מאימתי פרק ראשון תענית ב.

‫מסורת הש״ם‬
‫‪] (6‬ברכות ב‪ ,[.‬נ ( שם לג‪,.‬‬
‫»( ר״ה טז‪ ,.‬י ( ןצ״ל עושה‬
‫גלולות ואץ חקר נפלאות על‬
‫אין מספר)איונ ה ה״ט( וכן‬
‫נח״א למהרש׳׳א ע״ש וגס‬
‫לקמן ט‪ :‬וגלה לא‪ .‬ובפי׳‬
‫הרע״ב מ״נ פ״ה לברכות‬
‫צריכין אגו להגיה על לרך‬
‫הג״ל[‪ ,‬ה( סגהלרין קיג״‬
‫ו( רש״א מ״ז‬
‫י ‪ g‬׳‪0‬׳‬
‫—‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נס׳ שגאמר עושה‬
‫גלולות ו א ץ חקר נפלאות‬
‫כוי כצ״ל ותיגת על גמחק‬
‫ונ״נ)איוב הן‪) :‬נ( שם אין‬
‫חקר לתבונתו נותן ליעף‬
‫כח וכתיב מטן הדס‪:‬‬
‫)ג( שם ואלו הן מפתח של‬
‫חיה ומפתח של גשמים‬
‫ומפתח של תחיית המתים‬
‫מפתת של חיח מגין‬
‫דכתיב ויזכור אלהים‬
‫את ר ח ל ו י ש מ ע אליה‬
‫את‬
‫ויפתח‬
‫אלהים‬
‫של‬
‫מפתח‬
‫רחמה‬
‫דכתיב‬
‫מגין‬
‫גשמימ‬
‫יפתח ה׳ לך ג ו ׳ מ ט ר‬
‫ארצך בעתו מפחח של‬
‫תחיית המתים וט׳ כצ׳׳ל‪:‬‬
‫)ד( רש״־ ל״ה מאי שנא כו׳‬
‫ליתני התם היכא דתגי כו׳‬
‫סלד ורעים אמאי שבקיה‬
‫על הכא כוי כצ״ל והל״א‪:‬‬
‫)ס( ד״ח נחג כו׳ ומן הוכרה‬
‫לישנא אחרינא ואיידי‬
‫לתגי נו׳ כצ״ל והל״א‪:‬‬
‫)‪ (1‬ד״ח כתינ עושה גלולות‬
‫ואין חקר כוי‪) :‬ז( ד״ה‬
‫ואמר כוי ניחל‪ .‬נ״נ לקא‬
‫קשיא ליה קושייח התוס׳‪:‬‬
‫)ח( תום' ל״ה אלא כוי אבל‬
‫נסלר זרעים דתני מזטרין‬
‫כצ״ל‪ (») :‬ד״ה וליתני‬
‫על‬
‫מזכירין‬
‫מאימתי‬
‫הגשמים כי׳ פרק אין‬
‫עומדין דקתני כי הכא‬
‫מוטרין גבורות גשמים‬
‫ושואלי! ונו׳ אמאי לא נו׳‬
‫הגשמים‬
‫ותינת‬
‫נצ״ל‬
‫נמחק‪) :‬י( ה״ה שלשה נו׳‬
‫למפתח הגשמים נמסר‬
‫לאליהו‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫גבורות‬
‫מזכירין‬
‫משיב הרוח‪,‬‬
‫גשמים‪.‬‬
‫שאינו לשון בקשה אלא לשון‬
‫הזנרה ושבח )ברכות לג >‪.‬‬
‫ג׳ מפתחות בידו ש ל‬
‫הקב״ה ש ל א נמסר ביד‬
‫שליח‪ .‬על אוצרו של‬
‫הקנ״ה יש מפתחות ומסרס‬
‫ליל שלוחים הממונים‪ ,‬אבל‬
‫ג׳ מפתחות יש לו בילו שלא‬
‫מינה שליח עליהם מבראשית‬
‫אלא בילו הס ולא רצה‬
‫עליהס‬
‫שליח‬
‫למסור‬
‫)םוהדרין קיג‪.(.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫מאימתי מזכירין גבורת‬
‫גשמים‪ .‬שאומ׳ מוריד‬
‫הגשם‪ .‬מאחר שהגשמים‬
‫סימן קללה חיא בחג‪.‬‬
‫כדאמרן בסוכה‪ ,‬משל‬
‫לעבד שמשמש לרבו והפך‬
‫לו רבו קיתון על פניו‪,‬‬
‫כלומר שאינו חפץ בו‪ ,‬אף‬
‫כך כשיורדין גשמים בחג‬
‫יוצאין הכל מן הסוכה‬
‫וגראה שאין חפץ הקב״ה‬
‫שישבו בסוכה‪ ,‬ואמאי‬
‫מתחיל להזכיר גבורות‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫ב‪.‬‬
‫מ א י מ ת י ‪ .‬טיום טוב האחרון של חג‪ .‬שמיני ללא ימבון כסוכה‬
‫מ א י מ ת י מזכירי; גבורוה גשמים‪ .‬שאומר משיב הרוח ומוריל‬
‫ואפילו האילנא אינו אלא מדרבנן משום ספיקא‬
‫הגשם‪ .‬ובגמרא מפרש טעמא אמאי קרי ליה גבורות‬
‫ואע״ג לבקיאינן בקביעא לימזא גזרה שמא יחזור הלבר לקלקולו או‬
‫גשמים מפני שיורלין בגבורה שנאמר עושה גלולות וגר‪ :‬סימן‬
‫משוס מנהג אבותינו בילינו כלאי׳ פ״ק לביצה <לף ל‪ >:‬ולכן מלכרינן‬
‫קללה בחג הן‪ .‬כלאמרינן במס׳ סוכה בפרק הישן )לף כח‪ >:‬מאימתי‬
‫אבל כל שבעה לא שהגשמים בימי‬
‫מותר לפנות משתסרח המקפה משל‬
‫סוכה סימן קללה הן כלתנן פרק‬
‫לעבל שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו‬
‫שני לסוכה <לף כח‪ >:‬משל לעבל וכו׳‪:‬‬
‫קיתון על פניו וא״ל אי אפשי בשמושך‬
‫א ם כן‪ .‬אס אתה אומר מזכירין‬
‫כלומר כשהגשמים יורלין לסוכה הכל‬
‫אע״פ שאץ שואלין הואיל‬
‫יוצאין ונראה שאין הקב״ה חפץ‬
‫ומשמע בעונתו אף בקיץ יזכירו‬
‫שנשתמש לפניו ואמאי מתחילין להזטר‬
‫ומה אתה נותן סימן מי״ט הראשון‬
‫גבורות גשמים בחג ונראה שהוא‬
‫ור׳ אליעזר אומר בברייתא בגמרא‬
‫מתפלל שיבא מטר בחג‪ :‬לא אמרהי‬
‫כל הקיץ אם בא להזטר מזטר‬
‫לשאול‪ .‬שיתפלל על הגשמים בחג‬
‫ללעולם בעונתו משמע מיהו על‬
‫כגון ותן טל ומטר‪ :‬אלא להזכיר‪.‬‬
‫מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר‬
‫השתא לא רמי עליה חובה אבל בי״ט‬
‫שמתחיל להזכיר בחג גבורות של‬
‫מיום טוב הראשון של חג ר׳ יהושע אומר‬
‫ראשון חובה לרצות לפני שאלה שכל‬
‫מקום שמוריל גשמים‪ :‬בעונהו‪ .‬כלומר‬
‫מיום טוב האהרון של הג אמר לו ר׳ יהושע‬
‫הבא לבקש מקלים ומרצה ואסימן‬
‫בזמנו‪ :‬אם ק ‪ .‬ואמאי פוסק בפסח‬
‫הואיל ואין הגשמים אלא סימז קללה בחג‬
‫קללה לא קפלינן ורבי יהושע קפיל‪:‬‬
‫מלהזכיר‪ :‬ג מ ׳ הנא היכא קאי‪.‬‬
‫כלומר מלקתני מאימתי מכלל לפשיטא למה הוא מזכיר אמר לו ר׳ אליעזר אף אני‬
‫ה ת ם קאי‪ .‬פירוש בסלר זרעים‬
‫בברכות פרק אין עומלין‬
‫ליה להאי תנא לחייבים להזטר והיכא‬
‫לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוה‬
‫ומוריד הגשם בעונתו אמר לו א״כ לעולם <לף לג‪ >.‬וליתני התם מאי שנא כו׳‬
‫חזינן למחייב להזכיר‪ :‬ההם קאי‪.‬‬
‫כלומר אמאי תנא הכא במועל מאי‬
‫מזטרין גבורות גשמים כר במסכח‬
‫יהא מזכיר אין שואלין את הגשמים אלא‬
‫ברכות‪ :‬י>)וליהני ההם‪ .‬במסכת‬
‫לתני התם בסלר זרעים‪:‬‬
‫סמוך לגשמים ר׳ יהודה אומר א העובר לפני‬
‫ברכוח סמוך לתני מזכירין ליתני‬
‫א ל א תנא מראש השנה קא םליק‪.‬‬
‫התיבה ביו״ט האהרון של הג האהרון מזכיר‬
‫מאימתי(‪ :‬מ״ש דשבקיה עד הכא‪.‬‬
‫פירוש ור״ה ההא בסלר‬
‫הראשון אינו מזכיר נ ביו״ט הראשון של פסה‬
‫מועל‬
‫כלומר האי לקחני הכא בסלר‬
‫מועל ואס תאמר ואכתי ליתני בסלר‬
‫הראשון מזכיר האהרון אינו מזכיר‪ :‬גמ׳‬
‫מאימתי ליפני התם )י( לקתני מזכירין‬
‫זרעים ד״ל להכא עיקר לאמר בחג‬
‫במסכח ברכות היינו סלר זרעים‪:‬‬
‫א>תנא היכא קאי דקתני מאימתי תנא התם‬
‫נילונין על המים ואורחא למילתא‬
‫עד הכא‪ .‬על סלר מועל‪ :‬אלא‪.‬‬
‫קאי דקתני נ>נמזכירין גבורות גשמים בתהיית‬
‫לרצות לפני שאלה לכך שביק על‬
‫לא תימא להא לקתני מאימתי להתם‬
‫ה‬
‫הכא אבל בסלר זרעים )י« אומרים‬
‫המתים יושואלין בברכת השנים והבדלה‬
‫קאי לתנא מראש השנה סליק ששניהן‬
‫אפשר‬
‫גשמים‬
‫מזכירין גבורות‬
‫בחובן הדעת וקתני מאימתי מזכירין גבורות‬
‫למימר‬
‫בסלר אחל הן להכי לא מצי‬
‫למשמע לעולם כמו תחיית המתים‬
‫גשמים וליתני התם מ״ש דשבקיה עד הכא‬
‫מאי שנא לשבקיה על הכא‪)0 :‬בחג‪.‬‬
‫או הבללה בחונן הלעת‪:‬‬
‫הוי לין על המיס ומשוס לתני אלא תנא מראש השנה סליק דתנן גי ובחג‬
‫‪(W‬‬
‫מאימתי מזכירין‬
‫וליתני‬
‫נידונין על המים ואיידי דתנא ובחג נידונין‬
‫אימחי הר לין על המיס קחני נמי‬
‫גבורות‬
‫גשמים מאי‬
‫אימתי זמן הזכרה( )י(‪ :‬ואיידי להט‬
‫גבורות‬
‫מזכירין‬
‫מאימתי‬
‫תנא‬
‫המים‬
‫על‬
‫גשמים אמר ר׳ יוחנן שיורהין נגכורה‪.‬‬
‫כחג נידונין‪ .‬כלומר אגב לתנא בתג‬
‫גשמים וליתני מאימתי מזכירין על הגשמים‬
‫תימה התם בברכות פ׳ אין עומלין‬
‫נידונין על המים קסבר בנפשיה‬
‫מאי גבורות גשמים א״ר יוהנז מפני שיורדין )ש‪ (0‬קחני כי הכא מזטרין גבורות‬
‫הואיל ונילונין בחג על המיס ש״מ‬
‫גשמים ושואלין הגשמים וכו׳ אמאי‬
‫בגבורה שנאמר יייעושה גדולות <א> עד אין‬
‫בעינן להזכיר עניינא למיא לרצויי על‬
‫לא קא מקשה כמו הכא וליתני מזכירין‬
‫הקר ונפלאות עד אין מספר וכתיב ‪2‬הנותן‬
‫המיס לליתו לברכה להט קתני‬
‫על הגשמים מאי גבורות ויש לומר‬
‫מאימתי מזטרין‪ :‬כהיג עושה גהלוה מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות‬
‫שאני הכא להד עיקר סלר של גשמים‬
‫)י( ע י אין חקר‪ .‬אלמא לכתיב חקר מאי משמע אמר רבה בר שילא אתיא חקר‬
‫באיזה זמן מתחילין לאומרו ומאימתי‬
‫בגשמים וכתיב חקר בברייתו של‬
‫חקר מברייתו של עולם כתיב הכא עושה‬
‫פוסקין מלאומרו ומשוס הכי פריך‬
‫עולם מה בדיתו של עולם כתיב ביה‬
‫‪3‬‬
‫ידעת‬
‫הלא‬
‫התם‬
‫וכתיב‬
‫הקר‬
‫אין‬
‫עד‬
‫גדולות‬
‫הכא מפי מהחם‪ :‬ו כ ת י ב מכין‬
‫גבורה אף גשמים הוי כמאן לכתיב‬
‫אם לא שמעת אלהי עולם ה׳ בורא קצות‬
‫הרים נכחו נאור מכורה‪ .‬וזה גבי‬
‫ביה גבורה‪ :‬ואמר רבי יוחנן שלש‬
‫בריאת עולם וט היכי להאי חקר‬
‫הארץ לא ייעף ולא ייגע אין הקר לתבונתו «‬
‫מפהחוה‪ .‬היינו שלא נמסרו לשליח‬
‫בבריאת העולם רוצה לומר בגבורות‬
‫‪4‬‬
‫וכתיב מכין הרים בכהו נאזר בגבורה ומנא‬
‫אחל ביחל )י(‪ :‬יפהח הי‪ .‬ולא שליח‪:‬‬
‫כמו כן הכא גבי גשמים האי חקר‬
‫א דבתפלה דתניא ‪5‬לאהבה את ה׳ אלהיכם‬
‫נמי רוצה לומר גבורות אכן יש‬
‫כ י‬
‫ולעבדו בכל לבבכם יאיזו היא עבודה שהיא‬
‫להקשות אמאי נקט גבורות טפי מכח‬
‫בלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ‪6‬ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה‬
‫וכמו כן הוה ליה למימר מאימתי‬
‫מזטרין כח גשמים או ליתני גלולות‬
‫ומלקוש אמר ר׳ יוהנן ה ‪ ,‬ג׳ מפתהות בידו של הקב״ה שלא נמסרו ביד שליה‬
‫גשמיס ד״ל למן הלין נקט גבורות‬
‫ואלו הן מפתח של « גשמים ומפתח של היה ומפתה של תהיית המתים‬
‫משוס טעמא לאיכא כח ואיכא גלולה‬
‫מפתה של גשמים דכתיב ‪7‬יפתה ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת‬
‫אי נמי משום להברכה מתחלת‬
‫מטר ארצך בעתו מפתח של חיה מנין דכתיב ‪8‬ויזכור אלהים את רהל וישמע‬
‫בגבורה להט נקט גבורות‪:‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫א א ב ג מיי׳ פ״ב‬
‫מהלכות מפלה הלכה טי‬
‫סמג עשי! יט טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ קיל סעיף א ]וסימן‬
‫מפח סעיף ג[‪:‬‬
‫ב ד מיי׳ שס הלכה ]‪[1‬‬
‫טז סמ׳׳ג שס טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ קיז סעיף א‪:‬‬
‫ג ה מיי׳ שס הלכה ]‪[7‬‬
‫ינ וסמג שס טוש׳׳ע א״ח‬
‫סי׳ רצד סעיף א‪:‬‬
‫ו ]מיי׳ פ״א שס הלכה א[‪:‬‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪ .1‬עשה גדלות ו א ץ חכןר‬
‫נפלאות ע ד א ץ מספר‪:‬‬
‫איוב ה ט‬
‫‪ .2‬הנתן מ ט ר ע ל פני‬
‫א ר ץ ושלח מים ע ל פני‬
‫איוב ה י‬
‫חוצות‪:‬‬
‫‪ .3‬הלוא ןךעת אם לא‬
‫שמעת אלהי עולם ץ‬
‫בורא קצות ה א ר ץ ל א‬
‫ייעף ו ל א ייגע א ץ חיןר‬
‫לתבונתו‪ :‬ישעיהו מ כח‬
‫‪ .4‬מ ב ץ הרים ?מחו נאזר‬
‫תהלים סה ו‬
‫בגבוךה‪:‬‬
‫והיה אם שבלע‬
‫‪.5‬‬
‫תשקיעו א ל מצותי א ש ר‬
‫אנכי מצוה אתכם היום‬
‫לאהבה את ין אלהיבם‬
‫ולעבדו ? כ ל לבבכם‬
‫ובכל נפשכם‪:‬‬
‫דברים יא יג‬
‫‪ .6‬ונתתי מטר ארצכם‬
‫בעתו‬
‫ואספת‬
‫ויצהרך‪:‬‬
‫גשמים וגראה שהוא מתפלל שירדו גשמים בתג‪ .‬לא אמרתי לישאל‪ .‬שיתפלל על הגשמים בהג‪ ,‬אלא להזכיר‪ .‬שמתחיל‬
‫להזכיר בחג גבורות של )גשמים( מקום שמוריד גשמים בעונתם לאחר החג כשצריכק‪ .‬אם כן לעולם יהא מזכיר‪ .‬אפי׳ בימות‬
‫גשמים‪.‬‬
‫שגאמר‬
‫יפתח‬
‫לך‬
‫את‬
‫אוצרו‬
‫הטוב‬
‫את‬
‫השמים‬
‫דברים יא יד‬
‫הטוב את השמים לתת‬
‫מטר א ר צ ך בעתו ולברך‬
‫כל‬
‫את‬
‫ןךך‬
‫מעשה‬
‫והלוית גוים רבים ואתה‬
‫ל א תלוה‪ :‬דברים כח יב‬
‫‪.8‬‬
‫רחל‬
‫ויזכה‬
‫אלהים‬
‫רחמה‪:‬‬
‫אלהים‬
‫וישמע‬
‫ויפתח‬
‫את‬
‫אליה‬
‫את‬
‫בראשית ל כב‬
‫רבינו חננאל‬
‫אליה‬
‫וגר‪.‬‬
‫ותירשך‬
‫‪ .7‬יפתח « ל ך את אוצרו‬
‫ש ל ש ה מפתחות שלא נמסרו‬
‫לשליח‪ .‬וא״ת והא אמרינן)סנהדרין לף קיג‪ (.‬למפתח הגשמים ‪ 0‬נמסרין לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים וכן לאלישע לכתיב)מלטס א יז(‬
‫ויאמר אליהו חי ה׳ וגו׳ לה״נ אומר בפירקין ללקמן <רף מ‪ (.‬ר״ל להא לקאמר שלא נמסרו לשליח אינו ר״ל שלא נמסרו מעולם להא של‬
‫חחיית המתים ושל גשמים נמסרו אלא לא נמסרו לשליח להיוח לעולם ממונה עליהם‪ :‬ו י ש מ ע אליה אלהים ויפתח את רחמח‪.‬‬
‫פירוש שהוא בעצמו עשה וא״ת מהכא משמע לליכא אלא שלשה מפתתות וא״כ יש להקשות והא כתיב)ירמיה נ( פתח ה׳ את אוצרו דוצא את‬
‫כלי זעמו ומשמע נמי שלא נמסרו לשליח וכמו ההיא וישמע אליה אלהים וגו׳ וא״כ אמאי לא חשיב לה וי״ל ללא חשיב ט אס אותן מפחחות‬
‫של טובה ולהט לא קא חשיב מפתח של זעם וא״ת למשמע מהאי קרא לפתח ה׳ שלא נמסר מפתח של זעם לשליח והא אמרינן )פסחים‬
‫דף קיפ‪ (.‬יורקמי שר של ברל הר וי״ל מכלי זעם אחרינא קאמר שלא נמסרו לשליח אבל משום ברל לא לאותו של ברל נמסרו‪:‬‬
‫איבעיא‬
‫מפתח‬
‫יורה‬
‫רעף‬
‫ומלקוש‬
‫של‬
‫במתניתין‬
‫דתנן‬
‫אידי‬
‫מאימתי מזכירין גבורות‬
‫גשמים‪ ,‬מקשי תגא היכא‬
‫מאימתי‪.‬‬
‫דקתגי‬
‫קאי‬
‫כלומר‪ ,‬מי הזכיר שגזכיר‬
‫גבורות גשמים עד שיאמר‬
‫ושגיגן‪ ,‬תגא‬
‫מאימתי‪.‬‬
‫מראש השגה סליק‪ ,‬דתנן‬
‫ובחג גידוגין על המים‪,‬‬
‫ולפיכך תגא )הכל( ]הבא[‬
‫מאימתי מזכירין גבורות‬
‫גשמים‪ .‬ואמאי תגיגבורות‪,‬‬
‫כלומר מה גבורה יש‬
‫בגשמים‪ .‬ואמר ר׳ יוחנן‬
‫שיורדין בגבורה‪ ,‬שנאמר‬
‫בעגין המטר עושה גדולות‬
‫וגמר‬
‫עד אין חקר‪,‬‬
‫חקר חקר מברייתו של‬
‫עולם‪ ,‬שגאמר בורא קצות‬
‫הארץ אין חקר לתבוגתו‪,‬‬
‫וכתיב מכין הרים בכחו‬
‫גאור בגבורה‪ ,‬מיכן סמכו‬
‫גבורות גשמים‪.‬‬
‫לומר‬
‫יפריש במתגי׳ בתפלה‪.‬‬
‫ואמרי׳ ומגא לן שלא‬
‫תהא הזכרה זו אלא‬
‫בתפלה‪ ,‬ופשטגא מדכתיב‬
‫]ולעבדו[ בכל לבבכם וגוי‬
‫וגתתי מטר ארציכם בעתו‬
‫יורה ומלקוש וגוי‪ ,‬ודייקיגן‬
‫איזו היא ]עבודה[ כלב‬
‫שבשבילה המטר יורד‪,‬‬
‫הוי אומר זו תפלה‪ .‬וא״ר‬
‫יוחנן שלש מפתיחות לא‬
‫נמסרו לשליח אלא הם‬
‫בידו של הקב״ה‪ .‬מפתח‬
‫חיה‪ ,‬שגאמר וישמע‬
‫החמה‪ ,‬שמוריד גשמים בעונתן‪ .‬גמ׳ התם קאי מזכירין כוי‪ .‬במסי ברכות‪ .‬וליתני התם‪ .‬במם• ]ברכות[ סמוך לדתני מזכירין כוי ליתני מאימתי‪ ,‬מ״ש דשבקיה עד הכא‪ ,‬כלומר מי קתני הכא בסדר מועד מאימתי אמאי דתגי מזכירין במס• ברכות דהייגו‬
‫בסדר זרעים‪ .‬תנא מר״ה סליק)י(‪ .‬ששגיהם בסדר אחד הן‪ ,‬להכי לא מצי למימר מ״ש דשבקיה עד הכא‪ .‬כתיב עושח גדולות עד אין חקר‪ .‬אלמא דכתיב חקר בגשמים‪ ,‬וכתיב חקר בברייתו של עולם‪ ,‬מה בברייתו של עולם כתיב ביה גבורה אף בגשמים‬
‫הוי כמו דכתיב ]ביה[ גבורה‪ .‬שלא גמסרו‪ .‬שלשתן ביחד ביד שליח‪ .‬יפתח הי‪ .‬ולא שליח‪,‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫ב‪:‬‬
‫תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ד א מיי׳ פ״ל מהלכות איבעיא להו רבי אליעזר מהיבא נמיר לה מלולב נמיר מה לולב‬
‫הי אני הי‪ .‬ולא שליח‪ :‬פוהח אח ידך‪ .‬ולא שליח‪ :‬גשמים נמי היינו‬
‫מעשה הקרבנות הלכה‬
‫ביום ובו‪ /‬פי׳ ולולב הוי רצוי למיס וגלל על המיס‬
‫פרנסה‪ (» .‬וכבר חשבנא ליה‪ :‬מלולב גמר לה‪ .‬שלומה ללולב‬
‫או ללמא מניסוך גמר לה פי׳ ונפקא מינה )׳> אי מלולב גמר לה שכשם שאי אפשר לאלו ארבע מינין בלא גשמים ובאין לרצות על‬
‫אבל ניסוך המיס סבירא ליה ללאו ביום ראשון הוא או מניסוך המיס‬
‫המיס כלאמרינן בסוכהי( כך אי אפשר לעולם בלא מיס‪ :‬מה לולב‬
‫ת ו ר ה א ו ר ה ש ל ם ר‪,‬א גמר לה לסבירא ליה לניסוך‬
‫ביום‪ .‬שמתחילין ליטול ביום ראשון אף‬
‫‪ •1‬ו י ד ע ת ם כ י א נ י י י המיס ביוס ראשון הוא אי נמי‬
‫הזכרה נמי ביום כלומר שאינן מזכירין‬
‫אליה אלהים ויפתח את רחמה מפתח של‬
‫ב פ ת ח י א ת ק ב ר ו ת י כ ם לאי מלולב גמר הוה לווקא ביוס‬
‫בלילי יום טוב הראשון על למחר‪:‬‬
‫תחיית המתים מנין דכתייב ‪1‬וידעתם כי אני‬
‫ובהעלותי‬
‫א ת כ ם שנאמר )ויקרא כגן ולקחתם לכס ביוס‬
‫מה ניסוך המים מאורחא‪ .‬כלאשכחן‬
‫מ ק ב ר ו ת י כ ם עמי‪:‬‬
‫אף‬
‫אמרי‬
‫במערבא‬
‫קברותיכם‬
‫את‬
‫בפתחי‬
‫ה׳‬
‫יחזקאל לו יג אבל אי מנסוך הוה אפילו בלילה‬
‫במס׳ סוכה )לף נ&‪ >:‬שממלאין הכלי‬
‫‪2‬‬
‫‪.2‬‬
‫פ ו ת ח א ת י ר ך ולענין זה אהני לאמר מר ומנחתם‬
‫מפתה של פרנסה דכתיב פותח את ידך מים לניסוך המים בלילה‪ .‬ויש ספרים‬
‫ו מ ש ב י ע ל כ ל ח י ךצון‪:‬‬
‫וגו׳ ור׳ יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא‬
‫ונסטהס )י( בלילה אף וכו׳ פירוש‬
‫לכתיב בהו לאמר מר ומנחחס‬
‫תהלים קמה טו‬
‫שמקריבין‬
‫«‬
‫בלילה‬
‫ונסכיהס‬
‫היינו פרנםח‪ :‬ר׳ אליעזר‬
‫‪ .3‬ו מ נ ה ת ם ו נ ס ב י ה ם לאע״ג לניסוך קרבנות לא הוי על אמר לך גשמים‬
‫ל פ ר י ם ל א י ל ם ו ל כ ב ש י ם לאחר הקרבת קרבנותיהס ואס כן‬
‫הקרבנות ביום יכולין להביא המנחות‬
‫אומר מיום טוב הראשון של חג כר‪ :‬איבעיא‬
‫במספרם כמשפט‪:‬‬
‫והנסכים בלילה אף האי ניסוך המיס‬
‫במדבר כט יח היאך קריבי נסטס בלילה רוצה לומר להו ר׳ אליעזר מהיכא גמיר לה מלולב גמר‬
‫‪ . 4‬ה ל ו א ק צ י ר ח ט י ם בלילה שניה והניסוך החג להוי ממיס‬
‫גמי יכול לנסך בלילה‪ :‬אןז הזכרה‬
‫לה או מניסוך המים גמר לה מלולב גמר‬
‫ה י ו ם א ק ך א א ל יל ו י ר נ ן מצי למהוי בלילה ראשונה ואע״ג‬
‫נמי מאורהא‪ .‬שבלילי י״ט הראשון‬
‫ק ל ו ת ו מ ט ר ו ר ע ו ו ר א ו כ י לאמרינן במסכת יומא בפ׳ בראשונה לה מה לולב ביום אף הזכרה ביום או דלמא‬
‫קאמר ר׳ אליעזר שמתחילין להזכיר‬
‫אשר‬
‫ך ב ה‬
‫רעתכם‬
‫המים‬
‫מניסוך המים גמר לה מה ניסוך‬
‫ע ש י ת ם ב ע י נ י י י ל ש א ו ל )לף ט‪(« (:‬אמר רב ואיתימא ר׳ יוחנן‬
‫גבורות גשמים‪ :‬גמרא גמיר לה‪.‬‬
‫א‪3‬‬
‫א‬
‫‪:‬‬
‫ך‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ל כ ם‬
‫מאורתא >דאמר מר ומנהתם ונסכיהם‬
‫אין מנסטם מים בחג אלא בתמיל‬
‫רבי אבהו לרבי אליעזר לא למלה‬
‫שמואל א יב יז‬
‫ראשונה‬
‫בלילה‬
‫הוי‬
‫לא‬
‫וא״כ‬
‫שחר‬
‫של‬
‫אלא מלולב‪ :‬ח>מהגיחץ שמיע ליה‪.‬‬
‫אפילו בלילה אף הזכרה מאורתא תא שמע‬
‫אחד‬
‫ושעיר עזים‬
‫‪.5‬‬
‫ע ל ת להא אינה אלא ביוס יש לומר לאינו‬
‫לרבי אליעזר גמר מלולב‪ :‬משעה‬
‫מלבד‬
‫חטאת‬
‫דאמר רבי אבהו לא למדה ר׳ אליעזר אלא‬
‫התמיד‬
‫ו מ נ ח ת ה חייב לנסך אלא בתמיל של שחר מכל‬
‫הנחהו‪ .‬מיום שמברכין בו באחרונה‬
‫מלולב איכא דאמרי ר׳ אבהו גמרא גמיר לה‬
‫ונסכיהם‪:‬‬
‫מקום אי בעי עביל ליה בליליא‪:‬‬
‫להיינו בשביעי א(‪ :‬א ר ג ע ה מעין‬
‫במדבר כט יט‬
‫ואיכא דאמרי מתניתא שמיע ליה מאי היא‬
‫‪ . 6‬ו ש ע י ר ח ט א ת א ח ד דאמר דבי אכהו לא למהה רבי‬
‫הללו‪ .‬שבלולב ואתרוג‪ :‬כך גשמים‪.‬‬
‫נ‪,‬‬
‫רבי‬
‫הגשמים‬
‫על‬
‫מזכירין‬
‫מאימתי‬
‫דתניא‬
‫התמיד‬
‫ע ל ת‬
‫מלבד‬
‫מלולב‪.‬‬
‫אליעזר אלא‬
‫יהא מזכיר כל השנה אפילו בימות‬
‫מ נ ח ת ה וגסכיה‪:‬‬
‫אליעזר אומר משעת נטילת לולב ג>ר׳ יהושע‬
‫פירוש וסבירא ליה לניסוך לא הר‬
‫החמה אס הוא רוצה יהא מזכיר‪:‬‬
‫במדבר כט לא‬
‫אומר משעת הנחתו א״ר אליעזר הואיל‬
‫‪ . 7‬ו מ נ ה ת ם ר נ ם כ ד ב על בשני‪ :‬משעת נטילת לולב‪.‬‬
‫משעה שפוסק מלשאול‪ .‬שבפסח‬
‫ם‬
‫לפרים לאילם ולכבשי‬
‫פירוש להיינו תחילת יום ראשון של‬
‫פוסק מלומר ותן טל ומטר פוסק‬
‫וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות‬
‫במספרם כמשפטם‪:‬‬
‫משעת‬
‫אומר‬
‫יהושע‬
‫ורבי‬
‫סוכות‬
‫מלהזטר גבורות גשמים‪ .‬והשתא לא‬
‫על המים וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר‬
‫במדבר כט לג‬
‫מצית למימר אס בא להזכיר כל השנה‬
‫הנחתו פירוש לאורתא למוצאי שביעי בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים‬
‫של סוכות שמניחין בו את הלולב‪:‬‬
‫כולה מזכיר אלא בימות החמה אינו‬
‫אמר לו ר׳ יהושע וחלא גשמים בחג אינו‬
‫משעה שמפםיקין ל־שאל‪ .‬ותן טל‬
‫מזכיר הואיל ואין זמנו אף בחג אינו‬
‫רבעו חננאל‬
‫אלא סימן קללה אמר לו ר׳ אליעזר אף אני‬
‫השנים‬
‫בברכת‬
‫ומטר‬
‫מזטר הואיל ולא סימן ברכה הן‪:‬‬
‫אליה אלהים ויפתח את‬
‫לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכשם‬
‫מלהזטר מוריל הגשם‬
‫רחמה‪ .‬מפתח של תחיית פוסקין‬
‫האחרון‪ .‬המתפלל תפלת מוסף‪:‬‬
‫המתים‪ ,‬שגאמר וידעתם כי‬
‫שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה‬
‫אגי ה׳ בפתחי את בתחיית המתים‪ :‬העובר לפני‬
‫הראשון‪ .‬המתפלל תפלת יוצר‪ :‬אינו‬
‫מזכיר‪ .‬ושוב אין מזכירין‪ :‬שפיר‬
‫קברותיכם וגוי‪ .‬גשמים התיבה בי״ט של הג האהרון מזכיר אלא בזמנח כך מזכירים גבורות גשמים כל‬
‫היינו פרנסה‪ .‬ומשום וכר‪ .‬פי׳ האחרון שמתפלל תפלת‬
‫קאמר ליה ר׳ אליעזר לר' יהושע‪.‬‬
‫השנה ואינן אלא בזמנן לפיכך אם בא‬
‫חשובים‬
‫שהגשמים‬
‫פירוש‬
‫כתחיית המתים קבעו מוסף הראשון אינו מזכיר‬
‫לאמר כי היט למזטרין תחיית‬
‫להזכיר כל השנה כולה מזכיר רבי אומר אומר‬
‫ברכה וו בתחיית המתים‪ .‬שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי‬
‫המתים כל השנה ואף על גב ללא‬
‫אני משעה שמפסיק לשאלה כך מפםיק‬
‫פיסקא ר׳ אליעזר אומר קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא‬
‫מטא זימנייהו כך מזטרין גבורות‬
‫מיום טוב הראשון של חג‬
‫בהג‬
‫בשני‬
‫אומר‬
‫בתירה‬
‫בן‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫להזכרה‬
‫מזכיר‪] .‬איכעיא להו אי פירוש מתפלת ערבית ומשני ללית‬
‫גשמים אם רוצה כל השנה ובחג נמי‬
‫הוא‬
‫בהג‬
‫בששי‬
‫אומר‬
‫עקיבא‬
‫ר׳‬
‫מזכיר‬
‫הוא‬
‫מלילי יו״ט הראשון תמן כל עמא וללכרו בצפרא פירוש‬
‫אע״ג ללאו סימן ברכה הן מזטרין‬
‫מזכיר[‪ ,‬וגמר לה מגיסוך‪ ,‬בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי מזכיר ר׳ יהודה משום ר׳ יהושע אומר העובר‬
‫הואיל ואין שואלין‪ :‬כל אימה דאחיין‬
‫גיסוך המים‬
‫ראיתקש‬
‫זימנייהו הוא‪ .‬וטון ללאו זימניה הוא‬
‫לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האהרון‬
‫׳ ניסוך היין‪ ,‬דאמר ]מר[‬
‫להוו מלכרו ליה מאורתא‪:‬‬
‫ימנתתם ונסכיהם )לך>‬
‫אין מזכירין והוא הלין בחג‪ :‬בשני‬
‫מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב ראשון‬
‫ומליל״י יו״ם טו״ב מים‪ .‬מ״ם מנסכיהם לכתיב בשני‬
‫ונםכיהם‪ .‬לסגי בנסכה וטון לבשני‬
‫תראשו״ן מוכי״ר( אפילו‬
‫ויו״ל לכתיב בששי וכספיה של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר‬
‫ןנ״א‪:‬‬
‫פירש‬
‫בלילה‪,‬‬
‫אייתר מ״ם ללרשה להט מתחילין‬
‫שפיר קאמר ליה ר״א לרבי יהושע אמר לך‬
‫‪:‬ירשתיו[ בתמורה בתחלת ומ״ס שבשביעי כתיב כמשפטם והוי‬
‫להזכיר בשני‪ :‬בשני ניסוכי! הכחוב‬
‫או‬
‫בקרבגות‪.‬‬
‫יש‬
‫פרק‬
‫מיס <« טעמא לרבי עקיבא בששי רבי יהושע בשלמא תהיית המתים מזכיר‬
‫מדבר‪ .‬שני ניסוטן על קרבן אחל אבל‬
‫מלולב גמר לה‪ ,‬דכתיב‬
‫לקחתם לכם ביום ולא ונסטה למשמע תרי נסכים הלכך‬‫אימת‬
‫כל‬
‫גשמים‬
‫אלא‬
‫הוא‬
‫זמניה‬
‫יומא‬
‫דכולי‬
‫ונסכיהם )י( משמע הרבה לבקרבנות‬
‫כלילה‪ .‬ופשטגא מהא בששי בחג הוא מזכיר גבורות גשמים‪:‬‬
‫דאתיין זמנייהו היא והתנן י׳יצא ניםן וירדו הרבה לכן לא הוה לריש רבי עקיבא‬
‫־תניא מאימתי מזכירין על‬
‫אי‬
‫מונסכיהם‪ :‬ס ב ר לה כרבי יהודה‪.‬‬
‫גשמים סימן קללה הם שנאמר ‪4‬הלא קציר‬
‫הגשמים‪ ,‬ר׳ אליעזר אומר‬
‫רשעת נטילת לולב‪,‬‬
‫למ״ס יו״ל מ״ס מרבה ניסוך המים‪:‬‬
‫משעתד׳ חטים היום וגו׳ ר׳ יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר מ״ט דרבי‬
‫אומר‬
‫יהושע‬
‫אי‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫הנחתן‪ ,‬אמר ר׳ אליעור יהודה בן בתירה דתניא ירבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונםכיהם‬
‫‪1‬‬
‫הואיל וארבעת מינים הללו‬
‫אינם באין ]אלא[ לרצות‬
‫דמים כוי‪ .‬שפיר קאמר ליה‬
‫רבי אליעזר לר׳ יהושע‪ .‬אני‬
‫לא אמרתי לשאל אלא‬
‫להזכיר‪ ,‬כשם שתתיית‬
‫המתים מזכיר כל השנה‬
‫ואינה אלא בזמנה‪ ,‬כך‬
‫ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מ״ם יו״ד מ״ם הרי כאן‬
‫מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה ומאי שנא בשני תקט דכי רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי הלכך‬
‫בשני מדכרינן רבי עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר שנאמר בששי ונםכיה י׳ בשני ניסוכין הכתוב מדבר‬
‫אהד ניםוך המים ואהד ניסוך היין ואימא תרוייהו דחמרא םבר לה כר׳ יהודה בן בתירה דאמר רמיזי מיא‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫אי‬
‫א( תמורה יד‪ .‬ן זבחים ח‪.‬‬
‫פד‪ [.‬מנחות מד‪ :‬גב‪,.‬‬
‫ב( ן לקמן ד‪.‬ן‪ ,‬ג( ]שס!‪,‬‬
‫ו ( לקמן יג‪ ,:‬ה( שכת קג‪,:‬‬
‫ו( ונחים קי‪ ,:‬ז( ןדף לז‪ :‬עי׳‬
‫חום׳ שס ל״ה כדין‪ ,‬ח( צ״ל‬
‫מתניתא‪ ,‬ט( לפנינו איתא ר׳‬
‫אנא ואי תימא רמי נר חמא‬
‫ואי תימא ר׳ יוחנן‪,‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( גמ׳ אמר לך גשמים נמי‬
‫היינו פרנסה‪) :‬ב( ‪-‬ש״י‬
‫ל״ה גשמיס נמי הייגו‬
‫פרנסה שזרעים וסירות‬
‫גדלים מהם לפרגסת‬
‫העולם ו מ ר חשננא ליה‪:‬‬
‫)ג( ד״ה מה ניסוך כוי‬
‫ונסכיהס נלילה אפילו‬
‫בלילה דאע׳־פ שמקריבין‬
‫הקרמות‪) :‬ל( ד״ה כשני‬
‫גיסוכין כו׳ אבל ונסניהם‬
‫ד מ ש מ ע הרנה ניסוכין‬
‫כקרבגות הרנה‪) :‬ה( תום׳‬
‫ד״ה אינעיא כוי וכפקא‬
‫מינה דאי מלולנ גמר לה‬
‫כו׳ לס״ל דניסיך המיס נמי‬
‫ניוס ראשון הוא‪) :‬י( נא״ד‬
‫ומנחתם ונסכיהס אפילו‬
‫כלילה וכו׳ פי׳ לאע״ג כוי‬
‫יא״כ האיך קריבי כבשים‬
‫ן א״ה תיכת כנשים איתא‬
‫נלפו״ר ולפענ״ל אין כוונת‬
‫רנינו להגיה גסכיס לכבשים‬
‫אלא הלפוסיס המאוחרים‬
‫חיקנו לנסכים[ נלילה אלא‬
‫י ״ ל נלילה שניה מ ״ מ‬
‫הניסוך לחג להוי ממים‬
‫כי׳ כצי׳ל‪) :‬ו( ־־"ה מיס כי׳‬
‫דר״ע דכתיב‬
‫וטעמא‬
‫נששי ונסכיה‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫דש״• ד״ה‬
‫א[‬
‫משעת‬
‫הנחתו וכו׳ דהיינו נשניעי‪.‬‬
‫ג״נ וכן פרש״י לקמן לף ג‬
‫ע״א בל״ה אלא ר׳ יהושע‬
‫היא וכו׳ להיינו נשניעי‬
‫וכו׳ עכ״ל‪ .‬וצ״ע דלקמן לף‬
‫ד סע״א פרש״י כד״ה ר׳‬
‫יהושע היא יכו׳ דהיינו יום‬
‫שמיגי‬
‫וכו׳‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫יכן‬
‫משמע מדנרי הש״ס שס‬
‫ודייק‪ .‬שוב ראיתי דלק״מ‬
‫למ״ש רש״י בשניעי על‬
‫שעת הנחת לולכ אמר אבל‬
‫ההוכרה‬
‫היא‬
‫לאורתא‬
‫לשמיגי וכמ״ש תוס׳ ל״ה‬
‫משעת נטילה וכן נלמד‬
‫ממהרש״א לקמן דף ג ע״א‬
‫ד״ה גמ׳ יעיש״ה‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫משעת‬
‫הגהתו‪.‬‬
‫הגחת לולב הוא‬
‫משעח‬
‫מזכיר‪,‬‬
‫דהיינו יום שמיני!לקמן ד‪.‬׳‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫כיאניה׳‪ ,‬ולא שליח‪ ,‬פותח‬
‫אתידך‪ ,‬ולא שליח‪.‬גשמים‬
‫נמי הייגו פרגסה‪ .‬וכבר‬
‫פיסקא‬
‫חשיבנא ליה‪.‬‬
‫גשמים מזכיר ואינן אלא בזמנן‪ .‬ואמדינן ר יהושע פריך הכי‪ ,‬מה לתחיית המתים שמוכיר בכל יום‪ ,‬וכל יומא זימניה היא‪ ,‬מלולב ‪.‬נמר לה‪ .‬שדומה ללולב‪ ,‬שכשם שאי אפשר לאילו בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים‪ .‬מה לולב ביום‪ .‬שמתחיל‬
‫אייא גשמים אטו כל יומא זימגייהו הוא‪ ,‬והתגן יצא גיסן וירדו גשמים סימן קללה היא‪ .‬ר׳ יהודה בן בתירה אומר בשני של‬
‫ליטול ביום ראשון‪ ,‬אף הזכרת ביומ‪) ,‬בוי( ]כלומר[ שאינו מתחיל להזכיר בלילי יו״ט ראשון עד למחר‪ .‬מה ניסוך המים‬
‫חג הוא מוכ־ר‪ .‬וגמר לה מגיםוך‪ ,‬דכתיב בשגי וגסכיתם‪ ,‬מדכתיב ]מ״ם[ יתירה‪ ,‬דהוה ליה למכתב וגםכה וכתיב ונסכיהם‪.‬‬
‫מאורת*‪ .‬כדאשכחן במס׳ סוכה‪ ,‬שממלאין המים לניסוך המים בלילה‪ .‬ויש ספרים שכתוב בהן ]דאמר מרן מנחתם ונסכיהם‬
‫וכששי כתיב יוד יתירה דכתיב ונסכיה‪ ,‬ובשביעי)משפטים( ]כמשפטם[‪ ,‬כתיב מ׳ יתירה‪ ,‬מיכן לגיםוך המים מן התורה‪ .‬וכי‬
‫בלילה‪ ,‬שמקריבץ קרבן ביום יכולין להביא המנחה והנסכים בלילה‪ ,‬אף האי ניסוך המים יכולין לנסך בלילה‪ .‬אף הזכרה‬
‫רמיוי מיום שני רמיוי‪ ,‬הלכך מיום שני מוכיר‪ .‬ר׳ עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר‪ .‬ר עקיבא נמי אית ליה מיכן )אין(‬
‫נמי מאורתא‪ .‬שבלילי יו״ט הראשון קאמר ר אליעזר )שמזכירין( ןשמתחילין[ להוכיר גבורות גשמים‪ .‬גמרא גמיר לה‪ .‬ר׳‬
‫לניסוך המים‪ ,‬מיהו דייק מדכתיב ביום הששי וגסכיה‪ ,‬בשגי גיםוכין הכתוב מדבר‪ ,‬גיםוך מים וניסוך יין‪ ,‬דכי כתיב ניסוך‬
‫אבהו דרי אליעור לא למדה אלא מלולב‪ .‬ממתגיתין שמיעה ליה דרי אליעזר גמר מלולב‪ .‬משעת חנחתו‪ .‬מיום שמברכין בו‬
‫יתירה כששי כתי)הלכתי( ]הלכך[ כששי מוכיר‪.‬‬
‫באחרונה דהיינו בשביעי‪ .‬ארבעת מינין הללו‪ .‬שבלולב ואתרוג‪ .‬כך גשמים‪ .‬יהא מוכיר כל השנה אפיי בימות החמה אם הוא‬
‫רוצה‪ ,‬אף בחג נמי אם הוא רוצה יהא מזכיר‪ .‬משעה שפוסק מלשאל‪ .‬שבפסה פוסק מלומר ותן טל ומטר‪ ,‬פוסק מלהזכיר‬
‫גבירת הגשמים‪ ,‬ועכשיו לא מצית למימר אם בא להזכיר כל השנה מוכיר‪ ,‬אלא בימות החמה אינו מזכיר הואיל ואין ומנו‪ ,‬אף בחג אינו מזכיר הואיל ולאו ומן ברכה הוא‪ .‬האחרון‪ .‬המתפלל תפלת מוסף‪ .‬הראשון‪ ,‬המתפלל תפלת יוצר‪ .‬מזכיר‪ .‬ושוב‬
‫אינו מזכיר‪ .‬שפיר קאמר ליה ר׳ אליעזר לר״י‪ .‬דכי היכי דמזכ־רין תחיית המתים כל השגה אע״ג דלא זמניה‪ ,‬כך מזכירין גבורות גשמים אם רוצה כל השנה‪ ,‬ובחג נמי אע״ג דלאו סימן ברכה הוא מזכידין‪ .‬סימן קללה הוא‪ .‬וכיון דלאו ומנה אין מזכירין‪,‬‬
‫וד יה בחג‪ .‬נאמר בשני וגסכיהם‪ .‬דסגי בנסכה‪ ,‬וכיון דבשגי אתרבי מ׳ לדרשה דמים‪ ,‬לפיכך מתחיל להוכיר בשני‪ .‬בשני ניסוכין הכתוב מדבר‪ .‬שני ניסוכין על קרבן אחד‪ ,‬וגסכיהם משמע ניםוכין הרבה דקרבנות הרבה‪ .‬סבר לה כר״י‪ .‬דמרבה ניסוך המים‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א( סוכה מ‪ ,:3‬נ ( שס ממ‪,:‬‬
‫ג( מו׳׳ק ג‪ :‬ע״ש סוכה לד‪.‬‬
‫מד‪ .‬ע״שזנתיסקי‪ ,:‬ר( ]דף‬
‫נ‪ ,[:‬ה( ]ע״כ[‪ ,‬י( ןשניעית‬
‫ס״נ מ״א ומו״ק דף ג‪,[:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫אי רני יהודה נ ן נתירה‪ .‬זאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי‬
‫אי ס ב ר לה כרי יהודה‪ .‬לימא כר״י שיזטר בשני‪ :‬ניסוך יהירא גששי‬
‫הוו א״כ לא יהיה הניסוך כי אס ששה ימים‪ :‬עשר נטיעות‪.‬‬
‫כהיב‪ .‬כלומר ונסטה למרבי תרי ניסוכין כתיב בששי להט אמר‬
‫פירש״י <י( נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן‬
‫בששי מחחיל להזכיר ואהני מ״ס יו״ל מ״ם מים ללא מצינו למימר‬
‫לכל נטיעה יונקת ודווקא מביפ סאה היה צריך להם יכול לחרוש‬
‫חרוייהו ליין‪ :‬או הסך ה ס ך או נ ס ך גסך‪ .‬מלשני קרא בליכודה‬
‫על ר״ה של שביעיח דהוו שסיר אוקמי‬
‫ש״מ תרחי‪ :‬אי ר״מ הרי יומי הוו‪.‬‬
‫אילנא שד אבל יותר מניח סאה‬
‫וחו לא להא אמר <> ונסכיה להיינו‬
‫אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה נימא‬
‫אינו חורש אלא כלי צורכן להואיל‬
‫בששי מרבה ניסוך המים‪ :‬וסבר לה‬
‫כוותיה קסבר רבי עקיבא כי כתיב ניםוך‬
‫ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי‬
‫כר׳ יהודה דמהגיתיץ‪ .‬ראמר בלוג‬
‫יתירא בששי הוא דכתיב תניא ר׳ נתן אומר‬
‫שפיר ובפחות מיכן למה קיימי‬
‫הוה מנסך כל שמנה‪ .‬לא סבר כוותיה‬
‫‪ 1‬בקדש הםך נםך שכר לה׳ בשני ניםוכין‬
‫וליעקר קיימי ולוקא נטיעות אמר‬
‫במה לאמר כל שמונה מנסך אלא‬
‫הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניםוך‬
‫לחורשין בשבילן על ראש השנה אבל‬
‫במה לאמר בשמיני מנסך וטון‬
‫לבשמיני מנסך משכחת לה לרבי היין אימא תרוייהו דחמרא אם כן ‪8‬ליכתוב‬
‫אילנות אסור לאורייתא כל אלול‬
‫ומלרבנן י( פסח ועצרת חקון בשלה‬
‫יהולה ]ב״ב[ לאמר בשני מתחילין‬
‫קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך‬
‫הלבן על פסח מוחר אבל מפסח‬
‫לניסוך המיס כל שבעה‪ 0) :‬דמפיק‬
‫שמעת מינה חד דמיא והד דהמרא אלא הא‬
‫ולהלן אסור ושלה אילן על עצרח‬
‫ראשון ומעייל שמיני‪ .‬משיב בעל‬
‫דתנן לניסוך המים כל ז׳ מני אי ר׳ יהושע נימא‬
‫הגמרא מי מצי אמר רבי יהולה‬
‫מותר מכאן ואילך אסור‪:‬‬
‫הד יומא אי ר״ע תרי יומי אי ר׳ יהודה ב״ב‬
‫לבשמיני מנסך‪ :‬מאי שנא‪ .‬לקאמר‬
‫שמקיפין את המזבח‬
‫ערבה‪.‬‬
‫שיתא יומי לעולם ר׳ יהודה ב״ב היא ום״ל‬
‫לבראשון אינו מזכיר לכי רמיזי מיא‬
‫וניסוך המיס הלכה למשה‬
‫אומר‬
‫כר׳ יהודר‪ .‬דמתני׳ דתנן נירבי יחודה‬
‫בשני הוא לרמיזי למונסטהם מרבה‬
‫ויאמר אליהו‬
‫כולהו‪:‬‬
‫מסיני‬
‫בלוג היה מנסך כל שמונה ומפיק ראשון‬
‫ניסוך המיס שמיני נמי מי מצי אמר‬
‫התשני מתושב• נלעד‪ .‬לכך נקרא‬
‫ומעייל שמיני ומאי שנא ראשון דלא דכי‬
‫למנסך הא שביעי אמר רחמנא‬
‫מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל‬
‫למ״ס יו״ל מ״ס מיס כחיב בשביעי‬
‫רמיזי מים בשני הוא דרמיזי שמיני נמי כי‬
‫אנשי יבש גלעל על מעשה פילגש‬
‫לסיום קראי לניסוך המיס בשביעי‬
‫בגבעה ולא נשאר ביבש גלעל כי אס‬
‫רמיזי מים בשביעי הוא דרמיזי אלא רבי‬
‫כתיב כמשפטם ולא בשמיני‪ :‬אלא ר׳‬
‫מעט אנשים מן המיושבים בעיר ט‬
‫יהושע היא וניסוך המים כל שבעה הלכתא‬
‫יהושע היא‪ .‬לאמר משעת הנחתו)‪0‬‬
‫כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיל‬
‫ג‪,‬‬
‫גמירי לה דאמר ר׳ אמי א״ר יוהנן משום ר׳‬
‫ןלהיינו בשביעי[ מזטר ואעפ״כ סבר‬
‫ט אליהו מן התושבים כך שמעתי‬
‫נחוניא איש בקעת בית חורתן ב עשר נטיעות‬
‫לניסוך המיס כל שבעה לגמרא‬
‫מהר״י טרוט״י משם הר״י בה״ר יצחק‬
‫גמיר לה הלכה למשה מסיני לניסוך גערבה י וניסוך המים הלכח למשח מםיני‪:‬‬
‫ממלאון‪ :‬בטל ובדותות לא חייבו‬
‫המיס כל שבעה‪ .‬ולאי כר״א אחי רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר‬
‫הנמים להזכיר‪ .‬משיב הרוח ומודל‬
‫לפני התיבה ביום טוב האהרון של הג‬
‫שפיר אבל כרבי יהולה בן בתירה‬
‫הטל כוי לפיכך אין קפילא לומר‬
‫וכר״ע לא מיתוקמא אלא להט לא האהרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב‬
‫מודל הטל אפילו בימות החמה אך‬
‫מוקי לה כר׳ אליעזר להא לא מיבעי‬
‫שלא יאמר מודל הגשם והכי הלכתא‬
‫הראשון של פםה הראשון מזכיר האהרון אינו‬
‫אי ר׳ אליעזר סבירא ליה הט לולאי‬
‫מזכיר‪ :‬הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם‬
‫לרבי אליעזר אתי שפיר והא לקא‬
‫מודל הגשם ולילג משיב הרוח‬
‫דמתניתין הא אמר ביום טוב האהרון של חג‬
‫מוקיס כר׳ יהושע רבותא קמשמע לן‬
‫ומודל הטל אין מחזירין‪:‬‬
‫הוא מזכיר אלא ר׳ יהושע דברייתא האמר‬
‫אבל כר״י בן בתירה וכר״ע לא‬
‫ואילו טל לא מיעצד‪ .‬ומ״ה נראה‬
‫מיתוקמא לרבי יהולה יליף מונאמר משעת הנחתו ותו הא דתניא ר׳ יהודה אומר‬
‫גלעון )שופטים ו>‬
‫לגבי‬
‫בשני ונסכיהס כו׳ אלמא לסבר משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביום‬
‫כשאמר )י« על הארץ יהיה טל ועל‬
‫טוב האהרון של הג האחרון מזכיר הי בן‬
‫לניסוך המיס לא הוו אלא ו׳ ימיס‬
‫הגיזה יהיה חורב כתיב רעש כן אבל‬
‫לאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני‬
‫בהירה אילימא רבי יהודה בן בתירה הא‬
‫כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל‬
‫משוס הני פירכא לפדך לעיל לא‬
‫הגזה יהיה טל כתיב רהי כן כלומר‬
‫אמר בשני בהג הוא מזכיר אמר רב נהמן‬
‫אתי כרבי יהורה ורבי עקיבא יליף‬
‫לעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב‬
‫בר יצהק נ* תהא ברבי יהושע בן בתירה‬
‫מנסטה שנאמר בששי אלמא לסבר‬
‫רעש כן משמע לעל הארץ היה טל‬
‫זמנין דקרי ליה בשמיה וזימנין דקרי ליה‬
‫לניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי‬
‫לטל לא מיעצר ע״כ בנוסח שלפני‬
‫בשמיה דאבא והא מקמי דליםמכוהו והא‬
‫אבל כרבי יהושע מיתוקמא לפיכך‬
‫ועול מצאתי כשאמרו על כל הארץ‬
‫לבתר דליסמכוהו ה תנא בטל וברוהות לא‬
‫אין מזטרין אלא כיו״ט האחרון‬
‫יהיה טל כתיב ויעש אלהיס כן‬
‫הייבו הכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר‬
‫לגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך‬
‫וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבלה‬
‫המיס הוי כל שבעה לגמרא גמיר מ״ט א״ר הנינא לפי שאין נעצרין וטל מנלן‬
‫) » ועל כל הארץ יהיה תרב כתיב ויהי‬
‫לה‪ :‬עשר מ ר ע ו ת ‪ .‬המפוזרות בתוך‬
‫דלא מיעצר דכתיב ‪ 2‬ויאמר אליהו התשבי‬
‫כן ולא הזטר בזה הש״י וטעמו אשר‬
‫ביח סאה חורשין כל בית סאה ערב‬
‫אומר כי הוא זה ט אין הש״י מזכיר‬
‫מתושבי גלעד אל אחאב חי ה׳ אלהי ישראל‬
‫שביעית על ר״ה אע״ג לשאר שלוח‬
‫שמו על הרעה ט אס יהיה חורב על‬
‫אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים חאלח‬
‫אין חורשין לפני שביעית ל׳ יום זה‬
‫כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב‬
‫‪3‬‬
‫טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב לך הראה‬
‫חורשין להואיל אם אין חורשין סביבן‬
‫)שמות ‪ p‬בכל המקום אשר אזכיר את‬
‫אל אהאב ואתנה מטר על פני האדמה‬
‫מפסילין‪ :‬וניסוך המים‪ .‬כל שבעה‪:‬‬
‫שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר‬
‫ב‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גפ׳ אמר רנ נממן נר יצחק‬
‫תהא תרווייהו נרני יהושע‬
‫נן נתירה‪ (3):‬רש"־ ד״ה אי‬
‫ר״ע כו׳ דהא אמר מ״ם‬
‫י ו ״ ד מ״ם דמרכה ניסוך‬
‫המים היינו ב ש ש י הס׳׳ד‪:‬‬
‫)ג( ד״ה וסנר לה כוי לניסוך‬
‫המיס כל שנעה דמפיק ראשון‬
‫ומעייל שמיני הס״ד ואח׳׳כ‬
‫מה״ד משינ נעל הגמ׳ מי מצי‬
‫אמר רני יהודה נן נחירה‬
‫דנשמיגי מנסך מאי שנא כוי‬
‫כצ׳׳ל והד״א‪) :‬ו( ד׳׳ח אלא‬
‫כוי משעת הנחתו הוא מזטר‬
‫ואעפ׳׳כ כוי דגמי כוי כל‬
‫שנעה וה׳׳ה ודאי דכר״א‬
‫נמי אתי שפיר אנל כו׳ דהא‬
‫לא מינעי ליה אי ר׳ אליעור‬
‫כו׳ לא הוו אלא ו׳ ימיס‬
‫דליכא למימד דאיהו מפיק‬
‫ראשון ומעייל שמיני משוס הני‬
‫פירכי דפריך לעיל הלכך לא‬
‫אתי כר׳ יהודה פו׳ כצ״ל‪:‬‬
‫)ה( ד״ח הי ר׳ יהושע וכו׳‬
‫הא אמר מי״ט‪) :‬ו( ד״ה לפי‬
‫שאינן נעצרין שאלמלא נעצרין‬
‫אין העולס כוי לאו משוס חיוכ‬
‫דרוח אלא חיוב גשם הוא‬
‫מזטר‪ (1) :‬תום׳ ד״ה עשר‬
‫נטיעות פי׳ רש״י ע ש ר‬
‫כוי‬
‫המפוזרות‬
‫נטיעות‬
‫אוקמי אילנא ו ש ר י אנל יותר‪:‬‬
‫)ח( ד״ה ואילו כוי דגני גדעון‬
‫כשאמר יהי נא הרב אל‬
‫הגזה לבדה ו ע ל כל הארץ‬
‫יהיה ט ל כתינ רעש כן אבל‬
‫כשאמר ט ל יהיה על הגזה‬
‫לבדה ו ע ל כל הארץ חרב‬
‫כתינ דהי כן כלומר כוי משמע‬
‫דעל הארן היה נמי טל כו׳‬
‫כצ׳׳ל‪):‬נ‪ (1‬בא״ד ועל כל הארץ‬
‫חרנ כתינ כו׳ כצ״ל ותינת‬
‫יהיה נמחק‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫הובא בעמוד הבא‬
‫רבינו גרשום‬
‫אי סבר כר״י‪] .‬לימא כר״י[‬
‫שיזכיר בשני‪ .‬ניסוך יתירה‬
‫כתיב‪.‬‬
‫]כששי[‬
‫)בשני(‬
‫כלומר‪ ,‬וגסכיה דמרבה תרי‬
‫גיסוכין כתיב בששי‪ ,‬להכי‬
‫אמר בששי מתחיל להזסיר‪,‬‬
‫ואהגי מים דלא מצי למימר‬
‫תרווייהו דיין‪ .‬אי ר׳ יהושע‬
‫חדא יומא‪ .‬ותו לא‪ ,‬דאמר‬
‫משעת הגחתו בשביעי מוכיר‪,‬‬
‫וה״ה דמתחיל לנסך‪ .‬אי ר״ע‬
‫תרי יומי הוו‪ .‬ותו לא‪ ,‬דהא‬
‫אמר ונסכיה דכתיב בששי‬
‫מרבה ניסוך המים‪ .‬אי ד׳‬
‫יהודה בן בתיהה שתא הוי‪.‬‬
‫ותו לא‪ ,‬דהא אמר מ׳יים׳ מים‪,‬‬
‫דהיינו בשני מרבת ניסוך‬
‫המים‪ .‬וסבר לה כר׳ יהודה‬
‫דמתניתין‪ .‬ראמר בלוג היה‬
‫מנסך כל שמונה‪ ,‬ולא אמר‬
‫דסבר כוותיה במה דאמר‬
‫מנסך כל שמונה‪ ,‬אלא במה‬
‫דאמר בשמיני מנסך‪ ,‬וכיון‬
‫דבשמיני מנסך משכתת לה‬
‫לר׳ יהודה !ב״ב[ דאמר בשני‬
‫מתחיל לנסך ניסוך המים כל‬
‫שבעה‪ ,‬דאפיק ראשון ועייל‬
‫שמיני‪ .‬משיב בעל התלמוד‪,‬‬
‫מי מצי אמר ר׳ יהודה‬
‫דבשמיני מנסך‪ ,‬מ״ש דקאמר‬
‫דבראשון אינו מזכיר דכי‬
‫ואילו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום‬
‫ר׳ יהודה אומר משום רבי יהושע‬
‫העוגר לפני ההיגה גי״ע האחרון של‬
‫חג כוי‪ .‬כעין אמר מר הוא כלומר אמדנן לעילי( ר׳ יהולה אומר‪ :‬הי‬
‫ר ג י יהושע אילימא רכי יהושע דמחני׳ יה מיו״ט האחרון הוא מזכיר‪.‬‬
‫לראשון נמי המתפלל תפלת יוצר מזכיר ואילו הכא חני הראשון אינו‬
‫מזטר‪ :‬האמר משעה הנחהו‪ .‬להיינו בשביעי והכא קתני יו״ט‬
‫האחרון של חג להיינו בשמיני‪ :‬והו הא דהגיא‪ .‬במטלתא אחריתי‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫על כל הארץ יהיה טל כתיב רעש‬
‫אלהים וכלומה לזה )בראשית א( ויקרא‬
‫דלא‬
‫אלהיס לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך‬
‫וכן בחמשה לברוח אחרונות )שמות ‪ p‬מלא חרצח ואילך לא‬
‫הזכיר הש״י הכל הולך אל מקום אחל משל למלך שבנה לירה נאה והניח‬
‫לצייר מגימ לפני כל חלד הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף‪:‬‬
‫בימות‬
‫ר׳ יהולה אומר משום בן בחירה העובר לפני התיבה בי״ט אחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזטר‪) :‬אלא( אמר ר ב נחמן בר יצחק‬
‫ההא‪ .‬תרוייהו הא לבעית הי ר׳ יהושע והא לבעית הי בן בתירה ר׳ יהושע בן בתירה היא להאי לקאמר ר׳ יהולה לעיל משום ר׳‬
‫יהושע והלר קאמר משוס בן בחירה תהא תרוייהו ר׳ יהושע בן בחירה‪ .‬ולא קשיא זמנין קרו ליה בשמיה לאבוה בן בתירה המנץ לקרו‬
‫ליה בשמיה ליליה ר׳ יהושע‪ :‬מקמי דליסמכוהו‪ .‬לא הוה חשוב וקרו ליה בשמיה לאבוה והאי לקרו ליה בשמיה לנסשיה ר׳ יהושע היינו‬
‫לבתר לסמכוהו‪ :‬במל וברוחות‪ .‬משיב הרוח ומודל הטל לא חייבוהו חכמים להזטר אפילו בימות הגשמים‪ :‬לפי שאינן נעצרין‪.‬‬
‫שאלמלא )י( הן אין העולם מתקיים‪ .‬והאי לאמדגן בתפלה משיב הרוח ומודל הגשם לאו משוס חיוב אלא חוק גשם הוא מזכיר ‪ 1 1‬לטל‬
‫ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כלבסמוךי( זיקא לבתר מיטרא כמיטרא‪ :‬ואילו טל לא קאמר‪ .‬ואתנה טל ומטר אלא מטר בלבל‪:‬‬
‫ללא‬
‫א‬
‫ה א מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫תמידי! הלכה ו סמג עשין‬
‫רה‪:‬‬
‫‪:‬יי׳ פ״ג מהלכות‬
‫ו ב‬
‫שמימה דוגל הלכה ה‪:‬‬
‫ז ג מיי׳ פ״ו מהלכות לולנ‬
‫ח‬
‫ד‬
‫הלכה כ‪:‬‬
‫מיי׳ פ׳׳י‬
‫מהלכות‬
‫תמידי! הלכה ו‪:‬‬
‫ט ה מיי׳ פ׳׳י מהלכות‬
‫תפלה הלכה מ סמג עשי!‬
‫יט נווש׳׳ע א״ח סי׳ קיד סעיף‬
‫תורה אור ה ש ל ם‬
‫‪ .1‬ונסכו רביעת ההץ‬
‫לכבש האחד בקדש הכיף‬
‫נסך שכר לץ‪ :‬במדבר כח ז‬
‫‪ . 2‬ויאמר אליהו התשבי‬
‫מחשבי גלעד א ל אחאב חי‬
‫י; אלהי ישראל א ש ר‬
‫עמדתי לפניו אם יהיה‬
‫השנים האלה טל ומטר כי‬
‫אם לפי דברי‪:‬‬
‫מלכים א יו א‬
‫‪ .3‬ויהי ןמים רבים ידבר ין‬
‫הח־ז א ל אלןהו בשנה‬
‫השלישית לאניר לף הראה‬
‫א ל אהאב ואתנה מ ט ר על‬
‫פני האךמה‪:‬‬
‫מלכים א יח א‬
‫‪ g‬׳ ‪101‬‬
‫בליון ה ש ״ ם‬
‫גמ׳ לכתוב קרא או הסך וכן‬
‫ננ׳׳ק דף סה ע׳׳א ודף פה‬
‫ע״נ ונמנחית דף יז ע׳׳ג‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ רש״• ד״ה לסי‬
‫כוי‪.‬‬
‫מזכיר דרומית מועילות כצ״ל‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואקשינן‪ ,‬אלא הא דתנן ניסוך‬
‫המים שבעה‪ ,‬מני‪ ,‬אי ר׳‬
‫יהודה בן בתירא האמר ניסוך‬
‫המים מיום שני של חג מתחיל‬
‫משעה שמזכיר‪ ,‬ולא משכתת‬
‫אלא ששה‪ ,‬אי ר עקיבא תרי‬
‫יומי הוו כר‪ ,‬כל אחד משעה‬
‫שאומ׳ כי מזכיר‪ ,‬מאותה‬
‫שעה מתחיל ימי הניסוך‪.‬‬
‫ואסיקגא‪ ,‬הא דתנן ניסוך‬
‫המים שבעה גמרא היא‪,‬‬
‫דאמר משמיה דר׳ יוחנן‪,‬‬
‫ערבה ביום השביעי של חג‪,‬‬
‫וניסוך המים שבעת ימי החג‪,‬‬
‫ועשר נטיעות )מעודדות(‬
‫]מפוזרות[ בבית סאה חורשין‬
‫כל בית סאה בשבילן‪ ,‬כבר‬
‫פירשנוה‪ .‬ואלו כולן גמרא‬
‫בידינו‪ ,‬כי תלכה למשת מסיני‬
‫הם‪ .‬ותריצנה הכי‪ ,‬א״ר יהודה‬
‫משום ר׳ יהושע בן בתידא‪,‬‬
‫]וקודם שנסמך בישיבה היו‬
‫קורין אותו בן בחירה[‪ ,‬העובר‬
‫לפני התיבה ביום טוב אחרון‬
‫של חג‪ ,‬האחהון מוכיה‪ .‬פי׳‬
‫המתפלל במוסף הוא מזכיר‬
‫בתחיית המתים מוריד הגשם‪,‬‬
‫אינו‬
‫שחרית‬
‫]והמתפלל‬
‫מזכיר‪ ,‬וביו״ט הראשון של‬
‫פסה[ המתפלל שחרית מזכיר‬
‫ופוסק‪,‬‬
‫הגשם‬
‫מוריד‬
‫והמתפלל במוסף אינו מוכיר‬
‫כלל‪ .‬וכך הלכי‪ ,‬דגרסי׳‬
‫בירושלמי א״ר יוחנן הלכה‬
‫כר׳ יהודה שאמר משום ר׳‬
‫יהודה בן בתירא‪ ,‬ומאי טעמא‬
‫דר׳ יהודה‪ ,‬ןכדי שיצאון‬
‫המועדות בטל‪ ,‬מפני שהטל‬
‫סימן יפה לעולם‪ .‬אם לא‬
‫הזכיר גשמים בתחיית תמתים‬
‫ולא שאלה כברכת השנים‬
‫מחוירין אותו‪ .‬היכן הוא חוזר‬
‫בו ויהית כמו שא׳ בראש‬
‫רמיוי מיא בשני רמיזי‪,‬‬
‫חדש אם עקר את רגלו חוזר בהחלה ואם לאו חוזר לעבודה‪ ,‬והכא אם עקר את רגליו חוזר בתחלה ואם לאו חוזר לשומע‬
‫דמונסכיהם מרבה ניסוך המים‪ ,‬שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך ביה מיא‪ ,‬שביעי אמר רחמנא‪ ,‬דמים כתיב בשביעי ולא בשמיני‪.‬‬
‫תפלה‪ .‬א()וכן א״ר •הודה קוהם שיסמך בישיבה היו קורין אותו בן בתירה(‪ .‬מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים‪ ,‬מתוך‬
‫אלא ר־ יהושע היא‪ .‬דאמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי מזכיר‪ ,‬ואעפ״כ סבר דניסוך המים כל שבעה‪ ,‬דגמרא גמיר לה הלכה‬
‫צרה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה‪ ,‬מתוך צווחה שנאמר ]וישמע[ אלהים את נאקתם‪ ,‬מתוך וכות אבות שנאמר ויזכר‬
‫למשה מסיני מיסוך המים כל ז׳ ודאי כר״א אתי‪ ,‬אלא להכי לא מוקים לה כר׳ אליעזר דהוא לא בעי אי ד׳ אליעזר ]היא[‪,‬‬
‫אלהים את בריתו ]וגוי[‪ ,‬מתוך תשובה שנאמד וירא אלהים את בני ישראל ]וגוי[‪ ,‬מחוך הקץ שנאמר וידע אלהים‪ .‬וכך הם‬
‫דודאי כר״א אתי שפיר‪ .‬עשר נטיעות‪ .‬מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל השדה בולה בשבילן ערב שביעית עד ר׳יה‪ ,‬אע״ג‬
‫מפורשים בענק בצר לך ומצאוך‪ ,‬וכן בענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם‪ .‬אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליה ציבור‬
‫דשאר שדות אין חודשין לפני שביעית שלשים יום‪ ,‬וה תורשץ‪ ,‬דהואיל דילדות הן אם אין חורשין סביבן מפסידין‪ .‬וניסוך‬
‫ויאמר מוריד הגשם‪ .‬קמא לצלותא כמי שיוכיר שליח ציבור דמי‪ .‬ומזכירין הצבור ביחיד אע״פ שלא מקמי שליח צבור‪ .‬תנא‬
‫המים‪ .‬כל שבעה‪ .‬ר״י ]אומר! משוס ר׳ יחושע‪ ,‬יו׳׳ט האחרון של חג וכו׳ הי רבי יהושע אילימא ר׳ יתושע דמתניתין‪ .‬דאמר‬
‫בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר‪ .‬שאינן נעצרין כמו המטר‪ ,‬מהכתיב חי ה׳ אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי‪ ,‬וכתיב‬
‫ביו״ט האהרון הוא מוכי׳‪) ,‬מיו״ט האחרון מוכירן דראשון נמי המתפלל יוצר אור מוכיר‪ ,‬ואלו הכא תני הראשון איגו מוכיר‪.‬‬
‫לך הראה אל אהאכ ואתנה מטר על פני האדמה‪ ,‬ואלו טל לא אדכר למימרא‬
‫האמר משעת הנתתו‪ .‬דהיינו בשביעי‪ ,‬והכא קתני יו״ט האחרון דהיינו בשמיני‪ .‬ותו הא דתניא‪ .‬במכילתא אחריתי‪ ,‬ר׳ יהודה‬
‫ד‬
‫‪, ,‬‬
‫‪. ,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫]אומר[ משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביו׳׳ט האחרון ]אחרון[ מוכיר ראשון אינו מוכיר‪ .‬אלא אמר רב נחמן בר יצחק‬
‫א( נראה שהסגור שייך למעלה וכצ׳׳ל יתריצנא הכי אמר ר״י משוס רינ׳׳נ ומודם שנסמן נישינס סיי הורי! אומו נ נתירה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫תהא‪ ,‬תרווייהו הא דבעית הי ר׳ יהושע והא דבעית הי בן כתירה‪ ,‬ר׳ יהושע בן בתירה ]היא[‪ .‬זימנין קרי ליה בשמיה דאבוה‪.‬‬
‫]ר״ל בן בחירה[‪ ,‬וזימנין קרי ליה בשמיה דידיה‪ ,‬ר׳ יהושע‪ .‬מקמי דליסמכיה‪ .‬לא הוי חשוב וקר־ ליה משמיה דאבוה‪ .‬בטל וברוחות לא חייבו‪ .‬משיב הרוה ומוריד הטל‪ .‬מ״ט‪ .‬לא חייבו חכמים להזכיר‪ ,‬דלא מיעצרי‪ ,‬בלומר שמעולם ירד טל ומנשב דוה ולא‬
‫‪J‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫צריכי)שאץ ברכה מ״ט דלא מיעצר כלומר שלעולם יורד ואין בו( ברכה‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫ג‪:‬‬
‫י א מיי׳ פ׳׳י מהלכות תפלה‬
‫ח‬
‫?לכה‬
‫סמג עשי!‬
‫יט‬
‫נ״ש״ע א״ח סימן קיל סעיף‬
‫ג ל ה ]וסימן קיז סעיף ג ל[‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫ד ־ א מיעצהי‪ .‬וכן הדוחות לא‬
‫‪1‬‬
‫טיעצרי‪,‬‬
‫דכתיב כי כארבע‬
‫ריתות השמים פרשתי אתכם‪.‬‬
‫א״ר חנינא בימות החמה אמר‬
‫משיב‬
‫אין‬
‫הרוח‬
‫א יתו‪ ,‬אמר‬
‫מחזירין‬
‫מחזירין‬
‫הגשם‬
‫מוריד‬
‫אותו‪.‬‬
‫בימות‬
‫ה‪:‬שמים לא אמר משיב הרוח‬
‫אץ מחזירין אותו‪ ,‬לא אמר‬
‫מידיד הגשם מחוירין אותו‪,‬‬
‫וי א עוד אלא אפילו אמר‬
‫מ גביר הרוח ומפריח הטל אין‬
‫מי־זזירין‬
‫שאיגן‬
‫אותו‪ ,‬לפי‬
‫גדצרין‪ .‬תנא בעבים וברוחות‬
‫ל•! חייבו חכמים להזכיר ואם‬
‫בא להזכיר מזכיר‪ .‬איני והתגי‬
‫רנ יוסף ועצר את השמים מן‬
‫ה־‪:‬בים ומן תרוחות‪ ,‬ושנ־נן‬
‫\ ‪ J‬בים אעבים ל״ק[‪ ,‬חרפי אין‬
‫נעצרים‪ ,‬אפלי נעצרים משום‬
‫דמעלי כדבעינן למימר קמן‪.‬‬
‫א[רוהות נמי‪ ,‬רוה‬
‫רו־ז]ות‬
‫לא‬
‫מצויה‬
‫מיעצרא‪,‬‬
‫רוח‬
‫גד ילה שאינה מצויה בכל עת‬
‫געצרת‪ .‬ולמה אין מזכירין‪,‬‬
‫וצ־יכין אותה לזרות בגרגות‪.‬‬
‫ושגיגן איפשר בגפוותא‪ ,‬פי׳‪,‬‬
‫יכ״לץ להבר בלא רוח‪ ,‬לכבור‬
‫בכברה ולהסיר התבן מן הכר‪.‬‬
‫תגא עבים‬
‫שגיות‬
‫ורוחות‬
‫למטר‪ .‬פי׳‪ ,‬מיטרא ובתריה‬
‫זירז א בגיחותא או עיבא‪ ,‬מעלי‬
‫כאילו מטרא תגייגא‪ .‬שימשא‬
‫בה־ מטרא כתרי מיטרי‪ .‬והגי‬
‫מייי‬
‫שימשי בגילויא‪ ,‬אבל‬
‫גל־הי דליליא ושימשי דביגי‬
‫קרחי לא‪ .‬השלג מועיל לארץ‬
‫מדי מטרות‪ ,‬שגאמר כי לשלג‬
‫יאמר הוי ארץ וגשם א׳ מטר‬
‫ב׳ יגשס גי מטרות ב׳‪ ,‬הרי‬
‫השלג‬
‫כאי חמשה‪.‬‬
‫לדרים‪,‬‬
‫המטר‬
‫לאילגות‪,‬‬
‫מטר‬
‫מועיל‬
‫הגדול‬
‫בגיחותא‬
‫לפירות‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫ה׳׳ל ליה‪ .‬אפי׳ טל שיורד‬
‫לברכה לא ליהוי‪ .‬וליהדריה‬
‫גמי לטל דברכה‪ .‬כלומר אמאי‬
‫לא אמר ליה ואתגה מטר וטל‬
‫על פני האדמה‪ .‬משום דלא‬
‫מינכרא‪ .‬דכיון דבכליומא הוי‬
‫גתיה טל שאינו של ברכה‪ ,‬כי‬
‫א״ל האידנא נחית טל דבהכה‬
‫לא מינכר בין טל דעד השתא‪,‬‬
‫]ר״י דעד השתא נמי[ הוי‬
‫נחיי‪ .‬טל‪.‬‬
‫והכי‬
‫דמכניפנא‬
‫כי‬
‫משמע‪,‬‬
‫לכו‪.‬‬
‫מארבע‬
‫רוחית אשר פרשתי אתכם‬
‫אקבץ‬
‫אתכם‪ .‬בשם‬
‫שאי‬
‫אפשר‬
‫לעולם בלא‬
‫רוח‪.‬‬
‫שבכל יום משיב הרוח‪ .‬אמר‬
‫משיב‬
‫אין‬
‫הרוח‬
‫מחזירין‬
‫אותו‪ .‬אע״ג דלא זמניה הוא‪.‬‬
‫אמר מעביר הרוח‪ .‬אין בכך‬
‫ואפייה לא‬
‫כלוב‪,‬‬
‫מיעצר‪.‬‬
‫בעבים וברוחות‪ .‬משיב הרוח‬
‫ומביא עבים‪ .‬למימרא דלא‬
‫מיעצרי‪.‬‬
‫שתדיר באין עבים‬
‫ומנשב ההוח‪ ,‬ואין בהם לא‬
‫קללה‬
‫ולא‬
‫בהכה‪.‬‬
‫בעבים‬
‫וברוחות הכתוב מדבר‪ .‬אלמא‬
‫דאית‬
‫ואמאי‬
‫בהו‬
‫כרכה‬
‫אמרת‬
‫לא‬
‫וקללה‪,‬‬
‫חייבו‬
‫חכמים להזכיר‪ .‬קשיא עבים‬
‫אעבים‬
‫כו׳‬
‫חרפי‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫שלפני‬
‫המטר‪ ,‬אין בהן משום כרכה‪.‬‬
‫אפל• שלאחר המטר יש בהן‬
‫משום‬
‫ברכה‪ .‬רוח‬
‫ברכה‪,‬‬
‫שאינה מצויה אינה‬
‫מצויה‪.‬‬
‫ברכה‪ .‬מיבעי לבי דרי‪ .‬וכיון‬
‫שצריכין הן אלמא דמיעצרי‪,‬‬
‫דיש בהן משום ברכה‪ .‬אפשר‬
‫בנפוותא‪ .‬וכיון שאין צריכין‬
‫אין בהן משום ברכה ולא‬
‫מיעצרי‪ .‬שניות למטר‪ .‬כלומר‬
‫בימות ההמה אמד משיב הדוח אין מהדרין אותו מוריד הגשם‬
‫דלא מיעצר‪ .‬לעולם אפילו כאותן שנים‪ :‬אישחבועי למה ליה‪< .‬א> אס‬
‫מהדרין אותו‪ .‬אבל אס לילג שלא אמר לא גשם ולא טל‬
‫יהיה השניס האלה טל ומטר ט אס לפי ל כ ד הא לא נעצר‪ :‬אפילו‬
‫טל דברכה‪ .‬שיצמיח שוס צמח‪ :‬וליהדריה לטל דברכה‪ .‬ולימא‬
‫אין מחזידן ונימוח הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מתזידן אותו‬
‫ואתנה טל ומטר‪ :‬דלא מינכרא מילהא‪ .‬להא טל הוה מעיקרא ולא‬
‫לא אמר מודל הגשם מחזידן אוחו אכן אס אמר מודל הטל בימות‬
‫היה אחאג הרשע מולה כחזירה לטל‬
‫הגשמים אין מחזירין ואס ספק אס‬
‫של ברכה לאי הוה אומר ואתנה טל‬
‫הזטר אס לאו אם אינו זכור «( שלא‬
‫דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו‬
‫ומטר היה אחאב מקנטרו ואומר לו‬
‫אמר שום לבר בימות הגשמים‬
‫אשתבועי למה ליה הכי קא״ל אפילו טל‬
‫שלא נעצר‪ :‬אלא דמכניפנא לכו מד׳‬
‫כל ל׳ יום חזקה מה שהוא למול הוא‬
‫דברכה‬
‫לטל‬
‫וליהדריה‬
‫אתי‬
‫לא‬
‫נמי‬
‫דברכה‬
‫רוחי עלמא לא גרסינן להא פרשחי‬
‫אומר ומחזירין מספק כל ל׳ יום‬
‫משום דלא מינכרא מילתא אי)אלא( רוהות‬
‫אתכם כתיב בקרא‪ .‬ואיכא למימר‬
‫וכן זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים‬
‫מנא לן דלא מיעצרי נ>א״ר יהושע בן לוי‬
‫לגרס ליה והט משתמע קרא ט‬
‫שאומרים מן הכסה על יום הכפודס‬
‫מל׳ רותות השמים שפרשתי אתכם‬
‫דאמר קרא ‪ 1‬כ י כארבע רוהות השמים‬
‫מספק מחזידן ירושלמי גשם רבי‬
‫משס אקבצכס ואדכות לשון בעלמא‬
‫חנינא היה שייך בגשם והזטר טל פרשתי אתכם נאם ה׳ מאי קאמר להו‬
‫הוא ללא כתיב קיבוץ בקרא‪ :‬כשם‬
‫אין מחזידן אותו בטל והזטר של‬
‫אילימא הכי קאמר להו הקב״ה לישראל‬
‫רוחוה‪ .‬שלא‬
‫גשמים מחזירין אוחו והתניא בטל‬
‫וברוחות לא חייבו חכמים להזטר‬
‫ואם בא להזכיר מזטר לא למי ההוא‬
‫למצלי ומיקל לההוא ללא מצלי ולא‬
‫א‬
‫מיקל ומפרש רבינו נתנאל <י> טוב‬
‫כשאינו מזטר לא גשם ולא טל‬
‫מכשהוא מזטר גשם לפי שהגשמים‬
‫סימן קללה בימוח החמה היה‬
‫שייך בטל לא הזטר לא טל ולא‬
‫גשם אין מחזידן אותו והדן להפך‬
‫במודל הגשם לאמר בירושלמי בגשם‬
‫והזטר של טל אין מחזידן אותו‬
‫והתניא אס לא שאל בברכת השנים‬
‫או שלא אמר גבורות גשמים‬
‫‪2‬‬
‫מחזירין בההוא ללא הזכיר כלל‬
‫לא טל ולא מטר ומשם הר״ס‬
‫שאין לומר בימוח החמה משיב הרוח‬
‫להא אמר רבי חנינא בימות החמה‬
‫אמר משיב הרוח אין מחזידן אוחו‬
‫מכלל ללכתחילה אין לאומרו ומשוס‬
‫הכי אמר הר״י בשם א״ז לעולם בין‬
‫בימות החמה בין בימוח הגשמים‬
‫מודל הטל ללעולס לא אתי לילי‬
‫ספק אמר ספק לא אמר והיכא ללא‬
‫מזכיר בגבורות מזכיר בשומע תפלה‬
‫להט קאמר בירושלמי ומה שאלה‬
‫שהיא מלוחק אומר בש״ח הזכרה‬
‫שהיא מרווח לא כ״ש וכי היכי‬
‫‪3‬‬
‫לשואלין בש״ת הוא מזכיר בש״ח‬
‫ואפילו )י( הזטר קולס שומע תפלה‬
‫אינו אומר על שיגיע לש״ת והיכא‬
‫ללא אמר בשומע חסלה אי נזכר‬
‫קולס שעקר רגליו תוזר לש״ת ואי לא‬
‫חוזר לראש בין לא אמר מודל הגשם‬
‫ובין לא אמר ותן טל ומטר )ומחזירין(‬
‫וכן הפסק והני מילי ביתיל אבל‬
‫שליח צבור פסק רבינו יהולה לאין‬
‫מחזידן לפי לאין מחזידן שלית צבור‬
‫אלא משוס ג׳ לברים מתחיית המתים‬
‫‪4‬‬
‫ומכונה ירושלים ומברכת ולמלשינים‬
‫משוס לנראה ככופר שמעתי מפי רבי‬
‫שלמה לא למי )י( מצלי ומיקל למאן‬
‫ללא מצלי ולא מיקל פירוש מיקל‬
‫כמו מקלל כלומר שאין מחזירין אס‬
‫אינו מעלה אבק‪ :‬רזיא‪ .‬בכח‪ .‬ולא גרסינן ואי בעית אימא הא והא‬
‫לא אמר ותן טל ומטר‪ :‬הא בחרפי‪ .‬סי׳ הא לאמר נעצרים‬
‫כוי‪ .‬אלא ה״ג הא למעלה אבק הא ללא מעלה אבק‪ .‬והיינו הך‪:‬‬
‫היינו בחריפי כלומר כפירות המתנכרות וכו׳ אבל באפלי‬
‫כמימרא‪ .‬שניות למטר כלקתני בתוספתא‪ :‬למעומי מאי‪ .‬מאחר‬
‫במאוחרות לא מיעצד‪:‬‬
‫לכולהו כמיטרא מאי קמעטינן להוי בתריה ולא הר כמיטרא‪:‬‬
‫הא‬
‫לשנויי‬
‫למצי‬
‫וה״ה‬
‫רוהות ארוחות לא קשיא הא כרוח וכר‪.‬‬
‫גילהי דליליא‪ .‬אישלושטר״א בלע״ז‪ .‬בגילהי הוה קאי במס׳ )פסחים‬
‫נתריפי הא נאפלי אלא שפיר קא משני ליה הא נרות מצרה לף יג‪ (.‬ורוב גילהי בליליא שטח‪ :‬וביומא שמשא דביני קרחי‪ .‬שבין‬
‫וכר‪ :‬שניות למטר‪ .‬שניות נמעלה כלאמד אינשי משנה למלך‪:‬‬
‫העבים שנראה במקום אחל אורה ובמקום אחר מעונן כקרח שיש‬
‫הא האתא ניחא‪ .‬פי׳ כשיורלות ננחת חשונה כאן נרזיא כלומר‬
‫לו שערות במקום אחל וקרחה במקום אחר‪ :‬מעלי הלגא למורי‪.‬‬
‫נחוזק ואז אינה טונה‪:‬‬
‫וכ״ש לבקעה אלא הריס אין להם גשמים אלא שלג שהגשמים יורלין‬
‫גילהי דליליא‪ .‬פי׳ זריחת הלילה שקודן לנישו״ר נלע״ז‪:‬‬
‫למטה ואין ההר שותה מהן ועול שלג שבעמקים נמס והולך‬
‫ושמשא דביני קרחי‪ .‬פי׳ כמו לנר קרחה שמכאן ומכאן יורדין‬
‫מפני החום ששולט שס כמיס הוא אבל בהדס קרוי שלג‪:‬‬
‫הגשמים והשמש זורח נאמצע זה לשמש לא מעלי‪:‬‬
‫כחמשה מיטרי לארעא‪ .‬להט משמע קרא כי לשלג יאמר הוא‬
‫עורפילא‬
‫ארץ כשיאמר לשלג הוה ארץ הרי הוא כגשם מטר וגשם מטרות והרי יש כאן חמשה‪ :‬מימרא ניחא‪ .‬שיורל בנחת יפה לפילות התבואה‪:‬‬
‫שא״א‬
‫למולם בלא‬
‫דבדרתינכו בארבע רוהי דעלמא אי הכי‬
‫כארבע בארבע מיבעי ליה אלא הכי קאמר‬
‫כשם שאי אפשר לעולם בלא רוהות כך א״א‬
‫לעולם בלא ישראל א״ר הנינא הלכך בימות‬
‫ההמה אמר משיב הרוה אין מהזירין אותו‬
‫אמר מוריד הגשם מהדרין אותו בימות‬
‫הגשמים לא אמר משיב הרוה אין מהזירין‬
‫החמה‪ .‬מניסן על החג‪ :‬משיב הרוח‬
‫אותו לא אמר מוריד הגשם מהזירין אותו ולא‬
‫אין מחזירין אוחו‪ .‬לבלאו הט לא‬
‫ומפריה‬
‫עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח‬
‫מיעצר‪ :‬מוריד הגשם מחזירי! אוהו‪.‬‬
‫הטל אין מהדרין אותו תנא בעבים וברוהות‬
‫למיעצר וטון לבעא אמיטרא לא‬
‫לא הייבו הכמים להזכיר ואם בא להזכיר‬
‫התפלל תפלתו כהוגן וחוזר לראש‬
‫הברכה ואומרה בלא מודל הגשם‬
‫מזכיר מ״ט משום דלא מיעצרי ולא מיעצרי‬
‫לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן‬
‫והתני רב יוםף ועצר את השמים מן העבים‬
‫מפני הקציר‪ :‬ממביר הרוח‪ .‬שלא‬
‫ומן הרוהות אתה אומר מן העבים ומן הרוהות‬
‫ינשב‪ :‬ומפריח המל‪ .‬שלא ירל‪ :‬אין‬
‫או אינו אלא מן המטר כשהוא אומר ולא‬
‫מחזירי! אוהו‪ .‬ללא מיעצרי‪ :‬בעבים‪.‬‬
‫מקיים‬
‫יהיה מטר הרי מטר אמור הא מה אני‬
‫מקשר עבים‪ :‬למימרא דלא מיעצרי‪.‬‬
‫הרוהות‬
‫ועצר את השמים מן העבים ומן‬
‫לפיכך לא חייבוהו להזטר‪ :‬בחרפי‪.‬‬
‫קשיא רוחות ארוחות קשיא עבים אעבים‬
‫עביס בכירות הבאים לפני המטר‬
‫הבאות‬
‫באפלי‪.‬‬
‫עצורות‪:‬‬
‫אינן‬
‫עבים אעבים לא קשיא הא בחרפי הא באפלי‬
‫מאוחרות לאחר המטר לשניות למטר‬
‫רוהות ארוהות לא קשיא הא ברוה מצויה‬
‫הן כדלקמן ובהנהו כחיב ועצר וכיון‬
‫הא ברוה שאינה מצויה רוח שאינה מצויה‬
‫לאין כולם נעצרוח לא חייבו להזכיר‪:‬‬
‫הזיא לבי דרי אפשר בנפוותא תנא העבים‬
‫שאיגה מצויה‪ .‬כתיב ועצר ואפ״ה לא‬
‫והרוהות שניות למטר היכי דמי אמר עולא‬
‫חייבוהו להזכיר לסגי ליה במצדה‪.‬‬
‫ואיתימא רב יהודה דבתר מיטרא למימרא‬
‫רוחוח לא מצי לחרוצי הא בחרפי הא‬
‫דמעליותא היא והכתיב יתן ה׳ את מטר‬
‫באפלי לרוח בין במטר בין בלא‬
‫מטר לא מיעצר כגון רוח מצרה‪:‬‬
‫ארצך אבק ועפר ואמר עולא ואיתימא רב‬
‫רוח שאינה מצויה נמי חזיא לבי דרי‪.‬‬
‫יהודה זיקא דבתר מטרא לא קשיא הא דאתא‬
‫לגורן לזרות הקשין מן החבואה‬
‫ניחא הא דאתא חיא )ואי בעית אימא( הא‬
‫ונחייב להזכיר‪ :‬אפשר כנפווהא‪.‬‬
‫דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק ואמר רב‬
‫וו״ן בלע״ז בנפה וכברה‪ :‬שניוה‪.‬‬
‫יהודה זיקא דבתר מיטרא כמיטרא עיבא‬
‫שמועילות כמטר עצמו‪:‬‬
‫כמעט‬
‫דבתר מיטרא כמיטרא שימשא דבתר מיטרא‬
‫מאי היא‪ «< .‬אי זה עבים ורוחות‬
‫כתרי מטרי למעוטי מאי למעוטי גילהי‬
‫קאמר לשניות למטר‪ :‬אמר עולא‬
‫ואיהימא רב יהודה דבםר מימרא‪.‬‬
‫דליליא ושמשא דביני קרהי אמר רבא מעלי‬
‫עבים ורוחות שלאחר המטר‪ :‬זיקא‬
‫תלגא לטורי כהמשה מטרי לארעא שנאמר‬
‫כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם ל״ג הכא‪ :‬יה! הי אה מטר ארצך‬
‫אבק ועפר וגוי זיקא דבהר מימרא‪.‬‬
‫מטרות עזו ואמר רבא תלגא לטורי‬
‫שהרוח מעלה אבק אתר הגשמים‬
‫מטרא רזיא לאילני מטרא ניהא לפירי‬
‫ונלבק בתבואה‪ :‬ה״ג הא דאהא‬
‫עורפילא‬
‫ניחא הא דאהא רזיא‪ .‬כשירל בנחת‬
‫יתקיים מרוב הבל וחמימות‪ :‬בלא‬
‫ישראל‪ .‬שאין העולם מתקיים אלא‬
‫בשביל ישראל והכי אמר קרא כי‬
‫כל׳ רוחות השמים פרשתי אתכם‬
‫לרוחות העולם כלי שיתקיים שנאמר‬
‫)ירמיה לג( אס לא בריתי יומס ולילה‬
‫חקות שמיס וארץ לא שמתי‪ :‬בימוה‬
‫א( ןנע״י ליחא[‪ ,‬ב( ע״ז‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ו‪ .‬ה ו י ה ו י ונסו מ א ר ץ צפון‬
‫דאתיא ניחא‪ .‬הוה שני למטר כמטר‪ .‬דאתיא רויא‪ .‬כתיב ביה יתן ה׳ מטר ארצך אבק וגוי‪ .‬גלוהי דליליא‪ .‬ברק‪ .‬שמשא‬
‫דבינ• קרחי‪ .‬שוורח כאן ואין זורח כאן‪ .‬מעלי חד תלגא לטורי‪ .‬להכי אמר לטורי שתדיר השלג בהרים‪ .‬גשם מטר וגשם מטרות‪.‬‬
‫הרי ה׳‪ .‬אמר רבא תלגא לטורי‪ .‬מעלי‪.‬‬
‫כ א ר ב ע רר־זוה‬
‫נ א ם ץ כי‬
‫השמים פרשתי אתכם נאם‬
‫יי‪:‬‬
‫זכריה ב י‬
‫‪.2‬‬
‫ו ח ר ה א ף יי ב כ ם ו ע צ ר‬
‫א ת ה ש מ י ם ו ל א יהיה מ ט ר‬
‫והאךמה‬
‫ל א‬
‫יבולה‬
‫את‬
‫תתן‬
‫מהךה‬
‫ואבדתם‬
‫מ ע ל הארץ הטבה א ש ר ץ‬
‫ד ב ר י ם י א יז‬
‫ניתן ל כ ם ‪:‬‬
‫‪ .3‬י ת ן י י א ת מ ט ר‬
‫ארצך‬
‫א ב ק ו ע פ ר בלן ה ש מ י ם י ר ד‬
‫עליך ע ד השמךך‪:‬‬
‫דברים כ ח כד‬
‫‪.4‬‬
‫כי‬
‫א ר ץ‬
‫לשלג‬
‫וגשם‬
‫יאמר‬
‫הוא‬
‫מטר‬
‫מ ט ר ו ת עזו‪:‬‬
‫וגשם‬
‫איוב ל ו ו‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( רש״־ כל״ה‬
‫אישתכועי‬
‫למה ליה דקאמר אס יהיה‪:‬‬
‫)ב( ד״ה מאי היא‬
‫באיזה‬
‫עגיס‪) :‬ג( תום׳ ל״ה כימות‬
‫כר אס איני זכור ש א מ ר שוס‬
‫לבר כר‬
‫נמתק‪:‬‬
‫כצ״ל‬
‫)ל(‬
‫ותיבת שלא‬
‫ומפרש‬
‫בא״ד‬
‫רבינו גתגאל יותר טוב כשאינו‬
‫מזטר‬
‫כו׳‬
‫התמה‬
‫נימות‬
‫הלכך היה שייך נטל ו ל א‬
‫הזכיר‬
‫כר‬
‫גשמים‬
‫גנורות‬
‫בתחיית המתים מחזירי] כוי‬
‫ולא מטר !ומשם הר״מ שאין‬
‫לימר‬
‫ללכתחלה‬
‫כר‬
‫אין‬
‫לאימרי( תא״מ וג״נ הגה״ה‪:‬‬
‫)ה( יא״ד הוא מזכיר נשיית‬
‫ואפילו‬
‫נזכר‬
‫ש״ת‪:‬‬
‫קולס‬
‫)ו( באייר מפי ר׳ שלמה לא‬
‫למי ההוא‬
‫ומיקל‬
‫רמצלי‬
‫למאן‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫ו ר ץ ]ו״ן[‪ .‬נפה‪.‬‬
‫אישלושטר״א‬
‫]אישלושירנ״א[‪ ,‬בדק לילה‪.‬‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫שייך לעוזרו קודם‬
‫בלוג‬
‫היה‬
‫מנסך‬
‫כל‬
‫שמונה‪ .‬כתרתי פליג‪ ,‬רקאמר‬
‫ת״ק שלשה לוגיןנכליוס‪ ,‬ואיהו‬
‫אמר ככל יוס לוג‪ ,‬וקאמר ת״ק‬
‫שבעה ולא שמיני‪ ,‬והוא אומר‬
‫כל שמונה וסוכה וזז ובעי״זשס‬
‫חח‪ .::‬ע ש ר נטיעות‪ .‬משנה‬
‫היא נסלרזרעיס)שביעית פ״א‬
‫מ״וו עשר נטיעות המפוזרות‬
‫נתוך נית סאה‪ ,‬שאין בין זו לזו‬
‫אלא במה שיש נין זי לחברתה‬
‫ותפסו ניח סאה שהוא נ׳ אמה‬
‫על נ׳ אמה מסחרית לאורך‬
‫ורוחב נשוה‪ ,‬חורשין כל נית‬
‫סאה בשבילן ערב שניעית על‬
‫דיה‪ ,‬אע״פ שמצוה מן התורה‬
‫להוסיף‬
‫מחול על‬
‫הקולש‪,‬‬
‫כלנפקא לן מנחריש ובקציר‬
‫תשנוח‪ ,‬חריש של ערנ שניעית‬
‫הנכנס לשניעית‪ ,‬ואסור לחרוש‬
‫שלשים יוס לפני ר״ה‪ ,‬כלאמרינן‬
‫בשמעתא קמייתא למו״ק )ג‪(.‬‬
‫מקראי‪ ,‬בגטיעות נאמר למשה‬
‫מסיני שמותר לתרוש תחתיהם‬
‫עד ר״ה כלי שלא יבשו‪ ,‬ואס‬
‫עשר הן‬
‫ומפוזרות‬
‫כהלכתן‬
‫בתוך בית סאה‪ ,‬נאמר למשה‬
‫שיונקות בבית סאה כולה ומותר‬
‫לחרוש את כולן בשבילן‪ ,‬אבל אס‬
‫אינס עשר או שאינן מפוזרות‬
‫כהלכתן‪ ,‬חורש תחת כל אחת‬
‫ואחת‬
‫כשיעור‬
‫חשנו!‬
‫עשר‬
‫יגיקתה‬
‫לביח‬
‫לפי‬
‫סאה‪,‬‬
‫ונאילנות זקניס נאסר ל' יוס‬
‫לפני ר״ה כדאמריגן נמו״ק‪,‬‬
‫לי׳ ישמעאל מהלכתא וצר״ע‬
‫מקראי‪,‬‬
‫לתורה‬
‫טוביכ הם כמטר‪ ,‬כמו שני‬
‫למלך‬
‫מסורת הש״ם‬
‫וחכמים עשו‬
‫סייג‬
‫נשדה‬
‫הלנן‬
‫ואסרי‬
‫מפסת ואילך ונשלה האילן בזקנים מעצרת ואילך‪ ,‬ואמרו מקנים מפני שיוגקיס הרבה שלש אילנות לבית סאה הרי אלו מצטרפים ותורשיס‬
‫כל בית סאה בשבילן עד עצרת‪ ,‬לסי שכולו צריך להן ויצתה מתורת שדה לבן ונעשית שדה אילן‪ ,‬ואס אינם שלש חורש לכל אחד תתתיו‬
‫לפי חשבון עד עצרת והשאר אסור מפסח ואילך!סוכה לד‪ .>.‬ערבה‪ .‬למקדש‪ ,‬דאילו ערבה ללולב מקרא נפקא )שם;‪ .‬וניסוך המים‪.‬‬
‫לתמידין של שחר שבעת ימי החג פדאמרינן בפרק לולב וערבה !מח‪ (.‬והתם מפרש טצד מנסטן בין מיס בין יין‪ ,‬וכל קרבנות כל ימות‬
‫השגה אין נסטהס אלא יין חוץ מן התג בתמיל של שמר שצריך שני ניסוטן <שם(‪ .‬הלכה למשה מסיני‪ .‬אלו שלשה נשאלו בבית המדרש מנין להם מן התורה‪ ,‬והשיבו שהלכה למשה מסיני הס ושמע השומע וגרסס כסדר ששמעם )שם‪ .!:‬עד כאן מעמוד קודם‪ .‬זיקא דבתר‬
‫מיטרא‪ .‬מטר יורל ולא כל צרכו ואין נו כרי להרנין את העפר והרות נא ומעלה את האבק ומכסה את עשב הזרעים שהם לחיס מן המיס ונלבק נהס ונעשה טיט ומתייבש ומרקיבין)דברים כח כה‪ .‬מטרא רזיא‪ .‬כבל !יבמות מז‪ :‬וגלול וחזק !שם קכ‪.1:‬‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מורפילא‪ .‬גשמים לקים כך שמן כדלקמן‪ :‬אפי׳ לפרצידא דהוחי‬
‫א(]עי׳ ת ו ס פ ו ת ס ו כ ה נ נ ‪ .‬ל ״ ה‬
‫א ס נ ח ל [ ‪ ,‬ב ( ]צ״ל‬
‫ג(‬
‫יענ״ץ[‪,‬‬
‫קלא‪ .‬הגרעין שתחת גושה של קרקע‪ :‬מהניא‪ .‬שמתתיל לבצבץ ולעלות‬
‫השינוס‬
‫נסגהלדן‬
‫לט‪,[:‬‬
‫מיל‪ :‬עורו‬
‫ד( ] ל ע י ל נ ‪ , [ :‬ה( ] ל ״ ה נ ו נ י ה‬
‫א מ ר י ל ״ ה נ ח ל [ ‪ ,‬ו(‬
‫ז( ן פ ׳ ח י י ש ר ה‬
‫‪ (P‬צ ״ ל‬
‫רש״א‪,‬‬
‫פרשה‬
‫ה נ ע ל ‪ ,‬נו(‬
‫הגרעינין‬
‫העומלין‬
‫בסלקי הקרקע‪:‬‬
‫צורבא‬
‫כמו ביעי לצריבן במסכת ביצה )לף‬
‫ס!‪,‬‬
‫רש״א‪,‬‬
‫עורפילא‪ .‬היינו גשם לק אפילו לפרצילא לתותי קלא מהניא‬
‫פילי‪ .‬שסותם סלקי הארץ‪ .‬ל״א שמגללת ומצמחח כמו‬
‫חדף‬
‫מרבנן‪ .‬בחור‬
‫ד‪.‬‬
‫פי׳ פרצילא זו‬
‫חטה‬
‫מעוררן‬
‫שמחחת‬
‫ומצמיחן‬
‫פילי פי׳‬
‫י( ] ע מ ו ס נ [ ‪ ,‬כ( נ ש ו ס ט י ס י א [ ‪ ,‬ז‪ .(.‬תלמיל חכם זקן לא ק ד צורבא‬
‫עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא‬
‫ל ( ! נ ר א ש י ת כ נ [ ‪ ,‬מ( ] צ ״ ל מ ש ו ס‬
‫ל ט ע ו ו כ ״ ה נ ר ש ״ י ש נ ע ״ י [ ‪ ,‬אלא ההוא מרבנן ק ד ליה‪ :‬כיון ליה מאי עורפילא עורו פילי ואמר רבא‬
‫נ( ן ע י ״ ש ס ו ף נ ח ו ק ו ת י [ ‪ ,‬מ ג ט גבנו‪ .‬שמתחיל לבצבץ ולעלוח‬
‫האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי‬
‫ס( ! נ ר א ש י ת ר נ ה ח י י ש ר ה עולה למעלה כך תלמיל חכם כיון‬
‫פ ר ש ה ס ‪ ! ( » , 1‬ש ו פ ט י ם א[‪ ,‬שיצא שמו הולך וגלל למעלה‪ :‬קלא דכיון דנבט נבט ואמר רבא האי צורבא‬
‫‪ ] (P‬ש ס ו [ ‪ ] (5 ,‬ת מ ו ר ה ט ז ‪ .‬ו ע ״ ש‬
‫מרבנן דרתה אורייתא הוא דקא מרתהא‬
‫נ ר ש ״ י ן ‪ ,‬ק( ן כ ל ז ה א י ת א נ מ ״ ר אורייהא מרהחא ליה‪ .‬שיש לו רוחב‬
‫ס ו ף ס ל ר נחקותי(‪,‬‬
‫לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר ליה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳‬
‫משאר בני אלם‪ .‬וקמ״ל לחייבין ללוגו‬
‫ואמר רב אשי >כל ת״ה שאינו קשה כברזל‬
‫לכף זכות‪ :‬כאש‪ .‬שמחמם כל גופו‪:‬‬
‫אינו ת״ה שנא׳ וכפטיש יפוצץ סלע א״ל‬
‫ת ו ר ה א ו ר ה ש ל ם ו ב ו נ י ה ‪ .‬תלמילי חכמים מקיימי עולם רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה‬
‫ברזל‪ .‬קסלניס וקשים‬
‫‪ .‬ה ל ו א כ ה ד ב ר י כ א ש בביניינו‪:‬‬
‫נ א ם י; ו כ פ ט י ש י ץ כברזל‪ :‬שלשה שאלו כוי‪ .‬משוס אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ארץ אשר‬
‫ירמיהו כ ג כ ט‬
‫סלע‪:‬‬
‫אבניה בחל אל תקרי אבניה אלא בוניה‬
‫‪ . 2‬א ר ץ א ש ר ל א ב מ ס כ נ ת לרבי ברכיה מייד בגשמים לקמן‬
‫ת א כ ל ב ה ל ח ם ל א ת ח ס ר נקט לה‪ :‬יבנוה אגשי העיר יוצאוה אמר רבינא אפ״ה מיבעי ליה לאיניש למילף‬
‫ב ל ב הא ר ץ ז<שר א ב נ י ה‬
‫והיה הנערה‪ .‬משמע הנערה היוצאה‬
‫נפשיה בניהותא שנאמר ׳והסר כעם מלבך‬
‫תחצב‬
‫ומהרריה‬
‫ב ח ל‬
‫ד ב ר י ם ח ט תחילה מן העיר ויאמר לה השקיני‬
‫נחשת‪:‬‬
‫וגו׳ א״ר שמואל בר נהמני אמר רבי יונתן‬
‫ר‪. 3‬ע ו הה סמר בכשערםך מכליב ך ה ויהל עד וב תר ‪ w‬לה היה מנחש‪ :‬אפי׳ חיגרח שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים ׳> השיבוהו‬
‫אפיי סומא‪ .‬לפי שלא פירש בשאילתו‬
‫‪.‬חהשחרות הבל‪:‬‬
‫כהוגן לאהד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן‬
‫ק ה ל ת י א י ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין‬
‫אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתה‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫ר‬
‫ש‬
‫א‬
‫‪ .4‬ו ה ן ה ה נ ע ר‬
‫בה אליעזר רקחנה‪) :‬אלא( השיבוהו‬
‫א ל י ה ה ט ינ א כ ד ך ו א ש ת ה‬
‫הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב‬
‫כהוגן‪ .‬וזימנו לו רבקה‪ :‬דבר טמא‪.‬‬
‫ואמרה ש ת ה וגם גמליך‬
‫)* והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא‬
‫א ש ק ה א ת ה ה י כ ח ת ל ע ב ד ך כלב או חזיר‪ :‬והיינו דאמר להז‬
‫ל י צ ח ק ו ב ה א ך ע כ י ע ש י ת נביא כוי‪ .‬מלגלי ביה קרא ואמר כדך וגו׳ יכול אפי׳ היגרת אפי׳ םומא השיבו‬
‫חסד עם אתי‪:‬‬
‫הצד אין בגלעל ‪] 0‬אלמא ללא הר‬
‫כהוגן ונזדמנה לו רבקה שאול בן קיש‬
‫בראשית כ ד יד‬
‫אין‬
‫הצד‬
‫כלאמדנן‬
‫שמיא‬
‫קמי‬
‫ניחא‬
‫ישראל‬
‫ויאמר א י ש‬
‫‪.5‬‬
‫דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו‬
‫ה א י ת ם ה א י ש ה ע ל ה ה ז ה בגלעל[ פנחס היה שם והיה יכול‬
‫המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו יכול‬
‫כי לחרףא ת ישראל עלה‬
‫ו ה י ה ה א י ש א ש ר י כ נ ו להתיר נדרו אלא שלא רצה יפתח‬
‫אפי׳ עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן‬
‫י ע ש ר נ ־ ה מ ל ך ע ש ר ג ד ו ל לילך אצלו )י( והוא לא רצה לבוא‬
‫ו א ת ב ת ו י ת ן ל ו ו א ת ב י ת אצל יפתח בבראשית רבה י(‪ :‬וכהיב לו דוד יפתה הגלעדי דכתיב והיה היוצא‬
‫בא יב ישוך א ל ‪ :‬י עששמהו א ל א יחופ כשהי אשר לא צויחי‪ .‬בירמיה כחיב אשר יצא מדלתי ביתי וגו׳ יכול אפילו דבר‬
‫‪ . 6‬י ה י ה ה י ו צ א א ש ר י צ א בפרשת בקבוק ובנו את במוח טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו‬
‫מדלתי‬
‫ב י ת י ל ק ך א ת י ״()התופת אשר בגיא בן הנס( לשרוף‬
‫והיינו דקאמר להו נביא לישראל הצרי אין‬
‫בשובי בשלום מבני עמון‬
‫ו ה ע ל י ת ה ו את )בנותיהם ואת( בניהם באש‬
‫בגלעד אם רופא אין שם וכתיב אשר‬
‫לין‬
‫ודזןה‬
‫ש ו פ ט י ם י א ל א אשר לא »>]צרתי ולא[ לברתי ולא‬
‫עולה‪:‬‬
‫לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי‬
‫‪ . 7‬ה צ ר י א י ן ב ג ל ע ד א ם עלתה על לבי שלא תאמרו הלא צוה‬
‫ר פ א א י ן ש ם כ י מ ד ו ע ל א כמו כן הקב״ה ליפתח ומישע ואברהם‪ .‬אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב‬
‫ע ל ת ה א ר כ ת ב ת עמי‪:‬‬
‫שנאמר ״ ויקה את בנו הבכור אשר ימלך‬
‫י ר מ י ה ו ה כ ב כי מעולם לא צרחי למישע לשרוף‬
‫תהתיו ויעלהו עולה ולא דברתי )‪ 0‬זה‬
‫‪ . 8‬ו ב נ ו א ת ב מ ו ת ה ב ע ל את בנו באש לכתיב ויקח את בנו‬
‫באש‬
‫בניהם‬
‫לשרף א ת‬
‫ע ל ו ת ל ב ע ל א ש ר ל א הבכור אשר ימלך תתתיו ויעלהו‬
‫יפתה ולא עלתה על לבי זה יצהק בן אברהם‬
‫נחכוון‬
‫ולשמים‬
‫החומה‬
‫על‬
‫עולה‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו‬
‫י‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫א‬
‫צויתי ו ל‬
‫אמר רבי ברכיה אף כנםת ישראל שאלה‬
‫ע ל ת ה ע ל לבי‪:‬‬
‫י ר מ י ה ו י ט ה כסבור היה לרצות להקב״ה והאי שלא כהוגן והקב״ה השיבה כהוגן שנא׳‬
‫לכתיב י( על שרפו עצמות מלך אלום‬
‫‪ .9‬ו י ק ה א ה כ נ ו ה ב כ ו ר‬
‫ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשהר נכון‬
‫א ש ר י כ ל ל ך ת ח ת י ו ו י ע ל ה ו לשיל מילתא אחרינא הוא‪ .‬ולא לברפי‬
‫מוצאו ויבוא כגשם לנו אמר לה הקב״ה‬
‫ע ל ה ע ל ה ח מ ה ו י ה י ק צ ף ליסתח )י( מימים ימימה ותהי תק‬
‫ג ד ו ל ע ל י ש ר א ל י י ס ע ו בישראלי( ובחרגוס מזכיר פנחס לגנאי בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫פ‬
‫שאלו‬
‫אליעזר‬
‫פי׳‬
‫בסלקי‬
‫הארץ‪:‬‬
‫שלא‬
‫כהוגן‪.‬‬
‫שאול‬
‫כועס על אשתו וזהו ולאי משום‬
‫צניעות יתירא לקא חזו בה והיה‬
‫שאני‬
‫יפתח‬
‫ליסתת‬
‫ה מ ת נ ק ש לעולם אפילו נ י מ ו ת ‪:‬‬
‫לא שייך עליין ממזרת להא לא נתנה‬
‫סנרוה‬
‫שמכגיפ‬
‫ג מ ' ר״יה י א‬
‫הגחתו‪.‬‬
‫עלמא אלא ליופי וא״ת היכי קאמר‬
‫לשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא‬
‫אמר אלא אשר אומר אליה הטי נא‬
‫כלך ואס יראה שתהא חיגרת או‬
‫אפילו‬
‫ואפילו‬
‫חיגרח‬
‫רמחני׳‬
‫מצאתי‬
‫נעז״ה נ ס פ ר המכריע‬
‫לרי״ל‬
‫סתם‬
‫ל מ ת ק ז ה וכצ״ל‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫ג ב ט ‪ .‬לשון צ מ ח ) מ ר ק יוז‪.1:‬‬
‫אפי׳ חיגרת שיהיה לה אפילו רגל‬
‫משעת‬
‫של עץ והוא לא יהא רואה או סומא‬
‫כלל‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אין שם‪ .‬כלומר להתיר נלרו ליפתח‬
‫עורו פילי‪ .‬פי׳ ה ט י פ ה היורדת‬
‫והא הוה פנחס ואמאי לא הלך יפחח‬
‫ב כ ת ומערערת‪,‬‬
‫אצלו להתיר נלרו אלא מתוך גסוח‬
‫פילחא‪,‬‬
‫רוחו אמר לא אלך אצלו שאני שופט‬
‫כדכתיב כ מ ו‬
‫פלח‬
‫דתותי ק ל א ‪.‬‬
‫שתתת‬
‫ליפי גבאי לאנא נביא ועל ילי תהא‬
‫פי׳‬
‫האבן‬
‫]הפרי[‬
‫צ ו מ ה ‪ ,‬א( ו כ ן‬
‫תלמיד ח כ ם דומה לפרי ת ח ת‬
‫פטורה שהייתי ‪ 0‬שורה ומחיר הנלר‬
‫ופוטר אותה ולבסוף נענשו שניהם‬
‫פילא‬
‫כמו‬
‫ובקע ב א ח ‪ .‬אפי׳ לפרצידא‬
‫ונגיל אלא יבא אצלי ופנחס אמר‬
‫ששואב‬
‫האבן‬
‫וכיון‬
‫שואב‬
‫שצומח ]צומח[ ב ב ת )אחים(‬
‫]אחת[ ]פי׳‬
‫יפתח נענש שנפלו אבדו קולם מיתה‬
‫כלכתיב הקבר בערי‬
‫נאמרונה להיינו‬
‫נביא‬
‫לישראל הצרי אין בגלעה אם רופא‬
‫גלעל‬
‫הגחתו‪.‬‬
‫שמנרטן נו‬
‫מיום‬
‫נ ש נ י ע י ) ל ע י ל ב‪:‬ו‪.‬‬
‫כגון שיש לה עיניס יפיס ואינה רואה‬
‫והיינו‬
‫ר״י‬
‫מני ר״י היא‪:‬‬
‫יכול‬
‫הקאמר להו‬
‫דאמר‬
‫ת מ ו ה לי א מ א י נ ק ט‬
‫מיו״ט האחרון אח״כ‬
‫סומא לא יאמר לה וי״ל לה״פ יכול‬
‫סומא‬
‫םש?ת‬
‫ר ״ י לנרייתא ולא נ ק ט‬
‫ופנחס‬
‫נענש לכתיב לפנים היה ה׳ עמוק(‪:‬‬
‫ואמר‬
‫דתותי‬
‫פרצידא‬
‫קלא‪ ,‬זרע תבואה שהיא ת ח ת‬
‫אבן צומחת‪.‬פי׳ קלא‪ ,‬מלשון‬
‫ש ק ל ק ל א פ ת ק בה[‪ .‬צודבא‬
‫מרבנן‬
‫אורייתיה‬
‫דמרתח‬
‫מרתחא ליה‪ ,‬שנאמר הלא כה‬
‫רבי‬
‫וגלעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבלה יהיה»> אין זה שלא כהוגן ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אתת לבל מפי רבי‪ :‬ויבוא‬
‫דברי כ א ש ‪ .‬א מ ר ר ב ש מ ו א ל‬
‫ב ר נחמני א ״ ר יונתן ש ל ש ה‬
‫שאלו ש ל א‬
‫שאול‬
‫אליעזר‬
‫כחוגן‪,‬‬
‫ומצינו‬
‫ויפתח‪.‬‬
‫ארבעת‬
‫בבראשית רבה‪,‬‬
‫הן‬
‫ששאלו ש ל א כהוגן אליעזר‬
‫ויפתח וכלב‪ ,‬ופשטיה‬
‫שאול‬
‫דשאול‬
‫כיון‬
‫דתרווייהו‬
‫וכלב‬
‫נתינת‬
‫שוץ‬
‫)בתורת(‬
‫]כתם[ כתי‪ ,‬חשיב ל ה ו כ א ח ד ‪,‬‬
‫ל פ י כ ך ת נ י ה כ א ש ל ש ה ‪ .‬אין‬
‫שואלין‬
‫כיון‬
‫הגשמים‪.‬‬
‫ששגיגו כ א ן ש א י ל ת הגשמים‬
‫סמוך‬
‫לגשמים היא‪ ,‬הוצרכנו‬
‫לומר‬
‫סברוה שאלה והזכרה‬
‫ביום א ח ד ה ם ‪.‬‬
‫דאמר‬
‫יהושע‬
‫לר•‬
‫הגיחא‬
‫משעת הגחתו‬
‫מזכיר‪] ,‬וןמחר שואל‪ ,‬כי א ץ‬
‫שאלה אלא‬
‫החול‬
‫בתפלת‬
‫בי״ת ב ב ר כ ת השגים‪ ,‬א ל א לד׳‬
‫א ל י ע ו ר ק ש י א ‪ .‬ושגיגן ה ו כ ר ה‬
‫ושאלה‬
‫לחוד‬
‫לזמן‬
‫לחוד‬
‫א ח ר ‪ ,‬ולאו כ י הדדי‪.‬‬
‫כגשם לגו‪ .‬פעמים אינו מתבקש שהוא סימן קללה בקיץ)י(‪ :‬ד ג ר המחגקש לעולם‪ .‬טל אפילו בימות החמה‪ :‬פעמים נראה‪ .‬כשהוא‬
‫ערום נראה זרועו וכנגל לבו ואינו נראה כשהוא לבוש והכף נראית כל שעה שהיל נראית לעינים‪ .‬ר״ל על כפים )י( על השמים צורח אלם‬
‫א( ע י ׳ מ ״ ש נ ס י ר ו ש ר נ י נ ו ל ק מ ן‬
‫שהוא בכסא וכן נשא לבבנו אל כפיס )איכה ג( מפי רבי‪< :‬י« ה״ג סברוה שאלה והזכרה חדא מילחא היא‪ .‬כלומר הא לקחני אין‬
‫המטרד ק ה בבקעים‬
‫שואלין את הגשמים היינו אין מזכירין את הגשמים‪ :‬ומאן הגא‪ .‬לאמר סמוך לימוח הגשמים מזכירין אבל לא קולם לכן‪:‬‬
‫ש ב ק ע ויוצא‪,‬א ף ת ״ ח‬
‫יהושע היא‪.‬‬
‫כיון שיוצא ש מ ו ב ע ו ל ם ש ו ב‬
‫לאמר משעת הנחת לולב הוא‬
‫מזטר להיינו יום‬
‫שמיני‬
‫וזהו סמוך‬
‫לגשמים למן החג ואילך הוא זמן‬
‫גשמים‪:‬‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫רבינו גרשום‬
‫קשה‬
‫כלומר‪,‬‬
‫ריש פ ״ ג ושייך כאן‪.‬‬
‫רבי‬
‫‪1‬‬
‫הולך וגדולב כ ל שעה‪ .‬שאינו‬
‫ק ש ה כברזל‪.‬‬
‫שלשה‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫לברחי זה בנו של מישע מלך מואב והלא מישע נכרי הוא ולא חולין הוא לי ללבר עמו אפילו ליבור בעלמא‪ .‬ובאגלהמ קא חשיב כלב‬
‫כלומר‬
‫שאיגו‬
‫)מ(‬
‫וכו׳‬
‫וכו׳ שהייתי מ ו ר ה ו מ ת י ר ‪:‬‬
‫כלאמדנן בתמורה )לף טו‪ (.‬ואין לחוש שתשרה רוח הקלש על עבל ועל ממזר כלאמרינן בנלדם )לף לח‪ (.‬שאין שכינה שורה כו׳ מפי רבי‪.‬‬
‫בגלעד‪.‬‬
‫למאי‬
‫לקאמר‬
‫תום׳ ל ״ ה‬
‫וכר‪:‬‬
‫מ י וכוי‪) :‬י( ש ם ל ״ ה והיינו‬
‫עלתה על לבי»>לטעי בקרא אחדנא ללא כתב אלא אשר לא צדתי ולא לברתי)ירמיה ז׳ פסוק ככ( ובפרשת בקבוק כתיב כל הכי שלשה אשר לא‬
‫ומוציא ה ת ב ו א ה ש ב ה ם ‪ .‬כיון‬
‫דנבט‪.‬‬
‫נמחק מ ״ נ זהו‬
‫שאלה‬
‫סי׳‬
‫שיתן ל ו ב ת ו ח כ י ק א מ ר כ ל‬
‫צרתי ולא לכרתי ולא עלתה על לבי‪ .‬בחנחומא׳( אשר לא צרתי זו בתו של יפתח אע״פ שצרתי לו תורה ומצות מצוה זו לא צרתי עליו ולא‬
‫ת ח ת ק ר ק ע ק ש ה ‪ .‬עורו פילי‪.‬‬
‫התעוררו‬
‫ותינת על‬
‫נ מ ח ק ‪) :‬ח(‬
‫בא״ד‬
‫מ פ י ר נ י ה ס ״ ל ואח״כ מ ה ״ ל‬
‫תורה אי נמי לגבי אשה לא לייק‬
‫של שטן וכר‪ .‬ואיח ללא גרסי האי ולא‬
‫גרגר‪ .‬דהותי ק ל א ‪.‬‬
‫בקעים‪,‬‬
‫על כפיס‬
‫השמים כו׳‬
‫כצ״ל‬
‫שאלה והזכרה כ ו ׳ ו ת י נ ו ס ה ״ ג‬
‫בהלייהו אשר יכה את קדח ספר ולכלה וגו׳»( ורבי יונתן ללא חשיב ליה לבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה‬
‫פרצידא‪.‬‬
‫גרסי‬
‫ואח״כ מה״ד ט ל ל נ ר‬
‫בסמוך יכול אפי׳ ממזרת או שפחה‬
‫וכו׳ ואמר רש״י משוס לגבי אליעזר‬
‫שלהבתןה‪:‬‬
‫עורפילא‪.‬‬
‫האי‪:‬‬
‫)‪ (1‬ד ״ ה פ ע מ י ם נ ו ׳ י ש ל ו מ ר‬
‫‪8‬‬
‫מיטרא‬
‫נביא‬
‫ש ג א מ ר מימים ימימה‬
‫הס״ל‬
‫‪12‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫ננ״ר‪:‬‬
‫)ו( ד ״ ה וינוא כ ו ׳ קללה נקיץ‬
‫‪11‬‬
‫הקה‪.‬‬
‫שהוא‬
‫אצל‬
‫עבל אברהם כמו לקאמר גבי שאול‬
‫וןשבו לארץ‪:‬‬
‫חומתיך‬
‫רוצהל ב א‬
‫נ ו ׳ ואית ל ל א‬
‫מ ל כ י ם ב ג כ ז ויפחח לגנאי אלמא לא היה הקב״ה‬
‫ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך‬
‫לגנאי‬
‫‪ . 1 0‬ו נ ד ע ה נ ר ד פ ה ל ד ע ת רוצה בבתו שהד מזכירם‬
‫דבר המתבקש לעולם שנאמר אהיה כטל לישראל ועוד שאלה שלא‬
‫א ת ין כ ש ח ר נ כ ו ן מ ו צ א ו‬
‫ו ן ב ו א כ ג ש ם ל נ ו כ מ ל ק ו ש לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל‬
‫כהוגן אמרה לפניו רבש״ע שימני כהותם על לבך כהותם על זרועך‬
‫ה ו ש ע ו ג הנלר‪ :‬ה״ג ולא עלהה על לבי זה‬
‫יורה ארץ‪:‬‬
‫‪ . 1 1‬א ה י ה כ ט ל ל י ש ך א ל יצחק גן אברהם‪ .‬כלומר שאע״פ שצרחי א״ל הקב״ה בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה‬
‫י פ ר ח כ ש ו ש נ ה ו י ך ש ר ש י ו לו מעולם לא עלחה על לבי לשחוט בנו אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר ״הן על כפים הקותיך‪:‬‬
‫הושעיד ו‬
‫כלבנון‪:‬‬
‫אין שואלין את הגשמים כר‪ :‬םברוה שאלה והזכרה הדא מילתא היא‬
‫‪ . 1 2‬ש י מ נ י כ ח ו ת ם ע ל ל ב ך אלא לנסותו מפני קטיגורו היינו שטן‬
‫כחותם ע ל זרועך כי עזה‬
‫כלאמר בסנהלרין בהנחנקין )לף פנו‪ (:‬מאן תנא אמר רבא ר ׳ יהושע היא דאמר י׳משעת הנהתו א״ל אביי אפילו‬
‫כמות אהבהק ש ה כשאול‬
‫ק נ א ה ר ש פ י ה ‪ -‬ש פ י א ש ויהי אחר הלבדם האלה ל( אחר לבדו‬
‫תימא רבי אליעזר שאלה להוד והזכרה להוד ואיכא דאמרי לימא‬
‫ישעיהו מ ט טז‬
‫אצלו‬
‫)ה( ד ״ ה ו כ ח י נ ט ׳ ו ל א ד נ ר ת י‬
‫וכוי‪ :‬יכול אפי׳ חיגרת או סומא‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .13‬ה ן ע ל‬
‫בה‬
‫ש ו פ ט וגגיד ו פ נ ח ס‬
‫ל א ה י ה‬
‫תימה אמאי לא נקט הכא גבי אליעזר‬
‫‪9‬‬
‫כפים‬
‫השקיני‬
‫ר ו ח ו א מ ד ל אא ל ך‬
‫ללא מזלווגין לה אלא כפי מעשיה‬
‫‪7‬‬
‫נגדי תמיד‪:‬‬
‫רש׳׳י‬
‫י פ ת ח ל י ל ך אצלו מ ת ו ך ג ס ו ת‬
‫כלאיתא בקטה <לף כ‪ (.‬לאין מזווגין‬
‫‪8‬‬
‫חקתיך‬
‫י פ ת ח ‪) :‬ג(‬
‫ל ״ ה ובנות מ ׳‬
‫סומך לזכותה וזכות ליליה מסתייע‬
‫‪6‬‬
‫שיר השירים ח ו‬
‫והיה‬
‫הנערה‬
‫ה י ה מ נ ח ש ‪) :‬י( ד ״ ה ו ה י י נ ו נ ו ׳‬
‫אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של‬
‫נקראת ל>עכסה שכל הרואה אותה‬
‫אנשי‬
‫העיר‬
‫וגו׳‬
‫ב ת וש ל‬
‫עבל ר״ל להא לקאמר כלב שיתן‬
‫משה אתן לו עכסה בתי ר״מ ללכך‬
‫אגרהס‬
‫א ש ר ‪ ) :‬ב ( ש ם ו ל א ל נ ר ח י זו‬
‫לא פ ד ך כמו הכא יכול ממזר או‬
‫לו <» הקב״ה כל מי שיכול לחזור‬
‫ובנות‬
‫יוצאות‬
‫הפתח‬
‫שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכלה‬
‫‪4‬‬
‫מעליו‬
‫שלשה‬
‫העומליס‬
‫היינו‬
‫לכמינ‬
‫ונתתי לו את עבסה בתי לאשה אמאי‬
‫‪2‬‬
‫‪5‬‬
‫מאי‬
‫אופן‬
‫עורפילא‬
‫עורו‬
‫פילי‪.‬‬
‫) א ( ג ם ׳ אליעזר ע נ ד‬
‫וא״ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה‬
‫א‬
‫צ‬
‫גרעין‬
‫הקרקע‪:‬‬
‫שהוא מתחת האבן‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫השנים‪,‬‬
‫שהיה יכול לילךא צ ל‬
‫א ל י ה ו ו מ ת י ר ל ו גדרו‪ .‬ע ל ל ב י ז ח י צ ח ק ‪ .‬ש ל א ה י ה‬
‫בלבו של‬
‫לרצות‪.‬‬
‫הצרי אין‬
‫הקב״ה‬
‫שישחטהו‪ ,‬א ל א ב פ ה כדי לנסותו‪ .‬ע ל כפים חקותיך‪ .‬רדים נראץ לעולם‪ .‬אין שואלין א ת הגשמים‪.‬ו ת ן ט ל ומטר‪.‬‬
‫ר׳ יהודה א מ ד האחרון מזכיר‪ .‬גבורת גשמים‪ ,‬וה״ה ד ש ו א ל ץ ו ת ן ט ל ומטר‪ .‬מ א ןת נ א ‪ .‬ד ה ת ח ל ת ש א ל ה והזכרה מ צ י למיהוי‬
‫ביום א ח ד ‪ .‬ד א מ ר מ ש ע ת הנחתו‪ .‬דהיינו בשביעי מתחילין להוכיר‪ ,‬ש ה ו א ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ]ו[מצי ל ה ת ח י ל ל ש א ו ל‬
‫בברכת‬
‫חונן‪ .‬ד א י ר׳‬
‫דביו״ט‬
‫אליעור‪ ,‬כיון‬
‫דאמר‬
‫בראשון‬
‫מתחיל‬
‫להזכיר‪ ,‬ל א מ צ י‬
‫למיהוי‬
‫התחלת‬
‫ראשון ליכא ש א ל ה ‪ ,‬שהריאין מ ת פ ל ל י ן ב ו א ת ה חונן‪,‬ו ל א מ צ י ל מ י ש א ל א ל א‬
‫אין שואלין ר׳‬
‫אליעזר היא‪ ,‬ו ל א‬
‫תימא‬
‫שאלה‬
‫והזכרה‬
‫ושואלין‬
‫כהדדי‪ ,‬א ל א‬
‫שאלה‬
‫כ ח ו ל וש ל מועד‪.‬‬
‫לחוד‬
‫הזכרה‬
‫והתתלת‬
‫)המשך(‬
‫שהרי מתפללין אתה‬
‫שאלה‬
‫ביום‬
‫אהד‪,‬‬
‫בברכת השנים‪ .‬אפי׳ תימא‪ ,‬דקתני‬
‫והוכרה‬
‫לחוד‪,‬‬
‫דמזכירין ביום‬
‫ראשון‬
‫ד‪:‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫י א א מיי׳ פ״נ מהל׳ תפלה‬
‫הל׳ טז סמג‬
‫עשין‬
‫יט‬
‫ג •ש״ע א״ח סי׳ קיז סעיף א‪:‬‬
‫רבינו ח נ נ א ל‬
‫כ־פקא‪ .‬ר•‬
‫אומר‬
‫יהודה‬
‫ד נובר לפני התיבה‪ .‬ורמינן‬
‫ע‪-‬יה‪ ,‬עד מתי שואלין את‬
‫ד;שמים‪ ,‬ר׳ יהודה אומר עד‬
‫הפסח‪.‬‬
‫ע־עבר‬
‫ומשני רב‬
‫ד‪.‬זדא‪ ,‬פוסק מלהזכיר מיום‬
‫ר ־אשק של פסה ושואל עד‬
‫ע‪-‬עבר הפסח‪ .‬וזהו כחומץ‬
‫לשמים‬
‫)וכעשן(‬
‫שמקהה‬
‫לשינים‪,‬‬
‫!וכעשן‬
‫לעיני•[‪.‬‬
‫ונ שני עולא תרי תנאי ואליבא‬
‫ד י יהודה‪] .‬רב יוסף אמר‬
‫כ״[‪ .‬ואקשינן ושאלה ביום‬
‫ט כ מי איכא‪ ,‬ופריק אין‬
‫ל•‪.‬־אול מתורגמן‪ .‬ומדלא דחי‬
‫לי־ ואמר מ׳ איכא תורגמן‬
‫בי‪:‬לותא‪ ,‬שמעיגן מינה דבי‬
‫ד׳‪:‬א הוו מוקמי מתורגמן‬
‫ל־ שאל מילתא דהוה צריכא‬
‫לפיכך אמר‬
‫לו י‪,‬‬
‫לו הוא‬
‫איפשר‬
‫לשאל‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫בערבית‬
‫״(הכי גרכןינן ואיכא דאמרי לימא ר' יהושע היא אפיי חימא רבי‬
‫ואמר ד׳ אלעזר הלכה כר״ג דאפר דאין שואלץ עד שבעה‬
‫אליעזר כוי‪ .‬ולא גרסינן סברוה שאלה לחול והזכרה לחול להא‬
‫וכוי‪ .‬פירוש ואת אמרת הלכה כר׳ יהולה בהא דקאמר‬
‫לא משתמע ממתני׳‪ :‬עד אימהי שזאלין אח הגשמים‪ .‬בסוף ימות‬
‫במתני׳ רבי יהולה אומר העובר לפני התיבה בי״ט האחרון של חג‬
‫הגשמים‪ :‬ע י שיעבור הפסח‪ .‬לאמרינן כל תולו של מועל ותן‬
‫האתרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ומלמינן לעיל שאלה להזכרה‬
‫טל ומנור‪ :‬עד שיצא ניסן‪ .‬וכלמפיק‬
‫לפריך ורמינהו על מתי שואלין אח‬
‫טעמא במתני׳‪ :‬הכי גרסיגן אמר‬
‫הגשמים על שיעבור וכו׳ ומשני‬
‫רבי יהושע היא דאמר משעת הנחתו אמר‬
‫רב חסדא כאן לשאול כאן להזכיר‬
‫גברא אגברא וכר‪ :‬והא אמר‬
‫רבא אפילו תימא רבי אליעזר שאלה להוד‬
‫מישאל שאיל ואזיל והזכרה ביו״ט‬
‫רבי •וחנן כמקום ששואלין הגשמים‬
‫והזכרה לחוד‪ :‬רבי יהודה אומר העובר לפני‬
‫ראשון פוסק‪ .‬לשאול שואל והולך‬
‫מוב־ר‪ .‬ומשני ההוא להפסקה סי׳‬
‫יעד מתי שואלין‬
‫התיבה כוי‪ :‬ורמינהו‬
‫על שיעבור הפסח כלקתני עד‬
‫לבמקוס שמפסיק מלשאול מפסיק‬
‫וכטר על פגי האדמה‪ .‬רבה‬
‫אניד מאי עד שיעבור הפסה‬
‫שיעבור ומן‬
‫עד‬
‫פי׳‬
‫הכסח‪.‬‬
‫שהיטת‬
‫את‬
‫שואלין‬
‫הגשמים עד ערב הפסח זמן‬
‫את הגשמים <*> ר׳ יהודה אומר עד שיעבור‬
‫מלהזכיר אבל מתחיל קולס להזכיר‬
‫וטעמא הר להזכרה הוה ריצר שאלה‬
‫ומש״ה ליכא חששא אס מזכיר קולס‪:‬‬
‫הא לן‪ .‬פירוש לבני בבל)‪] 0‬א[ על‬
‫לאחר שבעה במרחשון לאית‬
‫להו פירי בלברא ובארץ ליכא חששא‬
‫להא יכולים סירותיהן להיות יבשים‬
‫בלא הולכה למלבר‪ :‬והא להו‪.‬‬
‫כי המתחיל להזטר יתחיל לשאול‪:‬‬
‫רבא‬
‫הפסה ר׳ מאיר אומר עד שיעבור ניסן אמר‬
‫רב חםדא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר‬
‫מישאל שאיל ואזיל להזכיר ביו״ט הראשון‬
‫פסיק‬
‫‪1(3‬‬
‫אמר‬
‫ראשון‬
‫א״ל‬
‫היורד ביו״ט‬
‫אין‬
‫שואל‬
‫אלא מהוורתא‬
‫מתורגמן‬
‫שאינו שואל מזכיר במקום ששואל אינו דין‬
‫שיהא‬
‫אליבא‬
‫של פסה‬
‫וכי‬
‫כדעולא רבה‬
‫זמן שחיטת הפםח‬
‫הא‬
‫חםדא‬
‫כהומץ לשינים וכעשן לעינים ומה במקום‬
‫מזכיר‬
‫אלא‬
‫עד‬
‫הפסה‬
‫א״ל אביי‬
‫מתורגמן‬
‫שואל‬
‫אמר מאי‬
‫וכתחילתו כן‬
‫אמר‬
‫עולא‬
‫תרי‬
‫תנאי‬
‫דר׳ יהודה רב יוסף אמר מאי עד‬
‫שיעבור‬
‫ראשון‬
‫עולא‬
‫דרב‬
‫קשיא‬
‫עד‬
‫שיעבור‬
‫שאלה‬
‫דבר‬
‫שליה‬
‫צבור‬
‫ביו״ט מי‬
‫איכא‬
‫שאינו‬
‫שיעבור הפסח‬
‫מזכיר‬
‫סופו מה תחילתו‬
‫לצבור‬
‫צריך‬
‫שיעבור‬
‫עד‬
‫אע״פ‬
‫שאינו‬
‫שי־יטת הפסח ופוסק‪ ,‬ומוכיר‬
‫שואל אף םופו מזכיר אע״פ שאינו שואל א״ל אביי בשלמא תחילתו מזכיר‬
‫מי ־שאל עדיין מזכיר לילי‬
‫« הזכרה נמי ריצוי שאלה היא אלא םופו מאי ריצוי שאלה איכא אלא‬
‫מוכיר‬
‫מהוורתא כדעולא >א״ר אםי א״ר יוהנן הלכה כר׳ יהודה א״ל ר׳ זירא לר׳ אסי‬
‫בננחה‪,‬‬
‫שפוסק‬
‫ואע״פ‬
‫הנ שה עשר ושחרית ביום‬
‫ט ו ‪ :‬ופוסק‪,‬‬
‫מ> קרי‬
‫גמצא‬
‫מלשאל‬
‫שפסק‬
‫בר הילתו‪ ,‬מה תתילתו מוכיר‬
‫אעפ״י‬
‫שאינו ]שואל[‪ ,‬כן‬
‫בכיף‪.‬‬
‫אביי‪,‬‬
‫לה‬
‫ודחה‬
‫בעלמא תחילתו מזכיר כי‬
‫הו‪-‬ו ריצוי לשאלה‪ ,‬כלומר‬
‫ג‬
‫ומי אמר רבי יוהנן חכי והתנן י>בשלשה במרהשוון שואלין את הגשמים רבן‬
‫גמליאל אומר בשבעה בו >וא״ר אלעזר י׳ הלכה כרבן גמליאל א״ל ״גברא‬
‫א‬
‫ז‬
‫אגברא קא רמית איבעית אימא לא קשיא כאן לשאול כאן להזכיר והאמר‬
‫ר׳ יוהנן במקום ששואל מזכיר ההוא להפסקה איתמר והאמר ר׳ יוחנן התהיל‬
‫לד‪::‬א עוד צהיך לשאל‪ ,‬אלא‬
‫להזכיר מתהיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר אלא לא קשיא >הא לן‬
‫כו אלא מחוורהא כדעולא‪,‬‬
‫הא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא לדידהו נמי אית להו עולי‬
‫יהי־ה‪ .‬א״ר אסי א״ר יוחנן‬
‫רגלים כי קא״ר יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים השתא דאתית להכי הא‬
‫סוד א הזכרה בלא שאלה למה‬
‫דא‪.:‬־רי׳ תרי תנאי אליבא דר׳‬
‫הלכה כר׳‬
‫דקתני‬
‫יהודה‪.‬‬
‫העבר לפני התיבה ביום טוב‬
‫האחרון‬
‫הא ירון של הג‬
‫ח‬
‫והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים‬
‫״‬
‫כ א ן בזמן שאין‬
‫בית המקדש קיים ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר רב מתחיל‬
‫מזנ־ר‪ .‬פירוש שליה ציבור‬
‫במוםפין ופוסק במנחה ערבית ושחרית וחוזר במוםפין אמר להו שמואל פוקו‬
‫מוריד הגשם‪ ,‬ומוכיר והולך‬
‫שמואל‬
‫המיזפלל מוסף הוא מזכיר‬
‫עד ״ים טוב הראשון של פסה‬
‫כתפלת שחרית‪] ,‬וןאחר כך‬
‫)‪0‬פיסק‪.‬‬
‫איגי‬
‫ואקשיגן‪,‬‬
‫הה־לכתא כר׳ יהודה‪ ,‬והאמר‬
‫ר׳‬
‫אלעזר‬
‫גמייאל‬
‫הילכהא‬
‫דתגי‬
‫במרחשוון‬
‫כרבן‬
‫בשבעה‬
‫את‬
‫שואלין‬
‫הגשמים‪ .‬ושגינן‪ .‬רבי אליעזר‬
‫קא ־מית ארי יוחגן‪ .‬איבעי‬
‫תיכא‬
‫הלכה כרי‬
‫מלהיכיו‪,‬‬
‫מיוס‬
‫כלומד‬
‫טוב‬
‫יהודה‬
‫מזכירין‬
‫)הראשון(‬
‫]האחרון[ של )פסחן ]חג[‪,‬‬
‫והילכתא‬
‫לשאל‪,‬‬
‫כרבן‬
‫שאין‬
‫גמליאל‬
‫שואלין‬
‫את‬
‫הגשמים ואין אומרים ותן טל‬
‫אלא‬
‫ומטר‬
‫בשבעה‬
‫במרחשוון‪ .‬ונדחת זו‪ ,‬דהא‬
‫בהדיא לית ליה לר׳ יוחנן‬
‫הפכדה בין הוכרה לשאלה‪,‬‬
‫דאכי ר׳ יוחנן התחיל להוכיר‬
‫ישאי' פסק מלשאל יפסוק‬
‫למלהוכיר‪ .‬אלא לא קשיא‪,‬‬
‫הא הר׳‬
‫יוחנן‬
‫לבני‬
‫ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬והא דאמר רבי אלעור‬
‫עד שבעה במרחשוון לבני‬
‫בבל‪ ,‬משום דאית להו פירא‬
‫בדברא‬
‫והמטר‬
‫מפסידם‪.‬‬
‫ואקשינן בני ארץ ישראל נמי‬
‫יש להם עולי רגלים‪ ,‬ואם‬
‫א( לקמן ה‪ ,.‬נ(!קידושי! מה‪:‬ן‪,‬‬
‫ג( גי׳ הרא״ש א״ר יוסי גר‬
‫חגינא הלכה כוי‪ ,‬ד( ]לקמן י‪.‬‬
‫וש״נ[‪,‬ה(ושס[י(]עי׳ תוססות‬
‫יומא יג‪ .‬ד״ה הלכה!‪3] (1 ,‬״ק‬
‫מג‪ :‬סנהדרין כה‪.‬ל‪ :‬חולין ננ‪:‬ן‪,‬‬
‫ש( ברכות ה‪ :‬מד‪ .‬שנת ט‪:‬‬
‫סוכה לו‪ .‬מח‪ .‬יומא כא‪ :‬ביצה‬
‫ה‪ .‬יד‪ :‬קידישין כט‪ :‬ן ב״מ קז‪.‬‬
‫ב״נ קמז‪.‬ן‪ (P ,‬ושייך לע״אן‪,‬‬
‫א‬
‫וכ תרית של יום טוב‪ ,‬יהי רצון‬
‫מ‪-‬פגיך ה• אלהיגו שתתן טל‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ואמרו ליה‬
‫מתחיל‬
‫לאבא‬
‫במוםפין‬
‫אחר‬
‫ובמנחת‬
‫שעשיתו‬
‫ופוסק‬
‫קודש תעשהו חול‬
‫ערבית‬
‫ושחרית‬
‫אלא‬
‫וחוזר‬
‫אמר‬
‫ומתחיל‬
‫במוספין‬
‫רבא‬
‫מתי שואלין כו׳ להזכיר אינו מזכיר‬
‫אלא בתפלת יוצר של יו״ט ראשון‪:‬‬
‫במקום שאינו שואל‪ .‬ביו׳׳ט האחרון‬
‫של חג שאינו מתפלל תפלתו חפלת‬
‫חול לאין שאלה אלא בברכת השנים‪:‬‬
‫מזכיר‪ .‬גבורות גשמים כלאמר רבי‬
‫יהולה האתרון מזכיר‪ :‬במקום שהוא‬
‫שואל‪ .‬בחולו של מועל של פסח‪:‬‬
‫הרי תנאי‪ .‬חל אמר על שיעבור‬
‫הפסח שואלין כל שכן שמזכירין וחל‬
‫אמר שאלה על הפסח והזכרה שיכול‬
‫להזכיר ביו״ט מזכיר ביו״ט הראשון‬
‫של פסח בתפלת יוצר ובמוספין‬
‫פוסק‪ :‬ר ב יוסןי אמר‪ .‬האי לקחני‬
‫על אימתי שואלין על שיעכור כו׳‬
‫ה״ק על שיעבור שליח צבור כו׳‬
‫והיינו כאילך רבי יהולה למתני׳‬
‫לאמר הראשון מזכיר האחרון אינו‬
‫מזכיר‪ :‬שאלה ביו״ט מי איכא‪.‬‬
‫וכי מתפלל הוא תפלת חול שאחה‬
‫אומר על שיעבור הפסח להיינו« זמן‬
‫שליח צבור של תפלת יו״ט הראשון‬
‫של פסח‪ :‬אמר ליה אין שאלה‬
‫בלרשה שהוא לורש‬
‫דמהורגמן‪.‬‬
‫אומר ברכת שאלה לבלה‪ :‬דבר‬
‫שאינו צריך לצבור‪ .‬לטון לזמן‬
‫הפסקה הוא לאו אורת ארעא למישאל‬
‫בצבור לבר שאינו צריך‪ :‬עד שיעבור‬
‫זמן שחיטה פסח‪) .‬י( חצות יום‬
‫לארבעה עשר על שיעבור חצות‬
‫להיינו כל תפלת יוצר‪ .‬ואשמעינן ר׳‬
‫יהולה לבמנחה לערבי פסחים אע״ג‬
‫למצלינן תפלת חול מססיקינן ולא יאמר‬
‫ותן טל ומטר ואע״ג למלכרינן על‬
‫למחר במוססין פוסק השאלה בחפלח מנחה של ערב יו״ט הראשון והזכרה שיכול להזטר ביום טוב מזכיר על תפלת מוסף של יוס‬
‫טוב הראשון‪ :‬כהחילחו‪ .‬שהוא מזכיר תחלה ביום טוב אחרון של חג ואינו שואל על לאחר החג )י( כך בסוסו אינו שואל במנחה‬
‫ערב יו״ט הראשון ומזכיר על מוסף של יו״ט ראשון והכא ליכא למיפרך שאלה ביו״ט מי איכא‪ :‬דהזכרה נמי צורך שאלה היא‪.‬‬
‫שמרצה תחילה לפי שא״א לו לשאול ביו׳׳ט וטון לאיכא שאלה אבתריה מזטר הוא לרצויי בעלמא‪ :‬אבל סופו‪ .‬למה הוא מזכיר הואיל‬
‫ואינו צריך לשאול מכאן ואילך הא טון לאפסקת מאתמול גלית אלעתך ללא ניחא לך בהו ואמאי מזכיר‪ :‬הלכה כרבי יהודה‪ .‬לאמר‬
‫העובר לפני החיבה וכוי‪ :‬מי אמר רבי יוחנן הכי‪ .‬להלכה כרבי יהולה למזכיר גיו״ט האחרון‪ :‬בשלשה במרחשון‪ .‬הט קיס להו להוה‬
‫זמן גשמים כוי‪ :‬הלכה כרבן גמליאל‪ .‬לאינו שואל על שבעה במרחשון‪ .‬וקא ס״ל לבמקום שהוא שואל מזכיר על למשני לקמן‪:‬‬
‫כאן לשאול‪ .‬בשבעה במרחשון‪ :‬כאן להזכיר‪ .‬מיו״ט האחרון ור׳ יוחנן אית ליה לרבי אלעזר‪ :‬והא א״ר יוחנן במקום ששואל‬
‫מזכיר‪ 0) .‬במקום שאינו שואל אינו מזכיר והיט א״ר יוחנן להלכה כר׳ יהולה שמזטר ביו״ט האחרון הא ליכא שאלה לאין אומר‬
‫ברכת השנים ביו״ט‪ :‬להפסקה איהמר‪ .‬לכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח פוסק נמי להזכרה להט משמע במקום ששואל מזכיר‪:‬‬
‫והא הרוייהו איהמר‪ .‬התחלה והפסקה‪ :‬יהחיל לשאול‪ .‬דהיינו בחול שיכול לשאול‪ :‬פ ס ק מלשאול‪ .‬בערב הפסח פוסק מלהזכיר‪.‬‬
‫אלמא לא סבירא ליה כרבי יהורה והיט אמר הלכה כמותו‪ :‬הא לן והא להו‪ .‬לבני בבל שיש לנו תבואה ופירות בשרה כל תשרי‬
‫אין מזטרין על שבעה במרחשון ושם שואלים כלאמר רבי יוחנן מחחיל להזכיר מתחיל לשאול‪ :‬והא להו‪ .‬לבני ארץ ישראל לקוצרין‬
‫בניסן ואוספין בתשרי מזטרין בי״ט האחרון כרבי יהולה דאמר רב אסי הלכה כמותו‪ :‬בדברא‪ .‬מלבר כלומר בשלות‪ :‬איה להו עולי‬
‫רגלים‪ .‬ואס ירלו להן גשמים קשה להן בחזירתן‪ :‬אלא כי א״ר יוחנן‪ .‬הלכה כר׳ יהולה למזכיר מיו״ט האתרון כו׳ בזמן שאין בהמ״ק‬
‫קיים וליכא עולי רגלים מזכיר‪ :‬כאן בזמן שביה המקדש קיים‪ .‬לאיכא עולי רגלים אינו מזכיר עד ז׳ במרחשון‪ :‬אנן דאיה לן הרי יומי‪.‬‬
‫שני ימים טוביס אחרונים שמיני ספק שביעי ותשיעי ספק שמיני לרבי יהולה דאמר מיו״ט האחרון באיזה מהן מזכיר‪ :‬מהחיל במוסןן‪.‬‬
‫של שמיני ספק שביעי לשמא יו״ט האחרון הוא‪ :‬ופוסק במנחה‪ .‬שמא שביעי תול הוא ואין זמן הזכרה על מוסף של מתר‪ :‬ופוסק נמי‬
‫בערכיה ושחריה‪ .‬של חשיעי ספק שמיני‪ :‬לאבא‪ .‬חברי‪ :‬לאחר שעשיחו קודש‪ .‬לשמיני ספק שביעי שהזכרת בו גבורות גשמים כרבי‬
‫יהולה מיו״ט האחרון‪ :‬תעשהו חול‪ .‬בתמיה‪ .‬שמפסיק במנחה של אותו היום‪ :‬ופוסק ערביה ושחרית‪ .‬ללאו היינו תפלה של אותו היום‪:‬‬
‫רבא‬
‫מיום טוב )הראשון(‬
‫]האחרון[ של ]חג[ וירד המטר גמצא המטר מעכבן בהזירתן‪ .‬ואוקימגא בזמן הוה דליכא בית המקהש‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫כחמץ לשנים וכעשן‬
‫לעינים כן ה ע צ ל לשלחיו‪:‬‬
‫משלי י כו‬
‫הגהות הב״ת‬
‫)א( גמרא ורמיגהו עד מתי‬
‫שואלי! את‬
‫ר״מ‬
‫הגשמיס‬
‫אומר ע ד שיצא גיסן רבי‬
‫יהידה אומר כוי‪) :‬ב( שש‬
‫נשלמא‬
‫מוכיר‬
‫תחלתו‬
‫דהזכרה נמי ריצוי‪) :‬ג( רש״־‬
‫ד״ה שאלה כו׳ שיענור הפסח‬
‫עד‬
‫דהיינו‬
‫ומן‬
‫שיעבור‬
‫תפלת שליח צנור‪) :‬ד( ד״ה‬
‫עד שיענור זמן שתיטת פסח‬
‫ע ד ש י ע ב ו ר חצות יוס די״ד‬
‫דהיינו כל זמן תפלת יוצר כו׳‬
‫עד למחר‬
‫ל״א‬
‫נמוספין‬
‫פוסק השאלה נתפלת ערבית‬
‫של ערנ‬
‫ד״ה‬
‫יי״ט‪) :‬ה(‬
‫כתחילחו כו׳ לאחר החג הס״ד‬
‫ואח״כ מה״ד כך בסופו אינו‬
‫שואל בלילי יו״ט‪) :‬ו( ה״ה‬
‫אמר כו׳‬
‫והא‬
‫הא‬
‫מזכיר‬
‫כמקוס‪) :‬ז( תוס׳ ד״ה הא לן‬
‫פי׳ לבני נבל א ץ מזכירין‬
‫עד שנעה נמרחשון דאיח להו‬
‫פירי‬
‫בדנרא כי‬
‫להזכיר‬
‫המתחיל‬
‫יתחיל‬
‫והא להו פי׳‬
‫לשאול‬
‫לבני א ״ י‬
‫ליכא חששא דהא יכוליס כו׳‬
‫כצ״ל וד״ה והא להו נמחק‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫גמ׳ כאן ביטן שאין כ־ת‬
‫המקדש ק״ס‪ .‬עי׳ יומא דף‬
‫יג ע״א תוס׳ ד״ה הלכה‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫]א[ תום׳ ד״ה הא לן סי׳‬
‫עד‬
‫לנני נבל אין ש ואלין‬
‫שנעה‪ .‬כצ״ל ןועמ״ש רנינו‬
‫נא״ח ריש סימן קי״ד>‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫אמר רבא ]אפילו תימא[ ר•‬
‫אליעזר היא‪ .‬דאמר הזכרה‬
‫ביו״ט‬
‫הראשון‪ ,‬ולא‬
‫מצי‬
‫שהרי‬
‫אין‬
‫למישאל ביה‬
‫מתפלל אתה חונן‪ .‬דראשון‬
‫מזכיר‪ .‬וה״ה שואל‪ .‬ר״י אמר‬
‫עד שיעבור הפסח‪.‬‬
‫אמר במתגי׳‬
‫והיכי‬
‫שאינו שואל‬
‫אלא עד יום ראשון של פסח‪.‬‬
‫כאן לשאול כאן להזכיר‪ .‬הא‬
‫האמה ר׳ יהודה‬
‫במתניתץ‬
‫הראשון מוכיר ביו״ט האשון‬
‫של פסה‪,‬‬
‫היינו‬
‫להוכיר‪,‬‬
‫אבל לשאול יכול לשאל עה‬
‫שיעבור הפסה‪ .‬במקום שאינו‬
‫שואל מזכיר‪ .‬שהרי מתחיל‬
‫להוכיר בחג ואינו שואל עד‬
‫ששים בתקופה‪ .‬מקום שהוא‬
‫שואל‪ ,‬דקאמרת דשואל עד‬
‫יש־עבור‬
‫הפסח‪ ,‬על‬
‫אחת‬
‫כמה וכמה שיוכיר‪) ,‬ומתרץ(‬
‫]והיכי ת־יץ[ רב תסדא דרבי יהודה קאמר שאיגו מוכיר אלא עד יום ראשון של פסה )וה׳׳ה לשאלה(‪] .‬אלא אמר עולא‪ .‬הא ן‬
‫דפרכת האמר ר׳ יהודה ששואל עד שיעבור הפסח‪ ,‬תר• תנאי ואליבא דר״י‪ .‬עד שיעבור ש ״ ץ ראשון של יו״ט ראשון‪ .‬היינו נמ׳‬
‫כדאמ־ ר׳ יהודה במתניתין‪ ,‬הראשון ]מזכיר האחרון[ אינו מוכיר‪ ,‬וה״ה לשאלה‪ .‬שאלה ביו״ט מי איכא‪ .‬דקאמרת דקאמר ר׳ יהודה ביו״ט ראשון שואל‪ ,‬והא אינו מתפלל אהה חונן‪ ,‬והיאך אמר שאלה בברכת השנים‪ .‬שואל במתורגמן‪ .‬המתורגמן המתרגם דרשה‬
‫ביו״ט של פסח אומר שאלה בדרשה‪ .‬דבר שאינו צריך לצבור‪ .‬כלומר שאין הצבור שואלין בתפלתן‪ ,‬היאך ישאל המתורגמן‪ .‬אלא ]מחוורתא! כדעולא‪ .‬רלא תריץ ליה עד שיעבור ש״ץ‪ ,‬אלא לאהד הפסח ממש‪ .‬עד שיעבור זמן שחיטת פסח‪ .‬דהיינו י״ד‪ ,‬אבל ביו״ט‬
‫ראשו־ אינו שואל‪ ,‬והאי דקאמר ר׳ יהוהה במתניתין עד יו״ט הראשון‪ ,‬הייגו להזכרה ולא לשאלה‪ .‬מד‪ ,‬תחלתו מזכיר אע״פ שאיגו שואל‪ .‬שמ״כיר בחג ואינו שואל עד ששים בתקופה‪ .‬אף סופו מזכיר‪ .‬עד יום ראשון‪ ,‬ואינו שואל אלא עד י״ד‪ .‬דהזכרה נמי ריצוי‬
‫שאלד היא‪ .‬כלומר‪ ,‬להכי מוכיר בהג הואיל ועתיד לשאול בששים בתקופה שלפניו‪ .‬מאי ריצוי שאלה איכא‪ .‬והא א> עדיין הוא עתיד לשאול‪ .‬אלא מכיון שפסק מלשאול שוב אינו מוכיר‪ .‬אלא כדעולא דתריץ עד שיעבור הפסה ממש‪ ,‬והא דא״ר יהודה במתני׳‬
‫עד יום ראשון של פסח‪ ,‬כ( הייגו להוכרה ולא לשאלה‪ .‬הלכה כרי יהודה‪ .‬דאמר מוכ־ר ביום אחרון של חג‪ ,‬וה״ה לשאלה‪ .‬כאן לשאול כאן להזכיר‪ .‬הא דאמר ר׳ יוחגן הלכה כר׳ יהודה היינו להזכרה‪ ,‬שמתחיל להזכיר בחג‪ ,‬והא דאמר ר׳ אלעזר הלכה כר״ג היינו‬
‫לשאלת‪ .‬והאמר ר׳ יוחנן במקום שהוא שואל מזכיר‪ .‬אלמא הא דאמר ה׳ יותנן הלכה כר• יהודה היינו בין לשאול בין להזכיר‪ ,‬דכי הדדי נינהו‪ ,‬וקשיא הלכתא אהלכתא‪ .‬ההוא להפסקה‪ .‬כלומר‪ ,‬הא דאמר מקום שהוא שואל הוא מזכיר הייגו להפסקה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שפוסק‬
‫מלשאול ומלהוכיר ביום ראשון של פסח‪ ,‬אבל להתהלה מהחיל בחג ושואל בשבעה במרהשון‪ .‬הא לן והא להו‪ .‬הא דאמר הלכה כר״ג דאינו שואל עד שבעה במרהשון היינו להו‪ ,‬לבגי בכל ראיה להו פירי בדברא ואין צריכין לגשמים עד ו׳ במרחשון‪ ,‬והא דאמר‬
‫הלבד כרי יהודה דבתג מוכיר ושואל‪ ,‬לן בא״י דלית לן פירי בדברא‪ .‬אית להו עולי רגלים‪ .‬ואם יורדין גשמים בג׳ גו אינן יכולין לחוור מפני הגשמים‪ .‬כי קאמר ר׳ יוחנן‪ .‬הלכה כרי יהודה דשואל ומזכיר בחג‪ ,‬בזמן שאין בית המקדש קיים דליכא עולי רגלים‪ ,‬והא‬
‫דאמר הלכה כרי׳ג בומן שביהמ״ק קיים‪ ,‬ובו׳ במרחשון כבר חורו‪ .‬ואנו ראית לן תרי יומי‪] .‬שמיני[ ואחהון של חג‪ ,‬היכי עבהינן‪ ,‬הא אחה מהן וזול הוא‪ ,‬ובאיוה יום יתחיל לשאול‪ .‬מתחיל גמוספין‪ .‬של יום ראשון מימים האחרונים‪ ,‬ופוסק במנחה דשמא הול הוא‪,‬‬
‫וערבית ושחרית מיום האחרון לגמרי‪ .‬לאהד שעשיתו קדש‪ .‬ששאלה במוסף‪ ,‬אלמא דקדש הוא‪ ,‬תעשהו חול‪ ,‬שאין אתה מזכיר במגחה‪ .‬ופוסק ערבית‪ .‬שהרי היא הכגסה דיום אחרון‪ ,‬ושחרית‪ ,‬ושואל במוסף כמו שעשה אתמול‪ ,‬דקדש הוא‪ ,‬ואמר דאחרון שואל‪.‬‬
‫או נראז דצ״ל יהא תו אינו עתיד לישאיל וני׳‪ (3 .‬הלנר תמוה דהא תי׳ זה כנר דחי הגמ׳ לעיל ועילא הא מתרץ דחוי תגאי אלינא דר״י וצ״ע‪ p .‬אולי צ״ל נג׳ נמר גושון או דצ״ל מוג אינן יכולין לחזור יכו׳‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫תענית‬
‫ה‪.‬‬
‫דכא אמר ביון שהתחיל שוב אינו פוסק‪ .‬כלומר טון שהחחיל‬
‫א( לעילר‪ ,:‬ב( ]גי׳ ד״ףורא״ש ר ג א אמר כיון שההחיל‪ .‬בשמיני ספק שביעי שוב אינו פיסק‪ :‬הדר‬
‫כיוס ראשון של יה אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק‪:‬‬
‫יוסי[‪ ,‬ג( ]צ״ל לתניא[‪ ,‬ביה‪ .‬ממאי לאמר פוסק‪ :‬מונה כ״א יום‪ .‬מראש השנה עד שמיני‬
‫ד( ]לקמן ו‪ ,[.‬ה( ס״א ותרתי‬
‫י ו ר ה במרהשון הוא‪ .‬פי׳ אקרא דכחיכ ויורד לכס גשם מורה‬
‫]וכן גירםת הערוך עשרין ספק שביעי של חג כלרך שמונה מר״ה על יוה״כ י׳ ימיס שמחחיל‬
‫ומלקוש כראשון פריך דמתני׳ אפשר לתרץ דאמלקוש קסמיך‬
‫ותרתי וכו׳ נערך עשר ע״ש למנות מיום ראשון של ר״ה ומזטר מכאן ואילך וזהו שמזטר בשמיני‬
‫אבל ביורה מודה דבמרחשון‪:‬‬
‫שהאריך כפירוש הזה למחשנ ספק שביעי שהוא כ״ב שוב אינו‬
‫כולהו[‪ ,‬ו( והא ונו׳ ל״א ליתא‬
‫ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם‬
‫נס״א‪ ,‬ז( נפרשת עקנ[‪ ,‬ח( ]לף פוסק‪ .‬והאי( למתחילין אנו למנות‬
‫רבא אמר כיון שהתהיל שוב אינו פוםק וכן‬
‫הא‬
‫וקשיא‬
‫וכוי‪.‬‬
‫ו‪] ( » ,[.‬מ״נ ח[‪ ,‬י( ]יואל נ‪ ,1‬מיום א׳ להא לאנו עושין ב׳ ימים‬
‫אמר רב ששת כיון שחתחיל שוב אינו פוםק‬
‫לקאמר לעיל נמצא הגדילה בששה‬
‫כ( נתמיה משוס לנקרנך קלוש לאו משוס ספק לשמא עיברו לאלול‬
‫דהיינו שאתה כו׳ מיסת רש״א‪,‬‬
‫ואף רב חדר ביח דאמר רב חננאל אמר רב‬
‫חלשים גדילה באחד עשר יום הוה‬
‫ל( ]ס״א ושתים[‪ ,‬מ( גי׳ רש״א להא אנן בקיאינן בקביעא לירחא‬
‫עשרה‬
‫שמונה‬
‫כדרך‬
‫יום‬
‫ואהד‬
‫עשרים‬
‫מונה‬
‫וני׳׳נ‪,‬‬
‫ליה למימר גלילה בתליסר ״(ובי״ל‬
‫אלא משוס למנהג אבותינו בילינו‪.‬‬
‫ימים מר״ה עד יוה״כ ומתחיל וכיון שהתחיל‬
‫יומי שהרי מיל מתחלת ליגלל ושמא‬
‫ל״א מונה כ״א יום כלרך שמונה‬
‫שוב אינו פוסק והלכתא כיון שהתהיל שוב י״ל ללכל המאוחרת שנזרעה בשלישית‬
‫כו׳ כלומר אס עיברו אלול לא‬
‫תורה אור השלם‬
‫האמר נמצא גלילה בי״א יום וצ״ע‪:‬‬
‫יחשוב מיום ראשון של ר״ה כ״א יום‬
‫אינו פוסק‪ :‬מתני׳ >עד מתי שואלין את‬
‫‪ . 1‬ובני ציון גילו ושמחו בין‬
‫לא אבוא בעיר‪ .‬פירוש בעיר‬
‫שאם כן לא ימצאו בילו אלא כ׳‬
‫הגשמים ר׳ יהודה אומר עד שיעבור הפםה‬
‫אלהיכם כי נתן לכם את‬
‫ר״ל בעיר ממש ר״מ פ שטיה‬
‫המורה לצדקה ף ו ך ר לכם וכלים ‪ w‬ביום טוב שביעי יום נטילת‬
‫ר׳ *מאיר אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד‬
‫ומלקוש‬
‫מורה‬
‫גשם‬
‫לקרא בעיר בשנאה כלומר לא‬
‫ערבה אלא מיום שמחחילין למנות‬
‫לכם גשם יורה ומלקוש בראשון‪ :‬גמ׳ א״ל‬
‫יואל ב כג‬
‫בראשון‪:‬‬
‫אבוא בשנאה ועיר הוי ל׳ שנאה כמו‬
‫עשרה ימים לעשות בעשירי יוה״כ‬
‫‪ . 2‬יתר הגזם א כ ל הארבה‬
‫רב נהמן לר׳ יצהק יורה בניםן )א( יורה‬
‫ומלאו פני תבל ערים וישעיה יל>‪:‬‬
‫ויתר הארבה א כ ל הילק יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה‬
‫׳)דתנן( יייורה במרחשון‬
‫במרחשון הוא‬
‫ויתר הילק א כ ל הךזסיל‪:‬‬
‫ומי‬
‫שיום הכסוריס יום אחל לבל וילע‬
‫יואל א ד‬
‫מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין‬
‫ומלקוש בניסן א״ל הכי אמר רבי יוחנן בימי‬
‫‪ .3‬הזרעים בדמעה ברנה‬
‫תהלים קכו ה כ״א »( להיינו ביום טוב אחרון‬
‫יקצרו‪:‬‬
‫יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה יתר הגזם אכל הארבה וגו׳‬
‫‪ .4‬ואלישע דבר א ל האשה מתתיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב‬
‫אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים ירדה להם רביעד‪ ,‬ראשונה באחד‬
‫א ש ר ההןה את בנה לאמר‬
‫קומי ולכי אה וביתך וגירי אינו פוסק‪ :‬א״ל רב נחמן לרב יצחק‬
‫בניסן אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו אמרו לו מי שיש לו קב חטים‬
‫באשר תגורי כי קךא ין יורה בניסן הוא‪ .‬לכתיב ויורד לכס‬
‫או קבים שעורק יאכלנו ויהיה או יזרענו וימות אמר להם אעפ״כ צאו‬
‫לרעב וגם בא א ל ה א ר ץ גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה‪:‬‬
‫שבע שנים‪ :‬מלכים ב ח א‬
‫וזרעו נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבהורי נמלים יצאו‬
‫‪ .5‬ויגזר ע ל ןמין ורעב והא במרחשון הוא‪ .‬כלתניא לקמן‬
‫וזרעו שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שניה בהמשה בניסן הקריבו‬
‫ויאכל ע ל שמאול ולא ובספריי( הוא‪ :‬יורה ומלקוש מפרש‬
‫שבעו איש ב ש ר זרעו לקמןה‪ :‬אמר ליה‪ .‬ולאי במרחשון‬
‫עומר בששה עשר בניסן נמצאת תבואה הגדילה בששה הרשים גדילה‬
‫ישעיהו ט יט‬
‫יאכלו‪:‬‬
‫פתואל‬
‫הוא ומקרא זה בימי יואל בן‬
‫באהד עשר יום נמצא עומר הקרב מתבואה של ששח חדשים קרב‬
‫‪ . 6‬לא אעשה ח ר ץ אפי ל א‬
‫אשוב לשחת אפרים כי א ל נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון‬
‫מתבואה של אהד עשר יום ועל אותו הדור הוא אומר הזורעים בדמעה‬
‫אנכי ו ל א איש בקרבך ע״י נס שהיה רעב שבע שניס לכתיבט(‬
‫ברנה יקצרו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו׳ מאי הלוך ילך ובכה‬
‫קדוש ו ל א אבוא בעיר‪:‬‬
‫הושע יא ט ט קרא ה׳ לרעב וגס בא אל הארץ‬
‫נושא משך וגו׳ א״ר יהודה שור כשהוא הורש הולך ובוכה ובהזירתו‬
‫‪ . 7‬ירושלם הבנוןה כעיר שבע שנים וכתיב יתר הגזם אכל‬
‫אוכל הזיז מן התלם וזהו בא יבא ברנה מאי נושא אלומותיו א״ר הםדא‬
‫שחברה לה ןהךו‪:‬‬
‫הארבה וגר‪ :‬הט גרסינן יצא אדר‬
‫תהלים קכב ג‬
‫ואמרי לה במתניתא תנא קנה זרת שיבולת זרתים א״ל רב נהמן לר׳‬
‫ולא ירדו גשמים‪ .‬ולא זרעו‪ .‬רוב‬
‫‪ . 8‬ובאחת יבערו ויבטלו‬
‫ארר לא גרסינן‪ :‬ר ג י ע ה ראשונה‪.‬‬
‫יצחק מאי דכתיב כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים‬
‫מוסר הבלים ע ץ הוא‪:‬‬
‫ירמיהו י ה התתלת גשמים‪ .‬ולקמן <לף ו‪ >:‬מפרש‬
‫בהנך שבע שנים מאי אכול א״ל חכי אמר רבי יוחנן שנה ראשונח אכלו‬
‫‪ . 9‬הבל המה מעשה‬
‫תעתעים בעת פקדתם רביעה שמרביע את הארץ‪ :‬או‬
‫מה שבבתים שניה אכלו מה שבשדות שלישית בשר בהמה טהורה‬
‫ירמיהו י טו יזרענו וימוה‪ .‬ברעב קולם שתגרל‬
‫יאבדו‪:‬‬
‫רביעית בשר בהמה טמאה המישית בשר שקצים ורמשים ששית בשר‬
‫‪ .10‬כי שתים רעות עשה התבואה החלשה שלא יהיה לו מה‬
‫עמי אתי עזבו מקור מים‬
‫בניהם ובנותיהם שביעית בשר זרועותיהם לקיים מה שנאמר איש בשר‬
‫חיים לחצב להם בארות יאכל‪ :‬נעשה להם נ ס כוי‪ .‬והיינו‬
‫זרועו יאכלו וא״ל רב נחמן לר׳ יצחק מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבוא‬
‫באייה נשברים א ש ר ל א לכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר‬
‫בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר א״ל חכי א״ר יוחנן אמר הקב״ה‬
‫יכלו חמים‪ :‬ירמיהו ב יג אכל הארבה וגרי(‪ :‬נתגלה להם‬
‫הבואה שבחורי נמלים ומה שבכהלים‪.‬‬
‫לא אבוא בירושלים של מעלח עד שאבוא לירושלים של מטח ומי איכא‬
‫וזרעו‪.‬‬
‫יצאו‬
‫העכברים‪:‬‬
‫שאצרו‬
‫ירושלים למעלה אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שהוברה לה יחדיו‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫שני‪.‬‬
‫שבילם‪:‬‬
‫וזרעו מה‬
‫)י(‬
‫וא״ל רב נחמן לר׳ יצחק מאי דכתיב ובאחת יבערו ויכםלו מוסר הבלים‬
‫)‪ (6‬נטי יורה נניס! היא יורה‬
‫נמרחשון הוא‪) :‬ב( רש״י ד״ה בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו‬
‫עץ חוא א״ל חכי א״ר יוחנן אהת היא שמבערת רשעים בגיחנם מאי היא‬
‫מינה כו׳ אלא כ׳ יכליס ניוס אכלו ולאחר שזרעו ירלו להם גשמים‬
‫ע״ז כתיב הכא מוםר הבלים עץ הוא וכתיב התם הבל המה מעשה‬
‫שכיעי יוס כו׳ כצ״ל ותינת טונ בה׳ בניסן והקריבו עומר בט״ז‬
‫נמחק‪) :‬ג( כא״ד דהיינו ניו׳׳ט‬
‫כ י שתים רעות עשה עמי‬
‫תעתועים וא״ל רב נהמן לר׳ יצהק מ״ד‬
‫אחרון‪ .‬נ״נ כלומר עד ליל יו״ט בניסן מאותה תבואה חלשה‪ :‬הגדילה‬
‫תרתין הוא דהוו עשרין > וארבע שביקא להו א״ל הכי א״ר יוהנן אהת שהיא‬
‫ולא ליל יו״ט נכלל‪ ) :‬ו ( ד״ח בששה חדשים‪ .‬מתשרי ועל ניסן‪:‬‬
‫יצאי וזרעו מה שנידס שני בי״א יום‪ .‬מחמשה בניסן על ט״ז‬
‫שמולה‬
‫נצ״ל והל״א יתינח וזרעו‬
‫נמחק‪) :‬ה( תום' ל״ה רנא נו׳ בו‪ :‬הזורעים בדמעה ברנה יקצורו‪ .‬שלא היה להן מה לאכול‪:‬‬
‫ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר‪ :‬בהליכחו‪ .‬לחרוש מאי הלך ילך ובכה‪ .‬אס לבני אלם כבר נאמר הזורעים בלמעה‬
‫ניוס ראשון של ש נ י ימים‬
‫שכשהוא זורע מיל מחחלח ליגלל‪ :‬מאי בא יבוא ברנה נושא התלס‪ :‬ובחזירהו אוכל חויז‪ .‬שחת מן התלם שזרעו בהליכתן‬
‫אחרוניס שוב‪:‬‬
‫אלומותיו‪ .‬אס מפני התבואה שיש להם לאכול הרי כבר אמור‬
‫ברנה יקצורו‪ :‬שבולח זרהים‪ .‬זהו נס גלול מה שאין כן לרך כל תבואה שהקנה פ שלשה וארבעה בשבולת‪ :‬כי קרא ה׳‬
‫רבינו גרשום‬
‫לרעב‪ .‬בימי יהורם בן אחאב נאמר‪ :‬מה שגשדוח‪ .‬ספיחים ומה שנשתייר בשלות‪ :‬אכלו בשר בניהם‪ .‬מקצחס‪ :‬משום דבקרבך‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫י ב א ב מיי׳ פ ״נ מהל׳‬
‫תפלה הל׳ טו טוש״ע א״ח‬
‫סימן קיד סעיף א‪:‬‬
‫מ ו ם ף רש״י‬
‫עד מתי‬
‫הגשמים‪.‬‬
‫הגשמים‪,‬‬
‫שואלין‬
‫כסוף‬
‫עד‬
‫את‬
‫ימות‬
‫שיעבור‬
‫הפסח‪ .‬דאמרינן כל חולו של‬
‫מועל ותן טל ומטר )לעילז‪.(:‬‬
‫‪s‬‬
‫ב‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫ג‬
‫‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫ה‬
‫כיון שהתחיל‪ .‬לשאול במוסף‬
‫דיום ראשון שוב אינו פוסק‪,‬‬
‫אלא שואל במנחה )בשחרית‬
‫]בערביח‬
‫ובערבית(‬
‫ובשחרית[ ומוסף וכוי‪ .‬ואף‬
‫רב הדר בית‪ .‬ואמר כיון‬
‫שהתחיל שוב אינו פוסק‪.‬‬
‫מונה כ״א‪ .‬בתשרי‪ ,‬דהיינו‬
‫קדוש‪> .‬שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב״ה בעיר‪ :‬לא אבא בירושלים כוי‪ .‬והכי קאמר על שיהא בקרבך קלוש למטה להיינו‬
‫ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה‪ :‬ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו‪ .‬ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה שהיא‬
‫כיוצא בה חבירתה ולוגמתה‪ .‬מכלל לאיכא ירושלים אחריתי והיכן אס לא למעלה‪ :‬וגאחח יגערו ויכםלז מ ו ס ר הגלים ע ן הוא‪.‬‬
‫אי לאו גזרה שוס היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין‪ :‬באחה‪ .‬עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים‬
‫רשעים‪ :‬עשרים ל( וארבעה שביקא להו‪ .‬בתמיה‪ .‬בפרשת התשפוט )יחזקאל כב> כ״ר עבירוח שעברו‪ .‬ל״א שעברועל כ״ל ספרים‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫רבינו ח נ נ א ל‬
‫ושקלי׳‪ ,‬ואסקוה ]מונה[ כ״א‬
‫יום מראש השנה וער יום טוב‬
‫האחרון של הג‪) ,‬ומתחיל‬
‫להזכיר ביום טוב האחרון(‪,‬‬
‫כדרך שמונה עשרה ימים‬
‫מראש השנה ועד יום‬
‫הכיפורים והעשירי הוא יום‬
‫הכפורים‪ ,‬ומתחיל להוכיר‪,‬‬
‫וכיון שמתחיל שוב אינו‬
‫פוסק‪ ,‬וכן הלכה‪ .‬מתני' עה‬
‫מתי שואלין את הגשמים כוי‪.‬‬
‫א( הא אסיק׳ לשמעתא כי‬
‫שליח ציבור היורד לפני‬
‫התיבה ביום טוב הראשון של‬
‫פסח מוכיר מוריד הגשם‬
‫מלהזכיר‪ ,‬והיורד‬
‫ופוסק‬
‫במוסף אינו מוכיר‪ .‬ניכיון‬
‫שאייר מאיר עד שיצא ניסן‬
‫שנא׳ ויורד לכם גשם מורה‬
‫ומלקוש בראשון‪ ,‬ואקשיגן‬
‫והא מורה במרהשוון הוא‬
‫ומלקוש בגיסן‪ .‬ושגיגן בימי‬
‫יואל בן פתואל ג()ש״מ(‬
‫]גאמר[ מורה בגיסן‪ ,‬שיצא‬
‫אדר ולא ירדו גשמים‪ ,‬יר]ד[ה‬
‫באחד‬
‫ראשונ]ה[‬
‫רביעה‬
‫בניסן‪ ,‬אמר להם הנביא צאו‬
‫וזרעו‪ ,‬געשה להן נס וגתגלה‬
‫להם החטים שאוגרין הגמלין‬
‫בחורין ובכתלים ולקחו אותן‬
‫וזרעו‪ .‬ירדה להן רביעה שגייה‬
‫בחמשה בניסן‪ ,‬וצמחו ורעים‬
‫והקריבו העומר בי״ו בניסן‪.‬‬
‫גמצאת תבואה ]הןגדילה בוי‬
‫הרשים ]גדילה[ בי״א יום‪ ,‬על‬
‫אותו דור נאמר הזורעים‬
‫בדמעה ברינה יקצורו‪ ,‬השור‬
‫שהיה בהליכתו הולך כמו‬
‫בוכה‪ ,‬בחזיהתו היה אוכל‬
‫חויו‪ .‬בא יבא בהינה ]נושא[‬
‫אלומותיו‪ ,‬קנה זרת שבולת‬
‫שתים‪ .‬א׳ לית רב נתמן לר׳‬
‫יצחק הא דכתיב כי קרא ת׳‬
‫לרעב וגו׳ אותן שבע שנים‬
‫מאי אכול‪ .‬א׳ ליה הבי א״ר‬
‫יוחנן שנה ראשונה אכלו מה‬
‫שבבתים שנייה אכלו מה‬
‫שבשדות כוי‪ .‬ותוב בעא‬
‫מיניה‪ ,‬בקרבך קדוש ולא‬
‫אבוא בעיר‪ .‬א׳ ליה‪ ,‬הקב״ה‬
‫הבטיח לישראל שאינו בא‬
‫בירושלם של מעלה עד‬
‫שיבנה להם ירושלם של מטה‬
‫שכינתו הקדושה‬
‫וישרה‬
‫בקרבם‪ .‬ותוכ בעא מיניה מאי‬
‫דכת׳ ובאחת יבערו ויכסלו‬
‫וגוי‪ .‬אמר ליה אחת היא‬
‫שמבערת הרשעים לגיהנם‪,‬‬
‫ומאי ניהי עבודה ורה‪ .‬ותוב‬
‫בעא מיגיה מאי דכת׳ כי‬
‫שתים רעות עשה עמי וגוי‪,‬‬
‫תרתי בלחוד הוא דעבוד כ״ב‬
‫שביקא להו‪ .‬יש מי ׳שמפרש‬
‫כי יש עבירה הכתובה בכ״ד‬
‫ספרים‪ ,‬כלומר במקרא‪ ,‬ושלו(‬
‫]כולו[ שלא עשו אותה‪ .‬ומגין‬
‫כ״ד‪ ,‬שתים רעות וכ׳׳ב‬
‫דמתמה‪) ,‬שמפרש וכי יש‬
‫בכ״ד(‬
‫הכתובה‬
‫עבירה‬
‫ששקולה‬
‫כלומר‪ ,‬וכי הניחו בכ״ב ‪ 56‬כ ]הנותרים[ עבירה הכתובה בהם שלא עשו אוהיה‪) .‬ואב־ קבלגו מרבותיגו‪ ,‬כי אילו הן כ״ד‬
‫ראשון של אהרון‪ ,‬ויתהיל לשאול ושוב אינו פוסק‪ ,‬כדרך שמונה מר״ה ועד יוה״כ‪ .‬יורה ומלקוש בראשון‪ .‬האי ראשון היינו‬
‫ןהטאות[ הסת]וןמות בכאן הם המפ]ו[רשים בהלמוד ארץ ישראל פרק אילו שאין להם חלק( י ( יש מן ההכמים המפןרןשים‬
‫ניסן‪ .‬בימי יואל נתקיים מקרא הזה‪ .‬יורה בראשון‪ ,‬ולעולם יורה במרחשון הוא‪ .‬שני ושלישי ורביעי‪ .‬בניסן‪ ,‬נמצא תבואה‬
‫שהיו אומרים כ״ד רעות אילו הן חנוכרות בהאי קרא‪ ,‬אותי עזבו מקור מים חיים‪ ,‬לחצוב להם‪ ,‬עובך את ה׳ אלהיך‪ ,‬רעתך‪,‬‬
‫שרגילה להתגדל בו׳ חדשים גדילה בי״א יום‪ ,‬מרביעי דניםן עד יום י״ו בו שמקריבין בו העומר‪ .‬כשהשור הולך לזרוע בוכה‪,‬‬
‫ומשובותיך‪ ,‬ולא פחדתי אליך‪ ,‬לא אעבור‪ .‬צועה‪ ,‬וונה‪ ,‬גהפכת‪ ,‬גכתם עוגך‪ ,‬לא גטמאתי‪ ,‬דרכך בגיא‪ ,‬אהבתי ודים‪ ,‬ואחריהם‬
‫שרעב‪ .‬מהו אלומותיו‪ .‬דמשמע תרי‪ ,‬דקנה זרת ושיבולת שתי זרתות‪ .‬אמר הקב״ה לא אכנס בירושלים של מעלה‪ .‬דהכי משמע‪,‬‬
‫אלך‪ ,‬הובישו הם‪] ,‬המה[ מלכיהם‪ ,‬שריהם כהניהם‪ ,‬ונביאיהם‪ ,‬אומרים לעץ אבי אתה‪ ,‬לאבן את ילדתנו‪ ,‬כי פנו אלי עורף‪,‬‬
‫עד שבקרבך קדוש שיבנה ירושלים למטה‪ ,‬לא אכגס לירושלים של מעלה‪ .‬יחדיו‪ .‬משמע תרי ירושלים‪ .‬ומגלן דהאי אתת משמע‬
‫מספר עריך היו אלהיך‪ .‬אלו כ״ד רעות‪] .‬ואנו קבלנו מרבוהינו כי אילו הן כ״ד ]חטאוהן הסתומות בכאן הם המפ]ו[רשים‬
‫ע״ז‪ ,‬כחיב הכא מוסה הבלים עץ הוא‪ .‬עשרים וארבעה שביקא להו‪ .‬כלומר‪ ,‬והלא עברו על עשרים וארבעה ספרים‪ .‬ע״א‪,‬‬
‫בתלמוד ארץ ישראל בפרק אלו שאין להם חלק[‪ ,‬אמר ר׳ יוחגן לא גלו ישראל עד שגעשו כ״ד כתות של מיגים‪ ,‬שנאמר בן‬
‫עשרים ושש עבירות כתיבי באותה פרשה החשפט התשפט‪.‬‬
‫אדם שולח אני אותך וגוי‪ ,‬אל הגוי המורד לא נאמר אלא הגוים המורדים‪ .‬ומצאנו במדרש חזית‪ ,‬א״ר יוחגן כ״ד חטאות הוכיח‬
‫יחזקאל הגביא את ישראל בפרשה התשפוט את עיר הדמים‪ ,‬אלו הן‪ ,‬עיר שופכת דם‪ ,‬ועשתה גלולים‪ ,‬טמאת השם‪ ,‬רבה המהומה‪ ,‬איש לורועו היו בך למען שפוך דם‪ ,‬ה( אכ ואם הקלו בך‪ ,‬לגר עשו בעושק בתוכך‪ ,‬יתום ואלמנה הונו בך‪ ,‬קדשי בזית‪ ,‬ואת‬
‫שבתותי חללה‪ ,‬אנשי רכיל היו בך‪ ,‬ואל ההרים )היו( ]אכלו[ בך‪ ,‬ומה עשו בתוכך‪ ,‬ערות אב גלה בך‪ ,‬טמאת הנדה )ענה( ]ענו[ בך‪ ,‬ואיש את אשת רעהו עשה תועבה‪ ,‬ואיש את כלתו טמא בזמה‪ ,‬ואיש את אהותו בת אביו ענה בך‪ ,‬שוחד לקחו בך‪ ,‬גשך‬
‫וחרביח לקחת‪ ,‬ותבצע] [ רעיך בעשק‪ ,‬ואותי שכחת נאם הי‪ .‬ותבצע] [ רעיך בעשק‪ ,‬ואותי שכחת נאם הי‪ .‬ועל כולם לא חתם אלא על הגזל‪ ,‬והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך‪ .‬היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני‬
‫עושה אותך אגי ה׳ דברתי ועשיתי‪ .‬ותפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתימותי טומאתך ממך‪ .‬וגתלת בך לעיגי)ה(גוים ויהעת כי אני ה׳‪ .‬א׳ ליה הכי אמר ר׳ יוחנן‪ .‬עבירה אחת שיש בה שתי רעות‪ ,‬ומאי ניהו ע״ו‪ ,‬שנאמר כי שתים רעות עשה עמי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אותי עזבו‪ ,‬והלכו אל הגלולים‪ ,‬כי עכרו עיי כתיים גוי‪ ,‬עה ועמי המיר כבודו בלא יועיל‪.‬‬
‫א( נראה דר״ל דאפיקנא לעיל דאין הלכה נר״י דהך מתני׳ רק כאידך לר״י דש״ן היורד וכוי‪ .‬בן נראה דצ״ל ר״מ אומר עד שיצא ונוי‪ .‬ג( אוצי צ״ל נימי יואל ‪ ]3‬פתואל ירד מורה בניסן‪ .‬לן כאן צ״ל מ״ש לממס לא גלו ישראל וכוי‪ .‬הןאנ ואס נמשניס לני וכן יתום ואלמנה כ״ה נערוך‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫ה‪:‬‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ]טוש״ע א״ח סימן קע ומי סיב שמואל והא כר נ״ב שנין הוה וכוי‪ .‬ועפה ס()אפי׳( חיי‬
‫ששקולה כשהים‪ .‬לכותייס וקדרייס כלמפרש שהרעו משניהן לא‬
‫סעיף א[‪:‬‬
‫שמואל נ״ב שנה שהרי בשנה ראשונה שהיה עלי ממונה לכ״ג‬
‫הלינו מהן לכותיים וקדרים ) ( אע״פ שיראתס פחותה לא רצו‬
‫נולל שמואל כלבחיב )שמואל א א( ועלי יושב כלומר אוחו יום נחיישב‬
‫להמיר ועמי המירו באחר ולא עוד אלא בלא יועיל‪ :‬והאמר מר‪.‬‬
‫ונתמנה ועלי היה נביא ושופט ארבעים שנה כלמפרש בקרא‬
‫במועל קטן )לף כח‪ (.‬זו מיחחו של שמואל הרמחי )‪ 0‬ולא‬
‫לעזי רש״י‬
‫ושמואל היה נביא ושופט י׳ שנים‬
‫׳(כרת היא‪ .‬במסכת שמחות ןפ׳׳ג(‬
‫)ילד(‪.‬‬
‫ד י ש י ב י ר י ״ ר ‪ .‬לגמול‬
‫קולם מלכוח שאול כלאיתא בסלר‬
‫מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת‬
‫שקולה כשתים ומאי ניהו ע״ז דכתיב ‪ 1‬כי‬
‫עולם נמצא שהיה שמואל בן מ״ט‬
‫כרת בכך וכך זו היא מיתח אסכרה‪:‬‬
‫‪^101 g‬‬
‫שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים‬
‫שנה כשפסק מלהיות שופט וחצי שנה‬
‫ימיו של שמואל נ׳׳ב שנה לכתיב׳(‬
‫נשברים‬
‫בארות‬
‫באדוות‬
‫להם‬
‫להצוב‬
‫היים‬
‫רש״י‬
‫מוסף‬
‫שבשנה ראשונה שהיה עלי נביא‬
‫על יגמל הנער וגו׳ לשיבירי״ר בלע״ז‬
‫מ י גרם ל ש א ו ל ש י ש ב‬
‫‪2‬‬
‫וקדר‬
‫וראו‬
‫כתיים‬
‫איי‬
‫עברו‬
‫כי‬
‫בהו‬
‫וכתיב‬
‫בגבעה‪ .‬דנחצי שנה נולל ותרתין שנין ופלגא לשאול‬
‫וכ״ל חלשים נקרא תינוק וכתיב‬
‫שלהו והתבוננו מאד וגו׳ ההימיר גוי אלהים‬
‫ראשונה סרח ונגזרה עליו המלך הרי נ״ב שנין ולהט קא פריך‬
‫)שמואל א א( וישב שם על עולם‬
‫מיתה אלא שעמדה לו תפלת ומי סיב ומוט ש״י חשיב הני ארבעים‬
‫עולמו של לר חמשיס שנה שנאמר‬
‫והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא‬
‫שמואל)זבחים קיח‪.(:‬גקרי‪.‬‬
‫שנה לעלי קולס שנשבה הארון‬
‫)גמלכר ח> ומבן חמשיס שנה ישוב‬
‫יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים‬
‫רואה קרי)מנילה ט‪.(1‬‬
‫ובאותו יום שנשבה מת כלכתיב רהי‬
‫מצבא העבולה ל()בבכורות( ירושלמי‬
‫עובדין למים ואע׳׳פ שיודעים שהמים מכבין‬
‫כהזכירו ארון האלהיס דסול אחורנית‬
‫ובסלר עולם תמצא כשני לסין תוססת‬
‫את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר‬
‫רבינו הננאל‬
‫ותשבר מפרקתו וגו׳ והארון היה‬
‫על זה‪ :‬קפצה‪ .‬הלבין שערו‪ :‬נחמהי‪.‬‬
‫א‬
‫יצהק‬
‫לר׳‬
‫נהמן‬
‫רב‬
‫וא״ל‬
‫יועיל‬
‫בלא‬
‫יכבודי‬
‫ותוב בעא מיניה‪ ,‬כתיב ויהי‬
‫שנה‬
‫עשרים‬
‫בגבעה‬
‫אבינלב‬
‫בבית‬
‫ורצה הקב״ה להורגו מיל‪ :‬שקלהני‬
‫כי זקן שמואל וגוי‪ ,‬מי קש‬
‫מר כלכתיב )שמואל א ז( ררבו הימים מ״ד ‪3‬ויהי כאשר זקן שמואל ומי םיב שמואל‬
‫כמשה ואהרן דכהיב משה ואהרן‬
‫כולי האי‪ ,‬והאמר‬
‫כולי האי והא בר נ״ב הוה דאמר מר ‪5‬״מת‬
‫במסכת מועד )במשקין( ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית‬
‫בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגוי‪.‬‬
‫מת בן המשים ]ושתים[‬
‫שוין הן‪ :‬מעשה ידיהן‪ .‬יהושע אף‬
‫שנה וו היא מיתתו של ישראל אחד ה׳ ומיל כשמלך לול בנ״ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי‬
‫ג‬
‫כשמלך‬
‫לאחר‬
‫להיינו‬
‫בירושלים‬
‫א״ל הכי א״ר יוהנן >זקנה קפצה עליו דכתיב הוא היה תלמידו של אהרן כלאמרי׳‬
‫שמואל הרמתי‪ .‬אמר ליה‬
‫הכי אמר ר׳ יוחגן‪ ,‬וקנה בחברון שבע שנים ומחצה הביאו‬
‫בעירובין )לף גל‪ >:‬יצא משה ושנה‬
‫‪4‬נהמתי כי המלכתי את שאול אמר לפניו‬
‫עליו‪,‬‬
‫הקב״ה‬
‫הקפיץ‬
‫שגאמר )ויהי כי וקן לשם צא וחשוב ארבעים שחיה עלי‬
‫להן אהרן פירקו‪ :‬כי זוטר‪ .‬בחור‪:‬‬
‫רבש״ע שקלתני כמשה ואהרן יידכתיב‬
‫שמואל( גחמתי כי המלכתי עם עשרים שנה שהיה הארון בבית‬
‫מרמי כולי עלמא אבהריה‪ .‬לאמרי‬
‫‪ 5‬משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו‬
‫אח שאול למלך‪ ,‬ויחר אבינלב היינו ששים נמצא שהיה‬
‫מלמיח זוטר שמא ח״ו עבירה היפה‬
‫לשמואל ויזעק אל ה׳ כל‬
‫הלילה‪ ,‬אמר לפניו רבוגו ששים שנה משנולד שמואל על שבא מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בו‪ :‬זכי מה ענין גבעה בגימין אצל‬
‫ידי‬
‫מעשה‬
‫יתבטל‬
‫לא‬
‫אני‬
‫אף‬
‫בחייהם‬
‫של עולם שקלתני כמשה הארון בירושלים אע״ג לנולל בשנה‬
‫רמה‪ .‬בהר אפרים‪ :‬שישב ב׳ שטם‬
‫ואהרן כוי‪ .‬עד מי גרס‬
‫הראשונה א״כ נט לפתות חצי שנה‬
‫זמהצה‪ .‬כלמפרש בסלר עולם שמלך‬
‫בהיי אמר הקב״ח חיכי אעביד לימות שאול‬
‫לשאול לישב שתי שגים‬
‫מחצית שנת עשפי עשרה ושנים‬
‫ומחצה בגבעה‪ ,‬תפלתו של *להריון אוחן שבעה חלשים »( היה לא קא שביק שמואל לימות שמואל אחוטר‬
‫׳שמואל הרמתי‪ .‬ומ־ מידחי הארון בשלה פלשתים ללא קא חשיב‬
‫עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך‬
‫מרנני אבתריה לא לימות שאול ולא לימות‬
‫גברא מקמי גברא‪ ,‬אין‪,‬‬
‫שגאמר תצבתי בגביאים ומלי׳ להנהו לשעת הדון נמצא שהיה‬
‫שנת שלש עשרה לסוף שמונה חלשים‪:‬‬
‫ה‬
‫שמואל כבר הגיעה מלכות דוד ׳ואין מלכות‬
‫הרגתים באמרי פי‪ ,‬שמונה שנים ממיחת שמואל על‬
‫מי מידחי גברא כוי‪ .‬לאילחי שמואל‬
‫נוגעת בהכרתה אפילו כמלא נימא אמר‬
‫במעשיהם לא גאמר אלא שבא הארון לירושלים שהרי היה‬
‫מקמי לול‪ :‬במעשיהם לא נאמר‪.‬‬
‫באמרי פי‪ ,‬אלמא מדחי‬
‫הקב״ה אקפיץ עליו זקנה היינו דכתיב‬
‫גברא מיקמי גברא‪ .‬אין ששה חלשים ממיחח שמואל קולס‬
‫למשמע בעבור חטא‪ :‬אלא באמרי‬
‫‪6‬‬
‫ושאול יושב בגבעח תחת האשל ברמה‬
‫אומדין דבר הלכה בסעודה שמשחו לול למלך בחברון ומלך שם‬
‫פי‪ .‬מפני לבר שגזרתי כגון האי‬
‫שמא יקדים קגה לושט‬
‫מעשה לשמואל‪ :‬שמא יקדים קנה‪.‬‬
‫)ותהקל שבע שנים ומחצה ומיל מלך בירושלים י>וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר‬
‫ויבא לידי סכגה‪,‬‬
‫הסעודה(‪ .‬בתר דבריך א׳ והביא הארון ועחה הסר שמונה‬
‫כשיוציא הקול נפחח אותו כובע שעל‬
‫לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי‬
‫ליה הכי אמר ר׳ יוהגן‪ ,‬שנים מן ששים שנים שהיה משנולל‬
‫פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן‬
‫שנים ומהצה תפלתו של שמואל הרמתי‬
‫יעקב אביגו לא מת‪,‬‬
‫שנאמר כי הגגי מושיעך שמואל על הבאת הארון רשאר נ״ב‬
‫ולפיכך לא אומר לך כלום‪ .‬מאכל‬
‫ומי מידהי גברא מקמי גברא אין דא״ר‬
‫מרחוק ואת זרעך מארץ שנים‪ :‬יעקב אבינו לא מת‪.‬‬
‫ומשתה הולך לרך הושט‪>» :‬ה״ג‬
‫שמואל בר נחמני א״ר ׳•)יוחנן( מ״ד ‪ 7‬על כן‬
‫שבים וגר‪ ,‬מקיש יעקב וכן משמע )י( לכתיב רגוע ולא‬
‫לימא לן מר מידי‪ .‬ולא גרסינן חל‬
‫לוהעו‪ ,‬מה ורעו בתיים אף‬
‫פי‬
‫באמרי‬
‫הרגתים‬
‫בנביאים‬
‫הצבתי‬
‫כתיב רמת כלמפרש בסוטה )לף יג‪(.‬‬
‫לחבריה‪ :‬לא מה‪ .‬אלא חי הוא‬
‫הוא בחיים‪.‬‬
‫במעשיהם לא נאמר אלא באמרי פי אלמא‬
‫לעולם‪ :‬בכדי‪ .‬וכי בחנם ספדו‬
‫גבי מעשה לחושים‪:‬‬
‫ספליא וחנטו חנטיא לכתיב ביה‬
‫מידהי גברא מקמי גברא רב נהמן ור׳ יצהק‬
‫ביוחןה ומכירה קאמינא‪ .‬פי׳‬
‫)בראשית ;> ויחנטו )אוחו( ויספלו‬
‫ביולעה שבא עליה הוו יתבי בסעודתא א״ל רב נהמן לר׳ יצהק‬
‫רבינו גרשום‬
‫)ל‪ :0‬מקרא אני דורש‪ .‬והאי לחנטו‬
‫לימא מר מילתא א״ל הכי א״ר יוהנן א אין‬
‫ומכירה שראה אותה‪:‬‬
‫ימאי ניהו ע״ו‪ .‬דכתיב פן‬
‫חנטיא סבורים היו שמת‪ :‬מה זרעו‬
‫תשתיתון ועשיתם פסל‪,‬‬
‫מםיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא‬
‫מלקוש‬
‫•אמר כל מקום שנאמר‬
‫בחיים‪ .‬כשהוא מקבץ את ישראל‬
‫וכי‬
‫א״ל‬
‫מת‬
‫לא‬
‫אבינו‬
‫יעקב‬
‫יוחנן‬
‫א״ר‬
‫הכי‬
‫א״ל‬
‫דםעוד‬
‫בתר‬
‫סכנה‬
‫לידי‬
‫השחתה אינו אלא דבר‬
‫מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן‬
‫־גרוה וע״ו‪ .‬ע״א‪ ,‬מאי‬
‫נינהו בכדי םפדו םפדנייא והנטו הנטייא וקברו קברייא א״ל מקרא אני דורש‬
‫בשבי שהמסים אינן בשבי‪ :‬אן«‬
‫ע״ז‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשהוא עובד‬
‫‪8‬‬
‫תני תרי ע״ו דקדריים שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה׳ ואל תהת ישראל כי הנני‬
‫הוא בחיים‪ .‬שיביאנו בגולה כלי‬
‫יכותיים‪ .‬ומנלן דהאי קרא‬
‫לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו‬
‫ע״ז‪ ,‬מושיעך מרהוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בהיים‬
‫כי שתים רעות משמע‬
‫מ‬
‫במצרים וירא ישראל וגרי( ולרשינן‬
‫בטלו‬
‫כתיב הכא כוי‪ .‬לא‬
‫אף הוא בהיים א״ר יצהק >כל האומר רהב רהב מיד נקרי א״ל רב‬
‫בחייהן‪.‬‬
‫ידיהן‬
‫מעשה‬
‫ישראל סבא‪ .‬ולחנטו חנטיא נלמה‬
‫נהמן אנא אמינא ולא איכפת לי א״ל כי קאמינא ביודעה ובמכירה‬
‫א‬
‫משכן‪ .‬מרנני כל עם‬
‫לפי‬
‫ראמרי‬
‫אכתריה‪.‬‬
‫שחטא מת כחור‪ .‬קפצה‬
‫עליו זקנה‪ ,‬דלא רנני עליה‪,‬‬
‫לסבר זקן הוא‪ .‬אלא באמרי‬
‫פי‪ .‬כגון שמואל‪ .‬ביודעה‬
‫ומכירה‪.‬‬
‫>)ובמזכיר את שמה( כי הוו מיפטרי מהדדי א״ל ליברכן מר אמר ליה‬
‫אמשול לך משל למה״ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא‬
‫ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תהתיו אכל‬
‫מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן‬
‫במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא‬
‫צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תהתיך הרי‬
‫אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך‬
‫ט‬
‫יהיו‬
‫להם שמת אבל חי היה‪ :‬כל האומר‬
‫רחב רחב מיד נקרי‪ .‬נעשה בעל‬
‫קרי‪ :‬לא איכפה לי‪ .‬איני חושש‪:‬‬
‫ביודעה‪ .‬היינו נמי מכירה‪ :‬כי הוה‬
‫מיפטר‪ .‬רב נחמן מרב יצחק‪ :‬והיה‬
‫צילו נאה‪ .‬שזה צריך לאדם עייף‬
‫מהוקין‪.‬‬
‫ופירוהיו‬
‫לנוח תחחיו‪:‬‬
‫לצמא‪:‬‬
‫המים‪.‬‬
‫ואמה‬
‫לרעב‪:‬‬
‫יהיו‬
‫א( )צ״ל כגילי[‪ ,‬ג ( מו׳׳ק‬
‫נח‪ ,.‬ג( ]שגת קנכ‪,[.‬‬
‫ד( ןעמ״ש תוס׳ גיטין סת‪.‬‬
‫ל״ה וכתיבן‪ ,‬ה( ]כרכות מת‪:‬‬
‫וש״גן‪ ,‬י( ]תוספתא לסיטה‬
‫פי״א[‪ ,‬ז( ןצ״ל יונתן[‪,‬‬
‫ת( מגילה טו‪ (v ,.‬ןליתא‬
‫שם[‪ ,‬י( ]צ״ל מיתת כרת[‪,‬‬
‫כ( !שמואל א א[‪ ,‬ל( ]צ״ל‬
‫ננכודס פ׳׳נ ה״א ע״ש[‪,‬‬
‫» ( ן ל״ה ה״ג לפני ל״ה‬
‫שמא[‪ ,‬נ( ]שמות יל[‪,‬‬
‫ס( ןצ״ל אפרש[‪] ( » ,‬עי׳‬
‫בפ׳׳ק לר״ה לף יא‪.‬‬
‫מהרש׳׳א[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫עשה‬
‫‪ . 1‬כי שתים רעות‬
‫ע מ י א ת י עזבו מקור מים‬
‫לחצבל ה ם בארות‬
‫חיים‬
‫נשברים א ש ר לא‬
‫בארה‬
‫יבלו המים‪:‬‬
‫כי‬
‫‪.2‬‬
‫י ר מ י ה ו ב יג‬
‫עברו איי‬
‫וראו‬
‫כתיים‬
‫וקךר‬
‫והתבוננו‬
‫היתה‬
‫שלהו‬
‫הן‬
‫מאיד ו ר א ו‬
‫כ ז א ת ‪ :‬ה ה י מ י ר גוי‬
‫אלהים‬
‫והמה‬
‫אלהים‬
‫כבודו‬
‫לא‬
‫המיר‬
‫ועמי‬
‫ב ל ו א יועיל‪:‬‬
‫י ר מ י ה ו ב י‪-‬יא‬
‫ויהי‬
‫‪.3‬‬
‫שמואל‬
‫שפטים‬
‫כאשר‬
‫זקן‬
‫יישם א ת‬
‫בניו‬
‫לישראל‪:‬‬
‫שמואל‬
‫נחמתי כי‬
‫‪.4‬‬
‫א ח א‬
‫המלכתי‬
‫א ת שאול למלך כי שב‬
‫מאחרי‬
‫ו א ת‬
‫חקים‬
‫ויחר‬
‫לא‬
‫דברי‬
‫לשמואל‬
‫ו י ז ע ק א ל ין כ ל ה ל י ל ה ‪:‬‬
‫ש מ ו א ל א ט ו יא‬
‫‪.5‬‬
‫ואהרן‬
‫כנשה‬
‫ושמואל‬
‫בכהניו‬
‫בקראי‬
‫א ל‬
‫קראים‬
‫יענם‪:‬‬
‫שמו‬
‫והוא‬
‫ין‬
‫תהלים צ ט ו‬
‫‪ .6‬ו י ש מ ע ש א ו ל כ י נ ו ה ע‬
‫ח ד‬
‫ואנשים א ש ר‬
‫ושאול‬
‫ת ה ת‬
‫וךוניתו‬
‫אתו‬
‫יושב‬
‫בגבעה‬
‫האשל‬
‫בךמה‬
‫עבריו‬
‫בןדו ו ב ל‬
‫נ צ ב י ם עליו‪:‬‬
‫שמואל א כב ו‬
‫ד‪.‬‬
‫ע ל‬
‫חצבתי‬
‫כן‬
‫בנביאים הרגתים באמרי‬
‫פ י ומשפטיךא ו ר‬
‫יצא‪:‬‬
‫הושע ו ה‬
‫‪ .8‬ו א ת ה א ל ת י ך א ע ב ה י‬
‫י ע ק ב נ א ם ין ו א ל‬
‫תחת‬
‫י ש ר א ל כי הנני מושיעך‬
‫מח־ווק ו א ת זרעך מ א ר ץ‬
‫שבים ושב‬
‫יעקב‬
‫ושקט‬
‫ו ש א נ ן ואין מהריד‪:‬‬
‫ירמיהו ל י‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( ‪-‬ש"־ ד״ה ששקולה כוי‪.‬‬
‫נ״ב מלשון רש״י משמע‬
‫שהיה נורם כומייס עובדים‬
‫למיס וקדרייס עובדי! לאש‬
‫ע״ש‪:‬‬
‫בילקוט‬
‫וכ״ה‬
‫)ב( ד״ה והאמר מר ט ׳ של‬
‫שמואל הרמתי כרת היא‬
‫במס׳ שמחות מהרש מת‬
‫בכך ו כ ך שניס כו׳ כצ״ל‬
‫ותיבת ולא נמחק‪ ( » :‬תוס׳‬
‫ד״ה ומי כוי אותן שבעה‬
‫חדשים שחיה הארון כוי‬
‫דשעח הריון ונמצא שהיו‬
‫שמונה‪) :‬ד( ד״ה יעקב כו׳‬
‫יכן משמע מדכתיב רגוע‪:‬‬
‫מ ס ו ר ת הש׳׳ם‬
‫א( ]ב״מ קז‪ ,[.‬ב( ]לעיל ה ‪, [ .‬‬
‫ג( רש״אמ״ז ועי׳ בילקוט ולעיל‬
‫גבי או אינו אלא מלקוש באייר‬
‫ת״ל בעתו שייך למיתנינתרהט‬
‫טון שיצא ניסן כוי‪ ,‬ד( ]עירובי!‬
‫פג‪ .‬ושמן‪ ,‬ה( נלריס סג‪] .‬ע״ש‬
‫תוספת׳ פ״א[‪ 0 ,‬לקמן י‪.‬‬
‫]וש״נן‪ ,‬ז( ]נלריס סג‪ .‬ע״ש‬
‫תוספתא פ״א[‪] (P ,‬פרשת‬
‫עקב[‪ (p ,‬לף ח‪ ,:‬י( ]לבדס‬
‫יא[‪ (5 ,‬ס״א ז׳ ימיס‪,‬‬
‫‪g'lOl'g‬‬
‫תורה א ו ר ה ש ל ם‬
‫‪ . 1‬תלמיה ךוה נחת גרוךיה‬
‫כרביבים‬
‫תברך‪:‬‬
‫המגננה‬
‫צמחה‬
‫תהלים סה יא‬
‫‪ . 2‬ובני ציון גילו ושמחו ביי‬
‫אלחיםם כי נתן לכם את‬
‫המורה לצדקה ויורה לכם‬
‫מורה‬
‫ימלקיש‬
‫ונתתי מטר‬
‫ארצכם‬
‫גשם‬
‫בראשון‪:‬‬
‫‪.3‬‬
‫יואל ב כג‬
‫בעתו יורה ומלקוש ואספת‬
‫דגנך ותירשך ויצהרף‪:‬‬
‫דברים יא יד‬
‫גליון ה ש ״ ס‬
‫נם׳ לנדרים דתנן‪ .‬תמוה לי‬
‫אמאי לא נקט גמי לשטרות‬
‫במים לקמני ברישא לממני׳‬
‫שס המשטר בית לחנירו על‬
‫הגשמים על שתרל רניעה‬
‫שניה‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א [ דש״י ל״ה שבעה ימיס‬
‫וכו׳‬
‫ופסקו‬
‫שירלו‬
‫נ״ג‬
‫גשמים‬
‫ולא‬
‫עכשיו‬
‫פסקו‪:‬‬
‫כ[ ד״ה כר׳ יוסי וכו׳ אבל נין‬
‫שניה לשלישית יש יותר צ״ל‬
‫אין יותר‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ו ב ר א ש ח ד ש כסליו‪ .‬הר‬
‫רביעה אתרונה )נדרים סג ו‪.‬‬
‫כר׳ יוסי‪ .‬למיוס י״ז עד יום‬
‫כ״ג הוו שנעה ימיס‪ ,‬לאי ר׳‬
‫מאיר לא הוו אלא ה׳ ימיס‬
‫‪:.‬שם(‪ .‬לשאול‪ .‬להתפלל על‬
‫הגשמים <שם>‪.‬‬
‫להתענות‪.‬‬
‫לגזור תענית אס לא ירדו;שם(‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫תענית‬
‫ו‪.‬‬
‫מלקוש לברבה או אינו אלא שמפיל הבתים ומשבר האילנות‬
‫יהיו כמוהך‪ .‬בתורה ולעושר וכבול‪ :‬יורה‪ .‬ונתתי מטר ארצכם‬
‫וכר‪ .‬צ״ע אמאי לא קאמר ומשבר הגרנות ומשיר‬
‫בעתו יורה ומלקוש )לכריס יא(‪ :‬יורה‪ .‬רביעה ראשונה היורלת‬
‫את הניירות כללעיל‪ :‬גשמים שירדו ז׳ ימים זה אהר זה ולא‬
‫במרחשון כללקמן‪ .‬למה נקרא יורה שמורה להן להטיח גגותיהן‬
‫פסקו אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה‪ .‬כיון ללא פסקו ז׳‬
‫בכרת של טיט שלא יטפו גשמים בבית‪ :‬ולהכניס פירוהיהן‪ .‬שהניחו‬
‫ימיס לאין בין י״ז לכ״ג אלא ז׳ ימיס‬
‫בשלות לייבשן על עכשיו‪ :‬כל צרכיהן‪.‬‬
‫י״ז י״ת י״ט כ׳ כ״א כ״ב כ״ג אבל‬
‫שאר לברים הצריכיס לימות הגשמים‪:‬‬
‫יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם‬
‫לא גרסינן ושלישית שהרי אס יתחיל‬
‫שיורד בנחה‪ .‬והט משמע יורה‬
‫כאלם שמורה לחלמיליו בנחת לכתיב בתורה הרי <א> תורה אם בעושר הרי עושר‬
‫בכ״ג וירלו ז׳ ימים רצופים )י( אכתי‬
‫אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון אישיהו‬
‫לא תמצא רביעה שלישית לאיכא‬
‫)קהלמ נ‪ 0‬ל ב ד חכמים בנחת נשמעים‪.‬‬
‫ח׳ ימים מכ״ג על ר״ח כסליו ואנשי‬
‫צאצאי מעיך כמותך‪ :‬ת״ר יורה שמורה‬
‫אי נמי לשון חץ יורה ההולך ביושר‬
‫נרבונ״א גורסין גשמים שירלו ז׳‬
‫ואינו נוטה לכאן ולכאן‪ .‬לשון אחר‬
‫את הבריות להטיה גגותיהן ולהכניס את‬
‫ימים זה אחר זה אתה מונה בהם‬
‫שמחכוין לארץ ואינו יורל בזעף‬
‫פירותיהן ולעשות כל צרכיהן <» דבר אחר‬
‫רביעה שניה ושלישית כיצל הגשמים‬
‫בספרימ‪ :‬סלמיה רוה‪ .‬כשאתה מרוה‬
‫שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום שנאמר‬
‫התחילו באמצע היום וירלו ז׳ ימים‬
‫תלמי חדשה של ארץ ישראל‪ :‬נחה‬
‫‪1‬תלמיה רוה נהת גדודה ברביבים תמוגגנה‬
‫רצופים א״כ ירלו על חצי יום של‬
‫הוא לגדודיה‪ .‬בני אלם היינו פשט‬
‫צמחה תברך דבר אהר יורה שיורד בנהת‬
‫ר״ח מעת לעת‪:‬‬
‫המקרא‪ .‬ולקמיהט( לדש שאפי׳ גייסות‬
‫ואינו יורד בזעף או אינו יורח אלא שמשיר‬
‫פוסקות בו‪ :‬ה״ג או אינו אלא ששימן(‬
‫לאזלי‬
‫אס הזרמים‪ .‬כלומר לעל השתא את הפירות ומשטיף את חזרעים ומשטיף את‬
‫אמדנן יורה לברכה או אינו אלא‬
‫האילנות ת״ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או אינו מלקוש‬
‫יורה לשון קללה כמו ירה יירה )שמות‬
‫אלא שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הםקאין ת״ל יורה‬
‫ינו( ששובר הכל או לשון חץ היורה‬
‫‪2‬‬
‫מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה ויורה גופיה מנלן דכתיב ובני ציון גילו‬
‫והט משמע קראי( והיה אס שמוע‬
‫ושמהו בה׳ אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה‬
‫תשמעו אל מצותי וגו׳ ואס לאו ונתחי‬
‫ומלקוש בראשון‪ :‬ת״ר נ>יורה במרהשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה‬
‫מטר ארצכם יורה לרעה‪ .‬מלתא‬
‫במרהשון ומלקוש בניסן או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר ת״ל בעתו‬
‫בעלמא הוא ואורחא לברייתא למתני‬
‫מלקוש אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל דבר שמל קשיותיהן של‬
‫ט האי גוונא‪ :‬משיר פירוהיהן‪.‬‬
‫שעורן באילן כגון אתרוגים או דמונים‬
‫ישראל דבי ר׳ ישמעאל תנא דבר שממלא תבואה בקשיה במתניתא תנא‬
‫או סוסי תאנים‪ .‬ולא גרסינן שוטף‬
‫דבר שיורד על המלילות ועל הקשין ת״ר יורה במרהשון ומלקוש בניסן אתה‬
‫את הגרנות לגרנות )ג( במרחשון‬
‫‪3‬‬
‫אומר יורה במרחשון או אינו אלא בהדש כסליו ת״ל בעתו יורה ומלקוש‬
‫ליכא‪ :‬מה מלקוש לברכה‪ .‬שא״א‬
‫ג‬
‫מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו >)כיון שיצא ניםן וירדו גשמים אינו סימן‬
‫לדורשו לשבר גרנות ולהשיר סירות‬
‫ברכה( תניא אידך יודח במרחשון ומלקוש בניםן דברי ר״מ וחכמים אומרים‬
‫שאינם מצרים באותו הפרק ואי אתה‬
‫יורה בכםליו ‪ 17‬מאן חכמים אמר רב הםדא ר׳ יוםי היא דתניא ה*איזו היא‬
‫יכול לדורשו אלא לטובה שיורל על‬
‫רביעה ראשונה הבכירה בשלשה במרחשון בינונית בשבעה בו אפילה‬
‫המלילות ועל הקשין וממלא את‬
‫התבואה בקשיה‪ :‬הלר אמר ללמא‬
‫בשבעה עשר בו דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר בשבעה ובי״ז ובעשרים ושלשה‬
‫מלקוש קללה הוא והכי משמע שמל‬
‫«ר׳ יוסי אומר בי״ז ובעשרים ושלשה ובראש הרש כסליו וכן היה ר׳ יוסי‬
‫וקשה כלומר מל את הבתים והאילנות‬
‫אומר אין חיחידים מתעניז עד שיגיע ראש חדש כסליו אמר רב הםדא הלכה‬
‫שמסילן ומשברן וקשה לתבואה‪:‬‬
‫שמעלה סקאים‪ .‬וברכה לקרא כר׳ יוסי אמימר מתני להא דרב הםדא בהא לישנא ״בשלשה במרחשון‬
‫שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו אמר רב חםדא בהלכה‬
‫למילר מיס בורות שיחין ומערות‪.‬‬
‫כרבן גמליאל כמאן ״אזלא הא דתניא ר״ש בן גמליאל אומר גשמים שירדו‬
‫גימגוס‪ :‬שמפיל אה הבהים‪ .‬ומשמעו‬
‫שבעה ימים זה אחר זה אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה ושלישית‬
‫כללקמן שמל קשיותן של ישראל‪ .‬אי‬
‫נמי שמל לבר הקשה חותך ומשבר‬
‫כמאן כר׳ יוםי אמר רב הםדא הלכה כר׳ יוסי בשלמא רביעה ראשונה‬
‫את הבתים כלומר אין בו תקלת‬
‫לשאול שלישית להתענות שניה למאי אמר ר׳ זירא ‪ 8‬לנדרים דהנן‬
‫רבינו גרשום‬
‫אן אולי צ״ל דנן משמע לשון‬
‫מלקוש‪.‬‬
‫י ג א מיי׳ פ״י מהלכות נלדס‬
‫הל׳ יא‬
‫גרנות והשרת פירות לפי שא״א לו‪:‬‬
‫סקאי‪ .‬מין ארבה כלמחרגס הצלצל )לכריס פמ> סקאה ומלקוש לשון ארבה כמו והנה לקש אחר גזי המלך‬
‫לצדקה‪ .‬אלמא יורה לטובה‪ :‬ה״ג או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר‪ .‬שיש עלין מלילות וקשין‪ :‬ה״ל בעחו‪ .‬יורה במרחשון ומלקוש‬
‫בניסן שכך היא העת והזמן ויפה הוא כללקמן לזמן רביעה ראשונה במרחשון הוא‪ .‬איח ספרים לכתוב בהו או אינו אלא בפסליו לזמן‬
‫יורה בפסליו הוא וכרבנן לפליגי עליה לר״מ לקמן ת״ל בעחו יורה ומלקוש מה מלקוש בעחו אף יורה בעתו למלקוש זהו שיורל על‬
‫המלילות ועל הקשין וזהו ניסן שיש בו קשין ומלילוח‪ :‬דבר שמל קשיוהן של ישראל‪ .‬שכשאינו יורל חוזרין ישראל בתשובה ומתענין ועושין‬
‫צלקות‪ :‬מלילוה‪ .‬ראשי שיכולות שאלם מולל בילו כלכתיב )לכריס מ ן וקטפת מלילות בידך‪ :‬וקשין‪ .‬קנה‪ :‬שממלא תבואה בקשיה‪.‬‬
‫ומשלימה‪) :‬י( הי רביעה‪ .‬איזה זמן רביעה‪ :‬בכירה‪ .‬ראשונה‪ .‬ולקמן מפרש למאי הלכתא נינהו יורה יש בו ג׳ זמני גשמים‪ :‬אפילה‪.‬‬
‫אחרונה כמו ט אפילות הנה <שמות ט(‪ :‬ר' יהודה אומר‪ .‬בכירה בז׳ במרחשון ובינונית בי״ז ואפילה בב״ג וכולהו הני תלתא יורה קרי להו‪:‬‬
‫אין היהירים מהענין כוי‪ .‬לאמרי׳ בסמוך שלישית להתענות והואיל וזמן שלישית בראש חלש הוא אין ליחילים להתענות )ה(‪ :‬יחידים‪.‬‬
‫תסיליס‪ .‬והט אמרי׳ במתני׳ לקמן <לף י‪ (.‬הגיע י״ז במרחשון ולא ירלו גשמים החחילו היחיליס להתענות שמכאן ואילך זמן רביעה אפילה‬
‫לר״מ לסתם מתני׳ ר״מ‪ .‬וה״נ אמר ר׳ יוסי לאין מתענין על ר״ח כסליו להיינו רביעה אפילה והיינו כחכמים לאמרי יורה בפסליו‪ :‬אמר‬
‫רב חסדא הלכה כרי יוסי‪ .‬ואמימר חני להא לאמר רב חסלא הלכה כרבן גמליאל לאינו שואל על ז׳ במרחשון‪ :‬ז' ימים בזה אחר זה‪.‬‬
‫שירלו גשמים )י( עכשיו אז ופסקו על יום שביעי וירלו ז׳ ימים זה אחר זה אתה מונה בהן ראשונה ושניה ושלישית‪ :‬כר׳ יוסי‪ .‬דאליבא‬
‫לר׳ יוסי הכי הוו בין רביעה ראשונה ושניה או שניה ושלישית לראשונה בי״ז ושניה בכ״ג להיינו ז׳ ימים עם שנים ימי רביעה ומכ״ג‬
‫על ל׳ ז׳ ימים בלא יוס רביעה אחרונה‪ .‬ללכולהו תנאי לא הוי הכי ללר״מ לאמר ראשונה בג׳ ושניה בז׳ ליכא בין זו לזו אלא ארבעה‬
‫ימים בין שניה לשלישית יש י׳ ימים ולר׳ יהולה בין ראשונה לשניה י׳ ימים אבל בין שניה לשלישית יש ב! ׳(יותר‪ :‬נראה לרבי להט‬
‫גרסינן אמר רב חסדא הלכה כרי יהודה‪ .‬לאמר בכירה בז׳ במרחשון ואז מתחילין לשאול כללקמן )לף י‪ :!.‬ראשונה לשאול‪ .‬מכאן ואילך ותן‬
‫טל ומטר‪ :‬שלישיה לההענוה‪ .‬שאס לא ירלו גשמים על זמן רביעה שלישית אפי׳ פעם אחת מתענין היחידים שני וחמישי ושני‪:‬‬
‫אה המורה‬
‫הנולר‬
‫מהלכות‬
‫יפ״א‬
‫מתנות עניים הלכה יא סמג‬
‫לאדן רמנ טוש׳׳ע י״ל סי׳ רכ‬
‫יד‬
‫סעיף ית‪:‬‬
‫ב‬
‫ס׳׳נ מהלכות‬
‫מיי׳‬
‫תפלה הלכה טז סמג עשין‬
‫יט טוש״ע א״ח סי׳ קיז סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( נם׳ אס בתורה הרי י ש‬
‫ל ך תורה ואם לגדולה הרי‬
‫י ש ל ך גדולה ואם ל כ ב ו ד‬
‫הרי י ש ל ך כ ב ו ד ואם‬
‫כעושר הרי י ש ל ך עושר אס‬
‫בגניס הרי י ש ל ך נניס אלא‬
‫יהי רצון שיהו כ ל צאצאי‬
‫מעיך‪) :‬ב( שם ולעשות כל‬
‫צרטהן ל״א יורה שיורל מתת‬
‫ואינו יורל נזעף ל״א שמרוה‬
‫את האין כו׳ צמתה מברך או‬
‫אינו יורה ט ׳ את הזרעים‬
‫ו מ ש ב ר את הגרנות ת״ל‬
‫יורה ו מ ל ק ו ש מה מלקוש‬
‫לברכה‪) :‬ג( רש׳יי ד״ה משיר‬
‫כוי דגמות נמרתשון ליכא‬
‫וברכה דקרא למילוי מים‬
‫ומערות‬
‫שיחין‬
‫בורות‬
‫גימגו״ם הס״ל ואמ״כ מה״ד‬
‫יורח ו מ ל ק ו ש אם מ ל ק ו ש‬
‫לטובה יורח נמי לטובח‬
‫לישנא אחרינא מה מלקוש‬
‫לברכה שא״א כוי התבואה‬
‫בקשיה ומה״ד הדר אמר וכו׳‬
‫שמעלה‬
‫לתבואה‬
‫וקשה‬
‫סקאים הס״ד ואת״כ מה״ד‬
‫שמפיל את ט׳ ומשבר אמ‬
‫הבתים ואילנות ואין בו‬
‫תקלת כו׳ כצ״ל ותיבת כלומר‬
‫נמחק‪) :‬ד( ד״ה הי רביעה צ״ל‬
‫איזוהי רביעה‪) :‬ה( ד״ה אין‬
‫היחידים כו׳ אין ליחידים‬
‫להתענות אלא מ ש ל י ש י ת‬
‫ואילך והט אמרינן במתני׳‬
‫לקמן וכו׳ דאמרי יורה בכסליו‬
‫הס״ד ואת״כ מה״ד ואמימר‬
‫תני להא דאמר כו׳ כצ׳׳ל‬
‫ותיבות אמר רב חסדא הלכה‬
‫כר׳ יוסי נמחק‪) :‬ו( ד״ה ז׳‬
‫ימיס כוי שירדו הגשמים‬
‫עכשיו ו ל א פסקו עד‪:‬‬
‫)‪ (t‬תום' ד״ה גשמים כו׳ ז׳‬
‫ימים רצופים אח״כ י ר ד ו ע ד‬
‫חצי יום אכתי לא תמצא‪:‬‬
‫הנודר‬
‫)עמוס זן‪:‬‬
‫שמורה הבריות‪ .‬לפי שהוא‬
‫מטר הראשון‪ .‬שיורד כנתת‪.‬‬
‫כמו עושה הוראה לבניו‬
‫בנחת‪ .‬ששוטף את הגרנות‪.‬‬
‫דמשמע יורה כחץ‪ .‬שמפיל‬
‫אילנות‪ .‬דמשמע א( מחתך‬
‫מלקושה‪ .‬סקאץ‪ .‬צלצל‪ .‬שמל‬
‫קשיותן‪ .‬שכשאינו )יורה(‬
‫]יורד[ מתענין ומפללין‪ .‬או‬
‫אינו‪ .‬יורה אלא בכסליו‪.‬‬
‫בעתו‪ .‬הייגו י״ז במרתשון‪.‬‬
‫בכירה‪ .‬גרסיגן‪ .‬עד שיגיע‬
‫ר״ח כסליו‪ .‬כדאמר דאין‬
‫מתעגין אלא עד השלישית‬
‫שאיגה יורדת‪ .‬כמאן כרי יוסי‪.‬‬
‫דאמר ראשוגה בי״ו ושניה‬
‫בכ״ג‪ ,‬הרי ראשונה ושגיה בזי‬
‫ימים‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫רבינו חננאל‬
‫מורה ומלקוש‪ .‬מורה שמורה‬
‫את הבריות להטיח גגותיהם‬
‫ולהכניס סירותיהם‪ .‬מלקוש‬
‫שמל קשיותיהם של ישראל‪.‬‬
‫תנא‬
‫דבר‬
‫על‬
‫שיורד‬
‫המלילות ועל הקשין וממלא‬
‫התבואה בקשיה‪ .‬ת״ר מורה‬
‫ומלקוש‬
‫במרחשוון‬
‫מאיר‬
‫דברי‬
‫ר׳‬
‫מאן‬
‫חכמים‬
‫בניסן‬
‫וחכמים‬
‫אומרים מורה בחדש כסליו‪.‬‬
‫אמר‬
‫רב‬
‫רביעה‪,‬‬
‫ר׳‬
‫הסדא ר׳ יוסי היא‪ .‬דתניא‬
‫מאימתי‬
‫זמן‬
‫בינונית‬
‫כשבעה‪,‬‬
‫]אומר[‬
‫בשבעה‬
‫מאיר!אומר[ בכורה בשלשת‪,‬‬
‫בשבעה עשר‪.‬‬
‫ר׳‬
‫אפילה‬
‫יהודה‬
‫ובשבעה‬
‫עשר ובעשרים ושלשה‪ .‬ר׳‬
‫יוסי אומר בי״ז ובכ׳׳ג ובראש‬
‫הדש כסליו‪ .‬וכן היה ר׳ יוסי‬
‫אומר אץ היחידים מתענין‬
‫עד שיגיע ראש חדש כסליו‪.‬‬
‫כמאן אזלא הא דתניא רבן‬
‫שמעון‬
‫בן‬
‫גמליאל‬
‫אומר‬
‫גשמים שירדו ז׳ ימים זה‬
‫אחר זה אתה מונה דכיעה‬
‫ראשונה ושניה ושלישית כמאן כרי יוסי‪ .‬פי׳‪ ,‬כגון שהתחילו הגשמים לירד ביום הראשון מתצי יום‪ ,‬וכשתחשב ז׳ ימים מעת לעת‪ ,‬אתה מוצא מקצת מיום השמיני להשלמת ז׳ ימים‪ ,‬ולא תמצא מאלו התנאים‬
‫בזי ימים למנות בהן רביעה ראשונה ושנייה )ו(או שנייה ושלישית אלא לר׳ יוסי כלבד‪ ,‬דאי ר• מאיר ראשונה ושנייה משכתת לה‪ ,‬שנייה ושלישית לא משכהת לה‪ ,‬רהא בין שנייה ושלישית י׳ ימים‪ .‬ואי‬
‫לד׳ יהודה שנייה ושלישית הוא משכהת לה‪ ,‬ראשונה ושנייה לא משכחת לה‪ .‬דהא לדבריו י׳ ימים בין הראשונה לשנייה‪ .‬אבל ר׳ יוסי דאמר ראשונה בי״ו שניה בכ״ג‪ ,‬הנה ו׳ ימים ביניהם‪ ,‬אהה מונה בהן‬
‫ראשונה ושנייה‪ ,‬ואם החחילו הגשמים בחצי היום בכ״ג יום למרחשוון‪ ,‬נמצאו עד ראש חדש כסליו ז׳ ימים‪ ,‬ומקצת היום של יום ראשון אתה משלימן מיום ראשון של חדש כסליו‪ ,‬נמצאת מונה להן שנייה‬
‫ושלישית‪ .‬והוא שהיה )ר׳ אי( מרחשוון חסר‪ ,‬כי )בשי( בפיר׳ בתוספתא הוא ר׳ יוסי א• בכירה בי״ז ביגוגית בכ״ג אפילה בל׳‪ .‬אמר רב חסדא הלכה כר׳ יוסי‪ .‬ואמרינן בשלמא רביעה ראשונה לשאול ותן‬
‫טל ומטר‪ ,‬כרי מאיר דאמר בכירה בגי במרחשוון‪ ,‬דחגן בג׳ במרחשוון שואלין אה הגשמים‪ .‬שלישית להתענות‪ ,‬כדתנן הגיע י״ו במרחשוון ולא ירדו גשמים התהילו היחידים מתענין‪ .‬אלא רכיעה שגיה למאי‪,‬‬
‫פירוש כיון דמרביעה ראשונה מתחילין לשאול עד רביעה שלישית ובשלישית מתחילין להתענוה‪ ,‬שניה למה לי‪ ,‬הלא מתתלה דביעה ראשונה עד שלישית כול; ימי שאלה הן למת נקראת שניה‪ .‬והביאו טעם‬
‫ר׳ וירא ורב וביד למאי הלכתא )למאי הלכתא( גקראת שגיה‪ .‬ובפרק ג׳ פירש כי רביעה א׳ וב׳ לשאול‪ ,‬ג׳ להתענות‪] ,‬ו[כן הלכתא‪ .‬וא״ר זירא שניה לנודר‪ ,‬דתניא הנודר עד הגשמים עד שתרד רביעה שניה‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫טו‬
‫א‬
‫ו‪:‬‬
‫מיי׳ ס״י מהלכות‬
‫גדלים הלכה יא סמג לאוין‬
‫רמנ טוש״ע י״ל סימן רכ‬
‫סעיף יח‪:‬‬
‫טי‬
‫ב‬
‫מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מחנית עניים הלכה יא‪:‬‬
‫"י ג מיי׳ ס״ה מהלכוח נזקי‬
‫ממון הלכה ד טור מ״מ שיי‬
‫רעד‪:‬‬
‫יח‬
‫מיי׳ פ״ז‬
‫ד‬
‫מהלכות‬
‫שמטה ייונל הל׳ א סמג‬
‫עשין קמח‪:‬‬
‫יט‬
‫ה‬
‫מיי׳ פ״י מהלכות‬
‫נרכוח הלכה ו סמג עשין‬
‫כז טיש״ע א״ח סי׳ רכא סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫כ‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫ו ז מיי׳ שם הלכה ה‬
‫טיש״ע שם סעיף נ‪:‬‬
‫הנודר עד הגשמים‪ .‬דאמר קונס אס אהנה מדכר זה עד הגשמים‪:‬‬
‫דאזלי את־גרא‪ .‬פי׳ שהולכים במקלות ונשענים עליהם ואמר‬
‫עד שהרד רביעה שניה‪ .‬בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואין‬
‫לתרגומא מחזיק בפלך לכתיב ל( גבי יואב הוי באתיגרא‪:‬‬
‫קורין גשמים לראשונה עד שתרד שניה שמכאן ואילך מקולקלות‬
‫בשבילי הרשות‪ .‬פי׳ בררך שעשר דרך השלות והכרמים‪:‬‬
‫הדרכים ומאוסות מפני הגשמים‪ .‬ל״א עד הגשמים משמע תרי דהיינו‬
‫עד שתהר י־ביעה שניה‪ .‬מכאן ואילך מזקי להו‪:‬‬
‫רביעה שניה‪ :‬כל אדם‪ .‬אפילו‬
‫עד םתי נהנ־ן ושורפיי נתכן ונקש‬
‫העשירים‪ » :‬פ ר ט ‪ .‬לא תפאר אחריך‬
‫של שביעית‪ .‬פירוש בשנה‬
‫הגודר עד הגשמים <* משירדו גשמים‬
‫)לברים כל( לא תטול תפארתו ממנו‪:‬‬
‫שמינית וכו׳ וס״ל כמ״ל ספיחי זרעים‬
‫עד שתרד רביעה שניה רב זביד אמר‬
‫משילכו הנמושות‪ .‬בשלה דמכאן‬
‫מותרים ולר׳ עקיבא ראמר ספיחי‬
‫מאימת־ כל אדם מותרין‬
‫לזיתים דתנן‬
‫ואילך נתייאשו שאר העניים לפי‬
‫זרעים אסורים מקרא להן לא נזרע‬
‫בלקט בשכחה ובפאה משילכו הנמושות‬
‫שיולעין אס נשאר לקט שכחה ופאה‬
‫ולא נאסוף כדמפרש כמסכת פסחים‬
‫אוא‬
‫הרשות‪.‬‬
‫נגי‬
‫סתס‬
‫משהכניסי תנואתס עד שעת‬
‫הוטעה‬
‫שדותיהם‬
‫מפקירם‬
‫לימסנה כל אדם לקצר את הדרך‬
‫שלא יקיף‪ ,‬והן נקראין שנילי‬
‫הרשות לפי שברשות עושין‪,‬‬
‫והתנה יהושע שלא יקפידי על‬
‫כך‪ ,‬עד שתרד רביעה שניה‪.‬‬
‫זמנה ני״ז במרחשון‪ ,‬כדאמרינן‬
‫ומאז והלאה‬
‫נמעגית וטו‪(.‬‬
‫הזרעים‬
‫צומתות‬
‫דטסת‬
‫הרגל‬
‫וקשה‬
‫••נ״ק‬
‫לה‬
‫פא‪.:‬‬
‫וחסדכם כענן בקר‪ .‬לא קבוע‬
‫;ברמת נס ׳‪ .‬שתיחן לקללה‪.‬‬
‫אותה שימטיר עליה רוב גשמיס‬
‫שמקלקלין את התבואה‪ ,‬ואת‬
‫שלא ימטיר אין גשמיס יאין‬
‫תנואה‬
‫)לקמן‬
‫גדילה‬
‫כ‪.‬׳‪.‬‬
‫משיצא חתן לקראת כלה‪.‬‬
‫קניצין‬
‫שהמיס‬
‫הארז‬
‫על‬
‫וכפהטסה נופלת עליהן טפה‬
‫תחתונה‬
‫לקראתה‬
‫בולטת‬
‫‪15‬‬
‫ג>ב‬
‫פרק מקום שנהגו ןלף נא־‪ (.‬צ״ל למוקי‬
‫לה ולבהמתך ולחיה וגו׳ בספיחי‬
‫אילנות ולאו לוקא תבואה קאמר‬
‫אלא כגון תבואת הכרס להיינו‬
‫אילנות אבל ספיחי זרעים אסורים‪:‬‬
‫לא אמרן אלא קודם ועצר ראורתא‪.‬‬
‫בפרט ובעוללות משילכו עניים בכרם ויבואו‬
‫בזיתים משתרד רביעה שניה מאי נמושות‬
‫אמר ר׳ יוחנן סבי דאזלי ״אתיגרא ר״ל אמר‬
‫לקוטי בתר לקוטי רב פפא אמר כדי להלך‬
‫בשבילי הרשות דאמר מר י מהלכין כל אדם‬
‫ז‬
‫מוסף רש״י‬
‫כלומר שירדו גשמים קודם‬
‫סבי דאזלי אתיגרא‪ .‬וקנים‬
‫עגייס הולטס על משעגחס ננחת ק״ש של ערבית אבל קולם של שחרית‬
‫ורואים נל שנולת ושנולמ‪ ,‬ולשון יש כהם משוס ועצר כלאמר רב‬
‫ימישו‪,‬‬
‫גמישות כמו לא‬
‫שמואל בר רב יצחק‪:‬‬
‫שממשמש־ן יהולטן וב־מ כא‪.>:‬‬
‫לקוטי בתר לקוטי‪ .‬לשון איכא דאמרי לא כייר• תרביצי‪.‬‬
‫נמושות כמו לא ימיש‪ ,‬שנוטלי!‬
‫שאין הגנות ריקים מזרעים‪:‬‬
‫ומשי! הכל מלפניהם ‪:‬שם׳‪.‬‬
‫וכל‬
‫מהלכין כל אדם בשבילי‬
‫אדם‬
‫ג‬
‫בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה רב‬
‫נחמן בר יצחק אמר לבער פירות שביעית‬
‫י׳דתנן ״עד מתי נהנין ושורפין בתבן ובקש‬
‫של שביעית עד שתרד רביעה שניה מאי‬
‫טעמא‬
‫דכתיב‬
‫‪1‬‬
‫ולבהמתך‬
‫אשר‬
‫ולחיה‬
‫בארצך יכל זמן שחיה אוכלת בשדה האכל‬
‫לבהמתך בבית כלה‬
‫ח‪,‬‬
‫לחיה מן השדה כלה‬
‫לבחמתך מן הבית אמר רבי אבחו מאי לשון רביעה דבר שרובע את הקרקע‬
‫כדרב יהודה דאמר רב יהודח מיטרא בעלה דארעא הוא שנאמר כי כאשר‬
‫‪2‬‬
‫ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה‬
‫והצמיחה ואמר רבי אבהו רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח שניה‬
‫כדי לגוף בה פי חבית אמר רב חםדא גשמים שירדו כדי לגוף בהן פי חבית‬
‫אין בהן משום ועצר ואמר רב חםדא גשמים שירדו קודם ועצר אין בהן‬
‫משום ועצר אמר אביי לא אמרן אלא קודם ועצר דאורתא אבל קודם‬
‫ועצר דצפרא יש בהן משום ועצר דאמר רב יהודה בר יצחק ״*הני ענני‬
‫דצפרא לית בהו מששא דכתיב מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה‬
‫‪3‬‬
‫וחסדכם כענן בקר וגו׳ א״ל רב פפא לאביי והא אמרי אינשי במפתח בבי‬
‫מיטרא‬
‫בר‬
‫חמרא‬
‫מוך‬
‫שקך‬
‫וגני‬
‫לא‬
‫קשיא‬
‫הא‬
‫דקטיר‬
‫בעיבא‬
‫דסטיר בענני אמר רב יהודה טבא לשתא דטבת ארמלתא איכא‬
‫דלא‬
‫ביירי‬
‫תרביצי‬
‫ואיכא‬
‫דאמרי‬
‫דלא‬
‫שקיל‬
‫שודפנא‬
‫איני‬
‫הא‬
‫דאמרי‬
‫והאמר‬
‫רב חםדא טבא לשתא דטבת מנוולתא לא קשיא הא דאתא מיטרא מעיקרא‬
‫הא דלא אתא מיטרא מעיקרא ואמר רב חםדא גשמים שירדו על מקצת‬
‫מדינה ועל מקצת מדינה לא ירדו אין בהן משום ועצר איני והכתיב‬
‫רביבו חננאל‬
‫‪4‬‬
‫וגם‬
‫אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת‬
‫רב זביד אמר לזיתים‪ ,‬דתניא‬
‫ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וגו׳ ־׳ואמר רב יהודה אמר רב‬
‫בלקט שכחה ופאה משילכו‬
‫שתיהן לקללה לא קשיא הא דאתא טובא הא דאתא כדמבעי ליה אמר רב‬
‫מותרץ‬
‫מאימתי כל אדם‬
‫הנמושות‪ ,‬בפרט ובעוללות‬
‫אשי דיקא נמי דכתיב תמטר תהא מקום מטר ש״מ א״ר אבהו‬
‫יימאימתי‬
‫‪5‬‬
‫משילכו עניים בכרם ויבאו‪,‬‬
‫מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ימאי מברך אמר רב יהודה‬
‫דאזלו אתגרא‪.‬‬
‫אמר רב לימודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ור׳ יוחנן‬
‫בזיתים עד‬
‫שניה‪ .‬סבי‬
‫זקנים‬
‫שתרד‬
‫המהלנין‬
‫רכיעה‬
‫במשענת‪,‬‬
‫בנתיבי בני רשות הרבים‪ .‬מאי‬
‫לשון רביעה‪ .‬שרובע לקרקע‪,‬‬
‫כדרב יהודה‬
‫דאמר מטרא‬
‫בעלה האהעא היא‪ .‬שנאמר‬
‫והולידה‬
‫והצמיחה‪ .‬רכיעה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מסיים בה הכי אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו כו׳ עד ואו אל‬
‫יעזבונו רחמיך ה׳ אלהינו ולא עזבונו ברוך רוב ההודאות רוב ההודאות‬
‫ולא כל ההודאות אמר רבא אימא אל ההודאות אמר רב פפא ׳הלכך‬
‫נימרינהו‬
‫לשון‬
‫נמושות‪.‬‬
‫נטלוס‪:‬‬
‫נמושות‬
‫ממשש״‪ :‬משילכו עניים בכרם ויבאו‪.‬‬
‫כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם‬
‫שניה והשתא מסחי לעתייהו עניים‪:‬‬
‫משהרד רביעה שניה‪ .‬לעל ההיא‬
‫שעתא לקטו הכל‪ :‬דאזלי אהיגרא‪.‬‬
‫הולטן כנחת ומעייני טפי‪ .‬מחזיק‬
‫בפלך )שמואל ב ג> מתרגמא אתיגרא‪:‬‬
‫לקוטי בתר לקוטי‪ .‬עני מוליך כנו‬
‫אחריו שמכאן ואילך פוסקין שאר‬
‫עניים מללקוט‪ :‬ה״ג רב פפא אמר‬
‫לשבילי הרשוה‪ .‬כלומר שיש רשות‬
‫מב״ל לעוכרי דרכים לקצר שבילן‬
‫לילך בשדות‪ :‬עד שהרד רביעה‬
‫שניה‪ .‬שמכאן ואילך גדלה התכואה‬
‫וקשה לה לישת הרגל דאמר מר בפרק‬
‫מרובה » בתנאים שהתנה יהושע‬
‫מהלכין בשבילי הרשות וכוי‪ :‬בתבן‬
‫וקש של שביעיה‪ .‬ספיחים שגללו‬
‫בשביעית ליש כהן איסור שביעית‬
‫או תבואה שגדלה בשביעית לאחר‬
‫שנכנסה‪ :‬כלה לחיה מן השדה‪ .‬לשון‬
‫זכר כמו עשו כלה !בראשית יח> כלומר‬
‫כלה האוכל‪ :‬כלה לבהמתך‪ .‬כמו כלה‬
‫בחימה כלה ואיכימו !מהליס נט(‬
‫ומשירדה רביעה שניה מכאן ואילך‬
‫אין תבן וקש בשלות שהגשמים עושין‬
‫אותן זבל‪ :‬והולידה‪ .‬כאלם שמוליל‪:‬‬
‫גשמים ברגיעה ראשונה‪ .‬אם באין‬
‫כל כך שנימס הקרקע <» יפין הן‬
‫ואין צריך להתענות‪ :‬לגון( בה פי‬
‫חגית‪ .‬ששותת מן המיס עד שנעשה‬
‫תיחוח כל כך שיכול לעשות מגופת‬
‫חבית כלא תוספת מיס‪ :‬אין גהם‬
‫משום ועצר‪ .‬אין זו קללה של ועצר‬
‫את השמים»>‪ :‬קודם ועצר‪ .‬קודם זמן‬
‫ק״ש דכתיב ביה ועצר את השמים‬
‫אע״פ שלא יהיה רוב גשמים‪ :‬אבל‬
‫ירדו קודם ועצר דצפרא יש בהן משום‬
‫ועצר‪ .‬הואיל ולא ירדו ביוס ואין‬
‫יפין לעולם‪ :‬ליה בהו מששא‪ .‬ואין‬
‫שנתן מתברכת‪ :‬וחסדכם כענן בקר‪.‬‬
‫שאין בו ממש‪ :‬מיטרא גמיפהח גבי‪.‬‬
‫!ראשונה[ כדי שתדר בקרקע‬
‫טפח‪ .‬שניה כדי לגוף כה פי אס יורדין בבקר כשפותחין הפתחים יקפל החמר שמוכר תבואה את שקו ליכנס לישן מפני שהשנה מתברכת ויהיה שובע בעולם ולא‬
‫חבית‪ .‬אמר רב חסדא גשמים »ישתכר במכירת תבואתו‪ .‬אלמא יפין הן‪ :‬דקטיר געיגא‪ .‬אס נתקשרו שמיס כעננים עבים ולא קלושים אין בהם משוס ועצר‪:‬‬
‫שירדו כדי לגוף בה פי חבית‬
‫אין בהן משום ועצר‪ .‬וכי דקטיר בעננא‪ .‬שהיא קלושה מעב אין בו ממש‪ :‬טבא לשתא‪ .‬אשריה כלומר טובה יש לשנה לטבת ארמלתא שאין גשמים יורדין בה‬
‫גשמים שירדו קודם ועצר‪ ,‬להרביע את הארץ‪ :‬איכא דאמרי דלא ביירי הרביצי‪ .‬אותן מקומות שמרביצין בהן תורה אינן בורות מפני שהדרכים יסין הן והולכין‬
‫פ״‪ ,‬קודם קרית שמע שכתוב התלמידים ממקום למקום ללמוד תורה‪ .‬ל״א לא ביירי תרביצי גנות שאינן גלילין על רוב מיס כגון כרשינין‪ :‬לא שקיל שודפנא‪ .‬אין‬
‫כה ועצר את השמים ן ולא‬
‫היה מטר[‪ .‬אמר אביי לא השלפון נאחז ומתלבק בתבואה‪ :‬מנוולהא‪ .‬שהדרכים מנוולים בטיט מפני הגשמים‪ :‬הא דאתא מיטרא מעיקרא‪ .‬שירדו הגשמים‬‫אמרן אלא קודם קריה ןשמע[ בזמנן במרחשון ררדו אף בטבת רעים הן שכבר לי לעולם בגשמים של מרחשון‪ :‬דלא אחא מיטרא מעיקרא‪ .‬טבא לשתא דטכת‬
‫של ערב‪ ,‬אבל קודם שמע מנוולתא‪ .‬לשון אחר הא לאתא מיטרא מעיקרא טבא למנוולתא‪ :‬אין בהם משום ועצר‪ .‬לאותן של קצת מלינה שירלו להן גשמיס מוכרין‬
‫דצפרא יש בהן משום ועצר‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬המטר היורד בשחר לאחרים‪ :‬ואמר רב יהודה אמר רב שהיהן לקללה‪ .‬אותן שירלו ואותן שלא ירדו מפני שרוב גשמים קלקלו את תבואתם‪ :‬הא דאיכא מימרא‬
‫אינו כלום ןוןעובר הוא‪ ,‬טוגא‪ .‬יותר מדאי שתיהן לקללה‪ :‬כדמגעי ליה‪ .‬אין בהן משום ועצר שקצת מלינה תספק לקצת מדינה‪ :‬המטר תהא מקום מטר‪ .‬כלומר‬
‫בדכת‪-‬כ חסדכם כענן בקר‪ .‬יותר מדאי‪ :‬מאימתי מברכין על הגשמים‪ .‬בפרק הרואה )ברטמ לף גל‪ (.‬אמרינן על הגשמים אומר הטוב והמטיב והתם ולף נט‪ >:‬פרכינן הך‬
‫והני מילי במטר דקטיר‬
‫ברכה לתקון לה רבנן ומשנינן לה הא לחזא מיחזא והא לשמע משמע‪ :‬חהן לקראת כלה‪ .‬שירדו כל כך שכשהטפה נופלת יוצאה אחרת‬
‫בעננא‪ .‬והוא שעמד והולך‬
‫אבל אם נתקשרו שמים ובולטת מגלה מפי מורי‪ .‬ל״א שהשווקין מקלחין מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו‪ :‬ר ו ג ההודאות‪ .‬כלומר רוב ההוראות אתה קורא להקב״ה‬
‫בעבים בבקר אינו פוסק אותו ולא כל ההוראות והכי משמע ברוך אתה ברוב ההודאות ולא בכל אלא כך חותס בא״י אמ״ה אל ההולאות למשמע כל ההולאות‪:‬‬
‫‪s‬‬
‫היום!כולו[ מטר‪ ,‬וזהו האמור‬
‫ברחמראמוךשקיךוגני‪,‬הצע‬
‫השק שלך ושכב שאין לך היום הליכה‪ .‬וטוב‪-‬א דשתא‪ ,‬דטבח ארמלתא‪ .‬דלא ביירא תרביצי‪ ,‬כגון הא דגרסי חד מטיא תרביצא‬
‫וחד מטיא אספלידא‪ .‬וי״א דלא ביירי תרביצי‪! ,‬פירן כיירי מלשון בורא‪ ,‬כדכתיב והאדמה לא תשם ומהרגמ־נן וארעא לא תבור‪.‬‬
‫כלומר שהשקה ]השדה[ ונשאר בה לחלוחית עדיין‪ ,‬ןוןמשתיבןש[ חורשין אותה וזו‪-‬עין אותה‪ ,‬היינו דלא ביירי תרביצי‪ .‬פי׳ טכת‬
‫ארמלתא‪ ,‬שלא ירהו גשמים בטבת‪ ,‬שהגשמים הם ןכןבעל לארץ‪ ,‬שנאמר והולידה והצמיחה‪] .‬וי״א לא ביירי תרביצא[ אין מניחין‬
‫א( האכםדרא בורא‪ ,‬שדה בור‪] ,‬אלא[ שוכגין בה מפגי ישלא באו גשמים ןכדי[ ל־כנס בבית‪ ,‬אלא יושבין באכסדראות כמו אלמנה‬
‫שאין לה ישיבת בית‪ .‬איכא דאמדי דלא שקיל שיבתנא‪ .‬כלומר‪ ,‬לא נסתלק החום אלא ישינים בפתחים פתוחיס מפני חוזק החום‪.‬‬
‫איני‪ ,‬כי טוב הוא כאשר לא יבא המטר בטבת‪ ,‬והאמר רב חסדא טבא דטבת מטולתא‪ ,‬כלומר‪ ,‬בעת שיהו בני אהם ]עולין[ מטונפים‬
‫את רגליהן ובבגדיהם בטיט בזה טובה השנה‪ .‬ושניגן‪ ,‬אם היו גשמים במרחשוון וכסלו‪ ,‬הטוב שלא יהיו בטבת גשמים‪ ,‬ואם לא‬
‫למימרינהו‬
‫א( גדרים סב‪ :‬שביעית ס״ט‬
‫מ״ו‪(3 ,‬ןצ״ל ע י שיהו כך איתא‬
‫במשנה נלריס סב‪ :‬ועיי במשנה‬
‫ז פייט לשביעית ן‪ ,‬ג( פאה ש״ח‬
‫מ״א ב״מ כא‪ ,:‬ד( ןהערוך‬
‫נערך גד יבערך נמש גרס‬
‫אתיגדא ע״ש שמניא ראיה‬
‫מתרגוםן‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫ה(‬
‫נ״ק‬
‫ןשניעית‬
‫פא‪,.‬‬
‫פייט‬
‫ז( ן במשנה‬
‫מ״ון‪,‬‬
‫דשניעית איתא‬
‫מאימתי כי׳ משתרד רניעה כר‬
‫עי׳ ר״ש שם ונרא״ש כמנ‬
‫דשניהם אמתן‪ ,‬ח(!פסחים ננ‪:‬‬
‫נדה נא‪:‬ן‪ ,‬ט( ברכות נט‪ .‬ע״ש‪,‬‬
‫י( ן לקמן כ‪.‬ן‪ ,‬כ( ברכות נט‪:‬‬
‫יע״ש‪,‬ל(ןגיי רי״ףאר״ימודיס‬
‫וגי׳ רא״שא״רהונאן‪ ,‬מ(!צ״ל‬
‫פאה ר״לנוית עי׳ חולין קלא‪,!:‬‬
‫‪ 0‬ן דברים כחן‪ (D ,‬ןנ״ק דף‬
‫פא‪.‬ן‪ ,‬ע( ןלנריס יאן‪ ,‬פ( ןשס‬
‫ננרכות פרש״י נע״א ע״ש[‪,‬‬
‫ל( ןשמיאל נ גן‪,‬‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪ . 1‬ולבהמתך ולחיה א ש ר‬
‫בארצך תהיה בל תבואתה‬
‫ויקרא כה ו‬
‫לאבל‪:‬‬
‫‪ .2‬בי באשר י ר ד הגשם‬
‫והשלג מן השמים ושמה‬
‫ל א ישוב בי אם הרוה את‬
‫ה א ר ץ והולידה והצמיחה‬
‫זרע‬
‫ונתן‬
‫לזרע‬
‫לאבל‪:‬‬
‫ולחם‬
‫ישעיהו נה י‬
‫‪ .3‬מה אעשה לך אפרים‬
‫אעשה‬
‫מה‬
‫יהודה‬
‫לך‬
‫וחסדכם בענן בקר ובטל‬
‫הושע ו ד‬
‫משבים הלך‪:‬‬
‫‪ .4‬וגם אנכי מנעתי מכם‬
‫את הגשם בעוד‬
‫לקציר‬
‫חדשים‬
‫שלשה‬
‫והמטרתי‬
‫על עיר אחת ועל עיר אחת‬
‫ל א אמטיר חלקה‬
‫תמטר‬
‫אחת‬
‫לא‬
‫וחלקה א ש ר‬
‫תמטיר עליה תיבש‪:‬‬
‫עמוס ד ז‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( גמ' הגודר עד הגשמים עד‬
‫גשמים עד‬
‫שיהו‬
‫שתרד‪:‬‬
‫)‪ (3‬רש״י ד״ה גשמים שנימס‬
‫הקרקע בעומק ט פ ח •פין‬
‫ה)‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫רש"״ ־״ח מאימת• מכרכים‬
‫כוי ומשנינן לח הא דחזי‬
‫מהד‪ .‬ק״ל הא למינן שם הך‬
‫תירוצא ומסקינן אידי ואידי‬
‫דמאוי כאן דאתא טינא יכו׳‬
‫וצ״ע‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫]א| גם' כהמון גליי כוי עד‬
‫נ״ב וימליכו אח שמך מלכנו‬
‫כ״ה גירסת הרי״ף יש״ס‪:‬‬
‫רבינו נ ר ש ו ם‬
‫עד שתרד‪ .‬רביעה ראשונה‬
‫אינה חשובה כלום‪ .‬מאימתי‬
‫כל אדם‬
‫מותרין‬
‫כלקט‬
‫בשכחה ובפאה‪) .‬של( בעה״ב‬
‫והמוציא(‬
‫שכחה‬
‫משילכו‬
‫ןהמוצא[‬
‫לקט‬
‫יכול‬
‫ליקה‪.‬‬
‫הנמושות‪.‬‬
‫שכבה‬
‫ופאה‬
‫הסיחו עניים מדעתן‪ .‬אתיגדא‪.‬‬
‫בטורח‪ ,‬שככר לא השאיהו‬
‫כלום‪ .‬שבילי הרשות‪ .‬דרכים‬
‫שהם ברשות היחיד בשדות‪.‬‬
‫א( ברכיעה‪ .‬שניה ככר כלה‬
‫להיה‪ .‬שניה‪ .‬אי; צריך אלא‬
‫כדי שיכול ללוש מהן עפר‬
‫לגוף פי החבית‪ .‬אין בהן‬
‫משוט ועצר‪ .‬כלומר דיש בהן משום ברכה‪ .‬קודם ועצר‪ .‬דק״ש‪ .‬מוך‪ .‬קפל ודמוך‪ .‬כלומר‪ ,‬שכל היום יורד מטר‪ .‬עיבא‪ .‬עבים עבות‬
‫הן של ברכה‪ ,‬ובהכי אמרו מוך שקך וגני‪ .‬עגגי‪ .‬קטגים‪ .‬ארמלתא‪ .‬שאין יורד גשמים‪ .‬לא ביירי תרביצי‪ .‬אין חריבין בתי מדרשות‪,‬‬
‫שיבולי; הלמידים לבוא‪ ,‬שיאי; מעכבי; להן גשמים‪ ,‬ובטבת יש להם פנאי יותר מכל ימות השנה‪ .‬ע״א‪ ,‬שאי; מפסידין הגנות‪.‬‬
‫דאתא מיטרא מעיקרא‪ .‬קודם טבת‪ ,‬ובטבת ןנמי אתי טוביה אי ומוקפין( הוי ארמלהא‪ .‬הא כתיב והמטרתי‪ .‬נ> לפורענות‪ .‬הא‬
‫דאתא טובא‪ .‬אין בהן משום ועצר‪ ,‬דבהכה הוי‪ .‬דאתא כדבעי‪ ,‬כלומר זעיר הוי קללה‪ .‬דיקא נמי‪ .‬דקרא בזעיר מיטרא כתיב‪ .‬תמטר‪.‬‬
‫תהא מקום מטר כל דהו‪ .‬משיצא חתן לקראת כלה‪ .‬משיצאו מים התחתונים לקראת מים העליונים‪ ,‬כדרך שיבא חתן לקראת כלה‪.‬‬
‫או נראה מ״ל על מאי נהנין וכי׳ עד שהרי רגיעה שניה שאז כיד כלה לאיה‪ .‬נו צ״ל יאר״׳ אמר רנ שתיהן לפורענות‪.‬‬
‫היו גשמים במרחשוון וכסליו!הוו ביה השתא(‪ ,‬ןטוביא דשיתא[ דטבת מטולתא‪ .‬ועוד אמ׳‪ .‬גשמים שירדו על מקצת מדינה אין‬
‫בהם משום ועצה‪ .‬איני והכתיב חלקה אחת תמטר וחלקה )אחת( אשר לא תמטיר עליה היבש‪ ,‬ואמר רב שתיהן לקללה‪ .‬ושנינן אי אתא טובא ומתכנשין תמן מיא לקללה‪ ,‬כדכתיכ ]תמטר[‪ ,‬שם יהיה המטר כנוס‪ ,‬כלומר נקוים שם המים כגון שנקוין במקום האע־בורן‪,‬‬
‫אבל אם באו ]גשמים[ כדבעו לה‪ ,‬לברכה‪ .‬משיצא התן לקראה כלה‪ .‬כשתרד הטיפה על הקרקע שככר ירד כו מטר מעלת כמי; אבעכועין ונקראין חת; וכלה‪ ,‬לפי ירידת הגשמים‪ ,‬שהגשמים נקרין רביעה‪ ,‬וכשנראין אילו האבעבוע‪-‬ן‪ ,‬היו מברכין ברכת גשמים‪.‬‬
‫א( זהי סי׳ הב׳ ומ״ש למעלה כגין הא יגרס״ נוי עי אשפלידא שייך לכאן‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מ ם ו ר ת הש״ם‬
‫א( ]ברכוח נט‪ :‬ס‪ 1:‬מגילה‬
‫כא‪,:‬‬
‫]ברכות‬
‫ב(‬
‫לג‪,[.‬‬
‫ג(ןב״ב יב‪ ,[.‬ל(]צ״לנרבי[‪,‬‬
‫ה( ברכות סג‪ :‬מכות י‪ .‬ע״ש‪,‬‬
‫ו( ]מטת י‪ .‬ע״ש[‪] (t ,‬צ״ל‬
‫ח(‬
‫אמר[‪,‬‬
‫צ״ל‬
‫אמר‪,‬‬
‫ט( נלריס נ‪ :‬ע״ש‪ ,‬י( ]עי׳‬
‫בע״ז טה‬
‫פרש׳יי‬
‫סל״ה‬
‫פתיא אוכמא[‪ ,‬כ( ןוע״ע‬
‫תיש׳‬
‫ברכות‬
‫העושה ן‪,‬‬
‫ל(‬
‫יז‪.‬‬
‫ל״ה‬
‫]ע״ז‬
‫יז‪,[:‬‬
‫מ( ]אין וה בעירובי] אלא‬
‫במלרש ס׳ נצביס איתא קצת‬
‫מזה[‪,‬ג(]במלרשהנ״לאיתא‬
‫לבית המיס[‪ (D ,‬שייך לע״ב‪,‬‬
‫ז‪.‬‬
‫למימרינהו להרוייהו‪ .‬ברוך אתה ברוב ההולאות במרבית ההולאות‬
‫וכל העוםק כתודה שלא לשמה תורתו געשית לו םם המות‪.‬‬
‫האל של כל ההולאות משמע ומתתלה היה משמע רוב ממש ולא‬
‫וקשה והלא אמרינן )פסחים לף נ‪ >:‬לעולם יעסוק אדם‬
‫מרובות וכמו כן בישחבח אל מלך גלול בתשבחות אל ההולאות‪.‬‬
‫בתורה אע״ג שאינה לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ויש‬
‫מפי רבי‪ >» :‬רשעי עובלי כוכבים אינן תיין כי תולעתס לא תמות‬
‫לומר לתרי שלא לשמה הוי דמה שאמרינן לעולם יעסוק בתורה‬
‫ואשם לא תכבה )ישעיה ס‪ :0‬ופליגא‬
‫אסילו שלא לשמה היינו כלומר כדי‬
‫דרב יוסןז‪ .‬לאיהו אמר כחחיית‬
‫שיקרא רבי או כדי שיכבדוהו ומה‬
‫א‬
‫>נימרינהו לתרוייהו אל ההודאות ורוב‬
‫המחיס ולא יוחר שבה חיים בני‬
‫שאמרינן הכא כל העוסק בתורה שלא‬
‫ההודאות אמר ר׳ אבהו גדול יום הגשמים‬
‫אלם שהחמאה גלילה בו‪ :‬כמטר‬
‫לשמה נעשה לו סם המות היינו מי‬
‫מתהיית המתים דאילו תהיית המתים‬
‫לקחי‪ .‬השוה לקח למטר‪ :‬יערן*‪.‬‬
‫שלומד לקנטר׳(‪ :‬אם תלמיה הכם‬
‫לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין‬
‫כמו אף שמיו יערפו טל )לבריס לג(‬
‫הגון ממנו תאבל‪ .‬פירוש למוד לפניו‬
‫לרשעים ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוםף‬
‫ושחקים ירעפו טל )משלי ג> שהוא‬
‫ואותו לא תכרות כלומר לא תפרד‬
‫מרבה הפירות‪ :‬כחיב הזל כטל‪.‬‬
‫ממנו לילך לפני רב אחר ואס לאו‬
‫נימתוך שהיא שקולה כתהיית המתים קבעוה‬
‫למשמע נחת‪ :‬ערפיהו כמטר‪.‬‬
‫בתהייה המתים אמר רב יהודה גדול יום‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם הרגהו‪ :‬לשמה‪ .‬משום כאשר צוני‬
‫הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנא׳ יערף‬
‫‪ .1‬י ע ר ף כ מ ט ר ל ק ח י ה׳ אלהי ולא כלי להקרוח רבי‪ :‬לא‬
‫כמטר לקהי ואין לקה אלא תורה שנא׳ כי‬
‫ה ז ל ב ט ל א מ ר ת י יכילגא‪ .‬למיגמר‪ :‬וכי אדם עץ‬
‫כ ש ע י ר ם ע ל י ה ש א השדה‪ .‬אלא מקיש אלס לעץ לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו רבא‬
‫וכרביבים ע ל י עשב‪:‬‬
‫אמר יותר מיום שניתנה בו תורה שנאמר‬
‫ד ב ר י ם ל ב ב השלה מה עץ השדה אס עץ‬
‫יערף כמטר לקהי ימי נתלה במי הוי אומר‬
‫‪ . 2‬כ י ל ק ח ט ו ב נ ת ת י מאכל הוא ממנו תאכל ואוחו לא‬
‫אינו רשאי ללמול לפניו‪:‬‬
‫ל כ ם תוךתי א ל תעובו‪:‬‬
‫תכרות כך תלמילי חכמים אם הגון‬
‫קטן נתלה בגדול רבא רמי כתיב יערף‬
‫אן‪ 6‬דבר• תורה וכוי‪ .‬וכן נמי‬
‫משלי ד ב‬
‫לאו‬
‫ואס‬
‫הימנו‬
‫למול‬
‫תאכל‬
‫ממנו‬
‫הוא‬
‫אם‬
‫אמרתי‬
‫כטל‬
‫תזל‬
‫וכתיב‬
‫לקהי‬
‫כמטר‬
‫א‬
‫י‬
‫ה‬
‫חיים‬
‫עץ‬
‫‪.3‬‬
‫אמרינן בעירובין פ׳ כיצד‬
‫ל מ ח ז י ק י ם ב ה ו ת מ כ י ה אותו תשחית סור מעליו‪ :‬ברזל‬
‫מעברין )לף נה‪ (.‬לא בשמים היא‬
‫תלמיד הכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפהו‬
‫מאשר‪:‬‬
‫מ ש ל י ג י ח בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו‪.‬‬
‫ולא מעבר לים היא כלומר לא חמצא‬
‫רפאות תהי לשך‬
‫‪.4‬‬
‫כמטר תניא היה ר׳ בנאה אומר כל העוסק‬
‫חבירו‬
‫את‬
‫מחלד‬
‫אחל‬
‫זה‬
‫ברזל‬
‫מה‬
‫ושקוי לעצמותיך‪:‬‬
‫התורה במי שמגביה עצמו כשמים‬
‫בתורה לשמה תורתו נעשית לו םם היים‬
‫מ ש ל י ג ח כגון סכין על גבי חבירחה‪ :‬אינה‬
‫שדעתו גבוה ולא בסוחרים ההולכים‬
‫שנאמר ע ץ חיים היא למהזיקים בה ואומר‬
‫‪ . 5‬כ י מ צ א י מ צ א ח י י ם דולקס יחידי‪ .‬עץ אחל אינה לולקח‬
‫במלינת הים בעבר הים >לאי ספרא‬
‫וץפק ר צ ו ן מין‪:‬‬
‫מצא‬
‫מוצאי‬
‫כי‬
‫ואומר‬
‫לשרך‬
‫תהי‬
‫רפאות‬
‫חבר‬
‫מ ש ל י ח ל ה אלא ‪3‬׳ או ג׳ ביחל‪ :‬יחידי‪ .‬בלא‬
‫לא סייפא ואי סייפא לא ספרא ו ה כ י‬
‫<>‪ .‬ו ה ו ד ד ו ז ק נ י ה ע י ר שיחללנו‪ :‬שמוסיפין טפשזת דכחיב‬
‫היים וכל העוםק בתורה שלא לשמה נעשית‬
‫נמי איתא התם לא בסחרגין ולא‬
‫ההוא א ת העגלה אל‬
‫»( גואלנו‪ .‬אשר נואלנו מחרגס‬
‫ואין‬
‫לקהי‬
‫כמטר‬
‫יערף‬
‫שנאמר‬
‫המות‬
‫םם‬
‫לו‬
‫בתגרין ולא ״(באיסטרולגין כלומר‬
‫נ ח ל איתןא ש ר ל א יעבד‬
‫מאלו‬
‫לכחיב‬
‫שחוטאין‪.‬‬
‫לאיטפשנא‪:‬‬
‫בו ו ל א יזרע וערפו ש ם‬
‫באותן שרואין בכוכבים אמרו ליה‬
‫עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את‬
‫א ת ה ע ג ל ה בנחל‪:‬‬
‫גבי חטאנו‪ :‬ואיבעיה אימא מהכא‬
‫לשמואל והא מר איסטרולגוס הוא‬
‫העגלה בנהל א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא ליתי‬
‫ד‪ .‬כ י ת צ ו ר אד בל רעי ים ר כ;אמ י דם נואלו שרי צוען ונו׳ והחעו אח‬
‫אמר להו תיתי לי ללא מעיינא בהו‬
‫מר ליתני א״ל חלש לבאי ולא יכילנא לימא‬
‫־ ־ ב י ם ל ה ל ח ם ע ל י ה מצרים‪ .‬ותועה היינו חוטא‪ :‬הורה‬
‫אלא בעילן לנפקא ׳(למיא פירוש‬
‫מר מילתא דאגדתא א״ל הכי אמר ר׳ יוחנן‬
‫ל ת פ ש ה ל א ת ש ת י ת א ת כעץ דכתיב ע ן חיים היא למחזיקים‬
‫להטיל מיס ולא אני מבטל לעצמי‪:‬‬
‫ע צ ח ל נ ד ח ע ל י ו גרזן כי‬
‫מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי אדם‬
‫מ מ נ ו ת י א כ ל ו א ת ו ל א בה‪ .‬כשמדליק את האור מצית אח‬
‫מ א י הוו םנו הוו הכימי טפי‪).‬ח( פי׳‬
‫ת כ ר ת כ י ח א ך ם ע ץ העצים לקין תחלה‪ :‬קטנים מחדדין‪.‬‬
‫עץ שדה הוא אלא משום דכתיב כי ממנו‬
‫אם היו שונאים היופי הוו‬
‫ה ש ד ה ל ב א מ פ נ י ך ששואלין כל שעה‪ :‬ההיו‪ .‬משמע‬
‫תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית‬
‫דברים כ יט‬
‫במצור‪:‬‬
‫תלמילי חכמים ביותר‪:‬‬
‫‪ •8‬ר ק ע ץ א ש ר ת ד ע כ י להוליך לו מים‪ :‬וכהיב לכו למים‪ .‬ילך‬
‫וכרת הא כיצד אם ת״ה הגון הוא ממנו תאכל‬
‫בראתיס‬
‫ל א ע ץ מ א כ ל ה ו א א ת ו הוא עצמו‪ :‬אם הלמיד )חכם( הגון‪.‬‬
‫ואותו לא תכרת ואם לאו אותו השהית וכרת‬
‫ת ש ח י ת ו כ ר ת ו ב נ י ת שרוצה ללמול ממך מצוה לרב לילך‬
‫מצור ע ל העיר אשר‬
‫ה ו א ע ש ה ע מ ך מ ל ח מ ה אצלו במקומו‪ :‬ואם לאו‪ .‬ילך הוא‬
‫אמר רבי חמא י׳)אמר רבי( הנינא מאי דכתיב יבחל בברזל יהי ל‬
‫לך מה ברזל זח אחד מחדד את חבירו אף שני תלמידי חכמים מחדדין‬
‫ע ד ר ד ת ה ‪ :‬ד ב ר י ם כ כאצל הרב‪ :‬יפוצו מעינוחיך חוצה‪.‬‬
‫זה את זה בהלכה אמר רבה בר בר הנה למה נמשלו דברי תורה כאש‬
‫סתרי‬
‫‪ . 9‬ב ר ז ל ב ב ר ז ל ; ח ד אם הגון הוא אמור לו‬
‫ו א י ש י ה ד פ נ י מ רשעלהי ו ‪:‬כ ו י ו תורה‪ :‬ואם לאו יהיו לך לבדך‪.‬‬
‫שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳ לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף‬
‫‪ . 1 0‬ה ל ו א כ ה ד ב ר י ואין לזרים אתך‪ :‬שלשה משקים‬
‫דברי תורה אין מתקיימין בירידי והיינו דאמר רבי יוםי בר הנינא מאי דכתיב‬
‫כ א ש נ א ם י י ו כ פ ט י ש הללו מים יין וחלב‪) .‬ה זו התורה‬
‫הרב אל הבדים ונואלו הרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוםקין בד‬
‫יפצץ סלע‪:‬‬
‫שאינו נותן בה כלום ויולעה ולומלה‪:‬‬
‫ירמיהו כג כ ט‬
‫בבד בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו ולא עוד אלא‬
‫‪ . 11‬ח ך ב א ל ה ב ד י ם בפחוח שבכלים‪ .‬במאני לפחרא )‪:0‬‬
‫אשר נואלנו ואשר הטאנו‬
‫שהוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם‬
‫־ ‪ :‬א ל ו ח ך ב א ל ג ב ו ך י ה במאני דפחרא‪ .‬בלרך שחוק אמר‬
‫יהמיהו נ לו‬
‫וחתו‪:‬‬
‫ואיבעית אימא מהכא גואלו שרי צוען ]וגו׳[ והתעו את מצרים אמר‬
‫‪ . 1 2‬ו י א מ ר א ה ר ן א ל ומרמז מה אח אומרח לי והלא‬
‫רב נחמן בר יצחק למח נמשלו דברי תורח כעץ שנאמר עץ חיים היא‬
‫מ ש ה ב י א ד נ י א ל נ א אביך נותן יין בכלים מכוערין של‬
‫ת ש ת ע ל י נ ו ח ט א ת א ש ר תרס‪ :‬ואלא במאי נירמיה‪ .‬אם‬
‫למהזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים‬
‫נואלנו ו א ש ר חטאנו‪:‬‬
‫ב מ ד ב ר י ב י א לא בשל חרס הא כולי עבדי הכי‪:‬‬
‫קטנים מהדדים את הגדולים והיינו דאמר ר׳ חנינא י׳ הרבה למדתי מרבותי‬
‫‪ . 1 3‬נ ו א ל י ש ר י צ י ע ן וסקיןו‪ .‬החמיץ‪ :‬כי היכי דאמרה‬
‫ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן רבי חנינא בר פפא רמי כתיב‬
‫נ ש א ו ש ר י נ ף ה ת ע ו א ת לי‪ .‬אי חכמה מסוארה בכלי מכוער‬
‫לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד חגון‬
‫מצףים פ נ ת שבטיה‪:‬‬
‫י ש ע י ה ו י ט י ג הכי אמרי לה )י( ליין משחמר‬
‫הוא לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים רבי הנינא בר‬
‫‪ . 1 4‬ל ק ר א ת צ מ א ה ת י ו בכלי מכוער אף החורה מתקיימת‬
‫המא רמי כתיב יפוצו מעינותיך הוצה וכתיב יהיו לך לבדך אם תלמיד‬
‫נאה‪:‬‬
‫מ י ם י ש ב י א ר ץ ת י מ א בי יותר משאילו הייתי‬
‫ב ל ח מ ו ק ד מ ו נרד‪:‬‬
‫הגון הוא יפוצו מעינותיך הוצה ואם לאו יהיו לך לבדך ׳׳)ואמר( רבי‬
‫אי‬
‫י ש ע י ה ו כ א יד‬
‫הנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים‬
‫‪ .15‬ה ו י כ ל צ מ א ל כ ו‬
‫לל מכ יום שו באר וש ר ואאי בן ללו ו ו כל סכ וף לומר לך מה מים מניהין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה‬
‫ש ב ר ו ב ל ־ א כ ס ף ו ב ל ו א ואמר רבי אושעיא למח נמשלו דברי תורח לשלשח משקין חללו במים וביין ובחלב דכתיב הוי כל צמא לכו‬
‫מ ח י ר יין ו ח ל ב ‪:‬‬
‫י ש ע י ה ו נ ה א למים וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כםף ובלא מהיר יין והלב לומר לך מה שלשח משקין הללו‬
‫‪ ; . 1 6‬פ ו צ ו מ ע י נ ת י ך אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה <א> כדאמרה ליה‬
‫פלגי‬
‫ברחבות‬
‫חוצה‬
‫מ ש ל י ה ט ו >ברתיה דקיסר לר׳ יהושע בן הנניה אי יי הכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לח אביך רמי חמרא במני דפחרא‬
‫מים‪:‬‬
‫‪ . 1 7‬י ה י ו ל ך ל ב ך ך ו א י ן אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה אתון דהשביתו רמו במאני דהבא וכםפא אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא‬
‫מ ש ל י ה יו‬
‫לזךים א ת ך ‪:‬‬
‫להמרא במני דהבא וכםפא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע‬
‫בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫לא חלמול לפניו והא דאמרינן ללומדים‬
‫מת״ח אע״פ שאינו הגון כר״מ שהיה‬
‫לומל לפני אחר במסכת חגיגה )לף‬
‫טו‪ (.‬היינו לוקא חלמיל חכם )אחר(‬
‫יכול ללמול לפניו לפי שלא ילמול‬
‫ממעשיו אבל אס אינו תלמיל חכם‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫ל‬
‫‪4‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫‪5‬‬
‫‪s‬‬
‫‪6‬‬
‫א !מיי׳ פ״ה מהל׳ ת״ת‬
‫הלכה יג[‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ׳׳ד מהל׳‬
‫כא‬
‫טוש״ע‬
‫מ״ח הל׳ א‬
‫י ״ י שימן רמו סעיף ז‪:‬‬
‫כ ב ג מיי׳ שס פ״ג הלכה‬
‫ט‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)‪ (6‬גס׳ אלא גמי שדעתו‬
‫שפלה עליו כדאמרה ליה‬
‫כו׳ בכלי מכוער אמר לה‬
‫בת‬
‫אי‬
‫אבוך‬
‫מלכא‬
‫במאי רמי חמרא אמרה‬
‫ליה במאני דפחרא אמר‬
‫לה כ ״ ע במאני דפחרא‬
‫ואבוך‬
‫דפחרא‬
‫במאני‬
‫אמרה ליה אלא במאי נירמי‬
‫לה‬
‫אמר‬
‫אתון‬
‫כגון‬
‫רמו‪:‬‬
‫דחשביתון‬
‫)ג( רש״י ד״ה)רשעי עובדי‬
‫כוכבים( תא״מ ונ׳׳ג ס״א‬
‫)ג(‬
‫רשעים‪:‬‬
‫שמושיסין‬
‫ד״ה‬
‫טפשות‬
‫אשר נואלנו‬
‫דכתיב‬
‫כוי‬
‫מתרגם‬
‫כצ״ל‪) :‬ד( ד״ה יפוצו ט׳‬
‫לי‬
‫אמור‬
‫תא״מ‬
‫תורת(‬
‫)סתרי‬
‫דברי‬
‫ונ״ב ס״א‬
‫תורה‪) :‬ה( ד״ה שלשה כו׳‬
‫מיס יין וחלב בלא כסף זו‬
‫מי‬
‫התורה‬
‫נוחן‪:‬‬
‫שאיני‬
‫)י( ה״ה בפתות כו׳ דסחרא‬
‫הס״ד ואח״כ מה״ד א ״ ל‬
‫מלכא את כו׳‬
‫אי בת‬
‫בשחוק אמר‪) :‬ז( ד״ה ט‬
‫היט כי׳ הט אמרי לה כי‬
‫היכי‬
‫משתמר‪:‬‬
‫דיין‬
‫)ח( תום' ד״ה אי הוו ט׳‬
‫פי׳ אס היו שונאים‪ .‬נ״ב‬
‫ולהאי‬
‫סירושא‬
‫משופריה‬
‫ניחא‬
‫ודרבי‬
‫ליעקב‬
‫אבהו אבל לפרש״י קשיא‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫תום׳ ה״ה אף ר״ת וכוי‪.‬‬
‫וה״נ איתא החס‬
‫דבריס רבה פ״ח‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ו מ ר‬
‫) ד (‬
‫‪10‬‬
‫ה(‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫א‬
‫‪15‬‬
‫‪14‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪:‬‬
‫במדרש‬
‫אמר ר־ אכהו גדול יום‬
‫הגשמים כיום שנתנה בו‬
‫כוי‪.‬‬
‫תורה‬
‫העוסק‬
‫כל‬
‫בתורה לשמה נעשית לו‬
‫סם חיים‪ ,‬שנאמר עץ חיים‬
‫חיא‬
‫למחזיקים‬
‫וחמתעסק‬
‫נעשית‬
‫בה‬
‫שלא‬
‫לשמה‬
‫סם‬
‫המות‪,‬‬
‫לו‬
‫שנאמר יערף כמטר לקחי‪,‬‬
‫ואין עריפה אלא הריגה‪.‬‬
‫אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬כתיב כי‬
‫האדם‬
‫השדה‪,‬‬
‫עץ‬
‫תלמיד הכם הוא‬
‫תאכל‬
‫ממנו‬
‫אם‬
‫הגון‪,‬‬
‫לא‬
‫ואותו‬
‫תכרת‪ ,‬ואם אינו הגון‪ ,‬אותו‬
‫תשחית וכרת‪ .‬דברי תורת‬
‫אין‬
‫ביחידי‪.‬‬
‫מתקיימין‬
‫שנאמר חרב )על(‬
‫]אל[‬
‫הבדים‬
‫ונואלו‪.‬‬
‫וחקטנים‬
‫מהדרין‬
‫את‬
‫הגדולים‪.‬‬
‫והיינו‬
‫דאמ׳ ר׳ דאמ׳ ר׳‬
‫הרבה תורה למדתי מרבותי‬
‫ומחביריי‬
‫מהם‬
‫יותר‬
‫ומתלמידי יותר מכולם‪.‬‬
‫ג‬
‫מ(‬
‫‪15‬‬
‫ע‬
‫אי‬
‫רבינו גרשום‬
‫ששקולה כתחיית המתים‪.‬‬
‫ששניהם היים לעולם‪ .‬אלא‬
‫להכי כתיב כי האדם ]עץ‬
‫השדה[‪ ,‬שתייה נמשל בו‪.‬‬
‫וממנו‬
‫תאכל‪.‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫שיכול להבין בתורה‪ .‬אותו‬
‫תשחית‬
‫וכרת‪,‬‬
‫שהתורה‬
‫משחתת בו‪ .‬נואלו‬
‫שרי‬
‫צוען‪ .‬והרי הן היו חוטאין‪.‬‬
‫בפחות שבכלים‪ .‬כלי חרס‪.‬‬
‫ז‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ב ר א ת י ם לא נאמר אלא בראתיו‪ .‬פי׳ למשמע למהרר אגשם‬
‫ואס כן משום לגלול יום הגשמים כיום שנברא בו‬
‫שמיס וארץ משתבח ביה הקב״ה אי הוה כתיב בראתים הוה משמע‬
‫לאהלר אשמיס וארץ‪ :‬פ נ י ם נזעמים לשון םתר‪ .‬פירוש בשביל‬
‫לשון שקר שאומר לשון הרע הרוח‬
‫צפון תבטל הגשס והיינו פנים נזעמים‪:‬‬
‫אי הוו םנו טפי הוו‬
‫מ ו ת ר לקרותו רשע‪ .‬אף על גב‬
‫שלשה משקין הללו אין נפסלין אלא בהיםה‬
‫לאמרי׳ בקדושין <דף כח‪.‬ו‬
‫הדעת אף דברי תורה אין משתכהין אלא‬
‫הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו‬
‫בהיסה הדעת אמר רבי חמא בר׳ הנינא‬
‫לזה מוחל לולאי נכשל בעבירה ועומל‬
‫במורלו להכרת פניו ענחה בו‪:‬‬
‫גדול יום הגשמים <* כיום שנבראו שמים‬
‫ט־׳ייריץ‪ .‬לשון בהרות טרוק״ש‬
‫וארץ שנאמר ‪1‬הרעיפו שמים ממעל ושהקים‬
‫בלע״ז‪:‬‬
‫אי הוו סנו‪ .‬אוחס נאים שהם חכמים‪ :‬נופי הוו גמירי‪ .‬שאי אפשר‬
‫לנאה להשפיל לעחו ונא לילי שכחה‪ :‬בהיסח הדעה‪ .‬שאס לא ישמרם‬
‫יפה יהו נשפכין או נופל לתוכן לבר מאוס ונפסלים מלשתוח בלבר‬
‫קל יוחר משמן ולבש שמתוך שהן עביס צפה הפסולת למעלה ואפשר‬
‫אלם נוטל העליון וזורקו לחוץ‬
‫והתתתון בר ונקי מה שאין כן‬
‫גמירי דבר אהר מה‬
‫במשקה צלול שאינו עב קליי״ר‬
‫‪ . 1‬הרעיפו שמים מ מ ע ל‬
‫ו ש ח ק י ם יזלו •בדל ת פ ת ה‬
‫א ר ץ ויפרו י ש ע‬
‫תצמיח‬
‫יחד‬
‫בךאתיו‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫וצדקה‬
‫אני‬
‫שבית‬
‫יי‬
‫ישעיהו מ ה ח‬
‫ר צ י ת ין א ך צ ף‬
‫שבת‬
‫יעקב‪:‬‬
‫תהלים פה ב‬
‫ואתה תשמע השמים‬
‫‪•3‬‬
‫לחטאת‬
‫וסלחת‬
‫עמך‬
‫ישראל‬
‫והשבתם‬
‫האדמה‬
‫א ש ר‬
‫אל‬
‫נתת‬
‫לאבותם‪:‬‬
‫מלכים א ה לד‬
‫צןה‬
‫‪.4‬‬
‫ח ם‬
‫גם‬
‫יגזלו‬
‫מימי ש ל ג ש א ו ל חטאו‪:‬‬
‫איוב כ ד יט‬
‫וחךח‬
‫‪.5‬‬
‫ועצר‬
‫אף‬
‫א ת‬
‫בכם‬
‫ין‬
‫השמים‬
‫יהיה מ ט ר‬
‫ולא‬
‫והאדמה‬
‫לא‬
‫ת ת ן א ת יבולה ואבדתם‬
‫מהךה‬
‫מ ע ל‬
‫הטבה‬
‫א ש ר‬
‫לכם‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫האךץ‬
‫יי‬
‫נתן‬
‫רוח‬
‫תחולל‬
‫ג ש ם ופנים נזעמים לשון‬
‫כזתר‪:‬‬
‫‪.7‬‬
‫הכבים‬
‫ומלקוש לוא הןה ומצח‬
‫א ש ה זונה ה י ה ל ך מ א נ ת‬
‫הבלם‪:‬‬
‫ירמיהו ג ג‬
‫דרכו‪:‬‬
‫משלי כא‬
‫‪.9‬‬
‫כט‬
‫תאיר‬
‫הכמת‬
‫אדם‬
‫ועז‬
‫פניו‬
‫פניו‬
‫ישנא‪:‬‬
‫א‬
‫קהלת ה א‬
‫בעצלתים‬
‫‪.10‬‬
‫המקרה‬
‫ימך‬
‫ובשפלות‬
‫ןךים‬
‫ידלף הבית‪:‬‬
‫ק ה ל ת י יח‬
‫ואם‬
‫הוא‬
‫‪.11‬‬
‫מערכך‬
‫מך‬
‫והעמידו‬
‫‪6‬‬
‫לפני‬
‫‪7‬‬
‫הכהן והעריך א ת ו הכהן‬
‫פי‬
‫ע ל‬
‫הנדר‬
‫א ש ר‬
‫תשיג‬
‫יד‬
‫יעריכנו הכהן‪:‬‬
‫ה‬
‫ויקרא כז ה‬
‫‪. 12‬‬
‫המקרה‬
‫במים‬
‫ה ש ם‬
‫עבים‬
‫עליותיו‬
‫רכובו‬
‫‪8‬‬
‫ה מ ה ל ך ע ל כנפי‬
‫הוה‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫תהלים קד ג‬
‫‪. 13‬‬
‫ועתה ל א ראו‬
‫אור‬
‫בהיר ה ו א כשהקים ורוה‬
‫עברה‬
‫ותטהרם‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫איוב לז בא‬
‫‪.14‬‬
‫כי נר מצוה ותורה‬
‫א ו ר ודרי־ חיים ת ו כ ח ו ת‬
‫מוסר‪:‬‬
‫‪.15‬‬
‫ע ל כפים כ ס ה‬
‫אור‬
‫‪14‬‬
‫איוב ל ו לב‬
‫‪ .16‬ו י ת כ ס ו ש ק י ם ה א ד ם‬
‫ויקראו‬
‫אלהים‬
‫איש‬
‫מדרכו‬
‫אל‬
‫וישבו‬
‫ומן‬
‫הךעה‬
‫עב‬
‫א י ו ב ל ז יא‬
‫‪.18‬‬
‫ואתה א ל‬
‫בעד‬
‫תתפלל‬
‫ואל‬
‫ת ש א בעךם רנה ותפלה‬
‫ואל‬
‫ת פ ג ע בי כי‬
‫ש מ עאתך‪:‬‬
‫א ם‬
‫‪.19‬‬
‫ל א‬
‫והוא‬
‫אינני‬
‫ירמיהו ז טז‬
‫ק ה ה‬
‫הברזל‬
‫פנים‬
‫והןלים‬
‫יגבר‬
‫הכשיר‬
‫הכמה‪:‬‬
‫קלקל‬
‫ויתרון‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪19‬‬
‫שלמודו‬
‫קהלת י י‬
‫לעזי רש״י‬
‫קלי״ר‪ .‬בהיר‪ ,‬צלו‬
‫סגהדרין‬
‫ב ס ״ א ‪ :‬ש נ ז כ ה ‪ ,‬ה( ן צ״ל‬
‫סתרן‪,‬ו(ןייקראיטן‪0 ,‬ן‪5‬״ל‬
‫שמאלית‬
‫נשי״!‬
‫עי׳‬
‫וא׳‬
‫כ ת ״ א ן ‪ ,‬ח( ן א י ו כ‬
‫מהרש״א‬
‫ל ו ן ‪ ,‬נו( ! ג ה ג ל ה של פ ס ת ן ‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫גמיא‬
‫)א(‬
‫יוס‬
‫גלול‬
‫הגשמים ט ו ס שננראו ס׳׳א‬
‫)ב( ש ם ועצר‬
‫מיום‪:‬‬
‫השמיס‬
‫ולא‬
‫ט׳‬
‫שנאמר‬
‫הקב׳׳ה‬
‫מטר‬
‫ל״ה‬
‫רש״־‬
‫ומתפאר‬
‫!ומנית‬
‫תא״מ‬
‫את‬
‫יהיה‬
‫)ג(‬
‫ואכלתם‪:‬‬
‫בו‬
‫שמיס>‬
‫ונ״ב ס ״ א אין‬
‫ולספרים‬
‫לגרסי‬
‫הגשמים‬
‫ניחא‬
‫יוס‬
‫מ י ו ם שנבראו הי׳‬
‫אלמא‬
‫שמניח‬
‫מיום‪:‬‬
‫לגלול‬
‫)ד( ד ״ ה אפי׳ כו׳‬
‫אף נרי‪ .‬נ״ב‬
‫כאיוב‬
‫זה‬
‫גלול‬
‫ומכריח מ מ ה‬
‫שמיס‬
‫המלאך‬
‫רש״י‬
‫לשון‬
‫א ף נ ר י שס‬
‫הממונה‬
‫על‬
‫מלאך‬
‫והוא‬
‫העננים‬
‫י ס י ן ע נ ן מ ט ר ו של ה מ ק ו ם ‪:‬‬
‫הבינו חננאל‬
‫) ל מ ה ( אין ה ג ש מ י ם יורדין‬
‫כעולם אלא א ס כן נמחלו‬
‫עונותיהם‬
‫ישראל‪,‬‬
‫של‬
‫ש נ א מ ר ר צ י ת ה ׳ א ר צ ך וגוי‪,‬‬
‫נ ש א ת ע ו ן ע מ ך וגוי‪ ,‬ו א ת ה‬
‫השמים‬
‫השמע‬
‫להטאת‬
‫וסלהת‬
‫ועמך‬
‫עבדיך‬
‫ישראל כי תורם א ת הדרך‬
‫הטובה אשר ילכו ב ה ונתת‬
‫מ ט ר על ארצך אשר‬
‫נתת‬
‫ל ע מ ך לנהלה‪ .‬אין הגשמים‬
‫נעצרים‬
‫אלא‬
‫נתחייבו‬
‫שונאי‬
‫ישראל‬
‫או‬
‫בשביל‬
‫כר‪.‬‬
‫כלייה‬
‫כן‬
‫אם‬
‫תרומה ומעשרות‪ .‬ובשביל‬
‫מספרי לשון הרע‪ .‬ובשביל‬
‫עוי פנים‪ .‬ו כ ל מ י ש י ש ל ו‬
‫פנים‬
‫עוות‬
‫בעבירה‪.‬‬
‫רשע‪,‬‬
‫ודאי‬
‫ומותר‬
‫שנאמר‬
‫רשע‬
‫נכשל‬
‫לקרותו‬
‫העז‬
‫בפניו‪.‬‬
‫לשנאותו‬
‫פניו‬
‫ומותר‬
‫]שנאמר[‬
‫ישונה‪,‬‬
‫ישונה‬
‫איש‬
‫ועו‬
‫אל‬
‫אלא‬
‫תקרי‬
‫אין‬
‫ישנה‪.‬‬
‫ה ג ש מ י ם נעצרין א ל א בעון‬
‫גול‪ ,‬שנאמר ע ל כפים כסה‬
‫אור‪ .‬ואין כ פ י ם א ל א‬
‫שנאמר‬
‫ומן‬
‫בכפיהם‪.‬‬
‫בשביל‬
‫גזל‪,‬‬
‫החמס‬
‫וכן נמי‬
‫אשר‬
‫נעצרין‬
‫ישראל שמעשיהם‬
‫מקולקץ‪,‬‬
‫והוא‬
‫ןשנאמרן‬
‫ל א פנים קלקל‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫‪15‬‬
‫הזה‬
‫יל‪.‬‬
‫כרכות‬
‫צה‪:‬ן‪,‬‬
‫‪17‬‬
‫ןפיץ ענן אורו‪:‬‬
‫ה ע ם‬
‫ו(‬
‫מ‪.‬‬
‫ט‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫יונה ג ה‬
‫א ף ברי יטריח‬
‫שיטה‬
‫‪15‬‬
‫ה ה מ ס א ש ר בכפיהם‪:‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫ויצו ע ל י ה במפגיע‪:‬‬
‫והבהמה‬
‫‪3‬‬
‫‪11‬‬
‫מ ש ל י ו כג‬
‫בחזקה‬
‫ג(‬
‫ולקמן‬
‫‪5‬‬
‫מי בהךוכם ומי יודע‬
‫פשר ךבר‬
‫יזלו צדק תפתה ארץ ויפרו ישע וצדקה‬
‫אס‬
‫תצמיח יהד אני ה׳ בראתיו בראתים לא‬
‫ישועה‬
‫שאפי׳‬
‫הגשמים‬
‫יום‬
‫גדול‬
‫אושעיא‬
‫רב‬
‫אמר‬
‫נאמר אלא בראתיו‬
‫השמים‪ :‬ישועה פרה ורבה בו‪.‬‬
‫חנילאי‬
‫בר‬
‫תנהום‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫ישע‬
‫ויפרו‬
‫ח‬
‫א‬
‫תפתה‬
‫שנאמר‬
‫פרה ורבה בו‬
‫מליצי זכות נכנסין לפניו ביום הגשמים‬
‫אין הגשמים יורדים אלא א״כ נמהלו עונותיהן של ישראל שנאמר רצית‬
‫שנזכרי( לישועה מתוך שעת רצון הוא‪.‬‬
‫לישנא לקרא ויפרו ישע ואימתי‬
‫ה׳ ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כםית כל הטאתם סלה א״ל‬
‫בזמן שהשחקים יזלו צלק‪ :‬רציה ה׳‬
‫זעירי מדיהבת לרבינא אתון מהכא מתניהו לה אנן מהבא מתנינן לה ואתה‬
‫ארצך‪ .‬במים‪ :‬נשאה עון עמך‪.‬‬
‫תשמע השמים וםלהת להטאת וגו׳ אמר ר׳ תנהום בריה דרבי הייא איש‬
‫מיל‪ :‬ה״ג א״ל מר זעירי מדיהבה‬
‫כפר עכו אין הגשמים נעצרין אא״כ נתחייבו שונאיהן של ישראל‬
‫לרבינא כוי‪ .‬זעירי סתם היה מן‬
‫כליח שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו א״ל זעירי מדיהבת‬
‫הראשונים ורבינא סוף הוראה ולא‬
‫לרבינא אתון מהכא מתניהו לה אנן מהכא מתנינן לה ועצר את )‪ 0‬השמים ראו זה את זה‪ :‬ואהה השמע השמים‬
‫ואבדתם מהרה אמר רב הםדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול‬
‫וגוי‪ .‬ואומר ונתת מטר על ארצך‬
‫בתפלה לשלמה‪ :‬ציה גם חום יגזלו‬
‫תרומות ומעשרות שנאמר ציה גם הום יגזלו מימי של‪ :‬מאי משמע >תנא‬
‫מימי שלג‪ .‬כשציה גם חום גוזלין‬
‫דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות ההמה ולא עשיתם‬
‫מימות השלג שאינן יורלין מטר‬
‫יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים‬
‫כמשפטם בילוע ששאול חטאו‪ :‬ולא‬
‫נעצרין אלא בשביל מםפרי לשון הרע שנאמר רוה צפון ההולל גשם ופנים‬
‫יהיה מטר‪ .‬וסמיך ליה ואבלתס‪:‬‬
‫נעצרין‬
‫נזעמים לשון םתר אמר רב סלא אמר רב המנונא אין הגשמים‬
‫ציה‪ .‬לריש לשון צור‪ .‬לברים שצויחי‬
‫אלא בשביל עזי פנים שנאמר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצה אשה‬
‫אתכם בימות החמה חרומוח ומעשרות‬
‫זונה היה לך וגו׳ ואמר רב םלא אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות‬
‫גזלו מימי שלג את המטר‪ :‬רוח צפון‬
‫החולל גשם ופנים נזעמים לשון >שקר‪.‬‬
‫פנים םוף נכשל בעבירה שנאמר ומצה אשד‪ ,‬זונה היה לך רב נהמן אמר‬
‫תחולל תבטל כמו לא יחל דברו‬
‫בידוע שנכשל בעבירה שנאמר היה לך ולא נאמר יהיה לך אמר רבה בר‬
‫!במלבר ל(‪ .‬כלאמרי׳ ביבמות )לף עב‪(.‬‬
‫רב הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע שנאמר העז איש‬
‫לרוח צפון ברור הוא ומביא אורה‬
‫רשע בפניו רב נהמן בר יצהק אמר מותר לשנאותו שנאמר ועז פניו‬
‫לעולם‪ .‬מה שגשמים נעצרין ופנים‬
‫ישונא אל תקרי ישונא אלא ישנא אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא‬
‫נזעמין שמראה הקב״ה שאינו מביא‬
‫בשביל ביטול תורה שנאמר בעצלתים ימך המקרה •בשביל עצלות שהיה‬
‫מטר לעולם מפני לשון שקר רכילות‪.‬‬
‫בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב״ה מך ואין מך אלא עני‬
‫ופשט המקרא כשם שרוח צפון חחולל‬
‫גשם כך פנים נזעמים מפני לשון‬
‫שנאמר ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב״ה שנאמר המקרה‬
‫רביבים‪ .‬משום‬
‫שקר‪ :‬וימנעו‬
‫במים עליותיו רב יוםף אמר מהכא ועתה לא ראו אור בהיר הוא‬
‫למאנח הכלם שהיה בך עזוח‪:‬‬
‫בשחקים ורוח עברה ותטהרם ואין אור אלא תורה שנאמר כי נר‬
‫היה‪ .‬משמע כבר נכשל‪ :‬העז איש‪.‬‬
‫מצוה ותורה אור בהיר הוא בשחקים תנא דבי ר׳ ישמעאל אפילו בשעה‬
‫שיש בו עזוח פנים אמור לו רשע‬
‫אמר‬
‫שרקיע נעשה בהורין בהורין להוריד טל ומטר רוה עברה ותטהרם‬
‫בפניו ואין בו משום מלקות כלאמרי׳‬
‫כםה‬
‫ר׳ אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל שנאמר על כפים‬
‫במסכת קלושין <לף כמ‪ (.‬ומשוס לבר‬
‫אור בעון כפים כסה אור ואין כפים אלא המס שנאמר ומן ההמס אשר‬
‫זה בלבל מותר לקרותו רשע‪ :‬מוהר‬
‫לשנאותו‪ .‬אע״ג לכחיבי( ואהבת לרעך‬
‫בכפיהם ואין אור אלא מטר שנאמר יפיץ ענן אורו מאי תקנתיה ירבה‬
‫כמוך‪ :‬ועז פניו ישונא‪ .‬ועז כחיב‬
‫בתפלה שנאמר ויצו עליה במפגיע ״ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר‬
‫חסר ו׳ מי שהוא עז פנים ישנא‬
‫ואתה אל תהפלל בעד העם הזה ]וגו׳[ ואל תפגע בי וא״ר אמי מאי דכתיב‬
‫בשו״אי(‪ :‬ימך‪ .‬כמי שאין בו כח‬
‫אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל אם ראית רקיע שקיהה כברזל‬
‫להוריל טל ומטר‪ :‬ועחה לא ראו‬
‫מלהוריד טל ומטר בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין שנא׳ והוא לא פנים‬
‫אור‪ .‬מפני שלא ראו אור של חורה‪:‬‬
‫הכמה‬
‫קלקל מה תקנתן יתגברו ברהמים שנא׳ והילים יגבר ויתרון הכשיר‬
‫בהורין‪ .‬כמו‬
‫כשהשמים‬
‫אפילו‬
‫כל שכן אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא ריש לקיש אמר אם ראית תלמיד‬
‫ורוצה‬
‫בעבים‬
‫מנומר‬
‫בהרח‪.‬‬
‫א ( ש נ ח ל נ ‪ , :‬ב ( ] מ ג י ל ה יא‪.‬ן‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .8‬ה ע ז א י ש ך ש ע ב פ נ י ו‬
‫ר ש ר ה ו א ןבין‬
‫למשמע אשחקיס יזלו קאי אלא אני‬
‫ה׳ בראתיו לטל ומטר שמע מינה‬
‫שמשתבח ומתפאר )ג( הקב״ה במטר‬
‫‪3‬‬
‫מ ש ל י כ ה כג‬
‫וימנעו‬
‫בלע״ז‪ :‬בהיסח הרטה‪ .‬אם אינו‬
‫מחזירם תמיל‪ :‬שנאמר הרעיפו‬
‫שמים ממעל ושחקים יזלו צדק הפסח‬
‫א ר ן ויפרו ישע וצדקה הצמיח יחד‬
‫אני ה' בראהיו בראהים לא נאמר‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ד ב ר י ם י א יז‬
‫צפון‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מםורת הש״ם‬
‫מפזרת העבים‪) :‬י( המלאך אף ברי מ שמו‬
‫שתרל‪ :‬במפגיע‪ .‬כשיתפלל עליה כמו ואל תפגע‬
‫והוא לא פנים קלקל‪ .‬שקלקלו הלור‪ :‬וכ״ש אם‬
‫אס הכשירו מעשיהן מחחילה שיבואו הגשמים‬
‫להוריל גשמים רות עברה ותטהרם‬
‫יפיץ ענן אורו גשם שלו‪ :‬ויצו‪ .‬הקלוש ברוך הוא‪ :‬עליה‪ .‬על הגשם‬
‫בי‪ :‬קהה הברזל‪ .‬כמו הקהה את שיניו ט> ושיני בניס תקהינה )ירמיה לא(‪:‬‬
‫הוכשרו מעשיהן‪ .‬קולס לכן והכי משמע ויתרון הכשיר ויתרון שהכשיר לחכמה‬
‫יוחר מבחייליס יגבר שהן מגבירין חיילים ועומלין בתפלה בזמן שקלקלו‪:‬‬
‫שלמולו‬
‫נפסלין‬
‫בהיסח‬
‫הדעת‪.‬‬
‫כלומר‬
‫מפסידץ‬
‫כשאין‬
‫משתמרין‪.‬‬
‫בראתיו‪.‬‬
‫אלא‬
‫דהיינו‬
‫בריית‬
‫עולם‪.‬‬
‫שצרתי‬
‫אתכם‬
‫בימות‬
‫החמה‪.‬‬
‫היינו‬
‫ומעשרוה‪.‬‬
‫תרומות‬
‫שנאמר ומצח‪.‬‬
‫שהוא ע ו פנים‪ ,‬מ י ד‬
‫אשה‬
‫ועוז‬
‫פניו‪.‬‬
‫זונה‬
‫היה לך‪.‬‬
‫ש מ ע י ז פניו‪ ,‬ישונא‪ .‬ימוך‪.‬‬
‫שאינו‬
‫נותן מ ט ר ‪.‬‬
‫בהרים‪.‬‬
‫היכא‬
‫גדודים‪.‬‬
‫דהוכשרו‬
‫מעיקרא‪.‬‬
‫דהיינו‬
‫הכשר‪.‬‬
‫בהרים‬
‫וכ״ש‬
‫מעשיהם‬
‫יתרון‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]לעיל ו‪ :‬וש׳׳נ[‪ ,‬ב( ערכין‬
‫רש״א‪,‬‬
‫גי׳‬
‫טו‪ ,:‬ג(‬
‫ד( ]כשאלתות ס״ס קסג‬
‫איתא קשיי! אהללי לא קשיא‬
‫כאן כיחיל וכו׳ וכ״א נע״י‬
‫מעתה אין צורך להגהת‬
‫רש״א לעיל נסמוך איני‬
‫והא[‪ ,‬ה( ןנילקוט איתא‬
‫מטר[‪ ,‬ו( ]צ״ל מלהוריל[‪,‬‬
‫‪] (1‬מלטס א נ[‪,‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( גס׳ לור שהשמים‬
‫כגחשת‬
‫עליו‬
‫משתכין‬
‫מלהוריל כו׳ לחישות שאין‬
‫מאי‪:‬‬
‫הדור‬
‫באותו‬
‫)‪ (5‬רש״י ל״ה שלמולו כו׳‬
‫משמע קרא והוא לא פנים‬
‫קלקל שאינו יולע‪):‬ג( ד״ה‬
‫ולך כו׳ מניאו הקנ״ה נלין‬
‫)אצלנתש(תא״מ‪ .‬ונ״נ ס״א‬
‫אינו ולגירסא שלפנינו צ״ל‬
‫מביאן‪) :‬ר( ה״ה ואעפ״כ‬
‫כוי מכוונת נכפו מ ב ח ו ץ‬
‫הס״ל‪ .‬נ״נ כלומר עס כפו‪:‬‬
‫)ה( ד״ה מחוללה כו׳ מעשה‬
‫ננחור אתל‪ .‬נ״נ עי׳ נערוך‬
‫ערך חלל מנאר המעשה‬
‫באריכות‪) :‬ו( תום׳ ל״ה אס‬
‫כו׳ קאמר הנא שהשמים‬
‫ר״ל‬
‫שאין‬
‫משתטן‬
‫שהשמים‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫רודיליי״א ]רידויל״א[‪.‬‬
‫חלודה‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫תלמיד שתלמודו קשה‬
‫עליו‪ ,‬מפני שאין רבו‬
‫מסביר לו פנים‪ ,‬בהלכה‪.‬‬
‫אם ראית הגשמים נעצרין‬
‫בדור‬
‫שאין‬
‫ומהכסין‪,‬‬
‫לוחש לתישות כראוי כר‪.‬‬
‫אין תגשמים יורדין אלא‬
‫אמונה‬
‫בעלי‬
‫בשביל‬
‫שנאמר אמת מארץ תצמח‪.‬‬
‫א״ר יוחנן כל המצדיק‬
‫עצמו מלמטה‪ ,‬ומחזיק‬
‫דרך ההסידות‪ ,‬אפילו מעט‬
‫אם יטה מדקדקין עליו‬
‫מלמעלה ולוקהין הדין‬
‫ממנו‪ ,‬שנאמר אמת מארץ‬
‫משמים‬
‫וצדק‬
‫תצמח‬
‫מהכא‪,‬‬
‫ועוד‬
‫נשקף‪.‬‬
‫וכיראתך עברהך‪ ,‬לפי‬
‫כן‬
‫ביראתך‬
‫דקדוקך‬
‫מדקדקין עליך בעברתך‪.‬‬
‫בדרכיך‬
‫מהכא‪,‬‬
‫ועוד‬
‫יזכירוך‪ ,‬כפי דרכך מזכירי;‬
‫אוהך מלמעלה‪ .‬אמר ר•‬
‫יהושע בן ל ר כל ששמח‬
‫ביסורין הבאין עליו מביא‬
‫ישועה לעולם שנאמר הן‬
‫אתה קצפת ונחטא ]בהם[‬
‫עולם ונושע‪ .‬הן קצפת‬
‫בשביל‬
‫אותנו‬
‫והכית‬
‫חטאתינו שחטאנו‪ ,‬שמהנו‬
‫בהן‪ ,‬כלומר הודינו‪ ,‬כי‬
‫הכאה וו בשביל עונוהינו‬
‫היא עולם ונוושע‪ ,‬ראויה‬
‫)תשובה!‬
‫להיות‬
‫וו‬
‫]ישועה[ לעולם‪ .‬אמר רבי‬
‫שמעון בן לקיש נאמרה‬
‫עצירה ולידה ופקידה‬
‫באשה‪ ,‬וכגגדן ברקיע‬
‫ובארץ‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫אם ראית דוד שהשמים משתכין עליו כנחושת מלהוריד גשם עליו‬
‫שלמודו קשה עליו כברזל‪ .‬שקשה הוא לו מרוב קושיות בשביל משנתו‬
‫שאינה סלורה לו ואינו זוכר מה כתיב בה ולפיכך אינו יודע לסרק אי‬
‫נמי שגורסה בטעות פוטר על החיוב ומחייב על הפטור ומקשי עלה יט‪ .‬ושם( אין טומנין בסלעים מ״ט משום למשתכי ליה לקלירה ר״ל‬
‫מלוכחא אחריתי והכי משמע קרא והוא לא <> שאינו יולע שמועתו‬
‫משתט מקלקלים המאכל שבקלירה ובלע״ז אורמשי״ר והא לאמר‬
‫מפני שסניס קלקל שקלקל במשנה‬
‫לקלירה לאו לוקא לקלירה אלא‬
‫שהיא קולס לגמרא‪ :‬ירבה בישיבה‪.‬‬
‫למאכל שבקלירה להכי נמי קאמר‬
‫שלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו‬
‫שיסלירו בני הישיבה משנתם שנאמר‬
‫)שכח לף יח‪ >:‬האי קלרה חייתא שרי‬
‫שאינה סדורה עליו שנאמר ‪ 1‬והוא לא‬
‫וחיילים בין תלמיליס שהן חיילות‬
‫ואין לפרש כסרש״י שפי׳ התם משחט‬
‫פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה בישיבה‬
‫ויתרון הכשיר‪ .‬כשסילר‬
‫חיילוח‪:‬‬
‫משברים הקלירה לא״כ מאי קאמר‬
‫שנאמר ‪1‬והילים יגבר ויתרון הכשיר הכמה‬
‫משנחו מחחילה‪ :‬כנגד מ' יום שניהנה‬
‫הכא שהשמים משפטן )י( ר״ל‬
‫כ״ש אם משנתו םדורה לו מעיקרא כי‬
‫ההורה‪ .‬שתתקיים בילו והלר עייל‬
‫שהשמים משתברין אלא ולאי משפכים‬
‫קמיה לר׳ יוחנן למיגמר גמרא‪:‬‬
‫הא דריש לקיש הוה מסדר מתני׳ ארבעין‬
‫ר״ל מעלין חלולה כמו לבר שבטל‬
‫מכאן‬
‫וכוי‪.‬‬
‫מוכיח ר״ת להא‬
‫לאמרי׳‬
‫בבבא‬
‫בחרא‬
‫)לף‬
‫‪5‬‬
‫כנגד הנ״ך‪ .‬שהן כ״ל ספרים‪ :‬שפנים‬
‫קלקל‪ .‬שהראה לו פנים רעוח‪:‬‬
‫ירבה עליו רעים‪ .‬לפייס הימנו‬
‫שיסביר לו פנים‪ :‬משהכין עליו‬
‫כנחושה‪ .‬מאלימין פנים כעין רוליליי״א‬
‫כלאמרי׳ בבבא מציעא )לף ט‪ (.‬לשתיך‬
‫שנעצרין‬
‫חלולה‪.‬‬
‫שהעלה‬
‫טפי‬
‫לוחשי‬
‫ומטר‪:‬‬
‫טל‬
‫י( מלהוליד‬
‫לחישוה‪ .‬בשביל שאין מתפללים תפלה‬
‫רעו‪ .‬יחפלל‬
‫בלחש‪ :‬יגיד עליו‬
‫עליו חבירו וגבי גשמים כתיב באיוב‪:‬‬
‫ואין יסרזן לבעל הלשון‪ .‬כלומר מה‬
‫הנאה יש לבעל הלשון שיודע ללחוש‬
‫ואינו לוחש‪ :‬מקנה אף על עולה‪.‬‬
‫מקנה אף מי שמגיס לעתו ועולה‪:‬‬
‫ואין נוחין זה לזה כוי‪ .‬והכי משמע‬
‫בשביל שצריך להגיל זה לזה ולהיות‬
‫נותין בהלכה ואינן עושין מקנה‬
‫מתקנאים מחגרים באף ומעלים אותו‬
‫ומביאים אותו עליהן‪ .‬ויש גורסין‬
‫ונוחין זה לזה בהלכה מתקנאים באף‬
‫וכו׳ משיגיל עליו רעו שנוחין זה לזה‬
‫מחקנאיס באף ומעלים אוחו מעליהם‪:‬‬
‫ארי דורס ואוכל‪ .‬מיל ואינו מחירא‪:‬‬
‫טורן« ואוכל‪ .‬שמוליך לחוריו ואוכל‬
‫שם שמסחל מן הבריוח‪ .‬ולכולן יש‬
‫להם הנאה‪ :‬ולך מה הנאה יש לך‪.‬‬
‫שאתה נושך בני אלם והורגן‪ .‬והוא‬
‫אומר מה יתרון לבעל הלשון שמספר‬
‫לשון הרע אע״ס שאין לו הנאה‪ .‬ולפיכך‬
‫מביאו »( הקב״ה בלין אצל נתש‬
‫כלי שיתבייש מפני שהשיא אלם‬
‫הראשון ומתביישין עמו מספרי לשון‬
‫הרע‪ :‬ולבם לא‬
‫נכון עמו‪ .‬עם‬
‫הקב״ה‪ :‬זאעפ׳־כ‪ .‬כתוב בסמוך והוא‬
‫רחום יכפר עון ושומע תפלתם והיכי‬
‫אמרח שאין חסלחם נשמעח אא״כ‬
‫משים נפשו בכפו כלומר שנפשו‬
‫מכוונת בכפו )י(‪ :‬בצבור‪ .‬תפלתם‬
‫נשמעת ואע״פ שאין לב כולם שלם‬
‫כלכתיב ויפתוהו בפיהם בלברים ל׳‬
‫רבים‪ :‬ביחיד‪ .‬אינו אלא א״כ לבו‬
‫מכוון‪ :‬בזמן שאמה מארן תצמח‪.‬‬
‫שיש אמונה במשא ומתן אז צדק‬
‫משמיס נשקף להיינו גשמים שהן‬
‫צדקה‪ :‬מחולדה ובור‪ .‬שהמיתו שני‬
‫בני אלם‪ .‬מצוי הוא באגדה )י( מעשה‬
‫בבחור אחל שנתן אמונתו לריבה אחת‬
‫שישאנה אמרה מי מעיל והיה שם‬
‫בור אחל וחוללה אמר הבחור בור‬
‫וחוללה עלים בלבר לימים עבר על‬
‫אמונחו ונשא אחרח והוליל שני בניס‬
‫אחל נפל לבור ומח וא׳ נשכתו‬
‫חוללה ומח אמרה לו אשחו מה‬
‫זמנין כנגד מ׳ יום שניתנה תורה ועייל‬
‫לקמיה דר׳ יוהנן רב אדא בר אהבה מסדר‬
‫מתני׳ עשרין וארבע זמנין כנגד תורה‬
‫נביאים וכתובים ועייל לקמיה דרבא רבא‬
‫אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו‬
‫כברזל בשביל רבו שאינו מםביר לו פנים‬
‫שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה‬
‫ירבה עליו רעים שנאמר והילים יגבר ויתרון‬
‫מקנה האף‪:‬‬
‫בחוליה ובור כך בהקכ״ה על‬
‫הכשיר הכמה כ״ש אם הוכשרו מעשיו בפני‬
‫וכמה‪.‬‬
‫אהת כמה‬
‫רבו מעיקרא ואמר ר׳ אמי מאי דכתיב אם‬
‫פי׳ מאמין בחולדה ובור מעשה‬
‫ישוך הנהש בלא להש ואין יתרון לבעל‬
‫היה בנערה אחח היחה רוצה לילך‬
‫הלשון אם ראית דור שהשמים משהבין‬
‫לביח אביה והיה בור בלרך ונפלה‬
‫<* כנהשת מלהוריד טל ומטר בשביל‬
‫ובא בחור אחל ואמר אס אני אעליך‬
‫לוהשי להישות שאין בדור מאי תקנתן‬
‫תנשאי לי אמרה לו הן ונשבעו ביניהן‬
‫ילכו אצל מי שיודע ללהוש דכתיב יגיד‬
‫שהוא לא ישא אשה אתרת והיא לא‬
‫חנשא לאיש אחר ואמרו מי מעיל‬
‫עליו רעו ואין יתרון לבעל הלשון ומי‬
‫בינינו והיחה חוללה אחת הולכת‬
‫שאפשר לו ללהוש ואינו לוהש מה הנאה‬
‫לפני הבור ואמרו אלו שנים בור‬
‫יש לו ואם להש ולא נענה מאי תקנתיה‬
‫וחוללה יהיו עלים בינינו והלכו‬
‫ילך אצל הםיד שבדור וירבה עליו בתפלה‬
‫ללרכס והיא עמלה בשבועתה והוא‬
‫שגאמר ויצר עליה במפגיע >ואין פגיעה‬
‫נשא אשה אחרת רללה בן באת‬
‫תתפלל‬
‫אלא תפלה שנאמר ואתה אל‬
‫חוללה ונשכחו ומת ויללה לו בן שני‬
‫בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה‬
‫ונפל לבור ומת אמרה לו אשתו מה‬
‫זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר‬
‫ותפלה ואל תפגע בי ואם להש ועלתה‬
‫בני אלם נזכר השבועה וסיפר לאשחו‬
‫בידו ומגים דעתו עליו מביא אף לעולם‬
‫כל המעשה אמרה לו א״כ חזור‬
‫שנאמר מקנה אף על עולה רבא אמר‬
‫וקחנה וכחב לה גט והלך ונשא את‬
‫שני ת״ה שיושביז בעיר אתת ואין נוחין‬
‫הבתולה והיינו לאמרי המאמין בבור‬
‫זה לזה בהלכה מתקנאין באף ומעלין אותו‬
‫וחוללה שהעמילו עלותן‪:‬‬
‫שנאמר מקנה אף על עולה >אמר ר״ל‬
‫ונצומה‬
‫מאי דכתיב אם ישוך הנהש בלא להש ואין‬
‫יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל ההיות אצל הנהש‬
‫ואומרים לו ארי דורם ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך‬
‫אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם‬
‫נשמעה אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים‬
‫״]איני והא[ אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם‬
‫יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא‬
‫רהום יכפר עון וגו׳ >לא קשיא כאן ביהיד כאן בצבור אמר ר׳ אמי אין‬
‫גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר אמת מארץ תצמה וצדק‬
‫משמים נשקף וא״ר אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מניין מהולדה‬
‫ובור ומה המאמין בהולדה ובור כך המאמין בהקב״ה עאכ״ו אמר רבי‬
‫יוהנן כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו הדין מלמעלה שנאמר‬
‫אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף רבי חייא בר אבין אמר רב הונא‬
‫מהכא ״ וכיראתך עברתך ריש לקיש אמר מהבא פגעת את שש ועושה‬
‫צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע אמר ריב״ל‬
‫כל השמה ביםורין שבאין עליו מביא ישועה לעולם שנאמר בהם עולם ונושע‬
‫אמר ריש לקיש מאי דכתיב ועצר את השמים בשעה שהשמים נעצרין‬
‫מלהוריד >)טל ומטר( דומה לאשה שמתבלת ואינה יולדת והיינו דאמר‬
‫ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה‬
‫ממלאכחו ימים רבים ומחליל ובלע״ז‬
‫ראוליי״ר‪ :‬ואי לוחש ועלתה נירו‬
‫ומנים העתו מביא אף לעולם שנאמה‬
‫יגיד עליו ריעו ונו׳‪ .‬כלומר אס יגיל‬
‫עליו ריעו שעל ידו באו הגשמים‬
‫והוא מגיס דעתו מקנה אף עולה‬
‫כלומר הוא קונה אף ועולה כלומר‬
‫אס עולה שמגיס לעתו עליו הוא‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫‪4‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . I‬אם קהה הברזל והוא‬
‫ל א פנים קלקל וךוילים‬
‫הכשיר‬
‫ויתרון‬
‫יגבר‬
‫קהלת י י‬
‫חכמה‪:‬‬
‫‪ . 2‬אם י ש ך הנחש בלוא‬
‫לחש ואין יתרון ל ב ע ל‬
‫קהלת י יא‬
‫הלשון‪:‬‬
‫‪ .3‬יגיד עליו‪.‬רעו מקנה‬
‫אף ע ל עולה‪:‬‬
‫איוב לו לג‬
‫‪ . 4‬ע ל כפים כסה אור‬
‫ויצו עליה במפגיע‪:‬‬
‫איוב לו לב‬
‫‪ .5‬ואהה א ל תתפלל‬
‫ב ע ד העם הזה ו א ל‬
‫ת ש א בעדם רנה ותפלה‬
‫ו א ל תפגע בי כי אינני‬
‫ש מ ע אתך‪ :‬ירמיהו ז טז‬
‫‪ •6‬נ ש א לבבנו א ל כפים‬
‫א ל א ל בשמים‪:‬‬
‫איכה ג מא‬
‫כפיהם‬
‫ויפתוהו‬
‫‪.7‬‬
‫ובלשונם יכזבו לו‪:‬‬
‫תהלים עת לו‬
‫‪ . 8‬והיא דחום יכפו־ עון‬
‫והרבה‬
‫ישחית‬
‫ולא‬
‫להשיב אפו ו ל א יעיר כל‬
‫תהלים עח לח‬
‫חמתו‪:‬‬
‫‪ . 9‬אמת מ א י ץ תצמח‬
‫וצדק משמים נשקף‪:‬‬
‫תהלים פה יב‬
‫‪ . 1 0‬מי יודע עז אפף‬
‫וכיראתך עבךתף‪:‬‬
‫תהלים צ יא‬
‫‪ . I I‬פגעת את ש ש ועשה‬
‫צדק בדרכיך יזכרוך הן‬
‫אתה קצפת ונחטא בהם‬
‫עולם ונושע‪:‬‬
‫ישעיהו סד ד‬
‫‪ . 1 2‬וחרה אף י; בכם‬
‫ועצה את השמים ו ל א‬
‫יהיה מטר וחאךמח ל א‬
‫התן את יבולה ואבדתם‬
‫הארץ‬
‫מעל‬
‫מהרה‬
‫הטבה א ש ר ין נתן לכם‪:‬‬
‫דברים יא יז‬
‫‪5‬‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ד‬
‫‪9‬‬
‫‪11‬‬
‫‪1‬‬
‫‪12‬‬
‫ה‬
‫נאמרה‬
‫מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה‬
‫משונה ואמר לה כך וכך היה המעשה‪ :‬המאמין בהקדוש ברוך הוא‪ .‬שמשימו על בינו לבין חבירו על אתת כמה וכמה‪ :‬המצדיק‬
‫עצמו‪ .‬שמכשיר ומקשט מעשיו‪ :‬מצדיקין עליו‪ .‬מלקלקין עמו אפילו כחוט השערה יוחר משאילו מקלקל מעשיו כלי למרק עונותיו‪:‬‬
‫שנאמר אמה מארן הצמח‪ .‬אז צלק משמים נשקף צלקה אין כחיב כאן אלא צלק למשמע לין‪ :‬וכיראהך ע ב ר ה ך ‪ .‬על מי שהוא‬
‫ירא אותך אתה מחזיק עברתך כלי למרק עונותיו‪ .‬ופשט המקרא מי יולע עוז אפך מי יולע עוז וכת למצוא אותו לנוס מסניך‬
‫ביום אפך וכיראתך עברתך כשם שאתה יראוי ומפותל כך יש להתיירא ולהפפחל מעברתך‪ :‬פגעה אה שש ועושה צדק‪ .‬במי ששמח‬
‫ועושה צלק שהן העושים כך בלרטך יזטרוך אתה פוגע בו אם חוטא כלום כמו ויפגע בו רמתי(‪ .‬קרא הט הוא פגעת את שש‬
‫ועושה צלק והן העושין כך בלרכיך יזטרוך באותם לרטם שאתה מייסרן ביסודן יזכירוך לטובה ואומרים הן אתה קצפת בשביל‬
‫שחטאנו בהם עולם ונושע בשבילם נושע לעולם הבא‪ :‬שחובלה‪ .‬כמו חבלי יוללה‪ .‬אף השמים עושין כן וקשה לעולם ועל חטא הוא‪:‬‬
‫נאמרה‬
‫רבינו גרשום‬
‫והוא לא פנים קלקל‪ .‬שלא‬
‫הראה פנים במשנה‪ ,‬קלקל‬
‫בתלמוד‪ .‬והוא לא פנים‪.‬‬
‫שאין רבו מסביר לו פנים‪,‬‬
‫ירבה עליו רעים לרצות את‬
‫רבו שיסביר לו פנים‪.‬‬
‫משתכין‪ .‬מחליד‪ .‬לוחשי‬
‫לחישות‪ .‬שיודעין לההפלל‬
‫ואין מתפללין‪ .‬מקנה‪.‬‬
‫שמגים העתו‪ ,‬אף על‬
‫עולה‪ ,‬מעלה כעס על‬
‫העולם‪ .‬ומעלתן[ אותו‪.‬‬
‫שמםלקין אותו מן העולם‪.‬‬
‫מה הנאה יש לך‪ .‬שאתה‬
‫נושך ואינך אוכל‪ .‬כאן‬
‫ביחיד‪ .‬נשא לבבנו‪ .‬כאן‬
‫בצבור‪ .‬ויפתוהו בפיהם‪.‬‬
‫מצדיקים עליו מלמעלה‪.‬‬
‫כדכתיב וסביביו נשערה‬
‫מאד‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫כג א ב טוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫תקעו סעיף גוו‪:‬‬
‫ג שס סימן תקעא‬
‫כד‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫כה ד מיי׳ פ״י מהל׳‬
‫ברכות הלכה כנ סמג‬
‫עשי! ס טוש׳׳ע א״ח סימן‬
‫רל סעיף ב‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש׳׳־ ד״ה סימן כי׳‬
‫סעודת שבח הס״ד ואחר כך‬
‫מה״ד והיינו דאמר ר׳‬
‫שילא קשי יומי למיטרא‬
‫שאין ט׳ עד כ״ש דקשי‬
‫מיטרא מה״ד ומבטלינהו‬
‫לירילמ גשמים כו׳‪) :‬ב( ד״ה‬
‫הרי זו תפלת שוא ד ש ו ב אין‬
‫ברכה‪) :‬ג( ד״ה בנגב ל ש ו ן‬
‫י ו ב ש והנה תרנו‪) :‬ד( ד״ה‬
‫אפיקי יס מוצאי מים אלמא‬
‫ט ׳ כצ׳׳ל‪) :‬ה( תום׳ ל״ה‬
‫אלא כו׳ להא לקאמר התס‬
‫הכי היינו טעמא‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אין‬
‫הברכה‬
‫שמתנרך‬
‫ורנה‬
‫מצויה‪.‬‬
‫מאליו‪,‬‬
‫פרשי״! נלע׳׳ו ‪1‬נ״מ טב ו‪.‬‬
‫באסמיך‪ .‬לריש ליה לשון‬
‫לנר הסמר מן העץ ‪1‬שם׳‪.‬‬
‫ש א ץ העין שולטת בו‪.‬‬
‫שנאמר נאסמיך‪ ,‬לשון גנויס‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫ח‪:‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫ונצומה ונבקשה מאלהינו‪ .‬ויעחר לנו פירוש מלקאמר על‬
‫]זאת[ משמע לאיכא מילתא אחריתא וכן פירש‬
‫גזר הקב״ה רוב גשמים לרעה אז יורדים בכח כשבט שמכה נכח‬
‫בסמוך על לנא‪ :‬אלא כרכר הסמוי מן העין שנאמר יצו‬
‫וחזרו בתשובה הקב״ה מורידן על הריס וגבעוח מקום שאין שם‬
‫ה׳ וגוי‪ .‬תימה ראמרינן פרק כל הבשר )חולין לף קה‪ >:‬גבי‬
‫איש‪ :‬אבל אם לחסד‪ .‬שיורדין‬
‫הני שקולאי ללרו חביתא לחמרא‬
‫בנחת ימציאהו לארצו לארץ ישראל‪:‬‬
‫בעו לאתפוחי אותבוהו חוחי מרזיבא‬
‫אהרהי‪ .‬לא בעינן רחמי אהדדי‬
‫פקע חביתא ומפרש שם בשביל‬
‫נאמרה עצירה באשה שנאמר יכי עצר‬
‫אכפנא‪.‬‬
‫רחמי‬
‫נבטי‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫השל שהיה שם על ראכפייה מר‬
‫עצר ה׳ בעד כל רחם ונאמרה עצירה‬
‫דליתיב שובעא ומותנא ליבטל ממילא‪:‬‬
‫בר רב אשי לשר לשלם אמר ליה‬
‫‪2‬‬
‫בגשמים דכתיב ועצר את השמים נאמר‬
‫דכי יהיב רחמנא שוגעא לחיי הוא‬
‫שילא למר בר רב אשי ליקבע לי‬
‫לידה באשה ונאמר לידה בגשמים נאמר‬
‫דיהיב‪ .‬לחיים ולא למחים דאינו מביא‬
‫מר זימנא לאיזיל ואשלם קבע ליה‬
‫לידה באשה דכתיב ‪ 3‬וההר ותלד בן ונאמר‬
‫שובעא כדי להמיח בני אדם אלא‬
‫זימנא ט מטא זימניה איעכב ואמר‬
‫לידה בגשמים דכתיב ‪4‬והולידה והצמיהה‬
‫כדי שיחיו‪ :‬משביע לכל חי רצון‪.‬‬
‫ליה אמאי לא אתית בזמנך אמר ליה‬
‫נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים‬
‫שובע נותן לבני אדם חיים‪ :‬על‬
‫כל מילי לצייר וחתיס וכייל ומני לית‬
‫זאח‪ .‬על חדא משמע‪ .‬בעזרא כתיב‪:‬‬
‫לן רשות למישקל מיניה אלמא בלבר‬
‫נאמר פקידה באשה דכתיב ‪ 5‬וה׳ פקד את‬
‫על רזא דנא‪ .‬בדניאל כתיב‪ :‬דלא‬
‫המלול והמנוי לית ליה רשות למשקל‬
‫שרה ונאמר פקידה בגשמים דכתיב ‪6‬פקדת‬
‫ליהבו בחעניהא‪ .‬דלא בעו דליתי‬
‫מיניה ובלבר הסמוי אית ליה רשות‬
‫הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים‬
‫ברכה לעולם בשבילן‪ :‬ניקבל עילוון‪.‬‬
‫אלמא אין ברכה בלבר הסמוי וי׳׳ל‬
‫מלא מים מאי פלג אלהים מלא מים תנא‬
‫יומי תעניתא דמשוס קבלה מהני לן‬
‫ללא קשה מילי להא לקאמר התם‬
‫כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין‬
‫כתעניתא וכי בטיל גזרה י( עבדין להו‪:‬‬
‫<> היינו טעמא ללית להו אלא בלבר‬
‫אמר רבי שמואל בר נהמני מאי דכתיב‬
‫ומנלן דטבדינן הכי‪ .‬כלומר דמהני אי‬
‫הפקר ולא לבר לכייל ומנוי או צייר‬
‫‪7‬אם לשבט אם לארצו אם להסד ימציאהו‬
‫עבדינן הכי‪ :‬אשר נתת לבך להחענוח‬
‫וחתיס היינו בשביל לאין ברכה‬
‫לפני אלהיך נשמעו דבריך‪ .‬אלמא‬
‫מצויה בהני ולית בהו לבר הסקר‬
‫אם לשבט בהרים ובגבעות אם להםד‬
‫משקיבל עליו נשמעו דבריו‪ :‬כשני אליהו‪.‬‬
‫והאי לבעלים נינהו אלא בלבר הסמר‬
‫ימציאהו לארצו בשדות ובכרמים אם לשבט‬
‫בימי אחאב שהיה העולם צריך לגשמים‬
‫מצויה‬
‫להברכה‬
‫מטעם‬
‫והיינו‬
‫לאילנות אם לארצו לזרעים אם להסד‬
‫דכחיב )מלטס א יז> אס יהיה השנים‬
‫בלבר הסמוי ומה שמתרבה בשביל‬
‫ימציאחו בורות שיחין ומערות בימי רבי‬
‫האלה טל ומטר כי אס לפי דברי‪ :‬סימן‬
‫הברכה אית להו רשות למישקל‬
‫שמואל בר נהמני הוה כפנא ומותנא אמרי‬
‫קללה‪ .‬שבני אדס צריכים לחזר‬
‫בסמוי דהיינו כמו הפקר שאין לשוס‬
‫היכי נעביד אניבעי רהמי אתרתי לא אפשר‬
‫בשוק לקנות סעודת שבת ) ( ‪ :‬קשי‬
‫אדם זכות בו אי נמי הכא מיירי‬
‫אלא ליבעי רהמי אמותנא וכפנא ניםבול‬
‫יומי דמיטרא‪ .‬שאין בני אדם יכולין‬
‫בלבר המנוי והמלור בלא צייר וחתיס‬
‫לעשוח צרכיהן‪ :‬כיומא דדינא‪ .‬שני‬
‫ובהא אית להו רשותא והחס מיירי אמר להו ר׳ שמואל בר נהמני בניבעי רחמי‬
‫וחמישי שמתקבצין בני אלם ללון עס‬
‫במלור ומנוי וכייל וצייר וחתיס ובהא‬
‫אכפנא דכי יהיב רהמנא שובעא להיי הוא‬
‫חבריהן כתקנח עזרא‪ .‬שיש הומוח‬
‫לית להו רשוחא‪ :‬גדול יום‬
‫דיהיב דכתיב ‪8‬פותח את ידך ומשביע לכל‬
‫וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום‬
‫גשמים כיום קיבוץ גליות שנאמד‬
‫חי רצון ומנלן דלא מצלינן אתרתי דכתיב‬
‫הלין‪ .‬ובערב שבת כל שכן לקשי‬
‫שובה ה׳ את שניתנו כאפיקים בנגב‬
‫‪9‬ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת מכלל‬
‫מיטרא‪ :‬״והיינו דאמר ר׳ שילא‪:‬‬
‫וגוי‪ .‬ואם תאמר אמאי לא קאמר‬
‫דאיכא אהריתי במערבא אמרי משמיה דר׳‬
‫ומבטלינהו‪ .‬לירידח גשמים שטורחין‬
‫גלול יום הגשמים יותר מקיבוץ‬
‫גליות להא כאפיקים בנגב כתיב ומי חגי מהכא ‪10‬ורהמין למבעא מן קדם אלה‬
‫בני אלם ואינן יכולין לצאח ולבא‪:‬‬
‫צדקה לעניים‪ .‬שמתעלנין בה ונוח‬
‫נתלה במי קטן נתלה בגדול שאפיקים‬
‫שמיא על רזא דנא מכלל דאיכא אחריתי‬
‫להן יום ברור ומחחממין בה ביום‬
‫גלולים מיוס קיבוץ גליות להכי נמי‬
‫בימי ר׳ זירא גזור גזרה וגזור דלא למיתב‬
‫הצינה‪ :‬יראי שמי‪ .‬שומרי שבת‪:‬‬
‫אמר )לעיל לף ז‪ (.‬יערוף כמטר לקחי‬
‫בתעניתא אמר להו ר׳ זירא עקבליה עילוון‬
‫פרוטה שבכיס‪ .‬אסי׳ מעשה ילים‬
‫מי נתלה במי קטן נתלה בגלול וי״ל‬
‫ולכי בטיל הגזירה ליהביה אמרי ליה מנא‬
‫שאינן צריכים לגשמים מחברכין‪ :‬ברוך‬
‫לה״פ אנו מתפללים הכי שובה ה׳‬
‫אל‬
‫לך הא אמר להו דכתיב ‪ 1 1‬ויאמר אלי‬
‫השולח ברכה‪ .‬י( שיפוע‪ .‬ומזכיר בה‬
‫את שביתנו כאפיקים היורלין בנגב‬
‫תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר‬
‫מלכות ואזכרה ככל הברכוח כולן‪:‬‬
‫שגלול יום קיבוץ כאפיקים בנגב‬
‫א״כ עשה עמנו לטובה אות בקבוץ נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך‬
‫הרי זו תפלה שוא‪ .‬י > ושוב אין ברכה‬
‫נכנסת בה‪ :‬בדבר הסמוי מן העין‪.‬‬
‫גליות בהיות כי זה כמו זה‬
‫נשמעו דבריך אמר רבי יצהק אפילו שנים‬
‫כאפיקים‪.‬‬
‫הסכום‪:‬‬
‫שאינו יודע‬
‫ואסיקיס בנגב חחלש בכל יום‬
‫כשני אליהו וירדו גשמים בערבי שבתות‬
‫כאפיקי נחלים‪ :‬בנגב‪ (») .‬יבשה‪.‬‬
‫כיוס קיבוץ גליות אבל יותר לא‪:‬‬
‫אינן אלא סימן קללה היינו ‪6‬ידאמר רבה‬
‫והנה חרבו > מתרגמינן נגיבו‪:‬‬
‫עשר‬
‫בר שילא נ>קשה יומא דמיטרא כיומא‬
‫אפיקי ים‪ .‬מוצאי )י( ים‪ .‬אלמא‬
‫דדינא אמר אמימר אי לא דצריך לברייתא‬
‫אפיק לשון מיס ואפיקיס בנגב נמי‬
‫בעינן רהמי ומבטלינן ליה ואמר רבי יצהק שמש בשבת צדקה לעניים‬
‫לשון גשמים‪ :‬גייםוה‪ .‬חיילות‪ .‬כשאתה‬
‫שנאמר ‪12‬וזרהה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא ואמר רבי יצהק גדול‬
‫מרווה תלמי הארץ בגשם מיד גדודים‬
‫נוחין כדלקמן‪ :‬פוסקי צדקה ברבים‪.‬‬
‫יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר ‪ 1 3‬לתת מטר‬
‫לשם ולפנים‪ .‬ואורחא דמילתא נקט‬
‫ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך ואמר רבי יצחק גיאין הברכה‬
‫שאין אדם עשוי לפסוק צדקה בינו לבין‬
‫מצויה אלא בדבר הםמוי מן העין שנאמר ‪ 4‬ייצו ה׳ אתך את הברכה‬
‫עצמו ואינו נותן‪ :‬נשיאים ורוח‪ .‬באין‬
‫באסמיך תנא דבי ר׳ ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין‬
‫לעולם כאילו גשמים יורדין ואינן יורדין‬
‫למוד‬
‫שולטת בו שנאמר יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך ת״ר י הנכנס‬
‫בשביל האיש המתהלל במתת שקר לכשם‬
‫התהיל‬
‫את גרנו אומר יר״מ ה׳ אלהינו שתשלה ברכה במעשה ידינו‬
‫שהוא עושה לפנים ומחניף את העניים‬
‫למוד אומר ברוך השולה ברכה בכרי הזה מדד ואח״כ בירך הרי זו‬
‫אף שמיס מחניפין את הארץ שמראין‬
‫נשיאים ורוח וגשם אין‪ .‬אי נמי אין‬
‫תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר‬
‫קאי אשלשחם למכל אלו נעצרין‪:‬‬
‫המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין‪ :‬קיבוץ גייסות‬
‫לינוקא‬
‫י‬
‫נאמרה‬
‫עצירה‬
‫פלג‪ .‬בריכה‪:‬‬
‫באשה‬
‫כמין‬
‫כוי‪ .‬כלומר על כולן‬
‫מבקשים‬
‫קובה‪ .‬אהל מלא מיס‪ :‬אם‬
‫רחמים‪:‬‬
‫לשבע‪ .‬אם‬
‫ה‬
‫א‬
‫רבינו חננאל‬
‫פקידה שנאמר פקדת ארץ‬
‫ותשוקקה‪ ,‬לידה שנאמר‬
‫והולידה ותצמיחה‪ .‬עצירה‬
‫שנאי ועצר את השמים‪ .‬תנא‬
‫כמין קובת יש ברקיע ומשם‬
‫גשמים יורדים‪ ,‬שגאמר פלג‬
‫אלהים מלא מים‪ .‬הוה כפגא‬
‫ומותגא‪ ,‬אמרי לא איפשר‬
‫למיבעי רחמי אתרתי‪,‬‬
‫דכהיב ונצומה ונבקשה‬
‫מאלהינו על ואת‪ .‬במערבא‬
‫אמרי‪ ,‬ורהמי; למיבעי מן‬
‫קדם אלהא על רזא דנא‪,‬‬
‫)אחד(‬
‫דאיכא‬
‫מכלל‬
‫אתריתי‪ .‬אלא מיבעי רהמי‬
‫אכפנא ומותנא]לאן נסבול‪,‬‬
‫דכי יהב רחמנא שובעא‬
‫לחיי הוא דייהב‪ ,‬שנאמר‬
‫פותח את ידך ומשביע לכל‬
‫חי רצון‪ .‬בימי דבי וירא גזור‬
‫שמדא‪ ,‬ומנעום מלקבוע‬
‫תענית‪ .‬אמר ר׳ וירא‬
‫ניקבליה עילו; מהשתא‪,‬‬
‫ולכי בטיל שמדא ניתוב‬
‫כתעניתא‪ ,‬שנאמר ויאמר‬
‫אלי אל תירא דניאל כי מן‬
‫היום אשר נתת לבך להבין‬
‫ולהתעגות וגוי‪ .‬גשמים‬
‫)בלילי( ]בערבי[ שבתור‪,‬‬
‫אפילו שנים כשגי אליהו‬
‫סימן קללה הן‪ .‬אין הברכה‬
‫מצויה לא כדבר המדוד ולא‬
‫בדבר המנוי ולא בדבר‬
‫השקול אלא בדבר הסמוי‬
‫מן העין שנאמר יצו ה׳ אתך‬
‫אה הברכה באסמיך‪ .‬א״ר‬
‫יוחנן אין הגשמים נעצרין‬
‫אלא בשביל פוסקי צדקה‬
‫ברבים ואינם נותנים שנאמר‬
‫נשיאים ורוח וגשם אין וגוי‪.‬‬
‫־«*‪>^*e‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫אם לשבט‪ .‬דאתי ברזיא‪.‬‬
‫להרים‪ ,‬שילך על ההרים‪.‬‬
‫אם לחסד‪ .‬שיורד בנהה‪,‬‬
‫ימציאהו‪ ,‬ליישוב‪ .‬צדקה‬
‫לעניים‪ .‬שמהחממין שהן‬
‫ערומים‪ .‬בערבי שבתות‪.‬‬
‫סימן קללה הוא‪ ,‬שאין‬
‫יכולין לטרוח לכבוד שבת‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫א( כ״מ פה‪ ,.‬ב( עיין נרי״ף‬
‫נע״י פירושו‪ ,‬ג( ב״מ מג‪,.‬‬
‫ד( ןצ״ל מעשר[‪ ,‬ה( בס״א‪:‬‬
‫שמדא‪ ,‬ו( ‪1‬ד׳ה והיינו לסט‬
‫ז״ה קשי[ ‪] (1‬צ״ל ושסע[‪,‬‬
‫ח( ובראשית חן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . I‬ב י ע צ י ר ע צ ר ין‬
‫כ ל רחם‬
‫ע ל‬
‫לבית‬
‫דבר‬
‫אברהם‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫עשר‬
‫אשת‬
‫ב ר א ש י ת כ יח‬
‫ין‬
‫אף‬
‫א ת‬
‫בכם‬
‫השמים‬
‫יהיה מ ט ר‬
‫ולא‬
‫והאדמה‬
‫לא‬
‫ת ת ן א ת יבולה ואבדתם‬
‫מהךה‬
‫הארץ‬
‫מ ע ל‬
‫ה ט ב ה א ש ר ין נ ת ן‬
‫לכם‪:‬‬
‫ד ב ר י ם י א יו‬
‫־תדר‬
‫‪.3‬‬
‫בן‬
‫ותלד‬
‫ו ת א מ ר א ס ף אליהים‬
‫חרפתי‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫את‬
‫ב ר א ש י ת ל כג‬
‫כי כאשר ירד הגשם‬
‫ו ה ש ל ג מן השבלים ו ש מ ה‬
‫ל א ;שוכ כי א ם‬
‫הארץ‬
‫א ח‬
‫הרוה‬
‫והולידה‬
‫ו ה צ מ י ח ה ונתן ז ר ע לזרע‬
‫לאכל‪:‬‬
‫ולחם‬
‫ישעיהו נה י‬
‫‪.5‬‬
‫ויי‬
‫פקד‬
‫כאשר‬
‫א ת‬
‫א מ ר‬
‫לשרה‬
‫שרה‬
‫יי‬
‫ויעש‬
‫כ א ש ר דבר‪:‬‬
‫בראשית כא א‬
‫פקדת‬
‫הארץ‬
‫‪.6‬‬
‫ותשקקה רבת‬
‫תעשרנה‬
‫אלהים‬
‫פלג‬
‫מים‬
‫מ ל א‬
‫תכין דגנם כי כן תכינה‪:‬‬
‫ההלים סה י‬
‫‪ .7‬א ם ל ש ב ט א ם ל א ר צ ו‬
‫א ם ל ח ס ד ימצאהו‪:‬‬
‫א י ו ב ל ו יג‬
‫פותח‬
‫א‪.‬‬
‫ןדף‬
‫א ת‬
‫ו מ ש ב י ע ל כ ל ח י רצון‪:‬‬
‫ת ה ל י ם ק מ ה טז‬
‫‪.9‬‬
‫ונבקשה‬
‫ונצומה‬
‫מאלהינו ע ל זאת ויעתר‬
‫ע ז ר א ה בג‬
‫לנו‪:‬‬
‫‪.10‬‬
‫למבעא‬
‫וףהמין‬
‫מן‬
‫ק ד ם א ל ה שמןא ע ל רןה‬
‫ד נ ה די ל א יהבדון דניאל‬
‫ו ח ב ר ו ה י ע ם ש א ר חכימי‬
‫ד נ י א ל ב יח‬
‫בבל‪:‬‬
‫‪.I I‬‬
‫ויאמר‬
‫תיךא‬
‫דניאל כי מן היום‬
‫הראשון‬
‫לבך‬
‫אלי‬
‫א ש ר נ ת ת‬
‫להבין‬
‫לפני‬
‫את‬
‫אלחיך‬
‫נשמעו‬
‫ואני‬
‫באתי‬
‫דבריך‬
‫דניאל י יב‬
‫בדבריך‪:‬‬
‫‪.12‬‬
‫אל‬
‫ולהתענות‬
‫ל כ ם‬
‫וזרדזה‬
‫יךאי‬
‫שמיש מ ש צדקה ומרפא‬
‫בכנפיה‬
‫כעגלי‬
‫ויצאתם ופשתם‬
‫מרבק‪:‬‬
‫מלאכי ג כ‬
‫ח‬
‫צדקה >)מעשה( פרנס סימן‪ :‬אמר רבי יוהנן גדול יום הגשמים כיום‬
‫קבוץ גליות שנאמר שובה ה׳ את שביתנו כאפיקים בנגב ואין אפיקים‬
‫אלא מטר שנאמר ויראו אפיקי ים ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו‬
‫שנאמר תלמיה רוה נהת גדודיה ואמר רבי יוהנן אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוםקי צדקה‬
‫ברבים ואין נותנין שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר וא״ר יוחנן מאי דכתיב‬
‫אבימלך‬
‫ש ר ה‬
‫והרה‬
‫ועצר‬
‫בער‬
‫‪.13‬‬
‫ץ‬
‫יפתח‬
‫את‬
‫לך‬
‫אוצרו הטוב א ת השמים‬
‫ל ת ת מ ט ר‬
‫ולברך‬
‫;דך‬
‫ארצך‬
‫ב ל‬
‫א ת‬
‫והלוית‬
‫בעתו‬
‫מעשה‬
‫גוים‬
‫רבים‬
‫ו א ת ה ל א תלוה‪:‬‬
‫דברים כ ח יב‬
‫יצו‬
‫‪.14‬‬
‫הברכה‬
‫יי‬
‫א ת ך‬
‫באסמיך‬
‫משלח;דך‬
‫את‬
‫ובכל‬
‫וברכך בארץ‬
‫א ש ר י; א ל ה י ך נ ת ן ל ך ‪:‬‬
‫דברים כ ה ח‬
‫‪ . 15‬ש ו ב ה י; א ת ש ב י ת נ ו‬
‫כאפיקים‬
‫בנגב‪:‬‬
‫תהלים קכו ד‬
‫‪. 16‬‬
‫ויראו א פ ק י ; ם יגלו‬
‫ת ב ל‬
‫מסדות‬
‫בגעךת‬
‫יי‬
‫מ נ ש מ ת ר ו ח אפו‪:‬‬
‫ש מ ו א ל כ כ כ טז‬
‫‪.17‬‬
‫הלמיה‬
‫גדודיה‬
‫תמגגנה‬
‫רוח‬
‫נחת‬
‫ברביבים‬
‫צ מ ה ה תברך‪:‬‬
‫ה ה ל י ם ם ה יא‬
‫‪. 18‬‬
‫נשיאים ורוח וגשם‬
‫אין א י ש‬
‫שקר‪:‬‬
‫מההלל במתת‬
‫מ ש ל י כ ה יד‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫מ ס ו ר ת הש״ם‬
‫עשר תעשר‪ .‬הכי איתא בסיפרי עשר תעשר את כל תבואת‬
‫לינוקא דריש לקיש‪ .‬בן אחותו של ר׳ יוחנן ולאחר מיתתו של דש‬
‫זרעך היוצא השלה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך‬
‫לקיש כלמוכח לקמן‪ :‬אמר‪ .‬ינוקא לר׳ יוחנן מאי עשר תעשר‪:‬‬
‫שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת״ל את כל‬
‫א״ל ינוקא‪ .‬והכתיב לא תנסו‪ :‬שיבלו‪ .‬כלומר שייגעו לולוראנ״ט‬
‫להוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא‬
‫בלע״ז‪ :‬אי הוה מטיגא להמם‪ .‬להאי קרא להביאו את כל המעשר‬
‫וכל לבר שמרויח בו והכי נמי איכא‬
‫הוה ילעית ליה ממילא‪ :‬לר' הושעיא‬
‫בהגלה «> היוצא השלה שנה ]שנהן‬
‫רבך‪ .‬לאמדת לי משמיה‪ :‬אולה‬
‫‪ 1‬עשר תעשר א ‪ ,‬עשר בשביל שתתעשר‬
‫כלומר אם לא תעשר שלך כהוגן‬
‫אדם הסלן« דרכו וטל ה׳ יזטןז לבו‪.‬‬
‫אשכחיה ר׳ יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר‬
‫לא יהיה לך אלא היוצא מן השלה‬
‫כשאלס חוטא מסלף דרכו שבאין‬
‫ליה אימא לי פסוקיך א״ל עשר תעשר א״ל‬
‫כלומר לא יעשה שלך אלא כפי‬
‫עליו פגעים ועל השס יזעף לבו‬
‫ומאי עשר העשר א״ל עשר בשביל‬
‫מעשרות שהיו קולם לכן להיינו היוצא‬
‫שכועס ואומר מפני מה אירע לי‬
‫שתתעשר אמר ליה מנא לך א״ל זיל נסי‬
‫מן השלה כלומר מה שהיית רגיל‬
‫פגע זה‪ :‬ולא רמזה‪ .‬משה באורייתא‬
‫להוציא למעשר מן השלה ומעשה‬
‫שהחומש הוא יסול נביאים וכתובים אמר ליה ומי שרי לנםוייה להקב״ה והכתיב‬
‫באלם אחל שהיה עשיר והיה לו שלה‬
‫ובכולן יש סמך למצוא מן התורה‪:‬‬
‫‪ 2‬לא תנסו את ה׳ א״ל הכי אמר רבי הושעיא‬
‫שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר‬
‫דל טיניה‪ .‬רבי יוחנן שהיו עפעפיו הוץ מזו שנאמר ‪3‬הביאו את כל המעשר‬
‫נוטל ק׳ כורין למעשר ומפריש כל‬
‫מכסין אח עיניו ומגביהן במזלגי‬
‫אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני‬
‫שנה ושנה וכן עשה כל ימיו כשחלה‬
‫לכספא בבבא קמא בפ׳ אחרון )לף‬
‫נא מאה אמר ה׳ צבאות אם לא אפתה‬
‫למוח קרא לבנו ואמר לו בני לע‬
‫יךז‪ >.‬שהיה רוצה לראותו מפני‬
‫לכם את ארובות השמים והריקותי לכם‬
‫ששלה זו שאני מוריש לך עושה בכל‬
‫שהוא חריף‪ :‬דלא ליעביד לך כדעבד‬
‫ברכה עד בלי די ‪•3‬מאי עד בלי די אמר רמי‬
‫שנה ושנה אלף כורין הזהר שתפריש‬
‫לאבוך‪ .‬שלא יחן עיניו בך כמו שנחן‬
‫ק׳ כורין כאשר עשיתי ומת אותו‬
‫בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם‬
‫באביך והמיחו בבבא מציעא )לף‬
‫האיש ועמל הבן במקומו ועשה השלה‬
‫סל‪ :!.‬מטר בשביל יחיד‪ .‬שאם‬
‫מלומר די א״ל אי הות מטי התם להאי‬
‫אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב‬
‫א״צ מטר אלא לאלם אחד כגון‬
‫פםוקא לא הוית צריכנא לך ולהושעיא‬
‫והפריש ממנה ק׳ כורין בשנה שניה‬
‫שזרע אתר זמן זריעת בני אלם‬
‫רבך ותו אשכחיח ר׳ יוחנן לינוקיה דריש‬
‫נסתכל וראה הבן שמעשר היה לבר‬
‫או שלר בעיר שכולה נכרים וצריך‬
‫לקיש דיתיב ואמר ‪4‬אולת אדם תסלף דרכו‬
‫גלול ואמר שלא יפריש לשנה אחרת‬
‫למטר בא בזכותו )א(‪ .‬ופרנסה שפע‬
‫ועל ה׳ יזעף לבו יתיב רבי יוחנן וקא מתמח‬
‫נתמעט השלה ולא עשה כי אס מאה‬
‫טובה ומחיה לכל העולם אינו בא‬
‫אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא‬
‫כורין נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך‬
‫לעולם בזכות אחל אלא בשביל רבים‬
‫מיעט ולא הפריש מעשר באו כולס‬
‫רמיזי באורייתא א״ל אטו הא מי לא רמיזי‬
‫שאס רבים צריכין שובע שתשלח‬
‫אצלו מלובשים לבנים ושמחים אמר‬
‫ברכה בתבואה הקב״ה עושה אס‬
‫והכתיב ‪5‬ויצא לבם ויהרדו איש אל אהיו‬
‫להם כמלומה לי שאתם שמחים‬
‫זכו אבל יחיל הצריך שיתברכו‬
‫לאמר מה זאת עשה אלהים לנו דל עיניה‬
‫בקלקלתי אמרו לו נצטער עליך כי‬
‫תבואותיו אין הקב״ה משנה בעבורו‬
‫והזא ביה אתיא אימיה אפיקתיה אמרה ליה‬
‫גרמת לך כל הרעה הזאת ומפני מה‬
‫לין השנה אלא כפי ברכותיה ואע״פ‬
‫תא מקמיה דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך‬
‫לא הפרשת מעשר כראוי היטב בא‬
‫שמודל ה בשביל יחיל מטר זה‬
‫ג>)א״ר( יוחנן מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל‬
‫וראה כי מתחלה כשבא השלה לילך‬
‫להשביח חבואותיו שלא יהו גרועות‬
‫רבים מטר בשביל יהיר דכתיב ‪6‬יפתה ה׳ לך‬
‫היית בעל הבית והקב״ה כהן שהיה‬
‫משל אחרים אבל לעשות שלהו כשלה‬
‫המעשר חלקו ליתן לעניים ועכשיו‬
‫את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך פרנסה‬
‫שובע לא‪ :‬מטר ארצך‪ .‬של אחל‬
‫שלא הפרשת חלקו לו היה הקב״ה‬
‫משמע‪ :‬ממטיר לכם‪ .‬לשון רבים‪:‬‬
‫בשביל רבים דכתיב ‪7‬הנני ממטיר לכם‬
‫בעל הבית ואחה כהן שאין שלך‬
‫ממנו‬
‫בארה של מרים‪ .‬סלע וזבין‬
‫להם מיתיבי ר׳ יוםי בר׳ יהודה אומר שלשה‬
‫עושה »( מה שהיה עושה מחחלה‬
‫מיס והיה מתגלגל והולך עס ישראל‬
‫פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה‬
‫אלף כורין והפריש לך מאה כורין‬
‫והוא הסלע שבו הכה משה שלא‬
‫ואהרן ומרים וג׳ מתנות טובות ניתנו על‬
‫והיינו לכתיב )במלכר ה> ואיש את‬
‫היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לסי‬
‫ידם ואלו הן באר וענן ומן באר בזכות‬
‫קלשיו לו יהיו כלומר»( כשאינו מפריש‬
‫שמתה מריס‪ :‬ט(זנסהלקו ענני כבוד‪.‬‬
‫מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה‬
‫כהוגן לא יהיה לו אלא הקלשיס‬
‫ענני רקיע‪ .‬וענני עשן ושאר עננים‬
‫כלומר המעשר ועל זה אמרו חכמים‬
‫מתה מרים נםתלק הבאר שנאמר ‪ 8‬ותמת‬
‫אינן של כבול‪ :‬חזרה בזכוה שניהן‪.‬‬
‫המעכב מעשרותיו לסוף בא שלא‬
‫שכן כתיבי( ולברחס שניכם אל הסלע‬
‫שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה‬
‫יהיה לו אלא אחל מעשר כלכתיב‬
‫ונתן מימיו‪ :‬כי משמש ארבע לשונוה‬
‫והזרה בזכות שניהן מת אהרן נסתלקו ענני‬
‫)ישעיה ה> וזרע חומר יעשה איסה‬
‫אי דלמא אלא דהא‪ .‬כל מקום שצריך‬
‫כבוד שנאמר ׳וישמע הכנעני מלך ערד‬
‫להיינו המעשר לאיפה ג׳ סאין ובחומר‬
‫ללרוש כי בין לענין לרשה בין‬
‫לימה שמועה שמע שמע שמת אהרן‬
‫יש )לי( ל׳ סאין וכן כחיב צ( כי עשרת‬
‫למשמעות המקרא תוכל לשנותו באחל‬
‫ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו‬
‫צמלי כרם יעשו בח אחת וה״ר נתן‬
‫מהני ארבע לשונות ללשון כי משמע‬
‫רשות להלהם בישראל והיינו דכתיב ‪ 1 0‬ויראו‬
‫האופניא״ל פי׳ ק( היוצא מן השלה‬
‫בכולם וכן וכל וברם וארי בכלל‬
‫כלומר ואם לאו שאין אתה מפריש‬
‫כל העדה כי גוע אהרן אמר ר׳ אבהו אל‬
‫הני ל׳ הן‪ .‬והאי לכי גוע אהרן‬
‫העישור יהיה לאותו היוצא לשלה‬
‫משתמש בלשון להא ושמעינן מינה‬
‫תקרי ויראו אלא וייראו כדדריש ר״ל ז>דאר״ל‬
‫דהיינו עשו הרשע כלומר שיקחוהו‬
‫טעמא לקרא למה טעם נתראו להא‬
‫כי משמש בארבע לשונות אי דלמא אלא‬
‫העוברי כוכבים‪:‬‬
‫מית שהד מת אהרן‪ .‬ודש לקיש‬
‫יידהא חזרו שניהם בזכות משה מת משה‬
‫לא אתי למימר ללא מתרגמין שום‬
‫‪11‬‬
‫נסתלקו כולן שנאמר ואכהיד את שלשת‬
‫תלמול‬
‫כי בעולם אלא ‪ w‬מהני לשונות אלא‬
‫חרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב‬
‫אפי׳ מתרגם ‪1‬א[ ללמא א ד לרשינן‬
‫ומשח באדר אלא מלמד שנתבטלו ג׳ מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו‬
‫משמעותיה כמשמעות להא‪ .‬ומאן‬
‫כולן בירח אחד אלמא אשכחן פרנסח בשביל יחיד שאני משח ׳*כיון דלרבים‬
‫למתרגם וחזיאו כל כנישתא להא‬
‫מית טועה הוא לאס כן ואחחזיאו הוא בעי כרבים דמי רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא‬
‫מיבעי ליה רראו כל העלה במשקל הוו שכיהי קמיה דרבא כי נה נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת‬
‫רראו ראשי הבליסנ( ררפו המיסל( יעלו‬
‫דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מםתברא להו הוו מרמזי אהדדי הלש דעתיה‬
‫מעל משכן קרחמ(‪ :‬חזרו שניהם בזכוה‬
‫א( !שנת קיט‪ ,[.‬כ( !לקמן‬
‫כ‪ [:3‬שבת לנ‪ :‬מכות כג‪,:‬‬
‫ג( ןצ״ל ואמר רבי[‪ ,‬ד( דיה‬
‫ג‪ ,.‬ה( גיטין צ‪ .‬שבועית מט‪,:‬‬
‫ו( ]פסחים צג‪ 0 ,[:‬ס״אכיון‬
‫לאלים זכותו כרביס למי‪,‬‬
‫ח( בשביל זה מטר להשביח‪.‬‬
‫רש״א‪ ,‬ט( ]ל״ה ונסתלקו‬
‫אחרי ל״ה חזרה[‪ ,‬י( ]במדבר‬
‫כ[‪,‬נ(ןמלכיסאח[‪ ,‬ל( ןמ״כ‬
‫ב[ ‪ ,‬מ(ןנמלבר ט‪ ,[1‬נ( ןצ״ל‬
‫בפרשת סרה[‪ ,‬ס( ]צ״ל‬
‫באחל לחלש בחלש החמישי‬
‫בפ׳ אלה מסעי[‪ ,‬נ‪! (1‬עי׳‬
‫ילקוט רמז תמצב וכן איחא‬
‫נתגחומא ס׳ ראה[‪ ,‬פ( ןעי׳‬
‫ברכות סג‪.‬ן‪ ,‬צ( נשם רישא‬
‫דקרא[‪] (p ,‬גס זה איתא‬
‫בילקוט רמז תתצג וכן‬
‫בתנחומא[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש"־ ל״ה מטר כו׳ נא‬
‫ומה״ל‬
‫הס׳׳ל‬
‫נזכותו‬
‫ופרנסה כוי ואף על פי‬
‫שמוריל נשניל זה מטר‬
‫להשניח‪) :‬ג( ה״ה ט משמש‬
‫נו׳ שוס ט בעולס אלא‬
‫לשונות‪:‬‬
‫מהני‬
‫באחד‬
‫)ג( תום׳ ד״ה עשר ט׳‬
‫ואתה כהן שאין שדך עושה‬
‫עתה מה שהיה עושה‪:‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫]א[ יע״י ד״ה ט משמש‬
‫יכו׳ אלא אפי׳ מתורגם‬
‫ארי כצ״ל‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫דולוראנ״ט ]דולורינ״ט[‪.‬‬
‫שפתיים •געות‪.‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫א ל א ו י י ר א ו ‪ .‬נתגלו ור־ר‬
‫ג‪.‬׳!‪ .‬כ ד ד ר י ש ר ״ ל ‪ .‬ט גוע‪,‬‬
‫גתיגת טעס הוא לדנר‪,‬‬
‫שלפניו נתגלו העדה ‪,‬לפי‬
‫שגוע אהרן‪ ,‬שלשון ט נד׳‬
‫לשונות משמש נמקרא‪,‬‬
‫פעמים נא נמקוס אס‪,‬‬
‫פעמים נא נמקוס דילמא‪,‬‬
‫שמא‪ ,‬פעמים נא נמקוס‬
‫דהא‪ ,‬שנותן טעם לדנר‪,‬‬
‫פעמים נא נמקוס אלא‬
‫וסותר את דינור שלפניו‬
‫<ר״ה ג‪ .‬עי״ש וגיטין צ (‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫עשר תעשר‪ .‬כלומר עשר‬
‫כדי שירבה קנייגך ותעשר‬
‫אחרים‪.‬‬
‫פעמים‬
‫עוד‬
‫ואמרינן‪ ,‬מי שרי למימר‬
‫הכי‪ ,‬והכתיב לא תנסו את‬
‫ה׳ אלהיכם‪ .‬ושנינן חוץ‬
‫מזו‪ ,‬שנאמר הביאו אה כל‬
‫המעשר וגר ובהנוני נא‬
‫בזאת וגו׳‪ .‬כתיב‪ ,‬אולת‬
‫אדם תסלף דרכו ועל ה׳‬
‫יועף לבו‪ .‬כיוצא בו‬
‫בתורה‪ ,‬דכתיב ויהרדו איש‬
‫אל אחיו לאמר מה ואה‬
‫עשה אלהים לנו‪ .‬א״ר‬
‫יוחנן מטר בזכות יחיד‪.‬‬
‫שנאמר לתת מטר ארצף‬
‫בעתו‪ .‬ריש לקיש אמר‬
‫מהכא‪ ,‬שאלו מה׳ מטר‬
‫וגוי‪ ,‬ותגיא ומטר גשם יתן‬
‫לכם ]לאיש[‪ ,‬יכול לכל‬
‫השדות שלו ה״ל כשדה‪,‬‬
‫יכול לכל השדה ת״ל עשב‬
‫ה ש ד ה‬
‫‪.‬‬
‫ו כ ד ר‬
‫‪.‬‬
‫ד נ י א‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ו‬
‫תענית‬
‫ט‪.‬‬
‫אקרויה‬
‫משה‪ .‬מלכחיב ואכחיל את שלשת הרועים פשיטא לן לבלילהו משמעי שלא מצינו פרנסים לישראל שלשה כאחר אלא הס‪ :‬מהה בניסן‪.‬‬
‫שנאמר )במלבר כ( ויבואו בני ישראל כל העלה מלבר צין בחלש הראשון וישב העם בקלש ותמת שם מרים ותקבר שם ‪)0‬בפרה( אלומה‪:‬‬
‫אהרן מה‪ .‬באחל לחלשמ‪ :‬מווסהניא‪ .‬מאותו מקום‪ :‬אחוו להדדי‪ .‬מראין ומביטין זה לזה ללא סלקא להו שמעתא כרבא‪:‬‬
‫ב‬
‫אקרויה‬
‫קטיגא‪ ,‬דהוה סייר גינתיה ואמר האי מישרא בעי מיא‪ ,‬והאי מישרא לא כעי מיא‪ ,‬ואתי מיטרא להאי מישרא דאמר בעי מיא‪ .‬פרנםה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכס לחם מן השמים וגוי‪ .‬ואקשינן‪ ,‬והא משה רבינו‬
‫יחידי הוה‪ ,‬ןוקומאן ]וקאמר[ כי המן יורד בזכותו והענן בזכות אהרון והבאר בוכות מרים‪ ,‬וכולן כיון שמתו נסתלקו כל אחד ואחד הדבר שהיה ]בןזכותו‪ ,‬והזרו בשביל משה רבינו‪ ,‬וכיון שמת נסהלקו הכל‪ ,‬שנאמר ואכתיד‬
‫]את[ שלשת הרועים בירה אהד‪ .‬ושנינן‪ ,‬שאני משה רבינו כיון דאלים זכותיה כרבים דמי‪ .‬שלשה פרנסים טובים עמדו לישהאל ואלו הן‪ ,‬משה ואהרן ומרים‪ ,‬וגי מתנות נתן להם הקב״ה על יהם ואלו הן‪ ,‬מן ובאר ועמוד‬
‫הענן כר‪ .‬תלמידי דרכא כד נח נפשיה אתו לקמיה דרב פפא‪ ,‬לא הוו מסתכרי להו שמעתתיה הוה מרמזי להדדי‪ ,‬חונהו חלש דעתיה‪,‬‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪ .1‬ע ש ר ת ע ש ר את כל‬
‫היצא‬
‫זרעך‬
‫תבואה‬
‫השדה שנה שנה‪:‬‬
‫דברים יד כב‬
‫‪ . 2‬ל א תנסו אה יל‬
‫אלהיכם כ א ש ר נסיתם‬
‫דברים ו טו‬
‫במסה‪:‬‬
‫הביאו את כל‬
‫‪.3‬‬
‫ה מ ע ש ר א ל בית האוצר‬
‫ויהי טרף בביתי ובחנוני‬
‫נא בזאת א מ ר יי צבאות‬
‫אם לא אפתח לכם את‬
‫אךבות השמים והריקיתי‬
‫לכם ברכה ע ד בלי די‪:‬‬
‫מלאכי ג י‬
‫‪ .4‬אולת אךם תסלף‬
‫דרכו ו ע ל ץ יזעף לבו‪:‬‬
‫משלי יט ג‬
‫‪ .5‬וייאמר אל אחיו הושב‬
‫כספי‬
‫וגם‬
‫הנה‬
‫באמתחהי ויצא לבם‬
‫ויחרדו איש א ל אחיו‬
‫לאמיר מה זאת עשה‬
‫אליהים לנו‪:‬‬
‫בראשית מב כח‬
‫‪ . 6‬יפתח יל לך את אוצרו‬
‫הטוב את השמים לתת‬
‫מטר ארצך בעתו ולברך‬
‫אה כ ל מעשה לדף‬
‫והלוית גרם רבים ואתה‬
‫ל א תלוה‪ :‬דברים כח יב‬
‫‪ . 7‬ויאמר יי א ל‬
‫הנני ממטיר לכם‬
‫מן השמים ולצא‬
‫ולקטו דבר יום‬
‫אנסנו‬
‫למען‬
‫בתורתי אם לא‪:‬‬
‫משה‬
‫לחם‬
‫העם‬
‫ביומו‬
‫הילך‬
‫שמות טו ד‬
‫‪ .8‬ולבאו בני י ש ך א ל‬
‫כ ל העדה ‪:‬־דבר צן‬
‫בחדש הראשון וישב‬
‫העם בקדש ותכלת שם‬
‫מרלם ותקבר שם‪:‬‬
‫ולא הלה בלים לעדה‬
‫ויקהלו על משה ועל‬
‫במדבר כ א‪-‬ב‬
‫אהרן‪:‬‬
‫‪ . 9‬וישמע הכנעני מלך‬
‫ע ר ד יישב הנגב בי בא‬
‫ישראל ך ך ך האתרים‬
‫וילחם בישראל ויש‪9‬‬
‫ממנו שבי‪:‬‬
‫במדבר כא א‬
‫‪ . 10‬ויראו כ ל העדה כי‬
‫גוע אהרן ויבכו את‬
‫אהרן שלשים יום כיל‬
‫ביה ישראל‪:‬‬
‫במדבר כ כט‬
‫‪ . 11‬ואכחד את שלשת‬
‫אחד‬
‫בירח‬
‫הרעים‬
‫ותקצר נפשי בהם וגם‬
‫נפשם בחלה בי‪:‬‬
‫זכריה יא ח‬
‫רבינו גרשום‬
‫כועבד לאביך‪ .‬שנעשה גל‬
‫של עצמות‪ .‬מטר אתי‬
‫יחיד‬
‫תפלת‬
‫בשביל‬
‫את‬
‫ולברך‬
‫]שנאמר[‪,‬‬
‫מעשה ידיך‪ ,‬שבשביל יחיד‬
‫אתי מטר‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ואכחד‬
‫הרעים‬
‫ותקצר‬
‫א ת‬
‫שלשת‬
‫בירח‬
‫אחד‬
‫נפשי ב ה ם‬
‫נפשם‬
‫וגם‬
‫ב ה ל ה בי‪:‬‬
‫זכריה יא ח‬
‫‪.2‬‬
‫ש א ל ו מין מ ט ר‬
‫ין ע ש ה‬
‫מלקוש‬
‫גשם‬
‫ומטר‬
‫בעת‬
‫הךזים‬
‫להם‬
‫יתן‬
‫לאיש ע ש ב בשדה‪:‬‬
‫זכריה י א‬
‫‪.3‬‬
‫ואד יעלה מן האךץ‬
‫א ה‬
‫והשקה‬
‫האדמה‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫פני‬
‫כ ל‬
‫בראשית ב ו‬
‫והארץ‬
‫עברים‬
‫א ש ר‬
‫ש מ ה‬
‫אתם‬
‫לרשתה‬
‫ארץ הרים ובקעה למטר‬
‫ת ש ת ה מים‪:‬‬
‫השמים‬
‫ד ב ר י ם יא יא‬
‫‪ .5‬כ י י ג ר ע נ ט פ י מ י ם ןזקו‬
‫מ ט ר לאדו‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫איוב ל ו כו‬
‫ה ש ה ה ש ך סביבתי־‬
‫סכות‬
‫עבי‬
‫חשרת מים‬
‫שחקים‪:‬‬
‫שמואל‬
‫‪.7‬‬
‫ב כ כ יב‬
‫ע ש ת גדלות ע ד‬
‫ונפלאות‬
‫חקר‬
‫עד‬
‫מספר‪:‬‬
‫‪.8‬‬
‫אין‬
‫אין‬
‫איוב ט י‬
‫הנתן מ ט ר‬
‫פני‬
‫ע ל‬
‫א ר ץ ו ש ל ח מ י ם ע ל פני‬
‫איוב ה י‬
‫חוצות‪:‬‬
‫הלוא‬
‫‪.9‬‬
‫שמעת‬
‫ןךעת א ם‬
‫אלהי‬
‫קצות‬
‫בורא‬
‫עולם‬
‫הארץ‬
‫ין‬
‫לא‬
‫ייעף ו ל א ייגע אין‬
‫לתבונתו‪:‬‬
‫לא‬
‫חקר‬
‫ישעיהו מ כח‬
‫‪.10‬‬
‫מכין‬
‫נאור‬
‫בנבורה‪:‬‬
‫בכחו‬
‫הרים‬
‫תהלים סה ו‬
‫משקה‬
‫‪. 11‬‬
‫מעליותיו‬
‫תשבע‬
‫הףים‬
‫מפרי‬
‫מעשיך‬
‫הארץ‪:‬‬
‫ת ה ל י ם ק ד יג‬
‫יתן‬
‫‪.12‬‬
‫ארצך‬
‫השמים‬
‫השמךף‪:‬‬
‫ץ‬
‫א ת‬
‫מטר‬
‫אבק‬
‫ועפר‬
‫מן‬
‫ירד‬
‫עליך‬
‫עד‬
‫דברים כ ח כד‬
‫‪ . 13‬כ י נ ס ב נ ד מ י ה ן ם נ ת ן‬
‫באצרות‬
‫תהומות‪:‬‬
‫תהלים לג ז‬
‫רבינו חננאל‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫ט‪:‬‬
‫תענית‬
‫מ ס ו ר ת הש׳׳ם‬
‫אקרויה‪ .‬היו מקרין אוחו מקרא זה בחלום ואכחיד את שלשת הרועים‬
‫תלמוד לומד עשב‪ .‬פי׳ שאס לא יהיו צריכים אלא לעשב אחד‬
‫בירח אחד שרוצץ לעונשן בשמים משום דמכספי ליה‪ :‬קבל עליו‪ .‬רב‬
‫ירד על אותו עשב ועל שאר כל השדה לא ירדו‪:‬‬
‫שימי שתיקותא מלהקשות עוד‪ :‬יכול לכל‪ .‬כלומר יכול אין נוחן מטר‬
‫נהילא מקמי מיטרא‪ .‬פי׳ גשם לק וסימנך מהולתא פירוש‬
‫אא״כ הכל צריכין לו‪ :‬ה״ל לאיש‪ .‬אפילו בשביל אחל‪ :‬אי לאיש‬
‫שמתתילה יוצא הפסולת ואת׳׳כ הסולת פירוש שלא היו‬
‫יכול לכל שדוסיו‪ .‬כלומר אינו יורל‬
‫עושין כמו לעבלינן האילנא ‪ w‬היו‬
‫על שהוא צריך לכל שלותיו‪ :‬ה״ל‬
‫כוחשין החטין במכתשת על שנקלף‬
‫אקרויה בחלמיה ‪1‬ואבהיר את שלשת הרועים‬
‫שדה‪ .‬אפי׳ אינו צריך אלא בשלה‬
‫כל הסובין מעל החטים וכי הוו‬
‫למהר כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו ליזלו‬
‫אחל‪ :‬אי בשדה יכול עד שיצטרך‬
‫מרקלין על גבי נסה היה הפסולת‬
‫רבנן א>בשלמא‪ :‬רב שימי בר אשי הוה שכיה‬
‫לכל השדה ת״ל עשב‪ .‬אפילו אינו‬
‫הסובין שעליו יוצא לכתחילה ואחר‬
‫קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא‬
‫צריך אלא לעשב אחל )עשב( בשביל‬
‫כך היה יוצא הסולת‪:‬‬
‫הד הזייה דנפל על אפיה שמעיה דאמר‬
‫ירק אחל יורל עליו מטר‪ :‬וסייר‪.‬‬
‫חריא דעיזי‪ .‬פי׳ ריעי של עזים‬
‫רהמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה‬
‫מעיין‪ :‬מישרא‪ .‬ערוגה‪ :‬עושה לו‬
‫שבתחילה ריעי גדול וכשהיא‬
‫חזיז‪ .‬לכל צליק הבא בעולם הזה‬
‫פוסקת מתחת זבל לק‪:‬‬
‫שתיקותא ותו לא אקשי ליה ואף ר״ל סבר‬
‫להריק לו גשמיס על שלוחיו‪ .‬ברישא‬
‫ואמר רבי יוחנן מעליותיו של‬
‫מטר בשביל יהיד דאמר ר״ל מנין למטר‬
‫בעי מאי חזיזים לשון רבים והלר‬
‫הקב״ה כמאן כד׳ יהושע‪.‬‬
‫בשביל יהיר דכתיב ‪ 2‬שאלו מה׳ מטר בעת‬
‫בעי ומאי נינהו חזיזים מאי נינהו‬
‫סי׳ כרבי יהושע לאמר כל העולס‬
‫מלקוש ה׳ עושה הזיזים ומטר גשם יתן להם‬
‫לקרי חזיזי‪ :‬ה״ג עיבא קלישסא‬
‫כולו ממיס העליונים הס שותים‬
‫לאיש עשב בשדה יכול לכל תלמוד לומר‬
‫סמיכחא‪ .‬לתותי‬
‫עיבא‬
‫דהוהי‬
‫ראי כרבי אליעזר הא אמר מימי‬
‫לאיש ותניא אי לאיש יכול לכל שדותיו‬
‫נהילא‪.‬‬
‫הארץ‪:‬‬
‫כלפי‬
‫עיבא‬
‫אוקיינוס הוא שותה‪:‬‬
‫ת״ל שדה אי שדה יכול לכל השדה ת״ל‬
‫)כ( כמו קיטמא נהילא <חולין דף נא‪1:‬‬
‫קרי‬
‫שהיא לקה‪ .‬גשמים דקים כקמחא‬
‫עשב כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה ליה‬
‫נהילא שהיא לקה הבאין תחילה‬
‫ההיא גינתא כל יומא הוה אזיל וםייר לה אמר הא מישרא בעיא מיא‬
‫למטר ואח״כ בא מטר‪ :‬אהי מיטרא‪.‬‬
‫והא מישרא לא בעיא מיא ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה‬
‫גשמים יורלין לרוב ואין פוסקין מהר‬
‫מיא מאי ה׳ עשה הזיזים א״ר יוסי ‪) 1 3‬בר( חנינא מלמד שכל צדיק‬
‫אבל בא מטר תחילה ומחחילין לקין‬
‫וצדיק הקב״ה עושה לו הזיז בפני עצמו מאי הזיזים אמר רב יהודה פורהות‬
‫אמר רבי יוהנן סימן למטר פורהות מאי פורהות אמר רב פפא עיבא‬
‫קלישא תותי עיבא םמיכתא אמר רב יהודה נהילא מקמי מיטרא אתי‬
‫מיטרא בתר מיטרא פםיק מיטרא מקמי מיטרא אתי מיטרא וסימניך‬
‫מהולתא דבתר מיטרא פסיק מיטרא וסימניך הריא דעיזי‪ :‬עולא איקלע‬
‫לבבל הזא פורהות אמר להו פנו מאני דהשתא אתי מיטרא לסוף לא‬
‫אתי מיטרא אמר כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו עולא‬
‫אקלע לבבל חזי מלא צנא דתמרי בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא‬
‫ובבלאי לא עםקי באורייתא בליליא צערוהו אמר מלא צנא דםכינא בזוזא‬
‫ובבלאי עסקי באורייתא תניא י׳ ר׳ אליעזר אומר כל העולם כולו ממימי‬
‫אוקיינוס הוא שותה שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני‬
‫האדמה אמר לו רבי יהושע וחלא מימי אוקיינוס מלוחין הן אמר לו‬
‫י ממתקין בעבים ר׳ יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא‬
‫שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה‬
‫מן הארץ מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד‬
‫ומקבלין מי מטר שנאמר יזקו מטר לאדו ומנוקבות הן ככברה ובאות‬
‫ומחשרות מים על גבי קרקע שנאמר חשרת מים עבי שחקים ואין בין‬
‫טיפה לטיפה אלא כמלא נימא ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו‬
‫בו שמים וארץ יי שנאמר ״ עושה גדולות עד אין חקר וכתיב הנותז מטר‬
‫על פני ארץ וכתיב להלן הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה׳‬
‫אין חקר לתבונתו ‪1‬א‪ 1‬׳)וכתיב מכין הרים בכחו וגו׳( כמאן אזלא הא‬
‫דכתיב ״משקה הרים מעליותיו וא״ר יוחנן מעליותיו של חקב״ח כמאן‬
‫כרבי יהושע ור׳ אליעזר כיון דםלקי להתם משקה מעליותיו קרי להו‬
‫דאי לא תימא הכי יאבה ועפר מן השמים היכי משכחת לה אלא כיון דמדלי‬
‫להתם מן השמים קרי ליה הכא נמי כיון דסלקי להתם מעליותיו קרי ליה‬
‫כמאן אזלא ]הא[ דא״ר חנינא כונם כנד מי הים נותן באוצרות תהומות‬
‫מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר תהומות יא> כרבי אליעזר ור׳ יהושע ההוא‬
‫ג‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫לבא‬
‫מיל‪:‬‬
‫פוסקין‬
‫מהולהא‪.‬‬
‫שמתחילה יוצא קמח לק ולבסוף‬
‫גסין‪ :‬חריא דעיזי‪ .‬ריעי של‬
‫בחחילה יוצאה גסה ולבסוף‬
‫ופוסק‪ :‬דהמרי‪ .‬דבש עושין‬
‫סובין‬
‫עזים‬
‫דקה‬
‫מהן‪:‬‬
‫בברייתו‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גם' לאוצרות שיתמלאו‬
‫נר תהומות נ מ א ן נר״א‪:‬‬
‫)ב( ‪-‬שי" ל״ה נהילא כמו‬
‫קיטמא נהילא‪ .‬נ״נ נס״ק‬
‫לנרכית איתא האי לישנא‬
‫אנל כאן צריך לפרש‬
‫דמדמה ליה לקמת שיש נו‬
‫לק וגס כמו גשמים וכמ״ ש‬
‫וסימניך מהולתא‪) :‬ג( ד״ה‬
‫צערוה‪:‬‬
‫מצערים צ״ל‬
‫)ל( תום' ל״ה נהילא נו׳‬
‫כמו לענלינן האימא אלא‬
‫היו כותשין‪:‬‬
‫גליון הש׳׳ם‬
‫דש״* ה״ה מלוהים ואין‬
‫תבואה גהילה מהן‪ .‬לא‬
‫ילעתי למאי צדך לזה ולא‬
‫כפשוטו שאגו רואים נתוש‬
‫שאינם מלותים‪:‬‬
‫ובבלאי לא עסקי‪ .‬כלומר יכולין הן‬
‫לעסוק תמיד שיש להן מזונות בזול‬
‫ובלא טורח‪ w :‬מצערים‪ .‬בשלשול‬
‫לאמרו )גינוי! לף ע‪ (.‬תמרי משחנן‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫] א [ נ ם ׳ ןוכמינ מכין הריס‬
‫ננתו ימי( תא״מ‪:‬‬
‫ומשלשלן‪ :‬מלא צנא דסכיני בזוזא‪.‬‬
‫שמתוך שלוקחין אותו בזול אוכלין מהן‬
‫ממימי‬
‫אותן‪:‬‬
‫ומצערים‬
‫הרבה‬
‫אוקיינוס‪ .‬כלומר ממיס של מטה‬
‫ולא ממים של מעלה שנאמר ואד‬
‫יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה‪:‬‬
‫ואין תבואה גדילה‬
‫מלוחין הן‪.‬‬
‫אקריוה בחלמת ואכחיד‬
‫את שלשת הרועים וגוי‪ .‬כי‬
‫הוו מפטרי מיגית אמר להו‬
‫‪5‬‬
‫גמלו רבגן בשלום‪ .‬רב‬
‫מוציאין מיס לעבים‪ :‬יזקו‪ .‬כמו‬
‫שימי כר אשי הוה מקשי‬
‫‪6‬‬
‫יצוקו‪ .‬צק לעם ויאכלו )מלכים נ ל>‪:‬‬
‫לרב פפא טובא‪ ,‬יומא הד‬
‫]הוייה[ ת פ ל על אפיה‬
‫ובעי רחמי ואמר רהמנא‬
‫מחשרין כלומר משירין המיס לארץ‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫שובן מכיסופא דשימי‪,‬‬
‫קביל עליה שתיקותא ותו‬
‫‪9‬‬
‫לא אקשי ליה‪ .‬עבים‬
‫‪10‬‬
‫ח‬
‫הדקים נקראים חזיזים‪,‬‬
‫דאמר ממיס העליונים‪:‬‬
‫יהושע‪.‬‬
‫אמר רב פפא עיבא‬
‫דתותי עיכא‬
‫קלישתא‬
‫ונקראות‬
‫סמיכתא‪,‬‬
‫כלומר ממיס העליונים‪ .‬ורבי יוחנן‬
‫פורחות‪ .‬אמר רב יהודה‬
‫‪2‬‬
‫מים העליונים אתא לאשמועינן לאי‬
‫נהילא‪ .‬פי׳‪ ,‬מטר היורד דק‬
‫כמו קמח‪ ,‬אם הם החלה‬
‫לאו רבי יוחנן הוי אמינא להכי‬
‫ירידת המטר ירד מטר‬
‫קאמר מעליות שהקלוש ברוך הוא‬
‫‪13‬‬
‫שכיון‬
‫נפה‪,‬‬
‫וסימנך‬
‫עומל בהם הוא משקה אותן למטה‬
‫שמתתלת לפלוט הדק הדק‬
‫וצריד‬
‫סולת‬
‫פולטת‬
‫ור׳‬
‫מאוקיינוס‪:‬‬
‫המים‬
‫ולעולם‬
‫וכיוצא‪ .‬אבל אם וו נהילא‬
‫כלכתיב תהומות יכסיומו !שמוח טו>‪:‬‬
‫באהרית מטר‪ ,‬דע דפסק‬
‫אליעזר‪ .‬אמר לעולם מעליותיו של הקב״ה כרבי יוחנן וכוי‪ :‬ההומוה‪ .‬מים של מטה‬
‫בברייתו‬
‫מטרא וזהו תמצית המטר‪,‬‬
‫וסימניך רדיא דעיזא‪ ,‬כיון‬
‫שאינו בא בקילוח אלא כעין‬
‫שותת טפה לא גשאר בו כלום‪ .‬תניא רבי אליעזר אומר כל העולם כולו מימי אוקיגוס שותה‪ ,‬שגאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה‪ .‬ואע״פ שמלוחין מתמהקין הם בעבים‪ .‬ר׳ יהושע אומר כל‬
‫העולם כולו ממים העליונים‬
‫תוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים‪ .‬והאי דכהיב ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬מלמד שענני כבוד מתגברות ועולות לרקיע ופותתות פיהם כנוד ומקבלות מטר‪ ,‬שנאמר יזוקו מטר לאידו‪,‬‬
‫ומנוקבות בכברה ומחשהות על האח‪ ,‬שנאמר חשרת מים עבי שחקים‪ ,‬ובין טפה לטפה כמלא נ־מא כוי‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫א( ןכע״י הגיר׳ לשלמא ועי׳‬
‫גרנות סל‪ .‬ומ׳׳ק כט‪,[.‬‬
‫ג ( ]צ״ל נרי[‪ ,‬נ( פסחים פח‪.‬‬
‫ע״ש‪ ,‬ד( עירונין מה‪,:‬‬
‫ה(ןצ״למחמחקי!‪ ,1‬ו(‪1‬לעיל‬
‫נ‪] (t ,[.‬צ״ל עושה גלולות‬
‫ואין תקר)איונ ה פסוק ט>[‪,‬‬
‫ח( ]לא גרסינן הנא עי׳‬
‫רש״י ל״ה ללמלך אלא לעיל‬
‫שפיר]‪,‬‬
‫נ‪ .‬גרס לוה‬
‫נו( ןלינור זה שייך נסמוך‬
‫לאתר לינור המתחיל ואמר‬
‫ר׳ ייחנןז‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫מהן‪ :‬יזקו‬
‫מטר‬
‫חשרה מים עבי‬
‫לאדו‪.‬‬
‫רקיעין‬
‫שחקים‪ .‬העבים‬
‫ללמדך‪ .‬אקרא דלקמן קאי‪ :‬ואומר‬
‫מכין הרים לא גרסינן הכא‪ :‬ט( כרבי‬
‫ואמר רבי יוחנן מעליוחיו של מעלה‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫יכול לכל‪ .‬כלומר‪ ,‬שאינו‬
‫יורד גשם אלא בשביל‬
‫כולם‪ ,‬ת״ל לאיש‪ ,‬שמוריד‬
‫לו מטר בשביל תפלתו‪.‬‬
‫נהילא‪ .‬מטר דקה‪ ,‬סימן‬
‫דאתי מיטרא‪ .‬מהולתא‪.‬‬
‫שבתחלה מוציא קמח דקה‬
‫ולבסוף מוציא עבה‪ .‬תריא‬
‫רעמי‪ .‬ריעי של עזים‬
‫שמוציא ריעי לבסוף דק‪.‬‬
‫כמאן כר־ יהושע‪ .‬דאמר‬
‫ממים העליוגים הם‪ .‬כמאן‬
‫כרי אליעור‪ .‬דאמר מן‬
‫הארץ עולה מטר‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫מםורת הש״ם‬
‫תענית‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫קרי ביה חבשרת‪ .‬סי׳ הטל הכ״ף מן חשכת ושלי עם חשרת‬
‫ויהיה חכשרת כלומר שהמים כעננים מתכשריס שהעננים‬
‫שותים לבסוף הם ממתקים כעכים‪ :‬טובעני ולא יובשני‪.‬‬
‫פי׳ מוטב להיות בארץ שהיא לחה מכשהיא יבשה‪:‬‬
‫א( ]כלומר נכשרין ומתמתקין בברייהו של עולם‪ .‬כתיב שהיה כל העולם שטוף במים והקב״ה‬
‫ערוך[‪ ,‬נ ( ]פי׳ מרי וקנ והיינו כינהי במקום אחל כמכניס מים בנאל )י( שנתנם באוצרות לכתיב מ(‬
‫חצי סאה ערוך[‪ ,‬ג( פסחים צל‪,.‬‬
‫ד(!כלומר מוטנ שיהיה מטר נותן באוצרוח תהומות שס חול גבולו ואוצר ליס‪ :‬משיורי המצית‪.‬‬
‫הרנה מהיות חורנ נלי מטר‪ .‬מה שנשאר בעבים אתר שתייתה‪ :‬על פני א ר ן ‪ .‬א״י‪ :‬בתחילה‬
‫ערוןן‪ ,‬י ( ]לעיל ל‪ ,[:‬י( לעיל‬
‫ו‪.‬ב״מכח‪ 0,.‬נפי׳ הגאון כאשר שוהה‪ .‬שם יורלין הגשמים מחילה‬
‫הלכתא יום ס׳ כלאחר ס׳‪.‬‬
‫מים‪.‬‬
‫וחשכה‬
‫מים‬
‫השרה‬
‫שמעתי‪:‬‬
‫כך‬
‫וכן עמא לבר ויוס‬
‫נתינ נשיא בית אב תרגומו רב‬
‫בברייתו של עולם ת״ר א״י נבראת תחילה‬
‫בית אנא זה ראש בית אב‪ .‬ערוך שני מקראות הן חל בתהלים וחל‬
‫חקופה מחחיל‪ :‬א ץ גוזרץ תענית‬
‫וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר ע ד‬
‫ערך רשבא א[‪ ,‬ח( לקמן טו‪,:‬‬
‫‪] (p‬תהלים לג[‪ ,‬י( ]פרשה ל[‪ ,‬בשמואל ברלבר לול‪ :‬ה״ג שקול כן*‬
‫על הצבור בתחילה בחמישי שלא‬
‫לא עשה ארץ וחוצות א״י <* משקה אוהה‬
‫כ( ]ירמיה נא[‪ ,‬ל( ובנוסחאות ושדי אריש‪ .‬כלומר קח כף שבמלת‬
‫להפקיע השעהים‪ .‬סי׳ שע״י שעשו‬
‫הקב״ה בעצמו וכל העולם כולו ע״י שליה‬
‫לילן בחוב נישני! ועיי! נערוך חשכח וצרפו עם מלח חשרח וקרי‬
‫הצבור תענית יקנו מזון של חמישי‬
‫ערך רשגא נ‪ ,‬מ( ]לקמ! טו‪:‬ן‪,‬‬
‫ביה »> חכשרת שממתקין ומכשירין‬
‫שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולה מים ושל שבת וכסבורים העם יוקר היא‬
‫מימוהי‪.‬‬
‫סגיאין‬
‫ענני‬
‫חשוך‬
‫בעבים‪:‬‬
‫ויפקיעו השערים‪:‬‬
‫על פני הוצות א״י שותה מי גשמים וכל‬
‫והיינו לכתיב תשכת מיס‪ :‬נהור‬
‫איזהו‬
‫העולם כולו מתמצית שנאמר הנותן מטר‬
‫תורח אור השלם‬
‫ענני‪ .‬כשהענן קליש זעירן מימוהי‬
‫על פני ארץ וגו׳ א״י שותה תהילה וכל העולם כולו לבםוף שנאמר הנותן‬
‫‪ .1‬ע ד ל א עשה א ר ץ‬
‫וחוצות ו ר א ש עפרות ומכלל חשוך סגיאין אתה למל אבל‬
‫מטר על פני ארץ וגו׳ משל לאדם שמגבל את הגבינה נוטל את האוכל‬
‫תבל‪:‬‬
‫משלי ח כו נהור זעירין וחשרח לשון השרה‬
‫ומניה את הפסולת אמר מר ממתקין הן בעבים מנליה דא״ר יצהק בר יוסף‬
‫‪ . 2‬הנתן מטר ע ל פני א ר ץ כמו אין שורין ליו <שבמ לף יז‪) (:‬כוי(‬
‫ושלח מים על פני חוצות‪:‬‬
‫א״ר יוהנן כתיב השכת מים עבי שהקים וכתיב השרת מים עבי שהקים‬
‫איוב ה י כללריש ליה רבי יהושע לעיל ]ט‪ [:‬אבל‬
‫שקול כף ושדי אריש וקרי ביה > הכשרת ור׳ יהושע בהני קראי מאי דריש בהו‬
‫‪ .3‬ןשת ח ש ך סתרו חשכת מיבעי ליה להט ולהט‪:‬‬
‫סכיבותיו סכתו חשכת מים‬
‫במאמר הן תלוין‪ .‬אינן נחות על שום‬
‫סבר לה כי הא דכי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא נהור ענני זעירין מוהי‬
‫עבי שחקים‪ :‬תהלים ית יב‬
‫כמין‬
‫ועומלות‬
‫מכונסות‬
‫אלא‬
‫לבר‬
‫סביבתיו‬
‫‪ . 4‬ר ש ת חשך‬
‫השוך ענני סגיין מוהי כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים‬
‫עבי‬
‫סכות חשךת מים‬
‫בריכה ותלרות במאמרו של הקב״ה‪:‬‬
‫ופירותיהן מי גשמים שנאמר מפרי מעשיך תשבע ה א ‪ p‬כמאז כר׳ יהושע‬
‫שמואל ב כב יב‬
‫שהקים‪:‬‬
‫ושירותיהן מי גשמים‪ .‬משוס לישנא‬
‫‪ . 5‬משקה הרים מעליותיו‬
‫ור׳ אליעזר ההוא במעשה ידיו של הקב״ה הוא דכתיב אריב״ל כל העולם‬
‫מפרי מעשיך תשבע לקרא נקט הט משום לכתיב מסרי‬
‫כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מערן וגו׳ תנא מתמצית‬
‫הארץ‪:‬‬
‫תהלים קד יג מעשיך תשבע הארץ וסירותיהם‬
‫מערן‬
‫ונהר יצא‬
‫‪.6‬‬
‫בית כור שוהה >תרקב‪ :‬ת״ר ״ארץ מצרים הויא ד׳ מאות פרםה על ד׳ מאות‬
‫להשקות את הגן ומשם כלומר מזיעת המים שאין נחסרין‬
‫פרסה והוא אהד מששים בכוש וכוש אהד מששים בעולם ועולם א׳ מששים‬
‫יפרד והןה לארבעה כלום כלכתיב )מהליס סה> פלג אלהיס‬
‫ךאשים‪:‬‬
‫בראשית ב י מלא מיס כל שעה והקרן קיימת‬
‫בגן וגן אחד מששים לעדן ועדן אחד מם׳ לגיהנם נמצא כל העולם כולו‬
‫‪ . 7‬שכנת ע ל מים ךבים‬
‫מסורש‬
‫וכן‬
‫גשמים‬
‫מי‬
‫ושירותיהן‬
‫ככיסוי קדרה לגיהנם וי״א גיהנם אין לח שיעור וי״א עדן אין לח שיעור א״ר‬
‫רבת אוצרת בא קצך אמת‬
‫ירמיהו נא יג בבראשית רבה (‪ :‬ונהר יוצא מעדן‪.‬‬
‫בצעך‪:‬‬
‫אושעיא מאי דכתיב שוכנת על מים רבים רבת אוצרות מי גרם לבבל שיהו‬
‫יי> סימן ללבר שגן עדן שותה מן‬
‫אוצרותיה מליאוה בר הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים אמר רב עתירה‬
‫הגשמים תחילה לכתיב ונהר יוצא‬
‫בבל דהצדא בלא מיטרא אמר אביי נקיטינן > טובעני ולא יובשני‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הב׳׳ח‬
‫מעלן להשקות את הגן ו ג ר ‪ :‬תנא‬
‫מתני ‪ ,‬יבג׳ במרהשון שואלין את הגשמים ר מ גמליאל אומר בשבעה בו‬
‫)א( גמ׳ שנאמר על לא עשה מתמצית בית כור‪ .‬כלי שמשקין‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫ג‬
‫א‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫נ‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ארן וחוצות א״י שיחה חחילה‬
‫כוי על פני ארן וגו׳ א״י במימיו ביח כור יכולין להשקות‬
‫משקה אותה הקנ״ה נעצמו בתמציתו שיעור זריעת מרקב שהוא‬
‫וכו׳ מתמצית וכו׳ על פני ארץ אתל מששים בבית כור‪ .‬והכי נמי‬
‫וגו׳ משל לאלס ש מ ג כ ן את‬
‫הגנינה‪) :‬ב( חם"־ ל״ה עולם אחל מששים בגן עלן ולי לו‬
‫ננריימו כו׳ כמכניס מים נגאל בתמצית העננים המשקין את הגן‪.‬‬
‫ונתנם באוצרות נו׳ ואוצר ליס )י( גן לפני כל העולם כולו כעלן לגן‪:‬‬
‫מה״ל שותה תחלה שס‬
‫יוררין הגשמים תתלה כך נמצא כל העולם כניסוי קדרה‪.‬‬
‫שמעתי ומה״ל מתמצית הקטן מגל הקלרה‪ :‬שוכנת על מים‬
‫מ ש י ו ר י מים שנשאר בעביס‬
‫רבים ר ב ת אוצרות‪ .‬בא קצך אמת‬
‫כוי א״י מה״ד חשרת כר‪:‬‬
‫שרבו אוצרותיה‪ .‬שקנו‬
‫)ג( ד״ה ה״ג שקול כו׳ בצעך׳(‪:‬‬
‫חכשרת‪ .‬נ״ב ולהט נקט רי״ש עושר‪ :‬מים רבים‪ .‬שמשקין שלותיהן‬
‫ולא נקט שי״ן דשי״ן הנא‬
‫והכא כתינ‪) :‬ד( ד״ה ונהר לבבל עמוקה מכל הארצות וגשמים‬
‫יוצא מעדן כלומר סימן לדבר מטפטפין רורלין שם‪ :‬עתירה בבל‪.‬‬
‫כוי דכתיב קרא ונהר יוצא עשירה היא בבל שקוצרין בה תבואה‬
‫מעלן תחילה להשקות הגן­­‬
‫)?( ד״ה תנא כו׳ להשקות בלא מטר שאינן צריכים לגשמים‪:‬‬
‫את הגן הס״ל ואת״כ מה׳׳ל נקיטינן‪ .‬להט )‪ 0‬חצלא בבל בלא‬
‫גן לפני כל עולם כולו כגן מיטרא‪ :‬דטובעני‪ .‬היא מקום מצולה‬
‫ע ד ן לעולם‪) :‬ז( ד״ה נקיטינ!‬
‫להט חוא דחצדא בבל בלא ורקק‪ :‬ולא יובשני‪ .‬שאינה יבשה‪:‬‬
‫מיטרא לטובעני כוי הל״א‪ :‬מתני׳ בשלשה במרחשון שואלין‬
‫את הגשמים וכו׳ רבן גמליאל אומר‬
‫בשבעה בו בט״ו יום אחר החג‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫מתמצית כור שותה תרקב‪.‬‬
‫מתמצית גן עדן שותה כל‬
‫העולם‪ ,‬רכל העולם לגבי גן‬
‫עדן כתרקכ לפגי כור‪ .‬תרקב‬
‫תרי וקב‪ ,‬דהיינו ג׳ קבין‪ .‬כור‬
‫ל׳ סאין‪ ,‬ותרקב תצי סאה‪,‬‬
‫נמצא תרקב אחד מששים‬
‫בכור‪ ,‬וכל העולם אתד‬
‫מששים בגן עדן‪ .‬דחצדא בלא‬
‫מטרא‪ .‬כלומר‪ ,‬שקוצרת בלא‬
‫מטר‪ ,‬כלומר שאינה צריכה‬
‫מטר‪ ,‬שיושבת בין ביצעי‬
‫המים‪ .‬ע״א אצדה‪ .‬טובעני‬
‫ולא יובשני‪ .‬כלומר‪ ,‬מיתרמי‬
‫שטוכעין הודעים אבל לעולם‬
‫אין מהייבשין‪ .‬ר״ג אומר‬
‫בשבעה בו בחמשה עשר יום‬
‫אחר החג‪ .‬כלומר דז׳‬
‫א‬
‫ט״ו יום אהר ההג כדי שיגיע אהרון שבישראל לנהר פרת‪:‬‬
‫גמ׳ ייא״ר אלעזר‬
‫הלכה כרבן גמליאל תניא הנניה אומר ובגולה עד ששים בתקופה אמר רב‬
‫ב‬
‫הונא בר הייא אמר שמואל הלכה כהנניה איני והא בעו מיניה משמואל‬
‫מאימת מדכרינן ותן טל ומטר אמר להו מכי מעיילי ציבי לבי טבות ״רישבא‬
‫דילמא אידי ואידי הד שיעורא הוא איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או‬
‫כלאחר ששים ת״ש רב אמר יום ששים כלאחר ששים ושמואל אמר יום‬
‫ששים כלפני ששים א״ר נחמן בר יצחק וסימנך עילאי בעו מיא תתאי לא‬
‫בעו מיא אמר רב פפא הלכתא יום ששים כלאחר ששים‪:‬‬
‫ג‬
‫במרהשון‬
‫ושוהין‬
‫ולא‬
‫ירדו‬
‫משהשיכה‬
‫גשמים‬
‫ומותרין‬
‫התהילו היהירים‬
‫במלאכה‬
‫וברהיצה‬
‫מתענין ג׳‬
‫ובסיכה‬
‫מתני‬
‫‪,‬‬
‫יחגיע י״ז‬
‫תעניות‬
‫אוכלין‬
‫ובנעילת‬
‫הםנדל‬
‫ובתשמיש המטה הגיע ר״ה כסליו ולא ירדו גשמים ב״ד גוזרין שלש תעניות‬
‫ה‬
‫על הצבור אוכלין ושותין משהשיכה ומותרין במלאכה וברהיצה ובסיכה‬
‫ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה‪:‬‬
‫גמ׳ מאן יהירים אמר רב הונא רבנן‬
‫ואמר רב הונא יהירים מתענין שלשה תעניות שני והמישי ושני מאי קמשמע‬
‫לן תנינא ייאין גוזרין תענית על הצבור בתהילה בהמישי שלא להפקיע את‬
‫ח‬
‫השערים אלא שלש תעניות הראשונות שני והמישי ושני מהו דתימא הני‬
‫מילי צבור אבל יהיר לא קמשמע לן תניא נמי הכי כשהתחילו היהירים‬
‫להתענות‬
‫מתענין‬
‫שני‬
‫והמישי‬
‫ושני‬
‫יומפםיקין‬
‫בראשי‬
‫הרשים‬
‫ובימים‬
‫כלומר בשבעה במרחשון הוא ט״ו אחר החג‪ :‬כדי שיגיע האחרון‪ .‬כלומר קולס ביאת מיס לנהר פרת שהוא רחוק יותר‪ :‬גמ׳ ובגולה‬
‫ששים‪ .‬ובגולה אין שואלין על ששים בתקופה לפי שהוא מקום נמוך ואין צריטם מטר כל כך‪ :‬מכי מטיילי ציבי לבי טבוה רישבא‪ .‬משעה‬
‫שממיסין עצים לאוצר לצורך ימות הגשמים שכן היו נוהגין לפי שהיו יולעין שזמן גשמים הוא משם ואילך ולא היו יכולין לחטוב עצים ביער‪:‬‬
‫יישבא‪ .‬צייל עופות כמו אין סורשין ל(רשביס ליונים )כ׳׳ק לף עט‪ .(:‬טבות שס אלם‪ :‬כלפני סי‪ .‬ולא מלכרינן‪ :‬כלאחר סי‪ .‬ומלכרינן‪ :‬עילאי‬
‫בעו מים‪ .‬העומליס בהרים צריכין יותר מים מפני שהגשמים מתגלגלים רורלין למטה‪ :‬תסאי לא בעו מים‪ .‬שמתכנסין כל מימי ההדס‬
‫לבקעה‪ .‬ה״נ רב שהיה מארן ישראל כלאמרינן בעלמא )גימין לף ו‪ (.‬מ ט אתא רב לבבל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות משוס הכי אמר‬
‫כלאחר ששים ובבבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין על ס׳ לתקוסת תשרי‪ .‬וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל‪:‬‬
‫מתני׳ הגיע שבעה עשר וכוי‪ .‬אוכלין ושותין משחשיכה שאין אוכלין מבעול יום טוס הכסורים וחשעה באב‪ :‬גמ׳ מאי קמ״ל‪ .‬האי‬
‫לקאמר שני וחמישי ושני‪ :‬תגיגא‪ .‬בפירקין ללקמן <לף טו‪ (:‬אין גוזרין תענית כו׳ שלא להפקיע את השערים שאס היו מתחילין להתענות‬
‫בחמישי היו קונין למוצאי התענית שתי סעולות גלולות אחל לתענית ואחל לשבת וכסבור המוכר שרעב בא לעולם ואחי לאפקועי‬
‫שערים‪ :‬אפיןועי‪ .‬מבטל שיעור מלה הראשונה וממעטה‪ :‬אבל יחידים לא‪ .‬שלש תעניות שהיחילין עושין קולס לצבור אינן זקוקין‬
‫להתחיל בשני לליכא אפקעח שערים משוס יחיליס לחולייהו‪ .‬והללו ג׳ תעניות ליחיליס אינן בכלל י״ג תעניות לצבור תלע לקא חשיב‬
‫במתני׳״( שלש ושלש ושבע‪ :‬ומפםיקין בראשי חדשים‪ .‬שאם חל ר״ח בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות פוסקין תעניתם‪:‬‬
‫במרחשון הוא ט״ו אחר החג‪ ,‬כדי שיגיע האחרון כוי קודם הגשמים‪ .‬ובגולה‪ .‬אין שואלין את הגשמים עד ששים בתקופה‪,‬‬
‫לפי שהן במקום נמוך ואין צריכין למטר כל כך‪ .‬ציבי דטבות רישבא‪ .‬דהוה עשיר‪ ,‬והיו עצים שלו מונחים ליבש כשדה עד‬
‫שיכנסם במרחשון‪ .‬כלפני ששים‪ .‬ואין שואלין בו‪ ,‬או כלאהר ששים‪ ,‬ושואלין בו‪ .‬עילאי בעו מיא‪ .‬רב דהוה מא״י בעי מים‬
‫בששים‪ .‬תתאי לא בעי מיא‪ ,‬שמואל דהוה מבבל עד לבסוף לא בעי מיא‪ ,‬עד ששים ואחד‪ .‬אוכלין ושותין משחשכה‪ .‬שאין‬
‫אוכלין מבעוד יום כיוה״כ ובתשעה באב‪ .‬שלא להפקיע את השערים‪ .‬דבגי כפרים הבאים ליום הכניסה מספקים מים ומזון‬
‫כ י א כ ג מיי׳ פ״ב מהלכות‬
‫תפלה הלכה טז סמג עשין‬
‫יט טור ש״ע א״ת תי׳ קיז‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ו ה מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫ט‬
‫תעניות הלכה א והלכה נ‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ תקעה סעיף‬
‫א ב‪:‬‬
‫כח ו מיי׳ שס פ״א הלכה ה‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ תקענ‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫בט ז מיי׳ שס הלכה ט ופ״ג‬
‫הלכה ]ט ן י וטוש״ע שס‬
‫סי׳ תקעה סעיף ו‪:‬‬
‫מ ו ם ף רש׳׳י‬
‫ככיסוי קדרה‪ .‬דגר מועט‬
‫)פסחים צד‪ .(.‬בג׳ ב מ ר ח ש ו ן‬
‫ש ו א ל י ן את הגשמים‪ .‬הכי‬
‫קיס להו להר זמן גשמים‬
‫)לעיל ז‪ .(:‬הלכה כרבן‬
‫גמליאל‪ .‬דאינו שואל על‬
‫)שסי‪.‬‬
‫כמרחשון‬
‫שנעה‬
‫היחידים‪ .‬חסידים )לעיל יו‪.‬‬
‫את‬
‫להפקיע‬
‫שלא‬
‫כשרואין נעלי‬
‫השערים‪.‬‬
‫תנרות שקורן למוצאי יוס‬
‫תמישי שתי סעודות גדולות‬
‫אתת ליום התענית לליל חמישי‬
‫ואחת לשנת‪ ,‬סנוריס שנא רענ‬
‫לעולס ומייקרים ומפקיעים‬
‫משהתחילו‬
‫השער‪ ,‬אנל‬
‫להתענות יודעי! שאינו אלא‬
‫מפני התענית )לקנזן טו‪.(.‬‬
‫‪^1Q"S‬‬
‫רבינו ח נ נ א ל‬
‫ארץ ישראל נבראת תחלה‪.‬‬
‫שנאמר עד לא עשה ארץ‬
‫ישראל הקב״ה‬
‫וחוצות‪.‬‬
‫משקה אותה ]בעצמו[ וכל‬
‫העולם כולו על ידי שליח‪,‬‬
‫שנאמר הנותן מטר על פני‬
‫‪$‬רץ ושולח מים על פני‬
‫חוצות‪ .‬ארץ ישראל שותה מי‬
‫גשמים וכל העולם שותה‬
‫תמצית‪ ,‬שנאמר הנותן מטר‬
‫וגוי‪ ,‬משל לאדם מגבל גבינה‬
‫גוטל מאכל ומגיה הפסולת‪.‬‬
‫ת״ר מצדים ארבע מאות‬
‫פרסה על ארבע מאות פרסה‪,‬‬
‫ואחד מששים בכוש‪ ,‬וכוש‬
‫אחד מששים בעולם‪ ,‬והעולם‬
‫אחד מששים בגן‪ ,‬וגן אחד‬
‫מששים בעדן‪ ,‬ועדן אחד‬
‫מששים בגיהגם‪ ,‬גמצא כל‬
‫העולם כולו ככיסוי קדירה‬
‫לגיהגם‪ .‬א״ר יהושע בן לוי‬
‫כל העולם מתמצית הגן הוא‬
‫שותה שגאמר‪ ,‬ונהר יוצא‬
‫מעדן להשקות את הגן‪ .‬תנא‬
‫מתמצית בית כור שוהה‬
‫תרקב‪ .‬פי׳‪ ,‬התרקכ הוא חצי‬
‫סאה‪ ,‬והכור יש בו ל׳ סאין‪,‬‬
‫נמצא א׳ מם׳ בכור‪ .‬וכיון‬
‫ששגה בחיצוגה והעולם א׳‬
‫מם׳ בגן‪ ,‬גמצא העולם כולו‬
‫חלק א׳ מס׳ הלקים בגן‪,‬‬
‫ומתמציתו שותה כל העולם‪.‬‬
‫דיקדק התגא ]ש[מתמצ־ת‬
‫בית כור שותה תרקב‪ ,‬שהוא‬
‫זה התרקב א׳ מסי בכור כמו‬
‫שהוא העולם א׳ מס׳ בגן‪,‬‬
‫מתני'‪.‬‬
‫ושותה תמציתו‪.‬‬
‫בשלשה במרחשוון שואלים‬
‫את הגשמים‪) ,‬כוי(‪ ,‬רבן‬
‫גמליאל אומר בשבעה כו‪.‬‬
‫א״ר אלעזר הלכה כרבן‬
‫גמליאל‪ .‬תנא חנניה אומר‬
‫ובגולה עד ס־ יום בתקופה‪.‬‬
‫אמר שמואל הלכתא כחנגיה‪.‬‬
‫וזמן הכגסת עצים דבי טבות‬
‫רישבא מן השדה הוה ס׳‬
‫בתקופה‪ .‬ואיבעיא לן יום ס׳‬
‫כלפגי ]סי[ דאיגו שואל‪ ,‬או‬
‫כלאחר ס׳ ושואל‪ .‬רב אמר‬
‫כלפגי ס׳‪ ,‬ושמואל אמר‬
‫כלאחר סי‪ .‬וסימגיך עילאי‬
‫בעי מיא‪ ,‬תתאי לא בעו מיא‪,‬‬
‫פי׳‪ ,‬נהרדעא אתריה דשמואל‬
‫וכן‬
‫והיא גבוהה והן המבקשים מים‪ ,‬וסורא אתריה דרב והיא לגבי נהרדעא תתאה‪ ,‬והן אינם מבקשים מים‪ ,‬כלומר כיון שהם‬
‫תחתיים נקוין המים בהם ומתקיימין אצלם‪ .‬אמר רב ]פפא[ הלכתא יום ]ס׳ כל[אחר סי• סתני׳ הגיע י״ז במרחשוון ולא יהדו‬
‫גשמים התחילו היחידים מחענין‪ .‬ואוקים רב הונא להני ]יחידים[ רבנן‪ .‬ומתענין שני וחמישי ושני‪ ,‬ומפסיקין כראש חדש ובימים‬
‫טובים הכתובים במגילת תענית‪.‬‬
‫לאחיהן שבכרכין‪ ,‬וכשהן באין בהמישי לא ידעו שקבלו עליהם תענית‪ ,‬ואין מכיאין מזון אלא לצורך השבת‪ ,‬ולוקהין הכל לצורך ליל חמישי לפי שהתענו בו‪ ,‬ומתייקר המזון לצורך השבת‪ ,‬אבל כשגוורין בשגי כשבאין בשגי לעיר שומעין כשגוורין תענית‬
‫וכשבאין בחמישי מביאין מזון כדי למכור ללילי חמישי ולשבת‪ .‬מפפיקין בראשי חדשים‪ .‬אם אירעו בחמישי ושני‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫ל א ב מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫תעניות הלכה א טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעה סעיף א‪:‬‬
‫ל א ג מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫הלכה‬
‫תעניות‬
‫טי‬
‫טיש״ע א״ת סי׳ תקסט‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ל ב ד מיי׳ שם טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעל סעיף‬
‫נ‪:‬‬
‫ל ג ה מיי׳ שס וטיש״ע‬
‫שס סעיף א‪:‬‬
‫ל ד ו מיי׳ שס הלנה ]יל[‬
‫טו טיש״ע שס סעיף ג‬
‫]וסימן חקסח סעיף ינן‪:‬‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫אוחו דבר‬
‫ששואלין‬
‫הלכה בלמודו‪ .‬מאחל מן‬
‫המקומות ;קדושץ מט‪ :‬לני׳‬
‫שם ככל מקוש נכל הש״ס‬
‫!‪:‬שבת קיד לגי׳ שם‪ .‬בכל‬
‫מקום(‪ .‬ואפילו במסכת‬
‫דכלה‪ .‬שאין עומק נה‬
‫וכריימא היא וכך היא שגרה‬
‫כלה נלא נרכה אסורה‬
‫לנעלה נגלה )קדושי! שם!‬
‫או‪ :‬אפילו נמסכת נלה דלא‬
‫רגילי נה איגשי וזה גתן לנו‬
‫וגרסה ושבת שטו‪ .‬ויהי‬
‫הלוך‬
‫המה הולכים‬
‫ודבר‪ .‬נדנרי תורה‪ ,‬נאליהו‬
‫ונאלישע כתינ וסוטה מט‪.!.‬‬
‫הא ליכא דיבור ראויין‬
‫ל י ש ר ף ‪ .‬שעל מנת כן נא‬
‫הרכנ אש עליהס !שם׳!‪.‬‬
‫פסיעה גסה‪ .‬יומר מאמה‪,‬‬
‫פסיעה בינונית אמה !שבת‬
‫קיג >‪ .‬לעולם יצא אדם‬
‫בכי טוב ויכנס בכי טוב‪.‬‬
‫היוצא לדרך יכנס ערנית‬
‫לנית מלון נעוד החמה‬
‫זורחת ולמחר ימתין עד הגן‬
‫החמה ויצא ואז טוב לו‪,‬‬
‫שהאור טוב לו שנאמר באיר‬
‫לי טוב‪ ,‬ומה היא טובתו‪,‬‬
‫מפני החיות ומפני הלסטיס‬
‫‪5‬םחים ב לגי׳ שם לעולם‬
‫יכנס כר ויצא כוי(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ת״ר לא יאמר תלמיד איני‬
‫ראוי לכך‪ ,‬אלא כל‬
‫התלמידים ראוין לכך‪.‬‬
‫איזהו יחיד‪ ,‬כל שראוי‬
‫למנותו פרנס על הצבור‪.‬‬
‫כל‬
‫תלמיד‪,‬‬
‫ואיזהו‬
‫ששואלין אותו דבר הלכה‬
‫בכל מקום ואומרה‪ .‬פי׳‪,‬‬
‫כלומר‬
‫מקום‪,‬‬
‫בכלום‬
‫]בכל[ מקום מן התלמוד‪,‬‬
‫דכלה‬
‫ואפי׳ במסכתא‬
‫שמתעסקין כה כל תלמיד‬
‫חכם שרוצים לשנותה‬
‫בכלח ]של אלול או בכלה[‬
‫של אדר‪ .‬תניא ]לא[ כל‬
‫ה־וצה לעשות עצמו יחיד‬
‫עושה‪ ,‬שנראה ביהירות‪.‬‬
‫התלמידים עושין דברי ר׳‬
‫שמעון כן אלעור‪ .‬רבן‬
‫שמעון כן גמליאל אומר‬
‫דבר של שבה איגו עושה‪,‬‬
‫דבי של צער עושה עצמו‬
‫יהיר‪ .‬וכן ר׳ יוסי אומר‬
‫עושה וזכור לטוב‪ ,‬שאיגו‬
‫שבח לו התעגית אלא צער‬
‫הוא לו‪ .‬ת״ר הרי שהיה‬
‫מתענה על החולה וגתרפא‪,‬‬
‫על צער צרה ועברה‬
‫מתענה ומשלים‪ .‬ההולך‬
‫ממקום שמתענין למקום‬
‫ש א ץ מתענין וכו׳‪ .‬זה‬
‫]שאמר[ יוסף לאהיו אל‬
‫תרגוו בדרך‪ ,‬אל תתעסקו‬
‫בד־ך ]בדבר[ הלכה‪ ,‬שלא‬
‫הדרך‪.‬‬
‫עליהם‬
‫תתגר‬
‫תענית‬
‫איזהו יהיה כו׳ שראוי למנותו פרנס על הציור )י( להיות פדנם‬
‫ואיזהו תלמיד כל ששואלין הבר הלכה בכל מקום וכוי‪.‬‬
‫וקשה דהכא משמע דקרי תלמיד אותו שיודע להשיב כששואלין לו‬
‫דבר הלכה בכל מקום ואומרה והתם אמרינן במס׳ שבת פרק ואלו‬
‫קשרים )לף קיל‪ >.‬איזהו תלמיד‬
‫הראד למנותו פרנס על הצבור‬
‫ובימים טובים הכתובין במגילת תענית תנו‬
‫כשיודע להשיב כל ששואלין )י!( דבר‬
‫רבנן אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי‬
‫הלכה ואפילו במסכת כלה אלמא‬
‫להיות יחיד אלא א כל תלמידי חכמים יחידים‬
‫הראר למנותו פרנס על הצבור הוי‬
‫כשיודע להשיב והכא משמע דאותו אי זהו יחיד ואיזחו תלמיד יחיד כל שראוי‬
‫למנותו פרנם על הצבור תלמיד איכל‬
‫הראוי למנותו פרנס הר מילתא‬
‫אחריתי ועוד דהכא משמע דיחיד‬
‫ששואלין אותו דבר הלכה בלמודו ואומר‬
‫עדיף מדקאמר בסמוך לא כל הרוצה‬
‫ואפילו במםכת דכלה תנו רבנן לא כל‬
‫לעשוח עצמו יחיד עושה אבל הרוצה‬
‫הרוצח לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד‬
‫לעשות עצמו תלמיד עושה רש לומר‬
‫עושה דברי ר׳ מאיר רבי ״יוםי אומר נ עושה‬
‫ליש חילוק בתלמיד דדוקא כשהרב‬
‫בא אל מקום אחד וכל התלמידים וזכור לטוב לפי שאין שבח הוא לו אלא צער‬
‫אצלו זה שואל אל הרב ממה שהוא הוא לו תניא אידך לא גיכל הרוצה לעשות‬
‫עצמו יחיד עושה תלמיד עושה דברי רבי‬
‫לומד וזה שואל ממקום אחר ואותו‬
‫הרב יודע להשיב לכל התלמידים לכל‬
‫שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל‬
‫אחד ואחל כפי שאילתו ואפילו במס׳‬
‫אומר במה דברים אמורים בדבר של שבח‬
‫כלה זהו יחיל לעליף מתלמיד דהכא‬
‫אבל בדבר של צער עושה וזכור לטוב שאין‬
‫ונקרא תלמיל התם בפרק אלו קשרים‬
‫שבח הוא לו אלא צער הוא לו ג ת״ר י ‪,‬מי‬
‫אותו ולאי ראוי למנותו פרנס על‬
‫שהיה מתענה על הצרה ועברה על החולה‬
‫הצבור אבל אם אינו יולע להשיב‬
‫אלא במסכת שלו נקרא גס כן תלמיל ונתרפא הרי זה מתענה ומשלים י ההולך‬
‫מסורת הש״ם‬
‫וכן בימים טובים הבהובים במגילה העניה‪ :‬תלמיד אני‪ .‬ואיני‬
‫חשוב כל כך כיחידים כלומר איני ראוי להתחיל תעניח עם היחידים‪:‬‬
‫לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיר‪ .‬לענין תענית‪ :‬עושה‪ .‬דנראה מגסי‬
‫הרוח ותנן )אבות פ״ג משנה י> כל שרוח הבריות נוחה הימנו כר‪:‬‬
‫ומזה מייד הכא‪:‬‬
‫ההולך ממקום שמתענין למקום‬
‫הרי‬
‫מתענין‬
‫שאין‬
‫מתענה ומשלים‪ .‬ל״ש לעתו לחזור‬
‫ל״ש אין רעחו לחזור הואיל וקבל עליו‬
‫כמו‬
‫תתראו‪.‬‬
‫למה‬
‫התענית‪:‬‬
‫שמפרש אל תראו עצמכם בפני בני‬
‫עשו וכו׳ ויש במלרש למה תתראו‬
‫ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי‬
‫זה מתענה עמהן ממקום שמתענין למקום‬
‫שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים ישכח‬
‫ואכל ושתה אל יתראה בפני הצבור ואל‬
‫ינהיג עידונין בעצמו שנאמר ויאמר יעקב‬
‫לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו אל‬
‫תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו‬
‫ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם‬
‫אל תרגזו בדרך אמר רבי אלעזר אמר להם‬
‫יוםף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא‬
‫תרגזו עליכם הדרך איני והאמר ר׳ אלעאי‬
‫בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים‬
‫בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף‬
‫שנאמר ויהי המה הולכים י>)הולך( ודבר‬
‫והנה רכב אש וםוםי אש ויפרדו בין שניהם‬
‫טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין‬
‫לישרף לא קשיא הא למיגרם הא לעיוני‬
‫במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה‬
‫והכניסו המה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה‬
‫דאמר מר ״פסיעה גסה נוטלת >אהד מהמש‬
‫מאות ממאור עיניו של אדם והכניסו המה‬
‫לעיר כדרב יהודה אמר רב ידאמר רב יהודה‬
‫אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנם בכי‬
‫טוב שנאמר הבקר אור והאנשים שלחו‬
‫אמר רב יהודה אמר רבי הייא המהלך בדרך‬
‫אל יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא‬
‫הכא תרגימו משום מעיינא במערבא‬
‫אמרי משום מזוני מאי בינייהו איכא בינייהו‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫פירוש למה תהיו כחושין‪:‬‬
‫אל תרגזו בדרך‪ .‬ויש מלרש אל‬
‫תפסיקו מלבר הלכה‪:‬‬
‫ואין ביניהם דברי תורה ראוים‬
‫לישרןז דכתיב ויהי המה‬
‫הולכים הלוך ודבר ונו׳ טעמא דאיכא‬
‫הבור ובו׳‪ .‬ויש מדרש שהם היו‬
‫‪3‬‬
‫מלבריס לברים בטלים ומש״ה ראוין‬
‫נוטלת‬
‫פסיעה גסה‬
‫לישרף‪:‬‬
‫אחת מהמש מאות ממאור עיניו של‬
‫אדם‪ .‬ואין להקשוח אס כן בחמש‬
‫מאות פסיעות גסות יהיה ניטל כל‬
‫מאור עיניו של אלס והא קא תזינן‬
‫ללאו הכי הוה ונראה לפרש להפסיעה‬
‫ראשונה נוטל אחת מחמש מאות‬
‫והססיעה שניה נוטל פחות מן‬
‫הראשונה ששניה אינה נוטלת אלא‬
‫אחל מחמש מאות הנשארים כמו‬
‫בעישורייתא לבי רבי )כמוטמ דף סח‪(.‬‬
‫ר״ל העישור ממה שנשאר אבל עליין‬
‫קשה למ״ש פסיעה ראשונה לנוטלת‬
‫יומר מן השניה אלא יש לומר ללא‬
‫נוטלת אלא פסיעה ראשונה לוקא‬
‫ומכאן ואילך כיון ללש לש אי נמי‬
‫ססיעה ראשונה נוטלת טסי משוס‬
‫ל(לכל התחלות קשות‪ :‬לעולם יצא אדם בכי טוב‬
‫‪2‬‬
‫קמא לפסחים )לף ב‪ (.‬ןוע״ע חוס׳ ב״ק ‪:[:p‬‬
‫משום‬
‫מעיינא‪.‬‬
‫פירוש‬
‫משום שהבני‬
‫ה>‬
‫ח‬
‫ט‬
‫‪4‬‬
‫‪s‬‬
‫פי׳ בסרק‬
‫מעיין הוי קשה להו‬
‫אסור‬
‫הכי גרסינן התלמידים עושי! עצמן‪.‬‬
‫כדאמרינן לעיל שכל התלמידים‬
‫רארין לכך ואין בהם משוס גסות‬
‫הרוח‪ :‬רבי יוסי אומר‪ .‬כל אדם‬
‫ואפילו שאינו תלמיד עושה עצמו‬
‫יתיד להתענות חכור לטוב דצער‬
‫הוא לו ולא גסות‪ .‬לישנא אחרינא‬
‫גרסינן לא כל הרוצה לעשות עצמו‬
‫יחיד עושה תלמיד עושה כלומר ולא‬
‫כל הרוצה נמי לעשות עצמו תלמיד‬
‫להתנהג עצמו במדת ׳(תלמיד בחלוקו‬
‫של‬
‫בסודר‬
‫ולהתנאות‬
‫ובמטתו‬
‫חלמידי חכמים ושאר דברים עושה‬
‫דכל הרוצה ליטול לו אח השם לא‬
‫יטול ורבי יוסי ארישא ומסתבר כי‬
‫האי לישנא מדקא מהדר רבן שמעון‬
‫בן גמליאל דבר של שבח אינו עושה‬
‫מכלל דאיירי בשבח‪ :‬על החולה‬
‫ונתרפא‪ .‬הוא הדין אס מח החולה‬
‫בעי לקיומי נדרו‪ :‬על הצרה ועברה‪.‬‬
‫מתענה ומשלים ואם לאו נראה‬
‫קונו אם תעבור‬
‫כמתנה עם‬
‫'(אתענה ואס לאו )לא( אתענה‪:‬‬
‫למקום שאין מתענין הרי זה מתענה‬
‫ומשלים‪ .‬כל התעניות שקבלו עליהן‬
‫בני עירו דנותנין עליו חומרי המקום‬
‫שיצא משם‪ :‬אכל ושתה‪ .‬דיעבד‪:‬‬
‫אל יתראה בפניהן‪ .‬שנראה כחתן‬
‫בין אבלים רתקנאו בו‪ :‬ואל ינהיג‬
‫עדונים בעצמו‪ .‬שלא יאמר הואיל‬
‫ואכלתי כל שהוא אוכל הרבה‪ :‬אל‬
‫תראו עצמכם‪ .‬שיש לכס חטים‬
‫הרבה ולא הלכו אלא בשביל דבר‬
‫זה שלא להתראות בפני בני עשו‬
‫שהיו צעירים ורעבים‪ :‬תרגזו עליכם‬
‫הדרך‪ .‬תתעו‪ :‬לישיץז באש‪ .‬דכתיב‬
‫והנה סיסי אש וכחיב בההוא עניינא‬
‫הלוך ודבר‪ .‬ואהכי כתביה לאשמועינן‬
‫דאי לאו שהיו הולכין )א( בעומקה של‬
‫הלכה לא ]היו ניצוליןן‪ :‬הא למגרם‪.‬‬
‫מבעי ליה באורחא אבל במלתא‬
‫דמבעי ליה לעיוני לא‪ :‬במתניחא‬
‫הנא‪ .‬מאי אל תרגזו בדרך אל תזיקו‬
‫עצמכם בפסיעה גסה‪ :‬והכניסו‬
‫חמה לעיר‪ .‬כשאתם לנין ושוכבין‬
‫בדרך בעיירוח הכניסו לעיר בעוד‬
‫שהחמה זורחח‪ :‬יצא אדם בכי טוב‪.‬‬
‫שימחין עד שיאור כמו וירא אלהיס‬
‫את האור כי טוב )בראשית א>‪ :‬ויכנס‬
‫בכי טוב‪ .‬בערב בעוד שהחמה‬
‫זורחת שאין ליסטין מצרין‪ .‬אי נמי שלא‬
‫יסול בבורוח ובקעים שבעיר ושלא‬
‫יעלילו עליו עלילות מרגל אתה או‬
‫גנב‪ :‬הבוקר אור והאנשים שולחו‬
‫ריתיב‬
‫המה וחמוריהם‪ .‬מיכן שיצאו בכי‬
‫טוב והוא הדין ליכנס בכי טוב‪ .‬יש ספרים דלא כתיב בהו האי קרא‬
‫אלא מילתא דרב יהודה סברא הוא ולא בעי׳ קרא‪ :‬לא יאכל יותר ממה‬
‫שאוכל בשני רעבון‪ .‬דאמר לקמן )לף יא‪ (.‬שצריך להרעיב עצמו‬
‫בשני רעבון‪) :‬הכא )‪ .0‬מלמוד זה בבלי הוא וכי משתעי בבבל קאמר‬
‫הכא וכל הא לן והא להו בבבל קאמרך‪ .‬משום מעיינא‪ .‬שלא יתחלחלו‬
‫מעיו של אלם ברוב אכילחו מפני טורח הדרך‪ .‬יש אומרים יהיו מעיו של אדם שיפכין זה לזה כעין מעיין‪ :‬משום מזוני‪ .‬שמא «( אין לו לאח״כ‪:‬‬
‫ליחיב‬
‫ואוקימנא לעיוני אבל במגרס לא‪ ,‬דא׳ שני תלמידי הכמים המהלכין כדרך ואין ביניהם דברי תורה ראוין לישרף‪ ,‬שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם‪ .‬במתניתא תנא אל תפסיעו‬
‫פסיעה גסה‪ ,‬שנוטלת אתד מתמש מאות ממאור עיניו של אדם‪ .‬והכניסו חמה לעיר‪ ,‬כררב יהודה אמר רב‪ ,‬לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב‪ .‬כלומר באור היום‪ ,‬כדכהיב וירא אלהים את האור כי טוב‪ ,‬וכתיב הבקר‬
‫אור והאנשים שלהו‪ .‬משום מעיינא‪ .‬פי׳‪ ,‬אם יאכל הרבה יקחהו שילשול ויבא להתאהר מן השיירא‪.‬‬
‫א( שנת קיד‪ .‬קדושי] מט‪,:‬‬
‫ב( !גי׳ רי״ף יהודה[‪,‬‬
‫ג(‬
‫פ״א[‪,‬‬
‫!תוספתא‬
‫ד( !תוסס׳ פ״נן‪ ,‬ה( סוטה‬
‫מט‪ ,.‬ו(]צ״להלוך[‪,‬ז(נרכות‬
‫מג‪ :‬שנת קיג‪ ,:‬ח( ‪1‬פסחיס‬
‫מנ‪ ,[.‬ט( ססחיס נ‪ .‬נ״ק ס‪:‬‬
‫ע״ש‪ ,‬י( ןנ״נ נז‪:‬ן‪ ,‬כ( ן ל״ל‬
‫לא אתענה[‪ ,‬ל( !מנילתא‬
‫הניאו רש״י ס׳ יתרו יט‬
‫פ״הן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬וירא יעקבבייש שבר‬
‫בנ־־גרים‬
‫יעקב‬
‫ויאמר‬
‫לבניו ל מ ה תתראו‪:‬‬
‫בראשית מ ב א‬
‫וישלח‬
‫‪.2‬‬
‫וילכו‬
‫ויאמר‬
‫תרגזו‬
‫בדרך‪:‬‬
‫אחיו‬
‫א ת‬
‫אל‬
‫אלהם‬
‫ב ר א ש י ת מ ה כד‬
‫ויהי ה מ ה‬
‫‪.3‬‬
‫והבר‬
‫הלוך‬
‫הלכים‬
‫רכב‬
‫והנה‬
‫א ש ו ס ו ס י א ש ו י פ ר ד ו בין‬
‫אליה־‬
‫שניהם‬
‫ויעל‬
‫בםעךה‬
‫השמים‪:‬‬
‫מ ל כ י ם ב ב יא‬
‫‪•4‬‬
‫הבקרא ו ר והאנשים‬
‫שלחו ה מ ה וחמריהם‪:‬‬
‫בראשית מ ד ג‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״י דיה לישרף נאש‬
‫כוי שהיו הולכין בדבר של‬
‫הלכה‪) :‬ב( ד״ה הכא‬
‫תרגימו‪ .‬בבבל תלמוד וה‬
‫כוי‪) :‬נ( ה״ה משוס מזוני‬
‫שמא לא יהי׳ ל ו לאח״כ‪:‬‬
‫) י ( תום׳ ד״ה איזהו כו׳‬
‫פרנס על הצבור ואיזהו‬
‫תלמיד כו׳ כצ״ל ותינות‬
‫נמתק‪:‬‬
‫פרנס‬
‫להיות‬
‫)ה( בא״ד כל ששואלין‬
‫אותו דנר הלכה ואפילו‪:‬‬
‫‪10! Z‬‬
‫_‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫גמ' המהלך כדרך אל‬
‫•אכל כוי‪ .‬עי׳ מג״א סי׳‬
‫קי ס״ק י‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫תכתוב במגילת תענית‪.‬‬
‫הלא להתענאה בהון‪ .‬אל‬
‫יאמר תלמיד איני ראוי‬
‫לכך‪ .‬להתענות‪ .‬ר׳ יוסי‬
‫אומר‪ .‬כל אדם נמי עושה‬
‫עצמו וזכור לטוב‪ .‬אפילו‬
‫במס׳ כלה‪ .‬שאין רגילין‬
‫להתעסק בו‪ .‬שאין שבח‬
‫הוא לו‪ .‬שמתענה‪ .‬דבר של‬
‫שבח אינו עושה‪ .‬כגון חתן‬
‫קורא ק״ש בלילה הראשון‪.‬‬
‫של צער‪ .‬מתענה‪ .‬וח״ח‬
‫עושה‪ .‬בין של שבת בין‬
‫של צער‪ .‬הרי זה מתענה‬
‫ומשלים‪ .‬שנותנין עליו‬
‫חומרי מקום שהלך לשם‬
‫וחומרי מקום שיצא משם‪.‬‬
‫אל יתראה בפניהם‪ .‬כשהוא‬
‫שבע‪ .‬אל יגהיג בעצמו‬
‫עידוגין‪ .‬שלא יאמר הואיל‬
‫שאכלת] [ כל שהוא אוכל‬
‫הרבה‪ .‬והן רעיבין‪ .‬מפגי‬
‫הרעב‪ .‬שמא ירגז עליכם‬
‫הדרך‪ .‬שהרואה אתכם‬
‫שאתם חולקין בדבר הלכה‬
‫אתם‬
‫גלתמים‬
‫סבור‬
‫ומתרגו־ס עליכם‪ .‬בעיוגי‪.‬‬
‫לא עייגי באורחא‪ .‬משוס‬
‫מעיינא‪ .‬שאם אוכל הרבה‬
‫מתכבד במיעיו ואין יכול‬
‫לילך‪ .‬משום מזוני‪ .‬דלא‬
‫שכיחי באורחא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מאימתי‬
‫מםורת הש״ם‬
‫‪] (6‬לשון חיסור כמו לא חשכת‪.‬‬
‫דיהיב‬
‫פרק ראשון‬
‫בארבא‪ .‬שהולך בספינה‪ .‬משוס מזוני איכא משום מעיינא‬
‫ערוך[‪,‬ג( ]ואף צדק גמור צריך‬
‫ליכא‪ :‬מאוונא לאוונא‪ .‬מקום מלון התגרים מכפר לכפר דמשתכחי‬
‫ונו׳ כך אי׳ בשאלתות פ׳ האדנו‬
‫אכל ריפסא‪ .‬קסבר רב ססא הא לאמור רבנן לא ליכול טסי משוס‬
‫לצער עצמו עס הצבור שכן‬
‫מצינו במשה רבינו שציער עצמו‬
‫מזוני וליכא למיחש למזוני ולמעיינא איכא למיחש‪ :‬כל פ ר ס ה ופרסה‬
‫סימן קסנ[‪ ,‬ג( חגיגה טז‪] .‬ע״ש‬
‫מעיינא ואיהו לא מיסתפי ממעיינא‬
‫נשאלתות[‪ ,‬י( ]צ׳׳ל נפרטין‬
‫רחבה כדאיחא בבבא מציעא )לף סל‪(.‬‬
‫כריתות ני‪ [.‬ב״ק צא‪ :‬נזיר יט‪.‬‬
‫גבורתו ולפיכך יכול לאכול הרבה ואינו‬
‫כמה שינוייסז‪ ,‬ד( ג׳׳ז שס‪,‬‬
‫ה( ]צ״ל מלמל שנשעת‪ .‬כך אי׳‬
‫וכ״א נשאלתי׳[‪] (t ,‬צ״ל הן[‪,‬‬
‫ח( ]שנועות ח‪ .‬סוטה טו‪.‬‬
‫כנ‪.‬נלריסי‪,.‬נ‪(1‬ני׳ רש׳׳אנשר‪,‬‬
‫י( עי׳ נהגהת מהרי״ו־ נערוך‬
‫שם‪ ,‬כ( ! נ ״ נ ג‪ ,[.‬ל( ]ל״ה‬
‫לשמיאל אחד ל״ה נקרא[‪,‬‬
‫מ( ןצ״ל אי[‪ ,‬נ(!בלאי׳ סוטה‬
‫ינ‪! (D ,[.‬ברכות לא‪ :‬ולקמן‬
‫יב‪ ,[:‬ע( ]וע״ע תוס׳ נ״ק צא‪:‬‬
‫ל״ה אלא ותוס׳ נזיר ב‪ :‬ל״ה‬
‫ואמאי[‪,‬‬
‫דבעל ״(בטן הוה‪ .‬ענין אחר כריסו‬
‫דקא חשיב אבריה לרב פפא וכאיש‬
‫מזיק לו‪ :‬מימה משונה‪ .‬מת בחרב‬
‫וברעב וכל מיתה שאינה בילי מלאך‬
‫המות כלרך כל אלם על מטתו‪ :‬בשכר‬
‫שמצטר טלמו‪ .‬כשישראל בצער‪ :‬אסור‬
‫לשמש מטהו בשני רעבון‪ .‬לצריך אלם‬
‫לנהוג צער בעצמו‪ :‬חסוכי בנים‪.‬‬
‫מסיד‬
‫בניס‬
‫‪w‬‬
‫במנתות‬
‫לגרסינן‬
‫)לף כט‪ (.‬לגבי מנורה ומי חסיבי כולי‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( נם' בל היושב בתענית‬
‫נקרא חיטא וסבר ט האי תנא(‬
‫מא״מ ונ״ב ס׳׳א שנאמר‬
‫וכפר עליו מ א ש ר חטא‬
‫ע ל הנפש וכי באיזה נ פ ש‬
‫חטא זה אלא ש צ י ע ר‬
‫נפשו מ ן היין למניא וכו׳‬
‫ולשמואל הא איקרי קלוש‪ .‬נ״נ‬
‫ארשמואל‬
‫מרסליג‬
‫פירוש‬
‫אלמא ללשמואל לא נקרא‬
‫קלוש אבל לר׳ אלעזר הקפר‬
‫לא קשיא ללמא מולה תקרא‬
‫קלוש אלא לנקרא ג״כ חוטא‬
‫אבל לשמואל קשיא למשמע‬
‫לליריה לא נקרא קלוש ואע׳׳פ‬
‫למולה שמיאל לעושה מצוה‬
‫בנוירמו מ״מ לא נקרא קלוש‬
‫ובתר הכי פריך אר׳ אלעזר הא‬
‫נקרא חוטא למלפליג אשמואל‬
‫אלמא לס׳׳ל ללא נקרא חוטא‪:‬‬
‫)נ( רש׳׳י ל״ה חסוכי בניס‬
‫חסירי בניס כמו לגרסינן‬
‫במנתות‪ ( » :‬ד״ה שני וכי׳‬
‫ש מ ל ו י ן ‪) :‬ל( ד״ה ואין עול‬
‫שאין עושה דבר בלא דין‪:‬‬
‫)ה( ד״ה ניד כל כו׳ ומחתים‬
‫יל כ ל אדם על נל‪) :‬ו( ד״ה‬
‫למען כוי שאתה מראה לו‬
‫מה׳׳ל וט נאיזה נפש תטא זה‬
‫מי הרג שנקרא חוטא הס״ל‬
‫ואח׳׳נ מהי׳ר אלא ש צ י ע ר‬
‫עצמו וכו׳ שאין מצוה לצער‬
‫עצמו כלאמריגן א ט ו צריקי‬
‫אי אכלי תרי עלמא וכו׳ על‬
‫מה״ל‬
‫שמתענה‬
‫עונותיו‬
‫לשמואל קלוש יהיה ונו׳ לא‬
‫נקרא קלוש הס״ל ואח׳יכ‬
‫מה״ל ולרי אלעזר וכו׳ שנטמא‬
‫נמת הס״ל‪:‬‬
‫האי׳(‪ .‬שלא קיימו סריה ורביה‪ :‬שני‬
‫מלאכי שרה »( מלוין לו לאדם‪ .‬אחל‬
‫מימינו ואחל משמאלו לכתי׳)תהליס צא(‬
‫ט מלאכיו יצוה לך‪ :‬הנה ששון ושמחה‬
‫הרוג בקר ושחוט צאן אכול גשר‬
‫ושהזה יין כי מחר נמוח ונגלה באזני‬
‫ה׳ צבאוה אם יכופר העון הזה לכם‬
‫עד המוהון‪ :‬זו מדה בינונים‪ .‬שיראין‬
‫ט‬
‫מן המיחה כלכתיב בהו‬
‫מחר‬
‫נמות‪ :‬אחיו אקחה יין ונסבאה שכר‬
‫והיה כזה יום מחר‪ .‬גלול יותר מאל‪:‬‬
‫הצדיק אבד ואין איש שם על לב‪.‬‬
‫מפני מה הוא מח‪ .‬מפני הרעה נאסף‬
‫הצדיק מפני שלא יצטער הוא ברעה‬
‫ואחר שהיא גזרה מלפניו ט מפני‬
‫הרעה נאסף הצדיק‪ .‬ל״א מפני רעות‬
‫של אלו הוא נאסף שאין הקב״ה רוצה‬
‫שיבקש עליהם רחמים‪:‬‬
‫כפיס‪ .‬חצי‬
‫לבינה י( ורגילין לתתה בין שתי נדבכי‬
‫העצים‪ :‬הט גרסינן אבריו של אדם‬
‫ק מעידן גו שנאמר ואהם עדי‬
‫לשון רגים נאם ה׳‪ :‬מאי דכהיג אל‬
‫אמונה ואין עול כשם שמשלם כו׳‬
‫כך משלם לרשעים געולם הזה‪ .‬כדי‬
‫לטורלן מן‬
‫העולם הבא‬
‫וכלכתיב‬
‫)לכריס ז> ומשלם לשונאיו אל סניו‬
‫להאכילו‪:‬‬
‫ואין‬
‫טול‪.‬‬
‫שאין‬
‫עושה‬
‫<י( לין בלא לין אמת וצלק‪ :‬צדיק‬
‫וישר‪ .‬מצליק הלין על הצליקים לסרוע‬
‫מהם ועושה טובה וישרות עם הרשעים‬
‫לפרוע כל זכותם בעולם הזה כלי‬
‫לטורדן‪ :‬ביד כל אדם יחתום‪ .‬כותב‬
‫מעשה כל אלס ומחתים )י( יד על כל‬
‫מוםף רש״י‬
‫וכפיס‪.‬תתינמען כמונסיסין‬
‫מ נ א נתרא )נ‪ .‬חגיגה נח‪.(.‬‬
‫אתם עלי‪ .‬הוא מעיל בעצמו‬
‫בכל עונוח שאוטת בפניו ‪.iDmi‬‬
‫וכפר עליו‪ .‬בנזיר נתיב‪,‬‬
‫מ א ש ר חטא ע ל הנפש‪.‬‬
‫משמע שתטא בנפש אלס)ב־ ק‬
‫צא‪ .>:‬המצער ע צ מ ו מכל‬
‫דבר ודבר‪ .‬המסגף עצמו‬
‫בתענית ‪1‬שס;‪.‬‬
‫מעשיו‪ :‬למען תצדק בדברך‪ .‬שהוא‬
‫מצדק עליו בדבריך שאתה מראה‬
‫לו יי(‪ :‬ולשמואל קדוש יהיה אגדל פרע‬
‫קאי‪ .‬ששערו אסור בהנאה אבל הוא‬
‫עצמו לא נקרא קדוש‪ .‬ולר׳ אלעזר חוטא‬
‫לסאיב כחרגומו מאשר חטא על הנפש‬
‫פשט המקרא על שנטמא במת‪ :‬וכי‬
‫באיזה נפש חטא זה‪ .‬מי הרג שנקרא‬
‫חוטא שאין מצוה לצער עצמו כלאמדנן‬
‫צדקי»(מי אכלי האי עלמא)והאיך( מי‬
‫רבינו גרשום‬
‫דיתיב בארבא‪ .‬ליכא משום‬
‫מעיינא‪ ,‬ואיתא משום מזוני‪.‬‬
‫דאזיל מאונא לאונא‪ .‬דשכיתי‬
‫מזוני‪ ,‬משום מזוני ליכא‪,‬‬
‫סני להו במס׳ הודות)פ״ג דף י‪ :>:‬נקרא‬
‫קדוש‪ .‬רישיה לקרא קא לריש בשביל‬
‫שמתוך כך מתמרקין עונותיו שמתענה‪:‬‬
‫אםור‬
‫תענית‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫לאהם לשמש מטתו בשני רענון‪ .‬ואם תאמר הרי יוכבד‬
‫׳(נולדה בין החומות ואותו העת עת רעב היה וע״כ שימשו‬
‫מטותיהן בשני רעבון ויש לומר דלכ״ע לא הוי אסור אלא למי שרוצה‬
‫לנהוג עצמו בחסידות ויוסף לא שימש אבל שאר בני אדם שימשו‪:‬‬
‫אמר‬
‫תקעל סעיף ד‪:‬‬
‫לו ג טוש׳׳ע שס סי׳ מקעל‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫נקרא‬
‫וקשיא‬
‫חוטא‪.‬‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫ב‬
‫‪2‬‬
‫א‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪11‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫משום מעייגא איכא‪ .‬רב פפא‪ .‬הר אכיל סגי‪ .‬חסוכי בנים‪ .‬ולא כולי עלמא‪ .‬זו מרה בינונית‪ .‬שהרי מזכירין יום המיתה‪ ,‬כדכתיב‬
‫כי מחר נמות‪ .‬ההוא דמדכי בנפשיה‪ .‬כלומר‪ ,‬שנזיר שמצער עצמו מן הטומאה קרוי קדוש‪ ,‬ולא ליושב בתעגית‪ .‬ההוא‪ .‬אשר‬
‫הטא על הנפש‪ ,‬דמסאב נפשיה על המת‪.‬‬
‫א״ח ]סימן רמ סעיף ינ[ וסי׳‬
‫שמואל כל היושב בתענית‬
‫דיתיב בארבא אי נמי דקאזיל מאוונא לאוונא‬
‫דאמרינן בפ׳ החובל <ב״ק לף צא‪ :‬ושם(‬
‫רב פפא כל פרסה ופרסה אכיל חרא ריפתא‬
‫החובל בעצמו רשאי אבל אחרים‬
‫רב‬
‫קסבר משום מעיינא אמר רב יהודה אמר‬
‫שחבלו בו חייבים ומפרש החס הא‬
‫כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה‬
‫דקאמר החובל בעצמו רשאי אמר‬
‫משונה שנאמר ברעב פדך ממות מרעב‬
‫שמואל ביושב בתענית אלמא משמע‬
‫דשמואל קאמר דיושב בתענית לא‬
‫מיבעי ליה אלא הכי קאמר בשכר שמרעיב‬
‫נקרא חוטא דש לומר דודאי הוי‬
‫עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה אמר‬
‫חוטא כלאמרינן הכא מקל וחומר‬
‫ריש לקיש אםור לאדם לשמש מטתו בשני‬
‫מנזיר ומה נזיר שלא ציער עצמו‬
‫רעבון שנאמר וליוסף ילד שני בנים בטרם‬
‫אלא מיין וכו׳ אבל מכל מקום‬
‫בנים‬
‫תבוא שנת הרעב תנא >הסוכי‬
‫המצוה שהוא עושה התענית גדול‬
‫משמשין מטותיהן בשני רעבון תנו רבנן‬
‫יותר מן העבירה ממה שהוא מצער‬
‫בזמן שישראל שתיין בצער ופירש אחד מהן‬
‫נפשו דמצוה לנדור כדאמרינן )סוטה‬
‫דף ב‪ (.‬הרואה סוטה בקלקולה יזיר‬
‫באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם‬
‫עצמו מן היין ומכל מקום יש קצת‬
‫ומניהין לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה‬
‫מטא מידי דהוה מאמתענה תענית‬
‫שפירש מן הצבור אל יראה בנהמה צבור‬
‫חלום בשבת לקורעין גזר דינו ונסרעין‬
‫תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל‬
‫ממנו תענית של שבח ומאי תקנחיה‬
‫יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשהה ושלום‬
‫ליתב תעניתא לתעניתיהע(‪:‬‬
‫אומר‬
‫עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב‬
‫כאילו‬
‫והנה ששון ושמהה הרוג בקר ושהוט צאן‬
‫אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מהר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני‬
‫ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון עד כאן מדת בינונים אבל‬
‫במרת רשעים מה כתיב אתיו אקהה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר‬
‫מה כתיב בתריה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאםף‬
‫הצדיק >אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו‬
‫עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקהו אבן וישימו תהתיו וישב עליה‬
‫וכי לא היה לו למשה כר אתת או כםת אהת לישב עליה אלא כך אמר משה‬
‫הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו‬
‫עם הצבור זוכה ורואה בנהמת צבור ״ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני‬
‫ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק‬
‫וכפיס מעץ יעננה דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרה המלוק לו לאדם‬
‫הן מעידין עליו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך רבי הידקא אומר י׳ נשמתו של‬
‫אדם היא מעידה עליו שנאמר משובבת היקך שמור פתהי פיך ויש אומרים‬
‫אבריו של אדם מעידים בו שנאמר אתם עדי נאם ה׳ אל אמונה ואין‬
‫עול אל אמונה כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה‬
‫שעושין כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין ואין‬
‫עול כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין‬
‫כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין צדיק‬
‫וישר הוא >)אמרו בשעת( פטירתו של אדם לביה עולמו כל מעשיו‬
‫>)נפטרין( לפניו ואומרים לו כך וכך עשיה במקום פלוני ביום פלוני והוא‬
‫אומר ״)הין( ואומרים לו חתום והותם שנאמר ביד כל אדם יהתום ולא עוד‬
‫אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר למען‬
‫הצדק בדברך אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא הוטא <* סבר כי האי‬
‫תנא דתניא ״>ר׳ אלעזר הקפר ברבי אומר מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר‬
‫הטא על הנפש וכי באיזה נפש הטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא‬
‫דברים קל והומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא הוטא המצער‬
‫עצמו מכל דבר ודבר על אהת כמה וכמה ר׳ אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר‬
‫קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אהד‬
‫נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אהת כמה וכמה ולשמואל הא‬
‫איקרי קדוש ההוא אגידול פרע קאי ולר׳ אלעזר הא נקרא הוטא ההוא דםאיב‬
‫נפשיה ומי אמר רבי אלעזר הכי והאמר ר׳ אלעזר לעולם ימוד אדם עצמו‬
‫‪10‬‬
‫לה א ב מיי׳ פ׳׳ג מהל׳‬
‫תעניות הלכה ח טוש״ע‬
‫כאילו‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ברעב פ ד ך‬
‫בלמות‬
‫ובמלחמה מידי חרב‪:‬‬
‫איוב ה כ‬
‫‪ .2‬וליוסף י ל ד שני בנים‬
‫בטרם תבוא שנת הרעב‬
‫א ש ר ןלךה ל ו אסנת בת‬
‫פוטי פרע כיהן און‪:‬‬
‫כראשית מא נ‬
‫‪ .3‬וחנה ששון ושמחה הרג‬
‫בקר ושחט צאן א כ ל בשר‬
‫ושתות ; י ן אכול ושתו כי‬
‫מחר נמות‪ :‬וננלח באזני ין‬
‫צבאות אם יכפר העון הזה‬
‫לכם ע ר תמתון א מ ר אדני‬
‫אלהים צבאות‪:‬‬
‫ישעיהו כב יג‪-‬יד‬
‫‪ .4‬אתיו אקחה יין ונסבאה‬
‫ש כ ר והיה כזה יום מחר‬
‫גדול יתר מאד‪:‬‬
‫ישעיהו נו יב‬
‫‪ •5‬הצדיק אבה ואין איש‬
‫שם ע ל ל ב ואנשי חסד‬
‫נאספים באין מ ב ץ כי מפני‬
‫הרעה נאסף הצדיק‪:‬‬
‫ישעיהו נז א‬
‫‪ .6‬וידי משה כבדים ויקחו‬
‫אבן וישימו תחתיו וישב‬
‫עליה ואהרן וחור תמכו‬
‫ביךיו מזה אחד ומזה אחד‬
‫ויהי ןךיו אמונה ע ד בא‬
‫שמות יז יב‬
‫השמש‪:‬‬
‫‪ . 7‬כי אבן מקיר תזעק‬
‫וכפים מ ע ץ יעננה‪:‬‬
‫הבקוק כ יא‬
‫‪ .8‬כי מלאכיו יצוה ל ך‬
‫ל ש מ ך ך בכל דךכיך‪:‬‬
‫תהלים צא יא‬
‫‪ .9‬א ל תאמינו ב ר ע א ל‬
‫תבטחו באלוף משככת‬
‫חיקך ש מ ר פתחי פיך‪:‬‬
‫מיכה ז ה‬
‫‪ .10‬אתם עדי נאם •ץ ועבךי‬
‫א ש ר בחרתי למען תדעו‬
‫ותאמינו לי ותבינו כי אני‬
‫הוא לפני ל א נוצר א ל‬
‫ואחרי ל א יהיה‪:‬‬
‫ישעיהו מג י‬
‫‪ . 11‬ה צ ו ר תמים פעלו כי כל‬
‫דרכיו משפט א ל אמונה‬
‫ואין ע ו ל צדיק תשר הוא‪:‬‬
‫דברים לב ד‬
‫‪ .12‬ביר כ ל אךם לחתום‬
‫ל ד ע ת כ ל אנשי מעשהו‪:‬‬
‫איוב לז ז‬
‫‪ . 13‬ל ך ל ב ד ך חטאתי והרע‬
‫בעיניך עשיתי למען תצדק‬
‫בדברך תזכה בשפטך‪:‬‬
‫ההלים נא ו‬
‫‪ .14‬ועשה הכהן אתר‬
‫להטאת ואחר לעלה וכפר‬
‫עליו מ א ש ר חטא ע ל‬
‫הנפש וקדש את ר א ש ו‬
‫במדבר ו יא‬
‫ביום ההוא‪:‬‬
‫‪ . 15‬בל ימי נ ך ר נזרו תער‬
‫ל א ועבר ע ל ראשו עד‬
‫מלאת הןמם א ש ר יזיר לין‬
‫ק ר ש יהיה ג ד ל פ ר ע ש ע ר‬
‫במדבר ו ה‬
‫ראשו‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫והמרעיב עצמו בשני רעבון‬
‫ניצל ממיתה משונה שנאמד‬
‫ברעב פדך ממות‪ .‬אסור לאדם‬
‫לשמש מטתו בשני רעבון‪.‬‬
‫תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן כשני רעבון‪ .‬חייב אדם לצער עצמו עם הצבור‪ ,‬שבזמן שפורש עצמו מן הצבור שני מלאכי‬
‫השמי המלוין לו מניחין ידיו על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת ישראל‪ .‬אלא מיבעי ליה לצעורי‬
‫עם הצבור‪ ,‬שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור‪ ,‬שנאמר וידי משה כבדים וגוי‪ ,‬וכי לא היה לו כר או כסת לישב‬
‫בה‪ ,‬אלא רצה להיצטער בצער ציבור‪ .‬ושמא יאמר מי מעיד בו‪ ,‬אבני ביתו שנאמר כי אבן מקיר תזעק‪ ,‬ומלאכים השומרים‬
‫אותו שגאמר כי מלאכיו יצוה לך וגוי‪ .‬כתיב אל אמונה ואין עול‪ .‬כשם שנפרעין לעולם הבא מן הרשעים אפילו בעבירה קלה‪ ,‬כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה‪ ,‬וכשם שמשלמין שכר טוב בעולם הבא לצדיקים‪ ,‬כך משלמין שכר טוב לרשעים אפילו על‬
‫מצוה קלה בעולם הוה‪ .‬בשעת פטירתו של אדם כל מעשיו נפרטין לפניו‪ ,‬אומרים לו עשית במקום פלוני והוא אומר הן‪ ,‬אומרים לו חתום וחותם שנאמר ביד כל אדם יחתום‪ .‬ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדק ואומר יפה דנתוני‪ ,‬שנא׳ למען תצדק כדברך‬
‫וגוי‪ .‬אמר שמואל היושב בתענית נקרא חוטא‪ .‬סבר לה כר׳ אלעור דאמר הנזיר בשביל שציער עצמו מן היין קראו הכתוב חוטא‪ ,‬שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש‪ ,‬המצער עצמו מכל מאכל ומשהה לא כל שכן‪ .‬ומפני מה כתיב בו קדוש יהיה‪ ,‬משום‬
‫דמדכי גפשיה א( מטומאה‪ .‬ודי אלעזר פליג עליה ואמר המצטער עצמו לשם שמים‪ ,‬כגון הגויר וכיוצא בו‪ ,‬ןגקרא[ קדוש‪ ,‬כדכתיב קדוש יהיה‪ .‬אם כן מה ת״ל מאשר חטא על הגפש‪ ,‬בגויר שגטמא הכתוב מדבר‪ ,‬ומפגי שגטמא נקרא חוטא‪.‬‬
‫א( נראה מזה דרביגו היה צו גי׳ אחרת נכאן ההוא דמדכי גפשיה יכ״ה גי׳ רנינו גרשוס כאן‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫לז א טיש״ע א״ת סי׳ תקעא‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫לח ב מיי׳ ס׳׳ג מהלכות‬
‫תענית הלכה יא טוש״ע‬
‫א״ת סי׳ תקסח סעיף ו‪:‬‬
‫ג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫לט‬
‫תקעא סעיף נ ‪:‬‬
‫יא!‬
‫קדוש‪ .‬הקב״ה )י( פירוש והא אמר לעיל שנקרא קלוש‬
‫כאילו‬
‫כלומר שהיושב בתענית נקרא קלוש ומשני לא קשיא‪:‬‬
‫נפשו‪ .‬סירוש שגומל חסל לנפשו שאינו מתענה נקרא‬
‫גומל‬
‫חסיל‪ :‬אין תענית צבור כבכל אלא תשעה כאב נלכד‪.‬‬
‫פירוש שהיה להם הרבה גשמים‪:‬‬
‫‪ C‬ד מיי׳ פ״א מהלכות יהיר שקיבל עליו תענית אע״פ‬
‫תענית הלכה י סמג עשין ג‬
‫שאכל ושתה כל הלילה‬
‫‪:‬זוש״ע א״ח סי׳ תקסנ סעיף‬
‫מתפלל תפלת תענית‪ .‬חימה אמאי‬
‫ז‪:‬‬
‫מא ה מיי׳ שס הלכה יא נקט יחיל לצבור נמי לאמדנן‬
‫סמג שס טור ש״ע א״ח במתני׳ )לעיל לף י‪ (.‬לעושין שלשה‬
‫שס סעיף ט‪:‬‬
‫שב ו מיי׳ שס הלכה יג תעניות ואוכלים משחשיכה וצ״ע‪:‬‬
‫בתעניתו‪ .‬פירוש שהתענה‬
‫לן‬
‫טוש״ע שס סעיף י‪:‬‬
‫‪ i t‬ז מיי׳ פי״א מהלכו׳‬
‫היום ובלילה לא אכל ולן‬
‫מאכלות אסורות הלכה טי‬
‫סמג לאדן קמת טיש״ע י״ל בחעניתו אע״ג שהלינה היה מכח‬
‫סי׳ קלה סעיף טז‪:‬‬
‫חעניח שקיבל עליו אינו מחפלל‬
‫חפלח תענית ובה״ג יש אוכל ומתפלל‬
‫תפלת תענית ומפרש כמו הכא‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫לבשחרית אומר תפלת תענית אע״פ‬
‫‪ . 1‬ל א אעשה חרון אפי ל א שאכל כל הלילה דש מחענה שאינו‬
‫אשוב לשחת אפרים כי א ל‬
‫אנכי ולא איש בקרבך מתפלל כמו בערביח אע״פ שלא‬
‫קדוש ו ל א אבוא בעיר‪:‬‬
‫אכל ומפרש בהלכות גלולות לאין‬
‫הושע יא ט אומדן עננו בחפלח שחדפ שמא‬
‫י ‪ .‬גמל נפשו איש חסד‬
‫נמצא שקרן בתפלתו לשמא לא יסיים‬
‫ועיכר ש א ר ו אכזרי‪:‬‬
‫משלי יא יז התענית ולי נראה ללא נקרא שקרן‬
‫כיון שהיה בלעתו להתענות אפילו‬
‫‪^ 1011^.‬‬
‫אקד אונס אחר כך ולא מצי לצער‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫נפשיה לא גרע ממחענין לשעוח וכן‬
‫אק תענית צבור בבבל‪ .‬משמע מהא לחנן )לקמן לף יט‪ (.‬ירלו‬
‫הואיל ואין צדטן לגשמים‪ ,‬אס‬
‫גוודן על לנר אמר אין מומר להם גשמים קולס חצות אינן משלימין‬
‫תענית צינור נוהג נו לאכול ומסתמא משמע שאמרו תפלת‬
‫מנעול יום וליאסר נמלאכה תענית מכל מקום אין זה ראיה‬
‫ושאר תומד האמודם שם‬
‫מתענין גמורה רשמא לא אמרוה ומהא ללקמן‬
‫)פסחים !ד‪.(:‬‬
‫לשעות‪ .‬כגון שקינל עליו )לן יב‪ (:‬גבי רב הונא בדה לרב‬
‫תענית משש שעות ולמעלה יהושע בדה לרב אילי ׳(ליתיב‬
‫ומיהי לא טעס כליס מתחילה‬
‫כל היוס אכל לא לשם תענית בתעניתא מלאמרו ליה ליזוף מר‬
‫נתכוץ בראשונה וע־ז לז‪ .(.‬וליפרע ואמר להו תענית חלום הוא‬
‫לאחר שנים ע ש ר ח ו ד ש‬
‫מותרין‪ .‬מיל נלי תיקון ואס אמאי לא אמר מפני שאמר תפלת‬
‫רצה להשתמש קולס לכן חענית אין זה ראיה )י( ללבד ה״ג‬
‫ממלא! נמים כלאמרן )שס>‪ .‬ללא היה לעחו להתענות מבעול יום‬
‫במה ש י מ ש משה‪ .‬משה לא‬
‫נשתמש ננגלי כהונה‪ ,‬לכמינ ולא קבל עליו וכתב הר״מ מי שלא‬
‫ועשית נגלי קילש לאהרן אחיך קבל עליו מבעול יוס לאין אומר עננו‬
‫והוא היה ור אצלן ועל סי אי לאו לתענית חלום הוא ונוהגים‬
‫הטנור שימש ולא הוזנרו‬
‫נגדם !שם(‪ .‬ש א י ן ל ו ששליח צבור אומרו בשחדת כלי‬
‫אימרא‪ .‬שפה‪ .‬יש אומר שלא‬
‫יחשלוהו ששם נה מתרומת‬
‫המשכן‪ ,‬ולאו מילתא‪ ,‬שהד‬
‫ננר נגמרה המלאכה ונשעת‬
‫ענולה מהינן שקיל!שם(‪.‬‬
‫^ ׳‪0‬׳ ‪S‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ריש לקיש אמר המונע עצמו‬
‫מן התענית הוא הסיד‪,‬‬
‫שנאמר גומל נפשו איש חסד‪,‬‬
‫הגומל טוב לנפשו איש הסד‪.‬‬
‫א״ר ירמיה אין תלמיד הכם‬
‫רשאי לסגף עצמו בתעגית‬
‫במלאכת‬
‫שממעט‬
‫מפנ־‬
‫שמים‪ .‬אמר רב הונא יחיד‬
‫שקבל עליו תענית שני ימים‬
‫זה אחר זה אפילו אוכל‬
‫ושותה כל הלילה כר‪ .‬הדין‬
‫במי שקבל עליו יום אהד או‬
‫שני ימים תעניה דינם אחד‪,‬‬
‫מיהי נות להתלמד להבין‬
‫פירושו בשני ימים מיום אחד‪.‬‬
‫וכן פירושו‪ ,‬אדם שקבל עליו‬
‫ושלישי‪,‬‬
‫שני‬
‫להתענות‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כאילו קדוש שרוי בהון מעיו‪ .‬כאילו כל מעיו קלוש ואסור‬
‫להכחישן להכי משמע בקרבך קלוש כלומר לאסור להתענות »(‪:‬‬
‫בקרבך קדוש‪ .‬רישיה לקרא קלריש בשביל שקלוש שרוי בצער לא‬
‫אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא‬
‫הוא‪ :‬הא‬
‫דמצי‬
‫מצטר‬
‫נפשיה‪.‬‬
‫שיכול לסבול התענית משבחו הקב״ה‬
‫אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא‬
‫חסיד‪ .‬המתענה‬
‫נקרא‬
‫חוטא‪:‬‬
‫לכחיב גומל נפשו איש חסל מסריש‬
‫עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל‬
‫את יצחק )בראשית כא( שברי״ר בלע״ז‬
‫מפי מורי‪ .‬אי נמי גומל לשון תגמול‬
‫שמשלים נפשו לקונו )י(‪ :‬וטוכר‬
‫שארו‪ .‬המחענה ומכחיש בשרו נקרא‬
‫כאילו קדוש שרוי בחוך מעיו שנאמר‬
‫בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר לא קשיא‬
‫* הא דמצי לצעורי נפשיה הא דלא מצי‬
‫לצעורי נפשיה ר״ל אמר נקרא חםיד שנאמר‬
‫גומל נפשו איש <א> )חםיד( ועוכר שארו‬
‫וגו׳ אמר רב ששת האי בר בי רב דיתיב‬
‫בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה אמר רבי‬
‫ירמיה בר אבא יי אין תענית ציבור בבבל‬
‫אכזר‪ :‬י> שממעט במלאכה שמים‪.‬‬
‫אלא תשעה באב בלבד ״)אמר( ר׳ ירמיה חלש הוא ואינו יכול ללמוד‪ :‬שירוהיה‪.‬‬
‫בר אבא אמר ריש לקיש אין תלמיד חכם‬
‫סעולתו‪ .‬כלבא ליכול סעולפו ולכך‬
‫רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת‬
‫המתענה אינו מועיל לו אלא כמי‬
‫שמתענה מפני שאין לו מה יאכל‪:‬‬
‫שמים‪ :‬אוכלין ושותין משחשיכה כוי‪ :‬אמר‬
‫אין הטניה צבור בבבל‪ .‬לענין איסורי‬
‫רבי זעירא אמר רב חונא י יחיד שקיבל עליו‬
‫חומד תענית אמר ר׳ ירמיה למילתיה‬
‫תענית אפילו אכל ושתה כל חלילח למחר‬
‫שהיו נוהגין בו כעין אבילות שהיו‬
‫הוא מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו‬
‫אוכלין מבעול יום ואסורין בנעילת‬
‫«> אינו מתפלל של תענית אמר רב יוםף מאי‬
‫הסנלל אלא תשעה באב בלבל‪ :‬יחיד‬
‫קםבר רב הונא םבירא ליה אין מתענין‬
‫שקיבל טליו הטניה‪ .‬מאתמול)י( ה ד‬
‫לשעות או דלמא מתענין לשעות והמתענה‬
‫אני יושב בתעניח למחר אסילו אכל‬
‫ושתה כל הלילה על עמול השחר‬
‫לשעות אינו מתפלל תפלה תענית אמר ליה‬
‫למחר מתפלל תפלת תענית עננו‪:‬‬
‫אביי לעולם קםבר רב הונא מתענין לשעות‬
‫לן בהטניחו‪ .‬באותו תענית שקיבל‬
‫והמתענה לשעות מתפלל תפלה תענית‬
‫עליו שלא אכל במוצאי תעניתו ולן‬
‫ושאני הכא דאיכא שעות דליליא דלא קביל‬
‫כל אותו הלילה לשס תענית על‬
‫לגינזק‬
‫עליה מעיקרא >מר עוקבא איקלע‬
‫הבקר‪ :‬למחר אין מספלל הפלה‬
‫בעו מיניה מתענין לשעות או אין מהענין‬
‫הטניה‪ .‬אינו יכול להתסלל יי( עננו‬
‫לשעות לא הוה בידיה קנקנין של נכרים‬
‫קולס שיאכל כלי לצאת ילי תובת‬
‫אםורין או מוהרין לא הוה בידיה יבמה שימש תענית של לילה אע׳׳פ שהוא יום אחל‬
‫כלכתיב )בראשית א> רהי ערב רהי‬
‫משה כל שבעה ימי המלואים לא הוה בידיה‬
‫בקר יום אחל‪ .‬ולקמן מפרש ואזיל מאי‬
‫אזל ושאיל בי מדרשא אמרו ליה יהלכהא‬
‫קסבר רב הונא מאי טעמא אין‬
‫מתענין לשעות ומתפללק תפלת תענית‬
‫מתסלל למחר עננו‪ :‬והכי גרסינן‬
‫׳והלכתא קנקנין של נכרים לאהר שנים‬
‫מאי ק ס ב ר ר ב הונא מיסגר‬
‫עשר הדש מותרין במה שימש משה כל‬
‫ק ס ב ר אין מהטנין לשטוה או דלמא‬
‫ז׳ ימי המלואים בהלוק לבן רב כהנא מתני‬
‫קסבר מהטנין לשטוה והמהטנה‬
‫לשעוה אינו מהפלל הפלה העניה‬
‫בהלוק לבן שאין לו אימרא אמר רב הסדא‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫א(‬
‫‪2‬‬
‫נ‬
‫ג‬
‫‪8‬‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ה‬
‫הא‬
‫אמר אביי לעולם‬
‫ק ס ב ר מהעני!‬
‫להודע לעולם ולהזטר התעניח אבל‬
‫יחיל אינו אומר על המנחה ]ובטור אורח חיים )סי׳ תקסה> אומר שליח‬
‫צבור אומר בכל פעם שאי אפשר שלא יתענו קצת מקהל עכ״לן‪:‬‬
‫כל‬
‫כלל ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית הרשות בילו לאין מקבלין תענית לשעות כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול)י( כלקתנ‬
‫לן בחעניתו למשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעול עמל ולא אכל כלומר שהיה בלעתו לאכול על שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי‬
‫שעות ואמר כך נמלך ולן בתעניתו או ללמא האי לקאמר רב הונא למחר אין מחפלל תסלת תענית לאו משום לאין מחענין לשעוח לשם‬
‫תענית עליו ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית אינו יבול אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית לסבר אין‪ ,‬תענית של שעות‬
‫חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו עננו‪ :‬לעולם קסבר‪ .‬בעלמא למתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית והכא‬
‫מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית לשאני הכא היכא להתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו ללא קיבלה עילרה )י״ שלא קיבל עליו תענית‬
‫זה בפני עצמו מאתמול כלרך שאר מתענין לשעות ואינו חשוב להתפלל עליו עננו‪ :‬מר עוקבא איקלע לגינזק גרסינן‪ .‬לאילו ר׳ עקיבא‬
‫לא היה מסתפק לו הנך בעיי ועול לבלשון ברייתא הוה משתעי ביה מעשה ברבי עקיבא כו׳ ולא בגמרא״(‪ :‬קנקנים של חרס‪ .‬שמכניסין‬
‫בהן יין לקיום אסור להשתמש בהן‪ :‬במה שימש משה‪ .‬לאילו באהרן כתיב בגלי כהונה לכתיב )שמות כט> והלבשתם שבשעה שהיה‬
‫משה עובל אהרן היה לבוש בגלי כהונה ועבולה למשה גזירח הכתוב הוא ובגלי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הלבר כשר שהיה‬
‫עובד בבגדו של חול שיוצא בהן לשוק‪ :‬לאחר שנים עשר חדש‪ .‬הולך טעם יין נסך ומותרים בלא עירוי מיס אבל תוך י״ב חלש צדך‬
‫עירי שלשה ימים מעת לעת‪ :‬בחלוק לגן‪ .‬של פשחן עשר לשם כך‪ :‬רב כהנא מחני‪ .‬כי האי לישנא‪ :‬בחלוק לבן שאין בו אימרא‪.‬‬
‫שפה ממרגמינן אימרא <שם נח(‪) .‬ני( כלומר יי( תחוב היה מחוט אחל כל החלוק ולא כבגליס שלנו שבתי הילים מלובקין בבגל הגוף‬
‫בתפירה כלי שלא יחשלוהו שמא באומה שפה הוציא מעות הקולש משום שנאמר ןבמלבר לב> והייתם נקיים מה׳ ומישראל‪:‬‬
‫והתענה יום שני ובערב אכל ושתה‪ ,‬למחר א()עוה( ביום שלישי מתענה ומתפלל תפלת תענית‪ .‬נ>]לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת‬
‫תענית‪ .‬כלומר אם לא קבל עליו תענית אלא יום שני בלבד והתענה אותו היום ובלילה נמלך ולן בתעניתו‪ .‬למחר אין מתפלל‬
‫תפלה תענית[ אע״פ שמתענה רוב יום שלישי‪ ,‬מפני שלא קבל עליו מיום שני להתענות יום שלישי‪ ,‬ונמצאת תעניתו ביום‬
‫שלישי תענית שעות‪ ,‬ההא לא קיבל תעגית מאתמול‪ .‬ועל זה מדקדק רב יוסף מאי טעמא דרב הונא‪ ,‬מי אמרינן קסבר רב הונא‬
‫מתענה לשעוה והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית‪ ,‬לפיכך אמר למהר אינו מתפלל תפלת תענית‪ ,‬או דלמא קסבר רב‬
‫הונא אין מתענין לשעות ואינה תענית כלל‪ ,‬לפיכך אינו מתפלל תפלת תענית‪ .‬ואמר אביי לעולם קםבר רכ הונא מתענין לשעות‬
‫והמתענה לשעות מתפלל תפלח תענית‪ ,‬ושאני הכא דלא קביל עליה מעיקרא‪ .‬ועוד לא היה בדעתו להשלים תעניתו עד הערב‪,‬‬
‫וקיימא לן כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית‪ ,‬לפיכך נמצאת ג( תענית שעות‪ .‬ומסתברא דמי שנזדמן לו ולא‬
‫אכל עד שעבר רוב היום‪ ,‬וכיון שראה כך הסכים לצום ולהשלימו אותו יום בתענית‪ ,‬והו תענית שעות‪ ,‬ומתפלל באותן שעות‬
‫שהסכים להשלימו תענית שעות‪ ,‬תפלת תענית‪ ,‬ענינו בשומע תפלה‪ .‬ודווקא אחר שקבל על)יו( י( עצמו ]הוא[ שמתפלל תפלת‬
‫לשעוה ‪)0‬ומהפלל( הפלה העניה כוי‪ .‬פירוש מאי קסבר רב הונא‬
‫אין מתענין לשעות כלומר האי לקאמר למתר אין מתפלל תפלת‬
‫מענית לכך אינו מתפלל לקבלת תענית זה אינו קבלה ואינו תענית‬
‫א(!צ״צ חסל[‪ ,‬נ ( ולקמן ינ‪:‬‬
‫ע״ש[ ססתיסגד‪:‬ע״ש‪ ,‬ג( ןצ׳׳ל‬
‫ואמרן‪ ,‬ד( ע״ז לל‪] .‬ע״ש בתוס׳‬
‫ל״ה ר׳ עקיבא ן‪ ,‬ה( ןעי׳ שוס׳‬
‫חגיגה ו‪ :‬ל״ה מאי ט׳מ וחוס׳‬
‫סנהלרין טו‪ :‬ל״ה שור סיגין‪,‬‬
‫ו( ]ל״ה שממעט אחרי ל״ה אין‬
‫תעניתן‪ ,‬ז( ןצ״ל מחענין לשעות‬
‫והמתענה לשעות מתסללן‪,‬‬
‫ח( ןועמ׳׳ש תוס׳ נע״ז לל‪ .‬ל״ה‬
‫ר״עוכו׳ עללנרירש״י להכאן‪,‬‬
‫‪ (P‬ןצ״ל ארוג‪ .‬יעב״ןן‪,‬‬
‫י( ]לפנינו איתא שזה היה רב‬
‫יהושע ג ד ׳ לרכ אילין‪,‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( גם׳ שנאמר גומל נפשו איש‬
‫חסד אמר ר׳ ירמיה כר אבא‬
‫אמר דש לקיש אין ת׳׳ח וכו׳‬
‫שממעט במלאכת שמיס אמר‬
‫רנ ששת האי נר גי רנ וכו׳‬
‫אלא תשעה נאנ נלנל אונלין‬
‫נו׳‪ (5) :‬שם לן נמעניתו‬
‫למחר אינו מתפלל‪ (»:‬רש״י‬
‫לאסיר‬
‫ל״ה כאילו כי׳‬
‫ומהי׳ד‬
‫הס״ל‬
‫להתענות‬
‫נקרנך קלוש נוי‪) :‬ר( ד״ה‬
‫נקרא ט׳ שמשליס נפשו לקוגו‬
‫חסיד ועוכר שארו כוי כצ״ל‬
‫והל״א‪) :‬ה( ד״ה ימיל כו׳‬
‫מאתמול ש א מ ר ה ד אני‬
‫יושנ‪) :‬י( ד״ה למחר ט׳ אינו‬
‫יכול להתפלל‪ .‬נ״נ סי׳ אינו‬
‫יכול אע״פ שרוצה להתפלל‬
‫נלא חיונ ונראה ללא פירש ק‬
‫אלא למאי יקס״ל לאין‬
‫מתענין לשעות ס״ל לרנ הונא‬
‫ללאו תענית הוא אנל למסקנא‬
‫למתענין לשעות שס תענית‬
‫עליו אפי׳ לן נתעניתו לאינו‬
‫חשונ וחמור להתפלל עננו‬
‫נתורת מיונ מ״מ הרשות נילו‬
‫להתפלל עננו שהד שס תענית‬
‫עליז שאסיר לי לאכול‪ (1):‬ד״ה‬
‫וה״נ מאי כוי תענית של לילה‬
‫זה מאתמול‪ .‬נ״נ פירוש‬
‫המנחה‪:‬‬
‫מומן‬
‫מאתמול‬
‫)ח( ד״ה לעולס כי׳ ללא קינלה‬
‫עילרה‪ .‬נ״נ ר״ל ללא קיכלו‬
‫נלל מאתמול לאף נלילה לא‬
‫קינלו‪ (p):‬ד״ה רנ כהנא כוי‬
‫!כלומר תתונ> תא״מ ונ״נ‬
‫ס״א כלי ח ש ו ב ‪) :‬י( תום'‬
‫ל״ה כאילו קדוש הקנ״ה‬
‫ש ר ו י בתוך מעיו ואסור‬
‫לחכחישן פי׳ והא אמרינן‬
‫לעיל‪) :‬כ( ד״ה לן ט׳ אין זה‬
‫ראיה דלדברי ה״ג איכא‬
‫למימר ללא היה לעתו‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫נטי הא דסצ־ לצעורי‪ .‬עי׳‬
‫לקמן לף כנ ע״נ תול׳׳ה ר׳‬
‫יוסי‪:‬‬
‫םתפלי^‬
‫שם‬
‫לפחד‬
‫תפלת‬
‫הוא‬
‫תענית‪.‬‬
‫מ ל נ ד רש״י שנת כל ע״א‬
‫ל״ה ערנית נראה שלא היה‬
‫לרש״י שס הגי׳ כאן תינת‬
‫למתר‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫־‪ .‬לגמול‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫כאילו קדוש שרוי בתוך‬
‫הא‬
‫מיעיו‪ .‬ולא יתעגה‪ .‬ר״ל אמר‬
‫יושב בתענית נקרא חסיד שגא׳ גומל גפשו איש חסד‪ .‬שפירש עצמו מליכל‪ ,‬כמו ויגמל‪ .‬ממעט במלאכת שמים‪ .‬שאינו יכול‬
‫לעסוק בתורה‪ .‬יחיד שקיבל עליו תענית‪ .‬כראוי מבעוד יום‪ .‬לן בתענית‪ .‬ה״ק אם לא קבל מבעוד יום‪ ,‬אלא בצפרא קבל עליה‬
‫להתענות הצי היום‪ ,‬ובהצי היום קביל עליה עד לאורתא‪ ,‬ולן בלילה בתעניתו ולא קבל עליה כלום‪ ,‬והתענה אף למחר‪ ,‬אין‬
‫מתפלל תפלת תענית‪ ,‬שכבר יצא בתפלת תענית האתמול‪ .‬ושאני הכא דלא קביל עליה מאורתא‪ .‬כלומר‪ ,‬באותו יום שמתענה‬
‫לשעות מתפלל תפלת תענית‪ ,‬אבל הכא דלן בתעניתו‪ ,‬עבדיה להאי תענית שני כתענית אריכא שהוא מאתמול‪ ,‬שעדיין לא אכל‬
‫וכיון שהתפלל אתמול תפלת תענית אין צריך להתפלל היום‪ .‬מתענין לשעות‪ .‬שמקבלין תענית ביום‪ ,‬אע״ג דלא קביל עליה‬
‫מאורתא‪ .‬קנקנים של עובדי כוכבים‪ .‬שנשתמש בהן יין‪ .‬לאחר שנים עשר חודש‪ .‬לאחר שנשתמשו בו עובדי כוכבים‪ .‬חלוק‬
‫לבן שאין לו אימרא‪ .‬שאין לו שפה‪ ,‬כרי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הכגיס מעות הקדש שגגב‪ ,‬משום שנאמר והייתם‬
‫נקיים מהי ומישראל‪.‬‬
‫העגית‪ ,‬אבל !מוקדם( ]מקודם[ לא‪ .‬ר׳ עקיבא אקלע לגינוק בעו מיניה מתענין לשעות כוי‪ .‬ואסיקנא הלכתא המתענה לשעות מתפלל תפלת תענית‪ ,‬וקנקנים !שלמים( ]ישנים[ ששימשו בהן גרם ביין שלהן לאחר !שיפכה( ]שישפכו היין מהן‪ ,‬אם ישארו‬
‫ריקים י״ב חודש מותר לישראל להטיל בהן יין להשתמש בהן‪ .‬אמר רב חסדא‬
‫א( ל נ ד רניני נמי שהס לפניני אין לו שוס ניאור נלל ועי׳ נרא״ש כאן ותמצא גי׳ רנינו ז״ל ופירושו באר היטג‪ .‬נןהושלס ע״פ תד״ף ועי׳ נט״ף ינמלחמות נשס רניני‪ .‬ג( אולי ‪5‬״ל לא נקרא תענית שעות‪ .‬ד( אולי צ״ל לעצמו להשלים התענית מתפלל תפלת תענית‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪ (6‬ןעי׳ תוס׳ ע׳׳ז לל‪ .‬ל״ה‬
‫ומוס׳‬
‫מתענין‬
‫כ‪:‬‬
‫מגתות‬
‫ל״ה נפסל[‪ ,‬ב( לקמן טו‪,:‬‬
‫נ(‬
‫ד( ]‪5‬״ל‬
‫עירונין מא‪,.‬‬
‫ברגי[‪ ,‬ה( ]צ׳׳ל סנאה עי׳‬
‫עירובי!‬
‫תוס׳‬
‫ו(‬
‫מבני[‪,‬‬
‫ל״ה‬
‫מא‪.‬‬
‫כר‪,[.‬‬
‫!מכות‬
‫‪] (1‬תוספי פ״א[ ססמיס ב‪:‬‬
‫ע״ש ]עי׳ תיס׳ שבת קיח‪.‬‬
‫ל״ה לסי שאין[‪ ,‬ת(‬
‫רא״ש‬
‫אלעזר‬
‫ר׳‬
‫]גי׳‬
‫אומר[‪,‬‬
‫מ( ס״י רבא וכן הוא ברא״ש‪,‬‬
‫י( ס״יאביי‪,‬כ(!פסחים קכ‪:‬‬
‫מגילה יח‪ :‬יבמות נל‪ .‬נלה‬
‫סג‪ ,[.‬ל( ןלף טו‪](» ,[:‬צ״ל‬
‫סנאה[‪,‬‬
‫ה נ ח ו ת הב״ח‬
‫)א( גס׳ וחל אמר יאסר‬
‫בשלמא‬
‫מ״ל‬
‫ייסר‬
‫כלאמרינ!‬
‫אלא‬
‫למאן‬
‫יאסר‬
‫לאמר‬
‫כדתגי׳‬
‫מאי‬
‫במגילת‬
‫היא‬
‫תענית‪:‬‬
‫)ב( שם איתיביה אביי אכל‬
‫ועמל‬
‫)ג(‬
‫זה‬
‫אוכל‪:‬‬
‫ל״ה‬
‫בתפלת‬
‫בסוסה‬
‫אומר‬
‫הרי‬
‫יש״•‬
‫המנחה‬
‫תוססת ריצד‪ ) :‬י ( ד״ה ומל‬
‫אמר יאסר ללא הוה תני‬
‫ייסר‬
‫כצלו‬
‫דמשמע‬
‫לוקא‪) :‬ה( תום׳ ל״ה המם‬
‫כו׳ קולס החורבן אמרינן‬
‫ב ז מ ן שיש שלום אין שס‬
‫האי‬
‫צום‬
‫סבר‪:‬‬
‫תנא‬
‫)ו( ד״ה יאסר כו׳ ויהיה‬
‫מותר‪ (1):‬ד״ה ואס כר אנל‬
‫ישליס אותו ליוס אחר ונן‬
‫יש ליזהר‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫שומייליי״ר‪ .‬לנמנם‪.‬‬
‫הא ואמרה מהטנין לשטוה והוא שלא ט ע ם כלום כל אוהו היום‪.‬‬
‫יב‪.‬‬
‫כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית‪ .‬פי׳ במסכח‬
‫ע״ז פרק אין מעמילין )לף לד‪ (.‬וכן בחלוק שאין לו אימרא‬
‫פירש החס וכל הפסק למתענין לשעות לכל תענית צדך לקבלו‬
‫מבערב בתפלת המנחה בשומע תסלה ואס הוא שבת באלהי נצור‬
‫כלומר לא אמרו כמתענה שאכל בו ביום כגון שהחחיל להתענות‬
‫על חצי היום ואח״כ אכל לאין זה עינוי ואם אכל קולס חצות אין‬
‫בכך כלום לאינו תענית של כלום אלא כשהשלים כל היום אע״ס‬
‫שלא קיבלו עליו מאתמול‪ .‬ופדך אי‬
‫לקבל עליו להתענות על חצי יום‬
‫א הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם‬
‫והלר מתענה כל היום האי תעניתא‬
‫כלום עד הערב א״ל אביי הא תענית מעלייתא‬
‫מעליא הוא ופשיטא לתענית גמור‬
‫הוא ואפילו תפלת תענית נמי מתפלל היא ב לא צריכא דאימלך אימלוכי ואמר רב‬
‫הסדא א ( ג כל תענית שלא שקעה עליו המה‬
‫עליו ולא איצטדך לאוקומי הלכה‬
‫לאו שמיה תענית מיתיבי נ>אנשי משמר‬
‫בהט לזהו תענית גמור והאי מקשה‬
‫סבר להאי הלכה מתענין לשעות‬
‫מתענין ולא משלימין התם לצעורי נפשית‬
‫כמשמעו דכול להתענות על חצי בעלמא הוא תא שמע ״דא״ר אליעזר ל>)בן(‬
‫היוס מתענה קרינא ביה‪ :‬לא‬
‫צדוק אני מבני בניו של ה>סנאב בן בנימין‬
‫וצדך שיאמר למחר אהיה בתענית‬
‫יחיל ט היכי לליכא למטעי בתענית‬
‫נפשיה‬
‫לצעורי‬
‫התם‬
‫צבור‪:‬‬
‫בעלמא‪ .‬ואע״ג לאמדנן )י־״ה דף‬
‫יח‪ (:‬משחרב בית המקלש בטלה‬
‫מגילת תענית והאי עובלא לרבי‬
‫אליעזר בר צלוק היה לאחר חורבן‬
‫לאי קולם החורבן אמדנן <שס(‬
‫)»> טון שיש שלום אין שם גזירות‬
‫המלכות האי תנא סבר ללא בטלה‪:‬‬
‫יאסר‪ .‬פי׳ יאסר באל״ף הד לשון‬
‫אסור שאסר עצמו וייסר‬
‫הד לשון הסרה כלומר יסור מן הנלר‬
‫)י( יהיה מותר לאכול למחר שיהיה‬
‫צריכנא דממליך אימלוכי‪ .‬כלומר לא‬
‫ופעם אהה הל ט׳ באב להיות בשבת‬
‫היה בלעתו כלל להתענות אלא אתא‬
‫ודהינוהו לאהר השבת והתענינו בו ולא‬
‫ליה טרלא ולא אכל על חצי היום‬
‫השלמנוהו ימפני שיו״ט שלנו הוא ההם נמי‬
‫ו ט מטא חצי יום ממליך אמר הואיל‬
‫לצעורי נפשיה בעלמא הוא תא שמע י>דאמר‬
‫והתעניתי על חצי היום אתענה כל‬
‫יום טוב ואין להתענות‪:‬‬
‫היום‪ :‬שלא שקטה טליו חמה‪ .‬שלא רבי יוהנן אהא בתענית עד שאבוא לביהי‬
‫ואם גזרתנו קוהפ לנדרו ידחה‬
‫התענה על אותה שעה‪ :‬אנשי‬
‫התם לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה הוא‬
‫נדרו מפני גזרתנו‪ .‬אומר‬
‫רש״י ידחה נדרו מכל וכל ולא ישלים‬
‫משמר‪ .‬בהנים ולדם העובלין מתענין דעבד אמר שמואל כ ל תענית שלא קיבל‬
‫כללקמן בפרק סלר תעניותל(‪ :‬ולא‬
‫אותו תעניח והר״י מסוסק בלבר‬
‫עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית ואי יתיב‬
‫משלימין‪ .‬לפי שהן עסוקין בעבולה‬
‫דש להחמיר ללוקא אותו יום לא‬
‫ואין יכולים להשלים‪ .‬אלמא אע״ג מאי אמר רבה בר שילא דמי למפוהא דמליא‬
‫יתענה אבל ישלים אוחו ליום « מחר‬
‫זיקא אימה מקביל ליה רב אמר במנהה‬
‫לאינו משלים מתענה ק ד ליה‪:‬‬
‫וכן יש ליזהר שלא להחענוח בראש‬
‫ללטורי נפשייהו‪ .‬עם הצבור אבל ושמואל אמר יבתפלת המנהה אמר רב יוסף‬
‫למאלו‬
‫ובפורים‬
‫חלש ובחנוכה‬
‫אינו תענית לא להתפלל תפלת עננו‬
‫כוותיה דשמואל מםתברא דכתיב במגילת‬
‫ולאי לא בטלה מגילת תענית‪:‬‬
‫נים‬
‫ולא לקובעו עליו חובה כלל וכל שעה תענית להן כל איניש דייתי עלוהי מקדמת‬
‫שהוא רוצה לאכול אוכל‪ :‬מבני דנא ייםר מאי לאו ייםר עצמו בצלו לא יאסר עצמו פליגי בהא רבי הייא ורבי‬
‫» ם ג א ב בן בנימין‪ .‬משבט בנימין‪:‬‬
‫שמעון ברבי הד אמר ייסר והד אמר יאסר <* מ״ד ייסר כדאמרינן למאן‬
‫שייט שלנו היה‪ .‬כדלקמן בשלשה‬
‫פרקים )דף ט‪ (.‬זמן עצי כהניס דאמר יאסר מאי היא דתניא במגילת תענית בל איניש דייהי עלוהי מקדמה‬
‫והעם כו׳ על בחמשה באב בני דנא יאםר כיצד ייהיד שקיבל עליו שני והמישי )ושני( של כל השנה כולה‬
‫ואירעו בם ימים טובים הכתובין במגילת תענית אם נדרו קודם לגזרתנו‬
‫פרעוש בן יהולה בעשרה בו בני‬
‫>סנאב בן בנימין שעל ילי מעשה‬
‫יבטיל נדרו את גזרתנו ואם גזרתנו קודמת לנדרו תבטל גזרתנו אה‬
‫קבעו להן חכמים להתנלב עצים‬
‫נדרו תנו רבנן ״עד מתי אוכל ושותה ע ד שיעלה עמוד השהר דברי רבי‬
‫ולהביא למערכה וכשמגיע זמנו‬
‫>רבי אליעזר בר שמעון אומר עד קרות הגבר אמר יאביי לא שנו‬
‫מביאין אותן ומלליקין אותן על גבי אלא שלא גמר סעודתו אבל גמר סעודתו אינו אוכל איתיביה ׳ירבא‬
‫המזבח אע״ס שהיו שם שאר עצים‬
‫גמר ועמד הרי זה אוכל התם כשלא סילק איבא דאמרי אמר רבא‬
‫הרבה‪ .‬משא״כ בשאר מתנלבי עצים‬
‫לאין מבעדן אותן בזמן שיש עצים ל א שנו אלא כשלא ישן אבל ישן אינו אוכל איתיביה אביי ‪ w‬ישן‬
‫אחרים‪ .‬במסכת מנחות )לף קו‪ (:‬ועמד הרי זה אוכל התם במהנמנם ׳היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי‬
‫ה‬
‫מ‬
‫מוסף רש״י‬
‫אנשי‬
‫ח‬
‫מ ש מ ר ‪ .‬של אותה‬
‫מתענין‬
‫שנת‪,‬‬
‫משלימין‪.‬‬
‫ולא‬
‫אינן‬
‫שעדיין‬
‫תמוד! כל כך‪ ,‬ונגמרא)יז‪.‬ן‬
‫מפרש שמא תנכל הענודה‬
‫על‬
‫אנשי‬
‫אנ‬
‫בית‬
‫שהיו‬
‫עובלין אותו היוס ובאין הס‬
‫לסייעם‪ ,‬ואס היו מתענים‬
‫ומשלימין לא היה להס נח‬
‫לעמול בעגולה !לקמן טו‪.(:‬‬
‫מבני בניו ש ל סנאב בן‬
‫בנימין‪.‬‬
‫היא‬
‫משפחה‬
‫משבט בנימין שנפל להן גורל‬
‫לקרבן עצים בי׳ באב נימי‬
‫ויו״ט‬
‫עזרא‪,‬‬
‫להם‬
‫היה‬
‫לעולס כלתנן נפרק במרא‬
‫)ערובין‬
‫לתענית‬
‫מא ו‪.‬‬
‫ודחינוחו לאחר השבת‪.‬‬
‫שהוא עשרה באג והוי יי״ט‬
‫שלנו ושם(‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫הקא‬
‫מימלך‬
‫שקיבל‬
‫בשתרית‬
‫עליו‬
‫עד‬
‫ובצהרים‬
‫להתענות‬
‫מימלוכי‪.‬‬
‫תענית‬
‫הצהרים‪,‬‬
‫קבל‬
‫עד‬
‫שלא שקעה‬
‫כלומר‪ ,‬ש ל א‬
‫עליו‬
‫לאורתא‪.‬‬
‫עליו‬
‫חמה‪.‬‬
‫ההענה‬
‫בל‬
‫היום ע ד לאורתא‪ .‬לצעורי‬
‫נפשייהו‬
‫מיכוונו‪.‬‬
‫אכל‬
‫תענית ל א מיקרו א ל א א״כ‬
‫משלים‬
‫שיו״ט‬
‫כל‬
‫היום‪.‬‬
‫)שלהם(‬
‫היה‪ .‬שמביאין ב ו‬
‫למערכה‪.‬‬
‫התם‬
‫מפני‬
‫]שלנו(‬
‫עצים‬
‫לצעורי‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ט‬
‫‪5‬‬
‫אמדנן‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫נים‬
‫המתנלב עצים לא יסחות‬
‫א ב מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫מד‬
‫תעגימ הלכה יג שמג‬
‫עשי! ג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקסנ סעיף י‪:‬‬
‫מה‬
‫ג‬
‫מו‬
‫שס‬
‫סעיף‬
‫ד מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫כלי מקדש הלכה ט‪:‬‬
‫ה מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מז‬
‫הלכה‬
‫תענית‬
‫טור‬
‫י‬
‫שו״ע שס סעיף ה‪:‬‬
‫ו‬
‫מיי׳ שס‬
‫טוש״ע‬
‫מה‬
‫שס‬
‫ו‬
‫]וסימן‬
‫סעיף‬
‫תקסגז‪:‬‬
‫ז ]מיי׳ פ״ג מהלכות נלריס‬
‫הלכה ט טוש״ע א״ת סימן‬
‫תקע סעיף א[‪:‬‬
‫ח ט מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫מט‬
‫תעניות הלכה ת סמג‬
‫ג טוש״ע א״ת סי׳‬
‫עשין‬
‫תקסל סעיף א‪:‬‬
‫‪»101‬‬
‫^‬
‫רבינו חננאל‬
‫דאמדת‬
‫הא‬
‫לשעות‪,‬‬
‫מתענין‬
‫ומתפלל‬
‫תענית‪,‬‬
‫תפלת‬
‫והוא ש ל א‬
‫עד‬
‫כלום‬
‫דאימלך‬
‫חסדא‬
‫טעם‬
‫הערג‪.‬‬
‫ואע״ג‬
‫אימלוכי‪.‬‬
‫רב‬
‫לטעמיה דאמר כל‬
‫תענית ש ל א‬
‫המה לאו‬
‫ואותבינן‬
‫שקעה‬
‫שמיה‬
‫עליו‬
‫תענית‪.‬‬
‫דתנן‬
‫עליה ה א‬
‫אנשי מ ש מ ר מתענין ו]לא[‬
‫דאמר‬
‫משלימין‪ ,‬והא‬
‫ר׳‬
‫אלעזר ב ר )יצחק( ]צדוק[‬
‫בו‬
‫והתענינו‬
‫]ו[לא‬
‫השלמנוהו‪ ,‬ה נ ה תעניותם‬
‫על פי‬
‫תענית‬
‫אף‬
‫שקעה‬
‫עליו ח מ ה ‪.‬‬
‫שלא‬
‫ומשני‬
‫ה ת ם אינה תענית ]אלא[‬
‫רצו להצטער גם ה ם בצער‬
‫ציבור‪ ,‬ו ל א מ ש ו ס דתורת‬
‫דין ]תעגית[‬
‫לא‬
‫יוחגן‬
‫תעגית‬
‫עליהם‪.‬‬
‫הוה‬
‫בלבו‪,‬‬
‫ור׳‬
‫מסכים‬
‫היה‬
‫ולא‬
‫אומר א ל א ל ה ש ת מ ט מבי‬
‫גשיאה‪ ,‬ש ל א ה י ה‬
‫רוצה‬
‫לסעוד אצלם‪.‬א מ ר שמואל‬
‫כל‬
‫תעגית‬
‫שלא‬
‫קבלה‬
‫אינה‬
‫תענית‬
‫מבעוד יום‬
‫אימת מקבלה‬
‫]יכו׳[‪.‬‬
‫במנחה‪.‬‬
‫אמר‬
‫רב‬
‫משעה‬
‫א( ש י ס כ ן ל ת פ ל ת ה מ נ ח ה ‪,‬‬
‫מתעסק‬
‫ואפי׳‬
‫במלאכתו‬
‫אומר‪ ,‬מ ה ר אהיה בתענית‬
‫יהיה רצון ש ת ה י ה ת פ ל ת י‬
‫תעניתי‬
‫ביום‬
‫ושמואל‬
‫מקובלת‪.‬‬
‫אמר‬
‫המנחה‪.‬‬
‫משני גזידן ועצים טעונין קמיצה טעונים הגשה כוי‪ :‬דאמר רבי יוחנן‪ .‬פעמים שהיה אומר אהא בתענית על שאבוא לביתי ואי מטי‬
‫לביתיה בשתים או בג׳ שעות ביום הוה אטל ו ק ד ליה מתענה‪ :‬לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה‪ .‬ללא ליטרתוהו למיכל בהלייהו שהיה מבקש‬
‫הימנו שיאכל עמו היה אומר כן שלא יטריחנו לאכול עמו ומיהו לא הד תענית שאם היה רוצה היה אוכל מיל ואין בנלרו כלום‪ :‬ואי יהיב‬
‫מאי‪ .‬מי סליק לתענית אי לא‪ :‬למפוחא‪ .‬הוא המסוח שנוסחין בו הנסחין את האור המתמלא ברוח אף זה נתמלא רוח שלא אכל בחנם‪:‬‬
‫במנחה‪ .‬בזמן המנחה ואפילו בשוק אומר הדני מחר בתענית‪ :‬בהפלה המנחה‪ .‬בסוסה «( תוססח ד צ ד ותחנונים על שאומר הריני‬
‫מחר בתענית‪ .‬ולוקא נקט מנחה משוס לסמוך לתחלת יוס תעניתו לאפוקי מפלת יוצר וליקא נמי מלפסיק שמואל ופליג אלרב לאמר‬
‫בזמן המנחה שיעורא יתירא‪ :‬כדכהיב במגילה הטניה‪ .‬לסוף ימים טובים הכחובים במגילח תענית בחיב בה מקלמח לנא ייסר לעיל‬
‫מינה תני אילין יומיא לי לא להתענאה בהון להן כל איניש לייתי עלוהי תענית מן קלמת לנא לסני אלו ימים טובים כגון שקיבל עליו עשרה‬
‫תעניות או עשדס ונכנסו אלו הימים בהם‪ :‬ייסר בצלו‪ .‬בתפלה ואי לא קבליה עליה בתפלת המנחה לא לחי להנך ימים טובים‪ .‬אלמא לעיקר‬
‫תענית בעי לקבולי בתפלת המנחה עילויה ואי לא קבליה עילויה בתסלח המנחה לא עשה כלום‪ :‬ייסר‪ .‬לשון ואסרה אסר )במדבר ל(‪:‬‬
‫בצלו‪ .‬צלותא‪ .‬איכא לאמד לשון נלר שקבל עליו להתענות כמו הדמותי ירי אל ה׳ )בראשית יד( למתרגמינן אדמית ילי בצלו ואין רבי מולה‪.‬‬
‫האי לקחני לכתיב משוס למגילת תענית היתה נכתבת לבל לזכרון נסים‪ :‬וחד אמר יאסר‪ .‬ללא הוה תני ייסר )י( בצלו למשמע לוקא‬
‫כלאמדנן אי מקבל בתסלת המנחה אין ואי לא לא אלא יאסר למשמע יהא אסור לאכול אי אחי עליה חענית מן קלמת לנא בין בתפלה בין‬
‫שלא בתסלה‪ :‬מאי היא‪ .‬מאי קסבר‪ .‬ומשני כלתניא יחיל שקבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה כולה כלומר כלמסרש בהליא אס נלרו‬
‫קולם לגזרתנו כר ולא שנא בין בחפלה בין שלא במפלה‪ :‬קודם גזרחנו‪ .‬קולם שגזרו חכמים ימים טובים הללו אבל משגזרו אע״פ שהתחיל‬
‫תעניותיו קולם הזמנים הללו לא לתו‪ :‬טד מהי אוכל ושוהה‪ .‬בלילה כשמתענה למחר בכל חעניוח שהוא אוכל משתחשך ואפילו בחענית‬
‫יחיל קא מייד‪ :‬טד קרוס הגבר‪ .‬אפילו פעם ראשונה קאמר מלקאמר גבי יוצא יחילי בלילה בסלר יומא <לף כא‪ (.‬על שישלש‪ :‬שלא גמר‬
‫סטודסו‪ .‬אבל גמר ל ב ד הכל אינו אוכל‪ :‬אכל וטמד‪ .‬אע״פ שבירך ועמל משולחנו חוזר ואוכל ואין בכך כלום‪ :‬שלא סילק‪ .‬אח הטבלא‬
‫ללאו עקירה היא ולא אסח לעתיה מאטלה וכסעולה אדכתא למיא‪ :‬איכא דאמרי אמר רבא כוי‪ .‬והלכה כאיכא לאמד אוכל ושותה על‬
‫שיישן קבע ועל שיעלה עמול השחר כרבי‪ :‬אבל ישן‪ .‬הפסקה היא ושוב אינו אוכל‪ :‬הסם‪ .‬לאו ישן ממש אלא מתנמנם שומיליי״ר בלע״ז‪:‬‬
‫א‪:‬‬
‫בתפלת‬
‫צריך‬
‫כלומר‬
‫להיות כולל אלו הדברים‬
‫ב ש ו מ ע ת פ ל ה )וגו׳(‪ .‬א מ ר‬
‫ר ב יוסף כשמואל מסתברא‬
‫דכתיב במגלת תענית להן‬
‫כ ל אינש דייתי עלייהו מן‬
‫ק ר מ ת דנא יאסר‪.‬מ א י יאסר‬
‫עצמו בצלו‪ .‬מקודם שיקבל‬
‫עליו‬
‫תעגית‬
‫בתפלתו‬
‫מקבל‬
‫תעגית‪,‬‬
‫אוסר‬
‫שגמצא‬
‫עצמו‬
‫ובשתייה‬
‫עליו‬
‫באכילה‬
‫תעגית‬
‫כקבלתו‬
‫בתפלתו‪ .‬פליגו ב ה ר׳ חייא‬
‫ור׳ שמעוןבר׳ ח דתני ייסר‬
‫ו ח ד ת נ י יאסר‪ .‬מ א ן דתגי‬
‫ייסר כדאמרן‪ .‬ייסר ע צ מ ו‬
‫בצלו‬
‫ואיסור‬
‫בתפלה‬
‫אופר‬
‫המגחה‪,‬‬
‫על‬
‫עצמו‬
‫בתפלתו‪ .‬ומאן דתני יאסר‬
‫כ ד ת נ י א ל ה ן כ ל אינש דייתי‬
‫עלוהי ] מ ק ד מ ת דנא[ יאםר‪.‬‬
‫כיצד‬
‫יחיד‬
‫שקיבל‬
‫עליו‬
‫תענית שני וחמישי)ושני(‬
‫ש ל כ ל השנה‪ ,‬ואירעו בהן‬
‫ימים‬
‫טובים‬
‫הכתובים‬
‫ב מ ג ל ת תענית‪,‬כ ג ק ש מ ו נ ת‬
‫י מ י ם ש מ ר א ש ] ח ד ש [ ניסן‬
‫וכיוצא ב ה ןד ל א להתענאה‬
‫כהן‪,‬‬
‫אם‬
‫נדרו‬
‫קודם‬
‫חיר‬
‫נפשייהו ב ע ל מ א מיכוונו‪.‬‬
‫ו ל א לתעניה‪ ,‬ש ה ר י יו׳׳ט ש ל ה ן ה י ה ‪ .‬ע ד ש א ב א לביתי‪ .‬א ל מ א דאין משלימין‪ .‬ה ת ם ל ש מ ו ט י ה נ פ ש י ה מ ב י נ ש י א ה ‪ .‬ש ה י ה‬
‫ל ג ו י ר ת ג ו י ד ח ה גדרו א ת גוירתגוכ ו י ‪ .‬פ י ׳ כ ל א י ג ש דייתי ע ל י י ה ו ג ד ר ת ע ג י ת מ ק ד מ ת גזירה ד נ א ל ה י ו ת ה י ו ם י ו ם ט ו ב ־ושיהיה‬
‫מ ב ק ש ממנו שי‪3‬בל ע מ ו ‪ ,‬ה י ה א ו מ ר כן כ ד י ש ל א יטריחו ל א כ ו ל ע מ ו ‪ .‬ב מ נ ח ה ‪ .‬ב ט י ש ע ו ת ו מ ח צ ה ‪ .‬כ ל איניש דאתי עליהון‪.‬‬
‫א ס ו ר בתעגית‪ ,‬י א ס ר ב א כ י ל ה ובשתייה ]וןמקיים גדרו‪ .‬הגיער א ש ח ד ש כ ס ל ו ו ל א ירדו ג ש מ י ם ב י ת דין גוזריןש ל ש תעניות‬
‫ש ק י ב ל עליו תענית‪ .‬מ ק ד מ ת ד נ א ‪ .‬ק ו ד ם שתגיעו אותן ימים ש א מ ר ו ח כ מ י ם ב מ ג י ל ת תענית ש ל א ל ה ת ע נ ו ת בהן‪ ,‬ואירע התענית‬
‫ע ל ה צ ב ו ר אוכלין ושותין מ ש ח ש י כ ה ומותרין ב מ ל א כ ה וכוי‪ .‬ת ״ ר ע דמ ת י אוכלין ושות־ן ע ד ש י ע ל ה ע מ ו ד ה ש ח ר דברי רבי‬
‫באותן ימים‪ .‬מ א י ל א ו ייסר עצמו בצלו‪ .‬כ ל ו מ ר שייסר ע צ מ ו בתענית מ מ ה ש ק ב ל עליו ב ת פ ל ת ה מ נ ת ה ‪ .‬מ א ן ד א מ ר ייסר‬
‫ר׳ שמעון בן אלעור אומר ע ד קרות הגבר‪ .‬א מ ר ר כ ה ל א ש נ ו ע ד שיעלה עמוד השתר‪ ,‬א ל א א ם ל א ישן שגת תרדמה אלא‬
‫כדאמדן‪ .‬דאפי׳ קיבל עליו התענית ל א ח ר שנתקנו אותן ימים טובים ש ל א ל ה ת ע נ ו תבהן‪ ,‬א ל א שקיבל עליו קודם שהגיעו‪,‬‬
‫גים ו ל א גיס‪ ,‬כגון ז ה א ע ״ פ ש מ ת נ מ נ ס אוכל‪ .‬א ל א א ם י ש ן ש נ ת ק ב ע ונרדם ל אה י א ‪ ,‬א ל א י ש ן ל ג מ ר י אינו א ו כ ל ‪ .‬ירושלמי‪.‬‬
‫שייך נ פ ש י ה ב ת ע נ י ת מ מ ה ש ק י ב ל עליו ת ע נ י ת כ ת פ ל ת ה מ נ ח ה ‪ .‬א ס נדרו ק ו ד מ ת לגזירתגו‪ .‬א ם ק י ב ל עליו ת ע נ י ת ק ו ד ם שתיקנו‬
‫ישן ועמד אסור‪ ,‬ל א שגו א ל א ש ל א התגה‪ ,‬א ב ל התגת מותר‪ .‬קיימא ל ן דלגבי תעגית דאכיל בלילא ומפסיק‪ ,‬א ם ג מ ר וסילק‬
‫ח כ מ י ם אותן ימים טובים‪ .‬ת ד ח ה גזירתנו מפני נדדו‪ .‬ד א ס ו ר כאכילה‪ ,‬ה ו א י ל ש ק י ב ל עליו כ ת פ ל ת ה מ נ ח ה ‪ .‬א ם גזירתנו ק ו ד מ ת‬
‫ל א יאכל‪ ,‬א ב ל א ם ]לא[ סילק ו ד ע ת ו ע ו ד ל י כ ל] נ ״ א ‪ :‬לאכול( אע׳׳פ שישן ע ו מ ד ואוכל‪ .‬א ב ל ב ת ע ג י ת ש פ ו ס ק ב ו מ ב ע ו ד יום‬
‫לנדרו‪ .‬שתיקנו אותן ימים ט ו ב י ם ק ו ד ם ש ק י ב ל ז ה עליו א ל ו תעניות‪ ,‬ת ד ח ה נדרו מ פ נ י גזירתנו‪ ,‬שאינו מ ת ע נ ה מ פ נ י אילו‬
‫א ע ״ פ ש פ ו ס ק ח ו ז ר ] ו [ א ו כ ל ע ד ש י ב א ה ש מ ש ‪ ,‬כ י ה א ד כ ת ׳ ב א ג ד ת א י כ ה ‪ ,‬ר• י ה ו ד ה ב ן ב ת י ר ה א ז ל ל נ צ י ב י ן ב ע ר ו ב ת צ ו מ א‬
‫ימים ט ו ב י ם ‪ .‬ו ע ו ד ה ו ר ה ‪ ,‬ש ש מ ע מ ש ו ם א ב ב ״ ד שבירוגי׳‪ ,‬א ם גדרו ק ו ד מ ת לגזירתנו‪ ,‬ק ו ד ם ש ק ב ע ו ב ״ ה א ת ה ח ד ש ש ב ו א ל ו‬
‫ר ב א א ת א ר י ש כ נ ש ת א לזמוניה‪ ,‬א׳ ל י ה כ ב ר א כ ל י ו פ ס ק י לי‪ ,‬א ׳ ל י ה א ש ג ח ע ל י ד ל א )לימא( ] ל י מ א אינשי[ ה ה ו א ר]בי[ ל א‬
‫ימים ט ו ב י ם ‪ ,‬הייגו גזירתגו ק י ב ו ע ה ח ד ש ‪ ,‬ת ד ה ה גזירתגו מ פ ג י גדרו‪ ,‬ד ה ו א י ל כ ש ק י ב ל עליו ת ע ג י ת ל א י ד ע ב א י ז ה י ו ם יארע‬
‫א ש ג ה עליו‪ ,‬א ז ל עמיה‪ ,‬ובסיפא אמרין א כ ל מ ן כ ל עיגול ח ד פתית‪ ,‬ו א כ ל מ ן כ ל תבשיל ח דפ ת ‪ ,‬ו ש ת ה מ ן כ ל כ ו ס וכוס‪ ,‬ה ד‬
‫ימים ט ו ב י ם א ל ו ‪ ,‬א ב ל ק ד ם גזירתנו לנדרו‪ ,‬ש ק ב ע ו ב ״ ד א ת ה ח ד ש ק ו ד ם ז ה ש ק י ב ל עליו תענית‪ ,‬ו כ ש ק י ב ל כ ב ר י ד ע ב א ת ה‬
‫כ ו ס ‪ ,‬ש ״ מ דאע׳׳ג ד פ ס ק א כ י ל ‪ .‬ולענין מ י ש ת ו מ י א ‪ ,‬ה י כ א ד א י ת ל י ה ל מ י כ ל א י ת ל י ה ל מ י ש ת י וכוי‪ .‬ו כ ן כ ת ב ו פ י ר ש רביגו ה ג א ו ן‬
‫יום יארע ימים ט ו ב י ם א ל ו ו א ע פ ״ כק ב ל ‪ ,‬ל פ י כ ך י ד ה ה נדרו‪ ,‬דאינו מ ת ע נ ה באילו ימים ט ו ב י ם ‪ .‬ע דמ ת י א ו כ ל והולך‪ .‬מ י ש י ש‬
‫ז ק ו ״ ל ‪.(3‬‬
‫ל ו להתענות למחר‪.‬ש ל א סילק‪ .‬השלחן‪.‬‬
‫א( שיתכוון כצ״ל ו כ ״ ה נ ע ר ו ך ‪ .‬ב( ע י ׳ נ ר א ״ ש כ א ן ש ה נ י א כל ד ב ר י ר נ י נ י נ כ א ! ו כ ת ב ר א י ה לדבריו ע ״ ש ‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫‪ :‬א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫תענית הלכה י טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ חקסח סעיף ו‪:‬‬
‫‪;,‬א ב מיי׳ ס״ל מהלכות‬
‫נלריס הלכה טז סמג עשין‬
‫רמב טוש״ע שס סעיף ב‪:‬‬
‫;‪.‬כ ג מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫תענית הלנה ינ סמג עשי!‬
‫ינל״ס ג טור וש״ע שם סי׳‬
‫רכ סעיף נ‪:‬‬
‫נג ד מיי׳ שס טוש״ע שס סי׳‬
‫תקסח סעיף נ ‪:‬‬
‫נ ד ה ו מיי' וסמג שס‬
‫טוש״ע שם סי׳ רפת סעיף‬
‫יל‪:‬‬
‫נה ז מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫תענית הלכה ג והלכה ל‬
‫ניוש״ע שס סי׳ תקעה סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫נו‬
‫דח מיי׳ שס הלכה ה‬
‫ני‬
‫ט מיי' שס הלכה ח‬
‫טוש״ע שם סעיף ז‪:‬‬
‫וטוש״ע שס סעיף ז‪:‬‬
‫י ןמיי׳ שס הלכה ט טוש׳׳ע‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫יב‪:‬‬
‫תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫אומר רבי ?(ניס ולא נים בתוך‬
‫נים ולא נים ת״ר ולא תיר‪.‬‬
‫השינה כשניעור משנתו תיר ולא תיר בחחילת השינה ‪ °‬אך‬
‫לא נראה )י« בערבי ססחיס <לף קכ‪ (:‬לקאמר נתנמנמו יאכלו נרלמו וכי מדכרו ליה מדכר‪ .‬כזה שמעת מלכר‪ :‬יחיד שקבל עליו תטניח‪.‬‬
‫סתם ואינו יודע איזה תענית קבל עליו אס של יחיד אס של‬
‫לא יאכלו ואמר רב אשי ה׳׳ל נתנמנמו ניס ולא ניס וכר והתם מייד‬
‫צבור יא> ‪ :‬ואסור בנעילה כוי‪ .‬שמא‬
‫בתחילת השינה בין ניס ולא ניס בין‬
‫תענית צבור כג׳ ם( ראשונות או כז׳‬
‫תיר ולא תיר הלכנ״ל כפירוש רש״י אינים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועגי ולא‬
‫אחרונות קיבל עליו‪ :‬קאהו רבנן‬
‫לאי הוה אמר ניס ולא ניס הוה‬
‫ידע אהדורי םברא וכי !מדברי ליה מדבר‬
‫להעניחא כוי‪ .‬בתענית צבור יסברי‬
‫אמינא לתיר הוי טסי מניס ואי הוה‬
‫אמר רב כהנא אמר רב יחיד שקיבל עליו‬
‫לה כשמואל דאמר אין תענית צבור‬
‫אמר מיד ולא תיר ה״א לנים הר טפי‬
‫תענית אסור בנעילת הסנדל חיישינן שמא‬
‫בבבל בסרק מקום שנהגו !פסתיס לף‬
‫תרווייהו‬
‫איצטדך‬
‫מתיר הלכך‬
‫תענית צבור קיבל עליו היכי ליעבד אמר‬
‫נד‪ w >:‬דאסור בנעילת הסנדל ובכל‬
‫וכולהו בתתילת השינה כלמפרש‬
‫הני‪ :‬איקפד רב ששה דלמא מיכל‬
‫רבה בר רב שילא לימא הכי א למחר אהא‬
‫התם )י( ובירושלמי מפורש גבי הך‬
‫נמי אכלי‪ .‬ופורשים מדרכי צבור‬
‫ברייתא על כמה אוכל ושותה על‬
‫לפניך בתענית יחיד אמרו ליה רבנן לרב‬
‫ולית ליה דשמואל‪ .‬ואנן האידנא נהגינן‬
‫קרות הגבר וה״ה על שיעלה עמול‬
‫ששת חא קא חזינן רבנן דמםיימי מםנייהו‬
‫אישקדסי״ט‪:‬‬
‫אפנהא‪.‬‬
‫כשמואל‪:‬‬
‫השתר ובל״א שהתנה אבל לא התנה‬
‫ואתו לבי תעניתא איקפד ואמר לחו דלמא‬
‫מחלפי‪ .‬ביומא דתעניתא‪ :‬לצעורי‬
‫וישן אינו יכול לאכול‪:‬‬
‫מיכל נמי אכול אביי ורבא מעיילי כי מםיימי‬
‫בעלמא‪ .‬אי מצי מצער נפשיה ואי‬
‫אפנתא‪.‬‬
‫פייט׳‬
‫ודכא‬
‫אביי‬
‫אפנתא מרימר ומר זוטרא מחלפי דימינא‬
‫לא »( לא יהא אלא ״(ליומא‬
‫פירוש במנעל שאין )י( שוליים‬
‫ויקץ ואיתער‪ :‬אהדורי סברא‪.‬‬
‫היו*‪ .‬ער כדמתרגמינן !בראשית מא>‬
‫אס צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנס‪:‬‬
‫‪s‬‬
‫לשמאלא ודשמאלא לימיגא רבנן דבי רב‬
‫שס[‪:‬‬
‫שול״א בלע״ז‪ :‬דאי מצי מצער‬
‫נח כ מיי׳ פ״א שם הלכה יו‬
‫להתענות כדי שיתבטל צער גופו‪:‬‬
‫אשי נפקי כי אורחייחו סברי כי חא דאמר‬
‫!טור א״ח סימ! תקעה! נפשיה עביד אי לא מצי מצער‬
‫קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים‪.‬‬
‫שמואל יאין תענית צבור בבבל אלא‬
‫ש י״ע שס סי׳ תקעו סעיף נפשיה לא עכיד‪ .‬ומשוס הכי קאמר‬
‫טז‪:‬‬
‫כל יושבי הארץ בית ה׳ אלהיכס‬
‫שמואל דלוה תעניתו ופורע דוקא‬
‫תשעה באב בלבד אמר רב יהודה אמר‬
‫וזעקו אל ה׳‪ :‬מה עצרת‪ .‬שבועות‬
‫היכי דלא מצי מצער נפשיה אבל‬
‫רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה‬
‫ושמיני עצרח‪ :‬אי מה עצרת‪ .‬איסור‬
‫היכי למצי מצער נפשיה לא מצי‬
‫קבל‬
‫נדר‬
‫וכי‬
‫לי‬
‫אמר‬
‫דשמואל‬
‫קמיה‬
‫תורה א ו ר ה ש ל ם‬
‫מלאכתו מאורחא‪ :‬דומיא דאסיפת‬
‫‪ . 1‬הלוא קציר חטים היום ללוות תעניתו והכי מסקנא אס אמר‬
‫עליה א! דלא םגי דלא משלם לצעורי‬
‫זקנים ביום‪ .‬דבלילה כל אחד בביתו‬
‫אקרא א ל ין ויתן קלות הדני בתענית למחר צריך לצעודה‬
‫נפשיה קביל עליה אי מצי מצער נפשיה אי‬
‫ואינן נאספין‪ :‬מסייע ליה לרב הונא‪.‬‬
‫ומטר ודעו וךאו כי רעתכם נפשיה ואינו יכול ללוות ופורע בחנם‬
‫הא דפשיטא לך לאסיפת זקנים‬
‫רבה א ש ר עשיתם בעיני יי ואפילו אכל בשוגג ישלים אותו והר״י לא מצי לא מצער נפשיה איכא דאמרי אמר‬
‫ל ש א ו ל לכם מלך‪:‬‬
‫ביוס‪ :‬דאמר מלפרא כינופיא‪ .‬ביום‬
‫רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע‬
‫שמואל א יב יז מסופק בלבר אס יכול ללוותו ולפרוע‬
‫תענית צבור מתקבצין ובאין לבית‬
‫כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא‬
‫‪ .2‬קדשו צום קראו עצרה היכי לקביל עליה כבר להתענות‬
‫אספו ןקנים כ ל ישבי ה א ר ץ‬
‫הכנסת מן הבקר‪ :‬מעיינין במילי‬
‫ביה יי אלהיכם וזעקו א ל והתענה על חצי היום או רביע יום‬
‫לא יהא אלא נדר נדר מי לא מצי בעי‬
‫לבדוק‬
‫וחקירה‬
‫דרישה‬
‫דמתא‪.‬‬
‫ין‪:‬‬
‫יואל א יד ואפילו לא מצי לצעוד נפשיה אבל‬
‫לשלומי ומיזל למחר וליומא אחרינא יי רב‬
‫במעשיהם בעסקי בני העיר אס גזל‬
‫‪ .3‬וץקומו ע ל עמדם ויקראו‬
‫אחר‬
‫ללוות‬
‫ליכול‬
‫ולאי‬
‫התענה‬
‫לא‬
‫יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אסי‬
‫בספר תוךת יי אלדיהכ‬
‫וחמס ביניהן ומסייסין אותן‪) :‬י( היכי‬
‫רבעית היום ורבעית בשבילו או אס טעה ואכל בשוגג‬
‫עבדו ליה עגלא תילתא אמרו ליה ליטעום‬
‫עבדי‪ .‬מאי עבלי בכינופיא דמצפרא‬
‫מתורים ומשתחוים לין יאכל וישלים יום אחר ואס התענה‬
‫ובכוליה יומא לתעניתא‪ :‬ריבעא דיומא‪.‬‬
‫נחמיה ט ג‬
‫אלהיחם‪:‬‬
‫מר מידי א״ל בתעניתא יתיבנא אמרו ליה‬
‫בשבת כגון תענית חלום לצדך‬
‫מחצות ואילך עושין ב׳ חלקים‪:‬‬
‫ולוזיף מר וליפרע לא סבר מר להא דאמר‬
‫לפרוע כלאמר ובלבל ליתיב תעניתא‬
‫גפלגא‪ .‬להיינו ריבעא ליומא קרו ויחל‬
‫רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע‬
‫לתעניתא אם אירע שיהיה ר״מ‬
‫מוםף רש״י‬
‫משה»( ומפטירין לרשו את ה׳ בהמצאוצ(‪:‬‬
‫אמר להו תענית חלום הוא ואמר רבה בר‬
‫אהדורי סברא‪ .‬לנר הנא אותו יוס אז ילתה לתעניתו על יום‬
‫איפוך‬
‫מנינת הלנ !מגילה ית ו‪ .‬אין אחר בשבוע וכן נראה למ״ר שי׳‪:‬‬
‫מחםיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב‬
‫תענית צבור בבבל‪ .‬הואיל מה אסיפת זקנים כיום אף צום‬
‫יפח תענית לחלום כאש לנעורת י)אמר( רב חסדא י ובו ביום ואמר רב‬
‫ואין צריטן לגשמים‪ ,‬אס גחרין‬
‫על דנר אחר אין תומר תענית‬
‫ביום‪ .‬אבל בלילה לא תימה יוסף ־ ואפילו בשבת יי מאי תקנתיה ׳־ליתיב תעניתא לתעניתא‪ :‬מתני׳‬
‫ציבור נוהג בו לאנול מנעול יוס אמאי אוכלים ושותים מבעול יום כל‬
‫יעברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין ג׳ תעניות אחרות על הצבור ׳יאוכלין‬
‫וליאסר במלאכה ושאר חומט‬
‫הלילה נמי היו יכולין לאכול ולשתות‬
‫האמידס שס )פסחים נד‪.!:‬‬
‫ושותין מבעוד יום ואםורין במלאכה וברחיצה ובסיבת ובנעילת הסנדל‬
‫עגלא תילתא‪ .‬שלישי לבטן‪ ,‬מה אסיפת זקנים ביום אף צום‬
‫ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות עברו אלו ולא נענו ב״ד גוזרין‬
‫שהוא משובח‪ ,‬מפני שהבהמה ביום אבל בלילה לא רש לומר ללא‬
‫בקטנזמה אינה עליין בכחה‬
‫עליהן עוד שבע שהן י״ג תעניות על הצבור יהרי אלו יתרות על הראשונות‬
‫והולד ראשון ישני אינו בטא יליף צום מאסיסה אלא לענין עשיית‬
‫שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות >בשני מטין עם חשיכה ובחמישי‬
‫גמרינן‬
‫ללוקא מלאכה‬
‫!שבו‪ :‬יא‪.‬ן‪ .‬ליתיב תעגיתא מלאכה‬
‫לתעניתא‪ .‬יתענה למחר מאסיסה להא לא כתיב בקרא אלא‬
‫מותרין מפני כבוד השבת יי עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן‬
‫‪:‬בדנית לא‪ .!:‬בשני מטין עם‬
‫חשיכה‪ .‬ולא נועלין ולא אספו זקנים וקדשו צום אבל אכילה‬
‫בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני‬
‫פותרין‪ ,‬ו ב ת מ י ש י מותרין‪.‬‬
‫לא כתיב בקרא‪:‬‬
‫אדם הנזופין למקום ׳היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן ייצא ניסן וירדו‬
‫לפתוח לגמד!‪:‬לקר!יז!‪.‬עברו‬
‫איסוך‬
‫שב״ל‬
‫אלו‪ .‬י״ג תעניות‬
‫גשמים םימן קללה שנא׳ הלוא קציר הטים היום וגו׳‪ :‬גמ' בשלמא כולהו אית‬
‫מתעדן על הנשמים‪ ,‬ולא‬
‫נעגו‪ .‬מן השמים )מגילה ר‪:,‬ו‪ .‬בהו תענוג רהיצה וסיכה ותשמיש המטה אבל מלאכה צער הוא אמר רב חםדא אמר רב ירמיה בר אבא אמר‬
‫מצפרא כינופיא‪ .‬מאספי! קרא קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כעצרת מה עצרת אםור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית‬
‫בני אדס ונולקין ומוהירין אס‬
‫יש ב־דס עבירה מחדלו כדי מלאכה אי מה עצרת מאורתא אף תענית נמי מאורהא אמר רבי זירא לדידי מיפרשא לי מיניה דר׳ ירמיה בר‬
‫שיתקבל התענית ;מגילה ל(‪ .‬אבא אמר קרא אםפו זקנים דומיא דאםיפה זקנים מה אםיפת זקנים ביום אף צום נמי ביום ואימא ״ימטיהרא‬
‫אמר רב שישא בריה דרב אידי מסייע ליה לרב הונא דאמר ״מצפרא כינופיא היכי עבדי אמר אביי מצפרא עד‬
‫פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא מכאן ואילך ריבעא דיומא קרינן בספרא ואפטרהא מכאן ואילך בעינן רהמי‬
‫־־בינו חננאל‬
‫אמד ־ב יחיד שקבל עליו שנא׳ ויקומו על עמרם ויקראו בספר תורת ה׳ אלהיהם רביעית היום ורביעית מתורים ומשההוים לה׳ אלהיהם‬
‫אחרינא‪:‬‬
‫ואפילו‬
‫בשבת‪.‬‬
‫נ‬
‫ג‪,‬‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ג‬
‫א( פסחים קכ‪ :‬מגילה ית‪:‬‬
‫יגמוח נד‪ .‬נדה סג‪ ,.‬ג ( לעיל‬
‫יא‪ :‬פסחים גל‪ :‬ע״ש‪ ,‬ג(!גיר׳‬
‫הרא״ש כסי׳ יט אלא ט״נ‬
‫וייה״כן‪ ,‬ד( שכח יא‪ .‬ע״ש‪,‬‬
‫ה( ן ל״ל ואמרן‪ ,‬ו( !ברכות‬
‫לא‪:‬ן‪ ,‬ז( פסחים נר‪ ,:‬ח( ולקמן‬
‫יל‪ .‬ושם איתא מה אלו וכן הוא‬
‫גיר׳ ירושלמי[‪ ,‬נו(!פרש׳׳י על‬
‫זה לקמן לף יל‪ ,!:‬י( מגילה ה‪:‬‬
‫ןוע׳ תוס׳ שס[‪ ,‬נ ( ןמועל קט!‬
‫טו‪ ,!.‬ל(‪1‬לעילב‪:‬ן‪ (»,‬ןתרגום‬
‫של ממשש בצהרים בטיהרא‬
‫דבריס כת כטן‪ (< ,‬מגילה ל‪,:‬‬
‫‪] (D‬צ״ל אמצעיותן‪ ,‬ע( ]צ״ל‬
‫טומא אם לא למלת אלא‬
‫היא בטעית[‪ ,‬פ( ושמות לב[‪,‬‬
‫ל( וישעיה נהן‪ ,‬ק( !עמ״ש‬
‫הט״ז א״ח סי׳ תרצ ס״ק ת‬
‫הגיה הכא קצח גאריטחן‪,‬‬
‫ר ( ןועי׳ תוס׳ נלה סג‪.‬‬
‫ל״ה ניסן‪,‬‬
‫יכול‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רע״• ל״ה יתיל כו׳ אס‬
‫של צבור אסור ט׳ הס״ל‬
‫ואח״כ‬
‫ט‬
‫ט‬
‫‪15‬‬
‫שמא‬
‫כ ש ל ש אחרונות או כ ש ב ע‬
‫כוי‪) :‬ב( ד״ה קאתו ט׳ בס׳‬
‫מקוס שנהגו דליאסר בנעילת‬
‫הסגלל‪) :‬ג( ד״ה לצעולי נו׳‬
‫מצער‬
‫ואי לא מ צ י לא‬
‫נפשיה הס״ל ואח׳׳כ מה״ל‬
‫לא יהא אלא גרר ו כ י אינו‬
‫את‬
‫משלם‬
‫ליומא‬
‫נדרו‬
‫אחרינא‪ ) :‬ו ( ה״ה היט ענט‬
‫צ״ל קולס‬
‫ל״ה‬
‫מעיינין‪:‬‬
‫)ה( תוס׳ ל״ה ניס נו׳ אך לא‬
‫נראה הכי נערני פסחים‪:‬‬
‫)‪ 0‬באייר ובירושלמי מפורש‬
‫גני הך נרייתא‪ .‬נ״נ פי׳ לתני‬
‫נה ישן‬
‫איכל‪:‬‬
‫ועמל ה״ו‬
‫)‪ (1‬ד״ה אניי נו׳ שאין לו‬
‫שולים שיל״א‪:‬‬
‫•‪<^»e1^-‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫תום׳ ה״ה נים וכוי אוםר‬
‫בתוך‬
‫רכ• נים ולא נים‬
‫השינה‪ .‬נתחלת השינה‪ .‬תיר‬
‫ילא תיר נסיף השינה נצ״ל‪:‬‬
‫בא״ד אך לא נהאה בע״פ‪.‬‬
‫נאן ונע״ס נצ״ל ט״ז איית‬
‫שי׳ תרצ ס״ק ת‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫ח‬
‫ח‬
‫מה״ל‬
‫ת״צ‬
‫א| גמ׳ ללא סגי ללא משלס‪.‬‬
‫עי׳ ר״ן וריטנ״א ומשמע ללא‬
‫ובכן‬
‫נגירסתס‬
‫הוי זה‬
‫בפשיטות אתי שפיר פרש׳׳י‬
‫ותוס׳ וא״צ למ״ש בעל אהבת‬
‫עילם ישער המלך‪:‬‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫אישקרפי״ט‪ .‬נעל קלה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ב‬
‫‪3‬‬
‫תענית ]וכוי[ אמר רבה בר רב‬
‫׳־'‪ 1‬ר‬
‫איפו‬
‫שילא לימא הכי מחר אהא‬
‫בתענית יחיד‪ .‬דאי לא‪ ,‬חיישינן שמא תענית צבור קיבל עליה ואסור בנעילת הסגדל כוי‪ .‬ואסיקגא ]ד[רבנן דבי רב אשי‪ ,‬באילו‬
‫התעני־ת השנויות במשנתינו‪ ,‬הוו )מאיימי( ]מםיימי[ מסאנייהו כי אורהייהו ואתו לבי תענית‪ ,‬סכרי לה כשמואל דאמר אין‬
‫העניה צבור כבבל אלא ט׳ באב בלבד‪ ,‬וכך הלכה‪ .‬אמר רכ יהודה אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע‪ .‬פירי היכא דאיכא צערא‬
‫רבינו גרשום‬
‫היכי עביד‪ .‬כשקיבל עליו‬
‫שיהא למהר מותר בנעילה‬
‫הסנדל‪ ,‬דאמר למחר הריני‬
‫בתענית יחיד‪ .‬דילמא מיכל‬
‫נמי אכיל‪ .‬כלומר כי היכי‬
‫דסיימי‬
‫לאכול‪.‬‬
‫סנדל ה״נ‬
‫סיימי‬
‫יכולין‬
‫אפנתא‪.‬‬
‫שגועלין עליונו של סגדל העור שעל הרגל‪ ,‬אבל העץ שתחת הרגל לא היו מניחין‪ .‬פברי לה כשמואל דאמר אין תענית צבור‬
‫בבבל‪ .‬לפיכך אין אסורין בנעילת הסנדל‪ .‬שהן י״ג‪ .‬ו׳ ראשונים ו׳ אהרונים‪ .‬בשלמא ]כולהו[‪ .‬רהיצה וסיכה ונעילה הסנדל‬
‫ותשמיש המטה‪ .‬מה אסיפת זקנים כיום‪ .‬כנופיא מצפרא ולא מאורתא‪.‬‬
‫או אונס וכיוצא בו לווה תעניתו ופורע‪ ,‬דאמרי׳ לא יהא אלא נדר‪ ,‬מי לא פרע למחר וליום אתרא‪ ,‬כך )מ(]ב[תענית‪ .‬ושמעינן‬
‫הא סברא מדברי שמואל דאמר צערא קיבל עליה אי מצי מצער נפשיה כוי‪ ,‬מכלל דרכ במצטער הוא דאמר‪ .‬יפה תעגית להלום כאש בנעורת‪ .‬וכו ביום אפילו בשבת‪ ,‬וכן הלכתא‪ .‬ויתיב תעניתא לתעניתא‪ ,‬ומפורש בשבת בפרק אי‪] .‬מתני׳[ עברו אלו ולא‬
‫נענו בית דין גוזרין שלש תעניות וכר‪ .‬ואקשינן‪ ,‬בשלמא רחיצה וסיכה ונעילה הסנדל וכיוצא בהן משום )תענית( ןתענוגן‪ ,‬אלא מלאכה אמאי‪ ,‬צערא הוא‪ .‬ומשנינן‪ ,‬אמר קרא קדשו צום קראו עצרה‪ ,‬פי׳ קראו עצרה לקידוש )היום( ]הצוםן‪ ,‬מה עצרת אסור‬
‫במלאכה אף צום אסור במלאכה‪ .‬ומאימתי איסורו משעת אסיפת וקנים‪ ,‬ואימתי אסיפת וקנים ביום‪ ,‬שנאמר תקעו שופר בציון ]וןהריעו בהר קדשי ׳רגזו כל יושבי ]ה[ארץ כי בא יום הי‪ .‬אמר רב כהנא כינופיא מצפרא‪ .‬היכי עבדינן‪ ,‬אמר אביי מצפרא עד‬
‫פלגיה יומא מעיינינן ]וכו׳[‪ .‬ולפניא ריבעא דיומא קרינן כסיפרא ובאפטרתא‪ ,‬ורבעא בהרא מצלינן ומתודינן‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( שנת קיא‪ .‬ניצה ימ‪ :‬יומא‬
‫פח‪ ,.‬נ (‬
‫]נרנות‬
‫כב‪.‬ן‪,‬‬
‫ג( מו״ק טו‪ ,:‬ד( ]חוספ׳‬
‫פ״א[‪ ,‬ה( נמו״ק שס פסחים‬
‫גל‪ ,[:‬ו( מו״ק יה‪] (1 ,‬לעיל‬
‫ינ‪ ,[:‬ח( ]עי׳ רש״י פסחים‬
‫נל‪ :‬ל״ה בין השמשות וכו׳‬
‫והמג״א סי׳ חקנל ש״ק כג‬
‫הגיחו בצ״ע[‪,‬‬
‫‪(v‬‬
‫ןפ״ק‬
‫לתמורה לףינ‪:‬וע״שבתיס׳‬
‫ל״ה ואין[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גמ׳ נל שהוא משוס אנל‬
‫כגון תשעה נאנ‪ .‬ג״נ פי׳‬
‫נלרננן אית לפלוגי כין‬
‫שהוא משוס אנל ונין שהוא‬
‫משום תעגוג אנל ניוה״נ‬
‫שהוא לאורייתא אע״ס‬
‫שהוא משוס תענוג אסור‬
‫נין נתמין נין נצונן‪:‬‬
‫)ב( שם מאי לאו אבולהו‬
‫ונמאי אילימא נממין ני׳‬
‫כצ׳׳ל ותינת עסקינן נמחק‪:‬‬
‫)ג( רש״־ ל״ה ה״ג כ״ע לא‬
‫לא כחמין‪ ) :‬ו ( ד״ה‬
‫כשאמרו אסור ברהיצה‬
‫גני תעניח‪) :‬ה( ד״ה לא‬
‫אנעילה‬
‫קאי‬
‫אשארא‬
‫ולעולם הך‪:‬‬
‫ומלאכה‬
‫)ו( תום' ד״ה אמר ר״ח נו׳‬
‫כגון תשעה באנ ואנל אסור‬
‫נין נו׳ בצ״ל ותיבות אסור‬
‫אפילו נצונ! נמתק‪ (!):‬ד״ה‬
‫וכן כר סיריש דקאי אהא‬
‫דקאמרינן דבצונן מותר‪:‬‬
‫)ש( כא״ד כלומר אשאר‬
‫אנעילה‬
‫קאי‬
‫דיגין‬
‫ומלאכה אכל לא‪:‬‬
‫גליון חש״ם‬
‫תום׳ ד״ה וכן‪ .‬פותר‬
‫כצונן וקש״ ל־״ה‪ .‬ק׳ לי‬
‫הא אדרנה טון דמיירי‬
‫כצונן ואפ״ה תגי כל גופי‬
‫דהקושיא‬
‫אייו‬
‫אסור‬
‫בהיפוך דמוכח דבתענית‬
‫ג״כ אסור בצונן כל גופו‬
‫וקשיא לר״ח וכמ״ש רש״י‪:‬‬
‫הגהות חגר״א‬
‫]א[ גט׳ )שאובין ניגהון‬
‫חא״מ <ועמ״ש רגעו ניו״ד‬
‫סי׳ רא ס״ק קכה וצ״עו‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫אישתורדי״ן‬
‫]אישטורדי״ץ[‪ .‬המום‪.‬‬
‫קרי״א ]קרייד״א[‪ .‬גיר‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫איפוך אנא‪ .‬דמצפרא מצלי‬
‫ולאורתא קרו ומפטרו‪.‬‬
‫]וכוי[‬
‫הערב‬
‫כמנהת‬
‫ואכרעה על בדכי‪ .‬אלמא‬
‫דרביעית בהרא הוו מצלי‪.‬‬
‫אף אגן נמי תגיגא‪ .‬דבתעגית‬
‫צבור אינו אסור אלא‬
‫בתמין‪ ,‬דקתני נועלין את‬
‫המרחצאות‪ .‬א( אבל היכי‬
‫איבעי ליה למיתני‪ ,‬מי מצי‬
‫למיתני סוברין את הנהרות‪.‬‬
‫א״ר שישא בר אבא רב אידי‬
‫בר אבין הכי קשיא ליה‬
‫מכדי קהניאסורין ברחיצה‪.‬‬
‫יג‪.‬‬
‫איפוך אנא‪ .‬סי׳ לנימא פלגא קמייתא ליומא מצלו ונעו רחמי‬
‫איפוך אנא‪ .‬לפלגא ליומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאילך‬
‫ואילך פלגא מעייני במילי למתא ומשני לא ס״ל‪:‬‬
‫סלגא מעייני‪ :‬טל מטל הגולה‪ .‬ואני יושב משומם על מנתת הערב‬
‫אמר רב הםהא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב )‪ 0‬אםור‬
‫ובמנתת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגלי ומעילי ואכרעה על‬
‫אפילו בצונן ואבל אסור בין בהמין בין בצונן וכוי‪ .‬ירושלמי‬
‫ברכי ואסרשה כסי אל ה׳ אלהי‪ :‬ובמנחה הטרב קמהי‪ .‬אלמא‬
‫יוסף בריה לרבי יהושע בן לוי‬
‫באילך סלגא בעו רחמי על סניא‬
‫בתשעה באב וביוה״כ מרחיץ יליו‬
‫מכלל לפלגא קמא מעייני במילי‬
‫איפוך אנא לא םלקא דעתך דכהיב ‪ 1‬ואלי‬
‫ומקנח במסה ומעבירה על גבי עיניו‬
‫למתא‪ :‬בנחמיה בן חכליה כתיב‬
‫יאספו כל הרד בדברי אלהי ישראל על מעל‬
‫רבי יונה תרי סמרטוטי ויהיב תותי‬
‫בעזרא ואלי יאספו‪ .‬לי היו מתאספין‬
‫‪2‬‬
‫הגולה וגו׳ וכהיב ובמנהת הערב קמהי‬
‫כרעיה סי׳ היה מניח סמרטוט תחת‬
‫ובאין טובים שבהן להגיל לסני על‬
‫מהעניהי ואפרשה כפי אל ה׳ אמר רפרם בר‬
‫הכר כלי ללחלחו ומעבירו על גבי‬
‫מעל וחטא הגולה להסדשס‪ :‬משומם‬
‫פפא אמר רב הםדא כל שהוא משום אבל‬
‫עיניו‪ :‬וכל שהוא משום תענוג‬
‫אישתורלי״ן בלע״ז‪ .‬על מעלם שמתוולין‬
‫וכוי‪ .‬ועכשיו שאין תענית צבור‬
‫על מנחת הערב מחצות ואילך שהצל >*< כגון א תשעה באב כ ואבל אסור בין בהמין‬
‫בבבל אלא תשעה באב מותרין אפילו‬
‫נוטה כראמרינן במס׳ יומא <לף ‪c w‬‬
‫בין בצונן ג כל שהוא משום תענוג כגון תענית‬
‫בחמין אפילו י״ז בתמוז וצום גלליה‬
‫צלותיה לאברהם מכי משחרי כותלי‪:‬‬
‫צבור בהמין אםור בצונן מוהר אמר רב אידי‬
‫כך פסק ראבי״ה ור׳ יואל אביו אסר‬
‫קמתי מהטניחי‪ .‬לא שמחענה על‬
‫בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את‬
‫המנחה ואח״כ אוכל אלא כלומר מצער‬
‫לרחוץ בחמין‪:‬‬
‫המרהצאות א״ל אביי ואי בצונן אסור סוברין‬
‫נסשיה‪ .‬ובקרעי ואס שאני קורע בגלי‬
‫ונועלין המרחצאות‪ .‬סי׳ שהן‬
‫אה הנהרוה מבעי ליה למיתני אמר רב‬
‫ומעילי הייתי מתסלל כלי שאתרצה‪ :‬כל‬
‫אטו םוכריז‬
‫חמין‪:‬‬
‫שישא בדיה דרב אידי אבא הכי קשיא ליה‬
‫שהוא משום אבל‪ .‬כל תענית שאסרו‬
‫נהי־ות כוי‪ .‬כלומר אי הוה אסור‬
‫חכמים רחיצה משום אבל כגון ט׳‬
‫מכדי תבן אסור ברהיצה נועלין את המרהצאות‬
‫בצונן מי איכא למיתני סוכרים נהרות‬
‫באב שהוא משוס אבילות חורבן וכל‬
‫למה לי אלא לאו ש״מ בהמין אסור בצונן‬
‫פשיטא ללא מצי למסבר כלומר כמו‬
‫שכן אבל ממש שמתו לסניו לאית ליה‬
‫כן לא תילוק מהא לקתני ונועלין‬
‫מוהר לימא מסייע ליה א>יכל הייבי טבילות‬
‫צערא מובא אסור בין בחמין וכו׳‪:‬‬
‫המרחצאות‪ :‬טבילה בהמין מי‬
‫טובלין כדרכן בין בט׳ באב בין ביוה״כ במאי‬
‫משום תטנוג‪ .‬שמצטערין ואוסרין‬
‫איבא‪ .‬הא שאובים נינהו מללא קאמר‬
‫אילימא בהמין נ > הטבילה בחמין מי איכא‬
‫עצמן בתענוג‪ :‬ה״ג אמר רב אידי בר‬
‫משכחת לה טבילה )בחמין( לכשירה‬
‫אבין אף אנן נמי הנינא ונוטלין אס‬
‫המרחצאוה ואיל אביי ואי בצונן אסור‬
‫סוכרין אס הנהרות מיבטי ליה למיתני‪.‬‬
‫בתמיה‪ .‬אף אנן נמי תנינא במתנית׳‬
‫לקחני גבי תענית צבור י( ונועלין את‬
‫המרחצאות להיינו חמין אבל צונן מותר‬
‫א״ל אביי כלומר ואי הוה סבירא ליה‬
‫לתנא לילן לבצונן אסור היכי הוה בעי‬
‫למיתני סוכרין את הנהרות היט מצי‬
‫למיסכרינהו‪ :‬אבא‪ .‬רב אילי הכי‬
‫קא קשיא ליה במתניתין רקאמר שמע‬
‫מינה ללא אסר אלא חמין מכלי‬
‫קמני מתני׳ אסורין ברחיצה וסתם‬
‫רחיצה בין חמין בין צונן למה לי תו‬
‫למיהלר ומיחנא ונועלין אלא למימרא‬
‫ללוקא חמין וכוי‪ :‬לימא מסייע ליה‪.‬‬
‫לרב חסלא לאמר כל שהוא משוס‬
‫אבל אסור אסילו בצונן‪ :‬כל חייבי‬
‫טבילות‪ .‬נדה ויולדת טובלים כלרכן‪:‬‬
‫טבילה בחמין מי איכא‪ .‬חמי האור‬
‫הא שאובין נינהו‪ :‬אלא לאו בצונן‪.‬‬
‫וחייבי טבילות אין משום לטבילה‬
‫בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו‪:‬‬
‫ה״ג כולי טלמא לא‪ >» .‬בחמין ולא‬
‫בצונן‪ :‬לא נצרכה אלא לחמי טבריא‪.‬‬
‫‪ m‬שאובין נינהו אלא לאו בצונן והייבי טבילות‬
‫אין איניש אהרינא לא אמר רב הנא בר קטינא‬
‫לא נצרכה אלא להמי טבריא אי הכי אימא‬
‫סיפא א״ר הנינא םגן הכהנים כדי הוא ביה‬
‫אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אהה בשנה‬
‫ואי אמרה בצונן מוהר ירהץ בצונן אמר רב‬
‫פפא באתרא דלא שכיה צונן תא שמע‬
‫^־כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא‬
‫ביום אבל בלילה מותר י>׳וכשאמרו אסור‬
‫בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל‬
‫בדרך מותר הא כיצד יוצא לדרך נועל נכנס‬
‫לעיר הולץ י וכשאמרו אסור ברהיצה לא‬
‫אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר‬
‫וכן אתה מוצא במנודה ובאבל מאי לאו‬
‫אכולהו ובמאי « עסקינן אילימא בהמין‬
‫פניו ידיו ורגליו מי שרו והאמר רב ששת‬
‫ה‬
‫ח‬
‫בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה‬
‫אלא שאמר בחמי טבריא יש להוכיח‬
‫לכולו שאוב אפילו ע״י המשכה לא‬
‫מהניא טבילה והא לאמרט( להמשכה‬
‫כולה כשירה ר״ל לענין שאינה פוסלת‬
‫את המקוה כשאר מיס שאובים אבל‬
‫טבילה ולאי אינו עולה בהם‪:‬‬
‫וכץ אתה מוצא במנודה ואבל מאי‬
‫לאו אכולהו‪ .‬פי׳ )‪ 0‬אהא‬
‫לקאמרינן ובצונן מותר לאבל נמי‬
‫־מותר בצונן וקשיא לרב חסלא לאמר‬
‫אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומשני‬
‫אשארא כלומר אשאר לילן)י‪ 0‬אנעילה‬
‫וסיכה אבל לא קאי אהא לבצונן‪:‬‬
‫בתער‪.‬‬
‫מיקל‬
‫שעדו‬
‫הכביד‬
‫‪9‬‬
‫פי׳ לרך חתיכה אבל‬
‫לא כלרכו לרך גילוח מלקאמר‬
‫מיקל ולא קאמר מגלח‪:‬‬
‫אבל אסור להושיט אצבעו בהמין אלא לאו‬
‫בצונן לא לעולם בהמין ודקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ובאבל אשארא‬
‫קאי תא שמע דאמר ר׳ אבא הכהן משום ר׳ יוםי הכהן מעשה ומתו בניו של‬
‫ר׳ יוסי בן רבי חנינא ורהץ בצונן כל שבעה ׳ההם כשהכפוהו אבליו הוה דתניא‬
‫י תכפוהו אבליו זה אהר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבם כסותו במים‬
‫אמר רב הםדא בתער אבל לא במספרים במים ולא בנתר ולא בהול אמר‬
‫רבא אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה מידי דהוה אבשרא והמרא מיתיבי‬
‫ט‬
‫ל‬
‫(כ‬
‫מ‬
‫גט א מיי׳ פייה מהלכות‬
‫תעניות הלכה י סמג‬
‫עשי! מל״נן ג טיש״ע א״ח‬
‫סי׳ תקני סעיף ז‪:‬‬
‫ם ב מיי׳ ס׳׳ה מהלכות‬
‫אגל הלכה ל סמג עשי!‬
‫שס טוש״ע י״ל סי׳ שפא‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫םא ג מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫תענית הלכה ל טור‬
‫וש״ע א׳׳ת סי׳ תקעה‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫סב ד מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫שגיתמ עשור הלכה נ‬
‫טוש״ע שם סי׳ תקגר‬
‫תעיף ח‪:‬‬
‫ה ]טוש״ע יו״ל סימן רא‬
‫סעיף עהן‪:‬‬
‫םג ו ז ח מיי׳ פ׳׳ג‬
‫מהלכות תענית הלכה ל‬
‫טור ש״ע שס סימן תקעה‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫םד ט מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫אבל הלכה ל סמג עשין‬
‫‪ 3‬טוש״ע י״ל סי׳ שפא‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫י נטוש״ע י״ל סימן שפא‬
‫סעיף לו‪:‬‬
‫םה כ מיי׳ שס ס״ו הלכה‬
‫יג טוש״ע י״ל סי׳ שצ‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫סו ל מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סי׳ שסט סעיף א‪:‬‬
‫סז מ מיי׳ שס טוש׳׳ע שס‬
‫סי׳ שצ סעיף ג‪:‬‬
‫סח ג מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סי׳ שסט סעיף א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ואלי יאספו בל חרד‬
‫בדבךי אלהי ישראל על‬
‫מ ע ל הגולה ואני ישב‬
‫למנחת‬
‫עד‬
‫משומם‬
‫עזרא ט ד‬
‫הערב‪:‬‬
‫‪ .2‬ובמנחת הערב קמתי‬
‫מתעניתי ובקרעי בגדי‬
‫על‬
‫ואברעה‬
‫ומעילי‬
‫ברבי ואפרשה בפי אל י;‬
‫עורא ט ה‬
‫אלהי‪:‬‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫בין בתשעה באב בין‬
‫ביוה״כ‪ .‬ואע״פ שאסורין‬
‫יח‪.>:‬‬
‫!ניצח‬
‫ברחיצה‬
‫אסור‬
‫כשאמרו‬
‫במלאכה‪ .‬גני עברו אלו‬
‫ולא נענו )מריק טו‪:‬׳‪.‬‬
‫ו כ ש א מ ר ו אסור בנעילת‬
‫אסור‬
‫כו׳‬
‫הסנדל‬
‫ברחיצה‪ .‬נתענית צנור‬
‫;שנו!‪.‬‬
‫נ‬
‫והלכך חייבי טבילות אין כולי עלמא‬
‫לא אבל בצונן שרו‪ :‬כדי‪ .‬ראוי הוא בית אלהינו כוי‪ :‬ואם איתא‪ .‬כלמוקמת לה לבצונן שרי מאי קא מהרר ליה רבי חנינא לתנא קמא‬
‫מאיבול טבילה נהי ללא טבלי בחמין משוס כבול בית אלהינו הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי והיינו לאמר לאבל‪ :‬אמר רב‬
‫פפא‪ .‬לעולם בחמי מבריא והיינו לקאמרי׳ חייבי טבילות אין בולי עלמא לא ובצונן כ״ע שרי ומאי לאבל לקאמר ר׳ חנינא כגון באתרא ללא‬
‫שטח צונן‪ :‬כשאמרו אסור )י( ]במלאכה[‪ .‬גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר‪ .‬מהכא ממשמע לבלילי תשעה באב מותר‬
‫במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמין הלבר‪ :‬יצא לדרך‪ .‬חוץ לעיר‪ :‬וכן אהה מוצא במנודה ואבל‪ :‬הט גרסינן במאי‬
‫אילימא בחמין מי שרי והאמר רב ששה אבל אסור להושיט אצבטו בחמין אלא לאו בצונן מאי לאו אכולהו כוי‪ .‬הא לקחני וכן אתה מוצא במנולה‬
‫ואבל אכל הני קאי ואסילו ארחיצה ושמע מינה לבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו ואפילו בצונן ותיובתא לרפרם בר פפא‪ :‬לא אשארא‬
‫קאי‪ .‬אנעילה )» וסיכה ולעולם הך רחיצה בחמין היא אבל בצונן שרי לרחוץ כל גופו‪ .‬והשתא לאמרת במנילה ואבל לאו ארחיצה קיימי‬
‫ליכא לאקשויי כלסרכת לעיל אילימא בחמין מי שרי‪ :‬ורחן בצונן בהון שגעה גרסינן‪ .‬אלמא בצונן שרי‪ :‬שהכפוהו אבליו‪ .‬בזה אחר זה‬
‫כלקתני שמתו בניו שניהם ולפיכך התירו לו כלאשכחן גבי שיער‪ :‬מיקל בתער‪ .‬לשקיל פורתא מינייהו‪ :‬ובחער‪ .‬לרך שינוי‪ :‬נתר‪.‬‬
‫קרקע הוא או אבן כעין שקורץ קרי״א בלע״ז‪ :‬בנתר וחול‪ .‬דרך לכבס שיתלבן‪ :‬מידי דהוה אבשרא וחמרא‪ .‬לתענוג הן כצונן‪:‬‬
‫דרחיצה משמע בחמין‪ ,‬למה לי למתני נועלין את המרחצאות‪ .‬דמשמע נמי חמין‪,‬לאו למימד דכחמין אסור ובצונן מותר‪ ,‬והיינו‬
‫דקאמר אף אנן נמי תנינא כרב חסרא‪ ,‬דבתענית צבור בצונן מותר‪ .‬נימא מסייע ליה‪ .‬לאביי‪ ,‬דשמעינן ליה דאמר תענית צבור‬
‫אסור בין בתמין בין בצונן‪ .‬לכולי עלמא לא‪ .‬הרי לך תשעה באב נ! שהוא תענית צבור‪ ,‬ודייקינן דאפילו בצונן אסור‪ .‬אמר רב‬
‫חנא‪ .‬מהכא לא תסייעי׳ לאביי‪ ,‬דלא נצרכא הא דקתני טובלין כדרכן אלא להמי טבריא‪ ,‬דמצי למיטבל בהו‪ ,‬והכי קאמר‪ ,‬טובלין‬
‫כדרכן בחמין אבל כ״ע לא‪ ,‬אבל בצונן אפי׳ לכ״ע שרי‪ .‬כדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת‪ .‬שלא יהיה טובל עליו‬
‫בת״ב כלל‪ .‬א״א בשלמא דת״ק אמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בצונן כת״ב אבל כ״ע לא‪ ,‬הייגו דקא פליג רב חנינא עליה‬
‫דת״ק דתייבי טבילות אין טובלין בצונן‪ ,‬דכדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת‪ ,‬אלא אי אמרת בצונן שרי לת״ק‪ ,‬והכי‬
‫קתני תייבי טבילות טובלין כדרכן בהמין אבל כ״ע לא‪ ,‬אבל כצונן מוהר לכ״ע‪ ,‬וקפליג רב חנינא עליה דת״ק דלא מצי למיטבל‬
‫בחמין‪ ,‬א״כ ליכא איבוד טבילה‪ ,‬דהא טביל בצונן אע״פ שאינו טובל בחמין‪ ,‬דהא שרי בצונן לכ״ע‪ ,‬אלא לאו לעולם אמר ת״ק‬
‫כצונן טובלין אכל כ״ע לא‪ ,‬ומסייעא לאביי‪ .‬א״ר פפא‪ .‬לעולם אמר תייק טובלין כדרכן בחמין אבל לכ״ע אסור‪ ,‬וצונן שרי‬
‫לכ״ע‪ ,‬ודאמר א״כ טבילה בצונן איכא וליכא איבוד טבילה‪ ,‬ר׳ הנינא הוה קאי בדוכתא דלא שכיחא צונן‪ ,‬ולעולם מהכא לא‬
‫תסייעיה לאביי‪ .‬כל ]ש(אמרו אסוד ברחיצה כוי‪ .‬באלו תעניות‪ .‬מאי לאו‪ .‬הא דקתני וכן אתה מוצא באבל‪ ,‬אכולהו‪ ,‬אהאי נמי‬
‫דקתני בסיפא דמילתא )בהאי מסכתא באידך פירקא(‪ ,‬כשאמרו אסור ברהיצה וכוי‪ ,‬ורהיצה לא משמע אלא בחמין‪ ,‬וקשיא‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫אין‬
‫רבינו חננאל‬
‫]ו[תפלת התענית בשחרית‬
‫לא יכלינן למימר‪ ,‬דכתיב‬
‫ואלי יאספו כל חרד בדברי‬
‫אלקי ישראל על מעל‬
‫הגולח ואני יושב משומם‬
‫עד למנחת הערב‪ ,‬ובמנהת‬
‫מתעניתי‬
‫קמתי‬
‫הערב‬
‫ומעילי‬
‫בגדי‬
‫ובקרעי‬
‫ואכרעה על ברכי ואפרשה‬
‫כפי אל ה׳ אלקי‪ ,‬ש״מ‬
‫דתפלת התענית באחרית‬
‫ברביעית‬
‫תוא‬
‫תיוס‬
‫האחרון‪ .‬אמר רב הסדא כל‬
‫שהוא משום אבל כגון‬
‫תשעה באב ואבל אסור‬
‫ברחיצה בין בחמין בין‬
‫בצונן‪ ,‬אבל כל שהוא משום תענוג כגון תענית ציבור בחמין אסור ובצונן מותר‪ .‬ודייק רב אידי ממתני׳‪ ,‬מאחר דקתני אסורין‬
‫ברחיצה למה לי למיתנא תוב ונועלין את המרחצאות‪ ,‬אלא רחיצה דאסרנא רחיצה במרחץ כחמין הוא דאסור אבל בצוגן‬
‫שוי‪ .‬ואתינן לסיועיה לרב חסדא מיהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדהכן בין בתשעה באב בין ביום הכיפורים‪ ,‬ואמרי׳‬
‫]בחמין[ ליכא לאוקומה דשאובין נינהו‪ ,‬אלא בצונן‪ ,‬ואי אמרינן לכולי עלמא רחיצה בט׳ באב בצונן שרי‪ ,‬איצטריך לאשמועינן‬
‫טבילה בצונן שהיא מצוה בומנה דשרי‪ ,‬אלא ש״מ רחיצה אפי׳ בצונן אסור‪ ,‬ובטבילה המצוה שרי‪ ,‬ולכולי עלמא אסור‪.‬‬
‫ואדחי׳‪ ,‬לעולם בצונן לכולי עלמא שרי‪ ,‬והא ברייתא בהמין היא‪ ,‬ואם תאמר מים שאובין הן‪ ,‬כגון חמי טבריא דמים חמין‬
‫נינהו‪ .‬ואקשינן‪ ,‬אי הכי סיפא דקתני ר׳ חגניא ]סגן[ הכהניפ אומר )מים חמין( כדי הוא בית אלקינו)לעבור( ]לאבד[ עליו‬
‫טבילה אחת בשנה‪ ,‬לטבול בצונן דשרי וליכא עבירה‪ .‬ודחי באתרא דליכא צונן‪ ,‬ורהיצה בחמין אסור משום כבוד בית אלקינו‬
‫שהרב‪ ,‬כדי הוא בית אלקינו לאבד מצות טבילה )אחת( בומנה פעם אחת‪ .‬ת״ש כשאמרו בתענית אסור ברהיצה לא אמדו‬
‫]אלא[ כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר‪ .‬וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר‪ .‬וכשאמרו אסור‬
‫בגעילת הסגדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר‪ ,‬הא כיצד יצא לדרך נועל‪ ,‬הגיע לעיר חולץ הסנדל מרגלו ומהלך יחף‪.‬‬
‫וכן אתה אומד במנודה ובאבל‪ .‬ודחינן לא‪ ,‬כי קא קתני וכ; באבל בנעילת סגדל ואמלאכה אבל רחיצה לא‪ ,‬ולעולם בהמין‪.‬‬
‫למאן דאמר כל שהוא משום אבל אסור בין בחמין ובין בצונן‪ .‬לא אשארא‪ .‬לבר מרתיצה קאמר וכן אתה מוצא באבל‪ ,‬אבל ברתיצה מותלק ‪ ,‬דאילו בתענית קתני ברהיצה דמשמע בחמין אבל לא בצונן‪ ,‬ואילו באבל אסור בין בחמין בין בצונן‪.‬‬
‫א( אולי צ׳יל א״ל אניי אלא היכי יכו׳‪ .‬נ( לכאורה תמוה דהא גס צר״ח נת״נ אסור בצונן ומאי מייתי מינה ראיה לאני• ואולי דרניגו לא היה גורס גדנט ר״ח נגון ת״נ ועדיין צ״ע‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון תענית‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוד!‬
‫שט א מיי׳ פ״ה מהלכות‬
‫אנל הלכה א סמג עשין‬
‫מל׳׳ס נ טוש״ע י״ל סי׳ שפ‬
‫שעיף א וסי׳ שסט סעיף א‪:‬‬
‫ע ב מיי׳ שס הלנה ל טוש״ע‬
‫שס סי׳ שפא סעיף א‪:‬‬
‫עא ג מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫עב‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫ד מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫תסלה הלכה יל סמג עשין‬
‫יט טש״ע א״ת סי׳ תקסה‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫עג ה מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫תענית הלכה נ טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעה סעיף נ ‪:‬‬
‫׳;ד‬
‫ו מיי׳ שס הלכה ג‬
‫טוש״ע שם סעיף ג‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫י־ש״י ד״ה זאת אומרת‪.‬‬
‫מדםוקטינן לה ככיהול כוי‪.‬‬
‫ימיהני הא מרא לשמעמא‬
‫היא ר״ח לס״ל לעיל למשוס‬
‫הבל אסור בצונן ול״צ כלל‬
‫לאוקמא בפירטס וטחול‪ .‬גס‬
‫להוכחה‬
‫צדך‬
‫למאי‬
‫מאוקיממא זו הא נשמע‬
‫מבדיתא ללעיל לתכסוהו‬
‫רביליו מכנס כסותו במיס‬
‫ומוכת מוה לאבל אסור‬
‫בטבוס וצע״ג‪:‬‬
‫^ ‪101‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫אדבריה‪ .‬הנהיגו ומטייל עמו‬
‫־לחובות העיר‪) .‬ביצר‪ .‬כט‪(.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אמר רבא אבל אסור כל שבעה‬
‫אפילו בצונן ומאי שנא מבשר‬
‫ומיין‪ ,‬דשרי ליה‪ .‬ודחי‪ ,‬בשר‬
‫ויין שרינן ליה כדי לפכוחי‬
‫פחדיה‪ ,‬אבל רהיצה דמשום‬
‫תעגוג היא לא התירו‪ .‬לימא‬
‫מסייעא ליה אין תגוגדת‬
‫רשאה לגוול עצמה בימי אבל‬
‫בית אביה‪ .‬אבל הגערה שרי‬
‫לנוול עצמה ושלא לרחוץ‬
‫אפילו בצונן‪ ,‬וש״מ אבל אפי׳‬
‫בצונן אסור‪ .‬והחי לא‪,‬‬
‫לכחול‬
‫התירו‬
‫הבוגרת‬
‫ולפרכס‪ .‬תניא תכפוהו אבליו‬
‫זה )אסור( ]אחר[ זה ]הכביד[‬
‫שערו מיקל בתער ומכבס‬
‫כפיתו במים‪ .‬אמר רב חסדא‬
‫בתער ולא במספדים‪ .‬במים‬
‫ולא בנתר‪ .‬ולא בחול‪ .‬אמר‬
‫רב חםדא זאת אומרת אבל‬
‫אסיר נתכבוסת‪ .‬והילכתא‬
‫אס־ר לרחוץ כל גופו כל‬
‫שבעה בין בחמין בין כצונן‪,‬‬
‫אבר פניו ידיו ורגליו בחמין‬
‫אסור וכצוגן מותר‪ .‬ולסוך‬
‫אפי• כל שהוא אסור‪ .‬ואס‬
‫לעבר הזוהמא מותר‪ ,‬לסוך‬
‫שמי טוב‪ .‬דרש רב יצחק יחיד‬
‫שקבל עליו תענית מתפלל‬
‫עגנו בין גואל לרופא‪.‬‬
‫ואקשינן עליה‪ ,‬וכי יתיר קובע‬
‫ברכה לעצמו‪ .‬אלא מתפלל‬
‫עננו כשומע תפלה ככלל‬
‫הברכה‪ ,‬ואינו מתפלל אותה‬
‫ברכה בפני עצמה‪ .‬ומותבינן‬
‫עליה מהא דתניא‪ ,‬מה בין‬
‫יחיד לציבור אלא שזה‬
‫מהפלל ]שמונה[ עשרה ואלו‬
‫מתסללין י״ט‪ .‬היכי דמי‪,‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ץ הבוגרת רשאה לנוול עצמה‪ .‬אומר ר״י דהא רשאה לאו דוקא‬
‫אי! הבוגרה‪ .‬שהביאה שתי שערות רשאה לנוול את עצמה אלא‬
‫׳(אלא ה״ק אין הבוגרת חייבת הא נערה חייבת‪:‬‬
‫מתקשטת כדי שיקפצו עליה »( הא נערה שאינה ראויה להינשא עדיין‬
‫אלא )‪ 0‬כצונן‪ .‬וקאמר נערה רשאה כלומר לאסורה ואת אמרת‬
‫עד שתבגר רשאה דבת חיוב אבילות היא וקטנה אינה חייבת ולא כלום‪:‬‬
‫דבצונן מומר וקשה לרבא דאמר דבצונן מותר ומשני ט קמני‬
‫בימי אבל אביה‪ .‬אפילו אירע אבילות לאביה שמת בנו‪ .‬אי נמי שמת‬
‫אכימול ואסירכיס‪ :‬אלא אמר רב‬
‫אביה ממש אע״פ שהיא בת חיוב‬
‫אבילוח אינה רשאה לנוול‪ :‬אלא לאו‬
‫יצחק בשומע תפלה‪ .‬והט ססק אין הבוגרת רשאה לנוול אה עצמה בימי אבל‬
‫בצונן‪ .‬ואפ״ה נערה אינה רוחצת בצונן‬
‫בשמעתא לתסלת תענית בשומע‬
‫אביה הא נערה רשאה מאי לאו ברהיצה‬
‫אלמא דאבל אף בצונן אסור‪ :‬אכיחול‬
‫תסלה ואין יחיד קובע ברכה לעצמו‬
‫ובמאי אילימא בהמיז אין הבוגרת רשאה‬
‫ואפירכוס‪ .‬ולא קא מיירי ברחיצה כלל‪.‬‬
‫לכך צריך כשאומר עננו בש״ת‬
‫והאמר רב הסדא אבל אסור להושיט אצבעו‬
‫סירכוס בשיער כבוס בבגדים רחיצה‬
‫)דצריך( לאומרו קודם שאומר הברכה‬
‫בהמין אלא לאו בצונן לא אכיהול ופירכום‬
‫בגוף‪ :‬זאס אומרה‪ .‬מדמוקמינן לה‬
‫כשמגיע לעננו קודם שיתחיל לומר כי‬
‫בכיחול ופירכוס הוא הדין לתמיסת‪:‬‬
‫לימא מםייע ליה דא״ר אבא הכהן משום‬
‫אתה ש״ח עמך ישראל ברחמים יאמר‬
‫‪s‬‬
‫עננו ולא יתתוס אלא יאמר ט אתה ה׳‬
‫רבי יוםי הכהן מעשה ומתו בניו של ר׳ יוסי‬
‫ט‬
‫עונה בעת צרה ומושיע ואח״כ‬
‫בר הנינא ורהץ בצונן כל שבעה אמרי התם‬
‫אתה ש״ת עמך ישראל ברתמים בא״י‬
‫בשהכפוהו אבליו זה אהר זה דהניא תכפוהו‬
‫שומע תסלה אבל שלית צבור אומר‬
‫אבליו זה אהר זה הכביד שערו מיקל בהער‬
‫גואל ישראל וקובע ברכה וחותם‪:‬‬
‫ומכבס כםותו במים אמר רב הםדא בתער‬
‫ושייר‪ .‬סי׳ חנא עשיית‬
‫תנא‬
‫אבל לא במספרים במים ולא בנתר ולא בהול‬
‫מלאכה ושייר כ״ד ברכות‬
‫סי׳ כ״ד ברכות שבתעניתא היו ולא באהל איכא דאמרי אמר רבא אבל אסור‬
‫מוסיסין ו׳ ברכות כדמסרש לקמן‬
‫בצונן כל שבעה מאי שנא מבשר ויין התם‬
‫ברפ״ב )לף טו‪ :(.‬מאי שייר ההאי‬
‫ילפכוהי פהדיה הוא דעביד לימא מסייע ליה‬
‫שייר כוי‪ .‬סי׳ דמשוס חדא מילתא‬
‫אין הבוגרה רשאה לנוול עצמה הא נערה‬
‫לא הד ‪ >w‬לתנא לשייר וא״ת הכא‬
‫רשאה במאי אילימא בהמין אין הבוגרת‬
‫קאמר ללא תנא ושייר דהא אין בין‬
‫קאמר למשמע לאין בין זה לזה אלא רשאה והאמר רב הםדא אבל אסור להושיט‬
‫אצבעו בהמין אלא לאו בצונן לא אכיהול‬
‫אלו בלבל וקשה להא במגילה‬
‫ופירכוס אמר רב הםדא זאת אומרת אבל‬
‫<לף ח‪ (.‬קתני אין בין נלרים לנלבות‬
‫אלא שהנלריס חייב באחריותן ונלבות‬
‫אםור בתכבוסת כל שבעה והלכתא אבל‬
‫אינו תייב באתריותן ואנו יולעין ליש‬
‫אםור לרהוץ כל גופו בין בהמין בין בצונן כל‬
‫‪ w‬חילוק אחר לנלריס אינן באים‬
‫שבעה אבל פניו ידיו ורגליו בהמין אםור בצונן‬
‫אלא מן החולין לכל לבר שבחובה‬
‫מותר אבל לסוך אפילו כל שהוא אסור ואם‬
‫אינו בא אלא מן החולין ונלבוח‬
‫לעבר אה הזוהמא מותר צלותא דתעניתא‬
‫באות מן המעשר כלאמר )לכריס‬
‫היכי מדכרינן אדבריה רב יהודה לרב יצהק‬
‫ס> וזבחת שלמים ואכלת לכתיב‬
‫בריה ודרש יהיד שקיבל עליו תענית מתפלל‬
‫גבי מעשר וי״ל להתם נמי לזה וזה‬
‫שוה והני מילי גבי שלמים יש חילוק‬
‫של תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא‬
‫והא לקחני אין בין מיירי בעולוח לאין‬
‫מהקיף לה רב ייצהק וכי יהיד קובע ברכה‬
‫בין עולות לנלריס לעולות לנלבה‬
‫לעצמו אלא אמר רב יצהק יבשומע תפלה‬
‫אלא שהנלריס תייב באתריותן מה שאין‬
‫וכן אמר רב ששת בשומע תפלה מיתיבי אין‬
‫כן בנלבה להא אין בין עולות לנלריס‬
‫בין יהיד לצבור אלא שזה מתפלל שמונה‬
‫לעולות לנלבות אלא חילוק זה להא‬
‫עשרה וזה מתפלל תשע עשרה מאי יהיר‬
‫כל עולות אינן באין אלא מן החוליןח(‪:‬‬
‫ומאי צבור אילימא יהיר ממש וצבור ש״צ הני‬
‫ותסברא והא שייר תיבה‪ .‬פי׳‬
‫« מסרש לקמן )לף תשע עשרה עשרין וארבע הוו אלא לאו ה״ק‬
‫טו‪ (:‬שמוציאין התיבה ברחוב העיר אין בין יהיר דקבל עליו העניה יהיר ליהיר‬
‫באחרונות ותסברא‬
‫<י()באמצעיות(‬
‫שקבל עליו תענית צבור אלא שזה מתפלל‬
‫להא שייר חיבה סי׳ וליכא למימר‬
‫שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה ש״מ‬
‫לבאיסורא קמיירי להא למתריעין‬
‫יהיר קובע ברכה לעצמו לא לעולם אימא‬
‫ונועלין מאי איסור איכא‪:‬‬
‫לך שליה צבור ודקא קשיא לך שליה‬
‫לאו‬
‫צבור עשרין וארבע מצלי <א> בג׳ תעניוה‬
‫ראשונוה דליכא עשרים וארבע ולא והא אין בין קתני אין בין ג׳ ראשונוה‬
‫לג׳ אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אםורין בעשיית‬
‫מלאכה הא לכ״ד זה וזה שוין יתנא ושייר מאי שייר דהאי שייר »> ותו והא‬
‫אין בין קתני אלא תנא באיסורי קא מיירי בתפלות לא מיידי ואי בעית אימא‬
‫יבאמצעייהא נמי לא מצלי כ״ד ולא והתניא יי אין ביז ג׳ שניות לשבע‬
‫אהרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את ההנויות הא לכל דבריהן זה וזה‬
‫שוין וכי הימא הכא נמי תנא ושייר והא אין בין קתני ותסברא אין בין דוקא‬
‫א‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ג‬
‫אילימא יחיד המתפלל בינו לבין עצמו עם הציבור‪ ,‬וציבור דקתגי שליח ציבוה היודד לפני התיבה‪ ,‬האי י״ט ברכות מתפלל‬
‫בתענית‪ ,‬כ״ד מתפלל‪ ,‬כדתנן עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כוי ואומר לפניהם כ״ד ברכות‪ .‬ושגיגן הכי קתגי‪,‬‬
‫אין ‪ :‬י ן יחיד דקאי בצבור כדאמרן ליהיד המתפלל הוץ לבית הכנסת‪ ,‬אלא שוה היהיר העומד בחוץ מתפלל י״ח ויחיד המתפלל‬
‫בכנסת מתפלל י״ט ברכות‪ ,‬אל]מ[א יחיד קובע ברכה לעצמו‪ .‬ושני׳‪ ,‬לעולם יחיד יחיד רקאי בצבור‪ ,‬וצבור שליח ציבור ממש‪,‬‬
‫וזה שליח ציבור המתפלל י״ט ברכות בתעניות ראשונות הוא שאין בה כ״ד ברכות‪ ,‬לפיכך זה מהפלל י״ה וזה מתפלל י״ט‪.‬‬
‫ואקשינן‪ ,‬והא תעניות אמצעיות דקתני דאסור במלאכה וברחיצה כו׳ ולא קתני כ״ד‪ .‬ושנינן‪ ,‬האי הנא באיסורא קמיירי‪ ,‬כלומר‬
‫אסור במלאכה וברהיצה כוי הוא דמיירי‪ ,‬בתפלות לא קמיירי‪ .‬אי בעי תימא כ״ד כרכות באמצעייתא נמי ליכא‪ .‬ואקשינן‪ ,‬והא‬
‫תניא אין בין שלש אמצעיות לשבע אחרונות אלא שכאילו מתריעין ונועלין את החנויות‪ ,‬הא ]לכל דבדהם[ זה וזה שוין‪ .‬לעולם‬
‫אימא לך באמצעיות נמי אין כ״ד ברכות בהן‪ ,‬ותנא מקצת מה שיש בשבע האחרונות ואינם כשלש אמצעיות ושייר אחרונות‬
‫כגון הני כ״ד וכיוצא בהן‪.‬‬
‫והא‬
‫א( ]!״ל רש׳׳י ב״מ סו‪ :‬ד״ה‬
‫לפכומי סמליה להפיג דאגתו‬
‫וכוי[‪ ,‬נ ( ]גיר׳ רא״ש יוסף!‪,‬‬
‫ג(‬
‫]סוכה‬
‫ה(‬
‫נס״א‪:‬‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫גל‪.‬‬
‫ד( ןתיססתא מגילה פ״א[‪,‬‬
‫לראשונות‪ ,‬ו(‬
‫בין‬
‫אמצעיות‬
‫!לעיל‬
‫יג‪,[:‬‬
‫ז( ]יעי׳ תוס׳ קילושין לג‪ .‬ותוס׳‬
‫חולין נל‪ :‬ל״ה אין ותוס׳ ערטן‬
‫כת‪ :‬ל״ה אומלין(‪ ,‬ח( ןיע״ע‬
‫תוספות מגילה ח‪ .‬ל״ה אין‬
‫ותיס׳ נייק סב‪ :‬ל״ה מי קתני‬
‫ופוס׳ חגיגה ת‪ .‬ל״ה אמאי‬
‫ותוספות שגת סג‪ .‬ל״ה אין[‪,‬‬
‫נו( רש״א מ״ז‪,‬‬
‫הפלה הטניה‪ .‬עננו‪ :‬בין גואל לרופא‪.‬‬
‫ברכה בפני עצמה‪ :‬וכי יחיד‪ .‬חשוב כל‬
‫כך שיהו מתקנין לו ברכה בס״ע להוסיף‬
‫בתסלתו‪ :‬בשומע הפלה‪ .‬שכוללה בתוך‬
‫הברכה וחותם בשומע תסלה דאותה‬
‫ברכה ותתימתה משמע בין אחעניח‬
‫בין אכל מילי‪ :‬אין בין יחיד לצבור‪.‬‬
‫גבי תענית‪ :‬שזה‪ .‬יתיד מתסלל ביום‬
‫תעניתו שמונה עשרה וכולל תסלת‬
‫תענית בשומע תסלה‪ :‬השע עשרה‪.‬‬
‫דקבע ליה בין גואל לרופא‪ .‬סתם תסלה‬
‫קרי שמונה עשרה דברכת ולמלשינים‬
‫ביבנה תקנוה כדאמרינן בברכות‬
‫‪1‬לף »!‪ :>:‬כ״ד הרין‪) .‬י( בסירקין‬
‫דלקמן <לף טו‪ (.‬דכ״ד ברכות הוו‬
‫ביומא דתעניתא והכא קתני י״ט ותו‬
‫לא‪ :‬ולבור‪ .‬יחיד שקיבל עליו תענית‬
‫צבור‪ .‬אלמא יחיד קובע ברכה לעצמו‬
‫בקמייחא‪.‬‬
‫כשקיבל תענית צבור‪:‬‬
‫בגי תעניות ראשונות <» דליכא כ״ד‬
‫כדאמרינן בסרק סדר תעניות כיצד‬
‫בגמ׳ )שס>‪ :‬דאלו מוהרין בעשייה‬
‫מלאכה וכוי‪ .‬ראשונות דלא חמירי‬
‫כולי האי)י( הא לכ׳יד ברכות זה וזה‬
‫שרן‪ .‬וקס״ד דאיתנהו לכ״ד באמצעיות‬
‫קמייתא דליכא כ״ד‬
‫מדקמתריץ‬
‫מכלל דבאמצעיתא איתנהו ולא היא‬
‫דליתנהו אלא באתרונות כדקתני התם‬
‫ומשוס דהא מילתא קמייתא מש״ה‬
‫פריך ליה מכ״ד דליתנהו באמצעיותי(‪:‬‬
‫הנא ושייר‪ .‬תנא מילי דאיתנהו בין‬
‫אמצעיות לראשונות ושייר‪ .‬אין בין‬
‫לאו דוקא הוא כדמוכח לקמן גבי‬
‫אידך‪ :‬ה״ג מאי שייר דהאי שייר אלא‬
‫באיסורי יןא מיירי בהפלות לא קא‬
‫מיירי‪ .‬ומאן דגריס שייר תיבה מוציאין‬
‫את התיבה כוי שיבוש הוא דאינה‬
‫אלא באחרונות כדבסמוך ומיסשט‬
‫פשיטא ליה דאינה אלא באתרונות‪:‬‬
‫מאי שייר דהאי שייר‪ .‬דלא אורחא‬
‫דתנא למתני כל מילי ולשיורי חדא‬
‫אלא לעולם כ״ד בקמייתא ליתנהו‬
‫ולהט לא חשיב להו באין בין‬
‫דבתפלה לא קמיירי‪:‬‬
‫נמי‬
‫ליכא כ״ד‪.‬‬
‫אלא באמצעיות‬
‫באחרונות‬
‫כדאמרינן התם‪ :‬שבאלו‬
‫האחרונוחי(‬
‫מתריעים ונועלין כדתנן נמי במתני׳‬
‫הא לכ״ד זה וזה שדן דבתרוייהו איתנהו‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הב׳׳ח‬
‫)א( נס׳ ילקא קשיא לך ש״צ‬
‫כ״ל מצלי בקמייתא לליכא‬
‫כ״ל כצ״ל‪ (5):‬שם מאי שייר‬
‫להאי שייר !ותו והא אין בין‬
‫קתני( תא׳׳מ‪ .‬וג״ב מסרש״י‬
‫משמע דלא גרסינן ליה הכא‬
‫וה״ט מדקאמר המקשה ולא‬
‫והא אין בין קתני ומשני דמני‬
‫ושייר כלומר ואין בין לאו דוקא‬
‫א״כ מאי פ ד ך ליה תי והא‬
‫אי! בין קתני אבל להך שינויא‬
‫במרא לבאמצעיתא נמי לא‬
‫מצלי כ״ד א״כ הא דקתני אין‬
‫בין ג׳ ראשונות כוי לוקא אין‬
‫נין קתני ולהכי פ ד ך בסמוך‬
‫וכ״ת הנא נמי תנא ושייר והא‬
‫אי! נין קתט לקס׳יל להאי אין‬
‫ני! נמי ליקא קתני כההוא‬
‫לרישא ימשני ותסנרא כו׳‬
‫כלומר ע״נ נדשא קתני אין‬
‫נין לוקא ובסיפא לאו לוקא‬
‫הוא להא שייר תיבה כוי‪:‬‬
‫» ( דשי" ל״ה אין הבוגרת‬
‫וכו׳ שיקפצו עליה הס״ל‬
‫ואח״נ מה״ל נימי אנל ואח׳׳כ‬
‫מה״ד הא גערה‪) :‬ל( ד״ה כ״ד‬
‫הורן כדתנן נפירקין דלקמן‪:‬‬
‫)ה( ד״ה נקמייתא ננ׳ תעניות‬
‫ראשונות הס״ד ומה״ד דליכא‬
‫כוי‪) :‬ו( ה״ה דאלו כו׳ כולי‬
‫האי הס״ל ומה״ד הא כוי‬
‫מלקמתדן בקמייתא וכו׳‬
‫מילתא‬
‫דבהא‬
‫ומשוס‬
‫קמייתא‪ (1) :‬תום' ד״ה אלא‬
‫ל א ו נצונן כו׳ כלומר דאסורה‬
‫ואין אומרים דנצונ! מותר‪:‬‬
‫)ח( ד״ה מאי נו׳ לא הר ליה‬
‫לתנא לשייר כוי אלא אלו נלנד‬
‫והא במנילה דתני כצ״ל‬
‫ותיבת וקשה נמחק‪) :‬ט( נא״ד‬
‫ואגו יודעי! דיש ביניהן תילוק‬
‫אחר כו׳ באות מן המעשר‬
‫דכתיב יונחת שלמיס ואכלת‬
‫גני מעשר וי״ל דהחס נמי‬
‫ל כ ל דבריהם זה ווה שוה‬
‫והני מילי ד י ש ניניהם חילוק‬
‫גני שלמיס והא דקתני אין‬
‫נין נצ״ל‪) :‬י( ד״ה ותסנרא נו׳‬
‫פי׳ כ ד מ פ ר ש לקמן ט׳‬
‫נרחוב העיר באתרונות אבל‬
‫לא באמצעיות הס״ד ואח״כ‬
‫מה״ד וחסנרא והא שייר‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫אין הבוגרת דשאי לנוול‬
‫עצמה‪ .‬לפי שעומדת על‬
‫פרקה וראויה לינשא‪ .‬אילימא‬
‫בחמין‪ .‬אין הבוגרת רשאי‬
‫לגוול עצמה‪ ,‬כלומר דיכולה‬
‫לרהוץ בחמין‪ .‬אלא לאו‬
‫בצונן‪.‬קאמראיןהבוגרתרשאה‬
‫לנוול עצמה‪ ,‬אלא רוחצץ בצונן‪ ,‬הא נעהה רשאה לנוול עצמה דאפי׳ בצונן אינה רוהצת‪ ,‬וקשיא לרבא דאמר אבל בצוגן‬
‫מותר‪ .‬לא כי קתגי‪ .‬אין הבוגרת רשאי לנוול הא נערה רשאה‪ ,‬אכיהול‪ ,‬אבל בצונן מותר אפי־ בנערה‪ .‬התם‪ .‬בבשרא וחמרא‬
‫ליכא אלא לפכוחי פחדא‪ ,‬אכל ליכא תעגוג‪ ,‬לפיכך שרי‪ .‬הכא בצוגן א־כא תעגוג‪ ,‬לפיכך אסור‪ .‬אלא לאו בצוגן‪ .‬קאמר דגערה‬
‫רשאה לנוול עצמה‪] ,‬ש״מ[ דאבל אסוד בין בהמין בין בצונן‪ ,‬והוי סיועא‪ .‬לא כי קתני‪ .‬נערה רשאה לנוול בכיחול ופירכום‪,‬‬
‫אבל בצונן מותר‪ ,‬ולא הוי סיועא‪ .‬וכי יחיד קובע ברכה לעצמו‪ .‬אויש מברך העונה בעת צרה‪ .‬בשומע תפלה‪ .‬שכולל בשומע‬
‫תפלה ואינו מברך ברכה לעצמו‪ .‬הגי‪ .‬דש״ץ‪ ,‬כ״ד הוויץ‪ ,‬כדמפרש לקמן‪ .‬וקתני שזה מתפלל תשע עשרה‪ .‬אלמא דקובע ברכה‬
‫לעצמו‪ ,‬שמברך העוגה בעת צרה‪] .‬ודקא קשיא לך דהא[ הוויין כ״ד ברכות‪ ,‬בדקמייתא‪ .‬כשלש תעגיות ראשוגות קא מיידי‪,‬‬
‫דליכא בהו כ״ד ולא הוי אלא י״ט‪ ,‬ולעולם אין היחיד קובע ברכה לעצמו‪ .‬אלא שבאלו‪ .‬אמצעיות‪ ,‬אסורין במלאכה‪ ,‬וראשוגות‬
‫מותרין במלאכה‪ ,‬הא לעשרים וארבעה זה וזה שוין‪ ,‬כי היכי דכאמצעיות איכא עשרים וארבעה הכא נמי איכא בראשונות כ״ד‪,‬‬
‫ולא מצית לתרוצי דצבור מתפלל י״ט בש״ץ‪ ,‬רהא איכא כ״ד‪ ,‬אלא ביחיד שקיבל תענית צבור‪ ,‬ותיפשוט דיחיד קובע כרכה‬
‫לעצמו‪ .‬ה״ג‪ ,‬תנא באיסורן [ קא מיידי‪ .‬כלומר‪ ,‬לעולם בראשונות ליכא כ״ד‪ ,‬והא דלא קתני שבאלו יש כ״ד ובאלו אין כ״ד‪,‬‬
‫משוס דבאיסורי קא מיירי דהוי אסור בעשיית מלאכה‪ ,‬ובתפלה לא מיירי‪ ,‬בברכות‪ ,‬ולעולם הא דקתני דצבור מתפלל י״ט מוקמינן בש׳יץ‪ ,‬אבל לא ביהיד‪ ,‬דאין יהיד קובע ברכה לעצמו‪ .‬ואיב״א‪ .‬לעולם בראשונות ליכא כ״ד‪ ,‬ולהכי לא קתני שבאלו יש כ״ד‬
‫ובאלי אין כ״ד‪ ,‬דכאמצעיות נמי אין כ״ד‪ (3 .‬ה״ג‪ ,‬תגא ושייר‪ ,‬ולא ]גרסינן[ נמי‪ .‬כלומר‪ ,‬שייר כ״ד‪ ,‬דבשבע איכא ובאמצעיות ליכא‪ .‬והא אין בין קתני‪ .‬דמשמע דהוי דוקא‪ ,‬כי היכי דאמרינן דאין בין קמא דוקא‪ ,‬אלמא דליכא בינייהו אלא מתריעין ונועלין‬
‫אבל לכ״ד שוין‪ ,‬אלמא דבאמצעיות איכא כ״ד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א( אילי צ״ל וט ינול לנרך וכוי‪ .‬נ( נראה דצ״ל ה״ג וכ״ת תנא ישייר ולא גרסינן נמי כלומר וכוי‪.‬‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫תענית‬
‫יד‪.‬‬
‫לאו שיורא הוא דהא קתני לה כאידך פירקא‪ .‬והוא הלין זהוה‬
‫מצי לתרוצי כדלעיל מילי לבסרהסיא לא קתני‪:‬‬
‫תני הדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענץ‬
‫באחרונות ולא בראשונות ותני איהך לא מתענין לא בראשונות‬
‫א( ]לעיל ינ‪ :‬ע״ש[‪ ,‬ג ( ]סוכה והא שייר חיבה‪ .‬דבאחרונות איחא והכא ליתא כדקתני לקמן )לף‬
‫נל‪ .‬יש״נ[‪ (»,‬ג״קפ‪ ,:‬ד(]צ׳׳ל מו‪ (.‬סלר תעניות טצל מוציאין את התיבה כר ומותבינן בגמרא‬
‫לתנ!!‪ ,‬ה( לקמן יט‪ ,.‬ו( נ״ל‬
‫בהליא מתיבה לליתא אלא באחרונות ומשני ט קתני נמי מתניתין‬
‫שצ״ל נאתרונומ‪,‬‬
‫ייבקמייתא‪ :‬מילי דצינטא‪ .‬מתריעין בבית הכנסת וטיל נמי בבית‬
‫הכנסח‪ :‬בפרהסיא‪ .‬תיבה ברחובה‬
‫של עיר‪ :‬דיקא כמי‪ .‬ללכ״ד זה‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫והא שייר תיבה אי משום תיבה לאו שיורא‬
‫)א( גם' לא היו מתריעין אלא וזה שוין לקחני מתניתין מה אלו‬
‫הוא מילי דצינעא קתני מילי דבפרהסיא‬
‫צועקין הא צעקה בפה הוא יתירוח על הראשונוח כו׳ ואלו כ״ל‬
‫ומדצעקה בפה התרעה‪ :‬לא קא חשיב גבי אחרונות‪ :‬והא מה לא קתני אמר רב אשי מתני׳ נמי דיקא דקהני‬
‫)ב( תום׳ ל״ה תני כו׳ לא‬
‫א>מה אלו יתירות על הראשונות אלא שבאלו‬
‫בראשונות ולא גאתרונות א מ ר אלו קחני‪ .‬למשמע לווקא‪ :‬דהא‬
‫רב א ש י נקוט מציעתא בילך‬
‫פי׳ הקונטר׳ נקוט השלשה‬
‫תעניות‪) :‬ג( ד״ה ורב יהולה‬
‫כוי אומר הר״י דהאי ענגו‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫אםצע־־תא‪ .‬כעין זה נלה לף‬
‫כ מ״א‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫]א[ נם׳ אין סותמין משנע‬
‫שנהן נ״א‬
‫)ועי׳‬
‫למס‬
‫משנה‬
‫כצ״ל‬
‫פ״ל‬
‫מהלכות תענית הלנה י‪:(1‬‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫כגון חיכוך‪ .‬שמין שמתמנן‬
‫האלם עליה‪ ,‬סרוטי״ר נלע״ז‬
‫)ב־ק פ‪ .(:‬מתריעין‪ .‬נעננו‬
‫המטורפת‪.‬‬
‫)לקמן י‪. .0‬‬
‫מלשון טרף אננא ומלשון ניצה‬
‫טרופה )לקמן יס‪.:.‬‬
‫(‬
‫רבינו גרשום‬
‫מתניתין להכא תנא נמי דהתס והאי‬
‫ללא תנא בהאי סמיך אהתם לקמני‬
‫באחרונות מוציאין התיבה מה שאין כן‬
‫באמצעיוח‪:‬‬
‫גמרא אמר ‪-‬ב אש־ נקום‬
‫התרעות‬
‫יןהני לה באידך פירקין‪ .‬למי ששנה‬
‫השהא‬
‫דאסיה‬
‫להכי‪.‬‬
‫למשום לקתני לה באידך פירקין‬
‫לאמרת ללא הר שיור כ״ל נמי‬
‫לאמרת לשרן נינהו איכא למימר ללא‬
‫הר שוין להא אסי׳ שיורא נמי לא‬
‫הוי לבהליא קתני לה באילך פירקין‬
‫לבאחרונות איתנהו באמצעיות לא‬
‫ואיכא לתרוצי כתירוצא קמא בקמייחא‬
‫לליכא כ״ל‪ :‬מאי הוי טלה‪ .‬היכן‬
‫אומרה יחיל‪ :‬נקוט מציטיהא בידך‪.‬‬
‫כלומר תריץ לבשלש אמצעיות היו‬
‫מתענין ומתרצת לכולהו הנך מתנייתא‬
‫הא לקתני בראשונות ולא באתרונות‬
‫הנך ראשונות לאו ראשונות ממש‬
‫נינהו אלא אמצעיות לאינהו הוו‬
‫ראשונות לאחרונות אבל בשבע‬
‫אחרונות לא מיתענו לטון לשבע‬
‫נינהו לא מצו עוברות ומיניקות למיקס‬
‫בהו והא לקתני באחרונות ולא‬
‫בראשונות הנך אתרונות אמצעיות‬
‫נינהו והראשונית ראשונות ממש ואין‬
‫מתענין בהן ללא תקיף רוגזא כולי‬
‫האי‪ .‬וצחות לשון הוא לתנא למיקרי‬
‫לאמצעיות ראשונות לאחרונות ואחרונות‬
‫לראשונוח‪ :‬בשופרות‪ .‬היו עושין‬
‫ההתרעות‪ .‬ולשון התרעה כמו תרועה‬
‫וסתם תרועה סשוטה לסניה ולאחריה‬
‫במסכת ראש השנה <לף לל‪ (.‬ואהט‬
‫מתריעין בשופרות כלכתיב )במדבר י(‬
‫ותקעתם בחצוצרות וגו׳ תוקעין‬
‫בשוסרות כרי שיכגיעו לבם לקול‬
‫השופר דהיו נרתעים מחטאתם‪.‬‬
‫ואשש ברכות שהיו מוסיסין ביום‬
‫התענית היו תוקעין על כל ברכה‬
‫יבבא אחח שהן י״ח התרעות‪ :‬רב‬
‫יהודה אמר‪ .‬מתריעין עננו בקול‬
‫רם‪ .‬היו צועקים עננו אבינו עננו‬
‫עננו אלהי אברהם עננו עננו אלהי‬
‫יצחק עננו עננו אלהי יעקב עננו‬
‫ולא באחרונות ‪ w‬נקוט מציעתא‬
‫השלש‬
‫הקונטרס‬
‫פירש‬
‫בידך‪.‬‬
‫תעניות אמצעיות בידך לבאותן‬
‫תעניות עוברות ומיניקות מתענות‬
‫וה״ק מתענות בראשונות פי׳ בראשינו׳‬
‫ר״ל אמצעיות להם ראשונות לאחרונו׳‬
‫שהיו חמורות אבל לא באחרונות‬
‫לנסישי ולא מצו עבלי להו והא לקחני‬
‫באחרונות ולא בראשונות האי אחרוני׳‬
‫היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות‬
‫שהם אחרונוח מן הראשונות בתחלה‬
‫גוזדן שלש תעניות וכן בשניה‬
‫שלש אבל אין מתענות בראשונות‬
‫שהם קלוח והא לקחני לא בראשונות‬
‫ולא באחרונות כלומר לא בשלש‬
‫ולא‬
‫הראשונות הראשונומ ממש‬
‫בשבע האחרונות האחרונות ממש‬
‫אלא לווקא באמצעיוח‪:‬‬
‫ורב יה והה בדיה דרב שמואל‬
‫בר שילת משמיה דרב אמר‬
‫עננו‪ .‬אומר הר״י ‪ w‬והאי עננו‬
‫לא ר ל עננו שבתפלת תענית אלא‬
‫ענינו שאומרים בסליחות וביום‬
‫הכפוריס עננו אבינו עננו אבל‬
‫עננו לחפלה לא קאמר להא כשלש‬
‫מתריעין ונועלין את ההנויוה אבל בכל‬
‫דבריהן זה וזה שוין וכ״ה הכא נמי >תנא‬
‫ושייר והא מה אלו קתני ותםברא מה אלו‬
‫דווקא הוא והא שייר לה תיבה אי משום‬
‫היבה לאו שיורא הוא משום דקא השיב‬
‫לה באידך פרקא השתא דאתית להכי‬
‫עשרים וארבעה נמי לאו שיורא הוא דקתני‬
‫לה באידך פירקא מאי הוי עלה אמר רב‬
‫שמואל בר םסרטאי וכן אמר רב הייא בר‬
‫אשי אמר רב בין גואל לרופא ורב אשי‬
‫אמר משמיה דרבי ינאי בריה דרבי ישמעאל‬
‫בשומע תפילה והלכהא בשומע תפלה‪:‬‬
‫תני הדא עוברות ומיניקות מתענות בראשונות‬
‫ואין מתענות באהרונות ותניא אידך מתענות‬
‫באהרונות ואין מתענות בראשונות ותניא‬
‫אידך אין מתענות לא בראשונות ולא‬
‫באהרונות *אמר רב אשי נקוט אמצעייתא‬
‫בידך דמיתרצון כולהו‪ :‬מה אלו יהירוה‬
‫ראשונות נמי אמר לה‪:‬‬
‫ובהן י״ה תרועות וסימן לרבר‬
‫על הראשונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין‬
‫יריחו‪ .‬פירוש שבידחו עשו‬
‫אה ההנויות‪ :‬במאי מתריעין רב יהודה‬
‫כן שהקיפוה ז׳ ימים והיו תוקעין‬
‫אמר בשופרוה ורב יהודה בריה דרב‬
‫בכל יום כמו כן תקנו בתעניות ובכל‬
‫שמואל בר שילת משמיה דרב אמר‬
‫תענית מוסיפין שש ברכות ועל כל‬
‫בעננו קם״ד מאן דאמר בעננו לא אמר‬
‫ברכה תוקעין מדעין ותוקעין א״כ‬
‫בשופרות ומאן דאמר בשופרות לא אמר‬
‫היינו י״ח תרועות‪:‬‬
‫בעננו והתניא אין פוהתין משבע ‪ w‬תעניות‬
‫מתריעין לעזרה‪ .‬סי׳ שיבואו‬
‫לעזור‬
‫על הצבור שבהן י״ה התרעות וסימן לדבר‬
‫וכו׳‬
‫העיר‬
‫יריהו ויריהו שופרות הוה ותיובהא למאן‬
‫ומתדעין בפה פירוש והאי תרועה‬
‫ר״ל מתריעין בפה לאין להתיר‬
‫דאמר בעננו אלא בשופרוה דכולי עלמא‬
‫תרועה בשופר בשבת‪:‬‬
‫לא פליגי דקרי לה התרעה כי פליגי בעננו‬
‫רבי‬
‫מר סבר קרי לה התרעה ומר סבר לא קרי‬
‫לה התרעה למ״ד בעננו כל שכן בשופרות ולמ״ד בשופרות אבל בעננו לא‬
‫והתניא ״ושאר כל מיני פורענויות המתרגשות כגון היכוך יחגב יזבוב וצירעה‬
‫ויתושין ושילוה נהשים ועקרבים לא היו מתריעיז אלא צועקין <א> מדצעקה‬
‫בפה התרעה בשופרות תנאי היא י׳דתניא יעל אלו מתריעין בשבת על‬
‫עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל ספינה המטורפת בים ר׳ יוסי אמר לעזרה‬
‫אבל לא לצעקה במאי אילימא בשופרות שופרות בשבה מי שרי אלא לאו‬
‫בעננו וקרי לה התרעה ש״מ‪ :‬בשני דר׳ יהודה נשיאה הוה צערא‬
‫נ‬
‫א‬
‫‪:‬‬
‫הא שייר תיבה‪ .‬דכאחרונות‬
‫איכא ובאמצעיות ליכא‪.‬‬
‫לאו‬
‫תיבה‬
‫משום‬
‫אי‬
‫שיורא הוא דמילי בצינעא‬
‫קתגי‪ .‬כגון מתריעין ונועלין‪,‬‬
‫מילי דפרהסיא כגון תיבה‬
‫לא‬
‫לרהוב‬
‫שמוציאין‬
‫קתגי‪ ,‬ולעולם איכא תיבה‬
‫באהרוגות ולא באמצעיות‪,‬‬
‫אבל כ״ד דהוי בצגעא אם‬
‫איתא דליכא באמצעיות הוה‬
‫קתגי שכאילו מתפללין כ״ד‬
‫ובאילו אין מתפללין כ״ד‪,‬‬
‫אלא ש״מ דבאמצעיות איכא‬
‫כ״ד‪ ,‬ולא מצית לתרוצי‬
‫נ‬
‫אב״א באמצעיות ליכא כ״ד‪.‬‬
‫ולעולם אמריגן הא דקתגי‬
‫אין כין ג׳ ראשוגות לגי‬
‫ה(‬
‫אמצעיות כו׳ הא לכ״ד שוין‪,‬‬
‫דהיכי דבאמצעיוח איכא‬
‫כ׳׳ד ה״ג איכא בראשונות‪.‬‬
‫ולא מצית לתדוצי הא‬
‫רתני שצבור מתפלל י״ט‬
‫]בש״ץ[‪ ,‬דהא איכא כ״ד‪,‬‬
‫אלא מוקמינן ליה ביחיד‬
‫גזר‬
‫שקיבל עליו תענית צבור‪,‬‬
‫ותפשוט דיחיד קובע ברכה הכל כסי שאומרים בסוף הסליחות אבל עננו לתפלת תענית אומר אסי׳ בראשונות ואפי׳ יחיל אוקימנא לאומרה בשומע חסלה‪.‬‬
‫לעצמו‪ .‬מתניתין נמי דיקא‪.‬‬
‫דכאמצעיות איכא כי׳ד‪ .‬מה ותפלה קרי ליה התרעה לאי בשופרות מריעין מיבעי ליה‪ .‬ומאן למפרש עננו של תפלת תענית משתבש להא קתני בסמוך שהן י׳׳ח‬
‫אילו‪ .‬אחרונות‪ ,‬יתירות על התרעות וקא פריך מן וסימן ללבר יריחו ואם איתא ליפריך בהליא י״ח תפלות של שמונה עשרה ברכות מי איכא בשבע תעניות‪:‬‬
‫הראשונות‪ .‬דהיינו אמצעיות‪.‬‬
‫שבאלו אחרונות מתריעין אין פוחתין מזי תטניוח‪ .‬באחרונות‪ :‬שמונה טשרה התרטות‪ .‬שהן מוסיפין ו׳ ברכות מי״ח על כ״ל ולכל אחת שלש תרועות‪:‬‬
‫ונועלין‪ ,‬אבל לכל דבריהם וסימן לדבר‪ .‬שלא תטעה אס התרעה הזו תרועה או תפלה‪ :‬יריחו‪ .‬לכתיב בה שופרות‪ .‬לישנא אחרינא סימן ללבר כלומר לכך‬
‫וה ווה שוין‪ ,‬אלמא דכי היכי מתריעין כלי שיענו כלרך שנענו ביריחו על ילי שופרות לכתיב )יהושע ו( ויתקעו בשופרות וגו׳ וכתיב <שם( ותפול החומה תחתיה‪:‬‬
‫דאיכא כ״ד באחרונות איכא‬
‫נמי באמצעיות‪ .‬וכי תימא אלא בשופרות כולי עלמא וכוי‪ .‬להא מתריעין לקתני הכא במתניתין לעבלינן בתעניות בשופרות‪ :‬כי פליגי בטננו‪ .‬כי פליגי‬
‫ה״ג תנא ושייר‪ .‬כלומר‪ ,‬דה״נ במתריעין לאמרינן בעלמא על שאר פורעניות מ״ס עננו נמי התרעה והאי לקתני בעלמא מתריעין בעננו ומאן לאמר בשופרות‬
‫איבעי ליה למיתגי שכאילו אבל בעננו לא‪ :‬חגב‪ .‬ארבה כתרגומו‪ :‬צירטה‪ .‬עוקצת את האלם‪ :‬יתושין‪ .‬נכנסין בעיניו ובחוטמו‪ :‬חיכוך‪ .‬כמו נתחכך‬
‫יש כ״ד ובאילו אין כ״ד‬
‫אלא ששיירו‪ ,‬הא מה אילו בכותל‪ :‬הא צטקה בפה היא‪ .‬אלמא לצעקת פה לא קרי ליה התרעה‪ :‬תנאי היא‪ .‬האי תנא לשאר מיני פורעניות סבר צעקת‬
‫קתני‪ ,‬דמשמע דהוי דוקא‪ ,‬סה לאו שמה התרעה ואילך סבר כר‪ :‬גייס‪ .‬וצדן עליה‪ :‬נהר‪ .‬המתפשט ויוצא לחוץ לשטוף את השלה ואת הבתים‪:‬‬
‫דליכא בינייהו אלא להגי‬
‫דתני בהדיא‪ ,‬אבל לכ״ד וה המטורפת‪ .‬כמו ביצים טרוסות )חולין דף סד‪ .(.‬שהולכת ונלה ועתילה להיטבע במים‪ :‬לטזרה‪ .‬צועקין לבנ׳ אלם שיבואו לעזרם‪:‬‬
‫ווה שוין‪ ,‬דכי היכי דאיכא ולא לצטקה‪ .‬תפלה שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל מפלתנו לצעוק עליהן בשבת‪ .‬אלמא צעקת סה ק ד התרעה מסי מורי‪ .‬ל״א‬
‫כ״ד באחרונות איכא נמי‬
‫לעזרה לקאמר תנא קמא מתדעין למשמע בקול רם ואמר ליה רבי יוסי לעזרה שיהו מתסללין כל אחל בביתו לעזרה בעלמא‪:‬‬
‫גזר‬
‫באמצעיות‪ .‬אי משוס תיבה‬
‫לאו שיורא הוא‪ .‬אלא כיון דשייר כ״ד‪ ,‬אלמא ש״מ דכי היכא דבאחרונות איכא כ״ד ה״נ איכא כ״ד באמצעיות‪ .‬השתא דאתית להכי‪.‬‬
‫דתרצית דקחני באידך פרקין‪ ,‬דכ״ד ]נמי[ לא הוי שיורא‪ .‬כלומר‪ ,‬לעולם באחרונות איכא כ״ד ובאמצעיות לא‪ ,‬והא דלא קתנ׳ שכאילו‬
‫יש כ״ד ובאילו אין כ״ד‪ ,‬משום דקתני לה באידך פירקא דבאחרונות איכא כ״ד ולא באמצעיות‪ .‬והא דקתני אין בין שלש ראשונות‬
‫לשלש אמצעיות וכוי‪ ,‬אמר הא לכל דבריהם וה ווה שוין‪ ,‬דכי היכי דבאמצע]י[ות ליכא כ״ד ה״נ כראשונות‪ ,‬ומצינו לאוקמי הא‬
‫רקתני שצבור מתפללין י״ט בש״צ בקמייתא דליכא כייר ולא ביחיד‪ ,‬דאין יחיה קובע ברכה לעצמו‪ .‬נקוט אמצעייתא בידך‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫כולהי אמרו דבאמצעיתא מתענות ולא בראשונות ולא באחרונות‪ ,‬בראשונות לא דאכתי לא תקיף רוגוא‪ ,‬ובאחרונות דקשי עלה‬
‫להתענות שבעת ימים‪ .‬ומתרצו כולהי‪ .‬הא דקתני מתענות בראשונות ולא באחרונות היינו אמצעיתא שהן ראשונות לאחרונות‪ ,‬ולא‬
‫כאהרונוה ממש‪ ,‬והאי דקתני מתענות באהרונות היינו אמצע]י[ות שהן אהרונות לראשונות‪ ,‬ולא בראשונות ממש‪ ,‬והאי דקתני‬
‫אין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות‪ ,‬היינו ראשונות ממש‪ ,‬היינו אחרונות ממש שהן שלש עשרה‪ ,‬דהאי שלש שהיהידים‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫עד!‬
‫א‬
‫מיי׳ ס״ג‬
‫מהל׳‬
‫מעניות הלכה ה טוש״ע‬
‫איית סימן תקעה סעיף ה‪:‬‬
‫ב‬
‫עו‬
‫מיי׳ שס הלכה ז‬
‫טוש׳׳ע שם סעיף ל‪:‬‬
‫עז ג מיי׳ שס פ״ג הל׳ ינ‬
‫טוש״ע שס סימן תקעו‬
‫עח‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫ד מיי׳ שס הלכה י‬
‫טוש״ע שס סעיף ט‪:‬‬
‫עט ה מיי׳ שס הלכה ט‬
‫טיש״ע שס סעיף ז‪:‬‬
‫‪ C‬ו מיי׳ פ״א שס הל׳ ו‬
‫סימן‬
‫טוש״ע שס‬
‫תקעו‬
‫סעיף יג ן וסימן רפת סעיף‬
‫ט[‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אמר רב אשי‪ ,‬הא דדייקת‬
‫מתנייתא דייק ממתני׳‪ ,‬דקתני‬
‫על‬
‫יתירות‬
‫מה אילו‬
‫הראשונות‪ ,‬אלא שכאילו‬
‫מתריעין ונועלין החנויות הא‬
‫לכל דבריהם זה וזה שוין‪.‬‬
‫תנא מקצת ושייר מקצת‪,‬‬
‫ומאי שייר דהאי שייר‪] ,‬שייר[‬
‫תיבה‪ ,‬דלא קתני ומוציאין‬
‫התיבה אלא אמרינן תנא‬
‫ושייר‪ ,‬כשם ששייר התיבה‬
‫שייר כ״ד ברכות‪ ,‬ולעולם‬
‫]אין[ מתפללין באמצעיות‬
‫כ״ד ברכות‪ .‬ודחינן‪ ,‬תיבה‬
‫לאו שיורא הוא‪ ,‬דקתני‬
‫באידך פרקין סדר תעניות‬
‫כיצד מוציאין התיבה‪ ,‬הנה‬
‫תעניות‬
‫אכולהי‬
‫מפרש‬
‫מוציאין את התיבה‪ .‬ואמרינן‪,‬‬
‫השתא דאתית להכי‪ ,‬גם זה‬
‫השינויא‪ ,‬שני בהא נמי‪,‬‬
‫ואימא מדקתני סדר תעניות‬
‫כיצד וקא מפרש כ״ד ברכות‪,‬‬
‫ש״מ אכולהי תעניות קא‬
‫מיידי‪ .‬וזו שינויא היא ולא‬
‫סמכינן עליה‪ ,‬רהא באידך‬
‫פרקין ]אמרינן[ דאין מוציאין‬
‫התיבה אלא בשבע אחרונות‪.‬‬
‫מאי הוי עלה‪ .‬ואסיקנא‪,‬‬
‫הלכתא יחיד מתפלל עננו לא‬
‫שנא יחיד קאי בצבור ולא‬
‫שנא יחיד דקאי בעלמא‪,‬‬
‫וקיימא לן דכל יחיד מזכיר‬
‫עננו בשומע תפלה‪ .‬תני חרא‬
‫עוברות ומיניקות מתענות‬
‫מתענות‬
‫ואין‬
‫בראשונות‬
‫אידך‬
‫ותניא‬
‫באחרונות‪,‬‬
‫ואין‬
‫באחרונות‬
‫מתענות‬
‫מתענות בראשונות‪ ,‬ותניא‬
‫אידך אין מתענות לא‬
‫באחרונות ולא בראשונות‪.‬‬
‫נקוט‬
‫אמר רב ששת‬
‫אמצעייתא בידך‪ ,‬כי מתענין‬
‫בהן‪ ,‬דמתרצית אכולהו‪ .‬פי׳‬
‫הא דקתני בראשונות מוקמינן‬
‫לה כשלש אמצעיות‪ ,‬דלגבי‬
‫שבע אתרונות )הני שלש‬
‫אחרונות( הני שלש אמצעיות‬
‫ראשונות מהני ישבע נינהו‪.‬‬
‫ואמצעיות דקתני מתענין‬
‫שלש‬
‫הן‬
‫באחרונות‪,‬‬
‫שלש‬
‫דלגבי‬
‫אמצעיות‪,‬‬
‫האמצעיות‬
‫הראשונות‬
‫האחרונות מיקרו‪ .‬וברייתא‬
‫דקתני אין מתענות לא‬
‫]בראשונות[‬
‫בראשונות‪,‬‬
‫ממש שהן שלש ראשונות‪,‬‬
‫ולא כאתרונות‪] ,‬באחרונות‬
‫ממש[ שהן ]ז [ האחרונות‪,‬‬
‫מכלל ]ד[שלש )ראשונות(‬
‫]האמצעיות[ מתענות‪ ,‬לדברי‬
‫שלשתן יש לומר דכולהו‬
‫מודו באמצעיות דמתענות‪.‬‬
‫ירושלמי‪ .‬עוברות ומיניקות‬
‫מתענות בט׳ באב וכשלש‬
‫שניות ולא בשבע אחרונות‪.‬‬
‫מתני'‪ ,‬אין גוזרין תענית‬
‫בהחלה בחמישי כוי עד ר׳‬
‫שאין‬
‫יוסי אומר כשם‬
‫הראשוגות בחמישי כך לא‬
‫האחרונות‪.‬‬
‫השגיוה ולא‬
‫מתנ״'‪ .‬עכרו אלו ולא נענו‬
‫‪,‬‬
‫בית דין גוזרין עוד כוי‪ .‬מהריעין דתני במתני׳ כיצד הוא‪ ,‬רב יהודה אמר התרעה בשופר‪ ,‬משמיה דרב אמרו התרעה בעגיגו‪.‬‬
‫ומותבינן ןעלה[ דרב‪ ,‬אין פוחתץ משבע תעניות על הציבור ובהן שבע התרעות‪ ,‬וסימן לדבר יריחו‪ ,‬והתרעות יריחו בשופר‬
‫הוו‪ .‬ושנינן‪ ,‬בשופר דברי הכל התרעה היא‪ ,‬כי פליגי בענינו‪ ,‬רב יהודה סבר ענינו לאו התרעה‪ ,‬ורב סבר ענינו נמי התרעה‬
‫היא‪ .‬ותוב מותבינן עליה‪ ,‬ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות על העולם כגון חיכוך חגב זבוב צרעה ויתושים ושילוח גחשים‬
‫ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקים‪ ,‬והנה ענינו צעקה היא‪ ,‬ואם תאמר ענינו התרעה היא נמצא ענינו התרעה והיא הצעקה‪,‬‬
‫היכי קתני צועקין ולא מתריעין‪ .‬ושנינן תנאי היא‪ ,‬יש תנא שקורא ענינו התרעה‪ ,‬דתנן)בפירקין קרא( על אילו מתריעין בשבת‬
‫על עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל הספינה המטרפת בים‪ ,‬ר׳ יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה‪ ,‬והא הכא התרעה בשופר‬
‫ליכא למימר‪ ,‬ההא שבת היא ושופר בשבת אסור‪ ,‬אלא לאו בצנינו‪ ,‬וקתני מתריעין בשבת‪ ,‬ש״מ דקרי לענינו התרעה‪ ,‬ש״מ‪.‬‬
‫מתענין לא חשיב כלום‪ .‬בעננו‪ .‬והיינו התרעה דהוו בכינופיא‪ .‬ובהן י״ג תרועות‪ .‬כדאמרן בפירקין דלקמן‪ ,‬דכברכה ראשונה אמר להם קודם הברכה תקעו‪ ,‬ולאחר הברכה תקעו ותוקעין ומריעין והוקעין‪ ,‬וקודם ברכה שניה אומר להם הריעו ומריעין‪ ,‬ולאחר ברכות‬
‫אומר להם הריעו ומריעין ותוקעין ומריעין‪ ,‬נמצא בברכה ראשונה מריע אחת ובשניה ג׳‪ ,‬וכן בכל אלו ו׳ ברכות בראשונה תרועה אהה וכשגיה ג׳ תרועות‪ ,‬גמצא לד ברכות י״ג)תקיעות( ]תרועות[‪ .‬והימן לדבר‪ .‬דעבדינן הרועה יריחו‪ ,‬הא יריתו בשופרות הוות‪ ,‬ומדנקט‬
‫סימן יריתו ש״מ דתרועה בשופר‪ .‬החיכוך‪ .‬שהין היה‪ .‬צעקה בפה‪ .‬ומדקתני לא תוו מתריעין אלא צועקין‪ ,‬אלמא דצעקה בפה והרועה בשופר‪ .‬לעזרה ולא לצעקה‪ .‬כל אחד מתפלל בפני עצמו‪ ,‬אבל אין עושין כנופיא‪ .‬ר׳ יהודה גזר תליסר תעניתא‪ .‬הני דקתני במתניהין‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫פא א מיי׳ ס״נ מהל׳‬
‫תעגית הלנה נ טור ש״ע‬
‫א״ח סימן תקעו סעיף א‬
‫]יסימן תקענ סעיף ון‪:‬‬
‫פ ב ב מיי׳ ס״נ מהלנות‬
‫תפלה הלכה ־׳ טוש״ע‬
‫א״ח שימן קיז סעיף נ ‪:‬‬
‫פג ג מיי׳ פ״ג מהל׳ תענית‬
‫הלכה י טור ש״ע א״ח‬
‫שימן תקעה סעיף ט‪:‬‬
‫פד‬
‫ד מיי׳ שס הלכה ז‬
‫טיש״ע שס סעיף ל‪:‬‬
‫פה ה ו מיי׳ שס הל׳ ח‬
‫טוש״ע שם סעיף ז‪:‬‬
‫פו ז מיי׳ פייה מהלכות‬
‫מפלה הלכה יד טוש״ע‬
‫א״ח סימן קלא סעיף ח‪:‬‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫כבנין‪ .‬ננין האמור כאן‬
‫שאסורין‪ ,‬כנין ש ל שמתה‪.‬‬
‫שגוהגין עצמן נגזיס־ן ינאנליס‬
‫?מגילה ה‪ .!:‬נטיעה‪ .‬האמורה‬
‫כאן‪ ,‬נטיעה ש ל שמחה‪.‬‬
‫כגון אנורגקי‪ ,‬אילן שצילו נאה‬
‫כגון אילן שכיפסין אותי על‬
‫גני כלונסות ויתדית והמלטס‬
‫אוכלין תחתיו בימית התמה‬
‫ומתעדגין כה במיני שמחות‪,‬‬
‫ימין נית מתנות לבנו כשמשיא‬
‫אשה לנגו הראשון היה נינת‬
‫לו נית ועושה לו תופה כתוכו‬
‫!שם!‪ .‬אלא אם כן נענה‬
‫כיהושע בן נון‪.‬כלומר אא״כ‬
‫בטומ במעשיו שהוא נענה‬
‫בתפלתו !מגילה כ;‪.:..‬‬
‫הדרן עלך מאימתי‬
‫רבעו חננאל‬
‫הא דא״ר אמי אין מטריחין‬
‫על הצבור יותר מדאי‪,‬‬
‫ואמרינן לגרמיה הוא דעביד‪,‬‬
‫כלומר לא היה יכול להתענות‬
‫ובשביל עצמו ]אמר[ אין‬
‫מטריהין‪ .‬דתגיא כשאמרו י״ג‬
‫תעניות לפי שאין מטריהין‬
‫על הצבור‪ ,‬לא אמרו אלא‬
‫לגשמים בלבד‪ ,‬אבל לשאר‬
‫מיני פורעיות מתענין והולכין‬
‫עד שיענו‪ .‬ומשני ר׳ אמי תנאי‬
‫היא‪ ,‬דתניא אין גוורין על‬
‫הצבור יותר מי״ג תעניות לפי‬
‫שאיי מטריחין על הצבור‬
‫•ותר מדאי דברי ןרבין‪ ,‬רבן‬
‫שמעון בן גמליאל אומר לא‬
‫מן השם הוא וה‪ ,‬אלא מפני‬
‫שיצא ומנה של הביעה‪ .‬בגי‬
‫נינוה בעו מרי‪ ,‬אנן דאפילו‬
‫בתקופת תמוז בעינן מיטוא‪,‬‬
‫אנה נזכיר ותן טל ומטר‪,‬‬
‫‪:‬ברכת השנים‪ ,‬או בשומע‬
‫תפלה כיחיד ששואל צרכיו‬
‫כשומע תפלה‪ .‬אמר להו‬
‫כיחיהים‪.‬‬
‫תפלה‬
‫בשומע‬
‫אותביגן עליה‪ ,‬א״ר יהודה‬‫אימתי שואלין אה הגשמים‬
‫בפרקים הללו‪ ,‬בזמן שהשנים‬
‫‪:‬תיקוני וישראל שדרן על‬
‫אדמתם‪ ,‬אבל בומן הוה הכל‬
‫לפי‬
‫השנים הכל‬
‫יפי‬
‫המקומות הכל לפי הזמן‪,‬‬
‫ק שיא לרבי‪ .‬ודתי׳‪ ,‬רבי תנא‬
‫יחולק על התנאים‪ .‬מאי הוה‬
‫עלה‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬רב ששת אמר‬
‫בשומע תפלה וקיימא לן‬
‫כ ־והיה‪ ,‬ותוב לגבי איסורא‬
‫ד־לכתא כרב ששת וזו‬
‫איסורא היא‪ .‬פיסקא‪ .‬בשגי‬
‫מטין עם השכה‪ .‬ומיבעיא לן‬
‫ופשטנא ממהניהא‪ ,‬דתניא‬
‫ערב‬
‫מטין לעת‬
‫בשני‬
‫ובחמישי פותהין כל היום‬
‫כפני כבוד השבת‪ ,‬היו לו שנ­‬
‫פתחים פותח אחד ונועל‬
‫]אהד[‪ ,‬היתה לו א־צטכא‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫יד‪:‬‬
‫תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫רבי יהודה נשיאה גזר תליםר תעניות‪ .‬על שאר פורעניות‬
‫גזר חליסר תעניתא‪ .‬כדאמרינן במתניתין <לף טי‪ (:‬שלש ראשונות‬
‫<> ומיהו קאמר ליה רבי אמי דאין מטריחין דהכי נמי‬
‫ושלש אמצעיות ושבע אחרונות ולשאר פורעניות עביל להו ולא‬
‫משמע דהוה אשאר מיני פורעניות מדמייתי עלה הא לקאמר‬
‫לגשמים‪ :‬לגרמיה‪ .‬לעצמו דרש שלא אמר אלא לפי שהוא לא היה‬
‫רוצה להתענות‪ :‬לא שנו‪ .‬דאין גוזרים יותר משלש עשרה‪ :‬כשאמרו‪.‬‬
‫רבי יוחנן ל״ש אלא לגשמים אבל לשאר מינים וכו׳‪:‬‬
‫רביעה‪.‬‬
‫של‬
‫זמנה‬
‫שיצאה‬
‫ראשונות ושלש‬
‫להתענות שלש‬
‫דזמן רביעה דיורה‬
‫אמצעיות ושבע אחרונות‪ :‬לא מן‬
‫גזר תלת עשרה הענייה ולא איעני םבר‬
‫מרחשון‪:‬‬
‫ויצא‬
‫במרחשון‬
‫הוי‬
‫טעם‬
‫השם הוא זה‪ .‬שאין זה‬
‫למיגזר טפי אמר ליה ר׳ אמי הרי אמרו אין‬
‫שלה להו ביחידים דמיתי‪ .‬פירוש‬
‫שאין מניחין בשביל טורח אלא שכבר‬
‫מטריחין את הצבור יותר מדאי אמר ר׳ אבא‬
‫תאמרו‬
‫תפלה‬
‫ובשימע‬
‫יצא זמנה של רביעה של יורה שהרי‬
‫אידעבד‬
‫בריה דרבי חייא בר אבא רבי אמי‬
‫תפלת יי( תענית והא דיחיד אימר‬
‫מרחשון עבר על כולן לסוף התעניות‬
‫לגרמיה הוא דעבד אלא הכי אמר ר׳ הייא‬
‫ותן טל ומטר בברכת השניס אע״ג‬
‫שמקצתן היו בפסליו כדקתני מתניתין‪.‬‬
‫שמתפלל בעצמו הואיל חמן צבור הוא בר אבא אמר ר׳ יוהנן לא שנו אלא לגשמים‬
‫ואיכא למשמע מדרבי שמעון דבשאר‬
‫אבל בני נינוה הוו יחידים אפי׳ בתקופת‬
‫מיני פורעניות דכל שעתא הוי‬
‫אבל לשאר מיני פורענויות מתענין והולכין‬
‫זימנייהו למיבטלי אפילו טפי גזרינן‬
‫תמוז צריכין למטרא‪:‬‬
‫עד שיענו מן השמים תניא נמי הכי כשאמרו‬
‫ורבי דאמר אין מטריחין סתמא‬
‫הכל לפ• השנים‪ .‬אם צריכים‬
‫שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים‬
‫אכולהו קאמר ואנא לאמרי כרבי‪:‬‬
‫אותה שנה גשמים שהיא‬
‫א אבל לשאר מיני פורענויות מתענין והולכין‬
‫ובשומט הפלה‪ .‬אמרינן לשאילת מטר‬
‫שחונה ואס צריכים גשמים כבני נינוה‬
‫עד שיענו לימא תיהוי תיובתיה דר׳ אמי אמר‬
‫כיחיל השואל צרכיו בשומע תפלה‬
‫שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים‪:‬‬
‫לך רבי אמי תנאי היא דתניא אין גוזרין יותר‬
‫להא לאמרינן שאלה בברכת השנים‬
‫אור‬
‫משלש עשרה תעניוה על הצבור לפי שאין‬
‫אפי׳ ביחיל משום לזמן צבור הוא‬
‫אבל במילתא אחריתי להוי ליחיל ולא‬
‫מטריחין את הצבור יותר מדאי דברי רבי רשב״ג אומר לא מן השם‬
‫לצבור כהכא לבתקופת תמוז לאו‬
‫הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה שלהו ליה בני נינוה לרבי כגון‬
‫זמן שאילת צבור הוא בשומע תפלה‬
‫אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא היכי נעביד כיחידים דמינן או‬
‫הוא למלכר ליה ולא בברכת השנים‬
‫כרבים דמינן כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת‬
‫כלאמרינן במסכת ע״ז )לף ח‪(.‬‬
‫ב‬
‫השנים שלה להו כיהידים דמיתו ובשומע תפלה מיתיבי אמר רבי יהודה ובברכות )דף לא‪ (.‬אס היה לו חולה‬
‫‪15‬גאימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן אבל בזמן הזה‬
‫בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת‬
‫הכל לפי השנים הכל לפי המקומות הכל דפי הזמן אמר ליה מתניתא‬
‫החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא‬
‫בשומע תפלה כך שמעתי‪ :‬אימתי‪.‬‬
‫רמית עליה דרבי רבי תנא הוא ופליג מאי הוי עלה רב נחמן אמר בברכת‬
‫הוא סלר תעניות‪ :‬בזמן שהשנים‬
‫השנים רב ששת אמר בשומע תפלה והלכתא בשומע תפלה‪ :‬בשני‬
‫כתיקנן‪ .‬שהיה קציר בניסן וזריעה‬
‫מטין עם השיכה ובהמישי כל היום מפני כבוד השבת‪ :‬איבעיא להו‬
‫במרחשון ואין סלר השנים משתנה‪:‬‬
‫ג‬
‫היכי קתני בב׳ מטין עם השיכה ובה׳ כל היום מפני כבוד השבת או‬
‫דילמא בשני מטין ובחמישי פותחין כל היום כולו תא שמע דתניא י בשני‬
‫מטין עד הערב ובהמישי פותהין כל היום כולו מפני כבוד השבת היו לו‬
‫שני פתחים פותח אחד ונועל אחד היה לו אצטבא כנגד פתהו פותח‬
‫כדרכו ואינו חושש‪ :‬עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין‬
‫ובנטיעה‪ :‬תנא בבנין בנין של שמחה נטיעה נטיעה של שמחה אי זהו בנין‬
‫של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו אי זו היא נטיעה של שמחה זה‬
‫הנוטע י׳אבוורנקי של מלכים‪ :‬ובשאילת שלום‪ :‬תנו רבנן חברים אין‬
‫שאילת שלום ביניהן עמי הארץ ששואלין מהזירין להם בשפה רפה ובכובד‬
‫ראש יוהן מתעטפין ויושבין כאבלים וכמנודין כבני אדם הנזופין למקום עד‬
‫שירחמו עליהם מן השמים ייאמר ר׳ אלעזר יאין אדם חשוב רשאי ליפול על‬
‫פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון שנאמר ׳ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך‬
‫למה זה אתה נופל על פניך ואמר ר׳ אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור‬
‫שק אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב שנאמר ויהי כשמוע המלך את‬
‫דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק‬
‫על בשרו וגו׳ ואמר ר׳ אלעזר לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה משה‬
‫ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה דכתיב י‪-‬ויפל משה‬
‫ואהרן על פניהם יהושע וכלב בקריעה דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפנה‬
‫קרעו בגדיהם מתקיף לה ר׳ זירא ואיתימא ר׳ שמואל בר נחמני אי הוה‬
‫כתיב יהושע כדקאמרת השתא דכתיב ויהושע הא והא עביד ואמר ר׳‬
‫אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחויה מלכים בקימה ושרים‬
‫בהשתחויה מלכים בקימה דכתיב כה אמר ה׳ גואל ישראל קדושו‬
‫ג‪,‬ה‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫וישראל שריין טל אדמתן‪ .‬שמנהג‬
‫ארץ ישראל בכך‪ :‬הכל לפי השנים‪.‬‬
‫אם צריכה אותה שנה למטר כגון‬
‫שנה שחונה שצריכה לגשמים הרבה‪:‬‬
‫לפי המקומות‪ .‬כגון נינוה דאפי׳‬
‫בתקופת תמוז בעי מטרא‪ .‬לא גרסינן‬
‫לפי הזמן שלא ירדו עדיין גשמים‪:‬‬
‫י( בשני מטין ע ם חשיכה‪ .‬ולא נזעלין‬
‫ולא פוחחין הואיל ולאו ״(לכבול שבת‬
‫הוא ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי‪:‬‬
‫מטין‪ .‬שלא יראו בני ארס ויצטערו‬
‫אלא לעת ערב פותחין מקצתן כלי‬
‫שיהא להם מה לאכול בלילה‪ :‬או‬
‫דילמא‪ .‬פותחין כל היוס והכי משמע‬
‫מתניתין בשני מטין ובה׳ היה פתוח‬
‫כדרכו כל היום לגמרי מפני כבוד‬
‫השבת‪ :‬איצטבא‪ .‬כסא‪ .‬דהשתא אין‬
‫החנות פתוחה לרשות הרביס ואס‬
‫הוא פתוח אינו נראה כל כך‪ :‬פותח‬
‫כדרכו‪ .‬אפי׳ בשני )»‪ :‬ה״ג תנא‬
‫ןברכית‬
‫א(‬
‫מח‪.‬‬
‫וש״נן‪,‬‬
‫ב( מגילה כ‪ .‬ע״ש‪ ,‬ג( מגילה‬
‫ה‪ ,:‬ד( ןגי׳ הערוך אנירנקי[‪,‬‬
‫ה( מי״ק טו‪ ,.‬ו( מגילה כנ‪,:‬‬
‫‪ (1‬ן דינור זה שייך לעיל כמשגה‬
‫ינ‪:‬ן‪ ,‬ח( ולאו צככוד שנת הוא‬
‫לא מטין כל היום שיראו נגי‬
‫אדם ויצטערו אלא לעת ערנ‬
‫כצ״ל וכל זה עד לאנול נצילה‬
‫היא דינור אחד‪ ,:‬ט( ןויקרא‬
‫יגן‪ ,‬י( ןצ״ל ננסילהן‪,‬‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪ . 1‬ויאמר ין א ל יהושע קם‬
‫לך למה זה אתה נפל ע ל‬
‫יהושע ז י‬
‫פניך‪:‬‬
‫‪ .2‬ויהי כשמע המלך את‬
‫דברי האשה ויקרע את‬
‫בגךיו והוא עבר על החמה‬
‫וירא העם והגה השק ע ל‬
‫בשרו מבית‪ :‬מלכים כ ו ל‬
‫‪ .3‬ויפל משה ואהרן על‬
‫פניהם לפני כל קהל עדת‬
‫במדבר •ד ה‬
‫בני ישךאל‪:‬‬
‫‪ .4‬ויהושע בן נון וכלב בן‬
‫יפנה מן ההרים את ה א ר ץ‬
‫קרעו בגדיהם‪:‬‬
‫במדבר יד ו‬
‫‪ .5‬כה א מ ר ין גאל ישראל‬
‫קדושו לבוה נפש למתעב‬
‫גוי ל ע ב ד משלים מלכים‬
‫יראו וקמו שרים וישתחוו‬
‫למען יי א ש ר נאמן קדש‬
‫ישראל ויבחרך‪:‬‬
‫ישעיהו מט ו‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( רש״• ד״ה לא מן השם‬
‫וכו׳ שאין זה הטעם‪) :‬ג( ד״ה‬
‫נדרנו‬
‫פוחח‬
‫מה׳׳ד הלא‬
‫אפילי‬
‫קציר‬
‫נשני‬
‫חטים‬
‫וגו׳ ו ד ע ו וראו כי רעתכם‬
‫רבה אלמא סימן קללה‬
‫הוי הסייד‪ .‬ונ״נ זהו פי' לסוף‬
‫המשנה דלעיל נדף ינ ע׳׳נ‪:‬‬
‫)ג( תום׳ ד״ה ר׳ יהודה ט׳‬
‫שאר פורענות ואהא קאמר‬
‫ליה כוי והכי נמי משמע‪:‬‬
‫)ד( ד״ה שלח כי׳‬
‫תאמרו‬
‫תפלת מ ט ר והא דיחיד אומר‬
‫כוי הוו יחידיס דאפילו‬
‫נתקיסת תמה‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ס‬
‫רש״*‬
‫־״ה אכל‬
‫ומנודה‬
‫‪-‬ביזיב ועל שפם •עצה‪.‬‬
‫תמוה ל• הא הך קרא נמצורע‬
‫נתינ ואנל נפקא לן נמי׳׳ק‬
‫מדאזהר ליחזקאל לא תעטה‬
‫ע״ש הא אחר צריך עיטוף‪.‬‬
‫ונמנידה לא מייחי קרא כלל‬
‫והוא אינעיא דלא אפשיטא‬
‫שס וצע״ג‪:‬‬
‫בנין בנין של שמחה נטיעה נטיטה‬
‫של שמחה‪ .‬בנין דקתני מתניתין לא‬
‫בנין הצריך לו אלא בנין הצריך‬
‫לשמחה דבדבר שמחה ממעטינן‪:‬‬
‫בית חתנות‪ .‬לעשות חיפתו‪ :‬אבוורנקי‬
‫רבינו גרשום‬
‫רב אמי‪ .‬דאמר אין מתענין‬
‫יותר מי״ג‪ ,‬לגרמיה עבד‬
‫‪5‬‬
‫לא הורה כהלכה‪ .‬לא שנו‪.‬‬
‫שאין מטריהין יותר מדאי‪,‬‬
‫לבזה‬
‫אלא לגשמים‪ ,‬אבל לשאר‬
‫של מלכים‪ .‬שכך היו נוהגין כשנולד בן למלך היו מטעין אילן לשמו דוס שממליכין אותו עושין לו כסא ממנו‪ .‬לישנא אתרינא אילן גדול‬
‫פורעניות מתעגין והולכין‬
‫המיסך על הארץ לטייל המלך תחתיו ודומה לו בעירובין <לף כה‪ (:‬ההוא אבוורנקא דהוה ליה לדש גלותא בבוסתניה‪ :‬של מלכים‪ .‬דרך‬
‫עד שיענו‪ ,‬והאי דרי יהודה‬
‫נשיאה שאר מיני פורעניות‬
‫מלכים מטעין אותו לצל הוא נוטעו כמו כן לצל היא והיא נטיעה של שמחה‪ :‬ששאל בשלום‪ .‬תלמיד מכס מחזיר לו משוס איבה ובשפה רפה‪:‬‬
‫הוה‪ .‬שאין מטריחין את‬
‫שאס‬
‫אבל ומנודה חייבין בעטיפה‪ s .‬לכתיב ועל שפס יעטהט( במועל קטן !‪:‬לף טו‪ :(.‬רשאי ליפול טל פניו‪ .‬לבזות עצמו בפני הצבור‬
‫הצבור יותר מדאי דברי רבי‪.‬‬
‫אלא‬
‫פניך‪:‬‬
‫לא יענה יחרפוהו כך שמעתי‪ .‬אלא אם כן יודעין בו שהוא חשוב כיהושע שאמר לו הקב״ה קום לך למה זה אתה נופל על‬
‫אפילו בשאר מיני פורעניות‪,‬‬
‫ור׳ אמי דאמר כרי‪ .‬לא‬
‫אם כן נענה‪ .‬שיודעין הן שנענה טהורס‪ .‬יהורם רשע היה אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה דכתיב )מלכיס כ ז> ויהי סאה‬
‫מן השם הוא זה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫סולת בשקל וסאתיס שעורים בשקל‪ :‬לא הכל‪ .‬נענין ׳(בתפלה ולא הכל נענין בקריעה דיהושע וכלב שלא היו חשובין כמשה‬
‫לאו ןל(הכי הוא דבשאר‬
‫ואהרן לא זכו ליענות אלא בקריעה‪ .‬ומקרא בעלמא קא לריש‪ :‬ויהושע בן נון‪ .‬כתיב בתריה דההוא דרסל וי״י מוסיף על ענין ראשון‪:‬‬
‫מיני פורעניות אין מטריהין‬
‫יותר מי״ג‪ ,‬אלא לגשמים אין‬
‫לבזה‬
‫ההצגות‪ ,‬ואץ גוורין בתחילה‬
‫כנגד פתחו פותח ונועל כדרכו ואינו חושש‪ .‬עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כוי‪ .‬בנין‪ ,‬וה בנין של שמחה‪ .‬ירושלמי‪.‬‬
‫מתענין יותר מי״ג‪ ,‬ןדאי מתענין יוהד מי״ג! כבר יצאה ומנה של רביעה‪ ,‬דבר״ח כסלו ןמתחיל׳‬
‫אשון‪ ,‬וגזרו תענית בשני ובחמישי ושני דהיינו ט״ו‬
‫א ה יהושע בן לוי לא שנו אלא בנץ של שמחה ממעטין‪ ,‬אבל אם היה גוהה סותרו ובונה‪ .‬תנו רבנן חבידין אין שאילת שלום‬
‫תענית על הציבור אלא בשייני‪ ,‬ועכשיו נימא דראש חדש כסלון‬
‫ביניהם עמי ה א ‪ p‬ששאלו מהדרין להם בשפה רפה ובכובד ראש‪ .‬והן מתעטפין ויושבין כמנור־ן וכאכלים כבני נוופין עד‬
‫יוח י־‪-‬הלי ומתחיל השניות בשני וחמישי וישני‪ ,‬הרי ככר יצא כל כסליו‪ ,‬ועכשיו בר״ח טבת מהחילין הזי תעניות חמישי ושני‬
‫שירחמו עליהם מן השמים‪ .‬א״ר אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו‪ ,‬יחיד בצבור‪ ,‬וכן מפורש בתלמוד ירושלמי‪ ,‬אלא‬
‫בכל שבוע‪ ,‬הרי יצאו כר תעניות ג׳ שבועות‪ ,‬וגוזהין)בשביעי! ןהשביעי! ביום שני בשבוע רביעי‪ ,‬הר־ יצא כל טבת וי״ג תעניות‪,‬‬
‫אכ כן נענה כיהושע כן נון‪ ,‬שנאמר ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך למה וה אתה נופל על פניך‪ .‬וכן אין אדם חשוב ]רשאי[‬
‫ואם היו גוזרין עוד תעניות לא היו יכולין לגזור בטבת‪ ,‬דאין גוורין בתחלה אלא ביום שני‪ ,‬ושני דטבת כבר עבר‪ ,‬אלא היה‬
‫העם‬
‫ליגור שק על בשרו אלא אפ כן נענה כיהורם‪ ,‬שגאמר ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו ןוכו׳ן וירא‬
‫להם לגוור כיום שגי שבשבט‪ ,‬וכבר עבר מקצת שבט‪ ,‬ובריח ככר יצא ומן רביעה וכבר יצאו רוב גשמי שגה‪ ,‬דלהכי הוי אמר‬
‫ורנה השק על בשרו‪ .‬ואמר די אלעזר משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה‪ .‬ומםקנא‪ ,‬יהושע הא והא עבד‪ .‬ועוד אמד‪,‬‬
‫א(]ב>;חדן בשבט ר״ה לאיל; דכבר יצאו רוב גשמי שנה‪ .‬כיחידים דמין ובשומע תפלה‪ .‬ושואלים מטר ביהיד ששואל צרכיו‬
‫מלכים בקימה שרים בהשתחויה‪.‬‬
‫בשומע תפלה‪ .‬א״ר יהודה אימתי‪ .‬סדר כל אילו התעניות‪ .‬הכל לפי השנים‪ .‬השנה שחונה צריכה לרוב גשמים‪ ,‬ושאינה שחונה‬
‫אינה צריכה גשמים מרובים‪ .‬הכל לפי המקומות‪ .‬כגון נינוה שואלין הגשמים ]בתקופת המוזן‪ ,‬ומהכולל הכי ש״מ דשואלין‬
‫ב; בור‪ .‬מטין עם חשכה‪ .‬לא נועלין ולא פותחין‪ ,‬לא נועל׳׳ משום בני כפרים שבאי־ להספיק מים ומזון לאחיהם שבכדכין‪ ,‬ולא פוחחין הואיל דלאו לכבוד שבה הוא‪ .‬ובחמישי מותרין‪ .‬לפתוח לגמרי‪ .‬יש לו שני פתחים‪ .‬בשני‪ ,‬פותח אחד לגמרי הואיל ונועל‬
‫אדר‪ .‬ואם איי לו אלא פתח אחד ולפניו אצטבה‪ ,‬פותח ]ונועל[ כדרכו לגמרי אפילו בשני‪ ,‬הואיל ר ש לפניו איצטבא דיש היכר‪ .‬ה״ג‪ ,‬תנא בגין בנין של שמחה‪ .‬כלומר‪ ,‬הא דקתני ממעטין כבנין היינו בבנין של שמחה‪ .‬י אכוורנקי של מלכים‪ .‬שכשנולד בן נוטעין‬
‫א• יין אחה לשמו‪ ,‬וכשמעמידין אותו למלך עושין ממנו כסא מלכות‪ .‬ומנא לן דיהושע נענה‪ ,‬דכת‪-‬ב ויאמר ה׳ אל יהושע וגוי‪ .‬ויהושע‪ .‬ו׳ מוס־ך על ענין ראשון‪ ,‬דהא והא עבד‪ ,‬בנפילה כמשה ובקריעה‪ .‬לא הכל בקימה‪ .‬כלומר לעתיד לבוא שעומד‪-‬ן כגגד ישראל‪.‬‬
‫ג‬
‫או אולי צ״ל אחד כשבט אנל צ״ע דא״כ שנה משנתו כנ״ש ואפשר דצ״ל ט״י נשנט וצ״ע‪ .‬ב! אוצי צ״ל ומסיעה הייני נטיעה של שמחה כגון אנורנק• וכו׳‬
‫מאימתי פרק ראשון‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ‪1‬עי׳ תוססות לקמן ע״נ‬
‫ד״ה ומתני![‪ ,‬כ( ]שייך לדף‬
‫טז‪,[.‬‬
‫יל‪ ,[:‬ג( ]לקמן‬
‫ד( ]לפנינו שס סתמא לגמרא‬
‫הוא ולא ר׳ זירא אמרה[‪,‬‬
‫ה( ]ברכות לל‪:‬ן‪ ,‬ו( ]לקמן‬
‫טז‪ 0,[:‬שייך לע״ב‪ ,‬ח( ןועי׳‬
‫תוספו׳ מנחות יט‪ .‬ל״ה‬
‫במקרא[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( ־ש״• ל״ה כבושין כו׳‬
‫הלבבות‬
‫)שכובשי! את‬
‫להמדרס למוטב! תא״מ‬
‫שכובשין‬
‫ת״ב ש״א‬
‫הלב‬
‫את‬
‫ודוחקין‬
‫לעשות תשובה‪ .‬תו׳ עני!‬
‫אחר שמגלה להס שתד‬
‫מעשיהם כמו בהדי כבשי‬
‫דרחמגא כוי סר״ח ז״ל‪:‬‬
‫נו׳‬
‫)נ( ד״ה ובקבלה‬
‫כצ״ל‬
‫והקשה‬
‫לישראל‬
‫ותיבות עמלו בתפלה נמחק‬
‫לא קרינן ליה קבלה מה״ד‬
‫ע מ ד ו בתפלה ברמובה של‬
‫עיר‪) :‬נ( ד״ה ורגיל כו׳ שכל‬
‫ש ״ צ שטועה‪) :‬י( ה״ה על‬
‫השניה כוי שומע צעקה וכן‬
‫כולם כצ״ל ותיבת שלישית‬
‫נמחק והל״א עם ל״ה מי‬
‫שענה ול״ה ובשופרות‬
‫ול״ה ואליהו וכו׳ ושמואל‬
‫במצפה כדכתיבי קראי‬
‫וכו׳ והד״א עד בימי רבי‬
‫תלפתא‪) :‬ה( תוספות ד״ה‬
‫אור כוי שמחה ואורה דאם‬
‫כן אמריגן דלישרי לב כוי‬
‫כמו כן אמרינן דצדיק קאי‬
‫אהא דאבתריה כוי ולכתוב‬
‫לצדיק ולישרי לב אורה‬
‫ושמחה אבל בההיא דלעיל‬
‫לא הוו מלטס ושריס‬
‫כתובים אהדדי אלא כר‬
‫אור זרוע לצדיק ולישד לב‬
‫שמחה‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ס‬
‫ר ש ׳ " ד״ה ובקבלה וכוי‬
‫ולא קר• ליה הכר• קבלה‪.‬‬
‫עיין חולין דף קלז ע״א‬
‫רש״י ד״ה תורת משה‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫פריש״א‪ .‬מכבש‪.‬‬
‫‪-^-‬ז‪0‬י‪-0‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫)ו(הא והא עביד‪ .‬קימה‬
‫הבל‬
‫והשההויה‪ .‬ה״ג‪,‬‬
‫לאורה ולא הכל לשמחה‪,‬‬
‫)וןצדיקים לאורה )ולזו(‬
‫]ולא[ לשמחה ישרים אף‬
‫לשמחה‪ .‬דישרים עדיפי‬
‫מצדיקים‪.‬‬
‫הדין עלך מאימתי‬
‫תענית‬
‫טו‪.‬‬
‫אור ורוע לצדיק ולישרי לב שמחה‪ .‬פירוש ואין לומר כדלעיל‬
‫לבזה נפש למהעב גוי לעבד מושלים‪ .‬לישראל הבזרם ומתועבים‬
‫ולישרים האי והאי שמחה ואורה )י( א״כ לאמדנן רלישד‬
‫ועבדים מושלין בהן‪ :‬י( ולא הכל בקימה‪ .‬לקראת ישראל לעתיד‬
‫לכ קאי אהא דלעיל כמו כן אמריכן לצדיקים קאי אהא דאבתריה‬
‫לבא מלכים יראו וקמו שרים רשחחוו‪ :‬ה״ג לא הכל לאורה ולא‬
‫כיון לסמוך צדיק לישרי לב ובודאי יש הפרש בין זה לזה דאם‬
‫הכל לשמחה דכהיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה‪ .‬ישרים‬
‫לא כן צערביכהו ולכתוב לצדיקים‬
‫לשמחה דישריס עדיסי מצדיקים‪:‬‬
‫ולישרי לב אורה ושמחה אבל ההיא‬
‫לבזח נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים‬
‫הדרן עלך מאימתי‬
‫דלעיל לא הוו מלכים ושרים כי הדדי‬
‫יראו וקמו ושרים בהשתחויח דכתיב שרים‬
‫אלא יראו וקמו בינייהו וכמו יראו‬
‫סדר תעניות כיצד כוי‪ .‬אפר‬
‫וישתחוו מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי‬
‫מקלה‪ .‬אפר ממש ולא עסר‪.‬‬
‫וקמו דהוי קודם שרים קאי על מלכים‬
‫שמואל בר נחמני אי הוה כתיב ושרים‬
‫אסר סתם הוא עפר רכשס שאפר‬
‫דלעיל קאי;מי אשריס דכמיב אבתריה‬
‫קרוי עפר לכתיב )‪3‬מלכר ינון מעפר‬
‫ישתחוו כדקאמרת השתא דכתיב שרים אבל הכא אין לפרש אלא אור זרוע‬
‫וישתחוו חא וחא עבוד אמר רב נחמן בר‬
‫שרפח החטאת כך עפר קרוי אפר‬
‫לצדיקים ולישרי לב שמחהמ‪:‬‬
‫סתם‪ .‬והיינו לקתני אפר מקלה אפר‬
‫הדרך עלך מאימתי‬
‫יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא‬
‫שריסה אי הוה תני אסר סתם הוה‬
‫הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה‬
‫ואפילו‬
‫משמע עפר ואפר מקלה גנאי יותר‬
‫‪1‬‬
‫צדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרים שמחה דכתיב‬
‫מעפר סתם‪ .‬ובגמרא ג( מפרש מאי‬
‫ולישרי לב שמחה‪:‬‬
‫טעמא נותנין אומו‪ :‬כבושין‪ .‬לשון‬
‫עצירה כמו מכבש בלע״ז פריש״א‬
‫הדרן עלך מאימתי‬
‫)א( שכובשין את הלבבות להחזירם‬
‫למוטב‪ .‬ואלו הן ל ב ד כבושין אחינו‬
‫פדר אתעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר איונותנין אפר‬
‫כר‪ :‬ובקבלה‪ .‬שהנביא מצוה לישראל‬
‫מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל‬
‫‪) w‬עמלו בחפלה(‪ .‬והקשה חוספוח‬
‫אחד ואחד נותן בראשו הזקן שבהן אומר לפגיהן דברי כבושין אחיגו‬
‫מאן להו מאי שנא בהאי קרא לכתיב‬
‫לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא ‪ 2‬וירא‬
‫ביונה ררא האלהים את מעשיהם‬
‫אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר ‪3‬וקרעו‬
‫ולא ק ד ליה לברי קבלה‬
‫וגו׳‬
‫לבבכם ואל בגדיכם עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש‬
‫ובהאי קרא לוקרעו לבבכם קרי‬
‫לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה ב ואומר לפניהן עשרים‬
‫ליה קבלה וסדק איהו כל מקום‬
‫שהנביא מצוה ומודע ומזהיר את‬
‫וארבע ברכות י״ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן זכרונות‬
‫ישראל קרי ליה קבלה ובכל לוכתא‬
‫ושופרות ‪ 4‬אל ה׳ בצרתה לי קראהי ויענני ‪ 5‬אשא עיני אל ההרים וגו׳‬
‫ללא איתפקל נביא כי האי וירא‬
‫‪7‬‬
‫‪6‬‬
‫ממעמקים קראתיך ה׳ הפלה לעני כי יעטוף ר׳ יהודה אומר לא היה‬
‫האלהים שהוא כמספר והולך ליליף‬
‫צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תההיהן ‪ 8‬רעב כי יהיה בארץ‬
‫מיניה אגב אורחיה מילתא לא קדנן‬
‫דבר כי יהיה יאשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר‬
‫ליה קבלה‪ :‬ברחובה של טיר‪.‬‬
‫הותמיהן על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה‬
‫בגלר וכי הך לאמדנן במסכח מגילה‬
‫הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה׳ גואל‬
‫)לף כה‪ (:‬בני העיר שמכרו רחובה‬
‫של עיר והתם מפרש בהליא י( אמר ר׳‬
‫ישראל על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים םוף הוא יענה‬
‫זירא הואיל והעם מתסללים בו‬
‫אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה׳ זוכר הנשכתות על‬
‫בתעניות ובמעמלות‪ :‬ורגיל‪ .‬רגיל‬
‫השלישיה הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע‬
‫להתסלל ותפלתו שגורה בסיו ולא‬
‫בקול צעקהכם היום הזה ברוך אתה ה׳ שומע תרועה על הרביעיה‬
‫יטעה שכל)ג( חזן שטועה סימן רע‬
‫הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול‬
‫לשולחיו׳(‪ :‬וביתו ריקם‪ .‬משמע להוא‬
‫צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה׳ שומע צעקה על ההמישית הוא אומר‬
‫עני ואין לו מחיה בביחו‪ .‬ובגמרא י(‬
‫מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול‬
‫מפרש טעמא אחרינא וגוסו נקי‬
‫מעבירות שלא חטא ולא יצא עליו‬
‫צעקתכם היום הזה ברוך אהה ה׳ שומע תפלה על הששית הוא‬
‫שוס שם רע בשום עבירה כר‪:‬‬
‫אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול‬
‫ושופרות‪ .‬כל הפסוקים‬
‫זכרוגות‬
‫צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה׳ העונה בעת צרה על השביעית‬
‫שאומרים בראש השנה‪ :‬אל ה׳‬
‫הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם‬
‫בצרתה לי כוי‪ .‬כולן הן מזמודס‪:‬‬
‫וישמע בקול צעקהכם היום הזה ברוך אהה ה׳ המרהם על הארץ‪ :‬מעשה‬
‫ואומר חותמיהן‪ .‬על כל סרשה ופרשה‬
‫‪s‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫א א מיי׳ ס״ד מהלכות‬
‫תענית הלכה א נ ג‬
‫טיש״ע א״ח סימן תקענו‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ב ב מיי׳ שס ה״ז טור‬
‫א״ח סימן תקעט‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬א ו ר זרע לצדיק‬
‫ולישרי לב שמחה‪:‬‬
‫תהלים צז יא‬
‫‪- .2‬ירא האלהים את‬
‫מעשיהם כי שבו מדךכם‬
‫הךעה וינחם האלחים‬
‫על הרעה א ש ר דבר‬
‫ולא‬
‫להם‬
‫לעשות‬
‫יונה ג י‬
‫עשה‪:‬‬
‫‪ .3‬וקרעו לבבכם ואל‬
‫בגדיכם ושובו א ל ין‬
‫אלהיבם כי חנון ורחום‬
‫הוא א י ך אפים ורב הסד‬
‫ונחם על הרעה‪:‬‬
‫יואל ב יג‬
‫‪ . 4‬שיר המעלות א ל ין‬
‫קראתי‬
‫לי‬
‫בצרתה‬
‫תהלים קכ א‬
‫ויענני‪:‬‬
‫‪ .5‬ש י ר למעלות אשא‬
‫עיני א ל ההךים מאין‬
‫ןביא עזרי‪:‬‬
‫תהליס קכא א‬
‫המעלות‬
‫שיר‬
‫‪.6‬‬
‫ממעמקים קךאתיף ין‪:‬‬
‫תהלים קל א‬
‫‪ .7‬תפלה לעני כי יעטף‬
‫ולפני יי ישפך שיחו‪:‬‬
‫תהלים קב א‬
‫‪ .8‬ר ע ב בי יהיה ב א ר ץ‬
‫דבר כי יהיה שךפון‬
‫ירקון ארבה חסיל כי‬
‫יהיה כי יצר לו איבו‬
‫ב א ר ץ שעריו כ ל נגע כל‬
‫מלכים א ח לז‬
‫מחלה‪:‬‬
‫‪ . 9‬א ש ר הןה דבר יי אל‬
‫דברי‬
‫על‬
‫ירמןהו‬
‫ירמיהו יד א‬
‫הפצרות‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫אנשי מ ש מ ר ‪ .‬כהניס ולויס‬
‫ולא‬
‫העונלין‪ ,‬מתענין‬
‫שהן‬
‫לפי‬
‫משלימין‪.‬‬
‫עסוקין נענולה ואין יכולים‬
‫להשלים ;לעיל יב‪.‬׳‪ .‬ואם‬
‫שהתחילו‬
‫התחילו‪.‬‬
‫להתענות כ׳ או ל׳ יוס‬
‫ונכנסו גהן ימי חנוכה או‬
‫ר״ח )ערובין מא ‪.‬׳‪ .‬ש א י ן‬
‫מ ש ל י מ י ן ‪ .‬תעניח כחנוכה‬
‫ור״ת להתענות כל היוס‬
‫!שסו‪ .‬ו כ ן תשעה באב‬
‫ש ח ל להיות בערב שבת‪.‬‬
‫נמי אין משלימין !שש!‪.‬‬
‫בימי‬
‫אחר זכרונות חתימת זכרומח ואחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם מעין הסרשה כדמסרש ואזיל‪ :‬על הראשונה‪ .‬בפעם‬
‫ראשונה הוא אומר מי שענה לאברהם כר‪ .‬בגואל ישראל היה מתחיל להאריך והולך ואומר לכולן שש ברכות‪ :‬על השניה‪ .‬זו היא‬
‫ברכה ראשונה של שש ברכות כדאמדנן בגמ׳י( והיאך דגואל ישראל זו היא ברכה עצמה של שמונה עשרה ואינה מאותן שש אלא שבה‬
‫היה מתחיל להוסיף ולהאריך‪ .‬על הזכרונות הוא אומר זוכר הנשכחות ועל השוסרות שומע תרועה והיא שניה למנינה ועל אל ה׳‬
‫בצרתה לי והיא שלישית למנין שש שומע צעקה <י> שלישית וכן כולן‪ :‬ומי שענה אה אבוהיגו על ים מון*‪ .‬לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל‬
‫נשכחים במצדס כמה שנים ונתייאשו מן הגאולה וזכרם המקום וגאלם לכתיב <שמומ ‪ 0‬ואזכור את בריתי‪ :‬ובשופרות היה אומר מי‬
‫שענה את יהושע בגלגל‪ .‬לפי שנענה בשופרות ביריחו וזהו בעול שהיו ישראל בגלגל‪ :‬ואליהו בהר הכרמל‪ .‬כנגל אשא עיני אל ההרים‬
‫וכן כולן לפי ענין המזמורים אליהו נענה בהר הכרמל מעין אשא עיני אל ההרים ושמואל במצפה לכתיבי קראי ומעין אל ה׳ בצרתה לי‪:‬‬
‫ממעי הדגה‪ .‬מעין ממעמקים קראתיך ה׳ ועונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתי מצרה לי )יונה ‪ (3‬ובשמואל כתיב ויזעק אל ה׳ )שמואל‬
‫א ‪ 0‬ובאליהו כתיב )מלכים א יח> ענני זו תפלה‪ :‬ועל השביעית‪ .‬מפרש בגמלאי( מאי שביעית‪ .‬מי שענה לול ויהי רעב בימי לול שלש שנים‬
‫שנה אחר שנה )שמואל ב כא>‪ :‬ושלמה‪ .‬כשהכניס הארון לבית קלש הקלשיס‪ .‬אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו׳ <מלטס א ח> ולפיכך חותם‬
‫מרחם על הארץ שהן התפללו על ארץ ישראל ותפלה לעני כי יעטוף על לוחק גשמים נופל וכחיב ביה )שס> בהעצר שמים‪0 :‬בימי‬
‫רבי חלפתא בצפורי‪ .‬אביו של רבי יוסי דאמרינן בסנהדרין <לף לב‪ (:‬אחר רבי יוסי בצפורי ]אחר ר׳ חנינא בן תרליוןן בסיכני‪:‬‬
‫וגומר‬
‫רבינו חננאל‬
‫צדיקים‬
‫אומר‬
‫ואני‬
‫]לאורה[ וישרים בשמחה‪,‬‬
‫שנא׳ אור זרוע לצדיק‬
‫ולישרי לב שמחה‪ .‬ה ד ק‬
‫עלך מאימת• מובידין‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫ג א מיי׳ ס״ר מהלכות‬
‫תענית הלכה יז טור א״ח‬
‫סימן תקעט‪:‬‬
‫ד ב מיי׳ שס פ״ג ה״נ‪:‬‬
‫ה ג מיי׳ שס הלכה ג‪:‬‬
‫ו ד מיי׳ שס הלכה ו‪:‬‬
‫ז ה ו מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫ניאת מקלש הלכה ו‪:‬‬
‫ח ז מיי׳ שס הלכה ינ‪:‬‬
‫ט ח מיי׳ פ״ו מהלכות כלי‬
‫המקלש הל׳ יא‪:‬‬
‫י ט מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫תעניות הלכה ה טיש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקענ סעי׳ א‪:‬‬
‫יא י מיי׳ שס פ״ג הל׳ ג‬
‫והל׳ ה טוש״ע שס סי׳‬
‫תקעה סעיף ג ל‪:‬‬
‫יב כ מיי׳ שס פ״א הל׳ ז‬
‫טוש״ע שס סימן תקענ‬
‫סעיף נ ]וסימן תיח סעיף‬
‫א|‪:‬‬
‫יג ל מיי׳ ס״ל שס הלכה‬
‫א טוש״ע שס סימן‬
‫תקעט סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואקשינן‪ ,‬סדר תעניות‬
‫מכלל דבכולהו מוציאין‬
‫את התיבה‪ ,‬והתניא שלש‬
‫הראשונות‬
‫תעניות‬
‫]משניות[ נכנסין לבתי‬
‫ולמדרשות‬
‫כנסיות‬
‫כדרך‬
‫ומתפללין‬
‫שמהפללין כל השנה‪ ,‬שבע‬
‫את‬
‫אחרונות מוציאין‬
‫התיבה לרחובה של עיר‬
‫כוי‪ .‬ושני רב פפא‪ ,‬כי תנן‬
‫מוציאין את התיבה בשבע‬
‫אחרונות תנן‪ .‬ואקשינן‬
‫אידך‪] ,‬אמאיאין[ מתחילין‬
‫מן הקטן‪ .‬דתניא ר׳ אומר‬
‫מן‬
‫מחחילין‬
‫בגדולה‬
‫הגדול‪ ,‬שגאמר ויאמר‬
‫משה אל אהרן א( ואל‬
‫אלעור ואל איתמר בגיו‪,‬‬
‫מן‬
‫מתחילץ‬
‫ובקללה‬
‫הקטן‪ ,‬דאמר מר בהחלה‬
‫גתקלל הגחש ואחריו חוה‬
‫ואחריה אדם‪ .‬ושניגן‪,‬‬
‫נתינה אפר על ראש הגשיא‬
‫חשיבות היא לו‪ ,‬דאמרינן‬
‫ליה חשיבת קמי קודשא‬
‫בריך הוא למבעי רחמי‬
‫אכולי עלמא‪ .‬ולמה אינו‬
‫נותן הנשיא ואב בית דין‬
‫הם בעצמם על ראשיהם‪,‬‬
‫שהמתכייש מן אחרים‬
‫גדול הוא מהמתכי־ש‬
‫]מ[עצמו‪ .‬כלומר בושה‬
‫גדולה היא‪ ,‬כדי שיכוין כל‬
‫לבו‪.‬‬
‫אןצ״ל ולאלעזר ולאיתמר אי‬
‫צ״ל רלנר משה וכי׳‪.‬‬
‫םדר תעניות כיצד פרק שני תענית‬
‫טו‪:‬‬
‫ואפילו‬
‫תעניות‬
‫בקמייתא‪ .‬כלומר ואפי׳ בג׳‬
‫הראשונות ובג׳‬
‫מסורת הש״ם‬
‫וגומר כל הברכה‪ .‬כל אותה ברכה עצמה‪ :‬ה״ג ולא ע ט אחריו אמן‬
‫שניות קאמר במתני׳ רמוציאין את התיבה לרחובה של עיר‬
‫הקעו בגי אהרן סיןעו‪ .‬חזן הכנסת אומר להן על כל ברכה וברכה‬
‫פי׳ ומתפללין בה כלרך כל השנה כולה כלומר שיאמר י״מ ברכות‬
‫בשער מזרח ובהר הביס‪ .‬כלומר בזמן שבית המקדש קייס כשמתסללין‬
‫ואומר כ״ל ברכות כו׳ ורמינהו והתניא ראשונות ושניות נכנסין כו׳‬
‫כלרך‬
‫שמתפללין כל‬
‫השנה‬
‫וקשה‬
‫והוא השמש ולא שליח צבור‪ :‬לא הייגו נוהגין‪ .‬שלא לענוח אמן‪ :‬אלא‬
‫להא לעיל )י( בס״ק )לף יג‪>:‬‬
‫בימי רבי חלפתא ור׳ חנניא בן תרדיון שעבר‬
‫קאמרינן אין בין ג׳ תעניות שניות‬
‫אהד לפני התיבה וגמר את הברכה כולה‬
‫שבאלו‬
‫אלא‬
‫ראשונות‬
‫לשלש‬
‫)י( מתפללין ומומרין בעשיית מלאכה ולא ענו אתריו אמן תקעו הכהנים ואו ותקעו‬
‫מי שענה אה אברהם אבינו בהר המוריה‬
‫ובאלו אסולין בעשיית מלאכה הא‬
‫הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום‬
‫לענין עשרים וארבעה זה וזה שדן‬
‫לבין בראשונות בין באמצעיות היו‬
‫הזה הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את‬
‫אומרים כ״ל ועול קשה לאמרינן‬
‫אבוהינו על ים םוף הוא יענה אתכם וישמע‬
‫לעיל ואיבעית אימא באמצעיות נמי‬
‫בקול צעקתכם היום הזה יא( וכשבא דבר‬
‫לא מצלו כ״ל ואמאי לא מייתי לה‬
‫אצל הכמים אמרו לא היינו נוהגין כן אלא‬
‫סיועא מהא להכא וי״ל להא לקאמר‬
‫בשער מזרה ובהר הביה שלש תעניות‬
‫הכא ומתסללין כלרך כל השנה לאו‬
‫הראשונות >אנשי משמר מתענין ולא משלימין‬
‫בעשרים וארבע ברכות קאמר אלא‬
‫ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל שלש‬
‫קאמר שמתפללין כלרך כל השנה‬
‫התיבה‬
‫מוציאין את‬
‫שלא היו‬
‫שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי‬
‫בית אב מתענין ולא משלימין שבע אהרונות‬
‫לרתובה של עיר‪:‬‬
‫מונותנין אפר על גבי כוי‪ .‬ואותו‬
‫אלו ואלו מתענין ומשלימין דברי רבי יהושע‬
‫אפר הוי מעצם אלם‬
‫וחכמים אומרים שלש תעניות הראשונות‬
‫שהרי )י( הוא האפר הוי לזכרון‬
‫אלו ואלו לא היו מתעניין כלל שלש שניות‬
‫עצמות‪:‬‬
‫ובעקילה היה‬
‫העקילה‬
‫אנשי משמר מתענין ודא משלימין ואנשי‬
‫במקום‬
‫בית אב לא חיו מתענין כלל ישבע אחרונות‬
‫אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין‬
‫יאנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים י ואנשי בית אב‬
‫לא ביום ולא בלילה ייאנשי משמר ואנשי מעמד אםרי־ין מלספר ומלכבס‬
‫ובהמישי מוהרין מפני כבוד השבת כל הכתוב במגילת תענית דלא למםפד‬
‫לפניו אסור לאהריו מותר רבי יוסי אומר לפניו ולאהריו אםור דלא להתענאה‬
‫לפניו ולאהריו מותר ר׳ יוםי אומר לפניו אסור לאהריו מותר י אין גוזרין תעניה‬
‫על הצבור בתהילה בהמישי שלא להפקיע השערים אלא שלש העניוה‬
‫הראשונות שני וחמישי ושני ושלש שניות חמישי שני וחמישי ר׳ יוםי אומר‬
‫יכשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות ׳ אין גוזרין‬
‫העניה על הצבור בראשי הדשים בהנוכה ובפורים ואם הההילו אי‬
‫מפםיקין דברי רבן גמליאל אמר רבי מאיר אף על פי שאמר רבן גמליאל‬
‫אין מפםיקין מודה היה שאין משלימין וכן תשעה באב שהל להיות בערב‬
‫שבת‪ :‬גמ' סדר תעניות כיצד מוציאין אה התיבה כו׳ ואפילו בקמייתא‬
‫ורמינהו שלש תעניות ראשונות ושניות נכנסים לבית הכנסת ומתפללין כדרך‬
‫שמתפללין כל השנה כולה ובשבע אחרונות מוציאין את התיבה לרהובה‬
‫של עיר ונותנין אפר על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין‬
‫וכל אהד ואהד ‪ w‬נוטל ונוהן בראשו רבי נהן אומר אפר מקלה הן מביאין אמר‬
‫רב פפא י כי תנן נמי מתניתין אשבע אחרונות הנן‪ :‬ובראש הנשיא‪:‬‬
‫והדר הני כל אהד ואהד ‪) w‬נוטל ונוהן( בראשו איני ״)והתנן( ירבי‬
‫אומר בגדולה מההילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן בגדולה‬
‫מההילין מן הגדול שנאמר ״ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר‬
‫ובקללה מההילין מן הקטן יעדאמר מר( >בחחלה נתקלל נהש ואהר כך‬
‫נהקללה הוה ואח״כ נתקלל אדם הא השיבוהא לדידהו דאמרי להו אהון‬
‫חשיביתו למיבעי עלן רהמי אכ״ע‪) :‬כל אהד ואהד ‪1‬יו ״י)נוטל ונוהן(‬
‫בראשו‪ :‬אמר רב אדא( וכל אחד ואחד ״)נוטל ונותן( בראשו נשיא ואב בית‬
‫דין נמי נשקלו אינחו ונינחו בראשייהו מאי שנא דשקיל איניש אחרינא‬
‫ומנה להו אמר רבי «אבא דמן קםרי יאינו דומה מתבייש מעצמו‬
‫א‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫ג‪,‬‬
‫ל‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ו(‬
‫כ‬
‫ח‬
‫נו(‬
‫כ‬
‫ל(‬
‫ע‬
‫ש‬
‫למתבייש‬
‫השערים‪.‬‬
‫כשרואין‬
‫בעלי תניות‬
‫שקונין‬
‫למוצאי יום חמישי שחי‬
‫סעודות‬
‫בהר‬
‫נכנסין‬
‫הביח‬
‫בדרך‬
‫המזרח‪ .‬לפי שלא היו‬
‫שער‬
‫אמן‬
‫עונין‬
‫במקדש כדאמרינן בגמרא)לקמן דף נוז‪>:‬‬
‫ואין לומר לא היו נוהגין כן לתקוע‬
‫אלא במקדש דודאי תוקעין בגבוליס‬
‫כדמוכח‬
‫ראש‬
‫בכולה הך‬
‫השנה‬
‫אותה‬
‫שעדיין‬
‫משלימין‪.‬‬
‫מסכת‬
‫ולף ט‪ :‬מ‪:(.‬‬
‫של‬
‫משמר‪.‬‬
‫ומסכת‬
‫אנשי‬
‫שבת‪:‬‬
‫אינן‬
‫ולא‬
‫חמורין‬
‫כל‬
‫כך‪ .‬ובגמרא )לקמן לף יז‪ >.‬מסרש שמא‬
‫תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו‬
‫עובדין אותו היום ובאים הן לסייעם‬
‫ואס היו מתענים )נ( לא היה להם‬
‫כח לעמוד בעבודה‪ :‬אנשי ביס אב‪.‬‬
‫המשמרה מחחלקת לשבעה בתי אבות‬
‫כנגד שבעת ימי השבוע בית אב ליום‪:‬‬
‫]מעמד[‪ .‬אחד‬
‫אנשי‬
‫כהניס‬
‫ולדם‬
‫שיתקבל‬
‫לרצון‬
‫וישראלים הקבועים ועומדין ומפפללין‬
‫על‬
‫אתיהס‬
‫קרבן‬
‫ועומדים לשם בשעת עבודה דהיאך‬
‫קרבנו של אדם קרב‬
‫אינו‬
‫והוא‬
‫עומד על גביוס(‪ .‬וכולהו מפרש בפרק‬
‫אחרון )לף כו‪ :>.‬מוסרין לשהוה יין‪.‬‬
‫לאו גבי תענית‬
‫בבני‬
‫למיידי‬
‫אין‬
‫בלילות‪.‬‬
‫איתמר אלא‬
‫משמר‬
‫אגב‬
‫מייתי‬
‫לחוש‬
‫שמא‬
‫העבודה שהרי ראו מבערב שפסקו‬
‫הקרבנות ולא כבדה העבודה ^שיביאו‬
‫רוב קרבנוח ולא‬
‫יספיקו בני בית‬
‫אב של אותו היום וצריכין אלו לסייען‬
‫והרי‬
‫אינן‬
‫ביום‬
‫בין‬
‫לעבודה‬
‫ראויין‬
‫משום‬
‫שכרות‪ :‬אנשי בית אב אסורין בין‬
‫כל הלילה‬
‫בלילה‪ .‬לסי שהיו מעלין‬
‫אברים‬
‫ופלרים‬
‫גמרו‬
‫מעל המזבח א״נ לא‬
‫שפקעו‬
‫ביום‬
‫גומרים בלילה‪ .‬אבל אנשי משמר אינן‬
‫לסייע‬
‫צריכין‬
‫בלילה‬
‫להסך‬
‫במזלג‬
‫לבית אב יכול להספיק לבל היפוך‬
‫המערכה‪ :‬אסורים לספר‬
‫משנכנסו‬
‫למשמרתם כל אותה שבת‬
‫אלא מסתפרין‬
‫מפרש‬
‫משמרתן‬
‫ולכבס‪.‬‬
‫קולס לכן‪.‬‬
‫בגמראק(‪:‬‬
‫ארם להסתפר‬
‫שבת‬
‫מפני‬
‫יומיא‬
‫דלא‬
‫וטעמא‬
‫של‬
‫ובחמישי‪.‬‬
‫מותרים‪ .‬לרך‬
‫רוב‬
‫בחמישי ולא‬
‫הטורת‪:‬‬
‫כל‬
‫בני‬
‫בערב‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( נכי את אנותינו על ים‬
‫סוף כוי היוס הזה ו כ ן בכל‬
‫וברכה‬
‫ברכה‬
‫אצל‬
‫הדבר‬
‫ונשנא‬
‫חכמים‪:‬‬
‫)ב( ‪ -‬ע ״ ד״ה ולא משלימין‬
‫‪,‬‬
‫כוי יאס‬
‫מתענים‬
‫היו‬
‫ו מ ש ל י מ י ן לא היה להם‪:‬‬
‫)נ( ד״ה שלא להפקיע כוי‬
‫סעודות גדולית אתת ליום‬
‫התעגית‬
‫תמישי‪:‬‬
‫לליל‬
‫)ד( תוספות ד״ה ואפילו‬
‫כוי וקשה דהא לעיל‪ .‬נ״נ‬
‫פירוש המקשה קאמר הט‬
‫לעיל ואס כן סתרי דנרי‬
‫המקשה‬
‫אהדט‬
‫דהכא‬
‫קס״ד דאין מתפללי! אלא‬
‫י״ח‪) :‬ה( כא״י אלא שנאלו‬
‫מותרין‬
‫נעשיית מלאכה‬
‫כו׳ כצ״ל יתינת מתסללין‬
‫נמתק‪) :‬ו( ד״ה ונותנין כו׳‬
‫שהרי האפר הוי כו׳ כצ״ל‬
‫ותינמ הוא נמחק‪:‬‬
‫הכתוב‬
‫במגילת תענית דלא למיספד‪ .‬לאית‬
‫להתענאה‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪ .1‬ויאמר נישה אל‬
‫ולאלעור‬
‫אהרן‬
‫ולאיתמר בניו ראשיכם‬
‫א ל תפרעו ובגדיכם לא‬
‫תפרמו ו ל א תמתו ועל‬
‫כ ל העדה יקצף ואחיכם‬
‫כ ל בית י ש ר א ל יבכו את‬
‫השרפה א ש ר שךף יי‪:‬‬
‫ויקרא י ו‬
‫לה‪:‬‬
‫תכבד‬
‫ומקצתהון‬
‫לחמירי טפי ללא למיספד ואותן שהן‬
‫חמורים ואסורים בהספל לפניו אסור‬
‫גליון ה ש ״ ס‬
‫רש״י ד״ה טג־לת תענית‬
‫נכתבה‪ .‬עיין לעיל דף ינ‬
‫ע״א רש״י ד״ה נצלו‪:‬‬
‫בהספל לילמא אתי למיעבל ביו״ט‬
‫גוסיה‪ :‬ולאחריו מותר‪ .‬לטון שעבר‬
‫יום לא חיישינן‪ .‬ואותן שאינן חמורין‬
‫ליאסי‬
‫בהססל אלא ללא להתענאה‬
‫בין לפניו כר‪ :‬שלא‬
‫גלולות אחת »> לליל חמישי ואחת לשבח‬
‫להפקיע‬
‫את‬
‫סבורים שבא‬
‫רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים השער אבל משהחחילו להתענות יולעין שאינו אלא מפני התעניח‪ :‬בראשי חדשים‪ .‬לאיקרי מועלי(‪:‬‬
‫ואם‬
‫א( ן לעיל ינ‪ ,[.‬נ ( ן מריק‬
‫‪ . T‬ן‪ ,‬ג( ולקמן כט‪ ,1:‬י ( לעיל‬
‫י‪ ,.‬ה( עירוני! מא‪ ,.‬ו( ן צ״צ‬
‫נותן ן‪ (t ,‬ןצ״ל והתניאן‪,‬‬
‫‪ (P‬נרנות סא‪ ,.‬מ( ןגס״י‬
‫נסמוךן‪,‬‬
‫ונקלקלה יכן‬
‫י( ןליתא נכרכות והס‬
‫משוללי המסן‪ ,‬כ( ושם‪.‬‬
‫עירוני! יח‪.‬ן‪ ,‬ל( רש״א מותק‬
‫זה והפיסקא מתחיל מן אידך‬
‫יכלאתד ואתד ומי‪ ,‬מ(ןצ״ל‬
‫נותןן‪ ,‬נ(]צ״ל ניתן!‪ ,‬ס( ןגי׳‬
‫רי״ף אדא וגי׳ רא״ש זיראן‪,‬‬
‫ע(]סנהדריןמנ‪.‬ן‪,‬פ( ]לקמן‬
‫פז‪ .‬ן‪ ,‬צ( ןנימיס‪ .‬שיניאו רונ‬
‫נצ״ל והיא דינור נפ״ען‪,‬‬
‫‪ (p‬ן לקמן יז‪.‬ן‪ ,‬ר ( ןפסתיס‬
‫עז‪ ,(.‬ש( !עי׳ תוי״טן‪,‬‬
‫ה( ן ד״ה מגלת לפני ד״ה‬
‫ולאחריו(‪ ,‬א( הס״ד ואמ״כ‬
‫מד׳׳א אפר מקלה אפר ט׳‪.‬‬
‫נצ״ל‪,‬נ(ןלףטז‪.‬ן‪,‬ג(‪1‬ויקרא‬
‫ין‪ ,‬ד( ןצ״ל נותן[‪ ,‬ה( ושייך‬
‫לע״א כמשנה ן‪,‬‬
‫התחילו‪ .‬שקיבלו תענית מקולס לכן ונמס בהן ראש חלש אין מססיקין לאף על גב לאקרי מועל לא כחיב ביה יום משתה‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫] א [ כמשנה ותקעו‪ .‬צ״ל‬
‫תקעו‬
‫ווכ״ה‬
‫נמשניות>‪:‬‬
‫] ב [ גט׳ ונל אתד ואחד‬
‫נותן כצ״ל ושמתייס מוקף‪:‬‬
‫]ג[ שם כל או״א נותן‬
‫כצ״ל‪] :‬ד| שם כל או״א‬
‫נותן כראשו אמר כו׳ כצ״ל‬
‫ושכנתייס מוקף‪:‬‬
‫ושמחהש(‪ :‬שאין משלימין‪ .‬להתענות כל היום אלא אוכלין סמוך לערב‪ :‬״ ( מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אע״פ שלא היו כותבין‬
‫‪s‬‬
‫הלכות והיינו לקתני כל הכתוב במגילת תענית כאילו היה מקרא‪:‬‬
‫גמ׳ אפילו בקמייחא‪ .‬מוציאין את התיבה בחמיה‪ :‬כי קסגי נמי‬
‫מחני'‪ .‬סלר תעניות טצל בסלר תעניוח אחרונות קא מיירי‪ :‬ה״ג בגמרא וגותנין אפר על גבי התיבה‪ .‬ולא גרסינן אפר מקלה א(‪ .‬אפר‬
‫שדסה עדיף משוס אסרו של יצחק כדלקמןג(‪ :‬בגדולה‪ .‬מצוה בעלמא שלא לפורענות רלבר משה אל אהרן ואל אלעזר וגו׳ג(‪ .‬הא נמי‬
‫ליהבינן בראשייהו לנשיא ואב ב״ד ברישא חשיבותא הוא דאמרי להו אתון חשיביתו טפי כוי‪ :‬דשקיל איניש אחרינא כוי‪ .‬דקתני ונותנין‬
‫ע״ג החיבה כו׳ ועל ראש הנשיא כו׳ למשמע על ילי אחר וגבי שאר כל אלם לא תני נותנין אלא כל אחל ואחל י( נוטל כר‪:‬‬
‫למתבייש‬
‫רבינו גרשום‬
‫ואפי׳ בקמ־יתא‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫דתנ בסתם מוציאי; את‬
‫התיבה דמשמע אפילו‬
‫‪:‬ראשונות‪.‬‬
‫סדר תעניות כיצד פרק שני תענית‬
‫מםורת הש״ם‬
‫‪] (6‬גי׳ רא״ש אמר רני לומר‬
‫כו׳‪ ,1‬ב( ]גי׳ רי״ף ורא״ש ר׳‬
‫לר נר לממא ור׳ חמא נר‬
‫מנינא[‪ ,‬ג( ]בילקוט שה״ש ר׳‬
‫אלך לי אל הר המור נו׳ הר‬
‫המור פליגי נה כוי[‪ ,‬ד( ]מגילה‬
‫כט‪ ,[.‬ה( ]תוססת׳ פ״א[‪,‬‬
‫י( )ליתא נרנ אלפסי וגס‬
‫נהרא״ש ע״ש[‪ ,‬ז( ןפ״נ ה״א[‪,‬‬
‫ח( ]עי׳‬
‫תלושי‬
‫אגלות!‪,‬‬
‫ט( ]ל״ה מי אתרי ל״ה אס אין[‪,‬‬
‫י( ]ע״נן‪ ,‬נ( ןנל זה נתנאר‬
‫נמררש רנה נראשית פ׳ נ״ו‬
‫והניא הערוך ערך ירישלס[‪,‬‬
‫למסבייש‬
‫מתביישים‬
‫בנתינת‬
‫הגהות הב״ח‬
‫•~ ‪1Q1‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫גמרא כד• שיבקשו עלינו‬
‫רהם־ם‪ .‬עיין סוטה לף לל‬
‫ע״נ תוס׳ ל״ה אנותי‪:‬‬
‫מאחדם אבל שאר בני אלם ללא חשיבי לא מתביישי‬
‫אתדס וסגי להו בנתינח‬
‫עצמן‪ :‬פאר‬
‫)כרמת לף יא‪ (.‬אלו תפילין ומתרגמינן‬
‫נמי טוטפתך הרין עלך והיכא מניחין‬
‫במקום‬
‫תפילין‬
‫רופף‪:‬‬
‫תינוק‬
‫שמוחו של‬
‫בביח‬
‫בצינטא‪.‬‬
‫הכנסת‪:‬‬
‫גלינו‪ .‬שיצאנו מכניסתנו‪ w :‬גלוהינו‪.‬‬
‫תהא‬
‫עלינו‪:‬‬
‫מכסרת‬
‫מבי‬
‫דגלו‬
‫כנישהא לבי כנישהא אחריהא‪ .‬גלות‬
‫ליכא‪:‬‬
‫פרהסיא‬
‫וידוי‪:‬‬
‫בטוונינו‪.‬‬
‫נסבזה‬
‫מהכסין[‪.‬‬
‫]ולמה‬
‫חוגרין שקין‪ .‬תנינן בירושלמי׳( שהיו‬
‫תוגדן‬
‫ותוקעין‬
‫שקין‬
‫הקברוח‬
‫ויוצאין לבית‬
‫מיבעיא‬
‫בקרנות ובעי ליה‬
‫שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת‬
‫שופר למה‪ :‬כבהמה‪ .‬דמשער בהמה‬
‫נינהו מנוצה של עזים‪ :‬טפר ס ה ם ‪.‬‬
‫שאינו אפר מקלה זטרת אפרו של‬
‫יצתק ליכא‪ .‬סתם לא גרסינן אלא איכא‬
‫בינייהו עפר‪ :‬קברי טכו׳׳ם‪ .‬במקום‬
‫שאין קבד ישראל לבקש רחמים אפי׳‬
‫על עצמן ליכא כל שכן עלינו‪ :‬מאי‬
‫הר‬
‫המוריה‬
‫בסלוגתא‬
‫איילי‬
‫וכוי‪.‬‬
‫לאיירי‬
‫לרבי לוי ור״ח תנא נמי‬
‫הא סלוגתא מאי הר מודה לאברהם‬
‫קרא למקום העקילה הר יראה וכתיב‬
‫)כראשית ככ(‬
‫המודה‪:‬‬
‫י‪0‬אל ארץ‬
‫חד אמר הר שיצא «( הוראה‪ .‬תורה‬
‫לישראל כי מציון תצא תורה )ישעיה כ>‬
‫מוסף רש״י‬
‫נשא לבבנו אל כפים‪ .‬נשא‬
‫לננט נאמת להקנ״ה כאלם‬
‫הרוחץ ננקיון כפיו שמשליך‬
‫מיטו נל טינוף )איכה ג נזאו‪.‬‬
‫יורו משפטיך ליעקב)לכריס לג( ולשכת‬
‫הגזית שבה עמלו הנביאים המוטמיס‬
‫לישראל‪:‬‬
‫מורא‬
‫לטובדי‬
‫כוכבים‪.‬‬
‫גלולת‬
‫ישראל‬
‫וירושלים‬
‫ששומעין‬
‫עליהם‬
‫ומתפחליס‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫לישנא‬
‫אחדנא הר המודה הר סיני מורא‬
‫רבינו גרשום‬
‫פאר‪ .‬זו תפילין‪ ,‬דכתיב‬
‫פארך חבוש עליך‪ .‬דגלו‬
‫מכי בגישתא ]לבי כגישתא(‪.‬‬
‫למ״ד גלות הא איכא למ״ד‬
‫פרהםיא ליכא‪ .‬הרי אגו‬
‫חשובין לפניו כבהמה‪ .‬שהרי‬
‫לובשין שק שהן של שיער‬
‫בהמה‪ .‬א״ב עפר סתם‪ .‬למ״ד‬
‫הרי אנו חשובין לפניו כעפר‪,‬‬
‫בעפר סתם סגי‪ ,‬למ״ד כדי‬
‫שיוכור אפרו של יצחק‪,‬‬
‫מיבעי ליה אפר מקלה‪ .‬קברי‬
‫)כותים( ]נוים[‪ .‬למ״ד הרי‬
‫אגו חשובין כמתים‪ ,‬ה״ג‬
‫מצי למיפק לך לקברי אבות‬
‫של גרם‪ ,‬ומייד כדי שיבקשו‬
‫עלינו רחמים איבעי לתו‬
‫למיפק לקברי ישראל‪ .‬מאי‬
‫הר המוריה‪ .‬למה נקרא שמה‬
‫א(דאברהס‬
‫הר המוריה‪.‬‬
‫קראו יראה‪ ,‬ומלכי צדק‬
‫קראו שלם‪ ,‬ועשה הקב״ה‬
‫פשרה ביגיהם וקראוירושלם‪.‬‬
‫הד )המודיהן שיצאה ממגו‬
‫שכן‬
‫לישראל‪.‬‬
‫הודאה‬
‫בלשכת‬
‫סגהדרין‬
‫יושבין‬
‫הגויה ומורין הוראות‪ .‬דברי‬
‫שאדם‬
‫דברים‬
‫כיבושין‪.‬‬
‫מכבש ללבו‪ .‬מי נדחה מפני‬
‫מי‪ .‬כלומר דחה גזירתם‬
‫מלפנינו‪ .‬מריש‪ .‬קורה‪ .‬ועוזב‪.‬‬
‫שהוור בו‪ .‬ורגיל‪ .‬להתפלל‪,‬‬
‫שצ״ל וכרונות ושופרות‪,‬‬
‫לפי שאין וכרונות ושופרות‬
‫אלא ברייה‪ .‬ואומר חותמיהן‪.‬‬
‫שחותם בברכה לכל פסוק‪.‬‬
‫מיטפל )ובנין( ]ואין[ לו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שיש לו טיפול‬
‫בגים ואין לו עושר‪ .‬ויש‬
‫לו יגיעה כשדה‪ .‬ששרותיו‬
‫ורועות שצריכין לגשמים‪.‬‬
‫סחה‬
‫אפר‪ .‬ש״מ‬
‫במקום תסילין לכתיב בהו )יחזקאל כל( סארך חבוש עליך ואמדנן‬
‫איכא‬
‫)‪ (6‬נמ' עלונ ושאינו עלונ‬
‫יכול ושאינו יכול צריק‬
‫ורשע נו׳ וממזיר מריש לנעליו‪.‬‬
‫ג״נ תמס! יהינ רמי ולא רצו‬
‫ליפטר נמעות‪) :‬ב( רש׳׳י ל״ה‬
‫גלינו נו׳ ול״ה גלומינו נו׳‬
‫הל״א‪) :‬ג( ד״ה חל אמר הר‬
‫שיצא ממנו הוראה ל י ש ר א ל‬
‫תורה שנאמר כי מציון‪:‬‬
‫)ל( תום' ד״ה הר כו׳ הר ה׳‬
‫יראה וה״פ מתחלה היה‬
‫נקרא כך שלס נלנמינ ומלט‬
‫צלק מלך שלם ואח״כ נקרא‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫מאחרים‪ .‬לאיכא עגמת נפש טסי ומשוס תשיבותם הס‬
‫כוכבים במתן תורה לכתיב‬
‫לעובד‬
‫)תהליס ע‪ 0‬ארץ יראה ושקטה‪ :‬אט״ג‬
‫דלאו חכם‪ .‬אלא עם הארץ בתמיהה‬
‫הא ולאי חכם עליף‪ :‬אם יש זקן והוא‬
‫חכם‪ .‬אומר זקן והוא חכם‪ :‬אדם של‬
‫צורה‪ .‬בעל‬
‫לבדו‬
‫קומה‬
‫להמדך‬
‫אנשי‬
‫אמור‪.‬‬
‫שישמעו‬
‫הלב‪:‬‬
‫את‬
‫לכתיב‬
‫נינוה‬
‫ויקבלו‬
‫מאי‬
‫בחזקה‬
‫למשמע בכח וניצוח לין‪ :‬ט( מי נדחה‬
‫מפני מי‪ .‬הוי אומר צדק מפני רשע‪:‬‬
‫אם אין אהה מרחם כוי‪ .‬כלומר‬
‫כשם שאמה‬
‫אומר לרחם על אלו‬
‫לכחיב »תהליס קמה>‬
‫מעשיו‬
‫תרחם‬
‫כן‬
‫ורחמיו על כל‬
‫עלינו‪:‬‬
‫מריש‪.‬‬
‫קורה‪ :‬גירה‪ .‬מגלל‪ :‬שיש בידו טבירה‪.‬‬
‫גזל‪ :‬ואינו חוזר בו‪ .‬לשלם את הגזל‬
‫למה הוא לומה וכר‪ :‬נשא לבבנו אל‬
‫כפים‪ .‬עם הכפים צדך לישא הלב‬
‫כלומר‬
‫לשמים‬
‫מקלקולו‪:‬‬
‫שיחזור‬
‫מטופל ואין לו‪ .‬יש לו טפלים ואין לו‬
‫במה להתסרנס שלבו לואג עליו ]והוא‬
‫צריך‬
‫ויש‬
‫לקרות‬
‫לו‬
‫בתפלת‬
‫מסרש‬
‫מקירות לגו‬
‫יגיטה‪.‬‬
‫הגשמים‪:‬‬
‫לקמן׳(‪:‬‬
‫עליהן[‪:‬‬
‫שמתכוין‬
‫יותר‬
‫ופרקו‬
‫נאה‪.‬‬
‫ושפל‬
‫ברן‪.‬‬
‫עניו‪:‬‬
‫בסומי‬
‫קלא‬
‫ומרוצה לטס‪ .‬נוח לבריות ומסטמין‬
‫לתסלתו‪:‬‬
‫נטימה‪.‬‬
‫שמושך הלב‪ :‬ורגיל לקרוס כוי‪ .‬שיהו‬
‫הפסוקים של תפלה‬
‫סלודן‬
‫בפיו‪:‬‬
‫היינו‬
‫במקום‬
‫נקראו‬
‫פאר וגר‪:‬‬
‫פירוש‬
‫טז‪.‬‬
‫תפילין‪ .‬פירוש לתת האפר במקום הפאר לאילו התפילין‬
‫פאר‬
‫איכא‬
‫כלכתיב‬
‫בינייהו‬
‫לשום‬
‫דנלו מבי‬
‫לאבילי‬
‫ציון לתת‬
‫כנישתא לבי‬
‫להם‬
‫בנישתא‪.‬‬
‫למ״ל משוס גלות איכא ולמ״ד משום פרהסיא ליכא דהא‬
‫בי כנישתא הוי כמו בצנעא‪:‬‬
‫אפר‬
‫מקלה‪.‬‬
‫סירוש‬
‫אותו‬
‫אסר‬
‫למתבייש מאהרים והיכא מנה להו אמר‬
‫רבי יצהק במקום תפילין שנאמר לשום‬
‫אלס כלי לזכור עקילת יצחק לאלמלא‬
‫לאבילי ציון לתת להם פאר תהה אפר‪:‬‬
‫שלא היה בא אלא כלי לומר שהרי אנו‬
‫רהוב תיבה ושקים אפר אפר קבורה ומוריה‬
‫לפניך כאסר כמו כן מהני עסר‬
‫םימן‪ :‬למה יוצאין לרהוב >ר׳ הייא בר אבא‬
‫סתס והיינו פירוש איכא בינייהו‬
‫נבזה‬
‫אמר לומר זעקנו בצנעא ולא נענינו‬
‫עסר סתם‪:‬‬
‫מכאן‬
‫הקברות‪.‬‬
‫לבית‬
‫יוצאץ‬
‫עצמנו בפרהסיא ריש לקיש אמר גלינו‬
‫נוהגין בכל מקום לילך‬
‫גלותינו מכפרת עלינו מאי בינייהו איכא‬
‫לבית הקברות בט׳ באב שהרי ט״ב‬
‫בינייהו דגלי מבי כנישתא לבי כנישתא‬
‫הר תענית צבור כמו שהיו עושין‬
‫ולמה מוציאין את התיבה לרהובה של עיר‬
‫מפני הגשמים‪:‬‬
‫אמר ר׳ יהושע בן לוי לומר כלי צנוע היה‬
‫הר שיצאה ממנו הוראה לישראל‪.‬‬
‫לנו ונתבזה בעוונינו ולמה מתכםין בשקים‬
‫י״מ י( לזה ירושלם שנקרא על‬
‫השובין‬
‫אמר ר׳ הייא בר אבא לומר הרי אנו‬
‫שם אברהם שקראוהו הר ה׳ יראה‬
‫כבהמה ולמה נותנין אפר מקלה על גבי היבה‬
‫)כראשית ככ( )י( והעיר היה נקרא‬
‫כבר שלם כלכתיב )שם יל( ומלכי‬
‫אמר רבי יהודה בן פזי כלומר עמו אנכי‬
‫בצרה ריש לקיש אמר בכל צרהם לו צר צלק מלך שלם ונקרא ירושלס על שם‬
‫יראה ועל שם שלם לכך אין אנו‬
‫אמר ר׳ זירא מריש בי הוה הזינא להו לרבנן‬
‫נותנין יו״ל בירושלס בין למ״ל למ״ם‬
‫דיהבי אפר מקלה על גבי היבה מזדעזע‬
‫על שם שלם וההר נקרא מוריה על‬
‫כל‬
‫לי כוליה גופאי ולמה נוהנין אפר בראש‬
‫שם תורה כלכתיב )ישעיה כ> ט מציון‬
‫אהד ואהד פליגי בה ר׳ לוי >בר המא ור׳‬
‫תצא תורה וכתיב )לכריס לגן יורו‬
‫הנינא הד אמר הרי אנו השובין לפניך‬
‫משפטיך ליעקב והוא לשכת הגזית‪.‬‬
‫המודה זה סיני ונקרא מוריה על שם‬
‫כאפר וחד אמר כדי שיזכור לנו אפרו של‬
‫שממנו יצא מורא לעובד כוכבים במתן‬
‫יצהק מאי בינייהו איכא בינייהו עפר םתם‬
‫תורה כלכתיב )תהליס עו> ארץ יראה‬
‫למה יוצאין לביה הקברות פליגי בה ר׳‬
‫ושקטה אי נמי רצה לומר לירושלס‬
‫לוי בר חמא ור׳ חנינא חד אמר הרי אנו‬
‫נקרא מוריה על שם שיש מורא לעובלי‬
‫השובין לפניך כמהים וחד אמר כדי שיבקשו‬
‫ומתסתלים‪:‬‬
‫גלולתה‬
‫כוכבים על‬
‫עלינו מהים רהמים מאי בינייהו איכא‬
‫אדם שיש לו צורה‪ .‬פירוש בעל‬
‫בינייהו קברי עכו״ם מאי הר >המוריה פליגי‬
‫קומה כלי שישמעו לבדו‬
‫ויקבלו ממנו להמריך הלב ופרקו‬
‫בה ר׳ לוי בר המא ור׳ הנינא הד אמר הר‬
‫נאה פירוש כשעמל על פרקו אפילו‬
‫שיצא ממנו הוראה לישראל והד אמר הר‬
‫כשהיה במור היה בלא שם רע‪:‬‬
‫שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים‪ :‬הזקן‬
‫מאי‬
‫שבהן אומר לפניהן דברי כבושין‪ :‬ת״ר אם‬
‫יש זקן אומר זקן ואם לאו אומר הכם ואם לאו אומר אדם של צורה אטו זקן‬
‫דקאמרי אף על גב דלאו הכם הוא אמר אביי הכי קאמר אם יש זקן‬
‫והוא הכם אומר זסן והוא הכם ואם לאו אומר הכם ואם לאו אומר אדם‬
‫של צורה אהינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים‬
‫גורמים שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את‬
‫שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים אה מעשיהם כי שבו מדרכם‬
‫הרעה ויהכםו שקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אםרא הבהמות להוד‬
‫ואת הוולדות להוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרהם עלינו אין‬
‫אנו מרחמים על אלו ויקראו אל אלחים בחזקה מאי אמור אמרו לפניו‬
‫יירבונו של עולם עלוב ושאינו עלוב <‪ #‬צדיק ורשע מי נדחה מפני מי‬
‫וישובו איש מדרכו הרעה ומן ההמם אשר בכפיהם מאי ומן החמם אשר‬
‫בכפיהם אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה‬
‫כולה ומהזיר מריש לבעליו אמר רב אדא בר אהבה י אדם שיש בידו‬
‫עבירה ומתודה ואינו הוזר בה למה הוא דומה לאדם >שהופם שרץ בידו שאפי׳‬
‫טובל בכל מימות שבעולם לא עלהה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל‬
‫בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוהם ואומר‬
‫נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים‪ :‬עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה‬
‫זקן מ׳‪ :‬תנו רבנן יעמדו בתפלה אע״פ שיש שם זקן והכם אין מורידין לפני‬
‫התיבה אלא אדם הרגיל י׳)איזהו רגיל( ר׳ יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו‬
‫יגיעה בשדה וביהו ריקם ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה‬
‫וקולו ערב ובקי לקרוה בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות‬
‫ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן ויהבו ביה רבנן עינייהו בר׳ יצהק בר אמי‬
‫א‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫‪1‬‬
‫הוה מלבר הנשרף מעצמות‬
‫י ד א מיי׳ פ״ל מהלכות‬
‫תעניות הלכה א מוש״ע‬
‫א׳׳מ סימן תקעט סעיף א‪:‬‬
‫טו ב מיי׳ שס הלכה יח‬
‫טז‬
‫טוש׳׳ע שס ס״ג‪:‬‬
‫ג מיי׳ שם הלכה‬
‫ל‬
‫טוש״ע שס ס׳יא‪:‬‬
‫יז ד מיי׳ פ׳׳נ מהל׳ תשונה‬
‫הלכה נ‪:‬‬
‫יח ה מיי׳ ס׳׳ל מהל׳ תעניות‬
‫הלכה נ נל[ טוש״ע א״ח‬
‫סימן מקעט סעיף א ]וסימן‬
‫נג סעיף ל[‪:‬‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫‪2‬‬
‫‪8‬‬
‫ג‬
‫‪4‬‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫ה‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫היינו‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪ . 1‬לשום לאבלי ציון לתת‬
‫להם פאר תחת אפר שמן‬
‫ששון תחת א ב ל מעטה‬
‫תהלה תחת רוח בהה‬
‫וקרא להם אילי הצדק‬
‫מטע ין להתפאר‪:‬‬
‫ישעיהו סא ג‬
‫‪ •2‬יקראני ואענהו עמו‬
‫אחלצהו‬
‫בצרה‬
‫אנכי‬
‫תהלים צא טו‬
‫ואכבדהו‪:‬‬
‫‪ .3‬בכל צךתם ל ו צ ד‬
‫הושיעם‬
‫פניו‬
‫ומלאך‬
‫באהבתו ובחמלתו הוא‬
‫נאלם וינטלם וינשאם כל‬
‫ישעיהו סג ט‬
‫ימי עולם‪:‬‬
‫‪ .4‬ויחל שלמה לבנות את‬
‫בית ין‬
‫בירושלם‬
‫בהר‬
‫המורןה א ש ר נראה לךויד‬
‫אכיהו א ש ר הכין במקום‬
‫דויד בגךן אךנן היבוסי‪:‬‬
‫דברי הימים ב ג א‬
‫‪ .5‬וירא האלהים את‬
‫מעשיהם כי שבו מדרכם‬
‫הרעה וינהם האלהים ע ל‬
‫הרעה א ש ר דבר לעשות‬
‫יונה ג י‬
‫להם ו ל א עשה‪:‬‬
‫‪ .6‬ויתכסו שקים האדם‬
‫אל‬
‫ויקראו‬
‫והבהמה‬
‫אלהים בחזקה וןשבו איש‬
‫מדרכו הרעה ומן ההמס‬
‫יוגה ג ח‬
‫א ש ר בכפיהם‪:‬‬
‫‪ . 7‬מכסה פשעיו ל א יצליח‬
‫ומודה ועזב ירחם‪:‬‬
‫משלי כח יג‬
‫‪ .8‬נ ש א לבבנו א ל כפים‬
‫א ל אל בשמים‪:‬‬
‫איכה נ מא‬
‫רבינו חננאל‬
‫והיכא מהית ליה לאפר זה‬
‫תפילין‪,‬‬
‫במקום‬
‫בראשו‪,‬‬
‫שנאמר לתת להם פאר תתת‬
‫אפר‪ .‬יוצאין לרחובה‪ ,‬כדי‬
‫לשבר הצבור לבם‪ ,‬כלומר‬
‫צעקנו בצנעא ולא ]נןענינו‬
‫נבזה עצמנו בפרהסיא‪ .‬וריש‬
‫לקיש אמר שתחשב לנו גלות‪,‬‬
‫כי הגלות מכפרת עון‪ .‬ולמח‬
‫מוציאין אח התיבה לרחובה‬
‫א• ר׳ יהושע בן לוי כלי צנוע‬
‫היה לנו ]ונתבזה[‪ .‬נתינת אפר‬
‫על גבי התיבה משום שנאמר‬
‫בכל צרתם לו צר‪ .‬ולמה‬
‫מתכסים בשקים‪ ,‬לומר כי‬
‫גהשבגו כבהמה‪ .‬וכל אחד‬
‫גותן אפר בראשו לומר הגה‬
‫אגו כאפר‪] ,‬ר״א[ אולי יזכור‬
‫זכות אפרו של יצחק‪ .‬ופעמים‬
‫לבית הקברות‪,‬‬
‫שיוצאין‬
‫כלומר הרי אגו כמתים‪ ,‬ויש‬
‫אומי שיבקשו מתים עליגו‬
‫רחמים‪ .‬מאי הר המוריה‪ .‬הר‬
‫שיצא ממגו הוראה לישראל‪,‬‬
‫ויש אומרין שיצא ממגו מורא‬
‫לאומות‪] .‬ירושלמי[‪ .‬וגותגין‬
‫אפר בראש גשיא‪ ,‬ר׳ אבהו‬
‫ורבגן חד אמר חטא הגשיא‬
‫הגדולה במקומה‪ ,‬כל ישראל‬
‫נשאים‪ ,‬חטא הצבור גדהיה‬
‫הגדולה‪ .‬וחד אמר לפי‬
‫שחטאו הלמד והמלמד‪,‬‬
‫לפיכך יצאו התפרסמו על שם‬
‫והוציא את הפר אל מחוץ למחגה‪ ,‬שיהעו הכל הטאתו של כהן גדול‪ .‬גשא לכביגו אל כפים אל אל בשמים‪ .‬גשוה לבביגו לכף‬
‫וביתו ריקם‪ .‬שאין לו עושר‪ .‬שפל ברך‪ .‬עניו‪ .‬ויש לו נעימה‪ .‬שיודע לבסם קולו‬
‫ידינו כשם שכף ידינו נקיה כך נקיה לביגו‪ ,‬ואחר אל אל בשמים‪ .‬שלשה דברים מבטלין רוע גוירה‪ ,‬תפילה צדקה תשובה‪,‬‬
‫א> גראה דחסו כאן איזה תיבות ואולי צ״ל דיוושליס נקראת על שס אכרהם וכו׳ ועיי נתיס׳ כאן ד״ה הר‪.‬‬
‫ושלשתן בפסוק אהד נאמרו‪ ,‬ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני‪ .‬ויתפללו זו תפילה‪ ,‬ויבקשו פני וו צדקה‪,‬‬
‫שנאי אני בצדק אחוה פניך‪ ,‬וישובו)איש מדרכו הרעה( ]מדרכיהם הרעים[ וו תשובה‪ .‬מה כתוב תמן‪ ,‬ואני אשמע )הין( השמים‪.‬‬
‫ולמה ]יוצאין[ בכית הקברות‪ ,‬אם גתהייבגו רעב הרי אגו רעבים מתעגים‪ ,‬ואם גתחייבגו גלות הרי גלינו ממקום למקום‪ ,‬ואם נתתייבנו מיתה ]הרי אנו[ בבית הקברות כמתים‪ .‬וקרעו לבבכם ואל בגדיכם‪ .‬אם קרעתם לבבכם בהשובה אינכם קורעים בגדיכם‬
‫על בניכם‪ ,‬כי חנון ורחום הוא מאריך )חמיה( ]רוהיה[‪ .‬תנו רבנן אמ יש שם זקן חכם אומר זקן הכם ואם לאו אומר אדם של צורה‪ ,‬אחינו לא שק ותענית )גומרים( ]גורמין[ אלא תשובה ומעשים טובים גורמין‪ ,‬שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם‬
‫ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה‪ .‬אפילו מי שגזל מריש ובנאו בבירה היה מקעקע הבירה כולה ומחדר המריש לבעליו‪ .‬הנו רבנן אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוור בו דומה למי שיש בידו שרץ שאפילו הוא טובל‬
‫בכל מימוה שבעולם אין ]לו[ טהרה‪ ,‬שנאמר מכסה פשעיו לא יצליה זרקו כיון שטובל ]כמי[ סאה כר‪ ,‬שגאמר ומודה ועוזב ירוחם‪ .‬מתני'‪ ,‬עמדו בתפלה מורידין לפגי התיבה זקן ורגיל‪ .‬תנו רבנן אע״פ שאמרו אם יש שם וקן הכם אין מורידין לפני התיבה‬
‫אלא רגיל רבי יהודה אומר דל שיש לו טף ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם‪ ,‬מעבירה‪ ,‬ופירקו נאה‪ ,‬שלא יצא עליו שם רע בילדותו‪ ,‬שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בתלמוד בהלכות‬
‫ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן‪ .‬יהכי ביה רבנן עיגייהו ברי יצהק בר אמי‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫טז‪:‬‬
‫יט א ב מיי׳ ס״ל מהל׳‬
‫תענית הלכה ל טוש״ע‬
‫א״ח סימן תקעט סעיף א‬
‫!וסימן גג סעיף ל[‪:‬‬
‫כ ג מיי' שס הלכה ו טור‬
‫א״ח סי׳ חקעט‪:‬‬
‫נ א ו ה מיי׳ שם הלכה‬
‫טו‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫קומו ברכו את ה׳‬
‫אלהיכם מן העולם ועד‬
‫העולם‪ .‬בספר עזרא כתיב‬
‫שנל ברנה שהיו מנרכין‬
‫כמקדש כך היו מנרטן נרוך‬
‫ה׳ אלהי ישראל מן העולס‬
‫ועד העולס למגן אכרהס‬
‫ופן למחיה המתים !•סוטה‬
‫מ‪ .>:‬ויברכו שם כבודך‪.‬‬
‫ושאר העס יענו ברוך שס‬
‫כבוד מלכותו לעולס ועד‪,‬‬
‫שהעם עונין להלל ילהודות‬
‫<שם! והמברך אומר ברוך‬
‫ה׳ אלהי ישראל מן העולס‬
‫מפרש‬
‫העולס‪,‬‬
‫ועד‬
‫בתוספתא שתקנו מן העולם‬
‫ועד העילס להודיע שאין‬
‫העיה״ז לפני העוה״נ כלום‬
‫לפני‬
‫כסריזדור‬
‫אלא‬
‫הטרקלין‪ ,‬כלומר הנהיגו‬
‫נרכותיו נעוה״ו כדי להיות‬
‫רגילים לעוה״נ שכולו ארוך‬
‫!ברכות םג !‪.‬‬
‫שייך לעמוד הבא‬
‫אינו מכיר כוי אסור‬
‫לשתות יין כל השנה‪.‬‬
‫שמא ענשיו זמנו הוא ויש‬
‫לתיש שמא יננה נית‬
‫המקדש‪ ,‬רבי אומר אומר‬
‫אני‪ .‬אס נאט לחוש שמא‬
‫יבנה אסור ביין לעולס‪,‬‬
‫ואפילי היא מכיר שאינו‬
‫עכשיו זמן משמרתו‪ ,‬שמא‬
‫יבנה וכל הקידם ואישחכח‬
‫עייל ועביד‪ ,‬אבל מה‬
‫שתקנתו‬
‫אעשה‬
‫קלקלתו‪ .‬תורבן הבית‬
‫סדר‬
‫ועירבב‬
‫שקלקלן‬
‫משמרותיהן‪ ,‬שהיה אוסרן‬
‫ביין בזמן משמרת! ומתירן‬
‫שלא בזמן משמרתן‪ ,‬הוא‬
‫תיקנן עכשיו לשתות יין‬
‫לעילם‪ ,‬דלא חייש שמא יבנה‬
‫פתאום !סנהדרין כב‪.1:‬‬
‫כמאן שתו האידנא‬
‫כהני חמרא כרבי‪ .‬שהרי‬
‫רוב כהניס אינן בקיאי! בזמן‬
‫משמרותיהן ואסורין לעולס‬
‫הואיל‬
‫ושס‪.:.‬‬
‫כרבנן‬
‫ומשמרות מתהדשות‪.‬‬
‫ומתחדשות‬
‫מתתלסות‬
‫בשבת‪ ,‬זו יוצאה תו נכנסת‪,‬‬
‫מסגי‬
‫להסתפר‬
‫וצריך‬
‫משמרת תדשה זו הנכנסת‬
‫שיראוהו ביוסי )סנהדרין‬
‫כב‪ .>:‬לא לירכו כלל‪.‬‬
‫ואפילו עד שלשיס ‪1‬שם(‪.‬‬
‫אמר ליה‪ .‬פרע מקרי‬
‫בשלשיס יום‪ ,‬אי הוה כתיב‬
‫לא ישלהו פרע‪ .‬הוה‬
‫משמע לא יגדלו פרע‪,‬‬
‫השתא דכתיב ופרע לא‬
‫ישלחו‪ .‬דקאמר פרע והדר‬
‫לא ישלתו‪ ,‬משמע פרע‬
‫דשלשיס ייס ליהר‪ ,‬אבל‬
‫שלוחי טסי לא לשלחו!ישנו(‪.‬‬
‫יין‪.‬‬
‫דשתויי‬
‫דומיא‬
‫דסמוך ליה ייין לא ישתו‬
‫נבואס וגי׳‪ ,‬מקיש פריעי‬
‫ראש לשתויי יין‪ ,‬וכתינ ביין‬
‫נכואס !שם‪.:‬‬
‫—‬
‫רבעו‬
‫הי‬
‫ת ה‬
‫—‬
‫ח נ נ א‬
‫ל‬
‫לי נחלתי כאריה‬
‫סדר תעניות כיצד פרק שני‬
‫תענית‬
‫מסורת הש״ס‬
‫היינו מטופל ואין לו היינו ביהו ריקן‪ .‬היינו כמו י(איזהו‪ :‬ביתו‬
‫מא שביעית שביעית לארובה‪ .‬פירוש שמתחילין להאריך ולומר‬
‫בקשות ותחינות בתוך ברכה של גואל ישראל אבל מ״מ אינה‬
‫בכלל הנוספות בימי תענית דלא היו מוסיסין רק ששה ועל כל הברכות כשעמד על כחרותו היה נאה כלי שם רע‪ :‬זה המטמיד חזן שאינו‬
‫הגון לפני החיבה‪ .‬רשע שהקכ״ה שונא אותו יותר מכולן והוא נוחן‬
‫יש טעם על מה הס חותמות בכך הראשונה של גואל אינה מן‬
‫בקולו לפניו‪ :‬שביטיח לארובה‪.‬‬
‫המנין ובה אומרים מי שענה לאברהם‬
‫שהתתיל‬
‫ברכה‬
‫שביעית לאותה‬
‫לפי שהיה ראשון לנצולין שניצול‬
‫הייגו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקם אמר‬
‫להאריך בה ואותה אינה מן החוססת‬
‫מנמרוד ובשניה שהיא ראשונה מן‬
‫רב הםדא אזהו שביתו ריקם מן העבירה‪:‬‬
‫אלא מי״ח ברכות היא כדתניא בגואל‬
‫הששה הנוספות אמר מי שענה‬
‫א‬
‫ב‬
‫ופרקו נאה‪ :‬אמר אביי זה שלא יצא י)לו(‬
‫ישראל הוא מאריך‪ :‬הוא אומר‬
‫לאבותנו על ים סוף וחותס ברוך‬
‫שם רע בילדותו יהיתה לי נהלתי כאריה‬
‫לפניהן‪ .‬אומו הזקן הרגיל ומאריך‬
‫זוכר הברית ולפיכך אומרה בזכרונות‬
‫ביער נהנה עלי בקולה על כן שנאהיה מאי‬
‫בגאולה כדקתני מתני׳‪ :‬בד״א‪ .‬דהן‬
‫לסי שהיו במצרים ונתייאשו מן‬
‫עונין אחריו אמן בגבולין‪ :‬אבל‬
‫הגאולה ועליו נאמר )שמות ‪ 0‬ואזכור‬
‫נתנה עלי בקולה אמר מר זוטרא בר טוביה‬
‫במקדש‪ .‬אומר אותו הזקן לאחר‬
‫את בריתי וכן בשלישית שהיא שניה‬
‫אמר רב ואמרי לה אמר רבי חמא אמר רבי‬
‫הפרשיות מי שענה את אברהס הוא‬
‫מן המכין שומע תרועה ביהושע‬
‫אלעזר זה שליה צבור ״)היורד לפני התיבה‬
‫יענה אתכם וישמע קול צעקתכם‬
‫שנענה ביריחו דהיינו בעוד ישראל‬
‫שאינו הגון(‪ :‬ואומר לפניהם עשרים וארבע‬
‫ביום הזה בא׳׳י אלהי ישראל מן‬
‫בגלגל בשופרות היה אומר מי שענה‬
‫ברכוה שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף‬
‫העולם ועד העולם ברוך גואל‬
‫ליהושע בגלגל לפי שנענה בשופרות‬
‫עליהן עוד שש‪ :‬הני שש שבע הוויין‬
‫ישראל והן עונים אחריו בשכמל״ו‬
‫על הרביעית והיא שלישית מן המנין‬
‫כדתנן על השביעיה הוא אומר ברוך מרהם‬
‫שבמקדש‪:‬‬
‫ברכות‬
‫בכל‬
‫וכן‬
‫מי שענה לשמואל וכו׳ ובשמואל כתיב‬
‫לפי שאין טונין אמן במקדש‪.‬‬
‫צעקה ותפלה וגבי אליהו כתיב תפלה‬
‫על הארץ אמר רב נחמן בר יצהק מאי‬
‫כדיליף לקמן מקרא‪ :‬מניין שאין‬
‫ענני ה׳ ענני ואמרינן בגמרא דצעקה‬
‫שביעית שביעית לארובה כדהניא גבגואל‬
‫טונין אמן במקדש‪ .‬דכתיב בתפלת‬
‫גבי שמואל ותפלה גבי אליהו ר״א‬
‫ישראל מאריך ובהותמה הוא אומר מי‬
‫עזרא בבית שני קומו י( וברכו את‬
‫תפלה גבי שמואל וצעקה גבי אליהו‬
‫שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה‬
‫ה׳ אלהיכס והיינו ברוך ה׳ אלהי‬
‫דהא דכתיב ענני גבי אליהו הוא צעקה‬
‫אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך‬
‫ישראל כר‪ :‬ויברכו שם כבודך‪.‬‬
‫שמואל במצפה מעין אל ה׳ בצרתה‬
‫גואל ישראל והן עונין אהריו אמן והזן הכנסת‬
‫היינו שעונין אחריו בשכמל״ו כך‬
‫לי לאליהו בהר הכרמל כנגד אשא‬
‫אומר להם הקעו בני אהרן תקעו ‪ 1«1‬והוזר‬
‫הוא הפסוק ויברכו שם כבודך‬
‫עיני אל ההרים וכן כולם‪:‬‬
‫ומרומם על כל ברכה ותהלה‪ :‬ה״ג‬
‫ואומר מי שענה אה אבוהינו על ים סוף הוא‬
‫ברוך מרהם על האדין‪ .‬דגבי דוד‬
‫ריקם מן הטבירה‪ .‬שאין חמס וגזל בביתו‪ :‬ופרקו נאה‪ .‬אפילו‬
‫יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה‬
‫ושלמה שייך לומר על הארץ‬
‫ברוך זוכר הנשכהוה והן עונין אהריו אמן וחזן‬
‫דדוד ושלמה התפללו על הארץ דוד‬
‫גבי מלאך המות בגורן ארונה ושלמה‬
‫הכנםת אומר להם הריעו בני אהרן הריעו‬
‫זקן ניהו‪ .‬וחוזר חזן המסת ואומר‬
‫בתפלה דקאמר רעב כי יהיה בארץ‬
‫תקעו‬
‫אומר‬
‫באהה‬
‫וברכה‬
‫ברכה‬
‫בכל‬
‫וכן‬
‫להן מי שענה כו׳ אע״פ שאמרו‬
‫ועוד יש לומר משום דאתקין בהמ״ק‬
‫ובאהת אומר הריעו‪ :‬במה דברים אמורים‬
‫אותו זקן‪ :‬כשמריעין תחלה הוא‬
‫בארץ ולא קשיא הא דחשיב יונה מקמי‬
‫בגבולין אבל במקדש אינו כן י לפי ״שאין‬
‫אומר להן הריעו בני אהרן וכשתוקעין‬
‫דוד אע״ג שהיה קודם משוס דבעי‬
‫תחלה הוא אומר להן תקעו בני‬
‫עונין אמן במקדש ומנין שאין עונין אמן‬
‫למיתתם על הארץ כדמפרש בגמרא‪:‬‬
‫אהרן כו׳‪ :‬וכך הנהיג‪ .‬כל מנהג‬
‫במקדש שנאמר קומו ברכו את ה׳ אלהיכם‬
‫ויודע‬
‫זה רבי חלפתא בצפורי‪ :‬לא היו‬
‫מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה יכול על‬
‫גוהגין כן‪ .‬שיהו עונין אחריו ברוך‬
‫כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אהת ת״ל ומרומם על כל ברכה ותהלה‬
‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלא‬
‫על כל ברכה תן לו תהלה ואלא במקדש מהו אומר ברוך ה׳ ובו אלהים‬
‫עונין אמן בגבולין‪ :‬ואיח דאמרי‬
‫אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עוניץ אהריו ברוך‬
‫כדחניא כוי‪ .‬כלומר ואיכא דמתני הכי‪:‬‬
‫שם כבוד מלכוהו לעולם ועד והזן הכנסה אומר להם תקעו הכהנים בני‬
‫וכן הנהיג‪ .‬מנהג זה אמקדש קאי‪:‬‬
‫אלא‬
‫אהרון חקעו וחוזר ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם‬
‫וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך ה׳ אלהי ישראל ‪ m‬זוכר הנשכהות והם‬
‫עונים אחריו בשכמל״ו וחזן הכנםת אומר להם הריעו הכהנים בני אהרן הריעו וכו׳ וכן בכל ברכה וברכה‬
‫באהת אומר הקעו ובאהת אומר הריעו עד שגומר אה כולן וכך הנהיג ר׳ חלפתא בצפורי ור׳ הנניה‬
‫בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר לפני הכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית ואית‬
‫דאמרי כדהניא אומר לפניהן עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואותן‬
‫שש היכן אומרן בין גואל לרופא הולי ומאריך בגאולה והן עונין אהריו אמן על כל ברכה וברכה וכך היו‬
‫נוהגין בגבולין אבל במקדש היו אומרים ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל‬
‫ולא היו עונין אהריו אמן וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש ומנין שאין עונין אמן במקדש‬
‫שנאמר קומו ברכו אה ה׳ אלהיכם מן העולם ועד העולם ויברכו )את( שם כבודך ומרומם על כל ברכה‬
‫ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה‪ :‬תנו רבנן יעל הראשונות הוא אומר ברוך ה׳ אלהי‬
‫ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אהריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
‫והזן הכנסת אומר הקעו כהנים תקעו וחוזר ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה‬
‫אהכם וישמע בקול צעקהכם היום הזה )והן תוקעין ומריעין ותוקעין( ועל השניה הוא אומר ברוך ה׳ אלהי‬
‫ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות וחן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והזן‬
‫הכנסה אומר הריעו בני אהרן הריעו ואומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אהכם וישמע בקול‬
‫צעקתכם היום הזה והם מריעין ותוקעין ומריעין וכן בכל ברכה וברכה באהת אומר תקעו ובאהה‬
‫אומר הריעו עד שיגמור אה הברכות כולן וכך הנהיג ר׳ הלפתא בציפורי ור׳ הנניה בן תרדיון בםיכני‬
‫וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרה ובהר הבית‪ :‬ר׳ יהודה אומר לא היה‬
‫צריך לומר זכרונות כו׳‪ :‬א״ר אדא דמן יפו מאי טעמא דר׳ יהודה לפי שאין אומרים זכרונות ושופרות‬
‫יכול טל כל הברכות כולן סהלה‬
‫אחת ת״ל טל כל ברכה טל כל ברכה‬
‫תן לו תהלה‪ :‬חזן הכנסת‪ .‬לא אותו‬
‫‪2‬‬
‫י(‬
‫ביער ]וכוי[‪ ,‬א״ר אלעור‬
‫וה שליח צבור היורד לפני‬
‫התיבה‪ ,‬שאינו הגון‪ .‬ירושלמי‪ .‬ר׳ אתא בשם רב אמר אין תענית עכשיו‪ ,‬א״ר יוסי הדא אמרה אילץ תעניתא דןאןנן עבדין לית תמן תעניתא‪ .‬אמר ליה כאן אמור רבנן כל תענית שאינה נעשית במצותה‪ ,‬עליו הכהוב אומר‬
‫נתנה עלי בקולה על כן שגאתיה‪ .‬אומר לפניהם כ״ד ברכות י״ח שבכל יום ]ו[מוסיף עוד שש‪ ,‬ואילו הן זכרונות ושופרות כר‪ .‬ואקשינן‪ ,‬וההנן על השביעית הוא אומר כוי‪ ,‬הנה שבע ברכות מוסיף‪ ,‬ואמאי תנינן ומוסיף‬
‫עוד שש‪ .‬ושגיגן שביעית לארוכות‪ ,‬כלומר מוסיף ומאריך בגואל ישראל‪ ,‬נמצאת ברכת גואל ישראל ארוכה שהיא מכלל י״ה ברכות‪ ,‬ושש מוסיפין היינו שבע ארוכות‪ ,‬ועלה תנן על השביעית הוא אומר‪ .‬וכדתניא בגואל‬
‫ישראל הוא מאריך ובהותמה אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה ה׳ יעי א׳ ו׳ ק׳ צ׳ ב׳ הזי ב׳ גואל ישראל‪ ,‬והן עוגין אחריו אמן‪ ,‬וחון הכגסת אומר תקעו בגי אהרן תקעו ותוקעין ומריעין ותוקעין‪ ,‬וכן בכל‬
‫ברכה וכרכה‪ ,‬באהת אומר תקעו בני אהרן תקעו‪] ,‬ובאחה[ אומד הריעו בגי אהרן הריעו‪ .‬במה דברים ]אמורים[ בגבולים‪ ,‬אבל במקדש אינו אומר אלא ברוך הי אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל‪ ,‬והן‬
‫עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ ,‬לפי שאין עוגין אמן במקדש‪ ,‬שגא׳ קומו ברכו את ה׳ אלהיכם‪ ,‬ואומר ויברכו שם כבודך ומרומם וגוי‪ ,‬על כל ברכה תו לו תהלה‪ .‬וכן הנהיג רבי תלפתא בצפורי‪ ,‬וכשבא‬
‫דבר אצל הכמים אמרו לא היו עושין כן אלא בשערי מורה ובהר הבית בלבד‪ .‬תניא אומר לפניהם כ״ד כרכות י״ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש‪ ,‬והיכן אמרן הני שש ברכות בין גואל לרופא‪ ,‬ועוני־ אמן אחר כל‬
‫אלא‬
‫ברכה ותוקעין על כל אחת ואחת כוי‪.‬‬
‫א( ןצ״ל עליו כך גי׳ הערוך‬
‫ערך פרקן‪ ,‬ב( ןצ״ל שאינו‬
‫הגי! היירל לפגי התינה‬
‫וכ״א גרש״י ל״ה זהן‪,‬‬
‫ג( כרכות סג‪ .‬סוטה מ‪,:‬‬
‫ד( רש״א מותק זה‪ ,‬ה( ]צ״ל‬
‫זהו יכ״א ברש״י שבע״י וכ״א‬
‫גרי״ף וכרא״שן‪ 0 ,‬צ״ל‬
‫כרכו‪,‬‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪.1‬‬
‫היתה‬
‫כאריה‬
‫לי‬
‫ביער‬
‫בקולה‬
‫נחלתי‬
‫עלי‬
‫נתנה‬
‫ע ל כן שנאתיה‪:‬‬
‫ירמיהו יב ח‬
‫‪.2‬‬
‫ויאמרו‬
‫וקדמיאל‬
‫שרביה‬
‫פתחיה‬
‫בבודף‬
‫בךכה‬
‫בני‬
‫חשבניה‬
‫הודןד‪.‬‬
‫שבניה‬
‫ק ו מ ו ב ר כ ו א ת יי‬
‫אלהיכם‬
‫העולם‬
‫הלוים‬
‫ישוע‬
‫מן‬
‫העולם‬
‫ויבךכו‬
‫ומרומם‬
‫ער‬
‫שם‬
‫ע ל‬
‫בל‬
‫ותהלה‪:‬‬
‫נחמיה ט ה‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫]א[ גמרא )וחוזר ואומר!‬
‫חא״מ‪] :‬ב| שם )אלהיסז‬
‫תז״מ‪] :‬ג| שם ברוך ה׳‬
‫אלהי ישראל‪ .‬נ״ב מן‬
‫העולם וער העולם‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫שבע לארוכות‪ .‬כלומר‬
‫ודאי אין מוסיפין על שש‪,‬‬
‫אלא הא דקתנ׳ שבע‪,‬‬
‫הארוכות הן שבע‪ ,‬דגואל‬
‫ישראל שבתפלה הוא‬
‫מאריך‪ ,‬ומכאן ואילך אמר‬
‫אילו שש שהן כמו‬
‫ארוכות‪ .‬בד״א‪ .‬שעונין‬
‫אמן‪ .‬א( קומו)‪0‬ברכו את‬
‫ה׳ מן העולם ועד העולם‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬במקום אמן יש‬
‫)ברכו‬
‫אהר‬
‫לענות‬
‫אמרו( ןהברכה ולומר[‬
‫ברוך ה׳ מן העולם ועד‬
‫העולם‪ .‬יכול על כל‬
‫הברכות‪ .‬אין עונה אמן‬
‫אלא פעם אהה‪] ,‬ת״ל‬
‫וכרן‪ .‬וכן הנהיג ר׳ חלפתא‬
‫בצפורי‪ .‬לומר )ש(לאחר‬
‫ברכה וו מי שענה כוי‪ .‬לא‬
‫היו נוהגין כן אלא בשערי‬
‫אבל‬
‫במקדש‪,‬‬
‫מזרח‪.‬‬
‫בגבולין אומר העניוח‬
‫קודם ברכוה‪ ,‬כדאמרן‬
‫לעיל‪ .‬ואמר כל הברכות‬
‫כולן‪ .‬על הסדר‪ ,‬ועגו‬
‫אחריו אמן‪ .‬אחר כל ברכה‬
‫ובהכה‪ .‬וכשבא דבר לפגי‬
‫חכמים‪ .‬שאמרו הענייה‬
‫אחר הברכה‪ ,‬אמרו לא היו‬
‫נוהגין כן אלא בשערי‬
‫אבל‬
‫במקדש‪,‬‬
‫מזרח‪.‬‬
‫בגבולין אומר הענייה‬
‫ואח״כ אומר הברכה‪,‬‬
‫כדאמר לעיל‪.‬‬
‫או נראה דחסר כאן וצ״ל‬
‫נל״א שעיני! אמן בגנולי! אנל‬
‫נמקדש אינו כ! שנאמר קומי‬
‫כוי‪.‬‬
‫םדר תעניות כיצד פרק שני תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ץ ‪.‬‬
‫א( סנהלרין כב‪ ,:‬ב( נמו״ק אלא בראש השנה‪ .‬כדאמרינן בר״ה <לף מז‪ (.‬אמרו לפני מלכיות ויודע שבת• אבותיו קבועין לשם אמור לשתות ״ן וכוי‪ .‬פירוש‬
‫אסור ל ש יי! חוץ לסעודתו אבל בסעודתו מותר דיין‬
‫יל‪ ,[.‬נ( סנהלרין ננ‪ :‬ן כל וזכרונות וכוי‪ :‬וביובל‪ .‬ביום הכפוריס של יובל כדתנן התם )לף‬
‫הסוניא עד סופי יע״ש נמה‬
‫שבתוך הסעודה אינו משכר‪:‬‬
‫ינמה שינוים ן‪ ,‬ו ( נזיר ה‪ .‬כו‪ >:‬שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות כוי‪ :‬ובשעה מלחמה‪ .‬דכתיכ‬
‫ובחמישי מותרץ מפני כבוד השבת מאי טעמא‪ .‬פי׳ מאי‬
‫לט‪ .‬סנהלרין שם ע״ש מי״ק )כמלכר י( וכי תבאו מלממה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגוי‪ .‬ולא‬
‫נועמא אין הכהנים מותרין להסתפר‬
‫יט‪ ,:‬ה( סנהדרין שס‪ ,‬י( ]צ״ל ידעינן מנא איתפריש דאומר ברכות‬
‫ייזעק שמואל אל ה׳ כעד‬
‫אלא דווקא בחמישי בשבת כדי שלא‬
‫ישראל[‪,‬‬
‫ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות אלא בראש השנה וביובלות ובשעת מלחמה‪:‬‬
‫יכנסו למשמר כשהן מנוולין פי׳ ולא‬
‫בשעת מלחמה‪ :‬צעקה לאליהו‪ .‬על‬
‫על הראשונה הוא אומר מי שענה את‬
‫ימתינו עד יום אחד מימי השבוע‬
‫מי שענה את אליהו חותם שומע‬
‫תורה אור השלם צעקה ובשמואל שומע תפלה דכמיב אברהם כר‪ :‬תנא יש מחליפין צעקה‬
‫שיכנסו‬
‫קודם‬
‫הבא רסתפרו‬
‫‪ . 1‬ענני ין ענני וידעו העם ביה תפלה )שמואל א ז! קבצו את לאליהו ותפלה לשמואל בשלמא גבי‬
‫למשמרת דאס לא ישתפרו קודם‬
‫שמואל כתיב ביה תפלה וכתיב ביה צעקה‬
‫יהיו אסורין כל השבוע הבא עד‬
‫הזה בי אתה י; האלהים כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם‪:‬‬
‫ואתה הסבת את לבם‬
‫יום החמישי ומתוך זה שאסרו לספר‬
‫אחרנית‪ :‬מלכים א יח לו צעקה‪ .‬לכתיכ ‪ 0 0‬ט‪ 0‬רחר לשמואל אלא גבי אליהו תפלה כתיב צעקה לא כתיב‬
‫‪ .2‬נילךבןפיו תחזינה‬
‫כל השבוע הבא ישתפרו קודם‬
‫מרחקים‪:‬עיניך ויזעק אל ה׳ כל הלילה ואיכא למימר יענני ה׳ ענני לשון צעקה היא‪ :‬על הששית‬
‫תראינה א ר ץ‬
‫שיכנסו למשמרתם ולא יהיו מנוולים‪:‬‬
‫ישעיהו לג יז במצפה הוה ההיא צעקה לבתר הוא אומר מי שענה את יונה כר על השביעית‬
‫כהן גדול מסתפר מע״ש לערב‬
‫‪ .3‬וראשם לא יגלחו ופךע פרשת קבצו כל ישראל המצפתה‬
‫לא ישלחו כסום יכסמו אח כתיב בפרשת ‪ 0‬נחמתי כי המלכתי הוא אומר מי שענה את דוד כר‪ :‬מכדי‬
‫אהד‬
‫שבת וכהן הדיוט‬
‫יונה בתר דוד ושלמה הוה מאי טעמא‬
‫לשלשים יום‪ .‬פירוש שאינו יכול‬
‫ראשיהם‪ :‬יחוקאל מד כ את שאול וגו׳ כך שמעתי‪ :‬גבי‬
‫‪ .4‬בל ימי נדר נורו‬
‫תער אליהו‪ .‬כמעשה להר הכרמל כתיב מקדים ליה ברישא משום דבעי למיחתם‬
‫להשהות יותר והאי דקאמר בסמוך‬
‫לא יעבר על ראשו עד‬
‫לין‬
‫יזיר‬
‫מלאת הןמם אשר‬
‫תפלה לכתיב ענני ה׳ ענני למשמע מרחם על הארץ תנא משום םומכוס אמרו‬
‫השתא דכתיכ פרע לא ישלחו פרע‬
‫ליהוי פי׳ פרע ליהוי על שלשים‬
‫קדיש יהיה גדל פרע שער לשון כקשה ותפלה ולא לשון צעקה‬
‫ברוך משפיל הרמים‪ :‬שלש תעניות‬
‫במדבר ו ה‬
‫ראשו‪:‬‬
‫ומשני ענני ה׳ ענני לשון צעקה הוא הראשונות אנשי משמר מתענין ולא‬
‫יום אס ירצה‪:‬‬
‫לא לירכו כלל‪ .‬פירוש ואפילו עד‬
‫כך שמעתי‪ :‬יונה בחר דוד ושלמה‪ .‬משלימין כוי‪ :‬תנו רבגן אמפני מה אמרו‬
‫דהוה בימי אמציהו בסדר עולם‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ל׳ יום וקשה דאס כן ג׳׳ש‬
‫אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות‬
‫ברוך‬
‫)א( דש״־ ד״ה לנעי לממתס דבעי למחתם‪ .‬כסוף כל כרכות‬
‫דפרע למה לי)ג( וי״ל דשמא ר״ל לא‬
‫אבל לא בימים שמא תכבד העבודה על‬
‫נו׳ על א״י !כך שמעתי( מרחם על הארץ ולהכי בעי באותה‬
‫לירבו עד ל׳ יום אלא יגלח בכ״נו‪:‬‬
‫תא״מ ינ״נ ג״ל דזה טעות‪ :‬חתימה דוד ושלמה שהן התפללו על‬
‫יותר‬
‫משלתו‪.‬‬
‫לא‬
‫אנשי בית אב ויבואו ויסייעו להם מפני שלוהי‬
‫)נ( ד״ה רני אומר כו׳‬
‫אנל מה אעשה שתקנתן ארץ ישראל )א( כך שמעתי‪ .‬אי נמי מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא‬
‫משלשים יום‪:‬‬
‫קלקלתן דהוי כמה שנים‬
‫המקדש‬
‫בית‬
‫תקון‬
‫לאינהו‬
‫משוס‬
‫בלילה מפני שהן עםוקין תמיד בעבודה‬
‫מכלל‬
‫שלא מזרה עבודה יקלקלה וו‬
‫ברוך‬
‫שמעתי‪:‬‬
‫כך‬
‫הארץ‬
‫עיקר‬
‫להוא‬
‫;‬
‫מכאן אמרו כל כהן שמכיר משמרתו‬
‫תקנתן‪) :‬ג( תום' ד״ה צא‬
‫כוי וי״ל‪ .‬נ״נ לפי זה לא גרס משפיל הרמים‪ .‬היו אומרים במקום‬
‫ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין‬
‫מלת כלל‪:‬‬
‫ברוך מרחם שהכניעם במטר ששבו‬
‫בתשובה‪ :‬מכאן אמרו‪ .‬מלקתני כל אותו היום גבמכיר משמרתו ואין מכיר משמרת בית אב שלו ויודע‬
‫הכא ראפילו אנשי משמר שלא היו שבתי אבותיו קבועין שם אםור לשתות יין כל אותה שבת אינו מכיר‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫עוכלין כאותו היום כלל אפילו הכי משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות‬
‫רנשבורג‬
‫א‬
‫בזמן‬
‫כהן‪.‬‬
‫יין‪:‬‬
‫לשתות‬
‫אסולין‬
‫יין כל השנה ירבי אומר אומר אני אםור לשתות יין לעולם יאבל מה אעשה‬
‫] א [ • ש ״ ד״ה אסור צשתית‬
‫יין וכו׳ ותו לא שמא וכוי‪ .‬הזה‪ :‬המכיר משמרתו‪ .‬היולע שתקנתו קלקלתו אמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי‪ :‬אנשי‬
‫נ״נ פי׳ תו לא אסור‬
‫יתננד מאיזו משמרת הוא מיהויריב או משמר ואנשי מעמד אסורים לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד‬
‫משוס שמא יננה ונו׳‬
‫מילעיה או אחת מכ״ל משמרות‬
‫‪3‬‬
‫ענודה דכולי האי לא גזרינן‬
‫השבת‪ :‬מאי טעמא יאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן יכדי שלא יכנסו‬
‫במ״ש רש״י נד״ה יאינו יידע שיולע שמות אבותיו ואבות אבותיו‬
‫למשמרתם כשהן מנוולין ת״ר ג ( י מלך מםתפר בכל יום ןכהן גדול מערב שבת‬
‫ונו׳ ולא חיישינן ונו׳ עכ״ל על יהויריב ויולע איזה יוס ואיזה‬
‫ולפיכך אסור רק אימו יוס שבת היו עובליס‪ :‬קבועין‪ .‬שיולע לערב שבת יכהן הדיוט אחת לשלשים יום מלך מסתפר בכל יום מ״ט‬
‫לתוד ולק״מ קישית מהרש״א‬
‫ודייק‪ .‬שוכ ראיתי כן נש״י‪ :‬ולאי שבית אב שלו עובל במקלש אמר רבי אבא בר זבדא אמר קרא ‪ 2‬מלך ביפיו תחזינה עיניך כהן גדול מע״ש‬
‫] כ [ שם ד״ה צא לירנו לפי שהרבה היו מבתי אבות הכהניס לערב שבת מ״ט אמר רב שמואל בר יצחק הואיל ומשמרות מתחדשות כהן‬
‫כלל אלא יסתפרו נכל יים‪.‬‬
‫נ״נ צ״ע דלפ״! מה יענה שלא הוקבעו‪ .‬שוב אמר לי רבי קבועין הדיוט אחת לשלשים יום מגלן אתיא פרע פרע מנזיר כתיב הכא ׳׳וראשם לא‬
‫לקושי׳ תתוס׳ ד״ה לא לירנו שלא נתחלל בית אב שלו להיות יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב התם ‪4‬קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו‬
‫וביותר יסלא לסוף לשון רש״י מגואל מן הכהונה ויולע שראוי בית‬
‫הוא במעט כתירון התוססות אב שלו לעבול‪ :‬אסור לשתיה יין מה להלן שלשים אף כאן שלשים ונזיר גופיה מנלן אמר רב מתנה‬
‫תות‬
‫ונמצאו דנרי רש״י סותרים‬
‫תוך נדי דינור‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫הונא נעמוד הקודב‬
‫יי סתם נזירות שלשים יום מנלן אמר קרא יהיה בגימטריא תלתין הוי א״ל‬
‫כל אותו היום‪] .‬א[ ותו לא שמא‬
‫יבנה בית המקלש ותכבל העבולה רב פפא לאביי ורילמא ה״ק רחמנא לא לירבו כלל אמר ליה אי הוה‬
‫ויהיה זה צדך לעבוד‪ :‬מכיר כתב לא ישלחו פרע כדקאמרת חשתא דכתיב ופרע לא ישלחו פרע ליהוי‬
‫שבת‬
‫איזה‬
‫שיולע‬
‫משמרתו‪.‬‬
‫שלוחי הוא דלא לישלחו אי הכי אפילו האידנא נמי ־דומיא דשתויי יין‬
‫בשנה עובדן‪ :‬ואינו יודע מאיזה מה שתויי יין בזמן ביאה הוא דאםור שלא בזמן ביאה שרי אף הכא נמי‬
‫בית אב‪ .‬דעכשיו אינו מטר באיזה‬
‫והתניא ירבי אומר אומר אני כהנים אםורין לשתות יין לעולם אבל מה‬
‫יום בשבת עובדן רודע שבתי אבותיו‬
‫אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא‬
‫ט‬
‫?‬
‫רבעו גרשום‬
‫משום דבעי למיהתם במרחם‬
‫על הארץ‪ .‬ועיקר אי״ בימי‬
‫דוד ושלמה‪ .‬אנשי משמר‬
‫מתענין ולא משלימין‪ .‬מתענין‬
‫הואיל ואין עצמן עוסקין‬
‫בקרבנות‪ ,‬ולא משלימין דכיון‬
‫דמשמר שלהן עוםקין בקרבן‬
‫היום יו״ט הוא להם‪ ,‬לפיכך‬
‫אין משלימין‪ .‬אנשי בית אב‪.‬‬
‫שמקריבין קרבן היום‪ ,‬לא היו‬
‫מתענין כלל‪ .‬הואיל ועוסקין‬
‫בקרבן‪ .‬שלש שניות‪ .‬שכבר‬
‫תקפה הגוירה‪ .‬אנשי מישמר‬
‫מותרין לשתות יין בלילות‪.‬‬
‫הואיל ואין עוסקין בקרבן‬
‫היום‪ .‬אגשי בית אב‪ .‬שעובדין‬
‫היום‪ ,‬לא ביום ולא בלילה‪.‬‬
‫כרבי‬
‫קבועין אסור כל אותה שבת מספיקא‪.‬‬
‫בכולהו גרסינן ויודע שבתי אבותיו קבועין הן דאס אינו יודע שבתי אבותיו קבועין לעבוד מותר הוא לשתות יין כל השנה ולא חיישינן‬
‫שמא יבנה ושמא בית אב שלו יעבדו היום‪ :‬רבי אומר אומר אני כהן אסור כוי‪ .‬כלומר אי חיישינן לשמא יבנה יהא אסור לעולם אפי׳ המכיר‬
‫משמרתו ומשמרת בית אבותיו דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות ושמא יעבדו כולם לחנוכת הבית בבת אחת ונמצא זה צדך לעבוד אבל מה‬
‫אעשה <> שתקנתו קלקלתו להוי כמה שנים שלא תזרה בירה וקלקלה זו תקנתו לשתות יין בהדיא ולשמא יבנה לא חיישינן‪ :‬כשהן מגוולין‪.‬‬
‫שלא יהו סומכין על יום אחל מימי שבת ואין מסתסדן בשבת שעברה‪ :‬מסהפר בכל יום‪ .‬מצוה‪ :‬מערב שבת לערב שבס‪ .‬ולא ישהה מלגלח‬
‫יותר‪ :‬ומשמרוה מהחדשות‪ .‬בכל שבת ושבת ומשמרה שלא ראתהו על עכשיו ובאה לראותו הלבר גאה שתראהו ביופיו‪ :‬לא לירבו כלל‪] .‬ב[ אלא‬
‫יסחפרו בכל יום דהכי משמע ופרע דהיינו שלשים לא ישלחו אלא יגלחו‪ :‬שלוחי לא משלחי‪ .‬הכי משמע פרע שגדלו אינן רשאין לגלל עור‪ :‬אי‬
‫הכי‪ .‬כיון למקרא מפקח לה האילנא נמי לא לישלחו‪ .‬ומשני כיין לומיא ליין דכתיב בסמוך להאי ופרע לא ישלחו ויין לא ישתו כל כהן‪:‬‬
‫מה יין בזמן ביאה הוא דאםור‪ .‬לכתיב )יחזקאל מל( בבואם אל החצר וגו׳ בזמן שבית המקלש קייס שכאין שם לעכול‪ :‬שלא בזמן‬
‫ביאה‪ .‬כגון האידנא שהבית חרב ולא זמן ביאה היא‪ :‬והסגיא רבי אומר אומר אני כוי ואמר אב״ כוי מכלל דרבנן אסרי‪ .‬דחיישינן לשמא‬
‫יבנה‪ .‬ומצי נמי מייתי רישא לברייתא מפני מה אמרו אנשי משמר כו׳ ואייתי סיפא בלשון קצרה ודייק מינה מכלל דרבנן אסרי‪:‬‬
‫נ‬
‫הואיל דבלילות מקריבין נמי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב‪ .‬כל כהן שמכיר משמרתו‪ .‬ויוהע מאיזה משמרה הוא‪,‬‬
‫ומשמרת בית אב שלו‪ .‬שיודע באיוה בית אב הוא‪ ,‬ויודע שבתי אבותיו קבועין‪ .‬שיודעין באיוה יום עובדין בית אב‬
‫שלו‪ .‬אסור לשתות יין כל אותו היום‪ .‬אע״פ שאינו כירושלים‪ ,‬אלא הואיל ויוהע שהיום עובדין בית אב שלו ואסורין‬
‫ביין‪ ,‬הוא נמי אסור‪ .‬מכיר משמרתו‪ .‬שיודע מאיזה משמרה הוא‪ ,‬ואינו מכיר משמרת בית אב שלו‪ .‬שאינו יודע מאיוה‬
‫בית אב הוא‪ .‬ויודע שבתי אבותיו קבועין‪ .‬שיודע שמשמרה שלו קבועין ועובדין כשבת ]זו[‪ ,‬אבל אינו יודע באיוה יום‬
‫עובד בית אב שלו‪ ,‬אסור לשתות יין כל השבת‪ ,‬דשמא היום עובד בית אכ שלו‪ .‬ויודע שבתי אבותיו קבועין‪ .‬שיודע‬
‫שבית אב שלו עובדין יום אחד בשנה‪ ,‬שהרי כהנים הן א>ובית המקדש קיים‪ .‬רבי אומר אומר אני‪ .‬אם היה כהן בומן‬
‫]ש[ביהמ״ק קיים שאין מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו‪ ,‬היה אסור לשתות יין לעולם‪ .‬אבל מה אעשה שתקנתו‬
‫קלקלתו‪ .‬כלומר‪ ,‬חרבן ביהמ״ק שהיא קלקלתם‪ ,‬תקנתם לשתות יין‪ .‬כרבי‪ .‬דאמר שתקנתו קלקלתו‪ ,‬אכל חכמים אומרים‬
‫אין מותוין לעולם‪ .‬כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהן מנוולין‪ .‬שכשיודעין שאין יכולין לספר ולכבס במשמרתן‪ ,‬מספרין‬
‫ומכבסין קודם שיכנסו למשמרתם )כשהן מנוולין(‪ .‬הואיל ומשמרות מתתדשות‪ .‬שיראו אותו ביפיותו‪ .‬ראשם לא יגלחו‬
‫פרע לא ישלחו‪ .‬ראשם לא יגלחו משמע לא יגלחו כל שעריהם לגמרי‪ ,‬ופרע לא ישלחו משמע שלא יגדלו שעהיהם‪.‬‬
‫ודילמא הכי אמרה רחמגא ופרע לא ישלהו דלא לירכו כלל‪ .‬אלא מסתפרין בכל יום‪ .‬פרע )להביא( ]ליהוי[‪ .‬שיגדילו‬
‫שערם כל שהוא‪ ,‬דהיינו ללי יום‪ ,‬שלוחי לא ישלחו יותר מדאי‪ .‬אי הכי‪ .‬הואיל וילפת פרע פרע מגויר‪ ,‬אפילו האימא‬
‫נמי‪ .‬יהו אסורין בפרוע ראש נמי‪ ,‬שהרי נזיהות נוהג בומן הזה‪ .‬דומיא דיין‪ .‬דהא איתקש פרוע ראש ליין‪ ,‬דכתיב ויין‬
‫לא ישתו כל כהן וגוי‪ .‬בומן ביאה‪ .‬למקדש אסור‪ ,‬דכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד‪.‬‬
‫או יהיו עוכרי! ענודה בזמן שנהמ״ק היה קייס כצ״ל‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כב א מיי׳ פ״א מהל׳ ביאת‬
‫מקדש הלכה י סמג עשי!‬
‫קעו‪:‬‬
‫בג ב ג‬
‫בד ה‬
‫יפ״ו‬
‫כה‬
‫ו‬
‫ד מיי׳ שס הלכה ז‪:‬‬
‫מיי' שס הלכה יב‬
‫מהלכות כלי המקדש‬
‫הלכה יא‪:‬‬
‫מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫מלכיס הלכה ה‪:‬‬
‫בו ז מיי׳ פייה מהלכות כלי‬
‫המקדש הל׳ ו‪:‬‬
‫בז ח מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫ביאת מקדש הלכה יא סמג‬
‫עשין קענ‪:‬‬
‫בה ט מיי׳ פ״ג מהלי;זירות‬
‫הלכה א ופ״א מהלכות‬
‫ביאת מקדש הלכה יא שמו‪.‬‬
‫ועשי! רבו ןלאיין רמגן‪:‬‬
‫בט י מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫גיאח מקדש הל׳ י‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫על הראשונה הוא אומר מי‬
‫שענה את אברהם אבינו‬
‫בהה המוהיה כוי‪ .‬כשניה מי‬
‫שענה את משה ואבותינו על‬
‫ים סוף כוי‪ .‬על השלישית‬
‫מי שענה את יהושע כגלגל‬
‫]כוי[‪ .‬ברביעית מי שענה‬
‫את שמואל במצפה ]כוי[‪.‬‬
‫בחמישית מי שענה את‬
‫אליהו בהר הכרמל בוי‪.‬‬
‫על הששית מי שענה את‬
‫יונה במעי הדגה ]כוי! על‬
‫השביעית מי שענה לדוד‬
‫ושלמה כנו בירושלים‪ .‬תנא‬
‫יש מחליפין צעקה לאליהו‪.‬‬
‫וחותמין בכרכה החמישית‬
‫ברוך שומע צעקה‪ ,‬ובברכה‬
‫רביעית שהיא מי שענה‬
‫את שמואל חותמים ברוך‬
‫שומע תפלה‪ .‬ואסיקנא ענני‬
‫ה׳ ענני דכתיב ביה באליהו‬
‫לשון צעקה הוא‪ .‬ואמאי‬
‫חתים לדוד ושלמה בנו‬
‫בסוף‪ ,‬והלא אינהו קדימ׳‬
‫ליונה‪ ,‬משום דבעי למחתם‬
‫בדוך מרחם על ה א ^‬
‫תנא סומכופ אומר בשביעית‬
‫הוא אומר ברוך משפיל‬
‫רמים‪ .‬מתני'‪ .‬שלש תעניות‬
‫הראשונות אנשי משמר כוי‪.‬‬
‫פי׳ הכהנים היו חלוקין‬
‫כיד חלקים‪ ,‬משמש שבוע‬
‫ומתחלף‪ ,‬יוצא זה ונכנס אחר‪,‬‬
‫ואותו החלק המשמש שבוע‬
‫נקרא משמר‪ .‬וכל המשמר‬
‫היו חולקין שבע חלקים‪ ,‬כל‬
‫אחד משמש יומו ויצא‪ ,‬ונכנס‬
‫אחר משמש למחר‪ ,‬ונקרא‬
‫חלק שהוא אחד משבעה‬
‫במשמר בית אב‪ .‬וכך הוא‬
‫מפורש בתוספתא‪ ,‬משמר‬
‫שיש בו ד׳ בתי אבות או‬
‫ו׳ בתי אבות או ח׳ או טי‪.‬‬
‫משמר שיש בו ד׳ בתי אכות‪,‬‬
‫ג׳ מהן מקריבין כל אחד‬
‫שני ימים‪ ,‬והרביעי מקריב‬
‫יום אחד‪ ,‬ומשמר שיש בו‬
‫ח׳ בתי אבות כוי‪ ,‬משמר‬
‫שיש בו ו׳ בתי אבות כל‬
‫אחד )משמר( ן משמש[ יומו‪,‬‬
‫]וכן[ כל אחד ואחד‪ .‬ועל‬
‫זה הסדר שנו בחיצונה אנשי‬
‫משמר מותרין לשתות יין‬
‫בלילות אבל לא בימים‪ ,‬שמא‬
‫יוהמנו א]ו[תו היום וכהים‬
‫הרכה‪ ,‬ותכבד העבודה על‬
‫אנשי )בתי דין( בית אב‪,‬‬
‫ויסייעו אותם‪ ,‬אבל אנשי‬
‫בית אב אםוריי לשתות יין‪,‬‬
‫בין ביום ובין בלילה‪ ,‬מפני‬
‫שהן תדיריז בעבודה‪ .‬ויש‬
‫באלו כ״ד משמרות שהפילו‬
‫גורלות‪ ,‬מי שעלה גורלו ביום‬
‫ראשון‪ ,‬א( נקבע במשמהתו‬
‫להיות הוא משמש ביום‬
‫ראשון לעולם‪ .‬ומי שנקבע‬
‫ביום שני כמוהו‪ .‬כגון שהיא משמרת יהויריב‪ ,‬בתחלת ניסן בית אב פלוני באחד בשבת‪ ,‬בית אב פלוני בשני בשבת‪ ,‬וכן‬
‫כולן‪ ,‬ולפיכך אמרו ]המכיר[ משמהתו באיזה ההש ובאיוה שבוע ומנו‪ ,‬ובית אכ שלו באיוה היום מן השבוע ומנו‪ ,‬והוא מן‬
‫הקבועים לעולם‪ ,‬אסור לשתות י ץ בו ביום‪ ,‬מאי טעמא אמהינן שמא יבנה הבית ויהיה שתוי ואינו יכול לשמש בו ביום‪.‬‬
‫ומי שאינו מכיר בית אב שלו‪ ,‬אבל מכיר באיזה שבוע זמ; משמרתו‪ ,‬אסוד לשתות •ין כל אותו שבוע‪ .‬ומי שאינו מכיר לא‬
‫וה ולא ‪1‬ה‪ ,‬אבל יודע שבתי אבותיו קבועץ בעבודה‪ ,‬אסור לשתות יין לעולם‪ ,‬דבכל יום חיישינן שמא יומו הוא‪ .‬ר׳ אומר‬
‫]אומד[ אני כגון זה אסוד לשתות יין לעולם‪ .‬נ( איסור דרבנן‪ ,‬וכדאמרין )אצל( ]אבל[ תקנתו קלקלתו‪ ,‬זה השמועה כולה‬
‫בסנהדרין בסוף פרק כהן גדול‪ .‬פי׳‪ ,‬כיון שנתקלקלה ]יריעתו[ בבית אב שלו הותר‪ ,‬שאפילו אם יבנה הבית אינו משמש‬
‫עד שישב בית דין של כהונה ויקבעוהו באיזה יום ישמש‪ ,‬לפיכך עכשיו מותר‪ ,‬וכן כל כהן שאינו בר עבוהה כיום יהוע‬
‫מותר‪ .‬ועל וה אמר אכיי‪ ,‬כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי‪ ,‬מכלל דרבנן סכרי כשמעתייהו‪ ,‬ואביי דהוה כהן מבני עלי‬
‫לא הוה שתי חמהא‪ ,‬דהא אמר דכא לדביתהו דאב״ ידענא ביה בנתמני דלא הוה שתי המהא‪ ,‬ונהגו הנהנים לשתות יין‬
‫עכשיו כרבי‪ .‬הכהניס והלוים אנשי משמר‪ ,‬וישראל אנשי מעמד בשבוע המשמשין כעבוהה‪ ,‬אסורין לספר ולכבס‪ ,‬כדי שלא‬
‫יכנסו למשמרתם מגוולין‪ ,‬כיון שיודעין שאסורין )אף( ]או[ מקדימים ומתקנים את עצמן‪ ,‬ובחמיש־י ]מותרין[ לכבס ולספר‬
‫מפני כבוד השבת‪ .‬תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום כהן גדול מערב שבת לערב שבת‪ ,‬הואיל ומשמרות מתחדשין בהם ]כהן[‬
‫הדיוט אחד לשלשים יום‪ .‬שנאמר וראשם לא יגלחו‪ ,‬יכול לא יגלחו לעולם אלא יגדלו שערם‪ ,‬ה״ל ופרע לא ישלחו לא‬
‫יתנו שילוח לשער‪ ,‬כלומר לא יאריכו שער להיוח משלח לפניהם ולאחריהם‪ ,‬כסום יכסמו אה ראשיהם‪ ,‬אין להם לגדל אלא‬
‫כשיעור כסוי הראש‪ ,‬והוא שלשים יום כנוירות הכתיב ביה ־היה‪ ,‬יהיה בג־מטריא לי‪ ,‬וגמרי הכהן פרע פרע מנזיר‪.‬‬
‫א( נראה דצ״צ ונקבע נמשמרתי לה־ומ ק היא משמש ונוי‪ 0 .‬נראה דצ״ל יכלאמרו למן אנל תקמזי נוי‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫יז‪:‬‬
‫פדר תעניות כיצד פרק שני תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כרבי הא רבנן מיסר אסרי‪ .‬אפילו שלא בזמן ביאה‪ :‬ומשני מאי‬
‫ל א ב מיי׳ פ״א מהל׳ ניאת מכלל דרבנן אסרי‪ .‬פי׳ מכלל דרבנן אסרי לשתות יין משוס‬
‫מקדש הלכה ה ופ״ל‬
‫דשמא יבנה ביהמ״ק ובעינן כהן ראוי לעבוד וליכא ומשני‬
‫טעמא כוי והכא כוי‪ .‬מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי‬
‫מהלכות תפלה הל׳ יו סמג‬
‫אפשר דמספר ועייל‪:‬‬
‫גזור רבנן ביין שמא יבנה כו׳ אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר‬
‫לאוין ש טוש״ע א״ת סימן צט‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫בעינן כהנים הראויים לעבודה וליבא‪ .‬וא״ת והלא בלא יין נמי‬
‫דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה‪ :‬ד ר ך מיל ושינה כל‬
‫לא ג מיי׳ פ״א מהל׳ ניאת‬
‫שהוא כוי ושינה משכרהו‪ .‬והאי‬
‫לטמא׳‬
‫בעבודה‬
‫אסורין‬
‫מקלש הלנה א סמג שם‪:‬‬
‫שינר איכא בהך מיהא‪ :‬שהויי יין‬
‫לב ד מיי׳ שס הל׳ ]ט! יל‪ :‬ממיס נינהו וצריכין הזאה ג׳ ]וזי[ ואמאי‬
‫כרבי מכלל דרבנן אסלי מ״ט מהרה יבנה‬
‫דמחלי טבודה‪ .‬דכתיב יין ושכר אל‬
‫לג ה מיי׳ שס הלכה א‪ :‬אסרי להו יין ר״ל דמ״מ מותרין‬
‫בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה‬
‫לד ו מיי׳ שס הלכה ]ט[ יד‪:‬‬
‫תשת״ וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש‬
‫בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור‪:‬‬
‫וליכא הכא אפשר דמספר ועייל אי הכי‬
‫קדושה‬
‫עבודה‬
‫ובין החול בין‬
‫פרועי ראש דלא מהל־ עבודה‪.‬‬
‫שתוי יין נמי אפשר דגני פורתא ועייל‬
‫למחוללת דאי עבד עבודה שתוי יין‬
‫פי׳ <מ דלא כתיב בסמוך‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫וגו׳‪) :‬דבר תורה(‪ :‬א>כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא *דרך‬
‫חילל‪ :‬פרוטי ראש‪ .‬דלא כתיב ביה‬
‫שתויי יין דמחלי עבודה‪ .‬ולהבדיל‬
‫דכתיב יין ושכר וגוי וסמיך דבר זה מתורת משה לא למדנו‪ .‬מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין לאו‬
‫ואלו‬
‫חילול‪:‬‬
‫נראה‬
‫חלל דלא‬
‫ולהבדיל בין הקדש ובין התיל‪,‬‬
‫במסכח‬
‫שמים‬
‫בידי‬
‫שבמיתה‪.‬‬
‫וא״ת נילף מק״ו ומה בעל מי איתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה‬
‫משמע נין עבודה קדושה‬
‫נ נ‬
‫סנהדרין באלו הן הנשרפין )לף פג‪:(.‬‬
‫לענודה מתוללת‪ ,‬גזרו בהו מוס שמותר באכילת קדשים כדדרשינן‬
‫בר אבוד! י לא שנו אלא כששתה שיעור‬
‫שתויי יין‪ .‬במיתה דכתיב יין ושכר‬
‫רבנן‪ .‬בזמן הזה משוס מהרה במסכת קדושין פרק האיש מקדש‬
‫רביעית אבל שתה יותר מרביעית כל שכן‬
‫ימה )שהדרין כנ‪ .!:‬ואלו הן‬
‫אל תשת בבואכם אל אהל מועד‬
‫<לף נג‪ >.‬וכל מנחת מחבת וכל‬
‫שדרך מטרידתו ושינה משכרתו רב אשי‬
‫שבמיתה שתויי יין‪ .‬שתו״‬
‫ולא ממותו דהיינו מיתה בידי שמיס‬
‫כאחיו‬
‫איש‬
‫יהיה‬
‫לכהניס‬
‫מרחשח‬
‫יי! דנמיתה לא שמעינן לה אלא‬
‫אמר גשתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו‬
‫ושנר‬
‫הן מכלל לאי‪ ,‬דכתינ יי!‬
‫מדלא כתיב יומת‪ .‬ואמר בשלמא כוי‪:‬‬
‫ואפ״ה בעל מוס אסור לעבוד עבודה‬
‫(‬
‫אל תשת ולא תמותו‪ ,‬הא אס‬
‫תשתו ננואכם אל אהל מועד ערל שאסור באכילת קדשים דדרשינן‬
‫תמותו!‪:‬שבועותלוו‪ .‬וסרועי פרק הערל ףכמות לף ע‪ (.‬בג״ש‬
‫ר א ש ‪ .‬ששימשו‪ ,‬פרועי ראש תושב ושכיר מפסח דערל אסור בו‬
‫שענרו עליהם יותר משלשים‬
‫יום שלא גלחו ראשס )סנהדרין אינו דין שאסור לעבודה וי״ל דחלל‬
‫פג‪ .{.‬הא מקמי דאתא יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ״ה‬
‫יחזקאל‪ .‬ואקשיגהו‪ ,‬מאן כשר לעבודה וכדאמר פרק האומר‬
‫אמרה‪ .‬פירוש מהיכא נפקא‬
‫לן פרועי ראש נמיתה !שס )קדושין רף סו‪ >:‬מדכתיב ברך ה׳ חילו‬
‫כב‪.{:‬דברזה‪.‬דכהןערלפסיל ופועל ידיו תרצה דמשמע אפילו‬
‫לעכודה ןשש‪ .‬כל בן נכר‬
‫ן ח ולין שבו[ הוא רוצה בעבודתו אי‬
‫ע ר ל לב‪ .‬כהן מומר לענודת‬
‫כוננים שהוא ערל לנ ונתנכרו נמי מבעל מוס לא מצי יליף דאיכא‬
‫מעשיו לאביו שכשמיס)סנהדרין למיפרך מה לבעל מום שכן עשו‬
‫פג• ונעי״ז שס כב‪ :‬ויומא עא‪:‬׳‬
‫בו קריבין כמקריביס שכל הקריבין‬
‫שנתנכרו מעשיו מתמת ערלת‬
‫לנו שהוא ערל לנ רשע !זבחים פסולים יי( שהם בעלי מומים כמו‬
‫יח‪ .0‬וערל בשר‪ .‬שמתו אתיו המקריב חאמר בערל שלא עשה בו‬
‫מחמת מילה !׳יומא שם קריבין כמקריבין דמה ערלות שייך‬
‫וסנהדרין שס ושם וזבחים שסו‬
‫המחללי‬
‫שתויי •ין‬
‫ולא רצו למולו שיראים סן ימות בבהמה‪:‬‬
‫גס היא כאחיו !מריק ה ו‪ .‬לא עבודה‪ .‬פי׳ דכתיב יין ושכר אל‬
‫יבא אל מקדשי‪ .‬והיינו תשת וגו׳ ולהבדיל בין הקודש ובין‬
‫אזהרה מדנרי קנלה נעלמא‬
‫דניסן‬
‫ירתא‬
‫מריש‬
‫ולא לקי עלה וםנהזוין פד‪ (P .;.‬החול‪:‬‬
‫מאן אמרה‪ .‬מאין למדו דנר ועד תמניא )ההא( ]ביה[ איתוקם‬
‫זה‪ ,‬ששגיגו נסרק שני דזנחיס תמידא‪ .‬פי׳ כדמפרש במגילת תענית‬
‫)טו‪ (:‬שהכהן ערל ענודתו‬
‫פסולה !‪:‬יומא עאי(‪ .‬דלא !פ׳׳א[ י( שהיו הבייתוסים אומרים‬
‫להתענאה בהון‪ .‬אנל שיחיד מתנדב תמיד משוס לכתיב‬
‫למספד שרי ןמנחות סה‪.(.‬‬
‫תעשה אח הכבש אחד תעשה‬
‫ומקצתהון דלא למיספד‬
‫בהון‪ .‬איכא דתמירי נולי האי בבקר תעשה משמע יחיד והדרי‬
‫דאסילי למספד אסירי ‪1‬שם‪ .:‬להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו‬
‫איתוקם תמידא‪ .‬הוקס‬
‫להקריב לשון רבים‪:‬‬
‫התמיד על משפטו)שם(‪ .‬עד‬
‫רבנן י פרועי ראש דלא מחלי עבודת לא‬
‫ה״ג ומינה מה שתויי יין מחלי טבורה‬
‫במיתח‬
‫גזרו בחו רבנן מיתיבי ג׳ואלו שחן‬
‫אן« פרוטי ראש מחלי טבודה‪ .‬קשיא‬
‫ישתויי יין י ופרועי ראש בשלמא שתויי יין לא גרס‪ :‬כי נמירי הלכה למיתה‪.‬‬
‫בהדיא כתיב בחו יין ושכר אל ייתשת‬
‫אלא פרועי ראש מגלן דכתיב וראשם לא‬
‫יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין‬
‫לא ישתו כל כהן בבאם אל חחצר הפנימית‬
‫ואיתקוש פרועי ראש לשתויי יין מה שתויי‬
‫יין במיתה אף פרועי ראש במיתה ומינה‬
‫אי מח שתויי יין דמחלי עבודה אף פרועי‬
‫ראש דמחלי עבודה ) ל א כי איתקוש‬
‫למיתה הוא דאיתקוש אבל לאחולי עבודח‬
‫לא איתקוש( א״ל רבינא לרב אשי הא‬
‫מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה א״ל‬
‫וליטעמיך הא דאמר רב חםדא י• דבר זה‬
‫מתורת משה לא למדנו ומדברי קבלה‬
‫נכר ערל לב וערל בשר לא‬
‫למדנו י• כל בן‬
‫יבוא אל מקדשי)לשרתני( הא מקמי דאתא‬
‫יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא גמיר לה‬
‫*ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי‬
‫גמרא גמיר לה ואתא יחזקאל ואסמכה‬
‫״)כי גמירי הלכה למיתה לאחולי‬
‫אקרא‬
‫לא גמירי(‪ :‬כל הכתוב במגילת‬
‫עבודה‬
‫דלא למיםפד לפניו אםור לאחריו‬
‫תענית‬
‫מותר‪ :‬תנו רבנן אלין יומיא דלא להתענאה‬
‫סוף מוערא‪ .‬פסח !שם(‪.‬‬
‫הלכו‬
‫איתותב חגא‬
‫דשבועיא‪ .‬בהון ומקצתהון דלא למיםפד בהון מריש ירחא דניםן ועד תמניא ביה‬
‫נתיישנ על דינו‪ ,‬שנאות! ימים‬
‫נצחו חנמיס את הנייסותיס איתוקם תמידא דלא למיםפד בהון מתמניא ביה עד םוף מועדא איתותב‬
‫)שש‪ .‬ודברי תורה‬
‫אין >חגא דשבועיא דלא למיםפד בהון אמר מר מריש ירחא דניםן עד תמניא‬
‫צריכין חיזוק‪ .‬לאסור לפניו‬
‫תענית‬
‫ולאחריו‪ ,‬אנל ימי מגילת‬
‫ביה איתוקם תמידא דלא למיםפד למה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן‬
‫דרננן יצריטן חיזוק כי היני‬
‫דלא ליתי להתענוח ניו״ט עצמו ור״ח גופיה יו״ט הוא ואסור אמר רב לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו‬
‫)ריר יט‪.‬ן‪.‬‬
‫ושלפניו נמי תיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ראש חדש ר״ח דאורייתא חוא‬
‫ודאוריית׳ לא בעי חיזוק דתניא יי הימים האלה הכתוביז במגילת תענית לפניהם‬
‫•‪«^*@>^-‬‬
‫ולאחריהם אסורין שבתות וימים טובים הן אסורין לפניהן ולאחריהן מותרין‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואמאי לא גזרו בפרע כמו ומה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה > ודברי תורה אין צריכין חיזוק הללו‬
‫שגזרו ביין‪ ,‬אמר רב אשי דברי סופרים ל• ודברי סופרים צריכין חיזוק אמר מר מתמניא ביה עד סוף‬
‫שתויי יין דמחללי עבודה‬
‫גזרו בהו רבנן‪ ,‬פרע ראש דלא מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיםפד למה לי עד סוף מועד לימא עד‬
‫מהללי עבודה לא גזרו בהו המועד ומועד גופיה יום טוב הוא ואםור אמר רב פפא כדאמר רב לא נצרכא‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ז(‬
‫ח‪,‬‬
‫ט‬
‫נ‬
‫לאחולי עבודה לא גמירי‪ :‬מחלי‬
‫טבודה‪ .‬חולין היא כל עבודתו שעבד‪:‬‬
‫אן« פרוטי ראש‪ .‬עבודתם מחוללת‬
‫דלכל מילי איתקוש ותיובתא דרב‬
‫אשי דאמר פרועי ראש לא מחלי‬
‫עבודה‪ :‬דרב חסדא‪) .‬א( בפרק שני‬
‫דזבחיס וקא בעי התס כהן ערל‬
‫שמתו אחיו מחמח מילה מהו ואמר‬
‫רב חסדא כר ערל לב וערל בשר‪:‬‬
‫הלכחא נמירי לה‪ .‬מסיני‪ w :‬מריש‬
‫ירחא דניסן עד תמניא ביה‪ .‬דכל‬
‫שמונה ימיס נשאו ונתנו בדבר עד‬
‫שנצחו את הצדוקין ועשו אותם יוס‬
‫טוב ודבר זה מפורש במנחוח בפרק‬
‫רבי ישמעאל ובמגילת תעניח המצרה‬
‫אצלנו‪ :‬דלא להתענאה בהון‪ .‬שכולן‬
‫אסורין בתענית ומקצתהון שיש בהן‬
‫קצח חמורין כ״כ שבהספד נמי‬
‫אסולין‪ w :‬איתוקם תמידא ואיתותב‬
‫חגא דשבועיא‪ .‬בעניניס רבים חלקו‬
‫ומפורשין‬
‫מכמיס‬
‫בייחוסין עם‬
‫במנחות ובמגילח תעניח נפ״אן וה״ג‬
‫התם בפ׳ ר׳ ישמעאל ‪1‬סה‪ [.‬ח״ר אלין‬
‫יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון‬
‫דלא למיססד בהון מריש ירחא דניסן‬
‫עד תמניא ביה איחוקס תמידא‬
‫דלא למיספד ומתמניא ביה עד סוף‬
‫מועדא איתוחב חגא דשבועיא דלא‬
‫׳(למיססד‪ :‬מריש ירחא דניסן ועד‬
‫תמניא ביה איתוקם תמידא דלא‬
‫למיםפד‪ .‬שהיו הצדוקים אומרים יחיד‬
‫מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את‬
‫הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש‬
‫השני תעשה בין הערבים ס> מאי‬
‫אהדרו להו את קרבני לתמי לאשי‬
‫תשמרו להקריב״( לשון רבים הוא שיהו‬
‫כולן באין מתרומת הלשכה‪ :‬מתמניא‬
‫ביה כוי עד דלא למיספד‪ .‬שהיו‬
‫בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת‬
‫הוא שהעומר מחחיל אחד בשבת‬
‫א( ]עירוני! סל‪ :‬סנהדרין כנ‪:‬‬
‫ע״ש[‪ ,‬ג( עירוני! סל‪:‬סנהלרין‬
‫כנ‪ ,:‬ג( סנהלרי! שס ]פג‪.‬‬
‫שבועות לו‪ ,[:‬י( ןצ״ל אל תשת‬
‫אתה ובניך ולא תמותו]‪ ,‬ה( ]כל‬
‫זה ליתא נסנהלרין אלא מסיק‬
‫שס קשיא ע״ש ותוספות שס[‬
‫]וגס רש״א מותק כל וה וגרס‬
‫למתלי עכורה קשיא[‪ ,‬ו( יומא‬
‫עא‪:‬מו״קה‪.‬סנהלריןננ‪:‬פג‪:‬‬
‫זכתיםית‪:‬כנ‪] (t ,:‬כל אלו מותק‬
‫כנ‪,[:‬‬
‫בסנהלרין‬
‫הרש׳׳ל‬
‫ח( ]מנחות סה‪ .‬ע״ש גירסת‬
‫הספרים בתוס׳ ל״ה מריש[‪,‬‬
‫ט( ןנתישב על לינו שבאותן‬
‫את‬
‫חכמים‬
‫ימיס נצחו‬
‫הבייתיסים רש״י שס נמנחוח[‪,‬‬
‫י( ר״ה יכו‪ ,.‬כ( ]יבמות פה‪,[:‬‬
‫ל( ןשסן‪ ,‬מ( ןדקרא י[‪ ,‬נ( גי׳‬
‫רש״י במנחות להתענאה‪,‬‬
‫ס( ןבמלבר כחן‪ ,‬ע( נשס[‪,‬‬
‫פ( !ייקרא כגן‪ ,‬צ( ןאיכה א[‪,‬‬
‫ק( ןבמסקגא לגמי זבחיס יח‪.‬‬
‫אצטריך ולהבליל בין הקולש‬
‫ללרשא אתרינא ושתויי יי!‬
‫למחלי עבולה יליף התם מג״ש‬
‫לחוקה חוקה ממחוסר בגליס‬
‫וקצ״ען‪ ,‬ר( ןוכ״ה בגמרא‬
‫מנחות סה‪ .‬להליא[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬יין ושכר א ל תשת אתה‬
‫ובניך אתך בבאכם אל‬
‫אהל מועד ולא תמתו הקת‬
‫עולם לדריתיכם‪:‬‬
‫ויקרא י ט‬
‫‪ .2‬וראשם ל א יגלחו‬
‫ופרע ל א ישלחו כסום‬
‫ךאשיהם‪:‬‬
‫את‬
‫יכםמו‬
‫ויק ל א ישתו כל כיהן‬
‫החצר‬
‫אל‬
‫בבואם‬
‫הפנימית‪:‬‬
‫יחזקאל מד כ‪-‬כא‬
‫‪ . 3‬כה אמר אדני אלהים‬
‫כל בן נכר ע ך ל לב וערל‬
‫ב ש ר ל א ןבוא א ל מקדשי‬
‫ל כ ל בן נכר א ש ר בתוך כני‬
‫יחזקאל מד ט‬
‫ישראל‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״• ל״ה לרב חסלא‬
‫בזבהים פרק שני דקא בעי‬
‫התם‪) :‬כ( ד״ה מריש ירתא כי׳‬
‫צ״ל אתר ל״ה ללא להתענאה‬
‫כי׳‪) :‬ג( ד״ה איתוקס תמילא‬
‫כוי וד״ה מריש ירתא כוי ול״ה‬
‫מחמניא כו׳ עד על כרחן וחזרו‬
‫בהן הד״א ואח״כ מה״ד ה ״ ג‬
‫איתוקס חמידא וכו׳ אלא‬
‫לאסור את יום שלפניו‪:‬‬
‫)ל( ד״ה וראש תדש כו׳ והוי‬
‫ר״ח אב כדאיתא בהאי‬
‫מסכח‪) :‬ה( תוספות ד״ה‬
‫פרועי כו׳ פי׳ דבר תורה‬
‫דלא כתינ‪) :‬י( ד״ה דנר נו׳‬
‫כשהן נעלי מומין‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫יחזקאל‬
‫ואתא‬
‫נמרא‬
‫ואסמכה אקיא‪ .‬עיין יומא‬
‫דף לה ע׳׳נ ונרש״י שס ד״ה‬
‫מיתיני‪:‬‬
‫רבגן‪ .‬מיתיבי אלו שבמיתה‬
‫שתויי יין ופרועי ראש כוי‪.‬‬
‫ראש‬
‫ואסיקגא דאתקוש פרועי‬
‫מכלל דרבנן אסרי‪ .‬בזמן הזה‬
‫לשתויי יין במיתה‪ ,‬ומינה מה שנאמר וספרתם לכס ממחרת הש‪3‬ת»( ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי וא״ל שוטים מניין לכס ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה‬
‫ביין‪ ,‬ונימא דפרוע ראש בזמן‬
‫שתויי יין מחלי עבודה אף מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותיקנה אחר שבת כדי שיהיו מתענגים שני ימים וכו׳ ודחו הוה נמי אסור‪ .‬תריץ מ״ט‬
‫פרועי ראש מתל־ עבודה‪.‬‬
‫אסרי רבנן בזמה״ו מהרה‬
‫ושקלו וטרו‪ ,‬ואמרינן האי אותן והלכו להן בייתוסים מכח הססוקין על כרחן וחזרו בהן)ע״כ הג׳>‪ :‬איתוקם תמידא דלא למיספד גרסינן‪ .‬ולא גרסינן להתענאה כדמוכח‬
‫יבנה ביהמ״ק וכוי‪ ,‬אבל פרוע‬
‫יוסי‬
‫דרבי‬
‫למימר‬
‫ליכא‬
‫והא‬
‫אסור‬
‫לפניו‬
‫דאמר‬
‫יוסי‬
‫רבי‬
‫היינו‬
‫א״כ‬
‫להתענאה‬
‫גרסינן‬
‫ואי‬
‫שלפניו‪.‬‬
‫את‬
‫לאסור‬
‫אלא‬
‫נצרכה‬
‫לא‬
‫דקתני‬
‫בסמוך‬
‫]עד[ דלא אתא יתזקאל וכתב‬
‫ראש לא אסרי‪ .‬כש״כ ששינה‬
‫משכרתו‪ .‬ולהכי אסרי בשתויי‬
‫ופרע לא ישלחו‪ ,‬וכתיב היא דקא פריך כמאן כרבי יוסי בתמיהה מכלל דכרבנן פסיקא ליה‪ :‬עד סוןו מועדא‪ .‬פסח‪ :‬חגא דשבועיא דלא למיספד‪ .‬במגילת‬
‫בתריה ויין לא ישתו כל כהן‬
‫יין דאי אפשר בתקנה‪ ,‬אבל‬
‫בבאם אל וגוי‪ ,‬דגמרינן תענית !פ״אן מפרש מאי איתוקס‪ :‬ור״ח יו״ט הוא‪ .‬דכתיב קרא עלי מועדל( והוי ראש חודש אב )י( בהאי מסכתא לקמן )לף מו‪:(.‬‬
‫פרוע ראש דאפשר בתקנה לא‬
‫מיגייהו דאתקוש ]פרועי‬
‫אסרי‪ .‬רב אשי אמר‪ .‬להכי‬
‫לאסור‬
‫אלא‬
‫רבינו גרשום‬
‫ראש[ לשתויי יין מגא הויגא ידעי דפרועי ראש במיתה‪ .‬ואסיקגא גמרא הוא גמירי לה דפרועי ראש איתוש לשתויי יין‪ ,‬ואתא‬
‫אכרי רבנן שתויי יין בזמה״ו‪ ,‬הואיל דחמור דהרי מחלל עבודה‪ ,‬דאמרינן התם במם׳ זבחים‪ ,‬כתיב בשתויי יין חוקה‪ ,‬דכתיב יין‬
‫יחזקאל ואסמכא אקראי‪ ,‬וכי גמרא גמרי לה דפרוע׳ ראש במיתה אבל לאהולי עבודה לא גמירי גמרא‪ .‬מתני'‪ ,‬כל תכתוב‬
‫ושכר אל תשת וגוי‪ ,‬וכתיב בבגד־ כהונה חוקה דכתיב )ותבשת( ]והגרת אתם! אבנט אהרן ובניו וגוי‪ ,‬מה בגדי כהונה ]כןשאינו‬
‫במגילת תענית די לא למיספד כוי‪ .‬תנו רבנן אילין יומיא די לא להתעגאה בהון ומקצתהון כוי‪ .‬אמר מר מריש ירחא דגיםן עד‬
‫לובשן ועובד מהל עבודה‪ ,‬כדאמריגן בגדיהם עליהם כהוגתם עליהם אץ בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ןאף שתויי יין מחל‬
‫תמניא ביה אתוקם תמידא די לא להתענאהא(‪ .‬ואקשינן אמא׳ לא תני מתרי בניסן‪ ,‬דהא ראש חדש גופה לא איצטריך‪ .‬ושני רב‬
‫עבודה[‪ .‬אף פרועי ראש מהלי עבודה‪ .‬וכי היכ• דאסרי רבנן שתויי יין בזמה״ז הכי ]נמין ליסרו פרועי ראש‪ .‬ותריצן‪ ,‬הא דדייקת‬
‫לאסור ]יום[ כ״ט באדר ]שהוא יום שלפניו! שלפניו‪ ,‬ותגיא ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם ולאחריהם אסור‪ ,‬ואי משום מינה לא כלום הוא‪ ,‬דאי׳כ הוא עד דלא אתי יחזקאל מאן אמרה‪ .‬בן נכר ערל לב‪ .‬זה כהן משומד‪ ,‬בן שנתנכרו מעשיו לאביו‬
‫ראש חדש דאורייתא איסוריה ואין דברי תורה צריכין חיווק‪ .‬וכן אקשי׳ אסיפא‪ ,‬דקתני מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתות‬
‫שבשמים‪ .‬ערל בשר‪ .‬כהן שמתו אחיו מחמת מילה‪ .‬הכא גמי‪ .‬פרועי ראש מחלי עבודה גמרא גמיהי לה‪ ,‬ואמאי לא אסהי הבנן‬
‫הגא דשבועי־א דילא למספד‪ ,‬לימא עד המועד‪ ,‬ומועד גופיה יום טוב הוא ולא צריך‪.‬‬
‫פר־עי ראש כבשתויי י־ן‪ .‬תריצן‪ ,‬כי גמירי מה שתו־י י ץ כמיתה וכר‪ ,‬לאחולי עבודה לא גמירי‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא דייקיגן הא־ ומינה‪,‬‬
‫אלא לעולם פרועי ראיש לא מחלי עבודה‪ ,‬להכי לא אסרי רבנן בומה״ו אע״ג דאסרי בשתויי יין‪ .‬ה״ג‪ ,‬מריש ירחא דגיםן עד‬
‫א> גי׳ רנינו כמי שהימה הגי׳ לפני התופי נמנחימ סה ע״ש‪.‬‬
‫תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד‪ .‬שהיו אומרים מינץ מתנדב יחיד תמיה‪ ,‬שהיו דורשין את הכבש אחד תעשה שהוא‬
‫לשון יחיד‪ ,‬וחכמים היו אומרים אינו אלא מתרומת הלשכה‪ ,‬שההי כתיב ביה לאשי‪ ,‬דמשמע שבא ממקום ששאר קרבנות באין‪,‬‬
‫דהיינו מתרומת הלשכה‪ .‬ומריש ירחא דניסן עד תמניא ביה נשאו ונתנו בדבה‪ ,‬והודו מינין לחכמים‪ .‬איתותב חגא דשבועייא דלא למספד‪ .‬שהיו מינין אומרין אין עצרת בא אלא ]באחד[ בשבת‪ ,‬שהיו דורשין ממחהת השבת תספרו חמשים‪ ,‬כלומר לאחר שבת‬
‫בראשית הוי עצרת‪ .‬וחכ״א כחיב חמשים יום‪ ,‬דמשמע בכל יום שבא המשים יום קובע עצרת‪ ,‬וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה‪ ,‬דכשמע תמימות ממש מאחד בשבת לאחד בשיבת‪ ,‬כאן שחל עצרת באמצע שבת הרין המשים יום בלא שבע שבתות תמימוה‬
‫מאחד בשבת לאחד בשבת‪] ,‬כאן שחל עצרת באחד בשבתן‪ .‬לא נצרכא לאסור שלפניו‪ .‬להכי קאמר לא נצרכא לאסור שלפניו‪ .‬להכי קאמר דריש ירחא הוי יו״ט‪ ,‬לאסור כ״ט דאדר בתענית ובהספד‪ ,‬דאי משום מועד לא הוי אסור‪ ,‬דדברי תורה אין צריכין חיזוק‪.‬‬
‫םדר תעניות כיצד פרק שני‬
‫מ ם ו ר ת הש״ם‬
‫תענית‬
‫יח‪.‬‬
‫הלכו והפגינו‪ .‬הפיגו לשון נהי וצעקה‪ .‬אי שמים גרסינן פירוש‬
‫‪(6‬ר׳׳היט‪,.‬ג(עי׳ תוס׳ מנחות לאסור אה שלפניו‪ .‬להט נקט מדש ירחא לניסן לאסור את יום‬
‫שמים להקב״ה היו צועקין למה יאמרו הגרם איה אלהיכס‬
‫סה‪ .‬ד״ה אלין יומא‪ ,‬ג( ]שנת שנפיי ר״ח בתענית כלמניא בסמוך לפניהן אסודן לאי משוס ר״ח‬
‫מו‪ .‬וש׳׳נ[‪ ,‬ד( מגילה ה‪,.‬‬
‫ולהם אמרו וכי לאו אחיכם אנחנו וכר‪ :‬לא נצרבה אלא לחדש‬
‫לא היה נאסר כלמסרש ללבד תורה אין צדטן חיזוק‪ :‬כמאן כר׳‬
‫ה( ]ע׳׳נ[‪,‬‬
‫מעובר‪ .‬פירוש לעברוה לאדר שלא נראה הלבנה עד יום ל׳ והר‬
‫יוסי‪ .‬למחני׳ לאמר אף לאחדו בתמיהה ושבקח רבנן אי הכי‬
‫ר״ח ניסן יום ל״א פירוש וא״כ האי‬
‫לאליבא לר׳ יוסי מוקמת לה למגילת‬
‫כ״ט לא מצינו לאוסרו *משום יום‬
‫לעיל‬
‫תענית כ״ט באלר נמי לקתרצמ‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫אלא לאםור יום שלפניו ה״נ לא נצרכה אלא‬
‫שלסני ר״ח ניסן ליום ל׳ מפסיק‬
‫)א( גמ׳ דלא יעידו) מן לאלהכי נקט ריש ירחא לניסן להיינו‬
‫לאסור יום שלאהריו כמאן כרבי יוסי דאמר‬
‫אורייתא דלא למספד שפעס‬
‫בינתיס משוס הט איצטריך לאוסרו‬
‫יום שלשים לאלר הסמוך לניסן‬
‫אחת כו׳ ואמרו אי שמיס לא‬
‫בין לפניו בין לאהריו אסור אי הכי בעשרים‬
‫משום יום שלאחר עשרים ותמניא‪:‬‬
‫אחיכם אנחנו‪ (5):‬שם טון לעולם חסר מכ״ט יום הוא משוס‬
‫דמקמי‬
‫יומא‬
‫דהוי‬
‫איריא‬
‫מאי‬
‫נמי‬
‫ותשעה‬
‫דאילו אי איקלע ובו׳‪ .‬שוס‬
‫דשמעיה לרבן שמעון בן לקא בעי למיסר יום כ״ט פיסוק ליה‬
‫גמליאל דמיקל‪ ( » :‬רש׳"‬
‫יומא דמיתוקם תמידא תיפוק ליה דה״ל יומא‬
‫גזרה מריש ירחא וכו׳‬
‫ד״ה לא נצרכה כי׳ שני אדרים לכלאו הט הר אסור יום כ״ט לה״ל‬
‫א‬
‫ממניא גופיה אסור לה״ל וכו׳ והקשה‬
‫והראשון חסר והשגי מלא יום לבחר כ״ח שהוא י״ט כר ואסור‬
‫דבתר עשרין ותמניא ביה דתניא > בעשרים‬
‫הקונטרס אכתי לימא חשעה ואפילו‬
‫דהשתא כי הוה‪) :‬ד( ד״ה רבא יום שלאחדו כר׳ יוסי ואמאי נקט‬
‫והמני׳ ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא‬
‫אמר כו׳ הד׳׳א עם ד״ה דכל‬
‫אי מיקלע שוס גזרה ובטלינא לז׳‬
‫שלאתדו וכו׳ מוטל נין שני דש ירתא לאסור את שלפניו‪ :‬דלא יעידון מן אורייתא )*> שפעם אהה נגזרה גזירה‬
‫ימים וכו׳ אכתי אסור ממניא גוסיה‬
‫ימים והא דלא קאמר יטידון‪ .‬שלא יהו צדטן ליבטל‬
‫על ישראל שלא יעסקו בהורה ושלא ימולו‬
‫משוס להד יומא למקמי יומא‬
‫דאסור בהספד מ ש ו ם מתלמול תורה שנגזר עליהן שלא‬
‫דהוי יום שלפניו משוס דאי‬
‫יהודה‬
‫עשה‬
‫מה‬
‫שבהוה‬
‫ושיהללו‬
‫בניהם‬
‫את‬
‫ותירץ‬
‫לשבועיא‬
‫לאיתותב חגא‬
‫מימסר כוי והאי דנקט כל יעסקו בתורה‪ :‬הפגינו‪ .‬צעקו‪ .‬כך‬
‫ממטרוניתא‬
‫עצה‬
‫ונטלו‬
‫הלכו‬
‫והביריו‬
‫שמוע‬
‫בן‬
‫הקונטרס הא לאו סירכא להא מיו״ט‬
‫שלאמריו‪) :‬ה( ד״ה לימא מתרגמינן בחהליס כל לשון שועה‬
‫מתשעה ביה ותמטא‪) :‬ו( ד״ה וצעקה לשון סגינה‪ :‬אי שמים אהה שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרה‬
‫גופיה לחמיל מבטלינן ליה ואנא‬
‫ה״ג דאי מ׳ דהוה ליה יומא‬
‫ניקום ונגזור משוס קמי יומא‬
‫קמא דאיתיתנ ביה תנא כצ״ל גרסינן‪ .‬אהה הי‪ .‬להקב״ה היו צועקים‬
‫להם עמדו והפגינו בלילה הלכו והפגינו‬
‫לאיחותב חגא לשבועיא )י״ וט האי‬
‫והד״א עס ד״ה אכתי וכו׳ על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות‬
‫בלילה אמרו אי שמים לא אהים אגהגו‬
‫אסור ממניא גופיה משוס‬
‫טוריינוס‪:‬‬
‫ביום‬
‫לקמן‬
‫ממרצינן‬
‫קמיה יומא דמג‪ (t) :‬ד״ה והיו אומרים להס לפני הקב״ה וט‬
‫לא בני אב אהד אנהנו לא בני אם אהת‬
‫ר ב אמר הלבה בר׳ יוסי דאמר‬
‫הלכה כר״ש כ ״ ג דמדרכנן‪ :‬לא אתיכם וכוי‪ :‬לא נצרכה אלא‬
‫אנהנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאהם‬
‫לפניו אסור אבל לאהריו מותר‪.‬‬
‫)ח( תום׳ ד״ה דאילו כי׳ לחדש מטוגר‪ .‬בשנה מעוברת שיש‬
‫מתרצינן‪:‬‬
‫נמי‬
‫וכה״ג‬
‫גוזרין עלינו גזירות רעות ובטלום ואותו היום‬
‫וא״ת טון דאמר הלכה כר׳ יוסי היאך‬
‫)»( ד״ה רנ כו׳ ו ע ו ד י׳׳ל בה שני«( אלר והאחל חסר להשפא‬
‫עשאוהו יו״ט אמר אביי לא נצרכה אלא‬
‫אנו מתענין לפני הפורים דאי משום‬
‫דכיון דימים שלפני הפורים כי הוה אלר שני מלא הוה יום‬
‫לחדש מעובר רב אשי אמר אפילו הימא‬
‫לבטלה מגילת תענית מ״מ אחנוכה‬
‫נתבטלו‪) :‬י( כא״ד דכיון שלשים לפני ר״ח ניסן‪ .‬א״נ לעברוה‬
‫דכטלו מיום ט ו ב שלהם כוי‬
‫ואפורים לא בטלו וי״ל להא לאמר‬
‫דלהוי לאלר כגון שלא נראה החלש יום‬
‫לחדש הםרי׳כל שלאחריו בתענית אםור‬
‫אמריהם‬
‫הבא‬
‫אסורים משוס‪:‬‬
‫חנוכה וסודם לא בטלו ר״ל הלינין‬
‫ל׳ למשום יו״ט לכ״ח לא מימסר‬
‫בהספד מוהר וזה הואיל ומוטל בין שני ימים‬
‫שלהם לעשוחן י״ט וללא להחענאה‬
‫אלא כ״ט‪) :‬י( רבא אמר אפילו‬
‫טובים עשאוהו כיו״ט עצמו ואפילו בהספד‬
‫בהון אבל בליניס ללפניהם בטלו‬
‫הימא חדש חסר‪ .‬ואהט נקט מריש‬
‫נמי אסור אמר מר מהמניא ביה ועד םוף‬
‫עול י״ל)ני( לטון ליום שלסני הסורים‬
‫ירחא לאי הוה אסר ליה ליום כ״ט‬
‫גליון ה ש ״ ס‬
‫מועדא איתותב הגא דשבועיא דלא למיםפד‬
‫שנתבטל מיו״ט דלהו שהיו רגילין‬
‫גמ׳ כ־ אמר דכי יוהנן משוס בתר כ״ח לא הוה אסר ליה‬
‫למה לי למימר מהמניא ביה לימא מתשעה‬
‫לעשות בהן ונתבטלו יו״ט שלהם‬
‫הלכה כר׳ יוסי אדלא אלא בחענית לחודיה‪ :‬דכל שלאחריו‬
‫להתענאה‪ .‬וכעין זה פסחים‬
‫ביה והמניא גופיה אסור דה״ל יומא דאיהוקם‬
‫ה״נ יש לנו לומר שיבטלו משום‬
‫יג ע״א מגתות לב ע״א‪ :‬כוי‪ .‬כלומר כל שאסור משוס אחר‬
‫טעם לפני הסורים לה״נ אמדנן‬
‫בהספד‬
‫הא‬
‫לאסור‬
‫הוא‬
‫בתעניח‬
‫י״ט‬
‫ביה המידא כיון דאילו מקלע )ליה( מילהא‬
‫רש״י ד״ה לא נצרכה וכו׳‬
‫בסמוך גבי יום שלפני נקנור וט׳‬
‫רהשתא כ־ הוה אדר שני‪ .‬מותר‪ .‬ואהט נקט מריש ירחא ללהוי‬
‫ובטליניה לשבעה המניא גופיה אסור דה״ל‬
‫עי׳ מג״א סי׳ תקסמ ס״ק כ‪:‬‬
‫וכן גבי יו״ט טורייטס לטון לבטלו‬
‫תום׳ ד״ה לא נצרכה‪ .‬משום האי כ״ט לנקט מוטל בין שני ימים‬
‫יומא קמא דאיתוהב ביה הגא דשבועיא‬
‫מיום « שלהם לא יאסרו משום יו״ט‬
‫יום שלפני ‪-‬״ה ניסן‪ .‬הלשון משוס לאי מיתסר משום ללסני‬
‫השתא דאתית להכי עשרים ותשעה נמי‬
‫הבא אחריהם לאסורים משוס יום‬
‫מגומגם דהא עיקר מה שאנו יו״ט אימור לא איתסר בהספל להאי‬
‫מין דהוצרכו משוס יום ל׳‬
‫כיון דאילו מיקלע מילהא ובטליניה לעשרים‬
‫שלפניהם כמו כן ה״נ לטון דוס‬
‫מקט כל שלאחדו כו׳ לאו משום‬
‫דאינו שלאחריו דיום כ״ת‪:‬‬
‫דה׳׳ל‬
‫אםור‬
‫גופיה‬
‫ותשעה‬
‫עשרין‬
‫ותמניא‬
‫שלפני הפורים נחבטל משום עצמו‬
‫ללפניו נמי אסור בהספל אלא איילי‬
‫יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא איתמר ר׳‬
‫ומותר להתענות לא יאסר משום‬
‫לפדך לליתסר יום כ״ט משום בתר‬
‫יום שלפני הפורים‪:‬‬
‫כ״ח הוא למיהלר ליה כל שלאתדו‬
‫הייא בר אסי אמר רב הלכה כר׳ יוסי ושמואל‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫‪s‬‬
‫]א[‬
‫גמ׳ )ולא‬
‫חא״מ‪:‬‬
‫מאחרי!(‬
‫רבינו גרשום‬
‫כמאן כד־ יוסי דאמר די לא‬
‫למספד בין לפניו בין לאחריו‬
‫אסור‪ .‬בהספד‪ ,‬דאי דרבנן הא‬
‫אמרו לאהריו מותר‪ .‬אי הכי‪.‬‬
‫כיון דמוקמת ליה כר׳ יוסי‪,‬‬
‫עשרין ותשעה באדר נמי‪ ,‬מאי‬
‫איריא דהוה יומא מקמי‬
‫דאיתוקם תמידא‪ ,‬דקאמר‬
‫]ד[להכי אמר מריש ירתא‬
‫דניסן לאסור כ״ט באדר‬
‫שלפניו‪ ,‬תיפוק ליה דלהכי‬
‫הוה אסור דהוה ליה יומא‬
‫דבתר כ׳׳ח‪ ,‬דהוי יו״ט דאסור‬
‫למספד‪ ,‬והוי כ״ט אסור‪ ,‬דהא‬
‫אמרר׳ יוסי בין לאחריו אסור‪.‬‬
‫עדיין פריכנא למה לי למימר‬
‫מריש ירחא דניסן לימא מתרי‬
‫דניסן‪ .‬והפגינו בלילה‪ .‬כדי‬
‫שישמע קולם‪ .‬אמר אביי‪.‬‬
‫להכי קאמר מריש ירחא‬
‫כו׳‪ :‬לימא מהשטה )ה( והמניא גופיה‪.‬‬
‫י״ט הוא להא הוה ליה מהנך ימים‬
‫ממילא‬
‫בהו‬
‫לאיתוקס‬
‫טובים‬
‫כלבתיב ביה מדש ירחא על תמניא‪:‬‬
‫ה״ג דאי אייןלט מילתא ובטליניה‬
‫לשבעה המניא גופיה אסור דהיה ליה‬
‫יומא )י( דאיהוחב חגא דשבזעיא‪.‬‬
‫לאי איקלע מילתא שאס נגזר גזירה‬
‫וצריכין להתענות תוך אלו ימים‬
‫טובים לתמיל ובטלו אותן להתענות‬
‫בכולן שאין לבטלה לחצאין‪ :‬אכהי‬
‫אמר הלכה כר׳ מאיר ומי אמר שמואל הכי‬
‫והתניא רשב״ג אומר ומת תלמוד לומר בהון‬
‫בהון שתי פעמים לומר לך שהן אםורין לפניהן ולאהריהן מותרין ואמר שמואל‬
‫הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מעיקרא סבר כיון דליכא תנא דמיקל כרבי‬
‫מאיר אמר הלכה כרבי מאיר כיון דשמעיה לרבן שמעון »> דמיקל טפי‬
‫אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וכן אמר באלי אמר רבי הייא בר‬
‫אבא א״ר יוחנן הלכה כרבי יוסי א״ל רבי הייא לבאלי אםברא לך כ י אמר‬
‫ר׳ יוחנן הלכה כרבי יוסי אדלא להתענאה ומי אמר רבי יוהנן הכי והאמר‬
‫״ר׳ יוהנן הלכה כםתם משנה ותנן יי אע״פ שאמרו מקדימין ‪ 1*1‬ולא מאחרין‬
‫הלכה‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫מותרין‬
‫ומא סמניא אסור משום חגא דשבוטיא‪ .‬ואי קשיא אכתי לימא תשעה ואפילו אם אירע מילתא לבטלי אכתי הוא אסור ממניא גופיה משוס‬
‫קמא יומא לחג שבועיא להוה יום שלפניו לאו פירכא הוא להא יו״ט גופיה בטיל ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא לאיתותב חגא‬
‫לשבועיא‪ .‬וכה״ ג ממרץ לקמןמ ביום טודינוס‪ :‬כ״ט נמי‪ .‬לחרצח לה לעיל לא נצרכה כר להט נקט בריש ירחא לאי מיקלע כר‪ :‬כרבי יוסי‪.‬‬
‫לאמר בין לסניו בין לאחדו אסור‪ :‬כר״מ‪ .‬סתם מתניתין לקתני לאמריו מותר‪ :‬מה ה״ל בהון בהון‪ .‬ללא להחענאה בהון ומקצתהון‬
‫ללא למססל בהון וקא לדש לה כללייק לקמן בהון משמע מיעוט‪ :‬ואמר שמואל גרסי׳‪ :‬הלכה כרבי שמטין)י(‪ .‬למלרבנן נינהו ולא מחמרינן‬
‫כולי האי‪ :‬באלי‪ .‬שם מכס‪ :‬ה״ג כי אמר רבי יוחנן הלכה אדלא לההטנאה‪ .‬לימים הכתובים במגילת תענית ללא להמענאה לסגיהן‬
‫אסודם ולאחריו מותדן כר׳ יוסי ולא כר״מ דאמר אף לפניהם מותר אבל אדלא למספד אין הלכה כרבי יוסי ןדאמל[ לפניו ולאחדו‬
‫אסור אלא כר״מ לאמר לפניו אסור לאחריו מוחר‪ :‬ומי א״ר יוחנן הכי‪ .‬ללפניו מיהא אסור כרבי יוסי‪ :‬מקדימין‪ .‬שקראו קודם זמנה‪:‬‬
‫לאסור שלפניו‪ ,‬להדש מעובר‬
‫דהוי ל״א‪ ,‬א()כ״ח( ]ר״ח[ קאסר ל׳ שלפניו‪ ,‬דאילו משום כ״ח לא הוי אסור אלא כ״ט‪ .‬תייג‪ ,‬רב אשי אמר אפי׳ תימא בחדש‬
‫חסר‪ .‬ודפרכת כיון דמוקים לה כרי יוסי למה לי למימר מריש ירחא דניסן משום כ״ט כדי לאסור ]לכ״ט[ לאדר שלפניו‪ ,‬תיפוק‬
‫ליה דהוי יומא דבתר כ״ח‪ ,‬תריץ כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר‪ ,‬כלומר‪ ,‬האי דאמר ר׳ יוסי בין לפניו בין לאחריו‬
‫אסור‪ ,‬לא אמר לאהריו אסור אלא להתענאה‪ ,‬אבל בהספד מותר‪ ,‬ולהכי איצטריך מריש ירחא דניסן כהי שיהא כ״ט מוטל בין‬
‫שני ימים טובים‪ ,‬בין כ״ח )לכ״ח( ]לר״ח[‪ ,‬דליהוי כיו״ט עצמו דאסור אפי׳ בהספד וכ״ש בתענית‪ .‬נפרש מתניתין שלא פי׳‬
‫לעיל‪ ,‬כך הורה המורה‪ ,‬כל הכתוב במגילת תעגית דלא למספד‪ ,‬כלומר‪ ,‬אותם ימים טובים הכתובים במג״ת)שמותרין( ןשחמורין[‬
‫כל כך דאסור להו למספד וכ״ש להתענאה‪ ,‬לפניו אסור נ( בהספד ובתענית‪ ,‬הואיל וחמור הרבה שביו״ט עצמו אסור אפי׳‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נ ר מצוה‬
‫לה‬
‫א מיי׳ פ״כ מהלכות‬
‫מגילה הלכה יג‪:‬‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫בעשרים ותמגיא ביה‪.‬‬
‫נאיר קאי כמגילת מענית וו‪-‬ה‬
‫י ע י ד ו ן מן‬
‫ים‪ .>.‬דלא‬
‫אורייתא‪ .‬שלא יצטרכו לנתק‬
‫עצמן מן התורה <שש‪.‬‬
‫צעקו בשוקים‬
‫והפגינו‪.‬‬
‫וברחובות נדי שישמעו השרים‬
‫דרחמו עליכם ‪1‬שם(‪ .‬אי‬
‫שמיס‪ .‬כלומר למען הקנ״ה‬
‫)שש‪ .‬הלכה כסתם משנה‪.‬‬
‫רני הוא סידר המשנה וכשראה‬
‫דברי מכס רשרו בעיניו שנאן‬
‫סמס ולא הזכיר שס אומרו‬
‫עליהן כדי שלא יהי שנדי! מסי‬
‫יחיד ונראין כאילו נשנו מפי‬
‫המרובים רעשו כמותן <ביצה‬
‫רבינו חננאל‬
‫ושנינן‪ ,‬לאסור שלאחריו‪ ,‬כר׳‬
‫יוסי דאמר ימים הללו בין‬
‫לאחריהם‬
‫בין‬
‫לפניהם‬
‫אסורין‪ .‬אי הכי‪ ,‬רישא התני‬
‫מריש ירהא דניסן‪ ,‬ואוקימנא‬
‫דלא תנא ראש חדש אלא‬
‫לאסור יום כ״ט באדר‪ ,‬למה‬
‫לי‪ ,‬תיפוק דהוה ליה יום‬
‫שלאחר כ״ח באדר‪ ,‬ועשאוהו‬
‫יום טוב משום )דכי( ]דכו[‬
‫בטל שמדא ואתא בשרתא‬
‫טבא ליהודאי דלא יעידון מן‬
‫אורייתא‪ .‬ושני אביי‪ ,‬לא‬
‫נצרכה זו וזו אלא אם יזדמן‬
‫להתעבר יהיה יום כ״ט אסור‬
‫בו משום שהוא יום אהד כ״ח‬
‫בו‪ ,‬ויום ל׳ נמי יהיה אסור‬
‫משוס שהוא יום דמיקמי‬
‫יומא דאיתוקם ביה תמידא‪.‬‬
‫ואקשינן נמי‪ ,‬למה לי למימר‬
‫מתמניא בניסן הימים טובים‬
‫הגא‬
‫דאיתותב‬
‫דקבעו‬
‫דשבועיא‪ ,‬תיפוק ליה דהוה‬
‫ליה מן הימים טובים‬
‫דאיתוקם בהו תמידא‪ .‬ושנינן‬
‫לא צריכא אלא דאי הדרי ביה‬
‫רבנן ובטלי להני יומי דקכעו‬
‫משום דאיתוקם תמידא‪ ,‬לא‬
‫בטלי מנייהו אלא ז׳ יומי‪ ,‬ויום‬
‫ה׳ אסור מכלל יומא דאיתותב‬
‫בהו הגא דשבועייא‪ .‬השתא‬
‫דאתית להכי כ״ט גמי דאי‬
‫]כול׳[‪.‬‬
‫מיקלעא )כלל(‬
‫איתוקם תמידא ואיתותב הגא‬
‫דשבועיא‪ .‬מפורש במגחות‬
‫בפרק רבי ישמעאל אומר‪,‬‬
‫עומר היכ כול׳ איתוקס‬
‫הצדוקים‬
‫שהיו‬
‫תמידא‬
‫אומרים יתיד מתגדב ומביא‬
‫תמיד‪ ,‬דהוו דרשי את הכבש‬
‫תעשה לשון יחיד‪ ,‬ואהדרו‬
‫להו רבנן את קרבני לחמי‬
‫באין‬
‫שיהיו‬
‫]תשמרו[‬
‫ודחו‬
‫הלשכה‪,‬‬
‫מתרומת‬
‫דבריהם‪ ,‬ונתקיימו דבר־‬
‫רבותינו שלא יהיה תמיד בא‬
‫אלא משל צבור‪ .‬וכן הוו‬
‫חולקים ואמרין אין עצרת‬
‫חלה אלא לאחר שבת‪,‬‬
‫ואהדרו להו רבנן ונדחו‪,‬‬
‫והחזירו הדבר ליושנו שיהיו‬
‫)ה(סופרים נ׳ יום ממהרח יום‬
‫טוב של פסה‪ .‬ולפי שנדחו‬
‫דברי צדוקים ונתקיימו דברי‬
‫חכמים‪ ,‬עשאום אותם הימים‬
‫טובים כימי גאולה מידי‬
‫צורריהם‪ .‬רב אמר הלכה כר׳‬
‫יוסי‪ .‬דאמר כל הכתוב במגלת‬
‫תענית די לא למיספד‪ ,‬כין‬
‫לפניו בין לאחריו אסור )ד־ לא להתענאה‪ ,‬לפניו אסור[ לאחריו מותר‪ .‬ושמואל אמר הלכה כתנא קמא והוא ר׳ מאיר‪ ,‬וסתמא‬
‫דמתני׳ דיליה היא‪ ,‬דאי בדילא למיספד לפניו אסור לאחריו מותר‪] ,‬כ[חא(י לא לאתענאה‪ ,‬בין לפניו ובין לאחריו מותר‪ .‬איני‬
‫והא׳ שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר לפגיהם ולאחריהם מוהרים‪ .‬ומשגיגן שמואל הלכה לקולא גמירי‪] ,‬מעיקרא[‬
‫סכר ליכא תנא דמיקל טפי מתנא קמא דמתגי׳ דהוא ר׳ מאיר‪ ,‬ואמר הלכתא כתנא קמא‪ ,‬כיון דחוא רבן שמעון בן גמליאל‬
‫דמיקל טפי‪ ,‬אמר הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל‪ .‬אמר ב]א[לי א״ר יוהנן הלכה כר׳ יוסי‪ .‬אדילא להתענאה דלפניו אסור‪.‬‬
‫איני והאמר ר יוחנן הלכה כסתם משנה‪ ,‬ותנן במסכת מגילה אע״פ שאמרו מקדימין כפרים ליום הכגיסה ולא מאחרץ‬
‫בהספד‪ ,‬לאחריו מותר בהספד ובתענית‪ .‬ר׳ יוסי אומר הואיל וחמור ]כל[ כך שאסור אפי׳ בהספד‪ ,‬נחמיר נמי שבין לפניו ובין לאחריו אסור בין בהספד בין בתענית‪ .‬ודלא להתעגאה‪ ,‬כלומר ואותן ימים טובים דמג׳׳ת שאינו חמור כל כך‪ ,‬שאינן אסורין אלא‬
‫בתעגית אבל בהספד מותרין‪ ,‬בין לפגיו בין לאחריו ]מותרין[ הואיל וקל כ״כ‪ ,‬ר׳ יוסי מהמיר מכ״מ‪ ,‬אע״פ שקל כ״כ‪ ,‬לפגיו אסור‪ .‬ת״ר אלין יומיא דלא להתענאה‪ .‬כלומר כל ימים טובים הכתובים כמג״ת אסורין בתענית‪ ,‬אבל יש בהן שאין אסורין בהספד‪,‬‬
‫ומקצתהון די לא למספד בהון‪ ,‬יש מהן שהמורין הרבה שאפי׳ בהספד אסורין‪ .‬עכשיו נחזור ונפרש ההלכה כסדרה‪ .‬מתמניא ביה עד סוף מועדיא איתוקס ביה חגא דשבועיא‪ .‬למה לי למימר מתמניא כיה לימא מט׳ ביה ותמגיא גופיה אסור‪ .‬דהא אמרינן‬
‫לעיל מריש ירחא עד תמגיא כיה איתוקם תמידא‪ .‬תריץ‪ ,‬להכי אצטריך למימר מתמניא‪ ,‬דאי מקלע מילתא לההוא יו״ט דתמידא‪ ,‬רלא גיבטיל אלא שבעה‪ ,‬אבל תמגיא אסור משום דאיתותב ביה חגא דשבועיא‪ .‬השתא דאתת להכי‪ .‬דתרצת משום דאי איקלע‬
‫מילתא ובטיל ליה‪ ,‬עשדין ותשעה נמי‪ .‬דפרכת למה לי׳ למימר מריש ירחא דניםן משום לאסור כ״ט באדר‪ ,‬תיפוק ליה דהוה יומא דבחר כ״ח‪ ,‬לעולם להכי אמר מריש ירחי׳ דניסן כדי לאסור כ״ט באדר שלפניו‪ ,‬דאי איקלע מילתא ובטליניה לכ״ח כר‪ .‬אמר‬
‫רב הלכה כר׳ יוסי‪ .‬דאמר דאי לא למספד בין לפניו ובין לאחריו אסור‪ .‬ושמואל אמר הלכה כר״מ‪ .‬ת״ק דרי יוסי‪ ,‬דסתם מתני׳ ר״מ‪ ,‬וקאמר לפניו אסור לאחריו מותר‪ .‬מי אמר שמואל הכי‪ .‬דאמר לפניו אסור‪ .‬מעיקרא‪ .‬דשמעיה לר״מ דמיקל יותר מר׳ יוסי‪,‬‬
‫דר״מ אינו אוסר אלא לפניו ור׳ יוסי אוסר בין לפניו כין לאחריו‪ .‬אדלא להתענאה‪ .‬דקאמר ר׳ יוסי לפניו אסור לאחריו מותר‪ ,‬ולא אדי לא למספד דקאמר אסור בין מלפניו בין לאחריו‪.‬‬
‫אן נראה לצ״ל דהר ל׳ יום מאסר ל׳ שלפניו ונוי‪ .‬נן הדנר צ״ע דהרי נהדיא אמר הש״ס לעיל רכל שלפניו או לאמריו אינו אסור רק נתענית‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫ית‪:‬‬
‫ל ו א מיי׳ ס״נ מהלכות‬
‫טור‬
‫מגילה הלכה יג‬
‫ש״ע א״ח סי׳ תרצו סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫ל ז ב ג מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫סמג‬
‫תעניות הלכה ז‬
‫עשי! ג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תקענ סעיף נ‪:‬‬
‫א ד מיי׳ פ״נ מהלנות‬
‫תעניות הלכה טז יז ימ‬
‫טוש״ע א״ת סי׳ תקעה‬
‫סעיף ת‪:‬‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫‪ . 1‬ונם אנכי מנעתי‬
‫א ת‬
‫הגשם בעוד‬
‫מכם‬
‫שלשה‬
‫חדשים לקעיר והמטרתי‬
‫ע ל עיר א ת ת ועל‬
‫א ח ת ל א‬
‫א ת ת‬
‫אמטיר‬
‫תמטר‬
‫א ש ר ל א‬
‫עיר‬
‫חלקה‬
‫וחלקה‬
‫תמטיר‬
‫עליה‬
‫עמוס ד ו‬
‫תיבש‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫נצרכא‪.‬‬
‫לא‬
‫נמגילת‬
‫תענית‪ ,‬שהרי ננר כתונין‬
‫שאסור‬
‫נמגילת‬
‫אסתר‬
‫דיופלי‪.‬‬
‫לשון יונית ליו‬
‫נהספל ותענית)מגילה ה‪:‬ו‪.‬‬
‫שנים‪ ,‬פלו לשון שרים!סוכה‬
‫וא‪:‬ו שני שריס ימגילה ו ו‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מותרין בהספד ובתענית בו‬
‫ביום שקודין בו‪ ,‬וליכא‬
‫לאוקומה להא מתני• בי״ד‬
‫ובט״ו‪ ,‬דקיימא לן אע״פ‬
‫שאין קורין בהן אסורין‪,‬‬
‫דתניא בהדיא ארביסר‬
‫וחמיסר פוריא אינון די לא‬
‫למספד‪ .‬בהון‪ .‬ואמר רבא‬
‫לא נצרכא אלא לאסור את‬
‫זה בזה ואת של זה בזה‪,‬‬
‫ואפילו מי שאינו יומו‬
‫ואינו קורא בו אסור‪.‬‬
‫בתליסר ותריסר נמי ליכא‬
‫לאוקומה‪ ,‬דהא יום נקנור‬
‫ייום טוריינוס אינון‪ ,‬וימים‬
‫ליכא‬
‫נינהו‪.‬‬
‫טובים‬
‫לאוקומה אלא כגון שהיה‬
‫יום הכניסה בי״א וקורץ‬
‫בו כיום‪ ,‬ואע״פ שהוא יום‬
‫מותר‬
‫טוריינוס‪,‬‬
‫לפני‬
‫בתספד ובתענית‪ ,‬קשיא‬
‫לר׳ יוחנן דאמר הלכתא‬
‫כרי יוסי דאופד לפניהם‪.‬‬
‫טוריינוס‬
‫ושנינן‪ ,‬יום‬
‫בטולי בטלוה כר‪ .‬ושאר‬
‫השמועה פשוטה היא‪.‬‬
‫צתני' אין גוזרין תענית‬
‫על הצבור בתחלה בחמישי‬
‫כוי‪ .‬אין גוזרין תענית‬
‫בראשי חדשים בחנוכה‬
‫ובפורים ואס התחילו כר‪.‬‬
‫כמה הויא בתחלה ר׳ אחא‬
‫אמר ג׳ ר׳ יוסי אומר אתת‪.‬‬
‫וקיימא לן כר׳ יוסי‪.‬‬
‫ןואסיקנא אם התחילו כוי(‪.‬‬
‫ט׳ באב שחל להיות ערב‬
‫שבת‪ .‬פי׳‪ ,‬הא דתנינן בסוף‬
‫בכל מערכין ומשתתפין‪,‬‬
‫ט׳ באב שחל להיות בערב‬
‫שכת כוי‪ ,‬קבלה בידינו כי‬
‫פסה של אותה שנה היה‬
‫ביום חמישי‪ ,‬ומילאו תמוז‬
‫דההיא שתא וחל ראש‬
‫חדש אב בחמישי‪ ,‬והל ט•‬
‫תענית‬
‫םדר תעניות כיצד פרק שני‬
‫מ ם ו ר ת הש׳ים‬
‫מותרין בהספד ובתענית‪ .‬מ י ע״ן )» קריאת מגילה דכרטן קודם‬
‫הלכה מתענה ומשלים‪ .‬פי׳ הא דקפסק הלכה מתענה ומשלים‬
‫זמנה כדמפרש התם׳( בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו שהכפרים מקדימי;‬
‫אר״ח קאי דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות‬
‫ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד‬
‫דום משתה ושמחה כתיב‪:‬‬
‫ותענית‪ :‬בני חמיםר‪ .‬דהיינו כרכים המוקסין חומה מימות יהושע‬
‫הדרך עלך םדד תעניות קמא‬
‫בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך‬
‫מתרי^ין עליהם מיד ומתענין‬
‫לכפרי( וקרא עמהן דסרוז בן יומו‬
‫ואפילו‬
‫כן‪.‬‬
‫כמו‬
‫מותרין בהםפד ותענית אימת אילימא בני‬
‫נקרא פרוז כדאמרינן במגילה )רף‬
‫בראשונות שחומר האחרונומ נוהגין‬
‫המיםר וקא קרו ליה בארביםר ומי שרי‬
‫יט‪ :>.‬מי שרי‪ .‬י״ד אפילו לבני נ ד ו‬
‫בו ואס תאמר )י( הא דמתדעין‬
‫והכתיב במגילת תענית א׳יום ארבעה עשר‬
‫בהספד ותענית‪ :‬ואמר רבא לא‬
‫משמע דמתריעין ומתענין אמאי‬
‫בו ויום המשה עשר בו יומי פוריא איגון דלא‬
‫נצרכה‪ .‬לכתוב במגילת תענית לגזור‬
‫צדך לפרש במתני׳ בסמוך אותה‬
‫למיםפד בהון ואמר רבא נ י א לא נצרכא אלא‬
‫ההספד ותענית לבני י״ד בי״ד ולבני‬
‫העיר מתענה ומתרעת כיון דסתס‬
‫ט״ז מו״ו דהא קרא כתיב בהדיא‬
‫מתדעות משמע תרריהו ויש לומר לאםור אה של זה בזה ואת של זה בזה ואלא‬
‫להיות עושים את ימי הסורים ל( האלה‬
‫משוס דבעי לאפלוגי ר׳ עקיבא בסיפא בני ארביםר וקא קרי ליה בהליםר יום ניקנור‬
‫דקאמר מתריעות ולא מתענות‪ :‬הוא ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתריסר וגר‪ :‬אלא לאסור אח של זה בזה‪.‬‬
‫כגון בני ט״ו <דקרו( בי״ד ובני י״ד‬
‫לא‬
‫יום טוריינוס הוא אלא לאו הקא קרו ליה‬
‫בט״ו‪ :‬בני ארביםר‪ .‬נינהו כסריס‬
‫בהדיםר וקתני מוהר בהםפד ובתענית לא בני ארבעה עשר וקא קרו ליה‬
‫ועיירות‪ :‬וקא קרי בי״ג‪ .‬כגון שחל‬
‫בתריסר ודקאמרת יום טריינוס הוא יום טריינום גופיה בטולי בטלוהו הואיל‬
‫י״ד בגי בשבת ומקדימין ליום‬
‫ונהרגו בו ג>שמעיה ואהיה אהיו כי הא דרב נהמן גזר תעניתא בתריסר אמרו‬
‫המיסה‪ :‬יום ניקנור הוא‪ .‬לקמן‬
‫מפרש‪ .‬ואסור בהספד ותענית‪ :‬אלא‬
‫ליה רבנן יום טוריינום הוא אמר להו יום טוריינום ‪1‬א‪ 1‬גופיה בטולי בטלוהו‬
‫הואיל ונהרגו בו שמעיה ואהיה אהיו ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני‬
‫ניקנור אמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוהו משום יום ניקנור ניקום ונגזר‬
‫מאי ניקנור ומאי טוריינוס דהניא ניקנור אהד מאפרכי יוונים היה ובכל יום‬
‫ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר אימתי תפול בידי וארמםנה‬
‫וכשגברה מלכות בית השמונאי ונצהום קצצו בהונוה ידיו ורגליו ותלאום‬
‫בשערי ירושלים ואמרו פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות על ירושלים‬
‫תעשה בהם נקמה מאי ייטוריינום אמרו כשבקש טוריינום להרוג את לולינום‬
‫ופפום אהיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם‬
‫יבא אלהיכם ויציל אהכם מידי כדרך שהציל את הנניה מישאל ועזריה מיד‬
‫נבוכדנצר אמרו לו הנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו וראויין היו‬
‫ליעשות להם נם ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נם על ידו ואוהו‬
‫רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשוה נם על ידו ואנו נתהייבנו יא( כליה‬
‫למקום ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובין‬
‫ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו אלא לא מסרנו‬
‫הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך אעפ״כ הרגן מיד‬
‫אמרו לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוהו בגיזרין‪:‬‬
‫אין גוזרין תענית על הצבור בתהלה בהמישי כו׳ אין גוזרין תענית בראשי‬
‫הדשים כוי‪ :‬וכמה הויא התהלה ירב אהא אמר שלש רבי אםי אמר אהת‬
‫אמר י>רב יהודה אמר רב זו דברי רבי מאיר שאמר משום רבן )שמעון‬
‫בן( גמליאל אבל הכמים אומרים מהענה ומשלים ״דרש מר זוטרא משמיה‬
‫דרב הונא הלכה מתענה ומשלים‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ה‬
‫ג‬
‫הדרן עלך םדד תעניות כיצד‬
‫בני י״ד וקרו בי״ב‪ .‬שחל י״ד ברביעי‬
‫בשבח והקדימו ליום הכניסה דהיינו‬
‫י״ב‪ :‬טוריינוס‪ .‬בסמוך מפרשה‪:‬‬
‫בחדיםר‪ .‬שחל להיות י״ד באחד‬
‫בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה‬
‫דהוו י״א ושמע מינה דאע״ג שהוא‬
‫יום שלפני טוריימס שרי בהספד‬
‫ותענית‪:‬‬
‫שמטיה‬
‫ואחיה‪.‬‬
‫חסידים‬
‫היו ולא פירש מי הס דאותו שאכלו‬
‫האריה עידו ״(היה ולא שמעיה׳(‪:‬‬
‫איפרכי‪ .‬דוכוס‪ :‬לוליינוס ופפוס‬
‫אחיו‪ .‬צדיקים גמורים היו‪ :‬בלודקי׳‪.‬‬
‫היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא‬
‫)ב״ג לף י‪ :‬י« הרוגי לוד אין כל בריה‬
‫יכולה לעמוד במתיצתן בגן עדן‪ .‬רש‬
‫אומדן שנהרגו על בתו של מלך‬
‫שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים‬
‫הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של‬
‫ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל‬
‫ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו‬
‫(‬
‫בלבד‪ :‬אם‬
‫מעמו כוי‪:‬‬
‫נתחייבנו‬
‫הריגה‪ .‬על חטא חייבי מיתות בית‬
‫דין‪ :‬דיופלין‪ .‬שני‬
‫שרים‪.‬‬
‫וכן‬
‫מטרופולין של מלכים״( לשון שדם‪:‬‬
‫בגזירין‪ .‬מקלוח כמו גזירי עצים‪:‬‬
‫<> שלש‪ .‬תעניות שני וחמישי ושני‪:‬‬
‫ג‬
‫סדר יתעניוה אלו י״ האמור ברביעה ראשונה אבל צמהים ששנו‬
‫מהריעיז עליהן מיד וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים‬
‫יום מתריעין עליהן *׳מפני שהיא מכת בצורת ירדו לצמהין אבל לא‬
‫ירדו לאילן לאילן ולא לצמחין לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין‬
‫ולמערות מהריעין עליהן מיד וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים דכתיב‬
‫והמטרתי על עיר אהה ועל עיר אהת לא אמטיר הלקה אהת תמטר וגו׳‬
‫‪1‬‬
‫אותה‬
‫וכמה הויא התחלה‪ .‬שאינו מפסיק‬
‫א( מגילה ה‪ ,:‬נ ( ]מגילה‬
‫ה‪ ,[:‬ג( ונערוך ערך הרג‬
‫מפרש רשמעיה ואחיו הן‬
‫המה הרוגי לול הנזכרים‬
‫נפסחיס נ‪ .‬ינ״נ י‪ :‬ע״שן‪,‬‬
‫י ( ושמחות פ״תן‪ (5 ,‬גי׳‬
‫רי״ף רש׳׳י ורא״ש ר׳ אחא‬
‫כו׳ ר׳ יוסי כי׳ ועי׳ מ״מ‬
‫מהל׳ תענית פ״א הלכה ו‪,‬‬
‫ו( ]עירוני; מא‪.‬ן‪ (t ,‬ןשס‬
‫מא‪:‬ן‪ ,‬ח( גי׳ הרא״ש‬
‫וכ״ה נרש׳׳י‬
‫האמורים‬
‫שנרי״ף יכר״!‪ ,‬ט( מיל‪ .‬כ״ה‬
‫נמשנה שנמשניות ונרי״ף‬
‫ורא׳׳ש‪ ,‬י( !מגילה נ‪,[.‬‬
‫כ(‪1‬לעיר‪.‬רש״שן‪,‬ל(‪1‬נאסתר‬
‫ט‪ :‬את שני הימיסן‪,‬‬
‫מ(‪:‬סנהדרין סט‪] (< 4:‬עי׳‬
‫מהרש״א!‪ ,‬ס( ןופסחיס נ‪.‬ן‪,‬‬
‫ט( !מגילה י‪.‬ן‪ ,‬פ( !לקמן‬
‫יט‪:‬ן‪ ,‬צ( ]צ׳׳ל ננ״ק נ‪,1:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬נטי ואנו גמחייננו‬
‫הריגה למקוס אם אין‬
‫אתה הורגנו ט ׳ יש לו‬
‫לוני!‬
‫הרבה‬
‫למקום‬
‫ואריות‪) :‬ג( רש"־ ל״ה‬
‫מותרין ונו׳ נני ט׳׳ו‬
‫י״ד‬
‫ובני‬
‫דכרכין‬
‫ועיירות‬
‫דכפרים‬
‫שקראו מגילה קודם‬
‫התם‬
‫כלמסרש‬
‫זמנם‬
‫מגילה נקראת כי״א ני׳׳כ‬
‫ני׳׳ג ני״ד נט״ו לא פחות‬
‫כרכין‬
‫יותר‬
‫ולא‬
‫המוקפין תומה מימות‬
‫יהושע בן נון ק ו ר ץ‬
‫ב ט ״ ו כפרים ועיירות‬
‫בי״ד‬
‫קורין‬
‫גדולות‬
‫אלא שהכפרים מקדימין‬
‫ליוס המיסה‪) :‬ג( ד״ה שלש‬
‫כוי צ״ל אתר ל״ה וכמה‬
‫כי׳‪) :‬ל( ה״ה רכי אחא ורני‬
‫יוסי אמוראי כינהו‪ .‬נ״נ לפי‬
‫הגירסא שלפנינו לגרם רני‬
‫אסי לא היה צדך לפרש‬
‫לפשיטא לאמוראי נינהו‪:‬‬
‫)ה( דשי" ל״ה סלר תעניומ‬
‫כוי שנתחלה יתיליס ממענין‬
‫ואמר נך צבור הולכין‬
‫ומתענין על י״ג תעניות‬
‫אס לא נענו כצ״ל ותינות‬
‫נמחק‪:‬‬
‫תעניות‬
‫סלר‬
‫)ו( ה״ה אנל כוי תחת‬
‫שעורה נאשה או שינר אמר‬
‫כוי כצ״ל ותינות שלא היו‬
‫גמתק‪:‬‬
‫תטיס נשנוליס‬
‫)‪ (t‬תום' ל״ה מתריעין נו׳‬
‫וא״ת כיון דהא למתריעין‬
‫משמע‪:‬‬
‫לאחר מכאן‪ :‬רבי אחא ורבי יוסי‬
‫)י( אמוראי נינהו דלאו אורחא דחנאי‬
‫לאשחעויי בגמרא כי האי גוונא‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫זו דברי ר״מ‪ .‬ואדברי ר״מ דמחני׳ |א[ גט' אמר להו יו!‬
‫טורייטס )גופיהן תז״מ‪:‬‬
‫קאי דקתני אין משלימין‪ :‬מתענה‬
‫ומשלים‪ .‬עד חשיכה‪:‬‬
‫הדק עלך םדר תעניות קמא‬
‫רבינו גרשום‬
‫מותרין בתספר ובתענית‪.‬‬
‫באותן שמקדימין‪ .‬לאסור‬
‫תעניות אלו‪ .‬האמור בפ׳ ראשון )יף י‪ (.‬שבתחילה יחידים מתענין י ‪ :‬ה ( סדר תעניות ואתר כך צבור הולכין ומתענין עד י״ג אם‬
‫בזה‪.‬‬
‫זה‬
‫את של‬
‫לא נענו‪ :‬ברביעה ראשונה‪ .‬אס עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה‪ :‬אבל צמחים‬
‫)ו(]ה]קורץ בט״ו אסור‬
‫בי״ד בהספד ובתענית‪ .‬יום‬
‫ששנו‪ .‬שנשחנו ממנהגן חחח חטה יצא חוח חחת שעורה באשה יי( שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתדעין עליהן מיד אפילו בראשונות‬
‫ניקנור הוא‪ .‬ואין מותרין‬
‫שבל חומר האחרונוח נוהג בהן‪ :‬בין גשם לגשם‪ .‬בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורח היא‪ :‬ירדו לצמחים אבל לא לאילן‪ .‬מפרש בגמ׳ס(‪:‬‬
‫בהספד ובתענית‪ .‬אלא לאו‬
‫לבורות שיחין ומערות‪ .‬צ(בבבא בחרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית מיסות מי גשמים לשתיה‪ :‬שלא ירדו‬
‫בחדיסר‪ .‬וקתני מותרין‬
‫אע״ג דהוי יומא דמקמי‬
‫יום טוריינוס‪ ,‬ומי אמר ר׳‬
‫ה״ג‬
‫יוחנן הלכה כרי יוסי‬
‫באב להיות בע״ש‪ ,‬וחיסרו‬
‫דלפניו אסור‪ .‬לעולם בני ארביסר דקרו בתריסר‪ .‬ולהכי מותרין דלא הוי יומא טבא‪ .‬תיפוק ליה‪ .‬דתריסר הוי יומא דמקמיה‬
‫אב‪ ,‬ואלול חל להיות ע״ש‪ ,‬והאש הישנה כשבה‪ .‬רבד ברור הוא שיש לסנהדרין לקבוע חםירץ זה אחר זה כפי המסורת‬
‫יום ניקנור‪ ,‬ולא ליהוי מותר בהספד ובתענית‪ .‬דיופלי‪ .‬שלוהים‪ .‬בגיזירין‪ .‬קופיץ‪ .‬וכן בת״ב שהל להיות בע״ש‪ .‬אין משלימין‪.‬‬
‫שבידם‪ ,‬ובפירוש שנו בענין עצרת‪ ,‬שניהן מלאץ הי‪ ,‬הסרין )ו׳(]וי[‪ ,‬והם ניסן ואייר או‪ .‬ור׳ עקיבא שגמע ביצה מגולגלת‪,‬‬
‫וכמה הויא התחלה‪ .‬דקאמר אם התתילו אין מפסיקין‪ .‬רב אתא אמר שלש‪ .‬שאם היו ג׳ תעניות קודם ר״ח ורביעי בר״ח‬
‫מסוכן היה‪ ,‬משום שהיה חולה ואמרו לו הרופאים כי גמיעת ביצה מיד כלא מלח באחרית היום היא רפואתו‪ ,‬וביון שראהו‬
‫אין מפסיקין‪ .‬זו דברי ר״ג‪ .‬דאמר אם התהילו אץ מפםיקין אבל אין משלימין‪.‬‬
‫ר יהודה גדמה לו דסבר המתעגה בערב שבת איגו משלים י(‪ .‬ט• באב שחל להיות בערב שבת‪ .‬כגון דאקלע פסה דההיא‬
‫הדרן עלך שדר תעניות‬
‫שתא בהמישה בשבת ותל ט׳ באב בערב שבת ולפי שהיה תמוז מלא והיסרו )עוד להדש( ]אב[‪ ,‬וחל ראש השגה להיות‬
‫בשבת‪ .‬ירושלמי‪ :‬אפי• יתיר שקבל על עצמו תענית מתענה ומשלים‪ .‬ירושלמי‪ :‬י׳׳ח כרכות שבכל יום כנגד י׳׳ח מזמורים‬
‫סדר תעניות האמור‪ .‬כל אילו תעניות דאמרן לעיל דאין גוזרין לאלתר‪ .‬ברביעה ראשונה‪ .‬ולא ירדו גשמים‪ .‬אבל צמחים‬
‫שמראש הילים עד יעגך‪ ,‬ולמה רגשו אינו מן המנין‪ ,‬דכרכת המינים ביבנה הקנוה‪ .‬וכנגד י״ה פעמים שכתוב בתורה אברהם‬
‫ששנו‪ .‬שנשתנה מראה שלהן‪ ,‬מתריעין עליהן מיד‪ .‬קודם הרביעה‪.‬‬
‫יצחק ויעקב‪ ,‬גם ויקרא בהם שמי ושם אבוהי בכלל‪ .‬וכנגד י״ה צורים שכתוב בתורה בפרשת המשכן שגי‪ ,‬מואתו אהליאב‬
‫סדר‬
‫עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגוי‪ .‬כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירמה לא המטיר דקללה היא‪:‬‬
‫עד סוף הספר‪ .‬ו׳ ברכות של שבת‪ ,‬כנגד ו• קולות שכהוב בהכו לה׳ בני אלים‪ ,‬וכגגד ז׳ אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבה‪ .‬ט• ברכוה של ראש השנה‪ ,‬כנגד ט׳ אוכרות הכתובץ בפרשת הנה‪ ,‬ובסוף כתיב ה׳ י ד ץ אפסי ארץ‪ .‬כ״ד ברכות של‬
‫תעגית צבור‪ ,‬כגגד כ״ד רנה תהנה תפלה שכתובים בפרשת שלמה‪ .‬ר׳ זירא אמר יהיד בתעניה צבור צריך להוכיר עננו ה׳ עננו כוי‪ ,‬ואמיקנא איכן אמרה כלילי שבת וכיומו‪ .‬וקיימא לן שליח צבור אומר בין גואל לרופא חולי‪ ,‬יתיד בשומע הפלה‪ .‬ר׳‬
‫אחא אמר יחיד בטי באכ צריך להזכיר מעין המאורע‪ ,‬והוא דחם ה׳ עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיד האבלה ההרוסה כוי‪ ,‬עד ואני אהיה לה נאם הי להומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה‪ .‬והיכן אומרה‪,‬‬
‫הכי ]אמר[ ר׳ ירמיה כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה לשעבר אומרו בהודאה‪ ,‬כדתנן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא‪ .‬כל הברכות בולן אחר חותמיהן ואינו אומר ברכה פסוק‪ .‬כלומר אינו מזכיר פסוק לבדו ותותם ]בו[ ברכה‪ .‬ואילין‬
‫דאמרי צהלי ורוני יושבת ציון ותותם בברכה‪ ,‬אין בו משום ברכת פסוק‪ .‬ר׳ זעירא צם תת״ק תענית ולא חשש למגלת תענית‪ .‬ר יעקב בר )אחא( מפקיר לספרייא גו אין אתת בך אנשי שאיל לכון אמרון ליה בכל מתענין ‪ p n‬משבתות וימים טובים‬
‫וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים‪ .‬והלכתא אפילו יחיד שקיבל עליו תענית בערב שבת מתענה ומשלים‪ .‬הדרי עלך םדר תעניות‬
‫א( מכאן יעל יחל ר״ה להיית נשנת הונא נתוס׳ עירוני! דף מ״א ד״ה ניצה נשם רניגו ע״ש היטנ‪ .‬נ( זה נכלל נמ״ש למעלה ואילי ט״פ כאן‪ .‬ג( כירושלמי לפניני הגי׳ אין אתת איתא מישאל נכון אמרון לה וכו׳ יע״ש נמפרש‪.‬‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי‬
‫מסורת הש״ם‬
‫תענית‬
‫יט‪.‬‬
‫לא צריכא דאקה‪ .‬פי׳ לאחר שעלו בקנה כתייבשו מהו לפימא‬
‫א( לעיל יל‪ ,.‬ב( ]ז״ל רש״י ה״ג אוהה העיר מהמנה ומתרעת וכל סביבוהיה מהמנוח ולא‬
‫אקנחא מילחא היא פי׳ להואיל ועלו בקנה ולא נתבשלו כל‬
‫מנתות צל‪ :‬ל״ה לעגיל וכו׳ מהריעוח‪ .‬ולפיכך מתענות ) > שאותה העיר שלא ירלו עליה גשמים‬
‫כלקרינן מוני המעגל על שס‬
‫צורכם ליבעי המרעה קמ״ל ללאו מילתא היא‪ :‬נהרא אנהדא‬
‫עוגה[‪ ,‬ג( ]עי׳ פירש״י לקמן תלך לקנות התבואה באותה העיר ויהיה בה רעב‪ :‬או מפולח‪.‬‬
‫בצורתא‪ .‬פי׳)י( ׳()הכי( כשאין תבואה בעיר ויש הרבה בשאר עיירות‬
‫כג‪ .‬ל״ה עוגה[‪ ,‬ו ( נ״מ כת‪ ,:‬שחומותיה והבתים נופלין ברוח‪ :‬מתריעים בכ״מ‪ .‬אס )‪ 0‬יראו‬
‫ה( ]שם אימא הטוען וע״ש‬
‫ויכולין להביא מזו לזו היינו מקרי‬
‫באספמיא מתריעין בבבל בבבל‬
‫מוס׳ מ״ש נשס הירושלמי[‪,‬‬
‫בצורת ולא מקרי רעב )ל( ומאחר‬
‫ו( ]ברכות יט‪ ,!.‬י( טעות מתריעין באספמיא כלקתני טעמא‬
‫*אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה‬
‫שיכולין להביא ע״י הנהר לליכא אלא‬
‫הלפוס‪ ,‬ח( ]רש״י ע״ז לקמן בסיפא מסני שהיא מכה מהלכת‬
‫מתענות ולא מתריעות רבי עקיבא אומר‬
‫כה‪ ,[:‬נו( ]גיר׳ רא״ש הינא[‪,‬‬
‫טרחא זעירא ומהאי כלומר מלבר‬
‫אס במקום אחר היא מתריעין‬
‫י( ]גיטין ל‪ .‬ע״ש צ״ע על לשון‬
‫מתריעות ולא מתענות וכן עיר שיש בה‬
‫מועט כזה אין מתריעין מלינתא‬
‫אתרו! שנתנ רש״י וכן תוס׳ עליה כל השומעין כלי שלא תבא‬
‫ומתרעת‬
‫מתענה‬
‫העיר‬
‫אותה‬
‫מפולת‬
‫או‬
‫דבר‬
‫שצריך להוציא‬
‫אמלינחא פירוש‬
‫ל״הלאצריכא[‪,‬כ(]לקמןכנ‪ ,[:‬עליהן‪ :‬שלפון‪ .‬בתבואות‪ :‬ירקון‪.‬‬
‫ל( תהא מקוס‪ ,‬מ( ]לקמן»‪,[:‬‬
‫וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות רבי‬
‫ממלינה למלינה אחרת ע״י חמורים‬
‫חולי‪ :‬חיה רטה‪ .‬משכלת בני אלם‪:‬‬
‫נ( הקונטרס כצ״ל‪,‬‬
‫וסוסים ואז מתריעין לאי אפשר‬
‫עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות איזהו‬
‫חרב‪ .‬תיילות ההולטן להרוג ולהשתית‬
‫להביא בשסע כ״כ כמו בססינות ל״א‬
‫בכל מקום‪ :‬מלא סגור‪ .‬מסרש‬
‫דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו‬
‫נהרא אנהרא כלומר אם יבש הנהר‬
‫בגמ׳כ(‪ :‬לעריהם‪ .‬בא״י‪ :‬באשקלון‪.‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫ממנה ג׳ מתים בג׳ ימים זה אחר זה יא( הרי‬
‫זה וצריך להסב נהר אתר לכאן אי‬
‫גמ׳ כבן שהוא מתחטא‪ .‬עי׳ בארן סלשתים‪ :‬ועל שאכלו זאבים‪.‬‬
‫זה דבר פחות מכאן אין זה דבר יעל אלו‬
‫נמי צריך להמתין על שיגלל הנהר‬
‫מנחות לף סו ע״נ תר״ה כנף שהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא‪:‬‬
‫מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון‬
‫רנניס‪:‬‬
‫האתר ויבא בכאן זה בצורת ולא‬
‫מהריעין‪.‬‬
‫בעיר‪:‬‬
‫ובאו‬
‫שנראו‪.‬‬
‫ועל הארבה ועל ההםיל ־ועל ההיה רעה ועל‬
‫ממריעין מלינתא אמלינתא אס יבשו‬
‫המטורפה‪ .‬מלשון טרף‬
‫בעננו‪:‬‬
‫ההרב מתריעין עליה מפני שהיא מכה‬
‫כל הנהרות שבזו העיר וצריכין‬
‫אבבא )כרכות דף כח‪ (.‬ומלשון ביצה‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫להביא מיס מעיר אחרת כסנא וקשה‬
‫מהלכת מעשה שירדו זקנים מירושלים‬
‫טרופה )עליות פ׳׳כ מ״ל( כוי כלמסרש‬
‫]א[ רש״י ל״ה הט קאמר‬
‫לבממני׳ משמע לאבצורח )יי( מתענין‬
‫כו׳ ליה רביעה‪ .‬ג״נ ראשונה‪ :‬בסרק שלמעלה <רף יד‪.(.‬־ שמעון‬
‫לעריהם י וגזרו תענית על שנראה כמלא פי‬
‫לקתני מתריעין עליהן מפני שהיא‬
‫ההימני‪ .‬מתמנה היה‪ :‬שלא הבא‪.‬‬
‫תנור שדפון באשקלון ועוד גזרו תעניה על‬
‫מבח בצורח ויש לומר למכח בצורח‬
‫לישנא מעליא נקט‪ :‬מרוב גשמים‪.‬‬
‫שאכלו זאבים שני תינוקוה בעבר הירדן רבי‬
‫לעזי רש״י‬
‫לממני׳ הד כמו לכפנא כאשר פירשחי‬
‫לאו כגון שירלה על עיר אחת ועל‬
‫יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראו‪ :‬א י י ע ל‬
‫שתחת חטה יצא חוח ומשוס הט‬
‫פורפיי״ש‪ .‬אתה עושה עוול‪ .‬עיר אחת לא ירלה ששם ולאי שתיהן‬
‫אלו מהריעין בשבה על עיר שהקיפוה‬
‫מתריעין אע״ג לעליין אינו רק‬
‫לקללה כלאמר רב יהולה )לעיל ו‪(:‬‬
‫נכרים או נהר ועל הספינה המיטרפה בים‬
‫בצורת הואיל וסופו רעב ממריעין‬
‫ממטר ל( מקום מטר שמקלקל תבואה‬
‫רבעו חננאל‬
‫אע״ג לאכתי לא הוו כסנא אבל‬
‫ר׳ יוסי אומר <» ״לעזרה ולא לצעקה שמעון‬
‫אלא כבר ירלו וטורח הם לבני‬
‫סדר תעניות האילו האמור‬
‫לעולם אין ממריעין על מכת בצורת‬
‫ברביעה ראשונה כוי‪ .‬תרצה אלם אבל אינן מקלקלין תבואות‪.‬‬
‫התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו‬
‫אי לא מצי לבא לילי רעב ולהט‬
‫רב יהודה הכי‪ ,‬סדר תעניות וטעמא מסרש בגמרא״( למה אין‬
‫הכמים‪ :‬על כל צרה שלא תבא על הצבור‬
‫קאמר הכא לנהרא אנהרא ללא הד‬
‫פסחים‪ .‬שהם‬
‫תנורי‬
‫האילו בזמן שיצתה רביעה מתריעין‪:‬‬
‫מהריעין עליהן הוץ מרוב גשמים מעשה‬
‫ראשונה ושניה ולא ירדו‬
‫אלא כי בצורתא ולא מתריעין‪:‬‬
‫גשמים‪ ,‬אבל אם ירדו גשמים בחצרות ושל חרס הן ומטלטלין אותן‬
‫שאמרו לו להוני > המעגל ההפלל שירדו‬
‫נהירנא‬
‫וצמחו ורעים והזרו ושנו‪ ,‬שלא ימוקו בגשמים‪ :‬גשמי בורות‪.‬‬
‫גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסהים‬
‫בורות‪:‬‬
‫גשמים למלאות‬
‫כלומד כמשו‪ ,‬מתריעין עליהן שיפוע‬
‫מיד‪ .‬ודוקא שנו כעין כימוש‪,‬‬
‫בשביל שלא ימוקו התפלל ולא ירדו גשמים מה עשה >עג עוגה ועמד‬
‫אבל יבשו לגמרי אף על גב ונדבות‪ .‬רצון ועין יפה‪ :‬אבן הטועין‪.‬‬
‫בתוכה ואמר לפניו רבש״ע בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך‬
‫ההדור אקון אין מתריעין אבן טועין היתה בירושלים וכל‬
‫עליהן‪ .‬פי׳ אקון‪ ,‬שהזרו מי שאבלה לו אבידה כו׳ בבבא‬
‫נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שהרהם על בניך התהילו‬
‫חזרו‬
‫כלומר‬
‫לירוקתן‪,‬‬
‫להיותן‪ .‬ורבותיגו הגאוגים ו׳ מציעא )לף כמ‪ . (:‬לנדות‪) .‬י( על‬
‫גשמים מנטפין אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיהין ומערות הההילו‬
‫לברכה אמרו‪ ,‬האי אקון כבוד הרב‪ :‬מתחטא‪ .‬פורפיי״ש‬
‫לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן‬
‫אקגתא לשון חזקה בלשון‬
‫ארמית‪ ,‬ובלשון הוה הוא בלע״ז‪ :‬ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך‪:‬‬
‫עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים באו ואמרו לו כשם‬
‫בגיטין בפרק )מי שאחזו גמ׳ רביעה ראשונה ושניה לשאול‪.‬‬
‫שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן אמר להם י>צאו וראו אם‬
‫קורדייקוס( ]כל הגט[‪ .‬א()פי׳ שאף על פי שלא ירדו גשמים לא‬
‫פרצידה דתותי קלא‪ .‬זרע‬
‫נמהיה אבן יהטועין יי שלה לו שמעון בן שטה אלמלא הוני אתה גוזרני‬
‫תבואה שהיא תחת אבן בראשונה ולא בשניה לא היו ממענין‬
‫עליך )‪ 0‬נידוי אבל מה אעשה לך שאהה מתהטא לפני המקום ועושה לך‬
‫צומתת‪ .‬פי׳ קלא מלשון שקל אלא שואלין‪ .‬וקשיין מפני׳ דקחני‬
‫קלא פתק ביה(‪ .‬מכת בצורת‪ .‬סדר תעניות אלו האמור ברביעה‬
‫רצונך כבן שהוא מההטא על אביו ועושה לו רצונו ועליך הכהוב אומר‬
‫פי׳ רב יהודה מכה הבאה לידי‬
‫הכי‬
‫אהללי‪:‬‬
‫ובדיתא‬
‫בצורת‪] .‬אר״נ גהרא אגהרא[‪ .‬ראשונה‬
‫ישמה אביך ואמך ותגל יולדתך‪ :‬״)מתני׳( היו מתענין וירדו להם גשמים‬
‫הוצרכו האנשים המסתפקין קאמר כוי‪< .‬״( וכגון רביעה ראשונה‬
‫״יקודם הנץ ההמה לא ישלימו לאהר הנץ ההמה ישלימו ר״א אומר יקודם‬
‫מיס מזה הנהר לילך לנהר‬
‫שניה ושלישית לכולי יורה קרי ליה‬
‫אחר‪,‬‬
‫תצות לא ישלימו לאהר הצות ישלימו מעשת שגזרו תעניה בלוד וירדו להם‬
‫רביעה ‪ M‬כך שמעתי‪ :‬דוקא נשתנו‪.‬‬
‫גשמים קודם הצוה אמר להם ר׳ טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יו״ט ויצאו‬
‫א( כל הסגור שייך לעיל נגמרא לכי נשתנו ולאי הוא למתריעין מיל‬
‫ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול‪ :‬גמ'‬
‫ריש דף ר‪:‬‬
‫לצריך להתפלל עליה )ט( שיחזיר‬
‫סדר תעניוה האלו האמור ברביעה ראשונה ורמינהי רביעה ראשונה‬
‫ביופי כתקנן‪ :‬אבל יבשו‪ .‬לא צריך‬
‫למכאן ואילך לא יועיל והוה תפלת‬
‫ושניה לשאול שלישית להתענוה אמר רב ״יהודה ה״ק סדר תעניות‬
‫רבינו גרשום‬
‫שוא אפילו יבשו כשהן חטין עליין‬
‫האמור אימתי בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישיה ולא ירדו‬
‫שלישית להתענות‪ .‬ומי אמרת לקין אפילו הט לא מתריעין‪:‬‬
‫גשמים אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמהו אי נמי צמהו‬
‫לאלתר ברביעה ראשונה‬
‫מתענין‪ .‬אבל יבשו לא‪ .‬דכיון הט גרסינן פשיטא ‪ 0‬שנו מנן‬
‫והזרו ונשתנו מתריעין עליהן מיד אמר רב נהמן דוקא נשתנו אבל יבשו‬
‫שיבשו לית להו תקנתא כלל‪ ,‬לא צריכא לאקון מהו דמימא כר‪:‬‬
‫לא פשיטא נשתנו הנן לא צריכא )י( יידאקון מהו דתימא אקנתא מילתא היא‬
‫ואי מתריעין עליהן הוי תפלת דאקון‪ .‬שעלו בקנה שנתקנו מעט‬
‫שוא‪ .‬דאקון‪ .‬שנראה להן‬
‫קמשמע לן‪ :‬וכן שפםקו גשמים בין גשם לגשם בו׳‪ :‬מאי מכת בצורת אמר‬
‫דתימא‬
‫מהו‬
‫שנחייבשו‪:‬‬
‫קצת תקנה‪ .‬נהרא אנהרא לאחר‬
‫רב יהודה אמר רב מכה המביאה לידי בצורת אמר רב נהמן נהרא אנהרא‬
‫בצורתא‪ .‬כשצריכין להביא איןגחא מילהא היא‪ .‬להואיל ונחקנו‬
‫ה‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ט‬
‫נ‬
‫ג‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫ל‬
‫מים מנהר וה להשקות שדות‬
‫שעל נהר אתר‪ ,‬לפי שאין‬
‫באותו נהר אחר מים‬
‫סיפוק להשקות שדותיו‪,‬‬
‫סימן בצורת‪.‬‬
‫בצורתא‬
‫כדי מעט אס יתפלל מועיל להם קא‬
‫והו משמע לן רב נחמן לאקנא לאו מילמא‪ .‬ל״א אבל יבשו לא לממילא חוזרין‪ :‬לא לריכא דאקון‪ .‬שעלו בקנה מהו רתימא אקנתא מילתא‬
‫היא לטון שעלו בקנה ועדיין לא בשלו כל צרכן ולאי אי לא מתריעין תו לא גללי קמשמע לן ללאו מילמא היא לאף על גב לאקון‬
‫אכתי גללי טפי‪ :‬נהרא אנהרא בצורסא‪ .‬בשאין תבואה בעיר אחת דש בעיירות אחרות ואפשר להביא מזה לזה לרך נהר בספינה‪:‬‬
‫בצורתא‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫כ א מיי׳ פ״ב מהלכות‬
‫תעלת ה״נ טוש״ע א״ח‬
‫שי׳ תקעו סעיף א וסעיף ג‪:‬‬
‫ג ב ג מיי׳ שם הל׳ !א[ ‪ 3‬ה‬
‫ניב[ טוש׳׳ע שס סעיף נ ‪:‬‬
‫ד ד מיי׳ שם הל׳ י יא‬
‫טוש׳׳ע שס סעיף ח ט‪:‬‬
‫ה ה מיי׳ שם הלכה ז טוש״ע‬
‫שם סעיף ו‪:‬‬
‫ו ו מיי׳ שס הלכה יא טוש״ע‬
‫שם סעיף ח‪:‬‬
‫ז ז ח מיי׳ שס פ״א ה״ו‬
‫וס״נ מהלכות שגת הלכה כל‬
‫סמג עשין ל טיש״ע שם סעיף‬
‫יג יסי׳ רפת סעיף ט ]וסי׳‬
‫שכט סעי׳ ח[‪:‬‬
‫ח ט מיי׳ פ״ג מהל׳ תעניות‬
‫הלט׳׳ו טוש״ע א״ת סי׳‬
‫תקעו סעיף יא‪:‬‬
‫ט י מיי׳ שס ס׳׳א הלכה ‪1v‬‬
‫טיר ש״ע א׳׳ת סימן תקסט‬
‫סעיף א וסי׳ תקעה סעיף יא‪:‬‬
‫י כ מיי׳ שס טוש־׳ע א״ח סי׳‬
‫חקעה סעיף יא‪:‬‬
‫י א ל מיי׳ שס פ׳׳כ הלכה טז‬
‫טיש׳׳ע א״ח סי׳ תקעה‬
‫סעיף ח‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ישמח אביך ואמך ותגל‬
‫יולדתך‪:‬‬
‫משלי כג כה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גט׳ ג׳ מתיס בג׳ ימים זה‬
‫אתר זה !הרי זה לגר פתות‬
‫מכאן אין זה ר נ ה מא״מ מ״נ‬
‫ס״א אין זה‪) :‬ב( שם ר׳‬
‫יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה‪.‬‬
‫נ״נ עי׳ פירושו כלף יד ע״א‪:‬‬
‫)ג( שם אלמלא חוט אמה‬
‫גוזרני עליך לנדות אנל מה‬
‫אעשה‪) :‬ד( שם לא צריכא‬
‫דחדר אקון מהו לתימא‪:‬‬
‫)ה( רש״י ל״ה ה״ג אותה‬
‫כוי לפיכך מתענות מפגי‬
‫שאותה העיר וכו׳ התנואה‬
‫נאותה שסביכותיה ויחיו‬
‫נה רענ‪ (1) :‬ד״ה מתריעים‬
‫נכ״מ אם נראו נאספמיא מ ׳‬
‫שהיא מכה מהלכת ולפיכך‬
‫א ף אס נמקוס אחד‪) :‬ו( ד״ה‬
‫לנלות שמנדין על כנול הרנ‬
‫שהטיח דברים לאמר לא‬
‫כך שאלתי הס״ל‪) :‬ח( ד״ה‬
‫הט קאמר נו׳ כלומד סדר‬
‫תעניות אלו אמור ב ש ב י ל‬
‫רביעה ראשונה כשעברה‬
‫מ כ ל ו כ ל כגון רניעה‬
‫ראשונה‪) :‬נו( ד״ה לוקא‬
‫כוי להתפלל עליהן שיחזרו‬
‫ביופי כתקנן אבל יבשו לא‬
‫צריך כו׳ והוא תפלת שוא‬
‫הל״א ומה״ל אבל יבשו‪ .‬כשהן‬
‫חטין עליין כוי‪) :‬י( ד״ה‬
‫ה״נ סשיטא נשתנו תנן לא‬
‫צדכא דהדר אקון מהו‬
‫לתימא כוי לאקו! שעלו כוי‬
‫שנתייבשו מהו לתימא כו׳‬
‫דאקנתא לאו מילתא הל״א‬
‫והס״ל‪) :‬כ( תום׳ ל״ה נהרא‬
‫ט ׳ כ ש א י ן כצ״ל ותיבת הט‬
‫נמתק‪) :‬ל( בא״ד ולא מיקרי‬
‫רעב דמאחר שיכולין כוי‬
‫ועירא ומהאי מילתא כלומר‬
‫ט ׳ ע״י חמורים וסוסים‬
‫כפנא פ י ׳ ואז ממריעין‪:‬‬
‫)»( כא״ד לבמתני׳ משמע‬
‫לאבצורת מתריעין דקתני‬
‫מתדעי! נו׳ כאשר פ י ר ש ״ י‬
‫שתחת חטה נו׳ אע״ג למליין‬
‫אינו בא ר ע ב כ ״ א בצורת‬
‫הואיל‪:‬‬
‫יט‪:‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫יכ א מיי׳ פ״ב מהלכות‬
‫תעניות הלכה טז טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעה סעיף ח‪:‬‬
‫יג ב מיי׳ שס הלכה יג‬
‫טיש״ע א״ח סי׳ תקעי‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫י ד ג מיי׳ שם הלכה י‬
‫טוש״ע שס סעיף ט‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫ב ו נ מ ל ״ ט ]בו׳׳ן מ ל נ ׳ ׳ ט [ ‪.‬‬
‫דלקת מוגלתית בשקדים‪.‬‬
‫סדר תעניות אלו פרק שלישי‬
‫תענית‬
‫בצירתא‪ .‬בצורת היא זו ולא רעב הואיל דכולין לישא בספינות‪ :‬מדינתא אמדינתא‪< .‬י« וצריטן להוליך ממלינה למלינה על ילי חמריס‪:‬‬
‫כפנא‪ .‬רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשוסי מ״ר )י(‪ .‬לשון אחר נהרא אנהרא אס יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין‬
‫אחר בכאן אי נמי להמתין על שיגלל נהר אחר דבא כאן בצורח הוא זה‪ :‬מדינהא אמדינהא‪ .‬אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר‬
‫וצריטן להביא מיס מעיל אמרת‪ .‬כפנא רעב הוא זה תקיפא מבצורתא‪ :‬סאה בסלע ושכיחא‪ .‬ט זבני סאה של חימין בסלע להיינו יוקר‬
‫ומצרה לקנות בבל עת בצורתא‪:‬‬
‫נהירנא‪ .‬פירוש י()זכור( אני‪:‬‬
‫בצורתא מדיגתא אמדינתא כפנא וא״ר חנינא‬
‫בהפרכיא שלהן‪ .‬פי׳ באותו‬
‫סאה בםלע ושכיהא בצורתא ארבעה )א( ולא‬
‫מלכות‪:‬‬
‫שכיהא כפנא א״ר יוהנן לא שנו אלא בזמן‬
‫רבן שמעון בן גמליאל אומר אף‬
‫שהמעוה בזול ופירות ביוקר אבל מעוה‬
‫על האילנות בשביעית מפני‬
‫ביוקר ופירות בזול מהריעין עליה מיד דא״ר‬
‫שיש בהם פרנסה לעניים‪ .‬פי׳ הם‬
‫יוהנן >נהירנא כד הוו קיימי ד׳ סאין בסלע‬
‫הספימיס היוצאין מהן וצ״ל לסבר‬
‫והוו נפישי נפיהי כפן בטבריא מדליה איםר‪:‬‬
‫כמ״ל <פסחיס דף גא‪ (:‬ססיחי זרעים‬
‫אסור להיינו ר׳ עקיבא מלקאמל על‬
‫ירדו לצמהין אבל לא לאילן‪ :‬בשלמא‬
‫האילנות ולא קאמר על הססיחיס‪:‬‬
‫לצמהים ולא לאילן משכהה לה דאתא ניהא‬
‫נקלרה‬
‫ולא אתיא חיא לאילן ולא לצמהין דאתיא‬
‫רזיא ולא אתיא ניהא לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות משכהת‬
‫לה דאתיא חיא וניהא ״מיהו טובא לא אתיא אלא הא דתניא ירדו לבורות‬
‫לשיהין ולמערוה אבל לא לזה ולזה היכי משכהת לה דאתיא בשפיכותא‬
‫ה״ר מהריעין על האילנוה בפרוס הפסה על הבורות ושיהין ‪ w‬ומערוה »> אפילו‬
‫בפרום החג ועל כולן אם אין להן מים לשתות מתריעין עליהן מיד ואיזהו‬
‫מיד שלהן שני והמישי ושני»> ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באפרכיא‬
‫שלהן ואםכרא בזמן שיש בה מיתה מתריעין עליה בזמן שאין בה מיתה אין‬
‫מתריעין עליה ומתריעין על הגובאי בכל שהוא רבי שמעון בן אלעזר אומר‬
‫אף על ההגב ת״ר מתריעין על האילנוה בשאר שני שבוע על הבורות ועל‬
‫השיהין ועל המערות אפילו בשביעית רשב״ג אומר אף על האילנות‬
‫בשביעיה מפני שיש בהן פרנםה לעניים תניא אידך מהריעין על האילנוה‬
‫בשאר שני שבוע על הבורות על השיהין ועל המערות אפילו בשביעית רבן‬
‫שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות מהריעין על הםפיהין בשביעית‬
‫מפני שיש בהן פרנםה לעניים תניא א״ר אלעזר בן פרטא מיום שהרב ביה‬
‫המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה‬
‫שגשמיה מועטין יש שנה שגשמיה יורדיז בזמנן ויש שנה שאין גשמיה‬
‫יורדין בזמנן שנה שגשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו‬
‫רבו פרנסתו בא׳ בשבת נמצאת עיסה נאפית כתיקנה ונאכלת כתיקנה שנה‬
‫שאין גשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בע״ש‬
‫נמצאת עיסה נאפית שלא כתיקנה ונאכלת שלא כתקנה שנה שגשמיה‬
‫מרובין למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בבת אהת נמצאו ריהים‬
‫<> מה שטוהנות מן הקב ונמצאת עיסה אוכלה מן הכור‬
‫טוחנות מן הכור י‬
‫כמו אוכלה מן הקב שנה שגשמיה מועטין למה הוא דומח לעבד שנתן‬
‫לו רבו פרנסתו מעט מעט נמצאו ריהיים מה שטוהנות מן הכור טוהנות מן‬
‫הקב נמצאה עיסה כמה שנאכלת מן הכור אוכלה מן הקב ד״א בזמן שגשמיה‬
‫מרובין למה הוא דומה לאדם שמגבל את הטיט אם ייש לו מים רבים‬
‫מים אינן כלין והטיט מגובל יפה אם יש לו מים מועטין מים כלים‬
‫והטיט אינו מתגבל יפת ת״ר פעם אהת עלו כל ישראל לרגל לירושלים‬
‫ולא חיח לחם מים לשתות חלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר‬
‫לו הלויני שהים עשרה יי מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים‬
‫עשרה עינוה מים ואם איני נוהן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר‬
‫כסף וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשהרית שלח‬
‫לו שגר לי או מים או מעוח שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי זמן‬
‫כל היום כולו שלי הוא בצחרים שלח לו שגר לי או מים או מעות‬
‫שיש לי בידך שלה לו עדיין יש לי שהות ביום במנהה שלח לו שגר‬
‫א‬
‫מוסף רש״י‬
‫נהירנא‪ .‬זכורני )רשנ־ם‬
‫ב״ב צאו‪ .‬מדלית איסר‪.‬‬
‫לקנות נו לחס !שם!‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫בצורת‪ ,‬כלומר עצירת‬
‫להביא‬
‫מטר‪ .‬מדינה‬
‫ממדינה אחרת‪ ,‬רעב‪ .‬אמר‬
‫ר׳ יוחנן לא שנו אלא‬
‫שהמעות בזול ופירות‬
‫ביוקר‪ .‬כלומר המשא ומתן‬
‫מצוי ומרויחין בני אדם‪,‬‬
‫אבל מעות ביוקר מתריעין‬
‫מיד‪ .‬ואייר יוחנן נהירא‬
‫דהוו ד׳ סאין בסלע‬
‫בטבריא והוו נפישי נפיהי‬
‫כפן מדלית איסר‪ .‬גשמי‬
‫צמחים‪ ,‬הבאים בניתותא‪.‬‬
‫גשמי אילן‪ ,‬היורדין כרויא‪.‬‬
‫לא לאילן ולא לזרעים אלא‬
‫דגחתי‬
‫כגון‬
‫לבורות‪,‬‬
‫שוטפים‬
‫בשפיכותא‪,‬‬
‫בבורות ת״ר‬
‫ויורדים‬
‫מתריעין על האילגות‬
‫בפרוס הפסה ועל מי בורות‬
‫שיחין ומערות בפרוס ההג‬
‫ועל כולן אין מתריעין‬
‫עליהן אלא באיפרכיא‬
‫שלהן‪ .‬כלומר אנשי מקום‬
‫בלבד‪ .‬ואם אין להם מים‬
‫לשתות מתריעין עליהן‬
‫מיד שני והמישי ושני‪ .‬ועל‬
‫האסכרה כל ומן שהיא‬
‫ממיתה‪ .‬ומתריעין על‬
‫החגב‪,‬‬
‫ועל‬
‫הגובאי‬
‫ובספיחיס‬
‫־באילנות‬
‫בשביעית‪ ,‬מפני שיש בהן‬
‫פרנסה לעניים‪ .‬ד׳ אלעזר‬
‫בן פרטא אומר מיום שתרב‬
‫בית המקדש לא ירדו גשמי‬
‫ברכה ונעשו צימוקים‬
‫שנה‬
‫]וכוי[‬
‫לעולם‬
‫שגשמיה ירדו בזמנן דומה‬
‫לעבד שנתן לו רכו פרנסתו‬
‫כאחד בשבת כוי‪ .‬נמצאו‬
‫‪-1‬יחיימ[ טוחנין מן הכור‬
‫כוי‪ .‬מידה אחת נישארת בפי‬
‫כמה‬
‫בכור‬
‫־־ריחיים‬
‫שנשארת מן הקב‪ ,‬וכך‬
‫נ־־בקת מן העיסה בסידקי‬
‫העריבה ובסיבותיה מן‬
‫המעט כמו מן הרב‪ .‬וכן‬
‫בהגבלת הטיט‪ ,‬אם יש לו‬
‫מים בבת אחת כדי גיבול‬
‫שופך ומגביל‪ ,‬ואם אין לו‬
‫אלא מעט שופך מה‬
‫שבידו‪ ,‬ועד שיבואו אחרים‬
‫יבשו הללו‪ ,‬וכאילו לא‬
‫שפך בהן כלום‪ .‬א( כך‬
‫סוגיא כוי‪ .‬תנו רבנן פעם‬
‫אחת עלו ישראל לחג ולא‬
‫היה להם מיס לשתות הלך‬
‫נקדימון כוי‪.‬‬
‫או אולי צ״ל כולה‬
‫השומה‪.‬‬
‫סוגיא‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ג(‬
‫לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות‬
‫ביום לגלג עליו אותו אדון אמר כל השנח כולח לא ירדו גשמים‬
‫מעות ביוקר‪ .‬אין מעות מצויות להן‪:‬‬
‫נהירנא‪ .‬אני זוכר‪ :‬מדליה איסר‪.‬‬
‫ניחא‪.‬‬
‫דאהיא‬
‫מעות‪:‬‬
‫מאין‬
‫ואמרינן בפירקא ללעיל <לף ג‪>:‬‬
‫מיטרא ניחא לפיד ולחבואה ומיטרא‬
‫רזיא לאילני )» לאתיא ניחא לפיד‬
‫ואתיא רזיא לאילנות‪ :‬גשפיכותא‪.‬‬
‫בכח גלול יותר מלאי לאינה טובה‬
‫לא לזה ולא לזה‪ .‬שוב אמר רבי‬
‫שפיכותא מטר רק ועבה יותר מלאי‬
‫לאילני לא מהניא ללאו רזיא היא‬
‫לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין‬
‫באין ושוטפין אותן‪< :‬״> בפרוס הפסח‪.‬‬
‫בימי הפסח א( ‪ .‬על בורות שיחין‬
‫ומערות אם לא ירלו להן גשמים‪:‬‬
‫)נ! אפילו בפרוס החג‪ .‬להשקות זרעים‬
‫ואת בהמתם‪ :‬אם אין להם )«> לשהות‬
‫מסריטין וכוי‪ .‬אפילו ‪ U1‬בפרוס החג‬
‫לימומ הממה נינהו אפילו הכי‬
‫מתדעין משוס לכולן צדכוח לשתות‪:‬‬
‫וכולן‪ .‬כל אלו‪:‬‬
‫בהיפרכיא שלהן‪.‬‬
‫באותו מלכות שכלו שם מי בורות‬
‫שיחין ומערות‪ :‬ואםכרא‪ .‬בונמל״ט‬
‫בלע״ז פעמים שנקבע בתוך פיו של‬
‫אלם ומת‪ .‬לשון כי יסכר פי לובד‬
‫שקר )תהליס סגן והיא סרונכהי( מיתה‬
‫משונה‪ :‬בזמן שיש בה מיהה‪ .‬שהיא‬
‫« משולחת מהלכת ומתים בה‪:‬‬
‫טל הגובאי‪ .‬שמכלה את החבואה‬
‫כל שהוא אפילו לא נראה אלא קצת‬
‫בילוע שעתידן לבוא לרוב‪ .‬אבל חגב‬
‫כל שהוא מצוי הוא ואינו מכלה כל‬
‫כך כארבה‪:‬‬
‫בשאר‬
‫שני‬
‫שבוע‪.‬‬
‫לשמיטה אבל בשמיטה לא להפקר‬
‫נינהו‪ :‬אפילו‬
‫בשביעימ‪ .‬כל שעה‬
‫צדטן לשתיה ואע״פ שהגשמים‬
‫רבן‬
‫מועילין לקרקע בשביעית‪:‬‬
‫שמעון בן גמליאל אומר‪ .‬מתריעין‬
‫על האילנות ואף על הספיחין של‬
‫שביעיח שאינן חשובין כל כך‪:‬‬
‫צמיקין‪ .‬שיורלין בקושי מלשון ושדים‬
‫צומקיס )הושע ט>‪ :‬למה הוא דומה‪.‬‬
‫פמסחו של כל ‪ w‬השבח כולה‪:‬‬
‫נאפה כהקנה‪ .‬שיש לו פנאי לאפותה‪:‬‬
‫פרנסהו גבה אחה‪ .‬פרנסת כל‬
‫השנה וטוחן אותה ביתד‪:‬‬
‫א( ג״נ צא‪ ,:‬נ ( !רי״ף‬
‫ורא״ש ל״ג הני ד׳ תינותן‪,‬‬
‫ג( !ע׳ בערוך ערךסקמיון[‪,‬‬
‫ד( ס״א מעלות‪ ,‬ה( ]יומא‬
‫פר‪ ,1.‬ו( ןגיטין נו‪] (1,1.‬צ״צ‬
‫זוכרן‪,‬‬
‫ה ג ה ו ת הב׳׳ח‬
‫)א( גפ׳ ושטמא נצורתא‬
‫ארנעה סאין בסלע ולא‬
‫שכיתא כסנא‪) :‬נ( שס ת״ר‬
‫נוי ושיחין ומערות נפרוס‬
‫החג ואם אין להס מיס‬
‫כצ״ל ותיבות אפילי ותיבת‬
‫על כולן נמתק‪) :‬ג( שם שני‬
‫יחמישי ישני ו כ ו ל ן אין‬
‫מתריעין עליהן וחיבח ועל‬
‫נמחק‪ ) :‬י ( שם רחייס‬
‫טותנות מן הניר כמה‬
‫שטותנות מן כוי אוכלת מן‬
‫הכור כמה שאוכלת מן‬
‫הקב‪) :‬ה( רש״י ל״ה‬
‫מלינתא אמלינתא דצריכין‬
‫להוליך‪) :‬ו( ד״ה כסנא כוי‬
‫מ״ר הס״ל‪):‬ז( ד״ה לאתיא‬
‫כי׳ לאילני הס׳׳ר‪) :‬ח( ד״ה‬
‫נפריס הפסח נימי הפסח‬
‫הס״ל ואח׳׳כ מה״ד על‬
‫נורות וכו׳ גשמיס הש״ל‬
‫ואת״כ מה״ל נפרוס ותינת‬
‫אפילו נמחק‪) :‬נו( ד״ה אס‬
‫אין להם מים לשתות‬
‫מתריעין אפיי קודם פרוס‬
‫החג‪) :‬י( ד״ה כזמן כוי‬
‫משילחת‬
‫שהיא מכה‬
‫דמתים נה‪) :‬נ( ד״ה למה‬
‫הוא דומה פרנסתו של כל‬
‫השנה כולה‪) :‬ל( ד״ה‬
‫נמצאת כוי שהיו טרשים‬
‫כולעין מן המיעוט נולעין‬
‫מן הרוב ומה שהרית‬
‫מ!‬
‫ינולעת‬
‫מנשנת‬
‫המיעוט נולעת מן הרוב‪:‬‬
‫)מ( ד״ה נמצאת עיסה כו׳‬
‫מן העיסה הס״ד ומה״ד‬
‫טוחנות מ ן הקב אף‬
‫גשמים כוי‪) :‬ג( ד״ה ה״ג‬
‫מימיו מרוכין מים אינן‬
‫נלין נו׳ מימיו מועטין‬
‫מימיו כלין והטיט אינו‬
‫מתננל‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫]א| גט׳ ומערות בפרוס‬
‫החנ ואס אין כוי כצ״ל‬
‫ורא״ש‬
‫נרי״ף‬
‫)וכ׳׳ה‬
‫ונתוספתא ומלת אפי׳‬
‫ליתא נס נגמ׳ לפיס ישןו‪:‬‬
‫] נ [ רש"־ ד״ה אפילו‪.‬‬
‫רשוס קו על מצה זו‬
‫למתקה‪] :‬ג[ שם ד״ה אס‬
‫אין כוי אפיי קודס לפריס‬
‫החג‪ .‬כצ״ל‪:‬‬
‫נמצאה‬
‫רחיים במה שאוכלה מן הכור כוי‪.‬‬
‫שכן לרך שמשמייר מן הקמח‬
‫ברחיים‪ .‬וכן כשהגשמים יורלין‬
‫מרובים ומרביעין אח הארץ ומה‬
‫שהיו טרשים בולעים מן )ל( הרוב‬
‫בולעין מן המיעוט ומה שהרוח‬
‫מנשבת ובולעח מן הרוב בולעח מן‬
‫המיעוט‪:‬‬
‫נמצאת‬
‫עיסה‪.‬‬
‫עריבה‬
‫ה ג ה ו ת מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ רש״י ד״ה נסרוס‬
‫הפסח‪ .‬נימי הפסח הוא‬
‫שה״ד‪:‬‬
‫רבעו גרשום‬
‫מדינתא אמדינתא כפנא‪.‬‬
‫ועכשיו‬
‫כשצריכין להביא מים‬
‫שלשין בה את הבצק שמשמייר בשוליה‬
‫ממדינה למדינה וו הוא‬
‫מן העיסה)» אף גשמים כשיורלין מעט מעט נבלעין בטרשין ואין מרביעין את הארץ‪ :‬ה״ג מימיו מרובין)נ( אינן כלי! וטיט מתגבל יפה מימיו‬
‫סימן רעב‪ .‬סאה בסלע‬
‫מועטין הטיט אינו מתנבל יפה‪ .‬מיס אינן כלין ויוכלו לגבל טיט הרבה כמה שירצה‪ :‬נקדימון בן גוריון‪ .‬עשיר גלול היהי>‪ :‬ואני אתן לך י״ב מעיינות‬
‫ושכיחא בצורתא ד׳ סאין‬
‫בסלע ולא שכיחא‪ .‬אע״ג‬
‫מים‪ .‬כלומר שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מיס‪ .‬אותן מעיינות לא היו נובעין מיס כל כך ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות‪:‬‬
‫דלא הוה יוקר‪ ,‬הואיל ולא‬
‫ועכשיו‬
‫שכיחא הוי כפנא‪ .‬דאחיא‬
‫הכי והכי‪ .‬ניחא ורזיא‪ ,‬מיהו טובא לא אתא דליהוי לבורות לשיחין ולמערות‪ .‬היכי משכחת לה‪ .‬כיון דאתא לבורות היינו רויא‪ ,‬היינו לאילן‪ .‬דאתיא בשפיכותא‪ .‬דהוי טפי מרויא‪ ,‬דלא ניהא לאיילן אלא לבורות‪ .‬באיפרכיא‬
‫שלהן‪ .‬באותן שכונות שצריכין להן‪ .‬בשאר שגי שבוע אבל לא בשביעית‪ .‬הואיל ואין אוכלין פירות הגדילין בשביעית‪ .‬מפגי שיש בהן צדקה לעגיים‪ .‬דעגיים אוכלין פירות הגרילין בשביעית‪ .‬נעשו מי גשמים מצומקץ‪.‬‬
‫שאין באין בשפע‪ .‬נמצא ריחים ]כמו[ שאוכלות מן הקב אוכלות מן הכור‪ .‬כלומר‪ ,‬שאין קולטין ההיחים מן הכור קמח יותר מן הקב‪ ,‬דהיינו תקנתו‪ .‬נמצאת עיסה‪ .‬שאין העריבה אוכלת מן העייסה מן הכור יותר מן הקב‪.‬‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( ע״ז כה‪ ,.‬ג ( לעיל ו‪.:‬‬
‫ג( סנהדרין קד‪ .‬ע״ש‪ ,‬י( ]גי׳‬
‫ערוךערךגזו׳גאזידסנואי[‪,‬‬
‫ה( סנהדרין קה‪ ,:‬ו( ]צ״ל‬
‫הקנה נמים[‪ ,‬ז( !בילקוט‬
‫משמע מדברי‬
‫ליתא ונן‬
‫תוססות ד״ה מה ארז וכו׳‬
‫וכ״מ מרש״י[‪ ,‬ח( ]אנות‬
‫לר״נ סמ״א מס׳ ד״א פ״ד‬
‫ונשניהסאי׳ר״שנןאלעזר[‪,‬‬
‫נו( ]צ״ל נרני[‪ ,‬י( ועירוני!‬
‫כ(‬
‫נח‪,[.‬‬
‫י[‪,‬‬
‫]יהושע‬
‫ל( ןנססוק והמטרתי על עיר‬
‫מ(‬
‫אתת[‪,‬‬
‫ל[‪,‬‬
‫]עמוס‬
‫נ( ]שסן‪ ,‬ם( ןבראשית כה[‪,‬‬
‫ע( ]לבריס כג[‪ ,‬פ( ןאיוב‬
‫לט[‪ ,‬צ( ]סונה יל‪ .‬יבמות‬
‫סל‪,[,‬‬
‫—‬
‫—‬
‫י‪w <0‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬גט׳ ועכשיו ירלו גשמיס‬
‫מ י ד נכנס לבית המרח‪7‬‬
‫בשמחה‬
‫שהאלון‬
‫ובעוד‬
‫מיס‬
‫נכנס כי׳‬
‫מעיינוח‬
‫והותירו‬
‫בעוד‬
‫שיצא‬
‫האדון‬
‫כו׳ חזר‬
‫ונכנס‬
‫גקדימון בן גוריון לביח‬
‫המקלש‬
‫אהוביס‬
‫כוי‬
‫שעשית‬
‫בעולמך וכשם‬
‫נס כן עשה מיל גשבה‬
‫ונתפזרו העבים‪:‬‬
‫הרוח‬
‫)ג( שם ולמה נקרא שמו‬
‫גקדימון‬
‫]אולי‬
‫שעמדה‬
‫צ״ל שנקדמה[ לו חמה‪:‬‬
‫)ג( שם באות ונושבות גו‬
‫)אין מזיזות אותו ממקומו(‬
‫ונ״ב ס״א‬
‫תא״מ‬
‫ובא‬
‫הולך‬
‫אינו‬
‫עמהן‪:‬‬
‫)ל( ‪-‬ש״־ ד״ה אתיא כו׳‬
‫מה יהושע‬
‫ממה‪:‬‬
‫נקדרת‬
‫)ה(‬
‫לו‬
‫ד״ה‬
‫תום׳‬
‫וגעתרות כו׳ פירוש נאמנים‬
‫כו׳ כצ״ל‬
‫כלומר‬
‫ותיבת‬
‫נמתק‪:‬‬
‫כ‪.‬‬
‫נהדרה‪ .‬במו מקדר בהרים )עירובין נח‪ (.‬כלומר שמנקב‬
‫ועכשיו ירדו גשמים‪ .‬בתמיה‪ :‬בוני שמו‪ :‬נקדרה‪ .‬זרחה לשון‬
‫ושוטרי‬
‫סרדיוטין‬
‫פירוש‬
‫הרקיע‪ :‬מיריפטי‪.‬‬
‫מקדירי> שהיחה חמה קודרת ברקיע וזורתת פירטוצ״ר בלע״ז‪ :‬הט‬
‫העם במקל‪ :‬ונעתרות נשיקות שונא‪ .‬פירוש )י( כלומר‬
‫גרסי׳ נקדימון בן גוריון הא דאמרן‪ :‬אסיא אחל אחל‪ .‬כתיב במלחמת‬
‫יהושע )יהושע ג> אחל גדלך ובמלחמת משה כחיב )דנריס נ> אחל תת נאמנים פצעי אוהב וחילופיהן בשונא ונעמדות לשון צ( הפוך בעמר‬
‫פורק״א בלע״ז שמהפטן בה את‬
‫פמלך מה יהושע )י( נקדמה לו חמה‬
‫החבואה והט פשטיה דקרא פצעי‬
‫משה‬
‫במלחמתו כלכתיב בהליאי( אף‬
‫ועכשיו ירדו גשמים יא> נכנס לבית המרהץ‬
‫אוהב נאמנים שהוא עושה לטובה‬
‫כן‪ .‬שכן לרך הכתובין למל סחוס‬
‫בשמחה עד שהאדון נכנס בשמהתו לבית‬
‫אפילו כשמכה חבירו מחכוין לטובה‬
‫מן המפורש ברמז בליטר לומה‬
‫המרהץ נקדימון נכנם לביח חמקדש כשהוא‬
‫ונשיקות שונא הס להיפך שעושה‬
‫לחבירו וגזירה שוה אחת מן י״ג‬
‫עצב נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו‬
‫הכל לרעה ד״מ פשטיה דקרא הט‬
‫מלות שניתנו לו למשה מסיני ובחחילת‬
‫לכבודי‬
‫של עולם גלוי וידוע לפניך שלא‬
‫נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות‬
‫סיפרא מפורש‪ :‬שהיהן לקללה‪ .‬אקרא‬
‫שונא כלומר ונעמרומ לשון ריבד‬
‫קאי האי לכחיב על עיר אחת אמטיר ל(‬
‫עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא‬
‫כלומר נשיקות שונא דומים הס למשא‬
‫ועל עיר אחח לא אמטיר* שניהם‬
‫לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים‬
‫כלומר הס מרובות ולמשא לעולם‬
‫לקללה אותה שימטיר עליה רוב‬
‫מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד‬
‫ד״מ הט כשאוהבים עושים מריבה‬
‫גשמים שמקלקלין את התבואה ואת‬
‫שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו‬
‫ושונאים זה אמ זה השנאה נאמנה‬
‫שלא ימטיר אין גשמים ואין מבואה‬
‫עד שיצא אדון מבית המרהץ נקדימון בן‬
‫והט פירוש נאמנים פצעי אוהב‬
‫גלילה‪ .‬אשר לא תמטיר עליה<( מוסב‬
‫גוריון יצא מבית המקדש כשפגעו זה בזה‬
‫הפצעים זהו השנאה שבין אוהבים‬
‫הלבר על העב שהעב בלשון נקיבה‬
‫לכתיב <מלטס א ימן הנה עב קטנה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך‬
‫הס נאמנות ונעתרות נשיקות שונא‬
‫פי׳ דכששונאיס עושים שלום זה לזה‬
‫ככף איש עולה מיס‪ :‬ולא אלמנה‬
‫אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב״ה את‬
‫השלום והפשרה שביניהן אמנה‬
‫גמורה‪ .‬להא לא כמיב אלמנה אלא‬
‫עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתהון‬
‫וקיימת והיינו נעתרות נשיקות שונא‬
‫העומלת‬
‫הימה כאלמנה כאשה‬
‫פה עליך שאוציא ממך את מעותיי שכבר‬
‫ועתיל‬
‫שהלך‬
‫באלמנות חיות על בעלה‬
‫כלומר נשיקות שונא נעתרומ‪:‬‬
‫שקעה המה וגשמים ברשותי ירדו הזר ונכנם‬
‫לחזור‪ :‬דלא מוקמי מינן רישי נהרי‪.‬‬
‫מה ארז זה‪ .‬פירוש לאע״ג לכתיב‬
‫לבית תמקדש נתעטף ועמד בתפלה‬
‫מרוב‬
‫מוכסין‪ :‬גזיריפטי‪ .‬סרדיוטין‪.‬‬
‫ביה בקרא עלי מים ההוא לאו‬
‫ואמר לפניו רבונו של עולם הודע שיש לך‬
‫בזיון‪ :‬ונעסרוה גשיקוה שונא‪ .‬נעתרומ‬
‫בלעם קאמר ליה אלא מלאך וכן כולהו‬
‫אהובים בעולמך מיד נתפזרו העבים וזרהה‬
‫לשון הפך כלאמרינן במסכמ סוכה‬
‫בלעם אמר כנחלים ומלאך אמר‬
‫)לף יד‪ (.‬דעחר לומ מה עמר זה מהפך‬
‫ההמה באותה שעה אמר לו האדון אילו לא‬
‫נטיו לאינן מתייבשים וכן עלי נהר‪:‬‬
‫נמי‬
‫את התבואה פורק״א בלע״ז‪ .‬אי‬
‫עליך‬
‫פה‬
‫פתהון‬
‫לי‬
‫היה‬
‫ההמה‬
‫נקדרה‬
‫נזלמן‬
‫נעתרות לשון רבד וייתור אינקרי״ש‬
‫שאוציא ממך מעותיי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו‬
‫בלע״ז כמו העתרתם עלי לבדכם‬
‫נקדימון <» שנקדרה המה בעבורו הנו רבנן >שלשה נקדמה להם המה‬
‫)יחזקאל לה>‪ :‬בירכן בארז‪ .‬כארזים עלי‬
‫בעבורן משה ויהושע ונקדימון בן גוריון בשלמא נקדימון בן גוריון גמרא‬
‫מים )במלכר מי(‪ :‬ארז זה אינו עומד‬
‫יהושע נמי קרא דכהיב וידם השמש וירה עמד וגו׳ אלא משה מנלן אמר‬
‫במקום מים כוי‪ .‬ואע״ג לכתיב בקרא‬
‫רבי אלעזר אתיא אהל אהל כתיב הכא אהל תת פהדך וכתיב התם‬
‫כארזים עלי מיס ההוא לאו בלעם‬
‫קאמר ליה לבלעם אמר כארזים‬
‫אהל גדלך רבי שמואל בר נתמני אמר אתיא תת תת כהיב הכא אהל תת‬
‫והמלאך השיבו עלי מיס ובן כולהו‬
‫פהדך וכתיב התם ביום תת ה׳ אה האמרי רבי יוהנן אמר אתיא מגופיה‬
‫לזימנין‬
‫כנחלים‬
‫אמר‬
‫לבלעם‬
‫דקרא אשר ישמעון שמעך ורגזו והלו מפניך אימהי רגזו והלו מפניך בשעה‬
‫מתייבשין וקאמר ליה המלאך נטיו‬
‫שנקדמה לו חמה למשה‪ :‬וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים כוי‪ :‬יאמר רב‬
‫לאין יבישין לעולם והיינו לכתיב‬
‫יהודה אמר רב ושתיהן לקללה היהה ירושלים לנדה ביניהם אמר רב‬
‫דהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה״(‬
‫יהודה אמר רב לברכה כנדה מה נדה יש לה היתר אף ירושלים יש לה‬
‫על ילי מלאך שהושיבו על ילי מלאך‪:‬‬
‫תהנה היתה כאלמנה אמר רב יהודה לברכה יכאלמנה ולא אלמנה ממש‬
‫ואפילו כל הרוחוה‪ .‬שאינן קשות‪:‬‬
‫רוח דרומיה‪ .‬היא קשה כראמרינן‬
‫אלא כאשד‪ ,‬שהלך בעלה למדינת הים ודעתו להזור עליה וגם אני נתתי‬
‫)כ״ב ל׳ כה‪ (.‬אילמלא בן נץ שמעמידה‬
‫אתכם נבזים ושפלים אמר רב יהודה לברכה רלא מוקמי מינן לא רישי נהרי‬
‫אין כל בדה יכולה לעמול מפניה‬
‫ולא ייגזיריפטי והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים אמר רב יהודה‬
‫שנאמר ׳« המבינתך יאבר נץ יפרש אמר רב לברכה דאמר רבי שמואל בר נהמני אמר רבי יונתן ימאי דכתיב‬
‫לשמוח‪:‬‬
‫ומטייל‪.‬‬
‫לתימן‪:‬‬
‫כנפיו‬
‫נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקוה שונא טובה קללה שקילל אהיה‬
‫נזלמן‬
‫השילוני אה ישראל יוהר מברכה שבירכן בלעם הרשע אהיה השילוני קללן‬
‫בקנה אמר להם לישראל והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד ייהקנה מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו‬
‫מהליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו « אין מזיזות אותו ממקומו אלא‬
‫הולך ובא עמהן דממו הרותות עמד הקנה במקומו אבל בלעם הרשע בירכן בארז שנאמר כאחים >)עלי‬
‫מים( מה אח זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מהליף ואין שרשיו מרובין אפילו כל הרוהות שבעולם‬
‫נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוה דרומית עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד‬
‫אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכהוב בו םפר הורה נביאים וכתובים תנו רבנן לעולם יהא אדם‬
‫רך כקנה ואל יהא קשה כארז ימעשה שבא רבי אלעזר >)בן ר׳( שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה‬
‫רכוב על ההמור ומטייל על שפת נהר ושמה שמהה גדולה והיהה דעתו גסה עליו מפני שלמד הורה הרבה‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫‪3‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫תנא לא נקדימון שמו אלא‬
‫בוני שמו‪ .‬ומפני שנקדמה‬
‫לו חמה נקרא נקדימון‪.‬‬
‫אחת‬
‫והמטרתי על עיר‬
‫ועל עיר אחת לא אמטיר‪.‬‬
‫אמרו שתיהן לקללה‪ ,‬זו‬
‫שגשמיח מרובין יותר מדאי‬
‫הארץ‬
‫מטשטשין‬
‫ואינה‬
‫עושה פירות‪ ,‬ומי שגשמיה‬
‫איגה‬
‫נעצרים‬
‫מצמהת‪.‬‬
‫היתה ירושלם לנדה לברכה‪,‬‬
‫לה‬
‫שיש‬
‫היתר‬
‫לבעל‬
‫כנדה‪ .‬היתה כאלמנה‪ .‬שגער‬
‫בעלה‬
‫בה‬
‫ממש‪.‬‬
‫לא‬
‫נבזים‬
‫אלמנה‬
‫ושפלים‪.‬‬
‫לברכה‪ ,‬שאין מהן שרים‬
‫למלחמה‬
‫ולתשמישים‬
‫לעבודת המלך‪ .‬קנה במים‪,‬‬
‫שרשיו מרובין וגזעו מחליף‬
‫הולך ובא עם הרוחות כוי‪.‬‬
‫תנו רבנן‪,‬‬
‫מעשה‬
‫ברכי‬
‫שמעון בן אלעזר‬
‫רבינו גרשום‬
‫נ ק‬
‫דה‬
‫ל ה ם ‪•™n‬‬
‫אחל דמשה נקדה לו חמה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫‪5‬‬
‫השמש‬
‫היא‬
‫ה ל א‬
‫‪6‬‬
‫על‬
‫כתובה‬
‫ס פ ר ה י ש ר ויעביד ה ש מ ש‬
‫בחצי‬
‫אץ‬
‫השמים ולא‬
‫ל ב ו א כיום תמים‪:‬‬
‫י ה ו ש ע י יג‬
‫‪.2‬‬
‫היום ה ז ה א ח ל‬
‫תת‬
‫ע ל‬
‫פגי‬
‫ויראתך‬
‫פחךך‬
‫חעמים ת ח ת כ ל השמים‬
‫א ש ר‬
‫שמעך‬
‫ישמעון‬
‫ורגזו תחלו מפניך‪:‬‬
‫דברים ב כה‬
‫ו י א מ ר יי א ל י ה ו ש ע‬
‫‪•3‬‬
‫היום‬
‫הזה‬
‫א ח ל‬
‫גדלך‬
‫בעיני‬
‫כ ל‬
‫ישראל‬
‫אשר‬
‫ילעון כי ב א ש ר הייתי ע ם‬
‫נישה א ה י ה עמך‪:‬‬
‫יהושע ג ז‬
‫‪.4‬‬
‫אז ידבר‬
‫ביום‬
‫י ה ו ש ע לין‬
‫ת ת ץ א ת‬
‫לפגי בגי‬
‫לעיני‬
‫האמרי‬
‫י ש ך א ל וייאמר‬
‫שמש‬
‫ישראל‬
‫בגבעון ד ו ם וירח‬
‫אןלון‪:‬‬
‫‪.5‬‬
‫בעמק‬
‫יהושע י יכ‬
‫פ ר ש ה עיון ב ן ך י ה אין‬
‫ל ה צ ו ה ין ל י ע ק ב‬
‫מנחם‬
‫סביביו‬
‫צריו‬
‫ירושלם‬
‫וזיתה‬
‫ל נ ד ה ביניהם‪:‬‬
‫א י כ ה א יז‬
‫איכה‬
‫‪.6‬‬
‫העיר‬
‫ישבה‬
‫רבתי‬
‫כאלמנה‬
‫שרתי‬
‫בדד‬
‫היתה‬
‫ע ם‬
‫רבתי‬
‫בגוים‬
‫במדינות‬
‫דזיתה‬
‫איכה א א‬
‫למס‪:‬‬
‫‪ .7‬ו ג ם א נ י נ ת ת י‬
‫אתכם‬
‫העם‬
‫נבזים ושפלים ל כ ל‬
‫כפיא ש ר אינכם שמרים‬
‫דךכי‬
‫א ת‬
‫ונשאים‬
‫בתורה‪:‬‬
‫‪.8‬‬
‫פנים‬
‫מלאכי כ ט‬
‫ו ה כ ה ין א ת י ש ר א ל‬
‫כאשר‬
‫ונתש‬
‫ןנוד‬
‫א ת‬
‫האדמה‬
‫הקנה במים‬
‫מעל‬
‫ישראל‬
‫הטובה‬
‫א ש ר‬
‫נתן‬
‫ח ר ם‬
‫מעבר‬
‫הזאת‬
‫לאבותיהם‬
‫יען‬
‫לנהר‬
‫א ש ר עשו א ת אשריהם‬
‫מ כ ע י ס י ם א ת ין‪:‬‬
‫מלכים א יד טו‬
‫‪.9‬‬
‫פצעי‬
‫נאמנים‬
‫ה ע ת י ו ת נשיקות‬
‫אוהב‬
‫שעא‪:‬‬
‫משלי כז ו‬
‫‪.10‬‬
‫ב נ ח ל י ם גטיו‬
‫כגגת‬
‫ע ל י נ ה ר כ א ה ל י ם נ ט ע ין‬
‫כ א ך ך ם ע ל י מים‪:‬‬
‫במדבר כד ו‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ה‬
‫לעזי רש״י‬
‫פ י ר ט ו צ י ״ ר ‪ .‬לנקב‪.‬‬
‫פ ו ר ק ״ א ‪ .‬קלשון‪.‬‬
‫א י נ ק ר י ״ ש ‪ .‬מכבידים‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫ח‬
‫ז‬
‫ט‬
‫נזדמן‬
‫גשמים‪ .‬ועל האחרת ירדה‪ ,‬ואותה העיר שלא ירדה עליו מתענה‪ .‬שתיהן לקללה‪ .‬אותה שלא ירדה עליה ואותה שירדה עליה‪ ,‬ושתיהן מתענות‪ .‬דלא מוקמי מינן גזי ריפטי‪ .‬ולא מיגרו)פי( ]בן!‪ .‬כאהזים עלי מים‪ .‬הוא אמר‬
‫א( עי• תופי ד״ה מה אח‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫וירם‬
‫ויךח‬
‫ע מ ד ע ד י ק ם גוי איביו‬
‫‪5‬‬
‫וכן עיר שלא ירדו עליה‬
‫כארזים א( ורוח הקודש משיבה עלי מים‪ ,‬שגזעו מחליף‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫מוםף רש״י‬
‫לקללה‪.‬‬
‫אותן‬
‫ושתיהן‬
‫שירדו ואותן שלא‬
‫ירדו‪,‬‬
‫מפגי שרונ גשמים קלקלו‬
‫את תנואתם‬
‫ונעתרות‪.‬‬
‫עמר‬
‫)לעיל ו‪:‬ו‪.‬‬
‫נהפכות‬
‫שמהפך‬
‫כמו‬
‫התבואה‪,‬‬
‫כלומר נאמנים פצעי אוהנ‬
‫ונהפכות מנאמנות נשיקות‬
‫שונא )סנהדרין קה‪.(:‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫טו א מיי׳ פ״ב מהלכות‬
‫מעניות הלכה יב טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעו סעיף ל‪:‬‬
‫ב ]מיי׳ פי״ב מהלכות‬
‫רוצת ושמירת נפש הלכה ו‬
‫שו״ע י״ל סימן קטו סעיף‬
‫ה בהנ״ה[‪:‬‬
‫ג ]מיי׳ ס״נ מהלכות ק״ש‬
‫הצנה ד טיש״ע א״ת סימן‬
‫פה סעיף בן‪:‬‬
‫ד ]מיי׳ פ״ד מהלבות ת״ת‬
‫הלנה ט טוש״ע י״ל סימן‬
‫רמי סעיף טז יעיין טיש״ע‬
‫א״מ סימן קנא סעיף נ!‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫גט' קםכ״ פאכל אדם‬
‫אק מאכילים לבהמה‪.‬‬
‫מג״א סימן קעא ס״ק א‪:‬‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫נעניתי לך‪ .‬לנרתי למולך‬
‫יותר מ] הראר ‪:‬בוכות כח י!‬
‫לנרתי יותר מרי )כתובות‬
‫‪ .era‬מנכין ל ו מזכיותיו‪.‬‬
‫פותתין ־שבת לב‪ .!.‬קטנתי‬
‫מ כ ל החסדים‪ .‬הוקטנו‬
‫ונתמעטו זטותי נשניל‬
‫החסליס אשר עשית וגו׳‬
‫נשם(‪ .‬ו ל א הלכתי ד׳‬
‫אמות בלא תורה‪ .‬גרסתי‬
‫שגירה גפי ממיל !מגילה‬
‫כת‪.(.‬ולא קראתי לתבירי‬
‫בהכינתו‪ .‬אס נינו שם‬
‫<שס!‪.‬‬
‫לננאי‬
‫לחנירו‬
‫בחניכתו‪ .‬אפילו אומו טנוי‬
‫שמשורר ונא לו ממשפחתו‬
‫שם לופי‪ ,‬נמו )גיטין סד‪(.‬‬
‫נתנ חניכתו ותניכתה )שם!‪.‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫שפגע באחד ואמר כמה‬
‫מכוער כלי זה‪ ,‬שמא כל‬
‫בני עירך מכוערים כמותך‪,‬‬
‫כיון שידע שחטא התהיל‬
‫לבקש מהילה‪ ,‬גפק ודרש‬
‫לעולם יהא אדם רך כקנה‬
‫•אל יהא קשה כארז‪.‬‬
‫פי׳‪,‬‬
‫מילתא דשיבתא‪.‬‬
‫משקה של רפואה‪.‬‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫כ‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫נזדמן לו אדם אחד שהוא מכוער כיותר‪ .‬במסכח לרך ארץ‬
‫׳(מפרש דאותו אדם היינו אליהו ולטוב נתכרן כדי שלא‬
‫ירגיל בדבר‪ :‬לא צריבא מפלי מהמת גובהייהו‪ .‬פי׳ דהוו בריאות רעועות שאינן ראויות ליפול ולא שראויות ליפול הי ניהו בריאוס‬
‫ולא היו ראויות ליפול אלא מתממ גובהן‪ :‬אמר ליה דאיכא רב והי ניהו שאינן ראויות ליפול הי ניהו רעועות והי ניהו ראויות ליפול‬
‫אדא בהדן דנפיש זבותיה‪ .‬וצ״ל‬
‫לא צריכא דקיימן אגודא דנהרא‪.‬‬
‫דתרי רב אדא הוו דהא רב אדא בר‬
‫מפולת שיש שם רוח חזק שמפיל‬
‫נזדמן לו אדם אהד שהיה מכוער ביותר אמר‬
‫אהבה הוה בימי רבא דמצינו בכמה‬
‫החומות <מ‪ .‬מפולת שאמרו מתריעין‬
‫לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו‬
‫מקומות אמר רב אדא בר אהבה‬
‫שיהו‬
‫קאמרינן‬
‫בבריאות‬
‫עליהן‬
‫ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני‬
‫אמר רבא ‪ w‬והא רב אדא בר‬
‫החומוח בריאות ואף על פי כן נופלומ‬
‫עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא‬
‫אהבה להבא משמע דהוה חבר לרב‬
‫מכח נשיבת הרוח אבל אס היו‬
‫לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער‬
‫ולשמואל מלקאמר ליה שמואל לרב‬
‫אין‬
‫רעועות‬
‫הנופלות‬
‫החומות‬
‫וקאמר ליה הא איכא רב אלא בהלן‬
‫כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שהטא‬
‫מתריעין עליהן וכשאינן ראויות ליפול‬
‫ואנן ילענא לרב יהולה היה תלמיל‬
‫מתריעין עליהן ולא כראויות ליפול‪:‬‬
‫ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו‬
‫לרב ושמואל ורבא ׳(הוה נולל ביום‬
‫לא לריכא‪ .‬הא דקתני שאינן רעועות‬
‫א(נעניתי לך מהול לי אמר לו איני מוהל לך‬
‫שמת רב יהולה ורב אלא היה תלמיל‬
‫וראדות ליפול אלא כגון דקאי אגודא‬
‫עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה‬
‫לרבא א״כ ע״כ צ״ל למרי רב אלא‬
‫דנהרא על שפת הנהר שאע״פ שהיא‬
‫הוול(‪ :‬בהכינתו‪ .‬פירוש בטנר מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אהריו עד‬
‫בריאה רארה היא ליפול שהמיס‬
‫שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו‬
‫שמכנין אותו ‪ 0‬בן אלם לגנאי‬
‫מפילין אותה שמקלקלין את הקרקע‬
‫אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי‬
‫בחניכמו פי׳ כינוי שם משפחתו שם‬
‫ושוחקין את היסוד‪ :‬כי ההיא אשיתא‬
‫לור כמו שם חניכת אבוח בגיטין אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו‬
‫רעועה כוי‪ :‬באתרה‪ .‬במקומה‪ .‬אף‬
‫על עשרה לורוח )גינרן דף פי!‪(.‬‬
‫על גב דאינה רארה ליפול להא קמה‬
‫לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי‬
‫כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל‬
‫באתרה כולי האי אפילו הט כיון‬
‫אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה‬
‫דרעועה היא לא הוו חלפי תומה‬
‫בני משפחתו היו נקראים כך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ‬
‫ולוקא לגנאי אבל לשבח מותר‪:‬‬
‫אלא היה מקיף סביבותיה‪ :‬מנפץ‪.‬‬
‫נזדמן לו אדם‪ .‬יש ספרים שכתוב בהן אליהו זכור לטוב והוא‬
‫נתכוון להוטחו שלא ירגיל בדבר‪ :‬ה״ג מפולס שאמרו בריאוה ולא‬
‫מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם‬
‫בשבילכם הריני מוהל לו ובלבד שלא יהא‬
‫רגיל לעשות כן מיד נכנם רבי אלעזר <א> בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא‬
‫שעתא הוה גריס‪ :‬בההינתו‪ .‬שמכניס‬
‫לו בני אלם יי( כגון שם לווי‪ :‬תניכתו‪.‬‬
‫אדם רך כקנה ואל יהא השה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס‬
‫כמו חניכת אבות בגיטין על י׳ לורות‬
‫לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות‪ :‬וכן עיר שיש בה דבר או מפולה כוי‪:‬‬
‫)גיטין דף פח‪ :(.‬ביומא דעיבא‪ .‬יום‬
‫תנו רבנן מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול ולא‬
‫המעונן דהוי רוח מנשבת ומסתפי‬
‫הראויות ליפול הי ניהו בריאות הי ניהו שאינן ראויות ליפול הי נינהו רעועות‬
‫ללא חפיל חומוח‪ :‬בגוהרקא‪ .‬חיבה‬
‫הי ניהו ראויוה ליפול לא צריכא תפלו מהמת גובהייהו אי נמי דקיימן אגודא‬
‫תלדה בעגלה ושרות יושבות בהן‪:‬‬
‫דנהרא כי ההיא אשיתא רעועה דהואי בנהרדעא דלא חוח חליף רב ושמואל‬
‫וסייר‪ .‬בולק‪ .‬תרגום פוקל <שמות לל(‬
‫תוהה אע״ג דקיימא באתרח תליםר שנין <» יומא חד איקלע רב אדא בר‬
‫מסער‪ .‬כמו האי טבחא ללא סר‬
‫סכינא קמיה חכם״(‪ :‬כי הוה ליה‬
‫אהבה להתם אמר ליה שמואל לרב ניתי מר נקיף אמר ליה לא צריכנא‬
‫מילתא דאסותא רמי ליה אכוזא דמיא‬
‫האידנא דאיכא רב אדא בר אהבה בהדן דנפיש זכותיה ילא מסתפינא רב‬
‫כוי לא גרסינן‪ :‬זגין ליה ושדי ליה‬
‫הונא הוה ליה ההוא המרא בההוא ביתא רעיעא ובעי לפנוייה עייליה לרב‬
‫בנהרא‪ .‬להט זבין להו דאי הוה‬
‫אדא בר אהבה לתתם משכי׳ בשמעתא עד דפנייד׳ בתר דנפק נפל ביתא‬
‫משחייר מידי לגננין אזלא לאיבוד‬
‫ארגיש רב אדא בר אהבה איקפד סבר לה כי הא ידאמר רבי ינאי לעולם‬
‫דמכמשא בשבמ ונמצא מכשילן לעמיד‬
‫אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין לו נם ואם תימצי לבא דלא מייתי ירקי לסעודת שבח‪:‬‬
‫לומר עושין לו נם מנכין לו מזכיותיו אמר רב חנן מאי קרא דכתיב קטנתי‬
‫דםמכא דטסייהו‪ .‬שנסמטן עניים‬
‫לאותו ירק ואומרים אין אנו צריכין‬
‫מכל חחםדים ומכל האמה מאי הוה עובדיה דרב אדא בר אחבח כי חא‬
‫לקנות ושמא לא ישתייר שם כלום‬
‫דאתמר >שאלו תלמידיו י)את רבי זירא ואמרי לח( לרב אדא בר אהבח‬
‫ואין להן מה לאכול בשבת‪ :‬אין‬
‫במה הארכה ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני‬
‫מאכילין אותן לבהמה‪ .‬משום ביזוי‬
‫מי שגדול ממני»> ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ד׳ אמות‬
‫אוכלין )ח( ומחזי כבועט בטובה‬
‫שינת‬
‫בלא תורה ובלא תפילין י ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא‬
‫שהשפיע הקב״ה בעולם‪ .‬אי נמי משוס‬
‫עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי בהכינתו ואמרי לה‬
‫דחסה חורה על ממונן של ישראלגי(‪:‬‬
‫ייבהניכתו אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מחני מילי מעלייתא‬
‫וזרק לנהר והולכין למקום אחר‬
‫ומוצאין אותם בני אדם ואוכלין‬
‫דהוה עביר רב הונא אמר ליה בינקותיה לא דכירנא בםיבוהיה דכירנא‬
‫אותן כך שמעתי‪ :‬מילתא דשיבסא‪.‬‬
‫רכל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגוהרקא דדהבא וםייר לה לכולה מתא‬
‫מנהג שדים שמזיקין למי שיאכל ואינו‬
‫וכל אשיתא דהוות רעיעתא הוה סתר לה ׳יאי אפשר למרה בני לה ואי‬
‫נוטל יליו‪ .‬לשיבתא כהך לגרסינן‬
‫לא אפשר בני לה איהו מדידיה וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר שלוהא‬
‫במסכת יומא <לף עז‪ (:‬אמר אביי‬
‫וליתביה‬
‫לשוקא וכל ירקא דהוה פייש להו לגינאי זבין ליה ושדי ליה לנהרא‬
‫משום שיבתא‪ .‬והוה מלי ליה לההוא‬
‫לעניים זמנין דסמכא דעתייהו ולא אתו למיזבן ולשדייה לבהמה קםבר מאכל‬
‫כוזא למיא ט היכי ללימשו ילייהו‬
‫אדם אין מאכילין לבהמה ולא ליזבניה כלל נמצאת מכשילן לעתיד לבא כי‬
‫מינה‪ :‬בר מהא‪ .‬חוץ מזו לכל‬
‫ואכל‪:‬‬
‫עייל‬
‫מאן מ ע י הוה‬
‫<> דמיא ותלי ליה בםיפא דביתא ואמר‬
‫הוה ‪ m‬ליה מילתא דאםותא הוי מלי כוזא י‬
‫משוס‬
‫כל רבעי ליתי ולישקול ואיכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר והוה מנח כוזא‬
‫דמיא ודלי ליה ואמר כל דצריך ליתי וליעול רלא לסתכן כי הוה כרך ריפתא הוה‬
‫פתח לבביה ואמר כל מאן דצריך ליהי וליבול אמר רבא כולהו מצינא מקיימנא לבר מחא דלא מצינא למיעבד‬
‫ממעטין‪ :‬ה״ג לא הקפדתי בתוך‬
‫ביתי )‪ 0‬ולא הלכתי בלא תורה‪ .‬לכל‬
‫א מ ר ו‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫ג‬
‫ד‬
‫בריאות‪ .‬נופלות‪ ,‬מתענין‪.‬‬
‫דקמו אגודא דנהרא‪ .‬וה״ק‬
‫!רעועות( ]בריאות[ ולא‬
‫;‬
‫־אויות ליפול‪ ,‬לאפוקי‬
‫־קאיאגודא דגהרא דאע״ג‬
‫הואיל‬
‫־•אין רעועות‬
‫ה(‬
‫ו־אויות ליפול דאכלה‬
‫יהו מיא אין מתעגין‬
‫עליהן‪ ,‬והויא לה א(נמי‬
‫בריאות ראויות ליפול‪.‬‬
‫לאחר‬
‫דקאי באתרא‪.‬‬
‫שהיתה רעועה‪ ,‬דהא כיון‬
‫הקם באתדא הויא כבריאה‪,‬‬
‫וכיון דהויא רעועה הויא‬
‫ראויה ליפול‪ .‬קטגתי מכל‬
‫החסדים‪ .‬כלומר נתמעטו‬
‫דוכיות בשביל נסים‪ ,‬כי‬
‫‪8‬‬
‫במקלי וגר‪ .‬בהכינתו‪.‬‬
‫שכבר קודאין לו‪ .‬ולא‬
‫ני בחניכתי‪ .‬שאני קריתי‬
‫לי שם‪ .‬כיומא דעיבא‪.‬‬
‫ודזיקאנ(‪ .‬ובין להו‪ .‬דאי‬
‫יתרי ומפסדי לא הוו מייתי‬
‫בערב שבת אחר‪ .‬ולא‬
‫אתו למיזבן‪ .‬ווימנין רלא‬
‫יתרי להו כלום וסמכו‬
‫עיייה‪ ,‬ולא הוה להן מאכל‬
‫לש)י(בהא‪ .‬מילתא דשיבתא‬
‫הוה גמיר‪ .‬שהיה יודע שרוח רעה שורה ‪1‬על המים( ]על הידים[‪ .‬ותלי כוזא דמיא‪) .‬נמי( ]כלי[ שנוטלין בר אה ידיהן‪ ,‬ונכנסין‪ .‬כר מהא‪ .‬דהוה פתח לבבא‪.‬‬
‫אן גראה מזה לרניגו היה גורס אי נמי כההיא אשיתא יכו׳ והוא נמי פירוש על בריאות וראויות ליפול ולא כפרש״י‪ .‬נ! ני׳ רנ־נו נחנינתי ניו״ד לנשוף וכיה נערוך ערך חנן ולפיכך סי׳ רניני שאני קריתי ינו׳‬
‫ונערוך נתונ שלא כיניתי לי שם יאול׳ דגס נלנרי רניני צרך להגיה כן וצ״ע‪ .‬גו נראה דחשר כאן וצ״ל ודזיקא הוה סייר לכלהו מתא וכוי וכל ירקא דהוי פייש להו לגינאי ובין להי וכוי‪.‬‬
‫משום‬
‫א( ]נרכוש כח‪ .‬וע״ש פרש״י‬
‫נתונות סז‪ ,[:‬ב( שנת לב‪,.‬‬
‫ג( מגילה כת‪ ,.‬ו ( ‪1‬נע׳׳י‬
‫ליתא[‪ ,‬ה( ]גירס׳ הערוך‬
‫נתניכתי פי׳ שלא מיתי לו‬
‫שם[‪ 10,‬פי׳ הערוך ערך חנך‬
‫אפי׳ שם שכינו לי אחרים לא‬
‫קראתיו!‪ ,‬י( ןפי׳ אס יכע״י‬
‫גרס אס[‪ ,‬ח( חולין ית‪,.‬‬
‫ט( ]מנתות עו‪:‬ן‪ ,‬י( ןאפשר‬
‫דננוסתאות שהיה לפני תוס׳‬
‫היה כך אנל לפנינו ליתאן‪,‬‬
‫נ ( ]קידושין ענ‪ ,1:‬ל(ןוע׳׳ע‬
‫תוססות קידושין ענ‪ :‬ד״ה‬
‫היוס ומיס׳ נ״נ נב‪ .‬ד״ה‬
‫אמר[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫קטנתי מ כ ל החסדים‬
‫‪. 1‬‬
‫ומכל‬
‫א ת‬
‫ה א מ ת א ש ר עשית‬
‫עבדך‬
‫עברתי‬
‫א ת‬
‫כי‬
‫במקלי‬
‫הירדן‬
‫הזה‬
‫לשני‬
‫ועתה‬
‫הייתי‬
‫מחנות‪:‬‬
‫ב ר א ש י ת ל ב יא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נס׳ ברבי שמעון‪:‬‬
‫)‪ (5‬שם דקיימא נאתרה‬
‫תליסר שנין ו ל א נפלה‬
‫יומא תד כוי ניתי מר ונקיף‬
‫א״ל‪ (1) :‬שם נפני מי‬
‫שגדול ממני בהכמה ולא‬
‫הרהרתי‪) :‬ד( שם הוי מלי‬
‫כוזא מיניה ותלי ליה‪:‬‬
‫)ה( רש״־ ד״ה ה״ג מסולת‬
‫כו׳ דנהרא הס״ד ואח״כ‬
‫מה״ד מפולח יכו׳ המימית‬
‫מפולח‬
‫ומה״ד‬
‫הס״ד‬
‫שאמרו כוי עליהן הסייד‬
‫ימה״ל ננריאומ כ י עליהן‬
‫הסייד ומה״ד וכשאינן‬
‫ראויות כד‪) :‬י( ד״ה ה״ג‬
‫לא כוי כיתי הס״ד ומה״ד‬
‫ולא הלכתי כוי‪ (1) :‬ד״ה‬
‫נהכינתו נוי נני אדם‬
‫לגנאי כגון‪) :‬ח( ד״ה אין‬
‫מאכילי! נו׳ ניזר אוכלין‬
‫דמיחזי כמעט‪) :‬ט( תום׳‬
‫ד״ה א״ל כוי אמר רנא‬
‫והאי רנ אדא‪) :‬י( ה״ה‬
‫נהכינתו נו׳ שממי! אותו‬
‫בני אדם לגנאי כגון שם‬
‫לווי בחניכתי פי׳ כינהו‬
‫דיש‬
‫בשם משסתתו‬
‫משפחה שמכנין בני‬
‫אדם לכל המשפחה‬
‫וקוראין בחניכה שם לווי‬
‫כמו שס חנינת‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הגר׳׳א‬
‫]א[ נמ׳ ט הוה ליה‪ .‬רשום‬
‫קי על מלס ליה‪:‬‬
‫סדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כא‪.‬‬
‫תתנו להן אלא שקל והאי דקאמר תנו להן שקל ולא אמר תנו סלע‬
‫א( ]שגת י‪ .‬לנ‪ :‬גיצה טו‪ ,[:‬משום דנפישי בני מחוזא‪ .‬לאיכא עניי טסי וקא מיכלי קרנא‪:‬‬
‫משוס דבעי לזרוזינהו כלאמרן בכתובות <לף ע‪ (.‬כדי לזרזן במשא‬
‫ב( ]כתוגות סט‪ (1,[:‬נעי׳ רש״י דחיקא להו‪ .‬עניות‪ :‬כי לא יהיה בך אביון‪ .‬בך בעצמך‪ :‬חיי הטולם‬
‫גיטין לנ‪ :‬ל״ה לתלי פי׳ נשען‬
‫ובמתן כדי שיטרחו דלמלו דרך ארץ וימיתו‪ :‬אם מהו ירשו‬
‫ופן נפסחיס סח‪ :‬סרש״י ל״ה הבא‪ .‬תורה‪ :‬חיי שעה‪ .‬עולם הזה‪ .‬זה סחורה‪ :‬קיימא ליה שעחא‪.‬‬
‫אחרים החתיהן‪ .‬אע״ג דאמר תנו שקל ולא אמר אל תתנו אלא‬
‫וחלי נשען ונפרש״י חנינה טו‪ :‬עתיל להמגלל ואין זמנו למות‪ :‬שמע מינה‪ .‬מלאנא שמעתיה‬
‫תלי נשען[‪ ,‬ד( נ״נ קנט‪.‬‬
‫שקל גלי בדעתיה דלא בעי למיתב‬
‫איהדר איזיל לתורתי‪ :‬עד דאסא‬
‫נתונות סט‪] :‬תוספתא נתונות‬
‫להו אלא שקל בשבת כי היכי דאי‬
‫לסחורה‪:‬‬
‫שם‬
‫שהלך‬
‫ממקום‬
‫אילפא‪.‬‬
‫ס״ו[‪ ,‬ה( ןצ״ל אס מתו[‪,‬‬
‫משום דנפישי בני חילא דמחוזא אילפא ור׳‬
‫מתו ירשו אחרים תחתיהן‪ :‬אמר‬
‫‪ (1‬סנהלרין קח‪ :‬ע״ש‪ ,‬ז( עי׳ מלך רבי יוחנן‪ .‬מינוהו ראש ישיבה‬
‫יוחנן הוו גרםי באורייתא דחיקא להו מילתא‬
‫נרנות ס‪ ,:‬ח( ]נרי״ף ונרא״ש‬
‫ליה‪ .‬אילפא‪ :‬הא מני‪ .‬דקחני אע״ג‬
‫עליהן‪ .‬מנהג הוא מי שהוא ראש‬
‫נרס נרישא עיר המוציאה ת״ק‬
‫טובא אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיםקא ונקיים‬
‫ללא ספקי בבציר מסלע לא יהבינן‬
‫ונו׳ ונסיסא אלף ותייק וכוי[‪ ,‬ישיבה היו מגדלין אותו משלהן‬
‫‪1‬‬
‫אזלו‬
‫אביון‬
‫בך‬
‫יהיה‬
‫לא‬
‫כי‬
‫אפם‬
‫בנפשין‬
‫להו אלא שקל )י( ר״מ היא לאמר‬
‫ט( ]אמור פרשה נ[‪ ,‬י( ]ויקרא ומעשירין אומו כדאמרינן לגבי כהן‬
‫כא[‪ ,‬נ( נס״א‪ :‬מנותא )עי׳ גדול בסיפראט( וביומא <לף יח‪ (.‬והכהן <א> אותבי תותי גודא רעיעא הוו קא כרכי‬
‫במסכת כתובות בממני׳ )דף סט(‪:‬‬
‫נתונות סט ‪,.C‬‬
‫מצוה לקיים לברי המת לאי לאו‬
‫ריפתא אתו תרי מלאכי השרת שמעיה רבי‬
‫הגלול מאמיוי( גדלוהו משל אחיו‪:‬‬
‫מצוה מן הלין נותנין להן כל הראוי‬
‫אמרו לו‪ .‬אנשי המקום לאילפא‪:‬‬
‫יוהנן דאמר הד להבריה נישדי עלייהו האי‬
‫להן שהרי כל הממון שלהן הוא‬
‫תורה אור ה ש ל ם אי)»( אהיב מר וגריס‪ .‬אס הייח יושב‬
‫גודא ונקטלינהו אישמניהין היי עולם הבא‬
‫ואין בו לאותן אחרים כלום אלא‬
‫ו ‪ .‬א פ ס כ י ל א י ה י ה ב ף ועוסק בתורה היינו ממליכין אוחך‬
‫ועוסקין בהיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו‬
‫לאחר מיתתן אס יש מותר יש להן‬
‫א ב י ו ן כ י ב ר ך י ב ר כ ך י י במו שעשינו לר׳ יוחנן‪ .‬לאילפא הוי‬
‫דאיכא בהו הד דקיימא ליה שעתא רבי‬
‫ב א ר ץ א ש ר ין א ל ה י ך נ ת ן‬
‫ואס לאו לא יטלו ומתוך שרוצין אנו‬
‫גמיר טפי מר׳ יוחנן‪ :‬הלא נפשיה‬
‫לך נ ח ל ה ל ך ש ת ה ‪:‬‬
‫יוהנז שמע אילפא לא שמע אמר ליה ר׳ יוהנן‬
‫לקיים לבדו שירשו אחרים תתמיהם‬
‫ד ב ר י ם ט ו ד באסקריא‪ .‬כלונס עץ ארוך תקוע‬
‫אמר‬
‫לא‬
‫ליה‬
‫אמר‬
‫מידי‬
‫מר‬
‫שמע‬
‫לאילפא‬
‫אנו מקמצין את הממון כלי שיהא‬
‫‪ . 2‬ב י ל א י ה ד ל א ב י ו ן מ ק ר ב בלב הספינה שמניחין עליה מכסה מ‬
‫ה א ר ץ ע ל כן אנכי מצוך‬
‫שם מומר‪ :‬והיה מטחו מונחה כוי‪.‬‬
‫מדשמעי אנא ואילפא‬
‫ל א מ ר פ ת ח ת פ ת ח א ת י ר ך דלו״ן בלע״ז‪ :‬דשאיל לי כוי‪ .‬כלומר‬
‫א•‬
‫לאילפא‬
‫ליה‬
‫אמרו‬
‫רגלי המטה מונחין בספלים מלאים‬
‫ל א ח י ך ל ע נ י ך ו ל א ב י נ ך אף על גב לעבד עיסקא גריסנא לא שמע ש״מ לדיר‬
‫בארעך‪:‬‬
‫יתיב מר לא הוה‬
‫מיס שלא יעלו אליו נמלים לרך‬
‫ד ב ר י ם ט ו י א אנא טפי מיניה‪ :‬דגי ר׳ חייא ודבי‬
‫קיימא לי שעהא אמר‬
‫‪ .3‬מ י ה ע י ר מ מ ז ך ח צ ד ק‬
‫מלך מר‪ .‬פי׳)י( כלומר לא‬
‫רגלי המטה מפני שהיה גילם ואס‬
‫י ק ך א ה ו לרגלו י ת ן ל פ נ י ו ר׳ אושטיא‪ .‬להוו מסלד מתניתא‬
‫ליה רבי יוחנן איהדר‬
‫היו עולים אינו יכול ליטלם בידיו‬
‫היית מולך לראש ישיבה‬
‫ג ו י ם ו מ ל כ י ם י ר ד י ת ן כ ע פ ר על פי רבינו הקלוש שהיה רבס‪:‬‬
‫ואוקי בנפשאי ‪ 2‬כי‬
‫חרבו כ ק ש נךף קשתו‪:‬‬
‫ולזורקן‪ :‬דסלקי ליה‪ .‬כל המאורע‬
‫ד״מ בניחותא למר קאי‬
‫ולא פשיטנא ליה ממהני'‪ .‬לאשכחנא‬
‫ישעיהו מ א ב‬
‫לו אפילו רעה‪ :‬בה בההיא דיורא‪.‬‬
‫לא יחדל אביון מקרב אר׳ יוחנן כלומר אי יתיב‬
‫משנה כווחיה לההיא ברייחא‪ :‬הנא‬
‫המלון‪:‬‬
‫באותו‬
‫לן לילה אחת‬
‫ליה‪ .‬שנה לפניו כלומר בעא מיניה‪:‬‬
‫הארץ ר׳ יוחנן חדר מר לא הוה מליך ר׳ יוחנן‪:‬‬
‫לסיפטיה‪ .‬ארגז שלו‪ :‬לכולהו‪ .‬שונאיהן‬
‫האומר הנו שקל לבניי‪ .‬מי שמת‬
‫יבא‬
‫אילפא לא הדר עד‬
‫הגהות הב״ח‬
‫של ישראל‪ :‬כחד מינייהו‪ .‬כאחל‬
‫)א( נם׳ אזלו אותיבו תותי והניח ממונו ביל איש נאמן ואמר‬
‫דאתא אילפא מליך רבי יוחנן אמרו לו אי‬
‫משרי קיסר‪ :‬מטפרא דאברהם הוא‪.‬‬
‫גולא וכו׳ אי יתיב מר וגריס‪ :‬חנו שקל חצי סלע לבניי להוצאה‬
‫אתיב מר וגרים לא הוח מליך מר ‪3‬יאזל‬
‫כשנלחם עם המלטס‪ :‬גילי‪ .‬קשין‪:‬‬
‫)ב( שם ת״ר עיר גדולה בשבוע‪ :‬וראויין להח להן סלט‪.‬‬
‫ג‬
‫>תלא נפשיה באסקריא דםפינתא אמר אי‬
‫המוציאה חמש מאות כו׳ ועיר‬
‫ביהו‪ .‬לנו במלון‪) :‬י> כפר טמיקו שלשה‬
‫ט י ‪ :‬שיש לו גנים הרבה ואין מסתפקין‬
‫המוציאה‬
‫קטנה‬
‫איכא דשאיל לי במתניתא דר׳ חייא ורבי‬
‫מהים בשלשה ימים‪ .‬מת אחד בכל יום‪:‬‬
‫)ג( רש״י ל״ה אי יתיב מר לשבת בפחוח מסלע‪ :‬נוהנין להן‬
‫אושעיא ולא פשטינא ליח ממתני׳ נפילנא‬
‫ביום‬
‫וגריס‪) :‬ל( ד״ה הא מגי כו׳ סלע‪ .‬לאי הוה בלעתיה ללא למימן‬
‫אלא שקל הס״ל ומה״ל ר״מ‬
‫מותר להו אלא שקל היה מצוה אל מאםקריא דםפינתא וטבענא אתא חחוא‬
‫היא וכו׳ שיהא שם‬
‫הס״ל ומה״ר ו ד ג ל י מטתו‬
‫םבא תנא ליה י> תאומר תנו שקל לבניי בשבת והן ראויין לתת להם םלע‬
‫מונחין ט ׳ ‪) :‬ה( ה״ה ניסו‬
‫לנו נמלו! הס״ל ואת״נ מה״ל נותנין להם םלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל אם אמר >מתו ירשו‬
‫כגון כפר עמיקו ויצאו אתרים תההיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל א״ל הא מני ר״מ היא‬
‫ממנה שלשה מתים‪ 0):‬תום׳‬
‫ל״ה אמרו כוי‪ .‬פי׳ בתמיה דאמר מצוה לקיים דברי תמת אמרו עליו על נהום איש גם זו שהית םומא משתי עיניו גידם משתי ידיו‬
‫כלומר וכי לא היית‪:‬‬
‫קיטע משהי רגליו וכל גופו מלא שהין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטהו מונהין בםפלין של מים כדי שלא‬
‫יעלו עליו נמלים פעם אהת ]תיתה מטתו מונהת בבית רעוע[ בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואה״כ לפנות‬
‫את הכלים אמר להם בניי פנו את הכלים ואה״כ פנו את מטתי שמובטה לכם שכל זמן שאני בביה אין הבית‬
‫לעזי רש״י‬
‫וילו״ן ]וייל״א[‪ ,‬מפרש‪ .‬נופל פינו את חכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל חבית אמרו לו תלמידיו רבי וכי מאתר שצדיק גמור‬
‫אתה למה עלתה לך כך אמר להם בניי אני גרמתי לעצמי שפעם אחת הייהי מהלך בדרך לבית חמי והיה‬
‫עמי משוי ג׳ המורים אהד של מאכל ואהד של משתה ואהד של מיני מגדים יבא עני אהד ועמד לי בדרך‬
‫מוסף רש״‬
‫ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן חחמור לא הספקתי לפרוק מן חחמור עד שיצתה‬
‫הובא בעמוד הנא‬
‫נשמהו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידיי שלא הםו על ידיך יתגדמו רגליי‬
‫שלא הסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרחי כל גופי יחא מלא שחין אמרו לו אוי לנו‬
‫רבעו גרשום‬
‫שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך ייואמאי קרו ליה נחום איש גם זו דכל מילתא דהוה םלקא‬
‫באסקריא דספינתא‪ .‬משט‪.‬‬
‫בתר ליח אמר גם זו לטובח ׳יזימנא חרא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר אמרו מאן ייזיל ייזיל נחום איש גם זו‬
‫נותנין להם סלע‪ .‬דאולינן‬
‫אומדין דעתי׳‪ ,‬דלהכי אמר דמלומד בניםין הוא שדרו בידיה מלא םיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירח בליליא קמו הנך‬
‫שקל אם אפשר להם‬
‫לצמצם‪ ,‬דיוראי ושקלינהו לםיפטיה ומלונהו עפרא )למהר כי הזנהו אמר גם זו לטובה( כי מטא התם ]שרינהו לםיפטא‬
‫אבל אם אי אפשר להם נותנין‬
‫להם סלע‪ .‬א( כיון שאמר תנו חזנהו דמלו עפרא[ בעא מלכא למקטליגהו לכולהו אמר קא מהייכו בי יהודאי ]אמר גם זו לטובה[ אתא אליהו‬
‫אין נותנים להם אלא שקל‪,‬‬
‫דאזלינן בתר אומדין דעתיה‪ ,‬ארמי ליה כהד מינייהו א״ל דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא הוו סייפיה‬
‫דכיון רבעי דלירשו אהרים גילי הוו גירי דכתיב יתן כעפר חרבו כקש נדף קשהו הויא הדא מדינתא דלא מצו למיכבשה בדקו מיניה‬
‫ודאי הוה ליה צר עין על בניו‪.‬‬
‫א״ל הא מני ר״מ‪ .‬דמתניתין‪ .‬וכבשוה עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדדוהו בקרא רבה כי אתו ביתו בההוא‬
‫מונחת על אהבעה ספלים‪.‬‬
‫ביום דיורא אמרו ליה מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי אמר לחו מאי דשקלי מהבא אמטי להתם םתרו‬
‫שלא יעלו עליו הרחש‪.‬‬
‫אהד‪ .‬אין וה דבר‪ ,‬דאקראי לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא אמרו ליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא בדקוה ולא אשכהוה וקטלינהו להנך‬
‫בעלמא הוא‪ .‬או בארבעה‪.‬‬
‫מרוחקין‪ .‬ט ׳ מתים‪ .‬דהיינו דיוראי‪ :‬אי זו היא דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי כוי‪ :‬ת״ר עיר <» חמוציאח חמש מאות ואלף רגלי כגון‬
‫גמי ג׳ מתים לגי ימים‪ .‬כפר עכו ויצאו הימנה השעה מתים בשלשה ימים זה אהר זה הרי זה דבר ביום אחד או בד׳ ימים אין זה דבר‬
‫״׳ועיר המוציאה המש מאות רגלי כגון כפר עמיקו ויצאו ממנה שלשה מתים בג׳ ימים זה אחר זה הרי זה דבר‬
‫א‬
‫ב‬
‫ז‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫א( צ״צ יאס אמר אס מתו ירשו‬
‫להס וני׳‪.‬‬
‫א ]מיי׳ פי״א מהלכות וטה‬
‫ומתנה הלכה כג[‪:‬‬
‫טז ב מיי׳ פי״נ שס הל׳ ו‬
‫טיש״ע ת״מ סי׳ רנג סעיף‬
‫יז ]וסימן רמת סעיף ‪:[5‬‬
‫י י ג מיי׳ ס״כ מהלכות אישות‬
‫הלכה יל סמג עשי! מת‬
‫טוש״ע אה״ע סי׳ נל ות׳׳מ‬
‫ד‬
‫סי׳ רננ סעיף כ‪:‬‬
‫]טיש״ע י״ל סימן רמז‬
‫יח ה‬
‫סעיף א!‪:‬‬
‫מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫תענית הלכה ה‬
‫טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעי סעיף כ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אילפא ור׳ יוחנן דחיק להו‬
‫עלמא אמרי ניקום ונעביד‬
‫עיסקא ]וכוי[ עד דהדר‬
‫אילפא מלך יוחנן‪ .‬אתא‬
‫אילפא תלא נפשית‪ ,‬אמר אי‬
‫איכא דשאיל לי מתנייתא‬
‫מדבי ר׳ חייא ודבי ר׳ אושעיא‬
‫ולא פשטנא ליה ממתני׳‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כל מה שיש במשניות‬
‫שלהן‬
‫עיקר‬
‫ההיצונות‬
‫במשנתינוא״ ואין כל הכם‬
‫יודעו‪ ,‬לפיכך אני גדול ממנו‪,‬‬
‫ולמה וכה לישב בראש ולא‬
‫וכיהי אני‪ .‬ושאליה ההוא‬
‫סבא‪ ,‬הא דתניא האומר תנו‬
‫לבניי שקל כשבת וצוה ומת‬
‫וראויין לתת להן סלע‪ ,‬כי‬
‫השקל הוא הצי סלע‪ ,‬אם אינו‬
‫מספיק להם נותנין להן סלע‪,‬‬
‫אם אמר בלשון הזה אל תתנו‬
‫להן אלא שקל אע״פ שאינו‬
‫מספיק להם אין נותנין להם‬
‫אלא שקל‪ ,‬ואם אמר אם מתו‬
‫יירשו אחרים ההתיהם ]כוי[‪,‬‬
‫שמעינן מינה דאין אדם רשאי‬
‫לשנות מדברי המת‪ .‬ופשט‬
‫אילפא‪ ,‬הא מתניתא אליבא‬
‫דרי מאיר היא‪ ,‬ששנינו‬
‫במשנתנו בכתובות בפרק‬
‫מציאה האשה‪ ,‬המשליש‬
‫מעות לבתו והיא אומרת נאמן‬
‫עלי בעלי יעשה שליש מה‬
‫שהושלש בידו דברי ר׳ מאיר‪,‬‬
‫ואוקימנא התם טעמא דר׳‬
‫מאיר משום דמצוה לקיים‬
‫דברי המת ואין לשנות‬
‫מדבריו‪ .‬אמרו עליו על נחום‬
‫איש גם זו‪ .‬שם מקום הוא‪,‬‬
‫ראיה על אמתת הדבר בדברי‬
‫הימים הוא שנקרא לשם שם‬
‫אחת העיירות )גם זו()גמזו[‪.‬‬
‫והוא האמת א(‪ .‬ירושלמי א״ר‬
‫יוסי בן אבין בזכות ג• דברים‬
‫גשמים יורדים בוכות הארץ‬
‫ובוכוה החסד וייסורין‪ ,‬וכולן‬
‫בפסוק אחד גאמרו אם לשבט‬
‫]אם לארצו[ אם לחסד‬
‫ימציאגו‪ ,‬שבט אלו ייסורין‪.‬‬
‫מפגי)גי( ]די[ דברים גשמים‬
‫יורדין מלמעלה‪ ,‬מפני טללים‬
‫הרעים ומפגי בעלי זרוע‬
‫ושיהא שותה העליון בתחתון‬
‫ושיהו עיני הכל גשואות‬
‫לשמים‪ .‬בעון)גי( ]די[ דברים‬
‫גשמים נעצרין‪ ,‬בעון עבודה‬
‫ורה שנאמר ועבדתם )שם(‬
‫אלהים אתרים‪ ,‬וכתיב בתהיה‬
‫ועצר את השמים‪ .‬בעון גילוי‬
‫עריות שנאמר ותתגיפי ארץ‬
‫וימנעו‬
‫וכתיב‬
‫בזנותיך‪,‬‬
‫רביבים‪ .‬בעון שפיכות דמים‬
‫שנאמר כי הדם הוא יהניף את‬
‫הארץ‪ ,‬פי׳ יחן אף על הארץ‪.‬‬
‫)וכתיב וחרה אף ה׳ בכם‬
‫ועצרנו בעון פוסקי צדקה‬
‫ברבים ואינן נותנין דכתיב‬
‫ושיאים ורות וגשם אין איש‬
‫מתהלל במתת שקר‪] .‬חמשה[‬
‫שמות נקרא איד ]עב[ עגן‬
‫הזיז ונשיא‪ .‬א״ר תנינא מה‬
‫ביום‬
‫אתטס תחתיהס נין שאמר תנו‬
‫וני! שאמר אל מתני אין נותנין‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצרה‬
‫יעשו גדולי הדור ואין הצבור נידון אלא אחר רובו‪ .‬שכן מצינו שכל ל״ה שנים שהיו ישראל כמגודין לשמים לא היה הדיבור עם משה‪ ,‬שגאמר ויהי כאשר תמו כל אגשי המלחמה וגו׳ וכתיב )ויאמר( ]וידבר[ ה׳ ]אלי] לאמר‪.‬‬
‫ר• אליעזר עבד תענית ולא נתת מטרא עבד ר׳ עקיבא תלמידיה ונחית מטרא‪ .‬עאל ר׳ עקיבא ואמר משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך שהיו לו שתי בנות‪ ,‬אחת חצופה וכיון שהיתה נכנסת אצלו בבקשה הוא אומר תנו לה בקשתה‬
‫ותצא‪ ,‬ואהרה היתה צנועה וכשהיהה נכנסת אצלו היה מאריך רוהו עמה כדי שישמע שיהתה שהיה מתאוה לשמוע שיתתה‪ .‬עשה כך ר׳ עקיבא בשביל ר׳ אליעזר רבו‪ ,‬כדי שלא יאמרו כי אינו הגון ונמצא תילול שמים‪ .‬כתיב‬
‫ויקבצו המצפתא וישאבו מים וישפכו לפני הי‪ ,‬וכי מים שפכו‪ ,‬אלא לבם שפכו כמים‪ .‬ויאמרו שם חטאנו לה׳‪ ,‬לבש שמואל הלוקן של ישראל‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם כלום אהה דן אה האדם גועל אמרך לא חטאתי‪,‬‬
‫ואלו)חנה( ]אומרים[ לפניך הטאנו‪ .‬מתני'‪ ,‬איזו היא דבר עיר המוציאה ת׳׳ק רגלי ]וכוי[ עיר גדולה המוציאה אלף ת״ק רגלי יוצאי צבא כגון כפר עבו‪ ,‬ויצאו הימנה ט ׳ מתים בג׳ ימים )בג־ ימים אנשים ממש( ]זא״ז[ הרי‬
‫זח דבר‪ ,‬בד־ ימים או ביום אחד אינו דבר‪.‬‬
‫א( עי׳ נערוך השלס ערך גס וו‪ .‬בו נירישלמי לפניני ליתא וה אך רנינו היה גורס כן בירושלמי ומביא ראיה מהך קרא להך אף דאידך קרא היינו שיהיה עצירת גשמים‪ .‬ג( אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי הנני נשפט אותך על אמרן לא חטאתי‬
‫)ירמיה ני(‪.‬‬
‫כא‪:‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫יט א טיש״ע א״מ סי׳‬
‫תקעו סעיף ג‪:‬‬
‫כ ב ג מיי׳ פ״כ מהלכות‬
‫תעניות הלכה ו טוש״ע‬
‫שם סעיף נ ‪:‬‬
‫מ ו ס ף רש׳׳י‬
‫שייך לעמוד קודם‬
‫חיי עולם‪ .‬תורה ישבת‬
‫י ( ‪ .‬באסקריא דספינתא‪.‬‬
‫נכלונסות ארזים שתולים נה‬
‫וילון הספינה )כתובוח סט‪.‬‬
‫ושם‪ :‬באסקריא‬
‫דמכותא‪,‬‬
‫איכא‬
‫ד ש א י ל לי כוי‪.‬‬
‫כלומר‬
‫שהלכתי‬
‫כסחורה לא שנחתי תלמודי‬
‫רש נידי לתקן כל הנדיתות‬
‫שסידרו רני‬
‫אושעיא‬
‫תייא‬
‫ורני‬
‫נתוססתא‬
‫יבא מנה בן פרס‪ .‬כלומר מוטב שיבא גלול בן הליוט לפרס לא‬
‫הוה אלא חצי מנה ואל יבא מנה בן מנה להיינו רב מסלא‬
‫להיה מנה בלומר שהיה חשוב ופרס היינו יצחק אבוה לרב נחמן‬
‫וחמש מאות איש להיינו פי שלשה בעיר קטנה‪ :‬כפר עכו דרוקרת‬
‫דלא מיקד רב יצחק‪ :‬ל( אמר ליה זוודא אייתי גהדייהו‪ .‬פירוש‬
‫נ״א ליוקרא עיר ששמה יו״ל והיא קטנה על שם שיו״ל קטנה‬
‫וט צילה הביאו עמהם שיהו אוכלות‬
‫באומיומ‪ :‬ה״ג יצאו הימנה ג׳ מהים‬
‫כלומר אי אפשר שלא יאכלו התבואה‬
‫י( בגי ימים‪ :‬ריחק נגיחוהיו‪ .‬בשור‬
‫ביום אהד או בארבעה ימים אק זה דבר‬
‫והזרעים‪ :‬אמרו ליה לרכ יהודה‬
‫מועל קאי בבבא קמא בפרק טצל‬
‫דרוקרת עיר המוציאה המש מאות רגלי הוה‬
‫איכא מותנא כחזירי גזר תעניתא וכו׳‬
‫הרגל מועלמ אי זהו חס ואי זהו‬
‫ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אהד גזר רב‬
‫עד שאני חדר• דהמו מעייהו לבני‬
‫מועל כל שהעילו בו ג׳ ימים לברי‬
‫נהמן בר רב תסדא תעניתא אמר רב נהמן‬
‫אינשי‪ .‬פירוש שבני מעיו של חזיר‬
‫ר׳ יהולה ר׳ מאיר אומר כל שהעילו‬
‫בר יצחק כמאן כר״מ דאמר >ריחק נגיחותיו‬
‫דומין למעים של בני אדם ויש לחוש‬
‫בו ג׳ פעמים ביום אחל ר׳ יהולה‬
‫שיהא )«> על בני אלם מכאן נראה‬
‫סבר כתיב או נולע ט שור נגח‬
‫חייב קירב נגיחותיו לא ב״ש א״ל רב נחמן‬
‫שאס יהיה לבר על עובד כוכבים‬
‫הוא מתמול שלשום י( מתמול תרי‬
‫בר רב חסדא לרב נחמן בר יצחק ליקום מר‬
‫שיש לחוש ויש להחענוח להא הכא‬
‫שלשום תלת הרי ג׳ ימים ור״מ סבר‬
‫ליתי לגבן א״ל תנינא רבי יוםי אומר לא‬
‫<> מלבר שהיה‬
‫חזינן לגזר מענימא ׳‬
‫דחק נגיחותיו כשנגח בג׳ ימים זה‬
‫מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את‬
‫בחזידן משוס ללמו מעייהו לבני‬
‫אחר זה חייב קירב נגיתותיו שנגח‬
‫מקומו שכן מצינו בחר סיני שכל זמן‬
‫אלם וכל שכן לנכרים ללמו לישראל‪:‬‬
‫ג׳ פעמים ביום אחל לא כל שכן‪:‬‬
‫שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה יגם‬
‫גבירה לוקה‪ .‬פי׳ זו ארן ישראל‪:‬‬
‫ליקום מר להכא‪ .‬לרב נחמן בר יצחק‬
‫טרפה‬
‫הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא הוה יתיב בין ג ב ד ללא חשיבי כולי‬
‫ביום אמד אץ זה דבר‪ .‬לאקראי בעלמא הוא‪ :‬ה״ג ע י ר גדולה‬
‫המוציאה אלןז וחמש מאיה רגלי‪ cw‬יצאו הימגה השעה מסים וכוי‪ .‬אלף‬
‫שלהן‬
‫אמינא להן סמך נמש נתנו‬
‫של הש״ס שסידר רני ולהט‬
‫נקט רני חייא ורני אושעיא‬
‫לסי שהן עיקר כדאמדנן‬
‫נסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה‬
‫נעלמא כל מתנימא דלא‬
‫מיתניא ני ר׳ חייא‬
‫ור׳‬
‫אושעיא לא תותנו מינה כני‬
‫מדרשא ;כתובות םט‪:‬ו‪ .‬תנא‬
‫ליה‪ .‬שגה לפניו נרייתא זו‬
‫למצוא לה‬
‫ושאלו‬
‫סמך‬
‫נמשנה שסידר רני ועוס!‪.‬‬
‫שקל‪ .‬מצי סלע ישם(‪ .‬והן‬
‫‪2‬‬
‫במשוך‬
‫היובל המה יעלו בהר וכן מצינו באהל מועד שבמדבר שכל זמן שהוא נטוי‬
‫אמרה תורה‬
‫‪3‬‬
‫וישלהו מן המהנה כל צרוע ״הוגללו הפרוכת הותרו זבין‬
‫והמצורעים ליכנם שם אמר ליה אי הכי <* ניקום אנא לגבי מר אמר ליה‬
‫מוטב יבא מנה בן פרם אצל מנה בן מנה ואל יבא מנה בן מנה אצל מנה‬
‫בן פרם בםורא הוות דברתא בשיבבותיה דרב לא הוות דברתא סברו מיניה‬
‫ראויין לתת להם סלע‪.‬‬
‫שאינן נזונין נסתות ושם(‪.‬‬
‫נותנין להם סלע‪ .‬דאי‬
‫הוה ידע שיתייקרו המזונות‬
‫משום זכותיה דרב דנפיש איתהזי להו בחילמא רב דנפישא זכותיה טובא‬
‫הא מילהא זוטרא ליה לרב אלא משום ההוא גברא דשייל מרא וזבילא‬
‫הצטרכו לסלע‪ ,‬צא הוה אמר‬
‫לקבורה בדרוקרת הוות דליקתא ובשיבבותיה דרב הונא לא הווה דליקתא‬
‫תתנו‪ .‬ה ד מימה נידס ולא‬
‫סבור מינה בזכותא דרב הונא דנפיש איתהזי להו בהילמא האי זוטרא ליה‬
‫<שס(‪.‬‬
‫אמר‬
‫ואם‬
‫אל‬
‫עשאן יורשים אלא נענין וה‬
‫!שם(‪ .‬אם מתו‪ .‬נלא נניס‬
‫‪1‬שם‪ .1‬אין נותנים להם‬
‫שאין‬
‫אלא ש ק ל ‪.‬‬
‫לנו‬
‫להפסיד את הנאיס אמדהס‬
‫יהואיל ועשה את האתרים‬
‫יורשים אחדהס ודאי דווקא‬
‫לרב הונא אלא משום ההיא איתתא דמחממת תנורא « ומשיילי לשיבבותיה‬
‫אמרו ליה לרב יהודה אתו קמצי גזר תעניתא אמרו ליה לא קא מפסדן‬
‫אמר להו זוודא אייתו בהדייהו אמרו ליה לרב יהודה איכא מותנא בחזירי‬
‫גזר תעניתא נימא קסבר רב יהודה מכה משולהת « ממין אהד משולהת‬
‫שתסול‬
‫מכל חמינין לא *שאני חזירי דדמיין מעייהו לבני אינשי אמרו ליה לשמואל‬
‫לאותן‬
‫איכא מותנא בי חוזאי גזר תעניתא א״ל וחא מרחק אמר ליכא מעברא הכא‬
‫היכא דאמר להו אל תחנו‬
‫דפםיק ליה אמרו ליה לרב נחמן איכא מותנא בארעא דישראל גזר תעניתא‬
‫שקל קאמר כדי‬
‫אחדהס‬
‫ירושה‬
‫אחדס !שם(‪ .‬הא‬
‫מני‪.‬‬
‫גהס אלא שקל אין נומק‬
‫להס אלא שקל‪ ,‬ואע״ג דסוף‬
‫סיף טלהו נכסי דידהו נינהו‬
‫צא יהנינן להו נקוטנן אלא‬
‫שקל נשנת והמוסר יזוני מן‬
‫הצדקה‪ ,‬ולינא לאקשרי עלה‬
‫נסרק‬
‫הא דאמר‬
‫נערה‬
‫נ‬
‫אמר אם גבירה לוקה שפהה לא כל שכן טעמא דגבירה ושפחה הא שפחה‬
‫ושפהה לא והא אמרו ליה לשמואל איכא מותנא בי הוזאי גזר תעניתא‬
‫ג‬
‫שאני התם כיון‬
‫דאיכא‬
‫שיירתא‬
‫דלווי ואתיא בהדיה‬
‫אבא‬
‫אומנא הוה‬
‫אהי ליה שלמא ממהיבהא דרקיעא כל יומא ולאביי כל מעלי יומא דשבתא‬
‫לרבא‬
‫כל‬
‫מעלי‬
‫יומא‬
‫דכיפורי‬
‫הוה‬
‫קא‬
‫חלשא‬
‫דעתיה‬
‫משום‬
‫דאביי‬
‫!נתונות מת‪ (.‬לאו‬
‫נל‬
‫שיעשיר את‬
‫מיו‬
‫דאבא אומנא אמרו ליה לא מצית למיעבד כעובדיה »־> ומאי הוו עובדיה‬
‫אל‬
‫דכי הוה עביר מילתא הוה מחית גברי להוד ונשי לחוד‬
‫נמיניה‬
‫עצמו על‬
‫ייפיל‬
‫דהמס הוא‬
‫תקנרוהו‬
‫הצנור‪,‬‬
‫דאמר‬
‫מנכסיו‬
‫ונכסי‬
‫דדיה נינהו הלכך לא צייתינן‬
‫ליה לקונרו מן הצדקה כדי‬
‫להעשיר את נניו‪ ,‬אנל הכא‬
‫נכסי לאו דממי נינהו ט‬
‫אס לפי צוואתו )כתובות‬
‫סז‪ .>:‬שרינהו לסיפטא‪.‬‬
‫התירו הארנזיס והמרציסין‬
‫)םנהדרץ‬
‫ופתחום‬
‫קט‪.(.‬‬
‫וקטלינהולהנך דיוראי‪.‬‬
‫דאבא אומנא‬
‫ואית ליה לבושא‬
‫דאיה ביה קרנא‬
‫דהוות בזיעא כי כוםילתא כי הוות‬
‫אהיא ליה איתתא הוה מלביש לה כי היכי דלא ניסתכל בה ואית ליה‬
‫דוכתא‬
‫ג‪,‬‬
‫דצניעא דשדי ביה פשיטי דשקיל דאית ליה שדי ביה דלית ליה‬
‫יי לא מיכםיף כי הוה אהרמי ליה צורבא מרבנן אגרא מיניה לא שקיל יובתר‬
‫ה‬
‫דקאי יהיב ליה פשיטי ואמר ליה זיל בריא נפשך יומא הד שדר אביי זוגא‬
‫דרבנן למיבדקית אותבינהו ואכלינהו ואשקינהו ומך להו ביםתרקי בליליא‬
‫האי וקאמר ליה רב נחמן בר רב‬
‫חסלא ליקום מר מהתם ולימי ליתיב‬
‫גבאי‪ :‬סנינא‪ .‬תני אנא‪ .‬שונה אני‬
‫ברייתא זו רבי יוסי אומר כר‪ :‬לא‬
‫מקומו של אדם מכבדו‪ .‬ואס אלך‬
‫ואשב שם אין המקום מכבלני‪ :‬גם‬
‫הצאן והבקר אל ירטו‪ .‬למשוס שכינה‬
‫היה הר סיני מטבל ומקולש‪ :‬אל‬
‫מול ההר ההוא‪ .‬מלכתיב ההוא‬
‫משמע כל זמן שהוא בגלולתו‬
‫שהשכינה עליו )י> נסתלקה השטנה‬
‫במשוך היובל וגר‪ .‬ואע״ג להאי קרא‬
‫בלוחות הראשונות כתיב לא נסתלקה‬
‫שכינה על לוחות האחרונות שניתנו‬
‫ביום הכפוריס וגס כל ימות החורף‬
‫שעסקו במלאכת המשכן שהתה‬
‫שכינה בהר ומשם נימנו כל המצות‬
‫בקולי קולומ ולפילים ביום קבלת‬
‫עשרת הלברות על אחל בניסן שהוקם‬
‫המשכן ונסעה וזזה שכינה מן ההר‬
‫וישבה לה על ״(הכפורת ושם באהל‬
‫כללותיה‬
‫התורה‬
‫נשנית‬
‫מועל‬
‫ופרטומיה ועל אומה שעה היה מתיר‬
‫לעלות‬
‫הראשונות‬
‫להם בלוחות‬
‫כלאמדנן במסכת ביצה )דף ה‪ (.‬כל‬
‫לבר שבמנין צריך מנין אמר להתירו‬
‫ובראש קונטרס רומי אמה מוצא‬
‫תשובת ט( רבים בכך‪ :‬במשוך היובל‪.‬‬
‫בסיום השופר כשמסתלק השכינה‪.‬‬
‫לרך הוא להאריך ולמשוך התקיעה‬
‫בשעת סיום‪ :‬הוגללו הפרופה‪ .‬שהיו‬
‫נגללין בשעת נסיעתן »> היו נוסעין‬
‫כולן ובאין זבים ומצורעים ונכנסין‬
‫במחנה‪ :‬פ ר ס ‪ .‬חצי מנה‪ .‬ולשון‬
‫פריסה כמו פרס פריסת מלכותך‬
‫)מיאל ה>‪ .‬שאביו של רב נחמן בר רב חסלא גלול מיצחק אביו של רב נחמן מלמיתקרי בר רב חסלא ואילך רב נחמן בר יצחק מכלל שלא‬
‫נסמך‪ :‬דברהא‪ .‬לבר‪ :‬בשיבבותיה‪ .‬בשכונתו‪ :‬איתחזי להו בחילמא‪ .‬להנך אינשי לסברי )י‪ 0‬משוס זכותיה לרב הוא‪ :‬הא זוטר ליה לרב‪.‬‬
‫נס זה קטן הוא לסי גלולת רב‪ :‬מרא‪ .‬פושיי״ר בלע״ז‪ :‬זבילי‪ .‬פלי״א בלע״ז‪ :‬לקבורה‪ .‬ומשוס זכותיה לקבורה מללו בו מלה מ ג ל מלה‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ומשיילא לשיבבוהה‪ .‬ומשאילחו לשכנוחיה לאחר שהסיקמו משלה לפיכך נמללת השכר בה במלה‪ :‬קמצא‪ .‬ארבה שמכלה את התבואה‪:‬‬
‫א• ליה רב נחמן בר רב‬
‫חשדא לרב נחמן בר יצחק לא קא מפסדא‪ .‬לא בעינן למיגזר תעניתא‪ :‬זזודא אייסו גהדייהו‪ .‬בתמיה וט צילה הביאו עמס שלא יססילו אח החבואה‪ :‬מעייהו‪.‬‬
‫ליתי מר יקום הכא‪ ,‬א׳ ליה בני מעיין שלהן שאין להן כרס הפנימי כשאר בהמה‪ .‬וסימן רע הוא‪ :‬בי שוזאי‪ .‬מקום במלכות בבל‪ :‬גזר העניהא‪ .‬בעירו‪ :‬הא מרחק‪.‬‬
‫תנינא לא המקום מכבד ואין לחוש שמא יבא על כאן‪ :‬אמר להו וכי מעברא פסיק להו‪ .‬וכי מעברוח ושאר מחיצות מפסיקין לפני הדבר שלא יבא‪ :‬שפחה לא‬
‫את האדם אלא אדם מכבד‬
‫אה מקומו‪ ,‬שכן מציגו כל שכן‪ .‬דש לחוש שמא ישתלח על כאן‪ :‬הא שפחה ושפחה‪ .‬שתי עיירות של חוצה לארן כגון בי חוזאי ונהרלעא לאחריה לשמואל‪:‬‬
‫בסיגי שכל זמן שהשכיגה שיירהא‪ .‬לאזלי מבי חוזאי לנהרדעא‪ :‬דלווי‪ .‬מתלוה ובא עמהן‪(' :‬שלמא מרקיעא‪ .‬במ קול אומרת לו שלום עליך‪ :‬אבא אומנא‪ .‬מקיז‬
‫עליו כתיב גם הצאן והבקר‬
‫לס‪ :‬כי הוה טביד מילהא‪ .‬כשהיה מקיז לס לבני אלם‪ :‬ומשים לתודייהו‪ .‬לצניעותא‪ :‬דאית ביה קרנא‪ .‬וינטוש״א שהיה תקוע בו‬
‫איי ירעו‪ ,‬נסתלקה שכיגה‬
‫כה־ב במשוך היובל המה הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה‪ :‬ולא מכסין*‪ .‬ללאמר >שהכה לא הוה ילע מאן רמי )בכסילתיה( פשיטי להתם ומאן ללא רמי‪:‬‬
‫יעלו בהר‪ .‬וכן באהל מועד בריא נפשך‪ .‬תבריא עצמך‪ :‬למיבדקיה‪ .‬לבלקו במעשיו‪ :‬ומך להו בסהרקי‪ .‬קיפל חחתיהן תכשיטי צמר טסיל״ו בלע״ז לישן בהן‪:‬‬
‫כ‬
‫״ '‬
‫י "‬
‫ויישלחו מן המחנה כל‬
‫צריע וכל וגוי‪ ,‬הוגללו תפרוכת הותרו הזבין והמצורעין להבנס‪ .‬אמר לו אבוא אני אצלך‪ .‬אמר לו מוטב‬
‫יבא מנה בן פרס‪ ,‬פי׳‪ ,‬חכם בן מי שלא היה אביו חכם‪ ,‬אצל חכם בן חכם‪ .‬בסורא הוה מותנא‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫ל‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫ש‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫א( נייק כד‪ .‬ג״נ‬
‫מאבראי‪ ,‬ד( ס׳׳א הוה אתי‬
‫ויתינ ולא‪ ,‬ה( ש״א וכי הד‬
‫תד אינש דלא אפשר ליה הוה‬
‫יהינ ליה כר‪ ,‬ו( צ״ל ניוס‬
‫אחד‪ .‬רש״א‪] (t ,‬שמות כא[‪,‬‬
‫‪ (P‬הכפורת נאהל מועד ושם‬
‫נשנית התורה כצ״ל‪ .‬רש״א‪,‬‬
‫ןרנינו‬
‫נו(‬
‫ס״א[‪,‬‬
‫כרוך‪.‬‬
‫י( ]ד״ה שלמא אחד ד״ה‬
‫אנא[‪ ,‬כ( נ״ל שצ״ל שהקת‪,‬‬
‫ל( ]צ״ל אמר להון‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ו ‪ .‬ואיש ל א יעלה עמך‬
‫וגם איש א ל ירא בכל‬
‫ההר גם הצאן והבקר‬
‫א ל ירעו א ל מ ו ל ההר‬
‫שמות לד ג‬
‫ההוא‪:‬‬
‫‪ .2‬ל א תנע בו יד כי‬
‫סקול ינזקל או ירה יירה‬
‫אם בהמה אם א י ש ל א‬
‫יהיה במשך היכל המה‬
‫שמות יט יג‬
‫יעלו בהר‪:‬‬
‫‪ . 3‬צ ו א ה בני י ש ך א ל‬
‫וישלחו מן המחנה כל‬
‫צ ר ו ע ו כ ל ןב וכל טמא‬
‫במדבר ה ב‬
‫לנפש‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( נסי א״ל אי הכי איקום‬
‫אנא ו א י ז ו ל‬
‫מר‪:‬‬
‫לגני‬
‫)‪ (5‬שם‬
‫ההיא‬
‫איתתא‬
‫דמחממת‬
‫תנורא‬
‫מע״ש‬
‫ומשיילא‬
‫לע״ש‬
‫ל ש י ב ב ו ת ה ‪) :‬ג( שם מנה‬
‫במין‬
‫משולחח‬
‫בכל‬
‫משולחת‬
‫אחד‬
‫המינין‪:‬‬
‫) י ( שם למיענד כעונדיה‬
‫דאבא‬
‫אומנא ומאי הוו‬
‫כר ט טסילתא דכי הוות‬
‫כר דלא‬
‫נה‬
‫ליסתכיל‬
‫והוה ליה דוכתא דצניעא‪:‬‬
‫)ה( רש"־ ד״ה ה״ג עיר כוי‬
‫ויצאו‬
‫הימנה ט׳ מתיס‬
‫וכו׳ כגון כ פ ר עכו אלף‬
‫מאומ‬
‫וממש‬
‫נעיר‬
‫וכו׳‬
‫קטנה הס״ד ואמ״כ מה״ד‬
‫דרוקרת נ״א יו׳׳ד קרת‬
‫עיר ששמה יו״ד והיא עיר‬
‫קטנה על שם כוי כצ״ל‬
‫יתינות כפר עכו נמחק‪:‬‬
‫)ו( ד״ה אל‬
‫שהשטנה‬
‫מול‬
‫עליו‬
‫כו׳‬
‫הם״ד‬
‫ומה״ד נסתלקה יכו׳ ונראש‬
‫קונטרס‬
‫רומי‪:‬‬
‫תשובת‬
‫)ז( ד״ה הוגללו וכו׳ והיו‬
‫נוסעין ונו׳ נמתנה שכינה‬
‫הס״ד‪) :‬ח( ד״ה איתחד‬
‫דמשום‬
‫וכו׳‬
‫זכותיה‪:‬‬
‫)ט( תום׳ ד״ה אמרו כוי‬
‫רש למוש שיהא ד ב ר על‬
‫נני אדם‪) :‬י( כא״ד אדבר‬
‫שהיה נחזידן‪ .‬נ״נ וקשה‬
‫דאמרינן דשטנא נ ת ד אומי‬
‫לא שלטא‪:‬‬
‫לצפרא‬
‫אותן נני הנפריס )שסו‪.‬‬
‫נ ט י י‬
‫כמ‪,:‬‬
‫כ( !מנחות צה‪ ,[.‬ג( נךא‬
‫א‬
‫ופי׳ מכותא וידון(‪ .‬אמד אי‬
‫אע״ס‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪3‬‬
‫בשיבבותיה דדב לא הות‪ ,‬וכן הות דליקתא בדיוקרת‪ ,‬ובשיבבוהיה דרב הונא לא הות‪ .‬ואסיקנא דלאו בוכותייהו‬
‫לעזי ר ש‬
‫‪»:‬״י‬
‫פושיי״ר ]פושוי״ר!‪.‬‬
‫מעדר‪ .‬פלי״א ]פיל״א[‪.‬‬
‫יעה‪ .‬וינטוש״א‪ .‬כוס‬
‫הקזה‪ .‬טפיד״ו ]טרפי״ד[‪.‬‬
‫שטיח‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫ריחק נגיחותיו‪ .‬שגגה בג•‬
‫ימים‪ ,‬הוי‬
‫מועד‪.‬‬
‫קירב‬
‫נגיחותיו‪ .‬שגגח ג׳ ביום‬
‫אחד‪ ,‬לא כ״ש‪.‬‬
‫מפסקי‪.‬‬
‫כלומר‬
‫מעברי‬
‫שיירות‬
‫מצויין שעוברין במעברות‬
‫לצחרא‬
‫לצפרא‬
‫מבי חוזאי להכא‪ .‬כיון‬
‫דשכיחי שיירתא‪ .‬מבי הוזאי להכא גזר‪ ,‬אבל מא״י לבבל דלא שכיחי שיירתא אי לאו משום גבירתה לא הוה גור‪ .‬אתי ליח‬
‫שלמא‪ .‬מכרזי עליה שלמא מרקיעא‪ .‬דאית ביה קרני‪ .‬כלומר אתרא לקרני‪.‬‬
‫דהני‪ ,‬אלא בשביל ההוא גברא דמושיל מרא לאיגשי לקבורה‪ ,‬ובדיל ההיא איתתא דמחממא תגורא ומושלא לשיבבהה‪ .‬אמדו לר׳ יהודה איהא מותנא בחזירי‪ .‬אמר כיון ]דדמיין[ מעייהו לבגי אדם גזרינן תעניתא‪.‬‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪] (6‬גי׳‬
‫זנדוקא[‪,‬‬
‫הערון‬
‫נ ( ]צ״ל לשתנא עי׳ ע״ז נל‪:‬‬
‫וכן גי׳ הערון[‪ ,‬ג( ס׳׳א אמי‪,‬‬
‫י ( ]גי׳ רי״ף ורא״ש ת״ר על‬
‫השדפון וכוי[‪ ,‬ה( ]גי׳ רי׳יף‬
‫ורא״ש נרתה[‪ (1 ,‬ןעי׳ ע״ז‬
‫נ ד ‪! ( t , [ :‬פאה פ״א מ״אן‪,‬‬
‫ח( בס״א‪ :‬שכל‪,‬‬
‫לצפרא כרכינהו‪ .‬רבנן לביסחרקי דאבא אומנא ואייתינהו לשוקא לזבנינהו‪ :‬אמרו ליה‪ .‬לאבא אומנא לשיימינהו מר והב לן‬
‫והיו בודקין אוחו אס יחשדס כגזלנין או אס יהא שם אוחס פחות מכדי דמיהם‪ :‬במאי חשדחינן‪ .‬כשלקחמס‪ :‬וכסיפא‪ .‬לכו‬
‫למימר לי לאלתר ליתן אותם ואהכי אתו למיגני גבאי למיעבד כולי האי‪ :‬לשקלינהו מר‪ .‬שלא היינו רוצין אלא לנסותך‪ :‬חלשא‬
‫דרבא אדאביי‪ .‬דלרבא לא אתי שלמא אלא ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי ולאביי כל מעלי שבתא‪ :‬אכולא כרכא‪ .‬על‬
‫עירך‪ :‬ר ב‬
‫חוזאה‪ .‬שהיה‬
‫ברוקא‬
‫מבי חוזאי‪ :‬דבי לפט‪ .‬מקום‪ :‬א״ל‬
‫רב ברוקא לאליהו מי איכא בהאי‬
‫שוקא כר‪ :‬משאני אוכמי‪ .‬מנעלים‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬נם׳ תלשא דעתיה דרבא‬
‫משוס‬
‫דאביי‬
‫ליה‬
‫איתחזי‬
‫בחלמא אמרו ליה‬
‫מסתיין‪ (5) :‬שם האי בר‬
‫עלמא דאתי הוא קרא ליה‬
‫לגביה רהט‬
‫ו ל א אתא‬
‫בתריה א״ל‪) :‬נ( שם מ״ט‬
‫לית לך‬
‫וסיימת‬
‫תונף‬
‫מסאני אוכמי כו׳ ליהודאה‬
‫אנא‬
‫)ל(‬
‫דכי‬
‫הוו‬
‫נזרי‪:‬‬
‫רש״־‬
‫ל״ה‬
‫מסאני‬
‫כו׳ שלא‬
‫כמנהג‬
‫אוכמי‬
‫היהוליס‪ .‬נ״נ עי׳ בתוס׳‬
‫פרק בן סורר ומורה לף‬
‫ע״ל ובפי הכונס רף נ״ט‪:‬‬
‫ד״ה‬
‫)ה(‬
‫כוי‬
‫זנלוקנא‬
‫האסורין ש ל מ ל ך הס״ד‪:‬‬
‫)ו( ד״ה עד דעבדי שלמא‪.‬‬
‫דהבאת שלום בין אדם‬
‫לחבירו היא אהד מ ן‬
‫הדברים‬
‫שאדס‬
‫אוכל‬
‫סירותיהן‬
‫נעוה״ז‬
‫והקרן‬
‫קיימת‬
‫הסייד‪:‬‬
‫לעוה״ב‬
‫)‪ (1‬ד״ה שלפון נו׳ אי נמי‬
‫שהיה‬
‫מעשה‬
‫היה‬
‫נך‬
‫הס״ל‪) :‬ח( ד״ה הכי קאמר‬
‫והאי‬
‫מ׳‬
‫כיוס‬
‫לקתני‬
‫אעיר‬
‫נראתה‬
‫לאס‬
‫קאי‬
‫נראתה נשלה אפילו ניוס‬
‫אינה‪) :‬ט( ד״ה כי תניא נו׳‬
‫רצתה לא נאגם גופא לטון‬
‫להיינו‪) :‬י( ד״ה אין צריך‬
‫לומר כוי שמתריעין עליה‬
‫הס״ל ומה״ל אלא נוי‪:‬‬
‫שחורים <י> שלא כמנהג היהודים‪:‬‬
‫ולא רמי חוטא‪ .‬לא הטיל ציציח‬
‫בטליתו‪ :‬אמר ליה‪ .‬אליהו לרב‬
‫ברוקא האי בר עלמא דאתי הוא‪:‬‬
‫קרא ליה‪ .‬רב ברוקא לההוא גברא‪:‬‬
‫זנדוקנא‪ .‬שומר בית האסורין )ה‪:‬‬
‫רמינא‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫עיין נתורת סייס סנהלרין‬
‫לף פת ע״נ ל״ה שלחו‬
‫מתס‪:‬‬
‫^‪r-‬־‪HQl f‬‬
‫א[ רש״י ל״ה הט קאמר‬
‫והאי‬
‫ונו׳‬
‫דקתני נראתה‬
‫ניוס‬
‫מלת‬
‫אשדה‬
‫נמתק‬
‫ונו׳‬
‫ונ״נ‬
‫צ״ל‬
‫אעיר‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫ב ר צ ו ״ ל ‪ .‬עריסה‪ .‬מ ר ש י ״ ק‬
‫] מ ר י ש ״ ק [ ‪ .‬ביצה‪ ,‬מקווה‬
‫מים רדודים‪.‬‬
‫למובן‪,‬‬
‫להני‬
‫ביסתרקי‬
‫ואמרי ליה כ״ע‬
‫לישיימינהו מר‪ .‬אמר להו‬
‫הכי והכי שוו‪ .‬דבעילמיהב‬
‫שווי׳ אילו בסתרקי להנהו‬
‫ווגא‬
‫דרבנן‪ .‬א״ל‪ .‬ההוא‬
‫ווגא‬
‫חשדתינן‬
‫דרכגן‪,‬‬
‫דאתיגן לוותך‪ .‬לישקלינהו‬
‫מר‪ .‬לבסתרקי‪ ,‬דלא בעינא‬
‫להו‪.‬‬
‫מסאני‬
‫אוכמי׳‪.‬‬
‫כנכרים‪ ,‬ולא רמו חוטי‪.‬‬
‫ציצית‪ .‬מפני שהיא מכה‬
‫מהלכת‪.‬‬
‫שלאחר שנראה‬
‫כל שהוא‬
‫שניהם‬
‫אינו‬
‫אינה‬
‫בית‬
‫כוי‪.‬‬
‫דהרא בבית הסוהר‪ :‬דורדיא דחמרא‪.‬‬
‫שמרים של יין האדומים כדם‪:‬‬
‫בשיפולה‪ .‬בשולי בגדיה‪:‬‬
‫דיסהנא‪.‬‬
‫דרך נשים לה ומאוסה היא והוא‬
‫לשון פרסיי(‪ :‬אמר ליה‪ .‬אליהו לרב‬
‫ברוקא הני נמי בני עלמא דאתי נינהו‪:‬‬
‫בדוחי‪ .‬שמחים ומשמחים בני אלם‪:‬‬
‫טרחינן‪ .‬במילי לבליחוחא בינייהו‪:‬‬
‫עד דעבדי שלמא‪) .‬י( שהן לברים‬
‫שאדם אוכל פירוחיהן בעולם הזה‬
‫והקרן קיימת וכו׳ הבאת שלום בין‬
‫אדם לחצירו י(‪ :‬שדפון וירקון‪ .‬כיון‬
‫שנראה כל שהוא ממריעין‪ .‬ומלא‬
‫תנור דמתניתין להתענוח אי נמי‬
‫מעשה )י( היה כך‪ :‬כנן! אחד‪.‬‬
‫עוף אחל שלח( אותו מין כעין צפור‬
‫כל כנף )בראשית ז>‪ :‬משולחה‪ .‬מן‬
‫אינה‬
‫בשדה‬
‫משולחה‪.‬‬
‫דהיינו אורחה‪ :‬טרפה שני בני אדם‪.‬‬
‫ולא אכלה אלא אחד מהם ודאי‬
‫משולחח לטון ללא היתה רעבה אלא‬
‫לאחל מאי טעמא קטלה ליה לאילך‪:‬‬
‫אכלתם‪ :‬עלהה לגג‪ .‬רגילין היו‬
‫להשממש כל תשמישיהן בגגות שלא‬
‫היי משופעים אלא מלקים ושוין והוא‬
‫עריסה‪.‬‬
‫שחחתיו‪:‬‬
‫לבית‬
‫הלין‬
‫ברצו״ל בלע״ז‪ :‬הכי קאמר‪ .‬האי‬
‫לקמני נראמה בעיר כו׳ הט קאמר‬
‫נראתה בעיר כגון שנראמה ביום‬
‫לסתם נראמה ביום משמע אבל‬
‫בלילה אינה משולחת והאי לקתני‬
‫נראמה ביום )י« [ אשלה קאי לאם‬
‫נראתה בשלה ביום אינה משולחח‪:‬‬
‫הא עמדה‪ .‬בשלה ללא רצתה ולא‬
‫א‬
‫נתבאת‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫כרכינהו‪.‬‬
‫דיהבי‬
‫שניהן אינה משולחה‪ .‬שמפני הרעב‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫אשדה‬
‫אנשים‬
‫לנשים‪:‬‬
‫נכרים טינייהו עלה‪ .‬בעלי‬
‫נטרה‬
‫האסירים‪ :‬איסרמי‬
‫השמים‪:‬‬
‫גמ׳ א־כא בהאי שוקא‪.‬‬
‫פורייאי‬
‫מטתי בין‬
‫כוי‪.‬‬
‫מטיל‬
‫אני‬
‫מפסיק‪.‬‬
‫משולחת‪.‬‬
‫דאקראי היא מהמת רעבת‬
‫בשדה‬
‫הסמוכה‬
‫לאגם‪.‬‬
‫עמלה אינה משולחת לטין לסמוכה‬
‫לאגם הייני רבימה ולא ברחה‬
‫סברה אי אתי בתראי עריקנא‬
‫לאגם מיד‪ :‬בשדה שאינה סמוכה‬
‫לאגם‪ .‬עמדה משולחת דטון דלאי‬
‫מקום רביתה הוא וקיימא ודאי‬
‫אגם‪.‬‬
‫היא‪:‬‬
‫גזירה‬
‫משולחת‬
‫כב‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫דמייהו‪.‬‬
‫מילתא‬
‫דטהיה‬
‫כל בני‬
‫כ א א מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫טרפה שני כני אדם אכלה אחד‬
‫לצפרא כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להר‬
‫מהן משולחת‪ .‬והוא הדין‬
‫לשוקא ואשכהינהו א״ל לשיימיה מר היכי‬
‫לא אכלה אחד מהס משולחת שהרי‬
‫שוו א״ל הכי והכי א״ל ודלמא שוו טפי‬
‫אם אכלה שניהם אינה משולחת דהא‬
‫א״ל בהכי שקלינהו אמרו ליה דידך ניהו‬
‫דאכלה שניהם לא הוי מטעם משולחת‬
‫ושקלינהו מינך אמרו ליה במטותא מינך‬
‫אלא מטעם דהיא רעיבה והא מקט‬
‫במאי השדתינן א״ל אמינא פדיון שבויים‬
‫אכלה אחד מהם רבותא הר לאע״ג‬
‫איקלע להו לרבנן ואכםיפו למימר לי אמרו‬
‫דאכלה אחד מהן הר משולחח‪:‬‬
‫ליה השתא נשקלינהו מר אמר להו מההוא‬
‫כמלא‬
‫שעתא אסהתינהו מדעתאי לצדקה הוה קא חלשא דעתיה דרבא משום‬
‫דאביי יא( אמרו ליה מםתייך דקא מגנית אכולה כרכא ר׳ ברוקא הוזאה‬
‫הוה שכיח בשוקא דבי לפט הוה שכיה אליהו גביה א״ל איכא בהאי‬
‫שוקא בר עלמא דאתי א״ל לא אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים‬
‫מםאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה א״ל האי בר עלמא‬
‫דאתי חוא <» רחט בתריח א״ל מאי עובדך א״ל זיל חאידנא ותא למחר‬
‫למחר א״ל מאי עובדך א״ל יזנדוקנא אנא ואםרנא גברי לחוד ונשי לחוד‬
‫ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איםורא כי חזינא בת‬
‫ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו מסמא נפשאי ומצילנא לה יומא‬
‫הד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו שקלי דורדייא‬
‫דהמרא ושדאי לה בשיפולה ואמרי >דיםתנא היא א״ל מאי טעמא ליה‬
‫לך חוטי « ורמיה מםאני אוכמי א״ל עיילנא ונפיקנא ביני נכרים‬
‫כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו‬
‫לרבנן ובעו רהמי ומבטלי לגזירתייהו ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי‬
‫עובדך ואמרת לי זיל האידנא ותא למהר א״ל בההיא שעתא גזרי גזירתא‬
‫ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא אדהכי‬
‫והכי אהו הנך תרי יאתי א״ל הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו אזל לגבייהו‬
‫אמר לחו מאי עובדייכו אמרו ליח אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי אי‬
‫נמי כי הזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו טרחינן ועבדינן להו‬
‫שלמא‪ :‬על אלו מתריעין בכל מקום כוי‪ :‬ת״ר על אלו מתריעין בכל‬
‫מקום על השדפון ועל הירקון ועל ארבה וחםיל ועל חיה רעה >ר׳ עקיבא‬
‫אומר על השדפון ועל הירקון בכל שהוא ארבח וחםיל אפילו לא נראה‬
‫בא״י אלא כנף אהד מתריעין עליהן‪ :‬ועל חיה וכו׳‪ :‬ת״ר היה רעה שאמרו‬
‫בזמן שהיא משולהת מתריעין עליה אינה משולהת אין מתריעין עליה‬
‫אי זו היא משולהת ואי זו היא שאינה משולהת נראית בעיר משולהת‬
‫בשדה אינה משולחת ביום משולהת בלילה אינה משולהת ראתה שני‬
‫בני אדם ורצתה אחריהן משולחת > נחבאת מפניהן אינה משולהת טרפה‬
‫שני בני אדם ואכלה אחד מחן משולחת אכלה שניהן אינה משולהת‬
‫עלהה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת הא גופה קשיא אמרת נראתה‬
‫בעיר משולחת לא שנא ביום ולא שנא בלילה והדר אמרת ביום משולחת‬
‫בלילה אינה משולהת לא קשיא הכי קאמר נראתה בעיר ביום משולחת‬
‫בעיר בלילה אינה משולהת אי נמי בשדה ]אפילו[ ביום ]אינה[ משולהה‬
‫)בשדה בלילה אינה משולהת( ראתה שני בני אדם ורצתה אהריהן משולהת‬
‫הא עומדת אינה משולחת והדר אמרת נחבאת מפניהן אינה משולחת הא‬
‫עומדת משולהת לא קשיא י כאן בשדה הסמוכה לאגם כאן בשדה שאינה‬
‫םמוכח לאגם טרפח שני בני אדם כאחד ואכלה אחד מהן משולהת שגיהם‬
‫אינה משולחת והא אמרת אפילו רצתה אמר רב פפא כי הני ההיא באגמא‪:‬‬
‫גופא עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולהת פשיטא אמר רב פפא‬
‫י בכוכי דציידי‪ :‬על ההרב וכו׳‪ :‬ת״ר ׳הרב שאמרו אינו צריך לומר הרב‬
‫שאינו של שלום אלא אפילו חרב של שלום שאין לך חרב של‬
‫שלום יותר מפרעה נכה ואעפ״כ נכשל בה המלך יאשיהו שנאמר‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫י‬
‫א‬
‫ב‬
‫ה‬
‫;‬
‫ה‬
‫לעיר‬
‫הסמוך‬
‫בלע״ז‬
‫מרשי״ק‬
‫והוא מלא קוצים‪ :‬כי סניא ההיא‪ .‬דאכלה אין רצתה לא באגס )*> לטון דהיינו דוכמה סמכה אדעתה ורהטא אבתרייהו‪ :‬ככוכא‬
‫דציידי‪ .‬כוך קטן של ציידין שיחפרו למארב העופות ואף על גב דלאו בנין קבוע הוא ולא הוה כיישוב הרא משולחת‪ :‬אין צריך‬
‫לומר חרב שאינו של שלום‪ .‬שמתריעין עליה )י( אלא אפילו חרב של שלום העוברת דרך אותו מלכות לילך להלחם במקום אחר‪:‬‬
‫וישלח‬
‫ף‬
‫ש‬
‫?‬
‫!‬
‫ח‬
‫ינתא‪ .‬א״נ בשדה ביום‪ .‬מסיים הברייתא‪ ,‬בשדה הסמוכה לאגם עמדה איגה משולחת‪ ,‬לפי שלבה גסה באגם שהיא מצויה שם‪ .‬בשדה שאינה סמוכה לאגם עמדה משולהה‪ .‬באגם גופיה לא הוה‬
‫משולחת עד דאכלה מהן‪ .‬כוכי דאגמא דציידי‪ .‬צריפין דיורין קטגים שדרין בהן ציידים‪ ,‬ועל אותו גג עלתה‪ ,‬דס״ד לא חשיב גג‪ ,‬קמ״ל‪.‬‬
‫תעניות הל׳ י טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעו סעיף ט‪:‬‬
‫כ ב ב ג ד ה ו מיי׳ שס‬
‫הלכה ז ח טוש״ע שס‬
‫סעיף ו ‪: r‬‬
‫ז מיי׳ שס הלכה ד‬
‫כג‬
‫טוש״ע שס סעיף א‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫רבא מגנא זכותיה אכולא‬
‫כרכא‪ .‬א׳ ליה רב ברוקא‬
‫לאליהו‪,‬‬
‫אדם‬
‫הראיני‬
‫שהוא מבני העולם הבא‪,‬‬
‫א׳ ליה זה‪ ,‬הלך אחריו‬
‫אמר‬
‫שאלו‪,‬‬
‫שומר‬
‫לו‬
‫האסורים אני ואסרנא גברי‬
‫ונשי‬
‫לחוד‬
‫ולא‬
‫לחוד‪,‬‬
‫רמינא ציצית כי היכי דלא‬
‫לירגשו דאנא יהודאי‪ ,‬וכי‬
‫שמענא דגורה על ישראל‪,‬‬
‫מהודענא להון ובעי רחמי‬
‫ומבטלה‪ .‬דורדיא‪ .‬שמרים‬
‫של יין‪ .‬דשתנא‪ .‬נירה‪ ,‬וזה‬
‫הגראה‬
‫ככתם‬
‫בבגדיה‬
‫דמיה הן‪ .‬תוב א׳‬
‫ליה‬
‫)ל(אליהו הני נמי‬
‫ןבגי[‬
‫עלמא‬
‫דאתי‬
‫ושאלינהו‬
‫משמחי‬
‫נינהו‪,‬‬
‫ואמרי‬
‫לו‬
‫עציב׳‬
‫אנן‪,‬‬
‫לב‬
‫כלומר יש לנו חן שפה‬
‫ודברים המסירים עצב עמן‬
‫הלב‪ ,‬וכי הזינן נמי צערא‬
‫כין גברא לחבריה אי בין‬
‫גברא‬
‫טרחינן‬
‫לאיתתיה‬
‫ועבדינן שלמא ביגייהו‪ .‬על‬
‫אילו מתריעין בכל מקום‬
‫על השדפון ועל הירקון‬
‫כוי‪ .‬וקיימא לן כר׳ עקיבא‬
‫דברייתא דתני על השדסון‬
‫ועל‬
‫)הארבה(‬
‫]הירקון[‬
‫בכל‬
‫שהוא‪.‬‬
‫ואוקימנא‬
‫למתני׳‬
‫דנראה‬
‫דלקמן‬
‫באשקלון שדפון כמלא פי‬
‫תנור‬
‫כלומר‬
‫תבואה‪,‬‬
‫כשיעור פי תנור נשרפה‬
‫תבואה בשדה וגורו תענית‪.‬‬
‫ואיבעיא לן האי‬
‫דמשערינן‬
‫שיעור‬
‫שדפון‬
‫בשדה‪,‬‬
‫ליה‬
‫ככיסוי פי התנור‬
‫הוא‪ ,‬אי‬
‫ריפהא‬
‫בשיעור‬
‫דהדר‬
‫דרא‬
‫לפומא‬
‫דתנורא‪ ,‬ועלתה בתיקו‪ .‬וכן‬
‫נמי א״ר עקיבא‪ ,‬בארבה‬
‫וחסיל אפילו לא נראה אלא‬
‫כנף אחד‬
‫בארץ‬
‫ישראל‬
‫מתריעין‬
‫עליהן‬
‫מיד‪.‬‬
‫פיסקא‪ .‬ועל חיה רעה תנו‬
‫רבנן היה רעה בזמן שהיא‬
‫משולחת כוי‪.‬‬
‫איזו‬
‫ואוקימנא‬
‫היא‬
‫משולחת‪,‬‬
‫]שאינה[‬
‫שנראתה בעיר‬
‫בלילה‪,‬‬
‫אי נמי‬
‫בשדה‬
‫ביום‬
‫משולתת‪.‬‬
‫נראתה‬
‫אינה‬
‫שנים‬
‫ראתה‬
‫ורצהה אהריהן משולחת‪,‬‬
‫אבל ראתה אוהם ונחבאת‬
‫מפניהם‪,‬‬
‫אי‬
‫]נחבאת[‬
‫אלא‬
‫לא‬
‫נמי‬
‫עמדה‬
‫בשדה הסמוכה לאגם אינה‬
‫משולחת‪.‬‬
‫באגם‬
‫שנים‬
‫טרפה‬
‫ואכלה אהד מהם‬
‫משולחה‪ ,‬ואם לא אכלה‬
‫אחד‬
‫ולא‬
‫איגה‬
‫מהם‬
‫משולחת‪ ,‬והני מילי באגם‪,‬‬
‫אבל שלא‬
‫במקום‬
‫אגם‬
‫אע״פ שלא‬
‫אכלה‬
‫אלא‬
‫אליהם‬
‫רצתה‬
‫פיסקא‪.‬‬
‫מתריעין‪.‬‬
‫משולתת‪.‬‬
‫ועל‬
‫תנו‬
‫ההרב‬
‫רבנן‬
‫אין‬
‫צריך לומר חרב שאיגה של‬
‫שלום‪,‬‬
‫שודאי‬
‫מתריעין‪,‬‬
‫אלא אפי׳ חרב של שלום‬
‫מתריעין‪,‬שאיןלךחרבשל‬
‫שלום יותר מפרעה נכה‪,‬‬
‫ואעפ׳ץכ[‬
‫נכשל‬
‫יאשיהו ונהרג‪,‬‬
‫בה‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצות‬
‫כ ד א מיי׳ פ״ב מהל׳ תעניות‬
‫הלכה יא טיש״ע א״ח‬
‫סימן תקעו סעיף ח‪:‬‬
‫כה כ מיי׳ ס״כ מהלטת‬
‫טומאת מת הל׳ ד‪:‬‬
‫ג ומיי׳ פ״א מהל׳ תעניות‬
‫הלכה ו ועי׳ נמ״מ ינלח״מ‬
‫טיפ׳יע א״ח סימן רפח שעיף‬
‫ט וסי׳ שכט סעיף ח ושי׳‬
‫פרק שלישי‬
‫סדר תעניות אלו‬
‫‪I‬‬
‫כב‪:‬‬
‫כמלא תנור תבואה או דלמא כמלא תנור פת‪ .‬כמלא תנור‬
‫תבואה הוי פי׳ כמלא חלל התנור תבואה דהיינו יותר‬
‫ממלא תנור פת תא שמע כמלא פי תנור פח ואם כן מיירי בפת‪:‬‬
‫ועדיין תבעי לך כמלא פ• תנור כמלא עגול פי תנור‪ .‬דהיינו‬
‫תענית‬
‫מםורת הש״ם‬
‫וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אהה‬
‫היום כי אל ביה מלחמחי ואלהים אמר לצהלני חדל לך מאלהים אשר‬
‫עמי וגוי לא עליך אני הולך היום‪ .‬יאשיה יצא לקראחו למלחמה‬
‫ולא נתנו לעבור בארצו ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר כר‪ :‬מאן‬
‫אלהים‪ .‬דקאמר ליה פרעה נכה‬
‫אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך חדל לך מאלהיס אשר עמי)י(‪ :‬מלמד‪.‬‬
‫מדכמיב ויורו היורים דמשמע יריות‬
‫לא עליך אתה היום כי אל בית‬
‫רבות יורו המורים‪ :‬י( אמר רב יהודה‬
‫שורה של לחם סביבומ‬
‫פי התנור או דלמא כי דרא דריפתא‬
‫ואהדר ליה לפומיה דתנורא שורות‬
‫שורות של לחם זו למעלה מזו עד‬
‫פי התנור‪ :‬וטהרו את הבשר‪.‬‬
‫פירוש לפי שנתעכלו במעי הזאבים‬
‫וטמאו את העצמות דלא מיעכלו‪:‬‬
‫ועל כולן רשאי לסגף עצמו‬
‫בתענית‪ .‬סי׳ לענות נפש‬
‫מתרגמינן לסגפא נפש‪ :‬ר׳ יוםי‬
‫אומר איי היהיד רשאי לסגף‪ .‬ונ״ל‬
‫דהני תנאי ל״פ בהא דמיירי הני‬
‫אמוראי בפרקין דלעיל )לף יא‪:‬ו אס‬
‫נקרא חוטא או נקרא קדוש וכו׳‬
‫דהאמוראי סליגי במצי לצעירי נפשיה‬
‫והני תנאי פליגי בדלא מצי לצעורי‬
‫משמר‪.‬‬
‫לאנשי <י«‬
‫נפשיה‪:‬‬
‫פי׳ דהיינו אנשי מעמד דיש בישראל‬
‫שהיו נחלקים למעמדות להתפלל‬
‫שיתפללו על אחיהם שבגולה פי׳ לסי‬
‫שגגותיהם שרם ונימוקים מחמת‬
‫גשמים‪ :‬קרץ אפל‪ .‬פי׳ שס מקום‪:‬‬
‫׳וישלח‬
‫יהודה‬
‫תקעו סעיף יגן‪:‬‬
‫בו ד מיי׳ פ״א מהל׳ תעניות‬
‫לך‬
‫חדל‬
‫לבהלני‬
‫אמר‬
‫ואלהים‬
‫מלהמתי‬
‫אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה‪:‬‬
‫הלכה ט טיש״ע א״ח שימן‬
‫מאלחים אשר עמי ואל ישחיתך יא! מאי‬
‫תקעת סעיף א‪:‬‬
‫הא כהיב ונהחי שלום בארן‪ .‬ולמאי‬
‫בז ה מיי׳ ס״ב מהל׳ תעניות‬
‫אלהים אשר עמי אמר רב יהודה אמר רב‬
‫הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא‬
‫הלכה ]נ! ה טיש״ע א״ח‬
‫וחרב לא תעבור בארצכם אלא אפי׳‬
‫זו ע״ז אמר הואיל וקא בטה בע״ז יכילנא‬
‫סימן תקעו סעיף ינ‪:‬‬
‫טו‬
‫בה ו ז מיי׳ שס הלי‬
‫חרב של שלום‪ :‬שאין דורו דומה‬
‫ליה <» ויורו היורים למלך יאשיהו ויאמר‬
‫טופ׳׳ע שס סעיף א‪:‬‬
‫יפה‪ .‬בעיני המקום‪ :‬איבעיא להו‬
‫המלך לעבדיו העבירוני כי ההליתי מאד‬
‫כמלא הגור תבואה‪ .‬דהיינו שיעור‬
‫מאי כי החליתי מאד אמר רב יהודה‬
‫גדול יותר ממלוא תנור פמ דשיעור‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה‬
‫קטן הוא שאין דרך למלאות כל חלל‬
‫‪ .1‬וישלח אליו מלאכים‬
‫)יוחנן(‬
‫רבי‬
‫אמר‬
‫נחמני‬
‫בר‬
‫שמואל‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫התנור פת אלא בדפנות מדביקין‬
‫לאבלה מה לי ולך מלך‬
‫יהודה לא ע ל י י אהה היום‬
‫מפני מה נענש יאשיהו מפני שהיה לו לימלך‬
‫אותו‪ :‬ה״ש‪ .‬דקתני חדא כי האי‬
‫בי אל בית מלחמתי‬
‫לישנא כמלא פי התנור דהיינו פת‬
‫בירמיהו ולא נמלך מאי דרש י• וחרב לא‬
‫ואלהיט אגור לבהלני חדל‬
‫דאילו מבואה לא מצי קיימא על פי‬
‫ואל‬
‫לך מאליהים א ש ר עמי‬
‫תעבור בארצכם מאי חרב אילימא חרב‬
‫ישחיתך‪:‬‬
‫התנור‪ :‬או דלמא כי דרא דריפתא‪.‬‬
‫שאינה של שלום והכתיב ונתתי שלום‬
‫דברי הימים ב לה כא‬
‫שורה של לתם הדבוקין זה אצל זה‬
‫וירו היריס למלך‬
‫‪.2‬‬
‫בארץ אלא אפילו <»> של שלום והוא אינו‬
‫בפי התנור‪ .‬אי נמי שמדביקין זה‬
‫המלך‬
‫וייאמר‬
‫יאשןהו‬
‫ניחא‬
‫הוה‬
‫כי‬
‫יפה‬
‫דומה‬
‫דורו‬
‫שאין‬
‫יודע‬
‫כי‬
‫העבירוני‬
‫לעבךיו‬
‫למעלה מזה עד פי התנור‪ :‬ובלען‪.‬‬
‫החליתי מאד‪:‬‬
‫נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן‬
‫כשהן שלימין‪ :‬וטהרו אה הבשר‪.‬‬
‫דברי הימים ב לה כג‬
‫‪ .3‬ונתתי שלום ב א ר ץ אינבא‪ .‬פירוש לנד״א בלע״ז אמר שמא ח״ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב‬
‫שאינו מטמא טומאת מת מתעכל‬
‫מחריד‬
‫ואין‬
‫ושכבתם‬
‫ונתבטל תוך מעיו וכגון ששהו ימי‬
‫צעריה גחין ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא‬
‫מחמת גובהו של הר‪:‬‬
‫והשבתי דויה רעה מן‬
‫עיכול ופירשא בעלמא הוא‪ :‬וטימאו‬
‫ה א ר ץ וחרב ל א תעבר ״> בלילי י־ניעיות ובלילי שבתות‪.‬‬
‫אנפשיה אמר צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי‬
‫את העצמות‪ .‬דלא מתעכלו‪ :‬מפגי‬
‫ויקרא כו ו‬
‫בארצכם‪:‬‬
‫פתח עליה ההיא שעתא רוח אפינו משיח‬
‫פי׳ שלא היו בני אדם‬
‫‪ .4‬צדיק הוא ין כי פיהו‬
‫רוח רעה‪ .‬שנכנס בו רוח שידה ורץ‬
‫מפני‬
‫לילות‬
‫באותן‬
‫בדרכים‬
‫הולטן‬
‫ה׳‪ :‬מעשה וירדו זקנים מירושלים לעריהם‬
‫מריתי שמעו נא כל העמים‬
‫והולך ושמא יטבע בנהר או יפול‬
‫יראו מכאבי בתולתי אגרת בת מחלת כדמפרש במסכת‬
‫כוי‪ :‬איבעיא להו כמלא תנור תבואה או‬
‫רמות‪ :‬לסגן*‪ .‬לענות נפש מתרגמינן‬
‫׳בהירי הלכו בשבי‪:‬‬
‫פסחים )לף קיב‪:(:‬‬
‫דלמא כמלא תנור פת תא שמע כמלא‬
‫איכה א יח‬
‫לסגפא נפש )במלבר ל(‪ :‬יצטרך‬
‫‪ .5‬רוח אפינו משיח ין‬
‫לבריות‪ .‬כי אין בו כח להרויח‬
‫פי תנור ועדיין תיבעי לרו ככיםויא דתנורא‬
‫נלכד בשחיתותם אשר‬
‫ולהתפרנס מיגיעו‪ :‬דכתיב לנפש חיה‪.‬‬
‫אמרנו בצלו נחיה בגרם‪ :‬או דלמא כי דרא דריפתא דהדר ליה לפומא דתנורא תיקו‪ :‬ועוד גזרו‬
‫איכה ד כ‬
‫החייה‪ 0) :‬חנן בן פטום אומר אין‬
‫‪ .6‬וייצר ין אלהים את תענית על שאכלו זאבים כוי‪ :‬אמר עולא משום ר׳ שמעון בן יהוצדק‬
‫מתריטין טל הדבר‪ .‬אפי׳ בחול דגזירה‬
‫האדם עפר מן האדמה *מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות והקיאום דרך בית הרעי ובא מעשה‬
‫היא‪ :‬רמי בר רב יוד‪ .‬חכם ששמו‬
‫ויפה באפיו נשמת חיים‬
‫מתריעין‬
‫לפני חכמים וטיהרו את הבשר וטמאו את העצמות‪ :‬על אלו‬
‫ויהי האדם לנפש חיה‪:‬‬
‫יוד‪ :‬ובגולה‪ .‬בבל שהיא במצולה‪:‬‬
‫בראשית כ ו בשבת כוי‪ :‬תנו רבנן יי( > עיר שהקיפוה נכרים או נחר ואחד םפינה‬
‫מתריטין טל רוב גשמים‪ .‬שלא‬
‫‪ :‬הביאו את כל המעשר‬
‫אל בית האוצר ויהי טרף המיטרפת בים ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לםטין > ומפני‬
‫ירדו‪ :‬שלא יהו בתיהם קבריהן‪.‬‬
‫בביתי ובחנוני נא‬
‫שעמוקה היא ונטבעים בתיהם במים‪:‬‬
‫בואה רוח רעה יעל כולן יחיד רשאי לםגף את עצמו בתענית רבי יוםי‬
‫אמר יי צבאות אם לא‬
‫אנשי משמר ואנשי מעמד מפרש‬
‫אפתח לכם את אךבות אומר אין חיחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין‬
‫השמים‬
‫בשלשה פרקים לקמן <לף ט‪ :(.‬תנו‬
‫והריקתי לכם חבריות מרחמות עליו אמר רב יהודה אמר רב מ״ט דרבי יוםי דכתיב‬
‫בךכה ע ר בלי ךי‪:‬‬
‫עיניכם‪ .‬התבוננו בתפלתכס בתעניות‬
‫מלאכי ג י ויהי האדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך ההייה‪ :‬שמעון חתימני אומר‬
‫עליהם שלא ירדו רוב גשמים‪ :‬קרן‬
‫א‪ .‬ונתתי גשמיכם בעתם‬
‫ונתנה ה א ר ץ יבולה ועץ אף על הדבר כוי‪ :‬איבעיא להו לא הודו לו חכמים בשבת יאבל בחול אפל‪ .‬שן סלע גבוה וכך שמו‪ :‬וישכשך‬
‫הודו לו או דלמא לא הודו לו כלל ת״ש דתניא מתריעין על הדבר בשבת‬
‫השדה יתן פךיו‪:‬‬
‫רגליו במים‪ .‬כלומר לעולם אין‬
‫ויקרא כו ד ואצ״ל בחול ר׳ חנן בן פיטום תלמידו של ר׳ עקיבא משום רבי עקיבא‬
‫מתפללין‪ :‬והתניא ידו‪ .‬עד שישכשך‬
‫ידו יי(‪ :‬רגלו כידו‪ .‬וכיון דיכול‬
‫אומר אין מתריעין על הדבר כל עיקר‪ :‬על כל צרה שלא תבא על הצבור‬
‫‪*^•a-t^s‬‬
‫לשכשך ברגלו אי שוחה יכול לשכשך‬
‫כוי‪ :‬ת״ר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליח חוץ מרוב‬
‫רבינו חננאל‬
‫בידו נמי‪ :‬טייעא• סוחר ישמעאל‪:‬‬
‫דכחיב ויורו היורים למלך גשמים מ״ט אמר ר׳ יי יוחנן ילפי שאין מתפללין על רוב הטובה ואמר רבי‬
‫ומיחחזי‪ .‬האי נריעא וגמליה ורומחא‬
‫יאשיהו ]וכוי( ואמר עשאוהו‬
‫ככברה‪ .‬ומפני מה נעגש‪ ,‬מפגי יוחנן מניין שאין מתפללין על רוב הטובה שנאמר תביאו את כל חמעשר אל‬
‫לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל‪:‬‬
‫שלא נמלך כירמיהו‪ .‬כד הוה בית האוצר וגו׳ ״מאי עד בלי די אמר רמי בר ״ רב )יוד( עד שיבלו שפתותיכם‬
‫איניבא‪ .‬תולעת‪ .‬ל״א כי אנבאל(‬
‫נית נפשיה שמעיה ירמיהו‬
‫הכי‬
‫דהוה קאמי צדיק הוא ה׳ כי מלומר די אמר ירמי בר רב יוד ׳ובגולה מתריעין עלייה תניא נמי‬
‫לינדינ״א בלע״ז‪ :‬לא שכורה‪ .‬לא שתויה‬
‫פ־הו מריתי‪ ,‬פתח עליה שנה שגשמיה מרובין אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תנו עיניכם באהיכם‬
‫יומר מדאי שמטשטשין את הארץ‪:‬‬
‫אץז(הו רוה אפינו משיח ה׳‬
‫דכתיב‬
‫וגוי‪ .‬ועוד גזרו תענית על שבגולה שלא יהא בתיהם קבריהם שאלו את ר׳ אליעזר עד היכן גשמים‬
‫שבלעו זאבים שני‬
‫תינוקות יורדין ויתפללו שלא ירדו אמר להם כדי שיעמוד אדם בקרן אפל‬
‫בעבר הירדן‪ ,‬והקיאופ דרך‬
‫בית הרעי‪ ,‬וטיהרו הבשר וישכשך רגליו במים והתניא ידיו רגליו כידיו קאמינא אמר רבה בר בר חנח לדידי חזיא לי קרן אפל‬
‫וטמאו עצמות‪ ,‬מאי טעמא‬
‫כיון דבשר עביד לאיתעכולי רקם ההוא טייעא כי רכיב גמלא ונקיט רומחא בידיה מתחזי ייאיניבא ת״ר ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה‬
‫כמעוכל הוא‪ ,‬וכפרש הוא ולא צמאה אלא בינונית שכל זמן שהגשמים מרובין מטשטשין אה הארץ ואינה מוציאה פירות דבר אחר‬
‫‪2‬‬
‫ב ( ן צ״ל יונתן ן‪ ,‬ג( מנחית סט‪,:‬‬
‫ד( לעיל יד‪ ,.‬ה( ומפני ריח רעה‬
‫מתריעין כשבח ועל כולן‪ .‬כצ״ל‬
‫רש״א‪,‬ו(‪1‬גי׳ רי״ףורא״שאמר‬
‫ר׳ אבא אמר שמואל לסין‪,‬‬
‫ז( לעיל ט‪ .‬שנת צב‪ :‬מכות כג‪,:‬‬
‫ח( ולעיל ט‪ .‬ינשנת ונמנית‬
‫איתא חמא ונן אמר רנ וברש״י‬
‫כאן דגרס יוד הוא שס חנס צ׳׳ל‬
‫דכוונתו על זה דלקמן כסמוך‬
‫דאמר ונגולה מתריעין וכרן‪,‬‬
‫ט( ן גי׳ רי״ף ורא״ש ר״י אמר‬
‫רנ וכן ני׳ רש״אן‪,‬י(‪1‬צ״לינינא‬
‫פי׳ תילעת נדאיתא נחילין פה‪:‬‬
‫ר׳ חייא נפל ליה ינינא ערוך‬
‫ערך אננאן‪ ,‬כ( ]עי׳ רש״י‬
‫שנע׳׳י ל״ה ה״ג ומי[‪ ,‬ל( ן נזיר‬
‫לט‪.‬ן‪ ,‬מ( שייך ללף כג‪,.‬‬
‫א(‬
‫‪15‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫א‬
‫ה ש ו ל ה‬
‫ג‬
‫‪2‬‬
‫י‬
‫‪ (6‬מריק כת‪ :‬וסנהדרין מת‪ :‬ן‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נם' יאל ישתיתך מאן‬
‫אלהיס אמר רנ יהולה אמר‬
‫רנ כוי כצ״ל ימינית אשר עמי‬
‫נמחק‪ ) :‬ב ( שם יכילנא ליה‬
‫וכתיב ויורו היורים וכוי כי‬
‫החליתי מאל אמר רכ יהילה‬
‫אמר רנ ע ש ו נל גופו ונו׳‬
‫כצ״ל ותיכות מאי כי החליחי‬
‫מאד ותינת מלמד נמחק‪:‬‬
‫)ג( שם שלוס נארן אלא אפילו‬
‫חרב של שלום נו׳ נ־ הוה קא‬
‫ניחא נסשיה‪) :‬י( שם ת״ר‬
‫אחד עיר שהקיפוה נכרים‪:‬‬
‫)ה( ‪-‬ם״• ד״ה מאן אלהיס כו׳‬
‫אשר עמי הס״ד ואת״כ מה״ד‬
‫אמר יאשיהו הואיל וקא‬
‫בטח פרעה ב ע ״ ז יכילנא‬
‫ליה והיינו דכתיב ולא‬
‫השיב יאשיהו לא השיבו‬
‫כלום הס״ל ואח״כ מה״ד כל‬
‫מדכתינ רירי נו׳‬
‫גופו‬
‫המורים הסייד יאח״כ מה״ד‬
‫ה ״ ג אמר רנ יהודה אמר רנ‬
‫עשו כל גופי ככברה הס״ד‬
‫ותיבת מלמד נמתק‪) :‬ו( ד״ה‬
‫דכתינ ני׳ החייה הסייד ואח״כ‬
‫מה״ד רבי חנן כן כוי‪:‬‬
‫)‪ (1‬־"ה והתניא וכי׳ ידו במים‬
‫הסייד‪) :‬ח( תום' ד״ה לאנשי‬
‫מ ע מ ד סי׳ היינו אנשי מעמד‬
‫כיי‪ .‬נ״נ עי׳ לקמן דף כ״ו‪:‬‬
‫ך‬
‫ה‬
‫לעזי רש״י‬
‫לינדינ״א ]לינטר״א[‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪1‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫א ו נ ה ר ‪ .‬המתפשט ויוצא לחון‬
‫צשטיף את השדה ואת הנתיס‬
‫‪:‬לעיל‬
‫יד ‪.‬‬
‫ספינה‬
‫ה מ י ט ר פ ת ב י ם ‪ .‬מלשין טרף‬
‫אננא ומלשון ניצה טרופה‬
‫!׳לעיל יט‪ ::‬שהולנת ונדה‬
‫ועתידה להיטנע נמים !‪:‬לעיל‬
‫יו‪,:.‬‬
‫עד‬
‫שיבלו‬
‫ש פ ת ו ת י כ ם ‪ .‬כלומר שייגעו‪,‬‬
‫דולוראנ״ט נלע״ו ! ל ע י ל ט ‪.1‬‬
‫ט‬
‫‪8‬‬
‫חשוב וכגלליפ שאין להם‬
‫העצמות‬
‫אבל‬
‫טימאה‪,‬‬
‫בעתם‬
‫דאקישי טפי לא עבידי לאיתןעןכלי‪ ,‬בהזקתייהו קיימי לפיכך מטמאי‪ .‬ומפורש וה כאשר אמרנו במנהות בפרק ר׳ ישמעאל‬
‫אימר‪ ,‬בבעיא דרמי בר חמא בפיל שבלע כפיפה מצריה והקיאה דרך בית הדעי כר‪ ,‬ואמרינן תפשוט ליה מהא דאמד עולא‬
‫כעשה שבלעו שני זאבים שני תינוקות והקיאום דהך הרעי כוי‪ .‬על אילו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה גויס כוי‪ .‬ואוקימנא‬
‫בפרק הראשון דהתרעה זו בעננו‪ .‬ר׳ יוסי אומר לעורה ולא לצעקה‪ .‬תנו רבנן עיר שהקיפוה גרם ]או[ נהר וספינה המטורפת‬
‫ב־ם ויחיד הגרדף לפגי גוים או מפני רוח רעה או מפגי לסטים מתריעין עליהן בשבת‪ .‬ועל כולן רשאין לסגף עצמם בתענית‪,‬‬
‫ר יוסי אומר אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין מרחמ־ן עליו‪ .‬ואמרי׳ מאי טעמא דר׳ יוסי‪ ,‬דכתיכ‬
‫רבינו גרשום‬
‫והכתיב ונתתי שלום‪ .‬ואין‬
‫צריך לומר חרב שאינה של‬
‫שלום שאינה עוברה‪ .‬שאין‬
‫דורו דומה יפה‪ .‬שאין מעשה‬
‫ידי הדור יפה‪ ,‬שלפיכך הוא‬
‫בא‪ .‬כמלא תנוד תבואה‪ .‬כמו‬
‫שהיה קרקע התנור מכוסה‬
‫מתבואה‪ .‬כמלא תנור פת‪.‬‬
‫היינו מעט‪ .‬כמלא פי תנור‪.‬‬
‫משמע פת שהוא סביב הפה‪ .‬כי כיסא דתנורא‪ .‬ככיסוי פי התנור‪ ,‬דהיינו פה אחד‪ .‬וטיהרו את הבשר‪ .‬שהרי נתעכל‪ ,‬וטמאו את‬
‫העצמות‪ .‬שלא נתעכל]ון‪ .‬לסגף‪ .‬לענות‪ ,‬כדמתרגמינן לעגות לסגפא‪ .‬או לא הודו לו כלל‪ .‬דאין מתריעין על הדבר כלל אפי׳‬
‫בחול‪ ,‬בומן שישנו במקום אחד‪ .‬מאי טעמא‪ .‬אין מתריעין על רוב גשמים‪ .‬ובגולה מתריעין‪ .‬על רוב גשמים‪ ,‬לפי שהן יושבין‬
‫כאגם ורוב גשמים קשה להם‪ .‬תנו עיגיכם‪ .‬שתתפללו‪ .‬אופל‪ .‬הר גבוה‪ .‬לשפשף במים‪ .‬מילתא דלא אפשר‪ .‬רגלו כידו‪) .‬למי ה(‬
‫רגלו או ידו‪ .‬אינבא‪ .‬לנטרא‪.‬‬
‫ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬נשמה שנתתי בך החיה‪ .‬שמעון התימני אומר מתריעין אף על הדבר‪] .‬משום ר״ע אמרו אין מהריעין על הדבר[ נ‪:‬ל עיקר‪ .‬על כל צרה הבאה על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים‪ ,‬מעשה שאמרו בחוני המעגל התפלל אולי ירדו‬
‫גשמים‪ .‬עוד אמר להם צאו וראו אם נמהית אבן הטועין‪ ,‬פי• בדאמרן בפרק אלו מציאות‪ ,‬תנו רבני אבן הטועין היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבדה נפנה לשם‪ ,‬וכל המוצא אבהה נפנה לשם‪ ,‬המוצא היה עולה על אותה האבן והיה מכריו מי שאבדה‬
‫] י י אבדה[ יבא ויתן סימניה ויקח‪ ,‬ומי שאבדה לו אבדה היה נותן סימניה ונוטלה‪ .‬וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועין‪ .‬והוו רבותי מפרשים אם נמחית אבן הטועין‪ ,‬מלשון וימח את כל היקום‪ ,‬כלומר אם כיסוה המים כאלו נמחית מן העולם‪.‬‬
‫ער שראינו בירושלמי פירוש אחרת‪ ,‬כשם שאי ]א[פשר לאבן הזה להימתות כך אי ]אןפשר להתפלל על הגשמים שילכו‪ .‬שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה להתנדות אלו נגזרה גורה בימי אליהו שנשבע שלא יבא מטר אלא לפי דברו‪ ,‬ונשבעת אתה שעתה‬
‫כ״־ יבא מטר‪ ,‬לא לנמצאת מביא רבים לידי חטא וחילול השם‪ ,‬וכל המביא ההבים ליהי חילול השם צריך נידוי‪ ,‬וכל המעכב את הרבים מלעשות מצוה צריך נידוי‪ .‬מניין שאין מתפללין על רוב גשמים‪ ,‬שנאמר והריקותי לכם כרכרה עד בלי די‪ ,‬ואמר רב‬
‫ער שיבלו שפתותיכם מלומר די‪ .‬ובגולה מתריעין על רוב גשמים תניא נמי הכי שגה שגשמיה מרובים אנשי משמר שולחין לאנשי מעמד תגו עיגיכם לאחיכם שבגולה שלא יפלו עליהם בתיהם‪ .‬יגיבא תולעת‪ ,‬דגרסינן בכיסוי הדם נפל ליה לר׳ חייא יאניבא‬
‫ב‪::‬יתניה‪ .‬פי׳ גאון גירסא כך הוא כי נבא‪ ,‬ונבא והו מין כינים‪ ,‬כגוי הא דגרס בפרק )ר׳ אליעור אומר תוליך( ]שמונה שרצים[ הטפויין וביצי כינים‪ ,‬ועוד בפרק ן)ב״ש אומר( ]שלשה מינים[ ת״ש מנבא היה דמשתכחא בעיקבא נאבא מיתה משתכהא ברישא‬
‫דרזיא‪ ,‬ובלשון ישמעאלי קורין אותן ציבאן‪ .‬והדעה נוטה על פירוש שפירשנו אנו‪ .‬שאלו לר׳ אליעור עד מתי יהו הגשמים יורדין ולא יתפללו עליהם שלא ירדו גשמים‪ ,‬אמר להן עד כדי שישב אדם )במקום אפל( בקרן אפל וישכשך רגלו כידו במים‪ .‬תנו‬
‫רבגן גתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא ביגוגית שבזמן שהגשמים רבץ מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות‪.‬‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( חולין קיט‪ ,:‬ב( !עי׳‬
‫תוספות שגת טז‪ :‬ל״ה‬
‫לאמר וכוי[‪ ,‬ג( גרכות יט‪.‬‬
‫לעיל יט‪ ,.‬ל( ]נ״נ טו‪.‬־[‪,‬‬
‫‪] (5‬ל״ה יתינ אתרי ל״ה‬
‫הט[‪ ,‬ו( ]עי׳ נרי׳׳ף שנע״י‬
‫פי׳ על זה[‪,‬‬
‫‪ w‬דכהיב בעתם‪ .‬זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות לאין טורח‬
‫לבני אלם לאינם הולכין ללרכים בלילי רביעיות מפני אגרח בח מחלמ‬
‫בפסחים )דף קיב‪ :0‬שכן מצינז‪ .‬כלומר ושמא תאמר אין סיפק‬
‫בגשמים של ב׳ לילות בשבת מצינו בימי שמעון בן שטח כר‪ :‬וצררו‪.‬‬
‫קשרו‬
‫ואצרו‪:‬‬
‫הורדוס‪ .‬סתר בנין‬
‫כג‪.‬‬
‫וחוטא‪ :‬לשפה הגזיה‪ .‬סנהדרין‪ :‬דור שהיה אפל‪ .‬מרוב צער‬
‫שלא ירלו גשמים‪ :‬הושעה בהפלתך‪ .‬מן המיתה שהבאת עליהם‬
‫שובע‪ :‬של אותו צדיק‪ .‬חוני המעגל היה מצטער על המקרא הזה‪:‬‬
‫שיר המטלות‪ .‬לשון עילוי‪ :‬היינו כחולמים‪ .‬כחלום נדמה גלומ‬
‫בבל שהיה שבעים שנה‪ :‬שבטין‬
‫שני בחלמא‪ .‬בממיה מי אימא‬
‫דניים שבעין שנין בחלמיה ‪ w‬ויש‬
‫אדם ישן שבעים שנה בשינה אחת‪:‬‬
‫לעזרא ובנה בנין יפה ממנו בב״ב‬
‫בעתם בלילי רביעיות ובלילי שבתות שכן‬
‫<לף ל‪ :(.‬עוגה‪ .‬שורה עגולה כמו‬
‫מצינו *בימי שמעון בן שטח >שירדו להם‬
‫עוגה שהיא עגולה‪ :‬כדרך שעשה‬
‫חגחות חב״ח‬
‫גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד‬
‫)א( גמ׳ אלא להתיר חבקוק‪ .‬כלמפרש בתרגום של תפלת‬
‫עד שבעין שנין‪ .‬לא טעין פירא‬
‫שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים‬
‫שנועתך אמר לפניו לא נך תבקוק )י( על משמרתי אעמלה‬
‫בטעינא קמייתא‪ :‬מ יתיב‪ .‬חוני‬
‫שאלתי כו׳ אלא לאנל‬
‫ועדשים כדינרי זהב וצררו מחם דוגמא‬
‫העולס אמד להם לא כמין בית האסורים עשה וישב‪:‬‬
‫המעגל וקא כריך רפתא‪ :‬הכי גרסי׳‬
‫לדורות להודיע כמה ההטא גורם שנאמר‬
‫תמותו אמר לפניו‪ :‬ראינוך ולא נמוה‪ .‬נראה אותך ולא‬
‫אנא טלמא בחרובא אשכחתיה כי‬
‫)‪ (3‬שם אינן יכילין ל ע מ ו ד נמוח בניחותא‪ .‬השתלל שלא נמות‬
‫היכי דשתלי לי אבהתיי אנא נמי‬
‫עונותיכם הטו אלה והטאתיכם מנעו תטוב‬
‫לא‪) :‬ג( שם דחיית שנעין‬
‫שנין א״ל אנא עלמא ברעב מפני עצירח גשמים‪ :‬פר‬
‫אישתיל לבדאי‪ :‬אהדרא ליה משוניתא‪.‬‬
‫מכם וכן מצינו בימי הורתם שהיו עוםקין‬
‫גמרינא אשנחמיה‪) :‬ל( שם הודאה‪ .‬להתולומ עליו ועשה )י( לו‬
‫עלתה סביבותיו שן סלע‪ :‬ואיכסי‬
‫בבנין בהמ״ק והיו יורדין גשמים בלילה למחר‬
‫נסה׳׳ע דהוה קא רסיק סמיכה והביאו שלמים‪ .‬חוני בזמן‬
‫מעינא דאינשי‪ .‬ולא אשכחוהו התם‪:‬‬
‫בדברא יהני ליה שלמא‪:‬‬
‫נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה חחמה‬
‫)ה( רש״י נריש העמוד צ״ל הבית היה‪ :‬כמהין ופטריוה‪ .‬בוליי׳׳ץ‬
‫רמכי רמכי‪ .‬ווללי וולדוח באלו השנים‬
‫שמים‬
‫שמלאכת‬
‫וידעו‬
‫למלאכתן‬
‫העם‬
‫ויצאו‬
‫ד ״ א נעתס ותינת דכתינ בלע״ז שיצאו מלחלות הגשמים רדעו‬
‫לנייס‪ .‬מעוברת זכר היתה וחזר ובא‬
‫בידיהם‪ :‬מעשה ששלחו לחובי המעגל וכו׳‪:‬‬
‫נמחק‪ .‬זהו כו׳ דאינן טורח כי של ברכה היו‪ :‬אלמלא חוני אתה‪.‬‬
‫עליה והולילו‪ :‬אמר להו‪ .‬שאל להון‬
‫ע ל בני אדס דאיגס‪:‬‬
‫ת״ר פעם אהת יצא רוב אדר ולא ירדו‬
‫)ו( ד״ה כדרך כו׳ תסלח ואדם גדול )י״‪ :‬לנדות‪ .‬שמנדין‬
‫בנו של חוני המעגל קייס הוא‪:‬‬
‫ואמר‬
‫דברים‬
‫שהטיח‬
‫הרב‬
‫כבוד‬
‫על‬
‫נהירנא לן הנך שמעתתא‪ .‬מוגהח‬
‫חנקוק הס׳׳ד‪ (t):‬ד״ה פר‬
‫גשמים שלהו להוני המעגל התפלל וירדו‬
‫ט׳ ועשה עליו סמינה לא כך שאלחי‪ :‬שאלמלא היו שנים‬
‫לנו שמועה זו כאילו למלנוה בחייו‬
‫גשמים ההפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה‬
‫והניאו‪ (P) :‬ה״ה אלמלא‬
‫כו׳ ואדם גדול אתה כשני אליהו‪ .‬גזירת עצירמ גשמים‪:‬‬
‫של חוני המעגל שהיה מפרקה לנו‬
‫ועמד בתוכה כדרך שעשה הבקוק הנביא‬
‫הס׳׳ד‪) :‬ט( ה״ה לא נמצא ומפתח של גשמים בידו של אליהו‬
‫ומגיה לנו יפה יפה‪ :‬או חברותא‬
‫שנאמר על משמרתי אעמדה ואתיצבה על‬
‫כוי נחמיה שאם אליהו גרסינן‪ :‬לא נמצא שם שמים מתחלל‪.‬‬
‫או מיתותא‪ .‬ולא גרסינן הכא‬
‫היה נשנע חי ה׳ וכו׳ שאין‬
‫מצור וגו׳ אמר לפניו רבונו של עולם בניך‬
‫אחה ‪ 11‬מ ש ם עד שירדו בתמיה‪ »< .‬שאליהו נשבע חי ה׳ אס‬
‫כחברי לאיוב אלא בבבא בחרא‬
‫גשבע‬
‫לפניך‬
‫בית‬
‫כבן‬
‫שאני‬
‫עלי‬
‫פניהם‬
‫שמו‬
‫גשמיס נמצא כצ״ל והד״א‪ :‬יהיה השנים האלה טל ומטר כי אס‬
‫)דף טז‪ »:‬גבי מעשה לאיוב אס‬
‫)י( ה״ה מתחטא כו׳ כלומר‬
‫אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד‬
‫לפי דברי )מלכים א יז> ואחה נשבע‬
‫אין חביריו של אלם נוהגין בו כבול‬
‫הולך וחוטא הסייד ותינת‬
‫הד נמתק ואת׳׳נ מה״ד בני שאין אתה זז עד שירדו גשמים‪:‬‬
‫כבתחילה נוח לו שימות‪ .‬י( אי נמי משוס‬
‫שתרחם על בניך התהילו גשמים מנטפין‬
‫לשכת כו׳‪ (5):‬ד״ה שנעין נמצא שם שמים מהחלל על ידך‪ .‬דזה או‬
‫)ל( הנך בריוני לא כתוב בספרינו‪:‬‬
‫אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות‬
‫ט׳ שבעין שנין נחלמיה‬
‫כלומר ויש אדס ישן‪ :‬זה בא לידי שבועח שוא‪ :‬מהחטא‪.‬‬
‫בשלה‪:‬‬
‫עולר‬
‫בדברא‪.‬‬
‫רפיק‬
‫כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לחתיר‬
‫)ל( ד״ה או חברותא כו׳ אי לשון חטא כלומר « הוי הולך‬
‫לא‬
‫שבועתך אמר <* לא כך שאלתי אלא‬
‫נמי משוס הנהו בריוני לא‬
‫גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי‬
‫כחוב‪:‬‬
‫הבית ושיערו הכמים שאין טפה פחותת מלוג אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו‬
‫שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה‬
‫הגהות הגר״א‬
‫ירדו כתקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים אמרו לו רבי כשם שהתפללת שירדו כך‬
‫]א[ גמרא נוזרני עליך‬
‫נדר‪ .‬נ״ב ולא עוד אלא‪ :‬התפלל וילכו להם אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה אעפ״כ הביאו לי פר הודאה‬
‫הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו רבש״ע עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן‬
‫יכולין « לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות כעסה עליהם אינן יכולין לעמוד השפעת עליהם טובה‬
‫לעזי רש״י‬
‫אינן יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוה בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים‬
‫בוליי״ץ‪ .‬פטריות‪.‬‬
‫וזרהה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריוח >שלח לו שמעון בן שטה אלמלא הוני‬
‫אתה גוזרני עליך נידוי ‪ m‬שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם‬
‫מוסף רש״י‬
‫שמים מתחלל על ידך אבל מה אעשה לך שאתה מתהטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן‬
‫ובלילי שבתות‪.‬‬
‫שהכל שמתחטא על אביו ועושח לו רצונו ואומר לו אבא חוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן תן לי אגוזים‬
‫מצרין בבתיהם )דברים יא‬
‫יד;‪ ,‬אלמלא חוני אתה‪ .‬שהדים אפרסקים ורמונים ונותן לו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך תנו רבנן מה‬
‫בגדולה‬
‫שמך‬
‫שיצא‬
‫ובחשיבות !בוכות יט‪ .(.‬שלחו בני לשכת תגזית להוני תמעגל ותגזר אומר וקם לך ועל דרכיך נגה אור ותגזר אומר אתה‬
‫לסי‬
‫גידוי‪.‬‬
‫עליך‬
‫גוזרגי‬
‫גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה ועל דרכיך נגה אור דור שהיה אפל הארת‬
‫שהטריח לפני המקוס על‬
‫עסק גשמיס לא כך שאלתי בתפלתך כי השפילו ותאמר גוה דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך ושה עינים יושיע דור ששה‬
‫כמה פעמים ‪1‬שס!‪ .‬או בעונו הושעתו בתפלתך ימלט אי נקי דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך ונמלט בבור כפיך מלטתו‬
‫חברותא או מיתותא‪ .‬אס‬
‫אין לאדם איהבים נוח לי במעשה ידיך הברורין אמר ר׳ יוהנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות‬
‫שימות )ב־ב טז‪:‬ו‪.‬‬
‫בשוב ה׳ את שיבת ציון חיינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא יומא הד הוה אזל באורהא‬
‫הזייה לההוא גברא דהוח נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה‬
‫פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה <» האי ]גברא[ עלמא בהרובא אשכההיה כי היכי דשתלי לי אבהתי‬
‫שתלי נמי לבראי יתיב קא כריך ריפתא אהא ליה שינהא נים אהדרא ליח משוניתא איכםי מעינא ונים שבעין‬
‫שנין כי קם הזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה א״ל בר בריה אנא‬
‫אמר ליח שמע מינח דניימי שבעין שנין חזא להמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי אזל לביתיה אמר‬
‫להו בריה דחוני חמעגל מי קיים אמרו ליח בריח ליתא בר בריח איתא אמר לחו אנא חוני המעגל‬
‫לא הימנוהו אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי‬
‫הוי עייל לבית מדרשא כל מושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו‬
‫ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה הלש דעתיה בעי רהמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או הברותא‬
‫י• או מיתותא אבא חלקיה בר בריה דהוני המעגל הוה וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה‬
‫ובעי רהמי ואהי מיטרא זימנא הדא איצטריך עלמא למיטרא שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי‬
‫דניתי מיטרא אזול לביתיה ולא אשכהוהו אזול בדברא ואשכהוהו דהוה קא רפיק יי( יהבו ליה שלמא‬
‫ב‬
‫‪6‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ולא‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬עונותיכם הטו אלה‬
‫־הטאותיכם מנעו הטוב‬
‫ירמיהו ה כה‬
‫מכם‪:‬‬
‫‪ .2‬ע ל משמרתי אעכיהה‬
‫מצור‬
‫על‬
‫ואהיצבה‬
‫ואצפה לךאות מה ידבר‬
‫על‬
‫אשיב‬
‫בי ומה‬
‫חבקוק ב א‬
‫תובתתי‪:‬‬
‫‪.3‬‬
‫ישמח אביך ואמך‬
‫ותגל יולדתך‪:‬‬
‫משלי כג כה‬
‫‪ . 4‬ותגזר אומר ךיכןם ל ך‬
‫ו ע ל ךךכיך נגה אור‪:‬‬
‫איוב ככ כה‬
‫‪ . 5‬כי השפילו ותאמר‬
‫גוה ושח עינים יושע‪:‬‬
‫איוב כב כט‬
‫‪ .6‬שיר המעלות בשוב ץ‬
‫את‬
‫שיבת‬
‫כחלמים‪:‬‬
‫ציון‬
‫היינו‬
‫תהלים קכו א‬
‫רבעו חננאל‬
‫בעתם בלילי ד׳ ובלילי ד‪.‬‬
‫וכן היו בימי שמעון בן‬
‫שטח‪ ,‬עד שנעשו תיטים‬
‫ככליות ושעורים כזיתים‬
‫ועדשים בדינרים‪ ,‬וצררו‬
‫לדורות‬
‫דוגמה‬
‫מהם‬
‫להודיע כמה החטא גורם‪,‬‬
‫שנאמר וחטאתיכם מנעו‬
‫הטוב מכם‪ .‬וכן מצינו‬
‫כבנין בית המקדש‪ ,‬ירדו‬
‫גשמים בלילות‪ ,‬ולמהר‬
‫וגתפורו‬
‫הרוה‬
‫גשבה‬
‫העבים וזרהה השמש‬
‫והשכימו כל אהד ואהד‬
‫להודיע‬
‫למלאכתן‪,‬‬
‫שמלאכת שמים בידיהם‪.‬‬
‫תגו רבגן פעם אחת יצא‬
‫רוב אדר ולא ירדו גשמים‬
‫המעגל‬
‫לחוגי‬
‫שלחו‬
‫להתפלל התפלל ולא ירדו‬
‫גשמים כר‪ .‬מעשה דהוני‬
‫המעגל דנם שבעים שנה‬
‫וכוי‪ ,‬ומעשה דאבא חלקיה‬
‫בר בדיה דהוגי המעגל‬
‫דאצטריך עלמא למיטרא‪,‬‬
‫לווהיה‬
‫רבנן‬
‫ושדרו‬
‫ואשכהוה רבנן דקא רפיק‬
‫בדברא יהבו ליה שלמא‬
‫כר‪.‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫בלילי רבעיות‪ .‬שאין בני‬
‫אדם מצויים לחוץ מפני‬
‫אגרת כת מחלת‪ .‬אם‬
‫נמחת‪ .‬נתכסה‪ .‬צריך אתה‬
‫להתגרות‪ .‬שמטיח דברים‬
‫כלפי מעלה‪ .‬ת״ר פעם‬
‫אחת וכר‪ .‬היינו )פ״ע(‬
‫]פ״א[ עצמו דמתניתין‪ .‬עג‬
‫עוגה‪) .‬ו(צר צורה‪ .‬ראינוך‬
‫ולא נמות‪ .‬בתימא‪ ,‬בשביל‬
‫שראינוך לא נמות‪ .‬שאלו‬
‫היו שנים כשני אליהו‪.‬‬
‫שאי; מפתתות של מטר‬
‫ביד הקב״ה‪ .‬לא נמצא שם‬
‫שמים מתחלל‪ .‬שנמצאת‬
‫שבועתו‪.‬‬
‫את‬
‫מחלל‬
‫משוניתא‪ .‬סלע‪ .‬דמכי‪.‬‬
‫ולדות‪ .‬אי תברא‪ .‬שיהא לו‬
‫הבר טוב שנוהג לו כבוד‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫שיר‬
‫המעלות‬
‫ממעמקים קראתיך ין‪:‬‬
‫תהלים קל א‬
‫רבינו חננאל‬
‫]אמאי קרי ליה חנן הנחבא‬
‫וכוי( פי׳‪ ,‬קבלה בידינו היא‬
‫שהיו הכמים מתעסקין‬
‫למנותו פרנס על הצבור‪,‬‬
‫ולא קביל והלך ונחבא‪,‬‬
‫לפיכך היו קורין אותו חנין‬
‫דחנן‬
‫הנחבא‪ .‬ומעשה‬
‫הנחבא בר ברתיה דחוני‬
‫המעגל דכי הוה אצטריך‬
‫עלמא מיטרא שדרו רבנן‬
‫יגוקי דכי רב ומנקטי ליה‬
‫לגלימיה ואמרי ליה אבא‬
‫אבא הב לן מיטרא אמר‬
‫עשה‬
‫העולמים‬
‫רבון‬
‫בשביל אלו שאין יודעין‬
‫איזה אב נוהן מטר‪ .‬תא‬
‫חזי‪ ,‬הסידי דבבל מיכנפי‬
‫ובעו רחמי אולי מירצי‬
‫קודשא בריך הוא‪ ,‬אבל‬
‫חסידי ארץ ישראל כגון‬
‫חגין זה וכגון ר׳ יוגה‬
‫ןאבוה דר׳ מני[ כד הוה‬
‫מיצטריך עלמא למיטרא‬
‫שקיל )אבוה דר׳ מני(‬
‫גואלקי‪ ,‬פי׳ שקים‪ ,‬אמר‬
‫איזיל איובין חיטי‪ ,‬אול‬
‫קאי בדוכתיה עמיקתא‬
‫מיכםי שקא בצגעא בעי‬
‫רתמי ואתי מיטרא וכוי‪ .‬ר־‬
‫מני בריה הוו מצערי ליה‬
‫דבי גשיאה‪ ,‬אזל אישתטח‬
‫הוו‬
‫דאבוה‬
‫אמערתא‬
‫מהלפי מהתם אינקוט‬
‫כרעיה דסוסוותיהו כוי‪.‬‬
‫הוה שכיח ]קמיה[ דר׳‬
‫יצחק בן אלישיב א״ל‬
‫עתירי דבי חמוח קא מצערו‬
‫לי אמר ליענו ואיענו כוי‪,‬‬
‫עד חזרה חנה לשחרוריתה‪.‬‬
‫תרי תלמידי הוו שכיחי‬
‫קמיה‪ ,‬אמרו ליה ליבעי‬
‫עלן מר רחמי דניןחןכם‪,‬‬
‫אמר להו עמי היתה אותה‬
‫תפילה ושלהתיה‪ .‬ר׳ יוסי‬
‫ב״ר אבין‬
‫רבינו גרשום‬
‫להכי‬
‫איבטל‪.‬‬
‫איפגר‪.‬‬
‫שאלה‪ .‬להתעטף‪ ,‬ולהכי‬
‫לא שיילה למידר משאוי‬
‫עצמו‪.‬‬
‫עלה‪ .‬מחביא‬
‫מתפלל בחשאי‪ .‬מחביא‬
‫כביה הכסא‪ .‬צנוע‪ .‬לחסידי‬
‫דבבל‪ .‬שהיו מתפללי!‬
‫בפרהסיא‪ ,‬ותקיפי דארעא‬
‫דישראל מתפללין בצינעא‪.‬‬
‫קואלקא‪ .‬בוצלא‪ .‬דבי חמי‪.‬‬
‫חמיו‪ .‬לא מקבלי אינשי‬
‫בית עלי‪ .‬ההויא מכוערת‬
‫טפי‪ .‬עמי היתה ושלחתיה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬בתהילה היה לבי‬
‫לכך‪ ,‬אבל כבר קבלתי עלי‬
‫שלא להטרית את קוני‪.‬‬
‫פדר תעניות אלו פרק שלישי‬
‫כג‪:‬‬
‫לא אסבר להו אפיה‪ .‬לא התזיר להם פניו‪ :‬בפניא‪ .‬לפנות ערב‬
‫כשהלך לביחו‪ :‬דלינהו למניה‪ .‬הגביה בגטו אחר כתיפיו כדי שלא‬
‫יקרעו‪ :‬כי מיקשטא‪ .‬בתכשיטין‪ :‬לאיגרא‪ .‬עלייה‪ :‬זויחא‪ .‬זרת‪:‬‬
‫מזויתא דדביחהו‪ .‬מאוחו הרוח שאשחו שם עלו העבים תחלה שהיא‬
‫נענית תחלה‪ :‬לא אפגר‪ .‬לא אתבטל‬
‫ממלאכתי כמו יומא דמיפגרי רבנן‬
‫ולא אסבר להו אפיה‬
‫<שכמ לף קכט‪:(:‬‬
‫מדוע‬
‫תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫)י( חלזוני לאבא כסבורין עלי שאני אביהן‪ :‬ה״ג שהיה מחבא‪ .‬ולא‬
‫גרסי׳ שהיה מחבא בבימ הכסא‪ .‬יל( ט הוה בעי רחמי אמיא היה‬
‫מחבא עצמו מרוב ענוה‪ .‬ומאן דגרס ביח הכסא כלומר מחחבא‬
‫בבגדיו כשהוא נכנס להסן־ אמ רגליו מרוב צניעוח‪ :‬רב הונא ורב‬
‫חסדא‪ .‬חסידי דבבל מפרסמין אמ‬
‫הדבר ושל ארץ ישראל צנועין ולא‬
‫בפניא כי הוה מנקט‬
‫מודיעין שבא המטר בשבילם‪ :‬סא‬
‫ציבי דרא ציבי ומרא בהד כתפא וגלימא‬
‫נשאמ הטליח על כחף אחמ ולא נתמ‬
‫כי‬
‫בהד כתפא כולה אורהא לא סיים מסאני‬
‫בכתף תחח המשאר‪ :‬להכי שאלה לי‪.‬‬
‫מינייהו לא אחי מיטרא‪ :‬תקיפי‬
‫מטי למיא סיים ממאניה כי מטא להיזמי‬
‫להתעטף בה‪ :‬ולהכי לא שאלה לי‪.‬‬
‫דארץ ישראל רבי יונה‪ .‬וקא חזינן‬
‫והיגי דלינהו למניה )א( כי מטא למתא נפקא‬
‫להטיל עליה קוצין לקרעה‪ :‬במיא‬
‫)נ( דמחמתיה אתי מיטרא‪ :‬גואלקא‪.‬‬
‫טשק״א בלע״ז‪ :‬ואייתי בזוזא טיבורא‪.‬‬
‫לא חזינן‪ .‬מה דאימ בה ושמא ישכנו דביתהו לאפיה כי מיקשטא כי מטא לביתיה‬
‫דג או נחש‪ :‬דלא בדקיתו לי‪ .‬אס‬
‫דגן משוס כסנא )יי(‪ .‬שאפילו לבני‬
‫עלת דביתהו ברישא והדר עייל איהו והדר‬
‫כשרים אם פריצים דאמר מר )במס׳‬
‫בימו לא היה מודיע‪ :‬אייתי לן מר‬
‫עיילי רבנן יתיב וכריך ריפתא ולא אמר להו‬
‫לרך ארץ רבה ה״ה( כל אדם יהי‬
‫מעיבורא‪ .‬דבעית למיזבן‪ :‬רווחא‬
‫לרבנן «> תו כרוכו פלג ריפתא לינוקי‬
‫בעיניך כלסטיס‪ >*» :‬טובת הנאה‬
‫עלמא‪ .‬דליהוי שובע‪ .‬ואהט לא‬
‫לקשישא חדא ולזוטרא תרי אמר לה לדביתהו‬
‫חנם‪ .‬דאינהו לא הוו קא אכלי‬
‫זבני ביוקרא דהשתא‪ :‬הוו יןא חלפי‪.‬‬
‫דליכא ריסתא וקא מחזקינן בהו ידענא דרבנן <»> משום מיטרא קא אתו ניםק‬
‫דבי נשיאה‪ :‬התם‪ .‬עלויה מערתא‬
‫לאיגרא וניבעי רחמי אפשר דמרצי הקדוש‬
‫טובה חנם‪ :‬ינוקא קאי בבי כנישסא‪.‬‬
‫דרבי יונה‪ :‬אינקוט‪ .‬נדבקו בקרקע‬
‫קמי רביה ולא אתי כולי יומא‪:‬‬
‫שעל גבי מערה ולא היו יכולין לזוז‬
‫ברוך הוא וייחי מיטרא ולא נחזיק טיבותא‬
‫דאיתתא שכיחא בביתא‪ .‬כל יומא‬
‫ממקומן <»(‪ :‬טתירי דבי תמי‪.‬‬
‫לנפשין םקו לאיגרא קם איהו בהדא זויתא‬
‫וכי מיצטריך ענייא מידי אזלה‬
‫עשירים של בימ ממי‪ :‬ליענו‪.‬‬
‫ואיהי בהדא זויהא קדים םלוק ענני מהך‬
‫ויהבה ‪ : 0‬ועוד דמקרבא הנייתה‪.‬‬
‫יהיו עניים‪ :‬קא דחקי לי‪ .‬לימן‬
‫זויתא דדביתהו כי נחית אמר להו אמאי אתו‬
‫שדבר אכילה היא נותנת לעני והוא‬
‫להן פרנסה‪ :‬לא מקבלי טלי אינשי‬
‫רבנן אמרו ליה שדרי לן רבנן לגבי דמר‬
‫בלא טורח ממה שהיתה נוחנת מעות‬
‫ביתי‪ .‬אין אשמי מקובלח עלי שאינה‬
‫למיבעי רחמי אמיטרא אמר להו ברוך‬
‫יטריח העני עד שיקנה‪ :‬אי נמי‪.‬‬
‫עלי‬
‫מחגדלח‬
‫יפה‪ :‬מגנדרא‪.‬‬
‫המקום שלא תצריך אתכם לאבא חלקיח‬
‫אהט קדיס ענני דידה‪ :‬משום‬
‫מתוך גבהות יופיה‪ .‬מגנדרא מלשון‬
‫ביריוני‪ .‬בורים עמי הארץ‪ :‬ינוקי‬
‫מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו‬
‫אמרו ליה ידעינן דמיטרא מהמת מר הוא‬
‫דבי רב‪ .‬להמריך לבו ויתכוין בתפלתו‪:‬‬
‫)חולין לף ז ‪ : ! .‬עמי היתה ושלחתיה‪.‬‬
‫דאתא אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא‬
‫בשיפולי‪ .‬בשולי בגדיו‪ :‬אבא אבא‪.‬‬
‫)»( דבר זה היה בידי שכל מה שאני‬
‫לן מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא‬
‫כך רגילים לקרותו טתוס שאמר‬
‫מבקש היו נותנין לי ועכשיו אין תפלמי‬
‫אםבר לן מר אפיה אמר להו שכיר יום‬
‫מכירין‪ .‬בין‬
‫אבי אבי‪ :‬שאין‬
‫מקובלת כל כך <צ(‪ :‬דמן דיוקרת‪ .‬מקום‪:‬‬
‫הואי ואמינא לא איפגר ומאי טעמא דרא‬
‫יומא‬
‫מר ציבי אהד כהפיה וגלימא אהד כתפיה אמר להו טלית שאולה היתה‬
‫לחכי שאלי ולחכי לא שאלי מאי טעמא כולח אורחא לא םיים מר מסאניה וכי מטי למיא סיים מםאניה‬
‫אמר להו כולה אורחא חזינא במיא לא קא הזינא מ״ט כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה אמר לחו‬
‫>זה מעלה ארוכה וזה אינה מעלה ארוכה מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא‬
‫אמר לחו כדי שלא אתן עיני באשח אחרת מאי טעמא עיילא היא ברישא והדר עייל מר אבהרה והדר‬
‫עיילינן אנן אמר להו משום רלא בדקיתו לי מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן איתו כרוכו משום‬
‫רלא נפישא ריפתא ואמינא לא אהזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חרא‬
‫ריפתא ולזוטרא תרי אמר להו האי קאי בביתא והאי יתיב בבי כנישתא ומאי טעמא קדים םלוק ענני‬
‫מהך זויתא דתוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה משום דאיתהא שכיהא בביתא ויתבא ריפתא לעניי‬
‫> הנהו ביריוני דהוו‬
‫<‬
‫>ומקרבא הנייתה ]ואנא יהיבנא[ זוזא ולא מקרבא תנייתיה אי נמי י‬
‫בשיבבותן ]אנא[ בעי רחמי דלימותו וחיא *בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא ]ואהדת[ חנן הנחבא‬
‫בר ברתיה דהוני המעגל הוה כי <» מצטריך עלמא למיטרא חוו משדרי רבנן ינוקי דבי רב לגביה‬
‫ונקטי ליה בשיפולי גלימיה ואמרו ליה אבא אבא הב לן מיטרא אמר לפני הקב״ה רבש״ע עשה‬
‫בשביל אלו שאין מבירין בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא ואמאי קרי ליה הנן הנהבא‬
‫מפני שהיה מחביא עצמו בבית חכםא אמר ליח רבי זריקא לרב םפרא תא חזי ]מה[ בין תקיפי‬
‫דארעא דישראל להסית דבבל הסידי דבבל רב הונא ורב הםדא כי הוה מצטריך עלמא למיטרא‬
‫> הדדי וניבעי רחמי אפשר דמירצי הקדוש ברוך הוא דייתי מיטרא תקיפי דארעא‬
‫<‬
‫אמרי ניכניף י‬
‫דישראל כגון ר׳ יונה אבוה דרבי מני כי הוה מצטריך עלמא למיטרא הוה עייל לביתיה ואמר להו‬
‫הבו לי גואלקי ואיזיל ואייתי לי בזוזא עיבורא כי הוה נפיק לברא אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא דכתיב‬
‫<> ומכסי בשקא ובעי רהמי ואתי מיטרא כי הוה אתי לביתיה‬
‫ממעמקים קראהיך ה׳ וקאי בדוכתא צניעא י‬
‫אמרי ליה אייתי <״> מר עיבורא אמר להו אמינא תואיל ואתא מיטרא השהא רווה עלמא ותו רבי מני בדיה‬
‫הוו קא מצערי ליח דבי נשיאת אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי יומא חד‬
‫הוו קא הלפי התם אינקוט כרעא דסוםוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה ותו רבי מני הוה‬
‫שכיה קמיה דרבי יצהק בן אלישיב אמר ליה עתירי דבי המי קא מצערו לי אמר ליענו ואיענו אמר קא‬
‫דהקו לי אמר ליעתרו ואיעתרו אמר לא מקבלי עלי אינשי ביתי א״ל מה שמה הנה תתייפי הנה ונתייפת‬
‫אמר ליה קא מגנדרא עלי א״ל אי הכי תחזור חנה לשהרוריתה וחזרה הנה לשהרוריתה הנהו תת‬
‫תלמידי דחוו קמיח דרבי יצחק בן אלישיב אמרו ליה ניבעי מר רחמי עלן דניחכים טובא אמר להו עמי‬
‫היהה ושלחתיה רבי יוסי בר אבין הוה שכיה קמיה דר׳ יוסי דמן יוקרת שבקיה ואתא לקמית דרב אשי‬
‫מ״ט‬
‫דרת‪.‬‬
‫ליכניף אהדדי‪) .‬״( אלמא משוס חד‬
‫א‬
‫נ‬
‫ג‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫יומא‬
‫א( ןנ״ק צא‪ ,[:‬ב( ןכמובית‬
‫סז‪ ,[:‬ג(!חולין קכב‪ .‬מגילה‬
‫כת‪ ,[:‬י ( ןצ״ל קוד‪ .‬הגהת‬
‫יעב״זו‪,‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)‪ (6‬גמ' להיזמי והיגי דלינהו‬
‫למניה וסיים מסאניה ט‬
‫מטא למתא‪ (3):‬שם איתו‬
‫כרוכו‪:‬‬
‫ייענא‬
‫)ג( שם‬
‫לרבנן א מ ט ו ל מיטרא קא‬
‫נמי‬
‫אתו‪) :‬ד( שם אי‬
‫משום הנהו בריוני כוי‪.‬‬
‫נ״נ עי׳ פרש׳׳י בסוף עמול‬
‫אי‪) :‬ס( שם הוה מצטריך‪:‬‬
‫)ו( שם אמרי ניכניף לגבי‬
‫הללי וניבעי רממי‪) :‬ז( שם‬
‫וקאי נלוכתא צניעא והוה‬
‫מיכסי נשקא כוי‪) :‬ח( שם‬
‫אמרי ליה אייתי ל ן מר‬
‫עינורא‪) :‬נו( ‪-‬ם״• ד״ה‬
‫מה״ל‬
‫דלא כוי כלסטיס‬
‫טיבותא טונת הגאה כר‪:‬‬
‫)י( ד״ה דאיתתא יד״ה ועוד‬
‫הד״א‪:‬‬
‫שאין‬
‫)נ( ה״ה‬
‫מכירין נין חנן לאביהן‬
‫שבשמים‬
‫כסנורין עלי‪:‬‬
‫)ל( ה״ה ה״ג וכוי‪ .‬ננית‬
‫כלומר‬
‫הכסא‬
‫מתחבא‬
‫ט ‪) :‬מ( ד״ה תא ליכניף‬
‫אהדדי אלמא בפרהסיא‬
‫היו ע ו ש י ן ו ל א בציגעא‬
‫ל ״ א נכניף אהדדי אלמא‬
‫משוס חד מינייהי לא הוה‬
‫אתי‪ ( » :‬ד״ה תקיפי כוי‬
‫יקא חזינן כו׳ דמחמתיה‬
‫אתי‬
‫בלחוד‬
‫מיטרא‪:‬‬
‫)ס( ה״ה ואייתי כוי דגן‬
‫משוס כסנא הס״ד יאח״כ‬
‫מה״ד בדוכתא עמיקתא‬
‫בעמק או תחת הסלע‬
‫כדי ש ל א יראוהו בני‬
‫אדם שאפילו לנד ניחו‪:‬‬
‫)ננ( ד״ה אינקוט נו׳ לזון‬
‫ממקומן‬
‫לילך‬
‫שלא‬
‫עד‬
‫הניחם‬
‫שיקבלו‬
‫עליהם ש ל א ל צ ע ר ע ו ד‬
‫את רבי מני בנו הס״ד‬
‫ואח״כ מה״ד הוח שכיח‬
‫ר׳ מני לפני ר׳ יצחק בן‬
‫אלישיב הס״ד‪) :‬פ( ד״ה‬
‫עמי היחה ושלחמיה‪ .‬נ״נ‬
‫ס״א כלומר שקנלתי עלי‬
‫שלא להתסלל על עדן זה‬
‫קודס‪:‬‬
‫שהתפללתי‬
‫)צ( כא״ד מקונלת כל כך‬
‫ומפני‬
‫להטריה‬
‫שלא‬
‫רצה‬
‫לפני המקום‬
‫אמר כן הס״ד‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫נמ׳ כע־א רחם־ דליהדרו‬
‫כתיוכתא‪ .‬עיין כרכות דף‬
‫י ע״א‪:‬‬
‫לעזי רש״‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א( שנת קז‪ ,:‬כ( צ״ל הן‪,‬‬
‫ג( ]עי׳ סרש״י וחוס׳ חולין‬
‫ינ‪ :‬ל״ה למן וסרש׳׳י שסלא‪.‬‬
‫ל״ה ועירא(‪ ,‬ד( ]עי׳ רש׳׳י‬
‫שנת לא‪ ,[.‬ה( ]צ״ל להי[‪,‬‬
‫ו( ולקמן נה‪ :‬ג״מ פה‪,[:‬‬
‫ז( ]צ״ל ונשנ ונן לקמן‬
‫נסמוך וכן לקמן נה‪ :‬ונ״מ‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫כד‪.‬‬
‫יומא חד שמטיה‪ .‬רב אשי לרבי יוסי בר אבין‪ .‬ל״א יומא חל שמעיה רבי יוסי בר אבין לרב אשי‪ .‬דקא גריס אמר שמואל השולה דג מן‬
‫הים בשבת כיון ליבש בו כסלע אע״פ שהוא מפרכס לאחר כן ובעול שהוא מפרכס השליכו במים חייב משום נטילת נשמה שהיא אב מלאכה‬
‫לחנן <שבמ לף עג‪ (.‬השוחטו כר‪ .‬אמר ליה רבי יוסי ובין סנפיריו לולאי לא חי‪ .‬וכשאין מחוסר צילה עסקינן כגון שצלו בתוך הסל והניחו‬
‫במים לחיות כלרך שעושין הלייגין‪ :‬מ( א״ל‪ .‬רב אשי ולא סבר לה מר להאי ובין סנפיריו רבי יוסי בר אבין אמרה‪ .‬כלומר מ׳׳ט לא‬
‫אמרת ליה משמיה שכל האומר לבר‬
‫בשם אומרו מביא גאולה לעולם׳(‪:‬‬
‫השולה דג מן הים‪ .‬שולה‬
‫יומא הד שמעיה דקא נרים אמר שמואל‬
‫סנפיריו‪ .‬שסורח בהן‪ :‬לא סנקטו‬
‫> השולה דג מן הים בשבה כיון שיבש‬
‫רש״י היה הגירסא‬
‫ונשא לי בדטסייכו‪ .‬אל תחשלוני שלא‬
‫הלנך פי׳ רש״י הנא ונשא‬
‫בו כםלע הייב א״ל ולימא מר ובין סנפיריו‬
‫כמו ונשב[‪ (P ,‬נרנות נ‪ .‬הבאמי לכס מזונות על עכשיו‪:‬‬
‫אמר ליה ולא סבר לה מר דההיא רבי‬
‫סנהרריןקו‪:‬ע״ש‪ ,‬ע( ]ל״ה דסגאי‪ .‬שטרתתי ואיתרמי‪ :‬דהוה‬
‫א״ל אמרי ל״ה‬
‫יוסי בן רבי אבין אמרה אמר ליה אנא ניהו‬
‫סנפיריו[‪ ,‬כריא בהוצא‪ .‬סותר גדר העצים כדי‬
‫י( ןאנית פ״ו ה״ו(‪ ,‬כ( ]ל״ה‬
‫הענולה אחרי ל״ה ביתום[‪ ,‬להסתכל דרך הנקב‪ :‬אמר ליה רבי‬
‫א״ל ולאו קמיה דר׳ יוסי דמן יוקרת הוה‬
‫ל( שמואל א יב‪,‬‬
‫יוסי מאי האי‪ .‬מה אתה מעיין כאן‪:‬‬
‫שכיה מר א״ל >)הין( א״ל ומ״ט שבקיה‬
‫אינשו‪ .‬שכמו‪ :‬טשו מפניו‪ .‬היו‬
‫מר ואתא הכא אמר ליה גברא דעל בריה‬
‫שבועה‪:‬‬
‫׳(העבודה‪.‬‬
‫מתחבאים‪:‬‬
‫ועל ברתיה לא הס עלי דירי היכי היים בריה מאי היא יומא הד תוו‬
‫הגהות חב״ח‬
‫ביסוס ויסומה‪ .‬לזווג זה לזו‪:‬‬
‫אגרי ליה אגירי בדברא נגה להו ולא אייתי להו ריפתא אמרו לית‬
‫)א( גמ׳ ליה לבדה כפנינן‬
‫ואל אכלבא‪ .‬אוצר של חטים‪ :‬אוהבך‪.‬‬
‫הוו ימני‪) :‬ב( שם‬
‫לבריה <א> כפינן הוו יתבי תותי תאינתא אמר תאנה תאנה הוציאי‬
‫ינשלו ניך נני ארס וכן הקב״ה‪ :‬אלא כאחד מטניי ישראל‪.‬‬
‫פירותיך ויאכלו פועלי אבא אפיקו ואכלו אדהכי והכי אתא אבוה אמר‬
‫הוה הויא ליה ההוא משוס למעשה נסים הוא ואסור‬
‫חמרא‪) :‬ג( שם תל זווא זבן‬
‫ביה חיטי ואסיק בו׳ מאי לאלם להנות ממעשה נסים כלאמר‬
‫לתו לא תינקטו בדעתייכו דהאי דנגהנא אמצוה טרהנא ועד השתא הוא‬
‫נס‬
‫לו‬
‫עושין‬
‫ואס‬
‫כ‪(:‬‬
‫)לף‬
‫לעיל‬
‫אמרה‪:‬‬
‫אייחי ל ך אנוך‬
‫דםגאי אמרו ליה רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך אמר לתו מתיכא‬
‫)ו( שם לא אמד ליה ולא‬
‫נשיאה‪.‬‬
‫יהודה‬
‫רבי‬
‫מזכיותיו‪:‬‬
‫לו‬
‫מנטן‬
‫אמרו הכי והכי הוה מעשה אמר לו בני אהה הטרהת את קונך להוציא‬
‫ליה‪:‬‬
‫ישבקינן‬
‫מידי‬
‫)ה( רש"־ ל״ה והא לא בו׳ היה בנו של רבן גמליאל בר רבי‪:‬‬
‫תאנה פירותיה שלא בזמנה יאםף שלא בזמנו ברתיה מאי היא הויא‬
‫בהלייהו כדאמרינן לעיל לשמואל הרמתי‪ .‬שיורדין גשמים‬
‫ליה ברתא בעלה יופי יומא חד חזיא לההוא גברא דהוה בריא בתוצא‬
‫מאימתי מקבל רב אמר בשבילו דכחיבל( הלא קציר מטים היום‬
‫במנחה ו ש מ ו א ל אמר ועכשיו באין כל ישראל והטילו על וקא חזי לה אמר לו מאי האי אמר ליח רבי אם ללוקחת לא זכיתי לראותה‬
‫בתפלת המנחה הס״ל‪:‬‬
‫לא אזכה אמר לה בתי קא מצערת להו לברייהא שובי לעפריך ואל יכשלו‬
‫)ו( ה״ה כל מאן לפשע ללא ר יהודה בן גמליאל דצווח וליכא‬
‫בעי מיקד הס״ל ואח׳׳כ דמשגח ביה‪ :‬שנתקע‪ .‬תקוע‪ :‬והא‬
‫ביך בני אדם ‪ w‬הויא ליה ההוא המרא כדהוו אגרי לה כל יומא לאורהא‬
‫מה״ל משחלינא ליה נווד‬
‫כי היכי דגמיר הס״ל‪ :‬לא קבלינן מאתמול‪ .‬בהדייהו )מ‪:‬‬
‫הוו משדרי לה אגרה אגבה ואתיא לבי מרה ואי טפו לה או בצרי לה‬
‫)ז( תום׳ ל״ה השולה כוי גרירין‪) .‬גרירינן( גרורין ומשוטן‬
‫לא אתיא יומא חד אינשו זוגא דםנדלי עלה ולא אזלה עד דשקלונהו‬
‫שיבש בו כסלע אע׳׳פ אנו אחריהן וכמי שקבלנו עלינו‪:‬‬
‫מינה והדר אזלת אלעזר איש בירתא כד הוו הזו ליה גבאי צדקה הוו‬
‫מפרכס‬
‫היא‬
‫שעריין‬
‫זעירא דמן חבריא‪ .‬צעיר שבישיבה‪.‬‬
‫ינשעה‪:‬‬
‫טשו מיניה דכל מאי דהוה גביה יהיב להו יומא הד הוה םליק לשוקא‬
‫והאי דקרי ליה הכי משום דאושעיא‬
‫למיזבן נדוניא לברהיה הזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה אזל ורהט בתרייהו‬
‫אחרינא הוה התם‪ :‬מעיני העדה‪.‬‬
‫אמר להו אשבעתיכו במאי עםקיתו אמרו ליה ביתום ויתומה אמר להן‬
‫זקנים מאירי עיני העם‪ :‬בזמן שעיניה‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫השולה דג‪ .‬שהיה ניצול יפות אין כל גופה וכוי‪ .‬לודאי כל‬
‫העבודה שהן קודמין לבתי שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו פש ליה חד‬
‫ועומד מנעול יום !שבת גופה יפה‪ :‬אין עיניה יפות כוי‪.‬‬
‫זוזא זבן ‪ w‬ליה היטי ואסיק שריית באכלבא אתאי דביתהו אמרה לה‬
‫קז‪ .1:‬כיון ש י ב ש בו‬
‫עיני‬
‫כסלע‪ .‬ברוחב סלע‪ ,‬חייב‪ .‬הואיל והנהו לבי נשיאה להוו‬
‫לברתיה מאי אייתי אבוך אמרה לה כל מת דאייתי באכלבא שריתיה אהיא‬
‫משים נטילמ נשמה‪ ,‬דתו לא העלה רשעים ללת העם אין צריכין‬
‫למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי וקא נפקא בצינורא דדשא‬
‫חיי ושטו‪ .‬אושעיא זעירא לבלוק מה מעשיהם לכך לא משגתו‬
‫צעיר‬
‫חברייא‪.‬‬
‫דמן‬
‫ולא מיפתה בבא מהיטי אזלא ברתיה לבי מדרשא אמרת ליח בא וראח‬
‫הישיבה‪ ,‬ולי נראה דאושעיא בהו מן שמים‪ :‬אתו עבדי דריש‬
‫זעירא היה נקרא דמן גלותא וקא מצערו ליה‪ .‬לאושעיא‪ :‬מה עשה לך אוהבך אמר לה העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן‬
‫שמבני‬
‫חבריא‬
‫אלא כאהד מעניי ישראל ר׳ יהודה נשיאה גזר תעניהא בעי רהמי ולא אתא‬
‫הישיבה אמרו ליה גני מתא‪ .‬לעבדי דבי‬
‫)חולין לא‪ .‬ועי״ש יב‪.1 .‬‬
‫עיניה טרוטות‪ .‬רכות נשיאה‪ :‬מצער לן‪ .‬מתרף ומגדף‬
‫מיטרא אמר כמה איכא משמואל תרמתי ליהודה בן גמליאל אוי לו לדור‬
‫!שבח לא‪.(.‬‬
‫אותנו‪ :‬נתית קמיה‪ .‬לפני התיבה‪:‬‬
‫שכן נתקע אוי לו למי שעלתה בימיו כך חלש דעתית ואתא מיטרא דבי‬
‫דחיקא‪.‬‬
‫בקוסטא‬
‫נשב‪:‬‬
‫כמו‬
‫נשא‪.‬‬
‫נשיאת גזר תעניהא ולא אודעינהו לרבי יוהנז ולריש לקיש לצפרא אודעינתו‬
‫בכפר דחוק שיש בו עניות ביותר‪ :‬אמר לית ריש לקיש לרבי יותנן תא לא קבילנא עלן מאורתא אמר לית אנן‬
‫רבינו גרשום‬
‫פירא דכוורי‪ .‬מחילות של דגים‪:‬‬
‫בתרייתו גררינן דבי נשיאת גזר תעניתא ולא אתא מיטרא תנא להו אושעיא‬
‫שיבש בו כסלע חייב‪ .‬כל מאן דפשט‪ .‬דלא בעי )י( מיקרי‬
‫משום צידה ומשום נטילת‬
‫זעירא ידמן חברייא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה משל לכלה‬
‫נשמה‪ .‬אמר ליה‪ .‬ר׳ יוסי משחדינא ליה כוי‪ :‬ומסדרינא ליה‬
‫שהיא בבית אביה כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקח עיניח‬
‫כסדר‪:‬‬
‫ליה‪ .‬מתקנן‬
‫בר ר׳ אבין ובין סנפיריו‪ .‬ומפייסינא‬
‫א״ל‪ .‬רב יוסף הא בין‬
‫ה״ג‬
‫ייטרוטוה כל גופה צריכה בדיקה אתו עבדיה ורמו ליה םודרא בצואריה‬
‫סנפיריו ר׳ יוסי היא‪.‬כלבא‪.‬‬
‫וקא מצערו ליה אמרו >)ליה( בני מאתיה שבקיה דהא נמי מצער לן‬
‫גורן‪ .‬משמואל הרמתי‪.‬‬
‫שהיה מבקש ומביא מטר‬
‫<> מידי ושבקינן ליה אתון נמי שבקוהו רבי גזר‬
‫אפי׳ בימי קציר חטים‪ ,‬כיון דהזינן רכל מיליה לשום שמים לא אמרי ליה י‬
‫דכהיב הלא קציר חטים תעניתא ולא אתא מיטרא נהית קמיה אילפא ואמרי לה רבי אילפי ייאמר משיב הרוה יי ונשא זיקא‬
‫דבי‬
‫בתדיהו‪,‬‬
‫וגוי‪.‬‬
‫נשיאה‪ ,‬אזלינן‪ .‬וכי קבילו מוריד הגשם ואתא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה דיירנא בקוםטא דתיקא דלית ביה חמרא‬
‫אנו‪.‬‬
‫קבילו‬
‫כמו‬
‫הוי‬
‫אינהו‬
‫לקידושא ואבדלתא טרהנא ואתינא המרא לקידושא ואבדלהא ומפיקנא להו ידי הובתייהו רב איקלע‬
‫מעיני העדה‪ .‬עיקר העדה‪,‬‬
‫הייגו דבי גשיאה‪ .‬קוסא לתתוא אתרא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא נתית קמיה שליהא דצבורא אמר משיב הרוה ונשב‬
‫אתרא‪ .‬דחיקא‪ .‬בני אדם זיקא אמר מוריד הגשם ואהא מיטרא אמר ליה מאי עובדך אמר ליה מיקרי דרדקי אנא ומקרינא‬
‫רחוקים‪.‬‬
‫לבני עניי כבני עהירי וכל רלא אפשר ליה לא שקלינא מינית מידי ואית לי פירא דכוורי וכל מאן‬
‫דפשע משהדינא ליה מינייהו ומסדרינן ליה ומפייסינן לית עד דאתי וקרי רב נחמן גזר תעניתא‬
‫בעא רחמי ולא אתא מיטרא אמר שקלוה לנחמן חבוטו מן גודא לארעא חלש דעתיה ואהא מיטרא‬
‫רבת גזר תעניתא בעי רהמי ולא אתא מיטרא אמרו לית והא רב יהודה כי חוח גזר תעניתא‬
‫אתא מיטרא אמר להו מאי אעביד אי משום תנויי אנן עדיפינן מינייהו דבשני דרב יהודת ״יכל תנויי‬
‫פה‪ :‬אימא ונשנ אמנס לפני‬
‫א‬
‫א‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ג‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫כמו מגביה טון שיבש‬
‫בו כסלע )‪ 0‬שעדיין הוא מפרכס‬
‫ובשעה שמפרכס חזר והשליכו ליס‬
‫חייב משום נטילת נשמה שהיא אב‬
‫מלאכה דתנן )שבת לף עג‪ >.‬השוחטו‬
‫מלאכומ‪:‬‬
‫והמפשיטו גבי אבות‬
‫הא‬
‫‪1‬‬
‫?‬
‫בנזיקין‬
‫א‬
‫בט‬
‫מיי׳‬
‫ב‬
‫פי׳׳א‬
‫מהל׳ שנת הל׳ א‬
‫סמג לאו ] סה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬י ד ד ה א ם מ ע י נ י העד־דז‬
‫נעשתה‬
‫העדה‬
‫לעלה‬
‫ומנחתו‬
‫לשגגה ועשו כל‬
‫פ ר בן ב ק ר‬
‫לריח‬
‫ניחח‬
‫ונסכו‬
‫אחד‬
‫לין‬
‫כמשפט‬
‫אחד‬
‫ושעיר‬
‫עזים‬
‫לחטת‪:‬‬
‫במדבר ט ו כד‬
‫רבינו חננאל‬
‫שמע לרב אשי דתני אמר‬
‫שמואל השולה דג מן הים‬
‫כיון שיבש בו כ‪0‬לע חייב‪.‬‬
‫א׳ ליה איהו וכין סנפירין‪,‬‬
‫א״ל רב אשי הגי דבי ר׳‬
‫יוסי אינון‪ ,‬אמר ליה אנא‬
‫הוא‪ ,‬אמר ליה רב אשי‬
‫ואמאי שבקת לר׳ יוסי דמן‬
‫יוקרת רכך‪ ,‬א״ל גברא דלא‬
‫חס אבריה ואברחיה עלי‬
‫דירי הייס‪ .‬כריה וכרתיה‬
‫מאי היא כו‪/‬כלכא‪ ,‬אוצר‪.‬‬
‫ר׳ יהודה נשיאה גזר‬
‫תעניתא ולא אתא מיטרא‪.‬‬
‫אמר משמואל הרמתי‬
‫שאמה הלא קציר חטים‬
‫היום וגר‪ .‬וכיון שקרא כא‬
‫המטר‪ ,‬הגיע שפלות הדור‬
‫ליהודה בן גמליאל שהוא‬
‫פרגס הדור וצועק ואינו‬
‫נענה‪ ,‬אוי לו לדור הנהקע‬
‫לכך‪ ,‬אוי מי שעלתה בימיו‬
‫צרה ואין מי שראוי‬
‫להתפלל ולהשיב חימה‪,‬‬
‫הלש דעתיה ואתא מיטרא‪.‬‬
‫דבי נשיאה גזר תענית ולא‬
‫אודועינהו לד׳ יוחנן ולר•‬
‫שמעון בן לקיש‪ ,‬לצפרא‬
‫אודיעינהו‪ .‬אמר ריש לקיש‬
‫לא קבלגו עליגו מאתמול‪.‬‬
‫א״ר יותנן ניתיב כתעניתא‬
‫דאנן בתרייהו גרירינן‪ .‬דבי‬
‫נשיאה גזור תענית בעו‬
‫רחמי ולא ]אתא[ מיטרא‪.‬‬
‫תנא להו והיה אם מעיני‬
‫העדה נעשתה לשגגה‪,‬‬
‫משל לכלה כזמן שעיניה‬
‫יפות אין הגוף צריך בדיקה‬
‫כוי‪ ,‬כלומר פרנסי הדור‬
‫הוא דלא מעלי‪ .‬רבי אילפי‬
‫ירד לפני התיבה לפני ר׳‬
‫אמי אמר )מוריד הגשם(‬
‫משיב הרות אתא זיקא‪,‬‬
‫אמר מוריה ןהגשםן אתא‬
‫מטרא‪ ,‬אמר־ ליה מאי‬
‫עובדך‪ ,‬אמר להו בקיפא‪,‬‬
‫פי׳ בכפר דחוק דאירגא‬
‫וטרחנא ומיית־נא קידושא‬
‫ואבדלתא ומפקנא להו ידי‬
‫הובתייהוא‪ ..‬וכן ההוא‬
‫שליהא דצבורא ]דנחית[‬
‫קמי דרבא‪ ,‬ושאלוהו ואמר‬
‫מקרי ינוקי אנא ומקרינא‬
‫לבני עניי כבני עתירי ואית‬
‫לי פירא דכורי דמפרנסנא‬
‫מיניה כל מאן דקרי‬
‫משחדינא ליה בהו עד‬
‫דקרי‪ .‬א( בימי רב יהודה‬
‫מצלו ואתי מטרא‪ ,‬אמרי‬
‫אי משום תורה כלהו תנויי‬
‫א( נראה רצ״ל אמרו ליה והא‬
‫נימי רנ יהודה מצלו ואתי‬
‫מטרא אמר להו מאי אעניד‬
‫אי משוס תורה וכי׳ כצ׳׳ל‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫כד‪:‬‬
‫ל א ב ג מיי׳ פ״ל מהל׳‬
‫ענולת יוה״כ הלכה א‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫בנזיקין‬
‫לא‬
‫הוה‪.‬‬
‫היו‬
‫גלילים בכל גמרא של ל׳‬
‫סלריס אלא נתלתי בבי שלנו‬
‫!בוכות כ‪ >.‬כל הגמרא שלהן‬
‫לא הוה אלא נסלר נזיקין‪,‬‬
‫שלא היו מרנין כל כך ללרוש‬
‫קו‪.;:‬‬
‫;סנהדרץ‬
‫בבית‬
‫ח ח י צ ו ן ‪ .‬בהיכל;יומא נב‪.1:‬‬
‫עוברי‬
‫ד ר כ י ם ‪ .‬מתפללים‬
‫שלא ירדו‬
‫עביד‬
‫גשמים‬
‫ישם;‪.‬‬
‫עושה‬
‫שולטן‪.‬‬
‫מלחמה <שם נג‪ .>:‬ו ח ג י נ א‬
‫בנחת‪.‬‬
‫שאין‬
‫בשדוח‬
‫!שם;‪,‬‬
‫לי‬
‫זריעה‬
‫בשביל‬
‫ח נ י נ א ב נ י ‪ .‬הוא ר׳ חנינא‬
‫בן דיסא‪ ,‬ובימיו היה קול‬
‫זה יוצא וחודי! פו ו‪.‬‬
‫ב ק ב חרובין‪.‬‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫דיו‬
‫מתפרנס‬
‫נצער יבצמצוס !שם;‪,‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫מסורת הש״ס‬
‫דמינורא הוא‪ .‬ואפילו לא בעו נמי אחי מיטרא‪ :‬שלחה ליה לרבא‪.‬‬
‫דרחמא ליה לרבא‪ :‬אבוהינו ספרו לגו פועל פעלה בימיהם בימי‬
‫קדם‪ .‬שהיית מפליא להם נסים )י(‪ :‬עד דשפיך מרזבי דציפורי‪.‬‬
‫ה״ג בנזיקין הוה‪ .‬למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין‪ :‬שכובשח‬
‫ירק בקדירה‪ .‬במסכת (]טהרות[ היא בפ׳ שני)מ״א( גבי ידות מייד‬
‫דקיי״ל )עוקצי! פ״א משנה אן כל ידומ האוכלין אס נגעה טומאה‬
‫שקילחו מיס מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדי; ושופכין‪:‬‬
‫בהן נטמא גס האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן‬
‫לדיגלס‪ .‬לנהר חדקל‪ :‬אשני מטסך‪.‬‬
‫בהעור והרוטב )חולין דף קיח‪ (.‬מכל‬
‫אל תשכב במטתך הלילה‪ :‬בסכיני‪.‬‬
‫האוכל ל( לרבומ הידומ וקמני המם‬
‫בנזיקין הוה ואגן קא מתנינן בשיתא סררין‬
‫שרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו‪.‬‬
‫אשה שהיא כובשמ ירק דידות שלהן‬
‫וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין איהאשה‬
‫והיינו דאמרי׳ בשתיטת חולין בפרק‬
‫טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידומ‬
‫שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה ‪3‬׳זיתים‬
‫הזרוע <לף קלג‪ >.‬וליקריוה לרבא‬
‫משתברות וא״א ליטול הירקות בידות‬
‫שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויי׳ דרב‬
‫רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל‬
‫שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד‬
‫הש״ס אלא בזה המעשה כשביקש‬
‫שול״ץ‬
‫כובשת‪.‬‬
‫כבישה‪:‬‬
‫מחמת‬
‫ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן‬
‫הגשמים בתמוז שלא לצורך‪ :‬הכי‬
‫שלהן‬
‫המשקה‬
‫שיצא‬
‫עוצרת‬
‫בלע״ז‬
‫בעוקצין תליםר מתיבתא ואילו רב יהודה כי‬
‫גרסינן ר״פ גזר תעגיסא חלש לביה‬
‫ויבשו‪ .‬דרך אשה בכך כובשת ירק‬
‫הוה שליף חד מםאנא אתי מיטרא ואנן קא‬
‫טעים מידי בעא רחמי ולא אהא‬
‫ממיס שישתמרו לזמן מרובה‪ :‬טהורין‪.‬‬
‫צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן אי‬
‫מיטרא‪ :‬אי שריןו מר חדא פינכא‬
‫העלי! והקלחין‪ :‬ואמרי לה‪ .‬כי‬
‫משום עובדא אי איכא דחזא מידי לימא‬
‫דדייסא‪ .‬מלשון שורפה חיה )ע״ז‬
‫מטא לאידך בפרק שני )לעוקצי! משנה‬
‫א( זיתים שכבשן בטרפיהן כמרגומו אבל מה יעשו גדולי חדור שאין דורן דומה לף כמ‪ (») .(:‬פינכא מלא כף כמו‬
‫עלה טרפא )כראשית ח> עלין שלהן יפה רב יהודה חזא תנהו בי תרי דהוו קא‬
‫מלחיך פינכי )פסחים לף מט‪ .(.‬דייסא‬
‫טריי״ש בלע״ז‪ .‬ולחוכא קאמר ליה‬
‫דהיינו ידות‪ :‬טהורין‪ .‬הידות להביא‬
‫פרצי בריפתא אמר שמע מינה איכא שבעא‬
‫הכי משוס דטעים ברישא והדר‬
‫טומאה לאוכל דתו לא חזי למהר בית‬
‫בעלמא יהיב עיניה הוה כפנא אמרו ליה‬
‫‪5‬‬
‫יד‪ :‬הוויות דרב ושמואל‪ .‬עומק גדול‪.‬‬
‫ולא הוה נהירא ליה‪ :‬תליסר מתיבתא‪.‬‬
‫בעא רחמי‪ :‬רבי חנינא בן דוסא‪.‬‬
‫רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה‬
‫תנא הוא‪ :‬כל הטולם כולו בצטר‪.‬‬
‫בנזיקין הוה ואנן מתנינן שלש עשרה ישיבות איכא בהך ממא יא( מר דשכיח קמיה ניעשייה דליפוק‬
‫שמבקשין מיס לשדותיהן‪ :‬בנהה‪.‬‬
‫סובא‪ ,‬וכי הוה רב יהודה‬
‫בפתחא דםמוך לשוקא עשייח ונפק לשוקא‬
‫שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים‬
‫מטי בהאשה שכובשת ירק דגמרי מסכמ עוקצין‪ :‬כי הוה שלין!‬
‫ליה‬
‫אמרו‬
‫תאי‬
‫מאי‬
‫להו‬
‫אמר‬
‫כנופיא‬
‫חזא‬
‫לפי שאין לי שדות‪ :‬מאי אהניא ליה‬
‫בקדרה‪ ,‬ואמרי לה זיתים חד מסאנא‪ .‬משום עינוי‪ :‬דחזא‬
‫שכבשן בטרפיהן‪ ,‬זו היא‬
‫אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן אמר שמע‬
‫צלותיה דכהן גדול‪ .‬כשהיה מתפלל‬
‫משנה בעוקצין פרק ב׳‪ ,‬מידי‪ .‬חס ושלום בעובדי בישי‪:‬‬
‫מפלה קצרה ביום הכפוריס שהיה‬
‫הוה א׳ הויה דרב ושמואל פרצי בריפתא‪ .‬זורקים אוחה זה‬
‫מינה כפנא בעלמא אמר ליה לשמעיה שלוף‬
‫אומר אל יכנס לפניך תפלח עוברי‬
‫ניעשייה‪ .‬יעשנו שיצא‬
‫קא הזינא הכא‪ ,‬כלומר וו לזה » ( ‪:‬‬
‫לי מםאניי שלף ליה חד מםאנא ואתא‬
‫קושיא גדולה היא‪ ,‬ואנן‬
‫דרכים דר׳ חנינא מבטל ליה לצלותיה‬
‫האידנא מתנינן י״ג לחוץ‪ :‬אכוספא דתמרי‪ .‬על כלי מלא‬
‫מיטרא כי מטא למישלף אחרינא אתא‬
‫דכהן גדול שאעפ״כ שמע הקב״ה‬
‫מתיבתא בעוקצין‪ ,‬אלא מה תמרים או פסולת של חמריס‪:‬‬
‫אליחו ואמר ליח אמר חקדוש ברוך חוא‬
‫תפלתו ופסיק מיטרא‪ :‬שחונה‪ .‬חמה‬
‫יעשו פרגסי גדולי הדור קאימנא אנהר פפא‪ .‬ההוא יומא‬
‫שאין דורן יפה‪ .‬רב יהודה‬
‫אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא אמר‬
‫כמו חמותי ראיתי אור )ישעיה מד>‬
‫שלף מםגיה למבעי רהמי דעבל רב יהודה הכי‪ :‬חלא‪ .‬חול‪:‬‬
‫קאימנא‬
‫הוה‬
‫אנא‬
‫שמואל‬
‫דבת‬
‫ברה‬
‫מרי‬
‫רב‬
‫מירגס יונמן בן עוזיאל שחינמ‪ :‬אם‬
‫אמטרא‪ ,‬אתהזי ליה חלמא דסמידא‪ .‬סולת והן עצמן מוכרין‬
‫אי שלפת אחר־נא‬
‫אגודא דנחר פפא חזאי למלאכי דאידמו‬
‫שחונה ההא גשומה‪ .‬כשהיא חמה‬
‫מהריב אותו‪ :‬אמר להו ממשה נסים כוי‪.‬‬
‫עלמא‪ .‬ההוא דבעל גויה‪,‬‬
‫צריכה הארץ לגשמים מאד וחדיר‪:‬‬
‫גגדיה רב יהודה ומית‪ ,‬ובמה דאסשר להתרחק ממעשה נסים למלחי דקא מייתי חלא ומלונחו לארבי והוה‬
‫בה קול יוצאה ואומרה כל הטולם‬
‫אכלו ביה קורצי‪ .‬הלשיגו יותר טוב ונכון״(‪ :‬דפרזינא‪ .‬מקום‪:‬‬
‫קמתא דסמידא « אתו כולי עלמא למיזבן‬
‫עליו שהמית אדם‪ .‬פי׳‬
‫כולו‪ .‬ולא גרסי׳ מהר חורב‪ :‬קב‬
‫אכלו‪ ,‬קהאו עליו אקרון‪ .‬הקרוני‪ .‬הייתי קורא בחלומי‪ :‬אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נםים‬
‫חרובים מטרב שבה לטרב שבס‪ .‬כל‬
‫מלשינות‪ ,‬כדמתהגמינן גגדא‪ .‬מלקות‪ :‬איפרא הורמיז‪ .‬כך‬
‫הוא למחר אתיין ארבי רהיטי ידפרזינא‬
‫השבת היה ניזון בכך‪ .‬חסר לחם היה‬
‫קרא בגרון אל תחשוך‪ ,‬שמה‪ .‬איסרא חן‪ .‬נ(יופי שדים היה לה‪:‬‬
‫אכלי‪ .‬בעא שבור מלכא‬
‫רבא אקלע לתגרוגיא גזר תעניתא ולא‬
‫ומתגלגל היה בחרובין‪ :‬אקטרהא‪ .‬דבר‬
‫לצעוריה כוי‪ .‬ר׳ חגיגא בן מאי היא‪ .‬מאי עביד להו‪ :‬אמרה‬
‫אתא מיטרא אמר לתו ביתו כולי עלמא‬
‫שמעלה עשן כקיטור הכבשן )י(‪:‬‬
‫דוסא הוה אזיל באורחא ליה‪ .‬דכל אימת דבעי מיטרא‪ :‬זימגא‬
‫אתא מיטרא אמר רבון‬
‫בתעניהייכו למהר אמר להו מי איכא דחזא‬
‫משוס‬
‫העולמים כל העולם בגתת‬
‫הילמא לימא אמר לתו ר׳ אלעזר מהגרוניא‬
‫וחגיגא בצער פסק מיטרא‪.‬‬
‫כי אתא לביתיה אמר‬
‫כל לדידי אקריון בהלמי שלם טב לרב טב מריבון טב דמטוביה מטיב לעמיה אמר שמע מינה >עת רצון היא‬
‫חעולם בצער וחנינא בנתת‬
‫אתא מיטארא‪ .‬אמר רב מבעי רחמי בעי רחמי ואתי מיטרא ההוא גברא דאיהייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל‬
‫יוסף מאי אהני צלותא‬
‫דכהן גדול‪ ,‬דהוה מצלי כותית נגדיה רבא ומית אשתמע מילתא בי שבור מלכא בעא לצעורי לרבא אמרח ליח איפרא‬
‫ביום הכיפורים יהי רצון הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עםק דברים בהדי יהודאי רכל מאן דבעיין ממרייהו יהיב‬
‫מלפניך שאם תהיה השנה‬
‫הזאת שהונה תהיה גשמים להו אמר לה מאי היא בעין רהמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום חימנא דמיטרא הוא אלא לבעו‬
‫ואל יכנס לפניך תפילת רחמי חאידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתך ובעי רחמי דליתי מיטרא‬
‫עוברי דהכים שמתפללים‬
‫לפסוק המטר‪ ,‬הנה ר׳ בעי רחמי ולא אתי מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם אלתים באזנינו שמענו אבותינו םפרו לנו‬
‫הנינא מתפלל ופסק המטר‪.‬‬
‫ואל פועל פעלת בימיחם בימי קדם ואנו בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מחבי ידצפורי לדיגלת‬
‫ועוד היה מתפלל‬
‫יעידו עבד שלטון מרבית אתא אבות איתחזי ליח בחלמיה ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי חאי אמר ליח שני דוכתיך‬
‫יהודה‪ ,‬ואל יהיו עמך‬
‫בית שני דוכתיה למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני רב פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא הלש ליביה שרף‬
‫ישראל צריכין זה לזה‬
‫לפרנסה‪ .‬בכל יום בת קול פינכא דדייסא ובעי רתמי ולא אתא מיטרא אמר ליה רב נהמן בר > אושפזתי אי שריף מר פינכא אהריתי‬
‫יוצאה כל העולם כולו ניזון‬
‫בשביל הנינא בני והנינא דדייםא אתי מיטרא איכסיף וחלש דעתית ואתא מיטרא ״ר׳ הנינא בן דוסא תות קא אזיל באורתא אתא‬
‫מערב‬
‫בני דיו קב חרובין‬
‫מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער פםק מיטרא כי מטא לביתיה אמר‬
‫שבת לערב שבת‪.‬‬
‫לפניו רבונו של עולם כל העולם כולו בצער והנינא בנהת אתא מיטרא אמר רב יוםף מאי אהניא ליה‬
‫תית מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ^ מאי‬
‫צלותא דכהן גדול לגבי רבי תנינא בן רוםא דתנן‬
‫מצלי רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתתא‬
‫השנה הזו גשומה ושהונה שהונה מעלייתא היא אדרבה גריעותא היא אלא אם שהונת תתא גשומת‬
‫וטלולח ואל יכנם לפניך תפלת עוברי דרכים רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה לא‬
‫יעדי עביר שולטן מרבית יהודה ואל יתו עמך ישראל צריכין לתתפרנם זח מזח ולא לעם אחר אמר רב‬
‫יהודה אמר רב י׳ בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל הנינא בני והנינא בני‬
‫דיו בקב הרובים מע״ש לע״ש הוה רגילא דביתחו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא‬
‫ג‬
‫מהרו׳‬
‫א(‬
‫‪1‬‬
‫פ״נ‬
‫ב( עוקצי! פ״ב מ״א‪ ,‬ג( ן גי׳‬
‫הערוך ערך ארזן א׳ לארזנאי‬
‫פי' שסינות מלאות אורז ן‪,‬‬
‫ד( ]ברכות מ‪ .‬יומא סמ‪:‬‬
‫ינמית עב‪ .‬סגהלרין סל‪ .‬ן‪,‬‬
‫ןצ״ל‬
‫ה(‬
‫גע״ין‪,‬‬
‫למחוזא‬
‫ן גי׳‬
‫י(‬
‫וכ״א‬
‫הערוך‬
‫אושפרתי פי׳ הוא שס אמו‬
‫של רב ספאן‪ (t ,‬יומא גג‪,:‬‬
‫ח( יומא נב‪ :‬ע״ש‪ ,‬מ( שס‬
‫נג‪ ,:‬י( ברכות יז‪ :‬מולי! סו‪,.‬‬
‫!ועיין בסנהלרין‬
‫נ(‬
‫קו‪:‬‬
‫בפרש״י וע״ע בפי׳ רש״י‬
‫ברכות כ‪ ,!.‬ל( !ויקרא יא[‪,‬‬
‫»( ןעי׳ לעיל כ‪ ,[:‬נ( ןוע״ע‬
‫רש״י נדה כ‪ :‬ל״ה איפרא‬
‫ועי׳ תוס׳ גיטין יא‪ .‬ל״ה‬
‫הירמין‬
‫על‬
‫וכו׳ הקשו‬
‫סרש״י]‪,‬‬
‫תורה אור ה ש ל ם‬
‫אלדזים‬
‫‪.1‬‬
‫שמענו‬
‫באונינו‬
‫ספרו‬
‫אבותינו‬
‫לנו פיעל פעלת בימיהם‬
‫בימי קדם‪ :‬תהלים מד ב‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א(‬
‫שמעיה‬
‫גם׳‬
‫למר‬
‫לשכיח‪ ) :‬ב ( שם ו א ת ו כולי‬
‫למיזבן‬
‫עלמא‬
‫להו‬
‫ואמינא‬
‫מיניה‬
‫כו׳‬
‫מהא‬
‫להגריניא גזר תעניתא ב ע א‬
‫ולא‬
‫רחמי‬
‫אתא‬
‫בתעניתייכו‬
‫כו׳‬
‫למתר‬
‫ביתו‬
‫אמר להו כוי עת רצון היא‬
‫ל מ ב ע י רחמי בעי רחמי‪:‬‬
‫)ג( דש״י ל״ה פרצי כו׳ וה‬
‫לוה כ מ ש ח ק ץ ז ה ע ם ז ה‬
‫הס׳׳ל‪) :‬ל( ד״ה אבותינו‬
‫כוי מפליא להס נסים א ב ל‬
‫בעיניגו‬
‫לא‬
‫ראיגו‬
‫כלומר‬
‫עסשיו‬
‫הראה‬
‫נפלאותיך‬
‫הס״ל‪:‬‬
‫לנו‬
‫)ה( ד״ה אי שריף כוי מל׳‬
‫שורפה חיה א י א כ י ל מ ר‬
‫ח ר א פינכא מלא‬
‫כף‪:‬‬
‫אקטרחא‬
‫כר‬
‫) ו ( ד״ה‬
‫כקיטור הכבשן כ ד י ש י ה י ו‬
‫סבורין‬
‫השכנים שאופה‬
‫בתנור‬
‫הס״ל‪:‬‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫י‬
‫ה‬
‫מ״א‪,‬‬
‫גמ׳ א ״ ־‬
‫‪1‬‬
‫שני‬
‫דוכת־ד‪.‬‬
‫ע״א‬
‫עיין חולין דף קלנ‬
‫רש״י ד״ה נזוף‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫שול״ץ‪ .‬מרקתת ירקות‪.‬‬
‫טריי״ש‪ .‬מאכל של חיטה‬
‫כתושה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ו‬
‫חןא‬
‫ב‬
‫ג‬
‫משום‬
‫רבינו גרשום‬
‫האשה‬
‫בקדרה‪.‬‬
‫שכובשת‬
‫ונגע‬
‫ירק‬
‫טומאה‬
‫לקלה‪ ,‬אין מביאין טומאה‬
‫לירק‪ ,‬כיון דנככשו בטיל‬
‫ליה‬
‫בתורת‬
‫יד‪.‬‬
‫זיתים‬
‫בטרפיהן‪ .‬טהפא נמי הם‬
‫ידות‪ .‬אנא קיימנא‪ .‬בההיא‬
‫שעתא‪.‬‬
‫דפרונאי‪.‬‬
‫מקום‪.‬‬
‫שחונה‪ .‬חמימה‪.‬‬
‫פדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫מ ם ו ר ת הש״ם‬
‫א( נ״א מטיכותא לגניזא‬
‫לצליקילעלמאלאתי‪,‬ב(!צ״ל‬
‫חזיא עי׳ רש׳׳י[‪ ,‬ג( ]צ״ל‬
‫ואיהי אפתורא נירס׳ ע״י[‪,‬‬
‫ד( ]צ״ל אמר לה ופן איפא‬
‫כעי׳י[‪ ,‬ה( ]צ״ל אמאי וכ״ה‬
‫נלפי״י[‪ ,‬ו( ן עי׳ ערוך ערך‬
‫סנף[‪ (t ,‬ןעי׳ בע״י ובח״א‬
‫שם דבל זה אינו מן הנמרא‬
‫מכאן עד דאייחו דוני‬
‫נקרנייהון‪ ,‬ח( נייק עט‪,:‬‬
‫‪ (p‬נייק קו‪ ,.‬י( תינות נפרת‬
‫ודיגלת ליתא נע״י‪ ,‬כ( ]גי׳‬
‫הערוך אאפיתא פי׳ מצח[‪,‬‬
‫ל( ס׳׳א אגד ןעי׳ פי׳ הערוך‬
‫ערך גר[‪ ,‬מ( סונה נג‪ .‬מגילה‬
‫ננ‪ ,:‬נ( ב״ב פ‪ ,:‬ס( עי׳ שנת‬
‫קיז‪ :‬רש״י ד״ה מרדה‪,‬‬
‫ע( ]ובכתובות קג‪ .‬מפרש‬
‫רש״י הטעם ועיין רש״י שבת‬
‫פו‪ :‬ד״ה יליטבלו וכוי[‪,‬‬
‫פ( נע״י‪ :‬דוני‪ .‬ואניס‬
‫בשדות‪ ,‬צ( ]ב״מ סד‪,[.‬‬
‫כה‪.‬‬
‫משום כיסופא‪ .‬שהיו שכינוחיה אופוח עיסה לכבוד שבמ והיא אינה עושה כלום‪ :‬אגנא‪ .‬עריבה‪ :‬מסא‪ .‬עמר שמוציאין בו הלחם‪.‬‬
‫מרדה פאלי״א בלע״ז‪ .‬ומרדה ומסא חדא מילתא היא )י(‪ :‬הנא אן* היא להביא מרדה נכנסה‪ .‬פל״א בלע״ז על שם שרודין בה סח מן‬
‫התנור מ‪ .‬שלא היתה שואלת מפני שרגילה בניסין‪ :‬חויא‪ .‬דביחהו בחלמא‪ :‬מישקל לא שקלי‪ .‬בתר דיהבי‪ :‬כל היכא דמני בי שמשי היינו‬
‫ערב שבת‪ .‬לא שמעחי טעם»(‪ :‬במנא דחלא‪ .‬בכלי שיש בו החומץ‪ .‬ושמתי החומץ בנר ויכבה הנר‪ :‬טד שנטלו ממנו אור להבדלה‪.‬‬
‫הדליק ממנו נר אחר ליהנות בו‪ .‬ונר‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫ל א א מיי׳ פייה מהלי‬
‫נזקי ממון הל׳ ב סמג‬
‫עשין סז טוש״ע ח׳׳מ סימן‬
‫מט שעיף א‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫של מעשה נסים כיבה כי היכי דעבד‬
‫משום כיםופא הוה לה הך שיבבתא בישתא‬
‫רב יהודה )לעיל לף כל‪ (:‬בחלא‬
‫אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי מאי‬
‫דהוה סמידא‪ :‬קא מפםדי לן‪.‬‬
‫כולי האי אזלא ומרפא אבבא איכספא ועיילא‬
‫שדות‪ :‬דובים‪ .‬וזאבים בשדות»(‪ :‬ולא‬
‫לאינדרונא איתעביד לה ניםא דהזיא לתנורא‬
‫מטו כשורי‪ .‬אין הקורומ מגיעות‬
‫מלא להמא ואגנא מלא לישא אמרה לה‬
‫מכותל לכומל‪ :‬איכו נימטו כשוריך‪.‬‬
‫פלניתא פלניתא אייתי מםא דקא הריך לחמיך אמרה לה אף אנא להכי‬
‫יאריכו הקורומ‪ :‬סניפין היו‪ .‬הקורות‬
‫של חליות היו‪ .‬במעשה נס נדבקו‬
‫עיילי תנא אף היא להביא מרדה נכנםה מפני שמלומדת בנםים יא> אמרה‬
‫להן תתיכוח קטנומ לאורכן‪ :‬ר״א‬
‫ליה דביתתו עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי אמר לה מאי נעביד בעי‬
‫בן פדה‪ .‬אמורא היה והוא הנקרא‬
‫רחמי דניתבו לך מידי > בעא רחמי יצתה כמין פיםת יד ויהבו ליה חד‬
‫מרא דארעא דא״י במסכת נדה‬
‫כרעא דפתורא דדהבא י)חזאי( בתלמא עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדתבא‬
‫)לף כ‪ (:‬בעל הוראות היה והוא‬
‫דאית ליה תלת כרעי ״)ואת( אוכלת אפתורא דתרי כרעי יי)אמרה ליה(‬
‫שימש ר׳ יוחנן צ( אמרי מות ריש לקיש‬
‫ניתא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחםר‬
‫והיה דחוק ועני‪ :‬טבד מילתא‪ .‬הקיז‬
‫אמרה ליה ומאי נעביד בעי רחמי דנשקלינהו מינך בעי רחמי ושקלוהו‬
‫תורה אור חשלם דם‪ :‬ברא דחומא‪ .‬בן השוס‪ .‬צלע‬
‫‪ .1‬צדיק כתמר יפרחשל שוס‪ :‬חלש ליביה‪ .‬נחעלסה‪:‬‬
‫תנא גדול היח נם אחרון יותר מן הראשון תמידי דמיהב יהבי מישקל‬
‫כאךו בלבנון ישגה‪:‬‬
‫לוליהא‪ .‬ניצוץ‪ :‬מאפוחיה‪ .‬ממצחו‪:‬‬
‫לא שקלי חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא אמר לה בתי ילמאי‬
‫תהלים צב יג‬
‫כולי האי ואפשר‪ .‬בתמיה‪ .‬כולי האי‬
‫עציבת אמרח ליח כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלסתי‬
‫עבדת ואכתי הך ספיקא דלמא לא‬
‫ממנו אור לשבת אמר לה בתי מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק‬
‫מימרמינא בשעתא דמזוני‪ :‬דחיי‬
‫הגהות חב״ח‬
‫הוא יאמר לחומץ וידלוק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו‬
‫)א( נם' מפני שמלומדת נפישא או דחיינא‪ .‬ימי חיי שחיימי‬
‫ממנו אור להבדלה ר׳ הנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי אמרו ליה קא‬
‫בכיסי; היתה אמרה ליה כבר הס רבים ממה שאני עתיד‬
‫מפםדן « אמר אי קא מפסדן ניכלינהו דובי ואי לא כל חדא וחדא תיתי‬
‫דנימהו כוי אמר לה מאי לחיות‪ :‬אמר דחייה‪ .‬מה שכבר‬
‫נעניד אמרה ליה בעי‬
‫רממי דניתנו נו׳ ומאי חיית מרובים ממה שאתה עתיד‬
‫לאורהא דובא בקרנייהו לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו הוה‬
‫נעניד אמרה ליה נעי לחיות‪ .‬והיינו דקא בכי כי אמר שכינה‬
‫ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי אתיא לקמיה אמרה‬
‫רחמי כוי דגמירי מן הכי‪ .‬והאי דחייך משוס י״ג נהרווחא‬
‫ליה בניתי ביתי ולא קמטו כשודאי אמר לה מה שמך אמרה ליה‬
‫יהני‪:‬‬
‫מיהב‬
‫שמיא‬
‫)ב( שם אמד ליה קא לרחוץ בהן ולטייל בהן מזה לזה‪:‬‬
‫איכו אמר איכו נימטו כשוריך תנא הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה‬
‫מפסק ע מ ך אמר אי ני׳ אי הכי לא בטינא‪ .‬דחיחרביה לעלמא‪:‬‬
‫לכאן ויש אומרין ייסניפין עשאום תניא פלימו אומר אני ראיתי אותו תבית‬
‫אמרה ליה בנאי ניתי ולא ותו לא‪ .‬וכי אין אחה נוחן לי דברים‬
‫קמטו‪) :‬ג( שם כמה עזין‬
‫והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן ואמרו לי בית זה שקירה ר׳‬
‫פני רקיע איכסי בעיבא אחרים‪ :‬א״ל ולחברך מאי קא יהיבנא‪.‬‬
‫תנינא בן דוסא בתפלתו י>ור׳ חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים ‪1‬א‪ 1‬והא‬
‫ואתא מיטרא‪) :‬ל( רש׳׳־ אנא מגברא דלית ליה בעינא לא‬
‫ד״ה מסא כוי תדא מילתא‬
‫היא הס״ד ואח״כ מה״ד גריס בספר רבי ובספר שלי כחוב‪ :‬עני חוי ועוד אמרו חכמים > אין מגדלין בהמה דקה בא״י אמר רב פנחס‬
‫צוצימא‬
‫היינו‬
‫אפוסאי‪.‬‬
‫באסקטולא‬
‫מרדה פליא ב ל ע ״ ז על‬
‫מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו וחניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו‬
‫שם ש ר ו ד י ן בה פת מן לנפק מיניה שמדביק אצבע צרדא‬
‫של ר׳ הנינא בן דוסא ואמר לה אל תאכלי מביציהן והרבו ביצים ותרנגולין‬
‫התנור הסייד ואח״כ מה״ד‬
‫חנא אף היא להניא מרדה עם הגולל ומכה בצפורן האצבע‪:‬‬
‫ותיו מצערין אותם ומכרן וקנה בדמיהן עזים פעם אחת עבר אותו אדם‬
‫נכנסה שלא היתה שואלת איגרו בך גירי‪ .‬כלומר הכיתי בחיצי‪.‬‬
‫שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו בכאן חנחתי התרנגולין שלי שמע‬
‫למלווה בעלמא אמר כן‪ :‬הא אנא‬
‫כו׳ נצ״ל‪:‬‬
‫ר׳ חנינא אמר לו יש לך בהן סימן אמר לו הן נתן לו םימן ונטל את העזין‬
‫והא בר ליואי‪ .‬הוא איש אחל‬
‫ואני איש אחל הוא עליף מינאי‪ :‬והן הן עיזי ראייתו דובי בקרנייחו רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליח מילתא‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫מטר‬
‫שוברים‪ :‬שיבא‬
‫דתברי‪.‬‬
‫טובא עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם שקל ברא דתומא ושדייה‬
‫מקבלים אחס עליכם‬
‫גמרא כעי רחמי יצאת בשבילנו‪.‬‬
‫בפומיה חלש לביח ונים אזול רבנן לשיולי ביח חזיותו דקא בכי וחייך‬
‫כמק פיסת •ד‪ .‬עי׳ שמות‬
‫רבה פ׳ נ״ב‪ :‬רש״־ ד״ה ומסכימין ללעח אחל‪ :‬כמה טזין‪.‬‬
‫ונפק צוציתא דנורא מאפותיה כי אתער אמרו ליה מ׳׳ט קבכית וחייכת אמר‬
‫כל היכא כוי לא שמעתי ללא כסין מצבורא‪ :‬לוי אחוי קידה‪.‬‬
‫להו דהוה יהיב עמי הקב״ה ואמרי ליה עד מתי אצטער בהאי עלמא ואמר‬
‫טעם‪ .‬עיין ברכות דף כה נועץ שני גולליו בארץ ושוחה ונושק‬
‫ע״ב רש״י ד״ה מאן שמעת‬
‫לי אלעזר בני ניהא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דמתילדת בשעתא‬
‫ליה וש׳ינ‪ :‬תוספות ד״ה אח הרצפה‪ :‬הא והא גרמא ליה‪.‬‬
‫דמזוני אמרי לקמיה כולי האי ואפשר אמרי ליה דחיי טפי או דהיינא א״ל‬
‫הא והא וכו׳ פ " הראכ״ד‪ .‬החטא גרס לו שנצלע בקילה‪:‬‬
‫הובא עוד שמעתא דראב׳׳ד‬
‫דחיית אמרי לקמיה א״כ לא בעינא אמר לי בתאי אגרא דאמרת לא בעינא‬
‫ואין‬
‫בתוספות יומא דף ימ ע״ב‬
‫יהיבנא לך לעלמא דאתי תליםרי נחרוותא דמשחא אפרסמון דכיין ׳׳כפרת‬
‫ע״ז דף לח ע״א‪:‬‬
‫ודיגלת דמענגה בהו אמרי לקמיה האי ותו לא אמר לי ולהברך מאי יהיבנא אמרי ליה ואנא מגברא‬
‫דלית ליה בעינא מהיין באםקוטלא יאפותאי ואמר לי אלעזר ברי ל׳ גירי בך גירי ר׳ תמא בר חנינא‬
‫ה ג ה ו ת הגר׳׳א‬
‫גזר תעניתא ולא אתא מיטרא אמרו לית ותא רבי יתושע בן לוי גזר תעניתא ואתי מיטרא אמר להו תא אנא‬
‫|א[ נמ׳)והא עני הוי ועוד‬
‫א״ח א״מ נהמה לקה הא בר ליואי אמרו ליה דניתי וניכוין דעתין איפשר דתבת ציבורא לבייהו דאתי מיטרא בעון רחמי ולא אתי‬
‫נא״י( תא״מ‪:‬‬
‫מיטרא אמר להו ניהא לכו שיבא מטר בשבילנו אמרו ליה הן אמר רקיע רקיע כסי פניך לא איכםי אמר‬
‫כמה עזין פני רקיע איכםי )‪ 0‬ואתא מיטרא לוי גזר תעניתא ולא אתא מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם‬
‫עלית וישבת במרום ואין אתה מרהם על בניך אתא מיטרא ואיטלע אמר רבי אלעזר י לעולם אל‬
‫לעזי רש״י‬
‫פאלי״א‪ ,‬פל״א ]פיל״א[‪ ,‬יטיה אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיה דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי ותא‬
‫גרמא ליה והא לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע הא והא גרמא ליה רבי הייא בר לולייני שמעיגהו‬
‫להנך ענני דקאמרי ניתו וניתבי מיא בעמון ומואב אמר לפניו רבונו של עולם כשנתת תורה לעמך‬
‫ישראל חזרת על כל אומוה העולם ולא קיבלוה ועכשיו אתה נותן להם מטר שדו הכא שדיוה אדוכתיהו‬
‫רבינו גרשום‬
‫מרדה‪ .‬לרדוה הפת‪ .‬יידרש רבי הייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרה כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למח‬
‫שמלאכים‬
‫סניפין‪.‬‬
‫האריכום בחתכי קורה‪ .‬נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר‬
‫הא והא גרמו ליה‪ .‬סי׳ הראב״ד‬
‫הא כלעבל דאחוי הקידה קמי‬
‫רבי איטלע והא דהטיח דברים‬
‫כלפי מעלה גרמא ליה דאיטלע‪:‬‬
‫שאני‬
‫‪5‬‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ח‬
‫א‬
‫ט(‬
‫כ‬
‫מ‬
‫‪1‬‬
‫אין‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫בי ש מ ש י ‪ .‬לילי שנת קרי‬
‫ני שמשי ככל לוכתא משני‬
‫שנין השמשות שלו חלוק‬
‫מכל ימיס והוצרך להוכיח‬
‫נכמה מקומות ישבת פו!(‬
‫או‪ :‬ערנ שנת‪ ,‬ונראה נעיני‬
‫לפי שנין השמשות שלו שגור‬
‫נסי כל והנל חרליס אליו‬
‫לגמור מלאכתן עד שלא‬
‫תחשך‪ ,‬קרו ליה ני שמשי‬
‫סניפין‪.‬‬
‫!כתובות ?זג‪.(.‬‬
‫חינוריס !ב״מ פ‪ .(.‬אין‬
‫דקה‬
‫בהמה‬
‫מגדלץ‬
‫בא״י‪ .‬משוס ישוב א״י‬
‫שמכעיר את השדות‪ ,‬יכל‬
‫שדית א״י סתמן דישראל‬
‫וב״ק עט‪ .(:‬יטיח‪ .‬יזרוק‪,‬‬
‫לשין כמטחוי קשת ;סוכה‬
‫נגן‪ .‬א ח ד קידה‪ .‬נוען‬
‫גידליו ונשען עליהם ושוחה‬
‫עד שנושק אח הרצפה יזוקף‬
‫ומתוך שאינו יכול להשען‬
‫על גודליו יאיי ידיו מסייעות‬
‫וצריך‬
‫נוקיפמי‬
‫אותי‬
‫להתאמן נמתניו ומתוך כך‬
‫נצלעבבוקאלאטמא ומגילה‬
‫כב‪ .!:‬קמיה דרבי‪ .‬בביתי‬
‫שהיה נשיא ומננדין אותו‬
‫לשמחו שהיה דואג תמיד‬
‫ונחליו‬
‫ישראל‬
‫נצרת‬
‫כדאמר־נן ננדריס)נ‪:‬ן יומא‬
‫דמתיך ניה רני אתי‬
‫סורענימ לעלמא;סובי וו;‪.‬‬
‫ואיטלע‪ .‬נעשה חיגר לפי‬
‫שכשזוקף גופו מאליו ואינו‬
‫נשען על ידיו גחזקה לדחוף‬
‫גופו למעלה‪ ,‬נמצא כל אונס‬
‫זקיפתו על תמניו וסוכר‬
‫נג‪ ..‬הא והא גרמא ליה‪.‬‬
‫נענש נתטאת דכריס ונענש‬
‫בשעת המאורע כדאמרינן‬
‫נמסכת שנח )לנ‪ (.‬נפל‬
‫הירא חדד לסנינא !סוכה‬
‫וג‪ !.‬לפי שהטיח נתקלקל‬
‫בשעת הסכנה ׳;מגילה פג‪.!•-‬‬
‫אם נאמר ת מ ר שעושה‬
‫סירות ואין גזעו מחליף‪,‬‬
‫למה נאמר ארז‪ .‬שגזעו‬
‫מחליף יאין עושה סירות‪,‬‬
‫קשו קראי אהדדי‪ ,‬אס‬
‫מדמהו לארז ותמר מנל וכל‬
‫;רשיייפ ב־ב פ‪.(:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫חד ן בי[ שימשי איחלף‬
‫לברתיה ודמא חלא לשרגא‬
‫דשבתא והות עציכא‪ ,‬א׳‬
‫לה אבוה אל תעצבי מי‬
‫שאמר לשמן וידליק ןיאמר‬
‫תנא‬
‫וידליקו‪,‬‬
‫לחומץ‬
‫)הדלק( ]היה דולק[ כל‬
‫השבה עד דשקיל מיניה‬
‫אור להבדלה‪ .‬ר׳ אלעור בן‬
‫פדר‪ .‬הוה דחיק ליה עלמא‪,‬‬
‫הקיז ולא הוה ליה מידי‬
‫למיכל‪ ,‬אשכה בר תומא‬
‫שדא לפומיה חלש ליביה‪,‬‬
‫עיילו רבנן לשייוליה ביה‬
‫ומצאוהו ישן‪ ,‬הזייה דבכה‬
‫ציציתא‬
‫ונפיק‬
‫ואחיך‬
‫דנורא מאפותיה‪ ,‬כשהקיץ‬
‫משנתו אמרו ליה מאי היא‪,‬‬
‫אמר להו חזאי שכינה‬
‫בהלמא ואמר• קמיה עד‬
‫מתי אהא בהאי רוחקא‪,‬‬
‫אתאמר ליה מקמיה ניחא‬
‫לך דליחרב עלמא ואבריה‬
‫מרישא איפשר דמתיילדת‬
‫בשעתא דמזוני‪ ,‬אמרי‬
‫קמיה כולי האי ואולי לא‬
‫בעינא‪] ,‬א״לז בהאי אגרא‬
‫]דאמרת[ לא בעינא יהיכנא‬
‫לך לעלמא דאתי י״ג‬
‫מעיינתא דמשכי אפרסמון דכייא כוי‪ ,‬עד טרק באסקוטלא אפותאי‪ ,‬כלומר הכהו מלאך באצבעו במצחו‪ ,‬מראת להם ההכאה כניצוצות של אש‪ .‬כשכופך אדם אצבעו ]על בוהנו[ ופושט אותה בכח ומכה את חבירו נקראת‬
‫המכה ההיא איסקוטלא‪ .‬אפותא‪ ,‬פדחת‪ .‬לוי גזר תעגיתא ולא ]אתא[ מיטרא‪ ,‬אמר רבון העולמים איגך משגיח בצער בניך ומרחם עליהם‪ ,‬כלומר ראוים הם להחרחם ואינך מרחם‪ ,‬ולפי שהטית דברים הללו איטלע ונעשה‬
‫פיסה‪ .‬והיינו דאמרי בכל מקום‪ ,‬לעולם לא יטיה אדם דברים כלפי למעלה‪ ,‬שהרי אדם גדול הטיה דברים כלפי למעלה ואיטלע ומנו לוי‪ .‬זה שדרשו‪] ,‬צדיק כתמר יפרה[ כארז בלבנון ישגה‪ .‬תמר עושה פירוה ואין גועו‬
‫מחליף‪ ,‬ארז גזעו מחליף ואין עושה פירוה‪ ,‬לפיכך נמשלו הצדיקים כתמר לעשות פירוה‪ ,‬וכארז להחליף גזעו‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוד•‬
‫לב‬
‫א‬
‫מטרה‬
‫מיי׳‬
‫פכ״ג‬
‫כה‪:‬‬
‫מהל׳‬
‫הלכה ט ו‬
‫שמג‬
‫עשי! ס נ ט ו ש ״ ע מ ״ מ סימן‬
‫ד ו סעיף יל‪:‬‬
‫לג‬
‫ב מיי׳ ס ״ ל‬
‫תעניות‬
‫הלכה‬
‫טוש״ע א״ח‬
‫סימן‬
‫מהלכות‬
‫יט‬
‫תקעה‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫ח( ואין גזעו מחלין*‪ .‬אס נפסק‪ :‬אן« צדיק‪ .‬אין לו זכר‪ .‬צדיק אין גזעו‬
‫מחליף אינו בחחיימ המתים‪ :‬צדיק אינו עושה פירוה‪ .‬אין לו שכר‬
‫לעמיד‪ :‬בהולה השקמה‪ .‬נטיעה שלא נקצצה מעולם‪ :‬סדן‪ .‬שכבר‬
‫הזקין טרונ״ק בלע״ז שנקצץ וחוזר ומתעבה‪ .‬והוא מלשון סדנא‬
‫בסדניה יתיב )פסחים דף כח‪ :>.‬שני‬
‫טפחים‪ .‬שכבר גזעו מחליף‪ :‬מן‬
‫מ ס ו ר ת הש׳׳ם‬
‫פורתא טפחיים‪ :‬כשאינה טגודה‪ .‬דכי נכנסו בה טפח טפי הוא‬
‫דנחית ונפיק תהום לקיבליה ג׳ טפחים‪ :‬אבט‪ .‬לשון נתל נובע»(‪:‬‬
‫קול שני ריטים‪ .‬ניסוך המים וניסוך היין‪ :‬סהזם אל ההום קורא‪.‬‬
‫מיס עליונים ומיס תתתוניס‪ :‬צנורין‪ .‬אומן שני ספלים‪ :‬האי רידיא‪.‬‬
‫מלאך הממונה על הגשמים כך שמו‪:‬‬
‫לטיגלא‪ .‬ול״ג תלתא‪ :‬בין‬
‫דמי‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫אין גזעו מחליף אף צדיק ח״ו אין גזעו מחליף‬
‫הפקק‪ .‬קשר החחתון‪ :‬מיני ארזים‬
‫סהומא עילאה לסהאה‪ .‬בין הרקיע‬
‫לכך נאמר ארז אילו נאמר ארז ולא נאמר‬
‫שנאמר אהן במדבר ארז שטה‬
‫לאוקיינוס היכא דנשקי ארעא ורקיע‪:‬‬
‫והדם וגוי‪ .‬ובציר להו תלח ובראש תמר הייתי אומר מח ארז אין עושח פירות‬
‫רבינו חננאל‬
‫סהומא עלאה‪ .‬מים העליונים‪:‬‬
‫אף צדיק ח״ו אין עושה פירות לכך נאמר‬
‫ואקשיגן‪ ,‬וכי ארז גזעו השנה )דף כג‪ (.‬מפרש הוסיפו עליהם‬
‫חשור מימיך‪ .‬ברקיע‪ :‬אבט מימיך‪.‬‬
‫מתליף‪ ,‬והתניא הלוקת‬
‫תמר וגאמר ארז וארז גזעו מחליף והתניא‬
‫אלונים אלמונים אלמוגים‪ :‬מטשה‬
‫למטה בקרקע‪ :‬הנצנים נראו בארן‪.‬‬
‫)לולב( ]אילן[ מחבירו‬
‫י״ג‬
‫הורקנוס‪.‬‬
‫בן‬
‫אליעזר‬
‫ברבי‬
‫י הלוקח אילן מתבירו לקוץ מגביתו מן‬
‫כלומר כשמנסכין מיס בחג שהניסוכין‬
‫לקוץ מגביהו מן הקרקע‬
‫טפח ]וכוי[‪ ,‬בדקלים תעניות שהמענו והלכו עד שגמרו‬
‫נראו כארץ שאין באין אלא משנה‬
‫הקרקע טפח וקוצץ בפדן השקמה שני‬
‫ובארזין חופר ומשרש לפי‬
‫שאין גזעם מחליף‪ .‬ושנינן‪ ,‬י״ג כדתנן )לעיל לף יב‪ (:‬עברו אלו‬
‫לחבירחה כנץ זה שאינו יוצא אלא‬
‫טפחים בבתולת השקמה שלשה טפחים‬
‫האי ארז תמשלו בו ולא נענו כר‪ :‬ההחילו הצבור‬
‫משנה לשנה ועח הזמיר הגיע זמירוח‬
‫בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים‬
‫קברים‬
‫הצדיקים כגון שטה והדס לצאס‪ .‬מבית הכנסת‪:‬‬
‫החג אז קול החור מלאך דומה לשור‬
‫ועץ שמן‪ ,‬וכדרבא דאמר‬
‫ובארזים חופר למטה ומשריש לפי שאין‬
‫עשרה מיני ארזים הס‪ ,‬הקנהם‪ .‬בתמיה‪ .‬אין לכס אלא‬
‫תרגום שור תור שבשעה שמנסכין‬
‫מיני‬
‫בשאר‬
‫עסקינן‬
‫במאי‬
‫הכא‬
‫מחליף‬
‫גזעו‬
‫והללו כולם אין גזעם לכו קברו עצמכם מפני הרעב‪:‬‬
‫מים בחג הוא אומר כן‪ .‬לשון אחר‬
‫ארזים כדרבה בר הונא דאמר רבה בר‬
‫מחליף זולהי הארז לבדו‪ .‬געו‪ .‬צעקו כמו אס יגעה שור על‬
‫כמשמעו הנצניס נראו והזמיר הגיע‬
‫והא דר׳ אליעור דירד לפני‬
‫התיבה ואמר כ״ד ברכות בלילו )איוב ‪ 0‬הלוך וגעו )שמואל א ‪:0‬‬
‫הונא יעשרה מיני אחים הן שנאמר אתן‬
‫בשעה שקול התור נשמע‪ :‬׳(קודם‬
‫ולא ירדו גשמים‪ ,‬וירד ויהיו הצבור פוסקין מהעגיהם‪.‬‬
‫הנ; החמה לא ישלימו‪ .‬דאכתי לא‬
‫במדבר ארז שיטה והדס וגו׳ ת״ר מעשה‬
‫אחריו ר׳ עקיבא ואמר‬
‫דמנן)לעיל יב‪ >:‬עברו אלו ולא נענו ב״ד‬
‫חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים‪:‬‬
‫ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על‬
‫אבינו מלכיגו אביגו אתה‬
‫ואין לנו מלך אלא אתה גוזרין עוד כו׳ אבל נענו שוב אין‬
‫קודם חלוש‪ .‬דחצות זמן אכילה היא‬
‫הצבור ולא ירדו גשמים באחרונה התחילו‬
‫אבינו מלכינו רהם עלינו‪ ,‬צריטן להתענומ‪ .‬והני מילי צבור‬
‫מתצות ואילך חל התענית טון שלא‬
‫ומיד ירדו גשמים‪ ,‬הוו‬
‫הצבור לצאת אמר לתם תקנתם קברים‬
‫מדגגו כולי עלמא רבגן‪ ,‬אבל יחיד שהיה מתענה על החולה‬
‫סעדו בשעמ סעודה‪ :‬ועשו יו״ט‪.‬‬
‫גשמים‬
‫וירדו‬
‫בבכיה‬
‫העם‬
‫כל‬
‫געו‬
‫לעצמכם‬
‫יצתה בת קול ואמרה לא ונחרפא או על צרה ועברה הרי‬
‫מתוך שמתה‪ :‬הלל הגדול‪ .‬הודו‬
‫שוב מעשה בר׳ אליעזר שירד לפני התיבה‬
‫מפני שרבי עקיבא גדול ממענה ומשלים כדאמרן לעיל )לף י‪1:‬‬
‫לאלהי האלהיס כי לעולם חסדוי( ומפני‬
‫מר׳ אליעור‪ ,‬אלא ר׳‬
‫עקיבא מעביר על מדותיו כך שמעתי‪ :‬כמלא ברך המחרישה‪.‬‬
‫ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד‬
‫שנאמר בו נותן לחם לכל בשר‬
‫על‬
‫ור׳ אליעזר עומד‬
‫הקרקע‬
‫בעומק‬
‫הגשמים‬
‫טשטשו‬
‫אס‬
‫כדאמרינן בשילהי פסתיס <דף קיח‪:(.‬‬
‫רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו‬
‫מידותיו ואינו מעביר‪ .‬תנו כשיעור שורת מענית המחרישה‪:‬‬
‫שכן מצינו כוי‪ .‬כלומר שאין לך אדם‬
‫מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם‬
‫רבנן עד היכן גשמים‬
‫יורדים וצבור פוסקין ברך‪ .‬הוא הכלי שחורשין בו ומבריטן‬
‫בעולם שאין תעניח חל עליו מט׳‬
‫עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה‬
‫מתעניתם כמלוא ברך אומו סמוך לקרקע כשחורשין בו‪.‬‬
‫שעומ ואילך אפי׳ בני מלכים שדרכן‬
‫המהרישה‪ .‬פי׳ כשיעור כלומר יא( מילא התלם שיראו המים בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא‬
‫לאכול בט׳ שעומ שעד ג׳ שעומ הן‬
‫תפירת האת בהרישה‪ ,‬אם‬
‫שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר‬
‫ירדו הגשמים כשיעור הזה‪ .‬בתלם מחרישתו שקורין קולטר׳׳א‪:‬‬
‫ישנים במטומיהן ושוהין ששה שעומ‬
‫על מדותיו ת״ר עד מתי יהו הגשמים יורדין‬
‫]ר׳ יהודה[ אומד בחרבה בחרבה‪ .‬קרקע יבישה טפח‪ .‬כיון‬
‫ואוכלין וכדאמרינן בפסחים <דף קז‪(:‬‬
‫טפת בבינונית טפחים‬
‫בעבודה שלשה טפהים‪ ,‬דחריבה היא ונכנסו בה הגשמים‬
‫והצבור פוםקין מתעניתם כמלא ברך‬
‫אפי׳ אגריפס המלך שרגיל לאכול‬
‫ירדו‪:‬‬
‫גשמים‬
‫רוב‬
‫ודאי‬
‫טפח‬
‫וקיימא לן כר׳ יהודה‪ .‬הניא‬
‫בט׳ שעומ ביום לא יאכל עד‬
‫המחרישה דברי רבי מאיר ״וחכמים אומרים‬
‫אין לך טפח שיורד בעבודה‪ .‬חרושה כגון שדה גיר‬
‫שתחשך שנאמר הראית כי נכנע‬
‫בחרבה טפח בבינונית טפחיים בעבודה‬
‫מלמעלה שאין תהום עולה‬
‫לקראתו טפהיים‪ ,‬ואם הנכנסים בה גשמים הרבה ג׳ טפחים‬
‫אחאב מפני ואחאב לא חלה תעניתו‬
‫שלשה טפחים תניא י׳ רבי שמעון בן אלעזר‬
‫שדה עבודה שלשה דאסי׳ בגשמים מועטין נכנסין בה‬
‫עליו אלא מט׳ שעות ואילך ועד ט׳‬
‫טפחים‪ .‬א״ר אליעזר בטפח או בטפחיים‪ :‬אין לך כל אומר אין לך טפח מלמעלה שאין תהום יוצא‬
‫שעות היה יכול לאכול שלא גמר‬
‫בשעה שמנסכין מים בחג‬
‫לקראתו שלשה טפחים והא תניא טפחיים‬
‫תהום אומר לחבירו אבע טפח‪ .‬כשנכנסו הגשמים בעומק‬
‫בדעתו להתענות אלא שבא אליהו‬
‫עבודה‬
‫בשאינה‬
‫כאן‬
‫בעבודה‬
‫כאן‬
‫קשיא‬
‫לא‬
‫מימך קול שני ריעיס אני הקרקע טפח תהום עולה ומתגבר‬
‫אותו היום שנכנס בכרם נבות‬
‫שומע‪ .‬פי׳‪,‬קול שניצנורים‬
‫ניסוך המים וניסוך היין ג׳ טפחים‪ .‬ואע״ג לסומכא דארעא‬
‫א״ר אלעזר כשמנםכין את המים בחג תהום‬
‫היזרעאלי ואמר ליה הרצחת וגס‬
‫הנמשכין מנקבי הספלים אלפא גרמידי בפרק החליל !סוכה‬
‫ירשת וגו׳ <מלטס א כא( ילקו‬
‫אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים‬
‫שעל המובח‪ ,‬כדכתיב לף נג‪ >:‬אפ״ה רטיבוחא מהנייא‪:‬‬
‫הכלבים וגו׳ <ש‪ (0‬וכתיב ויצום‬
‫אני שומע שנאמר תהום אל תהום קורא‬
‫תהום אל תהום קורא לקול‬
‫צנוריך‪ .‬אמר רבה בר בר והתגיא‪ .‬תהום יוצא לקראתו ב׳‬
‫שהתענה אותו היום‪ :‬הט‬
‫האי‬
‫לי‬
‫חזי‬
‫לדידי‬
‫רבה‬
‫אמר‬
‫וגו׳‬
‫צנוריך‬
‫לקול‬
‫שמואל הקטן גזר סעניחא גרסינן‬
‫חנה לדידי חזי לי הא רידיא טפחים‪ :‬הא דקחני טפחיים ותו לא‬
‫דמיא לעיגלא תילתא‪ .‬פי׳ בעבודה‪ .‬דאע״ג מ מ ס י טפח בקרקע רידיא דמי לעיגלא)תלתא( ופירםא > שפוותיה‬
‫גשמים קודם הנן החמה‪ :‬וירדו‬
‫כת שלש שנים‪ ,‬וקיימי בין‬
‫וקיימא בין תהומא תתאר; לתתומא עילאת‬
‫שבח‬
‫תהומא עלאה לתהומא פורתא הוא דנתית ואהט לא נפיק‬
‫צבור הוא‪ .‬שעדיין לא‬
‫ונענו‪ :‬למה הדבר דומה קראו‬
‫לתהומא עילאה א״ל חשור מימיך לתהומא‬
‫תחתאה‪ ,‬כדכתיב הנצנים בהו לקבליה שלשה טפחים אלא‬
‫נראו בארץ )‪0‬עת הזמיר‬
‫וכוי‪:‬‬
‫תתאה א״ל אבע מימיך שנא׳ הנצנים נראו‬
‫הגיע וקול התור נשמע‬
‫אלא‬
‫בארצינו‪ .‬פי׳‪ ,‬קול עגלא‬
‫בארץ וגו׳‪ :‬היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ‬
‫הוא קול התוהה כתוב‬
‫בפסוק‪ ,‬כי העגל הוא החמה כוי‪ :‬ת״ר היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו דברי‬
‫השוד‪ .‬מתני'‪ ,‬היו מתעגין ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו רבי יוסי אומר קודם ט׳ שעוה לא ישלימו‬
‫וירדו גשמים כוי‪ .‬הוינן‬
‫דסוגיא דשמעתין הכי לאחר ט׳ שעות ישלימו שכן מצינו באחאב מלך ישראל שהתענה מתשע שעוה ולמעלה שנאמר תראית כי‬
‫סלקן קודם ]הצות[ לא‬
‫נמי נכנע אהאב וגו׳ ר׳ יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאהר הנץ ההמה םבר לאשלומינהו א״ל רבי‬
‫ישלימו‪ ,‬והא רבנן‬
‫דגמרא‪ ,‬ר׳ אמי ור׳ יהודה אמי קודם חצות ואחר הצות שנינו שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים סודם הנץ ההמה כםבורין‬
‫גשיאה בתר‬
‫דאהדריה‪ ,‬חעם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם אמשול לכם ]משל[ למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו‬
‫דאמרי אחר חצות )עשו!‬
‫אין‬
‫עלמא‬
‫ולכולי‬
‫]שנינן[‪.‬‬
‫אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שסיעת ההמה‬
‫אומרין הלל הגדול אלא‬
‫על נפש שביעה‪ ,‬ואי איכא כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם שמואל לא שבח של צבור הוא אלא אמשול לכם משל‬
‫אתרא דחיישי משום למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרם מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיהמקמק ויצטער ואהר כך חנו לו‬
‫שכרות‪ ,‬גומרין הלל הגדול‬
‫ואחרי כן אוכלין‪] .‬ואמאי[ ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי אמר ״משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא‪:‬‬
‫הלל הגדול א(‪ .‬דכתיב ביה מעשה וגזרו תענית בלוד כוי‪ :‬ונימא הלל מעיקרא ״אביי ורבא דאמרי תרווייהו לפי שאין אומרים הלל‬
‫א‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫א( נ ״ נ פ ‪ , :‬ב( ד י ה כ ג ‪ .‬ס ו כ ה‬
‫ל ו ‪ .‬נ ״ נ ס ‪ , :‬ג( ג י ׳ ד ״ ף ו ר א ״ ש‬
‫ר ׳ י ה ו ד ה א ו מ ר ‪ ,‬ד( ן ת ו ס פ ת א‬
‫פ ״ א [ ‪ ,‬ה( ] ס ״ א‬
‫ו( ] ל ע י ל נ ד ‪ .‬נ ״ מ פ ה ‪ :‬ן ‪ ,‬ז( גי׳‬
‫ר א ״ ש ר נ ו ש מ ו א ל ‪ ,‬ח( צ ״ ל א י ן ‪,‬‬
‫נ ו ( ! מ ש ל י י ח [ ‪ ,‬י( ] מ ד ״ ה ק ו ד ס‬
‫ע ד ד ״ ה ש כ ן מ צ י ג ו שייך ל ס י ׳‬
‫ה מ ש נ ה ל ע י ל י ט ‪ , [ .‬כ( ] מ ה ל י ס‬
‫חלין‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬א ת ן ב מ ד ב ר א ר ז ש ט ה‬
‫?‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫אלא‬
‫מעלה‬
‫נשיאים‬
‫מקצה‬
‫הארץ ברקים למטר עשה‪. ,‬דאמר ר׳ יוחנן הלל הגדול משעומדין ]ב[בית הי)לל( עד סוף הלל דידך‪ .‬ואסיקגא‪ ,‬שאין שבח לציבור אכ ירדו גשמים קודם הנץ החמה‪ ,‬אלא אם אמרו משיב תרוח ]ו[אהא ויקא‪ ,‬מוריד הגשם‬
‫ואתא מיטרא זהו שבח ציבור‪ ,‬והכל פשוטה היא‪ .‬ירושלמי‪ .‬ר׳ אחא ור׳ אבהו בשם ר׳ יוסי ברי חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת‪ .‬א״ר יוסי ב״ר אבין מתניתין היא‪ ,‬קודם חצות לא ישלימו‪ ,‬עד כדון צפרא הוא‪,‬‬
‫לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום כקדושה‪ .‬רבן יוחנן בן וכאי כה הוה בעי דייחות מיטרא הוה ]אמר[ לספריה אול קום קמיה היכלא‪ ,‬ואימרו בגין דרי בעי מספרא ולית בהייליה מצטער‪ ,‬ומיד מ־טרא נחית‪ .‬רב‬
‫אדא ‪.‬בר אהבה כד הוה שליף מסאניה הוה מיטרא נהית‪ ,‬וכד הוה שליף תרווייהו‪ ,‬הוה עלמא טייף‪ .‬מפולת בתים הוה תמן‪ ,‬והוה רכ מייתי חד מן תלמידוי בביתיה עד דהוו מפנין ביתיה‪ ,‬וכיון דהוה נפיק מן ביתה מיד‬
‫הוה נפיל‪] .‬ואית דןאמרי)אי( רב אדא כר אהבה הוה שלחו לו חכמים מה מעשים טובים יש בידך‪ ,‬שלח להם מימי לא קדמני אדם בבית הכנסת‪ ,‬ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי‪ ,‬ולא הלכתי ד׳ אמות בלא תורה‬
‫•בלא תפילין‪ ,‬ולא הזכרתי הברי תורה במקום מטונף‪ ,‬ולא הצעתי וישנתי לא שינת עראי‪ ,‬ולא כיניתי שם לחבירי‪ ,‬ולא צעדתי בין החברים‪ ,‬ולא שמחתי בתקלת הכירי‪ ,‬ולא עלה קללת חבירי על מטתי‪ ,‬ולא עברתי כשוק‬
‫אצל מי שהוא חייב לי‪ ,‬ולא הקפדתי בתוך ביתי‪ ,‬לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי כקרב ביתי‪ .‬נ( קבלה ביד חכמים כי ביום שנהרג נבות בו ביום הגיעה השמועה לאיזבל‪ ,‬ובו ביום ירד אחאב אל כרמו להשתו‪ ,‬ובו‬
‫כיום אמר לו אליהו הרצחת וגם ירשה‪ .‬ומיד נכנע‪ .‬שנאמר ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט‪ .‬וגמיהי הההיא שעתא שעה תשיעית הואי‪ ,‬וצם שלש‬
‫שעות האחרונות מ; היום ונחשב צום‪ ,‬דכתיב הראית כי נכנע אחאב‪ ,‬אבל ראיה ברורה שנתענה אחאב מתשע שעות ולמעלה ליכא‪ .‬הדק עלך םדר תעניות‬
‫‪ (f‬גראה דאסר וצ״ל הלל הגדול צריך להתחיל ממזמור הללו את שס ה׳ שעומדים נניח ה׳ יגו׳ דכתיב ביה מעלה נשיאים יכר‪ 13 .‬קאי אמ״ש נגמרא שכן מציגו נאחאנ כיי‪.‬‬
‫ועץ‬
‫והךס‬
‫בערבה‬
‫אשים‬
‫שמן‬
‫ברוש‬
‫ותאשור‬
‫תדהר‬
‫יחדו‪:‬‬
‫ישעיהו מא יט‬
‫תהום א ל‬
‫‪.2‬‬
‫לקול‬
‫תהום קורא‬
‫משבךיף‬
‫ענוריף כ ל‬
‫וגליף ע ל י עברו‪:‬‬
‫תהלים מב ת‬
‫‪.3‬‬
‫הנענים נראו בארץ ע ת‬
‫הזמיר‬
‫הגיע‬
‫נשמע‬
‫בארדנו‪:‬‬
‫התור‬
‫וקול‬
‫שיר השירים ב יב‬
‫הראית כי נכנע א ה א ב‬
‫‪.4‬‬
‫מ ל פ נ י יען כ י נ כ נ ע מפני ל א‬
‫אביא‬
‫ה ך ע ה בןמיו בימי כנו‬
‫אביא‬
‫ה ר ע ה ע ל ביתו‪:‬‬
‫מלכים א כא כט‬
‫‪ g‬׳ ^‬
‫‪101‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( ר ש ׳ " ד ״ ה נ ר ך כ ו ׳ כ ל ו מ ר‬
‫מלוא‬
‫ה ת ל ם שיראו‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫טרונ״ק‪ .‬סדן‪ ,‬גוע‪.‬‬
‫קולטר״א‪ .‬קנקן של מחרשה‬
‫)היתד הפולחת את הקרקע(‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫הובא בעמוד הבא‬
‫‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫וסדמא[‪,‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫מגביהו מן הקרקע‪ .‬שלא‬
‫סמוך‬
‫יקוץ‬
‫לקרקע‪,‬‬
‫שיחליף גועו‪ .‬ארז עצמו‬
‫אין גזעו מחליף‪ ,‬שאר מיני‬
‫ארזים גזען מחליף‪ .‬כמלא‬
‫)בדך( ןכוך[ המהרישה‪.‬‬
‫גומות של מחרישה‪ .‬כאן‬
‫בעבודה‪ .‬שהיא מפורדת‬
‫דרכה‪ ,‬ונכנסה בה מים‬
‫טפה מהרה‪) ,‬אין שוה(‬
‫]עולה[ מלמטה טפהים‪.‬‬
‫וכשאינה‬
‫קשה‪ ,‬עד‬
‫עבודה‪,‬‬
‫שנכנס‬
‫שהיא‬
‫טפח‬
‫מלמעלה עולה ג׳ טפחים‬
‫מלמטה‪ .‬שגי ריעים‪ .‬ניסוך‬
‫המים וגיסוך היין‪ .‬קול‬
‫צינוריך‪ .‬היינו שגי ניםוכין‪.‬‬
‫וקול‬
‫שהמלאך‬
‫התור‪.‬‬
‫דומה‬
‫מכאן‬
‫לתור‬
‫דהיינו עגל‪ .‬שנ]ת[ענה מט׳‬
‫שעות ולמעלה‪ .‬שהיה רגיל‬
‫לאכול בטי‪ ,‬שכן דרך אדם‬
‫לאכול בשש‪ ,‬ומלך שישן‬
‫עד שלש‬
‫שעות‬
‫אוכל‬
‫]בטי[‪ ,‬ולפי שלא אכל בט׳‬
‫אלא בעשר חשיב תענית‪.‬‬
‫קודם חצות שנינו‪ .‬דאין‬
‫משלימין‪ ,‬ואין צריך לו‬
‫להשלים‪.‬‬
‫םדר תעניות אלו פרק שלישי תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( י ו מ א פ ז ‪ , :‬נ ( ] ס ו ט ה ח ‪ .‬אלא בנפש שבעה‪ .‬מתוך שכמוב בו נוחן לחם לכל בשר )מהליס‬
‫ע ״ ש ס ר ש ״ י [ ‪ ,‬נ( י ר ו ש ל מ י קל‪ 0‬נאה להאמר על השבע‪ :‬דאבי גובר‪ .‬שם אלם או מקוס‪:‬‬
‫ל ״ ג ‪ ,‬ל( מ ג י ל ה כ נ ‪ , .‬ה( ] י ו מ א‬
‫ישכיח בהו‪ .‬יין ושכרומ ופשעי ולא יאמרו הלל‪:‬‬
‫ד ‪ , [ :‬ו( ] ע ״ נ [ ‪ ] (1 ,‬פ ״ ד‬
‫ה ״ א ( ‪ ,‬י‪(1‬‬
‫נו(‬
‫]דף‬
‫מ‪,[:‬‬
‫] ל ק מ ן ס ‪ , [ .‬י(‬
‫]לקמן‬
‫]לקמן‬
‫בז‪,[:‬‬
‫מ‪,[:‬‬
‫כ(‬
‫ל( ] ל ק מ ן נ ח ‪ , [ .‬מ( ] ל ק מ ן‬
‫כשלשה‬
‫במוסןו‪.‬‬
‫פרקים‪.‬‬
‫א‬
‫נח‪,[.‬‬
‫]לקמן‬
‫כ ת ‪ , [ :‬נ(‬
‫בגמרא ‪:0‬‬
‫מפרש‬
‫ס ( ]שס[‪,‬‬
‫שערים‪ .‬מפורש בברכות‬
‫נעילה‬
‫ירושלמי בפרק מפלח השחרי( אימתי‬
‫תורה א ו ר ה ש ל ם נעילה יש אומרים נעילת שערי מקלש‬
‫‪ .1‬צו את בני י ש ך א ל ר״א נעילת שערי שמיס שנועליס‬
‫ואמרת אלהם את קרבני אותן לעת ערב בגמר תפלה‪ .‬ונוהגין‬
‫לחמי ל א ש י ריח ניחחי‬
‫היו להתפלל תפלת נעילה בכל‬
‫לי‬
‫להקריב‬
‫תשמרו‬
‫במועדו‪ :‬במדבר כה כ תעניתם כלרך שמתפללין ביוהכ״פ‪:‬‬
‫אלו הן מעמדוה‪ .‬המתענין מתפללין‬
‫בעריהם שימקבל ברצון קרבן אחיהם‬
‫כדלקמף(‪ :‬לפי שנאמר צו אח בני‬
‫ה ג ה ו ת הב׳׳ח‬
‫ישראל וגוי‪ .‬שהחמיל בא מן השקלים‬
‫)א( מ ת נ י ׳ כ ל י ו ם שיש נ ו‬
‫של כל ישראל ואי אפשל שיהו כל‬
‫ה ל ל אין ב ו מ ע מ ד נ ש ת ר י ת‬
‫נ ו ׳ א י ן ב ו ב נ ע י ל ה נ ו ׳ אין ישראל עומלין על גבי קרבנס ומינו‬
‫ן‬
‫ב ו ב מ נ ח ה נ ו ׳ בצ׳׳ל ו כ מעמלוח להיוח במקומם‪ :‬נביאים‬
‫נ ת מ ו ך ‪) :‬נ( ש ם נ ט ״ ו ב ו‬
‫ב נ י ז מ ו א ‪ .‬נ ״ נ ס ״ א ז ת א ‪ :‬הראשונים‪ .‬שמואל ולול בגמרא ט(‬
‫)ג( ר ש ״ • ד ״ ה כ ה נ י ס כ ו ׳ מפרש‪ :‬על כל משמר‪ .‬ארבעה‬
‫ה י ו ע ו ל י ם ל י ר ו ש ל י ם ועשרים משמרומ של כהנים היו‬
‫כהניס כו׳ על קרנן אתיהס‬
‫ו ה ש א ר ה י ו כ ו ׳ כ צ ״ ל ושמואל ולול מיקנום ועל כל משמר‬
‫שקבועין‬
‫בירושלים‬
‫ו ה ד ׳ ׳ א ‪) :‬ל( ד ״ ה כ ל י ו ם ט ׳ היה מעמל‬
‫א י ן נ ו מ ע מ ד ב ש ח ר י ת ועומלין בעיר ועומלין על קרבן‬
‫א ו ת ן ו נ ו ׳ א ת י ה ס ב י ו ם שיש‬
‫נ ו ה ל ל ‪) :‬ה( ה ״ ה ק ר נ ן כ ו ׳ אחיהם ולבל אלו הררים בירושלים‬
‫א י ן ב ו מ ע מ ד נ נ ע י ל ה כ ו ׳ היו מעמלות בכל עיר שישראל‬
‫שהוא א ח ד ד א י ן לך מ ו ס ף ‪:‬‬
‫נמלקו לכ״ל מעמלות כנגל ארבעה‬
‫)י( ה ״ ה נ ך ה י ה נ ו ׳ אין ב ו‬
‫נ מ נ ח ה ‪ (1) :‬ד ״ ה נ נ י א ר ח ועשרים משמרות כלמניא בברייתא‬
‫כ ו ׳ נ א ח ד נ נ י ס ! ו ס פ ק ו של מ״ט מלות והיינו לתנן היה‬
‫ל ה ם עציםכ ו ׳ נ נ י ד ו ד א ר ח‬
‫לרם‬
‫כהניס‬
‫בירושלים‬
‫כ ך ש מ ו ו מ ש כ ט י ה ו ד ה מעמל‬
‫ה י ה כצ׳׳ל ו ת י נ מ ש מ ו א ל וישראלים‪ :‬כהגים ולדם‪ .‬של משמר‬
‫נמתק‪:‬‬
‫היו עולים »( בירושלים כהנים‬
‫לעבולה ולויס לשיר‪ .‬ומכל המעמלות‬
‫היו קבועין בירושלים לעמול על‬
‫רבינו חננאל‬
‫קרבן אחיהם‪ :‬והשאר היו מתכנסין‬
‫קרבן‬
‫וממפללין על‬
‫בשלשה פרקים בשנה לעריהם‪.‬‬
‫הכהנים נושאים את כפיהם‬
‫אחיהם שימקבל ברצון ומתענין‬
‫ומוציאין ספר תורה ביום תעניחס‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫דשכיחא ביה שכרות‪ .‬ולא‬
‫מצי מכווני לאחר אכילת‪.‬‬
‫ה ד ק עלך פ ד ר תעניות‬
‫בשלשה‬
‫פרקים‬
‫כוי‪.‬‬
‫בתעניות ובמעמדות‪ .‬והאי‬
‫מעמדות הן בכל יום‪ ,‬אלא‬
‫לכך‬
‫חשיב‬
‫פרק‬
‫בפגי‬
‫עצמו‪ ,‬דלא כל ישראל הן‬
‫אלא של‬
‫אותו‬
‫משמר‪,‬‬
‫ובתעגיות יש כל ישראל‪.‬‬
‫אלא על נפש שבעה וכרם מלאה איני ותא‬
‫ף‬
‫ב‬
‫פ‬
‫פ‬
‫א‬
‫א‬
‫ק‬
‫ל‬
‫י‬
‫ע‬
‫כו‪.‬‬
‫שאני בני מחוזא דשכיהי בהו שכרות‪ .‬ולהכי היו אומרים הלל‬
‫הגלול קודם שיאכלו רשתו ובפסוקי לזמרה נוהגין לומר‬
‫שחרית ולווקא בפסוקי לזמרה קולם התסלה אבל בשעת תפלה אין‬
‫אומרים אותו אלא בנפש שבעה ובכרס מלאה‪:‬‬
‫הדרן עלך מדר תעניות אלו‬
‫ל‬
‫ב‬
‫מ‬
‫י‬
‫י‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ד א ב י‬
‫א‬
‫ג ן ב ר‬
‫_!‬
‫וגזר תענית וירדו להם גשמים עד הצות‬
‫ואמר הלל ואתר כך אכלו ושתו שאני בני‬
‫מהוזא דשכיהי בהו שכרות‪:‬‬
‫הדרן עלך סהר תעניות אלו‬
‫בשלשה > פרקים בשנה כהנים נושאין‬
‫א‬
‫הדרך עלך סדר תעניות אלו‬
‫‪,‬‬
‫בכל יום שיש בו הלל אין בו‬
‫פי׳ דהיינו‬
‫מעמר שחרית‬
‫חנוכה דבשאר יום טוב לא משכחת‬
‫להי בלא קרבן מוסף‪:‬‬
‫קרבן מוסף אין בו נעילה‪.‬‬
‫פירוש יום שקרבין בו‬
‫מוסף אין בו נעילה לפי שטרודין הס‬
‫במוסף ואין להס פנאי לומר נעילה‪:‬‬
‫עצים אק בו מנהה‪.‬‬
‫קרבן‬
‫משוס דעד המנחה היו‬
‫טרודים בקרבן העצים אבל יש בו‬
‫נעילה דכל כך לא היו מאחרים‬
‫עד שעמ נעילה דאמר בן עזאי‬
‫כך היה וכר‪:‬‬
‫את כפיהן ארבע פעמים ביום‬
‫בשתרית במוסף במנתת ובנעילת שערים‬
‫בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים אלו‬
‫תן מעמדות לפי שנאמר צ ו את בני ישראל‬
‫את קרבני לחמי וכי היאך ׳קרבנו של‬
‫מנחה‬
‫אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו‬
‫נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות‬
‫על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל‬
‫ישראלים הגיע זמן המשמר לעלות כהנים ולוים עולים לירושלים וישראל‬
‫שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית ״) ־ואנשי המעמד‬
‫היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום ב׳ ועד יום המישי ולא היו מתענין‬
‫ערב שבת מפני כבוד השבה ולא באהד בשבה כדי שלא יצאו ממנוהה‬
‫ועונג ליגיעה ותענית וימותו( > ביום תראשון בראשית ויהי רקיע בשני‬
‫יהי רקיע ויקוו המים בשלישי יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות‬
‫וישרצו המים בהמישי ישרצו המים והוצא ה א ‪ p‬בששי ותוצא הארץ‬
‫ויכלו השמים ־פרשה גדולה קורין אוהה בשנים והקטנה ביהיד בשחרית‬
‫במוסף ובמנהה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע ערב שבת במנהה‬
‫לא היו נכנסין מפני כבוד השבת יכל יום שיש בו הלל אין <* מעמד‬
‫בשהריה קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה דברי ר׳ עקיבא‬
‫אמר לו בן עזאי כ ך היה רבי יהושע שונה קרבן מוסף אין במנהה קרבן‬
‫עצים אין בנעילה תזר רבי עקיבא לתיות שונה כבן עזאי זמן עצי כהנים‬
‫ותעם תשעה באחד בניםן בני ארה בן יהודה בעשרים בתמוז בני דוד‬
‫בן יהודה בהמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן‬
‫וקורץ במעשה בראשיה‪ .‬ובגמרא׳( רכב בעשרה בו בני םנאה בן בנימן בהמשה עשר בו בני ‪ w‬זתוא בן יהודה‬
‫מפרש טעמא‪ :‬ביום הראשון‪ .‬של‬
‫ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי‬
‫שבוע‪ :‬קורץ בראשיה כוי‪ .‬פרשה‬
‫קציעות בעשרים בו בני פהת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן‬
‫ראשונה ופרשה יהי רקיע לפי שאין‬
‫יהודת באתר בטבת שבו בני פרעוש שניה באתר בטבת לא תית בו מעמד‬
‫בפרשת בראשית לבלה ט׳ פסוקים‬
‫שהיה בו הלל וקרבן מוםף וקרבן עצים ״חמשה דברים אירעו אה אבותינו‬
‫כלי קריאת כהן לוי ישראל וכן כולן‪:‬‬
‫בשבעה עשר בתמוז והמשה בתשעה באב > בשבעה עשר בתמוז‬
‫בששי והוצא הארן עד ויכולו‪ .‬לפי‬
‫‪1‬‬
‫ב‬
‫‪3‬‬
‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ט‬
‫ה‬
‫נשתברו‬
‫שבפרשת תוצא הארץ אין בה אלא‬
‫שמונה פסוקים לפיכך אומר ויכולו‪ :‬פרשה גדולה‪ .‬שבפרשיות הללו קורין אופה בשנים כגון פרשה ראשונה של בראשית יש בה חמשה‬
‫פסוקים היו קורין אומה בשנים כלאמרינן בגמרא׳( יהי רקיע באחד‪ .‬וביום השני יהי רקיע באחד יקוו בשנים שיש בה ה׳ פסוקים‪ .‬ביום‬
‫השלישי יקוו באחל שאין בה אלא ה׳ פסוקים רהי מאורות בשנים שיש בה ו׳ פסוקים‪ :‬וקורין אוהה על פיהן‪ .‬כל אחל בפני עצמו‪.‬‬
‫ובעי בגמרא ל( מאי קאמר מעיקרא קתני פרשה קטנה כו׳ למשמע לבספר מורה קורין והלר מנא על פיהם‪ .‬פרשה בנעילה ליכא‪:‬‬
‫כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד )י( שהריה‪ .‬אומן שהיו בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחיהם שיש בו הלל לפי שאין‬
‫להן פנאי לעשומ מעמלם שקורין אמ הלל ומפני ההלל היו לוחין אמ המעמד‪ :‬קרבן מוסן«‪ .‬יום שיש בו קרבן מוסף בירושלים‬
‫אין <ה מעמל בנעילה בירושלים‪ .‬וכל שכן במנמה הסמוכה למוסף לסי שהיו טרולין במוסף שיש בו להקריב בהמות יומר מממיל‬
‫שהוא אחל אין לך מוסף בלא שמי בהמומ ולא היה להם פנאי כלל שהכהניס של מעמל טרולים במוסף רשראל שבהן היו טרולים‬
‫לחטוב עצים ולשאוב מים ולוחה אפי׳ מעמל לנעילה‪ :‬קרבן טצים‪ .‬בגמרא מפרש כגון אחל מט׳ זמנים‪ .‬ואותו יום שהיה בו קרבן‬
‫עצים אפילו לא היה בו מוסף היה נלחה מעמל של מנחה מפני קרבן עצים מפני שקרבן עצים קולס למנחה ולוחה מעמל הסמוך‬
‫לו ]ולא[ של נעילה‪ :‬כך היה רבי יהושע דורש קרבן מוסןז אץ יי( במנחה‪ .‬וטעמא מפרש בגמרא״(‪ :‬זמן עצי כהגים והעם‪.‬‬
‫שממנלביס עצים‪ :‬השעה‪ .‬באלו הט׳ זמנים היו הכהניס והעם מחנלבים להביא עצים והיו מקריבים קרבן אוחו היום ואפילו היו עצים‬
‫הרבה למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו תשעה זמנים‪ :‬בני ארח בן יהודה‪ .‬שכשעלו בני הגולה הם החנלבו מחילה באחל‬
‫בניסן יי( וספק להם עצים על כ׳ בתמוז שהחנלבו בני לול‪ .‬ארח שמואל ומשבט יהולה היה‪ :‬בני דוד‪ .‬ממשפחת לול המלך‪:‬‬
‫סנאה בן בנימין זמוא בן יהולה בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעומ משפחה אחת הן ובגמ׳״ מפרש אמאי מיקרו הט‪ :‬בני עלין באחד‬
‫בטבה שבו בני פרעוש שניה‪ .‬ובגמראס( מפרש אמאי קבעו להן אלו הזמנים‪ :‬באחד בטבה‪ .‬שהיה ר״ח ]וחנוכה[ לא היה בו מעמל כו׳‪:‬‬
‫לד‬
‫א‬
‫עצים‬
‫ולהניא‬
‫למערכה‪,‬‬
‫וכשמניע‬
‫זמנו‬
‫מניאין‬
‫אותן‬
‫‪,‬‬
‫ומדליק !‬
‫אותן על נ נ י‬
‫המזנח‬
‫אע׳׳פ‬
‫שהיי ש ס ש א ר‬
‫עציס‬
‫הרנה‪,‬‬
‫משא׳׳ב‬
‫בשאר‬
‫מתנדבי‬
‫עציס‬
‫דאין‬
‫מבערי! א ו ח !‬
‫הלכה‬
‫יא[‪:‬‬
‫סעיף‬
‫א כ מיי׳ פ ״ ו מ ה ל כ ו ת כלי‬
‫המקדש‬
‫הלכה א‬
‫עשין‬
‫ב‬
‫ג‬
‫סמג‬
‫קענ‪:‬‬
‫מיי׳ ש ס‬
‫נ‪:‬‬
‫הלכה‬
‫ג‬
‫ד‬
‫מיי׳ ש ס‬
‫הלכה‬
‫ג‪:‬‬
‫ד‬
‫ה‬
‫מיי׳ ש ס‬
‫הלכה‬
‫ו‪:‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫מיי׳ ש ס‬
‫הלכה‬
‫ו‪:‬‬
‫ו ז ח מיי׳ ש ם ה ל כ ה מ ‪:‬‬
‫ט‬
‫ז‬
‫]מיי׳ ש ס‬
‫י‬
‫הלכה‬
‫מיי׳ פ ״ ה‬
‫תעניות‬
‫טן‪:‬‬
‫מהלכות‬
‫הלכה כ‬
‫סמג‬
‫ג טור‬
‫א״ח‬
‫עשי! מ ד ״ ס‬
‫סימן‬
‫תקמט‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שייך רענזוד קודם‬
‫אין‬
‫גזעו‬
‫אס‬
‫מחליף‪.‬‬
‫נקצן‪ ,‬א ף צ ד י ק ח ״ ו א י ן‬
‫מחליף‪.‬‬
‫גזעו‬
‫ש ל א יוליד ב ן‬
‫א ס יפול לא‬
‫אס‬
‫מת‬
‫כמותו‬
‫א״נ‬
‫לכך‬
‫יקום‪,‬‬
‫נ א מ ר א ר ז ‪ .‬כ ד כ ת י נ ןמשלי‬
‫כ ל ( כי ש נ ע י פ ו ל צדיק ו ק ס‬
‫)רשב־סב״ב פ‪ .(:‬א ף צ ד י ק‬
‫ח ״ ו אין‬
‫פירות‪.‬‬
‫עושה‬
‫שאוכל צ ד ק ו ת י ו ב ע ו ה ״ ז ואין‬
‫ל ו מ ל ק ל ע ו ה ״ ב ‪ ,‬א ״ נ שאין‬
‫אוחו פ ר י מעלליו‪,‬‬
‫מאכילי!‬
‫ל כ ך נ א מ ר ת מ ר ‪ .‬כדכתינ‬
‫אתרינא‬
‫נמי ק ר א‬
‫ג ן א מ ר י צדיק‬
‫)ישעיה‬
‫ט‬
‫ט טוכ‬
‫‪:‬נ־נ‬
‫פ ר י מ ע ל ל י ה ם יאכלו‬
‫שם(‪ .‬מ ג ב י ה ו מ ן ה ק ר ק ע‬
‫ט פ ח ‪ .‬ל ה ד ר וצמח ו א ע ״ ג‬
‫ללא‬
‫הניח ש ו ס‬
‫!שם!‪ .‬ב ס ד ן ‪.‬‬
‫פעם‬
‫ש כ נ ר נקצץ‬
‫אתרת‬
‫בבתולת‬
‫גרופית‬
‫)שם(‪.‬‬
‫וגלל‬
‫שלא‬
‫השקמה‪.‬‬
‫נקצצה‬
‫מ ע ו ל ם !שם!‪.‬‬
‫הפקק‬
‫ולמעלה‪.‬‬
‫והוא‬
‫הקנה‬
‫פקוק‬
‫הקשר‬
‫שמלל‬
‫יסתוס‬
‫נה‬
‫מן‬
‫)ברכות כח‪.(:‬‬
‫ל פ י שאין גזעו מחליף‪.‬‬
‫א ס יניח מ מ נ ו ח ו ן ל ק ר ק ע‬
‫הואיל‬
‫נ ר א ש ו וב״ב‬
‫ונקצץ‬
‫שםן‪ .‬ו א מ ר א ב י נ ו מ ל כ נ ו‬
‫ו ג ו י ‪ .‬ונשראו שנענו נ ת פ ל ה‬
‫וו‪ ,‬הוסיפו עליה מ ד י יוס‬
‫נ י ו ס ו ק נ ע ו ם לימי ה מ ש ו נ ה‬
‫סי׳ קם(‪.‬‬
‫)םדור דש״‬
‫הד‪-‬ן יוייו‬
‫ד‪-‬ז‬
‫עלך ס ד ר תעניות‬
‫אלו‬
‫ב ת ע נ י ו ת ‪ .‬של ג ש מ י ם ! י ו מ א‬
‫‪3‬ז‪ .1.‬ו ב מ ע מ ד ו ת ‪ .‬א ר נ ע ה‬
‫י מ י ס נ כ ל ש נ ת שאנשי מ ש מ ר‬
‫ממכנסי!‬
‫נעדהן‬
‫ישראל‬
‫ומתענין‬
‫וקורץ‬
‫נמעשה‬
‫נראשימ‬
‫נדאמריגן‬
‫נמסכת‬
‫תענית‬
‫והתם‬
‫ותעניות‬
‫ומעמדות מ י אית‬
‫נ ה ו מוסף‪,‬‬
‫קאמר‬
‫מקשינן‬
‫ומשנינן‬
‫כהניס‬
‫הט‬
‫משאין‬
‫כפיהן כל זמן‬
‫את‬
‫שממפללין‬
‫ו א פ י ל ו נ מ נ ת ה ‪ ,‬ל ס י ששלשה‬
‫פרקיס‬
‫ואין‬
‫הללו‬
‫שכרות‬
‫שאר‬
‫תעניות‬
‫הס‬
‫נמנתה‪,‬‬
‫אנל‬
‫ימות‬
‫נשיאות‬
‫נסיס‬
‫השנה‬
‫אין‬
‫נמנמה‪,‬‬
‫רש‬
‫מהן ארנע‬
‫פעמים‬
‫ושם(‪ .‬ו ה ו א‬
‫אינו‬
‫ניוס‬
‫עומד‬
‫ע ל גביו‪ .‬תשמרו להקרינ‬
‫לי‬
‫במועדו‪,‬‬
‫אס‬
‫אינו‬
‫שומר‬
‫היאך‬
‫עומד על‬
‫גביו‬
‫)מגילה ג‪ .!.‬ע ל כ ל מ ש מ ר‬
‫ומשמר‬
‫מעמד‪.‬‬
‫ה י ה‬
‫שבאין‬
‫ועומדין‬
‫בעזרה‬
‫בשעת‬
‫התמיד והן‬
‫שלוחי‬
‫כ ל ישראל ל ע מ ו ד ע ל ק ר ב נ ן‬
‫דכמיב‬
‫נמיעדו‬
‫תשמרו‬
‫ל ה ק ר י ב לי‬
‫שמירתכס‬
‫שתהא‬
‫ע ל י ו נ ש ע ת ה ק ר נ ת ו יזבמיס‬
‫יס‪ .!.‬ז מ ן ע צ י‬
‫שעל ידי‬
‫כהנים‬
‫מעשה‬
‫קנעו להס תכמיס להתנדנ‬
‫עצים‬
‫בזמן‬
‫טז‬
‫]וטוש׳׳ע א ״ ח ס י מ ן ת ק פ ה‬
‫והעס‪.‬‬
‫נשתברו‬
‫מיי׳ פ ״ א‬
‫תעניות‬
‫מהל׳‬
‫שיש‬
‫אמרים‬
‫;לעיל יב‪.(.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫ח‬
‫פ׳׳ה‬
‫מיי׳‬
‫כו‪:‬‬
‫מהלכות‬
‫ת ע נ י ו ת ה ל נ ה ו ס מ ג עשין‬
‫ג טוש״ע א״ח‬
‫מל״ס‬
‫תקנא‬
‫ב‬
‫ט‬
‫סי׳‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫יסמג‬
‫מיי׳‬
‫טוש״ע א״ח שס‬
‫שם‬
‫סעיף‬
‫ג‪:‬‬
‫י‬
‫ג מיי׳ ש ס ה ל נ ה ו‬
‫שס‬
‫טוש׳׳ע‬
‫תקננ‬
‫יא‬
‫א״ח‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי תענית‬
‫סמג‬
‫שימן‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ד ה מיי׳ פ י ״ ל מ ה ל ׳‬
‫מסורת הש״ם‬
‫נשתגרו הלוחוה‪ .‬בגמ׳י( מפרש‪ :‬וכטל התמיד‪ .‬לפי שגזרה המלכות‬
‫מנחה ונעילה הכל יומא שכיחי בהו שכרות גזרו רמז‪ .‬אפילו‬
‫ביומא דתענית דלית בהו שכרומ וקשיא דהכא משמע‬
‫גזרה מלהקריב עוד‪ :‬והוטמד צלם בהיכל‪ .‬שהעמידו מנשה כלמפורש‬
‫במרגוס ירושלמי בפרשת השמים כסאי וגו׳ )ישעיה ס‪ :0‬טל‬
‫דבמנחה שייכא שכרות ובפ״ק דשבח <לף י‪ .‬ושם( קאמר בהדיא‬
‫אבותינו‪ .‬דור המדבר‪ .‬אס יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה‬
‫דבמנחה לא שייכא שכרומ וי״ל דהא לקאמר התם דבמנחה לא שייכא‬
‫את הארץ וגו׳ )לגרים א>‪ :‬ביתר‪.‬‬
‫שכרות ר״ל לגבי ערבית שכרות‬
‫עיר גדולה והיו ישראל דרין בה‪.‬‬
‫למנחה לאו כלום ל()לגבי שבת( ליותר‬
‫נשתברו הלוהות <א> ובטל התמיד והובקעה‬
‫במסכת גיטין פרק הניזקין )לף נז‪(.‬‬
‫שכיח שכרות בערבימ )יומר( מבמנחה העיר ושרף אפוםטמום את ההורה »> והעמיד‬
‫אשקא דריססק חרב בימר‪ :‬שבה‬
‫אבל לעולם במנחה שייך שכרות‬
‫צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו‬
‫שחל השטה באב כוי‪ .‬שבוע‪:‬‬
‫לגבי שתרית ומוסף‪:‬‬
‫שלא יכנסו לארץ ׳והרב הבית בראשונה‬
‫ע ש י ! נ ט ו ש ״ ע א ״ ח ס י מ ן ומאן דאמר נהגו אורו־־ נמ׳ לא‬
‫ק כ ט סעיף א ]יסימ! ת ר ב ב‬
‫ובשניה ונלכדת ביתר ונחרשה העיר‬
‫באב בערב שבמ מותרין לכבס‬
‫בפ״ק‬
‫פירשנו‬
‫מורינן‪.‬‬
‫סעיף ל יסימן ת ר כ ג סעיף‬
‫בחמישי‪ .‬וכשחל ט׳ באב בד׳ בשבמ לא‬
‫*משנכנס אב ממעטין בשמחה י שבת שחל‬
‫ה[‪:‬‬
‫דראש השנה <דף טו‪ :‬ל״ה וכי(‪:‬‬
‫איצטריך למיתני דמותרין כדאמרינן‬
‫יכ ו מ י י ׳ ש ס ס ט ״ י ה ל כ ה והאידנא נהוג עלמא דפרפי‬
‫תשעה באב להיות בתוכה אםור מלספר‬
‫ל ס מ ג שס טוש״ע א״מ‬
‫בגמראח( לא שנו אלא לפניו כר‪:‬‬
‫כהני יהייהו במנהה‬
‫ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד תשבת‬
‫סימן ק כ ת סעיף לת‪:‬‬
‫שגי תבשילין‪ .‬ני>בשר ודגים או בשר‬
‫ולכך‬
‫החמה‪.‬‬
‫לשקיעת‬
‫סמוך‬
‫)«(‬
‫י ערב תשעח באב לא יאכל אדם שני‬
‫וביצים שעליו או דג וביצה שעליו‬
‫לא נהגו העם לומר נשיאת כפיס‬
‫תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן‬
‫כדאמר בפרק ערבי פסחים ‪1‬לף‬
‫תורה אור ה ש ל ם במנחה ביום הכסורים לפי שממפללין‬
‫שמעון בן גמליאל אומר ישנה רבי יהודת‬
‫‪ . 1‬שקר החן והבל היפי מנחה בעוד היום גדול אבל במנחה‬
‫מפרש‪:‬‬
‫בגמרא׳(‬
‫ישנה‪.‬‬
‫קיי‪:!:‬‬
‫אשה יראת ין היא‬
‫מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו הכמים‬
‫בשאר תעניומ יש נשיאת כפים‬
‫כפיית המטה‪ .‬על פניה ולא יישן‬
‫משלי לא ל‬
‫תתהלל‪:‬‬
‫ייאמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים‬
‫עליה‪ :‬שאולץ‪ .‬שכולן שואלות זו‬
‫‪ . 2‬תנו לה מפרי ידיה אבל מכל מקום בנעילה ביום‬
‫בשערים‬
‫ויהללוה‬
‫טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה״כ‬
‫מזו אפילו עשירות כדי שלא לבייש‬
‫הכפורים יש נשיאמ כפים‪:‬‬
‫משלי לא לא‬
‫מעשיה‪:‬‬
‫כר‪ :‬טעונין טבילה‪ .‬קודם שילבשוס‬
‫אי‬
‫שבחן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן‬
‫‪ .3‬צאינה וראינה בנות‬
‫לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה‬
‫ציון במלך שלמה שאוליז ישלא לבייש את מי שאין לו « כל הכלים מעונין טבילת ובנות‬
‫בעטרה שעטרה לו אמו‬
‫שמא נדה היתה‪ :‬ותולות‪ .‬כמו לחול‬
‫ביום ךותנהו וביום ירושלים יוצאות וחולוה בכרמים ומה היו אומרות בהור שא נא עיניך וראה‬
‫במחולות )שופטים כא>‪ :‬במלך שלמה‪.‬‬
‫שמתת לבו‪:‬‬
‫מה אתת בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שקר החן ותבל‬
‫במלך שהשלום שלו‪ :‬אמו‪ .‬כנסת‬
‫שיר השירים ג יא‬
‫בשערים‬
‫ויהללוה‬
‫ידיה‬
‫מפרי‬
‫לה‬
‫תנו‬
‫ואומר‬
‫תתתלל‬
‫היא‬
‫ה׳‬
‫יראת‬
‫אשת‬
‫תיופי‬
‫ישראל‪ :‬זה מתן חורה‪ .‬יוס הכפוריס‬
‫מעשיה וכן הוא אומר יצאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה‬
‫שניתנו בו לוחוח האחרונות‪ :‬גמ׳ כל‬
‫שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמתת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה‬
‫מוסף רש״י‬
‫זמן שמתפללין‪ .‬דהיינו שחרית ומנחה‬
‫ונעילה‪ :‬י > יש מהן ארבטה פטמים‬
‫ש א ו ל ץ ‪ .‬ש א פ י ל ו מ י שיש וביום שמתת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו‪ :‬ג מ ׳ בשלשה‬
‫ל ה ה י מ ה ש ו א ל ת ‪ ,‬ש ל א לבייש‬
‫ביום‪ .‬יום הכפוריס שיש בו מוסף‪:‬‬
‫א ת ה ש ו א ל ת מ ת מ ת שאין ל ה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כוי‪ :‬תעניות ומעמדות מי איכא‬
‫כל יומא מאי טטמא לא פרשי כהני‬
‫כמדלאךמ רשי וג ןא ל ת ) למקבמתן כלהאן‪ ( .‬ג לבותל מוםף חםורי מיחסרא ותכי קתני בשלשה פרקים כהנים נושאין את כפיהן‬
‫ידייהו במנחה‪ .‬דכל יומא שכיחא ביה‬
‫נ ו ׳ ורשב״ם ב״ב קנא !‪ .‬כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעח פעמים ביום שחרית ומוסף מנחח ונעילת‬
‫שכרומ שכבר סעד וזימנין דמשכא‬
‫שערים ואלו הן שלשה פרקים תעניות ומעמדות ויום הכפורים א״ר נהמן‬
‫סעודמיה ומשתכר ופריש ידיה בהדי‬
‫יש‬
‫אמר רבה בר אבוה זו דברי רבי מאיר אבל הכמים אומרים שהרית ומוםף‬
‫חמריה וכהן שחר יין אסור לישא אח‬
‫רבינו גרשום‬
‫ויש מהן די פרקים ביום‪ .‬בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים יימאן חכמים ר׳ יהודה‬
‫כפיו שנאמר יין ושכר אל תשח‬
‫בבואכם וגו׳ )יקרא י( ונשיאמ כסיס‬
‫)במוסף( דהיינו יוה״כ חיא דתניא שתרית ומוסף מנחת ונעילת כולן יש בתן נשיאת כפים דברי ר״מ‬
‫שיש בו מוסף‪ .‬אמר‬
‫האידנא‪.‬‬
‫מעין עבודה כדלקמן‪:‬‬
‫רב ר״י אומר שתרית ומוסף יש בתן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת‬
‫נחמן וו‪ .‬דקתני נושאין‬
‫בתעניות ובמעמדות לא שכיחא‬
‫במוסף‬
‫כפ‪-‬תן בשחרית‬
‫כפים רבי יוםי אומר נעילה יש בה נשיאח כפים מנחה אין בה נשיאת כפים‬
‫במנהה בנעילה‪ ,‬ר״מ היא‪.‬‬
‫שכרות ובמעמדות נמי מתענין כדלקמן‬
‫כל יומא טעמא מאי‪ .‬אין במאי קמיפלגי רבי מאיר םבר כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו‬
‫<לף כז‪ :>:‬גזרינן‪ .‬תענית אטו שאר‬
‫‪:‬ושאין כפיהן‪ .‬א( האידנא‪ .‬במנחתא משום שכרות האידנא ליכא שכרות רבי יהודח סבר שחרית ומוסף‬
‫ימים‪ :‬נעילה דליתה בכל יומא‪ .‬אלא‬
‫ובמעמדות‬
‫כתענית‬
‫־ביות״כ )ובמעמדות( רכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרו בהו רבנן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא‬
‫ביום התענית‪ :‬דדרשינן בפירקא‪.‬‬
‫דאית בהו תעגית )נמי(‬
‫‪:‬לאן שכיתא שכרות‪ ,‬להכי שכרות גזרו בתו רבנן רבי יוסי סבר מנתת דאיתח בכל יומא גזרו בח רבנן‬
‫הלכה כרבי מאיר דבעינן דליקוס‬
‫כוותיה עלמא‪ :‬אורויי אורינן‪ .‬כרבי‬
‫נושאין כפיהן ככל די נעילה דליתה בכל יומא לא גזרו בה רבנן אמר רב יהודה אמר רב חלכח‬
‫שבהן‪.‬‬
‫תפלות‬
‫מאיר אי אמי לקמן אבל בפירקא‬
‫מנהה כרבי מאיר ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי מאיר ורבא אמר מנהג כרבי‬
‫יומי‬
‫דבשאד‬
‫•נעילה‬
‫לא דרשינן דלא פשיטא ליה כולי האי‬
‫שכיתא שכרות גזרו כתו מאיר מאן דאמר הלכה כרבי מאיר דרשינן לה בפירקא מאן דאמר מנחג‬
‫דמיהר הלכה כר״מ‪ .‬ומ״ד נהגו משמע‬
‫־•בנן‪ .‬בהני דלמא אתי‬
‫י־ימיעבד בשאר יומי נמי‪ .‬מידרש לא דרשינן אורויי מורינן ומאן דאמר נהגו אורויי לא מורינן ואי עביד‬
‫הן נהגו מאיליהן אבל אינו עיקר‪ .‬ומנהג‬
‫אבל אורויי מורינן‪ .‬כרבי עביד ולא מהדרינן ליה ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי י והלכה כרבי יוםי‬
‫משמע תורת מנהג יש בדבר ומנהג‬
‫מאיר למאן דבעי כמאן‬
‫<‬
‫דלכה‪ .‬והואיל והלכה כרבי י‬
‫> והאידנא מ״ט פרשי כהני ידייחו במנחתא דתעניתא כיון דבםמוך לשקיעת כשר הוא‪ :‬ורב גחמן אמר הלכה‬
‫ייסי‪ ,‬האימא מאי טעמא החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא דכולי עלמא מיהת ישכור אםור‬
‫כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי‪ .‬גמרא‬
‫פרסי כהני ידייהו ביום‬
‫קא פסיק ומהדר סתמא ומוקי לה‬
‫דכפורים במנהה‪ ,‬כיון בנשיאת כפים מנהני מילי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה‬
‫דבשקיעה ההמה פרסי‪,‬‬
‫הלכה כרבי יוסי ואהט קא פריך‬
‫לתפלת נסמכת פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אםור ביין אף כהן‬
‫מאחרין‬
‫שהיו‬
‫ואלא האימא כר‪ :‬כיון יסמוך‬
‫המנחה‪ .‬שכור אפור מברך אסור ביין מתקיף לת אבות דרבי זירא ואמרי לת אושעיא בר זבדא‬
‫לשקיטס החמה וכוי‪ .‬שמאחרין)י( עד‬
‫בנשיאת כפים‪ .‬דקתני‬
‫מאי אי מה נזיר אסור בהרצן אף כהן מברך אסור בתרצן א״ר יצתק אמר קרא‬
‫טעמא לא דשכיחא ביה‬
‫שקיעח החמה ומתפללין כל שעה‬
‫שכרות‪ .‬מה)‪ 0‬משרת לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בהרצן‬
‫ואינן הולכין לבית הכנסה משש שעות‬
‫תפלה‬
‫הלנה א נ‬
‫סמג‬
‫א‬
‫ג‬
‫‪:‬‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ה‬
‫ה‬
‫מותר ]בחרצן[‪ .‬דכתיב יין‬
‫ושכר אל תשת‪ ,‬אבל אוכל‬
‫הוא חרצן‪.‬‬
‫א אולי צ״ל נמנחה משוס‬
‫שכרות האידנא וכו׳ דאית נהו‬
‫תענית לינא‬
‫שכרות ולהט‬
‫וכד‪.‬‬
‫א(‬
‫מ ג ‪ , .‬ג( ס נ ה ד ר י ן ע ‪ , .‬ד( כ ״ ג‬
‫קנא‪ . ,‬ה (‬
‫ןססחיס‬
‫‪.D3‬‬
‫וש״נן‪,‬‬
‫ו(‬
‫ןעיריגי!‬
‫פג‪.‬‬
‫וש׳׳נן‪,‬‬
‫!(‬
‫ולקמן‬
‫כמ‪,1:‬‬
‫‪ (P‬ו ל ק מ ן כ ט ‪ :‬ן ‪ ,‬ט( ] כ ו ו נ ת‬
‫בשר‬
‫רש״י‬
‫כדאיתא‬
‫מליח‬
‫ל ק מ ן ל‪.‬‬
‫דשרי‬
‫בברייתא‬
‫ת נ א אבל אוכל ה ו א נ ש ר מליח‬
‫כ י י ן ‪ ,‬י( ן ל ק מ ן ל ‪ .‬ן ‪ ,‬כ(! ו י ק ר א‬
‫י ן ‪ ,‬ל( ר ש ״ א מ ״ ז ‪,‬‬
‫מוחרין‪ .‬אס חל תשעה‬
‫בחמישי‬
‫ג‬
‫ן ד ׳ ה י ח ‪ , [ :‬ב(‬
‫ינמות‬
‫אי‬
‫ומחצה ולמעלה כמו שהיו עושין‬
‫באומן הימים‪ :‬כתפלת נעילה דמיא‪ .‬דהשתא ליכא למיגזר משוס מנחה דכל יומא דמנחחא כי הא ליחא בכל יומא‪ :‬שכור מיהא אסור‬
‫בנשיאת כפים‪ .‬דאפילו ר״מ לא קאמר אלא משוס דהאידנא לאו שכרות הוא‪ :‬פרשת כהן מברך‪ .‬כה מברכו אמ בני ישראל אמור‬
‫להם )במדבר ‪ : 0‬מה משרת כוי‪ .‬עובל עבולה ללא מיחסר אלא שמרי יין ממש לכתיב יין ושכר אל תשת וגויי( הא בחרצן מותר‪:‬‬
‫מאי‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א(‬
‫ובוטל‬
‫במשנה‬
‫)נ( ש ם‬
‫התמיד‪:‬‬
‫יהעמידי‬
‫ל ל ס ב ה י כ ל ‪ .‬נ ״ ב ג י ׳ רש״י‬
‫)נ( ש ם א ת מ י‬
‫והועמד‪:‬‬
‫שאין לו ו כ ל ה כ ל י ם ט ע ו נ י ! ‪:‬‬
‫)י( גמ׳‬
‫והלכה כר׳‬
‫יוסי‬
‫ואלא‬
‫האידנא‬
‫מ״ט‬
‫כוי‬
‫פרסי‬
‫דסמוך‬
‫טון‬
‫ה ת מ ה ‪) :‬ה( ר ש ׳ ׳ ׳‬
‫לשקיעת‬
‫ד ״ ה ו י ש מ ה ן ‪) :‬ו(‬
‫ט ו ן ל ס מ ו ך כוי‬
‫שקיעת‬
‫עד‬
‫שמאמרים‬
‫נ״ג‬
‫החמה‪.‬‬
‫שרש״י‬
‫דקדק‬
‫לבאר‬
‫יסמכו‬
‫עלה‬
‫דהאי‬
‫נראה‬
‫שלא‬
‫ד״ה‬
‫להתחיל‬
‫מנחה‬
‫לשקיעת‬
‫החמה דזה אסור‬
‫אלא ר״ל‬
‫בזמנו‬
‫סמוך‬
‫התת־לי‬
‫כשכבר‬
‫ק א מ ר ל מ ת פ ל ל י ן כל‬
‫שעה ומאחרי! ע ל‬
‫)‪(1‬‬
‫החמה‪:‬‬
‫שקיעת‬
‫ל״ה‬
‫תום׳‬
‫ו ה א י ל נ א כוי ילייהו ב מ נ ח ה‬
‫כיון‬
‫לשקיעח‬
‫דסמוך‬
‫ה ח מ ה כ ו י ב ש א ר ת ע נ י ו ת יש‬
‫נשיאח‬
‫לומר‬
‫נ י ו ה ׳ ׳ כ יש‬
‫כסיס‬
‫לומר‬
‫כי׳‬
‫נשיאת‬
‫כפיס‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואקשינן‪ ,‬וכי תעניות אית‬
‫בהו מוסף‪.‬‬
‫ותרצינן לה‬
‫הכי‪ ,‬בשלשה פרקים כהנים‬
‫נושאים אה כפיהם כל זמן‬
‫שמתפללים‪,‬‬
‫ארבעה‬
‫מהם‬
‫ויש‬
‫ביום‪,‬‬
‫פעמים‬
‫בשחרית ובמוסף ובמנחה‬
‫ובנעילה‪ .‬ואלו הן שלשה‬
‫פרקים‪ ,‬תענץוןת ומעמדות‬
‫ויום‬
‫וסתם‬
‫הכיפורים‪.‬‬
‫מתני• ה׳ מאיר היא‪ ,‬דלא‬
‫משכתת‬
‫דנושאין‬
‫לה‬
‫כפיהם כל זמן שמתפללין‬
‫אלא לרבי מאיר‪,‬‬
‫שחרית‬
‫ומוסף‬
‫דתני׳‬
‫מנחה‬
‫ונעילה •ש בה; נשיאות‬
‫כפים‬
‫דברי‬
‫מאיר‪.‬‬
‫ר׳‬
‫וטעמא דרי מאיר מפורש‬
‫הוא‪ ,‬כיון דביום הכפורים‬
‫ובמעמדות ליכא שכרות‪.‬‬
‫במנחה נושאין כפיהם ולא‬
‫גורינן‪ .‬ור•‬
‫יהודה‬
‫חני‪,‬‬
‫שהרית ומוסף בלבד יש‬
‫בהן נשיאות כפים‪ ,‬דבכל‬
‫יומא לית בהו‬
‫לפיכך‬
‫לא‬
‫שיכרות‬
‫גזרינן‬
‫בהו‪.‬‬
‫שמעינן מינה דר• יהוהה‪,‬‬
‫אין אדם רשאי ליכל אלא‬
‫אתר תפלת מוסף‪.‬‬
‫אבל‬
‫במנחה דבשאר יומי אית‬
‫בהו שכרות‪ ,‬גורינן בהו‬
‫הכיפורים‬
‫ביום‬
‫ובמעמדות‪ .‬ר׳ יוסי אומר‬
‫מנחה‬
‫אין‬
‫בה‬
‫נשיאות‬
‫כפים‪ ,‬משום דאיתא כל‬
‫יומא‬
‫ואתי‬
‫לאיחלופ־‬
‫גורינן‪ ,‬אבל נעילה דליתא‬
‫אלא‬
‫כיום‬
‫הכיפורים‬
‫ובמעמדות יש בה נשיאות‬
‫כפים‪,‬‬
‫דכיון‬
‫דליתא כל‬
‫יומא לא גורינן‪ .‬ואסיקנא‪,‬‬
‫דהילכתא כר׳ יוסי דאמר‬
‫שחרית ומוסף ונעילה יש בהן נשיאות כפים‪ ,‬מנחה אין בה נשיאות כפים‪ .‬והאידנא דלא מצלו מנחה דתעניתא אלא סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬כדאוקימנא דרביעית היום האחרון הוא שמתפללין בו תפילת תענית‪ ,‬כדכתיכ‬
‫ובמגחת הערב קמתי מתעגיתי וגוי‪ ,‬כנעילה המיא ויש בה נשיאות כפים‪ .‬ואע״ג דאמר רב הילכתא כרבי מאיר ודרשינן לה בפירקא‪ ,‬ורב הונא ]אמר[ מנהג ןכר״מן‪ ,‬אור־י מורינן הכי‪ ,‬בפירקא לא דרשי׳ לה‪ ,‬ואף ר׳ ויוחנן‬
‫אמר[ נהגו כר׳ מאיר‪ ,‬לא דרשי׳ ולא מורינן כווהיה ואי עבד לא מהררינן ליה‪ .‬ודייקי׳‪ ,‬כולי‪ .‬עלמא שכור אסור בנשיאת כפים‪ ,‬מנלן‪ .‬יפשיט דכתיב לשרתו ולברך בשמו‪ ,‬איתקש ומשרת ולו למברך! ]מברך למשרה! ולנדר‪,‬‬
‫מה משרת אסור ביין שנאמר יין ושכר אל תשת‪ ,‬אף מכרך אסור ביי; ושכר‪ ,‬דקיימא לן כל המשכר ]אסור[‪ ,‬ומותר בהרצן‪.‬‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי‬
‫מ ס ו ר ת הש׳׳ם‬
‫תענית‬
‫כז‪.‬‬
‫‪ (6‬ס״א ליריחי‪ ,‬ב( סיכה נא‪ .‬מאי קאמר‪ .‬לקא בעי מאי ניהו מעמלות ומייתי קרא אמ קרבני‬
‫א מה משרת בעל מום לא אף מברך נעל מום לא‪ .‬פי׳ כיון‬
‫]ערכי! יא‪ .‬ע׳׳ז מז‪ ,[.‬ג( ס״א לחמי לאשי וגו׳ ‪ :0‬הכי קאמר אלו הן מטמדוס‪ .‬דלקמן וטעמא מאי‬
‫דילפינן ג״ש ממשרמ נימא כמו משרת דמשרת בעל מום‬
‫חסדא‪ ,‬ו ( ןגי׳ ר׳׳נ וכעי׳׳ז‬
‫נר׳׳ת מיתיגי[‪ ,‬ה( ס״א חסלא‪ ,‬מקון מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לא אף מברך וכו׳ ומשני הא אימקש לנזיר וכר מכאן נראה לבעל מוס‬
‫וו ערכין יכ‪] (1 ,:‬נמלנר כת[‪ ,‬לחמי לאשי וגו׳‪ :‬ה״ג תנו רבנן כ״ד משמרות היו בא״י וי״ב ביריחו‬
‫מברך ברכת כהניס ט>מלקא חזינן להש״ס רוצה ללמול מברך ממשרת‬
‫ח( ןעי׳ יומא ט‪.:‬ן‪ ,‬ט( כ״ה‬
‫ולבעל מוס ולמינן ליה אם כן נראה‬
‫י״ב ביריחו בתמיה נפישי להו טובא‬
‫במגילה כל‪ :‬ע״ש‪ ,‬י( ןמנחות‬
‫ללענין נשיאת כסיס כהן בעל מוס‬
‫לף קט‪ .‬וע״ש גתוס׳ ד״ה לא[‪ ,‬אלא אימא וי״ב מהן ביריחו‪ .‬ברישא‬
‫אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך‬
‫נושא כפיו ומכאן יש להוכיח לכהן‬
‫כ( ןוע״ע תוס׳ סוטה לט‪ .‬ל״ה משמע לבל הכ״ל שבעיירוח א״י‬
‫בעל מום לא הא איתקש לנזיר ומאי חזית‬
‫ט מהלר ותוס׳ מנחות קט‪.‬‬
‫שהמיר למו נושא כפיו וכשר לישא‬
‫היו י״ב ביריחו להוו להו ל״ו וי״ב‬
‫ל״ה לא[‪,‬‬
‫דמקשת לקולא אקיש לחומרא אסמכתא נינהו‬
‫כפיו ולקרות בתורה כמו שלא המיר‬
‫מהן משמע שמאותן הכ״ל היו י״ב‬
‫שנאמר‬
‫לפי‬
‫מעמדות‬
‫הן‬
‫אלו‬
‫ולקולא‪:‬‬
‫מדרבנן‬
‫וראיה ׳(מהא לכהניס ששימשו בבית‬
‫ביריחו‪ :‬ה״ג הגיט זמן המשמר‬
‫צו את בני ישראל בו׳‪ :‬מאי קאמר ה״ק אלו‬
‫חוניו לא ישמשו במקלש אבל נוטלים‬
‫חצי המשמר טולה לירושלים וחצי‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫הן מעמדות ומת טעם תיקנו מעמדות לפי חלק עם אחיהם כמו בעלי מומין‬
‫)‪ (6‬נמ׳ מ״ר כ ״ ר משמרית המשמר עולה ליריחו כדי שיספקו‬
‫מלקאמר שהם כבעלי מומין משמע‬
‫היו נא״י כו׳ אלא א י מ א מים ומזון לאחיהם שבירושלים‪.‬‬
‫שנאמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את‬
‫ו ש ת י ם עשרה מהן‪) :‬נ( ש ם‬
‫לכל עבולה שבעל מוס ראוי לעשומ‬
‫ר״ש בן אלעזר א ו מ ר כהניס‪ :‬כלומר כיצד היו י״ב ביריחו כשהגיע‬
‫קרבני לחמי לאשי ותיאך קרבנו של אדם‬
‫יעשו וכהן בעל מוס נושא כפיוכ(‪:‬‬
‫)נ( • ש י ־ ל״ה מעכבין ט׳ זמן המשמר לעלות לירושלים בשבמ‬
‫קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים‬
‫ומאי חדת דאקשת לקולא אקיש‬
‫המשמר מציין‬
‫אנשי‬
‫בעינן לליהוי כ ו ל ה ו על גגי מחחלקים‬
‫עבודה‪) :‬ל( ד״ה פשמור נו׳‬
‫הראשונים עשרים וארבעה משמרות על כל‬
‫לחומרא‪ .‬פי׳ מאי חזית‬
‫לא נמינ גני‪ .‬נ״נ סי׳ המעיין הולכין לירושלים לעבולה ומציין‬
‫כהנים‬
‫של‬
‫בירושלים‬
‫מעמד‬
‫היה‬
‫ומשמר‬
‫משמר‬
‫דמקשת כהן לנזיר להקל ולומר כמו‬
‫בדבד הימים דקששינ כ״ד הולכין ליריחו הסמוכה לירושלים‬
‫ושל לוים ושל ישראלים הגיע זמן משמר‬
‫שנזיר הוי בעל מוס כמו כן כהן בעל‬
‫משמרות ויצא הגורל הראשון וממקנין שס מיס ומזון לאחיהם‬
‫ליהרריב לידעיה השני כו׳ ולא‬
‫לעלות בהנים ולוים עולין לירושלים ת״ר מום כשר ואקשת למשרת מה משרת‬
‫קא חשיב פשחור ולסע״ד יש וכך עושין כל הכ״ל משמרומ נמצא‬
‫לתרן דטון דבעזרא א׳ ב׳‬
‫מותר בחרצן אף כהן מברך מותר‬
‫נהירא‬
‫אחר‬
‫לשון‬
‫‪1‬‬
‫ביריחו‬
‫י״ב‬
‫עשרים וארבעה משמרות ‪ w‬יא> בארץ ישראל‬
‫כתוב העולים מן הכהניס היו‬
‫בחרצן אקשה לחומרא פירוש ונימא‬
‫אין‬
‫אס‬
‫הקרבן‪.‬‬
‫אס‬
‫מעכבין‬
‫לי‪:‬‬
‫ושתים עשרה ביריתו שתים עשרה ביריהו‬
‫ארבע משמרות וקא חשיב‬
‫לכמו שנזיר אסור בחרצן אף כהן‬
‫כלתנן‬
‫בירושלים‬
‫מכולן‬
‫פשמור שמעינן דמדא מכ״ד מעמל‬
‫נפישן להו טובא אלא שתים עשרת מהן‬
‫אסור בחרצן וכמו כהן משרח אסור‬
‫משמרות היה לה עוד שם אחר )לעיל לף ט‪ (.‬על כל משמר היה‬
‫ביריחו הגיע זמן המשמר לעלות הצי המשמר‬
‫אי נמי נשתנה שמה לשם‬
‫בעל מוס אף כהן מברך בעל מוס‬
‫השעה כדסרש״י בחומש בסדר מעמל בירושלים של כהניס לרם‬
‫היה עולח מארץ ישראל לירושלים וחצי‬
‫בעינן‬
‫בעלים‬
‫לכולהו‬
‫כיון‬
‫וישראלים‬
‫פנחס אצל משסחות השבטים‪:‬‬
‫אסור ומשני אסמכתא וכר‪:‬‬
‫המשמר היח עולח ימיריחו כדי שיספקו מים‬
‫לליהוי )ג( כמוהו על גבי עבולה‪:‬‬
‫מר סבר עיקר שירה בפה‪ .‬ולכך‬
‫ומזון לאחיהם שבירושלים אמר רב יהודה‬
‫וכלי שיר ממכבין אס הקרגן‪.‬‬
‫הכל כשרים אפילו פסולים‬
‫פלוגחא בשילהי מסכח סוכה )לף נ‪(:‬‬
‫אמר שמואל כהנים ולוים וישראלים מעכבין‬
‫גליון ה ש ״ ם‬
‫אפילו ממזרים לומר שירה ללא הר‬
‫גם׳ מדרבנן ולקולא‪ .‬כעין ובערכין )דף יא‪ (.‬מפורשח‪ :‬עיקר‬
‫את הקרבן במתניתא תנא ר״ש בן אלעזר אלא בפה ולמאן לאמר עיקר שירה‬
‫זה שגת דף פג ע״נ‪:‬‬
‫שירה בפה‪ .‬וכלי לבסומי קלא‬
‫בכלי אס כן צריך שיהו כהנים או‬
‫«> כתנים ולוים וכלי שיר מעכבין את תקרבן‬
‫מעכב‬
‫לא‬
‫לוים‬
‫לאיכא‬
‫וכיון‬
‫בעלמא‬
‫לויס להא הכלי זמר היה קלוש‪:‬‬
‫עיקר שירה בפה‬
‫במאי קמיפלגי מר סבר‬
‫משוס כלי שיר‪ :‬עיקר שירה בכלי‪.‬‬
‫רב‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫ומר סבר עיקר שירה בכלי אמר רב״חמא‬
‫אבוב וכן בפרק החליל )שונה שם(‪:‬‬
‫)א[ גמ׳ ת״ר כ״ד משמרות‪.‬‬
‫ארבעה מאלעזר‪ .‬מבניו של אלעזר‬
‫בר גוריא אמר ר ב מ ש ה תיקן להם לישראל שמונה משמרות ארבעה מאלעזר‬
‫נ״נ של לרם‪:‬‬
‫שעשה מהן ל׳ משמרות‪ .‬וגמרא גמר‬
‫וד׳ מאיתמר בא שמואל והעמידן על שש עשרה בא דוד והעמידן על‬
‫לה‪ :‬המה יסד דוד ושמואל הרואה‬
‫עשרים וארבעת שנאמר בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו וימצא בהם‬
‫ותיובתא לרב חמא‬
‫באמונתם‪.‬‬
‫ה ג ה ו ת מהר׳׳ב‬
‫גבורי החיל ביעזר גלעד מיהיבי משה הקן להם לישראל שמונה משמרות‬
‫לאמר שמואל העמילס על י״ ו‬
‫רנשבורג‬
‫ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר יבא דוד ושמואל והעמידן על עשרים‬
‫א[ רש׳״ ד״ה ה״ג הגיע ומן ולול העמילן על כ״ל להא שמעי׳‬
‫וארבע שנאמר המה יםד דוד ושמואל הרואה באמונתם הכי קאמר מיסודו‬
‫וכו׳ לשון אחר נהירא לי‪ .‬צ״ל מינה לתרריהו בהלי הללי מקנינהו‪:‬‬
‫ולא נהירא לי‪:‬‬
‫של דוד ושמואל תרמתי תעמידום על עשרים וארבע ״תניא אידך משה‬
‫מיסודו של שמואל הרמתי‪ .‬שהעמילן‬
‫על י״ו בא דוד והעמידן על כ״ל‪.‬‬
‫תיקן להם לישראל שש עשרה משמרות שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר‬
‫איח ספרים שכמוב בהן מיסולו של‬
‫וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר חלקום והעמידום על עשרים וארבע‬
‫רבינו גרשום‬
‫אף כהן מברך לא יהא בעל שמואל ולול העמילום על כ״ל כלומר‬
‫וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר‬
‫שנאמר‬
‫מום‪ .‬והא קיימא לן דבעל שניהם הועילו בלבר ושמואל העמילס‬
‫ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר‬
‫מום מברך‪ ,‬אלא אם כן יהו‬
‫מומין שבגלוי‪ .‬הא איתקש על י״ו ולול על כ״ל‪ :‬וימצאו בני‬
‫לבית אבותם שמונח ואומר בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר‬
‫לגויר‪ .‬מה גזיר בעל מום אף אלעזר רבים לראשי הגברים מבני‬
‫מאי ואומר וכי תימא כי היכי דנפישי בני אלעזר הכא נמי דנפישי בני‬
‫מברך בעל מוס‪ .‬מאי חזית איתמר ויחלקו בגי אלעזר ראשים‬
‫דאקשית לקולא‪ .‬דאקשת ליה‬
‫איתמר שמונה מעיקרא ארבעה הוו ת״ש בית אב אהד אהוז לאלעזר‬
‫לנזיר דבעל מום מותר‪ ,‬לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר‬
‫ואקשר‪ ,‬ליה למשרת דבחרצן ראשים לבית אביתם שמונה ואומר‬
‫ואהוז אהוז לאיתמר תיובהא דרב >חמא בר גוריא אמר לך רב ׳חמא בר‬
‫מוהר‪ ,‬אקיש לחומרא‪ .‬ונימא בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז‬
‫גוריא תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שמונה ת״רי> ארבעה משמרוה‬
‫מה נזיר אסור בחרצן אף‬
‫אלעזר‬
‫מברך אסור בחרצן‪ ,‬ומה אחוז לאיתמר‪ .‬רמצאו בני‬
‫עלו מן חגולת ואלו חן ידעיח ]חרים[ פשחור ואימר עמדו נביאים שביניהם‬
‫מברך‬
‫משרה בעל מום לא אף‬
‫כלומר‬
‫הגברים‬
‫לראשי‬
‫רבים‬
‫וחלסום‬
‫בעל מום לא‪ .‬אסמכתא דרבנן‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מ צ ו ה‬
‫ע א מיי׳ םט״ו מהל׳ תפלה‬
‫הל׳ נ סמג עשץ נ טיש״ע‬
‫א״ח סימן קכמ סעיף ל‪:‬‬
‫ב מיי׳ פ״ג מהל׳ כלי‬
‫יד‬
‫המקלש הל׳ ג סמג עשי!‬
‫קסט‪:‬‬
‫טו ג ד מיי׳ שס ןהל׳ טן‬
‫וס״ל הלכה ג סמג עשין‬
‫קעא‪:‬‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫א‬
‫נ>כ‬
‫‪ ^ g 01(1.‬׳‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪• .1‬צו את בני‬
‫ואמרת אלדזם את קרבני‬
‫ל א ש י ריח‬
‫לחמי‬
‫תשמרו‬
‫‪.2‬‬
‫ה‬
‫הוא‪ .‬הא‬
‫דמקשינן‬
‫מברך‬
‫לנזיר ולמשרת‪ ,‬מדרבנן היא‪.‬‬
‫ה״ק ואלו הן מעמדות‪ .‬דקתני‬
‫לקמיה‬
‫התקינו‬
‫נביאים‬
‫הראשונים כ״ד משמרוה)כל(‬
‫]של[ כהנים‪ ,‬על כל משמר‬
‫היה מעמד בירושלים‪ ,‬כהנים‬
‫ולוים‬
‫שבמשמר‬
‫עולין‬
‫בירושלים‪ ,‬וישראל שבאותו‬
‫משמר מתענין וכר‪ ,‬ומקצתן‬
‫עולין לירושלים כדי שיעמדו‬
‫ראשי הגברים של בני אלעזר היו רבים מאיממר‪ .‬והאי וימצאו משמע דקודם לכן היו קבועים ועכשיו הוסיפו עליהן ויחלקום לי״ו בית אב‬
‫אחד אחוז שהיה מתחילה לאלעזר דהיינו ח׳ אחוז אחד בגורל דהיינו נמי ח׳ והוו להו י״ו‪ :‬ואחוז אחוז לאיתמר‪ .‬מה שהיה מתחילה אחוז‬
‫לאיממר אחוזים עתה כבתחילה שלא הרבו עליהם שום בית אב‪ :‬מאי ואומר‪ .‬ו ט תימא מעיקרא הוו ד׳ לאלעזר וד׳ לאיתמר‪ :‬וכי היכי דנפישי‬
‫בני אלטזר הכי נמי נפישי בני איתמר‪ .‬ומיהו בני אלעזר נפישי טפי דהא לאיתמר לא אוקמינהו אלא על ח׳ ודאלעזר על י״ו‪ :‬תא שמע‬
‫ואחוז אחוז לאיתמר‪ .‬אלמא כלקיימי קיימי‪ .‬ושמע מינה למשה תיקן להם י״ו ח׳ מזה וח׳ מזה וקשיא לרב חמא לאמר ל׳ ולי‪ .‬והא דכמב‬
‫לעיל ובשנת הארבעים וגו׳ המה יסל במה שהוסיפו עליהן על כ״ל משמעי ]אבל[ משה תיקן להם י״ו משמרוח‪ :‬תנאי היא‪ .‬להא‬
‫איכא תנא ללעיל לקחני משה תיקן להן ח׳ משמרות משניהן ואנא קאימנא כווחיה‪ :‬טלו מן הגולה‪ .‬בבית שני והשאר לא עלו‬
‫שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות״(‪ :‬פשחור ואימר‪ .‬ומבעיא לי לסשחור )י( לא כתיב גבי כ״ל משמרות )לה״א כלו‪:‬‬
‫על הקרבנות‪ .‬אי הכי נפישי‬
‫להו‪ .‬דמשמע דהוי ל״ו משמרות‪ .‬אלא אימא שתים עשרה‪ .‬כלומר מאותן עשרים וארבעה‪ ,‬הוי מהן שתים עשרה מיריתו ושתים‬
‫עשרה מכל שאר ישראל‪ .‬כיצד הגיע זמן משמרות לעלות חצי משמד עולה מא״י וחצי משמר מיריחו‪ .‬וכן כל משמר ומשמר‬
‫עולה חצי מאי״ וחצי מיריחו‪ ,‬דהייוו ישחים עשרה מא״י ושהים עישרה מיריחו‪ ,‬ולמה כל משמר חציו מיריתו‪ ,‬לפי שהן קרובין‬
‫לירושלים מספקין מזון לאחיהן שאר חצי משמר הבאין מא״י ממקום רהוק ואין יכולין להביא מזון עמהן‪ .‬עיקר שירה בפה‪.‬‬
‫ואין צריך כלי שיר‪ .‬בא דוד ושמואל והעמידום בין שגיהם כ״ד‪ .‬קשיא לרב חסדא דאמר שמואל תיקן י״ו ודוד כ״ד‪ .‬תריץ‪ ,‬הכי‬
‫קאמר מיסודו של שמואל הרמתי‪ .‬שהוא העמידן על י״ו‪ ,‬הזר דוד והעמידן על כ״ד‪ .‬מיתיבי משה תקן י״ו משמרות‪ .‬וקשיא‬
‫לרב חסדא דאמר ח׳ משמרות‪ .‬וכשרבו בגי אלעזר חילקום לי״ו משמרות‪ .‬היינו כ״ד משמרות‪ .‬וכי תימא כי היכי דגפישי בגי‬
‫אלעזר ]הכי נפישי בני איתמר ומעיקרא ארבע חוו‪ .‬כלומר‪ ,‬כשם שנתרבו בני אלעזר[ כן רבו בני איתמר‪ ,‬ולעולם בימי משה‬
‫)הוא( ןהוו[ ארבע מאלעזר וארבע מאיתמר‪ ,‬כדאמר רב הסדא‪ ,‬והתרבו בני אלעזר והעמידום על י״ו‪ ,‬נתרבו בני איתמר והעמידום‬
‫על חי‪ ,‬והייגו דכתיב וימצאו בגי אלעור וגר‪ .‬ת״ש בית אכ אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר‪ .‬כלומר‪ ,‬כל בית אב אחד‬
‫של אלעור הילקו לשנים‪ ,‬אבל בני איהמר כדקיימי בימי משה קיימי עכשיו‪ ,‬ומדכתיב ולבני איתמר לבית אבותם שמנה‪ ,‬אלמא‬
‫דבימי משה )הא( ]הוו[ שמנה מאלעזר ושמנה מאיתמר‪ ,‬וקשיא לרב חסדא‪ .‬אמר לך רב חסדא תנאי הוא‪ .‬דאשכחן תנא דלעיל‬
‫דתניא משה תיקן ד׳ מאלעזר ודי מאיהמר‪ ,‬ואנא דאמרי כווהיה‪.‬‬
‫וחלקום‬
‫במדבר כח ב‬
‫לחברוני ירןה ה ר א ש‬
‫לחברוני לתלדתיו לאבות‬
‫נדרשו וימצא בהם‬
‫דויד‬
‫גבוהי חיל בלעזיר גלעד‪:‬‬
‫דברי הימים א כו לא‬
‫‪ . 3‬בלם הברורים לשערים‬
‫בספים מאתים ושנים ע ש ר‬
‫המה בחצריהם התיחשם‬
‫ךויד‬
‫המה יסד‬
‫ושמואל‬
‫הראה באמונתם‪:‬‬
‫דברי הימים א ט ככ‬
‫‪ .4‬וימצאו בני א ל ע ז ר רבים‬
‫לראשי‬
‫הגברים מן‬
‫איתמר‬
‫בני‬
‫לבני‬
‫ויהלקום‬
‫אלעזר ךאשים לבית אבות‬
‫ש ש ה ע ש ר ולבני איתמר‬
‫לבית אבותם קומונה‪:‬‬
‫דברי הימים א כד ד‬
‫‪.5‬‬
‫ויכתבמ‬
‫נתנאל‬
‫שמעןה‬
‫הסופר מן‬
‫בן‬
‫הלוי‬
‫לפני המלך והשרים וצדוק‬
‫הכהן ו א ח י מ ל י בן אבןתר‬
‫וראשי‬
‫לביהנים‬
‫האבות‬
‫וללוים בית א ב אהד אחז‬
‫לאלעןר‬
‫אחז‬
‫וארוז‬
‫לאיתמר‪:‬‬
‫דברי הימים א כד ו‬
‫מ ו ס ף רש״י‬
‫ע ל ו מ ן הגולח‪ .‬גימי עזרא‬
‫;ערכיו ינ‪.1:‬‬
‫פשחור‬
‫חרים‬
‫ידעיה‬
‫שגמקלש‬
‫ואימר‪.‬‬
‫ראשון היתה משמרח ילעיה‬
‫קולס לתריס ומשמרת חריס‬
‫קילס‬
‫פשחור‬
‫לסשתור ושל‬
‫לאימר ‪1‬שם‪.:‬‬
‫‪4‬‬
‫ה‬
‫לי‬
‫בשנת הארבעים למלבות‬
‫‪2‬‬
‫‪5‬‬
‫ניחחי‬
‫להקריב‬
‫במועדו‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫ישראל‬
‫רבינו ח נ נ א ל‬
‫אי הכי למאי איתקש לנזיר‪,‬‬
‫להכשיר בו בעל מוס להיוח‬
‫כשר לברכה‪ .‬ואמרינן‪ ,‬מה‬
‫ראית להקישו לקולא‪ ,‬הקשתו‬
‫למשרת להיות מותר בהרצן‪.‬‬
‫והקשתו לנזיר להיות כעל‬
‫מוס כשר לברכה‪ ,‬אדרבה‬
‫הקשהו‬
‫הקשהו‬
‫לחומרא‪,‬‬
‫למשרת להיוה כהן בעל מום‬
‫פסול‬
‫כפים‪,‬‬
‫בנשיאות‬
‫והקישהו לנזיר להיות אסור‬
‫בהרצן‪.‬‬
‫ושנינן‪,‬‬
‫אסמכהא‬
‫בעלמא היא‪ .‬פי׳‪,‬‬
‫דרשת‬
‫סמוכין מדרבנן היא‪ ,‬הילכך‬
‫דרשינן‪ .‬וכתיב נמי‬
‫לקולא‬
‫לעמד לשרת א(‪ ,‬מה משרת‬
‫אף‬
‫עומד‬
‫מעומד‪.‬‬
‫נשיאות‬
‫פיסקא‪,‬‬
‫כפים‬
‫אלו‬
‫הן‬
‫המעמדות‪ .‬מה טעם תקינו‬
‫מעמדות‪ ,‬לפי ןשנאמר[ צו את‬
‫בני ישראל‪ .‬ירושלמי‪ :‬א״ד‬
‫יונה‬
‫תמידין‬
‫קרבנן‬
‫רכל‬
‫ישראל אינון‪ ,‬ואם תאמר יהיו‬
‫כל ישראל כל השנה כולה‬
‫בירושלים עומדין על קרבנן‪ ,‬לא חייבתם התורה אלא ג• רגלים בשנה‪ .‬ואם יש לומר יהיו יושכין בטילין בעריהם‪ ,‬הא כתיב‬
‫ואספת דגנך‪ ,‬הנס מוזהרין לאסוף דגנם ותירושם של כל השנה כולה‪ ,‬התקינו הנביאים הראשונים כ״ד משמרות ועל כל משמר‬
‫ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראל‪ .‬תנו רבנן עשרים וארבעה משמרות היו בארץ ישראל‪ ,‬מהן י״ב‬
‫ביריחו‪ .‬הגיע ומן המשמר לעלות חצי המשמר עולה מארץ ישראל וחצי משמר מיריחו כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫הצי המשמר הנותר מספיקין צורכי העולים‪ ,‬ובפעם אחרת מתחלפין‪ ,‬מי שלא עלה יעלה עכשיו מי שעלה כבר ישב עתה בביתו‬
‫ויספק צרכי העולים‪ .‬ירושלמי‪ :‬הני ר׳ שמעון בן אלעור ישראל והכהנים והלרם וכלי שיר מעכבין אה הקרבן‪ ,‬שנאמר כל‬
‫הקהל משתחוים‪ ,‬אילו ישראל‪ ,‬והשיר משורר אלו הלוים וחצוצרות מחצצרים‪ ,‬אלו הכהנים‪ ,‬הכל עד לכלות העולה‪ ,‬הכל‬
‫מעככין את הקרבן‪ .‬אמר רב הסדא אמר רב משה תיקן לישראל שמונה משמרות ד׳ מאלעור ודי מאיתמר בא שמואל והעמידן‬
‫על שש עשרה בא דוד והעמידן על כ״ד שנאמר בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו ]וכו׳[‪ .‬ואותבינן עליה מהא דתניא‪ ,‬משה‬
‫תיקן להם לישראל י״ו משמרוח‪ ,‬ח׳ מאלעור והי מאיתמר‪ ,‬וכשרבו כני אלעזר על כני איחמר חלקום לכ״ד‪ ,‬שנאמר וימצאו‬
‫בני אלעור רבים לראשי )הגיבורים( ]הגברים[ מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבותוס( ששה עשר ולבני‬
‫איתמר לבית אכותם שמונה‪ .‬היו ח׳ מאלעזר וחי מאיתמר‪ ,‬כגון שהיו ה׳ אלפים מוה והי אלפים ]מזה[ כל משמר אלף )ריבוא(‪,‬‬
‫]רבו[ בני אלעזר וכאשר דרשום נמצאו י״ו אלף‪ ,‬ובני איתמר ח׳ אלפים כמו שהיו‪ ,‬חלקו בני אלעזר לי״ו משמר אלף כל‬
‫משמר‪ ,‬ובני איתמר נשארו ח׳ משמרות כמו שהיו‪ ,‬וזהו שכתב ויחלקום לבני אלעזר ראשים לביה אבוה ששה עשר ולבני‬
‫איתמר לבית אכותם שמונה‪ .‬וכתיב בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר‪ ,‬כל האהוז שהיה לאיתמר מקודם הוא האחוז עתה‪ ,‬אבל לבני אלעור הוסיפו ח׳ אחרים‪ ,‬תיובתא דרב הםדא דאמר משה תיקן להם לישראל ח־ משמהות כר‪ ,‬הנה זה‬
‫הברייתא תנא י״ו משמרות תיקן להם משה לישראל‪ .‬ושנינן‪ ,‬תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא‪ ,‬דתניא משה תיק; לישראל ח׳ משמרות ד׳ מאלעזר וד׳ מאיתמר‪ .‬אכתי סיפא דקהני באו שמואל ודוד והעמידום על )י״ו( ]כ״ד[ קשיא לרב חסדא‪ .‬ושנינן הכי‪,‬‬
‫מיסוד של שמואל שהוסיף על שתיקן משה בא דוד והוסיף על מה שתיקן שמואל ]והעמידום על כ״ה[‪ ,‬שנאי המה יסר הוה ושמואל ההואה באמוגתם‪ .‬תנו רבנן ד׳ משמרות עלו מן הגולה‪ .‬ידעיה תרים פשחור אימר‪ .‬עמהו הנביאים שביניהם‬
‫א( דבד ונינו אי] לו ניאור לנאורה ואולי דחסר איזה תינות וצ״ל ועיקר הקישא דצשרתו ילנרן נשמו לעני] עמידה אתי דנתינ התם לעמוד לשרת יאמטנן מה משרת עומד וכוי כצ״ל יכ״ה בסוטה ד׳ לח ע״ש ועי׳ תופ׳ מנחות קט‪ .‬סד״ה לא ונרא״ש פ״ג למגילה סי׳ יט‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫]טור‬
‫א‬
‫א״מ‬
‫סי׳‬
‫מח‬
‫ם ‪:‬‬
‫יסי'‬
‫רפג!‪:‬‬
‫טז‬
‫ב מיי׳ פ י ״ נ מ ה ל ׳ ח פ ל ה‬
‫הלכה‬
‫טיש״ע‬
‫ג‬
‫שמג‬
‫עשץ‬
‫יט‬
‫א ״ ח ס י מ ן קלו ס ע י ף‬
‫י ז ג מיי׳ פי״ג שס ה״ד שמג‬
‫שס טוש״ע א״ח סי׳ חכג‬
‫סעיף נ‪:‬‬
‫תורה אור ה ש ל ם‬
‫‪.1‬‬
‫ויאמר אדני אלהים‬
‫במה אדע בי איךשנה‪:‬‬
‫בראשית טו ח‬
‫‪ .2‬ף א מ ר אליו קחה לי‬
‫ועו‬
‫משלשה‬
‫עגלה‬
‫משלשת ואיל משלש ותר‬
‫בראשית טו ט‬
‫וגוןל‪:‬‬
‫‪ .3‬ביני ובין בני ישךאל‬
‫אות הוא לעלם בי ששת‬
‫;מים עשה ין את השמים‬
‫ואת הארץ וביום השביעי‬
‫שבת ףנפש‪ :‬שמות לא יו‬
‫רבינו חננאל‬
‫לכ״ד משמרות‬
‫ותלקום‬
‫כללום ונתנום בקלפי בא‬
‫־רעיה ונטל חלקו והלק‬
‫חבירו שש וכן חרים וכן‬
‫פשחור וכן א־מר וכן התנו‬
‫ביניהם הנביאים שאע״פ‬
‫שיהויריב ראש משמרה עולה‬
‫לא ‪-‬דחה יהעיה ממקומו אלא‬
‫־רעיה עיקר ויהויריב טפל לו‪.‬‬
‫עמדו ראשי א( משמרות‬
‫וקבעו עצמן בתי אבות‪,‬‬
‫משמה שהיה בו חמשה בתי‬
‫מקריבין‬
‫שלשה‬
‫אבות‬
‫נו שלשה ]ימים[ ובי מקריבין‬
‫ד׳ ימים‪ ,‬ומי שהיה בו גו ו׳‬
‫בית אבות כל אחד מקריב‬
‫יומו וכן כולן‪ .‬יש מי שקבעו‬
‫עצמן לעולם‪ ,‬בית אב שהיה‬
‫בשבת לעולם אינו מקריב‬
‫אלא בשבת‪ ,‬ומי שהוא ביום‬
‫ראשון לעולם ביום ראשון‪.‬‬
‫שמגדילין ד( על כל‬
‫ויש‬
‫משמר‪ ,‬ויש )שהוא ]שהיו[‬
‫מגדילין בכל שבוע וכוי‪.‬‬
‫ירושלמי‪ :‬ר׳ הוה ממני‬
‫)מוציאין! ]תרץ מנויין[ אי‬
‫הוין כדי הרן מתקיימין ואין‬
‫לא הוו מםתלקין‪ ,‬הוד‪ ,‬מך‪,‬‬
‫תרגום ויישן ויחלום ודמוך‬
‫וחלם‪) .‬ר׳ ו פקיד לבריד לא‬
‫תעביד כן אלא מני כולהון‬
‫כחדא ומני ר׳ חמא בר׳ חנינא‬
‫בראש‪ .‬ולמה לא מנייה ר׳‪,‬‬
‫בגין שהשיבו ברבים‪ .‬ומה‬
‫שהשיבו‪ ,‬ר׳ הוה יתיב מתני‪,‬‬
‫ופלטו פליטיהם והיו אל‬
‫ההרים כיוני הגאיות כולם‬
‫הומות‪] ,‬אמר[ ליה רבי חנינא‬
‫כלם הומות‪ ,‬א״ל הן קריתיה‪,‬‬
‫א״ל קומי רב המנונא דבבל‪,‬‬
‫א״ל כד תיהות תמן אמור ליה‬
‫בהא מניתך חכים‪ ,‬וידע דלא‬
‫מיתמני ביומוי‪ .‬מן המך ר׳‬
‫אמר איני מקבל ער התמני ה׳‬
‫אפס דדרומא‪ ,‬והוה תמן חד‬
‫סב הו אמר ]אין[ ר׳ חנינא‬
‫קדמאי אנא חניין‪ ,‬וקביל‬
‫עליה ר׳ חנינא מתמנן‬
‫תליתאי‪ .‬שמואל ודבית שילה‬
‫הוי עיילין שאלין בשלמא‬
‫־נשיאה כל יומא‪ ,‬והוו דבית‬
‫שילא עלין ויתבין קדמאי‪,‬‬
‫פלגו יקר לשמואל ואותיבנא‬
‫?דמאי‪ ,‬על רב לתמן פלג ליה‬
‫שמואל יקר ואוהביה קדמאי‪,‬‬
‫אמרן דכ‪-‬ת שילה אנן תניין‪,‬‬
‫•קביל שמואל עלויה מיתב‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי תענית‬
‫מ ס ו ר ת הש״ם‬
‫רב אמר דולג‪ .‬פי׳ הראשון קורא מראש הפרשה ג׳ פסוקים‬
‫וחלקום‪ .‬לכ״ד וכחבו מוי של כל אחד ואחד בחלק‪ :‬בללים ונהנום‬
‫והשני שאין לו כי אס שני פסוקים מדלג פסוק אחד וקורא‬
‫בקלפי‪ .‬כתבו על כ״ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד׳‪:‬‬
‫ממה שקרא הראשון וכן גמי בראשי חדשים מדלגין והקשה ה״ר יהודה‬
‫בא ידעיה‪ .‬משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו ותלק ה׳‬
‫ה( !מס׳ סופרים פי״! ה״ה‬
‫ע״ש[‪ ,‬י(!ניצה ט!‪.‬ן‪ ,‬ז( מגילה‬
‫בר נתן ואמאי מדלגין אמאי אינו קורא למעלה בפרשה דהא בשבת‬
‫תתיכות קלף דהוו להו שש‪ .‬ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת‬
‫כנ‪ ,.‬ח( ]ליתא במגילה[‪,‬‬
‫בחוש״מ קורא הוא מראה אתה‬
‫ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו‬
‫» ( ןצ״ל ותגיא[‪ ,‬י( ג״( שם‪,‬‬
‫אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן‬
‫כ( ]מגילה שס נרנות ינ‪,[:‬‬
‫אומר אלי <שמומ לגן אע״ס שעיקר וחלקום והעמידום על עשרים וארבעה בללום‬
‫ל( !נמגילה שס לימא[‪,‬‬
‫זו אתר זו‪ :‬וכך החנו‪ .‬שאפי׳ יהויריכ‬
‫הפרשה אינה מתחלח ט אס מפסל ונתגום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו‬
‫מ( מגילה שס ע״ש‪ ,‬נ( נע״י‬
‫לך )שם לל( ר״ל דמ״ה הוא קורא‬
‫למשמרות‬
‫ראשון‬
‫ראשון‬
‫במקדש‬
‫שהיה‬
‫נוסף‪ :‬וני חזי דמתעני] נייס‬
‫ראה בפרשה של מעלה לפי שכל וחלק חבריו שש בא ]חרים[ ונטל חלקו וחלק‬
‫)‪D‬עי׳‬
‫‪1‬‬
‫חגם אתי לילי סכנה‪,‬‬
‫עולה מן הגולה‪ :‬לא ידחה ידעיה‪.‬‬
‫אותה הפרשה משתעי בחד עניינא חבריו שש וכן פשחור וכן אימר ובן התנו‬
‫רש״י כמגילה כנ‪ .‬ל״ה למאן‬
‫הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב‬
‫יקצ״ע[‪,‬‬
‫אבל פרשה דר״ח לעיל מינה לא נביאים שביניהם שאפי׳ ‪6‬׳)יהוידיב( ראש‬
‫אלא כל משמרות הנעשות מידעיה‬
‫משמעי כלל מחד עניינא ולכך אינו משמרת עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא‬
‫קודמות לעבודה ליהויריב ויהדריב בא‬
‫ועובד אחריהן במקום משמר אחר‬
‫קורא בפרשה של מעלה אלא דולג ידעיה עיקר נ>)ויהוידיב( טפל לו‪ :‬וישראל‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ומזה ראיה למנהגנו אהא דלא‬
‫וששה דידעיה עושין אומן ה׳ שלא‬
‫שבאותו משמר מתכנםין בעריהן וקורין‬
‫)א( נמ' קורי] אותה כשנים‬
‫ושל תמשה פסוקים הראשון‬
‫קרינן בכל שבת ושבת פרשה של‬
‫להרבות במשמרות‪ :‬א״ר אםי לפי‬
‫יעקב‬
‫א״ר‬
‫מילי‬
‫מנהני‬
‫בראשית‪:‬‬
‫במעשה‬
‫קורא‪) :‬ב( י־שי״ ל״ה אנשי‬
‫שאלמלא מעמדות‪ .‬עיסקי קרבנות‬
‫שבמ כמו שאנו עושין בי״ט שאנו בר אחא «ג>אמר רב אםי יי אלמלא מעמדות‬
‫משמר שהיו בירושלים‪.‬‬
‫קורץ פרשיות לפי המאורע לפי‬
‫שישראל עושץ הן היו כלים בחטאן‬
‫אנשי מעמד אותן כ״ל‬
‫לא נתקיימו שמים ואר״ן שנאמר ‪1‬ויאמר‬
‫שהיו‪) :‬ג( ד״ה ה״נ לא אפשר‬
‫שאין בפרשה של שבת שלשה‬
‫ומשהן כלין שמיס וארץ העומדים‬
‫נכי ס״ת דבדילוג א״א‬
‫פסוקים דאין לומר שנדלג לעיל דלא ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם‬
‫בזכותן אין מתקיימין כוי‪ :‬כאנשי‬
‫משוס‪) :‬ל( ד״ה ה״ג נו׳ אמאי‬
‫רבש״ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה‬
‫דור המבול‪ .‬שמאחר שהן כלין אין‬
‫הוי ממד עניינא‪:‬‬
‫קורא שני גי‪ .‬נ״נ עי׳ פ״ג‬
‫למגילה לף ננ ע״א פירש‬
‫עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א״ל‬
‫העולם מתקיים‪ .‬והואיל שעל עיסקי‬
‫גזרה משום הנכנסין והיוצאץ‪.‬‬
‫איפנא משוס דנרייתא ימיימי‬
‫קרכן העולם עומד לכך קורין אנשי‬
‫פי׳ שהנכנסין שלא ראו לאו אמר לפניו רבש״ע הודיעני במה אירשנה‬
‫התס מיירי נקרא כנר ע״ש‬
‫אנל נרייתא להכא תנא קורא‬
‫מעמד בעריהן במעשה בראשית‪:‬‬
‫)י( הראשונים שקרא ג׳ פסוקים רראו‬
‫א״ל ‪2‬קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת‬
‫לנתמילה קשיא אמאי קירא‬
‫כבר תקנתי להם כוי כל זמן שקורין‬
‫השני שקורא פסוק אחד מלמעלה‬
‫שבית‬
‫בזמן‬
‫תינח‬
‫רבש״ע‬
‫לפניו‬
‫אמר‬
‫וגו׳‬
‫לידלג אי ליפסק‪) :‬ה( תום׳‬
‫בהן כוי‪ .‬מהיכא יליף לה להאי‪.‬‬
‫יאמרו שהראשון לא קרא אלא שני‬
‫ל״ה גזירה כוי שלא ראו את‬
‫סיים‬
‫המקדש‬
‫בית‬
‫שאין‬
‫בזמן‬
‫קיים‬
‫תמקדש‬
‫הראשון שקרא כוי ויראו את‬
‫גמגום‪ :‬ת״ר אנשי משמר מתפללין‬
‫פסוקים והיוצאין כשהראשון קורא‬
‫מה תהא עליהם אמר לו כבר תקגתי להם‬
‫השני‪:‬‬
‫מל קרבן אחיהן‪ .‬תמידיס שבכל‬
‫שלשה פסוקים ואינו משייר אלא שני‬
‫א‬
‫סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה‬
‫יום‪ :‬אנשי משמר‪ (»).‬אותן כ״ד שהיו‬
‫פסוקים איכא גזירת יוצאין דסברי‬
‫אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל‬
‫בעריהן‪ :‬בשני על יורדי הים‪.‬‬
‫האי שני סגיא ליה בשני פסוקים‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫להם על כל עונותיהם ת״ר זיאנשי‬
‫דכתיב בשני )בראשית א! יהי רקיע‬
‫מה‬
‫גמ' אמר רב אם׳ אלמלא‬
‫במוך המיס וצריך להזכיר ולרצות על‬
‫משמר תיו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד‬
‫פ״א‬
‫ע׳ תיי״ט‬
‫מעמדות‪.‬‬
‫מ״נ לאמת‪:‬‬
‫הדכר‪ :‬בשלישי על הולכי מדברות‪.‬‬
‫מתכנםין לבית חכנסת ויושבין ד׳ תעניות בשני בשבת בשלישי ברביעי‬
‫דכתיב ותראה היבשה תהי ראויה‬
‫ובחמישי בשני על יורדי הים בשלישי על הולכי מדברות ברביעי על אסכרא‬
‫יבשה להולטה שלא יזוקו מפני חיות‬
‫שלא תיפול על תתינוקות בחמישי על עוברות ומיניקות עוברות שלא יפילו‬
‫הגהות הגר״א‬
‫רעות‪ :‬ברביעי על האםכרא‪ .‬שבו‬
‫מיניקות שיניקו את בניהם ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת‬
‫]א[ נם׳ ת״ר אנשי משמר‬
‫נתלו המאורות וכתיב ביה )שם! יהי‬
‫)לשים עליו אות נין היי נו׳‬
‫ק״ו בשבת עצמה באחד בשבת מ״ט לא אמר ר׳ יוחנן מפני הנוצרים ר׳‬
‫מאורות מארת כתיב‪ :‬ועל עוברות‬
‫ואנשי מעמד !רשום עליו אות‬
‫שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה ריש לקיש אמר מפני‬
‫אי‪ .‬נלומר דצ״ל להיפך(‪:‬‬
‫כוי‪ .‬דכתיב ביה )שם> ישרצו המים‬
‫נשמה יתירת דאמר ריש לקיש יינשמה יתירה ניתנה בו באדם בע״ש במוצאי‬
‫שרץ נפש חיה‪ :‬מפני הנוצרים‪.‬‬
‫שעושים אותו יום טוב שלהםנ(‪:‬‬
‫שבת נוטלין אותה ממנו שנאמר ‪ 3‬שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה‬
‫הגהות מהר׳יב‬
‫שלישי ליצירה‪ .‬דאדם נברא ביוס ששי‬
‫יהי‬
‫נפש‪ :‬ביום תראשון בראשית ויהי רקיע‪ :‬״תנא בראשית בשנים‬
‫רנשבורג‬
‫ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב‬
‫רקיע באחד בשלמא יהי רקיע באחד תלתא פסוקי הוו אלא בראשית‬
‫א| נמ' ת״ר אנשי משמר‪ .‬נ״נ‬
‫)שם לל> ויהי ביום השלישי בהיותם‬
‫נלע״ד שצ״ל איפנא דאנשי‬
‫בשנים מ׳)מ״ט( ה׳ פסוקי הרין ט ‪) ,‬ותנן( י‪1‬בהקורא בתורה אל יפחות מג׳‬
‫מעמד היו מתפללין ואנשי‬
‫כואבים‪ :‬נשמה יתירה‪ .‬שנוטלין‬
‫משמר מתכנסין לנהכ״נ יכן‬
‫פסוקים רב אמר גדולג ושמואל אמר פוסק ורב דאמר דולג מ״ט לא אמר‬
‫אותה ממנו והוי חלש‪ :‬נשמה יתירה‪.‬‬
‫מוכח נמתני׳ ונרמנ״ס פ״י‬
‫פוסק קםבר כל פסוקא כ( דלא פםקיה משה אנן לא פםקינן ליה ושמואל‬
‫שמרחיכיס דעתו לאכילה ושתיה‪:‬‬
‫מהלכית כלי מקדש הלכה א׳‬
‫ני ג׳ ודו״ק‪:‬‬
‫אמר פוסק ומי פסקינן והאמר רבי חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר׳‬
‫היון ששבת‪ .‬שנח ושמר את השבת‪:‬‬
‫חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל‬
‫דורש‬
‫וינפש‬
‫נפש‪.‬‬
‫אבדה‬
‫ווי‬
‫בנוטריקון ור נפש‪ :‬בראשית בשנים‪.‬‬
‫ולהתלמד עשוין ל• ושמואל חתם טעמא מאי משום דלא אפשר הבא נמי‬
‫מוסף רש״י‬
‫כהן ולוי קורין ביוס תענית בראשית‪:‬‬
‫לא אפשר ושמואל אמר פוסק מ״ט לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין‬
‫הובא בעמוז הנא‬
‫תלתא פסוקי הוי‪ .‬וסגיא בהו לחד‬
‫וגזירה משום היוצאין מיתיבי ‪5‬׳יפרשת של ששה פסוקים קורין אותה בשנים‬
‫גברא‪ :‬רב אמר דילג‪ .‬הראשון‬
‫ושל חמשה <* ]ביחיד ואם[ הראשון קורא ג׳ השני קורא שנים מפרשה‬
‫קורא שלשה פסוקים והשני מתחיל‬
‫רבעו גרשום‬
‫זו ואחד מפרשח אחרת ר״א ג׳ לפי שאין מתחילין בפרשה פחות‬
‫בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו‬
‫בקלפי‪.‬‬
‫ונתגום‬
‫כללום‬
‫משלשה פםוקין למ״ד דולג לידלוג ולמאן דאמר פוסק ליפםוק שאני התם‬
‫שכשחלקו כל משמר לוי‬
‫הרי שלשה‪ .‬ומשוס אין משיירין בפרשה‬
‫מחלוקת‬
‫היה‬
‫משמרות‬
‫פחות משלשה פסוקים ליכא משום‬
‫דאית‬
‫א( צ״ל יהויריכ‪ ,‬ב( צ״ל‬
‫ויהרריב‪ ,‬ג( מגילה לא‪ :‬ע״ש‪,‬‬
‫ד( ]ע׳ תוספות מגילה כא‪,[.‬‬
‫דלא אפשר‪ :‬פוסק‪ .‬מפסיק הפסוק לשנים ראשון קורא שני פסוקים וחצי ולר משלים תצי אותו הפסוק שקרא הכהן עם שנים הנותרים‬
‫ר' חניגא קרא‪ .‬שהיה בעל מקרא רודעה בגירסא ובקי בטעמיה‪ :‬צער גדיל‪ .‬הרבה טרחחי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק‬
‫לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו‪ :‬הכי נמי לא אפשר‪ .‬גבי ס״ת‪ .‬ש ובדילוג אי אפשר משוס הנכנסין‬
‫והיוצאין אס שני דולג ומתחיל בפסוק שסיים בו הראשון בני אדס הנכנסין שלא שמעו קריאת הראשון סבורין לומר שלא קרא הראשון‬
‫אלא שני פסוקים ונפיק מיניה מורבא וכשהראשון קורא ג׳ פסוקים ואינו משייר אלא שנים איכא גזרת יוצאין דסברי האי שני דסגיא ליה‬
‫בשני פסוקים‪ :‬מיחיגי פרשה של ששה פסוקים‪ .‬אשאר ימומ השנה קאי‪ :‬ויש אומרים שלשה‪ .‬מפרשה אחריתי‪ :‬הט גרסינן למאן‬
‫דאמר *דילג לידלוג למ״ד פיסק ליפםוק‪ .‬כלומר פרשה של חמשה פסוקין)י( אמאי קורא שגי שלשה פסוקין בפרשה אחרת לידלוג אי ליפסוק‪:‬‬
‫דאית‬
‫ביניהם‪ ,‬שוו אומר אני עולה‬
‫תהלה ווו אומר אני עולה‬
‫תחלה‪ ,‬מה עשו‪ ,‬כתבו שמות‬
‫האשי של אותן ה׳ משמהות‬
‫שהוסיפו ממשמר ידעיה‪ ,‬ובא‬
‫יהעיה ונטל חלקו וחלק‬
‫חבריו‪ ,‬׳שהניח ידיו בקלפי‪,‬‬
‫ואומר‪ ,‬שם אותה משמורה‬
‫שעולה ביד׳ תחלה היא עולה‬
‫תחלה אחדי‪ ,‬וכן בשניה וכן‬
‫בשלישית וכן ברביעית וכן‬
‫הליתאי‪ .‬המה יסד דוה ושמואל הרואה באמונתם‪ ,‬אומגות גדולה היתה שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול‬
‫חבירו‪ .‬תנא בתוספתא‪ ,‬אילו משמרות כהנים לרם וישראלים‪ ,‬עמדו נביאים שביניהם וקבעום כ״ד ]מעמדות כנגד כ״ד[ משמרות‪,‬‬
‫שנאמר צו את בני ישראל‪ ,‬אי איפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלותו של אדם כמותו‪ .‬הגיע זמן המשמר כהנים ולוים‬
‫עולים בירושלים‪ ,‬וישראל שבאותו משמר שאין יכולין ]לעלות[ לירושלים מתקבצים בעריהם וקורין בענין קרבנות ובענין‬
‫מעשה בראשית ובטלין מן המלאכה כל אותה שכת‪ .‬ולמה קוהין בקהבנות ובמעשה בראשית‪ ,‬ללמדך שאלמלא המעמדות‬
‫שמתקבצים וקורץ לא נתקיימו מעשה בראשית‪ ,‬ישנא׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים ]וארץ[ לא שמתי‪ .‬וכהיב ויאמר‬
‫ד־ במה אדע כי אירשנה‪ ,‬אמר אברהם לפני הקב״ה רבונו של עולם מתיירא אגי שמא ישראל יתטאו כוי‪ .‬תנו רבנן אנשי משמר‬
‫מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל כרצון ואנשי מעמד מתענין ד׳ תעניות בשבוע‪ .‬בשני על יורדי הים‪ ,‬שנאמר ויאמר אלהים‬
‫יהי רקיע בתוך המים וגר‪ .‬בשלישי על הולכי מדברוה‪ ,‬שנאמר יקוו המים ותראה היבשה‪ .‬בדי על אסכרה שלא תעל בחינוקות‪,‬‬
‫שנאמר יהי מאורות‪ ,‬מארת כתיב חסר ר‪ .‬בה׳ על עוברות שלא יפילו ועל המניקות שיגדלו בניהם‪ ,‬שנאמר ישרצו המים שרץ‬
‫וגו׳ בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת‪ ,‬וכל שכן שבת עצמה‪ .‬י( וסנהדרין לבתי אבות מתענין עמהם‪ .‬כאהד כשבת‬
‫כאי טעמא ]לא[‪ ,‬ר׳ יוחנן אמר מפני הנוצרים‪ ,‬פי׳ שיום טוב שלהן הוא‪ .‬ר‪ -‬שמואל ]ב״נ[ אמר מפני שהוא שלישי ליציהה‪,‬‬
‫וכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים‪ .‬כלומר‪ ,‬נבהא האדם בששי‪ ,‬הנה ששי ושבת ויום ראשון הרי שלש ליצירה‪ ,‬והוא‬
‫עדיין הלש‪ .‬ר׳ שמעון בן לקיש אמר מפני נשמה יתירה שנתנת לאדם בשבת כדי לאכול ולשתות ולשמוה ולהתענג כגבור‬
‫בשתייה היין‪ ,‬ואם אין בו כה גדול אין בו יכולת לשתות‪ ,‬ובמוצאי שבת ניטלת מן האדם ונשתייר תשר כה‪ ,‬לפיכך אין בו‬
‫יבילת‪ ,‬כדבתיב שבת וינפש‪ ,‬כיון ששבת וי אבדה נפש‪ ,‬כלומר אבדה הנפש היתירה‪ .‬מתני'‪ ,‬וישראל שבאותו משמר מתכנסין בעריהם‪ .‬פי׳‪ ,‬קבלנו מרבותינו שהיו בכל יום קורץ פרשת קרבנות‪ .‬ואחר כך היו קורץ סדר בראשית‪ .‬ביום הראשון בראשית ויהי‬
‫רליע‪ .‬תנא בראשית בשנים‪ .‬אמאי בשנים והא ה׳ פסוקי נינהו‪ ,‬ותגן הקורא בתורה לא יפחות מג׳ פסוקים‪ .‬רב)א( אמר דולג‪ .‬פי׳‪ ,‬הראשון קורא שלשה‪] ,‬וץהשני חוור וקורא אחד מאלו השלשה שקראם הראשון והשנים הנותרים מן הפרשה‪ .‬ושמואל אמר‬
‫פוסק הפסוק אחד לשגים‪ ,‬כל אחד קורא שלשה‪ .‬רב אמר דולג‪ ,‬כל פסוקא רלא פסקיה משד‪ .‬אנן לא פםקינן ליה‪ .‬וקיימא לן כרב וכבר פרשנותו במגילה‪.‬‬
‫חמישית‪ ,‬וכן עשה חרים וכוי‪ .‬שאפי׳ יהויהיב עולה‪ .‬שהוא לא רצה לעלות עם עזרא״מנה״מ‪ .‬דקורין במעמדות מעשה בראשית‪.‬‬
‫אמר רב אסי אילמלא מעמדות‪ .‬כלומר קהבנות‪ ,‬לא נתקיימו שמים וארן‪ ,‬שנאי ויאמה הי אלהים במה אהע וגוי‪ ,‬קחה לי עגלה‬
‫משולשת וגר‪ ,‬דהיינו קרבנות‪ ,‬לפיכך קודאין כמעשה בראשית כשעוסקין בקרבנות‪ ,‬לפי שכל מעשה בראישית אינו מתקיים‬
‫אלא בשביל הקרבנות‪ .‬אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון‪) .‬שבו( ]שכל[ כהנים של משמר נהלק לו׳‬
‫בתי אבות‪ ,‬וכל בית אב עובד יום אחד‪ ,‬וביום שבית אב עובד שאר כל כהנים אנשי משמר )זי( ]וי[ בתי אבות‪ ,‬מתפללץ על‬
‫קרבן שמקריבין אחיהם בית אב שביעי שיתקבל ברצון‪ .‬אנשי מעמד היו יושבין ד־ תעניות‪ .‬כלוי‪ ,‬אותן ישראל של מעמד‪,‬‬
‫כדאמרנו לעיל במשנתנו שמתכנסין בעהיהן‪ ,‬יושבץ די תעניוח‪ .‬על יורדי הים‪ .‬לפי שנאמר בו)והיה( ]יהי[ רקיע בתוך המים‪.‬‬
‫על הולכי מדברות‪ .‬לפי שנאמר בו ותראה היבשה‪ .‬על אסכדא‪ .‬לפי שנאמר בו יהי מאורות‪ ,‬מארת כתיב‪ ,‬דמשמע מארה‪ .‬על‬
‫עוברות ומיניקות‪ .‬לפי שנאמר בו ישרצו המיס ] ש ^ נפש חיה‪ ,‬דהיינו דמעוברוה‪ .‬מפני הנוצרים‪ .‬לפי שיום תג שלהם באחד‬
‫בשבת‪ ,‬ואם היו ישראל מתענין היו כועסים‪ .‬שלישי דיצירה‪ .‬שאדם נוצר בערב שבת‪ ,‬והוי אהד בשבת שלישי‪ ,‬ויש בו חולשא‪.‬‬
‫במוצאי שבת גיטלת ממגו‪ .‬ר ש בו חולשא‪ .‬במוסף במנחה וכר‪ .‬ופי׳ בגמ׳‪ ,‬רב אמר דולג‪ .‬שראשון קורא ג׳ פסוקים‪ ,‬ושמואל‬
‫אמד פוסק‪ .‬שאיגו דולג‪ ,‬משוס גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין‪ ,‬שאם קורא ראשון ג׳ פסוקים ׳שלמין‪ ,‬א׳ היוצא לאחר‬
‫;ראשון שלא נשתייר לשני לקהות אלא ב׳ פםוקין‪ .‬וכן אם מתחיל השני בפסוק הגי‪ ,‬הנכנס לאהר שסיים הראשון‬
‫כשם״‬
‫כששומע ששני קורא הגי‪ ,‬אומר לא קרא הראשון אלא ב׳ פסוקים‪.‬‬
‫א( מ כ א ן ע ד רש מ ה ס שמגדילין ה ו א לשון ה ת י ס ש ת א ד מ ט ל ת י ן פ ״ נ ינירושלמי כאן ה ״ כ ‪ .‬נ ו נ ת י ס פ ת א הגי׳ שלשה מ ק ר י נ י ן שני ימיס !ור׳׳ל דכל א ח ד מ ה נ ח ׳ א נ ו ח מ ק ר י י ן שני ימיס! ושנים מ ק ר י נ י ן יוס א ח ד מ ש מ ר שיש נ ו ששה נומשה מ ק ר י נ י ן ח מ ש ה י מ י ס ו א ח ד מ ק ר ב שני י מ י ם ע כ ״ ל‬
‫ה ת ו ס פ ת א אכן נירושצמי הגי׳ כ מ ש ״ כ רניגו יכן צ״צ ג ס נ מ י ס פ ת א ו ד ו ״ ק ‪ .‬ג> כנלצ״ל י כ ״ ה ב ת ו ס פ ת א ובירושלמי‪ .‬ד! בירושלמי הגי׳ ש מ ג ד ל י ן ו ע ״ נ כ מ פ ר ש ‪ .‬ה> א מ ר אי חנינא ק ד מ א י אנא חניין אין‬
‫ר א פ ס ד ר ו מ א ק ד מ א י אנא חניין כ ״ ה נירישלמי‪ .‬ו> כ ״ ה כירושלמי‪.‬‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי תענית‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א( ]צ״ל הראי תטא שבאותו‬
‫הדורן‪ ,‬ב( !בראשית כד[‪,‬‬
‫ג(!גיכוריס ס״נ מ״א[‪,‬ל(‪1‬צ״ל‬
‫ניכנא[‪ ,‬ה( ]מו״ק טז‪,[:‬‬
‫ו(‪3‬מו׳׳קטז‪:‬כצ״ל‪]0,‬לא נמצא‬
‫שם דחד אמר זה יואב ובתיקוני‬
‫כלי שרת תקנתי על נכון[‪,‬‬
‫ח( צ״ל בת ישי‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( רש״י ד״ה במכתשת כו׳‬
‫במקום אחר לפנינו בסמוך‪:‬‬
‫)ב( ד״ה הן הן כוי עשו‬
‫בסמוך הס״ד‪) :‬ג( תום׳ ד״ה‬
‫בני כוי נקראו בני פחת מואב‬
‫שבאו מרות‪:‬‬
‫‪ S‬׳‪0‬׳ ‪S‬‬
‫הגהות הגר׳יא‬
‫|א[ ־ש׳׳י ד״ה הללו‪ .‬וצריכי!‬
‫חיזוק ל״ג‪ .‬נ״נ אבל הגאונים‬
‫גרסי וערע״נ‪:‬‬
‫רבינו גרשום‬
‫דאית ביה רווחא‪ .‬שיכול‬
‫לקרות פסוק אחד מפרשה‬
‫אחרת‪ ,‬אבל ]הכא[ דלא מצי‬
‫למקרי מפרשה אחרת דאית‬
‫לה למיקרא למחר‪ ,‬או דולג‬
‫או פוסק‪ .‬ובמנחה קורץ על‬
‫פיהן‪ .‬מה שקורין שהרית‬
‫בספר כדרך שקורץ כל השנה‬
‫בספר‪ .‬ערב שבת במנחה לא‬
‫היו נכנסץ‪ .‬לקרות בפה‪ ,‬לפי‬
‫שהן עוסקין לכבוד שבת‬
‫לטרוח בסעודת שבת‪ .‬ודאי‬
‫דקתגי כששי ותצא ]תוצא[‬
‫וגר‪ ,‬הייגו בשהרית בספר‪.‬‬
‫אין בו מעמד שחרית‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫שקורץ‬
‫אין קורץ מה‬
‫שעוסקין‬
‫במעמדות לפי‬
‫בהלל‪ .‬קרבן מוסף אין בו‬
‫נעילה‪ .‬כלומר שיש בו קרבן‬
‫מוסף אץ בו תפלת נעילה‪,‬‬
‫ואץ קורין במעמדות לפי‬
‫בקרבן‪ ,‬וקסבר‬
‫שעוסקין‬
‫דתפלת נעילה קודם לתפלת‬
‫מנהה‪ ,‬ולפי שתפלת מוסף עד‬
‫הערב עוסקין במוסף בשעת‬
‫נעילה‪ .‬קרבן עצים אין‬
‫ביום‬
‫כלומר‬
‫כמנחה‪.‬‬
‫שמביאץ קרבן עצים אין‬
‫קורין במעמדות במנחה‪ ,‬לפי‬
‫שעוסקין כקרבן עצים‪ .‬קרבן‬
‫מוסף אין במנחה‪ .‬כלומר‬
‫מנחה קודם לנעילה‪ ,‬ובישעת‬
‫מנחה עוסקין במוסף ואין‬
‫פנאי לקרות במעמדות‪ .‬מה‬
‫הפרש בין זה לזה‪ .‬כלומר‬
‫מ״ש דמוסף דוחה מנהה ואין‬
‫דוחה נעילה‪ ,‬וקרבן עצים‬
‫הוחה אפי׳ נעילה‪ .‬הללו‪.‬‬
‫קרבן מוסף‪ ,‬דברי תורה‪ ,‬ואין‬
‫צריכין היזוק‪ ,‬ואין צריך‬
‫שיהא דוהה אלא מנחה‬
‫שסמוך לו‪ ,‬אבל קרבן עצים‬
‫שהן מדברי סופרים וצריכץ‬
‫היווק‪ ,‬לפיכך עשו בו היזוק‬
‫שדוהה אפי׳ נעילה שאינו‬
‫סמוך לו‪ .‬ועמהן‪ .‬עם זתוא‬
‫שהוא אחרון‪ ,‬כהנים ולוים‬
‫וכל מי שטעה שבטו‪ .‬ישאינו‬
‫יודע מאיזה שבט הוא‪ .‬שבו‬
‫בני פרעוש שניה‪ .‬הן הולכין‬
‫פעם שניה להביא עצים‪.‬‬
‫באחד בטבת לא היה בו‬
‫מעמד‪ .‬כל היום‪ ,‬שהיה בו‬
‫כה‪.‬‬
‫מה הפרש נין זה לזה‪ .‬כלומר מה הפרש בין קרבן מוסף לקרבן‬
‫דאית ליה רווחא‪ .‬שיכול לקרוח מפרשה אחרמ אבל הכא לימ ליה‬
‫עצים דקרבן מוסף דוחה מנחה וקרבן עצים לא דחי מנחה‪:‬‬
‫רווחא דהא לא מצי למיקרי אלא בראשית רהי רקיע‪ :‬מה הפרש בין‬
‫הללו דנרי תורה‪ .‬מוסף ולהכי קדחי מנחה דהר מדברי חורה‬
‫זה לזה‪ .‬מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ומעמד דמנחה‬
‫אבל קרבן עצים דהר מדברי סופרים והלכך לא דחיא‬
‫לא דחי‪ :‬הללו דברי הורה‪ .‬מנחה כדאמרי׳ בברכומ )דף כו‪ >:‬יצחק‬
‫אלא נעילה דהרא מדברי סופרים‬
‫אבינו תיקן תפלת מנחה שנאמר‬
‫אבל לא דחיא מנחה דהויא מדברי‬
‫ויצא יצחק לשות בשדה לפנות ערבב(‬
‫דאית ליה רווהא‪ :‬פרשה גדולה קורין אותה‬
‫חורה‪ :‬כני פחת מואנ וכו׳ הן‬
‫מדבד סופדם‪ .‬וצריכין‬
‫ודנעילה‬
‫בשנים בשהרית ובמוסף ובמגהה קורין על‬
‫הן נני דוה‪ .‬ולכך נקראו בני פחת‬
‫חיזוק לא גרסינן]א[ הכא‪ :‬טמדו אלו‪.‬‬
‫פיהן בו׳‪ :‬איבעיא להו היכי קאמר בשחרית‬
‫זמן דקתני במתני׳ אהכי הוצרכו‬
‫ובמוסף קורין אותה בספר ובמנהה קורין אותה‬
‫למנות משוס ההיא מקנה דעבוד‬
‫להו הנך נביאים כי היט דלא לידחינהו על פת כקורין את שמע או דלמא הכי קתני‬
‫שומדם‪:‬‬
‫פרוזדאוה‪.‬‬
‫מאתרייהו‪:‬‬
‫בשהרית קורין אותת בספר ובמוסף ובמנהה‬
‫בכורים‪ .‬אדם נמס לתוך שדהו‬
‫קורין אותה על פה כקורין את שמע תא שמע‬
‫ורואה אשכול שביכר מאנה שביכרה‬
‫דהניא בשהרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת‬
‫קושר עליה גמי ועושה אותה‬
‫וקורין כדרך שקורין כל השנה ובמנהה יהיד‬
‫בכודם<(‪ :‬גקציעוה‪ .‬תאנים יבשים‬
‫קורא אותה על פה אמר ר׳ יוסי וכי יהיד‬
‫כותשין אותן ועושין מהן עגולין‪:‬‬
‫יכול לקרות דברי תורה על פת בצבור אלא‬
‫ה״ג והטלי טל כהפיהן‪ .‬י( בוטא‪:‬‬
‫כולן נכנסין וקורין אוהה על פת כקורין את‬
‫במכהשה שלפנינו‪ .‬שהוא במקום‬
‫אתר )א( לפני בסמוך‪ .‬וזהו גונבי עלי‬
‫שמע‪ :‬כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד כוי‪:‬‬
‫על שם שמתגנבין מן הפרוזדאות על מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה והללו‬
‫עסקי עלי‪ :‬הן הן בני סלמאי‬
‫דברי סופרים‪ :‬זמן עצי כהנים והעם כוי‪ :‬ה׳׳ר‬
‫הנהופהי‪ .‬כעין מעשה זה עשו)כ>‪:‬‬
‫למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו‬
‫הן הן בני דוד בן יהודה‪ .‬דוד מלך‬
‫כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה‬
‫ישראל‪ .‬ואהט קרו ליה פחת מואב‬
‫ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך ההנו נביאים‬
‫שבא מרות המואביה‪ :‬יואב בן צרויה‪.‬‬
‫שביניהן שאפי׳ לשכה מלאה עצים יהיו אלו‬
‫שבא מרות המואביה כי צררה אם‬
‫יואב אחות דוד היחה שנאמר )דה״א‬
‫מתנדבין משלהן שנאמר והגורלות הפלנו‬
‫ואביגיל‪:‬‬
‫צרויה‬
‫ואחיותיהם‬
‫‪p‬‬
‫על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא‬
‫להט‬
‫דוד‪.‬‬
‫בני‬
‫הן‬
‫הן‬
‫טדין‬
‫בני‬
‫לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים‬
‫קרי ליה בספר שמואל <ב כגן עדינו‬
‫שנה בשנה לבער על מזבה ה׳ אלהינו‬
‫העצני > שבשעה שעוסק בתורה מעדן‬
‫ככתוב בתורה‪ :‬ועמהם כהנים ולוים וכל מי‬
‫עצמו כתולעת וכשיוצא למלחמה‬
‫בו׳‪ :‬תנו רבנן מה היו בני גונבי עלי ובני‬
‫מתקשה כעץ‪ :‬ק הן בני יואב בן‬
‫קוצעי קציעות אמרו פעם אהת גזרה המלכות גזירת על ישראל שלא יביאו‬
‫צרויה‪ .‬פלוגתא היא י()במס׳ תגיגה(‬
‫חד אמר עדינו העצני זה דוד י( וחד‬
‫עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים והושיבו פרוזדאות על תדרכים‬
‫אמר זה יואב‪ :‬ליהגי שבו בני דוד‬
‫כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו כשדין‬
‫שניה‪ .‬דהא קאמר ד מאיר פחמ‬
‫>)שבאותו הדור ויראי הטא( הביאו םלי בכורים והיפום בקציעות ונטלום‬
‫מואב היינו דוד‪ :‬ולר׳ יהודה‪ .‬בני‬
‫ועלי על כתפיהן וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו לתם לתיק אתם תולכין‬
‫דוד ובמתניתין קתני‬
‫אומרין לתם לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו‬
‫עדין היינו‬
‫דוד והדר קתני בני‬
‫בהדיא בני‬
‫כיון שעברו מהן עיטרום בסלים והביאום לירושלים תנא הן הן בני סלמאי‬
‫דלר״מ ולד יהודה בני‬
‫פחת מואב‬
‫תנתופתי ת״ר מח חן בני סלמאי חנתופתי אמרו פעם אחת גזרה המלכוה‬
‫דוד שבו שניה מיבעי‬
‫עדין היינו‬
‫יוסי‪ .‬דאמר פחח מואב‬
‫גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה והושיבו פרוזדאות על תדרבים‬
‫ליה‪ :‬ולרי‬
‫יואב שבו שניה מיבעי‬
‫כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו‬
‫ועדין היינו‬
‫הנאי‬
‫והרי‬
‫יוסי‬
‫ר׳‬
‫לטולם‬
‫ליה‪:‬‬
‫יראי חטא שבאותו תדור תביאו גזיריתן ועשו סולמות וחניחו על כתפיהם‬
‫אליבא דרי יוסי‪ .‬דמאן דאמר בני‬
‫והלכו להם כיון שהגיעו אצלן אמרו לחם לתיכן אתם חולכין אמרו להם‬
‫עדין בן יהודה היינו בני יואב לא‬
‫להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפיגו כיון שעברו מהן‬
‫סבר לה רבני פחת מואב היינו יואב‬
‫פירקום והביאום והעלום לירושלים ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר זכר‬
‫ולהט לא קחני שבו בני יואב שניה‬
‫צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב‪ :‬בעשרים‬
‫ולא סבירא ליה נמי דהן הן בני דוד‬
‫דאס כן שבו בני דוד שניה מיבעי בו בני פתת מואב בן יחודח‪ :‬תנא בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד‬
‫ליה למיתני אלא משפחה אחרח הן‬
‫בן יחודח דברי ר׳ מאיר רבי יוםי אומר תן תן בני יואב בן צרויה‪:‬‬
‫ומאן דאמר בני פתמ מואב היינו‬
‫בעשרים באלול בני עדין בן יהודת ובו׳‪ :‬תנו רבנן בני עדין בן יהודת הן‬
‫בני יואב לא סבירא ליה דבני עדין‬
‫הן בני דוד בן יהודה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן‬
‫היינו יואב אלא משפחה אחרמ הן‪:‬‬
‫צרויה‪ :‬באהד בטבת שבו בני פרעוש שנית בו׳‪ :‬מני מתני׳ לא ר׳ מאיר ולא‬
‫מאי‬
‫רבי יהודת ולא רבי יוסי אי ר״מ ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי‬
‫יהודת ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי יוסי ליתני שבו בני יואב בן צרויה שניה לעולם ר׳ יוסי ותרי‬
‫תנאי אליבא דר׳ יוםי‪ :‬באהד בטבת לא היה בו מעמד בו׳‪ :‬אמר ליה מר קשישא בריה דרב הסרא לרב אשי‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫»> שבאו מרוח המואביה‪:‬‬
‫הן הן נני יואב נ ן צרויה‪ .‬פירוש‬
‫דוד‬
‫מאחות‬
‫היתה‬
‫דצררה‬
‫כדכתיב )דה״א כ( ואחיותיהם צרויה‬
‫והס באים מזרע רות המואביה‪:‬‬
‫אי ר״מ‪ .‬דקאמר בני פתת מואב‬
‫בן יהודה הן הן בני דוד בן‬
‫יהודה לימני במתנימין כי קאמר‬
‫בעשרים בו׳ בני פחת מואב בן‬
‫יהודה היה ה״ל למיחני בני דוד‬
‫בן יהודה שבו שניה כמו שאומר‬
‫שבו בני פרעוש שניה אי ר׳ יהודה‬
‫דקאמר בני עדין בן יהודה הן הן‬
‫בני דוד בן יהודה ליתני שבו בני‬
‫דוד בן יהודה שניה אי ר׳ יוסי‬
‫ליתני שבו בני יואב שניה ומשני‬
‫תרי תנאי ואליבא ד ד יוסי וקשיא‬
‫אמאי לא מוקי אליבא דר״מ ותרי‬
‫מנאי אליבא דר״מ שהרי טפי יש‬
‫לן לאוקמא כר״מ דסתמא דמתני׳‬
‫כ ד מאיר ונראה לי דלהכי מוקי‬
‫לה כרבי יוסי משוס דרבי יוסי‬
‫נימוקו עמו ומסתברא כוותיה בכל‬
‫מקום ואפילו מחביריו‪:‬‬
‫ויום‬
‫א‬
‫הלל בשחרית וקרבן מוסף במנתה וקרבן עצים בנעילה‪ .‬למה הוצרכו‪ .‬לקבוע הני ומנים להביא עצים למערכה‪ .‬פרדפאות‪.‬‬
‫ממוגים‪ .‬בקציעות‪ .‬של דבילה‪ .‬עיטרום בסלים‪ .‬כמצוה‪ ,‬דכתיב וגתת בטנא‪ .‬פרקום והביאום‪ .‬עצים של סולמות לירושלים לקרבן‬
‫עצים‪ .‬בני פחת מואב‪ .‬הן בני דוד‪ ,‬ולהכי קרי ליה מואב‪ ,‬משום דאתי מרוה המואביה‪ .‬הן בני יואב‪ .‬דאתי גמי ממואב‪ ,‬מאמו‪.‬‬
‫הן בני דוד‪ .‬ועל שם עדינו העצני קרי ליה בני עדין‪ .‬הן בני יואב‪ .‬ועל שם דוד שהיה ראש משפחותם‪ ,‬קרי להו בני עדין על‬
‫שם דוד‪ .‬אי ר״מ ליתני גמי שבו בני דוד שניה‪ .‬דר״מ קאמר הגי פחת מואב הן בני דוד‪ ,‬כיון רתרוייהו קתני להו במתניתין‪,‬‬
‫כדהני בני דוד איבעי להו למיתני שבו שניה‪ ,‬דככר קהני דבאו פעם ראשוגה‪ ,‬דקתגי באו בגי פהת מואב‪ .‬אי ר׳ יהודה ליתני‬
‫שבו בני דוד שניה‪ .‬נמי‪ ,‬דהא תני במתניתין שתי פעמים בני דוד‪ ,‬דר׳ יהודה אמר דבגי עדין הן בני דוד‪ .‬אי ר׳ יוסי ליתני שבו‬
‫בגי יואב שגיה‪ .‬תרי תנאי אליבא דר׳ יוסי‪ .‬דהאי תנא דאמר אליבא דרי יוסי בני פתת מואב הני בני יואב‪ ,‬לא אמר דר׳ יוסי‬
‫אמר בגי עדין הן בגי יואב‪ ,‬ומאן דאמר אליבא דר׳ יוסי בגי עדין הן בגי יואב‪ ,‬לא אמר דר׳ יוסי אמר בגי פתת מואב הן בגי‬
‫יואב‪ ,‬ולא תני במתניתין בני יואב אלא פעם אחת‪ ,‬להכי לא קתני שבו בני יואב שגיה‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫‪2‬‬
‫מאי‬
‫‪ I T‬א מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ כלי‬
‫המקדש הל׳ ז‪:‬‬
‫^ ׳‪^!0‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫קרבן‬
‫והגורלות הפלנו ע ל‬
‫הנהנים‬
‫העצים‬
‫הלוים והעם להביא לבית‬
‫אלהינו‬
‫לבית‬
‫אבתינו‬
‫לעתים מזמנים שנה בשנה‬
‫לבער ע ל מזבח יי אלהינו‬
‫בכתוב בתורה‪:‬‬
‫נחמיה י לה‬
‫‪ . 2‬זכר צךיק לברכה ושם‬
‫ךשעים ירקב‪:‬‬
‫משלי י ו‬
‫רבינו חננאל‬
‫פי׳ כשחרית במוסף כר‪ .‬תנא‬
‫בשחרית ובמוסף נכנסין‬
‫בכנסת וקורא בתורה בצבור‪.‬‬
‫ערב שבה לא היו נכנסין מפני‬
‫כבוד השבת‪ .‬שתני'‪ ,‬כל יום‬
‫שיש בו הלל‪ ,‬ואין בו מוסף‪,‬‬
‫כגון חנוכה וכיוצא בו‪ ,‬לא‬
‫היה כו כשחרית‪ .‬כלומר‪ ,‬לא‬
‫היה בו מעמד‪ ,‬לא היו אנשי‬
‫מעמד נכנסין בכנסת וקורין‬
‫פרשיותיהן בשחרית‪ .‬וכל יום‬
‫שישי בו קרבן מוסף‪ ,‬כגון‬
‫ראש חדש וחולו של מועד‪,‬‬
‫אין בו לאגשי מעמד קריאה‬
‫במגחה‪ .‬כל יום שיש בו קרבן‬
‫עצים‪,‬כגון אלוט• ימים שאגו‬
‫עתידין לפרשם‪ ,‬כדתגן ומן‬
‫עצי הכהגים והעם השעה‪ ,‬אץ‬
‫תפלה‬
‫המעמד‬
‫לאגשי‬
‫בגעילה‪ .‬אמר בן עואי משום‬
‫ר׳ יהושע‪ ,‬כל יום שיש בו‬
‫קרבן מוסף אין מעמד‬
‫א( בנעילה‪ ,‬קרבן עצים אין‬
‫במנחה‪ .‬ואמרינן‪ ,‬מה הפרש‬
‫בין זה לזה‪ .‬ופרקינן‪ ,‬הללו‬
‫דברי הורה‪ ,‬כלומר הימים‬
‫שיש בהן קרבן מוסף כגון‬
‫ראש חדש וחולו של מועד‬
‫מן התורה אסורין בתענית‪,‬‬
‫ואין צריכין ןהיווק[ אלא‬
‫דוחין המעמד שבנעילה‪,‬‬
‫ואע״פ שאינה תדירה ואינו‬
‫דבר ידוע‪ .‬אכל ומן עצי‬
‫הכהנים שהוא אסור בתענית‬
‫מדרבנן‪ ,‬צריך היזוק‪ ,‬לפיכך‬
‫אין מעמד המנחה שהוא תדיר‬
‫והוא ידוע‪ ,‬וכיון שרואין כי‬
‫דוהה את המנהה נוהגין בו‬
‫יום טוב‪ ,‬כדתניא ]במגלת‬
‫תענית[ ואלו ימים זמן עצי‬
‫הכהנים והעם אסורין בהספד‬
‫ובתענית‪ .‬תנו רבנן למה‬
‫הוזכרו ומן עצי הכהנים והעם‬
‫להמנות כשעלו ישראל מן‬
‫הגולד לא מצאו עצים‬
‫למערכה ועמדו אלו והתנדבו‬
‫משלהם‪ .‬פי׳ גונבין עלי‬
‫וקוצעי קציעות‪ ,‬גוגבין דעת‬
‫יושבי פרדסיאות באמרם‬
‫להם כ׳ התאגים הבכורות‬
‫הללו אנו הולכים בהן לכתוש‬
‫במכתש שלפנינו ובעלי שעל‬
‫כתפינו לעשותן קציעה של‬
‫דבילה‪ .‬פי׳ עלי‪ ,‬יד המכתש‬
‫כדכתיב אם תכתוש את האויל‬
‫במכהש בהוך הדיפות בעלי‪.‬‬
‫דברים פשוטים הם‪ .‬תנא‪ ,‬לפי‬
‫שמסרו עצמן על המצוה‬
‫נוכרין לברכה‪ ,‬כדכתיב זכר‬
‫צריק לברכה‪ .‬ומן עצי‬
‫הכהנים והעם )כ>תשעה‬
‫באחד בניסן בני ארח בן‬
‫יהודה כוי‪ .‬מני מתני׳ אינה לר׳ מאיר דאמר בני פחת מואב הן הן כני דוד בן יהודה‪ ,‬דאי ר׳ מאיר היא‪ ,‬כיון שהקריבו בני דוד‬
‫בן יהודה )כ״ג( ]כי[ בתמוז ובאו בני פחת מואב להקריב בכי באכ‪ ,‬היה לו לומר אם בני פחת מואב הן בני דוד בן יהוהה‪,‬‬
‫שבו בני פחת מואב שנייה‪ ,‬כמו שאמר שבו בני פרעוש שנייה‪ .‬אי מתני׳ ר׳ יהודה היא‪ ,‬כיון דאמר בני עדיין בן יהודה הן בגי‬
‫דוד בן יהודה‪ ,‬היה לו לומר שבו בני עדיין בן יהודה שנייה‪ .‬אי ר׳ יוסי‪ ,‬כיון דאמר בני)דוד( ]פחת מואב[ בן יהודה בני יואב‬
‫בן צרויה הן‪ ,‬ובני עהיין הן הן בני יואב בן צררה‪ ,‬היה לו לומר שבו בני עדיין שניה‪ .‬ואוקמיה לר׳ יוסי‪ ,‬ותרי תנאי אליבא‬
‫דר׳ יוסי‪ .‬באחד בטבת לא היה בו מעמד‪ .‬מפני שיש בו הלל‪ ,‬שהוא חנוכה‪ ,‬והלל דוהה מעמד של שחרית‪ .‬ויש בו קרבן מוסף‬
‫של ראש חדש שדוחה מעמד של נעילה וכן של מוסף‪ ,‬דבהדיא תנינן כאהד בטבה לא היה בו מעמד כלל והוא זמן קרבן‬
‫עצים‪ ,‬דתנן באהד בטבת שבו בני פרעוש שנייה‪ ,‬וקרבן עצים דוחה מעמד דמנהה‪.‬‬
‫א( כן היתה גרסת רכינו להיסן מגרסא שלנו במתני׳ כדברי ר׳׳ע וצ״ע‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫כה‪:‬‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי תענית‬
‫יט א מיי׳ פ״ג מהל׳ ויום טוב הראשון של פםח‪ .‬הוא גומר הלל אבל שמונה ימי פסח‬
‫מגילה וחנוכה הל׳ ו‪:‬‬
‫לא משוס ללא דמי לחנוכה וסוכות דחנוכה דינא הוא לגמור‬
‫ב ב מיי׳ שס הלכה ז ןרנ‬
‫אלפס שנח ס״נ לף הלל דכל הח׳ ימים היה הנס מתגדל והיה כל חד וחד יוס טוב וכן‬
‫יא‪:‬‬
‫בסיכות ‪0‬כל יומא ויומא הוי י״ט לעצמו לפי שפרי החג מחמעטין‬
‫כ א ג מיי׳ שס טוש׳׳ע והולכין אבל פסח אינו משתנה לא‬
‫א״ח סימן תרמל סעיף‬
‫א‪:‬‬
‫מקרבנות ולא מיום טוב לכך אין מאי שנא הלל הדחי דידיה ומאי שנא מוםף‬
‫כ ב ד מיי׳ שם טוש״ע גומרים בו ההלל אלא יום הראשון‬
‫דלא דתי דידיה א״ל רב אשי השתא דלאו‬
‫א״ח סימן תרסג‪:‬‬
‫והאילגא דגומרין מרי יומי משום‬
‫כג ה מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫דידית דתי דידית לא כל ש ק אמר לית תכי‬
‫לעבלינן אותו מספק הוי חל יומא‬
‫סימן תפח סעיף א‪:‬‬
‫קאמינא לך לא לידתי אלא דידיה אמר ליה‬
‫כ ד ו מיי׳ שס טיש״ע לענין קריאת הלל וכן ביום שני של‬
‫איית סימן תצל סעיף‬
‫איכא ר׳ יוסי דקאי כוותך דתניא ר׳ יוסי אומר‬
‫עצרח וכן יום של שמחת תורה‬
‫א‪:‬‬
‫כה ז מיי׳ שס ןופי״א ומש״ה יש לנו כ״א יום לגמור הלל‪ :‬כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד מעמד‬
‫מהל׳ נרנומ הל׳ טז[ אמר שמע מינה מנהג אבותיהם‬
‫דמאי אילימא מעמד דשחרית הא תנא קמא‬
‫טוש״ע א״ח סימן תבנ‬
‫בידיהם‪ .‬י״מ לאמנהג לא‬
‫נמי הכי קאמר אלא מעמד דמוםף דידיה נמי‬
‫סעיף נ ‪:‬‬
‫מברכינן )י( מהכא וכן משמע בסוכה‬
‫לא דחי אלא דמנחה ‪ 1«1‬קרבן עצים דחי אלא‬
‫וערבה )לף מל‪>:‬‬
‫בפרק לולב‬
‫לאו דנעילה שמע מינה דידיה דחי דלאו‬
‫ת ו ר ה א ו ר ה ש ל ם לקאמר ״(אמר אביי הוה קאימנא‬
‫דידיח לא דחי שמע מינה וליתני נמי באחד‬
‫‪ . 1‬ו י ש כ ן כ ב ו ד י י ע ל ה ר קמיה לר׳ יצחק ואייתי ההיא ערבה‬
‫בניסן לא היד‪ ,‬בו מעמד מפני שיש בו הלל‬
‫ס י נ י ו י כ ס ה ו ה ע נ ן ש ש ת לקמיה שקל חביט חביט ולא בריך‬
‫משה‬
‫ויקרא א ל‬
‫ןמים‬
‫ב י ו ם ה ש ב י ע י מ ת ו ך קסבר ערבה מנהג נביאים היא‬
‫וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת‬
‫רבינו‬
‫אבל‬
‫מברכינן‬
‫לא‬
‫ג‬
‫אמנה‬
‫אלמא‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ד‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ש‬
‫‪:‬‬
‫הענן‬
‫אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא‬
‫‪ .2‬י י ב א נ י ש ה ב ת ו ך ה ע נ ן‬
‫ללא‬
‫איתא‬
‫לאי‬
‫למברכינן‬
‫פסק‬
‫תם‬
‫דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן‬
‫ו י ע ל א ל ה ה ר ויהי מ ש ה‬
‫י ו ם מברכינן אם כן מאי קאמר בגמרא‬
‫ארבעים‬
‫ב ה ר‬
‫יהוצדק א ו א שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר‬
‫כיון לשמעינהו למללגי ואזלי שמע‬
‫וארבעים לילה‪:‬‬
‫ש מ ו ה כ ד י ה מינה מנהג אבומיהם ביליהס וכי בהן את הלל ואלו תן שמונת ימי חחג‬
‫‪ .3‬ו י ה י כ א ש ר ק ך ב א ל‬
‫ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של‬
‫ה מ ח נ ה ו י ר א א ת ה ע ג ל לא היה לו להכיר אי משום מנהג‬
‫ו מ ח ל ה ו י ה ד א ף מ ש ה קרו ליה לא מברכי אי איתא לאמנהג פםח ויום טוב )ראשון( של עצרת בובגולה‬
‫ו י ש ל ך מ י ד י ו א ת ה ל ח י ת לא מברכינן ואי מברכי לא מנהג הוא‬
‫עשרים ואחד יום ואלו חן ג תשעת ימי החג‬
‫וישבר א ת םת ה ת ההר‪:‬‬
‫ה‬
‫ש מ ו ת ל ב י ט וכי תימא ללא בא בתחילת קריאת י ושמונת ימי חנוכח ושני ימים הראשונים‬
‫‪ . 4‬ב ח ד ש ה ר ב י ע י הלל הא לא מצי אמרת להא רב של פסח יוב׳ ימים טובים של עצרת רב‬
‫ב ת ש ע ה ל ה י ד ש ו י ה ז ק איקלע לבבל קאמר לאי איתא‬
‫איקלע לבבל חזינהו דקא קרו חלילא בריש‬
‫הןה‬
‫בעיר ו ל א‬
‫הךעב‬
‫לבאמצע תפלה בא הוה ליה למימר‬
‫ל ח ם ל ע ם הארץ‪:‬‬
‫ירחא סבר לאפםוקינחו כיון דחזא דקא‬
‫י ר מ י ה ו נ ב ו איקלע לבי כנישתא ומללא אמר‬
‫מדלגי דלוגי אמר שמע מינה ׳מנחג אבותיחם‬
‫‪ . 5‬ו ת ב ק ע ה ע י ר ו כ ל מללא ברכי מנהג הוא שמע מינה‬
‫ה מ ל ח מ ה יברחו‬
‫אנשי‬
‫בידיתם תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל‬
‫י י צ א ו מ ה ע י ר ל י ל ה ד ר ך לאמנהגא נמי מברכינן וההיא לסוכה‬
‫ש ע ר ב י ן ה ח נ י ת י ם א ש ר למשמע לאמנהגא לא מברכינן היינו‬
‫גומר‪ :‬ה׳ דברים אירעו את אבותינו בשבעה‬
‫ע ל ג ן ה מ ל ך ו כ ש ד י ם ע ל לווקא אמנהג לערבה ללא הוי אלא‬
‫עשר בתמוז כו׳‪ :‬נשתברו תלוחות מנלן‬
‫סביב וילכו דרך‬
‫העיר‬
‫י ר מ י ה ו נ ב ו מנהג טלטול בעלמא ואמנהג לטלטול‬
‫נ‬
‫הערבה‪:‬‬
‫דתניא יבששה לחדש ניתנו עשרת הדברות‬
‫‪ . 6‬ו מ ע ת ה ו ס ר ה ת מ י ד לא מברכינן אבל בשאר מנהג כמו‬
‫לישראל רבי יוםי אומר בשבעה בו מאן‬
‫ו ל ת ת ש ק ו ץ ש מ ם י מ י ם קריאת הלל ואחריני כמו אותו מנהג‬
‫א ל ף מ א ת י ם ותשעים‪:‬‬
‫דאמר בששה ניתנו בששה ניתנו ובשבעה‬
‫ד נ י א ל י ב י א ולאי מברכינן וכן הלכה למעשה ולפי‬
‫י ‪ .‬ו ה ג ב י ר ב ך י ת ל ר ב י ם זה יש ליזהר שלא ללבר באמצע עלה משה מ״ד בשבעה בשבעה ניתנו‬
‫ובשבעה עלה משת דכתיב ‪1‬ויקרא אל‬
‫ש ב ו ע א ח ד ו ח צ י ה ש ב ו ע ההלל כיון שבירך לאס כן הוי מפסיק‬
‫ישבית ז ב ה ומנחה ועל‬
‫כ נ ף ש ק ו צ י ם מ ש מ ם ו ע ד ונראה לאין יחיל מחויב לקרוא ההלל משה ביום השביעי וכהיב ;;ויבא משה בתוך‬
‫כ ל ה ו נ ה ך צ ה ת ת ך ע ל אכן אס רוצה לחייב עצמו הרשומ‬
‫הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים‬
‫שמם‪:‬‬
‫הכתיב‬
‫ואשתכה‬
‫דניאל ט כו בילו״‪:‬‬
‫יום וארבעים לילה עשרים וארבעה דםיון‬
‫עילויה‪ .‬על אותו יל פירוש מצאו‬
‫ושיתםר דתמוז מלו להו ארבעין בשיבסר‬
‫כחוב על היל שנחתכה מן הצלם‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א אנת צבי לאחרובי ביתיה כלומר ביתו בתמוז נחית אתא וחברינהו ללותות וכתיב‬
‫|א[ נם' אלא למנחה‬
‫‪3‬ויהי כאשר קרב אל המהנה וירא את‬
‫ילנעילה ש״מ כוי‪ .‬כצ״ל‪ :‬של הקב״ה )י( אשלמת ליה כלומר וכחך‬
‫תעגל וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם‬
‫נתת לו ויש מפרשים להכתיבה הוה‬
‫על הצלם השלם וה״ק אשכחי׳ עליה תחת ההר‪ :‬בטל התמיד גמרא‪ :‬חובקעה‬
‫על הצלם השלס אנת צבי לאיחרובי‬
‫רבינו חננאל‬
‫העיר בי״ז הוה והכתיב ‪ 4‬בתדש הרביעי‬
‫יאוקימנא למתני׳ דתנא בימיה כלומר אתה רצית להחריב‬
‫בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב‬
‫ד־דן סבר קרבן ן מוסף[ ביתו של הקלוש ברוך הוא וילך‬
‫דנעילה‬
‫״חה מעמד‬
‫בתרית ‪5‬ותבקע העיר וגו׳ אמר רבא לא‬
‫שלמתי את ילך‬
‫•מעמד דמוםף‪ ,‬ור׳ יוסי‬
‫קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא‬
‫לכך‬
‫ליה‬
‫אשלמת‬
‫פליג עליה‪ .‬דתניא ר׳ יוסי‬
‫הוא שחתכתי‪:‬‬
‫ברוך‬
‫אומר כל יום שיש בו להקלוש‬
‫בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז‬
‫לכתיב‬
‫מאי שנא הלל דדחי דידיה‪ .‬מעמד לשחרית‪ :‬ומאי שנא מוסן* דלא‬
‫דחי דידיה‪ .‬דקתני יום שיש בו מוסף אין בו « מנחה ולא קחני אין‬
‫בו מוסף דלא דחי דידיה אלא דמנחה‪ :‬הכי קאמינא‪ .‬הכי קא בעינא‬
‫למימר‪ :‬אלא דידיה‪ .‬דמוסף‪ :‬ה״ג רבי יוסי אומר כל יום שיש בו‬
‫|‪:‬‬
‫]מוסף יש בו[‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מעמד‪,‬‬
‫ואוקימנא יש בו מעמד‬
‫בשניה בשבעה עשר בו‪ :‬שרף אפוסטמום‬
‫בנעילה‪ ,‬דסבר דידיה והוא‬
‫מעמד דמוסף דחי‪ ,‬דלאו אה ההורה גמרא‪ :‬העמיד צלם בתיכל מנלן דכתיב ומעת הוסר התמיד‬
‫דידיה והוא מעמד‬
‫דנעילה ולתת שקוץ שומם וחד הוה והכתיב ועל כנף שקוצים משומם אמר רבא‬
‫לא דחי‪ .‬דייק רבא‪ ,‬מדלא‬
‫קתני באחד בניסן לא היה הרי הוו ונפל חד על הבריה וחבריה ליה לידית ואשתכח דהוח כתיב)א>‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫בי מעמה‪ ,‬והנה יש בו‬
‫ק־־בן עצים וקרבן מוסף ]והלל[ כגון אהד בטבת‪) ,‬ש״א( ]ש״מ[ הלל דהנוכה הוא כמו הלל של תורה‪ ,‬אבל הלל דראש‬
‫חדש לאו דאורייתא הוא‪ .‬דא״ר יוהנן משום רבי שמעון בן יהוצדק‪ ,‬י״ה ימים בשנה •היד גומר בהן אח הלל‪ ,‬ואלו‬
‫ה׳‪ ,‬חי ימי החג וחי דחנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת‪ ,‬ובגולה כ״א יום‪ ,‬ט׳ ימי החג וחי ימי‬
‫חנוכה ושני ימים ישל פסה ושני ימים של עצרת‪ .‬רב איקלע לבבל‪ ,‬ושמע דקרו הלל בראש הדש‪ ,‬בעא למיפסקינהו‪,‬‬
‫כיין דשמע להן דפסקי שבק להו‪ ,‬אמר מנהג אבותיהם בידיהם‪ .‬תנא יתיד לא יתהיל בברכה בזמן שקורץ בהן‪ ,‬כגון‬
‫ראש חדש וחולו של מועד ]פסה[‪ ,‬ואם טעה ובירך אשר קידשנו במצותיו וציונו לקרות והתחיל‪ ,‬לגמור‪ ,‬וזהו שא־‬
‫אם התחיל גומר‪ ,‬וקיימא לן הכי דאין הוכה‪ .‬המשה דברים אירעו את אבותינו כוי‪ .‬נשתברו הלוחות מנלן‪ ,‬לפי שעלה‬
‫משה למרום ]בו׳ן בסיון‪ ,‬ןדכתיב[ ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן‪ ,‬נמצא שעמד משה במרום כ״ד ימים‬
‫תשלום סיון‪ ,‬וי״ו מן תמוו הרי מ׳ יום‪ ,‬כדכתיב ויה־ שם עם ה׳ ארבעים יום‪ .‬למחר ירד ושיבר לוהוה‪ ,‬נמצאה שבירת‬
‫הלותות בי״ז בתמוו‪ .‬בטל תמיד גמראא(‪ .‬כר׳ לוי דאמר אף בימי מלכות הרשעה היו משלשלין להן קופות של זהב‬
‫אנה‬
‫מוסן« יש בו מעמד‪ .‬ואתנא קמא‬
‫פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו‬
‫<‪ 0‬נעילה ואתא ר׳ יוסי למימר דיש‬
‫בו מעמד אע״פ שיש בו מיסף‪ :‬אלא‬
‫לאו דנעילה הוא‪ .‬דאמר ר׳ יוסי‬
‫דיש בו מעמד ואין מוסף דוחה‬
‫אותו‪ :‬באחד בניסן‪ .‬דאימ ביה הלל‬
‫דראש חדש‪) :‬י( קרבן עלים‪) .‬קרבן‬
‫מוסף( דמי ארח בן יהודה‪ :‬זאת‬
‫אומרה‪ .‬מדלא קחני נמי באחד‬
‫בניסן אלמא הלל דראש חדש לא דחי‬
‫ליה למעמד שמע מינה דלאו דאורייחא‬
‫הוה א ו אלא מנהגא כדלקמן‪ :‬מנהג‬
‫אבוחיהם בידיהן‪ .‬אבל הלל דחנוכה‬
‫כגון באחד בטבת ודאי דחי דכיון‬
‫מביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו‬
‫על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא‬
‫מבא עליהן כשנגאלין יהו אומרין‬
‫אותו על גאולתן*( כדאורייתא דמי‪:‬‬
‫יחיד‪ .‬כלומר אפי׳ יחיד גומר בהן את‬
‫ההלל שכל אחד ואחד חייב לגמור בו‬
‫את ההלל‪ .‬במסכת ערכין י( מפורש מאי‬
‫שנא דגומר כל ימי החג ובפסח לא‬
‫גומר אלא יום ראשון משוס דחג‬
‫הסוכות חלוק בקרבנומיו וכל אחד‬
‫ואחד כחג בפני עצמו דמי‪ :‬ובגולה‪.‬‬
‫שעושין שני ימים טובים משוס ספיקא‪:‬‬
‫דמדלגי דלוג׳‪ .‬כגון אנן דמדלגין לא‬
‫לנו ה׳ לא לנו ונתחיל מן ה׳ זכרנו‬
‫יברך‪ :‬לא יהחיל‪ .‬אינו צריך להתחיל‬
‫בראש חדש‪ :‬ר' יוסי אומר בשבטה‪.‬‬
‫וטעמייהו מקרא במסכת שבת בסרק‬
‫ר״עי(‪ :‬בשבעה עלה משה‪ .‬לקבל‬
‫הלומות כלומר ודאי ליכא מאן דפליג‬
‫עלה דמתני׳ דקתני דבי״ז בתמוז‬
‫נשתברו הלוחות מכלל דבולהו סבירא‬
‫להו דבשבעה עלה )»( ולאו מקרא‬
‫נסקא לן דבשבעה עלה דהאי דכתיב‬
‫וישכון כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו‬
‫הענן ששמ ימים ויקרא אל משה‬
‫ביום השביעי איכא מאן דדריש ליה‬
‫במסכת יומא י( כי אחר מתן תורה‬
‫הוה‪ :‬משבעה בסיון עד י״ז בממוז‬
‫איכא מ׳ יום כ״ל לסיון שהוא מלא‬
‫וי״ ו לממוז הרי מ׳ יום שעמל משה‬
‫בהר‪ :‬גמרא‪ .‬כך קיבלנו מאבומינו‪:‬‬
‫ומעה‬
‫הוסר‬
‫ההמיד להה‬
‫שקוץ‬
‫שומם וגוי‪ .‬דבעת שהוסר ונתבטל‬
‫התמיד באותו היום נתן שקוץ שומם‬
‫דהיינו הועמד צלם בהיכל‪ :‬ה״ג‬
‫א( ערכין י‪1 .‬תוסס׳ סיכה‬
‫פ״ג ה״כ ע״ש מס׳ סופרים‬
‫פ״כ הל׳ ט ע״א[‪ ,‬נ ( שבת‬
‫סו‪ :‬יומא ד‪ ,:‬ג( ןססחיס‬
‫קיו‪ ,[.‬ד( ו י ף י סוע״אן‪,‬‬
‫ה( ]לף סו‪:‬ן‪ ,‬ו( ןדף ז‪.‬ן‪,‬‬
‫‪ (1‬ןהטעס מבואר להליא‬
‫בגמרא ערכין י‪ ,[.‬ח( ןצ״ל‬
‫אמר אייבו כוי קמיה לרבי‬
‫אלעזר נר צדוק ן‪ ,‬ט( ןוע״ע‬
‫תוס׳ נרנות יל‪ .‬ל״ה ימיס‬
‫יתו׳ ערכין י‪ .‬ל״ה י״ת ותו׳‬
‫סוכה מל‪ :‬ל״ה כאןן‪,‬‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( גמ׳ כסוה״ע ואשתכח‬
‫להוה נתינ עילויה אגת‬
‫צנית ל א ת ר ו ג י ביתיה‬
‫ליה‪:‬‬
‫אשלימת‬
‫וידך‬
‫)ב( ישי" ד״ה ומ״ש מיסף‬
‫ני׳ אין נו במנחה ולא‬
‫קחני אין נו במוסף דלא‪:‬‬
‫)ג( ד״ה ה״ג ר׳ יוסי כו׳‬
‫אין נו בנעילה ואתא‪:‬‬
‫)ד( ד״ה נאתד נו׳ דר׳׳ת‬
‫מה״ד וקרבן מוסף וקרנן‬
‫עצים דנני ארח‪) :‬ה( ה״ה‬
‫נשכעה כוי ס״ל דנשנעה‬
‫עלה ולא ב ש ש ה למקרא‬
‫נסקא לן נוי מתן תורה הוה‬
‫והד״א‪:‬‬
‫ט׳‬
‫משנעה‬
‫)‪ (1‬תופ׳ ד״ה אמר ט ׳ לא‬
‫מכרטנן כדמוכח הבא‬
‫וכן משמע ני׳ דקאמר אמר‬
‫אייבו הוה קאימנא קמיה‬
‫דר׳ אלעור בר צדוק‬
‫ואייתי ההוא גברא ערבה‬
‫קמיה‪ (1) :‬שש ד״ה‬
‫ואשתכח כוי הקנייה ו י ד ך‬
‫להקנ׳יה‬
‫וכו׳‬
‫אשלמת‬
‫שתתכתי י ד ך הס״ד‪:‬‬
‫ה ג ה ו ת מהר׳׳ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ ‪-‬ש״י ד״ה זאת אומרת‬
‫וכו׳ אלא מנהגא כדלקמן‬
‫מנהג ונוי‪ .‬נ״נ הכל דנור‬
‫אתד ודו״ק‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ל ח ד ש ניתנו‬
‫בששה‬
‫הדברות‬
‫עשרת‬
‫לישראל‪ .‬דהא דכתינ‬
‫ויכסהי הענן ששת ימיס‬
‫ייקרא אל משה כיוס‬
‫השניעי‪ ,‬סכירא לה י כר׳‬
‫יוסי הגלילי דאמר נס״ק‬
‫דיימא )ד‪ (.‬זה היה מעשה‬
‫אתר עשרת הדברות‪ ,‬ור׳‬
‫יישי סנירא ליה דמשה ובל‬
‫ישראל עומדים לקנל עשרת‬
‫הדנמת ולא נא הנתונ אלא‬
‫לחלוק ננוד למשה ‪:‬שבת‬
‫פו >‪ .‬ובשבעה עלה‪ .‬לקנל‬
‫הלוחות ושהה מ׳ יוס !‪:‬יומא‬
‫והא כתיב על כנן* שקוצים‪ .‬כלומר‬
‫הא כתיב קרא אחרינא דכתיב ביה‬
‫שקוצים דמשמע תרי‪ :‬חרי הוו‪.‬‬
‫שהעמידן מנשה בהיכל‪ :‬ונפל חד‬
‫טל חבריה וקטטיה לידיה‪ .‬והנקטע‬
‫לא קא משיב והיינו דכחיב שקוץ אחד‪:‬‬
‫אשתכת דכתיב‪ .‬על ההוא צלם הכי‪:‬‬
‫אנמ‬
‫רבינו גרשום‬
‫מ״ש הלל דדחי דידיה‬
‫ומ״ש מוסף דלא דחה‬
‫דידיה‪ .‬התם קאי‪ ,‬דקתני‬
‫במתניתין יש בו הלל אין‬
‫בו מעמד דשחרית קרבן‬
‫מוסף אין בו במנהה‪.‬‬
‫ופריך מר קשישא מ״ש‬
‫הלל דדחי מעמד בתפלה‬
‫דהיינו שהרית‪,‬‬
‫דידיה‬
‫ומוסף לא דחי מעמד בתפלה דידיה‪ ,‬דקהני מוסף אין במנחה‪ ,‬דמשמע אבל במוסך עצמו איכא מעמד‪ .‬א״ל‪ .‬ומי בעיא לך‬
‫דמוסף רהי דיהיה‪ ,‬השתא מנחה רלא הוה דידיה דחי ליה מוסף ממעמד‪ ,‬דידיה דמוסף מיבעיא‪ .‬אמאיא( דחי נמי במנחה‪,‬‬
‫הא הלל לא דחי אלא דידיה‪ ,‬דשחרית לחודיה‪ .‬ר׳ יוסי קאי כוותף‪ .‬דמוסף לא דחי אלא מעמד דמוסף ולא דמנחה‪ .‬דידיה‬
‫נמי לא דחי‪ .‬תמי׳‪ ,‬וכ־ מוסף לא דחי מעמד שבמוסף‪ .‬י׳־ח יום גומרין את ההלל‪ .‬ולא קתני ר״ה‪] .‬סבר לאפסוקינהו‪ .‬כלומ׳‬
‫לאו דאורייתא הוא[‪ .‬לא יתחיל‪ .‬הלל בר״ח‪ .‬וכשבעה )עשר( ]עלהן‪ .‬ואותו יום לא חשבינן‪ ,‬אלא מכן ואילך חשיב מ׳ יום‪,‬‬
‫כ״ג דםיון שהוא מלא‪ ,‬וי״ז בתמוו‪ ,‬הרי מי‪ ,‬נמצא שכמי ירד ושבר את הלוחות‪ .‬מעת הופר התמיד לתת שקוץ‪ .‬כלומר‪ ,‬ביום‬
‫שהוסר התמיד הקים צלם‪ ,‬וכבר אמר בי״ז בטל התמיד‪) .‬דכהיב עלה לליצנותא(‪.‬‬
‫או חסר כאן וצ״ל א״ל הט קאמינא לך לא לדחי אלא דידיה ואמאי דחי יכו׳‪.‬‬
‫ודי היו מעלץ להן שני כבשים‪ ,‬ובסוף העלו להן שני חוירין כו׳‪ ,‬אותה שעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב תבית‪ .‬והובקעה העיר‪ .‬בחרבן השני ]ב[י״ז‪ ,‬כדתניא בט׳ לחדש הרביעי הובקעה העיר ]בראשונה וןבשנייה בי״ז ןבו[‪,‬‬
‫שרף אפוסטמופ בי״ז בהמוז את התורה גמרא‪ :‬ירושלמי‪ ,‬היכן שרפה כ>ןוכו׳[‪ .‬העמיד צלם בהיכל‪ .‬מנלן דכתיב ומעת הוסר התמיד‪ .‬הנה בפירוש כי מעת שהוסר ובטל התמיד ניתן השיקוץ בהיכל‪ ,‬וכבר אמרנו בי״ז בטל התמיד‪.‬‬
‫או חסר כאן וצ״ל ובירישלמי ר׳ סימון נשס ו״י נ! לוי נימי מלכות וכו׳ ואמר ר׳ אף נימי כיי‪ (3 .‬נראה שחסר כא! ועי׳ כירושלמי‪.‬‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי תענית‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( ] ס נ ה ל ר י ן ס ט ‪ :‬ו ב ת י ם ק י פ ‪:‬‬
‫ע ר ט ן י ג ‪ .‬ן ‪ ] (5 ,‬ש ב ת ק מ ז ‪, [ .‬‬
‫נ(‬
‫פ ס ח י ס עז‪.‬‬
‫ד(‬
‫ס ו ט ה לה‪.‬‬
‫שבועות‬
‫]סנהל׳‬
‫י‪,.‬‬
‫קל‪,[:‬‬
‫ה( ] צ ״ ל א ו ת ה ל י ל ה ליל ו כ ן‬
‫א י פ א ב ע ׳ ׳ י [ ‪ ,‬ו( ] ל פ נ י נ ו ב ק ר א‬
‫נ ב ו נ ל ר א צ ר [ ‪ ,‬י( נ ״ א של ע ש י ר י ‪,‬‬
‫יז( ע ר כ י ן י א ‪ , :‬ט( ] ר ״ ה ית‪.‬ץ‪,‬‬
‫י( ג י ׳ ע י ן י ע ק ב נ ח ר ש ה ה ע י ר‬
‫נ מ י ג מ ר א ‪ .‬ת נ י א כשחרש כו׳‬
‫סי׳‬
‫ובטור‬
‫מקמט‬
‫נחרשה‬
‫מעתיק‬
‫שתרש‬
‫העיר‬
‫ט ו ר ט ס ר ו פ ו ס כ ו י ‪ ,‬כ( נ כ ש ח ר ש‬
‫כצ״ל ו ע י י ן ת י ״ ט [ ‪ ,‬ל( ר ש ״ א ‪,‬‬
‫וחובה‬
‫»( ]ל״ה‬
‫ה ״ ג [ ‪ ,‬נ( ] ע ״ ש‬
‫צ״ל‬
‫ולענ״ל‬
‫אחרי‬
‫ל״ה‬
‫ברש״י‬
‫צ״ע‬
‫מקרקר!‬
‫כמו‬
‫דבשחיטת‬
‫חולין גג‪ (D ,[.‬עי׳‬
‫מהרש״א‪,‬‬
‫ע( ] כ ל ז ה‬
‫איתא‬
‫בערכין יא‪ :‬ומשני ר נ א ואיחימא‬
‫ר ב א ש י אילייא ב ע ל מ א כ ו ׳ ן ‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫גמ׳‬
‫היוס‬
‫אותו‬
‫ת א ״ מ ו ג ״ ב ס ״ א אותו היום‬
‫תשעה באב ה י ה ‪) :‬נ( ש ם‬
‫הבית‬
‫חרב‬
‫מנלן‬
‫בראשונה‬
‫ו ב ח ד ש ‪) :‬ג( ש ם ל א מ ר‬
‫לכתיב‬
‫ר ׳ יוחנן אלמלי‪ .‬נ ״ ב ע ׳‬
‫הקורא‬
‫עומל‬
‫אלמלא‪:‬‬
‫)ר(‬
‫בהמ״ק‬
‫נתוס׳‬
‫ל״ה‬
‫שם‬
‫כשמרב‬
‫בראשונה )אותו היוס‬
‫ע ר ב ח ״ ב היה(‬
‫אותו‬
‫ס״א‬
‫ר״פ‬
‫תא״מ‬
‫היום‬
‫ונ״נ‬
‫תשעה‬
‫באב היה‪ (9) :‬רש״י ל ״ ה‬
‫א מ ר ר ב י ח מ א ב ו ׳ ו ח ל ש של‬
‫מפרש׳׳י‬
‫כ״ט‬
‫ימיס‪.‬‬
‫מבואר‬
‫למסרש ע ל מלש ימיס‬
‫נ״ב‬
‫ו ג ו ׳ ח ד ש של ל ב נ ה ד ה י י נ ו ט י ט‬
‫י ״ ב חשצ׳׳ג ו נ מ צ א שלשה י מ י ם‬
‫שסרו ה ו ו כ׳ וב״א וטיב מאייר‬
‫שבעה‬
‫נשארו‬
‫מסיון‬
‫מאייר‬
‫ונ״נ‬
‫שנו בלה חדש‬
‫ימיס‬
‫שאכלו נ ש ר דהיינו כ ״ ט‬
‫לרש׳׳י‬
‫עוד ס״ל‬
‫יום‬
‫דהמרגליס‬
‫ב א ו ב ס ו ף ש מ י נ י ל א נ ש ה ר י ליל‬
‫ט ׳ נ נ ו נ ט ה של מ נ ס ו ה י ק ב ע‬
‫ל ד ו ר ו ת א נ ל ה ח ו ס ׳ נחלקו עליו‬
‫וס״ל ל ע ד ח ד ש י מ י ס וגו׳ ה י ה‬
‫של‬
‫ח ל ש שלם‬
‫יוס‬
‫שלשיס‬
‫שלמים ו נ ד ח ק ו ל פ ר ש ט ו ס ג׳‬
‫שסרו דהיינו כ ״ נ מאייר נ ח ש נ‬
‫לכאן‬
‫ולכאן‬
‫הוא‬
‫דיוס הג׳‬
‫עצמו‬
‫מהמדש‬
‫נחלקו‬
‫היום‬
‫שאכלו‬
‫שסרו‬
‫הראשון‬
‫ועוד‬
‫נשר‬
‫וס״ל ל ט י ט לסיון שנו‬
‫מרגלים‬
‫שלח‬
‫נחשב‬
‫אינו‬
‫בחשבי] מ ׳ י ו ם ל מ ר ג ל י ם אלא‬
‫ה ו א נחשב מי׳ ימים ל ה ס ג ר ת‬
‫מ ט ס‬
‫נשאו‬
‫ולא‬
‫רגליהם אלא‬
‫המרגלים‬
‫לסיון‬
‫ביום ל׳‬
‫ו ל פ י ו ה צריך ל פ ר ש ר ל א שבו‬
‫המרנליס אלא בט׳ נ א נ בסוף‬
‫מנס‬
‫ה י ו ם שאז נ ב ו ב ט ה של‬
‫ו נ ק נ ע עליהם נ ט ה ללורית ט‬
‫לעת‬
‫סמוך‬
‫הערנ‬
‫הציתו בו ה א ש‬
‫למשיכה‬
‫ולפי זה‬
‫לא‬
‫גרסינן אותו הייס ע ר ב תשעה‬
‫נ א נ ה י ה נ ו ׳ א ל א ה ״ ג אותו‬
‫ה י ו ם ט׳ באב היה‪) :‬ו( ה ״ ה‬
‫יישב כ ו י אילייא‬
‫נעלמא‬
‫מ פ ל ‪) :‬ז( ת ו ם ׳ ל ״ ה‬
‫הוא‬
‫וכתיב‬
‫חדש‬
‫כ ו ׳ מ ע ש ר י ם י מ י ס של‬
‫שלשים‬
‫יום‬
‫א ״ כ ‪) :‬ח( כא״ד ה י ה‬
‫נכלל‬
‫כ״נ‬
‫כצ״ל‬
‫וכו׳‬
‫אייר‬
‫החדש‬
‫היי‬
‫סש‬
‫ותינות‬
‫להו‬
‫שאייר ח ס ר נ מ ח ק ‪:‬‬
‫כט‪.‬‬
‫אנח צביס לאחרובי ביהיה וידך אשלימס ליה‪ .‬הצלם אומר לחבירו‬
‫)!( דכתיב עד הרש ימים הוו להו כ״נ נםיון‪ .‬פי׳ חשוב מעשרים‬
‫אחה רצית להחריב ביתו של מקום שהטית ישראל אחריך ואני‬
‫ימים של ר״ת אייר עד סופו תמצא ט׳ ימים נמצא ככ׳‬
‫עשימי בך נקמה ושילמתי לך ידי‪ .‬ל״א אנת צבית לאחרובי ביחא‬
‫בסיון כ״ט ועד חדש ימים הוי שלשים ימים אס כן לפי זה תמצא‬
‫וידך ל(]אושלימ[ לי לשון שאילת ל(נכליסן כלומר ועלה בידי‪ :‬ואמר רבי‬
‫מעשרים ושנים לחדש השני דזה אייר חדש שלם עד כ״ב דסיון וג׳ ימים‬
‫חמא בר חנינא אוהו היום וכוי‪.‬‬
‫שנסעו מהר ה׳ הרי ל״ג דל מינייהו‬
‫ב׳ ימים דבעשרים בחדש נעלה הענן‬
‫מהר לשון מהר‪ .‬עכשיו כשתטול י״ט‬
‫אנת צבית לחרובי ביתא ידך אשלימת ליה‬
‫ואיימר להו שני ימים פשו כ״ג דל‬
‫ימים מחדש אייר קודם עליימ הענן‬
‫בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו‬
‫יומא מן שלשה שהאחד מן הג׳ ימים‬
‫פשו להו י׳ והנהו י׳ היו בין דרך‬
‫לארץ מנלן דכתיב ‪ 1‬ויתי בתדש הראשון‬
‫היה בכלל החדש <׳י> שאייר חסר‬
‫שלשמ ימים וז׳ דהסגרת מריס וחדש‬
‫בשנח חשנית באחד לחדש הוקם המשכן‬
‫י> של כ״ט ימים שאכלו בשר‬
‫פש להו כ״בס(‪:‬‬
‫ואמר מר א»שנה ראשונה עשח משה את‬
‫הוה ל״ט והשמא אשמכח דמשה שלמ‬
‫אמר אניי תמוז הההיא שתא‬
‫המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח‬
‫מרגלים בכ״ט דסיון‪ :‬הני ארבעים‬
‫מלויי מליוה‪ .‬ועשו אופו‬
‫נכי חד‪3 .‬׳ מסיון וכ״ט מתמוז הוה‬
‫משלשים ימים כדי שיכלו המ׳ ימים‬
‫מרגלים וכתיב ‪2‬ויהי בשנה תשנית בחדש‬
‫ל״א וח׳ מאב הוה ל״ט‪ :‬״(וחובה על‬
‫במשעה באב שלשים יום דתמוז‬
‫חשני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן‬
‫ידי חייב‪ .‬היינו חשעה באב דרגילין‬
‫ואחד דסיון דבכ״ט שלח המרגלים‬
‫‪3‬‬
‫תעדות וכתיב ויםעו מהר ח׳ דרך שלשת‬
‫להיוח בו רעוח‪ :‬ה״ג מגלגלין זכוה‬
‫ותשעה באב הרי ארבעים ימים‬
‫ימים אמר רבי חמא בר חנינא נ>אותו היום‬
‫ע״י זכאי‪ :‬מוצאי שבח‪ .‬יום ראשון‪:‬‬
‫וביום תשעה באב שבו המרגלים‬
‫כו‬
‫א[‬
‫ובערב טייב חורו מרגלים‪,‬‬
‫ולמחר‬
‫קבעו‬
‫טייב‪.‬‬
‫גם׳‬
‫אותו‬
‫בהמי׳ק‬
‫חשעה‬
‫הייס‬
‫ג א כ ה י ה כצ׳׳ל‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫שניה‬
‫הקים‬
‫המשכן‪.‬‬
‫ויהי‬
‫משה‬
‫דכתיב‬
‫נשנה‬
‫הראשון‬
‫את‬
‫ושמות‬
‫השנית‬
‫מ>‬
‫בחדש‬
‫)זבחים קיח‪.(:‬‬
‫וגו׳‬
‫אותו היום סרו מאחרי הי‪.‬‬
‫נתוך נ ׳ ימיס ל מ ס ע ם התאוו‬
‫האספסוף‬
‫הבשר‬
‫תאוה להתרעם על‬
‫למרוד‬
‫נדי‬
‫נהקנ״ה‬
‫!שבת קנח‪ .(.‬תמוז‬
‫מוצאי שביעית‪ .‬שמינית‪ :‬דוכן‪ .‬םרו מאתרי ת׳ וכתיב וחאםפםוף אשר בקרבו‬
‫ההאוו האוה וישובו ויבכו גם בני ישראל‬
‫מקום עשוי כעין איצטבא ועליו‬
‫אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו‬
‫וגו׳ וכחיב ע ד חדש ימים וגו׳ דהוו להו‬
‫לוים עומדין לשורר‪ :‬וישב עליהם‬
‫לומר יצמיתם ה׳ אלהינו עד שבאו‬
‫את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם‬
‫האויבים וכוי‪ .‬סי׳ באומו פסוק יש‬
‫עשרין ותרתין בםיון וכתיב ותסגר מרים‬
‫ה׳ אלהינו‪ .‬במזמור אל נקמומ ה׳‬
‫‪3‬׳ פעמים יצמיתם ולא הספיקו לומר‬
‫שבעה ימים דהוו להו עשרין ותשעת בםיון‬
‫והוא שיר של יום רביעי‪ .‬והאי דאמרי‬
‫השני עד שבאו וכבשוס ואומר ד״י‬
‫וכתיב שלה לך אנשים והניא בעשרים‬
‫ליה ביום ראשון אילייא בעלמא‬
‫»(אע״ג דאין אותו פסוק כלל במזמור‬
‫ותשעה בםיון שלה משה מרגלים וכתיב‬
‫)י( הוה דנפל בסומייהו כדאמרינן‬
‫שיר של מוצ״ש אירע להם כך שאמרו‬
‫וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום חגי‬
‫בערטן <לף יב‪ .(.‬פי׳ אילייא קינה‬
‫אותו פסוק ובירושל׳ מפרש אילייא‬
‫ארבעים יום נכי חד הוו אמר אביי ״תמוז‬
‫שכן חרגוס יונתן בן עוזיאל שא קינה‬
‫נקט פירוש אילייא הוי כמו אלי‬
‫דהתיא שתא מלויי מליות דכתיב קרא עלי‬
‫)יחזקאל כח> טול אילייא וכמו אלי‬
‫כבתולה דהוי לשון קינה כמו שקורין‬
‫כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה‬
‫העולם ריאוני״א בלע״ז‪:‬‬
‫מועד לשבור בהורי וכתיב ותשא כל העדה‬
‫)יואל א( שפירושו קונני ובכי‪ :‬נחרשה‬
‫אמר‬
‫ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא ייאמר‬
‫העיר‪ .‬כדכחיב <מיכה גן ציון שדה תחרש רבה אמר ר׳ יותנן <א> >)אותו היום ערב( תשעה באב היה אמר להם הקב״ה‬
‫שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה‪:‬‬
‫אתם בכיתם בכיה של הנם ואני קובע לכם בכיה לדורוה הרב הביה‬
‫בטל החוטם‪ .‬בעל קומה וצורה‪.‬‬
‫בראשונה »> דכתיב ובהדש ההמישי בשבעה להדש היא שנת תשע עשרה‬
‫ל״א גדול הדור‪ :‬מתבקש‪ .‬ליהרג‪.‬‬
‫]שנה[ למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבהים עבד מלך בבל‬
‫ברמז אמר ליה שלא יכירו בו אנשי‬
‫ירושלם וישרוף את בית ה׳ וגו׳ וכחיב ובחדש החמישי בעשור לחדש‬
‫המלך‪ :‬טשא‪ .‬נחבא כמו טשו‬
‫במערחא )שנפ לף לג‪ :(:‬אזל‪ .‬האדון היא שנת תשע עשרה ]שנה[ למלך יינבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב‬
‫אצל רבן גמליאל בצנעא‪ :‬ומיה‬
‫טבהים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו׳ ותניא אי אפשר לומר בשבעה‬
‫חד מינייהו‪ .‬מן היועצין וכסבורין‬
‫שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר‬
‫שאירע להן על שהרעו לגזור‪:‬‬
‫בשבעה הא כיצד בשבעה נכנםו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי‬
‫גיא חזיון‪ .‬ירושלים שהכל מסחכלין‬
‫שמיני ותשיעי םמוך להשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל‬
‫שם‪ :‬מקרקר‪ .‬לשון יללה‪ :‬קיר‬
‫היום כולו״ שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב ותיינו דאמר‬
‫לשון הנה‬
‫ושוע‪ .‬מקונן וזועק‬
‫קיר רבי יוהנן«> אלמלי הייתי באותו תדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו‬
‫קול שועת בת עמי )ירמיה ח(‪.‬‬
‫של היכל בו נשרף ורבנן אההלתא דפורענוהא עדיפא ובשניה מנלן דתניא‬
‫כמו קירי דבשתיטת חולין )יף‬
‫מגלגלי? זכות ליום זכאי והובה ליום הייב אמרו א( כשתרב בית המקדש‬
‫ההר‪ .‬בשביל הר‬
‫<> קלט‪ :>:‬אל‬
‫מתור הארץ‪ :‬וישב עליהם את‬
‫דההיא‬
‫שתא‪ .‬של ש נ ה ה ש נ י ת ל י צ י א ת‬
‫מצרים‬
‫מרגלים‬
‫שנשתלחו ב ה‬
‫ב ע ש ר י ם ו ת ש ע ה בסיון‪ ,‬מלויי‬
‫‪5‬‬
‫מליוה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫לתמוז‬
‫אירע‬
‫לפיכך‬
‫בי י י ס ת ו ר ת מ ר ג ל י ם ב ש מ ו נ ה‬
‫ב א ב ויבכו ה ע ם בלילה ה ה ו א ‪,‬‬
‫ב ת ש ע ה ב א ב ב כ ו ב כ י ה של ח נ ם‬
‫והוקנעה‬
‫‪7‬‬
‫להם‬
‫לדורות‬
‫בכיה‬
‫;שבועות י‪ .‬וכעיי׳ז פסחים עא‪.‬‬
‫ואיכה א טו‪ .:‬ק ר א‬
‫עלי‬
‫מועד‪ .‬י ו ס ע י ב ו ר ה ת ד ש ק ר י‬
‫‪8‬‬
‫מ ו ע ד )פסחים שם(‪ .‬ל ש ב ו ר‬
‫בחורי‪.‬‬
‫הבית‬
‫בחורבן‬
‫;שבועות י ( ‪ .‬מ ג ל ג ל י ן זכות‬
‫‪9‬‬
‫ליום‬
‫‪10‬‬
‫זכאי‪.‬‬
‫בניסן‬
‫נגאלו‬
‫בניסן‬
‫ל ה י ג א ל !ערכי!‬
‫עתידי]‬
‫ה‬
‫רבעו חננאל‬
‫והי דברים אירעו את אבותינו‬
‫‪11‬‬
‫בט׳ באב‪ .‬נגזר על אבותינו‬
‫שלא יכנסו לארץ מנא לן‪,‬‬
‫דתניא‬
‫‪12‬‬
‫היה‪ ,‬כדכתיב קרא עלי מועד‬
‫לשבור‬
‫בהורי‪,‬‬
‫ל״כ‪,‬‬
‫הרי‬
‫ושמונה ימים באב הרי מ׳ יום‬
‫שלימים‪ ,‬גמצאו שהגיעו ט׳‬
‫באב‪ .‬אמר רבא אותו היום ט׳‬
‫באב היה והיו ישראל יושבין‬
‫ובוכין‪ ,‬אמר הקב״ה‬
‫אתם‬
‫בכיתם ביכיה של חיגם‪ ,‬אגי‬
‫אקבע לכם ביכיה לדורות‪.‬‬
‫חרב הבית בראשונה‪ .‬שנאמר‬
‫]ו[בחדש‬
‫בעשור‬
‫החמישי‬
‫לחדש ]וכוי[ בא נבוזראדן‬
‫חן‬
‫וגוי‪.‬‬
‫משנכנס‬
‫ששמם‪:‬‬
‫ציון‬
‫<> אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבה היה ומוצאי שביעית‬
‫אדר‪ .‬בראשוגה י‬
‫ימי נסים היו לישראל פורים ופסח‪:‬‬
‫היתת ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרי׳ שירה ועומדין על דוכנם‬
‫ניזיל‬
‫ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו‬
‫לומר יצמיתם ה׳ אלחינו עד שבאו נכרים וכבשום >ום בשניח נלכדת ביתר גמרא ־׳ נחרשה העיר תניא‬
‫״כשחרב טורנוסרופום תרשע את ההיכל נגזרה גזרח על רבן גמליאל לחריגח בא אדון אחד ועמד בבית‬
‫המדרש ואמר בעל חחוטם מתבקש בעל חחוטם מתבקש שמע רבן גמליאל אזל טשא מינייתו אזל לגביח‬
‫בצנעא א״ל אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי א״ל הן א״ל אשתבע לי אשתבע ליה םליק לאיגרא‬
‫גפיל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייתו יצתת בת קול ואמרה אדון‬
‫זח מזומן לחיי העולם הבא תנו רבנן משהרב הבית בראשונה גתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונת‬
‫ומפתתות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו לתיות גזבריז‬
‫נאמנים יהיו מפתתות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצתה כע; פיסת יד וקיבלתן מהם והם קפצו‬
‫איפוא כי עלית כולך לגגות‬
‫ונפלו לתוך האור ועליהן קונן ישעיהו הנביא משא גיא הזיון מה‬
‫תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזח חלליך לא הללי חרב ו‪1‬א מתי מלחמת אף בהקב״ה‬
‫נאמר מקרקר קיר ושוע אל התר‪ :‬משנכנס אב ממעטין בשמהה כר‪ :‬אמר רב יהודח ברית דרב‬
‫משנכנס אדר מרבין בשמחה‬
‫שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנם אב ממעטין בשמחה כך‬
‫וכתיב‬
‫אחריי‪,‬‬
‫קרא‬
‫וישרוף את בית ה׳ ואת בית‬
‫המלך‪ .‬וכתיב קרא אחריתי‪,‬‬
‫]ו(בחדש ההמישי בשבעה‬
‫להדש היא שנת תשע עשרת‬
‫‪14‬‬
‫בא נבוזראדן רב טבחים עבד‬
‫ט‬
‫שלשת ימים‪ .‬הרי כ״ב‪ ,‬דיום עשרים עצמו דאייר הוא מחשבון הגי ימים‪ ,‬וכתיב עד חדש ימים דהיינו כ״ט ימים‪ ,‬וחשוב ז׳‬
‫שני‬
‫תמוז שאוהה שנה תמוז מלא‬
‫‪13‬‬
‫דרך‬
‫הנה‬
‫בסיון‬
‫שלח‬
‫ימים‬
‫הגותרים מסיון‪ ,‬ול׳ יום של‬
‫א‬
‫אמר‬
‫בכ״ט‬
‫מהגלים‪,‬‬
‫מלך בבל וישרוף את בית ה׳‬
‫ואת בית המלך‪ .‬אי איפשר‬
‫לומר בשבעה שכבר נאמר‬
‫כוי‪ ,‬ואי איפשר לומר בי׳‬
‫שכבד נאמר וכוי‪ ,‬ואכלו ושהו‬
‫וקירקרו עד ערב ט׳ באב‪,‬‬
‫בערב ]טי[ באב הציתו סמוך‬
‫להשיכה והיה דולק והולך כל‬
‫היום‪ ,‬שנא• אוי לנו כי פנה‬
‫]ה[יום כי ]י[נטו צללי ערב‪.‬‬
‫א״ר יוחנן‬
‫הייתי‬
‫אלמלא‬
‫באותו הדור לא קבעתיו אלא‬
‫בעשירי מפני שרובו של היכל‬
‫בעשירי נשרף‪ .‬והנא‬
‫פורענוהא‬
‫תחלת‬
‫דידן‬
‫עדיפא‪.‬‬
‫ובשנייה דתניא ר׳ יוסי אומר‬
‫‪16‬‬
‫אבותינו שלא יכנסו לארץ‪.‬‬
‫כשחרכ‬
‫גראשוגה‬
‫ל‬
‫רבעו גרשום‬
‫כ ט ׳ באב נגזרה גזרה‬
‫טיש׳יע א ״ ח‬
‫ה ג ה ו ת מהר״י‬
‫לנדא‬
‫‪15‬‬
‫על‬
‫א‬
‫סימן‬
‫תקנה‪:‬‬
‫ה‬
‫‪4‬‬
‫ערב‪.‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫מגלגלין‬
‫זכוה‬
‫ליום‬
‫זכאי‬
‫וחובה ליום חייב‪ .‬כשחרב‬
‫הביה בראשוגה ט׳ באב היה‬
‫•ר‪ ,‬גמרא‪ .‬פי׳ טאשא‪ ,‬גתחבא‪.‬‬
‫ומוצאי שבת ומוצאי שביעית היתה ומשמרת יהויריכ היהה כוי‪ .‬נלכדה ביתר ונחרש]ה[ העי‬
‫דאייר לפי שהוא חסר‪ ,‬וכ״כ דסיון‪ ,‬הרי החדש ימים‪ ,‬ועדין נשהיירו ח׳ דסיון לפי שהוא מלא‪ ,‬וכתיב ותסגר מרים שבעת ימים‪,‬‬
‫הרי כ״ט דסיון‪ ,‬ובאותו יום עצמו שלח מרגלים‪ ,‬וכהיב וישובו מקץ ארבעים יום‪ ,‬תשוב ב׳ דסיון וכ״ט דתמוז הרי ל״א‪ ,‬וח׳ דאב דאמרת דבערכ טייב חורו‪ ,‬א״כ לא הוו כדרך אלא מ׳ נכי חדא‪ ,‬וקרא אמר ארבעים‪ .‬תמוז מליוה‪ .‬ואיכא ל׳ דתמוו‪ ,‬גמצא‬
‫בערב טייב מ׳ מלאים‪ ,‬ולמחר קבעי לטייב‪ .‬קרא עלי מועד‪ .‬שקבעו תמוז של שלשים‪ .‬וחובה ע״י חייב‪ .‬לפי שבט״ב היה כבר חייב‪ ,‬ששרף בו בראשונה‪ .‬כשהדס‪ .‬משמע נחרש‪ .‬בעל החוטם‪ .‬כלומר‪] ,‬גדול שבכולן והןע ין שבהם ]והןחשוב שבהם‪.‬‬
‫תורה אור‬
‫‪ .1‬ויהי בהידש הראשון בשנה השנית באחד להירש הוקם המשכן‪:‬‬
‫בעשרים בחדש נעלה הענן מ ע ל משכן הערת‪:‬‬
‫במדבר י יא‬
‫נסע לפניהם דרך ש ל ש ת ןמים לתור להם מנוחה‪:‬‬
‫ויבכו גם בני י ש ר א ל ויאמרו מי יאכלנו בשר‪:‬‬
‫‪ .3‬ויסעו מהר יי דרך ש ל ש ת ןמים וארון כרית ין‬
‫כמדבר י לג‬
‫כמדבר יא ד‬
‫שמות מ יו‬
‫‪ .2‬ויהי בשנה השנית בחדש השני‬
‫‪ .4‬והאספסף א ש ר כקךבו התאוו תאוה וןשבו‬
‫‪ .5‬ער ח ד ש ;מים ע ד א ש ר יצא מאפכם והיה לכם‬
‫ל ז ך א יען כי מאסתם את ין א ש ר בקרבכם ותבכו לפניו ל א מ ר למה זה ;צאנו ממצרים‪:‬‬
‫מר;ם מחוץ למתנה שכעת ;מים והעם ל א נסע ע ד האםף מדים‪:‬‬
‫אשר‬
‫ארץ‬
‫כנען‬
‫בהם‪:‬‬
‫במדבר יג ב‬
‫אני‬
‫נתן‬
‫לבני‬
‫ישראל‬
‫איש‬
‫אחד‬
‫‪ .8‬וןשבו מתור ה א ר ץ מקץ אךבעים יום‪:‬‬
‫עלי מועד ל ש ב ר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת ;הורה‪:‬‬
‫כמדבר יב טו‬
‫איש‬
‫אחד‬
‫במדבר יג כה‬
‫איכה א טו‬
‫למטה‬
‫במדבר יא כ‬
‫‪ .6‬ותסנר‬
‫‪ .7‬שלח ל ך אנשים התרו את‬
‫אבתיו‬
‫תשלחו‬
‫כל‬
‫נשיא‬
‫‪ .9‬סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא‬
‫‪ .10‬ותשא כ ל דזעךה ויתנו את קולם ויבכו‬
‫במדבר יד א‬
‫העם בלילה חהוא‪:‬‬
‫‪.11‬‬
‫ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת ת ש ע עשרה שנה למל־־‬
‫נבכדנאצר מ ל ך בבל בא נבוז‪:‬־אדן י נ טבחים ע ב ד מ ל ך בבל ירושלם‪ :‬וישרף את בית יי ואת בית המלך ואת כל‬
‫בתי ירושלם ואת כל בית גדול ש ר ף באש‪:‬‬
‫עשרה‬
‫עונה‬
‫בירושלם‪:‬‬
‫ערב‪:‬‬
‫למלך‬
‫ירמיהו נב יב‬
‫ירמיהו ו ד‬
‫נבובד‪-‬אצר‬
‫‪.13‬‬
‫מלכים ב כה ח‪-‬ט‬
‫מלך‬
‫בבל‬
‫בא‬
‫‪ .12‬ובחדש החמישי בעשור ל ח ד ש היא שנת ת ש ע‬
‫נבוזראדן‬
‫רב‬
‫טבחים‬
‫עמד‬
‫לפני‬
‫מלך‬
‫בבל‬
‫קדשו עליה מלךזמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי‬
‫‪ .14‬וישב עליהם את אונם וכךעתם יצמיתם יצמיתם ין אלהינו‪:‬‬
‫ההלים צד כג‬
‫‪.15‬‬
‫משא‬
‫גיא חזיון מה ל ך אפוא בי עלית כלך לגגות‪ :‬תשאות מלאה עיר הומיה קךןה עליזה חלליך ל א הללי חרב ן ל א‬
‫מתי מלהמה‪:‬‬
‫ישעיהו כב א‪-‬ב‬
‫‪ .16‬כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני אלהיס צבאות בניא חזיון מקרקר קר‬
‫ושוע א ל ההר‪:‬‬
‫ישעיהו כב ה‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫כז א טוש״ע א״ח סימן‬
‫תקנא סעיף א‪:‬‬
‫בה ב מיי׳ ס״ו מהל׳ י״ט‬
‫הלכה כא סמג לאדן‬
‫עה טיש״ע שס סימן תקלל‬
‫נט‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ג ו מיי׳ פייה מהל׳‬
‫בשלשה פרקים‬
‫כט‪:‬‬
‫פרק רביעי תענית‬
‫א מ ר רב פפא הלבך האי כר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי‬
‫ניזיל בהדיה‪ .‬בערכאות שלהן‪ « :‬ונתתי לכם אחריה ותקוה‪ .‬איילי‬
‫אמרוגים‪:‬‬
‫מהן בבבל הרבה כלאמרינן בפ׳׳ק )לף ט‪ >:‬עולא איקלע לבבל חזא‬
‫לישתמיט וכוי‪ .‬פירוש משוס דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום‬
‫לאיירי רב יהולה לעיל נקיט ואזיל‪ :‬דקלים‪ .‬להתפרנס מהן שיש‬
‫ק צ ר י דבי רב‪ .‬פירוש כובסין הבגדים ולכך ק ד להו קצרי על‬
‫מלא צנא לתמרי כר‪ :‬כלי פשחן‪ .‬ללבוש‪ :‬לא שנו‪ .‬במתני׳ יי( שכל‬
‫החייב‪:‬‬
‫ש ל‬
‫שם‬
‫תפוחים‪.‬‬
‫שמקצרין‬
‫י״מ‬
‫נ(כריח‬
‫מפוחים‬
‫הבגדים‬
‫תעניות הלכה ו סמג ע״י רחיצמ המים‪ :‬מ י שאין לו אמר רב פפא תלכך בר ישראל דאית ליה‬
‫עשין מל״ס ג טוש״ע שס אלא הלוק אחד מותר לכבס במועד‪.‬‬
‫דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב‬
‫סימן תקנא סעיף ג‪:‬‬
‫ל ה מיי׳ שס טוש״ע שם »)ובט‪3‬ול יום( ובס׳ אלו מגלחין)מו״ק‬
‫דריע מזליה ולימצי נפש״ה באדר *דבריא‬
‫לף יל‪ (.‬לקאמר וליטעמיך הא לאמר‬
‫סעיף ל‪:‬‬
‫מזליה לתת לכם אחרית ותקוה אמר רב‬
‫ל א ו מיי׳ סי״נ מהל׳ רבי אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו‬
‫תפלה הלנה טו טור‬
‫יהודה בריר‪ ,‬דרב שמואל בר שילת משמיה‬
‫אלא חלוק אחל וכו׳ לסריך יאמרו כל‬
‫א״מ סימן תקנט‪:‬‬
‫לב ז מיי׳ פ׳׳ה מהל׳ החלוקים אסורים לכבס בחול המועל דרב אלו דקלים וכלי פשתן ויאמר ראה ריח‬
‫תעניות הלכה ח טוש׳׳ע ותלוק זה מומר ומתרץ זה אזורו בני כריח שדה אשר ברכו ת׳ אמר רב יתודת‬
‫איית סימן תקננ סעיף י‪:‬‬
‫מוכיח עליו שאין לו אלא תלוק אחל‬
‫בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב‬
‫וא״כ לוקא להם אבל לנו ולאי אסור‬
‫כריח שדה של תפוחים‪ :‬שבח שחל השעה‬
‫אפי׳ אין לנו אלא חלוק אחל שאין‬
‫לעזי רש״י‬
‫באב להיות בחוכח אםורין לספר ולבבם‪ :‬אמר‬
‫אנו אוגלין אזור על חלוקות שלנו‬
‫פורלוי״ר ]פולי״ר[‪.‬‬
‫ולא הוי אזורו מוכיח עליו וכן צריך רב נהמז לא שנו אלא לבבם וללבוש אבל‬
‫לדרוך )לשם כיבוס(‪.‬‬
‫לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפילו‬
‫לישקיי״ר‪ .‬לגהץ‪.‬‬
‫ליזהר שלא לכבס המצנפת בחול‬
‫לבבם ולחניח אסור אמר רב ששת תדע‬
‫המועל אע״ג שאין לנו אלא אחת‬
‫אבל מ״מ יש לנשים לכבס בגלי‬
‫דבטלי קצרי דבי רב מתיב רב חמנונא‬
‫מוםף רש״י‬
‫בהמישי מותרים‪ .‬אס תל התינוקוח כלי לשכוב להוי כמי שאין <א> ׳בתמישי מותרים מפני כבוד השבת למאי‬
‫תשעה נאנ בערב שנת לו אלא חלוק אחל שיש רגילות להחליף‬
‫אילימא לכבם וללבוש מאי כבוד שבת איכא‬
‫מותרי! לננס נחמישי‪ ,‬בגליהס וכל שעה צריך לו כל‬
‫אלא להניה ובהמישי הוא דשרי אבל השבת‬
‫וכשחל ט׳ באב נל׳ נשנת בגליו ועל זה נהגו העולם לכבסס‬
‫למיחני‬
‫איצטריך‬
‫לא‬
‫כולה אםור לעולם לכבס וללבוש וכשאין לו‬
‫בחול המועל‪:‬‬
‫למותרין‪ ,‬נלאמרינן בגמרא‬
‫אלא הלוק אהד ״דאמר רב אםי א״ר יוהנן ימי‬
‫לא שנו אלא לפניו כו׳ ולעיל כ ש נ י ובחמישי קורין שלש ומפטיר‬
‫מ‪ .!:‬וכן ערב תשעה‬
‫שאיז לו אלא חלוק אחד מותר לכבםו‬
‫אחד‪ .‬מכאן מוטח רבינו תם‬
‫להיות‬
‫באב ש ח ל‬
‫בשבת‪ .‬אע״פ שאס חל דמסטיר עולה למנין שבעה מדקאמר בחולו של מועד איתמר נמי אמר רבי בנימין אמר‬
‫להיות נמול לא יאכל שני קורין שלש ומפטיר אחד שמפטיר אחד‬
‫ר׳ אלעזר לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל‬
‫תנשילין ולא יאנל נשר ולא‬
‫ישתה יין‪ ,‬ענשיו שהוא שנת מן הג׳ דקא מי‪3‬עיא ליה ‪3‬מגילה‬
‫לחניח מותר מיהיבי אסור לכבס לפני תשעה‬
‫אוכל נל צרכו!‪:‬ערובין‬
‫וזא‪) .(.‬לף כג‪ .‬ושס> מפטיר עולה למנין באב אפילו להניח לאתר תשעה באב וגיחוץ‬
‫כסעודת‬
‫שלמת ש‪3‬עה או לא משמע מהכא דעולה‪:‬‬
‫בשעתו‪ .‬שהיסה שעתו‬
‫שלנו ככיבוס שלהן וכלי פשהן אין בהם‬
‫ותרוייהו‬
‫עימלת לי במלכותו‪ ,‬למלך‬
‫משום גיהוץ תיובתא ישלה רב יצהק בר גיורי‬
‫יהליוט הוה ;שס>‪.‬‬
‫משמית דרבי יותנן אע״פ שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אבל אסור‬
‫ללובשן בשבת שהל תשעה באב להיות בתוכה אמר רב לא שנו אלא‬
‫רבינו חננאל‬
‫לפניו יאבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפילו לאחריו נמי אסור מיתיבי‬
‫לתת )להם( ]לכם[ אחרית‬
‫•תקוה‪ .‬אמרינן משמיה שבת שחל תשעח באב לחיות בתוכח אםור לספר ולכבס ובחמישי מותרין‬
‫־רב‪ ,‬אלו דקלין וכלי מפני כבוד השבת כיצד הל להיות באחד בשבת מותר לבבם כל השבת‬
‫‪!:‬שתן‪ .‬ראה ריח בני כרית‬
‫שדה‪ .‬כריח שדה של כולח בשני בשלישי ברביעי ובחמישי לפניו אסור לאחריו מותר חל להיות‬
‫״‪.‬פוהין‪ .‬בגדים מגוהצין בערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד חשבת ואם לא כבם בחמישי‬
‫אסור ללובשן בשבת שחל‬
‫‪1:‬׳ באב להיות בתוכה‪ ,‬עד בשבת מותר לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה יילייט עלה אביי‬
‫•יום תענית‪ ,‬ואפילו‬
‫הן ואיתימא רב אתא בר יעקב אתא >הל להיות בשני ובחמישי קורין שלשה‬
‫בגדים של פשתן‪ .‬פי׳‬
‫גיהח‪ 1‬בלשון ישמעאל ומפטיר אהד בשלישי וברביעי קורא אהד ומפטיר אהד רבי יוסי אומר‬
‫ל־לק‪ ,‬והוא עברי תומרתא‪.‬‬
‫כאב ילעולם קורין שלשה ומפטיר אחד תיובתא דשמואל אמר לך שמואל הנאי היא‬
‫שבת שחל להיות ט•‬
‫בתוכה אסור לספר ולכבס דתניא יייתשעה באב שהל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שהל להיות‬
‫ובחמישי מותר מפגי כבוד‬
‫דשבת‪ .‬אוקימגא בומן בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה‬
‫שחל ט׳ באב בערב שבת‪ ,‬בשעתו ואסור לספר ולכבס מר״ח ועד התענית דברי רבי מאיר רבי‬
‫בה׳ שמקודם יום ט׳ באב‬
‫התירו לו לכבס וללבוש יחודת אומר כל תתדש כולו אסור רשב״ג אומר אינו אסור אלא אותת‬
‫כשאין לו אלא חלוק אחד‪,‬‬
‫אפילו שבת בלבד ותניא אידך ונוהג אבל מראש הדש ועד התענית דברי ר׳‬
‫!ד[מותר לכבסו‬
‫בחולו של מועד‪ .‬מאיר רבי יהודה אומר כל ההדש כולו אסור רשב״ג אומר אינו אסור‬
‫כיכוסא( חלוקת רב‬
‫נחמן אלא אותת שבת בלבד אמר ר׳ יותנן ושלשתן מקרא אחד דרשו דכתיב‬
‫ו־ב ששת היא‪ ,‬וקיימא לן‬
‫דאמ׳‬
‫בהא כרב ששת‬
‫ותשבתי כל משושח חגח חדשת ושבתח מאן דאמר מר״ח ועד התענית‬
‫א‬
‫‪6‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫אפילו לכבס ולהניח אחר‬
‫ט׳ באב אסור‪ ,‬תדע דקא‬
‫כטל־ קצרי דבי רב‪.‬‬
‫ומותבינן מהא ]דתניא[‬
‫אסור לכבס לפני ט׳ באב‬
‫ואפילו להניח לאחד ט׳‬
‫באב‪ ,‬וגיהוץ של בני בבל‬
‫ככיבוס של בגי ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וכלי פשתן אין‬
‫בדן משום גיהוץ‪ ,‬תיובתא‬
‫מסורת הש״ס‬
‫מהגה‬
‫אחד‪ .‬אחד‬
‫בשבת‪.‬‬
‫׳(אינו‬
‫קורא‬
‫והוא‬
‫מפסיק‬
‫לפלוגתא היא במסכח‬
‫כשנטרל שוב לא חזר‬
‫עצמו‬
‫סעודתו‬
‫המפטיר‪.‬‬
‫ואינו‬
‫קתני‬
‫ממעט‬
‫מיהח‬
‫לאחריו‬
‫בתבשילין אלא‬
‫מותר‬
‫אוכל בל‬
‫גיטין בפרק ןמי שאחזו[ )לף סח‪ >:‬לאיכא למאן‬
‫תיו‪3‬תא‬
‫צרכו‬
‫דשמואל‪:‬‬
‫ומעלה‬
‫דאמר מלך‬
‫על‬
‫השבוע‬
‫לכבס‪:‬‬
‫אסור‬
‫כלי‬
‫ולהניח‪.‬‬
‫אפילו‬
‫שילבוש‬
‫לכבס‬
‫זמן‬
‫לאחר‬
‫לאחר ט׳ באב אסור לנראה כמסיח‬
‫לעחו‬
‫בגלים‪ :‬אמר‬
‫שעוסק בכיבוס‬
‫רב ששה סדע‪ .‬לאפי׳ לכבס ולהניח‬
‫אסור‪:‬‬
‫כך שמס‬
‫קצרי‪.‬‬
‫»(בלשון‬
‫ישמעאל והם כובסין‪ .‬שמעחי אומרים‬
‫על שם שמקצרין בגלי צמר כשדורסין‬
‫ג( מ״ק יד‪ .‬יח‪ .‬חולין קו‪,:‬‬
‫]קדושין לג‪:‬‬
‫ד(‬
‫וש״נן‪,‬‬
‫ה( ]מגילה » ‪ , [ :‬ו( עירוכין‬
‫מ‪! (t ,:‬צ״ללתת[‪ ,‬ח( ]לעיל‬
‫נו‪:‬ן‪ (0 ,‬ןע׳ נ׳׳ק קיט‪:‬‬
‫וכרש״י שסן‪ ,‬י( ]עי׳ גאה״ט‬
‫גא״ח סי׳ תקנג ס״ק יכ‬
‫כוונת רש׳׳י במ״ש אינו‬
‫מפסיק סעודתון‪ ,‬כ( ]עי׳‬
‫רש״ל ניטין סח‪:‬ן‪ ,‬ל( ןג״מ‬
‫פ״ו‪ ,[:‬מ( ןצ״ל שמעון ק‬
‫גמליאל ן‪ ,‬ג( ן עי׳ תיס׳ שבת‬
‫סמ‪ .‬ל״ה פריו קולס[‪,‬‬
‫ס( ]צ״ל ובחולין לף קו‪:‬ן‪,‬‬
‫לממרגמינן עין רוגל )שמואל‬
‫והיינו‬
‫ב י‪ 0‬עינא‬
‫מיל‬
‫וללבוש‪.‬‬
‫שבת‬
‫לקצרא‪ :‬אילימא‬
‫איכא‪:‬‬
‫על‬
‫ולהניח‬
‫לכבס‬
‫תורה אור השלם‬
‫כבול‬
‫‪ .1‬כי אנכי ידעתי את‬
‫המחשבת א ש ר אנכי‬
‫חשב עליכם נאם ין‬
‫שלום ולא‬
‫מחשבות‬
‫לךעה לתת לכם אחרית‬
‫ירמיהו כט יא‬
‫ותקוה‪:‬‬
‫בחמישי מאי‬
‫לאו‬
‫אלא‪.‬‬
‫השבת‪:‬‬
‫לכבס‬
‫לכבס‬
‫לטולם‬
‫וללבוש‪ .‬מיל בחמישי)‪ :0‬ובמי שאין‬
‫לו אלא חלוק אחד‪ .‬לאין לו להחליף‪.‬‬
‫מפני‬
‫ומאי‬
‫השתא‬
‫מכבס‬
‫השבת דאי‬
‫כבול‬
‫לא‬
‫בחמישי חו לא מצי‬
‫לכבס ליה‪ 0) :‬חולו של מוטד‪ .‬שאין‬
‫לו אלא חלוק אחל ללא סגיא ללא‬
‫מפני‬
‫מכבס‬
‫ואפי׳‬
‫הכנימה‬
‫לפני המועל מומר לכבסה‬
‫כיבס‬
‫במועל‪:‬‬
‫יז‬
‫שלגו‪ .‬אינו יפה אלא ככיבוס‬
‫אפילו‬
‫באב‪.‬‬
‫ו ג י ה‬
‫שלהן ואסור לגהץ לפני תשעה באב‬
‫לאחר‬
‫להניח‬
‫אבל כיבוס שלנו‬
‫תשעה‬
‫מוחר‪ :‬כלי פשסן‬
‫אין בהן‪ .‬ליאסר משוס‬
‫בכלי‬
‫מילת‪.‬‬
‫שאסור‬
‫שנו‪.‬‬
‫תשעה‬
‫ושני‬
‫ללובשו‬
‫באב‬
‫בימים‬
‫ביום‬
‫לישקיי״ר‬
‫להיות‬
‫גיהוץ אלא‬
‫בלע״ז‪:‬‬
‫בשבוע‬
‫בתוכה‬
‫לא‬
‫שחל‬
‫אלא‬
‫שלפני תשעה באב שאם חל‬
‫רביעי‬
‫ושלישי‪:‬‬
‫אסור‬
‫ללובשו‬
‫אבל‬
‫לאחריו‪.‬‬
‫ראשון‬
‫חמישי‬
‫וששי ‪ 1‬ז ‪ 1‬ושביעי מומר‪ :‬חל להיוה‬
‫א‬
‫א‬
‫‪ . 2‬ד ג ש וישק ל ו וץו־ח‬
‫את ריח בגךיו ויברכהו‬
‫ויאמר ר א ה ריח בני‬
‫כריח עודה א ש ר ברכו‬
‫בראשית כז כז‬
‫ין‪:‬‬
‫‪ .3‬והשבתי בל משושה‬
‫חגה חדשה ושבתה וכל‬
‫הושע ב יג‬
‫מועדה‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)‪ (6‬נמ׳ ו ב ח מ י ש י מוחרין‬
‫מפני כבול השבח‬
‫מאי‬
‫מותרין אילימא לכבס כוי‬
‫היא לשד אנל כל השבת‬
‫כולה‪ ) :‬נ ( רש״׳ ל׳׳ה לעולס‬
‫נוי מיל נתמישי ינמי שאין‬
‫כו׳ הל׳׳א‪) :‬ג( ה״ה בחולו‬
‫של מועד דכיון שאין לו‬
‫אלא חלוק אחד לא סגי‬
‫דלא מכנס ליה‬
‫מפני‬
‫הכנימה‪) :‬ל( י״ה ומפטיר‬
‫א ח ד מאותן שלשה‪:‬‬
‫באחד בשבה מוהר לכבס כל השגה‬
‫דהיינו‬
‫כולה‪.‬‬
‫לאחריו‪:‬‬
‫להיוח‬
‫חל‬
‫בשני או בשלישי ברביעי ובחמישי‬
‫כוי‪ :‬לייט עלה אביי ואיהימא רב‬
‫בר‬
‫אהא‬
‫בתשעה‬
‫ולמעלה‪.‬‬
‫יעקב‬
‫באב‬
‫המכבס‬
‫אהא‪.‬‬
‫אפילו‬
‫ואדקאי‬
‫מן‬
‫מפסיק‬
‫בברייתא‬
‫לה למילתא וקאמר לייט עלה אביי‬
‫כוי‪ :‬חל‬
‫להיוה בשני כוי• סיפא‬
‫דההיא בריימא גופה היא‪ :‬ומפטיר)י(‪.‬‬
‫שלשה‬
‫מאותן‬
‫ה ג ה ו ת הגר״א‬
‫]א[‬
‫ושניעי‪.‬‬
‫רש״־‬
‫ד״ה‬
‫רשוס קו‬
‫למחקו‪:‬‬
‫אכל‬
‫עליו‬
‫המנחה‬
‫מפטיר‬
‫אממן‬
‫ה ג ה ו ת מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ רש״י ד״ה אנל לאחטו‬
‫וכו׳ ושניעי‪ .‬נמחק מלת‬
‫ושניעי‪:‬‬
‫מתוך שאין מוסיסין בחול יותר מג׳‬
‫אנשים ולא בר״ח על ד׳ שאין לנו‬
‫להוסיף אלא בשבמ ובי״ט כדמפרש‬
‫במגילה )דף כא‪.(.‬‬
‫דזמן ספר‬
‫ולפיכך‬
‫תורה הוא‬
‫קורין ג׳‬
‫ובלאו הכי‬
‫הוו קרו שלשה שהוא מתקנת עזרא‬
‫לקרות‬
‫וישראל‪:‬‬
‫וכן טרב‬
‫שולחנו‬
‫בשני‬
‫ובחמישי‬
‫קורא‬
‫כהן‬
‫אחד‬
‫ולוי‬
‫ומפטיר‬
‫השטה באב שחל‬
‫להיוה‬
‫שלמה‬
‫בשעחו‬
‫אפי׳‬
‫כסעודת‬
‫והליוט ומלך ואיכא למ״ל מלך‬
‫והליוט כלומר‬
‫התענית‪ .‬אלמא לסבירא ליה לרבי מאיר לפניו אסור לאחריו מומר ורבי יהולה ורבן ״(גמליאל סבירא להו לאפילו לאחריו נמי אסור‪:‬‬
‫מחגה‬
‫רבינו גרשום‬
‫לכבס‬
‫קצרי‪.‬‬
‫דבטלי‬
‫וללבוש מאי כבוד שבת‬
‫דלבוש‬
‫במאי‬
‫איכא‪.‬‬
‫בהמישי‪ .‬אלא לאו להגיח‪.‬‬
‫וללבוש בשבת‪ ,‬דהייגו‬
‫טעמא‬
‫שבת‪.‬‬
‫כבוד‬
‫דבהמישי לפי שהוא קרוב‬
‫לשבה‪ ,‬אבל שאר יומי‬
‫אפילו להניח‪ ,‬וקשיא )לרב‬
‫התא( ]לרב נחמן!‪ .‬לעולם‬
‫לכבס וללבוש‪ .‬בחמישי‪,‬‬
‫ודאמרת מאי כבוה שבח‬
‫איכא‪ ,‬דלית ליה אלא אותו‬
‫הלוק ולא מצי להמתין עד‬
‫שבת‪ ,‬והיינו כבוד שבת‬
‫דמכבם ליה‪ ,‬ולהכי שאר‬
‫יומי אסור‪ ,‬אבל להנית לא‬
‫הוי אסור‪ ,‬וגיהוץ שלנו אסור‪ .‬לייט עלה אביי‪ .‬במאן דכביס בע״ש בט׳ באב מן המנחה ולמעלה‪ .‬קורין ג׳‪ .‬הואיל וכל חמישי‬
‫ושני קורץ גי‪ .‬מפטיר‪ .‬אסוף אסיפם‪ .‬תיובתא דשמואל‪ .‬הא דקתני מותר לכבס כל השבוע‪ ,‬ושמואל אמר לאחריו נמי אסור‪.‬‬
‫אסיר לאחריו מותר‪ ,‬חל ט׳ באב להיות בערב שבת מוחרין לכבס בחמישי‪ .‬פי׳‪ ,‬מי שאין לו אלא הלוק אהד‪ .‬ואם לא כיבס בה׳ יכבס בערב שבת בט׳ באב עצמו מן המנחה ולמעלה‪ .‬לייט אב‬
‫כר׳ ]יוסי[ דאמר לעולם קורין ג׳ בט׳ באב ומפטיר אחד‪.‬‬
‫א( נראה דצ״ל וכבוש להניח לאחר ת״נ‪.‬‬
‫מזלי׳[‪,‬‬
‫ג(‬
‫ולעיל‬
‫אותן ברגליהן במים שקורין פורלד״ר‬
‫למלכומוי( לפיכך הוצרך לומר בשעתו בעת מולכו ותקפו שהיה אוכל הוא ושריו ס׳ כור סולת כו׳ל(‪ :‬ועד‬
‫ה״ב נתמן‪ .‬נמצא מיקל ככיבוס בבל‪ .‬ואסיקנא‪ ,‬אף על פי שא׳ כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ‪ ,‬אבל אסור ללובשן בשבת‬
‫שחל ט׳ באב להיות בתוכה‪] .‬שבת שחל טייב להיות בתוכה[ אםורין לכבס ולספר ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת‪ ,‬כיצד‪,‬‬
‫חי להיות באחד בשבת מותרין לכבס כל השבת כולה‪ ,‬חל להיוח ט׳ באב בשני או בשלישי או ברביעי או ]בחמישי[ לפניו‬
‫א( ]גירשת רא״ש דפקיף‬
‫ט‪:‬ן‪,‬‬
‫שהצריך ודחק עצמו לכך‪ .‬ובקריאת הספר‪ ,‬קיימא לן‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי תענית‬
‫מ ס ו ר ת הש״ם‬
‫א( ] צ ׳ ׳ ל ו נ ר ח י צ ה ו ב ס י כ ה ו ע ׳‬
‫נרסי‬
‫נרי׳׳ף‬
‫ונרא״ש ללא‬
‫נאכיל׳‬
‫ו נ ש ת י ׳ [ ‪ ] (5 ,‬נ י ר ס ׳‬
‫ה ר י ״ ף והרא׳יש אינן נ ט י ל י ן‬
‫נ ו לנרי ר ״ מ ר׳ יהולה אומר‬
‫א ף אינו ק ו ר א נ מ ק ו ם וכו׳‬
‫ו ת י נ ו ק ו ת של ב י ת ר ב ן בטילי!‬
‫בו משוס שנאמר ס ק ו ר י ה׳‬
‫י ש ר י ס מ ש מ מ י לב ו ע ״ ע ט ו ר‬
‫א״ח‬
‫נ(‬
‫תקנל[‪,‬‬
‫ר״ס‬
‫] ס נ ה ל ר י ן ע ‪ , [ .‬ל( ןצי׳ל‬
‫שהוא ו נ ״ א נ ם נ ה ר ר י ן ע‪ .‬ונן‬
‫נסרש׳׳י‬
‫ה(‬
‫להכא‬
‫וסנהלרין‬
‫תוספתא‬
‫ולהתס[‪,‬‬
‫ע‪ .‬ע״ז‬
‫תרומות‬
‫ל‪:‬‬
‫ס״י[‪,‬‬
‫ו( ן א י נ ה א [ ‪ ] (1 ,‬ה ק ר א ז וצ״ל‬
‫מנשר‬
‫ה ז נ ח ! ‪ ,‬ח(‬
‫]תהליס‬
‫יט[‪,‬ע(]צי׳לואסהאכליאכל‬
‫מ ב ש ר ן ‪ ,‬י( ] ע י ׳ ב ״ י נ א ׳ ׳ ח‬
‫סי׳‬
‫תקנא מה‬
‫שממה‬
‫על‬
‫לברי ת ו ס ׳ אלין‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫‪3‬‬
‫ו ת ר ר י ה ו לקולא‪ .‬כלומר תרוייהו כדר״מ דאמר מר״ח ועד‬
‫מהגה‪ .‬כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר״ח שנקרא חג כדאמרי׳‬
‫המענימ וכרשב״ג דאמר אינו אסור אלא אותה שבת‬
‫לעיל <לף כט‪ (.‬קרא עלי מועלי(‪ :‬הלכה כר״מ‪ .‬ללפניו אסור ולאחריו‬
‫בלבד הלכה כמרוייהו לקולא כלומר דאינו אסור אלא אותה שבת‬
‫מותר‪ :‬הלכה כרבן שמעון בן גמליאל‪ .‬לאין איסור נוהג אלא‬
‫בלבד כרשב״ג ודוקא ]עד[ התענית אבל לאחר התענית מותר דהלכה‬
‫באותה שבמ‪ :‬הרוייהו לקולא‪ .‬כלמפרש ואזיל לבלפניו מוקי הלכה‬
‫כר״מ דאמר דאינו אסור אלא עד‬
‫כר״מ ללפניו ולא לאחריו ובאותה‬
‫התעניח ואע״ג לשלחו משמיה דר׳‬
‫שבת אבל קולס אומה שבמ אפילו‬
‫מחגח ומ״ד כל חחדש כולו אםור מחדשה‬
‫יוחנן לכלי פשתן מותר לכבס במועד‬
‫לפניו מותר‪ :‬משש שטוס ולמטה‪.‬‬
‫ומ״ד כל השבת כולה אםור משבתה אמר‬
‫מ״מ החמיר לנו מורינו רש״י לחח‬
‫כלפי השחר‪ :‬המפסיק בה‪ .‬לשוב‬
‫רבא הלכה כרשב״ג ואמר רבא הלכה כרבי‬
‫סלינין שלנו לכובס אותה שבוע‬
‫אינו אוכל עור מאוחה סעולה‬
‫מאיר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן‬
‫שהיה בה נו״ב קולס התענית ] ג [ אבל‬
‫ואילך‪ :‬ה״ג כיצד ישגה א״ר יהודה‬
‫הלכה כר׳ מאיר הוח אמינא אפי׳ מר״ח קמ״ל‬
‫היכא לחל ט״ב בה׳ בשבת מותר‬
‫אם הוא רגיל כוי‪ :‬בעשרה‪ .‬שהיו‬
‫לכבס ולספר מחצות ואילך מפני‬
‫סועלין עמו לכבולו‪ :‬וחכ״א ישנה‪.‬‬
‫הלכה כרשב״ג ואי אשמועינן הלכה כרשב״ג‬
‫כבול השבת לאין להמתין על ערב‬
‫אשני מבשילין קיימי )א( בשר ויין‬
‫חוח אמינא אפילו לאחריו קמ״ל הלכה כרבי‬
‫לאין‬
‫ימעט‪ :‬מליח‪ .‬לג או בשר מליח‬
‫שבמ מפני טורח השבתי(‪:‬‬
‫מאיר‪ :‬ערב תשעח באב לא יאכל אדם ב׳‬
‫בו טעם כל כך אחר ששהה שלשה‬
‫ע ר ב ט״כ לא יאכל אדם נ׳‬
‫תבשילין בו׳‪ :‬אמר רב יהודח לא שנו אלא‬
‫ימים במלח כללקמן « כשלמים‬
‫תבשילין‪ .‬פירוש ב׳ תבשילין‬
‫והנותר מבשר זבח השלמים וגו׳ י( משש שעות ולמעלה אבל משש שעות‬
‫ר״ל בשתי קלירות כגון שקורין‬
‫ולמטה מותר ואמר רב יהודת לא שנו אלא‬
‫טסי לא אשכתן למקרי בשר‪ :‬כל‬
‫העולם אכלנו ב׳ מינים שקורין‬
‫שאינו‬
‫בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה‬
‫שהוא משום ט' באב‪ .‬כגון סעולה‬
‫מיישו״ן אבל אין לאסור לאכול תבשיל‬
‫)א( ר ש ״ • ל ״ ה ו ת כ ״ א י ש נ ה‬
‫אכל המפסיק בה‪ :‬כל שאינו משום טייב‪.‬‬
‫מפסיק בת מותר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי‬
‫שעושין מבצליס ומגבינה ומביציס‬
‫אשני מבשילין ק י י מ י‬
‫ב ש ר ד י ן ‪) :‬נ( ד ״ ה מ ל י ת כ ו ׳ כגון סעולה המפסיק בה בתענית‬
‫אשמעינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא‬
‫לאע״ג לאין רגילין העולם לאכול‬
‫כ ד ל ק מ ן ה ס ״ ד ו ה ש א ר צבור אי נמי סעולה שאינו מפסיק‬
‫בצלים חיין כלאמר בעירובין )ל׳ כמ‪(.‬‬
‫אפי׳ משש שעות ולמטה קמ״ל משש‬
‫ואסור‬
‫)ג( ד ״ ה‬
‫נמחק‪:‬‬
‫ל ק ר ו ת נ ו ׳ מ ש מ ח י ל נ בה‪ :‬ה״ג ר' ישמעאל בר׳ יוסי אומר‬
‫שעות ולמעלת ואי אשמעינן משש שעות אכל בצל והשכים ומת וכו׳ שקשין לכל‬
‫לאכול‬
‫שמוסר‬
‫שעה‬
‫כל‬
‫אביו‬
‫משום‬
‫רגיל‬
‫שהוא‬
‫במקום‬
‫גופו של אלם כחרבות אעס״כ מאחר‬
‫ולמעלה הוה אמינא אפי׳ בסעודה שאינו‬
‫ה ס ״ ל ‪) :‬ל( ת ו ם ׳ ל ״ ה ע ר נ מוסר לרחוץ ולא גרסינן בשר‪ .‬כלומר‬
‫שאין עושין מהם תבשיל בעצמו אס‬
‫נ ו ׳ א ס ל א י ש י מ ו בו ש ו מ ן‬
‫תניא‬
‫בה‬
‫המפסיק‬
‫בסעודה‬
‫קמ״ל‬
‫בה‬
‫מפסיק‬
‫אפי׳ בשעח סעולה המפסיק מותר‬
‫לא ישימו )י( או שומן או שוס לבר‬
‫או‪:‬‬
‫תניא‬
‫בתרא‬
‫כלישנא‬
‫תניא‬
‫קמא‬
‫כלישנא‬
‫לרחוץ הואיל ומומר לאכול‪ :‬אסור‬
‫שנותן בהם טעם אינו קרוי תבשיל‬
‫באכילה ובשהיה‪ .‬הני אין נוהגין‬
‫כלישנא בתרא הסועד ערב תשעה באב אם‬
‫כלי לאסור הביצים שמשימין עמהס‬
‫באבל לקא חשיב נמי איסורים שנוהגין‬
‫עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר‬
‫אבל מן גבינה המבושל בקלירה אין‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[ נ ם ר א כ ל ש ע ה ש מ ו ת ר בו לבל מהני לנהיגי באבל רחיצה‬
‫חששא לאכול לכל לבר שהוא נאכל‬
‫ולשתות יין ואם לאו אםור לאכול בשר‬
‫ל א כ ו ל ) נ ש ר ( מ ז ״ מ ) ו כ ן סיכה ונעילה כר‪ :‬ואסור לקרות‬
‫כמו שהוא חי כמו מלב כמו גבינה‬
‫ולשתות יין תניא כלישנא קמא ערב תשעה‬
‫מ ת ק ו רש״י וכן נ ת י ס ס ת א‬
‫בתורה כוי‪ .‬לכתיב בהוי« משמחי‬
‫כמו תפוחים אין בהם חורח בשיל‬
‫ל י מ א ( ‪] :‬ב[ ע ם ו ת י נ ו ק ו מ לב »>‪ :‬במקום שאינו רגיל לקרות‪ .‬באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל‬
‫של ג ״ ר א י נ ! נ ט ל י ן ר ׳‬
‫כלל וכלל‪ :‬ו א ם היה רגיל לסעוד‬
‫בשר ולא ישתת יין רבן שמעון בן גמליאל‬
‫י ה ו ל ה נ ו י ‪ .‬נ צ ״ ל ) י ב ״ ה לטון ללא ילע אית ליה צערא‪:‬‬
‫צריך‬
‫בחמשה‪.‬‬
‫יםעוד‬
‫בעשרה‬
‫ובא״ז‬
‫ורא״ש‬
‫נרי״ף‬
‫אומר ישנה אמר רבי יהודה כיצד משנה‬
‫ו ג י ר ס ת ס נ מ ״ ק ל נ ר י ר ״ מ עד כמה‪ .‬הוי בשר גמור ללא הוי‬
‫למעט בכבודו‪:‬‬
‫ו א ע ״ ג דחאמר‬
‫ו נ ״ ל ה פ ו ס ק י ם ש פ ס ק ו נ ר ׳ בשר מלית כל זמן שהוא כשלמים‬
‫מין‬
‫יאכל‬
‫תבשילין‬
‫שני‬
‫לאכול‬
‫רגיל‬
‫תית‬
‫אם‬
‫הש״ם הבשר מליה מותר בל זמ;‬
‫יו הת ורלרהי (ה‪:‬ו ‪)] .‬ג [א נ לת ו םה ׳י נ אס ל ״כ ו ׳ה שלא שהה במלחו אלא שני ימים אחד ואם היה רגיל לםעוד בעשרה בני אדם‬
‫שאינו כשלמים‪ .‬כלומר שעבר יותר‬
‫ע י ט ו ר ח ה ש נ ת ( ת א ״ מ ולילה אחל כזמן אכילח שלמים‪ .‬ולהט‬
‫םועד בהמשה היה רגיל לשתות עשרה כוםות‬
‫מב׳ ימים משחיטתו אפ״ה לדידן‬
‫)וכנר ח מ ה הנ״י ע״ז(‪:‬‬
‫נקט כשלמים לבזמן אטלת שלמים‬
‫שותה המשה כוסות במה דברים אמורים‬
‫אסור לאכול בשר אפי׳ מלוח מזמן‬
‫אשכחן לאקרי בשר לכמיב )ויקרא ‪(1‬‬
‫מרובה כיון דאנו רגילים לאכול‬
‫משש שעות ולמעלת אבל משש שעות‬
‫ט> והנותר מבשר זבח השלמים וגו׳‬
‫בשר מליח וכן צריך למעט בשתייתו‬
‫ולמטה מותר תניא אידך ערב תשעת באב לא‬
‫מוסף רש״י‬
‫טפי לא אשכחן למקרי בשר שהטעם‬
‫שאס היה רגיל לשתות עשרה‬
‫יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא‬
‫כ ל זמן שהוא כשלמים‪ .‬נפסל אחד ‪3‬׳ וג׳ ימים‪ :‬יין‬
‫כוסות משכר או ממשקה אחר לא‬
‫שלא ע נ ר עליו ו מ ן אכילת‬
‫ש ל מ י ם ‪ ,‬שני י מ י ס ו ל י ל ה מגתי‪ .‬חלש ומתוק ואינו טוב‬
‫ישתה יין דברי ר״מ והכ״א ישנה וממעט‬
‫ישתה כי אם חמשה וצריך לשנות‬
‫א ח ל ‪ ,‬ע ל י י ! נ ל ת ל מ ו ת ו ה ו א טין ישן ומשלשל ומזיק‪ :‬תוסס‪.‬‬
‫בבשר וביין כיצד ממעט אם היה רגיל לאכול‬
‫מקומו שהוא רגיל לאכול בו כמו‬
‫גילוי‪.‬‬
‫משום‬
‫בו‬
‫אין‬
‫ו ל א א ק ר י מ ל י ח ו מ ש מ ח א ת רומח‪:‬‬
‫רגיל‬
‫היה‬
‫ליטרא‬
‫חצי‬
‫יאכל‬
‫בשר‬
‫ליטרא‬
‫שהיה מנהגו של רבי יהודה בר׳‬
‫ה ל נ ל כ ת י נ ) ל נ ר י ס מ>‬
‫ו ז ב ח ת ש ל מ י ס ו א כ ל ת ש ס שאין נחש שותהו ט יברח מרתיחחו‪:‬‬
‫לשתות לוג יין ישתה חצי לוג יין ואם אינו‬
‫אילעאי שישב ואכל ערב ט״ב בין‬
‫ושמחח‪ ,‬אלמא נ ר שמחה‬
‫בין‬
‫מנור לכיריים מקום שהיה מנוול‪:‬‬
‫רגיל כל עיקר אםור רשב״ג אומר אם היה‬
‫ה ו א ‪ ,‬א נ ל כ מ ר הכי ה ר מליח‬
‫נמלח‬
‫טעמו‬
‫ונחלף‬
‫כל‬
‫זמןו רגיל לאכול צנון או מליח אחר סעודתו תרשות בידו תניא אידך כל שתוא‬
‫)נזנהדרץ ע‪ .(.‬כל‬
‫שהוא תוסס‪ .‬ש ה ו א נ ו ש ך משום תשעה באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואםור לרחוץ כל שאינו משום ט״ב מותר לאכול בשר‬
‫נגרו! מ ח מ מ שה‬
‫תוסס‪.‬ו אייןמ חחמלישן ולשתות יין ואסור לרהוץ ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול \*\ בשר מותר לרחוץ‬
‫!שם;‪ .‬י ץ‬
‫ן‬
‫י‬
‫מ‬
‫ח‬
‫מ‬
‫א‬
‫מגיתו ע ל שהו‬
‫ת״ר כל מצות הנוהגות באבל נותגות בט׳ באב יאסור באכילת ובשתיה איובםיכת ובנעילת תםנדל ובתשמיש‬
‫ל ה י ו ת יין ק ר י ל י ה ת ו ס ס‬
‫תמטת ואסור לקרות בהורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות אבל‬
‫קורא תוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים‬
‫שבירמיה ותינוקות של בית רבן ״‪ w‬בטלין משום שנאמר פקודי ה׳ ישרים משמחי לב ר׳ יהודה אומר‬
‫רבינו גרשום‬
‫אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות‬
‫מחגה‪ .‬מה חגה ח׳‬
‫ימים‪ ,‬ובדברים הרעים שבירמיתו ותינוקות של בית רבן בטלים בו משום שנאמר פקודי ה׳ ישרים משמהי לב‪:‬‬
‫אף מיעוט שמחה ח׳ ימים‪.‬‬
‫ותרווייהו לקולא‪ .‬הלכה לא יאכל בשר ולא ישתה יין‪ :‬תנא ״יאבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו בשר מליח עד כמה‬
‫כר״מ דאמר אין אסור‬
‫אלא אמר רב היננא בר כהנא משמיה דשמואל כל זמן )שאינו( כשלמים ויין מגהו עד כמה כל זמן שהוא‬
‫והלכה‬
‫התענית‪,‬‬
‫עד‬
‫אלא‬
‫כרשב״ג דאין איסור‬
‫תוםם תנא >ייין תוםם אין בו משום גילוי ץכמה תםיםתו ג׳ ימים אמר רב יהודה אמר רב כך‬
‫אותה שבת‪ ,‬והוא שלפני‬
‫ט׳ באב‪ .‬בסעודה המפסיק‪ ,‬היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב‬
‫א‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫ד(‬
‫ח‬
‫?‬
‫סעודה אהרונה שמקבל‬
‫עליו תענית‪ .‬אבל בסעודה‬
‫ביז‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫לג‬
‫מיי׳‬
‫תעניות‬
‫עשין‬
‫ז‬
‫הלכה‬
‫ג טוש׳׳ע א ״ ח סימן‬
‫תקנכ‬
‫לד‬
‫סעיף א וסעיף ט‪:‬‬
‫ב‬
‫מיי׳ ש ס‬
‫סמג‬
‫סי׳‬
‫ס״ה‬
‫מהל׳‬
‫סמג‬
‫שס‬
‫מקני‬
‫הלכה‬
‫טוש״ע‬
‫סעיף א‬
‫י‬
‫שס‬
‫ןוטור‬
‫שס סימן תקנה[‪:‬‬
‫ןמיי׳‬
‫ג‬
‫שס‬
‫טוש״ע‬
‫לה‬
‫הלכה‬
‫שס[‪:‬‬
‫ד ה מיי׳ ש ם ה ל כ ה ז‬
‫ס מ ג שס‬
‫וטוש׳׳ע‬
‫סי׳ ת ק נ נ סעיף‬
‫לו‬
‫יא‬
‫ז מיי׳‬
‫ו‬
‫שס‬
‫כן‪:‬‬
‫פי״א‬
‫מהל׳‬
‫רוצח ו ש מ י ר ת נ ס ש ה ל כ ה‬
‫ח ס מ נ עשין ע ט ט ו ר‬
‫סימן‬
‫לו‬
‫ח‬
‫תעניות‬
‫מיי׳‬
‫י״ד‬
‫קטז‪:‬‬
‫פייה‬
‫מהל׳‬
‫הלכה ט טוש״ע‬
‫א ״ ח סימן ת ק נ נ ס ע י ף ו‪:‬‬
‫ת ו ר ה אור ה ש ל ם‬
‫פקודי ין ישרים‬
‫‪.1‬‬
‫משמחי ל ב נוצות ין ברה‬
‫מאיךת עינים‪:‬‬
‫תהלים יט ט‬
‫רבינו חננאל‬
‫ואסיקנא‪ ,‬הלכתא )כר׳‬
‫יוחנן( כרב שמעון בן‬
‫גמליאל דאמר אינו נוהג‬
‫אלא אותה שבת בלבד‬
‫שתל ט׳ באב להיות‬
‫בתוכה‪ ,‬והלכתא כר׳ מאיר‬
‫דאמר עד התענית‪ ,‬אכל‬
‫שאר‬
‫התענית‬
‫לאחר‬
‫א( שבוע מוהר‪ .‬ווהו פי׳‬
‫הלכתא כתרווי־הו לקולא‪.‬‬
‫ערב ט׳ באב לא יאכל שני‬
‫תבשילץ כוי‪ .‬ואפילו אורז‬
‫ועדשים‪ ,‬אבל ]אוכל[‬
‫תבשיל אחד‪ ,‬בלבד שלא‬
‫יהיה אותו תבשיל בשר‪.‬‬
‫ואם הוא בשר בן ג׳ יום‬
‫מוהר‪ ,‬דא׳ כל בשר שאינו‬
‫כשלמים בן שני ימים‬
‫ולילה אתד‪ ,‬כדכתיב כיום‬
‫זבהכםיאכל וממהרת וגוי‪,‬‬
‫איגו קרוי בשר אלא מליח‪.‬‬
‫ויין חוסם גמי‪ ,‬כגון שנסחט‬
‫בתוך ג׳ ימים מותר‪ ,‬שאיגו‬
‫עדיין יין‪ .‬אמר רב יהודה‬
‫אמר רב לא שגו ]לא[ יאכל‬
‫בשר ולא ישתה יין בערב‬
‫ט׳ באב‪ ,‬משעה שיעברו‬
‫שש שעות מן היום‪ ,‬כגון‬
‫שקבע סעודתו משעה‬
‫שביעית ולמעלה‪ ,‬והגי‬
‫שהוא‬
‫בסעודה‬
‫מילי‬
‫כלומר‬
‫בה‪,‬‬
‫מפסיק‬
‫בתעגית‪ ,‬אבל אם בדעתו‬
‫לוכל עדיין פעם אתרת‪ ,‬או‬
‫קודם שעה ששית מותר‪.‬‬
‫נו)מתשתא מיבררי( הני‬
‫מילי פשוטות הן‪ .‬רבן‬
‫שמעון בן גמליאל אומר‬
‫אם היה רגיל ]לאכול[ אחר‬
‫סעודתו צנון או מלח‬
‫הרשות בידו‪ .‬תנו רבנן כל‬
‫שהוא משום תשעה באב‬
‫אסוד לאכול בשר ולשתות‬
‫יין ואסור לרחוץ‪ .‬ג( משעה‬
‫אסור‬
‫לאכול‬
‫שאסור‬
‫לרחוץ‪ .‬ואע״ג דהנינן נוהג‬
‫אכל עד התעגיה‪ ,‬ואמרינן‬
‫הלכחא אסור לרחוץ כל‬
‫גופו כין בחמין בין בצונן‬
‫כל שבעה‪ ,‬אבל פניו ידיו‬
‫ורגליו בחמין אסור בצונן‬
‫מותר‪ ,‬הא גרסינן בפסחים‬
‫פרק מקום שנהגו אין ]בין[‬
‫ט׳ באב ליום הכיפורים‬
‫]כוי‪ ,‬מסייען ליה לר׳‬
‫אלעור ראמר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בט׳ באב כדרך שאסור ביום הכיפורים‪ .‬אע״ג דמותבינן עליה‪ ,‬הא משני רב‬
‫שאין מפסיק‪ .‬כגון סעודה שאוכל קודם לכן‪ ,‬שעדיין יאכל אחריה‪ .‬כל שהוא משום ת״ב‪ .‬היינו ט׳ באב עצמו‪ ,‬כל שאינו‬
‫פפא חמור־ קתגי‪ .‬וגרסינן בפרק יום הכפורים מטפהת היה לו לר׳ יהושע בן לוי‪ ,‬בןערב[ יום הכיפורים מקנח בו ידיו ורגליו‪,‬‬
‫מישום ת״ב‪ ,‬ישאר תעגיות‪ .‬קורא הוא כמקום שאיגו רגיל לקרות‪ .‬לפי ׳שמצטער‪ .‬כל זמן שהוא כשלמים‪ .‬שני ימים ולילה‬
‫למחר מעבירה על גב עיניו ואינו הושש‪ ,‬ערב ט׳ באב שורה כמים ועושה כמין כלים נגובין‪ ,‬למחר מעביר על גב עיגיו‬
‫אחד‪ ,‬איגו אוכל בערב ת״ב‪ ,‬אבל אתר כן אוכל‪ ,‬שבטל מתורת בשר‪.‬‬
‫ואינו הושש‪] .‬ש׳׳מן מהגי כולהו דרחיצת פניו ידיו ורגליו בט׳ באב אפילו בצונן אסור‪ ,‬אלא אם היו מטונפות‪ .‬תנו רבגן כל‬
‫מצות הגוהגות באבל גוהגות בטי באב אסור ברחיצה וב)נ(היכה ובנעילת הסגדל ובתשמיש המיטה‪ .‬שלח רב י( הגאון בלשון הזה‪ ,‬יהא ]בנ[דוי כל מי שעושה אחת מכל אילו בטי באב כל היום‪ .‬ואי לקרות בתודה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה‬
‫בתלמוד כוי‪ .‬הו)ר׳ יהודה אומר( ]וןאינו קורא אלא במקום שאינו רגיל לקרות‪ ,‬מפני שצער הוא לו‪ .‬וקורא באיוב ובקינות‪ ,‬פי׳ איכה‪ ,‬ובדברים הרעים שבירמיה‪ ,‬ותיגוקות של בית רבן בטילים‪ .‬משום שגאמר פקודי ה׳ ישרים משמהי לב‪ .‬תגיא יין תוסס‬
‫אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשה ימים‪ .‬לפיכך בערב ט׳ באב מותר‪.‬‬
‫א( אולי צ״ל נ ל שאר י מ י ה ש נ ו ע מ ו ת ר ‪ .‬נ ו אילי צ״ל מ ח ל ו ק ת ר ״ מ ו ח כ מ י ם פ ש ו ט ו ת ה ן ‪ .‬גן אילי צ״ל ר ׳ י ש מ ע א ל נ ר ״ י א מ ר מ ש ע ה ש מ ו ת ר לאכול מ ו ת ר לרחוץ‪ (7 .‬אולי צ״ל ר נ ה א י גאון‪ .‬ה> נ ר א ה ‪7‬צ״ל ר ״ י א ו מ ר א ף אינו ק ו ר א ב מ ק ו ס שאינו רגיל יכו׳‪.‬‬
‫ל‪:‬‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוה‬
‫כ ל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה םימן ברכה לעולם‪.‬‬
‫לה א מיי׳ פייה מהלי תעגית‬
‫הלי י סמג עשין ג טוש״ע‬
‫‪,‬א״ח סי׳ מקנל סעיף כב‪:‬‬
‫לט ב מיי׳ שם טוש״ע שס‬
‫מ א ה מיי׳ פייה מהל׳ אנצ‬
‫הלנה יח טור י״ד סימן‬
‫שפז‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫;‬
‫בין תנור לכיריים‪ .‬מקום מנוול שבבית‪ :‬אינו רואה םימן ברכה‪.‬‬
‫כלומר באותה מלאכה שרגיל לעשות בתשעה באב אינו רואה‬
‫סימן ברכה לעולם ומייב אדם לצער ולמעט בכבודו ובהנאותיו שאס‬
‫היה רגיל לשכב על שני כריס לא ישכב כי אס על אחד אבל עוברות‬
‫ומניקות אינן חייבות כולי האי‬
‫בעצמן‬
‫להצטער‬
‫יכולומ‬
‫שאינם‬
‫בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון‬
‫ואוכלין סעולה המפסקת מבעול של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו תגן‬
‫יום וכן נמי ביום הכפולים <נמי(‬
‫התם א(א מקום שנהגו לעשות מלאכה בט׳ באב‬
‫צריך לסעוד מבע״י לתוספת יום‬
‫עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין‬
‫הכפורים מן התורה כלכתיב )ויקרא‬
‫ובכל מקום ת״ה בטלים רשב״ג אומר לעולם‬
‫כג> מערב ועל ערב וכתיב בעצם‬
‫היום הזה ןשס! אבל מכל מקום אין יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם תניא נמי‬
‫סעולה‬
‫משאכל‬
‫לשתות‬
‫לאסור‬
‫הכי רשב״ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו‬
‫גלול‬
‫היום‬
‫הוי‬
‫ועליין‬
‫מפסקת‬
‫כתלמיד תכם כדי שיתענה תניא אידך‬
‫כלמשמע בירושלמי ל ד יוסי איקלע‬
‫נירשב״ג אומר כל האוכל ושותה בט׳ באב‬
‫לבצרה אכל סעולה מפסקת אתא‬
‫כאילו אוכל ושותה ביוה״כ ר״ע אומר נ כ ל‬
‫לגבי לריש כנישתא והוה סעיל אמר‬
‫העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן‬
‫ליה ההוא ריש כנישתא סעול אצלי‬
‫ברכה לעולם וחכ״א כל העושה מלאכה בט׳‬
‫אמר ליה אכלית ואפסקית אמר לו‬
‫באב ואינו מתאבל על ירושלים אינו רואה‬
‫אשגח עלי ללא לימרון הלין גברא‬
‫לא אשגח עליה אכל מכל עיגול‬
‫בשמחתה שנא׳ ג ״שמהו את ירושלם וגילו בה‬
‫פתית ואכל מכל תבשיל ותבשיל חל‬
‫כל אוהביח שישו אתח משוש כל‬
‫פת ושתה מכל חבית חל כסא והכי‬
‫י‪,‬ג‬
‫המתאבלים עליה מכאן אמרו כ ל המהאבל‬
‫הלכתא אם עליין היום גלול לאחר‬
‫על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו‬
‫שאכל סעולה המפסקת מותר לשתות‬
‫מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה‬
‫אפילו ערכ יוה״כ וכל שכן ערב‬
‫סעיף נד‪:‬‬
‫מ ג ה טוש״ע שס סעיף‬
‫כה‪:‬‬
‫־׳ ]שמעון בן גמליאל[ אומר‬
‫כל האוכל ושותה בט׳ באב‬
‫‪:‬אילו אוכל ושותה ביום‬
‫הכיפורים‪ .‬ר׳ עקיבא אומר‬
‫־•;עושה מלאכה בט׳ באב אינו‬
‫•ואה סימן ברכה לעולם‪.‬‬
‫׳חכמים אומרים העושה‬
‫מלאכה בטי באב אינו רואה‬
‫‪:‬שמתת ירושלים שנאמר‬
‫‪:‬ומחו את ירושלים וגילו בה‬
‫‪ :‬ל אוהביה וגוי‪ .‬כל שאינו‬
‫מתאבל על ירושלים איגו‬
‫׳ואה כשמתתה‪ .‬וכל האוכל‬
‫‪:.‬ט׳ באב עליו הכתוב אומר‬
‫תהי עוינותם על עצמותם‪.‬‬
‫גוונותיו חקוקין על עצמותיו‪.‬‬
‫־׳ יהודה מחייב בכפיית‬
‫זמ־טה ולא הודו לו חכמים‪.‬‬
‫‪:‬נא מודה ר׳ יהודה להכמים‬
‫בשאינון יכול‪ .‬כגון עוברות‬
‫מיניקות וכיוצא בהן‪ ,‬שאץ‬
‫‪:‬ופין מיטותיהם‪ .‬ומודין‬
‫־זכמיב לר׳ יהודה‪ ,‬שכופה כל‬
‫‪ ait‬מיטתו‪ ,‬מי שהוא יכול‬
‫־ישן על הקרקע‪ .‬ואמר רכא‬
‫־ילכתא כתנא דידי דקתני לא‬
‫־ודו לו חכמים‪ .‬מנהגו של ר׳‬
‫הודה ברבי אלעאי‪ ,‬בערב ט׳‬
‫‪:.‬אב היה יושב ב ץ תנור‬
‫•כיריים‪ ,‬ואוכל פת חריבה‬
‫‪:‬מלת ושותה קיתון של מים‪.‬‬
‫יומה כמי שמתו מוטל‬
‫פניו‪ .‬א׳ רבן שמעון בן‬
‫‪..‬מליאל לא היו ימים טובים‬
‫־'ישראל כט״]ו[ באב וכיום‬
‫יום‬
‫בשלמא‬
‫־־כיפורים‪.‬‬
‫־•כיפורים משום שהוא יום‬
‫שנתנו לוהות האהרוניס‪ .‬לפי‬
‫׳;כןשןתחשוב מזי בסיון‬
‫‪;:‬עלה משה לקבל לוחות‬
‫•‪:‬־אשונים מ׳ יום עד י״ו‬
‫‪:::‬תמוז‪ ,‬שנא׳ ואתנפל לפני ה׳‬
‫׳נוי‪ ,‬עד כ״ט באב‪ ,‬ומיד א׳‬
‫י־־ הק]ב״הן למשה עלה אלי‬
‫‪:‬־הרה‪ ,‬ועלה ביום ל׳ של אב‬
‫׳‪.‬שה ןגין ]מי[ יום וירד‬
‫‪::‬לוחות האחרונים‪ ,‬והוא יום‬
‫ראו־‬
‫לפיכך‬
‫הכיפורים‪,‬‬
‫ייתיותו יום טוב‪ .‬אלא ט׳ץון‬
‫כאב מפני מה )הוא ן יום טוב‪.‬‬
‫ואמר־׳‪ ,‬יום שהותרו שבטים‬
‫יבוא זה בזה‪ .‬דדרוש וה הדבר‬
‫שכתוב בענין ולא הםוב נחלה‬
‫ממטה למטה אהר‪ ,‬לא יהא‬
‫ניהג אלא כאוהו דור שנכנסו‬
‫יארץ‪ ,‬ולהם נחלקה הארץ‬
‫ב־יבד‪ .‬ור׳ יוחגן אמר שהותר‬
‫שבט בנימין‪ ,‬דדרוש איש‬
‫ממנו לא יתן בתו לבנימין‪,‬‬
‫ממנו ולא מבנינו‪ .‬רב נתמן‬
‫אמר יום שכלו בו מתי מדבר‪.‬‬
‫ורצינו בפירוש בירושלמי‪ ,‬ר׳‬
‫אבוי אמר שבטל בו החפירה‪,‬‬
‫דא״ר לוי בכל ערב ט׳ באב‬
‫ריה משה רבינו מוציא כרוו‬
‫במחנה ישראל צאו לחפור‪,‬‬
‫הי־ יוצאיו ועצמן( וחופרין‬
‫קברות וכל אחד ישן בקברו‪,‬‬
‫ובשחר מי שנמצא חי חזר‬
‫נשארו‬
‫והמתים‬
‫למחנה‬
‫בדבריהם‪ ,‬ומוצאין עצמן‬
‫בכל שנה חסרים ט״ו אלף‬
‫ופ־וטרוט‪ ,‬בשנת שלשים‬
‫ושמונה שנה עשו כמנהג כל‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי תענית‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מאותה מלאכה‪ :‬כל האוכל בשר ושותה יין בהשעה באב עליו‬
‫הכתוב אומר ותהי עונומם על עצמותם‪ .‬במשעה באב כלומר‬
‫בסעודה המפסיק בה‪ :‬עוברות ומניקות‪ .‬שאינן יכולומ לישן על גבי‬
‫‪4‬‬
‫קרקע‪ :‬ביכול‪ .‬שאפשר לו‪ :‬מאי‬
‫בינייהו‪ .‬כיון דזה מודה לו ביכול‬
‫וזה מודה לו כשאינו יכול‪ :‬שאר‬
‫מטות‪ .‬שבבית שאינו שוכב בהן‪.‬‬
‫ר׳ יהודה דמחייב במתני׳ בכפיית‬
‫המטה קמחייב נמי ביכול בשאר‬
‫מטומ ורבנן סברי מטתו כופה ולא‬
‫שאר מטות וכדתניא גבי אבל‪:‬‬
‫שניתנו בו לוחות אחרונות‪ .‬שבי״ז‬
‫בתמוז ירד משה מן ההר תחלה‬
‫ושיבר את הלוחות ובי״ח טחן את‬
‫העגל ודן את הפושעים ועלה‬
‫למרום נשתהה שם שמונים יום‬
‫ארבעים יום עמד בתפלה דכמיב‬
‫)לברים מ! ואתנפל לפני ה׳ ארבעים‬
‫יום וארבעים לילה וארבעים יום‬
‫עמד כבראשונה חשוב מי״ז בתמוז‬
‫עד יום הכפוריס והוו להו שמונים‬
‫יוס שנים עשרה שנשתיירו מתמוז‬
‫דהוא חסר ושלשים דאב ותשעה‬
‫ועשרים דאלול הרי אחד ושבעים‬
‫ותשעה דתשרי הרי שמולם יום וליל‬
‫צום )א( השלים כנגד לילו של י״ז תמוז‬
‫דלא הוה בחושבניה דהא נפק ליה‬
‫כבר בשעה שעלה השתא הוי להו פ׳‬
‫שלמין לילה דוס ובוקר יום כפור‬
‫ירד שהוא עשרה בתשרי ואותו‬
‫היום נקבע ליום כפור להודיע שמחל‬
‫וניחם על הרעה אשר דבר לעשות‬
‫לעמו ועל כן נקבע צום כפור בעשרה‬
‫בתשרי כך שמעתי‪ :‬שהוסרו שבטים‬
‫לבא זה בזה‪ .‬דרחמנא אמר וכל בת‬
‫יורשת נחלה וגו׳ )במלנר לון וכתיב‬
‫)שם! ולא תסוב נחלה ממטה למטה‬
‫אחר כי איש בנחלתו ידבקו בני‬
‫ישראל ועמדו והתירו דבר זה בחמשה‬
‫י תניא נמי הכי יכל האוכל בשר ושותה יין‬
‫תשעה באב‪:‬‬
‫א מ ר רבא הלכה בתנא דידן ולא בט׳ באב עליו הכתוב אומר ותהי עונותם‬
‫על עצמותם‪ :‬רבי יחודח מחייב בכפיית‬
‫הודו לו הכמים‪ .‬פירוש‬
‫המטה ולא הודו לו חכמים‪ :‬תניא אמרו לו‬
‫שאין צריך לכפות המטה והאידנא‬
‫לחיישינן לכשפים לא עבדינן כפיית‬
‫לרבי יהודה לדבריך עוברות ומניקות מה‬
‫המטה ואפילו באבל‪:‬‬
‫תהא עליהן אמר להם אף אני לא אמרתי‬
‫זה‬
‫לבא‬
‫יום שהותרו השבטים‬
‫אלא ביכול תניא נמי הכי מודה ר׳ יהודה‬
‫בזה‪ .‬פירוש להיינו י״ט‪:‬‬
‫לחכמים בשאינו יכול ומודים חכמים לרבי‬
‫יום שבו כלו מתי מדבר‪ .‬כלאמרי׳‬
‫יהודה ביכול מאי בינייהו איכא בינייחו שאר‬
‫)כמדרש איכה> כל ט׳ באב היו‬
‫מטות כדתניא יי ־ כשאמרו לכפות המטה‬
‫עושין קבריהן ושוכבין בתוכן ולמחר‬
‫לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל תמטות‬
‫הכרוז יוצא הבדלו החיים ואותה השנה‬
‫כולן הוא כופה אמר רבא הלכתא כתנא‬
‫שכלתה הגזרה קמו כולם והיו סבורים‬
‫שמא טעו כחודש עד שראו הלבנה‬
‫דידן ׳•ולא הודו לו חכמים כל עיקר‪ :‬א׳׳ר‬
‫עשר באב‪ :‬זה הדבר אשר צוה ה׳‬
‫מלאה ואז ידעו שכלתה הגזרה ועשו‬
‫לישראל‬
‫טובים‬
‫ימים‬
‫היו‬
‫לא‬
‫כ״ג‬
‫שמעון‬
‫לבנות ללפחד וגוי‪ .‬זה מיעוט הוא‬
‫יו״ט ופרשב״ם )‪3‬ב״‪ 3‬לף קכא‪>»(.‬‬
‫כחמשה עשר באב וכיוה׳׳כ‪ :‬יבשלמא יום‬
‫כלו׳ לא יהיה דבר זה נוהג אלא בדור‬
‫כל המ׳ שנים לא היו ממיס אלא‬
‫הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה‬
‫זה בדור של בנות צלפחד‪ :‬לבא‬
‫בט׳ באב * ובכל ט׳ באב היו‬
‫בקהל‪ .‬לישא נשים לפי שנשבעו‬
‫יום שניתנו בו לוחות האחרונות אלא ט״ו‬
‫ממיס נ( כ״א אלף ופרוטרוט ומפרש‬
‫כדכתיב‬
‫מלהינשא להם‬
‫ישראל‬
‫התם דאומו פרוטרוט עולה למ׳ באב מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל‬
‫בשופטים )כא>‪ :‬ממנו‪ .‬מיעוט הוא‬
‫יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה מאי דרוש‬
‫שנים ט״ו אלף וי״מ שהיו מתים‬
‫דכמיב איש ממנו לא יתן בתו לבנימין‬
‫בכל יום אך רוב המתים היו לעולם‬
‫זה הדבר אשר צוה ח׳ לבנות צלפחד וגו׳‬
‫לא גזרו אלא מהם )ממנו( אבל‬
‫בתשעה כאב ובחמשה עשר באב‬
‫דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה אמר‬
‫מבניהם לא גזרו‪ :‬שכלו מתי מדבר‪.‬‬
‫פסקה הגזרה ולא מתו כלל ועשו י״ט‪:‬‬
‫רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט‬
‫דתניאל( כל ארבעים שנה שהיו במדבר‬
‫תיקנו‬
‫בנימן לבוא בקהל שנאמר ואיש ישראל‬
‫בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא‬
‫ואומר צאו לחפור והיה כל אחל ואחד‬
‫נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש‬
‫יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות‬
‫אמר רב ממנו ולא מבנינו )אמר( רבה בר בר חנה א״ר יוחנן יום שכלו‬
‫קורם שיחפור ולמחר הכרח יוצא וקורא‬
‫בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם‬
‫יבללו חיים מן המתים וכל שהיה בו‬
‫משה שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה׳‬
‫נפש חיים היה עומל ויוצא וכל שנה‬
‫אלי אלי היה הדבור עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה ־׳פרוםדיות‬
‫היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה‬
‫• שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר‬
‫עשו ולמחר עמלו כולן חיים וכיון‬
‫‪:‬ן‬
‫‪2‬‬
‫א( !ברכות יז‪ [:‬ססחיס נד‪,:‬‬
‫ב( ןנרי״ף ונרא״ש מהופכים‬
‫דנרי ר״ע לרשנ״ג ודכרי‬
‫רשב׳׳ג לר׳׳ע[‪ ,‬ג( גיטץ נו‪,.‬‬
‫ד(!ב״נ ש‪:‬ן‪ ,‬ה( נרי״ף ורא״ש‬
‫ליתא תנ״ה‪ ,‬י( מו״ק כז‪ .‬נדרים‬
‫נו‪ .‬סנהדרין כ‪ ,.‬ז( בס״י אי׳‬
‫דקאמר ולא הודי‪ ,‬ח( נ״ב קכא‪.‬‬
‫ע״ש‪ ,‬ט ( ןבב״ב קכא‪ .‬איתא רנ‬
‫דימי נר יוסף אמר רנ נממן יוס‬
‫וכוי[‪ ,‬י(!גירי העריך סריזדאות‬
‫סי׳ שומרים יע׳ לעיל כמ‪.‬‬
‫כו׳ן‪,‬‬
‫פרחדאית‬
‫והושיבו‬
‫כ( ןגיטין פח‪.‬ן וישם הגי׳‬
‫פרדסיוח וכן הגי׳ בב״בקכא‪,[:‬‬
‫ל( ]ירושלמי תענית סופ״דן‪,‬‬
‫מ( ן ע״ש נרשג״ס ועי‬
‫מהרש״אן‪ ,‬נ( מתים ממ״ר אלף‬
‫בפרוטרוט נצ״ל‪,‬‬
‫תורה אור ה ש ל ם‬
‫‪ . 1‬ש מ ח ו אר‪ ,‬י ר ו ש ל ם וגילו‬
‫ב ה כ ל אהביה שישו‬
‫כ ל‬
‫משוש‬
‫א ת ה‬
‫המתאבלים‬
‫ישעיהו ס ו י‬
‫עליה‪:‬‬
‫‪ .2‬ו ל א י ש כ ב ו א ת ג ב ו ר י ם‬
‫מ ע ר ל י ם א ש ר ירדו‬
‫נפלים‬
‫ש א ו ל ב כ ל י מ ל ת מ ת ם ויתנו‬
‫תרבותם‬
‫א ת‬
‫ותהי‬
‫ךאשיהם‬
‫עצמותם‬
‫בארץ‬
‫תחת‬
‫עונתם‬
‫כי ח ת י ת‬
‫על‬
‫גבורים‬
‫חיים‪:‬‬
‫י ח ו ק א ל ל ב כז‬
‫‪.3‬‬
‫זה‬
‫ה ד ב ר א ש ר צ ו ה י;‬
‫לבנות‬
‫צלפחד ל א מ ר לטוב‬
‫בעיניהם‬
‫לנשים‬
‫תהיינה‬
‫א ך למשפחת מ ט ה אביהם‬
‫לנשים‪:‬‬
‫תהיינה‬
‫במדבר לו ו‬
‫ואיש‬
‫‪.4‬‬
‫במצפה‬
‫ל א‬
‫ישראל‬
‫לאמיר א י ש‬
‫בתו‬
‫יתן‬
‫לאשה‪:‬‬
‫‪.5‬‬
‫נשבע‬
‫ממנו‬
‫לבנימן‬
‫שופטים כא א‬
‫ויהי‬
‫אנשי‬
‫כאשר תמו‬
‫המלחמה‬
‫מקרב העם‪:‬‬
‫כל‬
‫למות‬
‫דברים ב טו‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫)א( יש״״ ד״ה שניתנו כי׳ הרי‬
‫שמונים יום וליל צום כפור‬
‫השלים כנגד‪:‬‬
‫ח‬
‫‪3‬‬
‫נליון ה ש ״ ם‬
‫תופי ־״ה כל העושה וכוי‬
‫בדטשמע‬
‫כירושלמי‪.‬‬
‫נעירונין דף מא ע״א נתוס׳‬
‫ד״ה אי אתם כתני כן בשס‬
‫מדרש איכה רנתי‪ :‬שם ד״ה‬
‫מתיש‪ .‬עיין תשונת חית יאיר‬
‫בסוף הספר תשוב׳ של הגאון‬
‫מוהר״ד זצ״ל בסופו‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫טן‬
‫‪5‬‬
‫נ‬
‫שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו‬
‫לאיזה‬
‫בחשבון החלש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות על ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט״ו ולא מת אחל מהם ילעו שחשבון חלש מכוון‬
‫וכבר מ׳ שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הלור לאותו היום יו״ט‪ :‬דאמר מר כוי‪ .‬לפיכך יו״ט הוא‪ :‬לא היה הדבור טם משה‪ .‬ביחול וחיבה לכתיב‬
‫וילבר ה׳ אלי לאמר אלי נתייחל הליבור‪ .‬ואע״ג למקמי הכי כתיבי קראי בהו מלבר איכא לאמרי לא היה פה אל פה אלא בחזיון לילה‪ .‬גמגום‪:‬‬
‫לאיזה‬
‫רבינו גרשום‬
‫מחייב בכפיית המטה‪ .‬לכוף‬
‫עוברות‬
‫כאבל‪.‬‬
‫מטתו‬
‫ומניקות‪ .‬שאי אפשר להם‬
‫בלא מטות מה תהא עליהם‪.‬‬
‫שאר מטות‪ .‬שאינו שוכב‬
‫עליה‪ ,‬דרי •הוהה מחייב לכוף‬
‫כל המטות שבבית‪ ,‬וחכ״א‬
‫אינו חייב לכוף אלא מטהו‬
‫הכלים‪.‬‬
‫)כל‬
‫בלבד‪.‬‬
‫המשאילות זו לוו טעונות‬
‫טבילה‪ ,‬שמא דנדה היו(‪ .‬יום‬
‫שכלו מתי מדבר‪ .‬וקבעו יום‬
‫טוב לפי שתור הדיבור‬
‫למשה‪.‬‬
‫השגים‪ ,‬עמדו כולן לא מת אחד מהן‪ ,‬אמרו טעיגו בהשבון‪ ,‬איגו היום ט׳ באב‪ ,‬וכן אמרו ןבי׳ן בי״א בי״ב ובי״ג ובי״ד‪ ,‬כיון שהגיע ט״ו באב וראו הלבנה מליאה אמרו והאי בטל הקןב״ה[ אותה גויהה‪ ,‬לפיכך עשאוהו יום טוב‪.‬‬
‫בשלשה פרקים פרק רביעי‬
‫מםורת הש״ם‬
‫תענית‬
‫לא‪.‬‬
‫ת י ק נ ו ביבנה הטוב והמטיב‪ .‬פירוש גכרכת המזון ומש״ה תקנו‬
‫א( ברכות מת‪ ,:‬ב( ב״ב לאיזה שירצה יטלו‪ .‬הושע בן אלה רשע היה לכחיב <מלטס‬
‫יותר על היין הטוב והמטיב נוסי מבשאר דכרים לפי‬
‫קבא‪,:‬ג(‪1‬ניר׳ ע״י לתניא(‪ ,‬כ יזו ויעש הרע בעיני ה׳ רק לא כמלכי ישראל‪ .‬והיינו‬
‫ד( ]צ״ל יסיף כך א׳ בב״נ‬
‫שהיו ]כמו[ גדר בכרם ולא נסרחו‪ :‬י ו ם תבר מגל‪ .‬פירוש‬
‫וע״ש ברשנ״ס[‪ ,‬ה( נבב״ב לקאמר רק שבטל אח הפרוסלאומ ואמר לאיזה שירצו יעלו‪:‬‬
‫שמונעין מלכרות עצים למערכה פירוש משוס שחלש כתה של‬
‫ליתא אלא כך אימא מאייסיף הרוגי ביתר‪ .‬בפרק הניזקין )גיטין דף »‪ :(.‬מלכרוה‪ .‬לפי‬
‫חמה ומגללין התולעים באילנוח‬
‫מני רב יוסף תקבריה שהן לחץ ומאומו הזמן אין כח‬
‫אימיה]‪ ,‬ו( ]פסתיס פב‪.‬‬
‫ועצים מחולעיס פסולים למערכה‬
‫מפני‬
‫וחיישינן‬
‫לייבשן‬
‫יש״נ[‪ ,‬ז( ]עי׳ הגי׳ בע״י[‪ ,‬בחמה‬
‫לאיזת שירצו יעלו >רב מתנה אמר יום שנתנו‬
‫מ״ה(‬
‫<פ״כ‬
‫]במדות[‬
‫כדאמר‬
‫ח( כתובות נט‪ ,:‬ט ( ! נ ר א ה התולעת לפי שעץ שיש בו תולעת‬
‫הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה ייאותו‬
‫שהכהניס בעלי מומין הם מנקרים‬
‫שצ״ל אל ירך לבבכם ונו׳ עי׳ פסול למערכה כלאמרינן )מלות‬
‫סרש״י בתורה ובמכות יא‪.‬‬
‫יום שנתנו תרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנת‬
‫העצים ומסירין העצים ממולעיס‬
‫מגל‪.‬‬
‫הבר‬
‫יום‬
‫ובסוטה מג‪ ,[.‬י( ]ל״ה אפילו פ״כ מ״ה(‪:‬‬
‫הטוב והמטיב הטוב שלא הסריהו והמטיב‬
‫אמרי ל״ה צריכין[‪,‬‬
‫החוטב‬
‫שפסק‬
‫הגרזן‬
‫שבירמ‬
‫שפסולות למערכה‪:‬‬
‫דאמרי‬
‫שנתנו לקבורה רבה ורב יוםף‬
‫ואילך‪.‬‬
‫מכאן‬
‫עצים‪:‬‬
‫מלחטוב‬
‫ד ל א מוסיף יאםף‪ .‬פי׳ אותו‬
‫תרוייתו יום שפסקו מלכדות עצים למערכה‬
‫מחמשה עשר באב ואילך למוסיף‬
‫שאינו מוסיף מן הלילות על‬
‫תורה אור השלם‬
‫לילות על הימים לעסוק בחורה‬
‫הימים יאסף‪ :‬מ א י יאםף תקבדיה‬
‫>)תניא( רבי אליעזר הגדול אומר מהמשה‬
‫‪ . 1‬ואמר ביום ההוא הנה‬
‫דלא‬
‫חייו‪:‬‬
‫על‬
‫חיים‬
‫יוסיף‬
‫אימיה‪ .‬תימה וכי היה מסופק מאי‬
‫עשר באב ואילך תשש כהה של המה ולא‬
‫אלהינו זה קוינו לו‬
‫בלילות‪:‬‬
‫בתורה‬
‫לעסוק‬
‫ויושיענו זה ין קוינו לו יוסין*‪.‬‬
‫יאסף אלא נראה לומר ללא מוסיף‬
‫היו כורתין עצים למערכת לפי שאינן יבשין‬
‫נ גילה‬
‫ימות‬
‫כלומר‬
‫אימיה‪.‬‬
‫ונשמהה מקבריה‬
‫יסיף )א( ומיהא קבעי גמרא מאי יסיף‬
‫אמר רב מנשיא וקרו לית יום תבר מגל מכאן‬
‫בישועתו‪ :‬ישעיהו כה ט‬
‫בלא עפו‪ :‬בה מלך‪ .‬אף על פי‬
‫אבל לעולם הוה ילע ליאסף הוא‬
‫ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף יעיאםף(‬
‫שהיה לה שואלת מבח כהן גלול‬
‫לשון מיתה כלכתיב )בראשית מט>‬
‫י)תני רב יוסף( מאי יאםף אמר רב יוסף‬
‫השואלת‬
‫לבייש את‬
‫כו׳ שלא‬
‫רגוע ויאסף אל עמיו‪ :‬כ ל אחל‬
‫ה ג ה ו ת הב״ח‬
‫תקבריה אימיה‪ :‬שבהן בנות ירושלים כוי‪:‬‬
‫כהן‬
‫מבת‬
‫שאין לה‪:‬‬
‫)א( תום׳ ל״ה מאי בו׳ ללא ממוך‬
‫ואחל מראה הקלוש ברוך הוא‬
‫מוסיף יסיף ו מ ש ו ם הכי גדול‪ .‬שהוא קרוב וסמוך למלכות‪:‬‬
‫באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה‬
‫ת״ר בת מלך שואלת מבת כהן גדול בת‬
‫קבעי נמרא מאי‪:‬‬
‫סגן‪ .‬כהן חשוב ממונה תחמ כהן‬
‫קומו לו וגו׳ נגילה ונשמחה בישועתו‪:‬‬
‫כהן גדול מבת סגן ובת םגן מבת משוח‬
‫הכפוריס‬
‫ביום‬
‫תחתיו‬
‫להיות‬
‫גלול‬
‫הדרך עלך בשלשה פרקים‬
‫מלהמה ובת משוה מלהמה מבת כהן הדיוט‬
‫גלול‬
‫בכהן‬
‫פסול‬
‫אס יארע‬
‫וםליקא לה מסכת תענית‬
‫וכל ישראל שואלין זה מזה כדי י׳ שלא‬
‫לעזי רש״‬
‫ביום הכפוריס ישמש זה הסגן‬
‫יתבייש את מי שאין לו‪ :‬כל הכלים מעונין‬
‫אישקרי״ן‪ .‬קופסה )בעיקר‬
‫חחמיו‪ :‬משוח מלחמה‪ .‬הוא הכהן‬
‫לתכשיטים(‪.‬‬
‫טבילה‪ :‬אמר רבי אלעזר אפילו מקופלין ומונהין בקופסא‪ :‬בנות ישראל‬
‫המכריז במלחמה ט( מי האיש הירא‬
‫יוצאות ותולות בכרמים‪ :‬תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם‪ :‬״מיוחסות שבהן‬
‫ורך הלבב וגו׳ )לברים כ>‪ :‬׳(אפילו‬
‫מקופלין ומונחין בקופסא‪ .‬אישקרי״ן‪:‬‬
‫היו אומרות בהור וכו׳‪ :‬תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם‬
‫מ ו ם ף רש״י‬
‫ו א מ ר רב מתנה כוי‪ .‬ולכך צריכין טבילה‪ .‬כולן שלא לבייש אמ‬
‫ליופי שאין האשח אלא ליופי מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם‬
‫שמתו שזכו לקבורה ושלא שצריכה טבילה‪ :‬שאין אשה אלא‬
‫למשפהה לפי ״י שאין האשה אלא לבנים מכוערות שבהם מה היו אומרות‬
‫הסרימו)רשנ־ס נ ־ נ ק נ א ( ‪.‬‬
‫הטוב והמטיב‪ .‬ברכת לבנים‪ .‬אס בניך יהיו מיוחסין הכל‬
‫קחו מסתכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים אמר עולא ביראה אמר‬
‫הטוב והמטיב שבברכת קופצין עליהם בין זכרים בין‬
‫רבי אלעזר עתיד חקדוש ברוך חוא לעשות מחול לצדיקים וחוא יושב‬
‫שתטטרונו‬
‫מנת‬
‫טל‬
‫המזון תקנו באותו היוס‪ ,‬נקבות‪:‬‬
‫דמן המורה אינה אלא‬
‫ביניחם בגן עדן ובל אחד ואחד מראח באצבעו שנאמ׳ ואמר ביום חחוא חנח‬
‫שלש ראשונות‪ ,‬כדנפקא לן בזהובים‪ .‬שאחרי הנישואין תתנו‬
‫אלחינו זח קוינו לו ויושיענו זח ח׳ קוינו לו נגילח ונשמחח בישועתו‪:‬‬
‫מהאי קרא וברכת את לנו תכשיטין‪ .‬ומילחא בעלמא הוא‬
‫ה׳ אלהיך על הארץ ונו׳ לאמרי כלומר ובלבל שתתנו לנו‬
‫א‬
‫עין מ ש פ ט‬
‫נר מצוד‪.‬‬
‫מב‬
‫א׳׳ת סי׳ קסט[‪:‬‬
‫רבינו ח נ נ א ל‬
‫י רב‬
‫ו ש ש ‪ .‬שפסקו‬
‫היו נורתיס עציס לצורך‬
‫מחול הכרס‬
‫המערנה לנצ השנה‪ ,‬מכאן‬
‫)כלאים פ״ל מ״א(‪:‬‬
‫מראה‬
‫ואילך תשש כת התמה‪ ,‬רש‬
‫ואומר זה ה׳‬
‫באצבעו‪.‬‬
‫קוינו לו‬
‫קרנו לו נגילה‬
‫ויושיענו זה ה׳‬
‫נעציס לתלותית ומעלי! עשן‬
‫והמטיב‬
‫לכרות‬
‫למערכה‪,‬‬
‫עצים‬
‫כדתניא ]ר״א[ הגדול אומר‬
‫מט״ו באב תשש כתה של‬
‫המה ולא היו כורתין עצים‬
‫למערכה מפני שאין יבשין‪.‬‬
‫וכיון שאין יבשין מתליעין‪.‬‬
‫יום תבר‬
‫וקא׳‪,‬‬
‫כלומר‪,‬‬
‫מגל‪.‬‬
‫מעתה אין‬
‫צריכין מגל‬
‫אגו‬
‫בו‬
‫לחתוך‬
‫עצים‪] .‬מכאן ואילך[‪ .‬פי׳‬
‫מט״ו באב‪ ,‬מי שמוסיף מן‬
‫הלילה ליום‪ ,‬כלומר‪ ,‬עומד‬
‫בלילה ושוגה שכבר האריך‬
‫הלילה‪ .‬ומי שלא יוסיף‬
‫הקבריה אימיה‪ ,‬שאיגו מן‬
‫החכמים‬
‫שמנדדין‬
‫שינה‬
‫מעיניהן‬
‫בעולם‬
‫]הזה[‬
‫והיים לעולם הבא‪.‬‬
‫הדר! עלד‬
‫כשלשה פרקים‬
‫רבינו גרשום‬
‫שפוסקין‬
‫יום‬
‫עצים‬
‫ואילך‬
‫מלכדות‬
‫למערכה‪.‬‬
‫ומיכן‬
‫מוםיפין‬
‫לעסוק‬
‫בתורה‪ .‬תשש כהה‬
‫חמה‪.‬‬
‫ואינה‬
‫של‬
‫מייבשה‬
‫העצים‪ .‬יום תבד‬
‫מגל‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מיכן ואילך אין‬
‫צריכין המגל לכרות עצים‪.‬‬
‫ודלא מוסיף‪ .‬מלילות על‬
‫הימים‬
‫בהורה‪,‬‬
‫לעסוק‬
‫]יסיף[‪ ,‬לפי שכבר גדולין‬
‫הלילות‪.‬‬
‫הכלים‪.‬‬
‫]כל‬
‫המשאילות וו לוו טעווות‬
‫טבילה‪ ,‬שמא דנדה היון‪.‬‬
‫אפי׳‬
‫בישועתו‪:‬‬
‫היישינן‬
‫מקופלין‪.‬‬
‫שמה ישבה עליהן נדה‪.‬‬
‫לעשות מחול להצדיקים‪.‬‬
‫הדרן עלך בשלשה פרקים וםליקא לה מסבת תענית‬
‫שהצדיקים‬
‫והקב״ה‬
‫וגס יגלל תולעת ונלאמרינן‬
‫שנתנו‬
‫לקבורה‪ .‬יום שפוסקין בו‬
‫הדרן עלך בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית‬
‫ונשמחה‬
‫הרמי‬
‫הסריהו‬
‫‪1‬‬
‫עצים‪ .‬מניסן ועל ט״ו נאנ‬
‫ביתר‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬תטוב שלא‬
‫ה‬
‫מלכדות‬
‫יום‬
‫לקבורה‪ .‬ובו ביום תיקנו‬
‫ג‬
‫מלבושים נאים‪:‬‬
‫מתנה ]אמר[‬
‫]שנתנו[‬
‫א‬
‫מחול‪ .‬סביב לשון‬
‫א מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫כרכות הל׳ א ]מור‬
‫עושין‬
‫יושב‬
‫מחול‬
‫באמצע‪,‬‬
‫ומראין זה לזה ואומרים‪ ,‬הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו‪.‬‬
‫נמדרש איכה ר׳ יעקנ נר אתא נשס ר׳ יוסי אומר שני נלה זמן קציצה למזנת שנל ען שנמצא נו תולעת פסול למזנח‬
‫ה ד ק עלך בשלשה פרקים‬
‫ונל עץ שהוא נקצץ אינו עושה מאנולת‪ ,‬ואותו יוס שפסקו היו שמתיס לסי שנאותו יוס היו משלימין מציה גדילה‬
‫סאת )שם;‪ .‬יום תבר מ ג ל ‪ .‬שנשנרו הקרדומות שאין צורך עול נהן למטונ עצים )שטו‪ .‬דמוסיף‪ .‬מן הלילה על היום‬
‫לשנות‪ ,‬יוסיף‪ .‬ימים כדכתיב)דברים ל( כי הוא תייך‪ ,‬וכתיב )משלי גן כי אורך ימיס ושנות תייס ושלום יוסיפו לך‪ ,‬שמתיך שהלילות מאריכים והימים מתקצרין צריך לעסוק נלימודו גס נלילה !רשב׳׳ם ב״ב שם!‪ .‬ה ד ק עלך מםכת תענית‬
‫אהד השלמת המסכתא יאמר זה ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך‬
‫ה ד ר ן‬
‫מ ס כ ת‬
‫ע ל ך‬
‫ו ה ד ר ך‬
‫ת ‪ /‬ג נ י ת‬
‫ד ע ת ן ע ל ך‬
‫זגלן‪.‬‬
‫מ ס כ ת‬
‫ו ד ע ת ךע ל ן ‪ .‬ל‬
‫ת ז ג נ י ת‬
‫נ ת נ ש י‬
‫א‬
‫מ ס ב ת‬
‫מ י נ ך‬
‫ת ע נ י ת ו ל א‬
‫מ י נ ן ל‬
‫ת ת נ ש י‬
‫ב ע ל מ א‬
‫א‬
‫ב ע ל מ א‬
‫ד א ת י ‪:‬‬
‫ה ד י ן ו ל א‬
‫נ ח מ ן ב ר פ פ א‬
‫א ח א י‬
‫יאמר כן שלשה פעמים ואהר כך יאמר‪:‬‬
‫י ה י‬
‫ר צ ו ן‬
‫א ל ה י נ ו‬
‫מ ל פ נ י ך י י‬
‫א ב ו ת י נ ו‬
‫ו א ל ה י‬
‫ב ר פ פ א א‬
‫נ א יי‬
‫ה ע ר ב‬
‫ת ו ר ת ך ‪:‬‬
‫א ל ה י נ ו‬
‫מ א ו י ב י‬
‫א‬
‫ד ב ר י‬
‫ת‬
‫ת ח כ מ נ י‬
‫ב‬
‫ש ת ה א‬
‫א מ ר י ב ר פ פ א‬
‫ת ו ר ת ך‬
‫מ ־ צ ו ת י ך כ י‬
‫ת ו ר ת ך‬
‫ב פ י נ ו‬
‫ב ע ו ל ם ה ז ה‬
‫א מ נ ו ת נ ו‬
‫ר פ ך ם ב ר פ פ א‬
‫ו ב פ י פ י ו ת ע מ ך ב י ת‬
‫ל ע ו ל ם ה י א ל י ‪ :‬י ה י ל ב י‬
‫י ש ר א ל ‪.‬‬
‫ת מ י ם‬
‫א נ ח נ ו‬
‫מ ו ד י ם‬
‫מ ש כ י מ י ם‬
‫ר צ י ם ‪.‬‬
‫ל ד ב ר י‬
‫א נ ו‬
‫י ה י‬
‫ר צ ו ן‬
‫כ ל‬
‫ד ב ר י‬
‫ו ת ת ק י ם‬
‫ל פ נ י ך‬
‫ר צ י ם‬
‫ב י‬
‫י י‬
‫ת ו ך ה ו ה ם‬
‫ל ח י י‬
‫מ ל פ נ י ך י י‬
‫ת ל מ ו ד‬
‫א ל ה י נ ו‬
‫א ב ו ת י נ ו‬
‫ל ד ב ר י ם‬
‫מ ש כ י מ י ם‬
‫ה ע ו ל ם ה ב א ו ה ם‬
‫א ל ה י כ‬
‫ת ו ר ת ך‬
‫ב ה ת ה ל כ ך‬
‫ו א ל ה י‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ש ע ז ר ת נ י‬
‫ב א ה ב ה ‪.‬‬
‫ת נ ח ה‬
‫ר צ י ם‬
‫ו ז ב ו ת‬
‫א ו ת ך‬
‫ב ש כ ב ך‬
‫ב ע ל מ א‬
‫ד ה ו א‬
‫ב ט ל י ם ‪ .‬א נ ו‬
‫ל ב א רש ח ת ‪.‬‬
‫ל ם י ם‬
‫כ ל‬
‫ש ש מ ת‬
‫ח ל ק נ ו‬
‫מ ס כ ת‬
‫ה ת נ א י ם‬
‫ת ש מ ר‬
‫ע מ ל י ם ו ה ם‬
‫ש נ א מ ר‬
‫ו י ת ק ד ש ש‬
‫י ת ג ד ל‬
‫פ ו ל ח נ א‬
‫ו ב ח י י‬
‫נ ו כ ך א ה‬
‫ך כ ל ב י ת‬
‫ו י ת ע ל ה‬
‫ו י ת ה ל לש‬
‫ו ע ל כ ל‬
‫ת ל מ י ד י‬
‫ו ח י י‬
‫א ר י כ י‬
‫ו מ ז ו נ י‬
‫הר ב א ‪.‬‬
‫מ‬
‫מ א ר ע א ‪,‬‬
‫י ש ר א ל‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ו ל א ת ב א‬
‫ב ע ג ל א‬
‫ך ק ד ש א‬
‫פ ו ל ח נ א‬
‫ו ב ז מ ן‬
‫ק ר י ב ‪,‬‬
‫ב ר י ף ה ו א ‪.‬‬
‫ת ל מ י ד י ה ו ן ‪ ,‬ו ע ל כ ל מ א ן‬
‫ך ו י ח י‬
‫ע ת י ד‬
‫ו פ ר ק נ א מ ן ק ד ם‬
‫ע ו ש ה‬
‫ל א ת ח ך ת א ‪,‬‬
‫ו ל א ך ד א‬
‫ו י מ ל י ך‬
‫ו א מ ר ו א מ ן ‪ .‬י ה א ש‬
‫ל ע ל א מ ן כ ל‬
‫ך ע ס ק י ן‬
‫ב א ו ך י ת א ‪ ,‬ד י‬
‫א ב ו ה ו ן ד י‬
‫ש ל ו ם‬
‫ב ך כ ת א‬
‫ב ש מ י א‬
‫א ב ו ש ‪:‬‬
‫ח כ מ י ם‬
‫מ ס כ ת ו ת‬
‫י ע מ ו ד ל י‬
‫י ב ך ך א‬
‫ו ל א ס ק א‬
‫מ ת י א ׳‬
‫ק ו ך ש א‬
‫ה ך ב א‬
‫ב א ת ך א‬
‫מ ב ר ך‬
‫) ק ד י ש א (‬
‫ב ר ח מ י ו‬
‫ל ח י י‬
‫ל ע ל ם‬
‫ת‬
‫א‬
‫פ ק ו ד י ך‬
‫א ש כ ח‬
‫ק ר נ ו ת ‪.‬‬
‫מ י ו ש ב י‬
‫ו מ ק ב ל י ם ש כ ר ו ה ם‬
‫ל ב א ר ש‬
‫ח‬
‫ו ס פ ר י ם‬
‫א נ ש י‬
‫ת‬
‫א ח ר י ם‬
‫ו ל ז ך ע י ש‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו י ו ס י פ ו ל ך‬
‫י ש ר א ל‬
‫ב ם‬
‫כ י‬
‫י ו ד ע י ש‬
‫כ ל נ ו‬
‫ב ר ו ך א‬
‫ח י י ת נ י ‪:‬‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ו ל ו מ ד י‬
‫ך‬
‫ל מ ד נ י‬
‫ה יי‬
‫ע מ ל י ם‬
‫ד מ י ם‬
‫ו ל ם י מ ם‬
‫ת מ ו ש‬
‫ש נ ו ת‬
‫ש א נ ו‬
‫ו מ ר מ ה‬
‫ל ל מ ד‬
‫מ ק ב ל י םש כ ר ‪ .‬א נ ו‬
‫ל‬
‫י ח צ ו‬
‫א‬
‫ו ל ל מ ד‬
‫ה ת ו ר ה מ פ י‬
‫ח י י ם ‪:‬‬
‫מ ש כ י מ י ם ו ה ם‬
‫ו א י נ ן‬
‫א ו ר ך‬
‫מ ש כ י מ י ם ‪.‬‬
‫ו מ פ י‬
‫י מ י ם‬
‫י מ י ה ם‬
‫ל ש מ ו ר‬
‫ו א נ י‬
‫ו ל ע ש ו ת‬
‫ז ר ע י מ ר ע‬
‫ב י מ י נ ה‬
‫א נ ו‬
‫ר צ י ם‬
‫ן ה ם‬
‫א ב ט ח‬
‫ב ך ‪:‬‬
‫ו ל ק י ם‬
‫א ת‬
‫ז ר ע י‬
‫ע ד‬
‫ע ו ל ם ‪.‬‬
‫ב ש מ א ל הע‬
‫ר‬
‫ו כ ב ו ד ‪:‬‬
‫ש‬
‫ב ש ל ו ם ‪:‬‬
‫ע ל מ א ‪,‬‬
‫ו ל מ ב נ א‬
‫ו ל ע ל מ י‬
‫ת‬
‫ר‬
‫י ש ר א ל‬
‫פ ך ק נ ה‬
‫ן י ש ת ב ה‬
‫ו א מ ר ו א מ ן ‪ :‬ע‬
‫ו א ת ר ‪ ,‬י ה א‬
‫ש מ י א‬
‫ך י ר ו ש ל ם ‪,‬‬
‫] ן י צ מ ה‬
‫י ת ב ר ך‬
‫ב ע ל מ א ‪,‬‬
‫ש ל ב י א ך ב א מ ן‬
‫ע ל י נ ו ו ע ל כ ל‬
‫ק ך ת א‬
‫ו י ק ך י ה ‪,‬‬
‫ע ל מ י א ‪.‬‬
‫ך א מ י ך ן‬
‫ה ד י ן ו ד י ב כ ל א‬
‫ש ל ו ם‬
‫ל‬
‫ו צ א צ א י ע מ ך ב י ת‬
‫ח ל ק נ ו‬
‫ב מ ל כ ו ה י ה‬
‫ו נ ד ו מ ת א‬
‫ו א מ ר וא מ ן ‪ :‬י ה א‬
‫י ז ג ש ה‬
‫מ‬
‫י מ י ך‬
‫ת ע מ ו‬
‫‪ 5‬ר י ך ה ו א‬
‫ת ש ב ח ת א‬
‫ל ע ו ל ם‬
‫ע מ ל י ם‬
‫י ר ב ו‬
‫א ך ־ א ב ר פ פ א ד ר ו ב ר‬
‫ו צ א צ א י נ ו‬
‫פ פ א ‪:‬‬
‫ו ע ד ‪:‬‬
‫ת ו ר י ד ם‬
‫ת ש י ח ך ‪ .‬כ י ב י‬
‫ו ש י ך ת א‬
‫ו א ר ע א‬
‫ב מ ר ו מ י ו ה ו א‬
‫א ל ה י ם‬
‫ל ע מ ו י ת ן יי‬
‫מ‬
‫א נ ח נ ו‬
‫ה מ ך ך ש ו ל א ש‬
‫ל ה ת ח י ל‬
‫ו ת ל מ י ד י‬
‫יי ע ו ז‬
‫ך ש מ י א‬
‫ו א ת ה‬
‫ו ה ק י צ ו תה י א‬
‫ל א ת ר י ה ׳‬
‫ל מ ע ן‬
‫א‬
‫ע מ ל י ם ‪ .‬א נ ו‬
‫ת ע ז ר ג י‬
‫ו א מ ו ר א י ם‬
‫כ ל נ ו‬
‫ל‬
‫ל ע ו ל םה ב א ‪.‬‬
‫ם ו ר ח ב ב ר פ פ א‬
‫א מ ן א מ ן א מ ן ס ל ה‬
‫מ י ו ש ב י ב י ת‬
‫ת ע נ י ת כ ן‬
‫ע ל י ך‬
‫ו נ ה י ה‬
‫ב ח ק י ך‬
‫ח ק י ך ‪:‬‬
‫ו ת ה א‬
‫ך ב י ש ב ר פ פ א‬
‫ע מ נ ו‬
‫ך ו נ י נ א ב ר פ פ א ר מ י ב ר פ פ א‬
‫ל ה ו ן‬
‫ו ח י י ם‬
‫ו א מ ר ו‬
‫ו ל ש כ ל ל‬
‫ו י ק ר ב‬
‫ו י ת פ א ר‬
‫ל‬
‫ו ל ב ו ן‬
‫ט ו ב י ם‬
‫א מ ן ‪:‬‬
‫ה י כ ל י ה‬
‫מ ש י ח ה ! ‪.‬‬
‫ו י ת ר ו מ ם‬
‫י ש ר א ל ו ע ל‬
‫בגויה‪,‬‬
‫ב ח י י כ ו ן‬
‫ו י ת נ ש א‬
‫ר ב נ ן ‪ ,‬ו ע ל‬
‫ש ל מ א ך ב א ח נ א‬
‫ע ל י נ ו ו ע ל כ ל‬
‫ו ל מ ב ק ר‬
‫ו ב י ו מ י כ ו ן‬
‫ן י ו ז ה ך ר‬
‫ת ל מ י ך י ה ו ן‬
‫ו ח ס ך א‬
‫י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ו א מ ר ו‬
‫ו ר ח מ י‬
‫א מ ן ‪:‬‬