חוברת 2 - דעת

‫בית ספר ‘דעת’ בבנימין‬
‫קורס בנושא‬
‫תורה ומדע‬
‫הרב יעקב פלג‬
‫מרכז ״דעת״‬
‫בי״ס לתלמידים מחוננים ומצטיינים‬
‫במטה בינימין‪.‬‬
‫בשיתוף עם המכללה‬
‫להנדסאים ״מכלול״‬
‫יוזמה חינוכית למצטייני בנימין‬
‫ביוזמת משרד המדע‬
‫תוכן עניינים‬
‫מרד בר כוכבא‪3................................................................................................................................................................‬‬
‫מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן? ‪5.............................................................................................................................‬‬
‫הסכם השילומים‪7..............................................................................................................................................................‬‬
‫רעל לגנב‪8.........................................................................................................................................................................‬‬
‫ללא רחמים ‪ /‬וויליאם דה‪-‬מיל ‪8.......................................................................................................................................‬‬
‫בגיא צלמוות‪10..................................................................................................................................................................‬‬
‫עבדות ‪15............................................................................................................................................................................‬‬
‫עד היכן פדיון שבויים‪19....................................................................................................................................................‬‬
‫שניים הולכים במדבר ‪21...................................................................................................................................................‬‬
‫וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך!? ‪22..........................................................................................................‬‬
‫סקירת איסורים המעורבים בסוגיה ‪23..............................................................................................................................‬‬
‫מכירת החמץ כמודל ‪ /‬חנה זמר ‪24................................................................................................................................‬‬
‫הערמות בחז"ל ‪24..............................................................................................................................................................‬‬
‫‪2‬‬
‫מרד בר כוכבא‬
‫‪.1‬‬
‫"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים‬
‫וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים‪ ,‬אין הדבר כך‪ ,‬שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה‪ ,‬והוא‬
‫היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך‪ ,‬והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח‪ ,‬ודימה הוא וכל חכמי דורו‬
‫שהוא המלך המשיח‪ ,‬עד שנהרג בעונות‪ ,‬כיון שנהרג נודע להם שאינו‪ ,‬ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא‬
‫מופת‪ ...‬ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו‪ ,‬כפי תורה שבכתב ושבעל פה‪,‬‬
‫ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה‪ ,‬וילחם מלחמות ה׳‪ ,‬הרי זה בחזקת שהוא משיח‪ ,‬אם עשה והצליח‬
‫ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי‪ .‬ואם לא הצליח עד כה‪ ,‬או נהרג‪ ,‬בידוע שאינו‬
‫זה שהבטיחה עליו תורה‪ ,‬והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו"‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות מלכים פרק יא הלכות ג‪-‬ד‬
‫‪.2‬‬
‫פרופ׳ יהושפט הרכבי‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬טען (בספרו הכרעות גורליות) כי מרד בר כוכבא מהווה דוגמה לאיוולת‬
‫מדינית ולמחיר היקר שעלול האוויל לשלם עליה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫לעומתו הרב צבי יהודה קוק הביע את הדעה‪ ,‬כי מרד בר כוכבא‪ ,‬היה זריקת עידוד לפני היציאה לגלות‬
‫הארוכה‪ .‬היהודים יזכרו שכמעט הצליחו להקים מדינה‪ ,‬ויהיה להם למה להתגעגע שוב‬
‫‪.4‬‬
‫״עקיבא‪ ,‬יעלו עשבים בלחייך ועדיין משיח לא בא״ (איכה רבה ב‪,‬ד)‬
‫‪.5‬‬
‫המדרש מתאר את החורבן במילים קשות ביותר‪:‬‬
‫״נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף‪ ,‬עד שיצא דמם מן הפתחים‬
‫ומן הסבכות ומן הצינורות‪ ,‬והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו‪ ,‬והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה‪,‬‬
‫והולך בים ארבעה מילין‪ .‬שמא תאמר שקרובה ‪ -‬רחוקה הייתה מן הים מיל‪ .‬וכרם גדול היה לו לאדרינוס‬
‫שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל‪ ,‬כמין טבריה לציפורי‪ ,‬והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט‬
‫ידיים‪ ,‬וגזר עליהם שלא ייקברו‪ ,‬עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום‪...‬״‬
‫‬
‫ההיסטוריון דיו קסיוס מוסר כי חמישים מצודות נפלו‪ 985 ,‬כפרים נחרבו‪ ,‬חמש מאות ושמונים אלף איש‬
‫מתו בקרב‪ ,‬ורבים אחרים ברעב ובמגפות‪ ,‬וכי יהודה כמעט והתרוקנה מתושביה‪ .‬אל מול הנתון של ארבע‬
‫מאות אלף לוחמים בצבא בר כוכבא שנותן המדרש‪ ,‬נראה כי נתוניו המחרידים של דיו קסיוס תואמים את‬
‫המציאות‪.‬‬
‫‪ .6‬נראה כי גם הרומאים ספגו אבדות קשות‪ ,‬שכן הקיסר אדריאנוס‪ ,‬אשר דיווח על המרד לסנאט‪ ,‬נמנע מלנקוט‬
‫בלשון המקובלת ״אם לכם ולבניכם שלום‪ ,‬טוב הדבר‪ ,‬שכן גם לקיסר ולצבאותיו שלום״‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫דיכוי המרד הביא לתקופה קשה ביותר לעם ישראל‪ .‬גזירות השמד של אדריאנוס‪ ,‬הכוללות איסורים על‬
‫המילה‪ ,‬על סמיכת חכמים ועל שמירת השבת הופעלו במלוא חומרתן‪ .‬העיר האלילית איליה קפיטולינה‬
‫נבנתה על חורבות ירושלים‪ ,‬ובכך הוגשמה התוכנית שייתכן שגרמה למרד מלכתחילה‪ .‬החכמים ששמרו על‬
‫המצוות הוצאו להורג בעינויים‪ ,‬ומתקופה זו מגיע עיקר סיפורם של עשרת הרוגי מלכות‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫״בשבוע הבא יחגגו ילדי ישראל את ל״ג בעומר וישמעו מפי הגננות והמורים על גבורתו הנשגבה של בר‬
‫כוכבא‪ .‬יש להניח שלא ישמעו על חוסר האחריות שבמרידה נגד הכוח העולמי‪ ,‬רומא‪ ,‬על היציאה לקרבות‬
‫בניגוד לדעתם של רוב הרבנים‪ ,‬מנהיגי התקופה‪ ,‬ועל התוצאות הנוראות של משיח השקר‪ .‬המרד‪ ,‬שדוכא‬
‫סופית בשנת ‪ 135‬לספירה‪ ,‬הביא לנהרות של דם‪ ,‬״עד שהיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו״‪ ,‬וליציאה לגלות‪.‬‬
‫כל עם זקוק למיתוסים ולדמויות גיבורים‪ .‬חבל שילדינו מתחנכים על דמות כה טרגית ומזיקה‪ .‬כמו כן‪ ,‬חבל‬
‫שקובעי מדיניותנו אינם לומדים מהניסיון‪ ,‬ואינם מבינים שעם קטן חייב להתחשב בעולם כולו״‪.‬‬
‫(מכתב לעיתון ‘ירושלים’ יד איר תשנ״ט)‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ילדים חביבים!‬
‫בעוד שנראה כי הרמב״ם בעקבות מאמרים רבים בחז״ל‪ ,‬מתייחסים בחיוב למרד בר כוכבא‪ ,‬הרי שאין הדבר כן‬
‫ביחס למרד בנבוכדנצר בימי בית ראשון‪ ,‬למעלה מ‪ 600-‬שנה קודם לכן‪.‬‬
‫היעזרו במקורות הבאים ונסו להגדיר את ההבדלים בין שתי המרידות!‬
‫באיחולי הצלחה‪ ,‬והנאה!‬
‫‪.1‬‬
‫יחזקאל פרק יז‬
‫וַיְהִי דְ בַר‪-‬ה’ ֵאלַי לֵאמר‪ֱ :‬אמָר‪-‬נ ָא לְבֵית ַהּמִֶרי הֲלא יְדַ ְעּתֶם מָה‪ֵ -‬אּלֶה אֱמר ִהּנ ֵה‪-‬בָא ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל יְרּוׁשָלַם וַּיִּקַח אֶת‪ַ -‬מלְּכָּה וְאֶת‪-‬שֶָרי ָה‬
‫וַּיָבֵא אֹותָם ֵאלָיו ּבָבֶלָה‪ :‬וַּיִּקַח ִמּז ֶַרע ַהּמְלּוכָה וַּיִכְרת אִּתֹו ּבְִרית וַּיָבֵא אתֹו ּבְ ָאלָה וְאֶת‪-‬אֵילֵי ָהאֶָרץ לָקָח‪ :‬לִהְיֹות ַמ ְמלָכָה ׁשְפָלָה לְבִלְּתִי‬
‫ִהתְנַּׂשֵא לִׁשְמר אֶת‪ּ-‬בְִריתֹו לְ ָעמְדָ ּה‪:‬‬
‫וַּיִמְָרד‪ּ-‬בֹו לִׁשְל ַח ַמלְ ָאכָיו ִמצ ְַריִם לָתֶת‪-‬לֹו סּוסִים וְעַם‪ָ-‬רב ֲהיִצְלָח ֲהיִ ָּמלֵט הָעשֵה ֵאּלֶה וְ ֵהפֵר ּבְִרית וְנ ִ ְמלָט‪ :‬חַי‪ָ -‬אנ ִי נְאֻם ה’ אלקים אִם‪-‬‬
‫לא ּבִמְקֹום ַה ֶּמלְֶך ַה ַּמ ְמלִיְך אתֹו ֲאׁשֶר ּבָז ָה אֶת‪ָ -‬אלָתֹו וַ ֲאׁשֶר ֵהפֵר אֶת‪ּ-‬בְִריתֹו אִּתֹו בְתֹוְך‪ּ-‬בָבֶל יָמּות‪ :‬וְלא בְ ַחיִל ּג ָדֹול ּובְ ָקהָל ָרב יַעֲ שֶה‬
‫אֹותֹו פְַרעה ּבַ ִּמלְ ָחמָה ּבִׁשְּפְך סלְלָה ּובִבְנֹות ּדָ יֵק לְ ַהכְִרית נְפָׁשֹות ַרּבֹות‪ּ :‬ובָז ָה ָאלָה לְ ָהפֵר ּבְִרית וְ ִהּנ ֵה נָתַן יָדֹו וְכָל‪ֵ -‬אּלֶה ָעשָה לא יִ ָּמלֵט‪:‬‬
‫לָכֵן ּכה‪ָ -‬אמַר ה’ אלקים חַי‪ָ -‬אנ ִי אִם‪-‬לא ָאלָתִי ֲאׁשֶר ּבָז ָה ּובְִריתִי ֲאׁשֶר ֵהפִיר ּונְתַּתִיו ּבְראׁשֹו‪ּ :‬ופַָרשְּתִי ָעלָיו ִרׁשְּתִי וְנִתְּפַׁש ּבִמְצּודָ תִי‬
‫וַ ֲהבִיאֹותִיהּו בָבֶלָה וְנִׁשְּפַ ְטּתִי אִּתֹו ׁשָם מַעֲ לֹו ֲאׁשֶר ָמעַל‪ּ-‬בִי‪ :‬וְאֵת ּכָל‪ִ (-‬מבְָרחָו) ִמבְָרחָיו ּבְכָל‪ֲ -‬אגַּפָיו ּבַחֶֶרב יִּפלּו וְ ַהּנִׁשְאִָרים לְכָל‪-‬רּו ַח‬
‫יִּפֵָרׁשּו וִידַ ְעּתֶם ּכִי ֲאנ ִי ה’ ּדִ ּבְַרּתִי‪:‬‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫‪.2‬‬
‫ירמיה פרק כז‬
‫ּכה‪ָ -‬אמַר ה’ ֵאלַי עֲ שֵה לְָך מֹוסֵרֹות ּומטֹות ּונְתַּתָם עַל‪-‬צַּוָאֶרָך‪ :‬וְׁשִּלַ ְחּתָם אֶל‪ֶ -‬מלְֶך אֱדֹום וְאֶל‪ֶ -‬מלְֶך מֹואָב וְאֶל‪ֶ -‬מלְֶך ּבְנ ֵי עַּמֹון וְאֶל‪-‬‬
‫ֶמלְֶך צר וְאֶל‪ֶ -‬מלְֶך צ ִידֹון ּבְיַד ַמלְ ָאכִים ַהּבָאִים יְרּוׁשָלַם אֶל‪-‬צ ִדְ ִקּיָהּו ֶמלְֶך יְהּודָ ה‪ :‬וְצִּוִיתָ אתָם אֶל‪-‬אֲדנ ֵיהֶם לֵאמר ּכה‪ָ -‬אמַר ה’ צְבָאֹות‬
‫אֱלקי יִשְָראֵל ּכה תאמְרּו אֶל‪-‬אֲדנ ֵיכֶם‪ :‬אָנכִי ָעשִיתִי אֶת‪ָ -‬האֶָרץ אֶת‪ָ -‬האָדָ ם וְאֶת‪ַ -‬הּבְ ֵהמָה ֲאׁשֶר עַל‪ּ-‬פְנ ֵי ָהאֶָרץ ּבְכחִי ַהּג ָדֹול ּובִז ְרֹועִי‬
‫ַהּנ ְטּויָה ּונְתַּתִי ָה לַ ֲאׁשֶר יָׁשַר ּבְעֵינ ָי‪ :‬וְ ַעּתָה אָנכִי נָתַּתִי אֶת‪ּ-‬כָל‪ָ -‬האֲָרצֹות ָה ֵאּלֶה ּבְיַד נ ְבּוכַדְ נ ֶאּצ ַר ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל ַעבְּדִ י וְג ַם אֶת‪ַ -‬חּיַת ַהּׂשָדֶ ה‬
‫נָתַּתִי לֹו לְ ָעבְדֹו‪ :‬וְ ָעבְדּו אתֹו ּכָל‪-‬הַּגֹויִם וְאֶת‪ּ-‬בְנֹו וְאֶת‪ּ-‬בֶן‪ּ-‬בְנֹו עַד ּבא‪-‬עֵת אְַרצֹו ּג ַם‪-‬הּוא וְ ָעבְדּו בֹו ּגֹויִם ַרּבִים ּו ְמלָכִים ּג ְדלִים‪ :‬וְ ָהיָה‬
‫הַּגֹוי וְ ַה ַּמ ְמלָכָה ֲאׁשֶר לא‪-‬יַ ַעבְדּו אתֹו אֶת‪-‬נ ְבּוכַדְ נ ֶאּצ ַר ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל וְאֵת ֲאׁשֶר לא‪-‬יִּתֵן אֶת‪-‬צַּוָארֹו ּבְעל ֶמלְֶך ּבָבֶל ּבַחֶֶרב ּובָָרעָב ּובַּדֶ בֶר‬
‫ֶאפְקד עַל‪-‬הַּגֹוי הַהּוא נְאֻם‪-‬ה’ עַד‪ּ-‬תֻּמִי אתָם ּבְיָדֹו‪ :‬וְ ַאּתֶם אַל‪ּ-‬תִׁשְמְעּו אֶל‪-‬נְבִיאֵיכֶם וְאֶל‪-‬קסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלמתֵיכֶם וְאֶל‪-‬ענְנ ֵיכֶם‬
‫וְאֶל‪ּ-‬כַּׁשָפֵיכֶם ֲאׁשֶר‪-‬הֵם אמְִרים ֲאלֵיכֶם לֵאמר לא תַ ַעבְדּו אֶת‪ֶ -‬מלְֶך ּבָבֶל‪ּ :‬כִי ׁשֶקֶר הֵם נִּבְאִים לָכֶם לְ ַמעַן הְַרחִיק ֶאתְכֶם ֵמעַל אַדְ ַמתְכֶם‬
‫וְהִּדַ ְחּתִי ֶאתְכֶם וַ ֲאבַדְ ּתֶם‪ :‬וְהַּגֹוי ֲאׁשֶר יָבִיא אֶת‪-‬צַּוָארֹו ּבְעל ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל וַעֲ בָדֹו וְ ִהּנ ַ ְחּתִיו עַל‪-‬אַדְ מָתֹו נְאֻם‪-‬ה’ וַעֲ בָדָ ּה וְיָׁשַב ּבָּה‪ :‬וְאֶל‪-‬‬
‫צ ִדְ ִקּיָה ֶמלְֶך‪-‬יְהּודָ ה ּדִ ּבְַרּתִי ּכְכָל‪-‬הַּדְ בִָרים ָה ֵאּלֶה לֵאמר ָהבִיאּו אֶת‪-‬צַּוְאֵריכֶם ּבְעל ֶמלְֶך‪ּ-‬בָבֶל וְ ִעבְדּו אתֹו וְעַּמֹו וִחְיּו‪ :‬לָּמָה תָמּותּו ַאּתָה‬
‫וְ ַעּמֶָך ּבַחֶֶרב ּבָָרעָב ּובַּדָ בֶר ּכַ ֲאׁשֶר ּדִ ּבֶר ה’ אֶל‪-‬הַּגֹוי ֲאׁשֶר לא‪-‬יַעֲ בד אֶת‪ֶ -‬מלְֶך ּבָבֶל‪:‬‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫‪.3‬‬
‫נבוכדנצר שהחריב את הבית לא עשה זה‪ ,‬רק בשביל שלא היו רוצים להיות כפופים תחתיו‪ ,‬שהרי מרדו בו‪..‬‬
‫בבית שני היו רוצים להיות כפופים תחתיו‪ ,‬ובו לא מרדו מעולם‪ ..‬רק כי כל כוונתו היה רק להשחית ולקלקל‬
‫בלא טעם כלל‪..‬״ (מהר״ל נצח ישראל פרק ה׳)‪.‬‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫_________________________________________________________________________________________________________________________________‬
‫‪4‬‬
‫מדוע הוטלו פצצות האטום על יפן?‬
‫יובל דוניו גדעון‬
‫ה‪ 6-‬לאוגוסט ‪ 1945‬מהווה נקודת ציון דרמטית בהיסטוריה העולמית בכלל ובהיסטוריה הצבאית בפרט‪ .‬פצצת‬
‫האטום הראשונה בהיסטוריה הוטלה על העיר הירושימה ביפן‪.‬‬
‫תצלום אווירי מראה את ההרס והחורבן של העיר‬
‫הירושימה‪ ,‬יפן על ידי הפצצה האטומית הראשונה‬
‫שהוטלה על העיר ב‪ 6‬לאוגוסט ‪ 70,000 .1945‬איש‬
‫נהרגו במקום ו‪ 68‬אחוז משטח העיר הושמד בפיצוץ‪.‬‬
‫מנין המתים עלה בסופו של דבר ל‪ 200,000‬כתוצאה‬
‫ממחלות הקרינה‪..‬‬
‫‪ ‬ב‪ 9 -‬לאוגוסט הוטלה פצצת האטום השנייה על העיר נגסאקי‪ .‬ע״פ הערכות מקובלות‪ ,‬נהרגו מהאפקט הישיר‬
‫של הפצצות כ‪ 135,000-‬איש‪ .‬עשרות אלפים מתו לאחר מכן מקרינה והשפעות אחרות של הפצצות‪ .‬עוד עשרות‬
‫אלפים נפצעו‪ .‬בסמוך לאחר מכן הועברה הסכמתה העקרונית של יפן להיכנע‪ .‬ב‪ 15-‬לאוגוסט ‪ 1945‬הסתיימה‬
‫מלחמת העולם השנייה (הגם שמסמך הכניעה הרשמי של יפן נחתם רק ב‪ 2‬לספטמבר)‪.‬‬
‫מאז ועד מועד כתיבת מאמר זה‪ ,‬לא נעשה פעם נוספת שימוש צבאי‪-‬מלחמתי בנשק גרעיני‪ .‬ההחלטה לעשות‬
‫שימוש בפצצות האטום כנגד יפן הייתה תקדימית‪ ,‬לא רק משום שאישרה שימוש בנשק הרסני שאין דומה‬
‫לו בהיסטוריה האנושית‪ ,‬אלא בגלל שפתחה מחדש לדיון את כללי המלחמה והמוסר האנושי והשפיעה באופן‬
‫משמעותי על הדיפלומטיה בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫ברם‪ ,‬ככל שנקף הזמן ולמרות שהיה ברור שגורמים בממשלת יפן מבינים‪ ,‬כי מצבם חסר תקווה‪ ,‬העריך‬
‫בתחילת יולי המודיעין האמריקאי‪ ,‬הן על סמך פענוח תשדורות דיפלומטיות יפניות והן על סמך מקורות‬
‫אחרים‪ ,‬כי הגם שהממשלה היפנית מחפשת ערוצי הידברות עם בעלות הברית‪ ,‬כולל דרך הסובייטים‪ ,‬היא‬
‫איננה מוכנה לשום הסכם ״כניעה ללא תנאים״ או משהו דומה לו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫וריאציה נוספת על נושא ‘ההזדמנות המוחמצת’ היא זו הטוענת‪ ,‬כי הגם ששתי פצצות האטום היו מיותרות‪,‬‬
‫קל וחומר הוא שלא היה צורך בפצצה השנייה וכי ההחלטה היפנית על הכניעה הייתה בלתי נמנעת‪ ,‬אלא‬
‫למרבה הטרגדיה היפנים היו זקוקים לכמה ימים על מנת להגיע להסכמה לגבי הכניעה בין גורמי הכוח‬
‫(במיוחד בקרב הצבא)‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫נכון למועד הטלת הפצצה על הירושימה קבעו ההערכות הצבאיות‪ ,‬כי היפנים ריכזו בקיושו כ‪ 560,000-‬חיילים‬
‫וההערכות היו שעד למועד הפלישה המתוכנן ב‪ 1-‬לנובמבר יגיע המספר לכ ‪ .-680,000‬ב‪ 31-‬ליולי‪ ,‬במסגרת‬
‫המשך ההכנות לפלישה המתוכננת‪ ,‬קבעה הערכה צבאית את מספר הנפגעים האמריקאים הצפויים בעת‬
‫בפלישה לקיושו בלבד על ‪ - 394,859‬לא כולל את אלה שייהרגו באופן מיידי ולא יידרש כל טיפול רפואי‬
‫עבורם‪ .‬יצוין‪ ,‬כי ממועד הטלת הפצצה על הירושימה ועד למועד הפלישה המתוכנן היו עוד כ‪ 12-‬שבועות‪.‬‬
‫בהינתן שהאמריקאים ספגו כ‪ 7,000-‬נפגעים בשבוע נכון לתחילת אוגוסט‪ ,‬הרי שמדובר על עוד כ‪84,000-‬‬
‫נפגעים עוד טרם הפלישה לקיושו‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫יש שטענו שפעולות ההכנה לפלישה הביאו למצב שתוך מספר שבועות יפן הייתה נכנעת גם ללא השימוש‬
‫בפצצות האטום וללא הצורך לפלוש אליה‪ ,‬עקב הסגר הימי וההפצצות האינטנסיביות על שיטחה ולכן‬
‫הפצצות האטומיות היו למעשה מיותרות‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪.5‬‬
‫נטען גם‪ ,‬כי פגיעת פצצות האטום באוכלוסיה לא הייתה כה רבה והיות שגם כך נהרגו הרבה יותר אזרחים מן‬
‫ההפצצות הקונבנציונאליות (כ‪ )800,000‬ורוב עריה של יפן הוחרבו‪ ,‬הרי שלא הייתה חשיבות מכרעת מהיבט‬
‫זה (גרימת ‘שוק’ פסיכולוגי)‪ ,‬למותם של עוד כ‪ 135,000‬אזרחים ולהחרבתם של הירושימה ונגסאקי‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫גורם חשוב יותר הייתה הפגיעות של הצבא היפני שגברה מאוד הן בשל ניתוק מקורות האספקה בשל המצור‬
‫המתהדק – דבר שהוא קריטי למדינה שהיא אי – והן בשל כיבושו של האי אוקינאווה‪ ,‬מה שהעמיד את‬
‫המפציצים הטקטיים של ארה״ב בטווח הפצצה מקיושו‬
‫‪.7‬‬
‫טיעון שעלה רטרואקטיבית‪ ,‬אך גם בקרב שותפי סוד טרם השימוש היה‪ ,‬כי על ארה״ב לתת אזהרה מוקדמת‬
‫ליפן טרם שימוש בנשק אטומי או לחליפין לבצע הדגמה באזור לא מיושב שתמחיש את עוצמתו של הנשק‬
‫החדש‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫כל מי שהיה מעורב בפרויקט ‘מנהטן’ מהנשיא ועד המדענים‪ ,‬היה סבור כי לאחר המלחמה תתקיים חקירה‬
‫מקיפה של הקונגרס על רקע העלות הגבוהה של הפרויקט (כ‪ 2-‬מיליארד דולר)‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫גם טענות‪ ,‬כאילו בכירים בארה״ב ידעו אודות ההשפעות הצפויות של הקרינה הרדיואקטיבית על הניצולים‪,‬‬
‫התגלו כחסרות בסיס‪ .‬זאת אפשר ללמוד על סמך הדו״ח שהוציא המדען הראשי של פרויקט ‘מנהטן’ –‬
‫אופנהיימר‪ ,‬לאחר הניסוי בניו‪-‬מקסיקו שצפה‪ ,‬כי לא תהיה קרינה רדיואקטיבית בכמות משמעותית באזור‬
‫הפיצוץ וזו שתהיה תתנדף במהרה וממילא כל מי שיהיה קרוב מספיק להיפגע מהקרינה ימות מפגיעתה‬
‫הישירה של הפצצה‪ .‬גם תכתובות פנימיות המעידות על תגובותיהם של המדענים ושל אנשי הצבא כאשר‬
‫התחילו להגיע דיווחים על נפגעי קרינה מיפן‪ ,‬מעידות על הפתעה עד כדי חוסר אמון בדיווחים‪ .‬יותר מכך‪,‬‬
‫היות שהסיכון לקרינה נחשב מינימאלי‪ ,‬גנרל מרשל האמין שהכוחות הפולשים (לקיושו) יוכלו לעבור בבטחה‬
‫באזור שיופצץ קודם לכן בנשק אטומי טקטי‪.‬‬
‫‪ .10‬למדנו בתורה שכשנלחמים נגד עיר‪ ,‬גם במלחמת הרשות‪ ,‬לאחר שמציעים את אופציית הכניעה והיא נדחית‪,‬‬
‫על המלחמה להיות תקיפה עד להכרעה ״ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה״‪( .‬דברים כ‪,‬‬
‫פסוקים יב‪ ,‬כ) ודרשו חז״ל ״וצרת עליה ‪ -‬אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים״‪‘( .‬ספרי’‬
‫פרשת שופטים פיסקה ד) והרי העיר מלאה בילדים וזקנים ואנשים שאין להם עניין עם המלחמה‪ ,‬ואולי אף‬
‫מתנגדים לה‪ ,‬ואף על פי כן מדריכה התורה לא לוותר ולהלחם עד ההכרעה‪ ,‬״עד רדתה״‪( .‬דברים כ‪ ,‬כ)‬
‫למדנו‪ ,‬שכשאין ברירה‪ ,‬פוגעים בכולם‪ ,‬כולל בחפים מפשע‪.‬‬
‫כך הסיק להלכה הגר״ש ישראלי זצ״ל‪ ,‬שכתב‪ :‬״לא מצינו במלחמה גם חובה לדקדק ולהבדיל בין דם לדם‪.‬‬
‫ואף על פי שלאחר שכבשו עיר של שונא אסור להרוג את הטף והנשים‪ ...‬ברור שדין זה אמור רק לאחר‬
‫שכבשום ונמצאים תחת ידינו‪ .‬אבל במהלך מלחמה‪ ,‬כשצרים על העיר וכיו״ב‪ ,‬אין שום חובה לדקדק וגם אין‬
‫אפשרות לדקדק בדבר״‪‘( .‬עמוד הימיני’‪ ,‬שם‪ ,‬פרק ה)‬
‫כך נוהגות גם המתוקנות שבאומות‪.‬‬
‫נשער בנפשנו מה היה קורה אילו היו נמנעות בנות הברית חלילה מלהפציץ בשיטתיות את ברלין‪ ,‬שמא יהרגו‬
‫נשים זקנים וטף‪ .‬האם היה העולם יכול למגר את החיה הנאצית?!‬
‫אנחנו גם זוכרים איך נגמרה המלחמה נגד היפנים‪ ,‬על ידי שתי פצצות אטום שזרעו הרס עצום וגבו מאות‬
‫אלפי קרבנות‪ ,‬ביניהם הרבה חפים מפשע‪ .‬אך ברור לכל העולם שדבר זה מוצדק ומוסרי‪ ,‬ואין מי שיפצה פה‬
‫ויצפצף‪ ,‬וכפי שכתב הרב משה צבי נריה זצ״ל‪ :‬״מעשה חמור חד פעמי זה הוא שהציל מליוני חיילים ואזרחים‬
‫ממוות ומהרס״‪‘( .‬צניף מלוכה’‪ ,‬במאמר על המלחמות‪ ,‬עמ’ ‪)89‬‬
‫‪6‬‬
‫הסכם השילומים‬
‫הסכם השילומים (מכונה גם ״הסכם לוקסמבורג״) ‪ -‬הסכם שנחתם בין ישראל לגרמניה המערבית (על ידי שר‬
‫החוץ משה שרת והקנצלר הגרמני קונרד אדנאואר) ב‪ 10-‬בספטמבר ‪ ,1952‬ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל‪,‬‬
‫בין השנים ‪ 1953‬ל‪ ,1965-‬סכום של כ‪ 3-‬מיליארד מארק מערב גרמני כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם‬
‫ליהודים בתקופת השואה‪ .‬כמו כן התחייבה ממשלת גרמניה המערבית להעניק תשלום חודשי קבוע לשם מימון‬
‫ההוצאות הרפואיות להן נדרשים ניצולי השואה‪ ,‬כפיצוי על הסבל במחנות הריכוז וההשמדה‪ ,‬וכפיצוי על אובדן‬
‫זכויות בסיסיות כגון הזכות ללימודים לניצולים שהיו ילדים וכדומה‪ .‬גובה הפיצויים נקבע לפי קריטריונים שאמדו‬
‫את מידת הנזק שנגרם לניצול השואה‪ .‬בהסכם נקבע כי גרמניה תשלם למדינת ישראל פיצוי כספי מתוך הכרה‬
‫באחריותה לרצח בני העם היהודי ולפגיעה ברכוש ובנפש‪ .‬ההסכם כלל הכרה במדינת ישראל כמייצגת את העם‬
‫היהודי ובפרט את הנרצחים בשואה‪ ,‬וכן כמדינה שנשאה בנטל העיקרי של קליטת הפליטים היהודים ושיקומם‬
‫‪.1‬‬
‫בן‪-‬גוריון טבע את המושג ״גרמניה האחרת״‪ ,‬שפירושו גרמניה של היום היא איננה גרמניה הנאצית ועל כן אין‬
‫סיבה שלא לבוא במגע עם גוף זה‪ .‬לטענה זו סייעה הכרזתו של קונארד אדנאואר‪ .‬לטענתו של בן‪-‬גוריון לא‬
‫ניתן להאשים את המדינה הגרמנית ואת העם הגרמני כיום באחריות מלאה על פשעי השואה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫בעוד שהעם היהודי יכול להרשות לעצמו להחרים את העם הגרמני הרי שהמדינה היהודית לא יכולה להחרים‬
‫את המדינה הגרמנית‪ -‬מדינה לא יכולה להתנהל כמו עם‪ ,‬היא פועלת בעולם מושגים אחר‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫השילומים יפתרו חלק גדול מאוד מהמחסור במטבע זר ובכך יסייעו בהתבססות המדינה וימנעו את החשש‬
‫להתמוטטותה הכלכלית‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫גרמניה חזרה לחיק משפחת העמים כפי שבא לידי ביטוי בסיום מצב המלחמה עם המעצמות (אוגוסט‬
‫‪ .)1950‬הסברה שגרמניה לא תוכל לשוב ולהפוך למדינה ככל המדינות ללא בקשת מחילה מהעם היהודי על‬
‫פשעיה התנפצה‪ .‬התחממות יחסי המעצמות עם גרמניה כמו גם תפקידה המרכזי במלחמה הקרה לא אפשרו‬
‫לישראל להמשיך ולהטיל חרם עליה‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫בן‪-‬גוריון טען כי מצב בו ישראל לא תתבע את השילומים מגרמניה יהיה בבחינת ״הרצחת וגם ירשת״‪ .‬לדידו‬
‫של בן‪-‬גוריון אין טעם ״לגמול״ לגרמנים על פשעיהם בכך שהיא תזכה גם ברכוש היהודי‪ .‬השילומים למדינת‬
‫היהודית הריבונית הם כמעין ״נקמה״ בנאצים על פשעיהם והוכחה ניצחת שלא ניתן להכחיד את העם היהודי‬
‫והנה שנים ספורות לאחר השואה הוא חי במדינה משלו בארצו‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫הצדק מחייב את גרמניה להשתתף בקליטתם של מאות אלפי ניצולי שואה שהגיעו לארץ חסרי כל ועול‬
‫קליטתם נפל על כתפי המדינה‪.‬‬
‫טיעוני המתנגדים‬
‫מתנגדי ההסכם‪ ,‬מנחם בגין בראשם‪ ,‬טענו ש‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫בחתימת ההסכם יש עוול מוסרי שכן הסכם שכזה מהווה מעין מחילה או כפרה לנאצים על פשעיהם‪ ,‬ונקיבת‬
‫מחיר חומרי על סבל שלא ניתן להעריך בסכום כזה או אחר של דולרים‪ ,‬תהיה נחיצותו גדולה ככל שתהיה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫המשא ומתן מהווה את מכירת הכבוד הלאומי של העם היהודי‪ ,‬השילומים יפקירו את ״האינטרס האמיתי של‬
‫ישראל״‪ ,‬לשמש כמדינה הריבונית של העם היהודי ולהשיב את כבודו שנרמס בשואה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כמו כן נטען כי מיסוד יחסים מסחריים עם גרמניה יאיץ את תהליך הלגיטימציה שלה‪ ,‬שכבר החל ממילא‪,‬‬
‫וייווצר הרושם שישראל מעניקה מחילה ״רשמית״ לעם הגרמני על פשעיו בשואה‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫עוד הם טענו שבשילומים באה לידי ביטוי מדיניות של קבצנות שאינה ראויה למדינה המכבדת את עצמה‪,‬‬
‫מה גם שהסכום שהוצע על ידי גרמניה מהווה רק כ‪ 5%-‬מערכו האמיתי של הרכוש היהודי שנשדד‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫רעל לגנב‬
‫רמב״ם הלכות נזקי ממון פרק ד’ הלכה ב’‪:‬‬
‫״וכן הנותן סם המוות לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים״‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫ולכאורה הלכה זו היה מקומה בהלכות חובל ומזיק העוסקות בנזקים שעשה האדם עצמו ולא בהלכות נזקי‬
‫ממון‪ .‬אלא שהרמב״ם מבאר כאן שאין חובה לאדם לשמור נכסי חברו כשיש לו שותף בנזק – כבהמה‬
‫שאכלה את סם המוות (הרב שבתי רפפורט‪ ,‬הר עציון)‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬נזקי ממון פרק ו‪:‬‬
‫ז‪ .‬הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות‪...‬‬
‫ח‪ .‬הזיק בעל הבית את השור אם הזיקו שלא לדעת‪ ,‬פטור‪ :‬שהרי אומר לו למה נכנסת שלא ברשות‪ ,‬עד‬
‫ששגגתי בך‪ .‬ואם הזיקו לדעת‪ ,‬חייב נזק שלם‪ :‬מפני שיש לו רשות להוציאו מרשותו; אבל להזיקו‪ ,‬אין לו‬
‫רשות‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫רמב״ם‪ ,‬הלכות חובל ומזיק פרק ו’‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג‬
‫ב‪.‬‬
‫במה דברים אמורים ברשות הניזק‪ .‬אבל ברשות המזיק אינו חייב לשלם אלא אם הזיק בזדון אבל‬
‫בשגגה או באונס פטור‪ .‬וכן אם היו שניהן ברשות או שניהם שלא ברשות והזיק אחד מהן ממון חבירו‬
‫שלא בכוונה פטור‪.‬‬
‫ללא רחמים ‪ /‬וויליאם דה‪-‬מיל‬
‫בחוץ‪ :‬ביערות התחממו בשמש אוקטובר – בליל‪-‬גוונים של עצים‪ ,‬אוויר גדוש ניחוחי‪-‬סתיו‪ ,‬וריחה החריף‪ ,‬המעורר‬
‫של אדמה לחה‪ ,‬מכוסה עלי‪-‬שלכת‪ .‬בפנים‪ :‬גבר יצא מחדר‪-‬הרחצה‪ ,‬נכנס לחדר‪-‬המגורים המרוהט בפשטות‬
‫מודגשת‪ ,‬ניגש לארון‪-‬קיר השקוע בקורות‪-‬הארנים של כותל בניין ההרים והצטחק צחוק נתעב‪ .‬היה זה ארונו‬
‫הפרטי‪ ,‬הננעל על‪-‬ידי בריח קפיצי‪ ,‬ובו שמר את הרובים‪ ,‬התחמושת‪ ,‬חכות‪ ,‬מכשירים שונים ומשקאות חריפים‪.‬‬
‫אפילו לאשתו לא היה מפתח לארון‪ ,‬כי ג’אדסון וואב אהב את חפציו האישיים והרגשת‪-‬עוול עמוקה תקפה אותו‬
‫אם נגעה בהם יד זרה‪ .‬דלת הארון היתה פתוחה; הוא ארז את חפציו לקראת החורף ובעוד דקות מועטות ייצא‬
‫בדרכו חזרה לציביליזציה‪.‬‬
‫כאשר התבונן במדף‪ ,‬עליו עמדו בקבוקי המשקאות‪ ,‬היה שוב צחוקו כלל וכלל לא נעים‪ .‬כל הבקבוקים היו‬
‫פקוקים וחתומים‪ ,‬פרט ל״רבע״ של בורבון אשר הועמד כפתיון מלפנים וכוס לוויסקי לצידו‪ .‬בקבוק זה לא היה‬
‫מלא‪ ,‬אפילו לא כדי מחציתו‪ .‬כאשר לקח אותו מן המדף‪ ,‬קראה אשתו מחדר המיטות הסמוך‪:‬‬
‫‪ −‬אצלי הכל ארוז‪ ,‬ג’אדסון‪ .‬האם אלאק לא בא עדיין לנתק את המים ולקחת את המפתחות?‬
‫אלק גר במרחק מיל אחד מכאן‪ ,‬במורד הכביש‪ ,‬ושימש שומר בתיהם של תושבי העיר כאשר לא נמצאו במקום‪.‬‬
‫‪ −‬הוא למטה‪ ,‬באגם‪ ,‬מוציא את הסירות מהמים‪ .‬אמר שיחזור בעוד חצי שעה‪.‬‬
‫מארציה נכנסה לחדר‪ ,‬נושאת את מלתחת‪-‬הבגדים שלה‪ .‬בראותה את הבקבוק בידי בעלה‪ ,‬נעצרה מופתעת‪.‬‬
‫‪ −‬ג’אדסון‪ – ,‬אמרה בתוקף – אינך מתכוון ללגום לגימה בשעה עשר בבוקר?‬
‫‪ −‬את טועה בי‪ ,‬יקירתי‪ – ,‬הוא צחק צחוק עצור – איני מוציא שום דבר מתוך הבקבוק‪ .‬אני רק מכניס לתוכו‬
‫״קפיץ״ קטן‪.‬‬
‫כפו הקפוצה נפתחה‪ .‬הוא הניח על השולחן שתי גלולות לבנות קטנות והחל חולץ את הפקק מבקבוק הוויסקי‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫עיניה התכווצו כשהשגיחה במעשהו‪ .‬היא למדה לירוא את הנעימה הזאת בקולו‪ ,‬אותה נעימה שהשתמש בה‪ ,‬שעה‬
‫שהתכונן ״להכניס קפיץ״ באיזה עסק מסחרי‪- .‬זה שפרץ לארוני בחורף שעבר וגנב את הליקר שלי‪ ,‬ינסה בוודאי‬
‫לעשות שנית ברגע שנסתלק מכאן‪ – ,‬המשיך – אלא שהפעם יתחרט במקצת‪ ...‬נשימתה נעתקה למראה התנהגו־‬
‫תו האכזרית‪ ,‬נוטרת הנקם‪ .‬הוא הכניס את הגלולות אחת אחת לתוך הבקבוק והרימו כדי לראותן נמסות‪.‬‬
‫‪ −‬מה הן? – שאלה – משהו שיגרום להקאה?‬
‫‪ −‬ואיזו! ‪ -‬הוא נראה מוקסם כשהפך את הבורבון הטהור לסם‪-‬מוות – מכל מקום‪ ,‬איש עוד לא מצא לזה‬
‫תרופה‪ .‬אם זה נכנס‪ ,‬הדבר בטוח‪.‬‬
‫הוא פקק את בקבוק‪-‬הנקם והניחו שוב על המדף ליד כוסית הוויסקי‪.‬‬
‫‪ −‬עבודה נקייה‪ – ,‬העיר בקורת רוח – ועתה‪ ,‬מר גנב‪ ,‬אם תתפרץ – שתה נא לרוויה; הפעם לא תהא עיני‬
‫צרה בך‪ .‬פני האישה החווירו‪.‬‬
‫‪ −‬אל תעשה זאת‪ ,‬ג’אדסון‪ – ,‬היא התנשמה כבדות – זה איום; זהו רצח!‬
‫‪ −‬אם אני יורה בגנב שפרץ לביתי בכוח‪ ,‬אין החוק מכנה זאת בשם רצח‪ - ,‬השיב בקול גס – כמו כן‪,‬‬
‫השימוש ברעל‪-‬חולדות הוא דבר חוקי בהחלט‪ .‬הדרך היחידה‪ ,‬בה יכולה חולדה להיכנס לתוך ארון זה‪ ,‬היא‬
‫על‪-‬ידי שבירתו‪ .‬מה קורה אחר‪-‬כך – עסקה הוא ולא עסקי‪.‬‬
‫‪ −‬אל תעשה זאת‪ ,‬ג’אדסון‪ – ,‬ביקשה – החוק אינו מעניש על גניבה במחתרת במוות; איזו זכות יש לך‪...‬‬
‫‪ −‬כאשר המדובר הוא בהגנת רכושי‪ ,‬אני מחוקק בעצמי את חוקי!‬
‫קולו העמוק העלה על הדעת נהמת כלב גדול‪ ,‬מתריס בזעף לנוכח סכנת אובדנה של עצם‪.‬‬
‫‪ −‬אבל כל מה שעשו לא היה אלא גניבת מעט ליקר‪ – ,‬התחננה היא – וודאי אילו נערים בשעת משחקם‪.‬‬
‫הם לא גרמו כל נזק ממשי‪.‬‬
‫‪ −‬לא זה העיקר‪ – ,‬אמר ג’אדסון – אם אדם עוצר אותי ושודד ממני חמישה דולרים‪ ,‬יחרה לי הדבר ממש‬
‫כאילו לקח מאה‪ .‬גנב הוא תמיד גנב‪.‬‬
‫היא עשתה נסיון אחרון‪:‬‬
‫‪ −‬אנו לא נהיה כאן עד לאביב הבא‪ ,‬אינני יכולה לשאת את המחשבה אודות מלכודת‪-‬המוות הממתינה פה‬
‫כל הזמן‪ ,‬שער בנפשך שמשהו יקרה לנו‪ ,‬ואיש אינו יודע על‪...‬‬
‫הוא צחק שנית לרצינות שבה קיבלה את הדבר‪.‬‬
‫‪ −‬אנו ננסה את מזלנו בעניין זה‪ – ,‬אמר – את ערימת הכסף שלי צברתי על‪-‬ידי שסיכנתי מזלי‪ ,‬שיחקתי עם‬
‫הגורל‪ .‬אם אמות‪ ,‬רשאית את לעשות כרצונך‪ .‬החומר יהיה שלך‪.‬‬
‫היא ידעה‪ ,‬כי אין כל תועלת להתווכח אתו‪ .‬תמיד היה חסר‪-‬רחמים בכל הנוגע לעסקים ולגבי כל מי שעמד‬
‫בדרכו‪ .‬היא פנתה אל הדלת החיצונית באנחת‪-‬תבוסה‪.‬‬
‫‪ −‬ארד עם הכביש ואפרד ממשפחת‪-‬האיכר‪ – ,‬אמרה בשקט – תוכל לקחת אותי שם‪.‬‬
‫היא החליטה לספר לאשתו של אלק‪ .‬מישהו חייב לדעת‪.‬‬
‫‪ −‬אוקיי‪ ,‬יקירתי‪ – ,‬הוא צחק בטוב‪-‬לב – ואל תדאגי לגנב המסכן שלך‪ .‬אדם אינו נפגע‪ ,‬אלא אם כן היה ראוי‬
‫לכך‪.‬‬
‫היא ירדה בשביל והוא החל סוגר את דלת הארון; ואז נעצר‪ ,‬נזכר בנעלי‪-‬הציד שלו המתייבשות בחוץ על המרפסת‬
‫בארון‪ .‬הוא השאיר את הדלת פתוחה ויצא לקחתן מעל שולחן האיכרים הכבד שבאכסדרה‪ ,‬שם עמדו ליד תרמילו‬
‫ומעיל‪-‬ההרים שלו‪ .‬אלק היה הולך ובא מן האגם ונופף לו בידו מרחוק‪ .‬לשמע צעדיו הכבדים של ג’אדסון‪ ,‬הפקיר‬
‫חולד הרים את הצנובר‪ ,‬שהתכונן לצרף למחסנו שבקיר‪-‬החדר‪ ,‬ונעלם במהירות‪-‬הבזק‪ .‬ג’אדסון לקח את נעליו‬
‫ובפנותו‪ ,‬דרך על הצנובר‪ .‬רגלו מעדה‪ ,‬הוא התמוטט וראשו נחבט בשולחן הכבד‪ .‬אחרי דקות מספר החלו חושיו‬
‫חוזרים אליו‪ .‬זרועו החסונה של אלק תמכה בו‪ .‬הוא היה שרוע על רצפת‪-‬המרפסת וקול נעים אמר‪:‬‬
‫‪ −‬זה כלום‪ ,‬מיסטר וואב; שום דבר לא ‘תחתכת‪ .‬רק ‘תעלפת לרגע‪ .‬הנה‪ ,‬שתה מזה; זה יחזיר ‘תך לעניינים‪.‬‬
‫כוס וויסקי קטנה נלחצה אל שפתיו‪ .‬מוכה סנוורים היה עדיין וחושיו מתעלפים למחצה‪ .‬פתח שפתיו ושתה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בגיא צלמוות‬
‫הרוכבים התקדמו בעצלתיים‪ ,‬ראשיהם מורכנים‪ .‬הדרך הארוכה והחדגונית לצקלג‪ ,‬כמו מותאמת הייתה למצב‬
‫רוחם‪ .‬השמש קפחה על ראשיהם‪ ,‬אולם איש לא עצר לנוח‪ .‬גם רכיבה עשויה לספק עניין כלשהו לענות בו‪,‬‬
‫כשהראש כה טרוד‪ .‬לעיתים נדירות הפרו חילופי משפטים ספורים את השקט‪ ,‬אולם גם הם נאמרו בקול נמוך‪ ,‬ולא‬
‫נסבו אלא על מושכות הסוסים‪.‬‬
‫ידעו חייליו של דוד ימי נדודים ומחבואים מפני כוחותיו של שאול הרודף את נפש מנהיגם‪ ,‬אולם מסע זה‪ ,‬שנכפה‬
‫עליהם בחשדנות שרי פלישתים דווקא‪ ,‬הגדיש את הסאה‪.‬‬
‫הכול הרהרו בדבר אחד‪ .‬לא זו בלבד שגורשו מגת בחרפה‪ ,‬אלא שברגעים אלו מתחולל לו קרב גורלי בין ישראל‬
‫ופלישתים‪ ,‬והגדוד‪ ,‬שבע מלחמה תלאות ותהילה‪ ,‬איננו נלחם‪ .‬בשום צד‪.‬‬
‫‘אכן‪ ,‬מנהיג נאה לנו’ ‪ -‬רטן אוריה ‪‘ -‬משלחים אותו בעלבון צורב‪ ,‬והוא אומר‪‘ :‬טוב’‪ .‬והולך‪ ,‬כאילו לא אירע דבר’!‬
‫נפשו של אוריה הייתה מרה עליו במיוחד‪ ,‬שכן צירוף גדודו של דוד לחילות אכיש מלך גת‪ ,‬בא לו לאוריה כמתת‬
‫שמיים‪.‬‬
‫שמו של אוריה נודע בגת ובאשקלון כנושא כליו לשעבר של גלית‪ .‬זה שלא נקף אצבע כשאדונו הוטח ארצה‬
‫ברעם אדירים‪ ,‬חלוק אבן במצחו‪ .‬בגלותו אחר דוד לבין חבריו לשעבר‪ ,‬סבר אוריה לפי תומו כי עתה ירכוש לו‬
‫שם של כבוד בקרב סרני פלישתים‪ .‬עכשיו נכזבה תוחלתו‪.‬‬
‫בשעת מבחן‪ ,‬שוב הוטחה בפניו שאלת נאמנותו הכפולה‪.‬‬
‫‘באמת‪ ,‬לבי משתוקק לשדה הקרב’‪ ,‬הרהר בקול אבישי בן צרויה‪ ,‬שרכב לצד אוריה בין וותיקי החיילים‪‘ .‬לו זרחה‬
‫עלי שמש המערכה‪ ,‬ראשי אכיש ושאול גם יחד הייתי מפיל לפני אדוננו דוד‪ ,‬והקץ לצרות’‪.‬‬
‫אוריה הוסיף‪ ,‬מסנן את המילים מבין שיניו‪‘ :‬ראש שאול כבר היה בידו‪ .‬אלוהים הסגיר לנו את שאול‪ ,‬בודד וחסר‬
‫ישע במערה‪ .‬לו רק נתן דוד באותה עת פורקן לחרבך כאשר שאלת ממנו! אז היה הוא כיום הזה מלך ישראל‬
‫וכולנו שרים ומצווים‪ .‬תחת זאת‪ ,‬היינו ונותרנו חבורה פרועה של משוללי זהות הנמלטים על נפשם’‪.‬‬
‫‘ההיטב חרה לך’? התערב קולו המוכר של חושי בשיחה‪ .‬הרוכבים המאזינים נפנו אל הדובר בציפיה‪ ,‬חלקם מתחייך‬
‫קמעא‪ .‬חזקה עליו על חושי הארכי שלשונו המושחזת תיצוק ניצוצות שעשוע גם בשעה קודרת זו‪ .‬מעטים השכילו‬
‫לזהות מאחרי שנינות‪-‬לשונו של חושי את ליבו הרגיש‪ .‬מתרעם היה על כל פושק שפתיים שיצר מעמסה על נפשו‬
‫המתייסרת של דוד בימים אלו‪.‬‬
‫‘זוכר אני’‪ ,‬המשיך חושי‪‘ ,‬עת לא רחוקה‪ ,‬בה הצלת נפשך בזכות היות דוד אדוננו שונא שפיכות דמים‪ .‬הבאמת‬
‫חשבת כי נבהל מפניך‪ ,‬נושא הכלים‪ ,‬בהפילו ארצה את גלית הגדול?‬
‫צמא קרבות אתה כעת‪ ,‬אך אין אתה קובל על עמודך מנגד אז‪ .‬אכן‪ ,‬באת על גמולך ביד נדיבה‪ .‬שידוך מיוחס‬
‫קיבלת כפרס‪ ,‬עצת אחיתופל סבא מן הסתם‪ .‬מה דעתך להיות נקי לביתך שנה‪ ,‬תחת שחרך קרבות? בת כמה‬
‫היא כבר בת שבע כלתך? חמש’?‪.‬‬
‫לפחות שלושים לוחמים שנאספו סביב חילופי הדברים צחקקו בליאות‪.‬‬
‫פני אוריה נתכרכמו‪ .‬נשואיו החפוזים לנכדתו הפעוטה של יועץ המלך לא נכללו ברשימת נושאי הדיון האהובים‬
‫עליו‪.‬‬
‫דוד‪ ,‬עד כה התנהל מהורהר‪ ,‬הוגה ביהונתן רעהו הנצב בפני קרב לעת הזאת‪ ,‬אולם עתה התנער משרעפיו‪:‬‬
‫‘ אין אומרים לו לגר צדק זכור מעשיך הראשונים’! גער בחושי‪‘ .‬אחד מאיתנו הוא אוריה‪ ,‬ואומץ ליבו אינו מוטל‬
‫בספק‪ ,‬כמוהו כגבורת אבישי‪ .‬אכן ידידי’ – נפנה לאבישי – ‘אין אני מפקפק בכוחך להסיר ראשו של איש במלחמה‪,‬‬
‫אך תן דעתך אבישי! הנקפד חיי מלך ישראל בצאתו לישע עמו מול פלשתים הערלים? כמה מישראל יירפו ידיהם‬
‫וייפלו חללים!? לאו! אחת אמרתי‪ :‬ידי לא תהיה בו’!‬
‫‪10‬‬
‫רבים מן השומעים הנהנו בהסכמה‪ .‬גם לאחר שהותם בשדות פלישתים‪ ,‬ליבם היה במחנה ישראל‪ .‬יש את נפשם‬
‫להלחם‪ ,‬אולם לא באחיהם‪.‬‬
‫יואב בן צרויה‪ ,‬כיאה לבכיר החיילים‪ ,‬יצק את רחשי ליבם של חבריו להצעה חדשה‪.‬‬
‫‪‘ −‬אם כן‪ ,‬הבה נדהר לגלבוע‪ ,‬ונאמת את חשדות שרי פלשתים! הלא בהיות המלחמה אליהם מפנים ומאחור‪,‬‬
‫ייפלו כחיטה לפני החרמש‪ ,‬ועם שמחת הנצחון יתרצה לנו שאול’!‬
‫דוד‪ ,‬הניד בראשו בכבדות לאות שלילה‪‘ .‬הרי בבית אכיש מצאנו מפלט‪ ,‬ומעל שולחנו אכלנו‪ .‬די לי הונאה שהוניתי‬
‫אותו בהביאי לו שלל העמים‪ ,‬כביכול מיהודה‪ .‬ריח הבגידה מחיר יקר הוא‪ ,‬יקר מדי‪ ,‬גם עבור נצחון כזה‪ .‬מודה‬
‫אני לאלוהי‪ ,‬המשגיח עלי מעודי עד היום הזה‪ ,‬שהצילני מברירה נוראה זו בין בגידה בעמי לתרמית שפלה וכפיות‬
‫טובה‪ .‬לא‪ .‬ברי לי כי כאן מקומנו‪ .‬רק תמהני‪ ,‬מה צופנת לנו בחובה דרך זו‪ ,‬ולבי סוער’‪‘ .‬ובכן‪ ,‬גם פלשתים‬
‫מחוסנים הם מפגיעתנו’? עלתה מחאה מבין השורות‪.‬‬
‫‪‘ −‬כן’‪ ,‬השיב דוד‪‘ ,‬לא אפר אמונים כל עוד אכיש עומד בראשם‪ .‬אולם יום יבוא‪...‬״‬
‫‪‘ −‬יום יבוא! אכן‪ ,‬היום הוא היום! יום דין! יום פריעת כל עצה‪ ,‬יום הרס וחורבן! הביטו’!‬
‫יאוש מר היה בזעקה זו‪ .‬הרוכבים נשאו עיניהם והבחינו בענן שחור כבד מיתמר מעל מקומה של צקלג‪ .‬בבת‬
‫אחת נגלה המחזה לעיניהם‪ ,‬שכן הם חלפו על פני הגבעה האחרונה בדרכם‪ ,‬אולם לא היתה זו הדרך הנוחה אשר‬
‫גרמה לגדוד כולו להפוך משורת רוכבים עייפים המשתרכת בלאות‪ ,‬לסופת אבק דוהר‪ .‬כל היקרים לליבם שוהים –‬
‫או שהו ‪ -‬בעיר הזאת‪.‬‬
‫לו ההין אחד הנודדים לכנות שם בית למקום – בצקלג ישכון‪.‬‬
‫רגעים ספורים חלפו עד שעצרו‪ ,‬מתנשפים‪ ,‬על גבול העיר‪ .‬שום נחמה לא הייתה במחזה מקרוב‪ .‬צקלג היתה לעיי‬
‫חרבות מעשנים‪.‬‬
‫בליל קולות רוגש עלה‪ .‬לא ניתן היה להבחין בדוברים‪:‬‬
‫‪‘ −‬העמלקים’!‬
‫‪‘ −‬נועה’!‬
‫‪‘ −‬ילדי‘!‬
‫‪‘ −‬הבית החדש שלנו’!‬
‫‪‘ −‬איזה מנהיג מצאנו לנו’!‬
‫‪‘ −‬תמיד לא בזמן‪ ,‬לא במקום‘!‪.‬‬
‫‪‘ −‬הלאה דוד’!‬
‫בפתאומיות השתרר שקט‪ .‬שקט מתוח ומאיים‪ ,‬הצופן בחובו וודאות של התפרצות קרובה‪.‬‬
‫לאט אך בבטחה‪ ,‬צעדו הלוחמים לאחור‪ .‬פניהם חרושות עקבות התלאות‪ ,‬הביעו עצב וזעם נורא‪ .‬תנועתם הלכה‬
‫ויצרה מעגל שבמרכזו נצב איש בודד‪ .‬דוד‪.‬‬
‫חלק מן האנשים כבר נרכן לאדמה‪ ,‬אוסף בהחלטיות אבנים‪ .‬אבנים כבדות ככל שיכלו לצבור‪.‬‬
‫עיניהם היו מקובעות באיש שהובילם עד הלום‪.‬‬
‫דוד עצם עיניו‪ .‬דומה שחייו הרדופים קרבים אל סופם המחפיר‪ .‬תמונות רבות חלפו לנגד עיניו במהירות הבזק‪.‬‬
‫תקווה נואשת עוד הייתה בו‪ ,‬לשלוף מעברו נקודת אחיזה‪ ,‬להשיב לו בעזרתה את השליטה על המורדים מרי‬
‫הנפש‪ .‬שטפו החזיונות בנפש דוד‪:‬‬
‫‘הנה הורי‪ .‬אבא ישי‪ ,‬שלא חטאת לאדם מעולם‪ .‬אמא שהאמנת בי כשאיש לא עשה כן‪ .‬שניכם מתים‪ .‬אתם‪ ,‬ואחי‬
‫שהפקרתי בתמימותי בידי מלך מואב הבוגדני והאכזר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫אכן‪ ,‬בקרוב קץ למצפון הכואב‪ .‬לא עוד לילות ייסורים נטולי שינה‪.‬‬
‫יהונתן רעי כאח לי‪ ,‬מאהבתך‪ ,‬מציפיית ראות פניך‪ ,‬אשאב תעצומות נפש’‪.‬‬
‫אותו רגע התחוור לדוד‪ ,‬בבהירות נוראה השמורה רק להולכים למות או לנביאים‪ ,‬כי לא יראה עוד את פני יהונתן‪.‬‬
‫המוות יפריד ביניהם‪.‬‬
‫‘מיכל היקרה‪ .‬מי יודע מקומך‪ .‬מזמן נלקחת ממני בכוח‪ .‬אחינועם ואביגיל‪ .‬האראה זיו פניכן‪ ,‬או חלילה‪ ,‬גופותיכן‬
‫מתגוללות באחד מתלי האבנים המשחירים כאן?‬
‫רעי למודי המלחמה‪ .‬הנה הם כאן‪ ,‬סביבי‪ .‬עוד מעט וסקלוני‪ .‬הלא הם שאהבו לשבת על סלע‪ ,‬להאזין לי בזמרי‬
‫לאלוהים’‪...‬‬
‫אז פקח דוד עיניו‪ .‬קומתו נזדקפה‪.‬‬
‫למראה פניו נשמטו האבנים בבלי דעת מידי האנשים‪ .‬מביטים היו בו בהשתאות‪ ,‬כמו ראוהו לראשונה‪ ,‬שהיו עיניו‬
‫גדולות‪ .‬גדולות וזורחות‪ ,‬ומהעיניים נבטים מראות‪ .‬מראות משפחותיהם האהובות‪ ,‬בריאות ושלמות‪ .‬מראות עמלקים‬
‫ופלישתים נופלים בהמון‪ .‬מראה עם חוגג נושא ארון קודש‪.‬‬
‫אט אט‪ ,‬אך בבטחה נעו כולם אל הסוסים‪ .‬כעת נכונים היו לעשות ככל אשר יצוום אדונם‪.‬‬
‫יודעים היו בוודאות מפליאה‪ ,‬כי אם יוצרכו לכך ‪ -‬יוכלו לעמלקים לפלשתים ולכל שבעת העממים גם יחד‪ .‬כח‬
‫טמיר נמסך בעורקיהם‪ ,‬כח ששפע ממלכם‪.‬‬
‫ויתחזק דוד בה’ אלוהיו‪.‬‬
‫תשרי תשס״ג‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪.1‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צה עמוד א‬
‫שמואל ב’ כ״א‪ +‬וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר‬
‫להכות את דוד‪ .‬מאי וישבי בנוב? אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬איש שבא על עסקי נוב‪ .‬אמר ליה הקדוש ברוך‬
‫הוא לדוד‪ :‬עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים‪ ,‬ועל ידך נטרד דואג האדומי‪ ,‬ועל‬
‫ידך נהרגו שאול ושלשת בניו‪ .‬רצונך ‪ -‬יכלו זרעך או תמסר ביד אויב? אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם! מוטב‬
‫אמסר ביד אויב‪ ,‬ולא יכלה זרעי‪ .‬יומא חד נפק לשכור בזאי‪ .‬אתא שטן ואידמי ליה כטביא‪ ,‬פתק ביה גירא‬
‫ולא מטייה‪ .‬משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים‪ .‬כדחזייה ישבי בנוב אמר‪ :‬היינו האי דקטליה לגלית אחי‪.‬‬
‫כפתיה‪ ,‬קמטיה‪ ,‬אותביה ושדייה תותי בי בדייא‪ .‬אתעביד ליה ניסא‪ ,‬מכא ליה ארעא מתותיה‪ .‬היינו דכתיב‬
‫‪+‬תהלים י״ח‪ +‬תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסלי‪ .‬ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה‪ ,‬אבישי בן צרויה‬
‫הוה קא חייף רישיה בארבעא גרבי דמיא‪ ,‬חזינהו כתמי דמא‪ .‬איכא דאמרי‪ :‬אתא יונה איטריף קמיה‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫כנסת ישראל ליונה אימתילא‪ ,‬שנאמר ‪+‬תהלים ס״ח‪ +‬כנפי יונה נחפה בכסף ‪ -‬שמע מינה דוד מלכא דישראל‬
‫בצערא שרי‪ .‬אתא לביתיה ולא אשכחיה‪ .‬אמר‪ ,‬תנן‪ :‬אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין‬
‫בשרביטו‪ .‬בשעת הסכנה מאי? אתא שאיל בי מדרשא‪ .‬אמרו ליה‪ :‬בשעת הסכנה שפיר דמי‪ .‬רכביה לפרדיה‪,‬‬
‫וקם ואזל‪ ,‬קפצה ליה ארעא‪ .‬בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא‪ ,‬כי חזיתיה פסקתה לפילכה‬
‫שדתיה עילויה‪ ,‬סברא למקטליה‪ ,‬אמרה ליה‪ :‬עלם אייתי לי פלך! פתקיה בריש מוחה‪ ,‬וקטלה‪ .‬כד חזייה ישבי‬
‫בנוב אמר השתא הוו בי תרין‪ ,‬וקטלין לי‪ ,‬פתקיה לדוד לעילא‪ ,‬ודץ ליה לרומחיה‪ ,‬אמר‪ :‬ניפול עלה ונקטל‪.‬‬
‫אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא‪ - .‬ונימא ליה איהו! ‪ -‬אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫שמואל א פרק כט‬
‫(א) ויקבצו פלשתים את כל מחניהם אפקה וישראל חנים בעין אשר ביזרעאל‪( :‬ב) וסרני פלשתים עברים‬
‫למאות ולאלפים ודוד ואנשיו עברים באחרנה עם אכיש‪( :‬ג) ויאמרו שרי פלשתים מה העברים האלה ויאמר‬
‫אכיש אל שרי פלשתים הלוא זה דוד עבד שאול מלך ישראל אשר היה אתי זה ימים או זה שנים ולא מצאתי‬
‫בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה‪( :‬ד) ויקצפו עליו שרי פלשתים ויאמרו לו שרי פלשתים השב את האיש‬
‫וישב אל מקומו אשר הפקדתו שם ולא ירד עמנו במלחמה ולא יהיה לנו לשטן במלחמה ובמה יתרצה זה‬
‫אל אדניו הלוא בראשי האנשים ההם‪( :‬ה) הלוא זה דוד אשר יענו לו במחלות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד‬
‫ברבבתיו‪( :‬ו) ויקרא אכיש אל דוד ויאמר אליו חי ה’ כי ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה כי לא‬
‫מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד היום הזה ובעיני הסרנים לא טוב אתה‪( :‬ז) ועתה שוב ולך בשלום ולא‬
‫תעשה רע בעיני סרני פלשתים‪( :‬ח) ויאמר דוד אל אכיש כי מה עשיתי ומה מצאת בעבדך מיום אשר הייתי‬
‫לפניך עד היום הזה כי לא אבוא ונלחמתי באיבי אדני המלך‪( :‬ט) ויען אכיש ויאמר אל דוד ידעתי כי טוב‬
‫אתה בעיני כמלאך אלהים אך שרי פלשתים אמרו לא יעלה עמנו במלחמה‪( :‬י) ועתה השכם בבקר ועבדי‬
‫אדניך אשר באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו‪( :‬יא) וישכם דוד הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב אל‬
‫ארץ פלשתים ופלשתים עלו יזרעאל‪:‬‬
‫‪.3‬‬
‫שמואל א פרק ל‬
‫)א) ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל נגב ואל צקלג ויכו את צקלג וישרפו אתה‬
‫באש‪( :‬ב) וישבו את הנשים אשר בה מקטן ועד גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם‪( :‬ג) ויבא דוד ואנשיו‬
‫אל העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו‪( :‬ד) וישא דוד והעם אשר אתו את קולם ויבכו עד‬
‫אשר אין בהם כח לבכות‪( :‬ה) ושתי נשי דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי‪( :‬ו) ותצר‬
‫לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בנו בניו ועל בנתיו ויתחזק דוד בה’ אלהיו‪:‬‬
‫(ז) ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הגישה נא לי האפד ויגש אביתר את האפד אל דוד‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫כשבא גלית והיה הכובע שלו סגור‪ ,‬ואין פותח בשביל לכרות ראשו‪ ,‬אמר לו אוריה‪‘ :‬אם אפתח לך תיתן לי‬
‫אשה?’ ואמר לו דוד‪‘ :‬אתן’‪ .‬אמר לו הקב״ה‪‘ :‬בנות ישראל אתה מחלק! חייך‪ ,‬אשתך נתונה לו’‪ ,‬היא בת שבע‬
‫הראויה לדוד״ (כלי יקר לניאדו לשבת נו‪):‬‬
‫‪13‬‬
‫‪.5‬‬
‫רש״י מסכת סנהדרין דף סט עמוד ב‬
‫מדורות הראשונים ‪ -‬שהיו מולידין בני שמונה שנה‪ .‬מדכתיב בת שבע בת אליעם ואליעם בן אחיתופל‪...‬‬
‫חצי ימיו של אדם שלשים וחמש ‪ -‬דכתיב (תהלים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה‪ ,‬פשו להו עשרין ושית‬
‫לאחיתופל כשנולד שלמה‪ ,‬ובתוך עשרים ושש שנים נולדו שלשה דורות‪ :‬אליעם ובת שבע ושלמה‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫שמואל א פרק כד‬
‫(ג) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה‬
‫ישבים‪( :‬ד) ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה’ אליך הנה אנכי נתן את איביך איבך בידך ועשית לו‬
‫כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט‪( :‬ה) ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על‬
‫אשר כרת את כנף אשר לשאול‪( :‬ו) ויאמר לאנשיו חלילה לי מה’ אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח‬
‫ה’ לשלח ידי בו כי משיח ה’ הוא‪( :‬ז) וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול ושאול קם‬
‫מהמערה וילך בדרך‪:‬‬
‫‪.7‬‬
‫מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן כה‬
‫כשברח דוד משאול הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב‪ ,‬אמר להם קבלו בית אבא‪ ,‬שנאמר וינחם את פני‬
‫מלך מואב (ש״א שמואל‪ ,‬א’ כב ד)‪ ,‬ויאמר (ישב) [אל מלך מואב יצא] נא אבי ואמי (שם שם ‪/‬שמואל א’‪ /‬ג)‪,‬‬
‫וקבלו אותם‪ ,‬כיון שיצא דוד עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד‪ ,‬לא נשתייר מהם אלא אחד‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫עבדות‬
‫‪.1‬‬
‫סדר דיני התורה פותח בצו לביטול העבדות‪ ,‬שלא יהיה אדם משיראל שולט באחיו ומשעבדו‪ .‬על כך נצטוו‬
‫בני ישראל כשלושת אלפים שנה לפני שרעיון ה נתגבש ונתקבל אצל אומות העולם‪ .‬השעבוד לצמיתות‬
‫שהיה נהוג אז בעולם כולו‪ ,‬הוגבל מכוח התורה מיד‪ ,‬ולא הותר לעבוד עבודת עבד אלא במשך שש שנים‬
‫לכל היותר‪( .‬מאוצרנו הישן)‬
‫‪.2‬‬
‫אולם‪ ,‬התורה בחוקיה מביאה לסילוק מוסד העבדות‪ :‬״שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חנם״‪ .‬זהו‬
‫כלל‪ ,‬שאינו מאפשר לעבדות להתמסד כמעמד חברתי‪ .‬אנו רואים מההפטרה כמה קשה היה חוק זה על‬
‫האדונים‪ ,‬שסרבו לשחרר את עבדיהם‪ .‬מדוע אם כך אין התורה מבטלת ושוללת מוסד זה מלכתחילה? יש‬
‫להבין שהעבדות‪ ,‬בזמן מתן תורה‪ ,‬היא מוסד מקובל ונורמלי בתודעת האנשים‪ .‬יש בני אדם ויש כביכול‬
‫תת‪-‬אנשים שהם העבדים‪ .‬אפלאטון ב״רפובליקה״ שלו‪ ,‬שהיא תיאור המדינה האידיאלית‪ ,‬מסווג את האנשים‬
‫לשלושה סוגים‪ :‬פילוסופים‪ ,‬חיילים ועבדים‪ .‬עבדים אלה יכולים להיות מהנדסים ורופאים‪ ,‬אנשים חכמים‬
‫מאוד‪ ,‬אך בכל זאת הם שייכים למעמד נחות של עבדים‪ ,‬מעלתם האישית אינה משנה מאומה‪ .‬התורה אינה‬
‫יכולה לבטל תפיסות והרגלים אלה במחי יד‪ ,‬הם מושרשים עמוק מדי במציאות האנושית‪ ,‬אלא היא מחוקקת‬
‫תנאים כאלה‪ ,‬ההורסים את מוסד העבדות מבפנים‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬קיים הצורך בעבדות בתיקון לקלקולים‬
‫מסויימים הניתנים לתיקון רק בדרך זו‪ .‬אולם העבדות כשלעצמה‪ ,‬הינה שלילית לחלוטין‪( .‬טל חרמון‪,‬‬
‫משפטים)‬
‫‪.3‬‬
‫ודע עוד‪ ,‬שהעבדות‪ ,‬כמו כל דרכי ד’ הישרים‪ ,‬שצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם‪ ,‬לא הביאה מצד‬
‫עצמה לעולם שום תקלה‪ ,‬כי עצם חק העבדות הוא חק טבעי בבנ״א‪ ,‬ואין שום הבדל בין העבדות החוקית‬
‫להעבדות הטבעית‪ ,‬ואדרבא העבדות החקית שהיא ע״פ רשותה של תורה באה לתקן כמה תקלות‪ .‬שהעבדות‬
‫הטבעית היא צפויה אליהם‪ .‬למשל‪ ,‬הרי המציאות של עניים ועשירים חלשים וגיבורים דבר מוכרח ונהוג‬
‫הוא‪ .‬א״כ אותם שקנו להם נכסים מרובים‪ ,‬שהם משתמשים בכוח המשפט לשכר עובדים עניים לעבודתם‪,‬‬
‫הרי השכירים הללו גם להם עבדים בטבע‪ ,‬מצד ההכרח החברותי‪ ,‬והנה למשל העובדים במכרה‪-‬הפחמים‪,‬‬
‫שהם נשכרים כרצונם‪ ,‬הרי הם עבדים לאדוניהם‪ ,‬ובוודאי חלק מהאנשים שהם צריכים להיות שפלים במצב‪,‬‬
‫לולא הרשעה ששלטה כ״כ בלבות בנ״א עד כדי רמיסת משפט‪ ,‬הנה אם היו עבדים קנויים קנין כסף אז היה‬
‫מצבם יותר טוב‪ .‬למשל עכשיו אנחנו צריכים להערות מוסריות לדאוג בעד חיי העובדים‪ ,‬החומרי והמוסרי‪,‬‬
‫והעשיר שלבו אטום לועג לכל צדק ומוסר‪ ,‬ויותר נח לו שבמנהרה יחסר אור ואויר‪ ,‬אע״פ שעי״ז יתקצרו‬
‫חייהם של עשיריות אלפים אנשים‪ ,‬ויעשו חולים אנושים‪ ,‬רק שלא יוציא מכיסו עשיריות אלפים שקלים‬
‫לכונן את המנהרה במצב יותר טוב‪ ,‬ואם לפעמים תפול מכרה‪ ,‬ויקברו חיים עובדיה‪ ,‬לא ישים על לב‪ ,‬כי‬
‫ימצא עבדים אחרים נשכרים‪ .‬מה שא״כ אם היו העבודות הללו נעשות ע״פ חוק עבדות חוקית‪ ,‬שהעבדים‬
‫המה קנין קספו של אדוניהם‪ ,‬אז הדאגה לחייהם ואושרם תהיה שוה לדאגתו על הונו‪ ,‬״כי כספו הוא״‪ ,‬אז‬
‫היו באמת העובדים הדלים הללו יותר מאושרים וצפויים לעתיד יותר טוב‪ .‬ע״כ תורתנו הקדושה היא הולכת‬
‫בדרכה לרומם את לב האדם לקרבו אל דרכי אדון כל המעשים ב״ה‪ ,‬ומימלא כל זמן שהעבדות הטבעית‬
‫תהיה מוכרחת להיות נהוגה בחברה האנושית‪ ,‬״בראתי יצה״ר בראתי לו תורה תבלין״‪ ,‬תהיה העבדות החוקית‬
‫מבסמתה ומחזירתה לטובה‪ .‬אמנם כל אלה ההשפעות היו הולכות בדרך ישרה‪ ,‬לולא גרמו חטאינו ועונות‬
‫אבותינו להפסיק על משך זמן ארוך את פעולתנו ע״י אור תורתנו על עצמנו ועל העולם כולו‪ .‬אבל מיום‬
‫שחרב ביהמ״ק ונתפזרנו בין העמים אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו‪ ,‬וחשכת ימי הבינים דוקא אז‬
‫הרימה ראש‪ ,‬ותעות את יושר התעודה של ארחות חיים‪ ,‬ותעשה העבדות למפלצת‪ ,‬ותאבד את תעודתה‪,‬‬
‫שהיא לשמור את הכושלים שבבנ״א מתגרת יד אנשים רעים ותקיפים‪ .‬ע״י מה שתביאם לאותו מצב של‬
‫בטחון הרכוש‪ ,‬עד שכפי המצב ההוה היה נשקף שיוצא שכרה בהפסדה‪ ,‬ותגמר האנושיות אומר לבטל את‬
‫חק העבדות החוקית‪ ,‬אע״פ שלא תעצר כח לבטל את העבדות הטבעית‪ ,‬גם אין בכחה להגן על המגרעות‪,‬‬
‫שביטול העבדות החוקית מביא על החלק העבדותי שבבנ״א‪ .‬זה צריך להיות גנוז בתורה עד תקופת האורה‬
‫שמציון תצא תורה‪ ,‬״ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו‬
‫אלקים עמכם״‪ .‬אז תכיר החברה האנושית כולה‪ ,‬כי אחרי תיקון הלב‪ ,‬להיות לב בשר‪ ,‬מלא יושר הגינה חסד‬
‫ורחמים‪ .‬ראוי וכשר הוא לירודים שבבנ״א שיהיו כולם מסורים תחת חסות מעולים וצדיקים חכמי לב‪ ,‬שתהיה‬
‫דאגתם עליהם מתיחסת כיחס הקנין ובזה ימצאו אשרם ובטחונם בחיים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪.1‬‬
‫משרשי מצוה זו שרחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למכרה‪ ,‬וציוה את הקונה אותה לישא‬
‫אותה ולעשותה גברת‪ ,‬כי אל חנון ורחום הוא‪ .‬ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו‪ ,‬שישיאנה לבנו‪ ,‬כי גם עם‬
‫ויסיְענה שתצא מעבדות‪ ,‬ולא שיגרום על כל פנים‬
‫בן‪-‬אדוניה תשמח ותגל‪ ,‬או שיגרע מפדיונה מכל‪-‬מקום ַ‬
‫שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה‪ .‬וכל זה מחסדי האל על ברואיו‬
‫וממידותיו המעולות‪( .‬ספר החינוך)‬
‫‪.2‬‬
‫כל עבד עברי או אמה עברייה – חייב האדון להשוותן אליו במאכל ובמשקה‪ ,‬וכסות ומדור‪ ,‬שנאמר‪ :‬״כי טוב‬
‫לו עמך״ (דברים טו טז) – שלא תהיה אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר‪ ,‬אתה שותה יין ישן והוא‬
‫שותה יין חדש‪ ,‬אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן‪ ,‬אתה דר בכרך והוא בכפר‪ ,‬או אתה בכפר‬
‫והוא בכרך‪ ,‬שנאמר ״ויצא מעמך״ (ויקרא כה מא)‪ .‬מכאן אמרו חכמים‪ :‬כל הקונה עבד עברי – כקונה אדון‬
‫לעצמו‪( .‬רמב״ם‪ ,‬קניין‪ ,‬הלכות עבדים‪ ,‬פ״א ה״ט)‬
‫‪.3‬‬
‫שהשגיחה התורה מאד על האמה העבריה שאפילו בקטנותה בהיותה תחת אביה לעשות בה כרצונו הנה לא‬
‫יוכל למוכרה ממכרת עבד ולא למכרה לנכרי ולא לקרובים אשר אי אפשר שיהיה לה בהם צד יעוד ושאין‬
‫למוכרם שתי פעמים והיה זה לפי שלא התירה התורה שימכר אדם את בתו אלא במקום שסבור שהקונה‬
‫אותה ייעדנה לעצמו ויקחנה לאשה לו או לבנו כי על הרוב לא יקנה אדם נערה קטנה לעבוד עבודה כי היא‬
‫לאתוכל לעבוד לחולשת שכלה ואיבריה אלא שישאנה ליופיה או לטוב מעשיה כדי ליעדה לו או לבנו ונתן‬
‫כספו על זה‪ .‬כי כן היה דרכם לתת בעד הבתולות מוהר ומתן ועל מנת כך מכרה אביה לא בעבור שגנבה‬
‫ולא לאכול ולשתות הוא את כספה (ר’ אברבנל‪ ,‬משפטים)‬
‫*‬
‫‪16‬‬
‫‪.1‬‬
‫״אני מבטיח אותה‪ ,‬דודנית‪ ,‬היה זמן שחשבת כך‪ :‬ירוד תרד ארצנו לאבדון‪ ,‬עם שתעלים לעדי‪-‬עד את הנבלות‬
‫המכתימה אותה‪ ,‬ואני בלי צל של הצטערות אובד ביחד אתה! הרבה תיירתי באמריקה‪ ,‬ובראותי שחוקינו‬
‫מתירים לכל נבל לשלוט על גורלם של אנשים‪ ,‬הקנויים בכספו‪ ,‬שהשיג תכופות באורח לא‪-‬ישר‪ ,‬מרשים‬
‫לשלוט על ילדים חסרי‪-‬ישע‪ ,‬על נערות ונשים‪ ,‬הייתי מוכן לקלל את ארץ‪-‬מולדתי‪ ,‬וביחד עם זו את כל‬
‫האנושות״‪.‬‬
‫‬
‫״בעלי המטעות‪ ,‬המתעשרים עליה‪ ,‬הכמרים‪ ,‬המתרצים אל בעלי המטעות‪ ,‬והפוליטיקאיים‪ ,‬הרואים בעבדות‬
‫יסוד לשלטונם‪ ,‬אפשר להם להתחכם כעולה על דעתם‪ ,‬להשתמש בכל צחות לשונה ולהביא ראיות‬
‫מהאוונגליון‪ ,‬אך האמת תישאר אמת‪ :‬שיטת העבדות הריהי ילידת השטן ומשמשת הוכחה חותכת למה‬
‫שג’נטלמן זה מסוגל״‪.‬‬
‫‬
‫בעלי המטעות האמריקאיים‪ ,‬אמנם קצת בצורה אחרת עושים את אשר האצולה האנגלית ובעלי ההון‬
‫האנגלים‪ ,‬אשר הדבירו תחתיהם את המעמדות השפלים‪.‬‬
‫‬
‫״אבל כאן הלא שי דברים שונים‪ ,‬אין אפילו להשוותם! – קראה מיסס אופליה – ״את הפועל האנגלי לא‬
‫תמכור‪ ,‬לא תקנה‪ ,‬לא תפרידו ממשפחתו‪ ,‬לא תעניש במלקות!״‬
‫‬
‫״הוא גם כן תלוי ברצונו של בעליו‪ .‬בעל העבדים אפשר לו להלקות את עבדו הממרה עד מוות‪ .‬ואילו בעל‬
‫ההון ימיתהו ברעב ואשר לאי ניתוק קשרי המשפחה‪ ,‬הרי לא ידוע עדיין מה יותר גרוע‪ :‬אם את ילדיך מוכרים‬
‫או אם הם גוועים לעיניך מרעב״‪.‬‬
‫‬
‫(אוהל הדוד תום)‬
‫‪.2‬‬
‫לא הנהגים אשמים‬
‫‬
‫כאשת נהג ברצוני להגיב על הכינוי ״תאבי בצע״ שהדביק שר התחבורה לנהגי המשאיות (‪.)25.10‬‬
‫‬
‫שכר היסוד של נהג הוא מתחת לשכר המינימום במשק‪ ,‬כשמרכיב השכר העיקרי הוא הפרמיה‪ .‬מכאן‬
‫התמריץ להעמיס יותר ולהספיק להוביל יותר‪.‬‬
‫‬
‫את הטענות לגבי עייפות הנהגים יש להפנות לבעלי החברות‪ .‬סדרני העבודה מחייבים את הנהגים לעבוד‬
‫‪ 16-20‬שעות ביום‪ .‬הנהגים שבסה״כ רוצים להתפרנס בכבוד יודעים שכל סירוב עלול לגרום לפיטוריהם‬
‫ומסכימים‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬לבצע את שמטילים עליהם‪ .‬ראוי גם לציין שרבים מתיקוני הרכב נידחים משום‬
‫שלבעלי החברות חבל להשבית את רכב במוסך‪.‬‬
‫‪ .3‬המטוס ניטשטש באדי האויר הרותח‪ .‬כמו נעלם בין צעיפים שקופים רוטטים‪ .‬הוא הביט אחריו ובמוחו היגע‬
‫נוטפות המחשבות‪ :‬מי ידוע כמה שעות כבר עובד טייס זה היום? אין להבין איך בחור זה אינו מתעלף שם‬
‫למעלה מחמת הגאז המרעיל‪ .‬אילו בידו של הארי הדבר‪ ,‬היה מחוקק חוק לגבי טייסי ריסוס שיעבדו רק‬
‫ארבע שעות ליום ויקבלו שכר יום עבודה מלא‪ .‬אבל לך דרוש זאת מן החברה המפעילה את מטוסי‪-‬הריסוס!‬
‫זו דואגת קודם כל לרווחיה‪ .‬להיפך‪ ,‬הם רואים בעין יפה כל טייס המציע עצמו לעבוד גם למעלה ממכסת‬
‫שמונה השעות‪ ,‬הרי מגפת הזבוב בארץ היא לגבי החברה ממש כשנת ברכה לאיכרים‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫‬
‫תהליך השלום כמפגע תעסוקתי ‪ /‬יעקב יונה (עיתונות ישראל תשנ״ו)‬
‫סגירתו השערורייתית של מפעל ״אומן״ באופקים זמן קצר לאחר שמנהליו זכו לקבל מהקופה הציבורית‬
‫מענק שמן בעבורו‪ ,‬היא תוצר לוואי מובהק וישיר של התמורות המדיניות המתרחשות באזורנו‪ .‬אפשרות‬
‫העתקתם של מפעלי תעשיה למדינות השכנות‪ ,‬פותחת לשועי המשק פתח מילוט משכר המינימום שאותו‬
‫יוכלו לקצץ בשיעור של שני שלישים עם העברת מפעליהם אל מעבר לגבול‪ .‬בכך גם יקיץ הקץ על‬
‫תעשיות הטקסטיל והמזון בתחומי מדינת ישראל‪ .‬זאת ועוד‪ :‬חיסולם של שני ענפי התעשיה הללו‪ ,‬פירושו‬
‫הפיכתם של רבבות למחוסרי תעסוקה ופרנסה‪ .‬באחת נהפכם אנשי עמל לשברי‪-‬כלי‪ ,‬טרגדיה המגיעה‬
‫לידיעת הציבור לרוב בדמותו של נתון סטטיסטי‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‬
‫ראש הממשלה‪ ,‬שמעון פרס‪ ,‬אינו נדרש לפן הקודר הזה של השלום כאשר הוא נושא חדשות לבקרים את‬
‫נאומי המזרח‪-‬התיכון החדש שלו‪ .‬חזונותיו‪ ,‬כפי שהם משתקפים מנאומיו עתירי ההשראה‪ ,‬נושאים אופי‬
‫אידיאי‪ ,‬והעתיד כולו אפוף גלוריפיקציה וכל טוב‪ ,‬אולם השאלה היא למי‪ .‬יהיו מי שהשלום עם מדינות ערב‬
‫יקיש עליהם באורח מיידי וישיר‪ ,‬ויהיו אחרים שכבר עתה מפגינים ניכרו‪ ,‬היות שאינם רואים כיצד ישבור‬
‫עבורה השלום הנכסף את מעגל הקסמים של האבטלה‪ ,‬העוני וההזדמנויות שאינן‬
‫‬
‫לא בכדי תומכת כל הצמרת המשקית של מדינת ישראל בתהליך השלום‪ .‬אנשי העסקים שלנו כבר רואים‬
‫את הפירות שיוכלו להניב עם פתיחת הגבולות למסחר ומתן ההיתרים להקמת מפעלים מעבר לגבול‪ .‬יתר‬
‫על כן‪ ,‬שלום פירושו האצת תהליכים שממילא נמצאים כבר בעיצומם ואף הם בבחינת חגיגה למעסיקים‪.‬‬
‫הכוונה היא בעיקר להתרופפותם של האיגודים המקצועיים‪ ,‬לביטול שיטתי של מוסר הקביעות בעבודה‪,‬‬
‫למעבר לחוזים אישיים ולהסרת כל ההגנות על האדם העובד‪ .‬המעסיקים ומוניטריסטים אחרים אוהבים‬
‫לקרוא לזה ״הגמשת שוק העבודה״‪ ,‬שם סטרילי ומטעה משהו‪ ,‬בהתחשב בעובדה שמדובר בתהליך הפיכתו‬
‫של העובד לאבק אדם‪.‬‬
‫‬
‫תהליך השלום אינו יוצר מצב שבו התהליכים הכלכליים כפופים לעקרונות כלשהם של קידמה חברתית‪.‬‬
‫מה שתקף בימים כתיקונם‪ ,‬מקבל משנה תוקף בעיתות של הסכמי שלום חובקים‪ :‬האצת התחרות‪ ,‬הסחר‬
‫החופשי‪ ,‬הגלובליזציה של הייצור‪ ,‬הפחתת עלות העודה‪ ,‬חתירה לייצוב המטבע‪ ,‬הפרטה וליברליזציה גורפת‪.‬‬
‫‬
‫אם כבר מוצאת המדינה לנכון להתערב בגין הכלכלה‪ ,‬הרי שזו התערבות חד‪-‬כיוונית‪ .‬ההתערבות היא תמיד‪,‬‬
‫אבל תמיד‪ ,‬לטובת ההכנסות מהון נגד ההכנסות מעבודה‪ .‬למה? ככה!‬
‫‬
‫אין זו יד המקרה שהסכם מאסטריכט והניסיון האירופי לכונן קהילות כלכליות משותפות‪ ,‬זכו לקרדיט מוגבל‬
‫מאוד ברוב מדינות אירופה המערבית‪ .‬באחדות מהן תומכי האיחוד האירופי גברו על מתנגדיו באחזו אחד‪,‬‬
‫כאחרות הסתמן מיעוט גדול של מתנגדים וחרדים מן המשמעות של אירופה כלכלית אחת‪ .‬הכלכלה המדינית‬
‫החדשה מזוהה עם אבטלה המונית‪ ,‬שבירת העבודה המאורגנת‪ ,‬עוני‪ ,‬קיטוב וחיסול של ענפים מסורתיים‬
‫כספנות‪ ,‬דיג‪ ,‬מתכת‪ ,‬חקלאות וכמובן טקסטיל ומזון הנודדים מזרחה‪ .‬זוהי גם קריאת הכיוון הכלכלית‪-‬חברתית‬
‫אצלנו‪.‬‬
‫‬
‫שמעון פרס וצמרת מפלגת העבודה עלולים למצוא עצמם מול התנגדות ציבורית רחבה לממשלתם‪ ,‬גדולה‬
‫מששיערו‪ ,‬שמקורה איננו בשאלת עתידה של השטחים‪ ,‬כי אם בתסכול הגובר מעוצמתה ומן ההגמוניה‬
‫המוחלטת של אידיאולוגיה ניאו‪-‬ליבראלית קשיחה‪ .‬חלקים ניכרים מאוכלוסיית ישראל מוצאים עצמם אובדי‬
‫עצות אל מול מציאות שבה הפערים בשאלות חברה בין ימין ושמאל נמחקים‪ ,‬ושום מפלגה פוליטית איננה‬
‫משליכה את יהבה על מעמד עממי רחב‪ ,‬החש כקורבן של המדיניות הכלכלית המוכתבת על‪-‬ידי אליטות‪.‬‬
‫‬
‫אם מפלגת העבודה לא תשכיל להתוות דרך ביניים בין רווחה לצמיחה כי אז היא מזמינה את התחזקותם של‬
‫קטבים פופוליסטיים שיכו בה מימין‪ .‬כבר ראינו אינספור דוגמאות להבראתה של המקרו‪-‬כלכלה תוך זריעת‬
‫הרס וחורבן בחברה‪ ,‬אבל דומה שאין עם מי ואין על מה לדבר‪.‬‬
‫‬
‫לדידם של המושלים בכיפה‪ ,‬גם הדברים הללו הם בבחינת נביחות פופוליסטיות אל הירח‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫עד היכן פדיון שבויים‬
‫משנה אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫מהי תקנת חכמים הנזכרת במשנה?‬
‫‪.2‬‬
‫שאלו חכמים‪‘ :‬מפני תיקון העולם’ ‪ -‬משום דוחק הצבור הוא‪ ,‬או שמא משום דלא ירדפו ויבואו יותר?‬
‫בא ושמע הוכחה‪ :‬שלוי בר דרגא פדה לבתו ב‪ 13-‬אלפי דינרי זהב‪.‬‬
‫אמר אביי‪ :‬ומי יאמר לנו שברצון חכמים עבד? שמא שלא ברצון חכמים עבד!‬
‫(מסכת גיטין דף מה עמוד א)‬
‫‪.3‬‬
‫‬
‫ב‪.‬‬
‫כיצד מהווה המקרה של לוי הבדל (= ‘נפקא מינה’) בין שני ההסברים?‬
‫ג‪.‬‬
‫כיצד דוחה אביי את הראיה מהמקרה של לוי?‬
‫לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו‪ ...‬חייב‪ ,‬שהוא תנאי בית דין‪ .‬נשבית ‪ -‬חייב לפדותה‪,‬‬
‫ואם אמר‪ :‬הרי גיטה וכתובתה ותפדה את עצמה‪ -‬אינו רשאי‪.‬‬
‫(מסכת כתובות דף נא עמוד א)‬
‫על מי מוטלת חובת פדיית אישה‪ ,‬ומהו מקור החיוב?‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‬
‫תנו רבנן‪ :‬נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה ‪ -‬פעם ראשונה פודה‪ .‬מכאן ואילך‪ -‬רצה פודה‪ ,‬רצה‬
‫אינו פודה‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם‪ ,‬מפני תקון העולם‪.‬‬
‫(מסכת כתובות דף נב עמוד א)‬
‫א‪.‬‬
‫מהן שתי דעות התנאים?‬
‫ב‪.‬‬
‫איזה תנא מתאים לכאורה למקור ‪( 1‬הכותרת)?‬
‫ג‪.‬‬
‫האם לדעתך יתכן הבדל במקרה בין מקורות ‪ 1‬ו‪ ,4-‬שיצדיק הבדל בפסיקה‪ ,‬כך שגם המשנה במקור‬
‫אחד תתיר כאן לפדות ‘עד עשרה בדמיה’?‬
‫והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה ואם תאמר‪ :‬מה ששאלו על המשנה ״אין פודין את‬
‫השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם״‪ ,‬אי משום דוחק הצבור הוא‪ ,‬או שמא משום שלא ירדפו ויבואו‬
‫יותר‪ ,‬תוכיח מכאן שמשום דוחק הצבור הוא‪ ,‬שכתוב כאן‪ :‬דפודה עד עשרה בדמיה! ויש לומר‪ :‬שאפילו לטעם‬
‫שלא ירדפו יותר‪ ,‬לא תקנו שלא יוכל לפדות אדם את עצמו יותר מכדי דמיו‪ ,‬שהרי עור בעד עור וכל אשר‬
‫לאיש יתן בעד נפשו וכאן‪ ,‬אשתו כגופו ומה שרצו שם להוכיח מזה שלוי פדה לביתו עד ‪ 13‬אלפי דינרים‪,‬‬
‫היינו משום שאין בתו כגופו‪( :‬תוספות כתובות דף נב עמוד א)‪.‬‬
‫מהו ההבדל שגורם לשוני בפסיקה בין מקורות ‪ 1‬ו‪ 4-‬לדעת בעלי התוספות?‬
‫‪.6‬‬
‫‬
‫א‪.‬‬
‫מהן שתי הסיבות האפשריות לתקנת חכמים?‬
‫תנו רבנן‪ :‬מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי‪ .‬אמרו לו‪ :‬תינוק אחד יש בבית האסורים‪,‬‬
‫יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים‪ .‬הלך ועמד על פתח בית האסורים‪ .‬אמר‪ :‬מי נתן למשיסה‬
‫יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר‪ :‬הלא ה’ זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו‪.‬‬
‫אמר‪ :‬מובטחני בו שמורה הוראה בישראל! העבודה‪ ,‬שאיני זז מכאן‪ ,‬עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו‪.‬‬
‫אמרו‪ :‬לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה‪ ,‬ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל‪ .‬ומנו? רבי‬
‫ישמעאל בן אלישע‪( .‬מסכת גיטין דף נח עמוד א)‬
‫איזו תמיהה עולה ממקור זה לעומת קודמיו?‬
‫‪19‬‬
‫‪.7‬‬
‫‬
‫‪.8‬‬
‫‬
‫כל ממון שפוסקין עליו ‪ -‬כשיש סכנת נפשות פודין שבויין יותר על כדי דמיהן‪ .‬שיש סכנת מוות‪ .‬או שניתן‬
‫גם לומר‪ :‬משום דמופלג בחכמה היה‪( :‬תוספות גיטין דף נח עמוד א)‪.‬‬
‫מהן שתי הדרכים לתרץ את הסתירה לפי בעלי התוספות?‬
‫(יב) אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם‬
‫(רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות מתנות עניים פרק ח)‪.‬‬
‫כיצד מכריע הרמב״ם בספק במקור ‪?2‬‬
‫‪.9‬‬
‫‬
‫אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תקון העולם‪ ,‬שלא יהיו האויבים מוסרים עצמם עליהם לשבותם‪,‬‬
‫אבל אדם יכול לפדות את עצמו בכל מה שירצה‪ ,‬וכן לתלמיד חכם‪ ,‬או אפילו אינו תלמיד חכם אלא שהוא‬
‫תלמיד חריף ואפשר שיהיה אדם גדול ‪ -‬פודים אותו בדמים מרובים‪.‬‬
‫(שו״ע יורה דעה רנב‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫מהן שתי ההסתייגויות של השולחן ערוך מהאיסור‪ ,‬ומאילו מקורות בדף למדם?‬
‫‪ .10‬אין מחיייבין את הבעל לפדות את אשתו יתר על דמיה אלא כמו שהיא שווה כשאר השבויות הגה ויש‬
‫אומרים דאשתו כגופו ויכול לפדותה בכל אשר לו‪( .‬שו״ע אבן העזר עח‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‬
‫מהו ההבדל בין שתי הדעות להלכה?‬
‫‪ .11‬במצב של מלחמה מתמדת בינינו לבין המחבלים‪ ,‬אסור להיכנע לשום סחטנות מצידם‪ ,‬משום שברור שאם‬
‫נכנע‪ ,‬יראו אויבינו זאת כסימן של חולשה‪ ,‬המוראל שלהם יעלה‪ ,‬והם יוסיפו ביתר מרץ לפגוע בנו‪ .‬וכן ידוע‬
‫שלאחר כל ‘הצלחה’ כזו‪ ,‬מצטרפים מחבלים נוספים לשורותיהם‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬אלו שיוצאים לפגוע בנו‪ ,‬לא‬
‫יחששו לעתידם‪ ,‬משום שיסמכו על כך שגם אם ייתפסו‪ ,‬במהרה ישתחררו מן הכלא הישראלי על ידי עסקת‬
‫שחרור‪ .‬ועוד‪ ,‬ישנו חשש סביר‪ ,‬שלפחות חלק מן המחבלים שישוחררו מן הכלא יחזרו ויפגעו ביהודים‪ .‬לכן‪,‬‬
‫למרות הכאב שבדבר‪ ,‬אין להכנע לסחטנות ולשלם עבור החטוף יותר מן המקובל בעסקות כאלו‪ ,‬היינו אדם‬
‫תמורת אדם‪( .‬הרב מלמד‪ ,‬פניני הלכה חלק ג’ עמוד ‪.)204‬‬
‫א‪.‬‬
‫מהו ההבדל בין שבייה בימים עברו‪ ,‬לפיגוע מיקוח כיום?‬
‫ב‪.‬‬
‫אילו שיקולים נוספים מעלה הרב מלמד?‬
‫ג‪.‬‬
‫מה ניתן להקשות על דבריו מתחילת מקור ‪ ,7‬וכיצד ניתן לתרץ?‬
‫‪20‬‬
‫שניים הולכים במדבר‬
‫‪.1‬‬
‫‬
‫תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א‬
‫ׁשֹותה ֶא ָחד‬
‫ֵיהם ‪ֵ -‬מ ִתים‪ ,‬ו ְִאם ֶ‬
‫ׁשֹותים ְׁשנ ֶ‬
‫ּוביַד ֶא ָחד ֵמ ֶהם ִקיתֹון ֶׁשל ַמיִם‪ִ ,‬אם ִ‬
‫ַּתנְ יָא‪ְׁ ,‬ש ַניִם ֶׁש ָהיּו ְמ ַה ְּל ִכין ַּב ֶּד ֶרְך‪ְ ,‬‬
‫ֲברֹו‪ַ .‬עד‬
‫יתת ח ֵ‬
‫ֵיהם ‪ְ -‬ויָמּותּו‪ ,‬וְַאל י ְִר ֶאה ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְּב ִמ ַ‬
‫ִׁשּתּו ְׁשנ ֶ‬
‫מּוטב ֶׁשּי ְ‬
‫טֹורא‪ָ ,‬‬
‫יע ַלּיִּׁשּוב‪ָּ ,‬ד ַרׁש ֶּבן ְּפ ָ‬
‫ֵמ ֶהם ‪ַ -‬מּגִ ַ‬
‫ֲב ְרָך‪:‬‬
‫קֹוד ִמין ְל ַחּיֵי ח ֵ‬
‫ָאחיָך ִע ָּמְך״ ‪ַ -‬חּיֶיָך ְ‬
‫יבא ו ְִל ֵּמד‪( ,‬ויקרא כה) ״ו ְֵחי ִ‬
‫ֶׁש ָּבא ַר ִּבי ֲע ִק ָ‬
‫‪.2‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א‬
‫‬
‫דההוא דאתא לקמיה דרבה‪ ,‬ואמר ליה‪ :‬אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא‪ ,‬ואי לא ‪ -‬קטלינא לך‪ - .‬אמר‬
‫ליה‪ :‬לקטלוך ולא תיקטול‪ .‬מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫ספר חסידים ‪ -‬סימן תרחצ‬
‫‬
‫‪.4‬‬
‫‬
‫‪.5‬‬
‫‬
‫שנים שיושבים ובקשו אויבים להרוג אחד מהם‪ ,‬אם אחד תלמיד חכם והשני הדיוט‪ ,‬מצוה להדיוט לומר הרגוני‬
‫ולא חבירי‪ ,‬כר’ ראובן בן איצטרובלי שבקש שיהרגוהו ולא לר’ עקיבא‪ ,‬כי רבים היו צריכים לר’ עקיבא‬
‫ספר קול מבשר ח״ב ‪ -‬בבא מציעא‬
‫ואמר הרבי ר’ בונם זי״ע זצ״ל‪ ,‬אם כן‪ ,‬כיון שהיתה הוא אמינא בגמרא שישתו שניהם ‪ -‬על כל פנים‪ ,‬צריך‬
‫להיות זאת בלבו של אדם שרוצה לעשות כן‪ ,‬אלא שאינו יכול מפני שהמסקנא בגמרא אינה כן‪ .‬אבל לולא‬
‫זאת‪ ,‬היה עושה כן‪[ .‬מאמרי שמחה‪ ,‬אות פ״ז]‪:‬‬
‫תלמוד ירושלמי מסכת תרומות פרק ח הלכה ד‬
‫תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי‬
‫אנו הורגין את כולכ’ אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי‬
‫ימסרו אותו ולא ייהרגו אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אף‬
‫על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזל ליה ללוד גבי רבי‬
‫יושוע בן לוי אתון ואקפון מדינתא אמרו להן אין לית אתון יהבין ליה לן אנן מחרבין מדינתא סלק גביה רבי‬
‫יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון והוה אליהו זכור לטוב יליף מיתגלי עלוי ולא איתגלי וצם כמה צומין ואיתגלי‬
‫עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה אמר ליה ולא משנה עשיתי אמר ליה וזו משנת החסידים רבי איסי איתציד‬
‫בספסופה אמר רבי יונתן יכרך המת בסדינו אמ’ רבי שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל ואנא מיתקטיל אנא‬
‫איזיל ומשיזיב ליה בחיילא אזל ופייסון ויהבוניה ליה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך!?‬
‫‪.1‬‬
‫״בעי רב ביבי בר אביי‪ :‬הדביק פת בתנור‪ ,‬התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו?‪...‬‬
‫למאן התירו? לאחרים‪ .‬מתקיף לה רב ששת‪ :‬וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך!? אלא אמר רב‬
‫אשי‪ :‬לעולם במזיד‪ .‬ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה״‪ .‬מסכת שבת דף ד עמוד א‬
‫‪.2‬‬
‫״תניא‪ :‬האומר לחבירו‪ ...‬מלא לך כלכלה זה תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי‪ .‬במה דברים‬
‫אמורים? בעם הארץ‪ .‬אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי‪ .‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬במה דברים‬
‫אמורים? בעם הארץ‪ ,‬אבל בחבר ‪ -‬אינו אוכל עד שיעשר‪ ,‬לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף‪.‬‬
‫אמר רבי‪ :‬נראין דברי מדברי אבא! מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף‪ ,‬ולא יאכילו לעמי הארץ‬
‫טבלים‪.‬‬
‫‬
‫‪...‬במאי קמיפלגי? רבי סבר‪ :‬ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסורא קלילא‪ ,‬ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה‪.‬‬
‫ורבן שמעון בן גמליאל סבר‪ :‬ניחא ליה לחבר דליעבד עם הארץ איסורא רבה‪ ,‬ואיהו אפילו איסורא קלילא לא‬
‫ליעבד״‪( .‬מסכת עירובין דף לב עמוד א)‬
‫‪.3‬‬
‫משנה מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ‪ -‬דברי בית הלל‪ .‬בית שמאי‬
‫אומרים‪ :‬תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם! לישא שפחה אי אפשר ‪ -‬שכבר חציו בן חורין‪ .‬לישא בת‬
‫חורין אי אפשר ‪ -‬שכבר חציו עבד‪ .‬יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לא תוהו בראה‬
‫לשבת יצרה! אלא‪ :‬מפני תיקון העולם‪ ,‬כופין את רבו ועושה אותו בן חורין‪ ,‬וכותב שטר על חצי דמיו‪ .‬וחזרו‬
‫בית הלל להורות כדברי בית שמאי״‪( :‬מסכת גיטין דף מא עמוד א)‬
‫‪.4‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נח עמוד ב‬
‫מנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים תלמוד לומר והקטיר עליה חלבי השלמים‪ ...‬עליה השלם כל‬
‫הקרבנות כולן‪...‬‬
‫‬
‫ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא‪ ...‬פסח ומחוסר כפורים בערב הפסח שטובל שנית‬
‫ואוכל את פסחו לערב‪ ..‬יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫תוספות שבת דף ד עמוד א‬
‫כי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ‪ -‬והא דאמר בבכל מערבין (עירובין לב‪ :‬ושם) רבי סבר ניחא‬
‫ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה ‪ -‬התם כדי שלא יאכל עם הארץ טבל‬
‫על ידו‪ ,‬דאמר ליה מלא לך כלכלה של תאנים מתאנתי‪ ,‬אבל הכא שלא נעשה האיסור על ידו ‪ -‬אין אומרים‬
‫לו חטא אפילו איסור קל שלא יבא חבירו לידי איסור חמור‪ .‬ואומר ריב״א דאפילו למדביק עצמו אין לפשוט‬
‫משם להתיר דהתם עדיין לא נעשה האיסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור על ידו‪ ,‬אבל‬
‫הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמור לא יעשה אפילו איסור קל בידים‪ .‬והא דתנן בהשולח (גיטין‬
‫דף מא‪ :‬ושם) מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין‪ ,‬ואף על גב דבהאי פירקא‬
‫(דף לח‪ ):‬אמר רבי יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו שאני פריה ורביה דמצוה‬
‫רבה היא כדמשני התם ברבי אליעזר שנכנס לבית המדרש ולא מצא שם י’ ושחרר את עבדו להשלימו ליה‬
‫מצוה דרבים שאני ועוד יש לומר דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אומרים לו לאדם חטא כדי‪ ...‬ואתי שפיר הא‬
‫דאמרינן בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט‪ .‬ושם) דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וקא‬
‫עברי כהנים בעשה דהשלמה ומקריבין למחוסר כפורים כפרתו כדי שיביא פסחו‪...‬‬
‫‪.6‬‬
‫שו״ע אורח חיים סימן שו‬
‫מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל‬
‫בהצלתה ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי ב״ד גוזרין עליו (וע״ל סי’ שכ״ח סעיף י’)‪:‬‬
‫‪.7‬‬
‫שו״ע אורח חיים סימן שכח‬
‫מי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו עיין לעיל סי’ ש״ו [ב״י בשם‬
‫הרשב״א]‬
‫‪22‬‬
‫סקירת איסורים המעורבים בסוגיה‬
‫‪.1‬‬
‫משנה מסכת שבת פרק ז‬
‫אֹופה‪.‬‬
‫ַאר ָּב ִעים ָח ֵסר ֶא ָחת‪ ...‬ו ְָה ֶ‬
‫אֲבֹות ְמ ָלאכֹות ְ‬
‫‪.2‬‬
‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות שבת פרק כב‬
‫רדיית הפת אע״פ שאינה מלאכה אסרו אותה חכמים‪ ,‬שמא יבוא לאפות‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות מאכלות אסורות פרק י‬
‫הטבל כיצד? כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות‪ ,‬קודם שיפריש ממנו נקרא טבל‪ ,‬ואסור‬
‫לאכול ממנו‪ ,‬שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה’ כלומר לא ינהגו בהן מנהג חולין‪,‬‬
‫ועדיין קדשים שעתידין להתרם לא הורמו‪ .‬והאוכל כזית מן הטבל קודם שיפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת‬
‫מעשר ‪ -‬חייב מיתה בידי שמים‪ .‬שנאמר‪ :‬ולא יחללו את קדשי בני ישראל‪ ...‬והשיאו אותם עון אשמה‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות תרומות פרק ג‬
‫(יז) אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף‪ .‬כיצד? היו לו חמשים סאה בבית זה וחמשים סאה בבית אחר‪,‬‬
‫לא יפריש מאחד מהן שתי סאים על המאה‪ ,‬שנמצא מפריש ממקום זה על מקום אחר‪ .‬ואם הפריש שלא מן‬
‫המוקף ‪ -‬תרומתו תרומה‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עבדים פרק ט‬
‫אסור לאדם לשחרר עבד כנעני‪ ,‬וכל המשחררו עובר בעשה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לעולם בהם תעבודו‪ .‬ואם שחררו –‬
‫משוחרר‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫רמב״ם יד החזקה ‪ -‬הלכות תמידין ומוספין פרק א‬
‫לא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו‪ ,‬שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן‬
‫בשתי שעות‪:‬‬
‫סיכום שיטות הראשונים בסוגיה‬
‫רדיית פת בשבת‬
‫הפרשה שלא מהמוקף‬
‫שחרור‬
‫עבד‬
‫שחרור‬
‫עבד‬
‫מטרת‬
‫ההיתר‬
‫להציל מאפייה בשבת‬
‫להציל הזולת מאכילת טבל‬
‫פריה ורביה‬
‫שיהיה מניין‬
‫לאפשר קרבן פסח‬
‫הדין‬
‫בגמרא‬
‫אסור‬
‫מותר לרבי‬
‫חובה‬
‫רבי‬
‫אליעזר‬
‫התיר‬
‫מותר‬
‫האיסור נעשה בגללו‬
‫מצווה רבה‬
‫מצווה של‬
‫רבים‬
‫לא פשע‬
‫האיסור‬
‫סיבת‬
‫ההיתר ‪-‬‬
‫תוספות‪.‬‬
‫____________________‬
‫סיבת‬
‫ההיתר ‪-‬‬
‫רשב״א‬
‫____________________‬
‫סיבת‬
‫ההיתר ‪-‬‬
‫רמב״ן‬
‫הקרבה אחרי‬
‫תמיד ערב‬
‫אין איסור‬
‫במזיד יהיה מותר כדי‬
‫להציל מאיסור חמור‬
‫להציל‬
‫משמד‬
‫שו״ע‬
‫מתיר ‪-‬‬
‫מצווה רבה‬
‫אסור‬
‫א‪ .‬זהו תפקיד‬
‫הכהנים‪.‬‬
‫ב‪ .‬להציל מעברה‬
‫חמורה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫שבת‬
‫מכירת החמץ כמודל ‪ /‬חנה זמר (״ידיעות אחרונות״‪ ,‬י״ח ניסן תשנ״ח)‬
‫חוסיין גאבר‪ ,‬תושב אבו גוש‪ ,‬עובד במלון ״רנסנס״ בירושלים‪ .‬נניח שיש לו משכורת סבירה‪ .‬נניח שפה ושם נופל‬
‫בחלקו גם תשר‪ .‬מאלה אי אפשר להתעשר‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬הוא נמצא ראוי לעשות עיסקה של מיליונים רבים עם‬
‫מדינת ישראל‪ .‬בסוף השבוע שעבר הוא קנה את כל החמץ שלה מידי הרבנים הראשיים‪ ,‬הרב ישראל מאיר לאו‬
‫והראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון‪ .‬ההפרטה המיוחדת הזאת התבצעה בברכת שר האוצר‪ ,‬והעיסקה סוכמה‬
‫בתקיעת כף‪ ,‬כמו בבורסת היהלומים‪ .‬עכשיו כל החמץ של ישראל הוא רכושו של ג’אבר ואנחנו כשרים לפסח‪.‬‬
‫ומה נעשה אם יחליט לממש את זכות הקניין שלו? אל דאגה‪ .‬במוצאי חג הפסח יתברר לכולנו שהוא התחרט על‬
‫העיסקה‪ ,‬והחמץ יחזור לרשות בעליו הקודמים‪ .‬יש לנו כבר ניסיון איתו‪.‬‬
‫ג’אבר אינו יוצא דופן‪ .‬יהודים מכרו את החמץ שלהם לגויים‪ ,‬בארץ ובתפוצות‪ ,‬שנה אחרי שנה‪ ,‬במשך דורות‪ .‬גם‬
‫בעסקות פרטיות‪ ,‬גם בעסקות קולקטיביות‪ .‬ובחלוף החג כל הרוכשים התחרטו‪ .‬תמיד התחרטו‪.‬‬
‫אני זוכרת כמה חרדתי בילדותי כאשר אבי מכר לחצרן הנוצרי שלנו את ארון החמץ הגדוש מעדנים‪ :‬אבי היה סוכן‬
‫של בית חרושת גדול לשוקולד‪ ,‬ובארון היה לנו מחסן פרטי של מבחר ממתקים מכל הסוגים ובכל הטעמים –‬
‫חלומו של כל ילד‪ .‬ואני דאגתי מאוד שהחצרן באמת ישתלט על האוצרות הממולאים והמצופים ויממש את ״שטר‬
‫המכירה הגמורה״ שחתמנו איתו‪ .‬אבל זה לא קרה‪ .‬ככל הידוע‪ ,‬זה לא קרה בכל תולדות מכירת החמץ‪.‬‬
‫דגם העיסקה הבטיח ומבטיח שזה לא יקרה‪ .‬זה הכל רק ״כאילו״‪ ,‬מכירה פיקטיבית‪ ,‬הסכם יהודי‪ -‬נכרי להעמדת‬
‫פנים‪ .‬אפשר ללעוג לתרגיל הזה‪ ,‬לראות בו צביעות‪ ,‬להצביע על תרמית‪ .‬ואפשר גם לראות אותו כדגם מוצלח של‬
‫פתרון סמלי לבעיה דתית‪ .‬זו מצווה סמלית‪ ,‬וככל סמל גם היא בנויה על מוסכמה ציבורית המקנה לה את האופי‬
‫המקודש‪ .‬ראה דגל‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫הלוואי וקברניטיה הדתיים של מדינת ישראל היו מוצאים פתרונות סמליים כאלה גם לבעיות אחרות הנובעות מן‬
‫הניגוד בין צורכי ההווה לבין ציוויי המסורת‪ .‬הלוואי והיו נותנים גושפנקה הלכתית לפתרונות כאלה‪ ,‬למוסכמות‬
‫סמליות המצדיעות לדת ומתאימות את מורשתה למציאות‪.‬‬
‫נניח שכהן רוצה לשאת גרושה‪ .‬האם הכרחי שיזדקק לתרגיל קפריסין‪ ,‬או לחוזה אזרחי או להסדר ״הידועה‬
‫בציבור״? האם אי אפשר להשיא אותו לבחירת‪-‬ליבו כדת משה וישראל‪ ,‬לאחר שיוותר על הכהונה בטקס חגיגי? מה‬
‫רע בפתרון סמלי כזה‪ ,‬מה רע בהעתקת הדגם של מכירת החמץ?‬
‫הערמות בחז"ל‬
‫שנת שמיטה‬
‫במרומי השמים דומית הוד וזוהר של נצח‪ .‬הסדר הגדול קיים ונשמר כהלכה‪ .‬על ענני הכבוד‪ ,‬בין הספירות של‬
‫בינה ומלכות‪ ,‬מסתודדים מספר מלאכי‪-‬שרת‪ .‬הם משוחחים בקול מונמך לבל ישביתו את מנוחת המקום‪.‬‬
‫‪ −‬יש סטאטוס קוו – נשמעים רסיסי השיח מפי מיכאל – שום אוטובוסים בשבת‪...‬‬
‫‪ −‬בחיפה – משיבים לו – בחיפה נוסעים‪.‬‬
‫‪ −‬חיפה אינה תופסת‪...‬‬
‫הס מושלך לפתע‪ .‬כיפת השמיים רוחפת‪ :‬גבריאל שר‪-‬המלאכים יורד מן הרקיע השביעי‪ .‬הוא נראה קודר ומחמיר‬
‫כתמיד‪ :‬רוב הדאגות עליו‪ ,‬היום קצר והמלאכים מרובים‪.‬‬
‫‪ −‬הגיעו שמועות למעלה – דברי גבריאל – שהקיבוצים הדתיים עובדים את אדמותיהם‪.‬‬
‫‪ −‬ודאי – משיב רפאל – הם צריכים לחיות ממשהו‪ ,‬לא?‬
‫‪ −‬כסיל – גוער בו שר הגבורה – הלא בשנת שמיטה אנו עומדים!‪...‬‬
‫‪24‬‬
‫מילותיו מהדהדות בין הספירות כגלגלים‪ .‬מלאכי‪-‬המרום משתתקים במגור‪.‬‬
‫‪ −‬נאמר ״מקץ שבע שנים תעשו שמיטה״! – מצטט גבריאל את החוק – אך הללו למטה מפירים לי את‬
‫השבתון ועובדים את אדמותיהם במצח נחושה! איפה וייסברגר?‬
‫ד״ר יחיאל וייסברגר‪ ,‬דובר אגודת ישראל‪ ,‬בא בריצה מבוהלת‪.‬‬
‫‪ −‬מדוע עובדים אתם את אדמותיכם בשנה השביעית‪ ,‬הה?‬
‫ד״ר וייסברגר מצטמק ככל האפשר‪ .‬את תיתורת כובעו הרחב הוא ממולל בידו‪:‬‬
‫‪ −‬שר המלאכים – הוא אומר בהכנעה – איננו יכולים לעבוד את האדמות שלנו‪ ,‬מכיוון שאין לנו אדמות‬
‫בישראל‪.‬‬
‫‪ −‬מה זה שוב‪ ,‬וייסברגר?‬
‫‪ −‬מכרנו‪ ,‬הוד מעלתו‪ ,‬מכרנו את כל אדמותינו‪ ,‬את כל הארץ מכרנו‪...‬‬
‫‪ −‬למי?‬
‫‪ −‬לשייך אבו קישק‪ ....‬מפתח תקווה‪...‬‬
‫‪ −‬מה פתאום?‬
‫‪ −‬מכרנו – מלמל דובר האגודה ומבטו חומק סביב – הרבנות קיבלה יפוי כוח למכור את כל המדינה‬
‫לתקופה של שנה‪ ...‬הבעלות עברה‪ ...‬ההסכם נחתם בירושלים‪ ...‬בנוכחות נציגי משרד החקלאות‬
‫והשלטונות הדתיים‪ ,‬בי״ג באב‪...‬‬
‫‪ −‬מתי זה? – שואל גבריאל‬
‫‪ 11 −‬באוגוסט‪.‬‬
‫האורות מרצדים סביב‪ .‬שר המלאכים מקמט את מצחו‪:‬‬
‫‪ −‬קצת מוזר! – צולף קולו – דווקא בשנת השמיטה אתם מוכרים ודווקא לתקופה של שנה!‬
‫‪ −‬מקרה‪...‬‬
‫‪ −‬וייסברגר!‬
‫‪ −‬החוזה חתום בידי הצדדים על הבולים – לוחש הדובר – עיסקת‪-‬קרקעות רגילה‪ ...‬מבחינה יורידית אני‬
‫אחראי‪....‬‬
‫גבריאל זועם‪ .‬המרום חשך בעריפיו‪.‬‬
‫‪ −‬יש לנו – גונח ד״ר וייסברגר – גם אישור‪ ...‬מקק״ל‪...‬‬
‫‪ −‬הדבר אינו מוצא חן בעיני! – מרים גבריאל קולו – עלי להודיע על כך!‬
‫ובזה עולה שר‪-‬המלאכים לשביעי ונעלם מעבר לעבים המתקשרים‪ .‬בדומיית‪-‬מבוכה מחכים לשובו‪ .‬לפתע מושיט‬
‫גבריאל ראשו מבינות לעננים ושואל‪:‬‬
‫‪ −‬מי נתן את ההוראה?‬
‫‪ −‬הרבנות – משתעל הדובר – הרבנות הראשית‪...‬‬
‫ראשו של גבריאל שוב נעלם מבעד לעננים‪ .‬מקץ שעה קלה הוא פורץ מעבר לפרגוד ומבטו הזועף מעיד על‬
‫סיכום הישיבה למעלה‪:‬‬
‫‪ −‬ניתנה בשעתה הוראה מפורשת להשבתת הארץ בשנה השביעית‪ ,‬אך לא נאמר מעולם שזה אינו חל על‬
‫אדמות מכורות!‪...‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ −‬אלף סליחות‪ ,‬הוד מעלתו – מזדקף ד״ר וייסברגר – בזה אני מבין יותר! יש סוגיה מפורשת בנדון‪...‬‬
‫‪ −‬איפה הפרוטוקול?‬
‫מביאים את הספר מספירת ״יסוד״‪.‬‬
‫‪ −‬״וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמור״ – קורא רפאל – ״כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה‬
‫הארץ״‪...‬‬
‫‪ −‬זהו – כך גבריאל – אין כאן שום סוגיות‪....‬‬
‫‪ −‬רגע אחד – מעיר ד״ר וייסברגר – פרק כ״ה ״שש שנים תזרע שדך‪ ,‬תזמור כרמך ואספת את תבואתה‬
‫ובשנה השביעית שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור״‪ ,‬הווה אומר ״שדך״ ו״כרמך״‪ ,‬דהינו אין החוק תופס לגבי‬
‫שדה וכרם של אחרים‪...‬‬
‫זה נשמע די משכנע‪ .‬גבריאל מכעכע נבוך משהו‪:‬‬
‫‪ −‬אז קק״ל אישר‪ ,‬אתה אומר?‬
‫‪ −‬כן‪ ,‬הוד מעלתו‪.‬‬
‫‪ −‬הםםם‪...‬‬
‫הפמליה נושמת לרווחה‪ .‬זהרורי האור חוזרים ופושים בין הספירות‪ .‬הענין‪ ,‬כנראה‪ ,‬עובר‪ .‬אולם ברגע זה פולח חזיז‬
‫זועף מלמעלה ומרעיד את אשיות הרקיע‪.‬‬
‫‪ −‬סליחה – מפליט גבריאל – קוראים לי!‬
‫‪ −‬רגע אחד‪ ,‬הוד מעלתו – מעכב אותו ד״ר וייסברגר – אולי אפשר לסדר לי ראיון אישי‪ ...‬ברצוני לתת‬
‫אינפורמציה‪ ...‬בין ארבע עיניים‪....‬‬
‫גבריאל מניד ראשו והולך לו בגפו‪ .‬שקט מתוח מלווה אותו אל מעבר לפרגוד‪ .‬בשובו זורות עיניו זיקי חימה‪:‬‬
‫‪ −‬באיזה מקום אתם מסדרים אותנו‪ ,‬וייסברגר! – רועם קולו – בשביל זה נתנו את הארץ ‘לזרעך’‪ ,‬שתמכרו‬
‫אותה לערבי אחד מפתח‪-‬תקווה? כמה הוא שילם?‬
‫‪ −‬מר אבו קישק?‬
‫‪ −‬כן!‬
‫‪ −‬הוא שילם‪ ...‬מיקדמה‪ ...‬של ‪ 50‬לירות‪...‬‬
‫‪ −‬בעד כל הארץ?!‬
‫‪ −‬כן‪....‬‬
‫שר המלאכים מסתובב על צירו ונעלם מעבר לעננים‪ .‬לפתע מופיע ראשו‪:‬‬
‫‪ −‬הכרזתם מכרז?‬
‫‪ −‬לא‪...‬‬
‫‪ −‬העניין חשוד מאוד‪ ,‬וייסברגר‪ ,‬מאוד חשוד!‬
‫‪ −‬קק״ל‪....‬‬
‫האורות מהבהבים בגבהים ורוחות עזים מרטיטים את כיפת המרום‪ .‬גבריאל חוזר בצעדי און‪:‬‬
‫‪ −‬הוחלט – מצהיר – אנו מגישים ערעור‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ולהבדיל‪:‬‬
‫מסכת ברכות דף ל״ו‬
‫ואמר רבב״ח אריו״ח משום ר״י בר״א‪ ,‬בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים‪ ,‬דורות הראשונים היו‬
‫מכניסין פירותיהן דרך טרקסימון כדי לחייבם במעשר‪ ,‬דורות אחרונים‪ ,‬מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצירות‬
‫דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר‪.‬‬
‫ההבדל שיש בין המכיר ערך המצות ותכליתן הנשגבה וחפץ בהן באמת ובין מי שעבודתו היא רק מצות אנשים‬
‫מלומדה הוכן להיות יוצא אל הפועל בהרבה מצוות מן התורה‪ ,‬שנמצאו בהם דרכים ע״פ דין תורה להפקיע החיוב‬
‫מעצמו‪ .‬אמנם רק בזה ייודע שלימות העובד מאהבה‪ ,‬בהיות לאל ידו לפטור עצמו ובהיותו מכיר את ערך המצווה‬
‫וקדושתה הוא נכנס להתחייב בה‪ .‬ע״כ במצות מעשרות‪ ,‬שהיא המצוה הראשית המחזקת את כל אושר הכלל כולו‪,‬‬
‫בהיותה לברית בין המיוחדים לעבודת ד’ שבט הלוי ובין כל העם כולו‪ ,‬דאגה החכמה האלהית ביותר שתהי’ נעשית‬
‫ע״פ רוח נדיבה המכרת את ערכה הגדול‪ .‬ע״כ נתנה מקום להחלץ ממנה (על) [ע״י] הכנסה דרך גגות חצירות‬
‫וקרפיפות‪ ,‬למען שתגיע הרגשת העושה לעשות המצוה מיקרת רוח ונפש נדיבה‪ ,‬שבזה תצא אל הפועל תכליתה‬
‫להשלים את הכלל כולו בחפץ האדון השם יתברך‪.‬‬
‫‪27‬‬
28