ב. מגילה נקראת פרק ראשון מגילה

‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( יבמות יג‪] (3 ,:‬עי׳ חוס׳‬
‫זבחיס פט‪ .‬ל״ה מנלן יכו׳‬
‫מה שהקשו בסוגיא דהכא‬
‫והניחו בקושיא[‪ ,‬ג( ]לקמן‬
‫ד‪ .‬יכן‪ ,[.‬ד( מו״ק ג‪ :‬גיטין‬
‫לו‪ :‬עליית פ״א מ״ה ע״זלו‪,.‬‬
‫ה( ]יבמות יג‪ ,[:‬ו( ]לקמן‬
‫ל‪] (1 ,[:‬גי׳ רי״ף ואימא‬
‫תריסר וחליסר י״ג ומן כו׳‬
‫וגי׳ רא״ש א״ר שמואל בר‬
‫יצחק י״גזמןט׳[‪,‬ח(תעניפ‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫יל‪:‬‬
‫]ע״‪,[3‬‬
‫נו(‬
‫י( ]לקמן ד‪ ,[:‬כ( ואסתר ט[‪,‬‬
‫ל( ]צ״ל אחרים[‪] (» ,‬ועי׳‬
‫רש״י בכורוח ל ל״ה חיתי[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬לקים את ימי הפרים‬
‫האלה בזמניהם כ א ש ר‬
‫קים‬
‫מרדכי‬
‫עליהם‬
‫היהודי ואסתר המלכה‬
‫ו כ א ש ר קימו ע ל נפשם‬
‫ועל זרעם דברי ה־נניוה‬
‫אסתר ט לא‬
‫חעקתם‪:‬‬
‫‪ .2‬קימו וקבלו היהודים‬
‫עליהם ועל זךעם ועל‬
‫כ ל הנלךים עליהם ולא‬
‫יעבור להיות עשיס את‬
‫הימים‬
‫שני‬
‫ככתבם‬
‫האלה‬
‫בכל‬
‫וכזמנם‬
‫שנה ושנה‪:‬‬
‫אסתר ט בז‬
‫‪ .3‬בימים א ש ר נהו בהם‬
‫מאויביהם‬
‫היהודים‬
‫והחדש• א ש ר נהפך להם‬
‫מיגון‬
‫ומאכל‬
‫לשמחה‬
‫ליום טוב ל ע ש ו ת אותם‬
‫משהה‬
‫ימי‬
‫ומעזלוה‬
‫ושמחה‬
‫מנות‬
‫לרעהו‬
‫איש‬
‫ומתנות‬
‫אסתר ט כב‬
‫לאביונים‪:‬‬
‫בליון הש״ס‬
‫מתני׳‬
‫שהכפרים‬
‫אלא‬
‫כו׳‪ .‬עיין מדרש תנחומא‬
‫פרשת בראשית פי׳ חלש‬
‫נההיא‬
‫שם‬
‫הכניסה‪:‬‬
‫דני‬
‫ולא יעבור כתיב‪.‬‬
‫לקמן לף ה ע״א‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫פרק ראשון‪ :‬מגילה‬
‫נקראת‬
‫מגילה נקראת בי״א בי״ב‬
‫בי״ג‬
‫בי״ד‬
‫ובט״ו‬
‫פחות‬
‫ולא‬
‫יותר‪.‬‬
‫והא‬
‫קרא‬
‫אלא‬
‫לא‬
‫כת׳יב‬
‫לא‬
‫בי״ד ובט״ו‪ ,‬והני כולהו‬
‫מנא לן‪ .‬ואמדינן כדכענן‬
‫למימר‬
‫חכמים‬
‫לקמן‪,‬‬
‫הקילו צל הכפרים שיהיו‬
‫ליום‬
‫מקדימץ‬
‫הכניסה‬
‫וקורץ בי״א ובי״ב ובי״ג‪.‬‬
‫פירוש יוס הכניסה‪ ,‬יום‬
‫שני‬
‫חמישי נקרא‬
‫ויום‬
‫יום הכניסה מפני שנכנסין‬
‫בני‬
‫הכפרים‬
‫בכרכין‬
‫כהי‬
‫שיתפללו‬
‫בציבור‬
‫ויקראו בםפר תורה‪ ,‬וביום‬
‫מספקין‬
‫שנכנסין‬
‫מים‬
‫ומזון לאחיהם שםכרכים‪.‬‬
‫ואס חל להיות י״ד ביום ג׳‬
‫התירו לכפרים לקרוא אה‬
‫המגילה כיום בי שהוא‬
‫י״ג לחדש‪ ,‬ואם חל להיות‬
‫י״ד ברביעי קורין הכפרים‬
‫םיום ב׳ שהוא י״ב לחדש‪,‬‬
‫ואם‬
‫באחד‬
‫חל‬
‫י״ה‬
‫בשבת‬
‫להיות‬
‫מקדימץ‬
‫וקורץ ביום חמישי שהוא‬
‫י״א לחדש‪ .‬הקילו עליהן‬
‫מפני שמספקץ מים ומזון‬
‫לאהיהם שבכרכים‪ ,‬ואם‬
‫יכנסו כיום ג׳ או ביום‬
‫ד׳ מפני קריאת המגילה‪,‬‬
‫אינן יכולץ לבוא ביום ה׳‬
‫שהוא יום הכניסה‪ .‬וכן‬
‫דרך וו השמועה‪ .‬ואקשינן‬
‫ואיך היקלו הכמים ועקדו‬
‫]יום[‬
‫י״ד‬
‫ויום‬
‫ט״ו‬
‫שהן תקנת אנשי כנסת‬
‫מגילה נקראה בי״א וכוי‪ .‬פעמים‬
‫מפרש ואזיל‪ :‬לא פחוה ולא‬
‫יותר מט״ו‪ :‬מימוה יהושע‪ .‬בגמ׳«> מפרש‬
‫ליום הכניסה‪ .‬כלומר מאחר שהמוקפין‬
‫קורין בי״ל הרי הכל בכלל תו היכי‬
‫משכחת י״א י״ב י״ג אלא שהכפרים‬
‫נתנו להן חכמים רשות להקליס‬
‫קריאתה ליום הכניסה יום שני בשבת‬
‫שלפני י״ד או חמישי בשבת שהוא‬
‫מתכנסין‬
‫שהכפרים‬
‫כניסה‬
‫יום‬
‫לעיירות למשפט לפי שבתי לינין‬
‫יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת‬
‫עזרא )‪3‬״ק לף פב‪ (.‬והכפרים אינן‬
‫בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם‬
‫אחר מבני העיר ולא הטריחום‬
‫חכמים להתאחר ולבא ביום י״ל‬
‫ופעמים שיום הכניסה בי״ג ופעמים‬
‫שהוא בי״א‪ :‬חל ארבעה עשר להיות‬
‫בערב שבה עיירוה ומוקפין חומה‬
‫ק ו ר ץ בו ביום‪ .‬שאין קריאת המגילה‬
‫בשבת גזירה שמא יטלנה בילוי(‪ .‬וא״ת‬
‫יאחרו המוקפין על אחר שבת הוה‬
‫ליה ט״ז ואמר קראי( ולא יעבור‪ :‬חל‬
‫להיוח אחר שבה כפרים מקדימץ‬
‫ליום הכניסה‪ .‬רהוה ליה י״א‪ .‬וטפי‬
‫לא משכחת לה יוס הכניסה שלפני‬
‫פורים מוקלס לו למיוס הכניסה‬
‫גמ׳‬
‫ליום הכניסה לא מקלמינן‪:‬‬
‫ה״ג מגלן מגלן כדבעינן למימי לקמן‬
‫וכוי‪ .‬והכי פירושא מנלן לי״א ר״ב‬
‫וי״ג חזו לקרייה לי״ל וט״ו הוא לכתיב‬
‫בקרא וקא מהלר גמרא מנלן בתמיה‬
‫האי לאו חובה היא אלא חכמים‬
‫הקילו עליהן כלבעינן למימר לקמן‪:‬‬
‫כ י י שיספקו‪ .‬שיהו םנויין ביום פורים‬
‫להספיק צורט סעולת פורים לבני‬
‫העיירות‪ :‬אגן הכי קאמרינן‪ .‬אנן‬
‫למיבעיא לן מנלן הכי קאמרינן‪:‬‬
‫מכדי‪ .‬מלהקילו חכמים על הכפדם‬
‫להקליס על כרחך אנשי כנסת הגלולה‬
‫שתיקנו בימי מרלט ואסתר את שמחת‬
‫הפורים וקריאת המגילה כולהו הני‬
‫זימני תקון ונתנו רשות לקרות‪:‬‬
‫ראי סלקא דעחך‪ .‬י״ל וט״ו תקון‬
‫הכתובין במגילה ותו לא‪ :‬היכי אהו‬
‫ועקרו תקנתא‬
‫ר ב ק ‪ .‬לכתרייהו‬
‫אלא‬
‫בתמיה‪:‬‬
‫להקליס‬
‫והתירו‬
‫פשיטא אינהו הקץ‪ .‬וכיון דאינהו‬
‫תקון ולאי רמזינהו כמגילת אסתר‬
‫היינו למיבעיא לן היכא רמיזא ומנלן‪:‬‬
‫לגופיה‪ .‬לי״ל וט״ו המפורשין בספר‪:‬‬
‫לימא קרא‪ .‬את ימי הפורים האלה‬
‫בזמן למשמע בזמן המפורש להם‪:‬‬
‫ואכתי מיבעי ליה‪ .‬האי מקט זמנים‬
‫לשון רבים‪ :‬זמנו‪ .‬של מוקפין לאו‬
‫כזמנו של פחים לאי כתוב בזמן הוה‬
‫משמע זמן אחל לשניהן אי בעו‬
‫ליקרו בארביסר ואי בעו ליקרו‬
‫ב‪.‬‬
‫בחמיסר‪ :‬זמניהם חמיא דזמנם‪ .‬רבויא דדרשינן לקרא לייתורא‬
‫כזה ופעמים כזה ולקמן‬
‫דיו״ד וה״א דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא דקא מרבה‬
‫יומר‪ .‬לא פחות מי״א ולא‬
‫לומיא לידהו‪ :‬זמן קהלה לכל היא‪ .‬הכל נקהלו להנקס מאויביהם‬
‫לה‪ :‬אלא שהכפרים מקדימי;‬
‫בין בשושן בין בשאר מקומות כמו שכתוב בספר הלכך לא צריך קרא‬
‫קורין בט״ו ושאין מוקפץ‬
‫לרבויי שיהא ראוי לקרייה דעיקר‬
‫הנס בו היה‪ :‬ימים כימים‪ .‬לעיל‬
‫מיניה כתיב י״ל וט״ו ישמתו וכתיב‬
‫כימים אשר נחו בהם היהודים וגו׳‬
‫והוה ליה למיכתב ימים אשר נחו‬
‫למשמע הם הס ימים אשר נחו מאי‬
‫כימים לרבות שנים אחרותל( כלוגמתן‪:‬‬
‫לדורות הוא דכהיב‪ .‬להט שייך‬
‫לישנא לקרא כימים כלומר יעשו‬
‫ללורות י״ל וט״ו כאשר היה בימי הנס‬
‫נקראת א>בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו לא פחות‬
‫ימים אשר נחו בהם הלכך לא איכא‬
‫ולא יותר א כרכין המוקפין חומה מימות‬
‫לרכויי מהכא שנים אחרים‪ :‬זו דברי‬
‫יהושע בן נון קורין בט״ו ב כפרים ועיירות‬
‫ר׳ עקיבא‪ .‬הט נמיר רבי יוחנן‬
‫גדולות קורין בי״ד ‪ 8‬ג א ל א שהכפרים מקדימין‬
‫מרביה למתני׳ ר״ע אמרה‪ :‬סהומהאה‪.‬‬
‫בשני‬
‫ליום הכניסה כיצד חל להיות י״ד‬
‫הרבה סתם משנה סתס ר׳ שהן לברי‬
‫כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות‬
‫ר׳ עקיבא‪ .‬וי״מ סתומתאה כל הסתומין‬
‫תלמיליו היו כלאמר בסנהדרין ‪1‬לף‬
‫חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי‬
‫פי‪ (.‬סתם משנה ר״מ סתם תוספתא‬
‫כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות‬
‫ר׳ נחמיה סתם ספרא רבי יהורה‬
‫קורץ בו ביום ומוקפות חומה למחר חל‬
‫וכולהו סתומתאי אליבא לר׳ עקיבא‬
‫להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין‬
‫אך קשה בעיני לפרש כן שמצינו‬
‫בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות‬
‫בכמה מקומות בשם ר״א בר׳ יוסי‬
‫ע״ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות‬
‫סתומתאה רבי מנחם בר רבי יוסי‬
‫גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום חל‬
‫סתומתאה לקמן בפרק בני העיר‬
‫<דף ‪ .‬מ((‪ :‬אימהי‪ .‬הקילו חכמים‬
‫להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין‬
‫על הכפרים‪ :‬בזמן שהשנים כהיקק‪.‬‬
‫וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר‬
‫שהשנים מתעברות על פי בית לין‬
‫חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום‬
‫והחלשים המקלשין בבית לין שולחין‬
‫הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות‬
‫שלוחיהן להוליע אימתי הוקלש ניסן‬
‫חומה למחר‪ :‬גמ' מגילה נקראת בי״א מנלן‬
‫שלוחין‪:‬‬
‫ע״פ‬
‫מועלים‬
‫ועושין‬
‫כ ( מנלן כדבעינן למימר לקמן ״חכמים הקילו‬
‫אדמחם‪ .‬והשלוחין‬
‫כששרויץ על‬
‫על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה‬
‫מגיעין על הפסח לקצה ארץ ישראל‪:‬‬
‫אבל בזמן הזה‪ .‬שפסקו כל אלה‬
‫כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים‬
‫וישראל נפרלו ולא יגיעו שלוחי ב״ל‬
‫אבן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנה״ג‬
‫אצלם הכל צופין למקרא מגילה‬
‫תקנינהו דאי ם״ד אנשי כנה״ג י״ד וט״ו תקון‬
‫ואומרים יום י״ר כאדר קרינן המגילה‬
‫אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה״ג‬
‫נשארו לאלר ט״ו יום וט״ו של ניסן‬
‫והתנן י׳ י אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד‬
‫עושין פסח ואס תקדים קריאתה‬
‫חבירו אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא‬
‫יעשו פסח לסוף שלשים יום של‬
‫פשיטא בולהו אנשי כנה״ג תקעו היכא‬
‫קריאה ונמצאו אוכלין חמץ כימים‬
‫אחרונים )ביום( של פסח‪ :‬בזמן הזה‬
‫רמיזא ?>אמר רב שמן בר אבא א״ר יוחנן‬
‫נמי אימא להא הקנהא‪ .‬להא רבי‬
‫אמר קרא ‪ 1‬לקיים את ימי הפורים האלה‬
‫עקיבא בזמן הזה ]הוה[ ואמר‬
‫בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם האי מיבעיא‬
‫במתני׳ למקרימין‪ :‬אלא לאו אליבא‬
‫ליה לגופיה א״כ לימא קרא זמן מאי זמניהם‬
‫דרבנן‪ .‬להוו מקמי ר״ע אמרה‪:‬‬
‫זה‬
‫זמנים טובא ואכתי מיבעי ליה ייזמנו של‬
‫מיהא קריגן‪ .‬אלמא רבנן נמי לרשי‬
‫לא כזמנו של זה א״כ לימא קרא זמנם מאי‬
‫זמן זמנם זמניהם‪ :‬אילא דאמרי אמר‬
‫זמניהם שמעת מינה כולהו אימא זמנים טובא‬
‫רבה זו לברי ר' עקיבא סהימהאה‪.‬‬
‫ולא גרסינן להאי לישנא ללריש זמן‬
‫זמניהם דומיא חמנם מה זמנם תרי אף‬
‫זמנם זמניהם להא רבנן לפליגי עליה‬
‫זמניהם תרי ואימא תריםר ותליםר ״כדאמר‬
‫נמי ררשי ליה אלא שהחמירו לאחר‬
‫רב שמואל בר יצחק ה י״ג זמן קהילה לכל היא‬
‫בה‪:‬‬
‫למסתכלין‬
‫משוס‬
‫חורבן‬
‫ולא צריך לרבויי הכא נמי י״ג זמן קהילה לכל‬
‫קשיא דר״י‪ .‬להא ברייתא ללעיל‬
‫היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר‬
‫אלד יהולה למתני׳ כלמפרש ואזיל‪:‬‬
‫‪ 2 8‬ו ל א יעבור כתיב ור׳ שמואל בר נחמני אמר‬
‫ואוקי‬
‫כו‬
‫אמר קרא כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י״א וי״ב ואימא‬
‫תריסר ותליסר אר״ש בר יצחק י״ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבםר ולא יעבור‬
‫כתיב ר״ש בר נחמני מ״ט לא אמר מבזמניהם זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה ורב שמן בר אבא מ״ט לא‬
‫אמר מכימים אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן זו דברי ר״ע םתימתאח‬
‫דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ״א אין קורין אותה אלא בזמנה מיתיבי א״ר יהודה > י אימתי בזמן שהשנים‬
‫כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רבי יהודה‬
‫אליבא דמאן אילימא אליבא דר״ע אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן‬
‫שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא א״ד אמר רבה בר‬
‫בר חנה אמר ר׳ יוחנן זו דברי ר״ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורץ‬
‫אותה אלא בזמנה תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שתיין על אדמתן‬
‫אבל בזמן הזה הואיל ומםתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי קשיא ליה דר׳ יהודה אדר׳ יהודה‬
‫‪3‬‬
‫הגדולה ותיקנו הם י״א ווי״ב וי״ג לבני הכפרים‪ ,‬והא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו וכוי‪ .‬ופרקינן‬
‫ידם על פה כ׳ אנשי כנסת ]הגהולהן תיקנום‪ .‬מדכתיב לקיים את ימי הפורים האלה‬
‫הני נמי מסורה היה‬
‫ח‬
‫ומוקים‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫א‬
‫מגילה הלכה ל סמג‬
‫עשין ל טור ש״ע א״מ פי׳‬
‫תרפח סעיף א‪:‬‬
‫ב מיי׳ שם הלכה נו‬
‫כ‬
‫טוש״ע שם סעיף ג‪:‬‬
‫ג‬
‫ג מיי׳ שם הלכה ו ז‬
‫סמג שס‪:‬‬
‫ד‬
‫ד מיי׳ פ׳׳נ מהלכוח‬
‫ממרים הלכה נ ‪:‬‬
‫!מיי׳‬
‫ה‬
‫מהלכות‬
‫פייה‬
‫תעניות הלכה ה ועי׳ מ״מ‬
‫ושו״ע‬
‫טור‬
‫סימן‬
‫או״ח‬
‫חרסו סעי׳ כן‪:‬‬
‫ה ו מיי׳ פ״א מהל׳ מגיל׳‬
‫הלכה ט‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫כרכין‪ .‬כל כרך אינו אלא‬
‫מקום שווקין‪ ,‬שנכנסים שס‬
‫מכל צד‪ ,‬וגדול יותר מעיר‬
‫גלולה‬
‫וכעיי׳ז‬
‫ולקמן ג‪:‬‬
‫ערובין כא‪ :‬כתובות קי‪ .‬ב״מ‬
‫קא‪.(:‬‬
‫רבעו הנגאל)המשך(‬
‫בזמניהם‪ ,‬ולא כתיב זמן‪,‬‬
‫או ומנם דמשמע ומנו של‬
‫פרוון לא הוא זמן של בן‬
‫כרך‪ ,‬אלא כתכ זמניהם‪.‬‬
‫כי זמנים‬
‫דייקינן מינה‬
‫הרבה תיקנו להם חכמים‬
‫והן י״א וי״ב‪ ,‬שני ימים‬
‫כנגד י״ד וט״ו‪ ,‬אבל י״ג‬
‫לא‬
‫לרבוייה‬
‫צריך קרא‬
‫דהוא ומן קהילה לכל‪.‬‬
‫ולא יתכן לומר י״ו וי״ז‪,‬‬
‫דכתיב ולא יעבור‪ ,‬כלומר‬
‫לעבור ולעשות‬
‫אין לו‬
‫ימי הפורים אחר יום ט״ו‪.‬‬
‫ר׳‬
‫נחמני‬
‫שמואל בר•‬
‫דייק מכימים‪ ,‬לרכות אחד‬
‫ושנים‬
‫עשר‬
‫כר‪.‬‬
‫עשר‬
‫ואידך כימים לדורות הוא‬
‫דכתיב‪ ,‬כלומר כמו הימים‬
‫בהם‪,‬‬
‫עשו‬
‫אותם נמי פורים‪.‬‬
‫אמר‬
‫נחו‬
‫אשר‬
‫ר׳ יוחנן משנה זו מגילה‬
‫נקראת בי״א כי״ב וכו׳‬
‫שנעשית סתומה‪ ,‬דברי ר•‬
‫עקיבא הן‪ ,‬אבל חכמים‬
‫אומדים אין קורין אותה‬
‫בומנה‪,‬‬
‫אלא‬
‫י״ד‬
‫והן‬
‫וט״ו בלבד‪ .‬ואותבינן עלה‬
‫דתניא‬
‫מיהא‬
‫ר׳‬
‫אמר‬
‫יהודה אימתי קורין בי״א‬
‫ב״יב בי״ג בזמן שהשנים‬
‫כתיקנן‪,‬‬
‫בזמן‬
‫כלומר‬
‫שאין שם שמד להתבלבל‬
‫השנים‪,‬‬
‫חשבון‬
‫וישראל‬
‫שרויץ על אדמתן‪ ,‬אכל‬
‫עתה אע״פ כי בזמן הזה‬
‫השנים‬
‫הואיל‬
‫כתיקנן‪,‬‬
‫ומסתכלין בה אין קורין‬
‫אותה‬
‫אלא‬
‫יהודה‬
‫אי‬
‫בזמנה‪.‬‬
‫אליבא‬
‫נימא‬
‫ר׳‬
‫דמאן‪,‬‬
‫דר׳‬
‫אליבא‬
‫עקיבא אפילו בומן הדת‬
‫קורץ אותה בי״א ובי״ב‬
‫וכי״ג‪ ,‬והא תקנת אנשי‬
‫כנסת הגדולה הן‪ ,‬אלא‬
‫ודאי‬
‫ר‬
‫דרבנן‬
‫יהודה‬
‫ובזמן‬
‫כתיקנס‬
‫אליבא‬
‫שהשנים‬
‫שרויין‬
‫וישראל‬
‫על אדמתן מיהא קורץ‬
‫בי״א בי״כ‪ .‬תיובתא לר׳‬
‫יוחנן‪ .‬איכא דאמרי אמר‬
‫ר׳‬
‫יוחנן‬
‫דברי‬
‫ר׳‬
‫וו‬
‫המשנה‬
‫עקיבא‬
‫הן‪,‬‬
‫אבל חכמים אומרים בזמן‬
‫הזה הואיל ומסתכלין א(‬
‫בה‪ ,‬האביונים מסתכלים‬
‫בקריאת המגילה‪ ,‬כי בעת‬
‫קריאת המגילה מחלקץ‬
‫מעות‬
‫פורים‬
‫לעניים‬
‫ומשלחין להם מתנות‪ .‬אין‬
‫קורין אותה אלא בזמנה‬
‫בי״ד‪ .‬והאי ‪ 0‬שאמר גאון‬
‫ז״ל‬
‫כך‬
‫אנו‬
‫שונץ‪,‬‬
‫ומםתכנין‪ ,‬ופי׳רושו אם‬
‫השנים כתיקנם‬
‫שיכולין‬
‫ישראל להעמיד התוהיהן‬
‫ואין עליהן סכנה‪] ,‬אבל‬
‫בזמן הוה שמסתכנין ישראל בדהיהם[ אץ קורץ אותה אלא בזמנה‪ .‬אבל אנו כך שנינו‪ .‬תניא נמי הכי ןוכו׳[‪.‬‬
‫א( עיין נערוך ערך סכל אי‪.‬‬
‫‪ (3‬הרמנ״ן במלחמות כתב נזה הלשון וזו היא גירסיוו של רצינו האי גאון דל‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוד‪,‬‬
‫ו‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫ך•‬
‫*‬
‫א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מגילה הלכה ו‪:‬‬
‫ז כ ג ד ה מיי׳ שס הלנה‬
‫ד ה י סמג עשי! ד‬
‫מרפק‬
‫טוש״ע א״ח סי׳‬
‫סעיף נ‪:‬‬
‫ועוד‬
‫האפר דנ חסדא מ״ם וסמ״ך כו׳‪ .‬השתא סלקא לעתך‬
‫למנצפך מיירי בסתומות ותימה לבמסכת שבת פרק הבונה‬
‫־ב‬
‫אשי‬
‫ימי‬
‫ליה‬
‫קשיא‬
‫יה והה‬
‫ר׳‬
‫בזמן‬
‫הזה‬
‫זואיל ומםתכלץ בה אין‬
‫ןורין אותה אלא בדמנה‪.‬‬
‫וה[אמר ד יהודה אימתי‬
‫זקום‬
‫שנכנסין‬
‫בשני‬
‫אבל‬
‫מקום‬
‫כהמישי‪,‬‬
‫קורץ‬
‫זאין נכנסין אץ‬
‫וותר‪ ,‬אלא בזמנה‪ ,‬מקום‬‫!נכנסין בשני ובחמישי‬
‫;יהא קרינן בי״א ]כי״ב[‬
‫‪:‬י״ג ואפילו בזמן הוה‪.‬‬
‫אשי‬
‫שמיע ליה לרב‬
‫איכא מאן‬
‫דתני‬
‫לה‬
‫ברייתא כר׳‬
‫יוסי‬
‫בר׳‬
‫•;ודה‪ ,‬א( דווקא הוא‪ ,‬דלא‬
‫דד‬
‫יקשי לך‬
‫דר׳ יהוהה‪.‬‬
‫‪:‬רבץ‬
‫י ימות‬
‫יהושע‬
‫י ורץ‬
‫יהודה‬
‫]פםקא[‬
‫המוקפין‬
‫גט״ו‪.‬‬
‫חומה‬
‫בן‬
‫נון‬
‫ואוקימנא‬
‫> ‪:‬גמרי( ]דגמר׳ינן[ פרזים‬
‫! ׳רזים[‪ ,‬כתיב הכא על כן‬
‫י יהודים הפרזים היושבים‬
‫לילע מתחילה‬
‫ליה וקתני‬
‫מילתיה‬
‫לרב חסלא וגס איירי ליה מעיקרא‬
‫הוצרך‬
‫בפתוחות‬
‫בפתוחות ולא‬
‫והכא ה״ק‬
‫המצות‬
‫והך‬
‫להעמיד‬
‫תקשה דרב‬
‫ותסברא‬
‫קושיא‬
‫מנצפ״ך‬
‫חסדא‬
‫והכתיב אלה‬
‫בין‬
‫איתותב‬
‫בפתוחות בין בסתומות ועוד את״ל‬
‫דבסתומות‬
‫איירי‬
‫ל(אכתי‬
‫תקשה‬
‫והאמר רב חסדא מ״ם וסמ״ך וכו׳‬
‫וכן פיר״ת וז״ל שהגיה בספר הישר‬
‫מנצפ״ך צופים אמרום כמו קול צופיך‬
‫)ישעיה‬
‫«(‬
‫נביאים‪.‬‬
‫צופים‬
‫מהר‬
‫אפרים )שמואל א א> ״(ממאתיס נביאים‬
‫׳()מצופים( שעמדו להם לישראל והיו‬
‫צופים הללו לאחר ששרף אמון את‬
‫התורה ומשום לשון נופל על הלשון‬
‫נקרא מנצפ״ך בלשון צופיך ותסברא‬
‫והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב‬
‫חסדא מ״ס‬
‫וסמ״ך‬
‫וכו׳‬
‫שבלוחות‬
‫י ערי הפרזות עושים את‬
‫ומשני אין מהר הוי ולא קשיא מידי‬
‫י ה להלן דכת׳יב הפרד‬
‫מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא‬
‫• ם ארםעה עשר‪ ,‬וכתיב‬
‫ו תם לבד מערי הפרד‪,‬‬
‫ו;רי להני פרזי ומוקפות‬
‫ר ־מות‬
‫מימות‬
‫דכהדיהן‬
‫י ‪:‬ושע בן נון‪ ,‬כי )נהר(‬
‫ן ;כי[ קורין בט״ו‪ .‬ואימא‬
‫כ יקפץ חומה קורין בי״ד‬
‫ו ט״ו‪ .‬ופרקינן אי הוה‬
‫ארבעה‬
‫נ זיב את יום‬
‫דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי‬
‫דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה‬
‫מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר‬
‫ומתוך הסוגיא דמגילה ושכת מוכח‬
‫תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ״ך‬
‫צופים‬
‫אמרום‬
‫‪81‬ר וחמשה עשר‪ ,‬כדקא‬
‫ואת‬
‫ארבעה עשר‬
‫י־ ‪ c‬חמשה עשר‪ ,‬שמעינן‬
‫בי״ד‬
‫די‬
‫והני‬
‫ד ‪ r‬מאן‬
‫י‪ :‬ים‬
‫דעביד‬
‫אלא‬
‫וי קום‬
‫בט׳׳ו‪,‬‬
‫שני‬
‫כל‬
‫מקום‬
‫יומו יום‬
‫אחד‪.‬‬
‫ת‪ .‬ב ליכא למימר דמוקפץ‬
‫א בעו‬
‫כעו‬
‫בי״ד אי‬
‫כ י״ו‪ ,‬דהא פרשינן לעיל‬
‫דייקינן‬
‫מ יכתיב זמניהם‬
‫ד ל חד בזמנו וזמנו של‬
‫זז‬
‫לא‬
‫זמנו של‬
‫זה‪,‬‬
‫כ ומר אין הפרזין קורין‬
‫ב ״ו ולא המוקסין קורץ‬
‫ב יד‪.‬‬
‫בשלשה‬
‫ואימא‬
‫ע ‪:‬ר‪ ,‬כלומד מוקפץ אי‬
‫כ׳ ו בט״ו אי בעו כי״ג‪.‬‬
‫ונ •קינן כשושן‪ ,‬מה שושן‬
‫א• ׳׳ג דלא מוקפת חומה‬
‫מ ןות‬
‫ה• ‪1‬‬
‫יהושע‬
‫מיהא‬
‫בן‬
‫כיון‬
‫נון‬
‫דהיא‬
‫מוןפת חומה קרו כט׳׳ו‪,‬‬
‫אי‬
‫כל‬
‫מוקפת‬
‫שהיא‬
‫תי‪:‬ןה קרו בט״ו‪ .‬ואיתקש‬
‫זכ ־ה‬
‫לעשייה‪,‬‬
‫וד מים‬
‫וני‪ .‬שים‪.‬‬
‫כו‬
‫דכתיכ‬
‫נוכרים‬
‫האלה‬
‫מתניתין‬
‫יהושע‬
‫בן‬
‫דלא‬
‫קרחה‬
‫דר י מוקפין חומה מימות‬
‫אד שורוש קורץ בחמשה‬
‫מ י ‪ ,‬כשושן‪ .‬ותנא דיד;‬
‫אכ־ שאני שושן דאע״ג‬
‫דל ‪-‬וו מוקפת חומה מימות‬
‫יהישע בן נון היא‪ ,‬הואיל‬
‫ונעשה בה נס לפיכך קראו‬
‫בט יו‪ .‬ואקשינן‬
‫בשלמא‬
‫לה א דידן כתיב מדינה‬
‫ומי ינה עיר ועיר‪ ,‬מדינה‬
‫ומיינה‬
‫לחלק‬
‫האע״ג‬
‫דת וייהו מוקפות חומה‬
‫אי‪ 1‬ו[ן‪ ,‬המוקפות חומה‬
‫מי‪ :‬ות‬
‫יהושע‬
‫בן‬
‫נון‬
‫קר בט״ו והמוקפות אתהי‬
‫כן קרו בי״ד‪ .‬עיר ועיר‬
‫נמ׳‬
‫לש •‪:‬ר‬
‫לחלק‬
‫בין‬
‫עיירות‪,‬‬
‫שושן‬
‫דשושן‬
‫בט ו ושאר עיירות בי״ד‪.‬‬
‫אל‪ :‬לר׳ יהושע בן קרחה‬
‫אפתוחות‬
‫ואסתומות‬
‫וכדמסיק הש״סי«‪:‬‬
‫> זרת‪ ,‬השתא דכחיב את‬
‫י ‪:‬‬
‫דהך הקדמה לאו קולא היא לכפרים אין קורין אותה אלא בזמנה‪:‬‬
‫משום‬
‫גרועי גרעיה לא״ר ירמיה מנצפ״ך‬
‫רביגו הגנאל‬
‫אמר‬
‫נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב‪ :‬אכל מקום שאין נכנסין‪.‬‬
‫סתום עילויי עליוה לאמר רכ חסלא ט ׳ אלא סתום ועשאו פתוח‬
‫בפתוחות ואור״י לגמ׳ ]לשבת[ מסיק‬
‫מבטלין‬
‫דלעיל כרבי יוסי בר יהודה‪ :‬אימהי‪.‬‬
‫מקדימים‪ :‬מקום שנכנסים כ ו ‪ :‬במקום שבית לין קבוע והכפרים‬
‫)לף קל‪ .‬ושם( משמע איפכא מרקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו‬
‫]צופים אמרום[ אלמא מנצפ״ך איירי‬
‫־;בי אכל‬
‫ואוקי לה להך‬
‫ברייחא‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫בתמיה‪:‬‬
‫דקשיא ליה כוי‪.‬‬
‫הפרזים‪ .‬עיר שאין לה חומה ומתוך‬
‫א( ]צקמ! ד‪ :‬ה‪.‬ן‪ ,‬ב( !גי׳‬
‫רי״ף רב[‪ ,‬ג( ]נ״ק סה‪ :‬ע״ז‬
‫ננ‪ ,[.‬ד( ןתוספהא פ״א ושם‬
‫אי׳ רבי‬
‫ב״ק[‪,‬‬
‫יהודה‬
‫ה( !לקמן ג‪] 0 ,[:‬פסחים‬
‫מו‪(t ,[.‬‬
‫קל‪,[.‬‬
‫ושבח‬
‫ח( ]יומא פ‪ .‬תמורה טז‪,[.‬‬
‫ומוקים לה לברייתא כר׳ יוסי בר יהודה ומי‬
‫אמר ד״י בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין‬
‫מ( ולקמן יד‪ ,[.‬נ( ןצ״ל‬
‫לשכונה‪ :‬מוקפין במ״ז‪.‬‬
‫משכונה‬
‫צופים[‪ ,‬ס( נועי׳ תוספת‬
‫יהודה‬
‫קורין אותה אלא בזמנה ורמינהי יא״ר‬
‫שהרי שני ימים כתובין שם ומדקבע‬
‫שנח קל‪ .‬ל״ה גרועי[‪,‬‬
‫אבל‬
‫ובחמישי‬
‫אימתי מקום שנכנסין בשני‬
‫י״ד לפחים שדייה מ״ו למוקפין‪:‬‬
‫מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי‬
‫אין כלל כלל לא‪ .‬וחמשה עשר דכתיב‬
‫במגילה שדייה לשושן כדרך שנחו תורה אור השלם‬
‫קורין אותה אלא בזמנה מקום שנכנסין‬
‫ע ל כן היהודים‬
‫‪.1‬‬
‫בו בשעת הנס‪ :‬מהודו ו ט ד כוש‬
‫בשני ובחמישי מיהא קרינן ואפילו בזמן הזה‬
‫הפךזים הישבים בערי‬
‫כהיג‪ .‬שקיבלו עליהם פורים דכתיב‬
‫ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה‬
‫הפרזות עשים את יום‬
‫וישלח ספרים בכל מדינות המלך‬
‫ארבעה ע ש ר ל ח ד ש‬
‫ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדר׳ יהודה‬
‫אךר שמתה ומשתה ןיום‬
‫אחשורוש וגר לרףס עליהםט(‪ .‬ואע״ג‬
‫מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה‬
‫טוב ומשלוח מנות איש‬
‫ללא כתב הולו וכוש בהאי קרא כיון‬
‫אסתר ט יט‬
‫לרעהו‪:‬‬
‫ר ב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי‬
‫לכתיב ככל מלינות המלך אחשורוש‬
‫‪ .2‬לקים ׳גליהם להיות‬
‫יהודה ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה‬
‫עשים את יום ארבעה‬
‫הרי מהולו ועל כוש‪ :‬כדכהיב‬
‫ע ש ר ל ח ר ש א ד ר ואת‬
‫להייה עושים‪ .‬מסקנא לקושיא היא‬
‫ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה‬
‫יום חמשה ע ש ר בו בכל‬
‫ולא תירוצא הוא‪ :‬ואימא פרזים בי״ד‪.‬‬
‫אמר מאן דתני לה כרבי יהודה לאו דווקא‬
‫שנה ושנה‪:‬‬
‫אסתר ט כא‬
‫להא קבעינהו קרא אבל מוקפין ללא‬
‫מאן דתני לה כרבי יוםי בר יהודה דווקא‪:‬‬
‫‪ .3‬לקימ א ת ימי הפרים‬
‫קבעינהו קרא אי בעו בארביסר‬
‫האלה בזמניהם ב א ש ר‬
‫כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון‬
‫ליקרו אי בעו בחמיסר ליקרו‪ :‬ואימא‬
‫מרדכי‬
‫קים עליהם‬
‫קורין בחמשה ע ש ר וכר‪ :‬מנהני מילי אמר‬
‫היהודי ואסתר המלכה‬
‫מוקפץ בי״ג‪ .‬וקרא לכתיב בחמשה‬
‫ו כ א ש ר קימר ע ל נפשם‬
‫>רבא דאמר קרא ע ל כן היהודים הפחים‬
‫עשר לשושן הוא לקבע כלרך שעשו‬
‫ו ע ל זרעם ד ב ר י הצמות‬
‫בארבעה‬
‫היושבים בערי הפחות וגו׳ מדפרזים‬
‫כשושן‪.‬‬
‫ומשני‬
‫ראשונה‪:‬‬
‫בשנה‬
‫בכדו‬
‫אסתר ט לא‬
‫וזעקתם‪:‬‬
‫‪ .4‬והימים האלה נזכרים‬
‫כיון ללא רמז לך הכתוב זמן המוקסין‬
‫ע ש ר מוקפין בחמשה ע ש ר ואימא פחים‬
‫ונעשים ב כ ל דור ודור‬
‫אימת הוא ואשכחן שושן שעשו כט״ו‬
‫בארבעה ע ש ר מוקפין כלל כלל לא ולאו‬
‫משפחה ומשפחה מדינה‬
‫מסתברא שאותו היוס שייר למוקסין‪:‬‬
‫ומךינה ועיר ן ע י ר וימי‬
‫ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב‬
‫לא‬
‫האלה‬
‫הפורים‬
‫אשכחן עשייה‪ .‬למשתה ויום טוב‬
‫ואימא פחים בארביסר מוקפין בארביםר‬
‫יעברו מתוף היהודים‬
‫שתהא לפחים בי״ל ומוקפין בט״ו‪:‬‬
‫וזבךם ל א ; ס ו ף מזרעם‪:‬‬
‫ובחמיםר כדכתיב להיות עושים את יום‬
‫מנלן‪.‬‬
‫המגילה‪:‬‬
‫קריאת‬
‫זכירה‪.‬‬
‫אסתר ט כת‬
‫עשר‬
‫ארבעה ע ש ר לחדש אדר ואת יום חמשה‬
‫שנקבע להם זמן לפחים בארבעה ‪ .5‬כ ל אלה ערים בצרות‬
‫דלתים‬
‫גבהה‬
‫הובלה‬
‫]בו[ בכל שנה אי הוה כתב את יום ארבעה‬
‫עשר הא בהאי קרא רעל כן היהוליס‬
‫ובריח ל ב ד מ ע ר י הפךזי‬
‫הפרזות‬
‫בערי‬
‫היושבים‬
‫הפחים‬
‫ע ש ר וחמשה ע ש ר כדקאמרת השתא‬
‫הרבה מאד‪:‬‬
‫נפוץ‬
‫כך ישיבתה‬
‫ופרוז‬
‫ומרוחקין‬
‫ט( ]אסתר ט!‪ ,‬י( ]שס[‪,‬‬
‫‪] (S‬לף ג‪ ,[:‬ל( ס״א נמי‪,‬‬
‫א‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫‪2‬‬
‫דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה‬
‫ע ש ר אתא «את ופסיק הני בארבעה ע ש ר והני בחמשה ע ש ר ואימא פחים‬
‫בארביםר מוקפין אי בעו בארביםר אי בעו בחמיםר אמר קרא בזמניהם זמנו‬
‫של זה לא זמנו ש ל זה ואימא בתליםר כשושן אשכחן עשייה זכירה מנלן‬
‫אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה מתני׳ דלא‬
‫כי האי תנא דתניא י׳רבי יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפין חומה מימות‬
‫אחשורוש קורץ בחמשה ע ש ר מ״ט דרבי יהושע בן קרחה כי שושן מ ה‬
‫שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה ע ש ר אף כל שמוקפת‬
‫חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה ע ש ר ותנא דידן מ״נו יליף פחי פרזי‬
‫כתיב הכא ע ל כן היהודים הפחים וכתיב התם ל ב ד מערי הפרזי הרבה‬
‫מ א ד מה להלן ‪ w‬מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אף כאן ‪ w‬מוקפת חומה‬
‫מימות יהושע בן נון בשלמא דבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן דלית‬
‫ליה פ ח י פרזי אלא תנא דידן מ״ט לא אמר כר׳ יהושע בן קרחה מ״ט דהא‬
‫אית ליה פרזי פרזי הכי קאמר אלא שושן ‪ w‬דעבד׳ כמאן לא כפרזים ולא‬
‫כמוקפין אמר רבא ואמרי לה כדי שאני שושן הואיל ונעשה בה נס בשלמא‬
‫לתנא דידן היינו דכתיב מדינה ומדינה ועיר ועיר מדינה ומדינה לחלק בין‬
‫מוקפץ חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש עיר‬
‫ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא לרבי יהושע בן קרחה בשלמא‬
‫מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא עיר ועיר למאי אתא‬
‫אמר לך רבי יהושע בן קרחה ולתנא דידן מי ניחא כיון דאית ליה פרזי‬
‫פרזי מדינה ומדינה למה לי אלא קרא לדרשה הוא דאתא וכדרבי יהושע‬
‫בן לוי הוא דאתא דאמר רבי יהושע בן לוי ״ י כרך וכל הסמוך לו וכל‬
‫הנראה עמו נידון ככרך עד כמה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר‬
‫אבא כמחמתן לטבריא מיל ייולימא מיל הא קא משמע לן דשיעורא‬
‫דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא ״ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא‬
‫בר אבא מנצפ״ך צופים אמרום ותסברא והכתיב אלה המצות ^ ש א ץ‬
‫נביא רשאי לחדש דבר מעתה ועוד האמר רב חםדא מ״ם וסמ״ך שבלוחות‬
‫בנם‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ב‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫ג‬
‫‪4‬‬
‫ה‬
‫‪6‬‬
‫עושים אפ יום ארבעה עשר וגרי(‬
‫עשייה הוא רכתיבא‪ :‬איהקש זכירה‬
‫הלכך‬
‫לעשייה‪.‬‬
‫זמן‬
‫אחל‬
‫להם‪:‬‬
‫וכתיב החם‪ .‬בביאת האק כימי משה‬
‫רהושע לבל‬
‫מערי‬
‫הפרזי‬
‫דברים ג ה‬
‫‪ .6‬אלה המעות א ש ר‬
‫צוה י; את מ ש ה א ל בני‬
‫י ש ך א ל בהר סיני‪:‬‬
‫ויקרא כז לד‬
‫הרבה‬
‫מאל‪ :‬מה להלן מימוח יהושע‪ .‬ולא‬
‫גרסינן מה להלן מוקפין חומה מימות‬
‫יהושע רהא פחים לאו מוקסין חומה‬
‫נינהו‪ :‬א ף כאן מימוה יהושע‪ .‬אף‬
‫סחים‬
‫האמור כאן‬
‫במעשה‬
‫המן‬
‫פחים‬
‫לענין‬
‫הגהות הגד״א‬
‫]א[‬
‫)מוקפת‬
‫]ב[ גם׳‬
‫חומה( תא״מ )וכן מחקו‬
‫]ג[ שם דעבלא‬
‫רש״י(‪:‬‬
‫רשום קו עליו למחקו‪:‬‬
‫בפרזי ליהושע קאמר ואע״ג ללאחר‬
‫כן נעשה‬
‫מוקף הוי‬
‫מגילה‪ :‬פרזי פרזי‪ .‬לא גמיר גזירה‬
‫שוה מרכיה ואין אלם לן גזירה שוה‬
‫מעצמו אלא אס כן קיבלה‬
‫מרבו‪:‬‬
‫הכי קאמר אלא שושן דעגדה כמאן‪.‬‬
‫אי ילפינן הך גזירה שוה היאך עשו‬
‫אותן שבשושן בט״ו הא פרזי הוא ולא‬
‫ילעינן בה שהוקפה מימות יהושע‪:‬‬
‫הואיל ונעשה בה גס‪ .‬שניתן להם‬
‫גם מחר לעשות כלת היום להרוג‬
‫בשונאיהם שני ימים על כרחן לא נחו‬
‫על ט״ו וכן קבעוה ללורות‪ :‬מדינה‬
‫ומדינה ע י ר ועיר‪ .‬גבי זכירה ועשייה‬
‫כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים‬
‫וגו׳ משמע מלינה ומלינה כמנהגה‬
‫ועיר ועיר כמנהגה למלנו שיש מנהג‬
‫חלוק במלינות ומנהג חלוק בעיירות‬
‫לחלק בין שושן לשאר עיירות ואע״פ‬
‫שאף היא בכלל פחים הוקבעה בט״ו‪:‬‬
‫הכי גרסינן אלא לר׳ יהושע ב ן קרחה‬
‫בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפי‬
‫חומה מימוס אחשורוש לשאי! מוקפין מימוח אחשורזש‪ :‬ע י ר ועיר למאי‪ .‬הרי כל הפחים שרן וכל המוקסין שויס ואין חילוק בין עיר ועיר‪ :‬וכדר׳‬
‫יהושע ב ן לוי‪ .‬ובחלוק לא איירי כלל אלא ה״ק כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה‪ :‬נידון כפרך‪ .‬וקורין בט״ו‪ .‬הסמוך אע״ג‬
‫שאינו נראה נראה אע״פ שאינו סמוך הכי מפרש לקמן׳>‪ :‬ע ד כמה‪ .‬חשיכ לה סמוך‪ :‬מנצפ״ך‪ .‬כפל אותיות‪ :‬צופים אמרום‪ .‬נביאי הדורות‪:‬‬
‫בנס‬
‫רביגו הנגאל)המשך(‬
‫עיר ועיר למה לי‪ .‬ואמרינן‬
‫דידן‬
‫ולתנא‬
‫פתים‬
‫פרזים‬
‫כיון‬
‫דגמר‬
‫כדאמרנן‪,‬‬
‫מדינה ומדינה תוכ למה‬
‫ליה‪ .‬אלא לכוליה עלמא‬
‫קרא יתירה הוא‪,‬‬
‫שמע‬
‫מינה י( מדינה וכל הסמוך‬
‫למדינה‬
‫עיר‬
‫וכן‬
‫כמדינה‬
‫ועיר‪,‬‬
‫היא‪,‬‬
‫וכר׳‬
‫יהושע כן לוי דאמר ר׳‬
‫יהושע כן לוי כרך וכל‬
‫הסמוך לו וכל הנראה‬
‫עמו נידון ככרך‪ .‬וכמה‬
‫יהא מחוץ לכרך הסמוך‬
‫לו‬
‫שיחשב כמו‬
‫כרך‪,‬‬
‫ואוקימנא מיל‪ ,‬כמחמתן‬
‫לטבריא‪ .‬ווה שיעור המיל‪.‬‬
‫אמר ר׳ ירמיה ואיתימא‬
‫ר׳ חייא כר אבא מנצפ״ך‬
‫צופים‬
‫האותיות‬
‫אמרום‪,‬‬
‫הללו‬
‫כלומר‬
‫חכמים‬
‫תיקנום‪ .‬ואקשינן )‪0‬אלה‬
‫המצוות‪,‬‬
‫שאין‬
‫נביא‬
‫רשאי לחדש דבר מעתה‪.‬‬
‫א( נראה לחסר וצ״ל ומלקשיא‬
‫ליה די״י אדרי״ אמר מאן‬
‫לפני לה כדיי בר״י דוק א‬
‫וכוי‪.‬‬
‫ב( נראה לצ״ל אלא נאמר‬
‫מלינה ומדינה יאשמעינן לכל‬
‫הסמוך וכוי‪.‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( נדרים לז‪ ,:‬ב( מו״ק נח‪,:‬‬
‫ג( ]עי׳ מוס׳ ב״ק ג‪ :‬ד״ה‬
‫כדמחרגס[‪ ,‬ד( ]סנהדרין צג‪,[:‬‬
‫ה( שהיה זטאל מתמה עציהס‬
‫שהוא ראה והמה לא ראו ומשני‬
‫שהיו מזו״מ שהיו להם מעלה‬
‫גדולה ממנו שהיו נביאים והס לא‬
‫ראו זה הימה התמיה שלו‪ ,‬ו( ]שס‬
‫צד‪ ,[.‬ז( ‪1‬שס ע״ש[‪ ,‬ח( ]ערכי!‬
‫ד‪ .‬ושם איחא ר״י אמר שמואל[‪,‬‬
‫נו( סנהדרין מל‪ ,.‬י( עירוגין סג‪:‬‬
‫]סנהדרין שס‪ ,[:‬כ( ]וכן אימא‬
‫בסנהדרין מד‪:‬ועי׳נחוס׳ דהכא‬
‫ל״ה דלן וכו׳ אבל בעירובי! סג‪:‬‬
‫איחא וילך ובו׳ אמר רגי יוחנן‬
‫מלמל שהלך בעומקה ונו׳ וע״ש‬
‫נתוס׳ ל״ה מיל וילך ונוי[‪,‬‬
‫ל( אינו בסי׳ אחרים‪ ,‬מ( ]לף‬
‫קל‪(),[.‬נ״א פריק‪ (D,‬נ״א ומשני‬
‫מהוה‪ ,‬ע( ]צ״ל לתרץ[‪ ,‬פ(בע״י‪:‬‬
‫מפשובה‪ ,‬צ( ]ועי׳ חוס׳ עירובין‬
‫סג‪ :‬ד״ה מיל לגרסי וילך שס[‪,‬‬
‫ק( ]יהושע[‪ ,‬ר( ]ועי׳ חוס׳ שבח‬
‫קנח‪ .‬ל״ה ונתן ועירוני! טו‪:‬‬
‫ל״ה נבמינה ובמו״ק ח‪ .‬ל״ה‬
‫נסקא ולקמן כ‪ .‬ל״ה לנחינ‬
‫ומנחות מל‪ :‬ל״ה מנחחס[‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫הפסוקין‪.‬‬
‫אלו‬
‫היק‬
‫על‬
‫מסיים כל פסוק ופסוק‪ ,‬ולהני‬
‫קרי‬
‫שוס‬
‫להו‬
‫שינול‬
‫שכל‪,‬‬
‫להשכיל בין נל פיסוק ופיסוק‬
‫)נדרים לז‪ .!:‬לינשוף‪ .‬יקפוץ‬
‫)בכורות ג‪ .>:‬גדמידי‪ .‬אמות‬
‫ןנ־מ סדן‪ .‬לימא הכי כוי‪.‬‬
‫לחש כלומר לך אצל העזים‬
‫והגיחני )סנהדרי! צד‪ .(.‬והיכי‬
‫עביד הכי‪ .‬דמשחחוה לאדם‬
‫נלילה‪ ,‬לטון דאמר לו הלנו‬
‫אחה אס לצרינו‪ ,‬מנלל ללילה‬
‫הוא‪,‬‬
‫לאי‬
‫היה‬
‫מטר‬
‫ניממא‬
‫בין‬
‫וני‬
‫שרי‬
‫לא‬
‫ישראל‬
‫לשרי אומות העולם )ם‪1‬הזוי‪1‬‬
‫ש ד הוא‪ .‬ואין‬
‫מד‪ .>.‬ש מ א‬
‫מוציאי! שס שמיס על המזיק‪,‬‬
‫ושלום שם שמיס הוא שנאמר‬
‫)שופטים ‪ p‬ויקרא לו ה׳ שלום‪,‬‬
‫וכ״ש שאין משתחוה‬
‫דדומה‬
‫נמשתסוה לשעירים )סנהדרין‬
‫שם!‪ .‬אמר לו א מ ש בטלתם‬
‫עתה‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫מדקאמר‬
‫נאתי‬
‫ליה‬
‫דרשינן‪,‬‬
‫נאחי‬
‫עמה‬
‫מנלל דמילחא אחריחי אמר‬
‫ליה‪ ,‬למהדר ליה עתה נאפי‬
‫וכעי״ז ערובין‬
‫)סנהדריו )זד‬
‫סג‪ .>:‬א מ ש בטלתם תמיד‬
‫של‬
‫בין‬
‫היום‬
‫הערבים‪.‬‬
‫כשהערינ נין הערניס קרי ליה‬
‫נמי אמש‪ ,‬שאי! זה אלא לשו!‬
‫ערביח‬
‫נערנ‬
‫)סנהדרין שש‬
‫ניטלתס החמיד )ערובין שם‪.1‬‬
‫בטלתם‬
‫ועכשיו‬
‫תלמוד‬
‫תורה‪ .‬ועכשיו שחשינה אמס‬
‫מבטלים‬
‫מלמול‬
‫חורה‪,‬‬
‫לפי‬
‫שהיו עסוקים במלחמה ביום‬
‫לא היה להן עח לעסוק נפורה‬
‫אלא נלילה )שם( וביון לביוס‬
‫אי אחס ינולי! לעסוק נחורה‬
‫מחממ עסקי מלחמוח‪ ,‬צריניס‬
‫בחורה‬
‫אתס לעסוק‬
‫בלילה‪,‬‬
‫והיה לך לשננ נגלגל ששם‬
‫המחנה ילא נמצור )םנהדריו‬
‫שם(‪ .‬עתה‬
‫באתי‪.‬‬
‫על של‬
‫ענשיו נאתי ליפרע‪ ,‬מיל נזהר‬
‫יהושע ולא הוסיף עול לנא‬
‫נמצור נלילה לכך נאמר נעי‬
‫דלן‬
‫והלנר‬
‫יהושע‬
‫וגו׳‬
‫)שם(‬
‫מוטח‬
‫שעל‬
‫עסקי‬
‫מלמול חורה הוטחו מלכמינ‬
‫קרא אחרינא נמלחמה של עי‬
‫שהיחה אחריה )עיתבין שם‪.1‬‬
‫אץ‬
‫מועד‬
‫בפני‬
‫תלמיד‬
‫חכם‪ .‬שינולי! להספידו )מו־ק‬
‫ם‪ .(:‬ולהכנסת כלה‪ .‬ללוותה‬
‫מניח אניה לניח חופחה )לקמן‬
‫כני(‪ .‬ולאחותו מה‬
‫ת״ל‪.‬‬
‫טון לנתינ לאניו ולאמו נל‬
‫ג‪.‬‬
‫מבטלין כהנים מעבודתן לשמוע מקרא מגילה‪ .‬וקשה אמאי‬
‫מבטלין והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה‬
‫רש לומר דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה‬
‫בשביל הקריאה משוס הכי קרי ליה ביטול וא״ת ויעשו עבודתן מיד‬
‫ואחר כך יקראו המגילה לבדם ד״ל‬
‫דטוב לקרות עם הצבור משוס דהוי‬
‫בנס היו עומדין‪ .‬שהיתה חקיקתן משני עבריהן הלכך שאר אותיות‬
‫יש להן מקום דבק אלא מ״ס וסמ״ך היתה באויר ל()ודוקא בסתומיס(‪.‬‬
‫ואפשר היה לו לתרץ הך )ברייתא( דרב תסדא בסתומין וכי אתמר‬
‫הך דרבי ירמיה בפתוחין והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבת ״( אלא‬
‫הא <(פריך לה מילתא דשויא לתרריהו‪:‬‬
‫» מ ה ו ה הוו כוי‪ .‬ואורחא דסוגיא‬
‫בנם היו עומדין אין מהוה הוו ולא הוו ידעי‬
‫דגמ׳ ״(להקשות דבר שאינו עד‬
‫טפי פרסומי כיסא‪:‬‬
‫הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים‬
‫דטרח ומעמידה על בורייה מסי רבי‬
‫היישינץ שמא שד הוא‪ .‬פירש‬
‫ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בםוף‬
‫ע״כ‪ :‬שלא ירבו מחלוקה‪ .‬לפרש‬
‫חוץ‬
‫דדוקא‬
‫ריב״א‬
‫תיבה םוף םוף ‪ 1‬אלה המצות שאין נביא עתיד‬
‫מקראות הסתומים‪ :‬ק ן משיח‪ .‬בספר‬
‫לעיר ןהיכא דשכיחי מזיקין[ כגון‬
‫לחדש דבר מעתה אלא ‪ s‬שכחום וחזרו ויסדום‬
‫דניאל‪ :‬ויקראו בספר הורס האלהים‬
‫בשדה ובלילה וכן היה יהושע צר על‬
‫וגוי‪ .‬ב ס פ ר עזרא כתיב‪ :‬זה מקרא‪.‬‬
‫וא״ר ירמיח ואיתימא רבי חייא בר אבא‬
‫יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל‬
‫לשון עברי של חומש‪ :‬הפסוקים‪.‬‬
‫אבל במקום שבני אדם מצרין אין‬
‫תרגום של תורה ‪ 8‬אונקלום הגר אמרו מפי ר׳‬
‫היאך נפסקין‪ :‬פיסקי הטעמים‪.‬‬
‫לחוש דאל״כ אדם שאמר לנו ןבלילה‬
‫אליעזר ור׳ יהושע תרגום של נביאים יונתן‬
‫הנגינות קררין טעמים‪ :‬אלמלא‬
‫בעיר[ כתבו גט לאשתי היכי כתבינן‬
‫בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי‬
‫הרגזמא דהאי קרא פוי‪ .‬שלא מצינו‬
‫ניחוש שמא שד הוא ]ולא ככתוב[ עד‬
‫ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על‬
‫בכל המקרא הספד להדדרימון בבקעת‬
‫דנחזי ליה בבואה לבבואה ולא אשכחן‬
‫ארבע מאות פרסה יצתה בת קול ואמרה מי‬
‫מגידו ויונתן תרגמו לשני הספירות‬
‫דפריך ליה גמרא אלא גבי מי שהושלך‬
‫הוא זה שגילה םתריי לבני אדם עמד יונתן‬
‫הדדרימון ברמות גלעד )מלטס א כב(‬
‫בבור פרק התקבל )מטין דף סו‪ .‬ושס(‪:‬‬
‫ויאשיהו בבקעת מגידו כדמפרש‬
‫בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגליתי‬
‫בטלתם תמיד של כין‬
‫אמש‬
‫כספר מלכים )ב כג(‪ :‬דאינהו נביאי‪.‬‬
‫אמאי‬
‫קשה‬
‫הערבים‪.‬‬
‫סתריך לבני אדם גלוי וידוע לפניך שלא‬
‫שנתנכאו לישראל בשליחותו של מקום‬
‫בטלוהו בשלמא תלמוד תורה בטלו‬
‫לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא‬
‫והוא לא נשתלח לישראל כשום נכואה‪:‬‬
‫לפי שהיו צרים על העיר כל ישראל‬
‫לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל‬
‫מאי מעמא איבעיהו‪ .‬דכתיב בקרא‬
‫אבל הכהנים אמאי לא היו מקריבים‬
‫ועוד ביקש לגלות תרגום ש ל כתובים יצתה‬
‫אבל חרדה גדולה נפלה עליהם‬
‫התמיד וי״ל לפי שהארון לא היה‬
‫בת קול ואמרה לו דייך מ״ט משום דאית‬
‫רברחו בהחבא‪ :‬מזלייהו‪ .‬שר של‬
‫במקומו כדאמר פרק הדר )עיריגין דף‬
‫ביה קץ משיח ותרגום של תורה אונקלום‬
‫כל אדם למעלה‪ :‬לינשוןז‪ .‬ידלג‪:‬‬
‫שג‪ >:‬והכהניס נושאין את הארון וא״ת‬
‫וישראל במעמדן‪ .‬עומדין על תמידי‬
‫הגר אמרו והא ‪ 6‬׳אמר רב איקא בר אבין‬
‫והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו‬
‫צבור בשעת הקרכן כדתנן במסכת‬
‫התמיד ותלמוד תורה ויש לומר‬
‫אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ‪ 2‬ויקראו‬
‫תענית )דף כו‪ (.‬תשמרו להקריב לי‬
‫דה״פ מדקאמר הלנו אתה הכי קאמר‬
‫בםפר תורת האלהים מפורש ושום שכל‬
‫במועדו היאך שומר אס אינו עומד‬
‫בשביל תלמוד תורה באת דכתיב‬
‫ויבינו במקרא ויקראו בםפר תורת האלהים‬
‫על גביו תיקנו נביאים הראשונים כ״ד‬
‫תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל‬
‫זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו‬
‫משמרות על כל משמר ומשמר היה‬
‫הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו‪:‬‬
‫הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיםקי טעמים‬
‫מעמד כוי‪ :‬והיפי עביד הכי‪.‬‬
‫באתי‪ .‬פי׳ ריב״ן על תלמוד‬
‫עתה‬
‫ואמרי לה אלו המסורת שכחום וחזרו ויסדום‬
‫שהשתחוה לו דכתיכ ויפול על פניו‬
‫תורה באתי דכתיב ביה‬
‫וישתחו‪ :‬אמש בינןלסם פוי‪ .‬כתשובה ‪>9‬‬
‫מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה ואדנביאי‬
‫ועתה כתכו לכס ואת[ השירה הזאת‬
‫שהשיבו עתה באתי אנו למדין פחלת‬
‫)דברים לא ‪ :‬צ( ויק יהושע כלילה‬
‫אזדעזעה דאורייתא מיפרשא מלתא ת ב י א י‬
‫דברי המלאך האשימן בשני דברים‬
‫ההוא בתוך העמק‪ .‬לא כתיב כהאי‬
‫איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן‬
‫אמש כלומר כשהעריב היום היה לכס‬
‫קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיכ‬
‫דכתיב ‪ 3‬ביום ההוא יגדל המספד בירושלם‬
‫להקריב תמיד הערב ובטלתס אותו‬
‫וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר‬
‫‪3‬‬
‫כמםפד הדדרימון בבקעת מגידון ״ואמר רב‬
‫ונשתהיתס במארב העיר חנם שאין‬
‫על העי כתיב וילך ק( בלילה ההוא בתוך‬
‫יוסף ג>אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא‬
‫זמן מלחמה בלילה ]משתחשך[‪ :‬ועכשיו‪.‬‬
‫העמק ודרך הש״ס הוא לקצר‬
‫מאי קאמר ביומא ההוא יםגי מםפדא‬
‫שהוא לילה היה לכס לעסוק בתורה‬
‫הפסוקים ולערכם יחד כמו ונתן‬
‫שהרי אינכם נלחמים בלילה‪ :‬עהה‬
‫בירושלים ‪ 8‬כ מ ס פ ד א דאחאב בר עמרי דקטל‬
‫הכסף וקס לו )ערכין לף לג‪(.‬י(‪:‬‬
‫באהי‪ .‬על של עכשיו‪ :‬מיד וילן יהושע‬
‫מלמד‬
‫יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד‬
‫בלילה ההוא בהוך העמק‪ .‬לא באותו‬
‫וכמםפדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה‬
‫הלילה כתיב אלא בלילה שצר על העי‪.‬‬
‫פרעה חגירא בבקעת מגידו ‪ 4 1 7‬וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים‬
‫והכי קאמר מיד חזר יהושע מדבריו‬
‫אשר היו עמי לא ראו אח המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו‬
‫וכשבא לילה אחר במצור עסק בתורה‪:‬‬
‫בהחבא ה>מאן נינהו אנשים אמר ר׳ ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה‬
‫הא‬
‫‪s‬‬
‫‪s‬‬
‫(‬
‫חגי זכריה ומלאכי י׳אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה‬
‫דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינחו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ״ט איבעיתו‬
‫אע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו אמר רבינא שמע מינה האי מאן דמיבעית אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי‬
‫מאי תקנתיה ׳>ליקרי ק״ש ואי קאים במקום הטנופת לינשוף מדוכתיה ארבע גרמידי ואי לא לימא הכי עיזא‬
‫דבי טבחי שמינא מינאי‪ :‬והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה משפחה ומשפחה למאי אתא‬
‫אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה דאמר‬
‫כהנים בעבודתן ולוים בדוכנז וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע‬
‫רב יהודה אמר רב‬
‫מקרא מגילה תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ומים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן‬
‫ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן םמכו של בית רבי שמבטלץ תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא‬
‫מגילה קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן ועבודה‬
‫חמורה מתלמוד תורה והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו ]וגו׳[‬
‫וישתחו )לאפיו( >והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה‬
‫היישינן שמא ש ד הוא שאני התם דאמר ליה כי אני ש ר צבא ה׳ ודלמא משקרי גמירי דלא מפקי‬
‫שם שמים לבטלה ייאמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר‬
‫לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד י וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן‬
‫‪5‬‬
‫ח‪,‬א‬
‫‪6‬‬
‫ע‬
‫‪6‬‬
‫כ‬
‫שנן לאחומו )!במים ק‪ .>.‬הרי‬
‫‪7‬‬
‫מלמד‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ח א מיי׳ פ״א מהלכות מגילה‬
‫הלכה א סמג עשין ד טור‬
‫ש״ע א״ח סי׳ תרפז סעיף ג ‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬אלה המצות א ש ר צוה ץ‬
‫א ת משה א ל בני י ש ר א ל‬
‫בהר סיני‪:‬‬
‫‪•2‬‬
‫ויקרא כו לד‬
‫?תורת‬
‫ויקראו בספר‬
‫האלהים ?לפרש ושום ש ב ל‬
‫נחמיה ח ח‬
‫ו ע י נ ו במקרא‪:‬‬
‫‪ .3‬ביום ההוא יגדל המספד‬
‫בירושלם כמספר ה ד ד ר מ ץ‬
‫בבקעת נלגדין‪:‬‬
‫וכריה יב יא‬
‫‪ .4‬וראיתי אני דניאל לבדי‬
‫את המראה ןהאנשים א ש ר‬
‫היו עמי ל א ראו את המראה‬
‫חךךה‬
‫אבל‬
‫נפלה‬
‫גדלה‬
‫עליהם ויברחו בהחבא‪:‬‬
‫דניאל י ז‬
‫‪.5‬‬
‫ןה?מים האלה נזכרים‬
‫ונעשים‬
‫משפחה‬
‫ומדינה‬
‫דור‬
‫בכל‬
‫ומטפחה‬
‫ועיר‬
‫ועיר‬
‫ודור‬
‫?זךינה‬
‫וימי‬
‫הפורים האלה ל א ;יעברו‬
‫מתוף היהודים וזכרם ל א‬
‫אסחר ט כח‬
‫;יסוך מזרעם‪:‬‬
‫‪ .6‬ויהי בהיות יהושע ביריחו‬
‫וישא עיניו וירא והנה איש‬
‫ע מ ד לנגדו וחרבו שלופה‬
‫דלף‬
‫?;ידו‬
‫אליו‬
‫יהושע‬
‫ויאמר לו הלנו אתה אם‬
‫לצרינו‪ :‬וייאמר ל א כי אני‬
‫ש ר צבא יי עתה באתי ף פ ל‬
‫יהושע‬
‫אל‬
‫אךצה‬
‫פניו‬
‫וישתחו וייאמר ל ו מה אדני‬
‫מדבר א ל עבדו‪:‬‬
‫ד‪.‬‬
‫יהושע ה יג‪ ,‬יד‬
‫ד ש י מ ו העם את‬
‫כל‬
‫המחנה א ש ר ?יצפון לעיר‬
‫ואת עקבו מים לעיר וילך‬
‫יהושע בלילה ההוא בתוך‬
‫יהושע ח יג‬
‫העמק‪:‬‬
‫וישלחם יהושע וילכו א ל‬
‫המארב וישבו בין בית א ל‬
‫העי נדים‬
‫ובין‬
‫לעי‬
‫ףלן‬
‫יהושע בלילה ההוא בתוך‬
‫יהושע ח ט‬
‫העם‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ׳‬
‫שכחום וחזרו ויסדום‪.‬‬
‫לקמן יח ע׳׳א סוכה מד ע״א‪:‬‬
‫שם אונקלום חגר אפרו‪ .‬עי׳‬
‫ירושלמי דמסכחין פ״א הלכה‬
‫ט‪:‬‬
‫שם‬
‫כםםפדא דאחאב‪.‬‬
‫עי׳ נ׳׳ק יז ע״א תוד״ה והלא‪:‬‬
‫רש׳׳י ד״ה ויקראו כו׳ בספר‬
‫עזרא כתיב‪ .‬עי׳ סוכה ינ ע״א‬
‫ברש״י ד״ה צאו ההר ומ״ש‬
‫שם‪ :‬תום׳ ד״ה מבטלין כו׳‬
‫והלא אחר כוי‪ .‬עי׳ פסקי‬
‫חוס׳ ערכין אוח יט‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫ופרקינן לעולם מתוקנים היו‪,‬‬
‫וכך היה‬
‫הנביאים‬
‫מסורת בידם מן‬
‫להיות‬
‫הפתוחים‬
‫באמצע תיבה והסתומים בסוף‬
‫תיבה‪ ,‬ושכחום והזרו הצופים‬
‫ויסדום‪ .‬והוא עוד אמר תרגום‬
‫של תורה אונקלוס הגר אמרו‬
‫)מפני( ]מפי[ ר׳ אליעזר ור׳‬
‫יהושע‪ ,‬כאשר למד אותו כך‬
‫לימדוהו לאחרים‪ .‬ושל נביאים‬
‫יונהן בן עוזיאל אמרו‪ ,‬כמו‬
‫שהיה מסורת בידם של חכמים‬
‫מפי חגי זכריה ומלאכי‪ .‬ותרגום‬
‫של כתובים נמנע מן השמים‬
‫לגלותו‪ ,‬משום דאית ביה קץ‬
‫משיח‪ .‬ואקשינן והא תרגום של‬
‫תורה בימי עזרא הוה‪ ,‬דכתיב‬
‫ויקראו כספר ןב[תורת האלהים‬
‫מפורש‪ ,‬ואמרינן מפורש וה‬
‫תרגום‪,‬‬
‫ושום‬
‫שכל‬
‫אלו‬
‫שהיה הולך ל ש ח ו ט את פסחו וגוי‪ .‬הרי שהיה כהן גדול וגדר והולך לשחוט אח פסחו‪ ,‬דאינא מצומ טונא‪ ,‬אפילו הט‬
‫פסוקים‪ ,‬ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים‪ ,‬ואמרי לה אלו המסורת‪ .‬ופרקינן אץ תרגום מיהוה הוה בידייהו מקמי עזרא‪ ,‬ושכחוהו‬
‫לאחומו הוא לאינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה )סנהדרין לה‪ .‬וכעי״ז ובמים ק‪ .(.‬ו ש מ ע ש מ ת לו מת‪ .‬מקרוניו )ברכות יט‪.(:‬‬
‫רובן דאינשי ואתא אונקלום הגר בןפני[ ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ויסדיה למיקרי כיה בציבור‪ .‬מיהו מילי דאורייתא מיגליין‪ ,‬כלומר רובן‬
‫אמרת לא יטמא‪ .‬להא נזיר הוא ובחיב על נל גפשומ מח לא יבא )סנהדרין גנס‪ 1‬אי משום נזיר אי משוס כ״ג אי משום פסח‪,‬‬
‫מפורשץ הן‪ .‬אבל של נביאים מסותמץ הן‪ ,‬דהא לולי התרגום של וה הפסוק ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הד]ד[רימון‬
‫ונל שנן הנא לאיחנהו לבולהו !זבמיס שם! או‪ :‬הואיל ועונמ שחיטח הפסח היא וחלה עליו חובח הפסח שהיא בנרמ‪ ,‬אם יטמא‬
‫וגי‪ ,‬לא הוינן ידעינן פירוש׳א דהאי פסוקא‪ .‬ולפיכך נזדעזע העולם‪ ,‬שגילה הטעמים שהיו נעלמים‪ .‬וראיתי אני דניאל לבדי את המראה‬
‫נטל מלעשוח פסח‪ ,‬ולמול אמ בנו נמי מצוח ברח היא‪ ,‬ואיח לאמרי בערבי פסחים נמי קאמר רמילמ ו נ ד ו מענב הפסח )ברכות‬
‫והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה‪ ,‬מאן נינהו אנשים שהיו עמו‪ ,‬זה חגי וכריה ומלאכי‪ .‬ולמה נפלה חרדה גדולה עליהן‪,‬‬
‫יט‪ .0‬ת׳׳ל ולאחותו‪ .‬ללא אצטריך אלא להאי וללמל אע״פ שיש עליו קלושוח הרנה ועסקי מצוה‪ ,‬לאחותו הוא להזהיר הבחוב‬
‫דאף על גב דאינהו לא חוו מזלייהו חוו‪ .‬וכיון דמדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשא הוא דאתיין כדאמרן‪ ,‬משפחה ומשפחה מאי דרשת‬
‫שלא ליטמא אנל מיטמא למח מצוה )סנהדרין שמו‪ .‬שדוחה את לא תעשה שבתורה‪ .‬לאו ללא חסור )שבת צד‪ :‬ערובין מא‪:‬‬
‫ביה‪ .‬ואסיקנה משפחות כהנים ולוים‪ ,‬וכדתניא כהנים המתעסקץ בעבודתן ולויים בדכנן וישראל במעמדן‪ ,‬כולן מבטלין עבודחן‬
‫ועיי ברכות יט‪ .1:‬כרך ו כ ל הסמוך לו כו׳ נ ד ו ן ככרך‪ .‬וקורין בט״ו !‪:‬לעיל נ‪ .(:‬בית מ ו ש ב עיר חומה‪ .‬ניח שהישנ ונננה‬
‫ובאין לשמוע מקרא מגילה‪ .‬מיכן סמכו של בית רבי שמבטלין הלמוה תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה‪ ,‬אם הכהנים מבטלץ עבודתן‪,‬‬
‫נעיר חומה‪ ,‬למשמע שהוקף ולבסוף ישנ!ערכיו לג‪ .1:‬עשרה בטלנין‪ .‬בני אדם כשריס נטלין ממלאנמן לעסוק נצרבי צבור ולבא‬
‫תלמוד תורה לא כל שכן‪ .‬ואקשינן ובי עבודה חמורה מדברי תורה‪ ,‬והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא ]וגוי[ ויאמר‬
‫קולמין לבית הבנסח כלי שיהיו מצרן עשרה לעת החסלה ומתפרנסים משל צבור !ב״ק פב וכעי״ז לקטן ה‪ .>.‬אשר לוא חומה‪.‬‬
‫לא כ־ אני שר צבא ה׳ עתה באתי‪ ,‬אמר לו אמש ביטלתם תמיד של כין הערבים ועכשיו ביטלתב תלמוד תורה‪ .‬ועל איזה מהן באתה‪,‬‬
‫לוא נחיב‪ .‬משמע לא ומשמע לו‪ ,‬כלומר אין לו עכשיו והיה לו חומה קולס לכן‪ ,‬הוה נמי בית חלוט בהו‪,‬׳ערכי! לב‪ .‬ועי• תום־ שם>‪.‬‬
‫אמר לו עתה באתי‪ ,‬כלומר על תלמוד תורה שבטלתם אותה עתה‪ .‬הנה תלמוד תורה חמור מעבודה‪.‬‬
‫ג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ט א ב מיי׳ פ״ ו מהלכוח‬
‫י״ט הלכה כד ופי״א‬
‫מהל׳ אכל הלכה ל ]ה[‬
‫סמג עשי] נ טוש״ע א״פ‬
‫נ‬
‫סימן תקמו פעיף‬
‫וטוש״ע י״ל סימן חא‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫י ג מיי׳ שם פי״ל הלכה‬
‫ט טוש״ע י״ד סימן‬
‫שפא סעיף א‪:‬‬
‫יא ד מיי׳ שם ס״ג הלכה‬
‫ח טוש״ע י״ד סי׳‬
‫שעל סעיף א‪:‬‬
‫יב ה מיי׳ פ״א מהלכוח‬
‫מגילה הלכה א טור‬
‫ש״ע א״ח סי׳ חרפז סעיף‬
‫נ‪:‬‬
‫״ג ו ז מיי׳ שס הלכה י‬
‫טור ש״ע א״ח סי׳‬
‫חרפח סעיף ב‪:‬‬
‫יד ח טוש״ע שם סעיף א‪:‬‬
‫טו ט מיי׳ פי״נ מהלי‬
‫שמטה ויובל הלכה יד‬
‫סמג עשי! קנל‪:‬‬
‫טז י מיי׳ פ״א מהלכוח‬
‫מגילה הלכה ח‪:‬‬
‫יז כ מיי׳ פי״נ מהלכוח‬
‫שמטה ויונל הלכה טו‬
‫]ופ׳־א מהלכוח מגילה ה״ל‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ תרפח‬
‫סעיף א[‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ופרקינן התם גבי יהושע‬
‫תלמוד תורה דכל ישראל‬
‫ולפיכך תמוד מעבודה‪,‬‬
‫אבל דיחידים כגון תלמוד‬
‫תורה דרבי‪ ,‬עבודה חמורה‬
‫ממנו וכן פורים‪ .‬אמר‬
‫ר׳ יהושע בן לוי אסור‬
‫לאדם לתת לחבירו שלום‬
‫בלילה‪ ,‬תיישינן שמא שד‬
‫הוא‪ .‬ואי מזכיר לו שם‬
‫שמים‪ ,‬שרי‪ .‬ותלמוד תורה‬
‫דיחיד קיל‪ ,‬והתנן נשים‬
‫במועד מעמת אבל לא‬
‫מטפתות‪ ,‬ואמר רבה בר‬
‫רב הונא אין מועד בפני‬
‫תלמיד תכם‪ ,‬כל שכן‬
‫חנוכה ופורים‪ .‬ופרקינן‬
‫כבוד תורה כגון הספד‬
‫תלמיד תכמים וכיוצא‬
‫בו‪ ,‬אפילו דיחיד חמור‬
‫מפורים‪ ,‬אבל תלמוד תורה‬
‫ריחיד קל מעבודה ופורים‪.‬‬
‫אמר רבא פשיטא לי‬
‫עבודה ומקרא מגילה‬
‫מקרא מגילה עדיף‪ ,‬כדר׳‬
‫יוסי ברי חנינה‪ .‬וכן מקרא‬
‫מגילה עדיף מתלמוד‬
‫תורה‪ ,‬מדמבטלין דבי‬
‫רבי תלמוד תורה ובאין‬
‫לשמוע מקרא מגילה‪.‬‬
‫וכן קבורת מת מצוה‬
‫עדיף מתלמוד תורה‪ ,‬דתנן‬
‫מבטלין תלמוד תורה‬
‫להוצאת המת ולהכנסת‬
‫הכלה‪.‬א( ואסיקנה דקבורת‬
‫מת מצוה עדיף ממקרא‬
‫מגילה‪ ,‬גדול כבוד הבריות‬
‫שדוחה את לא תעשה‬
‫שבחורה‪ .‬פירוש כגון‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מלמד שהלך ולן בעומקה של הלכה‪ .‬כל זמן ששכינה וארון‬
‫שריין שלא כמקומן אסורים כתשמיש המטה לא גרס‬
‫ליה הכא דמה שייך כאן וכפרק הדר )עירובין סג‪ >:‬גרת ליה דקאמר‬
‫שנענש יהושע על שכטל ישראל מפריה ורכיה״> י״ל דמה שנענש שלא‬
‫היה לו בן זכר היה על שכטל ישראל‬
‫מתשמיש מדה כנגד מדה אבל שאר‬
‫עונש בא לו על בטול תורה‪:‬‬
‫כאחת‬
‫עונות‬
‫כולן‬
‫מענות‪.‬‬
‫מקוננות אחת אומרת‬
‫והשאר עונות מטפחות יד על יד או‬
‫על ירך או על פנים‪ :‬אין מועד‬
‫כפני תלמיד הכם‪ .‬דום שמועה‬
‫כל שכן תנוכה‬
‫כבפניו דמי‪:‬‬
‫ופורים‪ .‬שמותר להספידס אע״ג‬
‫דמכטל ממקרא מגילה אלמא ח״ת‬
‫חמור ממקרא מגילה‪ :‬מת מצוה‬
‫עדיף‪ .‬לאו דווקא מת מצוה והוא‬
‫הדין לכל מתים שבעולם מבטלים‬
‫תלמוד תורה להוציאם אלא איידי‬
‫דנקט בסמוך גכי ולאחותו מת מצוה‬
‫ה״נ נקט תלמוד תורה ומת מצוה»(‪:‬‬
‫מצוה עדיף‪ .‬הקשה הר״ר‬
‫מת‬
‫אלחנן למה לי קרא תיפוק‬
‫ליה מק״ו ומה ת״ת דחמירא מבטלין‬
‫משוס כבוד המת עבודה דקילא לא כל‬
‫שכן דהא אפילו תלמוד תורה דרכים‬
‫מבטלין משוס ככוד המת כדאמר‬
‫פ״ב דכתובות ‪1‬לף יז‪ .‬ושס> וי״ל דה״מ‬
‫למאן דקרי ותני ומתני לצריך כולי‬
‫האי אבל למאן דלא קרי ותני לא‬
‫צדך כולי האי והכא מייד במת‬
‫מצוה דלא קרי ותני ומשוס הכי צדך‬
‫קרא דולאחותו‪ :‬כרך שאין בו י׳‬
‫בטלנים נדון ככפר‪ .‬וצ״ל דמיירי‬
‫כסתם כרכים האמורים כתלמוד ל( אכל‬
‫המוקף חומה מימות יהושע בן נון‬
‫אפילו אין בו י׳ בטלנים קורץ‬
‫בט״ו וה״נ משמע דפריך בסמוך מאי‬
‫קמ״ל תנינא איזו היא עיר גדולה‬
‫כו׳ ומשני כרך איצטריך ליה אע״ג‬
‫דמקלעי ליה מעלמא ואי איתא דאפילו‬
‫כמוקף חומה מימות יהושע כן נון‬
‫צריך י׳ כטלנין הוה ליה למימר מוקף‬
‫מימות יהושע אצטריכא ליה אע״ג‬
‫דחשיב חומה דידהו שהגינו מן‬
‫האויבים וגם מקלעי ליה מעלמא‬
‫דהוי רבותא טפי אלא ש״מ דבמוקף‬
‫מלמד‬
‫שמואל‬
‫קשיא‬
‫מ‬
‫והתעלמת‪,‬ואמרינןפעמים‬
‫ש א ת ה‬
‫] צ‬
‫ח‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫מ ת ע ל ם‬
‫ג ו ן‬
‫ל ה נ ה י ג‬
‫שהוא‬
‫ק ן‬
‫'י‬
‫פטור מלהשיב‪,‬‬
‫נ מ צ א‬
‫כ ב ו ד‬
‫את ‪-‬כתוב‬
‫ה ז ק ן‬
‫לא‬
‫נפש מת לא יכא וכמלכר ון הרי הכל‬
‫‪3‬‬
‫שנאמר‬
‫דרבים‬
‫׳אנשים‬
‫והא‬
‫‪1‬‬
‫עתה‬
‫דיחיד‬
‫במועד‬
‫באתי‬
‫לא‬
‫ודיחיד‬
‫קל‬
‫אבל‬
‫לא‬
‫מענות‬
‫כמשמע הדר כתיכ בתריה קרא‬
‫יתירא לאכיו ולאמו לאחיו ולאחותו‬
‫כו׳ דריש לה בספרי״( לאכיו לא יטמא‬
‫אבל מיטמא הוא למת מצוה לאמו מה‬
‫ת״ל שאס היה כהן ונזיר אע״פ שקדוש‬
‫ב׳ קדושות לאמו לא יטמא אבל‬
‫מיטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם‬
‫היה כהן גדול ונזיר לאחיו לא יטמא‬
‫אבל מיטמא הוא למת מצוה דעל‬
‫כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו‬
‫הלכך אס אינו ענין לו תנהו ענין‬
‫לחכירו ולאחותו מה ת״ל כו׳ ואס‬
‫אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין‬
‫כיטול עכודה ומילה מפני מת מצוה‪:‬‬
‫שמה לו מה‪ .‬אח או אחות‪ :‬אמרת‬
‫לא יטמא‪ .‬כשם שאין נזיר מבטל‬
‫נזירותו ליטמא לקרוכיו כך הוא זה‬
‫לא יבטל מפסחו‪ :‬את לא העשה‪.‬‬
‫דכתיכ לא תוכל להתעלס )דנריס » ו‬
‫וכתיב נ( והתעלמת פעמים שאתה‬
‫מתעלס כגון זקן ואינו לפי כבודו»‪:‬‬
‫בנחל‪ .‬מקום נמוך‪ :‬שישב ולבסון!‬
‫הוקן*‪ .‬שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף‬
‫הוקף חומה נידון ככפר לענין בתי‬
‫ערי חומה‪ :‬בית מושב ע י ר חומה‪.‬‬
‫בית מושכ של עיר חומה‪ :‬עשרה‬
‫בעלנין‪ .‬שכטלין ממלאכתן שיהו‬
‫מצרין תמיד ככית הכנסת שחרית‬
‫וערכית כדאמרינן במסכת כרכות‬
‫)דף ו‪ >:‬כיון שבא הקב״ה ככית הכנסת‬
‫ולא מצא שס עשרה וכר‪ :‬הטנא‪.‬‬
‫כפירקין כמתני׳)ל׳ ה‪ :(.‬כ ר ך איצעריכא‬
‫ליה‪ .‬דכל כרך אינו אלא מקום שווקין‬
‫שנכנסים שם מכל צד וגדול הוא יותר‬
‫מעיר גדולה‪ :‬דמיקלעי ליה מעלמא‪.‬‬
‫אנשים הרבה ויש הרבה מהן במלין‬
‫ממלאכה שאין עושין מלאכה אלא‬
‫במקומן אפילו הכי בעינן קבועין דזמנין‬
‫דלא משתכחין‪ :‬ישב אין‪ .‬שחזר והוקף‪:‬‬
‫לוד‬
‫מטפחות ר׳ ישמעאל אומר אם היו סמוכות‬
‫למטה‬
‫בראשי‬
‫מטפחות‬
‫בחנוכה‬
‫חדשים‬
‫ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה יא( אבל לא‬
‫מקוננות‬
‫בפני‬
‫ואמר רבה‬
‫תלמיד חכם‬
‫בר חונא‬
‫שכן‬
‫כל‬
‫ג‬
‫מועד‬
‫׳ אין‬
‫ב‬
‫ופורים‬
‫חנוכה‬
‫כבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור‬
‫תלמוד תודח דיחיד קל אמר רבא פשיטא לי‬
‫עבודה‬
‫מדר׳‬
‫מגילה‬
‫ומקרא‬
‫יוסי בר חנינא‬
‫מגילה‬
‫מקרא‬
‫תלמוד תורה‬
‫עדיף‬
‫ומקרא‬
‫מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית‬
‫תלמוד‬
‫רבי‬
‫עדיף‬
‫תורה‬
‫מדתניא‬
‫להוצאת‬
‫מצוה‬
‫מת‬
‫מת‬
‫י‬
‫‪8‬‬
‫מצוה‬
‫ומת‬
‫׳ מבטלין‬
‫ולהכנסת‬
‫עדיף‬
‫מצוה‬
‫מת‬
‫תלמוד‬
‫ג‬
‫כלה‬
‫‪2‬‬
‫מצוה‬
‫תורה‬
‫עבודה‬
‫מולאחותו‬
‫ומת‬
‫דתניא‬
‫> ולאחותו מה ת״ל הרי שהיה הולך לשחוט‬
‫ה‬
‫את‬
‫ולמול‬
‫פסחו‬
‫ושמע‬
‫את בנו‬
‫לו‬
‫שמת‬
‫מת יכול יטמא אמרת לא יטמא יכול כשם‬
‫שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת‬
‫ת״ל‬
‫מצוה‬
‫מיטמא‬
‫מקרא‬
‫ולאחותו‬
‫לאחותו‬
‫דאינו‬
‫חוא‬
‫יאבל מיטמא למת מצוה בעי רבא‬
‫מגילה‬
‫עדיף‬
‫ומת מצוה הי מינייהו‬
‫מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא או‬
‫דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות‬
‫דבעיא הדר פשטה‬
‫בתר‬
‫ה‬
‫עדיף‬
‫מ ת מצוה‬
‫י׳דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את‬
‫לא תעשה שבתורה גופא ׳‪•:‬א״ר יהושע בן לוי‬
‫י כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון‬
‫ככרך תנא יסמוך אע״פ שאינו נראה נראה‬
‫שאינו‬
‫אע״פ‬
‫בשלמא‬
‫סמוך‬
‫אע״פ‬
‫נראה‬
‫שאינו סמוך משכחת לה כגון דיתבה בראש‬
‫אלא‬
‫חחר‬
‫אע״פ‬
‫סמוך‬
‫שאינו נראה‬
‫היכי‬
‫משכחת לה א״ר ירמיה שיושבת בנחל וא״ר‬
‫יהושע בן לוי‬
‫ח‬
‫כ ר ך שישב ולבסוף חוקף נדון ככפר מ״ט דכתיב‬
‫‪3‬‬
‫ו א י ש כי‬
‫ואמר ריב״ל י כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר מאי קמ״ל תנינא‬
‫׳איזו‬
‫היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר כרך‬
‫איצטריך ליה אע״ג דמיקלעי ליה מעלמא ואמר ריב״ל כרך שחרב ולבסוף‬
‫ישב נדון ככרך מאי חרב אילימא חרבו חומותיו ישב אין לא ישב לא והא‬
‫תניא י׳ רבי אליעזר בר יוסי אומר‬
‫‪4‬‬
‫א ש ר לוא חומח‬
‫כ‬
‫א ף על פי שאין לו‬
‫ד כ י‬
‫ה מ ו ת‬
‫כ ש‬
‫‪1‬‬
‫ד ו ח ה‬
‫תוכל‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫כ י ו‬
‫״‬
‫י‬
‫מ‬
‫ט‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫‪1‬‬
‫ן‬
‫ב ט ל‬
‫ל‬
‫ש‬
‫י‬
‫י‬
‫א‬
‫ג‬
‫י‬
‫פ‬
‫י‬
‫'‬
‫ש‬
‫א‬
‫ג‬
‫י‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ל‬
‫?‬
‫^‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ת‬
‫י‬
‫ס‬
‫״ "‬
‫‪5‬‬
‫י ד‬
‫‪0‬‬
‫י‬
‫ח‬
‫ל‬
‫^‬
‫™‬
‫‪1‬‬
‫"'^‬
‫?‬
‫‪M1D3‬ל‬
‫ע‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫ל‬
‫מ‬
‫?‬
‫ל י‬
‫^‬
‫^‬
‫‪b‬‬
‫מ ד ת נ י א‬
‫ל‬
‫י‬
‫?‬
‫י‬
‫׳‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ו כ ש‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫י‬
‫ך‬
‫י‬
‫ל‬
‫גמ'‬
‫‪1‬‬
‫׳‬
‫^‬
‫ל‬
‫א‬
‫ה ן‬
‫מ י מ ו ת‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ר‬
‫כלה‪.‬‬
‫נהגהוה ש״ע אה״ע סי׳‬
‫סה סעיף א‪:‬‬
‫א‬
‫ה‬
‫י ה ו ש ע‬
‫"‬
‫מ‬
‫^‬
‫א‬
‫לומר ולאחותו‪ ,‬הנה הנזיר‬
‫מצווה שלא להיטמות‬
‫וכתיב ולאחותו מופנה‬
‫ל ל מ ד‬
‫ל א ח ו ת ו‬
‫מ מ נ ה‬
‫אינו מטמא אבל מיטמא‬
‫למת מצוה אע״פ שמבטל‬
‫העבודה‪ .‬אמר ר׳ יחושע‬
‫ב ן‬
‫מצוה‪ ,‬מת מצוה עדיף ולבסוף הוקף שהרי לא נגמרה חומת העיר עד שנגמרו כל הבתים ויש לומר דקרא אתא לאשמועינן דאפילו היכא דקים לן שלא דר אדם‬
‫שם עד שנגמרו כל הכתים אפילו הכי לא חשיכ היקף וצריך לומר דהא דקאמר נדון ככפר מייד דליכא י׳ בטלנים דאי יש ש‬
‫•‬
‫יי‬
‫™ בטלנין אמאי גרע מעיירות גדולות דהוו בי״ד‪ :‬והתניא רבי אליעזר ברבי יום־ אומר וכו׳ וא״ת אדמותבת ליה מרכי אליעזר‬
‫™ ™ ™ ‪S T‬‬
‫לאחיו אינו מטמא לאחותו לסייעיה מרכנן דפליגי עליה וסכרי דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לכא ויש לומר דע״כ לא סכר רכי יהושע כרכנן דאי סבר‬
‫קף‬
‫ל‬
‫לא כל שכן‪ ,‬אם ק ™ כוותייהו מאי מהני י!()ישב ולבסוף הוקף( אס לא קדשה קדושה שנייה‪ :‬אלא שהרב מעשרה בטלנים‪,‬‬
‫^ איירי דכיה לא צריך עשרה ואס תאמר מאי מהני מה שהיה כרך מתחילה הוה ליה כפר שנעשה כרך שנתישבו שם עשרה דש לומר‬
‫ה ^ ^ ;‬
‫את פסחו ולמול את בנו‪ ,‬דלרכותא נקט הכי ולא מבעיא כפר שנעשה כרך דכסתמא ליכא למיחש שמא יחסרו דיורים אלא אפילו זה שפסקו דיורים ככר‬
‫ן‪.‬‬
‫‪ A‬ל‬
‫ק‬
‫ל‬
‫קן‬
‫ל‬
‫ך‬
‫פעס א ןקלקא‬
‫שבשתיהן אף על פי ™ ‪1‬‬
‫ע כ ו ד ה‬
‫ולהכנסת‬
‫דהיקף ים מהני כהיקף חומה לגכי מגילה גס כן דין הוא שיקראו המגילה בט״ו שהרי היקף שלה קודם לישובה והוי כשאר היקף דמהני‬
‫לו‪ ,‬מיל‬
‫בבתי ערי חומה אבל ישב ולבסוף הוקף לא מצינו בשום מקום דחשיב חומה שלה וא״ת לקמן בפרקין )שס( דקאמר אשר לו חומה פלע‬
‫ש ב מ צ ו ו ת עמדה ומת‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ש כ‬
‫ר‬
‫ב ס ו‬
‫ה ו‬
‫ד מ כ ס י א‬
‫ן‬
‫ג‬
‫א‬
‫ן י‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ש‬
‫א‬
‫נ‬
‫י‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ר‬
‫י‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ז‬
‫גליון הש״ם‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫מ‬
‫‪ . 1‬וייאמר ל א כי אני שר‬
‫צבא יי עתה באתי ויפיל‬
‫יהושע אל פניו ארצה‬
‫וישרנחו וייאמר לו מה‬
‫א ד נ י ‪ ; :‬ד ב י א ל עבדו‪:‬‬
‫יהושע ה יד‬
‫‪ .2‬לאביו ולאמו לאחיו‬
‫ולאחת־ ל א יטמא להם‬
‫במתם בי נזר אלדזיו על‬
‫במדבר ו ז‬
‫ראשו‪:‬‬
‫‪ .3‬ואיש בי ימכיר בית‬
‫מושב עיר חומה והיתה‬
‫גאלתו ע ד חים שנת‬
‫תהיה‬
‫ימים‬
‫ממכרו‬
‫ויקרא כד‪ ,‬כט‬
‫גאלתו‪:‬‬
‫‪ .4‬ואם ל א יגאל עד‬
‫מלאת לו שנה תמימה‬
‫וקם הבית א ש ר בעיר‬
‫א ש ר לו חמה לצמיתת‬
‫לקנה אתו לדיריתיו לא‬
‫יצא ביבל‪ :‬ויקרא כה ל‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫עכשיו והיח לו קודם לכן אלא מאי חרב שחרב מעשרה בטלנין ואמר ריב״ל‬
‫ליד‬
‫לוד‬
‫‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫) א ( גמ' ומטפמות נוה‬
‫מקוננות‪:‬‬
‫אינן‬
‫ונזה‬
‫) ב ( תום׳ ד״ה כרך שישנ‬
‫וכו׳ נט״ו דהויא מוקפת‬
‫מומה‪:‬‬
‫ימכור בית מושב עיר חומה ״׳‪-‬שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף‬
‫ט‬
‫א( ]עירוני! סג‪ :‬ע״ש‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫מד‪:‬‬
‫סנהדרין‬
‫ג(מו״קכח‪ ,:‬ג(!מריק כז‪:‬‬
‫ע־׳שן‪ ,‬ל( לקמן כט‪] .‬ע״ש‬
‫נתוס׳ן כמינות יז‪] .‬ע״ש‬
‫נתוס׳ן‪ ,‬ה( כרכות יט‪ :‬נזיר‬
‫ממ‪ :‬סנהדרין לה‪ .‬זנחיס ק‪,.‬‬
‫י( שנת פא‪ :‬צד‪] :‬נרכות יט‪:‬‬
‫עירונין מא‪ :‬מנמות לז‪,1:‬‬
‫‪ 1(1‬לעיל ב‪ :‬ן‪ ,‬ח( ן ערכין לג‪:‬‬
‫נרייתא[‪,‬‬
‫דהיא‬
‫ע״ש‬
‫ט( ]לקמ! ה‪ ,[.‬י( ]לקמן י‪:‬‬
‫שנועות ט!‪.‬ן ערכין לב‪] .‬עי׳‬
‫רש״י ומוס׳ ערכין שס ועיי‬
‫פי׳ תוס׳ על זה בחולין סה‪.‬‬
‫ד״ה אע״פן‪ ,‬כ( ]מו״ק‬
‫כנו‪:‬ן‪ ,‬ל( ןע״א[‪ ,‬מ(!פרשת‬
‫נשא[‪ ,‬נ( ]לנריס ככן‪,‬‬
‫ס( ןנ״מ ל‪ .‬ן‪ ,‬ט( ולא סתרי‬
‫אהללי להמס קאמר שנענש‬
‫על שביטל ישראל מפ״ו והכא‬
‫אמר שנענש על שניטל‬
‫מעבודה לי״ל למה שנענש‬
‫כוי‪ ,‬פ( ]ועי׳ פיס׳ כמונות‬
‫יו‪ .‬ל״ה להוצאת[‪ ,‬צ( להיינו‬
‫עיירות גלולומ אנל כרך‬
‫הנזכר נמקרא מגילה היינו‬
‫המוקף חומה‪ ,‬ק( נ״א אס‬
‫לבסוף ישנ‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ימכור לאשמועינן רחומה דמתנינן גבי מגילה בכה״ג דמהני גבי ערי חומה דהיינו הוקף ולבסוף ישב כדכתיכ כית מושכ עיר חומה דמשמע‬
‫שנתיישב בתוך החומה ואס תאמר לקמן )דף ה‪ (:‬אמדנן דטבריא שימה חומתה אע״ג דאין לה דין ע ד חומה מ״מ ק ודן את המגילה‬
‫״‬
‫״‬
‫ן‬
‫ל ף קף‬
‫י‬
‫כט״ו»«דהס מוקפין חומה כיון דמגניא מאויבים וה״נ היה לנו לומר‬
‫ז שאין כבייי‬
‫ל פ נ‬
‫ל‬
‫ן ס‬
‫הא‬
‫והתנן‬
‫י‬
‫כ א י ז ה‬
‫=‬
‫כ‬
‫מ‬
‫מ י י מ י‬
‫א‬
‫בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר‬
‫מהקרבת‬
‫מימות יהושע לא צריך י׳‪:‬‬
‫שישב ולבסוף הוקף נדון‬
‫כרך‬
‫הקונטרס‬
‫פירש‬
‫בכפיי‪.‬‬
‫דלענין בתי ע ד חומה איירי וה״נ‬
‫משמע מדאייתי קרא דכי ימכור‬
‫וקשה דאס כן בערטן )דף לב‪ (.‬הו״ל‬
‫להש״ס למתני גכי הא לתני שאר‬
‫ליני לבתי ערי חומה ועול קשה‬
‫החצריס‬
‫כערי החציים‬
‫נלון כערי‬
‫הל״ל נדון‬
‫כן הל״ל‬
‫דאס כן‬
‫דאס‬
‫™‬
‫מגילה‬
‫דלענין מגילה‬
‫לכ״נ דלענין‬
‫גכייהו לכ״נ‬
‫דשייך גכייהו‬
‫]להיות[ מנהיג בהמה‪ ,‬דשייך‬
‫ק‬
‫ק‬
‫אינו חייב להשיבה‪ ,‬שנא־ ןן״ך‪,‬‬
‫ל א‬
‫הא דרבים‪ .‬דהפם כל ישראל הוו‪ :‬מענוה‪ .‬הספד על המת‪ :‬ולא‬
‫מנופחוה‪ .‬על לכן‪ :‬אבל לא מקומוה‪ .‬והפס׳( מפרש איזהו עינוי‬
‫ואיזהו קינה עינד שכולן עונות כאחת קינה אחת אומרת וכולן עונות‬
‫אחריה‪ :‬ה״ה דיחיר‪ .‬ביטול תלמודו קל מעכודה ופורים‪ :‬מדרבי‬
‫יוסי ב ר חניגא‪ .‬דדרישל( משפחה כוי‪:‬‬
‫ולאחוהו מה ה״ל‪ .‬גכי נזיר כתיב על‬
‫של הלכה ( ואמר רב‬
‫שלן בעומקה‬
‫תמידין‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ל ו י‬
‫ו כ ל‬
‫כ ר ך‬
‫ה ס מ ו ך‬
‫כדאמת‪ .‬כו־‪ .‬תנא‬
‫אע^פישלאילראה^‬
‫כגון שיושבת בנחל‪ .‬או‬
‫נראה עמו כגון שיושבת‬
‫‪«0‬ך^ור ‪:‬יל א ; א‬
‫ש‬
‫ע‬
‫א‬
‫נ‬
‫י‬
‫יותר מזה‪ ,‬נידון ככרך‪.‬‬
‫והשוכן חוץ לבדך כשיעור‬
‫^דו ן כ בן כ רך ו־ן כרד‬
‫ק‬
‫יי‬
‫א‬
‫ה‬
‫מ‬
‫י‬
‫שישב‪ ,‬כגון שבנו בתים‬
‫ואחר כך הקיפוהו הומה‪,‬‬
‫ח י י ש ע‬
‫א‬
‫ל‬
‫מ ש מ ע‬
‫א‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫א פ י‬
‫א ח ר ת‬
‫ע ן ל פ ע ס‬
‫ש מ א י פ ס‬
‫מ י ח ש‬
‫ל א י כ א‬
‫א מ ע א‬
‫ד ע ת‬
‫ח ת‬
‫נידון ככפר‪ ,‬ואע״פ שעתה‬
‫‪1‬‬
‫מוקף חומה הוא‪ .‬שנא־‬
‫"ל‬
‫כרת‪ ,‬כדתנן בכריתות פרק‬
‫ואיש כי ימכור ביה מושב עיר חומה‪ ,‬שקדם בעיר חומה ולא קדם בניין הבית לחומה‪ .‬וכן כרך שאין בו‬
‫ראשון הפסה והמילה מצות עשה‪] ,‬והן בכרה[ דכחיב והאיש אשר הוא טהור ובדרף לא היה והדל‬
‫עשרה בטלנין‪ ,‬שבטילין ממלאכתן ויושבין בבית הכנסת‪ ,‬ואע״ג דאתו להו מעלמא אכסנאיים‪ ,‬הרי זה כפר‪.‬‬
‫לעשות הפסח ]וגוי[‪ ,‬וכתיב וערל וכר אשר לא ימול וגוי‪ .‬ושמע שמת לו מת יכול יטמא‪ ,‬אמרת לא‬
‫וכן כרך שהיו בו עשרה בטלנין וחרב‪ ,‬ועוד חורו ]כו[ ועכשיו יש בו עשרה בטלנין‪ ,‬נידון ככרך‪ ,‬נוהגין‬
‫יטמא‪ ,‬דייקינן מדכתיב והאיש אשר הוא טהור והדל לעשות הפסח ונכרת]ה[‪ ,‬וכן ]ו[ערל וכר אשר לא‬
‫בו נ‪:‬ל מצוה הנוהגות בכרך‪ .‬אבל כרך שהוקף ולבסוף ישב‪ ,‬אף על גב דחרבה הומתו הרי הוא ככרך‪.‬‬
‫ימול ונכרתה‪ ,‬כלומר אינו רשאי להיטמא ]נ״א‪ :‬להיטפל[ למתו ולבטל המצוה‪ .‬יכול גם למת מצוה לא‬
‫א( נראה למסר כאן וצ״ל מקרא מגילה ומת מצוה מאי ואסיקנא וכוי‪.‬‬
‫מ צ ו ו ת‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ה‬
‫י‬
‫א‬
‫ח י י ב‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ד‪.‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫לוד׳‬
‫ואונו וגיא החרשים‪ .‬הקשה ה״ר אלחנן אמאי אצטריך ליה‬
‫א( ]צ״ל ערי מצורה לוד ואוגו וגיא החרשים‪ .‬מערי כנימין היו כדכתיב ובני אלפעל עבר‬
‫ניהולה[‪ ,‬ב( ]ערטן ג‪,[.‬‬
‫ומשעם ושמר הוא בנה את לוד ואת אונו וגו׳ ובספר דכד הימים ה‬
‫‪ 0‬נשנח נג‪ .‬פסחים קח‪,[:‬‬
‫ד( לקמן לכ‪ ,.‬ה( ]לקמן כ‪ ,[.‬מיתסו על שבט בנימין‪ .‬וגמרא גמיר לה רבי יהושע בן לר מרביה‬
‫משנה שלימה היא כפרק כתרא לערכין )לף לכ‪ (.‬ויש לומר דאגב‬
‫ו( לקמן נ‪ (1 ,.‬ולעיל ב‪ .‬לקמן דמוקפות חומה מימות יהושע בן נון הן ובמתני׳ דערכיףי( תנן תרתי‬
‫דאצמריך לאשמועינן לול וגיא החרשים תנא נמי אונו בהרייהו‪:‬‬
‫יט‪,[.‬ח(]א ח[‪,‬ט(]דףלכ‪,[.‬‬
‫מינייהו דקא מני לוד ואונו אצל ע ד‬
‫הא אלפעל כננהו‪ .‬קשה אמאי לא‬
‫י( ]פרק יח[‪ ,‬כ( ]אסחר ג[‪,‬‬
‫ל( ]ע״נ[‪ ,‬מ( ]דר״כ סוף חומה שאינן נוהגות אלא מימות‬
‫פריך כפרק כתרא לערכין כי‬
‫לוד ואונו וגיא חחרשים מוקפות חומה מימות‬
‫פסקא‬
‫דהעומח‪ ,‬יהושע בן נון ולפי שחומותיהן נראות‬
‫האי גוונא ר״ל להתס לא תנן אלא‬
‫יהושע בן נון הוו והני יהושע בננהי וחא‬
‫נ( ]למגילה פ״נ[‪ ,‬ש( דומיא‬
‫חדשות כדאמרינן לקמן שנפלו והחזיקן‬
‫אונו והיה יולע למצי לשנויי תרי אונו‬
‫דהכלכצ״ל‪] (»,‬סוטה יא‪,[:‬‬
‫אלפעל בננהי דכתיב <]ו[בני אלפעל עבר‬
‫פ( ]פסחים מג‪ ,[:‬צ( ]ועי׳ הוזקק ר׳ יהושע בן לר להעיד שבכלל‬
‫הוו אכל הכא להוו ג׳ כשלשתן לא‬
‫ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד‬
‫חוס׳ ססמיס קח‪ :‬ל״ה היו[‪ ,‬מוקפות חומה הן לקרות מגילה‬
‫שייך למימר שהן כפולות‪:‬‬
‫ק( ןנאוחו מזמור לא גמצא‬
‫הייכות כמקרא מגילה‪.‬‬
‫מסלה לשוס אומה אנל בט״ו‪ :‬ויחזק אסא‪ .‬אינו בבל המקרא ובנותיה ולטעמיך <‪ #‬אםא בננהי דכתיב ויבן נשים‬
‫כאליהו רנה סי׳ מרצג ס״ק אבל מקרא אחר כתיב ויק ערים‬
‫>)אםא את ערי הבצורות אשר ליהודה( אמר‬
‫שהנשים‬
‫משמע‬
‫מכאן‬
‫ט כתג נזה״ל ונחוס׳ מגילה ביהודה‪ .‬ואע״ג דהני לאו מיהודה‬
‫מוציאות את אחרים ילי חוכתן מללא‬
‫ר׳ אלעזר הני מוקפות חומה מימות יהושע‬
‫לף ל כחנו לומ׳ שיר מזמור‬
‫נינהו ומכנימין היו מלכי יהודה מושלים‬
‫קאמר לשמוע מקרא מגילה והכי נמי‬
‫בן נון הוו חרוב בימי פילגש בגבעה ואתא‬
‫לאסף משום ליש נה מפלח‬
‫עמלק עכ״ל יע״כ שכך היה על בנימין ומצינו באסא שאף ערי‬
‫משמע כערכין )לף ב‪ :‬ישהו לקאמר‬
‫אלפעל בננהי הדור אינפול אתא אםא‬
‫לפניו הטסחא נח וסי[‪,‬‬
‫כנימין חיזק דכתיב )ל״ה ב נוז> וישאו‬
‫הכל כשרים לקרא את המגילה ומסיק‬
‫שפצינהו דיקא נמי דכתיב ו י א מ ר ליהודה‬
‫את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה‬
‫הכל כשרים לאתויי מאי ומשני לאתויי‬
‫נבנה את הערים האלה מכלל דערים הוו‬
‫בעשא רבן בהס את גבע ואת‬
‫נשים משמע להוציא אפילו אנשים‬
‫מעיקרא ש״מ *ואריב״ל נשים חייבות במקרא‬
‫תורה אור השלם המצפה והן ערי בנימין כדכתיב‬
‫וקשה להא כתוספתא נ( תני כהליא‬
‫‪ .1‬ובני א ל פ ע ל עבר בספר יהושעי(‪ :‬בימי פילגש כגבעה‪.‬‬
‫רבי‬
‫ואמר‬
‫הנם‬
‫באותו‬
‫היו‬
‫הן‬
‫>שאף‬
‫מגילה‬
‫לטומטום אין מוציא לא את מינו ולא‬
‫ומשעם ושמר הוא בנה‬
‫את אונו ואת לה שהחריבו ישראל את בנימין ואת עריו‬
‫שאין מינו ואנלרוגיטס מוציא את‬
‫יחושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת‬
‫וביחיה‪:‬‬
‫כדכתיכ גס כל העדס הנמצאות‬
‫מינו ואין מוציא את שאין מינו וסשיטא‬
‫שואלין ודורשין בעבעו ש ל יום מאי אריא‬
‫דברי הימים א ח יכ שלחו באש )שופטים ק ‪ :‬שפציגהז‪.‬‬
‫ללא עליסא אשה מאנדרוגינוס וכן‬
‫‪ .2‬ויבן ערי מצורה‬
‫מ ש ה תיקן‬
‫פורים אפילו י״ט נמי דתניא‬
‫ביהודה כי שקטה ה א ר ץ החזיק את בדקיהן‪ .‬ודומה לו ביבמות‬
‫* פסקו הה״ג לאשה מוציאה מינה‬
‫להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו‬
‫ואין עמו מלהמה בשנים )לף סג‪ (.‬טוס ולא תשפץ שפיץ ולא‬
‫אכל לא אנשים וי״ל לסלקא לעתך‬
‫האלה כי הניח ין ל‪:1‬‬
‫ש ל יום הלכות פסח בפמה הלכות עצרת‬
‫תבנה‪ :‬דיקא גמי גרס‪ :‬שאןן הן‬
‫ללא יועיל קריאתן אפילו להוציא‬
‫דברי הימים ב יד ה‬
‫איצטריכא‬
‫פורים‬
‫בחג‬
‫חג‬
‫והלכות‬
‫בעצרת‬
‫‪ .3‬וייאמר ליהודה נבנה היו באוחו הנס‪ .‬שאף על הנשים גזר‬
‫הנשים קמ״ל לחייכין ס(להכל חייכין‬
‫את הערים האלה ונסב המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד‬
‫ליה מהו דתימא נגזור משום דרבה קמ״ל‬
‫כשמיעה עכליס נשים וקטנים‪:‬‬
‫הומה ומגדלים ךלתים זקן טף ונשים וגרי(‪ :‬שואלץ ודורשי;‪.‬‬
‫המגילה‬
‫את‬
‫לקרות‬
‫אדם‬
‫יחייב‬
‫יואריב״ל‬
‫שאף הן היו כאותו הנם‪ .‬פירש‬
‫ובריחים עוךנו ה א ר ץ‬
‫לפנינו כי הרשנו את יי מעמידן תורגמן לפני החכם לדרוש‬
‫בלילה ולשנותח ביום שנאמר אלהי אקרא‬
‫רשכ״ס שעיקר הנס היה‬
‫אלהיני דרשנו וינח לנו אגרת פורים ברכים‪ :‬משום דרבה‪.‬‬
‫על ילן כפורים על ילי אסתר‬
‫יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי סבור‬
‫מסביב ויבנו ויצליחו‪:‬‬
‫דגזר לקמן ל( בקריאת מגילה שמא‬
‫כחנוכה על ילי יהולית כפסח שכזכות‬
‫דברי הימים ב יד ו‬
‫מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין‬
‫‪ .4‬אלהי אקךא יומם יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים‬
‫צלקניות שבאותו הלור נגאלות וקשה‬
‫דידה ביממא אמר להו רבי ירמיה לדידי‬
‫ו ל א תענה ולילה ו ל א אף כאן גזרו דרשה אטו קדיה‪:‬‬
‫ללשון שאף הן משמע שהן טפלות‬
‫דומ;ה לי‪ :‬ההלים כב ג‬
‫מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון‬
‫ולשגוחה ביום‪ .‬זכר לנס שהיו זועקין‬
‫‪ .5‬למען יזמרף ב ב ‪-‬‬
‫ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה‬
‫ו ל א ידים ין אלהי לעולם בימי צרתן יום ולילה‪ :‬אקרא‪ .‬כמזמור‬
‫דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה‬
‫לי שאף הן היו כספק ללהשמיל‬
‫אוהך‪:‬‬
‫תהלים ל יג למנצח על אילת השחר הוא שנאמר‬
‫איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה‬
‫ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבלות‬
‫על אסתר כדאמרינן כמסכת יומא‬
‫יי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה‬
‫לפרעה במצרים וכן כחנוכה הגזירה‬
‫)לף כט‪ (.‬למה נמשלה אסתר כאילת‬
‫היתה מאל עליהן‪ .‬גבי מצה יש‬
‫ולשנותה ביום שנאמר ל מ ע ן יזמרך כבוד‬
‫גליון הש״ם‬
‫כו׳‪ :‬סבור מיגה‪ .‬בני הישיבה ששמעו‬
‫מקשה למה לי היקשא &>דכל שישנו‬
‫ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך‪ :‬אלא שהכפרים‬
‫תום׳ ד״ה נשים ובו׳‪ .‬וכן שמועה זו בלה״ק ולשנותה ביום היו‬
‫ככל תאכל חמץ ישנו כקוס אכול מצה‬
‫פסקו הה״ג‪ .‬עי׳ סוכה‬
‫מקדימין ליום הכניסה‪ :‬א״ר חנינא חכמים‬
‫דף לח ע״א חוס׳ ד״ה סבודן דהאי ולשנותה לשון שונה‬
‫תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו‬
‫הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה‬
‫נאמח‪ :‬שם ה״ה ‪ poe‬כו׳ משנה הוא‪ :‬למיחני מחניחין דידה‪.‬‬
‫הנס וי״ל למשוס האי טעמא לא‬
‫משום דכתי' כ " מפלה משניות של מסכת מגילה‪ :‬אעבור‬
‫״כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין‬
‫מחייבא אלא מררבנן אי לאו מהיקשא‬
‫לעופה• כוכבי׳‪ .‬עי׳ לקמן‬
‫דף טו ע״נ וניומא דף פרשהא דא זאחגיה‪ .‬אסיים פרשה‬
‫למימרא‬
‫ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ‬
‫כט ע״א וצ״ע‪:‬‬
‫זו ואשנה אותה פעם שניה‪ :‬ביראה‪ .‬דמן בירי‪ :‬יזמרך כבור‪.‬‬
‫לסלקא רעתך למיפטרה מגזירה שוה לט״ו ט״ו לחג הסוכות כרפי׳‬
‫ביום ולא ידום בלילה‪ .‬והאי קרא במזמור ארוממך ה׳ כי דליתני‬
‫פרק אלו עובדן )פסחים מג‪ :‬ל״ה סלקאצ((‪ p D f i :‬ואומר על הנסים‬
‫דרשינן בפסיקתא״( במרדכי ואסתר והמן ואתשורוש וקריאת מגילה‬
‫בתפלה ובהוראה ויש שאין אומרים כשם לפי שאמרו חכמים )ברכוח לד‪(.‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫שבח הוא שמפרסמין את הנס והכל מקלסין להקדוש ברוך הוא‪:‬‬
‫לעולם לא ישאל אלם צרכיו לא בג׳ ראשונות ולא בג׳ ברכות אחרונות‬
‫) א ( גם' ולטעמיך הא‬
‫ושטות הוא שהרי האי טעמא לא הוי אלא למתפלל בלשון יחיל אבל‬
‫אסא וכו׳ אשר ליהודה‬
‫למימרא‬
‫אלא אמר ר׳ אלעזר‪:‬‬
‫בשביל הציבור ש ד אבל נראה שאין לאומרו מטעם אחר משוס לאמרו חכמים )פסחים קי!‪ (:‬לכל לנר להוי בלהבא תקנו בלהבא ובלבר‬
‫להוראה הוי לשעבר ומשוס הכי תקנו בה על הנסים להוי לשעבר ובליל י״ל לאחר תפלת מעריב אומר קריש שלם ואחר כך קורא את המגילה‬
‫ומברך לפניה ג׳ ברכות ואחריה ברכה אחת על האל המושיע השלים עומל לפני התיבה ואומר ואתה קלוש ואין מתחילין ובא לציון לפי‬
‫מוםף רש״י‬
‫שאין גאולה בלילה ואם מוצאי שבת הוא יאמר ויהי נועם קולס וכשרוצה לקרות פושט את כולה קולס כאגרת אבל לא גולל וקורא כמו‬
‫ש א ף הן היו באותו‬
‫ס״ת ובשחר מתפלל שמונה עשרה ברכות ואומר על הנסים בהולאה ואין אומר כשם לפי שכל הברכה אינה אלא לשעכר וא״כ אין לומר‬
‫הנס‪ .‬משוס דעל ידי אסחר‬
‫נגאלו )פסחים קח‪ .(:‬כדי בה לבר שלהבא ואחר כך אומר קדש על לאמירן ואוחז ס״ת וקורא שלשה גברי פרשת רבא עמלק אע״פ שאין בה אלא ט׳ פסוקים ואין‬
‫שיספקו מים ו מ ז ו ן ‪ .‬מחזיר הספר תורה למקומו אלא יושב ואוחז ביליו על שקראו את המגילה ומכרך עליה כאשר עשה בלילה כלפירש בסניס ואחר כך אומר‬
‫שיהו סנויס ניוס פוריס‬
‫תהלה ובא לציון ואין אומרים למנצח משוס לכתיב ביה צרה וצרה כפורים לא מזכרינן וכן אין נופלים על פניהם בי״ל ובט״ו משוס לכתיב‬
‫סעודת‬
‫צורכי‬
‫להספיק‬
‫פורים לנגי העיירות )לעיל ימי משתה ושמחה ואומר ])מהליס »> למנצח על אילת השחר[ ‪ (p‬משוס לכתיב ביה מפלה לעובלי כוכבים וכן בליל ארבעה עשר ואומר פטום‬
‫הקטורת וכל הסלר כמו בחול‪ :‬פורים שהל להיות בשבת‪ .‬לווקא בשבת לפי שאין קורץ המגילה משוס גזירה לרבה אבל בחול א״צ‬
‫שהרי קורץ המגילה וטפי איכא פרסומי כיסא‪ :‬מאי איריא פורים אפילו י״ט נמי‪ .‬נראה לי לה״פ מאי איריא פורים לאין לורשין בו‬
‫מקודם לכן שלשים יום דמשוס הכי לידרוש בו ביום אפילו בי״ט ללרשינן שלשים יום לפניו ואפילו הכי לורשין בו כיום כלתניא )לקמן ל‪(.3‬‬
‫וידבר משה את מועדי ה׳ וכר‪ :‬הייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה כיום‪ .‬אומר ר״י דאף על גב דמברך זמן בלילה חוזר‬
‫ומברך אותו ביום דעיקר פרסומי כיסא הר כקריאה דיממא וקרא נמי משמע כן דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אף על גב שקורא‬
‫כיוס חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה וגס עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמר לקמן )לף ‪ c t‬דאם‬
‫אכלה בלילה לא יצא י״ח והכי נמי משמע מדכתיב נזכרים ונעשים ואיתקש זכירה לעשייה מה עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן‪:‬‬
‫לרבי יהושע לאשמועינן לאונו מוקפת מימות יהושע והא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫יח א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מגילה הלכה א סמג‬
‫עשין ד טוש״ע א״ח שי׳‬
‫חרפט סעיף א‪:‬‬
‫יט ב מיי׳ שס הלכה יג‬
‫נטור‬
‫סימן‬
‫א״ח‬
‫חרפח[‪:‬‬
‫כ‬
‫ג מיי׳ פי״ג מהלכוח‬
‫חפלה הלכה ח‪:‬‬
‫כא ד מיי׳ פ״א מהלכוח‬
‫מגילה הלכה ג׳ סמג‬
‫שס טוש״ע א״ח סי׳ חרפו‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫ג‬
‫ב‬
‫ד ( ג‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪s‬‬
‫ויעבירנה‬
‫רבינו חננאל‬
‫לוד ואונו גיא החרשים‪,‬‬
‫חומה‬
‫מוקפת‬
‫דייקינן‬
‫כלומר‬
‫וכולי‪.‬‬
‫מדכחיב‬
‫ויכן אסא אח כל הערים‬
‫הבצורות אשר ביהודה‪,‬‬
‫וכי כל הערים אסא בנאם‬
‫והלא בנויות היו‪ ,‬אלא‬
‫שפצינהו‪ ,‬כך יש לומר‬
‫אלפעל שפצינהו‪ .‬כרכין‬
‫המוקסין‬
‫מימות‬
‫חומה‬
‫יהושע בן נון מקודשות‬
‫ומשלהין מצורעין מתוכן‪.‬‬
‫ר׳‬
‫ואמר‬
‫ןבן‬
‫יהושע‬
‫לוי[ נשים הייבות לשמוע‬
‫מקרא מגילה‪ ,‬שאף הן‬
‫היו באותו הנס‪ .‬כלומר‬
‫שגם‬
‫הן‬
‫להשמיה‬
‫בכלל‬
‫היו‬
‫ולאבד‪.‬‬
‫להרוג‬
‫פורים שחל להיות בשבת‪.‬‬
‫המשה‬
‫פירוש אם חל‬
‫עשר להיות בשבת שהוא‬
‫פורים לבני כרכין‪ ,‬שואלין‬
‫בעיניינו‬
‫ודורשין‬
‫של‬
‫יום‪ .‬מהו דתימא ניגזור‬
‫משום דרכה דאמר הכל‬
‫חייבין במקרא מגילה ואין‬
‫הכל בקאיין בה‪ ,‬גזירה‬
‫שמא יטלנה ןביהו[‬
‫שאינו‬
‫בקי‬
‫וילך‬
‫מי‬
‫אצל‬
‫מי שבקי ויעבירנה ארבע‬
‫אמות ברשוח הרבים‪ ,‬קא‬
‫משמע לן‪.‬‬
‫וחייב‬
‫אדם‬
‫לקרות את המגילה כלילה‬
‫ולשוב‬
‫לקראותה‬
‫כולי‪ 0 £ ] .‬ק א [‬
‫מקדימין‬
‫ליום‬
‫ביום‬
‫הכפרים‬
‫הכניסה‪.‬‬
‫ר‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫כב‬
‫מיי׳‬
‫ב‬
‫מהלכות‬
‫פ״א‬
‫מגילה‬
‫‪] (5‬לקמן יט‪ ,[.‬ג( ]מיספתא‬
‫פ״א[‪ ,‬ד(‬
‫כג ג מיי׳ שס הלכה יג‬
‫סימן‬
‫טיש״ע א״ח‬
‫חרפח סעיף ו‪:‬‬
‫ד ה מיי׳ פ״ב שס‬
‫הלכה יד טוש״ע שס‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫אימתי‪.‬‬
‫מקדימים‪,‬‬
‫במקום שנכנסים בשני‬
‫ובחמישי‪ .‬גמקוס שבית‬
‫דין קבוע והכפרים נכנסים‬
‫שס ליום הדין כשיש להס‬
‫הריב‪ ,‬אבל במקום שאין‬
‫נכנסים‪ .‬דהך הקדמה לאו‬
‫קולא היא‬
‫אין‬
‫לכפרים‪,‬‬
‫קורין אומה אלא בזמנה‬
‫)לעיל ב‪ .(:‬זמנו ש ל זה‬
‫לא ומנו ש ל זה‪ .‬זמנו של‬
‫מוקסין לאו‬
‫פרדס‬
‫של‬
‫כזמנו‬
‫ילעיל‬
‫ב‪.(.‬‬
‫ויעבידנה ארבע אמות‬
‫ברשות‬
‫הוא‬
‫הרבים‪.‬‬
‫הדין דמצי למימר ויוציא‬
‫מרשות‬
‫היחיד‬
‫לרשות‬
‫הרניס‪,‬‬
‫אלא‬
‫שברוב‬
‫מקומות ועניגיס אמרינן יש‬
‫לחוש להעברת ארבע אמות‬
‫ואין לחוש להוצאה‪ ,‬כגון‬
‫אס היה מונת גכרמלית או‬
‫בקרפף או בגינה‪ ,‬דאין כאן‬
‫הוצאה‬
‫איסור‬
‫ויש כאן‬
‫לאורייתא‬
‫איסור‬
‫העברה‬
‫ברה״ר‪ ,‬או הגביהו על מנת‬
‫ליטלו ולא להוציאו ונמלך‬
‫להוציאו‬
‫משוס‬
‫פטור‬
‫הוצאה אס לא עמד לפוש‬
‫נינתיס כדאמרינן במסכת‬
‫שנת )סוכה מג(‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אבל מיום הכניסה ליום‬
‫הכניסה‬
‫דחינן‪.‬‬
‫לא‬
‫ותריצנה להא דר׳ חנינא‪,‬‬
‫חכמים הקלו על הכפרים‬
‫מקדימין‬
‫שיהו‬
‫הכניסה מפני‬
‫מים‬
‫ליום‬
‫שמםפקץ‬
‫ומזון‬
‫לאחיהם‬
‫שבכרכים‪ .‬וכן תנא דבי‬
‫שמואל‪.‬‬
‫ואקשינן‬
‫עזרא אהר‬
‫הלא‬
‫ובנו‬
‫שבאו‬
‫הבית תיקן קריאת ההורה‬
‫בשני ובחמישי ובמנחה‬
‫בשבת‪,‬‬
‫מרדכי‬
‫ובימי‬
‫ואסתר שהיו בימי כנסת‬
‫הגדולה‬
‫ובימי‬
‫]נ״א‪:‬‬
‫כנסת הגדולה שהיו בימי‬
‫מרדכי ואסתר[ לא היתה‬
‫תקנה זו ואין שם עדיין‬
‫יום הכניסה‪ ,‬ואיך אמרה‬
‫משנתינו אלא שהכפרים‬
‫מקדימץ‬
‫ליום‬
‫ומצאנו‬
‫בתלמוד‬
‫הכניסה‪.‬‬
‫ארץ‬
‫ישראל כך‪ ,‬וכי מרדכי‬
‫ואסתר מתקינין סמניהן‪,‬‬
‫כדאמרן להיותם מקדימין‬
‫ליום‬
‫הכניסה‪ ,‬על‬
‫מה‬
‫שעזרא עתיד לתקן יום‬
‫כניסה להיות קורין בספר‬
‫תורה‬
‫בשני‬
‫ובחמישי‪.‬‬
‫ואמר ר׳ מנא מי שסידר‬
‫את המשנה סמכה למקרא‬
‫משפחה ומשפחה מדינה‬
‫ומהינה עיר ועיר‪] .‬מתני[‬
‫כיצד חל‬
‫כפרים‬
‫להיות‬
‫ועיירות‬
‫בשני‬
‫גדולות‬
‫קורין בו ביום ומוקפין‬
‫חומה למחר‪ .‬ירושלמי‬
‫כל חני דתנינן חל להיות‪,‬‬
‫בארבסר אנן קיימין‪ .‬אמר‬
‫ר׳‬
‫יוסי‬
‫רעבירנה ארבע אמות ברשות הרכים‪ .‬קשה אמאי לא קאמר‬
‫למימרא רהקנהא דכרכין היא‪ .‬כדי שיספקו משמע כדי שיהו פנויין‬
‫ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים דאורחא‬
‫ליום השמחה‪ :‬אלא אימא מפגי שמספקין‪ .‬שכר הוא להם כשמל‬
‫דמילתא הד טפי ויש לומר דמרה״י לרה״ר לא טעו אינשי אבל זימנין‬
‫שהן מספקין הלכך היכא דאין נכנסין לא קולא הוא לגכייהו ואין‬
‫פ״א[‪,‬‬
‫]תוספמא‬
‫ה(‬
‫ו( ]לקמן ה‪ (1 ,[.‬פסחיס סט‪.‬‬
‫שהמגילה קיימא כבר ברשות הרבים דעבירנה ארבע אמות בגווה כאן שכר‪ :‬סידרא דירחא‪ .‬דקתני בי״א כי״נ ני״ג בי״ד בנךו כסדר‬
‫סוכה מג‪ :‬דיה כט‪] :‬ביצה‬
‫ועי״ל»(דלהכי לא נקט מרשות היחיד‬
‫מנין החודש וכשכא לפרשה נקט סדר‬
‫יז‪ ,[:‬ח( ]ליתא בשאילתות‬
‫לרשות הרכים לפי ]שלפעמים[ שאין‬
‫ימי השכת ושמעינן ימי החודש‬
‫וברי״ף ורא״ש גס מהרש״א‬
‫למימרא דתקנתא דכרכין הוי והתנן חל‬
‫מוחק זה[‪,‬ט( ]עי׳ מוס׳ ר״ה‬
‫שם חיוב תטאת ׳()טון( שלא היתה‬
‫לאחריה חל להיות ערב שבת כפרים‬
‫להיות בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו‬
‫כט‪ :‬ל״ה שמא וחוס׳ סוכה‬
‫עקירה ראשונה לשם כך כגון המפנה‬
‫מקדימין ליום הכניסה הרי י״ג חל‬
‫מג‪ .‬ל״ה רעבירגו וחוס׳‬
‫ביום ואם איתא ל ק ד מ ו ליום הכניסה הוו להו‬
‫חפצים מזרת לזרת ונמלך עליהן‬
‫ביצה יין‪ ,[.‬י( צ״ל כגון‪,‬‬
‫להיות בשבת <*( הרי י״ב חל להיות‬
‫עשרה ועשרה לא תקינו רבנן ת״ש חל‬
‫כ( ףבמומ ה‪:‬ן‪,‬‬
‫להוציאן דפטור מהאי טעמא )שבת‬
‫אחר השכת כפרים מקדימין ליום‬
‫להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין‬
‫הכניסה ה ד י״א‪ :‬ומשני איידי‬
‫ארבע‬
‫ל ה‪ :(:‬ויעבירנה‬
‫דמיההפכי ליה נקט סידורא דיומי‪.‬‬
‫בו ביום ואם איתא ל ק ד מ ו ליום הכניסה‬
‫אמות ברשות הרבים‪ .‬אבל מילה‬
‫כלומר ע״י שאם היה אוחז ימי השבת תורה אור השלם‬
‫דאחד ע ש ר הוא מיום הכניסה ליום הכניסה‬
‫בשבת אין לדחות דהא חמירא השכן‬
‫‪ .1‬לקים עליהם להיות‬
‫לא דחינן תא ש מ ע א״ר יהודה ‪ >6‬אימתי לפי סדר ימי החדש יהו נהפכין לו‬
‫עשים את יום ארבעה‬
‫נכרתו עליה י״ג בריתות וגס אין‬
‫וטועה בגירסתו השונה את המשנה‬
‫ע ש ר ל ח ד ש א ד ר ואת‬
‫במקום שנכנסים בשני ובחמישי אבל מקום‬
‫אדם מל אלא אם כן הוי בקי דסכנה‬
‫יום חמשה ע ש ר בו בכל‬
‫לפי שהיה צריך להזכירן לאחודו אחר‬
‫יש בדבר אך נשאל לר״י הלד איך‬
‫שגה ושנה‪:‬‬
‫שאין נכנסים בשני ובחמישי אין קורין אותה‬
‫השבת דהיינו י״א בשבת י״ב ערב‬
‫אסתר ט כא‬
‫תוקעין כמוצאי יום הכפודס והלא‬
‫דכרכין‬
‫תקנתא‬
‫דעתך‬
‫סלקא‬
‫ואי‬
‫בזמנה‬
‫אלא‬
‫שבת י״ג מתוך כך הוא בא לדלג‬
‫עד שיבדיל‬
‫אסור לעשות מלאכה‬
‫היא משום דאין נכנסים בשני ובחמישי‬
‫ולטעות להט נקט סידורא דומי‬
‫ותו שמא ילך אצל כקי כדחיישינן‬
‫וסדר החודש הבא לו לאחוריים אינו‬
‫מפםדי להו לכרכין לא תימא כדי שיספקו‬
‫גליון הש״ם‬
‫בר״ה שחל בשבת ואם כן היה לנו‬
‫מזכירו בפיו דהרי מאליו הוא נשמע‬
‫תום׳ ד״ה ויזןבירנה כוי‬
‫מים ומזון אלא אימא מפני נ > שמספקים מים‬
‫למיחש להאי גזירה ותירץ דמשוס‬
‫זןד שיבדיל‪ .‬פי' שבח לף‬
‫ואין כאן עוד טעות‪ :‬מני מהני׳‪.‬‬
‫ומזון לאחיהם שבכרכין‪ :‬כיצד הל להיות‬
‫דתקיעפ שופר חכמה ואין מלאכה‬
‫קנ ע״ג‪ :‬ב א ״ ד שאיגה‬
‫דקתני חל להיות ע״ש עיירות ומוקפות‬
‫אלא כוי‪ .‬עי׳ שגח לף קיל‬
‫בשני בשבת כפרים ועיירות גדולות קורין בו‬
‫וגם לא חיישינן שמא ילך אצל בקי‬
‫חומה קורץ כו כיוס אי רכי אי רכי‬
‫ע״ב תיס׳ ל״ה ואמאי‬
‫שאינה אלא‬
‫דמשוס תקיעה אחת‬
‫ביום וכר‪ :‬מאי שנא רישא דנקט סידורא‬
‫צימקע‪:‬‬
‫יוסי‪ :‬בכל שנה ישנה‪ .‬להיות עושים‬
‫משוס זכר ליובל לא אצטדך כולי‬
‫דיומי‬
‫םידורא‬
‫דנקט‬
‫סיפא‬
‫שנא‬
‫ומאי‬
‫דירחא‬
‫את שני הימים האלה ככתכס וכזמנם‬
‫האי כראש השנה דאודיתא היא‬
‫איידי דמיתהפכי ליד‪ .‬נקט סידורא דיומי‪ :‬חל בכל שנה ושנה כל השנים יהו שוות‪:‬‬
‫וצריך שלשים קולות ורבינו שמואל‬
‫הגהות הב״ח‬
‫דלא אפשר‪ .‬דאס כן לא יקדמו‬
‫להיות בע״ש וכו׳‪ :‬מתני׳ מני אי רבי אי רבי‬
‫אומר דדוקא בשבת ובר״ה דאס‬
‫) א ( רש״׳ ד״ה סילרא וכו׳‬
‫עיירות למוקפין שאינן יכולין לקרות‬
‫מעבירו ארבע אמות ברשות הרבים יוסי מאי רבי דתניא הל להיות בע״ש כפרים‬
‫חל להיוח בשבח כפרים‬
‫בשבת‪ :‬מה כל שנה ושנה טיירוה‬
‫מקדימין ליום הכניסה‬
‫ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפין‬
‫איכא איסורא דאורייתא בהא ודאי‬
‫הרי י״ב‪:‬‬
‫בי״ד‪ .‬לכך אין נדחות ממקומן‬
‫חומה קורין בו ביום ר׳ אומר אומר אני לא‬
‫יש לחוש אבל במוצאי יוה״כ דאפילו‬
‫ודלא כתנא קמא דרבי‪ :‬זמנו של וה‬
‫אס מעבירו ד׳ אמות ברשות הרבים‬
‫ידחו עיירות ממקומן א א ל א אלו ואלו קורין בו‬
‫לא הוא זמנו של זה‪ .‬הלכך לא עבד‬
‫לא הוי אלא איסור דרבנן בהא ודאי‬
‫כתנא דמתני׳ כר‪ :‬דלא אפשר‪ .‬רבינו חננאל)המשך(‬
‫ביום מאי טעמא דת״ק דכתיב ‪ 1‬ב כ ל שנה‬
‫לא גזר דהר גזירה לגזירה‪:‬‬
‫סידורא דיומי‪ .‬פירוש אילו‬
‫ושנה מה כל שנה ושנה עיירות קודמות דאי לא מקדמת להו למוקפין צדך‬
‫ששנא התנא סדר ימי‬
‫ולב יוסף אמר מפני שעיניהם של‬
‫אתה לעקור עיירות מפני מוקפין או‬
‫למוקפין אף כאן עיירות קודמות למוקפין‬
‫החדש ושנה הל להיות‬
‫עניים נשואות למקרא מגילה‪.‬‬
‫י״ד כאדר באחד בשבת‬
‫יקראו ביום אחד‪ :‬הכא ע ר ב שבה‬
‫ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה‬
‫ע״כ צ״ל דרב יוסף לא פליג אטעמיה‬
‫כפרים מקדימין בחמישי‬
‫זמנם‪ .‬ואין לך צורך לדחותן‪ :‬הכל‬
‫אין נדחין עיירות ממקומן אף כאן לא ידהו‬
‫ליום הכניסה שהוא אחד‬
‫דרבה דהא גבי שופר ולולב ליכא‬
‫בדבר‬
‫מחוייב‬
‫שהוא‬
‫ומתוך‬
‫הייבין‪.‬‬
‫עשר לחדש‪ ,‬הל להיות‬
‫עיירות ממקומן שאני הכא דלא אפשר ורבי‬
‫טעמא אחרינא מכל מקום קאמר‬
‫יום רביעי )י״ד( ]כפרים[‬
‫חובה‪:‬‬
‫לצאת ידי‬
‫הוא בהול‬
‫הכא טעמא אחרינא משום דאיכא מ״ט בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין‬
‫קורין כשני בי״ב‪ ,‬ואם‬
‫ויעבירנה ארבע אמוה‪ .‬ואפילו לן‬
‫חל להיוח בשלישי קורין‬
‫נפקותא מיהא במקדש דליכא שבות‬
‫עיירות נדחק ממקומן אף כאן לא ידחו עיירות‬
‫בשדה ומגילה בידו יש לגזור על‬
‫הכפרים ביום הכניסה‬
‫ואפ״ה אסור משוס האי סברא‬
‫ממקומן ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה‬
‫שהוא י״ג לחדש‪ ,‬הנה‬
‫מגילה‪.‬‬
‫למקרא‬
‫נשואות‬
‫הדבר‪:‬‬
‫דקאמר רב יוסף‪:‬‬
‫נמצאו הימים מההפכים‬
‫לקבל מתנות האביונים ואי אפשר‬
‫ושנה עיירות קודמות למוקפין אף כאן נמי‬
‫מאחד כשבה ליום רביעי‬
‫הוה‬
‫בשבת‪ :‬מבין בו ביום‪ .‬שמקדימין‬
‫ומיום רביעי יחוור ליום‬
‫עיירות קודמות למוקפין שאני הכא דלא‬
‫שלישי‪ ,‬וכן בשבת ובערב‬
‫בו לקרות גובץ הגבאים מתנות‬
‫מקדימין‬
‫אפשר מאי ר׳ יוסי דתניא ג>חל להיות בערב שבת מוקפין וכפרים‬
‫שבת כסדר הוה‪ ,‬לפיכך‬
‫האביונים ומחלקין לעניים‪ :‬אדרבה‪.‬‬
‫אחו סדר הימים של‬
‫ליום הכניםח ועיירות גדולות קורין בו ביום רבי יוסי אומר אין מוקפי‬
‫משוס דאמרו להקדס את הקריאה‬
‫שבוע‪ .‬מני מתניתין דקחני‬
‫בכל‬
‫קודמין לעיירות אלא אלו ואלו קורין בו ביום מ״ט דתנא קמא דכתיב‬
‫שאם חל ארבעה עשר‬
‫הוא דאמרו להקדים את המתנות‬
‫להיות בערב שבת כפרים‬
‫שנה ושנה מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה ע ש ר וזמנו של זה לא זמנו‬
‫ואזיל‬
‫טעמא‬
‫תנא‬
‫כדמסרש‬
‫מקהימין ליום הכניסה‬
‫של זה אף כאץ עיירות בארבעה ע ש ר וזמנו של זה לא זמנו ש ל זה ואימא‬
‫כר‪:‬‬
‫מפני שעיניהן של עניים‬
‫ועיירות גדולות ומוקפות‬
‫חומה קורין בערב שבת‪.‬‬
‫שמחה‬
‫בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין‬
‫א( ]לעיל ב‪ :‬לקמן ה‪,[.‬‬
‫הלכה יל‪:‬‬
‫כד‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מתניתה‬
‫אומי‬
‫כן ומוקפת הומה למחר‪.‬‬
‫אמר ר׳ יוסי לית כאן חל‬
‫להיות בשיני בשבת דאם‬
‫ולעיל‬
‫ב‪,[.‬‬
‫ף‬
‫‪s‬‬
‫‪s‬‬
‫מוקפין קודמין לעיירות שאני הכא דלא אפשר מ״ט דר׳ יומי בכל שנה ושנה‬
‫מה כל שנה ושנה אין מוקפי? קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות ואימא בכל שנה ושנה מה‬
‫כל שנה ושנה ייזמנו של זה לא זמנו ש ל זה אף כאן זמנו ש ל זה לא זמנו ש ל זה שאני הכא דלא אפשר וסבר‬
‫רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה וחתניא >חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות‬
‫קורין בע״ש ומוקפות חומה למהר י>ר׳ אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הכי‬
‫השתא התם זמנם שבת היא והואיל דנדהו ידהו והכא זמנם ערב שבת כמאץ אזלא הא דאמר רבי חלבו א״ר‬
‫הונא פורים שהל להיות בשבת הכל נדהין ליום הכניסה הכל נדהין םלקא דעתך והא איכא מוקפין דעבדי‬
‫למחר אלא כל הנדחח ידחה ליום הכניסה כמאן כרבי דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן מאי טעמא‬
‫״אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה >)ובתקיעת שופר( ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה‬
‫בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב רב‬
‫יוסף אמר מפני שעיניהן ש ל עניים נשואות במקרא מגילה תניא נמי הכי אע״פ שאמרו כפרים מקדימין ליום‬
‫הכניסה יגובין בו ביום ומחלקין בו ביום אע״פ שאמרו אדרבה משום דאמרו הוא אלא הואיל ואמרו שכפרים‬
‫מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום ומהלקין בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה א ב ל‬
‫‪2‬‬
‫ה‬
‫ג‬
‫ח‬
‫כן מיקלע צומא רבה בחד‬
‫בשבא‪ ,‬וכן אם חל י״ד )באחד( בשבת מיקלע צומא רבה ערב שבת‪ .‬ואף על גב דאם חל )ד״ד( ]י״ר[ באדר‬
‫להיות בשיני בשבח יבא פסח בדי‪ ,‬לא הבאה המשנה להזכיר שחלו ממש אלא סידור יומי נקט‪ ,‬והכי קאמר‬
‫אילו חל להיות בשיני אין מקדימין וקורץ בחמישי ואף על גב שלא חל לעולם‪ .‬חל להיות בשלישי כפרים קורין‬
‫בי״ג חל להיות ברביעי כפרים קורץ בי״ב חל להיות בחמישי קורץ בחמישי‪ ,‬מיום הכניסה ליום הכניסה לא‬
‫דחינן‪ .‬הל להיוח בערב שבח כפרים קורין בי״ג‪ .‬חל להיות בשבח כפרים ועיירוח גדולות קורץ ביי׳ב‪ .‬חל להיות‬
‫באחד בשבת כפרים קורין בי״א‪ .‬ואקשינן ומאי שנא מעיקרא נקיט סידורא דירחא כוי‪ ,‬כדתנן מגילה נקראת באחד‬
‫עשר בי״כ וי״ג בי״ד וכט״ו‪ .‬פירוש נקיט תנא בי״א לחודש בי״ב לחודש בי״ג לחדש כסדר החדש ואחר כך‬
‫שנה הל להיות בשיני בשלישי ברביעי כתמישי )וןבששי בשבת באתד כשבת‪ .‬ופרקינן איידי דמיהפכין ליה נקיט‬
‫ה‬
‫שמחה‬
‫או רבי או ר׳ יוסי‪ .‬דכי‬
‫דתניא רבי אומר אומר‬
‫אני לא‬
‫עיירות‬
‫שידחו‬
‫ממקומן‪ ,‬אלא אלו ואלו‪,‬‬
‫עיירות גדולות ומוקפות‬
‫הומה‪ ,‬קורץ בערב שבת‪.‬‬
‫ר׳ יוסי מאי היא‪ ,‬התניא‬
‫חל להיות‬
‫כולי‪,‬‬
‫ר׳‬
‫כערב‬
‫שבת‬
‫יוסי‬
‫אומר‬
‫אומר אני לא‬
‫מוקפות‬
‫שיקדמו‬
‫לעיירות‬
‫אלא‬
‫מוקפות ועיירות קורץ כו‬
‫ביום‪.‬‬
‫ודבריהן‬
‫פשוטין‬
‫הן‪ .‬ואקשינן וסבר רבי‬
‫לא ידחו עיירות ממקומן‪,‬‬
‫והתניא חל להיות בשבת‬
‫כפרים‬
‫מקדימין‬
‫ליום‬
‫הכניסה ועיירות גדולות‬
‫קורץ בערב שבת ומוקפות‬
‫חומה למחר כיום ראשון‪,‬‬
‫רבי אומר אומר אני הואיל‬
‫ונדחו עיירות מיום י״ד‬
‫יההו ליום הכניסה‪ .‬ופרקינן הכי השתא‪ ,‬התם שבה זמנם ולהדחות עומדין יהחו ליום הכניסה‪ ,‬הכא ערב שבת זמנם‪ ,‬לאו‬
‫לדחייה עומדין‪ ,‬הילכך יקראו בזמנם‪ .‬א( ורבי הוא דאמר‪ ,‬כל הנידחיץ ידחו ליום הכניסה‪ .‬כולי עלמא מיהת‪ ,‬בין רבי בין ר׳ יוסי‬
‫בין רבנן דפליגי עלייהו‪ ,‬מגילה בשבת לא קרינן לה‪ ,‬מאי טעמא אמר רבה הכל חייכין במקרא מגילה ואין הכל בקיץ בה וכו׳‬
‫כדאסרן‪ ,‬והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב‪ ,‬כולהו חרא גזירה היא שמא יעבירם ארבע אמות ברשות הרבים‪ .‬ואסיקנא‬
‫כמסכת סונה מפני מה אין לולב דוחה ]את ה[שכת ביום טוב ]הןראשון‪ ,‬והלא מצותו מן התורה אפילו כגבולין‪ ,‬ואוקימנא‬
‫משוב דלא ידעינן בקביעא דירחא ומספק לא דחינן שבה‪ .‬והיינו טעמא דמגילה והיינו טעמא דשופר‪ .‬רב יוסף אמר מפני‬
‫שעיניהם של עניים נשואוה למקרא מגילה‪ .‬הניא נמי הכי הואיל ואמרו חכמים כפרין מקדימין ליום הכניסה‪ ,‬גובץ ומחלקין בו‬
‫כיום‪ ,‬שעיני העניים נשואות למקרא מגילה וכיון שקורץ ליום הכניסח כך גובין ומחלקין מעוח של פורים ביום הכניסה‪ .‬אבל‬
‫א( נראה לחסר וצ״ל א״ר חלבו א״ר הינא פוריס שסל נשנת כל הנלחה ילחה ליום המיסה ור׳ היא וכוי‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫ה‪.‬‬
‫א( קלישין מה‪ :‬סנהדרין כט‪ ,:‬שמחה‪ .‬של מאכל ומשתה‪ :‬בזמנה‪ .‬בי״ל ממוך שהיא חוכה כו הוה עוכדא וחש ליה רכ להא דרכ אפי‪ .‬מכל מקום הלכחא‬
‫ג( ]לעיל ל‪ ,[:‬נ( ןלעיל ג‪,[:‬‬
‫כווהיה לרכ להא ר׳ יוחנן »> אימא כוופיה פרק שני <לף יט‪1:‬‬
‫ד( תענית יח‪ ,.‬ס( ]לעיל נ‪ :‬ל‪ ,[:‬כיוס על כל יחיל דחיל קורין אומה אפילו כיחיל להכל קורין כו‬
‫ו( ]נזיר ז‪ .‬ע״ש[‪] (t ,‬שס[‪ ,‬ואיכא פרסום נס‪ :‬שלא בזמנה‪ .‬כגון כפדס המקלימץ ליוס לקאמר הקורא כמגילה הכתוכה כין הכהוכיס »()יצא( ומסיק הא‬
‫‪ (P‬ניצה יט‪ .‬חגיגה ו‪ :‬יז‪) :‬ל״ה הכניסה אין קודן אותה אלא כעשרה לכעינן פרסום ניסא‪ :‬ורכ‬
‫כיחיל הא כצכור אלמא שקורץ אופה כיחיל וכן הלכה ררכ ור׳‬
‫ד‪ ,(:‬ט( חגיגה ט‪ .‬יז‪ .‬ניצה כ‪:‬‬
‫ר״הל‪:‬ניומא ג‪ ,[.‬י( חגיגה יו‪ ,.‬אםי אמר גין גזמנה כ ץ שלא כזמגה‪.‬‬
‫יוחנן הלכה כרכי יוחנן וכ״ש הכא‬
‫נ( ס״א הראשון ועיי! נרי״ף‪ ,‬מצוה לחזר אחר עשרה משוס פרסומי‬
‫לקיימו כחל שינותא ועול ררכ אפי‬
‫שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה אמר רב‬
‫ל( ]לנריס לא[‪] (»,‬מגילה פ״א כיסא‪ .‬אכל אי לא אשכח עשרה לא‬
‫פלמיל ררכ הוה »( ורביגו יוסף איש‬
‫מגילה בזמנה קורין אותה אפי׳ ביחיד שלא‬
‫ה״ל[‪ ,‬נ( ]סוטה מא‪ ,[.‬ש( ]ניצה‬
‫כ‪ ,[.‬ט( ]צ״ל לא יצא[‪] (» ,‬ועי׳ אמר רכ אסי ללא ליקרי שאין איסור‬
‫ירושלים פסק לאף כיחיר צריך לכרך‬
‫בזמנה בעשרה רב אםי אמר בין בזמנה בין‬
‫נחוש׳ קדושין מה‪ :‬ל״ה הוה[‪ ,‬קריאתה כיחיל אלא מצוה לקרותה‬
‫וכן נמצא כהשוכח רש״י שהשיב‬
‫שלא בזמנה בעשרה י הוה עובדא וחש ליה‬
‫צ( צ״ל ואי‪ (p ,‬מהרש׳׳א‪,‬‬
‫כעשרה‪ :‬וחש ליה ר ב להא ד ר ג‬
‫נראה כעיני ללא שנא יחיל ולא שנא‬
‫רב להא דרב אםי ומי אמר רב הכי והאמר‬
‫אסי‪ .‬וחזר על עשרה וקיכצן‪:‬‬
‫צכור אחל מכרך ואחרים שומעין‬
‫ע ר ג שגח זמנם הוא‪ .‬משמע שהוא‬
‫וכן נראה לומר מאחר שהוכחנו‬
‫רב יהודה בדיה דרב שמואל בר שילת‬
‫זמן הקכוע להו מימי אנשי כנסת‬
‫קריאמה כיחיל צ( אי איחא שאין כה‬
‫משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ערב‬
‫תורה אור השלם‬
‫הגלולה מללא קאמר מקרימין לערכ‬
‫כרכה ןכיחיל[ הוה ליה לפרושי )לקמן‬
‫שבת זמנם ערב שבת זמנם והא שבת זמנם‬
‫‪ .1‬קימו וקבלו היהודים‬
‫עליהם ועל זרעם ועל בל שכת להט קשה ליה והא שכמ זמנם‬
‫כא‪ >:‬מאי )י( מכרך לאמר כצכור‪:‬‬
‫הוא אלא לאו הכי קאמר שלא בזמנם כזמנם‬
‫הנלוים עליהם ולא יעבור הוא שהד י״ר הוקבע לפרזים אלא‬
‫עולת ראייה אפי׳ כי״ט מאחדין‪.‬‬
‫מה זמנם אפי׳ ביחיד אף שלא בזמנם אפילו‬
‫להיות עשים את שני הימים להכי נקט האי לישנא רפשמע מינה‬
‫הקשה הר״ר אלחנן מהא‬
‫האלה ככתבם ןבומנם בכל‬
‫ביחיד לא לענין מקרא מגילה בעשרה אלא‬
‫אסתר ט בד הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר‬
‫שנה השגה‪:‬‬
‫דאמרינן פרק קמא לכיצה )לף יב‪.‬‬
‫‪ .2‬החדש ה ז ד לבם ראש כנסת הגדולה להקדים משוס לרכה‬
‫מאי ערב שבת זמנם לאפוקי מדרבי דאמר ישם( השוחט עולת נלכה כי״ט לוקה‬
‫חךשים ראשון הוא לבם‬
‫הרי הוא לנו כיום חמן הקכוע מתחלה‬
‫״הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום‬
‫ומסיק לאמר לך מני כיפ שמאי היא‬
‫לךזךשי השנה‪:‬‬
‫שמות יב ב לכל לכדו ואף על פי שהוא שלא‬
‫וכו׳ וקשה אמאי לא תני עולת ראייה‬
‫הכניסה )א( הא קמ״ל דערב שבת זמנם הוא‪:‬‬
‫‪ .3‬עד הדש למים עד אשר כזמנן הוי ממנן‪ :‬מתני׳ באלו‬
‫להוי רכותא טפי לאף על גכ להד‬
‫מתני׳ > אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה‬
‫יצא מאפכם והןה לבם אמרו‪ .‬כזמניס של מגילה אמרו‬
‫צורך י״נו לוקה אליכא לכ״ש ואין‬
‫לוךא יען כי מאסתם את ץ‬
‫עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר באלו‬
‫אשר בקרבכם ותבכו לפניו מקלימין אס חל י״ד כשכת‪ :‬אכל‬
‫לומר ללהכי נקט עולת נלכה‬
‫אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן עצי‬
‫לאמר למה זה ;צאט זמן עצי להגים והעם‪ .‬האמור במס׳‬
‫לאשמועינן לאפילו הכי שרו כית‬
‫ממצרים‪:‬‬
‫במדבר יא כ תענימ )לף כח‪ >.‬שהיו משפחות של‬
‫כהנים <» ותשעה באב חגיגה והקהל מאחרין הלל זה אינו להא כפרק שני דהתס‬
‫ישראל שקכוע להם ימים ככל שנה‬
‫ולא מקדימין אע״פי> שאמרו מקדימין נא! ולא‬
‫)דף יט‪ .‬ושס> מוכח כהליא ללא נחלקו‬
‫להכיא עציס למקלש לצורך המערכה‬
‫מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומתנות‬
‫כ״ה על)׳(עולה ק>נשאינה[ של י״ט‬
‫גליון הש״ס‬
‫ומכיאין קרכן עציס עמהן אס חל‬
‫לולאי אינה קריכה כי״ט ואס כן‬
‫לאביונים >א״ר יהודה יאימתי מקום שנכנסין‬
‫גט' הוה עוכרא וחש ליה דכ‪.‬‬
‫עי׳ ר״ה לף כז ע״נ חוסי ד״ה להיות כשכת מאחרין ליום מחר וכן‬
‫קשה אמאי נקט עולת נלכה ד״ל ללהט‬
‫בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא‬
‫משעה כאכ שחל להיומ כשכמ‪ .‬והוא‬
‫ושמע‪:‬‬
‫נקט עולת נלכה למילק הא שלמי‬
‫בשני ולא בחמישי אין קורץ אותה אלא‬
‫הדין לי״ז כממוז ולעשרה בטכמ‪.‬‬
‫נלכה אינו לוקה טון דאיכא כהו‬
‫גמ' תנא עשרה בטלנין שבבית‬
‫בזמנה‪:‬‬
‫והאי מקט משעה באב משוס‬
‫צורך אוכל נפש אכל איסורא מיהא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫להוכפלו כו צרות והכל ממענין‬
‫מאחרין‪:‬‬
‫ולא‬
‫מקדימין‬
‫אמרו‬
‫באלו‬
‫הכנסת‪:‬‬
‫איכא משוס לכתיכ לכס‪:‬‬
‫)א( גט׳ ילחי ליוס הכניסה כו אכל שאר צומות אמדנן‬
‫מ״ט אמר רבי אבא אמר שמואל אמר קרא‬
‫ורחץ‬
‫קמ״ל כצ׳יל ותינח הא נמחק‪ :‬כמסכת ראש השנה )לף יח‪(:‬‬
‫ולא יעבור ואמר רבי אבא אמר שמואל י* מנין‬
‫)כ( שם כמשנה זמן עצי כהניס‬
‫והעם ותשעה נאנ‪) :‬ג( תופי רצו ממענץ רצו אין מתענין‪:‬‬
‫שאין מונק ימים לשנים שנא׳ לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנים ואי‬
‫ד״ה הוה וכוי רני יוחנן אית וחגיגה‪ .‬אם חל יוס טוכ כשכמ‬
‫אתה מונה ימים לשנים ורבנן׳( דקיסרי משום ר׳ אבא אמרו ימנין שאין מחשבין‬
‫ליה כווחיה נפרק שני‪ :‬רוחץ שלמי חגיגה למחר שהד‬
‫)ד( כא׳׳ד הוה ליה לפרושי‬
‫שעות לחדשים שנא׳ ע ד חדש ימים ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה‬
‫ש א ץ מברך אלא בצבור‪ :‬יש לה תשלומין כל שכעה‪ .‬וכן‬
‫מחשב שעות לחדשים‪ :‬אבל זמן עצי כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל‬
‫)ה( ד״ה עולות וכו׳ ללא הקהל את העם שהיה כשנה‬
‫נחלקו ב״ה על עולת נדבה ראשונה של שמטה כמוצאי יום‬
‫מאחריז ולא מקדימין‪ :‬׳תשעה באב אקדומי פורענות לא מקדמי חגיגה‬
‫של י״ט‪:‬‬
‫טוכ ׳(האחרון של חג כלכתיכ מקץ‬
‫והמהל משום דאכתי לא מטא זמן חיובייהו תגא חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין‬
‫שכע שנים כמועל שגת השמטה‬
‫בשלמא חגיגה דאי מיקלע בשבתא מאחרינן לה לבתר שבתא אלא זמן‬
‫)לנריס לא( כלאמדנן במסכת סוטה‬
‫הגהות הגר״א‬
‫חגיגה מאי היא אמר רב אושעיא הכי קאמר חגיגה בשבח ועולת‬
‫)א[ כמשנה )ולא מאחרי)( )לף מא‪ (.‬שהיה המלך קורא כתורה‬
‫ראייה אפילו ביו״ט חמן חגיגה מאחרין מני ב״ש היא דתנן >]ב״ש אומרים[‬
‫חא״מ‪:‬‬
‫ספר משנה תורה וכל העם חייכין‬
‫מביאין שלמים ביו״ט ואין םומכין עליהן אבל לא עולות וב״ה אומרים‬
‫לכוא ולהכיא אמ טפס כלכחיכ הקהל‬
‫אמ העס האנשים והנשים והטף ל(‬
‫ימביאין שלמים ועולות וםומכין עליהן רבא אמר חגיגה כל זמן חגיגה‬
‫מוסף רש״י‬
‫וכשכמ אי אפשר ומעכירין אומו‬
‫מאחרין טפי לא דתנן י׳מי שלא חג ביו״ט הראשון של חג חוגג והולך את‬
‫עשרה בטלנץ‪ .‬שנטלין למחר‪ .‬וכגמרא ירושלמי״( מפרש להא‬
‫כל חרגל כולו ויום טוב האחרון של חג לעבר הרגל ולא חג אינו חייב‬
‫ממלאכתן שיהו מצדי! תמיל‬
‫ננימ הכנסת שחריח וערנית ללא עכרינן ליה כשכמ מפני הכימה‬
‫באחריותו רב אשי אמר חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין ואפי׳ עצרת דחד‬
‫כלאמרינן במסכת ברכות )י‪ (:‬כלתנף( בימה של עץ היו עושין למלך‬
‫יומא מאחרין דתנן מודים שאם חל י>עצרת להיות בשבת שיום טבוח אחר‬
‫כיון שנא הקנייה בבית המסת כעזרה דושכ עליה ופרטנן התם‬
‫ולא מצא שם עשרה ונו׳‬
‫השבת אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא רבי נטע נטיעה בפורים‬
‫)לעיל ג‪ :‬ובעי־! ב־־ק פב‪ .‬הובא וליעבלה מאתמול ומשני לחיקא ליה‬
‫ורחץ‬
‫לעיל שש‪ .‬אע׳׳פ שאמרו‬
‫א‬
‫א‬
‫ג‬
‫נ‬
‫‪8‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כה א מיי׳ פ׳׳א מהל׳ מגילה‬
‫הלכה ז סמג משין ל‬
‫נווש״ע א״ח פי׳ מרצ סעיף יח‪:‬‬
‫כו ב מיי׳ שס הלכה ח סמג‬
‫שס‪:‬‬
‫כי ג מיי׳ שס פ״ב הלכה יג‪:‬‬
‫כח ד מיי׳ שס פ״א הלכה ח‪:‬‬
‫כט ה מיי׳ פ״א מהלי קילוש‬
‫החודש הל׳ נ )ופ״י‬
‫מהלכות נדרים טוש״ע י״ן• סי׳‬
‫רכ סעיף ל ה ו ז(‪:‬‬
‫ו ]מיי׳ פ״ח מהלכות קילוש‬
‫התולש הלכה א[‪:‬‬
‫ל ז מיי׳ פ״ה מהלכוח חעניח‬
‫הלכה ה סמנ עשי! ג‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ חקנ סעיף ג‬
‫וסי׳ חקנכ סעיף י‪:‬‬
‫לא ח מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫חגיגה הלכה ח‪:‬‬
‫לב ט מיי' שס פ׳׳ג הל׳ ז‪:‬‬
‫לג י מיי׳ שם פ״א הלכה ח‬
‫ט‪:‬‬
‫לד כ מיי׳ שם הלכה ל ]‪: [1‬‬
‫לד! ל מיי׳ שם הל׳ ו‪:‬‬
‫לו מ מיי׳ שם הל׳ ו‪:‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫שמחה‪ ,‬שהיא סעודת פורים‪,‬‬
‫לא תהא אלא בזמנה שהוא‬
‫יום י״ד ויום ט״ו באדר‪.‬‬
‫אמד רב מגילה בזמנה‪ ,‬כלומר‬
‫בי׳׳ד‪ ,‬קורץ אותה אפילו‬
‫ביחיד‪ .‬שלא בזמנה‪ ,‬כגון‬
‫נ‬
‫י״א י״ב י״ג שמקדימין ליום‬
‫הכניסה‪ ,‬אין קורין אותה‬
‫אלא בעשרה‪ .‬וקיימא לן‬
‫ה‬
‫כרב‪ ,‬דהא ר׳ יוחנן אמר‬
‫בפירוש בפירקץ דקמא הקורא‬
‫במגילה הכתובה בין הכתובים‬
‫לא יצא‪ ,‬לא אמרו אלא‬
‫כציבור‪ ,‬לאו מכלל דסבירא‬
‫ליה שקורץ אותה ביחיד‪.‬‬
‫רב אסי אמר אפילו בזמנה‬
‫בעשרה‪ .‬הוה עובדא וחש לה‬
‫רב ולא קראה בזמנה אלא‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫בעשרה‪ ,‬כרב אסי‪ .‬ואקשינן‬
‫ומי אמר רב שלא בזמנה‬
‫‪2‬‬
‫קורץ אותה בעשרה‪ ,‬כלומר‬
‫הקורץ אותה ביום הכניסה‬
‫כגון הכפרים וכיוצא בהן‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫אין קורץ אותה אלא בעשרה‪.‬‬
‫והאמרינן משמיה דרב פורים‬
‫שתל להיות בשבת ערב שבת‬
‫ח‬
‫זמנם‪ ,‬ערב שבת זמנם והא‬
‫שבת זמנם‪ ,‬ופרקינן הכי קאמר‬
‫ט‬
‫ערב שבת שהוא שלא בזמנו‬
‫של קריאת המגילה קורין‬
‫אותה כזמנו‪ ,‬מה דמנו אפילו‬
‫ביחיד כך שלא בדמנו אפילו‬
‫ח‬
‫ביחיד‪ .‬ודחינן לא לעניין‬
‫מקרא מגילה‪ ,‬בעשרה‪ ,‬ושלא‬
‫בזמנה היא‪ .‬ואלא מאי ערב‬
‫שבת זמנם‪ ,‬כלומד שקורץ‬
‫בערב שבת המגילה כאילו‬
‫כ‬
‫‪3‬‬
‫זמנם הוא‪ ,‬ולאפוקי מדרבי‬
‫דאמר כל הנידחין ידחו ליום‬
‫הכניסה‪ ,‬קא׳מר דערב שבת‬
‫מ‬
‫זמנם‪ .‬ואף על גב דחש לה רב‬
‫להא דרב אסי‪ ,‬קיימא לן כרב‬
‫דאמר אפילו ביחיד‪ .‬תלמוד‬
‫ארץ ישראל ר׳ בא בשם‬
‫ר׳ יהודה כל שאמרו חכמים‬
‫ידחה ממקומו ויקרא ובלבד‬
‫מקדימין‪ .‬שקראו קולס זמנה‪,‬‬
‫מותרין בהספד ובתענית‪ .‬עזרה‪ :‬ולא מקיימין‪ .‬טעמא מפרש כגמרא‪ :‬גמ׳ עשרה בנולנין‪ .‬שככית הכנסת שהן כטלים ממלאכתן וניזונים משל צכור כדי‬
‫בעשרה‪ .‬ואנן חמין רבנן קורץ‬
‫אפילו ביחיד‪ .‬הילכך קורץ‬
‫נני ט״ו דכרכין ימי י׳׳ל להיות מצרין כתפלה ככיפ הכנסת דאמר מר כמסכת כרכות )לף ו‪ (:‬טון שכא הקכ״ה ככית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה וכר‪:‬‬
‫השתא אפילו ביחידי ןדהא‬
‫לכפרים ועיירות שקראו מגילה מנין שאין מונין ימים לשנים‪ .‬כגון לאמר קונס יין שאני טועם לשנה מונה י״כ חלש מיום ליום ואס נלר כאחל בכיסן אסור עד אחל‬
‫קורץ המגילה בי״ד ובט״ו‬
‫קודש זמנם כדמפרש מגילה‬
‫נקראת ני״א ני״נ ני״ג בכיסן הכא אע״פ שעליין יש י״א יוס שימות החמה ישיט! על ימות הלכנה או פעמים שאנו עושין חלשים חסרין‪ :‬שעוס לחדשים‪.‬‬
‫שהוא זמנה )אפילו ביחידי!(‪.‬‬
‫ועוד האמר ר׳ בא אנן‬
‫ני״ל נט״ו לא פחות ולא כגון האומר זה גיטך אס לא באתי מכאן על חלש זה והיה חלש חסר ובא משחשיכה ליוס כ״ט אין אומרים עליין הוא כתוך החלש שהרי‬
‫חמין רבנן קורץ אפילו ביחיד‪,‬‬
‫יותר‪ ,‬שהכפרים מקדימי! ליום חלשה של לכנה כ״ט יוס ומחצה‪ :‬אכהי לא מנוא זמן חיוגייהו‪ .‬ואס יקרימוה לא יצאו ידי חובתן וכן עצי כהניס שקכוע להן זמן קכוע‬
‫וקיימא לן מעשה רב‪ .‬מד‬
‫הכניסה‪ ,‬מות‪ p‬אותן ימים‬
‫שקראוה קולס ומנה נהספל כנלדס‪ :‬בשלמא חגיגה‪ .‬לקתני מאחדם אי איקלע כשכת‪ :‬אפילו ביום טוב דזמן חגיגה הוא‪ .‬שמומר להקריכ שלמי חגיגה‬
‫רב צמח זצ״ל כתב בשליח‬
‫ציבור הקורא את המגילה‬
‫וסעניח !תענית יח‪ .>.‬מביאין ואפילו הכי מאחרין עולת ראייה על חולו של מועל‪ .‬והט משמע לישנא לכדיתא חגיגה מאחרין ועול יש לכר אחר שהגיע זמנו‬
‫שקורא וכורך כספר תורה‪.‬‬
‫שלמים ביו״ט‪ .‬לפי שיש נהן מאחדן אותו יום אף שהוא זמן חגיגה ואיזו זו עולת ראייה שהיא חוכת רגל כלכתיכ לא יראו פני דקס )שמוס כג» ואמרינן כמסכה‬
‫ורבנו האי זצק״ל אימד מנהגא‬
‫אטלת ארס ;ביצה יט‪ !.‬שיש‬
‫בהן צורך מאכל הליוט !חגיגה חגיגה <לף !‪ >.‬לא יראו פני ריקס בעולות וזבחים ואפ״ה בי״ט לא קרבה וב״ש היא לאמד אין מקדבין כי״ט עולה היכולה לבא‬
‫דתוינא קורא ופושט כאיגרת‪,‬‬
‫אבל קורא וכורך כספר תורה‬
‫ז יזו‪ .‬ואין םומכין עליהן‪ .‬למחר ואפילו היא חוכת הרגל‪ :‬מביאין שלמים בי״ט‪ .‬שהן מאכל אלם כי״ט וכתיכ אך אשר יאכל לכל נפש )שמות יב(‪ :‬ואין סומטן‬
‫לא הזו לנא‪) .‬לתלמודינו(‪.‬‬
‫שהסמיכה אסירה משוס שבית‪ ,‬עליהן‪ .‬שהסמיכה שכוח היא לתנן )ניצה דף לו‪ >:‬אלו הן משוס שכות לא רוככין על גכי בהמה ועל אלו שיקריבו בי״ט יסמכו‬
‫מתני׳ איזוהי עיר גדולה‬
‫שבכל כתו היה סומך והיי‬
‫ליה משתמש בבעלי מייס ותנן מאממול ללית להו לכית שמאי מכף לסמיכה שחיטה»‪ :‬אגל לא עולוה‪ .‬אין מכיאין לסכרי לכס ולא לגכוה‪ :‬זביח הלל אומרים‬
‫כוי‪ .‬תנא עשרה בטלנין‬
‫בכנסת פחות מיכן הרי יה‬
‫)ביצה לו‪ (:‬אץ רוכנץ על גני מגיאין שלמים ועולוח‪ .‬ומה אני מקיים לכם לכם ולא לנכדם‪ :‬כל זמן חגיגה‪ .‬כל הרגל ער י״ט האחרון רשאי לשהותה‪ :‬ר ב אשי‬
‫כפר‪ .‬ירושלמי עשרה בטלנין‬
‫נהמה !‪:‬ביצה יט‪.‬׳ אלא סומך אמר חגיגה כל זמן שנאמרה ג ו חגיגה מאחרין‪ .‬אס באה בשבת ואפילו עצרת שאינה אלא יום אחל תשלומין יש לה כל שבעה ועריץ‬
‫בכנסת ממלאכתן‪ .‬א( אמר ר׳‬
‫עליהן מערנ יי״ט ושוחטן‬
‫ביו״ט )חגיגה יז!‪ .‬אבל לא יש לה זמן ליקרכ‪ :‬ומודין געצרח שחל להיוח בשבח‪ .‬כמסכח חגיגה )לף יז‪ (.‬נחלקו כעצרת שחל להיות כערכ שכת כימ שמאי אומרים‬
‫יהודה כגון אנו שאנו צריכין‬
‫]לתלמודינו[‪ .‬תאני כפר שאין‬
‫עולות‪ .‬אבל לא מניאין עולוח יום טכוח של עצרת אחר השכת וכימ שמאי לטעמייהו לאמרי עולות אין מקדכין כיוס טוב הלכך לא יקריכו על לאחר שכת וכית‬
‫בו עשרה תקנתו קלקלתו‬
‫באותן שיכול להביא לאחר יי״ט הלל אומדס אין לה יום טכוח אין צדך להמתין ליום טכוח שהשלמים ]ועולות[ קריכין כי״ט ומודין כעצרת שחל להיות כשכת‬
‫ונעשה כעיר‪ .‬באילו אמרו‬
‫;שסו חין מתמילין ומוספי)‬
‫שהן קרנן צבור חמנן קבוע‪ ,‬שאין עולמ ראייה ושלמי חגיגה קדכץ כשכת וממתין ליוס טכוח של קרכנומ היום לאמר השכת אלמא יש משלומין לעצרח‪:‬‬
‫מקדימי; וכולי‪] .‬פירי[ קריאת‬
‫מגילה ותרומת שקלים‪ ,‬דכתיב‬
‫אנל עולת יחיל לא יביא לפי‬
‫כקרונה‬
‫ולא יעבור‪ .‬אבל סעודת פורים‬
‫שאין נה אכילמ הליוט ובמינ‬
‫וסעודת ראש חודש וספק מילה וזמן עצי כהניס חגיגה ותשעה באב והקהל‪ ,‬מאתרץ ולא מקדימין‪ .‬מנין שאץ מונץ ימים לשנים‬
‫יעשה לכס ולא לגבוה •;ביצה שם‪ ,‬וכעי״ז חגיגה ז‪ .>:‬וםומכץ עליהן‪ .‬טון למומר להביאן לא גזרו שנות לנטל סמיכתן;חגיגה ז‪:‬ו‪.‬‬
‫שנאמו׳ לחדשי השנה‪ ,‬תדשים אתה מונה לשנה ולא ימים‪ .‬וכן אין מונץ שעות לחדש אלא ימים‪ ,‬שנאמר עד חדש ימים‪ .‬אבל זמן‬
‫מי שלא חג ביו״ט הראשון ש ל חג‪ .‬שלא הניא חגיגחו ניוס הראשון של חג וחגיגה ט‪ .(.‬ויו״ט האחרון ש ל חג‪ .‬חוגג‬
‫עצי המהנים חשעה באב חגיגה והקהל מאחדין ולא מקדימין‪ .‬פירוש ]כל הני[ אי איקלעו בשבת מאחרין אותם אחר שבת‪ .‬מאי‬
‫שמיני עצרח ואע״ג לרגל בפני עצמו היא הד תשלומין לראשון !שש‪ .‬שיוס טבוח‪ .‬של קרבנות ראייה וחגיגה של יי״ט‪ ,‬אחר‬
‫טעמא‪ ,‬תשעה באב לא מקדמינן פורענותא הוא‪ ,‬הגיגה והקהל אכתי לא מטא זמן חייובייהו‪ .‬תנא חגיגה כל זמן חגיגה מאחרץ‪.‬‬
‫השבת‪ .‬שאין קרבין לא ניו״ט ולא בשבח !שם יז!‪.‬‬
‫ואוקמה רב הושעיה הכי‪ ,‬אי איקלע יום טוב בשבת דוחץ את החגיגה שהיא שלמים באחת בשבת‪ ,‬אבל אי איקלע בחול‪ ,‬אע״ג‬
‫דמביאץ חגיגה שהוא זמן חגיגה‪ ,‬כלומר לשחוט ולאכול‪ ,‬חגיגה בלבד וכל כיוצא בה שנאכלים הוא מותר‪ ,‬אבל עולה ראיה דותץ אותה למתר‪ .‬ודו ששנינו בתוספתא בית שמאי היא‪ ,‬דתנן ביה שמאי אומרים מביאין שלמים ]ואין[ ן‪0‬סומכין עליהן אבל לא עולות‬
‫כולי‪ .‬רבא אמד כך פירושה‪ ,‬חגיגה כל דמן חגיגה מאחרץ‪ ,‬כלומר כל ימי החג מאחרין מיום לחבירו‪ ,‬אבל אם שלמו ימי החג לא‪ .‬דתנן מי שלא חגג ביום טוב הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו עד יום טוב האחרון של חג‪ ,‬עבר הרגל כוי‪ .‬רב אשי אמר הכי‬
‫קאמר‪ ,‬אפילו עצרת דחגיגתה תד יומא הוא‪ .‬אי איקלעו בשבת מאחרץ חגיגה למתר‪ .‬דתנן ומודין שאם חל להיות בשבת שיום טבוח לאחר השבת‪ .‬ודו המשנה אחדים היא שאומריכ אין בץ עצרת לעצרת אלא ד׳ ימים‪ ,‬ואין הלכה כמותו‪ .‬רבי נטע נטיעה בפורים‪.‬‬
‫א( נירישלמי לפנינו איתא כנו! אנו שאין אנו צויטן למלמידיני יע״ש במפרש ואולי דגי׳ ונינו שאנו צריכין נוחה יותר יזו׳יק‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫לז‬
‫ך•‬
‫י*‬
‫א מיי׳ פ ״נ מהל׳‬
‫מגילה הלכה יג סמג‬
‫עשי! ל טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חרצו סעיף ג‪:‬‬
‫ב ]מיי׳ שס שו״ע א״ח סי׳‬
‫מרצה ש״ג נהג״הן‪:‬‬
‫ג מיי׳ פ״נ מהל׳ מגילה‬
‫הלכה יג‬
‫טוש״ע‬
‫סמג‬
‫א״ח‬
‫עשי!‬
‫סי׳‬
‫ל‬
‫תרצו‬
‫סעיף ג‪:‬‬
‫לח‬
‫ד טוש״ע א״ח שי׳‬
‫תרצו סעיף נ ‪:‬‬
‫לט‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ז ]מיי׳ שם‬
‫הלי״ל[ טיש״ע שס‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫מחט‬
‫מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫תעניח הל׳ ח טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ תקעה סעיף ז‪:‬‬
‫מא‬
‫י מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫בקרונה של צפורי‪ .‬לאו דוקא כקרונה אלא כלומר‬
‫ולחץ‬
‫כפרהסיא ואס תאמר מאי איריא לרחוץ אפי׳ לאכול‬
‫נמי מותר כדתניא בר״ה )דף יח‪ >:‬אין צרה ואין שלום רצו‬
‫מתענין לא רצו אין מתענין וי״ל דמון דקבלוהו כבר אבותינו על‬
‫עצמם‬
‫ובקש‬
‫גם‬
‫מסתמא‬
‫הס‬
‫לעקור תשעה כאב ולא‬
‫הודו לו‪ .‬קשה היכי סלקא‬
‫דעתך דהאי תנא ]דרבי[ היה רוצה‬
‫לעקור ט׳ באב לגמרי והא אמרינן‬
‫כל‬
‫)תענית דף ל‪(:‬‬
‫ושותה‬
‫האוכל‬
‫בתשעה באב אינו רואה בנחמה של‬
‫ירושלים ועוד דהא אין בית דין יכול‬
‫לבטל דברי בית‬
‫גדול‬
‫הימנו‬
‫דין חבירו אא״כ‬
‫בחכמה‬
‫ויש‬
‫ובמנין‬
‫יא‬
‫כ מיי׳ סי״נ מהל׳‬
‫יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו‬
‫הלכה‬
‫סמג עשין ל טיש״ע א״ח‬
‫סי׳ מרסח סעיף ל‪:‬‬
‫שמטה דונל הל׳ יג‪:‬‬
‫שיש בו יותר משאר תעניות אי נמי‬
‫בעשירי כדאמר ר׳ יוחנן )שס כט‪(:‬‬
‫‪0‬אילו הואי התם קבעתיה בעשירי‪:‬‬
‫שאסורים‬
‫מוסף רש״י‬
‫בנין בנין ש ל שמחה‪.‬‬
‫בנין לקחני מחגיתין לא‬
‫בכין הצריך לו אלא בכין‬
‫הצריך‬
‫לשמחה‪,‬‬
‫לברבר‬
‫שמחה‬
‫ממעטינן‬
‫ותענית‬
‫יד‪ .!:‬בית חתנות‪ .‬לעשות‬
‫חופחו‬
‫של‬
‫נשם!‪.‬‬
‫אבורנקי‬
‫מלכים‪.‬‬
‫שכך היו‬
‫נוהגין כשנולל בן למלך היו‬
‫אילן‬
‫נוטעי!‬
‫ויום‬
‫לשמו‬
‫שממליכין אומו עושי! לו‬
‫השיב‬
‫כהספד‪.‬‬
‫רש״י וכי מי נתן‬
‫כח לימי מגילת אסתר לדחות אבילות‬
‫מאי‬
‫דכהספד נאסר משום‬
‫איתא‬
‫דכתיב ימי משתה ושמחה והא חזינן‬
‫נהגו כו היתר אלא‬
‫דכולי עלמא‬
‫ודאי לא הוי אלא לענין שאין נופלין‬
‫על פניהם דלא הוי יום צרה אלא‬
‫יום‬
‫והא‬
‫שמחה‪:‬‬
‫כטבריא‬
‫רבי‬
‫הוה‪ .‬נראה שהיה )י( בימי אנטונינוס‬
‫כסא ממנו‪ ,‬לישנא אחרינא‬
‫כשהיו יחד כדאמר במס׳ ע״ז )לף‬
‫לו נעירובין !כה‪ (:‬ההוא‬
‫דקאמר‬
‫אילן גלול המיסך על הארץ‬
‫לטייל המלך חחחיו‪ ,‬ילימה‬
‫אנוורנקא להוה ליה לריש‬
‫ננוסחניה‪.‬‬
‫גלוחא‬
‫מלכים‪.‬‬
‫נוטעי!‬
‫של‬
‫לרך‬
‫אותו‬
‫מלכים‬
‫הוא‬
‫לצל‪,‬‬
‫נוטעו כמו כן לצל היא‬
‫נטיעה‬
‫והיא‬
‫שמחה‬
‫של‬
‫!תענית שש‪ .‬ש ו ר איגר‪.‬‬
‫!‪:‬ערכיו‬
‫שגגוחיה חומתה‬
‫י‪ (.‬שרצה לשחרר בני טכריא ממס‬
‫לפי שהיו תלמידי חכמים‬
‫ליעכיד טכריא קלניא‪:‬‬
‫דברים‬
‫המותרים‬
‫ואהרים‬
‫נהגו כהן איפור‪ .‬קשה‬
‫דהא רבי התיר בית שאן ע״י ר׳ מאיר‬
‫שאכל שם עלה של ירק בחולין)לף ו‪>:‬‬
‫וי״ל דהתס לא נהגו איסור אלא‬
‫בטעות והכא מיירי בדבר שנהגו בו‬
‫איסורא במתכויןע(‪:‬‬
‫ממ^טיץ‬
‫רבינו הננאל‬
‫אוקימנא‬
‫)יהודה(‬
‫דר׳‬
‫דטבריא‬
‫פשיטה‬
‫ליה‬
‫מוקפת‬
‫הומה‬
‫מימות‬
‫יהושע בן נון היא‪ ,‬ור׳‬
‫בר‬
‫הוא‪,‬‬
‫המיסר‬
‫וכי‬
‫נטע בארביסר נטע כוי‪.‬‬
‫אפילו‬
‫ואסיקנא‬
‫הספד‬
‫ביומי‪,‬‬
‫תימא‬
‫ותעניות‬
‫קבילו עילויהו‪ ,‬וכי אסירי‬
‫הספד‬
‫כולי‬
‫ותעניות‪,‬‬
‫דומיא‬
‫דבנין‬
‫ונטיעה דנסמוך )•( אבל שאר בנינים‬
‫שרו ואין לך משא ומתן גדול מזה»(‪:‬‬
‫ממעטין‪.‬‬
‫מתשעה‬
‫אין‬
‫קצת‬
‫רוצה לומר שלא יהו‬
‫כאכ‬
‫לפרש‬
‫דאס‬
‫ששים כלל‬
‫‪8‬‬
‫וחמירי‬
‫אכל‬
‫ששים‬
‫שמארסין‬
‫ממעטין‬
‫כן‬
‫היה‬
‫ב ך היה‪ .‬לא ביקש לעקור לגמרי אלא אותה שנה בלבד‪ :‬כוובים‬
‫השנים‪ .‬אילו לא שמעתי ) ‪ 0‬הייתי טועה בדבר עכשיו סוב לי שלימדתני‬
‫ורחץ > בקרונה של צפורי בשבעה עשר‬
‫בתמוז ובקש לעקור השעה באב ולא‬
‫הודו לו אמר לפניו רב־ אבא בר זבדא‬
‫רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב‬
‫שחל להיות בשבת הוד; ודחינוהו לאחר‬
‫השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידהה ולא‬
‫הודו הכמים קרי עליה טובים השנים מן‬
‫האחד ורבי היכי נטע נטיעה בפורים והתני‬
‫רב יוםף שמהה ומשתה ויי״ט שמהה מ ל מ ד‬
‫שאסורים בהםפד משתה ‪-‬מלמד שאםור‬
‫בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית‬
‫מלאכה אלא רבי בר ארביםר הוה וכי נטע‬
‫בהמיסר נטע איני והא רבי בטבריא הוה‬
‫וטבריא מוקפת הומה מימות יהושע בן נון‬
‫הואי אלא רבי בר חמיםר הוה וכי נטע‬
‫בארביםר הוה ומי פשיטא ליה דטבריא‬
‫מוקפת הומה מימות יהושע בן נון והא חזקיה‬
‫הרי בטבריא בארביםר ובהמיסר מםפקא‬
‫ליה אי מוקפת הומה מימות יהושע בן נון‬
‫היא אי לא לחזקיה מםפקא ליה לרבי פשיטא‬
‫ליה וכי פשיטא ליה מי שרי והכתיב במגילת‬
‫תעניתי• את יום ארבעה עשר ואת יום‬
‫המשה עשר יומי פוריא אינון דלא למספד‬
‫בהון ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את‬
‫של זה בזה ואת של זה בזה הני מילי‬
‫בהספד ובתענית אבל י מלאכה יום אחד‬
‫ותו לא איני והא רב חזייה לההוא גברא‬
‫דהוה קא שדי כיתנא בפוריא ולטייה ולא‬
‫צמה כיתניה התם בר יומא הוה רבה בדיה‬
‫דרבא אמר אפי׳ תימא יא( ביומיה הםפד ותענית‬
‫קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו‬
‫דמעיקרא כתיב שמהה ומשתה ויום טוב‬
‫ולבסוף כתיב ל ע ש ו ת אותם ימי משתה‬
‫ושמהה ואילו יום טוב לא כתיב ואלא רב מ״ט‬
‫לטייה לההוא גברא ״דברים המותרין‬
‫י ואחרים נהגו בהן איסור הוה ובאתריה‬
‫דרבי לא נהוג ואיבעית אימא לעולם נהוג‬
‫׳ורבי נטיעה של שמהה נטע כדתנן יי״עברו‬
‫אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין‬
‫ובנטיעה באירוסין ובנישואין ותנא עלה‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫ג‬
‫ה‬
‫במשא ומתן‪ .‬פי׳ של‬
‫שמחה‬
‫בקרונה של צפורי‪ .‬ביום השוק בפרהסיא כשעת הילוך קרונות‪:‬‬
‫ולא הודו לו‪ .‬מתשעה באב‪ :‬אמר לפניו‪] .‬לפני[ ר׳ אלעזר‪ :‬לא‬
‫האמת‪ :‬ב ר ארביסר הוה‪ .‬לא היתה‬
‫קבלוהו‪:‬‬
‫לומר דלא רצה לעוקרו ״(אלא מחומרא‬
‫מגילה‬
‫מב‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫כו‬
‫לו‬
‫אבל‬
‫לפרש‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫עלמא‪ ,‬כדכתיב במגילת‬
‫השיעור‬
‫פוריא אינון דילא למיספד‬
‫בנין >בנין של שמהה נטיעה נטיעה של‬
‫שמחה איזהו בנין של שמחה זה הבונה בית חתנות לבנו איזו היא נטיעה‬
‫של שמחה זה הנוטע י׳אבורנקי של מלכים גופא ־הזקיה קרי בטבריא‬
‫בארביםר ובהמיםר מםפקא ליה אי מוקפת הומה מימות יהושע בן נון היא‬
‫אי לא ומי מםפקא ליה מלתא דטבריא והכתיב וערי מבצר הצדים צר‬
‫והמת רקת וכנרת וקיימא לן י>רקת זו טבריא היינו טעמא דמספקא ליה משום‬
‫דהד גיסא שורא דימא הות אי הכי אמאי מםפקא ליה ודאי לאו חומה היא‬
‫דתניא ״׳ אשר לו הומה ו ל א שור איגד סביב פרט לטבריא שימה הומתה‬
‫לענין בתי ערי הומה לא מםפקא ליה כי קא מספקא ליה לענין מקרא מגילה‬
‫מאי פחים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני‬
‫לא מיגלו והא נמי מיגליא או דלמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו והא נמי‬
‫מיגניא משום הכי מספקא ליה רב אםי קרי מגילה בהוצל בארביםר ובהמיסר‬
‫מספקא ליה אי מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי לא איכא‬
‫דאמר אמר רב אםי האי הוצל דבית בנימין מוקפת חומה מימות יהושע‬
‫היא אמר רבי יוהנן כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לםבייא‬
‫ואישתכח‬
‫תענית‬
‫ואמר‬
‫ארבסר‬
‫רבא‬
‫וחמיסר‬
‫לא‬
‫נצרכא‬
‫אלא לאסור אה של זה‬
‫בזה ]ואת של זה בזה[‪,‬‬
‫פירוש לאסור לבן כרך‬
‫בי״ד בהספד ותענית ולבן‬
‫כפר בט׳׳ו‪,‬‬
‫אסורין‬
‫אילו ואילו‬
‫בהספד‬
‫בשני ימים‬
‫ותענית‬
‫הללו‪.‬‬
‫אבל‬
‫מלאכה אינו אסור אלא‬
‫מי‬
‫שנהגו‬
‫בני‬
‫אותו‬
‫מקום איסור על עצמם‪,‬‬
‫כדתניא דברים המוהרין‬
‫ואהרים נהגו בהן איסור‬
‫ורב‬
‫למלאכה‪.‬‬
‫דלטייה‬
‫לההוא גברא ולא צמח‬
‫כיהניה‪ ,‬מקום שלא נהגו‬
‫לעשוח מלאכה‬
‫בפורים‬
‫הוה‪ .‬איבעית אימא רבי‬
‫נטיעה של שמחה נטע‪,‬‬
‫דתנן עברו אלו ולא נענו‬
‫ממעטין‬
‫]כבנין‬
‫והנא‬
‫במשא‬
‫ובנטיעה[‬
‫בניין‬
‫ובמתן‬
‫כר‪,‬‬
‫של שמחה‬
‫נטיעה של שמהה‪ .‬מיכלל‬
‫מה‬
‫הוא‬
‫קורא‬
‫ממעט‪:‬‬
‫שטובה‬
‫ט‬
‫ה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫כ‬
‫מסורת הש״ס‬
‫‪6‬‬
‫)ג( מן המוקפין‪ :‬ומבריא מוקפה חומה‬
‫מימוח יהושע‪ .‬לקמן ילפינן מקרא‪:‬‬
‫וכי פשיעא ליה‪ .‬שהיה מבני חמיסר‬
‫מי‬
‫שרי‬
‫נצרכא‪.‬‬
‫בארביסר‬
‫לא‬
‫כמלאכה‪:‬‬
‫במגילת תענית שהרי כבר‬
‫כתובין במגלת אסתר שאסור בהספד‬
‫ותענית‬
‫לאסור‬
‫אלא‬
‫שדי‬
‫כי‪:‬‬
‫פיתנא‪ .‬זורע פשתן‪ :‬ב ר יומיה הוה‪.‬‬
‫שקראו בו בני עירו‪ :‬אפילו הימא‬
‫ב ר יומיה הוה‬
‫נטיעה‬
‫גרסי‪ /‬רבי שנטע‬
‫שקראו‬
‫ביום‬
‫ודקא ק שיא לך יום‬
‫נטע‬
‫בו‬
‫שאסור‬
‫טוב‬
‫בעשיית מלאכה ההוא קרא דכתיב‬
‫שמחה‬
‫ויום‬
‫ומשתה‬
‫מעיקרא‬
‫קודם‬
‫ומשתה‬
‫לאוסרן‬
‫טובע(‬
‫קבלה‬
‫כתיב‬
‫בשעת‬
‫אבל‬
‫א(‬
‫בהספד‬
‫ג ( חעניח יח‪ ,:‬ג( ןפסחיס‬
‫נדרים‬
‫נ‪:‬‬
‫דרבי לא נהוג גרסינן‪ .‬במקומו של‬
‫רבי לא נהגי איסור בדבר‪ :‬נטיעה‬
‫של שמחה‪ .‬דכיון דפורים יום שמחה‬
‫הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה‪:‬‬
‫הדסק עברו אלו‪ .‬י״ג תעניות שב״ד‬
‫מתענין‬
‫הגשמים‪ :‬ולא‬
‫נענו‪.‬‬
‫מן השמים‪ :‬ממעעין‪ .‬בנטיעה ובמין‪:‬‬
‫ותנא )י( נטיעה נטיעה של שמחה‪.‬‬
‫בנין האמור כאן שאסורין בבנין של‬
‫שמחה שנוהגין עצמן כנזופין וכאבליס‪:‬‬
‫האמורה כאן‬
‫ונטיעה‪.‬‬
‫נטיעה של‬
‫שמחה כגון אבורנקי אילן שצילו נאה‬
‫כגון אילן‬
‫כלונסות‬
‫שכופפין אותו על גבי‬
‫ויתירות‬
‫והמלכים‬
‫אוכלין‬
‫בית‬
‫חתנות‬
‫תחתיו בימות החמה ומתעדנין כה‬
‫במיני‬
‫ובנין‬
‫שמחות‬
‫לכנו כשמשיא אשה‬
‫לבנו‬
‫הראשון‬
‫היה בונה לו בית ועושה לו חופה‬
‫בתוכו‪ .‬אלמא איכא נטיעה של שמחה‪:‬‬
‫וטרי‬
‫הצדים‬
‫מבצר‬
‫בספר‬
‫וגוי‪.‬‬
‫יהושע רט( בנחלת נפתלי וקיימא לן‬
‫לקמן דרקת זו טבריא וקרי ליה ערי‬
‫מבצר אלמא‬
‫מוקפת חומה‬
‫הואי‪:‬‬
‫דחד גיסא שורא דימא הויא‪ .‬אין‬
‫לה חומה מצד אחד אלא הים חומתה‬
‫ומספקא ליה אי חשיב היקף אי לא‪:‬‬
‫חומה ולא שור‬
‫חומה כתיב‬
‫איגר‪ .‬בבתי‬
‫עיר חומה ולא‬
‫ו( ןגי׳ הערוך אכותקי[‪,‬‬
‫‪] (t‬לקמן ו‪ ,[.‬ח( ערכין לב‪,.‬‬
‫‪] (P‬אסתר ט[‪ ,‬י( ]שמואל ג‬
‫יא[‪,‬‬
‫כ(‬
‫חיצונות של בתים נעשות חומה לעיר‬
‫והיינו שור איגר שגגותיה חומותיה‪.‬‬
‫מחומרא שיש נו יותר משאר‬
‫תענית ודורות ראשונים לא‬
‫חעגיח ולא יותר‪ ,‬נ( אלו הואי‬
‫החס קנעחיה נעשירי ודאי‬
‫ד״י לא היה יכול להכריע כל‬
‫החכמים לדעתו אלא שהרנה‬
‫חכמים‬
‫חומה סביבי( מכלל דבתי ערי חומה‬
‫לענין‬
‫מקרא‬
‫פחים‬
‫כתיב‬
‫שלה‬
‫היא‬
‫חומתה מצד האחד‪ :‬כי מספקא ליה‬
‫מגילה‪ .‬דלא‬
‫מפורש‬
‫בה חומה אלא לשון פחים ושאינן‬
‫האי‬
‫לשון‬
‫בהל(‬
‫פרזיס‬
‫ומספקא‬
‫אי‬
‫לשון‬
‫ליה‬
‫גלר‬
‫הוא או לשון עיר הנוחה ליככש‪:‬‬
‫פד‬
‫הויגא‬
‫טליא‪.‬‬
‫כשהייתי‬
‫ואישפכח‬
‫נער‪:‬‬
‫מן התעניות הראשונות‪ ,‬בניין של שמחה ונטיעה של שמהה מותרין היו‪ ,‬י( לפיכך בא עתה לאסור אפילו אלו שהיו בהן מותרין עד עתה‪ ,‬מפני שהן של שמחה‪ .‬וכן בפורים אע״פ שאסורין במלאכה‪ ,‬בנטיעה של שמחה מותרין הן‪,‬‬
‫לפיכך אמרנו ר׳ נטיעה של שמחה שהוא אכורנקי של מלכים נטע‪ .‬רבי רחץ בקרונה של צפורי בי׳׳ו בתמוז וביקש לעקור ט׳ באב שחל לדיות בשבת ודחוהו לאחר שבת‪ ,‬אמר הואיל ונדחה ידחה‪ .‬ולא הודו לו חכמים‪ .‬גופא הזקיה‬
‫קרא מגילה בטבריא בי״ד ובט׳׳ו משוס דמםפקא ליה‪ .‬ומקשינן והא טכריא ודאי מערי מבצר הוא‪ ,‬דכתיב וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרה‪ ,‬וקימא לן דרקת וו טבריא‪ .‬אלא משום שימה חומהה כר‪ .‬טלייא‪ ,‬פירוש נערים‪.‬‬
‫‪ (3‬לנרי רנינו אלו צריבין באור לכאורה להיאך אפשר דבתענית צבור שאסור במלאכה יהיה מותר בנין של שמחה וצ״ע ועיי בחלושי הרמב׳׳ן‪.‬‬
‫לקונעו‬
‫הסטמו‬
‫נעשירי רק הרונ הסכימו‬
‫לקונעו נמשיעי וכה״ג אינו‬
‫נכלל אין נ״ד רשאי וכוי דיש‬
‫רשוח ניד נ״ד אחר לקנוע‬
‫הלכה כדנרי יחיד כדאיחא‬
‫נעדיוח‬
‫פ״א‬
‫ה‪,‬‬
‫משנה‬
‫ס( נ״א יעוד אי‪ ,‬ע( ]ועי‬
‫תוס׳ פסחים נא‪ .‬ד״ה אי[‪,‬‬
‫פ( ]יעי׳ חוס׳ ינמות מג‪.‬‬
‫ל״ה מלישא[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫טובים החזנים‬
‫האחד‬
‫מן‬
‫א ש ר יש להם‬
‫ש כ ר טוב בננמלם‪:‬‬
‫קהלת ד ט‬
‫‪.2‬‬
‫על‬
‫היהודים‬
‫כן‬
‫הפרזים היישבים בערי‬
‫הפרזות עשים את יום‬
‫ארבעה‬
‫לחדש‬
‫עשר‬
‫א ך ר שמחה ומשתה ויום‬
‫טוב ומשלוח מנות איש‬
‫לרעהו‪:‬‬
‫אסהר ט יט‬
‫‪ .3‬כןמים א ש ר נחו בהם‬
‫מאויביהם‬
‫היהודים‬
‫והחרש א ש ר נהפך להם‬
‫לשמחה‬
‫מיגון‬
‫ומאבל‬
‫ליום טוב ל ע ש ו ת אותם‬
‫משתה‬
‫ימי‬
‫ומשלוח‬
‫ושמחה‬
‫מנות‬
‫לרעהו‬
‫‪.4‬‬
‫איש‬
‫ומתנות‬
‫לאביונים‪:‬‬
‫אסתר ט כב‬
‫וערי מבער העדים‬
‫צ ר וחמת דקת וכנרת‪:‬‬
‫יהושע יט לה‬
‫ואם ל א יגאל ע ד‬
‫‪.5‬‬
‫מלאת לו שנה ךזמימה‬
‫וקם הבית א ש ר בעיר‬
‫א ש ר לו חמה לצמיחה‬
‫לקנה אתו לדיריתיו ל א‬
‫ויקרא כה ל‬
‫יצא ביבל‪:‬‬
‫‪ .6‬ובתי החצרים א ש ר‬
‫אין להם חמה סביב ע ל‬
‫ש ד ה ה א ר ץ יחשב גאלה‬
‫תהיה ל ו יביבל יצא‪:‬‬
‫ויקרא כה לא‬
‫גליון הש״ס‬
‫תום׳ ה״ה ממעטי; ־״ל‬
‫וכו׳ וחמ־רי מט״ב‪ .‬עיין‬
‫פסחים לף גל ע״נ וצ״ע‪:‬‬
‫סביב‪ .‬לגבי‬
‫מסובבת)ה סביב קאמר‪ :‬פ ר ט לטבריא‬
‫שימה‬
‫]ויקרא‬
‫גזרו אלא רק שיהא יוס‬
‫הגהות הב״ח‬
‫בתי החצרים כתיב אשר אין להם‬
‫חומחה‪.‬‬
‫כה[‪,‬‬
‫ל( ]אסתר ט[‪ ,‬מ( אלא‬
‫עיר‬
‫מוקפת כתיס סמוכות זו לזו וחומות‬
‫שהים‬
‫טו‪.‬‬
‫ערי‬
‫שאין לה חומה כפני עצמה אלא‬
‫גגי( מתרגמינן איגר‪:‬‬
‫פא‪,[:‬‬
‫ד( מענית יב‪ ,.‬ה( שם יל‪,:‬‬
‫ותענית‬
‫אבל י״ט לא קיבלו עליהן‪ :‬ובאחריה‬
‫על‬
‫מיס‬
‫וקריס‪ .‬ערוך ערך קרונה[‪,‬‬
‫קבלה לא קיבלו עליהן אלא שמחה‬
‫שאע״פ שאסור בעשיית מלאכה נטיעה של שמחה מותרת לו‪ ,‬א( דהא מן התעניות הראשונות שנינו עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין ג׳ תעניות אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה כוי‪ ,‬ללמרך שאע׳׳פ שאםורין במלאכה‬
‫א( נראה לצ״ל להנה בתעניית הראשונות וכוי‪.‬‬
‫וסירוס‬
‫נובעין‬
‫גם׳‬
‫)א(‬
‫ניומיה‬
‫אפילו‬
‫הוה‬
‫חימא‬
‫הספל‪:‬‬
‫)נ( רש״׳ ל״ה טונים וכו׳‬
‫שמעתי‬
‫הייתי‪:‬‬
‫ממך‬
‫)ג( ד״ה נר ארניסל הוה‬
‫לא‬
‫היחה‬
‫מן‪:‬‬
‫עיר‬
‫) ד ( ד״ה וחנא עלה ב נ ץ‬
‫בנין ש ל שמחה נטיעה‬
‫נטיעה‬
‫וכו׳‬
‫והל״א‬
‫עם‬
‫ל״ה ונטיעה כו׳ של שמחה‬
‫הס״ל‪) :‬ה( ד״ה סנינ וכו׳‬
‫מסוננת‬
‫סנינ‪:‬‬
‫חומה‬
‫)ו( חוס׳ ל״ה והא רני‬
‫וכי' שהיה בטבריא נימי‪:‬‬
‫)ז(‬
‫ד״ה‬
‫ונטיעה‬
‫ממעטין‬
‫לנסמוך‬
‫יכו׳‬
‫דבשל‬
‫שמחה דוקא אסור אנל‬
‫שאר מינים‪:‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫ו‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫ואישחכח טוהי גרכד‪ :‬רקהא מ ה ר א ‪ .‬שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר‪ :‬כי שכיב איניש הכא‪ .‬כשמת אדם‬
‫‪ . 1‬זבולן ל א הוריש את‬
‫מסורת הש״ס‬
‫‪] (6‬עיין סרש״י ובערוך ערך‬
‫שרד‬
‫אוהבי תלמידי‬
‫פי׳‬
‫חכמיס יושבי גבית המדרש‬
‫טנריא‬
‫של‬
‫הערוך‬
‫וסי׳‬
‫מבואר על סי מה דאמר‬
‫הש״ס בחולין קלג‪ .‬אי! שריד‬
‫אלא ח״ח שנאמר ובשרידים‬
‫אשר ה׳ קורא[‪ ,‬נ( מו־׳ק‬
‫כה‪,:‬‬
‫ןצ״ל‬
‫ג(‬
‫רבא[‪,‬‬
‫ד( ןגרכות נו‪ .‬עירובי! יט‪.‬‬
‫חגיגה כז‪ .‬סנהדרין לו‪,[.‬‬
‫ה( ןצ״ל רנה־ן‪ ,‬ו( כחובות‬
‫קיא‪! (t ,:‬כתובית קיא‪:‬‬
‫ע׳׳שן‪ ,‬ח( ]צ״ל צור כך הגי׳‬
‫בע״י ונעריך ערך אחל גריס‬
‫שר סי׳ מגדל ששורים בו‬
‫לפנים שדיס פ״א מגדל‬
‫שהוא‬
‫ט(‬
‫מוחזק‬
‫]בערוך‬
‫בשד[‪,‬‬
‫ערך תאטר‬
‫האריך בפירושו דהנהו שתי‬
‫מינות[‪ ,‬י( ]בכורות נה‪,[.‬‬
‫כ( פסתיס מנ‪ ,:‬ל( ]מנחית‬
‫מד‪ ,[.‬מ( ]ל״ה שס לפני ד״ה‬
‫מי[‪ ,‬נ( ]כירושלים רש״ש[‪,‬‬
‫ס( נע״י ליתא‪ :‬רשע זה‪,‬‬
‫בליון הש׳ים‬
‫ד״ה‬
‫רש״י‬
‫שניחניס‬
‫זממו‬
‫כוי‪.‬‬
‫נחיטמה‬
‫של‬
‫אנקה‪ .‬שנח דף נא ע״נ‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נמ׳ מי מידעני ע ל‬
‫זאת אמר לו וכי׳ ש כ ל‬
‫הנוטל‪) :‬ב( שם דמיי מסיו‬
‫זה‬
‫ניח‬
‫)ג(‬
‫כריא‬
‫רש"־‬
‫ד״ה‬
‫וכריא ראשי‪:‬‬
‫אמלאה‬
‫שלהן‪:‬‬
‫גלייא‬
‫) ד ( ד״ה‬
‫מחירנחה‬
‫יכו׳‬
‫הס״ד ואח״כ מ״ה יוחן‬
‫רשע‪:‬‬
‫תוד״ה‬
‫)ה(‬
‫טראטריאות י״מ נחי כצ״ל‬
‫וקרקסיאות‬
‫ותי׳‬
‫מקומות‬
‫וכו׳‬
‫יטלום‬
‫נמחק‬
‫מטונפות‬
‫ללמוד‬
‫וטראטריוח‬
‫וכו׳‬
‫וקרקסיאות‬
‫דהכא רוצה לומר נחיס נ״נ‬
‫עיין נשנמ דף קנ‪ .‬וס״ק‬
‫דע״ז דף יח ע״נ‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫טונה‪ .‬פורט״ו‬
‫טונינ״א‪.‬‬
‫נמל‪ .‬מטר״א‪.‬‬
‫]פור״ט[‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫כי‬
‫נח‬
‫דרבי‬
‫נפשיה‬
‫זירא‪ .‬רני וירא היה מננל‬
‫נולד‬
‫ונה‬
‫נארץ‬
‫וגדל‬
‫ישראל‪ ,‬והייני דקאמר ארץ‬
‫שנער הרה וילדה ארץ‬
‫צבי גידלה שעשועיה‪.‬‬
‫ואהכי קרי ליה רני זירא‬
‫ודג זירא )מו־ק כה‪ .(:‬אוי‬
‫נא‬
‫לה‬
‫רקת‪.‬‬
‫אמרה‬
‫יכולה לומר כן‪ ,‬רקח היא‬
‫טנריה !שם(‪ .‬כמבי כובי‬
‫עד‬
‫אקרא‬
‫כשמצרף‬
‫דתולבקני‪.‬‬
‫כל‬
‫המקומוח‬
‫ישחער לכך !כתובות קיב(‪.‬‬
‫ופותיא‪.‬‬
‫ויבנוות‬
‫רוחנ‬
‫סג‪ .(.‬אמלאה החרבה‪.‬‬
‫רישא דקרא יען אמרה צור‬
‫לירושלים‬
‫אתמלא‬
‫יגו׳‪,‬‬
‫האת‬
‫ממורננה‬
‫של‬
‫ירישליס‪ ,‬יצור מאדוס היא‬
‫!פסחים‬
‫מלאום‬
‫מב‪.(:‬‬
‫יאמץ‪.‬‬
‫ולאום‬
‫כשעשי‬
‫גנור יעקנ חלש‪ ,‬אין מלכומ‬
‫שניהס מתקייס יחד !שם>‬
‫לא ישוו נגדילה‪ ,‬כשזה קם‬
‫זה נופל !בראשית כה כנו‪.‬‬
‫גדול בבבל‪ :‬ספדי ליה ההם‪ .‬בטבריא‪ :‬ששך‪ .‬בבל בחילוף א״ת ב״ש‪ :‬ושם לו ברקה‪ .‬יצא לו שם בטבריא‪ :‬וכי מסקי ארון‪ .‬של‬
‫מת מבבל לקוברו בטבריא‪ :‬אמרו הכי‪ .‬הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת‪ :‬אוהבי שרידים‪ .‬אוהבי ישראל‪ :‬יושבי רקת‬
‫לאו וקבלו הרוגי עומק‪ .‬מתי בבל העמוקה‪:‬‬
‫שעשועיה‪.‬‬
‫של‬
‫שנער‪:‬‬
‫בטיצורה‪.‬‬
‫ד זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא‪ ] :‬א ר ן צבי‪ .‬ארץ[ ישראל‪ :‬גידלה‬
‫באמצעיתה‪ :‬לא הוריש אס יושבי‬
‫קטרון‪ .‬שבאה לחלקו ועבר על מה‬
‫שאמר הקב״ה לא תחיה כל נשמה‬
‫)לברים ‪ p‬והניחן לגור שם ביניהם‬
‫ולהעלות להם מס‪ :‬טל מדוהיו‪ .‬על‬
‫מזלו שנמדד לו מן השמים מדה‬
‫שאינו חפץ בה‪ :‬כולן צריכין לך‪.‬‬
‫כל אחיך יהו צריכין לך‪ :‬על ידי חלזון‪.‬‬
‫חלזון עולה מן הים להרים וצובעין‬
‫כדמו תכלת ונמכר בדמים יקריםל(‪:‬‬
‫עמים ה ר יקראו‪ .‬מכל השבטים‬
‫א‬
‫יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני‬
‫נ‬
‫חול‪ :‬שפוני זה חלזון‪ .‬שהוא דבר‬
‫חשוב‪ .‬ספון חשוב בלשון ברייתא‪:‬‬
‫טריה‪ .‬דג שקורץ טונינ״א‪ :‬זכוכיה‬
‫לבנה‪ .‬היוצא מן החול כדאמר‬
‫ביציאות השבת )שנת טו‪ >:‬וחול של‬
‫זבולון חשוב משאר חולות וראר‬
‫לזכוכית לבנה‪ :‬מי מודיעני‪ .‬על זאת‬
‫לתת לי דמים‪ :‬כל המוצא חלזון‬
‫ה‬
‫ונוטלו כלא דמים אינו מצליח‪ * :‬ש ם‬
‫יזבחו זבחי צדק‪ .‬כאשר אסור גזל‬
‫כעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאס‬
‫יטול שוה פרוטה כלא דמים תתקלקל‬
‫הצכיעה והחול ולא יועיל כלום‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫זבה חלב ודבש‪ .‬העזים אוכלין‬
‫תאנים והדבש נוטף מהן והחלכ‬
‫זכ מן העזים ונעשים כמין נחל‪:‬‬
‫ששה עשר מיל‪ .‬ד׳ פרסאות‪:‬‬
‫לדידי חזי לי זבה חלב ודבש דכל‬
‫א ר ן ישראל‪ .‬בכל מקום שהוא שם‪.‬‬
‫ואס באת לצרפו יחד הוי כמבי‬
‫כובי עד אקרא דתולבקני שם מקום‪:‬‬
‫אקרא‪ .‬מקום מעבר הנהר ובלע״ז‬
‫פורט״ו‪ :‬ע ד פ י ליה‪ .‬חביבי ליה‪:‬‬
‫יהד הקועה‪ .‬לרעה‪ :‬אחידה מגדל‬
‫שיר‪ .‬כבושת מגדל שיר‪ :‬והסירוהי‬
‫דמיו מפיו וגוי‪ .‬גכי צור כתיכ שהוא‬
‫ראש לאדום‪ :‬גלייא »( במיא ראשי‬
‫ע״ז הס לאדום‪ :‬כיבוסי‪ .‬היא‬
‫ירושלים‪ :‬והיה אדום לאלופי יהודה‬
‫‪4‬‬
‫ועקרון תהיה בית תלמוד בירושליס<(‪:‬‬
‫לשם‪ .‬עיר שכיבשו בני דן‪ :‬זו פמייס‪.‬‬
‫שמשם ירדן יוצא כדאמר מר ירדן‬
‫‪5‬‬
‫יוצא ממערת פמייס )בכורות לף גה‪:(.‬‬
‫מטרופולין‪ .‬לשון יון אימא של מלכות‪.‬‬
‫מטר״א אס‪ .‬פולין לשון שררה כדאמר‬
‫מר עד שבאו דיופלי מהעיר שני שרים‬
‫<תענימ לף ימ‪ :>:‬דמרבי‪ .‬שמגדלין‬
‫שם בני מלכים‪ :‬אמלאה החרבה‪.‬‬
‫רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים‬
‫אתמלא‬
‫עכשיו‬
‫אמלאה החרכה‬
‫מחורבתה‪) :‬י( רשע‪ .‬זה עשו‪ :‬בארץ‬
‫גכוחוח יעול‪ .‬את ירושלים יחריב‪:‬‬
‫אמר יצחק להקב״ה יוחן רשע זה»‬
‫עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע‬
‫הוא‪ :‬אמר‪ .‬יצחק‪ :‬ג ל למד צדק‪.‬‬
‫כלומר אין אדם יכול ללמד עליו‬
‫‪9‬‬
‫צדק‪ :‬אמר לו‪ .‬הקכ״ה‪ :‬בארן‬
‫‪10‬‬
‫נהוחוח יעול‪ .‬כלומר עתיד להחריב‬
‫את ארץ ישראל‪ :‬אמר‪ .‬יצתק אם‬
‫כן בל יראה גאות ה׳‪ :‬זממו אל‬
‫הפק‪ .‬אל תוציאנו מנחיריו‪ .‬זמם כמין טבעת כחל‬
‫שהיו‬
‫ראייתה‪.‬‬
‫שטובה‬
‫מות ופרדסים‪:‬‬
‫ממך‬
‫)פרוטה(‬
‫הנוטל‬
‫רכל‬
‫בלא דמים אין מועיל‪.‬‬
‫דכתיב שם יזבחו זבחי צדק וגזל‬
‫לא מהני בזבח‪:‬‬
‫שם‬
‫ואישתכה כויתי המת זו טבריא ולמה נקרא‬
‫שמה המת על שום חמי טבריא רקת זו‬
‫ציפורי ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא‬
‫כרקתא דנהרא כינרת זו גיגוםר ולמה נקרא‬
‫שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי‬
‫)י( וקרקסיאות‪.‬‬
‫אמר רבא מי איכא למאן דאמר רקת לאו טראטריות‬
‫טבריא היא והא כי שביב איניש הכא התם‬
‫י״מ בתי עבודת‬
‫ספדי ליה הכי גדול הוא ב ש ש ך ושם לו‬
‫כוכבים ומכנה אותן טרטאכ׳ לשון‬
‫ברקת וכי מםקי ארונא להתם ספדי ליה הכי‬
‫חרפה וקרקסיאות רוצה לומר בית‬
‫אוהבי >שרידים יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי‬
‫הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן‬
‫מקומות מטונפות יכול ללמוד שם‬
‫עומק >כי נה נפשיה דרבי זירא פתה עליה‬
‫תורה אלא ודאי לשממה יהא במהרה‬
‫ההוא םפדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ‬
‫בימינו ורוצה לומר בתים שמתאספים‬
‫צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה‬
‫שם לוועד של עובדי עבודת כוכבים‪:‬‬
‫רקת כי אבדה כלי חמדתה אלא אמר‬
‫הא‬
‫״)רבה( חמת זו המי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא‬
‫שמה רקת > שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון רבי ירמיה אמר‬
‫רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל‬
‫>)רבא( אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה אמר זעירא‬
‫קטרון זו ציפורי ולמה נקרא שמה ציפורי שיושבת בראש ההר כצפור‬
‫וקטרון ציפורי היא והא קטרון בהלקו של זבולון הואי דכתיב זבולון לא‬
‫הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול וזבולון מתרעם על מדותיו הוה‬
‫שנאמר זבולון עם הרף נפשו למות מה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה‬
‫אמר זבולון לפני הקב״ה רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים‬
‫ולי נתת הרים וגבעות לאהיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו‬
‫כולן צריכין לך ע״י חלזון שנאמר ] עמים הר יקראו[ ושפוני טמוני הול‬
‫תני רב יוםף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו‬
‫רבונו של עולם מי מודיעני <‪ #‬אמר לו ש ם יזבחו זבחי צדק םימן זה יהא לך כל‬
‫הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום ואי םלקא דעתך‬
‫קטרון זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא‬
‫טובא וכי תימא דלית בה זבת הלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי י>הזי לי‬
‫זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל וכ״ת‬
‫דלא נפישא דידיה כדאחוה ״והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לדידי‬
‫חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל והויא כמבי כובי עד אקרא‬
‫דתולבקני עשרין ותרתין פרםי אורכא ופותיא שיתא פרםי אפ״ה שדות‬
‫וכרמים עדיפא ליה דיקא נמי דכתיב ונפתלי על מרומי שדה ש״מ אמר רבי‬
‫אבהו ועקרון תעקר זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין התולות והיא‬
‫היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי‬
‫ונצהום היו קורין אותה אחידת מגדל >שיר אמר רבי יוםי בר חנינא מאי דכתיב‬
‫והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלהינו והסירותי‬
‫דמיו מפיו זה בית <» במיא שלהן ושקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן‬
‫ונשאר גם הוא לאלהינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום והיה כאלוף‬
‫ביהודה ועקרון כיבוסי אלו >תראטריות וקרקםיות שבאדום שעתידין שרי‬
‫יהודה ללמד בהן תורה ברבים ׳יאמר רבי יצחק ל ש ם זו פמיים עקרון תעקר זו‬
‫קםרי בת אדום שהיא היתה מטרופולין של מלכים איכא דאמרי דמרבי בה‬
‫מלכי ואיכא דאמרי דמוקמי מינה מלכי קםרי וירושלים אם יאמר לך אדם הרבו‬
‫שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קםרי וישבה ירושלים חרבה‬
‫ירושלים וישבה קםרי תאמן שנאמר י אמלאה החרבה >אם מליאה זו חרבה זו‬
‫אם מליאה זו הרבה זו רב נהמן בר יצהק אמר מהכא ולאום מלאום יאמץ‬
‫ואמר רבי יצהק מאי דכתיב יוהן רשע בל למד צדק אמר יצהק לפני‬
‫הקב״ה רבש״ע יוחן עשו אמר לו רשע הוא אמר לו בל למד צדק אמר לו‬
‫ב א ר ץ נכוהות יעוד אמר לו אם כן בל יראה גאות ה׳ ואמר רבי יצהק מאי‬
‫דכתיב א ל תתן ה׳ מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה אמר יעקב לפני‬
‫הקב״ה רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק זו‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫ט‬
‫‪6‬‬
‫כ‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫גרממיא‬
‫שנותנין בחוטמה של אנקה ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אס בו‪:‬‬
‫גרממיא‬
‫יושבי קטרון ואת יושבי‬
‫נהלל‬
‫הכנעני‬
‫וישב‬
‫בקרבו ויהיו למס‪:‬‬
‫שופטים א ל‬
‫‪ .2‬זבלון עם חרף נפשו‬
‫למות ונפתלי ע ל ?לרומי‬
‫שופטים ה יח‬
‫שדה‪:‬‬
‫‪ .3‬עמים הר יקךאו שם‬
‫יןבחי זבחי צדק כי שפע‬
‫ימים יינקו ושפוני טמוני‬
‫דברים לג יט‬
‫חול‪:‬‬
‫‪ .4‬כי עזה עזובה תךזיה‬
‫לשממה‬
‫ואשקלון‬
‫א ש ד ו ד בצהרים יגרשוה‬
‫ועקרון תעקר‪:‬‬
‫צפניה ב ד‬
‫והסרתי דמיו מפיו‬
‫‪.5‬‬
‫ושקציו מבין שניו ונשאו־‬
‫גם הוא לאלהינו והןה‬
‫ביהודה‬
‫כאלף‬
‫כיבוסי‪:‬‬
‫ועקרון‬
‫זכריה ט ז‬
‫‪ •6‬ויצא גבול בני ךן‬
‫ויעלו‬
‫מהם‬
‫הן‬
‫בני‬
‫וילחמו עם לשם וילכדו‬
‫אותה ויכו אותה לפי‬
‫חרב וירשו אותה וישבו‬
‫ויקראו ל ל ש ם ךן‬
‫בה‬
‫כשם ךן אביהם‪:‬‬
‫יהושע יט מז‬
‫בן אדם יען א ש ר‬
‫‪.7‬‬
‫אמךה צ ר ע ל ירושלם‬
‫נש‪3‬ךה‬
‫האח‬
‫העמים‬
‫דלתות‬
‫אלי‬
‫נסבה‬
‫אמלאה החרבה‪:‬‬
‫יהוקאל כו ב‬
‫‪ .8‬ויאמר ץ לה קזני גוים‬
‫לאנזים‬
‫בבטנך‬
‫ושני‬
‫ממעיך‬
‫יפךדו‬
‫ולאים‬
‫מלאם י א מ ץ ורב יעביד‬
‫צעיר‪:‬‬
‫כראשית כה כג‬
‫‪ .9‬ידון ר ש ע בל למר‬
‫צדק ב א ר ץ נביחות יעול‬
‫ובל יראה גאות י;‪:‬‬
‫ישעיהו כו י‬
‫‪.10‬‬
‫רשע‬
‫א ל תרנן י; מאויי‬
‫זממו‬
‫אל‬
‫תפק‬
‫ירומו סלה‪:‬‬
‫תהלים קמ ט‬
‫רבינו חננאל‬
‫דמדליא כרקתא דנהרא‪,‬‬
‫פירוש גבוה כשפת הנהר‪.‬‬
‫ו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מג‬
‫א מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫מגילה הל׳ יב סמג‬
‫עשי! מד״ס ד טור א״מ‬
‫סימן תרסח‪:‬‬
‫מד‬
‫ב ג מיי׳ פ״ב מהל׳‬
‫מגילה הל׳ יג סמג‬
‫שס טור שו״ע א״ח סי׳‬
‫חרצז‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫מתני׳ קראו את המגילה‬
‫באדר הראשון ונתעברה‬
‫השנה‬
‫פרשיות‬
‫בוי‪ .‬הא‬
‫זה‬
‫פירוש‬
‫לעיניין‬
‫וזה‬
‫שוין‪.‬‬
‫פרשיות‪,‬‬
‫כדתנן‬
‫כראש הדש אדר קורין‬
‫בפרשת שקלים‪ ,‬בשנייה‬
‫בשלישית‬
‫זכור‪,‬‬
‫פרה‬
‫אדומה‪ ,‬ברביעית החדש‬
‫בחמישית‬
‫הזה‪,‬‬
‫הוזרין‬
‫לכסדרן‪ .‬ואוקימנא דבםדר‬
‫פרשיות זה וזה שוין‪ ,‬אם‬
‫קראו אותם כארר הראשון‬
‫יצאו ואין צריכין לחזור‬
‫ולקרות אותם באדר שני‪.‬‬
‫מני מתניתין לא תנא קמא‬
‫ולא ר׳ אלעזר בר׳ יוסי ולא‬
‫רבן שמעון כן גמליאל‪.‬‬
‫דתניא קראו את המגילה‬
‫בארר הראשון ונתעברה‬
‫כר‪ ,‬ואמר רב פפא סדר‬
‫פרשיות איכא בינייהו‪ ,‬תנא‬
‫סבר‬
‫קמא‬
‫לכתחילה‬
‫פרשיות‬
‫בשני‬
‫בראשון‬
‫לא‬
‫תוב‬
‫ואעבוד‬
‫עבדי‬
‫בשני‪ ,‬לבד ממקרא מגילח‬
‫]דקרו[‬
‫דאע״ג‬
‫בראשון‬
‫קרו נמי בשני‪ .‬ר׳ אלעזר‬
‫בר• יוסי סבר אפילו מקרא‬
‫מגילח לכתחילה בראשון‪.‬‬
‫ורבן שמעון בן גמליאל‬
‫סדר‬
‫סבר‬
‫פרשיות‬
‫לכתחילח נמי בשני ואע״ג‬
‫דקרו‬
‫בראשון קרו נמי‬
‫בשני‪ .‬מני מתניתין אי תנא‬
‫קמא הא קתני חוץ ממקרא‬
‫מגילה‬
‫כלבד‪ ,‬ומשנתינו‬
‫שנינו אלא מקרא מגילה‬
‫ומתנות לאביונים‪ ,‬הילכך‬
‫קשיא ומתנות לאביונים‪.‬‬
‫אי ר׳ אלעור בר׳ יוסי‬
‫קשיא נמי מקרא מגילה‪,‬‬
‫דהא בהדיא תני )א(לא‬
‫מקרא מגילה ולא מתנות‬
‫לאביונים אין נוהגין בשני‪,‬‬
‫ומתניתין קתני דוה וזה‬
‫נוהגין‬
‫אי‬
‫בשני‪.‬‬
‫רבן‬
‫שמעון בן גמליאל קשיא‬
‫פרשיות‪,‬‬
‫סדר‬
‫ממתניתין‬
‫דדייקינן‬
‫הא‬
‫פרשיות‬
‫לעניין‬
‫אדר‬
‫הראשון‬
‫והשני שוין‪) ,‬דרבן( ]ורבן[‬
‫שמעון בן גמליאל סבר‬
‫אין נוהגין‬
‫אלא‬
‫כשני‪.‬‬
‫היא‪,‬‬
‫ותנא‬
‫ופרקינן לעולם מתניתין‬
‫קמא‬
‫תנא‬
‫בברייתא‬
‫והוא‬
‫מקרא‬
‫הדין‬
‫לאביונים‪,‬‬
‫מגילה‬
‫למתנות‬
‫המתנות‬
‫אביונים בקריאת המגילה‬
‫הם תלויים‪ ,‬עת שקורץ‬
‫נותנין‬
‫המגילה‬
‫לעניים‬
‫המתנות‬
‫מפני‬
‫שעיני‬
‫מגילה‪.‬‬
‫איבעית‬
‫אימא‬
‫העניים‬
‫נשואות למקרא‬
‫לעולם מתני• רבן שמעון‬
‫בן גמליאל‪ ,‬והכי קתני אין‬
‫בין י״ד‬
‫דאדר הראשון‬
‫ליום י״ד דאדר השני אלא‬
‫מקרא )ו>מגילה ומתנות‬
‫לאביונים‪,‬‬
‫הא‬
‫לעניין‬
‫הספד ותענית יום י״ד של‬
‫אדר הראשון‬
‫ויום‬
‫י״ד‬
‫דאדר השני זה וזה שוין‪.‬‬
‫ואילו בסדר פרשיות תנא‬
‫לא‬
‫דידן‬
‫קחני‬
‫מידי‪.‬‬
‫ואסיקנא משום דרב הלכה‬
‫כרבן שמעון בן גמליאל‬
‫דאמר כל מצוות הנוהגות‬
‫בשני אין נוהגות בראשון‪,‬‬
‫ובין‬
‫סדר פרשיות ובין‬
‫מקרא מגילה אין נוהגין‬
‫אלא באדר השני בלבד‪.‬‬
‫ואמר ר׳ יוחנן דייק רבן‬
‫שמעון‬
‫בן‬
‫גמליאל‬
‫מהכתיב ]ב[כל שנה ושנה‪,‬‬
‫מה כל שנה ושנה אדר‬
‫הסמוך לניסן‪ ,‬כן אפילו‬
‫במעוברת‬
‫אדר‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫הסמוך‬
‫לניסן‪ .‬ואקשינן והא אין‬
‫הא‬
‫לענין םדר פרשיות זה ווה שרן‪ .‬שאס קראו הארכע פרשיות‬
‫כאדר הראשון שעדיין לא היו יודעין שצריכין לעכר וכתר‬
‫הכי עכרו השנה אין צריך לקרותם באדר השני‪ :‬ולבי אליעזר‬
‫ברכי יופי םבר א ף מקרא מגילה ]לכתחלה בראשון‪ .‬ונראה[‬
‫דדייק מדקתני משנה יתירא שבל‬
‫מצות שנוהגות בשני נוהגות כראשון‬
‫ןדמשמע[ לכתחילה ויש שנוהגין‬
‫לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה‬
‫עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון‬
‫וריהטא דמתניתין נמי משמע כן‬
‫מדקאמר אלא מקרא מגילה )׳(בלבד‬
‫ומתנות עניים מכלל דלענין משתה‬
‫ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא‬
‫אמרינן בגמרא הא לענין הספד‬
‫ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה‬
‫ומשתה ליכא דע׳יכ לא תליא הא‬
‫בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן‬
‫דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא‬
‫נאסר בהספד דהא הימים האמודס‬
‫במגילת תענית האסורים בהספד‬
‫אין בהן משחה ושמחה וכן הלכה‬
‫שאין צריך להחמיר לעשות משתה‬
‫ושמחה באדר הראשון‪:‬‬
‫מם תבל טעמיה דאין מעבירין‬
‫מכאן‬
‫המצות‪.‬‬
‫על‬
‫קשה להא דאמרינן בפרק איזהו‬
‫מקומן )זבחים דף נא‪ .‬ושם( בגמרא‬
‫דקאמר שירי הדס היה שופך על‬
‫יסוד מערבי של המזבח ודייק טעמא‬
‫דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה‬
‫וקשה התם למה לי קרא תיפוק ליה‬
‫דאין מעבירין על המצות וכשהוא‬
‫יוצא מפתת ההיכל שהוא מערב‬
‫ביסוד מערבי הוא דפגע כרישא ויש‬
‫מפרשים דלא שייך למימר אין‬
‫מעבירין על המצות אלא היכא שיש‬
‫לפניו שתי מצות שיש לו לעשות קודם‬
‫אותה דפגע ברישא וזה אינו דהכא‬
‫ליכא אלא מצוה אחת ואפילו הכי‬
‫מפרש הטעם משוס דאין מעבירין‬
‫ורבינו יהודה תירץ דאי לאו קרא‬
‫הוה אמינא דאין מעבירין לכתחילה‬
‫הא דיעכד שרי משוס הכי איצטריך‬
‫דאסור בדיעבד אי נמי נראה התם‬
‫דמטעס דאין מעבירין לא חזינן‬
‫אלא דכל מערבי של מזבח כשר‬
‫אבל יסוד לא חזינן דצריך משום‬
‫הכי איצטריך קרא לאשמועינן יסודנ(‪:‬‬
‫נאמרה‬
‫גרממיא‪ .‬שם‬
‫והיא‬
‫מלכות‬
‫מאדום‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מרזבני‪.‬‬
‫מכסים‪:‬‬
‫יגטהי‪.‬‬
‫כתורה‪ :‬לאוקמי גירסא‪ .‬שלא תשתכח ממנו‪ :‬סייעהא דשמיא‪.‬‬
‫ויש יגע ואינו מוצא‪ :‬יחילו‪ .‬יצליחו‪ .‬ודומה לו על כן לא יתיל טובו‬
‫)איוב ‪ : p‬מרום משפטיך מגגדו‪ .‬מסולקין הס ממנו‪ :‬יפיח בהם‪.‬‬
‫גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין‬
‫כל העולם כולו ואמר רבי המא בר חנינא‬
‫תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של‬
‫אדום ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני איכא‬
‫ברומי ובכל יומא נפקי הנ׳ לאפי הני ומקטיל‬
‫הד מינייהו ומיטרדי לאוקמי מלכא ואמר ר׳‬
‫יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי‬
‫אל תאמן לא יגעתי ומצאתי אל תאמן יגעתי‬
‫ומצאתי תאמן הני מיילי בדברי תורה‬
‫אבל במשא ומתן םייעתא הוא מן שמיא‬
‫ולדברי תורה לא אמרן אלא להדורי אבל‬
‫לאוקמי גירםא סייעתא מן שמיא היא ואמר‬
‫רבי יצהק א ם ראית רשע שהשעה משחקת‬
‫לו אל תתגרה בו שנא׳ א ל תתהר במרעים‬
‫ולא עוד אלא שדרכיו מצליהין שנא׳ יחילו‬
‫דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין‬
‫שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא‬
‫שרואה בשונאיו שנאמר כ ל צורריו יפיח‬
‫בהם איני והאמר ר׳ יוהנן משום ר״ש בן יוהי‬
‫מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנא׳‬
‫עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו‬
‫בם ותניא •ר׳ דוםתאי בר מתון אמר מותר‬
‫להתגרות ברשעים בעולם הזה יא( ואם לחשך‬
‫אדם לומר אל תתחר במרעים ואל תקנא‬
‫בעושי עולה מי שלבו נוקפו אומר כן אלא‬
‫אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא‬
‫בעושי עולה להיות כעושי־ עולה ואומר א ל‬
‫יקנא לבך בהטאים וגו׳ לא קשיא הא במילי‬
‫דידיה הא במילי דשמיא ואיבעית אימא הא‬
‫והא במילי‪.‬דידיה ולא קשייא הא בצדיק גמור‬
‫הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא ימאי‬
‫דכתיב למה תביט בוגדים תהריש בבלע‬
‫רשע צדיק ממנו צ ד ק ממנו בולע צדיק‬
‫א(‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫בנפיחה בעלמא הן נופלים‪ :‬מי שלבו‬
‫נוקפו‪ .‬הירא מן העבירות שבידו‬
‫אזמר בן‪ :‬אל הסחר‪ .‬אינו לשון‬
‫גירוי אלא שלא תאחוז כמעשיו כמו‬
‫ואיך תתחרה את הסוסים )ירמיה‬
‫י‪ >3‬כלומר שאינו רץ כמותו‪ :‬ואומר‬
‫אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראה‬
‫ה׳ כל היום‪ .‬על כרחך אין קנאה זו‬
‫לשון גירה מלחמה אלא אתיזת מעשיו‬
‫מדכתיב בסיפא כי אס ביראת ה׳‬
‫כל היום‪ :‬איטליא של יון‪ .‬כרך גדול‬
‫שגדל בשביל עון מנשה׳( שכשעה‬
‫שהכניס צלם בהיכל ירד גבריאל ונעץ‬
‫קנה ביס ׳(וגדל עליו חלקה גדולה‬
‫ונבנה לשם איטליא של יון‪ .‬מאיי אלישה‬
‫)יחזקאל ‪ (0‬מתרגמיגן מנגוות איטליא‪:‬‬
‫שווקים‪ .‬חוצות‪ :‬פ ר ס ‪ .‬מזון‪ :‬חלונוס‬
‫שמעלים מהן עשן ח ו ן לחומה‪ .‬שהן‬
‫גבוהים מן החומה ואין מעשנין את‬
‫החומה וזהו חשיבות‪ :‬חולסיח‪ .‬מקום‬
‫אבנים דקות‪ :‬מתני׳ אלא מקרא‬
‫מגילה‪ .‬כלומר שאם עשאו בראשון‬
‫פרשיוה‪.‬‬
‫גמ׳ ס ד ר‬
‫לא יצא‪:‬‬
‫פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש‬
‫דתנן במתניתין דבני העיר ל( דנוהגין‬
‫באדר‪ :‬זה וזה שרן‪ .‬שאס קראם‬
‫בראשון אין צריך לחזור ולקרות‬
‫בשני‪ :‬שאסורין בזה ובזה‪ .‬ביום‬
‫ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן‪:‬‬
‫ר ב פפא גרסינן‪ :‬ורבן‬
‫ואמר‬
‫שמעון בן גמליאל <ז׳‪ .‬דהא כל‬
‫מצוח קאמר‪ :‬מהניהין הכי קהגי‪.‬‬
‫ולא איירי בסדר פרשיות כלל‪ :‬אין‬
‫מעבירין כוי‪ .‬משבא לידי אקדים‬
‫לעשות דהכי תניא כמכילתא״( ושמרתם‬
‫את המצות אס באת מצוה לידך אל‬
‫תחמיצנה‪ :‬גאולה לגאולה‪ .‬פורים‬
‫השני‪:‬‬
‫בחודש‬
‫השניה‪.‬‬
‫לפסח‪:‬‬
‫לבסוף‬
‫גמור אינו בולע ואי בעית אימא שעה‬
‫משחקת לו שאני‪ :‬אמר עולא איטליא של יון זה כרך גדול של רומי והויא תלת‬
‫מאה פרםה על תלת מאה פרםה ויש בה שם״ה שווקים כמבין ימות ההמה‬
‫וקטן שבכולם של מוכרי עופות והויא ששה ע ש ר מיל על ששה עשר מיל ומלך‬
‫סועד בכל יום באהד מהן והדר בה אע״פ שאינו נולד בה נוטל פרס מבית המלך‬
‫והנולד בה אע״פ שאינו דר בה נוטל פרם מבית המלך ושלשת אלפים בי בני‬
‫יש בו י׳ וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ להומה צדו אחד ים וצדו אהד הרים וגבעות צדו אהד מחיצה‬
‫של ברזל וצדו אחד חולםית ומצולה‪ :‬מתני׳ *קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין‬
‫אותה באדר שני >אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים‪ :‬גמ׳ הא לענין‬
‫סדר פרשיות זה וזה שוין מני מתני׳ לא תנא קמא ולא ר׳ אליעזר ברבי יוסי ולא רשב״ג דתניא ייקראו את‬
‫המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ״שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון‬
‫חוץ ממקרא מגילה ר״א ברבי יוסי אומר אין קורין אותה באדר השני שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות‬
‫בראשון רשב״ג אומר משום רבי יוסי אף קורין אותה באדר השני ש כ ל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות‬
‫בראשון ושוין בהספד ובתענית שאםורין בזה ובזה ר״ש בן גמליאל היינו תנא קמא אמר רב פפא סדר‬
‫פרשיות איכא בינייהו דתנא קמא סבר לכתחילה בשני ואי עבוד בראשון עבוד בר ממקרא מגילה דאף‬
‫על גב דקרו בראשון קרו בשני ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון‬
‫ורבן שמעון בן גמליאל סבר אפילו סדר פרשיות אי קרו בראשון קרו בשני מני אי תנא קמא קשיא‬
‫מתנות אי רבי אליעזר ברבי יוסי קשיא נמי מקרא מגילה אי רשב״ג קשיא סדר פרשיות לעולם‬
‫ת״ק ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים ידהא בהא תליא ואב״א לעולם רשב״ג היא ומתני׳‬
‫חםורי מיהםרא והכי קתני אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לי״ד שבאדר השני אלא מקרא מגילה‬
‫ומתנות הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין ואילו סדר פרשיות לא מיידי אמר רבי חייא בר אבין אמר‬
‫רבי יוהנן הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי אמר רבי יוהנן ושניהם מקרא אחד‬
‫דרשו בכל שנה ושנה רבי אליעזר ברבי יוםי סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך‬
‫לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט ורשב״ג סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך‬
‫לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר טעמא ״׳דאין מעבירין על‬
‫המצות אלא רשב״ג מ״ט אמר רבי טבי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף רבי‬
‫אלעזר אמר טעמא דר׳ שמעון ב״ג מהכא דכתיב לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית ואיצטריך למיכתב‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ח‬
‫ג‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫השנית‬
‫גרנות‬
‫א(‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫‪:1‬‬
‫ב( ]גרכוח ז‪ :‬ע״ש מסכת‬
‫רנה‬
‫ד״א‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫פ״נ‬
‫ג( כרכות ו‪ :‬ע״ש נ״מ עא‪,.‬‬
‫ד( [;״א וכל אחד ואחד ממש‬
‫מאות‬
‫ה(‬
‫חלונוח‬
‫שקליס‬
‫וכוי[‪,‬‬
‫ה״א‪,‬‬
‫פ״א‬
‫ו( ןמוספ׳ פ״א[‪ (t ,‬ןר״ה‬
‫יט‪,[:‬ח( ]שנסקלהנוש״נ[‪,‬‬
‫נו( ]יומא לג‪ .‬וש״נ[‪ ,‬י( ]עי׳‬
‫שכח נו‪ ,[:‬כ( ןס״א ועלה‬
‫עליו שרטון גדול[‪ ,‬ל( ךדף‬
‫כט‪ ,[.‬מ( ]נא פרשה ט[‪,‬‬
‫נ( ]ועי׳ תוס׳ מנחוח סד‪:‬‬
‫ד״ה אב״א ותוס׳ יומא לג‪.‬‬
‫ד״ה אין וחוס׳ זנחיס נא‪.‬‬
‫ד״ה אשר[‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫לךוד‬
‫‪.1‬‬
‫תתחר‬
‫אל‬
‫במרעים א ל תקנא בעישי‬
‫תהליס לז א‬
‫עןלה‪:‬‬
‫‪ .2‬יחילו דרכיו בכל עת‬
‫מרום‬
‫מנגדי‬
‫משפטיך‬
‫בל צ ו ר ך י ו ; פ י ח בהם‪:‬‬
‫תהלים י ה‬
‫עזבי תורה יהללו‬
‫‪.3‬‬
‫ך ש ע ועומרי תורה יתגרו‬
‫משלי כח ד‬
‫בם‪:‬‬
‫אל‬
‫‪.4‬‬
‫לבף‬
‫יקנא‬
‫בחטאים בי אם ביראת‬
‫משלי כג יז‬
‫י; בל היום‪:‬‬
‫‪ .5‬טהור עינים מראות‬
‫ך ע והביט א ל ע מ ל ל א‬
‫תוכל למה תביט בוגדים‬
‫תחריש‬
‫רשע‬
‫בבלע‬
‫צדיק ממנו‪ :‬חבקוק א יג‬
‫‪ .6‬לקים עליהם לחיות‬
‫עשים את יום ארבעה‬
‫ע ש ר ל ח ד ש א ד ר ואת‬
‫יום חמשה ע ש ר בו בכל‬
‫שנה ושנה‪:‬‬
‫ד‪.‬‬
‫אפתר ט כא‬
‫•הכתב‬
‫אסתר‬
‫בת‬
‫אביחיל‬
‫המלכה‬
‫ומרדכי היהודי את כ ל‬
‫תקף לקים את אגרת‬
‫הפורים הזאת השנית‪:‬‬
‫אסתר ט כט‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫גטי מותר להתגרות‬
‫נרשעיס‬
‫שנאמר‬
‫יהללו‬
‫הזה‬
‫נעולס‬
‫עוזבי‬
‫רשע‬
‫תורה‬
‫וגו׳ ואס‬
‫לחשך אדס לומר והכתיב‬
‫אל חמחר וגו׳ נעושי עולה‬
‫לו‬
‫אמור‬
‫שלנו‪:‬‬
‫מי‬
‫) ב ( תום׳ ד״ה ור׳ אליעזר‬
‫וכו׳‬
‫אלא‬
‫מגילה‬
‫מקרא‬
‫ומחנות ענייס כצ״ל וחינמ‬
‫נלנד נמחק‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מרום מ ש פ ט י ך מנגדו‪.‬‬
‫מסולקין דיניך נרחוק ממנו‬
‫ובוכות ז‪ .(:‬יפיח בהם‪.‬‬
‫כנפיחתו הוא דוחה אותס‬
‫כקש !ש•;‪.‬‬
‫נוקפו‪.‬‬
‫מי‬
‫הירא‬
‫שלבו‬
‫מענירוח‬
‫שבידו‪ ,‬אומר כן‪ .‬מפרש‬
‫אל תמחר‬
‫תמקוטט‪,‬‬
‫במרעים‬
‫אל‬
‫והוא‬
‫אינו כן‬
‫אלא אל תתחר‬
‫נמרעיס‬
‫להתגרוח נס״א להתאוות!‬
‫נמעשיהס לומר אעשה כן‬
‫גס אני <שס(‪ .‬ו א ו מ ר אל‬
‫יקנא לבך בחטאים כי‬
‫אם ביראת ה־ כל היום‪.‬‬
‫אפשר לומר אל מתקוטט‬
‫עם רשעיס כי אס כיראמ‬
‫ה; יראי הי‪ ,‬אלא על כרחך‬
‫אל יקנא לנך לעשות כמוסן‬
‫™ ‪.‬‬
‫צדיק ג מ ו ר אינו‬
‫בולע‪ .‬ואע״פ שמתמוטט‬
‫עולה ואינו ננלע לעולס‬
‫וב׳׳מעא‪ .(.‬דאין מעבירין‬
‫על‬
‫המצות‪.‬‬
‫נמצוה לא‬
‫ונפקא‬
‫הפוגע‬
‫יענור ממנה‬
‫לן‬
‫כמכילתא‬
‫מושמרתס אמ המצות קרי‬
‫אח המצוומ לא ממתין לה‬
‫שתחמץ וחיישן ]יומא מ‬
‫ועיי ר״ה יז‪ .‬וב״מ כג‪.1.‬‬
‫מעבירין על המצות‪ .‬ופרקיגן מסמך גאולת אסתר לגאולת מצרים עדיף‪ .‬ר׳ אלעור )בר׳ יוסי( אומר טעמא ררבן שמעון כן גמליאל לקיים את איגרה הפורים הזאת השנית‪ ,‬מהכתיב השנית‪ ,‬ש״מ דבאדר השני‪.‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א(‬
‫ל‪:‬‬
‫סוכה‬
‫גל‪,:‬‬
‫שבת‬
‫ב( ]יומא כט‪ ,[.‬ג( יליס ס״ג‬
‫מ״ה עליות פ״ה מ״ג ]ע״ש‬
‫נוסחאות‬
‫שינוי‬
‫נמד״ט[‪,‬‬
‫ד(‬
‫ועיין‬
‫כג‪,:‬‬
‫מכות‬
‫מןחגיגהי‪-‬וש״נן‪ ,‬ו( לקמן‬
‫לבסון* קבעוה לוי‪ .‬וזהו השנית‪ :‬שלחה להם‪ .‬בשנה שנייה לקובעה‬
‫על׳־הס חובה‪ :‬קבעוני‪ .‬ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם‪ :‬קנאה‬
‫אה מעוררה עלינו‪ .‬שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר‬
‫מפלתן‪ :‬כ ב ר אני כהובה‪ .‬ושם יהו רואין מה שאירע להם על ילי‬
‫ישראל‪ :‬ר ב ו ר ב חניגא ורבי יוחנן‬
‫יג‪ ,.‬ז( ]שם‪ :‬ושם אימי רני‬
‫יוחנן[‪ ,‬ח( יומא פה‪ :‬חגיגה ו ר ב חביבא מהנו‪ .‬הא לאמרינן‬
‫י״ ע( נ״א ומגזירח‪ ,‬י( ]דף לקמן‪ :‬בפוליה ס ד ר מועד‪ .‬שהוזכרה‬
‫יג‪ ,[:‬כ( ]אסמי ט[‪ ,‬ל( ]שם[‪,‬‬
‫שם זוג זה של ארבע חכמים הללו‬
‫מ( ]ועי׳ תוס׳ שבת פח‪ .‬ד״ה‬
‫אמר רנא נתנו עוד תירוץ חלופי רבי יוחנן ומכניסין רבי יונתן‪:‬‬
‫שני וע״ע תוס׳ שנועות לט‪ .‬שלישים‪ .‬בשלשה מקומות יש לנו‬
‫ל״ה קיימו[‪,‬‬
‫להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה‬
‫שמות ח( ובמשנה תורה )כה( ובספר‬
‫שמואל)א טו( וזהו שאמר שלמה בלבר‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו‪ :‬זאס‬
‫)א( נם׳ אמר ר ב א היינו‬
‫דאמרי אינשי‪ ) :‬ב ( תום׳ מה שכהוב כאן ובמשנה הורה‪ .‬לכל‬
‫ד״ה נאמרה וכו׳ דפ״נ מה שכתוב בתורה קורא כתב אחל‪:‬‬
‫קראה‬
‫דתנן‬
‫וכו׳‪ :‬אינה מטמאה אה הידים‪ .‬כשאר‬
‫) נ ( כא״ד דאס קראה‬
‫במגילה הכתובה נין ספרים לאמר ביציאות השבת )לף‬
‫הכתובים ו ט י ‪ ) :‬ד ( שם יל‪ (.‬שגזרו עליהן לטמא את היליס‬
‫פרק א ״ ל הממונה‪ :‬לתרומה ט( ומחלוקת בית שמאי‬
‫) ה ( שם מאי איכא למימר‬
‫מוקים לה כרבי בנימין וב״ה היא‪ :‬הוא דאמר כרבי יהושע‪.‬‬
‫בר יפת ואין לומר‪ :‬לאמר לעיל זאת מה שכתוב בתורה‬
‫) ו ( ד״ה לכולהו‪ .‬נ״ב עיין זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר‬
‫פ״ ק דחניגה במוס׳ ד״ה‬
‫דלמא כר׳ יהודה בדף י׳ מה שכתוב בנביאים אבל במגילה לא‬
‫ע״א‪:‬‬
‫ניתנה ליכתב אלא לגורסה על פה‬
‫ולקרותה‪ :‬והלא כ ב ר נאמר וידבר‬
‫טי‪ .‬וקהלת כבר נאמרה וכיון ללא‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫כתכ את כולן למרת שמה שכתכ רוח‬
‫ר ב ו ר ב חנינא כ ו ׳ הקולש היה‪ :‬אל הוסןו על דבריו‪.‬‬
‫מתנו‪ .‬להך מילחא דלקמן‬
‫וסוכה ד‪:‬׳‪ .‬ב כ ו ל י סדר מקרא הוא בספר משלי‪ :‬דאי בעי‬
‫מ ו ע ד ‪ .‬כל היכי לאמרינן כהב ואי בעי לא כהב‪ .‬ולעולם מה‬
‫האי זוגא כי הדדי שכתב משלות בעלמא נינהו ולא מפי‬
‫בשמעמא‪ ,‬איכא אמוראי‬
‫דמחלפי רבי יוחנן ומעיילי הקב״ה‪ :‬הא שמע אל הוסן« על‬
‫רבי יונתן )סוכה ז‪ :‬וכגני׳יז דבריו‪ .‬מרקאסר להוסיף עליהן שמע‬
‫שבת נד‪ .>:‬ברוח ה ק ו ד ש ‪ .‬מינה ברוח הקולש נאמרו‪ :‬ויאמר‬
‫השראת השכינה ;עי‪ -‬ע־‪-‬ז‬
‫כ‪ .(:‬ח ר א פלפלתא‪ .‬המן בלבו‪ .‬מנא ילעו כותבי המגילה‬
‫גרעין אחל )יומא פה‪ ;:‬שכך אמר בלבו אלא רוח הקולש‬
‫גרעין אחל של פלפל נגלה עליהם‪ :‬ויודע הדבר למרדכי‪.‬‬
‫)חגיגה י‪ .>.‬א ט מ א ‪ .‬ירך‬
‫ו ג ר ב א מי גלה לו רוח הקלש שרה עליו‪:‬‬
‫מב‪.(.‬‬
‫)חולין‬
‫דחמדא‪ .‬איפה של יין ובבזה לא שלחו אס ידם‪ .‬היאך ילעו‬
‫)פסחים לז‪.(:‬‬
‫מה עשו הרחוקים‪ :‬מפיש ואמר‬
‫טובא‪ .‬יביאו לבוש מלכות ארעתא‬
‫דנפשיה קאמר שמע מינה זאת היתה‬
‫רבינו חננאל‬
‫בלבו‪ :‬גדמהה לו כאומחו‪ .‬והיו‬
‫קנאה א ת מ ע ו ר ר ן ת [ ע ל י נ ו ‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר כ י ו ן ש ת י כ ת ב אומרים בפיהם זו משלנו היא‪:‬‬
‫ו ת י ק ב ע ל ד ו ר ו ת י ה י ו לרבי חייא בר אבא לקמן בפירקיך(‪:‬‬
‫הדבר‬
‫שומעין‬
‫האומות‬
‫פריסהקי שדור‪ .‬שלוחים שלחו להם‬
‫הדה ו מ ת ק נ א י ס ו א ו מ ר י ם‬
‫נ ש ל ם ג מ ו ל כ ם ‪ .‬ש ל י ש י ם למרלכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא‬
‫ו ל א ר ב י ע י ם ‪ ,‬פ י ר ו ש ל א ירע למלך‪ :‬לא יעברו‪ .‬מנא ירע את‬
‫א(זכרון‬
‫להיכתב‬
‫נהן‬
‫העתיל‪ :‬מטה‪ .‬מיני מעלנים‪ :‬שסי‬
‫עמלק‪ .‬פעמיים אמו׳רות‬
‫ב ת ו ר ה ו י ב א ע מ ל ק ‪ ] ,‬ו כ ו ר מנוח לאדם אחד‪ .‬לכתיב ומשלוח‬
‫א ש ר ע ש ה ל ך ע מ ל ק ‪ .‬ו פ ע ם מנות איש לרעהו י( שתי מנות לאלם‬
‫בנביאים‪ ,‬פקדתי א ת א ש ר‬
‫אחל ומתנות לאביונים ל( שתי מתנות‬
‫ע ש ה עמלק[‪ .‬וקיימא ל ן‬
‫כ ר י א ל ע ז ר ה מ ו ד ע י ד א מ ר לשני בני אלם לי לכל אחל יאחל‬
‫כ ת ו כ ו א ת ‪ ,‬מ ה ש כ ת ו ב כ א ן מתנה אחת להא אביונים נמי תרתי‬
‫ובמשנה תורה‪ .‬זכרון‪ ,‬מה‬
‫משמע‪ :‬עגלא הלהא‪ .‬שלישי לבטן‪:‬‬
‫ש כ ת ו ב בנביאים‪ .‬בספר‪,‬‬
‫ה״ג‬
‫מ ה ש כ ת ו ב ב מ ג י ל ה ‪ .‬אסתר‬
‫מ ט מ א א ת ה י ד י ם ד ב ר י ר׳‬
‫ש מ ע ו ן ב ן יוחי‪ .‬פ י ר ו ש כ ל‬
‫כ ת ב י ה ק ו ד ש מ ט מ א י ן את‬
‫הנוגע כ ה ן ‪ ,‬כהתנן‬
‫ידים‬
‫מסכת‬
‫שבעזרא‬
‫בסוף‬
‫תרגום‬
‫ושבדניאל‬
‫מ ט מ א י ן א ת הידים‪ ,‬תרגום‬
‫שכתבו‬
‫עברית‬
‫ועברית‬
‫שכתבו‬
‫תרגום‬
‫]וכתב‬
‫עברי[ א י ן‬
‫מטמאין‬
‫את‬
‫הידים‪ ) .‬כ ת ב עברי( לעולם‬
‫אינו‬
‫מטמא עה שיכתבנו‬
‫אשורית ע ל‬
‫העור‬
‫בדיו‪.‬‬
‫אומרים צ ד ו ק י ן ק ו ב ל י ן אנו‬
‫לקרות ולא‬
‫נאמרה‬
‫לכתוב‪.‬‬
‫ץ‬
‫משמע לסבר‬
‫לקרותה‬
‫דמותר‬
‫מ ה א ב מיי׳ פ״ט מהל׳‬
‫שאר אבות הטומאות‬
‫ע״פ וקשה להיכי פליג על סתם משנה ללקמן לפ״ב)לף‬
‫יז‪« (.‬לתני קראה על פה לא יצא ורב נמי הוא דאמר לקמן <לף יט‪(.‬‬
‫שצריך לכותבה ולתופר׳ בגילין ור׳ יוחנן נמי ]אמר[)שם‪ (:‬לאס קראה‬
‫השנית ואיצטריך למיכתב בכל שנה ושנה‬
‫דאי מבכל שנה ושנה הוה אמינא כי קושין‬
‫קא משמע לן השנית ואי אשמועינן תשנית‬
‫הוה אמינא בתחילה בראשון ובשני קמ״ל‬
‫בכל שנה ושנה ורבי אליעזר בר׳ יוסי האי‬
‫השנית מאי עביד ליה מייבעי ליה לכדרב‬
‫שמואל בר יהודה דאמר רב שמואל בר‬
‫יהודה בתהילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל‬
‫העולם כולו אמר ר ב שמואל בר יהודה‬
‫שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות‬
‫שלהו לה מנאה את מעוררת עלינו לבין‬
‫האומות שלהה להם כבר כתובה אני‬
‫על דברי הימים למלכי מדי ופרם א׳ רב‬
‫ורב חנינא ורבי יוחנן ורב הביבא מתנו‬
‫בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי‬
‫יוחנן ומעייל רבי יונתן שלהה להם אסתר‬
‫להכמים כתבוני לדורות שלהו לה ה ל א‬
‫כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים ע ד‬
‫שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כ ת ב זאת‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫שבין הכתובים לא יצא לכך נר׳ לפר׳‬
‫להא לקאמר לא ניתנה ליבתב ברוח‬
‫הקולש אבל מלרבנן ניתנה ליכתב‬
‫ולקרות ואכתי קשיא להא אמרינן‬
‫בפ׳ )י( הממונה במסכת יומא )לף‬
‫כט‪ (.‬נמשלה אסתר לאילת השחר‬
‫מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף‬
‫הנסים ופריך והא איכא חנוכה‬
‫ומשני ניתן ליכתב קאמר ופריך הניחא‬
‫למאן ראמר ניתן ליכמב אלא למאן‬
‫לאמר לא ניתן ליכתב מאי איכא‬
‫למימר)י( ואין לומר להא לניתן ליכתב‬
‫מלרבנן קרי כתיכה לאם כן הלרא‬
‫קושיין ללוכתא להא איכא חנוכה‬
‫במגילת‬
‫מלרבנן‬
‫לכתוב‬
‫שניתנה‬
‫תענית ותירץ הר״ר אלחנן לכתיבה‬
‫למגילה מהניא טפי להא צריכה‬
‫גילין ושרטוט וכמה לברים ללא‬
‫צריכי במגילת תענית‪:‬‬
‫)‪0‬איכא פירכא כר‬
‫לכללהו‬
‫וקשה‬
‫מדשמואל‪.‬‬
‫ללשמואל מי ליכא פירכא להא רבא‬
‫גופיה הוא ראמר פרק רכי עקיכא‬
‫)שבת לף פח‪ .‬ושם(‪) .‬מכאן מולעא‬
‫רבה לאורייתא( שקבלו שנית כימי‬
‫אחשורוש אלמא לאיצטריך קרא‬
‫לררשא אחרינא ויש לומר ללא חשיב‬
‫האי פירכא להא שפיר שמעינן מינה‬
‫תרתי ולא למי האי פירכא לשאר‬
‫פירכות לאינך לסתר סברתם לגמרימ(‪:‬‬
‫ו ל ב נחמן אמר מהבא וזכרם לא‬
‫יסוף מזרעם‪ .‬רברישא לקרא‬
‫לא חזינן אלא היהוליס שבאותו הלור‪:‬‬
‫ללא‬
‫זכרון בםפר כתב זאת מה שכתוב כאן‬
‫ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים‬
‫בספר מה שכתוב במנילה כתנאי כתב זאת מה‬
‫שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה תורה‬
‫בספר מה שכתוב בנביאים דברי רבי יהושע‬
‫ר׳ אלעזר המודעי אומר כתב זאת מה שכתוב‬
‫כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים‬
‫בספר מה שכתוב במגילה אמר רב יהודה‬
‫אמר שמואל אסתר אינה מטמאה את הידים‬
‫למימרא דםבר שמואל אסתר לאו ברוח‬
‫הקודש נאמרה והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה נאמרה לקרות‬
‫>ולא נאמרה ליכתוב מיתיבי ״רבי מאיר אומר קהלת אינו מטמא את הידים‬
‫ומהלוקת בשיר השירים ר׳ יוסי אומר שיר השירים מטמא את הידים‬
‫ומחלוקת בקהלת ר׳ שמעון אומר קהלת מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה אבל‬
‫ר ו ת ושיר השירים ואסתר מטמאין את הידים הוא דאמר כר׳ יהושע‬
‫תניא ר׳ שמעון בן מנסיא אומר קהלת אינו מטמא את הידים מפני שהכמתו‬
‫ש ל שלמה היא אמרו לו וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר שלשת‬
‫אלפים מ ש ל ואומר א ל תוסף על דבריו מאי ואומר וכי תימא מימר טובא‬
‫אמר דאי בעי איכתיב ודאי בעי לא איכתיב תא שמע אל תוסף על דבריו‬
‫תניא ר׳ אליעזר אומר אסתר בדוה הקודש נאמרה שנאמר ויאמר המן‬
‫בלבו ר׳ עקיבא אומר אסתר ברוה הקודש נאמרה שנאמר ותהי אסתר‬
‫נשאת הן בעיני כל רואיה ר״מ אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר‬
‫ויודע הדבר למרדכי רבי יוסי בן דורמםקית אומר אסתר ברוה הקודש נאמרה‬
‫שנאמר ובבזה לא שלהו את ידם אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא‬
‫מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר קימו וקבלו י>קימו למעלה מה שקיבלו‬
‫למטה אמר רבא ילכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא‬
‫דרבי אליעזר סברא הוא דלא הוה איניש דהשיב למלכא כוותיה והאי כי‬
‫קא מפיש טובא ואמר אדעתיה תפשיר‪ .‬קאמר דר״ע דלמא יי כר׳ אלעזר דאמר מלמד שכל אחד ואהד‬
‫נדמתה לו כאומתו והא דרבי מאיר דלמא ברבי חייא בר אבא דאמר ״בגתן ותרש שני טרשיים היו‬
‫והא דרבי יוסי בן דורמסקית דלמא פריםתקי שדור דשמואל ודאי לית ליה פירכא אמר <*> רבינא > היינו‬
‫דאמרי אינשי טבא הדא פלפלתא הריפתא ממלי צני קרי רב יוסף אמר מהכא וימי הפורים האלה לא‬
‫יעברו מתוך היהודים רב נהמן בר יצהק אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם‪ :‬ומתנות לאביונים‪ :‬תני רב‬
‫ומשלות מנות איש לרעהו ש ת י מנות לאיש אהד ומתנות לאביונים ישתי מתנות לשני בני‬
‫יוסף‬
‫אדם רבי יהודה נשיאה ש ד ר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא שלה ליה‬
‫קיימת‬
‫נ‬
‫א‬
‫ב‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫ה‬
‫ח‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ג‬
‫הלכה ו‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס״נ מהלכות‬
‫מו‬
‫מגילה הלכה טו סמג‬
‫עשי! ד טוש״ע א״ח סימן‬
‫תרצה סעיף ל‪:‬‬
‫ד מיי' שס הלכה טז‬
‫מז‬
‫סמג שם טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ מרצל סעיף א‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫הלא‬
‫‪.1‬‬
‫כתבתי‬
‫שלישים‬
‫במועצת‬
‫ודעת‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫לך‬
‫משלי ככ כ‬
‫וייאמר י ן א ל‬
‫כ ת בזאת‬
‫ושים‬
‫משה‬
‫זכרו־‬
‫באזני‬
‫בספר‬
‫כי‬
‫יהושע‬
‫זכר‬
‫מחה אמחה א ת‬
‫עמלק מ ת ח ת השמים‪:‬‬
‫ש מ ו ת יז יד‬
‫‪ .3‬ו י ד ב ר ש ל ש ת א ל פ י ם‬
‫מ ש ל ויהי ש י ר ו ךזמשה‬
‫מלכים א ה יב‬
‫ואלף‪:‬‬
‫‪ .4‬א ל ת ו ק ףע ל ד ב ר י ו פ ן‬
‫יוכיח ב ף ןנ?זבת‪:‬‬
‫משלי ל ו‬
‫‪ .5‬ויבוא ה מ ן ו י א מ ר ל ו‬
‫המלך מ ה לעשות באיש‬
‫א ש ר ה מ ל ך ח פ ץ ביקרו‬
‫ויאמר המן‬
‫למי‬
‫בלבו‬
‫לחפץ ה מ ל ך ל ע ש ו ת יקר‬
‫אסתר ו ו‬
‫יותר ממני‪:‬‬
‫‪ .6‬ו ב ה ג י ע ת ר א ס ת ר ב ת‬
‫אביחיל ד ד מ ר ד כ י א ש ר‬
‫לקח ל ו ל ב ת לבוא אל‬
‫ה מ ל ך ל א בקשה ד ב ר כי‬
‫א ם א ת א ש ר יאמר הגי‬
‫ס ר י ס ה מ ל ך שימר ה נ ש י ם‬
‫אסתר‬
‫ותהי‬
‫חן‬
‫נישאת‬
‫?עיני כ ל ראיה‪:‬‬
‫אסתר ב ט ו‬
‫‪ .7‬ו י ו ד ע ה ד ב ר ל מ ר ד כ י‬
‫לאסתר‬
‫ולגד‬
‫ותאמר‬
‫המלבה‬
‫למלך‬
‫אסתר‬
‫ב ש ם מרדכי‪:‬‬
‫אסתר כ בב‬
‫ע ש ר ת בני ה מ ן‬
‫‪.8‬‬
‫המךתא‬
‫הרגו‬
‫צרר‬
‫בן‬
‫היהודים‬
‫ובבזה ל א‬
‫א ת לדם‪:‬‬
‫שלחו‬
‫אסתר ט י‬
‫‪ .9‬ק י מ ו ו ק ב ל ו ה י ה ו ד י ם‬
‫זרעם‬
‫עליהם ו ע ל‬
‫ןעל‬
‫כ ל הנלוים עליהם ו ל א‬
‫ל ה י ו ת עישים א ת‬
‫יעבור‬
‫הלמים‬
‫שני‬
‫ככתבם‬
‫האלה‬
‫בכל‬
‫וכזמנם‬
‫ש נ ה ןשנה‪:‬‬
‫אסתר ט כז‬
‫‪.10‬‬
‫האלה‬
‫וךזלמים‬
‫נזכרים ומגשים ב כ ל ד ו ר‬
‫ודור‬
‫ומשפחה‬
‫משפחה‬
‫מדינה ומדינה ועיר ועיר‬
‫וימי‬
‫הפורים האלה ל א‬
‫יעבר־‬
‫היהודים‬
‫מתיך‬
‫ו ז כ ר ם ל א לסוף מ ז ר ע ם ‪:‬‬
‫אסתר ט כח‬
‫בלמים א ש ר‬
‫‪.11‬‬
‫נחו‬
‫בהם היהודים מאויביהם‬
‫והחדש א ש ר נהפך להם‬
‫מיגון‬
‫ומאבל‬
‫לשנזחה‬
‫ליום ט ו ב ל ע ש ו ת אותם‬
‫משתה‬
‫ימי‬
‫ומשלוח‬
‫ושמחה‬
‫מנות‬
‫לרעהו‬
‫איש‬
‫ומתנות‬
‫לאביונים‪:‬‬
‫רבינו‬
‫אסתר ט כ כ‬
‫חננאל)המשך(‬
‫והספר מ א י‬
‫טעמא‬
‫גזרו‬
‫ביה‪ ,‬דאמר ר ב משידשיא‬
‫בהחילה‬
‫מצניעין‬
‫היו‬
‫אוכלין התרומה א צ ל ספר‬
‫הורה‪,‬‬
‫אמרי האי‬
‫קוהש‬
‫כיון‬
‫דהזו‬
‫והאי‬
‫קודש‪,‬‬
‫דאתו‬
‫ל י ד י פסידא‪ ,‬שהיו‬
‫ה ע כ ב ר י ם א ו כ ל י ן הספרים‪,‬‬
‫עליכם פ ר ו ש י ם ש א ת ם א ו מ ר י ם כ ת ב י ה ק ד ש מ ט מ א י ן א ת היהים ו כ ת ב י ה מ י ר ס אינן מ ט מ א י ן א ת ה י ד י ם ‪ .‬א מ ר ל ה ם ר ב ן י ו ח נ ן‬
‫ג ז ר ו ב י ה ר ב נ ן ‪ .‬א ס ת ר ) מ ט מ א ה א ת ה י ד י מ ( ב ר ו ח ה ק ו ד ש נ א מ ר ה ‪ ,‬ש נ א מ ר ק י י מ ו ו ק י ב ל ו היהוהים‪ ) ,‬מ כ ל ל ש י ש כ ה ק ד ו ש ה (‬
‫ב ן זכאי וכי א י ן ל נ ו ע ל הפרושים א ל א ז ו בלבד‪ ,‬ה ר י הן אומרים עצמוה ה מ ו ר טהורין ועצמוח יוחנן כהן ג ר ו ל טמאין‪ .‬א מ ר ו‬
‫קיימו ל מ ע ל ה מ ה ש ק י ב ל ו עליהן למטה‪ ,‬ו כ ל א ל ו הפסוקים כגון ויאמר ה מ ן בלבו‪ ,‬וכיוצא ב ו ‪ ,‬מ י מוהע מ ה היה ב ל ב ו אלא‬
‫ל ו ל פ י ) ש ח ו ב ת ן ( ]תיבתן[ ה ן טומאתן‪ ,‬ש ל א י ע ש ה א ר ם ע צ מ ו ת א ב י ו ו א מ ו תרוודות‪ .‬א מ ר ל ה ן א ף כ ת ב י הקהש ל פ י ) ח ו ב ת ן (‬
‫הק׳ב״ה‪ .‬ת נ י ר כ י ו ס ף ו מ ש ל ו ח מגות א י ש לרעהו‪ ,‬ש ת י מ נ ו ת ל א ד ם א ח ד ‪ ,‬ד כ ת י ב מ נ ו ת א י ש לרעהו‪ .‬ומתנות לאביונים‪ ,‬ש ת י‬
‫]חיבתן[ ה ן טומאהן בוי‪ .‬כלומר גזרו עליהן טומאה ש ל א יהיו מצווין לנגיעתן ב כ ל עת‪ .‬ו מ פ ו ר ש כמסכת ש ב ת פרק ר א ש ו ן‬
‫ליה‬
‫מתנות‬
‫ל ש נ י בני אדם‪ .‬ר ׳‬
‫א( נראה לחסר כאן וצ״ל זכרון עמלק פעס רביעי כי פעמים אמור בחורה רבא עמלק חמר אפ ונו׳ ופעס שלישי בנביאים זכרתי אח אשר וגו׳ וקי״״ל וכוי‪.‬‬
‫יהודה‬
‫נשיאה ש ל ח לר־‬
‫הושעיא ירך ש ל עגל‬
‫שלישי‬
‫לבטן‬
‫וקנקן יין‪ ,‬ש ל ח‬
‫ז‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ ס״ב מהל׳‬
‫מה‬
‫מנילה‬
‫טי‬
‫הלכה‬
‫סמג עשי] ר טיש״ע א״ח‬
‫סימן תרצה סעיף ל‪:‬‬
‫ב מיי׳ שם טוש״ע‬
‫מט‬
‫שם סעיף ב‪:‬‬
‫ג מיי׳ שס הלכה יל‬
‫נ‬
‫נא‬
‫טוש״ע שס סעיף א‪:‬‬
‫מהלכות יי״ט הלכה‬
‫ד ח ]יי[ סמג לאוין עה‬
‫סימן מצה‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫נב‬
‫ז מיי׳ פ״א מהלכוח‬
‫שגיחח עשור הלכה ב‬
‫סמג לאין סח טוש״ע א״ח‬
‫סי׳ חריא סעיף ג‪:‬‬
‫נג ח מיי׳ פי״ו מהלכות‬
‫סנהדרין הלכה ז סמנ‬
‫לאוין קצט‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬בןמים א ש ר נחו בהם‬
‫מאויביהם‬
‫היהוךים‬
‫והחדש א ש ר נהפך לדם‬
‫לשמי׳‬
‫מעיז‬
‫ה‬
‫״*?ל‬
‫‪1‬‬
‫ליום טוב לעשות אוס‬
‫ושמחה‬
‫משתה‬
‫ימי‬
‫ם‬
‫מנות‬
‫ומשלות‬
‫לרעהו‬
‫לאביונים‪:‬‬
‫איש‬
‫ומתנות‬
‫אסתר ט כב‬
‫‪ .2‬וביום הראשון מקרא‬
‫וביום‬
‫קדש‬
‫השביעי‬
‫מקרא קדש יהיה לבם‬
‫כל מלאכה ל א יעשה‬
‫בהם אף א ש ר יאכל ל ב ל‬
‫נפש הוא לבדו יעשה‬
‫לכם‪:‬‬
‫שמות יב טו‬
‫‪ •3‬ארבעים ןבנו לאייסיף‬
‫פן יםיף להבתו ע ל אלה‬
‫מכה רבה ונקלה אחיף‬
‫לעיגיר‪:‬‬
‫דברים כה ג‬
‫רבעו חננאל‬
‫קיימת בנו רבינו א( ומתנות‬
‫לאביונים‪,‬‬
‫אביונים‬
‫אחת‬
‫כלומר נתינת‬
‫נתת‬
‫והיא‬
‫לי‬
‫מנה‬
‫הירך‪.‬‬
‫חור‬
‫שלח לו עגל וג׳ קנקני‬
‫יין כוי‪.‬‬
‫בסימא‪,‬‬
‫פירוש‬
‫שיכור‪ .‬אמד רבא סעודת‬
‫פורים שאכלה בלילה לא‬
‫מאי‬
‫יצא‪,‬‬
‫טעמא‬
‫משחה‬
‫ושמחה‬
‫קדירה[‪,‬‬
‫פירוש‬
‫ימי‬
‫כתיב‪.‬‬
‫שיתין צאי ]דשיתין מיני‬
‫במיני‬
‫מטעמים‪.‬‬
‫קערות‬
‫מתני'‬
‫אין בין יום טוב לשנת‬
‫אלא‬
‫אוכל נפש‬
‫בלבד‬
‫כוי‪ .‬פי׳ כשבת אסור ביום‬
‫טוב מותר‪ .‬שני אך אשר‬
‫יאכל לכל נפש הוא לבדו‬
‫יעשה לכם‪ ,‬כגון אפייה‬
‫ובישול וכיוצא בהן‪ .‬אבל‬
‫מכשירי אוכל נפש כגון‬
‫להוציא אש מן האבנים‬
‫לבשל‪ ,‬וכגון תיקון סכין‬
‫לשהוט בה‪ ,‬וכיוצא בהן‪,‬‬
‫וה וזה שוין‪ ,‬כשם שאסור‬
‫כך‬
‫‪:‬שבת‬
‫אסור‬
‫ביום‬
‫טוב‪ .‬מתניתין דלא כרי‬
‫הוהה דתניא אין בין יום‬
‫‪:‬זוב‬
‫לשבת אלא‬
‫אוכל‬
‫‪:‬פש בלבד שנ׳ אך אשר‬
‫יאכל לכל נפש וגוי‪ .‬והאי‬
‫־כתיב לכם‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫לכם‬
‫ולא‬
‫כלבים ולא לגוים‪ .‬ר׳‬
‫הודת מתיר אף במכשירי‬
‫<וכל נפש שאי איפשר‬
‫׳'עשותן מערב יום טוב‪,‬‬
‫!זני לכם‪ ,‬לכל צרכיכם‪.‬‬
‫׳גרסינן‬
‫בפרק‬
‫משילין‬
‫‪!:‬ירות דאוקמה רב פפא‬
‫׳יהא דתנן אין בין יום טוב‬
‫ישבת אלא‬
‫הלא ידע בין אדור המן לכרוך מרדכי‪] .‬כירושלמי[ ארורה זרש‬
‫ה״; קיימה ג נ ו רבינו ומשלוח מגוה‪ .‬להא תרי מנות איכא‪ :‬הדר‬
‫כרוכה אסתר ארורים כל הרשעים כרוכים כל היהודים‪:‬‬
‫שלח ליה איהו לא גרסינן ליה הכא‪ :‬טסקא דקשגא‪ .‬שק מלא‬
‫אין בין יו״ט לשבת‪ .‬צדך לומר דה׳׳פ אין שום מלאכה אסורה‬
‫תמרים‪ :‬דאגשמא‪ .‬שנתייבשו התמים בתנור בעודן כרמל וקמח‬
‫לשבת שלא תהא אסורה ליום טוכ אלא אוכל נפש כלכד אכל‬
‫שלהן מתוק לעולם‪ :‬א״ל אגיי‪ .‬לרבה‪ :‬השהא אמר מרי‪ .‬עכשיו‬
‫שאר חלוקים יש ביניהן שזה בסקילה‬
‫יאמר מרי עליך‪ :‬אי חקלאה מלכא‬
‫ליהוי דיקולא מצואריה לא צחיח‪ .‬הסל‬
‫וזה בלאו‪:‬‬
‫קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו‬
‫שהיה רגיל להוליך בעודנו כן כפר‬
‫כאן במכשירין שאי אפשר לעשות‬
‫יא( ‪ w‬ומתנות לאביונים רבה שדר ליח למרי‬
‫ומאכיל לבהמתו לא יוריד עתה‬
‫מערב יו״ט‪ .‬משמע מדלא‬
‫בר מר ביד אביי מלא >טםקא דקשבא ומלי‬
‫מראשו‪ .‬כך אתה נעשית מלך וראש‬
‫)י(פליגי אלא כמכשידן מכלל דגוף‬
‫כסא קמחא דאבשונא אמר ליה אביי השתא‬
‫בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא‬
‫המאכל שרי לעשות ביום טוב אע״ג‬
‫אמר מרי אי הקלאה מלכא ליהוי דיקולא‬
‫דכרים המצויין לכל‪ :‬חוליא‪ .‬מתיקא‪:‬‬
‫דאפשר לעשות מערב יו״ט ומדרכי‬
‫מצואריה לא נהית הדר ש ד ר ליה איהו מלא‬
‫כי נפקי מ ג י מ ר ‪ .‬כשיצאתי מבית‬
‫יהודה נשמע לרבנן דהא לא פליגי‬
‫אדוני רבה לילך לבית )ג( אבא מרי נר‬
‫עליה אלא כמכשידן וא״כ קשיא דאמר‬
‫דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא‬
‫טסקא‬
‫מר הייתי שבע‪ :‬צטי‪ .‬קערות של‬
‫כפרק המצניע )שכח דף צה‪ .‬ושם(‬
‫אריכא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי‬
‫מיני מאכל‪ :‬דאיפסייא לצמא בהראי‪.‬‬
‫החולב והמגבן והמחבץ והרודה חלות‬
‫ליה חוליא ואיהו שדר לי הורפא אמר אביי‬
‫הייתי חפץ לכוס הקערה אחדו‪ .‬כל‬
‫דבש בשבת חייב חטאת הזיד ביו׳׳ט‬
‫כי נפקי מבי מר הוה שבענא כי מטאי‬
‫אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס‪:‬‬
‫לוקה את הארבעים אע״ג דהוי אוכל‬
‫להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני‬
‫רווחא לבסימא שליח‪ .‬ריוח מצוי‬
‫נפש ואפי׳ לרבנן דאמד התם אחד‬
‫קדירה ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא‬
‫לדבר המתוק כתוך המעיים‪ :‬מחלפי‬
‫זה ואחד זה אין בו אלא משוס שבות‬
‫בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי‬
‫סעורהייהו‪ .‬זה אוכל עם זה בפורים‬
‫מ״מ מודו היכא דאיכא אב מלאכה‬
‫למיכם צעא אבתרה אמר אביי היינו דאמרי‬
‫של שנה זו וכשניה סועד חכרו עמו‪:‬‬
‫דלוקה ויש לומר דודאי אוכל נפש‬
‫לאכסומי‪ .‬להשתכר ביין‪ :‬ואיגסום‪.‬‬
‫המתקלקל אס עושהו מאתמול מותר‬
‫אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי ׳רווהא‬
‫נשתכרו‪ :‬נגה ולא אהו רגנן‪ .‬איחר‬
‫לעשות ביו״ט אבל אוכל נפש דעדיף‬
‫לבםימא שכיה אביי בר אבין ור׳ הנינא בר‬
‫היום ולא כאו התלמידים לכית‬
‫טפי כשהוא עשוי מאתמול כגון ההוא‬
‫אבין מחלפי סעודתייהו להדדי אמר רבא‬
‫המדרש‪ :‬שתני׳ אין כין יום טוב‬
‫דהמצניע אסור לעשותו ביו״ט אכל‬
‫מיחייב איניש לבםומי בפוריא עד דלא ידע‬
‫לשבה‪ .‬להיות מותר לכתחלה ביום‬
‫מכשירין דלא מתקלקל כשנעשו‬
‫בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא‬
‫טוב מה שאסור בשבת‪ .‬אבל לענין‬
‫מאתמול כהא ודאי יש לתלק ןבין[‬
‫עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבםום‬
‫עונשין יש הרבה שזה בסקילה וככרת‬
‫היכא דאפשר ללא אפשר‪:‬‬
‫קם רבה שהטיה לרבי זירא למחר בעי‬
‫גמ׳ זה וזה‬
‫וזה בלאו גרידא‪:‬‬
‫חייבי כריתות בכלל היו‪ .‬פ׳׳ה‬
‫רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד‬
‫שוין‪ .‬אסורין ביום טוב כשבת‪:‬‬
‫הנפשות‬
‫ונכרתו‬
‫ככלל‬
‫שאפשר‪ .‬כגון סכין שנפגם מערב‬
‫סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליח >לא בכל‬
‫העושות וקשה דאם כן הוי ליה למימר‬
‫יום טוב‪ :‬שאי אפשר‪ .‬כגון סכין‬
‫שעתא ושעתא מתרהיש ניסא אמר רבא‬
‫אחותו בכלל היתה כלומר בכלל‬
‫שנפגמה ביום טוב‪ :‬מתני׳ כידי‬
‫ונכרתו הנפשות ולא היה לו לכתוב‬
‫סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי‬
‫אדם‪ .‬יש בה מיתת ב״ד‪ :‬גמ׳ אן«‬
‫כרת בה ויש לומר דה״פ חייבי כריתות‬
‫הובתו מאי טעמא ימי משתה ושמהה כתיב‬
‫יום הכפורים מהחייב גנפשו‪ .‬דאיסור‬
‫בכלל היו פי׳ ככלל המלקיות דבכל‬
‫רב אשי הוה יתיב קמיה י ) ד ר ב כהנא( נגה‬
‫כרת כמיתת בית דין דמי‪ :‬ופטורים‬
‫אחת ואחת יש לאו ולמה יצאת כרת‬
‫ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו‬
‫מלשלם‪ .‬אס הדליק גדישו של חכירו‬
‫באחותו בלא לאו שהרי הכרת לא‬
‫רבנן « דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה‬
‫כיום הכפורים שאין תשלומין אצל‬
‫איצטריך שהרי היתה בכלל ונכרתו אלא‬
‫ולא הוה אפשר למיכלה באורתא אמר ליה‬
‫חיוכ מיתה שנאמר ולא יהיה אסון‬
‫ודאי יצתה לדונה בכרת ‪ w‬ומינה‬
‫ענש יענש )שמות כא> הא אם יהיה‬
‫לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא סעודת‬
‫נגמר לכל האחרים כדין דבר‬
‫אסון לא יענש‪ :‬כל חייבי כריהוס‬
‫פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי הובתו אמר‬
‫שהיה בכלל‪:‬‬
‫שלקו‪ .‬שהתרו בהן עדים על לאו‬
‫ליה י«)אמר רבא הכי( ]אמר ליה אין[״ תנא‬
‫אלא‬
‫שעמו כרת ולקו בבית דין‪ :‬נפטרו‬
‫מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה‪ :‬מתני׳ ״> אין בין יום טוב‬
‫מידי כריההן‪ .‬שוכ אין כית דין של‬
‫מעלה נפרעין‪ :‬הגיגא‪ .‬דתלוקין‪:‬‬
‫לשבת אלא אוכל נפש בלבד‪ :‬נמ׳ הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין‬
‫ואם איהא‪ .‬דנפטרו אידי ואידי בידי‬
‫מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא > אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש רבי‬
‫אדם הוא אף כיוס הכפורים יש‬
‫יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש י>מ״ט דת״ק אמר קרא הוא ולא מכשיריו‬
‫מלקות על לאו שבו וכית דין פוטרין‬
‫ור׳ יהודה >)אמר( לכם לכם > לכל צורכיכם ואידך נמי הכתיב לכם לכם‬
‫אותו מכרת‪ :‬אמר ר ב גחמן‪ .‬לעולם‬
‫״*ולא לעובדי ככבים לכם ולא לכלבים ואידך נמי הא כתיב הוא כתיב הוא‬
‫אינן חלוקין עליו חכיריו והא דקתני‬
‫במכשירין‬
‫וכתיב לכם י כאן במכשירין שאפשר לעשות? מערב יום טוב כאן‬
‫דאין זדונו בידי אדם‪ :‬הא מני ר׳‬
‫שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב‪ :‬מתני׳ >איז בין שבת ליום הכפורים‬
‫יצחק היא‪ .‬דאמר כמסכת מכותי( דאין‬
‫אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת‪ :‬נמ׳ הא לענין תשלומין זה‬
‫מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת‬
‫אפילו התרו בו למלקות ויליף טעמיה‬
‫וזה שוין מני מתניתין רבי נהוניא בן הקנה היא דתניא ר׳ נהוניא בן‬
‫מהאי קרא‪ :‬כל חייבי כריהוה‪ .‬של‬
‫הקנה היה עושה >את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב‬
‫עריות היו ככלל ונכרתו הנפשות‬
‫בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הספורים מתחייב בנפשו ופטור מן‬
‫העושות וגו׳ שכתוב כפרשת עריות‬
‫התשלומין י תנן התם כל הייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר‬
‫)יקרא ימ>‪ :‬למה יצאס כרה באחוחו‪.‬‬
‫ונקלה אהיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך דברי־ רבי חנניה בן‬
‫דכתיכ כקדושים תהיו« ואיש כי יקח‬
‫גמליאל יאמר ר׳ יוהנן הלוקין עליו הביריו על ר׳ חנניה בן גמליאל אמר רבא‬
‫את אחותו וגו׳‪ :‬לדמה בכרה ולא‬
‫אמרי בי רב תנינא אין בין יוה״כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו‬
‫במלקוה‪ .‬אם התרו כהן‪ .‬ואף על גכ‬
‫בהיכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם היא אמר רב >נהמן הא מני רבי יצחק‬
‫דנדה נמי נשנית באותה פרשה לדכר‬
‫שנתחדש בה נשנית להעראה״(‪ :‬אפילו‬
‫חיא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא ח׳ רבי יצחק אומר חייבי‬
‫הימא רבנן היא‪ .‬דאמרי מלקות‬
‫כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות‬
‫אצל כרת ואפילו א(הכא ליכא‬
‫רב אשי אמר אפי׳ תימא רבנן זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהיכרת‪:‬‬
‫למילף מינה שחלוקין על רכי‬
‫מתני׳‬
‫ומיהו אס התרו כו ולקה מיפטר‪:‬‬
‫כהכרת‬
‫חנניה והכי קאמר מתניתין שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו‬
‫מתני׳‬
‫‪1‬‬
‫ד ה ו מיי׳ פ״א‬
‫טוש״ע א״ח‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫אוכל נפש‬
‫‪:.‬לבד‪ ,‬בית שמאי היא‪.‬‬
‫״ושלמי אין כין יום טוב‬
‫שבת אלא אוכל נפש‪,‬‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫ג‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]עי׳ תוספות ע״ו יד‪:‬‬
‫ד״ה חצב פירושו סל מלא‬
‫תמריס[‪ ,‬ב( ןעירוגין פג‪,[:‬‬
‫נ(‬
‫נ‪,[:‬‬
‫]פסחים‬
‫ד( ןבשאלתות לפורים איתא‬
‫]גשאלתות‬
‫דאמימרן‪ ,‬ה(‬
‫איחא לא שמיע לי חנא מיניה‬
‫וט׳ן‪.‬ו(ס״א‪ ,‬ז( ]כרכות כח‪.‬‬
‫ח(‬
‫וש״נן‪,‬‬
‫צו‪,[:‬‬
‫]ביצה‬
‫ט( שכת ס‪ :‬קכל‪ .‬קלז‪ :‬כיצה‬
‫כח‪ .‬לו‪] :‬תוספתא פ״א[‪,‬‬
‫י( ]ניצה כח‪ :‬ע״ש[‪ ,‬כ( ]צ׳׳ל‬
‫אמר קרא[‪ ,‬ל( !ניצה כת‪:‬‬
‫וש״נ[‪ ,‬מ( ]ניצה כ‪ :‬וש״נ[‪,‬‬
‫‪] 0‬עי׳ חוספוח מנחות לנ‪.‬‬
‫ל״ה תפילין[‪ ,‬ס( שנועוח לנ‪.‬‬
‫פסחיס כט‪ .‬לנ‪ .‬כתובות ל‪.‬‬
‫]חוס׳ פ״א ומיס׳ נייק פ״‪,[1‬‬
‫ע( ]מכות » ‪ , [ .‬פ( ]מכות‬
‫כג‪:‬ע״ש[‪,‬ל( ננמכותאיתא‬
‫ר״נ נר יצחק[‪] (p ,‬מכות ינ‪:‬‬
‫כנ‪ :‬כריתוח נ‪ ,[:‬ר( ]לף‬
‫ש(‬
‫יג‪,[:‬‬
‫כ[‪,‬‬
‫]ייקרא‬
‫ה( ]יכמית נל‪ ,[.‬א( ]צ״ל‬
‫הט[‪,‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( נמ׳ ומשלוח מנות איש‬
‫רנה‬
‫לרעהו‬
‫ומינות‬
‫שדר‬
‫ומתניח‬
‫כצ״ל‬
‫לאביונים‬
‫נמתק‪ ) :‬ב ( שפ מ״ט לא‬
‫רננן‬
‫אתו‬
‫ללמא‪:‬‬
‫א״ל‬
‫)נ( רש״• ל״ה כי נפקי‬
‫וכו׳ לנית מרי כצ״ל ותינס‬
‫אנא נמחק‪ ) :‬ד ( תוספות‬
‫ד״ה‬
‫כאן‬
‫מללא‬
‫וכוי‬
‫מפליג‬
‫אלא‬
‫כמכשירי;‪:‬‬
‫בכרת‬
‫ולא‬
‫במלקות‬
‫)ה( ד״ה חייבי וכו׳ ללונה‬
‫ומינה‪:‬‬
‫ג‬
‫ה‪,‬‬
‫ט‬
‫‪2‬‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ל‬
‫זג‬
‫ס‬
‫ע‬
‫ח‬
‫‪3‬‬
‫פ‬
‫הא איכא חורנין‪ ,‬סקילה וכרת בשבת ואין סקילה ולא כרת ביום טוב‪ ,‬מכות ביום טוב ואין מכות בשבת‪.‬‬
‫צ‬
‫הגהות הגר״א‬
‫נמ׳‬
‫]א[‬
‫תא״מ‬
‫לאביונים(‬
‫)וממנות‬
‫ןיכיימ‬
‫מרש״י לל״ג לה>‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫דקשבא‪ .‬מין תמריס ועייז‬
‫יז‪:‬ן‪.‬‬
‫שכיח‪.‬‬
‫לבסימא‬
‫רווחא‬
‫כלומר‬
‫לפנות‬
‫מחרווחין‬
‫המעיים‬
‫מקוס‬
‫לדבר המחוק ‪:‬ערובין פב‪.>:‬‬
‫היה‬
‫עושה‬
‫הכפורים‬
‫יום‬
‫את‬
‫כשבת‬
‫לתשלומין‪ .‬המלליק גליש‬
‫ביוס‬
‫הכפוריס‬
‫ומתחייב‬
‫כרח סטור מן המשלומי!‬
‫כאילו הלליקו בשבח שהוא‬
‫מתחייב בנפשו מיחת נ״ל‪,‬‬
‫לפשיט לן לסטור מלשלם‬
‫כלכתיב )שמוח כא( ולא‬
‫יהיה אסון ענוש יענש‪ ,‬הא‬
‫אס אסון יהיה לא יענש‪,‬‬
‫שאף יוהכ״פ שמיתתו בילי‬
‫שמיס שנכרחיס חייו ובניו‪,‬‬
‫אסון הוא‬
‫קרוי‪ ,‬שנאמר‬
‫)נראשיח מב( וקרהו אסון‪,‬‬
‫הלכך סטור מלשלם )‪ncjB‬׳‪D‬‬
‫כט‪ .‬ועי״ש לב‪ .‬וכתובות ל‪.‬‬
‫ושבועות לנ‪ .1.‬הא מני‪.‬‬
‫מתני׳ למגילה‪ ,‬ר׳ יצחק‬
‫היא‪ .‬ולהכי קאמר חלון‬
‫כרת נילי שמיס ולא נילי‬
‫אלם‪ ,‬אנל מאן לסכירא ליה‬
‫למלקוח‬
‫כרימוח‬
‫איכא‬
‫בחייבי‬
‫מורי לר׳ חנינא‬
‫לנפטרו מיד כריחוחן כיון‬
‫שלקו‪ ,‬ואצטריך ליה‬
‫יוחנן‬
‫)מכות‬
‫לאשמעינן‬
‫בג‪.(:‬‬
‫לר׳‬
‫לחצוקין‬
‫חייבי‬
‫כריתות בכלל היו‪ .‬כל‬
‫חייבי כריחוח של עריוח‬
‫בכלל היי לכחינ‬
‫)רקרא‬
‫האלה‬
‫ונכרתו‬
‫יח( כי כל אשר יעשה מכל‬
‫התועבוח‬
‫הנפשות‬
‫וגי׳‪,‬‬
‫ולמה‬
‫יצאת סרת באחותו‪ .‬לעצמה‪ ,‬דכחיב בקדושים תהיו ואיש אשר יקח אח אחותו וגו‪ /‬לדונה בכרת ולא במלקות‪ .‬לכך שנה‬
‫אין תימה כאוכל נפש מתניתין היא‪ ,‬והא תנינן משילין פידות דדך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת‪ .‬ןועוד‬
‫בכרת שלהן לומר שאין בהן עונש אלא כרח לבלו!‪:‬שם יג‪ .::‬רב אשי אמר אפילו תימא‪ .‬ממני׳ למגילה‪ ,‬רבנן‪ .‬לאמרי חייבי‬
‫;איר בחותמות שבקרקע וכוי‪ .‬מהו[ להדליק נר של בטלה ביום טוכ‪ ,‬אימדו משמ׳יה דר׳ יוחנן לא תתיר ולא‬
‫לא דמי‪ ,‬זה עיקר זדונו בידי אדם‪ .‬עיקר עונש של שבת ביד אלס לקאי בסקילה‪ ,‬ועיקר עונשו של יום הכפירים נילי שמיס‪,‬‬
‫‪:‬ייב כרת ביהי שמים‪ .‬הא לעיניין תשלומין זה ווה שוין‪ ,‬שאין חייב בהשלומין דקם ליה בדרבה מיניה‪ .‬מני‬
‫ונמצא חיונו החמיר נילי שמיס יאגן נתר עיקר החיוב אזליגן‪ ,‬וכן עיקר‪ ,‬מוד‪ .‬ואיח לסרשי עיקר זדוט חחילתז בר כרח הוא‬
‫‪1‬וחקין עצי בשמים למילה ביו״ט אבל לא כשבת[ אמר ר׳ יוסי והוא שמל‪] .‬ותו התני מודים חכמים לר׳‬
‫יאסור‪] .‬מתני [‬
‫‪,‬‬
‫אין בין יום הכפורים לשבת אלא ששבת זדונו סקילה בידי אדם ויום הכפורים המתללו בזדון‬
‫‪: :‬תניתין ר׳ נהוניא בן הקנה שפוטר מן התשלומין בזה ובזה‪ .‬דתניא ר׳ נחוניא בן הקנה היה עושה את יום‬
‫כפורים כשבת לתשלומין כוי‪ .‬תנן התם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן רברי ר׳ חנניה בן גמליאל‪,‬‬
‫כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעיס ואפילו הכי מולו לר׳ חנניא לנפטרו מ י ד כריתתן‪ ,‬ורקאמרת מיתה וכרת ביד ארס הוא‪,‬‬
‫דאע״ג דאיכא חיוב מלקוח בחייבי כריחומ‪ ,‬הוא אינו עיקר החיוב‪ ,‬לכרח חמור ממלקות‪ ,‬ואי מזיד בלא המראה הוא הוי בכרת‬
‫ואילו לא לקי נכרת‪ ,‬ולא נהירא להא תלריהו בהדד אימנהי ביה לרבנן לאמרי מלקוח נחייני כריתות איכא וטס כג‪.(:‬‬
‫מר ר׳ יוחנן חלוקין עליו הביריו על ר׳ הנניה בן גמליאל ואומרים אע״פ )שלא( ]ש[לקו לא נפטרו‪ .‬אמרי נ י רב תניינא שחולקין עליו חביריו‪ ,‬התנן אין בין שבת ליום הכפורים אלא ששבת זדונו כידי אדם ויום הכפורים‬‫י ־ונו בכרת‪ ,‬ואם המלקות פוטרתו נמצא גם זה ודונו בידי אדם‪ .‬ואוקמח רב נחמן בר יצחק‪ ,‬לר׳ יצחק דתני ונכרתו הנפשות וכו׳ גם אתותו בכלל כל חייבי כריתות היא ולמה יצאת כרת באהותו לדונם בכרת ולא במלקות‪.‬‬
‫( גי׳ רנינו כאן היה כמו דאיפא בירושלמי נפירקין בסוף הלכה ל׳ ונשאילתומ פ׳ רקהל וכן היה גירסח בעל מנירה המאיר כאן נגמ׳ בנר ג׳ כלל ל' מ״ג פ״ג‪.‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( נלריס לב‪ ,:‬ב( ב״ב נז‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫אין בין המזדר הגאה‪ .‬מולר הנאה תמור ממולר מאכל‪:‬‬
‫נדרים לב‪ :‬מח‪ ,:‬ג( ר־׳ה ו‪.‬‬
‫דריסה‬
‫ה( גלה מג‪ ,:‬י( ]נדה לז‪ .‬ושם‬
‫למולר מאכל‪ .‬ולוקא במקום שאין משכירין כיוצא בהן אבל במקום‬
‫קינין פ״א מ״א!חולין קלט‪.‬‬
‫ערכין כא[‪ ,‬ד( ]‪1‬נחיס ד‪,[:‬‬
‫איחא ולא מנגעו אנל נח״כ‬
‫איתא ולא מזונו ונגעו ועיין‬
‫נקרנן אהרן[‪ ,‬ז( ןנרריס‬
‫לג‪ ,[.‬ח( ]לברים כג[‪] (»,‬לף‬
‫י(‬
‫ה‪,[:‬‬
‫טו[‪,‬‬
‫]ויקרא‬
‫‪] (5‬מצורע מכלתא לזגיס‬
‫פרשה ג[‪ ,‬ל( ]ל״ה צא אסרי‬
‫ל״ה וה״ג הלא לין[‪ ,‬וו( גי׳‬
‫רש״א אההיא להמס מפרק‬
‫בו׳ ע״ש‪ ,‬נ( ]צ״ל לסיפא[‪,‬‬
‫‪] (D‬ועי׳ חושפות ג״ק גא‪:‬‬
‫ל״ה זה ותוספות ג״ג גז‪:‬‬
‫]ועי׳‬
‫ל״ה רגינא[‪ ,‬ננ(‬
‫חוספוחחגיגהח‪.‬ל״האמאי‬
‫וחוספוח ג״ק סג‪ :‬ל״ה מי‬
‫קתני[‪ ,‬פ( ]וגג״ק ובחענית‬
‫כתבו תוספות תירוך אחר‬
‫ועי׳תוס׳ שגת ס‪ :‬ל״ה אין[‪,‬‬
‫צ( ס״א כמו‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ןםמף לרו ע ל ר א ש‬
‫ה׳גל ונרצה לו לכפר‬
‫ה‬
‫עליו‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫ויקרא א ד‬
‫ועשה אתם הכהן‬
‫אחד חטאת והאחד עלה‬
‫וכפר עליו הכהן לפני ץ‬
‫ויקרא טו טו‬
‫מזובו‪:‬‬
‫‪ .3‬וכי ינזהר הזב מזובו‬
‫שבעת למים‬
‫ןספר לו‬
‫לטהךתו‬
‫בגךיו‬
‫ובבס‬
‫ורחץ בשרו במים חיים‬
‫ויקרא טו יג‬
‫וטהר‪:‬‬
‫שהמולד‬
‫הרגל‪.‬‬
‫וסכרא הוא לומר כן‪ .‬ג״ג‬
‫צריך לומר לפי זה דה״מ‬
‫למיפרך אכליס שאין עושי!‬
‫בהס אוכל הא לא קפדי‬
‫וכ״כ התוס׳ בפרק חזקת‬
‫הגתים‪ ) :‬נ ( ד״ה אי! בין‬
‫וכו׳ דכיון דאמר הרי עלי‬
‫הוי חובה ד״ל‪:‬‬
‫אסור‬
‫שמשכירין כיוצא בהן תנן בהדיאי(‬
‫היה מחסר בה פרוטה הנאת מאכל‬
‫היא שהרי רארה אותה פרוטה לקנות‬
‫בה מאכל‪:‬‬
‫לענין כלים‬
‫גמ׳ הא‬
‫שטישין בהן אוכל <פש• אסור אף‬
‫ואפי׳‬
‫במולר מאכל‬
‫משכירים‪ :‬הא לא‬
‫במקום‬
‫קפדי‬
‫שאין‬
‫אינשי‪.‬‬
‫ואמאי אסור במולר הנאה‪ :‬ויהיר‪.‬‬
‫לבר שהיה מוותר לכל אלם ואינו‬
‫מתני׳‬
‫מקפיל עליו‪:‬‬
‫נרר ונדבה‬
‫מפרש בגמרא נלר האומר הרי עלי‬
‫עולה‬
‫ולאחר‬
‫זמן‬
‫קבלה‬
‫עליו‪:‬‬
‫גמ׳ הא‬
‫חייב‬
‫הפרישה‬
‫באחדותה נלבה האומר הרי זו ולא‬
‫לענין‬
‫בל‬
‫האהר‪ .‬ואף על גב מרבה בקרא‬
‫לכל תאחר יי( לא כתיבא הא מרבינן‬
‫ליה במסכת ראש השנה<« מגזרה שוה‪:‬‬
‫אה שעליו חייב באחריוהו‪ .‬הכי לרש‬
‫ליה לקרא ונרצה לו נלרו לכשיתכפר‬
‫בהן הויא נרצה אבל מקמי כפרה‬
‫לא נרצה ובאיזה קרבן אמרתי לך‬
‫באותו שעליו והיינו עליו לקרא‪ :‬מאי‬
‫משמע‪ .‬לעליו קבלת אחדות עליו‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫שהי ראיוה‪ .‬ביום אחל או‬
‫כשני ימים רצופים וכן שלש ביום‬
‫גמ׳‬
‫ביום‬
‫אחל‬
‫רצופין או‬
‫ואחת‬
‫למחר‪:‬‬
‫משכב ומושב‪ .‬שכב או ישב‬
‫על גבי עשרה בגלים זה על זה כולן‬
‫אבות הטומאה ואפילו לא נגע בהן‪.‬‬
‫ואילו נגע בלבר שאינו משכב ומושב‬
‫אינו ]אלא[‬
‫לטומאה‬
‫ואינו‬
‫ראשון‬
‫משיפסוק‬
‫צריך‬
‫מטמא אלם וכלים אלא אוכלין ומשקין‪:‬‬
‫וספירה‬
‫שבעה‪.‬‬
‫למנות ז׳ נקיים קולס שיטבול ואס‬
‫ראה זוב כאחל מהן סתר כל המנויין‪:‬‬
‫מנא הני מילי‪ .‬לשרן לטומאה ואין‬
‫רבינו חננאל‬
‫]מתני׳[ אין בין המודד‬
‫הנאח‬
‫למודד‬
‫מחבירו‬
‫חימנו מאכל‪ .‬אלא דריסת‬
‫הרגל וכלים שאין עושץ‬
‫בהן אוכל נפש‪.‬‬
‫בגדים‬
‫דלמודר‬
‫כגון‬
‫וכיוצא‬
‫בהן‪,‬‬
‫הנאה‬
‫אסור‪.‬‬
‫לר׳‬
‫אליעזר‬
‫ואוקימנא‬
‫דתנא אפי׳ ויתור אסור‬
‫במודר הנאה‪ ,‬פי׳ אפי׳‬
‫שדרך כני אדם‬
‫דברים‬
‫לוותר עליהן כגון דריסת‬
‫הרגלים‬
‫יכנס‬
‫בהצרם‬
‫אדם‬
‫שאם‬
‫בה‬
‫ויהלך‬
‫אין מקפידין עליו וכיוצא‬
‫בזה‪ ,‬אפי׳ כגון זה אסור‪.‬‬
‫אבל למודד ממנו מאכל‪,‬‬
‫דריסת הרגל וכלים שאין‬
‫עושין בהן אוכל נפש כגון‬
‫קערה ותמחוי וכן כיוצא‬
‫בהן‪ ,‬מותר‪ .‬הא‬
‫כלים‬
‫שעושין בהן אוכל נפש‪,‬‬
‫כגון נפה וכברה ריחיים‬
‫וכיוצא בהן‪,‬‬
‫ותנור‬
‫זה‬
‫ווה שוין‪ ,‬שניהן אסורין‪.‬‬
‫]מתני [ אין בין נדרים‬
‫‪,‬‬
‫ונדבות כוי‪ .‬הא לבל תאחר‬
‫כדכתיב כי תדר נדר לה׳‬
‫)וגוי( ]אלהיך לא חאחר‬
‫לשלמו[‪ ,‬זה וזה‬
‫שוין‪,‬‬
‫כלומר אם יאהר כין הנדר‬
‫ובין הנדבה‪ ,‬עובר משום‬
‫בל תאחר‪ .‬תנן התם איוו‬
‫הו]א[ נדר האומר‬
‫לביתו‬
‫מתני‬
‫לאסור לכל הנאה שאס לא ההנהו זה‬
‫שתים‬
‫הגהות הב״ח‬
‫הנאה‬
‫ליכנס‬
‫והמולר‬
‫מאכל מותר‪ :‬וכלים שאין עושין בהן אופל גפש‪ .‬מותר להשאיל‬
‫אחל או בשלשה ימים‬
‫)א( תום׳ ד״ה דריסת וכו׳‬
‫אלא‬
‫שרן לקרבן‪ :‬מנה‬
‫הפהוב‬
‫שהים‪.‬‬
‫ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא‬
‫הוא )רקיא טו> הרי שתי זיבות מנויות‬
‫כאן וקראו טמא‪ :‬שלש וקראו טמא‪.‬‬
‫לכתיב וזאת תהיה טומאתו בזונו רר‬
‫בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו‬
‫)שם( ה ד לך שלש‬
‫וקראו‬
‫טמא‬
‫טומאתו היא׳(‪ :‬הא כיצד‪ .‬אס משתים‬
‫טמא למה פרט לך הכתוב שלש‪:‬‬
‫שהים לטומאה‪ .‬לכל חומר טומאת‬
‫זב‪ :‬ולא לטומאה‪ .‬חמורה אלא כבעל‬
‫קרי בעלמא‪ :‬ראה שהים‪ .‬והד כבר‬
‫ירל לכל חומר טומאה ומי הוציאו‪:‬‬
‫מזובו‪.‬‬
‫משמע‬
‫מקצת‬
‫זובו‪:‬‬
‫הנאה אסור בהן ומולר מאכל מותר במקום שאין משכירין‬
‫אבל במקום שמשכירין בפרוטה אסור אפי׳ במולר מאכל לאותה‬
‫פרוטה ראויה לקנות ממנה מאכל אבל כלים שעושין בהן אוכל נפש‬
‫‪7‬‬
‫א‬
‫> אין‬
‫בין‬
‫א‬
‫המודד‬
‫מחבית‬
‫הנאה‬
‫נ מ הא לענין‬
‫‪,‬‬
‫שעושין בהן אוכל נפש זה וזה שוין‪:‬‬
‫דריסת‬
‫הא‬
‫הרגל‪:‬‬
‫קפדי‬
‫לא‬
‫אמר‬
‫אינשי‬
‫רבא תא מני רבי אליעזר דאמר > ויתור אסור‬
‫נ‬
‫במודר‬
‫הנאה‪:‬‬
‫לנדבות‬
‫אלא‬
‫מתני'‬
‫אין‬
‫ב‬
‫שהנדרים‬
‫בין‬
‫חייב‬
‫ונדבות אינו חייב באהריותן‪:‬‬
‫נדרים‬
‫באהריותן‬
‫נמ׳ הא לענין‬
‫תאהר זה וזה שוין תנן התם‬
‫ג‬
‫> אי זהו‬
‫ג‬
‫נדר האומר הרי עלי עולה איזו היא נדבה‬
‫האומר הרי זו עולה ומה בין נדרים לנדבות‬
‫נדרים מתו או נגנבו או אבדו חייב באהריותן‬
‫נדבות‬
‫מתו‬
‫נגנבו‬
‫או‬
‫אבדו‬
‫או‬
‫חייב‬
‫אינו‬
‫באחריותן מנהגי מילי דתנו רבנן ״ ונרצה לו‬
‫‪1‬‬
‫לכפר עליו ר׳ שמעון אומר את שעליו חייב‬
‫באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו‬
‫מאי משמע א״ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר‬
‫מתני‬
‫עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי‪:‬‬
‫יאין‬
‫‪,‬‬
‫בין זב הרואה שתי ראיות לרואה ש ל ש אלא‬
‫קרבן‪:‬‬
‫נמ הא לענין משכב ומושב וספירת‬
‫שבעה‬
‫דתנו רבנן‬
‫‪7‬‬
‫זה וזה שוין מנהני מילי‬
‫כיון להוי אוכל נפש‪:‬‬
‫דריסת‬
‫שלש‬
‫טמא‬
‫וקראו‬
‫כיצד‬
‫הא‬
‫ולא לקרבן ש ל ש לקרבן ולא לטומאה אמרת‬
‫ע ד שלא ראה ש ל ש ראה שתים ואימר שתים‬
‫לקרבן ולא לטומאה ש ל ש אף לטומאה לא‬
‫דתניא‬
‫וכפר‬
‫הכהן‬
‫קשה‬
‫שנלרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס‬
‫בחצר ומשני לה התם מיהו שמעינן‬
‫לה מינה לאלריסת הרגל קפלי ולא‬
‫קשה » מההיא להתס פרק בתרא‬
‫לביצה )לף לט‪ >:‬למשני התם ללעולס‬
‫לא קפלי ומני ר׳ אליעזר היא ללמא‬
‫התם מיירי בשותפין אבל שאר אינשי‬
‫ולאי קפלי אבל הכא קשיא רמיירי‬
‫בסתם בני אלם ואפי׳ הכי קאמר ללא‬
‫קפלי ותירץ ר״ת להכא מייד בבקעה‬
‫ללא קפלי בה שום אלם וסברא‬
‫הוא לומר כן )א( לומיא נ()לרישא(‬
‫לכלים שאין עושין בהן אוכל נפש‬
‫שאין‬
‫למיירי‬
‫למוקמינן‬
‫לה‬
‫משכירין‬
‫בהן‬
‫כיוצא‬
‫לב‪(:‬‬
‫כנלדס <דף‬
‫כרבי אליעזר»‪:‬‬
‫בין נדר לנדבה‪ .‬קשיא אמאי‬
‫לא תני‬
‫לכתיב‬
‫שנלבה‬
‫באה‬
‫)לבדם ‪(0‬‬
‫מן‬
‫וזבתת‬
‫שלמים גבי מעשר ונלר אינו בא אלא‬
‫מן החולין וכיון ראמר הרי עלי הוי‬
‫<נ>נדר »(וי״ל למן הלין לא תנא ליה‬
‫משוס לאייד בקרבן שהופרש כבר‬
‫אין מביאין קרבן הא כיצד ראה ש ל ש מביא‬
‫הרבה חילוקים אי נמי לתנא ושייר‬
‫ראה ש ל ש אינו מביא אמרת ע ד שלא ראה‬
‫לוקא כלאמר במרובה )ב״ק לף סב‪:‬‬
‫שתים אינו מביא או אינו אלא ראה ב׳ מביא‬
‫ראה‬
‫ואיצט ‪7‬‬
‫ר‬
‫אמינא‬
‫מזובו‬
‫כי‬
‫לא‬
‫שתים‬
‫מזובו‬
‫ואיצטריך‬
‫דאי‬
‫קושיין‬
‫ידענא‬
‫מדרבי‬
‫קמשמע‬
‫כמה‬
‫דרבי םימאי והשתא‬
‫דרבי‬
‫סימאי‬
‫לן‬
‫ראיות‬
‫םימאי‬
‫הוה‬
‫מזובו‬
‫ואי‬
‫קמשמע‬
‫לן‬
‫בקרבן שלא הופרש פשיטא ליה שיש‬
‫ונהי לאין בין קאמר למשמע להוי‬
‫ושם( מ״מ לא קשיא לבמסכת תענית‬
‫)לף ע ‪ :‬ושם( אשכחן אין בין לשייר‬
‫רקאמר אין בין שלש אמצעיות וכי‬
‫תימא תנא ושייר והא אין בין קתני‬
‫ופדך ותסברא אין בין לווקא והא‬
‫דאמרת מזובו ל ד ר ש א‬
‫שייר תיבה ומשני אי משום תיבה לאו‬
‫מיבעי ליה לכדתניא וכי יטהר הזב לכשיפסוק‬
‫הוה משייר ליה לא הוה קשיא ליה כלל‬
‫אף על גב לקתני אין‬
‫ין פ ( ‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫ו כ י יטהר הזב מזובו מאי ד ר ש ת ביה ההוא‬
‫מזובו ]מזובו[ ולא‬
‫ה‬
‫לימד‬
‫ספירת‬
‫משכב‬
‫על‬
‫זב‬
‫שבעה‬
‫י(‬
‫מזובו ונגעו מזובו וספר‬
‫בעל‬
‫והלא‬
‫שתי‬
‫דין‬
‫ראיות‬
‫שטעון‬
‫אם‬
‫מטמא‬
‫הוא‬
‫ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה‬
‫שומרת‬
‫לא‬
‫ידענא כמה ראיוה‪ .‬האי מקצת למשמע מהאי קרא לא ילעינן מאי‬
‫היא או שלש וארבע או שתים ושלש‪ :‬לכשיפסוק מזובו‪ .‬אין צדך‬
‫לטמא אוכלין‬
‫שיורא הוא מכל מקום משמע לאי‬
‫ב‬
‫ומה‬
‫יש ספ דם לגרסי‬
‫מצורע שאין מטמא משבב‬
‫כהניס‬
‫ובתורת‬
‫ומושב‪.‬‬
‫תני שמטמא משכב‬
‫ומושב‬
‫ותירץ‬
‫רש״י בפסחים )לף סז‪ :‬ל״ה זב( להיינו‬
‫ומשקין אבל לא לטמא אלם וכלים צ( כגון‬
‫על‬
‫זב‪:‬‬
‫ליטבול קולס ספירה אלא משיפסוק ימנה‪ :‬הכי גרסינן בתורת כהניסמ מזובו ולא מזובו ומנגטו‪ .‬שאם היה זב ומצורע ופסק מזובו ולא‬
‫נתרפא עריין מנגעו וספר אין אומרים לו אין ספירה זו נקיות עד שיטהר אף מנגעו אלא מונה והולך מיל ועולה לו לספירת‬
‫זוב ולכשיתרפא מצרעתו יטבול מיד טבילה ראשונה של מצורע והיא עולה לו לטבילת נגעו וזובו ונטהר מלטמא משכב ומושב ולטמא‬
‫כלי סרס בהיסט כדין זב‪ .‬ואף על פי שצריך לספירת שבעה לצרעתו לענין אכילת קדשים וטבילה שניה כדכתיב במצורע )דקרא‬
‫יל( ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו׳ ורחץ‬
‫]את[ בשרו במים וגו׳ אהני טכילה קמייתא לטהרו מלטמא משכב ומושכ וכלי חרס בהיסט‪ :‬מזובו וספר‪ .‬להט סמך ספירה אצל‬
‫זובו ללמדך שאף בשביל מקצת זב טעון ספירה‪ .‬לימד על זב בעל שתי ראיות‪ :‬ל( לא יהא טעון ספירה‬
‫שבעה‪ .‬בתמיה‪ .‬אחר‬
‫שאמרת שתים כוי‪ :‬וה״ג הלא דין הוא אם מטמא משכב ומושב‪ .‬בשתי ראיות לכל חומר טומאת זב מהיכן יתמעט מספירה‪:‬‬
‫עלי‬
‫עולה‪ ,‬איזו היא נדבה האומר הרי זו נהבה‪ .‬ומה ביניהן‪ ,‬נדרים מתו או נננבו חייבין באחריותן שני ונרצה לו לכפר עליו‪,‬‬
‫דייקינן מעליו את שעליו‪ ,‬כלומר אם אמר עלי הייב כאהריותו‪ .‬דכיון דאמר עלי כמאן הרמי אבתפיה המי‪ ,‬שחייב למוסרו‬
‫למי שחייב לו‪ .‬אבל הנדבה אין חייב באחריותה‪] .‬פתני'[ אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש וגי‪ .‬הא לעיניין‬
‫משכב ומושב וספירת שבעה טהורין‪ ,‬זה וזה שוין‪ .‬דהניא או החתים בשרו מזובו‪ ,‬דייקינן מדכתיכ מוובו שמעינן מינה‬
‫אף מקצת זוכו מטמא משבב ומושב‪ ,‬להביא את שראה שתי ראיות שיטמא משכב ומושב‪ .‬כל הטעון משכב ומושב טעון‬
‫ספירת שבעה‪ ,‬כדתניא מוובו וספר‪ ,‬מקצת זובו נמי טעון ספירת שבעה להביא את שראה שתי ראיות שטעון ספירת שבעה‪.‬‬
‫מתניתין מני ר׳ סימאי היא‪ ,‬דתני ר׳ סימאי מנה הכתוב שתים וקרא טמא שלש וקרא טמא‪ ,‬הא כיצד שתים לטומאה‬
‫טושי׳ע‬
‫סימן דכא תעיף א‪:‬‬
‫ב מיי׳ פי״ד מהל׳‬
‫נר!‬
‫מעשה הקרכנומ הל׳‬
‫ה סמג עשין קפה‪:‬‬
‫ג מיי׳ שס הלכה ד‬
‫ןוס״א‬
‫נדרים‬
‫מהל׳‬
‫הלכה ‪: p‬‬
‫נו ד ה מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫מחוסרי כפרה הלכה ו‬
‫ופ״ו מהלכות איסורי גיאה‬
‫הלכה ז ח נופ״א מהלכומ‬
‫מטמאי משכנ ומושנ הלכה‬
‫ג[‬
‫כלי לא קפלי ופריך והתנן השותפין‬
‫ה׳‬
‫מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין‬
‫י״ד‬
‫סמג‬
‫רכא‪:‬‬
‫עשי!‬
‫ומוקי לה התם בשותפין לבהעמלה‬
‫ואשמעינן לאין חילוק בעבולתן אבל‬
‫‪2‬‬
‫עליו‬
‫לפני‬
‫אינשי‪.‬‬
‫להא‬
‫מעמיל בהמה בחצר אין להם חזקה‬
‫לטומאה ו ש ל ש לקרבן ואימר שתים לטומאה‬
‫שתים‬
‫הרגל הא‬
‫לא‬
‫ואלו לבריס שיש להם חזקה וכוי‬
‫המעשר‬
‫ה‬
‫שלש‬
‫לאוין רמנ‬
‫קפדי‬
‫בגמרא אלו לברים שאין להם חזקה‬
‫רבי םימאי אומר ימנה הכתוב שתים וקראו‬
‫ם״ד‬
‫נלריס הלכה ג סמג‬
‫נו‬
‫בחזקת הבתים )ב״ב דף נז‪ >:‬קאמר‬
‫אין‬
‫טמא‬
‫נד א מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫אסור אפילו בפחות משוה פרוטה‬
‫שאין עושין בהן אוכל נפש‪:‬‬
‫בל‬
‫ך*‬
‫נר מצוה‬
‫דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש‪ .‬למוזר‬
‫למודר ממנו מאכל אלא דריםת הרגל וכלים‬
‫כלים‬
‫עין משפט‬
‫שומרת‬
‫מוסף רש״י‬
‫אין בין ה מ ו ד ד הנאה‬
‫שחנירו הדירו‬
‫מחבירו‪.‬‬
‫שלא יהגה ממנו גשוס ענץ‬
‫למודר‬
‫מאכל‪.‬‬
‫ממנו‬
‫שלא הדירו אלא‬
‫מאכל‪,‬‬
‫הנאח‬
‫אלא‬
‫הרגל‪.‬‬
‫דריסת‬
‫גחצירו‬
‫לעניר‬
‫ולקצר דרכו‪ ,‬וכלים שאין‬
‫ע ו ש י ן בהן אוכל נפש‪.‬‬
‫ולהשתמש בכלים של מדיר‬
‫שאין עושים בהס מאכל‪,‬‬
‫דמולר‬
‫הנאה‬
‫אסור‬
‫בלריסס‬
‫הרגל‪,‬‬
‫דהיינו‬
‫שמקצר‬
‫לרכו‬
‫הנאה‬
‫ולהשתמש בכליו‪ ,‬אבל מולד‬
‫ממנו מאכל מומר בשתיהן‬
‫לסי שלא הריר ממנו אלא‬
‫מאכל )נזרי• לב‪ .!:‬ויתור‬
‫אסור‬
‫הנאה‪.‬‬
‫כמודד‬
‫כגון בעה״ב שמודר הנאה‬
‫בעה״ב‬
‫מחניני ושלת לו‬
‫פרוטה לחנוני לקנות ממנו‬
‫אגוזים‬
‫מאה‬
‫לו‬
‫והוסיף‬
‫יתירה או‬
‫בעה״ב‬
‫בפרוטה‬
‫חנוני‬
‫אתת‬
‫שתים‪,‬‬
‫אסור‬
‫ויתור‬
‫באותו‬
‫שהוסיף לו חנוני‪ ,‬דמתנה‬
‫הוא‪,‬‬
‫שלשאר‬
‫ואע״ס‬
‫לוקחים נמי הוסיף נמו כן‪,‬‬
‫ומיהו‬
‫למ״מ‬
‫רבנן שרו‬
‫בשביל המקת הוסיף לזה‬
‫על התשבון הקצוב לפרוטה‬
‫שאילו לא היה לוקח ממנו‬
‫גלמים לא היה נושן לו‬
‫לבעה״ב‬
‫כלוס‬
‫חנוני‬
‫)רשב״ם נ ״ נ נז‪(:‬‬
‫ואליבא‬
‫לר״א‬
‫אסור הויחור של‬
‫מלילת פירות‪ ,‬הכי נמי אף‬
‫על גב לדריסת הרגל לא‬
‫הרא הנאה גמורה אסור‬
‫)נדרים לב >‪ .‬איזהו נ ד ר‬
‫האומר הרי עלי עולה‪.‬‬
‫ואחר כך‬
‫נהמה‬
‫הפריש‬
‫ואמר הרי זו לגלד‪ ,‬אס‬
‫באחריותה‪,‬‬
‫מחה‬
‫חייב‬
‫הואיל‬
‫ומעיקרא‬
‫ארכבה‬
‫אכתפיה נחוליז קלט‪ .(.‬את‬
‫שעליו‪ .‬כגון נלר‪ ,‬לאמר‬
‫הרי עלי‬
‫באחריותו‪.‬‬
‫עולה‪,‬‬
‫חייב‬
‫אס‬
‫הפריש‬
‫בהמה לנדרו אס מתה או‬
‫נגנבה‪ ,‬להכי משמע אוחו‬
‫שעליו יקרינ אותו ונרצה לו‬
‫ועל שיקריבנו לא נרצה ולא‬
‫נפטר‪ ,‬את שאינו עליו‪.‬‬
‫כגון לאמר הרי זו עולה‬
‫)זבחים ז‪.(:‬‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫שלש אף לקרבן‪ .‬פירוש‬
‫מנה הכתוב שתי פעמים‬
‫זיבות‪ ,‬זוב ווובו‪ ,‬וקרא‬
‫טמא‪ ,‬שני איש איש כי‬
‫יהיה זב מבשרו זובו טמא‬
‫הוא‪ ,‬עוד חור הכתוב אחר‬
‫ומנה שלש‪ ,‬בוובו אחת‬
‫זובו‬
‫שתים‬
‫שלש‪ ,‬שנ•‬
‫מזובו‬
‫הרי‬
‫וזאת תהיה‬
‫טומאתו בזובו ]רד כשרו‬
‫את זובו או החתים בשרו מוובו[ וגוי‪ .‬א׳מר אם בשתים טמא כשלש לא כל שכן‪ ,‬למה כתב עוד שלש‪ ,‬ללמד כי כשתי‬
‫ראיות טמא הוא ופטור מן הקרבן כשלש ראיוח חייב אף בקרבן‪ .‬ואקשינן ואימא שתים לקרבן ולא לטומאה‪ ,‬כלומר‬
‫בשחי ראיות חייב קרבן אע״פ שאינו טמא‪ ,‬ראה שלישית חייב בטומאה ובקרבן‪ .‬ופרקינן לא‪ ,‬דתניא וכפר עליו הכהן‬
‫לפני ח׳ מוובו‪ ,‬מקצת זבים מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן‪ ,‬ואם תאמר כי בעל שתי ראיות מביא קרבן אין לך‬
‫זב שאינו מביא קרבן‪ ,‬שאינו רואה אלא שלש‪ ,‬אלא שכבר הקרים וראה שתים וכבר נחחייב בשתים‪ .‬מיכן ולהבא אפי•‬
‫ראה כמה אין חייב אלא קרבן אחד‪ ,‬כוי‪ .‬ואיצטריך ר ר סימאי‪ ,‬לברר כי בשתי ראיות נקרא טמא‪ ,‬ואיצטריך מוובו‪,‬‬
‫לדהות הקושיא שהקשו על ר׳ םימאי דאי לאו מזובו הוה אמינא שחים לקרבן שלש לקרבן ולטומאה כו׳ ופשוטה היא‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוד‪,‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫ח‪:‬‬
‫עד שיכתוב אשורית ועל הספר ובדיו‪ .‬לקמן מוקי לה במגילה‬
‫שומרה יום מ ג ד יום‪ .‬הרואה יום אמד או שניס בתוך אחד עשר‬
‫יום שבין נדה לנדה מונה יום אחד ומובלת בו ביום תוכיח‪ :‬שמטמאה‬
‫וקשיא דהא אמרינן בפרק שני )לף יח‪ (.‬גיפטית לגיפטים‬
‫מצןכג ומושג‪ .‬בשמעתא בתרייתא דמסכת נדה )לף עב‪ (:‬מרבינן‬
‫עילמית לעילמים יצא ומייד ודאי שכתוב באותו לשון שקורא דאס לא‬
‫כן הד קורא על פה ולא יצא ואס כן קשיא אמאי לא מטמאה לה‪ :‬מאי שנא האי מזזבו‪ .‬מזובו וספר )לה( ]לו[ דרשת ליה »( דמקצת‬
‫זוב ולאשמועינן דמקצת זבין מעונין‬
‫את הידים כיון שנתנה לקרות וליכתב‬
‫ספירת שבעה ובהא עניינא שמעינן‬
‫בכל לשון שמטדן בה ויש לומר דכיון‬
‫שומרת יום כנגד יום תוכיח ש מ ט מ א ה מ ש כ ב‬
‫מיניה זב בעל שתי ראיות לספירה‬
‫שאינה כשרה לקרות אלא למכירים‬
‫ומושב ואינה טעונה ספירת שבעה ואף אתה‬
‫ומאי שנא האי מזובו דלעיל דכתיב‬
‫בה דין הוא שלא תטמא את הידיס אבל‬
‫אל תתמה על זה שאע״פ שמטמא מ ש כ ב‬
‫לגבי קרבן ולא דרשת ליה מקצת‬
‫היכא דכתיבה אשודת )״( כשירה‬
‫ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה תלמוד‬
‫זוב לאתרי זב בעל שתי ראיות לקרבן‬
‫אף לשאינן מ ט ד ן ומשום הט דין‬
‫לומר מזובו וספר מקצת זיפו וספר לימד על‬
‫אלא מקצת זבין דרשת ליה ומוקמת‬
‫הידים‪:‬‬
‫את‬
‫שתטמאה‬
‫הוא‬
‫ליה אבעל שלש ראיות וממעמת מיניה‬
‫זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה‬
‫בשלמא‬
‫בעל שתי ראיות‪ :‬לישהוק קרא‬
‫תורה אור השלם אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא האי מזובו דמרבי ביה זב בעל שתי‬
‫מיניה‪ .‬ומהיכא תיתי לן ספירה‪ :‬ולי‬
‫‪ . 1‬וכי יטהר הזב ניזויבי ראיות ומאי שנא האי מזובו דממעט ביה זב בעל שתי ראיות אמר ליה אי‬
‫סימא אהיא מדינא‪ .‬דלעיל כדאמרת‬
‫וספר לו שבעת עיים‬
‫םלקא דעתך האי למעוטי הוא דאתא לישתוק קרא מיניה וכי תימא אתיא‬
‫לטהךתו וכבס בגדיו‬
‫אם מממא משכב ומושב לא יהא‬
‫> מנגעו‬
‫א‬
‫וךהץ בשרו במים חיים מדינא שומרת יום כנגד יום תוכיה וכי תימא האי מיבעי ליה מזובו ולא <‬
‫מעון ספירת שבעה לא אתיא דהא‬
‫ויקרא טו יג‬
‫וטהר‪:‬‬
‫‪ •2‬ועשה אתם הכהן א״כ ליכתוב קרא וכי יטהר הזב ולישתוק מזובו למה לי לימד על זב בעל שתי‬
‫אמרת שומרת יום כנגד יום תוכיח‪:‬‬
‫נח א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מטמאי משכב ומושב‬
‫הלכה א ב‪:‬‬
‫נט ב מיי׳ פ ״י מהלכות‬
‫טומאת צרעת הל׳ י‪:‬‬
‫‪ D‬ג מיי׳ ס״ה מהלכות‬
‫מטמאי משכב ומושב‬
‫הלכה ט‪:‬‬
‫ם א ד מיי׳ ס״י מהל׳‬
‫טומאת צרעת הי״א‪:‬‬
‫ם כ ה ו מיי׳ פ״א מהלי‬
‫מפלי! הלכה יט‪:‬‬
‫סג ז מיי׳ פ״ט מהל׳ שאר‬
‫אבות הטומאה ה״ו‪:‬‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫שטעון ספירת‬
‫ראיות‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫ולטמא את הידים‪.‬‬
‫דאמר ביציאות השבת )שגת‬
‫יל‪ (.‬שגזרו עציהן לטמא את‬
‫הידס לתרומה ולעיל ז‪.(.‬‬
‫ב‬
‫נמ׳ הא לענין שילוה ]וטומאה[ זה וזה שוין מנהני‬
‫אלא תגלחת וצפרים‪:‬‬
‫מילי דתני ר ב שמואל בר יצחק קמיה דרב הונא‬
‫‪3‬‬
‫ו ט ה ר ו הכהן מספחת היא‬
‫וכבס בגדיו וטהר טהור מפריעה ופרימה דמעיקרא א״ל רבא אלא מעתה‬
‫גבי זב דכתיב ו כ ב ס בגדיו וטהר התם מאי וטהר מעיקרא איכא אלא‬
‫‪1‬‬
‫השתא‬
‫ג‬
‫טהור‬
‫מלטמא כלי הרם בהיסט אע״ג דהדר הזי לא מטמא למפרע ה״נ‬
‫יטהור‬
‫ג‬
‫>]השתא מלטמא בביאה למפרע[ אלא‬
‫אמר רבא מהכא‬
‫‪4‬‬
‫והצרוע‬
‫אשר בו הנגע מי שצרעתו תלויה בגופו יצא זה שאין צרעתו תלויה בגופו‬
‫אלא בימים אמר ליה אביי אלא מעתה‬
‫‪5‬‬
‫כ ל ימי אשר הנגע בו יטמא מי‬
‫שצרעתו תלויה בגופו הוא דטעון שילוח ושאין צרעתו תלויה בגופו אין טעון‬
‫שילוח וכי תימא הכי נמי והא קתני אין בין מצורע מוםגר למצורע מוהלט‬
‫אלא פריעה ופרימה הא לענין שילוח ולטמויי בביאה זה וזה שוין א״ל ימי‬
‫כל ימי לרבות מצורע מוסגר לשילוה‬
‫« אי הכי תגלחת וצפרים מ״ט לא‬
‫דקתני אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים‬
‫‪6‬‬
‫ויצא הכהן אל מהוץ למהנה >והנה נרפא נגע הצרעת‬
‫ג‬
‫מי שצרעתו תלויה ברפואות יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפואות אלא בימים‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫לשון‬
‫‪ • M‬א י ן בין ספרים לתפלין ומזוזות‬
‫>אלא שהספרים נכתבין בכל‬
‫אלא‬
‫׳־אף‬
‫יותפלין‬
‫בספרים‬
‫את‬
‫רבינו חננאל‬
‫שבעה‪:‬‬
‫מתני‬
‫‪,‬‬
‫‪8‬א‬
‫> אין בין מצורע מוםגר‬
‫למצורע‬
‫מוהלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך ההלט‬
‫אמר אביי אמר קרא‬
‫מתני'‬
‫‪ (6‬מהדרין קו‪ :‬ערכין טי‪,:‬‬
‫ג ( רש״א‪ (»,‬ל״ל וראה הכהן‬
‫והנה טי‪ ,‬ל( שבת קטו‪:‬‬
‫וע״ש‪ ,‬ה( ןעי׳ תוספות שבת‬
‫עט‪ :‬ד״ה תפלין וכו׳ מה‬
‫שהניחו בקושי׳[‪ ,‬ו( לקמן יח‪.‬‬
‫ידים פ״ד מ״ה ע״ש‪] (t ,‬ד״ה‬
‫פריעה אחד ל״ה מוחלט[‪,‬‬
‫ח( ]ויקרא יגן‪ ,‬ט( ]מצורע‬
‫מכלחא לזבים פרשה ג[‪,‬‬
‫י( ןדקרא יג[‪ ,‬כ( ]ויקרא יל[‪,‬‬
‫ל( ]לקמן ט‪,[:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫אחד חטאת והאהד עלה‬
‫וכפר עליו הכהן לפני‬
‫ויקרא טו טו‬
‫ין מזובו‪:‬‬
‫‪ .3‬וךאה הכהן אתו ביים‬
‫השביעי שגית והנה כהה‬
‫הנגע ו ל א פ ש ה הנגע‬
‫הכהן‬
‫וטהרו‬
‫בעור‬
‫מספחת היא וכבס בגדיו‬
‫ויקרא יג ו‬
‫וטהר‪:‬‬
‫‪ .4‬והערוע א ש ר בו‬
‫הנגע בגדיו יהיו פרנזים‬
‫וראשו ידדה פרוע ועל‬
‫שפם יעטה וטמא טמא‬
‫ויקרא יג מה‬
‫יקרא‪:‬‬
‫‪ .5‬כ ל ימי א ש ר הנגע בו‬
‫יטמא טמא הוא ב ד ד‬
‫למחנה‬
‫מחוץ‬
‫ישב‬
‫ויקרא יג מו‬
‫מושבו‪:‬‬
‫‪ .6‬ויצא הכהן א ל מחוץ‬
‫וראה הכהן‬
‫למחנה‬
‫והנה נרפא נגע הערעת‬
‫ויקרא יד ג‬
‫מן הערוע‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ומזוזות‬
‫אינן‬
‫נכתבות‬
‫לא התירו שיכתבו אלא‬
‫הידים‬
‫זה‬
‫וזה‬
‫שוין‪:‬‬
‫יוונית‪:‬‬
‫וספרים‬
‫ה‬
‫אשורית‬
‫נמ' הא‬
‫נכתבין‬
‫בכל‬
‫רשב״ג‬
‫אומר‬
‫לתופרן בגידין ולטמא‬
‫לשון‬
‫וכוי‪:‬‬
‫ורמינהו‬
‫ייימקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עבריי אינו מטמא את‬
‫הידים‬
‫ע ד שיכתבנו בכתב אשורית על הםפר ובדיו אמר רבא לא קשיא‬
‫אם כן ליכהוג קרא וכי יטהר הזג‪.‬‬
‫ולא בעי מזובו ומדכתיב וכי ימהר‬
‫הזב ולא כתיב וכי יטהר סתמא הוה‬
‫דרשיגן ליה וכי יטהר מן הזב מאי‬
‫מזובו שמע מינה למדרש מקצת זבין‬
‫טעון ספירה‪ :‬מתני׳ ״ פ ר י ע ה‬
‫ופרימה‪ .‬בגדיו יהיו פרומים וראשו‬
‫יהיה פרוע״(‪ :‬מוחלט‪ .‬לאחר שכלו‬
‫ימי ההסגר ונראה בו סימני טומאה‬
‫גמ׳ שילוח‪ .‬חון‬
‫האמורין בו‪:‬‬
‫לחומת העיר‪ :‬וטומאה‪ .‬כל חומר‬
‫טומאה האמורה במצורע‪ :‬מנא הני‬
‫מילי‪ .‬דאין פריעה ופרימה במוסגר‬
‫דלמא גלי לן רחמנא במוחלט והוא‬
‫הדין למוסגר כדאמרת לענין טומאה‪:‬‬
‫וטהרו הכהן מספחח היא‪ .‬כמצורע‬
‫שבא לכלל טהרה מתוך הסגירו ולא‬
‫נחלט כתיב וסיפיה דקרא כתיב וכבס‬
‫בגדיו ומהר מדלא כתכ וימהר לישנא‬
‫דמעיקרא הוא והכי קאמר וכבר קודם‬
‫טבילה היה טהור ממקצת מומאה של‬
‫חומר מצורע‪ :‬גבי ז ג דנסיב‪ .‬בסוף‬
‫טהרתו וטהר מה טהור מעיקרא‬
‫אמרת ביה‪ :‬אלא‪ .‬על כרחך טהור‬
‫יהיה מכאן ולהבא מלטמא כלי חרס‬
‫בהיסט‪ .‬ואע״ג שטבילתו ביום ואס‬
‫ראה אחר טבילה בו ביום סתר את‬
‫גליון הש״ם‬
‫מתני' א ץ כין מצורע‪.‬‬
‫עי׳ מ״ק ז‪ .‬מל״ה אמר‬
‫רבי‪ :‬עין מ ש פ ט אות ד׳‬
‫מיי׳ פ"־‪ .‬לא נזכר כלל‬
‫גרמב״ם מזה ופשטוח‬
‫לברי רמב׳׳ס מייד לליכא‬
‫טומאה כלל למפרע אף לא‬
‫טומאה קלה‪ .‬ועיין בספר‬
‫ראשון לציון לבעל פרי‬
‫חואר‪ :‬דש״י ד״ה לתופת‬
‫כתפילין‬
‫וכו׳‬
‫בגירין‬
‫ומזוזות‪ .‬עיין חשובח חות‬
‫יאיר סימן קצב אוח יג‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גמ׳ האי מיבעי ליה‬
‫מזונו ולא מ ז ו ר ו ומנגעו‬
‫א״כ‪ ) :‬ב ( שם כל ימי‬
‫מוסגר‬
‫מצורע‬
‫לרכות‬
‫לשילוח )אי הכי תגלחת‬
‫וצפרים וכו׳ נרסואות אלא‬
‫כימים( תא״מ ונ״נ ס״א‬
‫אין נין טהור מתוך הסגר‬
‫וכו׳ מאי טעמא אמר‬
‫אכיי אמר קרא רצא‪:‬‬
‫)ג( רש״־ ל״ה מאי שנא‬
‫וכו׳ דרשח ליה למקצת‬
‫וכו׳ לגני קרנן דלא‬
‫דרשח‪ ) :‬ד ( ד״ה הכא נמי‬
‫למפרע‬
‫נניאה‬
‫וכוי‬
‫מחומרי‪) :‬ת( ד״ה אשר נו‬
‫בגופו הס״ד‪:‬‬
‫משמע‬
‫ומה״ד מי שצרעתו תלויה‬
‫בגופו טומאתו‪ ) :‬ו ( ר״ה‬
‫יצא מוסגר וכו׳ ניוס‬
‫שביעי סימגי‪ ) :‬ז ( ד״ה‬
‫כחנו מקרא וכו׳ תרגום של‬
‫דניאל כצ״ל וחיבת כתב‬
‫נמחק‪) :‬ח( תוספות ד״ה‬
‫על וכו׳ לכחינה אשורימ‬
‫דכשרה אף לשאינ! מכירי!‬
‫משום הט‪:‬‬
‫אמר ליה רב פפא לאביי‬
‫מאי שנא האי מזובו‬
‫כאן‬
‫־ממעיט ליה לזב בעל‬
‫שתי ראיות מקרבן הכל ומטמא למפרע משכב ומושכ כדאמדנן כטצד צולין )פסחים לף פא‪ (.‬וכל שכן אדם ואפילו הכי מהניא ליה טבילה מלטמא‬
‫‪:‬דאמרן‪ ,‬והאי מוובו כלי חרס שהסיט בין טבילה לראיה והכי דדש לה בתורת כהניסט(‪ .‬ונראה כעיני דהא דדרשינן ליה וטהר מלטמא כלי חרס מדכתבינהו‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫‪!:‬רבי ליה לוב כעל שתי‬
‫־איות לספירת שבעה‪ .‬להאי קרא בתר קרא אשר יגע בו הזב דנפקא לן מיניה היסט כלי חרס לזב ואין לך עוד טמא שמטמא כלי חרס בהיסט‬
‫רנשבורג‬
‫•זמר ליה אכיי אי לאו אלא הוא‪ :‬הבא כמי וטהר‪ .‬דמצורע טהור השתא מלטמא בביאה )י( מחומרי מצורע שמטמא אדם וכלים הנכנסין עמו לבית שאפילו‬
‫]א[ מתני׳ אי! נין ססריס‬
‫רבויי אתא לישתוק קרא חזרה המספחת ופשתה ונטמאת טהור כדכתיב ואס פשה תפשה המספחת בעור וגרי( אהני ליה טבילה לטהר את הכלים‬
‫כוי‪ .‬נ״נ עיין מנחוס דף‬
‫ןיניה ולא יכתוב מזובו‬
‫הבאין עמו לבית לפי שמצורע מטמא בביאה דתניא בתורת כהניס זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית מה כית ל״נ ע״א תוס׳ ד״ה תפילין‬
‫‪:‬לל‪ ,‬וכי תימא הוה אתי‬
‫וכו׳ ודו״ק‪:‬‬
‫ןן הדין כדאמרינן והלא מטמא בביאה אף כולן מטמאין בביאה‪ :‬אשר בו‪ .‬משמע )י( מי שצרעתו תלרה טומאתו בגופו שכל זמן שלא נתרפא ממנו טמא והיינו‬
‫־ין הוא כו׳‪ ,‬פרכינן עלה מוחלט דגבי טהרה דיליה כתיב והגה גרסא נגע הצרעת מן הצמע‪ :0‬יצא‪ .‬מוסגר שטומאתו תלויה בימי הסגר שאס לא ימצא ביום )י( שבעה‬
‫!!ומרת יום כנגד יום‬
‫!וכיח ונדהה הדין‪ .‬ואס סימני טומאה שער לבן או פסיון יטהרנו ואעי׳פ שנגעו עומד עליו‪ :‬כל ימי אשר הנגע ב ו וגוי‪ .‬שילוח כתיב בהאי קרא מתון למתנה מושבו‪:‬‬
‫תאמר האי מזובו לגופו ימי כל ימי‪ .‬מדהוה ליה למיכתב ימי וכתיב כל ימי‪ :‬אין בין טהור מחוך הסגר‪ .‬בימי רפואתו‪ :‬לטהור מחוך החלט אלא סגלחה רבינו חננאל)המשך(‬
‫הקורות‪ .‬מנא לן ופשיט‬
‫‪:‬א‪ ,‬ללמר מוובו ולא וצפרים‪ .‬דאף על גב דאיכא קרבנות אשם ולוג שמן מיהו הכא ביום טהרתו ורפואתו הוא דקתני ולא איירי בקרבנות שהן‬
‫לה רבה מהכא והצרוע‬
‫;נגעו‪ .‬אס בן היה לו‬
‫וכתובים‪:‬‬
‫ספרים‪ .‬תורה נביאים‬
‫כתוב וכי יטהר הזב בשמיני‪ :‬והגה נרפא וגוי‪ .‬וכתיב בתריה שמי צפרים חיות טהורות וגלח את כל שערו‪:‬‬
‫אשר בו הנגע‪ ,‬דייקינן‬
‫קרא דכתיב כו‪ ,‬מי‬
‫ספר לו‪ ,‬מזובו למה לי‪ ,‬אשוריה‪ .‬לשון הקודש‪ :‬אן* בספרים לא החירו‪ .‬להם לשון אחר חוץ מלשון הקודש‪ :‬אלא יומיה‪ .‬ובגמראל( מפרש טעמא‪:‬‬
‫שצרעתו תלויה בגופו‬
‫לא לא בא מופנה אלא‬
‫גמ׳ להזפרן בגידין‪ .‬כל ספדהן עשויין בגליון והלכה למשה מסיני הוא ‪ 8‬בתפילין ומזוזות שיהו תפורין בגידין ובספר תורה‬
‫טעון פרימה ופריעה‪ ,‬יצא‬
‫רבות זב בעל שתי‬
‫איות שטעון ספירת נמלקו במסכת מכות <לף יא‪ (.‬בספר מורה שתפרה בפשתן השתא אשמעינן מתניתין כמאן דפסל‪ :‬מקרא שכהבו הרגום‪ .‬ספר‬
‫שאין‬
‫מוסגר‬
‫מצורע‬
‫צרעתו תלויה בגופו אלא‬
‫י ובעה‪ .‬תנא בתוספתא אין שכתוב בלשון הקודש הראוי לכתוב בו מקרא כתבו לשון ארמי‪ :‬והרגום‪ .‬שהיה ראר ליכתוב בו תרגום כגון יגר שהדותא )בראשית לא(‪:‬‬
‫בימים‪ ,‬כלומר במלאות ז׳‬
‫ככתכ‬
‫‪ ,‬ין זב לזבה אלא ]שהזב[ כחבו מקרא‪ .‬גלעד‪ .‬וכגון תרגום )י( כתב של דניאל ועזרא‪ :‬וכהב עברי‪ .‬או שלא שינה את הלשון אבל שינה את הכתב שכתכו‬
‫ימים ולא פשה הנגע‬
‫עון ]ביאת[ מים חיים‬
‫־ יכה אינה טעונה ביאת של עבר הנהר ובמסכת סנהדרין )לף כא‪ (:‬ק ד ליה כתבא ליבונאה‪ :‬ע ד שיכחבנו אשוריה‪ .‬כתב אשורית הוא כתב שלנו‪:‬‬
‫נטהר‪ .‬אי הכי לעיניין‬
‫שילוח נמי דהא כהיב כל‬
‫•• ים חיים‪ .‬אין בין זכה‬
‫גופן‬
‫ימי אשר הנגע בו יטמא‬
‫־־‪.‬דד‪ ,‬אלא קרבן‪ .‬א( אין‬
‫וגוי‪ ,‬נידוק נמי בו דכתיב בהאי קרא ונימא מי שצרעתו תלויה בגופו טעון שילוח מחוץ למחנה יצא מצורע מוסגר‬
‫‪ :‬ץ נהה ליולדת אלא הבאת קרבן‪ .‬אין בין נדה לשומרת יום כנגד יום אלא ספירת שבעה‪] .‬מתני׳[ אין כין מצורע‬
‫שאין טעון שילוח‪ .‬ואם תאמר אין הכי נמי‪ ,‬והא דייקינן ממתניתין דקתני אין בין מצורע מוסגר כו׳ הא לעיניין‬
‫ר׳ וסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה נ( ותגלחת וציפורין‪ .‬פיר׳ שני מצורעין‪ ,‬הנטהר מתוך הסגר כגון שנראתה‬
‫שילוה זה ווה שוין‪ .‬ופרקינן אי הוה כתיב ימי אשר הנגע בו‪ ,‬כרקאמרת‪ ,‬השתא דכתיב כל‪ ,‬לרבו״ מצורע ]מוסגר[‬
‫‪.‬יתרת באדם והסגירה הכהן פעם ראשונה ושנייה וראה והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע וטהר‪ ,‬ונקרא מצורע מוסגר‪,‬‬
‫לשילוח‪ .‬אי הכי דהאי כל לדברי אחא‪ ,‬אפי׳ חגלחת וציפורין ניבעי‪ .‬ופרקינן כתיב הנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע‪,‬‬
‫;• •ן עליו אלא טבילה והערב שמש‪ .‬אבל אם פשתה וטמאו הכהן‪ ,‬נעשה מצורע צמות‪ ,‬והוא הנקרא מצורע מוחלט‬
‫וצוה הכהן ולקח למטהר שתי ציפורים חיות וגו׳ הצרוע שצרעתו ]תלויה[ בגופו ונתרפא טעון צפורים וחגלחת‪ ,‬יצא‬
‫ו־מתרגמינן לצמיתות לחלוטין‪ ,‬ועליו כחיוב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע‪ ,‬וזוהו‬
‫מצורע מוסגר שאין צרעתו חלויה ברפאות אלא בימים‪] .‬מתני׳[ אין ]בין[ ספדס לתפילין ומזוזות אלא שהספרים‬
‫כ‪-‬יעה ופרימה‪ .‬פריעה לגדל פרע שער ראשו ולכשיטהר טעון גילוח כל שערו‪ ,‬פי׳ פרימה קריעת הבגרים‪ ,‬ושילוח‬
‫כוי‪ .‬דייקינן מיניה הא לתופרן בגיהין‪ ,‬ולטמויי את הידים ככתבי הקודש‪ ,‬אלו ואלו שוין‪ .‬ואקשינן וספרים הנכתבין‬
‫צ ׳פור ושהיטת האהר‪ .‬הא לעיניין שילוח מן חמחנה‪ ,‬כהכתיב וישלהו מן המחנה כל צרוע‪ ,‬זה וזה שוין‪ ,‬וכן לטמויי‬
‫בכל לישון מטמאין את היהים‪ ,‬והתנן בסוף מסכת ידים תרגום שבעזרא ושבהניאל מטמא את הידיס‪ ,‬תרגום שכתבו‬
‫נביאה‪ .‬כדתנן בנגעים פרק ז׳ הטהור מתוך הסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלהה ומן הצפודים‪ ,‬מתוך‬
‫עיברית ועיברית שכתבו תרגום וכתב עברי אינו מטמא את הידים עד שיכתכנו אשורית על עור ובדיו‪ .‬ופריק רבה‬
‫ו חלט הייב בכולם‪ ,‬ווה וזה מטמאין בביאה‪ .‬וחנן נמי בפרק י״ב מצורע שנכנס לבית‪ ,‬הכלים שיש שם טמיאים עד‬
‫‪1‬‬
‫מתני'‬
‫ר‪ ,‬י כ״ה גס נחוספחא למכילחין אבל נראה לצ״ל ססירח ו׳ וקרבן וכן לקמן אין בין נלה לשומרת יום וכוי אלא ספירת ז׳ נמי צדך להגיה מה וצ״ע‪.‬‬
‫ב( חסר כאן וצ״ל אין נין טהור מחוך הפנל לטהור מחוך החלט אלא תגלחת זכר‪.‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א(‬
‫הערוך‬
‫]גי׳‬
‫גופן‪ .‬כתיבה‪ :‬כאן בגופן שלנו‪ .‬ממניסין לקתני בכל לשון שלא שינה‬
‫גיפן[‪,‬‬
‫ב( !מס׳ סופרים פ״א הלכה‬
‫את הכתב אלא ששינה את הלשון וברייתא בגופן שלהן‪ :‬הא‪ .‬לאמר‬
‫ח[‪ ,‬ג( מטלתא פרשת בא‪,‬‬
‫על שיכתבנו בכתב אשורית‪ :‬ר ב ן שמעון ב ן גמליאל היא‪ .‬לפליג‬
‫ד( ]צ״ל ובשאר ארצות שלשי׳‬
‫שנה ודי מאות שנה כך הגי׳‬
‫גרסינן‪ :‬והיו הדברים האלה‪ .‬כתיב‬
‫איתא במסי סופרים פ״א[‪,‬‬
‫בתפילין‬
‫ה( ןסנהלרין לח‪ ,[:‬ו( ]עי׳‬
‫בראשית רבה סוף פרשה י[‪,‬‬
‫נושא‬
‫את[‪,‬‬
‫וישלח‬
‫ספרים‪.‬‬
‫בתמיהה‪ .‬והא תנא קמא ש ד בכל‬
‫הרגו[‪,‬‬
‫לשון‪ :‬רבוסינו‬
‫י( ]עי׳ מהרש״א[‪ ,‬כ( ]צ״ל‬
‫ל(‬
‫ומזוזות‬
‫בהן‬
‫נביאים וכתובים‪ :‬מכלל דהנא קמא‪.‬‬
‫ח( ]בראשית ‪ ,[p‬נו( ]ל״ה‬
‫אחד‬
‫שכתובין‬
‫פרשיות של שמע‪ :‬בשאר‬
‫סא‪,[.‬‬
‫ל״ה‬
‫ןבמלרש‬
‫שמעון‬
‫אמרו‪ .‬רבן‬
‫בן גמליאל‪ :‬סלמי‪ .‬מלך מצדם היה‪:‬‬
‫קה״ר יג ח[‪,‬‬
‫אלהים ב ר א ביאשיה‪. .‬את השמים‪.‬‬
‫שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי‬
‫גליון הש״ם‬
‫רשרות הן וראשון ברא את השני‪:‬‬
‫אעשה אדם‪ .‬שמכאן פקרו המינין לומר‬
‫גמ׳ וכתבו לו‪ .‬עי׳ יש״ש‬
‫ב״ק פ״ל סימן ט‪:‬‬
‫שתי רשרות הן י( דכתיב נעשה אדם‬
‫)בראשית א>‪ :‬ויכל ביום הששי‪ .‬שלא‬
‫יאמר אס כן עשה מלאכה בשבת דהא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫כתיב רכל ביום השביעי והוא לא‬
‫)א( נמ׳ לתלמי המלך מ א י‬
‫היא‬
‫מעשה‪:‬‬
‫דתניא‬
‫) ב ( רש״י ל״ה הרגו ונו׳‬
‫הקסיל‬
‫ולא‬
‫הבהמות‪:‬‬
‫על‬
‫אלא‬
‫יקבל עליו מדרש תכמים שדרשו בוי(‬
‫מה היה העולם חסר מנוחה באתה‬
‫שבת באתה מנוחה וזהו גמרו‪ :‬זכר‬
‫)ג( תום׳ ל״ה‬
‫ורב אשי אמר‬
‫ההיא וכו׳‬
‫כי‬
‫וגקבה‬
‫תניא‬
‫אין‬
‫כדתניא‬
‫ומגילה‬
‫עד‬
‫כתובה‬
‫אשודת‬
‫בראו ולא‬
‫בראם‪.‬‬
‫כהבז‬
‫דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר‬
‫אמר רב אשי‬
‫בין‬
‫יכו׳‬
‫ונקבה שני פרצופין לכך כתבו בראו‬
‫שתהא‬
‫שכך נברא אדם בשני‬
‫על‬
‫בקרוביה‪ .‬שלא‬
‫הספר ו ב ד ו ‪:‬‬
‫פרצופים׳(‪:‬‬
‫אכרהס‬
‫יאמר על‬
‫לא הקפיד דכתיב ויצחק״( ועל שרה‬
‫הקפיד לפיכך כתבו בקרוכיה לומר‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה‪:‬‬
‫רנשבורג‬
‫א[‬
‫ט( נושא בני אדם‪ .‬דמשמע גמל‪ .‬שלא‬
‫יאמר משה רבכם לא היה לו סוס‬
‫גמ׳ מ׳׳ט דכתיב בה‬
‫או גמל‪:‬‬
‫ככתנס וכלשונם‪ .‬נ״נ צי׳ל‬
‫וכזמנם‬
‫ככתנם‬
‫וכ״כ‬
‫טורי‬
‫תום׳‬
‫ב[‬
‫יעוש״ה‪:‬‬
‫כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא‬
‫וכו׳ ור׳ יהודה היא‪ .‬נ״ג‬
‫מנחות‬
‫עי׳‬
‫חוס׳‬
‫לף‬
‫ד״ה‬
‫לא‬
‫עשאה‬
‫כו׳‬
‫הרגו שור‪ .‬שלא‬
‫מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך‬
‫ד״ה ורב אשי‬
‫ע״נ‬
‫יאמר‬
‫רצחנים היו אבותיכם שהד אביהם‬
‫הפר״ח סימן פר״צ ובספר‬
‫אבן‬
‫כבהמות ולא הקפיד « על הכהמות‪:‬‬
‫ובשאר‬
‫כתוב‬
‫ולו״ק‪:‬‬
‫ארצוה‪ .‬שלא‬
‫בתורה‬
‫יאמר‬
‫שהרי קהת‬
‫שקר‬
‫מיורדי‬
‫מצדם היה וכשאתה מונה שנותיו של‬
‫קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של‬
‫מוסף רש״י‬
‫זאטוטי‪.‬‬
‫ושירוע‬
‫לשון‬
‫בלשון‬
‫משה כולן אין מגיעות לד׳ מאות שנה‬
‫גודל‬
‫)נ־נז‬
‫יווני‬
‫כל שכן שהרבה משנות הבנים נכלעין‬
‫בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב‬
‫כא‪.>:‬‬
‫מיום שנגזרה גזירת גלות מצדם בין‬
‫הבתדס ומשם עד שנולד יצחק שלשים‬
‫רבעו חננאל‬
‫שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל‬
‫ממצרים ארבע מאות שנה צא מהם‬
‫)מ>מתגיחין ד ק ת נ י נ כ ת ג ץ‬
‫כ כ ל ל ש ו ן ב ג י פ ן ש ל ג ו א(‪,‬‬
‫בצורות‬
‫האוחיות‬
‫שלנו‬
‫ובלשון‬
‫אחרת‬
‫זולתי‬
‫לשון‬
‫כלומר‬
‫ששים של יצחק ומאה ולי שחיה יעקב‬
‫כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר‬
‫וכן היתה הגזרה ט גר יהיה זרעך‬
‫הקודש‪,‬‬
‫ל פ י כ ך מטמאין א ת הידיס‬
‫שהאותיות‬
‫בכתב‬
‫בארץ לא להם‬
‫אשורי‬
‫ה ן ‪ .‬ומתני׳ השנויה במסכה‬
‫בגיפן‬
‫יהים‬
‫לשונות‬
‫של‬
‫ובראשית טו(‬
‫ולא‬
‫אביי‬
‫במאי‬
‫מאי‬
‫איריא‬
‫אוקימתא‬
‫מקרא‬
‫שכתבו‬
‫)את‬
‫אי‬
‫הידים(‪.‬‬
‫הכי‬
‫עיברית‬
‫אפיי‬
‫שכתבו‬
‫תרגום‪,‬‬
‫ותרגום‬
‫שיכתבנו‬
‫עיברית‬
‫עיברית‬
‫לשונות‬
‫בגיפן ש ל‬
‫לא‪,‬‬
‫דקתני‬
‫המשניות‬
‫ומשנה‬
‫ידים ל ר ׳‬
‫שמעון‬
‫עד‬
‫איכא יונית אלא לא קשיא כאן בספרים כאן‬
‫למיתגי במתני׳‬
‫קשיא הא רבנן הא רשב״ג אי רשב״ג הא‬
‫ומזוזות‬
‫בתפלין‬
‫דכתיב בהו‬
‫שכתבו‬
‫‪2‬‬
‫יגר‬
‫‪1‬‬
‫ומזוזות מ״ט‬
‫תפלין‬
‫וכרבן שמעון בן גמליאל לא מתוקמא‬
‫משום‬
‫שהד הוא מתיר אף יונית ואין לומר‬
‫והיו בהוייתן יהו מאי תרגום‬
‫איכא‬
‫מקרא‬
‫תורה‬
‫בשלמא‬
‫דהני‬
‫איכא‬
‫קשיא כאן‬
‫אלא לא‬
‫מילי‬
‫ספרים‬
‫בשאר‬
‫רשב״ג יונית[ אבל‬
‫שהדותא אלא הכא מאי תרגום איכא‬
‫במגילה כאן‬
‫מגילה גבי תפילין‬
‫במגילה‬
‫בספרים‬
‫שני )לף יח‪ (.‬אמרי רב ושמואל דלעז‬
‫מאי תרגום שכתבו מקרא איכא אמר ר ב פפא‬
‫כרשב״ג ומסיק נמי התם קא משמע‬
‫מגילה «‪ t‬מ״ט דכתיב בה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫יונית לכל כשר ומסיק דאינהו אמור‬
‫ככתבם וכלשונם‬
‫לן דאף כמגילה נמי א מ ד מלתייהו‬
‫ו נ ש מ ע פתגם המלך ר ב נהמן בר יצהק אמר‬
‫ועל כרמך צדך לומר שזה המתרץ‬
‫וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ר ב אשי אמר‬
‫תניא‬
‫כי‬
‫בשאר‬
‫ההיא‬
‫ורבי‬
‫ספרים‬
‫אין סובר דרבן שמעון בן גמליאל‬
‫יהודה‬
‫קאי כוומיה דרב ושמואל דלקמן אלא‬
‫היא דתניא תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא‬
‫אשורית‬
‫סובר ליה דרבן שמעון בן גמליאל‬
‫ורבותינו התירו יונית והכתיב והיו‬
‫לא התיר במגילה אלא אשורית ומשוס‬
‫דכתיב בהו‬
‫אלא אימא ספרים נכתבים בכל לשון ורבותינו‬
‫דרב אשי דבסמוך‪:‬‬
‫אלא אימא רבותינו לא התירו שיכתבו אלא‬
‫וקשה דהא בפרק כל כתבי )שבת לף‬
‫ומשום‬
‫קמו‪ :‬ושם( אמר רב אשי »> אין בין‬
‫מעשה דתלמי המלך <* דתניא >מעשה בתלמי‬
‫ספדס‬
‫נ‬
‫המלך‬
‫שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן‬
‫בשבעים‬
‫בתים‬
‫ושנים‬
‫גילה להם‬
‫ולא‬
‫כל אהד‬
‫אחת‬
‫‪6‬‬
‫ואהד עצה‬
‫לו‬
‫״ וכתבו‬
‫‪8‬‬
‫אעשה‬
‫הששי‬
‫‪5‬‬
‫והסכימו‬
‫אלהים‬
‫על‬
‫לא צדך אשורית וספר ודיו ואס כן‬
‫מנא ליה לרב אשי לומר דר׳ יהודה‬
‫אדם‬
‫בצלם‬
‫ובדמות‬
‫וישבות‬
‫ביום‬
‫השביעי‬
‫בראו ולא כתבו בראם‬
‫שפתם‬
‫שם‬
‫באפם‬
‫‪12‬‬
‫״ ותצהק‬
‫הרגו‬
‫ויקה משה את‬
‫על‬
‫נושא‬
‫בני‬
‫מאות שנה‬
‫‪1 5‬‬
‫ואל‬
‫בראשית‬
‫זכר‬
‫עקרו‬
‫אשתו ואת בניו‬
‫אדם‬
‫‪13‬‬
‫וי״ל דההיא דכל כתבי)ג״ז שס( מייד‬
‫ביום‬
‫לענין הצלה‬
‫ונקבה‬
‫בקרוביה‬
‫וברצונם‬
‫א ש ר ישבו במצרים‬
‫‪14‬‬
‫‪8‬‬
‫אשכח התם שום תנא דפליג עליה‬
‫ומושב‬
‫״‬
‫בהן כמה שמות קדושים אבל במגילה‬
‫כי‬
‫שאין בה שוס אזכרה אין להצילה‬
‫אבום‬
‫אלא אס כן כתובה כהלכתה והכא‬
‫מייד להכשיר לקרות בהן‪:‬‬
‫אלהים‬
‫״ ו ב ש א ר ארצות ארבע‬
‫ו י ש ל ה את זאטוטי בני ישראל‬
‫בני‬
‫זאטוטי‬
‫לא‬
‫ישראל‬
‫ברא‬
‫בראשית‪.‬‬
‫כתבו‬
‫שאס‬
‫בספרים‪,‬‬
‫ומשנה‬
‫שייכתבו‬
‫שכינס ע ״ ב‬
‫בידים‬
‫וקינים‬
‫א( עי׳ ערוך ערך נפן‪.‬‬
‫פ״ה‬
‫בראשית‬
‫ושתי רשרות הן וקשה שהד בראשית‬
‫לא‬
‫אין שם כלל אלא‬
‫ועוד‬
‫בתחלה‬
‫שכתבו לו בלשון יונית בתחלה ונ״ל שהיונים היו יודעים שלעולם יש‬
‫להזכיר הבורא בתחילה ואס כן אלו כתבו בראשית קודם היה אומר‬
‫דשתי רשרות הן והתיבה הראשונה הר בורא אחד ואלהים הוי השני‬
‫משום הכי הפכו לו‪ :‬ןןל נושא אדם‪ .‬פן יאמר להם וכי לא היה‬
‫לו למשה רבכם סוס או גמל‪:‬‬
‫מ)ואל(‬
‫זאטוטי בני ישראל‪ .‬וקשה‬
‫אמאי לא כתבו לו וישלח את אצילי בני ישראל כדכתיב בסמוך והוי‬
‫לשון גדולה ויש לומר לפי שלא רצו לשקר ולכך כתבו לו זאטוטי‬
‫דמצריך ב כ ל‬
‫בתפילין‬
‫תפילין‬
‫בע״ב‬
‫וכמזוזות‪.‬‬
‫ומזוזות‬
‫הספרים‬
‫אשורית‪.‬‬
‫ומשנינן‬
‫ודחינן‪.‬‬
‫דברי הכל‬
‫בתים א מ ר ל ה ם‬
‫אשורית‬
‫כתבו לי‬
‫ודחינן ו ה א‬
‫ואוקמה‬
‫דכחיב ב ה ו‬
‫תורתכם‪ ,‬נ ת ן‬
‫איכא‬
‫יוני‬
‫לרבן‬
‫שמעון ב ן‬
‫ל מ ת נ י ה י ן ההתם ר ב א ש י ‪,‬‬
‫והיו‪,‬‬
‫בהוויחן יהו‪.‬‬
‫הק׳ב״ה ע צ ה‬
‫טובה‬
‫בשאר‬
‫גמליאל‬
‫ספרים‬
‫ותניא א מ ר ר ׳‬
‫בליבם‬
‫והסכימה‬
‫שהוא‬
‫זולתי ס פ ר‬
‫יהודה א ף‬
‫דעתם‬
‫מתיר‪ ,‬ל מ ה ש נ ה‬
‫תורה ו ר ׳‬
‫כשהיחירו‬
‫לדעת אחת‪,‬‬
‫יהודה היא‪.‬‬
‫רבותינו‬
‫וכתבו ל ו‬
‫א ש ר אנכי‬
‫ע ל לבבך‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫שיכתבנו‬
‫דתניא‬
‫יונית ל א‬
‫אשורית‬
‫ספרים‬
‫נכתבין ב כ ל‬
‫התירו אלא‬
‫אלהים ב ר א‬
‫בלבד‪ .‬א ל א ל א‬
‫בראשית‪,‬‬
‫בספר‬
‫לשון‬
‫תורה‬
‫אעשה אדם‬
‫ורבותינו‬
‫משום‬
‫בצלם‬
‫מעשה‬
‫דברים ו ו‬
‫ער‬
‫ו י ק ר א לוי ל ב ן‬
‫שהדותא‬
‫גלעד‪:‬‬
‫בראשית ל א מז‬
‫ו י ק ר א ו כופרי ה מ ל ך‬
‫‪.3‬‬
‫בעת‬
‫בחדש‬
‫ההיא‬
‫ה ש ל י ש י ה ו א ה ד ש םי‪,‬ק‬
‫בשלושה‬
‫בו‬
‫ועשרים‬
‫צח־‬
‫ויבהב כ כ ל א ש ר‬
‫מ ר ד כ י א ל היהודים ו א ל‬
‫והפחות‬
‫האחשדרפנים‬
‫ושרי‬
‫המדינות‬
‫אשר‬
‫מהדו‬
‫ועד בוש‬
‫שבע‬
‫ועשרים‬
‫ומאה‬
‫מדינה‬
‫בלרינה‬
‫ומדינה‬
‫ועם ועם‬
‫ככתבה‬
‫בלשנו‬
‫היהודים‬
‫כבתבם‬
‫וכלשונם‪:‬‬
‫קי‬
‫מ‬
‫אסתר ח ט‬
‫וקבלו‬
‫ו‬
‫ואל‬
‫היהודים‬
‫עליהם ו ע ל‬
‫ועל‬
‫זךעם‬
‫ב ל הנלוים עליהם ולא‬
‫להיות עשים א ת‬
‫לזגבור‬
‫הימים‬
‫שני‬
‫ככתבם‬
‫האלה‬
‫?כל‬
‫וכזמנם‬
‫ש נ ה ושנה‪:‬‬
‫אסתר ט כז‬
‫‪.4‬‬
‫ונשמע פתגם המלך‬
‫א ש ר יעשה ב כ ל מלכותו‬
‫ב י ר ב ה ה י א וכל ה נ ש י ם‬
‫יתנו‬
‫לבעליהן‬
‫יקר‬
‫ל מ ג ד ו ל ו ע ד קטן‪:‬‬
‫אסתר א כ‬
‫‪ .5‬ב ר א ש י ת ב ר א א ל ה י ם‬
‫את‬
‫השמים‬
‫לי?ךץ‪:‬‬
‫ואת‬
‫בראשית א א‬
‫‪ .6‬ו י א מ ר א ל ה י ם נ ע ש ה‬
‫אדם בצלמנו‬
‫וירדו‬
‫בדמותנו‬
‫ב ד ג ת הלם‬
‫ובעוף‬
‫השמים‬
‫ובבהמה‬
‫ובבל‬
‫הארץ‬
‫ובכל‬
‫הרמש‬
‫הרמש ע ל הארץ‪:‬‬
‫בראשית א כו‬
‫אלדים‬
‫ביום‬
‫ויכל‬
‫‪.7‬‬
‫השביעי‬
‫מלאכתו‬
‫אשר‬
‫עשה‬
‫וישבת‬
‫ביום‬
‫השביעי מ ב ל‬
‫אשר‬
‫מלאכתו‬
‫עשה‪:‬‬
‫בראשית ב ב‬
‫‪.8‬‬
‫זכר‬
‫ונקבה‬
‫‪.‬־יברך א ת ם‬
‫שמם‬
‫בראם‬
‫את‬
‫ויקרא‬
‫אדם‬
‫הבראם‪:‬‬
‫ביום‬
‫בראשית ה כ‬
‫‪ .9‬ה ב ה נ ך ך ה ו נ ב ל ה ש ם‬
‫שפתם א ש ר ל א ישמעו‬
‫א י ש ש פ ת ךעהו‪:‬‬
‫בראשית יא ז‬
‫‪ .10‬ותצחק ש ר ה בקרבה‬
‫ל א מ ר אחרי בלתי היתה‬
‫ל י ע ד נ ה ו א ד נ י זקן‪:‬‬
‫בראשית יח יב‬
‫‪.11‬‬
‫?מדם‬
‫נפשי‬
‫בקהלם א ל‬
‫כי‬
‫א ל‬
‫תחד‬
‫באפם‬
‫הרגו‬
‫וברצנם‬
‫שור‪:‬‬
‫‪.12‬‬
‫תבא‬
‫עקרו‬
‫בראשית מ ט ו‬
‫נישה‬
‫דקח‬
‫את‬
‫א ש ת ו ו א ת בניו וירכבם‬
‫ע ל החנלר‬
‫מצרים‬
‫ולשב‬
‫אךצה‬
‫ויקה מ ש ה‬
‫את‬
‫מ ט ה ה א ל ה י ם בלדה‬
‫שמות ד כ‬
‫‪ .13‬ומושב מ י ישךאל‬
‫לשב־‬
‫אשר‬
‫שלשים‬
‫במצרים‬
‫שנה‬
‫וארבע‬
‫מ א ו ת שנה‪:‬‬
‫שמות יב מ‬
‫‪ .14‬ף ש ל ח א ת נ ע ר י ב נ י‬
‫ישראל‬
‫עלת‬
‫ויעלו‬
‫ו י ז ב ח ו ז ב ח י ם ש ל מ י ם ליל‬
‫פרים‪:‬‬
‫‪.15‬‬
‫שמות כד ה‬
‫ואל‬
‫ישראל‬
‫ויחזו‬
‫אצילי‬
‫בני‬
‫ל א שלח‬
‫לדו‬
‫האלהים‬
‫את‬
‫ויאכלו וישתו‪:‬‬
‫ש מ ו ת כ ד יא‬
‫אין‬
‫קשיא‪.‬‬
‫מ צ ו ף הי‪1‬ם‬
‫ף ע ק בק ר א ל ו‬
‫איש‬
‫ברא היו אומדם בראשית שם הוא‬
‫ידו‬
‫עד‬
‫‪ •1‬ו ה י ו ה ך ם ־ י ם ה א ל ה‬
‫?בלי‬
‫ישראל‬
‫שלח‬
‫מפני הדליקה‬
‫אע״ג דנכתבין בכל לשון שהד יש‬
‫וירכיבם‬
‫בני‬
‫דווקא‬
‫והכי קאמר בשאר ספדס יש להצילם‬
‫ה ב ה ארדה ואבלה‬
‫שרה‬
‫‪1‬‬
‫שור‬
‫‪9‬‬
‫‪7‬‬
‫מחמיר ומצריך כולי האי והא לא‬
‫לדעת‬
‫ויכל‬
‫אלא‬
‫בספר ובדיו אלמא דבשאר ספדם‬
‫כתבו לי תורת מ ש ה רבכם נתן הקב״ה בלב‬
‫ברא‬
‫למגילה‬
‫שהספרים‬
‫נכמבין בכל לשון ומגילה צדך אשורית‬
‫מה כינםן ונכנס אצל כל אהד ואתר ואמר להם‬
‫כולן‬
‫)רב אשי אמר‬
‫ההוא בשאר ספרים ב[ ור׳ יהודה היא‪.‬‬
‫יונית ותניא א״ר יהודה אף כשהתירו רבותינו‬
‫יונית לא התירו אלא‬
‫ככתבם‬
‫ורב‬
‫ושמואל דלקמן סבירא להו ]כשינרא[‬
‫התירו יונית התירו מכלל דתנא קמא אסר‬
‫בםפר תורה‬
‫וכלשונם‬
‫נקרא שמה בבל שכל מפי מבול מערו שם )זבחים לף קיג‪(:‬‬
‫גמליאל היא‬
‫השנויה‬
‫מודה‬
‫שצריך אשורית זה אינו דהא בסרק‬
‫כמסכת‬
‫בן‬
‫ןמתיר‬
‫לצולה חרבי )ישעיה מל( זו בבל שהוא זוטו של עולם פי׳ עומקו ותחתיתו ושפלה מכל ארצות כדאמרינן נמי התם )שבת לף קיג‪ (:‬הלכך‬
‫שלנו‬
‫יוונית כוי‪ .‬א ב ל‬
‫המלך‪,‬‬
‫ברייתא‬
‫מתוקמא לא כרבן שמעון בן גמליאל‬
‫ומזוזות שאין נכתבין אלא אשורית‬
‫לא‬
‫בדיו‪ .‬ופרקינן לעולם ש ת י‬
‫השנויה‬
‫עד‬
‫וקשה דהך‬
‫כמאן‬
‫במקום נ ע ד ובמקום אצילי דמשמע לשון גדולה כמו זוטו של ים )ב״מ לף כא‪ >:‬ומשמע נמי לשון השפלה כדאמרינן התם ל( האומר‬
‫שיכתבנו אשורית ע ל העור‬
‫בגיפן‬
‫כאן‬
‫שכתבו מקרא‬
‫כמגילה באן נשאר ספרים‪.‬‬
‫אשורית על הספר בדיו אלא לא‬
‫תחילה חזרו וכתבום כשמם הראשון ולא כתבו ואל אצילי בני ישראל‪:‬‬
‫שאר‬
‫טעות וצריך להגיהו‪:‬‬
‫ולא כרבנן דאי רבנן א״כ הוה ליה‬
‫זאטוטי ג נ י ישראל‪ .‬באותה פרשה עצמה‪ .‬ולפי שכתבו זאטוטי‬
‫שכתבו‬
‫תרגום‬
‫שכתבו תרגום נמי דהא קתני‬
‫נ ע ד לשון קטנות ראמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה‪ :‬ואל‬
‫ואקשינן‬
‫ותרגום‬
‫שכתבו‬
‫קודם לכן לא נמנו בגזרה דהא זרעך כתיב‪ :‬זאטוטי‪ .‬לשון חשיבות‪ .‬אבל‬
‫איפריכה וסוגיא השמעתא‬
‫בגופן‬
‫לומר‬
‫רהכא לא בא אלא להשמיענו דהר‬
‫שלהן‬
‫מקרא‬
‫בפירוקא ד ר ב א ש י סלקא‪.‬‬
‫מאי‬
‫לההיא‬
‫אפילו מקרא‬
‫א י ן מ ט מ א י ן ] א ת הידים[‪.‬‬
‫דרבה‬
‫מכשהוא לא נכתב כלל רש‬
‫כאן *בגופן שלנו כאן בגופן שלהן אמר ליה‬
‫ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גדם ושלשים של‬
‫איריא‬
‫לומר לגרע טפי כשהוא כתוב תרגום‬
‫וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו‬
‫שבאומות‪ ,‬לפיכך‬
‫והאי‬
‫קורין בו משמע לווקא יריעה אחת אבל פסוק אחל לא ולחק הקונטרס‬
‫נאמר במצדס אלא בארץ לא להם‬
‫שאר‬
‫פירוקה‬
‫תורה איבא יגר שהדותא‪ .‬וקשה אמאי מפשלא בהט‬
‫והלא אילו היה חסר כל אלו ׳(השלש תיבות לא מפסיל‬
‫עד שיכתכנו אשורית‪ :‬אלא לא קשיא‬
‫וכן בירושלמי ועי׳ ת״א וכן‬
‫ז(‬
‫מגילה‬
‫בהט כלאמרינן בגיכרן )לף ס‪ (.‬ספר תורה שחסר יריעה אחת אין‬
‫אלרמן במתניתין‪ :‬אי ר ג ן שמעון ב ן גמליאל‪ .‬אמאי קתני בברייתא‬
‫נע״י ובילקוט פ׳ נראשית‬
‫]ברכות‬
‫בשלמא‬
‫ט‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫מתניתין‬
‫]התירו[‬
‫דתלמי‬
‫ובדמות‪,‬‬
‫כר‪,‬‬
‫ט‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ש ד א מיי׳ פ״ד מהל׳ כלי‬
‫המקדש הלכה יד‪:‬‬
‫‪ :‬ה ב מיי׳ פט״ו מהל׳ שגגות‬
‫בו‬
‫הלכה ז‪:‬‬
‫ג‬
‫מהלכות‬
‫מיי׳ פ״א‬
‫ענודמ יוה״כ הלכה ג‪:‬‬
‫ד ]מיי׳ פ״א מהלכות קרנן‬
‫ססת הלכה ג[‬
‫הבחירה הלכה טו ופ״ז‬
‫שם הלכה יד ופ״י מהלכות‬
‫מעשה הקדמות הלכה ה‪:‬‬
‫כ ה ו מיי׳ ס״ו מהלכות בית‬
‫הבחירה הלכה טו ופ״י‬
‫להלכות מעשה הקרננומ הלכה‬
‫יסי״א‬
‫ג‬
‫ה‪:‬‬
‫הלכה‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ 1‬ויחר למשה מאה ויאמר‬
‫א ל ין א ל תפן א ל מנחתם‬
‫ל ^ חמור אחד מהם נשאתי‬
‫ר א הרעתי את אחד מהם‪:‬‬
‫במדבר טז טו‬
‫‪ 2‬ופן ת ש א עיניך השמימה‬
‫וו איה את‬
‫ןאת‬
‫השמש‬
‫ד ירח ואת הכוכבים ב ל •צבא‬
‫ד עמים ונךךזת והשתךווית‬
‫ל זם ועבדתם א ש ר חלק ין‬
‫א־ידזיף אתם ל כ ל העמים‬
‫ח ־זת בל השמים‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫דברים ד יט‬
‫וילך‬
‫ויעביד‬
‫א ־זרים‬
‫אלהיט‬
‫וישחתו‬
‫לזהם‬
‫ו׳ טמש או לןרח או לבל‬
‫השמים‬
‫צ א‬
‫צייתי‪:‬‬
‫לא‬
‫אשר‬
‫דברים יז ג‬
‫‪ 4‬ואת הארנבת בי מעלת‬
‫הוא‬
‫גו ‪r‬‬
‫לא‬
‫ופרסה‬
‫ה׳ ריסה טמאה הוא לכם‪:‬‬
‫ויקרא יא ו‬
‫‪ .5‬יפת אלהים ליפת וישבן‬
‫ב> ד ל י שם ויהי כנען עבד‬
‫לנח‬
‫בראשית ט כז‬
‫‪ .6‬אם הכהן המשיח יחטא‬
‫לי־ שמת העם והקריב ע ל‬
‫ת אתו א ש ר חטא פ ר בן‬
‫בי ־ תמים ליל לחטאת‪:‬‬
‫ויקרא ד ג‬
‫רבינו חננאל‬
‫עד שלא‬
‫יה ״ים‬
‫בר רתם‪.‬‬
‫יאמר‬
‫שהקו‬
‫שמעון‬
‫בן‬
‫אשתי‬
‫גמייאל אומר אף כספרים לא‬
‫הה ־ו שיכתבו אלא יוונית‪.‬‬
‫מנ הני מילי אמר ד׳ יוחנן‬
‫דכי יב יפת אלהים ליפת וישכן‬
‫בא לי שם‪ ,‬מיפיותו של יפת‪,‬‬
‫כל זר ממבתר בניו של יפת‬
‫וה־ ו כתיבת יוון‪ ,‬יהיו באהלי‬
‫שכ שהם בני ישראל‪ .‬אמר ר׳‬
‫אב ו אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬הלכה‬
‫כר‪ :‬־‬
‫בן‬
‫שמעון‬
‫גמליאל‪.‬‬
‫]מתני [ אין בין כחן משוח‬
‫‪,‬‬
‫בש ;ן המשחח למרובה בגדים‬
‫כוי‬
‫מניא ]לן[ הכתיב אם‬
‫הכי ן המשיח יחטא לאשמת‬
‫הע‪:‬‬
‫פירוש‬
‫וגוי‪.‬‬
‫מרובה‬
‫כגד ם‪ ,‬בכית השני שלא היה‬
‫לה־ שמן המשהה היה מתמנה‬
‫כה;‬
‫גדול‬
‫בלבישת‬
‫שמנה‬
‫בגד ם‪ ,‬לפי שכל ומן שהיה‬
‫הדי ט היה משמש בד׳ בגדים‪,‬‬
‫לבי‪ .,‬עוד ר׳ ונתרבה‬
‫בד׳‬
‫בגדים‪.‬‬
‫וזה‬
‫אהו ים נעשה כהן גדול‪ ,‬לפיכך‬
‫נקר‬
‫מרובה‬
‫מפו־׳ש בתלמוד ]ארץ ישראל[‬
‫בהו יות פרק ג׳ משוה בשמן‬
‫המי‪::.‬חה‬
‫בבית‬
‫הראשון‪,‬‬
‫מרו‪ :‬ה בגהים בביח האחרון‪.‬‬
‫ואיר ־ו המשה דברים <היו(‬
‫]היד ן בית הראשון גהול מן‬
‫האד־ון ואלו הן אש וארון‬
‫ואור ם וחומים ושמן המשחה‬
‫ורוד‬
‫הקודש‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫ושאר‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫כל‬
‫העיויין‪ .‬הא לעיניין פר יום‬
‫א( ]יומא ט ‪ :‬ע״ש[‪ ,‬ב( ]צ״ל אלא‬
‫א״ר וכן גי׳ ע״י[‪ ,‬ג( הוריות יא‪,:‬‬
‫ד( הוריות יב‪ ,.‬ה( ג״( הוריות‬
‫יכ‪ :‬יומא יג‪] :‬תושפמא יומא‬
‫פ״א[‪ ,‬ו( ]לקמן כא‪ :‬יומא יכ‪:‬‬
‫ןר״ה‬
‫וש״נן‪(t ,‬‬
‫וש״נ[‪,‬‬
‫ז‪:‬‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫ח( זבחים קיז‪ .‬קיח‪.‬‬
‫ט( ]ובחיס קיז‪ ,[.‬י( ]ממורה‬
‫נא‪ ,[:‬כ( ]הוריות יב‪ ,[.‬ל( ]דף‬
‫קיז‪] (15,[:‬זבחים קיז‪.‬ן‪ ,‬נ( ]דף‬
‫קיח‪ ,[.‬ס( ]עי׳ תוס׳ יומא‬
‫ע(‬
‫פירושם[‪,‬‬
‫חוס׳‬
‫]יע״ע‬
‫פסחים לח‪ :‬ד״ה זאש אומרת[‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫א ( ‪5‬‬
‫נ‬
‫א‬
‫כ‬
‫‪6‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫נמ׳ מפני שאשתו‪ .‬בירושלמי‬
‫ובן נמ״ר ס׳ שמיני איתא דאמו‬
‫חצמי‬
‫של‬
‫שם‬
‫שמה‪:‬‬
‫ארננחא‬
‫כן‬
‫מעשה כרי •וסף‬
‫אולם‪ .‬עיי סוס׳ ישנים יומא‬
‫דף כא ע״א ד״ה ולא אירע‬
‫קרי‪ :‬שם אמר רבי היא‬
‫וגםיב לה אליבא התנאי‪ .‬ר״ה‬
‫דף ז ע״נ שנועות דף ד ע״א‬
‫תולין דף סד ע״א ודף קד ע״א‬
‫הוריות דף ינ ע״נ‪ :‬תום' ה״ה‬
‫‪t‬״‬
‫אין בי; כהן משוח וכוי‬
‫פר כהן משיח‪ .‬עי׳ יומא דף‬
‫נו ע״א מל״ה אגי ראיסיה‬
‫ובקדושין דף לו ע״ב בסרש״י‬
‫ד״ה אי דפנים ובתיס׳ ד״ה אי‬
‫דפנים‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גטי וכתבו צו במקום את‬
‫הארנבת את צעירת‪ ) :‬ב ( שם‬
‫כרשב״ג‬
‫הלכה‬
‫ר׳‬
‫ואמר‬
‫אבהו א מ ר ר׳ יוחנן מ״ט‪:‬‬
‫)נ( תום׳ ד״ה אין נין כהן‬
‫וכו׳‬
‫משיח‬
‫דאפילו‬
‫כהן‬
‫הדייט‪ ) :‬ד ( ד״ה אין נין כהן‬
‫המשמש יכי׳ קשה לפירישיגי‬
‫היכי ש ח י ט דכיון חכי‪:‬‬
‫ה‬
‫ג‬
‫בי‬
‫והטילו שם‬
‫רבן‬
‫אין בין כהן משוה למרובה כגרים אלא פר הכא על כל המצות‪ .‬לא חמד אחד מהם נשאהי‪ .‬שלא יאמר חמור לא לקח אגל חפץ אחר‬
‫לקח‪ :‬להאיר לכל העמים‪ .‬שאס לא כן יאמר ‪ p‬נח מותר בע״ז‪.‬‬
‫פירוש פר כהן משיח שחטא בשוגג דעשה אחת מכל מצות ה׳‬
‫ומדרשו )ע״ז גה‪ (.‬להחליקן בדכריס כדי לטורדן מן העולם‪ :‬אשר‬
‫אשר לא תעשינה ואשם בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם‬
‫לא צויהי לעובדם‪ .‬שאם לא כתבו לעוכדס משמע אשר לא צרתי‬
‫דכר של צכור דכתיב ביה הכהן המשיח )יחטא( דהא מרבינן נת״כ‬
‫שיהיו ויאמר א״כ אלהות הן שעל‬
‫)*(ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכל‬
‫כורחו נכראו‪ :‬ופהבו‪ .‬כמקום ואת‬
‫שכן מרובה בגדים‪ :‬אין בין כהן‬
‫ל א חמד אחד מהם נשאתי א ש ר חלק ה׳‬
‫הארנכת ואת צעירת הרגלים לפי‬
‫המשמש לכהן שעבר אלא פר יום‬
‫וילך‬
‫אלתיך אתם להאיר לכל העמים‬
‫שידיה קצרות וקטנות מרגליה‪ :‬יפיוחו‬
‫הכפודים‪ .‬קשה אמאי נקט לכהן‬
‫ויעבוד אלהים אהרים א ש ר לא צויתי לעובדם‬
‫של יפס‪ .‬הוא לשון יון לשונו יפה‬
‫שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו‬
‫וכתבו לו <א> את צעירת הרגלים ולא כתבו לו משל כל כני יפת‪ :‬מתני׳ מרובה‬
‫פסול לכהן המשמש ושמש זה תחתיו‬
‫א ת הארנבת מפני ״ ש א ש ת ו של תלמי‬
‫בגדים‪ .‬כהניס ששימשו כבית שני‬
‫הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש‬
‫ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך‬
‫ארנבת שמה שלא יאמר שהקו בי היהודים‬
‫אע״פ שאין משמש כדאי׳ בירושלמי‬
‫שנגנז צלוחית של שמן המשחה׳(‪ :‬פ ר‬
‫והטילו שם אשתי בתורה‪ :‬רשב״ג אומר אף‬
‫ואס כן הוה ליה למימר כין הכהן‬
‫הבא על נ ל המצוח‪ .‬כהן משיח‬
‫המשמש לכהן שיעבור ר״ל דאי נקט‬
‫בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית‪:‬‬
‫שהורה היתר בדבר שזדונו כרת‬
‫לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו‬
‫א״ר אבהו א״ר יוהנן הלכה כרשב״ג וא״ר)»‬
‫ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם‬
‫שעבר כבר דהוי ככל שנה יש הרבה‬
‫יפה אלהים‬
‫יוחנן מ״ט דרשב״ג אמר קרא‬
‫הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו׳‬
‫חילוקים ביניהם משום הכי נקט‬
‫ליפת וישכן באהלי שם דבריו ש ל יפת יהיו‬
‫המשמש‪ .‬כגון‬
‫)דקרא דן‪ :‬כהן‬
‫לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה‬
‫באהלי שם ואימא גומר ומגוג >א״ר הייא בר‬
‫שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו‬
‫ליכא אלא חילוק זה וא״ת למאי‬
‫ועבר פסולי וחזר לעבודתו והעבירו‬
‫אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת‬
‫דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע‬
‫הבא חחתיו הראשון קרוי משמש‬
‫מת^׳ ג ‪ ,‬א ק‬
‫יפיותו ש ל יפת יהא באהלי שם‪:‬‬
‫בו הפסול אע״ג שאין משמש א״כ‬
‫והשני עבר‪ :‬אלא פ ר יוה״כ‪ .‬שאי‬
‫בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה‬
‫קשיא מהא דאמר סוף פ״ק דשבועות‬
‫אפשר להביא שנים‪ .‬וכן עשירית‬
‫)דף יד‪ 0‬אשר לו ולא משל אחיו‬
‫בגדים אלא פר הבא על כל המצות אין בין‬
‫האיפה חביתי כהן ]גדול[ שבכל יום‬
‫הכהניס ואדרבה היה לו לומר ולא‬
‫כהן מ ש מ ש לכהן שעבר אלא פר יום‬
‫שאי אפשר להביא שנים‪ :‬גמ׳ הא‬
‫מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא‬
‫גמ' הא לענין‬
‫הכפורים ועשירית האיפה‪:‬‬
‫לכל דבריהן זה וזה שיין‪ .‬ואס בא‬
‫טפי ושמא משוס דהוי מלתא דלא‬
‫שוין‬
‫וזה‬
‫זה‬
‫האיפה‬
‫ועשירית‬
‫כפורים‬
‫יום‬
‫פר‬
‫להקטיר או לעבוד שום עבודה משמש‬
‫שכיחא שבקיה ונקט מידי דשכיח כל‬
‫בשמונה בגדים כהן שעבר ככהן‬
‫מתניתין דלא כר״מ דאי ר״מ ]הא תניא[‬
‫שנה וההיא נמי דהקומץ רבה )מנחות‬
‫המשמש‪ :‬כל מציה כהונה גדולה‬
‫י> מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות‬
‫לף יט‪ >.‬דקאמר דגלי רחמנא שחיטה‬
‫עליו‪ .‬משמש בחי בגדים לא פורע‬
‫דברי ר״מ והכ״א אינו מביא מ״ט דר״מ‬
‫בבעלים לא קשה לפירושינו)י( דשרי‬
‫ולא פורם ומצווה על הבתולה ומוזהר‬
‫מ ש י ח אין לי אלא משוח בשמן‬
‫דתניא‬
‫דכיון חכי ליה רחמנא הוי כאילו‬
‫על האלמנה ומקריב אונן‪ :‬ואיגו‬
‫מקדיש משלו‪ :‬ולא לכהן הדיוט‬
‫חמשחה מרובה בגדים מנין ת״ל המשיח‬
‫ראוי‪ .‬לשמש לא בשמונה בגדים‬
‫משום מעלין בקדש וכוי‪ .‬קשיא למה‬
‫במאי אוקימנא דלא כר״מ אימא םיפא אין‬
‫ככהן גדול ולא בארבעה ככהן הדיוט‪:‬‬
‫ליה האי טעמא תיפוק ליה דכיון‬
‫בין כהן מ ש מ ש לכהן שעבר אלא פר יוח״כ ר ב י היא‪ .‬וסתמה אליבא דנפשיה‪:‬‬
‫דראוי לכהן גדול אי לאו משום‬
‫וגסיג ליה אליבא דהנאי‪ .‬במרובה‬
‫ועשירית האיפה הא לכל דבריהן זה וזה שוין‬
‫איבה א״כ אימ יכול לשמש בארבעה‬
‫בגדים סכר לה כרבנן וככהן שעבר‬
‫אתאן לר״מ דתניא >אירע בו פסול ומינו כהן‬
‫בגדים משוס דהוה ליה מחוסר בגדים‬
‫סכר לה כר׳ מאיר‪ :‬מתני׳ אין‬
‫אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני‬
‫לא‬
‫ויש לומר דמשוס האי טעמא‬
‫בין במה‪ .‬אין הפרש בשעת היתר‬
‫כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר״מ רבי‬
‫היינו מקפידין טון דעל פי בית דין‬
‫הבמות בין במה גדולה זה מזבח‬
‫יוסי אומר ר א ש ו ן חוזר לעבודתו שני אינו‬
‫מהוא אי לאו טעמא דמעלין‪:‬‬
‫של משה בעודו בנוב וגבעון‪ :‬לבמה‬
‫מני רבי שמעון היא דאמר אף‬
‫ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט וא״ר‬
‫קטנה‪ .‬מזבח של יחיד שכל יחיד‬
‫צבור לא הקריבו‪ .‬נראה‬
‫יוסי מ ע ש ה ברבי יוםף בן אולם מציפורי‬
‫רחיד עושה במה לעצמו‪ :‬קרב‬
‫דטון דמוקמינן למתני׳ כרבי שמעון‬
‫בבמה‪ .‬קטנה‪ :‬כל שאינו גידר ונידב‬
‫שאירע בו פסול בכהן גדיל ומינוהו תהתיו‬
‫א״כ סיפא נמי אתיא כוותיה דקתני‬
‫כוי‪ .‬בזבחים יליף לה בפרק בתראל(‪:‬‬
‫ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר‬
‫זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה‬
‫גמ׳ פסחים והו לא‪ .‬והא קתני‬
‫לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא‬
‫וקשה דהא נזירות דהוי דבר הנידר‬
‫סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב‬
‫לכהן הדיוט כהן גדול משום איבה כהן‬
‫ונידב כדאמרינן בפרק שני דתמורה‬
‫בבמה קטנה ואילו כגדולה היו‬
‫הדיוט משום יימעלין בקודש ולא מורידין‬
‫)לף יל‪ :‬ושם( ואפילו הכי אית ליה לר׳‬
‫מקריבין קרבנות צבור תמידין ומוססין‪.‬‬
‫רישא רבנן וסיפא ר״מ אמר רב חםדא אין‬
‫שמעון פ׳ בתרא דזבחיס )לף קח‪ .‬ושס>‬
‫וקא ס״ד דאף חובות צבור שאין קבוע‬
‫דמנחזת ונזירות אין קרב אפילו בבמה‬
‫רישא רבנן וסיפא ד״מ רב יוסף א מ ר ״רבי‬
‫להן זמן היו קריכין כה כגון פר‬
‫גדולה וי״ל דהכי מיפרשא מתניתין‬
‫העלם דבר של צבור ושעירי ע״ז‪:‬‬
‫היא ונםיב לה אליבא דתנאי‪ :‬מתגי׳ י״יאין‬
‫זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב‬
‫כעין פסחים‪ .‬וכל חובות הקבוע‬
‫בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פםהים‬
‫בבמה גדולה כגון עולה ושלמים‬
‫להם זמן כפסחיס‪ :‬מני‪ .‬מתניתין‬
‫זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה וכל‬
‫ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו‬
‫דקתני דבמה קטנה אין קרב בה שוס‬
‫שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה‪:‬‬
‫נידר ונידב ואע״פ שקרב בבמה‬
‫חובה ואמר דבמה גדולה לא עדיפא‬
‫גמ׳ פםהים ותו לא אימא כעין פםהים מני‬
‫גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל‬
‫מינה אלא בחובות הקבוע להן זמן‪:‬‬
‫ר ״ ש אומר אף צבור‬
‫ר״ש היא דתניא‬
‫ר ׳ שמעון היא‪ .‬דאמר בפרק בתרא‬
‫מודה הוא דיש נידר ונידב שאין קרב‬
‫לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע‬
‫דזבחיס אף צבור לא הקריבו בבמה‬
‫לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה»(‪:‬‬
‫גדולה שוס חובה אלא פסחים וחובות‬
‫שמעתי‬
‫להם זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן‬
‫הקבוע להן זמן אבל חונות שאין‬
‫הכא והכא לא קרב‪ :‬מתני׳ י>אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלי}‬
‫קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר‬
‫ובירושלים לפנים מן החומה‬
‫קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה‬
‫ושעירי ע״ז הכא והכא לא קרב‪.‬‬
‫וכאן וכאן י קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדושת שילה‬
‫אכל כדרבנן דהתס לא מתוקמא‬
‫יש‬
‫‪1‬‬
‫כ ו ה מיי׳ פ״ו מהלכות ניח‬
‫שס‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫ע (‬
‫מוסף רש״י‬
‫על‬
‫אלא פ ר הבא‬
‫כל‬
‫המצות‪ .‬שמרובה נגדים אינו‬
‫מביא פר העלם דבר לא משלו‬
‫מביא‬
‫ולא משל צבור‪ ,‬אבל‬
‫כשנה או שעירה כיחיד והוריות‬
‫יא‪ .!:‬אין בין כהן מ ש מ ש ‪.‬‬
‫והיינו ראשון שחזר לענודשו‪,‬‬
‫ולאחר שחזר הוי סר של יוה״כ‬
‫שלו ועשיריח האיפה שלו <שם(‪.‬‬
‫שני‬
‫כל‬
‫מצות‬
‫כהונה‬
‫גדולה עליו‪ .‬לא פורע ולא‬
‫פורס ואינו‬
‫מטמא לקרוניס‬
‫ומוזהר על האלמנה ומשמש‬
‫בשמונה‬
‫בגדים‬
‫!יומא יב‪.>:‬‬
‫אינו ראוי לא לכהן ג ד ו ל‬
‫ו ל א לכהן‬
‫הדיוט‪ .‬כלומר‬
‫אינו משמש במקדש לא בשמנה‬
‫ככהן גדול ולא בארבעה ככהן‬
‫הדיוט ישם(‪ .‬מ ע ל ץ ב ק ד ש‬
‫ו ל א מורידין‪ .‬מקרא ילסינן‬
‫לה במנחות בסרק שמי הלחם‬
‫!שבח כא‪ .!:‬רבי היא ונסיב‬
‫לה‬
‫אליבא‬
‫דתנאי‪.‬‬
‫הוא‬
‫אמרה למתני׳ ונסיב מילתיה‬
‫חדא כחד תנא וחדא כחד תנא‬
‫ור״ה ז•( מתניתין רגי סתמה‬
‫לפי דעחו וכתיב מילחיה כי הני‬
‫תרי תנאי‪ ,‬בחדא כמר שראה‬
‫דבריו של זה בזו ושל ‪1‬ה טו‬
‫)חולי! פד‪.(.‬‬
‫ה‬
‫מתניתין דהא אמרי״( כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה ואפילו פר העלם דכר‬
‫ומתניתין קתני פסח וכיוצא בהן‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫בכל הרואה‪ .‬בכל מקום שיוכל לראות משם את שילה‪ .‬ובפרק בתרא דזבחיסי( יליף טעמא‪:‬‬
‫הכינ ־ריס‪ ,‬כהכתיב בזאת יבא‬
‫יש‬
‫אהר אל הקדש בפד בן בקר וגוי‪ .‬ועשירית האיפה‪ ,‬כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה׳ ביום המשח אותו וגי‪ ,‬ומפורש כתורת כהנים שכל כהן מביא עשירית האיפה‪ ,‬מדכהיב ובניו מרבינן אפי׳ הדיוטות‪ ,‬וכל שכן מרובה בגדים‪ .‬מתני׳ דלא כר׳‬
‫מאי! דתני מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות‪ .‬ואקשינן אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר‪ ,‬כלומר שנפסל במום או בזולתו‪ ,‬אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה‪ ,‬שהכהן המשמש הוא המביא משלו וזה שעבר לא‪ .‬הא לכל דבריהן זה‬
‫וזה !וין‪ ,‬אחאן לר׳ מאיר דחני אירע בו פסול‪ ,‬בכהן גדול‪ ,‬ומינו אחר חחתיו כוי‪ .‬ופריק רב יוסף מתניתין ריבי היא רישא סבר לה כרבני־ סיפא סבר לה כר׳ מאיר‪] .‬מתני'[ אין בין במה גדולה לבמה קטנה וכוי‪ .‬ואוקימנא ]בגמרא[ כעין פסהים והן חובות‬
‫הקב צ להן ומן‪ .‬ומפורש בסוף פרק פרת חטאת ובסוף שחיטת קדשים בתוספתא אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע וכיור וכנו בכמה גדולה ולא בקטנה‪ ,‬חוה ושוק ועור העולה ]לכהנים בבמה גדולה‪ ,‬חזה ושוק ועור העולה[ לבעלים‬
‫בבמ קטנה‪ .‬אבל נותר זמן וטמא זה ווה שוין‪ .‬איזו היא במה גדולה‪ ,‬א( בשעת איסור במה‪ ,‬אהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נחון שם‪ .‬איזו היא במה קטנה‪ ,‬בשעת התר הבמה‪ ,‬עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובהו‬
‫וכול‬
‫]מתני׳[ אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשה שני בכל הרואה‪ ,‬ובירושלים לפנים מן החומה כולי‪ .‬פיר׳ הרואה‪ ,‬העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו מותר לו לוכל קדשים קלים ומעשר שני‪ .‬ומפורש כפרק פרת‬
‫חטא•! הכי‪ ,‬אמר ר׳ אכהו כתיב בן פורת עלי עין וגוי‪ ,‬עין שלא רצתה ]ליזון[ ליהנות מדבר שאינו שלה תוכה ותאכל בקדשים כמלא עיניה‪ .‬תנא רואה שאמ׳רו כולו שלא יהא דבר מפסיק‪ .‬וכן העומד בשדה ומביט משם משכן שילה‪ ,‬מוהר לו לאכול באותו‬
‫מקונ קדשים קלים ומעשר שני‪ .‬ותנן באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תיקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה והיא חיתח מנוחה כוי‪ .‬ותניא ימי אהל מוער שבשילה ש׳ ועי חסר אחת‪ .‬ותניא כשמת עלי הכהן חרכה שילח ובאו לנוב‪ ,‬כשמת‬
‫שמריל חרבה נוב ובאו לגבעון‪] .‬פםקא[ קדושת שילה‬
‫א( לשון החוספתא שם איזי היא נמה גלולה נשמח היפר נמה אהל מועד נטר כדרכו אץ הארון נחי! שס וכוי‪.‬‬
‫מנילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( ןמנחוח קט‪ ,[:‬נ ( ןזבחיס‬
‫קיט‪ ,[.‬ג( שס קיב‪ ,:‬ד( ןצ״ל‬
‫דתנן[‪ ,‬ה( שבועות טז‪! .‬נחים‬
‫עדיות‬
‫קז‪:‬‬
‫מ״ז‪,‬‬
‫פיית‬
‫ו( ןזנחיס סנ‪ (t ,[.‬תגיגה ג‪:‬‬
‫מנחיס ס‪ :‬קז‪ :‬חולין ז‪.‬‬
‫תמורה כא‪ .‬ערכין לב‪ :‬מכוח‬
‫יט‪ .‬שביעות טו‪ ,[.‬ת( ערכין‬
‫לנ‪ ,:‬ט( ןתוספתא לערכין‬
‫פייה‬
‫טז‪,[.‬‬
‫שנועות‬
‫י( ןלנריס ינ[‪ ,‬ג( ןשס[‪,‬‬
‫ל( ןרקרא א[‪ ,‬מ( נלף לנ‪,[.‬‬
‫<( להקרינ‬
‫עכשיו יכ״ש‬
‫ננמה כצ״ל‪ ,‬ס( ןכלאיתא‬
‫ןס׳׳א‬
‫בערכין כט‪ ,[.‬נ‪(1‬‬
‫שניה[‪,‬‬
‫יש אחריה היהר‪ .‬כשחרבה שילה הותרו הכמות כדאמרינן במס׳‬
‫זבחים )לף קיט‪ (.‬כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ( זו שילה שנחו‬
‫תורה אור השלם‬
‫בי ל א באתם‬
‫‪.1‬‬
‫עתה א ל המנוחה ו א ל‬
‫הנחלה א ש ר יי אלהיף‬
‫דברים יב ט‬
‫נתן לף‪:‬‬
‫‪ .2‬ונלכד את ב ל עריו‬
‫בעת ההוא ל א היתה‬
‫קרןה א ש ר ל א לקחנו‬
‫ששים ע י ר כ ל‬
‫מאתם‬
‫חבל ארגב ממלכת עוג‬
‫דברים ג ד‬
‫בבשן‪:‬‬
‫‪ .3‬כ ל אלה ערים ? צ ר ו ת‬
‫הומה‬
‫דלתים‬
‫גבהה‬
‫ובריח ל ב ד מערי ה פ ר ך‬
‫הרבה מאד‪:‬‬
‫דברים ג ה‬
‫במה במצדס לשס שמיס כדאמרינן‬
‫דאמר התם‬
‫דאיכא למאן‬
‫שבנאה‬
‫היתר‪:‬‬
‫לשם ע״ז‪ :‬וקםגר קדושה‪ .‬שנתקדשה‬
‫ירושלים אינה קדושה לעולם ומשחרבה‬
‫משתתרב‪:‬‬
‫האמור‬
‫והיא‬
‫בפסוק אל המנוחה‬
‫בית‬
‫ואל‬
‫דעתך כמקום חומות היכל שיהא‬
‫עד‬
‫מקריבין‬
‫בימי‬
‫כמו‬
‫כורש‬
‫עזרא <ג( ועד עשרים ושנים‬
‫פרושים‬
‫הקלעים‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ'‬
‫והס‬
‫בספר‬
‫לבוא‪ .‬עי׳ ברכות דף סא‬
‫ע״ב‪:‬‬
‫שנה‬
‫עשו‬
‫)ב(‬
‫קלעיס‪:‬‬
‫לעתיל לבוא ל א ו מכלל לר׳‬
‫וחזרו‬
‫אליעזר‪:‬‬
‫תום׳ ל״ה‬
‫)ג(‬
‫לכולי עלמא וכו׳ ומצרים‬
‫שהן חוצה‬
‫וההיא‬
‫לארץ‬
‫ד פ ״ ט דשביעית ומייתי‬
‫לה בפ׳ מקום‬
‫דקאמר‬
‫ארצות‬
‫שלש‬
‫צריך להוליכו לירושלים בקש‬
‫להוליכו‬
‫אליעזר ג ״ כ‬
‫כצ״ל‪ ) :‬ה ( ד״ה למה וכר‬
‫ויש‬
‫לומר‪.‬‬
‫נ״ב‬
‫מסברת‬
‫תוס׳‬
‫ראשונה‬
‫אברהם‬
‫הוא‬
‫פליגי‬
‫משמע‬
‫למפרשי‬
‫ויצחק‬
‫ויעקב שניה ירושת יהושע‬
‫אגל שלישית ירושת עזרא‬
‫ביטול חה שלא‬
‫כלנרי החוס׳ שכחנו בפ׳‬
‫הערל לפי׳ יש להס היינו‬
‫לומר לצריך לחזור לירושה‬
‫כלי לקרשס ואין להם היינו‬
‫לומר לא״צ לירושה עומלח‬
‫היא ללא בטלה קלושחה‬
‫וכמו‬
‫בקידשה‬
‫ח(‬
‫ראשונה‬
‫ישמעאל‬
‫כל‬
‫מנו‬
‫שפרש״י לשם אלא‬
‫רלרבינו חננאל ראשונה היא‬
‫ירושת אברהם ויצחק רעקנ‬
‫שניה ירישת יהושע ומשס‬
‫ואילך קדשה לעולם ולר״י‬
‫ורש׳יי ראשונה היא ירושח‬
‫יהושע שניה היא ירושת‬
‫ברבי‬
‫ארגוב‬
‫הכמים‬
‫את‬
‫יוסי‬
‫וכי‬
‫וכתיב‬
‫אלו‬
‫כשהיו‬
‫שמעתי‬
‫*וסידשה‬
‫לא‬
‫דר״א‬
‫סבר‬
‫רבינא‬
‫לרב אשי ממאי‬
‫קידשה‬
‫ראשונה‬
‫לבוא‬
‫לעתיד‬
‫דלמא‬
‫בהיכל‬
‫אע״פ‬
‫קידשה‬
‫ומר מאי‬
‫קידשה‬
‫מכלל‬
‫«‬
‫לבוא‬
‫א״ל‬
‫דכולי עלמא‬
‫לשעתה‬
‫דשמיע‬
‫וקידשה‬
‫ליה‬
‫לר״א‬
‫הני‬
‫למה‬
‫תנאי‬
‫אלו‬
‫בטלו‬
‫ולא‬
‫דתניא‬
‫שכשעלו‬
‫משבטלה‬
‫קידשה‬
‫בלבד‬
‫אלה‬
‫שכשעלו‬
‫לי‬
‫בני‬
‫היו‬
‫והלא‬
‫בצורות‬
‫הגולה‬
‫רבי‬
‫הגולה‬
‫הארץ‬
‫לעתיד‬
‫ערים‬
‫בני‬
‫לצניעותא‬
‫אמר‬
‫בעלמא‬
‫קאמר‬
‫אלמא‬
‫לבוא‬
‫כבר‬
‫מצאו‬
‫ישמעאל‬
‫אלו‬
‫נאמר‬
‫גבוהה‬
‫‪2‬‬
‫דכולי‬
‫לעתיד‬
‫אבל לא בבמה‪:‬‬
‫עלמא‬
‫ראשונה‬
‫קדושה‬
‫קדשה לשעתה‬
‫לבוא‪.‬‬
‫הקשה‬
‫וקדשה‬
‫תם‬
‫רבינו‬
‫ומסיק אמר ר׳ אליעזר כך מקובלני‬
‫מרבן יוחנן בן זכאי עמון ומואב‬
‫מעשרין מעשר עני בשביעית‬
‫מה‬
‫עולי מצרים ולא כבשום עולי‬
‫בבל‬
‫טעם משוס‬
‫דהרבה כרכים‬
‫כבשו‬
‫וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא‬
‫קדשה לעתיד לבא ותירץ רבינו תם‬
‫דמה טעם דהתס גמרא הוא דקאמר‬
‫לה ולאו מילתא דרבי אליעזר היא‬
‫ותדע דהא במשנה‬
‫ידים‬
‫דמסכמ‬
‫)פ״ל משנה ג( דתניא מילתיה דרבי‬
‫אליעזר לא תנא לה והכי פירושה‬
‫מה טעם מעשרין משוס דכי האי‬
‫גוונא אשכחן בערי ישראל שהניחום‬
‫אלו‬
‫טי אמר‬
‫ששים‬
‫עיר‬
‫למה‬
‫קידשום‬
‫השתא‬
‫מעשה‬
‫ברבי‬
‫יוסי‬
‫בן‬
‫דורמסקית‬
‫בשביעית וכל שכן עמון ומואב שהן‬
‫קדושה‬
‫אלא‬
‫אית ליה בפ׳ קמא דחגיגה )לף ג‪ :‬ושם(‬
‫כי‬
‫רבי‬
‫וקידשום‬
‫סבר דבמקוס מזבח מותר להקריב‬
‫עולי בכל מלקדש למאן דאמר לא‬
‫ברבי‬
‫את‬
‫קםבר‬
‫ורמינהו‬
‫חומה‬
‫אלא‬
‫מצאו‬
‫סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולין‬
‫)דתניא(‬
‫ראשונה‬
‫לעתיד‬
‫ושוב לא היה להן היתר והני תנאי‬
‫דלא קדשה לעתיד לבוא דקאמר התם‬
‫בונין‬
‫לבוא‬
‫נאסרו‬
‫אמאי לא מייתי ראיה דרבי אליעזר‬
‫ג ( א‬
‫״שמקריבין‬
‫שקדושה‬
‫דמשבאו לירושלים‬
‫הבמות‬
‫משבאו‬
‫ומר מאי דשמיע ליה קאמר וכי תימא קלעים‬
‫אלו‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫לעתיד‬
‫את‬
‫כל‬
‫אמר רבא‬
‫ל(‬
‫אנא דאמרי כמאן דאמר לא קדשה‬
‫לכך נראה להר״ר חיים דכ״ע מורו‬
‫קדשה כדי שיסמכו עליהן עניי ישראל‬
‫חוצה‬
‫לארץ‬
‫שהניחום‬
‫בבל‬
‫עולי‬
‫מלקדש למאן דאמר לא קדש׳ והניחום‬
‫לעניים דהא לא מיירי בעמון ומואב‬
‫שטהרו בסימון אלא מיירי‬
‫באותן‬
‫שהניתו ישראל בצאתם ממצרים ולא‬
‫כבשום והט נמי‬
‫משמע‬
‫במסכת‬
‫ידים )ג׳׳ז שסן דחשיב להו עם בבל‬
‫ומצרים שהן חו״ל וההיא »( דחזקת הבתים )ב״ב דף לח‪ (.‬דקאמר שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל דמשמע דעמון ומואב‬
‫שהיו בעבר הירדן היו מא״י מיירי בעמון ומואב שטהרו בסימון ועוד הקשה ר״ת מהא דאמר במס׳ ביצה )לף ה‪ :‬ושם( ובר״ה <לף לא‪ (:‬כרם‬
‫רבעי היה לו לרבי אליעזר ובקש להפקירו לעניים וא״כ משמע דאית ליה קדשה לעתיד לבוא ומשוס שלא היה רוצה לטרות להוליכו‬
‫לירושלים היה מפקירו לעניים שיוליכו אותו ויאכלוהו שמה דאי סבר לא קדשה והיה צריך לפדותו כאותו שבחוצה לארץ שצריך לפדותו אמאי‬
‫טו‬
‫מהלכות‬
‫]ופי׳׳ס‬
‫מעשה הקרבנוח הלכה טו[‬
‫סמג עשין קסג‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫כ י לא באתם ע ד עתה‪.‬‬
‫בימי גלגל אל המנוחה כו׳‬
‫)זבחים קיט‪ .(.‬והיא היתה‬
‫לנחלה‪.‬‬
‫לכתיב‬
‫ההיא‬
‫בקרא למשבאו אל המנוחה‬
‫ואל הנחלה יאסרו הבמות‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫)זבחים קיב‪.(:‬‬
‫מרבותי‪,‬‬
‫כשהיו‬
‫בהיכל‪.‬‬
‫בימי‬
‫עושין‬
‫בונין‬
‫עזרא‪,‬‬
‫במקוס‬
‫קלעים‪.‬‬
‫המומה ובונים את כתלי‬
‫החומה אצל הקלעים‪ ,‬וכן‬
‫לעזרות‪ ,‬אלא‬
‫בונין‬
‫שבהיכל‬
‫נתנו‬
‫מבחוץ‪.‬‬
‫הקלעים לפנים מן החומה‬
‫ובונים את החומה מבחוץ‬
‫יזונו‬
‫שלא‬
‫ההיכל‪,‬‬
‫עיניהם‬
‫יקס׳׳ל‬
‫מן‬
‫דהנך‬
‫קלעים לרבי אליעזר כלי‬
‫להכשיר‬
‫להקריב‬
‫העורוח‬
‫קרנן לאס אין בית אין‬
‫קרנן‬
‫ראשונה‬
‫לקלושה‬
‫נטלה לה )שבועות‬
‫שאין‬
‫אע״פ‬
‫נימשליס‬
‫החומה‬
‫טזו‪.‬‬
‫חומה‪.‬‬
‫שנננית‬
‫קולס‬
‫קדושה‬
‫!שמן‪.‬‬
‫ראשונה‪ .‬של ניח !חכות‬
‫יט‪ .‬זבחים ם‪ :‬סב(‪.‬‬
‫מאי‬
‫ומר‬
‫ליה‬
‫דשמיע‬
‫קאמר‪ .‬ולא בא רני יהושע‬
‫לחלוק על רבי אליעזר‪ ,‬ולא‬
‫שמעיה לרבי אליעזר לאמר‬
‫לא קילשה ושבועות טז‪.(.‬‬
‫למה מ נ ו‬
‫את‬
‫חכמים‬
‫אלו‪ .‬עיירות מנו חכמיס‬
‫בסרק נתרא לערכין שהיו‬
‫מוקפות‬
‫מימות‬
‫חומה‬
‫יהישע בן נון לענין מצות‬
‫נחי ערי תומה והיה להס‬
‫למנות‬
‫עול‬
‫שלא‬
‫הרנה‬
‫מנאום )שמן‪ .‬מצאו את‬
‫אלו וקידשום‪ .‬לא פירש‬
‫לי נמה מקורשיס ערי ארן‬
‫ישראל )שם ובערכיו לב‪:‬‬
‫כתב‪:‬‬
‫בחסכת‬
‫חפרש‬
‫שבועות )שסי! למקלשי לה‬
‫נשתי תולות ונשיר ונית‬
‫דין מהלכי! ושתי חולות‬
‫אבל‬
‫אחריהן(‪.‬‬
‫בטלו‪ .‬שאין‬
‫הראשונות‬
‫קלושח הארץ נוהגת נהן‬
‫ואין נהן לין ערי חומה‪,‬‬
‫הארץ‪.‬‬
‫משבטלה‬
‫נחירנן ראשון!ערכיו לב‪:‬ו‪.‬‬
‫ראשונה‪.‬‬
‫קדושה‬
‫שקידשה יהושע !שם(‪ .‬וכי‬
‫א ל ו ב ל ב ד היו‪ .‬מוקפוח‬
‫חימה מימות יהושע גן נון‬
‫)שבועות טז‪.‬ן‪ .‬מצאו אלו‪.‬‬
‫דרך ביאתם )שם(‪.‬‬
‫היה צריך להוליך לירושלים וגם מה היו העניים מרויחיס אתרי שצריך לפדותו וי״ל משוס דכראשונה כרס רבעי שכארץ ישראל היה צריך‬
‫להוליכו)י( לירושלים גס בקש ר׳ אליעזר להוליכו משום דכל דבר שנאסר במניין צריך מניין אחר להתירו ואהא מייתי לה בביצה )ג״! שם>‬
‫ומכל מקום העניים היו מרויחיס כמה שהיו יכולים לחללו כשוה פרוטה כדשמואל ונהי דשמואל לא אמר למלתיה אלא בדיעכד כדמשמע‬
‫לישנא שחללו היינו דווקא בזמן שבית המקדש קייס אבל בזמן הזה לא *ואפילו לכתחילה והכי נמי איתא בשאלתות דרב אחאי בפרשת‬
‫מדושים תהיו )תוף סימן ק׳( ומברך על פדיון עובר לעשייתן וקלי ליה לדמי פדיוניה או ישליכם לנהר‪ :‬ןוע״ע חוס׳ ר״ה לא‪ :‬ד״ה בקשן‪:‬‬
‫למה‬
‫עזרא ומשם ואילך קדשה‬
‫לעולס ע״ש‪:‬‬
‫הבל‬
‫קידשה‬
‫‪2‬‬
‫מפני‬
‫קדושה‬
‫קידשה‪:‬‬
‫לשעתה‬
‫יהושע‬
‫״לשעתה‬
‫דמילתיה‬
‫חכמים‬
‫אמר להו לא‬
‫ה‬
‫הומה‬
‫תנאי‬
‫הא‬
‫אמרת‬
‫יש‬
‫כיון דתנאי היא אמאי הדר כיה לימא‬
‫היתר‬
‫שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע״פ שאין‬
‫עיירות‬
‫למה מנו‬
‫יוס‬
‫וקידשום אבל הראשונות‬
‫ואלו שניהם יש להס ביטול‬
‫אין לה‬
‫ולא‬
‫שנהגו‬
‫לבעור יהודה‪ ) :‬ר ( נא״ד‬
‫ר׳‬
‫כהן‪:‬‬
‫אף‬
‫אחריה‬
‫ע ב ג מיי׳ שס פ״ו הלכה‬
‫והלא הן שגורות בפי כל ועוד קשיא‬
‫להקריב עכשיו נ( ומאן דאמר קדשה‬
‫קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע״פ שאין‬
‫היו שם והתם נמי תנן וכל כיוצא‬
‫דאמר‬
‫נחלה‬
‫אליעזר > שמעתי‬
‫וא״ר‬
‫מתשעה‪ :‬ולמה מנאום‪ .‬והלא הרבה‬
‫ורמינהו‪.‬‬
‫שילה‬
‫ומתחילה‬
‫בית הבחירה הל׳ ג‪:‬‬
‫למילתיה וט לא היה יודע המשנה‬
‫זו‬
‫שבהיכל בונין מבהוץ ובעזרה בונין מבפנים‬
‫ליה קאמר‪ .‬ולא משום צורך קדושה‪:‬‬
‫לעיל‬
‫זו‬
‫נהלה‬
‫היכי‬
‫םט א מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫אמר‬
‫בהא פליגי דמאן דאמר לא קדשה‬
‫<* עושיז קלעים להיכל וקלעים לעזרה אלא‬
‫שבועות )לף עז‪ :(.‬ו מ ר מאי דשמיע‬
‫מסקנא‬
‫״מנוחה‬
‫היתר‬
‫ליה‬
‫א״ר‬
‫סבר לא קידשה לאחר חורבן לפיכך‬
‫הני‬
‫כ י לא באתם ע ד עתה אל המנוחה‬
‫היתר והיא היתה לנהלה תנאי היא‬
‫מימות יהושע בן נון ואין שם יותר‬
‫שם‬
‫לבוא‬
‫לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד‬
‫ערי חומה לומר שהיו מוקפות חומה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫לעתיד‬
‫ירושלים אין אהריה תיתר ועוד תנן‬
‫נמנו בפ׳ בתרא דערטףל( לענין במי‬
‫) א ( נס׳ כשהיו בוטן בהיכל‬
‫ולא‬
‫קדושה‬
‫קידשה‬
‫ראשונה‬
‫מרי קדושת שילח יש אחריה היתר קדושת‬
‫החומה שלא יכנסו הבונין לתוך ההיכל‪:‬‬
‫וכי הימא כוי‪ :‬אה אלו‪.‬‬
‫סבר‬
‫יבית חוניו לאו‬
‫האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ״ם קא‬
‫לאו מכלל דר׳ אליעזר‪ .‬דבעי קלעים‬
‫במקום‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫שמקריבין‬
‫הדר ביה משום קשיא דרב מרי דמותיב רב‬
‫מעובי‬
‫בנין‬
‫היא‬
‫הנהלה‬
‫אמרו‬
‫לדריוש האחרון‪ :‬בונין מבחיז• שהיו‬
‫פירסו קלעים‬
‫וק־דשה‬
‫היו‬
‫אמרי כן לא נגמר הבית בשנת שלש‬
‫לפנים‬
‫יצחק‬
‫וקא‬
‫לשעתה‬
‫אחריה‬
‫התחילו להקריב קרבנות משבאו שם‬
‫שכתוב‬
‫הר״ר חיים‬
‫ירושלים מקיש נחלה למנוהה מה מנוהה יש‬
‫מזבת הבנוי כעזרה קרר אשר פתח‬
‫שיגמר‬
‫ע״ז‬
‫דכתיב‬
‫ואל‬
‫הבנין‬
‫גמ׳‬
‫קידשה‬
‫נחלה‪.‬‬
‫אהל מועדל( שאלמלא כן לא‬
‫א״ר‬
‫שמעתי‬
‫בבית הוניו בזמן הזה קסבר‬
‫הותרו הבמות‪ :‬לעהיד לבא‪ .‬כלומר‬
‫היהה‬
‫טעמא הדר ביה משום קושיא דרכ מרי‪ .‬הקשה‬
‫יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה‬
‫וקידשו בתודות ובשיר כדאמר במס׳‬
‫לעתיד‬
‫שמקריבין בבית תוניו‪ .‬קשיא היאך מקריבין‬
‫להקריב‪ :‬ומאי‬
‫גמ׳ ציה חוטז‪ .‬מזבח חוניו‪ .‬בנו של שמעון הצדיק בנה‬
‫במס׳ מנתות )לף קט‪ :(:‬קסבר כוי‪.‬‬
‫שם‬
‫דשמא לגבי הא לא גזרו חכמים טומאה טון שמן התורה יכול‬
‫מלכבוש ואל הנחלה׳( זו ירושלים למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין‬
‫זו לזו‪:‬‬
‫נר מצוה‬
‫בטומאה רהא גזרו טומאה על ארץ העמיס רש לומר‬
‫‪,‬‬
‫הנחלה‪ :‬קלעים להיכל‪ .‬קא סלקא‬
‫עד‬
‫שמעתי‬
‫עין משפט‬
‫ע‬
‫מנו חכמים את אלו‪ .‬קשה אמאי מייתי הך ברייתא דלא מוכחא אלא דקדושה ראשונה לא בטלה והאיכא תנא דאית ליה בפ׳ הערל‬
‫)יבמות לף פב‪ (:‬דקדושה ראשונה ושניה יש להן הא שלישית אין להן דקדושה אחרונה לא בטלה וקדושת חוניו היתה לאחר קדושה‬
‫( שלישית )ה ויש לומר דאפילו למאן דאמר קדושה אחרונה לא בטלה הייני דוקא לענין תרומה בזמן הזה אבל לכל מילי אחריני ודאי בטלה‪:‬‬
‫שאר‬
‫רבינו חננאל‬
‫יש‬
‫אחריה‬
‫התר‪.‬‬
‫כלומר‬
‫שרתה‬
‫השכינה‬
‫אחר חורבנה בנוב וגבעון‬
‫ובירושלים‪ .‬אבל משנבנה‬
‫בית עולמים אין אחריו‬
‫היחר במקום אחר לעולם‪.‬‬
‫אמר ר׳‬
‫יצחק‬
‫שמקריבין‬
‫בדמן הזה‪,‬‬
‫שמעתי‬
‫בכית‬
‫קסבר‬
‫חוניי‬
‫בית‬
‫חוניי לאו בית עבודה ורה היא וקדושת ירושלים יש אהריה חיחר כול׳‪ ,‬ונידחו דבריו‪ .‬ומעשה דהוניי מפורש בסוף מסכה מנחוח ובן שמעון הצדיק הוא וחלק על שמעיה אחיו‪ ,‬כשעלה לכהונה גדולה נתקנא בו וכו׳ וברח‪ ,‬והלך ובנה‬
‫מזכה באלכסנרריא של מצרים והקריב עליו קרבן וכול׳‪ .‬ואמרינן תנאי היא‪ ,‬כלומר יש תנא שאומר יש אחריה היתר‪ .‬דהניא אמר ר׳ ליעוד כשהיו בונין בהיכל היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה כוי‪ .‬אמר ר׳ יהושע שמעתי שמקריבין‬
‫אע״פ שאין בית כו׳ עה מפני שקהושה ראשונה קידשה לעתיד ולבוא לעולם‪ .‬ודייקינן לאו מכלל דר׳ אליעזר בר פלוגתיה דר׳ יהושע סכר דקדישי ‪-‬אי״ונה קידשה לשעתה היא ולא לעתיד‪ .‬ודחי רבינא ואמר כולי עלמא קידשה לשעתה‬
‫וקידשה לעתיד‪ ,‬ור׳ אליעזר אימד מה ששמע ור׳ יהושע מה ששמע ואין ביניהן חלוקה‪ .‬ואמרינן אלא ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי הוא דאימר קהושה ראשונה אינה לעתיד לבוא והוא חולק על ר׳ אליעזר ועל ר׳ יהושע‪ .‬דתניא בתורת כהנים‬
‫ערי הומה המוקפןוןת מימוח יהושע בן נון כגון קצרה הישנה של ציפורין וחקרה של גןו[ש חלב ויודפת הישנה וגמלה הרי בגליל וגדור הרי בעבר חירדן וחריד ואונו וירושלים הרי ביהודה‪ .‬אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לא מנו את אלו‬
‫אלא שקידשום כשעלו מן הגולה אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ‪ .‬איני והתניא בסוף ערכין אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כתיב ששים עיר כל חבל ארגוב‪ ,‬וכת׳ כל אלה ערים בצורות וגוי‪ .‬אלא מצאו את אלו‬
‫וי•‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גם׳ השתא הא אמד‬
‫דלא‬
‫לקמן‬
‫צריכי‬
‫לתלושי‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫הא אמרי לא‬
‫לקדושי‪.‬‬
‫צריכא‬
‫נסיומא‬
‫להך‬
‫נריימא מסיים יאויל לא‬
‫אלו נלנד )שבועות טו‪.(.‬‬
‫כ ל המצות הללו‪ .‬מצות‬
‫חומה‬
‫נחי ערי‬
‫מצורעים‬
‫ושילוח‬
‫ושאין‬
‫עושיס‬
‫מגרשיהם שדה )שם(‪ .‬הא‬
‫ר׳‬
‫אליעזר ב ״ ר יוסי‬
‫אמרה‪ .‬כי היכי דקאמר‬
‫שאין‬
‫אע״ס‬
‫ואע״ג‬
‫עכשיו‬
‫לו‬
‫דמרונ לא נטלה‬
‫)ערכין‬
‫קדושמיה‬
‫א ש ר לוא‬
‫לב‪.>:‬‬
‫חומה‪ .‬לוא‬
‫כתינ‪ ,‬משמע לא ומשמע לו‬
‫כלומר אין לו עכשיו והיה‬
‫לו תומה קודס לכן‪ ,‬הוה‬
‫נמי נית חלונו כהו )ערכין‬
‫לנ‪.‬‬
‫תום׳‬
‫ועיי‬
‫דכסתה‬
‫שם(‪.‬‬
‫פניה‬
‫בבית‬
‫חמיה‪ .‬ולא ראה אותה כל‬
‫הימיס לגדלה נכיתו לפיכך‬
‫לא הכיל נה )סוטה י‪ >:‬ל״א‬
‫שכסמה פניה ננית ממיה‪,‬‬
‫אע״פ שהיה נלנו‬
‫וה״ק‬
‫שהיא תמר טועה היה נכך‬
‫לומר אחרת היא‪,‬‬
‫שהרי‬
‫חמר צנועה היא )ני׳ הב־ח‬
‫אניו‬
‫שם(‪ .‬אמוץ‪.‬‬
‫ישעיהו‪,‬‬
‫ואמציה‪.‬‬
‫ואמציה‬
‫מזרע לול‬
‫אחים‬
‫יהורה‪,‬‬
‫ואמוץ‬
‫נציא‬
‫אחיו‬
‫של‬
‫מלך‬
‫היו‪.‬‬
‫היה‬
‫היה‪,‬‬
‫אלמא נניאיס גפור‪ ,‬מיגה‬
‫וסוטה י‪.(:‬‬
‫אינו‬
‫מקום‬
‫מן‬
‫ארון‬
‫המדה‪.‬‬
‫אינו‬
‫תופס למעט ממלת החלל‬
‫של נית נלוס‪ ,‬לתניא ארון‬
‫שעשה משה יש לו עשר‬
‫אויר‬
‫אמות‬
‫כשניתן‬
‫לכל‬
‫רוח‪,‬‬
‫נאמצע‬
‫נית‬
‫הכפורת‪ ,‬והרי כל החלל לא‬
‫היה אלא כ׳ על כ׳ שנאמר‬
‫ולפני הלניר עשריס אמה‬
‫אורך ועשרים אמה רוחנ‪,‬‬
‫נמצא שאין מקוס הארון‬
‫ממעט כלום )יומא בא‪.!.‬‬
‫שעשה‬
‫ארון‬
‫כשמונח‬
‫משה‪.‬‬
‫נרכיר‪ ,‬י ש‬
‫לו‬
‫ע ש ר אמות ל כ ל רוח‪.‬‬
‫עשר אמוח‬
‫ריוח‬
‫ממנו‬
‫לכומל לכל צל‪ ,‬והלניר היה‬
‫עשרים על עשריס )מנחות‬
‫צח‪ (.‬כשניתן נניח קלשי‬
‫שעשה‬
‫הקלשיס‬
‫שלמה‪,‬‬
‫שהוא נ׳ על כי‪ ,‬יש לו עשר‬
‫אמוח ריומ לכל רוח ורוח‬
‫ולשמאלו‪,‬‬
‫לימינו‬
‫הרי‬
‫עשריס נלא ארון‪ ,‬ולפניו כ׳‬
‫על הלניר‬
‫)רשב״ם ב״ב‬
‫צט‪ .1‬מרי דכי‪ .‬וקרי ליה‬
‫ראש‬
‫לבשמים‪,‬‬
‫לצליקיס‬
‫•אנשי מסח הגלולה ;חולי!‬
‫‪:‬ןלט‪ .>:‬כי טוב‪ .‬משמע כי‬
‫•;ונ בעיניו הולאה ושמחה‬
‫סנהדריו לט‪ p .(:‬ישיש‪.‬‬
‫ישיש‬
‫אחריס‪,‬‬
‫שם! אנל‬
‫שונאיכם‬
‫נטונחן‬
‫של‬
‫שש‬
‫ה׳‬
‫‪:‬ריקיס הוא נעצמו שש‪,‬‬
‫שנאמר‬
‫נאשר‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫עליכס )דברים כח סג(‪.‬‬
‫מסורת הש״ס‬
‫היה יושכ ויש ריוח כינו לכין הכתלים עשר אמות לכל צל וכל הביפ‬
‫הא אמרי‪ .‬לקמן כסיפא דהא מפני׳ גופה דלא צריכי לקדושי דקא‬
‫אינו אלא כ׳ על כ׳ נמצא שאינו ממעט כלום‪ :‬לפני הדביר‪ .‬חלל בית‬
‫מסיים ואזיל בה וכל שתעלה בידן מסורת מאבותיך»(‪ :‬כל המצוס‬
‫הללו‪ .‬הנוהגות בעד חומה שילוח מצורע וקריאת מגילה בחמשה עשר קדש הקלשיס שהוא לפנים מן הלכיר היא המחיצה המכללת בין הקלש‬
‫וכין קדש הקדשים‪ :‬פסח לה פיהחא להאי פישהא מהכא‪ .‬כשהיה‬
‫והכית חלוט כה לסוף שנה‪ :‬אע״פ שאין כוי‪ .‬אלמא סכירא ליה קדושה‬
‫רוצה לדרוש כענין איגרת פורים היה‬
‫קמייתא לא בטלה מחמת חורבן‪.‬‬
‫מתחיל לדרוש מקרא זה‪ :‬וקמחי‬
‫והיינו תנאי‪ :‬וחרבו שלופה וגוי‪.‬‬
‫<* השתא ]הא[ אמרי לא צריכא לקדושי‬
‫טליהם‪ .‬כפורענות כבל כתיב‪ :‬זה‬
‫וציערו שהוטחו על ביטול תורה‬
‫אלא מצאו את אלו ומנאום ולא אלו בלבד‬
‫הכהב‪ .‬אין להן כתכ אלא מאומה‬
‫ותמיד של בין הערכים כדאמר לעיל‬
‫אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך‬
‫אחרת‪ :‬נין‪ .‬לשון ממשלה‪ .‬וכן ינון‬
‫כפירקין )לף ג‪ :(.‬ויהי ד ו ד לכל‬
‫שמוקפת הומה מימות יהושע בן נון כל‬
‫שמו )תהליס עכ( ימשול ויגדל‪ :‬בצאת‬
‫דרכיו משכיל וה׳ עמו‪ .‬וכתיכ התם‬
‫המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה‬
‫לפגי החלון‪ .‬כיהושפט כתיב כדברי‬
‫ויהי שאול עוין את דוד בשכיל‬
‫ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד‬
‫הימים כשיצא להלחם על העמונים‬
‫הצלתתו‪ :‬אמון ואמציה‪ .‬אמוץ אביו‬
‫והגבעונים שבאו עליו‪ :‬הודו לה׳‬
‫של ישעיה ואמציה מלך יהודה‪:‬‬
‫לבא קשיא דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל תרי‬
‫כי טוב משמע טוכ שיקלסו לפניו‬
‫מלמד שכיסתה פניה בביח חמיה‪.‬‬
‫תנאי אליבא דר׳ ישמעאל בר׳ יוסי ואיבעית‬
‫על זאת‪ :‬אחרים משיש‪ .‬וכשנתחייכו‬
‫לפיכך לא הכירה עכשיו שאף כביתו‬
‫אימא הא ר׳ אלעזר בר יוסי אמרה דתניא‬
‫כלייה כימי המן היו אויכיהן שמתין‬
‫מטרה‪:‬‬
‫לא ראה פניה שיהא‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫>ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אמר א ש ר לוא הומה‬
‫להן‪ :‬ושמחי כסאי בעילם‪ .‬שושן הכירה‬
‫אינו מן המלה‪ .‬אינו אוחז למעט‬
‫‪2‬‬
‫אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן‪ :‬ויהי‬
‫היתה כעילם דכתיכ בספר דניאל )‪(D‬‬
‫צדדיו כלום‬
‫מדת קרקע לכל‬
‫בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי‬
‫בשושן הכירה אשר כעילם המדינה‪:‬‬
‫כדקתני יש לו עשר אמות לכל‬
‫יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת‬
‫כי‬
‫רוח‪ .‬כאמצע כית קדש הקדשים‬
‫א( ]לעיל ג‪ :‬וש״נ[‪ ,‬ב( ]צ״ל‬
‫כאשי[‪ ,‬ג( ]נקרא לשמואל‬
‫ג ו נענין ויהי כי ישנ המלך‬
‫בנימוזט׳כמיבהאתהתבגה‬
‫לי גית לשבתי[‪ ,‬ד( ]צ׳־ל ערנ‬
‫ויהי בקל[‪ ,‬ה( ]צ״ל אלא‬
‫אמי[‪ ,‬ו( ]צ״ל‬
‫כא‪ ,.‬ט( ]צ״ל ועשרים אמה‬
‫רוחנ וק גרס נע״י נמס׳‬
‫נ״נ עי׳ נ ״ נ צט‪ .‬ותנין[‪,‬‬
‫י( ]לקמן יט‪.‬ן‪ ,‬כ( ןחולץ‬
‫קלט‪ ,[:‬ל(‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫ניומא לח‪,[:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ו א ם ל א‬
‫‪12‬‬
‫‪15‬‬
‫‪13‬‬
‫‪17‬‬
‫‪16‬‬
‫‪20‬‬
‫לקנה א ת ו‬
‫רבינו חננאל‬
‫!לא כל שתעלה מסורת‬‫ןאבותיך שמוקפות חומה‬
‫בארץ‬
‫ל ר ב ע ל פני‬
‫בראשית ו א‬
‫האדם‬
‫‪.6‬‬
‫ד‪ .‬ו י א מ ר ו ה ב ה נ ב נ ה ל נ ו‬
‫עיר‬
‫פן‬
‫‪.8‬‬
‫;ליבא דר׳ ישמעאל‪ .‬איבעית תימא הא בתריתא ר׳ אלעור ברי יוסי אמרה‪ .‬דתניא ר׳ לעור בר׳ יוסי או׳מר אשר לו חומה‬
‫צמיתות כוי‪ ,‬אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן‪ .‬כלומר אע״פ שחרבה חומתה‪ ,‬בקדושתה קיימא‪ .‬מסורת בידינו‬
‫‪; .‬אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬כל ויהי לשון צער הוא‪ .‬חמשה ויהי בימי הוו‪ .‬ועוד מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה‪ ,‬אמוץ ואמציה‬
‫<חים הוו‪ .‬ואסיקנא כל כלה שצנועה בבית חמיה זוכה לצאח ממנה מלכים ונביאים‪ .‬מנא לן מחמר‪ .‬ועוד מסורת בידינו‬
‫‪:‬יקום ארון ]אינו[ מן המידה‪ .‬דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח‪ .‬וכתיב ולפני הדביר עשרים וגוי‪.‬‬
‫משפט‪ :‬שמואל א ח ג‬
‫ה ה ו א והלאה‪ :‬שמואל א יח ט‬
‫מ ל ךס ר ס ו א ת‬
‫ווגה כ י כ ס ת ה פניה‪ :‬בראשיה ל ח ט ו‬
‫״ ה ב ס ג ו ר ו י צ ף מןבח א ר ז ‪ :‬מ ל כ י ם א ו כ‬
‫מ ל ך עמךה שבאב מ ל ך‬
‫אדמה‬
‫צבויים‬
‫ו‪ ? .‬ם יי‪:‬‬
‫ישעיהו יה כ ב‬
‫‪ :‬נהללים‪ :‬ישעיהו ז י ט‬
‫י ־ ו ש ל ם ‪ :‬ש י ר השירים ג י‬
‫‪ .30‬תחת‬
‫הנעצוץ‬
‫יעלה‬
‫ב ר ו ש ןתחת‬
‫הסרפד‬
‫ביריחו‬
‫י נזרו‪ :‬ד ב ר י ה י מ י ם ב כ כ א‬
‫י ‪ :‬ירמיהו מ ט לה‬
‫בהיות‬
‫ו י ש א עיניו ו י ר א‬
‫לנגדו‬
‫והנה א י ש ע מ ד‬
‫יחי־בו ש ל ו פ ה ב י ד ו ו י ל ך‬
‫יהושע‬
‫ויאמר‬
‫אליו‬
‫לו‬
‫הלנו א ת ה א ם לצרינו‪:‬‬
‫יהושע ה יג‬
‫‪ .10‬ו י ה י ץ א ת י ה ו ש ע‬
‫ויהי ש מ ע ו ב כ ל ה א ר ץ ‪:‬‬
‫י ה ו ש ע ו כז‬
‫‪. 11‬‬
‫ויהי א י ש א ח ד מ ן‬
‫הרמתים‬
‫אפךים‬
‫מהר‬
‫צופים‬
‫ו ש מ ו אלקנה בן‬
‫ירהם ב ן אליהוא ב ן תחו‬
‫בן צ ו ף אפרתי‪:‬‬
‫שמואל א א א‬
‫‪.12‬‬
‫מנה‬
‫ולהנה יתן‬
‫א ח ת אפים כ י א ת חנה‬
‫א ה ב ו י ן ס ג ר רךזמה‪:‬‬
‫שמואל א א ה‬
‫ויהי‬
‫הבצע‬
‫כאשר‬
‫זקן‬
‫וישם א ת בניו‬
‫ףקחו ש ח ד‬
‫ויטו‬
‫‪ . 18‬ך ק‬
‫‪ . 1 9‬ויהי ביום ה ש מ י נ י ק ך א‬
‫‪ . 2 2‬ויהי ב א ש ר ך א ה יעקב א ת‬
‫יכרת‪:‬‬
‫ישעיהו נה‬
‫יג‬
‫‪ .25‬ויראה יהודה ויחשבה‬
‫‪ •27‬ו ל פ נ י ה ד ב י ר ע ע י ר י ם א מ ה א ך ך ו ע ש ר י ם א מ ה ר ח ב ו ע ש ר י ם א מ ה ק ו מ ת י ו י צ פ ה ו‬
‫‪•31‬‬
‫‪ . 3 2‬ו א ת ה ק ח ל ך ב ש מ י ם ר א ש מ ר ד ר ו ר ח מ ש בלאות וקןמן ב ש ם מ ת צ י ת ו ך ו מ ש י ם ו מ א ת י ם ו ק נ ה ב ש ם ח מ ש י ם ו מ א ת י ם ‪ :‬ש מ ו ת ל כ ג‬
‫‪ •29‬ו ק מ ת י ע ל י ה ם נ א ם י ן צ ב א ו ת ו ה כ ר ת י ל ב ב ל ש ם ו ש א ר ו נ י ן ו נ כ ד‬
‫יבאו ונחו כ ל ם‬
‫בנחלי‬
‫הבתות‬
‫ובנקיקי‬
‫הסלעים‬
‫ובכל‬
‫הנעצוצים‬
‫ובבל‬
‫‪ .33‬ע מ ו ך ו ע ש ה כ ס ף רפידתו זהב מ ר כ ב י א ר ג מ ן תוכו ך צ ו ף א ה ב ה מבנות‬
‫‪ .35‬והןה באשה ש ש ין עליכם להיטיב אתכם ולהרבות‬
‫‪ . 3 6‬ו י ו ע ץ א ל ה ע ם ו י ע מ ד מ ש ד ר י ם ל י ן ו מ ה ל ל י ם ל ה ד ר ת קידש ב צ א ת ל פ נ י ה ח ל ו ץ ו א מ ר י ם ה ו ד ו ל י ן כ י ל ע ו ל ם‬
‫‪ . 3 7‬ו ן ב א ב י ן מ ח נ ה מ צ ר י ם ו ב י ן מ ח נ ה י ? ז ך א ל ו י ה י ה ע נ ן ן ה ה ש ך ו ן א ר א ת ה ל י ל ה ו ל א ק ר ב זה א ל זה כ ל ה ל י ל ה ‪ :‬ש מ ו ת י ד כ‬
‫״ ת ת ל ט ו ב ל פ נ י ה א ל ה י ם ג ם ז ה ה ב ל ו ר ע ו ת ר ו ח ‪ :‬קהלת ב כ ו‬
‫ויהי‬
‫יהושע‬
‫‪ . 2 0‬ויקךא א ל ה י ם ל א ו ר יום ו ל ח ש ך ק ך א ל י ל ה ויהי ע ך ב ויהי ב ק ר‬
‫‪ . 3 4‬ו י ה י א מ ן א ת ה ד ס ה ה י א א ק ז ת ר בת ד ד ו כ י א ץ ל ה א ב ו א ם ו ה נ ע ך ה י פ ת ת א ר ו ט ו ב ת מ ר א ה ו ב מ ו ת א ב י ה ואמה ל ק ח ה מ ר ד כ י ל ו ל ב ת ‪ :‬א ס ת ר ב ז‬
‫‪:‬׳ ת כ ם כ ן י ש י ש י ן ע ל י כ ם ל ה א ב י ד א ת כ ם ו ל ה ש מ י ד א ת כ ם ו נ ס ה ת ם מ ע ל ה א ד מ ה א ש ר א ת ה ב א ש מ ה ל ר ש ת ה ‪ :‬ד ב ר י ם כ ה ס ג‬
‫ב ר א ש י ת י ד א‪-‬ב‬
‫‪ .21‬ויהי ב ש מ ו נ י ם ש נ ה ן א ף ב ע מ א ו ת ש נ ה ל צ א ת בני י ש ר א ל מ א ר ץ מ צ ר י ם ב ש נ ה ה ר ב י ע י ת‬
‫‪ . 2 8‬ו ח מ ש א מ ו ת כ נ ף ה כ ר ו ב הארות ו ח מ ש א מ ו ת כ נ ף ה כ ר ו ב ה ש נ י ת ע ש ר א מ ו ת מקצוה‪ :‬כ נ פ י ו ו ע ד ק צ ו ת כנפיו‪ :‬מלכים א ו כד‬
‫יעלה ה ד ס ןהןה לין ל ש ם‬
‫ומלך ב ל ע היא‬
‫צער‪:‬‬
‫‪.9‬‬
‫מלך‬
‫‪ .23‬ויהי בימי א ח ז ב ן יותם ב ן ע ז י ה ו מ ל ך יהוךה ע ל ה ר צ י ן מ ל ך א ר ם ופקח ב ן ר מ ל י ה ו מ ל ך י ש ר א ל י ר ו ש ל ם‬
‫‪ . 2 6‬חזון י ש ע ן ה ו ב ן א מ ו ץ א ש ר ח ו ה ע ל י ה ו ך ה ו י ר ו ש ל ם ב י מ י ע ו י ח ו י ו ת ם א ח ו יחזקוהו מ ל כ י י ה ו ד ה ‪ :‬ישעיהו א א‬
‫לאות‬
‫ושמאבר‬
‫שמואל‬
‫‪ . 2 4‬ויהי ב י מ י יהוןקים ב ן ייאשןהו מ ל ך י ה ו ך ה ע ד ת ם ע ש ת י ע ש ר ה ש נ ה ל צ ך ק י ה ו ב ן ייאשןהו מ ל ך י ה ו ד ה ע ד ג ל ו ת י ר ו ש ל ם ב ח ך ש ה ח מ י ש י ‪ :‬ירמיהו א ג‬
‫עולם ל א‬
‫ברע‬
‫ברשע‬
‫‪ . 1 6‬ויהי ש א ו ל עוין א ת ךוד מהיום‬
‫בהיז־ש‪:‬יו ה ו א ה ח ד ש ה ש נ י למלך ש ל מ י ה ע ל י ש ך א ל ו י ב ן ה ב י ת ל י י ‪ :‬מלכים א ו א‬
‫י מ ל ח מ ה ע ל י ה ו ל א ן ב ל ל ה ל ח ם עליה‪ :‬ישעיהו ז א‬
‫מלך‬
‫ו ת ך ע ל מ ל ך גוים‪:‬‬
‫‪ . 1 7‬ויהי ב י ן ש ב ה מ ל ך בביתו וין הניח ל ו מ ס ב י ב מ כ ל איביו‪ :‬שמואל ב ז א‬
‫מ ש ה ל א ח ר ן ו ל ב נ י ו ולזקני י ש ר א ל ‪ :‬ויקרא ט א‬
‫ח ל ב ת ל ב ן א ח י א מ ו ו א ת צ א ן ל ב ן א ח י א מ ו ו י ג ש ןעקב ויגל א ת ה א ב ן מ ע ל פ י ה ב א ר ו י ש ק א ת צ א ן ל ב ן א ח י אמו‪ :‬בראשית כ ט י‬
‫בךרלעמר‬
‫‪.13‬‬
‫א ת ה ל א ת ב נ ה ה ב י ת ב י ב ג ף ה י ו צ א מ ה ל צ י ך ה י א י ב נ ה ה ב י ת ל ש מ י ‪ :‬דברי הימים ב ו ט‬
‫י ו ם אחז־‪ :‬ב ר א ש י ח א ה‬
‫בימי‬
‫אמךפל‬
‫ע ש ו מלחמה א ת‬
‫כי‬
‫‪ . 1 5‬ו י ה י ך ו ד ל כ ל ד ר כ ו מ ש ב י ל ו י י ע מ ו ‪ :‬ש מ ו א ל א יוז יד‬
‫ויהי‬
‫עילם‬
‫‪40‬‬
‫•;מצוות הללו נוהגות בה‪,‬‬
‫ע ל פני‬
‫כראשית יא ד‬
‫אלסר‬
‫‪39‬‬
‫דמות יהושע בן נון‪ ,‬כל‬
‫נפוץ‬
‫בל‬
‫מ ל ך שנער אריוף מלך‬
‫‪37‬‬
‫׳;פני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה היא וקהושה לעתיד לבא‪ .‬קשיא דר׳ ישמעאל אדרי ישמעאל‪ .‬ופדקינן תרי תנאי‬
‫וראשו‬
‫ונעשה לנו שם‬
‫הארץ‪:‬‬
‫‪36‬‬
‫שפטים‬
‫ומגדל‬
‫בשמים‬
‫ל‬
‫לישראל‪:‬‬
‫בקעה‬
‫בארץ‬
‫ש נ ע ר וישבו שם‪:‬‬
‫‪34‬‬
‫שמואל‬
‫ויהי‬
‫בנםעם‬
‫מקדם‬
‫בראשית יא ב‬
‫‪33‬‬
‫א‬
‫בראשית ו ה‬
‫וימצאו‬
‫‪5‬‬
‫ח‬
‫בארץ וכל‬
‫היום‪:‬‬
‫הנעצוצים ובכל הנהלולים ייעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ר א ש לכל הבשמים‬
‫שאד זה לשק‪ .‬קשה שעדיין הם‬
‫שנאמר ואתה קה לך בשמים ר א ש מר דרור ומתרגמינן ימרי דכי תהת‬
‫כלשון‬
‫]בבבל[‬
‫מספרין‬
‫הסרפד תהת ושתי הרשעה בת בנו ש ל נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת‬
‫ארמית ונראה דרוצה לומר ]לשון‬
‫בית ה׳ דכתיב רפידתו זהב יעלה הדם זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה‬
‫שהמלכים משתמשין בו‬
‫מלכות[‬
‫שנאמר ויהי אומן את הדמה והיה לה׳ לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא‬
‫שאין שאר ]העם[ מטרין כוי(‪:‬‬
‫יכרת אלו ימי פורים ר׳ יהושע בן לוי פתח לח פיתחא להאי פרשתא מהכא‬
‫בד עופדן‪ .‬גרסינן ולא‬
‫רבה‬
‫גרסינן עפרון דשם רשעים‬
‫והיה כאשר ש ש ה׳ עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם >ומי חדי‬
‫כשמייהוס(‪:‬‬
‫מסקו‬
‫ירקכ ולא‬
‫הקב״ה במפלתן של רשעים והא כתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו‬
‫שלשה‬
‫לה׳ כי לעולם הסדו וא״ר יוהנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי‬
‫שאין הקב״ה שמה במפלתן ש ל רשעים ואמר רבי יוהנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו‬
‫מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב״ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה אמר רבי אלעזר‬
‫הוא אינו ש ש אבל אהרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש ש״מ רבי אבא בר כהנא פתה‬
‫לה פיתהא להאי פרשתא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן הכמה ודעת ושמהה זה מרדכי הצדיק ולהוטא נתן‬
‫ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואםתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית‬
‫המן רבה בר עופרן פתה לה פיתהא להאי פרשתא מהכא ושמתי כםאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים‬
‫מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו רב דימי בר יצהק פתה לה פיתחא להאי פרשתא מהכא‬
‫א‬
‫יצר‬
‫מחשבת לבו רק ר ע בל‬
‫‪31‬‬
‫‪.14‬‬
‫האדמה‬
‫‪ .5‬ו י ר א י ן ב י ר ב ה ר ע ת‬
‫‪30‬‬
‫ולא‬
‫רות א א‬
‫ובנות י ל ד ו להם‪:‬‬
‫‪29‬‬
‫הלכו‬
‫מבית‬
‫‪ .4‬ויהי כ י ה ח ל ה א ד ם‬
‫‪28‬‬
‫בניו‬
‫וילך א י ש‬
‫בניו‪:‬‬
‫ח‬
‫אחךי‬
‫ויהי‬
‫מואב ה ו א ואשתו ושני‬
‫‪26‬‬
‫בדךביו‬
‫ויהי‬
‫בימי‬
‫שפיט‬
‫רעב‬
‫ל ח ם יהודה לגור ב?ידי‬
‫‪25‬‬
‫ויטו‬
‫מהדו‬
‫‪.3‬‬
‫‪38‬‬
‫מנאום‪ ,‬ולא אלו בלבד‬
‫הוא‬
‫אחשורוש‬
‫ועד בוש‬
‫השפטים‬
‫‪24‬‬
‫‪,‬‬
‫המלך‬
‫שבע‬
‫אסתר א א‬
‫‪23‬‬
‫‪35‬‬
‫ויקרא כ ה ל‬
‫ו ע ש ר י ם ו מ א ה מדינה‪:‬‬
‫ה‬
‫‪32‬‬
‫לא‬
‫‪ .2‬ויהי בימי א ה ש ו ר ו ש‬
‫‪22‬‬
‫‪27‬‬
‫לררתיו‬
‫י צ א בייבל‪:‬‬
‫‪21‬‬
‫ט‬
‫בעיר‬
‫א ש רל וח מ ה לצמיתת‬
‫‪18‬‬
‫י‬
‫יגאל‬
‫וקם הבית א ש ר‬
‫‪15‬‬
‫־‬
‫עד‬
‫מלאת ל ו ש נ ה תמימה‬
‫‪11‬‬
‫‪14‬‬
‫]ערכין‬
‫שאין להס[‪ ,‬ס( ]כראיחא‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫לנ‪.‬ץ‪,‬‬
‫<( ]ועי׳ מוס׳ ע״ז י‪ .‬ל״ה‬
‫‪4‬‬
‫‪7‬‬
‫סגהלרץ לט‪:‬‬
‫ע״ש‪ ,‬מ(‬
‫הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא‬
‫לשון צער ויהי בימי אהשורוש הוה המן ויהי בימי שפוט השופטים הוה רעב ויהי כי החל האדם לרוב‬
‫וירא ה׳ כי רבה רעת האדם ויהי בנםעם מקדם הבה נבנה לנו עיר ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה ויהי‬
‫בהיות יהושע ביריחו והרבו שלופה בידו ויהי ה׳ את יהושע וימעלו בני ישראל ויהי איש אהד מן הרמתים‬
‫כ י אה הנה אהב וה׳ סגר רהמה ויהי )כי( זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל‬
‫]וה׳ עמו[ ויהי שאול עוין את דוד ויהי כי ישב המלך בביתו > רק אתה לא תבנה הבית והכתיב‬
‫״ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום רדתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב‬
‫ה נ א ויהי ביום השמיני וכתיב התם ויהי >)בקר( יום אהד הא שכיב נדב ואביהוא והכתיב ויהי בשמונים‬
‫שנה וארבע מאות שנה והכתיב ויהי כאשר ראה יעקב את רהל והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והאיכא‬
‫שני והאיכא שלישי והאיכא טובא >אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון‬
‫צער חמשה ויהי בימי הוו ויהי בימי אהשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל ויהי בימי אהז‬
‫ויהי בימי יהויקים י>)א״ר( לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אהים הוו מאי קמ״ל כי הא‬
‫׳>דא״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית המיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים‬
‫ונביאים מנלן מתמר דכתיב ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכםתח פניח ויחשבח לזונה‬
‫אלא משום דכםתה פניח בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד‬
‫נביאים דא״ר לוי מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו וכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ וא״ר לוי‬
‫דבר זה > מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המרה תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר‬
‫אמות לכל רוח וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך יוכתיב כנף הכרוב חאחד עשר אמות וכנף הכרוב‬
‫חאחד ע ש ר אמות ארון גופיה היכא הוה קאי אלא לאו שמע מינה בנם היה עומד ר׳ יונתן פתה לה פיתחא‬
‫להאי פרשתא מהכא וקמתי עליהם וגו׳ והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה׳ שם זה הכתב שאר‬
‫זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי רבי שמואל בר נחמני פתה לה פיתחא להאי פרשתא מהבא ת ח ת הנעצוץ‬
‫יעלה ברוש ותהת הםרפד יעלה הדם תחת הנעצוץ תהת המן הרשע י׳ שעשה עצמו ע״ז דכתיב ובכל‬
‫‪8‬‬
‫ואייל[‪,‬‬
‫‪ (1‬שומה י‪ ,:‬ש( נ״נ צנו‪ .‬יומא‬
‫‪ . 3 8‬כ י ל א ד ם ש ט ו ב ל פ נ י ו נ ת ן חכמה ו ד ע ת ו ש מ ח ה ו ל ח ו ט א נ ת ן ע נ ץ ל א ס ו ף ו ל כ נ ו ס‬
‫‪ . 3 9‬ו ן ס ר ה מ ל ך א ת ט ב ע ת ו א ש ר ה ע ב י ר מ ה מ ן ו י ת נ ה ל מ ר ד כ י ו ת ש י ם א ס ת ר א ת מ ר ד כ י ע ל ב י ת ה מ ן ‪ :‬אסתר ה ב‬
‫‪ .40‬ושמתי כסאי בעילם והאבךתי מ ש ם מ ל ך ושרים נאם‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( ס״א מרדכי‪ (5 ,‬ע״ז נ ‪:‬‬
‫קדושין ענ‪ ,.‬ג( ןסענימ ז‪:‬ן‪,‬‬
‫י ( סנהדרין כ‪ ,:‬ה( ]צ״ל‬
‫ואחשורושן‪,‬‬
‫ננוכדנצר‬
‫ו( ]צ״ל ואמרו אין והשניע‬
‫אמ הממלכה ואת הגר וגוי[‪,‬‬
‫ז( ]צ״ל יענדו אתו את‬
‫נמנדנצר מלך ננל ואת אשר‬
‫לא יתן וגוי[‪ ,‬ח( ]צ״ל לנון‪,‬‬
‫‪] (p‬דנריס כח[‪,‬‬
‫־א‪.‬‬
‫עמלק‪ :‬אעשה לכם‪ .‬אף אלו כמעט כלו‪ :‬אחיו של ראש‪ .‬כלומר‬
‫פי עבדים אנחנו‪ .‬פסוק הוא בספר עזרא וסיפא ויט עלינו חסל לפני‬
‫לומה לו‪ :‬בן גילו‪ .‬בן מזלו‪ .‬שניהן רעת אחת היה להן‪ :‬בקש‬
‫)‪ 0‬שרי פרס לתת מעלינו מחיה‪ :‬באש בימי נבוכמצר‪ .‬שהטילנו‬
‫להחריב‪ .‬יסול שיסל זרובבל בבית המקלש כימי כורש לפני אחשורוש‬
‫לתוך הכבשן‪ :‬אימתי ראו כל אפסי א ר ן את ישועת אלהיט בימי‬
‫כמו שאמור כספר עזרא )פרק ל(‪ :‬שטנה‪ .‬שנמנה לשטן להם שלא‬
‫מרדכי‪ .‬שהלכר נגלה לכל האומות שהלכו אגרות בכל העולם‪:‬‬
‫יבנוהו‪ :‬אח‪ .‬אוי‪ :‬אברם הוא אברהם‪.‬‬
‫מסורבלין‪ .‬מלובשין בבשר‪ :‬נעשה‬
‫פסוק הוא בלבד הימים‪ :‬שמלך‬
‫שונאו של הקדוש ברוך הוא מך‪.‬‬
‫כ י עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו‬
‫מעצמו‪ .‬שלא היה מזרע המלוכה‪:‬‬
‫כמי שלא היה יכול להושיע‪ :‬אדם‬
‫אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרם אימתי‬
‫כי הוא רודה‪ .‬כתיב בשלמה‪ :‬כשם‬
‫ולא מלך‪ .‬זה המן‪ :‬ר ב מתנה‬
‫בזמן >המן רבי חנינא בו־ פפא פתח לה‬
‫שמלך על ספסח )י( ועל עזה וכוי‪.‬‬
‫]אמר[ מהבא‪ .‬פתח פתחא‪] :‬הדא‬
‫פתהא להא פרשתא מהכא הרכבת אנוש‬
‫והכי קאמר כי הוא רולה בכל עבר‬
‫דכתיב כו׳[‪ .‬מה שכתב בתורה‬
‫באנו באש ובמים באש בימי‬
‫לראשנו‬
‫הנהר כמו ממפסח ועל עזה‪:‬‬
‫ואין קונה»( גזר המן שלא יהא ארס‬
‫נבוכדנצר הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו‬
‫מלכו בכיפה‪ .‬תחת כל כיפת הרקיע‪:‬‬
‫רשאי לקנות מהן לעבד‪ :‬ושמואל‬
‫הא דאמרן‪ .‬מהולו ועל כוש‪:‬‬
‫לרויה בימי המן רבי יוחנן פתח לה פתחא‬
‫לא‬
‫פתחא‬
‫« מהכא‪.‬‬
‫אמר‬
‫סימן‬
‫מאסתים וגר‪ :‬ואם לא תורישו וגוי‪.‬‬
‫להא פרשתא מהכא זכר הםדו ואמונתו‬
‫‪S‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫גם׳ אדם ולא מלך‪ .‬עי׳‬
‫ע״ז‬
‫דף‬
‫ג ע״א‬
‫תד״ה‬
‫ד״ה‬
‫כהניס‪:‬‬
‫רש״י‬
‫םםודבלין‬
‫פלובשין‪ .‬עי׳‬
‫רש״י שנת דף קלז ע״נ‬
‫‪3‬‬
‫ד״ה קטן המסורנל‪ :‬אף אלו נענשו על שחמל שאול על‬
‫לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי‬
‫ד״ה אח אד‪ .‬עי׳ סנהדרין‬
‫דף קנ ע״נ ונרש״י שס ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר ריש לקיש פתח לה פתהא להא פרשתא מהכא ארי נוהם ודוב‬
‫ד״ה את לשמיס‪ .‬ונרש״י שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע דכתיב ביה עלה אריה מסובכו דוב שוקק זה‬
‫הושע יג סו‪:‬‬
‫אהשורוש דכתיב ביה וארו חיוה אהרי תניינה דמיה לדוב זותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב‬
‫ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין ש ע ר כדוב ואין להם מנוהה כדוב מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל‬
‫הגהות הב״ח‬
‫שהם דלים מן המצות ר׳ אלעזר פתה לה פתחא להא פרשתא מהכא בעצלתים ימך המקרה ובשפלות‬
‫) א ( גם׳ אמר רנ ויי והי ידים ידלוף הבית > בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב״ה מ ך ואין‬
‫שכתוב‬
‫מה‬
‫נתקיים‬
‫בתורה והתמכרתם שס‪ :‬מ ך אלא עני שנאמר ואם מ ך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב״ה שנאמר המקרה במים עליותיו רב‬
‫) ב ( יט״י ד״ה כי ענדיס נחמן בר יצהק פתה לה פתהא להא פרשתא מהכא ש י ר המעלות לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי‬
‫וכו׳ צפני מלכי פרס‪:‬‬
‫)ג( ד״ה ושמואל אמר ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם א ד ם ולא מלך רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא ברבות צדיקים‬
‫פתח פתחא מהכא לא‬
‫מאסתים‪ ) :‬ד ( ד״ה כשס ישמה העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים ישמה העם זה מרדכי ואםתר דבתיב והעיר שושן צהלה‬
‫שמלך על תפסח‪ .‬נ״נ הא ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן דכתיב והעיר שושן נבוכה רב מתנה אמר מהכא כ י מי גוי גדול‬
‫דלא פרש״י כלום על כשס‬
‫‪ M‬ו י ה י בימי אחשורוש אמר רב ויי‬
‫אשרכוש לו אלהים קרובים אליו רב אשי אמר מהכא א ו הנסה אלהים וגר‬
‫שמלך מהודו ועד‬
‫משוס ללשס הוזכר מהודו והי <א> הדא דכתיב והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפהות וגו׳ ושמואל אמר ל א מאסתים ולא געלתים‬
‫עד כוש תחילה ולא זו אף‬
‫זו קאמר אבל הכא הזכיר לכלותם לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי נבוכדנצר לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי‬
‫דקרא‬
‫תפסת ועזה בסוסיה‬
‫פרסיים כי אני ה׳ אלהיהם בימי גוג ומגוג במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל‬
‫קשיא וצריך לפרש דה׳׳ק כי‬
‫הנניה מישאל ועזריה ולא געלתים בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק והשמונאי ובניו ומתתיה כה״ג‬
‫הוא רודה כוי‪:‬‬
‫לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית‬
‫רבי וחכמי דורות כי אני ה׳ אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם רבי לוי אמר‬
‫הגהות הגר״א‬
‫ואם לא תורישו את יושבי הארץ רבי חייא אמר מהכא והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה‬
‫מהכא‬
‫]א[ גם׳ הנסה אלהיס וגו׳‬
‫רב אמר מהנא והתמכרתם לכם ‪ w‬אחשורוש אמר רב אהיו של ר א ש ובן גילו של ראש אהיו של ראש אהיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא‬
‫כו׳ נצ״ל‪ ] :‬נ [ שם אעשה ראש שנאמר א נ ת הוא רישא די דהבא בן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא ההריב הוא ביקש‬
‫לכם דהי בימי אמשורוש‬
‫אמר רב ויי והי אתשורוש להתריב שנאמר ובמלכות אהשורוש בתהלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם ושמואל אמר‬
‫אמר רב כו׳ כצ״ל‪:‬‬
‫שהושהרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה ורבי יוהנן אמר כל שזוכרו אמר אה לראשו ורבי הנינא‬
‫אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנאמר וישם המלך אהשורוש מם הוא אחשורוש הוא ברשעו מתהילתו‬
‫ועד סופו ה ו א עשו הוא ברשעו מתהילתו ועד סופו הוא דתן ואבירם הן ברשען מתהילתן ועד סופן הוא‬
‫מוםף רש״י‬
‫וארו‪ .‬והנה‪ .‬אחרי‪ .‬המלך אהז הוא ברשעו מתהילתו ועד סופו אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתהילתו ועד סופו הוא אהרן‬
‫)עיז‬
‫אחרת‬
‫ו ד ו ד הוא הקטן חוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם‬
‫ב‪ .(:‬ומשה חן בצדקן מתחילתן ועד סופן‬
‫ומסורבלין‪ .‬נעלי בשר‬
‫לשון עוני ושומן הוא שבקטנוהו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו‬
‫ובעלמא נמי אמרינן )שבת בהכמה המולך אמר רב שמלך מעצמו אמרי לה לשבה ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבה דלא הוה איניש‬
‫קלז‪ (:‬קנון מסורבל בבשר‪,‬‬
‫המלובש בבשר כסרבל דהשיב למלכא כוותיה ואמרי לה לגנאי דלא הוה הזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם מהודו ועד‬
‫וקדושיו עב‪ (.‬ולשון מלבוש כוש רב ושמואל הד אמר הודו בםוף העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי כשם‬
‫הוא כמו )דניאל ג( כפיתו‬
‫נסרנליהון )ע־ז ב‪ .(:‬ואין שמלך על הודו וכוש כך מלך מםוף העולם ועד סופו כיוצא בדבר אתה אומר כ י הוא רודה בכל עבר‬
‫להם מנוחה כדוב‪ .‬דוב‬
‫אין לו מנוחה אלא הולך הנהר מתפסה ועד עזה י׳ רב ושמואל הד אמר תפסה בסוף העולם ועזה בםוף העולם והד אמר תפסה ועזה‬
‫ובא כל שעה ושם( כשהוא בהדי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על תפסה ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו שבע ועשרים ומאה מדינה‬
‫קשור הולך ובא ממיל‬
‫סביבומיו וקדושי! שםן‪ .‬כך אמר רב חםדא בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה ו ש נ י היי‬
‫מלך ע ל כל העולם עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא מכדי כתיב מהודו ועד כוש‬
‫כולו‪ .‬והכי קאמר קרא ט‬
‫הוא רודה בכל עבר הנהר שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי ש״מ לדרשה‪ :‬תנו רבנן שלשה מלכו‬
‫כמחפסח ועד עזה בכיפה ואלו הן אהאב ״ואהשורוש ונבוכדנצר אהאב דכתיב ה י ה׳ אלהיך‬
‫שלשה מלכו ככל העולם כולו‪.‬‬
‫)סוהדרי! כ‪.(:‬‬
‫חשיב‬
‫דלא‬
‫והא‬
‫אם יש גוי וממלכה אשר לא שלה אדוני שם לבקשך יי וגו׳ ואי לא דהוה‬
‫אלכסנדר׳ מוקדון משוס דלא איירי‬
‫והיה הגוי‬
‫מליך עלייהו היכי מצי משבע להו נבוכדנצר דכהיב‬
‫הכא אלא באותם הכתובים להדיא‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫והממלכה אשר לא ׳זיתן את צוארו בעול מלך בבל אהשורוש הא דאמרן‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ג‬
‫‪9‬‬
‫‪8‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪8‬‬
‫‪12‬‬
‫‪14‬‬
‫‪13‬‬
‫‪16‬‬
‫‪15‬‬
‫‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫‪20‬‬
‫‪19‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪26‬‬
‫‪25‬‬
‫‪28‬‬
‫‪27‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫אחשורוש אחיו של ראש‬
‫םימן‬
‫ובן גילו של ראש‪ ,‬פי׳‬
‫אחשורוש אח שוה לראש‪.‬‬
‫אחיו של נבוכדנצר כר‪.‬‬
‫הוא‬
‫אחשורוש‪,‬‬
‫ברשעתו‬
‫מתהילתו‬
‫הוא‬
‫ועה‬
‫סופו‪ .‬ת״ר שלשה מלכו‬
‫בכיפה‪,‬‬
‫ונכוכד]נצר[‬
‫כוי‪.‬‬
‫אהאב‬
‫ואחשורוש‬
‫אתה‬
‫תורה אור השלם‬
‫בי‬
‫‪.1‬‬
‫עבדים‬
‫אנחנו‬
‫לא‬
‫זגזבנו‬
‫ובעבךתנו‬
‫אלהינו ויט עלינו חסד‬
‫לפני מלבי פרם לתת לנו‬
‫מחיה לרומם את בית‬
‫אלהינו‬
‫את‬
‫ולהעמיד‬
‫חךבתיו ולתת לנו גדר‬
‫ביהודה ובירושלים‪:‬‬
‫עורא ט ט‬
‫‪.2‬‬
‫הרכבת‬
‫לראשנו‬
‫אנוש‬
‫באש‬
‫באנו‬
‫ובמים‬
‫ותוציאנו‬
‫לו־ויה‪:‬‬
‫תהלים סו יב‬
‫‪.3‬‬
‫זכר חסדו ואמונתו‬
‫לבית יעזךאל ר א ו כ ל‬
‫אפסי א ר ץ את ישועת‬
‫תהלים צח ג‬
‫אלהעי‪:‬‬
‫‪ .4‬ארי נהם ן ד ב שוקק‬
‫מ ש ל ר ש ע ע ל עם ךל‪:‬‬
‫משלי כח טו‬
‫‪.5‬‬
‫עלה אריה מסבכו‬
‫ומשחית גוים נסע י צ א‬
‫ממקמו‬
‫לשום‬
‫ארצך‬
‫לשפלה‬
‫עריך‬
‫תצינה‬
‫מאין יושב‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫ירמיהו ד ז‬
‫וארו‬
‫תנעה‬
‫אחרי‬
‫היוה‬
‫לריב‬
‫ך?לןה‬
‫ו ל ש ט ר חד הקבלת ותלת‬
‫עלעין בפמה בין שנה‬
‫וכן‬
‫אמרין‬
‫קומי‬
‫לה‬
‫אכלי ב ש ר שגיא‪:‬‬
‫דניאל ז ה‬
‫‪.7‬‬
‫ימך‬
‫בעצלתים‬
‫הבלקךה ובשפלות ירים‬
‫ידליף הבית‪:‬‬
‫קהלת י יה‬
‫‪ .8‬ואם מ ך הוא מ ע ר ב ך‬
‫והעמידו‬
‫הכהן‬
‫לפני‬
‫והעריך אתו הכהן ע ל‬
‫פי א ש ר ותשיג יה הנדר‬
‫יעריכנו הכהן‪:‬‬
‫ויקרא בז ח‬
‫הבוקךה‬
‫‪.9‬‬
‫עליותיו‬
‫במים‬
‫עבים‬
‫השם‬
‫רבובו הבלהלך ע ל ?נפי‬
‫תהלים קד ג‬
‫רוח‪:‬‬
‫‪ .10‬שיר המעלות ל ד ו ד‬
‫לולי ין שהןה לנו יאמר‬
‫נא‬
‫לולי‬
‫ישיאל‪:‬‬
‫ין‬
‫שדדה לנו ?קום עלינו‬
‫תהלים קכר א‪-‬ב‬
‫אדם‪:‬‬
‫‪.i 1‬‬
‫צדיקים‬
‫בךבות‬
‫ישמח העם וב?לש'ל ר ש ע‬
‫משלי כט ב‬
‫יאנח עם‪:‬‬
‫‪ .12‬ומרדכי ן צ א מלפני‬
‫המלך‬
‫מלכות‬
‫בלבוש‬
‫תכלת ו ד ו ר ועטרת ןהב‬
‫גדולה‬
‫ותכריך‬
‫וארגמן‬
‫והעיר‬
‫בוץ‬
‫שושן‬
‫צהלה ושימחה‪:‬‬
‫אסתר ח טו‬
‫‪. 13‬‬
‫הרצים‬
‫ןצאו‬
‫בדבר‬
‫דנללך‬
‫דחופים‬
‫נתנה‬
‫והדת‬
‫הביךה‬
‫ןשבו‬
‫בשושן‬
‫ןהמן‬
‫והמלך‬
‫והעיר‬
‫לשתות‬
‫שושן נבוכה‪:‬‬
‫אסתר ג טו‬
‫‪ .14‬כי מי גוי גדול א ש ר‬
‫לו אליהים קרבים אליו‬
‫בין אלהינו בבל קןאנו‬
‫אליו‪:‬‬
‫‪.15‬‬
‫דברים ד ז‬
‫או הנסה אלהים‬
‫לקחת‬
‫לבוא‬
‫גוי‬
‫לו‬
‫מקרב גוי במסת באתת‬
‫ובמלחמה‬
‫ובמופתים‬
‫ובןד חזקה ובזרוע נטויה‬
‫ובמוראים‬
‫אשר‬
‫גדילים‬
‫עשה‬
‫אלהיבם‬
‫לעיניך‪:‬‬
‫בכל‬
‫לכם‬
‫ין‬
‫?מצרים‬
‫דברים ד לד‬
‫‪ .16‬ויהי בימי אהשורוש‬
‫הוא‬
‫אזחשורוש המלך‬
‫ועד‬
‫מהדו‬
‫ועשרים‬
‫כוש‬
‫שבע‬
‫ומאה‬
‫ואף גם זאת בהיותם ? א ר ץ איביהם‬
‫‪18‬‬
‫נלדינה‪ :‬אסתר א א ‪ .17‬והשיבך ין מצךיב באניות ב ד ר ך א ש ר אמרתי ל ך ל א תיסיף ע ו ד לךאיתה והך‪1‬מבךתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה‪ :‬דברים כה סח‬
‫ל א מאסתים ו ל א געלתים לכלתם להפר בריתי אתם בי אני ין אלהיהם‪ :‬ויקרא כו מד ‪ .19‬ואם ל א תורישו את ישבי ה א ר ץ ?לפניכם והןה א ש ר תותירו מהם לשבים בעיניכם ולצנינם בצדיבם וצררו אתכם‬
‫ע ל ה א ר ץ א ש ר אתם י'ש?ים בה‪ :‬במדבר לג נה‬
‫ר א ש ה די ךח?א‪ :‬דניאל ב לה‬
‫‪ .20‬והןה כ ^ ש ר דמיתי לעשות להם אעשה לכם‪ :‬כמדבר לג נו‬
‫‪ .22‬ו?מלבות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה ע ל ישבי יהוךה ףרושלם‪ :‬עזרא ד ו‬
‫אלוף עירם אלה אלופי אדום למישבתם ב א ר ץ אחזתם הוא ע ש ו אבי אדום‪ :‬בראשית לו מג‬
‫בהצתם ע ל ין‪ :‬במדבר כו ט‬
‫‪ .21‬ובבל די ךירין ?ני אנשא חיות בךא ועוף שברא יהב בידך ןךזע‪1‬לטך בכלהין אנה הוא‬
‫‪ .25‬ובני אליאב נמואל וךתן ואביךם הוא דתן ואבירם קריאי העדה א ש ר הצו ע ל משה ועל אהרן בעדת קרה‬
‫‪ .26‬ו ? ע ת הצר לו ויוסף ל מ ע ו ל ?ין הוא המלך אחז‪ :‬דברי הימים ב כה כב‬
‫בני י ש ר א ל כלאךץ נלצרים ע ל צבאתם‪ :‬שמות ו כו‬
‫דדה לו כלכל עבריו נלסביב‪ :‬מלכים א ה ה‬
‫‪ .23‬דשם חנללך אחשורוש מם ע ל ה א ר ץ ואיי דדם‪ :‬אסתר י א‬
‫‪ .24‬אלוף מגדיאל‬
‫‪ .27‬א ? ך ם הוא א?ךהם‪ :‬דברי הימים א א כו‬
‫‪ .29‬ו ת ר הוא הקטן ו ש ל ש ה הגדלים הלכו אחרי שאול‪ :‬שמואל א יז יד‬
‫‪ .28‬הוא אהרן ונישה א ש ר א מ ר ין להם הויציאו את‬
‫‪ ? .30‬י הוא ר ד ה ? כ ל עבר הנהר נלתפסח ועד עזה בכל מלכי ע ב ר הנהר ושלום‬
‫‪ .31‬ויקח עבלךם את יוכבד דיךתו לו ל א ש ה ותלד לו את אהרן ואת משח ושני חיי עקלךם ש ? ע וקולשים ומאת שנה‪ :‬שמות ו כ‬
‫א ש ר ל א שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין והשביע את הממלכה ואת הגוי כי ל א יכזצאכה‪ :‬מלכים א יה י‬
‫צוארו בעל מל‪ ? ? -‬ל בחרב וברעב ובדבר אפקד ע ל הגוי ההוא גאם ין ע ד תמי אתם בח־ו‪ :‬ירמיהו כז ה‬
‫‪ .32‬חי ין אליהיך אם י ש גוי ומ?ללכה‬
‫‪ .33‬והת־ז הגוי והממלכה א ש ר ל א יעבדו אתו את גבוכךנאצר מ ל ך בבל ו א ת ; א ש ר ל א יתן את‬
‫יא‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫גה׳‬
‫)א(‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫הויא‬
‫הא‬
‫)ב(‬
‫הוה‬
‫שם‬
‫שנע ללא‬
‫הא‬
‫מלך‪:‬‬
‫)ג( רש״• ל״ה כשנתיישנה‬
‫ועכשיו‬
‫וכו׳‬
‫נתיישנה‬
‫דעתו הס׳׳ל‪ ) :‬ד ( ד״ה גלו‬
‫נשנע וכו׳ נשנת שמנה‬
‫למלכו נסוף ספר כצ״ל‬
‫וחינח‬
‫)ה(‬
‫ננוכדנצר‬
‫נא״ד‬
‫נמחק‪:‬‬
‫נשנה‬
‫למלכוחו‬
‫שניה‬
‫כדאמרינן‬
‫ולא‬
‫לקמן‬
‫תורנות‬
‫הגלהו‬
‫ירושלים‬
‫י״א שנה‬
‫כיי‬
‫דהויא‬
‫ונו׳‬
‫כדכתיב‬
‫ויהי‪) :‬ו( ד״ה נשא אויל‬
‫ננל‬
‫מרולך‬
‫מלך‬
‫בשנת‬
‫מלכותו‬
‫וגו׳‬
‫למדני‪:‬‬
‫)ז( ד״ה חלא וכו׳ בשנת‬
‫שחים‬
‫ושוכ‬
‫וכו׳‬
‫מלך‬
‫שנה שלישיח‪) :‬ח( ד״ה‬
‫איהו כמה וכו׳ הרי י״ג‬
‫למלכי‬
‫דהא‬
‫אומומ‪:‬‬
‫) ט ( ד״ה שנים מקוטעוח‬
‫וכוי משל‬
‫ראשון‬
‫הפרסי‬
‫אחרון‬
‫בשל‬
‫יכו׳‬
‫וכורש‬
‫שמנינן להס ה׳‬
‫שניס ולא וכוי לדרייש נן‬
‫אחשורוש מזרע מ ד י ולא‬
‫אהשורוש‬
‫זהו‬
‫המלך‬
‫שזה קדמו שנים הרבה‬
‫ותניא נסלר עולם כצ״ל‬
‫וחינוח נספר דניאל נשנח‬
‫שלש למלכוח‬
‫)י(‬
‫נמחק‪:‬‬
‫בשנות‬
‫כורש‬
‫וגו׳‬
‫בא״ה‬
‫וגס‬
‫ננוכלנצר‬
‫ללדוש‬
‫שתים‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫וכו׳‬
‫האהרון‬
‫הס׳׳ל‪:‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫כסופו למדנו שכשנה שניה למלכותו ניכשו‪ :‬נשא אויל מרודך מלך‬
‫סימן שלמה סגחריג דריוש לורש‪ :‬לא סליק מלכוהיה‪ .‬לא השלים‬
‫מלכותו שהרי ננורד כדאמרינן כמסכת גינוין !ק־ סח‪ :>:‬הניחא למאן בבל וגוי)י(‪ .‬למדנו שמלך אויל מרודך כשנת ל״ז לגלות יהויכין וכבר‬
‫ו א מ ר וכוי‪ .‬כמס׳ גיכוין פ׳ מי שאחזו‪ :‬על העליונים‪ .‬על השדים‪ :‬מלך נכוכדנצר שמונה שנים קודם גלות יהויכין שמונה ול״ז הרי מ״ה‬
‫וכ״ג דאויל מרודך וכ׳ דבלשצר‪ :‬אפיק מאני דביה המקדש‪ .‬כשנת‬
‫כשבה המלך‪ .‬משמע כתחילת מלכותו והדר כתיכ כשנת שלש‪:‬‬
‫שלישית למלכותו‪ :‬אמר‪ .‬אחשורוש‬
‫לשנתיישבה רעתו‪ .‬שמתחלה היה‬
‫איהו ודאי מיטעא טעי‪ :‬אנא חשיבנא‬
‫דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו‬
‫)םימן שסד״ך( ותו ליכא והא איכא שלמה‬
‫כוי לגלוה גבל‪ .‬תחילת גולה שהגלה‬
‫שכעיס שנה לגלות בבל ועכשיו‬
‫לא םליק מלכותיה הניהא למ״ד ימלך והדיוט‬
‫אח יכניה‪ :‬כמה בצירן‪ .‬משבעים‬
‫נתיישכה « ‪ :‬מאי היא‪ .‬חושכניה‬
‫אלא למ״ד מלך והדיוט ומלך מאי איכא‬
‫משנת שתים לכלשצר תמני אותן‬
‫מלאות‬
‫וטעותיה‪ :‬לפי‬
‫דכלשצר‬
‫למימר שלמה מילתא אהריתי הוה ביה‬
‫שמונה שנים שמלך נכוכדנצר לפני‬
‫לגבל‪ .‬כסבור הוא למלכות בבל‬
‫שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר‬
‫הגלותו את יכניה שלא היה לו‬
‫מיום שנטלה ככל מלכות וזה נבוכדנצר‬
‫חשב‪.‬‬
‫ומכאן‪:‬‬
‫למממן‬
‫לבלשצר‬
‫•וישב שלמה על כםא ה׳ והא הוה םנהריב‬
‫נטל מלכות מאסר חדון מלך אשור‪:‬‬
‫אחשורוש מכ׳ לכלשצר עד שלש שלו‪:‬‬
‫חשב‪ .‬כלשצר מ״ה דנכוכדנצר וכ״ג‬
‫דכתיב מ י בכל אלהי הארצות האלה אשר‬
‫ועייל‪ .‬הנך תמני תחותייהו‪ :‬חדא‬
‫דדיה‪.‬‬
‫וחרחי‬
‫מרודך‪:‬‬
‫דאויל‬
‫הצילו את ארצם מידי הא יא( איכא ירושלים‬
‫דבלשצר‪ .‬דהרי ‪ m‬משנת שתים‬
‫דאשכחן דבלשצר מלך תלת שנין‬
‫דלא כבשה והא איכא דריוש דכתיב דריוש‬
‫שלמו שבעים שנה לפי מניינו ושוב‬
‫דכתיכ כספר דניאל <ח( בשנת שלש‬
‫מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די‬
‫מנה שלישית‪ :‬וחמשה דדריוש המדי‬
‫למלכות כלשצר המלך חזון נראה‬
‫דיירין בכל ארעא שלמכון יםגא הא )נ> איכא‬
‫וכורש הפרסי‪ .‬דכתיב ודריוש מדאה‬
‫אלי אני דניאל וגוי‪ :‬גלו בשבע‬
‫שבע דלא מלך עלייהו דכתיב ש פ ר קדם‬
‫קכיל מלכותא !דניאל ‪ 0‬ואחריו מלך‬
‫גלי בשמונה‪ .‬חד גלות הוא וקראי‬
‫כורש הראשון שנתן רשות לכני‬
‫דריוש והקים על מלכותא לאהשדרפניא‬
‫קא דריש כתיכ כגלות יהויכין כשנת‬
‫הגולה לעלות שנאמר כה אמר כורש‬
‫שמונה )י( למלכות נבוכדנצר בסוף‬
‫מאה ועשרין והא איכא כורש דכהיב כ ה‬
‫וגו׳ )עזרא א(‪ .‬וקסלקא דעתך השתא‬
‫בסופוי(‬
‫ספר מלכיםי( ובספר ירמיה‬
‫אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ‬
‫שמלכו כין שניהן ה׳ שנים אע״ג‬
‫אשר הגלה נכוזראדן בשנת שבע‬
‫נתן לי ה׳ התם אשתבוחי הוא דקא משתבח‬
‫דלא כתיכ כקרא‪ :‬והרסי דאחשורוש‪.‬‬
‫אלא שמונה למלכות נכוכדנצר ושבע‬
‫בנפשיה‪ :‬בימים ההם כשבת המלך וכתיב‬
‫ככר עכרו לו שתי שנים‪ :‬מחרבות‬
‫לכיכוש יהויקיס שככשו תחתיו כשנה‬
‫בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי‬
‫ירושלים‪ .‬גלות צדקיהו שנשרפה‬
‫שניה למלכותו )מ ולא הגלהו רהי‬
‫כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר‬
‫העיר ובו כהליא כתיכ דלחרכות‬
‫לו עכד שלש שנים וי״ח וי״ט כתיכ‬
‫ירושלים בעי למימניא דכתיב בספר‬
‫בגלות צדקיהו בסוף ספר ירמיה ח(‬
‫השב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא מאי‬
‫דניאל )ט( למלאות לחרכות ירושלס‬
‫שהיא‬
‫ירושלים‬
‫חורבות‬
‫והיינו‬
‫היא דכתיב כ י לפי מלאת לבבל שבעים‬
‫שכעיס שנה‪ :‬׳(חדיםר‪ .‬שכך עמד‬
‫י״א שנה אחר גלוח יהויכין דכתיכ»(‬
‫שנה אפקוד אתכם וכתיב למלאות להרבות‬
‫הכית אחר גלות יכניה‪ :‬איהו למה‬
‫ויהי כעשתי עשרה שנה למלך צדקיהו‬
‫ירושלם שבעים שנה השוב ארבעין וחמש‬
‫מלך ארביסר‪ .‬דכתיכ כשנת שתים‬
‫וגו׳ ומאי י״ח וי״ט י״ח לכיכוש יהויקיס‬
‫דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך‬
‫עשרה הפיל פור הוא הגורלי( ולשנה‬
‫ר״ט למלכות נבוכדנצר‪ :‬דאמר מ ר‬
‫ותרתי דידיה הא ׳שבעים אפיק מאני דבי‬
‫אחרת נעשה הנס הרי י״ג)ח( דמלכי‬
‫שנה ראשונה ליבש נינוה‪ .‬שהיתה‬
‫ואשתמש בהו ונבוכדנצר מנלן‬
‫מקדשא‬
‫אומות העולם מתשרי מנינן ונתחדשה‬
‫ראש מלכות אשור שהיה מלך בנינוה‪:‬‬
‫השנה כתשרי וכתיכ לשנה אחרת‬
‫שניה ליבש יהויקים‪ .‬קראי קא‬
‫דארבעין וחמש שנין מלך דאמר מר >גלו‬
‫לקיים את אגרת הפורים הזאת השניתל(‬
‫דדש כסדר עולם כתיב בראש ספר‬
‫בשבע גלו בשמונח גלו בשמונח עשרח‬
‫הרי י״ד‪ :‬באדין‪ .‬בימי כורש כטילת‬
‫דניאל כשנת שלש למלכות יהויקיס‬
‫לכיבוש‬
‫בשבע‬
‫עשרה גלו‬
‫בתשע‬
‫גלו‬
‫עכידת כית אלהא שצוה כורש לבנות‬
‫כא נכוכדנצר כירושלים דתן ה׳ את‬
‫שמונה‬
‫שהיא‬
‫יהויכין‬
‫גלות‬
‫יהויקים‬
‫וחזר בו על ידי צרי יהודה ומימין‬
‫יהויקים בידו אפשר לומר כן והלא‬
‫לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש‬
‫כמו שכתוב בספר עזרא* עד שנת‬
‫לא מלך אלא בשנת ארבע ליהויקים‬
‫יהויקים גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה‬
‫תרתין למלכות דריוש השני שמלך‬
‫שנאמר כספר ירמיה )מה( הדבר‬
‫לנבוכדנצר דאמר מר י( שנה ראשונה כיבש‬
‫אחר אחשורוש ונקרא שלשה שמות‬
‫אשר היה כשנת הרביעית ליהויקים‬
‫דריוש כורש ארתחשסתא׳(‪ :‬שנים‬
‫היא שנה הראשונה לנכוכדנצר אלא‬
‫ויהי‬
‫נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב‬
‫מקוטעות היו‪ .‬אותן שנים שמנינן‬
‫מה תלמוד לומר כשנת שלש למלכות‬
‫כשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך‬
‫למעלה יש כהן שנכלעו משל אחרון‬
‫יהויקיס כשנת שלשה למרדו לאחר‬
‫יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה‬
‫)»‪ 0‬בראשון כגון לדריוש המדי וכורש‬
‫שכיבסו עכדו שלשה שנים ומרד כו‬
‫להדש נשא אויל מרודך מלך בבל ]בשנת‬
‫שמנינן להם ה׳ שנים לא תמצא אלא‬
‫שנאמר ויהי לו ףהויקיס[ עכד שלש‬
‫מלכותו[ את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא‬
‫ד׳ דכתיב כשנת אחת לדריוש כן‬
‫שנים וישכ וימרד כו )מלכים כ כל(‬
‫אותו מבית הכלא תמני ותלתין ושבע הרי‬
‫אחשורוש כספר דניאל <ט> כשנת‬
‫ולמדך כאן שעמד כמרדו שלש שנים‬
‫ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת‬
‫שלש למלכות כורש וגרס( ותניא כסדר‬
‫הרי ששה שנים לכיכושו וכפעם הזאת‬
‫עולם לא מצינו למדי שנה בכתוכיס‬
‫נמסר כידו והרגו ונתקיים כו קכורת‬
‫דאויל מרודך גמ׳ ותרתי ד ד י ה חא שבעין‬
‫אלא זו כלבד ולכורש מצינו שלשה‬
‫חמור יקכר )ירמיה ככ( והמליך את‬
‫אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני‬
‫שנים כספר דניאל כשנת שלש למלכות‬
‫יהויכין כנו חחתיו ובא לו לבבל)מלרש‬
‫דבי מקדשא ואשתמש בהו היינו דקאמר ליה‬
‫כורש וגו׳ ותניא נמי בסדר עולם כורש‬
‫רבה מצורע פי״ט( אמרו לו יועציו‬
‫ו ע ל מרי שמיא התרוממת ולמאניא‬
‫דניאל‬
‫מלך ג׳ שנים מקוטעות הרי שמנית‬
‫האכ מרד בך והמלכת כנו מתלא אמרן‬
‫די בייתיה היתיו קדמך וכתיב ביה בליליא‬
‫שנה יתירה וגס )י( דכשנות נבוכדנצר‬
‫מכלבא בישא גוריא טנא לא נפיק‬
‫וכתיב‬
‫]כשדאי[‬
‫מלכא‬
‫בלשאצר‬
‫קטיל‬
‫ואויל מרודך נכלעה שנה וכנגדו‬
‫חזר עליו לתשוכת השנה והגלהו‬
‫ו ד ר י ו ש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין‬
‫נשתהה המין שתים שנים לדריוש‪:‬‬
‫והמליך צדקיהו וכן כתיכ בספר‬
‫תניא‬
‫מלכים בסופו נמצאת גלות יהויכין‬
‫ותרתין אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא‬
‫בשנת שבע לכיבוש יהרקיס והרי‬
‫ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל‬
‫הכתוב קורא אותה בשנת שמונה‬
‫כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני השיב ועייל הילופייהו‬
‫למלכות נכוכדנצר בספר מלכים‬
‫חרא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיח חא שבעין כיון דחזי דמלו‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫אמר בלשצר מנה וטעה‪,‬‬
‫אנא מנינא ולא טעינא‪.‬‬
‫כי‬
‫כתיב‬
‫מלאת‬
‫לפי‬
‫לבבל שבעים שנה אפקד‬
‫אתכם‪,‬אמרבלשצרא(מאי‬
‫]לבבל[‬
‫למלכות‬
‫חשב‬
‫בכל‪.‬‬
‫ארבעים‬
‫דנבוכדנצר‪,‬‬
‫לי‪,‬‬
‫מ״ת‬
‫מנא‬
‫מר‬
‫גלו‬
‫דאמר‬
‫בשבע‬
‫וחמש‬
‫לכיבוש‬
‫יהויקים‬
‫שנת‬
‫שמונה‬
‫]שהיא[‬
‫לנבוכדנצר‪ .‬שנאמר הדבר‬
‫אשר היה‬
‫על‬
‫כל‬
‫על‬
‫ירמיהו‬
‫עם‬
‫יהודה‬
‫בשנה הרביעית ליהויקים‬
‫בן יאשיהו מלך יהודה‬
‫היא‬
‫השנה‬
‫לנבוכדנצר‬
‫וכבש‬
‫הראשונית‬
‫בבל‪,‬‬
‫מלך‬
‫בשנה‬
‫יהויקים‬
‫החמישית למלכו‪ ,‬נמצאו‬
‫משכיבש‬
‫שמת‬
‫ועד‬
‫שבע שנים‪ .‬שכל מלכוה‬
‫יהויקים היתה אתת עשרה‬
‫שנה שנאמר ואחת עשרה‬
‫שנה‬
‫בירושלים‪,‬‬
‫מלך‬
‫ואמרינן בנבוכדנצר שנה‬
‫ראשונה כיבש נינוה שנייה‬
‫כיבש יהויקים‪ ,‬וכיון שמת‬
‫יהויקימ‬
‫תדשים‬
‫והגלהו‬
‫מלך‬
‫יכניה‬
‫ובא‬
‫נבוכדנצר‬
‫גי‬
‫שנאמר‬
‫ויקח‬
‫אותו מלך בבל‬
‫בשנת‬
‫למלכו‪,‬‬
‫שמונה‬
‫משכיבש‬
‫נמצא‬
‫יהויקים‬
‫עד‬
‫שמת יהויקים שבע שנים‬
‫ויכניה ג׳ חדשים והגלהו‪.‬‬
‫וזהו פירושו גלו בשבע‬
‫לכיבוש‬
‫שהיא‬
‫יהויקים‬
‫שנת שמונה לנבוכדנצר‪.‬‬
‫וזה שכתוב בשנת שלש‬
‫למלכות‬
‫יהויקים‬
‫מלך‬
‫יהודה בא נבוכדנצר מלך‬
‫בבל ירושלים ויצר עליה‪.‬‬
‫כבר‬
‫פירשוהו‬
‫רבותינו‬
‫בשנת שלש למרדו דהא‬
‫בשנה הרביעית ליהוייקים‬
‫מלך‬
‫בשמונה‬
‫נבוכדנצר‪.‬‬
‫עשר‬
‫גלו‬
‫לכיבוש‬
‫יהויקים שהיא שנת תשע‬
‫עשר לנבוכדנצר‪ ,‬שנאמר‬
‫וכהדש‬
‫החמישי‬
‫ג( ן לקמן י ט ‪ .‬ן ‪ ,‬ג( ן ע ר ט ן‬
‫חל ס ר ק ‪,‬‬
‫ןמ״נ‬
‫ו(‬
‫ז( ] פ ר ק נ נ ן ‪,‬‬
‫כי[‪,‬‬
‫ןשסן‪,‬‬
‫ח(‬
‫ף ר מ י ה ל ס ן ‪ ,‬י( ןצ״ל חל‬
‫ט(‬
‫סרק‪,‬‬
‫]אסתר‬
‫נ(‬
‫נן‪,‬‬
‫ל( ] א ס ת ר ט [ ‪ ,‬מ( ] פ ר ק ל[‪,‬‬
‫ן ר ״ ה ג ‪ (D , ! :‬ןדניאל י[‪,‬‬
‫נ(‬
‫א‬
‫‪9‬‬
‫כשבת‪ ,‬כשנתיישבה דעתו‪.‬‬
‫א( וסנהדרין כ ‪ :‬גינרן‪,DP:1‬‬
‫י נ ‪ .‬ן ‪ ,‬י( ן ע ר כ י ן י נ ‪ .‬ן ‪ ,‬ה( ןצ״ל‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא‬
‫מוסף רש״י‬
‫והדיוט‪.‬‬
‫מלך‬
‫לא‬
‫שלמה‪,‬‬
‫למלכותו‬
‫חזר‬
‫שוב‬
‫!גיטין‬
‫סח‪:‬‬
‫ועיי‬
‫רש״ד‬
‫וסנהדרין כ‬
‫גיטץ שם שר״ל כעין מלכות‬
‫ראשונה‬
‫שמלו‬
‫על‬
‫העליונים׳!‪.‬‬
‫גלו‪.‬‬
‫ישראל‬
‫עס יהויכין בשבע‪ .‬נשנה‬
‫שביעיח‬
‫גלו‬
‫לכיבוש‬
‫שמיניח למלכית ;בוכלנצר‪,‬‬
‫לשנה שניה למלכוחו כיבש‬
‫יהויקיס‬
‫גלו‬
‫כלמסרש‬
‫עס צלקיהו‬
‫למיבני בית המקדש אלמה כתיב‬
‫בעשור‬
‫לחדש היא שנת השע עשרה למלך נבוכדנצר מלך כבל בא נבוזראדן רב טבחים וגד‪ .‬נמצא שהגלה יהויכי; כשנת‬
‫חרבות ירושלים והיא היחה‬
‫שנח י״ח לכיבוש יהויקיס‬
‫והיא שנח י״ ט צננוכדנצר‬
‫דאמר מר‪.‬‬
‫!ערכיו ינ‪.>.‬‬
‫בסלר עולם !שם׳‪ .:‬כיבש‬
‫יהויקים‪ .‬לאו גליח היא‪,‬‬
‫ללא הגלה שים אלם אלא‬
‫כבשו לעבל תחחיי וענלי‬
‫שלש שנים כלכתינ !מ״נ‬
‫כלן ויהי לו יהרקים עבל‬
‫שלש שנים וישב וימרל נו‬
‫ג׳ שניס‬
‫כלכתינ גלניאל‬
‫נתחילתו‬
‫שלש‬
‫כשנת‬
‫יהויקיס‬
‫צמלכית‬
‫ננוכלנצר‬
‫שמונה למלכו ונשאר יהויכין ל״ז שנה הבוש בבית האסורים בנלות עד שמת נבוכדנצר‪ ,‬שני ויהי כשלשים ושבע‬
‫לגלות יהויכין מלך יהודה וגוי‪ ,‬הנה ‪ P‬מקודם גלות יהויכיין ח׳ שנים ול״ז שנה‪ ,‬הרי ארבעים וחמש שנה לנבוכדנצר‪.‬‬
‫הנה נמצאו שנות נבוכדנצר מן הפסוקין‪ .‬אבל עשרים ושלש שנה לאויל מרודך גמרא‪ ,‬ותרתי דבלשצר‪ ,‬הרי שבעים‪.‬‬
‫אמר מדלא איפרוק כולי‪ .‬אמר אחשורוש בלשצר טעה דאיבעו למימנא ע׳ לגלות‪ .‬כמה בצרו ה׳ שנה שמלך נבוכדנצר‬
‫קודם גלות יכניה עייל תמני שני חילופ״הו‪ ,‬חדא דבלשצר והי שנה דכורש ודריוש ובי שנים דידיה הא שבעים‬
‫כד‪ .‬היינו דכתיב בשנת שלש למלכו בשבת‪ ,‬כשנתיישב דעתו דאמר תוב לא מפרקי‪ .‬נולה שמעהה ופשוטה היא‪.‬‬
‫א ( צ״ל אמר נלשצר חשב וטעה וכו׳ מאי היא יכתיב ני לפי מלאת לבבל וחשנ ימאי לנבל למלכות בגל חשנ וכוי‪ .‬נ ( נראה דצ״ל הנה מלך‬
‫מקורס נלות יהרכין וכוי‪.‬‬
‫חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו‪ :‬אסתר א ג‬
‫ירושלים‪ ,‬ותניא‬
‫נסלר עולס אפשר לומר כן‬
‫והלא לא מלך ננוכרנצר על‬
‫שנה‬
‫ליהייקיס‬
‫רביעית‬
‫כלכמיב )ירמיה כה! הלנר‬
‫אשר היה על ירמיהו על כל‬
‫עם יהולה נשנה הרניעיח‬
‫ליהויקיס‬
‫בינתי׳‬
‫בספרים‬
‫שנה‪ :‬דניאל ט ב‬
‫מספר‬
‫היא‬
‫הראשוניח צנבוכלנצר‪ ,‬אס‬
‫‪ p‬מה תלמור לומר בשנח‬
‫שלש‪ ,‬למרלו‪ ,‬שהיא ששיח‬
‫והילוכי‬
‫לכיבושי‬
‫והמליך‬
‫כ ל י ל א קטיל ב ל א ש צ ר מלבא כשדאה‪ :‬דניאל ה ל‬
‫לבבל‬
‫יהייכין‬
‫חחתיו‬
‫וכתיב בסוף לבד הימים‬
‫ולחשובח השנה וגו׳ אלמא‬
‫בשנח שבע לכיבוש ראשון‬
‫של יהויקיס גל־ יהויכין‪,‬‬
‫וכחיב בסוף מלכיס ויצא‬
‫אליו יהויכין מלך יהילה‬
‫וגוי אלמא שביעיח לכיבוש‬
‫היא‬
‫יהויקיס‬
‫למלכות‬
‫שמיניח‬
‫והיינו‬
‫ננוכלנצר‬
‫ראמרינן שנה שניה כיבש‬
‫יהויקיס ;ערכיו ינ ן‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬וישב שלמה על כסא‬
‫יי למלף תחת דויד אביו‬
‫ויצלד‪ .‬וישמעו אליו כל‬
‫ישראל‪:‬‬
‫דברי הימים א כט כג‬
‫מי‬
‫‪.2‬‬
‫האיצוה‬
‫בבל‬
‫אלהי‬
‫האלה‬
‫אשר‬
‫הצילו את ארצם מןדי‬
‫כי יציל ין את ירושלם‬
‫ישעיהו לו כ‬
‫מןדי‪:‬‬
‫‪ .3‬באדין ךךןוש מלכא‬
‫כתב ל ב ל עממיא אמןא‬
‫די ךירין בכל‬
‫ולשניא‬
‫ארעא שלמכון ישגא‪:‬‬
‫דניאל ו כו‬
‫‪.4‬‬
‫שפר קךם‬
‫על‬
‫די‬
‫ועשרין‬
‫ךרןוש‬
‫מלכותא‬
‫מאה‬
‫להון‬
‫מלכותא‪:‬‬
‫בבל‬
‫דניאל ו ב‬
‫‪ .5‬כיה אמר ברש מלך‬
‫‪ .6‬בןמים ההם בשבת המלך‬
‫‪ .8‬בי בה אמר ין בי לפי מלאת לבבל שבעים שנח אפקיד‬
‫ירמיה הנביא‬
‫‪ .9‬בשנת אחת למלכו אני דניאל‬
‫למלאות‬
‫לחרבות‬
‫ירושלם‬
‫שבעים‬
‫‪ .10‬ויהי כשלשים ושבע שנה לגלות יהוןבן מלך יהודה בשנים ע ש ר ח ד ש בעשרים וחמשה לחדש‬
‫נ ש א א ף ל מריךך מלך בבל בשנת מלכתו את ר א ש יהויבין מלך יהודה ויצא אותו מבית הכלוא‪ :‬ירמיהו נב לא‬
‫ויהי‬
‫כשלשים ושבע שנה לגלות יהוןכין מלך יהודה בשנים ע ש ר ח ד ש בעשרים ושבעה להיךש נשא אחל מרידך מלך בבל‬
‫בשנו! מלכו את ר א ש יהויבין מלך יהודה מבית כלא‪ :‬מלכים ב כה כז‬
‫‪ .11‬ו ע ל מרא שמןא התרוממת ולמאנןא די‬
‫ביתד היתיו קךמך ןאנת ירברבנך שגלתך ולדזנתך חמךא שתין בהון ולאלהי בספא וךהבא נחשא פרזלא א ע א ואבנא‬
‫די ל א חןין ו ל א שמעין ו ל א ןדעין שבחת ןלאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה ל א הדרת‪ :‬דניאל ה כג‬
‫‪ .13‬וךךןוש מדאה קבל מלבותא כבר שנין שתין ןתךתין‪ :‬דניאל ו א‬
‫השנה‬
‫‪ .7‬בשנת שלוש למלכו עשה משתה ל כ ל שריו ועבדיו‬
‫אתכם והקמתי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם א ל המקום הזה‪ :‬ירמיהו כט י‬
‫השנים א ש ר הלה דבר יי א ל‬
‫נא‬
‫פרם כיל ממלכות ה א ר ץ‬
‫נתן לי י; אליהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושל• א ש ר ביהודה‪ :‬עזרא א ב‬
‫אחשודוש על כסא מלכותו א ש ר בשושן הבירה‪ :‬אסתר א ב‬
‫עשרה‪.‬‬
‫יהיא היחה‬
‫ואשתמש בהו בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני‬
‫תניא‬
‫לקמן‪,‬‬
‫בשמונה‬
‫מחרבות ירושלים סוף סוף כמח בצירן >)חדיסר( ]חד םרי[ איהו כמה מלך ארביםר בארביםר דידיה איבעי ליה‬
‫באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם אמר רבא שנים מקוטעות הוו‬
‫כלומר‬
‫שאוחה גלות היתה בשנה‬
‫והקים‬
‫‪14‬‬
‫יהויקיס‪,‬‬
‫בשמונה‪.‬‬
‫לארשדרפניא‬
‫ז‬
‫היה‬
‫‪ . 12‬בה‬
‫‪ .14‬באךין בטלת עביךת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת ת ך ת ץ למלבות ךרןוש מלך פרס‪ :‬עזרא ד כד‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א(‬
‫כצ״ל‪,‬‬
‫כ ת י נ מיל כ ו ׳‬
‫ב ( ן ע י ׳ ת ו ס ׳ ע ״ ז ג‪ .‬ל ״ ה‬
‫־ב‪.‬‬
‫חניא נמי הכי‪ .‬לבשנות נבוכלנצר ואויל מרולך נבלעה שנה‪ :‬ע ו י שנה אחה לבבל‪) .‬י( הט איתא בסלר עולם ביה כליליא קטיל בלשצל‬
‫מ‬
‫שלא וכוי[‪ ,‬ג( ] נ ע ר ו ך ע ר ך‬
‫ל‬
‫כ א‬
‫מ י א ה‬
‫י י ר י ו ש‬
‫ת ט א כתב כמה פ י ר ו ש י ם ע ״ ו‬
‫י‪ 1‬ל‬
‫‪3‬‬
‫י‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ה ר י‬
‫כ י ת א‬
‫ש ב ע י ס‬
‫ש נ ה‬
‫מ י ו ם‬
‫שמ‬
‫ל‪1‬‬
‫נ ‪ 5‬ו כ י נ ‪5‬‬
‫ש ב ע י ס‬
‫י‬
‫ח ס י‬
‫מ י י ‪0‬‬
‫א י ‪ 1‬ת‬
‫ש כ י ‪ 3‬ש‬
‫י ה ר‬
‫ת‬
‫י ס‬
‫י ע י ל‬
‫‪W‬‬
‫‪p‬‬
‫ח‬
‫א‬
‫^‬
‫״‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳‬
‫תלמידיו‪ .‬עי׳‬
‫שאלו‬
‫ז א ת ר ו ^ ן ^‬
‫למלאות שבעים שנה מששלט על ישראל ועמל רריוש והשלימה ואחריו בשנה אחרת מלך כורש בבבל ונפקלו פקירה במקצת שאמר מי בכס ש ם חם ל א ע ט ו א ל א‬
‫ע״שן‪,‬‬
‫גשם ר ״ ג ור״ת‬
‫ל‬
‫י ל ל‬
‫מכל עמו יהי אלהיו עמו רעל וגרי(‪ .‬למלנו מברייתא זו כשמת בלשצר לא היו לכיבוש יהויקיס אלא שבעים חסר א ן א‬
‫ד ( ! ב ע ״ י ליתא[‪ ,‬ה( ס ו ט ה‬
‫סנהדריןד ףלףג‬
‫ס פאנ יעם ‪.‬״ ג ‪.‬ע י ו׳ ע י ׳ ע ״ ז‬
‫שלא‬
‫ד״ה‬
‫תוס׳‬
‫ע״א‬
‫י‪ ,.‬י( ן ע י ׳ ב ע ר ו ך ע ר ך ק ר שבעים שנה מ״ה לנבוכלנצר וכ״ג‬
‫מטיל קנאה‪ .‬וא״ת למ״ל‬
‫אתה‬
‫השתחוו‪ :‬ר ש ״ י ד ״ ה ד ר י‬
‫ד[‪ ] (1 ,‬ע ז ר א א[‪ ,‬ח( ]דניאל לאויל מרודך ושלשה לבלשצר הרי‬
‫לבבל‬
‫אחרת‬
‫יא(‬
‫שנה‬
‫ועוד‬
‫הכי‬
‫נמי‬
‫תניא‬
‫ד ר י וכו׳ וסוחרת לשון‬
‫ז[‪ ] ( P ,‬ש ג ת יג‪,[.‬‬
‫לעיל הראוי לגינה לגינה‬
‫שנים מקוטעות היו‪ :‬ביגוהי בספרים‪.‬‬
‫ס ח ו ר ‪ .‬כ י סביב ת ר ג ו מ ו‬
‫ועמד דריוש והשלימה אמר רבא אף דניאל‬
‫לשון ספירה וחשבון‪ :‬לסיב לפי‬
‫הראר לחצר לחצר א״כ אתה ממיל‬
‫ס ח ו ר ס ת ו ר ו ד ק ר א א ה>‪:‬‬
‫טעה בהאי חושבנא דכתיב ב ש נ ת אחת‬
‫ש ם ד״ה כצהרים וכו׳‬
‫מלאוה לבבל‪ .‬שבעים שנה אפקול‬
‫קנאה כשעולה י״ל דסבירא ליה‬
‫תורה אור השלם‬
‫ם ה ר א ה ו א ‪ .‬עי׳‬
‫לשון‬
‫למלכו אני דניאל בינותי בספרים מדקאמר‬
‫אתכם בספר ירמיה‪ :‬זכהיב‪ .‬בספר‬
‫ליכא‬
‫זה‬
‫את‬
‫זה‬
‫רואין‬
‫היו‬
‫שלא‬
‫לכיון‬
‫לקמן ד ף י ג ע ״ א ר ש ״ י‬
‫בשנת אהת למלכו‬
‫‪.1‬‬
‫ירושלס‬
‫לחרבות‬
‫למלאות‬
‫לניאל‬
‫בינותי מכלל דטעה מ״מ קשו קראי אהדדי‬
‫כדת של הורה אכילה‬
‫קנאה‪:‬‬
‫ל״ה אסתהר‪:‬‬
‫בינתי‬
‫דניאל‬
‫אני‬
‫ב ס פ ר י ם מ ס פ ר ה ש נ י ם שבעים שנה מספר השנים אשר היה‬
‫ראמרינן‬
‫והא‬
‫מרובה משהיה‪.‬‬
‫כתיב מלאות לבבל וכתיב לחרבות ירושלם‬
‫א ש ר ה ן ה ד ב ר י ן א ל לבר ה׳ אל ירמיה הנביא‪ :‬לפקידה‬
‫כנלה <לף כל‪ :‬ושם( כל שאכילתו‬
‫אמר רבא לפקידה בעלמא והיינו דכתיב‬
‫יךמןה הנביא ל מ ל א ו ת‬
‫לבבל‬
‫י ר ו ש ל ם בעלמא‪< .‬ה ואמר לפי מלאות‬
‫סכרין‬
‫עצמותיו‬
‫משתיימו‬
‫מרוכה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫לחרבות‬
‫כ ה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ‬
‫שבעים שנה אפקור אתכם וכך הימה‬
‫שבעים שנה‪:‬‬
‫היינו כאוכל יותר מלאי‪:‬‬
‫) א ( ג ט ׳ ו ע ו ל שנה א ח ת‬
‫לבנות‬
‫עלי‬
‫פקד‬
‫והוא‬
‫השמים‬
‫אלהי‬
‫ה׳‬
‫לי‬
‫נתן‬
‫י ש לנכל ו ע מ ל וכו׳ ו א ף‬
‫ד נ י א ל ט ב שנפקלו בשנה אחת לכורש מלך‬
‫שפרחה‬
‫‪ .2‬ב י כ ה א מ ר י ן ב י ל פ י‬
‫לניאל וכו׳ ביכותי ג ס פ ר י ס‬
‫לו בית בירושלם « דרש רב נחמן בר רב‬
‫מ ל א ת ל ב ב ל ש ב ע י ם פרס שהיא שנת ע״א לכיבוש יהויקיס‬
‫אשר‬
‫השנים‬
‫מספר‬
‫חםדא מאי דכתיב כ ה אמר ה׳ למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וכי‬
‫ש נ ה א פ ק ד א ת כ ם שפשטה בבל על ישראל‪ :‬משיח‪.‬‬
‫היה ד ב ר ה׳ א ל ירמיה‬
‫למלאות‬
‫הנביא‬
‫ו ה ק נ י ת י ע ל י כ ם א ת )ל( נמשח כמו שמן המשחה‪ :‬קובל‬
‫כורש משיה היה אלא א״ל הקב״ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי‬
‫ירושלים‬
‫להרבות‬
‫להשיב‬
‫הטוב‬
‫דברי‬
‫אמר‬
‫א ל ה מ ק ו ם אני לך כוי‪ .‬והכי קאמר כה‬
‫הוא יבנה « ביתי ויקבץ גליותי והוא אמר מ י בכם מכל עמו ויעל‪ > :‬היל‬
‫שבעים שנה מדקאמר‬
‫אוזבם‬
‫י ר מ י ה ו כ ט י ה׳ למשיחו »‪ 0‬לכורש אשר החזקתי‬
‫א נ י נ י נ ו ת י ב ס פ ר י ם מכלל‬
‫הזה‪:‬‬
‫פרם ומדי הפרתמים וכתיב למלכי מדי ופרס אמר רבא אתנויי אתנו בהדדי‬
‫דאיהו נ מ י ט ע ה מ״מ‬
‫‪ . 3‬ב ה א מ ר כ ר ש מ ל ך בימינו וגו׳ הוא יבנה את ביתי‪ .‬תרי‬
‫אי מינן מלכי מיניים איפרכי ואי מינייכו מלכי מינן איפרכי בהראותו את‬
‫ק ש ו ‪) :‬ב( ש ם לכנות לו‬
‫פךס כל ממלכות הארץ‬
‫נ ת ן ל י י; א ל ה י ה ש מ י ם קראי כתיבי דסמיט אהללי‪ .‬וניקול‬
‫בית כירושלים ו כ ת י ב מ י‬
‫עושר כבוד מלכותו)י( א״ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה כתיב‬
‫יהי‬
‫בכם מ כ ל עמו‬
‫ו ה ו א פ ק ר ע ל י ל ב נ ו ת ל ו טעם מקרא זה מוכיח על לרש זה‬
‫א ל ה י ו ע מ ו ו י ע ל לרש‬
‫הכא ק ר תפארת גדולתו וכתיב התם ל כ ב ו ד ולתפארת ובמלאות הימים‬
‫ב י ת ב י ר ו ש ל ם א ש ר שאין לך טעם זרקא כמקרא שאין‬
‫ל ב נ ח מ ן ‪ ) :‬ג ( ש ס הוא‬
‫עזרא א ב‬
‫ביהודה‪:‬‬
‫היה‬
‫טיפש‬
‫מלך‬
‫אמר‬
‫וחד‬
‫היה‬
‫פיקח‬
‫מלך‬
‫אמר‬
‫הד‬
‫ושמואל‬
‫רב‬
‫וגו׳‬
‫האלה‬
‫‪ .4‬כ ה א מ ר י ן ל מ ש י ח ו סגול כא אחריו וכאן ננקל למשיחו‬
‫יגנה ע י ר י ויקבץ גליותי‪:‬‬
‫במאריך‬
‫ננקל‬
‫ולכורש‬
‫ל ב ו ך ש א ש ר ה ח ז ק ת י בזרקא‬
‫) ד ( ש ם כ כ ו ל מלכותי ו א ת‬
‫מאן דאמר מלך פיקה היה שפיר עבד דקריב רחיקא ברישא רבני מאתיה‬
‫י ק ר ו ג ו ׳ א מ ר לבי יוסי‬
‫ב י מ י נ ו ל ר ד ל פ נ י ו ג ו י ם להפרישו ולנתקו מעם למשיחו‪ :‬מי‬
‫»־> כל אימת דבעי מפייס להו ומאן דאמר טיפש היה דאיבעי ליה לקרובי‬
‫וכו׳ בגלי כהונה ו נ ת ע ט ף‬
‫אפתח‬
‫מלכים‬
‫ומתני‬
‫ל פ ת ח ל פ נ י ו ד ל ת י ם בלם מלל עמו וגו׳‪ .‬והוא עצמו לא‬
‫הכא‪:‬‬
‫כתיב‬
‫ועמד‬
‫<> הני הוו קיימי בהדיה ש א ל ו‬
‫בני מאתיה ברישא דאי מרדו ביה הנך י‬
‫נשתלל בלבר‪ :‬לחיב פ ר ס ומדי‬
‫מאתיה‬
‫דנני‬
‫)ה( שם‬
‫ו ש ע ר י ם ל א יסגרו‪:‬‬
‫תלמידיו את רשב״י מפני מה נתהייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור‬
‫כ י י פ י ל י ה כל‬
‫מיכף‬
‫י ש ע י ה ו מ ה א הפרחמים‪ .‬סמך הפרתמיס אצל מלי‬
‫אימת ל ב ע י ב ה ו מ ק ר ב‬
‫‪ .5‬מ י ב כ ם מ כ ל ע מ ו י ה י‬
‫כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע‬
‫• י ע ל וכתיב למלכי מלי ופרס סמך מלט‬
‫להו י מ א ן ל א מ ר ט י פ ש ‪:‬‬
‫עמו‬
‫אלהיו‬
‫אתה‬
‫אמור‬
‫לו‬
‫אמרו‬
‫יהרגו‬
‫אל‬
‫כולו‬
‫העולם‬
‫שבכל‬
‫יהרגו‬
‫שבשושן‬
‫כן‬
‫אם‬
‫״‬
‫<‬
‫ל י ר ו ש ל ם א ש ר ב י ה ו ד ה אצל מלי‪ :‬בגדי להונה‪ .‬שהיו‬
‫) ו ( ש ם מ ר ל ו ביה הנך‬
‫ק י י מ י ה ג י ו ה ו ו נהליה‪:‬‬
‫אמר להם מפני שהשתהוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר‬
‫ו י כ ן א ת ב י ת יי א ל ה י בילו שם בגלי כהן גדול ‪ w‬שהכיאן‬
‫) ו ( ש ם של אוחו ר ש ע‬
‫ישראל הוא האלהים‬
‫מירושלים‪ :‬פיקח היה‪ .‬שהקליס‬
‫להם י ה ם לא עשו אלא לפנים אף הקב״ה לא עשה עמהן אלא לפנים‬
‫ק‪:‬‬
‫אס‬
‫להם‬
‫אמר‬
‫א ש ר בירושלם‪:‬‬
‫בני‬
‫ממשתה‬
‫יותר‬
‫הרחוקים‬
‫משתה‬
‫) ח ( ש ם ו כ ן הוא א ו מ ר כ י‬
‫עזרא א ג‬
‫והיינו דכתיב כ י לא ענה מלבו‪ :‬בחצר גנת ביתן המלך רב ושמואל חד‬
‫ואמם‬
‫)ט( ש ם‬
‫אמי‪:‬‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ש‬
‫‪ .6‬ב ש נ ת ש ל ו‬
‫עירו‪ :‬שהשחחוו לצלם‪ .‬בימי נבוכלנצר‪:‬‬
‫אמר הראוי להצר להצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן והד אמר‬
‫נהן‪:‬‬
‫ושותים‬
‫שונים‬
‫ע ש ה משתה ל ב ל שךיו‬
‫זכו‬
‫איך‬
‫בדבר‪.‬‬
‫יש‬
‫פנים‬
‫משוא‬
‫ולי‬
‫) י ( ר ש ״ י ד ״ ה ו ע ו ד שנה‬
‫חגבךיו ח י ל פ ר ם ו מ ד י‬
‫הושיבן בהצר ולא ההזיקתן בגינה ולא ההזיקתן עד שהכניסן לביתן וההזיקתן‬
‫ו ש ר י לנס‪ :‬הם עשו לפנים‪ .‬מיראה‪ :‬חרי‬
‫רישא‬
‫לננל‪.‬‬
‫אחת‬
‫הפרתמים‬
‫לביתן‬
‫ואהד‬
‫לגינה‬
‫אחד‬
‫פתחים‬
‫שני‬
‫להם‬
‫ופתח‬
‫בחצר‬
‫הושיבן‬
‫תנא‬
‫במתניתא‬
‫איחא‪:‬‬
‫הכי‬
‫דברייתא‬
‫ה מ ד י נ ו ת לפניו‪:‬‬
‫חרי‪ .‬מעשה מחט‪ .‬מלאכת המצעות‬
‫)ב( ד ״ ה לסקילה כעלמא‬
‫אסתר א ג‬
‫ח ו ר כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי הרי ושמואל אמר מילת לבנה‬
‫ד ‪ .‬ו ב ל מ ע ש ה ת ק פ ו היתה עשרה נקבים נקכיס‪ :‬מילס‬
‫נ א מ ר ה א י ל פ י מלאות‬
‫הציע להם כרפם אמר ר׳ יוסי בר חנינא כרים של פסים על גלילי כסף ועמודי‬
‫ו ג ב ו ר ת ׳ ו פ ר ש ת ג ד ל ת לבנה‪ .‬חור לשון חיוריי(‪ :‬הראוי ללסןו‬
‫לגבל שבעים שנה ד ה א‬
‫א פ ק ו ד אתכם כ ת י ב וכך‬
‫מ ר ד כ י א ש ר ג ד ל ו ה מ ל ך לו׳‪ .‬מטות זהב וכסף קדריש שר הראוי‬
‫ש ש מטות זהב וכסף תניא ר׳ יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב‬
‫ה י ה ש נ פ ק ד ו וכו׳ ש פ ש ט ה‬
‫הלוא הם כתובים ע ל‬
‫ס פ ר ד ב ר י ה י מ י ם ל מ ל כ י לזהכ לזהכ וגרוע לכסף‪ :‬מסחוטטוה‬
‫לזהב אמר לו ר׳ נחמיה א״כ אתה מטיל קנאה בסעודה אלא הם של כסף‬
‫י ד בבל‪ ) :‬ל ( ד ״ ה משיח‬
‫א ס ת ר י ב על בעליהן‪ .‬רצפה עשה להס באבנים‬
‫ה ו א כ ל ו ם נמשח ב ש מ ן‬
‫מ ד י ופךם‪:‬‬
‫ורגליהן של זהב בהט ו ש ש א״ר אםי אבנים ״שמתהוטטות על בעליהן‬
‫כצ״ל ותיבת כ מ ו נ מ ח ק ‪:‬‬
‫‪ . 8‬ב ה ר א ת ו א ת ע ש ר חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם‬
‫וכן הוא אומר » ‪ w‬אבני נזר מתנוססות על אדמתו ו ד ר וסוהרת רב אמר דרי‬
‫וכו׳‬
‫קובל‬
‫ד״ה‬
‫)מ(‬
‫כבוד מלכותו ו א ת יקר‬
‫ת פ א ר ת ג ד ו ל ת ו ן מ י ם אלא כטורח שמחטטים ומחזירים‬
‫למשיחו ע ל כ ו ר ש א נ י‬
‫דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע‬
‫אותן‬
‫שמוצאין‬
‫עד‬
‫אחריהן‬
‫בעליהן‬
‫ק ו ב ל א ש ר החזקחי וכו׳‬
‫ומאת‬
‫שמונים‬
‫רבים‬
‫סעודה ומאירה להם כצהרים דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי‬
‫יבנה את ע י ר י ח ר י ק ר א י ‪:‬‬
‫יום‪:‬‬
‫א ס ת ר א ד בדמים יקרים‪ :‬ולן הוא אומר‪.‬‬
‫) נ ( ה״ה בגלי כהונה יכו׳‬
‫ועשית בגדי קדש‬
‫‪•9‬‬
‫סחורה והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה אמר רבא‬
‫ל א ה ר ן א ח י ך ל כ ב ו ד שהמקרא משבח אבנים יקרות ואומר‬
‫שהביא‬
‫גלול‬
‫כהן‬
‫‬‫‪,‬‬
‫;‬
‫)» על נסיונות הרבה הן באין ט אבני‬
‫ולתפארת‪:‬‬
‫מירושלים‪:‬‬
‫נבוכדנצר‬
‫יצתה בת סול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים »י> בהם‬
‫ש מ ו ת כ ה ב נזר מתנוססות על אדמתו‪ .‬והכתוב‬
‫ד ״ ה ו כ ן ה ו א וכו׳‬
‫)ם(‬
‫ויין מלכות רב אמר רב מלמד שכל אחד ואהד השקהו יין שגדול הימנו‬
‫ובמלואת הןמים‬
‫‪.10‬‬
‫ה א ל ה ע ש ה ה מ ל ך ל ב ל מדבר לישראל לעתיד לבוא שיהיו‬
‫ו א ו מ ר ש ע ל י ד י גסיונות‪:‬‬
‫בשנים והשהיה כדת >)אין אונם( מאי כדת א״ר חנן משום ד״מ כדת של‬
‫ה ע ם ה נ מ צ א י ם ב ש ו ש ן משובץ ויקרים בין האומות כאבני‬
‫תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משהיה אף סעודתו של אותו רשע‬
‫ה ב י ר ה ל מ ג ר ו ל ו ע ד ק ט ן נזר המתנוססות‪ :‬ד ר י דרי‪ .‬שורות‬
‫מוסף רש״י‬
‫ימים‬
‫שבעת‬
‫משתה‬
‫אכילה מרובה משהיה אין אונם אמר רבי אלעזר מלמד שכל אהד ואחד‬
‫וסוחרת לשון סחור‬
‫שורות סביב‪.‬‬
‫ב ח צ ר גנת ביתן המלך‪:‬‬
‫ואתתיה‬
‫בקרי‬
‫איהו‬
‫השקהו מיין מדינתו לעשות כרצון איש ואיש אמר רבא לעשוה כרצון‬
‫א ס ת ר א ה סחור מ(‪ :‬כצהרים‪ .‬והאי וסוחרת‬
‫ב ב ו צ י נ י ‪ .‬קארי ונוציני מין‬
‫‪ .11‬כ י ל א ע נ ה מ ל ב ו‬
‫א ת ל הוא אלא שאלו גלולים‬
‫לשון סהרא הוא‪ :‬שקרא ד ר ו ר‬
‫א י ש צר ואויב גם ושתי‬
‫א י ש יהודי המן‬
‫מרדכי והמן מרדכי דכתיב‬
‫ואלו קטנים‪ ,‬כלומר נ מ ה‬
‫ויגה בני איש‪:‬‬
‫רוח‬
‫נחת‬
‫עשה‬
‫סחורה‪.‬‬
‫בעלי‬
‫ללל‬
‫המלכה עשתה משהה נשים בית המלכות בית הנשים מיבעי ליה אמר‬
‫שהוא ע ו ס ק היא ע ס ו ק ה‬
‫איכה ג לג‬
‫‪ . 1 2‬ת ו ר כ ר פ ס ו ת כ ל ת לכני מלכותו להעביר מהן מכס של‬
‫;סוטה י‪.‬ו‪.‬‬
‫נ ח נ ו‬
‫ח מ‬
‫מ נ‬
‫מ ע‬
‫ט‬
‫ה‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫א‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪10‬‬
‫‪9‬‬
‫‪8‬‬
‫נ‬
‫‪8‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪1 2‬‬
‫‪14‬‬
‫י‬
‫‪15‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫‪16‬‬
‫‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי >איהו י>בקרי ואתהיה‬
‫בבוציני‬
‫ה‬
‫אחוז בחבלי ב ו ץ וארגמן‬
‫על‬
‫גלילי בסף‬
‫ועמודי‬
‫ש ש מטות והב וכסף ע ל‬
‫רצפת‬
‫בהט‬
‫וסהרת‪:‬‬
‫ודר‬
‫ושש‬
‫אסתר א ו‬
‫והושיעם‬
‫‪• 13‬‬
‫אליהיהם‬
‫ביום‬
‫יי‬
‫ההוא‬
‫סוחרין‪ :‬הראשונים‪ .‬כלומר בלשצר‬
‫וחבורתו‪ :‬כדח של הורה‪ .‬אכילת מזבח מרובה משתיה פר ושלשה עשרוניס סולת לאכילה ונסך חצי ההין‪ :‬מיין מדינחו‪ .‬יין הרגיל‬
‫בו ולא ישכרהו ןולא ישתהו[ אלא לפי רצונו‪ :‬לרצון מרדלי והמן‪ .‬הם היו שרי המשקים במשתה‪ :‬איהו בקרי‪ .‬דלועין גדולות‪:‬‬
‫בוציני‬
‫כ צ א ן ע מ ו כ י א ב נ י נ ז ר מ ת נ ו ס ס ו ת ע ל א ד מ ת ו ‪ :‬זכריה ט ט ז‬
‫ך ב ב ן ה ה מ ל ך ‪ :‬אסהר‬
‫ואיש‪:‬‬
‫אסתר‬
‫ימיני‪:‬‬
‫אסהר‬
‫א ה‬
‫ב ה‬
‫ו ה מ ל כ ה ‪ :‬אסתר ו ו‬
‫‪ • 14‬ו ה ש ק ו ת ב ב ל י ז ה ב ו כ ל י ם מ ב ל י ם ש ו נ י ם ו י י ן מ ל כ ו ת‬
‫א ז‬
‫‪.15‬‬
‫ו ה ש ת ן ה ב ר ה א י ן אינם ב י כ ן י ס ד ה מ ל ך ע ל כ ל ר ב ב י ת ו ל ע ש ו ת כ ר צ ו ן א י ש‬
‫‪.16‬‬
‫איש‬
‫איש‬
‫‪.17‬‬
‫יהודי היה‬
‫ותאמר‬
‫אסתר‬
‫בשושן‬
‫איש‬
‫הבירה‬
‫צר‬
‫ואויב‬
‫ושמו‬
‫המן‬
‫מרדכי בן‬
‫הרע‬
‫לאיר ב ן‬
‫הזה‬
‫והמן‬
‫שביעי ב ן ק י ש‬
‫נבעת‬
‫מלפני‬
‫ולחורבות‬
‫רבינו חננאל‬
‫והא ק ש ו‬
‫קראי‬
‫לפי‬
‫ופריש‬
‫רבא‬
‫לבבל‪,‬‬
‫לפקידה‬
‫אהדדי‪,‬‬
‫מלאת‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬ל ג א ו ל ה ‪ .‬אבנים מ ת ח ו ט ט ו י ת ע ל ב ע ל י ה ן ‪ ,‬מ ח ט י א ו ת ב ע ל י ה ן ‪ .‬ב ל ו מ ר כ ל מ י ש נ מ צ א ת ב י ד ו ] מ ת ח י י ב [‬
‫ל מ ל כ ו ת ‪ ,‬א( ש א י נ ן ר א ו י ו ת ל ה ד י ו ט א ל א ל מ ל כ ו ת ב ל ב ד ‪ ,‬ו כ ן ב ע ל י ה ן כ י ו ן ש נ מ צ א ת ב י ד י ה ן נסים‬
‫ובורחץ שמתיראין מן‬
‫המלכות‪] .‬והשהיה כדת‪ ,‬כ ד ת ש ל תורה[ מ ה ד ת ש ל ת ו ר ה אכילה מ ר ו ב ה משתייה‪ ,‬פי׳ ה ת מ י ד כ ב ש ש י ש ב ו כ מ ה רביעיות‪,‬‬
‫המלך‬
‫‪ . 1 8‬ג ם ו ש ת י ה מ ל כ ה ע ש ת ה מ ש ת ה נ ש י ם ב י ת ה מ ל כ ו ת א ש ר ל מ ל ך א ח ש ו ר ו ש ‪ :‬אסתר א ט‬
‫א ( וכן העתיק הערוך נ ע ר ך חט א׳ נשם רבינו ע״ש‪.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪.1‬‬
‫ביום‬
‫בטוב‬
‫לב‬
‫אמר‬
‫למהומן‬
‫חרבונא‬
‫זתר‬
‫השביעי‬
‫ביין‬
‫המלך‬
‫בזתא‬
‫בגהא ואבגתא‬
‫שבעת‬
‫יכרבס‬
‫הסריסים ה מ ש ר ת י ם א ת‬
‫פני ה מ ל ך אהשורוש‪:‬‬
‫אסתר א י‬
‫הדברים‬
‫‪.2‬‬
‫אחר‬
‫האלה‬
‫ב ש י חמת המלך‬
‫אחעזורוש‬
‫ושתי‬
‫את‬
‫זכר‬
‫ואת אשר עשתה‬
‫ואת אשי־ נגזר עליה‪:‬‬
‫אסתר ב א‬
‫‪ .3‬ו ת מ א ן ה מ ל כ ה ו ש ת י‬
‫לבוא ברבר המלך אשר‬
‫הסריסים‬
‫ביד‬
‫המלך‬
‫ויקצף‬
‫מאד‬
‫ב ע ר ה בו‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫וחמתו‬
‫אסתר א יב‬
‫המלך‬
‫ויאמר‬
‫לחכמים ידעי העתים כי‬
‫דבר המלך לפני כ ל‬
‫כן‬
‫י ד ע י ך ת ודין‪ :‬אסתר א יג‬
‫שאנן מואב מנעוריו‬
‫‪.5‬‬
‫הוא‬
‫ןשקט‬
‫שמריו‬
‫אל‬
‫ולא הירק מבלי א ל כלי‬
‫ל א ה ל ך ע ל כן‬
‫ובגולה‬
‫ע מ ד טעמו בו וריחו ל א‬
‫נמר‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫ירמיהו מ ת יא‬
‫והקרב אליו בךשנא‬
‫שתר‬
‫ארמתא‬
‫תרשיש‬
‫מרסנא‬
‫ממוכן‬
‫מרס‬
‫שרי‬
‫שבעת‬
‫ומךי‬
‫פרם‬
‫ראי פני ה מ ל ך הישבים‬
‫י א ש נ ה במלכות‪:‬‬
‫אסתר א יד‬
‫והטור‬
‫י‪.‬‬
‫תרשיש‬
‫הרביעי‬
‫ושהם‬
‫משבצים‬
‫רשפה‬
‫יהיו‬
‫זהב‬
‫במלואתם‪:‬‬
‫ש מ ו ת כה כ‬
‫ויאמר‬
‫‪.8‬‬
‫המלך‬
‫ממוכן‬
‫והשרים‬
‫לפני‬
‫על‬
‫לא‬
‫המלך לבדו עותה ושתי‬
‫בי‬
‫המלכה‬
‫כל‬
‫על‬
‫קשרים ועל כ ל העמים‬
‫א ש ר ב כ ל מדינות ה מ ל ך‬
‫אסתר א טז‬
‫*חשורוש‪:‬‬
‫וישלח ספרים א ל ב ל‬
‫‪:‬ודעות ה מ ל ך א ל מדינה‬
‫׳מדינה ב כ ת ב ה ו א ל ע ם‬
‫כל‬
‫יעם כ ל ש ו נ ו ל ה י ו ת‬
‫מיש ש ר ר בביתו ו מ ד ב ר‬
‫‪ :‬ל ש ו ן עמו‪:‬‬
‫>‪•1‬‬
‫אסתר א כב‬
‫ויפקד‬
‫המלך‬
‫בכל‬
‫מדינות‬
‫פקידים‬
‫‪:‬ולבית‪.‬־ ו י ק ב צ ו א ת‬
‫בתולה‬
‫‪.‬ערה‬
‫בל‬
‫טובת‬
‫י ר א ה א ל שושן הבירה‬
‫<ל בית הנשים‬
‫־גא‬
‫"^‬
‫סריס המלך‬
‫ז‬
‫י‬
‫ונתון‬
‫ם‬
‫זמרוקיהן‪:‬‬
‫כל‬
‫‪.1:‬‬
‫‪:‬דעת‬
‫אסתר ב ג‬
‫ערום‬
‫‪.1:‬‬
‫יעשה‬
‫וכסיל‬
‫*ולה‪:‬‬
‫ערה‬
‫פני‬
‫‪:‬כנת‬
‫יפרש‬
‫מ ש ל י יג טז‬
‫ויאמרו‬
‫בקשו‬
‫‪1‬‬
‫א ל יד‬
‫שמר‬
‫עבדיו‬
‫לו‬
‫לאדני‬
‫המלך‬
‫בתולה‬
‫ועמדה‬
‫ותהי‬
‫המלך‬
‫ושכבה‬
‫לו‬
‫בחיקך‬
‫חם לאדני המלך‪:‬‬
‫‪.1.‬‬
‫‪:‬שושן‬
‫איש‬
‫יהודי‬
‫הןה‬
‫ושמו‬
‫י ר ד כ י בן ןאיר בן ש מ ע י‬
‫‪ :‬ן ק י ש א י ש ימיני‪:‬‬
‫אסתר כ ה‬
‫רבעו חננאל‬
‫‪:‬סכו‬
‫רביעית‬
‫יב‪:‬‬
‫בוצ״ני‪ .‬ללועין קטנות‪ .‬כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת‬
‫שפרחה כה צרעה‪ .‬בירושלמי מפרש דילסינן נגזר דכתיב‬
‫הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו כיופיה‪:‬‬
‫גבי ושתי מנגזר דכתיב גבי עוזיה כשנצטרע דכתיכ‬
‫פריצסא הואי‪ .‬פרוצה היתה‪ :‬מלמד שפרחה בה צרעה‪ .‬ויליף‬
‫ביה גמר מבית ה׳ )לה״כ כ‪ :0‬זיל לגכי עמון ומואכ דיתכי‬
‫בירושלמי מאשר נגזר עליה מ וכתיב וישב כית התפשית מצורע כי‬
‫בדוכתייהו כתמדא‪ .‬וקשה דהא פרק תפלת השחר )ברכום לף כמ‪(.‬‬
‫נגזר מבית ה׳ )לה״ב כ‪ 0‬מה להלן‬
‫פריך וט עמון במקומו יושב והלא בא‬
‫צרעת אף כאן צרעת‪ :‬אהורייריה‪.‬‬
‫סנתריב ובלבלו לכך פר״ת דגרסינן‬
‫בבוציני ‪ 1‬ביום השביעי כטוב לב המלך ביין‬
‫שומרי הסוסים‪ :‬לקבל אלפא חמרא‬
‫הכא מואב למוד דקרא נמי לא הזכיר‬
‫אטו עד השתא לא טב לביה בהמרא אמר‬
‫שחי‪ .‬כן העיל הכתוב עליו)לגיאל ה(‪:‬‬
‫אלא מואב דכתיב שאנן מואכ‬
‫רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלי?‬
‫פסיק ליה‪ .‬יפיג יינו מעט מעליו‪:‬‬
‫ובברכות נמי לא גרסינן אלא עמון‬
‫ושותין מתהילין בד״ת ובדברי תשבהות אבל‬
‫על דורדייה‪ .‬על שמריו‪ :‬וטעמא‬
‫ומזה הטעם התירו ליהודה גר‬
‫עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתהילין‬
‫אמרו ליה‪ .‬ויפה אמרו לו לולאי כן‬
‫העמוני לבא בקהל אבל משמע דגרי‬
‫הוא שמתוך שהאלס שקט לעתו‬
‫אינך לא רצו להמיר לבא בקהל לפי‬
‫אלא בדברי תיפלות וכן בסעודתו של אותו‬
‫מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב‬
‫שלא בלבל סנחריב מצדם ולא בלבל‬
‫רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו‬
‫מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה‬
‫מואב ומיהו קשה דבברכות משמע‬
‫אומרים פרסיות נאות אמר להם אהשורוש‬
‫לקרא על כן עמל טעמו בו וריחו לא‬
‫שסנחריב בלבל‬
‫שהבאתי‬
‫באותה‬
‫כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי‬
‫נמר‪ :‬פסוק זה על קרבנוח נאמר‪.‬‬
‫עמון ובירמיה חשיב להו באותן‬
‫ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה אמרו‬
‫והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן‪.‬‬
‫שהגלה נכוכדנצר וי״ל לפי שסנחדב‬
‫לו אין ובלבד שתהא ערומה ‪•6‬שבמדה שאדם‬
‫מלאכי השרת הזכירו לפני הקב״ה את‬
‫היה ראשון שבלבל נקרא הכל על‬
‫מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי‬
‫שהקריבו ישראל לפניו‬
‫הקרבנומ‬
‫שמו ועליו כתיב ואסיר גבולות עמים‬
‫לעשות להם נקמה בושתי ותבא‬
‫ועתידותיהם שוסתי אבל ודאי עיקר‬
‫הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן‬
‫אסתר ותמלוך תחתיה‪ :‬כרשנא‪.‬‬
‫ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת <*> היינו‬
‫החורבן היה ע״י נבוכדנצר•(‪:‬‬
‫כלום הקריבו לפניך כריס בני שנה‪:‬‬
‫ממוכן‪ .‬״(יש מדרש שהיה דניאל‬
‫דכתיב ‪ 2‬א ה ר הדברים האלה כשוך חמת‬
‫שסר‪ .‬שתי תורים‪ :‬מרם‪ .‬שמירסו‬
‫ולפי שהיה נשוי לשרית‬
‫המלך אהשורוש זכר את ושתי ואת אשר‬
‫את הלם שלא יקרש ושוב לא יהא‬
‫שהיתה גדולה ממנו שלא היה יכול‬
‫שעשתה‬
‫כשם‬
‫עליה‬
‫נגזר‬
‫אשר‬
‫ואת‬
‫עשתה‬
‫מירסו‬
‫מרסנא‪.‬‬
‫לזריקה‪:‬‬
‫ראוי‬
‫לכופה לדבר כלשונו יעץ לעשות כן‪:‬‬
‫כך נגזר עליה ‪ 3‬ותמאן המלכה ושתי מכדי‬
‫במנחות לבוללן‪ .‬ממרס לשון מגיס‪:‬‬
‫כל‬
‫פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה‬
‫מוכן לפורענוח‪ .‬עומל להיות תלוי‪:‬‬
‫מכאן שההדיוט קופץ בראש‪ .‬שהד‬
‫נתכוונו מ״ט לא אתאי א״ר יוסי בר הנינא מלמד שפרהה בה צרעת במתניתא‬
‫מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא‬
‫תנא ]בא גבריאל ועשה לה זנב[ ויקצף המלך מאד <־> אמאי דלקה ביה‬
‫גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש‪:‬‬
‫כולי האי אמר רבא שלהה ליה ״בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא‬
‫אלמלא אגרוח ראשונוס‪ .‬שהוחזק‬
‫המרא שהי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בהמריה מיד והמתו בערה בו‬
‫בהן שוטה כעיני האומות‪ :‬לא‬
‫‪ 4‬ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעין לעבר שנים‬
‫נשחייר משמאי ישראל שריד ופליט‪.‬‬
‫למהר‬
‫ולקבוע הרשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה‬
‫שהיו ממהרין להורגן במצות המלך‬
‫פםיק ליה המריה <» ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא‬
‫באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים‬
‫ליום המועד‪ :‬אמרי מאי האי דשדר‬
‫אמרו לו מיום שהרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין‬
‫לן‪ .‬אומרים האומות מה זה ששלח‬
‫אנו יודעץ לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כהמרא‬
‫לומר לנו להיות כל איש שורר כביתו‬
‫דיתיב על דורדייה וטעמא אמרו ליה דכתיב ‪ 5‬שאנן מואב מנעוריו ושוקט‬
‫י >שאף הגרדן שורר בביתו‪ :‬פרדשכא‪.‬‬
‫הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו‬
‫פקיד ונגיד‪ :‬נטרה‪ .‬דוד לא ביקש‬
‫בו וריהו לא נמר מיד ‪ 6‬והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש א״ר לוי‬
‫אלא נערה אחת )י( כל אדם הראה‬
‫כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה‬
‫לשלוחיו את בתו אולי חיטב בעיניו‬
‫לפניך‬
‫רבש״ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל‬
‫ואחשורוש כסיל צוה לקבץ את‬
‫כולן הכל יודעין שלא יקח אלא אחת‬
‫שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורין אדמתא כלום בנו לפניך מזבה אדמה‬
‫ואת כולן יבעל מאן דהוה ליה‬
‫תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו ‪ 7‬ת ר ש י ש ושהם וישפה‬
‫ברתא מטמרה‪ :‬מוכחר בנימוסו‬
‫מרם כלום מירםו בדם לפניך מרםנא כלום מירסו במנהות לפניך ממוכן כלום‬
‫היה‪ .‬בשמות נאין‪ .‬נימוס שם בלשון‬
‫הכינו שלהן לפניך ‪ 8‬ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ילמה נקרא שמו‬
‫‪0‬נערי לא גרסינן אלא‬
‫יון‪ :‬א[‬
‫ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא ‪ 8‬מ כ א ן שההדיוט קופץ בראש‬
‫הט גרסינן אמר רבה ב ר ב ר‬
‫‪ 9‬להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא ‪ 8‬א ל מ ל א אגרות הראשונות לא‬
‫חנה אמר רבי יהושע בן לוי כוי‪:‬‬
‫להיות‬
‫נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט אמרי מאי האי דשדיר לן‬
‫דלא‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרהה בביתיה פרדשכא ליהוי ויפקד‬
‫המלך פקידים א״ר מאי דכתיב כ ל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת כל ערום יעשה בדעת זה דוד‬
‫דכתיב ׳ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה כל מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה וכסיל‬
‫איש‬
‫יפרוש אולת זה אחשורוש דכהיב ויפקד המלך פקידים כל מאן דהוה ליה ברתא איטמרה מיניה‬
‫יהודי היה בשושן הבירה וגו׳ איש ימיני מאי קאמר אי ליהוםא קאתי ליחסיה )י( ואזיל עד בנימין אלא‬
‫מאי שנא הני תנא כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע‬
‫אל תפלתו בן קיש שהקיש על שערי רתמים ונפתהו לו קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני‬
‫אלמא מבנימין קאתי ״אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה ייאמר רבה בר בר הנה אמר ר׳ יהושע‬
‫בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפתות מתגרות זו בזו משפהת יהודה אומרת אנא‬
‫גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא ומשפהת בנימין אמרה מינאי קאתי רבא אמר‬
‫כנםת ישראל אמרה לאידך גיםא ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני מה עשה לי יתודי‬
‫‪10‬‬
‫‪1 1‬‬
‫א( ]סוטה ח‪ ,[:‬ב( ס״א לא‬
‫גריס גר‪ ,‬ג( ]גע״י איתא‬
‫תוספת יש ספריס לגרסי‬
‫איש יהורי היה גשושן הגירה‬
‫וגו׳ אמר רג נחמן מוכתר‬
‫גנימוסו היה פי׳ שמות נאים‬
‫והגונים כלרריש שכולס על‬
‫שמו נקראים וי״ס לגרסי‬
‫קרי ליה יהולי וקרי ליה ימיני‬
‫יהולי אלמא מיהולה קאתי‬
‫ימיני אלמא ממימי! קאמי‬
‫אמר רג נחמן מרלכי מוכתר‬
‫גנימוסו היה ולא נהירא למה‬
‫עני] זה לזה ומיהו יש ליישגו‬
‫מוכתר בנימוסו מוכתר‬
‫גשמות נאים יכמעשיס נאיס‬
‫וטכסיסי מלכות ולכך קורהו‬
‫על שס יהורה שהיה חשוכ‬
‫מכל השגטיס ויצאו ממנו‬
‫מלכיסן‪,‬י( ]נע״י גריסרנה‬
‫נר רנ הונא ורנה נר נר מנה‬
‫משמיה לרני יהושע נן לוי‬
‫אמרו אגיו מכנימין וכו׳‬
‫וע״ש גסרש״י וגערוך ערך‬
‫נמס כ כחנ נזה״ל מרלכי‬
‫מוכתר ננמוסו היה כעלי‬
‫פירוש מצוין נלתי התורה‬
‫כעלי שהיה ידוע נרורו וזהיר‬
‫נמצות וכו׳ ע״שן‪ ,‬ה( ]אסתר‬
‫נן‪ ,‬ו( ןצ״ל כעלי סי׳ בע״י‬
‫נפרש״י שם עי• כערוך ערך‬
‫נמס וערך עלי(‪ ,‬ז( ]וע״ע‬
‫חוס׳ ינמות עו‪ :‬ל״ה מנימין‬
‫וסוסי סוטה ט‪.‬ן‪ ,‬ח( ןעי׳‬
‫פרקי לר״א סמ״טן‪,‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫אמר‬
‫נמ'‬
‫מכאן‬
‫ר״כ‬
‫ש ה ה ד י ו ט כ ו י ‪ .‬ע י ׳ ירושל׳‬
‫פרק‬
‫שם‬
‫ע״ל‬
‫לסנהלרין‬
‫ל‬
‫אםר ‪-‬כא‬
‫כא‬
‫אלמלא‪:‬‬
‫אלמלא‪.‬‬
‫ע״א‬
‫רש״י‬
‫ה״ז‪:‬‬
‫ד״ה‬
‫תלייה‬
‫נערי‬
‫ל א גרסי׳‪ .‬עי׳ לכר נחמד‬
‫כ ס פ ר מ ק י ס שמואל‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( נמ׳ מלאכה נשגת‬
‫עליה‬
‫נגזר‬
‫לפיכך‬
‫לכתינ‪:‬‬
‫היינו‬
‫בשבת‬
‫) ב ( שם ויקצף המלך מאל‬
‫וחמתו בעדה בו אמאי‬
‫ללקה‪) :‬ג( שש פסיק ליה‬
‫חמריה ו ד כ י ר לה ונעי לה‬
‫מינן‪ ) :‬ד ( שם ציתסיה‬
‫וליזיל עד ננימין מאי שנא‬
‫הני תלתא תנא כולן כצ״ל‬
‫נמחק‪:‬‬
‫אלא‬
‫ותינח‬
‫)ה( רש"׳ ל״ה אמרי מאי‬
‫יכו׳ להיות כל איש שורר‬
‫שאף‬
‫פשיטא‬
‫נניתי‬
‫הגרלן‪) :‬ו( ד״ה נערה ובו׳‬
‫נערה אחת לפיכך כל ארס‬
‫ונו׳ ואחשומש היה כסיל‬
‫מיניה‬
‫מסמרה‬
‫זכו׳‬
‫הס״ל‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫מלכים א א ב‬
‫הביךה‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫ההין‬
‫יין‬
‫‪:‬לבד‪ .‬איהו בקרי ואיתתיה‬
‫• בוציני‪ ,‬פי׳ שניהם לזנות‬
‫• נתכוונו[‪ .‬מוכתר בנימוסו‪,‬‬
‫־י׳ מ צ ו י ץ כ ד ת י כ ל ה ת ו ר ה‬
‫‪13‬‬
‫דלא‬
‫‪ -‬י ה ב ע ד י ש ה י ה ב ד ו ר ו י ד ו ע ו ז ה י ר ב מ צ ו ת ‪ .‬ו ר ב ה ב ר ר ב ה ו נ א ע ד י ף מיניה‪ ,‬ב ע נ ו ת ו ת ‪ ,‬ד ה א א מ ר ר ב א ת ל ת מ י ל י ב ע א י מ ש מ י י א ח כ מ ת י ה ד ר ב ה ו נ א ו ע י ה ר י ה ד ר ב ח ס ה א י ה כ ו ל י ‪ ,‬ע נ ו ת נ ו ת י ה ד ר ב ה ב ר ר ב ה ו נ א ל א י ה ב ו ל‬
‫‪,‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫רנשבורג‬
‫א[ רש״י ד״ה נערי לא‬
‫גרסינן‪ .‬נ״נ עיין נזה‬
‫בספר מקום שמואל נשער‬
‫החירוצים‪:‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫־ג‪.‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫גמ׳ ואשתו היהודיה‪ .‬עי׳‬
‫מ״ר דש רקרא‪ :‬שם‬
‫על שם הצדיקים‪ .‬עי׳‬
‫גרנות לף נו ע״‪ 3‬תול״ה‬
‫ואין שיחה‪ :‬דש״• ד״‬
‫אםתהר ירח‪ .‬כי ירח‬
‫תרגומו שהרא )נראשית לז‬
‫ט(‪:‬‬
‫א( ןסוטהיכ‪ (3 ,[:‬סנהלדן‬
‫יט‪ ,:‬ג( גי׳ ע״י ובשבילו‪,‬‬
‫י( נסנהלדן צג‪ .‬ע״ש ועי׳‬
‫תוס׳ כרכות כו‪ :‬ל״ה ואין מזמר פלוני ופלוני וכולן אדם אחד ה ן ‪ :‬ואגו יודעי! לדורשן‪ .‬ואע״פ שסממת אותן אנו נותנין את לבינו עד שאנו יודעין לדורשן‪ .‬משוס‬
‫שיחה[‪ ,‬ה( ]לקמן טי‪ ,[.‬דאמרינן לעיל כל הכופר בע״ז נקרא יהודי נקט לה הכא‪ :‬ואשהו היהודיה וגזי‪ .‬והלא במיה שמה דהא כתיב בסופיה ואלה בני‬
‫י( ]‪5‬״ל כבת[‪ ,‬ז( ]צ׳׳ל ככית‬
‫וכן איחא בע׳׳ין‪ ,‬ח( ןפירוש בתיה‪ :‬לרחון‪ .‬לטבול ל( לשון גירות‪:‬‬
‫עורף של חזרת כלומר ראש‬
‫משתעי‬
‫שבבלב‬
‫שמו‪.‬‬
‫כלב‬
‫והלא‬
‫הכופר בע״ז נקרא יהודי‬
‫כל‬
‫דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה‬
‫של חסא ערוך ערך קתל ועיי!‬
‫קרא‪ :‬הכי גרסינן יישא בתיה שמרדה‬
‫שנאמר איתי גונרין יהודאץק(‪.‬‬
‫מרדכי דמיקני ביה המן ומה שילם לי ימיני‬
‫תוספוח ר״ה קללי[‪,‬‬
‫נו( פסחים מג‪ .‬ע״ש מ״ק בגילולי בית אביה‪ .‬ולכך נשתנה‬
‫על שס יהודי שהרי אמר בחלק‬
‫מיניה‬
‫דאתיליד‬
‫לאגג‬
‫שאול‬
‫קטליה‬
‫דלא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ט‪:‬ע״ש שבח פ‪:‬ע״ש מנחות שמה בליקוחין הללו‪ :‬שגלה מעצמו‪.‬‬
‫)סנהדרין ד ף צג‪ (:‬דלא הוו משבט‬
‫פו‪ .‬ע״ש‪ ,‬י( ]לעיל ז‪ ,[.‬נ( מן‬
‫המן דמצער לישראל רבי יוהנן אמר‬
‫שגלה ) א ( גמ׳ וישא את בתיה‬
‫מדלא כתיב אשר היה מ ן הגולה‬
‫הגלה‬
‫אשל‬
‫יהודה‪:‬‬
‫תיבת ללא על חיבח הצער‬
‫נת פרעה‪ ) :‬כ ( רש״י ל״ה‬
‫לעולם מבנימן קאתי ואמאי מרי ליה‬
‫עם‬
‫הגלה‬
‫אשר‬
‫וכתיב‬
‫הגלתה‬
‫אשר‬
‫הזה שייך לעמול הקולס‪,‬‬
‫כתיב‬
‫מדלא‬
‫ליה‬
‫ודריש‬
‫מעצמו‪.‬‬
‫ננשה אחת זו נת שנע‪:‬‬
‫יהודי על שום שכפר בע״ז שכל הכופר‬
‫ות״ו )ג( ד״ה מעלן מצהינ‬
‫ל( ]צי׳ל לשוס[‪ ,‬מ> ]אסחר הגולה משמע שלא היה כשאר ישראל‬
‫דחדדי‪.‬‬
‫הוגלה‪ :‬לןללי‬
‫נ[‪ ,‬נ( בערוך הגי׳ קחלי‪,‬‬
‫ומצהיל הס״ל‪:‬‬
‫ס( ]מנחוח פה‪] (»,[:‬אסתר שגלו על כרתן והוא גלה מעצמו כמו‬
‫בע״ז נקרא יהודי כדכתיב ‪ 1‬איתי גוברין‬
‫היא לא היתה אוכלת‪:‬‬
‫שעשה ירמיה שגלה מעצמו עד שאמר‬
‫וטובלת‬
‫יהודאין וגו׳ רבי שמעון בן פזי כי הוה‬
‫ב[ ‪ ,‬פ( נשם[‪ ,‬ל( נשם[‪,‬‬
‫ק( ]בע״י איחא בזה״ל חימה לו הקב״ה לחזור‪ :‬בין ההדסים אשר‬
‫יודעין‬
‫ואנו‬
‫הם‬
‫אהד‬
‫דבריך‬
‫כל‬
‫הכי‬
‫אמר‬
‫הימים‬
‫בדברי‬
‫פתה‬
‫לדורשן‬
‫הגהות הגר״א‬
‫אימא שקראס יהולאי! לפי במצולה‪ .‬בין הצדיקים שגלו לבבל‪.‬‬
‫שוכו ] א [ גט' )שירל להם‬
‫שהיו משבט יהילה כרכחינ‬
‫‪ 2 8‬ו א ש ת ו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת הבר אבי‬
‫משתעי קרא‪ :‬אסההר‪.‬‬
‫)דניאל א( ויהי בהס מבני ובשטנה‬
‫לישראל מן נימיו( תא״מ‬
‫מרד‬
‫לקה‬
‫אשר‬
‫פרעה‬
‫בת‬
‫בתיה‬
‫בני‬
‫ואלה‬
‫זנוה‬
‫אבי‬
‫יקותיאל‬
‫ואת‬
‫יהולה לניאל חנניה מישאל‬
‫י ר ח ‪ .‬יפה כלבנה‪ :‬ירקרוקה היהה‪.‬‬
‫תורה‬
‫שהוריר‬
‫ונ״נ‬
‫לישראל‪:‬‬
‫אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בע״ז דכתיב ‪ 3‬ו ת ר ד בת‬
‫ועזדהוי״ללאתיאכר״שנר כהדסה ז ו ‪ :‬אלא חוט של חשד משוך‬
‫נחמני לאמר בסרק תלק צג‪:‬‬
‫פרעה לרחוץ על היאור א>ואמר רבי יוחנן שירדה לרהוץ מגילולי בית‬
‫לניאל מגני יה ולה תנניה עליה‪ .‬מאח הקב״ה לכך נראיח יפה‬
‫מישאל ועזריה משאר לאומוח ולאחשורוש‪ :‬ובמוח אביה‬
‫אביה ילדה והא רבויי רביתיה לומר לך ‪ 3‬ישכל המגדל יתום ויתומה בתוך‬
‫לעזי רש״י‬
‫שבטים[‪,‬‬
‫ואמה הו ל״ל‪ .‬מאחר דכמיב״( כי אין‬
‫שמו‬
‫נקרא‬
‫ולמה‬
‫משה‬
‫זה‬
‫ירד‬
‫ילדו‬
‫כאילו‬
‫הכתוב‬
‫עליו‬
‫מעלה‬
‫ביתו‬
‫כקוני׳׳ש ]בקונ״ש[‪ .‬כתלי‬
‫יום‬
‫שאפי׳‬
‫ללמדנו‬
‫אלא‬
‫ואס‬
‫אב‬
‫לה‬
‫ירד ‪ m‬שירד להם לישראל מן בימיו ג יגדור שגדר פרצותיהן ש ל ישראל דבר אחר מלוחים‪.‬‬
‫אחד לא היה לה אב ואס‪ :‬בשעה‬
‫הבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים סוכו שנעשה להם לישראל‬
‫תורה אור השלם‬
‫שנהעברה אמה מה אביה‪ .‬נמצא‬
‫‪ .1‬איתי גברץ יהוךאין‬
‫כםוכה יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו זנוה שהזניה עונותיהן ש ל ישראל‬
‫די מנית יתדזון על שלא היה לה אב משעה שנראה‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫בבל להקרות אב‪ :‬וכשילדחה אמה מתה‪.‬‬
‫אבי אבי אבי אב בתורה אב בהכמה אב בנביאות ואלה בני בתיה אשר קדלי דהזירי‪ .‬חזידס‬
‫עבירת גלדינת‬
‫לקה מ ר ד וכי מ ר ד שמו והלא כלב שמו אמר הקב״ה יבא כלב שמרד יגישים שקודן נקינ״ש‬
‫שדרך מישך ועבד נגר ולא נראית לקרות אם‪ :‬ולרש אין כל‪.‬‬
‫כתלי(‪.‬‬
‫)חוליו יז‪ .‬ושם‪:‬‬
‫גבךיא א ל ך ל א שמו‬
‫‪4‬‬
‫עלן־ מלכא טעה לאלהך באוריה משתעי קרא‪ :‬לבשה אחת‪.‬‬
‫בעצת מרגלים וישא את <א> בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה א ש ר הגלה סטכת‪ .‬לא איתסרש‬
‫לא פלחין ולעלם דהבא )י( בת שבע‪ :‬שהיתה מונה בהן ימי‬
‫)פסחים מג‪ (.‬אי‪ :‬שקורי)‬
‫מירושלם אמר רבא שגלה מעצמו ‪ 5‬ויהי אומן את הדםה קרי לה הדסה וקרי‬
‫)מוחות פו‪.(.‬‬
‫נלשמ״א‬
‫די חקימת ל א םגדץ‪:‬‬
‫שצח‪ .‬שהיתה משרתת לה אחת‬
‫‪8‬‬
‫שם‬
‫ל‬
‫ע‬
‫הדםה‬
‫שמה‬
‫נקרא‬
‫ולמה‬
‫שמה‬
‫אםתר‬
‫אומר‬
‫ר״מ‬
‫תניא‬
‫אםתר‬
‫לה‬
‫שלא הביאה שליש‪.‬‬
‫דניאל ג יב‬
‫בשבת ואתת בשני בשבת‬
‫‪ .2‬ואשתו היהך;ה;לדה באחד‬
‫הצדיקים ״שנקראו הדסים וכן הוא אומר ‪ 6‬והוא עומד בין ההדסים רבי שלא גישלה שליש ) מ ד ק‬
‫ט‪ .(:‬ולמה סכין אותו‪.‬‬
‫כולן‬
‫בשבת וכן‬
‫בשלישי‬
‫א ת ירד אבי גדור ואת ואתת‬
‫יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקראת שמה אסתר על שם שהיתה מםתרת היינו שמן המור )שבה פ‪.>:‬‬
‫חבר אבי שובו ךאת וכשהגיע יום שפחה של שבת יודעת‬
‫שמשיר את השער‪ .‬לסי‬
‫יקותיאל אבי זנוח ואלה‬
‫דבריה שנאמר ‪ 7‬אין אסתר מגדת את עמה וגו׳ ר׳ נחמיה אומר הדסה שמה‬
‫דחזירי‪.‬‬
‫נ( כחלי‬
‫שבת‪:‬‬
‫בגי בת;ה בת פרעה שהיום‬
‫שהוא גוסר ויש גו כח‬
‫)מנחות פו‪ .(.‬ומעדן את‬
‫ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אםתוזר בן‬
‫בקוני״ש שמינים‪ .‬ומתוך אונסה לא‬
‫אשר לקח מרד‪:‬‬
‫אשקלייר״א‬
‫הבשר‪.‬‬
‫דברי הימים א ד יח נענשה‪ :‬וכן הוא אומר‪ .‬שהזרעונים‬
‫ר׳‬
‫כהדסה‬
‫בינונית‬
‫אלא‬
‫היתה‬
‫קצרה‬
‫ולא‬
‫ארוכה‬
‫לא‬
‫אסתר‬
‫אומר‬
‫עזאי‬
‫)פסחים מג‪ .!.‬נדמתה לו‬
‫‪ .3‬ותרד בת פרעה‬
‫ממאכל‬
‫להבדילן‬
‫לצדיקים‬
‫היאר טובים‬
‫יהושע בן קרחה אמר ה>אםתר ירקרוקת היתה וחוט ש ל חסד משוך עליה כאומתו‪ .‬והיו אומרים‬
‫על‬
‫לרחץ‬
‫גפיהם זו משלנו היא‬
‫ןנער־תיה הלכת על יד ט מ א ‪ :‬ויהי המלצר נושא את פת‬
‫כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עיברתה מת‬
‫) ל ע י ל ו‪.(.‬‬
‫התבה‬
‫ת‬
‫א‬
‫ותךא‬
‫היאר‬
‫בגם ויין משתיהם וגוי‪ .‬וכתיב‬
‫אביה ילדתה מתה אמה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תנא‬
‫בתוף הסוף ותשלח את‬
‫בההוא ענינא ולמקצת ימים עשרה‬
‫ז<מתה‪.‬־יזק־ז־‪:‬‬
‫משום ר״מ אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר ‪ 8‬ו ל ר ש אין כל כי‬
‫שמות ב ה נראה מראיהס טוב ובדאי בשר וגו׳‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אשר‬
‫‪.4‬‬
‫אם כבשה אהת קטנה אשר קנה ויהיה ותגדל עמו ועם בניו יהדו מפתו‬
‫הגלה אגפקינון שמן ‪1‬יה שלא הביא שליש‪.‬‬
‫כל המגדל יתום בתוך‬
‫מירושלים עם חגלה‬
‫תשכב‬
‫דבהיקו‬
‫משום‬
‫כבת‬
‫לו‬
‫ותהי‬
‫תשכב‬
‫ובתיקו‬
‫תשתה‬
‫ומכוסו‬
‫תאכל‬
‫אנפקינון‬
‫מביאין‬
‫אין‬
‫תנףי(‬
‫מנחות‬
‫גבי‬
‫ביתו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב‬
‫אשר הגלתה עם יכטה‬
‫הוות ליה י>)לבת( אלא ״()לבית( הכי נמי לבית ‪ 9‬ו א ת שבע הנערות וגו׳ כאילו הוא ילדו‪ .‬נקראת‬
‫מ ל ך יהודה אשר הגלה ואם הביא פסול ועלה קאי ר׳ יהודה‬
‫הדסה‪ ,‬מפני דהיתה צדקת‪,‬‬
‫נבוכךנאער מלך בבל‪:‬‬
‫מעדן‪.‬‬
‫אנפקינון‪:‬‬
‫מהו‬
‫ואמר‬
‫אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת וישנה ואת נערותיה וגו׳ אמר רב שהצדיקים נקראין הדסין‪.‬‬
‫אסתר ב ו‬
‫‪ .5‬ויהי אימן א ת הדסה ‪ w‬מצהיב‪ :‬מגנוחו של אותו רשע‪ .‬גנותו‬
‫שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה ״>קדלי דחזירי ור׳ יוחנן לקחה מרדכי לו לבת‪ ,‬תנא‬
‫משום ר׳ מאיר‪ ,‬לבית‪.‬‬
‫היא אסתר בת דדו כי הוא זה שהוא בועל נשים ומשלחן‪:‬‬
‫אמר זרעונים וכן הוא אומר ‪ 1 0‬ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם‬
‫אין לה אב ואם והנערה שהגון! נהנה מן הגון*‪ .‬מפני הצינה‪.‬‬
‫יפת ת א ר וטובת מראה‬
‫זרעונים ‪ 1 1‬ש ש ה חדשים בשמן המור ״*מאי שמן המור ר׳ חייא בר אבא‬
‫ובמות אביה ואמה והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן‬
‫אמר םטכת רב הונא אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי יהודה‬
‫השמים לחבבה על בעלה‪ :‬ביקש‬
‫לקחה מרדכי לו לבת‪:‬‬
‫אומר אגפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את‬
‫אסתר ב ז לטעום נוי‪ .‬לכך נאמר מכל הנשים‬
‫‪ .6‬ראיתי הלילה והנה‬
‫איש רכב ע ל סוס אדים ומכל הבתולות‪ :‬עבד משהיא כוי‪.‬‬
‫השיער ומעדן את הבשר ‪ 1 2‬ב ע ר ב היא באה ובבקר היא שבה אמר רבי יוחנן‬
‫לו‬
‫שתגלה‬
‫לפייסה‬
‫ענינים‬
‫לכמה‬
‫חיזר‬
‫והוא עמד בין ההדסים‬
‫‪13‬‬
‫מגנותו ש ל אותו ר ש ע למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום ותהי אסתר‬
‫אשר במצלה ןאהךיו מולדתה ולא הועיל וסמוך לה להאי קרא‬
‫‪14‬‬
‫נשאת חן אר״א יימלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו ותלקח אסתר‬
‫סוסים אדמים שרעים‬
‫זכריה א ח ובהקבץ בתולות שנית וגו׳ אין אסתר‬
‫ולבנים‪:‬‬
‫אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת ירח‬
‫‪ .7‬אין אסתר מגדת מגדת מולדתה ואת עמה וגו׳ ע( עבד‬
‫שנהנה גוף מן הגוף ‪ 1 5‬ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן והסד‬
‫מולדתה ואת‬
‫עמה משמיא סעודה לכבודה מה שלא עשה‬
‫כאשר ערה עליה מרדכי‬
‫לפניו מכל הבתולות אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם טעם בעולה‬
‫ואת מאמר מרדכי בשאר נשים‪ :‬דלי כרגא‪ .‬אמר בשביל‬
‫טעם ‪ 1 6‬ו י ע ש המלך משתה גדול עבד משתיא ולא גליא ליה דלי כרגא ולא‬
‫אסתר עשה כאשר אסתר אני מניח לכס מכסי גולגולתכס‬
‫היתה באמנה אתו‪:‬‬
‫היינו והנתה למדינות עשה ״>‪ :‬שדר‬
‫גליא ליה ש ד ר פרדישני ולא גליא ליה ‪ 1 7‬ובהקבץ בתולות שנית וגו׳ אזיל שקל‬
‫אסתר ב כ‬
‫והיינו‬
‫בשמה‬
‫לשריס‬
‫דורונות‬
‫פרדישני‪.‬‬
‫עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך הבירתה ואפי׳ הכי לא‬
‫‪ .8‬ולרש אין כיל בי אם‬
‫כבשה אחת קטנה אשר דכתיבצ( ויתן משאת ט ד המלך‪:‬‬
‫גליא ליה דכתיב ‪ 7‬אין אסתר מגדת מולדתה וגו׳ אמר רבי אלעזר מאי דכתיב‬
‫קנה ויחיה ותגדל עמו‬
‫לא‬
‫ועם בניו יחדו מפתו‬
‫לא‬
‫ת א כ ל ומכם‪.‬־ תשהה‬
‫ובחיקו תשכב ותהי לו בבת‪ :‬שמואל ב יב ג ‪ .9‬ותיסב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל א ת תמרוקיה ואת מנותה ל ת ת ל ה ואת שבע הנערות הראיות ל ת ת ל ה מבית המלך וישנה ןאת נערותיה לטוב‬
‫בית הנשים‪ :‬אסתר ב ט ‪ .10‬ויהי המלצר נשא א ת פתבגם ויין משתיהם ונתן להם זרעינים‪ :‬דניאל א טז ‪ .11‬ובהגיע תר נערה ונערה לבוא א ל המלך אחשורוש מקץ היות ל ה כדת הנשים ?זנים עשר חיךעז כי‬
‫כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המיר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים‪ :‬אסתר ב יב ‪ .12‬בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני א ל יד שעשגז סריס המלך שימר הפילגשים‬
‫ל א תבוא עוד א ל המלך כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם‪ :‬אסתר כ יד י ‪ .13‬יבהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מךדבי אשר לקח לו לבת לבוא א ל המלך ל א בקשה דבר כי אם א ת אשר יאמר הגי קזריס‬
‫המלך שמר הנשים ותהי אסתר נישאת חן בעיני כ ל ראיה‪ :‬אסתר ב טו ‪ .14‬ותלקח אסתר א ל המלך אחשורוש א ל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חיךש טבת בשנת שבע למלכותו‪ :‬אסתר ב טז ‪ .15‬ויאהב‬
‫המלך א ת אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסר לפניו מכל הבתולית רשם כתר מלכות בראשה דמליכה ת ח ת ושתי‪ :‬אסתר ב יז ‪ .16‬ויעש המלך משתה גדול ל כ ל שריו ועבדיו א ת משתה אסתר והנחה למדינות‬
‫עשה ויתן משאת כיד המלך‪ :‬אסתר ב יח ‪ .17‬ובהקבץ בתולות שניה ומרדכי ישב ?שער המלך‪ :‬אסתר ב יט‬
‫הדלא קנזליה דוד לשמעי‪ .‬שהיה תייב מיתה‪ :‬לאידך גיסא‪ .‬לצעקה ולא לשבת איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה‪ :‬איהי גוגרין‬
‫יהזדאין כו ‪ .‬וסיפיה דקרא לאלהך לא פלחין‪ :‬כל דבריך אחד ק ‪ .‬כנגד הספר היה אומר כל דבריך ד ב ד הימים אחת הן הרבה שמות אתה‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫יג‪:‬‬
‫]מיי׳ ס״א מהלכות לא יגרע מצדיק עיניו‪ .‬נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם « אף‬
‫שקלים הלכה ט[‪:‬‬
‫לימיס רבים מדה במדה‪ :‬זכתה ויצא ממנה שאול‪ .‬שהיה צנוע‪ :‬זכה‬
‫העתידה לבא לאחר ז מ ן ‪ :‬כרפאי לישראל‪ .‬ואחר כך נגלה עון אפרים‬
‫ע״י מכה שאני מביא עליהן‪ :‬הפיל פור‪ .‬ומהו פ ו ר הוא הגורל מיום‬
‫ויצאה ממנו אסתר‪ .‬בתרגום של מגילה ט( מייחס מרדכי ועושהו עשירי‬
‫ליום באיזו יום יפול הגורל וכן מחודש לחודש והגורל של כולן המיל‬
‫לשאול ומשאול עד בנימין וכתיב היא אסתר בת דולו׳( ואין לו ראיה‬
‫ביום אחד ונפל לו הגורל על)י( אחד‪ :‬נשבעה באדר מה משה‪ .‬שנאמר‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( ב״נ קנג‪ .‬ע״ש‪ (5 ,‬סי׳א‬
‫וכי מכוא ההוא יומא מעייל‬
‫לה לגבך מה עשה יעקב‬
‫משר‪ ,‬ג( ןונחים קב‪ .‬ע״ש[‪,‬‬
‫י ( ]בילקוט ונע״י ליתא[‪,‬‬
‫ה(]לעילז‪.‬ע״ש‪,1‬י( ]בילקוט‬
‫אימא מאי ארזי[‪ ,‬ז( ]קדושין‬
‫לח‪ .‬סוטה ינ‪ ,[:‬ח( שקלים‬
‫פ״א מ״א לקמן כט‪ .‬מ״ק ו‪,.‬‬
‫ט( ןתרגוס שני ב ה[‪,‬‬
‫י( ]אסתר ב!‪! (5 ,‬בראשית‬
‫]אחשירושן‪,‬‬
‫מ[‪ ,‬ל(‬
‫מ( ]סוטה יג‪ ,1:‬נ( עיין‬
‫תוספות לקמן טז‪ .‬ד״ה ודחי‬
‫)יכו׳(‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . I‬ל א יגרע מצדיק עיניו‬
‫הראשון )יהושע ל( צא מהם למפרע‬
‫ו א ת מלכים לבסא מסרהן‪ .‬ללאה והוא צניעוח שלא‬
‫‪ 1‬ל א יגרע מצדיק עיניו בשכר צניעות שהית׳‬
‫וישיבם לנצח ויגבהו‪:‬‬
‫שלשים יום באבלו של משה ושלשה‬
‫יתפרסם הדבר שמסר לה סימנין‪:‬‬
‫בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר‬
‫איוב לו ו‬
‫ימים שהכינו להם צידה שנאמר‬
‫שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו‪.‬‬
‫‪ .2‬ויגד יעלןב לרחל כי‬
‫צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו‬
‫הכינו לכס צידה כי בעוד שלשה ימים‬
‫אחי אביה הוא וכי בן וסיפיה דקרא ויושיבם לנצח ויגבהו‬
‫א‬
‫אםתר >ומאי צניעות היתד; בה ברחל דכתיב‬
‫הרי‬
‫אחס עוברים וגוי )שס א(‬
‫רבקה הוא ותרץ ותגד והיינו גדולה לדורות‪ :‬ואם הגיס‬
‫לאביה‪:‬‬
‫‪ 2‬ו י ג ד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי‬
‫בשבעה באדר מ ת משה‪ :‬ובשבעה‬
‫דעהו כוי‪ .‬ה ט סמכי קראי ויושיבם‬
‫כראשית כט יב‬
‫באדר נולד‪ .‬דכתיב בן מאה ועשרים‬
‫‪ .3‬עם נבר תתבר ועם לנצח ויגבהו ואם אסורים בזקיס על‬
‫אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא‬
‫ערש התפל‪:‬‬
‫שנה אנכי היום )לגרים לא( היום‬
‫ילי שמגביהין עצמן באין לידי עניות אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא‬
‫שמואל ב כב כו‬
‫הלידה‬
‫כדאי‬
‫ושמתי״(‪.‬‬
‫י‬
‫מ‬
‫י‬
‫מלאו‬
‫שלא‬
‫נקיות‬
‫מחמת‬
‫וטובלת‪.‬‬
‫ייסורים‪:‬‬
‫בליון הש״ם‬
‫רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה <א> אהיו אנא‬
‫‪ .4‬ויהי בבקר והנה הוא‬
‫ל א ה ויאמר א ל לבן מה תהא מאוסה לצליק משכיבחו של‬
‫שתכפר על המיתה‪ :‬איה בהו רבנן‪ .‬נמ' שנ• טרםיים‪ .‬עי׳‬
‫לםגויי‬
‫לצדיקי‬
‫שרי‬
‫ומי‬
‫ליה‬
‫אמרה‬
‫ברמאות‬
‫מתשובתו של המן אנו למדין שכך תולין דף נו ע״ב תד״ה‬
‫זאת עשית לי הלא אחשורוש‪ :‬אדון על עבדיו‪ .‬ויקצוף‬
‫ברחל עבדתי עמך ולמה‬
‫מטלית‪:‬‬
‫ברמיותא אמר לה אין ‪ 3‬ע ם נבר תתבר ועם‬
‫היה אחשורוש משיבו‪ :‬קרחה אני‬
‫פרעה על שני סריסיו׳(‪ :‬לשון טורסי‪.‬‬
‫ךמיתני‪:‬‬
‫עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה‬
‫אחת‬
‫שמלכות‬
‫במלכותך‪.‬‬
‫עושה‬
‫כראשית כט כה שם מקום‪ :‬לא ראינו שינה‪ .‬מתוך‬
‫דודו‬
‫ל‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו‬
‫א‬
‫ש‬
‫ר‬
‫‪ .5‬ף א מ‬
‫שהיתה חביבה עליו היה מרבה ליה אית לי אהתא דסשישא מינאי ולא‬
‫מדינה‬
‫מדינתא‪.‬‬
‫מליאה מהם‪:‬‬
‫הגהות הב״ת‬
‫הגד הגיד לנו כי נמצאו‬
‫‪5‬‬
‫קטנה‪ :‬ולא נסבי מינן‪ .‬נשים‪:‬‬
‫משמרהי‬
‫לשתות‪:‬‬
‫וצמא‬
‫בתשמיש‬
‫מנםיב לי מקמה ׳מסר לה סימנים כי מטא‬
‫דבר‬
‫האתינות ו א ת‬
‫) א ( גם׳ אמר לה אי‬
‫המלך אינם‬
‫ואה דהי‬
‫המלוכה ל א הגיד לו ומשמרתך‪ .‬אתה ממונה על עבודה‬
‫עושים‪ .‬רמאי הוא אחיו אנא‬
‫אחתאי‬
‫מיכספא‬
‫אמרה השתא‬
‫ליליא‬
‫אשר אמר שמואל‪:‬‬
‫אונגריות ומסים וגולגליות וארנונות ברמאות‪ ) :‬נ ( שם אמר‬
‫עבודה‬
‫ממונה על‬
‫אחת ואני‬
‫מםרתינהו ניהלה והיינו דכתיב ‪ 4‬ויהי בבקר‬
‫שמואל לפיכך זכה רצאח‬
‫שמואל א י טז‬
‫אינן נותנין‪ :‬דמפקי ליה לשתא‬
‫אחרת‪ :‬ה״ג אחר הדברים האלה‬
‫ממנו אסתר אסתר מאי‬
‫‪ .6‬ואם אסורים בוקים‬
‫והנה היא לאה מכלל רעד השתא לאו לאה‬
‫גדל המלך ל( אח המן וגו׳‪ .‬בתר בגחן‬
‫ילכדוי בהבלי עני‪:‬‬
‫בשה״י פה״י‪ .‬שבת היום פסח היום היא דכתיב אין אסתר‬
‫ללאה‬
‫רחל‬
‫שמסרה‬
‫םימנין‬
‫מתוך‬
‫אלא‬
‫היא‬
‫ואנו אסורים במלאכה‪ :‬אין שוה‪ .‬מגדת ואמר רבי אלעזר‬
‫איוב לו ח ותרש כתיב‪ :‬וקא בעי הש״ס אחר‬
‫מגדת‬
‫‪ .7‬אין אסתר‬
‫וכוי שנאמר לא יגרע‬
‫מאי‪ .‬מה העיד עליו הכתוב שלא לא הוה ידע ע ד השתא לפיכך זכתה ויצא‬
‫אין נאה ואין חשש להניחן‪ :‬משמיעין‪.‬‬
‫עמה‬
‫מולךתה ו א ת‬
‫מצדיק עיניו ויושיבם‬
‫ממנה שאול ומה צניעות היתה‬
‫כאשר צוה עליה מרדכי גידלו עד שבא מעשה הזה‪ :‬אחר‬
‫בשאול בית דין מכריזין שיביאו שקלים לנצח‪) :‬ג( ‪-‬ש״י ד״ה לא‬
‫שגדלו יגרע וכוי צשצס להן‬
‫הכלאים‪.‬‬
‫למקדש‪ :‬ועל‬
‫ו א ת מאמר נירךכי שברא הקדוש ב״ה רפואה למכה‪.‬‬
‫דכתיב ‪ 5‬ו א ת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר‬
‫אסתר עשה כאשר‬
‫לימים‪:‬‬
‫גמולן אף‬
‫הזרעים קצת וניצן ניכר ועוקרין‬
‫אמר שמואל » זכה ויצאת ממנו אסתר ״ואמר‬
‫היתה באמנה אתו‪:‬‬
‫)ד( דייה הפיל פור וכר‬
‫דין‪:‬‬
‫בית‬
‫בהכרזת‬
‫משדותיהן‬
‫אותן‬
‫הגורל על אדר הסייד‪:‬‬
‫אסתר ב כ רבי אלעזר כשהקב״ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו ע ד סוף‬
‫‪ .8‬בימים ההם ומרדכי‬
‫משל‬
‫ישב בשער המלך קצף כל הדורות שנאמר ‪ 1‬ויושיבם לנצח ויגבהו )וגו׳( ואם הגיס דעתו הקב״ה‬
‫בגתן ותרש שני סריסי משפילו שנאמר ‪ 6‬ואם אסורים בזקים וגו׳ ‪ 7‬ו א ת מאמר מרדכי אםתר עושה אמר רבי ירמיה שהיתה מראה‬
‫הגהות ד״גר״א‬
‫הסף‬
‫המלך משיבנרי‬
‫ויבקשו לשליח ןד במלך דם נדה להכמים ‪ 7‬כ א ש ר היתה באמנה אתו אמר רבה ב ר לימא י>)משמיה דרב( שהיתה עומדת ] א [ נמ׳)לכתיב( תז״מ‪:‬‬
‫אחשורש‪ :‬אסתר ב כא‬
‫מחיקו ש ל אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו ש ל מרדכי ‪ 8‬בימים ההם ומרדכי‬
‫של‬
‫בחיקו‬
‫ויושבת‬
‫‪ .9‬ןשם אתנו נער עברי ו ט ו ב ל ת‬
‫עבד לשר הטבחים‬
‫יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש אמר ר׳ חייא ב ר אבא אמר רבי‬
‫מאמר‬
‫מרדכי‪ .‬ואס‬
‫רבעו הננאל‬
‫ונספר לו ויפתר לנו את‬
‫שנאמר‬
‫יוםף‬
‫ומנו‬
‫צדיק‬
‫רצון‬
‫לעשות‬
‫עבדיו‬
‫על‬
‫אדון‬
‫הקב״ה‬
‫הקציף‬
‫יוהנן‬
‫ךולימתינו איש כךולמו והא לא הי׳ שם הבחנח שלש׳ חדשים‬
‫אמר לו והלא אין משמרתי‬
‫‪ 9‬ו ש ם אתנו נער עברי וגו׳ עבדים על אדוניהן לעשות נם לצהיק ומנו מרדכי ומשמרתך שוה‪ ,‬אמר לו‬
‫פתר‪ :‬כראשית מא יב שהרי בכל יום היה אותו רשע מצוי‬
‫הךבר‬
‫ויודע‬
‫‪.10‬‬
‫אני אשמור משמרתי‬
‫‪8‬‬
‫ה‬
‫‪10‬‬
‫למרדכי ויגד לאסתר אצלה וי״ל שהיתה משמשת במוך‪:‬‬
‫‪ w‬דכתיב ויודע הדבר למרדכי וגו׳ >אמר רבי יוחנן בגתן ותרש ש נ י טרסיים הוו ומשמרתך‪ .‬פי׳ אמר לו אני‬
‫המלכה ותאמר אסתר‬
‫והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו בא אשמור משמרתי בתחילת‬
‫למלך בשם מרדכי‪:‬‬
‫הלילה עד החק שאנו‬
‫אסתר ב כב ונטיל ארם בספל כדי שימות והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים קבועים ואשמןוןר עוד‬
‫הלילה‬
‫‪ . II‬ויבקש הךבר וימצא לשון אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ממך בחצי‬
‫ויתלו שניהם ע ל עץ‬
‫במשמרתך‪ .‬ועשו כך‪,‬‬
‫במשמרתו‬
‫ויבהב בספר דב־־יה־מים ‪ 1 1‬ויבקש הדבר וימצא שלא נמצאו במשמרתן ‪ 1 2‬א ח ר הדברים האלה יי)אחר מאי( אמר רבא אהר שברא ונתבקש‬
‫לפני המלך‪:‬‬
‫הקב״ה רפואה למכה דאמר ר״ל אין הקב״ה מכה את ישראל אא״כ בורא להם רפואה תהילה שנאמר שבתחילת הלילה‪ .‬שכל‬
‫אסתר ב כג‬
‫שומר בתחילת הלילה‬
‫‪ . 12‬אחר הדברים ה א ל ה ‪ 1 3‬כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים אבל אומות העולם אינו כן מכה אותן ואה״כ בורא להם רפואה שנאמר כשיעמוד אחר לשמור‪.‬‬
‫גדל המלך אחשורוש‬
‫ישן מי שכבר שמר‪ ,‬ונמצא‬
‫א ת המן בן המךתא ‪ 1 4‬ונגף ה׳ את מצרים נגוף ורפוא ‪ 1 5‬ויבז בעיניו לשלוה יד במרדכי לבהו אמר רבא בתהילה במרדכי‬
‫שלא‬
‫זה ןו(שומר‬
‫‪16‬‬
‫האגגי וינשאהו וישם לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן ולבסוף בכל היהודים‬
‫הפיל פור הוא הגורל תנא כיון שנפל פור במשמרתו‪ ,‬לפיכך נתבררה‬
‫א ת כסאו מ ע ל כל‬
‫עליו העיצה‪ .‬אין הקב׳׳ה‬
‫״שבשבעה‬
‫יודע‬
‫היה‬
‫ולא‬
‫משה‬
‫בו‬
‫שמת‬
‫בירה‬
‫בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור‬
‫השרים אשר אתו‪:‬‬
‫מכה את ישראל עד‬
‫‪17‬‬
‫ישנו עם אהד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה שבורא להן רפואה‪ ,‬שני‬
‫אסתר ג א באדר מת ובשבעה באדר נולד‬
‫‪ .13‬בךפאי לישראל‬
‫וגר‪.‬‬
‫כרפאי לישראל‬
‫ונגלה עין אפרים ורעות תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד ‪0‬־ כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות אמר‬
‫שמרון כי פעלו שקר ליה אית בהו רבנן אמר ליה עם אחד הן שמא תאמר קרהה אני עושה במלכותך מפוזרין הם בין העמים‬
‫וגנב ןבוא פשט גדוד‬
‫הושע ז א שמא תאמר אית הנאה מינייהו מפורד כפרידה זו שאינה עושה פירות ושמא תאמר איכא מדינתא‬
‫מוסף רש״י‬
‫בחוץ‪:‬‬
‫‪ •14‬ונגף י; א ת מצרים מינייהו ת״ל בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי מינן ולא נםבי מינן ולא מנםבי לן מסר לה סימנים‪ .‬מסר‬
‫יי‬
‫עד‬
‫ועזבו‬
‫וךפוא‬
‫נגיף‬
‫לה יעקב סימני! לרמל‬
‫ונעתר להם ורפאם‪:‬‬
‫ואת התי המלך אינם עושים דמפקי לכולא שתא בשה״י פה״י ולמלך אין שוה להניהם דאכלו ושתו ומבזו ליה שתאמר לו גלילה בשכבה‬
‫ישעיהו יט כב למלכות ואפילו נופל זבוב בכוסו ש ל אהד מהן זורקו ושותהו ואם אדוני המלך נוגע בכוסו ש ל אהד )רשב״ם ב־ב קכג‪ .(.‬והלא‬
‫‪ .15‬ויבז בעיניו לשלח‬
‫משמרתי‬
‫אין‬
‫;ר במרדכי לבדו כי‬
‫מהן הובטו בקרקע ואינו שותהו ‪ 1 8‬א ם על המלך טוב יכתב לאבדם ומשמרתך שוה‪ .‬כל‬
‫גימטריא‬
‫נתון לך‪.‬‬
‫הגידו לו את עם מרדכי ה כ ס ף‬
‫מינוי שהאדס ממונה עליו‬
‫ועשרת אלפים ככר כ ס ף וגו׳ אמר ר י ש לקיש גלוי וידוע לפני מי‬
‫ויבקש המן להשמיד את‬
‫ומוטל עליו לעשותו קרוי‬
‫הע״ץ‬
‫עולה‬
‫דהכסף‬
‫בל היהוךים אשר בכל‬
‫שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך‬
‫משמרת ! ב ח ז נ ו ג ז ועי•‬
‫ר מ ז לו שיתלה עליו ‪:0‬‬
‫מלכות אחשורוש עם‬
‫רש״י ע־ז לה‪ :‬שפי׳ שומרי‬
‫הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן א ח > באחד באדר משמיעין על השקלים‬
‫אסתר ג ו‬
‫מרדכ‬
‫הסף שומרי ה כ ל י מ וח״א‬
‫‪19‬‬
‫בשבעה‬
‫מהרש״א כאוו‪.‬‬
‫ויאמר המלך להמן הכסף נתון ל ך והעם לעשות בו כטוב בעיניך אמר רבי אבא‬
‫‪ . 16‬בהךש הראשון הוא ועל הכלאים‬
‫חידש ניסן בשנת שתים‬
‫באדר מת משה‪ .‬כפ״ק‬
‫משל‬
‫עשרה למלך אחשורוש‬
‫לקדושין )לס‪ (.‬ילפינ! לה‬
‫הפיל פור היא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחיךש שנים עשר הוא חיךש אדר•‪ .‬אסתר ג ו ‪ .17‬ויאמר הבלן‬
‫מקראי לכתיג רגכו בני ישראל את משה גערגות מואכ שלשים יום‪ ,‬וכחיג משה עגלי מת ועתה קום עגור‪ ,‬וכתיג כי געול‬
‫למלך אחשותש ישנו עם אחד מ?זר ומפרד בין העמים בכל מדינית מלכותך וךתיהם שינות מכל עם ואת דתי המלך‬
‫שלשת ימיס אתס עונריס אח הירלן וגו׳ וכחינ והעם עלו מן הירלן נעשור לחלש הראשון‪ ,‬צא מהם ל״ג למפרע‪ ,‬תמצא שבשבעה‬
‫אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם‪ :‬אסתר ג ח ‪ . 18‬אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים כבר כסף‬
‫נאלר מת משה‪ ,‬ומנין שנשנעה גאלר גולל‪ ,‬שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו׳ מה ת״ל היום‪ ,‬היום‬
‫אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך‪ :‬אסתר גט ‪ .19‬ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות מלאו ימי ושניתי וסוטה יב >‪ .‬משמיעין על השקלים‪ .‬בהכרזת בית לין ולקח! כט‪ >.‬שיהו ישראל מביאי! תרוממ שקלים מיס!‬
‫בו בטוב בעיניך‪ :‬אסתר ג יא‬
‫לכחיג‪ :‬נחלשו לחלשי השנה‪ ,‬חלש והבא לי קרבן מתרומה חלשה !מריק ו‪ .(.‬ועל הכלאים‪ .‬משמיעי! שלא יזרע כלאים !שם‬
‫מכה״י! או‪ :‬לעקור כלאי הזרעים הניכרי! נין התבואה ולקמן כט‪.>:‬‬
‫אחרת‬
‫י‪:‬‬
‫בכתובים‬
‫שיצאה‬
‫משאול‪:‬‬
‫והעם עלו מ ן הירדן בעשור לחודש‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א( עי׳ רי״ף ורא״ש‪,‬‬
‫ב( ערכין י‪ .‬ע״ש‪ ,‬ג( שם‪,‬‬
‫ו ( גי׳ רי״ף‪ ,‬ורא״ש ל׳‬
‫ויניציאה מתקיף לה רנא מי‬
‫רמי כשלמא‪ ,‬ה( !ערכין י‪:‬‬
‫ע״ש היטג[‪ ,‬ו( סנהלרין קי‪,.‬‬
‫ז( סנהררץ סט‪ ,:‬ח( נסוטה‬
‫יג‪ :‬ע״ש[‪ ,‬ט( ]צ״ל וגי׳‬
‫אחות אהרן ולא וכוי[‪,‬‬
‫י( ]צ״ל משכן וכן איחא‬
‫בילקוט[‪ ,‬כ( ]צ״ל אכי שלום‬
‫יעי׳ תופ׳ יומא לח‪:‬ל״ה ללא‬
‫וחוס׳ כחובוח קל‪ :‬ל״ה‬
‫שני[׳ ל( נסיכה מה‪,[:‬‬
‫מ( כריתות ו‪ .‬הוריות יב‪,.‬‬
‫נ( ברכות י‪ ,.‬ס( ברכות י‪.‬‬
‫ע״ש‪ ,‬נ‪] (1‬צ״ל החזירתן[‪,‬‬
‫ש( ]אסחר יד[‪ ,‬צ( אל המזבח‬
‫יעלי החוזה בד׳׳ה נ ט‬
‫ואפשר עילו החוזה הנזכר‬
‫גל״ה ג יג היינו יעלי‪,‬‬
‫ק( ]מ״א יג[‪ ,‬ר( ]ל׳׳ה ג‬
‫כה[‪ ,‬ש( ]ל׳׳ה ב יא[‪,‬‬
‫ה( ושגיס לא ילעתי א׳ עולל‬
‫הנביא ל״ה ב ט״ו לפי פי׳‬
‫רל״ק ואחל חמי הרואה ל׳׳ה‬
‫ב ט״ז שהתנבא על אסא ולפי‬
‫פשוטו כשמזכיר הנביא‬
‫בשמו ושם אביו בנבואה‬
‫נילוע שהוא נביא בן נביא‬
‫וא״כ עזריה בן עולל ייהוא‬
‫בן חנני נתשניס לנביאים‬
‫המה ואביהם גס יש לחשוב‬
‫זכריה ק יהוילע הכהן ר״ה‬
‫נ כל גס עולל הנביא‬
‫שהתנגא בימי פקח בן‬
‫רמליהו דיה ג כת‪ ,‬א( ]ש׳׳א‬
‫טז מ״א א[‪ ,‬ב( ]ש״א י מג‬
‫טן‪ ,‬ג( ננל השמש ולול אמר‬
‫אס אשאיר לנגל מכל אשר לו‬
‫על איר הגקר‪,‬‬
‫משל דאחשורוש והמן כוי‪ .‬כלומר יש ללמוד מאחשורוש שאף בדעתו‬
‫המורשתי ובימי אמציה אמוץ אמוץ אמר לאמציה מלוע לרשת אלהי‬
‫שגזרו עליהן תעניות לתשובה‬
‫אלום י( ואליהו ואלישע ויונה בן אמיתי ישעיה בימי מנשה יואל‬
‫כלכמיבי« צום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים‪ :‬חון ממקרא מגילה‪.‬‬
‫נמום חבקוק בימי יאשיה צפניה אוריה מ ק ד ת יערים ירמיה בגולה‬
‫ואם תאמר נ ר חנוכה כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרלכי היו חגי‬
‫יחזקאל לניאל בשנת ‪3‬׳ לרריוש ברוך נריה שריה מחסיה חגי זכריה‬
‫היה להשמידן‪ :‬ולהחזירן למוטב‪.‬‬
‫ומלאכי‪:‬‬
‫זכריה‬
‫לחירות‪.‬‬
‫מעבדות‬
‫ביציאת מצרים אמרו שירה על הים‪:‬‬
‫שהוא‬
‫הלל נמי נימא‪.‬‬
‫הכי‬
‫שירה‪:‬‬
‫גרסי׳ אמר רבא בשלמא התם‬
‫כוי‬
‫ולא עבדי פרעה‪ .‬שהרי לחירות יצאו‪:‬‬
‫אכהי‬
‫אחשורוש‬
‫עבדי‬
‫דלא‬
‫אגן‪.‬‬
‫נגאלו אלא מ ן המיתה‪ :‬בין לרבא‪.‬‬
‫דאמר להט לא‬
‫עבדי‬
‫דאכתי‬
‫אמרי הלל‬
‫אחשורוש הוו הא לאו‬
‫אמרינן‪:‬‬
‫בין‬
‫נחמן‪.‬‬
‫לרב‬
‫הט‬
‫דאמר‬
‫קריאח מגילה במקום הלל‪) :‬י( הוכשרו‬
‫ארצות‬
‫שאר‬
‫שירה‪ .‬על‬
‫לומר‬
‫המאורע להם‪ :‬ותו ליכא‪.‬‬
‫שהוצרכה‬
‫נבואה‬
‫תשובה‬
‫או‬
‫נס‬
‫נביאים‪:‬‬
‫ללמוד‬
‫לדורות‪.‬‬
‫הוראה וכל הנך‬
‫מ״ח‬
‫הוצרכו‪ .‬ובהלכות גדולות)»> מנויין מסדר‬
‫עולם ]א[ אברהם יצחק יעקב משה‬
‫ואהרן יהושע פנחס ויעל מלאך ה׳‬
‫מן‬
‫הגלגל אל‬
‫)שופטים ב(‬
‫הבוכים‬
‫זה פנחס ויבא איש האלהים אל עלי‬
‫)שמואל א ‪ 0‬זה אלקנה עלי שמואל‬
‫גל נתן ל ו ד שלמה עידו קרא ל( אל‬
‫המזבח בבית אלק( מיכיהו בן ימלה‬
‫בימי‬
‫אחאב‬
‫אחיה‬
‫עובליה‬
‫השילוט‬
‫ויהוא בן חנני בימי אסא עזריה בן‬
‫עולל‬
‫אליעזר‬
‫בימי‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גט׳ אמר ר׳ יהושע בן‬
‫קרחה ק ל וחומר ומה‬
‫מעבלות לחירות‪) :‬ב( שם‬
‫הלל נמי נימא אמר ר׳‬
‫יצחק לפי שאי! וכוי‬
‫שבחוצה לארץ והרי יציאח‬
‫מצרים לנס שנחוצה לאלן‬
‫ואמרי׳ הלילא התם‬
‫כלתניא על כצ״ל‪) :‬ג( שם‬
‫קרייתא זו הלילא מתקיף‬
‫לה רבא מי דמי בשלמא‬
‫החס‪) :‬ד( רש״י ד׳׳ה נין‬
‫לר׳ נחמן וכוי הלל הס״ל‬
‫ואח׳׳כ מ״ה לא הוכשרו‪:‬‬
‫)ה( דיה נבואה וכי׳‬
‫ובהלכות גלולוח הן מניין‬
‫ורובן יש ללמוד מסלו‬
‫עולם וכוי קרא על המזגח‬
‫וכוי בימי יאשיה צפניה‬
‫וירמיה ואוריה מקריח‬
‫יעריס ליהויקים בגולה‬
‫יחזקאל לניאל‪) :‬ו( ד״ה‬
‫פחילוח למקדש‪ .‬למשכן‬
‫שילה בשעה שבני אדם‬
‫באין ליטול עצה ממנה‬
‫יושבת תחת תומר שלא‬
‫בסתר‬
‫תשב עמהם‬
‫משיס יסוד שהוא גנוה‬
‫ואין לו צל ואין אלס יכול‬
‫להתייחל שס עמה כמי‬
‫שאר‬
‫ותחת‬
‫בביח‬
‫אילנות יש צל שיש‬
‫סמוך‬
‫להם ענפים‬
‫לעיקרן הס״ל‪:‬‬
‫יד‪.‬‬
‫<כ כ>‬
‫הושע‬
‫חזיאל‬
‫בן‬
‫ןהלוי[‬
‫לולו‬
‫יהושפט‬
‫ובימי‬
‫עמוס‬
‫מבני‬
‫ממורישה‬
‫בלברי‬
‫ירבעם‬
‫ובימי‬
‫מתניה‬
‫כולן‬
‫הימים‬
‫בן‬
‫יואש‬
‫יותס‬
‫מיכה‬
‫מלאכי‬
‫מ ש ל דאהשורוש והמן למה הדבר דומה‬
‫לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו‬
‫ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו בעל חריץ‬
‫אמר מי יתן לי תל זה ברמים בעל התל‬
‫אמר מי יתן לי הריץ זה בדמים לימים‬
‫נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל הריץ לבעל‬
‫התל מכור לי תילך אמר לו טול אותה בהנם‬
‫והלואי ויםר המלך את טבעתו אמר רבי אבא‬
‫בר כהנא גדולה הםרת טבעת יותר‬
‫מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות‬
‫שנתנבאו להן לישראל שכולן לא ההזירום‬
‫למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב‬
‫ת״ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות‬
‫נתנבאו להם לישראל ולא פהתו ולא הותירו‬
‫על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה‬
‫מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי‬
‫יהושע בן קרחה יא( ומה מעבדות לחירות‬
‫אמרי׳ שירה ממיתה להיים לא כל שכן אי‬
‫הכי הלל נמי נימא »‪> 0‬לפי >שאין אומרים‬
‫הלל על נס שבחוצה לארץ יציאת מצרים דנם‬
‫שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה כדתניא‬
‫עד שלא נכנסו ישראל לארץ חוכשרו כל‬
‫ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ‬
‫לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה רב‬
‫נחמן אמר >קרייתא זו הלילאיי « רבא אמר‬
‫בשלמא התם הללו עבדי ה׳ ולא עבדי‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫א‬
‫אג‬
‫בלשן‬
‫ומרלכי‬
‫עולם‬
‫בסלר‬
‫ועל לניאל אמרינן ל ע י ל ) ל ף ‪ p‬אינהו‬
‫ואיהו לאו‬
‫נביאי‬
‫אפיק‬
‫נביא אלא‬
‫לניאל ועייל שמעיה שאמר לרחבעסש(‬
‫אל תעלו ואל תלחמו עם אחיכם בני‬
‫ישראל‪ .‬משנים לא ילעתיוב[‪ :‬נתבצר‬
‫להם‪.‬‬
‫לשון‬
‫בשמים‬
‫גבוה‬
‫)לברים‬
‫ובצורות‬
‫כמו‬
‫כשהיא‬
‫נו>‪:‬‬
‫אתות‬
‫אהרן‪ .‬ועליין לא נולל משה‪ :‬פתילות‬
‫למקדש‪ 0).‬משכן שילה‪ :‬משום יחוד‪.‬‬
‫שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול‬
‫בבית‪ :‬לכ‬
‫להחייחל שם עמה כמו‬
‫אחד‪ .‬שרף יש לו כמו אילן אבל אין‬
‫בגזעו על פני‬
‫לו בענפיו אלא‬
‫כל‬
‫גובהו‪ :‬רמה קרני ולא רמה פכי‪.‬‬
‫היא‬
‫זו‬
‫שאול‬
‫נבואתה‬
‫ויהוא שלא‬
‫במשיחת‬
‫השמן‬
‫דוד‬
‫שנתנבאית‬
‫תימשך‬
‫ושלמה‬
‫קרן‬
‫כתיב א(‬
‫ובמשיחת שאול ויהוא כתיכג(‬
‫)שמואל א כה> אם‬
‫שנאמר‬
‫אשאיר לנבל‬
‫עד‬
‫אור הבקר משחין בקיר שמע מינה‬
‫דהוה בלילה‪ .‬וכי מראין דם בלילה‬
‫אס טמא או טהור הלא צריך להבחין‬
‫מראיתו‬
‫אס מהי‬
‫באשה הוא‪ :‬וכי‬
‫בלילה‪ .‬והא‬
‫לבוקר‬
‫לה׳‬
‫משפט‬
‫נ( נגד‬
‫דמים‬
‫דנין‬
‫כתיב‬
‫השמש‬
‫הטמאים‬
‫דיני נפשות‬
‫)ירמיה כא(‬
‫וכתיב‬
‫נר מצוה‬
‫א ]מיי׳ סייג מהל׳ חנוכה‬
‫הל׳ ו טוש״ע א״ח סי׳‬
‫חרצג סעי׳ ג[‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ ‪-‬ש״י ל׳׳ה נבואה כוי‬
‫אברהס טי‪ .‬נ״ב אבל בסלר‬
‫עולם לא חשיב אברהס‬
‫יצחק ויעקכ משה ואהרן‬
‫עלי שלמה נריה מחסיה‬
‫וסשיב גמקימס ג׳ בני קרח‬
‫אסף והימן ואיתן ויליחן‬
‫וזכריהו הכהן ולניאל כי לא‬
‫חשיב במ׳׳ח נביאים רק‬
‫אחר מות משה אף‬
‫שננביאוח תשיג כי לא היו‬
‫רק ז׳ יכן נריה ומחשיה לא‬
‫נכחבו נבואתן ולא נקראו‬
‫נביאים וכן עלי ושלמה‬
‫ועייל ט״ו גרון גן נריה‬
‫כו׳‪ ] :‬נ [ שם גסה״ל שנים‬
‫לא ילעחי‪ .‬נ״ב והס סנני‬
‫ועודד‪:‬‬
‫על‬
‫מלכותן‪.‬‬
‫פ ך ‪ :‬וכי רואין דם בלילה‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫דינו‬
‫והוקע‬
‫אותם‬
‫)‪3‬מלבר‬
‫כה(‪:‬‬
‫כליתני‬
‫‪2‬‬
‫פרעה אלא הכא הללו עבדי ה׳ ולא עבדי אהשורוש אכתי עבדי אהשורוש אנן >בין לרבא בין לר״נ קשיא‬
‫והא תניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כיון שגלו הזרו להכשירן הראשון ותו‬
‫ליכא והכתיב ויהי איש אהד מן הרמתים צופים אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל מיהוה‬
‫טובא הוו כדתניא הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא נבואה שהוצרכה לדורות‬
‫נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה רבי שמואל בר נחמני אמר אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו‬
‫רבי הנין אמר אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו ש ל עולם ומאן נינהו בני קרה דכתיב ובני קרח‬
‫לא מתו ייתנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים‬
‫דבורה חנה אביגיל חולדה ואםתר שרה דכתיב א ב י מלכה ואבי יסכה ״ואמר ר׳ יצהק יסכה זו שרה‬
‫ולמה נקרא שמה יםכה שםכתה ברוח הקדש שנאמר כ ל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ד״א‬
‫יסכה שהכל םוכין ביופיה מרים דכתיב יותקח מרים הנביאה אחות ״י אהרן ׳ולא אחות משה אמר ר״נ‬
‫אמר רב שהיהה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל ובשעה‬
‫שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך י ף ן‬
‫שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפהה על ראשה ואמר לה בתי היכן נבואתיך היינו דכתיב ותתצב אחותו‬
‫מרחוק לדעה לדעת מה יהא בסוף נבואתה הבורה דכתיב ׳ודבורה אשה נביאה אשת לפידות מאי אשת‬
‫לפידות שהיתה עושה פתילות י׳ למקדש והיא יושבת תחת תומר מאי שנא תחת תומר אמר ר׳ שמעון‬
‫בן אבשלום משום יחוד דבר אחר לימה תמר זה אין לו אלא לב אחד‬
‫בני י ישראל למשפט‪:‬‬
‫אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ת״ר מ״זז נביאים ושבע‬
‫נביאות לא פחתו ולא‬
‫הותירו על מה שכתוב‬
‫בתורה אפי׳ אות אחת חוץ‬
‫ממקרא מגילה‪ .‬ואלו הן‬
‫מ״ח נביאים משה ואהרן‬
‫ואסיר ואלקנה ואביאסף‬
‫בני קרח נתנבאו במדבר‪.‬‬
‫יהושע‪ ,‬פנחס‪ ,‬אלקנה‪ ,‬גד‬
‫החוזה‪ ,‬נתן הנביא‪ ,‬אסף‪,‬‬
‫הימן‪ ,‬ידותון‪ ,‬שמואל‪.‬‬
‫דוד‪ ,‬א( אחיה‪ ,‬שמעיה‪,‬‬
‫עדוא‪ ,‬עזריהןו[ בן עודד‪,‬‬
‫חנני הרואה‪ ,‬יהוא בן חמי‪,‬‬
‫אליהו‪ ,‬מכיהו‪ ,‬עובדיהו‪,‬‬
‫)יחזקאל(‬
‫אלישע‪,‬‬
‫]יחזיאל[‪ ,‬אליעזר כן‬
‫רודוהו‪ ,‬יונה בן ]אמיתי[‪,‬‬
‫זכריה כן יהו־דע‪ ,‬אמוץ‪,‬‬
‫חבקוק‪ ,‬צפניה)‪ 0‬בן כושי‪,‬‬
‫ירמיה‪ ,‬ישעיה‪ ,‬יחזקאל‪,‬‬
‫דניאל‪ ,‬ברוך בן נריה‪,‬‬
‫שריה בן מחסיה‪ ,‬מרדכי‬
‫בלשן‪ ,‬הושע בן בארי‪,‬‬
‫עמוס‪ ,‬מיכה המורשתי‪,‬‬
‫יואל בן פתואל‪ ,‬נחום‪,‬‬
‫חגי‪ ,‬זכריה‪ ,‬ומלאכי‪ .‬שבע‬
‫נביאות שרה‪ ,‬מריס‪,‬‬
‫דבורה‪ ,‬וחולדה‪ ,‬חנה‪,‬‬
‫ואביגיל‪ ,‬ואסתר‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫א( אילי צ״ל פאן שלמה‪.‬‬
‫ט‬
‫וכ‬
‫תורה אור השלם‬
‫וןםר המלך את‬
‫‪8‬‬
‫טבעתו מ ע ל ;דו ויתנה‬
‫להמן ‪1‬ין המךתא האגגי‬
‫ציךר היהודים‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫אסתר ג י‬
‫כ(‬
‫א ל י ה ‪ .2‬ה ל ל ו ; ה הללו עבדי‬
‫כ ש ‪ 3‬א י ן‬
‫י ח ו ד י‬
‫מ ש ן ם‬
‫י; הללו א ת שם י;‪:‬‬
‫תהלים קיג א‬
‫ותתפלל חנה ותאמר ‪ .3‬ויהי איש אחד מן‬
‫הנה דכתיב ‪ 1 1‬ותתפלל הנה ותאמר עלץ לבי בה׳ רמה קרני בה׳ מ>רמה קרני‬
‫דכתיב‬
‫הרמתים צופים מהר‬
‫ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא‬
‫ע ל ץ לבי בהי‪ .‬וה״נ אפרים ושמו אלקנה בן‬
‫הוה מצי לאתרי כל הפרשה שכל ירחם בן אליהוא בן תיחו‬
‫שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן ‪ 1 2‬אין קדוש כה׳ כי אין בלתך ״אמר רב‬
‫נבוכלנצר בן צוף אפרתי‪:‬‬
‫סנחריב‬
‫על‬
‫הנבואה‬
‫יהודה בר מנשיא אל תקרי בלתך אלא לבלותך שלא כמדת הקב״ה‬
‫שמואל א א א‬
‫והמן כמו שתרגם יונתן אלא קרא ‪ .4‬ובני קרח ל א מתו‪:‬‬
‫מ ד ת ב ש ר ודם מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו אבל הקדוש ברוך‬
‫במדבר כו יא‬
‫לריש פרשתא נקט‪:‬‬
‫הוא מבלה מעשה ידיו ואין צור כאלהינו ס יאין צייר כאלהינו אדם צר‬
‫‪ .5‬ףקח אכרם ונחור‬
‫מורל‬
‫מוםף רש״י‬
‫ל ה ם נשים שם אשת‬
‫צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים‬
‫אבףם שרי ושם אשת‬
‫קרייתא‪ .‬קריאת המגילה‬
‫; ע ר כ י ו י‪ .(:‬מקום נתבצר אבל הקב״ה צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים אביגיל דכתיב ‪ 1 3‬והיה היא רוכבת נחור מלבה בת הרן אבי‬
‫להם בגיהנם‪ .‬מלשון‬
‫מלבה ואבי יסבה‪:‬‬
‫עיר על החמור ויורדת בםתר ההר בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן‬
‫נצורה‪ ,‬התקין להון הקב״ה‬
‫בראשית יא כט‬
‫מקום גבוה שלא העמיקו הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה ‪ .6‬וייאמר אלהים אל‬
‫כל כך גגיהנס ולא מתו‬
‫אברהם א ל ירע בעיניך‬
‫מורד‬
‫;םוהדריו קי‪ .:.‬שהיתה‬
‫על הנער ועל אמתף ביל‬
‫אשר תיאמר אליך שרה שמע בקילה בי ביצחק י?[רא לף זרע‪ :‬בראשית כא יב ‪ .7‬ותקח מ ק ם הנביאה אחות אהלן‬
‫מתנכאה כשהיא אחות אהרן‪ .‬עד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן ;סוטה יב‪ .>:‬מה תמר זה אין לו‬
‫א ת התיף בןךה ותצאן כ ל הנשים אחריה בתפים ובמחילת‪ .8 :‬ותתצב אחיתו מרחיק לדעה מה יעשה לו‪ :‬שמוח ב ד‬
‫אלא לב אחד‪ .‬כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז והגפן‪ ,‬ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא‬
‫בחריותיי ומכנדוחיו;סוכה נזה‪.(:‬‬
‫שמות טו כ ‪ .9‬ודבורה אעזה נביאה אשת ל פ י ת ת היא שפטה א ת ישראל בעת ההיא‪ :‬שופטים ד ד ‪ .10‬והיא‬
‫יושבת ת ח ת ת מ ר דבורה בין הךמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט‪ :‬שופטים י ה‬
‫‪ .12‬אין קדוש כין כי אין בלתך ואין צור כאלהינו‪ :‬שמואל א ב ב ‪ .13‬והןה היא רכבת על הךומור וירדת בסתר ההר והנה‬
‫‪ • 11‬ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בי; רמה קרני בין ךדוב פי ע ל אויבי כי שמחתי בישועתך‪ :‬שמואל א ב א‬
‫ךוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגיש אתם‪ :‬שמואל א כה כ‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ע א א מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫מלכים הלכה ח סמג‬
‫עשי! צו‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫י ד ‪:‬‬
‫במלכות הוא ולא צריך למידייניה‪ .‬קשה א״כ היאך‬
‫מורד‬
‫גרס‬
‫כליהני‪.‬‬
‫מנעת‬
‫אותי‪ :‬בדמים‪ .‬דם נדה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫ושפיכות‬
‫דמים‪ :‬שגילמה‬
‫פ ר ק אחד דיני ממונות )סנהלרין ל ף לו‪ .‬ושם( דדיני נפשות‬
‫שוקה‪ .‬ונתאוה לה ומבעה ולא שמעה לו כדמנךס ואזיל‪ :‬לפוקה‪.‬‬
‫דוד‬
‫)ג( כמו פיק ברטם)נחום ג ( ‪ :‬ה ט גרסי׳ זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי‬
‫חרבו <ש״א כה( והא מורד במלכות הוה ולא בעי למידייניה ועוד קשה‬
‫ניהו מעשה דבת שבט ומםקנא הכי הוה‪ .‬ו ה ט פירושה מדקאמרה‬
‫ממחילין מ ן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גס‬
‫ליה ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל‬
‫היאך ישב ד ו ד בדין והא אין מושיבין‬
‫שהתנבאתה לו שסופו להכשל בביאה‬
‫‪ . I‬וברוך טעמך וברובה מלך בסנהדרין כדאמרינן במסכת‬
‫מ ו ר ד במלכות הוא ולא צריך למידייניה‬
‫אחרת ומאי ניהו בת שבע ומסקנא‬
‫א ת אשר כלתני היום סנהדרין פ ר ק כ״ג ) ל ף ימ‪ (:‬וע״ק‬
‫אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך‬
‫הזה מבוא בדמים והישע‬
‫הכי הוה ס ו ף שעלתה לו כך‪ .‬אלמא‬
‫מ פ ׳ במה בהמה יוצאה )שבת ל ף נו‪(.‬‬
‫;די לי‪:‬‬
‫בעולם אמר לה •ברוך טעמך וברוכה את א ש ר‬
‫שנתקיימה נבואתה‪:‬‬
‫הוות‬
‫נביאה‬
‫שמואל א כה לג גבי אוריה דקאמר שהיה לו לדונו‬
‫כליתני ]היום הזה[ מבא בדמים דמים תרתי‬
‫שהאשה‬
‫בהדי שותא פילכא‪ .‬עם‬
‫‪ .2‬ולא תהיה זאת לך בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות‬
‫לפוקה ולמכשול לב‬
‫משמע ]א[ אלא מלמד שגילתה את שוקה‬
‫מדברת היא טווה‪ .‬כלומר עם שהיא‬
‫היה וי״ל דהכא ה״פ מורד במלכות‬
‫לאדני ולשפך ךם חנם‬
‫מדברת ע מ ו על בעלה הזכירה לו‬
‫והלך לאורה ג׳ פרסאות אמר לה השמיעי לי‬
‫ולהושיע אדני לו והיטב הוא ולא צ ד ך למידייניה כשאר דיני‬
‫את עצמה שאם ימות <י> ישאנה‪:‬‬
‫י; לאדני וזכרת את נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום‬
‫אמרה לו ל א תהיה זאת ל ך לפוקה זאת‬
‫אמתך‪:‬‬
‫מיטייפי‪ .‬צופין למרחוק‪ .‬ודוגמתו‬
‫שלאחריו לחובה אלא אפילו בו ביום‬
‫מכלל דאיכא אהריתי ומאי ניהו מעשה דבת‬
‫שמואל א כה לא‬
‫במס׳ כתובות ) ל ף ס‪ (.‬נטוף עיניך‪:‬‬
‫‪ .3‬ר ק ם א ד ם לךךפך גומרין לחובה והיינו הא דקאמרה ליה‬
‫ש ב ע ומםקנא הכי הואי והיתה נפש אדוני‬
‫ובמקום ירמיה היפי מיחנביא היא‪.‬‬
‫ולבקש א ת נפשך והיתה אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה‬
‫צרורה בצרור ההיים כי הוות מיפטרא מיניה‬
‫נפש אדני צרורה בצרור‬
‫הרי ירמיה ע מ ד משנת י ״ ג ליאשיה‬
‫היה לך להמתין לגמור עד למחרת‬
‫החיים את י; אלדזיך ואת‬
‫את‬
‫וזכרה‬
‫לאדוני‬
‫ה׳‬
‫והטיב‬
‫ליה‬
‫אמרה‬
‫שנאמר אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה‬
‫נפש אייביך יקלענה והוא השיב לה מורד במלכות הוה‬
‫בתוך כף הקלע‪:‬‬
‫אמתך אמר ר ב נהמן היינו דאמרי אינשי‬
‫וגו׳ )ירמיה א( והספר נמצא בשנת‬
‫ואין צריך להמתין ע ד למחר אבל‬
‫שמואל א כה כט‬
‫י״ח ליאשיה ועליו שלח אצל חולדה״(‪:‬‬
‫איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי‬
‫לדונו ודאי צריך וגם לא קשה מהא‬
‫‪ .4‬וילך הלריהו הכהן‬
‫פי המופר אל הממהר לא ישוב‪.‬‬
‫בסנהדרין דהא דאין‬
‫ואחיקם ועכבור ושפן שישב ד ו ד‬
‫>שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי‬
‫ועשיה א ל‬
‫יחזקאל אמרו והוא נתנבא בתוך‬
‫חלדה מושיבין מלך בסנהדרין היינו משוס‬
‫חולדה דכתיב וילך חלקיהו הכהן ואחיקם‬
‫הנביאה אשת שלם בן‬
‫»(י״ד שנה שבין גלות ימיה לחרבות‬
‫ללא הוי כבודו להיות יושב ושותק‬
‫תקוה בן ח־־־ס שמר‬
‫ועכבור וגר ובמקום דקאי ירמיה חיכי‬
‫ירושלים ומתנבא שיהא בטל היובל‬
‫הבגדים והיא ישבת אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב‬
‫מתנביא איהי אמרי בי רב משמיה דרב‬
‫והמוכר שדהו לא ישוב לו‪ :‬אפשר‬
‫בדבר‪:‬‬
‫נוגע‬
‫שהוא‬
‫בירושלם במשנה וידברו ושותק לפי‬
‫אליה‪ :‬מלכים ב כב יד ה״ג מאי מבוא בדמים ת ר ׳ דמים חולהה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד‬
‫יובל בטל‪ .‬משגלו עשרת השבטים‬
‫‪ .5‬כי המוכר א ל הממכר‬
‫עליה ראשיה גופיה היכי שביה ירמיה‬
‫בימי מזקיה שנאמר לכל יושביה‬
‫ל א ;שוב ועוד בחיים‬
‫דם נדה ושפיכות דמים מלמד‬
‫כל‬
‫דז;תם כי חזון א ל‬
‫) י ק ר א כה( בזמן שכל יושביה עליה‬
‫ומשדר לגבה אמרי דבי רבי שילא מפני‬
‫המונה ל א ;שוב ואיש שגלתה שוקה‪ .‬ולא גרסינן איכא‬
‫ולא בזמן שגלו מקצתן נמצא משגלו‬
‫שהנשים רחמניות הן ר׳ יוהנן אמר ירמיה‬
‫בעונו חיתו ל א יתחזקו‪:‬‬
‫דאמרי מלמד שגלתה שוקה דהא‬
‫שבט ראובן ו ג ד וחצי שבט מנשה‬
‫שהלך להחזיר עשרת‬
‫לא הוה התם‬
‫יחזקאל ו יג השתא מפרש מאי תרי דמים ועד‬
‫‪ .6‬ויאמר מה הציון הלז‬
‫]כבר[ בטלו היובלות ויחזקאל היה‬
‫השבטים >ומנלן דאהדור דכתיב כ י המוכר‬
‫השתא לא פריש להו‪:‬‬
‫אשר אני ר א ח ויאמרו‬
‫שיבטל‪ :‬אלא‬
‫לאחר זמן‬
‫מתנבא‬
‫אליו אנשי העיר הקבר ש ג ל ת ה שוקה והלך ד ו ד לאורה‬
‫אל הממכר לא ישוב אפשר יובל בטל ונביא‬
‫מלמד שירמיה התזירן‪ .‬באותה שנה‬
‫איש האלהים אשר בא‬
‫קשה‬
‫פרסאות‪.‬‬
‫ג׳‬
‫מתנבא עליו שיבטל אלא מלמד שירמיה‬
‫את‬
‫מיהוךח ויקרא‬
‫שנמצא הספר והיא שנת שמונה עשרה‬
‫הדברים ה א ל ה אשר היאך אותה צדיקת גלתה שוקה לפני‬
‫החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהן דכתיב‬
‫ליאשיהו וכששלח על דברי הספר אצל‬
‫בית‬
‫חמןבח‬
‫עשית על‬
‫ד ו ד ועוד קשה דמחזי כגוזמא לומר‬
‫חולדה לא היה שם ירמיה <ה ומזרו‬
‫ויאמר מה הציון הלז א ש ר אני רואה ויאמרו‬
‫מלכים ב כג יז‬
‫אל‪:‬‬
‫שהלך לאור שוקה ג׳ פרסאות וי״ל‬
‫‪ .7‬גם יהוךח שת קציר‬
‫למנות אח היובל ולא הספיקו למנות‬
‫אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים א ש ר‬
‫דנמצא בספרים מדויקים שגקוד בהן‬
‫לך בשובי שבות עמי‪:‬‬
‫הבית‪:‬‬
‫אלא שמיטות ע ד שחרב‬
‫בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה א ש ר‬
‫הושע ו יא לאורה כלומר לאור שלה פירוש נתאוה‬
‫ויאמר מה הציון הלז‪ .‬ביאשיהו כתיב‬
‫‪ .8‬ויהי ביום השלישי‬
‫עשית על המזבה בבית אל וכי מה טיבו של‬
‫לה ד ו ד והלך באור חמימות שלש‬
‫ותלבש אסתר מלכות‬
‫עצמות‬
‫ושרף‬
‫בבית אל‬
‫בהיותו‬
‫ונסבה‬
‫דאיגיילה‬
‫ותעמיד בחצר בית המלך פרסאות‪:‬‬
‫יאשיהו על המזבה בבית אל אלא מלמד‬
‫המזבח‬
‫בבית אל על‬
‫הכומריס‬
‫הפנימית נבח בית המלך יהושע‪ .‬קשיא היאך נסבה הא אמרי׳‬
‫שיאשיהו מלך עליהן ר ב נהמן אמר מהנא‬
‫שעשה ירבעם‪ :‬מה טיבו בבית אל‪.‬‬
‫והמלך יושב ע ל כסא‬
‫פ ׳ הערל ףבמומ ד ף עו‪ .‬ושם( דאפילו‬
‫מלכותו בבית המלכות‬
‫גם יהודה ש ת קציר ל ך בשובי שבות עמי‬
‫והלא ׳(משל מ ל ט ישראל ׳(היה‬
‫בגירותן מלית להו חתנות וצריך לומר‬
‫נכח פתח הבית‪:‬‬
‫שהרי שם העמיד ירבעם את העגל‪:‬‬
‫אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש‬
‫אסתר ה א שלא היתה משבעה עממין אלא משאר‬
‫שח קציר‪ .‬עשה תיל וגדולה‪ .‬כ מ ו ) ‪0‬‬
‫‪ .9‬ורוח לבשה את‬
‫אסתר מלכות י׳ בגדי מלכות מיבעי ליה אלא‬
‫עממין ובאת לגור שם נ( דש מפרשים‬
‫עמשי ראש השלישים‬
‫ל( ועשה קציר כמו נטע )איוב י ל ( ‪:‬‬
‫שלבשתה רוה הקדש כתיב הכא ותלבש‬
‫לך ךויד ועמך בן ישי שרצו לומר שלא הוזהרו על לאו דלא‬
‫לא נאה יוהרא לנשי‪ .‬לא נאה חשיבות‬
‫וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי וגו׳‬
‫שלום שלום ל ך ושלום תחחתן עד לאחר שנכנסו לארץ וזה‬
‫שמותיהן‬
‫לנשים‪ :‬וסניין שמייהו‪.‬‬
‫לעזרך כי עזרך אלהיך‬
‫באו‬
‫אינו דאמרי׳ במדרש דנתיניס‬
‫אמר רב נהמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי‬
‫ויקבלם דויד ויתנם‬
‫דבורה‪:‬‬
‫זיבורהא‪.‬‬
‫מאוסות‪:‬‬
‫להתגייר בימי משה כמו בימי יהושע‬
‫בךאשי הגדוד‪:‬‬
‫נ ש י ) » יהירן הויין וסניין שמייהו הדא שמה‬
‫חרתס‪.‬‬
‫בן‬
‫חולדה‪:‬‬
‫כרכושתא‪.‬‬
‫דברי הימים א יב יט ואף על פ י כן לא הותרו לבא בקהל‬
‫זיבורתא‬
‫כרכושתא‬
‫שמה‬
‫וחדא‬
‫זיבורתא‬
‫ואע״ג דקרא על בעלה קא מסהיד‬
‫‪ .10‬ותשלח ותקרא‬
‫אלא היו חוטבי עצים ושואבי מיס‬
‫לברק בן אבינעם מקדש‬
‫במעשיה כתיב‪ :‬אמר ליה‬
‫מיהו‬
‫כתיב בה ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי‬
‫נפתלי ותאמר אליו הלא אלמא דקודס שעברו את הירדן‬
‫עינא סבא מיני ומינך תסתיים‬
‫לא אזלה לגביה כרכושתא כתיב בה א מ ר ו‬
‫עליהם»‪:‬‬
‫הוזהרו‬
‫לארץ‬
‫צוה י; אלהי ישראל לך ונכנסו‬
‫שמעהא‪ .‬כלומר על ידי ועל ידך‬
‫ומשכת בהר תבור‬
‫לאיש ולא אמרה אמרו למלך אמר ר ב נהמן‬
‫ארבע‬
‫ולקחת עמך עשרת‬
‫תתפרש אמיתו של דבר הא והא‬
‫חולדה »> מבני בניו ש ל יהושע היתה כתיב‬
‫אלפים איש מבני נפתלי‬
‫את‬
‫הואי‪ :‬גון בנו יהושע בגו‪.‬‬
‫ומ‪5‬ני ובלון‪ :‬שופטים ד ו‬
‫בתמנת הרם איתיביה רב עינא םבא לרב‬
‫שבט אפרים מייתס הכתוב עד יהושע‬
‫‪ . II‬ותאמר אליהם כה הכא ב ן חרחם וכתיב התם‬
‫אמר י; אלהי ישראל נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרהב הזונה ואלו הן נריה ברוך‬
‫איש‪:‬‬
‫למטה לא ייחס‬
‫ומיהושע‬
‫אמרו לאיש אשר שלה ושריה מחסיה ירמיה הלקיה הנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף הולדה‬
‫בשלמא‬
‫אתכם אלי‪:‬‬
‫רחב הזונה היתה כתיב‬
‫מלכים כ כב טו‬
‫בגבול הנביאה מבני בניה של‬
‫הכא ב ן תקוה וכתיב התם א ת תקות חוט‬
‫‪ . 12‬ויקברו אותו‬
‫סבא ואמרי לה ״פתיא‬
‫נחלתו בתמנת דרס בהר השני אמר ליה י׳עינא‬
‫אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא‬
‫להר‬
‫אפרים מצפון‬
‫שופטים ב ט ונסבה יהושע ומי הוו ליה זרעא ליהושע והכתיב נון בנו יהושע בנו בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה‬
‫געש‪:‬‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫א( נ״ק צב‪ ,:‬ב( עוטן לג‪,.‬‬
‫ג( ]עי׳ רש״י במשנה‬
‫סנהדרין קו‪ :‬ד״ה עשרת‬
‫וכוי[‪ ,‬ד( ]לקמן סו‪ .‬ע״שן‪,‬‬
‫ה( ]עי׳ ב״נ קכב‪,[:‬‬
‫י( ]ססחיס פח‪] (1 ,[.‬ברכות‬
‫נ‪ .‬ע׳׳ש פרש׳׳י פסחים סח‪.‬‬
‫ע״ז טז‪ :‬ע־׳ש סרש״י[‪,‬‬
‫ח( ]מ״ב כבן‪ ,‬ט( ]צ״לי״א[‪,‬‬
‫י( ]צ״ל של[‪ ,‬נ ( צ״ל הימה‪,‬‬
‫ל( ]עי׳ פרש׳׳י בערכין לג‪,[.‬‬
‫מ( ]פי׳ דאסורין בלאו ללא‬
‫חחחתן אף לאחר שנחגיירו[‪,‬‬
‫נ( ]ועי׳ תוס׳ סוטה לה‪:‬‬
‫ד״ה לרבות[‪ ,‬ס( ]ועי׳ חוס׳‬
‫גיטין מי‪ .‬דייה טון[‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫א‬
‫‪4‬‬
‫‪15‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫גליון הש״ם‬
‫רש״י ד״ה בהדי בו׳‬
‫שהאשה מדברת‪ .‬עיין‬
‫סוכה דף נו ע״ג רש׳׳י‬
‫ד׳׳ה שותא‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גמ׳ תרחי נשי‬
‫נביאתא יהירין הוויין‪:‬‬
‫רב‬
‫)כ( שם אמר‬
‫נחמן חולדה הנביאה‬
‫מבני‪ ) :‬ג ( דש״׳ ד׳׳ה‬
‫לפוקה לשון כשלון‬
‫ברכים כמו ופיק ברכים‪:‬‬
‫)ד( דייה בהדי שותא‬
‫וכוי שאס ימות נכל‬
‫ישאנה‪) :‬ה( ד״ה אלא‬
‫מלמד וכוי לא היה שם‬
‫ירמיה ויאשיהו המלך‬
‫מלך עליהם וחזרו למניח‬
‫וכוי אלא ח מ ש שמיטות‪:‬‬
‫)ו( דייה שת קציר‬
‫וכוי וגדולה כמו תשלח‬
‫קצירה ועשה קציר‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪121‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪1 3‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ •13‬הנה אנחנו באים‬
‫בארץ א ת תקות חוט השניהזה תקז?זרי בחלון אשר הורךתגו בו ואת אביך ואת אמך ואת אחיך ואת בל בית אביך תאספי אליך הביתה‪ :‬יהושע ב יח‬
‫בשלמא‬
‫‪ .14‬נון בנו יהושע בנו‪ :‬דברי הימים א ז כז‬
‫הגהות הגר׳׳א‬
‫] א [ גט׳ )אלא מלמד‬
‫שגילחה א״ש וה״ל ג״ס‬
‫א״ל השמיעי לי אמרה ל‪0‬‬
‫תא״מ‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫טבעך‪ .‬שמעך !עיי ע״ז‬
‫ב‪ .>:‬שפיל ואזיל בר‬
‫אווזא‪ .‬כלומר מחמת‬
‫ענוחנוחו של אדם לא יהא‬
‫בוש מלשאול דבר הצריך לו‪,‬‬
‫בין לתורה בין לפרנסתו‬
‫ולחמע חובו )נייק צב ן‪.‬‬
‫דכתיב‪ .‬נימי צדקיהו‪ ,‬כי‬
‫המוכר א ל הממכר לא‬
‫ישוב‪ .‬דקאמר להו סופכם‬
‫לגלות ויהא יובל בטל ולא‬
‫יחזרו שדות לנעליהן‪,‬‬
‫אפשר יובל בטל‪ .‬משגלו‬
‫שבט ראובן וגר‬
‫ל ג ו ‪ .‬פתיא‬
‫!ערכיו‬
‫אוכמא‪.‬‬
‫פתיא‪ ,‬כלי חרס ) ב ו כ ו ת נ‪(.‬‬
‫פתיא אוכמא‪ ,‬כלי שחור‪,‬‬
‫כמו)ע׳׳ז לג‪ >:‬הני סתוותא‬
‫אוכמא‪,‬‬
‫לבי מיכסי‬
‫שנשחחר ע׳׳י מלאכה‪,‬‬
‫כלומר גס אחה רגיל וחליר‬
‫בתורה‪ ,‬כמו )ברכות כח‪(.‬‬
‫מכותלי ביתן ניכר שסחמי‬
‫אחה‪ ,‬חכמה מפוארה בכלי‬
‫מכוער !עיי ת ע נ י ת ו ! לרק‬
‫חכמיס‬
‫של תלמילי‬
‫שמצטערין על לימול תורה‬
‫ואינם מכבסים נגליהם‬
‫ן ע ״ ז טו‪:‬ן‪.‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א( ןגע״י אימא אמר רב‬
‫מלאכי וכוי[‪ ,‬נ ( ןגי׳ ע״י‬
‫אמר ר‪ 3‬נחמן נר יצחק[‪,‬‬
‫‪] 0‬צ״ל רחב ואביגיל[‪,‬‬
‫ד( ]לעיל יג‪ ,[.‬ה( חעניח ה‪,:‬‬
‫‪ 0‬נדה עא‪ .‬סוטה כ‪ ,:‬ז( ב״ב‬
‫ל‪ ,.‬יז( ע״( י‪ ,:‬ט( ]עי׳‬
‫פרש״י לקמן כח‪ :‬ל׳׳ה‬
‫עורקמא[‪ ,‬י( ]לעיל יל‪:‬ן‪,‬‬
‫‪ (S‬נרכוח ז‪ ,.‬ל( לקמן כח‪.‬‬
‫ב״ק צג‪ .‬ע״ש‪ ,‬מ( אנוח פ״ו‬
‫מ״ו ןנלה יט‪ :‬חולין קל‪,[:‬‬
‫ג( ]בסוף‪ .‬רש״ש[‪ ,‬ס( ]לניאל‬
‫ה!‪ ,‬מ( נמלה המן נערב ר׳׳ל‬
‫בערב אחר יוס ששה עשר‬
‫וע״ל נח‪ .‬נרש״י ל״ה הלכוח‬
‫קמיצה ול״ה לתעניחו‪,‬‬
‫פ( ]יקרא ט[‪ ,‬צ( ]ועי׳ תיס׳‬
‫סנהלרין על‪ :‬סל״ה והא[‪,‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳ ששמו ושם אכיו‪ .‬עי׳‬
‫ב״ב לף טו ע״ב תוס׳ ל״ה‬
‫בלעם ונמהר״ש אייללס‬
‫שם‬
‫שם‪:‬‬
‫גח״א‬
‫כל האוםר רחב‪ .‬עיין‬
‫סנהלרין מה עי׳א חל״ה‬
‫אלא‪ :‬שם וא־לו א־הו לא‬
‫אזיל לנכ־ה‪ .‬עי׳ ב״ב לף‬
‫ל ע״א חוס׳ ל״ה שכל‪:‬‬
‫כשלמא‪) .‬י( ירמיה וחנמאל דכתיב רבא אלי חנמאל בן דודי כדבר‬
‫נשים‬
‫ארבע‬
‫ה׳ !יימיה לג> ברוך ושריה מצינו שהיו חלמידי ירמיה ברוך דכתיב‬
‫מפיו יקרא אלי את הדברים האלה ואני כותב על‬
‫טו‪.‬‬
‫חוה‬
‫יפיפיות היו כעולם‪ .‬קשה אמאי לא חשיב‬
‫להא אמרינן ב פ ׳ חזקח הבתים <ג״ב לף נמ‪ (.‬שרה לפני‬
‫הספר בדיו‬
‫חוה כקוף בפני אלם ויש לומר ללא תשיב אלא אותן הנוללות מאשה‪:‬‬
‫)ירמיה ל‪ 0‬ושריה במוף> ס פ ר ירמיה )נא> הדבר אשר צוה ירמיה‬
‫שאבדתי מבית אבא כ ך אבדתי ממך‪ .‬וא״ת אמאי לא היה‬
‫את ש ד ה בן‬
‫מחסיה‬
‫נביאים שהיו‬
‫וגו׳‬
‫נביאים‬
‫כשם‬
‫ומצינו‬
‫מגרשה‬
‫נחה‬
‫ותהא‬
‫להתזירנה‬
‫מותרת‬
‫י״ל לפי שכל מעשה הגט הוא ע״פ‬
‫הגהות תגר״א‬
‫]א[ גם׳ מעשיה‪ .‬צ״ל‬
‫מחסיה‪:‬‬
‫‪ . I‬דבר י; אשר ה;ה אל‬
‫צפנ;ה בן כושי בן גדליה‬
‫בן אמריה בן חןק;ה בימי‬
‫יאשץהו כן אמון מלך‬
‫צפניה א א‬
‫יהודה‪:‬‬
‫‪ .2‬ויהי ב־זרש השביעי‬
‫בא ישמעאל בן נתעה בן‬
‫אלישמע מזרע המלוכה‬
‫ורבי המלך ועשרה‬
‫אנשים א ת ו א ל גךלןהו‬
‫בן אחיכןם המתפתה‬
‫ויאכלו שם ל ח ם יהדר‬
‫במצפח‪ :‬ירמיהו מא א‬
‫‪ .3‬בגךה יהוךח ותועבח‬
‫בישראל‬
‫נעשתה‬
‫חלל‬
‫ובירושלם כי‬
‫יהודה קךש ץ אשר אהב‬
‫ובעל בת א ל נכר‪:‬‬
‫מלאכי כ יא‬
‫‪ .4‬ויען שכנ;ה בן יחיאל‬
‫ויאמר‬
‫עילם‬
‫מבני‬
‫לעזרא אנחנו מעלנו‬
‫באלהינו ונשב נשים‬
‫נכריות מעמי הארץ‬
‫ועתה יש מקוה לישראל‬
‫עזרא י ב‬
‫על זאת‪:‬‬
‫‪ .5‬ומרדכי;ידע א ת כל‬
‫אשר נעשה ויקרע‬
‫מרדכי א ת בגליו וילבש‬
‫שק ואפר ויצא בתוף‬
‫העיר ויזעק זעקה גדלה‬
‫אסתר ד א‬
‫ומך‬
‫‪ .6‬ותבואנה נערות‬
‫אסתר וסריסיה ויגידו‬
‫ל ה ותתחלהל ה מ ל כ ה‬
‫מ א ר ותשלח כגרים‬
‫להלביש את מרדכי‬
‫ולהסיר שקו מעליו ולא‬
‫אסתר ד ד‬
‫קבל‪:‬‬
‫‪ .7‬ותקךא אסתר להתף‬
‫אשר‬
‫מסףיםי המלך‬
‫העמיר לפניה ־תצרהו‬
‫על מרדכי לדעת מה זה‬
‫ועל מ ה זה‪ :‬אסתר ד ה‬
‫‪ .8‬ויפן וירד משה מן‬
‫ההר ושני ל ח ת הערת‬
‫ב;דו ל ח ת כתבים משני‬
‫עבריהם מזה ומזה הם‬
‫שמות לב טו‬
‫כתבים‪:‬‬
‫‪ .9‬ויגידו למרדכי את‬
‫דברי אסתר‪:‬‬
‫אסתר ד יב‬
‫‪ .10‬ל ך כנוס א ת בל‬
‫הנמצאים‬
‫היהודים‬
‫בשושן וצומו עלי ואל‬
‫תאכלו ו א ל תשתו‬
‫שלשת ;מים לילה ויום‬
‫גם אני ונערתי אצום כן‬
‫ובכן אבוא א ל המלך‬
‫אשר ל א כרת וכאשר‬
‫אבדתי אבךתי‪:‬‬
‫בתלמידי‬
‫בשלמא אינהו מיפרשי אלא אבהתייהו‬
‫רוח אליהו על אלישע רהושע תלמיד‬
‫מנלן כדעולא דאמר עולא כל מקום *ששמו‬
‫השלישי‪ .‬בזכות‬
‫למלכות*(‪ :‬ביום‬
‫משה ולקמן תניא בברייתא ברוך בן‬
‫ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן‬
‫תורה נביאים וכתובים א״נ כהנים‬
‫נ ד ה ו ש ד ה בן ממסיה ודניאל ומרדכי‬
‫נביא שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא‬
‫לויס רשראלים אי נמי משה ואהרן‬
‫ומגי זכדה ומלאכי כולן נתנבאו‬
‫בשנת שמים לדריוש‪ :‬ישמעאל בן ולא בן נביא שמו ושם עירו מפורש בידוע‬
‫ומרים אי נמי שלישי דמתן תורה‪:‬‬
‫זה‬
‫נתניה‪ .‬הוא שהרג את גדליהו בן‬
‫שהוא <א> מאותה העיר שמו ולא שם עירו‬
‫אתיקס הצדיק‪ :‬כשנמ שמים לדריוש‪.‬‬
‫בידוע שהוא מירושלים במתניתא תנא כל שמעשיו )‪ 0‬ומעשה אבותיו‬
‫האחרון נתנבאו לבני הגולה שיחזרו‬
‫םתומין ופרט ל ך הכתוב י א ח ד מהן לשבח כגון ד ב ר ה׳ א ש ר היה אל‬
‫לבית המקדש שנתבטלה המלאכה זה‬
‫צפניה בן כושי בן גדליה בידוע שהוא צדיק בן צדיק וכל שפרט לך‬
‫שמונה עשרה שנה על ידי שמרונים‬
‫הכתוב באחד מהן לגנאי כגון ויהי בהדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה‬
‫משהתמילו בה בימי כורש‪ :‬בגדה‬
‫בן אלישמע בידוע שהוא ר ש ע בן ר ש ע אמר ר ב נחמן מלאכי זה מרדכי‬
‫יהודה‪ .‬סיפיה דקרא ובעל בת אל‬
‫ולמה נקרא שמו מלאכי שהיה משנה למלך מיתיבי ברוך בן נריה‬
‫את‬
‫נ כ ר ‪ :‬בשמה זינמה‪ .‬המזכיר‬
‫שמה נגרר אחר תאות זנות‪ :‬נקרי‪.‬‬
‫ושריה בן ‪ M‬מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולן‬
‫רואה ק ד ‪ :‬ה״ג מאי אמר‪ .‬כשצעק‬
‫נתנבאו בשנת שתים לדריוש תיובתא תניא אמר רבי יהושע בן קרחה‬
‫צעקה גדולה ומרה מה היה אומר‬
‫מלאכי זה עזרא וחכ״א מלאכי שמו אמר ר ב >נהמן מםתברא כמאן‬
‫בצעקתו‪ :‬רב אמר‪ .‬כך היה צועק‪:‬‬
‫דאמר מלאכי זה עזרא דכתיב בנביאות מלאכי בגדה יהודה ותועבה‬
‫גבה המן מאחשורוש‪ .‬שמלאו לבו‬
‫נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה׳ אשר אהב ובעל בת אל‬
‫לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש‪:‬‬
‫נכר ומאן אפריש נשים נכריות עזרא דכתיב ויען שכניה בן יהיאל מבני‬
‫הוא‬
‫כינוי‬
‫עילאה‪.‬‬
‫גבר מלכא‬
‫עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות תנו רבנן‬
‫ותתחלחל‪.‬‬
‫נקיה‪:‬‬
‫בלשון‬
‫להיפוך‬
‫שחתכוהו‬
‫גופה‪:‬‬
‫נתמסמס חלל‬
‫ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה ״)ואביגיל רחב( ואסתר ולמאן דאמר‬
‫שהרי‬
‫אחשורוש‬
‫בימי‬
‫מגדולתו‪.‬‬
‫יי אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי תנו רבנן רהב בשמה זינתה‬
‫בלשצר השליטו תלתא במלכותו» וכן‬
‫יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה יאמר רבי יצהק כ ל‬
‫דדוש המדי שנאמר ועלה מנהון‬
‫האומר רחב רחב מיד ניקרי א״ל ר ב נחמן אנא אמינא רחב רחב ולא איכפת‬
‫סרכיא תלתא לי לניאל חל מנהון‬
‫)לניאל ‪ 0‬וכן כורש שנאמר ודניאל לי אמר ליה כי קאמינא ביודעה ובמכירה ומרדכי ידע את כל אשר נעשה‬
‫הצלח במלכות ל ד ו ש ובמלכות כורש מאי אמר רב אמר גבה »> המן מאהשורוש ושמואל אמר גבר מלכא עילאה‬
‫ממלכא תתאה ותתחלחל המלכה מאי ייותתחלהל אמר רב שפירםה נדה‬
‫אחשורוש‬
‫וכשמלך‬
‫פרסאה )שס>‬
‫חתכו מגלולתו‪ :‬ואילו איהו‪ .‬לניאל‬
‫ור׳ ירמיה אמר שהוצרכה לנקביה ותקרא אסתר להתך ״אמר ר ב התך זה‬
‫לא אזיל להשיב שליחותו‪ :‬על הקלקלה‪.‬‬
‫דניאל ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו ושמואל אמר שכל‬
‫שהיתה אסתר מונעח לבא אל המלך‬
‫דברי מלכות נהתכין על פיו לדעת מה זה ועל מה זה אמר רבי‬
‫לפיכך לא השיב התך את שליחותו‬
‫יצחק שלחה לו ש מ א עברו ישראל על המשה הומשי תורה דכתיב‬
‫ואסתר שלחה ל ב ד ה ע״י אחרים‪:‬‬
‫בהן מזה ומזה הם כתובים ויגידו למרדכי את דברי אסתר *ואילו איהו‬
‫עד עכשיו‪ .‬נבעלתי באונס‪ :‬ועכשיו‪.‬‬
‫לא אזל לגביה מכאן >שאין משיבין על הקלקלה ל ך כנוס את כל‬
‫מכאן ואילך מדעתי‪ :‬אבדתי ממך‪.‬‬
‫היהודים וגו׳ ע ד א ש ר לא כ ד ת אמר רבי אבא שלא כ ד ת ני> היה‬
‫ואסורה אני לך‪ .‬דאשת ישראל שנאנסה‬
‫מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה‪:‬‬
‫שבכל יום ויום ע ד עכשיו באונם ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם‬
‫יו״ט ראשון של פסח‪ .‬שהרי בי״ג‬
‫שאבדתי מבית אבא כ ך אובד ממך ויעבור מרדכי אמר ר ב שהעביר יום‬
‫בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת‬
‫ביום‬
‫ויהי‬
‫דמיא‬
‫״ערקומא‬
‫דעבר‬
‫אמר‬
‫ושמואל‬
‫בתענית‬
‫פםה‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ראשון‬
‫אסתר ד טז‬
‫בשושן וי״ד וחמשה עשר וששה עשר‬
‫השלישי ותלבש אסתר מלכות בגדי מלכות מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר ‪ . II‬ויעבר מךדכי ויעש‬
‫התענו ובששה עשר »(נתלה המן‬
‫כ כ ל אשר צותה עליו‬
‫אסתר ד יו‬
‫רבי חנינא ׳׳מלמד שלבשתה רוה הקדש כתיב הכא ותלבש וכתיב התם אסתר‪:‬‬
‫דמיא‪.‬‬
‫ערקומא‬
‫דעבר‬
‫בערב‪:‬‬
‫ורוח לבשח את עמשי ואמר רבי אלעזר אמר ר׳ חנינא לעולם יאל תחי ‪ • 12‬ויהי ביום ה ש ל י ש י‬
‫לאסוף היהודים שבעבר השני‪ :‬שופת‬
‫ותלבש אסתר מלכות‬
‫את הקדרה‪ .‬מושיבה על הכירה‬
‫ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה ותעמד בחצר בית המלך‬
‫בהן ואלו הן דוד ודניאל דוד דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך הפנימית נכח בית המלך‬
‫היא קרויה שפיתה‪ :‬וזה בא בפרוזבולי‪.‬‬
‫והמלך יושב ע ל כסא‬
‫מרלכי בא אליו בטענת עושר המן וגו׳ דניאל דברכיה דריוש דכתיב‬
‫א ל ה ך די אנת פלה ליה בתדירא הוא »‪ 0‬מלכותו בבית המלבות‬
‫בא בטענת עוני שמכר המן את‬
‫נכה פתח הבית‪:‬‬
‫ישיזבינך ואמר רבי אלעזר אמר ר׳ חנינא לי אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך‬
‫אסתר ה א‬
‫עצמו למרלכי קולס לכן ימים רבים‬
‫ויחי‬
‫בזרעה‬
‫ונתקיים‬
‫עינים‬
‫כסות‬
‫ך‬
‫ל‬
‫הוא‬
‫הנה‬
‫שרה‬
‫את‬
‫קלל‬
‫אבימלך‬
‫שהרי‬
‫‪ .13‬ורוח לבשה את‬
‫עושר‬
‫לשון‬
‫בככרי לחם‪ :‬בולי‪.‬‬
‫עמשי ראש השלישים‬
‫כלאמרינן <גיטין לף לז‪ (.‬ושברתי כי זקן יצחק ותכהין עיניו ואמר רבי אלעזר אמר ר׳ הנינא בא וראה שלא‬
‫ל ך דויד ועמך בן ישי‬
‫ש ל י שלים ל ר ושלום‬
‫כמדת הקב״ה מ ד ת בשר ודם מ ד ת בשר ודם אדם שופת מדרה ואח״כ נותן‬
‫את גאון עוזכם״( אלו כולאות שניהולה‪:‬‬
‫לעזי־ך כי עורך אלהיך‬
‫בוטי‬
‫לתוכה מים אבל הקב״ה נותן מים ואהר כ ך שופת הקדרה לקיים מה שנאמר ויקבלם דויד ויתנם‬
‫לקול תתו המון מים בשמים ואמר ר״א אמר רבי הנינא כ ל האומר דבר בשם בראשי הגדוד‪:‬‬
‫דברי הימים א יב יט‬
‫אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ו ת א מ ר אסתר למלך בשם מרדכי ואמר ר״א אמר רבי חנינא צדיק‬
‫‪ .14‬ה כ ל נתן ארןנה‬
‫א ב ד לדורו א ב ד מ ש ל לאדם שאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא המלך למלך ויאמר‬
‫א ת נ ה א ל המלך יי‬
‫לבעלה‬
‫ו כ ל זה איננו שוה לי אמר רבי אלעזר אמר רבי הנינא בשעה שראה המן את מרדכי יושב אלהיף ירצך‪:‬‬
‫שמואל ב כד כג‬
‫> כדרב חסדא דאמר רב חםדא זה בא בפרוזבולי וזה בא‬
‫<‬
‫בשער המלך אמר כל זה אינו שוה לי י‬
‫עדים והיה ירא פ ן יתפרסם הדבר‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫א>‬
‫נ‬
‫‪3‬‬
‫ה‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫הגהות הב״ת‬
‫)א( גפ׳ בילוע שהוא‬
‫נביא מאותה העיר‪:‬‬
‫)ב( שם כל שמעשיו‬
‫סתומין ומעשה אבותיו‬
‫וכל‬
‫וכו׳ בן צליק‬
‫ומעשה‬
‫שמעשיו‬
‫אבותיו סתומין ופרט‬
‫לן הכחוב‪) :‬נ( שם גבה‬
‫לבו ש ל המן מאחשוריש‪:‬‬
‫)ד( שם אמר ר׳ אבא שלא‬
‫כלת כ ל יום ויום שבכל‬
‫ייס ויוס באונס ועכשיו‬
‫ברצון כצ״ל‪) :‬ה( שם‬
‫ויאמר ארונה אל המלן ה׳‬
‫וגו׳‪:‬‬
‫ירצך‬
‫אלהיך‬
‫)ו( שם כל זה איננו שוה‬
‫לי וכי משום דרואה‬
‫מרדכי יושב כשער‬
‫המלך אמר כ ל זה‬
‫איננו שוה לי אלא‬
‫דאמר‪:‬‬
‫חסלא‬
‫כלוב‬
‫)ז( רש״י ל״ה נשלמא‬
‫אינהו ירמיה וחנמאל‬
‫ברוך ושדיה מיפרשי‬
‫בנבואה הנמאל לכתיב‬
‫רנא אלי‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪8‬‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪9‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1 0‬‬
‫ח‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫אסתר ירקרוקת היתה‪.‬‬
‫כהלסה‬
‫זו‬
‫;לעיל‬
‫יג‪.1.‬‬
‫עורקמא דמיא‪ .‬שלולית‬
‫של מיס‬
‫מכונסים !‪:‬לקמן‬
‫‪17‬‬
‫‪16‬‬
‫ם‬
‫מ (‬
‫‪18‬‬
‫רבינו הננאל‬
‫כל ששמו ושם אביו‬
‫בנבואה‪ ,‬בידוע שהוא‬
‫נב‪-‬א בן נביא‪ .‬וכן כל‬
‫‪20‬‬
‫ששמו ושם עירו מפורש‬
‫בידוע שהוא ]נביא מאותה‬
‫העיר‪ ,‬שמו ולא שם עירו‬
‫בידוע שהוא[ מירושלים‪.‬‬
‫וכן כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט הכתוב באחד מהן‪ ,‬אם לשבח כולן צדיקים ואם לגנאי כולן רשעים‪ .‬אמד רכ‬
‫מלאכי זה מרדכי‪ .‬ר׳ יהושע בן קרחה אומר מלאכי זה עזרא‪ .‬ומסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא‪ .‬ויגידו למרדכי‪ ,‬ואילו‬
‫איהו לא אזל‪ ,‬מיכן שאין משיבין על הקלקלה‪] .‬ויעבור מרדכי אמר רב וכוי[ ושמואל אמר דעבר עורקמא דמיא‪ .‬כל האומר‬
‫דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי‪ .‬צדיק אבד לדורו אבד‪ ,‬משל כוי‪ .‬בולי‬
‫‪19‬‬
‫‪ .15‬ב א ת ן מ ל כ א אמר‬
‫בפרוזבוטי‬
‫והיתיו לדניאל ורמו‬
‫לגבא די א ת ו ת א ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנת פלח ל ה בתדירא הוא ישיץבנך‪ :‬דניאל ו יז ‪ .16‬ולשרה‬
‫אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה חוא לך כסות עינינו ל כ ל אשר אתך ןאת כ ל ונכחת‪ :‬בראשית כ טז ‪ .17‬ויהי‬
‫כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא א ת עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני‪ :‬בראשית כז א ‪ .18‬לקול‬
‫תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאץרתיו‪ :‬ירמיהו י יג ‪ .19‬ויודע‬
‫הדבר למרדכי ועד לאסתר ה מ ל כ ה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי‪ :‬אסתר ב ככ ‪ .20‬וכל זה איננו שוה לי בכל‬
‫עת אשר אני ריאה א ת מךדבי היהודי יושב בשער המלך‪ :‬אסתר ה יג‬
‫תורה אור השלם‬
‫טו‪:‬‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫‪ .1‬ביום ההוא יהיה יל בוטי‪ .‬לשון עניות כמו והעבט תעביטנו )לברים ט‪ 0‬במסכת גיטין‬
‫מצלחת‪ :‬שיהא מצוי לה‪ .‬אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך‪:‬‬
‫צבאות לעטרת צבי‬
‫) ל ף לז‪ :(.‬בעולמי נהמא‪ .‬בככרוח לחם‪ .‬עשרים לחם שעורים‬
‫ירגיש הקב״ה‪ .‬שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל‪ .‬אי נמי ירגיש‬
‫ולצפירת תפארה לשאר‬
‫ישעיהו כח ה )מלכים ב ל> מתרגמינן עשרין טולמין דלחמא‪ :‬לרוח משפט‪.‬‬
‫שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי‪ :‬שיהרג הוא והיא‪.‬‬
‫עמו‪:‬‬
‫‪ .2‬ולרוח משפט ליושב לשופטים את רוחן יהיה לעטרה‪ :‬דן את יצרו‪ .‬כופהו לשוב בתשובה‪:‬‬
‫שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו‪ .‬ןנ״א וכי גזרי גזירה ומית חד‬
‫על המשפט ולגבוךה‬
‫ומתגבר טל יצרו‪ .‬אינו הולך אחריו‬
‫מלך‬
‫הגזירהןי(‪:‬‬
‫בטלי‬
‫מינייהו‬
‫משיבי מלחמה שעךה‪:‬‬
‫כוי‪.‬‬
‫שמשכימין‬
‫עבירה‪:‬‬
‫לעבור‬
‫ישעיהו כה ו‬
‫הפכפך היה‪ .‬וחוזר בדיבורו‪ .‬אמרה‬
‫בפרוזבוטי אמר רב פפא וקרו ליה עבדא‬
‫שגו‬
‫‪ .3‬וגם א ל ה ביין‬
‫ןשנעשיס‬
‫שעושין‬
‫שערה‬
‫והיינו‬
‫שמא אוכל לפתותו ולהורגו ואס לא‬
‫בטלמי וכל זה איננו שווז לי‬
‫דמזדבן‬
‫ובשכר תעו כהן ונביא‬
‫שגו בשכר נבלעו מן היין שוערים[ לפתוח דלתות בהשכמה‬
‫יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו‪:‬‬
‫מלמד שכל גנזיו ש ל אותו ר ש ע הקוקין על‬
‫תעו מן השכר שגו ולאחר ]שם עדן זמן נעילתו‪ :‬גם‬
‫על‬
‫במומם אשית את משתיהם‪.‬‬
‫לבו ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער‬
‫בריאה פקו פלילןה‪:‬‬
‫אלה‪ .‬אלו הרשעים הנידונין בגיהנס‪:‬‬
‫מן‬
‫בלשצר וסיעתו נאמר בשובם‬
‫ישעיהו כה ז‬
‫המלך אמר כל זה איננו שוה לי ואמר א>ר׳ אלעזר‬
‫‪ .4‬ולא תהיה זאת לך ביין שגו‪ .‬כלומר אף הס עשו כהס‬
‫המלתמה שדריוש וכורש היו צרין‬
‫אמר רבי חנינא עתיד הקב״ה להיות עטרה‬
‫לפוקה ולמכשול לב לפיכך מ ס ‪ :‬פקו פליליה‪ .‬לגיהנס‬
‫על בבל ונצחן בלשצר אותו המס‬
‫לאדני ולשפך ךם חנם‬
‫נשפטו‪ :‬אלי אלי למה עזבתני‪.‬‬
‫בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ‪ 1‬ביום ההוא‬
‫והיו עייפים וחמים וישבו לשתות‬
‫ולהושיע אדני לו והיטב‬
‫אילת השחר הוא‪ :‬על‬
‫ין לאדני וזכרת את במזמור‬
‫ונשתכרו ובאותו היוס נהרג‪ .‬ואף‬
‫יהיה ה׳ צבאות לעטרת צבי ]וגו׳[ מאי לעטרת‬
‫;><מתך‪:‬‬
‫שאני באה אליו‬
‫]אע׳׳פ[‬
‫אונס‪.‬‬
‫של‬
‫אסתר אמרה מתוך משתיהן‬
‫צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין‬
‫שמואל א כה לא‬
‫מחרב‬
‫הצילה‬
‫הוא‪:‬‬
‫אונס‬
‫מאלי‬
‫רשעיס באה להם פורענות‪ :‬שבעים‬
‫‪ .5‬וכי ינצו אנשים ונגפו‬
‫תפארתו יכול לכל ת״ל לשאר עמו נ>למי‬
‫אשה הרה ףצאו ילדיה נפשי‪ .‬באותו מזמור הוא‪ :‬אמחה‬
‫בלחם נשכרו‪ .‬יונתן תרגם על בניו‬
‫עצמו‬
‫שמשים‬
‫זה ה ק דין אמת לאמתו‪ .‬נראה‬
‫ולא יהיה אסון ענוש של בת פרעה‪ .‬ותשלח את אמתה‬
‫של ה מ ן ‪ :‬שנח מלכו של עולם‪ .‬דוגמא‬
‫יענש באשר ישית עליו‬
‫כשירים ‪ 2‬ולרוח‬
‫אמת‬
‫דמשוס הכי נקט‬
‫ונתן ותקחה )שמות ‪ :>3‬בשיני רשעים‪.‬‬
‫ויקץ כישן ה׳ !סהליס עחן לנקום‬
‫האשה‬
‫בעל‬
‫משפט זה הדן‬
‫לאשמועינן דבדין מרומה צריך‬
‫בפללים‪ :‬שמות כא כב עוג מלך הבשן במס׳ ברכות פרק‬
‫נקמתו‪ :‬נדדו עליונים‪ .‬שהיו מלאכים‬
‫את יצרו וליושב‬
‫לחקור העדים בטוב עד שיתבאר‬
‫‪ .6‬ויהי ביום השלישי הרואה )לף נל‪ >:‬מןשעקר ה ר בת ג׳‬
‫מבהילים אותו כל הלילה ואמרו לו‬
‫ותלבש אסתר מלכות‬
‫לאמתוי(‪:‬‬
‫אותו‬
‫ידונו‬
‫ואז‬
‫האמת‬
‫על‬
‫ותעמד בחצר בית המלך פרסי להשליכו על ישראל ונתנו‬
‫זה‬
‫המשפט‬
‫על‬
‫כ פ ר טובה שלס טובה למי שעשאה‬
‫]ה״ג א ל תקיי שברת אלא‬
‫הפנימית נכח בית המלך ראשו ושלח הקב״ה נמליס ונקבוהו‬
‫לשון מורי‪ .‬ויש אומרים ןנדדו עליונים[‬
‫הדן דין אמת‬
‫והמלך יושב על כסא‬
‫שרבכת‪ .‬ל׳ אשתרבובי‬
‫ונכנס בצוארו בקש לשומטו ונשתרבבו‬
‫כדי שירבו בתחנונים לבקש על הדבר‪:‬‬
‫לאמתו ולגבורה‬
‫מלכותו בבית המלכות‬
‫שריבבתן‪:‬‬
‫ול״ג‬
‫)סוכה ה‪(.‬‬
‫שיניו לכאן ולכאן[‪ :‬אל תקרי שברת‬
‫מאי רקמן דזמינתיה‪ .‬כלומר מה‬
‫נכח פחח הבית‪:‬‬
‫זה המתגבר על‬
‫אסתר ה א אלא שרבבח גרסינן‪ .‬ומשיני רשעים‬
‫זאת הבאה לפני עכשיו דבר חדש‬
‫יצרו משיבי מלהמה )‪ (5‬שנושאיז ונותנין‬
‫‪ .7‬אלי אלי למה עזבתני‬
‫נפיק להאי דרשה דליכתוב קרא ושן‬
‫כזה‪ :‬כתוב‪ .‬משמע שהיה כתוב מחדש‬
‫ךחוק מישועתי דברי‬
‫ת״ה[‬
‫]אלו‬
‫שערה‬
‫תורה‬
‫ל‬
‫ש‬
‫במלחמתה‬
‫תהלים כב ב רשע אלא י׳ דשיני וי״ס דרשעים הרי‬
‫כתב משמע מעיקרא ימצא כתוב‬
‫שאגתי‪:‬‬
‫שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי‬
‫‪ .8‬הצילה מחרב נפשי ששים‪ :‬ולא דבר שחוצץ במלכות‪ .‬בנין‬
‫ס פ ר זכרון לפניו אשר הגיד מרדכי‪:‬‬
‫מיד כלב יחיךתי‪:‬‬
‫הבית שהוא באמצע של עולם כדאמרינן‬
‫שמשי‬
‫מדרשות אמרה מדת הדין לפני הקב״ה‬
‫תהלים כב כא‬
‫שתיה‬
‫אבן‬
‫‪:‬ל‪>:‬‬
‫ף‬
‫ל‬
‫ו‬
‫יומא‬
‫בסדר‬
‫‪ .9‬הושיעני מפי אריה‬
‫רבונו ש ל עולם מה נשתנו אלו מאלו אמר לה הקדוש ברוך הוא ישראל‬
‫ומקרני רמים עניתני‪:‬‬
‫שממנה נשתת העולם‪ :‬מבית אביה‬
‫עסקו בתורה אומות העולם לא עםקו בתורה אמר ליה ‪ 3‬ג ם אלה ביין‬
‫תהלים כב כב‬
‫אומרים‬
‫למדה‪ .‬שמעה התינוקות‬
‫‪4‬‬
‫המלך‬
‫‪ .10‬ויהי כראות‬
‫שגו ובשכר תעו פקו פליליה אין פקו אלא גיהנם שנאמר ולא תהיה‬
‫את אסתר המלבה כ ן ‪ :‬וימרוד‪ .‬במלך שהיתה שעתו‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫זאת לך לפוקה ואין פלילית אלא דיינין שנאמר ונתן בפלילים ו ת ע מ ד‬
‫עמדת בחצר נשאה חן‬
‫בעיניו ויושט המלך בחצר בית המלך הפנימית א״ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה ‪ 7‬אלי אלי‬
‫לאסתר א ת שרביט‬
‫הזהב אשר בןדו ותקרב למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונם כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר ‪ 8‬הצילה‬
‫אסתר ותגע בראש מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו אריה שנאמר ‪ 9‬הושיעני מפי אריה ‪ 1 0‬ויהי כראות המלך את‬
‫אסתר ה ב‬
‫השרביט‪:‬‬
‫‪ . 11‬קומה ין הושיעני אסתר המלכה אמר רבי יוחנן ג׳ מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה אהד שהגביה את צוארה ואחד‬
‫כל‬
‫ת‬
‫א‬
‫הכית‬
‫אלהי כי‬
‫ש מ ש ך הוט של הסד עליה ואחד שמתח את השרביט וכמה אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על‬
‫אייבי לחי שני רשעים‬
‫תהלים ג ח שתים עשרה ואמרי לה על ש ש עשרה ואמרי לה על עשרים וארבע במתניתא תנא על ששים וכן אתה‬
‫‪:‬זברות‪:‬‬
‫‪ .1:‬ויאמר ל ה המלך מוצא באמתה ש ל בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב ״שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש‬
‫‪:‬לה לך אסתר המלכה‬
‫ימה בקשתך עד חצי ״אל תמרי שברת אלא שריבבת ‪ 8‬ר ב ה בר עופרן אמר משום ר״א ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים ‪ 1 2‬ויאמר‬
‫המלכות וינתן לך‪:‬‬
‫לה המלך י> לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש הצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר‬
‫אסתר ה ג‬
‫‪ .1‬ותאמר אסתר אם שחוצץ למלכות ומאי ניהו בנין בית המקדש ‪ 1 3‬י ב א המלך והמן אל המשתה ת״ר מה ראתה אסתר שזימנה‬‫‪.‬־ל המלך טוב ןבא את המן ר״א אומר פהים טמנה לו שנאמר ‪ 1 4‬יהי שלהנם לפניהם לפח ר׳ יהושע אומר מבית אביה למדה‬
‫•המלך והמן היום אל‬
‫־משחר אשר עשיתי שנאמר ‪ 1 5‬א ם רעב שונאך האכילהו להם וגו׳ ר״מ אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד ר׳ יהודה אומר כדי‬
‫ל‪1‬‬
‫אסתר ה ד שלא יכירו בה שהיא יהודית ר׳ נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויםיהו‬
‫‪ .14‬יהי שלחנם לפניהם‬
‫ולשאמים דעתן מן הרהמים ר׳ יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת ר״ש בן מנםיא אומר אולי ירגיש המקום‬
‫־ פח‬
‫׳‪':‬מוקש‪ :‬תהלים סט כג‬
‫שנאך ויעשה לנו נם רבי יהושע בן קרהה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא רבן גמליאל אומר מלך‬
‫‪ . 1‬אם רעב‬‫האבלהו לחם ואם צמא הפכפכן היה אמר רבי גמליאל עדיין צריכין אנו למודעי דתניא ר׳ אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך‬
‫השקהו מים‪:‬‬
‫משלי כה כא קנאתו בשרים רבה אמר ‪ 6‬׳לפני ש ב ר גאון אביי ורבא דאמרי תרוייהו ‪ 1 7‬בחומם אשית את משתיהם וגו׳‬
‫״‪ .1‬לפני שבר גאון אשכהיה רבה בר אבוה לאליהו א״ל כמאן הזיא אסתר ועבדא הכי א״ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי‬
‫ולפני כשלון גבה רוח‪:‬‬
‫משלי טו יח ‪ 1 8‬ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וכמה רוב בניו אמר רב ל׳ עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה‬
‫‪ .17‬בדומם אשית את מחזרין על הפתחים ורבנן אמרי אותן שמחזרין על הפתחים שבעים חויא דכתיב ‪ 1 9‬שבעים בלחם נשכרו אל‬
‫והשכרתים‬
‫נישתיהכ‬
‫למען יעלזו ויישנו שנת תקרי שבעים אלא שבעים ורמי בר אבא אמר כולן מאתים ושמונה הוו שנאמר ורוב בניו ורוב בגימטריא‬
‫‪20‬‬
‫‪5‬‬
‫גאם‬
‫יקיצו‬
‫ולא‬
‫עולם‬
‫מאתן וארביםר הוו א מ ר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך אמר רבי תנחום‬
‫ירמיהו נא לט‬
‫יי׳‬
‫‪ . 18‬ויספר להם המן את נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרי נדדו עליונים נדדו תהתונים רבא אמר שנת המלך אחשורוש ממש‬
‫?בור עשרו ןרב בניו ואת נפלה ליה מילתא בדעתיה אמר מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא‬
‫כ ל אשר גדלו המלך‬
‫ואת אשר נשאו על גברא למקטליה הדר אמר אי הכי לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי הדר אמר דלמא איכא איניש‬
‫השרים ועבךי המלך‪:‬‬
‫דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי מיד ויאמר להביא את ספר‬
‫אסתר ה יא‬
‫‪ .! 9‬שבעים בלחם הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים מלמד שנקראים מאיליהן ‪ 2 1‬וימצא כתוב כתב מבעי ליה מלמד‬
‫נשכרו ורעבים חךלו ער‬
‫ששמשי‬
‫עקרה ;לךה שבעה‬
‫ורבת בנים אמללה‪ :‬שמואל א ב ה ‪ .20‬בלילה ההוא נדךה שנת המלך ויאמר להביא א ת ספר הזכרינות דברי הלמים ויהיו נקךא־ם לפני המלך‪ :‬אסתר ו א ‪ .21‬וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש‬
‫שני סריסי המלך משמרי הסף אשר בקשו לשלח ןד במלך א־־שורוש‪ :‬אסתר ו ב‬
‫‪1‬‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫א( ]סנהדרין קיא‪:‬ע״שכמה‬
‫שסן‪,‬‬
‫שינרס ובסרש׳׳י‬
‫ב( !ר״ה יז‪ :‬ן‪ ,‬ג( נרטת נד‪:‬‬
‫סוטה יב‪ ,:‬ד( נצ״ל מה לך‬
‫אסתר המלכה ומהן‪,‬‬
‫ה( ס״א‪ 0 ,‬וסוף תענית כט‬
‫ע״אן‪0,‬ןועי׳ תוס׳ ב״נ ת‪:‬‬
‫ד״ה די)[‪,‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫נמ׳ רבה בר עופרן‪ .‬ע״ל‬
‫י ע״ב תד״ה רבה‪ :‬שם‬
‫אמר רנכ״י ו־ב כתיב‪.‬‬
‫כעי! זה יומא לח ע״ נ ודף‬
‫עה ע״ב‪:‬‬
‫הגהות הב״ת‬
‫) א ( נמ׳ ענדא דמזדבן‬
‫בטולמי דנהמא ואמר ר׳‬
‫אלעזר אמר ר׳ חנינא כצ״ל‬
‫וחיגית וכל זה איננו שוה לי‬
‫מלמד וכוי אמר כל זה‬
‫איננו שוה לי נמחק‪:‬‬
‫)ב( שם משיני מלחמה‬
‫אלו שנושאי!‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫יכול לכל‪ .‬למי שעושי!‬
‫צביונו אע״ס שמחגאה‬
‫יסוהדרץ קיא ‪ .1‬שמשים‬
‫עצמו כשירים‪ .‬שיריים‬
‫שאין נחשבץ‪ ,‬כך אינו חשוכ‬
‫בעיניי ואינו מתנאה ‪1‬ש‪.(0‬‬
‫ולרוח משפט‪ .‬שיפט את‬
‫רוחי !שם!‪ .‬המתגבר על‬
‫יצרו‪ .‬מרגיז יצר טוב על‬
‫יצר הרע‪ ,‬אס היצה״ר אמר‬
‫לו עשה עבירה זו‪ ,‬לא דיו‬
‫שנמנע מן העבירה אלא‬
‫הולך ועושה מצוה‪ ,‬ומתגבר‬
‫!שם!‪.‬‬
‫מרודה‬
‫עדיף‬
‫שערה‪ .‬אלו בתי כנסיות‬
‫)‪.‬שמו‪ .‬מה‬
‫נשתנו‬
‫אלו‬
‫מאלו‪ .‬שיש נהס מדות‬
‫הללו מ! השאר‪ ,‬אמר‬
‫הקנ״ה ביין שגו!שם‪ ,‬ול־ג‬
‫שם אמר לה הקב״ה ישראל‬
‫כ י ( ‪ .‬אלא שריבבת‪ .‬לשון‬
‫אשחרבובי אשתרבוג‪ ,‬ירדו‬
‫וגדלו למטה !ברכות נד‪.!:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫עשירים‬
‫פי׳‬
‫ובוטי‪,‬‬
‫ודלים‪ .‬עתיד הק׳ב״ה‬
‫בראש‬
‫להיות עטרה‬
‫כל צדיק וצדיק‪ ,‬שני‬
‫ביום ההוא יהיה ה׳‬
‫צבי‬
‫צבאות לעטרת‬
‫וגוי‪ .‬שעדר‪ ,‬שמשכימין‬
‫ומעריבין בבתי כנסיות‬
‫וכבתי מדרשות‪ .‬אמרה‬
‫מידת הדין לפני הקיכ״ה‬
‫ליה‬
‫אמר‬
‫כוי‪.‬‬
‫רבה בר אכוה לאליהו‬
‫כמאן חזאי אסתר דעברה‬
‫הכי‪ ,‬א״ל ככולהו תנאי‬
‫אמוראי‪.‬‬
‫וככולהו‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א(‬
‫צא‪.‬‬
‫]סנהדרין‬
‫טז‪.‬‬
‫קה‪.‬ן‪,‬‬
‫ב ( ] א ס ת ר ה ן ‪ ,‬ג ( נשס זן‪,‬‬
‫שמשי‪ .‬סופר המלך שונא ישראל היה ומימות כורש היה כמו שנאמר בספר עזרא )סרק ל( שכתב שטנה על בנין הבית עד ‪ w‬שבא‬
‫כורש‬
‫וביטלו ואף‬
‫בימי‬
‫אחשורוש עשה כן‬
‫שנאמר <ש‪(0‬‬
‫ובמלכות‬
‫אחשורוש‬
‫בתחלת‬
‫מלכותו כתבו‬
‫שטנה‪ :‬לו ההין‪.‬‬
‫לצורך‬
‫עצמו‪:‬‬
‫דיסקרפא‪ .‬כ פ ר ‪ :‬נהרא‪ .‬ליטול מכס‪ :‬לרבנן‪ .‬תלמידיו‪ :‬הלטה קמיצה‪ .‬דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן היה הוא יום תנופת‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמ׳‬
‫עבד‬
‫שקנה‬
‫ע״ל טו ע״א‬
‫נכסים‪.‬‬
‫ד׳׳ה‬
‫רש״י‬
‫וזה כ א ‪:‬‬
‫הגהות הב״ת‬
‫) א ( גם' א מ ר ליה‬
‫)ב(‬
‫ס ג י ליה‪:‬‬
‫ההוא‬
‫שם‬
‫ד א מ ר ה ליה ב ת‬
‫אנא‬
‫כיון‬
‫מלכים‬
‫שאול‪:‬‬
‫מדנית‬
‫) ג ( ר ש ״ ־ ד ״ ה שמשי ס ו פ ר‬
‫וכוי ע ד‬
‫ש צ ו ה כורש ו כ ר‬
‫כתבו שטנה ו ה ו ב א ב ס ד ר‬
‫שבני המן‬
‫עולם‬
‫הס׳׳ד‪:‬‬
‫שטנה‬
‫כתבו‬
‫)ד(‬
‫ד״ח‬
‫מ ל מ ד שהיתה ו כ ר מ ר י ב ו י‬
‫זה‬
‫דבר‬
‫שהיה‬
‫אתה‬
‫לה‬
‫לומר‬
‫הרע הזה אלא‬
‫רוצה‬
‫לומד‬
‫המן‬
‫שהיתה‬
‫לומר‬
‫אהשורוש‬
‫ואויב‬
‫על‬
‫איש‬
‫ועל‬
‫צר‬
‫הרע‬
‫המן‬
‫ה ז ה ‪ ) :‬ה ( ת ו ם ׳ ד ״ ה ודחי‬
‫וכוי כל‬
‫פדיונם‪ .‬נ״ב‬
‫הככר הוא ס ׳ מ נ ה‬
‫קדש‬
‫ק״כ‬
‫כ״ה‬
‫מנה[‬
‫סלעיס‬
‫עשרת‬
‫סי׳‬
‫]ושל‬
‫והמנה‬
‫]והמן‬
‫נתן‬
‫אלפים‬
‫ככרות‬
‫של‬
‫חול שהם ה ׳‬
‫אלפים‬
‫של‬
‫קדש והמחצית השקל ב ע ד‬
‫ח ״ ר אלף משנה אחת עולה‬
‫מאח ככר של ק ד ש !‬
‫שנותינו‬
‫וימי‬
‫שבעים שנה ו מ ב ן‬
‫כ׳ ומעלה נתנו כ ו פ ר נפש‬
‫ו ה מ ן ; י ו ן ב ע ד חמשיס שנה‬
‫ב ע ד תייר א ל ף ‪:‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ויאמר המלך מה‬
‫נעשה יקר וגדולה‬
‫למרדכי ע ל זה ויאמרו‬
‫נעריי המלך משרתיו‬
‫העומר‪ :‬ואשקול למזייא‪ .‬ואטול שערי‪ :‬אסרתינהו‪ .‬צותה עליהן להחביאן‪ :‬אומני‪ .‬ספרים‪ :‬זוזא‪ .‬זוג של ספרים כעין מספרים‪ :‬ל א נעשה עמו דבר‪ :‬י‬
‫אסתר ו ג‬
‫עציץ‪ .‬כלי חרס‪ :‬ולתעניתו‪ .‬יום‬
‫‪ .2‬ויאמר המלך מי‬
‫שלישי לתענית היה שהתתילו להתענוח‬
‫ששמשי מוחה וגבריאל כותב אמר רבי אםי דרש ר׳ שילא איש כפר תמרתא בחצר והמן בא להצר‬
‫בית המלך ההיצונה‬
‫בי״ד בניסן‪ .‬ומה שאמר המקרא‬
‫ומה כתב שלמטה שלזכותן ש ל ישראל אינו נמהק כתב שלמעלה לא כל לאמי־ למלך לתלות את‬
‫ליום אתמול שלישי ויהי ביום השלישי‬
‫שכן ‪ 1‬ל א נעשה עמו דבר אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מרדכי ע ל העץ אשר‬
‫אסתר ו ד‬
‫הכין לו‪:‬‬
‫ותלבש אסתר מלכותי( יום שלישי‬
‫המלך‬
‫ויאמר‬
‫מפני ששונאים את המן ‪ 2‬הכין לו תנא לו הכין ‪ 3‬ו ע ש ה כן למרדכי אמר ליה ‪•3‬‬
‫לשילוח הרצים היה‪ :‬אם מזרע‬
‫להמן מהר קח את‬
‫מנו מרדכי אמר ליה ‪ 3‬היהודי אמר ליה טובא מרדכי איכא ביהודאי אמר‬
‫היהודים‪ .‬יש ז ר ע ביהודים שאס‬
‫הסוס‬
‫הלבוש ואת‬
‫ליה ‪ 3‬היושב בשער המלך אמר ליה <*> סגי ליה בהד דיםקרתא אי נמי בחד באשר דברת ועשה כן‬
‫הוא בא מהם לא תוכל לו‪ :‬מלמד‬
‫למרדכי היהודי היושב‬
‫‪4‬‬
‫שהביאוהו בבהלה‪ .‬ולא רחץ יפה‬
‫נהרא אמר ליה הא נמי הב ליח אל תפל דבר מכל אשר דברת וייקח המן את בשער המלך א ל תפל‬
‫מלמד‬
‫חושש‪:‬‬
‫שוה‪.‬‬
‫מטינופו‪:‬‬
‫הלבוש ואת הםוס אזל אשכהיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה דבר מ כ ל אשר דברת‪:‬‬
‫אסתר ו י‬
‫אחשורוש‪.‬‬
‫כנגד‬
‫מחווה‬
‫שהיתה‬
‫אמר‬
‫מירתת‬
‫בידיה‬
‫מיהד‬
‫וסוסיה‬
‫לקבליה‬
‫דאפיק‬
‫מרדכי‬
‫דהזייה‬
‫כיון‬
‫לרבנן‬
‫‪ .4‬ויקח המן א ת הלבוש‬
‫מ ר מ י )י( אתה לומד איש צר ואויב‬
‫להו לרבנן האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי זילו מקמיה די לא תכוו בגהלתו ואת הסוס וילבש את‬
‫המן הרע הזה <>‪ :‬נופל‪ .‬לשון עושה‬
‫מרדכי וירכיבהו ברחוב‬
‫בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא אתא המן ויתיב ליה קמייהו העיר ויקךא לפניו כ כ ה‬
‫והולך‪ .‬נופל ורוצה לזקוף והמלאך‬
‫ואוריך ע ד דםליק מרדכי לצלותיה אמר להו במאי עםקיתו אמרו ליה בזמן יעשה לאיש אשר המלך‬
‫מפילו‪ :‬וישלך עליו‪ .‬הקב״ה משליך‬
‫חפץ ביקרו‪ :‬אסתר ו יא‬
‫ומתכפר‬
‫דםולתא‬
‫קומציה‬
‫מלי‬
‫מייתי‬
‫מנהה‬
‫דמנדב‬
‫מאן‬
‫קיים‬
‫המקדש‬
‫שבית‬
‫חמלה‪:‬‬
‫פורענות על הרשע בלי‬
‫‪ .5‬בנפיל אויבך א ל‬
‫ליה אמר להו אתא מלי קומצי קמהא דידכו ודהי עשרה אלפי ככרי כספא תשמח ו ב כ ש א א ל יגל‬
‫סייעתו‬
‫יברח‪ .‬בני‬
‫ברוח‬
‫מידו‬
‫משלי כד יז‬
‫לבך‪:‬‬
‫בורחים מידו‪ :‬אתת של‬
‫וחבריו‬
‫‪s ( f t‬‬
‫דירי אמר ליה ר ש ע‬
‫ע ב ד שקנה נכסים ע ב ד למי ונכסים למי אמר ליה ‪ .6‬אשריך ישראל מי‬
‫אסתר‪ .‬שהיה כעוס אחשורוש על‬
‫כמוך עם נושע ביי‬
‫קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד‬
‫מגן עזרך ואשר חרב‬
‫דבר‬
‫לאסתר‪:‬‬
‫מה שעשה המן‬
‫דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורה ארעא לאשתמושי במאני דמלכא גאותך ויכחשו איביך‬
‫שנצטער בו אותו צדיק‪ .‬לעבד‬
‫לך ואתת על במותימו‬
‫הכי שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו‬
‫נמכר יוסף על ידי קנאת אחיו‪:‬‬
‫דברים לג כט‬
‫תדרך‪:‬‬
‫לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מדיה בהדי דקא ‪ .7‬רשב מרדכי אל שער‬
‫יכשל‬
‫המלך והמן נדחף א ל‬
‫שקיל ליה אינגד ואיתנה אמר ליה אמאי קא מיתנהת אמר ליה גברא דהוה‬
‫ביתו אבל וךופוי ראש‪:‬‬
‫אסתר ו יב‬
‫השיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה ר ש ע ולאו םפר ש ל כפר קרצום‬
‫‪ .8‬ויספר המן לזרש‬
‫למאניה‬
‫היית תנא המן ספר ש ל כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו‬
‫אשתו ולכל איהביו את‬
‫בל אשר קרהו ויאמרו‬
‫אמר ליה םק ורכב אמר ליה לא יכילנא דכהישא הילאי מימי תעניתא‬
‫ו ד ח י עשרה אלפי נכר־ כםפא‪ .‬לו חכמיו חרש אשתו‬
‫גחין וסליק כי םליק בעט ביה אמר ליה לא כתיב לכו ‪ 5‬בנפל אויבך אל‬
‫אם מזרע היהודים‬
‫שעשרה‬
‫שמעתי‬
‫אלפי מרדכי אשר החלות‬
‫תשמח אמר ליה הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ‪ 6‬ואתה על‬
‫ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד לנפל לפניו ל א תוכל‬
‫במותימו תדרוך ‪ 4‬ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו‬
‫לו כי נפול תפול לפניו‪:‬‬
‫אלף‬
‫מאות‬
‫שהיו שש‬
‫מישראל‬
‫אסתר ו יג‬
‫כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא‬
‫כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש ‪ .9‬יהודה א ת ה יודוך‬
‫דבית‬
‫סברה האי דרכיב אבוה והאי דמםגי קמיה מרדכי שקלה עציצא‬
‫ודוק‬
‫פדיונם )ה(‬
‫כל‬
‫ותשכח‪ :‬אחיך ידך בעיךף איביך‬
‫ישתחוו לך בני אביך‪:‬‬
‫הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה דלי עיניה והזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא‬
‫צריך‬
‫בראשית מט ח‬
‫לארעא ומתה והיינו דכתיב ‪ 7‬ו י ש ב מרדכי אל ש ע ר המלך אמר רב ש ש ת‬
‫‪ .10‬לפני אפרים ובנןמן‬
‫ש ש ב לשקו ולתעניתו ‪ 7‬וחמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ר א ש אבל על בתו וחפוי ר א ש על שאירע לו ומנשה עוררה את‬
‫גבוךתך ולכה לישעתה‬
‫‪8‬‬
‫תהלים פ ג‬
‫ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו׳ קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו אמר רבי יוחנן כל האומר דבר לנו‪:‬‬
‫עוךם מדברים‬
‫הכמה אפילו באומות העולם נקרא הכם ‪ 8‬א ם מזרע היהודים מרדכי וגו׳ אמרו ליה אי משאר שבטים ‪. 11‬‬
‫המלך‬
‫עמו וסריסי‬
‫קאתי יכלת ליה ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה יהודה דכתיב ‪ 9‬י ד ך בערף הגיעו ויבהלו להביא‬
‫א ת המן א ל המשתה‬
‫אויביך אינך דכתיב בהו ‪ 1 0‬לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ‪ 8‬כ י נפל תפול לפניו‬
‫אשר עשתה אסתר‪:‬‬
‫דרש ר׳ יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים‬
‫אסתר ו יד‬
‫‪ . 12‬כי נמכרנו אני ועמי‬
‫כשהן יורדין יורדין ע ד עפר וכשהן עולין עולין ע ד לכוכבים ‪ 1 1‬וםריםי המלך הגיעו ויבהילו מלמד‬
‫להשמיד להרוג ולאבד‬
‫שהביאוהו בבהלה ‪ 1 2‬כ י נמכרנו אני ועמי וגו׳ כי אין הצר שוה בנזק המלך אמרה לו צר זה אינו ואלו לעבדים ולשפחות‬
‫נמכרנו החרשתי כי אין‬
‫שוה בנזק של מלך איקני בה בושתי וקטלה השתא איקני בדידי ומבעי למקטלי ‪ 1 3‬ויאמר המלך אחשורוש‬
‫הצר שיה בנזק המלך‪:‬‬
‫ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי אמר רבי אבהו בתהלה על ידי תורגמן כיון דאמרה ליה‬
‫אסתר ז ד‬
‫המלך‬
‫ויאמר‬
‫‪. 13‬‬
‫)המרבית שאול קאתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה‪ 1 4 :‬ו ת א מ ר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה‬
‫וייאמר‬
‫אהשורוש‬
‫אמר ר׳ אלעזר מלמד שהיתה מהווה כלפי אהשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן‪ 1 5 :‬והמלך קם לאסתר המלכה מי הוא‬
‫זה ואי זה הוא אשר‬
‫‪15‬‬
‫בהמתו וגו׳‬
‫והמלך ש ב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בהימה אף שיבה בהימה דאזל מלאו לבו לעשות כן‪:‬‬
‫אסתר ז ה‬
‫ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו‬
‫‪ . 14‬ותאמר אסתר איש‬
‫ליה דפקדינן המן אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד צר ואויב המן הרע הזה‬
‫שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא ‪ 1 5‬ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית והמן נבעת מלפני המלך‬
‫אסתר ז ו‬
‫והמלכה‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫קם‬
‫והמלך‬
‫ויאמר הרבונה וגו׳ אמר רבי אלעזר אף הרבונה ר ש ע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו ‪. 15‬‬
‫‪1‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫והמת המלך שככה שתי שכיכות הללו בחמתו ממשתה היי־ א ל‬
‫מיד ברח וחיינו דכתיב י וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברה‬
‫גנת הביתן והמן עמד‬
‫‪19‬‬
‫למה אחת ש ל מלכו של עולם ואחת ש ל אחשורוש ואמרי לה אחת של אסתר ואחת ש ל ושתי‬
‫לבלם לבקש על נפשו מאסתר‬
‫צדיק המלבה כי ר א ה כי‬
‫נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימן נתן חמש הליפות אפשר דבר שנצטער בו אותו‬
‫כ ל ת ה אליו הרעה מאת‬
‫יכשל‬
‫המלך‪ :‬והמלך שב‬
‫מגנת הביתן א ל בית משתה היין והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה ףאמר המלך הגם לכבוש א ת המלכה עמי בבית הדבר;צא מפי המלך ופני המן חפו‪ :‬אסתר ז ו‪ ,‬ח ‪ .16‬ויאמר חךבונה אחד מן הסריסים‬
‫לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה וזמן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית הבלן גבה המשים א מ ה ויאמר המלך תלהו עליו‪ :‬אסתר ז ט ‪ .17‬וישלך עליו ולא יחמל מ;דו ברוח‬
‫יברח‪ :‬איוב כז כב ‪ .18‬ויתלו א ת המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך ש כ כ ה ‪ :‬אסתר ז י ‪ .19‬לבלם נתן לאיש דולפות שמלת ולכנימן נתן שלש מאות כסף ןחמש חלפת שמלת‪ :‬בראשית מה כב‬
‫עין משפט‬
‫מגילה נקראת פרק ראשון‬
‫•‬
‫נר מצוה‬
‫א ]מיי׳ פ״ו מהלכות‬
‫נחלות הלכה יג טור ח״מ‬
‫סימן רפנ[‪:‬‬
‫ע ב ב טור א״ח סי׳ כה‪:‬‬
‫ע ג ג מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫מגילה הלכה ינ סמג‬
‫עשין ל טוש״ע א״מ סי׳‬
‫חרצ סעיף טו‪:‬‬
‫ע ד ד טיש״ע שס סימן‬
‫תרצא סעיף ר‪:‬‬
‫עד! ה מיי׳ ס״ו מהל׳‬
‫ס״ח הל׳ י וס״ח שס‬
‫הלכה ל סמג עשי! כה‬
‫טוש״ע י״ר סי׳ ערה סעיף‬
‫ג ל‪:‬‬
‫ע ו ו ז ]מיי׳ ס״נ מהלכות‬
‫טן‬
‫הלכה‬
‫מגילה‬
‫טוש״ע א״ח סי׳ חרצא‬
‫סעיף ]א[ ג‪:‬‬
‫ה ]מיי׳ ס״ו מהלכוח‬
‫ממריס הלכה יג טוש״ע‬
‫י״ל סימן רמ סעיף יג[‪:‬‬
‫מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫יכשל בו גרסי׳‪ .‬ולא גרסי׳ זרעו‪ :‬כמה צוארין היו לו לבנימין לא‬
‫האגגי וגו׳ ובבואה לפני המלך אמר עם הספר וגו׳‬
‫גרסינן‪ .‬שכן דרך המקרא לכתוב צוארי לשון רבים על חלקת צואריו‬
‫אליהם שיעשו פוריס ט המן ביקש לאבדס ומה שבאת אסתר לפט‬
‫)בראשית כז> בכה על צואריוי(‪ :‬שיגר לו יין‪ .‬לפי שדעת זקנים נותה‬
‫הימנו זה הדבר הטוב לו מ ן הכל‪ :‬חעלא‪.‬‬
‫תראה‬
‫שעתו‬
‫מצלחת‪:‬‬
‫תעלא‪.‬‬
‫שועל‪ :‬בעידגיה‪ .‬אס‬
‫המלך‬
‫ומרדכי כתב‬
‫]להתחנן לו[ כל זה יאמר שנה בשנה‪ :‬עם הספר‪.‬‬
‫מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה‪ :‬כאמיתה של תורה‪.‬‬
‫קרי‬
‫תורה‬
‫עצמו‪.‬‬
‫שרטוט‬
‫הלכה‬
‫שתהא‬
‫‪S‬‬
‫כספר‬
‫למשה‬
‫ליה יוסף לפני אחיו מאי בצירותיה‬
‫יבשל בו דאמר רבא בר מהםיא אמר רב‬
‫שגזר‬
‫מאחווה‪ :‬אורה זו תורה‪.‬‬
‫המקראות‪:‬‬
‫סמוכים‬
‫אסתר‪ .‬כך‬
‫המא בר גוריא אמר ר ב * ב ש ב י ל משקל שני‬
‫עליהן המן שלא יעסקו בתורה‪ :‬זהו‬
‫שפירשו ממנו‪ .‬לפי שבטל מדברי‬
‫סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר‬
‫יום טוב‪ .‬קיימו עליהם ימים טובים‪:‬‬
‫מעיקרא‪.‬‬
‫לשררה‪:‬‬
‫ונכנס‬
‫תורה‬
‫אהיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים‬
‫גזר‪:‬‬
‫מילה‪ .‬ועל כל אלה‬
‫זו‬
‫בימי כורש כשעלה )עם( זרובבל מן‬
‫אמרתך‪ .‬זו מילה שנימנה במאמר אמר רבי בנימן בר יפת רמז רמז לו שעתיד‬
‫הגולה ומרדכי עמו ׳(ונמנו בספר‬
‫ולא בדיבור י א מ ר ה׳ אל אברהם‬
‫עזרא כ״ד שנה היה בין מנין למנין‬
‫בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בהמשה‬
‫ואתה את בריתי תשמור )בראשית יז>‪.‬‬
‫בימי כורש לדריוש האחרון ולפי‬
‫לבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא בלבוש‬
‫ומצינוי( שדוד שמח עליה שנאמר‬
‫ירד‬
‫בינתיס‬
‫מרדכי שר‬
‫שנעשה‬
‫מלכות תכלת וגו׳ ויפול על צוארי בנימן‬
‫)תהלים ו(‬
‫השמינית‬
‫על‬
‫למנצח‬
‫מחשיבותו אצל חכמים‪ :‬שכל זמן‬
‫אהיו כמה צוארין הוו ליה לבנימין אמר רבי‬
‫כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו‬
‫שברוך כן נריה קיים לא הניחו עזרא‬
‫אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות‬
‫בלא תורה ובלא מצות ט ו ן ״(שנסתכל‬
‫ועלה‪ .‬שיש לך לתמוה למה לא עלה‬
‫בהלקו ש ל בנימין ועתידין ליהרב ובנימין‬
‫המן‬
‫בני‬
‫עשרת‬
‫במילה שמח‪:‬‬
‫עזרא עם זרובבל בימי כורש עד‬
‫בכה על צואריו בכה על משכן שילה‬
‫ותיבה‬
‫שמותן‬
‫הזכרת‬
‫ועשרת‪.‬‬
‫האחרון‬
‫לדריוש‬
‫השביעית‬
‫השנה‬
‫הסמוכה אחריהן‪ .‬כלומר ) ‪ 0‬נשמתן‬
‫שכתוב‬
‫שנבנה הבית כמו‬
‫לאתר‬
‫שעתיד להיות בחלקו ש ל יוסף ועתיד ליהרב‬
‫נפלו כאחד‪ :‬זקיפא‪ .‬פורק״א בלע״ז‪.‬‬
‫בעזרא דבא ירושלס בחדש החמישי‬
‫והנה עיניכם רואות ועיני־ אחי בנימין אמר‬
‫»(‪3‬צד אחד זה למטה מזה‪ :‬אריח‪.‬‬
‫היא שנת השביעית למלך ו ג ו ׳ ) ע ז ר א ז(‪.‬‬
‫רבי אלעזר אמר להם כשם שאין בלבי‬
‫חלק‬
‫לבינה‪ .‬הוא‬
‫הוא הכתב‪:‬‬
‫ובמדרש שהיה לומד תורה מ פ י ברוך‬
‫על בנימין אהי שלא היה במכירתי כ ך אין‬
‫שהוא כפליים מ ן הכתב‪ .‬והאריח‬
‫בן נריה בבבל וברוך לא עלה מבבל‬
‫בלבי עליכם כ י פי המדבר אליכם כפי כן‬
‫חצי לבינה‪ :‬שלא תהא להם תקומה‪.‬‬
‫ומת שם בתוך השנים הללו‪ .‬ודאמרן‬
‫לבי ולאביו שלה כזאת עשרה המורים‬
‫שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו‬
‫לעילי( ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש‬
‫נושאים מטוב מצרים מאי מטוב מצרים‬
‫מלמד שבא מלאך כוי‪.‬‬
‫תחתיו‪:‬‬
‫בבבל היה מתנבא ושולח ספרים‬
‫שהרי התחיל לדבר בלשון כעס וסופו‬
‫לירושלים‪ :‬יעקב למד תורה י״ד‬
‫אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר‬
‫אמר מה שאלתך‪ :‬הכי גרסינן אמר‬
‫שנה בבית עבר כשפירש מאביו ללכת‬
‫שלח לו יין ]ישן[ שדעת זמנים נוחה‬
‫רב נחמן יאמר בפה מה שנכתב‬
‫לחרן ולא נענש עליהן על כיבוד אביו‬
‫הימנו וילכו גם אחיו ויפלו לפניו אמר‬
‫בספרים‪ .‬ולא גרסינן אמרה לו‪.‬‬
‫ובשאר כל השנים שנשתהה בבית‬
‫רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר היינו‬
‫והכי פירושה סדר המקראות כך‬
‫לבן ונדרך נענש כדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫דאמרי אינשי תעלא בעידניה סגיד ליה תעלא‬
‫אשר‬
‫היהודים את‬
‫וקיבל‬
‫למה‬
‫הוא‬
‫מאי בצירותיה מאהווה אלא אי איתמר הכי‬
‫לעשות ט המן בן המדתא‬
‫החלו‬
‫איתמר וישתחו ישראל על ר א ש המטה אמר רבי בנימין בר יפת אמר‬
‫רב אלעזר תעלא בעידניה םגיד ליה וינחם אותם וידבר על לבם אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי‬
‫אלעזר מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אהד נר אהד‬
‫היאך יכול לכבות עשרה נרות ליהודים היתה אורח ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה אורה זו תורה וכן‬
‫הוא אומר כ י נר מצוה ותורה אור שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר ושמחת בחגך ש ש ו ן זו מילה וכן הוא‬
‫אומר ש ש אנכי על אמרתך ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר ו ר א ו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך‬
‫ויראו מ מ ך > ותניא רבי אליעזר הגדול אומר א ל ו תפלין שבראש ו א ת פרשנדתא וגו׳ עשרת בני המן‬
‫אמר רב אדא דמן יפו ע ש ר ת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי‬
‫הדדי נפקו נשמתייהו אמר רבי יוהנן י ויו דויזתא צריך למימתהה בזקיפא יכמורדיא דלברות מאי‬
‫כל‬
‫טעמא כולהו בחד זקיפא אזדקיפו אמר רבי חנינא בר פפא ד ר ש ר׳ שילא איש כפר תמרתא‬
‫השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריה ־הוץ משירה זו ומלכי כנען שאריה‬
‫ויאמר המלך לאסתר המלכה‬
‫על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה מ״ט שלא תהא תקומה למפלתן‬
‫מסיני‪ :‬דברי הלומות וזעקתם ומאמר‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ (6‬שבת י‪ :‬ע״ש‪ ,‬ב( ]ברכות‬
‫ו‪ .‬נז‪ .‬מוטה יז‪ .‬חולין סט‪.‬ן‬
‫מנחות לה‪ ,:‬ג( ]עי׳ ג״מ פז‪.‬‬
‫בסי׳ רש״י שסן‪ ,‬ד( ןעי׳‬
‫תוס׳ גיטין ו‪ :‬ד״ה אר״י‬
‫ותום׳ סוטה יז‪ :‬ד׳׳ה כתבה‬
‫ותוס׳ מנחות לב‪ :‬ל״ה האן‪,‬‬
‫ה(!צ״ל לנרי[‪ ,‬ו(!בראשית‬
‫מה[‪ ,‬ז( ומנחות מג‪4:‬‬
‫ח(]צ״לש;!נר[‪,‬מ(צ״לגען‪,‬‬
‫י( ונמנו נספר עזרא ומנוהו‬
‫לאחר ל׳ אנשים ולבסיף‬
‫כשנמנו מנין שני לאחר‬
‫שנבנה הבית בספר עזרא‬
‫כ׳׳ל שנה ני! מנין ראשון‬
‫למנין שניימיכורש אחשורוש‬
‫יז׳ שנים של לריוש האחרון‪,‬‬
‫כ( ]לף טו‪.‬ן‪ ,‬ל( וישוב‬
‫מחשבתו הרעה ומשני יאמר‬
‫בפה דנדון לקאמר כו׳ כצ״ל‬
‫וכן הגיה הרמ׳׳א נגמ׳ שלון‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫תורת אור השלם‬
‫גליון הש״ם‬
‫נפי ששו; זו טילה‪ .‬עיין‬
‫שבת לף קל ע״א ברש״י‬
‫ד״ה שש‪ :‬ריפ׳" ד״ה‬
‫כאמיתה‪ .‬כס׳׳ת עצמו‪ .‬עי׳‬
‫מנחות לף לב ע״נ תלייה‬
‫הא מוריק‪:‬‬
‫‪ .1‬ומרדכי ;צא מלפני‬
‫‪3‬‬
‫המלך בלבוש מלכות‬
‫ת כ ל ת וחור ועטרת זהב‬
‫גדולת ותכריך בוץ‬
‫ואךגמן והעיר שושן‬
‫צהלה ושמחה‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫אסתר ח טו‬
‫‪ .2‬ייפל על צוארי בנימן‬
‫‪4‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫אחיו ויב‪ -‬ובניבלן בבה‬
‫על צואךיו‪:‬‬
‫)א( נמ׳ אמר ר׳ יומנן‬
‫בראשית מה יד‬
‫הכי קאמר לברי הצומות‪:‬‬
‫‪ .3‬והנה עיניכם ראות‬
‫)כ( רש״י ל״ה עשרח וט׳‬
‫ועיני אחי בנימין בי פי‬
‫כלומר עשרתם נפלו‬
‫המדבר אליכם‪:‬‬
‫כאחל‪ ) :‬ג ( תופ׳ דיה‬
‫‪5‬‬
‫בראשית מה יכ‬
‫אמרה ונו׳ מלבל הספר‬
‫‪ .4‬ולאביו שלח כזאת‬
‫שאמר לעשוח‪:‬‬
‫עשרה דומרים נשאים‬
‫מטוב מצרים ועשר‬
‫אתנת נשאת בר ולהם‬
‫לעזי רש״י‬
‫ומזון לאביו לךךך‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫בראשית מה כג‬
‫פורק״א‪ .‬קלשון‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .5‬וילכו גם אחיו ויפלו‬
‫לפניו ויאמרו הננו לך‬
‫לעבדים‪ :‬כראשית נ יה‬
‫‪8‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫‪ .6‬ויאמר השבעה לי‬
‫•ישתהו‬
‫וישבע לו‬
‫משקל שני סלעים‬
‫‪8‬‬
‫‪10‬‬
‫‪9‬‬
‫ראש‬
‫על‬
‫ישראל‬
‫מילת‪ .‬לאו לוקא נקט‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫‪1 1‬‬
‫לא‬
‫מז‬
‫בראשית‬
‫המטה‪:‬‬
‫גפלמילי רנינו יצחק הלוי‬
‫ועתה א ל תיךאו אנכי‬
‫מצאחי כתונח ססיס סביב‬
‫‪13‬‬
‫ב‬
‫נ‬
‫אכלכל אתכם ואת‬
‫פס ‪T‬ו נחן מילח ולא‬
‫טפבם וינחם אותם‬
‫ג‬
‫כל הכחונח !שבת י‪.1:‬‬
‫׳ידבר על לבם‪:‬‬
‫אלו תפילין שבראש‪.‬‬
‫ג‬
‫בראשית נ כא‬
‫אוח הן לכל כי שס‬
‫‪ .8‬ליהודים וזיתה אורה‬
‫וחולי!‬
‫ה׳ נקרא עליך‬
‫ה‬
‫ושמחה וששן ויקר‪:‬‬
‫פ ט ! שכחונ נהס ריב‬
‫השם שי״! ילל״מ ‪ :‬ש ח ו ח‬
‫אסתר ח טז‬
‫לה‪ .(:‬כמורדיא דלכרות‪.‬‬
‫‪ .v‬כי נר נלצוה ותורה‬
‫‪14‬‬
‫לברות שס הנהר‪ ,‬מורליא‬
‫אור ודרך חיים תוכחות‬
‫בשושן הבירה הרגו היהודים אמר רבי אבהו מלמד שבא מלאך וסטרו ען שרג החובל מנהיג‬
‫משלי ו כג‬
‫מוסר‪:‬‬
‫גו הספינה לרחקה מ!‬
‫אחת‪.‬‬
‫בנשימה‬
‫לאומק‬
‫‪ .11‬ושמחות בחגך אמה צ ר י ך‬
‫‪15‬‬
‫אמר‬
‫ליה‬
‫מיבעי‬
‫אמרה‬
‫אמר‬
‫הספר‬
‫עם‬
‫אמר‬
‫המלך‬
‫לפני‬
‫ובבאה‬
‫פיו‬
‫על‬
‫האבנים ומן המכשולים‬
‫ועבדך‬
‫ובהר‬
‫•בנך‬
‫לכתחילה‬
‫דהיינו‬
‫נראה‬
‫ובלע״! גוביריניי״ל )ב״מ‬
‫יאנלתך ןהלוי והגר‬
‫רבי יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתוב בםפר ‪ 1 6‬דברי שלום ואמת‬
‫פז‪ .!.‬שפירשו ממנו‬
‫והיתום והאלמנה אשר‬
‫אבל בדיעבד יצא‪:‬‬
‫שרטוט מקצת סנהדרין‪ .‬לסי‬
‫אמר רבי תנהום ואמרי לה אמר רבי אםי מלמד ״׳שצריכה‬
‫בשעךיך‪ :‬דברים טז יד‬
‫דמשמע‬
‫מיבעי ליה‪.‬‬
‫! ‪ . 1‬שש אנכי על א מ ר ה‬
‫שנעשה קרוב למלטח והיה‬
‫‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫הצומות‬
‫דברי‬
‫אין‬
‫אםתר‬
‫מאמר‬
‫קיים‬
‫אסתר‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫מ‬
‫ו‬
‫תורה‬
‫של‬
‫כאמיתה‬
‫ובבואה‬
‫ד ה ט קאמר‬
‫בטל מחלמולו )אסתר י ‪.0‬‬
‫אמרתך כמוצא שלל‬
‫ה ד ק עלן־ מנילה‬
‫רב‪:‬‬
‫לא אמר רבי יוחנן יא> דברי הצומות ומאמר אסתר קיים ה ( ) א ת ימי( הפורים‬
‫תהלים קיט קסכ לפני המלך אמרה לו מלבד הספר‬
‫נדראת‬
‫‪ . 12‬וךאו כ ל עמי הארץ < >שעמו לעשות ולשלוח בכל המדינות‬
‫האלה ‪ 1 9‬כ י מרדכי היהודי משנה למלך אהשורוש וגדול ליהודים ורצוי‬
‫כי שם ין נקרא עליך‬
‫ישוב ל( מחשבתו‬
‫אמרה לו ע ו ד‬
‫לרוב אחיו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת‬
‫ויי־א־ ממך‪:‬‬
‫דטון דקאמר בבואה אמר‬
‫דברים כח י הרעה‬
‫סנהדרין אמר רב יוסף גדול ת״ת יותר מהצלת נפשות דמעיקרא חשיב‬
‫רבינו חננאל‬
‫‪ . 13‬ואת פרשנךךנא ואת משמע שיש לנו לומר מה שאמרה‪:‬‬
‫דלפון ואת אםפתא‪ :‬ואת‬
‫ליה למרדכי בתר ד׳ ולבסוף בתר המשה מעיקרא כתיב ‪ 2 0‬א ש ר באו עם וילכו גם אחיו וגר‪,‬‬
‫פרמשתא ואת אריסי‬
‫אינשי‬
‫דאמרי‬
‫היינו‬
‫‪21‬‬
‫הבאים‬
‫כתיב‬
‫ולבסוף‬
‫בלשן‬
‫מרדכי‬
‫רעליה‬
‫שריה‬
‫נחמיה‬
‫ישוע‬
‫זרובבל‬
‫נקראת‬
‫מגילה‬
‫עלך‬
‫הדרן‬
‫ואת אררי ואת ויזתא‪:‬‬
‫תעלה בזימנא סגיד ליה‪.‬‬
‫ואת פורתא ואת אדליא‬
‫מרדכי בלשן אמר רב אלו כולן פשוטות הן‪.‬‬
‫עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיח נחמני‬
‫ואת ארידתא‪ :‬עשרת בני‬
‫א( ליהודיס היתה אורה‬
‫בן‬
‫שברוך‬
‫זמן‬
‫שכל‬
‫המקדש‬
‫בית‬
‫מבנין‬
‫יותר‬
‫תורה‬
‫תלמוד‬
‫גדול‬
‫מרתא‬
‫בר‬
‫שמואל‬
‫רב‬
‫ואיתימא‬
‫המן בן המדהא צרר‬
‫ושמחה וגוי‪ .‬אמר ר׳‬
‫ח ג ד ו ל תלמוד יהודה אורה זו תורה‬
‫היהודים הרגו ובבזה לא נריה קיים לא חניחו עזרא ועלה אמר רבה אמר רב יצהק בר שמואל בר מרתא‬
‫שלחו א ת ח־ם‪:‬‬
‫שנאמר כי נר מצוה ותורה‬
‫תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש‬
‫דאמר מר אור‪ .‬שמחה זה יום ]טוב[‬
‫אסתר ט ז־י‬
‫שנאמר ושמחת בחגך‪.‬‬
‫למה‬
‫ףאמר המלך‬
‫‪•14‬‬
‫לאסתר המלכה בשושן הביךה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשךת בני ךזנזן בשאר בלרינות המלך מה‬
‫וששון וו מילה‪ ,‬שנאמר שש אנכי על אמרתך‪ .‬ויקר אלו תפילין שבראש‪ ,‬שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך‬
‫עשו ומה שאלתך וינחן לך ומה בקשתך עוד ותעש‪ :‬אסתר ט יב ‪ .15‬ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב‬
‫ויראו ממך‪ ,‬ותניא ר׳ אליעזר אומר אלו תפילין שבראש‪ .‬עשרת כני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת‪ ,‬הקורא את המגילה‪.‬‬
‫מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים ע ל ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ‪ :‬אסתר ט כה ‪ .16‬וישלח ספרים א ל‬
‫מאי טעמא‪ ,‬כולהו כי הדדי נפקי נשמתייהו‪ .‬וי דויזתא צריך למימתחיה‪ ,‬דכולהו כחד זקיפא איזדקיפו‪ .‬כל השירות נכתבות‬
‫כ ל היהודים א ל שבע ועשרים ומאח מדינת מלכות אחשורוש דברי שלום ואמוד• אסתר ט ל ‪ .17‬ומאמר אסתר קים‬
‫אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח‪ ,‬אבל עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גכי לבינה‪.‬‬
‫דברי הפרים ה א ל ה ונכתב בספר‪ :‬אסתר ט לב ‪ .18‬לקים א ת ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי‬
‫מאי טעמא‪ ,‬אמר ר׳ אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים‪] .‬אמר ר׳ יוחנן[ דברי הצומות וזעקתם‪ ,‬ומאמר אסתר‪,‬‬
‫היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זךעם דברי הצמות וזעקתם‪ :‬אסתר ט לא ‪ . 19‬כי מרדכי היהודי‬
‫קיים דברי הפורים‪ .‬אמר רכ יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות‪ ,‬ממרדכי‪ ,‬דמעיקרא קא חשיב ליה כתר ארבעה‬
‫משנח למלך אוזשורוש וגדול ליהודים וךצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו‪ :‬אסתר י ג ‪ .20‬אשר‬
‫ובסוף חשיב ליה בתר חמשה‪ .‬שנאמר אשר באו עם דרובבל ישוע נחמיה ]שריה רעליה מרדכי[ וגוי‪ .‬ובסוף כתיב הבאים‬
‫באו עם זךבבל ישוע נדזמןה שךןה רעלןה מרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענח מספר אנשי עם‬
‫עם ורוברל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן‪ .‬למה נקרא שמו בלשן‪ ,‬שיודע ע׳ לשונות‪ .‬ורצוי לרב אחיו מלמד‬
‫ישראל‪ :‬עזרא ב ב ‪ .21‬הבאים עם זךבבל ישוע נחמןה עןרןה רענדה נחמני נלךךכי בלשן מספרת בגוי נחום בענה‬
‫שפירשו ממנו מקצת סנהדרין‪ .‬דברי שלום ואמת‪ ,‬מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה‪( .‬אמירו משמיה דרב גידל‬
‫מספר אנשי עם ישראל‪ :‬נחמיה ז ז‬
‫]גדול[ תלמוד תורה מבניין בית המקדש‪ ,‬שכל זמן שהיה ברוך כן נריה קיים לא הניהו עזרא ועלה‪ .‬ועוד אימרו משמו גדול‬
‫תלמוד תורה מכיבוד אב ואם‪ ,‬שכל השנים שהיה יעקב בבית עבר למד תורה ולא נענש עליהן‪ .‬מנא הני מילי אמר ר׳ יוחנן‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫א( דינור זה מופיע נגה״י לעיל ״ ע״נ לפני דייה איזשורוש‪ .‬ב( אולי צ״צ אמר רג שמואל בר מרתא משמיה לוג‪.‬‬
‫מנילה נקראת פרק ראשון מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ]יבמות סד‪ ,!.‬ג ( ןעיין‬
‫גרש׳׳י לקמן ימ‪ .‬ד״ה‬
‫קראה[‪ ,‬ג( ]עיין תוספות‬
‫לקמן יט‪ .‬ד״ה על[‪,‬‬
‫פ׳׳ב[‪,‬‬
‫ד( ןחוספת׳‬
‫ה( ברכות יג‪ .‬סוטה לב‪,:‬‬
‫ו( ןבראשיח מא[‪] (t ,‬דף‬
‫יח‪ ,[.‬ח(]לקמןיח‪,[.‬מ(]צ״ל‬
‫וקורא מעט[‪ ,‬י( ]לקמן יט‪,[.‬‬
‫כ( שייך לע׳׳ב‪,‬‬
‫;;׳!‪ !0‬״‬
‫יז‪.‬‬
‫למה נמנו שנותיו של ישמעאל‪ .‬מה לנו למנות שנות הרשעים‪ :‬להתייתם בהן שנוהיו של יעקב‪ .‬על ילי מנין שנות ישמעאל אנו למלין‬
‫]באיזה פ ר ק משנות יעקב עברו עליו כל הקורות והמוצאות אותו‪ .‬מהן אט למלין[ ששימש בבית עבר י ״ ד שנה‪ .‬טצל אברהם ‪3‬ן פ ״ ו‬
‫שנה כשנולל ישמעאל וכשנולל יצחק היה בן מאה שנה הרי היו לישמעאל י ״ ל שנה דצמק קלס ליעקב ששים שנה הרי לישמעאל ע ״ ל‬
‫כמה פיישן משנותיו של ישמעאל ס ״ ג נמצא שהיה יעקב כשמת ישמעאל בן ס ״ ג שנה‪ :‬ותניא היה יעקב כוי‪ .‬וחניא נמי הכי שהיה‬
‫יעקב‬
‫כשנתברך מאביו בן ס ״ ג יבו‬
‫בפרק מת ישמעאל שנאמר וילך עשו‬
‫אל ישמעאל ו ג ר ‪:‬‬
‫שקידשה‬
‫א‬
‫ישמעאל‪ .‬אביה ומת והשיאה נביות‬
‫‪1‬‬
‫אחיה‪:‬‬
‫יעקב‬
‫וארבע‬
‫מלמד‬
‫*למה נמנו שנותיו ש ל ישמעאל כדי ליחם בהן שנותיו ש ל יעקב הכתיב‬
‫ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים כמה קשיש‬
‫ישמעאל מיצהק ארביםר שנין דכתיב ואברם בן שמונים שנה ו ש ש שנים‬
‫בלדת הגר את ישמעאל לאבדם וכתיב ואברהם בן מאת שנה בהולד לו‬
‫את יצחק בנו וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ב ר כמה הוה ישמעאל‬
‫כדאתיליד יעקב ב ר שבעים וארבעה כמה פיישן משניה שתין ותלת ותניא‬
‫היה יעסב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלש שנה ובו בפרק מת‬
‫ישמעאל דכתיב וירא עשו כי ברך וגו׳ וילך עשו אל ישמעאל ויקה את מחלת‬
‫בת ישמעאל אהות נביות ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא‬
‫אהות גביות מלמד שקידשה ישמעאל ומת והשיאה נביות אחיה שתין‬
‫ותלת וארביםר ע ד דמתיליד יוסף הא שבעין ושבעה וכתיב ויוסף בן שלשים‬
‫שנה בעמדו לפני פרעה הא מאה ושבע ש ב דשבעא ותרתי דכפנא הא מאה‬
‫ושיתםר וכתיב ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל‬
‫פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מאה ושיתםר הויין אלא ש״מ ארבע‬
‫עשרה שנין ‪ m m‬בבית עבר לא חשיב להו דתניא <א> היה יעקב בבית עבר‬
‫מוטמן ארבע עשרה שנה עבר מת לאהד שירד יעקב אבינו לארם נהרים‬
‫שתי שנים <» יצא משם ובא לו לארם נהרים נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים‬
‫ושבע שנה ומנלן דלא מיענש דתניא נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים‬
‫שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו דיעקב תלתין ושיתא הריין אלא«> ארביםר‬
‫דהוה בבית עבר לא חשיב להו סוף סוף דבית לבן עשרין שנין הריין אלא‬
‫משום דאשתהי באורחא תרתין שנין דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות‬
‫ועשה שם שמונה ע ש ר הודש שנאמר ויעקב נסע םכותה ויבן לו בית‬
‫ולמקנהו עשה סכות ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים‪:‬‬
‫עשרה שנה‪.‬‬
‫בבית לבן עד‬
‫דכתיב‬
‫עבדתיך‬
‫ארבע‬
‫בשתי‬
‫בנותיך‬
‫וגו׳‬
‫היה‬
‫דאתיליד יוסף‬
‫עשרה‬
‫שנה‬
‫)כראשית‬
‫לא(‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ואלה שני חיי‬
‫ישמעאל מ א ת שנה‬
‫וכשנולד יוסף שלמו שני עבדות‬
‫ושלשים שנה ושבע‬
‫שנים ויגוע ועלת ויאסף הבנות שנאמר ויהי כאשר ילדה רתל‬
‫‪5‬‬
‫א ל עמיו‪ :‬בראשית כה יז את יוסף וגו׳ <שס ל( ומשם והלאה‬
‫‪ .2‬ואבךם בן שמנים‬
‫עבד אותו בשכר הצאן הרי בן ע״ז‬
‫שנה ושש שנים בלךת‬
‫ישמעאל היה יעקב כשנולד יוסף וכתיב ר ו ס ף‬
‫הגר א ת‬
‫לאבךם‪ :‬בראשית טז טז בן שלשים שנה בעמלו לפני פרעה‬
‫‪6‬‬
‫‪ .3‬ואבךהם בן מאת‬
‫נמצא יעקב בן מאה ושבע ]שנים‬
‫שנח בחןלד לו את יצחק‬
‫בראשית כא ה כשהיה יוסף בן שלשים שנהן‪ .‬ונשתהה‬
‫בנו‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .4‬ואחרי בן ןצא אחיו יעקב לישב בארץ כנען שלא ירל‬
‫וידו אחזת בעקב עשו‬
‫למצרים‪ :‬שבטה דשגעא וחרין דכפנא‪.‬‬
‫ויקךא שמו יעקב ויצחק‬
‫בן ששים שנה בלךת דכתיב כי זה שנמיס הרעב בקרב‬
‫אתם‪ :‬בראשית כה כו הארץ וגו׳ )בראשית מה> הרי בן קי״ו‬
‫‪ .5‬וירא עשו כי ברך‬
‫היה יעקב כשירד למצרים וקרא‬
‫יצחק א ת יעקב ושלח‬
‫אתו פדנה ארם לקחת כתיב שלשיס ומאת שנה‪ .‬נמצא משנסע‬
‫לו משם אשה בברכו מבית אביו עד שבא לבית לבן ארבע‬
‫אתו ויצו עליו לאמר לא‬
‫עשר ואותן השנים היה בבית עבר‪.‬‬
‫תקח אשה מבנות בנען‪:‬‬
‫וילך עשו א ל ישמעאל ולא תשיב להו לא גרסינן הכא עד‬
‫ויקדו א ת מחלת בת לקמן‪ :‬עבר מה לאתר ירידתו של‬
‫ישמעאל בן אברהם‬
‫‪8‬‬
‫יעקב לארם נהרים‪ .‬ובא לבית לבן‬
‫אחות נביות על נשיו לו‬
‫לאשה‪ :‬בראשית כה ו ט ועמד שם שתי שנים• צא וחשוב‬
‫‪ .6‬ויוסף בן שלשים שנה שנותיו של עבר ונמצא שמת כשהיה‬
‫בעמדו לפני פרעה מלך‬
‫יעקב בן שבעים ותשע שנה והיינו‬
‫מצךים ויצא יוסף מלפני‬
‫פרעה ויעבר בכל ארץ שתי שנים משבא לבית לבן כשתתשוב‬
‫המגילה‪ (» .‬רבנן‬
‫את‬
‫הקורא‬
‫א א ת המגילה למפרע לא יצא‬
‫מצרים‪ :‬כראשית מא מו י״ל שנה ששימש בבית עבר‪ :‬יצא‪ .‬יעקב‬
‫‪ .7‬ויאמר פרעה אל‬
‫אמרי אמר קרא שמע‬
‫ב קראה על פה ג קראה נ>תרגום בכל‬
‫מבית עבר שתי שנים לפני מיתתו‬
‫יעקב כמה ימי שני חייך‪:‬‬
‫נראה דהלכה כחכמים חדא דיחיד‬
‫ףאמר ‪•:‬עקב א ל פרעה של ע ב ר ‪ :‬נמצא כשעמד פוי‪ :‬הכי‬
‫לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז‬
‫ורבים הלכה כרבים ועול דקאמר‬
‫ימי שני מגורי שלשים גרסינן מנלן דלא איענש עלייהו‬
‫י והלועז ששמע אשורית יצא ה קראה םירוגין‬
‫ומאת שנה מעט וךעים‬
‫ורבנן סברי כמאן ראמר הקורא את‬
‫דתניא נמצא יוסןי כשפירש מאביו שלא‬
‫י ומתנמנם יצא יהיה כותבה דורשה ומגיהה‬
‫היי ימי שני חיי ולא‬
‫שמע ולא השמיע לאזנו יצא ובפרק‬
‫השיגו א ת ימי שני חיי ראהו עשרים ושתים שנה כדרך‬
‫אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא ״ודתה‬
‫שני לברכות )דף נוו‪ (:‬מסקינן כתנא‬
‫אבתי בימי מגוריהם‪:‬‬
‫שפירש יעקב מבית אביו‪ .‬שלא ט נ ד ו‬
‫בראשית מז ח‪-‬ט‬
‫כתובה בסם ובסיקרא ובקומום ובקנקנתום‬
‫התס‪:‬‬
‫קמא לרבי יוסי לאמר כן‬
‫נתאבל על יוסף כ״ב שנה‪ .‬כיצד יוסף‬
‫‪ .8‬ויעקב נסע םכךנה‬
‫כל‬
‫על הנייר ועל הדפתרא לא יצא עה שתהא‬
‫ויכן לו בית ולמקנהו בן שבע עשרה שנה היה כשפירש‬
‫כתובה אשורית ״על הספר ובדיו‪ :‬גמ' מה״מ אמר רבא דאמר סרא‬
‫עשה ס כ ת ע ל כן מאביו וכשמלך על מצרים היה בן‬
‫קךא שם המקום סכות‪:‬‬
‫כראשית לג יז שלשים שנה שנאמר רוסף בן שלשים‬
‫‪ 9‬ככתבם וכזמנם מה זמנם למפרע לא אף כתבם למפרע לא מידי קריאה‬
‫ג‬
‫״‬
‫י‬
‫הרי‬
‫י(‬
‫פרעה‬
‫לפני‬
‫בעמדו‬
‫שנה‬
‫היהודים‬
‫‪ .9‬קימו וקבלו‬
‫כתיבה הכא עשייה כתיבה דכתיב ‪ 9‬להיות עושים את שני הימים‬
‫עליהם יעל זךעם ועל ושבעה דשבעא ומרין דכפנא הרי‬
‫‪1‬‬
‫אלא מהכא דכתיב ״ והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה‬
‫כ ל הנלוים עליהם ולא‬
‫יעבור להיות עשים עשרים ושתים שנה שנתכסה יוסף‬
‫מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא תנאיי ט ו כ ן בהלל ־וכן‬
‫א ת שני העזים ה א ל ה מאביו ויעקב ע מ ד עשרים שנה בבית‬
‫בקריאת ש מ ע ובתפלה הלל מנלן רבה אמר דכתיב ‪ 1 1‬ממזרח ש מ ש עד‬
‫ככתבם וכזמנם בכל לבן וי״ד שנה בבית עבר‪ :‬אלא שמע‬
‫שנה ושנה‪ :‬אסתר ט כז‬
‫מבואו רב יוסף אמר ‪ 1 2‬זה היום עשה ה׳ רב אויא אמר ‪ 1 3‬יהי שם ה׳ מבורך ורב‬
‫‪ .10‬והעלים האלה מינה‪ .‬י ״ ד דבית עבר לא תשיב להו‬
‫נזכרים ונעשים בכל דור דלא איענש עלייהו‪ :‬אי הכי בצירא‬
‫נחמן בר יצחק ואיתימא ר׳ אחא בר יעקב אמר מהכא מעתה ועד עולם‬
‫ודור נלשפחה ומשפחה להו‪ .‬ואין כאן אלא עשרים דבית‬
‫ק״ש דתניא ה ׳ק״ש ככתבה דברי רבי וחכ״א =בכל לשון מ״ט דרבי אמר קרא‬
‫נלדינח ומדינה ועיר ועיר‬
‫וימי הפורים ה א ל ה לא לבן‪ :‬אישתהי ב' שנים באורתא‪.‬‬
‫והיו‬
‫יעברו נלתוך היהודים‬
‫וזכרם ל א ןסוף מזרעם‪:‬‬
‫דבשובו מארס נהרים לבא ליצחק אביו רבן לו בית לימות החורף עשה סוכות ב׳ פעמים שני ימות הקיץ הרי י״ת ובבית אל עשה‬
‫אסתר ט כח‬
‫ששה חדשים כשיצא משכם שנאמר קום עלה ביח אל ו ג ו ׳ ) ב ר א ש י ת לה(‪:‬‬
‫‪ .11‬ממזרח שכלש עד‬
‫מבואו מ ה ל ל שם יי‪:‬‬
‫הדרן עלך מגילה נקראת‬
‫תהלים קיג ג‬
‫‪ .12‬זה היום עשת‬
‫ה ק ו ר א ‪ .‬ללועזות‪ .‬כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז‪ .‬ולקמן י( פריך והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא‪ :‬םירוגין‪ .‬בגמרא מ מפרש‬
‫ין נגילה ונשנזחה בו‪:‬‬
‫תהלים קיח כד‬
‫קורא מ ע ט ופוסק ״()ושוהה( ותוזר ופוסק‪ :‬היה כותבה או דורשה‪ .‬ומתוך כך קוראה אס כוון לבו יצא‪ :‬דיפתרא ונייר‪.‬‬
‫‪ .13‬יהי שם יי מפרש בגמ׳‪ :0‬טל הספר‪ .‬קלף‪ :‬גמ׳ מנהני מילי‪ .‬דלמפרע לא יצא‪ :‬מה זמנם למפרט לא‪ .‬דאי אפשר שיהא ט ״ ו קודם לי״ד‪:‬‬
‫מברך נלעתה ועד עולם‪:‬‬
‫תהלים קיג ב ממזרת שמש עד מבואו‪ .‬כשם ששקיעת וזריתת החמה לא יהפכו כך מהולל שם ה׳ ולא למפרע‪ :‬זה היום‪ .‬כסדר היום שאינו‬
‫משתנה בשעותיו להיפך כך למפרע לא‪ :‬יהי שם ה׳ מבורך‪ .‬כהריתו יהא הלול השם וברכתו כסדרו‪ :‬ככתבה‪ .‬בלשון הקודש ולא בלשון אחר‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫הדרן עלך מגילה נקראת‬
‫הקורא‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א א מיי׳ פ״נ מהלכות‬
‫מגלה הלכה א סמג‬
‫עשין מל״ס ד טוש״ע א״מ‬
‫סימן תרצ סעיף ו‪:‬‬
‫נ כ מיי׳ שס הלכה ג‬
‫טוש״ע שס סעיף ג‬
‫וסעיף ז‪:‬‬
‫ג ג מיי׳ שס הלכה י‬
‫טוש״ע שס סעיף מ­­‬
‫ד ד מיי׳ שס הלכה ג‬
‫טוש״ע שס סעיף ח‪:‬‬
‫ה ה מיי׳ שס הלכה א‬
‫טוש״ע שס סעיף ה‪:‬‬
‫ו ו מיי׳ שס הלכה ה‬
‫טיש״ע שס סעיף יכ‪:‬‬
‫ז ז מיי׳ שס טוש״ע שס‬
‫סעיף יג‪:‬‬
‫ח ח מיי׳ שס הלכה ט‬
‫טור וש״ע א״ח סימן‬
‫תרצא סעיף א נ וע׳׳ש‪:‬‬
‫ט ט מיי׳ פ״ג מהלכות‬
‫חנוכה הלכה ט סמג‬
‫עשי! ה טוש״ע א״ח סי׳‬
‫תכב סעיף ו‪:‬‬
‫י י מיי׳ פ״נ מהלכות ק״ש‬
‫הלכה יא סמג עשין יח‬
‫טוש״ע א״ח סימן סד‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫י א כ מיי׳ שס הלכה י‬
‫וסמג שס טוש״ע‬
‫א״מ סימן סב סעיף ב‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( נמ׳ ותניא היה יעקב‬
‫אבינו בבית עבר מוטמן‬
‫ומשמש ארבע עשרה‬
‫שנה לאתר שירד כצ״ל‬
‫וחבת עבר מת נמחק‪:‬‬
‫)כ( שם שתי שניס מת‬
‫עבר יצא משס ובא לו‬
‫לארס וכוי גן ע׳׳ה שנה‬
‫היה ומנלן דלא איענש‬
‫עליה‬
‫אבינו‬
‫יעקב‬
‫דתניא‪) :‬ג( שם אלא שמע‬
‫מינה ארניסר‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫קראה ע ל פה קראה‬
‫תרגום ב כ ל לשון‪ .‬וו‬
‫ואין צריך לומר זו קתני‬
‫)לקמן יח‪.(.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫לא נימנו שנותיו של‬
‫ישמעאל אלא כדי לייחס‬
‫שנותיו של יעקב אבינו‪.‬‬
‫מצינו שהיה ישמעאל‬
‫גדול מיצחק י״ד שנה‪,‬‬
‫ויצחק גדול מיעקב ס׳‬
‫שנה‪ ,‬נמצא ישמעאל‬
‫גדול מיעקב ע״ד שנה‪.‬‬
‫ובו בפרק שנתברך יעקב‬
‫אבינו מת ישמעאל וכל‬
‫שנותיו היו קל״ז הסר‬
‫מהם ע״ד שנה נשארו‬
‫סייג שנה‪ ,‬נמצא בעת‬
‫שיצא לארם נהריס בן‬
‫ס״ג שנה‪ .‬וי״ד בבית‬
‫עבר וכ׳ שנה בבית לבן‬
‫שנא׳ זה לי עשרים שנה‬
‫בביתך וגוי‪ .‬הרי צ״ז‬
‫שנה‪ ,‬והיה יוסף בעת‬
‫צאת יעקב מאצל לבן‬
‫בן ]שש[ שנים כי אחר‬
‫י״ד שנה נולד‪ ,‬ונשתהה‬
‫שנתים בדרך‪ ,‬נמצא יעקב‬
‫כשבא אצל יצחק אביו‬
‫בן צ״ט שנה‪ .‬נתכסה‬
‫יעקב מיצחק אביו ל״ו‬
‫שנה‪ .‬כשנגנב ]יוסף[ היה‬
‫כן י״ז שנה וי״ג שנה‬
‫עשה בבית אדוניו ובבית‬
‫והיו‬
‫הסוהר‪ ,‬שבע ]שובע[ ושנתיים הרעב‪ ,‬הרי י״ג שנה ת׳ שנה ושתי שנים הרי כ״ב‪ .‬נתכסה יוסף מיעקב אביו כשיעור השנים שנתכסה יעקב מיצחק אביו‪ ,‬זולתי י״ד שנים שהיה יעקב למד תורה בבית עבר‪ ,‬ולא נענש‬
‫עליהן‪ .‬וכל זה החשבון מפורש מן הפסוקים הנזכרים בגמרא של זו השמועה‪ .‬היה יוסף בשעה שהגיע אל יצחק אבי אביו בן ח׳ שנים ויעקב היה בן צ״ט שנתאחרו שנתים בדרך‪ ,‬נמצא יעקב בעת שנגנב יוסף בן‬
‫ק״ח שנה וכ״ב נתכסה ממנו‪ ,‬הרי שלשים ומאת שנה‪ ,‬כדכתיב שלשים ומאת שנה‪ .‬וזררן עלך מגילה נקראת פרק שני‪ :‬הקורא למפרע א( הקורא את המגילה למפרע לא יצא‪ .‬מנא לן אמר רבא דא׳מר ]קרא[ ככתבם‬
‫וכזמנם‪ ,‬מה י״ד שהוא זמנם אם יעבור לא יתכן להחזירו למפרע ולקרותה ביום ]י״[ד‪ ,‬שכבר עבו‪ ,‬כך קריאתה למפרע לא‪ .‬אע״ג דהאי קרא ככתבם וכזמנם בעשייה כתיב‪ ,‬איתקש זכירה לעשיה‪ ,‬שנא׳ והימים האלה‬
‫נזכרים ונעשים‪ .‬תנא וכן בהלל וכן בקריאת שמע וכן בתפלה‪ ,‬למפרע לא יצא‪ .‬הלל‪ ,‬דכתיב ביה ממזרח שמש )ו>עד מבואו מהולל שם ה׳‪ ,‬כשם שאי אפשר לזרוח השמש מן המערב כך הלל למפרע לא‪ .‬קרית שמע‪,‬‬
‫א( לפני רגינו חננאל היה פרק הקורא את המגילה עומד פרק שני ופלק הקורא אח המגילה פרק שלישי ואנחנו הצגנו לנרי רנינו לפי הסדר אשר לפנינו‪.‬‬
‫יז‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫יב‬
‫א‬
‫מיי׳ פ ״ נ מהלכות‬
‫ק ״ ש הלכה‬
‫ע ש י ! יח ט ו ר‬
‫סמג‬
‫מ‬
‫א״ח‬
‫וש״ע‬
‫ס י מ ן סב ס ע י ף ג ‪:‬‬
‫מיי׳ ס ״ א‬
‫מהלכוח‬
‫הלכה‬
‫ד‬
‫סמג‬
‫עשין י ט ט ו ר א״ח‬
‫סימן‬
‫יג‬
‫ב‬
‫חסלה‬
‫הקורא למפרע פרק שני מגילה‬
‫התודה ב כ ל לשון‬
‫כל‬
‫לקרות‬
‫והיו הדברים האלה בהוייהן‪ .‬בלשון הקודש‪ :‬שלא יקרא למפרע‪.‬‬
‫שהרי קריאת‬
‫אלמא קריאת שמע למפרע לא‪ .‬ומהכא יליף תנא דלעיל נועמא‪:‬‬
‫דהוי‬
‫גלל לשון נאמרה‪ .‬לקרותה בכל לשון ולכן איצנוריך בקריאת שמע‬
‫ר ׳ חייא נ ר א נ א י א מ ר י לה‬
‫דאורייתא ונראה דהכי פירושא כל קריאה שבתורה כגון מצות חליצה‬
‫שומע‬
‫א״ר‬
‫בכל לשון שרוצה‬
‫אינה מ ן‬
‫התורה‬
‫עגלה‬
‫ופרשת‬
‫נאמרה‪ .‬פירש‬
‫לקרות‬
‫התורה אלא‬
‫ערופה‬
‫וידוי‬
‫הקונטרס שנתנה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫בספר תורה וקשה‬
‫מדרבנן לבד‬
‫מפרשת‬
‫מעשר‬
‫ובכורים וכל אלו השנויין פ ר ק אלו‬
‫זכור‬
‫והיו‪:‬‬
‫איצעריך‪.‬‬
‫והיו דלא‬
‫תימא שמע בכל‬
‫כרבנן‪:‬‬
‫המקראות‬
‫לשון‬
‫«על‬
‫שאתה‬
‫הסדר‪.‬‬
‫וכדיליף‬
‫כמשפט‬
‫לקמן‪:‬‬
‫הפקולי‪.‬‬
‫קיב‪:‬‬
‫והיו בהויתן יהו ורבנן מ״ט אמר קרא‬
‫י ד ג ט ו ר א״ח סי׳ ק י ג ‪:‬‬
‫נאמרין בסוטה <דף לב‪ .‬ושם(ס(‪:‬‬
‫ש מ ע בכל לשון שאתה שומע ורבי נמי הא‬
‫ד ! ט ו ר א״ח ס י מ ן ק ט ו ן ‪:‬‬
‫שנקרא פקולא‪ :‬הבי לה׳‪ .‬הזכירו‬
‫ד א י בלשון הקודש נאמדה למה לי‬
‫ה ! ט ו ר שם סימן ק ט ז ן ‪:‬‬
‫לאזניך‬
‫השמע‬
‫ליה‬
‫מיבעי‬
‫ההוא‬
‫שמע‬
‫כתיב‬
‫לפניו את אילי הארץ‪ :‬הבו לה׳ כבוד‬
‫למיכתב וכוי‪ .‬קשיא נ״דהא‬
‫ו ! ט ו ר שס ס י מ ן ק י ז ן ‪:‬‬
‫ז ו ט ו ר שס סימן ק י ח ן ‪:‬‬
‫מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי כמאן‬
‫שמו‪ .‬סיפיה דקרא בהדרת קודש‪:‬‬
‫בפרק אלו נאמרים בסוטה ) ד ף לג‪.‬‬
‫דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו‬
‫ומה ראו לומר גאולה בשביעית‪ .‬ולא‬
‫ושם( מצריך קרא בין למאן דאמר‬
‫קרא‬
‫רפואה אחר סליחה כדכתיב‬
‫בכל לשון נאמרה בין למאן דאמר‬
‫יצא ורבנן נמי הכתיב והיו ההוא מיבעי ליה‬
‫הגתות הב״ח‬
‫לכל‬
‫הרופא‬
‫הסולח לכל עוניכי‬
‫) א ( גמ׳ ד ״ ה וחטאים י ה ד ו בלשון הקודש נאמרה ויש לומר דהתס שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע‬
‫חחלואיכי‪ :‬מתוך שעתידין ליגאל‬
‫ו ע ו ז ב י ה ׳ י כ ל ו וכיון בעי לאוקמי רבוי אליבא דכולי עלמא‬
‫מנא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים‬
‫בשביעית‪ .‬שבוע שבן ד ו ד בא בו‬
‫שכלו‪:‬‬
‫למאן דאמר בבל לשון נאמרה צריך‬
‫הדברים לא משמע להו לימא קםבר רבי‬
‫חלוק משאר שנים כדאמרינן בפרק‬
‫קרא לרבויי לשון הקדש ולמאן דאמר‬
‫כל התורה כולה בכל לשון נאמרה דאי‬
‫חלק )סנהדרין לף ‪5‬ז‪ (.‬שנה ראשונה רעב‬
‫בלשון הקודש נאמרה צריך לרבויי‬
‫מוסף רש״י‬
‫םלקא דעתך בלשון הקודש נאמרה למה ולא רעב כ ר עד ובשביעית מלחמות‬
‫בכל לשון‪:‬‬
‫מ ד ב ר י ם ה ד ב ר י ם ‪ .‬דהוה‬
‫לי למכתב והיו אצטריך םלקא דעתך שמע‬
‫ובמוצאי שביעית בן דוד בא‪ :‬אתתלתא‬
‫ה ס ד י ר שמונה עשרה ברכות על‬
‫ליה למכתב והיו ל נ ר י ס‬
‫דגאולה היא‪ .‬ואע״ג דהאי גאולה לאו‬
‫כרבנן כ ת ב רחמנא והיו לימא קסברי רבנן‬
‫הסדר‪ .‬מכאן קשיא למה‬
‫שיקרא‬
‫למלרש‬
‫האלה‪,‬‬
‫גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן‬
‫כסלרן‬
‫הלבריס‬
‫ולא שפרש״י בברכות <דף לל‪ .‬ושם( גבי‬
‫כל התורה בלשון הקודש נאמרה דאי סלקא‬
‫יבשעריך‬
‫כגון‬
‫למפרע‪,‬‬
‫הצרות הבאות עלינו תמיד דהא ברכת‬
‫אמצעיות אין להן סדר דפירש דאס‬
‫דעתך בכל לשון נאמרה למה לי למכתב‬
‫ביתך מזוזות ; ב ר כ ו ת יג‪.:.‬‬
‫קיבוץ ובנין ירושלים וצמח ד ו ד יש‬
‫ר ב י ‪ .‬טעה באתת מ ן הברכות ושכח אחת‬
‫קסכר‬
‫לימא‬
‫ש מ ע איצטריך םלקא דעתך אמינא והיו‬
‫לכל אחת ואחח ברכה לעצמה לבד‬
‫מ ד א י צ ט ר י ן ליה ק ר א לק״ש מהן שצריך לחזור שאומר אותה‬
‫לן‬
‫מנא‬
‫תפלה‬
‫שמע‬
‫רהמנא‬
‫כתב‬
‫כרבי‬
‫וסוטה‬
‫ושם‬
‫ככתבה‬
‫שתהא‬
‫מגאולה זו אפילו הכי כיון דשם‬
‫ברכה ששכח במקום שנזכר וגומר‬
‫מ‪ .!.‬ב כ ל לשון נאמרה‪.‬‬
‫דתניא י שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה‬
‫גאולה עלה קבעוה בשביעית‪ :‬שגור‬
‫ס נ י ר א ליה בשאר כל תפלתו וקשיא דאס כן הוא אומר‬
‫ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה‬
‫את‬
‫המייקרין‬
‫זרוע רשע‪ .‬אלו‬
‫ה ת ו ר ה בכל לשון נאמרה השמונה עשרה ברכות למפרע והכא‬
‫התבואה ומפקיעין את השער‪ .‬וממאי‬
‫לקרות ו ב ר ב ו ת שם! נ ג י ח חזינא דשמעון הפקולי התקין אותן על אמר רבי « יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא‬
‫הכנסת !סוסר‪ ,‬שם‪:‬׳‪ .‬ס ל ק א‬
‫דכתיב‬
‫כתיב‬
‫שערים‬
‫דבמפקיעי‬
‫ד ע ת ך ש מ ע כ ר ב נ ן ‪ .‬דלא הסדר אלא נראה לפרש החס אין‬
‫י מ א ה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים‬
‫בההיא פרשתא יארב במסתר כאריה‬
‫ח ד ר ו ש ש מ ע בכל לשון להן סדר דלא הוו כשלש ראשונות‬
‫תיקנו שמונה עשרה ברכות על הםדר >ת״ר‬
‫שאמה ש ו מ ע כ ר ב נ ן ! ב ר כ ו ת‬
‫בסוכו יארוב לחטוף עני וכי הליסטים‬
‫ושלש אחרונות דחוזר לראש השלשה‬
‫מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה׳ בני‬
‫ש מ; אלא להשמיע לאזניו‬
‫אורב את העני והלא אח העשיר‬
‫ש מ ע ו ן כשטעה באחת מהן אלא חוזר לאותה‬
‫)סוטה שם‪.:‬‬
‫הבו‬
‫שנאמר‬
‫גבורות‬
‫שאומרים‬
‫ומנין‬
‫אלים‬
‫הוא אורב אלא במפקיעי שערים‬
‫ה פ ק ו ל י ‪ .‬מ ו כ ר סקולי צמר ששכח וגומר ממנה ולמטה הכל כסדר‬
‫ג פ ן שקורי! ק י ט ו ״ ! ! ב ר כ ו ת‬
‫לה׳ כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות‬
‫הכתוב מדבר שרוב דעתם לעניים‬
‫אבל בענינו אין חוזר ט ו ן שעבר‬
‫‪ :‬ח ! ‪ .‬ה ב ו ל ה ׳ ‪ .‬הזטרו‬
‫שנאמר הבו לה׳ כבוד שמו השתחוו לה׳‬
‫הוא‪ .‬וקא בעי דוד רחמי עלה דמילתא‬
‫כ נ י מקומו ו ה ט נמי אמרינן לקמן )לף‬
‫האיתנים‪,‬‬
‫לפניו‬
‫שבור זרוע רשע וחן שובע בעולם‬
‫בהדרת קהש יומה ראו לומר בינה אהד קדושה‬
‫א ל י ם ‪ .‬לישנא ד ח ק י פ י כ מ ו יח‪ >:‬גבי מגילה שאס השמיט פסוק‬
‫ויחזקאל יו> ואח אילי ה א ר ;‬
‫חדרוש‬
‫שבור ו ר ע‬
‫זרועו‬
‫ובכך‬
‫אחד שמתחיל וקורא מאותו פסוק‬
‫שנאמר והקהישו את מדוש יעקב ואת אלהי‬
‫לקח ! י ־ ה לב‪ .(.‬ב ש ש י ת‬
‫רשעו בל תמצא וזה שהיה בדעתו‬
‫בפרשת‬
‫אמדה‬
‫י‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ו‬
‫>‪:‬‬
‫ולמטה‬
‫ק ו ל ו ת ‪ .‬יצאו קולות שבן‬
‫ישראל יעריצו וסמיך ליה ־׳וידעו תועי רוה‬
‫להיות רשע כשתדרוש רשעו לא תמצא‬
‫ד ו ד בא‪ ,‬ל״א קולוח תשיעית אמרה‪ .‬פירש הקונטרס ואף‬
‫בינה ומה ראו לומר תשובה אהד בינה‬
‫שנאמר‬
‫שופר‬
‫מתקיעח‬
‫עולה שלא הספיק לעשותה‪ :‬בפרשה‬
‫על גב דליכא אלא ח׳ מזמורים עד‬
‫וישעיה נז> י ת ק ע ב ש ו פ ר‬
‫דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו אי הכי‬
‫תשיעית אמרה‪ .‬״(ואס מאמר שמינית‬
‫המס אשרי האיש ולמה רגשו גויס‬
‫גדול ) ס ו ר ד ר י ו צו‪.1:‬‬
‫לימא רפואה בתרה דתשובה לא ם״ד דכתיב‬
‫היא אשרי ולמה רגשו גויס תרתי‬
‫תרתי נינהו וקשיא דהא פ ר ק קמא‬
‫וישוב אל ה׳ וירהמהו ואל אלהינו כי ירבה‬
‫פרשתא היא‪ :‬ופריכם השאו לעמי‬
‫דברכות <דף י‪ (.‬אמר דחדא פרשה‬
‫ישראל כי קרבו לבא‪ .‬אלמא קיבוץ‬
‫לסלוח ומאי הזית הםמכת אהא סמוך אהא‬
‫רבעו חננאל‬
‫היא ומסיק החס דכל פרשה שהיתה‬
‫היא‪:‬‬
‫ברכת השניס‬
‫גליות בעת‬
‫לרבנן מוהיו‪ ,‬שלא יקרא חביבה לדוד התחיל בה באשרי כתב קרא אהרינא הסולח לכל עוניכי‬
‫־ מפרע‪ ,‬כלומר יהיו כמות‬
‫וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין‬
‫‪:‬והן‪ .‬לרבי מהדברים‪ ,‬וסיים בה באשרי כגון זו שמתחלח‬
‫הרופא לכל תהלואיכי הגואל משחת חייכי‬
‫ברשעים‪ .‬קודם שנתיישבו בירושלים‬
‫‪:‬לומר הדברים כסידרן‪ .‬באשרי האיש ומסיימת באשרי כל‬
‫למימרא הגאולה ורפואה ב ת ר סליחה היא‬
‫שנאמר ואסירה כל בדיליךט( ועל ידי כן‬
‫תפילה‪ ,‬רתניא שמעון חוסי בו והיינו ס ו ף דלמה רגשו‬
‫והכתיב ושב ורפא לו ההוא לאו רפואה‬
‫־פקולי ]הסדיר[ י״ח‬
‫ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך‬
‫דחדא פרשה היא וצריך‬
‫‪:.‬רכות לפני רבן גמליאל אלמא‬
‫דתחלואים היא אלא רפואה דםליהה היא‬
‫כבתמלה׳( כמו לשעבר ציון במשפט‬
‫•נל הסדר‪ .‬במתניתא תנא לומר דלמנצח על מות ולמה ה׳‬
‫ק״כ וקנים ובהם כמה‬
‫נינהו‪ :‬ומה ראו לומר גאולה בשביעית אמר רבא‬
‫תפדה ושביה בצדקה׳( לכן סמכס לקבוץ‬
‫תרמי‬
‫ברחוק‬
‫מעמוד‬
‫‪:‬ביאים תקנו י״ח ברכות‬
‫וצדקינו‬
‫שופטינו‬
‫והשיבה‬
‫גליות‬
‫מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך‬
‫דאי‬
‫על הסדר‪ .‬מנין שאומרים‬
‫במשפט‪ :‬כלו הפושעיםל(‪ .‬שאינס‬
‫אבות‪ ,‬שנאמר הבו לה׳ בני‬
‫קבעוה בשביעית והאמר מר ייבששית קולות‬
‫;ולים‪ ,‬והן האבות גבורי‬
‫מאמינין בדת משה שהיתה מ ן השמיס‬
‫התורה והמצות‪ ,‬כדכתיב בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוה בא מלחמה נמי אתחלתא דגאולה‬
‫הפושעים‬
‫ברכת‬
‫לכך סמכו לה‬
‫ואת אילי הארץ לקח‪ .‬היא ומה ראו לומר רפואת בשמינית אמר רבי אחא מתוך שנתנח מילה‬
‫שנאמר עוזבי הי״( אלו הפושעים‬
‫גבורות גשמים‪ ,‬שנאמר‬
‫הבו לה׳ כבוד ועוז‪ ,‬בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית יומה ראו לומר ברכת‬
‫ושבר פושעים י( היינו זדים כדאמר‬
‫ונקראו גבורות‬
‫שיורדין השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב ש ב ו ר‬
‫פשעים אלו המרדין )יומא ל ף לו‪:>:‬‬
‫בגבורה כמפורש בתחלת‬
‫גבורה‪.‬‬
‫היא‬
‫העניות‪ ,‬ועז‬
‫זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה יומה ראו לומר קיבוץ גליות לאהר‬
‫אחר‬
‫וא׳ומר ]וגשם[ מטרות‬
‫עלןו[‪ ,‬ומנין שאומרים ברכת השנים דכתיב ״ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי‬
‫קדושה‪ ,‬שנאמר הבו לה׳ ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים‬
‫כבוד שמו השתחוו לה׳‬
‫ואשיבה שופטיך כבראשונה וכיון שנעשה‬
‫עליך ואצרוף כבור םיגיך וכתיב‬
‫ואשיבה י‬
‫בהדרת קדש )וכוי(‪ .‬בינה שנאמר‬
‫אחר קדושה‪ ,‬שנאמר הין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זהים עמהם שנאמר ו ש ב ר פושעים והטאים יהדיו <* )יכלו( וכיון שכלו‬
‫והקדישו את קדוש יעקב‪,‬‬
‫וכתיב בתריה וידעו תועי הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב ו כ ל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גירי הצהק‬
‫ו כ י יגור אתכם גר והיכן‬
‫מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה‬
‫רוה בינה‪ .‬תשוכה אחר עם הצדיקים שנאמר‬
‫בינה שנאמר ולבבו יבין‬
‫ושב‪ .‬סליחה אחר תשובה מתרוממת קרנם בירושלים שנאמר ש א ל ו שלום ירושלם ישליו אוהביך וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר‬
‫‪1‬‬
‫יש‬
‫‪2‬‬
‫א‪,‬א‬
‫אומרים‬
‫שמשתכר‬
‫בצמר‬
‫גפן‬
‫א( ברכות ט ו ‪ .‬לקמן י ט ‪, :‬‬
‫ב( ] ב ר כ ו ת כיו‪:‬ן‪ ,‬ג( גירסת‬
‫ה ר י ״ ף א ״ ר יצחק יאיתימא‬
‫וגירסת‬
‫וכוי‬
‫ירמיה‬
‫הרא״ש‬
‫רחב״א‬
‫ואיתימא‬
‫ו א מ ר י לה יכו׳‪ ,‬ד( ן ל ק מ ן‬
‫י ח ‪ , [ .‬ה ( ר ״ ה לנ‪ ,.‬י ( סנהדרין‬
‫צו‪ 0 ,.‬ן ד ״ ה על אחרי ד ״ ה‬
‫הפקולין‪,‬‬
‫ח( ס ״ א‬
‫וא״ח‬
‫אשרי‬
‫ולמה‬
‫עשיריח היא‬
‫ר ג ש ו חדא היא ולפי ג י ר ס א‬
‫זו צ ״ ל ד ס ״ ל אשרי ולמה ת ש ו‬
‫ח ד א היא ולמנצח על מ ו ח‬
‫ילמה ה ׳ מ ע מ י ד ג ס כן ח ד א‬
‫ואס‬
‫‪(P‬‬
‫ק‬
‫ה״ל‬
‫]ישעיה א[‪ ,‬י(‬
‫שמינימ‪,‬‬
‫ןשסן‪,‬‬
‫כ ( ] ש ס ן ‪ ,‬ל( נ ס ״ א ב כ ה ״ ד ‪:‬‬
‫המינין‪ ,‬מ( ןשםן‪ ,‬נ( ן ש ס ן ‪,‬‬
‫‪ ] ( D‬ו ע ״ ע ה ו ס פ ו ת כרכוח‬
‫יג‪ .‬ד ״ ה נ ל ה ״ ק [ ‪ ,‬ע( ! ע י י ן‬
‫רש״אן‪,‬‬
‫פ(‬
‫]ועי׳‬
‫חוס׳‬
‫ברכות לד‪ .‬דייה אמצעיות!‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬והיו הדברים ה א ל ה‬
‫אשר אנכי מצוף היום‬
‫דברים ו ו‬
‫על לבבך‪:‬‬
‫ישראל‬
‫‪ .2‬שמע‬
‫יי אלהינו יי אחר‪:‬‬
‫דברים ו ד‬
‫‪ .3‬מזמור לךוד הבו לין‬
‫‪3‬‬
‫בני אלים הבו לין בבור‬
‫חדלים כט א‬
‫ועז‪:‬‬
‫‪ .4‬הבו לין כבוד שמו‬
‫ג‬
‫השתחוו לין בהךרת‬
‫(‪:‬‬
‫תהלים כט ב‬
‫קידש‪:‬‬
‫‪ .5‬כי בראתו ילדיו‬
‫ה‬
‫בקרבו‬
‫מעשה ידי‬
‫‪3‬‬
‫ג‬
‫יקדישו שמי והקדישו‬
‫א ת קדוש יעקב ואת‬
‫אלהי ישראל יעריצו‪:‬‬
‫ישעיהו כט כג‬
‫‪ .6‬רדעו תעי רוח בינה‬
‫‪4‬‬
‫ורוגנים ילמדו לקח‪:‬‬
‫ישעיהו כט כד‬
‫י• השמן לב ה ע ם הזה‬
‫‪5‬‬
‫ואןניו הכבר ועיניו השע‬
‫פן יראה בעיניו ובאזניו‬
‫ישמע ולבבו ןבין ושב‬
‫ישעיהו ו י‬
‫ורפא לו‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .8‬יעזב רשע דרכו‬
‫ואיש און מחשביךניו‬
‫וישב א ל ין וירחמהו ואל‬
‫‪8‬‬
‫אלהינו כי ירבה לסלוח‪:‬‬
‫ישעיהו נה ז‬
‫‪ .9‬הסלח ל כ ל עונכי‬
‫‪9‬‬
‫הרפא ל כ ל תךולאיכי‪:‬‬
‫הגואל משחת חייבי‬
‫המעטרכי חסר ורחמים‪:‬‬
‫תהלים קג ג‪-‬ד‬
‫‪ . 10‬שבר ורוע רשע ורע‬
‫תדרוש רשעו בל תמצא‪:‬‬
‫תהלים י טו‬
‫‪ . 11‬ואתם הרי ישראל‬
‫ענפכם תתנו ופריכם‬
‫תשאו לעמי ישראל כי‬
‫קרבו לבוא‪ :‬יחזקאל לו ח‬
‫‪ .12‬ואשיבה ןדי עליך‬
‫סיגיך‬
‫ואצרף כבר‬
‫ואסיךה כ ל בדיליך‪:‬‬
‫ה‬
‫ישעיהו א כה‬
‫‪ . 13‬ואשיבה שפטיך‬
‫ויעציך‬
‫כבר אשנה‬
‫‪10‬‬
‫כבתחלה אחרי כן יקרא‬
‫לך עיר הצךק קרןה‬
‫ישעיהו א כו‬
‫נאמנה‪:‬‬
‫ושבר פשעים‬
‫‪. 14‬‬
‫וחטאים יחדו ועזבי ין‬
‫ישעיהו א כח‬
‫יכלו‪:‬‬
‫‪13‬‬
‫י י‬
‫‪12‬‬
‫‪ .15‬ו כ ל קרני רשעים‬
‫אגדע תרוממנה קרנות‬
‫‪14‬‬
‫תהלים עה יא‬
‫צדיק‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .16‬מפני שיבה תקום‬
‫והדרת פני זקן ויראת‬
‫‪17‬‬
‫‪16‬‬
‫מאלהיך אני ין‪:‬‬
‫‪18‬‬
‫ויקרא יט לכ‬
‫‪ .17‬ובי ןגור א ת ך גר‬
‫שנאמר ישוב אל ה׳‬
‫אחר‬
‫בארצכם ל א תונו אתו‪:‬‬
‫וירחמהו וגוי‪ .‬תקנו גאולה בשביעית‪ ,‬שעתידין ישראל להיגאל בשביעית‪ .‬ורפואה בשמינית כנגד מילה שהיא בשמיני וצריכה רפואה‪ .‬וברכת השנים בתשיעית‪ ,‬כנגד מפקיעי שערים‪ ,‬שנאמר שבור‬
‫ויקרא יט לג‬
‫שלום‬
‫שאלו‬
‫ורוע רשע ורע‪ ,‬ודוד כי אמרה בפרשת תשיעית אמרה‪ .‬קבוץ גליות אחר ברכת השנים‪ ,‬שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא‪ .‬אהר קבוץ ‪. 18‬‬
‫גליות ברכת משפט‪ ,‬שנאמר ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך‪ .‬ואחריה כליית הזידים שנאמר ושבר פשעים וחטאים‪ .‬ואחריה ברכה צדיקים‪ .‬ואחריה ]ירושלים‪ .‬ואחריה[ ברכת דוד שנאמר ירושלם ישליו אהביך‪:‬‬
‫תהליס קכב ו‬
‫‪9‬‬
‫‪1‬‬
‫הקורא למפרע פרק שני‬
‫מםורת הש״ס‬
‫מגילה‬
‫א( !לעיל יז‪ ,[:‬ג( מכות י‪.‬‬
‫הוריות יג‪ ,:‬ג( כערוך ]ערן‬
‫מל ח[ גרס מילא כסלע‬
‫משתוקא כאבן טנא‪ ,‬ד()צ״ל לספר את כולו לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמיס‪ :‬היסופר לו כי אדבר‪ .‬הכי‬
‫דתניא[‪ ,‬ה( ]עי׳ תוססות כי ארבה לו דברי שבח אם אמר לעשות כך כי יבולע‪ :‬םמא דכולה משתוקא‪ .‬מבחר כל הסממנין היא‬
‫לעיל ט‪ .‬ז׳׳ה כאן במגילה[‪,‬‬
‫והיינו לך דומיה תהלה‪ :‬מלה בסלע‬
‫ו( לעיל ח‪ ,:‬ז( ר״ה ט‪,:‬‬
‫לקנות‬
‫תרצה‬
‫אס‬
‫בתרין‪.‬‬
‫משתוקא‬
‫דאי‬
‫ח( ]ר״ה שם ע׳׳ש נזיר ג‪,[.‬‬
‫‪1‬‬
‫א ח ר ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳‬
‫מ(!שייך במשגה דלעיל ח‪ ,[.‬הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתיס‪:‬‬
‫א‬
‫אתר ישובו בגי ישראל‪ .‬אחר ישובו לבית‬
‫המקדש ובקשו הקב״ה ואת ד ו ד‬
‫‪p p‬‬
‫נר מצוה‬
‫מלכם‪ :‬זובת תודה‪ .‬אחר זביחה ת ן‬
‫הודאה‪ :‬וירד מעשות‬
‫התטאת והעולה וגוי‪ :‬תדא מילתא היא‪ .‬א ף הודאה עבודה של מקום הוא‪ :‬אסור לספר‪ .‬בקביעות ברכה‪ :‬למי שיכול‪ .‬ואין מ י שיכול‬
‫דריש ליה‬
‫היסופר שבחו כולו‬
‫השתיקה שלא‬
‫להרבות דברים‬
‫םלקא דעתך למזכה קרי ליה‬
‫יעקב אל‪0» .‬‬
‫נראה‬
‫דהכי‬
‫אלהיחם ואת דוד מלכם וכיון ש ב א דוד‬
‫»>קראה תרגום בכל לשון‪ .‬זו ואין צ״ל‬
‫באתה תפלה שנאמר והביאותים אל הר‬
‫ויקרא לו ה׳ שלום)שופטים ‪ 0‬ומתרגמי׳‬
‫זו קתני‪ :‬מיתיבי‪ .‬לרב ושמואל‬
‫גליון הש״ס‬
‫קהשי ושמחתים בבית תפלתי וכיון שבאת‬
‫ופלח וצלי מ ״ מ יש לומר דהתס על‬
‫דקתני הכא יוונית לא יצא‪ :‬הא לא‬
‫שכחום וחזר‬
‫גמיא‬
‫עולותיהם‬
‫שנאמר‬
‫עבוהה‬
‫באת‬
‫תפלה‬
‫שס הנס ועל שם השלוס שאירע‬
‫גיפטית‬
‫תירוצא ה ו א ‪:‬‬
‫וסדרום‪ .‬לעיל דף ג ע״א דמיא‪.‬‬
‫וזבהיהם לרצון על מזבחי ץכיון שבאת עבודה‬
‫להן היו קוראין למזבח כ ן אבל הכא‬
‫ע״א‪:‬‬
‫מד‬
‫דף‬
‫סוכה‬
‫לגיפטים יצא‪ .‬והכי נמי תנן במתני׳‬
‫ש ם מכאן ואילך אסור‬
‫ליכא שוס מעשה שנוכל לומר שע״י כן‬
‫באתה תודה שנאמר זובח תוהה יכבהנני‬
‫ללועזות בלעז‪ :‬עברית‪ .‬לשון עבר‬
‫לספר‪ .‬עיין לקמן דף כה‬
‫קראו יעקב אל ואס אימא שיעקב‬
‫הנהר‪ :‬עילמית‪ .‬לשון עילם )א( ‪:‬‬
‫ומה ראו לומר ברכת כחנים אחר הודאה‬
‫ע״א‪:‬‬
‫קראו אל הוי ליה לפרושי להדיא‪:‬‬
‫מיתוקמא‬
‫זו‬
‫כברייתא‪.‬‬
‫מתני׳‬
‫וישא אהרן את ידיו אל העם‬
‫דכתיב‬
‫נקוט‬
‫קראה בכל לשון דקתני מתני׳ לא יצא‬
‫וירד מעשות החטאת והעולה‬
‫ויברכם‬
‫כגון גיפטית למדייס ומדית לגיפטיס‬
‫הגהות הב״ח‬
‫והשלמים אימא קודם עבוהה לא ם״ד הכתיב וירה מעשות ההטאת וגו׳‬
‫) א ( רש״י דייה עילמית אבל קורין אותו ללועזות בלעז איש‬
‫מי כתיב לעשות מעשות כתיב ולימדה אהר העבודה לא ס״ד דכתיב זובה‬
‫לשון עילס הס׳׳ד ואח״כ‬
‫כלשונו‪ :‬ופרסומי ניםא‪ .‬אע״פ שאין‬
‫מה׳׳ד לוקמה ב כ ל ל ע ״ ז‬
‫תודה מאי חזית דסמכת אהאי םמוך אהאי מםתברא עבודה והודאה הדא‬
‫ומתניתין וכי׳ וקראה‪ :‬יודעין מה ששומעין שואלין את‬
‫מילתא היא יומה ראו לומר שים שלום אהר ברכת כהנים דכתיב ו ש מ ו‬
‫דאי‬
‫) ב ( תוספות די׳ה‬
‫השומעין ו א ו מ ד ן מה היא הקרייה‬
‫ס״ד יכו׳ יעקב אל ו א ף‬
‫כתיב הזו ואיך היה הנס ומודיעין להן‪ :‬לא את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב״ה שלום שנאמר‬
‫ע ל ג כ דהט נמי‬
‫רבינו‬
‫תלמידי‬
‫רבנן‪.‬‬
‫הוו ידעי‬
‫ויקרא שמו ה׳ נסי‪:‬‬
‫ה ׳ יברך את עמו בשלום וכי מאהר ׳דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה‬
‫הקדוש‪ :‬תלוגלוגות‪ .‬מין ירק הוא‬
‫נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר *שכהום‬
‫ושנד בכמה מקומות במשנה ובברייתא‪:‬‬
‫וחזר וסדרום מ כ א ן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב״ה ידא״ר אלעזר‬
‫לעזי רש״י‬
‫פרפתיני‪ .‬פירקקל״י בלע״ז‪ :‬מסלסל‬
‫מאי דכתיב י מ י ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל‬
‫]פולפיי״ר[‪,‬‬
‫פירקקל״י‬
‫בשערך‪ .‬למדנו שהסלסול לשון חיפוש‬
‫רגלה‪ ,‬חלגלוגה ןעשר‪-‬בי(‪.‬‬
‫גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו אמר רבה בר בר הנה א״ר יוהנן‬
‫אישקופ׳׳א ]אישקוב״א[‪ ,‬והיפוך‪ :‬טאטיתא‪ .‬אישקופ״א גלע״ז‪:‬‬
‫המספר בשבהו ש ל הקב״ה יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר היםופר‬
‫מטאטא‪.‬‬
‫סירוסין‬
‫לו כי אדבר אם אמר 'איש כי יבלע ד ר ש ר׳ יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור היל‬
‫מאי דכתיב י ל ך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ״מלה בםלע‬
‫מוםף רש׳׳י‬
‫משתוקא בתרין‪ :‬קראה על פה לא יצא וכוי‪ :‬מנלן אמר רבא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים‬
‫א ף ספרים ל א התירו‪.‬‬
‫להס לשון אחר חון מלשון האלה נזכרים וכתיב התם כ ת ב זאת זכרון בםפר מה להלן בספר א ף כאן בספר וממאי דהאי זכירה‬
‫זכור יכול בלב כשהוא אומר ל א תשכה‬
‫הקודש ו ל ע י ל ח‪ .(.‬פ ס ק י קריאה היא דלמא עיון בעלמא לא סלקא דעתך י)דכתיב(‬
‫לפרקים שאין‬
‫פסקי‪.‬‬
‫נכנסין יחד ; ו י ה מ‪ .;:‬הרי שכהת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה‪ :‬קראה תרגום לא יצא וכוי‪ :‬היכי דמי אילימא‬
‫ה ל ו ג ל ו ג ו ת ‪ .‬ששנינו בס״ק הכתיבה מקרא וקרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום‪ :‬אבל קורין‬
‫דיומא )יח‪ (.‬כל שנעת‬
‫הימים לא היה אוכל השוס אותה ללועזות בלעז וכוי‪ :‬והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בלעז יווני היכי‬
‫ור‪-‬׳ה‬
‫והחלגלוגוח‬
‫שם‪ .1‬דמי אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית היינו על פה א״ר אהא א״ר אלעזר שכתובה בלעז יוונית וא״ר‬
‫פ ר פ ה י נ י ‪ .‬ירק שקוד!‬
‫עורקקל׳׳י )שם׳‪ .‬ס ל ס ל ה ‪ .‬אהא א״ר אלעזר מנין שקראו הקב״ה ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך‬
‫חסוש והפך במטמונים‬
‫של למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל‬
‫במדיה‪.‬‬
‫חורה ! » ‪.‬‬
‫בשערו ! ז כ ר י ם לב כד‪ .1‬מיתיבי קראה גיפטית עברית עילמית מהית יוונית לא יצא הא לא דמיא אלא להא יגיפטית לגיפטים עברית‬
‫וקא ד ר י נ א ט ו נ א ‪ .‬נישא‬
‫לעברים עילמית לעילמים יוונית ליוונים יצא אי הכי ר ב ושמואל אמאי מוקמי לה למתני׳ בלעז יוונית‬
‫משוי <ר־ה כו‪.>:‬‬
‫לוקמה בכל לעז ]אלא מתניתין כברייתא[ וכי איתמר דרב ושמואל בעלמא איתמר ״ ר ב ושמואל דאמרי‬
‫תרוייהו י לעז יווני לכל כ ש ר והא קתני יוונית ליוונים אין לכולי עלמא לא אינהו דאמור כרשב״ג דתנן‬
‫רבעו חננאל יירשב״ג אומר א ף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית ולימדו הלכה כרשב״ג אי אמרי הלכה כרשב״ג‬
‫ואחר ישובו בני ישראל‬
‫ככתבם אימא לא קמ״ל‪ :‬והלועז ששמע‬
‫ובקשו את ה׳ ןאלהיהם[ הוה אמינא הני מילי שאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה‬
‫ואת דוד מלכם‪ .‬ואחריה אשורית יצא וכוי‪ :‬והא לא ידע מאי קאמרי מידי דהרה אנשים ועמי הארץ מתקיף לה רבינא אטו אנן‬
‫תפלה ]ואחריה[ עבודה‪,‬‬
‫האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא מצות קריאה ופרסומי ניםא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי‬
‫שנא׳ ]והביאותים אל הר‬
‫בבית‬
‫קדשי[ ושמחתים‬
‫ניםא‪ :‬קראה םירוגין יצא וכוי‪ :‬לא הוו ירעי רבנן ׳ימאי םירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה‬
‫תפלתי עולותיהם וזבחיהם‬
‫לרצון‪ .‬אחר עבודה להו לרבנן ההוי עיילי פםקי פםקי לבי רבי ע ד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין לא הוו ידעי רבנן‬
‫הודאה‪ ,‬שנאמר זכה תודה‬
‫ברכת מאי הלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפהיני ע ד מתי‬
‫יכבדנני‪ .‬אהריהן‬
‫כהנים‪ ,‬שנאמר וישא אהרן אתה מפזר חלוגלוגך לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך שמעוה ״ילאמתא דבי רבי ההוות אמרה‬
‫את ידיו אל העם ויברכם‬
‫וגוי מלמד שעשה החטאת לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה ע ד מתי אתה מסלסל בשערך לא הוו ידעי רבנן מאי‬
‫ואחר כך בירך את‬
‫ה ש ל ך על ה׳ יהבך אמר רבה בר בר חנח זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא‬
‫העם‪ .‬אחר ברכה שלום‪,‬‬
‫שנאי ואני אברכם‪ ,‬וברכת טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי לא הוו ידעי רבנן מאי ׳ וטאטאתיה במטאטא השמד‬
‫הקיב״ה הוא שלום‪ ,‬שנא׳ שמעוה לאמתא דבי רבי ההוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא ת״ר קראה םירוגין יצא‬
‫‪2‬‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1 1‬‬
‫ד‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫ה־ עוז לעמו יתן ה׳ יברך‬
‫א ]טור א״ח סימן קיט!‪:‬‬
‫ב ]טור שס סימן ‪: pp‬‬
‫ג ]שם סי׳ קנא[‪:‬‬
‫ד ןשס סי׳ קמ‪:1‬‬
‫ט ו ה מיי׳ פ״נ מהל׳‬
‫מגילה הלכה ל סמג‬
‫עשין ד טוש״ע א״ח סימן‬
‫תרצ סעיף ט‪:‬‬
‫ו ]מיי׳ שס הלכה ג[‪:‬‬
‫נמי כתיכ)שמות יז> ויקרא שמו ה׳ נסי‬
‫כ‬
‫‪4‬‬
‫עין משפט‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . I‬אחר ישבו בני ישראל‬
‫ובקשו א ת יי אלהיהם‬
‫ואת ךור מלבם ופחדו‬
‫א ל ץ ואל טובו באחרית‬
‫‪3‬‬
‫הושע ג ה‬
‫הימים‪:‬‬
‫‪ .2‬והביאותים א ל הר‬
‫קדשי ושמחתים בבית‬
‫עולתיהם‬
‫תפלתי‬
‫וןבחיהם לו־צון על‬
‫מזבחי בי ביתי בית‬
‫לכל‬
‫יקרא‬
‫תפלה‬
‫ישעיהו נו ז‬
‫העמים‪:‬‬
‫‪ .3‬זבח תודה יכבךנני‬
‫ושם דרך אראנו בישע‬
‫‪5‬‬
‫תהלים נ כג‬
‫אלהים‪:‬‬
‫‪ .4‬וישא אהרן את ידיו‬
‫א ל העם ויברכם וירד‬
‫מעשת החטאת והעלה‬
‫א‬
‫והשלמים‪:‬‬
‫ויקרא ט כב‬
‫‪ .5‬ושמו את שמי על בני‬
‫נ‬
‫ישראל ואני אברכם‪:‬‬
‫במדבר ו כז‬
‫‪ .6‬ין עז לעמו יתן ין‬
‫יברך א ת עמו בשלום‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫תהלים כט יא‬
‫‪ .7‬מי ימלל גבורות ין‬
‫ישמיע כ ל תהלתו‪:‬‬
‫תהלים קו ב‬
‫‪ .8‬היספר לו כי אדבר‬
‫‪10‬‬
‫א ם אמר איש כי יבלע‪:‬‬
‫איוב לז כ‬
‫‪ .9‬ל ך דמןה ת ה ל ה‬
‫‪1 3‬‬
‫‪12‬‬
‫אלהים בציון ולך ישלם‬
‫תהלים סה ב‬
‫נדר‪:‬‬
‫‪ .10‬והןמים ה א ל ה‬
‫נזכרים ונעשים בכל דור‬
‫ודור משפחה ומשפהה‬
‫מדינה ומדינה ועיר ועיר‬
‫וימי הפורים ה א ל ה לא‬
‫‪14‬‬
‫יעברו מתוך היהודים‬
‫וזכרם ל א יסוף מזרעם‪:‬‬
‫אסתר ט כח‬
‫‪ . II‬ויאמר ין א ל משה‬
‫כתב זאת זכרון בספר‬
‫ושים באזני יהושע כי‬
‫מחיה אמחה א ת זכר‬
‫עמלק מתחת השמים‪:‬‬
‫שמות יז יד‬
‫‪ . 12‬וכור את אשר עשה‬
‫בךךך‬
‫עמלק‬
‫לך‬
‫‪15‬‬
‫בצאתכם ממצרים‪:‬‬
‫דברים ‪0‬ה •ז‬
‫‪ .13‬והןה בחניח ין‬
‫אלהיך לך מ כ ל איביך‬
‫מסביב בארץ אשר ין‬
‫אלהיך נתן ל ך נחלה‬
‫לרשתה תמחה א ת זכר‬
‫עמלק מתחת השמים‬
‫ל א תשכח‪:‬‬
‫דברים כה יט‬
‫‪ .14‬ויצב שם מזבח‬
‫ויקךא לו א ל אלהי‬
‫ישראל‪ :‬בראשית לג כ‬
‫‪ . 15‬קימו וקבלו ךזיהודים‬
‫‪1‬‬
‫עליהם ועל זרעם ועל‬
‫כ ל הנלוים עליהם ולא‬
‫יעבור להיות עשים את‬
‫םירוםיז‬
‫האלה‬
‫שני הןמים‬
‫ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה‪ :‬אסתר ט כז ‪ .16‬ויבתב בשם המלך אחשורש ויחתים בטבעת המלך וישלה ספרים‬
‫ביד הךצים בסוסים רכבי הרכש האחשתךנים בני הרמכים‪ :‬אסתר ה י ‪ .17‬סלסלה ותרוממך מכבדך כי תחבקנה‪:‬‬
‫משלי ד ח ‪ .18‬השלך על ין יהבך והוא יכלבלך ל א יתן לעולם מוט לצדיק‪ :‬תהלים נה כג ‪ .19‬ושמתיה למורש‬
‫קפד ‪.:‬אגמל מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יי צבאות‪ :‬ישעיהו יד כג‬
‫את עמו בשלום‪ .‬מיכן‬
‫ואילך אסור לספר כשבהו של הק׳ב״ה‪ ,‬שנאמר מי ימלל גבורות ה׳ וגוי‪ .‬למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול‬
‫להשמיע כל תהילתו‪ .‬אמר ר׳ אלעור כל המספר כשבתו של הק׳ב״ה יותר מדיי נעקר מן העולם‪ .‬שנאמר אם אמר‬
‫איש כי יבולע‪ .‬וכתיב לך דומיה תהלה אלהים בציון‪ ,‬כלומר הדומיה היא תהילתך‪ .‬סמא דכולא‪ ,‬משתוקא‪ .‬מילה‬
‫כסלע‪ ,‬ומשתוקה בתרתי‪ .‬קראה על פה לא יצא‪ .‬דאתיא זכירה זכירה‪ ,‬כתיב הבא נזכרים ונעשים‪ ,‬וכתיב התם כתוב‬
‫זאת זכרון בספר‪ ,‬ופרישנא זכור בפה מה שכת׳וב בספר‪ .‬קראה הרגום‪ ,‬אוקימנה בשכתובה תרגום וקראה תרגום‬
‫לא יצא‪ .‬וכל שכן אם כתובה אשורית וקראה תרגום‪ ,‬דהיינו על פה‪ .‬בכל לשון לא יצא‪ .‬אבל קורין אותה ללעוזות בלעז‪ .‬ואוקמוה רב ושמואל כשבתוכה בלעו יווני וקורין אותה ללעוז יוני‪ .‬ואותבינן עליהו‪ ,‬קראה גיפטית עיברית‬
‫עולמית מדית יוונית בכל לשון לא יצא‪ .‬ופרקינן לא דמיא מתניתין אלא לסיפא‪ ,‬גיפטית לגיפטים עיברית לעברים יוונית ליוונים יצא‪ .‬אי הכי רב ושמואל לוקמה מתניתין בכל לעז‪ .‬אין מתניתין כברייתא‪ ,‬ודרב ושמואל בעלמא‬
‫איתמר ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית‪ ,‬אמרו בלעז יוונית לכל כשר‪ ,‬דיוונית לרבן שמעון בן גמליאל באשורית לתנא קמא היא‪ .‬וקיימא לן כמתניתין וכפירושא דברייתא‪ .‬והלעוז‬
‫ששמע אשורית אע״ג דלא ידע מאי קאמרי יצא‪ .‬מאי טעמא דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא וכגון ]נשים[ ועמי הארץ רלא ידעין פירוש אחשדרפנים כני הרמכים א(‪ ,‬אפילו הכי נפקין ידי חובתן‪ .‬קראה סירוגין יצא‪ .‬פי׳ פיסקי‬
‫פיסק׳‪ ,‬כגון שקורא ומפסיק ביני ביני וחוזר ומתתיל ממקום שפסק‪ .‬סלסלה‪ ,‬פירוש הפוך בה והפך בה‪ ,‬כלומר התעסק בתורתך תמיד‪ .‬מטאטא‪] ,‬מכבד[ שמכבדין בו הבית‪ .‬יהבך‪ ,‬המשאוי שלך‪ .‬ת״ר קראה םירוגין יצא‪ ,‬כדאמרינן‪.‬‬
‫א( נראה מזה קצת לגי׳ אחרת היה לרנינו נגמ׳ דדוקא ע״ה הוא ללא ידעי הפירוש של האחשחמיס וצ״ע‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫־ח‪:‬‬
‫נר מצוה‬
‫ט ז א מיי׳ פ ״ ב מהלכות‬
‫מגילה‬
‫טוש׳׳ע א״ח‬
‫הקורא למפרע פרק שני‬
‫הלכה‬
‫א‬
‫סימן‬
‫תרצ‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫י ז ב מיי׳ פ ״ ז מהל׳ יבוס‬
‫וחליצה הלכה ח ] ו פ ״ א‬
‫שס הלכה י ד [ ס מ ג עשין‬
‫מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫נ ק ו ט ד ר כ כיב׳ כירך‪ .‬דאמר רב אין הלכה כרבי מונא שאמר‬
‫סירוסין‪ .‬למפרע‪ .‬כמו סרס את המקרא ולרשהומ וכן יצא מחותן‬
‫דהלכה‬
‫שהימיל‬
‫שחוזר‬
‫לראש וכן הלכה‬
‫דאין צריך לחזור לראש‬
‫או‬
‫כרב באיסורי דאמר כן ורבי יוחנן קאי כוותיה בפרק במרא דר׳׳ה‬
‫<לף לי‪ :‬ושס>‬
‫דאמר שאס שמע תשע תקיעות בתשע‬
‫יצא ומסיים התם‬
‫ומיימי הא‬
‫מסורס )צלה ד ף נ ח ‪: ( .‬‬
‫מחמיר‬
‫שעוח ביום‬
‫ורבים‬
‫דתייש‬
‫מקילין‪ :‬שומרת יבם‪.‬‬
‫ליתידאה‪.‬‬
‫מצפה‬
‫במקום‬
‫ליבמה‬
‫ומצוה‬
‫בגרול‬
‫ליבם בא אחד מ ן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה‬
‫תניא נמי‬
‫הכי‬
‫היבמה‬
‫ופריך והא אמר‬
‫רבי‬
‫מלכונסה‪ :‬עד שיעשה אתיך הגדול‬
‫לפניהן‪ :‬אומרים לו המתן‪.‬‬
‫נא ט י ש ״ ע א ה ״ ע סימן‬
‫םירוםין לא יצא ר׳ מונא אומר משום רבי‬
‫קנט סעיף ה‪:‬‬
‫יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק שאס‬
‫מעשה‪ .‬ביבמחו או לחלוץ או ליבס‪.‬‬
‫יהודה אף בםירוגין אם שהה כדי לגמור‬
‫י ח ג ד ה מיי׳ ס ״ ב מהל׳‬
‫שהה כדי לגמור את כולה חוזר‬
‫אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ‬
‫מגילה הלכה י ס מ ג‬
‫את כולה חוזר לראש אמר ר ב יוסף הלכה‬
‫עשין מ ד ״ ס ד ט י ש ״ ע א״ח לראש ומשני הא דדיה הא דרביה‬
‫או לייבס הרי היא לכל אחד כאשתו‬
‫כר׳ מונא שאמר משום ר׳ יהוהה א״ל אביי‬
‫סימן חרצ ס ע י ף ג ‪:‬‬
‫ומדתניא כוומיה שמע מינה הלכתא‬
‫על ידי זיקת יבוס ואסור באתומה‬
‫י ט ו מיי׳ שם הלכה א‬
‫לרב יוסף כדי לגמור את כולה מהיכא‬
‫כוותיה ומכאן סומך ר״י כשעומד‬
‫משוס אחות אשה דקסבר יש זיקה‬
‫ט י ש ״ ע שס ס ע י ף י ‪:‬‬
‫כ ז מיי׳ ס ״ ב שס הלכה באמת ויציב שממתין עד שיאמר עס‬
‫אפי׳ בתרי וכל שכן במד ופליגי‬
‫דקאי לסיפא או דלמא מרישא לסיפא א״ל‬
‫ב‪:‬‬
‫הצבור קדושה וברכו ואמן יהא שמיה‬
‫רבנן עליה ואמרי הואיל ושני אחים‬
‫מרישא לםיפא דא״כ >נתת דבריך לשיעורין‬
‫ח מיי׳ שס ס׳׳ב‬
‫כא‬
‫הלכה ו ט ו ש ׳ ׳ ע שס רבא‪ :‬ש ק י ד ש אחיו א ת אחותה‪ .‬אמר ר׳ אבא א״ר ירמיה בר אבא אמר רב הן אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת‬
‫על אחד מהן להיות כאשתו ומותר‬
‫סעיף יג‪:‬‬
‫דווקא קידש אומרים לו המתן מלישא‬
‫הלכה כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה‬
‫ב כ ט מיי׳ פ ״ א מהל׳‬
‫באחותה‪ :‬השמיט‪ .‬דילג בה הסופר‬
‫תפילין הלכה ינ דטון דאינה עדיין אלא ארוסה נראה‬
‫כרבי מונא בםורא מתנו הכי בפומבהיתא‬
‫פסוק אחד וקראן הקורא‪ :‬למתורגמן‬
‫ט ו ש ׳ ׳ ע י ״ ד סימן ר ע ד שנושא אתות זקוקתו אבל אם נשאה‬
‫הלכה‬
‫מתנו הכי אמר רב כהנא אמר רב‬
‫ער‪:‬‬
‫המתרגם‪ .‬על פ ה ‪ :‬תיר‪.‬‬
‫ס ע י ף ב‪:‬‬
‫אשתו גמורה היא ואין צריך להמתין‬
‫כ ג י מיי׳ שס ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫כרבי מונא ושמואל אמר אין הלכה כר׳‬
‫אהדורי סברא‪ .‬דבר הבא מבינת‬
‫דהא פ ק ע זיקה ל ג מ ד ודוקא קידש‬
‫סי׳ לב סעי׳ ו ‪:‬‬
‫מונא רב ביבי מתני איפכא ר ב אמר אין הלב‪ :‬דקא מסדר פםוקא‪ .‬על פה‬
‫נפילה‬
‫קודם‬
‫כ ד כ מיי׳ שס ]יס׳׳ה שס אחר נפילה אבל‬
‫וכתב ליה וקתני יצא ע״י קריאת‬
‫ד‬
‫״‬
‫י‬
‫ע‬
‫הלכה ג ! ט ו ש ״‬
‫הלכה כר׳ מונא ושמואל אמר הלכה כר׳‬
‫שלא היתה אחות זקוקתו בשעת‬
‫סימן רסח ס ע י ף ח ‪:‬‬
‫אותו סידור‪ :‬הללה לדברי האומר‬
‫הקדושין אין אומרים לו המתן שהרי‬
‫מונא אמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך‬
‫כ ה ל מיי׳ שס ט ו ש ״ ע‬
‫לולה‪ .‬צריך לקרות‪ .‬ופליגי בה תנאי‬
‫א״ח סימן לב ס ע י ף לא הימה שום זיקה מעולם וטעמא‬
‫דתנן‬
‫ידשמואל הוא ההייש ליהידאה‬
‫במתני׳»> מהיכן קורא אדם את המגילה‬
‫כ ט ו ס ע י ף לא ו ט ו ר י ״ ד ל ר ׳ יהולה משוס לסבר יש זיקה‪:‬‬
‫״שומרת יבם שקידש אהיו את אחותה‬
‫סימן ר פ ח ן ‪:‬‬
‫רוצא בה ידי חובתו רבי מאיר אומר‬
‫שרטוט‪.‬‬
‫צריכין‬
‫אינן‬
‫תפליץ‬
‫אומרים‬
‫אמרו‬
‫בחירה‬
‫בן‬
‫יהודה‬
‫ר׳‬
‫משום‬
‫כולה ר ׳ יהודה אומר מאיש יהודי ס>‪:‬‬
‫פירש ר״ת לכן הלכה‪:‬‬
‫לו המתן ע ד שיעשה אחיך הגדול מעשה‬
‫דמגתא מגילה קמיה‪ .‬ומעתיק ממנה‪:‬‬
‫דאושכפי‪.‬‬
‫חרתא‬
‫תורה אור השלם ‪ (P‬קנקנתום‬
‫מסייע ליה לרבה‪ .‬מתני׳ דקתני יצא‬
‫אמר שמואל ה ל כ ה כר׳ יהודה בן בתירה‬
‫הקונטרס‬
‫פירש‬
‫‪ .1‬עיניך לנכדו יביטו‬
‫וליכא לאוקמה אלא במעמיק מ ן הכתב‬
‫ת״ר השמיט בה סופר אותיות או פסוקין‬
‫ועפעפיך יישרו נגדך‪:‬‬
‫ארמינט״א וקשיא דא״כ יהא אסור‬
‫מסייע ליה לרבה‪ :‬דלמא דאיתרמי‬
‫משלי ד כה‬
‫וקראן הקורא ‪ m‬כמתורגמן המתרגם יצא‬
‫להטיל ארמינ״ט לתוך הדיו אלא‬
‫‪ .1‬התעיף עיניך בו‬
‫בלא‬
‫לכתוב‬
‫מותר‬
‫ליה‪ .‬לעולס‬
‫ואיננו כי עשה יעשה לו ש״מ דקנקנתוס לא הוי ארמינ״ט‬
‫מיתיבי יהיו בה אותיות מטושטשות או‬
‫העתק ומתני׳ דאתרמי ליה מגילה‬
‫כנשר‬
‫בנפים‬
‫יעוף ד ה ט נמי משמע התם ה דמפרש‬
‫מקורעות אם רשומן ניכר כשרה ואם לאו‬
‫ומעתיק ממנה ואיצטריך לאשמעינן‬
‫משלי כג ה‬
‫השמים‪:‬‬
‫טעמא דקנקנתום אסור משום לכתיב‬
‫במקצתה‬
‫הא‬
‫בכולה‬
‫הא‬
‫קשיא‬
‫׳׳לא‬
‫פסולה‬
‫דהיכא דמעתיק ממנה אם כוון לבו‬
‫)כמדבר ה> וכתב ומחה גבי סוטה‬
‫ת״ר •יהשמיט בה הקורא פסוק אהד לא יאמר‬
‫יצא‪ :‬ההעיןז עיניך בו ואיננו‪.‬‬
‫כתב שיכול למחות ודיו שיש בו‬
‫לעזי רש״י‬
‫אס תכפול עיניך ממנה הרי היא‬
‫אהרא את כולה ואה״כ אקרא אותו פסוק‬
‫קנקנתוס אינו יכול למחות וא״כ ש״מ‬
‫אורפומניט״ו‬
‫משתכחת ממך כהרף ע י ן ‪ :‬דבי בר‬
‫אלא קורא מאותו פסוק ואילך ׳נכנם לבית‬
‫!אורפימינ״ט[‪ ,‬צבע צהוב‪ .‬דקנקנתוס לאו היינו ארמינ׳׳ט שהרי‬
‫תבו‪ .‬מוכר תפילין הוה כדאמרינן‬
‫הכנסת ומצא צבור שקראו הציה לא יאמר‬
‫בכל יוס אנו מטילין ארמינ״ט לתוך‬
‫תפילין‬
‫מציעא <לף כמ‪>:‬‬
‫בבבא‬
‫הדיו שלנו ואס׳׳ה מחקינן ליה שפיר‬
‫אקרא חציח עם חצבור ואח״כ אקרא חציה‬
‫והלפתא‬
‫שטחי‪:‬‬
‫דבי ב ר חבו‬
‫ונראה כדפי׳ רשב״ס בעירובין ) ד ף יג‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אלא קורא אותת מתחילתח ועד סופה‪:‬‬
‫לוי‪ .‬כך הלכה למשה מסיני‪ :‬מיגרס‬
‫‪:‬ירוסין א(‪ ,‬חדא פרא ושס( לקנקנתוס היינו ויטדול״ו ונהי‬
‫אמר‬
‫>מתנמנם‬
‫דמי‬
‫היכי‬
‫וכוי‪:‬‬
‫יצא‬
‫מתנמנם‬
‫גריסין‪ .‬שגורות בפי הכל‪ :‬סמא‪.‬‬
‫תדא‪ ,‬אחד זולתי אחר‪.‬‬
‫לאמרינן התם שהיא ירוקה מ ״ מ י״ל‬
‫‪:‬גון שקורא פסוק ומניח‬
‫רב אשי נים ולא נים ייתיר ולא תיר דקרו‬
‫אורפומניט״ו‬
‫**זרניך בלשון קודש‬
‫זסוק וקורא פסוק שלישי שמשחרת כששוחקיס אותה הלק הלק‪:‬‬
‫בלע״ז‪ :‬סקרתא‪ .‬צבע אדום שצובעין‬
‫ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו‬
‫־חוזר וקורא הפסוק השני‬
‫ליפתרא‬
‫אילן‪:‬‬
‫בו תריסין‪ :‬קומא‪ .‬שרף‬
‫שהניח‪ ,‬כי האי גוונא לא‬
‫ליה מידכר‪ :‬היה כותבה דורשה ומגיהה אם‬
‫יצא‪ .‬ר׳ מינא א׳מר משום‬
‫חרתא‬
‫ י יהודה אף בסירוגין כוון לבו יצא וכוי‪ :‬היכי דמי אי דקא מסדר פםוקא פםוקא וכתב לה כי‬‫אם שהה כדי לגמור את כוון לבו מאי הוי על פה הוא אלא דכתב פםוקא פםוקא וקרי ליה ומי יצא‬
‫‪::‬־לה אע״ג שחזר וקרא‬
‫•־‪:‬שאר והשלימה לא וחאמר ״רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי׳ למ״ה י״ מאיש יהוהי צריכה‬
‫•צא‪ .‬ואוקימנא כששדא שתהא כתובח כולח יאלא דמנחה מגילה קמיה וקרי לה מינה פםוקא פםוקא וכתב לח לימא מםייע ליח‬
‫נ ־ י לגמור את כולה‬
‫מ־ישא לסיפא מדדי בימי לרבה בר בר הנה דאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן אםור לכתוב אות אחת >שלא מן הכתב דלמא‬
‫אחשורוש עד כי מרדכי דאתרמי ליה אתרמויי גופא אמר רבח בר בר חנח א״ר יוחנן אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב‬
‫היהודי‪ .‬ואסיקנה אמר רב‬
‫׳יסף נקוט דרב ביבי מיתיבי י>אמר רשב״א מעשה בר׳ מאיר ש ה ל ך לעבר שנה יבעםיא ולא היה שם מגילה וכתבה מלבו וקראה‬
‫בידך דאמר רב אץ הלכה א״ר אבהו ש א נ י רבי מאיר דמיקיים ביה •ועפעפיך יישירו נגדך אמר ליה רמי בר המא לרבי ירמיה‬
‫ני׳ מינא ושמואל אמר‬
‫דייכה כרי מינא‪ ,‬דשמעינן מדפתי מאי ועפעפיך יישירו נגדך אמר לו אלו דברי תורה דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו ואפילו הכי‬
‫לשמואל דחייש ליחידאה מיושרין הן אצל ר׳ מאיר ר ב חםדא אשכהיה לרב הננאל דהוה כתב םפרים שלא מן הכתב אמר ליה‬
‫דתנן שומרת יבם שקידש‬
‫אחיו את אחותה כוי‪ .‬ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך אלא כ ך אמרו חכמים אםור לכתוב אות אחת ש ל א מן הכתב‬
‫ופשוטה היא‪ .‬וקיימא לן מדקאמר כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך מכלל דמיושרין הן אצלו והא רבי מאיר כתב‬
‫כרב דאיסורא היא ולא‬
‫הישינן לשמואל‪ ,‬אלא אם ש ע ת הדחק שאני אביי ש ר א לדבי בר ל־חבו למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב כמאן כי האי תנא‬
‫קראה סירוגין אפילו שהא‬
‫דאמר דתניא ר׳ ירמיה אומר משום רבינו ״יתפלין ומזוזות נכתבות ש ל א מן הכתב ואין צריכות שרטוט‬
‫כמה יצא‪ .‬ואע״ג‬
‫מזוזות צריכין שרטוט לאידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב‬
‫ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון והלכתא יתפלין אין צריכין שרטוט‬
‫כן יהוצדק באחרית ראש‬
‫השנה כהלל ובמגילה אם מ״ט מיגרם גריםין‪ :‬היתה כתובה בסם כוי‪ :‬״סם סמא םקרא אמר רבה בר בר הנה סקרתא שמה קומוס קומא‬
‫א‬
‫א(‬
‫]שבת לה‪ :‬ג ע י ; יד‪ .‬ב״ב‬
‫כט‪ .‬חולין ס ‪ .‬לב‪ ,[.‬ב( ]יבמות‬
‫ג( שס י ח ‪:‬‬
‫חג‪,[.‬‬
‫י(‬
‫מא‪,.‬‬
‫פ״נן‪,‬‬
‫ןתיספמא‬
‫קכ‪:‬‬
‫ה( תענית יב‪ .‬ססחיס‬
‫יבמות נד‪ .‬נדה סג‪ ,.‬ו ( ! ע י ׳‬
‫ת ו ס פ ו ת תענית י ג ‪:‬‬
‫וע״ע‬
‫היטב ת ו ס פ ו ת נ ד ה‬
‫סנ‪.‬ן‪,‬‬
‫‪ ] (t‬ל ק מ ן י ט ‪ , [ .‬ח( ןשסו‪,‬‬
‫ט( מנתות לב‪ ,:‬י ( ! ת ו ס פ ת א‬
‫תוספות‬
‫ס ״ ב [ ‪ ,‬נ( ! ע י ׳‬
‫יבמות ק ט ו ‪ .‬ד ״ ה‬
‫עקיבא[‪,‬‬
‫ל( ! נ י ׳‬
‫ה ב ו [ ‪ ,‬מ(‬
‫נ(‬
‫א״ר‬
‫הערוך‬
‫מנחות‬
‫לב‪,:‬‬
‫גיטין י ט ‪ .‬שבח‬
‫קד‪,:‬‬
‫ס ( ! ב ״ נ ק י ט ‪ , ! :‬מ( ולקמן‬
‫יט‪,[.‬פ(]אסחרנ[‪,‬ל(!חולין‬
‫שייך ל ד ף‬
‫פח‪(p ,[:‬‬
‫ר(!עירובי!‬
‫יט‪,.‬‬
‫יג‪,[.‬‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫נ מ ר א ע ד שיעשה אחיך‬
‫הגדול‪.‬‬
‫דף‬
‫במתניחי!‬
‫מא‬
‫יבמוח‬
‫ואולס‬
‫אינו‬
‫גמתניתין‬
‫במשניות‬
‫איתא‬
‫יעיין‬
‫במר״ט‬
‫שס‪:‬‬
‫ש ם שהלך‬
‫לעבר‬
‫שנה‪.‬‬
‫יבמות‬
‫קטו‬
‫ע״א‬
‫כן‬
‫עיין‬
‫מוד״ה‬
‫ר״ע‪:‬‬
‫אמר‬
‫ש ם ש א נ י ר ״ מ ‪ .‬עיי!‬
‫בראשית ס ״ ס ל״ו‬
‫ששחי‬
‫מ״ר‬
‫שתירץ‬
‫גנז‬
‫מגילות כ ח ג‬
‫הראשינה וקייס השניה‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪:‬‬
‫הגהות הגר׳׳א‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫ה‬
‫ט‬
‫‪8‬‬
‫ט‬
‫‪5‬‬
‫]א[‬
‫כמתורגמן‬
‫גמ׳‬
‫ה מ ת ר ג ם ‪ .‬נ ״ ב לסרש״י כל‬
‫זה‬
‫אבל‬
‫שסח י ת ר ה ו א‬
‫ה פ י ר ו ש הוא שקראן בלשון‬
‫שהיו‬
‫רגילין‬
‫ג ח ר ג ו ס בעל פ ה‬
‫וקמ״ל‬
‫ח ר ג ו ס לסי‬
‫ד א ף ל מ ט ר אשורית יוצא‬
‫בלעז ו ק מ ״ ל א ף שקרא בבי‬
‫צריך‬
‫לשונות יצא ד ה א‬
‫לקרות כולה ו א ף ה מ י ע ו ט‬
‫מעכב‬
‫)לעיל‬
‫מדקאמר‬
‫ע ״ א ( א מ ו אנן כוי‬
‫להדיא‬
‫הפירוש‬
‫בירושלמי‬
‫ומ״ש‬
‫וכ״ה‬
‫הנ״ל‬
‫בירושלמי‬
‫אין‬
‫מ י ש י ו ד ע ג ס אשוריח‬
‫יוצא בלעז היינו אס כתובה‬
‫אשורית דלא‬
‫דיל!‬
‫כגמ׳‬
‫וקי״ל כגמ׳ דיל! ד נ ז ה‬
‫אף‬
‫לועז לא יצא מ ״ מ פ ש ט א‬
‫דמתני׳ ד ק א מ ר והלועז כו׳‬
‫ד ס ר י ך והא לא‬
‫וגמ׳‬
‫ופשטא‬
‫כר‬
‫ידע‬
‫דירושלמי‬
‫מ ש מ ע כדברי ה ר מ ב ״ ! דלא‬
‫יצא אלא הלועז ד ו ק א וכאן‬
‫במקצתה כי‬
‫היט‬
‫דיצא בעל פ ה אלא‬
‫שי״ל‬
‫דוקא‬
‫דגמ׳‬
‫כשמיאל‬
‫דידן ס ״ ל‬
‫אבהו‬
‫בירושלמי דלא כ ר י‬
‫מ ד פ ר י ך ג מ ׳ מ ע ל פ ה ולא‬
‫פריך‬
‫)ועמ״ש‬
‫מתרגום‬
‫ר ב י ט בא״ח סימן ת ר ״ ז > ‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫סירוסין‪.‬‬
‫שקורא‬
‫כגו!‬
‫ה פ ס ו ק מ ס ו ס ו לראשו ולכך‬
‫לא יצא‪,‬‬
‫אחר‬
‫פירוש‬
‫אחד‬
‫סיריסין שקורא פ ס ו ק‬
‫ומניח אחד !האורה ח״א ס ״‬
‫סז׳‪ .‬ש ו מ ר ת י ב ם ‪ .‬ממחנח‬
‫ליבום‬
‫יבמה‬
‫שקידש‬
‫האחין‪,‬‬
‫לאחר‬
‫יח‪:‬ו‪.‬‬
‫׳יבמות‬
‫א ח י ו ‪ .‬אמד‬
‫את‬
‫מן‬
‫אחותה‪.‬‬
‫שנפלה זו‬
‫לפניהם‬
‫והיזקקה לכולן ושם‬
‫אומרים‬
‫לו‪.‬‬
‫המתן‪.‬‬
‫מלכנוס‪,‬‬
‫חא‪.(.‬‬
‫למארס‪,‬‬
‫שהא כדי לגמור את כולה‬
‫חודר לראש‪ ,‬הא אמר ר׳‬
‫יוחנן לר׳ אבהו לדידי לא םבירא לי‪ .‬וא׳מר שמע ט׳ תקיעות בטי שעות ביום יצא‪ ,‬ותניא כוותיה‪ .‬ובתלמוד ארץ‬
‫שאחוח זקוקחך היא‪ ,‬ע ד ש י ע ש ה א ה י ך מ ע ש ה ‪ .‬ע ד שייבם אחיך את היבמה ו ת ס ק ע זיקחה מ מ ך ישם ‪-‬ח‪ .{:‬ת י ר ‪ .‬ע ר‬
‫ישדאל אמרו משמיה דרב הלכתא כר׳ מינא שאמר משום ר׳ יהודה שאמר משום ר׳ יוסי הגלילי‪ .‬ת״ד השמיט בה‬
‫מ מ ת ר ג ת י נ ! )בראשית מא> ד ק ן ר ח ע ר ! ת ע ר ה י ב ‪ . :‬ל א ה ד ו ר י ס ב ר א ‪ .‬אס צריך מ מ נ ו ד ב ר שצריך ה ר ה ו ר אינו י ו ד ע לומר ב ע ו ד‬
‫סיפר פסוק ואותיות וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם‪ ,‬כלומר דדך המתרגם שמוסיף דברים מלבו לברר הטעם ונמצא‬
‫שמחנמנס !שם!‪ .‬מ י ג ר ס ג ר י ס י ן ‪ .‬ר ה ו ט י ם הס ב פ י כל א ד ס ואין ט ו ע י ן נהם‪ ,‬הלכך אי! צריך להעחיקס מ ס פ ר אחר )וזנחות‬
‫ל ב >‪ .‬ק ו מ א ‪ .‬ג ו מ א ‪ ,‬ש ר ף איל! ) ש נ ת קד‪.!:‬‬
‫קו־א אותן הדברים על פה‪ ,‬כן גם הקורא אם פסוק או אותיות על פה אעפ״כ יצא‪ .‬ורמינן עלה )הא( היו בה אותיות‬
‫מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר יצא ואם לאו לא יצא‪ .‬וממתניתין נמי דקתני קראה על פה לא יצא‪ .‬ופרקינן‬
‫הנ־ מילי בכולה‪ ,‬אבל פסוק או אותיות אם '(עשה וקראן על פה יצא‪ .‬ת״ר השמיט בה הקורא פסוק‪ ,‬לא יאמר הקורא אקרא את כולה עם הצבור ואחזור ואקרא אותו פסוק‪ ,‬אלא קורא אותה מאותו פסוק‪ .‬וכן מי שנכנס לכנסת ומצא‬
‫צביר שקראו חציה‪ ,‬לא יאמר אקרא מיכן ואחר כך אהזור ואקרא חציה הראשון‪ ,‬אלא קורא אותה מתחלתה וער סופה‪ .‬קראה מתנמנם יצא‪ .‬אוקמה רב אשי כגון דנים ולא נים תיר ולא תיר ואי קרו ליה עני להו ולא ידע לאהדורי‬
‫סברא וכי מדכרו ליה מדכר אם הוא מתנמנם כי האי גוונא יצא ואם ]לאו[ לא יצא‪ .‬היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא‪ .‬בשלמא דורשה ומגיהה אם כוון לבו ולצאת[ יצא‪ ,‬דהא כתבה כולה ומנחה קמיה‪ ,‬אלא כותבה היכי‬
‫דמי‪ ,‬כותבה‪ ,‬מיכן שארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה‪ ,‬מיהו כענן לקרותה ממגילה שהיא כתובה כולה‪ .‬ואוקימנא בדמנחא מגילה שלימה כתובה כולה קמי‪ ,‬וקו׳ בהא דמנחא קמיה פסוקא פסוקא וכתיב ליה‪ .‬וכר׳ יוחנן דאמר אסור‬
‫לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב‪ .‬ואע״פ דא׳מרינן דכתב ר׳ מאיר באסיא מלבו מגילה וקראה‪ ,‬והיה בקי בתורה כולה שהיה יודעה על פה‪ ,‬הא אמרינן שעת הדחק היתה שלא הייתה שם אחרת ומפני שעת הדהק התירו לו‪,‬‬
‫אבי• זולתי שעת הדהק לא‪ ,‬ואפילו למי שהוא כרי מאיר‪ .‬קיימא לן שכתב אחת מלבו והניהה לפניו וכתב אהדת ממנה‪ ,‬שנמצא כותב מן הכתובה דמנחא קמיה‪ .‬אביי שרא לדבי בר הבו למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב כי האי‬
‫תנא ]וכוי[‪ .‬ואסיקנא והילכתא מזוזה צריכה שירטוט‪ ,‬תפילין אין צריכין שירטוט‪ .‬ואלו ואלו נכתבים שלא מן הכתב‪ .‬מאי טעמא מגרם גרסי להר‪ .‬היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס כוי‪ .‬סם‪ ,‬סמא‪ .‬סקרא‪ ,‬סיקרתא שמה‪ .‬קומוס‪ ,‬קומה‪.‬‬
‫קנסנתום‬
‫(‬
‫א( אילי לצ״ל סירוסין נירישלמי חדא פרא חדא אחד זולתו אחל מון וכי׳ ונ״ה בירושלמי שס כהך לשנא ירכינו מפרש לפרא חדא היינו זולתי אחל‪.‬‬
‫‪ (3‬אילי צ״צ אס השמיט וקרא וכוי‪.‬‬
‫לפי‬
‫הקורא למפרע פרק שני מגילה‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א( ]לעיל ב‪ .‬ל ‪ , [ .‬ב( ]לעיל‬
‫ל‪:‬‬
‫הגמרא‬
‫מסיק‬
‫מפני‬
‫שמססקין[‪ ,‬ג( ! ת ו ס ׳ ס׳׳ב‬
‫תרתא דאושכפי‪ .‬סם שצובעין בו מנעלים‬
‫שחורין‪ :‬קמימ‪ .‬במים‪:‬‬
‫דיפתרא‬
‫ולא עפיץ‪ .‬מעובד בעפציס שקורין גל״ש‪ :‬מתקא‪ .‬מין עשבים עשר‬
‫דמליח וקמיח ו ל א עפיץ‪ .‬קשיא א״כ היאך כותבין על‬
‫קלפים‬
‫שלנו ללא עפיצי ס פ ר תורה‬
‫ומגילה‬
‫ותפלין‬
‫ושם אימא ר ש ג ״ א [ ‪ ,‬ו( ]לעיל‬
‫על ידי דבק‪:‬‬
‫בארבעה ע ש ר ‪ :‬שהלך‬
‫ותירץ רבינו תם שהסיל שאנו נותנין בקלפים שלנו מהני כעפציס‬
‫י א ‪ , [ :‬ה( ]לעיל י ‪ , [ :‬י( ]ועיין‬
‫לכרך‪ .‬שזמנו בחמשה עשר‪ :‬אם עתיד למזור‪ .‬מפרש בגמ׳‪ :‬קורא‬
‫ותלע לבפרק שני לגיטין <דף יט‪ (.‬אמר לבלא עפיץ יכול להזלייף‬
‫תוססות שבת ע ב ‪:‬‬
‫סנסלרין ס א ‪ :‬ל ״ ה‬
‫א מ ר [ ‪(1 ,‬‬
‫ח( ‪1‬שס‪ ,1‬ט(‬
‫]לעיל‬
‫וחוש׳‬
‫רבא‬
‫יח‪,[:‬‬
‫]צ״ל אחל[‪,‬‬
‫י ( ]לעיל ב‪ ,[.‬כ( ]שייך לעיל‬
‫במשנה[‪,‬‬
‫ל(‬
‫]אסחר‬
‫ט[‪,‬‬
‫מ( ] י ע ״ ע ח ו ס ס ו ח ש ג ח ע ט ‪:‬‬
‫ל ״ ה קלף ותוס׳ מגתות לא‪:‬‬
‫ל ״ ה ה א [ ‪(» ,‬‬
‫]שייך לעיל‬
‫במשנה ח‪ ,[.‬ש( ] ו ע ״ ע ת ו ס ׳‬
‫בכורות לט‪ .‬ל ״ ה שיהיו[‪,‬‬
‫כמקומו‪.‬‬
‫כחובת‬
‫מ ת נ י ׳ בן עיר‪.‬‬
‫מקומו‬
‫בן‬
‫עיר‬
‫בארבעה עשר בן כרך בחמשה עשר‪:‬‬
‫גמ׳ לא שנו‪ .‬דבן כרך שהלך לעיר‬
‫ועתיד לחזור למקומו קורא בחמשה‬
‫עשר ולא‬
‫בארבעה ע ש ר ‪:‬‬
‫אלא‬
‫שעתיד לתזור בליל ארבעה עשר‪ .‬אם‬
‫קודם עמוד השחר יצא מ ן העיר הוא‬
‫דקתני שאינו צריך לקרוח עמהן בלילי‬
‫י ״ ד אע״פ שעודנו שם הואיל וביום‬
‫לא יהיה שם אין זה אפילו פרוז בן‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬קימו וקבלו היהודים‬
‫עליהם ועל זךעם ועל‬
‫שעתיד למזור למתר ליום‬
‫בל הנלויב עליהם ולא אע״פ‬
‫יעבור להיות עשים את ט( אחר נקרא פרוז וקורא עמהן‬
‫האלה‬
‫שני הימים‬
‫ככתבם ובזמנם בבל בין בלילי י ״ ד בין בי״ד‪ .‬וה״ה לבן‬
‫ע י ר שהלך לכרך אס עתיד לחזור‬
‫שנה ושנה‪:‬‬
‫אסתר ט כז בלילי ט ״ ו שלא יהא שם ביום ט״ו‬
‫אסתר‬
‫ותכתב‬
‫‪.2‬‬
‫לא הוי מוקף ליומו וקורא בי״ד כחובת‬
‫המלכה בת אביהיל‬
‫ומרדכי היהודי א ת כל מקומו ואעפ״י שהוא בכרך אבל אין‬
‫תקף לקים א ת אגרת עתיד לחזור בלילי ט ״ ו אין צריך‬
‫הפורים הזאת השנית‪:‬‬
‫לקרותה בי״ד וממתין וקורא עמהן‬
‫אסתר ט כט‬
‫‪ .3‬ויאמר ל ה ם ברוך אע״פ שסופו לחזור לאחר ז מ ן ‪ :‬מנא‬
‫מפיו יקרא אלי את כל )א( ליה‪ .‬דמשוס ההוא יומא חשיב‬
‫הדברים ה א ל ה ואני‬
‫כוותייהו‪ :‬בן כפר‪ .‬שהקדים וקרא‬
‫כ ת ב ע ל הספר בדיו‪:‬‬
‫ירמיהו לו יה ליום הכניסה ואח״ב הלך לעיר והיה‬
‫‪ .4‬איש יהודי הןה שם לילי י ״ ד ‪ :‬בין כך ובין כך‪.‬‬
‫בשושן הביךה ושמו‬
‫אפילו עתיד לחזור ולצאת משם קולס‬
‫מרדכי בן יאיר בן שמעי‬
‫היום קורא עמהן בלילה‪ :‬כבני העיר‬
‫בן קיש איש ימיני‪:‬‬
‫זמנם‬
‫הפרזיס‬
‫אסתר ב ה בעי מקרי‪ .‬כל‬
‫‪ .5‬אחר הדברים האלה‬
‫בארבעה עשר בין כפרים בין עיירומ‬
‫גדל המלך אחשורוש‬
‫א ת המן בן המךתא ורבנן הוא לאקילו עלייהו להקלים‬
‫האגגי וינשאהו וישם ליוס הכניסה (‪ :‬והני מילי‪ .‬לאקילו‬
‫א ת כסאו מ ע ל כל‬
‫עלייהו לאין צ ד ך לחזור ולקרות‬
‫השרים אשר אתו‪:‬‬
‫אסתר ג א בארבעה עשר כי איתיה בכפר‪:‬‬
‫‪ .6‬ע ל כן היהודים ׳(מאתר הדברים האלה‪ .‬גילל המלך‬
‫הפוץים הישבים בערי‬
‫וכוי‪ :‬כל תוקןי‪ .‬לקיים אגרת הפוריםל(‬
‫הפרזות עשים א ת יום‬
‫ארבעה עשר להךש על תוקף הקפיד להזכיר‪ :‬תוקפו של‬
‫אדר שמהה ומשתה ףום אתשורוש‪ .‬ומתחילתה היא מדגרת‬
‫טוב ומשלות מנות איש‬
‫אסתר ט יט בתוקפו עד סופה‪ :‬ומה ראו על‬
‫לךעהו‪:‬‬
‫ונקראת‬
‫נכתבה‬
‫המגילה‬
‫‪ .7‬בלילה ההוא נדדה ככה‪.‬‬
‫שנת המלך ויאמר להודיע לדורומ מה ראו באותו הזמן‬
‫ספר‬
‫את‬
‫להביא‬
‫הזכרנוה דברי הימים שעשו מה שעשו ומפרש על ככה‬
‫ויהיו נקראים לפני עשו ולפרש מה הגיע על העושים‪:‬‬
‫המלך‪:‬‬
‫אסתר ו א נקראת ספר‪ .‬ונכתב בספר‪ :‬שאם‬
‫‪ .8‬ע ל כן קראו לןמים‬
‫תפרה בתוטי פשתן פסולה‪ .‬דאיכא‬
‫ה א ל ה פורים ע ל שם‬
‫הפור על כן ע ל בל דברי למאן דאמר במסכת מכות )לף יא‪(.‬‬
‫האגרת הזאת ומה ראו ס פ ר תורה שתפרו בפשתן פסולה‪:‬‬
‫ע ל כ כ ה ומה הגיע‬
‫אסתר ט כו ונקראת אגרת‪ .‬לומר שאינה ממורה‬
‫אליהם‪:‬‬
‫‪ .9‬וכל עברי המלך אשר כספר‪ :‬שיהו משולשין‪ .‬שיהא מראש‬
‫בשער המלך ברעים התסרא[ ע ד מקום תפירת הגיד‬
‫ומשתךווים להבין כי כן‬
‫ציה לו המלך ומרדכי כממנו ו ע ד הגיד השני ו מ ן השני‬
‫התפר‪:‬‬
‫לסוף‬
‫כמשלישי‬
‫לשלישי‬
‫ל א יכרע ולא ישתךווה‪:‬‬
‫אסתר ג ב הכתובה בין הכתובים‪ .‬ספריס שהיו‬
‫‪ .10‬ובבאה לפני המלך‬
‫בימי המכמיס כולן בגליון כספר‬
‫א מ ר עם הספר ןשוב‬
‫מחשבתו הרעה אשר מורה שלנו‪ :‬לא ילא‪ .‬דבעינן אגרת‬
‫חשב ע ל היהודים על לעצמה דמיפרסס כיסא ט פ י ד ט‬
‫ראשי ותלו אתו ואת‬
‫קוראה בין הכתובים נראה כקורא‬
‫בניו על חעץ‪:‬‬
‫אסתר ט כה במקרא‪ :‬אי מתסרא או מייתרא‪ .‬ארוכה‬
‫יומו‪ :‬אבל אין עתיד‪ .‬לצאת‬
‫בלילה דהשתא ה ר פרוז לאותו‬
‫‪,‬‬
‫משם‬
‫יום‬
‫שזמנו‬
‫יט‪.‬‬
‫ושלנו אין יכול להזלייף על הלבן»(‪:‬‬
‫קנקנתום חרתא דאושכפי דיפתרא המליה‬
‫וקמיה ולא עפיץ נייר מחקא‪ :‬ע ד שתהא‬
‫כתובה אשורית‪ :‬הכתיב ככתבם וכזמנם‪:‬‬
‫על הםפר ובהיו וכו׳‪ :‬מנלן אתיא כתיבה‬
‫כתיבה כתיב הכא ו ת כ ת ב אםתר המלכה‬
‫וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא‬
‫אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על‬
‫הספר בדיו‪ :‬מתני' ב ן עיר שהלך לכרך‬
‫ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו‬
‫קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן ומהיכן‬
‫קורא אהם את המגילה ויוצא בה י״ה ר״מ‬
‫אומר כולה ר׳ יהוהה אומר מ א י ש יהודי‬
‫רבי יוםי אומר מ א ה ר הדברים האלה‪:‬‬
‫גמ' אמר רבא ל א שנו אלא שעתיד לחזור‬
‫בלילי י״ד אבל אין עתיד לחזור בלילי‬
‫ארבעח ע ש ר קורא עמחן אמר רבא מנא‬
‫אמינא לח דכתיב ע ל כן חיחודים הפחים‬
‫היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים‬
‫הפחים למה לי למיכתב היושבים בערי‬
‫הפרזות הא קמ״ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז‬
‫אשכחן פרוז מוקף מנא לן סברא הוא‬
‫מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי‬
‫מוקף ואמר רבא בן כפר שחלך לעיר בין‬
‫כ ך ובין כ ך קורא עמחן מאי טעמא חאי‬
‫כבני חעיר בעי למקרי י ורבנן חוא דאקילו‬
‫על חכפרים >כהי שיספקו מים ומזון לאהיהם‬
‫שבכרכין הני מילי כי איתיה בדוכתיח אבל‬
‫כי איתיה בעיר כבני עיר בעי למקרי‬
‫איתיביה אביי בן כ ר ך שהלך לעיר בין כך‬
‫ובין כך קורא כמקומו בז כרך ם״ד באם עתיד‬
‫להזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר ולאו‬
‫תרוצי מתרצת תני קורא עמהן‪ :‬מהיכן‬
‫קורא אדם את המגילה וכו׳‪ :‬תניא רשב״י‬
‫אומר מכלילה ההוא א״ר יוחנן וכולן מקרא‬
‫אחד דרשו ותכתב אסתר המלכה ומרדכי‬
‫היחודי את כל תוקף מאן דאמר כולה‬
‫תוקפו ש ל אחשורוש ומאן דאמר מאיש‬
‫יהודי תוקפו ש ל מרדכי ומ״ד מאחר הדברים‬
‫האלה תוקפו ש ל המן ומ״ד מכלילה ההוא‬
‫תוקפו של נם רב הונא אמר מהכא ומה‬
‫ראו על ככה ומה הגיע אליהם מ״ד כולה‬
‫מה ראה אהשורוש שנשתמש בכלים של‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫‪4‬‬
‫ב‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫נ‬
‫ג‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫נ( ע ל‬
‫ובדיו‪.‬‬
‫הספד‬
‫ר״ת‬
‫פירש‬
‫שהליו שלנו הוא ליו גמור‬
‫של‬
‫אבל‬
‫והכי‬
‫עפציס לא הוי ליו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ פ ׳ ׳ א מהלכות‬
‫כו‬
‫מגילה הלכה י ט ו ש ׳ ׳ ע‬
‫א ״ מ ס י ׳ תרסח ס ע י ׳ ה ‪:‬‬
‫בז‬
‫ב‬
‫בכל כומבין בליו ובסס ומסיק‬
‫לבר של קיימא ומסיק‬
‫לאתויי הא‬
‫ומשני‬
‫במי‬
‫כתבו‬
‫ומלאצטריך‬
‫לאתרי מאי‬
‫לתנא רבי חייא‬
‫טריא‬
‫ועפצא‬
‫עפצא‬
‫לאתויי‬
‫בתר לתני ליו שמע‬
‫כשר‬
‫כח‬
‫ג‬
‫ד מיי׳ פ ״ נ שס הל׳‬
‫כט‬
‫ו‬
‫והאשכנזים השיבו לו להתס‬
‫מיירי במים ששרו בהן עפציס אבל‬
‫אותו שעשו מגוף העפצים ולאי הוא‬
‫טוב ומ״מ‬
‫נראה‬
‫שלנו‬
‫הוי‬
‫עיקר ליו‬
‫כלמשמע פ ר ק כל‬
‫היל‬
‫)צלה ד ף כ‪ (.‬לרבי אמי פלי‬
‫לליותא‬
‫ה ו מיי׳ פ ״ כ מהלכות‬
‫ל‬
‫מגילה‬
‫עשי! ד‬
‫שלנו‬
‫עפציס‪:‬‬
‫באותו‬
‫של‬
‫‪ p‬כ פ ר שהלך לעיר‬
‫בין‬
‫קורא‬
‫כ ך ובין כ ך‬
‫הלכה יא‬
‫סמג‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫סי׳‬
‫תרצא ס ע י ף ה ו ‪:‬‬
‫ל א ז ח מיי׳ שס הלכה ת‬
‫ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף ת ‪:‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫תוספות‬
‫ר״ת‬
‫ובלבד‬
‫שיהו כוי‬
‫מראש‬
‫התפר‪.‬‬
‫עיין‬
‫פירש‬
‫עמהם‪.‬‬
‫רש״י ואע״פ שקרא כבר ליום הכניסה‬
‫וקשיא למה יחזור רקרא שני פעמים‬
‫בכורות ל ף לט‬
‫תוספות‬
‫ע״א‬
‫שיהיו‬
‫ל״ה‬
‫משולשים ושס איתא מ ר א ש‬
‫ה ל ף ו כ ר יכן נ כ ו ן ‪:‬‬
‫קורטא‬
‫של ליו ובליק ביה לס שחור ובאותו‬
‫שייך‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫תרצ ס ע י ף ג ‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ובליק פירוש משבר חתיכה‬
‫שבירה ולא‬
‫סי׳‬
‫לעיקר‬
‫לפסול ס פ ר תורה הכתובה מליו של‬
‫לאותו‬
‫סי׳‬
‫תרסח ס ע י ף ה ‪:‬‬
‫ליו לא הוי מעפצא ומטעם זה רצה‬
‫עפציס‬
‫מיי׳ שס הלכה י‬
‫ט ו ר וש״ע א״מ‬
‫מרבריא‬
‫מינה‬
‫סי׳‬
‫תרצ ס ע י ף ג ‪:‬‬
‫משמע פ״ב דגיטין )גז״ש( ) ‪ 0‬לתניא‬
‫בכל‬
‫מיי׳ שס‬
‫טור‬
‫הלכה‬
‫ש ״ ע א״ח‬
‫ג‬
‫רש״־‬
‫)א(‬
‫מנא‬
‫ל״ה‬
‫א מ י נ א ל ה למשוס ההוא‪:‬‬
‫)ב(‬
‫תום׳ ל ״ ה על ה ס פ ר‬
‫וכו׳‬
‫ד ת נ ן בכל כותנין נ ל י ו‬
‫ובסס‬
‫ובכל‬
‫ובסיקרא‬
‫ל ב ר ‪ ) :‬ג ( ד ״ ה בן כ ס ר וכו׳‬
‫לחזור‬
‫שעחיל‬
‫י״ד‬
‫בליל‬
‫ואע״פ‪:‬‬
‫ומ״מ נראה לשפיר פ י ׳ רש״י לכיון‬
‫שהיה בעיר בלילה נעשה כבני העיר‬
‫ואע״פ‬
‫שעתיל לחזור »> )בו( בי״ל‬
‫שקרא‬
‫ואע״פ‬
‫הכניסה‬
‫ביוס‬
‫כלי שיספיקו מיס‬
‫ופטורים‬
‫שבכרכים‬
‫לאחיהם‬
‫ממגילה‬
‫היינו‬
‫לווקא כשאינם שוהים שם בליל י״ל‬
‫אלא ביום י״ל באים שם אבל כששוהיס‬
‫שם בליל‬
‫ארבעה עשר‬
‫ולאי‬
‫לינס‬
‫ובלבד‬
‫שיהו‬
‫כמו‬
‫שפרש״י‬
‫רש״י‬
‫א[‬
‫משילשין‬
‫התפר‬
‫נראה‬
‫ל״ה‬
‫וכוי‪.‬‬
‫מהר׳׳מ‬
‫והגיה‬
‫שיסו‬
‫שיהא‬
‫מראש‬
‫נ״ב‬
‫שי״ף‬
‫עיין‬
‫שהאריך‬
‫בלשון רש׳׳י פ ע מ י ם‬
‫ה ס פ ר תחת‬
‫בכורות‬
‫החפר‪.‬‬
‫לף‬
‫חוספוח ל ״ ה‬
‫משמע‬
‫כבני העיר אע״פ שקראו כבר‪:‬‬
‫משולשץ‪.‬‬
‫רנשבורג‬
‫להא‬
‫לאמרי׳ כפרים מקלימיס ליוס הכניסה‬
‫ומזון‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫לט‬
‫ע״א‬
‫שיהיו‬
‫וכו׳‬
‫כלגריו‬
‫סומריס‬
‫ועיין‬
‫ולנריהס‬
‫יעוש״ה‬
‫להכא‬
‫ולו׳יק‪:‬‬
‫שיהיה‬
‫׳ מראש התפר עד הגיד כמגיל לגיל‬
‫‪5‬‬
‫חבירו בין מלמעלה בין מלמטה והכי‬
‫נמי‬
‫משמע‬
‫ושם(‬
‫במכות ) ל ף ט‪:‬‬
‫גבי ערי מקלט דקאמר ושלשת שיהו‬
‫משולשין‬
‫לשכם‬
‫מדרום‬
‫ומשכם‬
‫שמע מינה‬
‫ולא כמו‬
‫בראש הדף‬
‫לחברון‬
‫לקדש‬
‫כמקדש‬
‫דמשולשין‬
‫שמפרשים‬
‫כממברון‬
‫לצפון‬
‫משמע‬
‫שישים‬
‫ובאמצעיתו‬
‫הכי‬
‫הגיד‬
‫ובסופו»‪:‬‬
‫שיור‬
‫בית המקהש על ככה משום דהשיב י> שבעים‬
‫שנין ולא איפרוק ומה הגיע אליהם דקטל ושתי ומ״ד מאיש יהודי מה‬
‫ראה מרדכי דאיקני בהמן על ככה >דשוי יינפשיה ע״ז ומה הגיע אליהם‬
‫דאתרהיש ניסא ומ״ד מאחר הדברים האלה מה ראה המן שנתקנא בכל‬
‫היהודים על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתהוה ומה הגיע אליהם‬
‫ו ת ל ו אותו ואת בניו על העץ ומ״ד מכלילה ההוא מה ראה אהשורוש להביא‬
‫את ספר הזכרונות על ככה דזמינתיה אםתר להמן בהדיה ומה הגיע אליהם‬
‫דאתרחיש ניסא ׳>א״ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי‬
‫משאר הקלפים למעלה או למטה או‬
‫האומר כולה ואפי׳ למאן דאמר ״׳מאיש יהודי יצריכח שתחא כתובח כולה‬
‫קצרה מהן ויש לה היכר לעצמה‪:‬‬
‫וא״ר חלבו אמר ר ב המא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת‬
‫ומתו‬
‫אגרת נקראת ספר ש א ם תפרה בהוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת‬
‫י שאם הטיל בה שלשה חוטי גיהין כשרה אמר ר ב נחמן ובלבד שיהו משולשין אמר רב יהוהה אמר‬
‫שמואל ׳המורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא אמר רבא ״לא אמרן אלא דלא מהםרא ומייתרא‬
‫פורתא אבל מחםרא ומייתרא פורתא לית לן בה לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה‬
‫מוסף רש״י‬
‫דאושכפי‪.‬‬
‫חרתא‬
‫ארמיצ״ט‬
‫אדרמיי״ט‬
‫דשוי‬
‫)שבת‬
‫קד‪>:‬‬
‫)גיטיז‬
‫יט‪.(.‬‬
‫ע ׳ ׳ ז ‪ .‬לאי‬
‫נפשיה‬
‫לאו ה ט לא הוה‬
‫מרלכי‬
‫והיה‬
‫כורע‬
‫מתגרה‬
‫גו‬
‫ומשחחוה‬
‫סא‪.!:‬‬
‫לו‬
‫הלכה‬
‫האומר‬
‫לקרות‪,‬‬
‫)סנהדרין‬
‫כולה‪.‬‬
‫ופליגי בה‬
‫במתני׳‬
‫כדברי‬
‫צריך‬
‫תנאי‬
‫) ל ס י ל יח‪.>:‬‬
‫ה‬
‫רבינו חננאל‬
‫חרתא‬
‫קלקנתום‪,‬‬
‫דאושכפי‪ .‬דפתרא‪ ,‬דמליח‬
‫‪9‬‬
‫וקמיח ולא עפיץ‪ .‬נייר‪,‬‬
‫מחקא‪ .‬באלו כולו לא‬
‫‪10‬‬
‫יצא‪ .‬עד שתהא כתובה‬
‫על העור ובדיו‪ .‬דגמר‬
‫כתיבה כתיבה‪] ,‬כתיב הכא‬
‫ותכתוב אסתר המלכה‬
‫וכתיב התם[ ויאמר להם‬
‫ברוך מפיו יקרא אלי את‬
‫לעזי רש״י‬
‫כל הדברים האלה ואני‬
‫ה‬
‫כותב על הספר בדיו‪.‬‬
‫גל׳׳ש ]גלי״ש[‪ .‬עפצים‬
‫ם ת נ " בן עיר שהלך‬
‫)גידולים טפיליים בעלה‬
‫לכרך ובן כרך שהלך לעיר‬
‫האלון(‪.‬‬
‫אם עומד לחזור ]למקומו‬
‫קורא[ במקומו‪ .‬אמר דכא‬
‫לא שנו בן כדך שהלך‬
‫לעיר קורא במקומו‪ ,‬אלא‬
‫הכהובה‬
‫שעתיד לחזור בלילי י״ד ונזדמן לו ונתעכב לו ולא חור‪ ,‬קורא בחמשה עשר כבני מקומו‪ .‬אבל אינו עתיד לחזור בלילי י״ד קורא עמהם‪ .‬דכתיב על כן היהודים הפרזים‪ ,‬למה לי עוד היושבים בערי הפרוות‪ ,‬לא בא אלא ללמד‬
‫דפרוז בן יומו קרוי פורז‪ .‬וכן מוקף )במקומו( ]בן יומו[ קרוי מוקף‪ .‬ירושלמי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר‪ ,‬בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם‪ .‬א( לפיכך שנינו אם עתיד לחוור‪ ,‬אם חזר הרי חזר ואם לא נעשה‬
‫מוקף‪ .‬אמר ר׳ יודן לית בן בן עיר שהלך לכרך‪ .‬אמר ר׳ יוסי אית כאן‪ ,‬בעתיד להשתקע‪ .‬כד‪ .‬נתברר הפירוש שפירשנו‪ .‬אמר רבה בן כפר שהלך לעיר בין עתיד להזור בכפר בין אינו עתיד להזור קורא עמדן בי״ד‪ ,‬דלא‬
‫תקינו ליה רבנן לאקדומי ליום הכניסה אלא כי איתיה בכפר אבל כי איתיה בעיר כבני העיר בעי למיקרא‪ .‬ומותיכ אבי׳ עליה‪ ,‬ומתריץ הכי בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן‪6] .‬יםקא[ מהיכן קורא ]אדם[ את‬
‫המגילה ויוצא בה‪ ,‬רבי מאיר אומר כו׳‪ .‬ואסיקנא והילכתא כדברי האומר את כולה‪ .‬אמירו משמיה דרב מגילה נקראת ספר‪ ,‬ללמד שאם תפרה בפשתן פסולה כספר תורה‪ .‬נקראת אגרת‪ ,‬שאם היטיל בה ]ג׳[ הכי גידין כשרה‪.‬‬
‫ובלבד שיהו משולשין‪ ,‬כלומר החוט כרוך זה אחר זה ג׳ פעמים‪ ,‬שלש שלש בשחי קצוות ושלש באמצע‪ .‬הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים‪ ,‬פירוש אם הן כולן כתובים שנכתבו מגילה ומגילת אסתר בכללן והן רוחב‬
‫היריעות הכתובות כולן מדה אחת‪ ,‬פסולה‪ .‬ואם מיחסרא או מייתרא‪ ,‬כגון שכל יריעא רחבה שלש זרתות והיריעות שכתובה בהן מגילת אסתר רחכן שלש זרתות וחצי זרת‪ ,‬או שתי זרתות וחצי‪ ,‬שנראת מגילה בפני עצמה כשרה‪.‬‬
‫א ( נראה דצ״ל כלימר ואין שנינו אס עתיד לחזור אס חזר הרי חזר ואס לא כוי‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫יט‪:‬‬
‫ל ב א מיי׳ פ״‪ 5‬מהלי‬
‫מגילה הלכה ח סמג‬
‫עשי! ד טיש״ע א׳׳ח סי׳‬
‫חרצא סעיף ח‪:‬‬
‫ל ג ב מיי׳ ס״ט מהל׳ סייח‬
‫הלכה יד סמג עשין כה‬
‫טוש״ע י״ד סי׳ רעח סעיף‬
‫א ןוטיש״ע א״ח סי׳ חרצא‬
‫סעיף זן‪:‬‬
‫ל ד ג מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מגילה הלכה כ סמג‬
‫עשין ד טוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫תרפט סעיף נ‪:‬‬
‫לה ד מיי׳ פ״א מהלכוח‬
‫ז‬
‫ברכות הלכה‬
‫ןטיש״ע א״ח סי׳ קפה‬
‫סעי׳ ב!‪:‬‬
‫שיור‬
‫נר מצות‬
‫חוץ‬
‫הקורא למפרע פרק שני מגילה‬
‫התפר‬
‫הלכה‬
‫למשה‬
‫במגילה‬
‫מסיני‪ .‬נראה דאף‬
‫ובשאר‬
‫ומחו לה אמוחא‪ .‬לאחר שאמר שמועה זו הכה על קדקדה כלומר‬
‫ספרים בעינן שיור התפר כיון דטעמא הוי כדי שלא יקרע‪:‬‬
‫סתר מקצתה ואמר לא אמרו אלא בצבור‪ :‬שיור החפר‪ .‬כשתוסרין‬
‫מהרש‪ .‬סתם חרש י( הוי אינו שומע ואינו מדבר אבל חרש‬
‫יריעות של ס פ ר תורה לחברן יחד משיירין בתפר למעלה ולממה‪:‬‬
‫דבריו‬
‫ומתו לה אמוחא‪ .‬לאחר שאמרה הכה על מוחה כלומר חזר וסתר‬
‫דהכא‬
‫מדבר הוא מדקרי‬
‫המגילה‬
‫ופקח הוא לכל‬
‫חוץ מדבר זה שצריך שישמיע לאזנו‪:‬‬
‫ורבי‬
‫יהודה‬
‫מכשיר‪ .‬קשה באיזה‬
‫קטן מ י י ד אי בלא‬
‫לחינוך מאי‬
‫טעמא‬
‫דרבי‬
‫הגיע‬
‫יהודה‬
‫דמכשיר והא א מ ד נ ן בסוף פ ׳ בתרא‬
‫דראש‬
‫מסורת הש״ם‬
‫שאינו‬
‫השנה <לף כט‪ (.‬כל‬
‫מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי‬
‫חובתן ואי הגיע לחינוך מאי טעמא‬
‫דרבנן דפסלי והלא כל האחרים‬
‫נמי‬
‫אין חייבין אלא מדרבנן וא״כ קשיא‬
‫אמאי לא א מ ד נ ן דאחי דרבנן ומפיק‬
‫ואמר לאו הלכה למשה‬
‫הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו‬
‫הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא‬
‫יצא א״ר הייא בר אבא א״ר יוהנן הקורא‬
‫במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא‬
‫ב צ ב ו ר שנו ואמר רבי‬
‫ומהו לה אמוהא‬
‫הייא בר אבא א״ר יוהנן שיור התפר הלכה‬
‫למשה מםיני ומהו לה אמוהא ולא אמרו‬
‫א ל א כדי שלא יקרע ואמר רבי חייא בר‬
‫אבא א״ר יוהנן אלמלי נשתייר במערה‬
‫שעמה בה משה ואליהו כמלא נקב מחט‬
‫סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה‬
‫שנאמר כ י לא יראני האדם והי ואמר ר׳‬
‫הייא בר אבא א״ר יוהנן מאי דכתיב‬
‫ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה׳ עמכם‬
‫בהר >מלמד שהראהו הקב״ה למשה דקדוקי‬
‫תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין‬
‫להדש ומאי ניהו מקרא מגילה‪ :‬מתני׳ י הכל‬
‫כשרין לקרות את המגילה הוץ מהרש שוטה‬
‫וקטן ר׳ יהוהה מכשיר בקטן‪ :‬נמ׳ מאן‬
‫תנא הרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה‬
‫ר׳ יוסי היא דתנן ״הקורא את שמע ולא‬
‫השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא‬
‫וממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא דלמא‬
‫רבי יהודה היא ולכתהלה הוא דלא הא‬
‫דיעבד שפיר דמי לא סלקא רעתך דקתני‬
‫חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן‬
‫דיעבד נמי לא אף ח ר ש דיעבד נמי לא‬
‫ודלמא חא כדאיתא ותא כדאיתא מדקתני‬
‫סיפא רבי יהודח מכשיר בקט? מכלל דרישא‬
‫לאו ר׳ יהודה היא יא( ודלמא כולה ר׳‬
‫יהודה היא מי דמי רישא לפסולה וסיפא‬
‫לכשירה ודלמא כולה ר׳ יהוהה היא ותרי‬
‫גווני קטן קתני לח וחמורי מיהםרא והכי‬
‫קתני הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ‬
‫מחרש שוטה וקטן בד״א בקטן שלא הגיע‬
‫לחינוך אבל בקטן שחגיע לחינוך אפילו‬
‫לכתהלה שר׳ יחודח מכשיר בקטן במאי‬
‫אוקימתא כר׳ יהוהה ודיעבד אלא הא דתני‬
‫)ר׳( יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש‬
‫המרבר ואינו שומע תורם לכתהלה מני‬
‫אי רבי יהוהה דיעבד אין לכתחלה לא אי‬
‫רבי יוסי דיעבד נמי לא ואלא מאי ר׳ יהודה‬
‫ואפי׳ לכתהלה אלא הא ׳־׳דתניא י לא יברך‬
‫אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני‬
‫לא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר׳ יהוהה אפי׳‬
‫לכתהלה אי ר׳ יוםי אפי׳ דיעבד נמי לא‬
‫‪8‬א‬
‫‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אמר ר• יוחנן הקורא‬
‫במגילה הכתובה כין )גרנות ד ף כ ‪ :‬ושם( דבן מברך לאביו‬
‫שהוא קטן ויוצא בברכתו‬
‫הכתובים לא יצא‪ .‬ומחו אע״פ‬
‫לה אמוחה לא אמרו‬
‫ומוקי לה התס כגון שאכל האב כזית‬
‫לא יצא אלא בצבור‪.‬‬
‫שמע מינה קורין אותה או כביצה דהוי שיעורא דרבנן ואתי‬
‫ביהיד‪ ,‬כרב‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ושיור קטן שחיובו דרבנן ומפיק האב שלא‬
‫התפר‪ ,‬פי׳ שיניה כמו‬
‫אכל אלא שיעורא דרבנן ואמאי לא‬
‫אצבע ועוד בתהילתןה[‬
‫ואתר כך יתפור בגדין‪ ,‬א מ ד נ ן כן במגילה וכן בפ׳ לולב הגזול‬
‫הלכה למשה מסיני היא‪) .‬סוכה ד ף לח‪ :‬ושם( דאמר אין קטן‬
‫ואוקימנא כדי שלא יקרע‪.‬‬
‫ואמר ר׳ יוחנן אילמלא מוציא ]בקריאת הלל[ ועונין אחריו‬
‫שנא‬
‫נשתייר במערה שעמדמה <> שהן אומרים מאי‬
‫בה משה ואליהו כמלוא מברכת המזון וי״ל דלעולס מ י י ד‬
‫מחט נקב סידקית‪ ,‬לא‬
‫יכלו לעמוד מפני האורה‪ .‬בקטן שהגיע לחינוך ואפ״ה פסלו‬
‫רכתיב כי לא יראני האדם רבנן משוס דמגילה ליכא חיובא‬
‫וחי‪ .‬ומאי דכתיב ועליהם‬
‫אפילו בגדולים אלא מדרבנן וקטן‬
‫ככל הדברים‪ ,‬דייקינן מן‬
‫עליהם‪ ,‬מלמד שהראהו אין מחרב אלא מדרבנן אפילו בשאר‬
‫בסיני‬
‫הק׳ב״ה למשה‬
‫מצות ובגדול ליכא אלא חד דרבנן‬
‫דקדוקי תורה ודקדוקי‬
‫במגילה שהרי בשאר מצות הוא חייב‬
‫סופרים ומה שעתידין‬
‫לאודי׳ ולא אתי מרי דרבנן ומפיק‬
‫לחדש ומאי ניהו מקרא‬
‫מגילה‪ .‬י ר ו ש ל מ י וזכרם חל לרבנן אבל ההיא לבהמ״ז מ י י ד‬
‫לא יסוף מזרעם‪ ,‬מיכן‬
‫שקבעו להם חכמים שהקטן אכל כלי שביעה להוי חיובא‬
‫מסבת‪ .‬מ ת נ " הכל כשרץ לאורייתא וליכא אלא חל לרבנן ומפיק‬
‫לקרוא את המגילה חוץ האב שלא אכל אלא שיעורא לרבנן‬
‫מהרש שוטה וקטן‪ ,‬ר׳‬
‫יהודה מכשיר בקטן‪ .‬מאן ומ״מ קשיא דקאמדנן י( לרב ששת‬
‫תנא חרש אפילו דיעבד ורב יוסף אמרי אגלתא בלילי פסחים‬
‫לא‪ ,‬ואוקמה רב מתנה לר׳‬
‫ומוציאין האחרים משוס לסבלי מצה‬
‫יוסי‪ ,‬דתנן הקורא את שמע‬
‫ולא השמיע לאזנו יצא‪ ,‬ר׳ בזמן הזה דרבנן ולפי מה שפירש׳‬
‫יוסי אומר לא יצא‪ .‬פירוש קשה היכי אתו אינהו דהוו תרי דרבנן‬
‫כיון שלא שמע הריהו‬
‫דהא סומא פטור מלומר האגדה‬
‫כחרש לפיכך ]לא יצא[‪,‬‬
‫ואמרינן ודילמא מתניתין ומפקי האחרים לחייבים מיהא דרבנן‬
‫ר׳ יהודה היא ולכתחילה‬
‫וי״ל‬
‫וליכא בהו אלא חד דרבנן‬
‫הוא דלא‪ ,‬הא ריעבד שפיר‬
‫דמי‪ .‬ודחינן קתני הרש דסומא עדיף מקטן שהרי נחחייב כבר‬
‫בהדי שוטה דשמעינן‬
‫מדאוריימא משא״כ בקטןי<(‪:‬‬
‫מינה חרש דומיא דשוטה‪,‬‬
‫מה שוטה דיעבד פסול‬
‫משוס‬
‫ו ד ל מ א ר׳ יהודה היא‪.‬‬
‫אף חרש נמי כן‪ .‬ואמרינן‬
‫כרבי‬
‫התם‬
‫דפסיק‬
‫ודילמא הא כדאיתיה והא‬
‫כדאיתיה‪ ,‬כלומר אע״פ יהודה דחיק לאוקומי מתני׳ כוותיה‪:‬‬
‫ששנאם כאחד כל אחד יש א ל א הא דתניא ל א יברך אדם‬
‫לו דרך‪ .‬ודחינן מדסיפא‬
‫בלבו‪.‬‬
‫המזון‬
‫ברבת‬
‫ר• יהודה ומכשיר בקטן‪,‬‬
‫רישא דפסיל בקטן לאו קשיא היכי מדמינן ברכת המזון‬
‫ר׳ יהודה היא‪ ,‬דאם כן‬
‫לקריאת שמע בשלמא מגילה איכא‬
‫קש־א דר׳ יהודה אדרי‬
‫יהודה‪ .‬ופרקינן כולה ר׳ למימר לסבר כמאן דאמר דצדך‬
‫יהודה היא ותרי גווני קטן‪ ,‬בקריאת שמע השמעת אוזן וסבר‬
‫רישא בקטן שלא הגיע‬
‫לתקינו רבנן מגילה כעין לאורייתא‬
‫לחינוך‪ ,‬והוא כדתנן בפרק‬
‫יום הכיפורים תינוקות אין אבל ברכת המזון דהוי לאורייתא‬
‫מענין אותן)לשעות( כיום ולא כתיב ביה שמע מנלן לתקן ביה‬
‫הכיפורים אבל מחנכין‬
‫דרבנן דהכי נמי א מ ד נ ן פ ׳ מי שמתו‬
‫ב‬
‫‪S‬‬
‫‪S‬‬
‫‪S‬‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫נ‬
‫‪:‬‬
‫דצדך‬
‫שישמיע‬
‫לאזנו ויש‬
‫לומר‬
‫דהיס‬
‫מסיני‬
‫אלא חכמים אמרו‪ :‬כדי שלא יקרע‪.‬‬
‫שאס אינו‬
‫כשהוא‬
‫משייר‬
‫מהדקו‬
‫נקרע אבל‬
‫מהדק‬
‫לספר‬
‫עכשיו‬
‫בחזקה‬
‫והוא‬
‫תורה‬
‫מהדקו‬
‫כשהוא‬
‫בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להיקרע‬
‫מלהדקו יותר‪:‬‬
‫מונע‬
‫בה משה‪.‬‬
‫שנאמר‬
‫כשעבר‬
‫מערה‬
‫שעמד‬
‫הקב״ה‬
‫לפניו‬
‫ושמתיך בנקרת הצור )שמות‬
‫לגן ואליהו אף הוא ע מ ד‬
‫באותה‬
‫לפניו‬
‫שנאמר‬
‫מערה‬
‫הקב״ה‬
‫ועבר‬
‫ויבא שס אל המערה וגוי ויאמר צא‬
‫ועמדת בהר וגו׳ והנה ה׳ עובר וגו׳‬
‫)מלטס א י‬
‫ט (‬
‫‪ :‬ה>מתט סידקית‪ .‬שלנו‬
‫שהיא דקה ותופרין בה סדקי בגדים‬
‫‪8‬‬
‫ו י ש מחט אחרת גסה שנקראת מחט‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ויאמר ל א תוכל‬
‫לךאית א ת פני כי לא‬
‫יראני האדם וחי‪:‬‬
‫שמות לג כ‬
‫‪ .2‬ויתן יי אלי א ת שני‬
‫לוחת האבנים כתבים‬
‫באצבע אלז־זים ועליהם‬
‫כ כ ל הדברים אשר דבר‬
‫י; עמכם בהר מתוף‬
‫האש ביום הקהל‪:‬‬
‫דברי• ט י‬
‫של שקאין‪ :‬אלמלי נשתייר בה נקב‪.‬‬
‫כפי מחט כשעבר עליהן הקב״ה כמו‬
‫שנאמר‬
‫ושכותי כפי עליך עד עברי‬
‫גליון הש״ם‬
‫גמרא‬
‫בצבו״ שנו‪ .‬עי׳‬
‫!שמית לג>‪ :‬דקדוקי תורה‪ .‬ריבויין לעיל דף ה ע״א תו׳ ד״ה‬
‫אמין וגמין מיעוטין אכין ורקין‪ :‬היה עונדא‪ :‬ר ש ״ י ד׳יה‬
‫מחט סדקית וכו׳ ויש‬
‫דקדוקי סופרים‪ .‬שדקדקו האחרונים מחט א ח י ת ‪ .‬במתני׳ דשנת‬
‫דף קכנ ע״‪ :5‬ת ו ם ׳ ד״ה‬
‫מלשון משנת הראשונים‪ :‬לא יצא‪.‬‬
‫דיעבד הוא‪ :‬וממאי‪ .‬דחון מחרש ודי" מכשיר יכו' ולא אתי‬
‫ת ‪ -‬דרבנן‪ .‬עיין לקמן דף‬
‫דקאמר מתני׳ אפי׳ בדיעבד קאמר כד ע״א תוס׳ ד״ה אבל‪:‬‬
‫בדיעבד‪ :‬ב א ״ ד וי״ל דכומא עדיף‪.‬‬
‫דפסל‬
‫ו ר ׳ יוסי היא‬
‫עיין לקמן דף כד ע״א‬
‫ולכתתלה הוא דלא‪ .‬ובהא איכא‬
‫תיס׳ ד״ה מי שלא ראה‪:‬‬
‫למימר דאפי׳ ר ׳ יהודה מודה דהא תוכי דייה ורלמא די״‬
‫לא שמעינן ליה דפליג אלא בדיעבד‪ :‬היא משוס דפסיק‪ .‬כעין‬
‫זה שכת דף לו ע׳׳א תיס׳‬
‫ור׳‬
‫מדסיפא ר ב י יהודה‪ .‬דקתני‬
‫דייה לעולס‪:‬‬
‫יהודה מכשיר בקטן‪ :‬לא דמי רישא‬
‫לפסולה וסיפא להכשירה לא גרסינן‬
‫יתירא הוא‪ .‬אלא הכי‬
‫ליה דלישנא‬
‫גרסינן ודלמא ר ב י יהודה היא ותרי‬
‫גווני קטן ותסורי מיתסרא כוי הכל‬
‫כשירין‬
‫מחרש‬
‫לקרות את‬
‫שוטה‬
‫והא כדאיתא חרש‬
‫אפילו‬
‫הגיע‬
‫המגילה‬
‫וקטן‪ .‬הא‬
‫בדיעבד‪:‬‬
‫כדאיתא‬
‫לכתחילה‬
‫בד״א‬
‫תו;‬
‫ושוטה‬
‫בקטן‬
‫תשע ובן עשר‬
‫כדאמרינן‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( נמ׳ לאו ר׳ יהודה היא‬
‫ןודלמא טלה יכי׳ לכשירהן‬
‫תא״מ ינ״כ רש״י לא גרס‬
‫ליה‪ ) :‬ב ( תום׳ דייה ור׳‬
‫יהודה יכו׳ אתריו מה‬
‫שהוא אומר‪:‬‬
‫שלא‬
‫לתינוך‪ .‬לחינוך מצות כגון‬
‫בן‬
‫ביומא‬
‫מוסף רש״י‬
‫במאי מאן תנא חרש דיעבד‬
‫בתרא <לף פ כ ‪: ( .‬‬
‫בפרק‬
‫נמי לא‪ .‬לקחני גני שיטה‬
‫אוקימהא כרי יהודה‪ .‬ואשמעת לן‬
‫דכי‬
‫אמר רבי‬
‫יצא‬
‫לאזנו‬
‫יהודה בלא‬
‫בדיעבד‬
‫השמיע‬
‫ולא‬
‫קאמר‬
‫לכתחילה‪ :‬אלא הא דתניא כוי תורם‪.‬‬
‫ואע״פ‬
‫שהוא צריך לברך ואין אזניו‬
‫שומעות הברכה שהוא מוציא מפיו‪:‬‬
‫אלא מאי‪ .‬בעית למימר דרבי יהודה‬
‫דאמר בלא השמיע לאזנו יצא אפילו‬
‫לכתחילה כי היכי דתיקוס הא ד ר ״ י‬
‫בריה דר״ש בן פזי אליביה והאי דקא‬
‫מיפלגי‬
‫בדיעבד‬
‫יוסי‪ :‬אלא הא‬
‫לעולם‬
‫ליה‬
‫הוא‬
‫א( ]עי׳ ברכות ה‪ .‬ועי׳ פירוש‬
‫על זה בהקדמת התר״טן‪,‬‬
‫ב ( ברטת טו‪ .‬ןערטן ג‪:‬ן‪,‬‬
‫ג ( ג׳׳ז שם‪ .‬לעיל יז‪,:‬‬
‫ד( כרכות טג‪ ,‬ה( ]דייה מחט‬
‫אלמלי[‪,‬‬
‫אתרי ד״ה‬
‫ו( [תרומות פ״א מ׳׳בן‪,‬‬
‫!(]פסחים קטז‪:‬ן‪ ,‬ח(ןיע״ע‬
‫חוס׳ לקמן כד‪ .‬ד״ה אבל‬
‫וד״ה מי ותוכן׳ עירובי! צו‪.‬‬
‫דייה דלמא[‪,‬‬
‫להודיעך כחו‬
‫דר׳‬
‫דתגיא כו׳‬
‫מני‪:‬‬
‫לעולם‬
‫דגמרינן‬
‫ברכת‬
‫המזון‬
‫מקריאת‬
‫שמע‪:‬‬
‫ולא‬
‫אותן קודם שנה ושתים כדי )רגילים( ]להרגילם[ למצוות‪ .‬ואמר ר׳ יוחנן בן עשר בן י״א מהנכץ אותן לשעות כוי‪ .‬ולפיכך פסול‪ .‬אבל סיפא דקתני ר• יהודה מכשיר בקטן‪ ,‬הוא קטן ושלא( ןשןהגיע לחינוך‬
‫מבן ״יא שנה ולמעלה ולפיכך אמר כשר ואפילו לכתחילה כשר‪ .‬ודחינן במאי אוקימתא למתניתץ כרי יהודה‪ ,‬ורישא כולה דיעבד אץ לכתחילה לא‪) ,‬ר׳( א׳לא הא דתני חרש המדבר ואינו שומע חורם‬
‫לכתחלה מני‪ ,‬הא ר׳ יהודה דאיעבד מכשיר אבל לכתחילה לא ור׳ יוסי לא לכתחילה ולא דיעכד מכשיר‪ ,‬הא דקתני תורם לכתתלה מני היא‪ .‬וקשיא לן אי הכי היה לו להקשות אי הכי ליתני ר׳ יהודה‬
‫מכשיר כקטן ובחרש‪ .‬ופרקינן חרא מתרתי מותיב ליה‪ .‬ומתמהינן ואלא מאי הא דתני חרש תורם לכתחילה ר׳ יהודה היא‪ ,‬אלא הא דתניא לא יברך אדם לכתחילה ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא כוי‪.‬‬
‫מסורת הש׳ים‬
‫הקורא למפרע פרק שני מגילה‬
‫א( ]צ׳׳ל תניא[‪ ,‬ב( ]תוספתא‬
‫פ׳׳נ[‪ ,‬ג( ]סנהדרין גנ‪,[:‬‬
‫ד( ]תוספתא פ״נ[‪ ,‬ה( ]פרה‬
‫סוף פי״‪ ,[3‬י( לעיל ד‪,.‬‬
‫ז( ]מצורע מכלתא דזניס‬
‫סרק ח[‪ ,‬ח( ]לף עג‪.‬ן‪,‬‬
‫מ( ]ועיי תוס׳ יגמות מו‪:‬‬
‫ל״ה לאין[‪ ,‬י( ]בסנהלרין‬
‫לל‪ :‬ועי׳ תוסס׳ שס ל״ה‬
‫לכתינ וגמר מריק מ‪ .‬ל״ה‬
‫נפקא ותוס׳ ונמיס קיז‪ .‬ל״ה‬
‫והתורה[‪ ,‬נ( ףנמות ענ‪,[:‬‬
‫ל( ]ועיי תוס׳ יבמות ענ‪:‬‬
‫דייה אין יתוס׳ קדושין כט‪.‬‬
‫ד׳׳ה אותו[‪,‬‬
‫למולם ר' יהודה‪ .‬ואפי׳ לכתחילה מכשיר ומתני׳ רבי יוסי היא ואפי׳‬
‫ז אלא כיום‪ .‬קשיא להמנן במסכת פרה‬
‫ו ל א טובלי! ילא‬
‫דיעבד לא‪ :‬והאי‪ .‬דתורס לכתחילה ר׳ יהודה‪ :‬והאי‪ .‬דברהמ״ז‪:‬‬
‫<פי״נ משנה י״א( אין מדבלין האזוב בלילה ומזין ביוס אבל‬
‫דרכיה‪ .‬משמו של ר׳ אלעזר בן עזריה אמרה שצריך להשמיע והאי‬
‫הוא עצמו טובל בלילה ומזין עליו ביוס והכא אמדנן דצריך לטבול‬
‫לישנא משמע לכחחילה אבל דיעבד יצא‪ :‬והשתא דאתית להכי‪.‬‬
‫ביום ופר״ת דשתי טבילות הן אחת לפני ההזאה כדי לקבל ההזאה‬
‫לאשמועינן הא פלוגתא דר׳ יהודה‬
‫ואותה הויא בלילה כדתנן במסכת‬
‫ור״מ‪ :‬אפי׳ תימא ר׳ יהודה‪ .‬דאמר‬
‫יבמוח )דף מו‪ >:‬ואחח לאחר ההזאה‬
‫לעולם ר׳ יהודה ואפי׳ לכתהילה ולא קשיא‬
‫בק״ש יצא דיעבד אין לכתחילה לא‬
‫והיינו ההיא דכחיבא בקרא וההיא‬
‫הא דידיה הא דרביה דתניא ר׳ יהוהה אומר‬
‫וממני׳ נמי לכתתילה הוא דפסלה‬
‫הויא ביממא והכי נמי משמע פ״ב‬
‫משום ר״א בן עזריה הקורא את שמע צריך‬
‫לחרש ור׳ יהודה היא והך דברכת‬
‫דכריתומ )דף ט‪ (.‬דאיכא טבילה לפני‬
‫ש מ ע ישראל ה׳‬
‫שישמיע לאזנו שנאמר‬
‫המזון נמי ר׳ יהודה היא ודק שיא‬
‫ההזאה דקאמרינן מה אבותיכם לא‬
‫אלהינו ה׳ אהד השמע לאזניך מה שאתה‬
‫לך הא דיהודה בריה דר׳ שמעון בן‬
‫נכנסו לברית אלא במילה וטבילה‬
‫תורה אור השלם‬
‫ץ‬
‫‪ .1‬שבלע ישראל‬
‫אלהינו ין אחד‪:‬‬
‫דברים ו ד‬
‫‪ .2‬והיו הדברים האלה‬
‫אשר אגבי מצוף היום‬
‫דברים ו ו‬
‫על לבבף‪:‬‬
‫‪ .3‬והןמים ה א ל ה נזכרים‬
‫ונעשים בכל דור ודור‬
‫משפחה ומשפחה מדינה‬
‫ומדינה ועיר ועיר וימי‬
‫הפורים ה א ל ה ל א יעברו‬
‫מתוף היהודים וזכרם‬
‫ל א יםוף מזרעם‪:‬‬
‫אסתר ט כת‬
‫‪ .4‬וביום השמיני ימול‬
‫בשר ערלתו‪:‬‬
‫ויקרא יב ג‬
‫‪ .5‬והזה הטהיר על‬
‫הטמא ביום השלישי‬
‫וביום השביעי וחטאו‬
‫השביעי וכבס‬
‫ביום‬
‫בגךיו ורחץ במים וטהר‬
‫במדבר יט יט‬
‫בערב‪:‬‬
‫‪ .6‬זאת תורת הזב ואשר‬
‫ת צ א ממנו שכבת זרע‬
‫לטמאה בה‪:‬‬
‫ויקרא טו לב‬
‫ד‪ .‬בל המשכב אשר‬
‫תשכב עליו כ ל ימי זובה‬
‫כמשכב נדחה יהיה לה‬
‫וכל הכלי אשר תשב‬
‫עליו טמא יהיה כטמאת‬
‫ויקרא טו כו‬
‫נדתה‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫תום׳ ד״ה ולא טוכלץ‬
‫וכו׳ וגם צרי׳ טבילה‬
‫לאחריה‪ .‬עי׳ חגיגה דף כג‬
‫ע״א תיס׳ ד״ה עשאוהו‪:‬‬
‫ב א ״ ד דאי לפנ־ ההזאה‬
‫לטבול‬
‫מותר‬
‫היאך‬
‫ביוה׳׳ב‪ .‬עי׳ שבת דף קיא‬
‫ע׳׳א תוס׳ ד׳׳ה לא ס״ד‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫משום‬
‫דכתיכ‬
‫כל‪:‬‬
‫) כ ( תוכי דייה ולא טובלין‬
‫וכו׳ הזב והזבה וטמא מת‬
‫טובלין‬
‫כדרכן‬
‫הספורים‬
‫ר׳ יוסי אומר‪:‬‬
‫ביום‬
‫מוםף רש״י‬
‫ולשנותה‬
‫ב י ו ם ‪ .‬זכר לנס‬
‫שהיו זועקין בימי צרחן יוס‬
‫ולילה )לעיל ד‪.!.‬‬
‫מ ז י‬
‫‪1‬‬
‫פזי מני לא ר׳ יהודה ולא ר׳ ייסי‬
‫ר׳ימ היא דמכשר לכתחילה‪ :‬מן‬
‫המתיר‪ .‬ר׳ יהודה שקרית לפניו‬
‫הדברים השתא דאתית להכי אפילו תימא‬
‫הוא המתיר את הקטן ואין לך להביא‬
‫רבי יהודה כרביה סבירא ליה והא דתני‬
‫ראיה ממנו שהרי רבים חולקין עליו‪:‬‬
‫יהודה בריה דר׳ שמעון בן פזי ר״מ היא‪:‬‬
‫מתני׳ ולא טובלין‪ .‬משיגיע שביעי‬
‫ר׳ יהוהה מכשיר בקטן‪)> :‬התניא( >א״ר‬
‫אומרים‬
‫לזב ולטמא מת אין‬
‫יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי‬
‫משחשיכה בכניסת שביעי ראוי לטבול‬
‫אע״ג דלילה תחילת יוס היא הכא יוס‬
‫טרפון וזקנים בלוד אמרו לו ״אין מביאין‬
‫בעינן אבל משעבר היום מותר‬
‫ראיה מן הקטן תניא אמר רבי ייקטן הייתי‬
‫לטבול בלילה‪ .‬ובגמרא יליף לה‬
‫וקריתיה למעלה מרבי יהודה אמרו לו אין‬
‫לכולהו‪ :‬וכן שומרת יום כנגד יום‪.‬‬
‫מביאין ראיה מן המתיר ולימדו ליה אין‬
‫בגמרא מפרש מאי שנא דנקט להא‬
‫מביאין ראיה מן הקטן חדא ועוד קאמרו ליה‬
‫תו באנפי נפשה הא תנא ליה אין‬
‫הדא הקטן היית ועוד אפילו גדול היית‬
‫טובלין‪ :‬עד הנן החמה‪ .‬שיצא מספק‬
‫‪ ,‬אין‬
‫אין מביאין ראיה מן המתיר‪:‬‬
‫לילה‪ :‬וכולן שעשו כוי‪ .‬דמעלות‬
‫השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל‬
‫קורין את המגילה ו ל א מלין ו ל א טובלין‬
‫בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ‬
‫ו כ ן שומרת יום כנגד יום לא‬
‫י ולא מזין‬
‫החמה‪ :‬גמ׳ כי קתני‪ .‬עד שתהא‬
‫י וכולן ש ע ש ו‬
‫תטבול עה שתנץ ההמה‬
‫הנץ החמה אדיוס אקרייה שניה‬
‫נמ׳ מנלן‬
‫עמוד השחר כשר‪:‬‬
‫משעלה‬
‫וקאמר שיהא של יום ביוס‪ :‬ואיתקש‬
‫דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים‬
‫טכילה‪ .‬דכתיב בסיפיה ורחץ במיס‬
‫ביום אין בלילה לא לימא תיהוי תיובתא‬
‫וה״ה לזב וזבה‪ :‬ה״ג פשיטא מאי‬
‫דר׳ יהושע בן לוי י׳דאמר ריב״ל הייב אהם‬
‫שנא שומרת יום כנגד יום כוי‪:‬‬
‫שומרת יום כנגד יום‪ .‬לאחר שכלו‬
‫לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום‬
‫שבעה ימי נדה נכנסין י׳׳א יום‬
‫כי קתני אדיום‪ :‬ולא מלין וכו׳‪ :‬דכתיב‬
‫הקרויין ימי זיבה שאס תראה בהן‬
‫וביום השמיני ימול‪ :‬ולא טובלין ולא מזין‬
‫ג׳ ימים רצופין ה ד היא זבה וטעונה‬
‫וכו׳‪ :‬הכתיב והזה הטהור על הטמא ]וגו׳[‬
‫ספירת שבעה וקרבן ואס תראה יום‬
‫ביום השביעי ואיתקש טבילה להזיה‪ :‬וכן‬
‫אחד שומרת יום למחרת וטובלת‪.‬‬
‫שומרת יום כנגד יום לא תטבול ע ד שתנץ‬
‫ומקראי יליף לה בתורת כהניסי( ומייחי‬
‫ההמה וכו׳‪ :‬פשיטא מ״ש שומרת יום כנגד‬
‫לה בשמעתא בתריימא דמסכת נדהי׳(‪:‬‬
‫תיהוי‪ .‬הך ראיה של זבה כראיה‬
‫יום מכל חייבי טבילות איצטריך םלקא העתך‬
‫ראשונה של זב דאיתקש לבעל קרי‬
‫אמינא תיהוי כראיה ראשונה ש ל זב וראיה‬
‫דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא‬
‫ראשונה של זב איתקש לבעל קרי דכתיב‬
‫ממנו שכבח זרע חדא זיבה כתיב‬
‫זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת‬
‫הכא והיינו ראיה ראשונה ואשר‬
‫זרע מה בעל קרי טובל ביום האי נמי‬
‫תצא ממנו שכבת זרע היינו בעל‬
‫מצי‬
‫לא‬
‫ב־ממא‬
‫והא‬
‫ביומיה‬
‫ליטבול‬
‫קרי‪ :‬משום דכחיב יהיה גרסינן‪.‬‬
‫כ ל ימי זובה כמשכב‬
‫טבלה <*> דכתיב‬
‫כל ימי זוב טומאתה כמשכב נדתה‬
‫יהיה לה והך קרא בראיית שומרת‬
‫נהתה יהיה לה בליליא מיהת ליעביד מקצת‬
‫יום כנגד יום קאי מרבוי כל ימי‬
‫שימור ותיטבול קמ״ל כיון הבעיא םפ״;~־־‬
‫דרשינן לה במסכת נדה <לף עג‪(.‬‬
‫ספירה‬
‫ואמרינן התם יהיה לה מלמד שסופרת אחד לאחד קצמ מיום‬
‫)פסחים דף סה‪ :‬יהיאך ה‬
‫המחרת‪ .‬הלכך בלילה מיהת תטבול דעבדה קצת שימור‪:‬‬
‫ועכשיו הוא טוב; ‪:‬שמיי׳‬
‫מוציא‬
‫היום‬
‫מפיך ר״מ‬
‫על‬
‫לבבך‬
‫אומר‬
‫אהר‬
‫‪2‬‬
‫א ש ר אנכי‬
‫כוונת‬
‫הלב‬
‫מצוך‬
‫הן‬
‫א‬
‫הן‬
‫נ‬
‫מתני‬
‫כ‬
‫א‬
‫ג‬
‫ה‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫) א ( גט׳ לא מצי טבלה‬
‫כ‪.‬‬
‫קמ״ל‬
‫דכתיב‬
‫הכפוריפ וצ״ל שקיבל י־~ז‬
‫וביום השמיני ימול‪ .‬קשיא דבפרק ר׳ אליעזר אומר אס לא הביא‬
‫)שינת‬
‫דף‬
‫קל‪:‬‬
‫ומבן שמונת ימים לריש ולא בלילה ותניא התם כוותיה לרבי יוחנן וי״ל ־הכא מ־‬
‫‪1‬‬
‫והקשה ה״ר אפרים כיון למילה אינה בלילה אס כן הויא מצות עשה שהזמן גרמא שהלשיס‬
‫לקלושין )דף כט‪ .‬ושס> קרא לאוחו לומר לאשה אינה חייבת למול תיפוק ליה למצוח ע‪!.‬ה ‪-‬‬
‫אמינא להאי לנשים פטורומ ממצוח עשה שהזמן גרמא היינו היכא לליכא כרת לומיא י־י‬
‫‪;,‬‬
‫והרצאת דמים והרצאת דמים נפקא‬
‫לן מויזרוק את הדס וטבילה נפקא‬
‫לן משוס דגמירי דאין הזאה בלא‬
‫טבילה לפניה כדי לקבל ההזאה‬
‫והזאמ פרה במקום אומה הזאה‬
‫טבילה‬
‫צריך‬
‫עומדת ואס כן‬
‫וגס צריך טבילה לאחריה‬
‫לפניה‬
‫דהא בספרי קתני שאס הקדיס‬
‫טבילה להזאה לא עשה ולא כלום‬
‫אלמא שיש טבילה לאחר הזאה‬
‫כדמשמע התם ואחת קודם ההזאה‬
‫כדמשמע בכריתומ ובכמה מקומות‬
‫בגמרתנו שמזכיר טבילה לפני ההזאה‬
‫ומ״מ קשה הכא באיזה טבילה מיירי‬
‫אי בטבילה דלפ ני ההזאה כדמשמע‬
‫לישנא דנקט טובלין ברישא אס כן‬
‫הויא אפילו בלילה כדפרישית ואי‬
‫מיירי באותה שלאחר הזאה מאי‬
‫איריא משום דאיתקש להזאה תיסוק‬
‫ליה משום דהויא לאחר ההזאה ואינה‬
‫אלא ביום ולמעוטי לילה שלאחר‬
‫ההזאה דהיינו ליל שמיני לא איצטריך‬
‫דכיון דעבר שביעי פשיטא דמותר‬
‫לטבול בכל עח שירצה וגס רש״י‬
‫פירש כן דמשעבר היום מומר לטבול‬
‫בלילה לכך נראה כפירוש דב״א‬
‫דהכא מיירי בטבילת אזוב דהויא‬
‫ביממא כדתנן במסכת ןסרה ש‪[0‬‬
‫ולהכי נקט טוכלין ואח׳יכ מזין והי׳ נ‬
‫משמע בירושלמי דמייתי קרא דוטבל‬
‫והזה למדרשא דאחקש טבילה להזאה‬
‫והיינו טבילת אזוב ״(ומיהו קשה לר״י‬
‫דהא אמר ששלהי מסכת יומא <דף‬
‫פח‪ (.‬הזב והזבה יטמא מת ‪ w‬טבילמן‬
‫‪s‬‬
‫ביום‬
‫י‬
‫ולמעלה‬
‫שהרוי׳לנ‬
‫ייוי‪.‬יי>‬
‫פשיי׳״י‪.‬׳•‬
‫י י‬
‫יוס אומר מן המנחה‬
‫"יא ירייויי פירוש אחר‬
‫תכי'‪.-‬‬
‫ימימה דתפילת‬
‫י י ‪ . -‬ו * לאומרה בלילה‬
‫״ה‪-‬ימי •ייוכ שלאחר ההזאה‬
‫ההזאה היאך מוחר לטבול‬
‫‪:‬יד• ידככיריס‬
‫׳״‪;;.‬י־;‬
‫מציה‬
‫אי‬
‫משוס‬
‫דטבילה‬
‫מכל‬
‫מקום‬
‫ההזאה‬
‫״•י ׳‪,:‬־ה כדאמר פרק אלו דברים‬
‫!־‪:‬ישות !׳אם תפרש שהזה מאחמול‬
‫!׳ טבילה בזמנה ולא דחיא יוס‬
‫מי‪;:‬י אי בשוגג או שעבר והזה‪:‬‬
‫׳י״ש כא•׳ קרא לומר אפילו בשבח‬
‫־שי־ הפשוטה יותר כראיית נגעים׳(‬
‫«כוייד! ‪;, ,‬ייגה יא״כ קשיא למה לי בפ״ק‬
‫׳׳מ‪ ,‬ר‪ or.‬י י ‪ 0‬דיל דאי לאו אותו הוה‬
‫ההל דלית בהו כרת ומנייהו‬
‫ממעטינן נשיס אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה שלש עשרה בדמות הוה אמינא ׳‪,‬יי‪-‬דב •‪:‬י\ נשים למול את בנייהו קמ״ל אותו‬
‫ללא אי נמי למילה שלא בזמנה וכמאן לאמר הלנוהגין בין ביוס יין בלילהל(‪:‬‬
‫מ א י שנא שומרת יום כנגד יום וכוי‪ .‬אי ולא טובלין ללעיל מייד בטבילת אלס אתי שכיר לבעי מאי שנא שהזכיר בפני עצמה‬
‫אבל אי איירי בטבילח אזוב צריך לפרש הכי מאי שנא שהזכיר שומרת יום לומר שהיא ביום מכל שאר חייבי טבילות‪:‬‬
‫ספירה‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל ו א טוש״ע א״ח סימן‬
‫מרסז סעיף א‪:‬‬
‫ל ז כ מיי׳ פ״א מהלכות‬
‫מילה הלכה ת סמג‬
‫עשין כת טוש״ע י״ד סי׳‬
‫רסכ סעיף א‪:‬‬
‫ל ח ג מיי׳ ס׳׳א מהלכות‬
‫מקואות הלכה ו סמג‬
‫עשין רמח‪:‬‬
‫ל ט ד מיי׳ סי׳׳א מהל׳‬
‫פרה אדומה הלכה א‬
‫סמג עשין דלג‪:‬‬
‫מ ה מיי׳ ס״ו מהלכות‬
‫אסורי כיאה הלכה ט‬
‫סמג לאדן קיא ועשי! רמג‬
‫טור יו׳׳ד סימן קפג‪:‬‬
‫רבעו חננאל‬
‫ופרקינן לעולם תרווייהו‬
‫ר׳ יהודה היא והא דתני‬
‫לכתחילה‬
‫חרש תורם‬
‫ומתניתין‬
‫דידיה‪,‬‬
‫דאוקימנא דאיעבד והא‬
‫דתני ואם ברך יצא תני לה‬
‫ר׳ יהודה משמיה דרכיה‪.‬‬
‫דתניא ר׳ יהודה אומר‬
‫משום ר׳ אלעזר בן עזריה‬
‫הקורא את שמע צריך‬
‫שישמיע לאזנו שנאמר‬
‫השמע‬
‫שמע ישראל‪,‬‬
‫לאוזניך לכתחילה מה‬
‫שאתה מוצא מפיך‪ .‬ר׳‬
‫מאיר אומר כשהוא אומר‬
‫אשר אנכי מצוך היום על‬
‫לבבך‪ ,‬אחר כוונת הלב הן‬
‫הן הדברים‪ ,‬כלומר אין‬
‫צריך להשמיע ואפילו לא‬
‫הוציא הדברים מפיו אלא‬
‫בירך בלבו יצא‪ .‬והדר‬
‫אוקימנה למתניתין ר׳‬
‫יהודה לכתחילה לא יקרא‬
‫החרש ודאיעבד אם קרא‬
‫יצא‪ .‬וכן א• בירך בלבו‬
‫אבל‬
‫לא‪,‬‬
‫לכתחילה‬
‫בדיעבד יצא‪ .‬והא דתני‬
‫חרש תורם לכתחילה ר׳‬
‫מאיר היא‪ .‬תניא אמר ר׳‬
‫וקראתיה‬
‫קטן הייתי‬
‫למעלה מר׳ יהודה )וכוי(‪.‬‬
‫אמרו חדא דקטן היית ואין‬
‫עדות מקטן‪ .‬ועוד ר׳‬
‫יהודה שקרית למעלה‬
‫ממנו מכשיר הוא ואין‬
‫מביאין ראיה מן המתיר‪.‬‬
‫וקיימא לן כלישנא בתרא‬
‫דרב יוסף דאמר )ברכות‬
‫טו‪ ,‬בן מחלוקת בקריית‬
‫שמע אבל בשאר מצוות‬
‫דברי הכל יצא‪ .‬ואמר רב‬
‫חםדא אמר ר׳ שילא‬
‫הלכתא כר׳ יהודה‪ .‬ועוד‬
‫אמר הלכתא כר׳ יהודה‬
‫שאמר משום ר׳ אליעזר בן‬
‫עזריה‪ .‬חילכך לכתחילה‬
‫לא מוקמינן חרש מדבר‬
‫ואינו שומע למפרס על‬
‫שמע ולברך ברכת המזון‬
‫ואי עבד שפיר דמי‪.‬‬
‫י״ושלמי ר׳ יוסי אומר‬
‫כתיב והאזנת למצותיו‪,‬‬
‫השמע לאזניך מה שאתה‬
‫מוצא מפיך‪ .‬בר קפרא‬
‫אמר צריך לקרותה בפני‬
‫הנשים והקטנים שאף הן‬
‫נפשות‪.‬‬
‫בספק‬
‫היו‬
‫]מתני•׳[ אץ קורץ את‬
‫ביום‪,‬‬
‫אלא‬
‫המגילה‬
‫שנאמר והימים האלה‬
‫נזכרים ונעשים וגוי‪ ,‬כיום‬
‫ולא בלילה‪ .‬והני מילי‬
‫בקריאה של יום‪ ,‬כדקתני‬
‫ולא‬
‫ביום‪.‬‬
‫ולשנותה‬
‫מוהלין‪ ,‬דכתיב וביום‬
‫השמיני ימול‪ .‬ולא טובלין‬
‫ולא מזין‪ ,‬דכתיב והזה‬
‫הטהור על הטמא ביום‬
‫השלישי‪ ,‬ואיתקש טבילה‬
‫שנאמר והזה‬
‫להזאה‬
‫ורחץ‪ .‬אלו כולן וכן‬
‫שומרת יום כנגד יום כגון שראתה בי״א יום שבין נידה לנידה שהן ימי זיבה‪ ,‬הדין לישב שלא תגע בדבר ולא תטהר למחר יום כולןון ואם לא ראתה בו דם טובלת ביום שלישי א( לראייתה משתניץ החמה וטהורה אבל‬
‫קודם שתנץ החמה לא‪ .‬ירושלמי כל חייבי טבילות טבילתן ביום‪ ,‬נידה ויולדת טבילתן בלילה‪ .‬נידה שעובר ומנה‪ ,‬פירוש אחד שבעת ימים לנידה דאורייתא או אחרץו( שבעה נקיים )‪]0‬ל[ספק זבה‪ ,‬טובלת בין כיום בין‬
‫בלילה‪ .‬דרש ר׳ חייא בר בא לצוריא‪ ,‬נידה שעובר זמנה טובלת אפילו ביום‪ .‬תמן אמרו אפילו עובר זמנה לא‪ ,‬מפני חמותה ומפני כלתה‪ .‬אשה משל כ]י[ת רבותינו ראוה טובלת כדרכה ביוב ואמרו עוברת זמן היתה‪ .‬נידה‬
‫שנאנסה וטבלה ר׳ שמי בשם רב טהורה לביתה וטמאה לטהרות‪ .‬ר׳ אלעור משום ר׳ תנינא טמאה בין לביתה בין לטהרות‪ ,‬שנאמר וכבס שנית וטהר‪ ,‬מה הראשונה לדעת שנאמר וצוה הכהן וכבסו‪ ,‬אף שנייה לדעת‪.‬‬
‫א( עיי נדה ע״כ‪ .‬ינמשנה טנלה ניוס שלאחריו ני׳ וצ״ע‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כ‪:‬‬
‫הקורא למפרע פרק שני מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מ א א מיי׳ ס״א מהל׳‬
‫ל(קמ״ל‪ .‬כיון דהאי אחד לאחד משוס ספירה היא מדוגמת ספירת ז׳‪ .‬כל‬
‫מגילה הל׳ ג סמג‬
‫)פסחים ד ף פא‪ .‬ושס> דפריך ולר׳ יוסי דאמר מקצת היום‬
‫ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה שנעת ימיס ) י ק ר א ט‪ :0‬מקדמי‪.‬‬
‫עשין מד״ס ד טוש״ע א״מ‬
‫סימן תרסז סעיף א ]וטור ככולו וזבה שראתה בשבעה לספירתה אינה סותרת אס כן זבה גדולה‬
‫מקדימין‪ :‬מחשכי‪ .‬מעריבין‪ :‬ת״ש »>והיה לנו הלילה למשמר והיום‬
‫סימן תרפח[‪:‬‬
‫לדידיה היכי משכחת לה ומשני ןבראתה כל שני[ בין השמשות דאז‬
‫למלאכה‪ .‬ש״מ כל זמן שעסוקים במלאכה קרי יוס ולא קדמותא‬
‫מ ב ב מיי׳ ס״ג מהל׳‬
‫הוי סוף היום ותתלת האחר בטומאה‬
‫וחשכותא‪ :‬מתני" כל היום כשר‪.‬‬
‫תנוכה הלכה ט‪:‬‬
‫מ ג ג טוש׳׳ע א׳׳ח סימן וקשיא אמאי לא אמר ברואה בלילות‬
‫ואע׳׳ג דקיימא לן נ( זריזין מקדימין‬
‫ספירה ביממא היא‪ :‬וכולן שעשו משעלה‬
‫חקסח סעיף א‪:‬‬
‫דהא ספירת לילה לאו ספירה היא‬
‫למצות דכתיב וישכס אברהם בבקר‬
‫עמוד השהר כשר‪ :‬מנהגי מילי אמר רבא‬
‫מ ד ד מיי׳ פ״ז מהלכוח‬
‫לילב הלכה י סמג ונמצא שכל היום טמא ט ו ן שתתילתו‬
‫)בראשית כ‪ (3‬אפילו הכי כשר כל‬
‫דאמר קרא ‪ 1‬ויקרא אלהים לאור יום א>למאיר‬
‫עשי! מד טיש״ע א״ח סימן ה ר טמא וי״ל דסבר ר ׳ יוסי לסוף‬
‫היום‪ :‬לוידוי פרים‪ .‬פ ר העלם דבר‬
‫ובא קראו יום אלא מעתה ולחשך קרא‬
‫חמב סעיף א‪:‬‬
‫היום מהני לשמור כמו תתלת היום‬
‫של צבור ו פ ר כהן משית שמתודין‬
‫מ ה ה מיי׳ ס״ג מהל׳‬
‫לילה ]למהשיך ובא קרא לילה[ הא קיי״ל‬
‫חפלה הלכה ה סמג וה״נ משמע פ ר ק שני מ ז י ר ! ד ף טז‪(.‬‬
‫עליו תטא שהביאוהו עליו כדאמרינן‬
‫במסכת יומא ) ל ף לו‪ >:‬והתודה על‬
‫עשין יט טיש״ע א״ח סימן בסופו דקאמר ]לר״י זבה גמורה[ העה צאת הכוכבים לאו לילה הוא אלא אמר‬
‫רפו סעיף א‪:‬‬
‫היכי משכחת לה אי דתזי בפלגא‬
‫חטאת ע ו ן חטאת כתיב הכא וכפר‬
‫רבי זירא מהכא נ>‪2‬ואנהנו עושים במלאכה‬
‫ט ו ו מיי׳ פ״ד מהלכוח‬
‫דיומא אידך פלגא ליהוי לה שימור‬
‫עליו הכהן !ויקרא ל> וכתיב התס‬
‫מעשה הקרבנוח הל׳‬
‫וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השהר עד‬
‫ואס תאמר אם כן רבי יוסי דסבר‬
‫ביום הכפוריס יעמד חי לפני ה׳‬
‫י סמג עשי! קסג‪:‬‬
‫צאת הכוכבים ואומר ‪ 3‬ג ‪) ,‬והיה( לנו הלילה‬
‫ם ז ז מיי׳ פ״ב מהלכוח מקצת היוס ככולו א״כ היה לו‬
‫לכפר עליו וגו׳ !ויקרא טז> מה להלן‬
‫עבודת יוה״כ הל׳ ז‪:‬‬
‫״)למשמר( מאי ואומר וכ״ת משעלה עמוד‬
‫להקשות ר ׳ יוסי ככותאי אמרה‬
‫כפרת דברים וביום כדיליף לקמן אף‬
‫מ ח ח מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫השהר לאו יממא ומכי ערבא שמשא ליליא‬
‫מעשר שני הל׳ ד לשמעתיה כדקפריך לרב בנדה )דף‬
‫כאן כפרת דברים וביום‪ :‬למליקה‪.‬‬
‫ואינהו מקדמי ומהשכי ת ״ ש ה>)והיה( לנו‬
‫]טוש״ע י״ד סימן שלא סט‪ (.‬וי״ל דכומאי אמרי אפי׳ מיום‬
‫של ע ו ף ‪ :‬לקבלה‪ .‬לקבלת הדס‪:‬‬
‫סעיף קמב[‪:‬‬
‫י‪/‬‬
‫א‬
‫מט ט מיי׳ ס״ב מהל׳ ראשון שפסקה בו דסופרמו ליום‬
‫להזיה‪ .‬לזריקת הדס והזיית פריס‬
‫ל‬
‫כ‬
‫מלאכה‪:‬‬
‫והיום‬
‫משמר‬
‫הלילה‬
‫זכר למקלשן‪,‬‬
‫ראשון ו ר ׳ יוסי לא אמר אלא מיום‬
‫הנשרפין וחטאות הפנימיות שהיא‬
‫עבודת יוה״כ הל׳ ז‪:‬‬
‫היום כ ש ר לקריאת המגילה ‪ 3‬ולקריאת ההלל‬
‫נ י מיי׳ פ״ד מהלכות שבעה״(‪ :‬ו ה א קי״ל רעם צאת‬
‫זריקה שלהן‪ :‬גמ׳ בכפרת דברים‪.‬‬
‫ג ולתקיעת שופר י* י ולנטילת לולב יולתפלת‬
‫מעשה הקרבנות הלכה‬
‫הכוכבים ליליא הוא‪ .‬ואס תאמר כיון‬
‫וידוי‪ .‬במס׳ יומא <דף לו‪ (:‬מסיים לה‬
‫הגהות תב״ח‬
‫ו סמג עשי! קפג‪:‬‬
‫המוםפין יולמוםפין ׳ולוידוי הפרים ״ולוידוי‬
‫כ ןמיי׳ פ״ו מהל׳ פרה‬
‫א״כ‬
‫ליליא‬
‫הוי‬
‫הכוכבים‬
‫דבצאת‬
‫דקיי״ל‬
‫אינו‬
‫או‬
‫דבריס‬
‫בכפרת‬
‫אומר‬
‫אמה‬
‫)א( רש"־ ל׳׳ה ביוס צותו‬
‫‪2‬‬
‫לשהיטה‬
‫׳לסמיכה‬
‫יוהכ״פ‬
‫ולוידוי‬
‫מעשר‬
‫הל׳ בן‪:‬‬
‫משמע‬
‫אלא בכפרת דמים הרי הוא אומר וכו׳ הקרבה‬
‫אמאי פליגי ר ׳ יוסי ו ר ׳ יהודה בבין‬
‫נ א ל מיי׳ פ״ד מהל׳‬
‫וקמיצה‪) :‬ב( תופ׳ ל״ה כל‬
‫למליקה‬
‫ולהקטרה‬
‫לקמיצה‬
‫להגשה‬
‫לתנופה‬
‫הכוכבים‬
‫בצאת‬
‫לימרו‬
‫השמשות»(‬
‫ושחט את פ ר החטאת אשר לוס( למדנו‬
‫סיטה הלכה ב סמג‬
‫הלילה וכי׳ לסי שאין עתה‬
‫ולקבלה ‪ 3‬ולהזיה ל ולהשקיית סוטה ‪ 3‬ולעריפת‬
‫עשי! נו‪:‬‬
‫וי״ל דאף בשיעור צאת הכוכבים יש‬
‫שעדיין לא נשחט ה פ ר ‪ :‬כי ביום הזה‬
‫אלא הזכרה לבנין‪:‬‬
‫נ ב מ מיי׳ פ׳׳י מהלכות חילוק שיש כוכבים נראין ביוםצ(‪:‬‬
‫יכפר עליכם‪ .‬אלמא כפרתו ביום‪:‬‬
‫העגלה נ ולטהרה המצורע י* כל הלילה כשר‬
‫רוצח הלכה ה סמג‬
‫והיה לנו הלילה למשמר‪ .‬קשיא‬
‫והכין* והקריב‪ .‬והקרבה היא הגשה‬
‫עשין עח‪:‬‬
‫‪ c‬לקצירת העומר ׳׳ולהקטר הלבים ואברים‬
‫נ ג נ מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫מוסף רש׳׳י‬
‫דהא אמרינן בברכות <דף‬
‫דאי אפשר לומר הך הקרבה היא‬
‫ח > פ זה הכלל דבר שמצותו ביום כ ש ר כל היום‬
‫טומאח צרעמ הלכה ג‬
‫הקטרת הקומץ דהא כתיב בתריה למאיר ובא קראו יום‪.‬‬
‫‪ :3‬ושם( גבי צאת הכוכבים לילה הוא‬
‫סמג עשין רלו ירלז‪:‬‬
‫דבר שמצותו בלילה כ ש ר כל הלילה‪:‬‬
‫משעה שמתחיל להאיר‬
‫נ ד ס מיי׳ ס״ו מהלכומ ואע׳׳פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר‬
‫וקמץ והקטיר ומה היא הגשה מגיש‬
‫ואינהו‬
‫)פסחים ג ‪ .‬ן ‪.‬‬
‫גמ׳ מנלן דאמר קרא ‪ 4‬והימים האלה גזברים‬
‫תמידין ומוספין הל׳ ז דכתיב והיה לנו הלילה למשמר ואמאי‬
‫אמ המנחה ומגיעה בקרן מערבית מקדמי‪ .‬משכימים קולס‬
‫סמג עשין קנט‪:‬‬
‫ונעשים לקריאת חחלל דכתיב ‪ 5‬ממזרח ש מ ש‬
‫דרומית של מזבח כנגד חודה של קרן היוס‪ ,‬לאימא יוס לא הר‬
‫נ ה ע פ מיי׳ ס״ד מהל׳ לא הוי ראייה גמורה כדמפקינן הכא‬
‫על הנן החמה יהס‬
‫ע ד מבואו ט>)רבי יוסי( אומר ‪ 6‬זח חיום עשת‬
‫מעשה הקרבנות הל׳ ו מקרא ויש לומר דהתס בעי לאסוקי‬
‫ואח״כ קומץ ומקראי יליף לה במסכת‬
‫מקלימין מעלוח השחר‪,‬‬
‫סמג עשי! קסג‪:‬‬
‫דזמן שכיבה דגבי ק״ש הוי צאת‬
‫ח׳ ולנטילת לולב דכתיב ‪ 7‬ולקחתם לכם ביום‬
‫סוטה ! ד ף י ד ‪ ( :‬ובמנחות ) ל ף יכו‪ :(:‬להוי כמו מהלך ה׳ מילין‬
‫נ ו צ מיי׳ ס׳׳נ מהלכות‬
‫! ב ר כ ו ת ב ע״פ פסחים צג‪.(:‬‬
‫דאין‬
‫המם‬
‫קאמרינן‬
‫ומש״ה‬
‫הכוכבים‬
‫‪8‬‬
‫לקמיצה ולהקטרה‪ .‬בהקטרמ קומץ‬
‫הראשון ולתקיעת שופר דכתיב יום תרועח‬
‫עבודת יוה״כ הל׳ ו‪:‬‬
‫ומהשבי‪ .‬ועושי! מלאכה‬
‫זו ראייה גמורה דנהי דהוי לילה‬
‫קאמר שהיא במנחה כנגד זריקת דס‬
‫יהיה לכם ולמוםפין דכתיב ‪ 9‬ד ב ר יום ביומו‬
‫בלילה משקיעת החמה על‬
‫באותה שעה מ ״ מ לא ה ד זמן שטבה‬
‫בזבחים ואינה כשרה אלא ביום אבל‬
‫צאת הכוכבים !‪:‬ביכורו שם!‪.‬‬
‫ולתפלת המוםפין כמוםפין שויוה רבנן ולוידוי‬
‫הקטר חלבים ואברים חנן במחני׳ ת״ש והיו לנו הלילה‬
‫לכל אדם‪ :‬ו ל ו י ד ו י יוה״ב דתניא‪.‬‬
‫פרים דיליף כפרה כפרה מיום הכפורים‬
‫משמר והיום מלאכה‪.‬‬
‫קשיא אמאי איצטריך למימר האי כיון‬
‫דכשרים כל הלילה‪ :‬ביום צוותו‪.‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫מלקאמר והיוס מלאכה‬
‫ביתו‬
‫דתניא ייגבי יוה״כ ‪ 1 0‬ו כ פ ר בעדו ובעד‬
‫גמרא דבת־ב יסמר דתנא כל היום כשר לסמיכה והלא‬
‫להקריב את קרבניהס וכל הני הקרבת אלמא האי לעבר מעלות‬
‫הקרבן נינהו דאילו הקטרת קומץ השחר על צאת הכוכבים‬
‫צ בכפרת דברים הכתוב מדבר וכפרה ביממא‬
‫ושחט‪ .‬עיין מנחוח דף צג הוידוי אינו אלא בשעת סמיכה וי״ל‬
‫ע״ב חוס׳ ד״ה ידי‪:‬‬
‫;שסו‪.‬‬
‫הוא‬
‫יממא‬
‫‪11‬‬
‫ת ו ס פ ו ת דייה לקמיצה דאי לאו האי הוה אמינא ד ר ד ר זה‬
‫הקרבה <א> היא וקמיצה איתקש‬
‫ולוידוי‬
‫עליכם‪:‬‬
‫יכפר‬
‫הזה‬
‫ביום‬
‫הכתיב‬
‫הוא‬
‫ולמוססין‪ .‬יבלבל שיקלמו‬
‫וכו׳ וכן תנופה והגשה‪ .‬ק()כרדוי( דשאר סמיכות דאינו כשר‬
‫להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר‪ .‬מליקת מוספי! לתמיד של בין‬
‫מעשר וכו׳‪ :‬דכתיב ‪ 1 2‬ואמרת לפני ה׳ אלהיך‬
‫עיין קדושין דף לו ע״א‬
‫ע ו ף מליקתו והזייתו כאחת והזייתו הערבים‪ ,‬לאמר מר עליה‬
‫כל היום ויגרום נמי לסמיכה שלא‬
‫‪13‬‬
‫בערתי הקדש מן הבית וסמיך ליה היום הזה‬
‫הסמיכות‬
‫תוס׳ ד״ה‬
‫השלס כל הקרבנות כולס‬
‫סמיכות‬
‫כשאר‬
‫היום‬
‫כל‬
‫כשרה‬
‫תהא‬
‫הקרבה‬
‫דס‬
‫קבלת‬
‫הקרבתו‪.‬‬
‫היא‬
‫וצע׳׳ג‪:‬‬
‫ולהקטר‬
‫;תמורה יד >‪.‬‬
‫ה׳ אלהיך מצוך‪ :‬לסמיכה ולשהיטה‪ 8 :‬דכתיב‬
‫קרי לה דאמר מ ר !חגיגה ד ף יא‪ (.‬חלבים ואברים‪ .‬מה‬
‫‪ 1 4‬ו ס מ ך ושחט וכתיב בה בשחיטה ‪ 1 5‬ביום‬
‫משו״ה איצטריך למתני הוידר‪:‬‬
‫והקריבו זו קבלת הדס‪ .‬א״נ להקריב כל שמחעכל מן המזבח מחזיר‬
‫כל הלילה !מוחות עב‪.1.‬‬
‫‪16‬‬
‫ל ק מ י צ ה ולהקטרה דבתיב ביום‬
‫את‬
‫הניפכם‬
‫ביום‬
‫הכתיב‬
‫ולתנופה‬
‫זבחכם‬
‫תורה אור השלם‬
‫צורכי הקרבה קמיצה ומליקה וקבלה דבר שמצותו ביום‪.‬‬
‫שחיטה‬
‫צוותו‪ .‬אבל‬
‫העומר ולהגשת דאיתקש לתנופה דכתיב‬
‫אלהים‬
‫ויקרא‬
‫‪.1‬‬
‫כולן צרכי הקרבה הן ואי אפשר בלא כגון שחיטה וזריקת למיס‬
‫ולחשך לא מפקינן מהאי קרא דלאו עבודה‬
‫לאור יום‬
‫‪ 1 7‬ולקה הכהן מיה האשה את מנהת הקנאות הן אבל הגשה ותנופה אינן מעכבין‪ :‬לכחיב ניוס צוחו אח בני‬
‫ישראל וגו׳ ‪:.‬שם;‪ .‬יום‬
‫קרא לילה ויהי ערב היא שהרי כשרה בזר וקרא משתעי‬
‫משפט‬
‫מהי בקר יום אחד‪:‬‬
‫והניף והקריב ולמליקה ולקמיצה ולהקטרה‬
‫תרועה יהיה לכם‪ .‬יוס‬
‫בראשית א ה בעבודה דכתיב להקריב את קרבניהס‬
‫ולא לילה )ו״ה כח‪ .‬ועי״ש‬
‫ולהזיה דבתיב ‪ 1 8‬ביום צוותו את בני ישראל‬
‫ו כ ן תנופה והגשה י( אין צריך בהו‬
‫עשים‬
‫ואנחנו‬
‫‪.2‬‬
‫וחצןם‬
‫במלאכח‬
‫ולהשקיית םוטה כ>אתיא תורה תורה כתיב הכא ׳־‪1‬ועשה לה הכהן את‬
‫כהן במנהה לפני הקמיצה‪:‬‬
‫ברמחים‬
‫מחזיקים‬
‫כל התורה הזאת וכתיב התם ‪ 2 0‬ע ל פי התורה א ש ר יורוך ועל המשפט‬
‫מעלות השהר עד צאת « כ ל הלילה כ ש ד לקצירת העומד‪.‬‬
‫הכוכבים‪ :‬נחמיה ד טו‬
‫רבינו חננאל‬
‫אומר ר״ת שאם שכח לברך‬
‫מה‬
‫‪ .3‬גם בעת ההיא‬
‫וכולן שעשו משעלה עמוד‬
‫אמרתי ל ע ם איש ונערו בלילה לא יברך ביוס כדמשמע בהאי סתמא דמתני׳ דנהי דאיכא סתמא במנתות ! ד ף עא‪ (.‬דמני נקצר ביום כשר בדיעבד מ ״ מ סתמא השחר כשר‪ .‬שנאמר‬
‫ילינו בתוף ירושלם והיו דהכא עדיפא דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא ועוד נראה דאפי׳ למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד מודה הוא גבי ואנחנו עושים במלאכה‬
‫לנו הלילה משמר והיום‬
‫]ו[חצים מחזיקים ברמחים‬
‫ספירה דאין לברך ביום משוס דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב ) י ק ר א מ ( תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה וכן‬
‫נחמיה ד טז‬
‫מלאכה‪:‬‬
‫מעלות השחר עד צאח‬
‫בברכה‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ימנה‬
‫לא‬
‫ויום‬
‫לילה‬
‫שכח‬
‫אם‬
‫אבל‬
‫הלכה‬
‫וכן‬
‫ברכה‬
‫בלא‬
‫למחר‬
‫ימנה‬
‫בלילה‬
‫לברך‬
‫דאינשי‬
‫דהיכא‬
‫כחב‬
‫ובה״ג‬
‫עצרח‬
‫בהלכות‬
‫כתוב‬
‫הכוכבים‪ ,‬שמע מינה‬
‫‪ .4‬והןמים ה א ל ה נזכרים‬
‫ונעשים בכל דור ודור דבעינן תמימות וליכא י«ואחר שבירך על הספירה אומר י ״ ר שיבנה וכו׳ מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב והיינו טעמא לפי שאין ינ( אלא מעלות השחר ועד צאת‬
‫הככבים יום הוא‪ ,‬שנאמר‬
‫משפךוה ומשפחה מדינה‬
‫הזכרה עתה לבנין ביהמ״ק אבל לשופר ולולב יש עשיה‪:‬‬
‫והיום למלאכה‪ ,‬כלומר לא‬
‫ומדינה ועיר ועיר וימי‬
‫היו עושים מלאכה אלא‬
‫ולהקטר‬
‫הפורים ה א ל ה לא יעברו‬
‫מתוף היהודים וזכרם ל א ןסוף מזךעם‪ :‬אסתר ט כח ‪ .5‬ממזךח שמש עד מבואו מ ה ל ל שם יי‪ :‬תהלים קיג ג ‪ .6‬זה‬
‫ביום‪ ] .‬מ ת נ י ' [ כל היום כשר לקריאת המגילה כוי‪ .‬ירושלמי לקריאת המגילה‪] ,‬שנאי[ ביום אשר שברו אויבי היהודים וגר‪.‬‬
‫היום עשה ין נגילה ונשמרזח בו‪ :‬תהלים קיח כד ‪ .7‬ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר בפת תמרים וענף עץ‬
‫לקריאת ההלל‪ ,‬שנאמר זה היום עשה ה׳‪ .‬לתקיעת שופר‪ ,‬שנאמר יום תרועה יהיה לכם‪ .‬למוספין שנא• ביום צוותו את בני‬
‫עבת וערבי נחל ־שמחתם לפני ין אלהיכם שבעת ןמים‪ :‬ויקרא כג מ ‪ .8‬ובחדש השביעי באחד לחדש מקךא קידש ישראל‪ ,‬ואיתקש תפלת המוספין למוספין‪ .‬לנטילת לולב‪ ,‬שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגוי‪ .‬פי׳ לודוי הפרים ולודוי‬
‫יהיה ל כ ם בל נללאכת עבדה ל א תעשו יום תרועה יהיה לכם‪ :‬במדבר כט א ‪ .9‬א ל ה מועדי ין אשר תקראו אתם‬
‫המעשר ולוידוי יום הכיפורים‪ ,‬לסמיכה‪ ,‬לשחיטה ולתנופה ולכפרה ולהגשה‪ ,‬לקמיצה ולחקטרה‪ ,‬למליקה ולקבלה‪ ,‬להזאה‪,‬‬
‫מקראי קדש להקריב אשה לין עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו‪ :‬ויקרא כג לז ‪ .10‬והקריב אהרן א ת פר‬
‫החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו‪ :‬ויקרא טז ו ‪ . 11‬כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכיל חטאתיכם לפני ין תטהרו‪ :‬ויקרא טז ל ‪ .12‬ואמרת לפני ין אלהיף בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר לןתום ולאלמנה ככל‬
‫מצןתף אשר צויתני ל א עברתי ממצותיף ולא שכתתי‪ :‬דברים כויג ‪ •13‬היום הזה ין אליהיף מצוף לעשות א ת הדוקים ה א ל ה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך‪ :‬דברים כו טז ‪ .14‬וסמך א ת ידו על ראש קרבנו‬
‫ושחט אתו ל?ני א ה ל מועד חךקו כני אהרן את דמו על המזבח סביב‪ :‬ויקרא ג ח ‪ .15‬ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף‪ :‬ויקרא י ט ו ‪ .16‬ועשיתם ביום הניפכם א ת העמד כבש תמים בן שנתו לעלה‬
‫לין‪ :‬ויקרא כג יב ‪ .17‬ולקה הכהן מיד האשה את מנחת הקנאה והניף א ת המנחה לפני ין ותקריב א ת ה א ל המזבח‪ :‬במדבר ה כה ‪ .18‬אשר צוה ין א ת משה בהר סיני ביום צותו א ת בני ישראל להקריב א ת קרבניהם ליי במדבר‬
‫סיני‪ :‬ויקרא ז לח ‪ . 19‬או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ין ועשה לה הכהן א ת כ ל התורה הזאת‪ :‬כמדבר ה ל ‪ .20‬על פי התורה אשר יוי־וף ועל המשפט אשר יאמרו לף תעשה ל א תסור מן‬
‫הדבר אשר יגידו לף ןמין ושמאל‪ :‬דברים יו יא‬
‫ספירה‬
‫כיממא היא‪ .‬מכאן‬
‫קשיא‬
‫לפירוש‬
‫רש״י‬
‫דטצד צולין‬
‫מתנ‬
‫‪8‬‬
‫א( גרכומ נ‪ :‬פסחים נ‪,.‬‬
‫ב( !כרכות שסן‪ ,‬נ( ]צ״ל‬
‫והיו[‪ ,‬ד( ןצ״ל משמר והיוס‬
‫מלאכה ן‪ ,‬ה( ןצ״ל והיו[‪,‬‬
‫‪! 0‬סוכה לח‪.‬ן‪ ,‬ו( מנחות‬
‫עב‪ ,.‬ח( !הא ללא חנא נמי‬
‫להרמה עי׳ תוס׳ יומא כ‪:‬‬
‫תוס׳ ל״ה אלא ותוספות‬
‫זנחיס סו‪ :‬לי׳ה אלאן‪,‬‬
‫ט( ןצ״ל רנ ייסףן‪ ,‬י( יומא‬
‫לו‪ ,:‬כ( !סוטה יז‪ :‬ע״ש‬
‫בתוספות ל׳׳ה מה משפט‬
‫וכוי שלתו פרש׳׳י ומסרשיס‬
‫באופן אתרן‪ ,‬ל( !שייך‬
‫לע״א(‪ ,‬מ( ןצ׳יל והיו כי׳‬
‫משמר והיוס מלאכה[‪,‬‬
‫נ(!בפסחים ל‪.‬ן‪ ,‬ס(!רקרא‬
‫טז[‪ ,‬ע( ןוע״ע תוספות‬
‫פסחים פא‪ .‬ל״ה אי נמי‬
‫וכרן‪ ,‬פ( ושבח לל‪,[:‬‬
‫צ( ]יע״עתיספיתססחיסב‪.‬‬
‫ל״ה יהאן‪ ,‬ק( ןצ״ל אינו‬
‫כוילר[‪ ,‬ר( ן עיין תוספות‬
‫מנחות ט‪ .‬ל״ה מקמיצה[‪,‬‬
‫ש( שייך למתני׳‪ ,‬ש( ]עי׳‬
‫תוספות מנתות סו‪ .‬סל״ה‬
‫הקורא למפרע פרק שני מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪ ] (6‬ר ״ ה כ ה ‪ :‬סנהלרין י א ‪, [ :‬‬
‫ב ( !קידושין ט‪ .‬ע ״ ז‬
‫ע‪:‬‬
‫זבחיס‬
‫כט‪:‬‬
‫יא‪,[.‬‬
‫חולין‬
‫ג( מנחות ס ו ״ ד( שס צ ט ‪:‬‬
‫!תוספי‬
‫פי׳׳א[‪,‬‬
‫מנחות‬
‫ה( ]צ״ל לפני ת מ י ל )שמות‬
‫כה( ו כ ן‬
‫במשנה‬
‫במנחות‬
‫איחא‬
‫ובברייתא צ ט ‪ :‬וכן‬
‫אימא נ ח ו ס פ ת א [ ‪ ,‬ו( ]הגי׳‬
‫ילין[‪,‬‬
‫במנחות צ ט ‪ :‬שלא‬
‫‪ ( t‬ברכוח ט ‪ .‬פסחיס ק כ ‪:‬‬
‫זבחים נ ז ‪:‬‬
‫לר״י‬
‫מכילחא‬
‫פ ר ש ח בא‪ ,‬י‪ 0‬ס ו ט ה מט‪,.‬‬
‫מ( ] ש י י ן למשנה לעיל כ ‪, [ :‬‬
‫י( ] ל ף ס ו ‪, [ .‬‬
‫]צ׳יל‬
‫ל(‬
‫ןעי׳ב[‪,‬‬
‫כ(‬
‫נקטרין‬
‫משפט ביום‪ .‬דכתיב והיה ביום הנחילו אמ בניו )דברים כא> אורעה‬
‫כל הפרשה בולה להיות דין במס׳ סנהלדן בפ׳ אחד דיני ממונות‬
‫<דף לד‪:(:‬‬
‫דאמר מר קצירה וספירה בלילה‪ .‬דליף לה במס׳ מנחותי( מקראי‪:‬‬
‫ע‬
‫כל הלילה עד הבוקר‪ .‬על מוקדה על‬
‫המזבח כל הלילה ע ד הבוקר‪ :‬וכרי‬
‫דאמר‬
‫יוסי‪.‬‬
‫במסכת‬
‫אפילו‬
‫מנחומ‬
‫סילק אח הישנה שחדמ וסידר את‬
‫ערבית א ף זו היתה תמיד‬
‫התדשה‬
‫ומהו ממיד שלא ילין שולחן בלא לחם‬
‫אבל לרבנן טפחו של זה מסדר בצד‬
‫טפחו של מסלק‪:‬‬
‫נ ( ]ברכיח ו ‪ :‬ו ע ״ ע סנהלרין‬
‫ויושב‪ .‬אם רצה‬
‫עומד‬
‫יושב‪:‬‬
‫עומד אס רצה‬
‫קראוה שנים‪ .‬יחד יצאו ולא א מ ד נ ן‬
‫גליון הש״ם‬
‫ד י ה ל ף יז ע ״ ב ס י ט ה ל ף‬
‫יג ע״ב‪:‬‬
‫אין שני קולות‬
‫אין‬
‫יברך‪.‬‬
‫ובתמישי‬
‫נשמעין‬
‫צריך‬
‫בשבת‬
‫כאחד‪ :‬לא‬
‫לברך‪:‬‬
‫ובשבת‬
‫בשני‬
‫במנחה‪.‬‬
‫עזרא תיקן שיהו ק ו ר ץ בשני ובחמישי‬
‫בבבא קמא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫משמח‬
‫נסי‬
‫גמליאל‬
‫הזקן‬
‫נטל‪:‬‬
‫) כ ( תום׳ ל ״ ה‬
‫ולהקטר‬
‫חלביס ד כ ת י ב כל וכו׳ אבל‬
‫ש ל ט ה בהן האור‬
‫אס לא‬
‫אין נמשכין‪ ) :‬ג ( ש ם דייה‬
‫וכו׳‬
‫הקורא‬
‫ביו״ט‬
‫אחלבוי‬
‫בשבת‬
‫להיות‬
‫רב‬
‫שהל‬
‫שאלמלא‬
‫שבת אין נביא במנחה וצריך‬
‫לומר כו׳ במנחה בשבת לאו‬
‫לוקא‬
‫כצ״ל‬
‫נביא‬
‫יחינוח‬
‫כשחל ב י י ״ ט נ מ ח ק ‪:‬‬
‫מוםף רש״י‬
‫כפרה‬
‫לעמך‬
‫כתיב בה‪.‬‬
‫ישראל‬
‫כסר‬
‫!קדושי!‬
‫‪u‬‬
‫ע ־ ו כט‪ :‬חוליו יא >‪ .‬ק צ י ר ה‬
‫ב ל י ל ה ‪ .‬לקצירה‬
‫וספירה‬
‫לא ס ג י ללא ל ה ד‬
‫לחמימוח‬
‫בעינן‪,‬‬
‫גלילה‬
‫וקצירה‬
‫לא ס ג י ללא ל ה ר‬
‫קילס‬
‫ס פ י ר ה כלכתינ ן ל נ ר י ס טז>‬
‫מהחל חרמש יגי׳‪ ,‬ו ה כ א ה‬
‫ביום‪.‬‬
‫מיום‬
‫מקמי‬
‫מייס‬
‫משעח‬
‫לחשכה‬
‫לכחיב )ויקרא כג>‬
‫הביאכם‪,‬‬
‫הבאה‬
‫הביאכם‬
‫וספירה‬
‫לבייס‪,‬‬
‫להא‬
‫כחינ‬
‫ולא‬
‫הביאכם‬
‫מנערב‬
‫בפרק‬
‫והכא אשמעינן דשלשה הן כהן ולוי‬
‫רבן‬
‫אמר‬
‫מרובה !דף פב‪(.‬‬
‫וכיון‬
‫יוס‬
‫הביאכם ה ו א !מוחות סו‪.!.‬‬
‫וישראל‪ :‬ואין מוסיפין עליהן‪ .‬שלא‬
‫יקשה לצבור מפני שהן ימי מלאכה‬
‫ושבח‬
‫שהד‬
‫ואין‬
‫סמוך‬
‫במנחה‬
‫כל היום היו‬
‫מפטירין‪.‬‬
‫גופיה‪:‬‬
‫הפותת‬
‫למשיכה‬
‫הוא‬
‫רגילין‬
‫לדרוש‪:‬‬
‫משוס האי‬
‫טעמא‬
‫והחותם‪.‬‬
‫בגמ׳י(‬
‫נז‬
‫>מה משפט ביום א ף כאן ביום‪ :‬ולעריפת‬
‫העגלה‪ :‬אמרי דבי רבי ינאי ( כפרה כתיב‬
‫דכתיב‬
‫בה כקהשים‪ :‬ולטהרת מצורע‪:‬‬
‫זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו‪:‬‬
‫כל הלילה כשר לקצירת העומר וכר‪ :‬דאמר‬
‫מר ״קצירה וספירה בלילה והבאה ביום‪:‬‬
‫ולהקטר הלבים ואברים‪ :‬דכתיב כ ל הלילה‬
‫ע ד הבוקר‪ :‬זה הכלל דבר שמצותו ביום‬
‫כ ש ר כל היום‪ :‬זה הכלל לאתויי מאי‬
‫לאתויי סידור בזיכין וםלוק בזיכין וכר׳ יוסי‬
‫דתניא י׳ רבי יוסי אומר סילק את הישנת‬
‫שחרית וסידר את חחהשה ערבית אין בכך‬
‫כלום ומה אני מקיים « ) ל פ נ י ת׳ תמיד(‬
‫שלא י>יהא שולחן בלא להם‪ :‬דבר שמצותו‬
‫בלילה כ ש ר כל הלילה‪ :‬לאתויי מאי‬
‫ל א ת ר י אכילת פםהים ודלא כר׳ אלעזר בן‬
‫עזריה דתניא ״ ואכלו את הבשר בלילה הזה‬
‫א״ר אלעזר בן עזריה נאמר כאן בלילה הזה‬
‫ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה‬
‫הזה מה להלן ע ד חצות א ף כאן ע ד חצות‪:‬‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ז‬
‫נ‬
‫סתמא‬
‫דהא איכא‬
‫הדרן ע ל ו הקורא למפרע‬
‫מפרש‪ :‬ואין מוסיפין עליהן‪ .‬בראשי‬
‫חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול‬
‫הקורא א ת המגילה עומד ויושב קראה‬
‫מלאכה דמלאכת דבר האבד מותרת‪:‬‬
‫אהד קראוה שנים יצאו מקום‬
‫גמ׳ מה שאין כן בתורה‪ .‬שאין‬
‫שנהגו לברך יברך ושלא לברך לא יברך‬
‫קורץ בתורה בצבור מיושב‪ :‬כביכול‪.‬‬
‫יבשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה‬
‫נאמר בהקב״ה כבאדם שיכול להאמר‬
‫אין פוחתין מחן ואין מומיפין עליחן ואין‬
‫בו כ ן ‪ :‬שלא ישב על גבי המטה‪.‬‬
‫אלא או שניהם על גבי המטה או‬
‫מפטירין בנביא הפותה והחותם בתורח‬
‫קרקע‪ :‬ולומד‪.‬‬
‫שניהם על גבי‬
‫ב ר א ש י הדשים‬
‫מברך לפניה ולאחריה‬
‫מ פ י הגבורה‪ :‬יושג ושונה‪ .‬שנית‬
‫יובהולו ש ל מועד קורין ארבעה אין פוחתין‬
‫דברים‬
‫לבדו מה שלמד‪ :‬רכות‪.‬‬
‫מהן ואין מוםיפין עליהן ואין מפטירין בנביא‬
‫רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען‪:‬‬
‫והחותם‬
‫הפותה‬
‫לפניה‬
‫בתורה מברך‬
‫ובלבד‬
‫ולאהריה זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו‬
‫יום טוב קורין ארבעח ׳ביום טוב חמשה ייביוה״כ ששה ׳בשבת שבעה‬
‫פוהתין מהן יאבל מוםיפין עליהן ומפטיריי בנביא הפותה וההותם‬
‫אין‬
‫בתורה מברך לפניה ולאחריה‪ :‬גמ׳ תנא למה שאין כן בתורה מנהני‬
‫מילי אמר רב אבהו דאמר קרא ואתה פה ע מ ד עמדי ואמר רבי אבהו‬
‫ג‬
‫ה‬
‫כ‬
‫הפסח אתר חצות מטמא את הידיס‬
‫וכן משנה באיזהו מקומן <ז‪3‬חיס דף נו‪(:‬‬
‫וסתמא‬
‫‪8‬‬
‫בסוף פ ״ ק‬
‫מבית המשתה וכו׳ אמר להס כל מה‬
‫שאמרו חכמיס ע ד חצות מצותן עד‬
‫שיעלה‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫‪10‬‬
‫השחר‬
‫עמוד‬
‫אכילת‬
‫ואילו‬
‫מהלכות‬
‫]»[‬
‫הלכה ו‬
‫ס מ ג ע ש י ן ר ט ו ש ׳ ׳ ע איית‬
‫סימן ת ס ט סעיף א ‪:‬‬
‫ב‬
‫נח‬
‫מהל׳‬
‫מיי׳ פ ״ ח‬
‫ק ר ב ! ססח הלכה ט ו‬
‫ס מ ג עשין ר כ ו ‪:‬‬
‫ג‬
‫א‬
‫מיי׳ פ ״ נ‬
‫מהלכות‬
‫הלכה‬
‫סמג‬
‫מגילה‬
‫ז‬
‫ע ש י ! מ ל ״ ס ל ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח‬
‫סי׳ תרצ ס ע י ף א ! נ [ ‪:‬‬
‫ב‬
‫מיי׳‬
‫ד‬
‫תפלה‬
‫פ י ״ ב מהלכות‬
‫טור‬
‫הלכה ט ז‬
‫ש ״ ע א ״ מ סי׳ קלה ס ע י ף‬
‫א‪:‬‬
‫ג ה מיי׳ שם ט ו ש ״ ע איית‬
‫סימן ת כ ג סעיף א ‪:‬‬
‫ו מיי׳ שס ט ו ש ׳ ׳ ע א׳׳ח‬
‫ד‬
‫סי׳ ת ר ס ג ס ע י ף א ‪:‬‬
‫פסחים לא קתני ומוקי לה כראב״ע‬
‫ה ז מיי׳ שס ט י ש ״ ע א ״ מ‬
‫וא״כ צריך למהר‬
‫ס ע י ף ג וסי׳‬
‫דאמר עד תצות‬
‫לאכול מצה בלילי פסחים קודם תצות‬
‫ואפילו מצה של אפיקומן שהרי חיוב‬
‫מצה בזמן הזה הוה דאורייחא ״(אבל‬
‫בהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר‬
‫כל כך ש ה ד מדרבנן הוא‪:‬‬
‫הדרן עלך הקורא למפרע‬
‫הקורא‪.‬‬
‫ואין‬
‫כנביא‪.‬‬
‫מפטידין‬
‫קשיא לר״ת דהא בפרק‬
‫סי׳ תפח‬
‫תצל ס ע י ף א ‪:‬‬
‫ו ח מיי׳ שס ט ו ש ״ ע א׳׳ת‬
‫סימן תרכא סעיף א ‪:‬‬
‫ז‬
‫ט‬
‫רב אחדבר‬
‫נביא‬
‫ש‬
‫אין‬
‫שאלמלא שבמ‬
‫במנחה ביום טוב שחל להיות‬
‫בשבת‬
‫וצריך‬
‫לומר‬
‫דקאמר‬
‫דהאי‬
‫י‬
‫טוש׳׳ע‬
‫מיי׳ שס‬
‫א״ח סי׳ ר פ ב ס ע י ף א ‪:‬‬
‫כ‬
‫ח‬
‫מיי׳ שס‬
‫הלכה‬
‫ב‬
‫ט ו ש ״ ע שס‬
‫סעיף‬
‫ל‬
‫סעיף ג וסימן‬
‫יסי׳ ת פ ח‬
‫תצל ס ע י ף א‬
‫תרכא‬
‫וסי׳‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ל‬
‫ט‬
‫מיי׳ שס הלכה יא‬
‫ט ו ש ״ ע א ״ ח סי׳ ק מ א‬
‫צמה מדליקין )שבת לף כד‪ .‬ושם( אמר‬
‫סעיף‬
‫מ‬
‫*‬
‫א‪:‬‬
‫מיי׳ פ ״ ל‬
‫ת ״ ת הלכה‬
‫מהלכות‬
‫טוש״ע‬
‫‪3‬‬
‫י ״ ר סי׳ ר מ י ס ע י ף ט ‪:‬‬
‫י א נ מיי׳ ש ס ‪:‬‬
‫התם דמפטיר בנביא במנתה בשבת‬
‫כשחל‬
‫ביו״ט לאו‬
‫נביא אלא‬
‫דוקא‬
‫רוצה לומר בכתובים כדאמדנן פרק‬
‫כל כתבי )שס קטז‪ 0‬בנהרדעא פסקי‬
‫סדרא‬
‫ופסקי‬
‫בכתובים‬
‫היינו‬
‫במנתה‬
‫הפטרה‬
‫בשבתא‬
‫ומקומות יש‬
‫שנוהגין לעשות כן והטעם שמפטיר‬
‫במנחה‬
‫בתענית ולא‬
‫בשתרית משום‬
‫דכתיב בה שמרו משפט ועשו צדקה‬
‫)ישעיה נו> ואגרא דתעניתא צדקתא‪0‬‬
‫לעת ערב‬
‫ומש״ה‬
‫לאומרו‬
‫נכון‬
‫בערב אחר שעשו צדקה‪:‬‬
‫הפותח‬
‫והחותם‬
‫לפניה‬
‫בתורה‬
‫מכרך‬
‫ולאחריה‪.‬‬
‫קשיא‬
‫אמאי תנא הך מילמא הכא ג׳ פעמים‬
‫דהא‬
‫בחד‬
‫סלקא‬
‫זימנא‬
‫סגיא‬
‫דעתך דכל‬
‫וי״ל‬
‫דטפי‬
‫דהוה‬
‫מילתא‬
‫מחבריה מברך לפניה ולאחריה מש״ה‬
‫אצטריך לממני בכולהו‪:‬‬
‫אלמלא‬
‫מקרא‬
‫שיש‬
‫מ‬
‫נ‬
‫דברכות )רף ט‪(.‬‬
‫גבי מעשה ובאו בניו של רבן גמליאל‬
‫‪7‬‬
‫הישנה‪.‬‬
‫את‬
‫סילק‬
‫בשבת א ל מ ל א מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אף הקב״ה בעמיהה וא״ר‬
‫מ ע ר כ ו ת ש ע מ ל ו שם‬
‫זו )מוחות צטיו‪ .‬ה ל ל ] עלך אבהו מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע‬
‫הקורא ל מ פ ר ע ל א ה י ו‬
‫ל מ ד י ן ת ו ר ה א ל א שנאמר ואתה פה ע מ ד עמדי ת״ר מימות משה ועד ר מ גמליאל לא היו‬
‫הוא‬
‫מ ע ו מ ד ‪ .‬ש ע ד שמת‬
‫למדין תורה אלא מעומד משמת רבן גמליאל ירד הולי לעולם והיו למדין‬
‫היה בריאות בעולם !סוטה‬
‫תורה מיושב והיינו דתנן ״>משמת רבן גמליאל <*> בטל כבוד תורה כתוב‬
‫מט‪.!.‬‬
‫אחד אומר ו א ש ב בחר וכתוב אחד אומר ׳ואנכי עמדתי בהר אמר ר ב עומד‬
‫ולומד יושב ושונה ר׳ הנינא אמר לא עומד ולא יושב אלא שוהה רבי יוחנן‬
‫רבינו חננאל אמר אין ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר ו ת ש ב ו בקדש ימים רבים רבא‬
‫להשקאת‬
‫סוטה‪ ,‬אמר רכות מעומד וקשות מיושב‪ :‬קראה אהד קראוה שנים יצאו וכוי‪:‬‬
‫בערבי‬
‫!פסחים קכ‪ :‬ושם( דקאי כוותיה דתנן‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫פסחים‬
‫מיי׳ ס ״ ז‬
‫תמילין‬
‫ב״ע‪ .‬מ׳׳מ נראה דהלכה כר׳ אלעזר‬
‫א‬
‫ה ד ק עלך הקורא למפרע‬
‫הקורא‪.‬‬
‫ג מ ' א ל מ ל א מקרא כתוב‪.‬‬
‫ששלטה כהן‬
‫פ״ק דיומא <לף כ‪ :(:‬ל א ת ר י אכילת פסחים ודלא כרבי אלעזר‬
‫אימא[‪,‬‬
‫לה‪,[.‬‬
‫הלילה‬
‫האברים‬
‫עד‬
‫קודם‬
‫הבוקר‪.‬‬
‫חצות‬
‫והיינו‬
‫דוקא‬
‫האור‬
‫(לטהרת מצורע‪ .‬בצפדס ועץ ארז ואזוב ושני תולעת‪:‬‬
‫מ( ] ע י ׳ חוססוח זבחים נ ז ‪:‬‬
‫ל׳׳ה‬
‫נר מצוה‬
‫אבל אס לא משלה בהן אין ל(נמשכין אתר תצות כדאמר ר ׳ יוחנן סוף‬
‫יעב״ן[‪,‬‬
‫יאיבעי׳‬
‫ולההטר‬
‫חלבים‬
‫שנתעכלו‬
‫)נ( כ ל‬
‫עין משפט‬
‫לומר‬
‫אילו לא‬
‫כתוב‪.‬‬
‫אלמלא‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬כ פ ר‬
‫ישראל‬
‫לעמר‬
‫א ש ר פ ד י ת י; ו א ל ת ת ן‬
‫נקי‬
‫ךם‬
‫בקךב‬
‫ישראל‬
‫ונכפר‬
‫הדם‪:‬‬
‫‪.2‬‬
‫עמך‬
‫להם‬
‫דברים כא ח‬
‫זאת‬
‫המצךע‬
‫תורת‬
‫תהיה‬
‫טהךתו‬
‫ביום‬
‫ו ה ו ב א א ל הכהן‪:‬‬
‫ויקרא י ד ב‬
‫‪ .3‬צ ו א ת א ה ר ן ו א ת ב נ י ו‬
‫לאמר זאת תורת העלה‬
‫הוא העלה ע ל‬
‫מוקדה‬
‫המזבח כ ל‬
‫הלילה‬
‫על‬
‫ע ד הבקר ו א ש‬
‫ת ו ק ד בו‪:‬‬
‫ויקרא ו ב‬
‫ונתת‬
‫‪.4‬‬
‫המזבח‬
‫על‬
‫השלךזן‬
‫ל ח ם פנים לפני תמיד‪:‬‬
‫ש מ ו ת כה ל‬
‫ואכלו א ת‬
‫‪•5‬‬
‫בלילה‬
‫הבשר‬
‫הזה צלי‬
‫על‬
‫ומצות‬
‫יאכלהו‪:‬‬
‫אש‬
‫מרךים‬
‫שמות יב ח‬
‫קשיא‬
‫‪ •6‬ו ע ב ר ת י ב א ר ץ מ צ ר י ם‬
‫שרוצה‬
‫בלילה ה ז ה והכיתי כ ל‬
‫כגון הכא‬
‫וכגון‬
‫אלמלא אגרות הראשונות )לעיל דף יכ‪>:‬‬
‫וכן הרבה ויש אלמלא שרוצה לומר‬
‫אילו היה אלמלא נגדוה לתנניה מישאל‬
‫בכור‬
‫בארץ‬
‫מאדם ו ע ד בהמה ובכל‬
‫מצרים‬
‫אלהי‬
‫שמות יב יב‬
‫‪.7‬‬
‫ואתהפה ע מ ד עמדי‬
‫ועזריה )נמוכות דף לג‪ (:‬וכן אלמלא לוי‬
‫אתה וכו׳ )לקמן דף כד‪ (:‬ומאי שנא‬
‫המצוה‬
‫אלמלא רוצה לומר אילו לא והיכא דכתי׳‬
‫אלמלי ביו״ד רוצה לומר אילו היה‪:‬‬
‫אעשה‬
‫ש פ ט י ם א נ י יי‪:‬‬
‫וא־ברר‬
‫ואומר ר״ת דהיכא שיש אל״ף בסוף‬
‫מצרים‬
‫אליך א ת‬
‫והחקים‬
‫והמשפטים‬
‫תלמדם‬
‫אשר‬
‫כל‬
‫אשר‬
‫ועשו‬
‫אנכי‬
‫לרשתה‪:‬‬
‫ניתן‬
‫כאךץ‬
‫להם‬
‫דברים ה כז‬
‫לעריפת העגלה‪ ,‬לטהר את‬
‫המצורע‪ .‬אלו כולן כשרים‬
‫כל היום‪ .‬כל הלילה כשד‬
‫לוחת‬
‫האבנים‬
‫לוחת‬
‫דברים ט ט‬
‫ה ב ר י ת א ש ר כ ר ת ין ע מ כ ם ן א ש ב ב ה ר א ר ב ע י ם יום ו א ר ב ע י ם ל י ל ה ל ח ם ל א א כ ל ת י ו מ י ם ל א שתיתי‪:‬‬
‫לקצירת העומר ולהקטיר הלבין ואימורין‪ .‬זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאיתויי סידור בזיכין וכר׳ יוסי‪ ,‬דתניא ר׳‬
‫‪ •9‬ו א נ כ י ע מ ך ת י ב ה ר כ ן מ י ם ה ר א ש נ י ם א ר ב ע י ם י ו ם ו א ר ב ע י ם ל י ל ה ו י ש מ ע י ן א ל י ג ם ב פ ע ם ה ה ו א ל א א ב ה י ן‬
‫יוסי אומר אפילו סילק לחם הפנים הישנה שחרית וסידר ההדשה ערבית אין בכך כלום‪ ,‬ומה אני מקיים לחם הפנים לפני תמיד‪,‬‬
‫שלא ילין שולחן בלא לחם‪ .‬כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה‪ .‬לאתויי אכילת פסחים ודלא כר׳ אלעזר בן עזריה דתני עד‬
‫‪ .10‬ו ת ש ב ו ב ק ד ש י מ י ם ר ב י ם כ ן מ י ם א ש ר י ש ב ת ם ‪ :‬ד ב ר י ם א מ ו‬
‫ח ש ח י ת ך ‪ :‬דברים י י‬
‫חצות‪ .‬ירושלמי דבר שדוחה את השבת ביום מהו שידחו מכשיריו בלילה‪ ,‬והתנינן העמידו עושה חביתין לעשות חביתין‪,‬‬
‫תיפתר בחול‪ .‬תני ר׳ אתא זה סדר התמיד לעבודת בית אלהינו‪ ,‬בין בהול בין בשבת‪ .‬הדרן עלן־ הקורא א ת המגילה פרק שלישי הקורא עומד הקורא אח המגילה עומד ויושב יצא‪ .‬תנא מה שאין כן בתורה‪ ,‬שנאמר ואתה פה עמוד עמדי‪ .‬אמר רב מנין לרב‬
‫שלא ישב על גבי מיטה ותלמיד על גבי קרקע וישנה‪ ,‬שנאמר ואתה פה עמוד !עמדי[‪ ,‬כלומר התלמיד כמו הרב‪ .‬ת״ר מימות ]משה[ ועד רבן גמליאל היו למידין תורה מעומד‪ ,‬משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והתחילו לישכ ולשנות‪ .‬והיינו דתנן במסכת‬
‫סוטה משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה‪ .‬כתוב אחד אומר ואשב בהר ארבעים יום‪ ,‬וכתוב אחר אומר ואנכי עמדתי בהר‪ .‬ואסיקנא רכות מעומד וקשות מיושב‪ .‬מתני׳ קדא!ה[ אחד את המגילה או קראוה שנים ביחד יצאו‪.‬‬
‫תנא‬
‫מנא‬
‫‪ .8‬ב ע ל ת י ה ה ר ה ל ק ח ת‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫כא‪:‬‬
‫תנא‬
‫הקורא עומד פרק שלישי‬
‫מגילת‬
‫מסורת הש״ס‬
‫יב א מיי׳ פי׳׳ב מהל׳‬
‫תפלה הלכה ו טוש״ע‬
‫קורין‪ .‬וטעמא משוס דתרי קלי לא מישתמעי‪ :‬ובנביא אפילו אחד‬
‫קשיא למה שפירש רבינו משולם בפרק קמא דבבא בתרא‬
‫א׳יח סי׳ קמא סעיף נ‪:‬‬
‫קורא ושנים מתרגמין‪ .‬שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי‬
‫יג ב מיי׳ שס הלכה יא‪) :‬דף טו‪ .‬ישם( ובהקומץ רבה )מנחות דף ל‪ :‬ושס> דשמונה פסוקים‬
‫י ד ג מיי׳ שס הלכה יג‪:‬‬
‫הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים‬
‫שבתורה יחיד קורא אוחן פירוש יחיד קורא אותן שלא יקרא שליח‬
‫טו ד טוש״ע א״ח סי׳‬
‫ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור‬
‫משה‬
‫ויעל‬
‫בפרשת‬
‫חסח סעיף כ ןוסימן צבור ע מ ו‬
‫שיהו מבינין את המצות אבל בשל‬
‫תרמד סעיף בן‪:‬‬
‫כשחותמין את התורה וקשיא שהרי תנא א מ ה שאין כן בתורה א יתנו רבנן ב בתורה‬
‫נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי‪:‬‬
‫טז ה מיי׳ ס״ב מהלכות בימיהם לא היה שליח צבור קורא‬
‫אהד קורא ואהד מתרגם ובלבה שלא יהא‬
‫מגילה הלכה ז טור‬
‫ועשרה מתרגמין‪ >» .‬לא גרסינן‬
‫ש״ע א״ח סי׳ תרצ סעיף עמהם כדאמר הכא ועכשיו נמי לא‬
‫אהד קורא ושנים מתרגמין ג ובנביא אהד‬
‫ב‪:‬‬
‫שאין תרגום בכתובים‪ :‬ויעבר את‬
‫החקינו אלא שלא לבייש מי שאין‬
‫•ז ו ז מיי׳ פ״א שס הלכה יודע לקרות לכך נראה כמו שפירש קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים‬
‫הכושי‪ .‬ויקדם את הכושי‪ :‬מקטרזיא‪.‬‬
‫ג טוש״ע א״ח סי׳‬
‫קורין ושנים מתרגמין י ובהלל ה ובמגילה‬
‫מקום‪ :‬מניית‪ .‬על מקרא מגילה‬
‫רש״י בהקומץ יחיד קורא אותן לבדו‬
‫חרצנ סעיף א‪:‬‬
‫ושעשה נסים ושהחיינו‪ :‬וידבר טולה‬
‫יח ה מיי׳ סי״א מהלכוח ולא יהיו שניס מפסיקין וקוראין‬
‫אפילו עשרה קורין <א> ועשרה מתרגמין מאי‬
‫מן המנין‪ .‬וידבר ה׳ אל משה לאמר‬
‫ברכות הלכה נ ן ג באותן שמונה פסוקים חשמתחילין‬
‫טעמא כיון דהביבה יהב־ דעתייהו ושמעי‪:‬‬
‫ופ״ד מהל׳ תפילין הל״ז[‬
‫שאין ללמוד ממנו כלוס‪:‬‬
‫אע״פ‬
‫טור ש״ע א״ח סימן כה מרעל לפי שהוא חחילת הפרשהש(‪:‬‬
‫י מקום שנהגו לברך יברך‪ :‬אמר אביי י לא‬
‫בשמים‬
‫דמשתעי‬
‫בראשית נמי‪.‬‬
‫אפילו עשרה קורץ‬
‫סעיף ח ו וסי׳ קנח סעי׳ ו ב מ ג י ל ה‬
‫שנו אלא לאהריה אבל לפניה מצוה לברך‬
‫יא[‪:‬‬
‫ובארץ )י( דכתיב בדבר ה׳ שמים‬
‫מתדגמין‪ .‬רש״י מוחק‬
‫)י( ועשרה‬
‫יט ט י מיי׳ פ״א מהל׳‬
‫דאמר רב יהודה אמר שמואל ‪>3‬חכל המצות‬
‫נעשו וברוח פ י ו כל צבאם‪ :‬מאמר‬
‫מתרגמין‬
‫שאין‬
‫לפי‬
‫מתרגמין‬
‫מגילה הלכה ג טור‬
‫כולן מברך עליהן עובר לעשייתן מאי משמע‬
‫הוא‪ .‬אף הן במאמר נבראו‪ :‬ע( גר‬
‫ש״ע א״ח סימן תרצב תרגום בכתובים ובחנם מחקו דודאי‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב‬
‫מערבי‪ .‬הוא נ ר אמצעי למאן דאמר‬
‫יש תרגום אבל לא עשאו יהונתן‬
‫ב כ מיי׳ סי״ב מהלכוח‬
‫נרות צפון ודרום מונחין הוי אמצעי‬
‫נהמן בר יצהק אמר קרא ‪ 1‬ו י ר ץ אהימעץ‬
‫אלא מימי התנאים נעשהה(‪:‬‬
‫תפלה הלכה ג סמג‬
‫משוך קימעא כלפי מערב חוץ משאר‬
‫דרך הככר ויעבר את הכושי אביי אמר‬
‫וכתובים‪.‬‬
‫תורה נביאים‬
‫עשי] יט טיש״ע א״ח סי׳ כ נ ג ד‬
‫קלז סעיף א‪:‬‬
‫נרות דלמאן דאמר מערב ומזרח מונחין‬
‫קשה דהא לקמן )דף כג‪(.‬‬
‫מהכא ‪ 2‬והוא עבר לפניהם ואיבעית אימא‬
‫כ א ל מיי׳ שס הלכה ד‬
‫לא משוס דהוי מערבי השני כלפי‬
‫‪3‬‬
‫דהתס‬
‫וי״ל‬
‫הסף‬
‫שומרי‬
‫)י(‬
‫כנגד‬
‫אמר‬
‫שס‬
‫א״מ‬
‫טיש״ע‬
‫מהכא ויעבר מלכם לפניהם וה׳ בראשם‬
‫מזרח הכי איתא במנחותפ(‪ :‬פורמין‪.‬‬
‫סעיף נ‪:‬‬
‫לא הוי עיקר התקנה דהא לא תקנו‬
‫ט‬
‫לפניה מאי מברך ר ב ש ש ת מקטרזיא איקלע‬
‫כ ב מ מיי׳ פ״נ מהלכוח‬
‫כהניס את הלשכה‪ .‬נותנין משקלי‬
‫ארבעה כנגד הא שלשה שומרי הסף‬
‫שקליס הלכה ז‪:‬‬
‫לקמיה דרב אשי ובריך מנ״ח לאחריה מאי‬
‫קרבנות‬
‫מהן‬
‫לקנות‬
‫לתוכה‬
‫זו‬
‫שנה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫בג נ מיי' פ״ג מהלכימ וסריס אחד ואימא בירושלמי איכא‬
‫מברך ׳׳ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם‬
‫צבור לכל השנה‪ :‬אל מול פני המנורה )א( נסי עשרה קורץ‬
‫בית הנחירה הל״ח‪:‬‬
‫סריס אחד שיושב א( ומתרץ ההלכוח‬
‫יאירו שבעת הנרות‪ .‬למול פני נר )ועשרה מתרגמי]( חא״מ‬
‫ב ד ס מיי׳ פ״ד מהלכית‬
‫יי)האל( הרב את ריבנו והדן את דיננו‬
‫תקנו‬
‫לא‬
‫ואפ״ה‬
‫עקרן‬
‫על‬
‫ומעמידן‬
‫ונ״נ ס״א אין זה‪) :‬ב( שם‬
‫כלי המקדש הלכי כא‪:‬‬
‫והנוקם את נסמתנו והנפרע לנו מצרינו‬
‫שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה נשלש קוסית של שלש‬
‫בה ע מיי׳ סי״ב מהל׳ כנגדו ש״מ דעיקר התקנה לא היתה‬
‫מצדד פני ששה הנרות‪ :‬ראשון‪ .‬שלש סאין חורמין כצ״ל‬
‫טור‬
‫מפלה הלכה ה‬
‫אלא כנגד תורה ונביאים וכתובים‪:‬‬
‫והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך אתה‬
‫נמחק‪:‬‬
‫שנהן‬
‫מ ן שלשה שקרא ארבעה פסוקים ותיבת‬
‫ש״ע א׳׳ח סי׳ קלט סעיף‬
‫אין פוהתין מעשרה פסוקים בבהב״נ‪.‬‬
‫)ג( רש"• ל״ה ועשרה‬
‫ה׳ הנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר‬
‫משובח וכן שני וכן שלישי אם לא מתרנמין‪ .‬נ״ב עיין לעיל‬
‫כו ס מיי׳ שס‬
‫ה‬
‫ואי׳ת והרי פרשת עמלק דליכא‬
‫נימרינהו‬
‫ייהלכך‬
‫פפא‬
‫ב‬
‫ר‬
‫אמר‬
‫המושיע‬
‫האל‬
‫עשה הראשון ועשה השני או אס לף ג ע״א‪) :‬ד( ד״י!‬
‫טוש׳׳ע א״ח‬
‫פרשת‬
‫דשאני‬
‫י״ל‬
‫פסוקים‬
‫תשעה‬
‫אלא‬
‫ובארץ‬
‫וכו׳‬
‫בראשית‬
‫לתרוייהו ברוך אתה ה׳ הנפרע לישראל‬
‫קלח סעיף א‪:‬‬
‫לא קראו לא הראשון ולא השני‬
‫מאמר הוא אף הן‬
‫עמלק דסידרא דיומא הוא ומפסיק‬
‫מכל צריהם האל המושיע‪ :‬בשני ובהמישי‬
‫ארבעה פסוקים וקרא אומן השלישי במאמר נבראו לכתיב‬
‫ענינא ביה ומש״ה אין לחוש דהכי‬
‫משובח ואם יש להן ריוח בפרשה נלנר וכו׳ כל צבאס הס״ל‬
‫בשבת במנהה קורין שלשה וכר‪ :‬הני שלשה‬
‫תורה אור השלם נמי אמרינן לקמן <דף כג‪ (.‬דאין‬
‫ואח״כ מה״ל ראשון מן‬
‫כנגד מי ייאמר ר ב אםי כנגד תורה נביאים‬
‫וקראו כל אחד ארבעה פסוקים כולן שלשה יכו׳ משובתין הס״ל‬
‫‪ . 1‬ויהי מ ה ארוץ וייאמר מפטירין פחומ מכ״א פסוקים והיכא‬
‫הנכנסין‪.‬‬
‫משום‬
‫משובחין‪:‬‬
‫שאס ואח״כ מה״ל תורמין את‬
‫וכתובים רבא אמר כנגד כהנים לוים‬
‫לו רוץ וןךץ אחימעץ דסליק עניינא קורין שפיר בפחות‪:‬‬
‫יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך הלשכה הכהנים נותנין‬
‫דרי־ הבכר ויעביר את‬
‫אין‬
‫וישראלים אלא הא דת‪:‬י רב שימי ־אין‬
‫יכו׳ לכל השנה הס״ל‬
‫הכושי‪ :‬שמואל ב יח כג‬
‫ראשון ואס לא ישמע את האחרים יאח״כ מה״ל אל מול וכו׳‬
‫‪ .2‬והוא עבר לפניהם פוהתין מי׳ פםוקין בבית הכנםת וידבר עולה מן המנין הני עשרה כנגד מי‬
‫מברכין יאמר אין ברכה בתורה לפניה‪ :‬ששה הנריח הס״ל יאח״כ‬
‫וישתהו ארצה שבע‬
‫ומשום היוצאין‪ .‬ולא שמעו את החומס מה״ל גר מערבי וכי׳‬
‫פעמים עד גשתו עד א״ר יהושע בן לוי ״כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת רב יוםף אמר ״׳כנגד‬
‫במנחות הס״ל ואח״כ‬
‫אחיו‪:‬‬
‫בראשית לג ג עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני *׳)רבי לוי אמר כנגד עשרה הילולין‬
‫מברך לאחריה והראשונים לא ברכו מה״ל משים הנכנסין‪:‬‬
‫‪ .3‬ע ל ה הפרץ לפניהם‬
‫יאמרו היוצאים אין ברכה בתורה )ה( תום׳ דיה ובמגילה‬
‫פרצו ויעברו שער ויצאו שאמר ד ו ד בספר תהלים( י׳ ורבי יוהנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן‬
‫וכי׳ רש״י מוחק ועשרה‬
‫בני‬
‫לאחריה‪ :‬כיצד קורין‪ .‬בדי‬
‫בו ויעבר מלכם לפניהם נברא העולם הי נינהו ויאמר דבראשית הני תשעה הוו בראשית נמי מאמר‬
‫ממרגמין‪) :‬ו( ד״ה כנגל‬
‫וין בראשם‪ :‬מיכה כ יג‬
‫אדם‪ :‬אין משיירין בפרשה כוי‪ .‬לקמןצ( וכי׳ כננל שלשה שומרי‬
‫‪ .4‬בדבר ין שמים נעשו הוא דכתיב ‪ 4‬ב ד ב ר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם אמר רבא לראשון‬
‫טעמא‪ .‬ואין מתחילין נמי הסף וכי׳ להא לא חקנו‬
‫מפרש‬
‫וברוח פיו כ ל צבאם‪:‬‬
‫שקרא ד׳ משובה שני שקרא ד׳ משובה שלישי שקרא ה׳ משובה‬
‫ארבעה שלשה כנגל‬
‫תהלים לג ו‬
‫לקמן ק( אמרינן לה ומפרש טעמא‪ :‬שלשה שימרי הסף ואהד‬
‫‪ .5‬דבר א ל אהרן ואמרת ראשון שקרא ד׳ משובח דתנן ‪ :‬י מ ב ש ל ש קופות ש ל ש ל ש <» םאיץ שבהן‬
‫ליקרי‬
‫כנגד סריס אחל שאץ‬
‫בירושלים שיושב ומחרץ‬
‫אליו בהעלתף את הנרת תורמין את הלשכה והיה כתוב עליהן אב״ג ליליהע איזו מהן נתרמה ראשון‬
‫א ל מול פני המנורה‬
‫ההלכות ומעמידן על עקרן‬
‫להקריב ממנה ראשון שמצוה בראשון אמצעי שקרא ארבעה משובה דתניא״‬
‫ןאירו שבעת הנרות‪:‬‬
‫‪ 5‬א ל מול פני המנורה יאירו אלא סריס אהד ואפילי‬
‫הכי‪:‬‬
‫כמדבר ח כ ‪ :‬מ ל מ ד שמצדה פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה ואמר ״רבי יוהנן מכאן שאמצעי משובה ואהרון‬
‫‪ .6‬צו א ת בני ישראל‬
‫ואמרת אלהם את קרבני שקרא ארבעה משובה משום ש ‪ ,‬ס מעלין בקדש ולא מורידין רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וקרא ראשון‬
‫לחמי לאשי ךיח גיחחי‬
‫לי ארבעח ושבחיה רב פפא‪ :‬אין פוחתין מהן ואין מוםיפין‪ :‬תנא הפותח מברך לפניה וההותם מברך לאחריה‬
‫תשמרו להקריב‬
‫מוסף רש״י‬
‫במועדו‪ :‬במדבר כח ב ׳*והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום חיוצאין‪:‬‬
‫עובר לעשייתן‪ .‬קודס‪,‬‬
‫בראשי הרשים ובהולו של מועד קורין ארבעה וכו׳‪ :‬בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ר א ש הודש כיצד‬
‫כמי ייענור את הכושי‪,‬‬
‫קורין אותה ‪ 6‬צ ו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני להמי ההויין תמניא פםוקי היכי נעביד ניקרי תרי קדמי !פסחים ז•>‪ .‬ויעבר‬
‫רבינו חננאל‬
‫את הכושי‪ .‬קדמי לרין‬
‫תנא מה שאין כן בתורה‪ .‬תלתא תלתא פםוקין פ ש ו להו תרי ‪ 2‬ואין משיירין בפרשה פהות משלשה פםוקין ניקרי ארבעה ארבעה פשו‬
‫לפניי ;סוכה לט‪ .!.‬ויעבר‬
‫ת״ר ]בתורה[ אחד קורא להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי הדשיכם הויין המשה היכי נעביד ניקרי תרי מהא והד מהנך מלכם לפניהם‪ .‬יקדים‬
‫ואחד מתרגם ובלבד שלא‬
‫!פסחים זיו‪.‬‬
‫לילך בראש‬
‫איז‬
‫יהו שנים קורין או שנים‬
‫כנגד עשרה כטלנין‪ .‬גני‬
‫מתרגמין‪ ,‬ובנביא אהד קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים קורין‪ ,‬ובהלל ובמגילה אפי׳ עשרה קורץ ועשרה מתרגמין אדס כשרים נטלי! ממלאכתן לעסוק בצרכי צביר ילבא קידמין לבית הכנסת כדי שיהיו מצוין עשרה לעת התפלה ומחסרנסיס‬
‫משל צבור )נייק פ נ ! שבטלין ממלאכתן‪ ,‬שיהו מצרין תמיד ‪3‬כית המסת שחרית וערנית כדאמרינן נמסכת ברכית <ו‪:‬ן כיון שבא‬
‫יצאו‪ .‬מאי טעמא כיון דחביבא להו מכווני דעתייהו‪ .‬מקום שנהגו לברך יברך ]שלא יברך לא יברך[‪ .‬הני מילי לאחריה אבל‬
‫הקנייה בבית הכנסת ולא מצא שס עשרה ני׳ !לעיל ג‪ .!:‬בראשית נמי מאמר הוא‪ .‬יאף על גב דלא כתיב ביה ויאמר יהי‬
‫לפניה מצוה לברך‪ ,‬הקיימא לן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן‪ ,‬ופרשינן דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא‪ ,‬כדכתיב‬
‫שמיס‪ ,‬כמאן דכתיב דמי‪ ,‬דבאמירה נמי איברי ולא בידיס‪ ,‬דכתיב בדבר ה׳ שמיס נעשו ור‪-‬ה לנ‪.‬ו‪ .‬תורמץ את הלשכה‪.‬‬
‫)וילך! ויעבר את הכושי‪ .‬ומברך לפניה מנ׳׳ח סימן‪ .‬ולאחריה מברך האל הרב את ריבינו והדן את דינינו כוי‪ ,‬וחותם ברוך‬
‫שהשליכו לתוכה שקליס שהניאי באדר וממלאין הגזנרין מהן שלש קופיח לתרומה לקנית מהן קרבנות צבור תמידין ימיספין‬
‫הנפרע לישראל מכל צריהן האל המושיע‪ .‬מתני' בשני ובחמישי ובמנחת בשבת קודין ג׳ אין פוחתין ]מהן[ ואין מוספין עליהן‬
‫!‪:‬יומא סב‪ .!.‬אל מול פני המנורה‪ .‬אמצעי עומל על גופה של מנורה והשאר על הקנים‪ ,‬ומשמע מקרא לאופן שעל הקנים‬
‫ואין מפטירין בנביא‪ .‬והני ג׳ כנגד כהנים לוים וישראלים‪ .‬אין פוחתין מעשרה פסוקים בכית הכנסת‪ ,‬וידבר עולה מן המנין‪.‬‬
‫מצוללית כלפי אותה של מערב ‪•):‬ונחות צח‪ .>:‬מכאן שאמצעי משובה‪ .‬וקורא ארבעה והשאר ג׳ ג׳ !שם׳‪ ..‬מעלין בקדש‬
‫והני עשרה כנגד עשרת הדיברות שנאמרו למשה בסיני‪ .‬ר׳ יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם‪ ,‬ובראשית נמי‬
‫ולא מורידין‪ .‬מקרא ילסינן לה במגחוח בסרק שחי הלחס !שבת כא‪.::‬‬
‫מאמר הוא שנאמר בדבר ה׳ שמים נעשו‪ .‬אמר דכא ראשון שקרא ארבעה משובח‪ ,‬דתניא אמר ר׳ יוסי למה היה כתוב בקופות‬
‫שתורמין כהן את הלשכה א׳ב׳ג• לידע איזה מהן נתרמה ראשון שמצוה בראשון‪ .‬פי׳ הקופה שהיה כתוב בה אל׳׳ף היא היתה‬
‫ראשונה ומן השקלים שבתוכה קונין הקרבנות ומקריבין עד שיושלמו‪ .‬ועוד מן השניה ואחריה מן השלישית‪ .‬אמצעי משובח‪ ,‬מן המנורה‪ .‬אחרון משובח‪ ,‬מעלין בקודש ולא מורידין‪ .‬שיבח רכ פפא לראשו; שקרא ארבעה‪ .‬הפותח והחותם בתורה מברך‬
‫לפניה ולאחריה‪ .‬אוקימנא גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין‪ .‬דאי לאו גזירה הפותח מברך לפניה וןהןחותם לאחריה בלבד‪ .‬בראשי חדשים ובחולו של מועד קורץ ארבעה‪ .‬ומיבעי לן פרשה צו שהיא שמונה פסוקין היאך יקראו אותה שלשה בני אדם כוי‪.‬‬
‫מה שאין כ ן כתורה‪ .‬פירוש שאין קורא אלא אחד מכאן‬
‫ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין‪ .‬וכל שכן שאין שנים‬
‫א( ןר״ה כו‪ .‬תוספתא פ״ג[‪,‬‬
‫ב( פסחים(‪ :‬קיט‪ :‬סוכה לט‪.‬‬
‫מנחוח לה‪ :‬נלה סג‪,.‬‬
‫ג( ןגירסח רג אלפס א״ר‬
‫יוחנן כריך יכי־ ועי׳ ג״ כ‬
‫בהרא׳׳שן‪ ,‬ד( ןכרנ אלפס‬
‫והרא״ש ל־חא ועמ״ש הטור‬
‫סימן חרצנ נשס ר‪ 3‬עמרס[‪,‬‬
‫ה( ן ברכות נט‪ .‬ס‪:‬ן תענית‬
‫ז‪ 0 ,.‬ולקמן כל‪.‬ן‪ (1 ,‬ןב״ק‬
‫פג‪ ,[.‬ח( ןר״ה לנ‪.‬ן‪,‬‬
‫נו(]מלתאלר‪3‬ילויליתא ברב‬
‫אלפס יברא״ש וכן מוכרח‬
‫ללא גרסינן לי׳ למי שנות!‬
‫עי! עיונו נר״ה לב‪ .‬הלולים‬
‫טובא הוו וכוי[‪ ,‬י( !שם[‪,‬‬
‫כ( יומא סב‪ .‬סל‪ .‬שקליס פ״ג‬
‫ה״ב‪ ,‬ל( ן עי׳ יומא סב‪ .‬סל‪,[.‬‬
‫מ( מנחוח צח‪ ,:‬נ( ן במנחות‬
‫צח‪:‬איתארבי נחןן‪,‬ס(ןלעיל‬
‫ט‪:‬יש״נן‪(» ,‬ןל״הנר אחרי‬
‫ר״ה ראשון!‪ ,‬ס( ןק! צח‪,[:‬‬
‫צ( ןלף כנ‪.‬ן‪ ,‬ק( ןשס[‪,‬‬
‫ר( ומה‪ ,‬ש( ן עי׳ חוספוח‬
‫ב״ב טי‪ .‬ל״ה שמונה כוי‬
‫ביארו יומרן‪ ,‬ם> ןועי׳‬
‫תוססת שגת קטו‪ .‬ל״ה ובילו‬
‫וכו׳ ולכאורה מסוגיא להתס‬
‫תיונתא כלפי סגוואתה‬
‫לרש״י הכא למוחק ומצוה‬
‫ליישב!‪ ,‬א( ומסרס‪ .‬רש״א‪,‬‬
‫הקורא עומד פרק שלישי מגילה‬
‫מסורת תש״ם‬
‫א ( תעניח כי‪ ,.‬ב ( חעגית כז‪,:‬‬
‫ליקרי‪ .‬שלישי תרי מהא שני מקראות לפרשת וביום השבת ותלתא‬
‫יב‪:‬ן‪,‬‬
‫גבי‬
‫ג(‬
‫ברכית‬
‫]שם‬
‫ד( תענית כ ז ‪ :‬ע ״ ש ‪ ,‬ה( פ ו ס ק‬
‫נ פ ס ו ק לדעת רש״י ל״ג ליה‬
‫וג״ל דהקושיא קאי ארישא‬
‫ושל‬
‫דמני‬
‫ביחיד‪,‬‬
‫חמשה‬
‫י( ן עי׳ נ ד ר י ם עב‪ .‬ברכות כה‪.‬‬
‫‪(1‬‬
‫יש״נן‪,‬‬
‫נט‪,[:‬‬
‫ןגיטין‬
‫ח( ! ע י ׳ ברש׳׳י תענית כ ז ‪:‬‬
‫דייה הכי גרסינן וכי׳ וצ׳׳ע[‪,‬‬
‫ןעי׳‬
‫ט(‬
‫מהרי״ל‬
‫רש״א‬
‫סי׳‬
‫ותשינת‬
‫ובמגן‬
‫קס‬
‫א ג ר ה ס סי׳ קלח ס׳יק ב[‪,‬‬
‫קראי‬
‫גליון הש״ם‬
‫לקמן ד ף כח‬
‫ע׳׳א תיד׳׳ה כי ק א מ ר ‪:‬‬
‫מעמלות תנן ליה במסכת תענית ביוס הראשון באחל בשבת‪ :‬דולג‪.‬‬
‫השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו‪ :‬פושק‪ .‬הראשון קורא‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א(‬
‫רש׳׳י ד ״ ה‬
‫דולג וכו׳ יהא צריך ל ש י י ר‬
‫בפרשה‪ ) :‬ב ( ד״ה מיסף‪.‬‬
‫חפלת‬
‫כצ׳׳ל‬
‫ססקא‬
‫ותיבמ‬
‫נ מ ח ק ‪ ) :‬ג ( ת ו כ י דייה א ץ‬
‫מתחילין‬
‫וכו׳‬
‫וביוס השבת‬
‫ובראשי‬
‫וברביעי‬
‫אין‬
‫חדשיכם‬
‫) ד ( ד״ה ואס‬
‫לתקן‬
‫הראשון‬
‫מה‬
‫לתיש‪:‬‬
‫איחא‬
‫כו׳‬
‫שעשה‬
‫שהטעה‬
‫את‬
‫היוצאים‪ ) :‬ה ( ב א ״ ד שאני‬
‫הכא דלא כצ״ל יתיכת היכא‬
‫נ מ ח ק ‪ ) :‬ו ( דייה שאני וכו׳‬
‫ואפילו‬
‫היכא‬
‫משוס‪:‬‬
‫דאיכא‬
‫נר מצוה‬
‫א מיי׳ סי״ב מהלכות‬
‫בז‬
‫תפלה הלכה ג ט ו ש ״ ע‬
‫א״ח סי׳ י ׳ קלח ס ע י ף א ‪:‬‬
‫ב מ י י ' פ ״ ו מהלכוח‬
‫כח‬
‫כלי ה מ ק ד ש הלכה ו ‪:‬‬
‫כט‬
‫מיי׳‬
‫ג‬
‫מהל׳‬
‫פי״ב‬
‫חצי הפסוק השלישי ופרסקו‪ :‬גזירה‬
‫המפמיר‬
‫ביו״נו בחול המועל לפסח‬
‫משום‬
‫הנכנסין‪.‬‬
‫שישמעו‬
‫השני‬
‫שמחחיל‬
‫לסוף‬
‫ש ״ ע א״ח סי׳ קלז ס ע י ף נ ‪:‬‬
‫מתחיל‬
‫פסוק זה‬
‫ויאמרו לא‬
‫קרא‬
‫שני פסוקים מראש הפרשה ויש לומר‬
‫ד מיי׳ פ י ״ ג שס הלכה‬
‫ראשון אלא שנים‪ .‬וכן היוצאין שישמעו‬
‫את הראשון קורא שלשה ויצאו מבימ‬
‫הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא‬
‫גרסינן‬
‫הט‬
‫ראשון‬
‫קרא‬
‫כוי‪ :‬למ״ד דולג נדלוג‪ .‬למאן לאמר‬
‫י«פוסק ליכא למיפרך להא קרא ראשון‬
‫שלשה קתני לאי אפשר ע ו ל לחזור‪:‬‬
‫שאני התם‬
‫יאמצעי‬
‫שלא ינועו‬
‫לומר‬
‫שאותו‬
‫שקרא‬
‫לפניו לא קרא אלא‬
‫והראשון מתחיל שס והוא לסוף ט>שני פסוקים מפרשה שלמעלה וכן‬
‫שלשה השני קורא שנים מפרשה זו‬
‫ג מ ׳ ב ש ל ם א ה ב ה ו נ א קר•‬
‫מתהילץ בפרשה פחות מג׳ פסוקים‪ .‬גזירה משוס הנכנסין‬
‫שני‬
‫פסוקים וקשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפרשת ויחל בתעניות‬
‫שנים‪:‬‬
‫בכהנ־‪ .‬ע י ׳‬
‫מבראשי חלשיכס פשו להו מרי וכוי‪:‬‬
‫גיום הראשון‪.‬‬
‫אין‬
‫כב‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫יאפשר‬
‫מפרשה‬
‫זו‬
‫קיימא‬
‫בשני‬
‫כהכי‪.‬‬
‫לאחריה להך‬
‫ובחמישי‬
‫לקרות‬
‫מתניתא‬
‫שהוא‬
‫יכול‬
‫לקרות מה שירצה שהכל מענינו של‬
‫יום‪ :‬כשם‬
‫בפתות‬
‫שאין‬
‫מתחילין‬
‫משלשה‬
‫בפרשה‬
‫גזירה‬
‫פסוקים‪.‬‬
‫משוס הנכנסין שיהו סבורים לא קרא‬
‫זה אלא שני‬
‫פסוקים של‬
‫התתלמ‬
‫פרשה זו שהרי לא היו בבית הכנסת‬
‫ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה‪:‬‬
‫כך אין משיירין כוי‪.‬‬
‫היוצאין‬
‫שסבורין‬
‫גזירה‬
‫שהקורא‬
‫משוס‬
‫אחריו‬
‫של זה לא יקרא אלא שני פסוקים‬
‫הנותרים‪:‬‬
‫שיור דקא‬
‫מחמיר‬
‫קמא‪ .‬לתני ושל חמשה‬
‫תנא‬
‫ביחיל ולא‬
‫אמרינן יקרא הראשון שלשה ויפסוק‬
‫אם ירצה‪:‬‬
‫נכנסין‬
‫שכיחי‪.‬‬
‫לפיכך‬
‫אין מתהילין בפרשה פחות משלשה פסוקים‬
‫ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי‬
‫אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי‬
‫ביום הראשון בראשית ויהי רקיע‬
‫דתנן‬
‫ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באהד‬
‫והוינן בה בשלמא יהי רקיע באהד התלתא‬
‫פםוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה‬
‫פסוקי הוו ותניא י הקורא בתורה לא יפהות‬
‫משלשה פסוקים ואיתמר עלה רב אמר דולג‬
‫ושמואל אמר פוםק רב אמר דולג מאי טעמא‬
‫לא אמר פוסק קסבר ייכל פםוקא דלא פסקיה‬
‫משה אנן לא פםקינן ליה ושמואל אמר‬
‫פסמינן ליה והא אמר רבי הנניא קרא צער‬
‫גדול חיח לי אצל רבי חנינא הגדול ולא‬
‫תתיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן‬
‫טעמא‬
‫עשויין חתם‬
‫ולהתלמד‬
‫הואיל‬
‫מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא‬
‫אפשר ושמואל אמר פוסק מאי טעמא‬
‫דולג גזירה משום הנכנסין‬
‫לא אמר‬
‫ומשום היוצאין מיתיבי י׳ פרשה של ששה‬
‫פסוקים קורין אותה בשנים ושל המשה‬
‫שלשה‬
‫ראשון‬
‫ביהיד קרא‬
‫פסוקים‬
‫השני קורא שנים מפרשה זו ואהה מפרשה‬
‫אהרת ויש אומרים שלשה לפי שאין מתהילין‬
‫בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם איתא‬
‫למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר >פוםק‬
‫נפסוק שאני התם דאפשר בהכי אמר רבי‬
‫תנהום אמר ריב״ל הלכה כיש אומרים ואמר‬
‫רבי תנהום אמר ריב״ל כשם שאין מתהילין‬
‫בפרשה פהות מג׳ פסוקים כ ך אין משיירי}‬
‫בפרשה פהות משלשה פסוקים פשיטא‬
‫השתא ומה אתהלתא דקא מקיל תנא קמא‬
‫מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת״ק לא‬
‫כ״ש דמהמירי יש אומרים מהו דתימא נכנסין‬
‫שכיחי יוצאין לא שכיחי דמנחי םפר תורה‬
‫ונפקי קמ״ל ות״ק מ״ש שיורי דלא משום‬
‫יוצאיז אתהולי נמי גזירה משום הנכנםיז אמרי‬
‫א‬
‫א‪1‬ב‬
‫נ‬
‫נ‬
‫מוהקרבתם‬
‫לשאני אלו‬
‫שהוא‬
‫הפרשיות‬
‫הן לעולם וליכא‬
‫שהרי‬
‫משאיל‪ .‬כשישמע שקורא השני שלשה‬
‫סעיף‬
‫למטעי וכן פרשה‬
‫נ‪:‬‬
‫של ראש חלש שהשלישי קורא וביום‬
‫השבח <» אין‬
‫הנכנסים‬
‫יאמרו‬
‫לחוש שמא‬
‫שהשלישי לא קרא‬
‫שני פסוקים‬
‫מוביוס‬
‫אלא‬
‫שהרי‬
‫השבח‬
‫הלבר ילוע לעולס וגס יש להם לחשוב‬
‫שא״כ לא היה לו‬
‫לפרשה‬
‫להניח‬
‫שהרי גס זו‬
‫שהניח בה‪:‬‬
‫ואם‬
‫כשהגיע‬
‫מעין‬
‫פרשה‬
‫איתא‬
‫למאן‬
‫דאמר‬
‫דולג לדלוג‪ .‬פירש הקונטרס‬
‫ללמאן‬
‫לאמר פוסק לא קשיא מילי‬
‫לטון‬
‫שקרא הראשון שלשה פסוקים‬
‫אין לפסוק ע ו ל‬
‫מאן‬
‫וקשה להא‬
‫לאמר פוסק אית ליה שפיר נמי לולג‬
‫אי לאו גזירה משום הנכנסין והיוצאין‬
‫והכא נהי שאין אנו יכולין לתקן מה‬
‫יי( שעשו‬
‫היוצאים‬
‫הראשונים‬
‫שיסברו‬
‫שהטעו‬
‫שהבא‬
‫את‬
‫אחריו‬
‫מוסף רש״י‬
‫ה ר א ש ו ן ‪ .‬של ש מ ע ‪.‬‬
‫ביום‬
‫בראשית‪.‬‬
‫ויהי‬
‫פ ר ש ה ראשו;ה‪,‬‬
‫רקיע‪.‬‬
‫לסי‬
‫רקיע‪,‬‬
‫כראשית‬
‫פרשת‬
‫שאין‬
‫יהי‬
‫נפרשת‬
‫לכדה ט ׳ פ ס ו ק י ם‬
‫כדי קריאת כהן לוי ישראל‬
‫כולן‬
‫וכן‬
‫!תענית‬
‫דתלתי‬
‫כו‪.;.‬‬
‫הוי‪.‬‬
‫פסוקי‬
‫וסגיא כהו לחד נ נ ר א נשם‬
‫כז‪ .>:‬ד ו ל ג ‪ .‬הראשון קורא‬
‫פסוקים‬
‫שלשה‬
‫בפסוק‬
‫מחחיל‬
‫הראשון‬
‫יהשני‬
‫נו‬
‫שסיים‬
‫והשנים ע מ ו ה ר י‬
‫שלשה‪,‬‬
‫ומשוס אין‬
‫משידן‬
‫בפרשה‬
‫פחות‬
‫משלשה‬
‫ליכא‪,‬‬
‫פסוקים‬
‫דלא‬
‫משוס‬
‫אפשר‬
‫ישסו‪.‬‬
‫מפסיק‬
‫הפסוק‬
‫לשניס‪,‬‬
‫קורא שני‬
‫פסוקים‬
‫ראשון‬
‫פוסק‪.‬‬
‫לא‬
‫וחצי ילוי משלים חצי איתי‬
‫יקרא אלא שני פסוקים מכל מקום‬
‫הכהן‬
‫עס‬
‫ש ט ס הנותרים ישם(‪.‬‬
‫ר׳‬
‫היה להס לתקן שלא יטעו הנכנסין‬
‫לפי שמתחיל זה בשני פסוקים סמוך‬
‫לפרשה‬
‫לכך‬
‫נראה‬
‫לפרש‬
‫ללמאן‬
‫שקרא‬
‫הפסוק‬
‫הנניא ק ר א ‪.‬‬
‫בעל‬
‫שהיה‬
‫מ ק ר א ו י ו ד ע ה בגירסא י נ ק י‬
‫בטעמיה‬
‫ושם•‬
‫ישם‪,‬‬
‫י•‬
‫חנינא‪ ..:‬צ ע ר ג ד ו ל ‪ .‬הרבה‬
‫לאמר פוסק לא קשיא מילי ללליליה‬
‫טרחחי וחזרתי עליו שיתיר‬
‫תרצי שפיר שאני הכא » ( היכא ללא‬
‫לשניס‬
‫אפשר אבל היכא לאפשר שלא לפסוק‬
‫פשיטא‬
‫שאין‬
‫להפסיק אבל‬
‫למ״ל‬
‫מיפק‬
‫ומתמהינן השתא ומה התחלה מקיל תנא קמא ואמר ואחד מפרשה אחרת‪ ,‬מחמר יש אומרים ואומי שלשה‪ ,‬שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקין‪ .‬שיורי דחמיר ובמשייר( ]דמחמיר[ תנא קמא ואמר‬
‫פרשה של חמשה יחיד קורא אותה כולה ואם קרא שלשה והניח שנים‪ ,‬דאיעבד‪ ,‬אבל לכתהילה )גי( שלשה צריך להניח‪ ,‬לא כל שכן דמחמרי יש אומרים‪ .‬וכיון שאמר הלכה כיש אומרים למה הוצרך‬
‫לומר כשם שאין מתהילין כך אין משיירין‪ .‬ופריקנן מהו דתימא נכנסין שכיחי‪ ,‬והנכנס ששמע שלא קרא מן הפרשה שהתחיל בה אלא פסוק אחד ולא ידע שכבר קרא מן הפרשה שלפניה שני פסוקים ילך‬
‫ויאמר הקורא פסוק אחד יצא‪ ,‬לפיכך גזר יש אומרים לקרות המתחיל בפרשה שלשה פסוקין‪ .‬אבל להניח שני פסוקין בפרשד לא הוה גזר דהא שומע העונה אחריו קורא אותם שני פסוקין ושלשה מפרשר‬
‫אחרת ולא אתי למיטעא ולמימר דתרי סגיא‪ .‬ואם תאמר שמא יצא אחד מן הכנסת א( ולא ישמע מה שקרא מן הפרשה ה*חרח‪] ,‬יוצאין לא שכיחי[‪ .‬קמ״ל‪ .‬ואסיקנא ה־לכתא דולג והילכתא אמצע־ דולג‪.‬‬
‫א ( נראה דחחר כאן וצ״צ ילא ישמע מה שיקרא מן הפרשה שלאחריה זה לא שטח יתנחי ס ״ פ ונפקי קמ״צ‪.‬‬
‫ל‬
‫הלכה ג‬
‫ד ט י ש ״ ע א׳׳ח סי׳ ת מ‬
‫ילועות‬
‫הבינו חננאל‬
‫רב אמר דולג‪ ,‬כלומר‬
‫כהן קורא ג׳ ולוי חוזר‬
‫ה‬
‫וקורא פסוק אחד מן מקראות והראשון לא קרא מפרשה‬
‫לולג תקשה‪ :‬שאני־ התם דאפשר‪.‬‬
‫הפסוקין שלשה שקרא זו אלא שנים ישאל היאך קרא הראשון‬
‫קשיא היאך נהגו העולם בחולו של‬
‫כהן ובי אחרים‪ ,‬נשארו‬
‫שני פסוקים ולא יותר ויאמרו לו‬
‫מועל של חג שקורא הרביעי כל‬
‫שלשה ישראל קורא‬
‫אוחן‪ .‬ושמואל אמר פוסק‪ ,‬שקרא מפרשה העליונה‪ :‬הלכפא‬
‫מה שקראו השניס והא הכא ללא‬
‫כלומר פוסק פסוק אחד מאי‪ .‬בשל מעמלות‪ :‬ואמצעי דולג‪.‬‬
‫שרינן לא לולג ולא פוסק אלא היכא‬
‫לשנים ועושה השמונה‬
‫שאם לא יללג הוא יהא צריך‬
‫ללא אפשר ואפילו היכא )י( לקאמר‬
‫תשעה וקורין השלשה‬
‫משלשה‬
‫פחומ‬
‫בפרשה‬
‫להתחיל‬
‫)א(‬
‫משוס הנכנסין והיוצאין מיהו הא‬
‫משלשה שלשה‪ .‬משום‬
‫דלא איפשר אלא בהכי‪ .‬פסוקים ואס יקרא שלשה מ ן השניה‬
‫פשיטא לן שאס קרא אוחו שלפני‬
‫ואותבינן עליה דרב מיהא‬
‫דתניא פרשה של ששה נמצא קוראה כולה‪ :‬מום!«‪ >» .‬פסקא‬
‫האחרון ע ל שני פסוקים מסוף‬
‫פסוקין קורין אותה שנים‪ ,‬תפלת עננו ברכה יתירא‪ :‬מכדי רב‬
‫הפרשה שבפסח או בעצרת שהאחרון‬
‫של חמשה יחיד קורא בישראל קרא‪ .‬שהרי רב לא היה‬
‫לולג למעלה ולא יקרא שני פסוקים‬
‫אותה‪ ,‬קרא אחד שלשה‬
‫והניח שנים השני קורא לא כהן ולא לוי‪ :‬דהא רב הונא קרא‬
‫של‬
‫מפרשה‬
‫האחר וגס‬
‫שהניח‬
‫בהניזקין‬
‫גיטין‬
‫במסכת‬
‫אותם שנים ופסוק אחד בכהני‪.‬‬
‫אחריה כיון ללא הוי מענינו של יוס‪:‬‬
‫מן הפרשה של אחריה‪.‬‬
‫!דף נט‪ :>:‬הא איכא שמואל‪ .‬בנהרדעא‬
‫ושאין‬
‫ויש אומ׳רים ג׳ קורין מן‬
‫מאן דעייל שיולי שייל שלח ליה רבה בריה‬
‫הפרשה שלאחריה שאין שהוא ממדינת בבל דכהנא הוא‪:‬‬
‫דרבא לרב יוםף הלכתא מאי שלה ליה תלכתא ידולג ואמצעי דולגן‪ :‬זח‬
‫מתחילין מן הפרשה פחות ודבר עילויה‪ .‬נהוג היה להיות‬
‫משלשה פסוקין‪ .‬ופריק רב‬
‫שאני התם דאפשר בהכי‪ .‬למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה‬
‫הכלל כל שיש בו מוםף וכוי‪ :‬איבעיא להו תענית צבור בכמה ר א ש הדש‬
‫דשמואל‪:‬‬
‫לקמיה‬
‫עייל‬
‫לא‬
‫רב‬
‫פ‪(.‬‬
‫<‪3‬״ק‬
‫כלומר אפשר לו לקרות‬
‫ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא או דלמא‬
‫מן הפרשה שאחריה‪ .‬אבל ורב הוא דעביד‪ .‬להאי דאדבריה‬
‫הכא נמי איכא מוםף תפלה ת״ש בראשי חדשים ובחולו ש ל מועד קורין‬
‫בעינין בראשית שהשלישי‬
‫רוצה לקרות ויהי רקיע‪ ,‬עליה כבוד הוה עביד ליה משום‬
‫ארבעה הא בתענית צבור ג׳ אימא רישא בשני ובהמישי ובשבת במנחה‬
‫ובעינין צו את בני ישראל דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני‬
‫קורין ג׳ הא תענית צבור ארבעה יי אלא מהא ליכא למישמע מינה ת״ש‬
‫דסליק עיניינא‪ ,‬שאי במס׳ שבת פ ׳ שמונה שרציס <ל׳ קח‪:(.‬‬
‫אפשר לשלישי לקרות‬
‫דרב א ק ל ע לבבל בתענית צבור קם קרא בסיפרא פתח בריך חתים ולא‬
‫מן ובראשי חדשיכם שלא בפניו לא עביד ליה‪ .‬ושמואל‬
‫בדיך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אפיח מכדי רב בישראל‬
‫בנהרדעא‪:‬‬
‫בבבל אלא‬
‫דהא רביעי קורא ובראשי לא היה‬
‫חדשיכם‪ ,‬וכיון דלא אפשר‬
‫מיסק‬
‫הרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אהרינא בתריה‬
‫להו לקרוא מן הפרשה‬
‫‪8‬‬
‫שאחריה שאחר רוצה‬
‫לא רב בכהני קרא ההא י>רב הונא קרי בכהני ב ש ל מ א רב חונא קרי בכחני‬
‫לקרותה הילכך דולגין‪.‬‬
‫אמר ר׳ יהושע בן לוי דהא אפילו רב אמי ורב אסי ״דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא אלא ר ב הא‬
‫הלכה כיש אומרים‪ .‬ועוד איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעבד ליה כבוד וכי‬
‫אמר כשם שאין מתחילין‬
‫בפרשה פחות משלשה עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה הכי נמי מםתברא דרב בכהני קרא דאי סלקא דעתך בישראל קרא‬
‫פסוקין‪ ,‬כך אין משיירין‬
‫פסוקין‪ .‬לפניה מאי טעמא בריך לאחר תקנה אי הכי לאהריה נמי לבריך שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי‬
‫פחות משלשה‬
‫החמירו יש אומרים בהתחלה‪ :‬שיולי‬
‫חפלה‬
‫טיר‬
‫לי‬
‫לפסוק‬
‫לצירך‬
‫הפסיק‬
‫תינוקות‬
‫שאינן‬
‫לפני‬
‫פסוק‬
‫שלומדים‬
‫יכולין‬
‫כולו ו ש ש ‪.‬‬
‫לא‬
‫נמי‬
‫משוס‬
‫אי‬
‫הנכנסין‬
‫שני‬
‫בפסיק‬
‫הבא‬
‫אפשר‪.‬‬
‫ס ״ ת ‪ ,‬דבדילוג‬
‫אס‬
‫לקרוא‬
‫גט‬
‫אפשר‬
‫ותייצאין‪,‬‬
‫ומחחיל‬
‫דילג‬
‫שסיים בו הראשון‪,‬‬
‫בני א ד ס‬
‫שמעי‬
‫הנכנסין‬
‫קריאת‬
‫לימר‬
‫סנורין‬
‫שלא‬
‫הראשי;‬
‫קרא‬
‫שלא‬
‫הראשון אלא שני פ ס ו ק י ם‬
‫מניה‬
‫ונפיק‬
‫יכשהראשון‬
‫פסוקים‬
‫שניס‪,‬‬
‫חורנא‪,‬‬
‫ג׳‬
‫קורא‬
‫ואינו משייר אלא‬
‫גזירת יוצאין‪,‬‬
‫איכא‬
‫דסברי האי שני דסגיא ליה‬
‫פסוקים‬
‫בשני‬
‫פרשה‬
‫ישםי‪.‬‬
‫ש ל‬
‫פסוקים‪.‬‬
‫השנה‬
‫ששה‬
‫ימות‬
‫אשאר‬
‫קאי ‪:‬שם(‪.‬‬
‫אומרים‬
‫ויש‬
‫ש ל ש ה ‪ .‬מפרשה‬
‫אחריתי‬
‫ישם(‪.‬‬
‫למאן‬
‫דולג‬
‫לדלוג‬
‫דאמר‬
‫דאמר‬
‫ולמאן‬
‫נפסוק‪.‬‬
‫פוסק‬
‫כלומר פ ר ש ה של‬
‫חמשה ססיקין אמאי ק ו ר א‬
‫שני שלשה ס ס י ק ץ נ פ ר ש ה‬
‫לידלוג אי‬
‫אחרת‪,‬‬
‫יעייש‬
‫)שם‪.‬‬
‫הנ־‪-‬ח׳‪.‬‬
‫דאית‬
‫ליפסיק‬
‫כהגהית‬
‫דאפשר‬
‫ליה‬
‫רווחא‪,‬‬
‫בהכי‪.‬‬
‫שיכיל‬
‫לקדוח מ פ ר ש ה אחרת‪ ,‬אבל‬
‫הכא לית ליה דיומא‪ ,‬ד ה א‬
‫לא‬
‫מצי‬
‫בראשית‬
‫למקרי‬
‫ייהי‬
‫אלא‬
‫יש ס‬
‫רקיע‬
‫כח!‪ .‬א ל א מ ה א‬
‫ליכא‬
‫מינה‪.‬‬
‫דידאי‬
‫למישמע‬
‫מתני׳ לאו כולה ד י ק א ‪ ,‬אלא‬
‫חדא‬
‫מינייהו‬
‫דוקא‪,‬‬
‫או‬
‫רישא או סיפא‪ ,‬ומנא א י ד י‬
‫א ט ו ההוא ולא י ד ע י ג ן הי‬
‫מינייהו דיקא ד נ ג מ ר מיניה‬
‫; ש ב ת קנא‪.!:.‬‬
‫רב‬
‫הוגא‪.‬‬
‫ישראל הוה ! ג י נ ו ץ נט‪.(:‬‬
‫כב‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל א א מיי׳ פ י ״ כ מהלכות‬
‫תפלה‬
‫א״ח‬
‫הלכה ט ז‬
‫טור‬
‫תקנט‬
‫וסי׳‬
‫סי׳‬
‫חקעט‪:‬‬
‫ל ב כ מיי׳ שס ) ט ו ר א״ח‬
‫סימן ת ק נ ט ( ‪:‬‬
‫לג‬
‫מהל׳‬
‫ג‬
‫מהלכות‬
‫מיי׳ פ ״ ו‬
‫ע ״ ז הלכה‬
‫ו‬
‫תפלה‬
‫הלכה‬
‫ופ״ה‬
‫יד‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח סי׳ קלא ס ע י ף‬
‫ח כהג״ה‪:‬‬
‫לד‬
‫ד ה מיי׳ פ ״ ה מהל׳‬
‫תפלה הלכה י ד ו פ ״ ו‬
‫מהלכות ע ״ ז הלכה ז‪:‬‬
‫לה‬
‫הקורא עומד פרק שלישי מגילה‬
‫ו מיי׳ פייה מהלכות‬
‫תפלה הל׳ י ד ט ו ש ״ ע‬
‫א׳׳ח ס י מ ן קלא ס ע י ף ת ‪:‬‬
‫ז ]מיי׳ שס הלכה י ג ן ‪:‬‬
‫תורת אור השלם‬
‫‪ .1‬ל א תעשו לבם‬
‫אלילם ופסל ומעבה ל א‬
‫תקימו לבם ואבן משבית‬
‫ל א תתנו בארצכם‬
‫לדשתחוה עליה כי אני‬
‫ין אלהיכם‪:‬‬
‫ויקרא כו א‬
‫‪ •2‬ויאמר ין א ל יהושע‬
‫קם לף ל מ ה זה אתה‬
‫נפל על פניך‪:‬‬
‫יהושע ז י‬
‫‪ .3‬ותק־ בת שבע אפים‬
‫ארץ ותשתהו למלך‬
‫ותאמר יחי אדני המלך‬
‫ךח־ לעלם‪:‬‬
‫מלכים א א לא‬
‫‪ .4‬ויהי ככלות שלמה‬
‫להתפלל א ל ין א ת כ ל‬
‫התפלה והתחנה הזאת‬
‫קם מלפני מזבח ין מכרע‬
‫ע ל ברכיו וכפיו פרשות‬
‫השמים‪:‬‬
‫מלכים א ח נד‬
‫‪ .5‬ויספר א ל אביו ואל‬
‫אחיו ויגער בו אביו‬
‫ויאמר לו כלה החלום‬
‫הזה אשר הלמות הבוא‬
‫נבוא אני ואמך ואחיך‬
‫להשתהות לף ארצה‪:‬‬
‫בראשית לז י‬
‫הבינו חננאל‬
‫מתני• ביום טוב חמשה‬
‫וביום הכפורים ששה כוי‪.‬‬
‫ואסיקנא נקוט האי כללא‬
‫בידך כל דטפי מילתא‬
‫מחבריה טפי בה גברא‬
‫יתירא‪ .‬בראשי חדשים‬
‫ובמועד דאיכא קרבן‬
‫מוסף קורין ארבעה‪ ,‬ביום‬
‫טוב דאסור בעשיית‬
‫מלאכה חמשה‪ ,‬ביום‬
‫הכפורים דענוש כרת‬
‫ששה‪ ,‬בשבת דאיסור‬
‫סקילה שבעה‪ .‬גופא רב‬
‫איקלע לתענית ציבור קם‬
‫קרא כסיפרא במקום כהן‬
‫דאפילו רמי ורכסי כהני‬
‫השיבי מיכף הוו כייפי‬
‫ליה‪ .‬ושמואל דהוא כהן‬
‫לא הוה התם‪ .‬פתח בריך‪,‬‬
‫חתים לא בדיך‪ .‬נפול בולי‬
‫עלמא אאפייהו ורב לא‬
‫נפל‪ ,‬משום דרצפה של‬
‫אבנים הוות קמיה‪ .‬דתניא‬
‫ואבן משכית לא תתנו‬
‫רצפה‬
‫בארצכם‪ .‬פי׳‬
‫כדכתיב על רצפת בהט‬
‫וסוחרת‪,‬‬
‫ושש ודר‬
‫וכדתנינן עמוד והפג על‬
‫רצפה‪ .‬וברצפה של אבני‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ו ש א י ן בהן ביטול מלאכה כגון ר א ש חדש קורץ ארבעה‪ .‬וקשיא‬
‫מיפק לא נפקי‪ .‬הלכך לפניה נריך גזירה משוס הנכנסין כדאמרינן‬
‫להא בפרק אין דורשין בחגיגה )לף יח‪ .‬ושס> אמרינן ראש‬
‫לעיל לאחריה לא בריך ללא חייש ליוצאין‪ :‬זה הכלל כל שיש בו ביטול‬
‫חלש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה וי״ל לולאי‬
‫מלאכה לעם‪ .‬במה שהן מאחרין בבימ הכנסת‪ :‬כגון המניה צבור‪.‬‬
‫ה( ג ר נ ו ת ל י ‪ :‬ש ג ו ע ו ת ט ז ‪, :‬‬
‫מותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה לפי‬
‫שמותר במלאכה‪ .‬רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים‬
‫ננ״‬
‫שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל׳(‪:‬‬
‫ו ל ר ב אשי מתני׳ מני לא תנא מיפק לא נפקי ת״ש זה הכלל כל ש י ש בו‬
‫קמא ולא רבי יוסי דתניא‬
‫ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור‬
‫בו׳ רבי יוסי אומר לעולם קודין‬
‫ותשעה באב קורין ג׳ ושאין בו ביטול‬
‫שלשה ומפטיר אחד‪ .‬וא״מ דלמא ר׳‬
‫מלאכה לעם כגון ראשי חדשים והולו של‬
‫יוסי היא ו ה ט קאמר לעולם קורין‬
‫מועד קורין ד׳ שמע מינה אמר רב אשי והא‬
‫שלשה והרביעי ד ה ר מפטיר אחד‬
‫ולא בעי למימר אחד מ ן השלשה אנן לא תנן הכי זה הכלל כל יום ש י ש בו‬
‫ר ״ ל דכי היכי דלת״ק ליכא למימר‬
‫מוםף ואינו יום טוב קורין ארבעה לאתויי‬
‫מפטיר אחד דהיינו רביעי להא מאי לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב‬
‫)׳(הוא ממעט ‪3‬ט׳ באב שהוא בשלישי ולרב אשי מתניתין מני לא תנא קמא ולא‬
‫וברביעי יותר משני וה׳ דעלמא‬
‫רבי יוסי דתניא >הל להיות בשני ובהמישי‬
‫וא׳׳כ מסחמא לא יחמיר בט׳ באב‬
‫קורין ג׳ ומפטיר אהד בשלישי וברביעי קורא‬
‫שהוא בב׳ וה׳ לקרוח רביעי ואינו‬
‫אהד ומפטיר אהד רבי יוםי אומר לעולם קורין‬
‫מחמיר לקרוח אלא להפטיר הכי נמי‬
‫לר׳ יוסי ה ר המפטיר אחד מ ן השלשה ג׳ ומפטיר אחה ואלא קשיא זה הכלל לא‬
‫לאתויי ר א ש חודש ומועד חא בחדיא קתני‬
‫רב‬
‫אימא‬
‫ואיבעית‬
‫שקראו‪:‬‬
‫פישוט ידים ודגלים הוא דעבד‬
‫לה בראשי חדשים ומועד קורין ארבעת‬
‫כדעולא‪ .‬וקשה וכי לא היה יודע‬
‫םימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו״ט וחולו‬
‫<ג(דמצי לשנרי ה ט וכי ס ״ ד מעיקרא‬
‫ש ל מועה כי הדדי נינהו אלא נ ק ו ט האי‬
‫שיהא אסור בלא פישוט ידים ורגלים‬
‫כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה‬
‫וי״ל למעיקרא אסר ליה מדרבנן בלא‬
‫טפי ליה גברא יתירא הלכך בר״ה ומועד‬
‫פישוט יליס ורגלים ובסוף קאמר‬
‫דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו״ט דאסור‬
‫ואיבעית אימא אין אסור מלרבנן‬
‫בעשיית מלאכה חמשה ביוה״כ דענוש כרת‬
‫ורב פישוט יליס ורגלים הוא לעביל‬
‫לאסור מ ן התורה ומיהו קשה ש ש ה שבת דאיכא איסור סקילה שבעה‬
‫ללישנא קמא לאסור מלרבנן בלא‬
‫גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור קם‬
‫פישוט יליס ורגלים יש לממוה על‬
‫קרא בםפרא פתח בדיך התם ולא בריך נפול‬
‫בתי כנסיות שלנו שיש בהן רצפה‬
‫כולי עלמא אאנפייחו ורב לא נפל על אנפיח‬
‫היאך נופל שליח צבור על פניו ונראה‬
‫מ״ט רב לא נפיל על אפיה רצפה ש ל אבנים‬
‫לי למצלי אצלויי ובהט שרי והכי‬
‫היתה ותניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם‬
‫נמי משמע בסמוך למייתי ההיא לפרק‬
‫להשתהות עליה עליה אי אתה משתחוה‬
‫אין עומלין לברכות )לף לל‪ :‬ושס>‬
‫בארצכם יאבל אתה משתהוה על אבנים‬
‫לחזינן להו לאביי ורבא למצלי אצלויי‬
‫ש ל בית המקדש כדעולא דאמר עולא לא‬
‫כן פירש רב האי גאון‪:‬‬
‫אין אדם חשוב רשאי ליפול על‬
‫אסרה תורה אלא רצפה ש ל אבנים בלבד אי‬
‫פניו‪ .‬בירושלמי מפרש היכא הכי מאי איריא ר ב אפילו כולהו נמי קמיה‬
‫שמחפלל בשביל הצבור אבל בינו‬
‫דרב הואי וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על‬
‫לבין עצמו שפיר דמי‪:‬‬
‫אפיה לא בעי למיטרח ציבורא ואיבעית אימא‬
‫קידה על אפים‪ .‬לא מכח הקרא‬
‫רב פישוט ידים ורגלים הוה עביר וכהעולא‬
‫הוא מפיק לה דהא כחיב‬
‫דאמר עולא י לא אסרה תורה אלא פישוט‬
‫נמי )ישעיה מט( אפיס ארץ ישתחוו‬
‫ידים ורגלים בלבד וליפול על אפיה ולא‬
‫לך אלא הכי גמיר ליה מרביה‬
‫ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה‬
‫)י( לגבי לשון קידה שייך אפים‪:‬‬
‫א‬
‫א‬
‫‪0‬‬
‫‪:‬‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫הני‬
‫ואיבעית אימא יאדם השוב שאני י> כדרבי‬
‫אלעזר דאמר רבי אלעזר י אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן‬
‫נענה כיהושע בן נון דכתיב ויאמר ה׳ אל יהושע קום ל ך ]וגו׳[ תנו רבנן‬
‫״קידה על אפים שנאמר ותקד בת שבע אפים א ר ץ כריעה על ברכים וכן‬
‫הוא אומר מכרוע על ברכיו חשתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר‬
‫חבוא נבוא אני ואמך ואחיך לחשתחות ל ך ארצה י׳ לוי אהוי קידה קמיה‬
‫דרבי ואיטלע והא קא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם‬
‫דברים כלפי מעלה שהרי אדם גהול הטיה דברים כלפי מעלה ואיטלע‬
‫ומנו לוי הא והא גרמא ליה ״אמר רב הייא בר אבין הזינא להו לאביי‬
‫ג‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ורבא‬
‫ואחרונים‪:‬‬
‫אמצעיים‬
‫נמי מותר‬
‫באב‪.‬‬
‫ותשעה‬
‫במלאכה אלא‬
‫תענית כ ט ‪ ! (5 , :‬ש ג ת‬
‫א(‬
‫ק מ ז ‪ .‬יש״נן‪ ,‬ג( ] ש ג ת ; א ‪.‬‬
‫וש׳׳נן‪,‬‬
‫ו(‬
‫ד(‬
‫תענית‬
‫תענית כה‪.‬‬
‫]כרכות‬
‫ז(‬
‫ח(‬
‫יד‪,:‬‬
‫סוכה‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫לד‪:‬‬
‫]דף‬
‫ןתהליס ק ג ! ‪ ,‬נו(‬
‫במקום‬
‫כה‪ ,!.‬י( ן ו ע ״ ע ת י ס ׳ חגיגה‬
‫שנהגו‪ :‬ראשי חדשים‪ .‬אין בו ביטול‬
‫יח‪ .‬ד ״ ה ר ״ ח ותוס׳ ר ״ ה כג‪.‬‬
‫מלאכה כל כך שאין הנשים עושומ‬
‫ד ״ ה מ ש ו ס ומותי שכת כד‪.‬‬
‫דייה אי דלמאן‪,‬‬
‫מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס׳‬
‫משואומ‬
‫ראש השנה »ל׳ כג‪ (.‬גבי‬
‫משום ביטול מלאכה לעם שני ימים‪.‬‬
‫ושמעתי מ פ י מורי הזקן ז״ל שניתנה‬
‫להם מצוה זו‬
‫בעגל‬
‫נזמיהן‬
‫בסרק מ״ה‬
‫פירקו‬
‫בשביל שלא‬
‫)תוספת‪ .‬ואני מצאתי‬
‫לבריימא‬
‫אליעזר‬
‫לרבי‬
‫שמעו הנשים ולא רצו לימן נזמיהן‬
‫לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוציס‬
‫לעשות פסל‬
‫שאין בו‬
‫ומסכה‬
‫כח‬
‫להציל ונתן הקב״ה שכרן של נשים‬
‫בעולם הזה‬
‫תלשיס‬
‫הן‬
‫שיהו‬
‫יותר מ ן‬
‫עתילוח‬
‫חלשים‬
‫משמרות‬
‫האנשים‬
‫ראשי‬
‫להחחלש כמו‬
‫תתחלש‬
‫כנשר‬
‫נעורייכי ע״כ> ומקרא מסייעו לכחיב‬
‫אשר נסתרת שם‬
‫)שמואל א כ!‬
‫לחולא‬
‫ביום‬
‫ותרגם‬
‫המעשה‬
‫ביומא‬
‫יונתן‬
‫והתם נמי גבי ר״ת‬
‫לקאמר ליה מחר חולש‬
‫קאי‬
‫וקרי ליה‬
‫לערב ר״ח יום המעשה אלמא ראש‬
‫חלש לאו יוס המעשה הוא‪ .‬ומועל‬
‫נמי לאו‬
‫שהרי‬
‫ביטול מלאכה לעס‬
‫באין לבית הכנסמ יומר מימות החול‬
‫לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בלבר‬
‫ולרב אשי‪.‬‬
‫האבל‪:‬‬
‫רש״י ד ״ ה‬
‫)א(‬
‫וכי׳ על‬
‫אימא‬
‫יאיגעית‬
‫כלל‬
‫סניו‬
‫שהיה א ד ם ‪ ) :‬ב ( ת ו ס ׳ ד ״ ה‬
‫וצרכ אשי וכו׳ ד ה א‬
‫ממעט גט׳ גאג‬
‫חל‬
‫כשהוא‬
‫גשלישי‬
‫) ג ( ד״ה‬
‫הוה‬
‫ונרניעי‪:‬‬
‫ואיגעימ‬
‫אימא‬
‫יודע‬
‫דכעי‬
‫וכו׳ לא היה‬
‫לשנויי‪ ) :‬ד ( ד״ה ק י ד ה וכו׳‬
‫ליה‬
‫גמיר‬
‫ולא‬
‫מדניה‬
‫דגכי‬
‫מייתי ק ר א א ל א‬
‫לשון ק י ד ה ‪:‬‬
‫ולעוה״ב‬
‫ראשי‬
‫שנאמר ס(‬
‫הגהות הב״ח‬
‫לאמר זה הכלל‬
‫למתני׳ לאתרי נמי תשעה באב לאית‬
‫מוסף רש״י‬
‫קורץ‬
‫ומפטיר‬
‫שלשה‬
‫א ח ד ‪ .‬מאותן שלשה אחרון‬
‫מפטיר‬
‫משוס‬
‫נחיל‬
‫מיסיפין‬
‫אנשים ולא‬
‫שאין‬
‫מגי‬
‫יותר‬
‫כר״ח ע ל‬
‫לנו‬
‫גשכח‬
‫שאין‬
‫די‪,‬‬
‫להוסיף‬
‫וכיי״ט‪,‬‬
‫אלא‬
‫ולפיכך‬
‫קורי! ג׳ ח מ ן ס פ ר ח י ר ה‬
‫קרו‬
‫ה ו א וכלאו הכי ה ו י‬
‫שלשה‪ ,‬שהוא מ ת ק נ מ ע ז ר א‬
‫לקריח‬
‫ולוי‬
‫ינחמישי כהן‬
‫כשני‬
‫וישראל‬
‫קורא‬
‫) ת ש י ת כס‪.(:‬‬
‫אחד‬
‫א ה ד ‪ .‬אחד‬
‫עצמו‬
‫ומפטיר‬
‫יהוא‬
‫קורא‬
‫ה מ פ ט י ר !שם!‪.‬‬
‫השוב‬
‫אדם‬
‫אין‬
‫רשאי‬
‫ביה מוסף תפלת עננו‪ :‬מתני' מני‬
‫ליפול‬
‫כוי חל להיות כוי‪ .‬גבי תשעה באב‬
‫עצמו ג פ נ י הצנור‪ ,‬שאם לא‬
‫תניא לה‬
‫תענית‪:‬‬
‫בתרייתא‬
‫בשמעתא‬
‫קורא אחד‬
‫הקורא הוא הוי‬
‫בעלמא‪ .‬הא‬
‫המפטיר‪:‬‬
‫להדר‬
‫למס׳‬
‫ומפטיר אחד‪.‬‬
‫סימנא‬
‫נקיט ליה‬
‫בזה‬
‫אלא אס כן י ו ד ע י ! ג ו שהוא‬
‫שאמר‬
‫לו‬
‫כיהושע‬
‫חשינ‬
‫ה ק כ ״ ה קוס ל ן למה‬
‫זה‬
‫אחה נופל על פ נ י ך ! ת ע נ י ת‬
‫יד‪.(:‬‬
‫הכלל סימנא יהיב לן כ ר ‪ :‬כל דטפי‬
‫מילחא מחבריה‪ .‬כל יום העודף לבר‬
‫מחבירו; לא אסרה תורה‪ .‬בפסוק זה‬
‫דוגממ של‬
‫מקדש‪ :‬לא בעי מטרת‬
‫צבורא‪ .‬שאם ילך יעמדו מפניו‪ :‬פישוט‬
‫ידים ורגלים‪ .‬כשהיה נופל על פניו‬
‫ושאר הצבור לא היו עושין כ ן ‪ :‬לא‬
‫משני‪ .‬לא היה רוצה לשנות ממנהגו‪:‬‬
‫ואיבעית אימא‪ .‬לא היה רגיל ליפול‬
‫על פניו )א( כלומר שהיה אדס חשוב‬
‫ואינו‬
‫נופל על‬
‫כלומר‬
‫אא״כ‬
‫פניו‪ :‬אא׳׳כ נענה‪.‬‬
‫בטוח‬
‫במעשיו‬
‫שהוא‬
‫נענה בתפלתו‪ :‬למה זה אתה נופל על‬
‫פניו‪.‬‬
‫יענה יחרפוהו‪ ,‬כ ן שמעמי‪,‬‬
‫ארצה‪.‬‬
‫אלא שלא יעשו רצפח אבניס בבהכ״נ‬
‫על‬
‫לנזוח‬
‫להשתהות‬
‫לשון‬
‫לך‬
‫משתטח‬
‫משמע‬
‫; ב ו כ ו ת לד ‪-‬‬
‫לשין‬
‫שיטוח‬
‫) ש ב ו ע ו ת טז‪.(:‬‬
‫לוי‬
‫יקי‬
‫שני‬
‫א‬
‫ח‬
‫ו‬
‫י‬
‫גודליו‬
‫ק‬
‫י‬
‫ד‬
‫•‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫ג א ר ן ושוחה ונושק‬
‫ותענית כה‪.‬ו‪.‬‬
‫את הרצפה‬
‫ואיטלע‪.‬‬
‫נעשה ח י ג ר לפי‬
‫שכשזוקף‬
‫ג ו פ ו מאליי יאיני‬
‫נשען על י ד י כחזקה לדחוף‬
‫ג י פ ו למעלה נמצא כל אונס‬
‫מחניי‬
‫זקיפתו על‬
‫ע‪ .!.‬יטיח‪.‬‬
‫)כראשית‬
‫קשח‬
‫)כה‪(.‬‬
‫יוריק‪,‬‬
‫נא(‬
‫כמטחר‬
‫!שם!‪.‬‬
‫דברים‪.‬‬
‫!סונה‬
‫הטיה‬
‫נמס׳‬
‫עליח‬
‫לשון‬
‫חעניח‬
‫יישכח‬
‫לך‬
‫כ מ ר י ס יאי אתה משגיח על‬
‫מ י ן וסוכה שם‪ .1‬ה א ו ה א‬
‫ג ר מ ה ל י ה ‪ .‬החטא ג ר ס לו‬
‫פניך‪ .‬אלמא אין לו לעשות‪ :‬קידה‪.‬‬
‫שנצלע ג ק י ד ה ותענית כ ה ;‬
‫האמורה בכל מקום אינה אלא על‬
‫נענש נ ח ט א ח ד ג ר י ס ונענש‬
‫אפים‪:‬‬
‫ארצה‪.‬‬
‫משמע‬
‫כולו‬
‫שטוח‬
‫ארצה‪ :‬אחוי קידה‪ .‬נועץ גודליו ונשען‬
‫עליהם ושוחה ע ל שנושק את הרצפה‬
‫וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גולליו ואין יליו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו וממוך כך נצלע בבוקא לאטמא‪ :‬הטיח‬
‫דברים כלפי מטלה‪ .‬במסכת תענית״( עלית למרוס ואין אמה משגיח על בניך‪ :‬הא והא גרמא ליה‪ .‬לסי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה‪:‬‬
‫דמצלי‬
‫בית המקדש אתה משתחוה ולא כרצפה זולתי המקדש‪ .‬ואקשינן אי הכי לכולי עלמא אסיר‪ .‬ופרקינן קמיה דרב הואי‪ .‬איבעית אימא פישוט ידים ורגלים הוה עביד רב וכדעולא דאמר לא אסרה תורה ]א[לא פישוט ידים‬
‫ורגלים‪ .‬איבעית אימא אמאי לא נפיל רכ אאפיה‪ ,‬משום דרי אלעזר דאמר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו בציבור אלא אם כן נענע כיהושע בן נון‪ ,‬שנאמר ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך וגוי‪ .‬ת״ר קידה על אפים‪ ,‬כריעה‬
‫על כרכים‪ ,‬השתחויה פישוט ידים ורגלים‪ .‬וכולהו מקראי‪ .‬לוי אחוי קידה קמיה דרבי ונפל ואיטלע‪ .‬והאי גרמא ליה והאמר ר׳ אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה כר‪] .‬אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי‬
‫גשעמ‬
‫המאורע‬
‫כדאמרינן‬
‫נ מ ס כ ח שכח ) ל ג ‪ .‬ו‬
‫חורא ח ד ד‬
‫לסכינא‬
‫נפל‬
‫‪,‬סוכה‬
‫הקורא עומד פרק שלישי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א( ] ת ו ס פ ת א פ ״ ג [ ‪ ,‬ג ( ] מ ס ׳‬
‫פי״ח‬
‫סופרים‬
‫ע״ש‬
‫ה׳׳ד‬
‫ו צ ״ ע [ ‪ ,‬ג( סנהדרין י ‪ ] :‬ע י ׳‬
‫עין משפט‬
‫ך ך‬
‫נר מצוה‬
‫דמצלי אצלויי‪ .‬על צידיהן ולא נופלין על פניהן ממש לפי שאין אדם‬
‫הני שלשה וחמשה כנגד מי‪ .‬אבל מששה של יום הכפירים לא בעי‬
‫חשוב רשאי ליפול על פניו‪ :‬הכי גרסינן תנא דבי ר׳ ישמטאל היא‪:‬‬
‫ע ד לקמן קשיא אמאי לא בעי מד׳ של ראש חדש בנגד מי‬
‫ד״ה‬
‫גיו׳׳ט מאתרץ לבא‪ .‬לבית הכנסת שצריך לטרוח בסעודת יו״ט כך וכן של חולו של מועד ר ״ ל דקים ליה דטעמא דמוסף חשיב לטפויי‬
‫מ ג ד [ ‪ ,‬י( נסוכה י ד ‪ :‬ס י ר י ט ‪.‬‬
‫חד גברא אבל לטפויי כל כך)<*( ביו״ט וביוה״כ ובשבת לא ס״ל משוס‬
‫לעיל כ א ‪:‬‬
‫תוספות‬
‫ס נ ה ד ר י ן י ‪ , [ :‬ה( ] ה ו ד ו ת י א ‪:‬‬
‫כריתות ה ‪ , [ :‬י (‬
‫!תוספת׳‬
‫מפורש במסכת סופרים׳(‪ :‬וממהרין לצאת‪ .‬משוס שמתת יום טוב‪:‬‬
‫שכבר תיקנו‬
‫׳(כרת וסקילה אי לא משכחינן כנגד‬
‫הכל מערב שבמ ויפה למהר ביאתן‬
‫רואי פ נ י‬
‫המלך‪.‬‬
‫ובשבת ממהרין לבא‪.‬‬
‫דאמשורוש‬
‫וקשיא‬
‫ה״ד[‪,‬‬
‫]פי״ח‬
‫פ ״ ג [ ‪ ,‬ז(‬
‫ורבא המצלי אצלויי‪ :‬ביו״ט המשה ביוה״כ‬
‫כוותיקין‪ :‬וממהרין‬
‫ח ( ] א ס ח ר א [ ‪ ,‬ט( נ מ ״ נ כ ה [ ‪ ,‬לקרות שמע‬
‫י( נשם[‪ ,‬כ( צ״ל מלאכת כרת‪.‬‬
‫ש ש ה כו׳‪ :‬מתני׳ מני לא ר׳ ישמעאל ולא‬
‫מהרש׳׳א‪ ,‬ל( ] ו ע י ׳ ח ו ס פ ו מ לצאת‪ .‬משוס עונג שבת‪ :‬ברכת‬
‫רבי עקיבא דתניא >ביו״ט המשה וביוה״כ‬
‫ע ״ ז ת ‪ .‬ד׳׳ה ה ע ק ב כוי אכל כהנים‪ .‬שלשה תיבות בפסוק ראשון‬
‫י ע ק נ מינאה ד ר ׳ א נ ה ו וכו׳‬
‫ש ש ה ובשבת שבעה אין פוהתין מהן ואין‬
‫וחמשה בפסוק שני ושבעה בפסוק‬
‫]עי׳‬
‫ליישנן‪( D ,‬‬
‫ומצוה‬
‫מוםיפין עליהן דברי ר׳ ישמעאל ר״ע אומר‬
‫ת ו ס פ ו מ תעצית כ ט ‪ :‬ד ״ ה שלישי‪ :‬חמשה מרואי פני המלך‬
‫כשני[‪ ,‬נ( ] ו כ ן לקמן נ ס ו ג י ן ושבעה רואי פני המלך‪ .‬שבעה‬
‫ביו״ט חמשה וביום הכפורים שבעה ובשבת‬
‫כט‪,[:‬‬
‫הס כדכתיב שבעת שרי פ ר ס ומדי יי( ש ש ח אין פוחתין מחן אבל מוםיפין עליהן‬
‫ומהם יש חמשה תשובים כלכתיב‬
‫מני אי ר׳ ישמעאל קשיא תוםפת אי ר״ע‬
‫בסוף מלטםיי(‪ .‬שלשה שומרי הסף בסוף‬
‫קשיא ששה ושבעה אמר רבא תנא דבי רבי‬
‫תורה אור תשלם ס פ ר מלכים (‪ .‬וכנגלן תיקנו אלו מעין‬
‫‪ .1‬ו י ע מ ד ע ן ך א ה ס פ ר‬
‫ישמעאל היא דתנא דבי ר׳ ישמעאל ביום‬
‫בעובדיה‪.‬‬
‫לבר מלכות‪ :‬דמישלם‬
‫ע ל מגדל ע ץ א ש ר עשו‬
‫טוב חמשה ביוה״כ ש ש ה בשבת שבעה‬
‫מ ע מ ד א צ ל ו ממים במעשיו‪ :‬מפני כבוד חורה‪.‬‬
‫לדבר‬
‫אין פוהתין מהן אבל מוםיפין עליהן דברי ר׳‬
‫מ ת ך נ ן ה ו ש מ ע ו ע נ י ה שלא יהא כבוד מורה וכבוד נביא שוה‬
‫ואוךןה וחלקןה ומעשיה‬
‫ע ל י מ י נ ו ו מ ש מ א ל ו וטון דמשוס כבוד תורה הוא ולא‬
‫ישמעאל קשיא דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל‬
‫פ ך ן ה ו מ י ש א ל ו מ ל כ ן ה משום חוגה לאו ממנינא הוא‪ :‬מ ג ד‬
‫תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל מאן תנא‬
‫ו ה ש ם ך ח ש ב ך נ ה ז כ ר ן ה ז׳ שקראו בתורה‪ .‬לא פיחת כל אחד‬
‫ב י ו ״ ט מאחרין לבוא וממהרין‬
‫להא דתניא‬
‫נחמיה ח ד‬
‫משלם‪:‬‬
‫מ ג ׳ פסוקים‪ :‬ואם איתא‪ .‬לאינו‬
‫לצאת ביום הכפויים ממהרין לבוא ומאחרין‬
‫׳‪ g'101‬עולה מ ן המנין הוו להו שמונה‬
‫וממהרין‬
‫ו ב ש ב ת ממהיין לבוא‬
‫לצאת‬
‫שקראו בתורה וכ״ל בעינן בנביא‪:‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫לצאת לימא י ״ ע י א י ת ליה גביא יתייא‬
‫מגלו‬
‫ג מ ׳ ואפי׳ אשה‪ .‬עי׳ ר״ה‬
‫אפילו תימא י ב י ישמעאל ינפיש ם י י ו י א‬
‫ד ף לג ע ״ א ח ו ס ׳ ד׳׳ה הא‬
‫ר ׳ י ה ו ד ה ‪ :‬ש ם מ פ נ י כ ב ו ד דיומא הני שלשה יהמשה ‪ w‬ושבעה כנגה מי פליגי בה י ב י יצחק ב י נחמני‬
‫צ ב ו ר ‪ .‬לקמן ד ף כ ד ע ״ כ‬
‫ו ש ״ נ ‪ :‬ש ם פ פ ט י ד מ ה ו והד דעמיה ומנו רבי שמעון בן פזי ואמרי לה ר׳ שמעון בן פזי והד העמיה‬
‫ש י ע ל ה ‪ .‬פ י ׳ חענית ד ׳ כ‬
‫ובחמישי‪:‬ט ומנו רבי יצחק ב ר נחמני ואמרי לה ר׳ שמואל ב ר נהמני ה ד אמר כנגד‬
‫ע ׳ ׳ נ חדי׳ה גשני‬
‫והס‬
‫ת ו ם ׳ ד״ה כיון וכו׳‬
‫ברכת כחנים וחד אמר כנגד שלשח שומרי חםף חמשח מרואי פני חמלך‬
‫שת״ע‬
‫להודיע‬
‫תקנוהו‬
‫ר ש ו ת ‪ .‬ע י ׳ נ ר כ ו ח ד ף נ שבעה רואי פני המלך תני רב יוסף ג׳ המשה ושבעה שלשה שומרי חסף‬
‫ע ״ א ת ד ״ ה מ כ ר ך ו ד ף ד חמשה מרואי פני המלך שבעה רואי פני המלך אמר ליה אביי ע ד האידנא‬
‫ע ״ נ מ ד ״ ה א מ ר ר ׳ יוחנן‬
‫ו ד ף כז ע ״ נ ת ו ס ׳ ד ״ ה מאי טעמא לא פריש לן מ ר אמר ליה לא הוה ידענא דצריכתו ליח י* ומי‬
‫והלכתא‪:‬‬
‫בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה הני‬
‫ש ש ה דיוה״כ כנגד מי אמר ליה כנגד ש ש ה שעמדו מימינו ש ל עזרא‬
‫וששה משמאלו שנאמר ויעמוד עזרא הסופר על מגדל ע ץ א ש ר עשו‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( ת ו ם ׳ ד ״ ה הני וכוי לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו‬
‫אכל ל ט ס ר י כל כך ב ש ב ת ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם הני‬
‫משום‬
‫טוב‬
‫וביום‬
‫ידמישלם‬
‫מ ל א כ ה ו כ ר ת ו ס ק י ל ה שבעה הוו היינו זכריה היינו משלם ואמאי קראו משלם‬
‫לא ס ״ ל אי לא אשכחינן‪ :‬בעובהיה ת״ר יי י הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה אבל‬
‫) ב ( ד ״ ה ח ד א מ ר וכו׳‬
‫יחזור ר ק ר א מ ה ש ק ר א אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור איבעיא להו מ פ ט י ר‬
‫ה ש נ י ע י ו כ ן ‪ ) :‬ג ( ב א ״ ד או מהו שיעלה למנין שבעה רב הונא ור׳ ירמיה ב ר אבא ח ד אמר עולה‬
‫נ ר ״ ח של חנוכה ו ש ב ת אין‬
‫צ ו ר ך ל ק ר ו ת ד ח נ ו כ ה וחד אמר אינו עולה מ״ר עולה דהא קרי ומ״ד אינו עולה כדעולא דאמר‬
‫כ ד א י ׳ ל ק מ ן ד ף כ ט עולא מפני מח המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורת תחלח מפני כבוד‬
‫וחיכוח‬
‫כצ״ל‬
‫דהלכחא‬
‫נ י ל מ ד נ ו דחנוכה נ מ ח ק ‪ :‬תורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא למנינא לא סליק מיתיבי י המפטיר‬
‫בנביא לא יפהות מעשרים ואהד פםוקין כנגד שבעה שקראו בתורה‬
‫^‪101‬׳^‬
‫ואם איתא עשרים וארבעה הויין כיון דמשום כבוד תורה הוא‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫נ(א‬
‫ג‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫הגהות הגר״א‬
‫]א[‬
‫גמרא‬
‫חמשה‬
‫ש נ ע ה כנגד מ י כוי‬
‫הני‬
‫כנגדו‬
‫שלשה‬
‫כצ׳׳ל‪:‬‬
‫שבעה‬
‫מי‪:‬‬
‫הקונטרס‬
‫פירש‬
‫לומר שתקנו מכמיס כנגד ענינו של‬
‫אותו רשע לכך‬
‫אומן‬
‫פירש ר״ת‬
‫הכתובים בספר ירמיה )נב( ובמלטם‬
‫<ב כה( כתיב ה׳‬
‫שהשנים שלא‬
‫סופרי‬
‫מצעה‬
‫ובירושלמי מפרש‬
‫הוזכרו‬
‫הדיינין‪:‬‬
‫במלכים‬
‫אמר‬
‫הס‬
‫יעקכ‪.‬‬
‫יעקב דהא‬
‫שם‬
‫כתיב‬
‫רשעים ירקב )משלי י ( ‪ :‬ח ד‬
‫אמר‬
‫עולה‪.‬‬
‫פסק‬
‫עולה וחד א מ ר אין‬
‫ר״ת דקיימא לן י«כמ״ל עולה ולכך‬
‫בתעניות במנתה‬
‫אנו נוהגין‬
‫ובט״ב‬
‫שהשלישי מפטיר וכן ביום הכפוריס‬
‫במנתה אבל בשבתות ובימים טובים‬
‫וביוה״כ שחרית המפטיר לא ה ר מן‬
‫דכיון שמותר להוסיף עליהם‬
‫יכולין אנו‬
‫מנהגינו‬
‫לעשות‬
‫אליבא‬
‫דכולי עלמא דאי הוי הלכה כמ״ד אין‬
‫עולה עבדינן שפיר ואפילו הוי נמי‬
‫הלכה כמאן‬
‫דאמר עולה מ ״ מ אין‬
‫שהרי‬
‫ואע״ג‬
‫לחוש‬
‫מותר‬
‫להוסיף‬
‫דאמרינן לקמן <דף כט‪ (:‬חל להיות‬
‫בואתה תצוה ק ו ר ץ שיתא בואתה תצוה‬
‫וחד ‪ 3‬ט משא מכל מקוס נהגו עכשיו‬
‫לקרות‬
‫המפטיר‬
‫שהוא‬
‫שמיני‬
‫כל‬
‫זה כדי לנהוג מנהגינו וחזן‬
‫שטעה‬
‫הסדר של שבת‬
‫יחזור‬
‫וגמר‬
‫כל‬
‫רקרא )י( השביעי וכן אס הוא יו״ט‬
‫וקרא כל המנין‬
‫שהוא צריך‬
‫ושכח‬
‫לקרות בחובת היוס יחזור ס פ ר מורה‬
‫רקרא אחר‬
‫כתובת‬
‫היום‬
‫ואתרון‬
‫שקרא קודם הוי כמאן דליתיה אבל‬
‫בשבת של חנוכה או בר״ח של חנוכה‬
‫»‪0‬אין צריך כדאימא בילמדנו לתנוכהנ(‬
‫דהלכתא אין‬
‫עיקר‬
‫משגיחין‬
‫וימים שיש בהן‬
‫בחנוכה‬
‫כל‬
‫קרבן מוסף‬
‫גומר קדיש קולס שיוציא ס פ ר תורה‬
‫ובימים‬
‫שאין בהן קרבן‬
‫מוסף אין‬
‫גומר קליש קולם ובשבת לא יקרא‬
‫פתות מאחל ועשרים פסוקים לשבעה‬
‫בני אלם כל חל וחל שלשה פסוקים‬
‫ובמנחה ובשני ובחמישי עשרה פסוקים‬
‫ואס‬
‫שכח ולא קרא כל כך יחזור‬
‫ויקרא‪:‬‬
‫א‬
‫סעיף‬
‫נהגה׳׳ה‪:‬‬
‫ל ז ב נויש״ע א״ח סי׳ רסז‬
‫סעיף‬
‫ג‬
‫לח‬
‫ג‪:‬‬
‫סי׳‬
‫טיש״ע א״ס‬
‫ר פ א נהג׳׳ה‪:‬‬
‫לט‬
‫מיי׳‬
‫ד‬
‫פי״כ‬
‫מהל׳‬
‫חפלה הלכה יז ס מ ג‬
‫ע ש י ! י ט ט ו ש ״ ע א׳׳ח סי׳‬
‫ר פ כ סעיף ג ‪:‬‬
‫מ ה‬
‫ו‬
‫מיי׳‬
‫שס הלכה‬
‫ק‬
‫ף ג [ ט ו ש ׳ ׳ ע שס ס ע י ף‬
‫ד נהג״ה‪:‬‬
‫מא‬
‫ז‬
‫מיי׳‬
‫שס הלכה י ג‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח ס י ׳ ר פ ד‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫גרסינן שאס הוה מין ל( לא‬
‫היה מזטרו‬
‫המנין‬
‫לו‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫תקכט‬
‫סי׳‬
‫א‬
‫כיון‬
‫דמשום כ כ ו ר תורה‬
‫הוא כנגדו נמי ל א בעי‪ .‬וקשיא לפי‬
‫מנהגינו שאנו גוהגין בכל שבמומ השנה שהמפטיר חוזר וקורא מה שקראו הראשונים ואין קורא כלל אחר כך אס כן מאי קא משני כיון‬
‫למשוס כבוד המורה הוא כנגדו נמי לא בעינן אדרבה היה לו לומר ט ו ן דאין קורא אלא מה שקראו הראשונים כנגדו לא בעינן אלא‬
‫שמע מינה לבימי המנאים היה המפטיר קורא מה שלא קראו הראשונים ו ה ט נמי משמע מלמקינו ג׳ פסוקים כנגלו למפטיר בנביא‬
‫מוסף רש״י מ ג ל מה שקרא בתורה למאן לאמר עולה כלאמרינן בסמוך א״כ שמע מינה שהוא קורא מה שלא קראו הראשונים וא״כ קשה למה אין‬
‫ד מ צ ל י א צ ל ו י י ‪ .‬כשגוסלין אנו נוהגין לעשומ כן ונראה לפי שבימי החכמים לא היו אומרים קריש בין אומן שקראו קולס המפטיר והמפטיר ולכך היה המפטיר‬
‫רבינו חננאל‬
‫ורבא כי נפלו על אפייהו‬
‫דמצלי אצלויי[‪ ,‬פירי‬
‫מטין לצדיק‪ .‬י ר ו ש ל מ י‬
‫)בסנהדרין( ]בעבודה זרה[‬
‫בתהלת פרק ר׳ ישמעאל‬
‫ר׳ אמי ]בבלייא[ בשם‬
‫רבנן דתמן לא התירו‬
‫השתחויה אלא לתענית‬
‫ציבור ובלבד על הצד‪.‬‬
‫ר׳ ינאי זעירא בשם‬
‫אבהתיה כל מי שאינו‬
‫כשר כיהושע שאם •פול‬
‫על פניו יאמר לו מן‬
‫השמים קום לך אל יפול‬
‫ובלבד יחיד על הצבור‪.‬‬
‫רב מפקיד בבי רב אחא‬
‫ורב אמי מפקד לאינשי‬
‫ביתיה כד תהוון נפקין‬
‫לתעניתא לא תהוון רבעין‬
‫כאורחיכון‪ .‬ר׳ יונה ודי‬
‫אחא רבעין על סטריהון‪.‬‬
‫אמר ר׳ שמואל חמית ר׳‬
‫אבהו רביע כי אורחיה‪.‬‬
‫ביום טוב חמשה וביום‬
‫הבפורים ששה כולי‪.‬‬
‫ואוקימנא לתנא דבי ר׳‬
‫ישמעאל‪ ,‬דתני ביום טוב‬
‫חמשה וכיום הכפורים‬
‫ששה ובשבת שבעה אין‬
‫פוחתין מהן אבל מוסיפין‬
‫עליהן‪ .‬וכשמוסיפין ב­‬
‫קורק בספר תורה מאחרין‬
‫וכשפוהתין‬
‫לצאת‪,‬‬
‫ממהרין לצאת‪ .‬הני ג׳‬
‫שקורץ בשני ובחמישי‬
‫ובשבת במנחה ובתעניות‬
‫ובטי באב וכיוצא בהן‪,‬‬
‫והי שקורין ביום טוב‪,‬‬
‫וזי שקודין בשבת‪ ,‬כנגד‬
‫ברכות כהנים‪ .‬הפסוק‬
‫הראשון שלש תיבות‪,‬‬
‫והשני חמשה‪ ,‬והשלישי‬
‫שבעה‪ .‬ת נ י רב יוסף‬
‫שלשה כנגד שומרי הסף‪,‬‬
‫שני ואת שלשת שמרי‬
‫הסף‪ .‬ה׳ מרואי פני המלך‪,‬‬
‫שני וחמשה אנשים מראי‬
‫פני המלך‪ .‬שבעה מרואי‬
‫פני המלך‪ ,‬דכתיב ושבעה‬
‫אנשים מרואי פני המלך‪.‬‬
‫ששה דיום הכפורים כנגד‬
‫ששה שעמדו מימינו‬
‫של עזרא ומשמאלו‪,‬‬
‫שני ויעמד אצלו מתתיה‬
‫ושמע ועניה ואוריה‬
‫וחלקיה ומעשיה על ימינו‬
‫ומשמאלו פדיה וגוי‪.‬‬
‫ירושלמי‬
‫משה‬
‫התקין‬
‫פושטי!‬
‫על פניהם אין‬
‫ידיהם ורגליהם אלא מ ט י ן מסיים אבל אתר שנסלר הש״ס ומקנו לומר קליש בין אומס שקראו ראשינה והמפטיר כמו שתקנו לומר ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן רראו לישראל שיהיו קורץ‬
‫עינינו אחר השטבנו שלא היו אומרים בימי התנאים והם תקנוהו להוליע שתפלת ערבית רשומ ו ה ט נמי מקנו לומר קליש בין השבעה בתורה בשבתות ובימים‬
‫)ברכות רד•(‪.‬‬
‫על צדיהן‬
‫ב ר כ ת כ ה נ י ם ‪ .‬למפטיר להוליע שאינו ממנין השבעה והר״ר אליהו הנהיג את בני עירי שאפילו כשמוציאין שני ספרי תורומ או שלשה נוהג מנהג זה טובים ובראשי חדשים‬
‫כנגד‬
‫ובחולו של מועד‪ ,‬שנא׳‬
‫נ פ ס ו ק ראשון ג׳ תינות‬
‫והשני ה ׳ ושלישי ז׳ תיכות שיקראו הראשונים הכל והמפטיר מוזר וקורא ממה שקראו הראשונים וכן הנהיג רבינו משלס וכן נוהגין עכשיו בכל צרפת ושינו אמ וידבר משה את מועדי ה׳‬
‫מנהג רש״י ורבותיו ור״ת והא שאין מוציאין ‪3‬׳ ספרי תורות בכל השבתות לקרוא בשניה וביום השבת כמו שעושין ביו״ט נראה לפי שאין אל בני ישראל‪ .‬עזרא תיקן‬
‫כנגד‬
‫י‪.>:‬‬
‫)סוהדויו‬
‫בפרשה אלא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות מ ג ׳ פסוקים ואין להתהיל בפרשה שלמעלה או לסיים בפרשה שלמטה משום ללא הוי שיה ו קורין שלשה בתורה‬
‫הסף‬
‫שומרי‬
‫שלשה‬
‫בשני ובחמישי ובשבת‬
‫אשכחנא‬
‫כלומר‬
‫כוי‪.‬‬
‫מענינו של יום ועול י״ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום ואי קרינן בשל שבת א״כ יהא צריך להפטיר בלסליק מיניה והיינו במנחה‪ .‬אבל הקריאה‬
‫שלשה‬
‫דארעא‬
‫דמלכוחא‬
‫בשבת וא״כ יהו כל ההפטרות מענין אתל ועול י״ל לפי שלעולם אין קורין בספר תורה שני בקרבנות אלא באותן שבאין לכפרה כלפירש בתורה מימות משה רבינו‬
‫ממוני! ושבעה ממונין‪ ,‬ג ׳‬
‫היתה שלא ישאדו שלשה‬
‫כ נ ג ד שומרי ה ס ף נצדקיהו לקמן פ ר ק בני העיר ) ל ף לא‪ (.‬שקורין בהן ביו״ט ומהני לישראל כאילו הקריבום אבל קרבנות שבמ אינן באץ לכפרה ומש״ה אין ק ו ר ץ בהן‪:‬‬
‫ימים בלא קריאה בתורה‪.‬‬
‫גלוח‬
‫גני‬
‫) מ ״ נ כהן‬
‫לא‬
‫‪8‬‬
‫גנוזראדן‪,‬‬
‫נמי‬
‫והמס‬
‫משכחת חמשה מ ר ו א י פ נ י‬
‫המלך‪,‬‬
‫ובאחשורוש‬
‫)אסתר‬
‫א ( אשכחן ש נ ע ה ש ד פ ר ס‬
‫ו מ ד י )סנתדריו י‪.(:‬‬
‫והוא תיקן טבילה לבעלי קריין‪ ,‬ושיהו בתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי‪ ,‬ושיהו רוכלין וכוי‪ .‬הלעוזות לא נהגו להיות קורין גהו״ז‪ ,‬אלא אחד קורא כל הפרשה‪ .‬היה אחד יודע כל הפרשה‪ ,‬קורא אותה‬
‫כולה‪ .‬שבעה יודעין שלשה פסוקץ‪ ,‬כולן קורין אותן‪ .‬אתר יודע שלשה פסוקין‪ ,‬קורא חוור וקורא‪ .‬ר׳ ועירא בשם ר׳ ירמיה העבד עולה ממנין שבעה‪ .‬והא אסור לאדם ללמד עבדו תורה‪ ,‬תיפתר כשלמד מעצמו‬
‫או כשלמדו רבו כטבי‪ .‬וידבר עולה מגי פסוקין‪ .‬אמירו משמיה דרב שבעה חוץ מן המפטיר‪ .‬התיב ר׳ הנינה כולי‪ .‬תנו רבנן הכל עולין למניין שבעה אפילו אשה אפילו קטן‪ ,‬אבל אמרו חכמים אשה לא תיקרא‬
‫בתורה מפני כבוד צבור‪ .‬המפטיר שקורא בתורה‪ ,‬חד אמר עולה למניין שבעה וחד אמר אינו עולה‪ .‬ואותבינן על מאן דאמר אינו עולה למניין ז׳ אלא צריך ז׳ והוא‪ ,‬מיהא דתניא המפטיר בנביא לא יפחות‬
‫מכ״א פסוקין‪ ,‬ג׳ פסוקין לכל אחד‪ ,‬כנגד שבעה שקראו כתורה‪ .‬ואם איתא דתמני בענן בהדי המפטיר‪ ,‬כ״ד פסוקי בענן‪ .‬ופרקינן המפטיר כיון דמשום כבוד תורה קרי‪ ,‬פיר׳ שלא יקרא בנביאים עד שיקרא בתורה‪,‬‬
‫כג‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫מב‬
‫א מיי׳‬
‫תפלה‬
‫ס י ״ נ מהל׳‬
‫יג‬
‫הלכה‬
‫ט ו ש ״ ע א״ת סי׳ ר פ ד ס ע י ף‬
‫א‪:‬‬
‫ל א שנו אלא במקום שאין מתדגמין‪ .‬ועל זה אנו סומכין שאין אנו‬
‫כנגדו נמי לא בעינן‪ .‬לקבוע ג׳ פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא‬
‫הפרשיות‪:‬‬
‫לצבור‪:‬‬
‫מתרגמין‬
‫שס‪:‬‬
‫מד‬
‫ג מיי׳ פ ״ ח מהלכות‬
‫תפלה הלכה ה‬
‫שס ט ו ש ׳ ׳ ע איית ס י ׳‬
‫ס ע י ף א וסי׳ ס ט ס ע י ף א ‪:‬‬
‫מה‬
‫ד מיי׳ שס ןהל׳‬
‫דן‬
‫טוש׳׳ע א״ח סי׳‬
‫סט‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫מ ו ה מ י י ' שס הל׳‬
‫ה‬
‫ן ו פ ט ׳ ׳ ו שס הל׳‬
‫ט י ש ״ ע א״ח‬
‫טן‬
‫קכח‬
‫סי׳‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫מז‬
‫ד‬
‫ו מיי׳ שס הלכה‬
‫יפי׳יב הלכה ג טיש׳יע‬
‫א׳׳ח ס י ׳ ק מ ג ס ע י ף א ‪:‬‬
‫מח‬
‫ז‬
‫מט‬
‫ה‬
‫מיי׳‬
‫שס‬
‫סייח‬
‫הל״ד‪:‬‬
‫מיי׳ סי״ב מהל׳‬
‫אבל הלכה ד ט י ש ״ ע‬
‫י ״ ד סי'‬
‫ט מיי׳‬
‫נ‬
‫שעו‪:‬‬
‫ס י ״ ג מהלכית‬
‫אבל הלכה א ס מ ג עשין‬
‫מד״ס ב טיר‬
‫נא‬
‫שס‪:‬‬
‫י מיי׳ פ ״ נ מהלכות‬
‫ברכות הלכה י י פ ״ י‬
‫מהלכות אישות‬
‫טוש׳׳ע‬
‫אה״ע‬
‫סעיף‬
‫ה‬
‫הלכה‬
‫סב‬
‫סי׳‬
‫ד‪:‬‬
‫נ ב כ מ י ״ ס ״ ה מהלכות‬
‫‪S‬‬
‫בעשרה ויצאו מקצתן אפ״ה גומרין ועל היוצאים הוא אומר‬
‫ואין‬
‫פורסין על שמע‪.‬‬
‫פירש בני אדם‬
‫הקונטרס‬
‫בבית‬
‫שבאו‬
‫הכנסת אחר שהתפללו הצבור ורוצים‬
‫לומר קדיש וברכו צריך עשרה ור״ת‬
‫דבשבעה שלא שמעו עס שלש‬
‫פירש‬
‫אחרים סגי וה״נ איתא במס׳ סוסריסמ(‬
‫רבותינו‬
‫שבמערב‬
‫ונותנים‬
‫טעס‬
‫אומרים‬
‫בשבעה‬
‫לדבריהם‬
‫דכתיב‬
‫בפרוע פרעות בישראל בהתנדב‬
‫)שופטים ה(‬
‫ברכו ה׳‬
‫עס‬
‫דאיכא שבע‬
‫תיבומ ר ״ א אפילו בששה משוס דברכו‬
‫הוי הששי ור״ת כתב‬
‫משוס‬
‫בחמשה‬
‫בספר הישר‬
‫חמש‬
‫דליכא אלא‬
‫מיבוח עד ברכו ונ״ל אפילו בשלשה‬
‫שלא שמעו והכי פירושו דקרא בפרוע‬
‫פרעומ בישראל שלא עשו מה שמוטל‬
‫עליהם לעשות אז יתנדב העס לברך‬
‫ה׳‬
‫תיבות‬
‫וליכא אלא שלש‬
‫עד‬
‫בהתנדב ותלמידי רש״י פירשו משמו‬
‫דאפילו בשביל אחד שלא שמע יכולים‬
‫הס לפרוס על שמע‬
‫אוחו‬
‫ואפילו‬
‫סמג‬
‫ששמע כבר יכול להוציא אותן שלא‬
‫ע ש י ! סח ט ו ש ״ ע א״ח ס י מ ן‬
‫שמעו כמו שאנו רואים שליח צבור‬
‫ברכות הלכה ד‬
‫קצב ס ע י ף א ‪:‬‬
‫נ ג ל מ מיי׳ ס׳׳ח מהל׳‬
‫ע ר כ י ן הלכה ב‪:‬‬
‫נד‬
‫נ מיי׳ פ ״ ח מהלכוח‬
‫תפלה‬
‫הלכה‬
‫י‬
‫ש ״ ע א״ח וסי׳ נה‬
‫טיר‬
‫סעיף‬
‫א [ וסי׳ ס ט ס ע י ף א ‪:‬‬
‫‪ :‬ה ס מיי׳ פ י ״ ג מהלי אבל‬
‫הלכה א ס מ ג‬
‫מד״ס ב ט ו ר י׳׳ד סי׳‬
‫עשי!‬
‫שעו‪:‬‬
‫נ ו ע מיי׳ פ ״ ב מהלכוח‬
‫נ ר כ ו ח הלכה י‬
‫שאף על פ י שהתפלל כבר השמונה‬
‫עשרה‬
‫א ה ״ ע סי׳ ס״ כ ס ע י ף‬
‫כז‬
‫ע ר כ י ן הלכה כ ‪:‬‬
‫חוזר‬
‫מ״מ י״ל דאין זה ראייה כל כך דשאני‬
‫השמונה‬
‫ברכות‬
‫עשרה‬
‫שהרי‬
‫אס‬
‫היה מתפלל ממחילה בקול רס שמא‬
‫לא יכוונו לבס להגיע עם שליח צבור‬
‫במקום קדושה ומודים ור״ת לא היה‬
‫רוצה לעשומ אפילו לעצמו‪:‬‬
‫מהל׳ אישות הל׳׳ה ט י ש ״ ע‬
‫ד‪:‬‬
‫ברכוח‬
‫בלחש‬
‫ומתפלל‬
‫בקול רס ואע״פ שכולנו בקיאין עכשיו‬
‫ופ״י‬
‫פ מיי׳ פ ״ מ מהלכות‬
‫ו א מ ר ר׳ יצהק א״ר יוחנן ברבת‬
‫אבלים‬
‫פירש‬
‫בעשרה‪.‬‬
‫נח צ מיי׳ פ י ״ נ מהלכות‬
‫ר ״ י דלא מיירי בברכת המזון שהרי‬
‫טור‬
‫פרק‬
‫תפלה הלכה‬
‫ג‬
‫ש ״ ע א״ח סי׳ קלז ס ע י ף כ ‪:‬‬
‫נט‬
‫ק מיי׳ שס הלכה י‬
‫ט י ש ״ ע א״ח סי׳‬
‫קמה‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫לא הימה ברחוב העיר כדפי׳‬
‫קמא דכתובות !דף ת‪ :‬ושס> אלא מיירי‬
‫בברכות‬
‫שהיו אומרים ברחוב העיר‬
‫שהיו עושין לנחם אבלים‬
‫במעמדות‬
‫אבל בשל ברכת המזון סגי בשלשה‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬בה אמר יי צבאות‬
‫אלהי ישראל עלותיכם‬
‫ספו ע ל זבחיכם ואכלו‬
‫ירמיהו ז כא‬
‫בשר‪:‬‬
‫‪ .2‬ולא תחללו את שם‬
‫קדשי ונקדשתי בתוף‬
‫בני‬
‫ישראל אני י; מקדשכם‪:‬‬
‫ויקרא כב לב‬
‫ו‪ ..‬הבדלו מתוף העדה‬
‫אתם‬
‫הזאת ואכלה‬
‫במדבר טז כא‬
‫ברגע‪:‬‬
‫‪ .4‬עד מתי לעדה‬
‫הרעה הזאת אשר המה‬
‫מלינים עלי א ת תלנות‬
‫בני ישראל אשר המה‬
‫מלינים עלי שבלעתי‪:‬‬
‫במדבר יד כז‬
‫‪ . 5‬והתנחלתם אתם‬
‫לבניכם אחריכם לרשת‬
‫בהם‬
‫לעלם‬
‫אחזה‬
‫תעבדו ובאחיכם בני‬
‫ישראל איש באחיו‬
‫ל א תרדה בו בפרף‪:‬‬
‫ויקרא כה מו‬
‫המפטיר‬
‫בתורה‪ :‬מקום שיש‬
‫מ ת נ י ׳ אין‬
‫והוא עצמו‬
‫מצטרף כדפירש הטעם‬
‫בהנים בו׳‪.‬‬
‫שם‪ :‬ע ש ר ה‬
‫קשיא‬
‫לי אמאי לא בעי אחד עשר דאין ב״ד‬
‫שקול בכל דבר שהוא חלוי‬
‫שעומד‬
‫בשקול הדעתי(‪ :‬ו א ד ם מ י קדוש‪.‬‬
‫פירש‬
‫הקונטרס‬
‫פ״ק‬
‫דסנהדרין‬
‫<לף טו‪ (.‬והא אין נמכר בשוק כעבד‬
‫לכן אין קדוש וקשיא אמאי לא קאמר‬
‫דמיירי‬
‫בעבד‬
‫כנעני‬
‫שיכול‬
‫אדם‬
‫להקדישו דהא עבד כנעני שפיר קרוי‬
‫אדם כדאמרינן פ ׳ השולח )מטין לת‪:‬‬
‫יש‪ (»0‬כל חרס אשר יחרס מ ן האדם‬
‫תורגמן‬
‫פורסין טל שמט‪.‬‬
‫שקראו הצבור את שמע‬
‫ועוזבי ה׳ יכלו)ישעיה א( וכן הלכה‪:‬‬
‫סמג‬
‫נה‬
‫הפטרומ‬
‫שבכל‬
‫ימות‬
‫השנה וכן‬
‫אין פודםיץ על שמע פחות מעשרה‪ .‬בירושלמי מפרש שאס החחילו‬
‫מ נ ב מ י י ' שס הלכה יג‬
‫ס מ ג עשי! י ט טיא״ת‬
‫הקורא עומד פרק שלישי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫שאני‪ .‬שיש‬
‫מנין הבא‬
‫עומד אחד‬
‫לבימ‬
‫ואומר קדיש‬
‫טורח‬
‫כא‪:‬‬
‫כ א ‪ :‬ע ״ ש ‪ ,‬ג( ] נ ר כ י ת‬
‫ע ״ ש סנהדרין ע ד ‪ :‬ע ״ ש ן‪,‬‬
‫הכנסמ‬
‫לאחר‬
‫ד ( ב״ב ק ‪ , :‬ה( כתובות ח‪,.‬‬
‫וברכו‬
‫וברכה‬
‫י ( ! כ ר כ ו ת מה‪ (1,1:‬סנהדרין‬
‫ראשונה שבקריאת שמע‪ .‬פורסין לשון‬
‫חצי הדבר‪ :‬ואין טוברין לפני התיבה‪.‬‬
‫כנגהו נמי לא בעי מתקיף לה רבא והרי‬
‫שליח צבור‪ :‬ואין נושאין כפיהן‪.‬‬
‫עולותיכם םפו דלא הויין עשרין וחד וקרינן‬
‫הכהניס‪ :‬אין קורין בתורה‪ .‬בצבור‪:‬‬
‫שאני התם הסליק עניינא והיכא דלא םליק‬
‫מעמד ומושב‪ .‬למת‬
‫אין עושין‬
‫עניינא לא והאמר רב שמואל בר אבא זמנין‬
‫כשנושאין אמ המת לקוברו היו יושבין‬
‫םגיאין הוה קאימנא קמיה דר׳ יוהנן וכי הוה‬
‫ז׳ תעמיס לבכות את הממ והרוצה‬
‫קרינן עשרה פסוקי אמר לן אפםיקו מקום‬
‫לסופדו יספוד והכי תניא !ב״ב לף ק‪>:‬‬
‫אין פוחמין משבעה מעמדות ומושבות‬
‫ש י ש תורגמן שאני דתני רב תהליפא בר‬
‫לממ כגון עמדו יקרים עמודו שבו‬
‫שמואל לא שנו אלא במקום שאין תורגמן‬
‫יקריס שבו‪ :‬ברכת אבלים‪ .‬מפרש‬
‫א ב ל מקום שיש תורגמן פוסק‪ :‬מתני׳ אין‬
‫בגמ׳‪ :‬וחנחומי אבלים‪ .‬כשחוזרין‬
‫פורםין על שמע י ואין עוברין לפני התיבה‬
‫מ ן הקברות עומדין ומנחמין אמ‬
‫ואין נושאין את כפיהם י ואין קורין בתורה‬
‫האבל ואין שורה פחותה מעשרה‬
‫מעמד‬
‫׳ואין מפטירין בנביא ״ואין עושין‬
‫סנהדרין !דף י ט ‪ .‬ן ‪ :‬ואין‬
‫במסכת‬
‫ומושב ואין אומרים ברכה אבלים ותנהומי‬
‫נברך‬
‫המזון בשם‪.‬‬
‫מזמנין על‬
‫אלהינו‪ :‬והקרקעות‪ .‬של הקדש הבא‬
‫אבלים י וברכת התנים יואין מזמנין <א> בשם‬
‫לפדותן צריך עשרה ואחד מהן כהן‪:‬‬
‫ובקרקעות תשעה וכהן‬
‫פהות מעשרה‬
‫ואדם כיוצא בהן‪ .‬אס בא ) » לפדות‬
‫ו א ד ם כיוצא בהן‪ :‬גמ ״מה״מ אמר ר׳ חייא‬
‫לה‪:‬‬
‫מפרש‬
‫ובגמ׳‬
‫מיד הקדש‬
‫בר אבא א״ר יוהנן דאמר קרא ונקדשתי‬
‫גמ׳ עדה‪ .‬אין פחותה מעשרה‬
‫בתוך בני ישראל כ ל דבר שבקהושה לא‬
‫שנאמר עד מחי לעדה הרעה הזאת‬
‫יהא פהות מעשרה מאי משמע דתני ר׳ חייא‬
‫יצאו יהושע וכלב‪ :‬לאו אורח ארעא‪.‬‬
‫יאתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך‬
‫להטריח שליח לכך ולקרותן יקרים‬
‫דא״כ מה הנחת למרובין‪ :‬אין אבלים‬
‫ה ב ד ל ו מתוך‬
‫בני ישראל וכתיב התם‬
‫מן המנין‪ .‬שהרי הוא אומר ברכה‬
‫עד‬
‫העדה ואתיא עהה עדה הכתיב התם‬
‫למנחמים בפני עצמן אחינו בעל‬
‫מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה‬
‫הגמול ישלם לכס גמולכם הטוב בא״י‬
‫א ף כאן עשרה‪ :‬ואין עושין מעמד ומושב‬
‫משלס הגמול ולאבליס בפני עצמן‬
‫פהות מעשרה‪ :‬כיון דבעי למימר י׳עמדו‬
‫אחינו בעל נחמות ינחם אתכם בא״י‬
‫יקרים עמודו ש ב ו יקרים ש ב ו בציר מעשרה‬
‫מנחם אבלים» ואינו כוללן יחד‪ :‬י׳‬
‫לאו אורה ארעא‪ :‬ואין אומרים ברכת אבלים‬
‫כהנים כתובים‪ .‬בפרשת הקדשות ל(‬
‫שלשה בערטן ושלשה בבהמה וארבעה‬
‫וברכת התנים )וכוי(‪ :‬מאי ברכת אבלים‬
‫בקרקעומ וכיון דמשלמי בהו עשרה‬
‫ברכת רהבה דא״ר יצחק א״ר יוהנן ברכת‬
‫בעינן עשרה גברי‪ :‬תד לגופיה‪.‬‬
‫ואין אבלים מן המנין‬
‫אבלים בעשרה‬
‫דכהן בעינן‪ :‬ואימא תמשה כהנים‬
‫ברכת חתנים בעשרח ׳וחתנים מן המנין‪:‬‬
‫ותמשה ישראלים‪ .‬כיון דטעמא משום‬
‫ואין מזמנין על חמזון בשם פחות מעשרה‬
‫מיעוט אחר מיעוט הוא השלישי‬
‫)וכו׳(‪ :‬י י * כיון רבעי למימר נברך לאלהינו‬
‫אינו מיעוט אחר מיעוט וכיון דדרשמ‬
‫בציר מעשרה לאו אורה ארעא‪ :‬וחקרקעות‬
‫ליה ‪ w‬שני מיעוט אחר מיעוט‬
‫איתרבי לישראל כי הדר אתא כהן‬
‫תשעה וכהן ואהם כיוצא בהן )וכו׳(‪ :‬מנה״מ‬
‫שלישי אשמועינן דליהוי כהן ולא‬
‫אמר שמואל עשרה ״כהנים כתובים בפרשה‬
‫ישראל וכן ה׳ וכן ז׳ וכן ט י ‪ :‬עבד‬
‫הד לגופיה ) ו ה ד למעוטי( ואידך הוי מיעוט‬
‫איתקש לקרקעות‪ .‬שנאמר והמנמלתם‬
‫אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא‬
‫אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה‬
‫חמשה‬
‫לרבות תשעה ישראלים וחד כחן ואימא‬
‫לעולם בהם תעבודו‪ :‬מ ת נ י ׳ ולא‬
‫כחנים וחמשה ישראלים קשיא‪ :‬ואדם כיוצא‬
‫יקרא למתורגמן יותר מפסוק אתד‪ .‬שלא‬
‫בהן‪ :‬׳•אדם מי קדוש אמר רבי אבהו באומר‬
‫יטעה מתורגמן)מן( המתרגם על פ ה ‪:‬‬
‫ובנביא‬
‫דמי עלי דתניא האומר דמי עלי שמין אותו‬
‫דכתיב‬
‫איתקש לקרקעות‬
‫ועבד‬
‫כעבד‬
‫הקורא‬
‫והתנחלתם אותם לבניכם אהריכם לרשת אהוזה‪ :‬מתני׳‬
‫בתורה לא יפהות משלשה פסוקים קולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫‪:‬‬
‫א( ] ס נ ה ד ר י ן נ ‪ .‬ן‪ ,‬ב( כרכות‬
‫ג‬
‫ה‬
‫מ ו ‪ ( f t , .‬ן כסנהדרין ליתא]‪,‬‬
‫ן יומא‬
‫נו(‬
‫י(‬
‫וש״נן‪,‬‬
‫מנ‪.‬‬
‫טו‪,[.‬‬
‫וסנהדרין‬
‫נ ( ! כ ת ו ב ו ת ח‪:‬ן‪ ,‬ל( ן ו י ק ר א‬
‫כזן‪ ,‬מ( ן פ ׳ ׳ י ה ל ״ ז ן ‪1 ( ) ,‬עי׳‬
‫ת ו ס ׳ ערכין י ט ‪ :‬דייה‬
‫דלמאן‪ ] ( D ,‬ע ״ ש‬
‫או‬
‫דמייתי‬
‫ק ר א אחרינאן‪,‬‬
‫גליון הש״ס‬
‫ג מ ׳ כיון‬
‫לםיםר‬
‫רבע־‬
‫נ ב ‪ -‬ך ל א ל ה י נ ו ‪ ,‬עי׳ ברכות‬
‫ד ף מט ע ״ נ תוס׳‬
‫דייה‬
‫נברך‪ :‬ת ו ם ׳ ד״ה י א‬
‫שנו‬
‫ש כ כ ל י מ ו ת השנה‪.‬‬
‫וכוי‬
‫ע י ׳ לקמן ד ף כ ד ע ״ א תוכך‬
‫דייה ואס היו‪:‬‬
‫ט‬
‫א(‬
‫ל‬
‫מ‬
‫‪2‬‬
‫נ‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( כ מ ש נ ה ואי!‬
‫על‬
‫מזמנין‬
‫כשס‪:‬‬
‫המזון‬
‫) כ ( י ש ״ י ל ״ ה ואדם וכי׳‬
‫אס נא‬
‫לסטור‬
‫עצמו‬
‫ד״ה‬
‫ואימא‬
‫מיד‪) :‬ג(‬
‫חמשה וכי׳ ד כ י ו ן י ד ר ש ת‬
‫ליה כ ה ן שני מ י ע ו ט ‪:‬‬
‫ג‬
‫מוסף רש׳יי‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫הו‬
‫ס‬
‫ח‪,‬‬
‫נז>‬
‫פ‬
‫‪5‬‬
‫צ‬
‫ובנביא‬
‫לא יפדה לרבומ עבדו ושפחתו הכנענים וי״ל דאי אימא דמיירי בעבד כנעני סגי בשלשה אבל בעשרה לא כדאיתא בירושלמי גזרה שמא‬
‫תשעה‬
‫ובקרקעות‬
‫ו כ ה ן ‪ .‬ק ר ק ע ו ח של הקדש‬
‫צריך תשעה והעשירי‬
‫לשומן אס‬
‫בגמרא‬
‫בא‬
‫מפרש‬
‫מקראי‬
‫כהן‬
‫לפדותן‪,‬‬
‫לה‬
‫ייליף‬
‫נ!‪.‬‬
‫;סנהדרין‬
‫ו א ד ם ‪ .‬ה ג א לסדית עצמו‬
‫מ י ד הקדש‬
‫עשרה‬
‫צריך‬
‫לשימו‪ ,‬י ג ג מ ר א פ ר י ן‬
‫נשם;‪..‬‬
‫מ י קדיש‬
‫אדס‬
‫כיוצא‬
‫ב ה ן ‪ .‬כ ק ר ק ע י ת ‪ ,‬ד ג ע י נמי‬
‫ת ש ע וכהן לשימי ‪ nut‬טו‪.!:‬‬
‫עמדו‬
‫לאחר‬
‫עמודו‪.‬‬
‫יקרים‬
‫שישבו מ ע ט‬
‫ה מ מ ו נ ה א ו מ ר להן‬
‫ילכי אל‬
‫היה‬
‫עמדו‬
‫כן‬
‫מ ק ו ס אחר‪,‬‬
‫נראה כעיני ;דשב״ם‬
‫ק!‪.‬‬
‫מיעוט‪.‬‬
‫ישראל‪,‬‬
‫ישראל‬
‫ואימא‬
‫ב״ב‬
‫מיעוט‬
‫דכולהו‬
‫אהד‬
‫ממעטי‬
‫ד מ ש מ ע כהן‬
‫ולא‬
‫;סנהדרין‬
‫שב;!‪.‬‬
‫המשה‬
‫והמשה‬
‫כהנים‬
‫ישראלים‪.‬‬
‫נ ע י נ ן ‪ ,‬ד ק מ א לגופיה ישני‬
‫לו הוי מ י ע ו ט אחר מ י ע ו ט ‪,‬‬
‫ושלישי‬
‫הדר‬
‫איצטרין‬
‫לגופיה מ י ה ר כהן‪,‬‬
‫דכיון‬
‫דאיתרכי ליה מ מ י ע ו ט אחר‬
‫מ י ע י ט דאפילי ישראל‪,‬‬
‫ה ד ר כתג‬
‫כהן‬
‫כי‬
‫דיקא‬
‫כתניה‪ ,‬דלאו מ י ע י ט‬
‫אחר‬
‫מ י ע ו ט הוא‪ ,‬ד ה א שני לאו‬
‫מ י ע ו ט הוא אלא ריכוי‪ ,‬וכן‬
‫כולם ח ד דווקא ו מ ד‬
‫הוי‬
‫מ י ע ו ט אחר מ י ע ו ט ••שסו‪.‬‬
‫א ד ם מ י ק ד ו ש ‪ .‬והא אין‬
‫נ מ כ ר בשיק כ ע ב ד לכן‬
‫אין‬
‫קדיש ותוכי כאן בשם רש״י‬
‫סנהדרין‪! ,‬לפנינו שס אינו׳!‪.‬‬
‫ישמעו ויברחו וא׳ית אימא דההיא ירושלמי איירי בדינא דרבנן אבל בדינא דאורייתא צריך עשרה וא״כ הדר קושיין לדוכתיה דכי פריך‬
‫אדם מי קדיש לישני דמיירי בעבד כנעני וי״ל דפשיטא ליה דמתניתין חשיב ותני הדינין שצריך לעשות וא״כ אי איתא דאיירי בעבד‬
‫רבינו תננאל‬
‫הא הוה בשלשה ועוד נראה דסבר ליה למקשן דאי אימא דמיירי בעבד הוה ליה לפרושי בהדיא הקרקעות והעבדים תשעה וכהן כדקמני כנגדו לא צריך‪ .‬והדעת‬
‫בכל מקום הקרקעות והעבדים ןוע׳׳ע תוספות סנהדרין טי‪ .‬ל״ה אדם[‪ :‬ש מ י ן אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות ד י ת י ב והתנחלתם נוטה שאינו עולה‪ .‬ואי‬
‫סליק עניין ההפטרה‪ ,‬לא‬
‫אותם ונוי‪ .‬משמע דעבד עברי איתקש לקרקעות והכי נמי משמע פ ר ק קמא דקדושין <דף ׳‪ .‬ושם( דאשה הוה לה נכסים שיש להן‬
‫חיישינן לכ״א פסוקים‪ .‬וכן‬
‫אחריות מטעם דעבד איתקש לקרקע וקשיא דהיינו דווקא עבד כנעני לעליה כתיב קרא דוהתנחלמס אבל עבד עברי לא מצינו כלל אי איכא ‪,‬תורגמן אפיי לא‬
‫קרא מן ההפטרה אלא בי׳‬
‫דאיתקש לקרקע ודאי ההיא לקדושין יש לדחוח כדפירש׳ שם אבל הכא קשיא‪:‬‬
‫פסוקים פוסק‪ ,‬כרי יוחנן‬
‫ובנביא‬
‫ודיו‪&] .‬תנ"[ אין פורםין‬
‫על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהן ואין קורץ בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמדי ומושב ואין אומרים ברכת אכילים שהיא ברכת רחבה‪ ,‬ואמר ר׳ יוהנן ברכת אכילים בעשרה ואין אכילים מן המיניין‪.‬‬
‫ותנחומי אכילים וברכת חתנים ואין מזמנים על המזון בשם‪ ,‬פחות מעשרה‪ .‬מנא לן וא׳מרו משו׳ם ר׳ יוחנן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל‪ ,‬וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאה‪ ,‬וכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת‪ .‬יצאו‬
‫יהושע וכלב נשארו המרגלים י׳ והן שנקראו העדה‪ .‬ומפורש בתלמוד ארץ ישראל מהאי קרא דכתיב בבני יעקב לשבור בתוך דבאים וכתיב וירדו אחי יוסף עשרה‪ .‬ומקשינן בירושלמי מכיוץ דתנינן אין פורשיי את שמע‪ ,‬ליודה‬
‫מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה‪ .‬ופרקינן לכן צריכה כהדה דתני אין פורשין את שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין‪ ,‬וכן כולם השנויים במשנתינו כיוצא בהן‪ .‬ועל כולן הוא אומר ועוזבי‬
‫הי יכלו‪] .‬ואדם כיוצא בהן[ וכן אדם שאמר דמי עלי שמין אותו כעבד‪ ,‬ולא יהיה פחות מעשרה‪| .‬מתני'[ הקורא בתורה לא יפחות לו מג• פסוקין כנגד תורה נביאים וכתובים‪ .‬ולא יקרא לתורגמן בתורה יותר מפסוק אחד‬
‫הקורא עומד פרק שלישי מגילה‬
‫מםורת הש״ס‬
‫א( ]לעילנא‪,[:‬ג( יומאסח‪:‬‬
‫ס י ט ה מא‪ ,.‬ג( ן מ ו ס פ ׳ פ ״ ג [ ‪,‬‬
‫ד( ] כ ר כ ו ת כ ‪ , [ :‬ה( ] ס י ״ ד‬
‫ה ט ״ י [ ‪] 0 ,‬כוונת ת ו ס פ ו ח‬
‫דליתא‬
‫כן‬
‫אלא‬
‫כתרגום‬
‫דממרגסעלערוסדחףפחח‬
‫רחף‬
‫האמח‬
‫וכן‬
‫כתרגום‬
‫שלפנינו יכן איתא‬
‫כרש״י‬
‫ישעיה ע ל פ ס ו ק ע ר ו ס ת״י‬
‫פחח[‪ ,‬ז( ]לא נמצא מ ק ו מ י [ ‪,‬‬
‫‪ ( P‬מ ה ר ש ״ א מ ו ח ק זה‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬כ י כ ה א מ ר י ן‬
‫חנם‬
‫ולא‬
‫נמכרתם‬
‫תגאלו‪:‬‬
‫בכסף‬
‫ישעיהו נב ג‬
‫‪ .2‬כ י כ ה א מ ר א ד נ י י י‬
‫ןרר‬
‫מצרים‬
‫כראשנה‬
‫עמי‬
‫שם‬
‫לגור‬
‫ישעיהו נב ד‬
‫‪ •3‬ו ע ת ה מ ה ל י פ ה נ א ם‬
‫חנם‬
‫משליו יהילילו נ א ם‬
‫ותמיר‬
‫כל‬
‫מנאץ‪:‬‬
‫‪.4‬‬
‫היום‬
‫יי‬
‫שמי‬
‫ישעיהו נב ה‬
‫וידבר‬
‫ץ אל‬
‫משה‬
‫א ח ר י מ ו ת ש נ י ב נ י אהרן‬
‫ב ק ר ב ת ם ל פ נ י יי ו ן מ ת ו ‪:‬‬
‫ו י ק ר א טז א‬
‫אף‬
‫בעשיר‬
‫לחדש‬
‫השביעי‬
‫הזח‬
‫יום‬
‫‪.5‬‬
‫חכ?ףים‬
‫הוא‬
‫מקרא‬
‫ק ד ש יהיח ל כ ם ועניתם‬
‫א ת נפשותיכם ו ה ק ר ב ת ם‬
‫אעזה לין‪:‬‬
‫ו י ק ר א כג כז‬
‫*‪*a‬‬
‫ומביא שלשה‪ .‬אס ירצה ולא איכפמ לן אס יטעה ללא נפקא מיניה‬
‫שלשה‪ .‬ועכשיו אין אנו מקרין למתורגמן אפילו בנביא‬
‫נר מצוה‬
‫‪D‬‬
‫מיי׳‬
‫א‬
‫פי״נ‬
‫תפלה הלנה‬
‫מהל׳‬
‫יי‪:‬‬
‫הוראה‪ :‬ואם היו שלשתן כוי‪ .‬בגמ׳ מפרש היכא משכחת לה רצופין‪:‬‬
‫אלא פסוק א ח ז שלא יבא לטעות רק בתחילת ההפטרה‬
‫שהשומע‬
‫אנו מקרין ג׳ למתורגמן להוליע ט כן הלין אי לא דחיישינן שיטעה‪:‬‬
‫] ‪ [ D‬י ג ס מ ג עשין י ט‬
‫את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע‪ :‬ועד כמה הוא‬
‫על‬
‫קמד‬
‫מדלגין‬
‫בנביא‪.‬‬
‫מפרשה‬
‫בהורה‪.‬‬
‫לפרשה‪ :‬ואין מדלגין‬
‫ו א ם היו שלשתן ש ל ש ל ש פרשיות קורין אחד אחד‪ .‬קשיא‬
‫מה שאנו מתרגמין ויאמר יהושע אל‬
‫מדלג‪ .‬בנביא‪ :‬שלא יפסוק התורגמן‪.‬‬
‫שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא‬
‫ובנביא שלשה היו שלשתן ש ל ש פרשיות‬
‫כדי שיוכל לגול את הספר ולקרומ‬
‫קורין אחד אהד מדלגין בנביא ואין מהלגין‬
‫במקום הדילוג קודם שיגמור המורגמן‬
‫בתורה ועד כמה הוא מדלג ע ד כדי שלא‬
‫מרגום המקרא שידלג זה משום שאין‬
‫יפםוק המתורגמן‪ :‬גמ' הני ג׳ פםוקין כנגד‬
‫כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה‪:‬‬
‫מי > א מ ר רב אםי כנגד תורה נביאים‬
‫נמ׳ קורא‪ .‬כהן גדול אחרי מות‬
‫וכתובים ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק‬
‫ביום הכפורים משנה היא במסכת‬
‫יומא ואך בעשור לחודש ר ש כאן‬
‫אהד ובנביא ג׳ פסוקים ואם היו שלשתן‬
‫דילוג דפרשת אך בעשור לחדש‬
‫ש ל ש פרשיות קורא אחד אהד כגון כ י כה‬
‫השביעי בפרשת אמור אל הכהניס‪ :‬אמר ח׳ חנם נמכרתם כ י כה אמר ה׳ אלחים‬
‫כאן בכדי שלא יפסוק המתורגמן‪.‬‬
‫מצרים ירד עמי בראשונה ועתה מח לי פח‬
‫והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי‬
‫סמוכין ה ן ‪ :‬והא קתני גרסינן‪ .‬ולא נאם ה ‪ :‬מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה‪:‬‬
‫ורמינהי י קורא אהרי מות ו א ך בעשור‬
‫גרסינן עלה‪ :‬בענין אחד‪ .‬ששניהן‬
‫מדברין בדבר אחד ואין כאן טירוף והא קא מדלג אמר אביי לא קשיא כאן בכדי‬
‫הדעמ הלכך כי לא מפסיק תורגמן‬
‫שיפסוק התורגמן וכאן בכדי שלא יפםוק‬
‫מדלג שהרי שניהן בענין יוה״כ‬
‫התורגמן והא עלה קתני מהלגין בנביא ואין‬
‫מדברים ומתני׳ דקתני כלל לא בשני‬
‫מדלגין בתורה ועד כמה הוא מדלג ע ד כדי‬
‫עניניס כגון מפרשמ נגעים לפרשת‬
‫שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל‬
‫זבין‪ :‬וההניא‪ .‬בניחותא‪ :‬אין מדלגין‬
‫כלל לא אלא אמר אביי׳ לא קשיא כאן‬
‫מנביא לנביא‪ .‬שיש כאן טירוף יותר‬
‫בענין אהד כאן בשתי עניינות והתניא מדלגין‬
‫לחתילתו‪.‬‬
‫הספר‬
‫מסון«‬
‫מדאי‪:‬‬
‫בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין כאן‬
‫למפרע‪ :‬מתני׳ המפטיר בנביא‪.‬‬
‫מי שרגיל להפטיר בנביא מקנו‬
‫וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן תניא אידך‬
‫מכמים שיהא פורס את ש מ ע ‪ :‬הוא‬
‫״ אין מדלגין מנביא לנביא ובנביא ש ל שנים‬
‫את‬
‫עובר לפני התיבה‪ .‬להוציא‬
‫ע ש ר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר‬
‫הצבור בקדושה שבתפלה‪ :‬על ידו‪.‬‬
‫לתחילתו‪ :‬מתני׳ המפטיר בנביא הוא‬
‫בשבילו‪ :‬קטן אינו פורס על שמע‪.‬‬
‫פורס על ש מ ע והוא עובר לפני תתיבה‬
‫לפי שהוא בא להוציא רבים ידי‬
‫והוא נושא את כפיו ואם היה קטן אביו או‬
‫חובמן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו‬
‫רבו עוברין על ידו קטן קורא בתורה‬
‫מוציא אחרים ילי חובתןי(‪ :‬ואינו נושא‬
‫את כפיו‪ .‬אם כהן הוא שאין כבול‬
‫ומתרגם יאבל אינו פורס על ש מ ע ואינו‬
‫של צבור להיות כפופין לברכתו‪:‬‬
‫עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו‬
‫פותת‪ (» .‬במס׳ סופרים ה מפרש‬
‫י פוחח פורם את שמע ומתרגם אבל אינו‬
‫כל שכרעיו נראין‪ .‬ערום ויחף מתרגם‬
‫קורא בתורה ׳ואינו עובר לפני התיבה ואינו‬
‫ערטילאי ופחח )ישעיה כ>‪ :‬פורס‬
‫נושא את כפיו םומא פורם את שמע ומתרגם‬
‫בברכה‪:‬‬
‫אמ שמע‪ .‬להא מחויב‬
‫רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות‬
‫אבל אינו קורא בחורה‪ .‬משום כבול‬
‫מימיו אינו פורם על שמע‪ :‬גמ' מ״ט ר ב פפא‬
‫תורה וכן לפני המיבה וכן בנשיאומ‬
‫כפיס גנאי הוא לצבור‪ :‬נמ׳ משום‬
‫אמר משום כבוד רבה בר שימי אמר משום‬
‫כבוד‪ .‬להעביר לפגי התיבה הואיל‬
‫דאתי לאינצויי מאי בינייהו איכא בינייהו‬
‫וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו‬
‫דעביד בתנם תנן ואם היה קטן אביו או רבו‬
‫לו זו לכבוד‪ :‬משום אינצויי‪ .‬הדבר בא‬
‫עוברין על ידו אי אמרת משום <* נצויי קטן‬
‫לידי מחלוקמ אני מפטיר ואתה תעבור‬
‫בר נצויי הוא אלא מאי משום כבוד קטן בר‬
‫לפני התיבה‪ :‬דקא עגיד בחנם‪ .‬הבא‬
‫כבוד הוא אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו‬
‫לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר‬
‫א‬
‫ב‬
‫א‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ו א ש ו ר ב א פ ס עשקו‪:‬‬
‫ין כ י ל ק ח ע מ י‬
‫ובנביא‬
‫כד‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫העם המקדשו )יהושע ג> ר ש שם‬
‫ג׳‬
‫פסוקים ע ד בעת ההיא ומקרין אומן‬
‫למתרגם‬
‫ביחד‬
‫שלשתן‬
‫שיש‬
‫ואע״פ‬
‫פרשה בסוף שני פסוקים והא שאנו‬
‫מתרגמין‬
‫ועצרת‬
‫הפטרות של פסח‬
‫ט פ י משאר י ״ ט לפי שהן מדברות‬
‫בנס היום כדי‬
‫לפרסם הנס‬
‫כדי‬
‫וכן‬
‫במתן‬
‫תורה‬
‫אבל‬
‫אינו פורס על שמע‪ .‬ואפילו‬
‫לרבי‬
‫לפרסם‬
‫יהולה‬
‫ם א ב ג מיי׳ שם הלכה‬
‫טוש״ע‬
‫למכשיר‬
‫א׳׳ח‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫סב‬
‫מיי׳ פ ״ ח‬
‫ד‬
‫תפלה‬
‫מהל׳‬
‫יא‬
‫הלכה‬
‫ט ו ש ״ ע א׳׳ח ס י ׳ נג ס ע י ף‬
‫ו‪:‬‬
‫ה‬
‫סג‬
‫מיי׳‬
‫שם‬
‫פט״ו‬
‫הלכה ד ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫סי׳ קכח ס ע י ף ל ד ‪:‬‬
‫ם ד ו מיי׳ סייח שס הלכה‬
‫י‪:3‬‬
‫םה‬
‫הנס‪:‬‬
‫ליה‬
‫פי׳‬
‫ז‬
‫מיי׳ שס‬
‫א״ח‬
‫טיש׳יפ‬
‫סעיף‬
‫סי׳ ; ג‬
‫יג‪:‬‬
‫סו‬
‫מיי׳ שס‬
‫ח‬
‫א״מ‬
‫טוש׳׳ע‬
‫סעיף‬
‫סי׳ ס ט‬
‫במגילה לעיל )לף יט‪ (» >:‬הכא מולה‬
‫שלא יוציא אחרים ילי חובמן בלבר‬
‫שבקלושה‬
‫לרבנן‬
‫משום‬
‫לבקטן‬
‫כלפרישית‬
‫יהולה אבל‬
‫לעיל לרבנן‬
‫במגילה יש‬
‫שטף ונשים היו‬
‫ולהשמיל‬
‫כגלול‪:‬‬
‫לפיכך‬
‫פוחח‪.‬‬
‫איכא‬
‫ב׳‬
‫לרבי‬
‫להקל‬
‫לפי‬
‫בספק‬
‫ללהרוג‬
‫עשאו רבי‬
‫יהודה‬
‫ערוס‬
‫)י(‬
‫ויחף‬
‫פ״ה מתרגמינן ערטילאי ופחי וליתא‬
‫י( לפחי הוא‬
‫פירש רב‬
‫שלבוש‬
‫תרגום של‬
‫אלפס‬
‫בגלים‬
‫לפחי זהו‬
‫קרועין‬
‫משמע פ ר ק קמא דמס׳‬
‫ואינו‬
‫עובר‬
‫ערום‬
‫לפני‬
‫והכי‬
‫וכן‬
‫אותו‬
‫נמי‬
‫קידושין ‪: 0‬‬
‫התיבה‪.‬‬
‫קשה‬
‫מוםף רש״י‬
‫ק ו ר א א ח ר י מ ו ת ‪ .‬שהוא‬
‫ס ד ר י ו ם הכפירים‪ ,‬ו פ ר ש ה‬
‫לתודה‬
‫ראשונה‬
‫!סוטה ס‪ .>:‬ו א ך‬
‫פרשת‬
‫שור‬
‫קאמר‬
‫בעשור‪.‬‬
‫כשנ‬
‫או‬
‫מות‬
‫הסמוכה היא לאחרי‬
‫ויכול לגליל ס ״ ת לשס כ ע ו ד‬
‫שהתורגמן מתרגם‬
‫מקרא‬
‫פרשת‬
‫אחרי‬
‫אחרון של‬
‫מ ו ת ‪ ,‬ואין כאן שהות‬
‫כדי‬
‫שיפסיק מ ת ר ג ם ואין‬
‫כאן‬
‫גנאי‬
‫לצבור‬
‫וגולל‬
‫המורה‬
‫!שם(‪.‬‬
‫את‬
‫מאי איריא קטן אפילו גדול‬
‫נמי אינו עובר לפני התיבה אא״כ‬
‫רבינו חננאל‬
‫גליון הש״ם‬
‫נתמלא זקנו כלתגיא ס ו ף פ״ק לחולין ובנביא גי‪ .‬ואפ היו שלשתן‬
‫נמ׳ א ״ ר אם־ כ נ ג ד ת ו ר ה ‪.‬‬
‫) ל ף כ ל ‪ :‬ושס( נתמלא זקנו ראוי ג׳ פרשיות כגון כי כה אמר‬
‫חנא‪:‬‬
‫פ׳‬
‫עי׳ מ ״ ר‬
‫לעשות שליח צבור ולירל לפני התיבה ה׳ חנם נמכרתם וגוי‪ ,‬כי בה‬
‫תום׳ ד ״ ה מ י ש ל א ו כ ו ׳‬
‫אמר ה׳ מצרים ירד עמי‬
‫א כ ל מ ד ר ב נ ן מ י ה א חייב‪.‬‬
‫אבל בענין אחר לא ר ״ ל רהתם בראשונה וגר‪ ,‬ועתה מה לי‬
‫ע י ׳ ר ״ ה ד ף ל נ ע׳׳א תד׳׳ה‬
‫מיירי בתענית צבור כלתנן בתענית פה נאם הי‪ ,‬כגון אלו קורץ‬
‫יהודה‪:‬‬
‫ר׳‬
‫הא‬
‫) ל ף נח‪ (.‬לאין מורילין לפני התיבה אחד אחד‪ .‬מדלגין בתורה‬
‫ב א ״ ד אפייה ס ו מ א ש י ש‬
‫בעינין אחד‪ ,‬כגון אחרי‬
‫ב ו ת ר ־ מ ד ר ב נ ן ‪ .‬ע י ׳ לעיל‬
‫ה‬
‫אלא זקן ורגיל ״()ומי שנממלא זקנו( מות ואך בעשור‪ ,‬אף על פי‬
‫ד ף י ט ע ״ נ ת י ס ׳ דייה ור׳‬
‫ומי שטפולו מרובה והא לקתני התם שהן מרוחקין זה מזה כיון‬
‫יהודה‪:‬‬
‫גבי נממלא זקנו ר א ר לעשות ש״ץ שהן עינין אחד מדלגין‪.‬‬
‫ובנביא מדלגין אפילו‬
‫היינו להיות ש״ץ בקביעות אבל בשתי עינינות‪ .‬וכאן וכאן‬
‫ח‬
‫הגהות הב״ח‬
‫יפסיק‬
‫באקראי בעלמא יכול להיות משהביא בכדי שלא‬
‫ב׳ שערות ולא כמו שפירש רש״י שם התורגמן‪ ,‬פי׳ משעה‬
‫) א ( ג מ ׳ אי א מ ר ת משום‬
‫שיפסיק עד שיכרוך הספר‬
‫אינצויי ק ט ן ‪) :‬ב( רש״׳‬
‫לתקיעת‬
‫למיירי‬
‫לפירש‬
‫שופר ויגיע בענין שרוצה לקרות‪,‬‬
‫ד׳׳ה פוחח ע ר ו ם ו י ח ף‬
‫ולהמנומ פרנס על הצבור ולהלקות שיעור שישלים המתרגם‬
‫ערטילאי‬
‫מתרגמינן‬
‫ולנלות‪ :‬ו א י ן נושא כפיו‪ .‬משמע הפסוק שמתרגם לא יתר‪.‬‬
‫סופיים‬
‫וכמס׳‬
‫ופחת‬
‫ואין מדלגין בנביא מנביא‬
‫מ ס י ש כל שכרעיו נראין‬
‫כפיו‬
‫ישא‬
‫שערות‬
‫‪3‬׳‬
‫הביא‬
‫אס‬
‫הא‬
‫לנביא‪ ,‬כגון מישעיה‬
‫הסייד‪ .‬ו נ ״ נ נראה דרש׳׳י‬
‫וקשה להא ס ו ף פ ״ ק לחולין )לף כל‪ :‬לירמיה וכיוצא בו‪ .‬ובנביא‬
‫נ א ליישכ מ ה שקשה דאי‬
‫ושם( אמר לאין נושא את כפיו על של י״ב והוא ספר תרי‬
‫פוחח דהכא כיחף כרגליו‬
‫עשר‪ ,‬מדלגין מנביא לנביא‬
‫לחוד ק א מ ר אמאי אינו‬
‫שיממלא זקנו ועור קשה למשמע כגון אלו ובלבד שלא ידלג‬
‫נושא כ פ י ו הא כ ע י לחלון‬
‫ס ו ף פ ר ק לולב הגזול )סוכה ל ף מב‪ (.‬מסוף הספר לתהילתו‪,‬‬
‫מנעליי נ ש ע ה שנושא כפיו‬
‫קטן היולע לישא אמ כפיו חולקין לו שהוא למפרע‪] .‬מתני'[‬
‫נמומין‬
‫טעמא‬
‫דמהאי‬
‫להכא‬
‫הכא‬
‫המפטיר כנביא הוא פורס‬
‫כרגליו אינו נושא כפיי כיין‬
‫את שמע והוא עובר לפני‬
‫שהוא י ח ף ומסתכלים כי‬
‫כ ד פ י ׳ להדיא כ ד ף זה נ ע ״ נ תרומה בגורן ואפילו קטן ממש וי״ל לההיא ללולב הגזול מיירי עם כהנים גלולים ללמול ולהתחנך והא לפסלינן הכא קטן מיירי בשאין התיבה‪ ,‬אם הוא בהן נושא‬
‫נתמלא‬
‫שלא‬
‫אע״ס‬
‫כפיו‬
‫לישא‬
‫הוא‬
‫יכול‬
‫בעלמא‬
‫באקראי‬
‫אבל‬
‫בקביעות‬
‫תליר‬
‫כפיו‬
‫לישא‬
‫מיירי‬
‫זקן‬
‫מלר‬
‫לבעי‬
‫לחולין‬
‫וההיא‬
‫עמו‬
‫גלולים‬
‫את כפיו‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬רב‬
‫על כן הכיא מסכת ס ו פ ר י ס‬
‫דסוחח דהכא כל שכרעיו זקנו כלי לאחזוקי נפשיה בכהני‪< :‬וע״ע מיס׳ יכמומ צט‪ :‬ל״ה ואלו(‪ :‬מ י ש ל א ראה מאורות ל א יפרום על שמע‪ .‬קשה להא רבי יהולה פפא אמר משוס כבוד‪.‬‬
‫רבא בר שימי אמר משוס‬
‫נ י א ץ דהיינו דאין לו בתי‬
‫שוקיס דזה נ מ י נ ק ר א פוחח הוא לאמר פ ר ק החובל )ב״ק לף פז‪ .‬ושם( סומא פ ט ו ר מכל המצות וא״כ אי איירי הכא בסומא אפילו ראה מאורות ונסתם נמי ומפרש אינצויי‪ ,‬כלומר חיישינן‬
‫שהולך יחף ל ג מ ר י שאין לו בירושלמי ללא מיירי בסומא ממש אלא מיירי שהוא בבית אפל ועול י״ל למיירי שפיר בסומא והא לפטרינן המס סומא היינו מ ן התורה דילמא אתו למימר אני‬
‫א ב ל מלרבנן מיהא חייב ואפילו נסממא משנולל מ ״ מ חייב הוא מררבנן שלא יהא כנכרי ולא יהא נוהג בו לת יהולי כלל ללא ר מ י לנשים מפטיר וזה פורס על שמע‬
‫א ף בתי שוקיס ו מ ש ״ ה סי׳‬
‫וכי זה גדול ממני שיקח‬
‫ביה‬
‫ר ש ״ י ב ס מ י ן דאית‬
‫מלרבנן‬
‫אלא‬
‫הוו‬
‫ללא‬
‫מגילה‬
‫ובמקרא‬
‫כוסות‬
‫ובארבע‬
‫חנוכה‬
‫בנר‬
‫שהרי‬
‫מלרבנן‬
‫אלא‬
‫שאינן‬
‫מאותן‬
‫אפילו‬
‫גרמא‬
‫שהזמן‬
‫עשה‬
‫ממצות‬
‫לפטורים‬
‫שכר‪ ,‬הילכך התקינו להיות‬
‫מ ש ו ס ולא י ר א ה בך ע ר ו ת‬
‫ד כ י דכיון דאין לו כלל במי לא מתייבי אלא לפי שהן היו באותו הנס התם היינו טעמא שאפילו נפטור אותן מכל מצומ עשה שהזמן גרמא מ ״ מ עליין יש להן מצות רבות המפטיר פורס על שמע‬
‫שיקים אית כיה איסיר אבל סומא אס נפטור אותו מכל מצות אפי׳ מאותן שאינן אלא מלרבנן א״כ יהא תשוב כ נ כ ד ואע״ג לפירש׳ לעיל לקטן ראית <ה תרי עובר לפני התיבה וכוי‪.‬‬
‫ואפ עושין בחנם אין שם‬
‫י א י י ח ע ר י ה אכל כחולץ‬
‫מלרבנן שהוא קטן ופריסת שמע ללא הוי אלא מלרבגן אין יכול להוציא אחרים גלולים לליכא אלא תל לרבנן פריסת שמע אפ״ה סומא שיש בו אלא משום כבוד אבל לא‬
‫בחי‬
‫מנעליו ואיח ליה‬
‫במקום‬
‫שוקיס א ע ׳ ׳ ג דיחף הוא מרי מלרבנן יוציא שפיר האתרים לטון שהוא גלול ובר לעת עליף ט פ י מקטן‪ :‬ןוע״ע מוס׳ עירובין צו‪ .‬ל״ה לילמא וכו׳ ומופ׳ לעיל י ט ‪ :‬ל׳׳ה ור״י מכשיל[ מינצו אלא‬
‫שהפורס על שמע העובר‬
‫לית ביה איסור ד י א י י ת‬
‫כשאתה‬
‫לפני התיבה נוטל שכר‪.‬‬
‫ע י ו ה ולא הוה קמיבעי ליה‬
‫מידי ב ק ט ן ‪ ) :‬נ ( ת ו ם ׳ ד׳׳ה אבל וכו׳ במגילה לפיל ד ף י ט ‪ .‬נ ״ ב ע ״ ש ג ת ו ס ׳ ג ד ״ ה ו י ׳ י ה ו ד ה ‪ ) :‬ד ( דייה פוחח‪ .‬פ ״ ה ע ר ו ס ואט היה המפטיר קטן שאינו ראוי לעבור לפני התיבה ולא לפרוס על שמע אביו או רבו עוברין על ידו‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫ד ח ף מ ת ר ג מ י נ ן ערטילאי ו פ ה ה וליחא ד פ ה ח הוא ת ר ג ו ס וכו׳ ר ב אלפס ד פ ו ה ח זהי אותו וכו׳ פ י ק י ״ ד ד מ ס כ ת ס ו פ ר י ם‬
‫ה ס ״ ד ‪ .‬ונ״ב וז״ל שם הלכה ט י פוחח הנראים כ ר ע י ו אי כ ג י י ו פ ר ו מ י ם א ו מ י ש י א ש ו מגולה פ ו ר ס אח ש מ ע ע ״ כ ו כ כ י כחבחי ב י ש ״ י דסוחח כשאין לו בחי שיקים ולא י ח ף ‪ ) :‬ה ( ד ״ ה מ י שלא וכו׳ לעיל ד ק ט ן דאית ב י ה ת י ת י מ ד ר כ נ ן שהוא ק ט ן ו פ י י ס ת‬
‫נ מ י ד ל א ה ר וכי׳ ס י מ א שיש בו ת ר ת י מ ד ר ב נ ן מ ו צ י א ש פ י ר ‪:‬‬
‫שמע‬
‫כד‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫םז‬
‫מיי׳‬
‫א‬
‫תפלה‬
‫עשי) ב‬
‫מהל׳‬
‫פט״ו‬
‫סמג‬
‫הלכה נ‬
‫סי׳‬
‫טוש״ע א״מ‬
‫קכח ס ע י ף ל ‪:‬‬
‫כ‬
‫פח‬
‫טיש׳׳ע‬
‫מיי׳ שם‬
‫שס ס ע י ף לב‪:‬‬
‫ס ט ג ד מיי׳ שס ט י ש ״ ע‬
‫שס ס ע י ף ל ‪:‬‬
‫ה‬
‫ע‬
‫הלכה‬
‫מיי׳ ש ס‬
‫א‬
‫ט י ש ״ ע שס ס ע י ף ל ג ‪:‬‬
‫ע א ו מיי׳ פ ״ ח שס הלכה‬
‫י ב ט ו ש ״ ע א״ח ס י ׳ נג‬
‫סעיף יב‪:‬‬
‫עב‬
‫פ ט ״ י שס‬
‫ז ח מיי׳‬
‫הלכה ב ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח‬
‫סי׳ קכח ס ע י ף ל ‪:‬‬
‫ע ג ט מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס‬
‫ס ע י ף לב‪:‬‬
‫ע ד י מיי׳ ס ״ י שס הלכה‬
‫ה ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח ס י ׳ נג‬
‫סעיף יח‪:‬‬
‫עה‬
‫מיי׳‬
‫כ‬
‫מהל׳‬
‫ס׳׳ד‬
‫תפילין הלכה ג ‪:‬‬
‫ל מיי׳ פ ״ ג שס הלכה‬
‫עו‬
‫ט ו ט ו ש ״ ע א״ת ס י ׳ לב‬
‫סעיף מח‪:‬‬
‫עז‬
‫מיי׳ שס הלכה א‬
‫מ‬
‫ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף ל ט ‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫ד א י ל א ו ה כ י אתו אביו או‬
‫]פיסקא[‬
‫ר ב ו לאינצויי‪.‬‬
‫ק ט ן קורא בתורה ומתרגם‪.‬‬
‫פוחח‬
‫פורס‬
‫על‬
‫שמע‬
‫שיקרא‬
‫יוצר א ו ר‬
‫שתים‬
‫לפניה‬
‫לאחריה‬
‫ואחת‬
‫ומתרגם‪ ,‬א ב ל פוחח אינו‬
‫קורא‬
‫בתורה‬
‫לפני‬
‫ואינו‬
‫התיבה‬
‫עובר‬
‫להתפלל‬
‫־״ח ב ר כ ו ת כ צ י ב ו ר ו א י נ ו‬
‫‪ :‬ו ש א את‬
‫משום‬
‫כפיו‬
‫‪ :‬ב ו ד ציבור‪ .‬פ י ר ו ש פוחח‪,‬‬
‫בגד‬
‫לבוש‬
‫קרוע‬
‫ואין‬
‫ידים‬
‫אלא‬
‫‪:‬בגדיו בתי‬
‫דיו כמו‬
‫ערומות‪.‬‬
‫כמה‬
‫]כאשר‬
‫הלך‬
‫־מתרגמינן‬
‫י ש ע י ה ו ערום ויחף‬
‫גבדי‬
‫; ו ל ש שנים[ כמה דמהלך‬
‫יבדי‬
‫ויחף‬
‫ישעיהו פחח‬
‫ז ל ת שנין‪ .‬ירושלמ* ס ו ף‬
‫ן ש ק י ן מ ת ל ו מ ת קורע‪,‬‬
‫מרחיק‬
‫ןת ל ו מת אחר‬
‫‪5‬לש‬
‫אצבעות‬
‫וקורע‪,‬‬
‫זלמו‬
‫מלפניו‬
‫מתחיל‬
‫;לאחריו‪ ,‬ש ל מ ו מלמעלה‬
‫מלמטה‪,‬‬
‫!תחיל‬
‫;לו ואלו ר׳‬
‫שלמו‬
‫חייא‬
‫בר‬
‫• דא ד מ ן י פ ו אמר נעשה‬
‫הקורא עומד פרק שלישי מגילה‬
‫כ ש א ת ה מגיע אצל וחביתי לה׳‪ .‬קשה טון שלא היה יכול‬
‫להכא אינצויי ליכא משוס כבול איכא‪ :‬קטן פוחח מהו שיקרא‬
‫לומר תי״ת א״כ היאך הורידו רבי לפני התיבה‬
‫בחורה‪ .‬גלול פוחח הוא לאסור משום ולא יראה בך ערומ לבר‬
‫כשגזר תענית כדאי׳ בהשוכר את הפועלים <ג״מ לף פה‪ >:‬והא‬
‫! מ ר י ס מ( אבל קטן אינו מוזהר או ללמא לא פליג מחני׳ בין‬
‫אין מורידין לא מאנשי חיפה ולא מאנשי בית שאן לפי שקוראין לאלפין‬
‫קטן לגלול‪ :‬לדרוש במרכבה‪ .‬ליחזקאל‪ :‬פחחים‪ .‬גומומ‪:‬‬
‫עיינין ולעיינין אלפין וי״ל דכשהיה‬
‫מתני׳ כהן שיש בידיו מומי!‪ .‬לפי‬
‫מתכרן לקרות התי״ת קורא אותה‬
‫שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת‬
‫הבא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו‪ :‬פוהח‬
‫שפיר ע״י טורה אבל לא היה בקל‬
‫חגיגה !לף נח‪ (.‬המסמכל בכהניס‬
‫פורס על שמע וכר‪ :‬בעא מיניה עולא בר‬
‫ולפי שאמר ליה אליהו שעל ידו‬
‫בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות‬
‫ר ב מאביי קטן פוחה מהו שיקרא בתורה‬
‫תמהר הגאולה לפיכך הורילו»(‪:‬‬
‫לפי שהשטנה שורה על ידיהן״(‪:‬‬
‫א ם היה דש בעירו מותר‪ .‬ואפילו אמר ליה ותיבעי ל ך ערום ערום מאי טעמא‬
‫נ מ ׳ בוהקניות‪ .‬לונטיי״ש בלע״ז‪:‬‬
‫במומין שבידו כדאמר בירושלמי‬
‫עקומות‪ .‬כפופות‪ :‬עקושות‪ .‬לציריהן‪:‬‬
‫לא מ ש ו ם כבוד צבור הכא נמי משום כבוד‬
‫בההוא כהן דהוו ידיה עקישי אתא‬
‫חיפני וגישני‪ .‬כהן שהוא מאנשי‬
‫צבור‪ :‬סומא פורס ע ל ש מ ע וכוי‪ :‬תניא‬
‫לקמיה דרבי נפמלי אמר ליה טון‬
‫חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין‬
‫"יאמרו לו לרבי יהודה הרבה צפו לדרוש‬
‫בלשונן הן‪ :‬מפני שקורין לאלפין‬
‫שאתה דש בעירך מומר‪:‬‬
‫במרכבה ולא ראו אותה !מימיהם ור׳ יהודה‬
‫טיינין ולמיינין אלפין‪ .‬ואם היו עושין‬
‫ואין בה מצוה‪ .‬פר״ת‬
‫סכנה‬
‫התם *באבנתא דליבא תליא מילתא והא קא‬
‫ברכת כהנים היו אומרים יאר יער‬
‫יכול‬
‫הסכנה‬
‫בשעת‬
‫מיכוין וידע הכא משום הגאה הוא והא לית‬
‫ה׳ פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים‬
‫להסתכן בהן ולא תגין עליו המצוה‬
‫ליה הנאת ורבנן אית ליה הנאה כרבי יוסי‬
‫שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו‬
‫ולא יעשה לו נס כמו לאלישע בעל‬
‫)שמות לנ( את פ נ י ) ו י ק ר א כ( וממרגמינן‬
‫דתניא א״ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על‬
‫הכנפים )שגת לף מט‪:«.‬‬
‫ית רוגזי ומעי״ן עושין אלפי״ן‬
‫מקרא זה והיית מ מ ש ש בצהרים כ א ש ר‬
‫בית‬
‫תופר‬
‫כשהוא‬
‫בתפק‪.‬‬
‫זפוגמין תפלתן‪ .‬ולאמרינן ) ‪ 3‬ר ט ת צב‪(.‬‬
‫מושבם צדך ליזהר‬
‫ימשש העור באפלה וכי מה אכפת ליה לעור‬
‫לבי ר״א קורין לאלפין עיינין ולעיינין‬
‫שלא ימשוך חוט התפירה יומר מדאי‬
‫בין אפילה לאורה ע ד ש ב א מעשה לידי פעם‬
‫אלפין ההוא בלרשה‪ (» :‬פניו ידיו‬
‫ויתקלקל הריבוע ור״מ פירש דצדך‬
‫אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה‬
‫ורגליו‪ .‬הנושא את כפיו חולץ מנעליו‬
‫שיהא התפר עצמו מרובע‪:‬‬
‫וראיתי סומא שהיה מהלך ב ד ר ך ואבוקה‬
‫כלתניא )סוטה לף מ‪ (.‬ואס יש בו מוס‬
‫יברכוך‬
‫בידו אמרתי לו בני אבוקה זו למה ל ך אמר‬
‫יסתכלו בו ומתוך כך רואין את יליו‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪3‬‬
‫לי כל זמן שאבוקח בידי בני אדם מ א י ן אותי ומצילין אותי מן חפחתין ומן‬
‫הקוצין ומן הברקנין‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫״כהן ש י ש בידיו מומין לא ישא את כפיו ר׳‬
‫יהודה אומר א ף מי שהיו ידיו צבועות יםטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם‬
‫ב‬
‫מסתכלין בו‪:‬‬
‫ג‬
‫נמ׳ <*‬
‫ג‬
‫ת נ א מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו אמר ר׳ יהושע‬
‫בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו תניא נמי הכי י י ד ו מהקניות לא ישא‬
‫את כפיו עקומות עקושות לא ישא את כפיו אמר ר ב אסי‬
‫ה‬
‫היפני ״)ובשיני(‬
‫לא ישא את כפיו תניא נמי הכי י אין מוריהין לפני התיבה לא אנשי בית שאן‬
‫ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני > ש ס ו ד ן לאלפין עיינין ולעיינין‬
‫ה‬
‫אלפין אמר ליה רבי חייא ל ד שמעון בר רבי‬
‫‪8‬‬
‫א ל מ ל י אתה לוי פסול אתה‬
‫מן הדוכן משום דעבי קלך אתא אמר ליה לאבוה אמר ליה זיל אימא ליה‬
‫כשאתה מגיע אצל וחביתי לה׳ לא נמצאת מחרף ומגדף אמר ר ב הוגא זבלגן‬
‫‪2‬‬
‫לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה‬
‫ההוא ד ש בעירו הוה תניא נמי הכי יזבלגן לא ישא את כפיו ואם היה הש‬
‫בעירו מותר א״ר יוחנן ״סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו והא ההוא‬
‫דהוה בשיבבותיח דרבי יוחנן דהוה פריס יהיה ההוא ד ש בעירו הוה תניא‬
‫נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה ד ש בעירו מותר‪:‬‬
‫סומא‬
‫י יהודה אומר כ ל ש ל א‬
‫י האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף‬
‫‪.‬פוחח‪.‬‬
‫]פיםקא[‬
‫‪::‬ורס ע ל ש מ ע‬
‫י א ה ]מאורות[ מימיו לא‬
‫•פרוס את ש מ ע ‪.‬‬
‫יא‬
‫יברך‬
‫כלומר‬
‫ב ר ו ך אתה‬
‫ה׳‬
‫י צ ר ה מ א ו ר ו ת ‪ ,‬ש ל א נהנה‬
‫י מצא‬
‫שמים‬
‫מוציא שם‬
‫•י ב ט ל ה ‪ .‬תניא א מ ר ו ל ו ל ר ׳‬
‫• זורה‬
‫והלא‬
‫הרבה‬
‫‪ :‬מרכבה ו ל א ר א ו‬
‫צפו‬
‫אותה‬
‫נ׳ •מיהם כ ך ה ס ו מ א ‪ .‬ו ד ה י‬
‫ד תם‬
‫יליבא‬
‫במרכבה‬
‫]תליא[‬
‫דילם‬
‫פי‬
‫]לענין[‬
‫ב •כה בהנאה ת ל י א מ י ל ת א‬
‫ו‪ :‬ס ו מ א א י ן ל ו הנאה ב כ ך ‪.‬‬
‫ו״בנן אית ליה‬
‫מלאכתן בכך מותר‪:‬‬
‫בלבנים לא‬
‫מתני‬
‫‪,‬‬
‫יעבור בסנדל איני עובר א ף יחף לא‬
‫לסומא‬
‫יעבור‬
‫כ‬
‫ה ע ו ש ה תפלתו‬
‫עגולה סכנח ואין בח מצוח נתנח על מצחו או על פס ידו ח ד זו ד ר ך המינות‬
‫‪8‬‬
‫יילציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו ה״ז ד ר ך חחיצונים‪ :‬נמ׳ מ״ט חיישינן‬
‫שמא מינות נזרקה בו‪ :‬העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה‪ :‬לימא‬
‫תנינא להא‬
‫דתנו רבנן ״ תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא‬
‫מ‬
‫כתפרן ובאלכסוגן אמר ר ב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא‪:‬‬
‫מתני׳‬
‫האומר‬
‫יברכוך‬
‫מלתא‪,‬‬
‫חלום ו א ף ע ל‬
‫ינהוא ער‪ .‬הכא‬
‫ט‬
‫כאובנתא‬
‫׳‪:‬ראיית׳ קלןה ד ל [ א בעינן‬
‫א ( ) מ ו ס פ י פ ״ ג ן ‪ ,‬ב( ] פ י ר י ש‬
‫נ ה מ מ הלכ ועי׳ מ ו ס ׳ ע ״ ו‬
‫ל״ה‬
‫נח‪:‬‬
‫לעינא‬
‫שוריינא‬
‫וללעמ ר ש ״ י אננחא לליגא‬
‫ה ן ט ר פ ש י הלכ[‪ ,‬ג(‬
‫ורמב״ס‬
‫סה״מ‬
‫ןגי׳‬
‫ורא׳׳ש‬
‫א ס ט י ס וסואה ו ר י ״ ף א ס ט י ס‬
‫וקוצה[‪,‬‬
‫ה(‬
‫ובישני[‪,‬‬
‫ד( ]צ״ל‬
‫]צ׳׳ל‬
‫ןברכוח ל נ ‪ , ! .‬י (‬
‫ציפה י ע ב ״ ן ז ‪ (1 ,‬מנחות לה‪.‬‬
‫]ע״ש‬
‫נח‪,[:‬‬
‫שנת‬
‫ח ( ] ו ע מ ״ ש ת ו ס ׳ גתגיגהטז‪.‬‬
‫ל ״ ה ככהגיס‬
‫פרש״י‬
‫וכו׳‬
‫להכא‬
‫לדחות‬
‫והחליטו‬
‫ה ט ע ם ע ״ פ הירושלמי מ ש ו ס‬
‫היסת‬
‫נו(‬
‫ע״ש[‪,‬‬
‫הלעת‬
‫] ל י ב ו ר זה שייך ק ו ל ס‬
‫ל׳׳ה‬
‫]שייך‬
‫נוהקניומ[‪ ,‬י (‬
‫לעיל נ מ ש ג ה [ ‪ ] (5 ,‬ל כ ר י ס י ן ‪,‬‬
‫ושמות יג[‪,‬‬
‫ל( ! ס ס [ ‪ ,‬מ(‬
‫נ( נ ס ׳ ׳ א ‪ :‬כומריס תלמילי‬
‫י ש ו הנוצרי‪ ] ( D ,‬ע י ׳ רש׳׳ש!‪,‬‬
‫מ( ] ע י ׳ ת ו ס ׳ כ ״ מ שתירצו‬
‫כאופן אתר[‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ר״י אומר מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו‪ :‬תנא א ם רוב אנשי העיר‬
‫ומתרגם‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫דטבי קלן‪ .‬ותניא בהכל שותטין)חולין‬
‫לף כל‪ (.‬בשילה ובבית עולמים הלויס‬
‫נפסלין בקול‪ :‬אצל וחכיתי לה׳‪.‬‬
‫מקרא זה בספר ישעיה‪ :‬לא נמצאת‬
‫מחרן* ומגדןי‪ .‬שהיה קורא לחימי״ן‬
‫היהי״ן נראה כאומר והכיחי‪ :‬ובלגן‪.‬‬
‫עיניו זולסומ דמעה‪ :‬לא ישא את‬
‫כפיו‪ .‬לפי שמסתכלין בו‪ :‬דש בעירו‬
‫הוה‪ .‬כבר היו רגילין אנשי עירו ולא‬
‫היו מסמכלין בו עוד‪ .‬דש לשון‬
‫)י( מרגיל כמו כיון דדש דש ) מ י ט י ן‬
‫לף נ י ‪ :‬ך ‪ .‬׳(סטים‪ .‬קרו״ג‪ :‬מ ת נ י ׳‬
‫אן« בלבנים לא יעבור‪ .‬טעמא‬
‫מפרש בגמ׳‪ :‬העושה תפלתו עגולה‪.‬‬
‫תפילין שבראשו עגולה כביצה וכאגוז‪:‬‬
‫סכנה‪ .‬שלא תכנס בראשו‪ :‬ואין בה‬
‫מלוה‪ .‬דמרובעות בעינן‪ :‬נתנה על‬
‫מצחו‪ .‬של ראש ושל יד על פס ידו‪:‬‬
‫הרי זו דרך המינות‪ .‬שמבזין מדרש‬
‫חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען‬
‫בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבוחינו‬
‫דרשו במנתות )לף ל!‪ (:‬בגזירה שוה‬
‫בין עיניךי( זה קדקד מקוס שמותו של‬
‫תינוק רופס ועל ידך ל( גובה היד‬
‫קיבורת בראש הזרוע שתהא שימה‬
‫כנגד הלב‪ :‬על בית אונקלי‪ .‬על בית‬
‫יד לבושו מבחוץ‪ :‬הרי זה דרך‬
‫חיצונים‪ .‬בני אדם ההולכים אחרי‬
‫דעחם חוץ מדעת חכמים דבעינן לך לאות»> ולא לאחרים לאות ) ש ם ( ‪ :‬ליפן זהב‪ .‬נמי כתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך )שמות יג( שיהא הכל‬
‫מבהמה טהורה‪ :‬נ מ ׳ שמא מינות נזרקה בו‪ .‬המינין עובדי ע״ז<( מקפידן בכך‪ :‬בתפרן ובאלכסונן‪ .‬כשהוא תופר בית מושבן צריך‬
‫ליזהר שלא יקלקל ד ב ו ק במשיכת תוט התפירה וצריך שיהא להן אלכסון כהלכמו »( במרובע שתהא אצבע ברוחב ובאורך שהיא‬
‫אצבע ושני חומשין באלכסון‪ :‬כי אמגוזא‪ .‬עגולומ כאגוז אבל עגולה כביצה» וכעלשה שפיר דמי ולא תסייעא לבדיתא ממתניתין‪:‬‬
‫ממני׳‬
‫] ״ נ א ה [ ב א ו ר ו כ ד ר ׳ י ו ס י ד א מ ר כ ל י מ י ה י י ת י מ צ ט ע ר ע ל מ ה ש כ ת ו ב כ א ש ר י מ ש ש ה ע ו ר ב א פ ל ה ‪ ,‬ו כ י מ ה א כ פ ת ל ע ו ר ב י ן א פ י ל ה ל א ו ר ה ו כ ו ל ׳ ‪ .‬ו ה י ל כ ת א ] כ ר ב נ ן [ ס ו מ א פ ו ר ס ע ל ש מ ע ‪ ] .‬כ ה ן ש י ש כ י ן ד ו מ ו מ י ן ל א ] י ש א ו כ ו י ‪ .‬תנא‬
‫ב פ נ י ו י ד י ו ו ר ג ל י ו ‪ .‬ב ו ה ק י ו ת ל א י ש א א ת כ פ י ו ‪ ,‬ו כ ן אם ה י ו ע ק ו מ ו ת א ו ע ק ו ש ו ת ל א י ש א א ת כ פ י ו ‪ .‬ח י פ נ י ו ב י ש נ י ל א י ש א א ת כ פ י ו ‪ .‬ת נ י א נ מ י ה כ י א י ן מ ו ר י ד י ן ל פ נ י ה ת י ב ה ל א א נ ש י ה י פ ה ו ל א א נ ש י ב י ת ש א ן ו ל א א נ ש י ט ב ע ו נ י ן‬
‫תורה אור השלם‬
‫והיית‬
‫‪•1‬‬
‫בצהרים‬
‫העור‬
‫ממשש‬
‫כאשר‬
‫ימשש‬
‫באפלה‬
‫ולא‬
‫ת צ ל י ח א ת ד ר ב י ף והיית‬
‫עשוק‬
‫אף‬
‫כל‬
‫תזול‬
‫הימים ואין מושיע‪:‬‬
‫דברים כח כט‬
‫וחביתי ל י ן ה מ ס ת י ר‬
‫‪.2‬‬
‫פניו‬
‫מ ב י ת יעקב וקויתי‬
‫לו‪:‬‬
‫י ש ע י ה ו ח יז‬
‫גליון הש״ם‬
‫משום‬
‫נמ׳‬
‫צבור‪.‬‬
‫כבור‬
‫לעיל ל ף כ ג ע ״ א יומא ל ף‬
‫ע ע ״ א גיטין ל ף ס ע ״ א‬
‫לף‬
‫סוטה‬
‫ע״נ‪:‬‬
‫לט‬
‫ש ם א ל מ ל י ‪ .‬ע י ׳ לעיל ל ף‬
‫כא ע ״ א תוס׳ ל ״ ה אלמלא‪:‬‬
‫מתני׳ צ י פ ן ו ה ב ‪ .‬ס נ ה ד ר י ן‬
‫ד ף מח ע ״ נ ‪:‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א(‬
‫גמ׳ )תנא‬
‫שאמרו‬
‫מומין‬
‫כפניו ידיו ורגליו!‬
‫ת א ״ מ ו נ ״ נ הרא״ש והטור‬
‫ברייתא‬
‫לא ג ר ס י ה ך‬
‫אלפס ג ר ס לה ו ע י ׳‬
‫ורנ‬
‫בטור‬
‫א ״ ח סי׳ קכח‪ ) :‬כ ( ר ש ״ י‬
‫דייה דש‬
‫רגיל‬
‫כעירו וכו׳‬
‫כמו‪:‬‬
‫לשון‬
‫)ג(‬
‫נחפרן‬
‫וכר‬
‫כהלכתו‬
‫שתהא‬
‫ד״ה‬
‫אלכסון‬
‫מרובע‬
‫אצבע‪:‬‬
‫לעזי רש״י‬
‫לונטיי״ש‬
‫מכוסה‬
‫]לינטילושי״ש[‪.‬‬
‫נמשים‪ .‬ק ר ו ״ ג ‪ .‬חריע‪.‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫ת פ י ל י ן מ ר ו ב ע ו ת ‪ .‬הבתים‬
‫!מוחות‬
‫לה ׳‪.‬‬
‫מרובעים‬
‫נתפירמן‬
‫ישמור‬
‫ריבוען‪ ,‬שלא‬
‫ימשוך‬
‫כתפרן‪.‬‬
‫את‬
‫חוטי‬
‫התפירה‬
‫מ ד י שלא‬
‫יותר‬
‫יכווצו‬
‫משני ש ק ו ר ץ ל ע י נ י ן א ל פ י ן ] ו ל א ל פ י ן ע י נ י ן [ ‪ ,‬א מ ר ל י ה ר ׳ הייה ל ר ׳ ש מ ע ו ן כ י ר ב י א ל מ ל א ל ו י אתה פ ס ו ל אתה מ ן ה ד ו כ ן ‪ ,‬מ א י ט ע מ א מ ש ו ם !;דעבי[ ק ל י ך ‪ .‬א ת א א מ ר ל י ה ל א ב ו ה ‪ ,‬א מ ר ל י ה ז י ל א י מ א ל י ה כ ש א ת ה מ ג י ע א צ ל ו ח כ י ת י‬
‫רחכו‬
‫ל־ז׳ ל א נ מ צ א ת מ ח ר ף ו מ ג ד ף ‪ .‬ד ׳ ש מ ע ו ן ב ר י ב י ה ו ה ק ל י ה ע ב י ו א מ ר ל ו ר ׳ ח י י א ש ל א היה י כ ו ל ל ק ר ו ת ח י ״ ת א ל א היה ק ו ר א ל ח י ת י ׳ ץ ) ח י ח י ן ( א( ]היהי׳׳ן[ ל פ י כ ך א ׳ מ ר ל ו כ ש א ת ה מ ג י ע ל ק ר ו א ו ח ב י ת י לה׳ נ מ צ א ש ו נ א י ש ר א ל מ ו צ י א ן‬
‫ובאלכםונן‪.‬‬
‫שיהא ר י ב ו ע !‬
‫ארכו‬
‫כדי‬
‫ב ״ י ש ו ן הכאה ו נ מ צ א מ ח ר ף ו מ ג ד ף ‪ .‬תניא ז ב ל ג ן ל א י ש א א ת כ פ י ו ו א ס היה ד ש ב ע י ר ו מ ו ת ר ‪ .‬פ י ׳ ד ש ב ע י ר ו ‪ ,‬י ד ו ע ו מ פ ו ר ס ם ‪ .‬תניא ס ו מ ה ב א ח ת מ ע י נ י ו ל א י ש א א ת כ פ י ו ‪ ,‬ו א ם ד ש ב ע י ר ו מ ו ת ר ‪ .‬מ י ש ה י ו י ד י ו צ ב ו ע ו ת אסטס ל א‬
‫יי״א א ת כ פ י ו מ פ נ י ש ה ע מ מ ס ת כ ל י ן ב ו ‪ .‬תניא אם ה י ו ר ו ב א נ ש י אותה ה ע י ר מ ל א כ ת ן ב כ ך ‪ ,‬מ ו ת ר ‪ .‬ת ו ס פ ת א ב י ת הכנסת ש א י ן ל ה ן מ י ש י ק ר א א ל א א ה ד ‪ ,‬ע ו מ ד ו ק ו ר א ו י ו ש ב ו ע ו מ ד ו ק ו ר א ו י ו ש ב א פ י ל ו ז׳ פ ע מ י ם ‪ .‬ק ט ן מ ת ר ג ם ע ל‬
‫מכוון‬
‫שקורי)‬
‫ויקצר‬
‫שיהא להס‬
‫דגרזלי״ר‪,‬‬
‫כרחנו‬
‫אותו‬
‫י ר י ג ד ו ל ‪ ,‬א ב ל אינו כ ב ו ד ל ג ד ו ל ש י ת ר ג ם ע ל י ד י ק ט ן ‪ ,‬ש נ א ׳ ו א ה ר ן א ה י ך יהיה נ ב י א ך ‪ .‬ר א ש הכנסת א ו ה ז ן הכנסת ל א י ק ר א ע ד ש י א מ ר ו ל ו ה ז ק ן ב ה ם ‪ ,‬ש א י ן א ד ם מ ב ז ב ז ל ו ‪ .‬ח ז ן ה ע ו מ ד ל ק ר ו ת ‪ ,‬א ח ד ע ו מ ד ו מ ח ז ן ל ו ע ד ש י ק ר א ‪.‬‬
‫שאמרו‬
‫כ י צ ד זקנים י ו ש ב י ם ‪ ,‬פניהם כ ל פ י ה ע ם ו א ח ו ר י ה ן כ ל פ י ה ק ד ש ‪ ,‬ו כ ש מ נ י ה י ם ה ת י ב ה פניה כ ל פ י ה ע ם ו א ה ו ר י ה כ ל פ י ה ק ד ש ‪ ,‬ו כ ש ה כ ה נ י ם נ ו ש א ץ ] כ פ י ה ן [ פ נ י ה ן כ ל פ י העם ] ו א ח ו ר י ה ן [ כ ל פ י ה ק ד ש ‪ ,‬ו ח ז ן הכנסת ו כ ל העם פניהם כ ל פ י‬
‫בריבועא אמתא ו מ ר י חומשי‬
‫ה ׳ ד ש ‪ ,‬שנא• ו ת ק ה ל ה ע ד ה א ל פ ת ח א ה ל מ ו ע ד ‪ .‬א י ן פ ו ת ח י ן פ ת ח ב י ת הכנסת א ל א ל מ ז ר ח ש כ ן ה ה י כ ל ל מ ז ר ח שנא• ה ח ו נ י ם ל פ נ י ה מ ש כ ן ק ד מ ה ל פ נ י א ה ל מ ו ע ד מ ז ר ח ה ‪ .‬י ר ו ש ל מ י תנ]י א ה ד [ ק ו ר א ב ת ו ר ה ו א ח ד מ ת ר ג ם ‪ ) ,‬ל ו (‬
‫ארכו‬
‫! י א [ א ח ד קורא ושנים מתרגמין‪ .‬ו ב נ ב י א א ח ד קורא ו א ח ד מתרגם‪ ,‬א ה ד קורא ושנים מתרגמי ו כ ו ל ׳ ע ד והתרגום מ ע כ ב ‪ .‬א מ ר ר ׳ יוסי מ ן מה ראנן חמין ר ב נ ן נפקין לתעניתא וקרו ו ל א מתרגמי‪ ,‬ה ד א אמרה ש א י ן התרגום מעכב‪.‬‬
‫א ה ד ר ׳ יונה א ף ע ל ג ב ש א י ן ה ת ר ג ו ם מ ע כ ב ט ע ה מ ח ז י ר י ן אותו‪] .‬מתני'[ ה א ו מ ד איני ע ו ב ר ל פ נ י התיבה ב צ ב ו ע י ן ‪ ,‬א ף ב ל ב נ י ם ל א י ע ב ו ר ‪ .‬ב ס נ ד ל איני ע ו ב ר ‪ ,‬א ף י ח ף ל א י ע ב ו ר ‪ .‬מ א י ט ע מ א ח י י ש י נ ן ש מ א נזרקה ב ו מינות‪ .‬ה ע ו ש ה‬
‫ת‪;:‬ילתו ע ג ו ל ה ‪ .‬פ י ׳ ה ע ו ש ה ת פ י ל י ו ע ג ו ל י ן כ א ג ו ז ‪ .‬א ל א כ ת נ ו ר ב נ ן ת פ י ל י ן מ ר ו ב ע ו ת ה ל כ ה ל מ ש ה מ ס י נ י ו א מ ר ר ב א ב ת ו פ ר ן ו ב א ל כ ס ו נ ן ‪] .‬סכנה ו א י ן ב ה מ צ ו ח [ ‪ .‬פ י ר ׳ פ ע מ י ם ש נ ו פ ל ע ל פ נ י ו כ ר ח ו ם ו ח נ ו ן ו א ם ה ן ת פ י ל י ן ב ר א ש ו‬
‫ע‪ :‬־לין י ר צ צ ו מ ו ח ו ‪ .‬ו ז ו ה י א סכנה‪ ,‬ו א י ן מ צ ו ת ן א ל א מ ר ו ב ע ו ת ‪ .‬נתנה ע ל מ צ ח ו א ו ע ל פ ס י ד ו ה ד י ז ה ד ר ף ה מ י נ ו ת ‪ .‬צ י פ ה ז ה ב ונתנה ע ל ב י ת י ד ש ל א ו נ ק ל ו ‪ ,‬פ י ׳ א צ י ל י י ד י ו ‪ ] ,‬נ ״ א ‪ :‬ת ח ת א צ י ל י י ד י ו [ ‪ ,‬ה ר י ז ה ד ר ף ה מ י נ ו ת ‪ .‬ה א ו מ ר‬
‫א‬
‫מלשון רנינו משמע לר״ח אמר ‪ p‬לר״ש כר ר ׳ ללא כמו לאיתא נגמ׳ לפניני ואולי לגי׳ אחרת היה לו וצ״ע‪.‬‬
‫חכמים כל‬
‫אלכסון‬
‫באלכסונא‪ ,‬ולא יהא‬
‫י ת ר ע ל רחבו‪,‬‬
‫להו זרות‬
‫האומר‪.‬‬
‫אממא‬
‫שאפילו יש‬
‫פסולץ‬
‫!שם>‪.‬‬
‫בתפלתו ! ב ר כ ו ת‬
‫פרק שלישי מגילה‬
‫הקורא עומד‬
‫‪I‬‬
‫מםורת הש״ם‬
‫^ ך *‬
‫נר מצוה‬
‫י ב ר כ ו ך טונים‪ .‬פי׳ שמוציא אמ הפושעים מן הכלל אי נמי‬
‫א> כרכות לל• ע ״ ש ׳ י( נגי׳ מתני׳ יברכוך טופים ה״ז דרך מינות‪ .‬שאינו כולל רשעים בשבחו‬
‫משום למתזי כשתי רשויות כלומר אלהיס טובים‪:‬‬
‫״ ‪ ^ ! 7‬״ ^ ‪ °‬׳ של מקום וחכמים למדו )כריתות לף ו‪ (:‬מחלבנה שדחה רע ומנאה‬
‫‪. . . .‬‬
‫‪,‬‬
‫*‪ v‬שס נג‪ n ,.‬שס נד‪<.‬‬
‫מ פ נ י שעושה פרותיו של הקכ״ה רחמים והן אינם אלא גזירות‪.‬‬
‫ה> ן נ נ ר כ ו ת ו ב ע ״ י ל י ת א הכתוב בין סממני הקטורת שמצדכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה‬
‫שיסד הקליד בקדושת׳ שאנו‬
‫מק׳ להר״ר אלמנן על מה‬
‫‪ ! 0‬נ ר ט ת ל ג ‪ :‬יש׳׳נז׳ אחת‪ :‬על קן צפור יגיעו רחמיך‪) .‬י( כלשון הזה רהמיך מגיעין‬
‫אומרים ביום ‪3‬׳ של פסה צדקו אותו‬
‫על ק! צפור ‪ p‬יווס ויחס עלינו‪.‬‬
‫״ ™ * ‪ S £ i‬־ ‪£‬‬
‫ואת בנו <‪ 0‬לא משחטו ביום אמד‬
‫מ( נכרכות ל ל ‪ ! 0 , .‬ע י ׳ וטל טוב יזכר שמך‪ .‬על טובותיך‬
‫> יברכוך טובים הרי זו דרך > המינות ע ל קן‬
‫דמשמע שר״ל שהקב״ה חס על אותו‬
‫ח ר ׳ ׳ ט [ ‪ ,‬כ ( נ ח ו ס פ ח א פ ״ ג [ ׳ נודה לך או שאמר שני פעמים מודים‬
‫י ך ועל טוב יזכר ש מ ך‬
‫צפור יגיעו‬
‫ואת בנו והוא אינו אלא גזירה‪:‬‬
‫כשהוא כורע משתקין אומו ובגמרא‬
‫מודים מודים משתקין אותו המכנה בעריות‬
‫ה כ ל כידי שמים חוץ פיראת שפים‪.‬‬
‫מפרש לה‪ :‬המכנה בטריות‪ .‬בגמרא‬
‫טהע׳׳שכפוס׳[‪,‬‬
‫ו מ ז ר ע ך לא תתן‬
‫משתקין אותו האומר‬
‫קשה דהא בפרק אלו נערות‬
‫מפרש שדורש פרשת עדות בטנר‬
‫להעביר למולך לא תתן לאעברא בארמיותא‬
‫)כתובות דף ל‪ .‬ושס( אמרינן הכל בידי‬
‫ואומר לא ערוה ממש דיבר הכמוב‬
‫^'‪^'°‬‬
‫משתקין אותו בנזיפה‪ :‬גמ' >בשלמא מודים‬
‫שמיס חוץ מצנים ופמים ונראה‬
‫אלא טנה הכמוב בלשונו וקרא אותה‬
‫גליון ה ש "‬
‫דהכא מיירי בתולדומ האדם אס‬
‫מודים דמיהזי כשתי רשויות ועל טוב יזכר‬
‫" ״ * • י ץ עמה המגלה קלון אביו וקלון אמו‬
‫? '\‬
‫י י‬
‫י י ‪.‬‬
‫לעיל ל ף ית ע ״ א ‪ :‬ת ו ם ' ׳‬
‫יהיה מכם או טפש עני או עשיר‬
‫ש מ ך נמי דמשמע על טוב אין ועל רע לא‬
‫עיין״ תנינה ד ף י ג ע ״ ‪,‬א ברבים‪ .‬כינוי הוא לשון היפך שמהפך‬
‫גבור או חלש י>להכל נגזר עליו חוץ‬
‫ותגן י> הייב אדם לברך על הרעה כשם‬
‫תיס׳ דייה ורגלי התיות‪ :‬דיבורו לשבת או לגנאי והרבה יש‬
‫מן היראה כדכתיב אל יתהלל‬
‫שהוא מברך על הטובה אלא על קן צפור‬
‫בלשון חכמים בספד אספה לי‬
‫)י( עשיר בעשרו והגבור בגבורתו ט‬
‫יגיעו רהמיך מ״ט »« פליגי בת תרי אמוראי‬
‫שבעים איש )במלבר יא( ואל אראה‬
‫אס בזאמ ימהלל המתהלל השכל וידוע‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ברעתי )שם( ברעמס היה לו לומר‬
‫במערבא ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוםי בר זבידא‬
‫מיירי‬
‫והתם‬
‫)ירמיה ט(‬
‫אותי‬
‫)א( גמ׳ מאי טעמא ל א‬
‫בדבר‬
‫כיוצא‬
‫הכתוב‬
‫שטנה‬
‫אלא‬
‫במעשה‬
‫קנאה‬
‫שמטיל‬
‫מפני‬
‫אמר‬
‫תר‬
‫במאורעות האדם העתידות לבא אליו‬
‫פ ל י ג ו ב ה ‪ ) :‬כ ( ש ם ואתו‬
‫א נ ש י כנסת הגדולה וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל‬
‫אחר שנולד שגס הס בידי שמיס‬
‫בראשית והד אמר מפני שעושה מדותיו ש ל‬
‫ותקנינהו אנן לא ה ו ה עשב <תהליס קו> בבודי היה לו לומר‬
‫מוץ מצנים ופחים פירוש הקור‬
‫הקב״ה רהמים ואינן אלא גזירות ההוא‬
‫א מ ר י נ ן ‪ ) :‬ג ( כ מ ש נ ה אלא שטנה הכמוב‪ :‬האומר ומזרעך‬
‫והחום ולא קשה מהא דכתיב לפני‬
‫מעשה ד ו ד ואמנון ל א‬
‫ת ה י ת קמיה דרבה אמר אתה הסת על קן‬
‫נ ק ר א ץ ‪ ) :‬ד ( ר ש ״ י ד ״ ה על לא תתן להעביר למולך‪ .‬לא מבא על‬
‫קרתו מי יעמוד )תהליס קמז> דה״פ אס‬
‫צפור אתה חום ורתם עלינו >)אתה הםת‬
‫קן צפור יגיעו רחמיך הכותית ותוליד בן לע״ז‪ :‬משתקין‬
‫ישלחנה בפעם אחת כדכתי‪ 3‬בראש‬
‫לשון‬
‫על אותו ואת בנו אתה חום ורחם עלינו(‬
‫הכתוב‬
‫שעוקר‬
‫בנזיפה‪.‬‬
‫ה ו ו ה ר מ מ י ך ‪ :‬אותו‬
‫הפסוק משליך קרתו כפתיס וגם לא‬
‫) ה ( ר ״ ה מ ע ש ה ע ג ל יכו׳‬
‫לאמורייס‬
‫חוק‬
‫עבודת‬
‫שהוא‬
‫ממשמעו‬
‫ולא‬
‫נקרא‬
‫כ ע ג ל הזה‬
‫אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי קשה מהא דכתיב ואין נספר מחממו‬
‫מ ת ר ג ם ‪ ) :‬ו ( תום׳ ל ״ ה להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא‬
‫למריה א״ל אביי והא משתקין אותו תנן )שם יט> דההיא בעוברי דרטס הוא‬
‫מ פ נ י וכו׳ אותו ואת בנו‬
‫על הכותית ומחייב חטאת על השוגג‬
‫דקאמר אבל כל זמן שהוא בביתו‬
‫ב י ו ם א ה ד ב ל תשמטו‬
‫י>ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא ההוא‬
‫ל מ ש מ ע כצ״ל‪ ) :‬ו ( דייה ומיתת ב״ד על המזיד בהתראה‪:‬‬
‫דנחית קמיה דרבי חגיגא י א מ ר האל הגדול‬
‫ודאי יכול הוא לינצל ממנו‪:‬‬
‫הכל וכו׳ כ ל כ מ י נ אל יתהלל נמ׳ כשתי רשויות‪ .‬ומקבל ומודה‬
‫אל‬
‫בהכמתו‬
‫הכם‬
‫אין פפטירין בפרכבה ורבי יהודה‬
‫הגבור והנורא האדיר וחחזק וחאמיץ אמר‬
‫אלוה אתר אלוה‪ :‬על הרעה‪ .‬ברוך‬
‫י ת ה ל ל עשיר כעשרו‪:‬‬
‫פתיר‪ .‬וקיימא לן כר׳ יהודה‪:‬‬
‫ליח סיימתינחו לשבחיה דמרך השתא הני‬
‫דיין האמת‪ :‬טל הטובה‪ .‬ברוך‬
‫מה‬
‫תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא‬
‫הטוב והמטיב‪ :‬מטיל קנאה‪ .‬לומר‬
‫על העופוח חס ועל הבהמות ותיות‬
‫ואתו )‪ 0‬כנסת הגהולה ותקנינהו אמ לא אמרינן להו ואת אמרת כולי‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ גם׳ ייש לא נקרין ולא אינו חס‪ :‬ואינן אלא גזירה מלך‪.‬‬
‫האי משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיו מקלסין‬
‫להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו‬
‫מתרגמי!‪ .‬תא׳׳מ‪:‬‬
‫אותו )באלף( דינרי כםף לא ג נ א י הוא לו אמר רבי חנינא« ה כ ל בידי‬
‫עבדיו ושומד מצותיו‪ :‬דכמבינהו‬
‫שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ו ע ת ה ישראל מה ח׳ אלהיך שואל‬
‫משה במורה‪ .‬האל הגדול הגבור‬
‫מעמך כי אם ליראה מכלל דיראה מילתא זוטרתי היא אין לגבי משה‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫והנורא אשר לא ישא פנים )לברים י(‪:‬‬
‫רבינו מילתא זוטרתי היא מ ש ל לאהם שמבקשין הימנו כלי גרול ויש לו‬
‫רנשבורג‬
‫אנשי כנסת הגדולה‪ .‬בספר עזרא‬
‫דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול ״יאמר רבי זירא‬
‫א[ ר ש ״ י ל ״ ה מ ע ש ה )נחמיה ט> ועתה אלהינו האל הגדול‬
‫ת מ ר וכו׳ ע ל יאשליכהו‪ .‬הגבור והנורא שומר הבדת והחסד‪:‬‬
‫י האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא את ש מ ע‬
‫מלת ואשליכהו נמתק ונ׳׳ב חון מיראת שמים‪ .‬אותה מסורה‬
‫וכופלה הרי זה מנוגה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא‬
‫השרף‪:‬‬
‫בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו‬
‫קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה הא דאמר פםוקא פםוקא ותני לה‬
‫לכך אע״ג שהיכולמ בידו להטן‬
‫א״ל רב פפא לרבא ודלמא מעיקרא לא כיון דעתיה והשתא כיון דעתיה‬
‫לבבנו אליו דכתיב הנה כתומר ביד‬
‫מוםף רש״י‬
‫אמר ליה ״חברותא כלפי שמיא אי לא מכוין דעתיה מחינא ליה בארזפתא‬
‫ע ל ק ן צ פ ו ר י ג י ע ו היוצר כן אתם בידי בית ישראל‬
‫דנפחא ע ד דמכוין דעתיה‪ :‬המכנה בעריות משתקין אותו‪ :‬תנא רב יוסף‬
‫ר ה מ י ך ‪ .‬אנשים שהיו )ירמיה יח> ואומר והסירותי את לב‬
‫קלון אביו וקלון אמו‪ :‬האומר ומזרעך לא תתן להעביר וכו׳‪ :‬תנא דבי‬
‫מראים עצמס כמתכיניס האבן מבשרכם )יחזקאל ל‪ :0‬אמר‬
‫ממניניס‬
‫כלשון‬
‫להעמיק‬
‫ואימרים רחיס יחנין אתה מילמא מילחא ומני לה‪ .‬כל תיבה‬
‫רבי ישמעאל בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לע״ז הכתוב‬
‫ועל קן צ פ ו ר י ג י ע ו ר מ מ י ך אומר ושונה אין כאן משמעות שמי‬
‫׳מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה תמר נקרא‬
‫מדבר‪:‬‬
‫שאמרת לשלח את האס‪ ,‬או‬
‫רשרומ אלא מגונה וסכל הוא‪:‬‬
‫ומתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם‬
‫שאומר על ט ו ב שאתה‬
‫עושה לנו ח כ ר ש מ ן ‪ ,‬או תגרותא כלפי שמיא‪ .‬וט כמנהג‬
‫ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון»> ׳׳נקראין ולא מתרגמין אין מפטירין במרכבת‬
‫שאומר מ ו ד י ם מוליס‪ ,‬חבירו נוהג בהקב״ה לדבר לפניו‬
‫משחקי! א ו ת ו ) ב ר כ ו ת לנ‪:‬ו‪.‬‬
‫ורבי יהודה מתיר ר׳ אליעזר אומר אין מפטירין ב ה ו ד ע את ירושלם‪ :‬גמ׳ תנו‬
‫ש מ ט י ל ק נ א ה ‪ .‬לומר על שלא בממכרן וחוזר ומראה לו בטפלו‬
‫רבנן <>יש נקרין ומתרגמין ויש נקרין ולא מתרגמין ‪ m‬ויש לא נקרין ולא‬
‫מרזפתא‪.‬‬
‫בראשונה‪:‬‬
‫אלה חס ילא ע ל שאר שלא כיון‬
‫מתרגמין אלו נקרין ומתרגמין‪ :‬בל״ת עק״ן נשפ״ה סימן‪ :‬מעשה בראשית‬
‫כריוחיו !•‪ .mm‬מ ד ו ת י ו ‪ .‬מרטי״ל בלע״ז‪ .‬ותשס את המקבת‬
‫מצותיו‪ ,‬והוא לא לרחמים‬
‫ע ש ה אלא להטיל ע ל ישראל ממרגמינן מרזפתא )שופטים ד>‪:‬‬
‫נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא אתו לשיולי מה למעלה מה למטה‬
‫חקי גזרותיו להודיע שהס תני רב יוסן>‪ .‬לפרושי מכנה‬
‫ומה‬
‫מצותיי‬
‫ושומרי‬
‫עכדיו‬
‫אביך‬
‫ערות‬
‫כדמתרגס‬
‫דמתני׳‬
‫וגזרית חקומיו א ף בדברים‬
‫שיש לשטן ולעכו׳׳ס להשיכ וערומ אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך ולא מגלה שוס דבר קלון שבהן‪ :‬תנא דבי רבי ישמעאל‪ .‬לפרש מתני׳ בישראל הבא‬
‫עליהם ילומר מ ה צ ו ר ן על הכומימ הכמו‪ 3‬מדבר‪ :‬מתני׳ מעשה ראובן‪ .‬וישכב את בלהה פילגש אביו )בראשית לה(‪.‬־ נקרא‪ .‬בבית הכנסת‪ :‬ולא‬
‫כמצוה זו )שס>‪ .‬ל ח ד ו ד י‬
‫ל א ב י י ‪ .‬שישיב לו מה מתרגם‪ .‬חיישינן לגנותו‪ :‬מעשה ממר‪ .‬רהודה‪ :‬ומעשה עגל הראשון‪ .‬כל פרשת העגל על [ ואשליכהו כאש )שמות ל‪ .>3‬ומה‬
‫שהשיב ושם(‪ .‬ד כ ת ב י נ ה ו שחזר אהרן וספר המעשה הוא קרר מעשה עגל השני הוא שכחוב בו ויצא העגל הזה )י( ולא יחרגס פן יטעו עמי האק ויאמרו‬
‫מ ש ה ‪ .‬האל הגדול ה ג מ ר ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מכינין‪ :‬הודע אח ירושלם‪ .‬את תועבותיה‪ .‬פרשה היא ביחזקאל‪ :‬נמ׳ ויש לא נקרין‬
‫והנורא א ש ר לא ישא סניס‬
‫ולא יקח שוחד !׳שם(‪ .‬ולא מתרגמין‪ .‬מפרש בסיפא מעשה לוד ואמנון לא נקרין בהפטרה‪ :‬מעשה בראשית כוי‪ .‬ואמדנן במסכת מגיגה )לף יא‪(:‬‬
‫ותקנינהו‪.‬‬
‫בתפלה המסמכל בארבעה לבדם ראר לו כאילו לא בא לעולם‪ .‬והמס ל( מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כוי‪:‬‬
‫ר ר‬
‫י ק י‬
‫ה‬
‫[‬
‫‪1‬‬
‫[׳‬
‫עין משפט‬
‫א‬
‫עח‬
‫א‬
‫(‬
‫נ‬
‫י‬
‫ח‬
‫מ‬
‫מיי׳ פ ״ ט‬
‫תפלה הלכה ז ‪:‬‬
‫ב מיי׳ שס הלכה ל‬
‫ע ט‬
‫מוש׳׳ע‬
‫ג‬
‫‪C‬‬
‫כרכות‬
‫עשין‬
‫מ‬
‫ד‬
‫נ‬
‫א‬
‫ה‬
‫ש י ס ל‬
‫הקל‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫‪2‬‬
‫מתני'‬
‫ג‬
‫א‬
‫כשהתפלל‬
‫עזרא על‬
‫מעל‬
‫קמ״ל‬
‫הגולה כ ס פ ר עזרא ;שם(‪ .‬ה כ ל ב י ד י ש מ י ם ח ו ץ מ י ר א ת ש מ י ם ‪ .‬כל ה נ א ע ל האדם ביד ה ק נ ״ ה הוא‪ ,‬כנו! א ר ו ן קצר עני‬
‫ע ש י ר חכם שיטה לכן שחור‪ ,‬הכל בידי שמיס הוא‪ ,‬אבל צדיק ו ר ש ע אינו בא ע ל י ד י שמיס‪ ,‬את זו מ ס ר נ י ד ו של א ד ס ונתן לפניו‬
‫שני דרכים והיא יבחר לי י ר א ת שמיס ‪1‬שנ‪ .0‬מ י ל ת א מ י ל ת א ו ת נ י ל ה ‪ .‬כל תיבה יתיכה מ ח ר ישונה‪ ,‬מגונה ה ר ‪ ,‬שתוקי לא‬
‫משמקינן ליה‪ ,‬ש א ץ זה ד ו מ ה למקבל עליי שתי מלכיית אלא למתלוצן‪ ,‬א מ ר פ ס ו ק שלם ותני ליה משתקינן ליה‪ ,‬דמחזי כשתי‬
‫ר ש ר ו מ ‪:‬שם!‪ .‬ח ב ר ו ת א כ ל פ י ש מ י א ‪ .‬מ נ ה ג שנוהג א ד ס בחברו ינהג אצל ה מ ק ו ם ולא יזהר בתפלתו <שם רד‪ .>.‬מ ח י נ א ל י ה ‪.‬‬
‫ג‬
‫ד‬
‫פא‬
‫פ׳׳ט‬
‫מיי׳‬
‫תפלה‬
‫מהל׳‬
‫ז‬
‫הלכה‬
‫ן ט י ש ׳ ׳ ע א״ח סי׳ ק י ג סעי׳‬
‫ט[‪:‬‬
‫ה‬
‫‪ £‬נ‬
‫מהל׳‬
‫מיי׳ פ ״ ה‬
‫תשוכה הלכה ] א [ כ ‪:‬‬
‫‪it‬‬
‫ו מיי׳ ס ״ כ מהלכות‬
‫ק׳׳ש‬
‫ע‬
‫ג‬
‫סמג‬
‫ר כ נ סעיף ג‪:‬‬
‫״‬
‫י‬
‫פ׳׳י‬
‫הל׳‬
‫מהלכות‬
‫‪ 0‬מ ו ש ״ ע שס סימן‬
‫ב‬
‫ם‬
‫א״מ‬
‫מיי׳‬
‫‪1‬‬
‫ג‬
‫סימן‬
‫קנא סעיף נ ‪:‬‬
‫‪19‬‬
‫א‬
‫מהל׳‬
‫סמג‬
‫הלכה יא‬
‫עשין יח ט ו ש ״ ע א ״ מ ס י מ ן‬
‫סא סעיף ט ‪:‬‬
‫פד‬
‫מיי׳‬
‫ז‬
‫מהל׳‬
‫סי״כ‬
‫מפלה הלכה יכ ס מ ג‬
‫עשי! י ט ‪:‬‬
‫‪g‬׳ !‪ iS'iO‬י‬
‫תורה אור השלם‬
‫ומזרעך‬
‫‪.1‬‬
‫להעביר‬
‫תחלל‬
‫תךנן‬
‫לא‬
‫למלך‬
‫את שם‬
‫א נ י ין‪:‬‬
‫ןלא‬
‫אלהיף‬
‫ו י ק ר א יח בא‬
‫‪ •2‬ו ע ת ה י ש ר א ל מ ה יי‬
‫א ל ה י ך ש א ל בזעמך בי‬
‫א ם ל י ר א ה א ת ין א ל ה י ף‬
‫ללכת‬
‫ךךביו‬
‫בכל‬
‫ולאהבה אתו ולעבד את‬
‫ין‬
‫אלהיך בכל‬
‫לבבך‬
‫ובכל נפשך‪:‬‬
‫דברים י יב‬
‫‪.3‬‬
‫בן א ך ם‬
‫הודע‬
‫את‬
‫י ר ו ש ל ם א ת תועבתיה‪:‬‬
‫יחזקאל טז ב‬
‫לעזי רש״י‬
‫מרטי״ל‪ .‬פטיש‪.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫יברכוך טובים‪ .‬משום‬
‫דמיחזי כשתי רשויות‪ ,‬וכן‬
‫האומר מודים ]מודים[‪,‬‬
‫וכת״ כי יםכר פי דוברי‬
‫שקר‪ .‬על טוב יזכר שמך‪,‬‬
‫הא על רע לא‪ ,‬והא תנן‬
‫חייב לברך על הרעה כשם‬
‫שמברך על הטובה‪ .‬על קן‬
‫ציפור יגיעו רחמיך‪ ,‬כלומר‬
‫חס הקב״ה וכתב לא תקח‬
‫האם משאר כל בריותיו‪.‬‬
‫הנה מטיל קנאה במעשה‬
‫כראשית‪ ,‬כלומר אילו‬
‫חביבין יותר ושאר שנואין‪.‬‬
‫ויש אומרים מפני שעושה‬
‫מדותיו של הקב׳׳ה רחמים‬
‫על אילו בלבד והן אינן‬
‫אלא גוירה‪ .‬ההוא דנהית‬
‫לקמיה דר׳ חנינה ואמר‬
‫האל הגדול הגבור והנורא‬
‫והאדיר והחזק והוודאי‪.‬‬
‫אמר ליה אמריתינהו‬
‫לכלהו שבהי דהקב״ה‪,‬‬
‫אנן הני תלת האל הגדול‬
‫הגבור והנורא אי לאו‬
‫דכתבינהו משה באורייתא‬
‫ותקנינהו אנשי כנסת‬
‫הגדולה לא הויק אמינא‬
‫להו‪ ,‬שאין קץ לשבחו וכל‬
‫המוסיף גורע‪ ,‬וכולי‪ .‬אמר‬
‫ר׳ חנינא הכל בידי שמים‬
‫חוץ מיראת שמיס שנאמר‬
‫ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך‬
‫שואל מעמך וגומי‪ .‬וכי‬
‫שואל אדם דבר שאינו‬
‫ברשותו אלא מיכן ראיה‬
‫שיראת שמים בידו של‬
‫אדם היא‪ .‬אמד ר׳ זירא‬
‫האומר שמע שמע כאומר‬
‫מודים מודים‪ .‬ומתבינן‬
‫עליה והתניא הקורא את‬
‫שמע וכופלה הרי זה‬
‫מגונה‪ ,‬ולגבי מודים מודים משתקין אותו‪ .‬ופרקינן לא קשיא ברייתא דקרי פסוקא פסוקא ותנייה‪ ,‬אבל אי קארי מילה ומילה‬
‫ותניה משתקין אותו‪ .‬פי׳ ארופתא רנפחי‪ .‬קורנס של נפחים‪ .‬המכנה בעריות א( כלומר הקורא הפסוק ערות אביו ואמו לא‬
‫יגלה‪ ,‬ואינו קורא ערות אביך וערות אמך כרכתי קרא וכן כל העריות‪ ,‬משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב‬
‫וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו ברוח הקודש‪ .‬מתני' מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם וכולי‪] .‬ת״ר[ מעשה‬
‫בראשית נקרא ומיתרגם‪ ,‬פשיטא‪] ,‬מהו[ דתימא מיחוש לתרגומיה דילמא אתי לשיוליה מה למעלה מה למטה‬
‫כלימר מלמדי; אימי ש י כ ק ימכין אימי א ס ירגיל ב כ ן ! ש ם ! ‪ .‬ב א ר ז פ ת א ‪ .‬קירניס‪ ,‬ותשס את ה מ ק נ ח נ ז ה ) ש ו פ ט י ם ד ( מ מ ר ג מ י נ ן‬
‫מ ר ז ס ת א )ברכות שםו‪.‬‬
‫א ( כלומר שקורא הפסוק ערות אנין וערות א מ ן ערות אניו וערות אמו לא יגלה וכן נל עריות וכו׳ ומפרש כפי׳ הרמב׳׳ס גהירוש המשניות‬
‫יק משמע קצת גס נערוך ע ר ן ק‪.‬‬
‫כה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫פ ה א מיי׳ סי׳׳נ מהל׳‬
‫תפלה הל׳ ינ סמג‬
‫עשי! יט‪:‬‬
‫פ ו ב טוש״ע י״ל סימן‬
‫קמז סעיף ה‪:‬‬
‫א ג מיי׳ פי״א מהל׳‬
‫תפלה הל׳ יל טור‬
‫ש״ע א״ח סימן קנג סעיף‬
‫מוסף רש״י‬
‫ישגלנה‪ .‬לשין שגל‪ ,‬פצגש‪,‬‬
‫לשנח‬
‫כינהי‬
‫יהכתיב‬
‫ישככנה‪ ,‬ותיקין סיפריס‬
‫הוא‬
‫זה‬
‫)דברים כח‬
‫ל(‪.‬‬
‫קרס‪ .‬נתח‪ ,‬כלימר כרע‬
‫על כרכיו ונתח‪ ,‬דהיינו‬
‫ליצנוחא דאישתעי ביה‬
‫קרא‪ ,‬לא יוכלו מלט‬
‫משא‪ .‬הרעי שמקביהס‬
‫לא יוכל לסבול ונתח‬
‫יסןהזרין סג‪:‬ו‪.‬‬
‫לעגלות‬
‫בית און‪ .‬על עגלים‬
‫שבנית אל‪ ,‬יגורו שכן‬
‫שומרון‪ .‬ידאגי שוכני‬
‫שומרון‪ ,‬כי אבל עליו‬
‫עמו‪ .‬שיטלס סנמריב וילך‬
‫לו‪ ,‬וכמריו‪ .‬שהיי נישאין‬
‫יגילו‪.‬‬
‫עליו‬
‫אותי‪,‬‬
‫ששמחים על כובד משא‬
‫שגלה מהם‪ .‬אלא כבידו‪.‬‬
‫משא עגבותיו יריעי שכהן‬
‫ואע״ג דלאו כעלי מייס‬
‫ניגהו ואין להס רעי‪,‬‬
‫משתעי בהו קרא לשון גנאי‬
‫)סנהדרין סנ !‪.‬‬
‫ה ד ה עלן־ הקורא עומד‬
‫מה‬
‫הקורא עומד פרק שלישי‬
‫לאחור‪ .‬פי׳ י( מה‬
‫לפנים מה‬
‫בסוף‬
‫גבולי‬
‫העולם‬
‫למזרח‬
‫ולמערב אי גמי מה היה קודס ששת ימי בראשית ומה יהיה‬
‫אחר שיכלה העולם‪:‬‬
‫ס‬
‫>מעשה של עגל השני נקרא ולא מתרגם‪.‬‬
‫פירש רש״י שלא יאמרו ממשוח היה בו מדקאמר אהרן רצא העגל‬
‫הזה‬
‫וקשה‬
‫דהא‬
‫בירושלמי‬
‫פליגי‬
‫שבחו‬
‫קמ״ל‬
‫מגילה‬
‫הוא‪ .‬שבח הוא‬
‫מםורת הש״ם‬
‫הקרייה‪:‬‬
‫ליהודה‬
‫שהודה‬
‫דאודי‪.‬‬
‫‪ m‬מחטאו‪ :‬מאהבה‪ .‬של ברכות‪ :‬ומיראה‪ .‬של קללוח‪ .‬ואין לבן לשמים‪:‬‬
‫פייגי‬
‫דעתייהו‪ .‬יחליש‬
‫דעחן כשישמעו שיהו‬
‫ויאמרו טוב‬
‫נענשין‬
‫ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופגו ליענש‪ :‬אל תתרגם‬
‫אלא אתרון‪.‬‬
‫אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר‬
‫ומה לפנים ומה לאחור קמ״ל מעשה לוט‬
‫עד לשמצה בקמיהס ״()היה( מעשה‬
‫ושתי בנותיו נקרא ומתרגם פשיטא מהו‬
‫עגל השני והיינו סיפיה לקרא דוירא‬
‫התימא ניהוש לכבודו דאברהם קמ״ל מעשה‬
‫משה ולפרש״י לא היה לו לומר אלא‬
‫תמר ויהודה נקרא ומתרגם פשיטא מהו‬
‫ע ר חחלמ הפסוק לכן נראה כרמפרש‬
‫דתימא ליהוש לכבוהו היהוהה קמ״ל שבהיה‬
‫בירושלמי להטעס הוי לפי שאין לומה‬
‫גנאי של יחיל ביחיל או של צבור‬
‫הוא דאוהי מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם‬
‫בצבור לגנאי של יחיל בצבור ומשוס‬
‫פשיטא מהו דתימא ליהוש לכבודן של‬
‫כבודו של אהרן לא רצו לחרגס‪:‬‬
‫ישראל קמ״ל כל שכן תיחא להו ההויא להו‬
‫ומתרגמין‬
‫וברכות נקרין‬
‫קללות‬
‫כפרה‬
‫הדרן‬
‫את‬
‫הקורא‬
‫עלך‬
‫ידלמא‬
‫ניהוש‬
‫התימא‬
‫מהו‬
‫פשיטא‬
‫המגילה עומד‬
‫יא( איפייגא דעתייהו דצבורא קמ״ל אזהרות‬
‫בנ העיר ״(הואיל והעם מתפללץ כו‬
‫ועונשין נקרין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא‬
‫בתעניות ובמעמדות‪ .‬לא גרס‬
‫ניהוש דלמא אתו למעבה מיראה קמ״ל‬
‫ובמעמדות שהרי גבי מעמדות לא מצינו‬
‫מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם ]מעשה‬
‫רמוב אלא לבימ הכנסמ היו הולכין‬
‫כדתניא בפי בתרא דתענית )לף ט‪(.‬‬
‫אבשלום נקרא ומתרגם[ פשיטא מהו דתימא‬
‫כיון‬
‫ליהוש לקריה דדוד קמ״ל מעשה פילגש‬
‫בגבעה נקרא ומתרגם פשיטא מהו התימא ליהוש לכבודו הבנימין קמ״ל‬
‫ה ו ד ע את ירושלם את תועבותיה נקרא ומתרגם פשיטא לאפוקי מדרבי‬
‫אליעזר דתניא ימעשה באהם אהד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר‬
‫הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו ע ד שאתה בודק בתועבות‬
‫ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אהריו ומצאו בו ש מ ץ פסול‪:‬‬
‫ואלו נקרין ולא מתרגמין )רעבה״ן םימן( מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם‬
‫ומעשה ברבי הנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא חזן הכנסת‬
‫ויהי ב ש מ ן ישראל ואמר לו למתורגמן י)הפםק( אל תתרגם אלא אהרון‬
‫ושיבהוהו הכמים מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם איזה מעשה עגל‬
‫השני מן ויאמר משה עד וירא משה תניא ר״ש בן אליעזר אומר לעולם‬
‫יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו‬
‫המערערים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה‪ :‬ברכת כהנים נקרין‬
‫ולא מתרגמין מ״ט משום הכתיב י ש א ‪ :‬א! מעשה דוד ואמנון ! א ! לא‬
‫נקרין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם לא‬
‫קשיא ה א דכתיב אמנון בן הוה הא דכתיב אמנון םתמא ת״ר ייכל‬
‫המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה‬
‫בעפולים בטחורים חריונים דביונים ״לאכול את הוריהם ולשתות את מימי‬
‫שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם למחראות למוצאות ר׳‬
‫יהושע בן קרהה אומר למחראות כשמן מפני שהוא גנאי לעבודת כוכבים‬
‫ייאמר רב נהמן כל ליצנותא אסירא ב ר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא‬
‫דכתיב כ ר ע בל קרס נבו וכתיב קרםו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו׳ ר׳‬
‫ינאי אמר מהכא ״לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו‬
‫עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבידו אמר רב‬
‫הונא בר מנוה משמיה דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לבר ישראל‬
‫למימר ליה לעובד כוכבים שקליח לעבודת כוכבים ואנחיה בשין תיו שלו אמר‬
‫רב אשי האי מאן הסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ״ל ושי״ן האי מאן‬
‫דשפיר שומעניה שרי לשבוהיה ומאן דשבהיה ״ינוחו לו ברכות על ראשו‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫רהיו בני‬
‫עשר‪ .‬והפסוק הזה‬
‫יעקב‬
‫נפסק‬
‫שנים‬
‫בהפסק‬
‫פרשה לכך קורהו אחרון כאילו הוא‬
‫לעצמו‪ :‬מן ויאמר משה אל‬
‫פסוק‬
‫אהרן‪ .‬מה עשה לך העם הזה <ג(‪:‬‬
‫פקרו המומרים יי>‪ .‬העיזו פניהם לומר‬
‫יש ממש‬
‫משום‬
‫בע״ז‪:‬‬
‫שלא‬
‫ישא‪.‬‬
‫יאמרו הקב״ה נושא להן פנים ואינן‬
‫שכדאי הן ישראל לשאת להן‬
‫יודעין‬
‫כדאמרינן‬
‫פנים‬
‫!לף‬
‫בברכות‬
‫כ‪(:‬‬
‫לא כדאי הס ישראל לשאמ להן פנים‬
‫אני‬
‫ואכלת‬
‫אמרתי‬
‫ושבעת‬
‫וברכמ‬
‫<לכרים ח> והן מחמירין על עצמן עד‬
‫עד‬
‫כזימ‬
‫משכב‬
‫כביצה‪:‬‬
‫כדכתיב‬
‫ישגלנה‪.‬‬
‫והשגל‬
‫לשון‬
‫אצלו‬
‫יושבת‬
‫)נחמיה ‪ . 0‬וי״מ »>כלבחא‪ :‬בעפולים‪.‬‬
‫לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים‬
‫בנקב בימ‬
‫ושניהן‬
‫ריעי‪:‬‬
‫חרי לשון‬
‫רביונים‪ .‬הזב‬
‫מן‬
‫גלליהן בשומרון‪ :‬את חוריהם‪ .‬ריעי‬
‫היוצא‬
‫הנקב‪:‬‬
‫שיניהם‪.‬‬
‫מימי‬
‫שיניס יש לכרכשתא וצואה לחה ורכה‬
‫קרויה‬
‫גבי‬
‫מימי‬
‫עבודה‬
‫שיניהן‪:‬‬
‫זרה‬
‫למתראות‪.‬‬
‫בספר‬
‫כתיב‬
‫מלכים כי חור לשון מוצא ריעי הוא‪:‬‬
‫לטגלות‬
‫בית‬
‫גליון הש״ם‬
‫גט׳ דלסא פ־־גא‪ .‬עיין‬
‫נרא״ס ויגש ןס׳ מ״ו פסוק‬
‫י( !פ׳ מ״ה פסוק נון‪:‬‬
‫הריעי‪ :‬תריונים‪.‬‬
‫היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין‬
‫דרך‬
‫‪,‬‬
‫א( ןמפרש״ נראה דגריס‬
‫ללמא אתי למעגל מאהכה‬
‫ומיראה ולקמן גני אזהרות‬
‫ועונשין גרס רלמא פייגי‬
‫לעתייהו יכ״כ מהרש׳יא‬
‫וע״ע בע״ין‪ ,‬נ( !מס׳‬
‫סוסריס פ״ט הי׳יא[‪,‬‬
‫ליתאן‪,‬‬
‫ןנע׳׳י‬
‫ג(‬
‫ד( ]תוספתא פ״ג!‪ ,‬ה( ]אינו‬
‫נפסוק ן‪ ,‬י( סנהלרין סג‪:‬‬
‫ע״ש‪ (t ,‬ןנרכות לג‪ .‬שבת לא‪.‬‬
‫ע״ז ס‪ :‬ן‪ ,‬ח( נס״א‪ :‬המינין‪,‬‬
‫»( !עי׳ ר״ה ז‪.‬ן‪ ,‬י( ןצ״ל‬
‫שהיה ן‪1 (5 ,‬פרק מון‪,‬‬
‫ל( ןצ״ל קרסו כרעי[‪,‬‬
‫מ ( ]לקמן ט ‪ .‬ן‪(; ,‬ןעיין תוס׳‬
‫חגיגה יא‪ :‬ל״ה יכול[‪,‬‬
‫ס ( ושייך לעיל כמשנה[‪,‬‬
‫ננ( ןצ״ל היא ן‪ ,‬פ( שייך ללף‬
‫און‪.‬‬
‫לקול‬
‫השמועה‬
‫הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם‬
‫הגהות הב״ח‬
‫)א( גמ׳ וברכוח נקרין‬
‫ומחרגמין פשיטא מהו‬
‫לתימא גיחיש דלמא אתו‬
‫מאהבה‬
‫למיעבד‬
‫ומיראה קמ״ל אזהרות‬
‫נקרין‬
‫ועונשין‬
‫ומתרגמין פשיטא מהו‬
‫דתימא ניתוש ללמא‬
‫פייגא לעחייהו לצנורא‬
‫קמ״ל מעשה אמנון כצ׳׳ל‪:‬‬
‫)ב( ־ש"־ ל״ה לאולי‬
‫תטאו‪:‬‬
‫שהילה על‬
‫)ג( דייה מן ויאמר וכוי‬
‫העס הזה שחזר אהרן‬
‫וספר המעשה נקרא‬
‫מעשה העגל השני‬
‫הס״ד‪) :‬ד( דייה וכמריו‬
‫עליו כצ״ל ותינת אשר‬
‫נמחק‪) :‬ה( דייה בגימ״ל‬
‫ישי״ן‪ .‬נ״נ כר גיורתא‬
‫תרגוס ירושלמי הנואף‬
‫יהנואסת גיורא וגיורתא‪:‬‬
‫הורה אור השלם‬
‫‪ .1‬בן אךם הודע את‬
‫ירושלם א ת תועבתיה‪:‬‬
‫וכמריו יי> )אשר( עליו יגילו‪ .‬אשר‬
‫יחזקאל טז ב‬
‫‪4‬‬
‫‪3‬‬
‫היו רגילין לשמוח עליו עתה יתאבלו‬
‫‪ .2‬ויהי בשכן ישראל‬
‫בארץ ההוא וילך ראובן‬
‫על כבודו כי גלה ממנו‪ :‬אלא כבידו‪.‬‬
‫וישכב את בלהה פילגש‬
‫‪5‬‬
‫כובד משאו של ריעי ׳(תהיה בו וכובד‬
‫אביו וישמע ישראל‬
‫עגבומיו‪ .‬ודומה לו בספר ישעיה כ(‬
‫‪6‬‬
‫•יהיו בני יעקב שנים‬
‫עשר‪ :‬בראשית לה כב‬
‫ל()כרעו קרסו( יחדיו לא יכלו מלט‬
‫׳‪ ..‬ויאמר משה אל‬
‫משא וגו׳ הוא משא של ריעי‪ .‬ורבותי‬
‫אהרן מה עשה לך העם‬
‫‪7‬‬
‫א‬
‫מפרשין וכמריו עליו יגילו ממש לשון‬
‫הזה כי הבאת עליו‬
‫‪8‬‬
‫חטאה גדלה‪:‬‬
‫שמחה שהיקל משאר שלהן אבל אין‬
‫הגהות הגר״א‬
‫?ו‬
‫‪10‬‬
‫‪9‬‬
‫שמות לב כא‬
‫לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו‬
‫‪ .4‬וירא משה את העם‬
‫]א[ גמ׳ מעשה ליל ואמני!‬
‫‪12‬‬
‫כי פרע הוא בי פרעה‬
‫סנחריב‪ :‬שי״ן ותי״ו‪ .‬לשון וחשופי ולא( תז״מ )יכגירסא שלנו‬
‫לשמצה‬
‫אהרן‬
‫נמתני׳ ועי תויייטה‬
‫שת ערות מצרים )ישעיה כן‪ :‬דמני‬
‫בקמיהם‪:‬‬
‫שמועות‬
‫שיוצאות עליו‬
‫שומעניה‪.‬‬
‫ב‬
‫שמות לב כה‬
‫רעות ושנואות שהוא נואף‪ :‬בגי ושי״ן‪.‬‬
‫‪ . 5‬ואמר להם למי זהב‬
‫‪14‬‬
‫‪13‬‬
‫הגהות מהר״ב‬
‫לי‬
‫ויתנו‬
‫התפרקו‬
‫)»( בר גירמא זונה שמה סרייא שס‬
‫ואשלכהו באש ויצא‬
‫רנשבורג‬
‫מוסרח כך הוא בתשובומ הגאונים‬
‫העגל הזה‪:‬‬
‫שמות לב כד‬
‫מותר לבזות גס אמ אמו שילדמו‪ .‬א [ נמ' מעשה לול ואמנון‬
‫‪ .6‬ישא ין פניו אליך‬
‫ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא‪ :‬נקרין ולא מתרגמין כצ״ל‪:‬‬
‫רשם לך שלום‪:‬‬
‫במדבר ו כו‬
‫ויהי אחרי בן‬
‫‪.7‬‬
‫הדרן עלך הקורא את‬
‫רבינו חננאל‬
‫ולאבשלום בן דוד אחות‬
‫ןפה ושמה תמר ויאהבה‬
‫מה לפנים קודם נברא‬
‫המגילה עומד‬
‫אמנון בן דוד‪:‬‬
‫העולם ומה לאחור‪ ,‬קמ״ל‬
‫שמואל א יג א‬
‫דלא ח־ישינן‪ .‬מעשה לוט‬
‫‪ .8‬אשה תאךש ואיש‬
‫בני העיר שמכרו רחובה של עיר‪ .‬יש ובנותיו נקרא ומיתרגם‪.‬‬
‫הכנסת‬
‫בהמיו בית‬
‫רהובה ש ל עיר לוקהין‬
‫העיר שמכרו‬
‫אהד ־שכבנה בית תבנה‬
‫בו קדושה כדמפרש בגמ׳״( הואיל מעשה תמר ויהודה נקרא‬
‫ולא תשב בו כרם תטע‬
‫ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות‪ :‬ומיתרגם‪ .‬מעשה העגל‬
‫נ‬
‫מטפהות‬
‫מטפחות‬
‫לוקחין‬
‫תיבה‬
‫תיבה‬
‫לוקהין‬
‫הכנסת‬
‫ת‬
‫י‬
‫ב‬
‫ולא תהללנו‪:‬‬
‫הראשון נקרא ומתרגם‪.‬‬
‫לוקחין‬
‫ימחו‬
‫קללות וברכות נקראין‬
‫דברים כח ל‬
‫‪ .9‬יבכה ין בשחין מצרים ובטחרים ובגרב ובחרס אשר ל א תוכל להךפא‪ :‬דברים כח כז ‪ .10‬ויהי רעב גדול בשמרון‬
‫ומיתרגמין‪ ,‬ולא יהא אהד מתחיל ואחד גומר אלא המתחיל הוא גומר את כולן‪ .‬הזהרות ועונשין נקראין ומתדגמין‪ .‬מעשה‬
‫והנה צרים עליה עד חיות ראש חמור בשמנים בסף ורבע הקב דביונים בחמשה כסף‪ :‬מלכים ב ו כה ‪ .11‬ויאמר‬
‫אמנון וחמר נקרא ומתרגם‪ ,‬והני מילי דכתיב ביה אמנון סתמא אבל כל היכא דכתיב אמנון בן דוד נקרא ולא מיתרגם‪ .‬מעשה‬
‫אליהם רב שקה העל א ד נ י ך ו א ל י ף שלחני אדני לדבר את הדברים האלה הלא ע ל האנשים הישבים על החמה לאבל‬
‫אבשלום בפילגשי אביו נקרא ומיתרגם‪ .‬מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם‪ .‬וכל הני כולהו אמרינן עלוהי פשיטא כולי‪.‬‬
‫את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם‪ :‬מלבים ב יח כז ‪ .12‬ויתצו את מצבת הבעל ויתצו את בית הבעל‬
‫הודע את ירושלים נקרא ומתרגם‪ ,‬ומעשה באחד שקראו ואמר לו די אליעזר צא ובדוק בתועבות אמך‪ .‬והמרכבה קורין אותה‬
‫וישמחו למוצאות עד היום‪ :‬מלכים ב י כז ‪ .13‬ברע בל קרס נבו היו עצביחם לחןה ולבהמה נשאתיכם עמוסות‬
‫לרבים‪ .‬מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם ומעשה בר׳ הנניה בן גמליאל שהלך לכבול ועמד וקרא וילך ראובן וגומי ואמר‬
‫משא לעיפה‪ :‬ישעיהו מו א ‪ .14‬קרסו כרעו יחדו ל א יכלו מלט משא תפשם בשבי ה ל ב ה ‪ :‬ישעיהו מו ב‬
‫למתורגמן אל תתרגם אלא מן ויהיו בנ• יעקב ושבהוהו הכמים‪ .‬מעשה העגל השני נקרא ולא מיתרגם‪ ,‬מן ויאמר משה ]אל[‬
‫)לןאהרן עד וירא משה את העם‪ .‬ועוד כתוב נקרא ולא מיתרגם‪ ,‬ויגף ה׳ את העם על אשר וגוי‪ .‬תניא לעולם יהא אדם זהיר‬
‫‪ . 15‬לעגלות בית און ןגורו שכן שמרון בי אבל עליו עמו וכמריו עליו ןגילו על כבודו כי גלה ממנו‪ :‬הושע י ה‬
‫בתשובותיו‪ ,‬שמתוך תשובה שהשיב אהרן למשה פקרו המינים‪ ,‬שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה‪ .‬ברכת כהניפ נקרא‬
‫ולא מיתרגם‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬משום ישא ה׳ פניו אליך‪ .‬ירושלמי לא נקראין ר׳ בא בעא מר׳ יוסי מאי טעמא‪ ,‬אמר ליה כה תברכו‪ ,‬לברכה ניתנה ולא לקריאה‪ .‬תוספתא מעשה דוד בבת שבע לא ניקרין ולא מיתרגמין והסופר מלמד כדרכו‪ .‬תנו רבנן כל‬
‫המקראות שכתובים לגניי כגון ישגלנה‪ ,‬קורץ אותה ישכבנה‪ .‬וכגון בעפלים‪ ,‬קורין אותם בטחורים‪ .‬הדיונים‪ ,‬קורץ אותם הדביונים‪ .‬והוריהם‪ ,‬קורץ אותם צואתם‪ .‬ולמחראות‪ ,‬קורץ אותן למוצאות‪ .‬אלו בלשון הקודש הן גניי גדול בלשון הזה‪ ,‬לפיכך‬
‫משנין אותם שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו‪ .‬אמר רב נחמן כל ליצנותא אסורה בר מליצנותא דעבודה זרה‪ ,‬ןכןדכתיב כרע בל קרס נבו‪ ,‬וכתיב קרסו כרעו יחדיו וגומי‪ .‬ר׳ ינאי אמר מהכא שני על כבודו כי גלה ממנו‪ ,‬כלומר עמו של עגל מתאבלין‬
‫והכימרים שהיו עליו מגילין עכשיו מתעצבין‪ ,‬על כבודו כי גלה‪ ,‬כלומר לקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו‪ ,‬ניטל כולו‪ ,‬בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו‪ .‬שרי למימר לגוי שקליה לעבודה זרה ואנחיה בשת שלך‪] .‬פי־ שת ותחת[‪,‬‬
‫כדכת־ב וחשופי שת ערות מצרים ופירושו מקום השתנת מי וגלים‪ ,‬ובתחת מקום הצואה‪ .‬ואמר רב אשי מאן דסני שומעניה‪ ,‬כגון השותה בארבעה מיני זמר וכיוצא בו‪ ,‬כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה‪ ,‬ומפורש בהגיגה‪,‬‬
‫וכל שכן בדבר שהוא יתר מזו‪ .‬שרי לבזוייה בשי״ן וגימ״ל‪ .‬כלומר מי ששמעו רע‪ ,‬מותר לבזותו בן זונה דגיירא וגיירתי‪ ,‬ונגלו שוליו ונחמסו עקביו‪) .‬ופירי( ןופ׳׳א[ בן שפחה בן גוי‪ .‬כדגרסינן בסנהדרין כמן קרינא לרשיעא בר צדיקא‪ ,‬רשיעא בר רשיעא‬
‫כי ראי תנא כוי• ]תוספתא[ ר׳ יהושע בן קרחה אומר וישימם למחראות קורין אותו בכינו‪ -‬מפני שגניי לעבודה זרה הוא‪ .‬הכתוב ל־תיד אין מכנין אותו לרבים‪ ,‬כתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד‪ .‬ר׳ יהודה אומר המתרגם פסוק בצורתו הרי זה בדאי‬
‫והב‪.‬־סיף הרי זה מגדף‪ .‬פירוש המתרגם א( השם בצורתו בדאי והמוסיף עליו זולתי התרגום שלנו הדי זה מגדף‪ .‬תורגמן העומד לפני חכב‪ :‬אינו רשאי לא להוסיף ולא לפחות ולא לשנות אלא אם כן הוא אביו או רבו‪ .‬ירושלמי תפלץ ומזוזה מי קודם‪,‬‬
‫שמ־אל אמר מזוזה קודמת שכן נוהגת בשבתות ובימים טובים מה שאין כן בתפילין‪ .‬רב הונא אמר תפילין קודמין שנוהגין במפרשי ימיט והולכי מדברות מה שאין כן במזוזה‪ .‬מתניתין מסייעא לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת‬
‫הדרן עלך הקורא‬
‫אץ עושין אותה הפילה‪ ,‬למה שמעלין בקדש ולא מורידין‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫בנ‬
‫ג‬
‫הדרן עלך הקורא את המגילה עומד‬
‫א( ־;י׳ תוס׳ קדושין דף מיינו ר׳ה המתרגם מש״כ נשס רכינו זצ״צ וע״ע נערון ערן תרגס‪.‬‬
‫שבשומרון כי אבל עליו על‬
‫העגל‪:‬‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ( נחיספמא פ ״ ב [ ‪ ,‬נ( יומא יב‪.‬‬
‫נ״ק‬
‫נ(‬
‫סב‪,:‬‬
‫מה‪,[:‬‬
‫]סיטה‬
‫ד ( יומא י נ ‪ .‬זבסיס ג ג ‪ :‬קיח‪,:‬‬
‫ה( נעי׳ סוטה לז‪ ,[.‬ו ( ! ש נ א מ ר‬
‫יכין כחפיו שכן כצ״ל יכן היא‬
‫להדיא‬
‫‪0‬‬
‫הגי׳‬
‫כיימ׳‬
‫ןתיס׳‬
‫ה(‬
‫ובזבחי׳[‪,‬‬
‫מ״ש‬
‫ןנתיספתא‬
‫שמעין[‪ ,‬ט(‬
‫פ״א[‪,‬‬
‫איתא‬
‫בס״א‪:‬‬
‫בר׳‬
‫חיספת‪,‬‬
‫׳ ( ] י כ ן אימא בהדיא נמנחוח צט‪.‬‬
‫ייליף‬
‫מחחוח‬
‫דמעלין מאח‬
‫החטאים וכוי ודלא מורידין יליף‬
‫מויקס משה אח המשכן וכי׳‬
‫יע״ש נפרש״י וצ״ע יכן נשבח‬
‫כ א ‪ :‬כתב רש״י דייה מעלין בקדש‬
‫לוקחין שפרים‪ .‬נביאים וכתובים‪ :‬אבל מכרו תורה כוי‪ .‬שמעלין‬
‫בקרש ולא מורילין‪ .‬תוספתא ט( מעלין בקלש לכתיב רקם משה את‬
‫המשכן !שמות מ( בצלאל עשה ומשה שהיה גלול ממנו הקימו ולא‬
‫בבנינו מכל מקום ט ו ן לללעת אותן רבים נעשה חמורה קלושתו‬
‫מורידים לכתיב אמ מחתות החטאים האלה בנפשומס ועשו אותם‬
‫ואינן יכולין למוכרו ועול יש לפרש כיון שרבים נותנים בבנינו ובשאר‬
‫רקועי פחים צפוי למזבח ט הקריבום‬
‫צרכיו ובסמוך נמי לקאמר רב אשי‬
‫)במלבר ‪(p‬‬
‫ממה‬
‫לפני ה׳‬
‫וגו׳‬
‫רקלשו‬
‫ט ו ן שהוקדשו הוקדשו׳( ע ל כאן‪ :‬וכן‬
‫מכרו‬
‫במותריהן‪.‬‬
‫ולקחו‬
‫ספרים‬
‫ממקצת הלמיס חורה לא יקחו מן‬
‫לבר‬
‫המותר‬
‫פחותה‪:‬‬
‫שקלושמו‬
‫נמ׳ זו דברי ר׳ מנחם כוי‪ .‬בהריא‬
‫ואין מורידין מקראי ילפינ! לה‬
‫הלחס[‪,‬‬
‫בו‬
‫במנחות ס ר ק שתי‬
‫מ( ן לעיר של ראש ה מ ע מ ד [ ‪,‬‬
‫נ ( ! ד ף נ ג ‪ :‬ן ‪ ,‬ס( ] ע ׳ ׳ נ [ ‪ ,‬ע( לא‬
‫מפליג החס י ר ״ ל למסקנא דהחס‬
‫החילוק הוא בין איח ביה בימ‬
‫דירה או לא ודכסריס ודכרכים‬
‫שיה לכ״ע ועיי במהרש״א‪,‬‬
‫אמרה‪ :‬הואיל והעם מתפללים‬
‫בתעניות ובמעמדות‪ .‬כדתנן במסכת‬
‫תעניות )לף טו‪ (.‬עברו אלו ולא נענו‬
‫מוציאין את התיבה לרחובה של עיר‪.‬‬
‫תוספת׳*( ובמעמדות יי( תנף( מתכנסין‬
‫וקורין‬
‫בעריהן‬
‫בראשית‬
‫במעשה‬
‫ותניא בגמרא ל( אנשי מעמד נכנסין‬
‫לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות‬
‫הגהות הב״ח‬
‫בשבת אפשר בית הכנסת היה להס‬
‫) א ( במשנה ל ו ק ח י ן ספריס‪:‬‬
‫)ב(‬
‫דייה‬
‫״שי״‬
‫וכמעמדוח ו ה א‬
‫חיספחא‬
‫דתנן‬
‫וכוי‬
‫קבוע‬
‫שס‬
‫ברחובה של עיר‬
‫המעמד‬
‫כולו‬
‫ומתכנסין‬
‫ששנינו‬
‫כדרך‬
‫וכו׳‬
‫בביכורים )פ״נ משנה ‪ 0‬כל העיירות‬
‫נכנסין לכמיס ו ל מ ש כ י ם ה י ה‬
‫של‬
‫אפשר‬
‫הכנסת‬
‫דבית‬
‫הממונה כו׳ כצ״ל וחיבוח ולנין‬
‫שס נמחק ינ״ב פ י ׳ כל אנשי‬
‫של‬
‫העיירוח‬
‫מחכנסין‬
‫אנשי‬
‫לעיר‬
‫המעמד‪ ) :‬ג (‬
‫מעמד‬
‫ראש‬
‫של‬
‫ואקראי‬
‫בא״ד‬
‫ה ו ה ש מ ע מ ד הזה‪ .‬נ ״ ב ]חסר‬
‫ההחחלה‬
‫הלשין[‬
‫ינשאר זה‬
‫הכא בביכורים דמחכנסין לעיר‬
‫של מ ע מ ד ולנין ברחוכה של עיר‬
‫דהיו‬
‫קמיירי הכא‬
‫מחפללץ‬
‫שבמעמד‬
‫מתכנסין‬
‫נכנסין לבתים ולנין שס והיה הממונה‬
‫אומר קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו‬
‫הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה‬
‫ואקראי הוי שמעמד)ג( הזה אינו חוזר‬
‫חלילה עד חצי שנה ובתלמידי רבינו‬
‫יצחק הלוי מצאתי‬
‫בצבור ברחובה של ע י ר באיתן‬
‫הימים שהיו לנין שס ואקראי‬
‫ברחוב על כאן‪:‬‬
‫בעלמא הוה פ ע ם אחח בשנה‬
‫מנחם יש‬
‫ואפייה לר׳‬
‫משוס קדישה ולא ד מ י להא‬
‫ד ק א מ ר לקמן כסוף ד ף כ״ז אי‬
‫הכי קדשתינהו לכולהו‬
‫דהתס‬
‫דנהרדעא‬
‫שכילי‬
‫נהמפלל‬
‫כיחיל כלי! כ״ ע מולו דאין כו‬
‫משוס ק ד ו ש ה ‪ ) :‬ד ( ד״ה אני לא‬
‫ינתי‬
‫יכי׳‬
‫שבה‬
‫מדרשיח‬
‫מ ט מ א י ן כשאר נ ח י ‪ ) :‬ה ( ד׳׳ה‬
‫ומה‬
‫היה‬
‫וכו׳‬
‫יהיכל‬
‫אילם‬
‫ובית קדשי הקדשים שהוא‬
‫ל צ ד מערנ‬
‫בנתייס‬
‫באותה‬
‫עכשיו‬
‫מקוס‬
‫נשאר‬
‫המזנמ‬
‫וכו׳‬
‫הרצועה אלא‬
‫קרן‬
‫מזדהית‬
‫דרומית‬
‫מקוס‬
‫ה י ס ו ד ‪ ) :‬ו ( דייה לא שנו וכו׳‬
‫וכיח הכנסת ב ק ד ו ש ת ו ע ו מ ד‬
‫וכו׳ מנהיג ספרים ב ק ד ו ש ת ן‬
‫אלא שלא‬
‫מכרו‬
‫שבעה‬
‫״(לעיירות‬
‫מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו‬
‫גרסינן‬
‫בהן‬
‫דמעלמא קאתו לה‪ .‬נראה לפרש ה ט כיון שרוב כני אלם‬
‫רגילים ללכת שם להתפלל אף על פ י שאין נוחניס כלום‬
‫אמרינן בתוספתא דמגילה )פ׳׳ב( דהוא‬
‫‪] (5‬חעניח ט ‪ .‬ן ‪ ,‬ל( ]חעניח כז‪,[:‬‬
‫כיון‬
‫כו‪.‬‬
‫‪S‬‬
‫ומפרש שלא‬
‫ובמעמדות לא‬
‫הימה‬
‫אקראי‬
‫מפלחן‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫אינו תדיר‪ :‬לא שנו‪ .‬דיכולין למכור‬
‫בית הכנסת אלא של‬
‫כפרין‪ :‬אבל‬
‫של כרכין‪ .‬הוה להו בתי‬
‫כנסיות‬
‫דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר‬
‫לבדם‬
‫‪S‬‬
‫בעליס‬
‫להם‪:‬‬
‫טורסיים‪.‬‬
‫צ ו ר פ י נחושת‪ :‬ואין ירושלים מטמאה‬
‫בנגעים‪ .‬ללאו אחוזה היא כלאמרי׳‬
‫לקמן‪.‬‬
‫לסבירא ליה להאי תנא לא‬
‫נתמלקה ירושלים לשבטים ולא נפלה‬
‫בגורל לא ליהולה ולא לבנימין‪ :‬אני‬
‫לא שמעתי‪ .‬שלא יהא מיטמא אלא‬
‫מקום מקלש בלבל משוס לבית של‬
‫קולש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו‬
‫הבית <רקרא יל> בעינן אבל ירושלים‬
‫לאלעתא‬
‫לילי‬
‫קאתו‬
‫היינו‬
‫<*> יקהו ספרים ספרים לוקהין תורה אבל אם‬
‫שנותנים בו לעשות רצונו‪:‬‬
‫מכרו תורה לא יקהו ספרים םפרים לא יקהו‬
‫נינהו‪.‬‬
‫דכרכים‬
‫והא‬
‫ואמאי‬
‫מטפהות מטפהות לא יקהו תיבה תיבה לא‬
‫ליה‬
‫לסבירא‬
‫משמע‬
‫את‬
‫יקהו בית הכנסת בית הכנסת לא יקהו‬
‫למקשן לטון ללא מיזלבני לאין להן‬
‫העיר‬
‫הרהוב וכן במותריהן‪ :‬גמ' בני‬
‫ליטמא בנגעים משוס ללא מיקרי‬
‫שמכרו רהובה של עיר אמר רבה בר בר‬
‫אחוזתכם וגם לא קדנן ביה אשר לו‬
‫הביח וקשה להא בפ״ק ליומא !דף יא‪(.‬‬
‫הנה אמר רבי יוחנן זו דברי ר׳ מנהם בר‬
‫מחייב ר ״ מ בית הכנסמ של כרטס‬
‫יוסי םתומתאה אבל הכ״א הרהוב אין בו‬
‫במזוזה וגס מוקי בריימא להחס‬
‫משום קהושה ור׳ מנחם בר יוסי מאי טעמיה‬
‫לקאמר לבית הכנסת מיטמא בנגעים‬
‫הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות‬
‫כוותיה ועול קשה אמאי נקט של‬
‫ורבנן ההוא אקראי בעלמא‪ :‬בית הכנסת‬
‫כרטס רהא )ר״מ> »(לא מפליג התם‬
‫לוקהין תיבה‪ :‬אמר רבי שמואל בר נהמני‬
‫בין של כרטס לשל כפריס לענין‬
‫א״ר יונתן ל א שנו אלא בית הכנסת של‬
‫נגעים ומזוזה ויש לומר לוראי המקשן‬
‫טעה בתרחי חלא לאין חילוק בין‬
‫כפרים אבל בית הכנםת של כרכין כיון‬
‫כרטס לשל כפרים כלמסיק התס‬
‫דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה‬
‫לרבנן לר״מ להיינו ר׳ יהולה וגס‬
‫דהוה ליה דרבים אמר רב אשי האי בי‬
‫טעה בהא לאע״ג ללא מיזלבני יש‬
‫כנישתא דמתא מהםיא אף על גב דמעלמא‬
‫להן ליטמא בנגעים לרבי מאיר‪:‬‬
‫אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא‬
‫יוצאה מחלק יהודה‬
‫ורצועה‬
‫מזבנינא לה מיתיבי יא״ר יהודה מעשה‬
‫לחלק בנימין וכה היה‬
‫בבית הכנםת של טורםיים שהיה בירושלים‬
‫מזבח בניי‪ .‬קשה להא בפרק איזהו‬
‫מקומן חמזיס דף נג‪ >:‬אמר דבקרן‬
‫שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו‬
‫דרומית מזרחית לא היה יסוד לפי‬
‫והא התם דכרכים הוה ההיא בי כנישתא‬
‫שלא היה יסוד אלא בחלקו של טורף‬
‫זוטי הוה ואינהו עבדוה מיתיבי בבית ארץ‬
‫)י( בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף‬
‫אהוזתכם •יאהוזתכם מיטמא בגגעים ואין‬
‫)בראשית מט( אלמא שכל המזבח‬
‫אני‬
‫ירושלים מיטמא בנגעים אמר רבי יהודה‬
‫בנוי בחלקו של בנימין וי״ל אותו קרן‬
‫לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא‬
‫דרומימ מזרחימ שלא היה בו יסוד‬
‫שהיה בחלק יהודה על זה היה מצטער‬
‫בתי כנסיות ובתי מדרשות מיטמאין אמאי‬
‫בנימין לבולעה כדי שיהא כל המזבח‬
‫הא דכרכין הוו אימא א״ר יהוהה אני לא‬
‫בחלקו‪ :‬א ף לא המטות‪ .‬פירש‬
‫שמעתי אלא מקום מקודש בלבה במאי‬
‫לטון‬
‫לסבירא ליה‬
‫הר״ר יוסף‬
‫סמיפלגי ת״ק סבר >־לא נתהלקה ירושלים‬
‫שהקרקע מקום המטות לא היה‬
‫לשבטים ורבי יהודה סבר גתהלקה ירושלים‬
‫מיוחל לבעלים לא היה כח בילס‬
‫לשבטים ובפלוגתא דהני תנאי דתניא יי מה‬
‫להשכירם שכירומ שלם ומכל מקום‬
‫היה בהלקו של יהודה הר הבית הלשכות‬
‫נוטלין‬
‫מטלטליהם היו‬
‫מחמת‬
‫עורות הקלשיס‪:‬‬
‫והעזרות ומה היה בהלקו של בנימין אולם‬
‫היתה‬
‫והיכל ובית קדשי הקהשים ורצועה‬
‫אוגורה‬
‫יוצאת מהלקו של יהוהה ונכנסת בהלקו של‬
‫בנימין ובה מזבה בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום‬
‫לבולעה שנאמר הופף עליו כל היום י לפיכך זכה בנימין ונעשה‬
‫והאי תנא סבר לא נתהדקה ירושלים לשבטים‬
‫אושפיזכן לשכינה‬
‫דתניא ״־אין משכירים בתים בירושלים מפני שאינן שלהן ר״א >)בר‬
‫צדוק( אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזין נוטלין אותן‬
‫בזרוע אמר אביי ש״מ אורה ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא באושפיזיה‬
‫אמר רבא ילא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד‬
‫אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ב‬
‫א מיי׳ פ י ״ א מהל׳ תפלה‬
‫הלכה נ א כווש״ע א״מ סי׳‬
‫קנד ס ״ א ‪:‬‬
‫ג ב מיי׳ שס הל׳ מ ז ט ו ש ׳ ׳ ע‬
‫שס סי׳ קנג ס ע י ף ז ‪:‬‬
‫ג ! מ י י ׳ שם הלכה י ט ט ו ש ״ ע‬
‫שס[‪:‬‬
‫ד ד מיי׳ פ י ״ ל מתל׳ טומאת‬
‫הלכה‬
‫צרעת‬
‫יפ״ז‬
‫•א‬
‫מהלכות כית הנחירה הלכה י ד ‪:‬‬
‫ה‬
‫מיי׳ שס‬
‫ה‬
‫מהל׳‬
‫ופ״ט‬
‫רוצח הלכה ד ‪:‬‬
‫ו‬
‫ו‬
‫כית‬
‫מיי׳ ס ״ ז מהלכות‬
‫הנחירה הלי י ד ‪:‬‬
‫ז ז מיי• סי״א מהלכיח תפלה‬
‫הלכה יו‬
‫סי׳‬
‫ט ו ש ״ ע א׳׳ח‬
‫קנג ס ע י ף ז‪:‬‬
‫א‬
‫ב‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬כי תבאו אל ארץ כנען‬
‫אשר אני נתן לכם לאחזה‬
‫ונתתי נגע צרעת בבית ארץ‬
‫ויקרא יד לד‬
‫אחזתכם‪:‬‬
‫‪ .2‬לבנןמן אמר ידיד ין ישבן‬
‫לבטח עליו חפף עליו כ ל‬
‫היום ובין כתפיו שכן‪:‬‬
‫דברים לג יב‬
‫ג‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫‪2‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫רש"־‬
‫דייר‬
‫ובמעמדות‬
‫תוספתא‬
‫ונמעמדות‬
‫וכוי‪.‬‬
‫לא נרסינן נחי׳ הרמב׳׳ן ב ״ נ‬
‫ד ף עז דייה אין אותיות כתב‬
‫דאשגירות‬
‫דוקא‬
‫לישנא הוא‬
‫מעמדות‪:‬‬
‫וצאו‬
‫דייה‬
‫שם‬
‫עי׳‬
‫ט ו י ס י י פ צו־פ• נחושת‪.‬‬
‫חולין ד ף נז ע ״ ב ת ד ״ ת מטלית‪.‬‬
‫רבן‪:‬‬
‫ע ״ ז ד ף יז ע ״ ב תלייה‬
‫ש ם ר״ה ל א ע נ ו כוי ובהכ״נ‬
‫בחשיבותו‪.‬‬
‫דס״ל‬
‫מבואר‬
‫לרש״י דבלאו מ ע מ ד אנשי העיר‬
‫אין מיר־דין‬
‫וגס‬
‫מקדושתן‬
‫דמיס‬
‫הנהכ״נ‬
‫אנשי‬
‫ובמעמד‬
‫בחשיבוחו‬
‫בהכ״נ‬
‫העיר‬
‫והדמים יוצאים לחילץ וחמיה‬
‫לי מזה דברי ר ש ״ י לקמן כז‬
‫ע ״ נ דייה‬
‫דשקיל‬
‫ורכנן‬
‫דמי‬
‫וכו׳‬
‫דכיון‬
‫ומעלה‬
‫להו‬
‫כקדושה וכו׳ ו מ מ ״ נ אס במכרו‬
‫ב מ ע מ ד אנשי העיר לא צריך‬
‫הדמים‬
‫להעלית‬
‫בקדושה‬
‫י א ע ס ״ כ הליקח מ ה ד ב ע י ע נ י ד‬
‫להא‬
‫נהכ״נ‬
‫והמעומ‬
‫מוחר‬
‫יוצא‬
‫אפיי‬
‫לחולין‬
‫למישחי‬
‫נ י ׳ שכרא ובלא מ ע מ ד‬
‫ה ע י ר אף אס מעלי!‬
‫בקדושה‬
‫מ״מ‬
‫אנשי‬
‫הדמיס‬
‫הבהכ״נ‬
‫נקדושחה קאי יצע׳׳ג‪:‬‬
‫ה‬
‫נתחלקה‬
‫לסבר‬
‫בנגעים‬
‫מיטמא‬
‫רבעו חננאל‬
‫דייה‬
‫תופ׳‬
‫הטונים‪ ) :‬ז (‬
‫‪11‬‬
‫ירצועה וכו׳ של ט ו ר ף ש ה ו א לשבטים ואחוזתכס קרינא ליה‪ .‬קתני‬
‫פרק שלישי‪ :‬בני העיר‬
‫ח‬
‫בני חע־ר שמכרו רחובה של‬
‫בנימי!‪:‬‬
‫מיהת לרבי יהולה לאית ליה נתחלקה‬
‫עיר לוקחץ בדמים בית חכנסת‬
‫לא שנו אלא מקום מקלש אבל בתי‬
‫כוי‪ .‬אוקימנא לדי מנחם בר•‬
‫כנסיות ובתי מלרשות שבה )י( כשאר‬
‫יוסי סתימתאה‪ ,‬דסבר הואיל‬
‫מוםף רש״י‬
‫והעם מתפללין בה בתעניות‬
‫בתי העיר ואע״ג לשל כרך הוא‪:‬‬
‫ובמעמדות יש בה קדושה‪.‬‬
‫ס ת ו מ ת א ה ‪ .‬עיי רש״י לעיל כ‪.‬‬
‫מקודש‪ .‬אף בתי כנסיות משמע‪:‬‬
‫אבל חכמים אומרים אקראי‬
‫וככורוח ל‪ .‬ו א י ן י ר ו ש ל י ם‬
‫מ י ט מ א ב נ ג ע י ם ‪ .‬שאין אחוזה הר הביח‪ .‬בכניסמו מצד המזרח‪ .‬כל‬
‫בעלמא הוא‪ ,‬הרחוב אץ בו‬
‫למישתא‬
‫משום קדושה‪ .‬פי• דברי ר׳‬
‫להס‪ ,‬ק ס נ ר לא נחחלקה לשכט‬
‫יהודה ובנימין אלא כל השבטי! מה שיש שס פנוי קרוי הר הבית שאין לה שם אחר‪ :‬והלשכות‪ .‬שבתוך החיל‪ :‬והעזרות‪ .‬שלשתן עזרת נשיס ועזרמ ישראל הן אחת פלוני סתימתאה‪ ,‬וו המשנה‬
‫אף על פי שהיא סתם משנה‪,‬‬
‫ש ר ן בה ר ו מ א יב ו‪ .‬א נ י ל א עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מ ן השער ואהריהס לצל מערב לעזרת כהניס י״א אמה שבין לריסת רגלי ישראל למזבח‬
‫אינה לר׳ מאיר כדקיימא לן‬
‫נתחלקה‬
‫קסבר‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫לשבטים‪ ,‬א ל א מ ק ו ם מ ק ד ש החיצון‪ :‬ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל< >‪ .‬מצל מערב‪ .‬עכשיו יותר מתייס מקום המזבח ל״ב אמה ובין האולם והמזבח כ׳׳ב סתם משנה ר• מאיר היא‪,‬‬
‫ב ל ב ד ‪ .‬שכשקנה ד ו ד את גור! אמה שלא פירש של מי הוא חזר ופירש רצועה יוצאה כ ר לימלך כאן רצועה זו לבלה ליהולה אבל צסונו של מזבח ולרומו ומערבו או אלא ]ל[ר׳ עקיבא היא אי‬
‫לר׳ מנחם בר׳ יוסי היא זו‬
‫מארינה הינוסי גבה הכסף של בנימין‪ .‬ובמסכח זבחים ( אמרינן שאין ליהורה באומה הרצועה אלא המזרחימ מקום היסול ולכך לא היה יסור למזרחו של מזבח‪:‬‬
‫המשנה והיא שנוייה סתם‪.‬‬
‫מכל שכט ושכט כדאמרינן‬
‫בספרי וכשחיטת קדשים ישם(‪ .‬והיה בנימין הצדיק‪ .‬צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה‪ :‬חופן* עליו‪ .‬אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו‪ .‬לשון ולא כל דבריהן של חכמים‬
‫ב מ א י ק מ י פ ל ג י ‪ .‬ר ׳ יהודה שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס )נזיר לף מב‪ :(.‬אושפ^כן‪ .‬שהיה ארון בחלקו‪ :‬יהאי הנא סבר כוי‪ .‬והיינו תנאי דאמרן לעיל‪ :‬הללו בכל המשנה סתומין‬
‫הן‪ ,‬אלא המשניות שהזכירום‬
‫ורבנ! ו‪.‬שם>‪ .‬ה ר ה ב י ת אין משכירין‪ .‬בעלי בתים את בתיהם לעולי רגליס אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן‪ :‬עורות קדשים‪ .‬תולה ושלמים‬
‫בלבד‪| .‬פיםקא[ בית הכנסת‬
‫צד‬
‫והעזרות‪.‬‬
‫הלשכות‬
‫המזרחי רוחב ה ר הניס עזרת שהעורות לבעלים‪ :‬גולפא‪ .‬קנקן של חרס שנשתמש ב ו ‪ :‬ומשכא‪ .‬אס שחט בהמה‪ :‬לא שגו‪ .‬דאין מורידין דמים מקדושתן לוקהין תיבה‪ .‬אוקימנא בכנסת‬
‫ובית הכנסת )י( בחשיבותו עומל אף ביד לוקח דומיא דספריס לוקח בהן ס״ת והלה מנהיג ספרים בהוייתן‪ :‬אלא שלא מכרו‪ .‬של כפרים‪ ,‬אבל כנסת של‬
‫נשיס כולה ועזרח ישראל כולה‪,‬‬
‫כרכים לא מזדבנא משום‬
‫וי״א אמה של מקום רגלי‬
‫הטובים ברשות העם‪] .‬אבל אס מכרו וכו׳[ פקעה קלושה מ ן החפץ ומן הלמיס ומותר לעשות מהן כל רצונס‪ .‬והיינו לבעא‬
‫שהיא של רבים‪ .‬אמד רב אשי‬
‫דריסח הנהנים להלן מרגלי‬
‫ישראל ישס המזבח מחחיל משס מיניה רבינא מרב אשי על מילא לבי כנישמאס( מהו למיזרעה אלמא במכר כל להו הבית והמעות בקלושתייהו קיימי‪ :‬כנשתא דמתא מחסיא אע״ג‬
‫דמעלמא קא אתו לה ושל‬
‫ולמערב בחלקו של בנימין‪ ,‬אלא‬
‫למישתא‬
‫שבמקום מ י ש נ המזבח יוצאה רצועה מחלקו של יהודה ו נ מ ס ה לקרן מזרחיח דרומיח ושם־׳‪ .‬ו ר צ ו ע ה ה י ת ה י ו צ א ת מ ה ל ק ו ש ל רבים היא‪ ,‬כיון דאדעתא דידי אתו אי בעינא מצינא מזביננא לה‪ .‬וכנסת של טרסיים בירושלים שקנאה ר׳ אלעזר בן עזריה‬
‫י ה ו ד ה ‪ .‬לדרומו של מזבח‪ ,‬שחלקו של יהודה היה במזרח‪ ,‬כדחניא מה היה נחלקו של יהודה ה ר הניח )בכניסתו( והלשכוח שנו הם עשאוה לעצמם ולא מסרוה לרבים‪ ,‬לפיכך מכרוה‪ .‬וכנסת של כרכץ אין מוכרין לפי שאינה שלהן‪ ,‬והתניא )אתוזתכם(‬
‫מטמא בנגעים ואין ירושלים מטמאיה בנגעים‪ .‬אמר ר׳ יהודה אני לא שמעתי שאין מטמא בנגעים אלא בית המקדש‪.‬‬
‫והעזרות‪ ,‬עזרח נשים כולה ועזרח ישראל שניס ועשריס אמה של מקום דריסת רגלי הנהגים ומקוס דריסת רגלי ישראל מיקרו‬
‫עזריח‪ ,‬נמצא חלקי של יהידה כמזרח המוכח וכצדי לדרים יהמזכח איכל נמלקי אמה במזרח‪ ,‬אלא שלצד ק ר ן מזרחית צפונית היה הא בתי כנסיות דירושלים מיטמאין‪ ,‬אמאי והא דכרכים נינהו‪ .‬ופרקינן אימא לא שמעתי אלא מקום מקודש ואפילו בתי‬
‫כלה חלקי של יהודה‪ ,‬שהיחה איחה אמה ברחוק מ ! הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה נ ד ר י ם למזנח ינכנסת בחלקי של בנימין‪,‬‬
‫כנסיות במשמע‪ .‬במאי פליגי‪ ,‬תנא קמא סבר לא נההלקה ירושלים לשבטים‪ ,‬ואינה אהוזה לפיכך אינה מטמאה‪ .‬ור• יהודה‬
‫שממקיס הדריסה ילמערב היה חלקו של בנימין‪ ,‬אלא שרצועה זו היתה ליהודה נ א ה בחוך חלקו של בנימין ב ד ר ו מ ו של מזבח ומוכח‬
‫סבר נתחלקה ואהוזתם היא‪ ,‬זולתו מקום מקודש‪ .‬וכי הני תנאי מה היה בחלקו של יהודה הר הבית לשכות ועזרות‪,‬‬
‫איכל בה אמה‪ ,‬והיא אמה שהיה כניסת היסוד ר א ר להיות בה‪ ,‬כ ד א מ ר מ ר ! מ ד ו ח סייג מ ״ א ( עלה א מ ה יכנס אמה זהי י ס י ד כל‬
‫מה בחלקו של בנימין כוי‪ ,‬האי תנא סבר נתחלקה וחלק ליהודה ובנימין היא‪ .‬והאי הנא סבר לא נתחלקה‪ ,‬דתניא אין‬
‫אורך כומל מזרחי נעיכי אמה היה אוכל חלקו של יהולה וכן כותל ל ר ו מ י לבל אמה ס מ ו ך לקרן ל ר ו מ י מ מערבית‪ ,‬ולבל אמה סמוך‬
‫משכירין בתים כירושלם לפי שאינן שלהן כוי‪ .‬אמר אביי שמע סינה דרך אר־ן־ להניח אכסניי לכעל הבית הקנקן שהיה בו היין‬
‫לקר! מזרחיח צפיניח !זבםיס נג‪,.‬׳‪ .‬ה ו פ ף ‪ .‬כ מ ו נזיר ח ו פ ף ו מ פ ס פ ס ‪ ,‬ל פ ר ו ט י ׳ ׳ ר ל ג ר נ ט ו ׳ ׳ ר כלע״ז‪ ,‬כאלס המחשכ ולואג !שם נד‪!.‬‬
‫ושתאו‪ ,‬והעור של כבש ששחט ואכלו‪ .‬אמר רבא לא שנו‪ ,‬מכרו רחוב לוקחין בדמים בית הכנסת כך וכך וכוי‪ ,‬אלא אם לא‬
‫הקלשיס‬
‫כאלם המתחכך מחמת שאיני משיג ח א ו ח ו ! י ו מ א ינ‪ .>.‬א ו ש פ י ז כ ן ל ש כ י נ ה ‪ .‬שהיה הארון נחון בחלקי ‪1‬שם> שכיח קלשי‬
‫מ‪:‬רו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר‪ .‬אבל אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר‪ ,‬אפי•‬
‫ה‬
‫‪5‬‬
‫‪S‬‬
‫בנוי נחלקו וסוטר‪,‬ל‪:‬‬
‫ו ה א י ת נ א ‪ .‬דלקמן‪ ,‬ס ב ר ל א נ ת ת ל ק ה ‪ .‬והיינו מ נ א י ) י ו מ א י נ ו ‪ .‬ע ו ר ו ת ק ד ש י ם ‪ .‬של שלמי חגיגה ושמחה‬
‫שעולי רגליס שוחטי! ואוכלי! שס ! ש ש ‪ .‬ג ו ל פ א ‪ .‬קנקן של חרס‪ ,‬ו מ ש כ א ‪ .‬ע ו ר נ ה מ ה שהוא שוחט ואוכל בכית בעל הכיח )שם;‪.‬‬
‫א( נראה דצ״ל ילא ר״ע היא אלא צרי מנחם נר״י היא וכר‪.‬‬
‫כו‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ח‬
‫א‬
‫מיי׳‬
‫פי׳׳א‬
‫אוגורה‬
‫מהל׳‬
‫תפלה הל׳ יכ ט ו ש ׳ ׳ ע‬
‫א״ח ס י ׳ קנב ס ע י ף א ‪:‬‬
‫ט ב מיי׳ שס ט ו ש י ע שס‬
‫בהג׳׳ה‪:‬‬
‫י‬
‫ג ד מיי׳ שם הלכה כ‬
‫ט י ש ״ ע שס ס י ׳‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫ומשכונה‬
‫אסור‪ .‬קשה דהא רבי‬
‫אסר‬
‫מאיר לא‬
‫מסורת הש׳׳ם‬
‫למישתא ביה שיכרא‪ .‬לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות‪ :‬תילא‪.‬‬
‫במתניתין אלא ממכר עולס אבל על תנאי שרי ומאי כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם )לברים יג!‪ :‬כשורי‪.‬‬
‫א( מ א במרא ג ‪ , :‬ג( בריה‬
‫ד ר נ יהישע‪ ,‬ג( ן נ ר כ ו ת כ ג ‪:‬‬
‫ס נ ה ד ר י ן מ ז ‪ :‬מת‪ .‬מכתות‬
‫שנא ונראה לי דהאי ד ר ״ מ שרי למכור על מנאי היינו של רבים לרבים‬
‫קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש‪ :‬הא דאמר רב‬
‫ל ד ‪ , [ :‬י ( ] ס נ ה ד ר י ן מת‪,!.‬‬
‫להמפלל שם דאין במכר זה זלזול והא דאסרי׳ הכא משכנמא ה ר‬
‫יפשע‬
‫ה( ן ג ״ מ נח‪ .‬ע ״ ש [ ‪ ,‬ו( ן ר נ‬
‫חסדא‪.‬‬
‫בבבא‬
‫בהשותפין‪:‬‬
‫בתרא‬
‫דיחיד משום זלזול‪:‬‬
‫קנג‬
‫ת ש מ י ש י קדושה וכו׳ נרתק של‬
‫סעיף יא‪:‬‬
‫למישתא ביה שיברא >* שפיר דמי רבינא‬
‫י א ה מיי׳ פ ״ י מהלכות‬
‫ורצועותיהן‪.‬‬
‫תפילין‬
‫הוה ליה ההוא תילא ‪ w‬דבי כנישתא אתא‬
‫ס ״ מ הלכה ד ו פ ״ ג‬
‫מהל׳ ציצית הל׳ ט ס מ ג מכאן משמע שהדל״ח והיו״ד שבקשר‬
‫לקמיה דרב אשי א מ ר ליה מהו למיזרעה‬
‫עשין נה ט ו ר ש ״ ע א״ח סי׳ הרצועה אינן אומיומ גמורות ולא‬
‫ה ר הלכה למשה מסיני כי אס השי״ן אמר ליה זיל זבניה משבעה טובי העיר‬
‫כא ס ע י ף א ‪:‬‬
‫י ב ו ז ה מיי׳ פ ״ י מהל׳‬
‫במעמד אנשי העיר וזרעה רמי בר אבא‬
‫ס ״ מ הל׳ ד ט י ש ״ ע שבבמים מדלא קרי הכא לרצועות‬
‫א ״ ח ס י מ ן ק נ ד ס ע י ף ג אלא תשמישי קדושה והכי נמי משמע הוה קא בני בי כנישתא הוה ההיא כנישתא‬
‫ו ט ו ר ש ״ ע י ״ ד סימן ר פ כ בהקומץ רבה )מנחות דף לה‪ :‬ושם(‬
‫ע ת ק א הוה בעי למיםתריה ולאתויי ליבני‬
‫סעיף יכ‪:‬‬
‫י ג ט י ) מ י י ' שס> ט ו ש ״ ע דלא קרי להו אלא משמישי קדושה‬
‫וכשורי מינה ועיולי להתם יתיב וקא מיבעיא‬
‫א ״ ח שם ס ע י ף ו והכי נמי משמע בפרק שני דשבת‬
‫ליה הא דרב הםדא דאמר רב חםדא > לא‬
‫י ט ו ש ״ ע י ״ ד שס ס ע י ף י ג ‪) :‬לף כח‪ 0‬דפריך והאמר אביי שי״ן‬
‫י ד כ מיי׳ שם הלכה ד‬
‫ליסתור בי כנישתא ע ד הבני בי כנישתא‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח שס ס ״ ג של תפילין הלכה למשה מסיני ולא‬
‫אחריתי התם משום פשיעותא כי האי גוונא‬
‫ו ט ו ש ׳ ׳ ע י ״ ד שס ס ע י ף י כ ‪ :‬פ ד ך כך מ ן הדל״ת והיו״ד ולא קשה‬
‫ט ו ל מיי׳ פ ״ ג מהלכות מההיא דמנמומ )לף לה‪ >:‬גבי וראו מאי אתא לקמיה דרב פפא ו א ם ר ליה‬
‫כליס הלכה א ו ס ״ ו‬
‫מהל׳ ט ו מ א ת מ ת הלכה נ ‪ :‬כל עמי הארץ כי שס ה׳ נקרא עליך‬
‫לקמיה דרב הוגא ואסר ליה אמר רבא‬
‫ט ו מ מיי׳ סי״כ מהל׳‬
‫שבראש‬
‫מפילין‬
‫אלו‬
‫ואמרו‬
‫ממך‬
‫ויראו‬
‫האי בי כנישתא הלופה וזבונה שרי אוגורה‬
‫ט ו מ א ת מ ת הלכה ב‬
‫לעולם‬
‫שהן‬
‫לפי‬
‫הטעם‬
‫לפרש‬
‫שיש‬
‫ומשכונת אסור מאי טעמא בקדושתה קאי‬
‫ו פ י ״ ג הלכה ג ‪:‬‬
‫י ז נ מיי׳ פ ״ י מהלכות בגובה של ראש ונראים לעולם שפיר‬
‫ליבני נמי הלופינהו וזבונינהו שרי אוזופינהו‬
‫ס ״ מ הלנה ג ס מ ג אומ אבל אומן של יד אינן נראין‬
‫אסור הני מילי בעתיקתא אבל בההתא‬
‫עשין כה ט ו ש ׳ ׳ ע א ״ ס סי׳ ואין בהן אות כדכמיב והיו לך לאומ‬
‫ק נ ד ס ע י ף ד ט ו ש ״ ע י׳׳ד‬
‫לית לן בה ואפילו למאן דאמר י הזמנה‬
‫ודרשינן )מנחות לף לז‪ >:‬ולא לאחרים‬
‫סי׳ ר ס כ ס ע י ף י א ‪:‬‬
‫מילתא היא ה״מ כגון האורג בגד למת‬
‫י ח ס ע מיי׳ שס ס מ ג שס לאומ‪.‬אבל למה שפרש״י התם דהטעס‬
‫ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח שס ס ע י ף‬
‫ה ר משוס שיש בהן השי״ן והדל״ת אבל הכא י׳כטווי לאריג דמי וליכא למאן‬
‫ה ו ט ו ש ׳ ׳ ע י ״ ד שס ס ע י ף‬
‫ד ה ר רוב אומיומ של שדי לפירוש זה‬
‫דאמר >מתנה פליגי בה רב אהא ורבינא‬
‫י ט פ מיי׳ סי׳׳א‬
‫מהלכות קשה )י> כדמשמע בכל הני שהבאתי חד אסר והד ישרי מאן דאםר י׳בהאי תפקע‬
‫תפלה הל׳ י ד ט ו ש ״ ע‬
‫דהיו״ד והדל׳׳ח לא משיבי אומיומס(‪:‬‬
‫א״ח ס י מ ן ק נ ג ס ע י ף א ‪:‬‬
‫קדושתה ומאן דשרי אי לאו ההוה ליה‬
‫מ ר י ש הוה אמינא הא־ פריםא‬
‫הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה ה ד ר הוה‬
‫דתשמיש הוא‪.‬‬
‫תשמיש‬
‫ליה מתנה מביני ת״ר י׳ תשמישי מצוד‪,‬‬
‫תורה אור השלם פ י ׳ הקונטרס יריעה שסורסין סביב‬
‫נזרקין י תשמישי קדושה נגנזין ואלו הן‬
‫‪ .1‬כ ה א מ ר ץ צ ב א ו ת הארון בתוכו וקשה שהרי הארון עצמו‬
‫א ל ה י י ש ר א ל ל ק ו ח א ת הוי משמיש קדושה )« ואמר »()התס(‬
‫תשמישי מצוה סוכה לולב שופר ציצית ואלו‬
‫הספרים ה א ל ה א ת ספר‬
‫שאסור לעשות ממנו כורסיא אלמא‬
‫הן תשמישי קהושה דלוסקמי ספרים תפילין‬
‫המקנה הזה ואת החתום‬
‫הפורסין‬
‫ן‬
‫מ‬
‫יומר‬
‫קדושה‬
‫שההיבה‬
‫את ס פ ר הגלוי הזה‬‫ומזוזות ותיק ש ל ס״ת ונרתיק ש ל תפילין‬
‫׳נתתם בכלי ח ר ש ל מ ע ן‬
‫ורצועותיהן אמר רבא מריש הוה אמינא‬
‫לכך נראה לי שפורסין אותה סביב‬
‫•עמדו ימים רבים‪:‬‬
‫ירמיהו לב יד‬
‫הארון מבתוץ‪:‬‬
‫האי כורסיא תשמיש התשמיש הוא ושרי‬
‫כוותיה‬
‫כיון דהזינא דמותבי עלויה ס״ת אמינא‬
‫׳תשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא מריש הוה אמינא האי פריסא‬
‫רבינו חננאל‬
‫י־מישתא בה שיכרא‪ ,‬תשמיש דתשמיש הוא כיון דהזינא דעייפי ליה ומנחי םיפרא עלויה‬
‫כלומר להוציא הדמים אמינא ״תשמיש קדושה הוא ואסור ואמר רבא ה א י תיבותא דאירפט‬
‫לתולין‪ ,‬שפיר דמי‪ ,‬הרשות‬
‫כידו‪ .‬רב אשי אמר ליה מיעבדה תיבה זוטרתי ש ר כורסייא אסיר ואמר רבא האי־ ״יפריםא הבלה‬
‫׳'יכינא זיל זבץ‬
‫ההוא למיעבהיה פריםא לספרי שרי לחומשין אסיר ואמר רבא הני ״יזבילי‬
‫־‪.‬״לא דכנשתא משבעה‬
‫‪8‬‬
‫א‬
‫א‬
‫ב‬
‫נ(‬
‫נ‬
‫־‬
‫?‬
‫‪8‬‬
‫ט‬
‫כ‬
‫טובי העיר במעמד‬
‫אנשי דהומשי וקמטרי דםפרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין פשיטא מהו דתימא‬
‫רעיר‪ ,‬וזרעיה‪ .‬ר׳ אמי הוה‬
‫ובעא‬
‫]בני[ בי כנשתא‬
‫הני לאו לכבוד עבידן לנטורי בעלמא עבידי קמ״ל ההוא בי כנישתא‬
‫למיסתר כנשתא עתיקתא‬
‫ולאיתויי כשורי מינה דיהודאי רומאי דהוה פתיה לההוא ״אידרונא דהוה מחית ביה מת והוו‬
‫ויעיולינהו בחדתא דכני‪ .‬בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו‬
‫ואסרו ליה רב פפי ורב‬
‫התא בר תחליפא‪ .‬אמד תיבותא אותבוה ההוה ליה כלי ע ץ העשוי לנהת יילוכלי ע ץ העשוי לנהת‬
‫ו ח ו צ ץ בפני הטומאה אמרו ליה רבנן לרבא והא‬
‫דכא בי כנישתא חלופה אינו מקבל טומאה‬
‫הבונה כדאמרן‪] .‬מתנה[‬
‫כ־כיני דמי ושרי‪ .‬אבל זמנין דמטלטלי ליה כי מנה ספר תורה עלויה והדה ליה מיטלטלא מלא‬
‫לרשכירה ולמשכנה אסיר‪ ,‬וריקם אי הכי לא אפשר אמר מר זוטרא מטפהות ספרים שבלו עושין‬
‫מאי טעמא בקדושתא‬
‫קיימא וקא משתמשי אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן ואמר רבא ס פ ר תורה שבלה‬
‫בלודש‪ .‬לכינים נמי‬
‫חלופינהו וזבנינהו שרי‪ ,‬גונזין אותו אצל תלמיה הכם ואפילו שונה הלכות אמר רב אהא בר‬
‫או־ופינהו אסיר‪ .‬והני מילי יעקב ובכלי הרס שנאמר ונתתם בכלי הרש למען יעמדו ימים רבים‬
‫בעתיקתא‪ ,‬שהרסו בית‬
‫הכנסת והוציאו אותם >)ואמר( רב פפי משמיה >דר׳ מ ב י כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן‬
‫מן הכתלים‪ ,‬אבל לבנים לבי כנישתא אסיר ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא אמר רב אהא‬
‫‪8‬‬
‫‪8 3‬‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ע‬
‫כ‬
‫פשיעותא‪ .‬שמא‬
‫משום‬
‫)אלא( ויתייאש ולא יבנה אחר‪ :‬פי‬
‫‪1‬‬
‫ל‬
‫‪2‬‬
‫האי‬
‫מאי‪.‬‬
‫גוונא‬
‫סתירתו‬
‫שאין‬
‫אלא לבנינו של זה‪ :‬חלופי וזבוני‪.‬‬
‫חלה קדושתו על‬
‫והוא‬
‫הדמים‬
‫החילוף או‬
‫מן‬
‫יצא‬
‫על‬
‫הקדושה‬
‫להשממש ב ו ‪ :‬ליבני‪ .‬לביניס של ביה‬
‫בעתיקי‪.‬‬
‫הכנסת‪:‬‬
‫בכותל בית‬
‫בתדהא‪.‬‬
‫שנבנו‬
‫א ( לכאורה נראה לצ״ל פריסא שנלה מותר לתמוך הנלד י מ י נצ׳׳ל יאילי לגי• אחרח היה לרניגי ננאן וצ״ע‪.‬‬
‫ג ר ס אמאי[‪,‬‬
‫]וילון‬
‫‪(1‬‬
‫שסורסין לפני התיכה פ ״ א‬
‫מ ט פ ח ת שמכסין נ ו ס״ח‪.‬‬
‫ע ר ו ך [ ‪ ,‬י!( ] ס י ׳ עושי] סניכ‬
‫מ ס ג ר ת של‬
‫עור‬
‫לשמור ה ס פ ר וענין‬
‫מדור‬
‫הספר‬
‫הוא כמו יזנלגי אישי‪ .‬ע ר ו ך [ ‪,‬‬
‫ט(‬
‫]עי׳ כפ׳ מקץ מ ג פ ״ ל‬
‫כבר‬
‫ת ר ג ו ם של ויכא ה ת ד ר ה ועאל‬
‫הכנסת »> שנפל‪ :‬אבל‬
‫לאדרוןן‪ ,‬י ( ! ח ג י ג ה ט ‪ :‬י ו מ א‬
‫כ א ‪ :‬מנחות צ ו ‪ , [ :‬נ( ]צ״ל‬
‫שנעשה לשס בית‬
‫הכנסת‬
‫למ״ד‪.‬‬
‫במסכת‬
‫מ( ןצ״ל כחכריכי י ע ב ״ ץ [ ‪,‬‬
‫סנהדרין בסרק נגמר הדין )לן ‪cm‬‬
‫נ( ]חגיגה נ ו ‪ ( D , [ :‬ןועי׳‬
‫לית לן ב ה ‪ :‬ואפי׳‬
‫גבי אורג בגד לממ דאסור בהזמנה‬
‫״(בתכריכי המת‬
‫לאסירי‬
‫בהנאה‬
‫לגמרינן שם שס‬
‫מעגלה‬
‫ערופה‬
‫מילי‬
‫באורג‬
‫כלמה רש המס‪ :‬הני‬
‫בגד למת‪ .‬שאינו חסר אלא אריגה‬
‫וכיון שנארג מיד הוא ראוי לפורשו‬
‫על הממ )י( אבל לכינים מחוסרים‬
‫עשייה‬
‫בכותל‬
‫לבנותן‬
‫בשל‬
‫והלכך‬
‫לביניס דבית הכנסת הוה ליה כטור‬
‫לאריג וליכא‬
‫דהזמנה‬
‫גוונא‬
‫למ״ד בכי האי‬
‫נמנו‬
‫מילתא היא‪ :‬מתנה‪.‬‬
‫בני העיר בית הכנסת לתשמישי חול‪:‬‬
‫מצוה‪.‬‬
‫ותשמישי‬
‫ששימשו‬
‫דברים‬
‫בהן מצוה‪ :‬דלוסקמי‪ .‬כמו אמתתת‬
‫א מ ר [ ‪ ,‬ל( ]צ״ל‬
‫דרנא[‪,‬‬
‫ת ו ס ׳ כרכות ו‪ .‬דייה אלו כוי[‪,‬‬
‫ע(!צ״ל הנא[‪,‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫א״ל מ ה ו לםזרעיה‪.‬‬
‫נמ׳‬
‫ע י ׳ לקמן ד ף כת‬
‫ע״נ‬
‫ת ד ״ ה כתי כנסיות וברי׳׳ף‬
‫להנך‬
‫ליתא‬
‫מהו‬
‫תינות‬
‫ל מ ז ר ע י ה ‪ :‬ש ש פל־נ• ב ה‬
‫ורנ־נא‪.‬‬
‫עיין‬
‫־ ב אחא‬
‫כ ״ מ ד ף נח ע ״ א‬
‫ועיין‬
‫נר״ש‬
‫רס״ב‬
‫שם‬
‫לנטורי‬
‫עביק‪.‬‬
‫דמעשרומ‪:‬‬
‫בעלמא‬
‫וכאדרונא‬
‫דמיא‬
‫גירסמ ה ר י ״ ף ‪ :‬ש ם ו ח ו צ ץ‬
‫ב פ נ י ה ט ו מ א ה ‪ .‬עיין‬
‫דף כ ע״א‬
‫ושק לשוס בו ] ס פ ח ‪ :‬תיק ונרמיק‬
‫נ״נ‬
‫היא‬
‫תד״ה‬
‫גופה‪:‬‬
‫חדא היא אלא שלשון תיק נופל על‬
‫דבר ארוך ולשון נרתיק נופל על דבר‬
‫קצר‪:‬‬
‫בימה‬
‫כורסיא‪.‬‬
‫תשמיש דחשמיש‪.‬‬
‫ואתר כך‬
‫ממן‬
‫ס פ ר מורה‬
‫דמומבי‬
‫ספר‬
‫מפה‪:‬‬
‫פריסא‪.‬‬
‫סביבות‬
‫הארון‬
‫דמשמיש‬
‫הוא‪.‬‬
‫דעייפי ליה‪.‬‬
‫של‬
‫חורה‬
‫עליו‪:‬‬
‫בלא‬
‫עליה‪.‬‬
‫יריעה‬
‫שפורסין‬
‫מבפנים‪:‬‬
‫משמיש‬
‫תשמיש של‬
‫פעמים‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫עץ‪:‬‬
‫שפורס מסה עליו‬
‫ארון‪:‬‬
‫שכופלין‬
‫אותו‬
‫תחת ס״ת‪ :‬דאירפט‪ .‬ארון שנתקלקל‬
‫) א ( גמ׳‬
‫שיכרא‬
‫כיה‬
‫למישתא‬
‫ביה‬
‫ולמשטח‬
‫פ ר י שפיר דמי‪ .‬נ ״ נ ס״א‬
‫ועיין בריין‪ ) :‬ב ( ש ס ההוא‬
‫תילא‪ .‬נ ״ כ ע ״ ל כתוס׳ ד ף‬
‫נד״ה‬
‫כח ע ״ כ‬
‫) ג ( רש״• ד ״ ה‬
‫כתי‪:‬‬
‫כעחיקי‬
‫וכו׳ ו נ פ ל ‪ ) :‬ד ( דייה הני‬
‫מילי וכו׳ על ה מ ה ה ס ״ ד‬
‫ואמ״כ‬
‫מ ה ״ ד אכל‬
‫והלכך‬
‫כשלבנו‬
‫וכוי‬
‫לבית‬
‫הכנסת כצ״ל ותיכמ לכינים‬
‫ונפרד מחבורו‪ .‬ויש דוגמתו בברייתא‬
‫נמחק‪ ) :‬ה ( ד״ה קמטרא‬
‫המרופט‪:‬‬
‫בהבלים‬
‫ביבמומ )לף קב‪(.‬‬
‫תיבותא‬
‫קטנה‬
‫זוטרתי‪.‬‬
‫מן‬
‫מיעבדא‬
‫שירדה‬
‫יריעומ‬
‫מנעל‬
‫לעשומ‬
‫הגדולה‬
‫תיבה‬
‫הראשונה‪:‬‬
‫כורסיא‪.‬‬
‫בימה‪:‬‬
‫אסור‪.‬‬
‫מקדושתה‪:‬‬
‫פריסא‬
‫דבלה‪.‬‬
‫הארון‬
‫שבלו‪ :‬לחומשין‪ .‬יש‬
‫ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו‬
‫וכולן בגליון‪ :‬זבילי‪ .‬כמין דלוסקמי‪:‬‬
‫ארגז‬
‫קמטרא‪.‬‬
‫והרבה יש‬
‫שקורין‬
‫וכו׳ כן עוזיאל‬
‫חכושיס ו א ר ו ז י ם ב א מ ל י ן‬
‫חהוריתא‬
‫בתרגום של יהונתן‬
‫תשמישי‬
‫ארגזים‬
‫אמליץ‬
‫)מלכים ‪ 3‬י ן ‪ :‬בי‬
‫אנשי‬
‫ישראל באו‬
‫מישתא‬
‫קדושה‬
‫בקמטרין‬
‫רבא‬
‫מדאמד‬
‫וכו׳ יותר מ ן ה פ ד י ס א לכך‬
‫נראה‪:‬‬
‫לעזי רש״‬
‫אשקריניי״ו ]אישקרי׳ין[‪.‬‬
‫קופסה )כעיקר לתכשיטים(‪.‬‬
‫דרומאי‪.‬‬
‫למחוזא‬
‫אידרונא‪ .‬תדר שמשימין בו מ מ והיה‬
‫מונח בו מת עד שלא נקבר‪ :‬מחית‪.‬‬
‫אצלה‬
‫ככל‬
‫ת י ב ו ת א שאסור ]לןעשות‬
‫מוסף רש״י‬
‫ונתיישבו שם ועשו להם בימ הכנסת‪:‬‬
‫כמו מונח‬
‫הני‪:‬‬
‫בן‬
‫וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטריא‬
‫מרומי‬
‫וכו׳‬
‫מדמשמע‬
‫קשה‬
‫) ו ( דייה מריש וכו׳ תשמיש‬
‫עוזיאל )י( חבלים חבושים )יחזקאל ‪(0‬‬
‫דזהוריתא‬
‫דמהתין‬
‫בקמטרין‪ ) :‬ו ( תום׳ ד״ה‬
‫אשקריניי״ו‪.‬‬
‫מ ש ו ם פ ש י ע ו ת א ‪ .‬דלמא‬
‫מ ת ר מ י אונס ו פ ש ע י‬
‫ולא‬
‫בנו אתריתי ‪1‬ב־ב ג ו ‪ .‬כ ל י‬
‫כדממרגמינן ומנמ‬
‫בגדו‬
‫ע ץ ה ע ש ו י ל נ ח ת ‪ .‬שאינו‬
‫ואחיתחיה )בראשית לט>‪:‬‬
‫בעו‬
‫לענין‬
‫חדשים שעדיין לא כנאום‬
‫בכנסת שרי‪ .‬ואפילו למאן‬
‫דאמר הזמנה מילתא היא‪ ,‬אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית דהכי תנן במסכת אהלות <פ״ג משנה ז>‪ :‬דלו תיבותא‪ .‬הגביהו הארון‬
‫הנ• מילי כגון אורג בגד‬
‫למת דחזי לאישתמושי ממקומו‪ :‬כלי עץ העשוי לנחת‪ .‬במקום אחד אינו מקבל טומאה דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה דכתיב וכל כלי עץ או בגד או ע ו ר או‬
‫ביד ואסיר‪ ,‬אבל הני ליבני שק )ויקרא יא( מה שק המיטלטל א ף כלי עץ המיטלטל׳(‪ .‬כל דבר המקבל טומאה אינו מוצץ בפני הטומאה‪ :‬מטפחות ספרים‪ .‬א ף של‬
‫ןכ;מפריש)כ(מטוה לארוג ס ״ מ ‪ :‬ואפילו שוגה הלכות‪ .‬כלומר אפילו לא שימש מלמידי תכמיס בהש״ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות‪ :‬מבי כנישחא לבי רבנן‪.‬‬
‫בו דמי‪ ,‬דליכא מאן דאמר‬
‫לעשות‬
‫)דילמ׳( ןדליבעי[ אתנו עלייהו מעיקרא‪ .‬תנו ר ב נ ן תשמישי מצוה נזרקין‪ ,‬פי׳ כיון שנתקיימה דמצוד ושלמה‪ ,‬נזרקים‪ .‬כגון עצי סוכה וארבעת מינים שבלולב ושופר וציצית‪ ,‬אלו וכיוצא בהן אין בהו קדושה‪ .‬אבל כגון‬
‫דלוסקומי ספרים‪ ,‬ותפילין ורצועותיהן ונרתיקן‪ ,‬ומזוזות‪ ,‬ותיק של ספר וכיוצא בהן תשמישי קדושה‪ ,‬נגנוץ‪ .‬וכן כפא אע׳׳פ שמניחין בו ספר תורה לפרקים‪ ,‬וכן פריסא שכופלין אותה ופורסין עליה ספר תורה או פורסין‬
‫אותה על ספר תורה‪ ,‬וובילי דחומשי‪ ,‬וקמטרי דסיפרי‪ ,‬כל אילו תשמישי קדושה הן ונגנזין‪ .‬תיבה ד א י ר פ ט ‪ ,‬פי׳ ]תיבה[ שנתחלחלה‪ ,‬כדגרס״נן מנעל מרופט‪ ,‬וזקנים מרפטי שפתייהו‪ .‬מותר לעשות ממנה תיבה קטנה‪ .‬אבל כסא‬
‫אסיר דלא מיחדא תשמישיה לספר תורה‪ .‬א ( כ ו ר ס י א נמי שנשברה מותר לעשות ]ממנה כורסיא ווטא‪ ,‬אבל דרגא לכורסיא אסיר‪ .‬פ י ר ס א שבלה[ מותר לתתוך הבלוי ולעשותו קטן‪ ,‬אבל פריסא לתומשין לא‪ .‬א מ ר ד כ א ספר‬
‫תורה שבלה גונוין אותו בכלי חרש אצל תלמיד הכמים ואפילו שונה הלכות‪ .‬מ ט פ ת ו ת ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה‪ ,‬ווו היא גניזתן‪ .‬ההיא כ נ י ש ת א דהוה פתוחא לאידרונא דהוה מחית בה מת‪ ,‬בעו כהנים‬
‫מיעל צלויי בכנשתא התם‪ .‬אמר להו רבא דלו תיבה אותבוה אבבא‪ ,‬דליהוי כלי עץ העשוי לנחת‪ ,‬כלומר )מת( שאינו מטלטל‪ ,‬וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה‪ .‬אמרו ליה רבנן והא זימנין‬
‫דמטלטלין לה כי מנח ספרא עילויה והוה ליה מיטלטל מלא וריקן‪ .‬אמר להו המטלטל מלא וריקן אינו עשוי לנחת לעולם‪ ,‬וכל דבר שהיא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה‪ .‬בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש‪.‬‬
‫כוותיה‬
‫אלפס ג ר ס כ מ א י ו ה ר א ״ ש‬
‫כהני למיעל ולללויי‪ .‬בההוא כנישתא‬
‫מטלטל‬
‫וכלי‬
‫ען‬
‫ט ו מ א ה הוקש לשק שנאמר‬
‫מכל בלי ע ן או נ ג ד אי ע ו ר‬
‫א י שק‬
‫וגו׳‪,‬‬
‫מה‬
‫שק‬
‫מ י ט ל ט ל מלא וריקן א ף כלי‬
‫ען‬
‫מיטלטל מלא‬
‫וריקן‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫א ( נכרכות כה‪ .‬ו ש ״ נ וע׳‬
‫נלריס עכ‪,[.‬‬
‫]תוספי‬
‫ג(‬
‫פ ״ ג [ ‪ ,‬ג( ]נ״‪ 3‬קנא‪ ,[.‬ד( ן ע ׳‬
‫מוס׳ נ ״ נ ח ‪ :‬ל ״ ה פ ד י ו ן [ ‪,‬‬
‫ה ( ק ל י ש י ן ל ׳ מ ‪ :‬ן כ ״ ק ת‪,[.‬‬
‫סי״א‪,‬‬
‫י( מס׳ ל״א רנה‬
‫‪ ( t‬נ׳׳א י ה מ י כ ר ]צ״ל י מ ו כ ר‬
‫וכ״אכשאלתימפרשהנמסי׳‬
‫ה ן ‪ ,‬ח( ] ו ע ״ ע מ י ס ׳ חולין ‪.15‬‬
‫ל ״ ה א מ ר ר נ א יכו׳ ש ר ״ ת‬
‫עצמו שכתכ זה לראייה חזר‬
‫מזה ע ״ ש פירושו נסיגיא‬
‫רהכאוע׳חוס׳עירוכץסה‪:‬‬
‫ל ״ ה איקלעו[‪,‬‬
‫^!‪10‬׳‪• S‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ו י ש ר ף א ת ב י ת ין ו א ה‬
‫ב י ת ה מ ל ך ו א ת כ ל בתי‬
‫ירושלם ואת‬
‫בית‬
‫כל‬
‫גדול ש ף ף באש‪:‬‬
‫ין ח פ ץ ל מ ע ן צ ד ק ו‬
‫יגדיל ת ו ר ה ויאדיר‪:‬‬
‫י ש ע י ה ו מ ב כא‬
‫והמלף‬
‫‪.3‬‬
‫אל‬
‫מדבר‬
‫גרתי נ ע ר א י ש ה א ל ה י ם‬
‫לאנלר ס פ ר ה נ א ל י‬
‫כ ל הגרלות א ש ר‬
‫אלישע‪:‬‬
‫את‬
‫עשה‬
‫ב ח ד‬
‫מלכים‬
‫‪ .4‬כ י כ ה א מ ר י ן ב ו ר א‬
‫השמים הוא‬
‫האלהים‬
‫יצר האךץ ועשה‬
‫כוננה‬
‫ל א תהו‬
‫הוא‬
‫בראה‬
‫ל ש ב ת י צ ר ה א נ י ין ו א ץ‬
‫עוד‪:‬‬
‫י ש ע י ה ו מ ה יח‬
‫'•‪^ 'O' 'g‬‬
‫תורה‪.‬‬
‫נמ׳ אלא ללמוד‬
‫ע ׳ ב״ב ל ף ח ע׳׳נ חד״ה‬
‫יג‬
‫שנרס ע״ז ל ף‬
‫ע ״ א ת ל ״ ה ללמוד־ מ ו ר ה ‪:‬‬
‫שם א ש ה נ פ י ‪ .‬ע ׳ נ ״ ב ל ׳‬
‫ע׳׳א‬
‫יג‬
‫שנאי‪.‬‬
‫תל״ה‬
‫ובחגיגה ל ׳ ב ע ״ ג מ ד י ה‬
‫יבגיטין‬
‫לא תהו‬
‫המדרש‪ .‬אלמא בית המדרש ה ר בית גדול‪ :‬דיעבד‪ .‬שמכרוהו כבר‬
‫משוס לרבי יהושע בן לוי קאי כווחיה אע״ג לרבי יוחנן פליג עליהי‪:0‬‬
‫כדקמני מכרו תורה ומשום ה ט מותר ליקת בדמיו ס פ ר תורה שאס‬
‫ז׳‬
‫אבל‬
‫התנו ז׳ טובי העיר‬
‫במעמד כ ר ‪ .‬קשה לכיון‬
‫שהמנו‬
‫לאו מה יקחו מהם ט קא מיבעיא‬
‫טובי העיר במעמד אנשי העיר למה‬
‫חומשין‪.‬‬
‫לי להומירו ואמאי נקטיה והא אפי׳‬
‫לן‬
‫למכור‬
‫לכממילה לכך‪:‬‬
‫כוותיה דרב פפי מםתברא דא״ר יהושע בן‬
‫ס פ ר תורה שאין בו אלא חומש אחד‪:‬‬
‫לוי בהכ״נ מותר לעשותו בית המדרש ש״מ‬
‫שירצו כדאמר לעיל אפילו למישהי‬
‫אבל לא נביאים וכתובים במטפחות‬
‫ד ר ש בר קפרא מאי דכתיב יוישרף את בית‬
‫ביה שיכרא ופרש״י לקנות מ ן הדמים‬
‫המטפחות‬
‫שמוריד‬
‫תורה‪.‬‬
‫ספר‬
‫ה׳ ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת‬
‫שכר לשמומ ויש לומר מ ק ט והותירו‬
‫מקדושתן‪ :‬במטפחות של תומשין‪.‬‬
‫לאשמועינן דאף במומר בעי מנאי‬
‫כל בית גדול ש ר ף ב א ש בית ה׳ זה בהמ״ק‬
‫דקא מעלי להו למטפתומ‪ :‬אבל‬
‫דסלקא דעמך דאס קנו מ ן הדמים‬
‫במטפחות ספר הורה לא‪ .‬אלמא‬
‫בית המלך אלו פלטרין ש ל מלך ואת כל‬
‫דבר קדושה והומירו דמותר לעשומ‬
‫אין משנין לטוצא בה אלא למעלה‬
‫בתי ירושלם כמשמען ואת כל בית גדול‬
‫מ ן המותר כל מה שירצו אפילו בלא‬
‫הימנה‪ :‬אימא סיפא ולא חומשין‬
‫ש ר ף באש ר׳ יוהנן ור׳ יהושע בן לוי הד‬
‫מנאי קמ״ל דלא‪:‬‬
‫דהא‬
‫במטפתות של ספר תורה‪.‬‬
‫אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום‬
‫רפא‬
‫מומיב‬
‫וקא‬
‫ירידה היא‪:‬‬
‫רבי‬
‫שמגדלין בו תפלה מ״ד תורה הכתיב ה ׳ חפץ‬
‫תבירו‪:‬‬
‫נגלל על‬
‫אחבריה‪ .‬ד ף‬
‫למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ומ״ה תפלה הכתיב ספרה נא הגדולות אשר‬
‫משום פשיעומא‪ .‬שמא משימכור שוב‬
‫עשח אלישע ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד תסתיים הר׳ יהושע בן לוי‬
‫לא יקנה וממוך כך יפסדו הדמים‪:‬‬
‫כי קאמרינן דמנח לאיפרוקי‪ .‬שכמוב‬
‫הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ר׳ יהושע בן לוי בית הכנםת‬
‫כבר החדש בביח הסופר ואינו מעוכב‬
‫מותר לעשותו בית המדרש ש״מ‪ :‬אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכר‪:‬‬
‫אלא לממ לו דמיס‪ :‬אלא ללמוד‬
‫איבעיא להו מהו למכור ם״ת ישן ליקח בו חדש כיון הלא מעלי ליה אםור‬
‫תורה‪ .‬להמפרנס בו כשלומד הורה‪.‬‬
‫או דלמא כיון דליכא לעלויי עילוייא אהרינא שפיר דמי תא שמע אבל מכרו‬
‫וקס״ד דה״ה לקנומ ס פ ר תורה‪:‬‬
‫תורה לא יקהו ספרים ספרים הוא דלא הא תורה בתורה שפיר דמי מתני׳‬
‫שאינו צריך לו‪ .‬שיש לו אמר‪ :‬אינו‬
‫דיעבה כי קא מיבעיא לן לכתהלה ת״ש גוללין ס״ת במטפהות הומשין‬
‫רואה סימן ברכה לעולם‪ .‬באותן‬
‫וחומשין במטפחות נביאים וכתובים אבל לא נביאים וכתובים במטפחות‬
‫מכרו‬
‫והותירו‪.‬‬
‫שמכרו‬
‫הדמים‪:‬‬
‫הקדושות הללו ולקחו‬
‫אמד מ ן‬
‫חומשין ולא חומשין במטפהות ם״ת קתני מיהת גוללים ס״ת במטפחות‬
‫מעולה‬
‫קדושה‬
‫הדמים‬
‫ממקצה‬
‫חומשין מטפחות חומשין אין מטפחות ם״ת לא אימא םיפא ולא חומשין‬
‫והומירו מ ה ן ‪ :‬אבל גבו‪ .‬מעומ‬
‫במטפחות ם״ת חא תורת בתורח ש״ד >אלא מחא ליכא למישמע מינה‬
‫מן הצבור לצורך ס פ ר הורה וקנאוהו‬
‫תא שמע > מניהין ם״ת על גבי תורה ותורח ע״ג חומשין וחומשין ע״ג נביאים‬
‫ונוהר בידן מ ן הדמים מומר להורידן‬
‫וכתובים אבל לא נביאים וכתובים ע״ג חומשין ולא חומשין על גבי תורה‬
‫שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה‬
‫חנחה קאמרת שאני הנחה דלא אפשר דאי לא תימא חכי מיכרך היכי‬
‫מנת‬
‫החנו‪ .‬על‬
‫שלא‬
‫חמורה‪:‬‬
‫כרכינן והא קא יתיב רפא אחבריח אלא כיון דלא אפשר שרי חכא נמי‬
‫הדמים‪:‬‬
‫מן‬
‫רצוננו‬
‫לעשומ‬
‫לדוכסוסיא‪ .‬מפרש לקמן‪ :‬כי התנו‬
‫כיון דלא אפשר שרי ת״ש דאמר רבה בר בר הנה א״ר יוחנן משום רשב״ג‬
‫מאי הוי‪ .‬הא דמי קדושה ה ן ‪:‬‬
‫לא ימכור אהם ם״ת ישן ליקח בו חהש התם משום פשיעותא כי קאמרינן‬
‫לעשומ‬
‫כשגבו‬
‫דהתנו‪.‬‬
‫וטממא‬
‫כגון דכתיב ומנח לאיפרוקי מאי ת״ש דא״ר יוחנן משום ר״מ > אין מוכרין‬
‫הדמים‪:‬‬
‫ממוהר‬
‫וחפצנו‬
‫רצוננו‬
‫ם״ת א ל א י>ללמוד תורח ולישא אשת ש״מ תורת בתורת שפיר דמי דלמא‬
‫פרשא דמםא‪ .‬בני העיר שוכרין‬
‫שאני למוה >שהלמוד מביא לידי מעשה א ש ה נמי ל א תהו בראח לשבת‬
‫אדס רוכב סוס שיהא להן מזומן‬
‫יצרה א ב ל תורה בתורה לא ת״ר לא ימכור אהם ם״ת אע״פ שאינו צריך‬
‫העיר‬
‫למושל‬
‫בשליחומ‬
‫לשולחו‬
‫לו יתר על כן ארשב״ג יייאפי׳ אין לו מה יאכל ״ומכר ם״ת או בתו אינו‬
‫לגבאי‬
‫אותה‬
‫נותנין‪.‬‬
‫כשיצטרכו‪:‬‬
‫יתשדוס‬
‫העיר כדי שלא‬
‫אותה‬
‫רואה םימן ברכה לעולם‪ :‬וכן במותריהן‪ :‬אמר רבא ל ״ ש אלא שמכרו והותירו‬
‫בפוסקים ואינן נותנין‪ :‬וכשהן באים‪.‬‬
‫אבל גבו והותירו מותר איתיביה אביי בד״א שלא התנו אבל התנו‬
‫ומוזרים למקומן תובעים אותן מן‬
‫אפילו לדוכםוםיא מותר ה״ד אילימא שמכרו והותירו כי התנו מאי הוי‬
‫הגבאים ומפרנסין בה עניי עירן‪:‬‬
‫אלא שגבו והותירו טעמא דהתנו הא לא התנו לא לעולם שמכרו והותירו‬
‫חבר‬
‫וה״ק יבד״א שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל‬
‫התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו להוכםוםיא נמי מותר‬
‫א״ל אביי לההוא מרבנן דהוה מסדר מתניתא קמיה דרב ש ש ת מי שמיע לך מרב ש ש ת מאי דוכםוםיא‬
‫אמר ליה הכי אמר רב ש ש ת פרשא דמתא אמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן השמע ליה‬
‫מילתא ולא ידע פירושא לישיילה קמיה דשכיח קמיה רבנן דלא אפשר דלא שמיע ליה מן גברא‬
‫רבה אמר רבי יוהנן משום ר״מ ׳בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקת נותנין וכשהן באין‬
‫מביאין אותה עמהן ומפרנםין בה עניי עירן תניא נמי הכי בני העיר שהלכו לעיר אהרת ופסקו עליהן‬
‫צדקח נותנין וכשחן באין מביאין אותח עמחן ״ויחיד שהלך לעיר אחרת ופםקו עליו צדקה תנתן‬
‫לעניי אותה העיר ר״ה גזר תעניתא על לגביה רב חנה בר הנילאי וכל בני מתיה רמו עלייהו צדקח ויחבו‬
‫כי בעו למיתי אמרו ליה נותבה לן מר וניזול ונפרנס בה עניי מאתין אמר להו תנינא ב ד ״ א בשאין שם‬
‫בכל הדמים‬
‫יכולין הן‬
‫לעשות‬
‫‪3‬‬
‫מא‬
‫ל׳‬
‫ע ״ ב ת ל ״ ה לא ת ה ו ‪:‬‬
‫ג‬
‫א‬
‫ג‬
‫ב‬
‫‪8‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫מהא‬
‫אלא‬
‫למישמע‬
‫?‬
‫ליכא‬
‫מינה‪.‬‬
‫מלאי‬
‫מתני׳ לאו כילה דוקא‪ ,‬אלא‬
‫מלא‬
‫מינייהו‬
‫או‬
‫דוקא‪,‬‬
‫רישא אי ס י פ א ‪ ,‬ותנא א י ד ן‬
‫א ט ו ההוא ולא ידעינן הי‬
‫מינייהו דוקא ד נ ג מ ר מיניה‬
‫ו ש ב ת קנא‪.(.‬‬
‫^ ׳‪10‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫כתיב ואת ]כל[ בית גדול‬
‫ש ר ף ב א ש ‪ ,‬ר׳ י ה ו ש ע ב ן ל ו י‬
‫א מ ר בית‬
‫המדרש‬
‫הוא‪,‬‬
‫מ ק ו ם ש מ ג ד ל ץ ב ו תורה‪,‬‬
‫כדכתיכ‬
‫יגדיל‬
‫תורה‬
‫ו י א ד י ר ‪ .‬ו ד י י ו ח נ ן א מ ר בית‬
‫הכנסת‪ ,‬מ ק ו ם ש מ ג ד ל ץ ב ו‬
‫תפילה‪.‬‬
‫‪6‬יםקא‬
‫אבל‬
‫)מקום( א פ מ כ ר ו תודה לא‬
‫י ק ח ו ספרים‪ .‬א י ב ע י א ] ל ה ו [‬
‫מ ה ו ל מ כ ו ר ספר תורה י ש ן‬
‫וליקח‬
‫בדמיו‬
‫חדש‪.‬‬
‫ו ד י י ק י נ ן מ מ ת נ י ת י ן דקתני‬
‫אם מ כ ר ו ת ו ר ה ל א י ק ח ו‬
‫ס פ ר י ם ‪ ,‬הא ת ו ר ה א( ד י ע ב ד‬
‫ו כ ת ו ב י ם כוי‪ .‬ו א ס י ק נ א ל י כ א ל מ ש מ ע מינה‪ .‬ת ״ ש מ נ י ח י ן ת ו ר ה ע ל ג ב י ת ו ר ה ו ת ו ר ה ע ל ג ב י ח ו מ ש י ן כוי‪ .‬ו ד ח י נ ן ש נ י הנחה ד ל א‬
‫א ( צ״ל נתורה ש״ל מתני׳ דיענד ונוי‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪8‬‬
‫ג‬
‫ש ר י ‪ .‬ו מ י ב ע י א ל ן ל כ ת ח י ל ה מ א י ‪ .‬ו א ת י נ ן ל מ י פ ש ט ה מ י ה א דתניא ג ו ל ל י ן ס פ ר ת ו ר ה ב מ ט פ ח ו ת ח ו מ ש י ן ו ח ו מ ש י ן ב מ ט פ ח ו ת נ ב י א י ם‬
‫נר מצוה‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ט‬
‫הבר‬
‫מה‬
‫א מיי׳ ס ״ י מהל׳‬
‫ס״ת‬
‫הל׳ ה מ ו ש ׳ ׳ ע י׳׳ל סי׳‬
‫בן לוי לגבי ל ר ׳ יוחנן מלמיימי ראיה להלכה כרב פפי‬
‫א‬
‫גליון הש״ס‬
‫סליו!‬
‫גדול‪.‬‬
‫בנבוזראדן‬
‫כמיב‪ :‬מסתיים‪ .‬יש‬
‫סימן‪ :‬מוהר לעשות‬
‫בית‬
‫‪.‬‬
‫ד ר ג פ פ י מסתכרא‪ .‬מהכא משמע להלכה כר׳ יהושע‬
‫‪2‬‬
‫מ ל כ י ם ב כה ט‬
‫‪.2‬‬
‫לעשומ מבית הכנסת ביה המדרש‪ :‬וישרןז אמ ביה ה׳ ואפ כל בית‬
‫כוותיה‬
‫מ‬
‫עין משפט‬
‫ר פ נ סעיף יט‪:‬‬
‫כא‬
‫ב ג ד מיי׳ שם הלכה‬
‫נ ט ו ש ״ ע יו׳׳ד סימן‬
‫ע ר סעיף א טוש״ע‬
‫א״ה‬
‫סימן א ס ע י ף כ‪:‬‬
‫ככ‬
‫ה ו מיי׳ ס י ״ א מהל׳‬
‫מפלה‬
‫הלכי‬
‫טו‬
‫ט ו ר ש ״ ע א׳׳ח ס י מ ן‬
‫יח‬
‫קנג‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫כג‬
‫ז ח ט מיי׳ פ ״ ! מהל׳‬
‫מ מ נ ו ת עניים הלכה י ד‬
‫ט ו ש ״ ע י׳׳ד ס י מ ן ר נ י ס ע י ף‬
‫רבינו חננאל)המשך(‬
‫איפשר‪ ,‬כמה דלא איפשר‬
‫למיכרכיה ולא ליתב דפא‬
‫כשם‬
‫אהכריה‪ .‬אלא‬
‫שכורכין רפא אחבריה‪ ,‬כך‬
‫מניחין תורה על גבי תורה‪.‬‬
‫ת׳׳ש מיהא אין מוכרין ספר‬
‫תורה אפיי ישן ליקח בו‬
‫חדש‪ .‬ודדוינן התם משום‬
‫פשיעה שמא ימכר הישן‬
‫ולא יזדמן לו ליקנות הדש‪,‬‬
‫כי קא מיבעיא לן דמנח‬
‫ספר תורה לימכר‪ ,‬מהו‬
‫לימכור ישן ולקנות מיד זה‬
‫חדש‪ .‬ת״ש אין מוכרין ספר‬
‫תורה אלא ללמוד תורה‬
‫ולישא אשה‪ .‬ש״מ תורה‬
‫כתורה שרי‪ .‬ודחינן שני‬
‫תלמוד תורה דאמר מר‬
‫גדול תלמוד שהתלמוד‬
‫מביא לידי מעשה‪ .‬ולא‬
‫אין‬
‫איפשיט בהדיא‪.‬‬
‫תורה‬
‫ספר‬
‫מוכרין‬
‫לכתחילה‪ .‬ת״ר לא ימכור‬
‫אדם ספר תורה אע״פשאין‬
‫צריך לו‪ .‬יתר על כן אמר‬
‫רבן שמעון בן גמליאל‬
‫אפילו אין לו מה יאכל‬
‫ומכר ספר תורה או בתו‪,‬‬
‫אינו רואה סימן ברכה‬
‫לעולם‪ .‬פיםקא מכרו בית‬
‫הכנסת לא יקחו רחוב וכן‬
‫במותריהן‪ .‬אמר רבה לא‬
‫שנו שאם מכרו רחוב יקחו‬
‫בדמים בית הכנסת וכן‬
‫במותריהן‪ ,‬כלומר אם‬
‫מכרו רחוב וקנו כנסת‬
‫ונשארו מן הדמים לא יקנו‬
‫אלא כנסח וכן כל השנוים‬
‫במשנתינו‪ .‬לא שנו אלא‬
‫אם מכרו והותירו‪ ,‬אבל אם‬
‫גבו מעות ליקנות בית‬
‫הכנסת וקנו בית הכנסת‬
‫והותירו מן המעות‪ ,‬מותר‬
‫להן ליקנות מה שיירצו‪.‬‬
‫)קתנימיהא אם מכרו רחוב‬
‫לא יקחו אלא בית הכנסת‬
‫וכוי(‪ .‬ומותגינן עליה‬
‫מיהא‪ ,‬במה דברים אמורים‬
‫שלא התנו‪ .‬ואוקימנה הכי‪,‬‬
‫במה דברים אמורים שלא‬
‫התנו בשעה שמכרו‪ ,‬אבל‬
‫אם התנו מעיקרא‪ ,‬כלומר‬
‫בשעה שמכרו‪ ,‬שבעה‬
‫טובי העיר במעמד אנשי‬
‫העיר‪ ,‬אפיי לדוכססיא‪,‬‬
‫שהוא פרשא דמתא‪ ,‬שרי‪.‬‬
‫אמר ר׳ יוחנן בני העיר‬
‫שהלכו לעיר אחרת ופסקו‬
‫עליהן צדקה‪ ,‬נותנין‪,‬‬
‫וכשבאין מביאין אותה‬
‫עמהן ומפרנםין בה עניי‬
‫עירם‪ .‬אבל יחיד שהלך‬
‫לעיר אהדת ופסקו עליו צדקה‪ ,‬תנתן לעניי אותה העיר‪ .‬רב הונא גזר תעניתא‪ ,‬עול לגביה רב התא בר חנילאי וכל בני מאתיה‪,‬‬
‫רמו עליהןון צדקה ויהבו‪ .‬כדבעי למיהדר‪ ,‬אמרו ליה ליהב לן מר וכו׳ עד במה דברים אמורים שאין שם‬
‫עין משפט‬
‫״‪ . ~ .‬״ _‬
‫נר מצוה‬
‫בד‬
‫מיי׳‬
‫א‬
‫׳•«׳ •‬
‫סי״א‬
‫מהל׳‬
‫תפלה הל׳ יז‬
‫סמג‬
‫ע ש י ! י ט ט ו ש ״ ע א״ח סי׳‬
‫קנג ס׳׳ט‪:‬‬
‫ב ן מיי׳ ס ״ ו מהלכות מלוה‬
‫ולוה הל׳‬
‫ד‬
‫טוש״ע‬
‫בני העיר פרק רביעי‬
‫ךי‪• ¥‬‬
‫י״ד‬
‫שימן ק ס ד ס ע י ף ד ו ס י מ ן‬
‫רבי‬
‫יהודה סבר צ ד אחד כ י ב י ת מותר‪ .‬קשה מאי שגא מלוה‬
‫תגר עיר‪.‬‬
‫מגילה‬
‫מלמיד חכס‬
‫מםורת הש״ם‬
‫המתעסק‬
‫צבור‪:‬‬
‫בצרכי‬
‫ליכא‬
‫קדושה‪.‬‬
‫א(‬
‫שה״מ‬
‫יהודה!‪ ,‬ב ( ן ב ״ מ ס ג ‪ .‬סה‪:‬ן‪,‬‬
‫סאה בסאה דאמר באיזהו נשך <ב״מ לף סג‪ .‬ושם( דאסור משוס‬
‫שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה‪ :‬ורבנן‪ .‬אמרי אי איכא‬
‫דאיכא צד אחד ברבימ דשמא תייקר התבואה ויש לומר דשאני הכא‬
‫למיחש בין רב למעט הכא נמי איכא למיחש משוס ברוב עס הדרת‬
‫וע״ש‬
‫דלא הוי דרך הלואה אלא בתורת מכר אתא לידיה ואכחי קשה מאי‬
‫מלך״( ולא משכחמ מכירה בבימ הכנסח אלא לא חיישינן דכיון דשקיל‬
‫ו( ‪1‬שנת כ ט ‪ :‬ושם נ ס מ ן [ ‪,‬‬
‫שנא ממשכן לו בית משכן לו שדה‬
‫דמי ומעלי להו בקדושה מעולה כל‬
‫אמר‬
‫דברים‬
‫לאמר התס )לף סה‪(:‬‬
‫לאפי׳‬
‫דבעי‬
‫לוקח‬
‫עביד חוץ מדי‬
‫חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תינתן לחבר‬
‫כ ה ג מיי׳ פ ״ ג מהל׳ ליה לכשהרצה למוכרם לא ממכרם‬
‫עיר וכ״ש דעניי דירי ורידכו עלי םמיכי‪:‬‬
‫ק ״ ש הל׳ נ טוש׳יע‬
‫תנאי‪ .‬ואפילו מרבים לרבים אסר‬
‫?(פירוש‬
‫הללו‬
‫בלמים‬
‫אלא לי‬
‫א״ח סי׳ ע ח ‪:‬‬
‫מתני׳ אין מוכרין את ש ל רבים ליחיד מפני‬
‫ר ׳ מאיר מכירת חלוטין דדרך בזיון‬
‫ואמר‬
‫אסור‬
‫שהלוה‬
‫ב ו ד מיי׳ פ ״ ד מהלי יומר ממה‬
‫מאיר‬
‫רבי‬
‫דברי‬
‫מקדושתו‬
‫אותו‬
‫שמורידין‬
‫הוא ׳(]כלומר אינן בעיניו לכלום[‪:‬‬
‫חפלה הלכה י ד ס מ ג רב הונא בריה ל ר ׳ יהושע ללא כר׳‬
‫עשי! יח ט ו ש ״ ע א״ח סימן‬
‫אמרו לו א״כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה‪:‬‬
‫ותכמים אומרים וכוי ממכר עולם‪.‬‬
‫יהולה לאי כר׳ יהולה האמר צל‬
‫צכ ס ע י ף ח ‪:‬‬
‫»> ליחיד ולכל תשמיש חוץ מד׳‬
‫גמ׳ שפיר קאמרי ליה רבנן לר״מ ור״מ מעיר‬
‫אחל ברבית מותר והכא ליכא כי‬
‫דברים‪ :‬לבית המים‪] .‬א[ לכביסה‪.‬‬
‫אס צל אחל ברבית לשמא לא‬
‫גהולה לעיר קטנה מעיקרא קהישא השתא נמי‬
‫אי נמי לבימ מי רגלים‪ :‬גמ׳ בדי‬
‫ימכרס וגס הוי הלואה מלקאמר‬
‫מוסף רש״י‬
‫קדישא מרבים ליהיד ליכא קדושה ורבנן אי‬
‫זמן‪:‬‬
‫לאחר‬
‫תפלה‪.‬‬
‫אמות של‬
‫צ ד א ח ד ב ר כ י ת ‪ .‬רביח משכן ואפילו הכי שרי רבי יהולה‬
‫איכא למיהש כי האי גוונא נמי איכא למיהש‬
‫קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא‪.‬‬
‫שאינה על י ד י הלואה אלא וי״ל לאכמי לא למי כלל להלואמ‬
‫משום ברוב עם הדרת מלך‪ :‬מתני׳ אין‬
‫על י ד י מ כ ר ו פ ע מ י ם שבאה‬
‫שאין לך ל״א בהן שלא התפללו בהן‬
‫סאה בסאה להמס ליכא צל מכר‬
‫ו נ ״ מ סג‪.1.‬‬
‫רניח‬
‫לידי‬
‫מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו‬
‫כדי‬
‫ישהה‪.‬‬
‫דרכים‪ :‬תני‬
‫עוברי‬
‫ו ע ש ה ל ו ש ד ה ו מ כ ר ‪ .‬כלל אבל הכא וגבי משכן איכא צל‬
‫אותי‬
‫על‬
‫שדהי‬
‫לי‬
‫ק‬
‫ש‬
‫שמ‬
‫ממכר‬
‫אותו‬
‫מוכרין‬
‫וחכ״א‬
‫ר״מ‬
‫דברי‬
‫יהזירוהו‬
‫הילוך ארבע אמות‪ :‬משום ניצוצות‪.‬‬
‫אחל מכר‪:‬‬
‫מנה יכתב לו אס לא את!‬
‫שלא יטנפו בגדיו בניצוצות שבאמתו‪:‬‬
‫עולם ה ו ץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי‬
‫לך מנה מיכן ו ע ד שלש ר ב א א מ ר דנית על מנת להחזיר‬
‫במה הארכת ימים‪ .‬באיזה זכות‪:‬‬
‫שניס ה ר י היא שלך ׳•ערכי!‬
‫לטבילה ולבית המים ר׳ יהודה אומר מוכרין‬
‫א י נ א נינייהו‪ .‬ולרבי מאיר‬
‫לא‪ .‬ו כ ע י ־ ז ב״מ ש ש ‪ .‬ב ז מ ן‬
‫כפה‪ .‬צעיף‪ :‬א ס ר ריתא‪) .‬י( מין‬
‫לממני׳ סבירא ליה שהיו ממנין להחזיר‬
‫אותה לשם חצר והלוקה מה שירצה יעשה‪:‬‬
‫ש מ ו כ ר א ו כ ל פ י ר ו ת ‪ .‬כל‬
‫ג מ י ‪ :‬דתיטום בשיראי‪ .‬סתום ומכוסה‬
‫ובהט‬
‫כשחזרו‬
‫הכנסמ‬
‫ביה‬
‫שכירומ‬
‫! ע ר כ י ! שט!‬
‫שניס‬
‫איתן‬
‫גמ׳ ולר״מ היכי דיירי בה הא הויא לה רבית‬
‫במעילין‪ .‬סממוס פלשתים תרגומו‬
‫)ב־ימ שסי‪.‬‬
‫הזמן‬
‫בתוך‬
‫שרו כר׳ יהורהל(‪:‬‬
‫א״ר יוהנן ר״מ בשיטת ר״י אמרה דאמר צ ד‬
‫פירות‬
‫אוכל‬
‫לוקח‬
‫כו>‪:‬‬
‫)בראשית‬
‫פלשמאי‬
‫טמונין‬
‫השתנתי בתוך ד׳ אמות של‬
‫א ס ו ר ‪ .‬שמא יגאלני‪ :‬נ ת ו ן ל א‬
‫אחד ברבית מותר דתניא ׳הרי שהיה נושה‬
‫]שלחן[‪.‬‬
‫לחופה‪:‬‬
‫כשנכנס‬
‫איכלל‪.‬‬
‫שלש ונמצא שאכלס נרב־ח‬
‫שיש‬
‫היכא‬
‫ואפילו‬
‫תפלה‪.‬‬
‫בהבירו מנה ועשה לו שההו מכר בזמן‬
‫ו ע י נ י ! שם* שמא לא יבא‬
‫היו פושטות בגדיהן‪ :‬וכן למר‪ .‬אף‬
‫הימר גמור כגון ששהה כדי הילוך‬
‫לידי מ כ ר שיחזיר לו מ ע ו ת י י‬
‫אתה תהא מבורך לכך שמא היה עת‬
‫שמוכר אוכל פירות מותר לוקה אוכל פירות‬
‫ד׳ אמומ‪:‬‬
‫ונמצא שנהלואה היו אצלי‬
‫רצון ותתקיים אף בי‪ :‬קפנדריא‪.‬‬
‫אםור ר׳ יהודה אומר אפילי לוקה אוכל פירות‬
‫בניתי שם להבירי‪ .‬אפילו‬
‫וזה אוכל פ י ר ו ת נ ר נ י ס ו ל א‬
‫! ב ״ מ שם!‪ .‬מ א י ב י נ י י ה ו ‪.‬‬
‫מקצר הילוכו דרך בית הכנסת‪:‬‬
‫מותר וא״ר יהוהה מעשה בביתוס בן זונן‬
‫כינוי דלא הוי גנאי והא‬
‫כמאי קמיפלגי !שם‪ .!:‬צ ד‬
‫ולא פסעתי על ראשי ע ם קודש‪.‬‬
‫דהמכנה‬
‫א י כ א דאמרינן )ב״מ לף ‪>:w‬‬
‫ברבית‬
‫אתד‬
‫שעשה שההו מכר על פי ראב״ע ולוקה אוכל‬
‫כשהיו התלמידין בבימ המדרש על‬
‫ב י נ י י ה ו ‪ .‬כי האי גוונא‪ ,‬שם לחבירו אין לו חלק לעולס הבא‬
‫פירות היה אמרו לו ״משם ראיה מוכר אוכל‬
‫שמא יכא לידי ר נ י ת שמא‬
‫גבי קרקע ההולך על גבי מסיבתן לישב‬
‫היינו בכינוי של פגס משפחה‪:‬‬
‫לא י נ א ‪ ,‬צד הפדייה נ א‬
‫פירות היה ולא לוקה מאי בינייהו >צד אהד‬
‫למקומו נראה כפוסע על ראשי העם‪:‬‬
‫לידי רבית‪ ,‬צד ה מ כ ר אינו הניחה ל ו ג׳ מ()אלפים( גרבי‬
‫ברבית איכא בינייהו מר סבר צ ד אהד‬
‫ולא נשאתי )»( כפי‪ .‬לדוכן לברכת‬
‫נ א לידי רכית !שם! שאס‬
‫הזהיר‬
‫כדאמרינן‬
‫יץ‪.‬‬
‫יגאלנה יהא דנית ואס לא‬
‫כהניס לפי שהכהניס צריכין לברך‬
‫ברבית מותר ומר סבר צה אהד ברבית‬
‫וממלאים לו‬
‫היום זוכה‬
‫לא יהא רבית וערכי! שסו‪ .‬בקידוש‬
‫ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם‬
‫אםור רבא אמר דכ״ע צ ד אחד ברבית אסור‬
‫דכולי עלמא צ ד אחד‬
‫גרבי יין ושבת לף פג‪(:‬־‪.‬‬
‫ב ר ב י ת ‪ .‬כי האי נוונא‪,‬‬
‫אשר קדשנו )במצוהיו וצרכי( בקדושמו‬
‫והכא רבית ע״מ לחחזיר איכא בינייהו מר‬
‫תלמידיו א ת ד׳ פרידא‬
‫א ס ו ר ‪ .‬הואיל ו מ ע י ק ר א ש א ל ו‬
‫של אהרן במסכמ סוטה <לף לט‪:(.‬‬
‫כתירת הליאה אתא לידיה‬
‫סבר רבית ע״מ לההזיר מותר ומר סבר‬
‫נ מ ה הארנת •מים בו׳‪.‬‬
‫מתנוהיה‬
‫שם>‪ .‬ו ה כ א ר ב י ת ע ״ מ‬
‫קשה ‪0‬לאלרבה היה בזכות שהיה‬
‫אםור‪ :‬והכ״א מוכרין אותו ממכר עולם וכוי‪:‬‬
‫ל ה ח ז י ר איכא בינייהו‪.‬‬
‫מאוה‬
‫ארבע‬
‫אחד‬
‫לתלמיד‬
‫שונה‬
‫ו ר ׳ יהודה ל ק ש ר י כ ה ט‬
‫אר״י אמר שמואל מותר לאדם להשתין מים בתוך ה׳ אמות ש ל תפלה אמר‬
‫עסקינ! שהתנו מחחילה דמני ונפק בת קול יי( ואמר נאה‬
‫רב יוםף מאי קמ״ל תנינא ר׳ יהודה אומר מוכרין אותה לשום הצר ולוקה‬
‫שאס יגאלנה המוכר בתוך‬
‫שלש יחזיר לו הלוקח ליך דליזכי כולי דריה לעלמא לאתי‬
‫מה שירצה יעשה ואפילו רבנן לא מאמרי אלא בית הכנסת דקביע קהושתיה‬
‫ה ד מ י ס מ ס י ר ו ת שאכל או לליחיי ד׳ מאה שנין אמר הקב״ה‬
‫וברביח ע׳׳מ להחזיר סליגי יהבו ליה הא והא )עירובי! לף נל‪:‬ו אבל ד״א דלא קביע קדושתייהו לא תני תנא קמיה דרב נחמן המתפלל‬
‫!שם! ד ר י יהודה גיסיה לא‬
‫מרהיק ד״א ומשתין והמשתין מרחיק ד״א ומתפלל א״ל בשלמא המשתין‬
‫למעיקרא לא י ל ע כן ע ל‬
‫שרי אלא ע ״ מ להחזיר שאס וי״ל‬
‫לא יהא מ כ ר יחזיר לו לבסוף שראה שחיה כל כך ס>‪ :‬מרהיק ד״א ומתפלל תנינא י כמה ירהיק מהן ומן הצואה ר״א אלא המתפלל‬
‫סירות שאכל‪ ,‬יאסילו הכי‬
‫כי‬
‫מרהיק ד״א ומשתין למה לי אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא‬
‫א ס ר ת ״ ק דכשעת אכילה‬
‫קאכיל ר נ י ת ועבליה י תני ישהה בשלמא משתין ישהה כהי הילוך ד״א משום ניצוצות אלא מתפלל ישהה כהי הילוך ר״א ל״ל‬
‫לאיסיר ! נ ־ ח שם‪ ...‬כ מ ה‬
‫י ר ח י ק מ ה ן ‪ .‬מ מ י רגלים אמר רב אשי שכל ד״א תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרהשן שפוותיה‪ :‬זלפ״ן סימן‪ :‬שאלו תלמידיו את רבי‬
‫! ב ר כ ו ת כנ‪.>:‬‬
‫ב מ ה זכאי במה הארכת ימים אמר להם מימי לא השתנתי מים בתוך ר״א ש ל תפלה ולא כניתי שם להבירי‬
‫ה א ר כ ת י מ י ם ‪ .‬איזה זכות‬
‫כידך שהארכת ימיס וסוטה ולא ביטלתי קיהוש היום אמא זקינה היתה לי פעם אהת מכרה כפה שבראשה והביאה לי קידוש‬
‫לט‪ .:.‬ק פ נ ד ר י א ‪ .‬לקצר היום תנא כשמתה הניהה לו ג׳ מאות גרבי יין כשמת הוא הניה לבניו שלשת אלפים גרבי יין רב‬
‫ר ר כ ו ל ר ך כית הכנסת‬
‫ליכנש נ פ ת ח זה ולצאת הונא הוה אםר ריתא וקאי קמיה דרב אמר ליה מאי האי א״ל לא הוה לי <א> קידושא ומשכנתיה להמיינאי‬
‫מ ג ל ו ‪ ,‬ולשון ק פ נ ל ר י א ואתאי ביה קידושא א״ל יהא רעוא דתיטום בשיראי כי איכלל רבה בריה רב הונא איניש גוצא הוה‬
‫וסב‪(:‬‬
‫בברכות‬
‫מפרש‬
‫א ל מ ק י פ נ א אלרי איעול גנא אפוריא אתיין בנתיה וכלתיה שלהן ושדיין מנייהו עליה ע ד דאיטום בשיראי שמע רב ואיקפה אמר‬
‫בהא‪ ,‬ע ל שאני מ ק י ף סביב‬
‫השורות הללו אכנס נ ז ה מאי טעמא לא אמרת לי כי <‪ 0‬ברכתיך וכן למר ״שאלו תלמידיו את ר״א בן שמוע במה הארכת ימים‬
‫ואקצר לדכי‪ ,‬ו ד ר י שירית אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא לב״ה ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה‬
‫נ ת י ם •סוסה לט ‪ .1‬ו ל א‬
‫מימי לא קדמני אדם לבית המדרש‬
‫שאלו תלמידיו את ר׳ פרידא במה הארכת ימים אמי־ להם‬
‫קעב סעיף אן‪:‬‬
‫!גירסח‬
‫ירא״ש‬
‫כדקתני‬
‫&‪,‬‬
‫סיפא‪:‬‬
‫מ ת נ י ׳ אלא‬
‫על‬
‫ג( ב׳׳מ ד ׳ ס ג ‪ .‬ערכי! ד ף לא‪.‬‬
‫יחוס׳‪,‬‬
‫פדש״י‬
‫ה( ן ג ב ״ מ איתא א מ ר א ב ״‬
‫צד וכו׳ ן‪ ,‬ו ( ברכות ד ׳ כב‪,:‬‬
‫י( שוטה ד ׳ לט‪ ,.‬י(( ן שוכה‬
‫כ מ ‪ .‬ן ‪ ,‬ט ( ן מ ש ל י י ד ן ‪ ( ' ,‬ס׳׳א‪,‬‬
‫כ( תוקן ע ׳ ׳ פ ד פ ״ ר ‪ ,‬ל( ע ״ מ‬
‫להחזיר ר ש ״ י שס‪ ,‬מ( ]צ״ל‬
‫ג(‬
‫מ א ו ח ן‪,‬‬
‫ד ה ר י ן‪,‬‬
‫ןצ״ל‬
‫ס( ן ו ע ״ ע ת י ס ׳ עירובי! נ ד ‪:‬‬
‫תרצו ע ו ד נ א י פ ! אחר ן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ברב עם הדרת מלף‬
‫ובאפס ל א ם מחתת‬
‫משלי יד כח‬
‫ךזון‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫א‬
‫נ (‬
‫נ‬
‫ג‬
‫ה‬
‫(ג‬
‫מ(‬
‫פסעתי‬
‫על‬
‫ראשי‬
‫עם‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫)א(‬
‫גם׳ א״ל לא היה לי‬
‫חמרא‬
‫לקידושא‬
‫ואתאי כיה י י ן‬
‫) כ ( ש ש כי‬
‫וכו׳‬
‫קידישא‪:‬‬
‫ב ר כ ת י ו וכ!‬
‫ל מ ר ‪ .‬נ ״ נ א ע ״ פ דלא היה‬
‫ש ו ס רייח לרב הונא בהא‬
‫דהוו‬
‫שליין‬
‫אפ״ה‬
‫מנ־־הי‬
‫איקסל ר ב‬
‫עליה‬
‫לשמא‬
‫היה ע ת רצי! ובליליה הוה‬
‫ה ל נ ר חלה ימתקייס להיה‬
‫מגיע‬
‫גלול‪:‬‬
‫לעושר‬
‫) נ ( ר ש " • ל ״ ה וחכ׳׳א וכו׳‬
‫ממכר‬
‫ואסילו‬
‫עילס‬
‫ליחיד‪ ) :‬ד ( ד׳׳יז א ס ר ריחא‬
‫עשב‬
‫חגור‬
‫גמי‪:‬‬
‫מי!‬
‫) ה ( דייה ולא נשאחי‬
‫לברך‬
‫כ פ י לדוכן‬
‫כהניס ב ל א‬
‫שהכהניס‪ ) :‬ז (‬
‫את‬
‫ברכת‬
‫כרכה‬
‫לפי‬
‫ת ו פ י דייה‬
‫שאלו וכו׳ נ ח קיל ו א מ ר ה‬
‫ל י ה נ י ח א ל ך דליזכי א ת‬
‫וכוליה‬
‫לעלמא‬
‫דריך‬
‫דאת־ או ד ל י ס ו ס י ל ך ה י י‬
‫ד ׳ מאה שנין א מ ר ד נ י ז כ ו‬
‫אנא‬
‫ודראי‬
‫לעלמא‬
‫ד א ת י א מ ר הקב״ה י ה נ ו ‪:‬‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ ‪ -‬ש ״ ־ ד ״ ה לבית המיס‬
‫ולכביסה אי נמיו ת א ״ מ ‪:‬‬
‫‪r~s»®<•?-.‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫חבר עיר אבל יש חבר עיר‬
‫תינתן לחבר עיר‪ .‬כל שכן‬
‫דעניי דידכן נמי עלי‬
‫המ־כי‪ .‬מתני' אין מוכרין‬
‫של רבים ליחיד כוי‪ .‬אין‬
‫מוכרין בית הכנסת אלא‬
‫על תנאי‪ ,‬פי׳ כיח הכנסת‬
‫דיחיד‪ ,‬אימתי ן שירצו[‬
‫יחזירוהו דברי ר׳ מאיר‪.‬‬
‫ואקשינן עליה ולד• מאיר‬
‫היכי דיר כה והלא ריבית‬
‫הוא‪ .‬ואוקמד ר׳ יוחנן ר׳‬
‫מאיר בשיטת ר׳ ירודה‬
‫אמרה‪ .‬דתניא הרי שהיה‬
‫נושה בחבירו מנה ועשה‬
‫לו שדהו מכר כו׳‪ .‬צד אחד‬
‫בריבית‪ ,‬פי׳ אם תהיה‬
‫הלואה שתים כשלש‬
‫וכיוצא כה הרי זו ריבית‬
‫גמורה משני צדדין גבי‬
‫מלוה וגבי לוה ושניהן‬
‫עוברי;‪ .‬אבל העושה‬
‫שדהו מכר על תניי‪ ,‬גבי לוקח הוי ריבית דאי מייתי זוויה מהדר ליה בעל כורח־ה‪ ,‬אבל גבי מוכר לא הוי ]ריבית[ דאי בעי‬
‫ק ד ו ש ‪ .‬שהיו •ושנין החלמידיס נ נ י ח ה מ ד ר ש על גבי ק ר ק ע יהמהלך כיניהס כשה! י י ש כ ץ ונכנס לישנ ב מ ק ו מ ו מרחיב פ ס י ע ו ת י ו‬
‫כעל כרתו‪ ,‬והוא לשי! מ ס ס ע ואזיל‪ ,‬ונראה כ מ ס ס ע על ראשיהם לפיכך צריך להקדים א ו ישב לו מ ב ח י ן !שם‪ .,‬ו ל א נ ש א ת י לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי איסור ריבית‪ ,‬ואפי׳ מהדר ליה לא הוי ריבית אלא כשיחזיר ומן מוכח מהשתא שיחזיר‬
‫ושמא לא יחזיר לעולם‪ .‬וסבר לה ר׳ מאיר כרי יהודה דת»י(א צד אחד בריבית מותר‪ .‬רבא אמר כולי עלמא צד אחר ברירית‬
‫כ פ י ‪ .‬לברך‪ ,‬שכהן היה !שם!‪.‬‬
‫אסור‪ ,‬והבא בריבית על מנת להחזיר איכא ביני־הו‪. ,‬תנא קמא סבר ייבית אפילו על מנת להחזירו כשיביא לו מעותיו אסור‪.‬‬
‫ירי יהודה סבר כיון דבעידנא דמייתי ליה מעותיו מדדר ליה מאי דאכל מן הפירות שרי‪ ,‬דלאו ריבית דאסרה תורה הוא• פיםקא וחכמים אומרים מוכרץ אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ לבורסקי לבית הטבילה לבית המיס‪ .‬אמר שמואל‬
‫מותר להשתין בתוך ד׳ אמות של תפילה‪ ,‬והני מילי כגון בית או דרך וכיוצא בהן דלא קביעה קדושתייהו‪ ,‬א( ]אבל[ כגון בית הכנסת לא‪ .‬ואסיקנא המתפלל מרחיק ד׳ אמות מהן‪ ,‬דתנן כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות‪ .‬וכן המשתין צריך לשהות‬
‫כדי הילוך ד׳ אמות ]ואתר[ ןו>כך יתפלל‪ ,‬משים ניצוצות‪ .‬וכן המתפלל צריך לשהות כדי הילוך ד׳ אמות וישתין‪ ,‬שכל הילוך ארבע אמות תפלה סדורה בפיו ורחושי מרחשי שפתי‪-‬הו‪ .‬שאלו אילו כולן במה הארכו ימיהן וכו•‬
‫א[ נראה לצ״ל אנל בהמ״ס לקגיע קדושתי׳ לא וכי׳‪.‬‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מתנותיה‪.‬‬
‫א ( ןתולין לז‪ :‬מ ד ‪ , [ .‬נ ( ]חולין‬
‫ק ל ב ‪ :‬ע ״ ש [ ‪ ,‬ג( שס ו ע ״ ש‬
‫שהוא ר ב ה ב ר ג ר‬
‫חנה‪,‬‬
‫ס( ס ״ א שקיל‪ (1 ,‬ב ״ נ ד ף‬
‫טו‪ (t ,:‬ןגיר׳ הערוך גואוץ‪,‬‬
‫ד ף כג‪ .‬ו ד ף פ ו ‪ , :‬כ( ג ר כ ו ח‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫בע״י‬
‫לא‬
‫נתכבדתי‬
‫ואזיל‪ :‬מ ר א ‪.‬‬
‫שקיל‬
‫הוא‪:‬‬
‫סריסין היו‬
‫עבדים‬
‫פ״ב[‪,‬‬
‫שהיה קץ‬
‫פ( ןצ״ל בחכינחו[‪ ,‬צ( ]צ״צ‬
‫בחייו‪ :‬אם‬
‫נאמר‬
‫היו‬
‫כבש‪.‬‬
‫בבקר‪ :‬ולא‬
‫כלחזינן פ ר ק‬
‫קרי בכהני אי לאו לרבי אמי ורבי‬
‫אשי כהני‬
‫ג‬
‫אותו‬
‫רבותא‬
‫הניזקין‬
‫)גיטין לף נט‪ .‬ושס> ל ר ב הונא לא הוי‬
‫‪3‬‬
‫במאתיך‪.‬‬
‫סבורין‬
‫הר‬
‫א‬
‫לכבדו‬
‫משרתים‬
‫אח הכבש אחד מעשה‬
‫כחניכחו[‪ ,‬ק( ] מ ו ״ ק נ ח ‪, [ :‬‬
‫)א( ולא ברכתי לפני כהן >ולא אכלתי מבהמה‬
‫שלא הורמו מתנותיה ידא״ר יצחק א״ר יוהנן‬
‫אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה‬
‫ואמר ר׳ יצחק >כל האוכל מבהמה שלא‬
‫חורמו מתנותיח כאילו אוכל טבלים אךלית‬
‫כוותיה ולא ברכתי לפני כהן‬
‫הלכתא‬
‫למימרא דמעליותא היא והא א״ר יוהנן כ ל‬
‫בעירך‪ :‬גווזי‪.‬‬
‫לר״ע‬
‫היו כפופים לרבי פרילא לאל״כ לא‬
‫כוי‪.‬‬
‫פורי״ש‬
‫מיניה‪.‬‬
‫דרית‬
‫וקא מחו ליה‬
‫דמייתי ראייה ממשנה גיטין‬
‫פ ז ‪ , [ :‬נג(‬
‫והלחיים‬
‫)גיטין לף נט‪(:‬‬
‫שאתה נושא כלי כזה‬
‫ו מ ע ח ה מובן ס ר ש ״ י על נכון‬
‫]חוספ׳‬
‫בתורה‪:‬‬
‫וישאנה‬
‫נ ( ]צ׳׳ל בתכינתי[‪ ,‬ם( ]צ״ל‬
‫בחניכתו‬
‫לשנאוחו שהרואה חלמיל חכם שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת‬
‫לא היה רבי פרילא רוצה לקרומ לפניו וגס צריך לומר לשאר כהניס‬
‫בלע״ז‪ :‬וקא‬
‫סכ‪ ,.‬ל( לעיל ט ו ‪ .‬ע ״ ש ב״ק‬
‫צג‪ ,.‬מ(‬
‫שבקרושה לפתות ראשון ולברך ראשון‪ :‬משניאי‪ .‬שגורמין לבני אלם‬
‫כלומר שהכהן נמי חלמיל חכם אמנם אינו חשוב כמוהו ואפי׳ הכי‬
‫מפרש לה‬
‫מ ד ‪ , [ :‬י ( ר ״ ה ד ף ת‪ .‬יומא‬
‫כך‬
‫בסעולה‬
‫)ויקרא כא> לכל‬
‫לבר‬
‫רוח‬
‫ח( ]יומא ל ד ‪ :‬ע ‪ :‬ן ‪] ( p ,‬חולין‬
‫הגי׳‬
‫הזרוע‬
‫והקיבה‪ :‬ולא‬
‫וקשה מאי רבותא והא כתיכ‬
‫לפני‬
‫וקרשתו‬
‫ברכתי‪.‬‬
‫כי‬
‫קאמר איהו ב ש ק ‪.‬‬
‫וקדשתו‬
‫לכל לבר שבקדושה ?(לברך ראשון וי״ל דשוין לאו דוקא אלא‬
‫כהן לאמר מ ר‬
‫ד( ]שבח קיד‪ .‬עירובי! צט‪,[.‬‬
‫חעניח כ ‪:‬‬
‫כח‪.‬‬
‫חשיבי‬
‫הוו כייפי ליה‬
‫לישראל‬
‫לארעא‬
‫ועי״ל להא‬
‫ב‬
‫אלא משוס‬
‫היינו‬
‫לווקא‬
‫בשבתומ‬
‫כייפו ליה‬
‫וי״ט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫בז‬
‫לאיכא‬
‫כינופיא אבל בב׳ ובה׳ קורא שפיר‬
‫ר( ] ע י ׳ חיס׳ ככירוח נ ‪ :‬ד ״ ה עמדתי על מדותי‪ .‬לשלס גמול ר ע‬
‫תלמיד הכם שמברך לפניו אפילו כ״ג עם‬
‫שמא ותוס׳ סנהדרין ס ג ‪:‬‬
‫בפני כהן אע״ג ללא הוי גלול כ״כ‬
‫למי שציערני‪ :‬ללמוד אני צריך‪ .‬אולי‬
‫ד ״ ה א ס ו ר [ ‪ ] (6 ,‬ע י ׳ תוס׳‬
‫הארץ אותו ת״ח הייב מיתה שנאמר כ ל‬
‫וכליוקא זה יש בהליא פ ר ק הניזקין‬
‫עירובי! כג‪ .‬ד ״ ה אי לימא[‪ ,‬אוכל לקיים‪ :‬לולא פני יהושפט מלך‬
‫אלא‬
‫משנאי‬
‫תקרי‬
‫אל‬
‫לי‬
‫מות‬
‫אהבו‬
‫משנאי‬
‫ורבי סרילא לא רצה לקרות בפני‬
‫יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם‬
‫משניאי כי קאמר איהו בשוין שאלו תלמידיו‬
‫כהן אפילו ‪33‬׳ ובה׳ ורש״י פירש‬
‫אראך‪ .‬אלישע אמר כן ליהורם‪:‬‬
‫להכא מיירי ‪3‬כרכת המזון וה״נ‬
‫את רבי נהוניא בן הקנה במה הארכת‬
‫הבאים אתריך בהמה ירטו‪ .‬בתמיה‪.‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫משמע לישנא ללא כרכהי מללא‬
‫ימים אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון‬
‫ג ט ׳ ש א ל ‪-‬כ• א ת ־ ׳ <> אין טוב לך לחיומ ימים רבים‬
‫קאמר ולא קריתי וכרכת המזון לא‬
‫י ה ו ש ע ב י ק ‪ .‬ע י ׳ ב ״ ב ד ף כמוני שא״כ לא יטלו בניך בגדולחך‬
‫חברי ולא עלתה על מטתי קללת חברי וותרן‬
‫ק י ג ע ״ א ת ו ד ״ ה ו מ ט ו בה‪:‬‬
‫נתקן להן משום לרכי שלום ואפי׳ הכי‬
‫ואהה נשיא והס כל ימיהם יהיו‬
‫בממוני חייתי לא נתכבדתי בקלון חברי כי‬
‫בצלם‪.‬‬
‫להסתכל‬
‫שם‬
‫לא היה רוצה ר‪3‬י פרילא לכרך‬
‫ד ו ק א להסתכל בו ביותר הדיוטות‪ :‬הרהרתי‪ .‬דברי הורה‪ :‬הא דרב הונא דרי מרא אכתפיה אתא רב‬
‫דלא‬
‫לי‬
‫תיתי‬
‫הכהן‪:‬‬
‫בפני‬
‫נו‬
‫ולהתבונן‬
‫בצלמו בלא תורה‪ .‬גרסתי שגורה בפי תמיד‪:‬‬
‫חנא בר הנילאי וקא >דרי מיניה א״ל אי‬
‫ו ב ד מ ו ת ו אבל ראיה בעלמא‬
‫עבדי שותפות עם הכותי‪ .‬אפי׳‬
‫פ>בחניכתו‪ .‬אס כינו שס לחבירו‬
‫שרי‪ .‬מ ״ א ס ס ״ י ר כ ה ‪:‬‬
‫רגילת דדרית במאתיך דרי ואי לא אתייקורי‬
‫בענין שאינו יכול לבא לידי שבועה‬
‫לגנאי‪ :‬ואמרי לה צ(בתכינתו‪ .‬אפילו‬
‫ואפילו יחול עליו שבועה יפטרנו‬
‫אנא בזילותא היהך לא ניהא לי ולא עלתה‬
‫אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו‬
‫דשרי בשאר בני אדם אפ״ה לא‬
‫על מטתי קללת חברי כי הא דמר זוטרא כי‬
‫חניכתו‬
‫דופי כמו כתב‬
‫שס‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( גם׳ ו ל א א כ ל ת י ותניכהה דמסכמ גיטין )לף ‪:CID‬‬
‫הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה )י( לכל‬
‫היה רוצה לעשותי(‪:‬‬
‫והוא‬
‫תבלים‪.‬‬
‫מפשילין‬
‫מ ב ה מ ה ש ל א ה ו ר מ ו מתני׳‬
‫מאן דצערן וותרן בממוני הייתי י>דאמר מר‬
‫ו ע ו ד א״ר •הודה בית הכנסת‬
‫ברכתי‬
‫מתנותיה ו ל א‬
‫לפי‬
‫מלאכות אלא‬
‫הדין לכל‬
‫שהרב‪ .‬קשה מאי ועוד‬
‫איוב וותרן בממוניה הוה שהיה מניה פרוטה‬
‫רכי‬
‫דאמר‬
‫לפני כ ה ן‬
‫מקום‬
‫צריך‬
‫חבלים‬
‫שהפשלת‬
‫יצחק‪ ) :‬ב ( ש ם שרי ליה‬
‫דהא לעיל הוה מקיל ט פ י מחכמים‬
‫להנוני מממוניה ש א ל ר״ע את רבי נהוניא‬
‫י־ש״י‬
‫(‬
‫ג‬
‫)‬
‫‪:‬‬
‫ן‬
‫א‬
‫מ‬
‫מ ר י ה לכל‬
‫מרווח פנוי ובית הכנסת גדול הוא‬
‫והכא הוא מחמיר ואס כן מאי ועוד‬
‫דייה הכאיס וכו׳ כחמיה‬
‫הגדול )אמר לו( במה הארכת ימים אתו‬
‫עגמת‬
‫מפני‬
‫לכך‪:‬‬
‫ומספיק‬
‫וראוי‬
‫וי״ל לקאי אהא דאמר ר׳ יהודה‬
‫טוכ‪:‬‬
‫אין‬
‫כלומר‬
‫״גווזי וקא מהו ליה סליק יתיב ארישא‬
‫) ד ( ת ו ם ' דייה אין אוכלי! נפש‪ .‬מניחין בו עשבים כדי שחהא‬
‫אומו לשם חצר‬
‫מוכרין‬
‫ברישא‬
‫דדיקלא א״ל רבי אם נאמר כ ב ש למה נאמר‬
‫וכו׳ ושחו ו ג נ ו בבי עגממ נפש לרואיהן ושיזכירו את‬
‫ולוקא לשם חצר קאמר אבל סתם‬
‫כנישתא‪:‬‬
‫ימי בניינו ואה שהיו רגילין להמאסף אהד אמר להו צורבא מדרבנן הוא שבקוהו‬
‫אינה יורלת מקלושתה והיינו ועול‬
‫לקדמומו‪:‬‬
‫שיחזרו‬
‫רחמים‬
‫יבקשו‬
‫שם‬
‫א״ל אחד > מיוחד שבעדרו א״ל מימי לא‬
‫לאמר ר ׳ יהולה כלומר ועול חומרא‬
‫גמ׳ אין אוכלין בהן כוי‪ .‬ולא‬
‫אחרמ מלבל הראשונהש(‪:‬‬
‫קבלתי מתנות ולא עמדתי על מרותי וותרן‬
‫הגהות הגר״א‬
‫בהן‬
‫אוכלין‬
‫ואין‬
‫גרסינן‬
‫אין אוכלי! ואין שותק בהן‪ .‬והא‬
‫] א [ נ ם ר א נושא ע ו ן ו ע ו כ ר‬
‫בממוני הייתי לא קבלתי מתנות כי הא‬
‫על פ ש ע למי ע ו כ ר על דכולהו פירושא דקלוח ראש הן‪.‬‬
‫פסחים‬
‫ערבי‬
‫בריש‬
‫לאמר‬
‫*׳דר׳ אלעזר כי הוו משדרי ליה מתנות מבי‬
‫אומה‪:‬‬
‫שמקילין‬
‫קלומ‬
‫פ ש ע למי שנושא ע ו ן )כך לשון‬
‫)פסחים לף קא‪ .‬ושסן לאורחין אכלו‬
‫מפיון‪:‬‬
‫הכותכ‬
‫שמע‬
‫נשיאה לא הוה שקיל כי הוה מזמני ליה לא‬
‫ואין‬
‫ושחו )י( בבי כנישחא רוצה לומר‬
‫הוה אזיל אמר להו לא ניהא לכו דאהיה‬
‫הכנסח‪:‬‬
‫לבית‬
‫הסמוכה‬
‫בחלר‬
‫דכתיב שונא מתנות יחיה ר׳ זירא כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא הוה‬
‫בתי‬
‫לעזי רש״י‬
‫שקיל כי הוה מזמני ליה אזיל אמר אתייקורי דמתייקרי בי ולא עמדתי על‬
‫פורי״ש‬
‫מעדר‪.‬‬
‫‪ w‬נ ו ש א עון ועובר על פשע למי‬
‫מדותי יידאמר רבא כ ל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו שנאמר‬
‫נושא עון למי שעובר על פשע ש א ל רבי את ר׳ יהושע בן קרהה במה הארכת ימים א״ל קצת בהיי אמר לו‬
‫רבי >תורה היא וללמוד אני צריך א״ל מימי לא נסתכלתי בדמות אדם ר ש ע דאמר ר׳ יוהנן אםור לאדם‬
‫מוםף רש״י‬
‫ג ו ת י ‪ .‬סריסים ושל כיח להסתכל בצלם דמות אדם ר ש ע שנאמר לולא פני יהושפט מלך יהוהה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך‬
‫ר ב י ( ה ע ו מ ד י ם לרדות ר״א אמר עיניו כהות שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות משום האםתכל בעשו הרשע והא גרמא ליה‬
‫כי‬
‫!נייק קיר >‪.‬‬
‫במזקה‬
‫ה ו ה מ ז מ נ י ל י ה ‪ .‬לאכול ליוהאמר ר׳ יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר‬
‫חד‪..::‬‬
‫)וזולין‬
‫אצלם‬
‫א ת י י ק ו ד י ד מ ת י י ק ר י ב י ‪ .‬הנה הוא ל ך כםות עינים אל תקרי כםות אלא כםיית עינים הא והא גרמא ליה רבא אמר מהכא ש א ת פני‬
‫נככדין ה ס כ מ ה שאני רשע לא טוב בשעת פטירתו א״ל ]רבי[ ברכני א״ל יהי רצון שתגיע להצי ימי ולכולהו לא אמר לו הבאים אחריך‬
‫ס ו ע ד אצלס והנאתם היא‬
‫ו א ץ זו מתנה ‪1‬שס מה‪ .(.‬בהמה ירעו אבוה בר איהי ומנימן בר איחי חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בכותי וחד אמר תיתי לי דלא עבדי‬
‫המעביר‬
‫כל‬
‫ע ל שותפות בהדי כותי י״ שאלו תלמידיו את ר׳ זירא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך‬
‫מדקדק‬
‫שאינו‬
‫מדותיו‪.‬‬
‫ל מ ד ו ד מ ד ה למצעריס אומו ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני י ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ה״א בלא תורה‬
‫ומציח מ ד י ח י ו והולך לו‪ ,‬ובלא תפילין י׳ ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת הבירי ולא‬
‫אין‬
‫לג‪(.‬‬
‫)יומא‬
‫כמו‬
‫מ ע ב י ר י ן על המצומ ו ע ר ו ב י ן קראתי לחבירי ״)בחניכתו( ואמרי לה ׳׳)בהכינתו(‪ :‬מתני ‪ ,‬ועוד א״ר יהודה בית הכנםת שחרב אין‬
‫ע ד ו אין מ ע ב י ר י ן על מםפידין בתוכו ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין‬
‫האוכלין‪ ,‬מניח! והילך לו‬
‫<ר״ה יז‪ .>.‬מ ע ב י ר י ן מ מ נ ו אותו קפנדריא שנאמר והשמותי את מקדשיכם יקדושתן אף כשהן שוממין עלו בו עשבים לא יתלוש‬
‫כ ל פ ש ע י ו ‪ .‬אין מ ד מ הדי!‬
‫בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ר א ש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן‬
‫מ ד ק ד ק ח אחריהן אלא מפני עגמת נפש‪ :‬גמ' ת״ר‬
‫‪1‬‬
‫מיי׳ ס ״ ט‬
‫בכורים‬
‫ןטוש״ע‬
‫מהל׳‬
‫הל׳‬
‫י״ד‬
‫יד‬
‫סא‬
‫סימן‬
‫סעיף הן‪:‬‬
‫] ט י ש ״ ע א ״ ח ס י מ ן רא‬
‫ב‬
‫סעיף ב ובמג״א שס!‪:‬‬
‫כח‬
‫ג‬
‫מיי׳ פ ״ נ‬
‫משוכה‬
‫מהל׳‬
‫י‬
‫הלכה‬
‫ן ו פ ״ ז מהלכות ד ע ו מ הלכה‬
‫טיש״ע‬
‫ז[‬
‫תרו‬
‫א׳׳ח ס י ׳‬
‫סעיף א גהג״ה‪:‬‬
‫בט‬
‫ראמר‬
‫החס לרב הונא לא הוה קרי בכהני‬
‫לשאר כהני‬
‫עין משפט‬
‫ד‬
‫פ׳׳ג‬
‫מיי׳‬
‫ק ״ ש הלי ד‬
‫מהל׳‬
‫טוש״ע‬
‫א״מ סי׳ פ ה ס ״ כ ‪:‬‬
‫ל ה מיי׳ פ ״ ד מהל׳ פ ״ ת‬
‫הל׳ ט ט ו ש ״ ע י ״ ד סי׳‬
‫רמו‬
‫סעיף‬
‫טז‬
‫ןוטוש׳׳ע‬
‫א ״ מ סימן קנא ס ע י ף ג ן ‪:‬‬
‫לא‬
‫מיי׳‬
‫ו‬
‫פי״א‬
‫מהל׳‬
‫תפלה הלכה יא ס מ ג‬
‫עשי] י ט‬
‫ט י ש ״ ע א ״ מ סי׳‬
‫קנא ס ע י ף י ‪:‬‬
‫לב‬
‫ז‬
‫מיי׳ שס‬
‫הלכה‬
‫ו‬
‫ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף א ‪:‬‬
‫ג‬
‫ז‬
‫‪2‬‬
‫ח‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫כ‬
‫‪5‬‬
‫‪8‬‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪5‬‬
‫‪9‬‬
‫ע>ז‬
‫ואי?‬
‫מנחתן והולכת ןשם!‪ .‬ו ל א‬
‫הלכתי‬
‫ד׳‬
‫אמות‬
‫בלא‬
‫ת ו ר ה ‪ .‬דכל‬
‫שעמא ה ו ה‬
‫גריס‬
‫! ת ע נ י ת ב‪.!::‬‬
‫בהכינתו‪.‬‬
‫שמכניס לו בני א ד ס‬
‫כגון שס‬
‫לווי‬
‫בהניכתו‪.‬‬
‫כמו‬
‫! ג י ט י ! פח‪(.‬‬
‫חניכת‬
‫אנומ‬
‫נ ג י ט י ן ע ד י׳‬
‫דירומ‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬וחטאי חמס נפשו כ ל‬
‫משנאי אהבו מות‪:‬‬
‫משלי ח לו‬
‫‪ .2‬א ת הכבש אחד‬
‫תעשה בבקר ואה הכבש‬
‫בין‬
‫תעשה‬
‫השני‬
‫הערבים‪ :‬במדבר כח ד‬
‫‪ .3‬עכר ביתו בוצע בצע‬
‫ושונא מתנת יהיה‪:‬‬
‫משלי טו כז‬
‫‪ .4‬מי א ל כמוף נשא ערן‬
‫ועבר על פשע לשארית‬
‫נחלתו ל א דזךוזיק לעד‬
‫אפו כי חפץ חסד הוא‪:‬‬
‫מיכה ז יח‬
‫‪ .5‬ויאמר אלישע חי יי‬
‫צבאות אשר עמדתי‬
‫לפניו כי לולי פני‬
‫יהושפט מלף יהודה אני‬
‫נשא א ם אביט אליי־‬
‫ואם אראך‪:‬‬
‫מלכים ב ג יד‬
‫‪ .6‬ויהי כי זקן יצחק‬
‫ותכהין עיניו מראת‬
‫ויקרא א ת עשו בנו‬
‫הגדיל ויאמר אליו בני‬
‫ויאמר אליו הנני‪:‬‬
‫כראשית כז א‬
‫ד‪ .‬ולשרה אמר הנה‬
‫נתתי אלף כסף לאהיך‬
‫הנה הוא לף כסות עינים‬
‫ל כ ל אשר אךנף ואת כל‬
‫בראשית כ טז‬
‫ונבחת‪:‬‬
‫‪ .8‬שאת פני ר ש ע לא‬
‫צדיק‬
‫טוב להטות‬
‫משלי יח ה‬
‫במשפט‪:‬‬
‫‪ .9‬ונתתי א ת עריכם‬
‫חרבה והשימותי א ת‬
‫מקדשיכם ולא אריח‬
‫בריח ניחיחכם‪:‬‬
‫ויקרא כו לא‬
‫»‪^ne*g‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫עד מתני׳ ופשוטות הן‪.‬‬
‫מתני' ועוד אמר ר׳ יהודה‬
‫ביה הכנסת שהרב אין‬
‫מספידץ בו ואין מפשילין‬
‫לתוכו חבלים ואין פורסין‬
‫כתוכו מצודות ואין‬
‫שוטחין על גגו פירות ואץ‬
‫עושץ אותו קפנדריא‪ ,‬שני‬
‫והשימותי את מקדשיכם‬
‫קדושתן בהן אף כשהן‬
‫שוממין‪ .‬עלו בו עשבים‬
‫לא יתלוש מפני עגמת‬
‫נפש‪ .‬ת״ר בתי כנסיות אין‬
‫נוהג־ן בהן קלת ראש‪ ,‬אין‬
‫שותין‬
‫ואין‬
‫אוכלין‬
‫כת‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫!מיי׳‬
‫תפלה‬
‫סי׳׳א‬
‫הלכה‬
‫מהלכית‬
‫ה‬
‫טיש״ע‬
‫א״ח ס י מ ן קנא ס ע י ף ט [ ‪:‬‬
‫ב נ ט י ש ״ ע שס ס ע י ף י א [ ‪:‬‬
‫לג‬
‫ג‬
‫ד‬
‫ה‬
‫מיי׳‬
‫סי״א‬
‫מהל׳ מפלה הלכה י ז‬
‫ט ס מ ג עשי! י ט‬
‫טוש״ע‬
‫בתי‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫בנסיות של בכל על תנאי הן עשויין‪ .‬רוצה לומר כל זמן‬
‫ואין ניאותין‪ .‬ואין‬
‫שהן בטלין דהא חזינן בברייהא דלעיל וגס <ה שהאמוראים לא‬
‫היו רוצים ליכנס בהן בגשמים מפני גשמים אלא משוס‬
‫רבים‪ .‬של‬
‫ממקשטין לתוכו ואין מטיילין שם‪ :‬הספד של‬
‫מלמיד חכס שמת‬
‫להתאסף‬
‫שצריכין‬
‫וכית‬
‫ולהספידו‬
‫דשמעחא‬
‫הכנסת ראוי לכך לפי שהוא כית גדול‪ :‬מאן דפר שמייהו‪ .‬היכא‬
‫בעי צילוהא והכא מיירי כשחרב דאז מהני התנאי ודווקא לאומן‬
‫עשכיס‪:‬‬
‫שמעינן‬
‫לתנא קמא‬
‫לעשוה בהן לבר‬
‫אימתי‪.‬‬
‫שבבבל מהני התנאי שהרי לעה בא‬
‫גואל במהרה בימינו תפקע קדושתן‬
‫א׳׳ח ס י ׳ קנא ס ׳ ׳ א ‪:‬‬
‫ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין‬
‫ל ד ו מיי׳ שס הלכה ז אבל לאומן שבארץ ישראל לא מהני‬
‫נכנסין בהן בהמה מפני החמה ובגשמים‬
‫שס‬
‫א״ח‬
‫טיש״ע‬
‫ו ט י ש ״ ע י׳׳ד סי׳ ש ד מ מנאי שהרי קדושמן לעולם קייממ‬
‫מפני הגשמים ואין מםפיהין בהן הספד של‬
‫וא״ת כיון דמהני מנאי לאומן שבבבל‬
‫סעיף י ט ‪:‬‬
‫יהיר אבל קוריז בהן ושונין בהן ומםפידין‬
‫ז ! מ י י ׳ פי׳׳ב מהלכוח אבל א״כ קשה מההיא דלעיל )לף כו‪>:‬‬
‫הלכה ה ט י ש ״ ע י ״ ד ס י מ ן‬
‫בהן הםפד ש ל רבים א״ר יהודה אימתי‬
‫דרבינא דהוה ליה )י( בי כנישהא‬
‫שדמ סעיף כ!‪:‬‬
‫בישובן אבל בחורבנז מניהין אותן ועולין‬
‫ל ה ה ! מ י י ׳ פ ׳ ׳ ג מהלכית בארעיה ואמר ליה רב אשי זיל‬
‫ת ״ ת הלכה י ! ס מ ג זבנה משבעה טובי העיר ואמאי‬
‫בהן עשבים ולא יתלוש מפני עגמת נפש‬
‫עשין יכ ט ו ש ״ ע י ״ ד סי׳‬
‫איצטריך לעשוח כן אחר שנחרב וי״ל‬
‫עשבים מאן דכר שמייהו הסורי מיהםרא‬
‫ר מ י ס ע י ף כא כ ה ג ״ ה ‪:‬‬
‫ל ו ט מיי׳ סי״א מהל׳ משוס דזרעה דזריעה הוי קלוח ראש‬
‫והכי קתני ומכבדין אותן ומרביצין אותן כדי‬
‫ועגמת נפש ומשום הכי‬
‫אסירי ביאה הל׳ ד ביותר‬
‫ס מ ג לארן קיא טיש׳׳ע י׳׳ד‬
‫שלא יעלו בהן עשבים א״ר יהוהה אימתי‬
‫אסור אפי׳ בחורבנהח(‪:‬‬
‫סימן ק פ ג ‪:‬‬
‫בישובן אבל בחורבנן מגיחין אותן לעלות‬
‫ו א ע פ ״ כ אין נוהגין בהן קלות‬
‫ראש‪ .‬פירוש בבנינה עלו בחן עשבים לא יתלוש מפני עגמת‬
‫נפש א״ר אםי בתי כנסיות שבבבל על תנאי‬
‫שהרי בחורבנה שרי בכל הני ואצטריך‬
‫רבינו חננאל‬
‫חן עשויין ואעפ״כ אין נוחגין בחן קלות ראש‬
‫דעתך‬
‫דסלקא‬
‫משוס‬
‫לאשמועינן‬
‫ואין ניאותין ואין מטיילין‬
‫אמינא דדווקא אכילה ושהיה דהוי‬
‫ומאי ניחו חשבונות אמר רב אסי בחכ״נ‬
‫בהן ואץ נכנסין בהן מפני‬
‫החמה ומפני הגשמים‪ ,‬קלומ ראש ביוהר הוא דאסור אבל‬
‫שמחשבין בו חשבונות מלינץ בו את‬
‫ואס צריכי‬
‫לעייוני תשבונוה דלא ה ר קלומ ראש כל‬
‫המת מליגין םלקא דעתך לא םגי דלאו הכי‬
‫דשמעתא‬
‫בשמעתא‪,‬‬
‫דשריא‬
‫דעמך אמינא‬
‫צריכא צילותא‪ ,‬אע״ג כך סלקא‬
‫אלא לםוף שילינו בו מת מצוה‪ :‬ואין ניאותין‬
‫רואות‬
‫שאפילו‬
‫דמיחזי דמפני החמה או קמ״ל דלא‪:‬‬
‫מפני הגשמים קא עיילי ט פ ת דם כהרדל יושבות עליה שבעה בהן‪ :‬אמר רבא יהכמים ותלמידיהם מותרין‬
‫שרי‪ .‬וקורץ בהן ושונין‬
‫דאמר ריב״ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן‪:‬‬
‫בהן ומספידין בהן הספד נקיים‪ .‬ולא קשיא מהא דאמר בנדה‬
‫ואין נכנסין בהן בחמח מפני החמה ובגשמים‬
‫של רבים‪ ,‬כגון הספידא )לף סו‪ (.‬ובפרק יוצא דופן <שס ל׳ מג‪(.‬‬
‫דקא־ ביה רב חסדא או רב‬
‫שאפילו כעין חרדל טמא דשמא המס‬
‫מפני הגשמים‪ :‬כי הא דרבינא ורב אהא בר‬
‫ששח וכיוצא בהם‪ .‬רפרם‬
‫ספרא לכלתיה בכנישתא לא מיירי להצריכה שבעה נקיים אלא‬
‫מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא‬
‫כוי‪ .‬ור• וירא ספריה להיוה נלה דאוריימא וקשיא היאך‬
‫זילהא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי האי‬
‫לההוא מרבנן בכנישתא‬
‫כוי‪ .‬ומכבדץ ומרביצץ מצינו טפה כחרלל הגורמה שבעה‬
‫דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא‬
‫אותן‪ .‬אמר ר׳ יהודה נקיים בלאוריימא לולאי לא מקנו‬
‫ד ש מ ע ת א בעא צילותא כיומא‬
‫משום‬
‫אימתי בישובן‬
‫אבל חכמים לבר ללימ לכווהה לאוריימא‬
‫בחורבנן מניחין אותן‬
‫>דאםתנא א״ל רב אהא בריה דרבא לרב‬
‫ועולץ בהן עשבים מפני ויש לומר לאשכחנא בה שפיר בז׳‬
‫הכל‪ :‬אשי אי אצטריך ליה לאייניש למיקרי גברא‬
‫שסומרמ‬
‫עגמת נפש‪ ,‬שנראין כשדה לספירהה‬
‫זרע‪ .‬אמר רב אסי בתי‬
‫מבטלין‬
‫מבי כנישתא מאי א״ל א י צורבא מרבנן הוא‬
‫כנסיות שןבןבבל על תנאי‬
‫לימא פםוקא‬
‫הוא לימא‬
‫קרא הוא‬
‫ואי קרא‬
‫מתני׳ ואי‬
‫הן עשויין‪ ,‬כל שעה לימא הלכתא ואי תנא הוא לימא מתני׳‬
‫א‬
‫נ‬
‫ג‬
‫א‪,‬‬
‫נ‬
‫ה‬
‫שירצה יחזיר לקדמתו‪.‬‬
‫ואף על פי כן אין נוהגין‬
‫בהן קלת ראש‪ .‬ומאי ניהו‬
‫חשבונות‪ .‬דאמר רב ששת‬
‫בתי כנסיות שמחשבין‬
‫בה; חשבנות של רבים‬
‫לסוף מלינין בהן מת‬
‫מצוה‪ .‬ואין נאותין בהן‪.‬‬
‫חכמים‬
‫אמר רבא‬
‫ותלמידיהן מותרין בהן‪.‬‬
‫מאי בי רבנן‪ ,‬ביתא דרבנן‪.‬‬
‫מאן דאיצטריך למיעבר בי‬
‫כנישתא‪ ,‬או צורבא מרבנן‬
‫הוא לימא שמעתא‪ ,‬אי‬
‫תנא הוא לימא הילכתא‪,‬‬
‫אי קרא הוא לימא פסוקא‬
‫ואי לא לימא ליה ליינוקא‬
‫מאי פסוקיך‪ .‬ודי ישתמש‬
‫בתגא חלף‪ .‬פי׳ המשתמש‬
‫במאן דמתני שמעתא‪,‬‬
‫ראוי להריגה‪ .‬כל השונה‬
‫הלכות מובטה לו שהוא‬
‫כן העולם הבא‪ .‬שנאמר‬
‫הליכות עולם לו‪ .‬ת״ר‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ואי לא לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקיך א״נ נישהי פורתא וביקום‪ :‬ומםפידין‬
‫בהן הםפד ש ל רבים‪ :‬ה״ד הםפידא דרבים ימחוי רב חמדא כגון הםפידא‬
‫דקאי ביה ר ב ש ש ת מהוי ר ב ש ש ת כגון הםפיהא הקאי ביה רב חםהא רפרם‬
‫׳אספרה לכלתיה בבי כנישתא אמר משום יקרא דידי ודמיתא אתו כוליה עלמא‬
‫ר׳ זירא םפדיה לההוא מרבנן בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דירי אי משום‬
‫יקרא <* היהיה דמיתא אתו כולי עלמא ריש לקיש םפדיה לההוא צורבא‬
‫מרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא בכ״ד שורתא אמר ווי חםרא‬
‫ארעא דישראל גברא רבה ההוא דהוי תני חלכתא סיפרא וםיפרי ותוספתא‬
‫ושכיב אתו ואמרו ליה לרב נהמן <» ליספדיה מ ר אמר היכי נספדיה הי צנא‬
‫דמלי סיפרי דחםר יתא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל להםידי דבבל‬
‫תנן התם ״ייודאשתמש בתגא הלף יתני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה‬
‫הלכות »> כתרה ש ל תורה ואמר עולא לשתמש איניש במאן התני ארבעה‬
‫ולא לשתמש במאן המתני ארבעה כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורהא‬
‫מטא עורקמא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה א״ל‬
‫קרית אמר ליה קרינא תנית תנינא ארבעה םידרי משנה א״ל פםלת ל ך ארבעה‬
‫טורי וטענת בר לקיש אכתפך ש ד י בר לקישא במיא אמר ליה ניהא לי‬
‫דאשמעינן למר אי הכי גמור מיני הא מלתא דאמר ר׳ זירא בנות ישראל‬
‫הן י> החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו‬
‫שבעה נקיים תנא דבי אליהו כל ״השונה הלכות מובטה לו שהוא בן‬
‫עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ת״ר‬
‫נ‬
‫ז‬
‫ט‬
‫‪1‬‬
‫מבטליז‬
‫ביישובן‬
‫מכבלין‬
‫ומרביצין‬
‫לאחר‬
‫המים‬
‫תנאי‪.‬‬
‫שמונעים‬
‫מלעלות‬
‫אומן‬
‫שנקרא׳‬
‫רש״י‬
‫היא ונימה לכל ע י ׳‬
‫ג ע י ר ו ב י ן ו כ ן תוכו׳ בקדושין‬
‫ד ר ו ת צפוני׳‬
‫י ג ‪ :‬ד ״ ה הא‬
‫מ ו נ ע ת הגשמים[‪ ,‬נ ( ן תענית‬
‫על‬
‫האבק‪:‬‬
‫את‬
‫בהן‪:‬‬
‫שישממשו‬
‫בה אה המת‪ :‬לסון« שילינו בו ממי‬
‫בעיר‬
‫שימותו‬
‫מהים‬
‫שאין‬
‫רבנן‪.‬‬
‫למה‬
‫להן קוברין‪ :‬מאי בי‬
‫שביהם‬
‫אסתנא יום אורה‬
‫שמכבלין מזלפין אמ‬
‫מלינין בו‪ .‬משמע רחובה היא להלין‬
‫קורין במי‬
‫ג ( !כשמנשבת ר ו ת צפונית‬
‫פ ״ א מי׳׳ג‪ ,‬ס ( ! ג י ׳ ה ע ר ו ך‬
‫להרביץ‬
‫מלרשוה בי‬
‫הוא‬
‫א(‬
‫סה‪.‬‬
‫כ ג ‪ :‬חולין קכב‪.‬ן‪ ,‬ד ( אבות‬
‫על מנמ‬
‫מלוה‪.‬‬
‫עירונין‬
‫ע״ש‪,‬‬
‫לכל‬
‫רבנן‬
‫לבר‪:‬‬
‫דמטרא‪ .‬זרס מיס‬
‫לסי‬
‫זילתא‬
‫בכח‪:‬‬
‫שבאין‬
‫לאו משום מיטרא‪ .‬שיגן עלינו מפני‬
‫הגשמים שאס‬
‫היינו‬
‫לא‬
‫ע ר ך ת ג א מ ר ריש לקיש כוי[‪,‬‬
‫ו ( ברכות ד ׳ לא‪ .‬נדה ד ף סו‪,.‬‬
‫ז( שם ד ף ע ג ‪ , .‬ח( ן ועי׳ תוס׳‬
‫ב ״ כ ג ‪ :‬ד ״ ה ועייליהז‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ . 1‬ע מ ד וימיךד א ר ץ ר א ה‬
‫ויתר גויס ףתפיצצו הררי‬
‫ע ד שחו גבעות עולם‬
‫הליבות עולם לו‪:‬‬
‫חבקוק ג ו‬
‫עוסקין‬
‫בשמעתא לא היינו נכנסין‪ :‬צילותא‪.‬‬
‫דעה צלולה‬
‫ככלוס‬
‫ומיושבמ‬
‫אי‬
‫מחשבה‪:‬‬
‫שאינו‬
‫טרוד‬
‫צריכא‬
‫ליה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( נ ם ׳ אי‬
‫יקרא‬
‫משוס‬
‫לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא‬
‫ד מ י ת א כצ״ל ותיבת דידיה‬
‫נכנסין‬
‫נ מ מ ק ‪ ) :‬ב ( ש ס ו א מ ר ו ליה‬
‫מאי ניעביד‪.‬‬
‫בהן שלא‬
‫מאחר‬
‫לצורך‪:‬‬
‫שאין‬
‫לינוקא‪.‬‬
‫לימא‬
‫נממן‬
‫לרב‬
‫ליספדיה‬
‫בר‬
‫מר‪:‬‬
‫יצחק‬
‫שפ‬
‫)‪(:‬‬
‫שהתינוקות היו רגילין לקרות בבית‬
‫המשתמש‬
‫הכנסת‪ :‬הגון הספידא דקאי בי רב‬
‫ה ה ל כ ו ת ו א מ ר עולא כצ׳׳ל‬
‫ששת‪ .‬אס ימות אדם אחד בי רב‬
‫ששת‪:‬‬
‫אמר אי משום‬
‫יקרא‬
‫אי משום‬
‫דידי‬
‫יקרא‬
‫ליה‬
‫דמיתא‪ .‬הוה‬
‫הספד של רבים‪ :‬אתו פולי מלמא‪.‬‬
‫לספוד‪:‬‬
‫שונה‬
‫דהוה תני‬
‫משניות‬
‫שורות‪ .‬של‬
‫תסרא ליה‬
‫שהיה‬
‫הלכתא‪.‬‬
‫לתלמידים‪:‬‬
‫בכ״ד‬
‫מלמידיס‪ :‬הכי‬
‫גרסינן‬
‫ארעא‬
‫דישראל‬
‫רבה‪ :‬היפי אםפיד‪ .‬במאי‬
‫שמילאוהו‬
‫מבין‬
‫מה‬
‫במוכה‪ .‬אף שונה הלכומ ולא שימש ח״ח‬
‫ללמוד שיבינוהו טעמי משנה ופעמים‬
‫שדברי‬
‫משנה‬
‫)ד(‬
‫נמחק‪:‬‬
‫תירה‬
‫דשי״‬
‫יכו׳‬
‫שראייח‬
‫ד״ה‬
‫פעמים‬
‫פעם‬
‫דם נדה‬
‫א ת ת מזקיקתה‪ ) :‬ה ( תוס׳‬
‫בתי‬
‫דייה‬
‫האמוראים‬
‫וכו׳‬
‫וגס‬
‫שלא‬
‫היי‪:‬‬
‫) ו ( כ א ״ ד דהיה ליה ת י ל א‬
‫כי כגישתא‪:‬‬
‫גברא‬
‫הי צנא מלא סיפרי‪ .‬אינו אלא כסל‬
‫ספרים‬
‫כתרה של‬
‫שהחמירו‬
‫אספדנו‪:‬‬
‫ואין‬
‫במי‬
‫ותיכות‬
‫ששינה‬
‫סוחרין זה אח‬
‫זה‬
‫וצריך להרצה כגון הכא במאי עסקינן‬
‫וכגון הא מני רבי פלוני היא וכגון‬
‫מוםף רש״י‬
‫בעא‬
‫דשמעתא‬
‫צילותא‪.‬‬
‫דעת‬
‫כיומא‬
‫צלולה‪,‬‬
‫דאסתנא‪.‬‬
‫כשמנשנח ר ו ח צפונית יוס‬
‫הוא‬
‫אורה‬
‫כדאמר‬
‫לכל‪,‬‬
‫ונוח‬
‫נפרק‬
‫בינמיח‬
‫ה ע ר ל ) ע ב ‪ ( .‬מ פ נ י מ ה לא‬
‫מלו ישראל‬
‫שלא‬
‫במדבר‬
‫מפני‬
‫בהן‬
‫רומ‬
‫נשבה‬
‫חסורי מיחסרא אינו יודע מה שונה‪:‬‬
‫צפונית‪ ,‬אבל ביומא דשיתא‬
‫לקיש‬
‫א מ ר התס לא מהלינן ביה‬
‫הקיפי‬
‫ארעא‬
‫דאמרינן‬
‫דישראל‪ .‬ריש‬
‫במסכמ‬
‫יומא <דף‬
‫ט‪>:‬‬
‫דאפילו בהדי רבה בר בר חנה לא‬
‫דמאן‬
‫משמעי‬
‫בהדי‬
‫דמשתעי‬
‫ריש‬
‫לקיש בשוקא יהבין ליה עיסקא בלא‬
‫סהדי‪ :‬רב נחמן בר יצחק‬
‫מתסידי‬
‫בבל בשילהי מסכת סוטה )לף מט‪>:‬‬
‫דקאמר ליה לא מימני יראמ חטא‬
‫דאיכא אנא‪:‬‬
‫בתגא‪ .‬כמר‬
‫תלן*‪ .‬עבר מ ן‬
‫דמיא‪.‬‬
‫הורה‪:‬‬
‫העולם‪:‬‬
‫עורקמא‬
‫שלולימ של מיס‬
‫מכונסין‪:‬‬
‫דאשמעי׳‪.‬‬
‫שהתמידו‬
‫שאשמש‬
‫מל‬
‫עצמן‪.‬‬
‫אפילו‬
‫לערב‬
‫על עצמן לפי‬
‫כתנים‪ ,‬ו ס פ ר י ‪ .‬ס פ ר ו י ד ב ר‬
‫ומשנה ת ו ר ה )סנהדרין פו‪.1.‬‬
‫ודאשתמש‬
‫המשמש‬
‫בתגא חלף‪.‬‬
‫בכתרה של תורה‬
‫»סג‪(.‬‬
‫כ מ ו ששנינו בנדרים‬
‫כאילו חלף יבטל מ ן העילס‪,‬‬
‫א י ‪ :‬ע כ ר שכרי מ מ ט שהרי‬
‫כ ב ר קבלו ב כ א ן ‪ :‬א ב ו ת פ״א‬
‫ועי־ש‬
‫וזי״ג‬
‫יושבות‬
‫וז״ה;‪.‬‬
‫פ־ד‬
‫עליו‬
‫לבד‬
‫נקיים‪.‬‬
‫שפיסקה‬
‫שבעה‬
‫מאותו‬
‫והתורה‬
‫יוס‬
‫לא‬
‫דמדאוריימא‬
‫שנאמר ו א ס ט ה ר ה מזיכה‪,‬‬
‫שלשה ימים רצופים בתוך י״א יוס‬
‫טובלת‬
‫סה!‪.‬‬
‫לאדוני‪:‬‬
‫שבין נדה לנדה אבל בתחלת נדתה‬
‫ראתה‬
‫סיפרא‪.‬‬
‫הצריכה ז׳ נקייס אלא לזבה‬
‫אין צריכה שבעה נקיים אלא הרואה‬
‫כל‬
‫ולא מסוכרנין ביה ‪:.‬ערובין‬
‫תורת‬
‫ואין זכה אלא ה ר ו א ה שלשה‬
‫י מ י ס רצופי! בתוך ״ י א יוס‬
‫שבין נ ד ה‬
‫לא >‬
‫!ברכות‬
‫לנדה‬
‫ולאחר כ מ ה‬
‫קיבלו‬
‫עליהס‬
‫שניס‬
‫דבר‬
‫זה‬
‫מכתי ׳׳‪.‬‬
‫כל‬
‫שבעה‬
‫ופסקה‬
‫בלילה והן‬
‫החמירו‬
‫השונה‬
‫שאין הכל‬
‫בקיאים‬
‫יכרייתא הלכה למשה מסיני‬
‫בפתח נדתה אימהי הן עומדות בי״א‬
‫ימים שבין נלה לנלה‪ .‬ואם מאמר לא‬
‫יחמירו אלא בג׳ רצופין כלכמיב ימים רבים בלא עת נלתה )רקרא טי( פעמים שראיית לס נלה)י( מזקיקהה לשבעה נקיים מ ן ההורה כיצל החחילה‬
‫לספור שבעה נקיים לאחר שהיהה זבה גמורה וספרה שבעה נקיים ובשביעי ראחה אפי׳ כחרלל סמרה הכל וצריכה לחזור ולספור שבעה‬
‫נקיים אי נמי שמא ראהה שני ימים ולא ילעה והיום ראהה וילעה להוי להו שלשה ימים רצופין וצריכה שבעה נקיים ועל כן החמירו‪:‬‬
‫להכנסמ‬
‫ומומות פט‬
‫הלכות‪.‬‬
‫)נדר‪ .‬ע ג ( ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫משנה‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫‪ (6‬כתובות ל ף יז‪ .‬לעיל ל ׳‬
‫ג ‪ , :‬ב( ]אבות ל ר ״ נ ס׳׳ל[‪,‬‬
‫להכנסת כלה‪ .‬ללוותה מבית אביה לבית חופתה‪ :‬כגון דחיילי גברי‬
‫תלמוד תורה להוצאת המת‪ .‬ולא קשיא מההיא למס׳‬
‫הקברות‬
‫דרך ארץ )זוטא פ׳׳י!( דאמרי׳ מעשה ברבי עקיבא שמצא‬
‫ת‪ .‬ע ״ ש [ ‪ ,‬ה( ] ג י ׳ הילקוט‬
‫מקום‬
‫ויתיב‪.‬‬
‫מת מצוה בדרך ונשאו ארבעה מילין ע ד שהביאו לבימ הקברומ‬
‫בתהליס ר מ ז ח ש ״ ל ר ב א וכן‬
‫ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ו ע פ ר שהביאו עמהן בגלומן לקיים‬
‫וכשבא אצל ר ׳ יהושע ו ר ׳ אליעזר וספר להס אמרו לו על כל פסיעה‬
‫ג( ] ת ע נ י ת נח‪ ,[.‬ד( ]ברכו׳‬
‫ג ר ס ע י ן י ע ק ב [ ‪ 0 ,‬כרכות‬
‫ס ב ‪ :‬ע ״ ש ‪] (1 ,‬שמחות ס י ״ ל‬
‫ע ״ ש [ ‪ ,‬ח( לעיל ל ף י ג ‪ :‬מ ו ״ ק‬
‫ל ף ו‪.‬‬
‫מ״א‪,‬‬
‫שקליס פ ״ א‬
‫‪ ] ( P‬ל ק מ ן ע ״ ב [ ‪ ,‬י ( ]מגילה‬
‫כ(‬
‫ס ״ ג ה״ה[‪,‬‬
‫]לף‬
‫ל‪,[:‬‬
‫ל( ] ע י ׳ מ ו ס ׳ כתובות יז‪ .‬ל ״ ה‬
‫ן ו ע ״ ע חוס׳‬
‫מבטלי![‪ ,‬מ(‬
‫כתובות י ז ‪ :‬ל ״ ה אבל[‪,‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫שהקב״ה‬
‫עמהן‪.‬‬
‫שב‬
‫שהשכינה כביכול שרויה ע ס‬
‫נצרח‬
‫ישראל‬
‫וכשנגאלין‬
‫לעצמו‬
‫הכתיב‬
‫שהוא‬
‫)דברים‬
‫ל‬
‫גו‪.‬‬
‫כמשמעה‬
‫גאולה‬
‫ישוב‬
‫עמהס‬
‫כשמה‪.‬‬
‫פירוש‬
‫)ברכות סב‪.(:‬‬
‫אדרי‬
‫גלומס‬
‫שמה‬
‫אדמקיפנא‬
‫א י ע ו ל ב ה א ‪ .‬נעול‬
‫מקיף‬
‫שאני‬
‫הבמיס‬
‫כל‬
‫הללי‬
‫שירות‬
‫כאן‬
‫אכנס‬
‫לקצר לרכי‪ .‬אלרי‪ ,‬שורות‪.‬‬
‫קסנרריא‪,‬‬
‫)שסו‪.‬‬
‫טרי״א‬
‫קורץ‬
‫שקלים‪.‬‬
‫כלע״ז‬
‫בפרשת‬
‫שקליס‬
‫פרשמ‬
‫תיקני ראשונה כלי שיקליס‬
‫לשקלי‬
‫שקלס‬
‫פרשת ז מ ר‬
‫יביזה‪,‬‬
‫צר‬
‫פרה‬
‫ואחריי‬
‫אלומה‪ ,‬שאין ישראל ראייין‬
‫לנס גלול כזה כלא ט ה ר ה‬
‫ובלא נקיות‪ ,‬ואחריה פ ר ש ת‬
‫התולש‪ ,‬ו ס י מ ן ) ר ק ר א טז(‬
‫וטהרו‬
‫ו ק ד ש ו ! ה א ו ר ה סי­‬
‫קרו(‪.‬‬
‫על‬
‫משמיעין‬
‫ה ש ק ל י ם ‪ .‬כית ל י ן מכריזין‬
‫שיכיאו‬
‫שקליס‬
‫ו ל ע י ל יג‪>:‬‬
‫מכיאין‬
‫שיהו‬
‫תרומת‬
‫למקלש‬
‫ישראל‬
‫שקליס‬
‫בניסן !מו־ק ו‪.;.‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫מאבולא לםיכרא‪ .‬מתיצמ אנשים‬
‫שסופדין‬
‫אותו שם‪:‬‬
‫משער העיר עד בית‬
‫מבטלין‬
‫כט‪.‬‬
‫כנתינתה‪ .‬של‬
‫מורה‪:‬‬
‫דשן*‬
‫מה שנאמר ט רצו עבדיך את אבניה‬
‫ופסיעה‬
‫שפסעת‬
‫שפכת‬
‫כאילו‬
‫דס‬
‫ואח עפרה יחונכו )מהליס קב(‪ :‬דכי‬
‫> מבטלין ת״ת להוצאת המת ולהכנסת‬
‫נכנס‬
‫פרסה‪) .‬י( אני‬
‫מרתקנא‬
‫משוס שהזיזו ממקומו ומת מצוה‬
‫הכלה ״אמרו עליו על ר׳ יהודה בר׳ אילעאי‬
‫בתוכו‪ :‬רב ששת‪ .‬סגי‬
‫להתפלל‬
‫קונה מקומול(‪:‬‬
‫נהור הוה‪ :‬בית רביגו‪ .‬ר ב ‪ :‬וככרמל שהית מבטל ת״ת להוצאת המת ולהכנסת‬
‫הני מילי למאן דקרי ותני אבל‬
‫הכלה בד״א בשאין שם כל צורכו אבל יש‬
‫בים יבא‪ .‬למדנו שעבר כרמל את‬
‫למאן דמתני לית ליה שיעודא‪.‬‬
‫הים ואימתי היה בשעת ממן הורה‪ :‬שם כל צורכו אין מבטלין וכמה כל צורכו‬
‫ממילא שמעינן דלמאן דלא קרי ומני‬
‫כשמה‪ .‬כמשמעה‪ :‬אדמקיפגא אדרי‬
‫אמר ר ב שמואל ב ר איניא משמיה דרב איה ליה שיעורא ואין מבטלין מלמול‬
‫איטול בהא‪ .‬בעוד שאקיף שורומ של‬
‫צורכו‬
‫בשבילו אלא כלי‬
‫תורה‬
‫תריםר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי‬
‫בתים הללו אכנס ד ר ך הבית הזה‬
‫להתעסק בו ורוקא לענין ביטול תורה‬
‫לת תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי‬
‫ואקצר את הדרך ממבוי למבר ובית‬
‫אבל לענין ביטול מלאכה אסור לכל‬
‫שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא‬
‫הכנסת בין שניהן‪ :‬מטיקרא‪ .‬קודם‬
‫בני העיר שהרי בפרק אלו מגלמין‬
‫ע ד םיכרא רב ש ש ת אמר כנתינתה כך‬
‫שנבנה בית הכנסת שם‪ :‬ארישא‪.‬‬
‫)מו״ק לף ם ‪ :‬ושם( לא מחלק בענין‬
‫נטילתה מה נתינתה בששים ריבוא אף‬
‫משום כבודן של מתיס אאין נוהגין‬
‫איסור מלאכה בין מאן דקרי ותני‬
‫נטילתה בם׳ ריבוא ה״מ למאן דקרי ותני אבל‬
‫בהן קלומ ראש קאי‪:‬‬
‫למאן דלא קרי ומני״(‪:‬‬
‫למאן דמתני לית ליה שיעורא תניא ר״ש בן‬
‫שקלים‪.‬‬
‫בפרשת‬
‫קורין‬
‫מתני׳‬
‫בהמות‪.‬‬
‫בהן‬
‫מרעיץ‬
‫אין‬
‫יוהי אומר בוא וראה כמה הביבין ישראל‬
‫שקליהן‬
‫שיביאו‬
‫להודיע‬
‫משום כבודן של מתים אבל‬
‫באדר כדי שיקדבו באמד בניסן‬
‫האילנוה שמטעין בהן מומרין ואין‬
‫לפני הקב״ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן‬
‫מתרומה חדשה כדאמרינן בגמרא»(‪:‬‬
‫בהם משוס כבודן של מהים אחרי‬
‫גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר הנגלה‬
‫מלומר‬
‫הבאה‪.‬‬
‫לשבת‬
‫ומפסיקין‬
‫שאינן על הקברים עצמן‪:‬‬
‫נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו׳‬
‫פרשה שנייה כדי שתקרא פרשת‬
‫ל כ ל מפםיקין וכו׳ וליום הכפורים‪.‬‬
‫גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר למענכם‬
‫זכור בשבת הסמוכה לפורים לסמוך‬
‫צריך לומר דמיירי במנחה‬
‫שלהתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל‬
‫מתיית עמלק למחיית ה מ ן ‪ :‬פרה‬
‫יוס הכפוריס שחל להיומ בשבמ‬
‫שכינה עמהן שנאמר ו ש ב ה׳ אלהיך את‬
‫אדומה‪ .‬להזהיר את ישראל לטהר‬
‫ואהא קאמר שמפסיקין מ ן הסדר‬
‫שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד‬
‫שיעשו פסחיהן בטהרה‪ :‬ברביעית‬
‫שחל באותו שבת וקורין בפרשה‬
‫החודש הזה לכם‪ .‬ששס פרשח‬
‫שהקב״ה ש ב עמהן מבין הגליות יא( בבבל‬
‫עריות וכן בכל הני שאין קורין‬
‫הפסח‪ .‬ובמלמוד ירושלמי׳( גרסינן‬
‫ומעמדות‬
‫תעניות‬
‫אלא ג ׳ כגון‬
‫היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ו ב ב י‬
‫אמר ר ׳ חמא בדין הוא שיקדוס‬
‫וחנוכה ופורים דליכא למימר דמיירי‬
‫כנישתא ד ש ף ויתיב בנהרדעא ולא תימא‬
‫החודש לפרשת פ ר ה שהרי באחד‬
‫שקורין‬
‫שחריח‬
‫הכפוריס‬
‫ביוס‬
‫הכא והכא אלא זמנין הכא וזמנין הכא אמר‬
‫בניסן הוקס המשכן ושני לו נשרפה‬
‫בפרשח אחרי מוח בחול ששה ובשבח‬
‫אביי תיתי לי דכי מרהיקנא פרסה עיילנא‬
‫הפרה ומפני מה הקדימוה שהיא‬
‫יום‬
‫אמאי נקט‬
‫דא״כ‬
‫שבעה‬
‫ומצלינא התם אבוה דשמואל ]ולוי[ הוו‬
‫טהרמן של ישראל‪ :‬לכל מפסיקין‪.‬‬
‫הכפוריס אפילו שאר מועדומ נמי‪:‬‬
‫יתבי בכנישתא השף ויתיב בנהרדעא אתיא‬
‫מלקרוה בענין היום וקורין בענין‬
‫על‬
‫מועד מעין המאורע‪ :‬למעמדות‪.‬‬
‫שכינה שמעו קול ריגשא ]קמו ונפקו ר ב ש ש ת הוה יתיב בבי כנישתא ד ש ף‬
‫כדקמני‬
‫בראשימ‬
‫במעשה‬
‫וקורץ‬
‫ויתיב בנהרדעא אתיא שכינה[ ולא נפק אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה‬
‫לקמן בממני׳י(‪ :‬נמ׳ משמיעין על אמר לפניו >רבש״ע עלוב ושאינו עלוב <» מי נדחה מפני מי אמר להו שבקוהו‬
‫דין‪:‬‬
‫בית‬
‫בהכרזת‬
‫השקלים‪.‬‬
‫ואהי לחם למקדש מעט אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‬
‫ועל‬
‫שבבבל ור״א אמר זה בית רבינו שבבבל ד ר ש רבא מאי דכתיב ה ׳ מעון‬
‫אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ייאמר >אביי מ ר י ש הואי גריםנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא‬
‫כיון דשמעית להא דקאמר ד ו ד ה ׳ אהבתי מעון ביתך « הואי גריםנא בבי כנישתא תניא ר״א הקפד‬
‫אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא״י שנאמר כ י כתבור בהרים וככרמל בים‬
‫יבא והלא דברים ק״ו ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל בתי‬
‫כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכ״ו ד ר ש בר קפרא מאי דכתיב למת תרצדון הרים‬
‫גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני כתיב הכא‬
‫גבנונים וכתיב התם א ו גבן או דק אמר ר ב אשי ש״מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא‪ :‬אין עושין אותו‬
‫קפנדריא‪ :‬מאי ״קפנדריא אמר רבא קפנדריא כשמה מאי כשמה כמאן דאמר אדמקיפנא אדרי איעול בהא‬
‫א״ר אבהו יאם היח שביל מעיקרא מותר אר״נ ב ר יצחק הנכנס ע״מ שלא לעשות קפנדריא מותר‬
‫לעשותו קפנדריא וא״ר חלבו אמר ר״ה יהנכנם לבהכ״נ להתפלל ‪ M‬מותר לעשותו קפנדריא שנא׳ ו ב ב א עם‬
‫הארץ לפני ה׳ במועדים הבא דרך ש ע ר צפון להשתחוות יצא ד ר ך ש ע ר נגב‪ :‬יעלו בו עשבים לא יתלוש‬
‫מפני עגמת נפש‪ :‬והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח כי תנן נמי מתני׳ תולש ומאכיל תבן ת״ר‬
‫יי״בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ר א ש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין‬
‫מלקטין בהן עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתים אהייא אילימא אםיפא כיון ששורפן‬
‫בממומן מאי כבוד מתים איכא אלא ארישא‪ :‬מתני׳ ר ״ ח אדר שהל להיות בשבת קורץ בפרשת‬
‫שקלים יהל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפםיקין לשבת אהרת בשניה ״זכור לבשלישית‬
‫ה ח ו ד ש חזח לכם בחמישית חוזרין לכםדרן ל כ ל מפםיקין בראשי הרשים‬
‫פ ר ה אהומה *ברביעית‬
‫בהנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביוה״ב‪ :‬גמ' תנן התם * =באהד באדר משמיעין על השקלים‬
‫א‬
‫נקי לא היה מפני שבטל למודו אלא‬
‫א‬
‫‪ .1‬וןבא איש אלהים‬
‫א ל עלי ויאמר אליו כה‬
‫ג‬
‫אמר ין הנגלה נגליתי‬
‫א ל בית אביף בהיותם‬
‫‪4‬‬
‫במצרים לבית פרעה‪:‬‬
‫שמואל א ב כז‬
‫כ ה אמר ין‬
‫‪.2‬‬
‫ה‬
‫גאלככ קדוש ישראל‬
‫למענכם שלהתי בבלה‬
‫‪6‬‬
‫והורדתי בריחים כלם‬
‫וכשדים באניות רןתם‪:‬‬
‫ישעיהו מג יד‬
‫‪ •3‬ועזב ין אלהיף‬
‫א ת שבותך וד־־מף ושב‬
‫וקבצף מ כ ל העמים‬
‫אשר הפיצך ין אלהיף‬
‫‪9‬‬
‫דברים ל ג‬
‫שמה‪:‬‬
‫‪ .4‬לכן אמיר כיה‬
‫א מ ר אדני יי בי‬
‫הרחקתים בגוים ובי‬
‫הפיצותים בארצות ואהי‬
‫ל ה ם למקדש מעט‬
‫בארצות אשר באו שם‪:‬‬
‫יחזקאל יא טו‬
‫‪ .5‬תפלה למשה איש‬
‫האליהים אדני מעון‬
‫א ת ה היית לנו ברר ורד‪:‬‬
‫תהלים צ א‬
‫‪ .6‬ין אהבתי מעון ביתף‬
‫ומקום משבן כבודך‪:‬‬
‫תהלים כו ח‬
‫‪13‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .7‬הי אני נאם המלך יי‬
‫צבאות שמו כי כתבור‬
‫בהרים וככרמל בים‬
‫ירמיהו מו יח‬
‫ןבוא‪:‬‬
‫‪ .8‬ל מ ה תרצדון הרים‬
‫גבננים ההר חמד אלהים לשבתו אך ין ישכן לנצח‪ :‬תהלים סח יו ‪ .9‬או גבן או דק או ת ב ל ל בעינו או גרב או ילפת‬
‫או מרוח אשף‪ :‬ויקרא כא כ ‪ .10‬ובבוא עם הארץ לפני ץ במועדים הבא דךך שער צפון להשתהות יצא דרך שער‬
‫נגב והבא דרף שער נגב יצא דרך שער צפונה לא ןשוב ךךך השער אשר בא בו בי נכחו ןצא‪ :‬יחזקאל מוט ‪ .11‬זכור‬
‫את אשר עשה לף עמלק בדרף בצאתכם ממצרים‪ :‬דברים כה יז ‪ .12‬זאת הקת התורה אשר ציה ין לאמר דבר א ל‬
‫בני ישךאל ויקחו אליף ?רה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר ל א עלה עליח על‪ :‬במדבר יט ב ‪ .13‬חחיךש הזה‬
‫ל כ ם ראש ךוךשים ראשון הוא לכם לחרשי השנה‪ :‬שמות יב ב‬
‫‪2‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫ל י א ב מיי׳ פ י ״ ד מהל׳‬
‫אבל הל׳ ט ס מ ג עשין‬
‫טיש״ע י״ל‬
‫ג‬
‫סימן‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫ג ד ה ו מיי׳ סי״א‬
‫לח‬
‫תפלה הל׳‬
‫מהל׳‬
‫] י [ ס מ ג ע ש י ! יח‬
‫ח‬
‫טיש״ע‬
‫א׳׳ת ס י מ ן קנא ס ע י ׳ ה ‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס הלכה יא‬
‫לט‬
‫ט ו ר ש ״ ע שם‬
‫סעיף‬
‫מ ח מיי׳ פ י ׳ ׳ ל מהל׳ אבל‬
‫הל׳ י ג ס מ ג ע ש י ן מ ל ״ ס‬
‫ב טיש״ע י ״ ד‬
‫סימן‬
‫שסת‬
‫פי׳׳ג‬
‫מהל׳‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫מא‬
‫מיי׳‬
‫ט‬
‫תפלה הלכה כ ס מ ג‬
‫עשין י ט ט ו ש ״ ע א׳׳ח סימן‬
‫תרפה‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫מ ב י מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫מ ג כ מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס‬
‫סעיף ב‪:‬‬
‫מ ד ל מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס‬
‫ס״ג‪:‬‬
‫מ‬
‫מה‬
‫טוש׳׳ע‬
‫מיי׳ שס‬
‫שם ס ע י ף ר ‪:‬‬
‫נ ]מיי׳ שם הלכה ת [ ‪:‬‬
‫מו‬
‫מיי׳‬
‫ס‬
‫מהל׳‬
‫פ׳׳א‬
‫שקליס הלכה ט ס מ ג‬
‫עשין מ ח ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫שסא‬
‫גליון הש״ם‬
‫ג ט ׳ כב•‬
‫עיין‬
‫כנישתא‬
‫ברמב׳׳ן‬
‫ספ׳׳ל‬
‫רשף‪.‬‬
‫כמלתמות‬
‫לכתובות‪:‬‬
‫הואי‬
‫מריש‬
‫שם‬
‫עיין‬
‫גר״סנ׳‪.‬‬
‫ברכות ל ׳ ח ע ׳ ׳ א ‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪8‬‬
‫‪5‬‬
‫‪8‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫נמ׳‬
‫)א(‬
‫שכינה‬
‫הגליות‬
‫מנין‬
‫בבבל היכא ש ד י א‬
‫א מ ר א נ י י ‪ ) :‬ב ( ש ם ושאינו‬
‫יכול ושאינו יכול‬
‫עלוב‬
‫מי נרמה‪ ) :‬ג ( ש ם‬
‫לא‬
‫ביתך‬
‫א ל א בגי‬
‫הואי‬
‫גריסנא‬
‫כגישתא‬
‫היכא‬
‫דמצלינא‬
‫)ד(‬
‫תניא‪:‬‬
‫י־ש״י‬
‫מרמקנא‬
‫כמונו(‬
‫מעון‬
‫לכי‬
‫ל״ה‬
‫פ ר ס ה )אני‬
‫תא״מ‬
‫כשאני‬
‫ונ׳׳כ‬
‫מהלך‬
‫וכו׳‬
‫ס״א‬
‫בדרך‬
‫באותו מקום אפילו אני‬
‫מרבה‬
‫ע ל י את‬
‫א נ י נכנס ש ם‬
‫הדרך‬
‫ומתפלל‬
‫בתוכו‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ג‬
‫הגהות הגר״א‬
‫] א [ נ מ ׳ מ ו ת ר ‪ .‬נ׳׳כ מצוה‬
‫כן‬
‫גירסת‬
‫הרא״ש‬
‫)כאן‬
‫אבל ברא״ש ל ב ר כ ו ת איתא‬
‫מ ו ת ר ( ‪ .‬והרי׳׳ף ב ב ר כ ו ת ‪:‬‬
‫ה‬
‫‪10‬‬
‫ט‬
‫‪2‬‬
‫‪:‬‬
‫ח‬
‫ועל‬
‫רבינו חננאל‬
‫מבטלין תלמוד תורה‬
‫להוצאת המת ולהכנסת‬
‫כלה‪ .‬במה דברים אמורים‬
‫כשאין שם כל צורכו‪.‬‬
‫וכמה כל צורכו י״ב אלפי‬
‫גברי ושיהא אלפי שיפורי‬
‫כוי‪ .‬והני מילי למאן דתני‬
‫וקרי‪ ,‬פי׳ קרא או תנא‪,‬‬
‫אבל דמתני שמועתא לית‬
‫ליה שיעורא‪ .‬תניא ר׳‬
‫שמעון בן יוחי אומר‬
‫חביבין ישראל שבכל‬
‫מקום שגלו גלה שכינה‬
‫עמהן כוי ופשוטה היא‪.‬‬
‫עד דרש רבא ה׳ מעון‬
‫אתה היית לנו‪ ,‬אילו בתי כנסיות ומדרשות‪ .‬אמר רבא כיון דשמעתא להא לא יתיבנא גריסנא אלא בבי‬
‫כנישתא‪ ,‬שנאמר ה׳ אהבתי מעון ביתך וגוי‪ .‬אין עושץ בית הכנסת קפנדריא‪ .‬ואם היה שביל מעיקרא מותר‪.‬‬
‫פי׳ קפנדריא לשון יוון‪ ,‬כשתהיה חצר ויש לה ב׳ פתחים אחד במורה ואחד במערב הנכנס בזה ויצא כנגדו‬
‫]רןמפסיק החצר‪ ,‬נקרא קפנדריא‪ .‬אמד רב נחמן הנכנס בכנסת על מנת וכוי‪ .‬אמר רב הונא הנכנס לבית‬
‫הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא‪ .‬שנאמר ובבא עם ה א ס לפני ה׳ במועדים ]וגו׳[‪] .‬עלו בו עשבים‬
‫וכוי‪ .‬ואקשינן והתניא אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניה[ אוקימנא למתניתין נמי הכי‪ ,‬עלו בו עשבים‬
‫לא יהלוש להאכיל אבל תולש ומניח מפני עגמת נפש‪ .‬ת״ר בית הקברות אין נוהגין בהן קלת ראש וכו׳‬
‫עד אם ליקט שורפן במקומן‪ .‬פתני' ראש חדש ]אדר[ שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים‪.‬תנן התם במסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים כוי‪] .‬פי׳[ מכריוין יכין כל אדם שקלו ויביאהו למקדש‪.‬‬
‫כט‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫מז‬
‫מיי׳‬
‫מהל׳‬
‫פ״ב‬
‫כלאים הלכה ט ו ‪:‬‬
‫מח‬
‫ב‬
‫מיי׳ פ ״ נ‬
‫שקלים‬
‫מהל׳‬
‫הלכה‬
‫ו פ ״ ד הל׳ יא ס מ ג‬
‫ה‬
‫עשי!‬
‫מה‪:‬‬
‫מט‬
‫ג‬
‫טיש״ע א״מ‬
‫סי׳‬
‫חכט סעיף א‪:‬‬
‫נ ד מיי׳ ס ״ א מהל׳ שקליס‬
‫הלכה ט ‪:‬‬
‫נא‬
‫ה ו מיי׳ פ י ״ ג מהל׳‬
‫מסלה‬
‫הלכה‬
‫כ‬
‫ככ‬
‫ס מ ג עשין י ט ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫סימן מ ר פ ה ס ע י ף א ‪:‬‬
‫נב‬
‫ז מיי׳ שס הלכה א ‪:‬‬
‫נג‬
‫ח מיי׳ שס הלכה כג‬
‫ס מ ג שם ט י ש ״ ע ש ס ‪:‬‬
‫נד‬
‫ט י מיי׳ שס הל׳ כד‬
‫ס מ ג שם ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫סי׳‬
‫חרפד‬
‫סעיף‬
‫על‬
‫בני העיר פרק רביעי‬
‫הכלאים ח מ ן זריעה היא‪ .‬לאו דוקא זמן זריעה שהרי לא הוי‬
‫ועל הכלאים‪ .‬לעקור כלאי הזרעים הניכרין בין התבואה‪) :‬ג( חודש‬
‫הזמן שמפרש בהמקבל)‪3‬״מ דף קו‪ (:‬אלא רוצה לומר סוף זריעה‬
‫בחדשו לתדשי השנה‪ .‬כל הני מדשיס למה לי‪ :‬אלא אמרה תורה‪.‬‬
‫המבואומ והזרעים ואז הכלאים ניכרין אבל קודס לכן‬
‫ומוספין‬
‫וכבר גדלו‬
‫ניכרין‪:‬‬
‫אינן‬
‫רבינו חננאל‬
‫באדר‪,‬‬
‫באהד‬
‫ולמה‬
‫דקיימא לן כר׳ טבי‬
‫דמצריך לאיתוי הקרבנות‬
‫שקריכין בראש חודש‬
‫ניסן מן השקלים של‬
‫שנה זו‪ ,‬מן התרומה‬
‫שנתרמה‪ .‬כדתנן בשלש‬
‫קופות של שלש סאין‬
‫כוי‪ .‬והא שמועה דר׳ טבי‬
‫בראש השנה פרק ראשון‪.‬‬
‫וכיון דבעינן לאקרוכי מן‬
‫השקלים החדשין באחד‬
‫בניסן מקדמינן ומשמעין‬
‫באהד כאדר‪ ,‬כדתניא‬
‫שואלץ בהילכות הפסה‬
‫קודם הפסת ל׳ יום‪.‬‬
‫אמרינן מתני׳ נמי כרבן‬
‫שמעון בן גמליאל דאמר‬
‫שואלין בהילכות הפסח‬
‫קודם לפסח שתי שבתות‪,‬‬
‫כיון ששנינו בט״ו באדר‬
‫שולחנות ישבו כמדינה‬
‫כדי לקבל השקלים מכל‬
‫אדם‪ ,‬מקדמינן ומכרוינן‬
‫קודם השולחנות ט׳׳ו‬
‫]יום[‪ .‬מאי פרשת שקלים‬
‫רב)א( אמר צו את בני‬
‫ישראל את קרבני לחמי‬
‫וגוי‪ ,‬ושמואל אמר כי‬
‫מכלל‬
‫אידך כל שכן הא ויש‬
‫באהדה‬
‫דאמרה‬
‫לומר‬
‫דרב הוה‬
‫דמאן‬
‫דסבר‬
‫דראש חודש אדר שחל להיומ בשבת‬
‫שאין מוציאין כי אס שתי תורות ולא‬
‫הוו ילעי כלל אידך דרבי יצחק ומזה‬
‫איצטריך‬
‫הטעם‬
‫ההיא‬
‫לאשמועינן‬
‫לראש חולש טבת שחל להיות בשבת‬
‫למוציאין שלשה ספרי תורה‪:‬‬
‫והלכתא‬
‫אין‬
‫טשגיחץ‬
‫פירוש‬
‫ואע״ג‬
‫תורה אור השלם‬
‫חרא‬
‫הבירתה‬
‫איתמר‪.‬‬
‫וא״ת‬
‫דאמר‬
‫ומאן‬
‫יש לך חודש‬
‫שאמה צריך לחדשו‬
‫להלכתא‬
‫בהנוכה‪.‬‬
‫לעשותו‬
‫כרבה‬
‫לגבי‬
‫עיקר‬
‫רב‬
‫יוסף ל(מ״מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה‬
‫משוס‬
‫לפליגי עליה שאר‬
‫אמוראיק(‪:‬‬
‫עליין‬
‫ממידין‬
‫בהבאמ עולומ‬
‫מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בראש השנהל( דגמרינן שנה שנה‬
‫מכללא אמאי אמרה והא כיון דידעינן‬
‫ג‪:‬‬
‫‪ .1‬ונסביהם העי ההין‬
‫יהיה לפר ושלישה ההין‬
‫לאיל ורביעת ההין‬
‫לכבש ןין זאת עלה חדש‬
‫בחדשו לדזדשי השנה‪:‬‬
‫במדבר כה יד‬
‫‪ .2‬עו א ת בני ישראל‬
‫ואמרת אלהם את קרבני‬
‫לחמי לאשי ריח ניחחי‬
‫תשמרו להקריב לי‬
‫במועדו‪ :‬במדבר כח ב‬
‫‪ .3‬כי תשא את ראש בני‬
‫ישראל לפקדיהם ונתנו‬
‫איש כפר נפשו לין בפקד‬
‫אתם ולא יהיה בהם נגף‬
‫בפקד אתם‪:‬‬
‫שמות ל יב‬
‫‪ .4‬ויאמר יהואש אל‬
‫בסף‬
‫כל‬
‫הבהנים‬
‫הקדשים אשר יובא בית‬
‫ין כסף עובר איש בסף‬
‫נפשות ערכו כ ל בסף‬
‫אשר יעלה על לב איש‬
‫להביא בית ין‪:‬‬
‫מלכים ב יב ה‬
‫מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי‬
‫ו ע ל הכלאים בשלמא על הכלאים הזמן‬
‫זריעה היא אלא על השקלים מנלן אמר ר׳‬
‫טבי אמר רבי יאשיה דאמר קרא זאת עולת‬
‫חודש בהדשו *אמרה תורה ה ד ש והבא‬
‫קרבן מתרומה הדשה וכיון דבניםן בעי‬
‫קדמינן וקרינן‬
‫אקרובי מתרומה הדשה‬
‫באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש‬
‫כמאן רלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי רבן‬
‫שמעון בן גמליאל תאמר שתי שבתות דתניא‬
‫> שואלין בהלכות הפםח קודם לפםח שלשים‬
‫יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות‬
‫אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫ב‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫השנה‬
‫)שמות י ס ‪:‬‬
‫מקדמינן‬
‫כמאן‪.‬‬
‫כולי האי דלא כרבן שמעון בן גמליאל‪:‬‬
‫בט״ו באדר שולחנות‪ .‬בעלי מטבעוה‬
‫המתלפין‬
‫יושבין‬
‫שקלי‬
‫במקדש‪ .‬הוא‬
‫קרב זמן‬
‫קופומ‬
‫כסף‬
‫בפרוטות‪:‬‬
‫ג( פ ס ח י ס ד ׳ י‪ .‬סנהדרין י נ ‪:‬‬
‫ע ״ ז ד׳ ה‪ :‬ותוספתא פ׳׳ג‬
‫ז‪.‬‬
‫ר״ה‬
‫נח‪,1.‬‬
‫בכורות‬
‫ג( שקליס פ ״ ק ד ף ב‪ .‬פ ״ א‬
‫מ ״ ג ‪ ,‬ד ( ] ע ׳ ת ו ס פ י בכורות‬
‫נ ז ‪ :‬ד ״ ס ב פ ר ו ס [ ‪ ,‬ה( ]לקמן‬
‫ל ‪ :‬ן ‪ ,‬ו( ו ת ו ס פ י פ ״ ג [ ‪ ,‬ז( ןצ״ל‬
‫כ ס ף ע ו ב ר איש כ ס ף כוי וכן‬
‫איתא כ ה ר א ״ ש [ ‪ ,‬ח( ן ת ו ס פ ׳‬
‫פ ״ ג לקמן ל‪ ( P ,[.‬יומא ד ׳‬
‫ע‪ ] .‬ס ו ט ה מ א ‪ , [ .‬י( ןעירוכין‬
‫כ‪ .‬יבמוח ס ח ‪ :‬צו‪ .‬מנחות מא‪.‬‬
‫סימן‬
‫שכבר‬
‫למרום אה הלשכה‬
‫בשלש‬
‫ר ׳ יצחק נפחא[‪ ,‬ל( ] ד ף ז‪,[.‬‬
‫דמאומו היום‬
‫מ(!שמות לן‪ ,‬נ( ן שמוח לחן‪,‬‬
‫וימהרו ויביאו‬
‫מחחילין‬
‫למשכן‬
‫אמ‬
‫המעכבים‪:‬‬
‫משום‬
‫שולתנות‬
‫קדמינן‪.‬‬
‫לאחד‬
‫באדר‬
‫דהיינו שתי‬
‫שבתות‪.‬‬
‫וטעמא‬
‫דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בפ״ק‬
‫דפסחיס <דף ו‪ :(.‬טעמא כדרבי טבי‪.‬‬
‫טעמא‬
‫א( ר ״ ס ד ף ז‪ .‬יומא ז ף ס ה ‪, :‬‬
‫מאי‬
‫כדרבי טבי‬
‫מייחינן‬
‫שקליס‬
‫באדר‬
‫שיקריבו‬
‫קרבנומ‬
‫באחד‬
‫דאמר מר >יבהמשה עשר'בו שולחנות יושבין‬
‫כתיבא‪ :‬שקלים לאדנים כתיבי‪ .‬המס‬
‫במדינה ובכ״ח יושבין במקדש משום שולחנות יקדמינן וקרינז מאי פרשת‬
‫כדכתיב״( ולקחת את כסף הכסוריס‬
‫שקלים רב אמר צ ו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני להמי ושמואל‬
‫ונתת אותו על עבודת אהל מועד‬
‫אמר כ י תשא בשלמא למאן דאמר כי ת ש א היינו דקרי לה פרשת שקלים‬
‫והן השקלים שנעשו מהן אדני המשכן‬
‫הכתיב בה שקלים אלא למאן דאמר את קרבני להמי יא( הכא מידי שקלים‬
‫כדכתיב וכסף פקודי העדה וגו׳‬
‫כתיבי התם אין טעמא מאי כדר׳ טבי בשלמא למ״ד צו את בני ישראל‬
‫ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני‬
‫משום דכתיבי קרבנות התם כדר׳ טבי אלא למ״ד כי ת ש א קרבנות מי כתיבי‬
‫הקודש ו ג ו ׳ ״ ‪ :‬שלש תרומות‪ .‬נאמרו‬
‫שסי« מחצית השקל תרומה לה׳ יתן‬
‫שקלים לאדנים כתיבי כדתני רב יוסף ש ל ש תרומות הן של מזבה למזבח‬
‫מרומה ה׳ לממ אמ מרומה ה׳ מרוממ‬
‫ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית בשלמא למאן דאמר כי‬
‫אדנים הימה לאדנים ומרוממ מזבח‬
‫תשא היינו דשני האי ר א ש ה ד ש משאר ראשי הרשים אלא למ״ד צו את קרבני‬
‫למזבח לקנומ מהן קרבנות צבור לכל‬
‫מאי שני שני דאילו ראשי הרשים קרו שיתא בעניינא דיומא והד בדראש‬
‫השנה דכתיב בה לכפר על נפשותיכסע(‪:‬‬
‫>לםדר‬
‫הוהש ואילו האיתא כולהו בדראש הורש הניהא למאן דאמר‬
‫לבדק הבית‪ .‬היא לא היתה שוה‬
‫דאמר לםדר הפטרות הוא חוזר‬
‫פרשיות הוא הוזר אלא למאן‬
‫בכולן אלא איש כפי נדבתו שנאמר‬
‫ופרשתא דיומא קרינן מאי שני שני דאילו ראשי חדשים קרו שיתא‬
‫ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב‬
‫לב וגו׳ )שמות לה>‪ :‬הניתא למאן‬
‫בעניינא דיומא והד קרי בדראש הוהש ואילו ה א י ת א קרו תלתא בעניינא‬
‫דאמר‪ .‬בפרקין האי דקתני מתנייע(‬
‫היומא וארבעה קרו בדראש חודש מיתיבי י>יר״ח אדר שחל להיות בשבת‬
‫לסדר‬
‫לכסדרן‪:‬‬
‫חוזרין‬
‫בחמישית‬
‫קורין בפרשת שקלים ומפטירין ביהוידע הכהן בשלמא למ״ד כי תשא היינו‬
‫שקראו אח‬
‫פרשיות הוא חוזר‪.‬‬
‫דמפטירין ביהויהע הכהן דדמי ליה דכתיב « כםף נפשות ערכו אלא למ״ד את‬
‫אלו והפסיקו מלקרות את פרשת‬
‫קרבני לחמי מי דמי דמי כדר׳ טבי מיתיבי >הל לתיות בפרשה הסמוכה לה‬
‫השבמ איכא למימר כדאמר האידנא‬
‫בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה בשלמא למ״ד כי תשא‬
‫הודש‪ .‬אלא‬
‫קרו כולהו בדראש‬
‫היינו דמתרמי בההוא זימנא אלא למ״ד צו את קרבני מי מתרמי בההוא זימנא‬
‫דמפרש חוזרין‬
‫דאמר כו׳‬
‫למאן‬
‫אלמא‬
‫ההפטרות‬
‫לסדר‬
‫לכסדרן‬
‫אין לבני מערבא ׳דמסקי לדאורייתא בתלת שנין תניא כוותיה דשמואל ר״ח‬
‫ההפטרות הופסקו עד הנה אבל לא‬
‫אדר שהל להיות בשבת קורין כי ת ש א ומפטירין ביהויהע הכהן א״ר יצחק‬
‫הפרשיות ל ע ד השתא הוו קרו נמי‬
‫נפחא ר״ח אדר שהל להיות בשבת מוציאין ש ל ש תורות וקורין בהן אהד‬
‫מעניינא ליומא מאי שני‪ :‬כדרבי‬
‫בעניינו של יום ואחד בשל ר״ח ואחד בכי תשא וא״ר יצחק נפחא > ר״ח טבת‬
‫טבי‪ .‬זאת עולח חודש בשקלים אמר‪:‬‬
‫ואחד‬
‫שהל להיות בשבת מביאין ש ל ש תורות וקורין בחן אחד בעניינו ש ל יום‬
‫תל להיות‪ .‬ר״ח אלר בפרשה הסמוכה‬
‫בדראש הודש ואהה בחנוכה וצריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר ר׳ יצהק‬
‫לפרשת שקלים‪ :‬וכופלין אותה‪ .‬בשבת‬
‫אבל בחך כרב ס״ל דאמר פרשת שקלים את קרבני לחמי ובשתי תורות םגי‬
‫שניה אע״פ שקראוה בראשונה‪ :‬בההוא‬
‫וימנא‪ .‬באותו פ ר ק של א ל ר ‪ :‬מי‬
‫קמ״ל ולימא חא ולא בעיא חך י>חדא מכלל הבירתה איתמר איתמר ר״ח טבת‬
‫מתרמי‪ .‬והלא בפרשת פינחס היא שהיא‬
‫שהל להיות בחול >א״ר יצחק ־קרו תלתא בר״ח וחד בחנוכה ורב דימי דמן‬
‫סמוכה לחודש אב‪ :‬דמסקי אורייתא‪.‬‬
‫חיפא אמר קרו תלתא בהנוכה וחד בר״ח אמר ר׳ מני כוותיה דרבי יצהק נפחא‬
‫מסיימין חמשה חומשין פעם אחמ‬
‫מםתברא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם א״ר אבין כוותיח דרב דימי מםתברא‬
‫לשלש שניס ולא בכל שנה כמו שאנו‬
‫מי גרם לרביעי שיבא ר״ה הלכך רביעי בר״ה בעי מיקרי מאי הוי עלה‬
‫עושין‪ :‬אין משגיתיןיי>‪ .‬לעשות עיקר‪:‬‬
‫רב יוםף אמר אין משגיחין בראש חודש ורבח אמר איין משגיחין בהנוכה‬
‫אמרי‬
‫והלכתא אין משגיהין בהנוכה <» ור״ה עיקר איתמר הל להיות בואתח תצוה‬
‫מכי‬
‫אמר רבי יצחק נפהא קרו שיתא מואתה תצוה עה כי תשא והד‬
‫ת ש א ע ד ועשית אמר אבי‬
‫בכורות לז‪ .‬נדה י א ‪ , [ :‬כ ( [ צ ״ ל‬
‫ס(‬
‫ל[‪,‬‬
‫‪1‬שס‬
‫ןשסז‪,‬‬
‫ע(‬
‫פ( ן לעיל כ ט ‪ .‬ן ‪ ,‬צ(!ע׳ מוס׳‬
‫כ״כ ק י ד ‪ :‬ד ״ ה‬
‫ותוס׳‬
‫והילכתא‬
‫גיטין ע ד ‪ :‬ד ״ ה הא‬
‫ותוס׳ מנתות לב‪ .‬דייה מנעל‬
‫ומושי ב ״ ק נ ו ‪ :‬דייה בההיא‬
‫ומומי ב ״ מ כט‪ .‬דייה והוי‬
‫שואלן‪ ,‬ק ( ! ד ו מ ה לזה כתבו‬
‫יכמות‬
‫תוס׳‬
‫סד״ה‬
‫לט‪.‬‬
‫אע״גן‪,‬‬
‫בניסן ממרומה חדשה והך מצוה התם‬
‫ג‬
‫‪7‬‬
‫גליון הש״ם‬
‫‪2‬‬
‫ה ‪3‬‬
‫?‬
‫גט׳‬
‫ח‬
‫ט‬
‫ט‬
‫כ‬
‫אמרי‬
‫תשא‪ .‬בשלמא לשמואל היינו דכת׳ מכי תשא תרומה לה׳‪ ,‬יתן תרומת הי‪ ,‬לתת את תרומת ה׳ לכפר‪ ,‬חדא לאדנים וחדא‪ .‬למזבח והדא לבדק הבית‪ .‬אלא לרב בצו את קרבני‪ ,‬מי כתיבי שקלים התם‪ .‬איכא‬
‫דאמרי בשלמא לשמואל דאמר בכי תשא היינו דשאני ראש חדש ]אדר משאר ראשי הדש[‪ ,‬דבכל ראשי הדש )אדר( קורץ בצו ובראש הדש אדר בכי תשא‪ .‬אלא לרב מאי שני‪ .‬ואמרינן דבכל ראש חדש‬
‫שהל להיות בשבת קרו שיתא בעיניינא דיומא‪ ,‬בפרשה של אותה שבת‪ ,‬והד קרי בדראש חודש‪ .‬ובראש חדש אדר מניחין פרשת היום וקורין כולן בצו את בני ישראל‪ .‬הניחא לד׳ אמי דאמר‪ ,‬הא דתנינן‬
‫בחמישית חוזרין לסדרן‪ ,‬לסדר פרשיות‪ ,‬מכלל שאלו ד׳ שבתות לא קרינן עניין היום והאידנא חוזרין לעיניין היום‪ .‬אלן! לר׳ ירמיה דאמר לסדר הפטרות הן חוורץ‪ ,‬אכל סדר פרשיות לעולם קורין אותן‬
‫כל פרשה בזמנה‪ ,‬מאי איכא למימר‪ .‬ומותבינן לרב מאי דמי הפטרה דיהוידע לצו את בני ישראל‪ .‬ופרקינן בר׳ טבי דמצריך קרבן ראש חדש ניסן מתרומה חדשה‪ .‬ותוב מוחבינן לרב מחל להיות ראש‬
‫הדש אדר בפרשה הסמוכה לה כוי‪ ,‬איך יתכן לחול פרשת פנחס באחד באדר‪ .‬ופרקינן תמצא בעיניץ הזה לבני מערבא שמסיימץ התורה לשלש שנים‪ ,‬פוסקין כל פרשה שלש פרשיות‪ ,‬איפשר דמיתרמי‬
‫להו כי האי גוונא ועליהן תניא זו הברייתא‪ .‬תניא כשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורץ בכי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן‪] .‬אמר[ ר׳ יצחק נפחא ראש הודש אדר שהל להיות בשבת‪,‬‬
‫מוציאין ג׳ תורות וקורץ אחד בעיניין היום ואחד בראש חודש ]ואחד בכי תשא‪ .‬וא״ר יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת‪ ,‬מביאין ג׳ תורות וקורין אהד בעיניץ היום ואחד בראש חודש[‬
‫ואחד בחנוכה‪ .‬ראש חדש טבת שחל להיות בחול‪ ,‬אמר ר׳ יצחק נפהא ג׳ קורץ בראש תודש‪ .‬ואסיקנא כוותיה‪ ,‬אין משגיהין בהנוכה וראש חודש עיקר‪ .‬איתמר חל ראש ]חודש[ אדר להיות בואתה תצוה‪,‬‬
‫וקר־גן‪.‬‬
‫בכורות ד ף נז ע ״ ב ת ד ״ ה‬
‫בפריס‪:‬‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( ג מ ׳ אח קרבני לחמי‬
‫שקליס‬
‫מידי‬
‫התס‬
‫כתיבי‬
‫אין ט ע מ א כ ד ר ׳ ט ב י כצ״ל‬
‫הכא‬
‫ותיבת‬
‫נמחק‪:‬‬
‫אין‬
‫ותיבת‬
‫)ב( ש ם‬
‫משגיחי!‬
‫מאי‬
‫והלכתא‬
‫כחנוכה‬
‫עיקר‬
‫כצ״ל‬
‫מידש‬
‫נמחק‪:‬‬
‫כל‬
‫יתיכות‬
‫וראש‬
‫)ג(‬
‫רש״י‬
‫ד ״ ה חידש הד׳׳א ע ס ד ״ ה‬
‫)ד(‬
‫אלא‪:‬‬
‫אין‬
‫ד״ה‬
‫משגיחין‬
‫בחנוכה‪.‬‬
‫לעשותו‬
‫עיקר‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫‪4‬‬
‫ח‬
‫קדמינן‬
‫עי׳‬
‫ועל‬
‫הכלאים‪.‬‬
‫הזרעים‬
‫קצת‬
‫ועוקרי!‬
‫אות!‬
‫שגדלו‬
‫וניצן‬
‫ניכר‬
‫משדותיהן‬
‫בהכרזת כית ד י ן ! ל ע י ל י ג ‪0‬‬
‫או‪:‬‬
‫משמיעין‬
‫)מו״ק‬
‫כלאים‬
‫זאת‬
‫שלא‬
‫ו‬
‫מכת״י(‪.‬‬
‫עולת‬
‫בחדשו‪.‬‬
‫יזרע‬
‫תדש‬
‫כחדשו‬
‫חדש‬
‫לחדשי‪ ,‬חדשי יתירא לדרשה‬
‫יר׳־ה‬
‫ו‪!.‬‬
‫יתירי‬
‫חידושי!‬
‫כחיבי לדרשה ל ו מ ר לך יש‬
‫חדש‬
‫שאחה‬
‫צריך‬
‫הקרכנוח‬
‫לחדש‬
‫ולהכיאם‬
‫מ ת ר ו מ ה חלשה‪ ,‬ו ג מ ר שנה‬
‫שנה מגיס!‪ ,‬לכתיכ ראשון‬
‫הוא לכס וגו׳ )יומא נזה‪.(:‬‬
‫לסדר‬
‫פרשיות‬
‫הוא‬
‫תוזר‪.‬‬
‫שכשכתות‬
‫הללו‬
‫ה פ ס י ק ו ס ל ר פרשיות‪ ,‬ללא‬
‫קראו אלא‬
‫הללי‬
‫ארכע‬
‫פרשיות‬
‫)לקמן ל‪.(:‬‬
‫לסדר‬
‫הפטרות‬
‫הוא‬
‫ש ע ד הנה‬
‫מפטירין‬
‫ארבע‬
‫פרשיות‬
‫הוזר‪.‬‬
‫מעין‬
‫הללו‬
‫השגויות בברייתא )שסו‪.‬‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫]לעיל כ ט ‪, [ :‬‬
‫א(‬
‫]דף‬
‫ב(‬
‫כ ט ‪ , [ :‬ג( ]לעיל ימ‪,!.‬‬
‫ל‪.‬‬
‫אמרי אוקומי הוא דמוקמי התם‪ .‬כלומר אין הדבר ניכר לשם פרשמ שקלים אלא סברי שלא נסמיימה פרשת ואתה תצוה עד כאן‪ :‬והד‬
‫תאני וקרי‪ .‬חוזר ושונה לקרומ מכי תשא עד ועשית כיור נחושת ו ג ו ׳ ‪ :‬כופלה בשבתות‪ .‬שקורין אומה שני שבמומ זו אמר ז ו ‪ :‬ר ב אמר‬
‫מקדימין‪ .‬וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן בממני׳‪ :‬דאם כן‪ .‬דמאחרין בצרי להו לשולחנומ משני שבתות דאמרינן לעילכ( משוס ששולחנות‬
‫תורת אור השלם‬
‫‪ .1‬ועשית כיור נחישת‬
‫וכנו נחשת לךחצה ונתת‬
‫אתו בין אהל מועד ובין‬
‫המזבח ונתת שמה‬
‫שמות ל יח‬
‫מים‪:‬‬
‫‪ .2‬ההיךש הזה לכם‬
‫ראש ךוךשים ראשון הוא‬
‫לכם לחדשי השנה‪:‬‬
‫שמות יב ב‬
‫‪ .3‬כה אמר ין צבאות‬
‫פקדתי את אשר עשה‬
‫עמלק לישךאל אשר‬
‫שם לו בדרף בעלתו‬
‫ממצרים‪:‬‬
‫שמואל א טו ב‬
‫‪ .4‬וןדקתי עליכם מים‬
‫טהורים וטהרתם מכל‬
‫ומכל‬
‫טמאותיבב‬
‫גלוליכם אטהר אתכם‪:‬‬
‫יחזקאל לו כה‬
‫‪ .5‬כה אמר אדני יי‬
‫בראשון באחד לחדש‬
‫תקח פר בן בקר תמים‬
‫וחטאת א ת המקדש‪:‬‬
‫יחזקאל מה יח‬
‫הוצרכו לישב במדינה בט״ו מקדימין וקורין מראש חודש שיהו דורשין שמי שבמומ לפניהן כרבן שמעון בן גמליאל ואס תאחר עד לממרת ראש‬
‫חדש אין כאן הקדמה שהי שבמוה‪:‬‬
‫תמיסר במעלי שבתא מיקלע‪ .‬ואוחו‬
‫היום לא יתחילו לצאת ולישב במדינה‬
‫כבוד‬
‫מפני‬
‫לא‬
‫השבת‪:‬‬
‫עד‬
‫נפקי‬
‫בחד בשבת‪ .‬וכי מאחרת נמי איכא‬
‫שתי שבתוה הלכך מאחרין כדי שלא‬
‫תצטרך‬
‫בין‬
‫להפסיק‬
‫פרשיות‪:‬‬
‫ב׳‬
‫בתוך שבח דוקא‪ .‬דאי מאחרת ודאי‬
‫בצרי‬
‫יומי‬
‫להו‬
‫אמר‬
‫לשולחנות‪:‬‬
‫שמואל‪ .‬האי בתוכה דקתני לאו מוך‬
‫שבוע אלא מוך שבמ‬
‫וכן‬
‫עצמו‪:‬‬
‫תנא דבי שמואל‪ .‬בתוספתא )א( דהך‬
‫ברייתא אי זו היא שבת ראשונה כל‬
‫שחל ר״ח אדר להיות בה ביום שבת‬
‫ואפילו חל‬
‫עצמו‬
‫של‬
‫בערב שבת‬
‫אתמול כאילו חל בה‪ .‬אלמא מאמרין‬
‫אשמועינן‪:‬‬
‫כלומר‬
‫סירוגיף(‪.‬‬
‫מסרגין‪ .‬לשון‬
‫מפסיקין לשבמומ בין פרשה‬
‫ראשונה‬
‫לשניה‬
‫שמקדימין‬
‫כשחל‬
‫לשעבר‬
‫ר״ח‬
‫דא״כ‬
‫בחול‬
‫להו‬
‫בצרי‬
‫יומי לשולחנות ומפסיקין לשבמ הבאה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫ר ש ״ ־ ל ״ ה וכן תנא‬
‫)א(‬
‫שמואל‬
‫דני‬
‫שלהן‬
‫)ב(‬
‫ברייתא‬
‫בתוספתא‬
‫איזו‪:‬‬
‫זו‬
‫ד״וז הא דאיקלע יכו׳‬
‫כרבי ה מ א בר׳ תנינא‪:‬‬
‫ולשבמ שלישימ קורין זכור כדי שההא‬
‫סמוכה‬
‫כדמפרש‬
‫חל‬
‫בפרשה‬
‫ר״ח‬
‫הסמוכה‬
‫לה‪.‬‬
‫לפרשת שקלים ; ל ע י ל כט‪.>:‬‬
‫וכופלין‬
‫שניה‬
‫אע״פ‬
‫בשבת‬
‫שקראוה‬
‫בראשונה )שסו‪.‬‬
‫אימתי‬
‫אומר‬
‫אני‬
‫מאחרין לא‬
‫שבח‪ .‬דכי נמי‬
‫בצרי‬
‫לשולחנומ כדאמר שמואל לעיל‬
‫שולחנות‬
‫חד בשבת הלכך‬
‫אדר‪,‬‬
‫אותה‪.‬‬
‫ואזיל‪:‬‬
‫סוף סוף‬
‫מוסף רש׳יי‬
‫לפורים‪ :‬אין‬
‫אין מסרגין בזמן שתל להיות בערב‬
‫יומי‬
‫להיות‪.‬‬
‫זכור‬
‫מסרגין‪.‬‬
‫לא‬
‫עד‬
‫ימבי‬
‫מאחרין ואין כאן‬
‫סירוג‪ :‬אבל בזמן שתל להיות בתוך‬
‫השבת‪ .‬דאי‬
‫יומי‬
‫מאחרת לה‬
‫על‬
‫לשולחנות‬
‫בצרי להו‬
‫נקדיס‬
‫כרחך‬
‫ויש כאן סירוג‪ :‬הכי גרסינן כי היכי‬
‫דלא‬
‫ליקדום‬
‫בשניה‬
‫עשייה‬
‫זכור‪.‬‬
‫לזכירה‪:‬‬
‫סלקא‬
‫קא‬
‫חנן‬
‫דעתך‬
‫אראש חדש אדר שחל להיות בשבת‬
‫קאי‬
‫דמיירי ביה‬
‫שניה להפסקה‪.‬‬
‫קאי אלא‬
‫דמתניתין‪:‬‬
‫רישא‬
‫כלומר לאו‬
‫אסיפא קאי‬
‫ארישא‬
‫חל‬
‫דקהני‬
‫להיות במוך השבמ מקדימין לשעבר‬
‫ומפסיקין‬
‫ואמר‬
‫קורין‬
‫לשבת‬
‫בשבח‬
‫זכור‬
‫ועלה‬
‫הבאה‬
‫קאי‬
‫של‬
‫אחר‬
‫הפסקה‬
‫ובמוך‬
‫שבוע‬
‫שלאחריה‬
‫כלומר שבת של פרשה שניה פרשת‬
‫ואפילו‬
‫לאחריה‬
‫זכור‪:‬‬
‫בתוכה‪.‬‬
‫פורים‬
‫חל‬
‫עצמו קורין הפרשה בו ביום ואפילו‬
‫חל בערב שבת‬
‫לשבח‬
‫שלמחר‬
‫אממול‬
‫והיינו‬
‫כאילו‬
‫חל‬
‫כשמואל‪ :‬חל‬
‫להיות פורים בשבת‪ .‬דברי הכל אין‬
‫קורין זכור לשעבר דהא השתא לא‬
‫קדמה‬
‫עשייה‬
‫לזכירה‬
‫קדמה‬
‫זכירה‬
‫לעשייה‪:‬‬
‫וגבי‬
‫מוקפין‬
‫עדיין‬
‫וכוי‪.‬‬
‫קשיא‬
‫אמרי אוקומי הוא דקא מוקמי התם אלא‬
‫אמר אביי קרו שיתא מואתה תצוה עד‬
‫פריך מברייתא דקתני איזוהי שבת‬
‫ועשית וחד תני וקרי מכי תשא ע ד ועשית‬
‫שניה כל שחל פורים להיומ בתוכה‬
‫מיתיבי יהל להיות בפרשה הסמוכח לח בין‬
‫ואפילו בערב שבמ ולרב הוי מצי‬
‫מלפניה בין מלאהריה קורין אותה וכופלין‬
‫למימר ואפי׳ בשבת שלאחר כך וכל‬
‫אותח בשלמא לאביי ניחא אלא לר׳ יצהק‬
‫שכן בערב שבת שלפניה שמקדימין‬
‫נפחא קשיא אמר לך ר׳ יצחק נפחא ולאביי‬
‫לשבת שעברה וי״ל דהך ברייתא‬
‫היינו ברייתא דבסמוך אחר מתני׳‬
‫מי ניחא תינח לפניה לאחריח חיכי משכחת‬
‫דברביעית החדש הזה ואגב לתני‬
‫לח אלא מאי אית לך למימר כופלח בשבתות‬
‫ואפילו בערב שבת גבי שבת ראשונה‬
‫הכא נמי כופלה בשבתות חל להיות בכי‬
‫דוקא‬
‫דהוי‬
‫רביעית‬
‫וגבי שבת‬
‫תשא עצמה א״ר יצחק נפחא קרו שיתא מן‬
‫תנא נמי בהא בערב שבת ולא‬
‫ועשית עד ויקהל והד קרי מכי תשא עד‬
‫בשבה אף על גב דלא הוי דוקא‪:‬‬
‫ועשית מתקיף לה אביי השתא אמרי למפרע‬
‫ושאר‬
‫הוא דקרי אלא אמר אביי קרו שיתא עד‬
‫ויקהל והד תני וקרי מכי תשא ע ד ועשית תניא כוותיה דאביי הל לתיות‬
‫בכי ת ש א עצמה קורין אותה וכופלין אותה‪ :‬הל להיות בתוך השבת‬
‫מקדימין לשבת שעברת‪ :‬איתמר ר״ח אדר שהל להיות בערב שבת רב‬
‫אמר מקדימין ושמואל אמר מאחרין רב אמר מקדימין ראם כן בצרי להו‬
‫יומי שולחנות ושמואל אמר מאחרין אמר לך םוף םוף חמיםר במעלי שבתא‬
‫מיקלע ושולחנות לא נפקי עד חד בשבא חלכך מאחרין תנן חל לחיות‬
‫בתוך חשבת מקדימין לשעבר ומפםיקין לשבת אחרת מאי לאו אפילו‬
‫בע״ש לא בתוך חשבת דוקא ת״ש איזו תיא שבת ראשונח כל שחל ר״ח‬
‫אדר להיות בתוכה ואפילו בערב שבת מאי לאו אפילו בע״ש דומיא התוכה‬
‫מה תוכה מקדימין אף ע״ש מקדימין אמר שמואל בה וכן תנא דבי שמואל בה‬
‫כתנאי מםרגין לשבתות דברי ר׳ יהודה הנשיא ר״ש בן אלעזר אומר אין מםרגין‬
‫אמר ר״ש בן אלעזר אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שהל להיות בע״ש אבל‬
‫בזמן שהל להיות בתוך השבת מקדים וקורא משבת שעברה אע״פ שהוא שבט‪:‬‬
‫בשנייה זכור ובו׳‪ :‬איתמר פורים שהל להיות בע״ש רב אמר מקדימין‬
‫פרשת זכור ושמואל אמר מאהרין רב אמר מקדימין כי היכי הלא תיקהום‬
‫עשיה לזכירה ושמואל אמר מאהרין אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי‬
‫בחמיםר עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין תבן בשניה זכור והא כי מיקלע‬
‫ריש ירחא בשבת מיקלע פורים בערב שבת וקתני בשניה זכור אמר רב פפא‬
‫מאי שניה שניה להפסקה תא שמע י איזו שבת שניה כל שחל פורים‬
‫להיות בתוכה ואפילו בערב שבת מאי לאו ערב שבת דומיא דתוכה מה תוכה‬
‫יהא פוריס‪ :‬איזו היא שבח שניה‪.‬‬
‫בערב שבת‪ :‬בה‪ .‬ביום שבת‬
‫עדיין‬
‫היא‬
‫מחלוקת‬
‫איתמר נמ״‬
‫היא‬
‫מתלוקה‪ .‬אף בזו אמר רב מקדימין‬
‫א‬
‫אמאי‬
‫לא‬
‫‪1‬‬
‫‪6‬‬
‫;‬
‫נ‬
‫מסדימין אף ערב שבת מקדימין אמר שמואל בה וכן תנא הבי שמואל בה‬
‫הל להיות בשבת עצמה אמר ר״ה לדברי הכל אין מקדימין ורב נהמן‬
‫אמר עדיין היא מהלוקת איתמר נמי א״ר הייא בר אבא אמר רבי אבא אמר רב‬
‫פורים שהל להיות בשבת מקדים וקורא בשבת שעברה זכור‪ :‬בשלישית‬
‫פרה אדומת וכו׳‪ :‬תנו רבנן איזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים‬
‫מאחריח איתמר ר׳ חמא בר׳ חנינא אמר שבת הסמוכה לר״ה ניסן ולא פליגי‬
‫הא דאיקלע ר״ה ניסן בשבת הא דאיקלע באמצע שבת‪ :‬ברביעית ה ח ד ש‬
‫הזה לכם‪ :‬תנו רבנן יר״ח אדר שהל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין‬
‫ביהוידע ואי זו היא שבת ראשונח כל שחל ר״ח אדר להיות בתוכה ואפילו‬
‫בערב שבת ׳בשניה זכור ומפטירין פקהתי ואי זו היא שבת שניה כל שהל‬
‫פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ״בשלישית פרה אהומה ומפטירין‬
‫וזרקתי עליכם ואי זו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאהריה‬
‫ברביעית החדש הזה ומפטירין כ ה אמר ה׳ ]אלהים[ בראשון באהד לחדש‬
‫ה‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ט‬
‫ואיזו‬
‫כדי שתקדם זכירה לעשייה דעיירות‪:‬‬
‫איזו היא שבת שלישית‪ .‬שקורין בו פרשה שלישית‪ :‬הא דאיקלע ראש חדש ניסן ביום השבת‪ .‬שלא הוצרך להקדים פרשת החודש לשבת‬
‫שעברה קרינן לשבת שעברה פרה אדומה כרבי )‪ 0‬אחא בר׳ חנינא ולא בסמוכה לפורים לסמוך אזהרמ טמאים לפסח‪ .‬והיכא דחל ראש‬
‫חדש ניסן‬
‫סמוכה‬
‫באמצע שבת‬
‫לפורים‬
‫שהוצרכנו לקרות פרשת החדש‬
‫מאחריה‪:‬‬
‫תנו‬
‫רבנן‬
‫כוי‪.‬‬
‫בריימא‬
‫בשבת‬
‫זו‬
‫שלפניה‬
‫מפורשמ‬
‫הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת‬
‫למעלה‬
‫בסירוגין‬
‫לרב‬
‫כדאיה‬
‫ליה‬
‫שלפני שבת ןזו[ שהיא‬
‫ולשמואל‬
‫כדאימ‬
‫ליה‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫נה‬
‫מיי׳‬
‫א‬
‫מהל׳‬
‫פי״ג‬
‫מסלה הלכה כ ב ‪:‬‬
‫נו‬
‫ב ג מיי׳ שס הלכה כ‬
‫טוש״ע‬
‫סימן‬
‫א״מ‬
‫תרשה ס ע י ף ה ‪:‬‬
‫נו‬
‫ד ה מיי׳ שס הלכה כ ‪:‬‬
‫נד!‬
‫ו מיי׳ שס ט י ש ״ ע שס‬
‫סעיף א‪:‬‬
‫נט‬
‫ז מיי׳ שם ט ו ש ״ ע שס‬
‫סעיף כ‪:‬‬
‫ם‬
‫ח מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס‬
‫סעיף‬
‫םא‬
‫ט‬
‫שס‬
‫ג‪:‬‬
‫מיי׳ שס‬
‫סעיף‬
‫טיש״ע‬
‫ד‪:‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אמר אביי קרו שיתא‬
‫מואתה תצוה עד ועשית‬
‫כיור בחשת וחד חוזר‬
‫וקורא מכי תשא עד‬
‫ועשית כיור נחושת‪.‬‬
‫וקיימא לן כוותיה‪ .‬חל‬
‫להיות ראש חודש אדר‬
‫בכי תשא עצמה‪ ,‬אמר‬
‫אבי־ קרו שיתא מכי‬
‫תשא עד ויקהל‪ ,‬וחד‬
‫חוזר וקורא מכי תשא‬
‫ועד ועשית כיור נחשת‪,‬‬
‫וקיימא לן כוותיה דתניא‬
‫כוותיה‪ .‬איתמר ראש‬
‫חודש אדר שחל להיות‬
‫בערב שבת‪ ,‬רב אמר‬
‫מקדימין וקורין פרשת‬
‫שקלים בשבת שהיא כ״ו‬
‫יום בשבט‪ ,‬שאם לא‬
‫תקרא כך אלא בשבת‬
‫שהיא שני ימים באדר‬
‫בצרי יומי דשלחנות‪,‬‬
‫בענן משעה שמשמיעין‬
‫בשקלין עד ט״ו ןבאדר‪,‬‬
‫ט״ו יום[ ואחר כך יוצאין‬
‫השולחנות‪ ,‬והנה אם‬
‫תשמע בשני ימים לאדר‬
‫נמצאו השולחנות יוצאין‬
‫בי״ד יום‪ .‬ופריק שמואל‬
‫דאמר מאחרין וקורין‬
‫בשבת שהיא שני ימים‬
‫באדר‪ ,‬כיון השולחנות כל‬
‫אימת דחל י״ה באדר‬
‫בערב שבת לא נפקי עד‬
‫חד בשבת‪ ,‬לא בצרי‪.‬‬
‫ואקשינן לשמואל דתניא‬
‫איוו היא שבת ראשונה כל‬
‫שחל ראש חדש אדר להית‬
‫בתוכה ]ואפילו בערב‬
‫שבת[‪ .‬ודייקינן מאי לאו‬
‫ערב שבת דומיא דתוכה‪,‬‬
‫מה כשחל להיות בתוכה‬
‫מקדמינן וקרינן פרשת‬
‫שקלים‪ ,‬אף כשחל ראש‬
‫חדש אדר בערכ שבת‬
‫מקדמינן וקרינן משבת‬
‫שעברה‪ .‬ופריק שמואל לא‬
‫תימא בתוכה אלא בה‪.‬‬
‫וכך היא סוגיא דמתניתא‪,‬‬
‫איזו היא שבת ראשונה‬
‫כל שהל ראש חודש‬
‫אדר להיות )בתוכה( ]בה[‬
‫ואפילו בערב שכת‪ .‬פי׳‬
‫בה‪ ,‬בשבת עצמה‪ ,‬כשם‬
‫כשחל להיות ראש חודש‬
‫אדר בשבת עצמה קורין‬
‫בו פרשת שקלים‪ ,‬כך‬
‫אפי׳ אם חל להיות בערב‬
‫שבת קורין בשבת עצמה‪.‬‬
‫והא פלוגתא דרב ושמואל‬
‫כתנאי היא‪ ,‬דתניא מסרגין‬
‫לשבתות דברי ר׳ יהודה‬
‫כוי‪ .‬פי׳ מסרגין מפסיקין‪,‬‬
‫כדתנן קראה סירוגין‪,‬‬
‫ומפרשינן פיםקי פיסקי‪.‬‬
‫ואמר ר׳ שמעון)מ(אימתי‬
‫אני אומר אין מסרגין‪,‬‬
‫כלומר שאין מפסיקין אלא‬
‫שקורין שבת אחר שבת‪,‬‬
‫בזמן שחל ראש חדש אדר‬
‫ואי‬
‫להיות ערב שבת‪ .‬מכלל דסבר שקורץ פרשת שקלים למחר כשמואל ולפיכך אין מפסיקין‪ .‬ותנא קמא סבר מקדימין וקורין משכת שעברה אע״פ שהיא שבט כרב‪ ,‬ומפסיקין בשבת שהיא שני ימים באדר‪.‬‬
‫וקיימא לן כרב ואע׳׳ג דפריק שמואל לטעמיה לית הילכתא כוותיה‪ .‬ת״ר ראש חודש אדר שהל להיות בשבת קורץ בכי תשא ומפטירין ביהוידע ואיזו היא שבת ראשונה כל שהל ראש חודש אדר להיות‬
‫בתוכה ואפי׳ בערב שבת‪ .‬בשניה זכור ומפטירין כה אמר ה׳ פקדתי‪ ,‬איזו היא שבת שנייה כל שחל)‪ 0‬פורים להיות בתוכה )ואם( ]ואפי׳[ בערב שבת‪ .‬בשלישית פרה אדומה ומפטיר׳; וזרקתי עליכם‪ ,‬ואיזו‬
‫היא שכת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה וזה כשחל ראש חדש ניסן באמצע שכת אבל ואם חל ראש ]חודש[ ניסן להיות בשבת נמצאת שבת שלשית הסמוכה לראש חדש ניסן‪ .‬ברביעית החדש הזה‬
‫ומפטירין כה אמר ה׳ בראשון באהד להדש כו׳‪.‬ירושלםי ר׳ בא בשם ר׳ הייא בר אשי אין מפסיקין בין פורים לפרה‪ .‬ר׳ לוי אמר אץ מפסיקין בין פרה להחדש‪ .‬וסימניהון של פרשיות הללו‪ ,‬בין הכוסות‬
‫הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה‪ .‬ובדין הוא שיקרום החדש לפרה‪ ,‬שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני ימים בניסן נשרפה הפרה‪ ,‬ולמה הקדימוה מפני שהיא טהרתו של כל ישראל‪.‬‬
‫ל‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫סב‬
‫א‬
‫מיי׳‬
‫מהל׳‬
‫סי״ג‬
‫תפלה הלכה כ ‪:‬‬
‫סג‬
‫ב מיי׳ שם ]הלכה ככ‬
‫עיין‬
‫א״מ‬
‫כ״מ[‬
‫סימן‬
‫טוש״ע‬
‫]עיין‬
‫מרפה‬
‫ה ג ר ״ א ס ע י ׳ א‪[:‬‬
‫ג‬
‫םד‬
‫מיי׳‬
‫תענית‬
‫א״ח‬
‫טוש״ע‬
‫פ״א‬
‫מהל׳‬
‫הלכה‬
‫סימן‬
‫‪p‬‬
‫תקעו‬
‫סעיף טז‪:‬‬
‫םה‬
‫ד‬
‫מיי׳‬
‫פי״ג‬
‫מהל׳‬
‫תפלה הל׳ מ ט ו ש ״ ע‬
‫א ״ מ ס י מ ן ת‪ 5‬ס ע י ף א ‪:‬‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫ואי זו היא שבת רביטית כוי ואפילו בטרכ שבה‪ .‬בהא מולה שמואל לערב שבמ לומיא למוכה ומקלימין רא״א מאחרין קלמה עשייה‬
‫לשמיעה‪ .‬ואנן נוהגין בכולהו כרב חוץ מפורים שחל להיומ בשבמ עצמה לההיא לא איקלע כלל לא״כ ה ר ר״ח אלר באחל בשבמ וראש‬
‫תלש ניסן בשני בשבת ש ה ד אלר לעולם חסר וא״כ הוה ליה פסח בשני בשבמ וקיימא לן ללא‬
‫בל״ו פסמ לעולם וימים הראויין‬
‫לקביעת ראש תולש אלר זבל״ו‪ .‬וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך זט״ו ב״ו ל״ל ובי״ו‪ .‬זהו פירוש זט״ו אס בא ראש חלש אלר בשבת יהא‬
‫א ( ]לעיל כ ט ‪ , [ :‬ב ( מ ע נ י ת‬
‫ע״ש‪,:‬‬
‫יכ‪:‬‬
‫ו ש א ר ימות החנ קורין בקרכנות‬
‫ואיזו היא שבת רביעית כל שהל ר״ח ניסן‬
‫החנ‪ .‬והא שאנו מעמילין‬
‫להיות בתוכה ואפילו בע״ש‪ :‬בחמישית‬
‫ס פ ר מורה שניה במועלוה וקורין‬
‫חוזרין לכםדרן וכו׳‪ :‬לסדר מאי ר׳ אמי אמר‬
‫בקרבנוה היום לא מצינו סמך במלמול‬
‫לסדר פרשיות הוא חוזר ר׳ ירמיח אמר‬
‫אך בסלר רב עמרם ישנו וקצת יש‬
‫י ל ם ד ר הפטרות הוא החר אמר אביי כוותי׳‬
‫סמך ללבר מהא לאמר לקמן <לף לא‪(:‬‬
‫דר׳ אמי מםתברא דתנן לכל מפסיקין לראשי‬
‫אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע וכו׳‬
‫אמר לו הקב״ה כבר מקנמי להם‬
‫הרשים להנוכה ולפורים לתעניות ולמעמדות‬
‫סלר קרבנומ כל זמן שקורין בהן‪:‬‬
‫וליוה״כ בשלמא למ״ד לסדר פרשיות הוא‬
‫והאילנא‬
‫הוזר היינו דאיכא פרשה בהול אלא למ״ד‬
‫לסדר הפטרות הוא הוזר הפטרה בהול מי איכא ואידך הא כדאיתא והא‬
‫כהאיתא ובתעניות למה לי הפסקה ליקרי מצפרא בענינא דיומא ובמנהה‬
‫בתעניתא מסייע ליה לר״ה דאמר ר״ה •מצפרא כינופיא היכי עבדינן אמר‬
‫אביי מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא מפלגיה דיומא לפניא‬
‫ריבעא דיומא )*> קרא ומפטרי וריבעא דיומא בעו רהמי שנאמר •ויקראו בספר‬
‫תורת ה׳ אלהיהם רביעית היום ורביעית )היום( מתוודים ומשתהוים ואיפוך‬
‫אנא לא ם״ד דכתיב ואלי יאספו כל הרד בדברי אלהי ישראל על מעל‬
‫הגולה ואני יושב משומם עד למנהת הערב וכתיב ובמנהת הערב קמתי‬
‫מתעניתי‪ :‬מתני ‪ ,‬יבפסה קורין בפרשת מועדות ש ל תודת כהנים בעצרת‬
‫ב ח ד ש חשביעי באחד להדש ביוה״כ‬
‫שבעה שבועות בראש השנה‬
‫אהרי מות ביו״ט הראשון של הג קורץ בפרשת מועדות שבתורת כהנים‬
‫ובשאר כל ימות ההג בקרבנות ההג בהנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק‬
‫בראשי הרשים ובראשי הדשיכם במעמהות במעשה בראשית בתעניות‬
‫א‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
‫‪6‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪9‬‬
‫ברכות‬
‫]ע״א[‪,‬‬
‫ג(‬
‫ד ( ולעיל ג ט ‪ , [ .‬ה ( ] ע ״ א [ ‪,‬‬
‫ו(‬
‫]לעיל כט‪(t ,[.‬‬
‫ח( ]שסן‪,‬‬
‫‪(P‬‬
‫]ע״א[‪,‬‬
‫לקמן‬
‫ן וכן‬
‫לא‪,[:‬‬
‫לך הפסקה פרשה ביום ממשה עשר‬
‫א‬
‫רבינו הננאל‬
‫בחמישית חוזרין לבסדדן‪.‬‬
‫לסדרן מאי‪ ,‬ר• ירמיה אמר‬
‫לסדר הפטרות‪ ,‬וקיימא לן‬
‫כוותיה‪ .‬ואקשינן לר׳‬
‫ירמיה ממשנתינו דתני‬
‫לכל מפסיקין לתעניות‬
‫ולמעמדות‪ ,‬כלומר מניחין‬
‫עיניינו של יום וקורין‬
‫]בעניין[ תעניות ובעניין‬
‫עיניין‬
‫המעמדות‪.‬‬
‫מעמדות‪ ,‬כדתנן במעמדות‬
‫במעשה כראשית‪ ,‬ומפורש‬
‫]בתענית[ בפרק בשלשה‬
‫פרקים הכהנים וכוי‪.‬‬
‫תעניות כדתנן ]בתעניות[‬
‫ברכות וקללות‪ .‬ואי אמרת‬
‫לסדר ההפטרות‪ ,‬הפטרה‬
‫בחול מי איכא דפסיק לה‬
‫ואמר הפטרה דתעניות‬
‫והפטרה דמעמדוה‪ .‬ופריק‬
‫במקום שיש הפטרה כגון‬
‫אילו השבתוה שפירשנו‪,‬‬
‫מפסיקין להפטרה וקורץ‬
‫בהפטרה של זה העיניין‪.‬‬
‫ובמקום שאין הפטרה‬
‫בחול כגון שיני והמישי‪,‬‬
‫מפסיקין סדר פרשיות‪,‬‬
‫ולא קשיא הא כדאיתה‬
‫והא כדאיתה‪ .‬ואקשינן‬
‫בתעניות למה לי הפסקה‬
‫ליקרו בצפרא בעיניינא‬
‫דיומא כוי‪ .‬ואוקימנא‬
‫מצפרה כינופיא ועד‬
‫פלגיה דיומא מעייני‬
‫במילי דמתא‪ ,‬ומפלגיה‬
‫דיומא רבעא דיומא קרו‬
‫ומפטרי ודבעא דיומא בעי‬
‫רחמי‪ .‬שני ויקראו בספר‬
‫תורת )האלהים( ]ה׳‬
‫אלהיהם[ רביעית היום‬
‫מתורים‬
‫]ורביעית[‬
‫ומשתהים לה׳ )אלהיכם(‬
‫]אלהיהם[‪ ,‬וכת׳ ובמנתת‬
‫הערב קמתי מתעניתי‪,‬‬
‫ש״מ דתפילה דתעניתא‬
‫במנחת הערב‪] .‬מתני׳[‬
‫בפסח קורין בפרשת‬
‫ומעדות שבתורת כהנים‪.‬‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ולא יותר שהרי ביוס ראש חולש קורין‬
‫שקלים ולשבת הבאה פרשת‬
‫פרשת‬
‫זכור כדתניא בברייתא»( אי זו היא‬
‫שבת‬
‫שניה‬
‫כל‬
‫להיות‬
‫בתוכה‬
‫ואפילו‬
‫פורים‬
‫שתל‬
‫שבת‬
‫בערב‬
‫ומתני׳ נמי תכן י( בשניה זכור והיינו‬
‫כרב לאמר פורים שחל להיומ בע״ש‬
‫מקלימין‬
‫בערב‬
‫ועכשיו יחול פורים‬
‫שבמ ואנו מקלימין כרב אבל לשבת‬
‫שלישיה של אלר שהוא יום ט ״ ו למולש‬
‫מפסיקין ובשבת רביעיה )»( )למולש(‬
‫שהיא‬
‫סמוכה‬
‫מאחריהן‬
‫מוקפין‬
‫לפורים של‬
‫קורץ פרה אלומה להניא‬
‫בברייתאה אי זו היא שבת של פרשמ‬
‫פרה כל‬
‫שסמוכה‬
‫ואוקימנא‬
‫היכא‬
‫לחל‬
‫בחול וזה יחול‬
‫תול‬
‫ופרשת‬
‫לפורים‬
‫באחל‬
‫החולש‬
‫מאמריה‬
‫ר״ח‬
‫ניסן‬
‫בשבת‬
‫שהוא‬
‫קורין‬
‫בשבת‬
‫שלאחריה שהרי היא סמוכה לר״ח ניסן‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ויקומו על עמךם‬
‫ויקראו בספר תורת יי‬
‫אלהיהם רבעיה היום‬
‫מתורים‬
‫וךבעית‬
‫לץ‬
‫ומשתחוים‬
‫נחמיה ט ג‬
‫אלהיהם‪:‬‬
‫‪ .2‬ואלי יאספו בל חרד‬
‫בדברי אלהי ישראל על‬
‫מ ע ל הגולה ואני ישב‬
‫משומם עד למנחת‬
‫עזרא ט ד‬
‫הע!־ב‬
‫‪ .3‬ובמנחת הערב קמתי‬
‫מתעניתי ובקרעי בגדי‬
‫ומעילי ואכרעה על‬
‫ברבי ואפרשה כפי א ל ץ‬
‫עזרא ט ה‬
‫אלה ‪:‬‬
‫‪) .4‬דברים טז(‬
‫‪) .5‬ויקרא כגן‬
‫‪) .6‬ויקרא טז(‬
‫‪) .7‬במדבר ו>‬
‫‪) .8‬שמות יז>‬
‫‪) .9‬במדבר כח(‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הרי לך פי׳ זט״ו‪ .‬פירוש ב״ו אס בא‬
‫ר״ח אלר בשני בשבמ חהא הפסקה‬
‫הגהות תב״ת‬
‫בשבח שלאחר ר״ח שהוא יום ששה‬
‫לארר‬
‫שהרי‬
‫הקלמח סרשח‬
‫שקלים‬
‫בשבה שעברה כרחנןי( חל להיוה במוך‬
‫גם'‬
‫)א(‬
‫קרינן‬
‫רינעא‬
‫בספרא‬
‫דיומא‪.‬‬
‫ומפטרי‪:‬‬
‫) ב ( ר ש ״ י ד ״ ה ואיזו היא‬
‫השבמ מקלימין לשעבר ומפסיקין לשבת‬
‫וכו׳ ו ג ש נ ת ר נ י ע י ת ש ה ו א‬
‫הבאה ושוב אין לך הפסקה בהן שהרי‬
‫ל ה ו ד ש שהיא‬
‫שבת שלאחריה‬
‫נקראת‬
‫פרשת‬
‫זכור‬
‫יום כ ״ ב‬
‫סמוכה‪:‬‬
‫אנא‬
‫דייה‬
‫)ג(‬
‫וכו׳‬
‫ואיפון‬
‫כשחרית‬
‫סלנינהו‪:‬‬
‫והוא יום י ״ ג לחולש ו פ ו ד ס ליוס מחר ושבמ של אמריה פרשמ פרה ארומה שהיא סמוכה מאחריה ושבת של אחדה יום כ״ז לתולש ק ו ד ן‬
‫פרשה החולש שהיא סמוכה לר״ח ניסן ו ה ד לך פירוש ב״ו‪ .‬פי׳ ל ״ ל אס בא ר״ח אלר בל׳ בשבמ ההא לך הפסקה בל׳ לחלש שבח של‬
‫אחר ר״ח שהרי הקרמח פרשח שקלים בשבח שלפני ר״ח כל הטעם כטעם פירושו של ב״ו ואין לך עול הפסקה בהן והרי לך פירוש ל״ל‪.‬‬
‫פ י ׳ ובי״ו אס בא ר״ח בששי בשבמ יהא לך הפסקה אחמ ליום מחר שהוא שני לחולש והשניה ביוס ששה עשר הראשונה ביום מחר‬
‫כלחניא חל להיומ במוך השבמ‬
‫מקלימין‬
‫לשעבר‬
‫לסבירא לן כרב לאמר ע״ש כאמצע שבת‬
‫ומפסיקין לשבה שניה‬
‫מוסף רש״י‬
‫לסדר‬
‫שקראו‬
‫פרשיות‪.‬‬
‫ומקלימין לשעבר‬
‫אמ אלו ו ה פ ס י ק ו מ ל ק ר ו מ‬
‫ומפסיקין לשבת הבאה ופרשת זכור בשבת של אחדה שהוא יום תשעה לח ולש והיא סמוכה ל פ ו ד ם ובשבח שלאחר פורים שהוא ששה עשר‬
‫ולעיל‬
‫לחולש יפסיק פעם שניה ואף על פ י שסמוכה מאחדה לא מקרא פרה אלומה כלאמר רב חמא בר תנינא לעילי( להיכא לתל ראש מלש‬
‫ניסן בשבמ קורין פרשה שלישימ בשבה הסמוכה לר׳׳ח ניסן כלי שמקרא פרשה החולש בשבמ של ראש חולש וסרשמ פרה בשבח שלפניה‬
‫והוא יוס כ״ג לחלש‪ .‬לרך קצרה סימן ימי קביעמ ר״ח אלר זבל״ו וסימן ההפסקוח זט״ו ב״ו ל ״ ל ובי״ו חל ר״ח אלר בשבמ ביום ז׳‬
‫ההפסקה בט״ו לחולש ולא יומר חל ר״ח אלר ביום ב׳ הפסקה בו׳ לחולש ולא יוחר חל ראש חלש אלר ביום ל׳ הפסקה ביום ל׳ ולא יוחר‬
‫חל ראש חולש אלר ביוס ששי הפסקה ביום ‪3‬׳ למלש וביוס י״ו למלש‪ :‬לסדר פרשיות‪.‬‬
‫שבשבמומ הללו הפסיקו סלר פרשיוח ללא‬
‫קראו אלא ארבע פרשיות הללו‪ :‬לסדר הפטרות הוא חוזר‪ .‬שעל הנה מפטירין מעין ארבע פרשיומ הללו השנויוח לעיל בברייהאיז(‪:‬‬
‫לתעניות ולמעמדות‪ .‬על כרהך הני בשבה לא הוו וקמני מפסיקין ובחול ליכא הפטרה‪ :‬הא כדאיחא כוי‪ .‬ודאי מפסיקין בחול פרשת‬
‫היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין‬
‫פריך‬
‫ובודקין‬
‫דאמר היכא‬
‫בהסטרומ ו ק ו ד ן בהפטרה מעין המאורע‪ :‬ובתעניות למה לי הפסקת‪ .‬פרשיות‪ .‬לרבי ירמיה‬
‫דאפשר לא מפסקינן תעניוה ט ו ן דאיכא קדאה במנחה למה יפסקו‬
‫ש ח ד מ ‪ :‬מצפרא כינופיא‪.‬‬
‫מאספין בני אדם‬
‫ומזהירין אם יש בידם עבירה ויתדלו כדי שיתקבל התענית לפיכך אין פנאי בשחרית לקרומ במורה‪ :‬במילי דמתא‪ .‬בודקים‬
‫אס ההיה עבירה בידם‪ :‬ואיפון אנא‪ .‬לומר דהני ב׳‬
‫רביעיות דקרא < שחרית פלגינהו‪ :‬ובמנחת הערב וגוי‪ .‬וסיפא דקרא ואפרשה‬
‫כפי אל ה׳ אלמא לפניא בעו רחמי‪ .‬והני קראי תרוייהו בספר עזרא‪:‬‬
‫ג(‬
‫מתני׳‬
‫פרשת מועדות שבתורת כהנים‪ .‬שור או כשב )ויקרא‬
‫כב> וביומא קמא מ י י ד ובברייתא א מ ד נ ן בה ושאר כל ימוה הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח ומאי דשייר בממני׳ הנא בברייהא‪:‬‬
‫שבעה שבועות‪ .‬דכל הבכור‪ :‬בחדש השביעי‪ .‬דשור או כשב‪ :‬קורין בקרבנות החג‪ .‬בפרשח פינחס כיצד יוס ראשון ר ו ס שני קורא‬
‫המפטיר בחמשה עשר ואע״ס שיום שני הוא אין ק ו ד ן בו וביום השני להראוה שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו״ט בספק חול‪.‬‬
‫יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי שהוא‬
‫נוסף בשביל מש״מ הוא קורא אה ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי‪ .‬וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי‬
‫שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום‪ .‬וכן ממיד הרביעי קורא‬
‫מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש״מ שא״א לקרוה ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו לפיכך יום ז׳ של חש״מ‬
‫ראשון קורא ביוס החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום הז׳ שהן ססיקי היום‪ :‬בחנוכה‬
‫בנשיאים‪ .‬דהוי נמי חנוכה המזבח‪ :‬במעשה בראשית‪ .‬במסכת מענימ במרק בהרא <לף ט‪ (.‬שנויה סדר קדאמן ביוס הראשון בראשית‬
‫ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בג׳ יקוו המיס ויהי מאורוה ברביעי יהי מאורוה וישרצו המיס בחמישי ישרצו המיס והוצא הארץ בששי‬
‫תוצא הארץ ויכולו השמים‪ .‬והמס <לף»‪ ((»:‬מפרש טעמא מאי קורין במעשה בראשימ במעמדוה שבשביל הקרבנומ ממקיימים שמיס וארץ‪:‬‬
‫ברכות‬
‫פרשת‬
‫את‬
‫כט‪.>:‬‬
‫לסדר‬
‫ההפטרות‬
‫הגה‬
‫השנמ‬
‫אכל‬
‫הפטרות‪.‬‬
‫הופסקו‬
‫עד‬
‫לא‬
‫הפרשיות‬
‫)שנ‪ .0‬מ צ פ ר א‬
‫כינופיא‪.‬‬
‫כיוס תענית צכור מתקכצין‬
‫ובאין‬
‫לכית‬
‫הכנסת‬
‫ה נ ק ר )תענית יב‪.(:‬‬
‫מן‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מסורת הש״ס‬
‫א( ו ה ס סימני ראשי פ ר ש י ו ת‬
‫דהיינו י ו ס ר א ש ו ! מ ש כ ו יקמי‬
‫י ו ס ב׳ ש ו ר א ו כשב‬
‫יוס‬
‫בכור‬
‫יוס‬
‫ג׳ ק ד ש לי כל‬
‫ד ׳ אס כ ס ף מלוה י ו ס ה׳‬
‫פ ס ל ל ן יוס ו׳‬
‫דהיינו‬
‫סיני‬
‫וידבר‬
‫במדברא‬
‫נמדכר‬
‫וגו׳‬
‫ויעשו כני ישראל את‬
‫הפסח בייס ו׳ ס ׳ בשלח כייס‬
‫ח׳ נ י כ ר א כל הככור אשר‬
‫יולד‬
‫משנה‬
‫וגוי‪.‬‬
‫ברורה‪,.‬‬
‫ב ( ] ע ׳ חוס׳ ר ״ ה לב‪ .‬ד ״ ה‬
‫מחחיל[‪ ,‬ג( ] ע ׳ ב ה ר ״ ן ד ף‬
‫רסח‪ .‬שהעתיק ק ו ר י ן מצוח‬
‫יחיקיס יכל הבכור ו מ ס ט י ר י ן‬
‫יכי׳‬
‫ד(‬
‫גרסא‬
‫יהיא‬
‫נכונה[‪,‬‬
‫ן ד ק ר א כ‪ ,[1‬ה( ] ע ״ ב [ ‪,‬‬
‫ו(]רקראכגן‪,‬ז(]שמותיב[‪,‬‬
‫ח( נשם כבן‪] ( P ,‬שמות לד[‪,‬‬
‫י( ] ב מ ד ב ר ט [ ‪ ] (5 ,‬ר ק ר א‬
‫ל(‬
‫כנ[‪,‬‬
‫יא‪,[:‬‬
‫]חגיגה‬
‫מ( ] ד ב ר י ם יד[‪ ] (<,‬פ ר ק י ד ן ‪,‬‬
‫ס( ] ע ׳ רש׳יא[‪,‬‬
‫ברכות וקללות‪ .‬לאם בחקוחיי( להוליע שעל עסקי החטא באה פורענומ‬
‫בתשובה‬
‫לעולם רתזרו‬
‫מצרה שהן‬
‫וינצלו‬
‫קורא את‬
‫ושנים הראשונים‬
‫כולן‬
‫פליגי בה בבריימא‬
‫בגמרא מ היכן‬
‫מתתיל בשני ובתמישי‪ :‬ואין טולה להן‬
‫מן החשבון‪ .‬כשיגיע יום שבת ימזרו‬
‫בשבח‬
‫מה שקראו‬
‫ובממישי‪ :‬שנאמר‬
‫ובשני‬
‫במנחה‬
‫וידבר משה אמ‬
‫מועדי ה׳ אל בני ישראל‪ .‬אכולה‬
‫ממני׳ קאי‬
‫לקרות‬
‫ללמוד‬
‫ביום‬
‫המועדות‪:‬‬
‫מכאן‬
‫שמצוה‬
‫המועד‬
‫נמ׳ הכי‬
‫מעניני‬
‫ת״ר‬
‫גרסינן‬
‫בפסח קורץ בפרשת מועדות ‪ 0‬כוי‪.‬‬
‫בדימא שלימה היא עד ושאר כל‬
‫ימוח החג ק ו ד ן בקדמות התג אלא‬
‫שנהגו לעשומ ב׳ ימים לקרות ביום‬
‫שהברייתא‬
‫שני לפי‬
‫ישראל שאין‬
‫ץ א לבני ישךאל‪:‬‬
‫בארץ‬
‫נשניה‬
‫עושץ י ״ ט א־לא‬
‫יום‬
‫ביהושע‬
‫«(‪:‬‬
‫במרכבה‪ .‬ליחזקאל‬
‫על‬
‫ויקרא כג מד‬
‫‪) .2‬יהושע ה(‬
‫ושאר כל ימות הפסח סימן מאפ״ו‪.‬‬
‫‪) . 3‬מלכים‪-‬ב כגן‬
‫‪) .4‬שמות יג(‬
‫משכו וקחו לכס צאןי( ״אס כסף הלוה את‬
‫‪) .5‬שמואל‪-‬ב כג(‬
‫עמי״( ״פסל ל ן » ״וידבר שבבהעלותף(‬
‫‪) .6‬דברים טו(‬
‫)י( ויום טוב שני ק ו ד ן כיוס ראשון‬
‫‪) .7‬ישעיהו י(‬
‫‪) .8‬דברים טז(‬
‫שור או כשבי(‪ :‬ויהי בשלח פרעה‪.‬‬
‫‪) .9‬חבקוק ג(‬
‫לפי שביום ז׳ של פסח אמרו שירה על‬
‫‪) . 1 0‬שמות יט(‬
‫היס‪ :‬ומפטירין וידבר דוד‪ .‬שהיא‬
‫‪) .11‬יחזקאל א(‬
‫‪) . 1 2‬במדבר כטן‬
‫שירה כמוהה ומדבר בה מיציאמ‬
‫‪) .13‬ירמיהו לא(‬
‫מצדס עלה עשן באפו וגו׳ וישלח‬
‫‪) . 1 4‬בראשית כא(‬
‫מציו רסיצס וגו׳‪ :‬טוד היום‪ .‬לפי‬
‫‪) .15‬שמואל‪-‬א ב(‬
‫‪) . 1 6‬בראשית כב(‬
‫שמפלמו של סנחריב בליל פסמ היה‪:‬‬
‫‪) . 1 7‬ויקרא טז(‬
‫ומפטירץ בחבקוק‪ .‬שמדבר בממן‬
‫‪) . 1 8‬ישעיהו נו>‬
‫‪ . 1 9‬כ י ץ א ל ו ה י כ ם ה ו א הורה אלוה ממימן יבוא בממן‬
‫אחד‪ :‬בפסח‬
‫האלהים‬
‫אלדי‬
‫האדנים‬
‫הגבר‬
‫ואדני‬
‫הגדל‬
‫האל‬
‫לא‬
‫והנורא א ש ר‬
‫י ש א פנים ו ל א יקח שחד‪:‬‬
‫ןתום‬
‫עשה‬
‫משפט‬
‫ואלמנה‬
‫ואהב גר לתת‬
‫לו לחם ושמלה‪:‬‬
‫‪ .20‬כי‬
‫ונשא‬
‫שיכן‬
‫ער‬
‫ש מ ו מרום וקדוש אשכון‬
‫ואת דכא‬
‫להחיות‬
‫ושפל‬
‫רות‬
‫רוח‬
‫שפלים‬
‫ולהחיות ל ב נדכאים‪:‬‬
‫ישעיהו נו טו‬
‫‪ .21‬שירו לאלהים זמרו‬
‫ש מ ו סלו לרכב בערבות‬
‫בןה ש מ ו‬
‫ועלזו‬
‫לפניו‪:‬‬
‫א ב י יתומים ודין אלמנות‬
‫אלהים במעון קדשו‪:‬‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫‪.29‬‬
‫‪.30‬‬
‫‪.31‬‬
‫‪.32‬‬
‫‪.33‬‬
‫חורה ) י ( ‪:‬‬
‫גלגל‪.‬‬
‫שם שנגלה בסיני )‪ 0‬ברבוא רבבוה‬
‫אלפי שנאן‪ :‬והאידנא‬
‫יומי‬
‫עבדינן‬
‫דאיכא‬
‫כתרוייהו‬
‫תהלים סח ה‪-‬ו‬
‫)זכריה יד(‬
‫)מלכים‪-‬א ח(‬
‫)מלכים‪-‬א ט(‬
‫)שמוח לג>‬
‫)יחזקאל לז(‬
‫)יחזקאל לחן‬
‫)זכריה ג(‬
‫)מלכיס־א זן‬
‫)שמות יז(‬
‫)במדבר כח(‬
‫)ישעיהו סו(‬
‫)שמואל‪-‬א כ(‬
‫ואיפכא‪.‬‬
‫ד ק א מ ד אתריס דאינהו בתראי לתנא‬
‫קמא בעצרת שבעה שבועות ו מ פ ט י ד ן‬
‫בחבקוק‬
‫ק ד נ ן ביום השני ואיפכא‬
‫דמהן חורה בששי בסיון‪ :‬הבן יקיר‬
‫לי אפרים‪ .‬משוס )י( זכור‬
‫רחס ארחמנו‪:‬‬
‫מוסף רש״י‬
‫קורין בעריות‪.‬‬
‫זה שקורי! במנחה בעריות‬
‫מ פ נ י מ ה ‪ ,‬שניוס ה ט פ ו ר י ס‬
‫אזכרנו‬
‫מפטירין‬
‫בחנה‪.‬‬
‫לפי שפקידהה הימה בראש השנה‬
‫מזכירין כדי‬
‫ועקידח יצחק‬
‫שמזכר‬
‫לנו היום במשפט‪ :‬כי כה אמר רם‬
‫ונשא‪ .‬ואמר סולו סולו שמדבר במדת‬
‫התשובה הלא‬
‫)ישעיה נח(‪:‬‬
‫זה צוס‬
‫קורין‬
‫אבחרהו‬
‫בעריות‪.‬‬
‫שמי‬
‫שיש עבירומ בידו יפרוש מהן לפי‬
‫שהעריומ עבירה מצרה שנפשו של‬
‫אדס מחמדמןל( רצרו הוקפו‪ :‬הנה‬
‫פרשת‬
‫יום בא לה׳‪.‬‬
‫דכהיב ביה‬
‫לחוג‬
‫הסלר לא ישחנה רק כשחל פסח כיום ממישי שא׳ ב׳‬
‫ק ו ר ץ משך מורא וביום שלישי שהוא שכח של חול המועל קורין ראה‬
‫אהה אומר אלי ובכללה ה ר פסל לך כדאמדנן לקמן לש‪3‬מ של חול‬
‫המועל בין בכיסן ג ץ כהשרי קורין‬
‫ראה אתה‬
‫בעלמות‬
‫היבשות‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫יש שלכך ק ו ר ץ ב ע ד ו ת לפי שישראל‬
‫מלקט וקורא מענינו ש ל פםח מאי חיא‬
‫אמר רב פפא מאפ״ו סימן יום טוב‬
‫אומס שלא לגלוה ערוה כך לא הגלה‬
‫ויהי בשלח‬
‫האהרון ש ל פםה קורין‬
‫ערומם בעונומם‪:‬‬
‫ומפטירין ו י ד ב ר דוד ולמהר כ ל הבכור‬
‫הברכה‬
‫וזאת‬
‫לדק‬
‫למחר‬
‫ומפטידץ ויעמוד שלמה‪.‬‬
‫ומפטירין ע ו ד היום אמר אביי והאידנא נהוג‬
‫ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי‬
‫עלמא למיקרי ימשך תורא קדש בכספא פסל‬
‫ש ב ע ה א ח ד מוה משה ושיבוש הוא ש ה ד‬
‫במדברא שלה בוכרא בעצרת‬
‫הש״ס אין אומר כן רש אומרים שרב‬
‫שבועות ומפטירין בהבקוק אהרים אומרים‬
‫האי גאון הקן לומר רהי אחרי‬
‫״במרכבה‬
‫ומפטירין‬
‫השלישי‬
‫בההש‬
‫מומ משה אבל אינן יולעין הסברא‬
‫ותאידנא ידאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו‬
‫אמאי שנה סלר הש״ס‪:‬‬
‫ב ה ד ש השביעי‬
‫ואיפכא בראש השנה‬
‫מ פ ט י ר ויאמר ל ו יהונתן מחר‬
‫ומפטירין ה ב ן יקיר לי אפרים ויש אומרים‬
‫אמאי‬
‫קשיא‬
‫חדש‪.‬‬
‫אין עושץ כן כשחל ר׳׳ח אלר וראש‬
‫בחנה‬
‫יוה׳ פקה את שרה ומפטירין‬
‫חלש ניסן באחל בשבח ואמאי‬
‫והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש‬
‫מפטירין ביהרלע ובראשון נאחל‬
‫אומרים למחר והאלהים נסה את אברהם‬
‫לחלש וי״ל משוס להפטרה ליהרלע‬
‫ומפטירין הבן יקיר ־ביוה״כ קורין אחרי מות‬
‫שראש‬
‫מלברמ בשקלים ומזכרח‬
‫ומפטירין כ י כה אמר רם ונשא ׳ובמנחה‬
‫מלש אלר יהיה באומו ש ב ו ע מ ‪:‬‬
‫קורין בעריות ומפטירין ביונה אמר ר׳ יוהנן‬
‫ראש‬
‫כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב״ה‬
‫אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה > ושנוי בנביאים ומשולש‬
‫בכתובים כתוב בתורה כ י ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים‬
‫וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה שנוי בנביאים כ ה אמר רם ונשא‬
‫שוכן ע ד וקדוש וגו׳ וכתיב בתריח ואת דכא ושפל רוח משולש בכתובים‬
‫ס ו ל ו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין‬
‫דכתיב‬
‫אלמנות יו״ט הראשון של הג קורין בפרשת מועדות שבתורת כתנים‬
‫ומפטירין הנה יום בא לה׳ והאידנא דאיכא תרי יומי ל מ ה ר מיקרא ה״נ‬
‫קרינן אפטורי מאי מפטירין ׳ ויקהלו אל המלך שלמה ו ש א ר כל ימות‬
‫ההג קורין בקרבנות החג יו״ט האחרון >קורין כל תבכור מצות וחוקים‬
‫ובכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה ל מ ה ר קורין וזאת הברכה ומפטירין‬
‫ו י ע מ ד שלמה אמר ר ב תונא אמר רב ש ב ת שהל להיות בהולו של‬
‫ר א ה אתה אפטורי בפםה‬
‫מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן‬
‫ביום בא גוג בחנוכח בנשיאים ומפטירין‬
‫העצמות חיבשות ובסוכות‬
‫‪ w‬מקלעי שתי שבתות קמייתא בנרות דזכריה בתרייתא‬
‫בנרות דזכרית‬
‫בנרות שלמה בפורים ״ ויבא עמלק ב ר א ש י הרשים ו ב ר א ש י הדשיכם‬
‫ק ראש הדש שהל להיות בשבת מפטירין והיה מדי חדש בחדשו יחל להיות‬
‫באהד בשבת מאתמול מפטירין ויאמר לו יהונתן מחר חדש אמר רב הונא)א(‬
‫ראש‬
‫עושץ רמז להקב״ה שכשם שהזהיר‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫נ‬
‫‪7‬‬
‫א‬
‫שיחזרו‬
‫נווש׳׳ע‬
‫פז‬
‫‪10‬‬
‫הלכה‬
‫א׳׳ח‬
‫כ‬
‫סעיף ה‪:‬‬
‫ד‬
‫סט‬
‫מיי׳ שס הל׳‬
‫סעיף א כ‪:‬‬
‫ע‬
‫מיי׳ שס‬
‫ה‬
‫טוש״ע‬
‫תקפי‬
‫הלכי‬
‫א״ח‬
‫סעי׳ ‪3‬‬
‫י‬
‫סי׳‬
‫תרא‬
‫וסי׳‬
‫סעי׳ א ‪:‬‬
‫מיי׳ שס הל׳‬
‫עא‬
‫טוש״ע‬
‫יא‬
‫סי׳‬
‫א״מ‬
‫תרכא ס ע י ף א‪:‬‬
‫עב‬
‫מיי׳‬
‫טוש״ע‬
‫שס‬
‫א״מ סי׳ מרככ סעיף‬
‫ב‪:‬‬
‫ח מיי׳ שם הלכה י ג‬
‫עג‬
‫טוש ״ ע‬
‫סי׳‬
‫א״מ‬
‫ממט‪:‬‬
‫ט י מיי׳ שס ט ו ש ״ ע‬
‫עד‬
‫א״מ סי׳ תרסכ סעיף‬
‫גי‪:‬‬
‫עה‬
‫מיי׳ שס‬
‫כ‬
‫טוש״ע‬
‫א״ח סי׳ ת ר ס ג ס ״ א ‪:‬‬
‫עו‬
‫מיי׳ שס‬
‫ל‬
‫טוש׳׳ע‬
‫א ״ מ סי׳ חרסח ס ״ כ ‪:‬‬
‫מ‬
‫עו‬
‫טוש״ע‬
‫מיי׳ שס‬
‫א״מ סי׳ פ ר ס ט ס ״ א ‪:‬‬
‫נ מיי׳ שס הלכה ט ז‬
‫עח‬
‫ט ו ש ״ ע א ״ פ ס י ׳ תצ‬
‫ס ע י ׳ ה וסי׳‬
‫סעיף‬
‫תרסג‬
‫ג‪:‬‬
‫ס ע מיי׳ שס הל׳ יז‬
‫עט‬
‫טוש״ע‬
‫מרפד‬
‫פ‬
‫סי׳‬
‫א״מ‬
‫וסעי׳ א ‪: p‬‬
‫פ מיי׳ שס ט ו ש ״ ע א ״ מ‬
‫סי׳ תרצג סעי׳ ד ‪:‬‬
‫פא‬
‫מיי׳ שס הל׳‬
‫צ‬
‫ל‬
‫ט ו ש ״ ע א ״ מ סי׳ תכג‬
‫סעי׳‬
‫‪17‬‬
‫‪1 8‬‬
‫ט‬
‫ט ו ש ״ ע א ״ מ סי׳ מצד‬
‫ה‬
‫‪16‬‬
‫טיש׳־ע‬
‫ס ח ג מיי׳ שס ט י ש ״ ע שס‬
‫‪13‬‬
‫‪4‬‬
‫סי׳‬
‫מיי׳ שס‬
‫‪12‬‬
‫‪15‬‬
‫תפח‬
‫א״ח ס י ׳ תצ ס ע י ף א ‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫מיי׳‬
‫מהל׳‬
‫ח‬
‫ס״ג‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫ק‬
‫פכ‬
‫ב‪:‬‬
‫טוש״ע‬
‫מיי׳ שס‬
‫א ״ מ סי׳ תכה ס ״ א ‪:‬‬
‫ר מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שס‬
‫פג‬
‫סעיף כ‪:‬‬
‫נ‬
‫הגהות הב׳׳ח‬
‫‪1 9‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫ח‬
‫ט‬
‫‪22‬‬
‫‪:‬‬
‫‪23‬‬
‫ג‬
‫ל‬
‫מ‬
‫‪24‬‬
‫נ‬
‫‪23‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫ש‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪31‬‬
‫צ‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫באומה אסיפה ובחג הסוכומ‪:‬‬
‫שהוא קורין כל‬
‫שלמה‪ .‬על שם‬
‫ביום השמיני שלח את העם‪:‬‬
‫לפני הקץ‪:‬‬
‫ביום בא גוג‪.‬‬
‫והיא‬
‫מקרא‬
‫הבכור‪ .‬אלא שמהחילין‬
‫זמן אסיף ועה שהעניים צריכין‬
‫קרינן ראה אתה‪ .‬שיש שם‬
‫איסור מלאכח חולו של מועד‬
‫המלחמה‬
‫עשר‬
‫לאסוף‬
‫והענק חעניק לעבד ע ב ד ושילוח חפשי‬
‫האמורה‬
‫בזכריה‪0‬‬
‫במסכמ‬
‫בהנה‬
‫יום‬
‫שבח‬
‫מצומ‬
‫חגיגה )לף יח‪:>.‬‬
‫בא לה׳‪:‬‬
‫דזכריה‪ .‬רני ושמחי על שס ראיתי והנה מנורה זהב כולה ו ג ו ׳ ‪ :‬נרות דשלמה‪ .‬ויעש חירוס ]וגוי[ ואה המנורות ממש מימין ו ג ר ‪:‬‬
‫נרות‬
‫עד‬
‫אי! מ ח כ פ ר י ן בו עונוח ע ד‬
‫במשובה‪ ,‬ו א ף‬
‫סו‬
‫‪3‬‬
‫ורגלים וחולו של מועד דכחיב אח חג המצומ משמור ומכאן למדנו‬
‫שיצאו‬
‫א‬
‫סי״ג‬
‫תפלה‬
‫‪2‬‬
‫העשר״( לפי שיש באוהה פרשה מצוח וחוקים הרבה הנהוגוח בחג באומו זמן‬
‫ממצרים‬
‫נר מצוה‬
‫‪1‬‬
‫מאכל לביתם ועוד יש באותה פרשה מצומ מעשר עני ומצות נתון תתן ופתוח הפחח‬
‫ככלומ‬
‫אומר אלי‬
‫וביום‬
‫ל׳‬
‫ברכות וקללות אין מפםיקין בקללות אלא‬
‫וחמישי וששי של פסח שהוא אב״ג‬
‫אחד קורא את כולן בשני ובחמישי בשבת‬
‫לשבח לא יקראו פסל לך בחמישי‬
‫במנחח קורין כםדרן ואין עולים לחם מן‬
‫של פסח כמו שרגילין בשאר שנים‬
‫חחשבון שנאמר ו י ד ב ר משח את מועדי ח׳‬
‫אלא ביום )״( ארבע וחמישי וששי‬
‫אחד‬
‫אל בני ישראל מצותן שיחו קורין כל‬
‫יקראו קלש בכססא במלברא‪:‬‬
‫ואחד בזמנו‪ :‬גמ' ת״ר בפםח קורין בפרשת‬
‫לפי‬
‫קורין כעריות‪.‬‬
‫במנחה‬
‫מקושטומ‬
‫שהנשים‬
‫מועדות ומפטירין בפםח גלגל וחאידנא‬
‫צדך‬
‫בשביל כבול היום לפיכך‬
‫דאיכא תרי יומי *יומא קמא בפםח גלגל‬
‫להזכירם שלא יכשלו בהן ובמררש‬
‫ו ל מ ח ר בפםה יאשיחו ושאר ימות חפםח‬
‫אח חג הסוכוח‪ :‬ויקהלו‪ .‬על שס שחנוכה הביה הימה‬
‫והעבט העביטנו‪ :‬ויהי‬
‫ובמנחה‬
‫תרי‬
‫דברים י יז‪-‬יח קמא בחדש השלישי ומפטיר במרכבה‬
‫כיה א מ ר ך ם ביום הראשון ק ד נ ן להו ודקאמר מנא‬
‫וקדוש‬
‫קורץ‬
‫ברכות‪:‬‬
‫קורין‬
‫כסדרן‪ .‬בענין ס ר ר הפרשיות)» ותנאי‬
‫מועד יום ביום מה היקנו האחרונים‬
‫תורה אור השלם‬
‫מתענין‬
‫נהוג עלמא למקרי מ ש ך תורא וכוי‪ .‬אומר ר ״ י לזה‬
‫אין‬
‫מפסיקין בקללות‪ .‬כלמפרש מילתא שאין שנים ק ו ד ן בהן אלא אחל‬
‫שבעלי הגמרא אפסיקוה לפרש בכל‬
‫‪ • 1‬וידבר מ ש הא ת מעדי‬
‫עליה‪:‬‬
‫והאידנא‬
‫לא‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫על‬
‫גב ד א מ ד נ ן ) י ו מ א פ ה ‪ ( :‬כל ע ב י ר ו ת שבתורה בין ע ש ה תשובה בין לא ע ש ה מ ש ו נ ה י י ס הכפירים מ כ פ ר ‪ ,‬לימ הלכתא כרכי אלא כי האי ברייתא דתניא ) ש ס פ י ‪ ( .‬שאל ר ׳ מתיא ג ! מ ר ש את רשב׳׳י ברומי ש מ ע ת ארבעה חלוקי‬
‫כ פ ר ה כי׳ וכיון דלא מיכסר י ו ס הכיפורים אלא בתשובה ע מ ו ‪ ,‬לפיכך קרינן בעריות ד א ס ח ״ ו יש בן ישראל ש פ ק בעריות א ו בנדה‪ ,‬כיון שקורין לפניו זוכר ע ב י ר ה שבאת לידו וחוזר בתשובה כ ד י שיתכפר לו ע ו ן ההוא )הפרדס‬
‫עמי ר מ ז ו א י ‪ :‬שקירין כעריומ כ ד י שישמעו כה כרימומ של ע ר י ו מ ר פ ר ש ו מ ה ן ! ס ד ו ר ר ש ״ י סי• ריד‪ :‬מחז״ו סי׳ שנדו איתי שעבירית של ע ר י ו ת בידו‪ ,‬לפי שעריות היא עבירה המצייה‪ ,‬שנפשי של א ד ם ממאיה להס י מ מ מ ד ת ס ‪ ,‬אי‬
‫שמא עשה שוס ח ט א י ח ז ו ר בתשיכה‪ ,‬כ ד א מ ר ב פ י בתרא דיימא ו ב פ ״ ק דשכועוח )אינו ל מ נ י ע ועיי ר ש ״ י ותום׳ ש ב ו ע ו ת י ג ! ח י מ ר כייה״כ מ כ ש ע י ר לאילי י ו ה ״ כ מ כ פ ר ע ד שתחשך‪ ,‬ו ע ו ד שאני מחננים לפני ה ב י ר א שכשס שהזהירנו‬
‫על ה ע ר י ו ת ש א מ ר ע ר י ת אשה ובתה לא תגלה‪ ,‬כ מ ו כך אני מבקשי! שלא יגלה ע ר ו ו מ י מ מתטאותינו ומעוונותינו רשליך נמצולוח י ס כל חטאותינו‪ ,‬וביומא ס׳ שני ש ע י ר י » ס ז ‪ ( :‬אמרינן ד ב ר א ח ר גזירה אני ה ׳ ‪ ,‬אני ה׳ גזרחיס שאין‬
‫לך ר ש ו ת להרהר כהס‪ ,‬ת ״ ל אני ה׳ כ ס ו ף ה פ ר ש ה גבי ע ר י ו ת ‪ ,‬ולפיכך א ו מ ר פ ר ש ת ע ר י ו מ כמנחח כיפור‪ ,‬שדומה לעני! כ מ ו ע ר י י ת שאסר לכס שאין ל ה ר ה ר א ח ר העני!‪ ,‬כך ש ע י ר המשתלח אין להרהר עליו‪ ,‬כך מצאתי ב ס ד ר לותיר‬
‫ומחו״ו סי• שנה(‪ .‬ו מ פ ט י ר י ן ב י ו נ ה ‪ .‬השלישי מ פ ט י ר ביונה‪ ,‬מ ש ו ס תשובת אנשי נינוה ! ס ד ו ר רש־״ שם מוח־ו שס‪ .1‬ו מ פ ט י ר י ן ו י ע מ ד ש ל מ ה ‪ .‬ת פ ל ת ג מ ר הנני! ב ג מ ר התג נמחז״ו סי׳ תיו‪ .0‬ב ח נ ו כ ה ב נ ש י א י ם ‪ .‬ו מ ה ר א ו לקרות‬
‫בחניכה חניכת המזבח‪ ,‬לסי שעשה מ ש ה ג ה ר א י ת ! מ א ה ועשרים י ו ס ‪ ,‬פ ע ס שלישי י ר ד בעשרה בתשרי י נ ח נ ש ר סלחמי‪ ,‬כייס הכפירים בי ביום נ א מ ר לו י ע ש ו לי מ ק ד ש ו י ד ע ו הכל שנחרצה להם‪ ,‬שמחו כמלאכה יעשאוה בזרחות‪,‬‬
‫א מ ר ר ׳ שמואל כר נחמני לשלשה חדשיס‪ ,‬תשרי ומרחשון וכסלו‪ ,‬נ ג מ ר ה מלאכת המשכן‪ ,‬גתנחימא בפסיקתא ב מ ד ר ש ומשלם כל המלאכה‪ ,‬מ א ד ע מ ק י מחשבוחין‪ ,‬א ״ ר חנינא ככ״ה בכסלו נ ג מ ר ה מלאכת המשכ! י ע ש ה מ ק ו פ ל ע ד‬
‫אחד בניסן שהקימו משה‪ ,‬וכל ז מ ן שהיה מ ק ו פ ל היו ישראל מלמלמיס ע ל מ ש ה ל ו מ ר ע ל מה לא הוקס ‪ , T O‬ש מ א ד ו פ י א י ר ע בו‪ ,‬והקב״ה חישב ל ע ר ב שמתת המשכן בחודש שנולד יצחק בא׳ ניסן ולא לימלס א ד ס ע ו ד א ח ר משה‪,‬‬
‫ו מ ע ת ה ה פ ס י ד כסלו שנגמרה כו מלאכה‪ ,‬אלא ומשלם‪ ,‬א מ ר הקכ״ה עלי לשלם לו‪ ,‬והיכן שילס לו‪ ,‬חנוכח כיח ח ש מ ו נ א י ! ס י ד ו ר ר ש ־ י סי׳ שכ‪ .‬הפרדס עמי ר מ נ ‪ .‬מחז־ו סי׳ רלטו‪.‬‬
‫נמ׳ אמר‬
‫)א(‬
‫אמר‬
‫)ב(‬
‫רנ‬
‫רב‬
‫ראש‬
‫חדש‪:‬‬
‫רע׳׳י‬
‫ד״ה‬
‫קורי!‬
‫כענין‬
‫כסדרן‪.‬‬
‫הפרשיות‬
‫מן‬
‫הוצא‬
‫ואין‬
‫החשכון‬
‫וכממישי‬
‫סדר‬
‫להן‬
‫עולה‬
‫וכו׳‬
‫ומגאי‬
‫וכשני‬
‫כה‬
‫פליגי‬
‫וכו׳ ובחמישי ה ס ״ ד ואח״כ‬
‫מה״ד‬
‫ד״ה‬
‫שנאמר‪ ) :‬נ (‬
‫נפסח‬
‫גלגל כיהושע‬
‫בעת‬
‫ההיא‬
‫)ד(‬
‫ר״ה‬
‫הס״ד‪:‬‬
‫י ש א ר כל י מ ו ת הפסח וכו׳‬
‫שככהעלוחך‬
‫קורין‬
‫וביום‬
‫משכו‬
‫שור‬
‫ראשון‬
‫טונ‬
‫ומפטירין‬
‫במתן‬
‫)ה(‬
‫בחבקוק‬
‫וכו׳‬
‫וכו׳‬
‫משתעי‬
‫)ו( י״ה‬
‫שננלה‬
‫רבותים‬
‫וחינח‬
‫ד״ה‬
‫חורה‬
‫הס״ד‪:‬‬
‫)ז(‬
‫וביום‬
‫כצ״ל‬
‫נמחק‪:‬‬
‫במרכבה‬
‫ברכב‬
‫בסיגי‬
‫אלפי‬
‫ד״ה‬
‫שני‬
‫הבן‬
‫שנאן‪:‬‬
‫יקיר‬
‫לי‬
‫אפרים משוס י כ ת י ב ב י ה‬
‫זטר‬
‫ארחמנו‬
‫וכו׳‬
‫דקמיירי‬
‫הסייד‬
‫בזכרונות‬
‫ואח״נ‬
‫ומפטירין‬
‫מה׳׳ד‬
‫בראש‬
‫יכו׳‬
‫השנה ה ס ״ ד ואח״כ מ ה ״ ד‬
‫והאלהים‬
‫אברהם‬
‫מזכירי! כ ד י‬
‫עקידתו‬
‫)ח(‬
‫וכו׳‬
‫נסה‬
‫את‬
‫ועקידת‬
‫יצחק‬
‫שיזכור‬
‫היוס‬
‫לנו‬
‫כמשפט‪:‬‬
‫תום׳ ד ״ ה‬
‫והאימא‬
‫כיוס‬
‫רביעי‬
‫אלא‬
‫ה מ י ש י וששי י ק ר א ו ק ד ש ‪:‬‬
‫י* ׳‪0‬״‪s‬‬
‫רבינו חננאל‬
‫אסיקנא והאידנא נהוג‬
‫עלמא משייך תור״א קד״ש‬
‫ככספ״א פס״ל מדבר״א‬
‫של״ח כוכר״א‪ .‬וקורין‬
‫ומפטרין כאשר כתוב‬
‫בגמרא‪ ,‬ופשוטה היא‪.‬‬
‫לא‪:‬‬
‫עין משפט‬
‫נר מצוה‬
‫א‬
‫פד‬
‫מיי׳‬
‫תפלה‬
‫פ י ״ ג מהל׳‬
‫הלכה‬
‫ט ו ש ״ ע א״ת‬
‫סימן‬
‫ל‬
‫תכה‬
‫סעיף א כהג״ה‪:‬‬
‫פ ה ב מיי׳ שס הלכה ימ‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫סימן‬
‫תקנט סעיף ל בהג״ה‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס ״ ו מהלכות‬
‫פו‬
‫כלי המקלש הלכי ו ‪:‬‬
‫ד‬
‫פז‬
‫מיי׳‬
‫חפלה‬
‫פי״ג‬
‫מהל׳‬
‫ימ‬
‫הלכה‬
‫טוא״ח סימן ח ק ע ט ‪:‬‬
‫פ ח ה ו מיי׳ שס הל׳ ז‬
‫ט י ש ״ ע א״ח‬
‫סימן‬
‫תכח ס ע י ף ו ‪:‬‬
‫ז מיי׳ שס הלכה ב‬
‫פט‬
‫טיש׳׳ע שס סעי׳ ד ‪:‬‬
‫צ‬
‫ה‬
‫מיי׳ שס הלכה‬
‫ג‬
‫ס מ ג עשי! י ט טוא״ח‬
‫ס י מ ן רצב‬
‫]וטוש״ע‬
‫א״ח‬
‫ס י מ ן קלה ס ע י ף ב ן ‪:‬‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מסורת הש״ם‬
‫ר א ש חדש אב שחל להיות בשבת מפםירין חדשיכם ומועדיכם‬
‫ע ד אנה ינאצוני ו ע ד מהי לעדה הרעה תרוייהו במרגלים והס חזרו‬
‫שנאה נפשי וגוי‪ .‬ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה )כ(‬
‫בני״ב כדאמדנן במסכמ מעניה )לף כט‪ :(.‬מנהני מילי‪ .‬מה ענין‬
‫שמעו כ>דבר ה׳ ובשבמ שלפני ט״ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו‬
‫בראשית אצל‬
‫דבר‬
‫נוהגין על פ י הפסיקתא לומר ג׳ דפורענוהא קודם תשעה באב ואלו‬
‫שיתכפרו בו‬
‫הן‬
‫דברי‬
‫חזון‬
‫ישעיהו‬
‫דנחמתא‬
‫ירמיה‬
‫שמעו דבר‬
‫ה׳‬
‫ובתר השעה באב שב‬
‫הן‬
‫‪1‬‬
‫ותרתי‬
‫דתיובתא‬
‫נחמו נחמו ומאמר ציון עניה סוערה‬
‫לבדה א נ ט‬
‫עקרה‬
‫אנכי רני‬
‫קומי‬
‫אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך‬
‫עניה‬
‫מקדימין‬
‫סוערה‬
‫קודם‬
‫רני‬
‫עקרה דדרך הנחמוח להיוח הולכומ‬
‫יותר‬
‫ומשובחות‬
‫וסדר זה‬
‫דש״ח‬
‫בפנחס‬
‫וסימניך‬
‫שד״ש‬
‫ולעולם שוש‬
‫מתחיל‬
‫נו״ע אר״ק‬
‫אשיש‬
‫באמם‬
‫נצביס דהיינו שבמ שלפני ר״ה לפי‬
‫שהוא ס ו ף‬
‫גדליה‬
‫הנהמוה‬
‫ושובה‬
‫בשבה‬
‫ודרשו‬
‫שלפני‬
‫עונותיהן‪ :‬קתה לי עגלה משולשת‪ .‬כלומר הקרבנומ‬
‫יכפרו‬
‫א‬
‫ואלו‬
‫מעמדומ‪ :‬במה אדט‪ .‬מה‬
‫בצום‬
‫יוס‬
‫מאמר לי‬
‫ללמדן‬
‫עליהן‪:‬‬
‫מפסיקים‬
‫מנהני‬
‫בקללות‪:‬‬
‫מילי‪.‬‬
‫אל‬
‫דאין‬
‫תמאס‪.‬‬
‫ר א ש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין‬
‫חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי‬
‫לקרות‪ .‬ובמסכה סופרים <פי״ב> יליף לה‬
‫לטורה >מאי היו עלי לטורה אמר הקב״ה לא‬
‫מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו‬
‫דיין לחם לישראל שהוטאין לפני אלא‬
‫אל מעשו קוצין קוצין פסקים פסקים‬
‫שמטריהין אותי לידע איזו גזירה קשח אביא‬
‫לשון קציצה‪ :‬משה מפי הגבורה‬
‫אמרן‪ .‬ונעשה שליח לומר כך אמר‬
‫עליהם בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן אמר‬
‫אמורין בלשון‬
‫לי הקב״ה שהרי‬
‫רב איכה היתה לזונה מקרא מאי תניא‬
‫ונתתי והפקדתי ושלחמימ( מי שהיכולה‬
‫אתרים אומרים ו א ם לא תשמעו לי ר׳‬
‫לעשות אבל במשנה תורה‬
‫בידו‬
‫נתן בר יוםף אומר ע ד אנה ינאצני העם‬
‫כתיב יככה השס ידבק ה׳ בךי( משה‬
‫הזה ויש אומרים ע ד מתי לעדה הרעה‬
‫אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו‬
‫הזאת אמר אביי האידנא נהוג עלמא‬
‫הוא יפקיד עליכם‪ :‬מגמגם‪ .‬קרא‬
‫ומפטירין‬
‫בנים‬
‫תוליד‬
‫כי‬
‫למיקרי‬
‫בארורי‪.‬‬
‫ובקושי‪:‬‬
‫במרוצה‬
‫אותן‬
‫במשנה פ ו ר ה ‪ :‬אכנפשך‪ .‬אם רצונך‬
‫במעשה‬
‫]במעמדות[‬
‫אסיפם‪:‬‬
‫אםוף‬
‫להפסיק פסוק הואיל ואמה קץ‬
‫בראשית וכוי‪ :‬מנהני מילי א״ר אמי אלמלא‬
‫בקריאתן‪ :‬קודם עצרת‪ .‬שהוא זמן קציר‬
‫מעמדות ל א נתקיימו ש!מים וארץ שנאמר‬
‫וזמן פירוה האילן כדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫אם לא בריתי יומם ולילה הומות שמים וארץ‬
‫משוס‬
‫לא שמתי וכתיב ׳־ויאמר ה׳ אדהים במה אדע‬
‫כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע שמא ה״ו ישראל הוטאים לפניך‬
‫ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש״ע‬
‫במה אדע אמר לו קהה לי עגלה משולשת וגו׳ אמר לפניו רבש״ע תינה בזמן‬
‫שבית תמקדש קיים בזמן שאין בית המקהש קיים מה תהא עליהם אמר לו‬
‫כבר תקנתי להם םדר קרבנות כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו‬
‫מקריבין לפני קרבן ומוהל אני על כל עונותיהם‪ :‬יבתעניות ברכות וקללות‬
‫ואין מפסיקין בקללות‪ :‬מה״מ אמר ר׳ הייא בר גמרא אמר רבי אםי‬
‫דאמר קרא מ ו ס ר ה׳ בני אל תמאם ריש לקיש אמר ילפי שאין אומרים‬
‫ברכה על הפורענות אלא היכי עביה תנא כשהוא מתהיל מתהיל בפסוק‬
‫שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאהריהן אמר אביי ־לא שנו‬
‫אלא בקללות שבתורת נהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוםק מאי‬
‫טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון‬
‫יהיר אמורות ומשה מפי עצמו אמרן לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם‬
‫קמיה דרב הונא בארורי אמר לו אכנפשך לא שנו אלא קללות שבתורת‬
‫כהנים אבל שבמשנה תורה פוםק תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר י עזרא‬
‫תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה‬
‫תורה קודם ר״ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה‬
‫השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה‬
‫אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ר א ש השנה היא אין עצרת נמי ראש‬
‫השנה היא דתנן יי ובעצרת על פירות האילן תניא ירבי שמעון בן אלעזר‬
‫אומר אם יאמרו לך זקנים םתור וילדים בנה סתור י• ואל תבנה מפני‬
‫שסתירת זקנים בנין ובנץ נערים סתירה וםימן לדבר רהבעם בן שלמה‬
‫ת״ר ״מקום שמפסיקץ בשבת שהרית שם קורץ במנהה במנהה שם קורין‬
‫בשני בשני שם קורין בחמישי בהמישי שם קורין לשבת הבאה דברי ר׳ מאיר ר׳‬
‫יהודה אומר מקום שמפםיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה ובשני ובחמישי‬
‫ולשבת הבאה אמר רבי זירא הלכה ״מקום שמפםיקין בשבת שהרית שם‬
‫הורי במנחה ובשני ובהמישי ולשבת הבאה ולימא הלכה כרבי יהודה‬
‫והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‬
‫א( ]שבת ק מ ה ‪ , [ :‬נ( תענית‬
‫ל׳ ס ‪ :‬ע״ש‪,‬‬
‫פי״ב‬
‫סוסריס‬
‫]במס׳‬
‫נ(‬
‫איתא‬
‫הלשון א מ ר ר ׳ לוי‬
‫מה‬
‫אמר‬
‫הקב׳׳ה אינו ל י ן שיהיו בני‬
‫מתקללין‬
‫ואני‬
‫מתברךן‪,‬‬
‫ד( ד י ה ל ף טו‪ ,.‬ה( נלריס‬
‫מ‪ ,.‬ו ( ן ת י ס ס ת א ע ״ ז פ ״ א ן‬
‫ל ״ א זוטא ס״ו‪ ,‬ז( ] ת י ס ׳ פ ״ ג‬
‫מ ס ׳ ס ו פ ר י ם פ ״ י הלכה דן‪,‬‬
‫ח( ] ע י ׳ ת ו ס פ ו ת מנחות ל‪:‬‬
‫ד ״ ה ולימא[‪ ,‬מ( ] י י ק ר א ט ! ‪,‬‬
‫י( ן ד ב ר י ס כחן‪ ,‬כ( ן ע ׳ תוס׳‬
‫פ ס מ י ס מ ‪ :‬ל ״ ה אבל וכו׳‬
‫ו ק צ ״ ע ו ע ׳ ח ר ו מ מ הלשן סי׳‬
‫יטן‪,‬‬
‫ל(‬
‫צ״ל י ק והי נתן כוי‬
‫ל מ ש ת ע י במיס לכתיב בה‬
‫יורה‬
‫מ(‬
‫ומלקוש‬
‫ושייך‬
‫מ ה ר ש ״ א הגיה‬
‫כוי‪,‬‬
‫ר״א‪,‬‬
‫ג ( ! ת ע נ י ת כ ט ‪ , [ :‬ה( ןסי״ז‬
‫ה״זן‪ ,‬ע( ן ו ע ״ ע ת ו ס ׳ ברכות‬
‫יח‪ .‬ל ״ ה למחר יתיס׳ ססתיס‬
‫מ ‪ :‬ל ״ ה אבלן‪,‬‬
‫תורה אור השלם‬
‫‪ .1‬ךודשיכם ומועדיכם‬
‫הגהות הב״ח‬
‫שנאה נפשי היו עלי לסוכות אז ה ר דרשו בשבח שלפני‬
‫לטרה נלאיתי נשא‪:‬‬
‫אין‬
‫תוכי ל ״ ה‬
‫)א(‬
‫יום הכפודס משוס דכתיב ביה‬
‫ישעיהו א יד‬
‫ויתחיל‬
‫וכי׳‬
‫מפסיקין‬
‫נ ‪,‬‬
‫‪ .2‬איכה היתה לזונה דרשו ה׳ בהמצאו והיינו בימי השובה‬
‫בברכה‬
‫ב ב ר כ ה ייסייס‬
‫‪8‬‬
‫לריח נאמנה מלאתי ושובה בין כפור לסוכות ל(דכהיב בה‬
‫ואו ייכל‪ ) :‬ב ( דייה משה‬
‫וכי׳ ר א ה י י ס פ ר ה ה כ י נ ה‬
‫משפט ערק ;לין בה ונמהי לך יורה ומלקוש וכן וה׳‬
‫ועתה מךצהים‪:‬‬
‫ו ג ם חקרה י י א מ ר לאלס‪:‬‬
‫ישעיהו א כא נתן קולו לפני תילו דמישמעי כמיס‬
‫‪ .3‬ואם ל א תשמעו לי ושייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג‬
‫ולא תעשו א ת בל‬
‫לא ישתנה לעולס ע ״ פ הפסיקתא‬
‫מוסף רש״י‬
‫המצות האלה‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫החובל‬
‫רב‬
‫כדברי‬
‫ולא‬
‫ר״ת‬
‫פירש‬
‫וכן‬
‫ויקרא כו יד‬
‫א ל מ ל א מ ע מ ד ו ת ‪ .‬עיסק־‬
‫ק ר נ נ ו ת שישראל עישין הן‬
‫‪ •4‬ויאמר י; א ל משה עד ההופך ומבלבל לומר שובה קודם‬
‫א נ ה ינאצני העם הזה‬
‫היו כלים כחטא! ומשהן‬
‫כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות‬
‫ועד אנה ל א יאמינו בי‬
‫כלי! שמיס ו א ר ץ ה ע ו מ ד י ם‬
‫להפסיק בין השש נחמות‬
‫אשר דאין‬
‫בכל האתות‬
‫בזכותן אי! ממקיימי! כוי‬
‫!תעוית כ ז ו ‪ .‬א ם י א מ ר ו‬
‫עשיתי בקרבו‪:‬‬
‫ה‬
‫לשביעימ אלא כדברי רבינו הס עם‬
‫ל ך ז ק נ י ם ס ת ו ר ‪ .‬ואל‬
‫במדבר יד יא‬
‫ישרים נחמם שוש אשיש בראשיתו‬
‫ג‬
‫‪11‬‬
‫תבנה‪ ,‬ו י ל ד י ם ב נ ה ‪ .‬בית‬
‫‪ .5‬עד מתי לעךה דזךעה‬
‫הזאת אשר המה מלינים ושובה באחרימו מ( והא שאין אנו‬
‫ה מ ק ד ש ; ת ר י ס נו‪ .!.‬ו ס י מ ן‬
‫בן‬
‫רהבעם‬
‫לדבר‬
‫עלי א ת הלנית בני מסטירין חזון בשבח שחל בו ר״ח‬
‫ש ל מ ה ‪ .‬דכתיב ) מ ״ א יב>‬
‫ישראל אשר המה‬
‫אב משוס דקיימא לן נ( דאין אבילומ‬
‫ויעזוב את עצת הזקנים‬
‫מלינים עלי שבלעתי‪:‬‬
‫ו ג ו ׳ ו נ מ ר נ נ י מ ה מ ק ד ש על‬
‫במדבר יד כז חל אלא בשבוע שחל ט״ב להיוח‬
‫אותה עצה‪ ,‬ו ה מ ו ר ה לא‬
‫‪ .6‬כי תוליד בנים ובני במוכה ורב דאמר דמפטיר חזון‬
‫פ י ר ש בבית ה מ ק ד ש ואיכא‬
‫בנים ונושנתם בארץ‬
‫והשחתם ועשיתם פסל סבר דהאבלוח חל מיד שנכנס ר״ח‬
‫ע״ז‬
‫)תוספתא‬
‫ברייתא‬
‫פ ״ א ו דקתני בהדיא בבית‬
‫תמונת בל ועשיתם הרע ואין הלכה כן וכן פירש הר״ר‬
‫ה מ ק ד ש )נדרים שם>‪.‬‬
‫אלהיף‬
‫י;‬
‫כעיני‬
‫אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין‬
‫להכעיסו‪ :‬דברים ד כה‬
‫ד‪ .‬אסף אסיפם נאם י; שמעו וכן אנו נוהגין ע ״ פ מסכת‬
‫ויחל‬
‫קורין‬
‫שאנו‬
‫אין ענבים בגפן ןאין סופרים >‬
‫רבינו תננאל‬
‫תאנים בתאנה והעלה‬
‫בתעניות ובממנימין אמרינן שקורין‬
‫נבל ואתן להם יעברום‪:‬‬
‫אין מפסיקין בקללות‬
‫וקללות»(‪:‬‬
‫ברכות‬
‫ירמיהו ח יג‬
‫אלא אחד קורא את‬
‫אל‬
‫שנאמר‬
‫כולן‪.‬‬
‫וקורין‬
‫בקללות‪.‬‬
‫מפסיקין‬
‫כה אמר י; אם ל א אין‬
‫בריתי יומם ולילה חקות‬
‫תקוץ בתוכחתו‪ .‬א( מאי‬
‫ה‬
‫אחד משוס דכמיב מוסר‬
‫טעמא )ש(אין מפסיקץ‪,‬‬
‫שמים וארץ ל א שמתי‪:‬‬
‫ירמיהו לג כה ה׳ בני אל תמאס ואל מקוץ כחוכחחו‬
‫שאין אומרים ברכה‬
‫היכי‬
‫על הפרענות‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪ .4‬ויאמר אדני יי במה א״ר אחא אל העש התוכחה קוציס‬
‫עבדינן‪ ,‬תנא כשמתחיל‬
‫אדע בי איךשנה‪:‬‬
‫קוצים וא״ר יהושע דסכנין אני‬
‫מתחיל בפסוק שלפניהם‬
‫בראשית טו ח‬
‫וכשמס־ים מסיים בפסוק‬
‫‪ .10‬ויאמר אליו קחה לי אמרתי עמו אנכי כצרה ואס כן אין‬
‫שלאחריהן‪ .‬ואמר אביי לא‬
‫עגלה משלשת ועז דין שיכרכוני בני על הצרות שלהם‬
‫שנו אלא קללות שבתורת‬
‫משלשת ואיל משלש‬
‫אלא יקרא אהד הכל ויתחיל)א( בדבר‬
‫כהנים‪ ,‬והן אם בחוקתי‬
‫והר ןגוזל‪:‬‬
‫תלכו‪ ,‬שנאמרו בלשון‬
‫בראשית טו ט אחר רסיים בדבר אחר ואז יוכל‬
‫רבים ומשה מפי הגבורה‬
‫ל‬
‫א‬
‫בני‬
‫י;‬
‫מוסר‬
‫‪. 11‬‬
‫ח‪,‬‬
‫לברך החילה וסוף‪:‬‬
‫אמרן‪ .‬אבל שבמשנה‬
‫תקץ‬
‫תמאס ואל‬
‫תורה ]פוסק[ מאי טעמא‬
‫משום‬
‫בפסוק שלפניהם‪ .‬לאו‬
‫משלי ג יא מ ת ח י ל‬
‫בתוכחתו‪:‬‬
‫דבלשון יחיד אמורות‬
‫‪ . 12‬אמר א ל רהבעב בן‬
‫מעצמו אמרם‪ .‬וברוח הקדש‪:‬‬
‫דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין ממחילין ומשיירין בפמות משלשה פסוקים‪ :‬מ ש ח‬
‫ומשה מפי עצמו אמרן‪,‬‬
‫נסים‬
‫רבינו‬
‫המדרש של‬
‫בביה‬
‫שאלו‬
‫השנה‪.‬‬
‫קודס ראש‬
‫תורה‬
‫ושבמשנה‬
‫עצרמ‬
‫קודם‬
‫שכמ״כ‬
‫שלמה מלך יחוךח ואל ק ל ל ו ת‬
‫למה להיכתב‪ .‬וכן אמר רב‬
‫כ ל בית יהוךח ובנןמץ‬
‫מחלקים פרשת נצביס וילך לשניס כשיש ב׳ שבתות בין ר״ ה לסוכות בלא יוה״כ ואין מתלקין מטוה ומסעי שארוכומ דונא ללוי בר בוטא‬
‫ויתר העם לאמר‪:‬‬
‫דהוד מגמגם וקורא‬
‫מלכים א יב כג יותר והשיב לפי שבאתם נצביס יש קללוח שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר״ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללומ שקלל משה‬
‫בארורי דמשנה תורה‪ ,‬א״ל‬
‫ישראל כדמשמע בפרק המוכר אמ הספינה ‪1‬ב׳׳כ דף פח‪ :‬ושם( א״ר לוי בא וראה שלא כמדה הקב״ה מדת ב״ו הקב״ה בירך ישראל אכנפשך קללות שבמשנה‬
‫בכ״ב וקללן בשמנה ומשה ברכס בשמנה וקללס בעשרים ושתים ומשיב מואס לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין תורה פוסק‪ .‬ר׳ שמעון בן‬
‫אלעזר אומר עזרא תיקן‬
‫קונה ה ר מ ן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר״ה שהרי גס שס יש קללות מזי רעב להם לישראל להיות קורין‬
‫ולתומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אופן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרומ שבמ אחה קולס ר״ה בפרשה שלא קללות שבתורת כהנים‬
‫תהא מדברה בקללוה כלל שלא להסמיך הקללוה לר״ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות ]קודם[ עצרת‪ ,‬שהיא ראש‬
‫השנה לדין האילנות דתנן‬
‫שבבחוקותי לעצרת‪ :‬ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות גמורה עד שיסדיר הפרשה ג׳ העמיס שנאמר )איוב מ ן בארבעה פרקים העולם‬
‫הכפורים וכשיש שבמ בין יום הכפוריס‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ם‬
‫אז ראה‬
‫ויספרה )»( חקרה‬
‫והכינה‬
‫ואחרי כן‬
‫נ‬
‫ויאמר לאדם‬
‫ואסור‬
‫לסמוך על‬
‫הבימה דמה‬
‫נתינהה‬
‫מעומד אף‬
‫קריאתה‬
‫מעומד‪:‬‬
‫נידון ובעצרת על פירות‬
‫האילן‪ .‬וקללות שבמשנה‬
‫הלוהוח‬
‫תורה קודם ראש השנה‪ ,‬כדי שתיכלה שנה וקללותיה‪ .‬תניא אם יאמרו לך זקינים סתור וילדים בנח כוי‪] .‬פסיקא[ בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסידרן כוי‪ .‬אמר שמואל מקום שמפסיקין בשבת שהרית‪ ,‬שם‬
‫קורי; במנחה בשבח ובשיני ובחמישי ובשבת הבאה‪.‬‬
‫א ( נראה לצ״ל ר״ל אומר אין מפסיקין תשים שאץ אומרים וטי‪.‬‬
‫בני העיר פרק רביעי מגילה‬
‫מםורת הש״ם‬
‫א(]גיטץכח‪.‬מנחותל‪:‬ועי׳‬
‫ק ד ו ש י ן ג ט ‪ , [ :‬ב ( ] ע ׳ תיס׳‬
‫מנחות ל ‪:‬‬
‫ולימא[‪,‬‬
‫דייה‬
‫ג( ] ג י ׳ ה ר א ״ ש קדושת א ר ו ן‬
‫ר ש כהן קדושת‬
‫ד(‬
‫]מ״ס‬
‫גהכ״נ[‪,‬‬
‫ה״י[‪,‬‬
‫פ״ג‬
‫ה( ] כ ר כ ו ת מ ז ‪ , [ :‬ו( ] פ י ר ו ש ו‬
‫ע י ׳ תוססות סנהדרין יא‪.‬‬
‫ד ״ ה כת קול[‪ (1 ,‬שכת יד‪.‬‬
‫ע ״ ש ]מסכמ סופרים פ ״ ג‬
‫ח(‬
‫הל׳ ט‪,[1‬‬
‫ד‪,.‬‬
‫לעיל‬
‫ט( ] ס ״ ג ה ״ י ו ס י ״ ד ה י ״ ד [ ‪,‬‬
‫י( ] ע ר ך נ מ ו ת [ ‪ ,‬נ( ] ב ״ ה‬
‫במס׳ ס ו פ ר י ם פ י ״ ג ה״ח[‪,‬‬
‫ל( ]יש מגיהי! שצ״ל אפילו‬
‫כקיקיון‬
‫ל ד ׳ יהודה‪ .‬עיין‬
‫דיונה[‪,‬‬
‫משום דאפכי להו‪ .‬דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי‬
‫תורה אור השלם‬
‫מ א ח ר י ך ל א מ ר זה ה ד ר ך‬
‫ל כ ו ב ו כ י תאמינו ןכי‬
‫תשמאילו‪:‬‬
‫ישעיהו ל כא‬
‫‪ .2‬ו ג ם א נ י נ ת ת י ל ה ם‬
‫לא‬
‫חקים‬
‫ומשפטים‬
‫בחם‪:‬‬
‫טובים‬
‫יחיו‬
‫לא‬
‫י ה ז ק א ל כ כה‬
‫‪ .3‬ו י ד ב ר מ ש ה א ת מ ע ד י‬
‫ין א ל בני ישראל‪:‬‬
‫ויקרא כג מ ד‬
‫ג פ ׳ משום דאפכ״‬
‫גיטין כח ע ״ א מנתות ל‬
‫ע״נ‪:‬‬
‫מנץ‬
‫שם‬
‫ש ט ש ת ם ש ץ ב ב ת קול‪ .‬ע׳‬
‫מ ר ״ ט פ ט ״ ז מ׳׳ו ד י כ מ ו ת ‪:‬‬
‫תרגום בתורה‪ :‬אבל ברכות‪ .‬הכל יודעין שאין ברכות כהובין בתורה‪:‬‬
‫דהא פ ר ק כל כמבי <שכמ לף קטז‪ (.‬מנן בהדיא דמטמאין אה הידים רש‬
‫הלוחות‪ .‬לא ידעתי מה הן‪ .‬ויש מפרשין הן העשרן לספרים שלנו שאינן‬
‫לומר דהמס ר״ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא‬
‫צ ב ב מיי׳ שס הלכה יא‬
‫עשדן‬
‫בגיליון‪:‬‬
‫למלך‬
‫בפרשה‬
‫במסכת‬
‫בימה‪.‬‬
‫עושץ‬
‫דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא‬
‫כדאמדנן‬
‫לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה‬
‫שהיו‬
‫המלך‬
‫סוטה <לף מא‪:(.‬‬
‫יעמידנו‬
‫טל התפר‪ .‬כנגד המסר ששם ר א ר‬
‫הגולל‬
‫להדקו י פ ה ‪:‬‬
‫תורה‪.‬‬
‫ספר‬
‫מענין לענין והוא יתיד וספר תורה‬
‫מונה לו על‬
‫העמוד‬
‫ברטו‬
‫מבמוץ‬
‫גוללו‬
‫שהוא חוצה לו גוללו ויגול‬
‫מצד חוץ לצד‬
‫פנים שאס‬
‫יאחוז‬
‫הפנימי‬
‫לצד‬
‫החוץ‬
‫רגול‬
‫יפפשט החיצון רפול לארץ‪ :‬וכשהוא‬
‫מהדקו‪ .‬כשגמר מלגלול ובא להדקו‬
‫יאחוז בפנימי רהדק על המיצון כדי‬
‫שלא יכסה הכתב בזרועומיו שמצוה‬
‫להראות‬
‫את‬
‫]הכתב‬
‫העס‬
‫אל[‬
‫כשמהדקו במסכת סופרים<י(‪ :‬עשרה‬
‫שנאספו‬
‫שקראו‪.‬‬
‫הז׳ כמוק‬
‫היום‪.‬‬
‫וקראו הג׳‬
‫ולפי‬
‫שאין‬
‫או‬
‫קודן‬
‫כתורה פתות מעשרה נקט י׳ שקראו‬
‫בתורה‪:‬‬
‫אס‬
‫משממשין בבת קול‪.‬‬
‫בלבו להחחיל דבר ושמע קול או ה ץ‬
‫מצר הוא ובת קול באה אליו‪ :‬והוא‬
‫דאמר הין הין או לאו לאו‪ .‬שנכפל‬
‫ב׳‬
‫פעמים‪:‬‬
‫המקראומ‪:‬‬
‫כגון‬
‫נעימה‪.‬‬
‫ערום‪ .‬בלא‬
‫טעמי‬
‫מטפממ‬
‫סביב ס פ ר תורה‪ :‬ואל יגלול ספר‬
‫תורה‪ .‬בפוך המטפתת‪ :‬וידבר משה‬
‫אם מועדי ה׳ אל בני ישראל משה‬
‫הגהות הב״ח‬
‫) א ( ת ו ם ׳ ד ״ ה גוללו ו מ ׳‬
‫תיקן להם‬
‫שיהו‬
‫לישראל‬
‫שואלין‬
‫ו א ר כ ע י ס ת י נ ו ת יש כתורת‪.‬‬
‫ודורשי! בעניגו של יום הלכות פסח‬
‫נ ״ נ ס י ׳ בתורת ה ׳ ת מ י מ ה‬
‫בפסח הלכות עצרמ בעצרת‪ .‬למה‬
‫ע ד מצות ה׳ ברה יש כ׳‬
‫תיבות ו ב פ ס ו ק האל תמיס‬
‫ד ר כ ו ע ד זולחי אלהינו יש‬
‫ג ״ כ כ׳ ת י ב ו ת ‪ ) :‬ב ( בא׳׳ד‬
‫ו ל מ ח ל ה ה ו א גוללו‪.‬‬
‫א ע ״ ג דהלכה כ ר ׳‬
‫נ״ב‬
‫יהודה‬
‫שאינו מ ח ר י כ לגוללו ] ק ו ד ס‬
‫עביד‬
‫הברכה היינו[ דלא‬
‫איסור להניח ] א ח ה ס פ ר [‬
‫פתוח‬
‫ולברך‬
‫אס‬
‫אבל‬
‫טפי‬
‫סותמו ומברך ע ד י ף‬
‫לכמוב כאן‬
‫הוצרך‬
‫כל המצומ‬
‫—‬
‫מוסף רש״י‬
‫משום‬
‫דאפכי‬
‫להו‪.‬‬
‫הלכך אס לא הזכירו אלא‬
‫שס החכמים לא ה ר י ד ע י‬
‫אהייא מ ת ר י לישני‬
‫)גיטיו כח‪ .(.‬ס פ ר‬
‫ערום‪.‬‬
‫אלא‬
‫קיימי‬
‫תורה‬
‫על‬
‫מטסתת !שבת י ד ( ‪.‬‬
‫הדרן ע ל ך מ ס כ ת‬
‫מגילה‬
‫ידי‬
‫רדבר משה‬
‫כולן לא‬
‫אמרן‬
‫וט‬
‫משה‬
‫לישראל מהו וידבר משה אה מועדי‬
‫ה׳ אל בני‬
‫ישראל‬
‫מלמד‬
‫שהיה‬
‫מדכר עמהן הלכומ כל מועד ומועד‬
‫בזמנן להודיע חוקי האלהיס ותורותיו‬
‫וקיימו שכר‬
‫וקבלו‬
‫המצומ‬
‫ועל בניהם בזה ובבא‪:‬‬
‫הלכך לכחחלה כ ו י ‪:‬‬
‫^ ‪1^101‬‬
‫צא‬
‫‪,‬‬
‫חפלה הלכה ה ס מ ג‬
‫קלט תעיף ל ‪:‬‬
‫או לאו הולך אחריו ואין כאן משוס‬
‫גליון הש״ם‬
‫‪,‬‬
‫א מ י י פ י ״ כ מהל׳‬
‫מאיר‪ :‬איכא למיטעי‪ .‬ואומר מרגוס כהוב בהורה ואמו למיכמב‬
‫נימוש‪ :‬קל גברא במתא‪ .‬קול שאינו‬
‫להו‪.‬‬
‫והבימות אין בהן משום קדושה‪ .‬פירש בערוך ( גליוני‬
‫נר מצוה‬
‫ס פ ר הורה שלמעלה ושלמטה ושל בין ד ף לדף וקשיא‬
‫עמוד‬
‫‪ . 1‬ואזניך ת ש מ ע נ ה ד ב ר‬
‫הלוחות‬
‫לב‪.‬‬
‫עין משפט‬
‫עליהם‬
‫>משום דאפכי להו ת״ר פותה ורואה גולל‬
‫ומברך והוזר ופותה וקורא דברי רבי מאיר‬
‫רבי יהודה אומר פותה ורואה ומברך וקורא‬
‫מאי טעמא דרבי מאיר כדעולא דאמר עולא‬
‫מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע‬
‫למתורגמן כדי ש ל א יאמרו תרגום כתוב‬
‫בתורה הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות‬
‫כתובין בתורה ורבי יהודה תרגום איכא‬
‫למיטעי ברכות ליכא למיטעי אמר רבי זירא‬
‫אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך‬
‫וקורא יולימא הלכה כר׳ יהודה מ ש ו ם‬
‫דאפכי להו אמר ר׳ זירא אמר ר ב מתנה‬
‫הלוהות והבימות אין בהן משום > קדושה‬
‫ייאמר ר׳ שפטיח אמר ר׳ יוחנן יהגולל ספר‬
‫תורה צ ‪ 7‬שיעמידנו על תתפר ואמר ר׳‬
‫שפטיה א״ר יוהנן הגולל ספר תורה גוללו‬
‫מבהוץ ואין גוללו מבפנים י וכשהוא מהדקו‬
‫מחדקו מבפנים ואינו מחדקו מבחוץ ואמר‬
‫ר׳ שפטיח א״ר יוחנן עשרה שקראו בתורח‬
‫יהגהול שבהם גולל ספר תורה הגוללו נוטל‬
‫ש כ ר כולן דאמר ר׳ יהושע בן לוי עשרה‬
‫שהראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר‬
‫כולן >שכר כולן םלקא דעתך אלא אימא‬
‫קיבל שכר כנגד כולן ואמר ר׳ שפטיה אמר‬
‫מנין שמשתמשין י>בבת קול‬
‫ר׳ יוהנן‬
‫שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאהריך לאמר‬
‫ותני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא‬
‫בדברא והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו‬
‫לאו ואמר ר׳ שפטיה אמר ר׳ יוהנן כל הקורא‬
‫בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב‬
‫אומר ונם אני נתתי להם הוקים לא טובים‬
‫וגו׳ מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבםומי‬
‫קלא משפטים לא יהיו בהם קרית ביה‬
‫אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי‬
‫חכמים חיושבים בעיר אחת ואין נוהין זה‬
‫את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם‬
‫א‬
‫א‬
‫ב‬
‫‪8‬‬
‫‪5‬‬
‫ג‬
‫ג‬
‫י‬
‫ה‬
‫ח‬
‫ה‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫הדרן עלך בני העיר‬
‫אני נתתי להם הוקים לא טובים ומשפטים‬
‫וסלימא לה מסכת מגילה‬
‫לא יהיו בהם ׳>אמר רבי פרנך אמר רבי‬
‫יוחנן כ ל האוהז ספר תורה ערום נקבר ערום ערום םלקא דעתך אלא אימא‬
‫נקבר ערום בלא מצות בלא מצות סלקא דעתך אלא אמר אביי נקבר‬
‫ערום בלא אותה מצוה אמר רבי ינאי בריח דרבי ינאי סבא משמית דרבי‬
‫ינאי רבה ־מוטב תיגלל המטפהת ואל יגלל ספר תורה‪ :‬ו י ד ב ר משה‬
‫את מועדי ת׳ אל בני ישראל מצותן שיתיו קורץ אותן כל אחד ואתר‬
‫בזמנו‪ :‬ת״ר ״>=משה תיקן להם לישראל שיחו שואלין ודורשין בענינו‬
‫ש ל יום תלכות פסח בפסח ח ל מ ת עצרת בעצרת חלכות חג בתג‪:‬‬
‫ט‬
‫‪3‬‬
‫אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא‪:‬‬
‫גולל ו‬
‫מבחוץ‬
‫וכשהוא‬
‫מהדקו‬
‫מהדקו‬
‫מבפנים‪.‬‬
‫פר״מ‬
‫דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת‬
‫סביב‬
‫הס״ה יהא‬
‫הקשר‬
‫מבפנים‬
‫כלפי‬
‫הכהב שאם‬
‫יהיה‬
‫מאחריו‬
‫כשיפחה‬
‫הספר‬
‫להופכו‬
‫ואין‬
‫על‬
‫מורה‬
‫הכמב‬
‫זה ד ר ך‬
‫יהיה‬
‫להמיר‬
‫כבוד‪.‬‬
‫כשמוציאץ ס פ ר‬
‫צדך‬
‫הקשר‬
‫לומר‬
‫נהגו‬
‫פסוקי‬
‫מורה הני‬
‫דרממי תורת ה׳ ממימה עדומ ה׳‬
‫נאמנה‬
‫ברה‬
‫ישדם‬
‫פקודי ה׳‬
‫מצומ ה׳‬
‫לפי שממן שכרם בצדם ואחר‬
‫כך אומר גדלו שיש בו שש מיבומ‬
‫כנגד ששה צעדים של נושאי הארון‬
‫ע ש י ! י ט ט י ש ״ ע א׳׳ח שימן‬
‫סימן‬
‫ט ו ש ״ ע א״ח‬
‫קמה ס ע י ף א ‪:‬‬
‫ג מיי׳ ס׳׳י מהלכוח‬
‫צג‬
‫ס״מ‬
‫הל׳ ל‬
‫א״ח סי׳ קנל‬
‫טוש״ע‬
‫סעי׳‬
‫ז‬
‫וטוש״ע י ״ ל סי׳ רסכ סעיף‬
‫יל‪:‬‬
‫צד‬
‫ד מיי׳‬
‫פי״נ‬
‫מהל׳‬
‫סמג‬
‫חפלה הל׳ כ ל‬
‫ע ש י ! י ט ט י ש ״ ע א ״ ח סי׳‬
‫קמז סעיף ג‪:‬‬
‫צד! ה ו מיי׳ שס ט ו ש ״ ע‬
‫שם ס ע י ׳ ל ‪:‬‬
‫צ ו ז ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף א ‪:‬‬
‫צ ז ח מיי׳ שס הל׳ י ח ‪:‬‬
‫ט‬
‫צח‬
‫מיי׳ פ ״ י‬
‫מהל׳‬
‫ס ״ ת הל׳ י ט ו ש ״ ע‬
‫שס ס ע י ף א י ט ו ש ״ ע י ״ ל‬
‫סי׳ ר ס כ סעיף ד ‪:‬‬
‫צט‬
‫י ט ו ש ״ ע א ״ ח סימן‬
‫קמז סעיף ה ‪:‬‬
‫ק‬
‫כ‬
‫מיי׳‬
‫סי״ג‬
‫מהל׳‬
‫מפלה הלכה ח ‪:‬‬
‫)שמואל נ ו( )א( ו מ ׳ תיכות יש כתורה‬
‫ה׳ תמימה‬
‫שבהם‬
‫כנגד המי יום‬
‫ניתנה התורה ואח״כ פותחו למקום‬
‫לקרות‬
‫שירצה‬
‫בו‬
‫כהן‬
‫וקורא‬
‫)י‪0‬ולכחחילה הוא גוללו וסוממו קודם‬
‫כדי שלא‬
‫שיברך‬
‫שהברכות‬
‫יאמרו‬
‫כתובומ בו אבל‬
‫אין לחוש ש ה ד לא‬
‫הארץ‬
‫ההמון‬
‫בדיעבד‬
‫עמי‬
‫שכיחי‬
‫לאחר‬
‫כל כך עתה אבל‬
‫שקרא בו ודאי צ ד ך לגוללו ׳(קודם‬
‫שיברך ל(כר׳ יהודה‪:‬‬
‫שבכולן‬
‫גדול‬
‫שהוא‬
‫גולל‪ .‬לפי‬
‫כבודו וגם לפי שהוא גדול‬
‫שבכולן‬
‫כדיי הוא ליטול שכר כנגד‬
‫כולם כדאמר רבי יהושע‪:‬‬
‫מנין‬
‫קול‪.‬‬
‫שמשתמשין כ ב ת‬
‫בירושלמי )שבת פרק כמה‬
‫אשה( תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו‬
‫ואף ע ״ פ‬
‫והשונה‬
‫שאין‬
‫ניחוש יש‬
‫סימן‪:‬‬
‫זמרה‪.‬‬
‫שהיו‬
‫בלא‬
‫רגילין לשנוה המשניומ‬
‫בזמרה לפי שהיו שיכין אומן על פה‬
‫וע״י כך היו נזכרים יומר‪:‬‬
‫בלא‬
‫אותה‬
‫מצוה‪ .‬י ״ מ‬
‫מצומ‬
‫אחיזה‬
‫וקשה מאי‬
‫רבותא‬
‫פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה‬
‫המצוה כהוגן לכך פירש ד ב ״ א בלא‬
‫אוהה מצוה שעשה באוהה שעה שאס‬
‫אחז ס פ ר הורה ערום וקרא בו אין לו‬
‫שכר‬
‫מן‬
‫הקריאה וכן אחזו‬
‫לגוללו‬
‫או להגיהו אבל אמזו במטפחמ אורך‬
‫ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד‪:‬‬
‫ה ד ק עלך בני העיר‬
‫וםליקא לה מסכת מגילה‬
‫הדרן עלך בני העיר וםליקא לה מסכת מגילה‬
‫רבינו חננאל‬
‫ת״ר פותח ורואה‪ ,‬מברך‬
‫וקורא‪ ,‬דברי ר׳ יהודה‪.‬‬
‫והלכה כמותו‪ .‬מפני מח‬
‫אמרו הקורא בתורה‬
‫לא יסייע לתורגמן‪ ,‬כדי‬
‫שלא יאמרו תרגום כתוב‬
‫בתורה‪ .‬אמר שמואל‬
‫הלוהות והבימות‪ ,‬פי׳‬
‫החלק של מעלה ושל‬
‫מטה ושל בין הדפין של‬
‫ספר תורה‪ .‬אין בהן משום‬
‫קדושה‪ ,‬א( כלומר אם‬
‫יכלה ויגנז ויהתך ההלק‬
‫שבו אין בו משום קדושה‪.‬‬
‫אמר ר׳ יוחנן הגולל‬
‫ספר )כוי( ]תורה צריך‬
‫שיעמידנו על התפר[‪.‬‬
‫פי׳ שאם יקרע יקרע‬
‫בהפר‪ .‬ועוד אמר הגולל‬
‫ספר כוי‪ .‬פי׳ מבהוץ‬
‫כלומר כשהוא מונה הספר‬
‫בחיקו‪ ,‬נזהכרך החיצון‬
‫שם גולל מן הכרך הפנימי‪,‬‬
‫שאם יגלול על הפנימי‬
‫מן החיצון יפול החיצון‬
‫לארץ‪ .‬וכשהוא מהדקו‬
‫מחזיק ההיצון ומהדק‬
‫הפנימי‪ .‬ואמר ר׳ יהושע‬
‫בן לוי י׳ שקראו בתורה‪,‬‬
‫הגולל ספר תורה‪ ,‬כלומר‬
‫חמשלים‪ ,‬נותנין לו שכר‬
‫כנגד כולם‪ .‬ואמר ר׳‬
‫יוחנן מנין שמשתמשץ‬
‫בבת קול‪ ,‬שנאמד ואוזניך‬
‫תשמענה דבר מאחריך‬
‫וגי‪ .‬והוא דשמע קל גברא‬
‫במתא וקל איתתא בדברא‪,‬‬
‫והוא דאמר הין הין או לאו‬
‫לאו‪ .‬ועוד אמר הקורא‬
‫בלא נעמה והשונה בלא‬
‫ומידה ]וכוי[‪ .‬ומתמהינן‬
‫משום דל א ידע ל בס ומי‬
‫קלא אינון הוקים לא‬
‫טובים ומשפטים ולא יחיו‬
‫בהם‪ .‬אלא הכי קאמר שני‬
‫תלמידי הכמים היושבין‬
‫בעיר אחת ואינן נוחץ‬
‫זה לזה כהלכה‪ ,‬עליהם‬
‫הכתוב אומר וגם אני נתתי להם הוקים‪ ,‬והם לא טובים זה לזה‪ ,‬ומשפטים לא יחיו בהם‪ .‬אמר ר׳ יוהנן האוהז ספר תורה ערום נקבר ערום‪ ,‬בלא אותה מצוה‪ .‬אמר ר׳ יינאי היגלל המטפהת ואל יגלל‬
‫ספר תורה‪ ,‬כלומר בלא מטפחת‪] .‬פיסקא[ מצוותן שיהו קורץ כל אחד ואחד בזמנו‪ .‬ת״ר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הילכות הפסח ועצרת בעצרת והחג בחג‪ .‬ה ד ר ן עלן־ כ נ י‬
‫העיר‬
‫םליקא מסבת מגילה‪ ,‬שבח לרנ עלילה‪ ,‬ברכה ותהלה‪ ,‬תפארת וצהלה‪ ,‬ידום קרנו למעלה‪:‬‬
‫א( עי׳ נחוס׳ נא! ל״ה הלוחות מה שהקשו על פירוש הערוך שהוא כפירוש לנינו ואמנם לפי מש״כ רניגו למיידי אס כלה הנתג ונגנז א״ש וכעין זה תייץ הש׳׳ס נשבח קטז בלה שאני ע״ש היטב‪ .‬נ( אולי צ׳׳ל הכרך החיצון ינלול על הכרך הפנימי‬
‫שאס יגלול מן הפנימי על החיצון יפול החיצון ונו׳ וצ״ע כזה‪.‬‬