון ותפלה הכי‬
‫ז׳ ומפרש׳ דהיינו זמן‪ :‬מסייע‬
‫חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות‬
‫נמי מסתברא דאי ם״ד זמן זמן כל שבעה‬
‫תורה אור השלם‬
‫לר״נ‪ .‬דאמר אומרו בשוק בלא כיס‪:‬‬
‫טעון לינה דאי משוס דכתיב ופנית‬
‫ובשלת ואכלת‬
‫‪.1‬‬
‫מי איכא הא לא קשיא דאי לא בריך האידנא‬
‫הוה אמינא לילה אחד ואתיא היקישא‬
‫מנין לפסת שני‪ .‬האמור לטמאים במקום אשר יבחר ין‬
‫מברך למהר או ליומא אחרינא מ״מ כום‬
‫לעשותו בחדש השני שאינו טעון אלהיף בו ופנית בבקר‬
‫לאשמועינן דאסור לצאת מירושלים‬
‫והלכת לאהליף‪:‬‬
‫בעינן לימא מםייע ליה לר״נ א ( דאמר רב נחמן‬
‫לינה בירושלים‪ :‬ופנית בבקר‪ .‬וסמיך‬
‫כל ז׳ ימי החג שכל הרגל משוב‬
‫דברים טז ז‬
‫בקר אחד כחג המצות וניחא נמי‬
‫א זמן אומרו אפילו בשוק דאי אמרת בעינן‬
‫ליה ששת ימים וגוי‪ .‬פסח שני אינו ‪ .2‬ששת ימ־ם תיאכל‬
‫אסור בחמץ אלא שטעון מצה למצוה מעות וביום השביעי‬
‫הא דקאמרי׳ הכא שכשם ששבעת ימי כום כום כל יומא מי איכא דלמא דאיקלע‬
‫עצרת לין אלהיך לא‬
‫ואוכל חמץ מיד‪ :‬ה״ג מאי לאו‬
‫החג טעון לינה‪:‬‬
‫ליה כום וםבר ר' יהודה שמיני טעון לינה‬
‫תעשה מלאכה‪:‬‬
‫למעוטי נמי שמיני‪ .‬דכיון דאינו‬
‫דברים טז ח‬
‫שיר‬
‫קרבן‬
‫הביכורים טעונים‬
‫והא תניא ״רבי יהודה אומר מנין לפסח‬
‫אלא י״ט יחיד אינו טעון לינה‪ :‬לא ‪ .3‬ועתה הנה הבאתי‬
‫תנופה ולינה‪ .‬בפ׳‬
‫את ךאשית פרי האדמה‬
‫בבקר‬
‫•ופנית‬
‫שנא׳‬
‫לינה‬
‫טעון‬
‫שאינו‬
‫שני‬
‫למעוטי פסח שני דכוותיה‪ .‬אינו‬
‫ג׳ דביכוריס <מ״‪ 0‬מפרש דבאמצע‬
‫אשר נהתה לי י; והנחתו‬
‫והלכת לאהליך וכתיב ‪ 2‬ששת ימים תאכל‬
‫אלהיף‬
‫ין‬
‫ממעט אלא פסח שני לבדו דבפסח לפני‬
‫הקריאה היתה תנופה דתנן הגיע לארמי‬
‫קאי ופסח קממעט אבל שבועות והשתחוית לפני ין‬
‫מצות את שטעון ששה טעון לינה את שאינו‬
‫אובד אבי מודד הסל מכתפו ואוחזו‬
‫דברים כו י‬
‫אלהיך‪:‬‬
‫ושמיני עצרת אע״ג דלא איחנהו ז׳‬
‫טעון ששה אינו טעון לינה למעוטי מאי‬
‫בשפתותיו וכהן מניח ידו חחתיו‬
‫‪ .4‬ולקח הכהן הטנא‬
‫ימים טעון לינה‪ :‬ה״נ מסתגרא‪ .‬דלא מיד־ והניחו לפני מזבח‬
‫לאו למעוטי נמי שמיני של חג לא למעוטי‬
‫ומניפו וקורא מארמי אובד אבי עד‬
‫ממעיט ר׳ יהודה אלא פסח שני יי אלהיך‪ :‬דברים כו ד‬
‫ג(‬
‫שגומר כל הפרשה כולה ומניחו בצד‬
‫דתנן‬
‫מםתברא‬
‫נמי‬
‫הכי‬
‫דכוותיה‬
‫שני‬
‫פםח‬
‫‪ .5‬ידיו תביאינה את‬
‫לחוד‪ :‬טעונין קרבן‪ .‬להביא עמהס‬
‫המזבח ומשתחוה ויוצא משמע שלא‬
‫אשי י; את החלב על‬
‫‪3‬הביכורים טעונין קרבן ושיר ותנופח גולינה‬
‫שלמים‪ .‬ובהש״ס ירושלמי יליף מושמחת החזה יביאנו את החזה‬
‫היה מניף אלא בשעת הקריאה אבל‬
‫מאן שמעת ליה דאמר תנופה רבי יהודה‬
‫בכל הטוב )לבריס ט> ואין שמחה להניף אתו תנופה לפני‬
‫בספרי )פרשת ראה( משמע דאיכא‬
‫ויקרא ז ל‬
‫יי‪:‬‬
‫ז(‬
‫וקאמר טעון לינה דתניא ר ׳ יהודה אומר‬
‫אלא שלמים לכתיב )שם כז> וזבחת‬
‫שתי תנופות דקחני והנחתו לפני ה׳‬
‫אלהיך מלמד שטעונין תנופה ב׳ ‪3 w‬והנחתו זו תנופה אתה אומר זו תנופה או‬
‫שלמים ואכלת ושמחת‪ .‬ושיר נמי יליף‬
‫לה מבכל הטוב ואין טוב אלא שיר‬
‫אינו אלא הנהה ממש כשהוא אומר והניהו‬
‫פעמים אחת בשעת קריאה ואחת‬
‫הגהות הגר״א‬
‫והלויס היו אומרים אותו ומהו השיר‬
‫הרי הנחה אמור הא מה אני מקיים והנחתו‬
‫בשעת השתחויה והתם בספרי דרש‬
‫]א[ גמ׳ רי״א והניחו זו‬
‫ארוממך ה׳ כי דליתני )תהלים לו כוי כשהיא אומר והנחתו‬
‫ב׳ תנופות מדכחיב ולקח הכהן הטנא זו תנופה ודלמא ר״א בן יעקב היא דתניאה<‬
‫דכתיב )יחזקאל לג( יפה קול ומטיב הרי הנחה אמור הא‬
‫מידך כר׳ אליעזר בן יעקב ושמא‬
‫‪4‬ולקח הכהן הטנא מידך לימד על הביכורים‬
‫מה אני מקייס והניחו זו‬
‫נגן ובספרי )כי תבוא כי יא( נמי תניא‬
‫סבר לה נמי כרבי יהודה דדדש‬
‫תנופה כצ׳׳ל‪ .‬ועי׳ נהגהות‬
‫שטעונין תנופה דברי ר״א בן יעקב מ״ט דר״א‬
‫בכל הטוב זה השיר‪ :‬ותנופה‪.‬‬
‫רש״ש(‪:‬‬
‫הכא והנחתו זו תנופה ולהכי בעי‬
‫ב׳ תנופות דולקח הכהן באמצע קריאה בן יעקב יי אתיא יד יד משלמים כתיב הכא‬
‫לקמיה יליף לה‪ :‬ולינה‪ .‬התם יליף לה‬
‫ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם ‪ 5‬ידיו‬
‫ופנית בבקר הא למדת שכל הפינות‬
‫כתיב וכי כתיב והנחתו גבי השתחויה‬
‫מוםף רש״י‬
‫שאתה פונה לא יהו אלא בבקר‪:‬‬
‫תביאינה את אשי ה׳ מה כאן כהן אף לחלן‬
‫כתיב ומשמע ליה לשון תנופה מלשון‬
‫א( עירוני! מ‪ ,:‬נ( פסחיס‬
‫צה‪ ,:‬נ( ניכוריס פ״נ מ״ל‪,‬‬
‫ד( מכות יח‪ :‬מנחות‪,:ftp‬‬
‫ה( ג״ז שס‪ .‬ספרי פ׳ כי‬
‫תנא‪ ,‬י( קדושין לי‪! :‬סוטה‬
‫יט‪ ,[.‬י( ותוסס׳ פ״ד ה״י[‪,‬‬
‫כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא‬
‫כיצד יכהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף‬
‫מאי הוי עלה רב נחמן אמר אומרים זמן‬
‫בשמיני של חג ורב ששת אמר אין אומרים‬
‫זמן בשמיני של חג והלכתא אומרים זמן‬
‫בשמיני של חג תניא מותי׳ דרב נחמן ״שמיני‬
‫רגל‬
‫לך נחה את העם )שמות לנ> מנא״ר‬
‫בלע״ז ומוליך ומביא א״נ מדאחר‬
‫הנחת כהן כתיב׳ עוד הנחה אתריתא‬
‫לאחר קריא׳ ש״מ דלאחר הנחת‬
‫כהן חזר ונטלו כדי לחזור ולהניף אחר‬
‫קריאה דהיינו בשעת השתחויה אבל‬
‫קשה דבפרק בתרא דמכות )לף יח‪>:‬‬
‫אמדנן מאן תנא דפליג עליה דרבי‬
‫יהודה ר״א בן יעקב מנא ליה דפליגי דלמא דרשי תרוייהו כמו תנא‬
‫דספרי והתם משמע דר״א מייתי ליה והנחתו לומר דהנחה מעכבת‬
‫בהן ושמא מדלא מייתי כל חד דרש׳ דחבדה מכלל דלא ס״ל‬
‫ומיהו קשה לרבי יהולה לריש תנופה מוהנחתו ואפ״ה מוקי לה‬
‫בשעת קריאה כלחנן פרק ג׳ לביכורים )מ״ו> משום לוהניחו ]קמא[‬
‫גבי קריאה כתיב לכך נראה לבספרי לדש תנופה להשתחויה‬
‫מלאיתקש להנחה ועול תנא שלישי ללית ליה תנופה כלל כדמשמע‬
‫הכא מאן שמעת לאמר תנופה רבי יהולה מכלל לרבנן לא בעו תנופה‬
‫כלל והוא תנא פרק כל המנחות באות מצה )מנחוח לף סא‪ (.‬לתנן‬
‫התם גבי ואלו טעונות תנופות הביכורים כלברי ר״א בן יעקב שמע‬
‫מאן שמעת ליה‬
‫לביכורים‪:‬‬
‫ר׳‬
‫דאמר‬
‫יהודה‪.‬‬
‫תנופה‪.‬‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫וקאמר הכא טעונין לינה‪ .‬ואע״ג‬
‫דאין טעונין ששה‪ :‬דתניא‪ .‬דאית‬
‫ליה לרבי יהודה תנופה בביכורים‪:‬‬
‫והנחתו זו תנופה‪ .‬דבראש הפרשה‬
‫נאמר ולקח הכהן הטנא מידך והניחו‬
‫לפני ה׳ וגו׳ ובסיפיה נאמר והנחתו‬
‫מכלל שחזר ונטלו ולמה נטלו לתנופה‪ :‬זו הנחה‪ .‬שמגיד לך שמצוה‬
‫להניחו לפני המזבח ואח״כ יטלוהו הכהנים ויאכלוהו‪ :‬ודלמא‪ .‬ההיא‬
‫דקתני חנופה ולינה ר׳׳א בן יעקב הוא דשמעי׳ ליה נמי דאמר טעונין‬
‫תנופה אבל כרבי יהודה לא מתוקמא דאית ליה לד׳ יהודה כל שאין‬
‫טעון ששה אין טעון לינה ולא תילף מהכא סברא דידך‪ :‬ידיו תביאינה‪.‬‬
‫בבעלים דשלמיס כתיב גבי תנופה דכתיב בסיפיה להניף אותו תנופה‬
‫וגו׳‪ :‬מה כאן‪ .‬בביכורים כהן דכתיב ולקח הכהן‪ :‬תחת יד הבעלים‪.‬‬
‫בעלים אוחזים בשפת הטנא וכהן מניח ידיו תחת שוליו וכן מפרש‬
‫במסכת ביכורים )פ״ג מ״‪ :0‬מאי הוי עלה‪ .‬דזמן בשמיני‪:‬‬
‫פז״ר‬
‫מינה ללרבנן לא בעו תנופה וכי קאמל במכות מאן תנא לפליג עליה לרבי יהולה ר״א בן יעקב ניחא ליה לאתויי חנא למשכח בהליא‬
‫ועול י״ל לב׳ תנופות לאו לוקא אלא לפי שיש ביכורים שאין טעונין קריאה כגון מן החג ועל החנוכה כלמנן פ״ק לביכורים )מ״‪ 0‬וקאמר‬
‫להטעונין קריאה מניף בשעת קריאה ושאין בהן קריאה מניף בשעת השחחואה‪:‬‬
‫כהן מניה ידו תחת יד הבעלים ומניף‪ .‬לאו לוקא קאמר חחת יל הבעלים ממש לא״כ הויא חציצה בין הכלי ובין הכהן ובסוף שתי מלות‬
‫מסקינן גבי בעלים חברים לנפו כולהו בהלי הללי קא הויא חציצה אלא כלתנן פרק ג׳ לביכורים )מ״י( גבי סל של ביכורים אוחזו‬
‫בשפתותיו וכהן מניח ילו תחתיו ומניפו והיינו תחח יל הבעלים ומיהו בההיא לבעלים חברים פי׳ שם בקונט׳ לבתנופח הכהן לא איכפת‬
‫לן אס יש בה חציצה לעיקר תנופה בבעלים היא ותימה היא מנא ליה הא לתרוייהו כתיבי והתם )מנתומ לף סא‪ 0‬תניא גבי תנופה לשלמים‬
‫הא כיצל כהן מניח ילו תחח יל הבעלים ומניף כיצל עושה מניח אימודן על פיסת היל וחזה ושוק עליהם והתם מצינו למימר שאוחז‬
‫הכהן באימודס היוצאין חוץ לפיסת היל ולפי שהבעלים למעלה קאמר תחת יל הבעלים ובירושלמי לסוטה משמע קצת להד בנגיעה ממש‬
‫גבי תנופח מנחח סוטה לפריך בירושלמי ואין הלבר כעור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימא ילל אין יצר הרע מצוי‬
‫לאותה שעה מיהו מצינו למימר לאף על פי שזה למטה מן הכלי וזה למעלה מן הכלי פעמים שנוגעין ילו בילה על ילי שמתעסקין בתנופה‪:‬‬
‫רגל‬
‫ששה‪.‬‬
‫את שטעון‬
‫שאוכלי! עליו מצות ששה‬
‫ימים‪ ,‬ולישנא דקרא נקט‪,‬‬
‫וקרא לדרשה אתא ללמד‬
‫על ימות הפסח שהן‬
‫רשות כאכילת מצה חון‬
‫)פסחים‬
‫מלילה הראשון‬
‫צה‪ .>:‬טעון לינה‪ .‬לילה‬
‫אחל בתוך העיר !שם(‪.‬‬
‫והנחתו זו תנופה‪.‬‬
‫שנוטלו אחר הנחח הכהן‬
‫ואוחזו בילו כשהוא קורא‬
‫וחוזר ומניף !‪:‬דברי• כו י!‬
‫קרי ביה והנחתו‪ ,‬לשון ולא‬
‫נתס אלהיס ונוי)שמות י‪0‬‬
‫שהוא מנחה אותו לארבע‬
‫רוחות ומעלה ומוריל‬
‫)מכות יוז‪ .!:‬אתיא יד יד‬
‫משלמים‪ .‬מתנופת חזה‬
‫ושוק ואימורין לשלמים‬
‫)סוטה יט ן‪.‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי םוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]לעיל מז‪ [.‬יומא‬
‫נ‪ .‬חגיגה יז‪ .‬ר״ה‬
‫ל‪ ,:‬נ( נפסחיס עא‪,[.‬‬
‫ג( ]פסחיס ה‪ .‬יש״נ[‪,‬‬
‫י( ]פסחיס עא‪ ,[.‬ה( ]עי׳‬
‫פרש׳׳י שבת קנל‪ :‬ל׳׳ה‬
‫שתים בילי אלס וכוי[‪,‬‬
‫ו( נבהרא״ש אי׳ אשי[‪,‬‬
‫ז( ]לעיל לו‪ [.‬חעניח ל‪:‬‬
‫ברכות ה‪ :‬מל‪ .‬יומא כא‪:‬‬
‫שבת ט‪] :‬יש״נ[‪ ,‬ח( לעיל‬
‫כט‪ ,.‬ט( רש״ל מ״ז‪ ,‬י( ]לף‬
‫מו‪ .‬ור״ה ל‪ :‬רומא ג‪,[:‬‬
‫נ( עי׳ נריטנ׳׳א חי׳ ע״ז‪,‬‬
‫ל( שייך לע״ב‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫גליון הש״ם‬
‫מתני׳ ניסוך המ־ם‪ .‬עיין‬
‫נ״ב לף עט ע״א ברשב״ס‬
‫ל״ה מיס ובשיטה מקובצת‬
‫שס‪:‬‬
‫מוםף רש׳יי‬
‫פז״ר קש״ב‪ .‬פיי׳׳ס‪,‬‬
‫זמ׳׳ן‪ ,‬רג״ל‪ ,‬קרב״ן‪ ,‬שי״ר‪,‬‬
‫ברכ״ה‪ .‬פייס‪ ,‬לעני! פרי‬
‫התג‪ ,‬כל שנעת ימי‬
‫התג אין מפייסין עליהן‬
‫אלא לפי חשנון המשמרות‬
‫לפי סילק מקרינין אותן‪,‬‬
‫כלתגן נמסכת סוכה מה‪0‬‬
‫מי שהיה מקרינ פריס‬
‫היוס לא היה מקרינ‬
‫למתר‪ ,‬וסר של שמיני‬
‫מפייסין עליו איזהו מן‬
‫המשמרות יקריבנו !‪:‬חגיגה‬
‫יז‪ .‬וכםי״ז ר־ה ד‪ :‬יומא ג‪.!.‬‬
‫זמן לעצמו‪ ,‬לברך שהחיינו‬
‫!יומא שם>‪.‬‬
‫רגל‪,‬‬
‫שיש‬
‫לו‬
‫שם רגל בפני עצמו ואינו‬
‫קרוי סוכות !מגיגה ש ש‬
‫שאין שס חג הסוכות עליו‬
‫; ר ־ ה ויומא שם!‪.‬‬
‫פז״ר קש״ג‪ .‬סימן הוא כדמפרש ואזיל‪ :‬פייס בפני עצמו‪ .‬שבכל‬
‫רגל בפני עצמו‪ .‬דאין יושבין בסוכה קרבן לעצמו שאינו בסדר‬
‫מקריבין אותן עד שכל כ״ד משמרות שונות ומשלשות בהן חוץ משתים‬
‫שמיני חג העצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכין אמ המלך דה״ג‬
‫פרי החג לא היו מטילין פייס איזה משמר יקריב לפי שבסדר היו‬
‫כדאמרי׳ בהתליל)לקמן לף ‪ c w‬ופר דשמיני בתתילה מפייסין עליו‪ :‬זמן‪.‬‬
‫לברך בו שהתיינו‪ :‬רגל בפגי עצמו‪.‬‬
‫קרבן‪,‬‬
‫שאין בהמות קרבנותיו‬
‫כסלר פרי המג‪ ,‬שפרי החג‬
‫מחמעטין והילכין וכבשיהן‬
‫י״ל בכל יום יאיליס שניס‬
‫ובשמיני פר אתל איל‬
‫אתל ושבעה כבשים !חגיגה‬
‫בה ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלת את העם ויברכו את‬
‫שאין יושבין בסוכה‪ :‬קרבן לעצמו‪.‬‬
‫רגל בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב פיים‬
‫שאינו כסדר פרי החג דא״כ היו בו‬
‫בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו‬
‫ששה פרים‪ :‬ברכה לעצמו‪ .‬את יום‬
‫קרבן בפני עצמו שירה בפני עצמו יברכה‬
‫השמיני‪ .‬ובתוספתא משמע שמברטן‬
‫בפני עצמו‪ :‬מתני ‪ ,‬ההלל יוהשמהה‬
‫את המלך והט גרסינן לה ברכה‬
‫שמונה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל‬
‫בפני עצמו שנאמר )מלכים א ח( ביוס‬
‫ובשמחה ובכבוד יום טוב האהרון של הג‬
‫השמיני שלח אמ העם ויברכו את‬
‫המלך‪ :‬מתני׳ והשמחה‪ .‬שלמי‬
‫כשאר כל ימות ההג‪ :‬גמ׳ מנה״מ דת״ר‬
‫שמחה‪ :‬והלל‪ .‬לגמור בו אמ ההלל‪:‬‬
‫והיית אך שמה לרבות לילי יום טוב האהרון‬
‫גמ׳ מגא ה״מ‪ .‬דשמיני חייב בשמחה‬
‫או אינו אלא יו״ט הראשון כשהוא אומר‬
‫דהא לא כמיב ביה בהדיא אלא‬
‫יאך הלק ומה ראית לרבות לילי ירט‬
‫בשבעת ימי החג דכמיב )לנריס טז(‬
‫האהרון ולהוציא לילי ירט הראשון מרבה‬
‫הג הסוכות מעשה לך וגר וסמיך ליה‬
‫ושמחת בחגך‪ :‬אך שמת‪ .‬בההיא אני לילי יום טוב האחרון שיש שמהה לפניו‬
‫ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין‬
‫פרשה דעשר תעשר כתיב ז׳ ימים‬
‫תחוג‪ :‬לרבות לילי יו״ט האחרון‪.‬‬
‫שמחה לפניו‪ :‬מתני׳ סוכה שבעה כיצד‬
‫לשמחה שלפניו לכוללי עם שבעת‬
‫׳גמר מלאכול לא יתיר את םוכתו אבל‬
‫הימים שיזבח שלמים בשביעי כדי‬
‫למוריד את הכלים מן המנחה ולמעלת מפני‬
‫לאכול ליל שמיני דהאי שמח למאי‬
‫כבוד ירט חאחרון של הג‪ :‬גמ׳ אין לו כלים‬
‫אתא כיון דכתיב לעיל מיניה ושמחת‬
‫להוריד מחו אין לו כלים אלא כי אשתמש‬
‫בתגך אלא לרבות שמתת ליל שמיני‬
‫במאי אשתמש אלא אין לו מקום להוריד‬
‫וטון דאתרבי לילי יו״ט האתרון שהוא‬
‫כליו מחו ר׳ חייא בר יי)רב( אמר‬
‫טפל ק״ו היום שהוא עיקר שחייב‬
‫בשמחה ושאר הלילות לא צריט ריבויי‬
‫פוחת בה ארבעה ור׳ יהושע בן לוי אמר‬
‫דימיס אפילו לילומ במשמע כדרבינן מדליק בה את הנר ולא פליגי ׳יהא לן וחא‬
‫גבי סוכה )לעיל מג‪ (.‬וכי איצטריך ללילי להו הא תינח סוכה קטנה םוכה גדולה מאי‬
‫יו״ט האחרון איצטריך דאינו בכלל‬
‫איכא למימר דמעייל בה מאני מיכלא‬
‫שבעה ועל כרחך לילה אחרבי שהוא‬
‫׳׳ידאמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא‬
‫סמוך לשבעח ימיס דקרא ויום אתי‬
‫מאני משתיא במטללתא‪ :‬מתני׳ ניסוך‬
‫בק״ו ואשמעינן שבשלמים הנזבחים‬
‫חמים כיצד צלוחית של זהב מהזקת שלשה‬
‫בחג הסוכות ישמחו בליל שמיני שאינו‬
‫יכול להקריב בלילה‪ :‬או אינו אלא‬
‫לוגים היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער‬
‫לרבות לילי יו״ע הראשון‪ .‬ואשמעי׳‬
‫המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש‬
‫שצריך לזבוח שלמים ערב יום טוב‬
‫ופנה לשמאלו שני ספלים של כסף היו‬
‫לשמחת לילה הראשון ולא בעינן‬
‫שם ר׳ יהודה אומר של סיד היו אלא‬
‫זביחה בשעמ שמחה‪ :‬מתני׳ גמר‬
‫שהיו מושהרין פניהם מפני היין ומנוקבין‬
‫מלאכול‪ .‬בשביעי‪ :‬לא יתיר את‬
‫כמין‬
‫א‬
‫א(‬
‫ג‬
‫ב‬
‫ה‬
‫שם וכעי״! ר־ה ויומא שם!‪.‬‬
‫י(‬
‫ג‬
‫ח‬
‫ט‬
‫סוכתו‪.‬‬
‫לא‬
‫יתיר‬
‫אגדים‬
‫שלה‬
‫לסותרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא‬
‫אכיל לה‬
‫בגווה‪ :‬אבל‬
‫מוריד הוא את‬
‫הכלים‪ .‬ואת‬
‫המצעות‬
‫שנשתמש בהן בתוכה כדתניא ‪3‬פ׳ הישן)לעיל לף כת‪ (:‬היו לו כלים נאים‬
‫שיר‪ ,‬שאין שירו שוה לכל‬
‫שאר שירות ימי החג‪ ,‬ומצעומ נאומ מעלן לסוכה‪ :‬מפני כבוד יום עוב‪ .‬שמראה כמטן‬
‫כל שיר ימי החנ‪ ,‬מלבר‬
‫מעין גזל מתנות ענייס‪ ,‬עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה‪ :‬נמ׳ אין לו מקום‪.‬‬
‫ואותן של חול המועל אמר לאכול שם »>)שיוריד כליו וצריך לאכול בסוכה( ביו״ט האחרון‪:‬‬
‫מפורש גמסכח סוכה )גה‪(.‬‬
‫מאי‪ .‬מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשומ סוכה שמנה‬
‫הומבה״י‪ ,‬ושל שמיני עצרת‬
‫אינו מעין אסיף ולא פירשו ימיס‪ :‬פוחח בה ארבעה‪ .‬טפחים ופוסלה‪ :‬מדליק בה את הנר‪.‬‬
‫לנו איזהו שירו ;יומא שם דאמרי׳ )לף כט‪ >.‬שרגא בסוכה קטנה לבר ממטללחא‪ :‬הא לן‪.‬‬
‫וכעיי־ז מגיגה שם! ובמסכת‬
‫סופרים )פי׳׳ט( נמצא שירו‬
‫הוא למנצח על השמינית‬
‫;ר״ר‪ ,‬שם‪ .:‬נרכה‪ ,‬שהיו‬
‫מנרכין לתפלח חיי המלך‬
‫!יוםא שם!‬
‫פרי החג דא״כ היו בו ששה פרים ברכה לעצמו אמ יום‬
‫‪1(3‬‬
‫)א( תום׳ ר׳׳ה פוחח וכוי‬
‫בין באמצע בין מן הצד‬
‫וכר לשלמה‬
‫מח‪.‬‬
‫לבני בבל שהשמיני שלהם ספק שביעי דלא קיס להו בקביעא דירחא‬
‫מדליק בה אח הנר ולא יפחמנה רפסלנה לפי שצריך לישב בה מחר‪:‬‬
‫והא להו‪ .‬לבני א״י דקים להו בקביעא דירחא ולא ימבי בסוכה‬
‫בשמיני פוחת‪ :‬החינח בסוכה קטנה‪ .‬בהדלקת הנר‪ :‬סוכה גדולה‬
‫שנאמר נו ניוס השמיני‬
‫שלח את העס וינרכו את‬
‫מאי איכא למימר‪ .‬דהכי אמרן לעיל <שס> שרגא אמרי לה במטללחא‬
‫המלך ;חגיגה שם ו נ ע י ״ ז‬
‫השילוח‪ .‬מעיין הוא סמוך לירושלים‪ :‬מחזקת שלשה לוגין‪ .‬זהו פחות‬
‫ואמרי לה לבר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה כוי‪ :‬מתני׳ מן‬
‫המלך כך פי׳ בקונט׳ והשתא לא הר‬
‫כי ההוא דתניא לעיל דאמרינן כשם‬
‫שחג טעון שיר קרבן ברכה ולינה‬
‫כך שמיני טעון קרבן שיר וברכה‬
‫ולינה ורבינו תם מפרש ברכה דהכא‬
‫ברכמ המזון ותפלה ט ההיא דלעיל‬
‫ורגל בפני עצמו לענין שטעון לינה‬
‫ורבינו חננאל מפרש לענין נשידחה[‬
‫אבילות משוס‬
‫דאמרי׳ פרק בחרא‬
‫דמועד קטן )לף יט‪ (.‬דהקובר את‬
‫מתו שבעה ימים קודם הרגל בטלה‬
‫ממנו‬
‫גזרת‬
‫שלשים‬
‫וזימנין‬
‫דליכא‬
‫שבעה קודם לרגל ואפ״ה בטלה הימנו‬
‫גזרת ל׳ משום שמיני עצרת ורבינו‬
‫מס עצמו יסד במעריב של שמיני‬
‫עצרת‬
‫קודש‬
‫ללינה‬
‫ושלשים‬
‫ידמם‬
‫כאשר אבלים ינחם ומיהו אי אפשר‬
‫לומר שידחה לגמרי דהא פרק במרא‬
‫דמו״ק )לף כל‪ :‬ושם( אמרי׳ יום אחד‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נא א מיי׳ ס״י מהל׳‬
‫ומוססין‬
‫חמילין‬
‫הלכה יג‪:‬‬
‫נב ב מיי׳ שס הלכה ה‪:‬‬
‫נג ג ומיי׳ שס הל׳ יא(‪:‬‬
‫נד ד מיי׳ בסלר מפלות‬
‫טוש׳׳ע א׳ימ סי׳‬
‫תרסח סעיף א‪:‬‬
‫נה ה מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫תנוכה הל׳ ו טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ תרמי סעיף א‪:‬‬
‫נו ו מיי׳ פ״ו מהלכות י״ט‬
‫הלכה ת‪:‬‬
‫נז ז ח ט מיי׳ פ״ו מהל׳‬
‫סוכה ]הלכה יא[ הלכה‬
‫יל סמג עשי! כג טוש׳׳ע‬
‫א״ח סי׳ תרסו‪:‬‬
‫נח י מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫תמילין הלכה י סמג‬
‫עשי! שס‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬שבעת ןמים תחג לין‬
‫אלחיך במקוים אשר‬
‫יבחר יי כי יברכך ין‬
‫אלהיך בכל תבואתך‬
‫ובכל מעשה לדיך ןחיית‬
‫אך שמה‪ :‬דברים טז טו‬
‫לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן‬
‫עשרים ואחד יום וברכת המלך לא‬
‫רבינו חננאל‬
‫בעי למיתני משום דצריך למיחני פי׳ פז״ר קש־׳ב‪ .‬פייס‪,‬‬
‫דומיא דברכה של ז׳ ימי המג שיר כדתנן בשמיני חזרו לפייס‬
‫שהיו אומרים מזמור שלם משא״כ כרגלים‪ .‬זמן‪ ,‬כדאמרן‪ .‬רגל‬
‫בפני עצמו‪ ,‬לחשב אותן‬
‫בשאר ימי החג שלא היו אומרים ז׳ ימים לענין אבלות‪.‬‬
‫מזמור שלם אלא חציו היום וחציו כדגרסינן בפרק אחרון‬
‫במשקין אמר רב]ינאן יום‬
‫למתר כך מפרש ר״ת כדאיחא בשילהי‬
‫אחד לפני החג והחג‬
‫החליל )לקמן לף ‪ cw‬דמותיב בה ושמיני שלו‪ ,‬הרי כאן‬
‫סימנא הומבה״י ולעיל י( פירשתי כ״א לענין שלשים‪ .‬קרבן‪,‬‬
‫בכל הימים פרים וביום‬
‫שהיו אומרים למנצח על השמיניח‪:‬‬
‫השמיני פר אחד‪ .‬שיר‪,‬‬
‫‪,s‬‬
‫ארבעה‪.‬‬
‫בה‬
‫פוחת‬
‫טפחים בפני עצמו‪ .‬ברכה‪ ,‬ברכת‬
‫המזון ותפלה כדאמרן‪.‬‬
‫ופוסלה כך פי׳ בקונט׳ מתני׳ ההלל והשמחה‬
‫ותימה מה שיעור הוא זה בארבעה שמונה כוי‪ .‬בשביל שלמי‬
‫חגיגה‪ ,‬שצריך לאוכלן בח׳‬
‫והלא אויר פוסל בשלשה בין בסוכה‬
‫ימי החג‪ ,‬שאין שמחה‬
‫גדולה בין בסוכה קטנה בין באמצע אלא בבשר‪ .‬תנא ההלל‬
‫)א( כדמוכח שילהי פ׳ קמא )לף יז‪(.‬׳(‪ :‬י״ח ימים ולילה אחת‪,‬‬
‫וממרין בהן את הלל‪.‬‬
‫מדליק בה את הנר‪ .‬פירשנו ואלו הן ח׳ ימי החג‪,‬‬
‫הישן ‪1‬לף וחי ימי חנוכה‪ ,‬ויום טוב‬
‫לעיל פרק‬
‫ראשון של פסח‪ ,‬ולילו‪,‬‬
‫לה>‪:‬‬
‫ואמרי‬
‫בל׳׳ה‬
‫כט‪ .‬ושם‬
‫ויום טוב של עצרת‪.‬‬
‫שער המים‪ .‬מן השערים הדרומיים שבעזרה הוא דמנן במס׳ והשמחה‪ .‬דת״ר והיית‬
‫מדוח ‪1‬פ״‪ 3‬מ״י( שערים הדרומיים סמוכים למערב אך שמח לרבות ]לילי[‬
‫יום טוב אחרון לשמחה‬
‫וקחשיב שער המיס וקחני למה נקרא שער המיס שבו מכניסין‬
‫וכוי‪ .‬ירושלמי השמחה‬
‫צלוחית המיס של ניסוך המים בחג‪:‬‬
‫חי‪ ,‬הגע עצמך שחל‬
‫ל>)וחהרין על העקב‪ .‬לא כמו שפי׳ בקונט׳ משוס שלא ירבה יום טוב הראשון להיות‬
‫בשבת‪ ,‬לשחוט מערב‬
‫בהילוך בחנם דא״כ כשהיא בקרן דרומית מזרחית ]הרגל[ אין את יכול‪ ,‬דאמר‬
‫נמי אלא היינו טעמא דהכא דחזרתן על העקב הר דרך ימין‪ :‬א>ר׳]אלעזר[ שלמי חגיגה‬
‫ששחטן מערב הרגל אין‬
‫ועולת העוף בשרבתה במורה‪ .‬ברייחא זו כולה משנה שלימה‬
‫יוצא בהן ידי חובתו ברגל‪,‬‬
‫היא במסכת זבחים פרק קדשי קדשים )לף סג‪ >.‬והתם לשוחטן בשבת אי אפשר‪,‬‬
‫דייק מדקא אמר כשרבתה במזרח מכלל דמקומה במזרח ועל חנם הלכך לא משכחת לה‬
‫אלא בכהנים שאוכלים‬
‫נקט טעמא מן הדיוק דבהדיא תנן המס )לף סל‪ (:‬עולמ העוף כיצד‬
‫את שעיר החטאתנ(‪.‬‬
‫היתה נעשית עלה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית(‪£ :‬יםקא סוכה שבעה כוי‪.‬‬
‫שני םפלים של כסף‪ .‬תימה דתנן במנחות פרק שתי הלחם אם אין לו מקום להוריד‬
‫כו הכלים שנשתמש כהן‬
‫)לף צט‪ (:‬שתי שולחנות היו באולם אחד של כסף ואחד של בסוכה‪ ,‬פוחת בה ד׳‬
‫זהב על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו טפחים‪ ,‬או מכנים בה‬
‫שמעלין בקודש ולא מורילין אפי׳ סילקוהו מעל שלחן הזהב בהיכל כלי מאכל‪ .‬ואם היא‬
‫קטנה‪ ,‬מכניס בה נר ודיו‪.‬‬
‫לא היו יכולים להורידו ולהניחו בשל כסף וא״כ הכא שהיו ממלאים ]מתני׳[ ניפוך המים‬
‫כיצד כוי‪.‬‬
‫בצלוחיח של זהב היאך היו מנסכין בספלין של כסף וכי חימא‬
‫ר״ה שם;‪ .‬והיית אך‬
‫שמח‪ .‬קרא יחירא הוא‬
‫לכחינ לעיל מיניה חג נקרא כן על שם שמכניסין בו צלוחית של מיס של ניסוך בחג‪ :‬תקעו‬
‫הסוכות חעשה לך שבעת והריעו‪ .‬משום שמחה דכתיב )ישעיה י‪ (3‬ושאבתם מיס בששון‪ :‬עלה‬
‫בצלוחית שאינה מקודשמ היו ממלאין לא היא דגבי חביח כשנתמלא‬
‫ימים‪ ,‬וסמיך ליה ושמחת‬
‫בחגך יהלר כתיב שבעת בכבש‪ .‬שהיה בדרומו של מזבח‪ :‬ופנה לשמאלו‪ .‬שהנסכים נעשים‬
‫מע״ש קתני מתני׳ שאינה מקודשת כדמפרש טעמא בגמרא אבל א( לפנינו נירושלמי איתא‬
‫צלוחיח שהיו ממלאין בחול היתה מקודשת ר״ל דספליס היו קבועים דאמר ר׳ זעירא עילא נר‬
‫ימיס תחוג וגו׳ והייח אך בקרן מערביח דרומיח וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה‬
‫ישמעאל נשם ר׳ אלעור‪.‬‬
‫שמח !פסחים עא‪ .!.‬לרבות ובמסכח זבחים יליף לה מקראי בפרק קדשי קדשים )לף סג‪.‬ו‪:‬‬
‫בסיד ולא כלים נינהו דנחשבין כגופו של מזבח והרי הס כלבונה‬
‫‪ 13‬ועיי בבבלי פסיויס ל׳ עא‬
‫לילי יום טוב האחרון‪.‬‬
‫ואין שמחה אלא נאכילת שהיו מושחרין פניהם‪ .‬ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד‪:‬‬
‫המזבח‪:‬‬
‫על‬
‫מקטירין‬
‫שהיו‬
‫זהב‬
‫של‬
‫בבזיטן‬
‫שהיתה‬
‫וצ״ע‪.‬‬
‫שלמיס‪ ,‬וייס טיב האחרון‬
‫כמין‬
‫כמין‬
‫נופיה לא‪ ,‬דהא תרי זימני‬
‫שנעת ימיס כתיב גני שמחהכלפרישית‪ ,‬וממילא אימעיט שמיני )שם;!‪ .‬או אינו אלא יו״ט הראשון‪ .‬ואף על פי שאין קרבן בלילה‪ ,‬נלמד שהטעינו הכתוב לשתוט שלמים מערב יום טוב לשמחת לילי יום טוג !שם;‪ .‬אך‬
‫!ישם וכ״ה שם ה‪ .‬ע ר ו ב י ן קה‪ .‬ו ש ב ו ע ו ת יג‪ .>.‬מוריד את הכלים‪ .‬לפי שרובן עושי] סוכוחיהן בראש נגן <שבת קח־‪ .(:‬מאני מיכלא‪ .‬קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן‪ ,‬בר ממטללתא‪ .‬חון‬
‫חלק‪ .‬כל אכי! ורקי! מיעוטי!‬
‫לסוכה‪ ,‬מאני משתיא‪ .‬כוסית‪ ,‬במטללתא‪ .‬לפי שאינן מאוסים ;לעיל כפ‪.!.‬‬
‫שמסכים רביעיח ההין לכבש‪ :‬שער המים‪ .‬אחד משערי עזרה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א ומיי׳ פ״י מהל׳ תמילין‬
‫הלכה ‪: 11‬‬
‫נט ב מיי׳ שס הלכה ח‪:‬‬
‫ס ג מיי׳ שס הל׳ ט‪:‬‬
‫םא ד מיי׳ שס הל׳ י‪:‬‬
‫ה ]מיי׳ פ״ו מהל׳ איסורי‬
‫מזנח הל׳ י[‪:‬‬
‫סב ו מיי׳ פ׳׳ז מהל׳‬
‫מעשה הקרננוח‬
‫הלכה יא‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מה‪:‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי ם וכה‬
‫כמין הוטמין הקיץ‪ .‬פירש בקונט׳ חוטם אחד בספל ונקב אחד‬
‫בחוטמו והכהן מערה )א( מיס בפי הספלים והנסטם מקלחין‬
‫דרך החוטמין ע״ג המזבח ובמזבח היה נקב שבו המיס והיין יורדין‬
‫לשיתין של מזבח שהיו חלולין מאד ועמוקין וזו תימה גדולה מנין לו‬
‫כל אותו הענין שמחוטס של הספלים‬
‫מקלח על גג המזבח ומשם לנקב‬
‫א(‬
‫כמין שני חוטמין דקין )ואהד( מעובה ואחד‬
‫המזבח ומשם לשיחין דלמא הוא‬
‫דמנקב הספלים יורדין לשימין כמין דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת מערבו‬
‫שני נקבי החוטם ולא שהיה בולט של מים מזרחו של יין אעירה של מים לתוך‬
‫כמין חוטם כי ההיא דחנן במסכת של יין ושל יין לתוך של מים יצא ‪ ( 3‬ר׳ יהודח‬
‫אומר בלוג היה מנסך כל שמונה ג ( ב ולמנסך‬
‫מדות )פ״ג מ״ב( גבי דמים ובקרן‬
‫מערבית דרומית היו שני נקבים כמין‬
‫אומר לו הגבה ידך שפעם אהד נסך אחד‬
‫שני תוטמין דקין שהדמים ניתנין על‬
‫על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן‬
‫יסוד מערבית ועל יסוד דרומית‬
‫גכמעשהו בהול כך מעשהו בשבת אלא‬
‫ויורדין בהן וממערבין באמה ושמא‬
‫שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב‬
‫כמין בליטח חוטס היה עשוי על הנקב‬
‫מםורת הש״ם‬
‫במין שני חונזמין דקים‪ .‬חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו‬
‫והכהן מערה בפי הספלים והנסטס מקלחין ויורדין דרך החוטמין על‬
‫גב המזבח ובמזבח היה נקב שבו המיס והיין יורדין לשימין של מזבח‬
‫שהיו עמוקין וחלולים מאד‪ :‬אחד מעוגה ואחד דק‪ .‬אחד מנקבים‬
‫מעובה אותו של יין ואחד דק אוחו של‬
‫מיס‪ :‬שיהו שניהם כלים‬
‫כאחד‪.‬‬
‫כדמפרש בגמרא שהמים ממהרים‬
‫לצאמ לפיכך צריך שיהא הנקב דק‪:‬‬
‫ה״ג מערבו של מים מזרחו של יין‪.‬‬
‫הספלים נתונים אצל הקרן זה לפני‬
‫זה סמוטן זה לזה אחד לצד מערב‬
‫ואחד לפנים הימנו דהיינו למזרח‪:‬‬
‫ר' יהודה אומר כוי‪ .‬בחרחי פליגי‬
‫אשלשה לוגין קאי ואשבעה דקאמר‬
‫מ״ק ואמא רבי יהודה למימר אף‬
‫בשמיני מנסכים‪ :‬הגבה את ידן‪.‬‬
‫שנראה שממן המים בספל לפי‬
‫שהצדוקין אין מודין בניסוך המים‬
‫שפעם אחת נסך צדוקי אחד את‬
‫המים על רגליו‪ :‬שאינה מקודשת‪.‬‬
‫לא נחחנכה לעבודח המזבח שמהא‬
‫קדושה לכלי שרת דקיימא לן )יומא‬
‫לף י‪ (:3‬כל הכלים שעשה משה‬
‫משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן‬
‫מחנכמן ובגמראט( מפרש מ״ט ממלאים‬
‫כשאינו מקודש‪ :‬היה ממלא מן‬
‫הכיור‪ .‬מן המיס שבתוך הכיור ומי‬
‫הכיור אע״פ שנמשח והוקדש לכלי‬
‫שרמ ומקדש מימיו אין נפסלין בלינה‬
‫שהיו משקעין אוחו מבערב בבור‬
‫כדאמר בסדר יומא )לף לז‪ (.‬אף‬
‫הוא עשה מוכני לכיור שהיו משקעין‬
‫במוכני הכיור שלא יהו מימיו נפסלין‬
‫בלינה‪ :‬שהיין והמים מגולים כוי‪.‬‬
‫נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור‬
‫ולא היה מנסך מהן לפי שהיין‬
‫]והמיס[ המגולין פסולין לגבי מזבח‬
‫דחיישינן שמא שחה מהן נחש והארס‬
‫מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים‬
‫כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן‪:‬‬
‫גמ׳ מנא ה״מ‪ .‬דתוקעין ומריעין‬
‫בשאיבת המיס של נסוך‪ :‬דכתיג‬
‫שמחה וששון‪ .‬אקדים קרא לשמחה‬
‫קמיה ששון‪ :‬חד יומא שבקוך‪.‬‬
‫פרוונקא‪.‬‬
‫יפקיעוך מן השמים‪:‬‬
‫רץ לרוץ לפניו‪ :‬בשמתה תצאו‪.‬‬
‫שהוא יראה הדרכים ויעבור מעברות‬
‫פי׳ א( ]מנא הני מילי[‬
‫המים שאתם שואבין‬
‫בשמחת החג יהיו מן‬
‫המעיין‪ .‬לפיכך שנינו מן‬
‫השילוח‪ .‬תנא מאימתי‬
‫מנסכין‪ ,‬עם אברי תמיד של‬
‫שחר‪ .‬מעשה באחד שניסך‬
‫על רגליו ורגמוהו כל העם‬
‫שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה‬
‫שלא יפול עליו דבר לסותמו‪:‬‬
‫באתרוגיהן‪ .‬עלה לכבש‬
‫ופנה לשמאלו‪ .‬תנן התם אחד מעובה ואחד דק‪ .‬פירש י נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור‬
‫כל העולין למזבח עולין‬
‫השהיין והמים מגולין פםולין לגבי מזבה‪:‬‬
‫בקונטרס אחד מן הנקבים‬
‫דרך ימין ומקיפין ויורדין‬
‫גמ׳ מנא הנ״מ אמר רב עינא דאמר קרא‬
‫)על העקב( ]דרך שמאל[‪ ,‬מעובה משמע שרוצה לומר שהיה‬
‫]שעולין‬
‫‪ p n‬מן ג׳ דברים‬
‫הנקב רחב וגדול זה מזה ולשון מעובה‬
‫‪ 1‬ושאבתם מים בששון וגו׳ הנהו תרי מיני‬
‫דרך שמאל וחוז[רץ על‬
‫העקב‪ ,‬ואלו הן ניסוך משמע ששולי הספל היו עבים ומחוך‬
‫חד שמיח ששון וחד שמיה שמחה א״ל ששון‬
‫המים‪ ,‬והיין‪ ,‬ועולת העוף‬
‫כך אין המשקה ממהר לצאמ‪:‬‬
‫לשמהה אנא עדיפנא מינך דכתיב ‪ 2‬ששון‬
‫שרבת במורח‪ .‬ניסוך‬
‫המים והיין שלא יתעשנו‪ ,‬שהיין והמים מגולין פםולין לגבי‬
‫ושמחה ישיגו וגו׳ א״ל שמחה לששון אנא‬
‫מזבח‪ .‬שמא שתה מהן‬
‫עולת העוף שלא תמות‬
‫עדיפנא מינך דכתיב ‪3‬שמחה וששון ליהודים‬
‫כעשן‪ .‬אחד מעבה ואחד נחש והארס מעורב במים ונמצא‬
‫מידק שיהו שניהם כלין‬
‫א״ל ששון לשמהה חד יומא שבקוך ושויוך‬
‫כאחת‪ .‬פי• ספל אחד שאינו מנסך מיס כשיעור שהרי הארס‬
‫‪4‬‬
‫פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו א״ל‬
‫]קילוחו[ עבה שמוציא משלים לשיעורן כך פירש בקונטרס‬
‫הרבה‪ ,‬והאחד דק מוציא ויתכן פירוש זה למאי דסלקא דעתיה‬
‫שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך‬
‫מעט מעט‪ .‬ואמרינן לימא‬
‫מתני׳ ר• יהודה היא דאמר מעיקרא בגמרא דפריך )לקמן נ‪(.‬‬
‫מיא דכתיב ושאבתם מים בששון א״ל החוא‬
‫מלוג המים היה מנסך ונעברינהו במסננמ אבל לפי המסקנא‬
‫מינא דשמיה ששון ל ר אבהו עתידיתו‬
‫]כל שבעה[‪ ,‬נמצאו המים‬
‫מפרשינן משוס הקריבהו נא לפתתך‪:‬‬
‫המתנםכין לוג אחד‪ ,‬והיין‬
‫דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם‬
‫ומריעין‬
‫דמוקעין‬
‫הנ״מ‪.‬‬
‫ג׳ לוגין‪ .‬דלא אשכחן מנא‬
‫מים בששון א״ל אי הוה כתיב לששון‬
‫בניסוך היין פחות מניסוך בשאיבמ מיס של ניסוך כך פי׳ הקונט׳‬
‫הכבש והוא ג׳ לוגין‬
‫כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה‬
‫שנאמר ורביעית ההין ועוד יש לפרש דמנלן דמי השילוח בעי‬
‫דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה‬
‫לכבש יין‪ ,‬דההין י״ב לוג ומפרש מדכמיב ממעייני הישועה‪:‬‬
‫רבע ההין ג׳ לוגין‪ .‬לפיכך‬
‫שכל‬
‫מיא‪ :‬עלה בכבש ופנה לשמאלו כוי‪:‬‬
‫היה של יין נקב גדול ושל‬
‫ת״ר ״יכל חעולים למזבח עולין דרך ימין‬
‫מים נקב קטן‪ ,‬ועמוד וה‬
‫של יין היה יוצא עבה‬
‫דק‪ .‬ומקיפין ויורדין דרך שמאל ה׳חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו שעולין‬
‫ושל מים היה עמודו‬
‫דאי רבנן כיון דאמרי היין דרך שמאל והוזרין על העקב ואלו הן ניםוך המים וניסוך היין ועולת העוף‬
‫ג׳ לוגין כדאמרן‪,‬‬
‫והמים כשרבתח במזרח‪ :‬אלא שחיו משחירין‪ :‬בשלמא דיין משחיר דמיא אמאי‬
‫ג׳ לוגין דתנן צלוחית של‬
‫זהב היתה שם ומחזקת משהיר כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של‬
‫ג׳ לוגין‪ ,‬אמאי צריך אחד‬
‫מעבה ואחד מידק‪ ,‬והא מים יצא של מים אתי לאשחורי‪ :‬ומנוקבים כמין ב׳ חוטמין וכוי‪:‬‬
‫כי הדדי נינהו‪ .‬ואמרינן לימא מתניתין ר׳ יהודה היא ולא רבנן דתנן רבי יהודח אומר בלוג היח‬
‫אפילו תימא רבנן חמרא‬
‫סמיך מיא קליש‪ .‬דגרסינן מנסך כל שמונה דאי רבנן כי הדדי נינהו אפי׳ תימא רבנן חמרא סמיך‬
‫כירושלמי בעיין‬
‫מימר‪ ,‬מיא קליש הכי נמי מסתברא דאי רבי יהודה רהב וקצר אית ליה‬
‫המיס‪ :‬משכא דההוא גברא משוינן‬
‫מעובה למים מידק ליין‪.‬‬
‫של‬
‫ואהד‬
‫מים‬
‫של‬
‫אחד‬
‫שם‬
‫חיו‬
‫ייקשוואות‬
‫שני‬
‫אומר‬
‫יהודח‬
‫רבי‬
‫דתניא‬
‫ר׳‬
‫בשם‬
‫דאמר ר׳ יונה‬
‫לה גודא‪ .‬נוד וחבירו במסכת שבת‬
‫מאיר נקב שאינו מוציא‬
‫אתת‬
‫בבת‬
‫כלין‬
‫שניהם‬
‫שיהו‬
‫כדי‬
‫קצר‬
‫פיה‬
‫מים‬
‫של‬
‫רחב‬
‫פיה‬
‫יין‬
‫של‬
‫יין‬
‫)לף קלח‪ (.‬הגוד והמשמרת‪ :‬עולין‬
‫מים היה מוציא יין ושאינו‬
‫דרך ימין‪ .‬כשהוא עולה לראש‬
‫מוציא יין מוציא שמן‪ ,‬ש״מ‪ :‬מערבו של מים‪ :‬ת״ר ״מעשה בצדוקי אהד שניסך על גבי רגליו‬
‫ושאינו מוציא שמן מוציא‬
‫המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית‬
‫דבש‪ .‬ואוקימנא מתני• ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ח> ואותו היום נפגמה קרן המזבה והביאו בול של‬
‫דהיינו לימין העולה שהכבש בדרומו‬
‫לרבנן דלר׳ ]יהודה[ לא מלה וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום‬
‫היו ספלים אלא קשות‬
‫של מזבח ומקראי ילפינן לה )זבחים‬
‫שכל‬
‫כוי‪ .‬ת״ר מעשה בצדוקי‬
‫אחד שניסך על גבי‬
‫דף שכ‪ 0‬ומעלותהו פנות קדים )יחזקאל מג> כשתעלו בו תפנו למזרח‪ :‬ומקיפין ויורדין דרך שמאל‪ .‬כשהוא בא לירד אינו חוזר על‬
‫רגליו ורגמוהו כל העם‬
‫באתרוגיהן כוי‪ .‬ירושלמי עקביו אלא מקיף סביב למזבת עד שמגיע לכבש ויורד במערבו של כבש שהיא לשמאלו בעלייתו‪ .‬והאי דאין חוזרין על העקב דא״כ‬
‫אית דאמרי שהוא הצדוקי נמצא מהלך לצד שמאלו שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו ׳(אחוריו ורתמנא אמר כל פינות שאמה פונה לא יהו אלא דרך ימין דנפקא‬
‫דפרה שבא ונגע בו‬
‫רבן יוחנן בן זכאי הוא לן מדחני רמי בר יחזקאל עומד על שנים עשר בקר וכוי במסכח זבחים )לף סב‪ :0‬חון מן העולה לגי דברים‪ .‬הנעשין בקרן‬
‫שנסך ברגליו‪ ,‬והצדוקי מערבית דרומית שפונים דרך שמאל כשהן בראש המזבח פונין לקרן מערבית דרומית שהיא לשמאלו ואין פונין לימין שיהו פונין סביב‬
‫של יום הכיפורים אחד‪ .‬עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית‪ .‬ובשתיטת קדשים )לף סל‪ (.‬מפרש טעמא נסכים שמא ימעשנו בעשן המערכה כשיקיפוהו סביב‬
‫ואית דאמרי דפרה ודיום‬
‫הכיפורים חד‪ ,‬ודסוכה חד‪ .‬שיוחר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח ועולת העוף שמא תמות בעשן‪ :‬ותוזרין על העקב גרסינן‪ .‬ולא גרסינן ומקיפין על העקב‬
‫א( ]צ׳׳ל אחד[‪ ,‬ב( ]לעיל‬
‫‪ [.05‬מענית ג‪ ,.‬ג( יומא‬
‫נו‪ ,:‬ד( זנחיס שג‪ ,.‬ה( חוץ‬
‫מן העולין כר וכשחוזרין‬
‫חחרין על העקנ גי׳‬
‫מהר״מ‪ ,‬ו( נפירוש כלים‬
‫מלשון קשות הנסך ערוך[‪,‬‬
‫ז( ]יומא כו‪ :‬תוספתא‬
‫פ״ג הייה[‪ ,‬ח( זנחיס סנ‪,.‬‬
‫מ( ולקמן מט‪ ,[:‬י( נ׳׳א‬
‫עורף‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ושאבתם מים בששון‬
‫ממעיני הישועה‪:‬‬
‫ישעיהו יב ג‬
‫‪ .2‬ופדויי ין ישבון ובאו‬
‫ציון ברנה ושמחת עולם‬
‫על ראשם ששון ושמחה‬
‫ישיגו ונסו ןגון ואנחה‪:‬‬
‫ישעיהו לה י‬
‫‪ .3‬ובבל מךינה ומדינה‬
‫ובבל עיר ועיר מקום‬
‫אשר דבר המלך ודתו‬
‫מגיע שמחה וששון‬
‫ליהודים משתה ויום טוב‬
‫ורבים מעמי הארץ‬
‫מהיהרים כי נפל פחד‬
‫היהודים עליהם‪:‬‬
‫אסתר ח יו‬
‫‪ .4‬כי בשמחה תצאו‬
‫ובשלום תובלון ההרים‬
‫והגבעות יפצחו לפניכם‬
‫רנה וכל עצי השדה‬
‫ימחאו כף‪:‬‬
‫ישעיהו נה יב‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( תום׳ דייה כמי! חוטמי!‬
‫וכוי מערה נפי הספלים‬
‫כצ״ל ומינת מיס נמחק‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫בלוג היה מנסך כל‬
‫שמונה‪ .‬בתרתי סליג‪,‬‬
‫דקאמר תייק שלשה לוגי!‬
‫נכל יוס ואיהי אמר ככל‬
‫יוס לוג‪ ,‬וקאמר ת״ק‬
‫שנעה ולא שמיני והוא‬
‫אומר כל שמונה ולעיל‬
‫נח‪ .(.‬ולמנסך‪ .‬את המיס‪,‬‬
‫אומר לו הגבה ידך‪.‬‬
‫ונראה שתערה הצלוחית‬
‫לתוך ספל של כסף שעל‬
‫המזנת שהוא נקונ כמין‬
‫חוטס דק שהיין מקלח‬
‫ויוצא נו והוא הניסוך‬
‫!יומא מ ‪ . ( :‬שפעם אחת‬
‫נסך אחד על גבי‬
‫רגליו‪ .‬לא עירה הצלוחית‬
‫לתוך הספל ושפך המיס‬
‫על רגליו‪ ,‬לסי שהיה‬
‫צדוקי ואינו מודה בניסוך‬
‫המיס ‪:.‬שם!‪ .‬ומקיפין‬
‫ויורדין דרך שמאל‪.‬‬
‫מקיפים אח המזנח נשניל‬
‫צורכי ענודה או למתן‬
‫דמי חטאת או סידור‬
‫המערכה או היפוך איכרים‬
‫נצינורא‪ ,‬ויורדי! נמערנו‬
‫של כנש שהוא שמאל‬
‫לעולים נמזכת נעלייתן‬
‫)זבחימ‬
‫סבן‪.‬‬
‫חוץ‬
‫מן‬
‫בול‬
‫של‬
‫העולה לשלשה דברים‬
‫הללו‪ .‬הנעשים נקר!‬
‫מערנית דרומית‪ ,‬שעולין‬
‫דרך שמאל‪ .‬כשהוא‬
‫בדרך שעלו בו ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל ממעטינן‪ :‬כשרבתה במזרח‪ .‬מקום עולת העוף על קרן דרומית עולה למזכת פונה לשמאל‬
‫כאותה הקרן וכשגמר מחר‬
‫מזרחימ היא מפני שקרובה לבית הדשן ששם זורקין מוראה ונוצה כדכתיב )ויקרא א( והשליך אותה אצל המזבח וגו׳ ובימ הדשן על העקנ דרך עלייתו‬
‫א( נראה לחסר נד׳ רנינו היה אצל הכבש במזרחה סמוך לה בשלשה טפחים ורחוק מן המזבח כ׳ אמה כדתנן במסכת תמיד <פ״א מ׳׳ל( גבי תורם אח הדשן‪.‬‬
‫וצ״ל מנה״מ וכו׳ לא״ק‬
‫ושאנתס מיס בששון ופי׳ כפי׳ וכשעולת העוף רבה במזרח שיש שם כהניס רבים מולקין עולת העוף באין ועושין אותה במערבית דרומית אותם שאין יכולין‬
‫לעמוד שם‪ :‬אתי לאשחורי‪ .‬לפי שפעמים שמחליפין‪ :‬לימא מתגיתין‪ .‬דבעי אחד מעובה ואחד דק רבי יהודה היא‬
‫התום נל״ה מנה״מ‪.‬‬
‫דאמר של מיס לוג ושל יין רביעית ההין כתיב בנסכי תמיד היינו ג׳ לוגין שההין שנים עשר לוג‪ :‬סמיך‪ .‬עב‪ :‬ומיא‬
‫קלישי‪ .‬ויוצאין בנקב קטן‪ :‬הכי נמי מסתברא‪ .‬דמתני׳ רבנן היא‪ :‬דאילוי ר׳ יהודה רהב וקצר אית ליה‪ .‬כלומר שמעינן ליה דבלשון‬
‫אחד רחב ואחד קצר קאמר ליה ולא בלשון מעובה ודק‪ .‬רחב משמע יתר על קצר טפי מיימורא דמעובה על מידק‪ :‬נפגמה קרן המזבת‪ .‬ע״י‬
‫אבנים שזרקו בו‪ :‬בול של מלת‪ .‬מלא אגרוף‪ :‬לא מפני‪ .‬שיהא המזבח כשר לעבודה בסמימה זו‪ :‬אלא כדי שלא יראה פגום‪ .‬מפני הכבוד‪:‬‬
‫שכל‬
‫וזבחים סז‪.>:‬‬
‫מלח‪ .‬מלא אגרוף של‬
‫מלת‪ ,‬שמעתי )זבחים סב‪.‬ו‪.‬‬
‫לא מפני שהוכשר‬
‫לעבודה‪ .‬המזנח כל זמן‬
‫שהקרן סגוס‪ ,‬כדמסיים‬
‫ואזיל שכל מזנח שאין לי‬
‫כוי !‪.‬שם;!‪.‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי סוכה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫שכל מזבח כוי‪ .‬להט אין כשר לעבולה שכל המזבמ שאין לו קרן‬
‫מט‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א( זנתיס סנ‪ ,.‬כ( ]תוספי‬
‫פ׳יג ה״ל[‪] (»,‬שס[ מעילה‬
‫יף יא‪] :‬תוספתא מעילה‬
‫פ׳׳א ה׳׳ח[‪ ,‬י( עי׳ לקמן נג‪ .‬ברום אמה לכל קרן ויסוד להיינו אמה כניסה ראשונה וריבוע שאינו‬
‫פוסלת באבני מזבח כדי שתתגור בה צפורן כדאמר פ״ק דחולין‬
‫רש״י ל״ה‬
‫נשעה‪ ,‬מרובע אם חסר אתד מכל אלו פסול‪ .‬וטעמא אמר רב הונא בשתיטת )דף יח‪ .‬ושם( וטעמא פירש שם בקונט׳ משום דכמיב אבנים שלמות תבנה‬
‫ה( ]מנחוח ‪ ,1:5‬ו( צ״ל קדשים )זבחים סב‪ (.‬כל מקום שנאמר‬
‫]ובסידא[ פליגי בה תנאי המס ר״ש‬
‫ששקצוס יענ״ץ‪] (t ,‬תענית‬
‫כג‪ ,[.‬ח( ]וע׳׳ע חיספות המזבח לעכב דהכי משמע המזבח זהו‬
‫בן יומי אומר טפת ר׳ אליעזר בן‬
‫א ( א שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא‬
‫רבינו חננאל‬
‫ע״ז כג‪ :‬ל״ה נקשו המזבח העשר כן והנך בכולהו כמיב‬
‫יעקב אומר כזית וי״ל דהטעס משוס‬
‫יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה רבי יוםי בר‬
‫דלא חשיב ריבוע למר בהאי שיעורא תניא אמר ר׳ אליעזר בר׳‬
‫ותוספות גיטין סח‪ .‬ל״ה המזגת על קרנות המזבח באצבעך‬
‫צדוק לול קטן היה בין‬
‫איכא ותוספות זנחיס נל‪:‬‬
‫יהודה אומר אף הסובב אמר רבה בר בר הנה‬
‫ל״ה אנלס ותוספות חולין במלואים )שמוח כט> ובכבש כמיב אל‬
‫ולמר בהאי שיעורא וריבוע מעכב כבש למזבח במערבו של‬
‫פני המזבמ )ויקרא ו( והכבש הוא פניו א״ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו‬
‫כדקחני הכא ומיהו במזבח ניחא כבש‪ ,‬פרחי כהונה אחת‬
‫יח‪ .‬ל״ה וכמה[‪,‬‬
‫לשבעים שנה יורדין שם‬
‫‪1‬‬
‫ידי‬
‫מעשה‬
‫הלאים‬
‫כמו‬
‫ירכיך‬
‫חמוקי‬
‫שנאמר‬
‫של מזבח שהוא פתתו ועלייתו וביסוד‬
‫דכמיב רבוע יהיה המזבח אבל קרן‬
‫ומלקטין משם יין קרוש‬
‫כמיב אל יסוד המזבח )שם ח( ובריבוע‬
‫אמן המוקי ירכיך אלו השיתין כמו חלאים‬
‫מנלן דסיד היה בקרן דאע״פ שפירש הדומה לעיגול דבילה‬
‫כאן בקונט׳ קרן אבן מרובע אמה על ושורפין אותו בקודש‪ .‬שני‬
‫תורה אור השלם כתיב רבוע יהיה המזבח )שמוח ס(‪:‬‬
‫בשמהוללין ויורדין עד התהום מעשה ידי אמן‬
‫בקודש הסך‪,‬‬
‫‪ .1‬מה ;פו פעמיך רבי יוסי בר יהודה אומר אן‪ 1‬הסובב‪.‬‬
‫אמה ברום אמה לא יתכן לע״י מלבן‬
‫זו מעשה ידי אומנותו של הקב״ה תנא דבי ר׳‬
‫בנעלים בת נדיב חמוקי‬
‫ירכיך במו חלאיב מעכבו דקסבר כרכוב המזבת זהו‬
‫נעשה כדאי׳ בפ׳ איזהו מקומן מנחים‬
‫ישמעאל ‪2‬בראשית אל תיקרי בראשית אלא‬
‫מעשה ידי אמן‪:‬‬
‫הסובב והרי נאמר בו המזבח ורבנן‬
‫גל‪ (.‬ושמא רבוע דקרן ילפינן ממזבח‬
‫שיר השירים ז ב סבירא להו זהו הטור והכי אמרינן ברא שית תניא ‪3‬יד׳ יוסי אומר שיתין מהוללין‬
‫וא״ת ואבני מזבח מאי איריא משום‬
‫‪ .2‬בראשית ברא אלהים‬
‫ויורדין עד תהום שנאמר ‪3‬אשירה נא לידידי‬
‫ואת בזבחים בפרק קדשי קדשים <שס(‪:‬‬
‫דנפגמה מיפוק ליה משום דחסרה‬
‫את השמים‬
‫שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן‬
‫הארץ‪:‬‬
‫בראשית א א שיחין‪ .‬תלל שתחת המזבח כנגד‬
‫האבן ואפילו לא נפגמה לא קרינן‬
‫‪) .3‬א( אשיךה נא לידידי מקום הנסכים‪ :‬חמוקי‪ .‬סתרי לשון‬
‫בהו שלמות כדמוכח פ׳ איזהו מקומן‬
‫שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן‬
‫שירת ד ו ד לכרמו כרם‬
‫הןה לידידי בקרן בן חמק עבר )שיר ה( נסמר ונכסה ממני‬
‫)שם( גבי מזרחימ דרומית שלא היה לו‬
‫מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויטעהו שורק‬
‫שמן‪) :‬ב(‬
‫יסוד דפריך היכי עבדי לה אי דגייז‬
‫ויעזלהי וכן עד מתי תתחמקין )ירמיה לא( זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח‬
‫ויסקלהו ‪,‬־יטעהו שרק תסמרי ממני שאת בושה ליקרב אלי‬
‫לה אבנים שלמומ אמר רחמנא וי״ל‬
‫וגם‬
‫בתוכו‬
‫רבן מגדל‬
‫וגם יקב הצב בו אלו השיתין תניא״ א״ר אלעזר‬
‫יקב חצב בו ויקו לעשות על שמעלת בי‪ .‬חמוקי ירכיך לשון‬
‫להט קאמר ליה התם אי גייז לשבר‬
‫ג‬
‫למזבה‬
‫כבש‬
‫בין‬
‫היה‬
‫קטן‬
‫לול‬
‫צדוק‬
‫בר‬
‫ענבים רעש באשים‪:‬‬
‫ירך המזבח )ויקרא א(‪ :‬מעשה ידי‬
‫האבן אי אפשר ]לשבר[ בלא פגימה‬
‫במערבו של כבש ואתת לשבעים שנה פרהי‬
‫ישעיהו ה א‪-‬ב אומנוהו של הקב״ה גרסינן‪ .‬ועליהם‬
‫ואין כאן שלמומ ואם בא לפחומ‬
‫‪ .4‬ונכזבו רביעת ההץ‬
‫כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש‬
‫לכבש האהד בקדש כרה דוד וכו׳ לא גרסינן ליה בתוספתא‬
‫ולהחליק בסטן בלא פגימה איכא‬
‫הסך נסך שכר לין‪:‬‬
‫והכא נמי לא גרסינן ליה דמאן דאית‬
‫איסורא דלא חניף עליהן ברזל וכן‬
‫שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו‬
‫‪4‬‬
‫במדבר כח ז ליה שכראן לית ליה שמששת ימי‬
‫משמע במסכת ע״ז פ׳ ר׳ ישמעאל‬
‫וכבש ויסול וריבוע פסול לעבולה הט גרסינן‪ .‬קרן אבן אמה על אמה‬
‫בראשית‬
‫לעזי רש״י‬
‫פושיי״ן)פושי״ץ(‪ .‬גומה‪.‬‬
‫נבראוי(‪:‬‬
‫בשבילו אני‬
‫לידידי‪.‬‬
‫משוררו‬
‫הקב״ה‬
‫ובמקומו‬
‫אני‬
‫שכל‬
‫מזבח שאין לו קק‪ .‬וזה שקרנו נפגמה הוה ליה קרן‬
‫כמאן דליתיה ולכך נפסל לעבודה דאין לו קרן לפגימה‬
‫בקדושה שנא׳ בקדש הסך נסך שכר לה׳‬
‫כשם‬
‫לקבול על זאת‪ :‬שירת דודי לכרמו‪ .‬על כרמו‪ :‬כרם היה לידידי‬
‫)לף נב‪ 0‬גבי אבני מזבמ י(שקצצוס וגנזוס‬
‫בית חשמונאי‬
‫דקאמר היכי נעביד‬
‫ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נסרינהו פי׳ לעשות בלא פגימות‬
‫בקרן בן שמן‪ .‬נ א ק ישראל זרה השמינה מכל הארצות‪ :‬ויעזקהו‪.‬‬
‫לא תניף עליהם ברזל כתיב וא״ת וליעבדו על ידי שמיר דבגית‬
‫עיזקא )שמות כה(‪ :‬ויסקלהו‪ .‬כאדם המפנה אבנים מכרמו כלומר‬
‫דקאמר משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית‬
‫שורק‪ .‬נטעו גפנים משובתות ולא זמורה אלא שרשין עצמן זה בית‬
‫בית המקדש בטלו אורים ומומים ושמיר דמשמתו נביאים הראשונים‬
‫בנה להם ערים בצורות מוקפות דלתיס ובריח כטבעת דממרגמינן‬
‫פינה האומומ מפניהם שלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותם‪ :‬ויטעהו‬
‫המקדש שהוא שורשן ועיקרן שמחבבס לפני המקום‪ :‬ויכן מגדל‬
‫שני הוה שמיר כדמוכח במסכת סוטה בפ׳ עגלה ערופה )לף מח‪(.‬‬
‫המקדש בטל שמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון ליערבינהו משחרב‬
‫היה חורבן הבית כדמניא בגמ׳ משחרב בהמ״ק בטלו אודם ומומים‬
‫גחוכו זה מזבח‪ .‬העשוי כמגדל עוז‪ :‬וגם יקב חצב גו‪ .‬באותו‬
‫והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיחא‬
‫דמלכא לשון שיח ומערה פושיי״ן בלע״ז‪ :‬לול‪ .‬ארובה שהיא מלמעלה‬
‫רשב״ג התם משחרב בהמ״ק ניטל טעם הפירומ מסתמא לאחר חורבן‬
‫מגדל‪ .‬יקב הוא בור חפור וכן עד יקבי המלך מכריה יל( בית שיחא‬
‫למטה‪ :‬גץ כגש למזבח‪ .‬הכבש ארכו ל׳׳ב ומשפע ועולה ט׳ אמוח‬
‫עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט‬
‫מפסיק בינתיס כדאמר בזבתים )לף קד‪ (.‬ועשית עולותיך הבשר‬
‫והדס מה דס בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת ארר יש בין כבש‬
‫למזבח ואותו ארר קרוי בין כבש למזבת ולול היה באותו אויר במערבו‬
‫של כבש בשמונה אמות מערבית של כבש שהכבש רחבו ט״ז אמה‬
‫ממזרח למערב ואותו חלל שהנסכים יורדין לתוכו שהן נעשין בדרומימ‬
‫מערבימ של מזבח ומוקף ארבע מחיצות עד קרקעיתו וקרקעימו של‬
‫רצפת שייש ואין היין נבלע שס וכל נסכי יין של כל השנה יורדין שס‪.‬‬
‫והאי תנא לית ליה שהיו שיתין יורדין עד תהום והט אמרינן לקמן נע״ב[‬
‫ביומא )לף נא‪ (:‬אלא בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר‬
‫בית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכתן בבית שני שהיו פירות‬
‫ממברטן בימי שמעון בן שטת ׳(שנעשין תטין ככליות של שור הגדול‬
‫ועוד יש להביא ראיה דהוה שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן נתינה‬
‫לפ״ק לקידושין)לף לא‪ (.‬ודפ״ב דע״ז)לף כג‪ :‬ישם( שבקשו ממנו מכמי‬
‫ישראל אבנים לאפול ואבני אפול בעו שמיר כלקאמר ר׳ נממיה פ׳ עגלה‬
‫ערופה)סועה מח‪ >:‬כלכתיב במלואותס ואפי׳ ר׳ יהולה לפליג עליה ואמר‬
‫שמיר שבו בנה שלמה את בהמ״ק מולה נמי לאבני אפול בעו שמיר‬
‫כלמוכח פ׳ מי שאחזו)גינוין סח‪ .‬ושם( גבי בנין בהמ״ק שעשה שלמה‬
‫לקאמרינן היכי נעביל איבא שמיר לאיימי משה לאבני אפול וההיא על‬
‫כרחך רבי יהולה היא ללר׳ נממיה לא הוה שמיר לבית המקלש ועובלא‬
‫דלית ליה וסליג אדרבנן‪ :‬פרחי כהונה‪ .‬ילדים כהניס‪ :‬יין קרוש‪.‬‬
‫ללמא בן נתינה בבית שני הוה לקאמדנן התם לשנה נוללה לו פרה‬
‫השיתין מוציאין אומו שלא יממלאו השימין מן הנסטן שכל קרבנות‬
‫עזרא כרתנן במסכה פרה גס״ג מ ״ מ וטון שהיה שמיר בבית שני‬
‫שנעפש וכקרש‪ :‬ושורפין אוחו בקדושה‪ .‬במקום קדוש בעזרה ומתוך‬
‫הצבור והיתיד טעונין נסטס מוץ מתטאת ואשס > ושורפין אותם שאסורין‬
‫ה‬
‫בהנאה דקדש הוא‪ :‬שנאמר בקדש הסן‪ .‬הקיש שריפה לניסוכו‪:‬‬
‫מה‬
‫אלומה בעררו ושבע פרות היו הראשונה שעשה משה שניה שעשה‬
‫כלפרישית אמאי גנזוס בית תשמונאי וי״ל שמיר אין עושה אותן שלמות‬
‫שלא תחגור בה צפורן וא״ת א״כ היאך בנו אמ המזבח ללא אפשר‬
‫לומר שהיה ממקן מבחוץ ומכניסו מבפנים לאפילו בי האי גוונא במזבת‬
‫אסור כדתניא במטלתא בסוף פרשת וישמע יתרו לא תבנה אתהן גזית בו אין אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקודש הקדשים ומה‬
‫אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אלמא במזבח אפילו במוץ אינו נשמע וכן יסד רבינו אליהו‬
‫הזקן באזהרת אמת יהגה חיכי אבני מזבח תוך ובר כן נגוזו ועבר והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן מולין לאחר‬
‫שהוקדשו אבל אין צריך דמשמע בפ׳ איזהו מקומן מנחים נד‪ .‬ושס> שבנו אותו באבנים התלוקות כגון חלוקי אבנים מן הנחל שבחול הים ובחול‬
‫הים נבראו חלקות מששמ ימי בראשית ומיהו קשה דגבי ביה המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה ואמר ר׳ יהודה דהוה שמיר לבהמ״קי׳(‪:‬‬
‫אל תיקרי בראשית אלא ברא שית‪ .‬האי תנא ור׳ יוחנן סברי מששת ימי בראשית נבראו אבל אילך תנא דדריש וגס יקב חצב ליח ליה דמההוא‬
‫קרא לדש מזבח ושיחין למזבח בילי אלם הוה ובמילמיה גרסינן ועליו כרה לול ומיהו קשה ל ד יוחנן אלר׳ יוחנן להכא סבר מששת‬
‫ימי בראשימ נבראו ללריש מעשה ילי אמן מעשה אומנותו של מקום ולקמן בפרק החליל)גג‪ (.‬א״ר יוחנן בשעה שכרה לול שימין קפא תהומא‬
‫ושמא אמוראי נינהו ואליבא רר׳ יוחנן‪:‬‬
‫ויטעהו‬
‫שורק זה בית חמקדש ויכן מגדל בתוכו זח מזבח וגם יקב חצב בו אלו השיתין‪.‬‬
‫כך כתוב בכל הספרים וזה גרסת הקונט׳ אבל בתוספתא גריס רבן מגלל בתוכו זה היכל וגס יקב חצב בו זה מזבח ו ק ד למזבח‬
‫יקב לפי שמנסטן עליו את היין שמוציאין מן היקבים ומדבויא לגם לרשינן שיתין‪:‬‬
‫נסטס‬
‫םג א מיי׳ פ׳׳נ מהל׳ נית‬
‫הנחירה הל׳ יו סמג‬
‫עשי! קסג‪:‬‬
‫םד ב מיי׳ שס הלכה יא‪:‬‬
‫סד! ג מיי׳ שס הלכה ינ‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פו א מיי׳ ס״נ מהל׳‬
‫מעילה הלכה ט‪:‬‬
‫פז ב מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫עכוי׳ס הלכה ג‪:‬‬
‫פה ג מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫ת״ת הלכה יב‬
‫טוש״ע י״ל סי׳ רמי סעיף‬
‫כב‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כשם שניסוכו בקודש כך‬
‫שרפתו בקודש‪ .‬דקיימא‬
‫לן כל בקודש באש תשרף‪.‬‬
‫אסיקנא אין לך דבר‬
‫שנעשת מצותו ומועלין‬
‫בו‪ .‬אמר רבא צורבא‬
‫מרבנן דלא נפיש חמריה‪,‬‬
‫ליגמעיה גמועי כי היכי‬
‫דלישבע נחיריה‪ .‬עם אלהי‬
‫אברהם מפני שהוא תחילה‬
‫לגרים‪ .‬אמר ד׳ אלעזר‬
‫מאי דכתיב הגיד לך אדם‬
‫]מה טוב[ וגוי‪ ,‬עשות‬
‫משפט זו הדין ואהבת‬
‫חסד זו גמילות חסדים‬
‫והצנע לכת עם אלהיך זו‬
‫הוצאת המת והכנסת כלה‪.‬‬
‫ומה דברים הללו שדרכן‬
‫להיעשות בפרהסיא אמרה‬
‫תורה הצנע לכת‪ ,‬דברים‬
‫שדרכן לעשותן בצנעא‬
‫כגון זו דברי תורה על‬
‫אחת כמה וכמה‪ .‬ועוד‬
‫אמר גדולה צדקה מכל‬
‫מקרבנות שנאמר עשה‬
‫צדקה‪ .‬וגמילות חסדים‬
‫גדולה מן הצדקה‪ .‬תנו‬
‫רבנן בשלשה דברים‬
‫גמילות חסדים גדולה מן‬
‫הצדקה‪ .‬צדקה לחיים היא‬
‫ולעניים והיא בממונו‪,‬‬
‫וגמילות חסדים לעניים‬
‫ולעשירים לחיים ולמתים‬
‫בגופו ובממונו‪ .‬והאוהב‬
‫צדקה ומשפט כאילו מלא‬
‫העולם כולו חסד‪ ,‬שנאמר‬
‫אוהב צדקה ומשפט חסד‬
‫ה׳ וגוי‪ .‬ושמא תאמר כל‬
‫הבא לקפוץ קופץ ]בו[‬
‫ת״ל מה יקר חסדך אלהים‪.‬‬
‫יכול אף יריאי שמים כן‪,‬‬
‫ת״ל וחסד ה׳ מעולם ועד‬
‫עולם על יראיו‪ .‬וכל מי‬
‫שיש עליו חן בידוע שהוא‬
‫•רא שמים‪ ,‬שנאמד וחסד‬
‫ה׳ מעולם ועד עולם על‬
‫יראיו‪ .‬ועוד אמרי׳ מאי‬
‫דכתיכ פיה פתחה בחכמה‬
‫ותורת חסד על לשונה ונוי‪,‬‬
‫תורה לשמה ותורה ללמדה‬
‫וו היא תורת חסד‪ ,‬ושאינה‬
‫כן אינה תורה של חסד‪.‬‬
‫םתנ ' כמעשהו בחול‬
‫כך מעשהו בשכת‪ .‬אמאי‬
‫לייתי כמקודשת‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לולב וערבה פרק רביעי סוכה‬
‫מט‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מה ניסוכו בקדושה גו׳‪ .‬לא יליף מהבא אלא ששריפתו בקדושה ולא בתול תוץ לעזרה אבל הוצאתו משם פשיטא ליה כדי שלא יממלאו ולא‬
‫צריך קרא‪ :‬מאי משמט‪ .‬מהכא שריפה‪ :‬אסיא קדש קדש‪ .‬ואיכא למימר נמי דמצות הוצאמו ושריפמו מהכא יליף‪ :‬בתחילה מועלין בהם‪.‬‬
‫משהוקדשו עד שנמנסכו יש בהם מעילה דקדשי גבוה נינהו‪ :‬ירדו לשיתיין אין מועלין בהן‪ .‬שאין בהם שום צורך גבוה‪ :‬גמאן‪ .‬איצטריך‬
‫למימני אין מועלין כר׳ אלעזר בר צדוק דאין יורדין לתהום ואפשר לירד ולהביאם‪ :‬דאיקלט‪ .‬אס תלה כלי בתוך השיתין וקיבל‪ :‬א׳יד לימא‪.‬‬
‫הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין‬
‫רבנן היא ואיקלט אין מועלין דאין‬
‫בהם‪.‬‬
‫מועלין‬
‫בתהילה‬
‫נםכים‬
‫כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה‬
‫בהן מעתה צורך גבוה דאי ר׳ אלעזר‬
‫משנה היא במעילה פרק מאי משמע אמר רבינא אתיא קדש קדש כתיב‬
‫אכתי בקדושתייהו קיימי דקאמ׳ שורפין‬
‫ולד חטאת )לף יא‪ (.‬ומסיק עלה בגמ׳‬
‫הכא ‪ 1‬בקדש הסך נםך וכתיב התם ‪ 2‬ושרפת‬
‫אותו בקדושה אלמא קדושתן עליהם‬
‫בלשונות אחרים שאין כתובים כאן‬
‫את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא כמאן‬
‫מדבעו שריפה‪ :‬שנעשית מצותז‪.‬‬
‫וגירסא דהכא עיקר‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫נ (א‬
‫א(‬
‫אזלא הא )דתניא( נסכים בתחילה מועלין‬
‫ויסוכו הוא עיקר מצותו‪ :‬פוקקין‬
‫ואי‬
‫‪ .1‬ונסכו רביעת ההין‬
‫בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן לימא רבי‬
‫אח השיתין‪ .‬את נקב שבראש המזבת לכבש האחד בקדש‬
‫שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין הסך נסך שכר לין‪:‬‬
‫אלעזר בר צדוק היא דאי רבנן הא נחתו להר לתהום אפילו תימא רבנן‬
‫כמדבר כח ז‬
‫עליו בגרון מלא ושבע‪ :‬שכר‪ .‬לשון שכרות‬
‫בדאיקלט ואיכא דאמרי לימא רבנן היא ולא ר׳ אלעזר בר צדוק דאי רבי‬
‫‪ .2‬ואם יותר מבשר‬
‫ושמחה ונסיכה‪ :‬מגרוניה שבע‪ .‬ע״י המלאים ומן הלחם ער‬
‫אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי אפילו תימא רבי אלעזר ״אין לך דבר‬
‫ששותהו בלגימות גסות וגרון מלא הבקר ושרפת את הנותר‬
‫באש לא יאכל בי קדש‬
‫שנעשה מצותו ומועלין בו אמר ריש לקיש בזמן שמנםכין יין על גבי מזבה‬
‫שמות כט לד‬
‫הוא משביע ולא על ידי שתיה מרובה הוא‪:‬‬
‫פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה׳ מאי משמע‬
‫שמכניס הרבה יין במעיו ע״י לגימות ‪ .3‬מה יפו פעמיך‬
‫דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא בנעלים בת נדיב חמוקי‬
‫אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות אמר רב פפא‬
‫ירכיך כמו חלאים‬
‫מרבנן‬
‫שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע אמר רבא צורבא‬
‫בלגימות‬
‫גמועי‪.‬‬
‫לגמע‬
‫כרס‪:‬‬
‫במילוי‬
‫מעשה ידי אמן‪:‬‬
‫גסות‪ :‬מגמע ליה גמועי‪ .‬דרך‬
‫שיר השירים ז ב‬
‫דלא נפישא ליח חמרא ליגמע גמועי רבא אכםא דברכתא אגמע גמועי‬
‫שביעה משום חיבוב מצוה‪ :‬בגעלים‪ .4 .‬נדיבי עמים נאספו‬
‫י ( דרש רבא מאי דכתיב ‪ 3‬מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן‬
‫עם אלהי אבךהם כי‬
‫בעליית רגלים‪ :‬נדיב‪ .‬שנדבו לבו לאלהים מגני ארץ מאד‬
‫של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא‬
‫תהלים מז י‬
‫להדר את בוראו‪ :‬תחילה לגרים‪ .‬נעלה‪:‬‬
‫נדיב שנא׳ ‪4‬נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי‬
‫בנדבת לבו להתגייר‪ :‬מאי דכתיב ‪ .5‬הגיד לך ארם מה טוב‬
‫א( ]צ״ל לחנן ו‪ ,‬ג( מעילה‬
‫לף יא‪ ,.‬ג( ]יומא נט‪:‬‬
‫יש״נ[‪ ,‬ד( חגיגה לף‬
‫ג״ ה( ]מו׳׳ק טז‪.‬ן‪,‬‬
‫ו( )מכות כל‪ (1 ,[.‬ןג״ו‬
‫שם[‪ ,‬ח( ןנע״י ובילקוט‬
‫לימא[‪ ,‬ט( ונשל״ה ל׳ קמו‪:‬‬
‫העתיק חסלו‪ ,‬י( ]כלאי׳‬
‫פסחים קינ‪.‬ן‪ ,‬כ( ]פרשת‬
‫כראשית סי׳ ג[‪,‬‬
‫יצהק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תהילה לגרים תנא דבי רב ענן‬
‫מאי דכתיב חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה כירך לומר לך מה‬
‫רב ענן דרש לקרא כמו חלאיס כלוחות‬
‫ירך בסתר אף דברי תורה בםתר והיינו דא״ר אלעזר מאי דכתיב יי הגיד‬
‫שהיו מאבנים טובות כמו נזם ]זהב[ וחלי‬
‫כתם )משלי כהן מעשה ידי אמן והלותות‬
‫לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת הסד‬
‫מעשה אלהיס )שמות לכו‪ :‬תמוקי‬
‫והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חםד זו גמילות חסדים‬
‫ירכין‪ .‬הנסתרים כירך שכבוד התורה‬
‫והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלח לחופה יי והלא דברים‬
‫בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה‬
‫ק״ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים‬
‫של עירי( ולא לשנות לתלמידיו בשוק‬
‫שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה א״ר אלעזר גדול העושה צדקה‬
‫כדאמר במועד קטן )דף טז‪ :>.‬הוצאת‬
‫יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקח ומשפט נבחר לח׳ מזבח וא״ר אלעזר‬
‫המח והכנסת כלה‪ .‬דכתיב בהו לכת‬
‫גדולת גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר לזרעו לכם לצדקה וקצרו לפי‬
‫טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית‬
‫משתה <קהלת ‪ 0‬אף שם צדך הצנע ]א!‬
‫חםד אם אדם זורע ספק אוכל םפק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל וא״ר אלעזר‬
‫לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה‬
‫אין צדקת משתלמת אלא לפי תםד שבח שנאמר זרעו לכם לצדקח וקצרו לפי‬
‫ולא להנהיג קלות ראש בעצמו‪ .‬וי״א אס‬
‫חםד ת״ר בשלשה דברים גדולת גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו‬
‫צדך לבזבז להוצאת מת עני או‬
‫גמילות הסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים‬
‫להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא ולא‬
‫כל‬
‫בין לעשירים צדקת לתיים גמילות חםדים בין לחיים בין למתים וא״ר אלעזר‬
‫לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי ]כן[‬
‫חעושח צדקה ומשפט כאילו מילא כל חעולם כולו חסד שנאמר אוחב צדקח‬
‫וכן מפרש בשאלתות דרב אחאי׳(‪:‬‬
‫ומשפט הסד ה׳ מלאח חארץ שמא תאמר כל חבא לקפוץ קופץ ת״ל מח יקר‬
‫דברים שדרכן לעשותן בצנעא‪ .‬כגון‬
‫צדקה הניתנת לעני בסתר שאין צריך‬
‫חסדך אלחים )חםד ה׳ מלאה הארץ( וגו׳ יכול אף ירא שמים כן ת״ל וחסד ה׳‬
‫להודיע לשום אדם מה שאין כן במת‬
‫מעולם ועד עולם על יראיו א״ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו יחן בידוע‬
‫ובכלה לפי שאחרים מתעסקין בהן‬
‫שחוא ירא שמים שנא׳ חםד ח׳ מעולם ועד עולם על יראיו וא״ר אלעזר מאי‬
‫ויודעין היציאה משל מי והיינו‬
‫דכתיב פית פתחה בהכמה ותורת חסד על לשונת וכי יש תודח של חסד ויש‬
‫דאמר רבי אלעזר דכל מילי בעי‬
‫תורה שאינח של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של תםד שלא לשמח‬
‫צניעוחא והוא הדין לדברי חורה‪:‬‬
‫זו היא תורה שאינה של הסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של הםד‬
‫נבחר לה' מזבת‪ .‬הכל בכלל זבח‬
‫שלא ללמדה זו היא תורה שאינח של חסד‪ :‬כמעשהו בחול כוי‪ :‬ואמאי נייתי‬
‫חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם‬
‫כמקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקרשין שלא מדעת זבח הס‪ :‬שנאמר זרעו לכם לצדקה‬
‫נ‬
‫חמוקי ירכין וגו׳ למה נמשלו יכו‪.‬‬
‫ה(‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫ומה ין דורש ממך כי אם‬
‫עשות משפט ואהבת‬
‫הסד והצנע לכת עם‬
‫מיכה ו ח‬
‫אלהיך‪:‬‬
‫‪ .6‬עשה צךקה ומשפט‬
‫נבחר ליי מזבח‪:‬‬
‫משלי כא ג‬
‫‪ .7‬זרעו לכם לצךקה‬
‫קצרו לפי חסד נירו לכם‬
‫ניר ועת לדרוש את ין‬
‫עד יבוא וירה צדק‬
‫הושע י יב‬
‫לכם‪:‬‬
‫‪ .8‬אהב צךקה ומשפט‬
‫חסד י; מלאה הארץ‪:‬‬
‫תהלים לג ה‬
‫‪ .9‬מח יקר חםדךאלהים‬
‫ובני אךם בצל כנפיך‬
‫תהלים לו ח‬
‫יחנזיין‪:‬‬
‫‪ . 10‬וחסד ין מעולם ועד‬
‫עולם על יראיו וצדקתו‬
‫לבני בנים‪ :‬תהלים קג יז‬
‫‪ .11‬פיה פתחח בחכמה‬
‫ותורת חסד על לשונה‪:‬‬
‫משלי לא כו‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫מ(‬
‫ט‬
‫‪11‬‬
‫ואי‬
‫וגוי‪ .‬קרא‬
‫הכתוב‬
‫לזריעה‬
‫צדקה‬
‫ואת החסד קרא קציר וטובה קצירה מזריעה כדמפרש‪ :‬אדם זורע כיי‪ .‬ספק אינו אוכל שמא לא יצמח או ילקה בשדפון וברד‪ :‬אלא לפי‬
‫גמילות תסדים שבה‪ .‬הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה כגון נותן לו פח אפדה או בגד‬
‫ללבוש או מעות בעת שהמבואה מצויה שלא יוציא מעותיו לאיבוד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני‪ :‬זרעו לכם לצדקה‪ .‬הצדקה היא הזריעה‬
‫שזורע כדי לקצור לקבל שכר וקצרו לפי חסד שחקבלו שכר לפי החסד שבה‪ :‬גמילוח חסדים בין בגופו‪ .‬כגון מספיד למת נושאו קוברו משמח חתן‬
‫מלוה חבירו בדרך‪ :‬ובממונו‪ .‬מלוה לו מעות משאילו כלים ובהמה‪ :‬שמא כל הבא לקפון‪ .‬ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו‬
‫אנשים מהוגנים לכך מ״ל מה יקר צריך לחח לב ולטרוח ולרדף אמריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכומ בה למהוגנים‪ :‬ואמאי נייתי במקודשת‪ .‬דקא‬
‫סלקא דעמיה אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא״כ דעתו שיקדשני הכלי או אס יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי‬
‫מקדשן דאין מקדשין אלא הראוי להם‪ :‬אין שיעור למים‪ .‬שאפילו יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הלכך ראויין‬
‫לכלי הס וכלי מיד מקדשם דכתיב )שמות ל( כל הנוגע בהם יקדש ואפילו אינו רוצה שיחקדשו עד מחר הכלי מקדשן מיד שלא מדעת‪:‬‬
‫ואי‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫]א[ רש׳׳ ל״ה הוצאת‬
‫המת וכוי אף שם צריך‬
‫הצנע לסעול‪ .‬מלת לסעול‬
‫נמחק ונ״נ לספוד‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אין לך דבר שנעשה‬
‫מצותו ומועלין בו‪.‬‬
‫לטון מעשית מצותו חו‬
‫לא קרינן ניה קלשי‬
‫ה׳ !‪:‬יומא ! ט ‪ . :‬שנקרא‬
‫נדיב‪ .‬על שס שנלמ לגו‬
‫להכיר בוראו !חגיגה ג ! ‪.‬‬
‫נדיבי עמים‪ .‬הס הנריס‬
‫המתנלנין מבין העמיס‬
‫לקבל עליהן עול מצות‬
‫‪:‬שם;‪ .‬אף דברי תורה‬
‫בסתר‪ .‬לכתיב בסיסיה‬
‫לקרא מעשה ידי אמן‪,‬‬
‫התורה מעשה אומנתו של‬
‫הקנייה • מ ר ק טז‪..::‬‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א( מנחות לף ז‪ .‬עת‪1 :‬סוטה‬
‫יל‪ ,[:‬פ( נ׳׳נ לף צז‪) :‬ב׳׳ק‬
‫קטו‪ ,[:‬ג( ]כמשנה תרומות‬
‫פ״ח מ״ז אימא כה״ג ור׳‬
‫נחמיה ממיר אמנם ננרייחא‬
‫רמייתי הכא מפורש טסי‬
‫הש״ס‬
‫מייתי‬
‫הלכך‬
‫הגרייחא[‪ ,‬ד( ]לקמן נא‪,[.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬וכי תגשון עור לזבח‬
‫אץ ךע ובי תגישו פסח‬
‫וחלה אין ךע הקריבהו‬
‫נא לפחתף היךצף או‬
‫ודשא פניך אמר ין‬
‫מלאכי א ח‬
‫עבאות‪:‬‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)א( תום׳ ל״ה ואי מיימי‬
‫וכו׳ ללא כעי כהן ובגדי‬
‫כהונה‪ (5):‬בא״ד כדרך כל‬
‫הקדשים ככלי הנפסלים‪:‬‬
‫)ג( בא״ד דאיססלא כיוצא‬
‫וכסוף ההיא שמעתא‬
‫קאמ׳‪) :‬ל( כא׳׳ד קדשן‬
‫בכלי הוכשרו וכו׳ יוצא‬
‫הוא דהא קאמרינן התס‬
‫אבל יציאה טון דפריש‬
‫יכו׳ אצמא מדת ינש‬
‫לא נחקדשה ואפייתן‬
‫בפנים אלמא מדת יבש‬
‫נתקדשה וכן כסוף כל‬
‫המנחות‪:‬‬
‫—>^<‪-^m‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫כלי שרת אין מקדשץ‬
‫אלא מדעת‪ .‬שהנותט‬
‫כהן צריך שיתנהו לשס כך‬
‫!סוטה י ז ‪ .‬ן ‪ .‬מסננת‪ .‬כלי‬
‫על גבי כל־ ונותגין השמרים‬
‫בתוך העליון והוא ככברה‬
‫והיין מסתנן מאליו יש בה‬
‫משום גילוי‪ .‬צריך לכסות‬
‫העליון כדי שלא ישתה בו‬
‫נתש‪ ,‬ואף על פי שהיין‬
‫מסתנן והולך‪ ,‬חיישינן שמא‬
‫יעבור הארס עס היין לתוך‬
‫הכלי וכל שכן כשהתחחון‬
‫מגולה )ב״ק קטו‪.1:‬‬
‫הד‪-‬ן עלן לולב וערבה‬
‫לולב וערבה פרק רביעי סוכה‬
‫נ‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ואי מייסי במקודשת איפסלו בלעה‪ .‬הואיל ואיקדשו קדושת הגוף הוו‬
‫ואי מייתי להו כמקודשת איפסלו בלינה‪ .‬וא״מ לנעשה כמי שמלאוהו םט א מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫מוקלשין‬
‫פסולי‬
‫להו כאימורי קרבן‪ :‬חזקיה אמר‪ .‬הא ודאי מצית למשמע מינה דאין‬
‫הקוף כיון שנתמלאה שלא בזמנה לכלי שרת אינם מקלשים שלא‬
‫הלכה כ‪:‬‬
‫שיעור למים אבל קידוש שלא מדעת לא שמעינן מינה וטעמא דמתני׳‬
‫בזמנו ואי משום לכי מטו לילי לבי שימשי תיקלוש ללילה אין מחוסל ‪ J‬ב מיי׳ פ׳׳י מהלכות‪7‬‬
‫ממידי] הלכה ו‪:‬‬
‫דלא מייתי כמקודשת דמאן דחזי להו לממר דשקלי להו ממוך כלי‬
‫זמן ומיפסלו בלינה סוף סוף מאחר לקולם לכן נתמלאו יש לנו‬
‫לחושק כאלו מלאו הקוף כלאשכחן עא ג מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫שרת סבר לדעת שיקדשס כלי נימנו‬
‫שמירת הנפש הל׳‬
‫בו מאתמול וכיון דאין שיעור למים‬
‫במנתות פ׳ שתי הלחם )דף ק‪ .‬ושם(‬
‫יל‪:‬‬
‫ואי מייתי כמקודשת איפםילו לחו בלינח‬
‫גבי לתם הפנים שסילרו אתר השבת עב ד מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫קדשום הכלי וקא מזי דמנסכי להו‬
‫א(א‬
‫כלי שרת אין מקדשין אלא‬
‫חזקיח אמר‬
‫אסורי מזבח הלכה י‬
‫ש״מ אין לינה מועלמ בנסטס ונפקא‬
‫שאפילו הוא על השלחן כמה ימים‬
‫סמג לאדן שיט‪:‬‬
‫א״ר‬
‫נתקדשו‬
‫לדעת‬
‫יאמרו‬
‫שמא‬
‫וגזירה‬
‫מדעת‬
‫מינה חורבה‪ :‬ר׳ ינאי אמר‪ .‬אפילו‬
‫אין בכך כלום לנעשה כמי שסיללו א ה מיי׳ ס׳׳פ מהלכות‬
‫ינאי א״ר זירא אפילו תימא ב י ש שיעור למים‬
‫לולב הלכה יג‪:‬‬
‫מימא יש שיעור למיס ואפ״ה נפק‬
‫הקוף וי״ל ללא למי לשאני הכא ללא‬
‫וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה‬
‫מינה חורבה‪ :‬גזירה שמא יאמרו‬
‫בעי)א( בהן בגלי כהונה במילוי וא״מ‬
‫לקידוש ידים ורגלים‪ .‬לכהן גדול‬
‫והלא צלותית של זהב המחזקת שלשה‬
‫שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן‪:‬‬
‫מלאום וקדשום בכלי שאין מקדשים‬
‫לוגין מקולשת היתה ללא קתני שאינה‬
‫נשפכה או נתגלתה כוי‪ :‬ואמאי ליעביר‬
‫ידים ורגלים אלא במים מקודשים‬
‫מקודשת כדקתני גבי חבית ולא קתני‬
‫במסננת לימא מתני׳ דלא כר׳ נחמיה ״דתניא‬
‫דומיא דכיור שנמשח בשמן המשהה‬
‫שיהו מקדשין אותן בכלי שרמ אחר‬
‫ג(ג מםננת יש בו משום גילוי אמר רבי נחמיה‬
‫ומקדש את מימיו והם לקידוש ידים‬
‫קודם ניסוך וא״כ היאך היו ממלאין‬
‫אימתי בזמן שהתהתונה מגולה אבל בזמן‬
‫ורגלים ואף קתון של זהב שהיו עושין‬
‫ממי השילוח הא מיפסלי ביוצא כיון‬
‫שהתחתונה מכוסה אע״פ שהעליונה מגולה‬
‫לכבודו של ב״ג לקדש הימנו ידיו‬
‫דנתקדשו בכלי שרת כי היכי דמיפסלי‬
‫אין בח משום גילוי מפני שארס נחש דומה‬
‫ורגליו כדאמרי׳ בסדר יומא פ׳ טרף‬
‫בלינה וכן פי׳ בקונטרס בהדיא בריש‬
‫בקלפי )לף מג‪ >:‬מקודש היה ואתי‬
‫שתי מדוח )מנחות פז‪ :‬ושס> גבי שלחן‬
‫לספוג צף ועומד במקומו אפילו תימא רבי‬
‫למימר הכא לקידוש ידים ורגלים‬
‫אבל מקדש ליפסל בלינה וביוצא ובפי‬
‫נחמיה אימר דאמר ר׳ נהמיה לחדיוט אבל‬
‫מילאוס ולימ להו שיעורא שאפי׳ הוה‬
‫המזבח מקדש )זבחים דף פח‪ (.‬מפרש‬
‫י לגבוה מי אמר ולית ליה לרבי נהמיה‬
‫וכי‬
‫ק׳ לוגין ראוין הס לכלי ונתקדשו‬
‫בקונטרס אבל מקדשץ ליפסל אס‬
‫‪1‬הקריבהו נא לפתתך הירצך או הישא פניך‬
‫חזי דמנסכי להו אמר אין לינה מועלת‬
‫יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום‬
‫אמר ה׳ צבאות‪:‬‬
‫בנסטס‪ :‬ואמאי‪ .‬מיס מגולין פסולין‪:‬‬
‫וגס רבינו שלמה פירש פ״ב דזבחים‬
‫לטברינהו במסגנת‪ .‬קוליי״ר בלע״ז‬
‫)לף כ‪ :‬ושם( גבי יציאה מהו שתועיל‬
‫הדרן עלך לולב וערבה‬
‫מסננמ שמסננין בה קונדיטון כמו‬
‫בקידוש ידים ורגלים כדרך כל‬
‫שעושין בעלי חנויות שתלוי כמין כברה‬
‫הקדשים ‪ w‬הנפסלים ביוצא והשתא‬
‫החליל ההמשה וששה זהו ההליל של‬
‫כלי‬
‫ובו אבקת רוכל ויין ותתתיה‬
‫דוחה קשה ממי דצלותימ דלא מיפסלי ביוצא‬
‫שאינו‬
‫בית השואבה‬
‫והקונדיטון מסתנן לתוכו‪ :‬יש בו‬
‫ומיהו אין מכאן קושיא כל כך דאין‬
‫לא את השבת ולא את יום טוב‪:‬‬
‫משום גילוי‪ .‬אס הניחו בלא שמירה‬
‫כלי שרת מקדש בחוץ עד שיכנס‬
‫גמ׳‬
‫כשיעור שהיית גילוי המפורש בהכל‬
‫לפנים כדאמר שמואל בהדיא בשילהי‬
‫שוחטין )חולין י‪ (.‬כדי שיצא נחש מתחת אזן כלי וישתה ויחזור לחורו‬
‫המזבח מקדש )שם לף פח‪ (.‬דכלי שרמ אין מקדשין אלא מתוכן ואין‬
‫ואסורה בשתיה‪ :‬התתתונה‪ .‬כלי החחתון‪:‬‬
‫מקדשין אלא מבפנים אבל קשה מפ״ק דמנחות )לף מ‪ .‬ושס> דפליגי‬
‫בבללה חוץ לתומת עזרה דריש לקיש אמר כשירה דמדכהונה לא בעיא‬
‫הדק עלך לולב וערבה‬
‫פנים נמי לא בעיא ור׳ יוחנן אמר פסולה כיון דעשייחו בכלי נהי‬
‫דכהונה לא בעיא פנים מיהא בעיא אלמא בפנים מתקדשא ואפ״ה‬
‫ההל״ל תמשה וששה‪ .‬פעמים שהוא ששה ימים פעמים חמשה‪:‬‬
‫לא מיפסלא ביוצא וכן משמע בפ׳ התכלת )שם מז‪ (.‬דאמר רב ששת‬
‫וזהו חליל‪ .‬שהיו מחללין לרבוח שמחה לבית השואבה‬
‫הני תנאי כרבי סבירא להו דאמר שמיטה מקדשא פי׳ דאיפסלא ביוצא‬
‫דמפרש במתני׳י(‪ :‬גיח השזאבה‪ .‬כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המיס‬
‫ובסוף י> שמעתין)לף מח‪ (.‬קאמר הא דלא ברבי דאי כרבי כיון דאמר‬
‫כדמפרש נע״ב[ ושאבמס מים בששון‪ :‬שאינו דותה כוי‪ .‬הלכך חל י״ט להיות‬
‫שחיטה מקדשא דפריק להו היכא אי אבראי איפסלי ביוצא משמע‬
‫בשבח פשו להו ששה חולו של מועד נמצא חליל ששה חל י״ט בחול‬
‫דוקא משוס דשחיטה מקדשא הוא מיפסל ביוצא הא לאו הכי לא‬
‫הוו להו תרי יומי שבח וי״ט דלא דחי להר )שבת( פשו להו חמשה‪:‬‬
‫אע״ג דרבי אית ליה מנור מקדש במנחומ פרק רבי ישמעאל‬
‫גמ׳‬
‫<לף עב‪ (:‬מיהו יש לדחומ דבאין עם הזבח שאני דהא נסכים הבאים עם הזבח לא מיפסלי בלינה אלא בשחיטת הזבח כדאמר זעירי בפרק‬
‫התודה )מנחות ענו‪ (.‬ואלו בפני עצמן תנן במס׳ מעילה )לף י‪ (.‬קידשו בכלי נפסלו בלינה ועוד יש לדקדק מהנהו דמנן פרק שני דמעילה‬
‫)שס> קדשו)י( הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה ולא קתני וביוצא אע״ג דגבי עופות וזבחים הוה מצי למיתני ליה ולא תני‬
‫ליה איידי דלא תני ליה גבי שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות לא תני ליה בהנהו והא דאמרינן ‪3‬פ׳ כל שעה )פסחים לו‪ (.‬גבי לישה דמנחות‬
‫נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא אורחא דמילתא הוא דדרך לעשותה במקום זריזין ויציאה דקידוש ידים ורגלים לאו משוס פסול‬
‫יוצא הוא אלא כדקאמרינן התם כיון דפריש אסומי אסח דעתיה והא דדייק פרק שחי הלחם )מנתות צה‪ >:‬אמרת לישתן ועריכתן מבחוץ‬
‫אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באומ מצה )שם שג‪ (.‬דדריש ר׳ שמעון תנור תנור שמי פעמים שתהא אפייהן בתנור‬
‫ושיהא הקדישן במנור ופריך מהא דמנן ר״ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשירות בעזרה וכשירומ אבי פגי‬
‫לאו משום דאי מקדשא הוי מיפסיל כיוצא אלא משוס דדבר מכוער הוא להוציא דבר לחוץ שנתקדש וא״ת טון דבקדושה כלי לא מיפסלא‬
‫כיוצא מנתת כהניס ותכיתי כהן גדול דלית כהו קמיצה ונסכים הכאיס כפני עצמן איממ מיפסלי כיוצא וי״ל ודאי דכאומן מועיל קידוש כלי‬
‫דכוותיה אמרינן בסוף כ״ש כזכתיס <לף מה‪ (:‬יש לו מתירים משקרכו מתיריו אין לו ממירין משיקדשו ככלי ואס תאמר לפי מה שפירש׳‬
‫דכלי שרת אין מקדשין אלא כפנים אס כן אכתי תיקשי לן ונייתי כמקודשת ולא יכניסוה בעזרה עד לאחר עמוד השחר כדי שלא יפסלו‬
‫ג‬
‫כלינה וי״ל דא״כ מה יועיל שתהא מקודשת ועוד דדכר מכוער הוא להשהותם כל כך ככלי שרת כחוץ‪:‬‬
‫הזקיה אמד כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת‪ .‬תימה דכפ׳ התודה )מנחות עח‪ 0‬פליגי כתודה ששחטה על שמונים חלוח חזקיה אמר‬
‫קדשו ארכעים מחוך שמונים ר׳ יוחנן אמר לא קדשו ומסיק אכיי דפליגי ככלי שרמ מקדשין שלא מדעת חזקיה סכר מקדשין‬
‫וכמו כן קשיא דרכי יוחנן אדר׳ יופנן דרכ פפא קאמר התם דכ״ע כלי שרת מקדשין שלא מדעת וכפ״ק דמנחות )לף ז‪ .‬ושם( גכי‬
‫קמיצת פסולין דתניא לא שנו אלא קמץ אכל קידש פסל ופריך וכי מהדר ליה לקומץ לדוכחיה ליקדש וליפסול א׳׳ר יוחנן זאת אומרח כלי‬
‫שרמ אין מקדשין אלא מדעח ומיהו דר׳ יוחנן איכא לשנויי שאני תודה דמתוך שמקדש מ׳ מתוך פ׳ מדעת מקדש נמי שלא מדעת אכל‬
‫מהך קשה שאין שיעור למיס ואפ״ה אין מקדשין שלא מדעת ף״ל דשאני הכא שלא כזמן הוא אע״ג דאמרינן בסוף שתי הלחם <שם ק‪ (.‬דכלי‬
‫שרת מקדשין שלא כזמנו מ״מ גרע שלא כזמנן מכזמנן לענין שלא מדעמ‪:‬‬
‫הדרן עלך לולב וערבה‬
‫החליל‪ .‬הא דלא קחני כיצד יום טוכ שחל להיות כשכת חליל ששה וכשאר כל הימים חמשה כדלעיל כפרק לולכ )לף מב‪ (:‬משום דכעי‬
‫למיסמך ולמימר חליל של כית השואכה דדייק מינה כגמרא האי הוא דלא דחי הא דקרכן דחי‪:‬‬
‫שאינו דוהה לא את יו״ט ולא את השבת‪ .‬אע״ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יחקן כלי שיר כמו לא מספקין ולא מטםחין‬
‫דפ׳ משילין )ביצה לף לו‪ >:‬וקיי״ל דאין שכוח כמקדש כיה השואכה שאני כדאמרינן כגמרא דאינה אלא משום שמחה ימירה‪:‬‬
‫חד‬
‫לעזי רש״י‬
‫קוליי׳׳ר )קולידויר׳׳א(‪.‬‬
‫מסננת‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ור׳‬
‫וחזקיה‬
‫זעירי‬
‫בזה‪.‬‬
‫חלקו‬
‫ינאי‬
‫ודבריהן פשוטין הן‪.‬‬
‫פיםקא שהמים והיין‬
‫מגולין פפולין לגבי מזבח‪.‬‬
‫ירושלמי מה טעם‪ ,‬דכתיב‬
‫ושה אחת מן הצאן מן‬
‫המאתים ממשקה ישראל‪,‬‬
‫מדבר שראוי ישראל‬
‫לשתותו‪ .‬עד כאן מים‪,‬‬
‫יין‪ ,‬א״ר שבתי שנאמר‬
‫המשמח אלהים ]ואנשים[‪,‬‬
‫אם אנשים משמח אלהים‬
‫במה משמח‪ ,‬אלהים‬
‫בניסוך שנאי בקודש הסך‪.‬‬
‫ואוקימנא למתני׳ אפילו‬
‫לר׳ נחמיה‪ ,‬דתני אימתי‬
‫מסננת יש בה משום גילוי‬
‫בזמן שתחתונה מגולה‪,‬‬
‫אבל בזמן שהתחתונה‬
‫מכוסה אע״פ שהעליונה‬
‫מגולה אין בה משום‬
‫גילוי‪ ,‬מפני שארס הנחש‬
‫דומה לספוג וצף ועומד‬
‫ואינו בוקע )המרשת(‬
‫]המשמרת[ של תחתונה‪.‬‬
‫לא קא שרי ר׳ נחמיה כי‬
‫האי גוונא אלא להדיוט‬
‫רמשום סכנה‪ ,‬אבל לגבוה‬
‫דמשום גדיעותא הוא‬
‫לא מכשר‪ .‬וכי לית‬
‫ליה הקריבהו נא לפחתך‬
‫הירצך או הישא וגוי‪.‬‬
‫היין עלך לולב וערבה‬
‫החליל חמשה וששה‪ .‬זה‬
‫חליל של בית‬
‫השואבה שאיגו דוחה לא‬
‫את השבת ולא את יום‬
‫טוב‪.‬‬
‫נ‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ב א ב מיי׳ פ׳׳א מהל׳‬
‫בית הבחירה הלכה יח‪:‬‬
‫החליל פרס חמישי םוכה‬
‫חד תני שואבה‪ .‬בירושלמי מפרש שמשם שואבים רוח הקודש‬
‫שהשטנה שורה מחוך שמחה דכתיב ויהי כנגן המנגן ותהי‬
‫עליו רוח ה׳ ומייהי עובדא דיונה בן אמיהי שהיה מעולי רגלים‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ושאבתם מים בששון‬
‫ממעיני הישועה‪:‬‬
‫ישעיהו יב ג‬
‫‪ .2‬ועשית מניךת זהב‬
‫טהור מקשה תעשה‬
‫המנוךה ירכה וקנה‬
‫גביעיה כפתריה ופךךזיה‬
‫ממנה יהיו‪:‬‬
‫שמות כה לא‬
‫ובשמחת בית השואבה שרתה עליו‬
‫בריש מסכת ע״ז )דף ב‪ .‬ושם( גבי‬
‫עידיהן ואדיהן מפרש טעמא מאן דתני‬
‫אדיהן מ״ט לא מני עידיהן ובשמעתין‬
‫לא דייק הכי ולא בדוכתי טובא בריש‬
‫טצד מעברין )עימבין לף נג‪ (.‬מעברין‬
‫ומאברין ובפ׳ הגוזל בתרא )‪3‬״ק קטז‪0‬‬
‫גבי מסיקין ומציקין ובריש פרק שני‬
‫דיבמות )לף יז‪ .‬ושם( גבי ראשונה ושניה‬
‫)י( ובפרק משילין)ביצה לף לה‪:(:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫רב יהודה ורב עיינא‪ ,‬חד‬
‫הוה תני מתני׳ השואבה‪,‬‬
‫כדכתיב ושאבתם מים‬
‫בששון‪ .‬וחד הוה תני‬
‫מתני׳ חשובה‪ ,‬כלומר‬
‫חשוכה ובאה מששת ימי‬
‫בראשית‪ .‬תנו רבנן חליל‬
‫דוחה את השבת דברי ר׳‬
‫יוסי ברי יהודה‪ ,‬וחכמים‬
‫אומרים אפיי יום טוב‬
‫אינו דוחה‪ .‬אמר רב יוסף‬
‫מחלוקת בשיר של קרבן‪,‬‬
‫דרי יוסי סבר עיקר שירה‬
‫ככלי‪ ,‬ועבודה היא ודחיה‬
‫שכת‪ .‬ורבנן סכרי עיקר‬
‫שירה בפה‪ ,‬ולאו עבודה‬
‫היא ולא דחיה שכת‪ .‬ואמר‬
‫רב יוסף מנא אמינא לה‬
‫דבהכי פליגי‪ ,‬דתניא כלי‬
‫שרת שעשאן של עץ‪ ,‬ר׳‬
‫פוסל ור׳ יוסי בר׳ יהודה‬
‫מכשיר‪ .‬מאי לאו בהא‬
‫קמיפלגי‪ ,‬ר׳ יוסי סבר‬
‫עיקר שירה בכלי‪ ,‬והאבוב‬
‫כלי שרת הוא‪ ,‬ואמר מר‬
‫אבוב של משה של קנה‬
‫היה‪ ,‬שמע מינה דעושין‬
‫כלי שרת של עץ‪ .‬ודי‬
‫סבר דעיקר שירה בפה‪,‬‬
‫האבוב לאו כלי שרת הוא‪,‬‬
‫לפיכך עשאוה של קנה‪.‬‬
‫ודחינן לא ]דןכולי עלמא‬
‫עיקר שירה בכלי‪] ,‬וןר׳בי‬
‫ודי יוסי בדנין אפשר‬
‫משאי אפשר פליגי‪ .‬פי׳‬
‫אבוב אי אפשר לעשותו‬
‫ממיני מתכות‪ ,‬דגרםינן‬
‫בערכין פרק שני תנו רבנן‬
‫אבוב שבמקדש חלק דק‬
‫קטן היה ]שלקנה היה[‬
‫מימות משה ]היה[ והיה‬
‫קולו ערב‪ ,‬וצוה המלך‬
‫וציפהו זהב ולא היה‬
‫קולו ערב‪ ,‬ונטלו צפויו‬
‫וחזר קולו כמו שהיה‪.‬‬
‫אמר ר• פפא היינו חליל‬
‫היינו אבוב‪ ,‬ותנן אזלא‬
‫היה מכה באבוב של‬
‫נחושת אלא באבוב של‬
‫קנה מפני שקולו ערב‬
‫כוי‪ .‬לפיכך אמר אבוב‬
‫א(‬
‫נראה‬
‫יצ״ל‬
‫לחנן‬
‫שס‬
‫החליל מנה לפני המזבח וכו‬
‫ולא היה מנה נ א נ ו נ נוי‪.‬‬
‫ורבנן‬
‫סכרי‬
‫עיקר‬
‫בפה‪.‬‬
‫שירה‬
‫תימה דבפ׳ המוצא תפילין‬
‫)עימבין קב‪ 0‬תנן קושרין נימא במקדש‬
‫אבל לא במדינה ואיכא מנא בגמ׳ דאמר‬
‫לא היה קושרה אלא עונבה ועד באן‬
‫לא פליגי אלא בתיקון כלי אי דמי‬
‫שבמ משום מכשירי קרבן אבל שיר‬
‫עצמו לכ׳׳ע דחי ותנן נמי פרק שני‬
‫דערטן )לף י‪ (.‬בשנים עשר יום בשנה‬
‫החליל מכה לפני המזבת בשתיטת פסח‬
‫ראשון ובפסח שני ובי״ט הראשון של‬
‫פסח ובי״ט של עצרמ ושמנה ימי החג‬
‫אלמא דחי שבח וי״ט דא״א לשמנת‬
‫ימי החג בלא שבח ולרב ירמיה בר‬
‫אבא דמסיק‬
‫בשמעתין‬
‫בשיר‬
‫של‬
‫שואבה פליגי אבל שיר של קרבן לכ״ע‬
‫דחי ניחא ורב יוסף דהכא איתומב‬
‫מברייתא‬
‫וצ״ל‬
‫דמתניתין‬
‫דערכין‬
‫ודעירובין הוה מוקי להו רב יוסף כרבי‬
‫יוסי בר יהודה ומיהו אכהי קשה‬
‫דבסיף ממיד נשמט)פשחים שה‪ (.‬משמע‬
‫דמילתא‬
‫דפשיטא היא‬
‫דאין שבות‬
‫במקדש ואפי׳ ר׳ נתן דמחמיר התם‬
‫מודה דשנות צריכא המירו ועוד מנן‬
‫בפירקין )לף נג‪ 0‬גבי תקיעות של‬
‫מקדש דבכל יום היו שם עשרים ואתת‬
‫תקיעות ואפילו בשבמ כדדייק בגמרא‬
‫דבכל יום מכן י( ולא אשממיט דפליג‬
‫שוס תנא ואין לומר דהנהו תקיעות‬
‫דאורייתא דהא ׳()דקתני( שלש לפחיחת‬
‫שערים ותקיעות נמי שלש כדי להבטיל‬
‫העם ממלאכה דוחות י״ט שחל להיות‬
‫בערב שבח כדמנן פרק קמא דחולין‬
‫)לף כי‪ (:‬י״ט שחל להיות בערב שבמ‬
‫חוקעין ולא מבדילין שהיו משנין בהם‬
‫במקצח כדמפרש המס טעמא בגמרא‬
‫שטנה‪:‬‬
‫וחד תני השובה‪.‬‬
‫גפ;׳ מששת ימי בראשית‪ .‬לאמרן לעיל ]מט‪ [.‬שיתין נבראו מששת ימי‬
‫בראשית‬
‫לקבל‬
‫הנסכים‪:‬‬
‫בשיר של‬
‫בתליל‬
‫קרבן‪.‬‬
‫המכה‬
‫לפני‬
‫המזבח בשעה ניסוך י()המיס ש ‪0‬היין לתמיד של שחר וניסוך היין‬
‫לחמיד של בין הערבים שהלויס עומדין על דוכנם ואומרים שיר‬
‫והחליל מכה לפניהם כדחנן במסכת‬
‫גמ' איתמר רב יחודח ורב עינא תר תני‬
‫שואבה וחד תני חשובת אמר מר זוטרא מאן‬
‫דתני שואבה לא משתבש ומאן דתני חשובה‬
‫לא משתבש מאן דתני שיאבה לא משתבש‬
‫דכתיב ושאבתם מים בששון ומאן דתני‬
‫השובה לא משתבש דאמר רב נחמן מצוה‬
‫חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית ת״ר‬
‫>ההליל דוהה את השבח דברי ר׳ יוםי בר‬
‫יהודה והכ״א אף י״ט אינו דוהה אמר רב יוסף‬
‫מהלוקת בשיר של קרבן דר׳ יוסי סבר >עיקר‬
‫שירה בכלי ועבודה היא ודוהה את השבת‬
‫ורבנן םברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה‬
‫היא ואינה דוהה את השבת אבל שיר של‬
‫שואבה דברי הכל שמהה היא ואינה דוהה‬
‫את השבת אמר רב יוםף מנא אמינא)א( דבהא‬
‫כלי שרת שעשאן של עץ‬
‫פליגי דתניא‬
‫רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר מאי‬
‫לאו בהא קמיפלגי מאן דמבשיר סבר עיקר‬
‫שירה בכלי וילפינן מאבובא דמשה ומאן‬
‫דפםיל םבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן‬
‫מאבובא דמשה לא דכ״ע עיקר שירה בכלי‬
‫והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי‬
‫מאן דמכשיר סבר ״דנין אפשר משאי אפשר‬
‫ומאן דפםיל סבר « לא דנין אפשר משאי‬
‫אפשר ואיבעית אימא דכ״ע דעיקר שירה‬
‫בפה ואין דנין אפשר משאי אפשר והכא‬
‫במילף מנורה בכללי יפרטי או ברבויי‬
‫ומיעוטי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ר׳‬
‫יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי רבי דריש‬
‫כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב טהור‬
‫פרט מקשה תעשה המגורה חזר וכלל כלל‬
‫ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט‬
‫מה הפרט מפורש של מתכת א ף כל של‬
‫מתכת ר׳ יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי‬
‫ועשית מנורת ריבה זהב טתור מיעט מקשה‬
‫תעשה המנורה הזר וריבה ריבה ומיעט‬
‫וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי‬
‫מאי מיעט מיעט יישל הרם אמר רב פפא‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫ג‬
‫ג(א‬
‫ה(‬
‫‪2‬‬
‫נ‬
‫כתנאי‬
‫וכל הני דהתם דרבנן ולא גזור במקדש‬
‫מםורת הש׳׳ם‬
‫ערכין )לף י‪ (.‬בי״ב יום בשנה החליל‬
‫מכה לפני המזבח ואין אומרים שיר‬
‫על המזבח אלא על היין כדאמרינן‬
‫המם ]יא‪ [.‬ובאוחו חליל נחלק ר׳ יוסי בר‬
‫יהודה לומר שהוא דוחה‪ :‬עיקר שירה‪.‬‬
‫שקרבן צבור טעון שיר מן התורה‬
‫כדאמרינן‬
‫ערכין )לף יא‪(.‬‬
‫במסכת‬
‫מכמה מקראומ וסבר ר׳ יוסי עיקר‬
‫השיר אינו‬
‫אא״כ חליל מכה‬
‫עם‬
‫השיר וכן כנורוח ונבלים הכל כמנין‬
‫המפורש שם הלכך עבודה היא וט‬
‫היט דממיד דוחה שבת שיר שלו נמי‬
‫דוחה שבה‪:‬‬
‫הלויס‬
‫בפה‪.‬‬
‫אומדס‬
‫השיר דבר יום ביומו כגון לה׳ הארץ‬
‫ומלואה )מהליס כל( בראשון גדול ה׳‬
‫ומהולל)שם מח( בשני וכן כולם ובשבה‬
‫שאי אפשר לחליל אינו דוחה שאין כלי‬
‫שיר המצוה ולקמן נכא‪ [.‬ילפינן טעמייהו‬
‫מקראי‪ :‬אבל שיר של שואבה‪ .‬שהיה‬
‫כל הלילה על מעלות היורדומ מעזרת‬
‫ישראל לעזרת נשים כדקתני במתני׳״(‬
‫והלויס במורות ובנבלים‪ :‬דברי הכל‬
‫אלא לחבב את המצות ולא דחי שבת‪:‬‬
‫דבהכי פליגי‪ .‬בעיקר שירה בפה או‬
‫בכלי‪:‬‬
‫מאן‬
‫דמכשר‪ .‬עץ לכל כלי‬
‫שרת סבר עיקר שירה בכלי והוו להו‬
‫כלי השיר כלי שרת ואבוב היה במקדש‬
‫מימות משה והוא של קנה כדתנן‬
‫בערכין )לף י ‪ a‬הלכך שאר כלי שרת‬
‫מיניה‬
‫ילפינן‬
‫לאכשורי בשל‬
‫עץ‪:‬‬
‫עיקר שירה בפה‪ .‬וכלי לבסומי קלא‬
‫בעלמא הוא הלכך כלי השיר אינן כלי‬
‫שרמ ולא ילפינן מינייהו לדמרי כלי‬
‫שרמ לאבוב של משה‪ :‬אין מין אפשר‬
‫משאי אפשר‪ .‬שאר כלים אפשר שיהיו‬
‫של מתכמ והן מכובדים הלכך ממנורה‬
‫ילפינן להו ולא מאבוב של משה דהמס‬
‫טעמא משוס שאי אפשר לעשות של‬
‫מתכת‬
‫כדמפרש‬
‫בערכין )דף י‪>:‬‬
‫שצפהוט( זהב ולא היה קולו ערב נטלו‬
‫אמ ציפויו והיו קולו ערב ומאן דמכשר‬
‫סבר דנין אפשר משאי אפשר דמ׳׳מ‬
‫אשכחן‬
‫כלי‬
‫שרת‬
‫דעץ‪:‬‬
‫ה״ג‬
‫ואיבעיח אימא עיקר שירה בפה ואין‬
‫ובמילוי המיס דכמיב ושאבמס מיס בששון ל( גזור וי״ל דלפי שהיה שם‬
‫טפי מהנך דסגי בשופר דלא בעי תיקון ואגב דגזור בהו גזור נמי שלא‬
‫אפשר משאי אפשר‪ :‬והכא במילן! מנורה בכללי ופרטי או בריגויי‬
‫יתקעו למילוי המיס בי״ט כדמוכח בפירקין)לף נל‪ 0‬דפריך אי הכי ערב‬
‫שבת שבתוך החג נמי לא ליחשביה זימנין דלא אשכחן כגון דחל יו״ט‬
‫ראשון של חג בע״ש כלומר דבצרי להו תקיעות משוס דלא תקעי למילוי‬
‫המיס והיינו טעמא כדפרישנא לפי שרגילין בהו להרבות בשאר כלי‬
‫שיר בלא מספר כדתנן בפירקין )לף נא‪ (:‬גזרו שלא יתקעו כלל‪:‬‬
‫כתנאי‬
‫מאבוב ואת׳׳ל עיקר בכלי אפילו הכי מאביב לא גמר דאין דנין‬
‫ומיעוטי קמיפלגי ה״ג‪ .‬ול״ג ממנורה‪ .‬יש שדורשין את התורה בכלל‬
‫ופרט דש שדורשים אומה במדת רבוי ומיעוט הדורשה בכלל ופרט‬
‫משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל הלכך כלל ופרט‬
‫אין בכלל אלא מה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬גט׳ מנא אמינא דבהכי‬
‫פליני‪) :‬ג( שס ומאן דפסיל‬
‫סגר אין הין‪) :‬ג( רש״י‬
‫ד׳׳ה בשיר של קרבן וכו•‬
‫בשעת ניסוך המיס‪ .‬נ״ג‬
‫משוס חג הסוכות נקט‬
‫ניסוך המיס כי לא היה‬
‫ניסוך המיס אלא בחג‬
‫ודוקא בתמידי שחר כמו‬
‫שפירש רש״י במשנה ר״פ‬
‫לולב וערבה‪) :‬ד( תום׳ דייה‬
‫וחד תני וכו׳ ושניה וכן‬
‫בפרק משילין‪:‬‬
‫שמתה יתירה היא‪ .‬ואינה מן התורה‬
‫דני! אפשר משאי אפשר‪ .‬וה״פ דכ״ע עיקר שירה בפה וליכא למילף‬
‫רוב כלי שיר חלילים כנורות מצלתיס נבלים שצדטס לתקן תדיר גזור בהו‬
‫א( ]מוס׳ פ׳׳ד ה״ח‬
‫וסוס׳ ערכין ספ״א ע״שן‪,‬‬
‫נ( ]לקמן נא‪ .‬תעניח‬
‫מ‪ .‬ע״ז מז‪ .‬ערכין יא‪ .‬ן‪,‬‬
‫ג( סוטה דף יד ‪ :‬מנחות‬
‫ד׳ כמ‪ ,:‬ו( ]ינמומ מו‪.‬‬
‫סא‪ :‬הוריוח ו‪ :‬זבחים צח‪.‬‬
‫מנחות יט‪ .‬פנ‪ :‬חמורה‬
‫טז‪ :‬יח‪ :‬נדה לה[ )סוטה‬
‫יד‪ ,(:‬ס( מנחות דף כת‪,:‬‬
‫ו( ]זבחיס צג‪ ,1:‬י( רש״ל‬
‫מ״ז‪ ,‬ח( לקמן נא‪,:‬‬
‫ט( המלך‪ .‬רש״ל‪ ,‬י( גי׳‬
‫מהר״מ ולא פליג שס תנא‪,‬‬
‫כ( ]צ״ל קתני[‪ ,‬ל( גזור‬
‫אע״פ שיש להס סמך מן‬
‫המקרא כוי לתקן תדיר‬
‫גזור בהו טפי מנהנך כוי‬
‫כצ׳׳ל מהר״מ‪,‬‬
‫שבפרט ואפילו‬
‫דברים‬
‫הדומין‬
‫לפרט אין‬
‫נדונין עמו לפי שהוא פירושו מהו כלל הכלול למעלה זה שאני אומר‬
‫לך עכשיו ולא יותר וט אחי כלל שני אחר הפרט בא להוסיף עליו‬
‫ודייך אס מוסיף עליו אמ הדומים לו הלכך אי אתה דן על ידי כלל האמרון אלא דברים הדומין לפרט שלא נמרבו מתחילה והדורשה‬
‫בריבוי ומיעוט לא משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל דנימא אין בכלל אלא מה שבפרט אלא משום דבכלל קמא נהרבה הכל במשמע‬
‫אתי פרטא בתראה למעוטי ממשמעותיה וכי הדר אתי ריבוי אחריני בהדיה אהני לרבויי כל מילי דאלו דבריס שהן כעין הפרט לא איצטריך דלא‬
‫אימעיטו להו ממיעוטא והכי אמר בהדיא בפרק נגמר הדין)סנהלרין לף מה‪ >:‬גבי כל הנסקלין נתלין דמאן דדריש ריבויי ומיעוטי משמע ליה בריבוי‬
‫ומיעוט לחודיה בלא ריבר אחרון כל הדומין לפרט‪ :‬מיעט של תרס‪ .‬דע״כ מיעוטא למעוטי אתא וזהו הראוי להתמעט יותר מן הכל‪:‬‬
‫כתנאי‬
‫רבינו חננאל )המשך(‬
‫אי אפשר לעשותו ממיני‬
‫מתכות‪ ,‬כשאר כלי שרת‬
‫שאפשר לעשותן ממיני‬
‫מתכות‪ .‬הלכך אמרינן‪,‬‬
‫ר׳ סבר אץ דנין ]שאר[‬
‫כלי שרת שאפשר לעשותן‬
‫ממיני מתכות‪ ,‬מן ]ה[אבוב‬
‫שאי אפשר לעשותן ממיני‬
‫מתכות‪ ,‬ור׳ יוסי סבר‬
‫מין אפשר משאי אפשר‪.‬‬
‫איבעית אימא כולי עלמא‬
‫לא ילפינן מאבוב דמשה‪,‬‬
‫אי משום דאין מין אפשר‬
‫משאי אפשר‪] ,‬אי[ משום‬
‫דעיקר שירה בפה‪ .‬והכא‬
‫במילף ממנורה פליגי‪,‬‬
‫ר׳ דריש כללי ופרטי‪,‬‬
‫ועשית מנורת‪ ,‬כלל בכל‬
‫דבר‪ ,‬זהב‪ ,‬פרט זהב ולא‬
‫דבר אחר‪ ,‬מקשה תעשה‬
‫]המנורה[ חזר‪ ,‬וכלל‪ ,‬כלל‬
‫ופרט ]וכלל[ כר‪] ,‬עד[ מאי‬
‫מיעט מיעט של עץ‪ .‬ד׳‬
‫יוסי בר• יהודה דרש רבויי‬
‫ומעוטי‪ ,‬ועשית מנורת‪,‬‬
‫ריבה‪ ,‬זהב‪ ,‬מיעט‪ ,‬מקשה‬
‫תעשה‪ ,‬תזר וריבה כוי‪.‬‬
‫אמר ר׳ פפא עיקר שירה‬
‫בפה או בכלי‬
‫ההליל פרס חמישי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]צ״ל דתנן[‪ (3 ,‬ערכין‬
‫י‪ ,.‬ג( ]שס יא‪ ,[.‬ל( מענית‬
‫מ‪] .‬לעיל נ‪ :‬ושס נסמן[‪,‬‬
‫ה( ‪1‬שס בערכין ע״ש[‪,‬‬
‫ו( שבת כא‪ .‬יומא‬
‫כג״ ז( ]לקמן ננ‪,[:‬‬
‫ח( נס״א‪ :‬שהמעשה‪,‬‬
‫נמעשה‪] (p ,‬צ״ע דלא‬
‫הקשו גס ממצנסת ועיין‬
‫נתר״ט שהניח דבר זה‬
‫בתימה[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ויאמר חזקןהו‬
‫‪.1‬‬
‫להעלות העילה להמןבךו‬
‫ובעת החל העולה החל‬
‫שיר ין והחעיערות ועל‬
‫ידי בלי דויד מלך‬
‫ישראל‪:‬‬
‫דברי הימים ב כט כז‬
‫‪ .2‬ויהי באחד למחצךים‬
‫להשמיע‬
‫ולמשרדים‬
‫קול אחד להלל ילהדות‬
‫קול‬
‫לין וכהךים‬
‫בךוציצרות ובמצלתיכ‬
‫ובכלי השיר יבהלל לין‬
‫בי טוב בי לעולם חסדו‬
‫והבית מלא ענן בית ין‪:‬‬
‫דברי הימים ב ה יג‬
‫הגהות הב״ה‬
‫)א( כמשנה אמרו כל מי‬
‫שלא ראה שמחת וכו׳ כדיס‬
‫של שמן של מאה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תהוי‬
‫ליטא‬
‫גמרא‬
‫תיוכתא דר״י בתרתי‪.‬‬
‫כעין זה לעיל דף ד ע״ב‬
‫ושי׳ג‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫עבדי כהנים היו‪ .‬אותם‬
‫!ערכיו‬
‫המכיס בחליל‬
‫משיאין‬
‫י ו‪ .‬שהיו‬
‫לכהונה‪ .‬כהניס היו‬
‫נושאי! בנותיהן שישראלים‬
‫מיוחסין היו)שםן‪ .‬מבלאי‬
‫מכנסי כהנים‪ .‬ממכנסי‬
‫כהניס הנלואיס )שבת‬
‫כא‪.‬ן‪ .‬מפקיעין‪ .‬לשון‬
‫קריעה )יומא כג‪ >.‬קורעין‬
‫ועושין פתילוח בשמחח‬
‫ביח השואבה שהיא בעזרה‬
‫נשים !‪:‬שנת כא !‪.‬‬
‫••*‪c‬‬
‫‪J‬‬
‫>‬
‫עין משפט‬
‫‪r‬‬
‫‪.‬‬
‫נר מצוה‬
‫כתנאי‪ .‬עיקר שיר בפה או בכלי‪ :‬עבדי כהנים היו‪] .‬משנה[‬
‫כתנאי ענדי כהנים היו‪ .‬משנה היא פרק שני דערטן )לף י‪(.‬‬
‫במסכת ערכין היא על אותזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן קיימינן‪:‬‬
‫ותימה להכא מסקינן לכ״ע עיקר שירה בפה והתם‬
‫משפחה ביה הפגרים ומשפחת בית ציפריא‪ .‬זה שם המשפתות‪:‬‬
‫קחני רישא לחליל מכה בשמונה ימי החג ואי אפשר בלא שבת וי״ל‬
‫ומאמאום היו‪ .‬זה שם מקומם‪ :‬ומשיאין לכהונה‪ .‬ישראל מיוחסין היו‬
‫להא מפלש טעם משוס לאין שבומ במקלש ובירושלמי פריך ומשני‬
‫שנשיהם אלמנומ ובנוהם ראויוה‬
‫רישא רבי יוסי ב ד יהולה היא‪:‬‬
‫לינשא לכהנים‪ :‬לוים היו‪ .‬אבל‬
‫מעליץ מדוכן‪ .‬ראוהו עומל על‬
‫כתנאי א>)דתניא( נ ( עבדי כהנים היו דברי ר׳‬
‫ישראלים פסולין לכך‪ :‬מעלין מדוכן‪.‬‬
‫הלוכן עם הלויס אין‬
‫הרואהו עומד על הדוכן עם הלויס א״צ‬
‫מאיר רבי יוםי אומר אמשפהת בית הפגרים‬
‫צדך לבלוק אחריו לא להשיאו מיוחסה‬
‫לבדוק אמדו לא להשיאו מיותסת ולא‬
‫ולימן לו מעשר ראשון לולאי לוי הוא‬
‫ומשפחת בית ציפריא ומאמאום היו שהיו‬
‫לתת לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא‬
‫שמפני לבר זה לא הרגילו עבריס‬
‫משיאין לכחונח ר׳ חנינא בן אנטיגנום אומר‬
‫שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם‬
‫לעמול שם כך פירש בקונטרס משמע‬
‫לוים היו מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן‬
‫כי אם לרם כדי שלא יטעו בהם בני‬
‫שרוצה לומר לפליגי בהכי למר סבר‬
‫דאמר ״עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה‬
‫אדם להחזיקם כלויס ואינם לוים‪ :‬ומ״ד‬
‫אין להעמיל עבליס לרוכן לחיישינן‬
‫ומאן דאמר לוים היו קםבר ״עיקר שירה‬
‫ישראל היו‪ .‬סבר מדוכן ליוחסין מעלין‬
‫שמא יעלום ליוחסין ולמעשר ומר סבר‬
‫בכלי ותםברא רבי יוסי מאי קםבר אי קםבר‬
‫שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד‬
‫רבינו חננאל‬
‫לא חיישינן למעשר אבל חיישינן‬
‫ליוחסין ומר סבר אף ליוחסין לא תנאי היא‪ ,‬דתנן בערכין‬
‫שם עבדים‪ :‬אבל לא למעשרות‪ .‬שלא עיקר שירה בפה אפילו עבדים נמי אי קסבר‬
‫פרק שני עבדי כהנים‬
‫נזהרו מלהעמיד שם ישראל‪ :‬ומאן‬
‫חיישינן ואין הלשון משמע כן לקאמר‬
‫עיקר שירה בכלי לוים אין ישראלים לא אלא‬
‫היו דברי ר׳ מאיר‪ ,‬ור׳‬
‫דאמר עבדים היו‪ .‬קסבר אין סומכין‬
‫והכא בהא קא מיפלגי מר סבר הט יוסי אומר משפחת בית‬
‫ה>דכולי עלמא בעיקר שירה בפה ובהא קא‬
‫הוה מעשה ומ״ס הכי הוה מעשה הפגרים כוי‪ ,‬ר• חנניה בן‬
‫על הדוכן מלבדוק אחריו להעלוחן‬
‫מיפלגי דמר סבר הכי הוה מעשה ומר סבר‬
‫אנטיגנס אומר לוים‪ .‬מאי‬
‫ליוחסין הלכך לא נזהרו על כך‪ :‬ור'‬
‫משמע שהמעשר״( אין חלד בהעלאה לאו בהא פליגי דמאן‬
‫ירמיה אמר כוי‪ .‬לעיל ננ‪ [:‬קאי אפלוגתא הכי הוה מעשה למאי נפקא מינה למעלין‬
‫אלא העלאה תלויה במעשר״( למר סבר דאמר עבדים היו‪ ,‬פי׳‬
‫מדוכן ליוחסין ולמעשר קא מיפלגי‬
‫מאן הט הוה מעשה שהלדם היו בקיאים אלו המכים באבוב‪ ,‬קסבר‬
‫דרבי יוסי ברבי יהודה ורבנן ופליג‬
‫עיקר שירה בפה‪ ,‬והלוים‬
‫מדוכן‬
‫מעלין‬
‫אין‬
‫קםבר‬
‫חיו‬
‫עבדים‬
‫דאמר‬
‫אדרב יוסף‪ :‬הכי גרסינן דרבי יוסי‬
‫היו‬
‫עבליס‬
‫סבר‬
‫ומר‬
‫שיר‬
‫בכלי‬
‫הם משוררים‪ .‬פי׳ ואלו‬
‫ג א ב מיי׳ פ״ג מהל׳ כלי‬
‫המקדש הלכה ג סמג‬
‫עשי! קסמ‪:‬‬
‫ד ג מיי׳ שס ופ״כ מהל׳‬
‫איסורי כיאה הל׳ נ‪:‬‬
‫ה ד מיי׳ פ׳׳ח מהלכות‬
‫לולנ הלכה יג‪:‬‬
‫ו ה מיי׳ פ״ג מהלכות כלי‬
‫המקדש הל׳ ו שמג עשי!‬
‫קע‪:‬‬
‫י ו מיי׳ פ״ח מהלכות לולב‬
‫הלכה יב‪:‬‬
‫ח ז מיי׳ פיית מהלכות כלי‬
‫המקדש הלכה ו‪:‬‬
‫ט ח מיי׳ פ״ח מהלכות‬
‫לולב הלכה יד‪:‬‬
‫סבר שמחה יחירה נמי דוחה שבת‪.‬‬
‫הואיל ושמחח מצוה היא ובחליל אין‬
‫איסור מלאכה אלא שבות בעלמא‪:‬‬
‫תיובתא דרב יוסןו‪ .‬דאמר מודה ר׳‬
‫יוסי בשיר של שואבה דלא ידחה‪:‬‬
‫אבל בשיר של קרבן דוחה כוי‪ .‬האי‬
‫לשון קושיא ובעיא הוא כלומר חזינן‬
‫הכא לבשל שואבה פליגי ואיכא למידק‬
‫הא בשל קרבן מודו רבנן דדחי‪ :‬נימא‬
‫תהוי תיוגחא דרב יוסןו‪ .‬נמי בהא‬
‫דאמר לעיל בשל קרבן פליגי והכא‬
‫דייקינן דמודו רבנן ביה והויא תיובמא‬
‫בתרתי בשל שואבה הוי תיובהיה‬
‫מדרבי יוסי ובשל קרבן הוי תיובתיה‬
‫מדרבנן‪ :‬והוא הדין לקרבן‪ .‬ומדרבנן‬
‫לא תותבים‪ :‬והא קחני מתגיחין וזהו‬
‫חליל כוי‪ .‬ל״ג והא עלה קתני אלא‬
‫והא קתני‪ :‬אלא לאו רבנן היא‪.‬‬
‫דשמעינן להו בדשואבה דלא דתי‬
‫וקתני זהו למעוטי דקרבן אלמא בשל‬
‫קרבן מודו‪ :‬החל שיר ה׳ וחצוצרות‬
‫ועל ידי כלי דויד‪ .‬אלמא כלי דוד שיר‬
‫ה׳ קרי ליה‪ :‬למחצצרים ולמשוררים‪.‬‬
‫והכא לא כתיב כלים וחצוצרות לאו‬
‫כלי שיר נינהו שהן לתקיעות התמידין‬
‫והמוספין‪ :‬מתני׳ יורדין לעזרת‬
‫נשים‪ .‬כהניס ולויס יורדין מעזרת‬
‫ישראל שהיא גבוהה לעזרת נשים‬
‫שלמטה הימנה בשיפוע ההר‪ :‬ומתקנין‬
‫שם תיקון גדול‪ .‬מפרש בגמרא ]ע״ב[‪:‬‬
‫וארבעה ספלים של זהב בראשיהן‪.‬‬
‫בראש כל מנורה ומנורה‪ :‬ילדים‪.‬‬
‫בחורים ובידיהם כדי שמן ועולים כל‬
‫אחד בסולמו‪ :‬מבלאי מכנסי כהנים‬
‫ומהמייניהן היו‬
‫מפקיעין‪.‬‬
‫ממכנסי‬
‫ליוחסין ולא למעשר ומאן דאמר ישראל היו‬
‫הסבר מעלין מדוכן ליוחסין אבל לא‬
‫למעשר ומאן דאמר לוים היו קםבר מעלין‬
‫מדוכן בין ליוחסין בין למעשר ורבי ירמיה‬
‫בר אבא אמר מחלוקת בשיר של שואבח‬
‫דרבי יוםי בר יהודח סבר שמחה יתירה נמי‬
‫דוחה את השבת ורבנן סברי ישמחה יתירה‬
‫אינה דוהה את השבת אבל יכשיר של קרבן‬
‫דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת‬
‫מיתיבי שיר של שואבה דוהה את השבת‬
‫דברי רבי יוסי בר יהודה וחכמים אומרים‬
‫אף יום טוב אינו דוחה תיובתא דרב יוסף‬
‫תיובתא לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי‬
‫אבל בשיר של קרבן דברי הכל דוחה את‬
‫תשבת *לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף‬
‫בתרתי אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של‬
‫שואבה והוא הדין לקרבן והאי דקמיפלגי‬
‫בשיר של שואבה להודיעך כהו דרבי יוםי‬
‫בר יהודה דאפילו דשואבה נמי דהי והא‬
‫קתני זהו הליל של בית השואבה שאינו‬
‫דוחת לא את השבת ולא את יום טוב זהו‬
‫דאינו דוהה אבל דקרבן דוהה מני אי נימא‬
‫רבי יוסי בר יהודה האמר שיר של שואבה‬
‫נמי דוהה אלא לאו רבנן ותיובתא דרב יוסף‬
‫בתרתי תיובתא מאי טעמא דמאן דאמר‬
‫עיקר שירח בכלי דכתיב ויאמר חזקיהו‬
‫להעלות העולה להמזבה ובעת החל העולה‬
‫החל שיר ח׳ וחחצוצרות ועל ידי כלי דויד‬
‫מלך ישראל מ״ט דמאן דאמר עיקר שירה‬
‫ויהי כאהד למחצצרים‬
‫בפה דכתיב‬
‫נ‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫בקיאים יותר מן הכל והעמילום ומיהו המכים באבוב אף על‬
‫פי שהן עבדים הותרו‬
‫פרק שני דערכין )דף יא‪ .‬ושם( משמע‬
‫שהרי אין הסמיכה עליהן‪.‬‬
‫כסירש הקונטרס דגרס והכא במעלין ומאן דאמר לוים היו‪,‬‬
‫מדוכן למעשרוח וליוחסין קמיפלגי קסבר עיקר שירה בכלי‬
‫לפיכך לוים היו‪ .‬ותסברא‬
‫ומיהו גס לפי מה שפירשמי שם‬
‫דבהכי פליגי‪ ,‬אי הכי ר׳‬
‫יוסי דקתני כשרץ היו‬
‫יש לישבו‪:‬‬
‫מאי קאמר ]נ״א‪ :‬קא‬
‫למחצצרים ולמשורדם‪ .‬והכאסבר[ כוי‪ ,‬כמו שהוא‬
‫כלים מפורש בערכין פרק שני‪.‬‬
‫לא כהיבי‬
‫ור׳ ירמיה אמד מחלוקת‬
‫שהם‬
‫נינהו‬
‫ותצוצרות לא כלי שיר‬
‫בשיר של בית השואבה‪,‬‬
‫לתקיעות התמידין והמוספין כך פירש אבל בשיר של קרבן‬
‫בקונ׳ ותימ׳ קרא גופיה כתוב בכלי שיר דברי הכל עבודה היא‬
‫ודחיא שבת‪ .‬מיתיבי חליל‬
‫דקרא הכי כמיב בדברי הימים )ב׳ ה׳( של בית השואבה דוחה‬
‫גבי שלמה כאחד למחצצרים ולמשורדם שבת דברי ר׳ יוסי בר׳‬
‫יהודה‪ ,‬וחכמים אומרים‬
‫להשמיע קול אחד להלל ולהודומ לה׳‬
‫אפילו יום טוב אינו דוחה‪,‬‬
‫וכהרים קול במצוצרוה ובמצלהיס תיובתא דרב יוסף תיובתא‪.‬‬
‫ובבלי השיר ובהלל לה׳ כי טוב כי לעולם בחליל של בית השואבה‪,‬‬
‫אבל בשיר של קרבן‬
‫חסדו וי״ל דדייק מדחלקם לב׳ הילולים‬
‫דברי הכל דחי‪ .‬ואסיקנא‪,‬‬
‫דמעיקרא כחיב גבי שירה בפה תיובתא דרב יוסף בתרתי‬
‫להשמיע קול אחד להלל להודות לה׳ תיובתא‪ .‬מאן דאמד עיקר‬
‫שירה בכלי מאי טעמא‪,‬‬
‫ולבחר הכי כחיב גבי כלי השיר ובהלל דכתיב ויאמר )י(חזקיהו‬
‫לה׳ שמע מיניה דעיקר שירה בפה להעלות העולה )על(‬
‫]ל[המובח ]ובעת החל‬
‫וכלי השיר לבסומי קלא‪:‬‬
‫העולה החל שיר הי[ וגוי‪.‬‬
‫מבלאי מכנםי כהנים ומהמייניהן‪ .‬ומאן דאמר עיקר שירה‬
‫נמי בפה מאי טעמא‪] ,‬דכתיב‬
‫מימה דלא חשיב‬
‫ויהי[ כאחד למחצצרים‬
‫לכתונת שגס היא היחה של שש‪ :‬ולמשוררים להשמיע קול‬
‫ככלי אחד‪ .‬א( והכי קאמר‪,‬‬
‫שעליהן הלוים עומדין‬
‫להעלות העולה החל‬
‫בית‬
‫שיר‪ .‬לשמחת‬
‫שיר הי‪ ,‬בפה‪ ,‬ועל‬
‫השואבה אבל דוכן לשיר דקרבן אצל ידי כלי דויד‪ ,‬לבסומי‬
‫המזבח היה כך פירש בקונט׳ ובמס׳ קלא‪ .‬ואידך אמר לך‪,‬‬
‫אדרבה משוררים ]דומיא[‬
‫מדומ )פ״ב מ״י( מנן ומייחי לה בפ״ק‬
‫למחצצרים‪ ,‬מה מחצצרים‬
‫דיומא )לף טז‪ (.‬ראב״י אומר מעלה בכלי אף משוררים בכלי‪.‬‬
‫היתה שם גבוהה אמה ודוכן נתון מתני' מוצאי יום טוב‬
‫הראשון של חג היו יורדין‬
‫עליה ואותה מעלה היתה בין עזרת לעזרת )ישראל( ]נשים[‬
‫ישראל לעזרת כהניס‪:‬‬
‫ומתקנין שם תיקון גדול‪.‬‬
‫ולמשוררים להשמיע קול אהד ואידך נמי‬
‫בגדי השרד שהיו משל צבור ומאבנטיהם‬
‫הישנים מפקיעין קורעין לעשות הא כתיב ויאמר הזקיהו הכי קאמר ההל שיר‬
‫פתילות‪ :‬שלא היתה מאירה מאור בית ה׳ בפה על ידי כלי דויד מלך ישראל לבםומי קלא ואידך נמי הא כתיב ויהי‬
‫השואבה‪ .‬לפי שהמנורות גבוהין‬
‫כאחד למחצצרים ולמשוררים חכי קאמר משוררים דומיא דמחצצרים מה‬
‫חמשים אמה י( והר הבימ גבוה‬
‫מהצצרים בכלי אף משוררים בכלי‪ :‬מתני' )א( מי שלא ראה שמחת בית‬
‫והאורה זורחח בכל העיר וכוחל השואבה לא ראה שמהה מימיו •־ במוצאי יום טוב הראשון של הג ירדו‬
‫מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים היה‬
‫לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול מנורות של זהב היו שם וארבעה‬
‫נמוך כדאמרינן בסדר יומא )דף עז‪(.‬‬
‫ספלים של זהב בראשיהם וארבעת סולמות לכל אחד ואהד וארבעה ילדים‬
‫והמנורומ עולין למעלה הימנה‪:‬‬
‫מפירהי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל‬
‫באבוקוה‬
‫וספל ׳מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין‬
‫ולא חיח חצר בירושלים שאינה מאירח מאור בית השואבה ״חסידים ואנשי מעשההיו מרקדין בפניהם‬
‫באבוסות‬
‫קרא‬
‫י>‬
‫א( חסר כאן וצ״ל ואידך נמי‬
‫הא כתני ראמר חוקיינו וגוי‬
‫הט קאמר וכר‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫י א טוש״ע א״ח סימן‬
‫קכל סעיף ח‪:‬‬
‫יא ב מיי׳ ס״ה מהלכוח‬
‫מלטס הלכה ז‪:‬‬
‫יב ג מיי׳ פ״ח מהל׳ לולנ‬
‫הלכה ינ‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬רק לא ירבה לו‬
‫סוסים ולא ישיב את‬
‫העם מערימה למען‬
‫הרבות סוס וין אמר לכם‬
‫לא תספון לשוב בדרך‬
‫הזה עוד‪ :‬דברים יז טז‬
‫‪ .2‬ישא ין עליף גוי‬
‫מרחוק מקעה הארץ‬
‫כאשר ידאה הנשר גוי‬
‫אשר לא תשמע לשנו‪:‬‬
‫דברים כה מט‬
‫‪ .3‬הכל בכתב מיד ין‬
‫עלי השכיל כל מלאכות‬
‫התבנית‪:‬‬
‫דברי הימים א כה יט‬
‫מוסף רש״י‬
‫וכיון שהגיע לענות‬
‫אמן הלה מניף בסודר‬
‫וכל העם עונין אמן‪.‬‬
‫ננרכומ )מז‪.‬ו מ״ר אין‬
‫עוני] כו׳ ולא אמן‬
‫יתומה‪ ,‬שלא שמע הנרכה‬
‫אלא ששמע שעונין אמן‪,‬‬
‫והא ראמרינן נהחליל‬
‫שגאלכסנרריא של מצריס‬
‫נסולרים‬
‫היו מניסי!‬
‫כשהגיע עת לענות אמן‪,‬‬
‫אלמא לא שמעי וקא ענו‪,‬‬
‫הנהו מידע ידעי שהס‬
‫עוניס אמר ברכה ועל איזו‬
‫ברכה הס עוניס‪ ,‬אלא שלא‬
‫היו שומעים אח הקול‬
‫רבינו תננאל‬
‫תנא בראשונה כשהיו‬
‫רואין שמחת בית השואבה‬
‫היו אנשים מבפנים ונשים‬
‫רואות מבחוץ‪ ,‬והיו באין‬
‫לידי קלות ראש‪ ,‬התקינו‬
‫שלש גוזזטראות בעזרה‬
‫כנגד שלש רוחות‪ .‬להיות‬
‫הנשים רואות מלמעלה‪.‬‬
‫והיכי עבדי הכי והכתיב‬
‫הכל בכתב מיד ה׳ וגר‪,‬‬
‫]והאין־[ התקינו אחרי‬
‫כן‪ .‬אמר רב יוסף‪ ,‬קרא‬
‫אשכח ודרש‬
‫נא‪:‬‬
‫ההליל פרס חמישי סוכה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫באבוקות של אור‪ .‬זורקין אותם כלפי מעלה ומקבלין אותס ויש‬
‫מרא הגכר תקעו והריעו ותקעו‪ .‬מימה דמשמע שמקרומ‬
‫שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה וזורק זו ומקבל זו‬
‫הגבר הולכין לשאוב מיס וא״כ היו נפסלין בלינה דע״כ‬
‫לא פליגי פ״ב דזבחיס )דף כ‪ (.‬אלא לענין קידוש ידיס ורגלים וזורק זו ומקבל זו‪ :‬דברי תושבתות‪ .‬מפרש בגמרא ננג‪ :[.‬ט״ו מטלות‪.‬‬
‫אורך המעלה ברוחב העזרה ורוחב המעלה מצי אמה ורומה תצי‬
‫מקרוה הגבר ועד צפרא נאי[ פסלא בלינה או לא אבל מי הכיור)עצמו(‬
‫אמה כדאמרינן במסכמ מדוה )פ״ב‬
‫נפסלין בעמוד השחר כדמוכח המם‬
‫מ״ג> ובסדר יומא )דף מז‪ :>.‬שטליהן‬
‫ואפי׳ סילקן מן הכיור אחר קרומ‬
‫באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם‬
‫הלוים טומדין ]בכלי[ שיר‪ .‬לשמתת‬
‫הגבר הדר משקע ליה ר״ל דשוהין‬
‫דברי שירות ותושבחות והלוים בכנורות‬
‫ביה השואבה אבל דוכן לשיר הקרבן‬
‫היו בתקיעות ובתרועות ובהפיכח‬
‫ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר‬
‫אצל המזבח היה‪ :‬תקטו והריטו‪.‬‬
‫פניהם למערב וגס בתזרה לאחר‬
‫בלא מםפר על חמש עשרת מעלות חיורדות‬
‫זה סימן לילך למלאות המים לניסוך‬
‫מילר והיה מאיר היום קודם שיגיעו‬
‫מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה‬
‫מן השילוח‪ :‬הגיטו לעזרה‪ .‬לקרקע‬
‫לעזרה ועד שיקדשן בכלי לא הוכשרו‬
‫עזרת נשים‪ :‬תקטו והריטו וסקטו‪.‬‬
‫‪) 16‬מעלות( שבתהלים שעליהן לוים עומדין‬
‫ליפסל בלינה כדתנן פרק חטאת‬
‫ובראש השנה <דף לג‪ »:‬יליף בכל‬
‫העוף במסכת מעילה )דף י‪ (.‬גבי‬
‫בכלי שיר ואומרים שירה ועמדו שני כהנים‬
‫תקיעות פשוטה לפניה ופשוטה‬
‫נסכים ואף על פי שהצלוחית היתה‬
‫בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת‬
‫והיו‬
‫באמצע‪:‬‬
‫ומרועה‬
‫לאתריה‬
‫מקודשח מכל מקום אין כלי שרת‬
‫נשים ושני חצוצרות בידיהן קרא הגבר תקעו‬
‫תוקטין והולכין‪ .‬באלו שלש אחרונות‬
‫מקדשין במיז אלא בפנים‪:‬‬
‫והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו‬
‫מאריכין עד שמגיעין לשער היוצא‬
‫ו ה י ו בה ע״א קתדראות של והכ‬
‫והריעו ותקעו ‪ M‬הגיעו לעזרה תקעו והריעו‬
‫מעזרת נשים להר הבית לשיפולו‬
‫בננד ע״א זקנים‪) .‬י( פירוש‬
‫למזרח‪ .‬והשער ההוא מכוון כנגד‬
‫ותקעו ‪3‬׳)הגיעו לקרקע ‪ w‬תקעו והריעו ותקעו(‬
‫סנהדרין תימה הא דחנן פרק קמא‬
‫שער שמעזרת ישראל לעזרת נשים‬
‫לסנהדרין <לף כ‪ .‬ושם( סנהדרי‬
‫היו תוקעין ותולכין עד שמגיעין לשער‬
‫ויורדין ממערב למזרח וכשהיו נכנסין‬
‫גלולה היתה של שבעים ואחל רבי‬
‫חיוצא ממזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח‬
‫למקדש היו הולכין ממזרח למערב‬
‫יהולה אומר שבעים ]וא״כ ה״ל לעשות‬
‫אבותינו‬
‫ואמרו‬
‫למערב‬
‫ממזרח‬
‫פניהן‬
‫הפכו‬
‫דרך עלייה‪ :‬הפכו פניהם‪ .‬למערב‬
‫רק שבעים קתלראומ[ ומתוך כך‬
‫שהיו במקום הזה אהוריהם אל ההיכל ופניהם‬
‫לצד העזרות וההיכל לומר דבר זה‪:‬‬
‫צריך לפרש שאותה קתלרא היתה‬
‫קרמת ומשתחוים קדמה לשמש ואנו ליה‬
‫אבותינו‪ .‬בבית הראשון היו כופרין‬
‫למופלא שבב״ל ולא היה מן החשבון‬
‫עינינו ר׳ יהודה אומר חיו שונין ואומרין אנו ולא היו פניהם לבית אלא אחוריהם‬
‫י( לאי לאו הכי קשיא לרבי יהולה‬
‫אל היכל ה׳ וגוי פסוק הוא ביחזקאל‬
‫אררבי יהולה‪:‬‬
‫ליה וליה עינינו‪ :‬גמ ‪ ,‬ת״ר מי שלא ראה‬
‫)ח(‪ :‬שונין אותה‪ .‬כופלין אותה‬
‫שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו‬
‫וכיון‬
‫כדמפרש אנו ליה וליה עינינו‪:‬‬
‫מי שלא ראה ירושלים בתפארתח לא ראח כרך נחמד מעולם מי שלא ראה‬
‫גמ׳ מאי היא‪ .‬איזה מן הבניניס‬
‫בהמ״ק בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם מאי היא אמר אביי ואיתימא‬
‫של שלמה או של נחמיה בן חכליה‬
‫רב חםדא זה בנין הורדום במאי בניה ג ( אמר )רבא( באבני שישא‬
‫או של הורדוס שסמרו ובנאו‪:‬‬
‫]שיישא[‪ .‬שייש צבוע לא לבן ולא‬
‫ומרמרא איכא דאמרי באבני שישא כוחלא ומרמרא אפיק שפה ועייל‬
‫שחור אלא כעין ירוק‪ .‬בלע״ז ביי׳ש‪:‬‬
‫שפה כי היכי דלקבל סידא םבר למשעיין בדחבא אמרו ליח רבנן שבקיה‬
‫כוחלא‪.‬‬
‫שייש לבן‪:‬‬
‫]ומרמרא[‪.‬‬
‫דהכי שפיר טפי דמיתהזי כאדותא דימא תניא יי רבי יהודה אומר מי שלא‬
‫שישא צבוע ככחול‪ :‬אפיק שפה‪.‬‬
‫ראה דיופלוסטון של אלכםנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל אמרו‬
‫שורה של אבנים נכנסה ושורה יוצאה‪:‬‬
‫כמין בםילקי גדולה היתד‪ ,‬סטיו לפנים מסטיו ‪ m‬פעמים שהיו בה י ‪ :‬ו )ששים‬
‫דמיחזי כאדוחא דימא‪ .‬כגלי הים‬
‫זהב‬
‫רבוא על ששים רבוא( כפלים כיוצאי מצרים והיו בה ע״א קתדראות של‬
‫שהאבנים משונים במראיהן זו מזו‬
‫כנגד ע״א <א> של סנהדרי גדולה כל אתת ואתת אינה פחותה מעשרים ואחד‬
‫והעינים המסתכלות בהן שוטטות‬
‫ונראות כאילו גלי הים הס נדים‬
‫‪1‬י! רבוא ככרי זהב ובימה של עץ באמצעיתה והזן הכנסת עומד עליה והםודרין‬
‫ונעים‪ :‬דיופלוסטון‪ .‬לשון יונית דיו‬
‫בידו וכיון שהגיע לענות אמן אהלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן ולא היו‬
‫שנים פלו לשון שרים כמו מטרפולין‬
‫יושבין מעורבין אלא זחבין בפני עצמן וכםפין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן‬
‫וכמו דיופולין מרומי דתענית )לף יח‪0‬‬
‫בעלי‬
‫*וטרםיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן וכשעני נכנם שם היה מכיר‬
‫שמון לשון סטיו שני סטרן‪ :‬סטיו‪.‬‬
‫אומנתו ונפנה לשם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו אמר אביי וכולהו‬
‫כפול לישיבת שרים של אלכסנדריא‬
‫‪ 1«1‬קטלינהו ‪ M‬אלכםנדרוס מוקדן מ״ט איענשו משום נ דעברי אהאי קרא ‪ 1‬לא‬
‫שהלכו שם יוחנן בן קרח ושרי החיילים‬
‫לאחר חורבן ביח ראשון בימי ירמיה‬
‫תוםיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו חדור אתו כי אתא אשכחינהו דהוו‬
‫ונחיישבו שם ואף על פי שעלה שם‬
‫קרו בסיפרא ‪ 2‬ישא ח׳ עליך גוי מרחוק אמר מכדי ההוא גברא בעי למיתי‬
‫נבוכדנצר והחריב אמ מצרים ונהרגו‬
‫םפינתא בעשרח יומי דלית זיקא ואתי םפינתא בחמשא יומי נפל עלייהו‬
‫מישראל שהלכו שם כמו שנתנבא‬
‫וקטלינהו‪ :‬במוצאי יום טוב כוי‪ :‬מאי תיקון גדול אמר רבי אלעזר‬
‫עליהם ירמיה )»‪ 0‬עלו בניהם שם‬
‫כאותה ששנינו ״חלקה תיתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא ותתקינו‬
‫שהחריבס‬
‫עד‬
‫ועושר‬
‫לגדולה‬
‫שיהו גנשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה תנו רבנן ״בראשונה היו‬
‫פלטירין‬
‫בסילקי‪.‬‬
‫אלכסנדרוס‪:‬‬
‫גבוהים נקראים בסילקאות‪ :‬כנגד‬
‫נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו‬
‫שבטים ואחד זקנים‪ .‬שעשו להם‬
‫נשים יושבות מבהוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש‬
‫סנהדרין‪ :‬ככרי זהב ט(גרסינן‪ :‬בימה‪.‬‬
‫התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה היכי עביד הכי‬
‫כעין אלמימבר״א שלגו‪ :‬תזן הכנסת‪.‬‬
‫והכתיב ‪ 3‬הכל בכתב מיד ה׳ עלי תשכיל אמר רב ח ‪ ,‬קרא אשכהו ודרוש‬
‫שמש הצבור‪ :‬לטנות אמן‪ .‬שהיה‬
‫וספדה‬
‫שליח שלפני התיבה גומר ברכתו והן לא היו יכולין כולן לשמוע קולו‪ :‬זהבין כספין‪ .‬צורפי זהב צורפי כסף‪ :‬נפחים‪ .‬חרשי ברזל‪ :‬טרסיים‪ .‬חרשי‬
‫נחושת‪ :‬גרדיים‪ .‬אורגין‪ :‬ונפנה לשם‪ .‬ונשכר להם למלאכתם‪ :‬ההוא גברא הזה‪ .‬עליו נאמר מקרא זה וגזרת מלך היא להחריבה‪ :‬ודלי‬
‫זיקא‪ .‬גבה הרוח‪ :‬חלקה היתה‪ .‬העזרת נשים בראשונה ולא היו זיזין יוצאין מן הכתלים‪ :‬והקיפוה גזוזטרא‪ .‬נתנו זיזין בכתלים בולטין מן‬
‫הכותל סביב סביב וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות לווחין שקורין בלנ״ק כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות וזהו‬
‫תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקני] בכל שנה‪ :‬מבפנים‪ .‬בעזרת נשים‪ :‬מבתון‪ .‬ברחבה של הר הבית ובחיל‪ :‬היכי טביד הכי‪.‬‬
‫שהוסיפו ושינו כלום על בנין שלמה‪ :‬והכתיב‪ .‬גבי דוד המלך כשצוה את שלמה על מדת הבית ובניינו‪ :‬הכל בכתב מיד ה' טלי השכיל‪ .‬כל מלאכת‬
‫התבנית שהודיעו הקב״ה ע״י גד החוזה ונתן הנביא‪ :‬קרא אשכתו‪ .‬שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול‪:‬‬
‫וספדה‬
‫א( ]צ״ל שיר המעלות וכ״א‬
‫כמשנה שבמשניות[‪ ,‬ב( ]כל‬
‫זה ליתא כמשנה שנמשניות‬
‫וכן מוכרח מרש׳׳י להכא‬
‫ל׳׳ה הגיעו לעזרה וכו׳‬
‫וגס מרש״י ללקמן נג‪:‬‬
‫ל״ה שלשה לשער התתתון‬
‫וט׳ מוכח לליחא לנגא זו ן‪,‬‬
‫ג( נ״נ לף ל‪ .‬ע״ש ]ושס‬
‫איתא רנה[‪ ,‬ד( [תיספת׳‬
‫פ׳׳ל ה״לן‪ ,‬ה( וכל זה‬
‫ליתא נתוספ׳ ונע״י איתא‬
‫מעמיס שהיו שס ששיס‬
‫רכוא טוצאי מצריס ואמרי‬
‫לה כסליס כיוצאי מצריסן‪,‬‬
‫ו( ]מלות ס״ב מ״ה ע״שן‪,‬‬
‫ז( ותוספתא פ״ל ע״שו‪,‬‬
‫ח( ]זנחיס סב‪ ,[.‬ט( גרסינן‬
‫לאפיקי לינרי כ״ה נס״א‪.‬‬
‫רש״ל‪ ,‬י( ויע״ע תוססת‬
‫סנהררין טז‪ :‬ל״ה אחרן‪,‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א( גמרא כנגל שנעים‬
‫ואחל זקנים כל אתת כצ׳׳ל‬
‫ותינות של סנהלרי נלולה‬
‫נמחק‪ (5):‬תופ׳ ל״ה והיו‬
‫כה וכו׳ זקנים שעשו‬
‫להם סנהלרין‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמרא וטדם־ים‪ .‬עיין ע״ז‬
‫לף יז ע״נ תוססומ ל״ה‬
‫רבן‪:‬‬
‫י^«@<^=‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ במשנה )הגיעו‬
‫לעזרה תקעו והריעו‬
‫ותקעו( תא׳ימ‪] :‬ב[ שם‬
‫הגיעו לקרקע‪ .‬נ״נ העזרה‪:‬‬
‫]ג[ גמ׳ סטיו לסניס‬
‫מסטיו והיו נה כר‪ .‬כצ״ל‪:‬‬
‫]ד[ שם ריבוא‪ .‬רשוס‬
‫עליו קו למחקו‪] :‬ה[ שם‬
‫ואלכסנלרוס מוקרן( מא״מ‬
‫ינ״ב טרטנוס‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫]א[ גמרא קטליגהו‬
‫אלכסנררזס מוקלן‪ .‬נ״ב‬
‫עיין הקלמח אנרבנאל לס׳‬
‫מלכים שמחק מלת מוקלן‬
‫וביאר שס בראיה ברורה‬
‫שאלכסנלרוס הוא לא היה‬
‫אלכסנלר מוקלן שהיה‬
‫גתחלח ניח שני ואלכסנדר‬
‫הזה קיסר היה ק׳׳נ שנה‬
‫אחר הנית יעוש״ה‪:‬‬
‫לעזי רש׳׳י‬
‫בי״ש‪.‬‬
‫אלמימבר״א‬
‫) ש י ש ( אפור־חום‪.‬‬
‫)אלמינבר״א(‪ .‬בימה‬
‫)באמצע בית הכנסת(‪.‬‬
‫בלנ״ק )פלנקי״ש(‪.‬‬
‫קרשיפ‪.‬‬
‫מםורח הש״ם‬
‫א( ]סנהדרין צט‪:‬ן‪ ,‬ב( ]גי׳‬
‫הערוך כוכיא הי׳ הכלי‬
‫שמשליך האורג בנפש‬
‫המסכת עליו הערב כרוך‬
‫נקרא כוכיא[‪ ,‬ג( קדושין‬
‫ל‪ ,:‬ד( ]בקדושין איתא‬
‫מתחדש וכן אימא נע״י‬
‫להכא[‪ ,‬ה( שייך לעמול‬
‫הקודם‪ ,‬ו( ]ערך אמן[‪,‬‬
‫‪] (1‬ע״כ כערוך[‪] (P ,‬וע׳׳ע‬
‫תוססות כרכות מז‪ .‬ד׳׳ה‬
‫אין ו‪ ,‬מ( שייך לעמוד השני‪,‬‬
‫י( ]איכה פסוק זכו נזיריה[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬תום׳ ד׳׳ה וכיון וכו׳‬
‫ולא נדבר ששליח צבור‬
‫מוציא‪:‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫נטרא יצה׳׳ד בתחילה‬
‫דומה‪ .‬עי׳ מדרש רנה‬
‫שם‬
‫נראשית פכ״נ‪:‬‬
‫שנאמר והסרתי‪ .‬וכן‬
‫נסמוך »ע״כ( ואידך‬
‫והסרתי וכו׳ וכן כרכוח‬
‫דף לנ ע״א נכולהו מייתי‬
‫הך קרא ולא ידעתי‬
‫אמאי לא מייתי ממוקדם‬
‫יחזקאל יא יט והסירותי לנ‬
‫האנן מנשרס ונחחי להם‬
‫לנ נשר‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫וספדה הארץ משפחות‬
‫וכוי‪ .‬אמר ר׳ יצר הרע‬
‫בתחילה דומה לחוט של‬
‫אז כוביא‪ ,‬פירוש הכלי‬
‫שמשליך האורג בנפש‬
‫המסכת ועליו הערב כרוך‬
‫נקרא בוכיא‪ .‬ובסוף דומה‬
‫לחוט העגלה‪ ,‬שנאמר הוי‬
‫מושכי העון בחבלי השוא‬
‫וגוי‪ .‬ו׳ שמות נקרא יצר‬
‫הרע‪ .‬הקיב״ה קראו רע‪,‬‬
‫שנאי כי יצר לב האדם‬
‫רע מנעריו‪ .‬משה קראו‬
‫ערל‪ ,‬שנאמר ומלתם את‬
‫)בשד ערלתכם( ןערלת‬
‫לבבכם[‪ .‬דוד קראו טמא‪,‬‬
‫שנאמר לב טהור ברא‬
‫לי אלהים‪ ,‬מכלל דאיכא‬
‫טמא‪ .‬שלמה קראו שונא‪,‬‬
‫שנאמר ואם רעב שונאך‬
‫וגוי‪ .‬ישעיה קראו מכשול‪,‬‬
‫שנאמר הרימו מכשול‬
‫וגוי‪ .‬יחזקאל קראו אבן‪,‬‬
‫שנאמר והסירותי את לב‬
‫האבן‪ .‬יואל קראו צפוני‪,‬‬
‫שנאמר את הצפוני ארחיק‬
‫מעליכם וגוי‪ .‬נ( וגם זה‬
‫יצר הרע הצפון בלבו‬
‫של אדם ארחיק מעליכם‪,‬‬
‫שהוא החריב המקדש‬
‫ראשון והשני‪ ,‬ומניח‬
‫האומות ומתגרה בישראל‪,‬‬
‫ובתלמידי חכמים יותר‬
‫מכולם‪ .‬וכן הגדול מחבירו‬
‫יצרו גדול הימנו‪.‬‬
‫או נראה דצ״ל טכיא וכ׳׳ה‬
‫נער