Page 1 " " " ¯ ¯ ` :" " ) " " ( Page 2 " . ` : 18 © " , , : ` 18 205. . : ` 04

‫בינ"ו‬
‫עמ"י‬
‫עש"ו‬
‫ספר‬
‫שבו ואחלמה‬
‫חידושי וביאורי‬
‫במסכת ברכות‬
‫בעזרת ה' ובישועתו‬
‫רפאל מאמו‬
‫קרית אתא‬
‫שנת‪" :‬רחבה מצות" מאד )תשע"א לפ"ק(‬
‫כבר אמרו רבותינו ז"ל אי אפשר לבר בלא תבן לכן במקום שיצאה שגגה‬
‫מתחת ידינו בין בספר זה ובין בשאר ספרים שפרסמנו נשמח אם יעירונו‬
‫הלומדים ושכרם כפול מן השמים‪.‬‬
‫כתובת למשלוח מכתבים‪ :‬רח' טרומפלדור ‪ 18‬קרית אתא‬
‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫חודש אדר ראשון שנת תשע"א‬
‫אפשר להשיג ספר זה‬
‫וכן ספר שבו ואחלמה קידושין‪ ,‬שבו ואחלמה יבמות‪ ,‬ואגרת רב שרירא גאון‬
‫בכתובת‪ :‬ישיבת שערי יהודה רח' טרומפלדור ‪ 18‬קרית אתא ת‪.‬ד‪205 .‬‬
‫טל'‪04-8454490 :‬‬
‫סדר ועימוד‪:‬‬
‫‪050-2738858‬‬
‫‪1‬‬
‫‪dncwd‬‬
‫לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה‬
‫והמתנשא לכל לראש אברך את ה' אשר יעצני ועזרני להביא לבית הדפוס את ספרי הקטן‬
‫'שבו ואחלמה' חידושי ברכות אחר שכבר עזרני להדפיס את חידושי קדושין ואת חידושי‬
‫יבמות ונתקבלו בקרב אחינו בנ"י רבנן ותלמידהון באהבה וחיבה רבה ועלו על שולחן מלכים‬
‫מאן מלכי רבנן ועוסקין בהם בהיכלי התורה והיראה‪ ,‬זכני אבי הרחום והטוב לעשות כל מעשי‬
‫לשם שמים להגדיל תורה ולהאדיר ולקדש שמך ברבים‪.‬‬
‫בדור זה נתגלה לרופאים שרוב המחלות המצויות והרעות באות מן המזון לפי שהוא מזוהם‬
‫בכמה מיני זיהומים חלקם מגיעים אליו ממי ההשקיה שמשקים את השדות וחלקם מזיהום‬
‫האדמה וחלקם באים אליו מהדשנים שמדשנים אותו בהם וחלקם מריסוס כימיקלים שמרססים‬
‫את תבואת הארץ‪ .‬והאנשים נבוכים היאך להנצל מזה והולכים וקונים פירות אורגניים ולחם‬
‫אורגני וכיו"ב בהון עתק פי כמה וכמה ממחיר פירות ולחם רגיל ושותים בביתם רק מים‬
‫מינרלים שעולים אלפי אחוזים! יותר ממים רגילים ואעפ"כ אין ניצלים מן המחלות והם פוגעות‬
‫אף במי שכילו ממונם על מזון אורגני‪ .‬אבל באמת עיצה אחת היא להנצל מחוליים המצויים‬
‫במזון והיא להקפיד בברכות הנהנין שמברכין לפני ואחרי המזון‪ ,‬כי כשמברך על הזית בורא‬
‫פרי העץ הוא מתקן כל מיני קלקולים שיש בו וכל מיני זיהומים ומחלות ומסירם ממנו וכן‬
‫כשמברך על המים מסיר ממנו כל מיני חוליים קשים ורעים שיש בו וכן כשמברך על שאר‬
‫מיני מזון הנכנסים לפיו‪ ,‬ובלבד שיברך במתון ובכוונה רבה וכל המרבה לכוון בברכה מתקן‬
‫מזונותיו יותר ונעשים זכים יותר ויותר‪ .‬וכשמברך ברכה אחרונה מתקן שלא יזיקהו המזון‬
‫במעיו כי חוץ מן המזיקים והזיהומים שיש במזון יש בו גם חומרים שכשלעצמם טובים הם כגון‬
‫סוכרים ושומנים וכולסטרול וכיו"ב אבל פעמים הם נהפכים עליו לרועץ ומזיקים גופו לפיכך‬
‫מברך ברכה אחרונה ומכוון בה ומתקנם שלא יזיקו בגופו‪ .‬ועד שאנשי דורנו מכלים ממונם‬
‫במזון אורגני שאינו מציל מן המחלות יקפידו בברכות לברכם במתון ובכוונה כי זה ודאי מועיל‬
‫ומציל מן המחלות לא עלינו ולא עליכם‪ .‬וכשתדקדק בדבר תמצא שמקרא מפורש הוא דכת'‬
‫)שמות כג כה( ובירך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך ודרשו רבותינו )ברכות מח‬
‫ע"ב( אל תקרי 'ובירך' את לחמך אלא 'וברך' ללמדך שחייב לברך על כל דבר שמכניס לפיו‬
‫הקדמה‬
‫‪2‬‬
‫מה כתיב בסיפיה והסירותי מחלה מקרבך ש"מ שע"י הברכה הוא בורר כל מיני תחלואים שיש‬
‫במזון ובשתיה ונעשים לו בריאים‪.‬‬
‫וזכורני בצעירותי כשלמדתי לפני מורי ורבי הצדיק והחסיד הרב יהודה צדקה זצ"ל ראש‬
‫ישיבת פורת יוסף בירושלים עיה"ק תובב"א כשהיה אחד התלמידים מכין לו תה ומגישו לפניו‬
‫לא היה הרב אומר לו תודה והיה התלמיד על כרחו מחכה וממתין ליד הרב כי כל עוד לא‬
‫אמר לו תודה לא נתן לו רשות לילך מלפניו ואחר שהיה התה מתקרר קצת היה הרב זצ"ל‬
‫מברך עליו שהכל ואח"כ אומר לתלמיד תודה והיה התלמיד נפטר והולך לו‪ ,‬ופעם שאל אחד‬
‫מגדולינו את מורנו הרב זצ"ל מפני מה הוא נוהג כך ואינו חס על זמנו של התלמיד שעומד‬
‫כך לפניו בטל‪ ,‬אמר לו הרב זצ"ל מעודי עד היום הזה כל מי שעשה לי טובה החזרתי לו‬
‫טובה ואותו תלמיד שהכין לי כוס תה והגישו לפני מה אטיב עמו וכי יכול אני להכין לו כוס‬
‫תה תחת כוס זה שהכין לי אלא הרי אני מעכבו אצלי עד שאברך והוא שומע ברכתי שהיא‬
‫במתון ובנחת ובכוונה גדולה ונחקק הדבר בלבו ולומד אף הוא לברך בנחת ובכוונה וזאת‬
‫הטובה שאני מחזיר לו והיא טובה מכל הטובות הרבה מאוד‪ .‬גם היה הרב זצ"ל מזהיר שלא‬
‫יברך כל הברכה במשפט אחד אלא יחלקנה לשלשה חלקים א‪.‬ברוך אתה ה' ב‪.‬אלהינו מלך‬
‫העולם ג‪.‬בורא פרי העץ וכן בכל הברכות ובין כל חלק וחלק ישהא מעט ויתבונן במה שמוציא‬
‫מפיו‪.‬‬
‫גם זכורני שפעם חלה אחד התלמידים לא עליכם ולא עלינו ולא על זרענו במחלה קשה‬
‫ואיומה והרופאים אמרו נואש גם משפחתו כבר נואשה וחיכו מתי יפח נשמתו ואמר להם‬
‫מורנו הגרב"ץ א"ש זצ"ל שיקבלו על עצמם להקפיד בברכות לאומרם במתון ובכוונה ויתרפא‬
‫וכולנו חבריו תלמידי הישיבה קבלנו על עצמנו לעשות כן והיו בחורים שהיו מברכים ברכת‬
‫שהכל במשך דקה ומחצה להרבות בכוונה ובאמת לאחר כשלשה שבועות נרפא החולה ואחר‬
‫חדשיים חזר ללמוד בישיבה וכשראוהו שכניו שחזר מן המוות לחיים שאלוהו היאך היה זה ומי‬
‫פדאו משחת אמר להם בזכות הברכות אמרו לו ומי הוא הצדיק שבירך אותך אמר להם מאות‬
‫בחורים ואברכים קבלו על עצמם להקפיד בברכות לזכותי והיא שעמדה לי‪.‬‬
‫והרב המקובל חכם ששון מזרחי זצ"ל )שהיה בא בכל יום לישיבה ולומד בחברותא עם‬
‫מורנו הרב יהודה צדקה זצ"ל והוא הכירו שהיה מגדולי המקובלים בדור וצדיק נסתר גם צדיק‬
‫נשגב( לא היה אוכל במוצאי כפור כי אם עוגה אחת ושותה מים ולא היה רוצה לאכול לחם‬
‫כלל וכלל כי אמר איך אוכל לכוון בברכת המזון ונפשי עייפה מהצום גם כשהיתה הרבנית‬
‫מגישה לפניו פירות שיאכל לא היה מקבל כי אמר נפשי עייפה מהצום וחוששני שלא אוכל‬
‫הקדמה‬
‫‪3‬‬
‫לכוון בברכה כראוי וטוב לאדם שיצום כל ימיו ולא יאכל ולא ישתה אם אינו בטוח שיכוון‬
‫בברכה היטב כך היה אומר‪.‬‬
‫אחד מבני הישיבה שנתעשר עושר גדול מאוד ויהי לפלא כי בשנה אחת שיצה מהישיבה‬
‫אסף הרבה זהב וכסף‪ ,‬באו וספרו למורנו הרב הגרב"ץ א"ש זצ"ל אמר להם וכי מקנאים אתם‬
‫בו הלא כל מה שלמד בשנותיו בישיבה פרטו לו לכסף וזהב ומה לכם לקנאות בו ואף לכם‬
‫מוכן הכסף ומוכן הזהב‪ .‬ראה שלא נתקררה דעתם אמר להם אילו תקפידו בברכות לברכן‬
‫בכוונה אף לכם יעלה הכסף יעלה הזהב וכל טוב הארץ לכם הוא‪ .‬הלך אחד התלמידים לנסותו‬
‫וימצאהו במשרדו ומזכירים ומזכירות עומדין עליו לשרתו ולנהל עסקיו שמח העשיר בבוא‬
‫חבירו מהישיבה ויאמר אל אחד המזכירים הכן תה לחבירי אהובי שבא לבקרני ומיד הגישו‬
‫לפניו את התה אמר לו החבר לעשיר למה אתה אינך שותה עמי ולמה אשתה לבדי אמר לו‬
‫ראה כמה טלפונים מצלצלים בכל רגע ואיך אברך שהכל נהיה בדברו והטלפונים מצלצלים‬
‫ומפריעים אותי מכוונתי‪ ,‬ותוך כדי הדברים נתברר לו שהעשיר הזה אינו אוכל ואינו שותה‬
‫מאומה משעה שנכנס למשרד בבקר עד שעת אחה"צ שחוזר לביתו וזאת מפני כוונת הברכה‬
‫שלא יטרידוהו צלצולי הטלפון‪ .‬כשעמד ליפטר מהעשיר הוציא העשיר מאה דולר ונתן בידו‬
‫ולא רצה לקבל אמר לו הלא היום הזה נתת לי מאה אלף דולרים ולמה תוסיף לי עוד מאה ולא‬
‫הבין העשיר דבריו עד שסיפר לו כל המעשה ודברי מורנו הרב זצ"ל כי עכשיו למד ממנו‬
‫היאך לעשות כסף וזהב אלפים ורבבות‪ ,‬ואכן ברבות הימים אף הוא נתעשר עושר גדול‪.‬‬
‫ובשנת תשנ"ט שהיתה ישיבתנו שבקרית אתא במצוקה כלכלית פניתי אליו ובא לבקרני‬
‫וכשבקשתי ממנו תרומה לישיבה שאל אותי מה תרצה שאתן לך מאה אלף דולר או אלף דולר‬
‫אמרתי לו אני אינני רוצה ממך מאומה אבל הישיבה זקוקה לכספך וטוב אם תתן מאה אלף‬
‫דולר ותניח דעתי מן הדאגות אמר לי אספר לך מעשה וסיפר לי אותו מעשה בתלמיד הישיבה‬
‫שנתעשר הרבה מאוד ואמר לי הנה נתתי לך עתה מאה אלף דולר כפי שבקשת כי אם יקפידו‬
‫בני ישיבתך בברכות תתעשר הישיבה עושר גדול ולא תצטרכו נדבתי ויקם וילך ולא השאיר‬
‫מאומה‪ .‬באותו יום קבלתי ללמוד עם התלמידים מסכת ברכות ולדקדק בה ולהשתדל באמירת‬
‫הברכות בכוונה ובמתון והייתי דורש לפני התלמידים בעניינים אלו כמעט מידי יום ביומו‬
‫וראיתי שהתלמידים והאברכים משתדלים בזה מאוד מאוד‪ ,‬ובסוף אותה שנה בא אלי יהודי‬
‫מחיפה שעד אז לא הכרתי אותו ושמו קובי זייד הוא ואחיו מוטי מרדכי הי"ו ובשרוני שהם‬
‫יקנו לישיבה מבנה גדול שתשכון בו הישיבה ואני סברתי כי צחוק עשה לי אלקים לצחק בי‬
‫אבל כעבור כמה חודשים קיימו הבטחתם וקנו את בניין בית הנוער העובד והלומד‪ ,‬ועדין היה‬
‫הבניין ההוא חרב יונים גם צפור שלא מצאה בית קננו בו ויהי להם לבית ואינו ראוי לשימוש‬
‫‪4‬‬
‫הקדמה‬
‫כלל ועיקר ובא ידידנו היקר משה בר יהודה הי"ו ותרם ממון רב לשיפוץ המקום בתכלית‬
‫ההידור ובא ידידנו היקר אבי רחמים הי"ו ותרם ממון רב להתקנת החלונות בבניין ובא ידידנו‬
‫היקר יעקב אביגזר הי"ו ותרם ממון רב להתקנת המזגנים‪ ,‬וכך קם לו הבניין ועמד על עמדו‬
‫ויתלבש בלבוש מלכות ועטרת זהב על ראשו הוא בית הישיבה ברח' טרומפלדור ‪ 18‬בקרית‬
‫אתא עד היום הזה‪ ,‬ואני תולה הכל בהשתדלות שהשתדלו בני הישיבה בברכות ובעצתו של‬
‫אותו עשיר‪ .‬לימים כשחזרתי ופגשתיו בירושלים תובב"א אמרתי לו עתה ידעתי כי מתלמידיו‬
‫של אברהם אבינו אתה‪ ,‬אמר לי מאי משמע‪ ,‬אמרתי לו אמרו רבותינו אברהם אבינו אומר‬
‫מעט ועושה הרבה )אבות דר"נ פי"ג( ואף אתה טרם שסיפרת לי את הסיפור אמרת לי שאזכה‬
‫בו למאה אלף דולר ובאמת זכיתי בו פי כמה וכמה נמצא הבטחת מעט והרבה קיימת‪.‬‬
‫הכותב וחותם לכבוד התורה הקדושה‬
‫ומצפה לישועתו בעת הזאת‬
‫רפאל מאמו‬
‫קרית אתא‬
‫אדר ראשון תשע"א לפ"ק‬
‫בא סימן צמאה נפשי לאלהים לאל חי‬
‫א‬
‫‪dnlg`e eay‬‬
‫‪zekxa zkqn‬‬
‫ב ע"א מש' מאימתי וכו' כיון שהסדר הזה נקרא סדר‬
‫והיינו מצוות תפילה וקים להו לרבנן דערבית הוי בצאה"כ‬
‫זרעים היה צריך להקדים בו דיני הזרעים דהיינו מסכת‬
‫אבל אינו מפורש שהוא בצאה"כ הלכך אכילת תרומה‬
‫כלאים ופאה ותרומות ומעשרות וכיו"ב ולמה פתח בברכות‪,‬‬
‫לפי שהוא לשון ברכה ורצה רבי לפתוח משנתו בלשון‬
‫דפירש בה הכתוב שהיא בצאה"כ קודמת‪ .‬ועוי"ל דמה‬
‫שאסור לאכול קודם ק"ש ותפילה הוא משום שמא יפשע‬
‫ברכה‪ .‬ועוד יש לך לשאול מה ראה רבי לקרוא למסכת הזו‬
‫ברכות הלא חמשת הפרקים הראשונים עוסקין בק"ש‬
‫וימשך בסעודה וישכח לקרוא ק"ש ולהתפלל אבל ‪mipdk‬‬
‫‪ od oifixf‬כדאמר בשבת כ ע"א ‪micxge dxez ipa eid oleky‬‬
‫ותפילה ורק ארבעת הפרקים האחרונים עוסקין בהלכות‬
‫ברכות והיה לו לקוראה מסכת ק"ש ותפילה‪ ,‬אלא שלשון‬
‫‪ oixkfpe‬כדפירש"י התם הלכך לא גזרו בהו‪ .‬אבל הברייתא‬
‫)בגמ' ע"ב( דקת' ‪lek`l oi`kf mipdkdy dryn `"kge‬‬
‫ברכה עדיפא ליה לרבי‪ .‬ועוי"ל דהקדים מסכת ברכות לדיני‬
‫זרעים לפי שהיא פותחת בדיני ק"ש דכתיב בה ‪m` dide‬‬
‫‪ oznexza‬פליגא אמתני' וסבירא לה דאף כהנים אין אוכלין‬
‫‪dxei ezra mkvx` xhn izzpe 'ebe izevn l` ernyz reny‬‬
‫‪jcya ayr izzpe jxdvie jyxize jpbc ztq`e yewlne‬‬
‫בצאה"כ ממש אלא קוראין ק"ש ומתפללין ואח"כ אוכלין‬
‫תרומה לפיכך לא קת' בה משעה שהכהנים 'אוכלין' בתרומתן‬
‫אלא '‪ oznexza lek`l 'oi`kf‬כלו' מדין תרומה הן זכאין‬
‫לאכול מצאה"כ אבל בפועל אינן אוכלין בצאה"כ דהא‬
‫חייבין לקרוא ק"ש ולהתפלל‪ ,‬וכן רבי יהושע דברייתא קת'‬
‫‪ zraye zlk`e jzndal‬שידע אדם שכל תבואת השדה ועציו‬
‫ופריו תלויים בהשתדלותו בעבודת השם ושמירת מצוותיו‬
‫ואינם תלויים רק במידת ידיעתו וחוכמתו בעבודת האדמה‬
‫‪ oznexza lek`l 'mixdehn' mipdkdy dryn‬ולא קת' משעה‬
‫וקודם שילך לחרוש שדהו ולזורעה יתן לבו להשגיח על‬
‫מעשיו ולתקנם ותיטב שדהו ותרבה תבואת ארצו‪.‬‬
‫***משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן שאז הוי זמן‬
‫שאוכלין בתרומתן דס"ל אף כהנים לא הותרו לאכול תרומה‬
‫עד שיקראו ק"ש ויתפללו‪ .‬אבל רש"י פירש דמתני' וברייתא‬
‫לא פליגי והא דקת' במתני' ‪lek`l miqpkp mipdkdy dryn‬‬
‫ובשכבך‪>>>.‬ועשה טוב<<< והיום אין רגילין‬
‫‪ oznexza‬היינו 'הגיע עתם לאכול בתרומה' מצד דין אכילת‬
‫תרומה הגיע עתם לאכול דכבר נטהרו אבל בפועל אינן‬
‫אוכלין שצריכין תחילה לקרוא ק"ש ולהתפלל‪ ,‬ואין נ"ל‬
‫שמונה או תשע בערב על כן כשקורא ק"ש שעל מטתו יכוין לצאת ידי חובת‬
‫ק"ש דאוריי' כך נ"ל‪*** .‬משעה שהכה' נכנסים לאכול‬
‫בתרומתן היינו צאה"כ כדמפרש בגמ' בע"ב‪ .‬וקשיא לי הא‬
‫כהנים נמי חייבין בק"ש ומשעה שהגיע צאה"כ אסורין‬
‫דא"כ ה"ל לרבי לשנות במתני' משעה שהכהנים 'זכאין'‬
‫לאכול בתרומתן כדקת' בברייתא או 'מטוהרין' כדקת' רבי‬
‫יהושע ומדקת' 'אוכלין' משמע אוכלין ממש‪ .‬והבן יקיר לי‬
‫הרב מתן חיים הי"ו שלח לי במכתב דמדקת' ‪mipdkdy dryn‬‬
‫באכילה עד שיקראו ק"ש ויתפללו כדתנן בשבת ט ע"ב‬
‫'‪ oznexza lek`l 'miqpkp‬ולא קת' משעה שהכהנים 'אוכלין'‬
‫נמצא דאינן אוכלין בצאה"כ )עיין בע"ב תוד"ה משעה(‪.‬‬
‫ונ"ל דמתני' סברא דכיון דאכי' תרומה מצוה דאוריי' היא‬
‫בתרומתן משמע שאינם אוכלין מיד אלא קורין ואח"כ‬
‫אוכלין ואפריון נמטייה שכיון לדברי הריטב"א‪ ,‬ומ"מ אין‬
‫אוכלין תרומה מיד בצאה"כ ואח"כ קורין ק"ש ומתפללין‬
‫דאכילת תרו' מפורשת בצאה"כ דכת' ‪ xdhe ynyd `ae‬אבל‬
‫ק"ש אינו מפורש דצריך להיות בצאה"כ דלא כתיב אלא‬
‫נ"ל אלא כל מקום דקת' נכנסין ועושין היינו מיד בכניסתן‬
‫עושין וכן כאן ‪ oznexza lek`l oiqpkp‬מיד בכניסתן אוכלין‪.‬‬
‫***עד סוף האשמורה הראשו' דברי ר"א וחכ"א עד‬
‫‪ jnewae jakyae‬ואע"ג דקים להו לרבנן דהיינו צאה"כ מ"מ‬
‫אינו מפורש וכן תפילה כתיב ‪ecarle mkidl` 'd z` dad`l‬‬
‫חצות רג"א עד שיעלה עה"ש ר"א חכמ' ור"ג לא הוו‬
‫בעניין אחד‪ ,‬דר"א דאמר עד סוף האשמו' הראשונה היינו‬
‫שכיבה וקרינן ביה‬
‫לישכב עד שלש או ארבע שעות מהלילה ולפני כן לא הוי זמן שכיבה ובפרט‬
‫בימות החורף שצאה"כ סמוך לשעה חמש בערב ואין דרך לישן עד שעה‬
‫ב‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫בין לכתחי' ובין בדיעבד‪ ,‬וחכמ' דאמרו עד חצות היינו לכתחי'‬
‫עבירה דמתני' משמע לשון עובר על איסור ל"ת להכי שינה‬
‫אבל בדיעבד עה"ש‪ ,‬ור"ג דאמר עד עה"ש היינו בדיעבד אבל‬
‫וכתב 'פשיעה' שפירושו אינו נותן לבו להזהר ללמדך‬
‫לכתחי' מודה הוא דאין קורין אלא עד חצות דעבדינן הרחקה‬
‫ד'עבירה' דמתני' היינו שמא יפשע ויעבור לו הזמן וכן הוא‬
‫מן העבירה‪ .‬ורש"י לק' ג ע"א )ד"ה לאו ר"א היא( פירש‬
‫מפורש בבריי' לק' ד ע"ב‪.‬‬
‫דר"ג לית ליה הרחקה מן העבירה ואפי' לכתחי' קאמר עד‬
‫דלכתחי' עד חצות ומיהו בדיעבד יכול לקוראה עד שיעלה עה"ש דאף חכמ'‬
‫עה"ש ולפי"ז ר"א מיירי בין לכתחי' ובין בדיעבד וחכמ' מיירו‬
‫מודו בזה לר"ג כדמפרש בגמ' ד ע"ב ובבריי' שם‪.‬‬
‫דוקא לכתחי' ור"ג בין לכתחי' ובין בדיעבד‪*** .‬מבית‬
‫המשתה מצוה לשמח חתן וכלה‪*** .‬ולא זו בלבד "אמרו"‬
‫אלא כל מה שאמרו חכמ' וכו' מילת אמרו הראשונה‬
‫נמחקת וכן הוא במשנה שבסדה"מ‪ ,‬ולמאן דגריס לה צ"ל‬
‫בדוחק דה"ק ולא זו בלבד אמרו לי רבותי אלא עוד אמרו לי‬
‫רבותי כל מה שאמרו חכמ' עד חצות מצוות עד שיעלה‬
‫עה"ש וכו'‪*** .‬הקטר חלבים ואברים מצוותן וכו'‬
‫פירש"י בהקטר חלבים ואברים לא אמרו בו חכמ' עד חצות‬
‫ולא קת' ליה הכא אלא כדי להביא ממנו ראיה שכל דבר‬
‫הנוהג בלילה כשר כל הלילה ולפי"ז הכי פירוש המשנה כל‬
‫מ"ש חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עה"ש שהרי‬
‫הקטר חלבים ואברים מצינו שאמרו בהן בפירוש ש‪-‬מצוותן‬
‫עד שיעלה עה"ש הלכך אף כל הנאכלין ליום אחד שאמרו‬
‫>>>ועשה טוב<<< הלכתא כחכמ'‬
‫גמ' תנא היכא קאי דקת' מאימתי ה"ל למיתני 'חייבין‬
‫לקרוא ק"ש בערבין ומאימתי קורין אותה בערבין'‪ .‬ליתני‬
‫דשחרית ברישא דאע"ג דמדאוריי' ודאי ערב תחילה ואח"כ‬
‫שחר מ"מ בלשון חכמ' שחר קודם לערב כדתנן ברה"ש כה‬
‫ע"א ‪ axrna ziaxre gxfna zixgy edepi`x‬וכן לק' סב ע"א‬
‫‪ ziaxre zixgy envr z` mc` bidpi mlerl‬וכן לק' סג ע"ב‬
‫‪ ziaxre zixgy y"w `xew mc` ixdy‬ובשבת קיט ע"ב ‪`l‬‬
‫‪ ziaxre zixgy y"w da elhay liaya `l` 'lyexi daxg‬וכן‬
‫הרבה‪ ,‬וכיון דמתני' שונה בכל מקום בלשון חכמ' לכך קבעי‬
‫ליתני דשחרית ברישא שכן הוא לשון חכמים‪ .‬ובתוס'‬
‫פירשו ליתני דשחרית ברישא ‪ly 'zkc cinza ogky`ck‬‬
‫‪ dligz xwa‬והוא תימה גדולה כיון דבק"ש גופה כתיב של‬
‫ערב תחי' 'ובשכבך ובקומך' מאי קשיא ליה לתני דשחרית‬
‫בהן עד חצות מצוותן עד שיעלה עה"ש‪ .‬אבל לפי פשוטו‬
‫ברישא משום דבתמיד כתיב של שחר תחילה‪ .‬תנא אקרא‬
‫נר' דאף בהקטר חלבים ואברים אמרו בהן חכמ' עד חצות‬
‫קאי כלו' כשהיה התנא מלמד לתלמידים חומש דברים וקראו‬
‫ואע"ג שלא מצינו כן בתלמוד הוא נמצא באיזו ברייתא שלא‬
‫פסוק זה 'ובשכבך ובקומך' שנה להם מאימתי קורין את שמע‬
‫הגיע לידנו כי רובא דברייתות לא הגיעו לידנו ועיין באגרת‬
‫בערבין וכו' ולא הוצרך לשנות להם תחילה שקורין את שמע‬
‫רש"ג פ"ט אות י‪*** .‬בירושלמי סוף ה"א אמרו דגרסי'‬
‫בערבית דהא מפורש הוא בקרא שלמד עמם וכשבא רבי‬
‫הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה‬
‫לסדרו במשנה לא הזכיר אלא את דברי התנא אבל את‬
‫עה"ש וקאמר התם `‪ipz `lc zi`e migqt zlik` opipz op‬‬
‫הפסוק לא הזכיר‪ .‬דכתי' "ובשכבך" ובקומך כצ"ל ומפסוק‬
‫`‪ migqt zlik‬והיינו בבלאי כדאמר לק' ט ע"א ‪zlik` eli`e‬‬
‫זה למד שצריך לקרוא ולמד שערבית קודם לשחרית‪ ,‬ורש"י‬
‫‪*** .'zw `l migqt‬כדי להרחיק אדם בירוש' כדי להרחיק‬
‫פירש דמפסוק זה למד רק שצריך לקרוא‪ .‬והכי קת' זמן‬
‫"את" האדם‪*** .‬מן העבירה בכל מקום 'עבירה' היינו‬
‫וכו' כלו' אי תנא קאי אקרא ד'ובשכבך ובקומך' ולכך הקדים‬
‫עובר על איסור ל"ת ובשלמא גבי כל הנאכ' ליום אחד אמרו‬
‫דערבית לפני דשחרית כדי לאחוז לישנא דקרא א"כ היה לו‬
‫חכמ' עד חצות להרחיקו מן העבירה שלא יבוא לאכלן אחר‬
‫לשנות 'ק"ש של שכיבה אימת' דבקרא לא כתיב לשון ערבין‬
‫עה"ש דהוי איסור ל"ת וכן גבי הקטר חלבים אם יקטירם‬
‫אלא לשון שכיבה לכך מתרץ והכי קת' זמן ק"ש של‬
‫אחר חצות הוי איסור ל"ת והיינו עבירה אבל גבי ק"ש הא‬
‫שכיבה )כצ"ל( אימת כלו' כך יש לך לגרוס במשנה‪ ,‬מיהו‬
‫אינו אלא מצות עשה ולית ביה ל"ת ואמאי קרי ליה עבירה‪,‬‬
‫זה קשה לומר שרבי שנה לשון שכיבה ואח"כ נשתבשה‬
‫ונ"ל ד'עבירה' דהכא אינו לשון עבירה דעלמא דעבר על‬
‫המשנה ושנו לשון ערבין לכך מתרץ ואיב"א יליף דערבין‬
‫איסור ל"ת אלא לשון יעבור הזמן הוא להרחיק את האדם‬
‫ברישא מברייתו של עולם דכת' ויהי ערב ויהי בוקר יום‬
‫מן העבירה שלא יעבור לו הזמן‪ .‬ולכן הרמב"ם אע"פ‬
‫אחד וכיון דאת חובת הקריאה למד התנא מדכתיב 'ובשכבך‬
‫שבד"כ אוחז הוא את לשון המשנה כאן שינה לשונו וכתב‬
‫ובקומך' ואת מה שערבין קודם לשחרית למד מדכת' 'ויהי‬
‫)פ"א מהל' ק"ש ה"ט( ‪ 'driytd' on mc` wigxdl ick‬דלשון‬
‫ערב ויהי בקר' יכל התנא לשנות או לשון שכיבה כמו קרא‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ג‬
‫ד'ובשכבך ובקומך' או לשון ערבין כמו קרא ד'ויהי ערב ויהי‬
‫טהר גברא יביא קרבנו דכפרה מעכבא‪ .‬ומשני א"כ דשתי‬
‫בקר' וכיון דלשון ערבין היא לשון חכמ' לכך קתני לשון‬
‫פעולות בשני זמנים שונים יש כאן 'ובא השמש' דהיינו‬
‫ערבין‪ .‬וא"ת כיון דתנא יליף חובת הקריאה מדכת' 'ובשכבך‬
‫זריחת החמה 'וטהר' דהיינו יביא האיש קרבנו לימא קרא‬
‫ובקומך' אמאי יליף שערבית קודם לשחרית מדכת' 'ויהי ערב‬
‫ויטהר לשון עתיד דמשמע אחר 'ובא השמש' ילך ויביא‬
‫ויהי בקר' הא מקרא דובשכבך ובקומך נמי מצי יליף דערבית‬
‫קרבנו מאי וטהר אמאי כתב 'וטהר' לשון הוה ממושך אלא‬
‫קודם לשחרית‪ ,‬וי"ל דמ'ובשכבך ובקומך' ליכא למילף‬
‫על כרחך כוונת המקרא טהר יומא 'ובא השמש' שקיעת‬
‫דאדרבה מהתם משמע דשחרית קודם לערבית דכת' בההוא‬
‫החמה 'וטהר' תמשך פעולת ההחשכה בעולם עד סופה דהיינו‬
‫קרא 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך' ומיירי אחר שכבר קם‬
‫צאה"כ‪ .‬וקשיא לי על פירושו דקמפרש דהא דהקשת הגמ'‬
‫והוא בביתו או יצא לדרך והדר כתיב 'ובשכבך' להכי יליף‬
‫‪ `xab xdh xdhe i`ne‬היינו יטהר האיש בהבאת קרבנותיו‬
‫מברייתו של עולם דכת' בהדיא 'ויהי ערב ויהי בוקר'‪ .‬א"ה‬
‫הא אפי' אי אמרת דכפרה מעכבא ודאי אחר שטבל ושקעה‬
‫סיפא דקת' בשחר וכו' מקשה בין לתירוץ הראשון דתירץ‬
‫חמה אינו קרוי טמא בשביל שלא הביא קרבנותיו ולא שייך‬
‫‪ jnewae jakyae 'zkc i`w `xw` `pz‬ובין לאיב"א דתירץ‬
‫לומר 'יטהר' האיש בהבאת קרבנותיו דאף קודם שהביא‬
‫‪ ,xwa idie axr idie 'zkc mler ly eziixan sili‬אבל בתוס'‬
‫קרבנותיו אינו טמא‪ .‬ולתוס' )ע"ב ד"ה דילמא( אינו מקשה‬
‫פירשו דמקשה רק לאיב"א‪.‬‬
‫על הסיפא דברייתא דקת' 'ואין כפרתו מעכבתו מלאכול‬
‫מכדי כהנים אימת קא אכלי "בתרומה" כצ"ל‪*** .‬והא‬
‫קמ"ל דכפרה לא מעכבא אע"ג דחייב להביא קרבן הקרבן‬
‫אינו מעכב ואשמועי' מתני' דכי היכי דקרבן אינו מעכב אע"ג‬
‫דחייב להביא קרבן כך אע"ג דחייב להתפלל ערבית אין‬
‫התפילה שהיא כנגד הקרבנות מעכבתו מק"ש כגון שהגיע‬
‫זמן ק"ש ועדיין לא נתאסף מניין יכול לקרות ק"ש אע"ג‬
‫בתרומה' דאף לפי הקושיא )כפי שהם מפרשים אותה( אין‬
‫כפרתו מעכבתו אלא מקשה על הרישא דקת' 'ביאת שמשו‬
‫מעכבתו מלאכול בתרומה' דמשמע אינו אוכל עד צאה"כ‬
‫ממש ומקשה ממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש‬
‫שקיעת החמה שהיא קודם צאה"כ ועדיין יש מעט אור‬
‫בעולם והאי וטהר טהר יומא נטהר היום לגמרי מאור‬
‫שעדיין אינו מתפלל וכן אם היה עסוק בת"ת והגיע זמן ק"ש‬
‫השמש וילפת מיניה דצאה"כ מעכבו מלאכול בתרומה‬
‫שצריך לפסוק ולקרוא ק"ש יכול לקרוא ק"ש אע"ג שעדיין‬
‫דילמא ביאת אורו הוא תחילת השקיעה ומאי וטהר טהר‬
‫אינו מתפלל‪ .‬ובא השמש וטהר ‪miycwd on lk`i xg`e‬‬
‫גברא שמיד בתחילת השקיעה יהיה האיש מאליו טהור‬
‫ובתרומה מיירי‪ .‬ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה‬
‫לאכול בתרומה דאין צאה"כ מעכבו מלאכול בתרומה‪ ,‬ומשני‬
‫דאחר שכתב 'ובא השמש' כלו' שקעה החמה חזר וכתב‬
‫א"כ דאין כאן אלא פעולה אחת 'ובא השמש' תשקע החמה‬
‫'וטהר' דמשמע נטהר היום מן השמש לגמרי ולא נשאר מאור‬
‫אבל 'וטהר' אינו פעולה שצריכה להעשות אלא פירושו יהיה‬
‫השמש מאומה אלמא ביאת השמש מעכבת ולהכי בעי קרא‬
‫האיש טהור מאליו לימא קרא ויטהר לשון עתיד בתחילת‬
‫שלא ישאר מאור השמש מאומה ואין כפרתו מעכבתו‬
‫השקיעה יהיה האיש מאליו טהור לאכול מאי וטהר דמשמע‬
‫מלאכול בתרומה דאחר שכתב 'ובא השמש וטהר' כתיב‬
‫תיעשה פעולה אלא ע"כ טהר יומא ילך העולם ויחשיך עד‬
‫'ואחר יאכל מן הקדשים' אלמא מיד בשקיעת החמה של יום‬
‫שיצאו הכוכבים דהיינו פעולה‪ .‬וקשיא לי על פירושם מאי‬
‫שביעי אוכל בתרומה ואינו ממתין להבאת קרבנותיו דהוי‬
‫מקשה על הברייתא 'דילמא ביאת אורו הוא' דהיינו דלמא‬
‫בזריחה דשמיני‪*** .‬וממאי דהאי וכו' לפירוש"י הגמ'‬
‫בתחי' השקיעה אוכל בתרומה הא בברייתא לא הזכיר‬
‫מקשה על הסיפא דברייתא דקת' ‪ezakrn ezxtk oi`e‬‬
‫צאה"כ אלא קת' ‪ dnexza 'ek`ln ezakrn eyny z`ia‬ונימא‬
‫‪ dnexza lek`ln‬מנא לה לברייתא דאין כפרתו מעכבתו‬
‫דבריי' נמי ה"ק בתחי' השקיעה אוכל בתרו'‪ .‬ולי נראה‬
‫דהאי ובא השמש ביאת השמש שקיעת החמה שהיא קודם‬
‫דארישא דבריי' מקשה דקת' 'ובא השמש וטהר ביאת שמשו‬
‫צאה"כ ועדיין יש מעט אור בעולם והאי וטהר טהר יומא‬
‫מעכבתו מלאכול בתרומה' והכי פירושו ממאי דהאי ובא‬
‫נטהר היום לגמרי מאור השמש כלו' צאה"כ וילפת מיניה‬
‫השמש ביאת השמש שקיעת החמה שהיא קודם צאה"כ‬
‫דמיד בצאה"כ אוכל בתרומה ואין כפרתו מעכבתו דילמא‬
‫ועדיין יש מעט אור בעולם והאי וטהר טהר יומא נטהר‬
‫ביאת אורו הוא זריחת השמש של יום השמיני ומאי וטהר‬
‫היום לגמרי מאור השמש דהיינו צאה"כ וילפת מהאי קרא‬
‫ד‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרו' דילמא ביאת אורו‬
‫שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית ואי ק"ש שעל‬
‫הוא זריחת החמה דיום השביעי ומאי וטהר טהר גברא ילך‬
‫האיש ויטבול ויטהר עצמו ואומנם עדיין אינו ראוי לאכול‬
‫המיטה עיקר היה לנו לברך הנך ד' ברכות עם ק"ש שעל‬
‫המיטה ואילו בק"ש של ביהכ"נ לא היה לנו לברכם ואין‬
‫העולם נוהגין כן‪*** .‬בא"ד ועו"ק כלומ' אי מתרצת לי‬
‫אהנך קושיות דלעיל דאין הכי נמי בביהכ"נ אין מברכין‬
‫'ואחר' יאכל מן הקדשים משמע אחר שיעבור זמן ולימדונו‬
‫רבותנו במשנה דנגעים דהיינו אחר הערב שמש כדכת' בקרא‬
‫לפניה ולאחריה ובק"ש שעל המיטה קורין ג' פרשיות‬
‫ומברכין לפניה ולאחריה קשיא דא"כ פסקינן כריב"ל וכו'‬
‫ולא כרבי יוחנן דאמר דצריך למסמך בערבית גאולה‬
‫לתפילה‪*** .‬בא"ד סבירא לן כהני תנאי דגמ' דאמרי‬
‫ובטבילת האדם וכיון דהבריי' קיימא על פסוק זה 'ובא‬
‫השמש וטהר' אמאי קת' ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרו'‬
‫משעה שקדש היום וגם משעה שבנ"א נכנסין להסב‬
‫ואע"ג דהנך תנאי לא איירו אלא לגבי זמן ק"ש לרבי יוחנן‬
‫דאמר צר' למסמך גאולה של ערבית לתפילה ע"כ משעת‬
‫ק"ש הוי נמי זמן תפ' כי היכי דליסמכינהו‪*** .‬בא"ד וגם‬
‫זריחת החמה 'וטהר' דהיינו יטבול האיש ויטהר עצמו לימא‬
‫קרא ויטהר לשון עתיד דמשמע אחר 'ובא השמש' ילך‬
‫ויטבול מאי וטהר אמאי כתב 'וטהר' לשון הוה ממושך אלא‬
‫ע"כ כוונת המקרא טהר יומא 'ובא השמש' שקיעת החמה‬
‫'וטהר' תמשך פעולת ההחשכה בעולם עד סופה דהיינו‬
‫צאה"כ‪ .‬ובמערבא פשטו מדקת' בבריי' השניה ‪'dkdy dryn‬‬
‫‪ k"d`v xacl 'iq oznexza lek`l oi`kf‬בשלמא אי אמרת‬
‫'ובא השמש' היינו שקיעת החמה 'וטהר' היינו נטהר היום‬
‫מאור השמש לגמרי ע"כ היינו צאה"כ דכיון דקאמר 'וטהר'‬
‫משמע נטהר העולם מאור השמש לגמרי אלא אי אמרת 'ובא‬
‫השמש' זריחת החמה דשביעי 'וטהר' יטבול האיש וממקרא‬
‫זה לא למדנו דבעי צאה"כ אלא מדכתיב 'וטמאה עד הערב'‬
‫למדנו זאת מנ"ל לברייתא דהיינו צאה"כ דילמא הערב שמש‬
‫בעלמא הוא דהיינו שקיעה דבקרא לא כתיב אלא 'עד הערב'‪.‬‬
‫ראיה דק"ש של בהכ"נ עיקר ואינה לעמוד מתוך ד"ת דרב‬
‫"הוה" מצלי של שבת בער"ש ומסתמא גם היה קורא‬
‫בתרו' עד שתשקע החמה כדת' בנגעים פי"ד מ"ג דהאי קרא‬
‫לא קאמר ובא השמש וטהר 'ומיד' יאכל מן הקדשים אלא‬
‫דמקמיה 'וטמאה עד הערב' מ"מ האי קרא דאמר 'ובא השמש‬
‫וטהר' לא מיירי בשקיעת החמה אלא בזריחת החמה‬
‫ה"ל למימר טבילתו מעכבתו מלאכול בתרו'‪ ,‬ומשני א"כ‬
‫דשתי פעולות בשני זמנם שונים יש כאן 'ובא השמש' דהיינו‬
‫רש"י ד"ה משעה וכו' והגיע עתם לאכול בתרומה קשיא‬
‫ליה הא אינן יכולין לאוכלה מיד בצאה"כ דמשעה שהגיע זמן‬
‫ק"ש אסורין באכי' ומתרץ 'והגיע עתם' לאכול בתרומה‬
‫מדין תרו' הגיע עתם לאכול דכבר אינן טמאים אבל בפועל‬
‫אינן אוכלין משום ק"ש ותפילה ועיין בפירושנו למשנה‪.‬‬
‫***ד"ה עד סוף ולא קרינן ביה "ובשכבך" ומקמי כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מצותן "להעלותן" כל כצ"ל‪*** .‬ד"ה כדי‬
‫להרחיק אדם מן העבירה "אסרום" באכילה כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה והדר תנא "דשחרית" מאימתי כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה מאימתי וכו' עיקר "והיא" לאחר וכו' לא יצא‬
‫"א"כ" למה אנו "קוראין" ק"ש וכו' פרשיות היה‬
‫"לנו" לקרות כצ"ל‪*** .‬בא"ד ועו"ק דצריך לברך בק"ש‬
‫ק"ש כצ"ל‪ ,‬כלו' מסתמא גם היה קורא ק"ש כמות שהיא‬
‫דהיינו ג' פרשיות ובברכות שלפניה ולאחריה דקי"ל כרבי‬
‫יוחנן דבעי למיסמך גאולה לתפילה ש"מ של בהכ"נ עיקר‬
‫דאי אמרת דק"ש של בהכ"נ אינה אלא לעמוד מתוך ד"ת‬
‫א"כ רב דמסתמא סבר כרבי יוחנן דבעי למיסמך גאולה של‬
‫ערבית לתפלה לא היה יכול להתפלל של שבת בער"ש דנהי‬
‫דמצד הלכות תפלה אפשר לעשות כן מ"מ כיון שלא יוכל‬
‫לקרוא ק"ש בברכותיה באותה עת ולא יוכל לסמוך גאולה‬
‫לתפלה לא היה מתפלל של שבת בער"ש ועיין במהרש"א‪.‬‬
‫ד"ה מברך וכו' אבל בבכ"נ שלנו אין צר' להמתין‬
‫לחבריהם אלא בלילה כשמתפללין ערבית בלילה אבל כיון‬
‫שאנו מתפללים ערבית מבעו"י אין צר' להמתין ולפי' איננו‬
‫אומרים ברכת יראו עיננו ולית לן אלא שבע ברכות‪.‬‬
‫ב ע"ב גמ' דילמא ביאת אורו הוא עד א"כ לימא קרא‬
‫ויטהר מאי וטהר פירשנו בסוף העמוד הקודם‪ .‬וא"ת‬
‫בשלמא אי אמרת שתי פעולות יש כאן 'ובא השמש' זריחת‬
‫החמה 'וטהר' יביא האיש קרבנו ניחא דכתב תרוייהו דשני‬
‫דברים שונים הם אלא למאי דאמרת ד'ובא השמש' שקיעת‬
‫החמה של יום השביעי 'וטהר' צאה"כ קשיא אמאי כתב 'ובא‬
‫השמש' דהיינו שקיעה הא אינו יכול לאכול תרומה משעת‬
‫השקיעה אלא משעת צאה"כ ולא הל"ל אלא 'וטהר' דהיינו‬
‫צאה"כ ועו"ק הא אור לשון טהרה הוא וחשך לשון טומאה‬
‫הוא כדת' בפס' ב ע"א `‪ ungd z` oiwcea c"il xe‬ומפרש‬
‫התם בגמ' )ג ע"א( דהל"ל ליל י"ד והא דקת' אור מפני שלא‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ה‬
‫רצה לשנות בלשון מגונה ואיך קורא כאן להחשכת העולם‬
‫בצאה"כ‪ .‬רישא מי לימא "פליגא" אמתני' כצ"ל פי' כהן‬
‫שהיה טמא נמי כמעט ואינו מתעכב וכשנכנס בשקיעה אינו‬
‫מתעכב אלא כדי עריכת סעודתו על השולחן דכיון שהיה‬
‫שימשא ואדכי יומא אע"ג דאינן מתכוונים לשקיעת החמה‬
‫טמא וכל ימי טומאתו לא היה יכול לאכול אלא רק חולין‬
‫ומסתמא אין לו הרבה חולין לאכול כל ימי טומאתו לא אכל‬
‫אלא מעט ולא השביע רעבונו לפיכך ביום טהרתו מכינים לו‬
‫סעודתו מבעו"י ומיד כשנכנס לביתו בשקיעה עורכין לו‬
‫שולחנו וסועד פתו מיד בצאה"כ והוי באותה שעה שהעני‬
‫נכנס לאכול פתו במלח וברייתא לא פליגא אמתני'‪ ,‬או דלמא‬
‫עני מאוחר מכהן דמ"מ עני ממתין שתאפה לו אשתו את הפת‬
‫ואינו אוכל מיד בצאה"כ אבל כהן הכל מתוקן לו מבעו"י‬
‫ואוכל מיד בצאה"כ וברייתא פליגא אמתני'‪ .‬ומשני לא עני‬
‫כל ימיו וכהן ביום טהרתו חד שיעורא הוא דמי סברת בעני‬
‫בינוני קאמר שאופין לו את הפת ומתעכב עד אפייתה לא כי‬
‫אלא בעני מרוד קאמר שפתו יבשה מוכנת לו מתמול שלשום‬
‫ואינו ממתין אלא שיעור עריכת השולחן ונמצא סועד‬
‫בצאה"כ ככהן‪*** .‬ואע"פ שאין ראיה לדבר הא דכהנים‬
‫אוכלין בתרומה בצאה"כ ודאי יש ראיה גמורה לדבר דכתיב‬
‫והסתלקות האור לשון 'וטהר'‪ ,‬מתרץ כדאמרי אינשי‬
‫כשרוצין האנשים לומר הגיע צאה"כ אומרים איערב‬
‫אלא רק לצאה"כ בכל זאת מזכירין שניהם איערב שימשא‬
‫שקיעת החמה ואדכי יומא צאה"כ ואע"ג דהחשכת העולם‬
‫אינו לשון טהרה אלא לשון טומאה אמרי אינשי 'ואדכי'‬
‫יומא נטהר היום כי כשרוצים לומר לא נשאר בו אפי' דק‬
‫מן הדק מדבר זה שהיה בו אומרים 'נטהר' כי הטמא אין בו‬
‫דבר ממשי רק יש בו טומאה שהיא דבר דק מן הדק ואינו‬
‫נראה וכשטובל ונטהר הרי יצא ממנו אותו דבר דק מן הדק‬
‫שהיה בו לכך כל דבר שיצא ממנו דבר שהיה בו ולא נשאר‬
‫בו ממנו אפי' דק מן הדק אומרים נטהר הדבר לכך גם הפסוק‬
‫נקט 'וטהר' לומר שהגיע צאה"כ ממש ולא נשאר מאור היום‬
‫כלל וכלל ורק אז יוכל לאכול בתרומה‪ .‬במערבא הא דרבה‬
‫בר ר"ש לא שמיע להו וגם את הבריי' דלעיל דקת' ‪`ae‬‬
‫‪ezxtk oi`e 'exza lek`ln ezakrn eyny z`ia xdhe ynyd‬‬
‫‪ ezakrn‬נמי לא שמיע להו דאי שמיע להו לא הוה מיבעיא‬
‫להו מאי פירושא דקרא דודאי פירושא דקרא כדאמר‬
‫בברייתא אלא הוה מיבעיא להו מנ"ל לברייתא כדמיבעיא‬
‫לגמ'‪ .‬האי ובא השמש ביאת שמשו הוא שקיעה ומאי‬
‫וטהר טהר יומא צאה"כ שנטהר העולם מאור השמש לגמרי‬
‫או דלמא ביאת אורו הוא זריחת החמה דיום השביעי ומאי‬
‫וטהר טהר גברא יטבול האיש ואע"ג דודאי אינו אוכל עד‬
‫הערב שמש כדתנן בנגעים פי"ד מ"ג מ"מ ההוא קרא לא‬
‫מיירי בהערב שמש אלא בטבילת האיש ומה שצריך הערב‬
‫שמש ילפי' מקרא דמקמיה 'וטמאה עד הערב' וכיון דהערב‬
‫שמש ילפי' מדכתיב 'עד הערב' דילמא אינו צאה"כ אלא‬
‫הערב שמש בעלמא דהיינו שקיעה וכפשט המשנה דנגעים‬
‫'‪ dnexza lke` 'eyny aixrd‬דמשמע שקיעה אבל אי הוה‬
‫ילפי' מדכת' 'ובא השמש וטהר' ודאי בעינן צאה"כ דכיון‬
‫דכתב 'ובא השמש' דהיינו שקיעה וחזר וכתב 'וטהר' משמע‬
‫נטהר העולם לגמרי מאור השמש‪.‬‬
‫משהעני נכנס לאכול פתו במלח סתם אדם אינו אוכל מיד‬
‫כשבא לביתו מממלאכתו בשקיעה אלא כשבא לביתו אשתו‬
‫מתקינה לו בשר ודגים ושאר ירקות והוא ממתין הרבה עד‬
‫שתסיים להכין סעודתו אבל עני שאינו אוכל דבר אלא פת‬
‫במלח כמעט ואינו מתעכב אלא מיד כשבא לביתו בשקיעה‬
‫עורכין לו שולחנו בפת ומלח ויוצקין לו מים ונמצא סועד‬
‫‪ xdhe ynyd `ae‬משמע טהר יומא דהיינו צאה"כ אבל ק"ש‬
‫דכתיב בה 'ובשכבך' אין ראיה שהיא בצאה"כ דשמא אין‬
‫בנ"א הולכין לישן בצאה"כ אלא אחרי כן ומסתמא אין‬
‫הולכין לישן בצאה"כ שהרי תחילה אוכלין ואח"כ הולכין‬
‫לישן ומהני קראי דמייתי לקמן ליכא ראיה אלא שלילה הוי‬
‫מצאה"כ אבל ליכא ראיה דשכיבה הוי בצאה"כ אבל זכר‬
‫לדבר יש דמסתמא זמן שכיבה ולילה חד שיעורא הוא‪.‬‬
‫***מאי ואומר כיון דכתיב )תה' קד כב( ‪'ebe ynyd gxfz‬‬
‫‪ axr icr ezcearle elrtl mc` `vi‬אתה למד שאין‬
‫הפועלים עובדין אלא ביום וכיון דכתיב בההוא קרא דבנין‬
‫חומת ביהמ"ק ‪miakekd z`v cr 'ebe dk`lna miyer epgp`e‬‬
‫ש"מ אין מסתיים היום אלא בצאה"כ דאם היום מסתיים‬
‫בשקיעה לא היה עזרא רשאי להעבידם אחר השקיעה ואמאי‬
‫הוצרך להביא עוד פסוק דקת' ‪xnyn dlild epl eide xne`e‬‬
‫‪ ,dk`ln meide‬ומשני וכי תימא מכי ערבא שמשא שקיעת‬
‫החמה ליליא הוא והיו רשאין להפסיק עבודתן בשקיעת‬
‫החמה ואינהו דמחשכי ומקדמי משום כבוד ביהמ"ק נהגו‬
‫הפועלים מרצונם לפנים משורת הדין והיו מקדימין לעבוד‬
‫בבנין החומה מעה"ש שהוא קודם הזריחה ומאחרים לפסוק‬
‫עבודתם עד צאה"כ שהוא אחר השקיעה‪*** .‬קא סלקא‬
‫"דעתן" כצ"ל דעני כל לילותיו ובנ"א בער"ש חד‬
‫שיעורא הוא דכמו שהעני בכל יום כשבא לביתו בשקיעה‬
‫ו‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אינו מתעכב מלאכול אלא כדי שיעור עריכת השולחן ואוכל‬
‫מהשקיעה ואע"ג דעד צאה"כ ספק יום ספק לילה הוא משום‬
‫חומרא דשבת דבמיתה היא נאסר במלאכה מהשקיעה ומאותה‬
‫שעה מתחיל לקרות ק"ש דסבר ר"א דהא דכתיב 'ובשכבך'‬
‫היינו קודם שתלך לישן כבר תגמרנה וכיון דבצאה"כ דרך‬
‫בנ"א לילך לישן צריך שיתחילנה מהשקיעה והיינו דקא'‬
‫‪ ziaxra y"w zexwl 'oiligzn' izni`n‬מאימתי מתחילין‬
‫קריאתה כדי שבזמן שכיבה כבר יגמרנה‪ .‬ואע"ג דמהשקיעה‬
‫ועד צאה"כ יש זמן הרבה ואין דרך לקרות ק"ש כ"כ הרבה‬
‫זמן‪ ,‬כיון דצריך לגמרה בזמן שכיבה ואין לך זמן סמוך לו‬
‫מלפניו אלא זמן השקיעה לפיכך מזמן שקיעה חשיב סמוך‬
‫שּקדש היום שנאסר היום במלאכה כל 'קדוש'‬
‫לשכיבה‪ֵ ָ ֶ .‬‬
‫לשון אסור הוא‪ ,‬כמו )שמות ל כה( ‪didi ycw zgyn ony‬‬
‫שמן משחת איסור יהיה שאסור לכם למשוח בו חולין‪ ,‬וכן‬
‫)קדוש' ה ע"ב( ‪ il zycewn z` ixd‬הרי את אסורה לעולם‬
‫להיות לי‪ ,‬וכן כולם‪ .‬רבי יהושע אומר משעה שהכה'‬
‫מטוהרים לאכול בתרומתן היינו צאה"כ‪ ,‬סבר רבי יהושע‬
‫דאף דאכי' תרומה מצות עשה היא לא הותר לכהן לאכול‬
‫תרומה לפני שיקרא ק"ש ויתפלל לפי' לא קאמר ‪dryn‬‬
‫‪ oznexza lek`l 'miqpkp' mipdkdy‬כדקתני מתני' אלא משעה‬
‫שהכהנים 'מטוהרים' לאכול בתרומתן מצד דיני טהרה‬
‫ראויים הם לאכי' תרומה אבל בפועל אינם אוכלין באותה‬
‫שעה משום ק"ש ותפילה ומתני' פליגא עליה עיין בפירושנו‬
‫למשנה‪ .‬רמ"א משעה שהכהנים טוב' לאכול בתרומתן‬
‫והוא כשתי דקות לפני צאה"כ דר"מ סבר 'ובשכבך' היינו‬
‫קודם שתלך לישן כבר תגמרנה כדסבר ר"א לעיל ובהא‬
‫פליגי דר"א סבר משעת שקיעה יכול לקרותה שהוא הזמן‬
‫הסמוך לזמן שכיבה דהיינו צאה"כ ור"מ סבר אינו יכול‬
‫לקראותה מהשקיעה דהוי הרבה לפני זמן שכיבה אלא קוראה‬
‫משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן והוא סמוך מאוד‬
‫לצאה"כ וגומרה עד צאה"כ‪ ,‬ורבי יהודה טעי ביה בר"מ וסבר‬
‫דזמן טבילה דקאמר ר"מ היינו קודם השקיעה שהוא בין‬
‫השמשות להכי מקשה ליה והלא כהנים מבעו"י הם טובלין‬
‫ומשני ליה ר"מ `‪xn`c `pin`w iqei iaxc zeynyd oia` `p‬‬
‫‪ eilr cenrl `"`e `vei dfe qpkp df oir sxdk y"dia‬כדמפרש‬
‫בגמ'‪ .‬רח"א משעה "שהעני" נכנס לאכול פתו במלח סבר‬
‫ר"ח מאי טעמא אמרו חכמ' משעה שהגיע זמן ק"ש ותפילה‬
‫אסור לאכול ולשתות עד שיקרא ק"ש ויתפלל שמא ימשך‬
‫בסעודתו הרבה ויעבור לו הזמן אבל עני שאינו אוכל כי אם‬
‫פת במלח לא גזרו ביה ויכול לאכול אע"ג דהגיע זמן ק"ש‬
‫"בערבית" כצ"ל משעה שקדש היום בערבי שבתות‬
‫ותפילה דודאי לא מימשך בסעודתיה ואחר סעודתו קורא‬
‫בצאה"כ דכיון שאין לו לא בשר ולא דגים כי אם פת במלח‬
‫אין צריך להמתין עד שתתקין לו אשתו את סעודתו כך כל‬
‫אדם בער"ש מיד כשבאין לביתן בצאה"כ נכנסין לאכול‬
‫שבער"ש הכל מתוקן מבעו"י ואין צריכין להמתין כלל‪ .‬ואי‬
‫אמרת עני כל ימיו וכהן ביום טהרתו חד שיעורא הוא‬
‫דכהן מתוך שעברו עליו ימי טומאתו ברעב שלא היה יכול‬
‫לאכול תרומה כי אם מעט חולין אשתו מתקינה לו סעודתו‬
‫מבעו"י שמיד שיבוא לביתו בשקיעה יערכו לו שולחנו וישב‬
‫ויאכל וישבור רעבונו ועני כל לילותיו כשבא לביתו בשקיעה‬
‫אינו מתעכב הרבה אלא כדי עריכת השולחן ואוכל בצאה"כ‬
‫דאין מתקינין לו לא בשר ולא דגים ואינו צריך להמתין‬
‫הרבה חכמ' היינו ר"מ אלא ש"מ עני שיעורא לחוד‬
‫דבעני בינוני קאמר שאשתו אופה לו פת בכל יום וכשבא‬
‫לביתו בשקיעה אינו אוכל מיד אלא צריך להמתין שיעור‬
‫אפיית הפת וכהן שיעורא לחוד ביום טהרתו הכל מוכן לו‬
‫מבעו"י ואינו ממתין כלל אלא מיד כשבא לביתו בשקיעה‬
‫עורכין לו שולחנו ונמצא אוכל בצאה"כ מיד‪ .‬ודחי ליה לא‬
‫עני וכהן חד שיעורא הוא אף העני אין ממתין כלל דבעני‬
‫מרוד קאמר שפתו יבשה מוכנת לו מתמול שלשום ונמצא‬
‫אוכל בצאה"כ כמו כהן ועני כל ימיו ובנ"א בער"ש לאו חד‬
‫שיעורא הוא דבער"ש חוזרין מביהכ"נ קודם חשיכה והכל‬
‫מוכן מבעו"י ואין ממתינים כלל ואוכלין קודם שחשכה אבל‬
‫עני וכהן בימי החול אע"ג דאין צריכין להמתין שיתקינו להם‬
‫סעודתם ומיד כשבאין לביתן אוכלין מ"מ אין באין לביתם‬
‫עד השקיעה שאין עוזבין מלאכתן עד השקיעה ואז עורכין‬
‫להם שולחנם ואוכלין בצאה"כ‪ ,‬הכי מסתברא וכן פירשו‬
‫התוס' )לעיל ב' ע"א ד"ה מאימתי( דבנ"א בער"ש סועדין‬
‫מבעו"י וכן משמע מרש"י ד"ה בערבי שבתות‪ .‬אבל לק' ג'‬
‫ע"א ד"ה קשיא דר"מ פירש"י דבנ"א בער"ש סועדין מאוחר‬
‫יותר מאכילת כהן וכן פירשו התוס' שם ואין נראה לי‪.‬‬
‫ובירוש' תני דבנ"א בער"ש וכהן קרוב שיעורם זה לזה‬
‫ומוקים לה בבני הכפרים שמתכנסים בביתם בכל יום לפני‬
‫השקיעה מפחד החיות וסעודתם מוכנת להם מבעו"י ואכלי‬
‫מוקדם לפני אכילת כהן ועני‪ ,‬אבל בימות החול אע"ג‬
‫שמתכנסים בביתם מבעו"י מ"מ אין אוכלין עד מאוחר שאין‬
‫סעודתם מוכנת להם מבעו"י אלא בער"ש‪.‬‬
‫ורמינהו מאימתי מתחילין לקרות "קריאת" שמע‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"ב‬
‫ק"ש ומתפלל ועיין בתוס'‪ .‬משעה שרוב בנ"א נכנסין להסב‬
‫כשהיה אדם יושב לאכול בביתו לא היה מתעכב הרבה אלא‬
‫מעט עד שתכין לו אשתו סעודתו אבל כשהיו נכנסין להסב‬
‫והיינו סעודה גדולה שבאין הרבה מוזמנים לסעוד יחד כגון‬
‫בסעודת חתן וכלה וכיו"ב היו מתעכבין הרבה עד שיגיעו‬
‫כולם לבית הסעודה ונכנסין להסב יחד ולא היו נכנסין להסב‬
‫עד זמן הרבה אחר צאה"כ‪ ,‬וכיון דמיסבין הרבה אנשים יחד‬
‫לא חיישינן שמא יפשעו וימשכו בסעודתן וישכחו לקרוא‬
‫ק"ש ולהתפלל שהאחד מזכיר לחבריו‪.‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ז‬
‫בינוני שאשתו אופה לו פת ואע"ג דאינו מתעכב הרבה שהרי‬
‫אין לו להכין לא בשר ולא דגים מ"מ מתעכב הוא כדי שיעור‬
‫אפיית הפת ונמצא דעני מאוחר לכהן‪.‬‬
‫ורבי מאיר? ה"ק ליה מי סברת וכו' כך מסורת קריאתו‬
‫והכי פירושו ור"מ מה יענה לרבי יהודה? ומשני ה"ק ליה‬
‫וכו' כלו' כך יענה לו‪ .‬בין השמשות בין השמש לירח כהרף‬
‫עין כשיעור רפרוף קל וקריצה שאדם מרפרף וקורץ בעינו‬
‫זה הירח נכנס לעולם וזה השמש יוצא מהעולם וא"א‬
‫לעמוד עליו אין אדם יכול להמתין עם תלמידו מול השמים‬
‫אלא לאו ש"מ שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד?‬
‫ולומר לו ראה עתה זהו בין השמשות שעד שאומר לו כן‬
‫כבר מסתיים בין השמשות ונעשה לילה גמור‪.‬‬
‫‪ 'eke oiligzn izni`n edpinxe‬להוכיח דשיעורא דעני לחוד‬
‫רש"י ד"ה א"כ דהאי קרא לשון ציווי הוא נימא קרא‬
‫ויטהר תימה הא ויטהר נמי אינו לשון ציווי‪*** .‬ד"ה אדכי‬
‫הישיבה את כל החכמ' היושבין שם אלא לאו ש"מ שיעורא‬
‫לשון עבר "ונתפנה" כצ"ל‪*** .‬ד"ה דמחשכי "עושין"‬
‫דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד? האם יש להביא מזה‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה ומקדמי "משכימין" קודם כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫קס"ד רוב בנ"א היינו "עני" כלו' בנ"א בער"ש "ועני"‬
‫בימות כצ"ל‪*** .‬ד"ה משעה שקדש וכו' לילה "דכיון"‬
‫דספק כצ"ל‪*** .‬ד"ה והלא וכו' דאמר בבמה מדליקין‬
‫כאן לא נמצא מי שידחנה‪ .‬וכן ‪`zaeiz ?ipeltc `zaeiz‬‬
‫)בין השמשות נמחק( כדי כצ"ל‪*** .‬ד"ה בין השמשות‬
‫דרבי יהודה וכו' וכי "טבלי" מקמי כצ"ל‪.‬‬
‫ש"מ היו יושבין בישיבה וחכם אחד הקשה בפני כולם‬
‫ושיעורא דכהן לחוד ואחר שסיים החכם הוכחתו שאל ראש‬
‫הוכחה מוחלטת או שמא יש למי מכם דחיה לדחות את‬
‫ההוכחה הזו‪ ,‬אם דחו דחו‪ ,‬ואם לאו היה ראש הישיבה מסכם‬
‫ש"מ כלו' זוהי ראיה מוחלטת שהרי מכל החכמ' היושבין‬
‫כשהיה חכם עומד ומקשה על פלוני בפני כל חכמי הישיבה‬
‫אחר שסיים קושייתו היה ראש הישיבה שואל ‪`zaeiz‬‬
‫‪ ?ipeltc‬האם יש להקשות מכאן קושיא מוחלטת לפלוני או‬
‫תוד"ה דילמא וכו' על הארץ "ומדנקט" בקרא ובא כצ"ל‪.‬‬
‫שמא אחד מכם יכול לתרצה‪ ,‬אם תירץ אחד מהם תירץ‪ ,‬ואם‬
‫ד"ה אמר ליה וכו' דלא דריש "ובשכבך" ובקומך כצ"ל‪,‬‬
‫תימה מאי לא דריש ובשכבך ובקומך הא פשטיה דקרא הוא‬
‫כלו' קושיא זו ודאי קושיא היא לפלוני שלא היה אחד מכל‬
‫דאין לקרוא אלא בזמן שכיבה ובזמן קימה כדתנן לק' י ע"ב‬
‫ופלג המנחה לא הוי זמן שכיבה‪ ,‬ואפי' לר"ט דאמר התם‬
‫לא היה מי שיכול לתרצה היה ראש הישיבה מסכם ‪`zaeiz‬‬
‫חכמי הישיבה יכול לתרצה‪.‬‬
‫הי מינייהו מאוחר דכהן ודאי הוי בצאה"כ כדתניא‬
‫בברייתא בהדיא ‪ k"d`v xacl oniq‬ולא מיספקא לן ביה‬
‫דכיון דכל ימי טומאתו לא היה אוכל הרבה כי אם מעט חולין‬
‫דצריך להטות ולקרות מודה הוא דאין קורא אלא בזמן‬
‫שכיבה דמי ס"ד דלר"ט יקרא בצהרים פעם אחת בעמידה‬
‫ופעם אחת בהטיה ויצא ידי חובת ובשכבך ובקומך‪.‬‬
‫שיש בידו רעב הוא ואשתו מכינה לו כל סעודתו מבעו"י‬
‫ג ע"א‬
‫וכשנכנס לביתו בשקיעה אינו מתעכב הרבה אלא עד‬
‫‪,odk lyn xge`n xery `ede y"xra ozt lek`l oiqpkp `"pay‬‬
‫ולפי מה שפירשנו לעיל אדרבה הוא שיעור מוקדם משל‬
‫ומיספקא לן בעני דכיון דאין מכינים לו לא בשר ולא דגים‬
‫כהן‪*** .‬ואיב"א רישא לאו ר"א היא גבי תחילת הזמן‬
‫אע"ג דחכמ' סברי משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומ'‬
‫ור"א פליג עלייהו וסבר משעה שקדש היום בער"ש לא‬
‫מיספקא ליה לרבי ופשיטא ליה דהלכה כחכמ' לכך לא שנה‬
‫בזה את דברי ר"א אבל גבי סוף הזמן מספקא ליה אי הלכה‬
‫כר"א או כחכמ' ולכך שנה שניהם‪.‬‬
‫שיערכו לו מאכליו על שולחנו ונמצא אוכל מיד בצאה"כ‬
‫אלא פת במלח ופתו יבשה מוכנת לו מתמול שלשום אינו‬
‫מתעכב כלל ואוכל מיד כשנכנס לביתו בשקיעה ואפי' שיעור‬
‫עריכת השולחן אינו מתעכב כמו כהן דמה יש לערוך לו לחם‬
‫ומלח ופת נמצא דעני קודם או דלמא עני דהכא לא מיירי‬
‫בעני מרוד שאוכל פת יבשה של תמול שלשום אלא עני‬
‫גמ' קשיא דר"מ אדר"מ פירש"י ‪dryn xn` lirl‬‬
‫ח‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עד סוף האשמורה "וכו'" מאי קסבר כצ"ל‪*** .‬אי קסבר‬
‫ולתלמידיו ולחבריו לתקנם ולהחיותם בגשמיות וברוחניות‬
‫שלש משמרות הוי הלילה מלאכי השרת לשון משרתים‬
‫ולכך נקראת התורה שירה כדכת' )דב' לא יט( ‪eazk dzre‬‬
‫ע"ש שמשרתים את הקב"ה שמזמרין לפניו במיני שבח‪ ,‬וי"א‬
‫‪ i"pa z` dcnle z`fd dxiyd z` mkl‬כי היא אמא של כל‬
‫'שרת' לשון שיר שמשוררין לפניו‪ .‬ואין זה כשירת להקת‬
‫השירים ויוצרת נחת רוח ופועלת תיקונים כעין נחת רוח‬
‫בנ"א המשוררים לפני המלך שאין בשירתם אלא תענוג‬
‫ותיקונים של שירת המלאכים אבל יותר מהם כי הם בחינת‬
‫ונועם‪ ,‬אלא מתוך שירתם ושבח שמשבחין מלאכי השרת‬
‫'שיר' והיא בחינת 'שירה' נקבה שמתעברת ומולידה ועושה‬
‫לקב"ה נעשה נחת רוח לפניו ית' ונחת רוח זו היוצאת מלפני‬
‫פירות ופירי פירות בכל העולמות‪ ,‬ואמרו במגי' לב ע"א ‪lk‬‬
‫המלך שטה בכל העולמות ומחזיקה אותם לבל ימוטו ופועלת‬
‫‪mbe xne` aezkd eilr dxnf `la dpeye dnirp `la `xewd‬‬
‫ישועות לכל הנבראים‪ .‬וכמו שכשיהיה קלקול בקיר בניין כי‬
‫`‪ mda eigi `l mihtyne miaeh `l miweg mdl izzp ip‬כי‬
‫יפול ממנו הטיח צריך לשלוח טייח ובידו דלי מלא טיח לתקן‬
‫אין תורתם עושה תיקונים בעולמות להחיותם‪*** .‬קמ"ל‬
‫את הקיר וכשיהיה קלקול בחלון צריך לשלוח מומחה‬
‫דאיכא משמרות "ברקיעא" ואיכא משמרות בארעא‬
‫לחלונות ובידו חלקי אלומניום וזכוכיות להחליף את מה‬
‫כצ"ל‪ ,‬פי' הקב"ה שואג על כל משמרה ומשמרה שברקיע‬
‫שנתקלקל ונשבר וכשיהיה קלקול ברצפת הבניין צריך‬
‫מצער החורבן ושאגתו עושה רושם בארעא ומפחידה את‬
‫לשלוח רצף מומחה ובידו רצפות ודבק להחליף את הרצפות‬
‫יצורי העוה"ז ומעוררתם משנתם וכשם שנחת רוח שיש לו‬
‫שנשברו‪ ,‬כן בעולמות העליונים מחטאי בנ"א נעשה בהם‬
‫משירת משמרה ראשונה אינו דומה לנחת רוח שנעשה לו‬
‫פגמים ואין כל הפגמים שווים פעמים יפגם דבר זה ופעמים‬
‫משירת משמרה שניה וכו' כן שאגה ששואג על משמרה זו‬
‫דבר אחר וכשבאין מלאכי השרת של משמרה ראשונה‬
‫שונה משאגה ששואג על משמרה אחרת דמשאגה ששואג על‬
‫ומשוררין לפניו שירים שלהם נעשה מזה נחת רוח לפניו‬
‫משמרה ראשונה אין ניעור אלא החמור ואז הוא נוער‬
‫והולך הנחת רוח ושט בעולמות העליונים ומתקנם ומעמידם‬
‫ומשאגה ששואג על משמרה שניה ניעורים הכלבים ואז הם‬
‫וכשבאין כת של משמרה שניה ולהם מיני שיר אחרים נעשה‬
‫נובחים ומשאגה ששואג על משמרה שלישית ניעורים בנ"א‬
‫מזה נחת רוח אחר לקב"ה והולך הנחת רוח הזה ושט בכל‬
‫ואז התינוק בא לינק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה כי‬
‫העולמות ומתקן תיקונים שלא היה יכול לתקן הנחת רוח‬
‫ניעורו משנתם משאגתו ית' ובכל אלו יש סודות עמוקים‬
‫שנוצר משיר של כת ראשונה וכשבאין כת של משמרה‬
‫כנגד כמה מיני קליפה שנעשה בהם תיקונים משאגותיו ית'‬
‫שלישית ולהם מיני שיר אחרים נעשה מזה נחת רוח אחר‬
‫שמו‪ .‬וכשישמע אדם את החמור נוער ידע שזוהי משמרה‬
‫לקב"ה ואף הוא הולך ושט בכל העולמות ומתקן בהם‬
‫ראשונה וכשישמע את הכלבים נובחים ידע שזוהי משמרה‬
‫תיקונים אחרים שלא יכלו לתקן שני נחת רוח ששטו לפניו‪,‬‬
‫שניה וכשישמע את התינוק בוכה כי ניעור ורוצה לינק ידע‬
‫כי לכל משמרה שיר וניגון משלה וכל שיר וניגון פועל נחת‬
‫שזוהי משמרה שלישית והיינו דקת' סימן לדבר משמרה‬
‫רוח אחר‪ .‬ושיר שמשוררין לפניו ישראל ובפרט בסעודת‬
‫ראשונה חמור נוער וכו'‪ .‬וקא בעי הגמ' מאי קחשיב ר"א‬
‫שבת פועל כל מיני נחת רוח הללו יחד ונעשה מזה כל‬
‫אי תחילת משמרות קחשיב תחילת משמרה ראשונה‬
‫התיקונים שפועלין מלאכי השרת בשירתם‪ ,‬וכיון ששירת‬
‫סימנא למה לי אורתא הוא וא"ת אמאי לא מתרץ דנפק"מ‬
‫ישראל עושה תיקונים גדולים בעולמות העליונים כ"ש‬
‫למיקרי ק"ש דערבית למאן דיתיב בבית אפל כדמתרץ לקמן‬
‫שנעשה מזה תיקון גדול לישראל להושיעם ולהחיותם‬
‫אסוף משמרה אחרונה‪ ,‬וי"ל משום דר"א סבר לעיל ב ע"ב‬
‫ולהצילם משבעים זאבים המוכנים לטורפם חיים והוא‬
‫דזמן ק"ש של ערבית הוי משעה שקדש היום בער"ש והוא‬
‫שכתוב )תה' נט יז( ‪ik jcqg xwal opx`e jfer xiy` ip`e‬‬
‫מבעו"י ואפי' אי אמרת דתחילת משמרות קא חשיב וחמור‬
‫‪ il xv meia qepne il abyn ziid‬כי השיר מצילו ומגונן עליו‪,‬‬
‫נוער בתחילת משמרה ראשונה אין זה זמן ק"ש דערבית‪.‬‬
‫והלומד תורה ומנגן בה ועושה ממנה מיני זמר ושיר פועל‬
‫***אלא חשיב סוף משמרה ראשונה שידע שכל זמן שלא‬
‫תיקונים גדולים בעולמות העליונים שאפי' בשירת המלאכים‬
‫נער החמור עדיין לא עבר זמן ק"ש דר"א לטעמיה דאמר עד‬
‫אין כמותם ואפי' בשירת סעודות השבת וחג אין כמותם‬
‫סוף האשמורה הראשונה ותחילת משמרה אחרונה לחבר‬
‫וכ"ש שנעשה מזה תיקון וחיות לו עצמו ולבניו ולבני ביתו‬
‫יום ולילה בתורה ואמצעית דאמצעיתא הוא חצות לילה‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ט‬
‫לעורר בקינות על החורבן‪ .‬ואב"א כולהו סוף משמרות‬
‫שיעבור הזמן רשאי להתפלל בדרך אע"ג שחוסם דרכם של‬
‫קחשיב סוף ראשונה לק"ש סוף שניה לחבר יום ולילה‬
‫עוברי דרכים ואין עוברי דרכים רשאין לדוחפו משם כי‬
‫בתורה סוף אחרונה לק"ש של שחרית כדמפרש לקמן‪ .‬כיון‬
‫ברשות מתפלל שם‪ .‬ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל‬
‫דאשה מספרת עם בעלה מספרת עם בעלה בשקט אבל‬
‫תפילה קצרה אע"ג דלא תיקנו תפילה קצרה אלא למתפלל‬
‫מדומיית הלילה קולם נשמע למרחוק ותינוק יונק משדי‬
‫במקום הסכנה כדת' לק' כח ע"ב ואם היה רבי יוסי מתפלל‬
‫אמו מתחילה בוכה ואח"כ יונק ליקום וליקרי אע"ג דלב"ה‬
‫בדרך לא היה בזה סכנה דאי אמרת אית ביה סכנה אמאי‬
‫)לק' י ע"ב( אין צריך לעמוד בק"ש של שחרית קאמר‬
‫א"ל אליהו לא היה לך להתפלל בחורבה אלא בדרך מאי‬
‫'ליקום' לפי שהוא טמא יקום ויטול ידיו ויקרא ק"ש אבל אם‬
‫נפק"מ הא בדרך נמי אית ביה סכנה אלא ע"כ בדרך ההיא‬
‫כבר נטל ידיו והיה שוכב במטתו והגיע זמן ק"ש א"צ לקום‪.‬‬
‫לא היה בה סכנה וסבר רבי יוסי דלא תיקנו תפילה קצרה‬
‫בא אליהו ושמר לי על הפתח המתין לי על הפתח‪ ,‬הא‬
‫דאליהו לא נכנס לתוכה ליכא למימר מפני המזיקין דכיון‬
‫דתרי אינהו ליכא חששא דמזיקין וליכא נמי למימר מפני‬
‫החשד דכיון דאליהו ורבי יוסי תרי וכשרי נינהו ליכא חשדא‪,‬‬
‫אלא מפני המפולת‪ .‬ואע"ג דאליהו מלאך הוא ואינו ניזוק‬
‫ממפולת לא רצה ליכנס דכיון שבא להוכיח את רבי יוסי‬
‫שאסור ליכנס לחורבה אין דרך ארץ שהוא יכנס ואח"כ‬
‫יוכיחו על שנכנס דאמרי' בב"מ קז ע"ב ‪eyewe eyyewzd‬‬
‫‪ .mixg` heyw k"g`e jnvr heyw‬ומ"מ לא התרחק משם‬
‫אליהו אלא עמד על הפתח ממש כדי שיהא רואה את רבי‬
‫אלא למתפלל במקום הסכנה ולימדו אליהו דאף המתפלל‬
‫בדרך במקום צר דהותר לו לעמוד ולהתפלל שם ולעכב את‬
‫עוברי הדרך לא הותר לו להתפלל תפילה ארוכה אלא קצרה‬
‫שלא לצער את עוברי הדרכים הרבה‪ .‬שמעתי בת קול מי‬
‫שעומד למטה מן ההר ושומע אדם צועק על ההר אינו שומע‬
‫קולו אלא בת קולו כלו' קול הנולד מקולו והוא ההד החוזר‬
‫מקולו שאינו ברור כקולו אלא גס מעט ועמוק כך כשיורד‬
‫קול של מעלה לעוה"ז להשמע לבנ"א אינו נשמע להם אלא‬
‫כהד חוזר מקול של מעלה‪ .‬שמנהמת כמו שמנאמת לשון‬
‫נאום רק ש'נאום' הוא לשון הרמת קול ו'נהום' לשון הרמת‬
‫יוסי ולא יעבור ר"י משום חשדא ומשום מזיקין דכל שרואין‬
‫קול צער ויללה ומצינו במקרא )תה' לח ט( ‪izkcpe izebetp‬‬
‫אחד את השני ליכא משום חשדא ומשום מזיקין‪ .‬וא"ל‬
‫‪ .ial zndpn izb`y ce`n cr‬כיונה שכינה נמשלה ליונה‬
‫שלום עליך רבי ומורי כבר פגש רבי יוסי את אליהו פעמים‬
‫כדאמרי' בשבת מט ע"א ‪zeter x`yn dpei itpk `py i`ne‬‬
‫רבות ולמד ממנו תורה לפי' קראו רבי ומורי‪ .‬מתיירא הייתי‬
‫‪sqka dtgp dpei itpk '`py dpeil l`xyi zqpk lizn`c meyn‬‬
‫שמא יפסיקו בי עוברי דרכים שביל צר היה ואין יכולין‬
‫‪ .'ebe‬ואומרת אוי להם לבנים וכו' היינו שאגת ה' דאמרי'‬
‫לעבור בו שני בנ"א וחושש היה שאם יעמוד להתפלל שם‬
‫לעיל שהקב"ה שואג על כל משמר ומשמר‪ .‬לילה היה וסוף‬
‫לא ימתינו לו עוברי דרכים וידחפוהו כדי לעבור‪ .‬באותה‬
‫משמרה ראשונה היה והיא זמן שאגת ה' על משמרה ראשונה‬
‫שעה למדתי ממנו ג' דברים וא"ת אמאי לא למד ממנו דבר‬
‫דבמשמרה ראשונה לכו"ע שאגתו הוי בסוף המשמרה ונכנס‬
‫רביעי דהרואה חבירו נכנס לחורבה להתפלל אע"ג דאית‬
‫רבי יוסי להתפלל שם ערבית וכיון ששאג ה' על החרבן‬
‫ביה סכנה אין לו להפסיקו מתפילתו דהא אליהו לא הפסיקו‪,‬‬
‫היתה השכינה מנהמת כנגדו וקולה כיונה‪ .‬ומתחילה היו גרים‬
‫וי"ל דשמא הרואה חבירו נכנס להתפלל בחורבה יש לו‬
‫בבית זה ישראל ומשעה שגלו ונעשה ביתם חורבה נשמע‬
‫להפסיקו מתפילתו מפני הסכנה אבל הכא כיון שאליהו עומד‬
‫בחורבה זו יללת השכינה על החורבן והגלות ואינה נשמעת‬
‫על הפתח אם יפול הבית יכול אליהו להצילו כמו שהציל‬
‫אלא בבית שהיו דרין בו ישראל וגלו ממנו ונעשה חורבה‪,‬‬
‫רבים כדאיתא בקדוש' מ ע"א ולמה יפסיקו מתפילתו‪ ,‬ולא‬
‫לכך עד השתא לא שמע רבי יוסי שאגה זו שעד השתא‬
‫דמי להא דת' לק' ל ע"ב ‪wiqti `l eawr lr jexk ygp 'it`e‬‬
‫מעולם לא נכנס לחורבת ישראל בסוף משמרה ראשונה‪.‬‬
‫דהתם התחיל להתפלל כשלא היתה סכנה ואח"כ בא הנחש‬
‫***וחיי ראשך ר"ע שהוא ראשו ורבו של רבי יוסי‬
‫וסיכנו יש לו לסמוך על זכות התפילה שמן השמים יושיעוהו‬
‫כדאמרי' בשבת נה ע"א `"‪`yix ixixwa jyix `ppiy l‬‬
‫אבל הכא שמתחילה נכנס לחורבה שהיא מקום סכנה אין לו‬
‫‪ .ininga jyixc‬ועונין יהא שמו הגדול מבורך הקב"ה‬
‫לסמוך שיושיעוהו והרואהו צריך להפסיקו מתפילתו‪.‬‬
‫מנענע ראשו מכאן סמכו לנענע ראשם בשעה שעונין יהא‬
‫ולמדתי שמתפללין בדרך אם הגיעה זמן תפילה וחושש‬
‫שמיה רבה וכו'‪ .‬ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו‬
‫‪eay‬‬
‫י‬
‫ג ע"א‬
‫`‪ w"nda jeza df qeliw didy onf lk ixy‬כלו'‬
‫©‬
‫כך פירש"י‬
‫עתה אין בו כל כך תועלת כמו פעם כשהיו מקלסין אותי‬
‫בקילוס זה בביתי דהיינו בבהמ"ק‪ .‬ותימה הא בתי מדרשות‬
‫ובתי כנסיות נמי מיקרו ביתו של הקב"ה כדכת' )תה' כג ו(‬
‫'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' ומשמע דבבית המדרש‬
‫מישתעי‪ ,‬ועוד מדקא' מה לו לאב שהגלה את בניו משמע‬
‫שבענייתם יהא שמיה רבה הוא מתרצה ונעשה לו נחת רוח‬
‫הרבה עד שכביכול מתחרט על שהגלם והחריב את בהמ"ק‬
‫אלמא עניית יהא שמיה רבה עושה לו נחת רוח ולא צער‪.‬‬
‫לכך נ"ל לפרש אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך‬
‫אשרי שמקלסין אותי בקילוס זה בבהכ"נ ובבית המדרש‬
‫ַ‬
‫שהם ביתי‪ .‬ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם‬
‫כשהיה בהמ"ק קיים כל זמן שהיו מקריבין עליו קרבן היה‬
‫יורד שפע של פרנסה לעולם וישר' מתפרנסין ממנו כבנים‬
‫שאינם צריכין לדאוג על פרנסתם אלא באין ויושבין על‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫חורבה דהיינו חרב מבנ"א כדכת' )ויק' כו לג( ‪mkvx` dzide‬‬
‫‪ daxg eidi mkixre dnny‬וחרבה דהתם היינו שממה מבנ"א‬
‫ולאו נפילת כותל הוא‪ .‬במקומן חיישינן כל מקום שאין‬
‫מצויין בנ"א הוי מקומן דמזיקין שכך התנה עמהם הקב"ה‬
‫וכיון דהוי מקומן אפי' אם פעם באין שם תרי בנ"א מזיקין‬
‫אותם וכן הוא דרך הכלבים שנעשין עזים יותר בחצר של‬
‫בעליהן‪.‬‬
‫"ותנא" אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה כצ"ל פי'‬
‫שיש לפניה ולאחריה בשוה ואי אמרת ארבע משמרות הוי‬
‫הלילה וקרא מיירי באשמורת השניה א"כ לפניה הוי‬
‫אשמורת אחת ולאחריה שתים ואי אמרת באשמורת שלישית‬
‫א"כ לפניה שתים ולאחריה אחת‪ .‬ורבי מאי תיכונה אחת‬
‫"מן התיכונה" שבתיכונות צ"ל אחת "שהיא תיכונה"‬
‫שבתיכונות כדפריך ליה ‪dpekiz zepekizay dpekiz aizk in‬‬
‫‪ aizk‬והכי פירושו ארבע אשמורות הוי הלילה וכל חדא‬
‫שולחן אביהם ואוכלין ממנו כל צורכם וכשחרב נעשו דואגין‬
‫וטורחין הרבה על פרנסתם כבן שהרחיקו אביו מעל שולחנו‬
‫שלש שעות ותרי אשמורות אמצעיות דהיינו שניה ושלישית‬
‫ואמר לו צא וטרח בפרנסתך‪.‬‬
‫הוו תיכונות ובהם יחד איכא שש שעות )מתחילת שעה‬
‫רביעית עד סוף שעה תשיעית( טול שלש אמצעיות שבשש‬
‫מפני "החשד" מפני המפולת ומפני המזיקין מפני‬
‫"החשד" ותיפוק כצ"ל‪.‬‬
‫רש"י ד"ה אי קסבר וכו' הוי הלילה "משמרת" עבודת‬
‫וכו' לשלש )חלקים נמחק( ראשונה כצ"ל‪*** .‬ד"ה והא‬
‫קמ"ל כשנתן לך סימן "לזמן" כצ"ל‪*** .‬ד"ה מאי קא‬
‫חשיב וכו' למשמרות "בארץ" היכן כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫אשרי כל זמן‪*** .‬ד"ה תיפוק וכו' אם לא‬
‫ַ‬
‫אשרי וכו'‬
‫"שבא" ללמדך כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה קשיא דר"מ וכו' נכנסין להסב "היינו" בע"ש‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד לא מסתברא למימר דבנ"א ממהרין כ"כ‬
‫בער"ש וכו' לעיל ב ע"א ד"ה מאימתי סתרו דבריהם דהכא‬
‫ופירשו דבער"ש בנ"א נכנסין להסב מבעו"י‪.‬‬
‫ד"ה היה וכו' אלא "דבלאו הכי" ע"כ היינו תפלה‬
‫אחרינא כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ועונין וכו' לכך תקנוהו בלשון תרגום "שיהיו" הכל‬
‫מבינים כצ"ל‪.‬‬
‫ג ע"ב‬
‫הללו דהיינו ממחצה שעה חמישית עד מחצה שעה שמינית‬
‫ועשה מהם אשמורה לעצמה והיא תיכונה שבתיכונות שהיא‬
‫מורכבת מסוף אשמורה שניה ותחילת שלישית ונמצא לפניה‬
‫אשמורה ומחצה ואחריה אשמורה ומחצה והרי היא תיכונה‬
‫ממש דלפניה ולאחריה איכא בשוה‪ .‬וי"ג אחת מן התיכונות‬
‫פי' או אשמורה שניה או שלישית‪ ,‬ואי אפשר לפרש כן דא"כ‬
‫לא תירץ כלום דתניא לעיל `‪diptl yiy `l` dpekiz oi‬‬
‫‪ dixg`le‬כלו' שיש לפניה ולאחריה בשוה ואי אמרת בשניה‬
‫משתעי לפניה איכא אחת ולאחריה שתים ואי בשלישית‬
‫לפניה שתים ולאחריה אחת‪ .‬ועתה מצאתי בירוש' מפורש‬
‫כדברי דבעי התם ‪y`x ozp iaxc dinrh iax miiwn dn‬‬
‫‪ dpekizd zxeny`d‬כיצד יתרץ רבי את ראייתו של רבי נתן‬
‫מהפסוק ראש האשמורת התיכונה ומשני `"‪ly dteq `ped x‬‬
‫‪ dlild z` zepkzn od ziyly ly dy`xe diipy‬פי' טול שעה‬
‫ומחצה של סוף שניה ושעה ומחצה של תחילת שלישית‬
‫ועשה מהם אשמורה לעצמה והיא תיכונה שבתיכונות וכמו‬
‫שפירשנו דברי הבבלי‪ ,‬ואומנם מפרשי הירוש' שם פירשו‬
‫דה"ק או שניה או שלישית כמו שפירשו מקצת המפרשים‬
‫גמ' בחדתי פירש"י ‪dly dnegdy ycgn dltpy‬‬
‫כאן אבל אין דבריהם מתיישבים עם פשט לשון הירוש'‪.‬‬
‫‪ dzwfga dpcere dltp‬ואין צריך לזה אלא בחדתי היינו בית‬
‫חדש שלא נפל כלל רק עזבוהו בעליו ואין גרים בו ומיקרי‬
‫משמרה ופלגא נמי משמרות "קרי" להו פי' דוד המלך‬
‫קרי להו משמרות‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יא‬
‫אין אומרים בפני המת שמוטל לפניהם ועדיין לא קברוהו‬
‫אמר 'בחצות' אלא 'כחצות' כלו' כמו חצות של אתמול שאמר‬
‫וכן בבית הקברות אלא דבריו של מת אם נצרכו לשאול‬
‫לי הקב"ה אלמא משה לא ידע לכוין שעת חצות וכ"ש שדוד‬
‫הלכה היאך קוברין אותו והיאך מטהרין אותו אומרין אבל‬
‫לא ידע והל"ל כחצות לילה אקום‪*** .‬כינור היה תלוי‬
‫אם נצרכו לשאול הלכות פסח והלכות חג וכיו"ב אין אומרין‬
‫למעלה ממטתו של דוד ‪ eizepelg cbpk‬ירוש' ברכות פ"א‬
‫עד שיתרחקו מן המת‪ .‬לא אמרן אלא בד"ת שהמת מקנא‬
‫ה"א והיו החלונות פתוחים וכיון שהגיע חצות לילה באה‬
‫ואומר הם יכולין לדבר בד"ת ואבוי לי שאיני יכול לדבר‬
‫)כצ"ל( רוח צפו' ונושבת בו ומנגן מאליו ‪'zkc `ed `cd‬‬
‫בד"ת אבל "במילי" דעלמא לית לן בה כצ"ל פי' אם רוצין‬
‫'‪) obpna obpk 'obpnd obpk dide‬דמשמע דוד מנגן בכנור( `‪oi‬‬
‫לספר מבנייני העיר ופרדסיה וכיו"ב לית לן בה ולא אמרי'‬
‫‪ eil`n obpn did xepikd obpnd obpk `l` o`k aizk‬ירוש' שם‪.‬‬
‫הא אסור לספר אלא דבריו של מת כגון לדבר ביניהן לטפל‬
‫אין זה כינור בעל מיתרים כמו שלנו אלא פעמונים‬
‫בנכסין שהניח ולטפל בבהמותיו וכיו"ב‪ .‬וא"ד א"ר אבא‬
‫בשלשלותיהם היו יורדין מהתקרה וכשבאה רוח צפונית‬
‫בר כהנא לא אמרן אלא אפי' בד"ת וכ"ש מילי דעלמא‬
‫מנענעתם ופוגעים האחד בשני ומשמיעים קול‪ ,‬כמו שתולים‬
‫לפי האיכא דאמרי דאסר בכל מילי לא שייך לגרוס 'לא‬
‫בדלת הכניסה לבית או לחצר‪*** .‬נכנסו חכמי ישר' אצלו‬
‫אמרן' אלא יש לגרוס 'לא נצרכה' וה"ג לא נצרכה אלא‬
‫א"ל אדוננו המלך עמך ישרא' צריכין פרנסה ש"מ‬
‫אפי' לד"ת וכ"ש למילי דעלמא פי' אפי' ד"ת דמ"מ יועילו‬
‫דתלמידי חכמ' צריכין לדאוג גם לפרנסת הקהל ולא רק‬
‫למת להעלות נשמתו אסור דהמת מקנא שהם יכולין לדבר‬
‫לרוחניותם‪ .‬וא"ת היאך באו לדבר עמו על הפרנסה כשעלה‬
‫בד"ת והוא אינו יכול וכ"ש מילי דעלמא אסור לדבר שהמת‬
‫עה"ש הא משעלה עה"ש אסור לעסוק בכלום עד שיתפלל‪,‬‬
‫מקנא שהם יכולין לדבר במילי דעלמא והוא אינו יכול לדבר‬
‫מכאן יש להביא ראיה דצרכי הכלל שאני ומותר לעסוק בהם‬
‫ואומר המת אילו הייתי יכול לדבר כמותם הייתי מדבר בד"ת‬
‫אפי' משהגיע זמן תפילה‪ ,‬וכ"ש מנהלי ישיבות וכוללים ות"ת‬
‫>>>ועשה טוב<<< והלכתא‬
‫רשאין לעסוק בצרכי מוסדותיהם אפי' משהגיע זמן תפילה‪.‬‬
‫ואבוי לי שאיני יכול לדבר כמותם‪.‬‬
‫כלישנא בתרא דאפי' ד"ת אסור כ"ש מילי דעלמא‪.‬‬
‫ה"ק דוד מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה היה‬
‫מתחיל מהנשף דהיינו מהערב אבל כל שעה או שעתיים היה‬
‫ישן קצת והיה נזהר שבנקודת חצות יהיה ער שהיא זמן‬
‫חשוב‪ .‬עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס דרך הסוס אף‬
‫אחר שסיים שנתו אינו קם מרבצו אלא רובץ במקום שישן‬
‫והוא אחוז קצת בנמנום ומידי פעם חוזר ונרדם ואח"כ חוזר‬
‫וניעור וחוזר ונרדם וכו' אף דוד המלך עד חצות היה ישן‬
‫קצת וחוזר וניעור לעסוק בתו' אבל כשניעור לא קם מרבצו‬
‫אלא לומד רבוץ כמו שישן ומידי פעם נרדם שם וחוזר‬
‫וניעור וחוזר ונרדם וכו'‪ ,‬מכאן ואי' היה מתגבר כארי‬
‫הארי כשהוא רוצה לפסוק שינתו עומד על ארבע רגליו‬
‫ומנער ראשו לכאן ולכאן עד שמסיר ממנו דבקות השינה וכך‬
‫היה עושה דוד בחצות ולא היה חוזר להרדם עד הבוקר‪.‬‬
‫א"ל לכו והתפרנסו זה מזה העשירים שיש להם יותר מכדי‬
‫צרכם יתנו לעניים‪ ,‬א"ל אין הקומץ משביע את הארי ארי‬
‫אם תתן לפניו קומץ מזון אע"ג דהוא לפי צרכו כיון שרואה‬
‫לפניו קומץ אינו שבע אלא הולך וטורף בהמה גדולה ואע"ג‬
‫דאינו אוכל ממנה אלא קומץ נעשה שבע ועם ישר' נמשלו‬
‫לארי שנא' )במד' כג כד( ‪`ypzi ix`ke mewi `ialk mr od‬‬
‫והיינו דמסיים ביה ‪dzyi millg mce sxh lk`i cr akyi `l‬‬
‫אפי' אתה נותן לפניהם קומץ לאכילת היום אינן שבעים‬
‫ורוצים לטרוף בהמה גדולה ולאכול ממנה ולהותיר‪ .‬ואין‬
‫הבור מתמלא מחולייתו בור כרוי בעומק מטר ובא טיפש‬
‫למלאותו וחפר בו עוד מטר לעומק והוציא את עפרו וחזר‬
‫והשליכו לתוכו וסבר למלאותו בכך כי הלא מטר אחד היה‬
‫חסר בו והרי עפר בשיעור מטר אבל באמת אינו מתמלא‬
‫בכך‪ ,‬כך אמרו לו לדוד אתה אמרת העשירים יתנו לעניים‬
‫כי סברת שהעשירים שבישר' יש להם יותר מכדי צרכם‬
‫אלא דא"ל למחר בחצות כי השתא מה שהקיפו בסוגריים‬
‫ואותו עודף יתנו לעניים ונמצא יש לכולם כדי צרכם ואינו‬
‫למחוק אינו נכון והכי פירושו דא"ל הקב"ה ביום שקודם‬
‫כן אלא העניים אין להם כלום והעשירים יש להם כדי צרכם‬
‫לכן למחר בחצות כי השתא אני יוצא בתוך מצרים להרוג‬
‫בלבד ולא יותר )ונקראו עשירים לפי שהם שמחים בחלקם‬
‫כל בכור ואתא איהו ואמר כחצות היה לו לומר בחצות של‬
‫כדת' באבות פ"ד מ"א איזהו עשיר השמח בחלקו( ואם נוציא‬
‫היום יהיה זה וכיון שלא ידע מתי הוא חצות של היום לא‬
‫כל ממון העשירים מידיהם ונחזור ונחלקנו לכל ישראל כל‬
‫יב‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"ב‬
‫אחד כדי צרכו יכלה הממון ועדיין לא חילקנו לכולם וישאר‬
‫אותו מספר עניים שלא יגיע אליהם כלום כמספר העניים‬
‫שהיו מתחילה‪ .‬חוליתו פירש"י לשון 'חולייה'‪ ,‬ואע"ג‬
‫ד'חוליא' היינו עוגה גבוהה ועגולה שעושין סביב שפת הבור‬
‫כדאמרי' באבות דר"נ פי"ב ‪df mdilbx xtra wa`zn iede‬‬
‫‪cela zg` x`a lr el ayie jld dxez cenll yway r"x‬‬
‫‪) dwewg xead ziileg d`xe‬נעשה בה חריץ( `‪wwg in xn‬‬
‫`‪iptn od l"` `ed lekie l"` lagd el exn` efd `ilegd z‬‬
‫‪ dilr xicz `edy‬וכן בעירו' צט ע"ב ‪eziilege x"dxa xea‬‬
‫‪ migth dxyr deab‬וכן בתוספתא ב"ק פ"ו ה"ו ‪ie`xk xtg‬‬
‫‪ xeht 'eke migth dxyr ddeab `ileg el dyr ie`xk dqke‬וכן‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דסנהד' אשרו להם לצאת לקרב לא יצליחו בגלל חטא‬
‫שחטאו‪ .‬ואחרי אחיתופל "יהוידע בן בניהו" כצ"ל ואע"ג‬
‫דבניהו בן יהוידע היה אב"ד מסתברא דבנו נמי אב"ד היה‬
‫דממלא מקום אביו הוא‪*** .‬כאשר ישאל איש בדבר כצ"ל‬
‫ולחינם מחקו תיבת איש כי היא קרי ולא כתיב ועיין נדר'‬
‫לז ע"ב ובילקו"ש תהל' רמז תרכה ד"ה שנו רבותינו‪.‬‬
‫רש"י ד"ה ותרתי וכו' משמרות "שהן" שמונה כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה במקומן חיישינן פי' "במקום" שידוע כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה רוח וכו' עם כל "אחת ואחת" כצ"ל‪.‬‬
‫הרבה ו'חוליא' זו לשון טבעת עגולה היא כי הטבעת נקראת‬
‫ד"ה ואין וכו' מחוליתו מנביעתו ולפי"ז חוליתו לשון חלל‬
‫חליה כדכת' )הושע ב טו( ‪ dzilge dnfp crze‬וכן חוליות‬
‫הוא כלו' אוצר מים הנמצא בחלל שמתחת לבור ונובע‪.‬‬
‫השדרה לשון טבעת הן שהן עגולות וכן מחול לשון טבעת‬
‫הוא שרוקדין במעגל כטבעת‪ ,‬מ"מ גם חול שמוציאין מן‬
‫הבור קרוי חוליא כדבעינן בשבת צט ע"ב ‪xwre dryz xea‬‬
‫‪ edn dxyrl enilyde `ileg epnn‬וכן בב"ק נא ע"א ‪oebk‬‬
‫‪ dxyrl enilyde zg` zaa `ileg mdipy exwry‬וחוליא זו‬
‫לשון חול היוצא מן הבור הוא )ואולי אף הוא לשון דבר‬
‫עגול כי הבור עגול והעוקר ממנו עפרו הרי עקר ממנו דבר‬
‫עגול(‪ .‬לכו ופשטו ידיכם בגדוד פשטו ידיכם בארצות‬
‫שכניכם באמצעות גדוד שלכם‪ ,‬וי"מ פשטו ידיכם בגדוד של‬
‫אויבכם שיש עמם מזון רב שהכינו לאנשי הצבא לימים‬
‫מרובים שישהו במחנה הרחק מביתם‪ .‬מיד יועצים‬
‫באחיתופל כיון שכבר יעץ עצות רבות לאנשים ונבדקה‬
‫עצתו להיות טובה ונכונה הוחזק לבעל עיצה נכונה לפי'‬
‫ד ע"א גמ' "ובניהו" בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי‬
‫צ"ל ובניה והוא בשמו' ב כ כג‪ ,‬אבל בדה"י א יח יז כתיב‬
‫‪ edipae‬אבל לא כתיב ביה על הכרתי ועל הפלתי אלא ‪lr‬‬
‫‪ .izltde izxkd‬על הכרתי ועל הפלתי 'על' בארמית לשון‬
‫לפני הוא כמו שבת ל ע"א ‪iaxn `lirl ef dli`y le`y‬‬
‫‪ megpz‬פי' לפני רבי תנחום וכן שם לח ע"ב ‪epiid zg` mrt‬‬
‫‪ dax `iig iaxn `lirl oicner‬פי' לפני רבי חייא רבה וכן‬
‫חולין נא ע"א `"‪ ,dax iaxn `lirl `p` zeiqpk xihtn l‬וכן‬
‫'עייל' ו'עיילו' שבגמרא לשון כניסה לפנים היא‪ ,‬הלכך ובניה‬
‫בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי פירושו לפני הכרתי ולפני‬
‫הפלתי‪ .‬וא"ת אמאי הוצרך להביא ראיה מפסוק זה שבניהו‬
‫בן יהוידע דהיינו סנהד' קודם לאורים ותומים הא מקרא קמא‬
‫נמי שמעינן ליה דכתיב ‪rciedi oa edipa ltezig` ixg`e‬‬
‫נתייעצו בו אע"ג דהם היו חכמי ישר' וכן כל מי שהוחזק‬
‫‪ ,xzia`e‬וי"ל לפי שלא מסתבר ששואלין גם באורים ותומים‬
‫וגם בסהד' דכיון דאורים ותומים הוי דבר ה' אמאי צריכין‬
‫להמלך בסנהד' לפי' היינו מפרשין דהא דכת' בקרא קמא‬
‫‪ xzia`e rciedi oa edipa ltezig` ixg`e‬היינו או בניהו בן‬
‫יהוידע דהיינו סנהד' או אביתר דהיינו אורים ותומים לפי'‬
‫מביא ראיה מקרא בתרא דאמר ‪izxkd lr rciedi oa edipae‬‬
‫‪ izltd lre‬מדקא' דבניהו בן יהוידע לפני האורים ותומים‬
‫יקבלו דבריו מוטב ואם לאו ידחו דבריו מפני דבריהם‪ .‬אף‬
‫אלמא שואלין בסנהד' וחוזרין ושואלין באורים ותומים‪.‬‬
‫***כרתי שכורתים דבריהם סנהד' פעמים אומרין אם ילכו‬
‫לקראת אויביהם בדרך זו טוב הוא ואף אם ילכו בדרך זו‬
‫טוב ואין האחד עדיף מחבירו אבל האורים ותומים כורתים‬
‫דבריהם בדרך זו לכו ולא בדרך זו‪ .‬פלתי שמופלאים‬
‫בדבריהם סנהד' פוסקין דבריהם ומנמקים אותם בטעם‬
‫בעיצה נכונה אפי' אינו חכם יש לשאול ממנו וכן מי שהוחזק‬
‫לרפא מתרפאים ממנו אם אינו חשוד על ע"ז ועל הזנות‪.‬‬
‫ונמלכין בסנהד' אפי' בענייני צבא אין פוסקין אלא תלמידי‬
‫חכמ'‪ ,‬אבל לא נמלכו בסנהד' תחילה אלא באחיתופל שהוא‬
‫בעל עיצה והם אינן מבינים בתכסיסי מלחמה לפי' מתייעצין‬
‫תחי' באחיתופל ומביאין דבריו ונימוקיו לפני הסנהד' אם‬
‫כן היום צריכין תחילה להיוועץ במומחים צבאיים )אבל לא‬
‫במי שמשרתים עתה בצבא כמו שנבאר לק' ד' ע"א ד"ה‬
‫ואח"כ שר צבא( ואח"כ מביאין דבריהם לפני גדולי התורה‬
‫אם יקבלו מוטב ואם לאו יבטלו דבריהם מפני דעת תורה‪.‬‬
‫ושואלים באורים ותומים שמא חטא נמצא בישר' ואע"ג‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יג‬
‫המסתבר לאוזן אבל אורים ותומים פעמים אומ' לעשות דבר‬
‫יודע' ובשעה ששואלין אותו דבר שאינו יודע והוא נצרך‬
‫שהוא נגד ההגיון והשומעים מתפלאים מה ראו לומר כך‪.‬‬
‫וי"מ שמופלאים בדבריהם לשון אות ומופת שתמיד צודקין‬
‫למילים אלו אין לשונו נענת לו ובמקום איני יודע אומר יודע‬
‫בדבריהם והשומע ועושה כדבריהם לעולם אינו מפסיד אלא‬
‫מצליח דרכו ודאי‪ ,‬ואין נ"ל דהא השומע בקול הסנהד' וחכמי‬
‫ישר' נמי ודאי מצליח ואינו מפסיד‪*** .‬ואח"כ שר צבא‬
‫למלך יואב לפי שהוא שר הצבא שמא חושש הוא על חייליו‬
‫שלא ימותו במלחמה ומתוך פחדו עליהם יאמר שאין כדאי‬
‫להלחם או שמא אוהב הוא את המלחמה כדי להתהדר בכבוד‬
‫מנצחים ומתוך רצונו לנצח ולהתהדר יאמר כדאי להלחם‬
‫לפי' מתחי' אין נמלכין בו אם כדאי לצאת להלחם או לאו‬
‫אלא אחר שגמרו להלחם קוראין לו ומצווין עליו להכין‬
‫חייליו לצאת להלחם‪.‬‬
‫עורה כבודי התעורר כבדות שינה שיש בי עורה הנבל‬
‫וכינור אע"ג דהכנור מנגן מאליו אם לא יתפלל דוד על כך‬
‫לא ינגן הכנור דדלמא לא תהיה רוח חזקה דיה לנגן בו לפי'‬
‫אמר '‪ xepke lapd 'dxer‬לשון בקשה ולא אמר יתעורר הנבל‬
‫וכנור‪ .‬ונ"ל דאף נבל היה תלוי למעלה ממטתו והיה מנגן‬
‫בחצות כדכת' עורה הנבל וכנור‪gexc l"pn `xif x"` .‬‬
‫‪) zipetv‬שהיא בחצות( ‪ xepka zaypn‬שמא רוח אחרת ואינו‬
‫בחצות `"‪mzd aizke xepke lapd dxer `kd aizk wgvi x‬‬
‫)שה"ש ד טז( ‪ oetv o`k s` oetv oldl dn oetv ixer‬זוהר‬
‫חדש ברא' דף כג ע"ב‪ .‬ובפירושי לטור פירשתי על דרך‬
‫המוסר עורה כבודי התעורר כבדות שינה שיש בי וצא ממני‬
‫עורה הנבל התעורר נבל שיש בי היינו יצה"ר הנקרא נבל‬
‫וצא ממני וכנור התעורר מתיקות השינה שיש בי וצא ממני‬
‫כי כנור לשון מתוק כדאמר במגי' ו ע"א ‪dny `xwp dnle‬‬
‫‪' ,ixpikc `lwk dxit iwiznc zxpk‬עורה' לשון התעוררות וגם‬
‫לשון הוצאה הוא כדאמרי' בעלמא עירוי כלי ראשון עירוי‬
‫כלי שני וכיו"ב דהיינו שפיכה והוצאת הנוזלים מהכלי‪.‬‬
‫למה ליה למימר כחצות קסבר כצ"ל ומילת משה נמחק‪.‬‬
‫שמא יטעו אצטגניני פרעה עיקר מלאכתם היתה לחזות‬
‫בכוכבים וע"ש זה היו נקראין אצטגננים אבל הם היו גם‬
‫חכמי מצרים והיו קובעין מתי היא נקודת חצות ושמא יטעו‬
‫ויקדימו נקודת חצות ועדיין לא באה המכה ויאמרו משה‬
‫בדאי הוא ואע"ג שכבר תשע מכות נמצא משה דובר אמת‬
‫בכל דבריו מ"מ דרך בנ"א שעל דבר אחד של שקר מחזיקין‬
‫את האדם לשקרן תמידי דאמר מר למד לשונך לומר איני‬
‫יודע קשה על האדם להוציא מפיו את צמד המילים 'איני‬
‫אני לפיכך למד לשונך לומר איני יודע הרגילה בכך שבכל‬
‫יום תחזור על המילים הללו מאה פעם עד שתהיה לשונך‬
‫למודה בהם וכשתצט' להם תענה לך לשונך ויצאו מפיך‬
‫שמא תתבדה שמא פעם אחת ישאלוך דבר שאינך יודע‬
‫ובמקום לומר איני יודע תאמר יודע אני ותאמר דבר שאינו‬
‫נכון ואח"כ יתגלה שאמרת בדותא ותאחז יאחזוך ויחזיקוך‬
‫לשקרן אע"ג דלא דברת שקר אלא בפעם הזאת‪ ,‬אלמא‬
‫בשביל שקר אחד מחזיקין את האדם לשקרן אע"ג דכל ימיו‬
‫דבר אמת‪ .‬וא"ת אפי' יטעו אצטגנני פרעה ויקדימו זמן חצות‬
‫וכיון שיראו שלא באה המכה יאמרו משה בדאי הוא הא מיד‬
‫אח"כ כשתגיעה נקודת חצות תבוא המכה ויראו שאמת דבר‬
‫ולא יחזיקוהו לשקרן כלל‪ ,‬נ"ל דאכתי יחזיקוהו לשקרן‬
‫שאמר שהמכה תבוא בחצות והיא באה אחר חצות לפי‬
‫דעתם‪ .‬וידידנו אהובנו הרב משה שומר זצ"ל פירש דדרך‬
‫בנ"א כשמחזיקין מאן דהו לשקרן או גנב וכיו"ב אפי' אם‬
‫אח"כ נתברר שטעות הוא ולא שיקר ולא גנב כיון‬
‫שהחזיקוהו במידה רעה לזמן מועט נתחזק בה לתמיד ואינו‬
‫מתנקה ממנה לעולם‪.‬‬
‫‪ dltz‬לדוד ‪ ip` oeia`e ipr ik ippr jpf` 'd dhd‬שמרה נפשי‬
‫כי חסיד אני וקשיא שמתחילה בקש מה' שיעשה מפני 'כי‬
‫עני ואביון' היינו אע"ג דאין מגיע לי שישמרוני מן השמים‬
‫עשה במידת רחמנות שדרך העולם לרחם על העני ואח"כ‬
‫בקש שיעשה מפני 'כי חסיד אני' היינו במידת הצדק שראוי‬
‫הוא החסיד שישמרוהו מן השמים‪ ,‬לפיכך פירשו לוי ור'‬
‫יצחק דחסיד דהכא היינו עני ואביון לא חסיד אני שכל‬
‫מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני איני נוהג‬
‫מנהג מלכים אלא חצות לילה אקום להודות לך כדרך עניים‬
‫ואביונים שהרעב מציקם ומתעוררים בחצות ויוצאין לחפש‬
‫דבר מאכל להכניס בפיהם‪ ,‬ואידך וכו' לא חסיד אני שכל‬
‫מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות יושב המלך עם‬
‫גדוד עוזריו בכבודם וידיהם נקיות ואני ידי מלוכלכות בדם‬
‫ובשפיר ובשליא כדרך העניים והאביונים שמחפשים‬
‫באשפה וידיהם מלוכלכות תדיר‪ .‬ולא עוד אלא כל מה‬
‫שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי וכו' ופעמים שאני‬
‫טועה ומפיבושת בעל חימה הוא ומביישני על טעותי ולא‬
‫בושתי והרי אני נוהג בעצמי מנהג עני ואביון שאינו בוש‬
‫מן הבריות‪ .‬ואדברה בעדותיך בתורתך נגד מלכים זה‬
‫יד‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מפיבושת בנו של שאול שהיה מלך דכתיב )שמו' ב ב י( ‪oa‬‬
‫זמן שכיבה קאמר לימרו כר"א עד ג' שעות ואי כר"ג דסוף‬
‫`‪ l`xyi lr eklna le`y oa zya yi` dpy mirax‬וא"ת‬
‫זמן שכיבה קאמר לימרו כר"ג עד עה"ש‪ .‬ומשני לעולם‬
‫כר"ג ס"ל והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק את‬
‫האדם מן העבירה כו"ע מפרשי את דברי חכמים כמו‬
‫שפירשם ר"ג‪ .‬הארכתי לפרש דבר זה מפני בקשת בני מאור‬
‫איש בשת שמו הוא מפיבושת הוא איש בושת איש אחד הם‬
‫עיני הרב מתן חיים הי"ו‪.‬‬
‫ההוא קרא באיש בושת מיירי שהוא אכן היה מלך אבל רבו‬
‫של דוד היה מפיבושת והוא לא היה מלך ולמה אמר ואדברה‬
‫בעדותיך נגד 'מלכים'‪ ,‬ומשני תנא לא מפיבושת שמו אלא‬
‫ומלך היה לפיכך אמר נגד 'מלכים'‪ .‬לפיכך זכה דוד ויצא‬
‫ממנו כלאב כל המבייש עצמו על ד"ת זוכה ויוצאין ממנו‬
‫בנים תלמידי חכמ'‪ .‬ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם‬
‫חכם לבך ישמח לבי גם אני לכאו' משמע ששמחת דוד‬
‫היתה מפני שבנו מכלים את מפיבושת שביישו לפיכך מביא‬
‫עוד פסוק ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר‬
‫רש"י ד"ה ואביתר וכו' בסדר עולם ונסתלק "אביתר" מן‬
‫הכהונה כצ"ל‪*** .‬ד"ה עורה כבודי אל תתכבדי "נפשי"‬
‫בשינה כצ"ל‪*** .‬ד"ה ובשפיר וכו' והבשר "נוצרים" בו‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה מפיבושת "מפיו" בושת בדברי כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אי כר' אליעזר וכו' לילך "לשכב" זה כצ"ל‪.‬‬
‫ותשיבה חורפי דבר דמשמע אתה בני תשיב לחורפי דבר‬
‫ד ע"ב גמ' כדי שלא יבוא אדם מן השדה בערב תימה‬
‫ותכלימו אין כתיב כאן אלא 'ואשיבה' אני אשיב חורפי דבר‬
‫מה אריכות הלשון הזו ‪ 'eke axra mc` `eai `ly ick‬היה‬
‫לו לומר כדי שלא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא‬
‫ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה‬
‫ונמצא ישן כל הלילה‪ ,‬ועו"ק דקת' במציעתא `‪`a mc` la‬‬
‫אמר לו דוד אני אשיב לחורפי דבר כדי למנוע בנו מכך‪.‬‬
‫‪zepyl libx m`e `xew zexwl libx m` p"kdal qpkp axra‬‬
‫ראוים היו ישר' ליעשות להם נס בימי עזרא שמי הירדן‬
‫‪ lltzne y"w `xewe dpey‬הא הכא עסקינן בגדר שגדרו‬
‫חכמים שיקרא ק"ש עד חצות ומאי שייכא הכא תלמוד תורה‬
‫ה"ל למימר נכנס לבהכ"נ וקורא ק"ש ומתפלל‪ ,‬ועו"ק כיון‬
‫שהגיע זמן ק"ש ותפלה יש לו לקרוא ק"ש ולהתפלל ואח"כ‬
‫ללמוד‪ ,‬ועוד בסיפא קת' ‪ jxane ezt lke`e‬מאי שייכא אכילה‬
‫ראשונה דיהושע כתיב 'עד יעבור' וגבי ביאה שניה דעזרא‬
‫וברכת המזון לעניין גדר שגדרו שיקרא ק"ש קודם חצות‬
‫ואי אתא לאשמוע' דאחר ק"ש מותר לאכול אבל קודם לכן‬
‫אסור לימא ואוכל פתו מאי 'ומברך'‪ .‬אלא הכי פירוש‬
‫הברייתא‪ ,‬כדי שלא יבוא אדם מן השדה בערב רוב בנ"א‬
‫באין מן השדה בשקיעה ואין יצה"ר תוקפם דכיון שהוא‬
‫סמוך לזמן ק"ש ותפלה אין הולכין מהשדה לביתם אלא‬
‫הולכין תחילה לבהכ"נ לקרוא ק"ש ולהתפלל ערבית אבל‬
‫חששו חכמ' שמא באחד הימים יסיים מלאכתו מוקדם בערב‬
‫בעוד היום גדול ויאמר לא אלך מיד לבהכ"נ שהרי עוד היום‬
‫גדול אלא אלך לביתי ואוכל קמעא פחות משיעור ברכת‬
‫המזון שלא אמלא בטני ותחטפני שינה ארוכה עד הבוקר‬
‫‪ dxiard on mc`d z` wigxdl ick zevg cr 'nkg‬הא לכו"ע‬
‫ואשתה קמעא ואישן קימעא לא אישן עד הבוקר שלא‬
‫הא דאמרי חכמים עד חצות משום הרחקה הוא אלא מדשנה‬
‫אפסיד ק"ש אלא אישן קימעא ואח"כ אקום ואקרא ק"ש‬
‫ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל עכשיו‬
‫שגזרו שאין קוראין ק"ש אלא עד חצות אפי' אדם בא מן‬
‫השדה בערב ועדיין היום גדול אינו הולך לביתו דכיון שזמן‬
‫ק"ש מצומצם חושש שמא באכילה מועטת ובשינה מועטת‬
‫ואתה אין לך להתעסק בזה‪ ,‬ולא נתכוין דוד להשיב לחורפו‬
‫דבר אלא בשביל שהיה בנו רוצה להשיב לחורפו של אביו‬
‫דבר ולנצחו בתורה ולהכלימו מפני שבייש את אביו לפיכך‬
‫יעמדו נד אחד והם יעברו ביבשה בתוך המים כדרך שנעשה‬
‫להם בימי יהושע בן נון שמי הירדן עמדו נד אחד ובנ"י‬
‫עברו ביבשה כדכת' )יהושע ג יג( ‪daxga mixaer 'xyi lke‬‬
‫‪ ocxid z` xearl iebd lk enz xy` cr‬דכיון דגבי ביאה‬
‫נמי כתיב כהאי לישנא 'עד יעבור' גם הם היו מובטחים‬
‫לעבור בחרבה ולמה לא עברו בחרבה אלא שגרם החטא‪.‬‬
‫ורש"י פירש דלעניין יד רמה קאמר ולא ידעתי מה ענין יד‬
‫רמה ל'עד יעבור'‪.‬‬
‫חכמים כמאן ס"ל אי כר"א וכו' השתא סבר הגמ' דרבי‬
‫ששנה במשנתו ‪ zevg cr `"kge‬סבר דחכמים מדאורייתא‬
‫קאמרי עד חצות ופליג רבי אר"ג דפירש דחכמים משום‬
‫הרחקה הוא דאמרי דאי רבי נמי מפרש דחכמ' משום הרחקה‬
‫הוא דאמרי א"כ למה שנה רבי בדברי ר"ג `"‪exn` dnl k‬‬
‫רבי דבר זה בתוך דברי ר"ג ולא שנאו סתמא ש"מ ר"ג הוא‬
‫דמפרש הכי אבל רבי ששנה דברי חכמים במשנה סבר‬
‫דחכמים מדאורי' קאמרי עד חצות‪ ,‬לכך קא מקשי חכמים‬
‫כמאן סבירא להו בעניין 'ובשכבך' דאורי' אי כר"א דתחי'‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫טו‬
‫יפסיד זמן ק"ש אלא נכנס לבהכ"נ וכיון דעדיין יש הרבה‬
‫'ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ' ובלילה‬
‫שהות עד זמן תפלה אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל‬
‫הכינם ה' ליציאה הוא שכתוב ‪m`ivedl 'dl `ed mixeny lil‬‬
‫לשנות שונה וכשמגיע זמן ק"ש ותפלה קורא ק"ש ומתפלל‬
‫‪' mixvn ux`n‬הוציאם' לא כתיב אלא 'להוציאם' הכינם‬
‫והולך לביתו ואוכל פתו ומברך דכיון שכבר קרא ק"ש‬
‫מהלילה ליציאה הלכך ודאי חשיבא אתחלתא דגאולה אבל‬
‫והתפלל מרשה הוא לעצמו לאכול שיעור ברכת המזון ומגיע‬
‫הגאולה עצמה לא היתה עד הבוקר שהאיר היום והיו מצרים‬
‫לידי ברכה‪ .‬נמצא שע"י סייג זה שעשו חכמ' לקרוא ק"ש עד‬
‫רואין יציאתם והיינו דכת' ‪lk ipirl dnx cia i"pa e`vi‬‬
‫חצות הרויח ג' דברים חדא שאינו מפסיד זמן ק"ש בשינה‬
‫‪ .mixvn‬וסבר רבי יוחנן דכיון דגאולה דאורתא הויא‬
‫ועוד שבא לביהכ"נ ולומד תורה ועוד שאוכל שיעור ברכה‬
‫אתחלתא דגאולה הרי היא חשובה בפני עצמה וצריך‬
‫וזוכה לברך ברכת המזון‪ .‬לאפוקי ממ"ד תפלת ערבית‬
‫לסומכה שלא תימוט‪ .‬וריב"ל סבר כיון דלא הויא גאולה‬
‫רשות וסבר ההוא גברא למה אטרח לבוא לבהכ"נ להתפלל‬
‫שלימה אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא ולא חשיבא‬
‫במנין הא תפלת ערבית רשות ולק"ש אין צורך במניין קמ"ל‬
‫בפני עצמה אלא דביקה היא עם גאולה דצפרא הלכך יתפלל‬
‫דחובה ובעיא מניין‪.‬‬
‫ערבית ואח"כ קורא ק"ש וגאולה ובבוקר קורא ק"ש וגאולה‬
‫ואח"כ מתפלל שחרית נמצא גאולה של אורתא דבקה עם‬
‫זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית התפלה היא אחד‬
‫גאולה של בוקר דאינה חשובה בפני עצמה כלום ואח"כ‬
‫משלשת עמודי העולם דת' באבות פ"א מ"ב ‪dyely lr‬‬
‫סומך שתיהן אצל תפלת שחרית ונמצאו מתקיימות ואינן‬
‫‪g"nb lre dceard lre dxezd lr cner mlerd mixac‬‬
‫נופלות‪ .‬ויסוד מחלוקתם של ר"י וריב"ל היא האם ההכנה‬
‫ועבודה זו תפלה‪ ,‬והגאולה רכה היא ומתנודדת וצריך‬
‫לסומכה על עמוד חזק שלא תימוט לפיכך ציוו לסומכה‬
‫לתפלה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב הרמב"ם פ"ז מהלכות תפלה הי"ח‬
‫‪ixde dltzl dle`b oia wqtd dpi` l`xyi l`b xg` epaikyd jxany t"r`e‬‬
‫לדבר חשובה בפני עצמה והתוצאה חשובה בפני עצמה או‬
‫שההכנה היא חלק מהתוצאה ר"י סבר ההכנה הויא דבר‬
‫חשוב בפני עצמו והתוצאה הויא דבר חשוב בפני עצמו הלכך‬
‫מי שטרח להכין עצמו למצוה מקבל שכר חשוב עבור‬
‫‪ dkex` zg` dkxak odizy‬ולפי"ז נראה לי דהשומע ברכת גאל ישראל של‬
‫הטרחה וההכנה ושכר חשוב עבור עצם קיום המצוה וריב"ל‬
‫ערבית לא יענה אמן שעדיין לא נסתיימה הברכה עד שיסיים השכיבנו‪ .‬ופסק‬
‫סבר ההכנה היא חלק מקיום המצוה הלכך כשיבוא לקבל‬
‫בשו"ע סי' רלו סעיף ב אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הנוהגים‬
‫לומר י"ח פסוקים ויראו עיננו אין להפסיק בין יראו עיננו לתפלה ומיהו‬
‫מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון‬
‫שהוא צורך התפלה והיום אכשור דרא ואין מכריזין ראש חדש אלא החזן‬
‫שכר המצוה יתנו לו מנה גדולה שהרי גם טרח בה והכינה‬
‫אבל לא יתנו לו שכר חשוב עבור הטרחה ושכר חשוב עבור‬
‫עצם קיום המצוה ועוד יש לי להאריך בזה ואין כאן מקומו‪.‬‬
‫מקרא אחד דרשו דכת' "ובשכבך" ובקומך כצ"ל‪ .‬ואח"כ‬
‫או הגבאי מוחאין כף שלש פעמים והצבור נזכר שהוא ר"ח אבל אצל‬
‫תפלה "ורבי" יהושע ב"ל סבר כצ"ל‪ .‬אמרי כיון דתקינו‬
‫קהילות מרוקו עדיין נוהגין להכריז ר"ח לברכה‪ .‬והקדיש שאחר השכיבנו‬
‫רבנן "למימר" השכיבנו כצ"ל‪.‬‬
‫נמי אינו הפסק כי מתחילה כשהיו מתפללין בבכ"נ שבשדות ולא היו יכולין‬
‫להתאחר שם לא היו מתפללין שמו"ע אלא היו אומרין י"ח פסוקים ואח"כ‬
‫בתחילה "הוא" אומר ה' שפתי תפתח כצ"ל וכן הוא לק'‬
‫היו אומרים קדיש לומר נסתיימה התפלה הרוצה לילך יכול לילך ואע"ג‬
‫ט ע"ב‪ ,‬כיון שמשים על לבו שהוא עומד להתפלל לפני‬
‫איב"א סברא "רבי"‬
‫הקב"ה מלך מלכי המלכים מיד מתמלא מפחדו ואינו יכול‬
‫יוחנן כצ"ל‪ .‬ר"י סבר גאולה מאורתא נמי "הויא" אלא‬
‫לפתוח פיו לכך תיקנו שיאמר ‪cibi ite gztz izty 'd‬‬
‫גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא כצ"ל כתיב‬
‫‪ jzldz‬אתה ה' תפתח פי ותעזרני להתפלל כי אני במוראי‬
‫)שמות יב מב( ‪mixvn ux`n m`ivedl 'dl `ed mixeny lil‬‬
‫איני יכול לפתחו‪ .‬ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי‬
‫דהיום מתפללין שמו"ע לא נתבטל הקדיש‪.‬‬
‫הרי גאולה מהלילה וכתיב )במד' לג ג( ‪e`vi gqtd zxgnn‬‬
‫והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי כיון שהפסיק בין גאולה‬
‫‪ mixvn lk ipirl dnx cia i"pa‬מדקאמר 'לעיני' כל מצרים‬
‫לתפילה ע"י הפסוק ה' שפתי תפתח לכך תיקנו שבסוף‬
‫ש"מ דגאולה לא הויא עד צפרא שהאיר היום וראו מצרים‬
‫תפלתו יחזור ויכלול גאולה עם תפלה יחד בלא הפסק ויכוין‬
‫שהם יוצאים‪ ,‬אלא מהלילה התחילה הגאולה שהרי בלילה‬
‫לתקן סמיכת גאולה לתפלה והיינו ‪oeibde it ixn` oevxl eidi‬‬
‫היו מצרים מאיצים בהם לצאת מהארץ כדכת' )שם לג(‬
‫‪ jiptl ial‬זו תפלה ‪ il`ebe ixev 'd‬זו גאולה‪.‬‬
‫טז‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום פירש"י ג'‬
‫אע"ג דדוד אמר אות נו"ן ולא ידע שעתידין הסופרים‬
‫פעמים ‪ zeltz 'b cbpk‬משמע דאומר תהלה לדוד אחת‬
‫להשמיטה חזר דוד וסמכה את הנו"ן הנופלת ברוח הקדש‬
‫כדי שיהיה באשרי כל האותיות ותפעל פרשה זו כל‬
‫דע"י שאומר תהלה לדוד ומזכיר בה פותח את ידך שהיא‬
‫הישועות‪ .‬וי"ג חזר "וסמכן" והכי פירושו אפ"ה אע"ג‬
‫דדוד לתקומתן של ישרא' נתכוון ומעיקרא לא היתה כאן‬
‫הכבוד מושך שפע של פרנסה משמים ומורידו לארץ‪ ,‬אבל‬
‫נפילה חזר דוד וסמכן את ישרא' שראה ברוח הקדש‬
‫שעתידין לפרש את המקרא כנפילת שונאי ישרא'‪.‬‬
‫בשחרית אחת במנחה ואחת בערבית וכן משמע פשט הגמ'‬
‫ענין הפרנסה ואח"כ עומד ומתפלל ותפלה מגיעה עד כסא‬
‫אנן קורין פעמים בשחרית ופעם אחת במנחה אבל בערבית‬
‫איננו קורין תהלה לדוד כלל שהפרנסה היא חסד מאתו יתב'‬
‫לנבראים והלילה זמן הדינים הוא ואינו מתוקן להורדת שפע‬
‫הפרנסה וכשמתפלל ערבית מבעו"י כמו בשבתות טוב‬
‫שיאמר תהלה לדוד ובפרט למי שפרנסתו דחוקה עליו‪.‬‬
‫מובטח לו שהוא בן העוה"ב כיון שמקפיד לקרוא תהלה‬
‫לדוד ג' פעמים בכל יום הוא מוכיח שהוא מאמין שהפרנסה‬
‫מאתו יתב' ולא מרוב יגיעתו במלאכתו ואין עוה"ב מוכן אלא‬
‫למאמינים בו בעוה"ז‪ .‬משום דאתיא באל"ף בי"ת כל‬
‫פרשה פועלת בקריאתה איזה ישועה ופרשה דאתיא באל"ף‬
‫בי"ת פועלת בקריאתה כל הישועות ומסוגלת לתשובה מאוד‪.‬‬
‫"ותנא" מיכאל באחת כצ"ל פי' לפי שהוא בא לבשר‬
‫בשורות טובות ולהושיע את ישר' בא מיד בקפיצה אחת‬
‫גבריאל בשתים לפי שבא לענוש את הרשעים מתעכב מעט‬
‫אולי יחזרו בתשובה‪ .‬אליהו בארבע לפי שתחילתו מאדם‬
‫אין הוא מהיר כשאר מלאכים ומלאך המות בשמנה לפי‬
‫שבא להרוג מתעכב הרבה אולי יחזרו בתשובה ויתבטל מהם‬
‫גזר דין מות ובשעת המגפה באחת שבשעת המגפה הורג‬
‫בין צדיק ובין רשע כדאמרי' בב"ק ס ע"א ‪zeyx ozipy oeik‬‬
‫‪ ryxl wicv oia oigan epi` zigynl‬ומה יועיל שיעשו‬
‫תשובה לפיכך בא באחת‪.‬‬
‫מפני מה לא נאמרה נו"ן "באשרי" נ"ל שצ"ל בתהלה‬
‫לדוד‪*** .‬מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישר' דכתיב‬
‫אע"פ שקרא אדם ק"ש בבהכ"נ מצוה "לקרותה" על‬
‫מטתו כצ"ל השתא משמע דטעמיה הוי כי היכי דלקיים‬
‫'ובשכבך' ממש‪ ,‬והוא תימה דתנן לק' י' ‪`xew mc` lk `"dae‬‬
‫‪ ekxck‬ור"ט שהטה לקרוא נתחייב מיתה‪ ,‬לפיכך א"ר נחמן‬
‫אם ת"ח הוא אינו צריך דההוא לאו משום 'ובשכבך' הוא‬
‫אלא כדי שישן מתוך ד"ת ות"ח ישן וגירסת תלמודו בפיו‬
‫ובלבו‪>>> .‬ועשה טוב<<<מדקאמר אע"פ שקרא אדם ק"ש בבהכ"נ‬
‫לידע שנשמטה אות נ' וצריך לסומכה‪ .‬ונ"ל דדוד כתב אות‬
‫מצוה לקרותה על מטתו משמע דקורא על מטתו כל הג' פרשיות שקרא‬
‫נו"ן והכי כתב 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל' וכוונתו‬
‫בבהכ"נ וכן נוהגין היום ואע"ג דבשו"ע או"ח סי' רלט סעיף א פסק דקורא‬
‫נפלה לא תוסיף קום בתולת ישר' תימה א"כ אמאי באשרי‬
‫תמימי דרך אית בה נו"ן‪ ,‬ועו"ק כיון דבמערבא מתרצי לה‬
‫דלאו נפילת ישראל היא אלא תקומתו א"כ אמאי השמיט דוד‬
‫אות נו"ן‪ ,‬ועוד מאי קאמר אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח‬
‫הקדש הא איהו הוא דאשמיט אות נו"ן משום מפלתן של‬
‫ישראל ובעי למסמך נפילתה ואמאי הוצרך לרוח הקדש כדי‬
‫היתה כדמפרשי במערבא נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום‬
‫בתולת ישראל אבל סופרים שאחריו השמיטו פסוק זה שלפי‬
‫פשוטו נראה כמפלתן של ישראל ודוד המלך ראה ברוח‬
‫הקדש שעתידין הסופרים להשמיט אות נו"ן שכתב לפיכך‬
‫חזר וסמכה‪ .‬והכי פירוש הגמ' א"ר יוחנן מפני מה לא‬
‫נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי‬
‫ישרא' דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישרא' כלו'‬
‫פסוק זה כתב דוד כשהגיע לאות נו"ן וכיון דהוי מפלתן של‬
‫ישרא' השמיטוהו הסופרים במערבא מתרצי לה הכי וכו'‬
‫קשיא להו כיון דהויא מפלתן של שונאי ישרא' דוד אמאי‬
‫אמרה ומתרצי דדוד לתקומתן של ישרא' נתכוון נפלה ולא‬
‫תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישרא' אמר רנב"י אפ"ה‬
‫רק פרשה ראשונה וכדאמר לקמן ס ע"ב ‪rnyn xne` ezhn lr oyil qpkpd‬‬
‫‪ reny m` dide cr l`xyi‬ור"ח )הובא בטור או"ח סי' רלט( אמר לקרות‬
‫שמע והיה אם שמוע בלבד היום אכשור דרא וכולהו קרו ג' פרשיות כמו‬
‫בבהכ"נ וכדמשמע הכא מדברי ריב"ל‪ .‬וכן אע"ג דאמר לק' אם ת"ח הוא‬
‫אינו צריך כבר קבלוה עליהם חובה אפי' ת"ח ואין אחד שפוטר עצמו‬
‫מלאומרה על מטתו‪ .‬ואע"ג דהקורא ק"ש דערבית בהטיה חייב מיתה כדתנן‬
‫לק' י ע"ב היינו היכא דאינו רוצה לישן ומטה רק בשביל ק"ש אבל הכא‬
‫דממילא הולך לישן שפיר דמי‪.‬‬
‫תוד"ה וקורא ק"ש ומתפלל "ואוכל פתו" מכאן משמע‬
‫כצ"ל פי' קשיא להו מה עניין 'אוכל פתו' בברייתא זו שבאה‬
‫ללמד זריזות וזהירות בק"ש ומתרצים דאוכל פתו נמי לעניין‬
‫זהירות בק"ש תני ליה למימר שמשעה שהגיע זמן ק"ש‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יז‬
‫של לילה "אין" לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש‬
‫שהם התורה שהם המצוה שהם אשר כתבתי להורותם להכי‬
‫ויתפלל כצ"ל‪.‬‬
‫מתמה מאי היא אריכות לשון זו‪ ,‬ומשני דמיירי בחמישה‬
‫דברים שונים‪ .‬והמצוה זו משנה שיש בה דברי חכמ' ולהכי‬
‫קרי לה מצוה דמצוה לשמוע דברי חכמ' וכן איסור שניות‬
‫מדרבנן קרוי איסור מצוה ומפרש בגמ' יבמות כ ע"א `‪i`n‬‬
‫ד"ה דאמר וכו' ולא נהירא דא"כ ר' יוחנן ס"ל תפלת‬
‫ערבית רשות "וכיון" דפלוגתא היא דרב ור' יוחנן‬
‫"הלכה" כר' יוחנן כצ"ל הא דרב ור"י הלכה כר"י הוא‬
‫בביצה ד ע"א‪.‬‬
‫ה ע"א גמ' לעולם ירגיז וכו' כשבא יצה"ר לפתותו‬
‫בעבירה שהוא מתאוה לה אומר האדם דיי שאתגבר על‬
‫היצה"ר לבלתי עשות את העבירה אבל לא אעסוק עכשיו‬
‫בעשיית מצוה כדי שלא ארגיזנו יותר מדאי )גם איני מתפתה‬
‫לעבירה וגם אני עושה מצוה( ויהא הוא נרגז עלי וילחם בי‬
‫קשות עד שאפול בעבירה‪ ,‬וקאמר ליה רשב"ל לא טוב הדבר‬
‫אלא לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצה"ר אם בא יצה"ר‬
‫לפתותך בעבירה אין די שתתגבר עליו לבלתי עשות את‬
‫העבירה כי בקל יחזור ויפתך עד שיחטיאך אלא לך והרגיז‬
‫את היצה"ר בעשיית מצוה כי יצה"ר רודף אחר העייפים‬
‫והנחשלים במצות וירא מן המרגיזים אותו בעשיית מצוות‪.‬‬
‫שנא' רגזו ואל תחטאו אם אתם מרגיזים את היצה"ר‬
‫בעשיית מצות ע"י זה אתם מנצחים אותו שלא יבוא שוב‬
‫לפתותכם ולא תחטאו‪ .‬אם נצחו שלא בא לפתותו עוד‬
‫בעבירה זו מוטב‪ ,‬ואם לאו שבא שוב לנסות לפתותו יעסוק‬
‫בתורה שיצה"ר אש ואינו ירא אלא מאש והתורה אש היא‬
‫כדכת' )ירמ' כג כט( ‪ ,'d me`p y`k ixac dk `ld‬שנא' אמרו‬
‫בלבבכם האי קרא קשיא אם אמירה הרי היא בפה ואם‬
‫בלבבכם אין כאן אמירה אלא מחשבה אלא איזוהי אמירה‬
‫שעיקרה מחשבה זה העוסק בתורה ומעיין וחושב בלבבו‬
‫וצריך נמי להוציא בפיו כדאיתא בעירובין נד ע"א‪ ,‬אם נצחו‬
‫שלא בא שוב לפתותו באותה עבירה מוטב‪ ,‬ואם לאו יקרא‬
‫ק"ש שיש בה סודות להשמיד את המזיקין ואת גונדא‬
‫דיצה"ר כדאמר לק' כל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז‬
‫חרב של שתי פיות בידו‪ ,‬אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו‬
‫לעצמו יום המיתה שזכרון יום המיתה מסיר טענת יצה"ר‬
‫שהיצה"ר אומר לאדם בא והתאוה כל תאוה וחיי את חייך‬
‫כי מי ידרוש זאת מידך וכשיזכיר לעצמו שיום יבוא והוא‬
‫מת ויצטרך ליתן דין וחשבון על מעשיו נסתלקה טענת‬
‫היצה"ר‪.‬‬
‫מאי דכת' ואתנה לך את לוחות וגו' משמע דמיירי בדבר‬
‫אחד דהיינו בלוחות בלבד וה"ק ואתנה לך את לוחות האבן‬
‫‪.'nkg ixac renyl devn iia` xn` devn xeqi` dil ixw‬‬
‫אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים לפי שחכם עדיף מנביא‬
‫כדאמר בב"ב יב ע"א לפיכך תחילה מסר לו הקב"ה למשה‬
‫את 'והמצוה' דהיינו המשנה שהיא דברי חכמים ואח"כ 'אשר‬
‫כתבתי' דהיינו דברי נביאים‪ .‬להורותם זה גמרא אע"ג‬
‫דההלכות שנויות במשנה אסור להורות מתוך המשנה עד‬
‫שילמד הגמ' שעל המשנה‪.‬‬
‫כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו לאו דוקא‬
‫ק"ש אלא כל פרשה מן התורה דלא יליף לה אלא מדכתיב‬
‫‪ dxez `l` ser oi`e ser ediabi syx ipae‬אלמא כל תורה הכי‬
‫הוי אלא משום דרוב בנ"א קוראין על מטתם פרשת ק"ש‬
‫ולא פרשה אחרת קאמר כל הקורא 'קריאת שמע' על‬
‫מטתו‪ ,‬ולאו דוקא הקורא על מטתו אלא בכל שעה שיקרא‬
‫פרשה מהתורה מזיקין בדלין ממנו אלא לפי שדרך המזיקין‬
‫לבוא בלילה ולהדבק בישנים לכך קאמר כל הקורא ק"ש‬
‫'על מטתו' מזיקין בדלין ממנו‪*** .‬יסורין בדלין ממנו‬
‫מחלות בדלות ממנו כדמשמע לקמן‪.‬‬
‫מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מתוך דוחקו מוכר עצב‬
‫ולוקח שמח שמתוך דוחקו מכרו בזול אבל הקב"ה אינו כן‬
‫"אלא" נתן להם תורה לישר' ושמח כצ"ל פי' אע"ג‬
‫דהקב"ה נמי נתן תורה לישרא' מתוך דוחק שמתחילה לא‬
‫נתכוון להוציאם ממצרים אלא אחר ארבע מאות שנה ואז‬
‫ליתן להם את התורה הקדושה אבל מתוך שהיו מצרים‬
‫לוחצין אותן ומכבידין עליהן השיעבוד הוכרח הקב"ה‬
‫להוציאם אחר מאתים ועשר שנים ונתן להם את התורה והיה‬
‫לו להיות עצב שהוכרח ליתן להם את התורה שהיא‬
‫שעשועיו לפני הזמן שקצב‪.‬‬
‫יסורין של אהבה פירש"י ‪mey `la f"dera exqiin d"awd‬‬
‫‪ eizeiekf ickn xzei a"dera exky zeaxdl ick oer‬ואין נ"ל‬
‫שמשמים ייסרו מי שאין לו עוונות כלל רק נ"ל שמי שהיו‬
‫בידו עוונות ועשה תשובה אי אפשר שלא ישאר כתם כל‬
‫שהוא בנשמתו וכשיבוא לעולם הבא צריך למרק כתם זה‬
‫באש של גיהנם ואם הקב"ה אוהבו מאוד מייסרו בעוה"ז‬
‫יח‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לנקותו ולמרקו מאותו כתם ושוב אינו רואה גיהנם כלל וכן‬
‫שהיא חסד )ע"פ הסוד( 'ואמת' זו תורה שבכתב ובהם‬
‫מוכח מדאמר לק' גבי יסורין של אהבה ‪cg` ody oire oy dn‬‬
‫מתכפרים לו עוונותיו וזוכה לחיי עוה"ב אבל גמילות חסדים‬
‫אינה גדולה כ"כ לכפר עוונותיו ולזכות לחיי עוה"ב לא תימא‬
‫‪ k"ek` lr mc` ly eteb‬משמע דיסורין של אהבה באין‬
‫להוציאו מעבדות לחרות היינו להוציאו מגיהנם לגן עדן וכן‬
‫אמר בשם רשב"ל `‪lk oiwxnn oixeqi oixeqia xen`d zixa s‬‬
‫‪ mc` ly eizeper‬וביסורין של אהבה מיירי ומוכח דיסורין‬
‫הכי אלא חסד דהכא זו גמילות חסדים שנא' רודף צדקה‬
‫וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד מדקאמר ‪ 'miig' `vni‬אלמא‬
‫‪lk oiwxnny oixeqi zexgl oda `vei car mc` ly eixa`n‬‬
‫של אהבה למירוק עוונות הן באין‪ .‬אלו הם יסורין של‬
‫אהבה כל שאין בהם בטול תורה מי שיסורין באין עליו‬
‫בשביל עוונותיו מסובבין משמים שהיסורין והחולי יהיו‬
‫באבר שיגרום לו בטול תורה כי אם יעסוק בתורה יבטל את‬
‫היסורין דאמרי' לעיל ‪epnn oilca oixeqi dxeza wqerd lk‬‬
‫אבל מי שיסוריו של אהבה אין מסובבין משמים שיהיה בהן‬
‫בטול תורה דאפי' יעסוק בתורה אין היסורין בדלין ממנו כי‬
‫לא באו ע"י המזיקין היראים מן התורה )דמזיקין בדלין ממנו‬
‫ילפי' מדכתיב מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי דהיינו‬
‫יסורין דע"י מזיקין הנשלחין לייסרו ולענשו( אלא ממנו יתב'‬
‫בעצמו באו מאהבתו‪ .‬כל שאין בהם בטול תפלה מי שיסורין‬
‫באין עליו בשביל עוונותיו משמים מסבבין שהחולי יהיה‬
‫באבר שיגרום לו בטול תפלה שאם יתפלל לה' ברוך אתה‬
‫ה' רופא חולי עמו ישראל מיד יתרפא מיסוריו כי הקב"ה‬
‫שומע תפלה אבל מי שיסוריו של אהבה אין מסבבין שיהיה‬
‫בהם בטול תפלה‪ .‬אלו שיש בהן בטול תורה או בטול תפלה‬
‫ואלו שאין בהם בטול תורה או בטול תפלה יסורין של‬
‫אהבה הן אם פשפש במעשיו ולא מצא בהן לא עוון ולא‬
‫תלּמדּנּו )הד' בסגול( שפירושו‬
‫בטול תורה‪*** .‬אל תקרי ְ ַ ְ ֶ‬
‫תלּמדּנּו )הד' בצירי(‬
‫'תלמד אותו' את בעל היסורים אלא ְ ַ ְ ֵ‬
‫שפירושו 'תלמד אותנו' את בנ"י‪.‬‬
‫רש"י ד"ה ואם ת"ח הוא שרגיל "בשנתו" לחזור כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה זה מקרא חומש שמצוה לקרות בתורה נראה‬
‫מפירושו שהיה גורס ‪dpyn ef dxezde `xwn df devnde‬‬
‫ודו"ק‪*** .‬ד"ה התעיף עיניך בו אם "תכפול" וסגרת‬
‫עיניך בתורה "מיד" היא משתכחת ממך כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫אפילו תינוקות וכו' איוב כבר "למדוהו" כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫ודרך חיים חיי העוה"ב הויין לו "ע"י" תוכחות כצ"ל‪.‬‬
‫ה ע"ב גמ' דכת' בחסד ואמת יכופר עוון ולא תימא‬
‫מדסמך חסד אצל תורה 'תורת חסד' ש"מ חסד דהכא דמכפר‬
‫עוונותיו וזוכה בו לחיי עוה"ב נמי היינו תורה דמיקריא חסד‬
‫דכתיב ‪ dpeyl lr cqg zxeze‬וה"ק 'בחסד' זו תורה שבע"פ‬
‫בגמילות חסדים נמי זוכה לחיי עוה"ב ומעתה יש לך לפרש‬
‫'בחסד' ואמת יכופר עוון כפשוטו דמיירי בגמילות חסדים‪.‬‬
‫נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה נגעים משום דמטמאין‬
‫את המנוגע והן מצד הסט"א והקב"ה אם אוהב את האדם לא‬
‫יטמאנו‪ ,‬ובנים היינו דלא הוה ליה בנים כדמפרש לק' ומשום‬
‫שמונעו מלקיים מצות פו"ר ודאי אינן של אהבה אבל יסורין‬
‫המבטלין אותו מתורה ומתפלה הוו יסורין של אהבה כדאמר‬
‫לעיל ע"א בשם רבי יוחנן‪ ,‬דאע"ג שהיסורין מבטלין אותו‬
‫מתורה ותפלה אין מבטלין אותו מהם לגמרי שיכול ללחוש‬
‫תפלה בפיו ולקיים מצות תפלה ויכול לומר פסוק ולקיים‬
‫מצות ת"ת ועוד שכבר זכה קודם ליסורין לקיים כמה פעמים‬
‫מצות תפלה ומצות ת"ת אבל אם אין לו בנים הרי מתבטל‬
‫לגמרי ממצות פו"ר ואם ה' אוהבו לא היה מבטלו ממצוה‬
‫לגמרי‪ .‬ומו"ז הר"ר שמעון זבולון זצ"ל פירש בנים לא הוו‬
‫יסורין של אהבה דאמרי' לעיל ע"א דשכרו של מקבל יסורין‬
‫של אהבה הוא 'יראה זרע יאריך ימים' וזה דלא הוו ליה בנים‬
‫ודאי לא הוי יסורים של אהבה‪*** .‬מזבח כפרה למחול‬
‫עונותיו שעדיין לא עשה עליהם תשובה שלימה הוו‪ ,‬יסורין‬
‫של אהבה לכפר עונותיו שכבר עשה עליהם תשובה שלימה‬
‫ולא נשאר אלא למרק כתם לא הוו‪*** .‬אילימא דהוו‬
‫"ליה" ומתו כצ"ל‪ .‬והאמר ר"י דין גרמא דעשיראה ביר‬
‫פירש"י ‪ytp znbrl exceqa epnn dxerykn zegt mvr xv‬‬
‫ולי נר' שהיה עושה כן לעודד מי שמתו בניו כדאיתא לק'‬
‫במעשה דר"א‪*** .‬והא דהוו ליה ומתו מקצתם ומקצתם‬
‫חיו לו כנ"ל‪.‬‬
‫לא הן ולא שכרן שכרן של יסורין של אהבה הוא 'יראה‬
‫זרע יאריך ימים' ואני כבר יש לי בנים וגם איני רוצה‬
‫אריכות ימים שבאין מן היסורין ואאריך ימים מלימוד תורה‬
‫דכת' בה ‪ .miig zepy jl etiqeie jini eaxi ia ik‬יהב ליה‬
‫ידיה ואוקמיה חולי שהיה בו היה בו שיעור להחלות אדם‬
‫אחד ורבי יוחנן נתן לו ידו ונתכוונו להיות מחוברין שני‬
‫אנשים כאיש אחד וכבר אין החולי מפילם שאין בו שיעור‬
‫להחלות שני אנשים )וכשנותן ידו ליד החולה ומתכוונים‬
‫להיות מחוברין כאיש אחד יכוונו בסוד ‪ 'd cici‬שידיד‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יט‬
‫אותיות יד יד היינו יד הבריא ויד החולה ויחד הם בגימטריא‬
‫ועוד וכי בשביל זה יש לבכות הא דרך העולם הוא שימות‬
‫כח ויכוונו להעלות רפ"ח ניצוצות הקדושה שנפלו לקליפות‬
‫ויבלה בשרו‪ ,‬ועוד שבילוי הבשר נוח למת כדאיתא בזהר‪,‬‬
‫ויאחז ביד החולה עד שיעשה צעד ראשון ויכוונו בסוד 'וה'‬
‫ועוד וכי חכמ' אלו היה היופי חשוב בעיניהם כ"כ לבכות‬
‫יכין צעדו' שהוא בגימטריא רפואה ובעזרתו יתב' יתרפא‬
‫עליו והא כתיב ‪ .iteid lade ogd xwy‬אלא נראה לי דר"א‬
‫ויקום(‪ ,‬והשתא לא הבין זה וסבר הגמ' דרבי יוחנן גברא‬
‫היה יושב ומקונן על החורבן ורבו דמעותיו ובאותה שעה‬
‫רבא הוא ובכוחו להוציא אדם מחוליו לכך כשחלש רבי יוחנן‬
‫נכנס רבי יוחנן אצלו והיה סבור שעל עצמו הוא בוכה לפיכך‬
‫ואתא רבי חנינא ואוקמיה קא מיתמה הש"ס ואמאי לא‬
‫ניחמו אי משום תורה דלא אפשת וכו' ואמר לו ר"א על‬
‫לוקים רבי יוחנן לנפשיה הא גברא רבא הוא ומצי לאפוקי‬
‫האי שופרא בית המקדש ואוצרותיו דבלי בארעא קא‬
‫כל אדם מחוליו‪ ,‬ומשני אין אסיר מתיר עצמו מבית‬
‫בכינא לקונן על החורבן שביהמ"ק היה נאה ביותר כמו‬
‫האסורים וצריך שיהיה שם אדם בריא ויתחברו יחד שני‬
‫שאמרו בב"ב ד ע"א ‪oipa d`x `l qecxed oipa d`x `ly in‬‬
‫אנשים כאיש אחד ואין בחולי שיעור להחלות שני אנשים‬
‫‪ einin d`p‬ואמר לו ר"י על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו‬
‫ומבריאין שניהם כדפירשנו‪ .‬חזא דהוה קא גני בבית אפל‬
‫על החורבן ועיין ע"ז כ ע"א כל זה כתבתי בשנת תשל"ט‪.‬‬
‫עני היה ולא היה לו נר להדליק‪ .‬גלייה לדרעיה ונפל נהורא‬
‫ועתה )שנת תש"ע( נ"ל דאכן על יופיו של רבי יוחנן היה‬
‫הלומד תורה משתמש בשלשה אברים 'אזנים' ששומע בהם‬
‫בוכה דאמרי' בזהר תולדות דף קמב ע"ב `"‪xfrl` iax l‬‬
‫דברי תורה מרבו 'פה' שגורס בו את דברי התורה ו'ידים'‬
‫‪eed `l oey`xd mc` ag `l cr `zincwa ded ikd i`ce‬‬
‫שלוחם בהם מלחמתה של תורה דכת' )דב' לג ז( ‪el ax eici‬‬
‫‪dixtey ipzy` `hgc oeik dixteya `lkzq`l oiixa lk oilki‬‬
‫והיינו ללחום מלחמתה של תורה ולשאת ולתת בה כדרך‬
‫‪`zepnidnc edi` `fx oey`xd mc`c dixtey ifg `ze 'eke‬‬
‫תלמידי חכמים שמפעילים ידיהם בעוצמה בעת משא ומתן‬
‫‪epidl` 'd mrep idie jk oibae `xtey `edda `iilz d`lr‬‬
‫של תורה כדמפרש בסוטה ז ע"ב ובב"ק צב ע"א‪ .‬וכיון‬
‫‪i`ce awric dixtey `ed `ce 'd mrepa zefgl aizke epilr‬‬
‫שהתורה היא אור דכת' )משלי ו כג( ‪xe` dxeze devn xp ik‬‬
‫נעשים פניו מוארות מאור התורה שהרי למד תורה אור‬
‫באזניו ובפיו שהם אברים שבפניו והיינו דכת' )קהלת ח א(‬
‫‪ ,eipt xi`z mc` znkg‬אבל ידיו שהשתמש בהם למשא ומתן‬
‫של תורה היינו להתווכח עם אחרים בתורה אינן רק מוארות‬
‫לו עצמו אלא עוד מאירות לאחרים ולא כל אחד יודע לכוון‬
‫שתהיה זרועו מאירה רק המקדש ומטהר עצמו ותורתו‬
‫לשמה‪ .‬אי משום תורה דלא אפשת שאין לך נר להדליק‬
‫‪ edi` d`lr `fx `lke‬ביאור הדברים כי יש יופי שהוא מצד‬
‫האלוהות מפני שלא חטא אותו אדם נשתמר בו יופי הפנים‬
‫דהוי צלם אלהים שבו נברא ויופיו של רבי יוחנן היה מצד‬
‫הקדושה ויראת חטא היינו צלם אלהים ומי שמביט בפניו‬
‫מושפע ממנו ונכנס בו יראת חטא ואהבת ה' וקדושה ועל כך‬
‫היה בוכה ר"א שיבלה צלם אלהים בארץ ויפסידו בני הדור‬
‫השפעת הקדושה ורבי אלעזר דסוגייתנו היינו ר"א דאמר‬
‫להאי מימרא בזהר הנ"ל‪.‬‬
‫וללמוד לאורו‪ .‬לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות ברייתא‬
‫אמר להו "מי" חשידנא בעינייכו א"ל "ומי" חשיד‬
‫היא במסכת דרך ארץ פ"ג ה"ד אלא דשם גרסי' `‪mc` oi‬‬
‫כצ"ל‪ .‬דלא יהיב מר שבישא לאריסיה תימה אי כך התנו‬
‫‪ zepgley izyl dkef‬ואע"ג דכמה חכמ' זכו לשתי שולחנות‬
‫ביניהם שכל השבישין לרב הונא מאי גניבה איכא הכא הא‬
‫ה"ק אין אדם זוכה לשתי שולחנות בשלימות כפי שנגזר עליו‬
‫הכל כפי מה שמתנים ביניהם‪ .‬ונ"ל עד הבציר היה האריס‬
‫מתחילה אלא אם זוכה לשולחן תורה מתמעט ממנו מה‬
‫יושב בתוך הכרם ואחר הבציר היה זומר את שבישי הכרם‬
‫שנגזר עליו בשולחן של עוה"ז ורבי וראב"ע נגזר עליהם‬
‫ומניחם להתייבש בכרם והוא חוזר לביתו ולמשפחתו ובעל‬
‫שולחן עוה"ז גדול מאוד וכיון דזכו לשולחן תורה נתמעט‬
‫הכרם היה משתמש בשבישין כשיעור שהתנו ביניהם ומניח‬
‫שולחן עוה"ז שנגזר עליהם ולא זכו לו בשלימות ועיין‬
‫היתרה לאריס וכשבא האריס בתחילת השנה הבאה לטפל‬
‫בתוס'‪ .‬ואי משום בני בנים היו לו לר"א וקברם‪*** .‬להאי‬
‫בכרם נוטל את מנת השבישין שלו ורב הונא היה מכלה את‬
‫שופרא דבלי בארעא קא בכינא לפי פשוטו על רבי יוחנן‬
‫כל השבישין וכשבא האריס היה אומר לו נגנבו או שאבדו‪.‬‬
‫שהיה יפה תואר היה בוכה שעתיד למות ויבלה בשרו בארץ‪.‬‬
‫שבישא ענפי הגפן אינם צומחים ישר אלא מתפתלים‬
‫ותימה הא רבי יוחנן עודנו חי ומה לו לבכות עליו מעכשיו‪,‬‬
‫ומתלפפים ומתעקמים לכך מיקרו שבישא לשון שיבוש‬
‫כ‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ועוקם שאינו ישר‪ .‬מי קא שביק לי מידי מיניה וכי השאיר‬
‫מזרח שהוא כנגד צד השכינה נמי יש בו קדושה‪.‬‬
‫האריס משהו מחלק שהיה ראוי לו הא קא גניב ליה כוליה‬
‫טוב<<< ודוקא לישן עם אשתו אמרו כן פירשו התוס'‪ ,‬אבל הרמב"ם בפ"ז‬
‫כבר גנב את כל מנתו הראויה לו ולא נשאר אצלי ממנתו‪.‬‬
‫מהל' בית הבחירה ה"ט כתב `‪gxfn oia oyiiy e` dptiy 'mlerl' mc`l xeq‬‬
‫בתר גנבא גנוב וטעמא טעים כשאדם גונב לחם הוא טועם‬
‫‪ axrnl‬הא דכתב 'לעולם' הוא לאפוקי מסברת התוס' ולמימר דאפי' ישן‬
‫>>>ועשה‬
‫בלחם טעם יותר משובח וטוב ואפי' מים שאין להם טעם‬
‫לבדו נמי אסור וכן פירש דבריו בב"י סי' ג'‪ ,‬עוד נראה מדברי הרמב"ם שם‬
‫כשגונבם יש להם טעם מתוק ונפלא כדכת' )משלי מ יז( ‪min‬‬
‫דטעמא משום דההיכל במערב ולאו משום שכינה הוא עיי"ש‪ .‬ובשו"ע סי'‬
‫‪ mrpi mixzq mgle ewzni miaepb‬דכיון שעבירה יש כאן‬
‫ג' סעיף ו פסק וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ונכון להזהר‬
‫היצה"ר מכניס מתיקות ונעימות באותו דבר להרגיל בנ"א‬
‫אפי' כשאין אשתו עמו‪ .‬וכל זה לדעת הפשטנים אבל בזוה"ק פרשת במדבר‬
‫אחר העבירה‪ ,‬מי שהיה לו בבית לחם ומים והיה טועם בהם‬
‫כתב דאדרבה לא יתן מטתו בין צפון לדרום אלא בין מזרח למערב וכתב‬
‫טעם רגיל כמו כל לחם ומים אחרים ובא גנב לביתו וגנב‬
‫הרמ"ע מפאנו שיהא הראש למערב וכן נוהגין המקובלים‪.‬‬
‫***שלא‬
‫אותם ממנו וחזר הנגנב ונכנס בלילה לביתו של הגנב והשיב‬
‫יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שמא אחד מבני הבית יצט'‬
‫לעצמו את הלחם ומים מעתה הרי הוא טועם בהם טעם מתוק‬
‫לאותו חפץ ויבוא ויטלנו ויפריע לזה מתפילתו‬
‫ונעים ונפלא כמו שטועם בלחם ומים גנובים ואע"ג דלחם‬
‫טוב<<<הלכך אם הוא דבר קבוע שאין דרך ליטלו כגון ארון או מטה‬
‫ומים הללו שלו הם כיון שעשה פעולה הדומה לפעולת הגנב‬
‫וכיו"ב מותר וכן סטנדר שלפניו אין דרך ליטלו משם‪ .‬והמאירי פירש‬
‫טורח יצה"ר להכניס בהם מתיקות ונעימות כדי להרגילו‬
‫דטעמא הוי כדי שלא יתבונן באותו חפץ ולפי"ז אם מתפלל ועיניו סגורות‬
‫בפעולה כזו שפעם אחרת ילך ויגנוב מה שאינו שלו‪ .‬א"ד‬
‫מותר ואם עיניו פתוחות אסור אפי' דבר קבוע‪ ,‬וכן הוא בהדיא בתשובת‬
‫הדר חלא והוה חמרא הקב"ה משתדל להנהיג עולמו בדרך‬
‫הרמב"ם מהדורת פריימן סי' כ הובא בב"י סי צ‪ .‬ובשו"ע סי' צ סעיף כא‬
‫הטבע בלא ניסים גלויים היכא דאפשר הלכך מוטב שיעשה‬
‫נס גלוי מאוד שיחזור החומץ להיות יין והנס גלוי רק לרב‬
‫הונא ולא יעשה נס פחות גלוי היינו שיעלה מחיר החומץ‬
‫ויעמוד על מחיר היין ויהיה גלוי לעיני כל העולם‪ .‬וא"ד‬
‫אייקר חלא ואיזדבן בדמי חמרא מוטב יעשה נס שאינו‬
‫מפורש כ"כ דהתייקר החומץ ועמד על מחיר היין ואע"ג‬
‫שהוא גלוי לעיני כל העולם ולא יעשה נס מפורש שהחומץ‬
‫חוזר להיות יין ואע"ג דאינו אלא לעיני רב הונא‪ .‬ואיזדבן‬
‫בדמי "חמרא" כצ"ל‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫פסק צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר ודבר קבוע כגון ארון ותיבה‬
‫אינם חוצצים מדפסק דדבר קבוע אינו חוצץ אלמא טעמא לאו משום כדי‬
‫שלא יתבונן בהם דא"כ אפי' דבר קבוע נמי לא אלא טעמא משום שמא‬
‫יבואו ויטלוהו בזמן התפילה ויפריעוהו מתפלתו‪ .‬ובעלי חיים ואדם אינן‬
‫חוצצים לדעת השו"ע‪ ,‬אבל הרמ"א סבר דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו‬
‫חוצץ‪ .‬והא דפסק בשו"ע שם סעיף כג הבגדים המצויירים אע"פ שאינם‬
‫בולטות אין נכון להתפלל כנגדם וכו' והיינו משום שמא יתבונן בהם בשעת‬
‫התפלה לאו משום דסבירא ליה דהיינו טעמא דאסור שיהיה דבר חוצץ בינו‬
‫ובין הקיר דהא ודאי טעמא דאסור שיהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר היינו‬
‫תניא אבא בנימין וכו' יש ספרים דגרסי תרי ותרי רשותא‬
‫משום שמא יטלוהו דהא פסק דבדבר קבוע מותר אלא שמ"מ נראה למרן‬
‫לצלויי סימ"ן והם סימן `‪mixac ipy lr xne` oinipa `a‬‬
‫שהמתפלל ולפניו ציורים מסתברא שיסתכל בהם ולפיכך אסר להתפלל‬
‫‪ 'eke xrhvn iziid‬היינו 'תרי'‪mipy xne` oinipa `a` `ipz ,‬‬
‫כנגדם ולאו משום מימרא דהכא‪*** .‬ויסב חזקיהו פניו אל הקיר‬
‫‪ 'eke lltzdl eqpkpy‬היינו 'תרי'‪xne` oinipa `a` `ipz ,‬‬
‫ויתפלל היה חזקיהו חולה ולא יכל לילך לביהמ"ק להתפלל‬
‫`‪ 'eke oirl zeyx dpzp ilnl‬היינו 'רשותא'‪oinipa `a` `ipz ,‬‬
‫והתפלל בביתו ורצה להתפלל כנגד ביהמ"ק והיה דבר חוצץ‬
‫`‪ 'eke mc` ly dltz oi` xne‬היינו 'לצלויי'‪ .‬וי"ג תרי יהבי‬
‫בינו ובין הקיר לפיכך 'ויסב' היסב פניו לצד אחר והתפלל‬
‫תרי רשותא לצלויי סימ"ן והיינו הך‪ .‬על שני דברים‬
‫אלמא אסור להתפלל כשדבר חוצץ בינו ובין הקיר דאל"ה‬
‫הייתי מצטער כל ימי אפי' כשהייתי צריך לטרוח בדבר‬
‫לא היה חזקיהו מתפלל שלא כנגד ביהמ"ק‪ .‬אלא אימא‬
‫הייתי מצטער וטורח לקיימם‪*** .‬ועל מטתי שתהא נתונה‬
‫סמוך למטתי פירש"י ‪dk`ln zeyrl `ly izxdfp ini lk‬‬
‫בין צפון לדרום בב"ב כה ע"א איכא פלוגתא אי שכינה‬
‫‪y"w `xw`y cr izhnn izcnryk dxeza weqrl `lye‬‬
‫במערב או במזרח הלכך אין צנוע לשמש עם אשתו בין מזרח‬
‫‪ lltz`e‬וקשה דא"כ היה לו לומר על ק"ש ותפלתי שתהא‬
‫למערב‪ ,‬ואפי' אי פשיטא לן דהלכתא כמ"ד שכינה במערב‬
‫סמוך למטתי ומדקאמר 'על תפלתי שתהא סמוך למטתי'‬
‫מ"מ לא יתן מטתו בין מזרח למערב ויחזיר פניו למזרח דצד‬
‫משמע שלא היה קורא ק"ש אלא תפלתו סמוכה למטתו בלא‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ה ע"ב‬
‫כא‬
‫הפסק ק"ש בינתיים‪ ,‬ועו"ק דלפי פירושו אפי' ללמוד תורה‬
‫כתב שם ‪xg` xaca jix`n epi`yk `wec epizndl aiig exiagy 'ixn` ike‬‬
‫אסור לפני תפלה דקת' 'על תפלתי שתהא סמוך למטתי' בלא‬
‫`‪aiig exiag oi` mixg` mixacae zeywaa jix`n `ed m` la` ezltza `l‬‬
‫שום הפסק בינתיים וכפי שפירש הוא ז"ל וזה תימה למה‬
‫‪ oipr meya epizndl‬הא למדת שאם מאריך בתפלתו חייב להמתינו מיהו אם‬
‫יהא אסור ללמוד תורה קודם תפלה הא אדרבה אין עומדין‬
‫מאריך הרבה יותר מדאי אין חייב להמתינו ושמעתי ממורי הרב הגרב"ץ‬
‫להתפלל אלא מתוך ד"ת כדאמר לק' לא ע"א‪ ,‬ועו"ק דמדקת'‬
‫א"ש זצ"ל דתפלת רוב בנ"א שש דקות ותפלת המאריכין עשר דקות ואם‬
‫סיפא 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום' משמע‬
‫מאריך יותר מזה אין חייב להמתינו‪ .‬ודוקא בתפלת ערבית שהיא בלילה‬
‫דבערב מיירי כשהיה הולך לישן היה מקפיד בשני דברים‬
‫ובבתי כנסיות שלהם שהיו בשדות אבל תפלת שחרית או תפלת ערבית‬
‫הללו שתהא תפלתו סמוך למטתו ושתהא מטתו בין צפון‬
‫בבתי כנסיות שבתוך העיר אין צריך להמתינו כן פסק בשו"ע סי' צ סעי'‬
‫לדרום ולפי פירוש"י רישא 'על תפלתי שתהא סמוך למטתי'‬
‫טו ויש מחמירין אפי' ביום ובבתי כנסיות שלנו שהם בעיר וכן ראיתי הזקנים‬
‫מיירי בבוקר וסיפא 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון‬
‫נוהגין ואפי' אם הוצרכו להמתין זמן רב היו קורין בספר וממתינין כדעבד‬
‫לדרום' מיירי בערב כשהולך לישן‪ .‬לפיכך נ"ל דבערב מיירי‬
‫ר"י בתוס' והיום אין אחד יכול לומר כשיטת השו"ע אני נוהג ואיני ממתין‬
‫כשהיה הולך לישן היה מקפיד לסמוך גאולה לתפלה ותפלתו‬
‫שכבר נהגו‪.‬‬
‫שנא' טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ‬
‫סמוכה למטתו ולא היה עושה כריב"ל דאמר מתפלל ואח"כ‬
‫פירש"י ‪jipta jytp z` sexhl jl znxb xy` xne` ip` jl‬‬
‫קורא ק"ש ונמצא ק"ש מפסקת בין תפלתו למטתו ועיין לעיל‬
‫‪'d iptl iytp z` jety`e '`py enk dltz ef ytpd `id dne‬‬
‫ד ע"ב בגמ' אבל ודאי ללמוד ולעשות מלאכה מותר אחר‬
‫ותימה היכא רמיז בההוא קרא דמיירי שלא המתין את חבירו‬
‫תפלתו דלא קאמר סמוך למטתי אלא לאפוקי מדריב"ל‬
‫בבהכ"נ ועו"ק אמאי פתח בלשון נסתר 'טורף נפשו באפו'‬
‫דק"ש אחר תפלה היא‪ .‬הויין ליה בנים זכרים כלו' זוכה‬
‫וסיים בלשון נוכח 'הלמענך תעזב ארץ'‪ ,‬עוד פירש"י‬
‫שאשתו מתעברת ועוד זוכה שיהיה פרי בטנה זכרים שנא'‬
‫הלמענך תעזב ארץ ‪wlzqz z`viy jliayay ziid xeaq ike‬‬
‫וצפונך תמלא בטנם הרי הריון‪ ,‬הוא ישן לצד צפון לפיכך‬
‫‪ ecal lltznd jxiag z` aefrie dpikyd‬ותימה דמשמע‬
‫יתמלא מקום צפון שבאשה היינו רחם שהעובר צפון ונסתר‬
‫מדבריו דאע"ג דיצא והשאירו לבדו לא יארע נזק לחבירו‬
‫בו והוא לשון נופל על לשון‪ .‬ישבעו בנים הרי זכרים‪ ,‬הוא‬
‫ומן הסוגיא משמע שאם יעבנו חיישינן שיוזק‪ .‬ונ"ל דקרא‬
‫הצפין מטתו כלו' נתנה לצד צפון לפי' יזכה לבנים שהם דבר‬
‫הכי מידריש ‪ eytp sxeh‬הרי אתה טורף את נפשו של חבירך‬
‫שאדם מצפין כי כשזוכה לבנים הרבה חושש מעין הרע‬
‫שהמזיקין יזיקו לנפשו ‪ et`a‬ע"י שיצאת ועזבתו לבדו כי‬
‫ומצפין בניו מעיני הבריות‪ .‬אף אין אשתו מפלת נפלים הוא‬
‫'באפיה' בארמית לשון לבדו הוא ‪ ux` afrz jprnld‬וכי‬
‫הצפין מטתו לפי' יהיו עובריו צפונים כלו' שמורים דכת'‬
‫סבור אתה שאם ישליכו תפלתך ויטרפוה תעזב הארץ דתנן‬
‫)שמות ב ג( ‪ epitvd cer dlki `le‬כלו' להסתירו ולשומרו‪,‬‬
‫)אבות פ"א מ"ב( 'על שלשה דברים העולם עומד על התורה‬
‫לשון נופל על לשון‪.‬‬
‫על העבודה ועל גמילות חסדים' ועבודה זו תפלה לא כן אלא‬
‫אע"פ שישליכו תפלתך עדיין הארץ קיימת בתפלתם של‬
‫וקדם אחד מהם להתפלל משמע דאחד מהם המתין‬
‫מלהתפלל וישב ללמוד ואח"כ עמד להתפלל והשני קדם‬
‫אחרים ומדקא"ל דאע"ג דיטרפו תפלתו לא תעזב הארץ‬
‫ש"מ טורפין תפלתו‪.‬‬
‫להתפלל ולא ישב ללמוד וחייב הוא להמתין לחבירו‪ ,‬ואין‬
‫נראה לי דא"כ אין לדבר גבול שיכול לשבת ללמוד שעה או‬
‫רש"י ד"ה ביר כמו בר "צר" עצם וכו' כר"י "מסתמא"‬
‫שעתיים וחבירו יצטרך להמתין לו‪ ,‬אלא נ"ל דמיירי דוקא‬
‫לא באו לו כצ"ל‪*** .‬ד"ה אי משום תורה שלא למדת‬
‫כששניהם החלו בתפלה מיד כשנכנסו לביהכ"נ והאחד‬
‫הרבה כרצונך תימה הא ר"א ודאי למד תורה הרבה שגדול‬
‫תפלתו מהירה וסיים לפני חבירו אז חייב להמתין לחבירו‬
‫אמוראי ארץ ישראל היה אחר רבי יוחנן וירש מקומו כראש‬
‫שיסיים תפלתו וכן היא גירסת ספרים מדוייקים וקדם אחד‬
‫ישיבת טבריה ומיקרי בבבל 'מרא דארעא דישראל' כדאיתא‬
‫מהם 'והתפלל' כלו' נזדרז בתפלתו וכן היא גירסת הרי"ף‪.‬‬
‫ביומא ט ע"ב‪ ,‬ועוד דפשט הגמ' לא משמע הכי אלא משמע‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב רבינו יונה `‪miiql lkei `ly drya icigi qpkp m‬‬
‫אי משום תורה שאתה עני וישן בבית אפל ולא מצאת נר‬
‫‪mdnr miiql lkei `ly d`xy oeikc el oizndl aiig exiag oi` ezltz mdnr‬‬
‫להדליק ללמוד לאורו‪*** .‬ד"ה מי שביק לי מידי מיניה‬
‫‪ icigi x`yi m` cgtn epi`e qpkp ikdc `zrc`c `zlin i`lbi` qpkpe‬עוד‬
‫וכי אינו "חשוב" בעיניכם "מה" שהוא גונב כצ"ל‪.‬‬
‫כב‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫***ד"ה "בין" צפון לדרום כצ"ל‪*** .‬ד"ה טורף נפשו‬
‫נפישי מינן מתלמידי חכמים כשאנו יושבים ללמוד יש שם‬
‫באפו לך "אני" אומר כצ"ל‪.‬‬
‫יותר מזיקין מתלמידים כי המזיקין רוצין לידבק בת"ח לינק‬
‫תוד"ה והאמר וכו' ואי משום בנות דוקא רבי יוחנן שלא‬
‫היו לו בנות אמרי' דאם לא היו לא בנים לא הוי יסורין של‬
‫אהבה ואם היו לו ומתו הוי יסורין של אהבה דמ"מ ראה‬
‫שמחת בנים בחייו אבל שאר הצדיקים היו להם בנות הלכך‬
‫בין היו להם בנים ומתו ובין לא היו להם בנים כלל הוו‬
‫יסורין של אהבה‪ ,‬ליכא למימר הכי דהא ר' יוחנן נמי הוו‬
‫ליה בנות‪.‬‬
‫ד"ה לא כל וכו' כגון רבי "כדאמרינן" בפרק כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה כל הנותן וכו' וכן משמע מלישנא דברייתא דקת' ‪lr‬‬
‫‪dpezp `dzy izhn lre 'eke ini lk xrhvn iziid mixac ipy‬‬
‫‪ mexcl oetv oia‬אי אמרת אפי' אין משמש עם אשתו נמי‬
‫אסור מאי 'כל ימי הייתי מצטער' הא פעם אחת נתן מטתו‬
‫בין צפון לדרום והיא נתונה שם כל ימיו אלא ע"כ בזמן שלא‬
‫מהם ניצוצות הקדושה כידוע כי היא חיותם וקיימי עלן על‬
‫ת"ח כי כסלא לאוגיא כל לשון 'כסיל' ו'כסלא' לשון חסר‬
‫הם כסיל היינו חסר דעת 'כסלא' היינו תעלה וחפירה שחסרו‬
‫את האדמה‪ ,‬אוגיא היינו עוגיא והארמים אינן מבטאים את‬
‫האותיות הגרוניות ואומרים רבי זירא במקום זעירא רב הונא‬
‫במקום רב חונא והרבה כיו"ב‪ .‬עוגיה מורכבת משלושה‬
‫חלקים במרכז תל עפר כלו' ערימת עפר גבוהה ובו נוטעים‬
‫את הנטיעה ובשעה שמשקין את הנטיעה ושופכין מים על‬
‫התל שבו הנטיעה לא כל המים נספגין בתל סמוך לנטיעה‬
‫וכדי שלא יברחו המים למקום רחוק עושין סביבו חפירה‬
‫עמוקה שיתכנסו שם המים ומסביבה חומת עפר גבוהה‬
‫לתפוס את המים‪ ,‬והכי פירושו כי כסלא כמו החפירה‬
‫לאוגיא לתל האוגיא שבו הנטיעה‪ .‬כשם שהכסלא נועדה‬
‫לתפוס את המים הנושרים מן הנטיעה כך המזיקין מצטופפין‬
‫סביב לת"ח לתפוס ולינק ניצוצות הקדושה הנושרים מהם‪,‬‬
‫היה משמש היה נותן מטתו בין מזרח למערב כי שם היה לו‬
‫יותר נוח ליתן מטתו וביום שהיה משמש היה טורח ומצער‬
‫עצמו להסיר את המטה ממקומה וליתנה בין צפון לדרום‪.‬‬
‫ומוכחי קראי מדאבטח ליה קרא שיתמלא בטנם וישבעו‬
‫בנים מוכח דבעת התשמיש מיירי דכיון שציער עצמו לפני‬
‫תשמיש להסיר מטתו ממקומה וליתנה בין צפון לדרום יועיל‬
‫דשלהי כצ"ל וכן הוא בהדיא בזוה"ק פרשת משפטים דף‬
‫תשמישו ויזכה לבנים ולא תפיל אשתו פרי תשמישו‪.‬‬
‫קיא ע"ב פי' אנשים הולכין כמה פרסאות ואינן מתעייפים‬
‫שאם התלמיד מדבר בשעת לימודו או לומד שלא בקדושה‬
‫או לומד שלא לשמה יורדין ניצוצות הקדושה שנעשו מן‬
‫התורה שלמד לקליפה ומשם ניזונין המזיקין והיא חיותן‪.‬‬
‫א"ר הונא כל חד וחד מינן מת"ח‪ .‬הני ברכי "דרבנן"‬
‫ות"ח הולכין כמה דקות ורגליהן מתעייפות מינייהו הוא‬
‫ו ע"א גמ' ויהי כנהר שלומך פעמים אדם חי בשלום עם‬
‫אשתו ומילה קטנה שאמר הוא או אמרה היא מיפרה את‬
‫שלום ביתם או דבר קטן שקרה מיפר את שלום ביתם לכך‬
‫בירכו שיהא שלומו כמו הנהר‪ ,‬שבריכת מים קטנה שהטילו‬
‫בה רפש הרפש עומד בה ומכער את כל המים אבל נהר זורם‬
‫בחזקה ואפי' הטילו בו רפש הרבה אין מכער את המים‬
‫שזרימת המים מסירו משם‪ .‬וצדקתך כגלי הים הזורק מטמון‬
‫למים שבבריכה אין המטמון חוזר ומתגלה לשפת הבריכה‬
‫אבל הזורק מטמון לים גלי הים דוחפים ודוחקין בו עד‬
‫שלבסוף עולה ומתגלה על שפת הים כך לא יחשוב שכבר‬
‫נשכחה צדקתו שעשה עם חבירו שהמתין לו אלא צדקתו‬
‫כגלי הים היא ועתידה לעלות ולהתגלות לפניו בשעת צרתו‬
‫ולהצילו מצרתו‪.‬‬
‫אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין אילו היו רואין‬
‫את השדים היתה דעתם משתבשת עליהם מפחדם‪ .‬אינהו‬
‫שהם נדבקים לרגליהם של ת"ח לינק מהם ניצוצות הקדושה‬
‫שנופלות לקליפה ומעייפין את ברכיהן וטעם שנדבקין יותר‬
‫בברכיהן עיין בזוה"ק דלעיל‪ .‬הני מאני דרבנן דבלו בשלמא‬
‫מאני דשאר אינשי שעובדין בשדות ובכל מלאכה קשה ניחא‬
‫דמתבלין אלא מאני דרבנן שאינן עוסקין במלאכה אמאי בלו‬
‫באותה מידה שבלים מאני דשאר אינשי‪ .‬הני כרעי דמנקפן‬
‫בביהמ"ד אין אבנים או מכשולים והקרקע מחופה באבן‬
‫מסותתת ואעפ"כ הרבה קורה בביהמ"ד שתלמיד מהלך בו‬
‫ופתאום נכשל ונופל ולא היה שם מכשול או אדם אלא‬
‫מינייהו שישב שם שד ורגליו פרוסות לפניו ורגל התלמיד‬
‫נכשלה בשד זה ונפל‪*** .‬קיטמא נהילא חול שהעבירוהו‬
‫בנפה והוציאו את החול הגס ונשאר רק החול הדק כי השדים‬
‫קלים מאוד הם כמעט כמלאכים ואין נשאר רישום הליכתן‬
‫אלא בחול דק מאוד‪ .‬ונהדר אפורייה יפזרנו סביב סביב‬
‫למטתו כי השדין באין אצל הישנים לינק מהם ניצוצות‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כג‬
‫הקדושה וחלומות של ביעותים מינייהו הם‪ .‬כי כרעי‬
‫אין "תפלתו" של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ כצ"ל פי'‬
‫דתרנגולא למדת שרגלי השדים כרגלי התרנגול‪*** .‬ליתי‬
‫כשמתפלל ביחיד כי בבהכ"נ יש שכינה ושומעת תפלתו‪ ,‬אבל‬
‫שלייתא דשונרתא לאו דוקא של חתולה אלא כיון‬
‫כשמתפלל בביתו אם יש שם עשרה אתיא שכינה ותפלתו‬
‫שהשדין שחורין הם לפיכך צריך שליא של חיה שחורה‬
‫נשמעת ואם אין עשרה אין שכינה ואין תפלתו נשמעת וכן‬
‫בת שחורה ולא תמצא בעיר חיה כולה שחורה אלא החתול‪,‬‬
‫פירש רבנו יונה בשם הגאונים דאפי' מתפלל ביחיד יתפלל‬
‫ומפני שהשדין שחורים לכך נקרא 'שד' כי אשוו"ד בערבית‬
‫בבהכ"נ‪ ,‬אבל הטור או"ח סי' צ פירש דדוקא בצבור אמרו‬
‫הוא שחור‪ .‬בוכרתא בת בוכרתא כי רוב השדים נעשו‬
‫שיתפלל בבהכ"נ אבל כשמתפלל ביחיד ביהכ"נ וביתו שוין‬
‫מטיפות זרע לבטלה שהוציאו בני האדם קודם שנושא אשה‬
‫ומה שאמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ‬
‫ואחר שנושא אשה נותן זרעו באשתו ומוליד בנ"א נמצא‬
‫היינו בבהכ"נ ובצבור‪.‬‬
‫שהשדין הם הבכורים ובני האדם מטיפות אחרונות‪ ,‬אבל‬
‫ה"א כתב ‪mikyi mlerle xeavd mr lltzdl lekiy onf lk cigia lltzi `le‬‬
‫יעקב אבינו נשתבח )ברא' מט ג( ‪igek dz` ixeka oae`x‬‬
‫`‪ p"kdaa `l` zr lka zrnyp ezltz oi`y p"kdal aixrie mc‬פי' ‪ mlerle‬אפי'‬
‫‪ ipe` ziy`xe‬שלא הוציא זרע לבטלה ולא ברא שדין‬
‫כשאין מנין בבהכ"נ ‪zr lka zrnyp ezltz oi`y p"kdal aixrie mc` mikyi‬‬
‫בכורין וראובן הוא בכורו מטפה ראשונה שלו‪ .‬ולקליה‬
‫בין כשיש שם מנין ובין כשאין שם מנין `‪ p"kdaa `l‬אבל בביתו אינה‬
‫בנורא ולשחקיה ומעתה מי שיחזיק באפר הזה יגבר‪ ,‬כל‬
‫נשמעת בכל עת אלא אם יש שם מנין נשמעת ואם אין מנין אינה נשמעת‪.‬‬
‫זמן שהוא מחזיק בו הוא גובר עליהם ורואה אותם ואם‬
‫וכן פסק בשו"ע סי' צ סעיף ט וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו‬
‫השדים יגנבוהו ממנו ויחזיקו באפר הם ישלטו בו שיוכלו‬
‫הצבור והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בבהכ"נ וכתב במשנ"ב ‪heyte‬‬
‫להזיקו ואם יחתמנו בגובתא דפרזלא לא יוכלו להזיקו‬
‫‪lltzic p"kdal dltzd xg` `eaiyk myd lelig yyg yie g"z `ed m`y‬‬
‫דבמידי דצייר וחתים לית להו רשותא שהם נוצרו‬
‫‪ eziaa‬ולפי"ז אם קם מאוחר בשעה שמונה וחצי או תשע נמי יתפלל בביתו‬
‫מהפקרות בנ"א הלכך אין להם רשות לשלוט בדבר‬
‫ולא יבוא לבהכ"נ בשעה זו דאיכא בזה חילול השם גדול אבל אצל אחינו‬
‫שחתמוהו בנ"א וצררוהו ולא נהגו מנהג הפקר‪.‬‬
‫האשכנזים אין בזה חילול השם כי רגילין לראות ת"ח מתפללין מאוחר‬
‫***במקצת ספרים היה כתוב ולחתמיה בגושפנקא‬
‫ושמעתי אומרים דשבח הוא להם לפי שלמדו עד מאוחר בלילה ונתאחרו‬
‫דפרזלא דילמא גנבי מיניה ומיתזק ובמקצת ספרים היה‬
‫לקום לתפלה ואין נראה לי אלא גנאי‪ .‬שנא' לשמוע אל הרינה ואל‬
‫כתוב ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק והמעתיק הזה‬
‫התפלה `‪ meid jiptl lltzn jcar xy‬מדסיים `‪jcar xy‬‬
‫לא ידע לבחור בין הגירסאות והעתיק שתיהן ונשמטה מילת‬
‫‪ jiptl lltzn‬ולא אמר מתפלל ומרנן לפניך ש"מ לא רינן‬
‫'ומיתזק'‪*** .‬חזא ואיתזק נתערערה נפשו‪ .‬לפני כשלש‬
‫שלמה אלא רק התפלל א"כ אמאי אמר ברישא לשמוע אל‬
‫עשרה שנה כשהישיבה היתה ברח' י‪.‬ל‪.‬פרץ ‪ 16‬בק‪.‬אתא‬
‫'הרנה' ואל התפלה אלא לומר לך במקום רינה שם תהא‬
‫והיינו לומדים סוגיא זו אמר אחד הבחורים אני רוצה‬
‫התפלה נשמעת‪ .‬במקום רנה בבהכ"נ שרגילין הצבור לרנן‬
‫לראותם ואיני פוחד מהם אמרו לו החברים חדל לך פן‬
‫את התפלה במיני רינון וזמר ונעימה ש"מ נעימת התפלה היא‬
‫תינזק והוא המשיך להתגרות בהם ואמר אני רוצה לראותם‬
‫מעיקר הדין ומי שאינו מנעים בתפלה שבבהכ"נ מחסר עיקר‬
‫ואיני ירא מהם וחזר על זה כמה פעמים‪ ,‬באותו לילה נתבעת‬
‫מעיקרי התפלה‪ .‬ומורי הרב זצ"ל אמר שאין חובה להנעים‬
‫ונתערערה נפשו והשפזוהו בבית חולים פסיכיאטרי טירת‬
‫אלא בשבתות וימים טובים‪ ,‬ומכאן למדתי להנעים ולזמר‬
‫הכרמל ועד לפני חמש שנים עדיין היה נכנס ויוצא בבתי‬
‫בתפלה ויש קטעי תפלה שאני חוזר עליהם כמה פעמים‬
‫חולים פסיכיאטרים והיו יותר מעשרים עדים לזה ומהם רבי‬
‫במיני זמר שונים ואין לחשוש בכך כי הנעימה היא מעיקרי‬
‫מאיר עזריאל הי"ו ורבי שמעון אלימלך הי"ו ורבי דוד‬
‫התפלה וחזרה בכמה מיני זמר מעוררת את הלב ויהיו כל‬
‫אבוטבול הי"ו שהם ידועים בק‪.‬אתא ועד היום הזה הם‬
‫מעשנו לשם שמים‪ .‬במקום רנה שם תהא תפלה "נשמעת"‬
‫מלומדי בית המדרש שלנו ואפשר לשאול פיהם‪ ,‬וכתבתי את‬
‫כצ"ל דייק מדכתיב '‪ .dltzd l`e dpxd l` 'renyl‬ואע"ג‬
‫הדברים לפי שהיום כביכול הוא דור דיעה ואין מאמינים‬
‫שהמתפלל בביתו ביחיד אין תפלתו נשמעת מ"מ אפי' אינו‬
‫בשדין ורוחות וכיו"ב רק תולים כל המחלות הפסיכיאטריות‬
‫יכול להתפלל בבהכ"נ מחוייב הוא בתפלה כי היא מצוה‬
‫בקלקול בהפרשות המוח וכיו"ב‪.‬‬
‫דאורייתא ואם מתפלל בבהכ"נ או במנין אית ביה תרתי‬
‫>>>ועשה טוב<<<הרמב"ם פ"ח מהל' תפלה‬
‫כד‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מעלות שמקיים מצות עשה ותפלתו נשמעת ואם מתפלל‬
‫יג ע"א `‪ zeny ipy meyn dilr oiaiig dyexbe dpnl‬והיינו‬
‫ביחיד לית ליה אלא מצות עשה‪ .‬מנין שהקב"ה מצוי‬
‫'ולחושבי שמו' שחשב לעשות שמו היינו מצותו ונאנס ולא‬
‫בבהכ"נ שנא' אלהים ניצב בעדת אל תימה דבסמוך יליף‬
‫עשאה‪ .‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה כשהיה יום‬
‫מההוא קרא שעשרה שמתפללים אפי' שלא בבהכ"נ שכינה‬
‫השמיני של בנו של ידידנו אהובנו הרב ישראל אלחרר הי"ו‬
‫עמהם‪ .‬ונ"ל ד'ניצב' פירושו עומד ואית ליה ב' פירושים או‬
‫ובא מורי הרב רבי זכריה יונה הכהן המוהל זצ"ל למול את‬
‫עומד שאינו יושב או עומד שמצוי ושכיח שם תדיר ואינו זז‬
‫בנו ומצאו שאינו בריא למילה ונדחתה מילתו ועמדו להתפלל‬
‫משם‪ ,‬והכא אי אפשר לפרשו לשון עומד שאינו יושב דכיון‬
‫מנחה היה הרב ישראל הנ"ל חזן ולא אמר תחנון כי אמר‬
‫שאפילו הצבור שהם עבדיו יושבים בחלק מהתפלה מפני מה‬
‫חשב אדם לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו‬
‫הקב"ה מלכם יעמוד ולא ישב אלא ע"כ לשון מצוי הוא‬
‫עשאה ואילו הייתי עושה מצות מילה לא הייתי אומר תחנון‬
‫שמצוי תדיר באותו מקום‪ ,‬וקשיא רישא לסיפא דברישא‬
‫אף עתה איני אומר תחנון‪ ,‬וגער בו מורי הרב זצ"ל כי אע"ג‬
‫אמרת 'אלהים ניצב' כלו' מצוי הוא שם תדיר ואינו זז משם‬
‫דמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה מ"מ כיון שנדחתה הברית‬
‫ובסיפא אמרת 'בעדת אל' משמע רק כשמתאספת עדה דהיינו‬
‫אין שמחה בלב האב ואינו יו"ט שלו וצריך לומר תחנון‪,‬‬
‫עשרה הוא בא‪ .‬לכך מתרץ דרישא 'אלהים ניצב' מיירי‬
‫והיושבים שם דעתם היתה עם הרב ישראל הנ"ל‪ .‬בכל‬
‫בבהכ"נ ששם הוא מצוי תדיר בין בשעת תפלה ובין שלא‬
‫המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך כל‬
‫בשעת תפלה בין כשיש שם עשרה ובין כשאין שם עשרה‬
‫התורה כולה בין תורה שבכתב ובין תורה שבע"פ ואפי'‬
‫ולהכי דקדק לומר מנין שהקב"ה 'מצוי' בבהכ"נ‪ ,‬וסיפא‬
‫תורתם של אחרוני האחרונים הם צירופי שמותיו של הקב"ה‬
‫'בעדת אל' מיירי שלא בבהכ"נ כשמתאספין עדה דהיינו‬
‫וכשאדם לומד תורה אע"ג דאיהו לא ידע דאית בה שמותיו‬
‫עשרה שכינה עמהם והיינו דדקדק לומר ומנין לעשרה‬
‫של הקב"ה הקב"ה מזכיר את שמות הקדש היוצאין מתורה‬
‫שמתפללין 'ששכינה עמהם' ולא קאמר ששכינה מצויה‬
‫שלמד זה והיינו בכל המקום אשר 'אזכיר' את שמי תזכיר‬
‫עמהם‪ .‬ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם‬
‫את שמי לא נאמר אלא 'אזכיר' אתה לומד ואני מזכיר את‬
‫משנה היא באבות פ"ג מ"ו וכן הא דדריש לעיל דעשרה‬
‫שמי‪ .‬תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות שאע"ג שכבר‬
‫שכינה עמהם התם קתני ליה‪ ,‬והא דנקטיה הכא משום דהתם‬
‫נתן להם שכרם אינו מוחק מעשיהם מן הספר ובכל שעת‬
‫יליף מרישא דקרא 'אלהים ניצב בעדת אל' דעשרה שעוסקין‬
‫צרה נזכרין מעשיהם לפניו ית' ומצילן‪ ,‬חד לא מכתבן‬
‫בתורה שכינה עמהם והכא בעי למימר דאפי' אינם עוסקין‬
‫מיליה בספר הזכרונות ומשעה שקבל שכרו עבור הלימוד‬
‫בתורה אלא בתפלה נמי שכינה עמהם‪ ,‬והתם יליף מסיפא‬
‫הזה נמחק מעשהו מספר הזכרונות ושוב אין מעשה הלימוד‬
‫'בקרב אלהים ישפוט' דשלשה שעוסקין בתורה שכינה עמהם‬
‫נזכר לפניו להצילו בעת צרה‪ .‬עשרה "קדמא" שכינה‬
‫והכא בעי למימר דאפי' אינם עוסקין בתורה אלא בדין נמי‬
‫ואתיא כצ"ל פירש"י ‪ dxyrd lk eidiy mcew‬וקשיא דלק'‬
‫שכינה עמהם דדין נמי תורה הוא כדמפרש לק'‪ .‬בקרב‬
‫ע"ב אמר 'בשעה שהקב"ה בא בבהכ"נ ולא מצא בה עשרה‬
‫אלהים ישפוט לא הדיינין שופטין אלא הקב"ה שופט ומטה‬
‫מיד הוא כועס' ואמאי כועס הא כך הוא לעולם שהקב"ה‬
‫לב רוב הדיינים לפסוק כפי האמת הנראית לו יתב' והם‬
‫מקדים ובא ועדיין אין עשרה ועו"ק כיון דבעשרה קדמא‬
‫מוציאין את הדין‪ ,‬והתובע והנתבע סבורין שהדיינין שפטום‬
‫שכינה ואתיא קודם שיתאספו כל העשרה אבל תלתא עד‬
‫ומלינים עליהם ובאמת לא עליהם תלונותם אלא על האלהים‬
‫דמתאספי כל התלתא מאי ‪ iazic cr `zlz‬הל"ל תלתא עד‬
‫שהוא שפטם והוציא משפטם אמת‪ .‬אז נדברו איש אל רעהו‬
‫דאתו כולהו‪ ,‬אלא נ"ל עשרה קדמה שכינה ואתיא אם‬
‫ויקשב ה' וישמע גבי דיינים היושבין בדין כתיב ‪axwa‬‬
‫נתאספו עשרה להתפלל אע"ג דעדיין לא החלו להתפלל כי‬
‫`‪ 'hetyi' midl‬ה' אינו רק מקשיב לדין אלא הוא עצמו שופט‬
‫לא הגיע זמן התפלה אעפ"כ שכינה באה שם אבל תלתא עד‬
‫ומטה לב רוב הדיינין לפסוק כדעתו אבל גבי שנים שיושבין‬
‫דיתבי אם נתאספו שלשה לדון ועדיין לא ישבו לדון אין‬
‫ללמוד תורה כתיב '‪ 'rnyie 'd aywie‬אינו אלא מקשיב אבל‬
‫שכינה באה עד שישבו לדון‪ .‬ויליף מדכת' `‪zcra avp midl‬‬
‫אינו מלמדם אמת התורה כפי דעתו כי לא בשמים היא‪.‬‬
‫`‪ l‬הזכיר '`‪ 'avip midl‬לפני '‪ 'l` zcr‬משמע קודם שיחלו‬
‫'שם' פירושו מצוה כמו מכות‬
‫***חשב אדם לעשות מצוה ֵ‬
‫בתפלתם לאלהים ויהיו 'עדת אל' כבר 'אלהים ניצב'‪ ,‬אבל‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כה‬
‫גבי משפט כתיב '‪ 'midl` axwa‬היינו דיינים היושבים לדון‬
‫דקוב"ה משתבח בשבחייהו ובמעשיהם הטובים של ישר'‬
‫והדר כתיב '‪ 'hetyi‬כלו' אלהים יבוא שם לשפוט משפטם‬
‫נראה שאין מעשיהם הטובים אלא ממנו שהוא מטה לבם‬
‫אלמא אינהו מקדמי ויתבי לדון והדר אתיא שכינה לשפוט‪.‬‬
‫ומכריחם לעשות טוב ונגרע שבחם של ישראל‪ ,‬ומשני אין‬
‫דכתיב את ה' וגו' כלו' שבח זה 'ומי כעמך ישראל גוי אחד‬
‫"ואמר" רבי אבין וכו' כצ"ל‪ .‬נשבע ה' בימינו ובזרוע‬
‫עוזו כיון דאמר 'בימינו' דהיינו יד ימין א"כ 'ובזרוע עוזו'‬
‫היינו יד שמאל ומשמע שיד שמאל היא זרוע עוזו דהיינו ידו‬
‫החזקה וקשיא הא יד ימין היא יד החזקה ויד שמאל יד כהה‪,‬‬
‫לכך דריש ליה על התפילין שמניחין אותן ביד שמאל ו'זרוע‬
‫עוזו' אין הכוונה שיד שמאל היא החזקה אלא התפלין‬
‫נקראות עוז‪ .‬ובזרוע עוזו אלו תפלין של יד ד'עוז' היינו‬
‫תפלין כדדייק לק' הלכך 'ובזרוע עוזו' אלו תפלין של יד‪.‬‬
‫שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כיון שנתן‬
‫לישר' מצות תפלין יש שלום בביתם ומי שאין שלום בביתו‬
‫יפשפש שמא אינו מדקדק בהנחת תפלין או חולצם לפני סוף‬
‫התפלה או משיח בהם או מסיח דעתו מהם‪ ,‬פשפש ולא מצא‬
‫יבדוק תפליו אצל סופר מומחה‪ .‬וראו כל עמי הארץ כי שם‬
‫ה' נקרא עליך ויראו ממך ואע"ג דמיירי בתפילין של ראש‬
‫כדאמר לק' אף תפלין של יד נקראין עוז משום תפלין של‬
‫ראש‪ .‬ועפי"ז פירשתי בדרשת בר המצוה שלי בשנת תשמ"א‬
‫)תה' סב יב( `‪midl`l fer ik izrny ef mizy 'd xac zg‬‬
‫אומנם ה' נשבע בזרוע עוזו שהם תפלין וליכא למשמע מהכא‬
‫אלא שה' מניח תפלין של יד דכתיב 'ובזרוע' עוזו מ"מ כיון‬
‫שקרא לתפלין של יד 'עוזו' ואין עוז אלא בתפלין של ראש‬
‫שהם יראה לגוים כדמפרש לק' א"כ מסתמא מניח שניהן‬
‫וקרי לתפלין של יד עוז משום תפלין של ראש‪ ,‬והיינו‬
‫דקאמר `‪ 'd xac zg‬ה' דבר רק על תפלין של יד 'ובזרוע‬
‫עוזו' מ"מ ‪ izrny ef mizy‬איכא למידק מדבריו שהוא מניח‬
‫שתים של יד ושל ראש ומהיכא איכא למשמע ליה הוי אומר‬
‫בארץ' הקב"ה משתבח בו כי אינו ממעשיהם של ישראל‬
‫אלא הקב"ה הוא שכפה עליהם שיהיו גוי אחד בארץ משום‬
‫הכרת הטוב דכמו שהם עשאוהו 'ה' אחד' אף הוא עשאם 'גוי‬
‫אחד' וכמו שנפרש בהמשך‪ .‬ומי כעמך ישר' גוי אחד בארץ‬
‫כיון שנפוצו בין עמים רבים ומדינות רחוקות היו עלולים‬
‫להעשות כעמים שונים חלילה והקב"ה הצילם מזה דאע"ג‬
‫שכל עדה יש לה מנהגים משלה אעפ"כ הם גוי אחד בעולם‬
‫ששבת של עדה זו כמו של עדה זו ויוה"כ של עדה זו כמו‬
‫של עדה זו ומשנה וגמרא של כולם שוה ועיקרי ההלכות של‬
‫כולם שוה ואפי' נוסח התפלה של כולם כמעט שוה ויכולין‬
‫אשכנזים להתפלל עם ספרדים וספרדים עם אשכנזים ואין‬
‫מרגישים שינוי הרבה‪ .‬אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם‬
‫יש לך ארון שמורכב מכמה חתיכות עץ והמתבונן בו היטב‬
‫רואה שינוי בין הדלת לדופן הארון ובין המגירה למדף‬
‫הארון וכיו"ב כי לא נעשו מחתיכה אחת ויש לך ארון מלכים‬
‫שעשוי חתיכת עץ אחת שחקקוה עד שעשו ממנה ארון עם‬
‫מגירות ודלתות‪ ,‬חטיבה בול עץ וכן בערבית 'חיטבה' היינו‬
‫בול עץ והפועל )דב' יט ה( '‪ mivr 'aehgl‬קרוב למילה זו‬
‫ודריש 'האמרת' ו'האמירך' לשון )יש' יז ו( ‪ xin` y`xa‬כלו'‬
‫בראש הענף להכי קאמר אתם עשיתוני חטיבה אחת‬
‫בעולם בול עץ וענף אחד בלא פירוד דכת' `‪'zxn`d' 'd z‬‬
‫‪ meid‬ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם בול עץ‬
‫וענף אחד בלא פירוד דכת' ‪" .meid 'jxin`d 'de‬ואני"‬
‫אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם צ"ל אף אני וכן הוא‬
‫במדרש תנאים לדברים פכ"ו פסוק יז ובפסיקתא זוטרתא‬
‫‪ midl`l fer ik‬מדקאמר שאלהים מניח 'עוז' ואי אמרת אינו‬
‫פרשת כי תבוא דף מז ע"א‪ .‬תינח בחד ביתא בשאר בתי‬
‫מניח אלא תפלין של יד אמאי קאמר דאית ליה עוז הא לא‬
‫מאי "כתיב בהו" כצ"ל פי' אע"ג דלא כתיב שהקב"ה מניח‬
‫מיקרי עוז אלא תפלין של ראש‪ .‬אלו תפלין שבראש שיש‬
‫בהם ב' פעמים שם שד"י שבקציצה יש שתי פעמים אות ש'‬
‫אחת מימין ואחת משמאל‪ ,‬ובקשר שמאחורי ראשו יש ד'‬
‫כפולה אחת על השניה ובקשר אשכנז עושין ריבוע והוא ד'‬
‫ישרה וד' הפוכה‪ ,‬ובסוף רצועות של ראש עושין קשר קטן‬
‫כמין יו"ד ואיכא שתי יודין אחת ברצועה של ימין ואחת‬
‫תפלין של ראש אלא תפלין של יד דכתיב ‪ efer rexfae‬מ"מ‬
‫כיון דמניח תפלין של יד מסתמא מניח נמי תפלין של ראש‬
‫או משום דשניהם מצוה אחת או משום דלמה יניח של יד‬
‫ולא יניח של ראש לפיכך קבעי בתפילין של ראש דאיכא‬
‫ארבעה בתים תינח בחד ביתא כתיב ביה ומי כעמך וגו'‬
‫בשאר בתי מאי כתיב בהו‪.‬‬
‫ברצועה של שמאל וכן אנו נוהגין בישיבה הקדושה שערי‬
‫יהודה פה ק‪.‬אתא לקשור בסוף הרצועות כמין יו"ד והוא‬
‫רש"י ד"ה ומנין לעשרה וכו' עדה "קרוים בי עשרה"‬
‫מהקדמונים‪ .‬ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישר' כיון‬
‫שנא' כצ"ל‪.‬‬
‫כו‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תוד"ה המתפלל וכו' דזה היה להם "דבתי" כנסיות שלהם‬
‫שיתפלל תפלת שחרית ואין נוגה לו הל"ל ואין נוגה כלו'‬
‫"היו" בשדה כצ"ל‪*** .‬בא"ד היה מעיין בספר עד‬
‫"שגמר תפלתו" ונאה כצ"ל‪.‬‬
‫הלך בשעה שאין אור בעולם מאי ‪ 'el' dbep oi`e‬דמשמע‬
‫ד"ה אלו וכו' אלו תפלין שבראש לפי שהן בגבהו של‬
‫ראש ונראין "שייך" )כצ"ל( בהו וראו אבל תפלין ש"י‬
‫מכוסין רמז לכך )תה' מו ב( `‪' fere dqgn epl midl‬מחסה'‬
‫אלו תפלין ש"י שהן מכוסין 'ועוז' אלו תפלין ש"י שהן‬
‫גלויים והם עוז‪ ,‬אבל עפ"י הסוד בין ש"י ובין ש"ר מכוסים‪.‬‬
‫לכולם יש נוגה ולו אין אלא ה"ק אם לדבר מצוה הלך נוגה‬
‫לו אפי' בשעת החשך קודם שיאיר לכולם יהיה לו נוגה אור‬
‫וכך יתפרש הפסוק `‪ oi`e mikyg jld xy‬אור עדיין בעולם‬
‫‪ el dbep‬לו יאיר ויהיה נוגה ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה‬
‫לו אפי' בשעה שיאיר לכולם לא יאיר לו וכך יתפרש הפסוק‬
‫`‪ mikyg jld xy‬הלך לעסקיו בעוד חשך בעולם קודם תפלה‬
‫‪ el dbep oi`e‬כשתעלה השמש ויאיר לכולם לא יאיר לו‪.‬‬
‫ד"ה "ומי" כעמך ישר' כצ"ל‪ ,‬קשיא להו כיון דקב"ה‬
‫יבטח בשם ה' משמע יבטח בשם ה' שתתבטל מעליו קללה‬
‫משתבח בהו בישר' ה"ל למיכתב בתפלין שלו ומי 'כעמי'‬
‫ישראל‪ ,‬ותירצו זה שיסד הפייטן טוטפת כלילו גדלי כלו'‬
‫זו ותימה הא ה' הביאה עליו בגלל מעשיו ומה יש לו לבטוח‬
‫התפלין שלו הם גדלי ומשבחי את ישר' בפניו ולא הוא עצמו‬
‫משתבח בישר'‪.‬‬
‫ד"ה אחורי ביהכ"נ פי' רש"י כל פתחי בתי כנסיות‬
‫"שלהם" היו כצ"ל‪.‬‬
‫ו ע"ב גמ' וכולהו כתיבי "אדרעיה" כצ"ל פי' על זרועו‪.‬‬
‫פשט הגמ' לעיל משמע דבתפלין של יד דאיכא חד ביתא‬
‫כתיב ביה רק ומי כעמך וגו' אבל בתפלין ש"ר דאיכא ד' בתי‬
‫כתיבי כל הנך פרשיות וא"כ תפלין ש"י של הקב"ה אינם‬
‫כמו תפלין ש"ר וא"כ אע"ג דמצינו שתפלין ש"ר מיקרו עוז‬
‫שהגוים יראים מהם בתפלין ש"י לא אשכחן דמיקרו עוז‬
‫והיכי מצית למדרש ובזרוע עוזו אלו תפלין ש"י דמיקרו עוז‬
‫וליכא ללומדם ממה שתפלין ש"ר מיקרו עוז דהא בתפלין‬
‫ש"ר איכא ד' פרשיות ולא דמו לתפלין ש"י‪ ,‬לכך מתרץ‬
‫וכולהו נמי כתיבי אדרעיה בתפלין ש"י נמי כתיבי כל הנך‬
‫פרשיות דכתיבי בתפלין ש"ר וכיון דשוו אפשר ללמוד‬
‫דתפלין ש"י מיקרו עוז מתפלין ש"ר‪.‬‬
‫בה' שיסירנה ממנו‪ ,‬אלא ה"ק מ"ט אני מקללו בקללה זו‬
‫שלא יהיה לו אור נוגה משום דה"ל לבטוח בשם ה'‬
‫שיצליח בעסקיו אפי' אם יתאחר לעשותם אחר התפלה ולא‬
‫בטח היה סבור שאם לא יעשה עסקיו מיד יפסיד‪.‬‬
‫אר"י בשעה שהקב"ה בא "בבית" הכנסת צ"ל לבית וכן‬
‫הוא בילקו"ש ישע' רמז תעג‪ .‬ולא "מוצא" שם עשרה‬
‫כצ"ל‪ .‬מדוע באתי ואין איש כלו' אפי' היו שם תשעה ואין‬
‫חסר שם אלא איש אחד למנין כועס זה פירשתי לפי פשוטו‪,‬‬
‫אבל אמת דקרא הוא מדוע באתי ואין איש אין שכינה‬
‫בביהכ"נ דכיון שלא היו שם עשרה נסתלקה שכינה ד'איש'‬
‫היינו שכינה תתאה כדאיתא בתיקוני הזהר תיקונא שיתין‬
‫ותרין דף צד ע"ב‪*** .‬כל הקובע מקום לתפלתו מתחילה‬
‫היה העולם תוהו ובוהו כלו' נברא במקום האשפה והזבל‬
‫כדאיתא במדרש )ברא' רבא פרשה א מדרש ה( ועדיין יש‬
‫בקרקע ובאויר מעט עכירות מתוהו ובוהו ההוא ומונע עליית‬
‫התפלה וכשמתפלל במקום מסויים הוא מתקן את המקום‬
‫ומסיר העכירות שיש באותו קרקע ובאותו אויר וכשמתפלל‬
‫שם פעם שניה מתקן המקום ההוא יותר ומטהרו יותר וכן‬
‫בכל פעם שמתפלל מתקן עכירות הקרקע והאויר יותר‬
‫"ואמר" רבין בר רב אדא כצ"ל‪ ,‬אמר רבי "יצחק"‬
‫בילקו"ש ישע' רמז תעג איתא א"ר חסדא וגירסא שלפנינו‬
‫נכונה‪ .‬הקב"ה משאיל "בו" צ"ל עליו וכן הוא בילקו"ש‬
‫תפלתו ומתפלל במקום חדש צריך להתחיל התיקון מחדש‬
‫הנ"ל ובזוה"ק בלק דף קצו ע"א ובראב"ן ברכות סי' קכח‪.‬‬
‫ואין תפלתו עולה יפה יפה וכ"ש אם בכל יום מתפלל במקום‬
‫מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו שהיה תמיד ירא ה'‬
‫אחר הרי הוא בכל יום מתחיל תיקון מחדש ואין תפלתו עולה‬
‫ושומע בקול אברהם שהוא עבדו של ה' דכת' )ברא' כו כד(‬
‫`‪ icar mdxa‬ואברהם תיקן לנו תפלת שחרית כדאמר לק'‬
‫כו ע"ב והוא היה תמיד שומע בקול אברהם עבדו של ה'‬
‫ומתפלל תחלה תפלת שחרית ואח"כ יוצא לעסקיו אשר הלך‬
‫חשכים והיום הזה הלך לעסקיו בעוד חושך בעולם קודם‬
‫יפה‪ ,‬ואם ראית מקום שהיה רגיל להתפלל שם ת"ח וצדיק‬
‫ונעשית תפלתו קלה לעלות יותר ויותר וכשעוזב מקום‬
‫ועתה עזב מקומו או מת יש לך להשתדל לעמוד שם בתפלה‬
‫כי המקום מתוקן היטב והתפלה מתקבלת ועולה יפה יפה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב הר"ר יונה דבתוך בהכ"נ אין להקפיד אם פעם‬
‫יושב בזוית זו ופעם בזוית זו ולא אמרו שיקבע מקום לתפלתו אלא‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כז‬
‫כשמתפלל בביתו שייחד לו מקום קבוע לתפלתו‪ ,‬אבל הרא"ש פסק דאפי'‬
‫לאומרם במקום קבוע ויכול לישב פעם פה ופעם פה אבל‬
‫בבהכ"נ איכא קפידא שיקבע לו מקום לתפלתו והביא ראיה מהירוש'‬
‫ברוך שאמר ועלינו לשבח ושאר קטעי תפלה שנהגו לאמרם‬
‫דברכות פ"ד ה"ד `"‪p"kdaa mewn el cgiil mc` jixv `iig x"a megpz x‬‬
‫בעמידה יש להקפיד בהם‪*** .‬אל יפסיע פסיעה גסה לא‬
‫‪`l` '`p `l degzyd midl`l my degzyi xy` y`xd cr `a cec idie '`py‬‬
‫יפסע בצעדים ארוכים שמרחיק רגלו האחת הרבה מן השניה‬
‫‪ degzyi‬משמע שהיה תדיר משתחוה שם וכן כתבו הגהות מיימוניות פ"ה‬
‫שהוא דרך הממהרים לילך וכ"ש שלא ירוץ שמראה בעצמו‬
‫מהלכות תפלה אות י' וכתב בב"י סי' צ ‪zrcl minikqn zedbde y"`xdc oeike‬‬
‫שעיכוב בהכ"נ דומה עליו כמשאוי‪ ,‬והשתא ס"ד דה"ה‬
‫`‪ opihwp ikd zg‬וכן פסק בשו"ע סי' צ סעיף יט יקבע מקום לתפלתו ולא‬
‫בבואו לבהכ"נ לא יפסע פסיעה גסה דכיון שיש לו שכר‬
‫ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע לו בהכ"נ להתפלל אלא גם‬
‫פסיעות אם מפסיע פסיעה גסה ובמקום לילך מאה פסיעות‬
‫בבהכ"נ שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע‪ .‬ומ"מ אם בא לבהכ"נ‬
‫הולך ששים ממעט שכרו ונראה כמי שאינו חפץ בשכר מצוה‬
‫ומצא שנתיישב אדם אחר במקומו הקבוע לא יריב עמו בשביל שרוצה‬
‫לפי' אמר אביי לא אמרן אלא וכו'‪*** .‬אחרי ה' ילכו‬
‫לקבוע מקום כאברהם אבינו אלא יהיה ענוותן כאברהם אבינו ויוותר‪ ,‬אבל‬
‫כשהם הולכים אחרי ה' כלו' לדבר מצוה צריכין לילך כאריה‬
‫אם קנה את הכסא ההוא מידי הגבאים כמו שנהוג וכתוב שמו על הכסא ובא‬
‫ישאג כשהאריה רעב ושואג כל חיות היער שומעין קולו‬
‫אחר ונתיישב בכסאו רשאי להקימו ואין בכך משום מלבין פני חבירו ברבים‬
‫ומתבהלין פן יטרפם ורצין במנוסה כך צריכין לרוץ לדבר‬
‫שזה שראה שכתוב על הכסא שם בעל הכסא ונתיישב שם על דעת זה‬
‫מצוה‪ ,‬כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים צריכין לשים אל‬
‫נתיישב שם שאם יבוא בעל הכסא יקום מפניו ויפנה לו כסאו‪ ,‬ומיהו אם‬
‫לבם כאילו הקב"ה שואג והם חרדים פן יטרפם וירוצו לדבר‬
‫ראה שנתיישב בכסאו זקן או ת"ח יתחסד עמהם ולא יקימם‪ .‬ומי שקנה כסא‬
‫מצוה במנוסה‪ ,‬וכיון שהפסוק דימה את הריצה לדבר מצוה‬
‫בבהכ"נ וכבר שלש שנים שלא בא להתפלל בבהכ"נ הגבאין רשאין למכור‬
‫למנוסת החיות מטריפת האריה דהיינו פיקוח נפש הלכך אפי'‬
‫כסאו לאחר‪ ,‬ואם הוכיח שבאותן שלש שנים לא בא לבהכ"נ מחמת שהיה‬
‫בשבת רצין לדבר מצוה‪ ,‬והא דכת' `‪jlbx zayn aiyz m‬‬
‫חולה אין מוכרין כסאו ואם מכרוהו כבר מבטלין מכירתן‪ .‬ואפי' אם היה בא‬
‫בחגים חשיב כמי שלא בא כלל ומוכרין כסאו לאחר שלא מכרו הגבאין את‬
‫הכסא אלא על דעת שיבוא להתפלל בכל שבת ואם בשעת המכירה ידעו‬
‫ודרשי' מיניה )שבת קיג ע"ב( אסור לפסוע פסיעה גסה‬
‫בשבת דייק ליה הכי 'רגלך' אסור רגל מצוה מותר כדדייקינן‬
‫התם 'חפציך' אסורין חפצי שמים מותרין‪.‬‬
‫שאינו בא אלא בחגים אין רשאין למכור כסאו שעל דעת כן מכרו לו‪ .‬ואם‬
‫אגרא דפרקא ריהטא פירש"י כשבאין לשמוע דרשת החכם‬
‫לא בא שלש שנים ועדיין לא מכרו הגבאין את כסאו ובא אותו אחד לבהכ"נ‬
‫עיקר שכרם אינו על הלימוד אלא על הריצה ללימוד‪ .‬וקשה‬
‫ומצא אחר יושב במקומו רשאי להקימו ואין האחר יכול לומר כיון שלא‬
‫שיהא שכר הפסיעות גדול יותר משכר הלימוד עצמו‪ ,‬וכן‬
‫באת לבהכ"נ שלש שנים איבדת זכותך דלא אמרי' איבד זכותו אלא לעניין‬
‫אגרא דכלה דוחקא תימה שיהא שכר הדוחק גדול יותר‬
‫הגבאין שיכולין למכור כסאו לאחר אבל כל זמן שלא מכרו כסאו שלו הוא‬
‫משכר הלימוד‪ ,‬ועוד דלפי"ז אגרא דבי טמיא שתיקותא‬
‫ויכול להקים את האחר שנתיישב בכסאו‪ .‬ומי שמת אין בניו יורשין כסאו‬
‫עיקר השכר אינו על מה שבא לקיים מצוה דאוריי' ניחום‬
‫אלא הגבאין מוכרין אותו‪ ,‬ומ"מ יש לבן זכות קדימה לקנות כסאו וצריכין‬
‫אבלים בדיבורו אלא על שתיקתו‪ .‬ונ"ל אגרא דפרקא‬
‫אי עניו אי‬
‫ריהטא ההולך לשמוע דרשת החכם סבור שאינו מקבל שכר‬
‫חסיד אם הוא בעל גאוה הרבה פעמים הוא נפגע מיושבי‬
‫אלא על שמיעת הדרשה ואינו כן אלא עוד יש לו שכר נמי‬
‫בהכ"נ שאמרו לו איזו מילה ועובר להתפלל בבכ"נ אחר וזה‬
‫על הריצה‪ ,‬ובאו למנות כאן מיני שכר שאין אדם מעלה על‬
‫היה עניו וחסיד והעביר על מדותיו ואע"ג דפגעו בו לא עבר‬
‫דעתו שיש לו‪ .‬אגרא דכלה דוחקא אדם סבור שיקבל שכר‬
‫לבכ"נ אחר אלא קבע מקום לתפלתו‪ .‬וישכם אברהם בבקר‬
‫רק עבור מה שלמד בכלה ואינו כן אלא מקבל שכר גם עבור‬
‫אל המקום אשר עמד שם כשהגיע אל האיזור שבו התפלל‬
‫הדוחק שנדחק שם וסבל על לימודו‪ .‬אגרא דשמעתא סברא‬
‫לפני כן התעכב אברהם לקבוע את המקום המדוייק שבו עמד‬
‫אדם סבור שמקבל שכר רק עבור מה שחזר על השמועה‬
‫והתפלל לפני כן כדי שבו יתפלל עתה‪ .‬ואין עמידה אלא‬
‫הרבה להיותה גרוסה על פיו דכת' 'לדבר בם' אבל מה‬
‫תפלה תפלת שמו"ע שמתפללים אותה בעמידה‪ ,‬וכיון דיליף‬
‫שהתבונן בשמועה להבינה אינו מקבל שכר ואינו כן אלא אף‬
‫לה מההוא קרא דכתיב ביה 'עמד' אין להקפיד אלא בתפלת‬
‫על מחשבת הלב מקבל שכר‪ .‬אגרא דבי טמיא שתיקותא‬
‫שמו"ע אבל כשמתפלל הזמירות ושאר ברכות א"צ להקפיד‬
‫כשיושב שעה אצל האבל סבור הוא שמקבל שכר רק על‬
‫הגבאין לידעו שמוכרין כסא אביו שאם ירצה לקנות יקנה‪.‬‬
‫כח‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אותו זמן שדבר על לב האבל לנחמו ואינו כן אלא אפי' אותם‬
‫ערבי שאין לו בית קבוע רק כל הזמן תועה ונודד בדרכים‪,‬‬
‫רגעים שישב ושתק נמי יש לו עליהם שכר‪ .‬אגרא דתעניתא‬
‫טייעא מלשון תועה ונודד מביתו והוא מלשון )ברא' כ יג(‬
‫צדקתא אדם סבור שהצדקה שנותן בתענית מעיקר התענית‬
‫‪ ia` zian midl` ize` 'erzd' xy`k idie‬וכיון שרצה אליהו‬
‫היא שיתן לעני צדקה שיעור מזון ב' סעודות שהיה צריך‬
‫לשלוף חרב להרגו לכן נידמה לא כטייעא שהם רגילין לישא‬
‫לאוכלם באותו היום ולא אכל מפני התענית דכת' )ישע' נח‬
‫עליהם חרב כדאיתא ביבמות קכ ע"ב ‪`edd il ifg icicl‬‬
‫ו( ‪ jngl arxl qext `eld 'ebe edxga` mev df‬משמע‬
‫‪ dilnbl diciibe `xiqtq lwyc `riih‬ועד היום רגילין‬
‫דמעיקר התענית הוא ואין מקבל עליו שכר בפני עצמו אלא‬
‫הבדווים לישא עליהם חרב ונקראת שבריי"ה אבל אם היה‬
‫בכלל שכר התענית הוא‪ ,‬ואינו כן אלא מקבל על הצדקה‬
‫נידמה לו כסתם אדם היה פלא שתהיה לו חרב מונחת לו על‬
‫שכר גדול בפני עצמו‪ .‬אגרא דהספדא דלויי הספדן סבור‬
‫ירכו‪ .‬כדו בר קיימת קמי מרך פירש"י כשתי רשויות‬
‫שהוא מקבל שכר אחד על כל ההספד כולו ואינו כן אלא‬
‫ובתשובות הגאונים )הרכבי סי תי( פירשו כדו בר ‪xa itlk‬‬
‫מקבל שכר על ההספד עצמו ועוד מקבל שכר גדול בפני‬
‫‪ dvignl ueg `edy‬כלו' אינו מחשיב עצמו חלק מקהל ישר'‪.‬‬
‫עצמו על אותם רגעים בהספד שבהם הרים קולו וצעק‪.‬‬
‫אלו דבר' שעומדים ברומו של עולם המתפלל אחורי‬
‫אגרא דבי הלולי מילי המשמח חתן סבור שמקבל שכר רק‬
‫בהכ"נ ואינו מחזיר פניו לבהכ"נ חשוב עבירה גדולה לפני‬
‫עבור מה ששמחו בריקוד ושירה אבל מה שדבר עמו דברי‬
‫הקב"ה ומחייב עליה מיתה כדאשכחן שהרגו אליהו ובנ"א‬
‫עידוד וחיזוק אינו מקבל עליהם שכר בפני עצמם כי מה הם‬
‫מזלזלין בהם ואומרים אין ראוי לו עונש גדול כ"כ ולמה‬
‫לעומת המאמץ שהשקיע בריקוד ושירה ואינו כן אלא מקבל‬
‫הרגו אליהו‪ .‬ולפי"ז אות כ' של 'כרום' היא כ' הדמיון כלו'‬
‫אף עליהם שכר גדול בפני עצמו‪ .‬אגרא דהספדא דלויי‬
‫כמו שבשמים מחשיבין עבירה זו רמה מאוד מאוד כך בנ"א‬
‫>>>ועשה טוב<<<מכאן שמה שנוהגין הספדנים ליתן קולם ביללה לרגש‬
‫מזלזלין בה מאוד מאוד‪ .‬כיון "שנצרך" אדם לבריות כצ"ל‬
‫את הציבור דין הוא‪ ,‬ואע"ג דאין הספדן בוכה באמת רק עושה עצמו כבוכה‬
‫פניו משתנות ככרום כשמבקש מהבריות פניו מלבינות‬
‫שפיר דמי ואין בזה משום שקר‪ .‬ופסק בשו"ע יו"ד סי' דש"ם סעיף א מצוה‬
‫ומאדימות מבושת וכשנותנין לו פניו מצהיבות ומבהיקות‬
‫גדולה להספיד על המת כראוי ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים‬
‫משמחה ואם אין נותנין לו פניו מוריקות מעגמת נפש‪ .‬רישא‬
‫המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו‪ ,‬ואסור להפליג‬
‫דקרא ‪ oekldzi miryx aiaq‬מיירי במי שמתפלל אחורי‬
‫בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק‬
‫בהכ"נ כדדריש ליה לעיל וסיפא ‪ `"pal zelef mexk‬לומר‬
‫שלא יפליג‪ ,‬ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו‪ ,‬וחכם וחסיד‬
‫סופו שיהא נצרך לבריות ומשתנות פניו ככרום‪ .‬עוף אחד‬
‫מזכירים להם חכמתם וחסידותם‪ ,‬וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או‬
‫יש בכרכי הים וכרום שמו נ"ל שהוא מין ממיני הטווס שכל‬
‫שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רעה לעצמו ולמת‪.‬‬
‫הלילה נוצותיו סגורות וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה‬
‫גוונין פותח נוצות זנבו והם בכמה גוונין‪ .‬כאילו נידון בשני‬
‫א"ר הונא כל המתפלל אחורי בהכ"נ צד מזרח שבו‬
‫הכניסה נקרא פני בהכ"נ וצד מערב שבו ההיכל וס"ת נקרא‬
‫אחורי בהכ"נ והוא רב עם הקהל ונשבע שאינו נכנס לבהכ"נ‬
‫ורוצה להתפלל לפני ההיכל לפיכך הוא עומד מאחורי בהכ"נ‬
‫כלו' בצד מערב מבחוץ שבו הארון וס"ת כך הוא מתפרש‬
‫לפי רש"י כפי שהבינוהו התוס' )לעיל ע"א ד"ה אחורי( ולא‬
‫כפי שהבינוהו מקצת האחרונים‪ .‬ולשיטת התוס' )שם( כיון‬
‫שהעומדים בבהכ"נ פניהם למערב ואחוריהם למזרח לפיכך‬
‫צד מערב נקרא פני בהכ"נ וצד מזרח אחורי בהכ"נ והוא רב‬
‫עם הקהל ונשבע שלא יכנס לבהכ"נ ורוצה לשמוע קדיש‬
‫דינים אש ומים יש מי שנידון למות באש ושורפין אותו ומת‬
‫ויש מי שנידון למות במים ומטביעין אותו ומת‪ ,‬ויש מי‬
‫שנתאכזרו עליו השופטים ודנוהו באש ובמים זורקין אותו‬
‫לאש ונשרף מעט ושופכין עליו מים שלא ימות ושוב זורקין‬
‫אותו לאש ושוב שופכין עליו מים שלא ימות מהר ויסבול‬
‫הרבה‪ .‬אף כן מי שמת מרעב הרי מת פעם אחת‪ ,‬אבל מי‬
‫שנצרך לבריות חשוב כמי שבכל יום מת מבושת פנים‬
‫כשהוא מבקש צדקה ואין מניחין אותו למות עד סוף אלא‬
‫מחיים אותו במעט פת שנותנין לו בעלי בתים וחי בה ולמחר‬
‫חוזר ומבקש וממית עצמו בבושת פנים‪.‬‬
‫וקדושה לפיכך עומד מאחורי בהכ"נ דהיינו בצד מזרח על‬
‫פתח הכניסה שיוכל לשמוע‪ .‬ההוא גברא "דהוה קא" מצלי‬
‫ענני ה' ענני קשיא אם רצה להרבות בתחנונים ולפיכך אמר‬
‫אחורי בי כנישתא ולא "אהדר" אפיה כצ"ל‪ .‬טייעא בדווי‬
‫'ענני' ב' פעמים הל"ל ענני ענני ה' מאי ‪ ,ippr 'd ippr‬ומשני‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כט‬
‫ענני שתרד אש מן השמים היינו ‪ ippr‬הראשון וענני שלא‬
‫כבישים מעיר לעיר בשביל מעט אנשים ולא היו בונים‬
‫יאמרו מעשה כשפים הם אלא ידעו שמאתך היא והיינו ‪ippr‬‬
‫סכרים וצינורות להוביל בהם מים לעיר ולא היו ממציאים‬
‫מכוניות ומטוסים וכיו"ב ולא היו מקימים מפעלים ליצר בהם‬
‫"בתפלת" שחרית כצ"ל‪ .‬ה' בוקר תשמע קולי מובטח לי‬
‫שתשמע תפלתי של בוקר בוקר אערוך לך כל בקשותי‬
‫מוצרי צריכה לפיכך ברא בעולם המוני בנ"א אע"ג דרובם‬
‫אינן יראי שמים כדי לצוות לזה דהשתא שיש המוני בנ"א‬
‫אערוך בתפלת בוקר ואצפה מתי תתקיים בקשתי אע"ג‬
‫דבשאר תפלות איני מצפה מתי תתקיים בקשתי בתפלת‬
‫יהיו טורחין ומזיעין ומישבין את העולם בכל מיני ישוב‬
‫הצריכין לו ויהנה מהם ירא ה'‪ .‬לפי' אל יאמר אדם למה אני‬
‫בוקר אני מצפה כי כבר מובטח אני שתתקבל‪.‬‬
‫טורח בכל עבודה קשה ובני התורה יושבין בבהמ"ד ועוסקין‬
‫בתורה הכל על גבי ועל גבי חבירי העוסקין במלאכה‬
‫‪ 'd‬כלו' ענני שידעו שזה מה' ולא מעשה כשפים‪ .‬אף‬
‫שנא' קול ששון וקול וגו' הל"ל קול ששון ושמחה חתן‬
‫וכלה אומרים הודו את ה' צבאות ולמה הרבה כאן חמישה‬
‫קולות‪ ,‬אלא לפי שעיקר שמחת חתן וכלה היה בזמנם בקול‬
‫ובישובו של עולם‪ ,‬כי באמת לכך הם נוצרו לשרת את יראי‬
‫ה' ואם אינם רוצים לשרתם לא היו ראויים להבראות‪.‬‬
‫שמוציא מפיו בשירה וזמרה ואדם סבור שכל מה שמשמחו‬
‫כל הערב נחשב כמצות קול אחד ואומר האדם וכי בשביל‬
‫מצוה אחת אוציא קולי כל הערב ואהיה צרוד טוב לי שאבטל‬
‫מצוה אחת של שמחת חתן ואשמור קולי שאוכל ללמוד בו‬
‫בקש שלום ורודפהו מי שהיה מהלך וחבירו היה רודף‬
‫הרודף מקדים ומגיע ראשון והיינו בקש שלום ורודפהו‬
‫השג את חברך והקדימו בשלום‪ .‬גזילת העני בבתיכם‬
‫תורה לפיכך הרבה בהם הפסוק חמישה קולות לזרזם במצוה‬
‫זו לומר שמקבל שכר כחמישה קולות ואם לא שמחו ביטל‬
‫חמישה קולות‪ .‬זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות כיון‬
‫שניתנה התורה בחמישה קולות לכן כל דבר תורה שמוציא‬
‫מפיו מקבל עליו שכר כאילו אמרו חמש פעמים וזה דוקא‬
‫למשמח חתן שנאמר בו נמי חמישה קולות אבל מי שאינו‬
‫משמח חתן וכלה לפי שסבור שאע"פ שנאמר בו חמישה‬
‫קולות אין בו שכר אלא כקול אחד א"כ גם כשלומד תורה‬
‫אינו מקבל שכר אלא פעם אחת על כל דבר תורה שמוציא‬
‫מפיו‪ .‬אותן קולות "קודם" מתן תורה הוו כצ"ל‪.‬‬
‫כל אדם שיש "בו" בילקו"ש קהלת רמז תתקפ"ט ד"ה עיר‬
‫קטנה גריס לו‪ .‬יראת שמים "לסוף" דבריו נשמעים כצ"ל‬
‫וכן הוא בילקו"ש הנ"ל ובספר חסידים סי' יג‪ ,‬הירא את ה'‬
‫ממליך את ה' על עצמו ונעשה הוא עצמו עבד המלך והכל‬
‫יראין מעבדי המלך ושומעין בקולם‪ .‬מאי כי זה כל האדם‬
‫דמשמע כל האדם ירא את האלהים ושומר את מצותיו הא‬
‫חזינן דלאו הכי הוא‪ .‬כל "העולם" כלו לא נברא אלא‬
‫בשביל זה בספרים מדוייקים כל האדם פירוש לא בראתי‬
‫את האדם אלא בשביל שיצא ממנו ירא שמים זה‪ ,‬וכן‬
‫בהמשך שקול זה כנגד כל העולם כולו גרסי' כנגד כל‬
‫האדם כולו‪ ,‬וכן כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה‬
‫גרסי' כל האדם‪ .‬כל העולם "כלו" לא נברא צ"ל כולו‪.‬‬
‫***כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה אם היו‬
‫נבראים רק אותם מעטים שהם יראי שמים לא היו סוללים‬
‫פירש"י ‪iprd zlifb `l` `id dlifb xiyrd zlifb s` `lde‬‬
‫‪ enely lr aiydl `ly `l` epnn lefbl melk el oi`y‬וקשה‬
‫הא אף העני יש לו מעט שיגזלוהו ממנו‪ ,‬ונ"ל גזילת 'העני'‬
‫לשון עניית שלום שלא ענהו‪.‬‬
‫רש"י ד"ה אגרא דפרקא עיקר קיבול שכר "לבריות"‬
‫הרצים כצ"ל‪*** .‬ד"ה אחורי בהכ"נ כל פתחי בהכ"נ‬
‫"שלהם" היו במזרח כצ"ל‪*** .‬ד"ה אותן קולות "קודם"‬
‫מתן וכו' דנראין היו "דאע"פ" שהקול כצ"ל‪.‬‬
‫ז ע"א גמ' מאי מצלי וקמי מאן מצלי הא איהו הוא אדון‬
‫הכל‪ ,‬ומשני יהי רצון מלפני וכו' מעצמו הוא מבקש לפי‬
‫שכשברא את העולם טבע בו טבע וחוק שיתנהל העולם עפ"י‬
‫מדות שלו שהם מיזוג מדת הרחמים עם מדת הדין כדכת'‬
‫)ברא' ב ד( ‪" minye ux` midl` 'd zeyr meia‬ה'" זו מדת‬
‫הרחמים "אלהים" זו מדת הדין וכמו שפירש"י בברא' א א‬
‫ופעמים שישר' חוטאין ואם ידונם עפ"י מדותיו דהיינו מיזוג‬
‫מדת רחמים עם מדת הדין דינם להאבד מן העולם ח"ו לכך‬
‫הוא צריך לבקש מעצמו שיוותר על מדותיו ויתנהג עמם‬
‫במדת הרחמים לבדה‪ .‬משל לאדם שהיה הולך ליום הורים‬
‫בביה"ס של בנו וידע האב שהוא עתיד לשמוע על בנו דברים‬
‫קשים והיה האב חושש שמא כשיחזור לביתו והוא בכעס‬
‫גדול יאמר לבן דברים קשים יותר מדאי‪ ,‬מה עשה‪ ,‬כל הדרך‬
‫שהיה הולך ליום ההורים היה מדבר עם עצמו להרגיעו‬
‫הלואי ולא אכעס מאוד על בני ולא אומר לו דברים קשים‬
‫יותר מדאי‪ ,‬שמעה אשתו ואמרה לו הלא עדיין לא שמעת‬
‫ל‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫על בנך דברים קשים מה לך מעכשיו מרגיע את עצמך המתן‬
‫להצניע מעשה זה מפני כבודו של ה' שבקש ברכה מב"ו‬
‫עד שתשמע עליו דברים קשים ואז תהא מרגיע את עצמך‪,‬‬
‫ולמה ספר דבר זה ולא הצניעו‪.‬‬
‫אמר לה עכשיו שעדיין לא שמעתי עליו דברים קשים אני‬
‫יכול להרגיע את עצמי ולקבל החלטה שלא לדבר עמו קשות‬
‫וכשיבוא כעסי כבר אהיה מוכן שלא לכעוס עליו יותר מדאי‬
‫אבל אם אמתין עד אחר שאשמע עליו דברים קשים ואהיה‬
‫בכעס לא אוכל להכיל את כעסי ולא אוכל להרגיע את עצמי‬
‫ועל כרחי אהיה מוכרח לכעוס עליו ביותר ואומר לו דברים‬
‫קשים יותר מדאי‪ ,‬אף הקב"ה כן יודע הוא שבנ"י עתידין‬
‫לחטוא ואם ילך עמהם במדותיו שטבע בעולם רחמים ודין‬
‫יחד לא יוכלו לעמוד לפיכך הוא מקדים ובכל יום ויום עומד‬
‫ומדבר לעצמו יהי רצון שבשעה שיחטאו לא אדונם כפי‬
‫מדותי רחמים ודין יחד אלא במדת הרחמים לבדה ומקבל על‬
‫עצמו לעשות כן ואם ימתין עד שעת מעשה מרוב חמתו לא‬
‫יכיל את כעסו וידונם כפי מדותיו שכבר טבע בעולם‪.‬‬
‫שיכבשו יעצרו‪ .‬ויגולו ויתגלו רחמי על מדותי כלו' מדותי‬
‫שהם מזוג רחמים ודין יהיו למטה ורחמי יהיו גלויים למעלה‬
‫נמצא שרחמיו שהן גלויין למעלה מכסין ומסתירין את‬
‫מדותיו שהן למטה ולא ניכרין מדותיו‪ .‬ואתנהג עם בני‬
‫מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו קאי אמתני'‬
‫דאבות פ"ד מי"ח‪ .‬פני ילכו והניחותי לך וכי הקב"ה צריך‬
‫להמתין שילכו פני כעס שלו הא איהו שליט בכולא ויכול‬
‫להוליך פני כעס שלו עכשיו מיד והיה לו לומר אוליך פני‬
‫והניח לך‪ ,‬אלא ללמד לבנ"א שלא ירצה את חבירו בשעת‬
‫כעסו‪ .‬עד שיעברו פנים של זעם כאן למדך שאין כעסו של‬
‫הקב"ה ישת' שמו אלא כעס הפנים ולא כעס הלב כלל וכלל‪.‬‬
‫אחד מחמשת ריבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות‬
‫ושמונים ושמונה בשעה ותימה מה יכול לומר ולקלל בזמן‬
‫כזה שהוא פחות מעשירית השניה ואפי' מילה אחת אינו יכול‬
‫לומר בו‪ ,‬ועל כרחך לומר כתירוץ השני של התוס' דכיון‬
‫שהיה מתחיל באותו רגע יכול להמשיך ולקלל אף אח"כ‬
‫וקללתו מזיקה אבל לתירוצם הראשון לא אתי שפיר‪ .‬ומ"מ‬
‫הוא תימה דקרי לשיעור הזמן הזה רגע הא רגע היינו‬
‫כמימריה כדמפרש לק' והיינו שליש השניה )שבשניה אחת‬
‫אדם אומר כשלש מילים( ושיעור הזמן הזה הוא פחות‬
‫מעשירית השניה‪ ,‬לכן נ"ל כמו שכתוב בגליון דגרסי' אחד‬
‫במדת "הרחמים" כצ"ל‪ .‬ואכנס להם לפנים משורת הדין‬
‫משמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה‬
‫היו הדיינים יושבין לדון בחדר חיצוני של בהמ"ד והיתה‬
‫שהוא קרוב לשליש השניה והיינו רגע כמימריה‪ .‬השתא‬
‫מחיצה בינם ובין העם ולא היו יושבין לפניהם אלא התובע‬
‫דעת בהמתו לא הוה ידע בע"ז ד ע"ב בעי ‪oeilr zrc i`n‬‬
‫והנתבע והעדים וכשהיו הדיינים רואים שטוב לעשות כאן‬
‫‪ ,rci ded `l‬ומשני ‪ dil efgc `pcira‬שליחי בלק ‪aikx dedc‬‬
‫פשרה היו אומרים לתובע ולנתבע שיכנסו לפנים משורת‬
‫`‪ `qeq` zaikx `l h"n dil exn` dixng‬כדרך המכובדים‬
‫)ממחיצת( בית הדין היינו יכנסו לבהמ"ד וישבו בינם לבין‬
‫האם אין בני מקומך מכבדין אותך להעמיד לך סוס לרכיבתך‬
‫עצמם ויעשו פשרה‪ .‬שורת חומת כמו ‪xey ilr dcrv zepa‬‬
‫`‪ edl xn‬העמידו לי סוס מיהו ‪ dil i`cy `aihxa‬שלחתיו‬
‫וכן )ויק' כה כט( 'עיר חומה' מתרגם ‪.xey `twn `zxw‬‬
‫לרעות באחו וכשבאתם לקוראני לא רציתי לעכבכם עד‬
‫וראיתי אכתריאל ‪eplaw `l ep`e `ed j`ln l`ixzk` `"i‬‬
‫שאחזירנו משם ורכבתי על האתון ‪ikp` `ld oez`d xn`ze‬‬
‫`‪ `ed ceakd `l‬תשובות הגאונים החדשות עמנואל )אופק(‬
‫`‪ jpez‬ולא על סוס אתה רגיל `‪`nlra `pirhl dl xn‬‬
‫סימן קנה ד"ה סח‪ .‬אבל בזוה"ק פרשת תרומה דף קמו ע"ב‬
‫לשאת משאות אבל לרכיבה איני רוכב אלא על סוס `‪dxn‬‬
‫מפורש שהוא שר של מעלה הקושר כתרים לאדונו‪ ,‬ואמנם‬
‫‪jcern dil dxn` `nlra i`xw` dl xn` ilr zakx xy` dil‬‬
‫במקומות אחרים בזוה"ק נראה כאילו הוא האדון עצמו ואינו‬
‫‪meia zeaikx jl dyer ip`y `l` cer `le dfd meid cre‬‬
‫כן‪ .‬שהוא יושב על כסא רם ונישא זה כסא הרחמים‪ .‬כי‬
‫‪ dlila zeyi`e‬שאתה בועלני בלילה‪ ,‬אלמא לא ידע דעת‬
‫כסא של דין הוא השמים עצמם דכת' )ישע' סו א( ‪minyd‬‬
‫בהמתו שעתידה להשיבו שאם היה יודע שעתידה להשיבו‬
‫‪ ,i`qk‬וביום הכפורים הוא עומד מכסא הדין ויושב על כסא‬
‫לא היה משקר בפני שליחי בלק והיא השיבתו שלש פעמים‬
‫הרחמים שהוא גבוה מכסא הדין דכת' )תה' קג יג( ‪a` mgxk‬‬
‫והעמידתו שקרן‪ .‬אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה‬
‫‪ e`qk oikd minya 'd 'ebe ei`xi lr 'd mgx mipa lr‬על‬
‫שהקב"ה כועס בה וקרי ליה 'יודע דעת עליון' כי ע"י‬
‫השמים שהם כסא הדין הניח את כסא הרחמים נמצא שכסא‬
‫כרבולת התרנגול שקולטת את האור הראשון היה יודע לכוין‬
‫הרחמים גבוה ורם מכסא הדין‪ .‬מאי קמ"ל היה לרבי ישמע'‬
‫את השעה כדאיתא לק' ומה שהתרנגול מבחין באור הראשון‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לא‬
‫נקרא דעת ובינה מרובה כדאמרי' לק' ס ע"ב ‪lew rny ik‬‬
‫חיוורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא כרבולת‬
‫‪dlil oiae mei oia oigadl 'dpia' iekyl ozepd `nil `lebpxz‬‬
‫התרנגול היא בעצם חיישן או אנטנה לזיהוי האור הראשון‬
‫והיינו 'דעת עליון' דעת ובינה שתלוי בעליון כלו' בכרבולת‬
‫בעולם לפיכך קבעה הקב"ה בראשו של התרנגול כדי‬
‫של תרנגול שהיא בעליונו )מונחת מעל ראשו( כמו שנפרש‬
‫שתהיה חשופה לשמים לקלוט את האור ודמיא לאנטנה‬
‫לק'‪ .‬וי"א דקרי ליה 'דעת עליון' כי הכעס בה מהחכמה ודעת‬
‫שמניחין אותה במקום הגבוה ביותר שבבניין‪ .‬התרנגול יש‬
‫וככל שירבה דעת יוסיף כעס כדכת' )קה' א יח( ‪axa ik‬‬
‫לו בכרבולתו נימי דם רגישים לאור ואפי' מעט אור גורם‬
‫‪ ae`kn siqei zrc siqeie qrk aex dnkg‬לכך הכעס נקרא‬
‫לתנועה בנימי הדם שבכרבולת לפיכך כשמתחיל להאיר‬
‫דעת והיינו 'יודע דעת עליון' יודע שעת כעסו של עליון אבל‬
‫בעולם נימי הדם שבכרבולתו מתרחבים והיא מזדקפת‬
‫ודאי אינו יודע דעתו כלל וכלל‪ .‬והיינו דאמר להו נביא‬
‫ונעשית לבנה כי כשמתרחבת מתפשט האדום שבה על שטח‬
‫לישר' מדברי הנביא שאמר ‪ 'd zewcv‬לשון רבים אתה למד‬
‫יותר גדול ולכך נראית הכרבולת לבנה ודמי למי שנתן מעט‬
‫שבכל יום הקב"ה כועס כדמפרש ואזיל‪ .‬מאי למען דעת‬
‫דם בחצי כוס מים ונעשו המים אדומים וכשמוסיף עליה מים‬
‫צדקות ה' מאי 'צדקות' לשון רבים הא צדקה אחת עשה עם‬
‫עד סופה נראים פחות אדומים‪ ,‬ומהתרחבות נימי הדם כואב‬
‫ישראל שהפר קללת בלעם והל"ל למען דעת 'צדקת' ה'‪,‬‬
‫לתרנגול והוא קורא בקול גדול מכאבו ועומד על רגל אחת‬
‫א"ר אלעזר א"ל הקב"ה לישר' דעו כמה צדקות עשיתי‬
‫להפיג כאבו ושומעים בנ"א את קריאתו ויודעים שהתחיל‬
‫עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שבכל יום מימים‬
‫להאיר בעולם‪ .‬ותרנגולים של היום נעשו משובשים וקוראין‬
‫הללו שהיה בלעם אצל בלק כבש ה' כעסו הרי כמה צדקות‪.‬‬
‫אפי' באמצע הלילה כי בגלל תאורת הרחוב כרבולתם‬
‫והא דקרי ליה 'צדקות' ולא קרי ליה 'הצלות' משום דזעמו‬
‫מזדקפת כמו מאור החמה וקוראין אפי' באמצע הלילה‪ .‬כל‬
‫של הקב"ה שבכל יום הוא מפני מלכי מזרח ומערב שעובדין‬
‫שעתא ושעתא משלש שעות הראשונות של הבוקר נמי‬
‫את החמה בשעה שהיא זורחת כדמפרש לק' ובאותן ימים‬
‫קאי הכי כל כמה דקות הוא קאי אחד כרעא וכרבולתו לבנה‬
‫שהיה בלעם אצל בלק לקלל את ישראל הוכרח ה' לתת בלב‬
‫מחמת הזדקפותה וקורא‪ ,‬ומשני כל שעתא "ושעתא" כצ"ל‬
‫המלכים הרהורי תשובה שלא יעבדו לחמה כדי שלא יכעס‬
‫אית ביה שורייקי סומקי בין הלבן ניכרין חוטין אדומים כי‬
‫ונמצא שהפך את הרשעים לצדיקים והיינו כמה צדקות‬
‫לא נתרחבו נימי הדם שלו מאוד ולא נזדקפה ונתמתחה‬
‫עשיתי עמכם כמה מלכים הפכתי מרשעים לצדיקים‪ .‬והיינו‬
‫כרבולתו עד סופה ודמי למי שנתן מעט דם בחצי כוס מים‬
‫דקא"ל בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא‬
‫והמים נראין אדומים ואח"כ הוסיף עוד רבע כוס מים לתוכה‬
‫זעם ה' מאי קאמר ליה הא אפי' שאתמול חרג מדרכו ולא‬
‫אע"ג שאין המים אדומים כבתחילה עדיין ניכר בהם אדום‬
‫כעס יש לך לקללם היום דמסתמא היום יחזור להרגלו ויכעס‬
‫בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי כי נתמתחה עד‬
‫אלא ע"כ כבר כמה ימים מיום שבא בלעם אצל בלק לא כעס‬
‫סופה ונתפזר האדום על שטח גדול יותר ואין האדום ניכר‬
‫ה' וידע בלעם שבשלו היא וכל זמן שהוא עומד אצל בלק‬
‫כ"כ ודמי למי שנתן מעט דם בחצי כוס מים והמים נראים‬
‫לקלל את ישראל לא יזעם ה' אלמא הרבה ימים שלא זעם‬
‫אדומים ואח"כ הוסיף עוד חצי כוס מים לתוכה וכבר אין‬
‫ה' והיינו דקאמר נביא '‪ 'd 'zewcv‬בלשון רבים‪ .‬חבי התחבאי‬
‫ניכר בה האדום כלל‪ .‬ואוקמיה בין "כרעי" כצ"ל דערסא‬
‫מפני זעם ה'‪ .‬בהנך תלת שעי קמייתא שבאותן שעות‬
‫שהיתה מונחת בחוץ חשופה לשמים‪ .‬וי"ג ואסר כרעיה‬
‫המלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוים לחמה כדקת'‬
‫לפורייה והיא גירסא נכונה‪ .‬תנא משמיה דר"מ בשעה‬
‫לקמן ומחמת זה בא זעמו‪ ,‬וא"ת הא אמרי' לעיל ד ע"א ‪lky‬‬
‫שהחמה זורחת וכו' רוצה ליתן טעם למה הקב"ה כועס בכל‬
‫‪ zery yly cr mipyi axrne gxfn ikln‬וקת' נמי לק' ט ע"ב‬
‫יום בשעות הראשונות של הבוקר‪ .‬מניחים כתריהם‬
‫‪ zery ylya cenrl mikln ipa jxc oky‬אלמא אין המלכים‬
‫"בראשיהם" ומשתחוים לחמה נ"ל דגרסי' מניחים‬
‫קמים לפני כן‪ ,‬וי"ל בדרך כלל אינן קמים עד שלש שעות‬
‫כתריהם "מראשיהם" כלו' מורידים כתריהם מעליהם‬
‫אבל ביום שרוצין לעבוד לחמה קמים בתוך שלש שעות וכל‬
‫להראות עצמן עבדי החמה ומשתחוין לה מיד כועס‬
‫מלך עובד לחמה ביום אחר נמצא שבכל יום מלך אחר קם‬
‫הקב"ה דבשלמא מה ששאר בנ"א משתחוים לחמה אין ניכר‬
‫בתוך השלש שעות ועובד לחמה ולכך ה' כועס בכל יום‪ .‬כי‬
‫שאוהבין עבודתה אלא לפי שעניים הם ורוצין להעשיר‬
‫לב‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ומשתחוין לחמה שסבורין שהיא תעשירם אבל המלכים יש‬
‫‪ midl`d l` hiadn `xi ik‬משמע אם היה רוצה היה יכול‬
‫להם כל ולא עוד אלא בשביל אהבת עבודתה מוכנים להפסיד‬
‫מלכותם ולהיות כאחד האדם בלא כתר ובלא מלכות וניכר‬
‫לראות ואמאי קאמר הכא לא תוכל לראות את פני‪ ,‬ומשני‬
‫כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי בסנה שתראני לא רצית‬
‫שהם אוהבים עבודתה ולא מתוך דוחק עובדין לה‪.‬‬
‫לראות עכשיו שאתה רוצה איני רוצה כלו' ודאי היה משה‬
‫מסוגל לראות פני ה' ומה שאמר לו לא תוכל לראות את פני‬
‫טובה מרדות אחת בלבו של אדם גערה שאדם גוער בעצמו‬
‫על רוע מעשיו מועילה להשיבו מדרכיו יותר מכמה‬
‫מלקויות שיכוהו אחרים להשיבו מדרכו הרעה‪ .‬שנא'‬
‫ורדפה את מאהביה בפסוק שלפניו כתיב ‪z` jq ippd okl‬‬
‫‪) mixiqa jkxc‬בקוצים ליסרך( ‪dizeaizpe dxcb z` izxcbe‬‬
‫‪ `vnz `l‬היינו יסורים שה' מיסרה על שעזבתו והלכה אחר‬
‫מאהביה ובתר הכי כתיב ‪ diad`n z` dtcxe‬כלו' לא יועילו‬
‫יסורין שייסרה ה' ועדיין היא תשתדל לרדוף אחר מאהביה‬
‫עד שלבסוף ‪aeh ik oey`xd iyi` l` daey`e dkl` dxn`e‬‬
‫‪ dzrn f` il‬רק אחר שהיא עצמה תבין שדרכה רעה מאוד‬
‫ותגער בעצמה על מעשיה רק אז תפסוק דרכיה הרעות‬
‫ותשוב בתשובה‪ .‬תחת גערה הכנעת גערה במבין הכנעת‬
‫הלב שבאה מתוך גערה שאדם מבין גוער בעצמו מועילה‬
‫יותר מהכות כסיל מאה‪.‬‬
‫בקש שתשרה שכינה על ישר' על כל אחד מישראל אפי'‬
‫אין שם עשרה כדי שתשמע תפלת כל אחד ואחד בזמן‬
‫שהולכין במדבר ויצילם ה' מאויביהם‪ ,‬בקש שלא תשרה‬
‫שכינה על עכו"ם אפי' בזמן שנאספין עשרה להתפלל לה'‬
‫שאם תשרה עליהם שכינה תתקבל תפלתם ושמא יתפללו‬
‫להכניע את ישראל‪ .‬הא ‪ mipa lr zea` oer cwet‬כשאוחזין‬
‫מעשה אבותיהם בידיהם ולא שיענשו הבנים על עון שעשו‬
‫אבותיהם שלמה יענש הבן על עון שלא הוא עשה אלא‬
‫לעניין להגדיש את הסאה שאין אדם נענש על כל עוון ועוון‬
‫תכף ומיד אלא הקב"ה ממתין לו שמא יעשה תשובה והיינו‬
‫'ארף אפים' ורק אחר שהמתין לו הרבה ולא עשה תשובה‬
‫והגדיש את הסאה אז הקב"ה מענישו ומי שמחזיק מעשה‬
‫אביו בידו הקב"ה מחשב עוונו עם עוונות אבותיו ואומר כבר‬
‫הייתי ארך אפים הרבה מיום שהתחיל אביו בעון זה עד היום‬
‫הזה שעשה הבן כמעשה אביו וכשנחשב מעשי האב עם‬
‫מעשי הבן יחד כבר הגדישו את הסאה ואין לי עוד להמתין‬
‫ומעניש את הבן על מעשה עצמו והיינו דכת' ‪zea` oer cwet‬‬
‫‪ mipa lr‬כלו' זוכר ומחשב עון אבות עם עון הבנים ולא כתיב‬
‫מעניש את הבנים על עון אבותם‪ .‬דא"ר מאיר שתים‬
‫"נתן" לו ואחת לא "נתן" לו כצ"ל‪ .‬ויאמר לא תוכל‬
‫לראות את פני וקשה הא כתיב )שמות ג ו( ‪eipt dyn xzqie‬‬
‫הוי עונש על מה שלא הביט בשעת הסנה‪ .‬והסירותי את כפי‬
‫וראית את אחורי משה בקש ‪ 'jceak' z` `p ip`xd‬וה'‬
‫השיבו ‪ ige mc`d ip`xi `l ik ipt z` ze`xl lkez `l‬וקשה‬
‫א"כ היאך הוא אומר ‪ ixeg` z` zi`xe‬הא לא יראני האדם‬
‫וחי מה לי מלפניו מה לי מאחריו‪ ,‬אלא מלמד שהראה‬
‫הקב"ה למשה קשר של תפלין קשר דל"ת שבאחורי‬
‫הראש אבל לא ראה משה לא אחוריו ולא פניו של הקב"ה‪.‬‬
‫ואעשה אותך לגוי עצום "ורב ממנו" אע"ג כצ"ל‪ .‬ובני‬
‫רחביה רבו למעלה ותני כצ"ל ומילת וגו' נמחקת‪ .‬למעלה‬
‫מששים ריבוא לקיים מה שהבטיחו ‪mevr iebl jze` dyr`e‬‬
‫'‪ 'epnn axe‬כלו' יותר מישראל שהם ששים ריבוא‪.‬‬
‫רש"י ד"ה תחת וכו' שאי אפשר לפותרו לשון תפעל וכו'‬
‫כלו' וא"ת אמאי לא נתנו טעמו תחת הח' כמו בכל מקום‬
‫מתרץ רש"י שאי אפשר לפותרו לשון תפעל לומר הגערה‬
‫תכניע את האדם דא"כ היה לו לומר תחת גערה 'את המבין'‬
‫ומדקא' ‪ 'oiana' dxrb zgz‬משמע לא את האדם היא מכניעה‬
‫אלא תכנע היא בעצמה ע"י הגערה 'תחת גערה' כלו' הכנעת‬
‫גערה הכנעה שבאה ע"י גערה מועילה יותר מהכות כסיל‬
‫מאה‪ ,‬ומפני זה לא נתנו טעמו תחת הח'‪.‬‬
‫תוד"ה ההוא וכו' היינו בידי אדם אבל )בידי שמים נמחק(‬
‫לאו אורח ארעא "לעשות להטריחם להרגם" בידי שמים‬
‫שלא כדרך בנ"א כצ"ל‪.‬‬
‫ז ע"ב‬
‫גמ' מיום שברא הקב"ה וכו' כשאמר אברהם `‪ipc‬‬
‫`‪ dpyxi` ik rc` dna midl‬לא ענה לו ה' על שאלתו אלא‬
‫אמר לו ‪ 'ebe zyleyn fre zyleyn dlbr il dgw‬וכרת עמו‬
‫את ברית בין הבתרים וכתיב בסוף הפרשה ‪zxk `edd meia‬‬
‫‪'ebe z`fd ux`d z` izzp jrxfl xn`l zixa mdxa` z` 'd‬‬
‫משמע שאברהם עשה נחת רוח לה' במה שאמר לו 'אדני‬
‫אלהים במה אדע כי אירשנה' ולכך מיד כרת עמו את הברית‪,‬‬
‫וקשה מאי נחת רוח היה לה' במה ששאל אברהם `‪ipc‬‬
‫`‪ dpyxi` ik rc` dna midl‬הא אין כאן שום שבח לה' אלא‬
‫דאג על הארץ לירש אותה‪ ,‬מתרץ מיום שברא הקב"ה את‬
‫העולם לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לג‬
‫אדון שנא' אדני אלהים במה אדע כי אירשנה לכך נעשה‬
‫‪ 'epa' melya` iptn egxaa‬שמח שהוא אבשלום בנו ולא עבד‬
‫להקב"ה נחת רוח הרבה מדבריו שקראו אדון וכרת עמו‬
‫או ממזר‪.‬‬
‫הברית‪ .‬ומכתבי מורי הרב זכריה יונה הכהן המוהל זצ"ל‬
‫העתקתי כתיב )יחז' לג כד( `‪ mdxa` did cg‬וקשה מאי אחד‬
‫הא לפניו נמי היו יראי שמים כמו שם ועבר ונח ומלכי צדק‬
‫מלך שלם‪ ,‬מתרץ מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה‬
‫אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון והיינו‬
‫`‪ mdxa` did cg‬כלו' ראשון היה כמו 'ויהי ערב ויהי בקר‬
‫יום אחד' דהיינו יום ראשון‪ .‬ויאמר אדני אלהים במה אדע‬
‫כי אירשנה לחינם מחקו מילת אלהים‪ .‬למען אברהם‬
‫שקראך "אדון" צ"ל אדני וכן הוא בילקו"ש דניאל רמז‬
‫תתרסו ד"ה לך ה' הצדקה‪ .‬וא"ר יוחנן משום רשב"י מנין‬
‫שאין מרצין וכו' לעיל ע"א אמרה רבי יוחנן משום רבי‬
‫יוסי‪ .‬מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה‬
‫להקב"ה וא"ת ואברהם יצחק ויעקב ונח ושם ועבר מ"ט לא‬
‫הודו לו‪ ,‬וי"ל כי סברו אם נתחיל להודות לה' על מתנותיו‬
‫לנו יכלה הזמן והמה לא יכלו לפיכך אין אנחנו מתחילין‪.‬‬
‫הפעם אודה את ה' הל"ל הפעם אני מודה לה' לשון הווה‬
‫מאי 'אודה' לשון עתיד אלא ר"ל עד השתא לו הודו לה' ואני‬
‫עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם אם באת‬
‫לעיר שאינך מכיר ואתה רואה הרבה אנשים עם כיפה‬
‫לראשם ואינך מכיר טיבם‪ ,‬מי שתשמענו מהלל רשע אע"ג‬
‫שכיפה לראשו והוא משכים ומעריב לבתי כנסיות דע כי‬
‫עוזב תורה הוא ומעשיו צביעות כי טבע הרשע לאהוב את‬
‫הרשעים‪ ,‬ומי שתשמענו מתגרה ברשעים ומבקר מעשיהם‬
‫דע כי שומר תורה הוא כי טבע שומרי תורה לבחול‬
‫ברשעים‪ .‬שמעתי מהרב משה מיימון זצ"ל שהיה רב עירנו‬
‫ק‪.‬אתא כי פעם אחת נכנס מורי הרב זכריה זצ"ל לבהכ"נ‬
‫אחת והיה זה קודם מנחה וישבו ודברו שם על מנחם בגין‬
‫והיו מהללים ומשבחין אותו ויצא מורי הרב והלך לרחוב‬
‫והתפלל מנחה ביחיד כי אמר מה לי להתפלל עם עוזבי‬
‫תורה‪ .‬תניא נמי הכי רבי דוסתאי ברבי מתון אומר וכו'‬
‫רבי דוסתאי ברבי מתון אמורא הוא דאמרי' ביומא ל ע"ב‬
‫‪jixv zrcd gqid opgei iax xn` oezn xa i`zqec x"`c‬‬
‫‪ iriaye iyily d`fd‬לכן צריך לגרוס וכן א"ר דוסתאי‬
‫ברבי מתון‪ .‬מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז היה מו"ז‬
‫הראשונה שאודה לה'‪ .‬ראובן כתיב ‪ik oae`x eny `xwze‬‬
‫זצ"ל אומר אע"ג דבן מתון הוא ואינו קיצוני קאמר מותר‬
‫`‪ iipra 'd d`x ik dxn‬וקשה א"כ ה"ל למקרייה ראבעני מאי‬
‫להתגרות ברשעים‪ .‬ואם לחשך אדם אם לחש אדם על‬
‫ראובן‪ ,‬א"ר אלעזר אמרה לאה ראו מה בן בני ראובן לבן‬
‫אוזנך‪ .‬אל תתחר במרעים ס"ד לשון חירחור ריב הוא אל‬
‫חמי עשיו בן יצחק דאילו בן חמי וכו' ברוח הקדש אמרה‬
‫תקנא בעושי עולה ס"ד לשון קנאת ה' צבאות‪ .‬מי שלבו‬
‫כן‪ .‬למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק קראם 'גוים‬
‫נוקפו מי שיש בו עצמו עבירות הרבה ופוחד שמא יתגלו‬
‫ולאומים' אבל 'צרי' לא קראם אלמא בנו הקם עליו מיקרי‬
‫מעשיו וישימוהו רשע ויתגרו בו אומר כן שאסור להתגרות‬
‫'צרי' זרים הקמים עליו לא מיקרו 'צרי' ש"מ קשה תרבות‬
‫ברשעים כדי שגם בו לאחר שיתגלו מעשיו המכוערין לא‬
‫רעה בתוך ביתו יותר ממלחמה קשה כמו מלחמת גוג ומגוג‪.‬‬
‫יתגרו‪ .‬אלא 'אל תתחר במרעים' להיות כמרעים 'תתחר'‬
‫א"ר שמעון בן "אבשלום" כצ"ל‪ ,‬שמא קא גרים כיון‬
‫לשון תחרות לעשות כמעשיהם 'אל תקנא בעושי עולה'‬
‫דעסיק באבשלום בן דוד אתא ר"ש בן אבשלום ופירש בו‬
‫להיות כעושי עולה 'אל תקנא' לשון קנאת התאוה והחומר‪.‬‬
‫ועיין בפירושנו ליבמות ט ע"א ד"ה מתקיף לה רב חלקיה‬
‫הא במילי דידיה אם הרשע לקח לו מקום חנייתו או עשקו‬
‫מהגרוניא‪ .‬לאדם שיצא עליו שטר חוב על מאה זהובים‬
‫או גזלו אל יריב עמו שאם יריב עמו הרשע מנצחו וזוכה‬
‫קודם שפרעו היה עצב שמא ביום שיבוא לפרוע יעלה‬
‫בדין דכיון שיש לצדיק נגיעה אישית בזה לא תועיל לצדיק‬
‫מחיר הזהובים ויצט' למכור כל מטלטליו לפרוע חובו לאחר‬
‫רשעותו של הרשע שיפול לפניו‪ ,‬הא במילי דשמיא אם‬
‫שפרעו שמח שלא עלה מחיר הזהובים ולא הוצרך למכור‬
‫הרשע מקנטר את התורה או את בני תורה יריב עמו והרשע‬
‫הרבה מטלטלין‪ .‬שמא עבד המשרת בבית דוד דבכלל ‪drx‬‬
‫נופל תחתיו כי רשעותו תענה בו‪ .‬ואב"א שעה משחקת לו‬
‫'‪ 'jzian‬הוא או ממזר שזינתה אחת מנשותיו של דוד וילדתו‬
‫שאני לעיל תירץ ‪ el zwgyn drydy ryxa `d‬כיון שבדרך‬
‫ולא ידע דוד שממזר הוא והיה גדל בביתו והרי הוא בכלל‬
‫כלל השעה משחקת לו אל תריב עמו ‪dryd oi`y ryxa `de‬‬
‫‪ 'jzian' drx‬מיהו אינו מרחם על דוד דלאו בנו הוא‪ .‬כיון‬
‫‪ el zwgyn‬כיון שבדרך כלל אין השעה משחקת לו ריב עמו‬
‫דחזא דאבשלום "בנו" הוא שמח כצ"ל דריש ‪cecl xenfn‬‬
‫השתא מתרץ דאפי' רשע שבד"כ השעה משחקת לו מותר‬
‫לד‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לריב עמו אלא א"כ רואה שעכשיו השעה משחקת לו ופשוט‪.‬‬
‫היינו בששת‪ ,‬אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין‬
‫כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו בילקו"ש‬
‫שמואל רמז קמה ד"ה ועשיתי לך שם גרס כל הקובע מקום‬
‫כדיליף לק' מדכתיב ‪ q`ni `le xiak l` od‬ומדכתיב ‪ik‬‬
‫"לתורתו" וכן הוא באוצר המדרשים מדרש לעולם )עמ'‬
‫‪ 832‬ד"ה פרק חמישי( ובשאילתות דרב אחאי פרשת‬
‫תולדות שאילתא יט וכן הוא ברי"ף‪ ,‬אבל ברא"ש גריס כל‬
‫הקובע מקום לתפלתו‪ ,‬ובמנורת המאור )פ"ב ד"ה וצריך‬
‫לקבוע( גריס תרוייהו כל הקובע מקום לתפלתו ולתורתו‪.‬‬
‫***"גדולה" שמושה של תורה בספרים מדוייקים גדול‬
‫וכן הוא רגיל בפומייהו דרבנן‪ .‬כשהיינו יושבין ללמוד לפני‬
‫מו"ר הגרב"ץ א"ש זצ"ל היה השיעור ארוך מאוד שלש‬
‫וחצי או ארבע שעות פעם אחת הצטרף לשיעור בחור‬
‫מישיבה אשכנזית שרגיל שהשיעור נמשך שעה או שעה‬
‫ומחצה ולא יכל לישב במקומו כ"כ הרבה זמן והיה כל חצי‬
‫שעה יוצא כששאלו הרב זצ"ל להיכן אתה יוצא כל פעם‬
‫אמר לו לבית שימוש )היינו בית הכסא בלשון הירושלמים(‬
‫אמר לו הרב גדול שמושה יותר מלמודה בתמיהה הלא היית‬
‫בבית השמוש יותר ממה שהיית בשיעור ללמוד‪ .‬א"ל‬
‫טריחא לי מילתא אם יאספו עשרה אנשים לתפלה בביתי‬
‫הרי הם אומרים קדיש וקדושה וכל התפלה כולה ועל כרחי‬
‫אשב עמהם כל משך התפלה ואני חולה ואין בי כח אלא‬
‫לק"ש ותפלת שמו"ע‪ .‬ליתי ולודעיה למר אימתי הם עומדים‬
‫בשמו"ע ויעמוד מר עמהם‪.‬‬
‫רש"י ד"ה אדני אלהים כתוב באל"ף דל"ת בא לתרץ‬
‫קושיית התוס'‪*** .‬ד"ה אומר כן וכו' אל תתחר במרעים‬
‫"להתחרות" במעשיהם כצ"ל ומ"ש בגליון שבוש הוא‪.‬‬
‫***ד"ה ואומר אל יקנא וכו' ביראת ה' 'ביראי' ה' כצ"ל‬
‫ומה שהגיה בב"ח אם מצא כן בספרים מדוייקים נקבל ואם‬
‫מסברא אין צורך‪.‬‬
‫תוד"ה לא היה וכו' ואותה פרשה מסיימת ויחשבה לו‬
‫צדקה כלו' הפסוק ויחשבה לו צדקה הוא סוף הפרשה‬
‫שנאמרה כשהיה אברהם בן ע"ג ומשם ואילך מתחילה‬
‫הפרשה שנאמרה כשהיה אברהם בן ע' שנה‪*** .‬בא"ד‬
‫משמע "שהוא" יום צ"ל שהיה‪.‬‬
‫ח ע"א גמ' מאי דכתיב ואני וגו' רוצה להוכיח שהמתפלל‬
‫ביחיד יתפלל בשעה שהצבור מתפללין ואני תפלתי תפלה‬
‫של יחיד לך ה' עת רצון '‪ 'zr‬כמו 'בעת' וחסרה האות ב'‬
‫ורגיל הוא בתנ"ך כמו )שמות כ י( ‪'d dyr mini 'zyy' ik‬‬
‫‪ .icnr eid miaxa‬רבי יוסי ב"ח אמר מהכא ילפינן‬
‫שהמתפלל ביחיד צריך לכוון לשעה שהצבור מתפללין כה‬
‫אמר ה' בעת רצון עניתיך 'עניתיך' משמע תפלת יחיד‪ .‬רבי‬
‫אחא ב"ח אמר מהכא לא אתא לאוכוחי שהיחיד צריך‬
‫להתפלל בשעה שהצבור מתפללין אלא הנך תרי קמאי אמרו‬
‫שהיחיד צריך להתפלל בשעה שהצבור מתפללין ששעה‬
‫שהצבור מתפללין מיקריא 'עת רצון' והשתא אתי רבי אחא‬
‫ב"ח לאוכוחי ששעה שהצבור מתפללין הויא עת רצון הן אל‬
‫כביר ולא ימאס ‪ al gk xiak‬פירש"י כביר לא ימאס ‪zltz‬‬
‫‪ q`ni `l miaxd‬ותימה הא כביר היינו ה' שהוא כביר וגדול‬
‫ועוד הא לא כתיב כביר 'לא' ימאס אלא כביר 'ולא' ימאס‬
‫ועוד אי ילפת דמיירי בצבור מדכתיב כביר דמשמע צבור‬
‫גדול דלמא מיירי במאה או באלף אבל בעשרה לא‪ ,‬לכן נ"ל‬
‫דהכי פירושו הן אל כביר הן שכינה מצויה שם שהם‬
‫מתפללין בעשרה ולא ימאס תפלתן‪ .‬וי"מ ‪ xiak l` od‬קאי‬
‫בקוב"ה שהוא כביר וגדול ‪ xiak q`ni `le‬לא ימאס תפלתן‬
‫של כביר היינו צבור ולפי"ז צריך לגרוס מהכא הן אל כביר‬
‫ולא ימאס "וגו'" ומ"מ לא משמע לי כן‪ .‬יש אומרים‬
‫דכולהו אתו לאוכוחי שהמתפלל ברבים צריך שיכוון לשעה‬
‫שהצבור מתפללין ואף רבי אחא ב"ח נמי הכי קאמר הן אל‬
‫כביר ולא ימאס את היחיד שמתפלל עם הצבור וכתיב פדה‬
‫בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי שהתפללתי בשעה‬
‫שהצבור מתפללין‪ ,‬ואי אפשר לומר כן חדא דמדכתיב ‪l` od‬‬
‫‪ q`ni `le xiak‬לא משמע יחיד המתפלל עם הצבור אלא‬
‫משמע צבור המתפללין יחד ועוד ‪ icnr eid miaxa ik‬משמע‬
‫שהתפללו עמי ממש כדכתיב 'עמדי' ולא משמע התפללתי‬
‫לבד בשעה שהם התפללו ועוד הא תניא לק' בהדיא ‪ozp iax‬‬
‫`‪l` od '`py miax ly ozltza q`en d"awd oi`y oipn xne‬‬
‫‪miaxa ik il axwn iytp melya dct aizke q`ni `le xiak‬‬
‫‪ icnr eid‬אלמא מהנך תרי קראי ילפינן לעניין תפלת הצבור‬
‫עצמה שאין ה' מואס בה ולא לעניין המתפלל בשעה שהצבור‬
‫מתפללין‪ .‬כל זה כתבנו לגרסתנו אבל הגאונים והראשונים‬
‫גרסי אמר רבי יוחנן משום רשב"י אין תפלתו של אדם‬
‫נשמעת אלא בבהכ"נ )עם הצבור( שנא' ואני תפלתי לך‬
‫ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין‬
‫רבי יוסי בר חנינא אמר מהכא בעת רצון עניתיך רב נחמן‬
‫אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס תניא נמי הכי מנין‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לה‬
‫שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים וכו' וכולהו לא אתו‬
‫לא היו החכמ' באין לבהכ"נ להתפלל אלא במקום שהיו‬
‫למימר שהיחיד צריך לכוון תפלתו לשעה שהצבור מתפללין‬
‫לומדין היו מתפללין ביחיד כדאמרי' לק' ‪iq` iaxe in` iax‬‬
‫אלא שצריך להתפלל עם הצבור ממש וכן היא גרסת‬
‫`‪ 'eke xqilz edl eedc b"r‬הלכך אין לתלות אריכות ימיהם‬
‫השאלתות )פרשת לך לך שאילתא ח( והרי"ף והרא"ש‪.‬‬
‫אלא בשל ישיבת א"י‪ .‬קדימו בואו שחרית וחשיכו בואו‬
‫וא"ת כיון דלא אתו למימר שהיחיד צריך לכוון תפלתו‬
‫ערבית ועיילו לבי כנישתא‪ ,‬ובילקו"ש פרשת עקב רמז‬
‫לשעה שהצבור מתפללין א"כ מאי קאמר ליה רבי יצחק‬
‫תתעא ד"ה ולמדתם אותם גריס אקדימו עולו אקדימו פוקו‬
‫לר"נ ‪izil `xeav ilvnc `pcira `xeavc `gelyl xn `nile‬‬
‫כי היכי דתורכו חיי ותלמודייכו תתקיים בידייכו פי'‬
‫‪ xnl dircele‬שיכוון תפלתו לשעה שהצבור מתפללין ‪xn`c‬‬
‫הקדימו לבוא לבהכ"נ והקדימו לצאת מבהכ"נ ולא תתעכבו‬
‫‪ 'ebe ip`e aizkc i`n i"ayx meyn opgei iax‬הא רבי יוחנן לא‬
‫בבהכ"נ בתחנונים הרבה ותתבטלו מתלמודכם כי היכי‬
‫קאמר אלא שיתפלל עם הצבור ממש‪ ,‬וי"ל דמ"מ כיון דרבי‬
‫דתורכו חיי משום דאקדמיתו למיעל להתפלל ותלמודייכו‬
‫יוחנן אמר אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ולא‬
‫תתקיים בידייכו משום דאקדמיתו למיפק ולעסוק בתורה‪.‬‬
‫קאמר אימתי עת רצון זו תפלת הצבור איכא למידק נמי דאם‬
‫ובראבי"ה ח"א סי' יח ד"ה וגדולה שמושה גרס אקדימו‬
‫אינו יכול להתפלל עם הצבור לפחות יתפלל בשעה שהצבור‬
‫עולו ואחשיכו פוקו כי היכי דתורכו חיי ותלמודייכו‬
‫מתפללין‪ .‬אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל‬
‫מקיים בידייכו‪*** .‬אשרי אדם שומע לי לשקוד על‬
‫עם הצבור דכת' `‪jldp midl` ziaa ceq wiznp eicgi xy‬‬
‫דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי כי מוצאי מצא חיים‬
‫‪' ilew rnyie dnd`e dgiy` mixdve xwae axr 'ebe ybxa‬אשר‬
‫ויפק רצון מה' מנהג הזקנים כשבאין לבהכ"נ ולבהמ"ד‬
‫יחדיו נמתיק סוד' זו גמילות חסדים שגומל עם חבירו בסתר‪,‬‬
‫מנשקים את מזוזת הפתח ואומרים פסוקים אלו ואח"כ‬
‫'בבית אלהים נהלך ברגש' זה עסק התורה‪' ,‬ערב ובקר‬
‫נכנסים ואומרים ‪l` degzy` jzia `ea` jcqg axa ip`e‬‬
‫וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי' זו תפלה בצבור דתניא‬
‫לעיל ו ע"א אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ‬
‫ומדקא' 'וישמע קולי' אלמא בבהכ"נ התפלל עם הצבור‪,‬‬
‫וכתיב בתרייהו ‪icnr eid miaxa ik il axwn iytp melya dct‬‬
‫אומר הקב"ה הרי זה שגמל חסדים ועסק בתורה והתפלל עם‬
‫הצבור ‪ iytp melya dct‬אותי ‪ il axwn‬מבין הגויים שיש לי‬
‫קרב ומלחמה עמהם ולא רק אותי אלא ‪icnr eid miaxa ik‬‬
‫גם את בני שהיו עמדי שם‪ .‬הנוגעים בנחלה משמע נוגעים‬
‫בעלמא אבל אינם נכנסים לתוכה‪.‬‬
‫‪ jz`xia jycw lkid‬וכשבאין בלילה לעסוק בתורת הסוד‬
‫מוסיפין פסוק `‪ybxa jldp midl` ziaa ceq wiznp eicgi xy‬‬
‫ובתעניות מוסיפין `‪xwae axr ipriyei 'de `xw` midl` l` ip‬‬
‫‪ ilew rnyie dnd`e dgiy` mixdve‬וכשמסיימים מנחה של‬
‫תעניות אומרים ‪ .ipepgz lew rny ik 'd jexa‬א"ר חסדא‬
‫לעולם יכנס אדם שני פתחים בבהכ"נ דריש סיפא דקרא‬
‫‪ igzR‬משמע שני פתחים‪ .‬שני פתחים‬
‫דלעיל ‪¨ ¨ § zefefn xenyl‬‬
‫סלקא דעתך כגון בית כנסת שנכנסים בו בפתח הראשון‬
‫והרי הוא נמצא באולם קטן שלפני בהכ"נ ואח"כ נכנס בפתח‬
‫א"ל לרבי יוחנן איכא סבי בבבל רבי יוחנן היה זקן ושבע‬
‫שני והרי הוא בבית הכנסת עצמו ולא ס"ד למימר הכי דא"כ‬
‫ימים שהרי למד מרשב"י כדאמרי' לעיל ז סוע"ב `‪iax xn‬‬
‫בהכ"נ שאין לו אלא פתח אחד ישר לבהכ"נ לא יתפלל בו‬
‫‪ 'ebe ip`e aizkc i`n i"ayx meyn opgei‬והרבה כמוהו ולמד‬
‫ועוד מאי למימרא פשיטא שיכנס בשני הפתחים ויבוא לתוך‬
‫מרבי יוסי כדאמרי' לעיל ז ע"ב ורשב"י ורבי יוסי תלמידי‬
‫בהכ"נ עצמו דהא להתפלל עם הצבור בא והם בבהכ"נ ומי‬
‫דר"ע הוו וביומוי דרב הונא תלמידיה דרב עדיין רבי יוחנן‬
‫ס"ד שיעמוד באולם הקטן שלפני בהכ"נ‪ .‬אלא אימא שיעור‬
‫היה חי כדמוכח בכמה דוכתי הרי חי רבי יוחנן ארבעה דורות‬
‫שני פתחים ואח"כ יתפלל‬
‫דור של רשב"י ורבי יוסי דור של רבי דור של רב ודור של‬
‫האגדות פירש דלא מיירי בשיעור מקום אלא בשיעור זמן שבבואו מעסקיו‬
‫רב הונא‪ ,‬וי"א שחי ארבע מאות שנה‪ .‬ורבי יוחנן היה תולה‬
‫לבהכ"נ לא יתפלל מיד ועדיין ראשו טרוד בענייניו אלא ישהה וימתין שיעור‬
‫אריכות ימיו במה שלא עזב את ארץ ישר' כרבים מחבריו‪,‬‬
‫דקה אחת או שתים ויכוון מחשבתו ואח"כ יתפלל‪ ,‬אבל מותר לישב סמוך‬
‫וכשבאו ואמרו לו דאיכא נמי סבי בבבל תמה מאוד‪ .‬מקדמי‬
‫לפתח‪ .‬והרא"ש )סי' ז( דחה דבריו דבירוש' גרסי' ‪jixv p"kdal qpkpy df‬‬
‫באין לבהכ"נ להתפלל שחרית ומחשכי באין לבהכ"נ‬
‫‪mei mei izezlc lr cewyl il rney mc` ixy` h"n zezlc ipyn miptl qpkil‬‬
‫להתפלל ערבית‪ ,‬אמר היינו דאהני להו אבל בארץ ישר'‬
‫אלמא שיעור מקום ממש אמרו‪ .‬ורבנו מאיר מרוטנבורק היה אומר דוקא‬
‫>>>ועשה טוב<<<הרשב"א בפירושי‬
‫לו‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כשבהכ"נ פתוחה לרה"ר אמרו שיכנס לפנים משני פתחים מפני שמביט‬
‫אשה מצא טוב 'מצא' לשון עבר כלו' אם כבר בעבר התפלל‬
‫לחוץ ואינו יכול לכוין אבל אם אינה פתוחה לרה"ר מותר לישב סמוך‬
‫על זיווגו הרי זה מצא טוב ימצאנה טובה אבל מוצא אני את‬
‫לפתח‪ ,‬וכתב הטור דמדברי הירוש' דלעיל משמע שאינו משום כוונה אלא‬
‫האשה מר ממות 'מוצא' לשון הווה הוא שבעבר לא התפלל‬
‫משום דרשת הפסוק הלכך בין היתה בהכ"נ פתוחה לרה"ר ובין לא היתה‬
‫על זיווגו להטיבו ועתה בא לשאת אשה ימצאנה מר ממות‬
‫פתוחה אסור לישב סמוך לפתח‪ .‬וכתב הר"ר יונה דוקא בימיהם שלא היה‬
‫והיינו שהיו שואלין ‪ `vn‬לשון עבר האם התפללת על זיווגך‬
‫מקום מיוחד לכל אחד ואחד אבל עכשיו שכל אחד מכיר את מקומו אם יש‬
‫בעבר כדי להטיבה `‪ `ven e‬לשון הווה לא התפללת על‬
‫לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום שדבר ידוע הוא שאינו יושב שם‬
‫זיווגך בעבר להטיבה‪ .‬והכי פירוש הגמ' א"ר חנינא על זאת‬
‫אלא דרך קביעות‪ ,‬ונ"ל שאם היו מקומות פנוים בבהכ"נ ובחר לו מקום‬
‫יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו אשה וא"ת הא אשה‬
‫קבוע ליד הפתח כ"ש דנראה כמי שעכוב בהכ"נ כמשאוי עליו ורוצה תמיד‬
‫מוכנת לו קודם יצירת הולד ומה צריך להתפלל על זה‪ ,‬להכי‬
‫לברוח ראשון מבהכ"נ לפיכך בחר מקומו סמוך לפתח אבל אם בא חדש‬
‫אמר במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה מצא או‬
‫לבהכ"נ ולא היה מקום פנוי אלא ליד הפתח וקבע אותו למקומו הקבוע‬
‫מוצא וכי ביום נשואיו יודע הוא הטובה היא אם רעה ועוד‬
‫שפיר דמי לישב שם שהכל יודעים שזה מקומו‪ .‬וכתב הב"י ולפי דרך זה‬
‫הא חוצפה היא לשאול ככה ועוד הא לשון הרע יש בזה אם‬
‫)של רבנו יונה( נראה שמי שאין לו מקום ידוע אצל הפתח שאין לו לשבת‬
‫יענם אלא ע"כ הכי קבעו מיניה 'מצא' לשון עבר האם‬
‫שם‪ .‬ולי נראה דטעמא הוי משום שאם יעמדו להתפלל שמו"ע סמוך לפתח‬
‫התפללת על זיווגך להטיבו או 'מוצא' לשון הווה לא התפללת‬
‫הם מונעים ממי שמאחרים לבהכ"נ להכנס לתוכה דכיון שיעמדו שם בתפלה‬
‫על זיווגך להטיבו ומכאן אתה למד דאע"ג דזיווגו מוכן לו‬
‫אסור להזיזם ואיך יכנסו המאחרים‪ .‬וכמה הוא שיעור שני פתחים‪ ,‬כתב‬
‫מן השמים צריך להתפלל עליו והוי סיעתא לרבי חנינא‪.‬‬
‫באורחות חיים סי' סח ‪cg` gzt xeriyc migth dpeny md migzt ipy xeriy‬‬
‫ובנעורי פירשתי מוצא אני את האשה 'האשה' בה' הידיעה‬
‫`‪ migth drax‬פי' אומנם הפתח פתוח עשרים טפחים שהם ד' אמות אבל‬
‫אם אני מחפש את האשה הכי טובה והכי מושלמת בחכמה‬
‫אין משערין אלא ברוחב הפתח כלו' עובי קיר הפתח ובזמנם היו הקירות‬
‫ודעת ויופי ובכל מדה טובה ואני עושה בירורי חקירות‬
‫עבים רוחב ד' טפחים וכן פירש"י ‪ agex migth 'a ly xeriy‬כלו' עובי הקיר‪.‬‬
‫אחריה ואחר אחיה והוריה וכיו"ב סוף שאמצא מר ממות‬
‫ופסק בשו"ע סי' צ' סעיף כ ונכון לחוש לכל הפירושים דהיינו שימתין‬
‫שיעור זמן ב' פתחים כדברי הרשב"א וגם יכנס פנימה שיעור רוחב ב'‬
‫פתחים כדברי הרא"ש והטור וה"ר יונה‪.‬‬
‫אבל מצא אשה מצא טוב 'אשה' בלא ה' הידיעה אם אני‬
‫מחפש אשה בינונית ואיני מרבה לחקור יותר מדאי ואני‬
‫סומך על ה' שיזמן לי אשה טובה ולא יטעני סוף שאמצא‬
‫על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא אפי' אם הוא‬
‫טוב‪ .‬לעת מצוא זו תורה יתפלל בכל יום שיהיה לו פנאי‬
‫חסיד אינו מקבל דבר זה בחינם אלא צריך להתפלל עליו‬
‫לעסוק בתורה והיינו ‪zrl jil` 'ciqg' lk lltzi z`f lr‬‬
‫ומאי הוא דלא אתי בחסידותא אלא בצלותא וברחמי‪ ,‬אמר‬
‫‪ `evn‬דכיון שרואין שהוא חסיד גדול מבקשין ממנו ברכות‬
‫ר"ח לעת מצוא זו אשה שנא' מצא אשה מצא טוב הרי‬
‫ותפלות וגוזלין זמנו ואינו יכול לישב ללמוד תורה לכן‬
‫האשה נקראת מצוא‪ .‬וא"ת הא אמרי' בסוטה ב ע"א `‪mirax‬‬
‫יתפלל שלא יגזלו זמנו בברכות ותפלות‪ .‬תוצאות בגימטריא‬
‫‪ipeltl ipelt za zxne`e z`vei lew za cled zxivi mcew mei‬‬
‫הכי "הוי" כצ"ל והוא פירוש הגמ' בתוך דברי הברייתא‬
‫ואמאי צריך תפלה על זאת‪ ,‬וי"ל אין לך איש ואשה שאין‬
‫ואח"כ ממשיכה הברייתא קשה שבכולן "אסכרה נוחה"‬
‫להם מדות רעות כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכשיתפלל‬
‫שבכולן כצ"ל‪ .‬אסכרה דלקת חריפה של דרכי הנשימה‪,‬‬
‫בעודו צעיר קודם נשואיו שיזווגו לו אשה נאה במעשיה‬
‫נגרמת ע"י חיידק המתיישב במערות האף בבית הבליעה‬
‫אומנם לא יחליפו לו את האשה שיעדו לו אבל יועיל לו מאוד‬
‫ובקנה העליון‪ .‬החיידקים מפרישים טוקסינים )רעלנים(‬
‫ותתעדן האשה אשר זיווגו לו משמים ותטיב מעשיה‪.‬‬
‫למערכת הדם וכך הם נפוצים בכל הגוף‪ .‬לאחר יומיים עד‬
‫במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי מצא או‬
‫חמישה ימים מופיעים דלקת גרון ונפיחות של בלוטות‬
‫מוצא כלו' טובה היא או רעה כדמפרש לק'‪ .‬וא"ת וכי ביום‬
‫הלימפה הצואריות המלווים בחום גבוה‪ .‬בשלב מתקדם יותר‬
‫ראשון לנשואיו יודע הוא הטובה היא אם רעה ועוד הלא‬
‫נוצרת על פני הרירית של דרכי הנשימה העליונות קרומית‬
‫חוצפה היא לשאול כדבר הזה ועוד כיצד הוא יענם הלא אם‬
‫אפורה דמויית עור גס והיא עלולה לסתום את הקנה‬
‫רעה היא ויאמר להם רעה לשון הרע יש כאן‪ ,‬אלא מצא‬
‫והריאות ולגרום לחנק‪ ,‬ע"ש קרומית זו קרויה המחלה‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לז‬
‫'אסכרה' לשון סכר וביונית 'דיפטריה' לשון עור ורופאי‬
‫מיתה ולא על קבורה אבל כיון שימצא בית הכסא ויתפנה‬
‫זמננו קוראים לה 'קרמת'‪ .‬כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי‬
‫ויטהר עצמו יוכל להתפלל על הכל‪.‬‬
‫נשרא אחר שסיימו לגזוז את הצאן והיתה לפניהם ערימה‬
‫גדולה של צמר היו עומדין על הערימה להוציא ממנה את‬
‫העשבים הקוצניים שנדבקו בצמר וכשמחזיק בידו את העשב‬
‫הקוצני ומנתקו מן הצמר ומנסה להשליכו הרחק אל מחוץ‬
‫לערימה העשב הקוצני אינו עף הרחק אל מחוץ לערימה‬
‫אלא נופל סמוך כי עדיין הוא מחובר בחוטי צמר דקין ולא‬
‫כמו שהיה סבור האיש שנתקו לגמרי ושוב אוחזו בידו‬
‫ומנתקו מן הצמר ומשליכו הרחק והוא אינו עף הרחק אלא‬
‫בסמוך מפני שעדיין הוא מחובר בחוטי צמר דקין כך כמה‬
‫פעמים עד שמצליח להרחיקו מערימת הצמר‪ ,‬כך היא‬
‫האסכרה כמה פעמים קרוב הוא למיתה ולסוף אינו מת עד‬
‫שלבסוף מת וצער גדול הוא‪ .‬כפיטורי בפי ושט כחבל עב‬
‫הדחוק בחור קטן כדפירש"י וכשבא להוציאו מהושט מוציאו‬
‫מעט מעט ובדוחק רב כך כשבא מלאך המות להוציא נשמתו‬
‫של זה החולה באסכרה מוציאה לאט לאט וצער גדול הוא‪.‬‬
‫כמשחל בניתא מחלבא מי שבא להוציא שערה מכוס של‬
‫מים השערה מתחמקת ממנו והוא מנסה פעמים שלשה עד‬
‫שמוציאה אבל הבא להוציא שערה מכוס חלב לפי שהחלב‬
‫סמיך הוא מוציאה בפעם אחת כך מיתת נשיקה מיד יוצאת‬
‫נשמתו ואין לו צער‪ .‬לעת מצוא זו קבורה השתא ס"ד‬
‫יתפלל שכשימות ימצאו קבר לקברו‪ .‬היינו דאמרי אינשי‬
‫ליבעי אינש וכו' כלו' הא דאמר רבי יוחנן לעת מצוא זו‬
‫קבורה לאו למימר שימצאו קבר לקוברו אלא שיגיע לקברו‬
‫בשלום ליבעי אינש רחמי אפי' עד זיבולא בתרייתא‬
‫שלמא כל זמן שהוא בעוה"ז אע"ג שכבר מת יש לו צער‬
‫אוהב ה' שערים וכו' בבתי מדרשות ובתי כנסיות היו באין‬
‫המון העם להתפלל וללמוד ולשמוע דרשות מהחכמים והיו‬
‫לומדין בהם מקרא ומדרש ובכל בית מדרש ובית כנסת היה‬
‫בו פינה קטנה כארבע אמות על ארבע אמות ששם היו‬
‫יושבין החכמים ללמוד הלכה שלא יפריעם רעש המון העם‬
‫פעמים חכם אחד לבדו היה לומד שם ופעמים שנים והיו‬
‫מקצין להם מקום נידח שבבית הכנסת כדאשכחן דרבי אמי‬
‫ורבי אסי היו לומדין ביני עמודי של בית הכנסת‪ ,‬והמקום‬
‫ההוא שהקצו לחכמים ללמוד הלכה היה נקרא שער כי שם‬
‫היו החכמים דנים בין איש לרעהו ומקום הדין נקרא שער‬
‫דכתיב ‪ jixry lka jl ozz mixheye mihtey‬לפיכך קראו‬
‫למקום למודם של החכמים שער‪ ,‬וכן היה נקרא 'ארבע אמות‬
‫של הלכה' כי הוא היה קטן כדי ארבע אמות והיה מוקצה‬
‫ללימוד הלכה של החכמים‪ ,‬והיינו דקאמר אוהב ה' שערים‬
‫המצויינים המיוחדים בהלכה אלו הפנה הקטנה שבכל בית‬
‫מדרש שהוקצתה לחכמים ללמוד שם הלכה יותר מבתי‬
‫כנסיות ומבתי מדרשות עצמן ששם לומדין המון העם‬
‫מקרא ומדרש ואע"ג דבבית המדרש ובבית הכנסת היו יותר‬
‫לומדים מהשער אעפ"כ אוהבם ה' יותר‪ ,‬והיינו דאמר ר"ח‬
‫ב"א משמיה דעולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה‬
‫בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה אותה פינה קטנה‬
‫שבכל בית כנסת ובית מדרש שהוקצתה לחכמים ללמוד שם‬
‫הלכה והיא היתה ארבע אמות על ארבע אמות‪*** .‬לא‬
‫"הוו" מצלו אלא ביני עמודי כצ"ל‪.‬‬
‫גדול מאוד כי מלאכי חבלה רודפין אחריו לכלותו וכשגומרין‬
‫גדול הנהנה מיגיעו והוא ירא שמים יותר מירא שמים‬
‫הקבורה בזיבולא בתרייתא יש לו קצת רוגע מן הדינים להכי‬
‫שאינו נהנה מיגיעו‪ ,‬אבל תלמיד חכם אע"ג דאינו נהנה‬
‫יש לו לבקש בחייו שעד זיבולא בתרייתא יהיה לו שלום ולא‬
‫מיגיעו גדול הוא יותר מכולם‪ .‬דאילו גבי ירא שמים כתיב‬
‫ירדפוהו מלאכי חבלה להכותו והיינו ‪xaw e`vni ik eyiyi‬‬
‫אשרי איש ירא את ה' משמע אשריו בעוה"ז ואשריו‬
‫לא שימצאו להם קבר לקוברם אלא ישישו כאשר ימצאו את‬
‫בעוה"ב אבל 'טוב' שהוא גדול מ'אשרי' לא נאמר בו ואילו‬
‫הקבר ויכנסו בו אבל קודם לכן יש להם צער‪ .‬ומפני זה אסור‬
‫גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב‬
‫להמתין עם המת אלא תכף למיתה קבורה כי יש לו צער‬
‫לך ופירושו אשריך בעוה"ז אבל 'טוב' דהוא טוב מוחלט‬
‫גדול בהמתנה בעוה"ז עד שמסיימים הקבורה‪ .‬זיבולא כף‬
‫לית לך בעוה"ז דהוא עולם מלא עמל וצער וליכא חד דטוב‬
‫שמשליכין בה עפר על קברו‪ .‬לעת מצוא זה בית הכסא‬
‫לו בו ממש וטוב לך בעוה"ב שם טוב לך באופן מוחלט‬
‫יתפלל שהיכן שהולך ימצא לו בית הכסא לבדוק עצמו לפני‬
‫ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה משמע דאפי'‬
‫תפלה‪ .‬הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו שאם לא ימצא בית‬
‫בעוה"ב דאפשר שיהיה לו בו טוב לא יגיע למדה זו של 'טוב'‬
‫הכסא לא יוכל להתפלל לא על אשה ולא על תורה ולא על‬
‫שהוא טוב מוחלט אלא למדה של 'אשרי'‪.‬‬
‫לח‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הא דכייף ליה ידור במקום רבו שמונעו מעבירות הא דלא‬
‫והיינו דוקא במקום שמתרגמין‪ .‬כתב הטור בסי' קמ"ו ‪el`e wxta 'iqxb‬‬
‫כייף ליה אל ידור במקום רבו שהרב מקפיד עליו שאינו‬
‫‪mrd lk ecnr egztke '`py z"ca 'it` xtql xeq` z"q gztpy oeik oixn`p‬‬
‫כופף עצמו אליו והקפדת הרב מזיקתו‪ .‬ורש"י פירש הא דלא‬
‫‪zekxac w"ta `zi`c `de cer epr `l ecnr ik '`py dwizy `l` dcinr oi`e‬‬
‫כייף ליה טוב להתרחק ממנו ויהי שוגג ואל יהי מזיד‪ ,‬וקשיא‬
‫‪qxeb didy i"yxit dxezd z`ixw zrya yexit qixbe dit` xcdn zyy ax‬‬
‫מכאן לשיטת הרמ"א בשו"ע או"ח סי' תרח סעי' ב דפסק‬
‫‪mixg`d rpeny itl mx lewa `wec epiid xtql xeq`y 'ixn`c `dc ygla‬‬
‫דלא אמרי' מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אלא בדבר‬
‫‪iziivc dxyr `kilca xtql xeq`c n"d yxit b"dae ixy ygla la` renyln‬‬
‫שאינו מפורש בתורה אבל בדבר המפורש בתורה לא אמרי'‬
‫‪ezxezy y"x `wec yxit s"ixe inc xity iziivc dxyr `ki` i` la` z"ql‬‬
‫הכי וא"כ אמאי אל ידור במקומו ידור במקום רבו שאם‬
‫`‪ xiq` `pixg` ypi` la` ezepne‬ותלמידי הר"ר יונה כתבו ‪miyxtn yi‬‬
‫יעבור על איסור המפורש בתורה יוכיחנו רבו ואפי' לא‬
‫‪dxezd z`ixwa aiiegn did `le xedp ibq didy iptn xzen did y"x `wecc‬‬
‫ישמע מוטב שיוכיחנו ולפי פירושנו ניחא‪.‬‬
‫‪xtql xeq` xedp ibq epi`y in la` t"r mxne`l i`yx dz` i` azkay mixacc‬‬
‫א"ר הונא בר יהודה א"ר מנחם א"ר אמי מאי דכתיב‬
‫ועוזבי וגו' תימה אמאי הביא מאמר זה כאן‪ ,‬והרי"ף גורס‬
‫א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא כמו במאמרים הקודמים‬
‫וניחא שהביאו הכא‪ .‬אבל בספר ה"ג סי' כד )הלכות צרכי‬
‫צבור עמ' רסג( גריס כגירסתנו‪ ,‬ובילקו"ש )ישע' רמז שצא‬
‫ד"ה כספך( גריס אמר רבי הונא בר יהודה א"ר מנחם‬
‫אמר רב ואיתימא רבי יוחנן‪*** .‬מאי דכת' ועוזבי ה'‬
‫יכלו דמשמע מי שהיו עובדים את ה' ועזבוהו יכלו אבל מי‬
‫שמתחילתם היו פושעים בו לא יכלו הל"ל והפושעים בה'‬
‫יכלו דמשמע כולהו‪ ,‬ומשני זה המניח ס"ת פתוח ויוצא מי‬
‫שלא באו לבהכ"נ עדיפי מיניה ולא יכלו אבל הוא שבא‬
‫והניח ס"ת ועזבו ויצא יכלה‪ .‬רבי אבהו נפיק בין גברא‬
‫לגברא ומספקא לן ברבי אבהו מ"ט עביד הכי אי משום‬
‫דמפרש ‪ `veie 'gezt' z"q gipnd df‬היינו דוקא כשמניחו‬
‫פתוח אבל בין גברא לגברא שמכסין את ספר התורה מותר‬
‫וא"כ בין פסוקא לפסוקא אע"ג דמתרגמין ואין קוראין בספר‬
‫`‪ ezepne` ezxezy t"r‬אבל מדברי רב ששת דאמר 'אנן בדידן ואינהו‬
‫בדידהו' משמע שזהו דין לכל תלמידי חכמים שתורתם אומנותם ואינו דין‬
‫מיוחד לרב ששת וכן פסק הרמב"ם )שם( ‪cinz dxeza wqer `edy ine‬‬
‫‪ dxeza `xew `xewdy drya z"za weqrl el xzen ezepne` ezxeze‬פסק‬
‫כעובדא דרב ששת וכפירוש הרי"ף‪ ,‬עוד כתבו תלמידי הר"ר יונה ‪d`xpe‬‬
‫‪z"q renyl dvex epi`y envr d`xne eipt xifgn z"q gztpy mcew m`y ixenl‬‬
‫`‪ligzd xaky oeikc mc` lkl 'it`e zexwl xzen `exwl ligzde `exwl `l‬‬
‫‪ligzd `l m` la` z"q xeara wqet epi` `exwl rawy eze` e`xe devna‬‬
‫‪.k"g` llk oiipr meya xtql ezepne` ezxezy in 'it`e mc` meyl oi` mcew‬‬
‫ובשו"ע פסק ויש מתירין לגרוס בלחש וי"א שאם יש שם עשרה דצייתי‬
‫לס"ת מותר לספר )בד"ת( ויש מתירין למי שתורתו אומנותו ויש מתירין‬
‫למי שקודם שנפתח ס"ת מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע‬
‫ס"ת אלא לקרות והתחיל לקרות‪ ,‬ולקרות שמו"ת בשעת קריאת התורה‬
‫שרי וכל זה אינו עניין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא‬
‫שצריך לכוון ולשמעם מפי הקורא וסיים שם והנכון שבכל הפרשיות ראוי‬
‫למדקדק בדבריו לכון דעתו ולשמעם מפי הקורא ומשמע מדבריו דאפי'‬
‫ת"ח שתורתו אומנותו ראוי שלא ילמד בעת הקריאה‪ ,‬ותימה כיון דהרי"ף‬
‫אסור דמ"מ ספר תורה פתוח או דלמא רבי אבהו מפרש ‪df‬‬
‫והרמב"ם התירו למי שתורתו אומנותו לעסוק במשנתו בעת קריאת התורה‬
‫‪ `veie 'gezt' z"q gipnd‬היינו שקוראין בו אבל בין גברא‬
‫למה ימנע ממנו מרן לעשות כן ונ"ל שלא דבר מרן במי שתורתו אומנותו‬
‫לגברא שאין קוראין בו מותר לצאת וה"ה בין פסוקא‬
‫לפסוקא דמתרגמין ואין קוראין בס"ת מותר לצאת והיינו‬
‫דבעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא מהו‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב‬
‫הרמב"ם פי"ב מהל' תפלה ה"ט ‪`xew `xewdy drya zqpkd on z`vl xeq`e‬‬
‫דודאי שרי ליה לעסוק בתורה בשעת קריאת התורה ודוקא מי שאינו מאבד‬
‫זמנו כלל וכלל וממית עצמו על התורה הקדושה ואינו שח שיחה בטלה‬
‫לעולם אבל מי שרגיל גם בשיחה בטלה איך יעזוב תורתו בשביל שיחה‬
‫בטלה ולא יעזבנה בשביל קריאת התורה שהיא מצוה‪.‬‬
‫משמע אבל קודם שהתחיל לקרות אע"ג שהספר כבר על התיבה ופתוח‬
‫מותר לצאת‪ .‬עוד כתב שם ‪ yi`l yi` oia z`vl xzene‬ולא פירש מה הדין‬
‫לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא‬
‫בין פסוק לפסוק והטור כתב בהדיא ‪la` z`vl xeq` weqtl weqt oia 'it`e‬‬
‫ואחד תרגום מדקאמר 'ישלים' משמע שבכל יום היו קוראין‬
‫‪ inc xity `xabl `xab oia‬ובשו"ע פסק )סי' קמו סעי' א( אסור לצאת‬
‫כמה פסוקים שנים מקרא ואחד תרגום וביום ששי אין צריך‬
‫ולהניח ס"ת כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא שפיר דמי ולא הזכיר מה‬
‫לחזור עליהם אלא משלים מה שעדיין לא קרא‪ ,‬ומכאן ראיה‬
‫הדין בין פסוק לפסוק ונראה דלא פסיקא ליה ביה אם מותר או אסור‪ ,‬וכיון‬
‫למנהג המקובלים שקוראים בכל יום כמה פסוקים שנים‬
‫דהרמב"ם ומרן לא פסקו בזה לאיסור במקום שהוא צורך גדול יכול לצאת‬
‫מקרא ואחד תרגום )כמובא בסדר חק לישראל( מיהו ע"פ‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לט‬
‫הקבלה ביום ששי כשקורא שמו"ת חוזר אף על הפסוקים‬
‫ימתין עד צאה"כ שמתחיל עשירי שלא יבוא לידי ספק וכעין‬
‫שכבר קרא‪ .‬הא דקאמר עם הצבור אין כוונתו שצריך‬
‫לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בצבור אלא פירושו ישלים‬
‫זה ביומא פא ע"ב‪ .‬אלא לומר לך כל האוכל ושותה‬
‫בתשיעי מעלה היא שמכין עצמו לצום של עשירי מעלה‬
‫ויגמור את הפרשה שמו"ת עד שבת בבוקר שהצבור קורא‬
‫את הפרשה‪ ,‬ויש מי שאומר שראוי לקרוא שמו"ת בצבור‬
‫כדאמר להו ריב"ל לבניה אשלימו וכו' לא קאי אדלעיל‬
‫וכן נוהגים יהודי מרוקו עד היום הזה והוא מנהג יפה וטוב‪.‬‬
‫דקאמר ‪ xg`i `le micwi `ly calae‬דממה שאמר ריב"ל‬
‫רש"י ד"ה פדה וכו' שהוא אוהבו "ובאין" לידי כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מחשכי ערבית כצ"ל ומה שכתוב בפירוש"י כלו'‬
‫מאריכין בבית הכנסת הוא תוספת מתלמיד טועה‪*** .‬ד"ה‬
‫שיעור של שני פתחים רוחב לא תימא שיעור המיפתח כלו'‬
‫אורך הדלת שהוא ארבע אמות אלא רוחב הפתח שהוא עובי‬
‫קיר הפתח והוא ד' טפחים ושיעור ב' פתחים שמונה טפחים‪.‬‬
‫***ד"ה לעת וכו' יפה "ונוחה" כצ"ל‪*** .‬ד"ה כחיזרא‬
‫וכו' הסירים הקוצים‪*** .‬ד"ה כפיטורי וכו' ותוקעין‬
‫"אותן" בדוחק כצ"ל‪*** .‬ד"ה בפי וכו' עגול "כמו"‬
‫ושט כצ"ל‪*** .‬ד"ה "עד" זיבולא כצ"ל‪.‬‬
‫עליו הכתוב כאילו "התענה" תשיעי ועשירי כצ"ל‪.‬‬
‫לבניו ליכא למשמע שאסור להקדים ולאחר אלא קאי אדברי‬
‫רבי אמי דאמר לעיל ע"א ‪mr eizeiyxt mc` milyi mlerl‬‬
‫‪ z"eny xeavd‬ועליה קאמר כדאמר להו ריב"ל לבניה‬
‫אשלימו פרשיותייכו עם הצבור‬
‫שמו"ת‪>>>.‬ועשה‬
‫טוב<<<כתב הרא"ש אהא דאמרו ואפילו עטרות ודיבון ‪ea oi`y i"yxt‬‬
‫‪zexhr hwpc d`xpe a"eike oerny oae`x 'it` xninl ivn dedc dywe mebxz‬‬
‫‪`yexit jdl mbxezn `ed 'yexia mbe mebxz oda aezky mixtq yiy itl oeaice‬‬
‫‪a"eike oernye oae`x la` mebxza k"k jxev oi`y t"r` oeaice zexhr hwpc‬‬
‫`"‪yexita `xewdy d`xpe 'eke i"yexitk xingdl ebdp n"n minrt yly zexwl v‬‬
‫‪ ,dlne dln lk ea yxetny oeik mebxz ici ea `vei dxezd‬וכן כתב הסמ"ג‬
‫‪ il ecede mebxzdn xzei liren yexitdy izeax iptl izpc ip`e‬והביאו דבריו‬
‫תוד"ה רב ששת וכו' איירי בנחת והאי "דקאמר" מהדר‬
‫המרדכי והגהות מיימוניות וכתב בסמ"ג )כפי שהובא בב"י( ‪i"xl d`xp oi`c‬‬
‫אפיה רבותא משמע "לן" אע"ג כצ"ל‪.‬‬
‫‪) mxnr axe‬שיוצא ידי חובה בפירושי התורה( ‪ipiqa ozipy iptn dkf mebxzdy‬‬
‫ד"ה שנים וכו' תרגום שמפרש "להם" כי כצ"ל‪.‬‬
‫וכתב הב"י ‪ .i"yexite mebxzd `xwie mlek z` `vi miny `xie‬וכתבו התוס'‬
‫דכל השבוע ממנחה של שבת ואילך חשוב עם הצבור ומצוה מן המובחר‬
‫ח ע"ב גמ' רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו‬
‫לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי רב ביבי טעי‬
‫במימרא דרבי אמי דאמר ‪mr eizeiyxt mc` 'milyi' mlerl‬‬
‫‪ xeavd‬הל"ל יקרא ומדקאמר ישלים משמע דליכא קפידא‬
‫שיקראם כל פרשה בשבת שלה אלא עד שהצבור מסיים‬
‫קריאת כל הפרשיות דהיינו בשמיני עצרת מוטל עליו‬
‫להשלים את כל פרשיותיו‪ ,‬להכי רצה להשלימם בערב יום‬
‫הכפורים שהוא סמוך לשמיני עצרת‪ ,‬וכששנה לו חייא בר‬
‫רב מדפתי שאין לעשות כן מפני מצות אכילה של יום סבר‬
‫לאקדומינהו‪ ,‬א"ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים‬
‫ולא יאחר צריך לקוראם כל פרשה בשבת שלה ולפי"ז על‬
‫שישלים אותה קודם שיאכל בשבת ואם לא השלים אותה קודם אכילה‬
‫ישלים אחר אכילה קודם מנחה אבל משם ואילך כיון שמתחילין פרשה‬
‫אחרת עבר זמנה של זאת‪ ,‬אבל בהגהות מיימוניות כתבו דבדיעבד יכול‬
‫להשלים עד יום רביעי בשבת כדאמרי' גבי הבדלה‪ .‬ובשו"ע סי' רפה סעי'‬
‫ב פסק אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום וירא שמים יקרא‬
‫תרגום וגם פירוש רש"י ונ"ל דלאו דוקא פירוש"י אלא כל פירוש המפרש‬
‫פשט המקרא‪ .‬ובסעיף ג' פסק מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור והם‬
‫דברי התוס' והרואה בתוס' יראה דלאו יום ראשון קאמרי אלא משבת‬
‫במנחה וכבר הטור כתב יום ראשון ואיני יודע למה ולדינא יכול לקרות‬
‫מאחרי תפלת מנחה של שבת‪.‬‬
‫כרחך הא דאמר רבי אמי ‪mr eizeiyxt mc` 'milyi' mlerl‬‬
‫והזהרו בורידין עורקי הדם שבצואר הבהמה והעוף והם‬
‫‪ xeavd‬ולא אמר יקרא משום דהיו נוהגין לקרוא בכל יום‬
‫בצידי הסימנים‪ .‬ולאו משום שחיטה קאמר דמשום שחיטה‬
‫כמה פסוקים שמו"ת וביום ששי כשבא לקרוא את הפרשה‬
‫שמו"ת אין צריך לחזור על מה שכבר קרא אלא יש לו רק‬
‫להשלים מה שעדיין לא קרא מהפרשה וכמו שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫תנא ליה חייא בר רב מדפתי ועניתם את כצ"ל ומילת‬
‫כתיב נמחקת‪ .‬וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין‬
‫לפי פשוטו בא לומר שיתחיל את הצום קצת מבעו"י ולא‬
‫אין צריך לשחוט אלא את הסימנים ולא את הורידים אלא‬
‫משום חומרת איסור דם שהוא בכרת קאמר דפעמים שצולה‬
‫כל הבהמה או כל העוף יחד ואם לא חתך את הורידין אין‬
‫יוצא כל דמו‪ .‬הלכך בבהמה כיון שאין דרכו לצלותה כשהיא‬
‫שלימה אלא מנתחה אברים אברים וצולה אם נתחה אברים‬
‫אברים א"צ לחתך הורידים שממילא כל דמה זב ממנה ואם‬
‫מ‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫בא לצלותה כשהיא שלימה צריך לחתוך הורידים‪ ,‬אבל עוף‬
‫הוא‪ ,‬לכך נ"ל דלאו משום כהונה קאמר אלא כגון בת גיור‬
‫הואיל ודרכו לצלותו כשהוא שלם אפי' אינו מתכוון לצלותו‬
‫וגיורת שמותרת לכהונה והזהירם שלא יקחוה משום דלית‬
‫שלם אלא אברים אברים צריך לחתוך הורידים שמא ימלך‬
‫לה זכות אבות‪" .‬הוציאה" לו מטה צ"ל הציעה כלו' כסתה‬
‫ויבוא לצלותו שלם ואין כל דמו יוצא ממנו‪ .‬וכיון דאינו‬
‫את המטה בסדין שלא יראה בליטה שיש במטה מחמת תינוק‬
‫משום שחיטה א"צ לחתכם בסכין כשרה אלא מחתכם אפי'‬
‫שתחתיה‪ ,‬והם לא היו רגילין להציע את המטה אלא לעת‬
‫בסכין פגומה או מנקבם בקוץ ובלבד שיעשה כן בשעת‬
‫ערב כשהולכין לישן שינת לילה לפיכך חשד רב פפא שהיא‬
‫השחיטה כשהדם חם ונוח לזוב אבל אחר השחיטה מתקרר‬
‫מסתרת דבר מתחת למטה‪ .‬אותה אשה היתה שומרת על‬
‫דמו ונקרש בתוכו ואינו נח לצאת‪ .‬לוחות ושברי לוחות‬
‫תינוק של מטרוניתה חשובה מבנות המלכות ומת התינוק‬
‫"מונחין" בארון כצ"ל וכן הוא בב"ב ובמנחות‪ ,‬דכתיב‬
‫בחנק מחמת שהאכילתו וחששה שמא יתפסוה ויהרגוה‬
‫ואכתוב ‪zegeld lr eid xy` mixacd z` zegeld lr‬‬
‫לפיכך כשבא ר"פ אצלה וראתה שהוא בעל בשר הרבה‬
‫‪ oex`a mznye zxay xy` mipey`xd‬כיון דאמר על הלוחות‬
‫הניחה את התינוק תחת המטה והציעה את המטה לר"פ לישב‬
‫הראשונים אני יודע שהם הלוחות ששבר והל"ל ‪zegeld lr‬‬
‫עליה וימחצנו תחתיו והיא תצעק בקול גדול ויבואו אנשים‬
‫‪ oex`a mznye mipey`xd‬ולמה כתב 'אשר שברת' אלא‬
‫ויראו את התינוק מעוך תחת המטה ויראו את ר"פ שהוא‬
‫לסמכם '`‪ 'oex`a mznye zxay xy‬לומר שאף שנשברו‬
‫בעל בשר ויבינו שהוא מחצו תחתיו אבל היא כחושה היתה‬
‫וכבר אי אפשר לקרוא בהם אין לנהוג בהם מנהג בזיון‬
‫ואפי' היתה יושבת עליו לא היה מת‪ .‬ובזה מתיישבת קושיא‬
‫להשליכם אלא צריך לשימם בארון יחד עם השלמים‪ ,‬אף‬
‫שהקשה הרב אלטר מאזוז זצ"ל אם רצתה להעליל עליו‬
‫תלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונס אע"ג דכבר אינו‬
‫מפני מה עשתה כן היה לה לומר שרב פפא הרגו‪ ,‬אלא דכיון‬
‫יכול ללמד או להורות אין לנהוג בו מנהג בזיון כגון ליתן לו‬
‫שאין על התינוק סימני מעיכה לא יאמינו לה שרב פפא הרגו‬
‫לשרת בסעודה כדרך שנותנין לסתם אדם‪ .‬לוחות ושברי‬
‫ויאמרו שהיא האכילתו ומת בידיה לפיכך עשתה כן וכשיראו‬
‫לוחות מונחין בארון "מכאן לזקן ששכח תלמודו מחמת‬
‫שהתינוק מעוך תחת המטה ואין שם אלא אותה ארמית‬
‫אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון" כצ"ל‪ ,‬כלו' אע"ג‬
‫דשברי לוחות מונחין יחד עם הלוחות השלמים לא תילף‬
‫מהכא שיש לכבד ת"ח ששכח תלמודו כמו ת"ח שלא שכח‬
‫כחושה ור"פ שהיה בעל בשר יאמרו מסתמא הוא ישב והרגו‬
‫ועוד היתה מכרת בר"פ שלא ישקר וכשישאלוהו אם ישב‬
‫על המטה יאמר כן ישבתי‪.‬‬
‫כגון לעמוד מפניו וכיו"ב מנהגי כבוד אינו כן אלא אין לך‬
‫אסור לו לאדם שיעבור אחורי בהכ"נ פתח בהכ"נ במזרח‬
‫ללמוד מכך אלא שאין נוהגין בו מנהג בזיון אבל לכבדו‬
‫והוא נקרא פני בהכ"נ וצד מערב הוא הצד שאין בו פתח‬
‫כת"ח לא‪ .‬אל תחתכו על גב היד כשיש לפניו חתיכת בשר‬
‫נקרא אחורי בהכ"נ‪ .‬כל שהרואהו מבין שאינו מתכוון להכנס‬
‫קטנה ורוצה לחותכה לשנים אוחז את החתיכה בידו‬
‫לבהכ"נ אסור הלכך אם היה עובר לפני בהכ"נ דהיינו ברוח‬
‫השמאלית באויר והסכין בידו הימנית וחותך ופעמים‬
‫שבה הפתח והמשיך לו לדרכו כ"ש דאסור דמוכח דאינו‬
‫שמחתך ידו וקאמר להו שלא יחזיקו את הבשר בשעת‬
‫נכנס להתפלל אלא שמי שלא היה נכנס להתפלל בבהכ"נ‬
‫חיתוכו אלא יניחוהו ע"ג עץ ויחתכוהו‪ .‬לא תגנו בלא ק"ש‬
‫היה בוש לעבור לפני בהכ"נ ורואים אותו עובר על הפתח‬
‫כי כשאדם ישן באין המזיקין אצל מטתו ונאחזין בה ומזיקין‬
‫ואינו נכנס לפיכך היה משתדל לעבור אחורי בהכ"נ להכי‬
‫אותו כדאמרי' לעיל ו ע"א ‪iziil edl rcpnl irac o`n i`d‬‬
‫קאמר אסור לו לאדם לעבור אחורי בהכ"נ היינו בצד‬
‫‪`lebpxzc irxk ik ifg `xtvae diixet` xcdpe `lidp `nhiw‬‬
‫מערב שאין בו פתח וכ"ש שאסור לעבור בצד הפתח ואינו‬
‫והמזיקין הללו הבאין להאחז במטתו הם מקליפה הנקראת‬
‫נכנס אבל איכא פתחא אחרינא אחורי בהכ"נ מותר לעבור‬
‫ארמית והקורא ק"ש מזיקין בדלין ממנו כדאמרי' לעיל ה‬
‫אחורי בהכ"נ דרוצה הוא להכנס משם אבל אם עבר את‬
‫ע"א להכי אמר להו 'ואל תשבו על מטת ארמית' קראו ק"ש‬
‫הפתח שאחורי בהכ"נ והמשיך לו בדרכו ודאי הוי איסורא‬
‫שאם לא תקראו ק"ש תהיה מטתכם מטת ארמית‪ .‬ואיכא‬
‫דמוכח דאינו נכנס להתפלל‪ ,‬וי"א שאם יש פתח באחורי‬
‫דאמרי דלא תנסבו גיורתא יש מפרשים משום דרבא כהן‬
‫בהכ"נ מותר לו לעבור אחורי בהכ"נ אע"פ שאינו נכנס‬
‫הוא‪ ,‬וקשה א"כ אמאי צריך להזהירם הא איסור דאורייתא‬
‫לבהכ"נ כלל שהרואהו עובר לאחורי בהכ"נ אומר רוצה הוא‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מא‬
‫להכנס מהפתח האחורי וכיון שעבר לאחורי בהכ"נ מותר לו‬
‫שאם ינשקו בפנים אית בה מאיסותא משום רוק אלא מה‬
‫להמשיך בדרכו שהרי אחורי בהכ"נ אין שם איש ואין רואים‬
‫שיועצין בשדה נראה כדבר שטות שהיו יכולין להתייעץ‬
‫אותו וליכא חילול ה' ומה שאמרו אסור לו לאדם שיעבור‬
‫בבית סגור שאין בו איש ולמה יצאו לשדה וקשיא על ר"ע‬
‫אחורי בהכ"נ היינו אסור לו לאדם שיעבור `‪ l‬אחורי‬
‫אמאי שבחם בדבר זה הא לכאו' דבר שטות הוא‪ ,‬לכך קאמר‬
‫בהכ"נ כגון שהיה עובר לפני בהכ"נ ועבר אל אחורי בהכ"נ‬
‫מאי קראה דאין להיוועץ אלא בשדה דכת' וישלח יעקב‬
‫אבל אם הותר לו לעבור לאחורי בהכ"נ כגון שהיה פתח גם‬
‫וכו'‪*** .‬הן צנועין באכילתן הקשה בני מאור עיני הרב‬
‫באחורי בהכ"נ יכול להמשיך משם לדרכו ששם אין איש‬
‫מתן חיים הי"ו דהכא משמע שאכילתן נאה משאר בנ"א‬
‫רואהו וליכא חילול ה'‪ .‬כל זה פירשנו על פי פשט הנראה‬
‫ובמגי' יא ע"א אמרי' `‪ ,ack oilke`y miiqxt el‬ותירץ‬
‫בסוגיא וכן נראה מפירוש"י ד"ה אסור לעבור‪ .‬אבל הר"ר‬
‫דפרסיים צנועים באכילתן כלו' אין אוכלין ברחוב ובפרהסיא‬
‫יונה פירש דאחורי בהכ"נ היינו הצד שבו הפתח וכן פירשו‬
‫אלא בביתם בצינעא מיהו כשאוכלין בביתם אוכלין הרבה‬
‫התוס' בעירובין יח ע"ב ד"ה ולא אחורי‪ ,‬ואי אפשר לפרש‬
‫מאוד כדב דייקא נמי דקאמר התם ‪ack xya oilaxeqne‬‬
‫כן דא"כ מאי קאמר דאי איכא פתחא אחרינא לית לן בה הא‬
‫משמע דמיירי בריבוי אכילתן ודפח"ח‪*** .‬אני צויתי‬
‫כיון שעבר את פתח בהכ"נ וממשיך לדרכו והתרחק מבהכ"נ‬
‫למקודשי בבבל משתעי וה"ק כבר צויתי את האומות לבוא‬
‫מה יועיל דאיכא פתחא אחרינא והלא מוכח דאינו נכנס‬
‫עליה ולהחריבה ואשכחן שלבסוף פרס ומדי באו על בבל‬
‫להתפלל בבהכ"נ‪ ,‬ונראה שזוהי תוספת מתלמידי הר"ר יונה‬
‫והחריבוה ולקחו מידה את המלכות אלמא `‪iziev ip‬‬
‫כדמוכח התם ואינה מהרב עצמו וגם דברי התוס' בעירובין‬
‫‪ iycewnl‬אלו פרס ומדי וקרי להו מקודשי משמע קדושים‬
‫הם תוספת מאוחרת שהרי תלמידי רבנו יונה דנו כיצד יפרשו‬
‫הם בדרכיהם וקשיא לרב יוסף דתני במגי' יא ע"א `‪el‬‬
‫התוס' כאן והעלו מסברא שהתוס' יפרשו אחורי בהכ"נ היינו‬
‫‪ ack xya oilaxeqne aeck oilke`y miiqxt‬אלמא אינן‬
‫רוח שבה הפתח ולא הזכירו שהתוספות בעירו' מפרשים כן‬
‫קדושין כלל‪ ,‬להכי מתרץ רב יוסף אלו פרסיים המקודשין‬
‫בהדיא‪ .‬ואומנם בשו"ע סי' צ סעיף ח פסק כרבנו יונה וזה‬
‫ומזומנין לגיהנם לא לשון קדושה הוא אלא לשון הזמנה‪.‬‬
‫לשון השו"ע‬
‫אסור לעבור חוץ לבהכ"נ בצד שהפתח פתוח בו‬
‫בשעה שהצבור מתפללים‬
‫מיהו המעיין בב"י יראה שמרן‬
‫הביא שם שיטת רבנו יונה ולא דקדק בה ואשתמטיה שרש"י‬
‫אינו מפרש כן וסבר מרן שאין חולק על דברי רבנו יונה‬
‫ואלו היה רואה שרש"י פליג עליה לא היה פוסק כוותיה‬
‫שהוא היפך הפשט כן נ"ל וצור ישראל יצילנו משגיאות‬
‫תניא רשב"י אומר פע' שאדם קורא ק"ש ב' פעמים‬
‫בלילה אחת קודם שיעלה עה"ש ואחת לאחר שיעלה‬
‫עה"ש ויוצא בהן יד"ח אחת של יום ואחת של‬
‫לילה>>>ועשה טוב<<<והכי הלכתא כדפסק ריב"ל לק'‪ .‬וא"ת הא הלכתא‬
‫כסתמא דמתני' ותנן לק' ט ע"ב ‪oia xikiyn zixgya rny z` oixew izni`n‬‬
‫ויאיר עינינו בתורתו ויהיו כל מעשנו לשם שמים‪ .‬ולא אמרן‬
‫‪ oall zlkz‬והוא אחר עה"ש‪ ,‬כתב הרי"ף דהא דרשב"י בדיעבד הוא ומתני'‬
‫אלא דלא דרי טונא לק' סא ע"א ‪ .icin ixc `lc‬ולא רהיט‬
‫אשמועינן דלכתחי' משיכיר בין תכלת ללבן‪ ,‬אי נמי הא דרשב"י בשעת‬
‫לק' סא ע"א אינו‪ ,‬והתם אמרי' ‪aikx `lc `l` oxn` `le‬‬
‫הדחק כגון שמשכים לצאת לדרך ומתני' מיירי שלא בשעת הדחק‪ ,‬ולפי‬
‫‪ da ol zil `xng aikx la` `xng‬והכא לא הזכיר מזה כלל‬
‫תירוצו השני אתי שפיר הא דקאמר רשב"י 'פעמים' שאדם קורא ויוצא‬
‫ונראה דהכא היתה הגרסא ולא אמרן אלא דלא דרי טונא‬
‫בו יד"ח אחת של יום ואחת של לילה דאף הוא לא קאמר אלא פעמים‬
‫ולא "רכיב" ונשתבשא הגרסא ולא רהיט‪ .‬ומ"מ הא דקא'‬
‫כגון מי שיוצא לדרך אבל רוב בנ"א אין יוצאין בזה יד"ח ק"ש של יום אלא‬
‫ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט אינו מגוף הגמ'‬
‫משיכיר בין תכלת ללבן‪ .‬אבל הרמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"ב פסק כשני‬
‫אלא תוספת מאוחרת וברי"ף וברמב"ם לא גרסי' ליה‪,‬‬
‫תירוצי הרי"ף גם יחד דאם קרא ק"ש של שחרית אחר עה"ש יצא יד"ח‬
‫ובשו"ע הזכיר נושא משאוי ולא הזכיר לא רהיט ולא רכיב‬
‫בדיעבד ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחי' משעלה‬
‫חמרא עיי"ש‪.‬‬
‫עה"ש וכן נראה מדברי הרא"ש פ"א סי' ט וכן פסק בשו"ע סי' נח סעיף‬
‫ג‪-‬ד‪ .‬כתוב בב"י סי' נח ‪(`"r l 'wl) xgyd zltz wxt seqa `ipz `d z"`e‬‬
‫א"ר אדא בא אהבה מאי קרא בשלמא מה שחותכין בשר‬
‫‪`nl` `xew y"w onf ribiyke 'eke rweze xtey el oi`ian jxcl z`vl mikyd‬‬
‫ע"ג שולחן אית ביה טעמא שאם יחתכו ע"ג היד יבואו לידי‬
‫`‪'zwcnc dngd upzy cr `xew epi` y"dr dlriy xg`l jxcl `veia 'it‬‬
‫סכנה ומקלקלין את הסעודה וכן מה שנושקין ע"ג היד נמי‬
‫‪`dc `"ayxd uxiz ,`ed y"dr dlriy xg`l i`ce rprpne alel rweze xtey‬‬
‫מב‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪jxcl `veia `wec y"dr dlryn `xew jxcl z`vl mikyn did m`y 'ixn`c‬‬
‫רש"י ד"ה מעשה דרב פפא וכו' מוטל "תחתיה" והיתה‬
‫‪'it`e dpey`x dyxt 'it` oiekl `le cenrl lkei `ly mihqle dig icecb mewna‬‬
‫רוצה כצ"ל‪*** .‬ד"ה אני וכו' מלכי פרס ומדי מ"ש‬
‫בהגהות הב"ח אין נ"ל‪.‬‬
‫‪wxt seqc `idde y"dr dlryn zexwl dil opixy ikd meyne jaal lr cr‬‬
‫‪x"de .mihqle zeig icecb my oi`y mewna inp i` `xiiya `veia xgyd zltz‬‬
‫‪`le dxdna zkled `xiiydyk jxcl mikyna zexwl opixyc `dc azk dpei‬‬
‫‪wxt seqc `ziixak dngd upzy cr zexwln oiznn ikd e`l `d llk el epizni‬‬
‫‪ .xgyd zltz‬והתוס' כתבו דהא דקאמר רשב"י ואחת לאחר עה"ש לאו דוקא‬
‫תוד"ה ואפילו וכו' פירש"י אפי' עטרות ודיבון שאין בו‬
‫תרגום "צריך" וכו' שאין בו תרגום "הידוע" אלא כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ישלים וכו' דכל השבוע "משעה" דמתחילין כצ"ל‪.‬‬
‫הוא דהא צריך להמתין עד שיכיר בין תכלת ללבן )דסבירא להו לתוס'‬
‫דרשב"י אפי' לכתחי' קאמר( ואין הלכה כדבריהם אלא רשב"י קאמר מיד‬
‫שיעלה עה"ש וכדכתיבנא‪ .‬ובשו"ע סי' נח סעיף ג‪-‬ד פסק ומי שהוא אנוס‬
‫כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל‬
‫ד"ה לא וכו' רבותא שפעמים אדם קורא כצ"ל ומילת יש‬
‫נמחקת‪*** .‬בא"ד לעולם ליליא הוא "לשאר" מצות וכו'‬
‫"דהואיל" ואיכא אינשי דקיימי כצ"ל‪.‬‬
‫לעמוד ולא לכון אפי' פרשה ראשונה ואפי' עד על לבבך או שבני השיירא‬
‫ט ע"א גמ' לעולם יממא הוא "והא דקרי" ליה ליליא‬
‫הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה‬
‫השכיבנו>>>ועשה טוב<<<כתוב בטור‬
‫עה"ש דכיון שעלה עה"ש שפיר קרינן ביה ובקומך וגם שפיר מיקרי יוצר‬
‫אור אבל אם אינו במקום גדודי חיה ולסטים וגם אין בני השיירא נחפזים‬
‫כ"כ אפי' יוצא לדרך אחר שעלה עה"ש אינו קורא עד שיגיע זמנה‪ ,‬אם‬
‫כצ"ל‪ .‬ובלבד שלא יאמר‬
‫או"ח סי' רלה ‪mizye diptl mizy xnel jixv i`cec yxit z`ib oa wgvi x"d‬‬
‫‪daeh dvra eppwze ligzi `l` `idy enk dkxad gqep xn`i `l `l` dixg`l‬‬
‫‪.xwir lk epaikyd zkxa xn`i `ly azk l"f y"`xd ia` ipec`e ,jiptln‬‬
‫קראה משעלה עה"ש אע"פ שלא היה אנוס יצא בדיע'‪ .‬מיהו מדקאמר‬
‫ובשו"ע סעיף ד סתם דבריו וז"ל ואנוס שקורא )כצ"ל( אז לא יאמר‬
‫ריב"ל לק' ט ע"א ‪ wgcd zrya eilr jenql y"x `ed i`ck‬נראה דרשב"י‬
‫השכיבנו דכיון שעלה עה"ש אינו זמן שכיבה ונר' דמספקא ליה למרן אי‬
‫אפי' לכתחילה קאמר כדסברי התוס' ואנן לא סמכינן עליה אלא בשעת‬
‫הלכתא כהרי"ץ גיאת דהוא מקדמאי דקדמאי או כהרא"ש שהוא משלשה‬
‫הדחק‪*** .‬ולק' אמר רשב"י פע' שאדם קורא ק"ש ב' פעמים ביום אחת‬
‫עמודי הוראה שקבע מרן‪ ,‬והלכה למעשה נקטינן כדעת הרא"ש שכן הוא‬
‫קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן יד"ח אחת של יום‬
‫פשט דברי רבי זירא‪.‬‬
‫ואחת של לילה ואמר ריב"ל הלכה כרשב"י‪ ,‬וסברי הפוסקים דהנך ברייתות‬
‫דרשב"י לא פליגי אהדדי והלכתא כתרוייהו דמי שדחוק לצאת לדרך יכול‬
‫לקרוא ק"ש אחר עה"ש ויוצא בה יד"ח ק"ש של לילה ומי שאנוס ולא קרא‬
‫ק"ש של לילה יכול לקראה אחר עה"ש דאחר עה"ש עד הנץ החמה איכא‬
‫דגנו ואיכא דקיימי לכך מיקרי זמן שכיבה ומיקרי זמן קימה וכך הוא לשון‬
‫מרן בשו"ע אם נאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עה"ש כיון שעדיין‬
‫לא הנץ החמה קורא ק"ש ויוצא בה יד"ח ק"ש ערבית ואם היה אנוס‬
‫באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים לא יקרא אז ק"ש פעם‬
‫שנית לצאת בה יד"ח ק"ש של יום שמאחר שעשה לאותה שעה לילה א"א‬
‫לחזור ולעשותה יום‪ .‬מיהו מהגמ' משמע דהנך ברייתות פליגי אהדדי דגבי‬
‫ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג פשיטא דשמיע להו‬
‫דאבוהון אומר עד עה"ש הלכך קשיא עלייהו אמאי אתו‬
‫למישאל‪ ,‬אי לא שמיע להו דרבנן פליגי ואמרי עד חצות‬
‫אמאי אתו לישאול הא ליכא מאן דפליג אאבוהון וודאי‬
‫צריכין לעשות כדבריו‪ ,‬ואי שמיע להו דרבנן פליגי עליה‬
‫אמאי באו ושאלו את אביהן אי סבירא להו דיחיד ורבים‬
‫הלכה כרבים הא הלכתא כרבנן ואינן יכולין לקרוא ואי‬
‫סבירא להו דעל הבנים מוטל לעשות כסברת אביהם אע"ג‬
‫דיחיד הוא ליעבדו כוותיה ואמאי שאלו‪.‬‬
‫הברייתא הראשונה קאמר הגמ' דסבר רשב"י דאחר עה"ש ליליא הוא ולגבי‬
‫ור"ג מי קאמר עד חצות דקת' ולא זו בלבד מדקא' ‪ef `le‬‬
‫הברייתא השניה קאמר דסבר רשב"י יממא הוא אלמא הנך ברייתות פליגי‬
‫‪ zevg cr 'nkg exn`y dn lk `l` cala‬משמע שאף ק"ש‬
‫אהדדי ועוד מדקאמר הגמ' `‪`ipzc `d` g"a `g` iaxc `dl ipznc `ki‬‬
‫בכלל וקאמר '‪ y"dr dlriy cr 'ozevn‬כלו' עיקר זמנן מן‬
‫התורה עד שיעלה עה"ש אבל למעשה אין נוהגין כן דעבדינן‬
‫בהו הרחקה‪ ,‬משמע דמודה דעבדינן הרחקה עד חצות אף‬
‫בק"ש‪ .‬אילו הוה אמר רק ‪zevg cr 'nkg exn`y dn lk‬‬
‫‪ y"dr dlriy cr ozevn‬היינו מפרשים דה"ק כל מה שאמרו‬
‫בו עד חצות מצותן מעיקר הדין עד שיעלה עה"ש אבל אין‬
‫‪ 'eke xne` i"ayx‬משמע דמאן דמתני הלכתא כרשב"י אקמייתא לא מתני‬
‫אבתרייתא ומאן דמתני אבתרייתא לא מתני אקמייתא דהנך ברייתי פליגן‬
‫אהדדי וצ"ע‪ ,‬מיהו לעניין הלכתא ודאי כפוסקים עבדינן‪.‬‬
‫אמר "רב"‬
‫אחא ברבי חנינא צ"ל רבי וכן בהמשך כמו לק' ט ע"א‬
‫דמארץ ישראל היה‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מג‬
‫נוהגין כן למעשה דעבדינן בהו הרחקה עד חצות חוץ מק"ש‬
‫‪xdnl mrd lr mixvn wfgze 'ebe i"pa mb mz` mb inr jezn‬‬
‫דלא עבדינן בה הרחקה וקורא לכתחי' עד עה"ש‪ ,‬ומדקאמר‬
‫‪ mizn eplek exn` ik ux`d on mglyl‬הא למדת שמהלילה‬
‫‪ zevg cr 'nkg exn`y dn lk `l` cala ef `le‬משמע‬
‫היו פרעה ומצרים דוחקין בהן לצאת אבל ישראל לא היו‬
‫שכולל ק"ש עמהם ואף עלה קאי '‪y"dr dlriy cr 'ozevn‬‬
‫שומעין להן כל הלילה כמו שציוה להן משה דכתיב ‪mz`e‬‬
‫דמשמע מעיקר הדין עד עה"ש אבל למעשה אין נוהגין כן‬
‫‪ xwa cr ezia gztn yi` e`vz `l‬ובעלות השחר נחפזו‬
‫דעבדינן בהו הרחקה להכי קא מקשה ור"ג מי קאמר בק"ש‬
‫לצאת‪ .‬א"כ מה ת"ל בלילה כיון דאמר להו שיאכלוהו עד‬
‫עד חצות דקתני ולא זו בלבד‪ .‬ומתרץ ה"ק להו ר"ג לבניה‬
‫שעת חפזון ולא יותר ש"מ אין אוכלין ממנו ביום ולמאי‬
‫אפי' לרבנן דקאמרי עד חצות מצותה עד שיעלה עה"ש‬
‫איצט' לילה‪ .‬יכול יהא נאכל כקדשים ביום כל קדשים‬
‫כלו' לדידי ודאי אין לכלול את ק"ש עם הקטר חלבים‬
‫נשחטין ביום ומשעת שחיטה וזריקה מותרין באכילה וקרבן‬
‫ואברים ועם הנאכלין ליום אחד דהנך בתראי 'מצותן' עד‬
‫פסח נמי נשחט ביום דכת' )שמות יב ו( ‪ldw lk eze` ehgye‬‬
‫שיעלה עה"ש כלו' מעיקר הדין עד שיעלה עה"ש ולמעשה‬
‫‪ miaxrd oia 'xyi zcr‬והו"א תכף לשחיטה אכילה‪ .‬בשלמא‬
‫אין נוהגין כן דעבדינן בהו הרחקה עד חצות אבל ק"ש אף‬
‫לראב"ע דאית ליה גז"ש איצט' למכתב )ליה נמחק( הזה‬
‫למעשה קרינן עד עה"ש דלא עבדינן בה הרחקה כלל‪ ,‬מיהו‬
‫כצ"ל‪ .‬ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד פירש"י לא שיהא‬
‫רבנן דאמרי בק"ש עד חצות מודו לי דלא שנא ק"ש מהקטר‬
‫נאכל ביום שביניהם אלא שלא יפסל בשביל המתנת היום‬
‫חלבים ואברים ומהנאכלין ליום אחד דכולהו 'מצותן' עד‬
‫ויכשיגיע הלילה השני יהא שוב מותר באכילה‪ ,‬ונראה‬
‫שיעלה עה"ש כלו' מעיקר הדין מצותן עד שיעלה עה"ש‬
‫שטעמו מדכתיב בלילה הזה‪ ,‬ועיין בב"ח שהביא פירוש‬
‫ועבדינן בהו הרחקה עד חצות ואליבא דרבנן קאמרית לכו‪.‬‬
‫רשב"ם והוא מסתבר‪ .‬כל בקר בקר ראשון הוא דאי בקר‬
‫והגר"א בשנות אליהו פירש בע"א ואין מחוור לי פירושו‪.‬‬
‫שני הל"ל לא תותירו ממנו עד למחרת בבקר‪ .‬ומועד צאתך‬
‫ואכילת פסח מצותן עד שיעלה עה"ש מדקאמר 'מצותן'‬
‫משמע כן הוא מעיקר הדין אבל אין נוהגין כן לכתחי' דעבוד‬
‫בהו רבנן הרחקה עד חצות והכי קת' בזב' נו ע"ב ‪epi` gqtd‬‬
‫‪ .zevg cr `l` lk`p epi`e dlila `l` lk`p‬ראב"ע אומר‬
‫ממצרים דהיינו עה"ש אתה שורף מדמוקים עה"ש לשריפה‬
‫ולא לסוף אכילה ש"מ סוף אכילה הוי קודם עה"ש ומסתמא‬
‫הוי בחצות כראב"ע דיליף גז"ש דלא אשכחן מ"ד דאין‬
‫אוכלין עד הבקר וזמניה לאו חצות לילה‪ .‬אמר רבי אבא י"א‬
‫נא' כאן בלילה הזה 'הזה' מייתר‪ .‬מה להלן עד חצות אף‬
‫שהוא רב האמורא שהיה נקרא אבא ועיין מ"ש בזה בע"ה‬
‫כאן עד חצות ‪ dfd dlila‬כלו' בחלק הזה של הלילה ולא‬
‫ובישועתו לק' מט ע"א‪ .‬לא נגאלו אלא בערב בחצות לילה‬
‫יותר‪ .‬וא"ת היכי אמר ראב"ע דאכילתו עד חצות הא כתיב‬
‫שבכל לילה היו משעבדין אותן לצרכיהן ובאותו לילה‬
‫בהדיא 'לא תותירו ממנו עד בקר' משמע דאכילתו עד הבקר‬
‫בחצות פסקו מלשעבדם דכת' ‪dlil oxd`le dynl `xwie‬‬
‫וכמו שהקשו בתוס'‪ ,‬וי"ל דה"ק קרא אין אוכלין אותו אלא‬
‫‪ 'ebe i"pa mb mz` mb inr jezn e`v enew xn`ie‬וזה היה‬
‫עד חצות ואם אכלו אחר חצות אינו עובר משום אכילת נותר‬
‫אחרי מכת בכורות שהיתה בחצות לילה‪ .‬וכשיצאו לא יצאו‬
‫אלא משום לאו הבא מכלל עשה ד'ואכלו את הבשר בלילה‬
‫אלא ביום שנא' ממחרת הפסח בקר שאחר קרבן פסח‪,‬‬
‫הזה' דמשמע עד חצות ואם אכלו בבקר עובר משום שניהם‬
‫וא"ת שמא לילה שאחר קרבן פסח אינו כן דכת' ממחרת‬
‫משום לאו הבא מכלל עשה ד'ואכלו את הבשר בלילה הזה'‬
‫הפסח יצאו בנ"י ביד רמה 'לעיני כל מצרים' מצרים היו‬
‫ומשום לאו ד'לא תותירו ממנו עד בקר' להכי כתב ההוא קרא‬
‫רואין ביציאתם אלמא לאו בחשך יצאו אלא בעה"ש שהאיר‬
‫דלא תותירו‪ .‬אמר "לו" ר' עקיבא כצ"ל‪ .‬והלא כבר נאמר‬
‫היום ומצרים רואים‪ .‬ה"ג שנא' ממחרת הפסח יצאו בנ"י‬
‫‪ eze` mzlk`e‬בחפזון כלו' במהרה וקשה דאפי' לראב"ע‬
‫ביד רמה לעיני כל מצרים דעיקר ראיה שיצאו בבקר הוי‬
‫דאמר אוכלין עד חצות הא שש שעות יש לאכילתו מצאה"כ‬
‫מסיפא דכתיב 'לעיני כל מצרים'‪ .‬חפזון דמצרים דכת' ‪`xwie‬‬
‫עד חצות ואמאי קאמר שיאכלוהו בחפזון אלא ע"כ ה"ק‬
‫‪mb mz` mb inr jezn e`v enew xn`ie 'dlil' oxd`le dynl‬‬
‫יאכלוהו עד שעת חפזון כלו' עד שעה שיזדרזו לצאת‬
‫‪ik ux`d on mglyl xdnl mrd lr mixvn wfgze 'ebe i"pa‬‬
‫ממצרים כי יגרשום המצרים משם וידחקו בהם לצאת‬
‫`‪ mizn eplek exn‬אלמא מהלילה נחפזו מצרים לשלחם‪.‬‬
‫בחפזון וכתיב ‪e`v enew xn`ie 'dlil' oxd`le dynl `xwie‬‬
‫חפזון דישראל שנחפזו לאפות את הבצק שלא כתיקונו דכת'‬
‫מד‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪`l ik zevn zeber mixvnn e`ived xy` wvad z` et`ie‬‬
‫‪ozp 'de zelnye adf ilke sqk ilk mixvnn el`yie dyn xack‬‬
‫‪ dndnzdl elki `le mixvnn eyxeb ik ung‬וזה היה בבקר‬
‫`‪ 'meli`yie' mixvn ipira mrd og z‬כעת כן ממשו את‬
‫כשיצאו ממצרים דכת' ‪ mixvn lk ipirl‬דמשמע באור יום‬
‫ההזדמנות ולמה‪ ,‬מתרץ אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו‬
‫כדפירשנו לעיל‪ .‬והלא לא יצאו אלא ביום שנא' ממחרת‬
‫משל לאדם וכו' מתחילה שהיו משועבדים למצרים לא נתנו‬
‫הפסח יצאו בנ"י ביד רמה "לעיני כל מצרים" כצ"ל‬
‫דעתם על הממון רק אמרו מי יתן ונצא חופשי ואיננו רוצים‬
‫מדכת' 'לעיני כל מצרים' ש"מ לא יצאו בלילה אלא ביום‬
‫ממון אבל אחר שראו שכבר יוצאים חפשי בקשו גם ממון‬
‫כשמצרים רואים‪ ,‬אבל מדכת' ‪ gqtd zxgnn‬ליכא למשמע‬
‫וזהו דרך העולם‪ .‬והיו אומרים לו בנ"א "אנו" מוציאין‬
‫מיניה דדלמא בלילה יצאו וה"ק ממחרת שחיטת הפסח שהיה‬
‫אותך למחר כצ"ל‪ .‬וישאילום לפי פשוטו קאי על מצרים‬
‫ביום יצאו וכיון שהגיע לילה הוי ממחרת הפסח‪ .‬שהתחילה‬
‫שהם השאילו לבנ"י מיהו קשיא דהל"ל וישאילו להם אבל‬
‫להם גאולה מבערב בחצות לילה פסקו מלשעבדם‪*** .‬דבר‬
‫וישאילום משמע השאילו אותם עצמם‪ ,‬לכך דורש מלמד‬
‫נא באזני העם וגו' הל"ל דבר באזני העם מאי נא‪ ,‬אין נא‬
‫שהשאילום בע"כ הכריחום להיות שואלים או להיות‬
‫אלא לשון בקשה ודאי נא שבמקרא לשון עתה ועכשיו הוא‬
‫משאילים כדמפרש ואזיל‪ .‬א"ד בע"כ דמצרים 'וישאילום'‬
‫כמו שמתרגם אונקלוס 'נא' בכל מקום 'כען' וכן הוא במקצת‬
‫קאי על בנ"י אילצו את מצרים להיות משאילים לפי שלא‬
‫השפות ההודו ארופאיות כמו באנגלית 'נאו' עכשיו‪ ,‬אלא‬
‫רצו להשאיל‪ ,‬וא"ד בע"כ דישראל 'וישאילום' קאי על‬
‫שכאן לא היה ראוי לומר נא אלא דבר באזני העם לכך‬
‫מצרים אילצו את בנ"י להיות שואלים לפי שלא רצו לשאול‪.‬‬
‫דורשו לשון בקשה וה"ק אין נא שבפסוק זה אלא לשון‬
‫דכתיב ‪ oececi oececi ze`av ikln‬ונות בית תחלק שלל‬
‫בקשה‪ .‬אמר "לו" הקב"ה למשה כצ"ל‪ .‬בבקשה ממך לך‬
‫אע"ג דמלכים וצבאם פשטו על עיר וכי תעלה על דעתך‬
‫"אמור" להם כצ"ל‪ ,‬לישר' בבקשה מכם שאלו ממצרים‬
‫שנוות בית כלו' בעלת הבית תחלק ותמסור שלל ביתה‬
‫ולפי"ז ‪ `p‬קאי על משה שידבר ועל העם שישאלו 'בבקשה'‬
‫לחיילים מרצונה והלא דרכה להחביא כלי ביתה מפני‬
‫ממך וכו' 'בבקשה' מכם‪ ,‬אבל בספרים מדוייקין לא גרסי'‬
‫האוייבים אע"ג שמסכנת עצמה בכך אלמא אפי' בעת מלחמה‬
‫תרי בבקשה אלא חד א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם‬
‫אין אדם נותן רכושו לאחר מרצונו כ"ש שלא בשעת מלחמה‬
‫לישר' בבקשה מכם שאלו ממצרים ולא קאי ‪ `p‬אלא על‬
‫ועל כרחך ישראל שאלו ממצרים בע"כ דמצרים‪ .‬וי"מ דיליף‬
‫ישר' שישאלו‪.‬‬
‫מדכתיב שלל משמע בע"כ וכל אותו הפרק מיירי ביציאת‬
‫רש"י ד"ה או דילמא וכו' ק"ש "בזמנה" כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫יכול וכו' עד הבקר "כדין תודה" צ"ל מדין תורה‪.‬‬
‫***ד"ה שם תזבח וכו' נעשה נותר "והגיע" זמן שריפה‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה הכל וכו' מודה "שבלילה" משעת כצ"ל‪.‬‬
‫מצרים ואינו מחוור לי‪ .‬וינצלו את מצרים 'וינצלו' לשון‬
‫הצלה הוא וכל לשון הצלה פירושו הוצאה מתחת ידי אחר‬
‫כלו' הצילו והוציאו את רכוש מצרים מהמצרים לקחתו‬
‫לעצמם כמו )ברא' לא ט( ‪ozie mkia` dpwn z` midl` lvie‬‬
‫‪ il‬הוציאו מאביכם ונתנו לי וכן )שמואל א ל יח( ‪cec lvie‬‬
‫ט ע"ב גמ' אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו קשיא ליה‬
‫`‪ wlnr egwl xy` lk z‬הוציאו מעמלק לקחתו לעצמו וכן‬
‫‪z`n yi` el`yie mrd ipf`a `p xac‬‬
‫)דה"י ב כ כה( ‪e`vnie mlly z` feal enre htyedi `eaie‬‬
‫‪ adf ilke sqk ilk dzerx z`n dy`e edrx‬וכתיב בתריה ‪'d ozie‬‬
‫‪ mdl elvpie zecng ilke mixbte yekxe aexl mda‬הוציאוהו‬
‫`‪ mixvn ipira mrd og z‬ה' נתן חנם של ישראל בעיני‬
‫מהם ולקחום לעצמם‪ ,‬הלכך היה צריך לומר וינצלו‬
‫דבפרק יא פסוק ב כתיב‬
‫מצרים כדי שיסכימו להשאילם אבל לא כתוב 'וישאילום'‬
‫'ממצרים' כלו' הוציאו את כלי הכסף והזהב ממצרים לקחתו‬
‫)כמו שכתוב בפרק יב פסוק לה ‪ipira mrd og z` ozp 'de‬‬
‫לעצמם מהו וינצלו 'את מצרים' הלא לא את מצרים עצמם‬
‫‪ ('meli`yie' mixvn‬משמע שלמרות שה' ציוה אותם לשאול‬
‫הוציאו אלא את רכושם‪ .‬לכך דורש שבא הפסוק ללמד‬
‫וגם נתן את חנם בעיני מצרים שיסכימו להשאילם הם לא‬
‫שחוץ ממה שעשו פעולה ברכוש מצרים להוציאו מידם‬
‫באו ושאלו ממצרים ולא ממשו את ההזדמנות אבל אחר מכת‬
‫לקחתו לעצמם עוד עשו פעולה במצרים עצמם מלמד‬
‫בכורות שכבר ראו ישראל שמצרים מאיצים בהם לצאת‬
‫שעשאוה כמצודה שאין בה דגן מצרים היתה כמצודה‬
‫והבינו בנ"י שהם נגאלים כתיב )פי"ב פסוק לה( ‪eyr i"pae‬‬
‫לעולם שמידי כמה שנים היה רעב בעולם והיו יורדין מכל‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מה‬
‫ארצות העולם למצרים לישב בה עד יעבור הרעב כי בה היה‬
‫לך אמור להם אהיה שהוא שמי שלחני אליכם‪*** .‬ענני‬
‫דגן לרוב שנשאר ממה שצבר יוסף וכיון שהיו באין לישב‬
‫ה' ענני פירשתי לעיל ו ע"ב‪ .‬למה אמר אליהו ענני ב'‬
‫בה היו מצרים סוגרים עליהם ולא נתנום לצאת ועושין אותן‬
‫פעמים הוא תוספת המעתיקים ובספרים מדוייקים אינו ועוד‬
‫עבדים להם כמו שעשו עם ישראל היינו דכת' )שמות א י(‬
‫שבספרים מדוייקים לאו רבי אבהו קאמר ליה אלא רבי אמי‬
‫‪epa mglpe ep`pey lr `ed mb sqepe dngln dp`xwz ik dide‬‬
‫וה"ג ענני ה' ענני א"ר אמי אמר אליהו וכו'‪.‬‬
‫‪ ux`d on dlre‬הא למדת שהרבה שונאים היו להם למצרים‬
‫הם בני האומות ששיעבדום )ונ"ל דערב רב שעלה עם‬
‫במש' משיכיר בין תכלת ללבן תימה מה שייך הכא משיכיר‬
‫ישראל היינו תערובת של אומות העולם שהיו עבדים‬
‫בין תכלת ללבן הא ק"ש 'ובקומך' כתיב בה משעה שבנ"א‬
‫במצרים כמו ישראל( הרי שמצרים היתה מצודה ומלכודת‬
‫קמים ואינו תלוי באור היום ומן הסוגיות דלעיל משמע‬
‫ללכוד בה את בני העולם להיות עבדים והפתיון שבה היה‬
‫דבנ"א קמים או בעה"ש או בהנץ החמה‪ ,‬ועוד תימה דבגמ'‬
‫הדגן הרב שבה ועתה כשבאו ישראל לצאת לקחו מהמצרים‬
‫איתא `"‪ mixg`k dkld `ped x‬דאמרי משיראה את חבירו‬
‫כל מיני דגן שהיה להם באוצרותיהם ונעשית מצרים כמצודה‬
‫רחוק ד' אמות ויכירנו וקאמר עליה אביי ‪mixg`k oiltzl‬‬
‫שאין בה דגן ושום עוף אינו נלכד בה כך שום אדם לא יבוא‬
‫‪ oiwizek y"wl‬ותימה מאי קאמר אביי הא האי ברייתא‬
‫מעתה למצרים להלכד בה לעבד שלמה יבוא אליה ואין בה‬
‫דאחרים משמע דלעניין ק"ש מיתניא ומשו"ה מייתי לה הגמ'‬
‫דגן‪ .‬לפי רבי יוחנן דדריש עשאוה כמצודה שאין בה דגן‬
‫הכא והיכי מטי לה לעניין תפלין‪ .‬אלא משום דבק"ש כתיב‬
‫נ"ל דדריש וינצלו לשון 'צלול' יין צלול שאין בו שמרים אף‬
‫‪ jci lr 'ze`l' mzxywe‬מדקא' 'לאות' ש"מ צריך שיהיה ניכר‬
‫מצרים נעשית מצודה שאין בה‪ .‬עשאוה כמצולה שאין בה‬
‫לבנ"א הלכך לילה לאו זמן תפלין הם עד שיהיה מעט אור‬
‫דגים כל ים שיש בו דגים באין אליו ציידי דגים לפרוס בו‬
‫ויהיו התפלין שעל ידו ניכרין לעומד מולו מיהו כל זה לעניין‬
‫רשתות וכן כל ישוב ספר פושטים עליו שודדים מאומות‬
‫הנחת וקשירת התפלין דכת' '‪ jci lr 'ze`l mzxywe‬משמע‬
‫הסמוכות אליו ליקח מהבתים רכוש ומזון שיש בהם כדאמרי'‬
‫דדוקא בשעת קשירה קפדינן שיהיו לאות אבל אם הניחן‬
‫לעיל ג ע"ב `‪dqpxt oikixv 'xyi jnr jlnd eppec` el exn‬‬
‫ביום יכול להשאירם עליו כל הלילה )ובזה מתיישבים דעת‬
‫‪ cecba mkici ehyte ekl mdl xn` 'eke‬אף כן מצרים היו באין‬
‫הרמב"ם דפסק דלילה לאו זמן תפלין הם והמניחם בלילה‬
‫שודדין מאומות העולם אל ערי הספר שלה ליקח מן הבתים‬
‫עובר בלאו ופסק דאם היו מונחות עליו מהיום יכול‬
‫רכוש ומזון ועתה לקחו ממנה ישראל הכל ורוקנוה עד‬
‫להשאירן עליו כל הלילה וכן מתיישבת בזה סוגיית הגמ'‬
‫שנעשית כמצולה שאין בה דגים ואין ציידים באין אליה כלו'‬
‫דמנחות לו ע"א ואין כאן להאריך ועיין בב"י תחי' סי' ל(‬
‫פסקו שודדים לבוא על בתי מצרים‪ .‬והוי ריקון יותר גדול‬
‫וזמן זה דחשיבי תפלין אות ונכרין לעומד מולו בפלוגתא הוא‬
‫ממצודה שאין בה דגן‪ ,‬מצודה שאין בה דגן אין באין‬
‫איכא דאמרי משיכיר בין תכלת ללבן וא"ד בין תכלת לכרתי‬
‫מאומות העולם לישב בה כי אין בה הרבה דגן אלא כדי‬
‫וא"ד משיכיר בין זאב לכלב וא"ד בין חמור לערוד וא"ד‬
‫צורך תושבי המדינה הקבועים אבל באין עליה שודדין‬
‫משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות וכיון דאסור לקרוא ק"ש‬
‫לשדוד מה שבבתים אבל מצולה שאין בה דגים אפי' בבתי‬
‫בלא תפלין כדאמר לק' יד ע"ב ‪oiltz `la y"w `xewd lk‬‬
‫התושבים הקבועים אין כלום ולא באין עליה שודדים‪.‬‬
‫‪ envra xwy zecr cirn eli`k‬אין קורין ק"ש אלא בזמן‬
‫***‪ dyn l` midl` xn`ie‬אהיה אשר אהיה ‪dk xn`ie‬‬
‫הכשר לתפלין והיינו דאיפליגו תנאי חד אמר זמן ק"ש‬
‫‪ mkil` ipgly did` i"pal xn`z‬האי קרא קשיא רישא‬
‫משיכיר בין תכלת ללבן וחד אמר משיכיר בין תכלת לכרתי‬
‫לסיפא דברישא אמר ששמו של הקב"ה 'אהיה אשר אהיה'‬
‫וחד אמר משיכיר בין זאב לכלב וכו' ופסיק רב הונא ‪dkld‬‬
‫ובסיפא קאמר ששמו 'אהיה' כדאמר `‪.mkil` ipgly did‬‬
‫‪ mixg`k‬דאמרי משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו‬
‫ומתרץ דאין שמו של הקב"ה אלא 'אהיה' ומ"ש 'אהיה אשר‬
‫דמאותו זמן ניכרין התפלין שעל ידו לעומד מולו ומאותו זמן‬
‫אהיה' אינו שמו של הקב"ה אלא זהו מסר לבנ"י אני הייתי‬
‫יכול לקרוא ק"ש ואמר אביי ‪oiwizek y"wl mixg`k oiltzl‬‬
‫עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות‬
‫פי' לעניין שאסור לקרא ק"ש בלא תפלין זמן ק"ש הוי‬
‫וכיון שאמר לו רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל הקב"ה‬
‫כאחרים דמשעה שיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות הוי זמן‬
‫מו‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תפלין ומאותה שעה אם יניח תפלין ויקרא ק"ש לא עבר על‬
‫פסק משיכיר בין תכלת ללבן כמו שדרכו בכל מקום להזכיר את אביו‪.‬‬
‫מ"ש אסור לקרוא ק"ש בלא תפלין אבל אם קרא קודם לכן‬
‫ובשו"ע פסק זמן ק"ש של שחרית משיראה את חברו הרגיל עמו קצת‬
‫עובר על איסור לקרא ק"ש בלא תפלין דאכתי לאו זמן‬
‫בריחוק ד"א ויכירנו וכו' ומצוה מן המובחר לקרותה כותיקין וגבי אנוס‬
‫תפלין הוא מיהו לעניין ק"ש לכתחי' יקראנה סמוך להנץ‬
‫פסק שם סעי' ג יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עה"ש דכיון שעלה‬
‫החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה‪ .‬נמצא דלעניין ק"ש איכא‬
‫עה"ש שפיר קרינן ביה ובקומך ואפי' לא היה אנוס פסק שם סעי' ד אם‬
‫שלשה זמנים‪ ,‬מעה"ש הוי זמן 'ובקומך' ובדיעבד אם קרא‬
‫קראה משעלה עה"ש אע"פ שלא היה אנוס יצא בדיעבד‪.‬‬
‫שכן דרך‬
‫מהזמן הזה יצא‪ ,‬אבל לכתחי' אין לקרוא אלא משיראה את‬
‫"מלכים" לעמוד בג' שעות במשנה שבסדה"מ גרס בני‬
‫חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו שאז הוי זמן אות דתפלין‬
‫מלכים וכן הוא בירוש' ובילקו"ש שופ' רמז סג ובסה"ג סי'‬
‫וצריך לקרוא ק"ש עם תפלין וזה למי שחייב בק"ש ופטור‬
‫א הל' ברכ' פ"א עמ' לד וברי"ף וברא"ש ובב"י סי' נח‪ ,‬אבל‬
‫מתפלה כגון המלוים את המת שאין למטה צורך בהם או כגון‬
‫במכילתא דרבי ישמע' פרשת בא מסכתא דפסחא פרשה יג‬
‫רשב"י וחבריו )עיין בשו"ע או"ח סי' קו(‪ ,‬אבל מי שחייב‬
‫ד"ה ויקם פרעה גריס שכן דרך מלכים וכן הוא בראבי"ה‬
‫גם בתפלה לכתחי' יקראנה סמוך להנץ החמה משום מיסמך‬
‫ח"א ברכ' סי' כה ד"ה ר"ג‪ .‬שכן דרך מלכים לעמוד בג'‬
‫גאולה לתפלה‪ .‬ולפי"ז נ"ל דבשבת שאינו מניח תפלין א"צ‬
‫שעות הלכך חשיב קצת זמן קימה‪ ,‬ונ"ל דסבר רבי יהושע‬
‫להמתין עד שיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו אלא‬
‫כל ישראל בני מלכים כדאמר בשבת קיא ע"א‪ ,‬ואע"ג‬
‫מעה"ש קורא לכתחי' אם פטור הוא מתפלה כגון רשב"י‬
‫דבשבת קכח ע"א קאמר אביי ‪r"xe 'rnyi iaxe y"xe b"ayx‬‬
‫וחבריו‪>>>. .‬ועשה טוב<<<הרמב"ם סוף פ"א מהל' ק"ש לא הזכיר אלא‬
‫‪ md mikln ipa 'xyi lk l"q edlek‬ולא מני רבי יהושע בהדייהו‬
‫שני זמנים להתחלת ק"ש עה"ש בדיעבד וסמוך להנץ החמה לכתחי' אבל‬
‫היינו משום דרבי יהושע אמר שכן דרך 'מלכים' לעמוד‬
‫לא הזכיר כלל משיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו משמע דמפרש‬
‫בג' שעות ואיכא למימר דסבר כל ישראל מלכים הם ולא‬
‫הא דאמר אביי ‪ oiwizek y"wl mixg`k oiltzl‬שלא אמרו משיכיר את חבירו‬
‫בני מלכים ולא הוי דומיא דהנך תנאי‪ ,‬ולמאן דגריס במתני'‬
‫בריחוק ד' אמות אלא לעניין תפלין ולא שייך זמן זה כלל לק"ש‪ ,‬ותימה‬
‫שכן דרך 'בני' מלכים לעמוד בג' שעות צ"ל דלא מני‬
‫דמ"מ היה לו לפסוק כסתמא דמתני' משיכיר בין תכלת ללבן דודאי לעניין‬
‫כולהו‪ .‬ונ"ל דעד ג' שעות לאו דוקא הוא אלא קצת יותר‬
‫ק"ש מיירי כדתנן בהדיא ‪zlkz oia xikiyn zixgya rny z` oixew izni`n‬‬
‫דהא דקא' קרא 'ובקומך' היינו סמוך לקימתך קרא ק"ש וכיון‬
‫‪ oall‬ואמאי פסק כרבי יוחנן וכברייתא‪ ,‬ונ"ל משום דמאן אמר לך בעלמא‬
‫דמלכים קיימי בג' שעות אותה שעה ראויה לק"ש‪ .‬הקורא‬
‫הלכה כסתם משנה רבי יוחנן הוא כדאיתא בשבת מו ע"א והכא רבי יוחנן‬
‫מכאן ואילך מתחילת רביעית לא הפסיד ברכותיה שיכול‬
‫גופיה קאמר דלית הלכתא כסתם משנה אלא כברייתא‪ .‬אבל הרא"ש כתב‬
‫לברך אבל שכרו אינו כקורא ק"ש בזמנה אלא כאדם‬
‫‪'ipznc `nzqk oall zlkz oia xikiyn `ed dz`ixw onf 'igzy iia` dcene‬‬
‫הקורא בתורה וא"ת פשיטא שיש לו שכר כקורא בתו' ומאי‬
‫ומשמע מדבריו דהכי הלכתא ותימה אמאי לא אמר דמודה אביי שתחילת‬
‫קמ"ל‪ ,‬נ"ל דלדיוקא אתא דתידוק דהקורא ק"ש בעונתה אית‬
‫זמנה משיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו כדפסק רב הונא‪ ,‬ופירש‬
‫ליה שכר יותר מהעוסק בתו' וכדדייק רב מני לק' ע"ב‬
‫בב"י דהרא"ש סבר דמשיכיר בין תכלת ללבן ומשיכיר את חבירו בריחוק‬
‫ד' אמות הוי חד שיעורא כדאמר בירוש'‪ ,‬ולי נראה דתלמודא דידן ודאי לא‬
‫גמ' לגבבא דעמרא "תכלתא" כצ"ל‪ .‬בין זאב לכלב כל‬
‫סבר דחד שיעורא הוא דא"כ אמאי קאמר רב הונא הלכה כאחרים דאמרי‬
‫כלבים שלהם היו כלבי זאב‪ .‬משיראה את חברו "רחוק"‬
‫משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות הל"ל עדיפא מיניה הלכה כסתם משנה‬
‫ד' אמות צ"ל ברחוק וי"ג בריחוק‪ .‬לתפלין כאחרים לק"ש‬
‫דקת' משיכיר בין תכלת ללבן דהא חד שיעורא הוא אלא ע"כ לאו חד‬
‫כותיקין פירשתי במש'‪ .‬ותיקין אנשי הדורות הקודמים‬
‫שיעורא הוא‪ .‬מיהו נ"ל שהמעתיקים שבשו דברי הרא"ש ומתחילה היה‬
‫'ותיק' כמו עתיק‪ ,‬וכן )עירו' יג ע"ב( ‪ wize cinlz‬תלמיד‬
‫כתוב ‪zen` 'c wegixa exiag z` d`xiyn `ed dz`ixw onf 'igzc iia` dcene‬‬
‫שכבר הרבה זמן יושב לפני רבו‪ ,‬כלו' אנשי הדורות הקודמין‬
‫‪ `ziixac mixg`k epxikie‬דהא בקיצור פסקי הרא"ש שכתב בעל הטורים בנו‬
‫היו קורין אותה בהנה"ח אבל דורות האחרונים אין מקפידין‬
‫של הרא"ש כתב ‪libx epi`e enr libxy exiag z` d`xiyn zixgy ly y"w onf‬‬
‫ע"ז דזמנה עד ג' שעות ואפי' לכתחי'‪ .‬מאי קראה שראוי‬
‫‪ eze` xikie zen` 'c wegixa‬וכן בטור סי' נח כתב ‪d`xiyn dpnf izni`n‬‬
‫לקרוא ק"ש סמוך להנץ החמה ומאי קראה דדוקא אנשי‬
‫‪ epxikie zen` 'c wegixa zvw enr libxd exiag‬ולא הזכיר שהרא"ש אביו‬
‫הדורות הקודמים היו זהירין בזה דקת' '‪oixneb eid 'oiwize‬‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מז‬
‫`‪ g"dpd mr dze‬משמע אנשי הדורות הקודמים‪ ,‬ומשני דכת'‬
‫ועושין להם שם כבוד גדול ואלפי ריבוא משרתים לכל אחד‬
‫ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים פי' ‪ je`xii‬לשון‬
‫מהם למלכי עכו"ם שעושין להם כבוד בעוה"ז ואין כבודם‬
‫יראה הרוצה שתהא עליו יראת ה' כל היום יקרא ק"ש ‪mr‬‬
‫כלום אל מול כבוד שעושין לת"ח בעוה"ב‪ .‬והרמב"ם פ"ג‬
‫‪ yny‬בהנה"ח ‪ gxi iptle‬אף תפלת מנחה מתפללין עם‬
‫מבל' אבל הי"ד מפרש שאם יזכה לימים שתחזור מלכות‬
‫דמדומי חמה‪ ,‬ומי היה נוהג כן ‪ mixec xec‬דורות שלפננו‬
‫ישראל יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם ותימה מאי‬
‫ש"מ קורין ק"ש בהנה"ח וש"מ דותיקין הם שהיו קוראין‬
‫'יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם' הא אדרבה מסתמא‬
‫כן‪ ,‬וכן הוא בירוש' ברכ' פ"א ה"ב דבתר דקאמר דקורין‬
‫מלכי עכו"ם עושין להם כבוד יותר ממלכי ישראל שהם‬
‫ק"ש סמוך להנה"ח אמר `"‪`nrh zixn` `p`e `xirf x‬‬
‫אומה קטנה ואינם יכולין לכבד מלכיהם ביותר כמו ששאר‬
‫‪ .yny mr je`xii‬ורש"י פירש דמההוא קרא לא מייתי ראיה‬
‫העמים הגדולים מכבדים מלכיהם‪.‬‬
‫אלא דמצוה לקרוא ק"ש עם הנה"ח ולא מייתי מינה ראיה‬
‫דותיקין הם שהיו עושין כן דרש"י מפרש ותיקין היינו‬
‫א"ל רבי אילעא בארץ ישראל ישב לעולא מא"י היה ועמד‬
‫אנשים ענוים ומחבבין מצוות ולותיקין כאלה אין ראיה מן‬
‫לירד לבבל כי עיילת להתם כשתכנס לבהמ"ד בבבל שאיל‬
‫הפסוק הזה‪ .‬גבי ק"ש אמר ‪ yny mr‬שגומרין אותה עם‬
‫בשלמא דרב ברונא אחי שיושב בבבל במעמד כל החבורה‬
‫הנה"ח ממש אבל גבי מנחה אמר ‪ gxi iptle‬ולא עם הירח‬
‫בבהמ"ד בשעה שלומדין‪ ,‬ולא תימא בטול תורה הוא דאדם‬
‫שמסיימין שמו"ע לפני צאה"כ‪ .‬וב"ה שזכינו פה בישיבת‬
‫גדול הוא ושמח במצות וכשיראו שמבטלין תורה לשאול‬
‫שערי יהודה בקרית אתא מזה כט"ו שנה להתפלל מנחה עם‬
‫בשלומו ילמדו ממנו אחרים להשתדל להיות כמותו‪ .‬זימנא‬
‫דמדומי חמה ומתחילין קרבנות כשמונה דקות לפני השקיעה‬
‫חדא סמך גאולה לתפלה בימי האמוראים לא היו רגילין‬
‫ושמו"ע כארבע דקות לפני השקיעה ומסיימים חזרה כמו‬
‫לסדר תפלתם כמונו מהודו ועד סוף התפלה אלא באין‬
‫י"ב דקות אחר השקיעה ואין אומ' תחנון כלל ואע"ג שאין‬
‫לבהכ"נ וכשמתאספין עשרה עומדין בשמו"ע לתפלה בצבור‬
‫לנהוג כן בכל מקום עניין גדול הוא אצלנו ותיקון גדול‬
‫אבל ברוך שאמר וק"ש וברכותיה כל אחד היה קורא בביתו‬
‫ובמקום אחר אפרש דבר בע"ה ובישועתו‪ .‬העיד ר"י רבי‬
‫או בבהכ"נ קודם שיתאספו עשרה ואינו יכול לכוון שיסיים‬
‫סמכי כצ"ל והוא קיצור מן‬
‫ִ‬
‫יוסי בן אליקים‪ .‬והא אנא‬
‫גאולה בדיוק כשיתאספו עשרה שאינו יודע אימתי יתאספו‬
‫סמכי טועה כי הוא‬
‫סמכית ופירושו סמכתי אבל המנקדו ֵ‬
‫פעמים במהרה ופעמים לאיטם ורב ברונא השתדל באותו יום‬
‫קיצור של סמכינן והוא לשון רבים ופירושו סמכנו‪ ,‬וכן‬
‫וקרא ק"ש וברכותיה לאט לאט והיה מתבונן אימתי‬
‫אמרי קיצור‬
‫אמרי קיצור מן אמרית ופירושו אמרתי אבל ֵ‬
‫ִ‬
‫מתאספין שם עשרה לסיים גאולה עד שעלתה בידו וסמך‬
‫מן אמרין ופירושו אמרו‪ .‬התם נמי מבעי לך למיהב אגרא‬
‫גאולה לתפלה‪" .‬זה" הסומך גאולה )של ערבית נמחק(‬
‫האי 'נמי' לשון אפי' הוא וה"פ התם לא רק שאינו חשוב‬
‫לתפלה של ערבית כצ"ל‪ .‬אפי' תימה אכולהו "כיון"‬
‫היזק אלא אפי' היית ראוי לשלם על דבר זה ממון רב כי‬
‫דקבעוה כצ"ל‪ .‬מ"ט תקנוהו רבנן לאחר י"ח ברכות‬
‫טובה הוא שעשו עמך‪ ,‬והרבה 'אי נמי' בש"ס פירושם אפי'‬
‫"לימרוה" מעיקרא וכו' לפי' תקינו רבנן "למימריה"‬
‫כמו )לק' יב ע"א( ‪`vi exaca didp lkdy xn` m` inp i`c‬‬
‫לאחר כצ"ל‪ .‬אשרי האיש ולמה רגשו גויים חדא פרשתא‬
‫שאפי' אם אמר שהכל וכו'‪*** .‬לרוץ לקראת מלכי ישר'‬
‫היא אחר שתקנו ברכת המינים חילקו את פרק ראשון‬
‫הבאין לבקר בעירו משום כבוד המלך דהוי מצוה דאורי'‬
‫לשנים‪ ,‬מהרש"א‪ .‬וכיון דאשרי האיש ולמה רגשו גויים חדא‬
‫כמפורש ברמב"ם פ"ב מהל' מלכ' ה"א ועוד שהמלך נכנס‬
‫פרשתא היא יש לך להזהר כשתקרא תהלים לא להפסיק‬
‫לעיר וספר תורה בידו ומצוה לרוץ לקראתו משום כבוד‬
‫ביניהם כמו שנוהגים שלא להפסיק באמצע הפרשיות של‬
‫המלך ומשום כבוד ס"ת‪ ,‬אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם‬
‫תהלים‪ ,‬ולא כמנהג שנוהגים כשמסיים כל התהלים חוזר ג'‬
‫שאין מצוה לכבדם נמי ירוץ שאם יזכה לעוה"ב בג"ע‬
‫פסוקים ראשונים אלא יחזור כל פרק ראשון ושני אם יוכל‪.‬‬
‫יבחין בין כבוד שיהיה שם ‪l‬מלכי ישר' כלו' לחכמי וצדיקי‬
‫ולא אמר הללויה שהרי רשעים יש בעולם ואינם מהללים‬
‫ישראל שהם מלכים לעוה"ב כדאמר בגיט' סב ע"א `‪exn‬‬
‫את ה' והללויה משמע הללו כולם את ה' עד שראה ברוח‬
‫‪'ebe ekelni mikln ia 'zkc l"` mikln exwi` opaxc l"pn dil‬‬
‫הקדש במפלתן של רשעים שעתידין להתפנות מן העולם‬
‫מח‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ולא יהיה בו אלא צדיקים המהללים את ה' ושפיר מיקרי‬
‫בריוני שתי מילים בירי‪-‬יוני בני אונאה גזלנים‪ ixia ,‬פירושו‬
‫הללויה הללו כולם את ה' ד'הללויה' לשון עתיד נמי משמע‪.‬‬
‫בני כמו 'דין גרמא דעשיראה ביר' דלעיל ה ע"ב ‪ ipei‬לשון‬
‫רש"י ד"ה כמצולה וכו' בתוך התהום אין מצויין דגים‬
‫שאלתי את הדייגים ואמרו לי שבתהום מצויין הרבה דגים‪.‬‬
‫***ד"ה תכלת ירוק הוא וכן מוכח מדתניא בסוטא יז ע"א‬
‫‪ riwxl dnec mie mil dnec zlkzdy iptn‬ולא קא' תכלת דומה‬
‫לרקיע דרקיע הוי כחול חלש ותכלת ירוק ואינן דומין‪ ,‬נמצא‬
‫שהים הוי בין ירוק לכחול ודומה לתכלת הירוק ודומה לרקיע‬
‫הכחול‪ .‬ומכאן סתירה לתכלת שעושין היום שהוא כחול ממש‬
‫אפי' יותר מהרקיע ומשו"ה לא נשתכנעתי להניחו בטליתי עד‬
‫שנבדוק ונברר הדבר היטב‪ .‬ואל תתמה על מה שאמרנו שהים‬
‫הוי בין כחול לירוק כי היום הייתי מתפלל במערת אליהו‬
‫אונאה וגזל כמו )תה' קכג ד( 'הבוז לגאיונים' עי"ש‬
‫במפרשים‪ .‬הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי‬
‫דלימותו תימה מאי 'רחמי עלייהו' הא גזירה קשה ומוות‬
‫בקש עליהם ולא רחמים‪ ,‬נ"ל דה"פ הוה קא בעי ר"מ רחמי‬
‫משמים עלויהו על צער שהם מצערים אותו כי היכי‬
‫דלימותו‪ ,‬וידידנו אהובנו הרב משה שומר זצ"ל פירש הוה‬
‫קא בעי ר"מ רחמי עלייהו היה מבקש עליהם רחמים כי‬
‫היכי דלימותו שסבר שזהו רחמים עליהם שימותו ויחדלו‬
‫ממעשיהם‪ .‬מי כתיב חוטאים חטאים כתיב אילו בעי קרא‬
‫למימר יתמו וימותו החוטאים ה"ל למיכתב בלשון ברורה‬
‫חּטאים דהיינו‬
‫'יתמו חוטאים' ומדכתב 'חטאים' דמשמע ַ ָ ִ‬
‫הנביא זכור לטוב בהר הכרמל ונסתכלתי על הים אני והמון‬
‫רב אשר עמי ושאלתי אותם מהו צבע הים ואמרו מעט ירוק‬
‫חטאים דהיינו עוונות יש לך לדרוש‬
‫חוטאים עצמם ומשמע ֲ ָ ִ‬
‫מעט כחול‪*** .‬ד"ה ותיקין אנשים ענוים ומחבבין "מצות"‬
‫‪ mi`Hg‬דהיינו חוטאים והיאך יתמו לא ע"י‬
‫שניהם ‪¦ ¨ © enzi‬‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה מאי קראה דמצוה להתפלל עם הנה"ח‬
‫תימה דלק' ד"ה דכת' ייראוך עם שמש פירש"י דייראוך מיירי‬
‫חטאים שיעשו החוטאים תשובה‬
‫שימותו אלא ע"י שיתמו ֲ ָ ִ‬
‫בק"ש דשחרית ולא בתפלת שחרית והכא מפרש דמיירי‬
‫בתפלת שחרית‪*** .‬ד"ה דכת' ייראוך עם שמש וגו' מתי‬
‫מתיראין ממך "ומוראך" מקבלין וכו' בק"ש עם שמש‬
‫כלו' כשהשמש וכו' כצ"ל והכל דבור אחד‪.‬‬
‫ויחדלו ממעשיהם הרעים‪ .‬ועוד ראיה דלאו בחוטאים ממש‬
‫קאמר שיתמו כלו' ימותו הרשעים שפיל לסיפיה דקרא‬
‫ורשעים עוד אינם וכי כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד‬
‫אינם וכי אם ימותו החוטאים הללו שבדורך לא יהיו עוד‬
‫רשעים הלא יקומו רשעים אחרים תחתם‪ ,‬אלא ע"כ קרא לאו‬
‫בחוטאים קאמר שיתמו אלא בחטאים דהיינו עוונות דאם‬
‫תוד"ה לק"ש כותיקין וכו' והכא פסק אביי שהוא בתרא‬
‫)ואמר נמחק( כותיקין כצ"ל‪ ,‬אביי פליג על מה שפסקנו‬
‫דיכול לקרותה מיד לאחר עה"ש דהא אביי קאמר דלכתחי'‬
‫אינו קוראה אלא סמוך להנה"ח‪ ,‬וכן פליג ארבי יהושע דאמר‬
‫לכתחי' יכול לקרותה עד ג' שעות דלאביי לכתחי' קוראה‬
‫סמוך להנה"ח ואם קראה אח"כ אינו אלא בדיע'‪*** .‬בא"ד‬
‫אנו סומכין וכן "מוכח" בפ' מי וכו' שאין "שעתה"‬
‫עוברת כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומוקי לה אביי התם "לשאר"‬
‫עמא "דבירושלים" כצ"ל אלמא לאביי עיקר זמנה בהנה"ח‬
‫והכא פסק אביי כותיקין דקוראין סמוך להנה"ח‪*** .‬בא"ד‬
‫יכולין להקדים "ולומר" כותיקין כצ"ל‪.‬‬
‫י ע"א גמ' פתח בה באשרי וסיים בה באשרי או פתח‬
‫בהללויה וסיים בהללויה וכיו"ב שמסיים כעין שפתח כמו‬
‫שפירשו התוס'‪ ,‬וה"ק דוד סיימתי שיר זה ואינני מרגיש‬
‫עייפות כלל אלא התלהבות והתעוררות כמו בשעת פתיחה‬
‫לפי שהוא שיר נעלה ומיוחד‪ ,‬א"נ סיימתי שיר זה ויש בי‬
‫רצון לחזור לקראותו מתחילתו לפי שהוא נעלה ומיוחד‪.‬‬
‫יתמו חטאים מן העולם ודאי לא יהיו עוד רשעים דאין‬
‫קרויים רשעים אלא העוסקין בעוונות‪*** .‬אלא מאי "רני"‬
‫עקרה לא ילדה רני כצ"ל‪*** .‬א"ל ההוא צדוקי לרבי‬
‫"אבהו" בספרים מדוייקים לרבי יהושע בן חנניא וכן הוא‬
‫בילקו"ש תה' רמז תרכה‪ .‬מעשה שאול הוה ברישא לכתוב‬
‫ברישא ה"ל למיכתב בריחה מאבשלום בפרק נח אחר‬
‫בריחה משאול ודו"ק‪ .‬דא"ר "יוחנן" סמוכין מן התורה‬
‫מנין בספרים מדוייקים אלעזר וכן הוא ביבמ' ד ע"א‬
‫ובילקו"ש דלעיל ובילקו"ש כי תצא רמז תתקלב ד"ה לא‬
‫תלבש‪ .‬שנא' סמוכים לעד וגו' האי קרא במצות התורה‬
‫מישתעי דכת' לפניו ‪ eicewt lk mipn`p‬והדר כתיב ‪mikenq‬‬
‫‪ ,'ebe crl‬ומדקא' סמוכים מן התו' מנין ולא קאמר "רמז"‬
‫לסמוכים מן התו' מנין משמע דסמוכים הוא אחד מהמדות‬
‫שהתו' נדרשת בהן‪ .‬דכל מקום שרצה לומר אסמכתא בעלמא‬
‫אמר לשון רמז‪ ,‬כמו )יבמ' כא ע"א( `‪zeipyl fnx `ax xn‬‬
‫‪ ,'eke oipn 'ezd on‬וכן )מו"ק ה ע"א ( `"‪fnx t"a oerny x‬‬
‫‪ ,'eke oipn 'ezd on zexaw oeivl‬וכן )נדר' לט ע"ב( `‪l"x xn‬‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מט‬
‫‪ 'eke oipn 'ezd on mileg xewial fnx‬ועוד‪ ,‬והכא לא קאמר‬
‫ליד הלב נמי הוי טינופת כמו כשהם במקומם‪ ,‬אלא ע"כ‬
‫'רמז' אלא סמוכים מן התו' מנין משמע דדינא קאמר‪.‬‬
‫במקום בינה היינו בראש שאם היו הדדין במקומן היה‬
‫עשוים באמת וישר לא מכל סמוכין יש לך ללמוד אלא‬
‫מסתכל במקום הערוה שכל מקום המכוסה מקום ערוה הוא‬
‫דוקא כשהם ‪ .'xyie zn`a' mieyr‬לרבנן 'באמת וישר' היינו‬
‫אבל כשהם בראשה אינו מקום ערוה כלל‪ .‬ראה במפלתן של‬
‫כשהם סמוכים ממש וליכא שום דבר בינתיים‪ ,‬אבל לא‬
‫רשעים ואמר שירה היינו ‪ 'dpeyl lr' cqg‬שכשבאה נפשו‬
‫איכפת לן אי הוי מוכח או מופנה דאפי' לא הוי מוכח ולא‬
‫להתפלל על מפלת הרשעים לא אמרה לשון דין יתמו‬
‫מופנה דרשי' מינייהו‪ .‬ולרבי יהודה 'באמת וישר' היינו או‬
‫'חוטאים' מן הארץ דמשמע ימותו הרשעים אלא ‪lr' cqg‬‬
‫מוכח או מופנה‪ ,‬אבל לא איכפת לן אי איכא שום דבר‬
‫‪ 'dpeyl‬שאמרה יתמו 'חטאים' מן הארץ ישובו בתשובה‬
‫בינתיים ובלבד שיהיו ב' פסוקים סמוכים ולא יהיה פסוק‬
‫וכדאמרה ליה ברוריה לר"מ לעיל‪ .‬נסתכל ביום המיתה‬
‫שלם מפריד ביניהם עיין בחידושנו ליבמ' ד ע"א ד"ה ורבנן‬
‫ואמר שירה היינו ‪ lk`z `l zelvr mgle‬כשתבא לעולם‬
‫אי הוה‪ .‬כלום יש עבד יחיד שמורד ברבו שיש עמו צבא‬
‫האמת אינה אוכלת לחם עצלות ונהמא דכיסופא אלא‬
‫רב ועושה עמו מלחמה‪ ,‬ואיך הנביא יחז' )פרק לח( מתנבא‬
‫ממעשים טובים שעשתה בעוה"ז ‪dlra dexy`ie dipa enw‬‬
‫שיבוא גוג ועמו למרוד בה' ולהלחם בו והוא דומה לעבד‬
‫‪ 'ebe lig eyr zepa zeax dlldie‬ביום המיתה מספידין אותה‬
‫יחיד הנלחם ברבו שיש עמו צבא רב‪ .‬אלא הוה "הא" נמי‬
‫ומהללים מעשיה‪ .‬והוה ר"ש בן פזי מסדר אגדתא קמיה‬
‫כצ"ל וכן הוא בילקו"ש תה' רמז תרכה ד"ה אמר ליה‪.‬‬
‫דריב"ל היו להם קבצי אגדה כמו מדרש רבה וכיו"ב שהיו‬
‫נשנים בע"פ ומי שהיה בקי היטב בקובץ האגדה היו מזמינים‬
‫מאי דכת' פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה‬
‫אותו לבהמ"ד ומסדר כולו לפני התלמידי חכמים והם‬
‫דמשמע דמיירי באשה והא אשה אסורה בד"ת כדת' בסוטה‬
‫משננים אותו עד שזוכרים כולו בע"פ‪ .‬א"ל רב שימי בר‬
‫כא ע"ב ‪.zeltz dcnln eli`k dxez eza z` cnlnd lk‬‬
‫עוקבא לר"ש ב"פ מאי דכת' ברכי נפשי את ה' וכל קרבי‬
‫מקרא זה לא אמרו על אשה אלא אמרו כנגד דוד אביו‬
‫את שם קדשו הל"ל וכל גופי את שם קדשו דכל הגוף צריך‬
‫ולכך אמר ‪ 'ebe dgzt dit‬בלשון נקבה שמדבר על נפשו של‬
‫להודות לה' ולא קרבים לבדם‪ .‬צר צורה ע"ג הכותל אע"ג‬
‫דוד שבחמישה עולמים אמרה נפש דוד שירה והיינו חמישה‬
‫שהצורה חיצונית ע"ג הכותל וידיו של הצייר יכולות ליגע‬
‫'ברכי נפשי' דאיכא בתהלים‪ .‬דר במעי אמו ואמר שירה‬
‫בה אינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים‪,‬‬
‫היינו '‪ dpeyl lr 'cqg zxeze‬שבמעי אמו למדו המלאך את‬
‫והקב"ה צר צורה בתוך צורה עובר במעי אמו והוא פנימי‬
‫כל התורה כדאיתא בנדה ל ע"ב והיא 'תורת חסד' שלא עמל‬
‫ואין יד מי שבחוץ יכולה ליגע בו ולעשות בו מעשה ואעפ"כ‬
‫בה ומאליו קבלה‪ .‬יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכ' ומזלות‬
‫מטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים והיינו דקא' '‪lke‬‬
‫ואמר שירה היינו ‪ dzia zekild ditev‬צופה בכוכבים ורואה‬
‫‪ eycw my z` 'iaxw‬דבשלמא הגוף עצמו יש ציירים היודעין‬
‫את מהלכי ביתה העתידיים כלו' את העתיד לקרות לביתה‪.‬‬
‫לצייר גוף או לפסל גוף מחמר וכיו"ב אבל להטיל בקרבו‬
‫ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה היינו ‪dit‬‬
‫רוח ונשמה קרבים ובני מעיים אינן יכולין‪ .‬ה"ג והקב"ה צר‬
‫‪ dnkga dgzt‬שנעשו לה דדים במקום בינה ומשם פתח פיו‬
‫צורה בתוך צורה ול"ג והקב"ה "אינו כן" צר צורה בתוך‬
‫לינק ‪ dgzt dit‬לינק ‪ dnkga‬במקום חכמה ובינה ולא‬
‫צורה‪ .‬מאי "ואין" צור כאלהינו כצ"ל‪ ,‬פי' דמשמע חלילה‬
‫במקום הראוי לדדים שהם מקום הטינופת כדמפרש לקמן‪.‬‬
‫יש צור אחר אבל אינו חזק כאלהינו‪ ,‬ומשני אין צייר‬
‫מאי כל גמוליו הל"ל כל חסדיו‪ .‬שעשה לה דדים במקום‬
‫כאלהינו יש ציירים הרבה אבל אינם כאלהינו‪ .‬מאי כי אין‬
‫בינה בראש ולכך לא קאמר כל 'חסדיו' אלא כל 'גמוליו'‬
‫בלתך היינו `‪ 'dk yecw oi‬היינו ‪ .jzla oi` ik‬אל תקרי כי‬
‫לשון יניקת שדים כמו )תה' קלא ב( 'כגמול עלי נפשי' נפשי‬
‫אין בלתך אלא "כי" אין לבלותך כצ"ל‪ .‬מעשה ידיו‬
‫כמיה אליך כיונק הכמיה לשדי אמו‪ .‬י"מ במקום בינה ליד‬
‫מבלין אותו ב"ו בונה בניין הוא מתבלה ומת ומעשה ידיו‬
‫הלב‪ ,‬ותימה הא כל אשה נמי דדיה ליד הלב‪ ,‬ועוד מאי כדי‬
‫קיימין‪ .‬והקב"ה מבלה מעשיו הרים וגבעות שברא ובנ"א‬
‫שלא יסתכל במקום ערוה הא כשיונק מליד הלב נמי מסתכל‬
‫שיצר כולם בלים ומתים והוא קיים לעד ישת' שמו‪ .‬אף‬
‫במקום ערוה‪ ,‬ועוד מאי כדי שלא יינק ממקום הטינופת הא‬
‫נשמה יושבת בחדרי חדרים בראש על קרום של מוח כך‬
‫נ‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מצאתי בפירושי סידור התפלה לרוקח בתפלת יושב בסתר‬
‫דנים אותו למיתה ועדיין יבקש רחמ' שמא יבטלו גזר דינם‪,‬‬
‫עליון עמ' צח‪" .‬יבוא מי" שיש "בו" חמשה דברים הללו‬
‫אח"כ מביאין את החרב ועדיין יבקש רחמ' שמא יחזירוה‬
‫"וישבח" למי צ"ל תבוא נשמה שיש בה חמשה דברים‬
‫לנדנה‪ ,‬אח"כ מחדדין אותה באבן ועדיין יבקש רחמ' שמא‬
‫הללו ותשבח למי‪.‬‬
‫ימצאוה שאינה ראויה להתחדד‪ ,‬אח"כ נותנין את החרב ביד‬
‫המוציא להורג ועדיין יבקש רחמ' שמא יכמרו רחמיו עליו‬
‫מאי דכת' מי כהחכם ומי יודע פשר דבר אמאי קאמר '‪'in‬‬
‫ולא יהרגנו‪ ,‬אח"כ הוא מניף את ידו להורידה על צוארו‬
‫‪ xac xyt rcei 'ine' mkgdk‬הל"ל מי כהחכם יודע פשר דבר‬
‫ועדיין יבקש רחמ' שמא עוד יתחרט‪ ,‬אח"כ היא כבר ירדה‬
‫דהיינו חכם היינו יודע פשר דבר יודע לפרש כל דבר‪ ,‬ומשני‬
‫ונוגעת בצוארו ומעתה לכאו' כבר אין לו לבקש רחמ' כי מיד‬
‫מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים ההוא‬
‫תחתוך החרב את צוארו ולמה יבקש רחמ' קמ"ל אפי' כבר‬
‫פשר לאו לשון פירוש הוא אלא לשון פשרה ולהכי קאמר‬
‫הגיע לשלב זה שהחרב כבר חדה וכבר מונחת על צוארו‬
‫'מי' כהחכם 'ומי' יודע פשר דבר דתרי מילי נינהו מי כהחכם‬
‫לשחטו אל ימנע עצמו מן הרחמ' כי רב הוא להושיע‪.‬‬
‫שיש לו עצות טובות ומי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה אבל‬
‫הגהות הב"ח לסוף יהב ליה ברתיה נפקו מיניה מנשה ורב‬
‫החכם אפי' אם יעלה בדעתו לעשות ביניהם פשרה ע"י‬
‫שקה שניהם רשעים היו מקטנותם יומא חד ארכבינהו‬
‫שיחלה חזקיהו ויבוא ישעיהו לבקרו אין בכוחו להחלות את‬
‫אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא והיו מסתכלין בראשו‬
‫חזקיהו ופשרה היאך תיעשה אבל הקב"ה מחלה את חזקיהו‬
‫שהיה בו שקע שלא נסגר מוחו היטב כדרך התינוקות אמר‬
‫ובא ישעיהו לבקרו ונעשית פשרה‪ .‬דהכי אשכחן באליהו‬
‫חד מינייהו חזי רישא דאבא למטויי ביה גלדאני ראוי‬
‫דאזל לגבי אחאב להוכיחו‪ ,‬שאין המלך מכבד את החכמים‬
‫ראשו של אבא להביא בו דגים קטנים מחמת שקע שבראשו‬
‫אלא בצנעא אבל בפרהסיא לא ואם ילך אחאב אצל אליהו‬
‫נראה ראשו כקערת הגשה ובזה ביזה את אביו וחד אמר חזי‬
‫הוי פרהסיא‪ .‬דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי‬
‫רישא דאבא לאקרובי עליה לעכו"ם אם ישימו על ראשו‬
‫אלישע עת מלחמה היתה ולא היה להם מים ובקשו את‬
‫בהמה אינה נופלת ממנו מפני שקע שבה ובזה ביזה את אביו‬
‫עזרת אלישע הנביא כך ראוי שיבוא המלך אצל הנביא‬
‫ואת הקב"ה חבטינהו בארעא מנשה חיה ורבשקה מיית‬
‫דכבוד נביא גדול מכבוד חכם וצריך לכבדו אפי' בפרהסיא‪,‬‬
‫‪ ilke‬נוכל‬
‫וכלי כליו רעים הוא זימות יעץ פי' § ‪© ¥‬‬
‫קרי אנפשיה ְ ֵ ַ‬
‫ומה שאליהו בא אצל אחאב ולא בא אחאב אצל אליהו היינו‬
‫ורשע ‪ mirx eilk‬מעשיו רעים אלו מנשה ורב שקה בניו של‬
‫משום שאחאב חפש את אליהו בכל הארץ ולא מצאו כדכת'‬
‫חזקיה שהיו רשעים ומחמת מה באו לו ‪ uri zenif `ed‬מעצת‬
‫)מל' א יח י( ‪gly `l xy` dklnne ieb yi m` jidl` 'd ig‬‬
‫עצמו הם שיעץ לישעיה שיתן לו בתו ואילו לא היה יועץ זה‬
‫`‪ .oi` exn`e jywal my ipec‬א"ל "אמאי" כולי האי‬
‫ולא היה נושא אשה לא היו נולדים הרשעים הללו‪ ,‬ועיין‬
‫ּכּלה נבואתך וצא סיים בזה נבואתך ולא תקריא לי‬
‫כצ"ל‪ֵ ַ .‬‬
‫בירוש' סנהד' פ"י ה"ב‪.‬‬
‫כל נבואתך כי שקר היא ואיני חפץ לשמעה שודאי ה' לא‬
‫אמר לך שכבר נגזירה הגזירה ואי אפשר לשנותה‪ ,‬ובאמת‬
‫ישעיה לא נתכוון לומר שכך אמר לו ה' שכבר נגזירה‬
‫הגזירה וא"א לשנותה אלא מדעתו של ישעיה אמר כן רק‬
‫חזקיה היה סבור שבנבואה אמר לו כן לפי' א"ל נבואתך‬
‫ּכלא לשון כליאה לא תוציאנה מפיך‪ .‬כך מקובלני‬
‫שקר‪ .‬וי"ג ְ ָ‬
‫מבית אבי אבא דוד המלך אפי' חרב חדה וכו' דאמר דוד‬
‫)תה' כב כא( ‪ izcigi alk cin iytp axgn dlivd‬והתם מיירי‬
‫שאויביו כבר פתחו פיהם לטורפו דכת' לעיל מיניה )פס' יד(‬
‫‪ .b`eye sxeh dix` mdit ilr evt‬אפי' חרב חדה מונחת על‬
‫רש"י ד"ה ואמר שירה כנגד כולם אמר שירה לכששרתה‬
‫רוה"ק עליו לא תימא כשדר במעי אמו אמר שירה אלא‬
‫כשגדל ושרתה עליו רוה"ק אמר שירה כנגד אותו זמן שדר‬
‫במעי אמו וכן לא תימה כשיצא לאויר העולם ונסתכל בכוכ'‬
‫אמר שירה אלא כשגדל ושרתה עליו רוה"ק אמר שירה כנגד‬
‫אותו זמן וכן כולם‪ .‬אבל לענ"ד נראה דבשעה שדר במעי‬
‫אמו אמר את השירה דנפשו אמרה את השירה ונפש דוד‬
‫הויא נשמה גבוהה וכן כולם‪*** .‬ד"ה יהורם וכו' כשהלכו‬
‫"להלחם עם" מואב הוא ויהושפט "ומתוך" שלא כצ"ל‪.‬‬
‫צוארו של אדם כך היא דרך המומתים מתחילה תופסין‬
‫תוד"ה כל וכו' מאי כל "פרשה" והא וכו' כמו תהלה‬
‫אותו למחבוש ועדיין יבקש רחמים שמא ישחררוהו‪ ,‬אח"כ‬
‫שפתח בתהלה "לדוד" וסיים "בתהלת" ה' כצ"ל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נא‬
‫י ע"ב גמ' אפי' בעל "החלומות" אומר לו צ"ל בעל‬
‫אחד מהם חולה לא היה מבקש רחמים אלא היה פותח ספר‬
‫החלום וכן הוא בסנה' ל ע"א ‪jke jk l"`e melgd lra `ae‬‬
‫רפואות וקורא שם מה היא התרופה למחלה זו ומתרפא בה‬
‫‪ od‬וכן הוא בילקו"ש מל' ב רמז רמב ד"ה בימים ההם‪ ,‬כי‬
‫לפיכך גנזו שיבקשו רחמים‪ .‬כתת נחש הנחושת כשדבר‬
‫'בעל החלומות' הוא האדם החולם כדכת' )ברא' לז יט( ‪dpd‬‬
‫העם נגד ה' ונגד משה רבנו שילח בהם ה' נחשים שרפים‬
‫‪ `a dfld zenelgd lra‬אבל 'בעל החלום' הוא מלאך‬
‫והיו ממיתים בישר' לסוף כשבקש עליהם משה רחמים אמר‬
‫הממונה על נבואות החלום‪ .‬ודברים הרבה כל 'אמירה' לשון‬
‫לו ה' שיעשה נחש נחשת וישים אותו במקום גבוה וכל מי‬
‫דברים רכים הם אבל 'דברים' לשון דברים קשים הם‬
‫שירים עיניו ויסתכל בו מיד יתרפא ולא הנחש ממית ולא‬
‫שמבשר לו בחלום למחר אתה מת וכיו"ב כי את האלהים‬
‫הנחש מחיה כדתנן בר"ה כט ע"א אלא ה' ממית ומחיה‬
‫ירא אין לך לירא מבעל החלום ולומר שוב אין מה לעשות‬
‫ובדורו של חזקיהו עשאוהו עבודה זרה להתפלל אליו לפיכך‬
‫אלא את האלהים ירא הוא נורא וגדול מבעל החלום ובידו‬
‫כתתו חזקיהו‪ .‬על מטה של חבלים חבל מכאן וחבל מכאן‬
‫לשנות בשורת בעל החלום לפי' יש לך לבקש ממנו רחמים‬
‫והעצמות באמצע והיו עצמות אביו נחבלות בקרקע כי היכי‬
‫על דבר זה‪ .‬מאי קיר ההוא פסוקא דויסב חזקיהו פניו אל‬
‫דליהוי ליה כפרה לאביו‪ ,‬ורש"י פירש שלא היו העצמות‬
‫הקיר אתא לאשמוע' שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר‬
‫נחבלות בקרקע רק לא היה זה דרך כבוד למלך דדרכו‬
‫מיהו כוונת חזקיהו לא היתה להתפלל כנגד הקיר אלא כנגד‬
‫במטות זהב וכסף‪ .‬סתם מי גיחון היו מי הגיחון בוקעין‬
‫בהמ"ק והל"ל ויסב חזקיהו פניו אל בהמ"ק ויתפלל לפני‬
‫ויוצאין מן המעיין ויורדין אל מחוץ לעיר ושוב חוזרין אל‬
‫הקיר דמשמע דהתפלל כנגד בהמ"ק ומשמע נמי שלא היה‬
‫תוך העיר מערבה וכשסנחריב ועמו צרו על העיר הטה‬
‫דבר חוצץ בינו ובין הקיר ואמאי קאמר ‪l`' eipt ediwfg aqie‬‬
‫חזקיהו את מי הגיחון שילכו ישר אל מערב העיר ולא יצאו‬
‫‪ 'lltzie xiwd‬דמשמע הסב פניו להתפלל כנגד הקיר‪ ,‬ומשני‬
‫מן העיר שלא יהיה מים לסנחריב ועמו היושבין מחוץ לעיר‬
‫אמר רשב"ל הא דלא קאמר ויתפלל לפני הקיר אלא `‪l‬‬
‫‪ lltzie xiwd‬לסמוך קיר אצל ויתפלל דמשמע 'הקיר ויתפלל'‬
‫הקיר התפלל ולא פיו ללמד שהתפלל מקירות לבו ומנ"ל‬
‫דיש קיר ללב וכוונת הלב מיקריא קיר שנא' מעי מעי‬
‫אוחילה קירות לבי וגו'‪ .‬על עסקי הקיר אל תקרי '`‪xiwd 'l‬‬
‫‪ lltzie‬אלא 'על' הקיר ויתפלל‪ .‬שסמך גאולה לתפלה והיינו‬
‫‪ iziyr jipira aehde‬בעיני האנשים אין זה טוב דלא ידעי‬
‫אמאי צריך למסמך גאולה לתפלה אבל בעיניך טוב הוא‪.‬‬
‫וממורי הרב זצ"ל שמעתי כי רובא דעלמא היו קוראין ק"ש‬
‫של שחרית בביתם מיד בקימתם ואח"כ הולכין לבהכ"נ‬
‫ומתפללין שמו"ע בצבור וכן בערב מתפללין בבהכ"נ שמו"ע‬
‫בצבור ואח"כ הולכים לביתם וקוראין ק"ש ושוכבין לישן‬
‫דהכי משמע פשטא דקרא 'ובשכבך ובקומך' מיד בשעת‬
‫שכיבה ומיד בשעת קימה‪ ,‬והמדקדקין לא היו עושין כן אלא‬
‫כשקמים לא היו קוראין ק"ש עד שמגיעין לבהכ"נ וסומכין‬
‫גאולה לתפלה והיו רוב בנ"א מגנים אותם שאין זה טוב‬
‫שקמים ואינן קוראין ק"ש לפיכ' קאמר ‪iziyr jipira aehde‬‬
‫לסמוך גאולה לתפלה שאיני עושה הטוב בעיני אנשים אלא‬
‫והיינו סתם מי גיחון סתם יציאתם אל מחוץ לעיר והטה‬
‫אותם לילך ישר אל מערב העיר כדכת' )דה"י ב לב ל( ‪`ede‬‬
‫‪dhnl mxyiie oeilrd oegib inin `ven z` mzq ediwfgi‬‬
‫‪ ,cec xirl daxrn‬ולא הודו לו שהוא מקפח את אלו שיושבין‬
‫על דרך נפתולי הגיחון שעתה אין מימי הגיחון זורמין ליד‬
‫שדותיהן ומתייבשין ומשום סנחריב לא היה לו לעשות כן‬
‫שהיה לו לסמוך על הבטחת ה' )מל' ב כ ו( ‪xey` jln skne‬‬
‫`‪ornle iprnl z`fd xird lr izepbe z`fd xird z`e jliv‬‬
‫‪ .icar cec‬עבר ניסן חדש זה יהא ניסן וחדש שאחריו נמי‬
‫יהא ניסן בניסן אחר שנכנס ניסן עשה כן‪ ,‬אילו היה עושה‬
‫כן לפני שנכנס ניסן והיה אומר חדש הבא יהא ניסן ואחריו‬
‫נמי יהא ניסן אין בכך כלום דכיון שמתחי' הודיעם כן כשבא‬
‫ראש חדש ניסן הראשון לא נתכוונו לקדשו לשם ניסן אלא‬
‫לשם אדר שני אבל הוא עשה כן אחר שכבר קדשו את ניסן‬
‫לשם ניסן ונמצא דאיכא תרי ניסן ועושין את הפסח בניסן‬
‫שני ורחמ' אמר החדש הזה לכם ראש חדשים מדקא' 'הזה'‬
‫ש"מ הזה )כצ"ל( ניסן ובו יש לכם לעשות את הפסח ואין‬
‫אחר ניסן‪.‬‬
‫הטוב בעיניך‪ .‬שגנז ספר רפואות והיינו ‪iziyr jipira aehde‬‬
‫מאי קיר שקירוה קיר לשון תקרה‪ .‬מעולה שבבתים צד‬
‫שלבסוף נתברר שטוב הוא בעיניך שהרי הודו לי חכמי‬
‫אחד של האכסדרה היה פונה למערב ורוח נושבת בו‬
‫ישראל בדבר זה שטוב עשיתי‪ .‬גנז ספר רפואות כשהיה‬
‫ומקררתו וצד האחר למזרח ורוח מייבשתו וכשחילקו את‬
‫נב‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫העלייה נתנו לאלישע את צד מערב והם גרו במזרח והיינו‬
‫‪ migth 'b deaba xq`c m"anxd‬וכך פסק בשו"ע סי' צ סעיף ב שיעור מקום‬
‫'נעשה נא עליית קיר קטנה' פי' ‪ `p dyrp‬נחלק את האכסדרה‬
‫גבוה שאמרו ג' טפחים‪ .‬עוד כתב שם הרמב"ם ‪'c ea yi m` deab oipa did‬‬
‫לשנים ‪ xiw ziilr‬וניתן לו את הצד המעולה שבשני הבתים‬
‫`‪did m` oke ea 'tzdl xzene dilrk `ed ixd ziad xeriy `edy `"c lr zen‬‬
‫ואנו נגור בפחות מיהו לא נחלקם בשוה אלא ‪ dphw‬הוא יגור‬
‫‪iptn ea 'tzdl xzen `"c lr `"c ea oi`y t"r` eizegex lkn zevign swen‬‬
‫בקטנה שהוא יחידי ואנו נגור בגדולה שאנו שנים‪ .‬ונשים לו‬
‫‪ envrl zeyx wlg ixdy xkip edab oi`y‬וכן פסק בשו"ע שם‪ .‬ויש שרצו לומר‬
‫שם מטה ושלחן וכסא ומנורה בשלמא מה שנתנו לו לגור‬
‫דמפני כן מותר לחזן לעמוד ע"ג התיבה ולהתפ' שהרי היא ד' אמות על ד"א‬
‫בביתם לפי שאינו יכול להביא ביתו לשם ועל כרחו מתאכסן‬
‫ועוד שהיא מוקפת מחיצות‪ ,‬ונ"ל שכל מה שהתיר הרמב"ם בד"א על ד"א‬
‫אצל בעלי בתים אלא מטה ושלחן וכסא ומנורה היה לו‬
‫או במוקפת מחיצות זה במקום גבוה שבשדה או ברחוב מפני שאין גבהו‬
‫לקנות וליתן שם משלו אלא ע"כ הרוצה להנות יהנה‬
‫ניכר וחלק רשות לעצמו מן הרחוב והשדה אבל תיבה שבבהכ"נ אפי' היא‬
‫כאלישע וכו'‪ .‬ותשובתו הרמתה כי שם ביתו הל"ל‬
‫מוקפת מחיצות אינה רשות לעצמה וניכר גובהה דכל שהוא בבית בטל לגבי‬
‫ותשובתו הרמתה אל ביתו מאי כי שם ביתו אלא אדלעיל‬
‫בית דאי אמרת רשות לעצמה היא א"כ היאך הש"צ שעומד בתוך התיבה‬
‫מיניה קאי ‪dtvnde lblbde l` zia aaqe dpya dpy icn jlde‬‬
‫מוציא את העומדין בבהכ"נ ידי חובתם הא כשני בתים דמו ועוד דא"כ מרן‬
‫‪dznxd ezaeyze dl`d zenewnd lk z` 'xyi z` htye‬‬
‫שפסק הכא כהרמב"ם דאם היתה ד"א על ד"א או מוקפת מחיצות הויא‬
‫וקאמר ‪ ezia my ik‬בבית אל ובגלגל ובמצפה שכל מקום‬
‫רשות לעצמה סותר את דבריו שבסי' נה סעיף יט דפסק התם ‪daiza v"y‬‬
‫שהלך שם ביתו עמו היה נושא עמו כל כלי ביתו מטה‬
‫ושלחן וכסא ומנורה‪ .‬שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו‬
‫‪jldzn jidl` 'd ik '`py dyecw z`xwp zeiwpdy oiipne‬‬
‫‪) jipgn axwa‬משנת ר"א פרשה יז עמ' ‪ (833‬ש"מ אין‬
‫הקדושה סובלת צואה וחוסר נקיות הלכך כיון שהגישה‬
‫לפניו סעודה ודרך הזבובים לבוא אל הסעודה ואליו לא באו‬
‫הבינה כי הקדושה שבו דחתה את הזבובים‪ .‬ומשרתו אינו‬
‫קדוש שנא' ויגש גיחזי להדפה "ואמר" רבי יוסי ב"ח‬
‫כצ"ל ומה שהסגירו מילת שנאמר בחצאי עיגול טעות הוא‪.‬‬
‫שאחזה בהוד יפיה הל"ל ויגש גיחזי לדחפה ומדקא' ‪dtcdl‬‬
‫דריש הוד יופיה 'הוד' כמו חוד שחזה האשה נקרא בארמית‬
‫חוד כדאמר בשבת יג ע"א ‪ded ax ian iz` ded ik `ler‬‬
‫‪ ediicg ia` dizeeg`l edl wypn‬והרבה מהם לא ידעו לבטא‬
‫ח' והיו אומרים אותה כמו ה' כמו שרגלין לומר הונא במקום‬
‫חונא וכיו"ב הלכך לחזה האשה היו קוראין הוד במקום חוד‬
‫והיינו הוד יופיה‪ .‬ומפרקי דר"א )היגר 'חורב' פל"ב ד"ה‬
‫ויזרע( נראה שמפרש שאחזה בפטמות שעל גבי דדיה והיינו‬
‫הוד יופיה חוד שעל גבי יופיה אלו דדיה‪ .‬עובר עלינו תמיד‬
‫והא לא היה עובר עליהם אלא לעתים‪ ,‬לכך מפרש תמיד‬
‫‪dl yie rax` dagxe dxyr ddeab `idy t"r` oitxhvn p"kdaa dryze‬‬
‫‪ p"kda iabl dlha `idy iptn dxyr zedeab zevign‬אלמא תיבה אינה רשות‬
‫לעצמה אלא בטלה לגבי בהכ"נ‪ ,‬דיקא נמי דכתב הרמב"ם ‪deab 'oipa' did‬‬
‫`‪wlg ixdy xkip edab oi`y iptn ea lltzdl xzen 'eke `"c lr `"c ea yi m‬‬
‫‪ envrl zeyx‬לא קאמר היה 'מקום' גבוה אלא ‪ deab 'oipa' did‬לא דבר אלא‬
‫בבניין היינו מבנה הבנוי בחוץ אבל כל שהוא בתוך הבית בטל לגבי בית‬
‫וניכר גבהו‪ .‬ומה שהותר להתפלל ע"ג התיבה ולא אסרוה משום מקום גבוה‬
‫היינו משום שאין החזן מתפלל עליו לשם גבהות הלב אלא לצורך התפלה‬
‫שישמעוהו הצבור‪ ,‬הלכך אפי' תיבה חדשה שעדיין לא בנו מחיצותיה מותר‬
‫להתפלל עליה ולא כמ"ש המשנ"ב בסי' צ סעי' ב ‪p"kdaay dycg dniae‬‬
‫‪.dilr lltzdl xeq`c heyt zevign dtwed `l oiicry‬‬
‫אלא במקום‬
‫נמוך ויתפלל במקום גבוה אסור ובמקום שאינו לא גבוה‬
‫ולא נמוך מותר ובמקום נמוך ראוי וטוב להתפלל‪ .‬לא יעמוד‬
‫אדם לא ע"ג כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה‬
‫ויתפלל>>>ועשה טוב<<<כתב מהר"י אבוהב )הביאו הב"י סי' צ( הא‬
‫דתניא לא יעמוד לא ע"ג כסא ולא ע"ג שרפרף ואח"כ אמר ולא במקום‬
‫גבוה ולא כללם בחדא מחתא משום דע"ג כסא ושרפרף אסור אפי' אינם‬
‫גבוהים ג' משום שהוא טרוד שמא יפול ואח"כ קת' ולא במקום גבוה ג' אפי'‬
‫אינו כלי אלא קרקע גבוהה נמי אסור‪ ,‬ונ"ל דאין זו אלא דרשא אבל פשט‬
‫לשון קרבן תמיד‪.‬‬
‫הברייתא מוכח דכסא וספסל לאו משום ביעתותא הוא אלא משום גבהות‬
‫אל יעמוד אדם במקום גבוה‬
‫ויתפלל>>>ועשה טוב<<<וכמה‬
‫לבב הלכך דוקא בגבוהים ג'‪ .‬ובשו"ע סי' צ סעיף א פסק המתפלל לא‬
‫הוא מקום גבוה בארחות חיים הל' תפלה סי' נב כתב שלא הקפידו אלא‬
‫יעמוד לא ע"ג מיטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל )ואפי' אינן גבוהין(‬
‫בגבוה עשרה אבל בפחות מעשרה לית לן בה‪ ,‬אבל הרמב"ם בפ"ה מהל'‬
‫דתוספת הסוגריים אינה ממרן ולדעת מרן כסא וספסל לא אסרום משום‬
‫תפלה ה"ז כתב ‪b"r `le lltzie xzei e` migth 'b deab mewna cenri `l‬‬
‫ביעתותא אלא משום גבהות לבב ואם אינן גבוהים ג' מותר וכן הוא פשט‬
‫‪ ,`qk b"r `le lqtq b"r `le dhin‬וכתב בב"י סי' צ ‪ixac `l` epl oi` ep`e‬‬
‫לשון הרמב"ם דלעיל דכולהו משום מקום גבוה הם משום גבהות הלב‪ .‬מאי‬
‫ונ"ל‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נג‬
‫דכת' לא תאכלו על הדם הל"ל לא תאכלו דם מאי 'על'‬
‫במש' בערב כל אדם "יטה ויקרא" ובבקר "יעמוד" במש'‬
‫הדם לפני הדם עיין מ"ש לעיל ד ע"א ד"ה על הכרתי ועל‬
‫שבסדה"מ ובירוש' ובילקו"ש ואתחנ' רמז תתמב ובספרי דב'‬
‫פסקא לד ובסה"ג סי' א הל' ברכ' פ"א עמ' לה ובסדר ר"ע‬
‫גאון סדר ק"ש וברי"ף גרסי' כל אדם יטו ויקראו ובבקר‬
‫יעמדו‪ .‬בערב כל אדם יטו אבל לא ישכבו דאין זה דרך‬
‫הפלתי‪ .‬לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים מכאן‬
‫שתפלה נמי קבלת מלכות שמים היא וכשאומר מי כמוך בעל‬
‫גבורות ומי דומה לך מלך ממית וכו' צריך לכוון לקבל עליו‬
‫עול מלכות שמים‪ .‬קבל עליו "עול" מלכות שמים כצ"ל‬
‫כבוד לקבל עול מלכות שמים והוא מוטה ועל כרחם דב"ש‬
‫לפרש 'ובשכבך' לאו שכיבה ממש אלא מוטה קצת‪ .‬וסכנתי‬
‫בעצמי מפני הלסטים באו עליהם לסטים כולם שהיו על‬
‫בהמותיהן ברחו ור"ט שירד לקרקע להטות לא הספיק‬
‫אור אלא נשמרת אותה רמת אור עד אחה"צ שאז פוחת‬
‫לברוח וכמעט שהרגוהו‪" .‬כדי" היית צ"ל כדאי וכן הוא‬
‫בגמ' לק' יא ע"א‪ ,‬פירש הרמב"ם בפירוש המשניות אם היו‬
‫הלסטים הורגין אותך היית חב על מיתת עצמך כלו' היית‬
‫נתבע בעוה"ב על הריגתך‪ ,‬אבל פשוטו כדאי וראוי היית‬
‫וכן הוא בראבי"ה )ח"א ברכ' סי' ל ד"ה ואסו' לאדם(‪.‬‬
‫ובלבד שלא יאמר יוצר אור שעד ארבע שעות בכל רגע‬
‫ורגע נוצר יותר אור בעולם אבל מכאן ואילך אין נוצר יותר‬
‫ואולך‪ .‬מאי לא הפסיד שלא הפסיד ברכות ולפי"ז מתני'‬
‫דקת' ‪ dxeza `xewd mc`k ciqtd `l jli`e o`kn `xewd‬תרי‬
‫מילי קאמר ‪ ciqtd `l‬ברכותיה ושכרו אינו כקורא ק"ש‬
‫בעונתה אלא ‪ ,dxeza `xewd mc`k‬אבל פשט המשנה משמע‬
‫דחדא מילתא היא ‪ ciqtd `l jli`e o`kn `xewd‬שכרו לגמרי‬
‫אלא מקצת שכר יש לו‬
‫‪>>>.dxeza `xewd mc`k‬ועשה טוב<<<‬
‫ועד מתי יכול לברך פסק הרמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"ג ‪diptl jxane‬‬
‫‪ zery 'b xg` `xwe xgi` 'it` meid lk dixg`le‬אבל רב האי גאון )הובא‬
‫ברא"ש( פסק דדוקא כל שעה רביעית קורא בברכותיה אבל מכאן ואילך‬
‫שיהרגוך הלסטים שכל העובר על דברי ב"ה חייב מיתה וכן‬
‫מש' לק' יא ע"א‪.‬‬
‫רש"י ד"ה כי שם וכו' כתיב "והיה" מדי שנה בשנה וכן‬
‫הוא במנורת המאור פ"ד ענוה עמ' ‪ 831‬ד"ה גדולה ענוה‪,‬‬
‫אבל באמת אין פסוק כזה אלא כתיב והלך מדי שנה בשנה‪.‬‬
‫***ד"ה ורגליהן וכו' כרגל "אחת" כצ"ל‪.‬‬
‫אינו מברך וכן פסק ר"ח‪ ,‬וה"ר מנוח פסק כהרמב"ם דכל היום שיעוריה‬
‫ואמר דלישנא דמתני' הכי דייקא דמדקת' 'הקורא מכאן ואילך' ולא יהיב‬
‫שיעורא משמע דכולי יומא קאמר‪ ,‬ובשו"ע סי' נח סעיף ו פסק כרב האי‬
‫גאון וכר"ח וז"ל אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה השלישית אם עברה‬
‫שעה שלישית ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית שהוא‬
‫שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה ואם עברה שעה רביעית ולא קראה‬
‫קוראה בלא ברכותיה כל היום‪.‬‬
‫תנ"ה הקו' מכאן ואילך לא‬
‫הפסיד כאדם שקורא בתו' אבל מברך הוא וכו' ברייתא‬
‫ודאי פליגא ארב חסדא דמפרש לא הפסיד ברכות דהבריי'‬
‫מפרשת לא הפסיד שכרו דאי הבריי' נמי מפרשת לא הפסיד‬
‫ברכותיה אמאי קת' ‪mc`k ciqtd `l jli`e o`kn `xewd‬‬
‫‪dixg`l zg`e diptl mizy `ed jxan 'la`' dxeza `xewy‬‬
‫מאי '`‪ 'eke `ed jxan 'la‬הא רישא נמי קאמרה ‪ciqtd `l‬‬
‫והיינו לא הפסיד ברכותיה והל"ל ומברך לפניה ולאחריה‪,‬‬
‫אלא דברייתא מפרשת הקו' מכאן ואילך לא הפסיד שכרו‬
‫לגמרי אלא שכרו כאדם שקורא בתו' ולא תימא כיון שהוא‬
‫כקורא בתו' לא יברך לפניה ולאחריה דלא שייכי הנך ברכות‬
‫לקורא בתו' אלא לק"ש קמ"ל אבל מברך הוא וכו'‪ ,‬ומ"מ‬
‫איכא מיניה סייעתא לרב חסדא דאכתי ש"מ מהאי ברייתא‬
‫דמברך ברכות ק"ש‪.‬‬
‫תוד"ה גדול וכו' אבל "בעוסק" בתורה בשעת ק"ש לא‬
‫מיירי "דאפילו לתפלה" פוסק כצ"ל‪.‬‬
‫יא ע"א גמ' בשלמא ב"ה קא מפרשי טעמייהו מביאים‬
‫ראיה לדבריהם דא"צ להטות בערב ולעמוד בבקר דכת'‬
‫'ובלכתך בדרך'‪ ,‬וטעמייהו דב"ש ומתרצי ראייתם דב"ש‬
‫מ'ובשכבך ובקומך' כדקת' `"‪ .'eke jakyae 'n`p dnl k‬א"כ‬
‫נימא קרא בבקר ובערב תימה השתא דאמר ובקומך ידעינן‬
‫דעד ג' שעות הוא שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ואי‬
‫הוה אמר בבקר מנלן דעד ג' שעות הוא‪ ,‬ועוד השתא דאמר‬
‫ובשכבך ידעי' דעד סוף האשמורה הראשונה הוא דדרך בנ"א‬
‫להתעסק לילך לישן עד סוף האשמורה הראשונה ולרבנן עד‬
‫עה"ש דדרך בנ"א לישן עד עה"ש ואי הוה אמר ובערב מנא‬
‫לן הא‪ .‬ונ"ל דה"ק א"כ נימא קרא ‪ jnewa‬בבקר ו‪jakya‬‬
‫בערב דמשמע בשעה שאתה קם בבקר והיינו עד ג' שעות‬
‫שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ובשעה שאתה שוכב‬
‫בערב ומשמע עד סוף האשמורה הראשונה לר"א ועד עה"ש‬
‫לחכמ' ומדלא קאמר אלא ‪ jnewae jakya‬ש"מ לאו לעניין‬
‫זמן אתא אלא לעניין אופן הקריאה שיקרא שוכב ועומד‪.‬‬
‫מאי "ובשכבך" ובקומך כצ"ל‪ .‬וב"ש האי ובלכתך בדרך‬
‫נד‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מאי "עבדי ליה" ההוא כצ"ל‪ .‬ובלכתך בדרך פרט לחתן‬
‫במצוה של עצמו פעמים שהוא עוסק בה בבית ולא משמע‬
‫וא"ת אמאי איצט' קרא לחתן הא מצוה הוא ונפיק מדכת'‬
‫לפוטרו מדכת' בשבתך בביתך הלכך חייב ובלכתך בדרך‬
‫'בשבתך בביתך' פרט לעוסק במצוה‪ ,‬פירש"י מבשבתך‬
‫פרט לחתן שאינו יוצא בדרך כדכת' )דב' כד ה( ‪yi` gwi ik‬‬
‫בביתך לא הוה ממעיטי' אלא הטרוד במעשה דמצוה אבל‬
‫`‪'ebe xac lkl eilr xeari `le `ava `vi `l dycg dy‬‬
‫חתן דאינו אלא טרוד במחשבת מצוה לא נפיק מיניה להכי‬
‫ומשו"ה איצט' תרי קראי חד לעוסק במצוה דרבים שהוא‬
‫איצט' קרא לחתן‪ .‬וקשיא לי הא עיקר הדרשה לפטור את‬
‫פטור אפי' אינו טרוד בה וחד לעוסק במצוה דעצמו וטריד‬
‫העוסק במצוה הוא מדכת' 'בשבתך בביתך' משמע פרט למי‬
‫בה כגון חתן ועיין בתוס' סוכה כה ע"א ד"ה ובלכתך בדרך‪.‬‬
‫שיצא מביתו לצורך מצוה אלמא אע"ג דאינו עוסק במצוה‬
‫מאי משמע פירש"י ‪ devna wqerl hxt‬ותימה א"כ מאי‬
‫ממש אלא רק הלך מביתו לעסוק במצוה נמי פטור‪ ,‬ועוד‬
‫משני ‪ 'eke jxc dn jxc ik‬הא פרט לעוסק במצוה לא ילפי'‬
‫דמשמע מפירושו דכל עוסק במצוה פטור מק"ש וקשיא א"כ‬
‫ליה מובלכתך בדרך אלא מבשבתך בביתך )ומה שפירש"י‬
‫היכי דריש 'בשבתך בביתך' פרט לעוסק במצוה ומשמע‬
‫דבשבתך ובלכתך תרוייהו הוקשו לדרך אין משמע כן(‪ ,‬לכן‬
‫דבבית אין מציאות של עוסק במצוה הא בבית נמי יתכן והוא‬
‫נ"ל דהכי בעי בשלמא הא דילפת מבשבתך בביתך פרט‬
‫עוסק במצוה‪ ,‬ועוד הא אפי' היה עוסק במצות תלמוד תורה‬
‫לעוסק במצוה שפיר דמי שהעוסק במצוה דרבים אינו בביתו‬
‫נמי מפסיק לק"ש כדתנן בשבת ט ע"ב ‪oi`e y"wl oiwiqtn‬‬
‫אלא הא דילפת מובלכתך בדרך פרט לחתן מאי משמע הא‬
‫‪ dltzl 'iqtn‬ואוקימנא לה בגמ' לעניין ת"ת כ"ש אם היה‬
‫חתן נמי הולך בדרך לבית המשתה וחזרה לביתו‪ ,‬ומשני כי‬
‫עסוק בשאר מצות‪ ,‬ועוד דבסוכה כה ע"א תנן ‪devn igely‬‬
‫דרך מה דרך ‪ `kdc‬רשות אף כל רשות למעוטי חתן דדרך‬
‫‪ devnd on 'eht‬וקאמר בגמ' ‪hxt jziaa jzaya x"zc n"dpn‬‬
‫מצוה הוא דאזיל ולקמן מוכיח דדרך דהכא רשות היא‪ ,‬ופריך‬
‫‪ devna wqerl‬משמע דעוסק במצוה פטור היינו כגון שלוחי‬
‫מי לא עסקי' דקא אזיל לדבר מצוה ואפ"ה אמר רחמ'‬
‫מצוה שעושין מצוה דאחרים ולאו מצוה דעצמן‪ ,‬ועוד פריך‬
‫לקרי כלו' ההיא דרך משמע דרך דרשות ומשמע נמי דרך‬
‫התם ‪`wtp mzdn `wtp `kdn devnd on xeht devna wqerde‬‬
‫דמצוה‪ ,‬ומשני א"כ לכתוב רחמ' בשבת ‪ jziaa‬ובלכת‬
‫‪mze` 'ebe mc` ytpl mi`nh eid xy` miyp` idie `ipzc‬‬
‫‪ jxca‬דמשמע בין דרשות בין דמצוה מאי בשבתך ובלכתך‬
‫`‪ eid sqei ly epex` i`yep eid in miyp‬משמע דאין פטו' מן‬
‫בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת‬
‫המצוה אלא העוסק במצוה דרבים כגון מי שהתנדבו לשאת‬
‫'שולחן' משמע בין שלך בין של אחרים 'שולחנך' שולחן‬
‫ארונו של יוסף אבל העוסק במצוה שהוא חייב בה כגון‬
‫שלך‪' ,‬ספר' בין שלך בין של אחרים 'ספרך' ספר שלך‪ ,‬אף‬
‫הלומד תורה או המניח תפלין וכיו"ב חייב בכל המצות‬
‫כן 'בשבת' 'בלכת' בין שלך בין של מצוה 'בשבתך' 'בלכתך'‬
‫ובק"ש וכן הוא בהדיא בסוכה כו ע"א ‪od n"zq iazek‬‬
‫בשבת שלך ובלכת שלך אבל אם אתה יושב בבית לצורך‬
‫‪ixken iiez`l miny zk`lna 'qerd lke odixbz ixbze odixbze‬‬
‫מצוה דרבים כגון מונה מעות של צדקה לאו שבת דידך הוא‬
‫‪ 'eke y"wn 'eht zlkz‬משמע דוקא העוסקין במצוה דרבים‬
‫ואתה פטור מק"ש וכן אם אתה הולך בדרך לצורך מצוה‬
‫כגון כותבי סת"ם וכיו"ב אבל עוסק במצוה דעצמו חייב‪,‬‬
‫שאתה טרוד בה כגון חתן לאו לכת דידך הוא ואתה פטור‬
‫ועוד דהרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש ה"ה פסק ‪ikxva wqer did‬‬
‫מק"ש‪ .‬והיינו טעמא דלא אמר 'אלא' א"כ לכתוב רחמ'‬
‫‪zr x`yp m` `xwie odiwqr xenbi `l` weqti `l miax‬‬
‫בשבת ובלכת וכו' דאינו חוזר בו מתירוצו הקודם דתירץ ‪ik‬‬
‫‪ zexwl‬וכבר תמהו המפרשים מנא ליה הא דלא הוזכר זה‬
‫‪ 'eke zeyx jxc dn jxc‬אלא אדרבה השתא מוכיח הוא דדרך‬
‫בגמ' כלל‪ .‬לכן נ"ל דהכי פירושו בשבתך בביתך פרט‬
‫דהכא דרך דרשות הוא כדתירץ לעיל‪ .‬והשתא דיליף מדלא‬
‫לעוסק במצוה דרבים כגון כותבי סת"ם וגבאי צדקה וכיו"ב‬
‫כתב בשבת בביתך אלא 'בשבתך' דמשמע שבת דידך א"כ‬
‫אבל מצוה שהוא חייב בה אינה דוחה את ק"ש דאפי' העוסק‬
‫העוסק במצוה דרבים אפי' הוא בביתו כגון שיושב בביתו‬
‫בתורה מפסיק לק"ש והיינו דיליף מ'בשבתך בביתך' פרט‬
‫למנות מעות של צדקה נמי פטור מק"ש‪ ,‬אבל בהוה אמינא‬
‫לעוסק במצוה דהעוסק במצוה דרבים כגון כותבי סת"ם‬
‫סבר דדוקא אם יצא מביתו לקיים מצוה דרבים פטור‪.‬‬
‫וגבאי צדקה אינו בביתו דכותבי סת"ם היו רגילין לכתוב‬
‫***התוס' בסוכה )כה ע"א ד"ה שלוחי מצוה( סברי דדוקא‬
‫בבהכ"נ וגבאי צדקה מחזרין על פתחי הבתים אבל העוסק‬
‫באופן שאם יעסוק במצוה השניה תתבטל המצוה הראשונה‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נה‬
‫אז אמרי' פרט לעוסק במצוה אבל אם יכול לקיים שניהם‬
‫יהושע משום דכת' ‪ xn meik dzixg`e‬אלמא מרירותא חד יומא הוא‪ ,‬ופסק‬
‫חייב‪ ,‬והר"ן )שם( פליג עלייהו וסבר דאפי' יכול לקיים‬
‫הרי"ף `‪ ,`ed `nei cg `xxn xwirc cala oey`x mei `l` xeq` epi‬וא"ת‬
‫שניהם פטור מן השניה אא"כ אין לו טרחא לקיים שניהם‬
‫היאך פסק שרק יום ראשון אסור הא אמר עולא הלכה כרבי יהושע בהנחה‬
‫שאז חייב לקיימן‪ ,‬ולפי מ"ש לעיל כל עוסק במצוה חייב‬
‫והוא אמר שיום ראשון ומקצת יום שני אסורים‪ ,‬פירש הרא"ש ‪azky dn‬‬
‫בק"ש ולא פטרו אלא את העוסק במצוה דרבים כגון כותבי‬
‫‪la` xeq` elek oey`x meiy itl cala oey`x mei `l` xeq` epi`c qtl` ax‬‬
‫סת"ם וגבאי צדקה וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש‬
‫‪elekk meid zvwn xn`p m` wcwcl jixv dfa edine ezvwn `l` xeq` epi` ipy‬‬
‫ה"ה‪ .‬האי טריד פירש"י )ד"ה ובלכתך בדרך( ‪`cxh‬‬
‫‪mr elltzdy xg` epiidc elv`n mingpn ecnry xg` xn`p e` g"dpda cin‬‬
‫‪ mileza iwqr lr aygny `ed `nlra daygnc‬ונראה‬
‫‪ elekk meid zvwn 'ixn` g"dpda cinc d`xie la`d‬וכן כתב הרמב"ן בתורת‬
‫דכוונתו שהוא טרוד שמא לא ימצאנה בתולה וכן הוא‬
‫האדם עמ' קפח ועל פיהם פסק בשו"ע יו"ד סי' שפח סעיף א אבל אסור‬
‫מפורש ברמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"א‪ ,‬והר"ר יונה מפרש‬
‫להניח תפלין ביום ראשון ואחר הנה"ח ביום השני מותר להניחם מיהו‬
‫)לק' טז ע"א במשנה( שטרוד שמא יעשה כרות שפכה‪ ,‬ומורי‬
‫לשון הרי"ף אין משמע כן כלל דקאמר `‪'cala' oey`x mei `l` xeq` epi‬‬
‫הרב זצ"ל פירש שהוא טרוד במחשבת הנאת בעילה וכן‬
‫משמע דיום השני כולו מותר וכן הוא מפורש ברמב"ם פ"ד מהל' אבל ה"ט‬
‫משמע מדברי הר"ר מנוח הובא בב"י סי' ע ד"ה וכתב הר"ר‬
‫‪ ,oiltz gipdl xeq` 'cala' oey`x meia la`d‬ונ"ל דאע"ג דפסק עולא כרבי‬
‫מנוח‪ ,‬ולי נראה שהוא מתרגש מהמעמד שיבואו קהל רב‬
‫יהושע בהנחה אנן לא קי"ל כוותיה מדקא' הגמ' ‪epi` e` uleg '`lerl' ipya‬‬
‫)לחתונה ולימי המשתה( והוא יעמוד במרכז המסיבה‪ .‬אי‬
‫‪ uleg‬משמע דאנן לא קי"ל כעולא אלא כרב דאמר הכא `‪zevn lka aiig la‬‬
‫משום טרדא אפי' טבעה ספינתו בים נמי מכאן משמע‬
‫‪ oiltzd on ueg dxeza 'en`d‬ומדקא' 'אבל' סתם משמע דקאי אאבל דאורי'‬
‫דחתן דפטור מק"ש משום דטריד היינו אפי' יכול לכוון‬
‫דאינו אלא יום ראשון בלבד ועוד כיון דאקרא דפארך חבוש עליך סמיך‬
‫בקריאתה דאי אינו יכול לכוון מאי מקשה אי משום טרדא‬
‫לפטור אבל לא משמע אלא אבל דקרא דהיינו יום ראשון‪ ,‬ואע"ג דמרן‬
‫אפי' טבעה ספינתו בים נמי הא באמת הכי הוא דאם טבעה‬
‫ביו"ד פסק דמקצת יום שני אסור הא באו"ח סי' לח סעיף ה פסק כפשט‬
‫ספינתו בים ואינו יכול לכוון בק"ש פטור הוא דאפי' למ"ד‬
‫דברי הרי"ף והרמב"ם וז"ל `‪jli`e o`kn oiltz gipdl xeq` oey`xd meia la‬‬
‫מצות אין צריכות כוונה שאני ק"ש דכתיב בה על לבבך עיין‬
‫‪ zeycg mipt e`a 'it` aiig‬ואנן כהאי פסקא דמרן קי"ל‪ ,‬ואפי' מת ביום‬
‫לק' יג ע"ב‪ ,‬אלא ע"כ מיירי שהחתן יכול לכוון ואפ"ה פטור‬
‫ראשון ונקבר ביום שני חייב ביום השני בהנחת תפלין ומ"מ אם רואה‬
‫משום דטריד להכי מקשה אי משום טרדא אפי' טבעה ספינתו‬
‫שיחזרו מהקבורה בעוד היום גדול ימתין עד שיחזרו מהקבורה ויניח ואם‬
‫בים והוא יכול לכוון נמי יהא פטור משום דטריד‪ .‬אבל‬
‫רואה שיחזרו אחר שקיעת החמה יניח מיד קודם שיקברו את המת‪ .‬חוץ‬
‫דאורייתא דהיינו ביום הראשון שעדיין לא קברו את המת‬
‫מן התפלין שהרי נא' בהם פאר ואבל אסור בבגדי פאר‬
‫והוא טרוד בעסק הקבורה‪ ,‬אבל בשבעת ימי האבל שהם‬
‫דכת' )שמוא' ב יד ב( ‪icba `p iyale `p ila`zd dil` xn`ie‬‬
‫מדרבנן אפי' בתפלין נמי חייב‪ .‬וא"ת א"כ הל"ל אונן דמשמע‬
‫`‪ .la‬מיהו קשיא לרש"י א"כ כל שבעה יהא פטור מתפלין‪,‬‬
‫יום ראשון ואמאי קאמר אבל דאתו למטעי דמיירי כל שבעה‪,‬‬
‫להכי פירש"י ‪oi` xtra exry llebzn la`e x`t erac oeike‬‬
‫וי"ל אי הוה אמר אונן הו"א אחר שחזרו מקבורת המת אם‬
‫‪ .x`t df‬ובאמת אין זו קושיא דמן התורה אינו אסור בבגדי‬
‫יש עוד שהות ביום חייב להניח תפלין דכבר אינו אונן להכי‬
‫פאר ואינו אבל אלא יום ראשון בלבד כדאמרי' בזב' קא ע"א‬
‫אמר אבל דכל יום הראשון פטור מתפלין אפי' כבר חזרו‬
‫ועיין ברא"ש ברכות פ"ב סי' טו‪ ,‬אבל רש"י סובר דכל‬
‫>>>ועשה טוב<<<איתא במו"ק‬
‫שבעה הוי מדאורי' כדכת' ויעש לאביו אבל שבעת ימים‬
‫כא ע"א ‪iyilye jli`e iyilyn oiltz gipdl xeq` mipey`xd mini 'b la` x"z‬‬
‫להכי קשיא ליה א"כ כל שבעה יהא פטור מתפלין והוכרח‬
‫‪ryedi iax `"x ixac uleg epi` zeycg mipt e`a m`e oiltz gipdl xzen llka‬‬
‫לתרץ משום שמגולל אפר על ראשו ואין הלכה כן אלא יום‬
‫`‪xzen llka ipye jli`e ipyne oiltz gipdl xeq` mipey`xd mini ipy la` xne‬‬
‫ראשון לבדו הוי דאורייתא‪ ,‬ועוד שלפי פירוש"י אם אינו‬
‫‪dvilga `"xk dkld `ler xn` uleg zeycg mipt e`a m`e oiltz gipdl‬‬
‫מגולל אפר על ראשו יהא חייב בתפלין ואינו כן‪ .‬שהרי‬
‫שאפי' באו פנים חדשות אינו חולץ ‪ dgpda i"xke‬שמשני ואילך ושני בכלל‬
‫נאמ' בהם פאר בסוכה כה ע"ב אמרי' ‪`pngx dil xn`cn‬‬
‫מניח תפלין `‪ uleg epi` e` uleg `lerl ipya edl `irai‬ואסיק רבא ‪oeik‬‬
‫‪r"ek la` zaiignc `ed z` 'ebe jilr yeag jx`t 'wfgil‬‬
‫‪ uleg epi` aey gipdy‬אפי' באו פנים חדשות ומפרש בגמ' טעמיה דרבי‬
‫‪ ixiht‬ומהתם ליכא למילף אלא שאבל פטור מתפלין מיהו‬
‫מהקבורה ואינו אונן אלא אבל‪.‬‬
‫נו‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אם רוצה יכול להניחם להכי אצט' למילף מדקרי להו פאר‬
‫אין מטין כלל אלא או בעמידה או בהליכה כדכת' ‪jzklae‬‬
‫ללמד דאבל אסור בתפלין ועיין בתוס'‪ .‬וב"ש ההוא מיבעי‬
‫‪ jxca‬אבל ההוא דכת' 'ובשכבך ובקומך' לאו דרך שכיבה‬
‫להו פרט לשלוחי מצוה יש מפרשים וב"ש הא אסיקנן‬
‫וקימה הוא אלא שעת שכיבה וקימה‪ .‬ה"מ "דמטי" ואתא‬
‫דפטור דעוסקין במצוה ילפי' מדכתב בלכתך ולא כתב בלכת‬
‫מעיקרא כצ"ל‪ .‬אבל הכא כיון דעד השתא הוית זקוף‬
‫א"כ 'בדרך' אייתיר ומאי עבדי להו‪ ,‬ומתרץ פרט לשלוחי‬
‫והשתא מוטה לא מסקו אדעתייהו דטעמך משום לא‬
‫מצוה שאינם עוסקין במצוה כעת אבל הם בדרך לקיים‬
‫תתגודדו אלא אמרי ש"מ כב"ש ס"ל דאין קורין אלא‬
‫מצוה להכי כתב בדרך‪ .‬ואי אפשר לפרש כן חדא דא"כ ה"ל‬
‫בהטייה‪ .‬תני רב יחזק' עשה כדברי ב"ש עשה "עשה"‬
‫לאקשויי נמי מאי עבדי עם המילה בביתך דהא מדכתיב‬
‫כדברי ב"ה עשה כצ"ל‪ ,‬לאו לעניין ק"ש מיתניא אלא‬
‫בשבתך ולא כתיב בשבת הוא דילפי' ואייתיר בביתך‪ ,‬ועוד‬
‫לעניין כל פלוגתייהו דב"ש וב"ה‪ .‬הכל מודים דלכתחי' אין‬
‫אמאי אמר 'ובית שמאי' ההוא מיבעי להו וכו' הא בב"ש‬
‫עושין אלא כדברי ב"ה דכבר יצאה בת קול ואמרה הלכה‬
‫קיימינן‪ ,‬ועוד שבאמת הלימוד לעיל הוא מדכת' בלכתך‬
‫כב"ה ופליגי בדיע' רב יחזק' סבר דאם עשה כדברי ב"ש‬
‫בדרך ומשמע כי דרך מה דרך רשות אף כל רשות כדאמר‬
‫כבר יצא ידי חובתו הלכך במקום דאיכא איסור לחזור על‬
‫ר"פ והא דילפי' מדכת' ובלכתך ולא כתיב בלכת אינו לימוד‬
‫המצוה כגון בק"ש דאסור לקרוא ק"ש פעמיים כדאמר לק'‬
‫בפני עצמו אלא הוא להוכיח דההוא 'בדרך' דרך דרשות הוא‬
‫ולא דרך דמצוה וכדפרישנא לעיל דיקא נמי דלא קאמר לעיל‬
‫'אלא' א"כ ליכתוב רחמנא בשבת ובלכת וכו' ש"מ לא הדר‬
‫ביה מהתירוץ כי דרך‪ ,‬להכי נ"ל ברור שהוא ט"ס ויש‬
‫למחקו וכדכתב הב"ח‪ .‬וב"ה אמרי ממילא ש"מ ר"ת‬
‫שמעת מיניה‪.‬‬
‫לג ע"ב אינו חוזר לצאת ידי חובת ב"ה אלא דיו במה שעשה‬
‫כב"ש וכן בשאר מצות כגון אתרוג או סוכה אם קיימן‬
‫כשיטת ב"ש ובירך עליהם אינו חוזר לקיימן כב"ה ולברך‬
‫עליהם משום ברכה לבטלה‪ .‬ר"י אמר עשה כדברי ב"ש‬
‫לא עשה ולא כלום הלכך היה זקוף והטה לקרות כב"ש‬
‫חוזר וקורא ואינו חושש משום כל האומר שמע שמע‬
‫הטה ר"א "בן עזריה" כצ"ל‪ ,‬לא רצה לעשות כב"ש אלא‬
‫משתקין אותו דקריאה ראשו' שקרא כאילו לא קרא וכן‬
‫כיון דרבי ישמע' היה קורא בהטייה לא רצה הוא לקרוא‬
‫בירך על ישיבת הסוכה שישב כב"ש חוזר ויושב בה כב"ה‬
‫בעמידה משום 'לא תתגודדו' לא תעשו אגודות אגודות‬
‫וחוזר ומברך דישיבה ראשו' לאו מצוה היא כלל וכאילו ישב‬
‫כדאמר ביבמ' יג ע"ב‪ .‬הטה ראב"ע וזקף רבי ישמע'‬
‫בביתו‪ .‬רבי יוחנן בן החורנית ביבמ' טו ע"ב גרסי' ר"י‬
‫השתא ס"ד דמפני שהטה ראב"ע זקף רבי ישמע'‪ .‬אמשול‬
‫החורני קרי החורוני מבית חורון היה והוא בקרבת ירוש'‬
‫לך משל למה הדבר דומה לפי שתמה ראב"ע שאילו הוא‬
‫וכן היא הגרס' במשנה שבירוש' סוכה פ"ב ה"ח‪ ,‬וי"ג בן‬
‫לא היה מטה לא היה זוקף רבי ישמע' אלמא ניחא ליה לר"י‬
‫"החורני" וכן הוא במש' שבסדה"מ סוכ' פ"ב מ"ז ומשמע‬
‫למיקרי בהטיה דס"ל דב"ה נמי שרו בהטייה והשתא דאנא‬
‫דאביו מבית חורון והוא אינו מבית חורון‪ ,‬והכא גרסי' בן‬
‫הטיתי להיות כמוך משום לא תתגודדו אתה זקפת אלמא‬
‫החורנית וכן הוא בסו' כח ע"א ועירו' יג ע"ב ומשמע דאמו‬
‫סברת דלב"ה אין מטין כלל‪ .‬אמרו לו זקנך מגודל נאה לשון‬
‫מבית חורון והוא ואביו לא‪ .‬אף הם זקני ב"ש א"ל א"כ‬
‫)דב' כב יב( ‪ jl dyrz milicb‬שיהיו ציצין יפין בכריכות‬
‫היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך כשהלכו משם‬
‫וקשרים‪ .‬א"ל יהיה כנגד המשחיתים אם לא הייתם‬
‫זקני ב"ה אמרו לו כן בצנעא ולא רצו לומר לו כן בפני כולם‬
‫משבחין אותו לא הייתי משחיתו כי נאה הוא בעיני וכיון‬
‫שלא לביישו לפי' סברי ב"ש דלא אמרו לו כלום‪.‬‬
‫ששבחתם אותו אשחיתנו‪ .‬אף כך אתה כל זמן שאני זקוף‬
‫אתה מוטה ולא העלת בדעתך לזקוף ולמיקרי אלמא סברת‬
‫במש' אחת ארוכה ואחת קצרה לרש"י קאי על שתים‬
‫דב"ה נמי שרו בהטייה עכשיו כשאני הטיתי והרי אני‬
‫לאחריה דערבית ארוכה ארוכה ממש היינו אמת ואמונה‬
‫כמשבח מעשיך שאכן ב"ה נמי שרו בהטייה ואין לי לעמוד‬
‫קצרה קצרה ממש היינו השכיבנו שהיא קצרה מאמת ואמונה‬
‫כשאתה מוטה משום לא תתגודדו אתה זקפת דסבירא לך‬
‫מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר כפשוטו להשמיט‬
‫דב"ה לא שרו בהטייה כלל‪ .‬א"ל אני עשיתי כדברי ב"ה‬
‫משפטים מהברכה לקצר אינו רשאי להאריך להוסיף‬
‫ואפי' אם אתה לא היית מטה אני הייתי זוקף דס"ל דלב"ה‬
‫משפטים מדעתו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נז‬
‫כגון במקום לומר ‪mlerl ik milecb mixe` dyerl xen`k‬‬
‫‪ mezgl i`yx epi` mezgl `ly‬אלא מדלג אמצע הברכה‬
‫‪ zexe`nd xvei i"`a ecqg‬אומר 'כאמור לעושה אורים‬
‫וקורא סופה ושם חותם כמו שתקנו‪ .‬הל"ל מקום שאמרו‬
‫גדולים כי לעולם חסדו והוא יוצר המאורות' שלא לחתום‬
‫להאריך 'לא' יקצר ומדקת' 'אינו רשאי' לקצר ש"מ אם‬
‫אינו רשאי לחתום לא קאי אברכות ק"ש דברכות ק"ש‬
‫קיצר לא יצא ידי חובתו וכן כל הני דקת' בהו במתני' 'אינו‬
‫בכולהו אמרו לחתום בברוך אלא כגון ברכת ישתבח דמסיים‬
‫רשאי' אם שינה לא יצא ידי חובתו ומכאן למד הרמב"ם פ"א‬
‫בה `‪lk oeax zenypd lk `xea ze`ltpd oec` ze`cedd l‬‬
‫מהל' ק"ש ה"ז שאם שינה חוזר ומברך‪ ,‬ונ"ל שדוקא אם‬
‫‪ minlerd ig l` jln dxnf ixiya xgead miyrnd‬ואין‬
‫שינה באחד מהאופנים הללו ששנו בהם 'אינו רשאי' כגון‬
‫חותמים בה בברוך לומר ברוך אתה ה' חי העולמים‪.‬‬
‫שהאריך במקום שאמרו לקצר או קצר במקום שאמרו‬
‫לרמב"ם אחת ארוכה ואחת קצרה קאי על שתים לפניה בין‬
‫להאריך או חתם במקום שאמרו שלא לחתום וכו' אבל אם‬
‫דערבית בין דשחרית ארוכה פותחת בברוך ומסיימת בברוך‬
‫הוסיף תשבחות באמצע הברכה או שינה הנוסח ועדיין הוא‬
‫והיינו יוצר אור דשחרית ומעריב ערבים דערבית קצרה‬
‫באותה משמעות יצא ידי חובתו‪.‬‬
‫מסיימת בברוך ואינה פותחת בברוך והיינו אהבת עולם‬
‫דערבית ודשחרית מקום שאמרו להאריך לפתוח בברוך‬
‫ולסיים בברוך אינו רשאי לקצר לסיים בברוך ולא לפתוח‬
‫בברוך מקום שאמרו לקצר לסיים בברוך ולא לפתוח‬
‫בברוך אינו רשאי להאריך לפתוח ולסיים בברוך לחתום‬
‫מקום שאמרו לחתום את הברכה ולסיימה שם כגון ‪dct ik‬‬
‫‪ l`xyi l`b i"`a epnn wfg cin el`be awri z` 'd‬הרי כיון‬
‫שהגיע לפסוק כי פדה וגו' אמרו לו לחתום ולסיים שם את‬
‫רש"י ד"ה ובלכתך וכו' לא "אתמעיט" כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫אלמה וכו' ואבל מתגולל "שערו" בעפר כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫עכשיו שאני הטתי "והרי" וכו' "אתה" נזקפת כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה בשחר מברך שתים וכו' כדאמר בברכות ירוש'‬
‫שבע ברכות הללו ע"ש שבע ביום הללתיך קשיא לרש"י‬
‫מאי אהני לן האי דתנן ‪ 'eke mizy jxan xgya‬הא אכתי לא‬
‫ידעינן מאי ניהו שתים שלפניה ואחת שאחריה דשחרית ולא‬
‫הברכה אינו רשאי שלא לחתום אינו רשאי להמשיך אחר‬
‫ידעי' מאי ניהו שתים לפניה ושתים לאחריה דערבית עד‬
‫פסוק זה תהלות ושבחים ואח"כ לברך בא"י גאל ישראל‪,‬‬
‫דאתיא הגמ' ופירשה ולמאי קתני להאי מתני'‪ ,‬ומתרץ דהנך‬
‫שלא לחתום אינו רשאי לחתום כגון יוצר אור ובורא חשך‬
‫ז' ברכות הוו ע"ש הפסוק שבע ביום הללתיך ואתיא האי‬
‫עושה שלום ובורא את הכל אמרו שלא לחתום כאן אלא‬
‫מתני' לפרש כיצד מסדר את הנך ז' ברכות ומפרש דבשחר‬
‫ממשיך עוד בתהלות ושבחים כמו שמסודר בסדורים עד‬
‫מברך ב' לפניה וא' לאחריה ובערב ב' לפניה וב' לאחריה‪.‬‬
‫שמגיע לכאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו ושם‬
‫תוד"ה שנא' וכו' וא"ת ולמה לי האי טעמא וכו' לאו‬
‫חותם את הברכה בא"י יוצר המאורות והוא רוצה לחתום‬
‫ולסיים את הברכה כבר אחרי עושה שלום ובורא את הכל‪.‬‬
‫נמצא ד'מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו‬
‫רשאי להאריך' דרש"י דמיירי במי שרוצה להוסיף תשבחות‬
‫בברכה או להשמיט ממנה תשבחות הוי דומיא ד'לחתום אינו‬
‫רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום'‬
‫דהרמב"ם דמיירי במי שרוצה להוסיף תשבחות בברכה או‬
‫ארש"י קשיא להו אלא על דברי רב אמאי אצט' לטעמא‬
‫דנאמר בהן פאר ומשמע דממשמעות המילה פאר יליף‬
‫תיפוק ליה מדאמר ליחזק' פארך חבוש עליך מכלל‬
‫דלכו"ע אסור כדיליף בסוכה כה ע"ב‪ ,‬ותירץ השר מקוצי‬
‫דצריך "טעמו" כצ"ל של רש"י לאו דוקא דאפי' בלא‬
‫פירושו של רש"י נמי קשיא על רב גופיה ולא אתו לתרוצי‬
‫פירושו של רש"י אלא טעמו של רב כדפרישית לעיל‪.‬‬
‫להשמיט ממנה‪ ,‬מיהו בהא פליגי דלרש"י אסור להאריך‬
‫ולקצר כלל דהא קת' ‪xvwl i`yx epi` jix`dl exn`y mewn‬‬
‫ד"ה תני וכו' לומר פשיטא "דהו"א" )דהוה אמינא(‬
‫‪ ,jix`dl i`yx epi` xvwl‬ולרמב"ם אם רוצה להאריך לפני‬
‫דעשה כצ"ל‪*** .‬בא"ד אבל תימה א"כ דעשה כב"ש לא‬
‫החתימה שתקנו רשאי ובלבד שכשיגיע למקום החתימה‬
‫עשה כלום מיירי כגון ק"ש דב"ה לא פסלי דברי ב"ש מה‬
‫יחתום ושם לא יאריך עוד דהא מקום שאמרו ‪epi` mezgl‬‬
‫מייתי מסוכה וכו' אבל אי הוה אמרת דמיירי בפלוגתות‬
‫‪ mezgl `ly i`yx‬וכן אם רוצה לקצר באמצע הברכה רשאי‬
‫אחריני דב"ה פסלי דברי ב"ש אבל בק"ש לא מיירי הוה‬
‫ובלבד שלא יסיים את הברכה באמצעה דהא מקום שאמרו‬
‫ניחא‪*** .‬בא"ד דקא מדמה הכי "מדקאמרי" לא כצ"ל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫נח‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ד"ה אחת וכו' מדלא קחשיב לה בתוספתא פ"א ה"ח‬
‫ואתם ממהרים לסלקו מעל שולחנכם אמרו לו א"כ היאך‬
‫והתוספות לא גרסי התם כגירסת הדפוס‪*** .‬בא"ד אור יום‬
‫נשבחך על שעמדת בעצמך ופינית את המזון א"ל ִאמרו לי‬
‫הנף בליל שני של פסח היו מוסיפין בהשכיבנו ‪epaikyd‬‬
‫תודה שהגשת לפננו את המזון ותודה שפנית אותו מלפננו‬
‫`‪mei xe` melyle miaeh miigl epkln epcinrde melyl epia‬‬
‫דמשמע שנהנתם מן המזון ונהנתם מן פנויו‪ ,‬אף כן אם אנו‬
‫‪dely jliga mely idi 'eke mibdepa dxyked dxitq spd‬‬
‫משבחין את הקב"ה בלילה רק על החשך שמא אין טוב לנו‬
‫‪ 'eke epilr qexte jiizepnx`a‬תמצאנו במחזור ויטרי סי' תמח‪.‬‬
‫אלא החשך ואנו משבחים את הקב"ה שמיהר ופינה את‬
‫***בא"ד פרשת ציצית בלילה קא מסיים כצ"ל ומילת‬
‫האור שאינו טוב לנו ושם חשך הלכך יש לנו לשבחו בלילה‬
‫הוא נמחק‪*** .‬בא"ד דהכל קאי באמת ואמונה "ואחת"‬
‫על ששם אור וגם על שפינהו ושם חשך ומשמע דשניהם‬
‫ארוכה כצ"ל‪*** .‬בא"ד כלו' בין יאריך בה בין יקצר בה‬
‫טובים כל אחד בעתו וכן ביום אם משבחין את הקב"ה שיצר‬
‫וא"ת א"כ הל"ל 'אחד' ארוכה 'ואחד' קצרה דכל מקום שר"ל‬
‫אור הרי אנו כמשבחין אותו שמיהר ופינה מלפננו את החשך‬
‫בין זה בין זה אומר אחד זה ואחד זה לשון זכר ומדקא' '`‪'zg‬‬
‫שאינו טוב ושם את האור הלכך יש לנו לשבחו על ששם‬
‫`‪ dxvw 'zg`e' dkex‬משמע דקאי על הברכות עצמן שאחת‬
‫חשך ועל שפינהו ושם אור דמשמע ששניהם טובים כל אחד‬
‫מהן ארוכה ואחת קצרה כפירוש"י‪ ,‬תירוץ וכן אשכחנא‬
‫בעתו‪ .‬ומו"ז הרב שמעון זבולון זצ"ל פירש כיון דבק"ש של‬
‫התם אחת ארוסות ואחת נשוא' אחת בתולות ואחת בעול'‬
‫ערב אנו אומרים את הפסוק ‪jxca jzklae jziaa jzaya‬‬
‫הל"ל 'אחד' ארוסות 'ואחד' נשואות כלו' בין ארוסות בין‬
‫‪ jnewae jakyae‬הרי שאמרה תורה להזכיר בערב 'ובקומך'‬
‫נשו' וקת' 'אחת' אלמא לא קפיד תנא בהכי אף כאן דקת'‬
‫וכן בבקר אנו אומרים נמי פסוק זה הרי שאמרה תורה‬
‫'`‪ dxvw 'zg`e' dkex` 'zg‬הוי כמו 'אחד' ארוכה 'ואחד'‬
‫להזכיר בבקר 'ובשכבך' לכן כשתקנו הברכות תיקנום כעין‬
‫קצרה‪ .‬וא"ת היאך הוא מפרש בין יאריך בה בין יקצר בה‬
‫דאורי' להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום‪ .‬ותלמידי‬
‫והא קת' ‪ ,'eke xvwl i`yx epi` jix`dl 'n`y mewn‬וי"ל‬
‫רבנו יונה פירשו להוציא מלב המינים שהיו אומרים מי‬
‫דה"ק מקום שאמ' להאריך אינו רשאי לקצר מאוד עד‬
‫שברא יום לא ברא לילה עי"ש‪m`y yxit adea` i"xdne .‬‬
‫שתהיה אמת ואמונה כברכת הפירות קצרה מאוד ועיין בתוס'‬
‫‪epi`e rx jygdy d`xp did meia dlil zcn oixikfn epiid `l‬‬
‫הרא"ש‪.‬‬
‫‪ ezra dti dyr lkdy ok‬עכ"ל הב"י או"ח סי' נט אות א וכתב‬
‫ד"ה מקום שאמרו לקצר הוא דבור אחד עם הדבור הקודם‬
‫וצ"ל "ומקום" שאמרו לקצר דקשיא להו על פירוש ר"ת‬
‫דאמר דכל ז' הברכות דק"ש כולן מיקרו ארוכות א"כ מאי‬
‫‪ ,xvwl exn`y mewn‬ומתרצים כגון ברכת הפירות וכו' ולא‬
‫קאי אברכות ק"ש כלל‪.‬‬
‫יא‬
‫עליו הב"י ‪mei zcn xikfdl mikixv epiid `l eixac itle‬‬
‫‪ .meia dlil zcn 'ixkcnc icii` `l` dlila‬וע"פ הסוד הוא‬
‫עניין גדול בסוד זיווגי מדות העליונות כידוע ועיין בזוה"ק‬
‫פר' וירא דף קכ ע"ב ופר' קרח דף קעז ע"ב ופר' ואתח' דף‬
‫רס ע"ב‪ .‬אלא מדת יום בלילה "היכא" משכחת לה כצ"ל‬
‫סבר דבעי לאדכורי בלילה יצירת האור כי היכי דמזכיר ביום‬
‫ע"ב גמ' כדי להזכיר מידת יום בלילה ‪iptn xe` lleb‬‬
‫'ובורא חשך' להכי קא מיתמה היכא משכחת לה שמזכיר‬
‫‪ jyg‬הרי בלילה מזכיר אור שהיא מדת יום ומדת לילה‬
‫יצירת האור בלילה‪ ,‬ומשני גולל אור מפני וכו' דיו שמזכיר‬
‫ביום ‪ jyg `xeae xe` xvei‬הרי ביום מזכיר חשך שהיא מדת‬
‫את האור ולא בעי לאדכורי יצירת האור‪ .‬גולל אור מפני‬
‫לילה‪ .‬משל למלך רם ונישא שהיו לו אהובים מימי בחרותו‬
‫חשך וחשך מפני אור האור והחשך שניהם קיימים בעולם‬
‫קודם שנתמנה למלך יום אחד נתגעגע אליהם המלך והזמינם‬
‫בכל שעה ושעה אלא ‪ lleb‬לשון גלגל שהעולם שהוא גלגל‬
‫אליו לארמון מרוב אהבתו להם לא נתן את המשרתים‬
‫מתגלגל והולך ופעם אנו מול האור ופעם אנו מול החשך‬
‫לשרתם אלא הוא היה מגיש ארוחתם לפניהם בשר עופות‬
‫וברכה זו תקנוה עזרא ובית דינו והם ידעו טבע העולם בזה‬
‫ודגים וכל מיני מטעמים וכשסיימו עמד הוא עליהם ופינה‬
‫מה שלא ידעו מלומדי חכמי העולם עד לפני כחמש מאות‬
‫את השולחן בעצמו שלא יפריעם ריח השאריות התחילו‬
‫שנה שנתברר דבר זה ופלא הוא שמי שגילה ופרסם דבר זה‬
‫מודים לו תודה לך על שפינית את השולחן משאריות המזון‬
‫נקרא גלילאו גלילי ונרמז בנוסח הברכה 'גולל' אור מפני‬
‫אמר להם אין לכם לשבח כך דמשמע שלא ערב לכם מזוני‬
‫חשך וכו'‪ .‬אין אומ' אהבת עולם דמשמע אהבה מימי קדם‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נט‬
‫אהבתנו מימי אבותנו אברהם יצחק ויעקב ויש בה מעלה‬
‫דבי רב בריך‪ .‬ובשו"ע סי' מז סע' ט פסק י"א שאם הפסיק בין ברכת‬
‫וחיסרון מצד אחד יש בה מעלה שמחמת שהיא אהבה משנים‬
‫התורה ללמודו אין בכך כלום והנכון שלא להפסיק ביניהם ולכן )כצ"ל(‬
‫קדמוניות היא אהבה שאינה משתכחת ומצד שני יש בה‬
‫נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה‪.‬‬
‫שכבר נפטר‬
‫חיסרון דכיון שהיא אהבה קדמונית מועטה היא ואינה מועלת‬
‫באהבה רבה תימה הא אינו חותם ברוך אתה ה' על דברי‬
‫כל כך שכך הוא טבע האהבה ככל שעובר הזמן היא‬
‫תורה או לעסוק בדברי תורה והיכי יצא י"ח ברכות התורה‪,‬‬
‫מתמעטת אלא אהבה רבה לשון פריה ורביה הוא כלו' אהבה‬
‫אלא ע"כ משמע מהכא שברכות התורה אפי' לא חתם נמי‬
‫שהולכת ומתרבה מיום ליום‪ .‬וכן הוא אומר ואהבת עולם‬
‫יצא י"ח אם נתן שבח על עסק התורה לכן כשלומד עם‬
‫אהבתיך ע"כ משכתיך חסד אלמא אע"ג שהיא 'אהבת‬
‫חבריו בבוקר בהשכמה יזהר שלא יאמר להם כדרך זקני‬
‫עולם' אהבה ישנה וקדמונית עדיין היא מועילה למשוך את‬
‫הספרדים שאומרים קודם לימודם ישתבח שמו שנתן לנו את‬
‫עם ישראל חסד ככלה שבשעת החופה חסד החתן עליה ולא‬
‫התורה הקדושה שכבר נפטר בזה מברכות התורה‪ ,‬ואם בירך‬
‫כדאמרת שאהבה קדמונית מתמעטת מיום ליום עד שאינה‬
‫ברכות התורה מיד כשקם כמנהג הספרדים יכול לומר כן‪.‬‬
‫מועלת לאהובה שזה דוקא בבני אדם שאהבתם תלויה בדבר‬
‫כך כתבתי בנערותי‪ ,‬ועכשיו נ"ל דברכות התורה אין שייך‬
‫אבל אהבת הקב"ה אפי' אהבה קדמונית אינה מתמעטת שאין‬
‫בהם ברכה לבטלה דאפי' כבר בירך ברכות התורה ויצא ידי‬
‫אהבתו תלויה בדבר הלכך אמרי' 'אהבת עולם' דאית בה‬
‫חובתו יכול לברך עוד פעם דלק' אמרי' `"‪`id ef `pepnd x‬‬
‫תרתי שהיא קדמונית ואינה משתכחת ועוד שהיא מועלת‬
‫‪ zekxaay dlern‬ומסיק הש"ס ‪ edlekl edpixnip jkld‬ותימה‬
‫ואינה מתמעטת‪ ,‬אבל אהבה רבה אע"ג דמתרבה היא מיום‬
‫וכי בגלל שזו היא מעולה שבברכות נמרינהו לכולהו הא לית‬
‫ליום אינה קדמונית וח"ו אם יחטאו תשתכח אהבתם מלבו‪.‬‬
‫לן לברך אלא או הא דשמואל אי סברת דהלכה כמותו או‬
‫הא דרב המנונא אי סברת דהיא עדיפא אבל לברך כולהו לא‬
‫השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך‬
‫לברך>>>ועשה‬
‫דהוי ברכה לבטלה‪ ,‬אלא ע"כ ברכות התורה אפי' מברך כמה‬
‫טוב<<<אמרו בירוש' ‪ xz` lr dpyy `ede‬ופירשו רבותינו הצרפתים דקאי‬
‫ברכות לית לן בה וטעמא משום שהתורה ראויה לכמה וכמה‬
‫בין אברכות התורה ובין אאהבה רבה מיד אחר שמברך צריך לשנות דומיא‬
‫ברכות עד אין סוף‪ .‬והא דאמר ‪'jxal jixv oi`' y"w `xwyn‬‬
‫דמברך על הפירות שצריך לטעום תיכף לברכה ודומיא דברכת המצות‬
‫‪ dax dad`a xhtp xaky‬לא אמר 'לא יברך' אלא 'אין צריך‬
‫שצריך לקיים את המצוה תיכף לברכה ולכן נהגו הצרפתים שאחר שמברך‬
‫לברך' אבל אם רוצה יכול לברך ואומנם מדברי מקצת‬
‫ברכות התורה אומר ברכת כוהנים ואלו דברים שאין להם שיעור וכו' שהיא‬
‫הראשונים נראה שגם בברכות התורה שייך ברכה לבטלה‬
‫משנה‪ ,‬וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב פ"ז מהל' תפלה הי"א ‪mei lka‬‬
‫‪`exwl mrd ebdpe dxez ixacn hrn `xew k"g`e el` zekxa 'b jxal mc` aiig‬‬
‫וכן פסק מרן בשו"ע מ"מ כך נראה לי מוכח ויש לי בזה עוד‬
‫ראיות הרבה ואין לי פנאי להאריך בזה כאן‪.‬‬
‫‪oixewe odizy oixewy zenewn yie i"pa z` ev oixewy zenewn yie mipdk zkxa‬‬
‫‪ ,zeziixad one dpynd on zekld e` miwxt‬אבל ר"י בתוס' סובר דההוא‬
‫למקרא צריך לברך 'על דברי תורה'‪ ,‬למדרש א"צ לברך‬
‫ירושלמי לא קאי אלא על מי שנפטר באהבה רבה אבל הנפטר בברכות‬
‫ד'תורה' משמע פרשיות התורה‪ .‬למקרא ולמדרש צריך‬
‫התורה א"צ לשנות מיד‪ .‬ובב"י סי' מז הבין מדברי הרא"ש דסובר כר"י‪,‬‬
‫לברך ד'תורה' משמע אפי' פסוקי התורה וכשלומד מדרש‬
‫אבל הרמ"א בדרכי משה הבין שהרא"ש והטור תרוייהו סבירא להו‬
‫מזכיר הרבה פסוקים‪ ,‬למשנה א"צ לברך שכמעט ואין בה‬
‫כרבותינו הצרפתים דאף בברכת התורה צריך לשנות מיד‪ .‬ולי נראה פשוט‬
‫פסוקים ואיך יברך על דברי 'תורה'‪ .‬אף למשנה צריך לברך‬
‫כרבותינו הצרפתים מדאמר השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש א"צ‬
‫ד'תורה' לשון הוראת הלכות נמי משמע‪ ,‬אבל לתלמוד א"צ‬
‫לברך מדקא' ‪ 'zepyl' mikyd‬ש"מ דאין מברך אלא כשבא לשנות דאל"כ‬
‫לברך שאינו 'תורה' לעצמו אלא פירוש ההוראות שבמשנה‪.‬‬
‫הל"ל עד שלא קרא ק"ש צריך לברך משקרא ק"ש א"צ לברך‪ ,‬ועוד דלק'‬
‫אף לתלמוד צריך לברך ד'תורה' לשון פסוקים הוא והרי‬
‫אמרי' `"‪`xtqa oiwxt iiepzl axc dinw `pni`w ded oi`ibq oipnf `"a `iig x‬‬
‫בתלמוד הרבה פסוקים ולשון הוראת הלכה נמי משמע‬
‫‪ oiwxt ol ipzne jixae dici iyne micw dede ax iac‬ודייק מיניה דאף לתלמוד‬
‫ובתלמוד יש הרבה הלכות שלא נשנו במשנה‪ .‬תלמוד של‬
‫צריך לברך ואי אמרת א"צ לשנות לאלתר היכי דייק הכי דלמא האי דבריך‬
‫רבי יוחנן לא היה בו הלכות אלא פירוש המשנה ואילו את‬
‫לאו אספרא דבי רב בריך אלא על מה שילמד בהמשך היום אלא ע"כ צריך‬
‫ההלכות היו גורסין בתוספתא לעצמה ואת מדרשי הפסוקים‬
‫לשנות לאלתר וממה שאחר הברכה שנה ספרא דבי רב מוכרח דעל ספרא‬
‫היו גורסין בקבצי מדרש לעצמן לכך אמר לתלמוד א"צ‬
‫ס‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לברך דאינו לשון 'תורה' דאין בו לא פסוקים ולא הוראת‬
‫נמי צריך לברך דאע"ג דאינו מביא הוראת הלכה פסוקה‬
‫הלכה אלא פירוש המשנה הוא‪ ,‬אבל בבבל הכניסו את‬
‫מ"מ מביא הוא את ההלכה ומיקרי 'תורה' לשון הוראה‬
‫ההלכות שנתחדשו בתוך סוגיות התלמוד וכן הכניסו בו‬
‫דא"ר חייא ב"א זמנין סגיאין הוה קאימנא וכו' ולפי‬
‫הרבה מדרשים כמו שהוא בידנו לכך אמר רבא אף לתלמוד‬
‫גירסא זו אתי שפיר טפי דבאמת לא נתכוון להביא ממעשה‬
‫צריך לברך דהא אית ביה פסוקים ואית ביה הלכות וכמו‬
‫זה ראיה לעניין תלמוד אלא לעניין מדרש‪ ,‬ודע שבכ"מ‬
‫שאמר רבי יוחנן בסנהד' כד ע"א ‪`xwna dlela laa i`n‬‬
‫גירסת הרי"ף ממקור נאמן היא מן הגאונים ומדוייקת יותר‬
‫‪ cenlza dlela dpyna dlela‬ונראה לי שלגנאי אמר כן‬
‫מגירסאות‬
‫שלנו‪>>>.‬ועשה טוב<<<כתב הרי"ף ‪oe`b ii`d ax azke‬‬
‫כדמסיים בה התם ‪iax xn` mler iznk ipaiyed mikygna‬‬
‫‪ dizeek `bdpne axc dizeek `zkldc‬כלו' הלכתא כרב דאמר אף למדרש‬
‫‪ laa ly dcenlz df dinxi‬לפי שהוא בלול בכל מכל כל אין‬
‫צריך לברך ונ"ל דדוקא מדרש הלכה כמו ספרא דבי רב דמייתי מיניה ראיה‬
‫הוא מוכן לתלמידים לפרש בו את המשנה אבל תלמוד של‬
‫אבל מדרש אגדה כמו מדרש רבה ותנחומא א"צ לברך‪.‬‬
‫"והוה קדים"‬
‫ארץ ישראל לא היה בו כי אם פירוש המשנה ואח"כ למדו‬
‫ומשי ידיה כצ"ל‪ .‬לעסוק בדברי תורה התורה עסק היא של‬
‫אף בא"י לעשות כן והכניסו בתלמוד ירוש' מדרשי פסוקים‬
‫תלמידי חכמים וכשלומד דף גמרא ירגיש שעשה עסקא‬
‫והלכות הרבה כמו שהוא בידנו היום‪ .‬אף למשנה "נמי"‬
‫והרויח בה מאתים שקלים וכשמסיים מסכת ירגיש שעשה‬
‫צריך לברך מילת נמי צריך למחוק ורגיל הוא בדפוס וילנה‬
‫עסקא גדולה והרויח בה מאה אלף שקלים‪ ,‬והוא יסוד גדול‬
‫כמו לק' כא ע"ב `‪ dliwqa inp dtykn s‬וכן לח ע"ב `‪s‬‬
‫בלימוד התורה תמיד תראה עצמך כבעל עסק ואז תגדל‬
‫‪ xe`d i"r epzypy zewxi‬ובכת"י מדוייקים אינו‪ ,‬וזה לך הכלל‬
‫בתורה הרבה‪ .‬בעל חנות פלאפל שרגיל בכל יום לסגור את‬
‫כל מקום שמדבר בלשון ארמי אומר אף ואומר נמי כמו לק'‬
‫החנות בעשר בלילה אם יום אחד בא קונה לחנות וכבר‬
‫טו ע"ב `‪ `l ze`ev inp `kd s‬וכן כז ע"א `"‪op` s` ongp x‬‬
‫השעה עשר בלילה ודאי שאינו כועס עליו אלא שמח בו‬
‫‪ `pipz inp‬אבל כשמדבר בלשון הקדש יש למחוק מילת נמי‬
‫אע"ג שהוא כבר עייף ורצה לסגור ולילך לישן‪ ,‬ואם אח"כ‬
‫והמעתיקים נשתבשו בזה הרבה מאוד‪ .‬בספרא דבי רב לק'‬
‫באו אצלו עוד חמישה קונים ומעכבים אותו עד שעה עשר‬
‫יח ע"ב פירש"י דהוא מדרש תורת כהנים‪ .‬יש מקשים א"כ‬
‫וחצי ודאי שהוא שמח בביאתם‪ ,‬ואפי' אח"כ יבואו עוד ועוד‬
‫היכי מוכיח מכאן דלתלמוד נמי צריך לברך הא מדרש הוא‬
‫אנשים ויעכבוהו עד שעה אחת בלילה או שתים הוא שמח‬
‫ולא תלמוד‪ ,‬ולא דייקו דמדרש דאמרי' לעיל היינו מדרשי‬
‫ובלבו תפלה הלואי ויבואו עוד קונים ואשב בחנותי עד‬
‫אגדה שיש בהם הרבה פסוקים והוו 'תורה' אבל תורת כהנים‬
‫הבוקר‪ ,‬וככל שבאים לחנותו יותר קונים וככל שהקופה‬
‫הוא מדרש הלכה ועיקרו גמרא ודיונים הלכתיים לקבוע את‬
‫שלפניו מתמלאת שטרות כסף כן גובר כוחו ואינו מתעייף‪.‬‬
‫ההלכה ואין בו הרבה פסוקים כמו במדרשי אגדה ולתלמודא‬
‫כך בן תורה אע"ג שקבע לעצמו לילך לישן באחת עשרה‬
‫דמי‪ .‬כל זה כתבתי ע"פ גירסת הדפוס‪ ,‬אבל גירסת הרי"ף‬
‫יראה עצמו כבעל עסק שבאין אליו קונים הרבה ומעכבין‬
‫א"ר הונא למקרא צריך לברך ד'תורה' משמע פסוקים‬
‫אותו מלילך לישן וקופתו מתמלאת כי כל מילה שלומד שוה‬
‫למשנה ולתלמוד א"צ לברך דלאו 'תורה' נינהו ורבי יוחנן‬
‫כמה וכמה שטרות כסף גדולים והוא מוסיף כח וחיל ואינו‬
‫אמר למשנה צריך לברך ד'תורה' משמע פסוקים ומשמע‬
‫מתעייף מלמודו‪ .‬וכשיגיע למדרגה של לימוד לשמה כבר לא‬
‫נמי לשון הוראת הלכה והמשנה היא הוראת הלכה לתלמוד‬
‫יצט' לחשוב עצמו כבעל עסק שקופתו מתמלאת אלא ילמד‬
‫א"צ לברך דאינו הוראת הלכה אלא פירוש המשנה ור"א‬
‫לשם שמים לעשות נחת רוח לפניו יתב' והיינו גירסת הרי"ף‬
‫אמר אפי' לתלמוד צריך לברך שאם לא ילמד את התלמוד‬
‫על דברי תורה שאין בו עסק כלל ולא ע"מ לקבל פרס‪ .‬וכן‬
‫שהוא פירוש המשנה לא יבין את הוראות ההלכה שבמשנה‬
‫בסיפא גירסת האשכנזים כולנו יודעי שמך ועוסקי תורתך‬
‫למדרש א"צ לברך דאינו 'תורה' דעיקרו אינו הפסוקים‬
‫והיא לבני תורה אבל גירסת הרי"ף כולנו יודעי שמך‬
‫אלא הדרשות וגם אינו 'תורה' לשון הוראה דאף במקום‬
‫ולומדי תורתך לשמה אין כאן עסק ואין כאן פרס רק‬
‫שהמדרש מלמד הלכה אינו מביא אותה כהוראת הלכה‬
‫לעשות נחת רוח לפניו יתב' והיא למי שכבר השלים עצמו‬
‫פסוקה כמו המשנה אלא מביא את דרשת הפסוק ונושא ונותן‬
‫ולומד תורה לשמה‪ .‬וכן ראוי שכשהוא בחור יברך בנוסח‬
‫במשמעות הפסוק עד שמגיע להלכה ורב אמר אפי' למדרש‬
‫אשכנזי וכשרואה בעצמו שכבר לומד לשמה יברך בנוסח‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סא‬
‫הרי"ף וכן אני הייתי נוהג בבחרותי לברך לעסוק בדברי‬
‫אמר להם מורנו הרב בן ציון א"ש לא כן אלא כמה כוונות‬
‫תורה כנוסח האשכנזים‪ .‬ורבי יוחנן מסיים בה הכי הערב‬
‫כיון זה )מורנו הרב צדקה( בברכת והערב נא ה' אלהינו את‬
‫וכו'>>>ועשה טוב<<<התוס' לק' מו ע"א ד"ה כל הברכות כתבו‬
‫דברי תורתך בפינו עד שאפי' כמה שעות אחר שגומר לומר‬
‫דצ"ל והערב בו' כי ברכה אחת היא עם לעסוק בד"ת וכן סובר רש"י דפירש‬
‫תורה ‪ -‬ואפילו תורה פשוטה ‪ -‬עדיין ערבות ומתיקות התורה‬
‫‪ ,jexaa dnizge jexaa dgizt irac ikd da miiqn opgei iaxe‬ואיכא למידק‬
‫בפיו‪ .‬אנחנו וצאצאנו וצאצאי עמך בית ישראל מנהג‬
‫נא ה'‬
‫כדבריהם מדקא' ור"י 'מסיים' בה הכי משמע שהיא סיום הברכה שלפניה‪.‬‬
‫הספרדים לומר צאצאנו "וצאצאי צאצאנו" וצאצאי עמך‬
‫אבל גרסת הרי"ף ור"י אמר הערב נא ה' וכו' ולפי"ז היא ברכה לעצמה‬
‫בית ישראל‪ .‬כולנו יודעי שמך ועוסקי תורתך משל לעני‬
‫ויחד עם ברכתו של רב המנונא הוו תלתא ברכות )וכבר כתבתי לך שגירסת‬
‫שהיה חסר כל ואפי' כדי סעודה לא היה לו ורוב ימיו רעב‬
‫הרי"ף ממסורת הגאונים היא והיא מדוייקת יותר מגרסאות אחרות וכל‬
‫פעם אחת חלה בדלקת ראות והשפזוהו בבית חולים ושם היו‬
‫הגרסאות נדחות מפניה(‪ ,‬וכן מוכח לי מדקא' לק' ‪'edlekl' edpixnp jkld‬‬
‫מגישים לו ארוחת תמיד בבקר בצהרים ובערב והיה נהנה‬
‫ואילו לא היו כאן אלא שתי ברכות היה אומר הלכך נמרינהו 'לתרוייהו' כמו‬
‫ושבע לאחר כמה ימים החל להתאושש נכנס אצלו הרופא‬
‫שרגיל לומר בכל מקום כמו )לק' נט ע"א( ‪xkef jexa ediiexzl edpixnp jkld‬‬
‫לבקרו וראהו מתאושש אמר לו בעוד שלשה ימים אנו‬
‫‪ 'eke zixad‬וכן )נט ע"ב( ‪ze`cedd l`e ze`cedd aex ediiexzl edpixnp jkld‬‬
‫משחררים אותך לביתך אמר לו החולה אנא ממך אף אחר‬
‫וכן )ס ע"ב( ‪ zeyrl `iltne xya lk `tex ediiexzl edpixnp jkld‬ומדקא'‬
‫שאבריא ואיני צריך לרפואתכם השאירוני כאן כדי שאוכל‬
‫'לכולהו' ש"מ תלת אינון‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' תפ' ה"י ‪'b jxane‬‬
‫לשבעה כי בביתי אין לא לחם ולא בשר‪ ,‬כך לא ברא הקב"ה‬
‫‪ .'eke od el`e `xew k"g`e zekxa‬ובב"י סי' מז כתב ‪xnel d`xp dyrn oiiprle‬‬
‫את התורה אלא כדי שנהיה יראי ה' ונתרחק מהעברות כמו‬
‫‪wiqtn ied e"ied xqig m` zg` dkxa `idy 'ne`d ixacl ixdy e"ie mr axrde‬‬
‫שאמרו בקדו' ל ע"ב ‪oilaz dxez el iz`xa x"dvi iz`xa‬‬
‫‪jka oi` e"ie mr xn`y t"r` r"pta dkxa `idy 'ne`d ixacle dkxad rvn`a‬‬
‫ולעתיד לבוא יסיר מאתנו הקב"ה את היצה"ר ונהיה כולנו‬
‫‪ melk‬וכן פסק בשו"ע סע' ו אומר והערב עם וי"ו מיהו בזה לא נפטרנו‬
‫יודעי שמו כמ"ש בירמ' לא לג ‪edrx z` yi` cer ecnli `le‬‬
‫מהשאלה האם עונין אמן אחר ברכת לעסוק בד"ת או לא‪ ,‬ונ"ל דלמעשה‬
‫‪ ize` erci mlek ik 'd z` erc xn`l eig` z` yi`e‬וחיישי'‬
‫עונין אמן דהא אפי' לר"י דסבר דלעסוק בד"ת ברכה אחת היא עם והערב‬
‫שמא באותו זמן שיסיר מאתנו את היצה"ר יקח מאתנו את‬
‫מודה הוא דלשמואל ברכה בפנ"ע היא ואע"ג דשמואל ורבי יוחנן הלכה‬
‫התורה שהרי היא לא נבראת אלא שנוכל לעמוד מול‬
‫כרבי יוחנן הא לרבי יוחנן נמי ברכה בפ"ע היא אליבא דהרי"ף והרמב"ם‬
‫היצה"ר לכך אנו מתפללין אע"פ שנהיה כולנו יודעי שמך‬
‫ועוד דמשמע מהסוגיא כהרי"ף כמ"ש‪ ,‬ואע"ג דלעניין הגירסא כבר פשט‬
‫שאין בנו יצה"ר עכ"ז נהיה עוסקי תורתך שלא תקח מאתנו‬
‫המנהג לומר והערב עם וי"ו מטעם שכתב מרן בב"י לעניין עניית אמן ברכה‬
‫את התורה‪ .‬זו היא מעולה שבברכות דלשמואל מברכינן‬
‫בפנ"ע היא ועונין אחריה‪ .‬והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך‬
‫‪ z"ca weqrl‬ולרבי יוחנן ‪ l`xyi enrl dxez cnlnd‬ועם‬
‫בפינו שמעתי ממורנו הרב יהודה מועלם הי"ו פעם אחת היו‬
‫הארץ שאינו יודע ללמוד אלא בא לבהכ"נ ושומע דרשה‬
‫מסובין בבית אבי הבן מורנו הרב יהודה צדקה ומורנו הרב‬
‫ואינו מבין היאך יברך אבל לרב המנונא דאמר `‪xga xy‬‬
‫בן ציון א"ש ומורנו הרב יוסף עדס ומורנו הרב עזרא שעיו‬
‫‪ dxezd ozep i"`a ezxez z` epl ozpe minrd lkn epa‬אין‬
‫זכר כולם לברכה לחיי העוה"ב ועמהם יבל"ט מורנו הרב‬
‫מברכין על הלימוד אלא על מה שנתן לנו את התורה בסיני‬
‫יהודה מועלם הי"ו והגישו לפניהם תבשיל בשר כולו מר‬
‫ולכל עם ישראל ניתנה התורה בסיני ואפי' עם הארץ יכול‬
‫ומעופש ומלוח מאוד ולא יכלו הרבנים הנ"ל לאכלו כלל רק‬
‫לברכה‪ ,‬ורש"י פירש באופן אחר‪ .‬הל' לימרינהו לכולהו‬
‫מורנו הרב יהודה צדקה אכל ממנו וגמר כל הנתח שהגישו‬
‫תימה וכי מפני שהיא מעולה שבברכות נמרינהו לכולהו הא‬
‫לפניו אחר הסעודה שאלו הרב עזרא שעיו היאך אכלת ואי‬
‫לית לן לברך אלא או הא דשמואל אי סברת דהלכה כמותו‬
‫אפשר לאכלו אמר לו הלא קודם האכילה ישבנו בישיבה‬
‫או הא דרב המנונא אי סברת דהיא עדיפא דאי אמר לכולהו‬
‫ולמדתי תורה ועדיין ערבות התורה בפי בלשוני ובשיני וכל‬
‫האחרונות הוו ברכה לבטלה שכבר נפטר בברכה הראשונה‪,‬‬
‫מה שאני מכניס לפי איני טועם טעמו רק טעם מתיקות‬
‫אלא ע"כ ברכות התורה אפי' מברך כמה ברכות לית לן בה‬
‫התורה אמר להם הרב שעיו ודאי כמה חידושי תורה מתוקים‬
‫ולעיל ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה הארכנו בזה‪ .‬א"ר‬
‫נתחדשו לו היום בבהמ"ד ולכך ערבות ומתיקות התורה בפיו‬
‫המנונא זו היא מעולה שבברכות לא מסתבר שרב המנונא‬
‫סב‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ישבח ברכתו שהיא מעולה יותר מברכת שמואל ומברכת‬
‫יחד הרבה שעות האב עם בנו באין לידי ויכוח ומריבה‪,‬‬
‫רבי יוחנן‪ ,‬ונ"ל דלאו רב המנונא אמר האי ברכה אלא היו‬
‫והרמב"ם פירש שקוראין עשרת הדברות מפני שהם עיקר‬
‫נוהגין לברך בכמה אופנים יש שהיו מברכין כשמואל ויש‬
‫הדת וראשיתה ורב סעדיה גאון פירש מפני שכל תרי"ג‬
‫שהיו מברכין כרבי יוחנן ויש שהיו מברכין אשר בחר בנו‬
‫מצות כלולות בהם מהמהרש"א‪ .‬וברכו את העם יחד עם‬
‫וכו' והיינו דאמר רב המנונא אמר אשר בחר בנו וכו' כלו'‬
‫העם‪ .‬שהיו באין הרבה מישראל להראות עצמן בבהמ"ק‬
‫ויש נוהגין לברך כך וקאמר עלה רב המנונא זו היא מעולה‬
‫בשעת עבודה שכשמקריבין הכהנים קרבן התמיד אינן‬
‫שבברכות הנהוגות‪ .‬אבל גירסת הרי"ף והא דרב המנונא‬
‫מקריבין קרבן עצמן אלא קרבן של כל ישראל וראוי‬
‫מעולה שבברכות היא )הש"ס קאמר לה ולא רב המנונא‬
‫שישראל יעמדו שם בשעה שמקריבין קרבנם וכשיורדין‬
‫משבח ברכתו( א"ר פפא הלכך נמרינהו לכולהו ריח של‬
‫ללשכת הגזית היו ישראל ששם באין אצל הכהנים ומותר‬
‫גירסא מדוייקת יש כאן שבכל מקום בש"ס שאומר הלכך‬
‫להם לברך יחד עם הכהנים ג' ברכות הללו אמת ויציב‬
‫נימרינהו לתרוייהו רב פפא הוא דאמר כן כמו )לק' נט ע"א(‬
‫ובלבד שאח"כ כשבאין לקרוא ק"ש לא יחזרו על ברכת אמת‬
‫`"‪ 'eke xkef jexa ediiexzl edpixnp jkld `tt x‬וכן )נט ע"ב(‬
‫ויציב ועבודה מותר אף לישראל לברך ברכה זו שהרי קרבן‬
‫`"‪ 'eke ze`cedd aex ediiexzl edpixnp jkld `tt x‬וכן )ס‬
‫של כל ישראל הקריבו והם מברכין שיהיה קרבנם לרצון‬
‫ע"ב( `"‪.'eke xya lk `tex ediiexzl edpixnp jkld `tt x‬‬
‫וברכת כהנים‪ ,‬ודוקא ג' ברכות הללו הותר לישר' לברך עם‬
‫הכהנים אבל גבי עשרת הדברות וק"ש לא קתני 'ואמרו את‬
‫תנן התם אחר שסדרו אברי תמיד של שחר על כבש המזבח‬
‫העם עשרת הדברות ושמע וכו'' דמשמע יחד עם העם אלא‬
‫ומלחו אותם יורדין ללשכת הגזית לקרוא ק"ש א"ל‬
‫‪ xn`ie reny m` dide rny zexacd zxyr e`xwe‬הכהנים‬
‫הממונה לרש"י היינו סגן הכוהנים והראב"ד והרא"ש סברי‬
‫לבדם קוראין אותן דעשרת הדברות אסור לישר' לקרוא עם‬
‫דאינו אלא אחד הכהנים שמינוהו לכך‪ .‬והם ברכו כלו' הם‬
‫הכהנים משום תרעומת המינין כדלקמן וק"ש לא יקראו עם‬
‫הכהנים ברכו אבל העם ששם לא ברכו ברכה זו לפי‬
‫הכהנים שמא יסברו שיצאו בזה ידי חובת ק"ש ואינו כן‬
‫שאומרין בה ‪cenll renyl likydle oiadl dpia epala oze‬‬
‫דעדיין לא הגיע זמן ק"ש כדקת' ביומא לז ע"ב‬
‫‪ dad`a jzxez cenlz ixac lk z` cnlle‬ראוי לומר אחריה‬
‫שמע שחרית עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני‬
‫איזה פסוקים הלכך הכהנים שקוראין אח"כ עשרת הדברות‬
‫שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרין‪ .‬לא הוה בידייהו‬
‫וק"ש מברכין אותה אבל ישראל שאסורין לקרוא עשרת‬
‫"אתו" שיילוהו לרב מתנה כצ"ל‪ .‬אהבה רבה אבל יוצר‬
‫הדברות וק"ש כמו שנפרש בהמשך לא יברכו אותה אבל‬
‫אור לא דאכתי לא מטי זמניה‪ .‬ברכות אין מעכבות זו את‬
‫אמת ויציב אף ישראל מברכין אותה עם הכהנים כדאמר‬
‫זו כל צרור ברכות שתקנום לומר יחד כגון ג' ברכות של‬
‫לקמן והיינו דדייק למימר 'והם' ברכו‪ .‬וקראו עשרת‬
‫ברכת המזון וי"ח ברכות של תפלה‪ ,‬ויש מפרשין ברכות של‬
‫הדברות שיש בהם `‪ jidl` 'd ikp‬ו‪midl` jl didi `l‬‬
‫ק"ש אין מעכבות זא"ז‪.‬‬
‫`‪ ipt lr mixg‬לפי שמקריבין קרבנות שמא יבוא אחד מהם‬
‫להקריב לשם ע"ז‪ ,‬ויש בהם ‪ gvxz `l‬שמא יבואו להרוג‬
‫האחד את השני בשביל חלק הקרבן או בשביל זכות העבודה‬
‫כדתנן ביומא כב ע"א‬
‫מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין‬
‫בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו‬
‫ב"ד שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא‬
‫בפייס‪ ,‬ויש בהם ‪ s`pz `l‬שמא יבואו לנאוף עם הנשים‬
‫שבאות להקריב כמו שעשו חפני ופינחס‪ ,‬ויש בהם ‪aepbz `l‬‬
‫הקורא את‬
‫רש"י ד"ה א"ל הממונה "הוא" סגן כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫וברכת כהנים לברך את העם "ולשאר" תפלה כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה לאו בפירוש איתמר לא שמע "רבי זריקא" מפי‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה ברכות וכו' השניה "נפק" מיהא כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אי וכו' דמטא ליה "זמנה" שאף בלילה ראוי‬
‫לומר "אותה" כ"ש וכו' מטיא זמנה "דאהבה רבה"‬
‫ואפ"ה לא אמרי אלא יוצר אור "וזו" לא כצ"ל‪.‬‬
‫שמא יבואו לגנוב חלק של ישראל לאכלו ושמא יגנבו האחד‬
‫תוד"ה ורבנן וכו' הל' תקינו לומר בשח' אהבה רבה ובער'‬
‫מהשני‪ ,‬ויש בהם ‪ jia` z` cak‬לפי שהיו באין לעבודה כל‬
‫אהבת עולם זה מנהג אשכנז אבל מנהג ספרד בין בשחרית‬
‫בית אב והיו שם האב עם כל בניו ודרך העולם כשעובדין‬
‫ובין בערבית אהבת עולם כפסק הרי"ף וכן נכון ע"פ הסוד‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סג‬
‫ד"ה שכבר וכו' בירוש' יש "אהא" דאמרי' וכו' פירוש‬
‫`‪mzca`e ± 'gvxz `l' ,mkipa inie mkini eaxi ornl ± 'jn‬‬
‫"על אתר" שלמד כצ"ל‪*** .‬בא"ד שהן עיקר לברכת‬
‫‪ixg` exezz `le ± 's`pz `l' ,lihwzn lihwc o`n dxdn‬‬
‫התורה "פוטרות" כל כצ"ל‪*** .‬בא"ד והוי כמו יושב‬
‫‪ly epbc `le jpbc ztq`e ± 'aepbz `l' ,mkipir ixg`e mkaal‬‬
‫"ולומד" כל היום בלא כצ"ל‪*** .‬בא"ד וי"ל דברכה‬
‫‪cengz `l' ,mkidl` 'd ip` ± 'xwy cr jrxa dprz `l' ,jxag‬‬
‫דאכילה שמברכין לישב פוטרתו ואם לא אכל יברך על‬
‫‪ jrx zia lr `le jzia zefefn lr mzazke ± 'jrx zia‬ועיין‬
‫השינה א"נ משום שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה ואפי'‬
‫באבודרהם שחרית של חול סדר ק"ש‪ .‬ובהעתקת דרשות‬
‫לא אכל לא יברך על השינה‪*** .‬בא"ד כשאדם עומד‬
‫שעמי מצאתי ‪ cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬כנגד 'אנכי ה'‬
‫ממטתו בלילה ללמוד "אין צריך" לברך כצ"ל‪.‬‬
‫אלהיך'‪ jidl` 'd z` zad`e ,‬אהב את שמו יתב' ולא תוציא‬
‫ד"ה וברכת כהנים אין זה "בדוכן" שהרי כצ"ל‪.‬‬
‫שמו לשוא כנגד 'לא תשא'‪ mkytp lkae ,‬כנגד 'לא תרצח'‬
‫דכתיב ברוצח נפש תחת נפש‪mkaal dzti ot mkl exnyd ,‬‬
‫יב ע"א גמ' דלא מטא זמן יוצר אור דבעה"ש היו‬
‫‪ mdl mziegzyde mixg` midl` mzcare mzxqe‬כנגד 'לא‬
‫מקריבין את התמיד ומיד יורדין ללשכת הגזית לברך ויוצר‬
‫יהיה לך אלהים אחרים על פני'‪ jpbc ztq`e ,‬ולא דגן חברך‬
‫אור משמע אור ממש דהיינו זריחת החמה אבל לפני כן יש‬
‫כנגד 'לא תגנוב'‪ mkl ozep 'd xy` dnc`d lr ,‬שמח במה‬
‫בעולם אור וחשך יחד‪ .‬וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי‬
‫שנתן לך ולא תתאוה למה שביד חברך כנגד 'לא תחמוד'‪,‬‬
‫"לה" ואי כצ"ל‪ .‬ואי מכללא מאי "דאי מכללא" לעולם‬
‫‪ mkipa inie mkini eaxi ornl‬כנגד 'כבד את אביך ואת אמך'‬
‫צ"ל דלמא‪ .‬וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי "לה" כצ"ל‪.‬‬
‫שנא' בה אריכות ימים‪ ux`d lr minyd inik ,‬כנגד 'זכור‬
‫סדר ברכות נ"ל דמיירי בכל צרור ברכות ולאו דוקא‬
‫את יום השבת לקדשו וגו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים‬
‫בברכות ק"ש הלכך אף ברכת המזון אם שינה את הסדר יצא‬
‫ואת הארץ' ‪ mkipir ixg`e mkaal ixg` exezz `le‬כנגד 'לא‬
‫ידי חובתו וכן ברכות ההפטרה וכל כיו"ב אבל תפלת שמו"ע‬
‫תנאף'‪ zn` mkidl` 'd ,‬והוא שונא דוברי שקר כנגד 'לא‬
‫סדר הברכות מעכב דהא טעמא רבא איכא לההוא סידורא‬
‫תענה ברעך עד שקר'‪ .‬שכבר בטלום מפני תרעומת‬
‫כדמפרש במגי' יז ע"ב ובשעת תקנה כך התקינו שיהיו כולן‬
‫המינים>>>ועשה טוב<<<שאומרין להם ראו שקראו עשרת הדברות‬
‫על הסדר ולא ישנה מהסדר דקת' התם ‪mipwf mixyre d`n‬‬
‫קודם שקראו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם ש"מ לדבר בם דאמר‬
‫‪ xcqd lr zekxa r"eny epwiz mi`iap dnk mdae‬אבל שאר‬
‫רחמנא היינו עשרת הדברות ותו לא דשאר התורה אין אמת ח"ו‪ ,‬אבל אם‬
‫צרור ברכות אע"ג דתיקנום לומר יחד לא תיקנום שיהיו על‬
‫קורא עשרת הדברות שלא בסמוך לק"ש לית לן בה דליכא תרעומת המינים‪,‬‬
‫הסדר הזה שאנו אומרים אותו רק כך נהגו ישראל הלכך‬
‫ובטור או"ח סי' א כתב בסדר התפלה של שחרית ‪dcwrd zyxt xnel aehe‬‬
‫לכתחי' ודאי צריך לאומרם על הסדר הזה שנהגו בו מיהו‬
‫‪ zexacd zxyre ond zyxte‬ואמנם כתב עליו בב"י `‪`wec epiidc xninl `ki‬‬
‫אם שינה יצא דסדר ברכות אין מעכבות זו א"ז‪" .‬וקראו"‬
‫‪xekfi ok i"ry mxn`l aeh mipind znerxz meyn `kilc cigia la` xeava‬‬
‫עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר )אמת ויציב‬
‫‪ dfa ezpen` wfgzze mei lka ipiq xd cnrn‬מיהו פשט דברי הטור משמע‬
‫ועבודה וברכת כהנים נמחק( א"ר יהודה כצ"ל‪ .‬אף‬
‫דטוב לקראם בין ביחיד בין בצבור והיינו מטעמא דכתיבנא דדוקא‬
‫בגבולין בקשו לקרות כן עשרת הדברות יחד עם ק"ש‪ ,‬לפי‬
‫כשקוראין אותן בסמוך לק"ש איכא תרעומת המינים וכן פסק בשו"ע סי' א‬
‫שבק"ש יש מעין עשרת הדברות כמו שאמרו בירוש' ברכות‬
‫סעי' ה טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות ולא חילק‬
‫פ"א ה"ה ‪) elld zeiyxt oixew dn iptn‬שמע והיה אם שמוע‬
‫בין יחיד לצבור ואמנם מור"ם בהגהה כתב‬
‫ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת‬
‫ויאמר( ‪zelelk zexacd zxyry iptn xne` iel iax mei lka‬‬
‫הדברות בכל יום אבל‬
‫‪jl didi `l' ,epidl` 'd l`xyi rny - 'jidl` 'd ikp`' oda‬‬
‫לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות ודאי ליכא שום חשש מתרעומת‬
‫`‪jidl` 'd my z` `yz `l' ,cg` 'd ± 'ipt lr mixg` midl‬‬
‫המינים שיאמרו ש"מ רק אלו אמת דהא מתוך ספר תורה קוראין וכתוב בו‬
‫‪razyn `l `klnl migxc o`n jidl` 'd z` zad`e ± '`eyl‬‬
‫כל התורה כולה ומה שאסרו זאת מקצת גדולי האחרונים אין בזה טעם נכון‪,‬‬
‫‪exkfz ornl ± 'eycwl zayd mei z` xekf' ,`xwyl dinya‬‬
‫ומ"מ יפה עושין שמעלין לעשרת הדברות את חכם הקהל וממילא נתחייבו‬
‫‪`idy zay zevn `id ef xne` iax izevn lk z` mziyre‬‬
‫כולם לעמוד וליכא תרעומת המינים מיהו במקום שאין חכם רשאין לעמוד‬
‫‪z`e jia` z` cak' ,'eke dxez ly dizevn lk cbpk dlewy‬‬
‫בקריאת עשרת הדברות וליכא חששא כלל שמנהג אבותיהם בידיהם ‪bdpnde‬‬
‫אסור לאמרם בצבור‪ .‬מיהו מה שנוהגים במקצת קהלות‬
‫סד‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪ dkldd z` lhan‬כדאיתא בירוש' יבמות פי"ב ה"א‪ ,‬ועוד דלשון `‪oileaba s‬‬
‫היה בדעתו שהכל נהיה בדברו ונתן בחתימת הברכה חיות‬
‫‪ 'eke melha xaky `l` ok zexwl eywa‬משמע מפני שבקשו לקבעם ועדיין‬
‫דשהכל נהיה בדברו והיא חיות המועלת דאי בירך על היין‬
‫לא קבעום אבל אם כבר היו קובעין לא היו מבטלין מפני תרעומת המינים‬
‫שהכל יצא אבל הכא דפתח אדעתא דחמרא ואמר ‪d"n` i"`a‬‬
‫דאינה טעמא מעליא לבטולי דמינין לגיהנם אזלי ולא אכפת לן בהו אלא‬
‫בכוונת גפן אין הוא נותן בחתימת הברכה חיות המועלת דאם‬
‫דבמקום שעדיין לא קבעו אין קובעין מפני תרעומתן וכן משמע מדקא' ‪dax‬‬
‫בירך על השכרא בורא פרי הגפן לא יצא והוי כמי שלא נתן‬
‫‪ melha xak `cqg ax l"` `xeqa edpirawnl xaq g"aa‬משמע משום דעדיין‬
‫בו חיות כלל או בתר חתימה ‪ dcal‬אזלינן שהחתימה נותנת‬
‫לא קבעם רק סבר למקבעינהו אבל אם היה כבר קובעם אין לו לבטל מפני‬
‫חיות בעיקר הברכה וכשסיים ‪ exaca didp lkdy‬נתן בעיקר‬
‫תרעומת המינין אבל אנן כבר מנהג אבותנו בידנו לעמוד בקריאת עשרת‬
‫הברכה שבירך ‪ d"n` i"`a‬חיות נכונה של שהכל ויצא‪ ,‬אבל‬
‫תנ"ה‬
‫עיקר הברכה ‪ d"n` i"`a‬אינה צריכה ליתן חיות בחתימה‬
‫הדברות ואין לנו לבטל מנהג שקבעו לנו מפני תרעומת המינים‪.‬‬
‫רבי נתן אומר "אף" בגבולין כצ"ל‪.‬‬
‫א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס וכו' וא"ת‬
‫א"כ הל"ל מוסיפין ברכה אחת למשמר הנכנס מאי ‪xnynl‬‬
‫‪ ,`veid‬וי"ל משום דקת' לעיל מיניה ‪'b 'mrd z`' ekxae‬‬
‫‪ mipdk zkxae dceare aivie zn` zekxa‬כלו' את הג' הללו‬
‫מברכין הכהנים שהקריבו תמיד של שחר עם העם דהיינו‬
‫עם ישראל ששם ועם כהנים של משמר הנכנס שממתינים‬
‫לעבוד כי גם העם רשאי לברכם יחד עם הכהנים העובדים‬
‫לפיכך קת' ‪ `veid xnynl zg` dkxa oitiqen zayae‬כלו'‬
‫ברכה זו לא תקנוה אלא למשמר היוצא שהם יברכוה אבל‬
‫העם ששם דהיינו ישר' וכהנים של משמר הנכנס אין מברכין‬
‫אותה יחד עם המשמר היוצא אלא שומעין ועונין אמן‪.‬‬
‫שחותם ‪ .exaca didp lkdy‬הכל הולך אחר החיתום השתא‬
‫ס"ד דה"ק החתימה נכנסת בעיקר הברכה ונותנת בה חיות‬
‫הלכך כשחתם יוצר אור הכניס בעיקר הברכה חיות דיוצר‬
‫אור ואפי' פתח במעריב ערבים אין בכך כלום כי החתימה‬
‫נכנסת בעיקר הברכה ונותנת בה חיות כמו שחותם‪ .‬אחר‬
‫"החתום" צ"ל החיתום וכן הוא ברי"ף וברא"ש וברשב"א‬
‫ובשאר ראשונים וכן צ"ל בהמשך‪ .‬שאני התם דקא' ברוך‬
‫"אתה ה'" יוצר המאורות כצ"ל‪ ,‬פי' לעולם עיקר הברכה‬
‫נותן חיות בחתימה וחתימת הברכה נותנת חיות בעיקר‬
‫הברכה וליכא למימר בברכות הכל הולך אחר החיתום אלא‬
‫אחר החיתום ואחר העיקר הלכך הכא לא יצא ושאני התם‬
‫דבחתימת הברכה אית ליה "ברוך אתה ה'" ואין חתימת‬
‫הברכה צריכה חיות דעיקר הברכה והוי כאילו אמר שתי‬
‫מקום שאמרו להאריך "וכו'" פשיטא היכא כצ"ל וקאי‬
‫ברכות ברכה ראשונה ‪miaxr aixrn exaca xy` d"n` i"`a‬‬
‫ארישא דתנן ‪ jix`dl exn`y mewn‬דהיינו לפתוח בברוך‬
‫וברכה שניה ‪ zexe`nd xvei i"`a‬הלכך קת' עליה הכל הולך‬
‫כדפירש הרמב"ם שם `‪ jix`dl `ly i`yx epi‬ואסיפא דתנן‬
‫אחר החיתום שהרי הוא כמי שחזר בו מברכתו הראשונה‬
‫‪ mezgl `ly i`yx epi` mezgl‬דהיינו לחתום בברוך ומשמע‬
‫ואין לו אלא ברכה שניה‪ .‬הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין‬
‫לכאו' דפתיחה וחתימה תרוייהו כי הדדי נינהו דאתרוייהו‬
‫בה הזכרת ה' אינה ברכה שפיר ניחא הא דאמרי' דמאי‬
‫קת' 'אינו רשאי' ובברייתא פירש דהכל הולך אחר החתום‬
‫דחתים ‪ zexe`nd xvei i"`a‬הוי ברכה בפני עצמה והוי כחוזר‬
‫אלמא חתימה עדיפא מפתיחה לפיכך קבע את ההיא בעיא‬
‫בו מברכה ראשונה שבירך מעריב ערבים אלא לר"י דאמר‬
‫הכא דמברייתא פשטינן דפתיחה אינה מעכבת דחתימה היא‬
‫כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה הא במאי דחתים‬
‫עיקר הברכה ודלא כדמשמע ממתני'‪ .‬ופתח "ומברך"‬
‫ליכא מלכות ועל כרחיה מסתמיך על עיקר הברכה דאמר‬
‫אדעתא דשכרא צ"ל ובריך וכן הוא לקמן‪ .‬מאי בתר עיקר‬
‫‪ miaxr aixrn exaca xy` d"n` i"`a‬ונמצא דלא חזר בו‬
‫ברכה ‪ inp‬אזלינן שכשמברך את עיקר הברכה ‪d"n` i"`a‬‬
‫מברכה ראשונה ואין החתימה ברכה לעצמה‪ .‬אילימא דאכל‬
‫הוא נותן חיות בחתימת הברכה שעתיד לחתום ‪didp lkdy‬‬
‫נהמא וקס' דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי התחיל לברך‬
‫‪ exaca‬וכשאומר את חתימת הברכה ‪ exaca didp lkdy‬נותן‬
‫בא"י אמ"ה לצורך ברכת מעין שלש וסיים בדנהמא בא"י‬
‫חיות בתחילת הברכה שאמר ‪ d"n` i"`a‬ואם עיקר הברכה‬
‫הזן את הכל היינו בעיין ‪'qwe dicia `xkyc `qk hiwp‬‬
‫לא נתנה חיות בחתימת הברכה או חתימת הברכה לא נתנה‬
‫‪`xkyca miiqe `xngc `zrc` jixae gzte `ed `xngc‬‬
‫חיות בסוף הברכה לא יצא הלכך אם פתח אדעתא דשכרא‬
‫‪ i`n‬כך פירש"י‪ .‬וא"ת מאי היינו בעיין הא שאני הכא דקא'‬
‫וסיים בדחמרא יצא דכי אמר את עיקר הברכה ‪d"n` i"`a‬‬
‫בא"י הזן את הכל ואינו נסמך על בא"י דעיקר ברכה וכדדחי‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סה‬
‫ליה לעיל‪ ,‬ועו"ק כיון דכבר אכל את הלחם וטעמו בפיו‬
‫בב"י שלא משמע כפירוש הרא"ש‪ .‬כתב הרמב"ם פ"ח מהל' ברכ' הי"א ‪gwl‬‬
‫ובלשונו היאך יטעה לסבור שהוא תמרים‪ .‬ואילולא‬
‫‪oi` b"dtea xn`e drhe lkdy xnel n"r dkxad ligzde ecia xkiy ly qek‬‬
‫דמסתפינא אמינא דמיירי קודם שאכלו והכי פירושו אילימא‬
‫‪dkxad xwir ody zeklnde myd z` xikfdy dryay iptn 'eke eze` oixifgn‬‬
‫דאכל נהמא הגישו לפניו לחם לאכול וקס' תמרי אכל סבור‬
‫‪dkxad xwira did `le lie`de oind eze`l die`xd dkxal `l` oeekzp `l‬‬
‫שתמרים הוא בא לאכול ופתח אדעתא דתמרי התחיל לברך‬
‫‪ eze` oixifgn oi`e `vi dteqa drhy t"r` zerh‬ובשו"ע )שם סעיף א( פסק‬
‫בא"י אמ"ה לצורך בורא פרי העץ וסיים בדנהמא המוציא‬
‫כדבריו לקח כוס של שיכר או של מים ופתח ואמר בא"י אמ"ה ע"ד לומר‬
‫לחמ"ה היינו בעיין‪ ,‬ל"צ כגון דאכל תמרי וקס' נהמא‬
‫שהכל וטעה ואמר בופה"ג אין מחזירין אותו מפני שבשעה שהזכיר שם‬
‫אכל ופתח בדנהמא התחיל לברך בא"י אמ"ה לצורך‬
‫ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין‬
‫המוציא לחמ"ה וסיים בדתמרי בו"פ העץ יצא דאפי' סיים‬
‫ואע"ג דהרמב"ם ומרן ס"ל הכי אין הלכה כמותם דפשט הסוגיא מוכח דלאו‬
‫בדנהמא המוציא לחמ"ה נמי יצא מ"ט "תמרי" כצ"ל נמי‬
‫הכי הוא וכן כתבו רוב האחרונים דאין הלכה כמרן בזה וכן יש להורות‪.‬‬
‫מיזן זייני ומיקרו לחם דכל סעודה שרגילין ליזון ממנה‬
‫קרויה לחם כמ"ש רש"י בויק' כא יז )ד"ה לחם( ותמרים היו‬
‫מצויין להם הרבה וסועדים בהם‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<גירסת הרי"ף‬
‫פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וקס' דשיכרא הוא פתח ובירך‬
‫בדשיכרא וסיים בדחמרא יצא וכו' ולא גרס ‪'`xkiyc `zrc`' jxiae gzt‬‬
‫אלא פתח ובירך 'בדשיכרא' ופירש הרא"ש דלגירסת הרי"ף ה"פ פתח‬
‫ובירך בדשיכרא בא"י אמ"ה שהכל נהיה בדברו אלא שאחר שסיים ברכתו‬
‫נזכר שהוא חמרא והוסיף בורא פרי הגפן יצא דאפי' סיים בדשיכרא יצא‪,‬‬
‫אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא בידיה וקס' דחמרא הוא פתח בדחמרא‬
‫וסיים בדשיכרא בירך הכי בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו‬
‫מאי בתר פתיחה אזלי' והא אמר בופה"ג ואינו מועיל לשיכרא או בתר‬
‫חתימה אזלי' והא אמר שהכל נהיה בדברו ומועיל לשיכרא ועיקר בעיין‬
‫אם יכול לתקן עצמו בתוך כדי דבור או לא ועליה פסק הרי"ף ‪`hiyti` `le‬‬
‫‪ `lewl opaxc `witqc dil opixcdn `le opicar `lewle‬נמצא דהרי"ף פוסק‬
‫שאם תקן עצמו בתוך כדי דבור יצא ואין מחזירין אותו‪ .‬מיהו אין נ"ל דהכי‬
‫פירושו אלא אפי' לגירסת הרי"ף פירושו כמו שפירש רש"י‪ ,‬וכן כתב בב"י‬
‫סי' רט ‪ .ikd il rnyn `le‬והטור פסק כשיטת הרי"ף שמשום הספק יצא ידי‬
‫חובתו ופסק הטור כן בין לפי פירוש הרא"ש שבירך על השיכרא בא"י‬
‫אמ"ה בופה"ג שהכל נהיה בדברו ובעיין הוי אם יכול לתקן עצמו בתוך כדי‬
‫דבור ובין לפי פירוש"י שבירך בא"י אמ"ה על דעת שהוא חמרא ונזכר‬
‫שהוא שיכרא וסיים שהכל נהיה בדברו בשניהם יצא ידי חובתו‪ .‬ובשו"ע‬
‫פסק כפירוש הרא"ש ונסתפק אם הלכה נמי כפירוש"י‪ ,‬שהרי פסק שם סעיף‬
‫א וי"א שאם לקח כוס שיכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח בא"י אמ"ה‬
‫על דעת לומר בופה"ג ונזכר שהוא שיכר או מים וסיים שהכל יצא‬
‫כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית‬
‫לא יצא י"ח דכשקורא ק"ש אינו אומר אני מקבל עלי שה'‬
‫אלהינו הוא ה' אחד אלא אומר ‪'d epidl` 'd l`xyi rny‬‬
‫`‪ cg‬ה' מצוה אותנו שמע וקבל עליך ישראל שה' אלהינו‬
‫הוא ה' אחד הלכך אם אחר קריאתו אינו אומר אמת הרי זה‬
‫שמע שכך מצוהו ה' לקבל אלהותו ולא קבל‪ ,‬ובין בשחרית‬
‫ובין בערבית אם אחר ק"ש אמר אמת יצא והא דקא' כל‬
‫שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא‬
‫יצא י"ח היינו משום שכך רגילין לומר ולעולם אם אמר‬
‫אחר ק"ש מילת אמת לבדה בין בשחרית בין בערבית יצא‬
‫י"ח‪ ,‬ורש"י פירש דקאי על כל ברכת אמת ויציב ואמת‬
‫ואמונה כמו שתקנוה‪ .‬ולמה בשחרית תקנו לומר 'אמת ויציב'‬
‫ובערבית 'אמת ואמונה' שנא' להגיד בבקר חסדך ואמונתך‬
‫בלילות אלמא אמונה בערב היא ולא בבקר‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<<כתב בטור בסי' סו ‪la` dpwzk devnd zaeg ici `vi `l yexit‬‬
‫‪ zeakrn opi` zekxac `vi mlerl‬ופירש בב"י דהיינו למ"ד ברכות אינן‬
‫מעכבות אבל לרב האיי דסובר ברכות מעכבות לא יצא י"ח ממש קאמר‬
‫ובשו"ע סי' סו סעיף י פסק כפירוש הטור כל מי שלא אמר אמת ויציב‬
‫שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובת המצוה כתקנה‪ .‬וכל זה‬
‫מפני שהם מבינים דהא דאמרי' כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת‬
‫ואמונה ערבית היינו שלא אמר נוסח הברכה כולה כמו שתקנוה אבל לפי‬
‫מה שפירשתי דהיינו כל שלא אמר אמת אחר ק"ש הוי לא יצא ידי חובתו‬
‫כפשוטו לא יצא כלל וצריך לחזור ולקרוא ולומר אמת דהא לא קבל עליו‬
‫אלהותו אלא אמר שה' מצוה אותנו לקבל אלהותו‪.‬‬
‫דמספקא ליה אי בעיין הוי כפירוש"י אבל בסעיף ב פסק לקח כוס של שיכר‬
‫או מים ובירך בא"י אמ"ה בופה"ג ותוך כדי דבור נזכר שטעה ואמר שהכל‬
‫כשהוא כורע כורע בברוך הל"ל כורע בברוך וזוקף בשם‬
‫נהיה בדברו וכך היתה אמירתו בא"י אמ"ה בופה"ג שהכל נהיה בדברו‬
‫והא דקא' 'כשהוא' כורע ר"ל לא בכל ברכה כורע אלא‬
‫יצא דפשיטא ליה דבעיין הוי כפירוש הרא"ש והוא תימה גדול שפסק‬
‫דוקא באבות תחילה וסוף ובהודאה תחילה וסוף כדתניא לק'‬
‫כהרא"ש אע"ג דרוב המפרשים פירשו שלא כדבריו ועוד שמרן עצמו כתב‬
‫לד ע"א וכשהוא כורע באותם מקומות שתקנו יכרע בברוך‪.‬‬
‫סו‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אלא קאי אהדבר הזה וכו' הדבר הזה שאמרנו 'השם‬
‫בירוש' דברכות פ"ה ה"ג נותן טעם לכריעות וזקיפות לקיים‬
‫מה שנא' ‪ .jenk in 'd dpxn`z izenvr lk‬אמר שמואל מאי‬
‫"טעמיה" דרב כצ"ל‪ .‬תא ואימא לך מלתא מעלייתא‬
‫דאמר אבוך לפי ששמואל אמר ‪swef 'd 'zkc axc h"n‬‬
‫‪ mitetk‬משמע דשמואל גופיה לא ס"ל הכי לכך הביא הש"ס‬
‫אותו באהבה והוא בעיננו אהוב ונחמד ונעים וכו'‪ .‬ואיתא‬
‫בירוש' ברכ' פ"ט ה"א‪" .‬להאי" מרגניתא כצ"ל פי' דבר‬
‫דשמואל א"ל לחייא בר רב תא ואימא לך מילתא מעלייתא‬
‫דאמר אבוך מדקארי לה מלתא מעלייתא ש"מ אף הוא סבר‬
‫זה דומה למרגניתא דלית "לה טימי" פירוש שאין לה‬
‫שומא כל מה שמשבח "מגני" לה כצ"ל‪.‬‬
‫לה‪.‬‬
‫יב ע"ב‬
‫רש"י ד"ה ואי מכללא וכו' גריעותא איכא "דאמרת" לאו‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה מפני וכו' אמת "תדעו" שאין כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה המנין עכו"ם תימה הא עכו"ם אין מאמינים אפי'‬
‫בעשרת הדברות דכתיב בהו לא לעבוד ע"ז‪ ,‬ולי נראה דמינין‬
‫דהכא היינו יהודים שפרקו מעליהם עול מצות ואין מקיימין‬
‫אלא עשרת הדברות ועד היום ישנם ביננו מהכת הזו‪.‬‬
‫***ד"ה בתר עיקר וכו' שאין השכר מן הגפן משמע‬
‫מדבריו דשיכר שעשאוהו מהגפן אם בירך עליו בורא פרי‬
‫הגפן יצא‪*** .‬ד"ה שאני התם וכו' כלו' דלמא "פתיחתו"‬
‫אינה כלום וכו' וחותם בה "ברוך" יוצר המאורות כצ"ל‪.‬‬
‫‪ zg` zaa dhn itlk‬ולפי פירושו לא אתי לעניין אופן וצורת‬
‫***ד"ה היינו בעיין דהא ברכת התמרים "על העץ ועל"‬
‫פרי העץ אולי צ"ל בורא ועיין בפירושנו לגמ'‪*** .‬ד"ה‬
‫שנא' להגיד וכו' והעבירם "בחרבה" וברכת כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה נחת לשון "הכנעה" צ"ל כריעה‪.‬‬
‫תוד"ה ברכה וכו' תימה קצת מאי "ברכה" הואיל כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה פתח וכו' והיה סבור "שהוא" יין והבין "שהוא"‬
‫שכר ואחר שהבין "שהוא" שכר כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה לא וכו' ומיהו אומר "ר"ח" אם היה צ"ל ר"מ כמו‬
‫שהעתיק דבריהם הב"י או"ח סי' רט )ד"ה ובעיין לא‬
‫איפשיטא( והוא מהר"ם מאברא כמו שמפורש במרדכי הכא‪.‬‬
‫***בא"ד אם היה יודע בבירור "שהוא יין וטעה"‬
‫בדבורו שאמר בורא פרי העץ כצ"ל‪ .‬בא"ד אבל "הכא"‬
‫שנתכוון לברך על היין ונמצא שכר לא מהני כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה להגיד בבקר חסדך חסד שהקב"ה עשה לנו "ביציאת‬
‫מצרים" ואמונתך כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומחזירה "בלא‬
‫יגיעה" צ"ל לו רגועה‪.‬‬
‫ד"ה אמת ויציב וכו' לא קאי על השכינה הא דאמרי'‬
‫‪ 'eke mirpe cngpe aiage aed`e‬נראה שעל הקב"ה אמרי' כן‬
‫ומרבינן בשבחיה להכי קאמרי התוס' דלאו על הקב"ה קאי‬
‫אלהינו השם אחד' הוא אמת ויציב ונחמד וכו' אנחנו‬
‫מאמינים שאמת הוא ואע"ג שהוא עלינו עול אנחנו מקבלין‬
‫גמ' כחיזרא פירש"י ‪ehaegy mc` ciay hayk‬‬
‫הכריעה אלא לעניין מהירות הכריעה שלא תהא באטיות כמי‬
‫שהכריעה משאוי עליו‪ ,‬וגבי זקיף כחויא פירש"י ‪dfd ygpk‬‬
‫‪hrn hrn swfpe dlgz y`xd diabn envr swef `edyky‬‬
‫ואתי זקיף כחויא בין לעניין אופן הכריעה ובין לעניין‬
‫מהירות הכריעה שתהא לאט‪ .‬אבל בערוך כתב כרע כחיזרא‬
‫‪oiievny mivewd ipinn cg` `ed `xfig oe`b ii`d ax yxit‬‬
‫‪eipzn rvn`n rxki `l rxekyke x"fgl` eze` oixewe laaa‬‬
‫‪sekiy jixv `l` eivgn eziigye eziixak cnere sewf ey`xe‬‬
‫‪ setk ey`xy oenb`k didiy ick ey`x‬והפירוש שהביאו‬
‫התוס' מן הערוך הוא‪ .‬ובסה"ג סי' א הלכ' ברכ' פ"ה עמ' נו‬
‫גריס כחיזרא דדיקלא פי' כענפי הדקל שראשם שמוט מעט‬
‫כלפי מטה עיין נדר' מא ע"ב‪>>>.‬ועשה טוב<<<הרמב"ם פ"ה מהל'‬
‫תפלה הי"ב פסק כרב האי ‪ewwtziy cr oda rxkiy jixv el`d zerixkd lk‬‬
‫‪ zywk envr dyrie dxcyay zeileg lk‬משמע דא"צ לכרוע במהרה רק‬
‫שיכוף ראשו‪ ,‬אבל בשו"ע פסק כרש"י וכרב האיי דבסי' קיג סעיף ד פסק‬
‫המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ולא יכרע‬
‫מאמצע מתניו וראשו ישאר זקוף אלא גם ראשו יכוף כאגמון הרי כרב האיי‬
‫גאון ובסע' ו פסק כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף‬
‫זוקף בנחת ראשו תחי' ואח"כ גופו שלא תהא עליו כמשאוי הרי כרש"י‪.‬‬
‫כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש "ומלך" אוהב‬
‫צדקה ומשפט כצ"ל‪ .‬האל הקדוש מנהיג את עולמו ע"פ‬
‫חוקים שקבע בששת ימי בראשית ואפי' יעשה אדם עבירה‬
‫אינו מת לפני הזמן הראוי לו ואינו נחלה ואינו נפצע בגלל‬
‫עוונותיו אלא עולם נוהג ע"פ חוקי הטבע שטבע ה' בעולמו‬
‫והיינו 'אל' רחוק מברואיו טבע להם טבע להנהיגם בו והוא‬
‫נתרחק מהם לישב על כסא כבודו )ואומנם כל השנה כולה‬
‫יש השגחה פרטית ממנו ית' אבל זה אינו בחינת משפט ליתן‬
‫לו טוב ממש כפי מעשיו או רע ממש כמי מעשיו הרעים‬
‫והבן(‪ ,‬אבל בעשי"ת אומר המלך הקדוש כי הוא בבחינת‬
‫מלך שיושב בקרב עמו ומנהיגם ובוחן צרכיהם ושופטם על‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סז‬
‫מעשיהם שבאלו הימים הקב"ה מתקרב לבריותיו לבחון‬
‫מלעשות משפט ובעשרה ימים הללו המלאכים מכריזים‬
‫צרכיהם ולשופטם והיינו דכת' ‪ede`xw e`vnda 'd eyxc‬‬
‫לפניו המלך! המשפט! כלו' אדוננו המלך הגיע זמן המשפט‬
‫‪ aexw ezeida‬ואמרי' בר"ה יח ע"א אימתי הוא קרוב לכל‬
‫יכין המלך עצמו למשפט שיהיה ביום ראש השנה כי כבר‬
‫קוראיו `‪ t"kdeil d"x oiay mini dxyr el‬כי כל השנה‬
‫הכננו וזימננו נשמות כל בני עולם לעבור לפניך למשפט‬
‫נתרחק מבריותיו בבחינת 'אל' ובאלו הימים מתקרב אליהם‬
‫ביום ההוא‪ .‬חוץ מעשרה ימים שבין ר"ה "ליום"‬
‫בבחינת מלך היושב בתוך עמו ומנהיגם‪ .‬מלך אוהב צדקה‬
‫הכפורים כצ"ל‪ .‬ור"א אמר אפי' אמר האל הקדוש יצא‬
‫אוהב לעשות צדקה ולהיטיב עם ברואיו מעבר לחוקי הטבע‬
‫אע"ג שלא הזכיר לשון מלכות כ"ש אם אמר מלך אוהב‬
‫אבל אינו עושה כן לפי שכבר טבע בעולם טבע להנהיגו בו‬
‫צדקה ומשפט יצא דמ"מ הזכיר לשון מלכות ומדברי הרי"ף‬
‫מיהו משום שהוא אוהב צדקה פעמים שהוא עושה עם פלוני‬
‫והרא"ש נראה שגורסין כן בהדיא ור"א אמר אפי' אמר‬
‫או עם אלמוני צדקה להיטיב לו מעבר לחוקי הטבע משל‬
‫האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט יצא מיהו אין נראה‬
‫לבשר ודם שהיה אוהב מאכלים מתוקים ושמנים אבל הרופא‬
‫לי דגרסי' ליה בהדיא‪ .‬ויגבה ה' צבאות במשפט כל השנה‬
‫הזהירו מהם פן יחלה וקבל על עצמו שלא לאכול מהם‬
‫כולה אינו יושב על כסא הדין לשפוט בריותיו ואפי' אם שפט‬
‫ואמנם רוב הימים היה מונע עצמו מהם אבל פעמים שראה‬
‫איזה אנשים מפני אהבתו למשפט לא ישב על כסא הדין אלא‬
‫איזו עוגה נאה ומחמת אהבתו למאכלים מתוקים ושמנים‬
‫ממקומו שפטם אבל בעשרת הימים הללו מגביה עצמו‬
‫חמד אותה ואכלה כך אע"ג שכל השנה אין הוא מטיב‬
‫ממקומו ויושב על כסא המשפט )וכסא של דין הוא השמים‬
‫לברואיו מעבר לחוקי הטבע שטבע בעולמו מ"מ כיון שהוא‬
‫עצמן כמ"ש לעיל ז ע"א ד"ה כשהוא יושב שכל השנה‬
‫אוהב להיטיב פעמים שאינו יכול להתאפק ומטיב עם פלוני‬
‫שכינתו ירדה למטה אצל בריותיו ובעשרת הימים הללו‬
‫או עם אלמוני כביכול לא יכל להתאפק והטיב עמו כמי‬
‫מגביה עצמו לישב על השמים שהם כסא הדין(‪ .‬והאל‬
‫שראה עוגה נאה ולא יכל לעמוד בה ואכלה )והמתחסד לפני‬
‫הקדוש נקדש בצדקה נאסר בצדקה‪ ,‬כביכול הוא אסר על‬
‫קונו עושה עצמו עוגה נאה לפניו וכביכול אין הקב"ה יכול‬
‫עצמו לנהוג עם בריותיו בעשרת הימים הללו במידת הצדקה‬
‫להתאפק מפני עוגה נאה כזו ומטיב עמו במידת צדקה וחסד(‪,‬‬
‫אלא במדת המשפט שופטם‪) .‬דב' כב ט( ‪d`lnd ycwz ot‬‬
‫וכן הוא אוהב משפט אוהב לשפוט את האדם על מעשיו‬
‫‪ mxkd‬פן תאסר‪) ,‬קדוש' ה ע"ב( ‪ il zycewn z` ixd‬אסורה‬
‫ולהענישו מיד אבל אינו עושה כן לפי שכבר שם טבע לעולם‬
‫לעולם להיות לי‪ ,‬אף כאן נקדש בצדקה נאסר בצדקה‪ ,‬וכל‬
‫ומי שהוא צעיר לימים ע"פ חוקי הטבע אינו מת שאין זה‬
‫זה כשאין מבקשין ממנו אבל כשמבקשין ממנו לנהוג עמהם‬
‫זמנו הלכך אפי' יעשה עבירה אינו נשפט עליה מיד ואינו מת‬
‫בצדקה וחסד הוא נעתר להם ונוהג עמם במידת צדקה‪.‬‬
‫מיהו כיון שהוא אוהב משפט פעמים ששופט את פלוני או‬
‫אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה‬
‫את אלמוני כביכול לא יכל להתאפק מלשפוט‪ ,‬ואין אדם יכול‬
‫ועד יוה"כ דבשאר השנה אפי' אם שופטם אינו מגביה עצמו‬
‫לשאול מפני מה פלוני עשה עבירה ונשפט ומת ופלוני עשה‬
‫לישב על כסא המשפט אלא ממקומו שופטם‪ ,‬וקא' האל‬
‫אותה עבירה ולא נשפט ולא מת עליה שהקב"ה אוהב לעשות‬
‫הקדוש הלכך כל השנה כשמתפלל 'האל הקדוש' יכוון שהוא‬
‫משפט ומתאפק ואינו עושה משפט והוא דומה לב"ו שאוהב‬
‫קדוש ורחוק מבריותיו שאינו שופטם על כל מעשה ומעשה‬
‫מאכלים שמנים ומתוקים וקבל על עצמו שלא לאכלם‬
‫שלהם כמ"ש למעלה ובעשי"ת אם אמר 'האל הקדוש' לא‬
‫ופעמים רואה עוגה נאה ואינו אוכלה מחמת שקבל שלא‬
‫יחזור לומר המלך הקדוש לציין שהם ימי משפט אלא יכוון‬
‫לאכול ופעמים רואה עוגה כמוה בדיוק ומחמת אהבתו‬
‫שהוא קדוש בצדקה כלו' אסר על עצמו לנהוג במידת צדקה‬
‫למאכלים שמנים ומתוקים אינו יכול להתאפק ואוכלה ואין‬
‫אלא במידת משפט נוהג עמם מיהו לכתחי' מודה ר"א שיש‬
‫אדם יכול לשאול מפני מה לא עמד בעוגה זו ואכלה ועמד‬
‫לומר המלך הקדוש דמדקא' ‪yecwd l`d xn` 'it` xn` `"xe‬‬
‫בעוגה הדומה לה ולא אכלה‪ .‬אבל בעשי"ת אומר המלך‬
‫‪ `vi‬ש"מ דלכתחי' יאמר המלך הקדוש‪ .‬א"ר יוסף אומר‬
‫המשפט כי הוא עומד על בריותיו ושופטם לפי מעשיהם‪.‬‬
‫בעשי"ת לכתחי' האל הקדוש כמו בכל השנה רק שבכל‬
‫ולשון המלך המשפט הוא לפי שהקב"ה אוהב לעשות משפט‬
‫השנה מכוון שהוא אל קדוש ורחוק מבריותיו לעשות עמהם‬
‫כמו שפירשנו למעלה אבל כל השנה הוא מונע עצמו‬
‫משפט ובעשי"ת יכוון שהוא קדוש בצדקה ונוהג במדת‬
‫סח‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫המשפט‪ ,‬ומלך אוהב צדקה ומשפט כמו בכל השנה רק‬
‫רבה מודה דיצא הלכך כשפסקו והלכ' כרבה היינו לכתחי' אבל בדיע' יצא‪.‬‬
‫שבכל השנה יכוון שהוא אוהב לעשות צדקה ואוהב לעשות‬
‫ורבנו יונה מפשר בין שתי השיטות דלגבי המ' הקדוש פסק כהרי"ף שאפי'‬
‫משפט אבל אינו עושה לא צדקה ולא משפט אלא מנהיג את‬
‫בדיע' אם אמר האל הקדוש מחזירין אותו אבל גבי המ' המשפט פסק כחכמי‬
‫עולמו לפי חוקי הטבע שטבע בעולם ובעשי"ת יכוון שהוא‬
‫צרפת שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט בדיע' יצא שהרי הזכיר לשון‬
‫אוהב לעשות צדקה ואוהב לעשות משפט אם אין מתחננים‬
‫מלכות‪ .‬וי"ג בגמ' אמר רבה ב"ח סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם‬
‫לפניו עושה משפט כמו שהוא אוהב ואם מתחננים לפניו‬
‫מתפלל האל הקדוש "והאל" אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים‬
‫כרבה>>>ועשה‬
‫שבין ר"ה ליוה"כ שמתפלל המ' הקדוש והמ' המשפט ור"א אמר אפי'‬
‫טוב<<<כיון דר"א אמר `‪ `vi yecwd l`d xn` 'it‬ומוכח מיניה דלכתחי'‬
‫אמר האל הקדוש יצא וכו' מאי הוי עלה א"ר יוסף האל הקדוש‬
‫מודה ר"א שיש לומר המלך הקדוש ורק בדיע' יצא אבל רבה לא ידעי' אי‬
‫"והאל" אוהב צדקה ומשפט פי' אם אמר כך בדיע' יצא רבה אמר המ'‬
‫לכתחי' קאמר דאומר המלך הקדוש ובדיע' יצא או דלמא אפי' בדיע' לא יצא‬
‫הקדוש והמ' המשפט אפי' בדיע' לא יצא אא"כ אמר המ' הקדוש והמ'‬
‫הלכך אם היה נראה לחכמי התלמוד לפסוק דבדיע' יצא היה להם לומר‬
‫המשפט דהזכיר לשון מלכות אבל אמר האל הקדוש ו'האל' אוהב צדקה‬
‫והלכתא כרבה וכר"א דמשמע לכתחי' אומר המלך הקדוש והמלך המשפט‬
‫ומשפט לא יצא דלא הזכיר מלכות מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט‬
‫אבל בדיע' יצא ומדלא פסקי הכי אלא פסקי והלכ' כרבה ש"מ אפי' בדיע'‬
‫יצא דהזכיר לשון מלכות והלכתא כרבה דצריך להזכיר מלכות‪ ,‬ועפ"ז פסק‬
‫לא יצא‪ ,‬ולזה נתכוון הרי"ף שכתב ‪htynd 'nde yecwd jlnd 'klde `pwiq`e‬‬
‫הרמ"א בסי' קיח סע' א ‪`le xefgl v"` n"ev ade` jln xn` m` edin dbd‬‬
‫‪) ikd 'wiq`cne‬ולא אסיק' הלכ' כר"א או הלכתא אפי' אמר האל הקדוש יצא‬
‫`‪ htyne dwcv ade` 'l`d' mixne` dpyd lky mewna `l` xefgiy exn‬שלא‬
‫דמשמע לכתחי' צ"ל המלך המשפט ובדיע' יצא( ‪xn`c `"xcl `zilc n"y‬‬
‫הזכיר מלכות כלל‪*** .‬כתוב בסדר רב עמרם סדר ר"ה ‪'eke dpyd y`xa‬‬
‫`‪jixv `vi `ly oeike `vi `l `l` `vi htynd l`de yecwd l`d xn` m‬‬
‫‪jln miigl epxkf dad`a eny ornl cr gztz izty 'd 'ne`e dltza oicnere‬‬
‫‪ .`zkld oke xefgl‬וכן פסק הרמב"ם )פ"ב מהל' תפלה הי"ח( ‪minid zxyrae‬‬
‫‪xeab dz` seqae mdxa` obn i"`a obne ig l` miig xtqa epazke miiga utg‬‬
‫‪jlnd dxyr izyrae yecwd jlnd ziyilya mzeg k"dei i`ven cr d"xny‬‬
‫‪d`cedae 'eke dz` on`pe miigl 'gxa eixevi xkef ongxd a` jenk in xikfn‬‬
‫‪ htynd‬ובפ"י הי"ג כתב ‪mda mzge drh k"dei cre d"xny minid zxyr‬‬
‫‪dkxa miig xtqae 'eke mely miy 'eke jzixa ipa lk miigl aezke seqa xikfn‬‬
‫‪ade` jln dxyr izyra mzge drh y`xl xfeg yecwd l`d ziyilyd dkxaa‬‬
‫‪ 'eke melye‬משמע שתחילת תקנת הגאונים היתה שיאמרו תוספות אלו רק‬
‫‪lr jlede lltzne htynd 'nd da mzege dkxad 'igzl xfeg htyne dwcv‬‬
‫בר"ה ואח"כ נהגו לאמרם כל הימים שמר"ה עד יוה"כ כדאיתא בתשובות‬
‫‪cg`e cigi cg` y`xl xfeg ezltz lk milydy cr `l` xkfp `l m`e xcqd‬‬
‫הגאונים שערי תשובה סי' קנא ‪) zeaiyid 'aa bdpnd jk‬סורא ופום בדיתא(‬
‫‪ .v"y‬וכן פסק הרא"ש וז"ל ‪dwcv ade` jlne yecwd l`d xn` sqei ax‬‬
‫‪miig xtqa mely miyae miigl aezke d`cedae miigl epxkf obna oil`eyy‬‬
‫‪'klde htynd 'nde yecwd 'nd xn` dax `vi 'rica jk xn` m` 'it htyne‬‬
‫‪ k"dei cr d"xn‬ומ"מ מוכח מלשונם שאינו אלא מנהג ואין בו חיוב מעיקר‬
‫‪xn` `l m`e daxk dkld sqei axe daxc daxk l"iw `wqt i`d e`lae daxk‬‬
‫הדין וכן הוא מפורש ברמב"ם פ"ב מהל' תפלה הי"ט ‪siqedl ebdpy 'newn yi‬‬
‫‪`l 'rica 'it` axlc llkn `vi yecwd l`d xn` 'it` `"x '`wcn eze` 'ifgn‬‬
‫‪'eke jenk in dipyae 'eke miigl epxkf dpey`x dkxaa el` mini zxyra‬‬
‫‪) axk l"q daxe `vi‬ונ"ל שמתחי' היה כתוב בדברי הרא"ש ‪"daxlc" llkn‬‬
‫‪ 'eke miig xtqa dpexg` dkxaa oitiqene 'eke jingx xekf d`cedae‬אלמא אינו‬
‫`‪ `vi `l 'rica 'it‬ואח"כ טעה הסופר והעתיק "‪ "axlc‬ומשום דקשיא ליה‬
‫אלא מנהג איזה מקומות ועדיין לא פשט המנהג בכל העולם ולפי"ז פשיטא‬
‫הא לא איתמר הלכתא כרב אלא כרבה ומה איכפת לן מאי קאמר רב הוסיף‬
‫שאין מחזירין אותו‪ .‬אבל התוס' הכא ד"ה והלכתא כתבו ‪jenk ine epxkf oke‬‬
‫‪ .(axk l"q daxe‬הא קמן ששלשה עמודי הוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש‬
‫‪rahnn dpynd lkc xn` `l m` eze` oixifgn miig xtqae miigl aezke‬‬
‫כולהו ס"ל אם טעה לא יצא וכן פסק הטור בסי' תקפב‪ ,‬וכן פסק בשו"ע סי'‬
‫‪) dcedi epax wqt jke ezaeg ici `vei epi` minkg erahy‬צ"ל ‪ wgvi‬הוא ר"י‬
‫תקפב סע' א בעשי"ת אומר המ' הקדוש המ' המשפט ואם טעה או שהוא‬
‫של תוס'( `‪'yexia `zi`ck eze` oixifgn xn` `l m` xn` m` el wtq m‬‬
‫מסופק אם הוא בהמ' הקדוש חוזר לראש ואם הוא בהמ' המשפט אם נזכר‬
‫‪zwfga mei 'l lk e`l m`e xhne lh xikfd m` rcei epi`e lltzn did w"t 'rzc‬‬
‫קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר ואם‬
‫‪k"g` ok xn` `ly dzr cr cenl `edy enk `l` xn` `ly 'it cenl `ly‬‬
‫לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש פסק כשלשה עמודי הוראה‪ .‬אבל‬
‫‪'l `kilc z"iyra k"`e oicd jk xikfdl jixvy 'acd lkl d"de xikfdy zwfga‬‬
‫רבני צרפת )הובאו ברבנו יונה( פסקו דאינו חוזר דס"ל דפלוגתא דרב יוסף‬
‫‪ ,xefgl jixv mei‬והרא"ש כתב על דבריהם ‪xg`n eze` oixifgn dnl ipdinze‬‬
‫ורבה אינה אלא לכתחי' ר"י סבר לכתחי' אומר האל הקדוש ומלך אוהב‬
‫‪`lc 'nb wiqte `zbelt `ki` htynd 'nde yecwd 'ndac 'nba xkfen epi`y‬‬
‫צדקה ומשפט ורבה סבר לכתחי' אומר המ' הקדוש והמ' המשפט ובדיע' אפי'‬
‫‪) m` jenk ine epxkfa la` `vi‬צ"ל `‪l"pn exn`l `id mipe`bd zpwz ('it‬‬
‫עושה צדקה כמו שהוא אוהב‪ .‬והלכתא‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סט‬
‫‪ .'nba xkfed `ly xg`n zekxa rahnn dpyn `xwp df oi` eze` 'ifgnc‬וכן‬
‫הוצאת האש מהאבנים אבל עכשיו שיש לנו כריים גז ואין‬
‫פסק בשו"ע סי' תקפב סעיף ה אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין‬
‫טורח בהדלקתם מותר לבשל ואדר' זהו כבוד שבת וכן‬
‫ואפי' לא עקר רגליו עדין רק שסיים אותה ברכה וה"ה‬
‫טבילת נדה במקוה הוא מפני הנקיות והשתא שיש מקלחות‬
‫אותו וכתב מור"ם בהגה"ה‬
‫אם לא אמר וכתוב וובספר נמי דינא הכי‪.‬‬
‫צריך שיחלה עצמו עליו יענה עצמו בצום‪ ,‬ש"מ עינוי‬
‫מועיל לתפלה‪ .‬ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני שאול‬
‫אמרו‪ ,‬ש"מ ת"ח היה‪ .‬ואני בחלותם לבושי וגו' אסיפא‬
‫דקרא סמיך ‪*** .iytp meva izipr‬כל העושה דבר עברה‬
‫ומתבייש בו כל היום זוכר עוונו ומתבייש במה שעשה ומפני‬
‫בושתו אינו יכול לדבר בפני אדם‪ .‬ומכאן היה מוכיח מורנו‬
‫הרב החסיד ר' יהודה צדקה זצ"ל את אותם בעלי תשובה‬
‫העומדין בפני קהל רב ומספרים חטאיהם וצוחקין ומצחיקין‬
‫את הקהל והיה אומר כי רע הוא‪ ,‬ולי נר' כי טוב הוא שהם‬
‫מתכוונים לשם שמים להחזיר בתשו' את אלה שנמצאים‬
‫במקום שהם היו בו לפני כן‪ .‬מחר אתה ובניך עמי הל"ל‬
‫מחר אתה ובניך מתים מהו עמי‪ ,‬אלא במחיצתי בגן עדן לפי‬
‫שג"ע כולו מחיצות מחיצות לפי דרגות כל אחד ואחד ושאול‬
‫והן נקיות מן המקוה או מבור מים עדיף למיטבל בהו וכן על‬
‫זה הדרך דורשין מקראות התורה לפרוק עול מצות והיינו‬
‫דדריש ליה לק' אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר‬
‫נבל בלבו אין אלהים דבלבבו אומר אין אלהים אבל לצבור‬
‫אינו אומר כן אלא דורש לו את המקראות לפרוק עול מצות‪.‬‬
‫הרהור עבירה זימה‪" .‬ואחרי" עיניכם כצ"ל זה הרהור‬
‫עבירה שמהרהר זימה בלבו וכשרואה אשה אפי' אינה הגונה‬
‫כלל עיניו מטעות אותו ונראית ישרה וצנועה בעיניו וקמ"ל‬
‫קרא אע"פ שהיא נראית בעיניך ישרה וצנועה לא תסמוך על‬
‫עיניך שמא מתוך הרהורי זימה שבלבבך עיניך מטעות אותך‬
‫ויש לך לחקור אחריה היטב ולהיועץ במבינים‪ ,‬שנא' ויאמר‬
‫שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני והלא‬
‫גויה היתה מבנות פלישתים ואיך ישרה בעיני שמשון והוא‬
‫נביא וחכם אלא הרהורי זמה שבאדם גורמין לו שעיניו‬
‫מטעות אותו לחשוב אשה שאינה הגונה לו להגונה וישרה‪.‬‬
‫זומן למחיצתו של שמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרון‪.‬‬
‫שאול בחיר ה' משמע שבחרו ה' למלך‪ ,‬בימי דוד נאמר‬
‫מקרא זה והגבעונים אמרוהו וכבר מאס ה' בשאול מהיות‬
‫מלך ובחר בדוד ואמאי קראוהו בחיר ה' ועוד הא הגבעונים‬
‫שנאו את שאול שהכה בהם ואמאי קראוהו בחיר ה'‪ ,‬אלא‬
‫לא מדברי הגבעונים הוא אלא יצתה בת קול ואמ' בחיר ה'‬
‫כך אין ישראל מכבדין את הע"ז לעשותה עיקר עבודתן ואפי'‬
‫שנבחר להכנס לג"ע לפי שנתבייש בעוונותיו‪.‬‬
‫בשעה שנפנים אצלה מחשיבין את הקב"ה שהוא עבודתם‬
‫"אשר" אתם זונים "אחריהם" זה הרהור ע"ז כצ"ל‪,‬‬
‫שהיא כמו זנות שאדם ההולך אצל זונה אינו מחשיבה‬
‫כאשתו ואינו מתכוון להחליף את אשתו בזונה הזו אלא‬
‫אשתו מכובדת עליו בבית והוא נפנה אצל הזונה לרגע אחד‬
‫העיקרית ולפי רגע נפנין אצל ע"ז‪ ,‬וכן הוא אומר ויזנו‬
‫לימא פר' רבית ופר' משקלות דכת' "בהו" יציאת מצר'‬
‫כצ"ל דקצרות הן וליכא טורח צבור‪ .‬כל פרשה דפסקה‬
‫משה רבנו פסקי' "לה" דלא פסקה משה רבנו לא פסקי'‬
‫"לה" כצ"ל‪ .‬פרשת ציצית מפני מה קבעוה כיון דאמרת‬
‫דפרשת בלק בקשו לקבעה ולא קבעוה מפני שהיא ארוכה‬
‫ואית בה טורח צבור א"כ פרשת ציצית מפני מה קבעוה הא‬
‫במתני' לא קת' אלא ‪ zelila mixvn z`ivi oixikfn‬ויכול‬
‫להזכיר פרשת רבית או פרשת משקלות שיש בהן יציאת‬
‫מצרים והן קצרות מפרשת ציצית‪ .‬מפני שיש בה חמשה‬
‫דברים חוץ ממצות ציצית שהיא עיקר הפרשה ויש שהגיהו‬
‫"ששה" דברים ואין צורך‪ .‬ודעת המינים תחכום ותחבולת‬
‫המינים‪ ,‬שבלבבם אינן מאמינים שיש אלהים ואם יאמרו‬
‫לצבור כן לא ישמעו להם ויתרחקו מהם לפיכך הם אומרים‬
‫אף אנו מאמינים באלהים ויראים אותו אבל מצות שבת‬
‫שנתן לישראל אינה אלא שינוחו מטורח המלאכה כגון‬
‫אחרי הבעלים אלמא ע"ז לשון זנות היא אצל ישראל‪.‬‬
‫במש' מזכירין יציאת מצרים בלילות כיון דגאולה מעלייתא‬
‫לא הויא אלא מצפרא כדאמר לעיל ד ע"ב לפיכך היו אומ'‬
‫דאין מזכירין יצי"מ אלא בימים אבל בלילות לא דאכתי לאו‬
‫גאולה מעלייתא היא קמ"ל דמזכירין אף בלילה‪ .‬הרי אני‬
‫כבן שבעים שנה מפרש בגמ' לק' כח ע"א לא 'בן' שבעים‬
‫שנה ממש אלא 'כבן' לפי שהיה בן י"ח ומינוהו לנשיאות‬
‫ונעשה לו נס והלבינו שערות זקנו כבן ע' שנה‪ ,‬אבל בירוש'‬
‫מפרש בן שבעים שנה ממש דקא' עלה דמתני' `‪qpkpy t"r‬‬
‫‪ .mini zxvwn dlecbdy dxn` `cd mini jix`d dlecbl‬וא"ת‬
‫בשלמא אי הוה בן ע' שנה ממש ולא זכה שתאמר יצי"מ‬
‫בלילות הוי רבותא אבל השתא דאמרת בן ח"י שנה היה ונר'‬
‫כבן ע' שנה מאי רבותא דלא זכה שתאמר יצי"מ בלילות‪,‬‬
‫ונ"ל דראב"ע היה מורה להם שיאמרו יצי"מ בלילות דמ"מ‬
‫ע‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מאורתא הויא אתחלתא דגאו' ולא שמעו לו ואמר ראב"ע‬
‫כמו ארון כצ"ל וכן הוא באו"ז ח"א הלכ' ק"ש סי' כט ד"ה‬
‫אילו לא היו מלבינים שערות זקני הייתי תולה מה שאינכם‬
‫שומעים לי שאני נר' צעיר השתא משמים עשאוני כבן ע'‬
‫אמר רבה‪*** .‬ד"ה והוקענום וכו' לגנותו היו באין ולא‬
‫"לכבדו" כצ"ל‪*** .‬ד"ה מינות אותם ההופכים וכו'‬
‫קשיא ליה היינו מינות היינו הרהור ע"ז ומשני דע"ז היינו‬
‫המודים שהם כופרין בתורה ומאמינים בע"ז ואילו מינות הם‬
‫שהימים הם עיקר חייו של אדם כל ימי חייך הלילות שאינן‬
‫חייו ממש שהרי הוא ישן בהן והוא כמת בשעות הללו מ"מ‬
‫המאמי' בע"ז אבל אינן מודים בזה ודורשין מקראות התו'‬
‫בהיפוך להתיר להם עבירות ועיין בפירושנו לגמ'‪*** .‬בא"ד‬
‫טעות היא ע"ז )שמות כג כד( 'לא תשתחוה להם' מתרגמי'‬
‫‪ 'oedzerhl' cebqz `l‬וכן כל ע"ז מתרגם אונק' לשון טעות‪.‬‬
‫שנה כדי שתשמעו בקולי ואעפ"כ לא אהניא לי א"כ למה‬
‫הלבינו שערות זקני ונעשיתי כבן ע' שנה‪ .‬ימי חייך הימים‬
‫הם בכלל '‪ jiig ini 'lk‬שאם לא ישן בלילות לא יוכל לחיות‬
‫בימים נמצא שהלילות הם צדדי הימים‪ .‬כל ימי חייך להביא‬
‫"לימות" המשיח מורי הרב זצ"ל אמר שצ"ל ימות ובירוש'‬
‫את ימות‪ .‬ול"נ דשפיר גרסי' להביא לימות המשיח פי'‬
‫אומנם פסוק זה בא לרבות את הלילות כמו שאמרת אבל לא‬
‫לילות של עכשיו אלא לימות המשיח שיזכירו בהן יצי"מ‬
‫אף בלילות שבימות המשיח הלילה יהיה אור כמו ביום‬
‫כדכת' )זכ' יד ז( ‪`le mei `l 'dl rcei `ed cg` mei dide‬‬
‫‪ xe` didi axr zrl dide dlil‬וכת' )ישעי' ל כו( ‪xe` dide‬‬
‫‪ .dngd xe`k dpald‬והא דקת' בגמ' ‪'kgl `nef oa l"` `ipz‬‬
‫‪ giynd zenil n"ivi 'ikfn ike‬ה"ק הלא אפי' בימים עצמן לא‬
‫יזכירו יצי"מ כ"ש בלילותיהן והיכי אמריתו להביא לימות‬
‫המשיח שיאמרו בהן יצי"מ בלילות‪.‬‬
‫גמ' לא שתעקר יצי"מ ממקומה מברכת אמת ויציב‬
‫בשחרית ומברכת אמת ואמונה בערבית אלא "שיהא"‬
‫שיעבוד מלכויות עיקר כצ"ל ויצי"מ טפל לו יזכירו יצי"מ‬
‫ויזכירו גאולה משעבוד מלכויות אבל אין חותמין אלא‬
‫בשעבוד מלכיות שלא יאמרו בחתימה דשחרית ‪dycg dxiy‬‬
‫‪l`xyi l`b i"`a 'eke mid zty lr lecbd jnyl mile`b egay‬‬
‫אלא שירה חדשה שבחו גאולים לשמך הגדול בפרקם עול‬
‫מלכויות מעליהם וכו' בא"י גאל ישראל וכן בערבית לא‬
‫יחתמו אלא בשעבוד מלכויות‪ .‬וא"ת הא כתיב '‪'d ig 'm` ik‬‬
‫`‪ 'ebe dlrd xy‬מדקא' 'כי אם' משמע זה ותו לא ומשמע‬
‫דיצי"מ נעקרת והיכי אמרת לא שתעקר יצי"מ ממקומה‪,‬‬
‫תירוץ כיו"ב אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם‬
‫ישר' יהיה שמך הא הכא נמי אמר 'כי אם' ועל כרחך לא‬
‫בא לעקור שם יעקב ממקומו שראינו שאח"כ נמי קראו יעקב‬
‫)ברא' מו ב( ‪*** .awri awri xn`ie‬כיוצא "בו" בספרים‬
‫מדוייקין כיוצא בדבר‪.‬‬
‫רש"י ד"ה כחיזרא "כשבט שביד" אדם "שחובטו" כלפי‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה כחויא כנחש הזה "שכשהוא" זוקף כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה המ' המשפט וכו' נושאי הארון הברית "שהוא"‬
‫***ד"ה וכן וכו' ואין לך נבל "יותר" מן ההופך כצ"ל‬
‫וכן הוא במחזור ויטרי סי' יז ד"ה ופר' ציצית‪.‬‬
‫תוד"ה כרע וכו' שאנו שוחין כל "שעת התפלה" צריך‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד קודם שיסיים הברכה רק "באבות‬
‫ובהודאה יכרע" בברוך "ויגביה" מיד דאמרי' כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה והלכתא וכו' וכתוב לחיים "וובספר" חיים כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד וכך פסק רבנו "יהודה" צ"ל יצחק הוא ר"י בעל‬
‫התוס'‪*** .‬בא"ד מכל אותן דברים זכרנו ומי כמוך וכתוב‬
‫לחיים וובספר חיים משום דלא פסק בספר בגמ' בפירוש‬
‫שיש לאמרם אלא מנהג העם הוא‪.‬‬
‫ד"ה בקשו וכו' לפי "שיש בהן" עשרת כצ"ל‪.‬‬
‫יג ע"א גמ' אלא "שיהא" כצ"ל ישראל עיקר יקראו‬
‫בניו בני ישראל ויעקב טפל לו פעמים יקראו בני יעקב‪.‬‬
‫וא"ת כיון דגזירת הקב"ה היא שיהא ישר' עיקר ויעקב טפל‬
‫לו אמאי בתפלה אמרי' `‪idl`e wgvi idl` mdxa` idl‬‬
‫'‪ 'awri‬ואלהי ישראל הוה לן למימר‪ ,‬וי"ל דלא גזר הקב"ה‬
‫אלא שיהא ישראל עיקר לעניין שיקראו בניו 'בני ישראל'‬
‫וכמו שפירשנו‪ .‬ועוד שאנשי כנסת הגדולה כשסדרו לשון‬
‫התפלה אחזו לשון המקרא כמה שאפשר ובמקרא כתיב‬
‫)שמות ג ו( `‪ awri idl`e wgvi idl` mdxa` idl‬וכן שם‬
‫פסוק טו ושם פ"ד פסוק ה' בכולם אותו לשון ממש‪ .‬וכן הוא‬
‫אומר רוצה להביא ראיה דהא דכתיב ולא יאמרו עוד חי ה'‬
‫אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה‬
‫ואשר הביא וגו' אין פירושו שתעקר יצי"מ אלא שיהא‬
‫שעבוד מלכויות עיקר ויצי"מ טפל לו אל תזכרו ראשונות‬
‫וקדמוניות אל תתבוננו ופירשו בברייתא אל תזכרו ראשו'‬
‫זה שעבוד מלכויות וקדמו' אל תתבוננו זו יצי"מ מדגבי‬
‫שעבוד מלכויות אמר אל 'תזכרו' וגבי יצי"מ אמר אל‬
‫'תתבוננו' ש"מ לאחר מלחמת גוג ומגוג שעבוד מלכויות‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עא‬
‫נעקרת ממקומה לגמרי דאין מזכירין אותה עוד אבל יצי"מ‬
‫אברהם חדא מילתא נינהו דתרוייהו לשון אב אלא בתחי'‬
‫אינה נעקרת דמזכירין אותה אלא שאין מתבוננים בה‬
‫נעשה אב לארם שהם קבלוהו עליהם לנשיא ולבסוף‬
‫לעשותה עיקר‪ .‬עוד י"ל דהכי מייתי ראיה מאי קא' קרא‬
‫כשעזב את ארם למרות מעמדו הרם שם נעשה אב לכל‬
‫דלאחר מלח' גוג ומגוג ‪ eppeazz l` 'encwe‬כלו' אל תזכירו‬
‫העולם כולו וכמו שאמרו לו בני חת ‪dz` midl` `iyp‬‬
‫יצי"מ הא כבר משעבוד מלכויות אין מזכירין יצי"מ ולא‬
‫‪ .epkeza‬פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' בכורים ה"ג ‪`ian xbd‬‬
‫הל"ל אלא `‪ zepey`x exkfz l‬דהיינו שעבוד מלכויות אלא‬
‫‪') `xewe‬אשר נשבע ה' לאבותנו לתת לנו'( ‪a` mdxa`l '`py‬‬
‫ע"כ אחר שעבוד מלכויות היו מזכירין בין שעבוד מלכויות‬
‫‪zgz oiqpkpy elek mlerd lkl a` `ed ixd jizzp mieb oend‬‬
‫ובין יצי"מ להכי קא' להו דלאחר מלחמת גוג ומגוג לא‬
‫‪z` eipa eyxiy dlgz dreayd dzid mdxa`le dpiky itpk‬‬
‫יזכירו לא שעבוד מלכויות ולא יצי"מ‪ .‬הנני עושה חדשה‬
‫‪ ux`d‬ומהאי טעמא נמי יכול גר לומר בתפלה אלהינו ואלהי‬
‫עתה תצמח כל הגאולות באות קמעא קמעא וגאולה זו‬
‫אבותנו ודלא כסתם משנה דבכורים פ"א מ"ד ועיין שם‬
‫שלעתיד לבוא דמלחמת גוג ומגוג 'עתה תצמח' בבת אחת‬
‫בפירוש המשנה לרמב"ם ובתשובות הרמב"ם סי' מב‬
‫וקודם לכן לא היה לה לא סימן ולא התחלת מלחמה ואיש‬
‫ובשו"ע או"ח סי' נג סעיף יט ודלא כר"ת בתוס' ב"ב פא ע"א‬
‫לא העריך שתקרה ולכך היא נקראת 'חדשה' שלא דברו‬
‫ד"ה למעוטי אדמת עכו"ם‪ .‬שרי היא שרה לא תימא תרי‬
‫עליה בחדשות כלל וכלל לפני כן כי לא היתה לא הזהרה‬
‫מילי נינהו אלא חדא מילתא נינהו דתרוייהו לשון שררה‬
‫למלחמה ולא סימן והרי היא 'חדשה' תקשורתית‪ .‬משל למה‬
‫אלא בתחילה וכו'‪ .‬כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה‬
‫הדבר דומה לפי שמ"מ אמר הכתוב ‪'d ig cer exn`i `le‬‬
‫דוקא שמתכוון לקראו אברם אבל אם אינו מבטא נכון ויוצא‬
‫`‪dlrd xy` 'd ig m` ik 'xvn ux`n i"pa z` dlrd xy‬‬
‫מפיו אברם אינו עובר ומ"מ כיון שהוא מצות עשה ואיסור‬
‫‪ 'ebe `iad xy`e‬משמע שהקב"ה מצוה שלא יזכירו עוד‬
‫לאו ‪ -‬צריך לדקדק ורוב העולם אינם נזהרים בזה ויש‬
‫יצי"מ לכך מתרצו במשל משל לאדם שהיה מהלך וכו' כמו‬
‫להוכיחם‪ ,‬ואע"ג שהפוסקים לא הביאו דין זה הכי הלכתא‬
‫שאותו אדם אף אחד לא ציוהו שלא יזכיר מעשה הזאב‬
‫דליכא גמ' אחרת הסותרת סוגיא זו‪ .‬ולאו דוקא באברהם‬
‫והארי אלא מתוך הרגשתו שההצלה האחרו' היתה גדולה‬
‫מהראשו' אין הוא מזכיר את ההצלה הראשו' אע"ג שראוי‬
‫שיזכיר גם את ההצלה הראשו' כך מה שאמר ‪cer exn`i `le‬‬
‫‪xy` 'd ig m` ik mixvn ux`n i"pa z` dlrd xy` 'd ig‬‬
‫‪ 'ebe `iad xy`e dlrd‬אין פירושו שה' מצוה שלא להזכיר‬
‫את יצי"מ אלא הנביא מתנבא שכך יעשו בנ"י שלא יזכירו‬
‫את יצי"מ כי הרגשתם היא שנס ההצלה משעבוד גלויות‬
‫גדול יותר מיצי"מ לכן לא יבואו להזכיר את יצי"מ אבל‬
‫הקב"ה רוצה שיזכירו את יצי"מ כמ"ש בתורה‪ .‬ופגע בו זאב‬
‫אין פגיעתו באדם רעה מאוד כי הרבה פעמים אדם שפגשו‬
‫זאב האדם מבריח את הזאב במקלו‪ .‬פגע בו ארי פגיעתו‬
‫רעה משל זאב שאין אדם יכול להבריחו במקלו ואם הארי‬
‫רעב יאכלנו‪ .‬פגע בו נחש פגיעתו רעה משל ארי שאפי' אין‬
‫הנחש רעב מקיש את האדם והורגו כדאיתא בתע' ח ע"א `‪ix‬‬
‫‪.jl yi d`pd dn dz` lke`e sxeh a`f lke`e qxec‬‬
‫אבינו אלא כל מי שקוראין אותו אברהם אם בנ"א קוראין‬
‫לו אברם איכא איסורא כדמוכח לק' דקמקשה משרי דאינשי‬
‫קרו לבנותייהו שרי כמו שנפרש שם בע"ה ובישועתו‪ .‬אלא‬
‫מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי שרי שם נפוץ היה‬
‫בזמנם ואפי' ת"ח קוראין לבנותיהן שרי‪ .‬התם קוב"ה אמר‬
‫לאברהם לאברהם הזהיר שלא לקרותה שרי לשאר העולם‬
‫'‪ '`xwz‬ש"מ‬
‫לא הזהיר‪ .‬לא תקרא את שמה שרי מדקא' ‪¨ § ¦ `l‬‬
‫'‪cer '`xTi‬‬
‫אתה לא תקרא כך אבל גבי אברהם כתיב ‪¥ ¨ ¦ `le‬‬
‫`‪ mxa` jny z‬בין אתה בין אחרים‪ .‬אלא מעתה הקורא‬
‫ליעקב יעקב ה"נ והא הרבה מקראות כתיב יעקב וגם ת"ח‬
‫רגילין לקרוא לבניהם יעקב‪ .‬ויאמר אלהים לישר' במראות‬
‫הלילה ויאמר יעקב יעקב לא הל"ל 'ויאמר אלהים לישראל'‬
‫אלא ויאמר לו אלהים דמקמי הכי כתיב 'ויסע ישראל' אלא‬
‫לומר אע"פ ששמתי שמך ישראל עדיין יעקב שמך שלא‬
‫צויתי שיעקר יעקב ממקומו אלא שיהא ישר' עיקר ויעקב‬
‫אברם הוא אברהם לחינם ציינו המדפיסים לדה"י‪ ,‬כי לא‬
‫טפל לו‪ .‬יש מקשים מאי קא משני ‪'`py `xw dixcd` xcd‬‬
‫נתכוונו כאן לדרוש את הפסוק דלק' קת' ‪ dxy `id ixy‬ואין‬
‫‪ 'ebe xn`ie‬הא מעיקרא כי אקשי נמי הוה ידע שהרבה‬
‫מקרא כזה‪ .‬אלא קשיא להו מדשינה שמו מאברם לאברהם‬
‫מקראות כתובות בתנ"ך בשם יעקב ולכך אקשי `‪dzrn `l‬‬
‫משמע דתרי מילי נינהו מאי תרי מילי‪ ,‬ומשני אברם הוא‬
‫‪ p"d awri awril `xewd‬ועוד אמאי אייתי דוקא ההוא קרא‬
‫עב‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הא הרבה מקראות בתנ"ך יש בשם יעקב‪ ,‬ולא קשיא כלל‬
‫וכדכתיבנא‪ .‬אשר בחרת באברם "אמר ליה" התם נביא‬
‫כי רק מההוא קרא איכא לשנויי הדר אהדריה קרא‬
‫צ"ל אמרי‪.‬‬
‫הדרן עלך פרק ראשון‬
‫במש' אם כוון לבו יצא מסתברא לי דהקורא בתורה והגיע‬
‫‪ epbxdi `ny eiptn `xi `edy‬וכן כתב הרמב"ם מלך או אנס וכתב הרא"ש‬
‫זמן המקרא וכוון לבו לק"ש קיים שתי מצוות מצות תלמוד‬
‫‪en`e eia`c d`xpe ytp gewt ipta cnery xac jl oi`y `hiyt il `xidp `le‬‬
‫תורה ומצות ק"ש ומקבל שכר שתיהן‪ ,‬והקורא להגיה וכוון‬
‫‪`xenk jax `xen opze e`xiz eia`e en` yi` 'zkc d`xid iptn aiyg eaxe‬‬
‫לקיים מצות ת"ת יש לו שכר כקורא בתורה ואם הגיע זמן‬
‫‪ miny‬ונראה לי דמ"ש ‪ ytp gewit ipta cnery xac jl oi`y `hiyt‬אינו דחיה‬
‫המקרא ונתכוון נמי לק"ש יש לו שכר ת"ת ושכר ק"ש‪.‬‬
‫חזקה שהרי תנן לק' ל ע"ב גבי תפלה `‪epaiyi `l enelya l`ey jlnd 'it‬‬
‫***מפני היראה פירש"י `‪epbxdi `ny eiptn `xi `edy mc‬‬
‫‪ wiqti `l eawr lr jexk ygp 'it`e‬אלמא פעמים אפי' כשיש פיקוח נפש אינו‬
‫היינו מלך או גברא אלימא החשוד על הרציחה‪ ,‬וכן פירש‬
‫פוסק מיהו ודאי דברי הרא"ש אמת דמפני היראה היינו אביו או רבו‬
‫הרמב"ם `‪ .oiyln e` qp` oebk epnn cgtn `edy yi‬וקשיא‬
‫כדכתיבנא בפירוש הגמ' מטעמא אחרינא וכן פירשו הגאונים )כן כתב הטור‬
‫לי א"כ הל"ל מפני הסכנה אבל מפני היראה משמע מי שהוא‬
‫סי' סו( והרשב"א‪ .‬כתוב בירוש' ברכות פ"ב סוף ה"א ‪rvn`a oeck cr‬‬
‫חייב במוראו‪ ,‬ועוד דלק' יד ע"א תניא ‪rbte rny z` `xewd‬‬
‫‪) fnxn dinxi iax weqtd rvn`a 'it` dyxtd‬אם הוצרך להשיב באמצע‬
‫‪`edy l"v`e ceakd iptn l`ey miwxta epnid lecb e` eax ea‬‬
‫הפסוק מפני הכבוד מרמז בידיו לשלום אבל אינו מוציא בפיו( ‪dpei iax‬‬
‫‪ixac aiyn `edy l"v`e d`xid iptn l`ey rvn`ae aiyn‬‬
‫‪) irzyn‬מוציא בשפתיו( ‪) sqei ax mya `ped ax‬מביא ראיה שמותר להוציא‬
‫‪ n"x‬הא ההיא ברייתא מיירי בשואל מפני הכבוד ומפני‬
‫בשפתיו אפי' באמצע פסוק( ‪ xacl zeyx jl yiy o`kn ma zxace‬ופסק הטור‬
‫היראה ולא קת' הקורא את שמע ופגע בו רבו )דהיינו מפני‬
‫דבאמצע הפסוק מותר להשיב שלום מפני הכבוד ולהוציא בשפתיו דרבי‬
‫הכבוד( או מלך ומי שהוא ירא הימנו )דהיינו מפני היראה(‬
‫ירמיה הוי יחיד לגבי רבי יונה ורב הונא‪ .‬וכתב בב"י ‪aezk iz`vn edine‬‬
‫אלא ‪ epnn lecb e` eax ea rbte‬משמע דברבו ובגדול הימנו‬
‫‪y"ekln zlawk lecb xac oi`y llk wiqtdl oi` l`xyi rny weqt rvn`ac‬‬
‫איכא מפני הכבוד ואיכא מפני היראה‪ ,‬לכן נ"ל מפני הכבוד‬
‫‪) o`k cr‬מצאתי כתוב( ‪mrhne cegiid llkn `ed mby e"lnkyal d"dc l"pe‬‬
‫ת"ח גדול הימנו שהוא חייב בכבודו מפני היראה רבו שהוא‬
‫‪ .e"lnkyal l`xyi rny weqt oia wiqtdl oi` df‬ובשו"ע סי' סו סעי' א פסק‬
‫חייב במוראו דתנן )אבות פ"ד מי"ב( ‪`xenk jax `xene‬‬
‫בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע‬
‫‪ .miny‬בפרקים שואל מפני הכבוד וכו' דכת' ‪'ma' zxace‬‬
‫שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו‬
‫הל"ל ודברת 'בה' דהא בק"ש מיירי מאי 'בם' לשון רבים‬
‫בחכמה וכ"ש מלך או אנס ומשיב שלום לאדם נכבד ואפי' באמצע הפסוק‬
‫אלא עשאה הכתוב פסקי פסקי שאם הוצרך להפסיק ביניהם‬
‫חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל אם לא מפני‬
‫יפסיק כגון לשאילת שלום מפני הכבוד ומפני היראה‪ ,‬ולא‬
‫מי שירא ממנו שמא יהרגנו‪ .‬כתוב בטור ‪dyecwle yicwl wiqtdl oiiprle‬‬
‫גילה לן קרא כמה פסקי איכא בה הלכך מסתברא לחכמ'‬
‫‪iptn aiyne d`xid iptn l`eyy t"r` 'ne` yi miwqetd ea ewlgp ekxale‬‬
‫דמפני הכבוד עבדי' לה פסקי פסקי רק בין פרשה לפרשה‬
‫‪gay liaya wiqtdl el oi` mewn ly egaya wqery oeikc wqet epi` ceakd‬‬
‫והא דאמר קרא ‪ 'ma' zxace‬לשון רבים היינו שלש פסקי‬
‫`‪rney ly on`e yecwd l`d ly on`e dyecwe yicw oipere azk w"nqae xg‬‬
‫כמנין הפרשיות אבל מפני היראה עבדי' לה פסקי פסקי אפי'‬
‫‪) mewn lka dltz‬בין בפרקים ובין באמצע( ‪rvn`a 'it` lkl wqety `"ie‬‬
‫בתוך הפרשה עצמה והא דאמר קרא '‪ 'ma‬לשון רבים היינו‬
‫‪mikqd dfle ceakd iptn aiydle d`xid iptn le`yl wqety dnn rxb `lc‬‬
‫עשרים פסקי כמנין פסוקיה ולירוש' דמתיר אפי' באמצע‬
‫`‪ l"f ia` ipec‬וכן פסק בשו"ע סי' סו סעי' ג לקדיש ולקדושה ולברכו‬
‫פסוק '‪ 'ma‬היינו אפי' מאה‪ .‬ובירוש' יליף מדהוה ליה למכתב‬
‫מפסיק אפי' באמצע הפסוק וכן למודים אבל לא יאמר אלא תיבת מודים‬
‫ולמדת בם מאי 'ודברת' לשון דיבור של חול מכאן שיש לך‬
‫בלבד הג"ה וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח וכו' וי"א דאמן שעונין אחר ברכת‬
‫רשות לדבר בם שאילת שלום מפני הכבוד ומפני היראה‪.‬‬
‫האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש וכן עיקר‬
‫רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני‬
‫ולכל הני מילי פוסקים מכ"ש באומר‬
‫תחנונים‪ .‬מ"ש בשו"ע דמפסיקין לעניית‬
‫הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל‬
‫קדיש היינו חמישה אמנים ראשונים שהם מן הדין אבל אמן דתתקבל ודיהא‬
‫>>>ועשה טוב<<<והלכה כרבי יהודה‪ .‬פירש"י מפני היראה `‪mc‬‬
‫שלמא רבא לא יענה כי אינם אלא מנהג‪ .‬וכתב המגן אברהם דעונה אמן‬
‫אדם‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עג‬
‫יהא ש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא ומכאן ואילך לא יאמר וישתוק עד אמן‬
‫קודם ומאוחר קבעי אלא לעניין יתורא דפרשת שמע קבעי‪.‬‬
‫שאחר יתברך ויענה עליה‪ ,‬ואנן דאזלי' אחר פסקי האר"י ועונין תמיד עד‬
‫כדי שיקבל עליו עול מלכו"ש תחילה דפסוק ראשון‬
‫דאמירן בעלמא אף בק"ש עונה עד דאמירן בעלמא דחיוב הוא עלינו‪ .‬ומ"ש‬
‫שבפרשת שמע ‪ cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬דהיינו עול‬
‫בשו"ע דמפסיקין לעניית קדושה לא יענה אלא קדוש וגו' ברוך וגו' שהם‬
‫מלכו"ש ליכא כוותיה בפרשת והיה אם שמוע ואח"כ מקבל‬
‫עיקר קדושה ולא יענה פסוק ימלוך וגו'‪ ,‬ואפי' בין הפרקים לא יענה אותם‪.‬‬
‫עליו עול מצות שמא אינו מקיים את המצות אלא מפני מנהג‬
‫ומ"ש אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד פירשו האחרונים דהיינו תיבות‬
‫אבותיו הלכך מקבל עליו עול מלכו"ש ואח"כ עול מצות‬
‫מודים אנחנו לך‪ .‬והיום קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם שלא להפסיק‬
‫להורות שמקיים את המצות מפני עול מלכו"ש שעליו‪ .‬והיה‬
‫כלל בק"ש לא לשאול מפני היראה כגון אביו או רבו ולא להשיב מפני הכבוד‬
‫אם שמוע לויאמר אחר פרשת שמע שהיא קבלת עול‬
‫לא בין הפרקים ולא באמצע וכל השואל מפני היראה או משיב מפני הכבוד‬
‫מלכו"ש היה לנו לומר פרשת ויאמר שאף היא קבלת עול‬
‫אינו אלא מן המתמיהים לפיכך אף לקדיש ולקדושה אין מפסיקין דמהיכא‬
‫מלכו"ש `‪ip` mixvn ux`n mkz` iz`ved xy` mkidl` 'd ip‬‬
‫ילפת דמפסיקין לקדיש ולקדושה מדמפסיקין מפני היראה ומפני הכבוד כ"ש‬
‫‪ mkidl` 'd‬ואח"כ היה לנו לומר פרשת והיה אם שמוע שהיא‬
‫מפני כבודו ויראתו של מקום והשתא דאין מפסיקין כדי לקבל עליהם עול‬
‫קבלת עול מצות‪ .‬ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד כחכמים‬
‫מלכו"ש שלימה אף מפני כבודו ויראתו של מקום אין מפסיקין דזהו כבודו‬
‫דאמרי אין מזכירין יצי"מ בלילות‪ ,‬ורש"י פירש ויאמר‬
‫ויראתו שלא יפסיקו בקבלת עול מלכו"ש‪ .‬בין ויאמר לאמת ויציב‬
‫משתעי בציצית דאינה נוהגת אלא ביום אבל ויאמר נאמרת‬
‫לא יפסיק דכיון שאמר ‪ cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬לא‬
‫בין ביום ובין בלילה כבן זומא דאמר מזכירין יצי"מ בלילות‪.‬‬
‫אמר כלום שהרי לא אמר אני מקבל על עצמי שה' אלהינו ה'‬
‫אחד אלא אמר שה' מצוהו שיקבל על עצמו שה' אחד ולכך‬
‫אומר בסוף ק"ש `‪mlerl epilr dfd xacd 'eke oekpe aivie zn‬‬
‫‪ cre‬ואם יפסיק אחר פרשת ויאמר בשאילת שלום ויאמר‬
‫אח"כ אמת ויציב וכו' נראה כאילו אומר אמת ויציב וכו' על‬
‫שאילת השלום ולא על ק"ש הלכך אחר ויאמר לא יפסיק בין‬
‫גמ' בקורא להגיה שאינו מתכוון פירוש המילים אלא סופר‬
‫את האותיות דאפי' למ"ד מצות א"צ כוונה בק"ש לא יצא‬
‫אא"כ כיוון פירוש המילים דכת' 'על לבבך' וכדאמר לק'‬
‫הלכך תנן `‪ eal oeeik m‬לפירוש המילים ‪ `vi‬אע"ג דלא‬
‫נתכוון לצאת ידי חובת ק"ש ואם לאו לא יצא‪ .‬ונ"ל דהא‬
‫דקמתרץ בקורא להגיה חוזר בו ממאי דתירץ ‪oeeik m` i`n‬‬
‫מפני הכבוד ובין מפני היראה ואחר שיאמר אמת ויציב וכו'‬
‫‪ ,zexwl eal‬ואע"ג דלא אמר 'אלא' הרבה יש בש"ס דחוזר‬
‫הדבר הזה עלינו לעולם ועד וכבר אמר שהוא מאמין שה'‬
‫בו ולא קאמר 'אלא'‪ .‬ורש"י והתוס' מבינים שאינו חוזר בו‬
‫אלהינו הוא ה' אחד יכול לשאול מפני היראה וא"צ להמתין‬
‫ממאי דתירץ ‪ zexwl eal oeeik m` i`n‬וקמיבעיא להו הא‬
‫עד סוף הברכה אבל מפני הכבוד לא יפסיק עד אחר גאל‬
‫קורא להגיה נמי קורא הוא‪ ,‬ותירץ רש"י דקורא להגיה לא‬
‫ישראל דאין שואלין מפני הכבוד באמצע הפרק‪ .‬וכן בערבית‬
‫מיקרי קורא והוא תימה‪ ,‬והתוס' פירשו דקורא להגיה אינו‬
‫לא יפסיק בין ויאמר לאמת ואמונה עד שיאמר `‪dpen`e zn‬‬
‫קורא את התיבות כניקודן הנכון אלא ככתיבתן ותימה א"כ‬
‫‪ ezlef oi`e epidl` 'd `ed ik epilr miiwe z`f lk‬מכאן ואילך‬
‫הל"ל אם קרא יצא ומדקת' `‪ `vi eal oeeik m‬משמע‬
‫שואל מפני היראה אבל מפני הכבוד אינו שואל עד שיסיים‬
‫שהחסרון לא היה בקריאת המילים אלא בכוונת‬
‫גאל ישראל‪ .‬רבי יהושע בן קרחה עיין מ"ש באורך בחידושי‬
‫הלב‪>>>.‬ועשה טוב<<<מדקמתרץ בקורא להגיה ש"מ סוגיא דהכא סברא‬
‫יבמות י ע"א ד"ה רב אדא קרחינאה‪ .‬למה קדמה פרשת‬
‫מצות א"צ כוונה‪ .‬ובמסכת ר"ה כח ע"א אמרי' ‪l`enyc dea`l dil egly‬‬
‫שמע לוהיה אם שמוע כלו' כיון דכל מה שיש בפרשת שמע‬
‫‪ `vi dvn lk`e ede`tk‬ואמר רבא עלה ‪ `vi xiyl rwezd zxne` z`f‬ומפרש‬
‫יש בפרשת והיה אם שמוע ופרשת והיה אם שמוע נאמרה‬
‫הגמ' `‪ dpeek v"` zevn `ax xaqw `nl‬ובתר הכי אמרי' )כח ע"ב( `"‪iax l‬‬
‫בהרחבה יותר מפרשת שמע לא היה להם לסדר לנו לקרות‬
‫‪ dpeek ira rinyn xaqw `nl` il rwze oeeki` dirnyl `xif‬וכ"ש דבעי כוונה‬
‫פרשת שמע ואח"כ פרשת והיה אם שמוע אלא פרשת והיה‬
‫לצאת ידי חובת המצוה דמצות צריכות כוונה ומסיק בגמ' דתנאי היא אם‬
‫אם שמוע לבדה היה לנו לקרות‪ ,‬ואמנם היה לו לומר למה‬
‫צריך המשמיע להתכוון להוציא את השומע ‪envrl rney rney `ipzc‬‬
‫תקנו גם פרשת שמע וגם פרשת ויאמר אלא משום דבעי‬
‫‪cr `vi `l cigia la` v"ya `"ca iqei x"` ekxc itl rinyn rinyne‬‬
‫לשאול בסיפא למה קדמה פרשת והיה אם שמוע לויאמר לכך‬
‫‪ rinyne rney oeekziy‬הא קמן דלת"ק שומע שומע לעצמו וא"צ שיתכוון‬
‫קאמר למה 'קדמה' פרשת שמע לויאמר אע"ג דלאו לעניין‬
‫לצאת ידי חובת המצוה דמצות א"צ כוונה ולרבי יוסי צריך שיתכוון דסבר‬
‫‪eay‬‬
‫עד‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מצות צריכות כוונה‪ ,‬וקשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כרבא והוא‬
‫כשקורא בכל לשון ממילא הוא זה שבוחר את המילים ואין מי שיאמר לו‬
‫אמר מצות א"צ כוונה וקי"ל כרבי יוסי דטעמו ונימוקו עמו והוא אמר מצות‬
‫אמור במילים אלו או אלו כ"ש שאינו צריך לדקדק בדקדוקי הלשון וכתב‬
‫צריכות כוונה‪ .‬והרי"ף שם לא הביא את דברי רבא אלא את דברי רבי זירא‬
‫בכס"מ ‪) epax zpeeky l"ie‬הרמב"ם( ‪xe`iad xn`i dlind xe`ia xn`iyky‬‬
‫דאמר לשמעיה איכוון ותקע לי וכתב הרא"ש ‪b"r` `zkld ikdc l"qc meyn‬‬
‫‪jxcy yaeyn xe`ia xn`i `le `edd oeyla dln dze`l mikqne izin` xzeid‬‬
‫‪'xk `zkld dpeek v"` zevnc ixaq l`enyc dea`l eglyc jpde `axe daxc‬‬
‫‪epi`y itl eze` mixne` oi`iwad oi`y oeik exne`l oeyld eze` ilra zvw‬‬
‫‪) 'qt iaxr 'ta i`pz dia ibiltc `xif‬קיד ב( ‪oiekzn `la i`nc olk` zewxi iab‬‬
‫‪ heyt xac l"p dfe epnn dti xe`ia yiy itl e` dlind zernyn‬ומלשון‬
‫‪eiptl `iadl devn zxfga lahy t"r` xne` iqei 'x `ipz `ziixa jci`ae `vi‬‬
‫הרמב"ם שאמר ‪ oeyld eze`ay yeay ixacn xdfdl jixv‬לא משמע כדברי‬
‫‪devn '`wcn xn`w zewepizc `xikid meyn e`lc mzd wiice zqexge zxfg‬‬
‫הכס"מ שצריך לבחור את המילים המתאימות אלא כשבוחר איזו מילה יזהר‬
‫`‪cr `vi `l cigic oizrnya iqei iax '`w inp ikde dpeek zekixv zevnc `l‬‬
‫להגות אותה בלא שבוש ע"פ חכמי אותה הלשון‪ .‬וז"ל השו"ע סי' סב סעי'‬
‫‪did 'yexia inp 'iqxbe .b"da wqt oke enr ewenip iqei 'xe rinyne rney oiekziy‬‬
‫ב יכול לקרותה בכל לשון ויזהר מדברי שבוש שבאותו לשון וידקדק בו‬
‫‪oiekzp inp `ipze .dpeek zekixv zevn dxn` `cd 'eke q"pkda ixeg` xaer‬‬
‫כמו בלה"ק‪ .‬אמר קרא שמע הבן בכל לשון שאתה שומע‬
‫‪iy` ax edpipyc b"r`e ,rinyne rney oiekziy cr 'ek rinyn oiekzp `le rney‬‬
‫מבין כמו )דב' כח מט( ‪ epeyl rnyz `l xy` ieb‬לא תבין‬
‫‪'negl 'ilf` jkld dizeek `l `ziixae 'ipznc `hyte edpip `wigc `iiepiy‬‬
‫לשונו ושפתו‪ .‬השמע לאזניך וכו' שמע לשון שמיעה הוא‬
‫‪ rinyne rney zrc 'irae‬וכן פסק שם הרמב"ן וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל'‬
‫ולא לשון הבנה‪ .‬שלא יקרא למפרע עיין בפירושנו למשנה‬
‫שופר ה"ד‪ ,‬אבל הרבה מן הגאונים פסקו כרבא דמצות א"צ כוונה וכן פסק‬
‫לק' טו ע"א‪.‬‬
‫הרשב"א‪ .‬וכתב הב"י סי' תקפ"ט ‪y"`xde m"anxde s"ixdc oeik dkld oiprle‬‬
‫‪ opihwp ikd dpeek zekixv zevnc oinikqn‬ובשו"ע או"ח סי' ס סעי' ד פסק יש‬
‫אומרים שאין מצות צריכות כוונה וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית‬
‫אותה מצוה וכן הלכה וכתב המג"א בשם הרדב"ז דזה דוקא במצות דאורי'‬
‫למימרא דסבר רבי "כל" התורה כולה בכל לשון נאמרה‬
‫כצ"ל פי' כל מקום שכתוב בתורה '‪ i"pa l` 'xac‬פירושו דבר‬
‫אליהם בכל לשון דאי ס"ד בלשון הקדש נאמרה והיו‬
‫דכתב רחמנא ל"ל הא בק"ש כתיב '‪ ma 'zxace‬וכן '‪'xacl‬‬
‫אבל במצות דרבנן א"צ כוונה כגון כל הברכות שהן מדרבנן‪ ,‬וכתב המשנ"ב‬
‫‪ ma‬וממילא משתמע דבלה"ק יש לאמרה‪ .‬איצט' משום‬
‫`‪'iqa `"xbd xe`ian oke df lr wleg `edy rnyn r"eya zenewn dnkn j‬‬
‫דכת' שמע וס"ד דפירושו הבן כלו' בכל לשון שאתה שומע‬
‫‪ opaxc devnl 'ixe`c devn oia wlgl oi`y k"b rnyn htz‬וכן יש להורות‬
‫ומבין לכך כתב 'והיו' ושמעת מינה ד'שמע' היינו השמע‬
‫לענין הלכה למעשה‪ .‬עוד כתב המג"א סי' תפט סעי"ק ח דאע"ג דמרן פסק‬
‫לאזניך‪ .‬למימרא דסברי רבנן "כל" התורה כצ"ל‪.‬‬
‫דמצות צריכות כוונה והיכא דלא כיון צריך לחזור ולקיים את המצוה מ"מ‬
‫לא יחזור לברך עליה דלעניין ברכה צריך לחוש לדעת רבא דסבר מצות‬
‫הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה "כולה" צרי'‬
‫א"צ כוונה ולדעת הגאונים והרשב"א דפסקו כוותיה‪ ,‬ולעניין הלכה נ"ל‬
‫כוונה כצ"ל‪' ,‬הדברים' לשון רבים הוא ואי קאי אדלעי' ‪rny‬‬
‫דכיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו דמצות צריכות כוונה ואם לא כיון‬
‫‪ 'ebe z` zad`e 'ebe l`xyi‬הא ליכא הכא ריבוי דברים דיחוד‬
‫הוי כמי שלא קיים את המצוה כלל ואנן בתרייהו אזלי' וכן פסק מרן שפיר‬
‫ה' ואהבתו כדבר אחד הם הלכך משמע ד'הדברים' קאי על‬
‫דמי לברך על המצוה כשחוזר לעשותה ועיין בביאור הלכה סי' ס ד"ה וכן‬
‫כל הפרשה דמיירי ביחוד ה' ואהבתו ובת"ת ובתפלין‬
‫לשון>>>ועשה טוב<<<והלכה כחכמים ונימק‬
‫ובמזוזה‪ ,‬ת"ל האלה ע"כ צריכה כוונה מכאן ואילך א"צ‬
‫הרא"ש ‪ediizeek 'ipzn `pz ol mzqc cere miaxk dkld miaxe cigic `cg‬‬
‫כוונה 'הדברים' לשון רבים קאי אדלע' ‪'ebe l`xyi rny‬‬
‫‪) opzc‬סוטה לב ע"א( `‪.'eke y"w xyrn iecie dheq zyxt oeyl lka oixn`p el‬‬
‫‪ 'ebe z` zad`e‬דיחוד ה' ואהבתו תרי מילי נינהו‪.‬‬
‫הלכה‪.‬‬
‫וחכ"א בכל‬
‫וכתב הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש ‪dpian didiy oeyl lka rny z` mc` `xew‬‬
‫‪eze`a wcwcne oeyld eze`ay yeay ixacn xdfdl jixv oeyl lka `xewde‬‬
‫‪ ycwd oeyla wcwcny enk oeyld‬וכתב עליו הראב"ד `‪zrcd lr laewn df oi‬‬
‫‪) od yexit zepeyld lky itl‬שמפרש האדם את פסוקי שמע ללשונו( ‪ine‬‬
‫רש"י ד"ה מפני היראה וכו' מפניו "שמא יהרגנו" כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מדברים וכו' האלה "אלא" למדרש שיקרא‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה לימא וכו' ס"ל "דשאר" כל התורה‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫‪ eyexit xg` wcwci‬דבשלמא כשקורא בלשון הקדש צריך לדקדק לקרוא‬
‫כמו שכתוב ואינו יכול לשנות את המילים אע"ג שיהיו בכוונה שווה כגון‬
‫תוד"ה היה וכו' וא"ת הא בפ"ק מסקינן סדר ברכות אין‬
‫שיאמר הבן ישראל במקום שמע הלכך חייבוהו לדקדק באותיותיה אבל‬
‫מעכבות הא ברכות מעכבות בעניותי לא זכיתי להבין‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עה‬
‫דבריהם דהתם מסקינן סדר ברכות אין מעכבות זו את זו‬
‫גורסין וחוזרין על משנתם ללומדה על פה והיינו דקמסיים‬
‫אבל ברכות עצמן מעכבות זו את זו שאינו יכול לברך אחת‬
‫ולהניח אחת אבל ברכות דילמא אינן מעכבות את ק"ש‪.‬‬
‫'‪ ma 'xacl‬לשון דיבור בעלמא דהיינו למיגרס משנתם בלא‬
‫ד"ה ובאמצע שואל מפני וכו' ופסק רבנו שמעיה וכו'‬
‫דלפי הירוש' שמביאין לק' דיליף מדכת' ‪yiy o`kn ma xacl‬‬
‫‪ ma xacl zeyx jl‬ש"מ דמעיקר הדין מותר לדבר באמצע‬
‫ק"ש כל מיני דבור ואפי' לא מפני הכבוד ומפני היראה‬
‫ובלבד שידבר בלשון הקדש דכת' 'לדבר' בם ואיכא מ"ד כל‬
‫דיבור דכת' בתורה לשון הקדש הוא לפיכך ורבנו שמעיה‬
‫פליג וסבר דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפי'‬
‫בלשה"ק דלא ילפי' ‪ma xacl zeyx jl yiy o`kn ma xacl‬‬
‫סברא כדי לזוכרה ע"פ‪.‬‬
‫שמע ישר' ה' אלהינו ה' אחד ע"כ צרי' כוונת הלב דכת'‬
‫'שמע' משמע הבן וכוון‪ .‬והא דכת' באמצע הפרשה 'על לבבך'‬
‫ומשמע דלכל הפחות שני פסוקים ראשונים צריכין כוונה‪,‬‬
‫ה"ק קרא ‪ dl`d mixacd eide‬שאמרתי לך 'שמע ישראל ה'‬
‫אלהינו ה' אחד' `‪ meid jevn ikp` xy‬שציויתיך בהם 'שמע'‬
‫דהיינו לכוון בהם אני מוסיף עוד לצוותך בהם שיהיו ‪lr‬‬
‫‪ jaal‬לא תסירם מליבך מהר אלא תאריך בהם ותקראם לאט‬
‫כדי שישארו עוד קצת על לבבך והיינו דקא' סומכוס כל‬
‫וכן משמע מתוך מתני' דלא התירה אלא שאילת שלום‬
‫מפני הכבוד ומפני היראה‪.‬‬
‫‪ jaal lr 'ebe dl`d mixacd‬השאירם עוד קצת על לבבך‬
‫ד"ה בקורא וכו' כהלכתן "וכנקודותן" אלא ככתיבתן קרי‬
‫וסמיך ליה ‪ jytp lre‬אם אתה עושה כן להאריך בשמע‬
‫כדי "להבחין" בחסרות וכו' "כנקודותן" וכהלכתן כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה בלשון וכו' וי"ל דמיירי בפרשיות "שמחוייבין"‬
‫לקרות כצ"ל‪*** .‬בא"ד א"נ מקרא בכורים "וברכת‬
‫כהנים" ופרשת חליצה שמצוה "מהתורה" לקרותן‬
‫"בלשון הקדש" אעפ"כ בכל כצ"ל עיין סוטה לב ע"א‪.‬‬
‫ד"ה ע"כ מצות כוונה עד בכל מאדך ב' פסוקים ראשונים‪,‬‬
‫ורש"י שפירש ‪ jaal lr cr‬לא פליג אלא ה"ק עד פסוק זה‬
‫דכת' בו על לבבך וקאי אתרי פסוקי דלעי' מיניה‪.‬‬
‫יג ע"ב גמ' מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה‬
‫כוונה מדקא' `‪ jaal lr 'meid' jevn ikp` xy‬משמע כל מה‬
‫שמצוך באותו 'היום' בין הנך פסוקי דלעיל בין הנך דלקמן‬
‫יהיו 'על לבבך' כלו' בכוונת הלב‪ ,‬והתוס' פירשו דדייק‬
‫מדקא' 'מצוך' לשון הווה ועתיד ולא קאמ' אשר ציויתיך לשון‬
‫עבר‪ .‬תניא אידך והיו שלא יקרא למפרע על לבבך‬
‫"ודברת בם" ר' זוטרא כצ"ל‪ .‬ההוא בד"ת כתיב וה"ק‬
‫רחמנא וכו' דקשיא ליה בשלמא אי אמרת בק"ש משתעי‬
‫קרא ניחא דקא' ‪ ma 'xacl' mkipa z` mze` mzcnle‬לשון‬
‫דיבור בעלמא אלא אי אמרת בלימוד תורה משתעי קרא‬
‫הל"ל ולמדתם אותם את בניכם 'ללמוד' בם דדברי תורה‬
‫צריכין הבנה וסברא ואינן נקראין דיבור אלא לימוד‪ ,‬ומשני‬
‫וה"ק רחמ' אגמירו בנייכו תורה לימוד בסברא והבנה‬
‫והיינו '‪ mkipa z` mze` 'mzcnle‬לשון לימוד בסברא והבנה‬
‫כי היכי דליגרסו בהו שבכל יום כשתסיימו ללמדם יהיו‬
‫המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו דיליף מדכת' ‪eide‬‬
‫ישרא' אף נפשך תאריך ימים‪ .‬אמר רבא הלכה‬
‫כר"מ>>>ועשה טוב<<<וכן הלכה דבפסוק ראשון צריך לכוון מכאן‬
‫ואילך אפי' לא כיון יצא ידי חובתו‪ .‬ועיקר הכוונה שיקבל עליו עול מלכותו‬
‫לשומו מלך עליו והוא עבדו שעל כרחו עושה רצונו של מלך‪ ,‬ואח"כ‬
‫ימליכהו עוד למעלה ולמטה ובד' רוחות השמים שיחשוב שאין דבר בעולם‬
‫שנעשה מבלעדי רצונו ואפי' עלה הנושר מן העץ וחלקיק אבק ששט באויר‬
‫נעשים בגזירתו של מלך‪ .‬וז"ל השו"ע סי' ס סעי' ה הקורא את שמע ולא‬
‫כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא יד"ח והשאר אם כיון‬
‫לבו אפי' היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות האלו בעונת ק"ש יצא והוא‬
‫שכיון לבו בפסוק ראשון ובסי' סא סעי' ו פסק צריך להאריך בחי"ת של‬
‫'אחד' כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שלזה רומז החטוטרת שבאמצע‬
‫'אחד‬
‫גג החי"ת ויאריך בדל"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו‬
‫ומושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגים להטות‬
‫הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות‪.‬‬
‫ובלבד שלא יחטוף‬
‫בחי"ת שלא יקראנה בחטף קמץ או חטף פתח ופירש‬
‫הרמב"ם שמא ישמע כאומר `‪ cg i‬כלו' אין אחד ח"ו כמו‬
‫‪ xyt` i`¥‬בלשון רבותנו שפירושו אין אפשר וכן ‪dz` i`¥‬‬
‫‪ leki‬פירושו אין‪ .‬ומכאן ראיה דגרסי' ‪ xyt` i`¥‬וכן ‪dz` i`¥‬‬
‫‪ leki‬וכיו"ב אבל ¦`‪ i‬לא משמע לשון אין דאי גרסי' ¦`‪i‬‬
‫בחיריק א"כ הכא אפי' אי משתמע ‪ cg i`¥‬כיון דבניקוד צירי‬
‫הוא לא משמע אין אחד דלשון אין בחיריק הוא‪ .‬חזייה רבי‬
‫חייא ב"א לרבי ירמיה דהוה מאריך טובא כדי שיאריכו ימיו‬
‫טובא א"ל כיון "דאמלכתיה" כצ"ל פי' המלכת אותו אבל‬
‫אמליכתיה פי' אני המלכתי אותו‪ .‬למעלה ולמטה‬
‫"ולארבע" רוחות השמים י"ג "ובארבע" וכן הוא במדרש‬
‫עו‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אגדה )בובר( דב' ו )ד"ה שמע ישר'( ובמאירי סוכה לז ע"ב‬
‫בשעת הקריאה אלא כשהיה אחד התלמידים מקשה לרבי קושיא על הסוגיא‬
‫)ד"ה ולעניין תכונת( וברא"ש הכא והדבר תלוי במחלוקת‬
‫היה רבי נותן ידו על עיניו לחשוב ולהתבונן בסוגיא לתרצה כדרך ראשי‬
‫שהובאה ברא"ש דמאן דאמר ממליכו במחשבתו ודיו גרס‬
‫הישיבות שנוהגין כן גם היום לפיכך לא ידע רב שרבי קרא ק"ש וקאמר‬
‫"ובארבע" רוחות השמים ומ"ד צריך שירמוז בעיניו‬
‫ליה ר"ח בשעה שהעביר ידו על עיניו לעיין בסוגיא גם קרא ק"ש‪ .‬מיהו‬
‫למעלה ולמטה ולד' רוחות השמים גרס "ולארבע" רוחות‬
‫לעניין הלכה פסק מרן בסי' סא סעי' ה נוהגין ליתן ידיהם על פניהם‬
‫השמים כלו' ירמוז בעיניו למעלה ולמטה ולד' רוחות השמים‬
‫בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון וראיתי‬
‫)וגירסת הרי"ף על השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות‬
‫את הזקנים והחסידים כופפין זרת ואגודל לתוך כף ידם ונותנין על עיניהם‬
‫העולם( תו לא צריכת לא יאריכו ימיך בשביל מה שאתה‬
‫אגודל על עין ימין וזרת על עין שמאל ושלש אצבעות אמצעיות זקופות‬
‫מאריך סתם מעבר למה שכבר כיוונת והמלכת‪.‬‬
‫כלפי מעלה על המצח ורומז בכך שם שד"י כי האגודל כפופה היא דוגמת‬
‫עד על לבבך בעמידה פירש הרי"ף ע"פ הירוש' שאם היה‬
‫מהלך יעצור הילוכו‪ .‬והרבה מקראות שכתוב לשון עמידה‬
‫ופירושם עצירה כמו )ויק' יג ה( ‪ eipira cnr rbpd dpde‬עצר‬
‫ולא נתפשט ולא גדל‪ ,‬וכן )יחז' א כא( ‪mcnrae ekli mzkla‬‬
‫‪ ,ecenri‬וכן )ירמ' מו כא(‬
‫‪>>> .ecnr `l eicgi eqp eptd‬ועשה‬
‫טוב<<<כתב הרי"ף דלית הלכתא לא כרב נתן דאמר עד על לבבך בעמידה‬
‫ולא כרבי יוחנן דאמר כל הפרשה בעמידה דעמידה משום כוונה היא ואנן‬
‫קי"ל כרבא דהוא בתראה ופסק לעיל הלכה כר"מ דרק פסוק ראשון בעי‬
‫כוונה‪ ,‬ועוד דחזינן לקמן דרב נחמן ורבה היו נוהגין כן למעשה דבפסוקא‬
‫קמא הוו מצעריה נפשייהו טפי לא הוו מצערי נפשייהו אלמא כרבא ס"ל‬
‫דרק בפסוק ראשון בעי כוונה הלכך בפסוק ראשון אם היה מהלך יעמוד‬
‫מהילוכו מכאן ואילך מהלך וקורא‪ .‬אבל הרא"ש כתב ‪azk l"f c"a`xde‬‬
‫‪) jaal lr cr cenrl jixv jldnc oe`b meyn‬דהלכה כרב נתן( ‪w"t xn`ck‬‬
‫‪) `neic‬דף יט ב( ‪l"f qtl` ax azk oke eipira fenxl el oi` oey`x wxtac‬‬
‫‪jixv inp oke i`xr z`ixw aiygc meyn wxtd lka fenxl xeq`c oiwxta onwl‬‬
‫‪dyxtd lka dcinr ira `lc `de i`xr z`ixw aygil `lc meyn dcinr‬‬
‫‪ jldna `xewc `nl` jxca jzklae aizk dixzac weqtc meyn‬וכן פסק‬
‫דל"ת והזרת הכפופה דוגמת יו"ד והשלש אצבעות הזקופות דוגמת שי"ן ויש‬
‫להם בזה כוונות גדולות ולא זכיתי ללמוד מהם סוד הדבר וכבר נזדרזו לישב‬
‫בישיבה של מעלה‪ .‬חוזר וגומרה אחר שסיים את השיעור וכבר‬
‫עבר זמן ק"ש‪ ,‬וי"מ חוזר וגומרה קודם שיעבור זמן ק"ש‪,‬‬
‫ואי אפשר לפרש כן שהרי לקמן מקשה אלא לדידך דאמרת‬
‫חוזר וגומרה למה ליה לאהדורי ומשני כדי להזכיר יצי"מ‬
‫בזמנה ומוכח דמה שחוזר וגומרה היינו שלא בזמנה‪ .‬כך‬
‫כתבתי בנערותי אבל השתא נ"ל דחוזר וגומרה קודם‬
‫שיעבור זמן ק"ש והא דאמר כדי להזכיר יצי"מ בזמנה‬
‫היינו בזמן יצי"מ שהיתה בעה"ש אבל רש"י דפירש בזמנה‬
‫‪ y"w onfa‬ודאי סבר דחוזר וגומרה היינו אחר שיעבור זמנה‪.‬‬
‫אמר שמע ישראל וגו' ונאנס בשינה יצא דלית הלכתא‬
‫כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה פרק ראשון צריך כוונה‬
‫ולית הלכתא כר"א דאמר שני פסוקים ראשונים צריכין‬
‫כוונה אלא כר"מ דאמר פסוק ראשון צריך כוונה ותו לא‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<מדקא' אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס‬
‫בשינה יצא משמע אפי' ישן ולא אמר אלא פסוק ראשון בלבד יצא‪ ,‬והקשה‬
‫בה"ג‪ ,‬אבל הרמב"ם והתוס' פסקו כהרי"ף דרק בפסוק ראשון צריך לעמוד‪.‬‬
‫רבנו יונה ‪) `vi j`id‬בקריאת פסוק ראשון בלבד( ‪`nw `weqta 'ixn`c cere‬‬
‫וכתב הב"י סי' סג ‪`l` cenrl v"`c enikqd 'qezde m"anxde s"ixdy oeike‬‬
‫‪`ly edegipiy xne` did j`id llk `xew did `l m`e oxrvz `l ith oxrv‬‬
‫‪ ,opihwp ikd oey`x weqta‬וכן פסק בשו"ע סעי' ג היה מהלך בדרך ורצה‬
‫‪dxne`l jixv n"n opaxcn y"w c"nl 'it`c cala dfa `vei epi` `lde `xwi‬‬
‫אלא אימא עד על לבבך‬
‫‪) onwl xninl 'irack dxezd on aivie zn` zkxac cere‬כא ע"א( ‪d`xp jkitl‬‬
‫בעמידה שני פסוקים ראשונים‪ .‬בשעה שמעביר ידיו על‬
‫‪weqty oeikc `vi jkitle mpnpzn x`yd lk `xew didy l"x 'dpiya qp`p'c‬‬
‫"פניו" כן היא הגירסא בספר או"ז ח"א הל' ק"ש סי' לה‬
‫‪mpnpzn `xew x`yd lky t"r` mepnp `la eze` xn` y"ekln ler `edy oey`x‬‬
‫ד"ה ת"ר‪ ,‬אבל ברא"ש ובראבי"ה ח"א מס' ברכ' סי' מו ד"ה‬
‫‪mbe 'dpiya' oiqxeb mpi` miwiiecnd cxtq ixtq lka mbe ,`vi eze` `xwe li`ed‬‬
‫ת"ר ובב"י או"ח סי' סא אות ו ד"ה וצריך גרסי‬
‫‪qp`y 'elk dpiya qp`pc opax iyxtne '`vi qp`pe' azk jk l"f oe`b ii`d ax‬‬
‫"עיניו"‪>>>.‬ועשה טוב<<<יש שלמדו ממעשהו דרבי שכל הבא לקרות‬
‫`‪ oey`x weqta enk oeekl leki oi`e mpnpzn dide dpiyd eze‬וע"פ דבריו פסק‬
‫ק"ש צריך ליתן ידיו על עיניו ואין נ"ל דאי אמרת שכך היה מנהגם‬
‫בשו"ע סי' סג סעי' ה אם היה ישן מצערין אותו ומעירים אותו עד שיקרא‬
‫שכשקוראין ק"ש נותנין ידם על עיניהם א"כ כשראה רב את רבי מעביר‬
‫פסוק ראשון והוא ער ממש מכאן ואילך אין מצערין אותו כדי שיקרא והוא‬
‫ידו על עיניו היה לו לידע דהשתא הוא קורא ק"ש ולמה אמר לרבי חייא‬
‫ער ממש שאע"פ שהוא קורא מתנמנם יצא משמע מלשונו דאם ראה חבירו‬
‫שלא ראה את רבי קורא ק"ש‪ ,‬אלא ע"כ לא היה מנהגם ליתן ידם על עיניהם‬
‫קורא ומתנמם יכול לצערו אפי' בלא שהוא ביקש ממנו לעשות כן ועוד‬
‫לקרוא ק"ש צריך לעמוד בפסוק ראשון‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"ב‬
‫משמע דמצוה עביד כשמצערו בזה‪ ,‬ונ"ל דאם עוד היום גדול לקרוא ק"ש‬
‫ורואה חבירו קורא ומתנמם ונראה לו שלא ישאר כך זמן רב אלא כמה‬
‫רגעים ואח"כ יקיץ משנתו לא יצערנו אלא ימתין עד שיקיץ משנתו ויזכירנו‬
‫לחזור על ק"ש דכיון שאינו מפסיד ק"ש אין לו רשות לצערו ועוד שאם‬
‫יצערנו אע"פ שקורא והוא ער אין כוונתו שלימה שהוא עייף וטוב שימתין‬
‫עד שיקיץ מעצמו‪.‬‬
‫א"ר יוסף פרקדן לא יקרא‬
‫ק"ש>>>ועשה‬
‫טוב<<<פירש"י פרקדן ‪ dlrnl eipte eab lr akey‬ולפי"ז שוכב על פניו‬
‫מותר לקרוא‪ ,‬אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש ה"ב כתב ‪y"w `exwl xeq`e‬‬
‫‪ dlrnl eipte eab lr jlyen e` rwxwa zegeh eipte lhen `ede‬מפרש פרקדן‬
‫בין שוכב על גבו בין שוכב על בטנו‪ .‬עוד כתב שם הרמב"ם `‪`ed `xew la‬‬
‫‪e` ecv lr jtdzdl leki epi`e daxd xya lra did m`e ecv lr akey `ede‬‬
‫‪ `xewe ecvl hrn dhep dleg didy‬וקשיא הא אמרי' הכא מיגנא כי מצלי‬
‫שפיר דמי מיקרא אע"ג דמצלי נמי אסור ונראה לי דהרמב"ם הוה קשיא‬
‫ליה היכי קאמר הכא מיקרא כי מצלי נמי אסור הא לעיל יא ע"א קת'‬
‫בהדיא ‪ oixewe oihne oixewe oiayei oixewe oicner `"da x"z‬לפיכך תירץ דודאי‬
‫מותר לקרוא כשהוא מוטה על צדו ממש שאין בכך קלות ראש והא דקא'‬
‫הכא מיקרא כי מצלי נמי אסור היינו שרובו על גבו ומוטה מעט אבל הטה‬
‫כל גופו מותר וי"ג בהדיא מיגנא כי מצלי "פורתא" שפיר דמי מיקרא‬
‫כי מצלי "פורתא" נמי אסור‪ ,‬אבל רבנו יונה דחה פירוש זה ופסק דאפי'‬
‫מוטה כולו נמי אסור והא דאמרו ‪ oixewe oihne‬היינו במי שכבר היה מוטה‬
‫ופשט בגדיו וטריחא ליה מילתא לקום וללבשם‪ .‬ובשו"ע סי' סג סעי' א פסק‬
‫כרמב"ם והרמ"א פסק כרבנו יונה אבל לא )יקרא ק"ש והוא( פרקדן דהיינו‬
‫שפניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה אבל קורא והוא‬
‫שוכב על צדו הג"ה מאחר שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד ואם היה בעל בשר‬
‫הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא‪.‬‬
‫לייט אמאן דגני אפרקיד פירש"י ‪jeza exa` dywzi `ny‬‬
‫‪ i`pb jxc `ede miaxl d`xpe ezpy‬וקשה בעיני שיקלל ריב"ל‬
‫משום דהוי גנאי לאדם ועוד דלק' אמרי' מיגנא כי מצלי‬
‫שפיר דמי והא כי מגני נמי נראה אברו המוקשה לעיני‬
‫העומדין שם‪ ,‬ונ"ל דטעמא דפרקדן הוי משום שמראה אברו‬
‫כלפי מעלה וגנאי הוא לשמים‪ .‬מיהו מהגמ' בנדה יד ע"א‬
‫נראה דפרקדן היינו ישן על פניו ומשום חימום הוא שמא‬
‫יתחמם איברו ויבוא לידי קרי‪.‬‬
‫"ובפרקים" שואל וכו' צ"ל בפרקים‪.‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עז‬
‫בלא פתח כלו' קמץ דרך רש"י לקרוא לקמץ פתח "שאין"‬
‫זה כלום כצ"ל‪*** .‬ד"ה "דאמלכתיה" כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה על וכו' מהלך כאשר "הוא" עומד כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה שואל וכו' וש"צ מגיע למודים ישחה "למטה" אבל‬
‫לא כצ"ל‪.‬‬
‫יד ע"א גמ' בעא מיניה "אחי" ברי"ף אחאי‪ .‬פוסק ואין‬
‫בכך כלום בק"ש יש סייגים דבין הפרקים שואל מפני הכבוד‬
‫ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע אינו שואל אלא מפני היראה‬
‫אבל במגי' ובהלל פוסק ואין בכך כלום אין בזה שום סייגים‬
‫אלא שואל בשלום כל אדם‪ ,‬ורבה פליג ואמר דהלל הוי כמו‬
‫ק"ש‪ .‬אמר "רבה" ברי"ף גרס רבא וכן גרסי התוס' בערכ'‬
‫י ע"ב ד"ה י"ח ימים‪ .‬ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל‬
‫היו אמוראים שאמרו שהלל פרסומי ניסא הוא ואין היחיד‬
‫גומר את ההלל דביחיד ליכא פרסומי ניסא אבל רבי יוחנן‬
‫פסק בערכ' י ע"א דאף היחיד גומר את ההלל דאפי' כי ליכא‬
‫פרסומי ניסא איכא חיובא להודות ולהלל על הניסים שעשה‬
‫לאבותינו והתם מני רבי יוחנן מאן אינון יומי דגמרינן בהו‬
‫את ההלל והיינו דקא' רבה ימים שהיחיד גומר בהן את‬
‫ההלל דלא אשכחן בשום מקום שמפרש מה הן הימים‬
‫שגומרין בהן את ההלל אלא במימריה דרבי יוחנן דפסק דאף‬
‫היחיד גומר את ההלל אבל ודאי אף הרבים גומרין בהן את‬
‫ההלל‪>>>.‬ועשה טוב<<<ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק‬
‫לפרק פוסק מפני היראה ומפני הכבוד באמצע הפרק אינו פוסק אפי' מפני‬
‫היראה דחמיר הלל מק"ש וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי'‬
‫באמצע הפרק פוסק מפני היראה כדין ק"ש כך פירש רבנו יונה ומסיק‬
‫דשיחה בטילה ודאי אסור אפי' בימים שאין גומרין בהם את ההלל‪ .‬והרא"ש‬
‫פירש ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק לשאול‬
‫מפני הכבוד ולהשיב שלום לכל אדם באמצע הפרק אינו פוסק לשאול מפני‬
‫הכבוד אבל פוסק לשאול מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דהלל גמור הוי‬
‫כק"ש וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק‬
‫לשאול מפני הכבוד ולהשיב לכל אדם דהלל בדילוג קיל מק"ש וכן כתב‬
‫הרשב"א בשם גאון )כעת איני זוכר מהיכן העתקתי דעת הרשב"א( וסיים‬
‫הרא"ש וכתב דאפי' בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אין לו להפסיק‬
‫אלא מפני היראה ומפני הכבוד אבל בעניין אחר אין לו להפסיק וכן פסק‬
‫רש"י ד"ה בפרק ראשון "כלומר" פרשת כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫בטור‪ .‬וז"ל הב"י סי' תכב )ד"ה ומ"ש וכיון( `‪zeklda azk m"anxd la‬‬
‫מצות וכו' קס"ד "כוונה" בלא כצ"ל‪*** .‬ד"ה שתהא‬
‫‪) dkepg‬פ"ג ה"ט( ‪wxtl wxt oia wiqtdl el yi lldd z` mda mixneby mini‬‬
‫שימה כנגד הלב "דהאי" ושמתם כצ"ל‪*** .‬ד"ה ובדל"ת‬
‫`‪wqet wxtd rvn`a 'it` belica mda 'xewy minie wiqti `l wxtd rvn`a la‬‬
‫וכו' ובארץ "ובארבע" כצ"ל‪*** .‬ד"ה ובלבד וכו' בחטף‬
‫‪wqet epi`y y"w oick epi`e xac lkl wqet `edy eixacn 'xpy cibnd axd azke‬‬
‫עח‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫`‪`id dielze eixg`l zpwezn dkxa oi` ixdy oica oke mireci mixacl `l‬‬
‫ר"ת בדוחק‪ ,‬ועוד יש לי להקשות ע"ד ר"ת אי בירכו היכי סבר רב‬
‫‪ .y"`xd zrck `id miyxtnd aex zrcy azk edine bdpna‬ובשו"ע סי' תכב‬
‫לאפסוקינהו באמצע ההלל הא כבר בירכו ושמא מנהג אבותיהם בידיהם ואם‬
‫סעי' ד פסק כהרא"ש לעניין הפסקה אפי' באמצע שואל בשלום אדם‬
‫יפסיקו עתה את הקריאה הוי ברכה לבטלה לפחות יסיימו אמירתו ואח"כ‬
‫שהוא צריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם אבל בעניין אחר לא‬
‫יזהירם שלא יעשו כן להבא אלא מסתברא דלא בירכו‪ ,‬ועוד הא התנאים‬
‫יפסיק וכבר כתבתי לך דהיום אכשור דרא ואין מפסיקין כלל לא בק"ש‬
‫ודאי לא היו קורין את ההלל בר"ח דהא רב מא"י היה וגדל אצל אחרוני‬
‫ולא בהלל לא מפני היראה ולא מפני הכבוד אלא כשיש סכנה בדבר מפסיקין‬
‫התנאים וממה שנתפלא על בני בבל שקראו את ההלל ש"מ לא ראה כן אצל‬
‫בכל דבר חוץ מתפלה‪ .‬ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל‬
‫התנאים בא"י וא"כ היאך יברכו בני בבל אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא‬
‫וכו'>>>ועשה טוב<<<גרסי' בתענית כח ע"ב `‪`lld zxne` z`f `ax xn‬‬
‫את ההלל ומי הוא זה שציום לקראו ולא ציוה את התנאים לקראו‪ .‬והרי"ף‬
‫‪dpya mei g"i wcvedi oa y"x meyn opgei iax xn`c 'ixe`c e`l `gxi yixc‬‬
‫יש לו בזה שיטה אמצעית דיחיד לא יברך על הלל דר"ח אבל צבור מברך‬
‫‪ly oey`xd h"eie dkepg ini 'ge bgd ini 'g od el`e lld z` oda xneb cigi‬‬
‫ולמד כן מדתנא בתע' כח ע"ב ‪ ,xneb ligzd m`e ligzi `l cigi‬אבל בה"ג‬
‫‪mini 'ae 'epg ini 'ge bgd ini 'h od el`e mei `"k dlebae zxvr ly h"eie gqt‬‬
‫כתב דיחיד דקת' התם לאו לאפוקי צבור הוא אלא ה"ק ‪ cigi‬על נס של‬
‫‪exw `wc edpifg laal rlwi` ax zxvr ly miaeh mini 'ae t"y mipey`xd‬‬
‫יחיד ‪ ligzi `l‬לברך ‪ ligzd m`e‬ובירך ברכה ראשונה ‪ xneb‬נמי ברכה‬
‫‪bdpn n"y xn` ibelc iblcn `wc `fgc oeik edpiweqt`l xaq `gxi yixa `lld‬‬
‫`‪ .xneb ligzd m`e ligzi `l cigi `pz mdicia mdizea‬מדקא' ‪bdpn n"y‬‬
‫`‪ odicia mdizea‬דייקו התוס' דהלל דר"ח אינו חיוב אלא מנהג הוא ואם‬
‫רוצה רשאי שלא לאומרו‪ ,‬ואומנם מדברי רבא דקא' ‪yixc `lld zxne` z`f‬‬
‫‪ 'ixe`c e`l `gxi‬משמע דחיוב גמור הוא מדרבנן רק אינו דאורי'‪ .‬אבל‬
‫במחזור ויטרי פסק כהתוס' דאינו חיוב כלל וכתב עוד ‪bdpn `l` epi`c oeik‬‬
‫‪xac lr oikxan oi`' daxre alel wxta 'ixn`ck dilr opikxan `l `nlra‬‬
‫‪ 'bdpn `edy‬וכן פסק הרמב"ם פי"א מהל' ברכות הט"ז ‪bdpn `edy xac lk‬‬
‫`‪'nkg bdpn l"v`e bg ly iriaya daxr zlihp oebk `ed mi`iap bdpny t"r‬‬
‫‪eilr oikxan oi` gqt ly cren ly elegae miycg iy`xa lld z`ixw oebk‬‬
‫אבל הראב"ד כתב ‪ly lr la` cala gqt ly eleg lr `l` exn` `ly l"p‬‬
‫‪epl oi`e oleka jxal epbdpn ep`e g"x `edy enqxtl ick edepwz dkxaa g"x‬‬
‫‪) daxrn cenll‬שאמרו בה אין מברכין על המנהג( ‪`le gay `l da oi`y itl‬‬
‫‪oaxwe miycewnd minia lldd z`ixw la` dkxaa jxev dne dzlihpa d`ced‬‬
‫‪ dkxa jixve eyr dti ozyecwl xkid meyn lld mda epwz m` mda sqen‬וקצת‬
‫תימה בעיני דממה שכתב גבי הלל ‪ eyr dti‬משמע קצת דמה שתקנו ליטול‬
‫ערבה לא יפה עשו והאמת שיש בנטילת ערבה בשביעי של חג סודות גדולים‬
‫ועצומים כידוע‪ .‬ומ"מ גם ר"ת דחה סברת המחזור ויטרי וז"ל התוס' ‪edine‬‬
‫`‪) lehlh`c di`x epi`c z"x xne‬דערבה( ‪devn lr la` opikxan `l i`ce‬‬
‫אחרונה אבל הלל דר"ח בין יחיד ובין צבור אומרין אותו ומברכין עליו וכן‬
‫סובר השר מקוצי )הובא בתוס'( וכן פסק רב עמרם גאון בסדורו וכן פסקו‬
‫הרא"ש והטור‪ .‬וז"ל מרן בשו"ע סי' תכב סעי' ב וקורים הלל בדילוג בין‬
‫יחיד בין צבור וי"א שהצבור מברכין עליו בתחי' לקרוא את ההלל ולבסוף‬
‫יהללוך והיחיד אינו מברך עליו וי"א שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחי'‬
‫ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל מלכות ארץ ישר' וסביבותיה‬
‫אתה הוראת לדעת דמרן לא פסק בזה רק ציין שבמלכות א"י וסביבותיה‬
‫נהגו כהרמב"ם שלא לברך הלכך אנן יוצאי צפון אפריקה שמנהג אבותנו‬
‫בידנו לברך על ההלל בתחי' אבל לא בסוף רשאים להמשיך במנהגנו דקבלנו‬
‫הוראות מרן אבל לא קבלנו מנהגי א"י בבתי כנסיות שלנו‪ .‬ואומנם‬
‫בישיבתנו תכב"ץ נהגנו מאז ומתמיד שלא לברך על ההלל חדא דהכי משמע‬
‫לי מהגמ' דתענית כמו"ש לעיל ועוד שיש ביננו יוצאי שאר הארצות שלא‬
‫נהגו לברך הלכך אחזנו מנהג א"י אבל בבכ"נ של יוצאי צפון אפריקה נ"ל‬
‫שרשאים לברך‪ .‬והרמ"א כתב שם‬
‫הג"ה וי"א דגם יחיד מברך עליו וכן נוה'‬
‫במדינות אלו ומ"מ יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור וי"א דכשיחיד‬
‫קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים ונהגו כן בהודו ולא באנא‬
‫ופירש במשנ"ב '`‪xne`y drya oebk 'miwxt iy`x enr exn`iy mipyl xne‬‬
‫‪`le eceda ok ebdpe' ,`p` eixg` epri `p` 'e`yke eced eixg` k"b epri eced‬‬
‫‪.xne` mixg`lc rnyne eced xne` ixdc ith df jiiy ecedac '`p`a‬‬
‫‪inp `kde oikxane `bdpn `l` epi`c ipy h"ei lk opifg `dc 'ikxanc `hiyt‬‬
‫אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא דאינשי לא קרו‬
‫‪lr opikxanc di`x cere da jiiy dwqtd i`n oikxan `l i`c oikxanc rnyn‬‬
‫לטעימה אכילה ושתיה‪ ,‬ולר"ח שהובא בתוס' ניחא טפי דכיון‬
‫‪yibxd `l i`n` 'igza ekxia `l m`e 'eke `zyipk ial lr axc `dn `bdpn‬‬
‫דחוזר ופולט ליכא אלא הנאה אבל אכילה ושתיה לא מיקרי‬
‫‪`bdpn lr aeha oikxany iptn ekxia i`cea `l` eblcy cr `bdpn dedc ax‬‬
‫דכל שלא נכנס במעיו לא מיקרי אכילה ושתיה‪ .‬טועם ואין‬
‫‪ ,belcd cr yibxd `l lk liayae‬מ"ש ‪da jiiy dwqtd i`n oikxan `l i`c‬‬
‫בכך כלום אין בזה סייגים אלא טועם כמה שירצה והיינו‬
‫תימה הוא דמי לא מודה ר"ת דאפי' קרא ק"ש בלא ברכותיה נמי אסור‬
‫דקא' רבי אמי ור"א טעמי עד שיעור רביעתא דאין בכך‬
‫להפסיק אלא מפני היראה ומפני הכבוד כדין דאין איסור ההפסקה מפני‬
‫סייגים לומר יטעם מעט‪ ,‬מיהו יותר מרביעתא ודאי אסור‬
‫הברכה אלא מפני שהוא באמצע שבח לקב"ה ובפירושי לתוס' ישבתי דברי‬
‫דלא מיקרי טעימה אלא אכילה ושתיה הוא‪ .‬מטעמת אינה‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עט‬
‫טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום‬
‫‪ `l‬משמע דאפי' תע"צ שאינה כתובה נמי אסור וכתב הב"י סי' תקס"ז ‪edine‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרי"ף בתע' ד ע"א ‪dkxa 'kixv dpi` znrhn‬‬
‫`‪erac oeik v"rz x`y la` cala zeaezkd zeiprzl `l` v"rz ixw `lc 't‬‬
‫‪cr inrh iq` iaxe in` iax dnk cre melk jka oi`e mreh ziprza iexyde‬‬
‫‪ df oiiprl cigi ziprz oick mpic dlaw‬ואין לשון תרוה"ד מורה כן אלא כל‬
‫‪ melk rlail `lc ikid ik ixedf`l jixvc opax iyxtne `ziriax‬וכן כתבו‬
‫תע"צ אסור‪ .‬ובשו"ע פסק כהרא"ש והרמ"א פסק כתרוה"ד וז"ל השו"ע‬
‫התוס' הכא בשם ר"ח ומשמע דקאי בין לעניין ברכה ובין לעניין תענית‬
‫השרוי בתע' יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט וביוה"כ ובת"ב‬
‫דבתרוייהו צריך לפלוט )ואומנם הב"י דייק מלשון הרי"ף דהא דקאמר‬
‫אסור הג"ה ויש מחמירין בכל תע"צ והכי נוהגין‪* .‬כתוב בב"י סי' תקסז אות ג‬
‫‪ rlail `lc ikid ik ixedf`l jixvc opax iyxtne‬קאי רק אתענית ולא אברכה‬
‫‪ixy i` zixgya eit uegxl ekxcy in lr edel`yy oycd znexza cer aezk‬‬
‫ודברי הב"י תימה(‪ ,‬וכתב הרא"ש דלעניין תענית טפי מרביעית אפי' פולט‬
‫‪ziprza la` ikd carinl xyk `l v"rzac aiyde eziprz meia ikd carinl‬‬
‫חשיב הנאה אבל לגבי ברכה אפי' הרבה מאוד אין לברך עליו כיון שאינו‬
‫‪xeq` merhl dvexd `wecc ziriaxn xzei eit ugexy mina yi 'it`e ixy cigi‬‬
‫נהנה בתוך מעיו‪ ,‬ובספר אהל מועד )שער הברכות דרך א נתיב ד( חלק‬
‫‪oiekznd la` hletc b"r` dipin ipdzn merhl oiekznc oeikc ziriaxn xzeia‬‬
‫עליו ופסק דאפי' לעניין ברכה אם הכניס לפיו יותר מרביעית אע"ג דחוזר‬
‫‪`wecc cere ehlete xfeg m` ziriaxn xzei 'it` dil ipdzn `l eit uegxl‬‬
‫ופולטו מברך עליו הואיל והחיך טועם‪ ,‬ובב"י סי' רי כתב ‪dkxac d`xp ile‬‬
‫‪dil zi` ziriaxn ithac meyn ziriax cr `l` exy `l oiwyn x`ye liyaz‬‬
‫‪zkxae zraye zlk`e 'zkck `ilz dlik`a `l` `ilz jigd znirha `l‬‬
‫‪hiltc oeik ipdzn aiyg `l ziriaxn xzeia 'it` min la` hilt i` 'it` d`pd‬‬
‫‪ l"f y"`xd ixack miirnd z`pd epiid dlik`e‬ותימה בעיני דפסוק מפורש‬
‫‪meyn eipiye eit uegxl xeq` k"deiac aezk (dkx 'nr) `"kx oniq w"nqae‬‬
‫הוא באיוב לד ג ‪ lek`l mrhi jige‬אלמא בחיך שייך לשון אכילה ועיין שם‬
‫במפרשים‪ .‬אבל הרמב"ם סובר דאע"ג דתרוייהו נשנו יחד דיניהם שונים‬
‫דגבי תענית כתב )פ"א מהל' תע' הי"ד( ‪'it`e liyazd z` merhl el xzene‬‬
‫‪ hlete mreh `l` rlai `ly `ede ziriax icka‬אבל גבי ברכות )פ"א מהל'‬
‫בר' ה"ב( כתב סתם ‪ziriax cr dixg`l `le diptl `l dkxa v"` znrhne‬‬
‫מדלא פירש והוא שיפלוט ש"מ אפי' אינו פולט נמי א"צ ברכה כל שלא‬
‫נתכוון להנאת טעימה אלא לטעום אם חסר מלח או פלפל וכן דייק הכ"מ‪.‬‬
‫וכתב הב"י )סי' ר"י( ‪minikqn s"ixde m"anxdc rnync oeik dkld oiiprle‬‬
‫‪ .ediizeek 'ihwp lwdle zekxaa wtq ied mbe zg` zrcl‬ובשו"ע סי' ר"י סעי'‬
‫ב פסק הטועם את התבשיל א"צ לברך עד רביעית ואפי' הוא בולעו וי"א‬
‫שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט‬
‫ואז אפי' על הרבה א"צ ברכה הג"ה וספק ברכות‬
‫להקל‪*** .‬וגבי השרוי‬
‫בתענית כתב הרשב"א בשם רב האיי גאון )שו"ת ח"א סי' רסז( ‪mrta 'it`c‬‬
‫`‪`ly envr cinrdl lekiy envra rcei m` ziriax ick cr merhl leki zg‬‬
‫‪ melk rlai‬אבל הגהות מיימוניות כתבו )פ"א אות ל( ‪mrta ziriax merhi `l‬‬
‫`‪ ewwexle hrn hrn `l` zg‬וכן כתב הרוקח סי' ר"ט‪ ,‬וכן יש לי לדייק‬
‫מדקא' הגמ' ‪ `zriax xeriy cr inrh `"xe in` iax‬הל"ל טעמי רביעתא‬
‫ומדקא' ‪ `zriax xeriy cr‬משמע טועמים קצת קצת עד שיעור רביעתא‪.‬‬
‫‪) dxezd on xeq` xeriy ivg 'it`c‬יומא עג‪ .epexba min el e`eai `nye (:‬ופסק‬
‫בשו"ע שם סעי' ג מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בתע"צ לא כשר למעבד‬
‫הכי אבל בתענית יחיד שרי כיון שפולט ואפי' יש במים שרוחץ יותר‬
‫מרביעית והיום כולנו איסטניסים לעניין זה ונוהגין לרחוץ פינו בכל תע"צ‬
‫מלבד יוה"כ ות"ב שנוהגין בהם איסור‪ .‬ועל מה שכתב הטור ‪ixfrd ia` azke‬‬
‫‪iltlt qk 'ixn`ck heltle epexb glgll weznd ure oenpiw ivr qerll lekiy‬‬
‫‪`ki` dxenb dlik`ac meyn caric hwpc `de 'igzkl inp d"de xeht k"deia‬‬
‫‪ z`hg aeig‬כתב הב"י ‪) zeiprz zkqna enya ikcxnd azk ok‬סי' תרכו( ‪dfe‬‬
‫‪oeik l"p d"ia`x azk dilr liaw d`pd `nlic e` `xew did wxt 'iqxb epeyl‬‬
‫‪ick frla `"lipw oenpiw ivr qekl lekic dilr liaw `l d`pdc `pwiq`c‬‬
‫‪`neia `liabpf qk (a"r el) oikxan cvik wxta 'ixn`e heltle epexb glgll‬‬
‫‪aeig dxenb dlik`a jiiyc meyn hwpc xehte xzene xehtc l"pe xeht ixetkc‬‬
‫‪ze`pd `aehc cere 'ixe`c iedc mzd ip`y xeq` k"deia m` 'it`e z`hg‬‬
‫‪ .`"t enya zeipeniin zedbda azk oke l"kr ea exq`p‬אבל בבדק הבית כתב‬
‫הב"י ‪meyn `nrh epiid xeht k"deia iltlt qkc `dc il mi`xp eixac oi`e‬‬
‫‪ .epexb oitxeyy dil iwfn iwef` daxc`e llk d`pd mda oi`c‬ובשו"ע לא הזכיר‬
‫דין זה ונראה דאוסר כמו שכתב בבדק הבית אבל הרמ"א כתב )שם(‬
‫ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק‬
‫)הנקרא בלשוננו בקסוס(‬
‫הג"ה‬
‫ללחלח‬
‫גרונו ולפלוט מלבד יוה"כ דאסור‪.‬‬
‫ובשו"ע סי' תקס"ז סעי' ב פסק י"א שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא‬
‫מעט מעט וי"א שאפי' בפעם אחת יכול לטעום עד כדי רביעית אם יודע‬
‫כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל‬
‫בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום‪* .‬כתב הרא"ש בפ"ק דתע'‬
‫טוב<<<מדסתם ‪ lltziy mcew‬משמע בין קודם שחרית ובין קודם מנחה‬
‫סי' טו וביוה"כ ות"ב אסור לטעום‪ ,‬אבל התוס' כתבו `‪liaw d`pd `nlc e‬‬
‫וערבית‪ .‬אבל הרמב"ם פ"ו מהל' תפלה ה"ד כתב ‪exiag gztl mikyi `l oke‬‬
‫‪`l daezkd 'rza la` eilr lawy cigi 'prza ixiinc rnyn `pyil i`d dilr‬‬
‫‪ zixgy zltz lltziy mcew enelya le`yl‬וכן משמע מדברי הטור סי' פט‬
‫משמע דאפי' בי"ז בתמוז ועשרה בטבת נמי אסור דתענית הכתובה הן‪,‬‬
‫שכתב דין זה אחר שביאר זמן תפלת שחרית‪ ,‬ולמדו דבר זה מדתרגמה רבי‬
‫ובתרומת הדשן כתב ‪v"rza la` cigi 'prza `wec melk jka oi`e mrehc `d‬‬
‫אבא 'במשכים' לפתחו משמע דמיירי בתפלת שחרית דגבי מנחה וערבית לא‬
‫וכו'>>>ועשה‬
‫פ‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שייך לומר 'במשכים' לפתחו אלא בבא לפתחו‪ .‬כתב רבנו יונה ז"ל ‪exn`e‬‬
‫ואם לא המתין ונתן לו שלום קודם התפלה במקום מצוה‬
‫‪mely el xikfnyk `l` xeq` epi` egztl mikyna 'it`c l"f `vpiaext inkg‬‬
‫עלתה בידו עבירה‪ .‬חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה נחשב‬
‫‪`xtv el xnel xzen la` 'wl xninl 'irack mely d"awd ly enyy meyn‬‬
‫הוא ותימה הא ודאי האדם נחשב מאוד דתנן באבות פ"ג‬
‫‪ mely el xikfn epi`y oeik ah ix`nc‬ותימה בעיני הא כל האיסור אינו מפני‬
‫מי"ד ‪`xapy el zrcep dxizi daig mlva `xapy mc` aiag‬‬
‫הלשון אלא מפני שמחשיב את חבירו לפני שנותן חשיבות לקב"ה ומה לי‬
‫בּמה ‪ `ed aygp‬דמשמע אינו נחשב‬
‫‪ ,mlva‬אלא אל תקרי ַ ֶ‬
‫אם אמר שלום מה לי לשון אחרת ומ"מ הרב רבנו יונה בעצמו פליג עלייהו‬
‫במה פעמים נחשב הוא כמו במה אם מקדים לו‬
‫לכלום אלא ָ ָ‬
‫התם דכתב על דבריהם ‪`l` xzen epi` df 'it`y e"xp axd ixenl d`xpe‬‬
‫שלום קודם תפלה‪ ,‬ושמואל אמר שמואל מתרץ ההיא‬
‫‪`l` jled epi` m` la` oiipr meyl e` eiwqrn wqr ze`xl zkll 'vedyk‬‬
‫קושיא הכי במה חשבתו לזה ולא לאלוה קרא דקא' ‪dna ik‬‬
‫‪ xeq` oeyld df 'it` dltzd mcew eipt liawdl‬ומ"מ קשיא לי על דברי רבנו‬
‫‪ `ed aygp‬לאו למימר דאינו חשוב כלום דודאי חשוב הוא‬
‫יונה ז"ל וכי מותר לראות עסק מעסקיו קודם התפלה‪ .‬ומדברי הרמב"ם‬
‫אלא במה ולמה החשבת אותו יותר מאלוה שהקדמת לו‬
‫דלעיל משמע דוקא כששואל בשלומו אסור דאז מראה לו חשיבות יתירא‬
‫שלום קודם שהתפללת לאלוה‪ .‬א"ל במה אמרת בתמיה‬
‫אבל ליתן לו שלום סתם שלא בדרך שאלה מותר‪ .‬וכתב הרשב"א ‪azke‬‬
‫דמשמע דילפת ליה מקרא דלעיל ‪ `ed aygp dna ik‬נהי‬
‫‪`edy al oziy ick ah ix`nc `xtv xwaa xnel ebdpy epiidc l"f c"a`xd‬‬
‫דדרשי' ליה לשון במה היכי משמע מהתם עושה חפציו קודם‬
‫`‪xekfi epeyla dpyn `edy iptne lltziy cr llk mixg` mixaca akrzdl xeq‬‬
‫שיתפלל‪ ,‬א"ל לא במה אמרית ולאו מההוא קרא דלעיל‬
‫דקשיא ליה אמאי נהגו לומר צפרא דמארי טב הא מותר ליתן שלום אם‬
‫יליפנא ליה אלא אסור קאמינא ויליפנא ליה מקרא דלק'‬
‫אינו משכים לפתחו ומתרץ דנהגו כן כדי שיזכור שאסור לו לעשות חפציו‬
‫‪ .'ebe eiptl wcv‬אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם‬
‫קודם שיתפלל‪ .‬כתב הב"י סי' פט ‪oze`ae (my) miig zegx`a cer azke‬‬
‫שיתפלל>>>ועשה טוב<<<זה לשון הרמב"ם פ"ו מהלכ' תפלה ה"ד‬
‫‪`vi o`kny 'xp yecwd l`d 'ne`y xg` exiagl yi` mely zzl ebdpy 'newnd‬‬
‫`‪cr y"dr dlriy xg`n dk`ln dyriy e` melk merhiy mc`l el xeq‬‬
‫‪azke exzed jli`e o`kne mixac iepiya `l m` exq`p o`k crc bdpnd mdl‬‬
‫‪mcew enelya le`yl exiag gztl mikyi `l oke 'zixgy zltz' lltziy‬‬
‫‪`l drixk `la la` drixk oipra `l` minkg eyg `l i`nwc zeaeyzae cer‬‬
‫‪ 'lltziy' mcew jxca `vi `le 'zixgy zltz' lltziy‬אתה הוראת לדעת‬
‫‪drixkde melk jka oi`e p"kdaa oia jxca oia dvxiy oeyl lka mely ozepe eyg‬‬
‫דגבי טעימה ועשיית מלאכה פירש דאסור ‪ 'zixgy zltz' lltziy cr‬וכן‬
‫`‪zekxad jxal ligzd m` la` lltziy mcew mely zpizp `la 'it` xenb xeqi‬‬
‫גבי שאילת שלום פירש דאסור ‪ 'zixgy zltz' lltziy mcew‬אבל גבי יציאה‬
‫‪ l"kr k"k yegl oi` zekxaa y"ekln ler eilr laiwy oeik‬החברים סברו‬
‫לדרך כתב ‪ lltziy mcew jxca `vi `le‬סתם ולא פירש בו 'תפלת שחרית'‬
‫לפרש 'כיון שהתחיל בברכות' היינו ברכות השחר ואינו דמה שייך בהם‬
‫משמע דבין קודם שחרית ובין קודם מנחה וערבית משהגיע זמן תפלה לא‬
‫קבלת עול מלכו"ש אלא נ"ל דאברכות דק"ש קאמר דכיון שהתחיל ברכות‬
‫יצא לדרך עד שיתפלל‪ ,‬וכן כתב בכ"מ ‪z`vl dvexd d"eyne gepn x"d azke‬‬
‫ק"ש הרי הוא כמי שהתחיל קבלת עול מלכו"ש‪ .‬ובשו"ע סי' פט סעי' ב פסק‬
‫‪'tziy ick dltz onf ribd `l oiicry t"r`e eziaa 'tzdl aeh zixgya jxcl‬‬
‫כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום‬
‫‪zixgy `wec e`le y"dr dlry `ede dvexna jxca 'tziyn dcinrae dpeeka‬‬
‫משום דשמו של הקב"ה שלום אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב ואפי'‬
‫`‪dze` 'tziy cr z`vl el oi` dpnf ribdy oeik didzy dltz ef i` 'it` `l‬‬
‫זה אינו מותר אלא כשהוצ' ללכת לראות איזה עסק אבל אם אינו הולך‬
‫‪ .l"kr‬כתוב בב"י סי' פט אות ג ‪on miax d`xy (gi 'iq) oycd znexza aezke‬‬
‫אלא להקביל פניו קודם תפלה אפי' זה הלשון אסור וכן אסור לכרוע לו‬
‫‪dlgz miqpkp eidy cr zixgya mdikxvl zkll mirpnp eidy miwcwcnd‬‬
‫כשמשכים לפתחו וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו ואם‬
‫‪azk `ede mdivtg zeyrl mikled k"g`e zegayize zexiy 'ne`e p"kdal‬‬
‫התחיל לברך הברכות אין לחוש כ"כ ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע‬
‫‪xwir drawpy r"eny zlitz`c icar `w xity e`lc rnyn 'nbc `hytnc‬‬
‫בו בדרך מותר ליתן לו שלום וי"א שאפילו במוצא חבירו בשוק לא יאמר‬
‫‪ .eivtg ziiyrl dze` micwdl `cenlz citw d"awd zcearl‬ופסק בשו"ע‬
‫לו אלא צפרא דמרי טב כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים‬
‫סי' פט סעי' ג אסו' לו להתעס' בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפ' תפלת‬
‫כאי' עשאו במה מצוה להקריב קרבן‬
‫)ויש מקלין לאחר שאמ' מקצת ברכות )צ"ל שירות ותשבחו'( קודם‬
‫שמו"ע )ויש‬
‫אבל אין לו להקריב בבמה שליד ביתו אלא ימתין עד שיעלה‬
‫שאמ' ברוך שאמר וטוב להחמי' בזה תרוה"ד סי' יח(‪ .‬צדק לפניו יהלך‬
‫לירוש' ויקריב במזבח שבמקדש ואם לא המתין והקריב‬
‫יתפלל ותפלתו תלך לפניו ותגיע עד כסא הכבוד והדר וישם‬
‫בבמה שליד ביתו במקום מצוה עלתה בידו עבירה‪ ,‬אף ליתן‬
‫לדרך פעמיו יעשה חפציו דכת' )יש' נח ח( `‪xgyk rwai f‬‬
‫שלום לחבירו מצוה היא אלא שצריך להמתין עד שיתפלל‬
‫`‪'d ceak jwcv jiptl jlde gnvz dxdn jzkex`e jxe‬‬
‫אחרים כלל עד שיתפלל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פא‬
‫‪ jtq`i‬הנביא מזהיר את ישרא' שביום צומם היו באין רק‬
‫יפסיק שלא להפסיק בין ה' לאמת אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז‬
‫להתפלל ולהשמיע במרום קולם ולא היו פורסין לחמם‬
‫לעניים וקא' להו אם תפרסו לחמכם לעניים ביום צומכם `‪f‬‬
‫‪ gnvz dxdn jzkex`e jxe` xgyk rwai‬תפלתך תתקבל‬
‫ורפואה שבקשת בתפלתך תבוא לך מהרה ‪jwcv jiptl jlde‬‬
‫תעלה תפלתך לפני כסא הכבוד ‪ jtq`i 'd ceak‬יגן וישמור‬
‫עליך אלמא 'צדק לפניו יהלך' לשון תפלה הוא ההולכת לפני‬
‫האדם ומגעת עד כסא הכבוד‪ .‬הקב"ה עושה לו חפציו‬
‫שנא' צדק לפניו יהלך תלך תפלתו לפניו ותעלה עד כסא‬
‫הכבוד וישם לדרך פעמיו הל"ל וישם לדרך פעמיו 'ויעשה‬
‫שם חפציו' דהא אינו הולך בדרך סתם אלא לעשות שם‬
‫חפציו ומדלא קא' הכי ש"מ אינו צריך אלא לשים לדרך‬
‫פעמיו ולילך להיכן שצריך להגיע אבל כשיגיע שם א"צ‬
‫יפסיק וחלק עליו במג"א ‪zn` oia wiqtdl oi` zn` oeyl k"b `ed aiviy oeik‬‬
‫להתאמץ לעשות חפציו כי הקב"ה כבר עושה לו חפציו‬
‫שהיה הוא צריך לעשות‪.‬‬
‫כל הלן "שבעה" ימים כצ"ל‪ .‬ושבע ילין בל יפקד רע‬
‫הישן רעב גופו נשאר שמונה שעות בלא תזונה ומחליש את‬
‫לבו וקרוב לחלות במחלת לב או בדום לב אבל מי שישן‬
‫שבע בל יפקד רע לא יפקד בחולי‪ ,‬ואל תשמע לרופאי זמננו‬
‫שמורים לאדם שלא לאכול בערב ולילך לישן על קיבה‬
‫ריקנית ובטן רעבה כי הם מחלים את האדם כי אם לשלמה‬
‫המלך תשמע שציוה לישן שבע מיהו לא יאכל הרבה קודם‬
‫שנתו כי אם כדי שבעה ולא יותר‪ .‬אל תקרי "ושבע" כצ"ל‬
‫והכי פיסוקו ‪ rx cwti la - oili raye‬אלא "ושבע" כצ"ל‬
‫והכי פיסוקו ‪ .rx - cwti la oili raye‬כל המשביע עצמו‬
‫מד"ת "או קורא ק"ש על מטתו" ולן אין מבשרין וכו'‬
‫כך היא גירסת השאילתות פרשת מקץ שאילתא כט ת"ח‬
‫משביע עצמו מד"ת ושאר כל אדם משביע עצמו מק"ש‪.‬‬
‫‪ aiviel‬ותימה על המג"א מאי שנא ויציב משאר שבחי ונכון וקיים וכו' הא‬
‫כולהו נמי פירושא דאמת נינהו‪ ,‬לכן נ"ל דאינו מפסיק עד שיסיים את הקטע‬
‫הראשון אמת ויציב ונכון וכו' עלינו לעולם ועד וכן הוא פשט הסוגיא וכן‬
‫יש לנהוג‪* .‬מדאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק משמע לא יפסיק‬
‫כלל וכלל דהוי חמור מאמצע הפרק וכ"כ רבנו יונה בשם רבותנו הצרפתים‬
‫שיאמר אמת ואז יענה כדין אמצע הפרק‪ ,‬אבל הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש הי"ז‬
‫כתב `‪le`yl `l` wiqti `le wxtd rvn`k f"d aivie zn`l xn`ie oia la‬‬
‫‪ 'eakd iptn aiydle '`xid iptn‬מפרש ד'לא יפסיק' אין ר"ל לא יפסיק כלל‬
‫אלא לא יפסיק כדין בין הפרקים דשואל מפני הכבו' ומשיב לכל אדם אבל‬
‫מפסיק כדין אמצע הפרק ששואל בו מפני היר' ומשיב מפני הכבו'‪ .‬ופסק‬
‫בשו"ע שם אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק שלא להפסיק בין ה'‬
‫)באמצע(‬
‫]אלהיכם[ לאמת אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין )באמצע‬
‫]אלהיכם‬
‫]צ"ל אמצע[ הפרק‪.‬‬
‫תוד"ה ימים וכו' ביחד כמו "שהן" בשחיטת כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד כל יו"ט שני "דאינו" אלא מנהגא כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד דאי לא מברכין מאי הפסקה שייך בה הא אינו‬
‫אלא כקורא מזמורי תהלים ופשיטא דמותר להפסיק באמצע‬
‫קריאת תהלים‪*** .‬בא"ד אמאי לא הרגיש רב "דהוא"‬
‫מנהגא כצ"ל‪*** .‬בא"ד ויש שרוצין לומר דיחיד האומר‬
‫הלל בימים שאין גומרין שאין לו לברך זהו שיטת הרי"ף‬
‫ופליג אמחזור ויטרי דלעיל דפסק דימים שאין גומרין את‬
‫ההלל אין מברכין לא היחיד ולא הצבור אבל הרי"ף סבר‬
‫דצבור מברכין עלייהו דמנהג אבותיהם בידיהם ושפיר‬
‫מברכינן על המנהג אבל יחיד האומרם אין מברך עלייהו‬
‫דאין חיוב מנהג זה אלא לצבור‪*** .‬בא"ד השר מקוצי היה‬
‫אומר דכיון "שרוצה" לחייב כצ"ל‪*** .‬בא"ד מידי דהוה‬
‫אלולב ואתפלין ולדידן אין הנשים מברכות עלייהו כלל‪.‬‬
‫הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא‬
‫יפסיק>>>ועשה טוב<<<מדקת' בין אלהיכם 'לאמת ויציב' לא יפסיק‬
‫***בא"ד ובלילי פסח' יש שמברכין פעמיים בתחי' קורין‬
‫משמע דגומר כל הקטע הראשון דאמת ויציב עד עלינו לעולם ועד ואז‬
‫ההלל בדלוג ומברכין לקרות ואחר הסעודה אחר שפוך‬
‫מפסיק או גומר עד סוף אמת ויציב בא"י גאל ישראל ואז יפסיק‪ ,‬מיהו הטור‬
‫חוזרין וקורין הלל גמור ‪e‬מברכין לגמור‪*** .‬בא"ד‬
‫הביא בשם ר"י דאומר ה' אלהיכם אמת ואח"כ יפסיק ואח"כ ממשיך ויציב‬
‫"ומייתו" ראיה כצ"ל מהירוש' ברכ' פ"א ה"ה‪*** .‬בא"ד‬
‫ונכון וכו' ולפי"ז הא דקת' בין ויאמר 'לאמת ויציב' לא יפסיק לא דייק‬
‫מההיא דמייתי עלה "דמתני' בשחר מברך וכו' כל"‬
‫והל"ל בין ויאמר לאמת לא יפסיק‪ ,‬מיהו הרא"ש כתב `‪aivie zn` xne` `l‬‬
‫הברכות פותחין בברוך כצ"ל ומה שהגיה המהרש"א‬
‫‪ wiqti k"g`e‬כפשט לשון רבי יהודה ונראה דלאו דוקא אומר אמת ויציב‬
‫‪ jexaa oinzege‬אינו‪*** .‬בא"ד חוץ מן "הברכה הסמוכה"‬
‫אלא כל הקטע הראשון אומר ואח"כ יפסיק דמאי שנא ויציב משאר הקטע‬
‫לחברתה כצ"ל‪*** .‬פירוש אשר גאלנו הנאמרת בסדר‬
‫ונכון וקיים וכו' כולהו פירושא דאמת הוא‪ ,‬ועיין מ"ש הב"י סי' סו אות ה‬
‫פסח דסמוכה "להלל" ואמאי כצ"ל‪*** .‬בא"ד שנייא‬
‫ד"ה וכתב הרמב"ם‪ .‬ובשו"ע סעי' ה פסק אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא‬
‫שאני הכא דאם שמעה את ההלל בבהכ"נ יצא היו קורין‬
‫פב‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫את ההלל בבהכ"נ אחר ערבית כמו שנוהגין הספרדים וכיון‬
‫בביתם את הכוסות בבת אחת בלא סדר‪*** .‬בא"ד פותחת‬
‫שברכת אשר גאלנו פעמים סמוכה להלל אם לא שמע הלל‬
‫ברכה דאשר גאלנו בברוך "דפעמים" שאינה כצ"ל‪.‬‬
‫בבהכ"נ ופעמים אינה סמוכה כגון כששמע את ההלל‬
‫בבהכ"נ לכך תיקנוה פותחת בברוך דלא לעולם סמוכה היא‪.‬‬
‫***בא"ד ופריך והרי סופה של הלל פירוש יהללוך דאינה‬
‫סמוכה שהסעודה מפסקת השתא ס"ד שמברך לפני‬
‫הסעודה לגמור את ההלל וקורא מחצית ההלל ואחר הסעודה‬
‫ממשיך מחצית ההלל ומסיים בברכת יהללוך‪*** .‬בא"ד‬
‫ומשני שתים הנה שתי ברכות מברך ושתי פעמים קורא את‬
‫ההלל לפני הסעודה מברך לקרוא את ההלל וקוראו בדילוג‬
‫ואחר הסעודה מברך לגמור וקוראו שלם‪*** .‬בא"ד אלמא‬
‫"מברכין שתי" פעמים כצ"ל‪ ,‬וקוראין שתי פעמים‪.‬‬
‫***בא"ד מיהו משמע בירוש' כאשר פירשתי תחלה‬
‫ד'שתים הנה' היינו שתי ברכות אחת בתחי' קודם סעודה‬
‫ואחת בסוף אחר הסעו' שהיו מברכין ב' פעמים תחי' וסוף‬
‫על אשר גאלנו ברכה אחת קודם הסעו' ומתחיל וקוראה‬
‫ומפסיק וסועד סעודתו וחוזר וגומרה ומברך בסופה דהא‬
‫השתא מוקמינן 'שתים הנה' באשר גאלנו )ויש שהבינו‬
‫שדברי התוס' מיירו בברכת ההלל ואינו דהא השתא מוקמי'‬
‫יד ע"ב גמ' וה' אלהים אמת אלמא צריך לומר אמת סמוך‬
‫לה' אלהים כדי לאמת שהוא ה' אלהים‪ .‬א"ר אבהו א"ר‬
‫יוחנן חוזר ואומר אמת כדי לאמת את ק"ש כלו' מה‬
‫שאמרתי ‪ cg` 'd epidl` 'd‬אמת הוא‪ ,‬ורבי יוחנן לטעמיה‬
‫דאמר דאמת ראשונה אינה על עיקר ק"ש אלא על ה'‬
‫אלהיכם לקיים מה שנא' וה' אלהים אמת הלכך בעינן אמת‬
‫אחריתי לאמת את ק"ש‪ .‬אבל רבה אמר אינו חוזר ואומר‬
‫אמת דאמת ראשונה לאו על ה' אלהים היא ולאו משום קרא‬
‫דה' אלהים אמת היא אלא על עיקר ק"ש היא וטעמיה דרבי‬
‫יהודה דאמר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק משום שאם‬
‫יפסיק בשאילת שלום כשאומר אח"כ אמת אין ניכר שהוא‬
‫על ק"ש שאמר לפני כן אלא על שלום שאמר לחבירו‪.‬‬
‫"רבה" אמר אינו חוזר וכו' ברי"ף ובראשונים ובב"י סי'‬
‫סא אות ג' ד"ה יש נוהגים גרס רבא וכן בכל הסוגיא‪ .‬ההוא‬
‫דנחית קמיה דרבה שמעיה רבה דאמר אמת אמת וש"מ‬
‫דהכי מנהג העולם כרבי יוחנן אמר רבה כל אמת אמת כל‬
‫מי שתשמענו אומר אמת אמת פעמיים לאו משום דמנהגא‬
‫'שתים הנה' באשר גאלנו והיכי משמע מהירוש' דמברכין על‬
‫הכי הוא אלא תפסיה להאי מחמת מרוצתו בתפלה סבר שלא‬
‫ההלל שתי ברכות תחי' וסוף( אבל אומר ר' יהודה דזו היא‬
‫דקדק יפה באמירת אמת ולא שמעוהו הצבור אומרה יפה‬
‫תמיהא גדולה מאחר שבירך על אשר גאלנו קודם אכילה‬
‫לכך חזר ואמרה וכן דרך הממהרים בדבורם שחוזרים על‬
‫אמאי מפסיק ואוכל בינתיים שהרי בימים שאין היחיד‬
‫מילה אחת פעמיים מחמת שסבורים שלא שמעום וכשבא‬
‫גומר בהן את ההלל וכו' וברכת אשר גאלנו אינה שונה‬
‫אדם לביתו והוא צמא או צריך לנקביו ומוצא את הדלת‬
‫מברכת ההלל‪*** .‬בא"ד שאז אינו מפסיק "כשאינו"‬
‫נעולה ודופק בדלת כששואלין אותו בני ביתו מי שם? עונה‬
‫צריך כצ"ל פי' אם אינו צריך לשאול מפני הירא' ומפני הכב'‬
‫אני אני פעמיים כי מחמת שממהר שיפתחו לו חוזר אני אני‬
‫אבל אם הוצ' לכך מפסיק‪*** .‬בא"ד ומשני שתים הנה‬
‫פעמיים שמא לא שמעוהו פעם ראשונה ויתעכבו מלפתוח לו‪.‬‬
‫שתי גאולות אחת להבא ואחת לשעבר ולא דמיא לברכת‬
‫ומהמרא דאתרין הרב משה מיימון זצ"ל שמעתי בשם הרב‬
‫הפירות דאינה אלא הודאה על העבר‪*** .‬בא"ד ומה‬
‫משה מיימון זצ"ל )אולי קרוב משפחתו( כל אמת אמת כל‬
‫"שקשה" מיהללוך כצ"ל שאינה סמוכה לפי מה‬
‫האומר אמת אמת פעמיים תפסיה להאי יש לתופסו ולחקרו‬
‫שפירשתי עתה דבשלמא לפי מה שפירשנו לעיל דשתים‬
‫שמא צד מינות יש בו ואומר אמת על ה' ואמת על אלהים‬
‫הנה קאי בברכות ההלל דקוראין אחת לפני הסעו' ומברכין‬
‫אחרים כדאמר לק' לג ע"ב ‪meyn eze` oiwzyn micen micen‬‬
‫לקרוא ואחת אחר הסעו' ומברכין תחי' לגמור הויא יהללוך‬
‫‪ zeieyx izyk ifginc‬וכן אמר התם ‪rny rny xne`d lk‬‬
‫סמוכה לברכת לגמור אבל השתא דפירשנו דשתים הנה קאי‬
‫‪ .micen micen xne`k‬אינו חוזר ואומר‬
‫אמת>>>ועשה‬
‫באשר גאלנו נמצא דיהללוך אינה סמוכה לחברתה לפי‬
‫טוב<<<פירש רבנו יונה דה"ק היכא שפסק מפני הירא' או מפני הכבו' אחר‬
‫סברת מחזור ויטרי דפירש דאין מברכין תחי' אלא בי"ח‬
‫שאמר אמת או שסיים ק"ש קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת והמתין‬
‫ימים שגומרין ההלל ומנויים בערכ' י ע"א‪*** .‬בא"ד וכן‬
‫שיתחיל החזן שיאמר עמו א"צ לחזור ולומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל‬
‫משמע בירוש' פסחים פ"י ה"א שהיה דרכן לומר וכו' כלו'‬
‫מויציב ואילך או ממקום שפסק‪ ,‬וע"פ דבריו פסק בשו"ע סי' סו סעי' ו אם‬
‫היה מיעוט אנשים שהיו שומעין הלל בבהכ"נ ואח"כ שותין‬
‫פסק מפני הירא' או הכב' אחר שאמר אמת או שסיים קודם החזן וסמך‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פג‬
‫ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן שיאמר עמו א"צ לחזור ולומר‬
‫טורח ציבור התירו להם לדלג בה ואנן לא מדלגינן בה דהא‬
‫פעם אחרת אמת מיהו פירוש זה אינו מחוור כלל חדא דרבנו יונה עצמו‬
‫א"ר כהנא א"ר לא יתחיל ואם התחיל גומר ורב מרא‬
‫דאתרין הוא‪ .‬המילים "דקא מתחלי במערבא" אינן מגוף‬
‫הגמ' אלא מפירוש"י הם‪ .‬לא אמר אני ה' אלהיכם אינו‬
‫צ"ל אמת דסבר חייא ב"ר דאמת לא קאי אעיקר ק"ש אלא‬
‫חוזר ואומר אמת היינו שאומר אמת אמת פעמיים רצוף אפי' לא שח ביניהם‬
‫על `‪ mkidl` 'd ip‬לקיים מה שנא' 'וה' אלהים אמת' ופליג‬
‫ארבה דאמר לעיל דאמת קאי אעיקר ק"ש ופליג נמי ארבי‬
‫יוחנן דר"י סבר דאמת קאי על `‪ mkidl` 'd ip‬מיהו חוזר‬
‫דאמר תרי זמני אמת רצוף בלא שום שיחה ביניהם וגם ליכא למימר דסיים‬
‫ואומר אמת אחרינא לעיקר ק"ש וחייא ב"ר סבר דאמת קאי‬
‫על `‪ mkidl` 'd ip‬וא"צ לומר אמת אחרינא לעיקר ק"ש‪.‬‬
‫אינו צ"ל אמת כלו' אמת ואמונה וכל הברכה‪.‬‬
‫פירש כרבני צרפת דבין אלהיכם לאמת אינו פוסק כלל אפי' לשאול מפני‬
‫הירא' ולהשיב מפני הכב' וגם ליכא לאוקמיה כגון שסיים קודם החזן והמתין‬
‫דא"כ היה לה לגמ' לפרש דבר זה ועוד דפשט הסוגיא משמע בהדיא דלמ"ד‬
‫דאמרי' ‪xn` ipnif ixz zn` zn` xn`c dax dirny daxc dinw zigpc `edd‬‬
‫‪ i`dl diqtz zn` zn` lk dax‬ופירש"י ‪ dfl ezqtz zn` ly `hdix‬ומוכח‬
‫קודם החזן והמתין לו דהא בחזן גופיה עסקי' ובפירושנו לגמ' פירשנו בטוב‬
‫עיי"ש‪.‬‬
‫א"ר יוסף כמה מעליא הא "שמעתא" וכן הוא בעי' סד‬
‫בדין הוא "שתקדם" שמע לוהיה אם שמוע כצ"ל וכן הוא‬
‫בהדיא בהמשך‪" .‬שזו" ללמוד "וזו" ללמד והיה אם‬
‫שמעתתא משתבש דשמעתתא לשון שמועות הרבה היא‪.‬‬
‫שמוע לויאמר "שזו" ללמד "וזו" לעשות כצ"ל ש"מ‬
‫היה לפניו מצוה לעשותה ותלמידים ללמדם מניח מצוה‬
‫ומלמד לתלמידים‪ .‬אטו שמע ללמוד אית "בה" ללמד‬
‫ולעשות לית "בה" וכן כל "ביה" שבסוגיין צ"ל בה‪.‬‬
‫ע"ב ובכתו' כא ע"א ושם ע"ב ובשבו' מה ע"ב‪ ,‬והגורס‬
‫אמרי במער' ערבית דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה'‬
‫אלהיכם "וגו'" אמת כצ"ל דודאי קורא כל הפסוק האחרון‬
‫שיש בו יציאת מצרים שהרי כל מה שאמרו לקרוא פרשת‬
‫ציצית אינו אלא משום יצי"מ שבו ובספרים נשמטה מילת‬
‫"וגו'"‪ .‬מאי "מעליותא" י"ג מעליותה וכן כל מקום‬
‫שאומר ‪ `ilrn dnk‬ומקשי ליה ‪ `zeilrn i`n‬צ"ל ‪.dzeilrn‬‬
‫לא יתחיל דהלכתא כחכמ' דאין מזכירין יצי"מ בלילות ואם‬
‫התחיל גומר דאף חכמ' לא אמרי דאסור להזכיר אלא דאין‬
‫חובה להזכיר והאומר ‪mdl eyre mdil` zxn`e i"pa l` xac‬‬
‫ותיפוק ליה מדריב"ק דטעמיה דריב"ק עדיף טפי מדרשב"י‬
‫שהרי לא קבעו לקרות פרשת שמע אלא משום עול מלכו"ש‬
‫שבה ולא קבעו לקרוא פרשת והיה אם שמוע אלא משום‬
‫עול מצות שבה ולא משום ללמוד וללמד הוא‪ ,‬ומשני חדא‬
‫ועוד קאמר חדא כדי שיקבל עליו וכו' ודאי עיקר הטעם‬
‫כריב"ק ואנא מוסיף טעמא פורתא‪.‬‬
‫‪ ziviv‬ופוסק נראה כמי שחוזר בו ואומר אין זה אמת שציוה‬
‫רב משי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפלין‬
‫לעשות ציצית‪ .‬וכי תימא ואמרת אליהם לא הוי התחלה‬
‫טוב<<<אוקימנא לה בגמ' דעוית שלוחא ומתחילה לא הביא לו תפלין וחשש‬
‫דלא אמר מה אמר להם וכשפוסק לא הוי כמי שאומר אין‬
‫רב שמא יעבור הזמן לכך קרא ק"ש וכשהביאו לו תפלין הניחם ועמד‬
‫זה אמת דבאיזו מצוה אמר שאינה אמת הא לא הזכיר שום‬
‫להתפלל וכתבו התוס' ‪oke dltzl dle`b oia oiltz gipdl xzeny rnyn `kdn‬‬
‫מצוה‪ .‬ואמרת אליהם הוי התחלה וכשפוסק נר' כחוזר בו‬
‫‪ ,dltzl dle`b oia ezilh mc` gipn zilha‬אבל אח"כ הביאו התוס' סברא‬
‫ואומר אין זה אמת שציוה ה' למשה לאמר לישרא' שום דבר‬
‫לחלק בין טלית לתפלין ‪dltze y"w xwirc zilhl oiltz oia wlgl yi n"n‬‬
‫והוי ככופר בכל התורה כולה שכולה נאמ' למשה לאמר‬
‫‪devy oec`a 'it envra xwy zecr cirn 'i`k jenqa xn`ck oiltza ikiiy‬‬
‫לישרא'‪ .‬קסב' במערבא ואמרת אליהם נמי לא הויא‬
‫‪gipie oxn`ck inp dltze oi`e jipir oia 'hehle jci lr ze`l eide `xew `edy‬‬
‫התחלה דבשלמא אי הוה מזכיר מצות ציצית ופוסק אמרי'‬
‫‪zaeg `l` epi`y 'viv la` dnily y"ekln `id efe 'tzie y"w `xwie oiltz‬‬
‫שמא חוזר בו ואומר אין זה אמת שמעולם לא ציוה ה' מצות‬
‫‪`la y"w `exwl lekie zivivn xeht el oi` m`e aiig zilh el yi m`y zilh‬‬
‫ציצית אבל כיון דלא הזכיר מצות ציצית לית לן בה דודאי‬
‫‪ dwqtd iedc i`ce ziviv‬וכן היא דעת רבנו יונה והרא"ש והרשב"א לחלק‬
‫אינו אומר על כל התורה כולה דאינה אמת דהא השתא קרא‬
‫בין טלית לתפלין‪ ,‬ושמענו מדברי התוס' דכשמניח תפלין בין גאולה לתפלה‬
‫ק"ש וניכר שמאמין בתורה הקדו'‪ .‬הלכך אנן אתחולי‬
‫מברך עלייהו דהא בסוף התוס' כתבו ‪'it`c xne` did ivewn dyn x"xde‬‬
‫מתחלי' דקא מתחלי במערבא ואנן גרירן בתר מנהגי ארץ‬
‫‪mda ynynn g"i xg`le dkxa `la oiltz gipd xninl ivnc di`x oi` o`kn‬‬
‫ישרא' שהם מיוסדים מהתנאים וכיון דאתחלי' מגמר נמי‬
‫‪xg`e zetpehn eiciy zra zilha shrzdl xzen mby ibq ikdae mdilr jxane‬‬
‫גמרי' דבא"י לא אסרו לגמור את הפרשה כולה אלא מפני‬
‫‪ jxane ezilha ynyni eici lehiy‬מדקאמרי דה"ר משה מקוצי פליג ואמר‬
‫וצלי>>>ועשה‬
‫פד‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דאין לברך ש"מ אינהו סברי דמברך על התפלין בין גאולה לתפלה‪ .‬וכתב‬
‫לפיכך צריך תחילה לקבל עליו עול מלכו"ש לפני עשיית‬
‫הטור בסי' סו `‪miizpia el oncfpe y"w mcew oiltz gipd `ly qpe` erxi` m‬‬
‫המצוה מי סבר ליה רב כריב"ק והאמר רב חב"א זימנין‬
‫‪wiqtdl el oi` la` oiltza lltziy ick ogipdle jxal wiqtdl leki ogipdl‬‬
‫סגיאין וכו' ומנח תפלין והדר קרי ק"ש אלמא סבר רב‬
‫‪ eyall ezilh lr jxal‬משמע קצת מדבריו דאף לטלית יכול להפסיק ללבשו‬
‫עשיית המצוה קודמת לקריאה דקבלת עול מלכו"ש‪ .‬וכי‬
‫רק לא יברך עלייהו אבל לתפלין מניח ומברך וכתב בב"י דנראה לו דמה‬
‫תימא בדלא מטא זמן ק"ש תימא אי לא מטא זמן ק"ש‬
‫שהתיר הטור ללבוש טלית היינו היכא שלא הגיע לגאל ישראל אבל הגיע‬
‫כ"ש דלא מטא זמן תפלין דק"ש בדיעבד זמנה מעה"ש‬
‫לגאל ישראל לא יפסיק ללבוש טלית אפי' בלא ברכה דצריך לסמוך גאולה‬
‫ותפלין זמנן משיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו‪,‬‬
‫לתפלה‪ .‬וכתב הב"י ‪xnb `ly lk 'lid ivewn n"xd ixack l"p dyrn oiiprle‬‬
‫ונ"ל דמהאי טעמא לא פירש"י את קושיית הגמ' כמו‬
‫‪f`y lltziy xg` cr mdilr jxan epi`e zivive oiltz gipn l`xyi l`b‬‬
‫שפירשנו אלא מקשה ממה שהיה לומד לפני שקרא ק"ש‬
‫‪xg` cr mdilr jxan oi`e oiltz gipn 'xyi l`b xnb m`e jxaie mda ynyni‬‬
‫אלמא מעשה המצוה דת"ת קודם לקריאה דקבלת עול‬
‫‪ gipn epi` zilh la` dltz‬ופסק בשו"ע שם סעי' ח צריך לסמוך גאולה‬
‫מלכו"ש ומשני בדלא מטא זמן ק"ש אבל זמן ת"ת כל היום‬
‫לתפלה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל רק אם אירעו אונס שלא‬
‫וכל הלילה הוא‪ ,‬ומ"מ לפי פירושנו צ"ל דרב סבר דתפלין‬
‫הניח תפלין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז ולא יברך עליהם עד‬
‫זמנן אפי' בלילה ועיין מנח' לו ע"ב‪ .‬א"כ מאי אסהדתיה‬
‫אחר שיתפ' אבל טלית לא יניח אז ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו‬
‫דרב חייא ב"א בשלמא אי מטא זמן ק"ש היינו אסהדתיה‬
‫לו טלית ותפלין מניחם ולא יברך עליהם עד אחר תפלה הג"ה וי"א שקודם‬
‫לאשמועי' דאע"ג דקריאה דקבלת עול מלכו"ש קודם‬
‫גאל ישראל יברך על התפלין והכי נהוג ופלא בעיני מה שייך לומר בזה והכי נהוג‬
‫לקריאה דקבלת עול מצות קיום המצוה גופה קודם לקריאה‬
‫הא אין דין זה אלא למי שהתחיל להתפלל ולא היו לו תפלין ונזדמנו לו בין‬
‫דקבלת עול מלכו"ש אלא אי אמרת בעלמא הוה קרי ק"ש‬
‫גאולה לתפלה וכמה כאלה יש בעולם והיכי עבדינן מינייהו מנהגא‪ ,‬וידידנו‬
‫והדר מנח תפלין והנך זימני דמנח תפלין והדר קרי ק"ש‬
‫אהובנו הרב משה שומר זצ"ל פירש דהכי נהוג דקאמר מור"ם היינו כך יש‬
‫היינו בדלא מטא זמן ק"ש א"כ מאי אתא לאשמועי'‬
‫החופר כוך למת בקבר מערת קבורה שיש בה‬
‫באסהדתיה הא ודאי אין לו לקרוא ק"ש עד שיגיע זמנה‪.‬‬
‫הרבה כוכין ובא לחפור בסלע עוד כוך למת שהיה מוטל‬
‫לאפוקי ממ"ד למשנה א"צ לברך קמ"ל דאף למשנה נמי‬
‫לפניו‪ ,‬והא דלא קאמר החופר קבר למת אלא החופר כוך‬
‫צריך לברך ותימה היה לו להקשות א"כ הא דמסיים ‪gpne‬‬
‫למת בקבר משום דרבותא אתא לאשמועי' אע"ג שיכול‬
‫‪ y"w ixw xcde oiltz‬מייתר‪ ,‬ולפי מה שנפרש בהמשך שהגמ'‬
‫לחפור קבר קל בשדה וגומר חפירתו מהרה קודם שיעבור‬
‫חוזרת בה מתירוץ זה דלא מטא זמן ק"ש אתי שפיר דלא‬
‫זמן ק"ש הותר לו לחפור בסלע במערת קבורה שקשה‬
‫אתא לאשמועי' לעניין ברכת התורה דמשנה אלא דהוה מנח‬
‫בתרי>>>ועשה‬
‫תפלין והדר קרי ק"ש דקיום המצוה קודם לקריאה דקבלת‬
‫טוב<<<ואין צריכין לחפירת הקבר אלא אחד אבל אם היה צריך לחפירת‬
‫עול מלכו"ש וכיון דעתיד לחזור בו מתירוץ זה לא איכפת‬
‫הקבר שנים שניהם פטורין כך פירש הרמב"ן )בתורת האדם שער הקבורה‬
‫לו להקשות עליו ולדקדק בו‪ .‬מ"מ קשיא לרב היכי קרי‬
‫ד"ה בפרק היה קורא( וכן פסק בשו"ע סי' עא סעי' ו היו שנים או יותר‬
‫ק"ש והדר מנח תפילין והא בברייתא קת' איפכא וקשיא בין‬
‫חופרים כל הצריכין לצרכי החפירה בבת אחת פטורין ואם יש נוספים‬
‫אעובדא דלעיל רב משי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפלין וצלי‬
‫נשמטין וקורין וחוזרין אלו ומתעסקים והאחרים נשמטין וקורין‪ .‬קריאה‬
‫ובין אעובדא דאסהיד רב חייא ב"א דרב אנח תפלין והדר‬
‫דעול מלכו"ש לעשייה דמצות מי שמעת ליה דלמא עשיית‬
‫קרי ק"ש דלא מטא זמן ק"ש אבל בעלמא קרי ק"ש והדר‬
‫מצוה קודמת לקבלת עול מלכו"ש דכל קבלת עול מלכו"ש‬
‫מנח תפלין‪ ,‬ומשני שלוחא הוא דעוית אע"ג דלא אמר 'אלא'‬
‫אינה אלא כדי שיבוא לקיום המצות וזה שמקיים את המצוה‬
‫הוי כמו '`‪ '`l‬שלוחא הוא דעוית והדר ביה ממאי דתריץ‬
‫הא מוכיח על עצמו שמקבל עליו עול מלכו"ש ועול מצות‬
‫דלעולם הוה קרי ק"ש והדר מנח תפלין וההיא עובדא‬
‫ותו אפי' אי אמרת דלריב"ק קריאה דקבלת עול מלכו"ש‬
‫דאסהיד רב חייא ב"א בדלא מטא זמן ק"ש ואתא לאשמועי'‬
‫קודמת לעשיית מצוה דכשמקיים מצוה מוכיח שמקבל עליו‬
‫דאף למשנה נמי צריך לברך 'אלא' לעולם הוה רגיל רב‬
‫עול מצות אבל דילמא אינו מקבל עליו עול מלכו"ש ומקיים‬
‫לאנוחי תפלין והדר קרי ק"ש והיינו דאסהיד רב חייא ב"א‬
‫את המצוה לשם אלהות אחרת או מצות אנשים מלומדה‬
‫‪ y"w ixw xcde oiltz gpne‬ובדמטא זמן ק"ש וההיא עובדא‬
‫לנהוג ודוחק‪.‬‬
‫לחופרה ועד שיגמור יעבור זמן ק"ש‪ .‬סיפא‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פה‬
‫דלעיל דרב ‪ oiltz gp`e y"w `xw‬שלוחא הוא דעוית ולא‬
‫מזוזות בביתו אבל כשאומר ‪ 'ebe ze`l mzxywe‬ואין עליו‬
‫הביא לו את התפלין בזמן לפיכך קרא ק"ש שהרי הגיע זמנה‬
‫תפלין השומעו אומר עדות שקר הוא מעיד בעצמו‪ .‬ורש"י‬
‫פירש כאי' מעיד עדות שקר בעצמו ‪ `ilrn `pyil‬כלו'‬
‫דלא אמר 'אלא' ואעפ"כ הדר ביה‪ .‬אבל רש"י סבר דכיון‬
‫מעיד על הקב"ה עדות שקר‪ ,‬שהרי העיד שהוא אלהיו והוא‬
‫יחיד ואינו כן שלא עשה כדבריו ולא הניח תפלין נמצא‬
‫שלוחא הוא דעוית הא תירצת לעיל דבעלמא הוה קרי ק"ש‬
‫שאינו מקבלו עליו לאלהים ושקר העיד עליו שהוא אלהיו‪.‬‬
‫לעולא דאמר כאי' העיד עדות שקר בעצמו אם קרא ק"ש‬
‫מטא זמן ק"ש אלמא כן היא דעתו דרב לעשות לכתחי' ק"ש‬
‫בלא תפלין לא יצא דעדות שקר היא וצריך לחזור ולקרוא‪,‬‬
‫אבל לרבי חייא ב"א דאמר משום רבי יוחנן כאילו הקריב‬
‫פירש"י ומי סבר לה כריב"ק והאמר רב חייא ב"א זמנין‬
‫עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים דבדיע' עלו לו העולה‬
‫והזבח שאין המנחה והנסכים מעכבין את הקרבן כך צריך‬
‫ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפלין והדר קרי ק"ש לא‬
‫לקרוא ק"ש עם תפלין ובדיע' שקרא בלא תפלין יצא‪ ,‬ולרבי‬
‫יוחנן דסתמא דגמרא דאמר הרוצה שיקבל עליו עול‬
‫מלמד לתלמידים דהיינו עשיית המצוה דושננתם לבניך והדר‬
‫מלכו"ש שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא ק"ש‬
‫ויתפלל אין הנחת תפלין בק"ש אלא בשביל לקבל עליו עול‬
‫מלכו"ש שלימה כלו' מעולה אבל אם אינו רוצה אפי' לכתחי'‬
‫יכול לקרוא ק"ש בלא תפלין דיקא נמי דקא' 'הרוצה' לקבל‬
‫עליו וכו' תלה ברצונו של אדם‪.‬‬
‫וכשהביא לו השליח את התפלין הניחן והרבה בש"ס כיו"ב‬
‫דלא אמר 'אלא' לא הדר ביה לפיכך קשיא ליה מאי קמשני‬
‫והדר מנח תפלין וההיא דאנח תפלין והדר קרי ק"ש בדלא‬
‫ואח"כ תפלין אפי' אם הביא השליח את התפלין‪ ,‬לפיכך‬
‫סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה‬
‫ממה שהניח תפלין והדר קרי ק"ש מקשה אלא ממה שהיה‬
‫קרי ק"ש דהיינו קבלת עול מלכו"ש אלמא לרב אע"ג‬
‫דקריאה דקבלת עול מלכו"ש קודם לקריאה דקבלת עול‬
‫מצות עשיית המצוה גופה כגון ללמד לתלמידים קודם‬
‫לקריאה דקבלת עול מלכו"ש דהיינו ק"ש‪ ,‬וכי תימא בדלא‬
‫מטא זמן ק"ש שלא עלה עמה"ש אבל זמן ת"ת כל היום‬
‫וכל הלילה א"כ מאי אסהדתיה דרב חייא ב"א הא ודאי‬
‫מותר ללמוד קודם שיגיע זמן ק"ש‪ ,‬ומשני לאפוקי ממ"ד‬
‫למשנה א"צ לברך קמ"ל דאף למשנה נמי צריך לברך‪,‬‬
‫ופריך מ"מ קשיא לרב אעובדא דלעיל דקרא ק"ש והדר‬
‫אנח תפלין אבל אעובדא דרב חייא ב"א לא קשיא מידי דהא‬
‫אנח תפלין והדר קרא ק"ש‪ ,‬ומשני שלוחא הוא דעוית לא‬
‫הביא לו תפליו לפיכך קרא ק"ש וכשהביא השליח את‬
‫התפלין הניחם‪.‬‬
‫כאי' מעיד עדות שקר בעצמו ק"ש הויא עדות שהאדם‬
‫רש"י ד"ה הא "שמעתא" דרב שב"י "דאמר" אמרי‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה אתחולי מתחלינן "דקא" מתחלי כצ"ל‬
‫רש"י גרס בגמ' ‪*** .'eke oeike 'ilgzn ilegz` op` 'ld‬ד"ה‬
‫ומתני פרקין וכו' דהיינו עשייה דמצוה מה שהגיה בזה‬
‫הגר"א לא מסתברא לי‪*** .‬ד"ה שלוחא וכו' וכי מטי‬
‫שלוחא "תפלין" אנחינהו כצ"ל ומ"ש בגליון אינו‪.‬‬
‫***ד"ה כאלו וכו' לישנא מעליא ולי נראה דאינו לישנא‬
‫מעליא אלא מעיד בעצמו ממש עיין בפירושנו לגמ'‪.‬‬
‫תוד"ה למה קדמה שייך למשנה לעיל יג ע"א‪.‬‬
‫מעיד על עצמו שמקבל עליו שהקב"ה הוא אלהיו והוא יחיד‬
‫ד"ה ויאמר שייך למשנה לעיל יג ע"א‪*** .‬בא"ד וא"ת‬
‫ולכך אותיות ע' של שמע וד' של אחד גדולות לשון 'עד'‬
‫)א"כ נמחק( למ"ד ציצית חובת טלית הוא ואפי' מונחת‬
‫בקופסא )אפ"ה נמחק( חייבת בציצית היכי אשכחן שיהא‬
‫הזמן גרמא בשלמא אי אמרת חובת גברא הוא כיון דסברת‬
‫דלילה לאו זמן ציצית הוא ודאי הוי הזמן גרמא דאם בא‬
‫עצמו שהוא מניח תפלין ‪jixryae jzia zefefn lr mzazke‬‬
‫להתעטף בלילה בטלית שאין בה ציצית אינו חייב להטיל בה‬
‫מעיד על עצמו שקבע מזוזות בפתחי ביתו‪ ,‬ובשלמא אם לא‬
‫ציצית אלא אי אמרת חובת טלית היא ואפי' מונחת בקופסא‬
‫חייבת בציצית הא אפי' אי לילה לאו זמן ציצית לא הוי הזמן‬
‫גרמא שהרי מהיום כבר הטיל בה ציצית‪ ,‬והוו מצו התוס'‬
‫לתרוצי כגון שעשה את הטלית בלילה וכיון דלילה לאו זמן‬
‫שהשומעו אומר בבהכ"נ ‪ 'ebe mzazke‬אומר מסתמא קבע‬
‫ציצית הוא אינו חייב להטיל בה ציצית עד הבקר‪.‬‬
‫וסבר עולא דכל הפרשה כולה עדות היא שמעיד על עצמו‬
‫‪ 'ebe ma zxace jipal mzppye‬מעיד על עצמו שמלמד בניו‬
‫תורה ולומד בעצמו ‪ 'ebe jci lr ze`l mzxywe‬מעיד על‬
‫לימד בניו תורה אין זה ניכר עדות שקר שהשומעו אומר‬
‫‪ 'ebe jipal mzppye‬אומר מסתמא לימדם תורה כמו שמעיד‬
‫וכן אם אין מזוזות בפתח ביתו אינו ניכר עדות שקר‬
‫פו‬
‫‪eay‬‬
‫וסבר‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ד"ה ומנח תפלין ומצלי "מהכא" משמע כצ"ל וכן הוא‬
‫מהדר וא"ת הא אמר ‪ocira `in` xcdnc o`n` hiil‬‬
‫בב"י סי' סו )אות ח ד"ה ומ"ש רק אם( שמותר להניח‬
‫'‪ '`zelv‬משמע דבתפלה מיירי‪ ,‬וי"ל דאף לק"ש היו קורין‬
‫תפלין בין גאולה לתפלה אע"ג שמברך ומוציא דיבור‬
‫תפלה‪ .‬ולתוס' דגרסי `‪z`ixw" ocira `in` xcdnc o`n‬‬
‫בשפתיו‪*** .‬בא"ד ובהכי סגי "ואמר" שגם כצ"ל מותר‬
‫‪ "rny‬אתי שפיר טפי ועיין ברבנו יונה‪ .‬כתוב בהגהות הב"ח‬
‫להתעטף בטלית בעת שידיו מטונפות ואחר שיטול ידיו‬
‫דמהדר אמיא בעידן צלותא ]והני מילי וכו' פחות ממיל‬
‫ימשמש בטליתו "ויברך" כצ"ל‪ ,‬ולדידן דבעינן עיטוף‬
‫חוזר[ ‪ ,`ed iqtl`d oeyle epi` `"q a"pe n"`z‬וטעות‬
‫כעטיפת הישמעאלים כשבא לברך צריך שוב לעטוף ולא סגי‬
‫המדפיסים הוא כי לא נתכוון הב"ח למחוק את המילים וה"מ‬
‫במשמוש בעלמא‪.‬‬
‫לק"ש אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה דזה ודאי‬
‫ד"ה ומכל וכו' וא"ת וכי ק"ש "ותפלה ותפלין" לא‬
‫"הוו" בכלל וכו' וי"ל דאי לא תני בהדיא ק"ש "ותפלה‬
‫ותפלין" הוה וכו' אבל ק"ש "ותפלה ותפלין" דקביע‬
‫כצ"ל‪ .‬בא"ד הו"א דדוקא הני דלית להו קביעות זמן‬
‫והו"א ד'פטור' דקת' היינו פטור לפי שעה אבל חייב לקיימן‬
‫אח"כ דאינו פטור ממש אבל ק"ש ותפלה ותפלין דקביע‬
‫להו זמן לא הואיל וזמן עובר קמ"ל ד'פטור' היינו פטור‬
‫ממש הלכך אפי' מהנך דזמנן עובר נמי פטור‪.‬‬
‫אינו מהרי"ף שהרי אף רש"י גורסו אלא נתכוון למחוק את‬
‫המילים וה"מ לקמיה וכו' הא פחות ממיל חוזר שאינו‬
‫מלשון הגמ' אלא הרי"ף העתיקו מהגמ' פסחים מו ע"א וחו'‬
‫קכג ע"א‪ .‬ואע"ג שהתוס' סברי דל"ג ‪ 'eke y"wl n"de‬הב"ח‬
‫לא לזה נתכוון שבזמן התוס' היו ספרים שגרסו וה"מ‬
‫לק"ש אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה ועדיין לא‬
‫היו גורסין ‪ 'eke dinwl n"de‬והעירו התוס' דל"ג וה"מ לק"ש‬
‫וכו' ואחר ימי התוס' הוסיפו המעתיקים וה"מ לקמיה וכו'‬
‫והעיר הב"ח לנכון שזו תוספת מלשון הרי"ף‪*** .‬והני מילי‬
‫מהדר>>>ועשה טוב<<<כן היא גירסת הרי"ף‬
‫טו ע"א גמ' יפנה משום תפלין שמא יפיח בהם ומשום‬
‫לק"ש אבל לתפלה‬
‫שמא יפיח בתפלה ויטול ידיו שכבר נפנה ונטנפו ידיו‪ .‬זו‬
‫והרמב"ם וכן כתב הרשב"א בשם רב האיי גאון ופירש"י דטעמא דשאני לן‬
‫היא מלכו"ש שלימה קאי על יניח תפלין ויתפלל דאומנם‬
‫בין ק"ש לתפלה משום דק"ש זמנה קבוע ושמא יעבור הזמן אבל לתפלה‬
‫אם קרא ק"ש ולא הניח תפלין ולא התפלל כבר קיבל עליו‬
‫דכל היום זמנה הוא צריך למהדר אמיא‪ ,‬והרשב"א פירש דק"ש שהיא‬
‫מלכו"ש אבל אינה שלימה דהוא אומר שקבל עליו מלכותו‬
‫דאורי' לא החמירו עליו למהדר אמיא כמו שהקלו בה לגבי בעל קרי לפי‬
‫ואעפ"כ אינו מונח תפלין כמו שציוהו בק"ש ‪lr ze`l eide‬‬
‫שאין ד"ת מקבלין טומאה אבל לתפלה החמירו עד פרסה‪ .‬אבל התוס' כתבו‬
‫‪ 'ebe jci‬ואינו מתפלל כמו שציוהו בק"ש ‪mkaal lka ecarle‬‬
‫דל"ג וה"מ לק"ש אבל לתפלה מהדר דמאי שנא ק"ש מתפלה וכן דעת‬
‫ואמרי' )בתענית ב ע"א( זו תפלה ונראה שאינו מקבל‬
‫המרדכי ורבנו יונה והרא"ש שאין חילוק בין ק"ש לתפלה‪ .‬ופסק בשו"ע סי'‬
‫מלכותו לגמרי אלא מה שרוצה עושה אבל כי מנח תפלין‬
‫צב סעי' ד צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור‬
‫ומתפלל זו היא מלכו"ש שלימה שמוכיח על עצמו שמה‬
‫אחריהם עד פרסה וה"מ כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו אבל‬
‫שציוהו האדון עושה מיד‪ .‬ארחץ בנקיון כפי היינו דאמרי'‬
‫אם צריך לחזור לאחריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר‬
‫‪ ,eici lhepe dptpd lk‬ואסובבה את מזבחך ה' אחר שבניתי‬
‫ואם מתיירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי‬
‫מזבח אסובבנו שבע פעמים לחנוך אותו כדרך הבונים מזבח‬
‫דמנקי מה שפסק יותר ממיל אינו חוזר ומשמע הא מיל ממש חוזר הוא ע"פ‬
‫שהיו תחילה מסובבין אותו שבע פעמים והיינו דאמרי' ‪eli`k‬‬
‫גירסת הרמב"ם דגריס בסוגיין אבל לאחוריו יותר ממיל אינו חוזר ומינה‬
‫‪ ,gafn dpa‬וסמיך ליה 'לשמיע בקול תודה' שירים המושרים‬
‫יותר ממיל אינו חוזר הא מיל חוזר עיין בב"י סי' צב אות ד‪-‬ה ד"ה ואחר‪.‬‬
‫בעת הקרבת קרבן תודה והיינו דאמרי' ‪.oaxw eilr aixwde‬‬
‫*מי שאינו מהלך אלא בא לבהכ"נ להתפלל ומצא שאין שם מים או מתפלל‬
‫ארחץ הוא פועל סביל משמע אני עצמי אהיה רחוץ והיינו‬
‫בביתו ואין לו מים חוזר עד מיל לכל כיוון דכל כיוון חשיב לאחוריו‪* .‬מי‬
‫כל גופי ארחיץ פועל פעיל משמע אני ארחיץ את כפי אבל‬
‫שנוסע ברכב ועמד להתפלל ואין לו מים אמר מורי הרב זצ"ל שצריך ליסוע‬
‫אני עצמי לא ארחץ לא אהיה רחוץ במים‪ .‬ה"ג לא סבר לה‬
‫אחר מים שיעור פרסה דהיינו שעה וחומש אע"ג דבמטרים נמצא נוסע יותר‬
‫מר כאילו טבל דכת' ארחץ ולא כתב ארחיץ ומה שהוסיפו‬
‫משיעור פרסה‪ ,‬ונ"ל דזה דוקא בזמן הרב שרכב שלהם היה סוס או חמור‬
‫בסוגריים מרובעות שיבוש הוא‪ .‬מקנח ידיו בעפר "או‬
‫אבל היום שרכב שלנו הוא מכונית א"צ ליסע כ"כ דיש בזה חסרון כיס גדול‬
‫בצרור או בקסמית" א"ל כצ"ל‪ .‬וה"מ לק"ש אבל לתפלה‬
‫אלא דיו בפרסה לפניו ומיל לאחריו‪* .‬אע"ג דפסק בשו"ע דאם אין לו מים‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פז‬
‫יקנח ידיו בצרור ה"מ לתפלה אבל לא יעלה לספר תורה ולא יפתח את‬
‫לנקותו משום אונס יהרהר בלבו ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי דאסור להרהר‬
‫ההיכל ולא יוליך ספר תורה מההיכל לתיבה ואלו דברים פשוטים משום‬
‫בד"ת במקום הטנופת‬
‫וראיתי בספר בית דוד שתמה מאי קסבר מור"ם אי‬
‫כבוד ס"ת והשמות הכתובים בו בטהרה‪* .‬מי שרגיל להתפלל במנין ובא‬
‫קסבר הרהור לאו כדבור דמי מה יועיל שיהרהר בק"ש הא אינו כלום‬
‫לבהכ"נ ולא מצא מים אע"ג שיכול לחזור אחריהם ועדיין לא יעבור זמן‬
‫ואדרבה מצד ק"ש אינו מועיל כלום אבל מצד איסור הרהור במקום מטונף‬
‫תפלה כיון שיפסיד תפלה במנין לא יחזור אחר מים אלא יקנח ידיו בצרור‬
‫הוי הרהור כדבור ואי משום דכת' אמרו בלבבכם זה אינו אלא למי שחולה‬
‫כן נראה לי‪* .‬לדעת הרמב"ם אפי' אינו יודע שום טומאה או טינופת לידיו‬
‫דכת' על משכבכם ואי קסבר הרהור כדבור דמי הא כי מהרהר הוי כמדבר‬
‫צריך לרחוץ ידיו לתפלה ולא עוד אלא שהוא מחמשה דברים המעכבין את‬
‫ממש ולמה יהרהר ולא ידבר‪ ,‬ואינה קושיא דהא דאמרי' הרהור כדבור דמי‬
‫התפלה‪ .‬ואע"ג דלמעשה לא נקטינן בזה כדעת הרמב"ם להצריכו לחזור‬
‫היינו דוקא להועיל ולא לגרוע עיין רש"י סוכה לח ע"ב ד"ה הוא אומר‬
‫להתפלל אם לא קינח ידיו משום ספק שמא הלכה כהר"ן דא"צ לרחוץ ידיו‬
‫ובתוספות שם‪ .‬ה‪.‬צריך ש"צ להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו‬
‫לתפלה אא"כ יודע להם שום טומאה או טינופת ואפי' את"ל דהלכה‬
‫הקהל וימליכו שם שמים ביחד משמע מדבריו שש"צ מתחיל וכששומעין‬
‫כהרמב"ם דבלא שום טומאה או טינופת נמי צריך ליטול ידיו שמא אין‬
‫אותו הצבור ממליכין יחד והיום לא נהגו בזה אלא מיד כשמסיים ש"צ‬
‫טהרת ידים מעכבת את התפלה דלבר מהרמב"ם לא אשכחן מי שפסק‬
‫הבוחר בעמו ישראל באהבה ממליכין כולם יחד ש"צ והקהל‪* .‬קרא ולא‬
‫שטהרת ידים מעכבת את התפלה‪ ,‬מ"מ ודאי לכתחי' יש לחוש שמא הלכה‬
‫דקדק באותיותיה רבי יהו' אומר לא יצא דכת' '‪ma 'zxace‬‬
‫כהרמב"ם ואין תפלתו תפלה וצריך להשתדל מאוד לרחוץ ידיו לפני תפלה‬
‫הל"ל וקראת בם דגבי ק"ש ולימוד תורה שייך לשון קריאה‬
‫ובמקומותינו לא ראיתי שנזהרים בזה רק בני מצרים ובני בבל וספרדים‬
‫מאי '‪ ,'zxace‬אילו הוה כתיב לשון קריאה הו"א בין חיתך‬
‫שבירוש'‪* .‬אם היו ידיו מטונפות ונוטל ידיו לתפלה יברך עליהם על נטילת‬
‫דיבורו בין קרא בעיניו וכ"ש אם מקצת אותיות חיתך‬
‫ידים ואם אינו יודע להם שום טומאה או טינופת יטול בלא ברכה שמא הלכה‬
‫בשפתיו ומקצתם קראם בעיניו כתב '‪ 'zxace‬לשון דבור‬
‫כהר"ן‪.‬‬
‫לומר שיחתך דיבורו היטב הלכך קרא ולא דקדק באותיותיה‬
‫במש' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו "רבי יהודה‬
‫לחתך כל האותיות בשפתיו לא‬
‫יצא‪>>>.‬ועשה טוב<<<הא דקת'‬
‫אומר" יצא רבי יוסי אומר לא יצא כן הוא במשנה‬
‫קרא ולא דקדק באותיותיה וכו' לא תילף מינה דבאותיותיה צריך לדקדק‬
‫שבירוש' וכן הוא בשאילתות ואתחנן שאילתא קמג וכעין זה‬
‫בנקודותיה ובטעמיה א"צ לדקדק דאף בנקודותיה ובטעמיה צריך לדקדק‬
‫בגמ' לקמן וכן מוכח מסוגיית הגמ' שהיו גורסין כן במשנה‬
‫ופעמים שהניקוד וההטעמה חמור מהאותיות אם קרא עלבבך ודילג ל' אחת‬
‫ועיין בתוד"ה דילמא רבי יהודה היא ועיין בפירושנו על‬
‫יצא ידי חובה דהלכה כרבי יוסי דאמר קרא ולא דקדק באותיותיה יצא אבל‬
‫התוס'‪ .‬רבי יוסי אומר לא יצא דכת' ‪ rny‬השמע‬
‫אם קרא ‪ zad`e‬מלעיל לא יצא דלאו לשון ציווי הוא אלא לשון עבר הוא‬
‫לאזניך‪>>>.‬ועשה טוב<<<ואיפסקא הלכה בגמ' לק' ע"ב כרבי יהודה‬
‫כלו' כבר אהבת‪ .‬ופסק בשו"ע סי' סב סעי' א אע"פ שמצוה לדקדק‬
‫דמיקל ומוקמינן בגמ' דרבי יהודה כראב"ע ס"ל דלכתחי' צריך להשמיע‬
‫באותיותיה קראה ולא דקדק בהן יצא ובסי' סא הזכיר כמה דקדוקים בעניין‬
‫לאזנו הלכך לכתחי' צריך להשמיע ובדיעבד אם לא השמיע יצא‪ .‬ולק' בפרק‬
‫'לאהבה' שלא‬
‫'היום' ל'לאהבה‬
‫'על לבבך' ובין 'היום‬
‫'היום' ל'על‬
‫‪.‬צריך להפסיק בין 'היום‬
‫ק"ש טו‪.‬צריך‬
‫שלישי )כ ע"ב( אמתני' דבעל קרי מהרהר בלבו אמר רבינא זאת אומרת‬
‫יהא נראה היום ולא מחר אבל לא יפסיק ביניהם הרבה דפסוק אחד הם‬
‫הרהור כדבור דמי ורב חסדא אמר הרהור לאו כדבור דמי וכתב שם הרא"ש‬
‫ה'' כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא‬
‫'נשבע' ל'ה''‬
‫‪.‬צריך להפסיק בין 'נשבע‬
‫טז‪.‬צריך‬
‫)סי' יד( רבנו חננאל פסק הלכה כרב חסדא הלכך אין יוצא יד"ח בק"ש‬
‫נראית כה"א וישמע 'נשבה' ה' ח"ו לשון שביה‪ .‬צריך להתיז זי"ן של תזכרו‬
‫בהרהור עד שיוציא בשפתיו אע"פ שאינו צריך להשמיע לאזנו וכן כתב‬
‫דלא לשתמע תשקרו או תשכרו למדו כן מהירוש' ברכ' פ"ב ה"ד ‪jixv‬‬
‫רבנו יונה‪ .‬ובארחות חיים כתב ‪) 'yexid zrc itl‬בר' פ"א ה"א( ‪m`y d`xp‬‬
‫‪ exkfz ornl fizdl‬כלו' לפרש את הזי"ן‪ .‬והרד"ק בספר מכלול כתב דה"ה‬
‫‪ .'ebe mkaala exn` '`py `vi eala y"w `xw xg` qpe` e` ileg zngn‬וכתב‬
‫במילה 'וזכרתם'‪ ,‬וקשיא לי א"כ אמאי תפסו 'למען תזכרו' הא 'וזכרתם'‬
‫הכלבו ‪) yxcna‬שה"ש רבה פ"ח אות טו( `‪elew rinydl v"y jixvy exn‬‬
‫ראשונה בפרשה לפני 'למען תזכרו' והל"ל צריך להתיז 'וזכרתם' ואנא‬
‫‪cigia xak exn` m`e cgi miny my ekilnie ldwd ernyiy ick '`xyi rnya‬‬
‫אמינא ה"ה 'למען תזכרו'‪ ,‬אלא שבאמת דוקא 'למען תזכרו' צריך להתיז‬
‫‪ .oiicr exn` `l m` oke v"y mr exn`le xefgl jixv‬ופסק בשו"ע סי' סב‬
‫שאם לא יתיזנה יהא נשמע למען תשכרו ומשמע לעשות את המצות למען‬
‫‪.‬צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו ואם לא השמיע לאזנו‬
‫סעי' ג‪-‬ה ג‪.‬צריך‬
‫השכר וזה אינו הגון שהרי ציוונו הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ‬
‫‪.‬אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש‬
‫יצא ובלבד שיוציא בשפתיו ד‪.‬אם‬
‫לקבל פרס אבל 'וזכרתם' אפי' אם ישמע 'ושכרתם' לית לן בה דהא ודאי‬
‫בלבו יצא הג"ה ואף לכתחי' יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול‬
‫יש שכר למצות והעושים מצות ה' ודאי ישתכרו שכר רב אין לו שיעור‪.‬‬
‫פח‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אבל בשו"ע פסק כהרד"ק וסיים בהלכה זו וכן צריך להתיז זי"ן של‬
‫רפויה בלא דגש לא ידגישנה ויש ליזהר במילה שהיא בדגש קל שלא‬
‫וזכרתם‪ .‬ומ"ש בשו"ע דלא לשתמע תשקרו כן כתב הטור ולא הבנתי דברי‬
‫לקרותה בדגש חזק ורבים טועים בכך‪ .‬ושני כללים הם לדגש הקל א‪.‬בג"ד‬
‫קדשם הא תשקרו בקו"ף ותזכרו בכ"ף ואי משום דאתי לאחלופי כ"ף‬
‫כפ"ת בראש תיבה ב‪.‬בג"ד כפ"ת אחרי שוא נח אבל שאר הדגשים כולם‬
‫בקו"ף א"כ הל"ל צריך להתיז זי"ן ולבאר כ"ף של תזכרו‪ ,‬אבל פשט הירוש'‬
‫דגש חזק הם‪ .‬ולא יניח הנד ולא יניד הנח שוא שהוא נח לא יקראנו כשוא‬
‫‪.‬ידגיש יו"ד של שמע ישראל שלא‬
‫דלא לשתמע תשכרו לשון שכר‪ .‬יח‪.‬ידגיש‬
‫נע ושוא שהוא נע לא יקראנו כשוא נח‪ .‬וחמישה הם כללי השוא נע וסימנם‬
‫'והאו' וכתב‬
‫'והיו' דלא לשתמע 'והאו‬
‫תבלע ושלא תראה אל"ף וכן יו"ד ד'והיו‬
‫רש"ת ד"ג וזה פירושם א‪ daiz y`x.‬שוא שהוא בראש תיבה לעולם הוא‬
‫המשנ"ב ‪zeize`a mtilgdl `le zeize`d riladl `ly d`xi y"w lka d"de‬‬
‫נע ב‪ oi`ey ipy.‬שני שואין רצופין במילה אחת השני נע ג‪ mine`z.‬שתי‬
‫`‪'jicen' 'jyap' 'jtal' 'ztd`e' `xewy ink d`xi `l 'zad`e' oebk zexg‬‬
‫אותיות זהות במילה אחת והראשונה בשוא הרי הוא נע כגון הללויה הנני‬
‫)במקום מאודך( ‪r"ta daze daz lk oezna zexwl xdfi y"w lka b"dke‬‬
‫אבל הדדעזר בשוא נח הוא אע"ג שהם שתי אותיות זהות כי השוא באות‬
‫‪.‬צריך‬
‫‪ .f"ir eixa` g"nx lk el enlyie dzkldk eitn dazd z` `ivedle‬יט‪.‬צריך‬
‫השניה מהאותיות הזהות ד‪ ybc.‬כל אות שיש בה דגש ויש בה שוא השוא‬
‫'וחרף' לשון קללה שמקלל את‬
‫'אף' דלא לשתמע 'וחרף‬
‫'וחרה' ל'אף‬
‫ליתן ריוח בין 'וחרה‬
‫נע ה‪ dlecb.‬כל שוא שאחרי תנועה גדולה השוא נע‪ .‬ותנועות גדולות הם‬
‫‪.‬צריך ליתן ריוח בין תבה שתחלתה כסוף תבה שלפניה‬
‫שונאי ישראל‪ .‬כ‪.‬צריך‬
‫חֹותם' א‪ wixig.‬מלא שיש אחריו יו"ד אבל חיריק‬
‫'פתּוחי ָ‬
‫חמישה וסימנם ִ ֵ‬
‫'עשב בשדך'‬
‫'בכל לבבכם' 'עשב‬
‫'על לבבכם' 'בכל‬
‫'על לבבך'[ 'על‬
‫'בכל לבבך' ]'על‬
‫כגון 'בכל‬
‫חסר הוא תנועה קטנה ב‪ wexey.‬ג‪ ixiv.‬ד‪ mleg.‬בין מלא בין חסר ה‪unw.‬‬
‫'אתכם מארץ' הם דברי הברייתא לק' ע"ב‬
‫'הכנף פתיל' 'אתכם‬
‫'ואבדתם מהרה' 'הכנף‬
‫'ואבדתם‬
‫'ּוקשרתם'‬
‫וסימנם בר"ת ח"ק שח"צ חולם קמץ שורוק חיריק צירי‪ .‬אבל ְ‬
‫לפי פירוש רבא‪ .‬כתוב באבודרהם דיני ק"ש ‪wecwcd wlga l"f w"cxd azke‬‬
‫'ּוכתבתם' אע"ג שהשוא אחרי שורוק אינם שוא נע אלא שוא נח כי הוי"ו‬
‫ְ‬
‫‪`l mkaal lka jaal lka oebk miwacd oia geix ozil jixvy epizeax y"n‬‬
‫היתה ראויה להנקד בשוא ככל וי"ו החיבור וההיפוך וכיון שאין שני שואין‬
‫`‪m`xwiy t"r` `l` `ed xy`k oicnld ipy oia swn zzl `ly wiqtdl exn‬‬
‫‪.‬צריך לקרות ק"ש בטעמים כמו שהם‬
‫בראש תיבה לכך הפכוה לשורוק‪ .‬כד‪.‬צריך‬
‫‪lka dpd ik `xw o"icnl ipy ik dnciy oeyla mdipia lcade geix ozi swna‬‬
‫בתורה הג"ה אבל לא נהגו כן במדינות אלו ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך‬
‫‪dfe mlega cewp didi swn `la eze` e`xwi m`e swnd iptn unwa cewp `ed‬‬
‫השו"ע צריך לקרות ק"ש בטעמים כמו שהם בתורה אין כוונתו בנגינת‬
‫‪ ,ipiqa dynl epzp xy` zerepzd silgdl l"fx exn` `l‬וקשיא לי הא‬
‫הטעמים כמו שרגילין לקרות בתורה אלא במקום שיש טעם מפסיק יפסיק‬
‫בברייתא קת' בהדיא ‪ miwacd oia geix oziy‬משמע ריוח ממש‪ ,‬ובאמת כן‬
‫ובמקום שיש טעם משרת לא יפסיק הפסקה ניכרת‪ ,‬ומ"מ מנהג הספרדים‬
‫היום אין‬
‫מ"ש‬
‫'בכל' בקמ"ץ‬
‫צריך לקרות בנתינת ריוח ואע"פ שנותן ריוח ביניהם קרינן ָ‬
‫לקרות בטעמים ממש‪ .‬ומ"ש הרמ"א‬
‫דכל שאין בו טעם בפ"ע ואין מאריך בקריאתו כלל הוי סמוך על הטעם‬
‫אחינו האשכנזים מחמירים בזה כלל והרבה התפללתי עמהם ולא שמעתי‬
‫שבמילה הבאה ודינו בקמ"ץ‪ ,‬וזה הכלל בכל שתי מילים המחוברות במקף‬
‫אחד מהם קוראה בטעמיה‪.‬‬
‫יצא>>>ועשה‬
‫תקפיד לקראם כשתי מילים שלא בא המקף לשנות ממה שכתבה התורה‬
‫טוב<<<רש"י לעיל יג ע"א פירש שלא יקרא 'ובשעריך ביתך מזוזות' ונר'‬
‫שתי מילים לעשותם מילה אחת ועיין מה שנפרש בזה בע"ה בגמ' טו ע"ב‬
‫דדוקא כגון שקרא את המילים למפרע שאז אין משמעות לקריאתו אבל אם‬
‫‪.‬צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון‬
‫ד"ה עני רבא בתריה‪ .‬כא‪.‬צריך‬
‫שינה סדר הפסוקים כגון 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וקשרתם לאות‬
‫ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך‬
‫***הקורא למפרע לא‬
‫'וזכרתם את'‬
‫'ושמתם את' וראיתם אותו' )'וזכרתם‬
‫'וקשרתם אותם' 'ושמתם‬
‫'ולמדתם אותם' 'וקשרתם‬
‫'ולמדתם‬
‫על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' שיש משמעות לקריאתו יצא יד"ח‪ ,‬אבל‬
‫'מת' כתב במשנ"ב `‪dax dil‬‬
‫'מותם' 'מת‬
‫'ועשיתם את'( שלא יהא נראה כקורא 'מותם‬
‫'ועשיתם‬
‫הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש הי"א כתב ‪xcqa `"ca `vi `l rxtnl `xewd‬‬
‫‪mzcare' oebk wiqtdl jixv m"n xg`y s"l` lka d"dc d"ly mya `iad‬‬
‫‪itl `viy xne` ip` i`yx epi`y t"r` dyxtl dyxt micwd m` la` miweqtd‬‬
‫`‪'ip` mkidl`l' 'xy` mkidl`' 'mdixg` mipef' 'xy` mkipir' 'mixg` midl‬‬
‫‪ dxeza dl dkenq dpi`y‬ולפי פירושו אם שינה סדר הפסוקים אפי' במקום‬
‫'`‪jixv `hana dpyibxi `ly xyt`e s"l` dzligzy daiz lk mb 'zn` mkidl‬‬
‫שלא שינה את המשמעות כגון 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וקשרתם‬
‫‪xn`ie' 'dl` ixac' ''d xy`' 'z` xvre' 'mkvx` xhn' 'ikp` xy`' oebk wiqtdl‬‬
‫לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' לא יצא יד"ח דהא סמוכים הם‬
‫‪c"ei dzligzy daz lk mb b"dk lke 'mz` xy`' ''d zevn' 'l` xac' 'l` 'd‬‬
‫בתורה‪ ,‬ולקמן )ד"ה קרא וטעה( הוכחנו מהמשנה כדברי הרמב"ם ואף רבנו‬
‫‪ot' oebk diptly daizd xg` zkynp eli`k d`xi `ly `hana yibcdl jixv‬‬
‫יונה והרא"ש פירשו כדברי הרמב"ם‪ .‬ופסק בשו"ע סי' סד סעי' א קראה‬
‫‪.b"dk lke 'eaxi' zaiza oke 'dzti` ot' e` 'dztipt' `xew 'i`k d`xi `l 'dzti‬‬
‫למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחברתה‬
‫‪.‬אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך הג"ה וה"ה הקורא בתורה‬
‫כב‪.‬אף‬
‫אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה‪*** .‬קרא וטעה‬
‫‪.‬צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק‬
‫בנביאים ובכתובים יש לזהר‪ .‬כג‪.‬צריך‬
‫יחזור למקום שטעה כיון דתנן לעיל מיניה ‪rxtnl `xewd‬‬
‫הרפה מילה המודגשת בדגש חזק לא יקראנה רפה בלא דגש ומילה שהיא‬
‫‪ `vi `l‬הו"א דאע"פ שטעה לא יחזור למעלה למקום שטעה‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פט‬
‫דהוי קוראה למפרע אלא ממתין מעט וחוזר שוב על ק"ש‬
‫ממחשבות אחרות ואם בירך יצא דהרהור כדבור דמי‪ ,‬ועל‬
‫קמ"ל יחזור למקום שטעה דכיון שחוזר מפני טעותו לא‬
‫מיקרי קראה למפרע‪ ,‬ומכאן ראיה לשיטת הרמב"ם דקראה‬
‫כרחך 'לא יברך אדם ברהמ"ז בלבו' היינו שמוציא בשפתיו‬
‫למפרע היינו שינה סדר הפסוקים דאי כרש"י דקרא‬
‫'ובשעריך ביתך מזוזות על וכתבתם' אם טעה פשיטא דיחזור‬
‫למקום שטעה דהא אינו משנה סדר המילים אלא סדר‬
‫הפסוקים‪.‬‬
‫גמ' מאי "טעמיה" דרבי יוסי כצ"ל עיין בפירושנו ליבמ'‬
‫יג ע"ב ד"ה אמר ר"ש בן פזי‪ .‬משום דכת' שמע ומשמע‬
‫דאפש' לצאת יד"ח ק"ש כששומע מאחר ואינו כן דכת'‬
‫‪ ma zxace‬שתהא אתה מדבר בם וקוראם ולא שומע מפי‬
‫אחרים אלא ע"כ ה"ק השמע לאזניך מה שאתה מוציא‬
‫מפיך הלכך חייב להוציא מפיך דכת' 'ודברת' בם וחייב‬
‫להשמיע לאזניך דכת' 'שמע'‪ .‬תרתי "שמעת" מינה כצ"ל‪,‬‬
‫פירש"י ‪inp n"y rney dz`y oeyl lka rny inp zyxc ik‬‬
‫‪ epf`l rinydl 'vc‬מש' מדבריו דה"ק כיון דדרשת בכל לשון‬
‫שאתה שומע ממילא שמעי' מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו‪.‬‬
‫וקשיא לי הא כי דרשי' בכל לשון שאתה שומע מפרשינן‬
‫'שמע' לשון הבנה בכל לשון שאתה מבין דאי לשון שמיעה‬
‫א"כ יוצא יד"ח בכל לשון אפי' אינו מבינה דהא שומע הוא‬
‫וכיון דלשון הבנה הוא )הבן ישראל( היאך שמעת מינה נמי‬
‫השמע לאזניך‪ .‬ונ"ל תרתי שמעת מינה דאי דרשת מינה רק‬
‫בכל לשון שאתה שומע הל"ל הבן ישראל ומדקא' 'שמע'‬
‫ש"מ השמע לאזניך ואי דרשת מינה רק השמע לאזניך הל"ל‬
‫השמע ישראל מאי 'שמע' ש"מ בכל לשון שאתה שומע‪.‬‬
‫אבל אין משמיע לאזנו דאי לא הוציא בשפתיו מאי קאמר‬
‫‪ `vi inp 'igzkl xn` `d dcedi iax i`c‬הא רבי יהודה דאמר‬
‫יצא מיירי במי שלא השמיע לאזנו אבל הוציא בשפתיו‬
‫ודלמא אם לא הוציא בשפתיו כלל אפי' רבי יהודה מודה דלא‬
‫יצא או לכל הפחות דלכתחי' לא יעשה כן‪ .‬אלא מאי רבי‬
‫יהודה ודיע' אין לכתחי' לא אלא הא דתני ר"י בריה‬
‫דר"ש ב"פ חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחי' מני‬
‫וא"ת לימא רבי יהודה היא וגבי ק"ש דהויא מדאורי' ובדבור‬
‫תליא מילתא אמר לכתחי' לא אבל גבי תרומה דברכה דרבנן‬
‫ולא בברכה תליא מילתא אמר אפי' לכתחי' כמו שחילק לעיל‬
‫לרבי יוסי‪ .‬וי"ל דבשלמא אי אמרת דק"ש כיון דדאורי' היא‬
‫ובדבור תליא מילתא אמר לא יצא כלל וגבי תרומה דברכה‬
‫מדרבנן ולא בברכה תליא מילתא אמר לכתחי' לא שפיר הוא‬
‫דסברת דהרהור לאו כדבור דמי הלכך בק"ש דבעי' דבור‬
‫מדאורי' לא יצא ובתרומה דמדאורי' לא בעי דבור יצא‪ ,‬אבל‬
‫ליכא למימר דק"ש שהיא מדאורי' לכתחי' צריך להשמיע‬
‫ואם לא השמיע יצא ובדבר שהוא מדרבנן אפי' לכתחי' א"צ‬
‫להשמיע דאי סברת דהרהור לאו כדבור דמי א"כ בק"ש‬
‫דאורי' אמאי יצא ואי סברת כהרהור דמי והא דצריך‬
‫להשמיע לאזנו לכתחי' משום כוונת הלב הוא בברכה דרבנן‬
‫נמי בעי כוונת הלב ואמאי אפי' לכתחי' א"צ להשמיע לאזנו‪.‬‬
‫לא רבי יהודה ולא רבי יוסי "דאי" רבי יהודה כצ"ל‪.‬‬
‫הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנא' שמע ישראל‬
‫נ"ל דלא דריש כן מדאורי' דא"כ אמאי בדיע' יצא אלא‬
‫וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא משמע דבעי' תרתי‬
‫טעמיה דראב"ע משום כוונת הלב להסיח מחשבות אחרות‬
‫ברכה דרבנן וגם לא בברכה תליא מילתא אבל הבדלה‬
‫וכיו"ב אע"ג דברכה דרבנן היא כיון דבברכה תליא מילתא‬
‫מלבו והא דדריש משמע ישראל אסמכתא בעלמא הוא אבל‬
‫לא יצא‪ .‬דילמא רבי יהודה היא היו גורסין במשנה ‪iax‬‬
‫‪ `vi `l xne` dcedi‬עיין בפירושנו למשנה‪ .‬דילמא ר'‬
‫יהודה היא ואמר גבי ק"ש נמי דיע' אין לכתחי' לא דכל‬
‫שקרא בלבו אע"ג שלא הוציא מפיו הוי דבור דהרהור‬
‫כדבור דמי לא שנא דאורי' ואפי' היכא דבדבור תליא מילתא‬
‫כגון ק"ש ל"ש דרבנן ואפי' היכא דלאו בדבור תליא מילתא‬
‫כגון תרומה מיהו לכתחי' צריך להוציא מפיו שע"י כן מסיח‬
‫לבו מדברים אחרים ומעורר כוונת הלב‪" .‬דאי" רבי יהודה‬
‫אפי' לכתחי' נמי יצא צ"ל אבל‪ .‬במאי "אוקימתה" כצ"ל‬
‫וכן בכל מקום דאמר במאי "אוקימתא" צ"ל אוקימתה‪ .‬לא‬
‫יברך אדם ברהמ"ז בלבו אלא יוציא בפיו להסיח לבו‬
‫לחתך הדבור בפיו ודאי צריך לראב"ע דכת' ‪'mixacd' eide‬‬
‫‪ dl`d‬לשון דבור‪ .‬אמר "לו" ר"מ כצ"ל‪ .‬הרי הוא אומר‬
‫אשר אנכי מצוך היום על לבבך ולא אמר על לבבך ועל‬
‫פיך ש"מ אחר כוונת הלב הן הן הדברים ש"מ דהא דכת'‬
‫‪ dl`d 'mixacd' eide‬לאו לשון דבור הוא שיחתך בשפתיו‬
‫אלא לשון דברים שבלב הלכך אפי' לחתך הדבור בפיו א"צ‬
‫כ"ש שא"צ להשמיע לאזנו‪.‬‬
‫תנן התם הכל וכו' רב אשי שהיה בדור הששי לאמוראי‬
‫בבל אסף פרוטוקולים של כל ישיבות בבל היאך דנו בכל‬
‫משנה ומה הקשו בה ומה תירצו והעתיק לתוך הגמ' את‬
‫הפרוטוקולים של כל הישיבות‪ ,‬לעיל דקא' ‪yxg mzd opz‬‬
‫צ‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪dcedi iax `niz 'it` ikdl ziz`c `zyd 'eke epi`e xacnd‬‬
‫ד"ה ורבי יהודה וכו' שהיא חומרא יתירתא יותר‬
‫‪ i"x `d n"x `d `iyw `le l"q diaxk‬היה זה העתקה‬
‫"מדאורייתא" צ"ל מדאי )מתחילה היה כתוב מדאי וסבר‬
‫מפרוטוקול של ישיבה אחת שכך דנו שם במשנה זו‪ ,‬והשתא‬
‫המעתיק שכתוב מדאו והוא קיצור של המילה מדאורייתא(‪.‬‬
‫דקא' ‪`niz 'it` ikdl ziz`c `zyd 'eke mixyk lkd mzd opz‬‬
‫‪ i"x `d n"x `d w"le l"q diaxk i"x‬מעתיק מפרוטוקול של‬
‫ישיבה אחרת שכך דנו במשנה זו‪ .‬הכל כשרים לקרות את‬
‫המגילה לאחרים חוץ מחרש המדבר ואינו שומע דאף‬
‫דבעלמא חרש דסמיך לשוטה וקטן היינו שאינו שומע ואינו‬
‫מדבר הכא ע"כ מדבר הוא דהא בקורא את המגילה איירי‬
‫כן פירשו התוס' במגי' יט ע"ב ד"ה חוץ‪ .‬ולי נראה דאף הכא‬
‫מיירי בחרש שאינו שומע ואינו מדבר וחרש שוטה וקטן לאו‬
‫בעניין אחד הם אלא חרש אינו כשר להוציא עצמו ושוטה‬
‫וקטן אינן כשרים לא להוציא עצמן ולא להוציא אחרים וה"ק‬
‫הכל כשרים לקרות את המגילה לעצמם ולאחרים חוץ‬
‫מחרש שאינו שומע ואינו מדבר שאם קרא את המגי' בלבו‬
‫להוציא עצמו ונתפקח ביום פורים לא יצא יד"ח וצריך‬
‫לחזור ולקוראה שוטה וקטן אינן כשרים לקרות לאחרים‬
‫ואם קראו לאחרים אותן אחרים לא יצאו ואם קראו לעצמן‬
‫ונתפקח השוטה וגדל הקטן שבו ביום הביא ב' שערות לא‬
‫יצאו יד"ח וצריכין לחזור ולקרוא‪ .‬וכן מוכח מדברי הרמב"ם‬
‫פ"א מהל' מגי' ה"ב דכתב `‪on rneyd cg`e `xewd cg‬‬
‫‪dzrinya aiig `edy inn rnyiy `ede g"ci `vi `xewd‬‬
‫טו ע"ב גמ' "ודילמא" כולה רבי יהודה היא צ"ל‬
‫דילמא‪ .‬תימה וכי אמרי' חסורי מחסרא כדי לאוקמה כחד‬
‫תנא היכא דמצינן לאוקמה כתנא אחר בלא חסורי מחסרא‪,‬‬
‫תירצו בתוס' משום דהלכתא כרבי יהודה ניחא ליה לאוקמה‬
‫כרבי יהודה ואפי' דצריכינן למימר חסורי מחסרא‪ .‬ולי נראה‬
‫דכיון דבכל מקום מפלגינן בין קטן שהגיע לחינוך לקטן שלא‬
‫הגיע לחינוך כדאיתא בר"ה לג ע"ב ובסוכה כח ע"ב ובחגיגה‬
‫ד ע"א לפיכך ההיא מתני' קשיא אי בקטן שהגיע לחינוך מ"ט‬
‫דת"ק דפסל ואי בקטן שלא הגיע לחינוך מ"ט דר"י דמכשיר‬
‫ועוד דממהיא מתני' משמע דליכא לפלוגי בין קטן שהגיע‬
‫לחינוך לקטן שלא הגיע לחינוך דהא ת"ק ור"י תרוייהו לא‬
‫מפלגי בהכי וקשיא עלן דמפלגינן בעלמא בין קטן שהגיע‬
‫לחינוך לקטן שלא הגיע‪ ,‬לפיכך בעי למימר כולה רבי יהודה‬
‫היא וחסורי מחסרא וההיא מתני' מחלקת בהדיא בין קטן‬
‫שלא הגיע לחינוך לקטן שהגיע לחינוך‪ .‬במאי "אוקימתה"‬
‫כצ"ל‪ ,‬פי' למתני' דמגילה כר"י והא דאמר רבי יהודה‬
‫במתני' דק"ש יצא דיעבד אין לכתחי' לא‪ .‬לא רבי יהודה‬
‫ולא רבי יוסי "דאי" רבי יהודה כצ"ל וכן בהמשך‪.‬‬
‫‪ `vi `l epnn rneyd dhey e` ohw `xewd did m` jkitl‬הרי‬
‫אבל בשאר מצות לא יצא דכת' הסכת ושמע ישראל‬
‫דגבי השומע מן הקורא הזכיר רק את השוטה והקטן אלמא‬
‫'הסכת' פירושו הקשב דמתרגמי' `‪ ziv‬א"כ 'ושמע' ע"כ לאו‬
‫חרש לאו לעניין השומע מן הקורא מיירי אלא להוציא עצמו‬
‫לשון הקשבה הוא דכבר כתב הסכת אלא לשון שמיעה ממש‬
‫מיירי‪.‬‬
‫הוא השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך לפיכך אם לא‬
‫רש"י ד"ה דכת' ארחץ וכו' הגוף "ומדלא" כתיב כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אלא מאי וכו' המזון "רבי" יהודה כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אפי' תימא ר"י דאמר בק"ש יצא ותיבת נמי‬
‫נמחקת‪*** .‬ד"ה מאן וכו' דקת' "ליה" גביה שוטה כצ"ל‪.‬‬
‫השמיע לא יצא‪ ,‬אבל בק"ש דכת' בה '‪ l`xyi 'rny‬מצינו‬
‫למימר דפירושו הקשב והבן כלו' בכל לשון שאתה מבין‬
‫אבל א"צ להשמיע‪ .‬ההוא בד"ת כתיב שצריך תחילה‬
‫'הסכת' להקשיב לדברי הרב המלמדו משניות וברייתות‬
‫ואח"כ 'ושמע' להבין ולהתבונן בהם‪ ,‬כי אוקימנא לההוא‬
‫תוד"ה אמאן וכו' צלותא נמי מטעם "שמא" יעבור כצ"ל‪.‬‬
‫קרא לעיל בשאר מצות התלויות בדבור על כרחנו לומר‬
‫ד'ושמע' אתא למימר דחייב להשמיע לאזנו דאי להקשבה הא‬
‫ד"ה דילמא וכו' וי"ל "דפשיט" מדסיפא כצ"ל ומ"מ‬
‫כתיב 'הסכת' וליכא למימר פעם ראשונה 'הסכת' ופעם שנית‬
‫דבריהם דחוקים ועיין בפירושנו למשנה‪.‬‬
‫'ושמע' דהא אינו חייב לאומרם אלא פעם אחת אבל השתא‬
‫ד"ה להודיעך וכו' ופשיטא דלכתחי' שרי "דמהיכא"‬
‫תיתי כצ"ל‪.‬‬
‫דמוקמינן ליה בד"ת דמצוה ללמוד כל דבר כמה פעמים לא‬
‫צריכינן למימר הכי אלא אדרבה כי מפרשינן תחילה 'הסכת'‬
‫מרבך והדר 'ושמע' התבונן והבן אתי שפיר טפי‪.‬‬
‫ד"ה אי רבי וכו' בהמ"ז "ואפילו" בדיעבד כצ"ל‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<<בשו"ע הרב ז"ל )פ"ב מהל' ת"ת סעי' יב( כתב ‪xdfil jixv mc` lke‬‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צא‬
‫‪cenlze dpyna oia `xwna oia cnely dn lk eipf`l rinydle eiztya `ivedl‬‬
‫תתן לה הרבה בפעם אחת אינה אומרת הון כלו' אינה אומרת‬
‫`‪xyt`e cal xedxda cnely dn lke xac jezn xac oiadl oeir zrya k"` `l‬‬
‫זה הרבה מדאי אלא מקבלת הכל יחד‪ ,‬ואלו הן ‪xvere le`y‬‬
‫‪mzcnle zevn g"ci df cenila `vei epi` `iven epi`e eiztya `ivedl el‬‬
‫‪' .oed dxn` `l y`e min dray `l ux` mgx‬שאול' הוא בית‬
‫`‪ 'ebe ea zibde jitn dfd dxezd xtq yeni `l y"nke mze‬ולמד דין זה מסוגיין‬
‫הקברות אע"ג דכבר קברו בו הרבה אנשים אינו שבע ובכל‬
‫דקאמרינן ההוא בד"ת כתיב אלמא בד"ת בעינן שישמיע לאזנו ואם לא‬
‫יום מבקש עוד אנשים לקוברם אבל אם ימותו הרבה ביום‬
‫השמיע לא יצא וכן כתבו כמה אחרונים זכרונם לברכה‪ ,‬ולפי דבריהם רוב‬
‫אחד לא יוכל בהקב"ר לקבלם יחד שכל אחד צריך חפירת‬
‫לימוד בני הישיבות היום אין בו מצות ת"ת‪ .‬ויש לי להקשות עליהם דבעירו'‬
‫קבר לעצמו ועד שיסיימו לקבור את זה אין יכולין לקבור‬
‫נד ע"א אמרי' `"‪ipz jinet gzt ixw jinet gzt `ppiy dcedi axl l`eny l‬‬
‫את חבירו‪' .‬עוצר רחם' הרחם אע"ג דכבר נבעל הרבה‬
‫‪`txn exya lkle mdi`venl md miig ik '`py iig jixeze jia miiwzzc ikid ik‬‬
‫פעמים אינו שבע ומבקש לקבל עוד אבל אינו יכול לקבל‬
‫`‪ dta md`ivenl `l` mdi`venl ixwz l‬ואי אמרת דמקרא ד'הסכת ושמע‬
‫הרבה בעילות ביום אחד ]'עוצר רחם' כמו פתיחת רחם ונקט‬
‫ישראל' ילפינן דחייב להשמיע לאזנו ואי לא השמיע ליכא מצות ת"ת אמאי‬
‫לשון נקיה 'עוצר' לשון סגירת רחם‪ ,‬כמו 'פטר רחם' שאף‬
‫א"ל ‪ iig jixeze jia miiwzzc ikid ik‬הל"ל כי היכי דתקיים מצות ת"ת‬
‫הוא לשון נקיה שהיה לו לומר פתיחת רחם ואמר 'פטר' כי‬
‫דבלא"ה ליכא מצוה ועוד אמאי מייתי ליה ראיה מקרא ד'חיים הם‬
‫פטר לשון פתיחה ולשון סגירה הוא לשון פתיחה כמו )משלי‬
‫למוצאיהם' דבספר משלי ה"ל למייתי ליה ראיה מדכת' בתורה 'הסכת ושמע‬
‫יז יד( ‪ oecn ziy`x min xhet‬וכן )תה' כב ח( ‪dtya exihti‬‬
‫ישראל'‪ ,‬אבל באמת לא כיוונו דברי השמועה דהכא ופירושה כמו שכתבתי‬
‫‪ y`x eripi‬ולשון סגירה וקשירה כמו )מל' א ו יח( ‪ixehte‬‬
‫וודאי מי שמעיין בד"ת ואינו מוציא בשפתיו מקיים מצות ת"ת מיהו אריכות‬
‫‪ miviv‬דמתרגמי' 'ואטונין שושנין' צורת שלשלאות עיין‬
‫ימים דתורה אינו אלא למוציאהם בפה‪ .‬ובעיקר דברי הרב זכרונו לברכה‬
‫רש"י שם וכן הוא בלשון גמרא )לעיל ח ע"א( ‪ita ixehitk‬‬
‫יש לתמוה דממה שכתב `‪dn lke xac jezn xac oiadl oeir zrya k"` `l‬‬
‫‪ hye‬הם החבלים שקושרין בהם לוחות הספינה[‪' .‬ארץ לא‬
‫‪cenila `vei epi` `iven epi`e eiztya `ivedl el 't`e cal xedxda cnely‬‬
‫שבעה מים' אע"ג שכבר הרבה שנים יורד גשם על הארץ‬
‫‪ mze` mzcnle zevn g"ci df‬יש ללמוד שאם הוא מתבונן בסוגיא להבין‬
‫והארץ מקבלת את המים לתוכה אין הארץ שבעה מהמים‬
‫דבר מתוך דבר יש לו מצות ת"ת ותימה כיון דסבר דהא דכת' הסכת ושמע‬
‫וכשיורדין שוב היא מקבלתם‪ ,‬אבל אם ירדו הרבה גשמים‬
‫ישראל אשמועי' דליכא מצות ת"ת אלא כשמוציא בשפתיו מהיכן למד‬
‫בבת אחת אינה יכולה לקבלם בתוכה אלא הם זורמים לים‪.‬‬
‫דכשהוא מתבונן בהלכה להבין דבר מתוך דבר יש לו מצות ת"ת‪.‬‬
‫אבל 'ואש לא אמרה הון' האש אפי' תתן לה הרבה עצים בבת‬
‫הלכה כדברי שניהם להקל תימה כיון דק"ש דאורי' הל"ל‬
‫הלכה כדברי שניהם להחמיר‪ ,‬וי"ל דבפלוגתא דלא השמיע‬
‫לאזנו כיון דראב"ע ור"מ ורבי יהודה פליגי ארבי יוסי‬
‫דלראב"ע ורבי יהודה צריך להשמיע ואם לא השמיע יצא‬
‫ולר"מ אפי' לכתחי' א"צ להשמיע הלכך אין הלכה כרבי יוסי‬
‫אלא כרבי יהודה דמיקל‪ ,‬ובפלוגתא דלא דקדק באותיותיה‬
‫הלכה כרבי יוסי דמיקל דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי‬
‫יוסי כמ"ש בסה"ג סי' נג הלכות קצובות דבני מערבא עמ'‬
‫תקפ"ח והרי"ף בר"ה ט ע"א והתוס' בפס' ק ע"א ד"ה אין‬
‫ונדר' כ ע"א ד"ה אבל והרשב"א בשבת קלה ע"א ד"ה‬
‫ומיהו‪.‬‬
‫אחת אינה אומרת הון אלא מקבלתם כולם יחד ושורפתם‪.‬‬
‫וכי מה ענין שאול אצל רחם כיון דשאול הוא בית הקברות‬
‫דהיינו אדמת הארץ היה צריך לכתוב בסדר זה 'שאול וארץ‬
‫לא שבעה מים ועוצר רחם' דשאול וארץ שניהם אדמת‬
‫העולם שאינה שבעה ממים וממתים ולמה סמך שאול אצל‬
‫רחם‪ .‬והלא דברים ק"ו ומה רחם וכו' מכאן תשובה‬
‫לאומ' אין תחיית המתים מן התורה משמע מחמת הק"ו‬
‫יש תשובה לאומ' אין תחיית המתים מן התורה ותימה הא‬
‫מחמת הסמיכות נמי איכא תשובה מדסמך שאול אצל רחם‬
‫ש"מ דשאול מכניס ומוציא כמו רחם‪ ,‬אלא י"ל שמחמת‬
‫הסמיכות ליכא תשובה דאיכא למימר אע"ג דודאי יש לנו‬
‫ללמוד ששאול נמי מכניס ומוציא כמו רחם מ"מ אין זו‬
‫שלש הנה לא תשבענה וארבע לא אמרו הון יש שלשה‬
‫הוצאה דתחיית המתים אלא הארכאולוגים באין ומוציאין‬
‫דברים בעולם שכמה שמשביעין אותם אינן שבעים אבל אינן‬
‫ממנו עצמות המתים אבל השתא דילפי' מהק"ו דהוצאה‬
‫רוצין הרבה בפעם אחת אלא מעט עכשיו מעט אח"כ ואם‬
‫דשאול הויא בקולי קולות ודאי איכא תשובה ניצחת דהשתא‬
‫תתן להם הרבה בבת אחת לא ירצו לקבלם‪ ,‬ויש אחת שאפי'‬
‫ודאי ההיא הוצאה דשאול לאו הוצאת המתים ע"י‬
‫צב‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הארכאולוגים היא שהרי הם מוציאין בחשאי שלא יבחינו בם‬
‫כמילה אחת אפי' אם לא השמיט מהם אות כגון ‪midl` xn`ie‬‬
‫יראי ה' אלא הוצאה דתחיית המתים היא דהויא בקולי‬
‫‪ xe`-idi‬הקורא 'יהיאור' כמילה אחת לאו שפיר עביד שאין‬
‫קולות‪.‬‬
‫מילה כזו ואין למילה זו פירוש ורחמנא אמר לכתבם כשתי‬
‫וכתבתם קרי ביה ‪ mz azke‬כתיבה שלימה ללמד ש‪-‬הכל‬
‫בכתב "ואפילו" צואות כצ"ל‪ .‬מה שציונו ה' לקרוא פרשת‬
‫שמע הוא בשביל שנקבל עלינו עול מלכו"ש וליכא קבלת‬
‫מלכו"ש אלא בפסוק הראשון ‪cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬‬
‫אבל שני הפסוקים שאחריו אינם אלא הוראות וציוויים היאך‬
‫לקרוא את אותו פסוק דמלכו"ש ‪'ebe dl`d mixacd eide‬‬
‫‪ 'ebe jipal mzppye‬ושני הפסוקים שאחריהם אינם אלא‬
‫ציוויים והוראות היאך לכתבם ‪,'ebe mzazke 'ebe mzxywe‬‬
‫לפיכך הו"א שכשהוא קורא אינו חייב לקרוא אלא את‬
‫הפסוק הראשון דשאר הפסוקים אינם חובת הקריאה אלא‬
‫הוראות לקריאה ולכתיבה‪ ,‬לכך אמר רבי יהודה לעיל יג ע"ב‬
‫דכל הפרק הראשון צריך כוונה דחייבין לקרוא כל הפרשה‬
‫כולל הציווים‪ ,‬ועוד הו"א דכשהוא כותב תפלין ומזוזה אינו‬
‫כותב אלא פסוק ראשון דשאר הפסוקים אינם אלא הוראות‬
‫לקריאה ולכתיבה קמ"ל רבי יהודה וכתב תם כתיבה תמה‬
‫ואפי' צואות אפי' אותם ארבע פסוקים שאינם אלא צוואות‬
‫והוראות לקריאה ולכתיבה‪ .‬אטו טעמיה דרבי יהודה משום‬
‫דכתיב התם וכתב ולא כתיב וכתבתם ומשמע כתיבה שאינה‬
‫תמה ושלימה דאלות כותב צוואות אינו כותב והכא דבעי‬
‫למיכתב אפי' צוואות הוכרח לכתוב וכתבתם‪ ,‬הא טעמיה‬
‫דרבי יהודה משום דכת' אלות ומשמע אלות אין צואות‬
‫לא אבל אי כתב רחמ' וכתב ולא כתב אלות הוה משמע‬
‫שפיר בין אלות בין צוואות הלכך הכא דבעי למיכתב אפי'‬
‫צוואות לא ה"ל למיכתב אלא 'וכתב' ואמאי הוצ' לכתוב‬
‫'וכתבתם'‪ ,‬איצט' 'וכתבתם' דאי כתב רק 'וכתב' סד"א נילף‬
‫כתיבה וכו'‪.‬‬
‫מילים ולמה יקראם כמילה אחת שלא ככתוב בתורה‪ .‬ויותר‬
‫מזה למדתי מרבותי מילה שיש בה געיא כמו )במד' ט כב(‬
‫‪ erqi ezelrdae‬תחת העי"ן של ובהעלותו יש געיא ולימדוני‬
‫ּובהע‪-‬לֹותֹו‪ ,‬ויותר מזה למדתי‬
‫שקורין אותה כשתי מילים ְ ֵ ָ‬
‫מהם שתי מילים המחוברות במקף ויש געיא באמצע אחת‬
‫מהן כמו )במד' ח ז( ‪ mxdhl mdl dyrz-dke‬תחת התי"ו של‬
‫וכת‪-‬עשה‬
‫תעשה יש געיא ולימדוני לקרוא כשתי מילים ְ ַֹ ֲ ֶ‬
‫נמצא שתי מילים שכתבה התורה ‪ dyrz dke‬נשתנו לשתי‬
‫‪ dyr‬וכך הייתי קורא מתחילה כמו‬
‫‪¤ £ zke‬‬
‫מילים אחרות § ‪© Ÿ‬‬
‫שלמדתי מרבותי וכמו ששמעתי קריאת הזקנים אבל עתה‬
‫איני קורא כן אלא שתי מילים אפי' אם הם מוטעמות במקף‬
‫אני קוראם כשתי מילים כדכתב לן רחמנא אלא שאיני‬
‫מטעים את הראשונה ומילה שיש בה געיא איני מחלקה‬
‫לשתי מילים אלא אני קוראה כמילה אחת ונותן מעט הטעמה‬
‫בגעיא שלא בא המקף אלא להורות שאין במילה זו טעם‬
‫בפני עצמה ואין להאריך בה כלל אבל לא בא לעשותה מילה‬
‫אחת עם המילה שאחריה נגד מה שכתב לנו הקב"ה בתורתו‬
‫הקדושה‪ .‬עשב בשדך לא היה המון העם מדקדק להגות‬
‫בי"ת רפויה כתקנה אלא היו הוגין אותה כבי"ת דגושה כמו‬
‫שנוהגין בני עיראק היא בבל עד היום הזה לפיכך אמר רבא‬
‫דצריך ליתן ריוח בין 'עשב' ל'בשדך'‪ ,‬וכן לא היו מדקדקין‬
‫להגות פ"ה רפויה כתקנה אלא היו הוגין אותה כפ"ה דגושה‬
‫לפיכך אמר דצריך ליתן ריוח בין 'הכנף' ל'פתיל'‪ .‬כל הקורא‬
‫ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם בגהינם‬
‫מושיבין את האדם בבית צר הנקרא מדור לשון דירה )וכן‬
‫בית שנותנין לצדיקים בג"ע נקרא מדור( ויש מדורת אש‬
‫בתוך הבית והוא נשרף מהאש‪ ,‬וזה שנתן ריוח בין הדבקים‬
‫עני רבא בתריה כגון "בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם"‬
‫מרויחים לו את הבית והמדורה נשארת באותו גודל כמו‬
‫על לבבכם עשב כצ"ל‪ .‬בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם‬
‫שהיתה מתחילה והוא הולך ועומד בקצה הבית שאין חומו‬
‫על לבבכם כולהו מוטעמים במקף אע"פ שצריך ליתן ביניהן‬
‫רב כמו שהיה בבית הצר שכל הבית חם מאוד‪ .‬בפרש אל‬
‫ריוח כדאמר הכא וכן הרבה בתנ"ך ששתי מילים מוטעמות‬
‫תקרי בפרש )בשי"ן שמאלית( לשון פריסה אלא בפרש‬
‫במקף אע"ג דאות אחרונה של מילה ראשונה כמו אות‬
‫)בשי"ן ימנית( לשון הפרשה וריוח שקרא ונתן ריוח בין‬
‫ראשונה של מילה אחרונה וצריך ליתן ביניהן ריוח‪ ,‬ש"מ לא‬
‫הדבקים שדי מלכים בה אותה פרשה שממליכין בה את שדי‬
‫בא המקף להורות שקריאתן כמילה אחת היפך מה שכתבה‬
‫היינו פרשת שמע תשלג תצנן בצלמון אל תקרי בצלמון‬
‫התורה שתי מילים כמו שלמדתי מכמה מרבותי אלא בא‬
‫שהוא שם מקום בעוה"ז )כלאים פ"ד מ"ט( אלא בצלמות‬
‫להורות שמילה ראשונה אין להטעימה‪ .‬ונ"ל שהקוראן‬
‫גיהנם‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צג‬
‫רש"י ד"ה הו"א וכו' והאי "דאפליגו" דיעבד כצ"ל‪.‬‬
‫‪ .dlibna oke‬באמצע הפרק יחזור לתחילת הפרק יודע‬
‫***ד"ה "וכתב תם" שתהא כצ"ל‪*** .‬ד"ה רבי יהודה‬
‫היא דשמעינן "ליה" גביה וכו' כתיב "בה" וכתבתם‬
‫שבפרק שלפניו לא טעה רק בפרק זה אבל אינו יודע באיזה‬
‫פסוק טעה‪ .‬בין פרק לפרק לא קאי ארישא דקת' ‪drhe `xw‬‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה בין וכו' אם "אינו" מפרידן כצ"ל‪.‬‬
‫‪ drh okid rcei epi`e‬דהכא לא טעה ולא השמיט כלום רק‬
‫תוד"ה דילמא וכו' תימה דאין "כזה" בשום וכו' לכך‬
‫ניחא "ליה" לאוקמיה אליבא כצ"ל‪.‬‬
‫טז ע"א למה נסמכו אהלים לנחלים ארבעה דברים נזכרו‬
‫בפסוק '‪mifx`k' ''d rhp mild`k' 'xdp ilr zepbk' 'eihp milgpk‬‬
‫‪ 'min ilr‬בשלשה מהם מזכיר מים 'כנחלים נטיו' לשון נחל‬
‫מים 'כגנות עלי נהר' לשון נהר מים 'כארזים עלי מים' הרי‬
‫מים אבל 'כאהלים נטע ה'' לא מוזכר בו מים לפיכך היה‬
‫מסופק לו איזו פרשה צריך להתחיל )וכן בין כתיבה‬
‫לכתיבה לא קאי אקרא וטעה(‪ .‬יחזור לפרק ראשון פירש"י‬
‫להפסק ראשון והיה אם שמוע‪ ,‬אבל הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש‬
‫הי"ג פירש יחזור לואהבת שהיא הפסק ראשון שאחר ואהבת‬
‫מפסיקין בפסוק בשכמל"ו ושמא משם דילג‪ .‬סרכיה נקט‬
‫ואתי פירש"י `‪xefgl v"`e aivie zn` cr o`kn zerhl oi‬‬
‫`‪ eita dxeby dyxtdy zn`l `l‬לפי"ז הא דקא' רבי יוחנן‬
‫'לא שנו' קאי ארישא וה"ק לא שנו 'קרא וטעה ואינו יודע‬
‫צריך לכתוב תחילה את השלשה שיש בהם מים ולסומכם‬
‫אחד אצל השני ולבסוף היה צריך לכתוב כאהלים נטע ה'‬
‫שאין מוזכר בו מים ולמה כתב אותו באמצע השלשה‬
‫שמוזכר בהם מים וסמכו אצל כנחלים נטיו‪ .‬אומנם 'כאהלים'‬
‫אלא יחזור לאמת ויציב שעד שם סרכיה נקט ואתי ואין לו‬
‫אינו לשון אוהל אלא הוא צמח בושם כדמתרגמי' ‪`inqeak‬‬
‫לטעות אבל לאמת ויציב צריך לחזור שמא טעה וקרא אמת‬
‫ובלשון ארמי קורין לו אהלא כמו שבת נ ע"ב `"‪sqei x‬‬
‫ואמונה של ערבית‪ .‬והרשב"א הקשה עליו אם היה מסופק‬
‫‪ ilbiq `zlize `q` `zlize `ld` `zliz‬אבל הגמ' דורשת‬
‫אותו לשון אוהל ואין בכך שום תימה כי כך הן דרכי הדרש‪.‬‬
‫אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות היו לו‬
‫מאה מצות ומאה ואחת עבירות הרי הוא בכף חובה אם‬
‫הוסיף מצוה אחת נעשה שקול כף חובה כמו כף זכות אבל‬
‫אם היתה זו מצות ת"ת אינו נעשה שקול אלא מיד עולה מכף‬
‫חובה לכף זכות‪.‬‬
‫היכן הוא ולא התחיל למען ירבו ימיכם אמאי חוזר לתחילת‬
‫בפרשת שמע וכשהגיע לפסוק ואהבת את ה' אלהיך בכל‬
‫קטרין ליה גננא היו לוקחין גבעולי צמחים וקושרין‬
‫לבבך אמר בכל לבבכם והמשיך מכאן והלאה כאילו הוא‬
‫וקולעים אותן האחד בשני וביניהם מיני פרחים ונעשית‬
‫חופה לפיכך היא נקראת גננא לשון גינה כי כולה מגבעולי‬
‫בפרשה שניה ונמצא שדילג רוב פרשת שמע או שמא היה‬
‫הגינה‪ ,‬ושושביניו של החתן הם היו קושרין וקולעים את‬
‫החופה‪ .‬איזיל ואשמע מלתא "בבי" מדרשא כצ"ל‪ .‬קרא‬
‫וטעה ואינו יודע "היכן" טעה כצ"ל )ומלשון התוס' נראה‬
‫דגרסי מהיכן(‪ ,‬טעה דהכא לשון השמטה הוא שהרגיש‬
‫שדילג ואינו יודע איזה פסוק דילג‪ .‬יחזור לראש לתחילת‬
‫ק"ש שמא משם דילג ואם ודאי לו שקרא פסוק ראשון יחזור‬
‫לתחילת שני ואם ודאי לו שקרא פסוק ראשון ושני יחזור‬
‫היכן טעה יחזור לראש' אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם‬
‫אבל פתח בלמען ירבו ימיכם ויודע שעד שם לא טעה רק‬
‫טעה אח"כ ואינו יודע היכן טעה לא יחזור ללמען ירבו ימיכם‬
‫ק"ש נימא נמי סרכיה נקט ואתי דהא פרשת שמע ופרשת‬
‫והיה אם שמוע שגורין יותר מפרשת ציצית‪ ,‬ולענ"ד נראה‬
‫דאם היה מסופק היכן הוא ולא התחיל למען ירבו ימיכם‬
‫ודאי חוזר לראש דפרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע‬
‫קרובות אחת לשניה ובקל טועה ביניהם וחיישינן שמא הוא‬
‫בפרשה ראשונה וקרא 'ובשכבך ובקומך' והיה סבור שהוא‬
‫ב'ובשכבך ובקומך' של פרשה שניה והמשיך וכתבתם ודילג‬
‫סוף פרשה ראשונה ורוב פרשה שניה‪ ,‬אבל אם התחיל למען‬
‫ירבו ימיכם ואין לו ספק שעד שם לא טעה רק טעה אח"כ‬
‫ואינו יודע היכן טעה לא יחזור ללמען ירבו ימיכם אלא‬
‫לאמת ויציב דפרשת ציצית אינה דומה לפרשה אחרת דנימא‬
‫טעה ובלבל בה אבל לאמת ויציב צריך לחזור שמא טעה‬
‫ואמר אמת ואמונה‪ .‬והרשב"א פירש דקאי רבי יוחנן אסיפא‬
‫‪ dpey`x daizkl xefgi daizkl daizk oia‬וה"ק ל"ש דאם‬
‫לתחילת שלישי זה הכלל חוזר לתחילת פסוק שיש לו בו‬
‫ספק והכי קתני בתוספתא פ"ב ה"ד ‪drhe rny z` `xewd‬‬
‫הוא מסופק בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה אלא‬
‫‪envr ipta weqtd z` `xwie xefgi `l cg` weqt da hinyde‬‬
‫שלא פתח בלמען ירבו ימיכם אבל פתח בלמען ירבו‬
‫`‪dltza oke llda oke seq cr xnebe weqt eze`a ligzn `l‬‬
‫ימיכם ומסופק אם הוא בכתיבה ראשונה ומה שאמר למען‬
‫צד‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ירבו ימיכם טעות הוא שהיה צריך להמשיך והיה אם שמוע‬
‫ושומעין דבר זה מרבי יוחנן גופיה ועוד היו שומעין דברים‬
‫או שהוא בכתיבה שניה ושפיר קאמר למען ירבו ימיכם לא‬
‫נוספים‪ .‬והשבתי לו באותם ימים לא היו החכמים נאספין‬
‫יחזור דחזקה סרכיה נקט ואתי יש לו לסמוך על שגרת‬
‫בישיבה ללמוד אלא חודש בקיץ והיו לומדין מראש הישיבה‬
‫לשונו דכיון שנמשך ואמר למען ירבו מסתמא בוכתבתם‬
‫מסכת אחת ואח"כ הולך כל חכם ללמוד במקומו ומשנן את‬
‫השניה הוא וכן פירש הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש הי"ד‪ ,‬ולענ"ד‬
‫אותה מסכת שלמד וחוזרין ללמוד חודש אחד בחורף ולומדין‬
‫אין נראה כלל דמה שייך לומר בזה סרכיה נקט ואתי הא‬
‫מסכת אחת והולך כל חכם למקומו לחזור ולשנן מה שלמד‬
‫'למען ירבו ימיכם' רגילה לשונו לאמרו אחר 'וכתבתם על‬
‫בישיבה‪ .‬רבי אמי ורבי אסי היו מבני הישיבה ולא היו באין‬
‫מזוזות ביתך ובשעריך' ושמא אחר שאמר וכתבתם של‬
‫לישיבה אלא באותן חודשים שנאספין בה כל בני הישיבה‬
‫פרשה ראשונה נמשך לומר למען ירבו דהיינו סרכיה אלא‬
‫ללמוד מראש הישיבה דהיינו רבי יוחנן ובשאר הימים שהיה‬
‫לי‪>>>.‬ועשה טוב<<<בשו"ע סי' סד סעי' ד פסק היה‬
‫רבי יוחנן בבהמ"ד ללמד תורה לצעירי הצאן לא היו באין‬
‫עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם‬
‫לבהמ"ד אלא היו יושבין ללמוד לבדם ביני עמודי כדאמר‬
‫שבפרשה שניה חוזר לוכתבתם שבראשונה וה"מ שלא התחיל למען ירבו‬
‫לעיל ח ע"א ומשננים מה שלמדו‪ ,‬ואותו יום דקטרי גננא‬
‫ימיכם אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם א"צ לחזור דסרכיה נקט ואתי‬
‫לר"א לא היה זה בחדשי אסיפת הישיבה אלא בהמ"ד היה‬
‫פסק כהרמב"ם והרשב"א‪* .‬הא דקת' בברייתא באמצע הפרק יחזור‬
‫לצעירי הצאן ולא היו רבי אמי ורבי אסי אמורים לבוא‬
‫לתחילת הפרק כתב הרא"ש דהיינו כשאינו יודע אם השלים אפי' פסוק‬
‫לבהמ"ד ולא היו שומעין דבר זה לפיכך שמחו שהיו עסוקין‬
‫ראשון אבל אם יודע שהשלים פסוק ראשון יחזור לתחילת פסוק שני וכן‬
‫בחופתו והוא בא והשמיעם מה שלמדו בבהמ"ד‪.‬‬
‫כרש"י נראה‬
‫אם יודע שהשלים פסוק שני יחזור לשלישי וכיו"ב זה הכלל חוזר לתחילת‬
‫פסוק שיש לו בו ספק והכי קת' בתוספתא פ"ב ה"ד ‪drhe rny z` `xewd‬‬
‫במשנה האומנין לאו דוקא אומנין דאף בעה"ב קורא ק"ש‬
‫בראש האילן ובראש הנדבך כדמשמע בגמ' וכן פסקו‬
‫‪weqt eze`a 'igzn `l` r"ta weqtd z` `xwie xefgi `l '` weqt da hinyde‬‬
‫הפוסקים‪ ,‬והא דנקט אומנין לרבותא הוא דאע"ג דאומנין הם‬
‫‪ dlibna oke dltza oke llda oke seq cr xnebe‬וכן כתבו התוס' ד"ה הקורא‬
‫ורגילין תמיד לעמוד בראש האילן ובראש הנדבך ואין להם‬
‫וכ"כ רבנו יונה וכן פסק בשו"ע סי' סד סעי' ב קרא פרשה וטעה בה ואינו‬
‫יודע היכן טעה כגון שקרא כולה אלא שדלג פסוק אחד באמצע חוזר‬
‫ביעתותא רבא כמו בעה"ב אעפ"כ אין רשאין לעשות כן‬
‫בתפלה‪ .‬ולפי ענ"ד אומנין דוקא אבל בעה"ב יורד למטה‬
‫לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש‬
‫וקורא עיין מה שנפרש בזה בע"ה ובישועתו בגמ' ד"ה‬
‫הפרשה אע"ג דסיים ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרשה לאו‬
‫ובעה"ב בין כך ובין כך ועיין בקונטרס ועשה טוב הנספח‬
‫דוקא הוא אלא אם יודע שפסוק ראשון ודאי לא דילגו יחזור לפסוק שני‬
‫שם‪ .‬מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה הל"ל אבל אסור‬
‫ואם יודע שראשון ושני ודאי לא דילג יחזור לפסוק שלישי וכמ"ש לעיל‪.‬‬
‫לעשות כן בתפלה מאי מה 'שאין רשאין' לעשות כן‬
‫***הא דקת' בברייתא בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון פירש"י ‪wqtdl‬‬
‫בתפלה אלא לומר שאם התפללו בראש האילן ובראש‬
‫‪ reny m` dide oey`x‬וכן פסק הטור אבל הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש הי"ג‬
‫הנדבך לא יצאו יד"ח וצריכין לחזור ולהתפלל‪ ,‬וכבר כתבתי‬
‫כתב דפרק ראשון היינו ואהבת וכתב הב"י ‪wiqtdl jixvc meyn enrhy 'xpe‬‬
‫לך לעיל יא ע"א )ד"ה אינו רשאי לקצר( שכל מקום ששנו‬
‫‪xefgl jixvy oey`x wqtd edf k"` `q 'iqa 'azpy enk zad`el cre mlerl oia‬‬
‫אינו רשאי באו לומר שאם עשו כן לא יצאו יד"ח חוץ‬
‫‪mlerl cr `xw `ly 't` i` y"wn zg` dyxt `xw xaky el xexay xg`ne el‬‬
‫ממקום שפירשו בו שיצאו יד"ח‪ .‬מה שאינן רשאין לעשות‬
‫‪ .rny zligzn ligzdl v"` jkle cre‬ובשו"ע שם סעי' ג פסק טעה בין‬
‫כן בתפלה חסר בעין משפט וצריך להוסיף ‪'ldn d"t ipeniin‬‬
‫פרשה לפרשה שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה או שניה‬
‫‪*** .b 'irq v 'iq g"e` r"yeh g 'ld dltz‬חתן פטור‬
‫חוזר לפרשה )ראשונה( ]שניה[ ויתחיל והיה אם שמוע פסק כרש"י והטור‬
‫מק"ש לילה "הראשונה" צ"ל הראשון‪ .‬ועד מוצאי שבת‬
‫***אלו לא באנו אלא‬
‫שלשה לילות וי"א ארבעה לילות דמוצ"ש בכלל‪ .‬ממוצ"ש‬
‫לשמוע דבר זה דיינו הקשה ידידנו אהובנו הרב משה שומר‬
‫ואילך חייב בק"ש פירש הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"א‬
‫זצ"ל מאי קאמרי אילו לא וכו' דמשמע דשמחים שבאו‬
‫דטעמא דמילתא ‪`ly t"r` da qb eale ezrc dxxwzp ixdy‬‬
‫לקשור לו חופה שבשביל כך זכו לשמוע דבר זה הא אדרבה‬
‫‪ lra‬כלו' כבר סרה חשדנותו ממנה והוא בוטח בה שבתולה‬
‫אם לא היו באין לקשור לו חופה היו יושבין בבהמ"ד‬
‫היא ואינו טרוד בכך וזה לשיטתו דמפרש דטרדא דחתן‬
‫לפי שפשט הברייתא כוותייהו משמע‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צה‬
‫שפוטרתו מק"ש היינו טרדא דבתולים שמא לא ימצאנה‬
‫לו 'תלמידיו' דכיון דנשיא הוא נהגו בו מנהג תלמידים ברב‬
‫בתולה‪ ,‬אבל אין בזה טעם לשאר השיטות )עיין בפירושנו‬
‫וכן איתא לק' לז ע"א שזקני חכמי ישראל אמרו לו לר"ג‬
‫לעיל יא ע"א ד"ה האי טריד( ויש לפרש שלא היה לו לעכב‬
‫'למדתנו רבינו' אע"ג שלא היו תלמידיו אלא חבריו‪ ,‬והוא‬
‫בעילתו כ"כ אבל שלשה ימים ראשונים בוש ממנה והרבה‬
‫עדיין לא קרא את שמע רק כיון דראוהו שעומד לקרות אמרו‬
‫ימים‪>>>.‬ועשה טוב<<<כתב‬
‫לו הכי להוכיחו שלא יקרא עד אחר שעה שיעשה מעשה‬
‫המהר"ם מרוטנבורג שלא אמרו לפטור חתן אלא בזמן הראשונים שהיו‬
‫וירחץ גופו ויקרא והיה לו לשמוע להם ולא לקרוא דיחיד‬
‫מכוונים אבל עכשיו אפי' שאר כל אדם אינו יכול לכוין הלכך אפי' חתן‬
‫ורבים הלכה כרבים ואע"ג דנשיא הוא כדאמרי' לק' לז ע"א‬
‫חייב וכן פסקו התוס' לק' יז ע"ב ד"ה רב שישא וכן כתב הטור בסי' ע וע"פ‬
‫`‪) el exn‬לר"ג( ‪mixne` jixiage ok xne` dz`y t"r` epiax‬‬
‫דבריהם פסק מרן בסעי' ג הכונס את הבתולה פטור מק"ש ג' ימים אם לא‬
‫‪ miaxk dkld miaxe cigi epiax epzcnl ok‬והיינו דקאמר להו‬
‫עשה מעשה מפני שהוא טרוד טרדת מצוה וה"מ בזמן הראשונים אבל‬
‫איני שומע לכם דהיה לו לשמוע להם ולא לקרוא ואעפ"כ‬
‫חתנים מעכבין בעילתן עד ג'‬
‫עכשיו שגם שאר בנ"א אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה קורא‬
‫לא שמע להם לבטל ממני מלכו"ש אפי' שעה אחת שהם‬
‫מ"ש פטור מק"ש ג' ימים היינו כגון שנשא ביום רביעי לעת ערב פטור‬
‫לא באו לבטלו מק"ש לא יום ולא יומים אלא שעה אחת עד‬
‫חמישי ששי שבת אבל אם נשא בליל רביעי כמו שנוהגין בני ג'רבא פטור‬
‫שיעשה מעשה וירחץ גופו‪ .‬וכן כל המשניות דלק' דקת' בהו‬
‫ד' ימים רביעי חמישי ששי שבת בין בערב בין בבקר‪ .‬ומ"ש אבל עכשיו‬
‫`‪ eicinlz el exn‬חבריו הם ובאו להוכיחו שלא לעשות כמו‬
‫שגם שאר בנ"א אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה קורא כתבו‬
‫שרוצה‪.‬‬
‫הפוסקים דאם אינו קורא מחזי כיוהרא כאילו הוא מכוון בכל שעה‪ ,‬ונ"ל‬
‫דאם הוא בן תורה ותורתו אומנותו רשאי שלא לקרוא ואין בזה יוהרא דבן‬
‫תורה חזקתו שמכוון כל ימיו בק"ש ואף רשב"ג לא קאמר )לק' טז ע"ב(‬
‫גמ' ובעה"ב בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי‬
‫שאין דעתו מיושבת עליו פירש"י דאומנין לפי שמשועבדין‬
‫למלאכת בעה"ב היקלו בהם אבל בעה"ב לפי שאינו משועבד‬
‫אלא 'לא כל הרוצה ליטול את השם יטול' משמע דיש מי שיכול ליטול את‬
‫למלאכת אחרים יורד‪ .‬ותימה הא מהברייתא משמע‬
‫השם ואין לך יכול ליטול את השם יותר מבן תורה שמקדיש את חייו ללימוד‬
‫שהחילוק בין אומנין לבעה"ב הוא שאומנין דעתן מיושבת‬
‫ומעשה בר"ג וכו' לאו מעשה לסתור‬
‫עליהן ובעה"ב אין דעתו מיושבת עליו דקת' לפי שאין דעתו‬
‫הוא אלא מביא ראיה מהחכמים שהוכיחוהו משמע דחתן אינו‬
‫מיושבת עליו ולפי פירוש"י הל"ל לפי שאינו משועבד‬
‫קורא ק"ש‪ .‬אמרו לו תלמידיו "לא" למדתנו רבנו כך היא‬
‫למלאכת אחרים‪ ,‬ונ"ל דאומנין לפי שרגילין בכל יום לעמוד‬
‫גירסת הגאונים והרי"ף במשנה זו ובמשניות דלקמן‪ .‬איני‬
‫בראש האילן אין מפחדין כ"כ לפיכך מתפללין בראש הזית‬
‫שומע לכם לבטל הימני מלכו"ש אפי' שעה אחת תימה‬
‫ובראש התאנה שענפיהם מרובין דדעתם מיושבת עליהם‬
‫הא אם היה שומע להם היה מתבטל ממלכו"ש יום אחד ואם‬
‫אבל בעה"ב שאינו רגיל לעמוד בראש האילן אינו מתפלל‬
‫לא היה עושה ר"ג מעשה היה מתבטל בגינם ג' ימים ולמה‬
‫בראש הזית ובראש התאנה לפי שאין דעתו מיושבת עליו‬
‫אמר 'שעה' אחת‪ ,‬ועוד מהו שאמר 'איני שומע' לכם‬
‫כלל‪ .‬עוד פירש"י ובעה"ב בין כך ובין כך יורד למטה‬
‫דמשמע שהיה לו לשמוע להם ואעפ"כ אינו שומע להם הא‬
‫ומתפלל ‪ zepli` x`yn oia dp`zn oia 'elk‬אבל אין ר"ל בין‬
‫תלמידיו הם ולא באו לכפותו לעשות כדבריהם אלא באו‬
‫בק"ש בין בתפלה דהא קת' בין כך ובין כך יורד למטה‬
‫לשאול ממנו טעמו של דבר‪ ,‬ועוד הא כבר קרא ק"ש כדקת'‬
‫'ומתפלל' ומשמע דקאי רק בתפלה‪ ,‬ולפי פירושו נצט'‬
‫‪ dpey`xd dlil `xwe dy` `ypy b"xa dyrne‬והיאך הם באין‬
‫לדחוק דהא דקת' ברישא דברייתא וכן במשנה ‪oixew oipne`d‬‬
‫לבטלו מקריאתה‪ .‬ונ"ל דלא תלמידיו היו אלא חבריו ומפני‬
‫‪ jacpd y`xae oli`d y`xa‬לאו דוקא אומנין דה"ה בעה"ב‬
‫שהיה נשיא ישראל אמרו לו 'למדתנו רבינו' שחתן פטור‬
‫דלא החמירו בבעה"ב אלא גבי תפלה אבל לעניין ק"ש‬
‫מק"ש והוא לשון כבוד אע"פ שלא לימדם כלום כמ"ש‬
‫אומנין ובעה"ב כחדא אינון‪ ,‬וזה דוחק גדול אי אפשר‬
‫הרמב"ם פ"ה מהל' ת"ת ה"ט ‪xne` z"c lr xaer eax d`x‬‬
‫לסובלו‪ .‬ונ"ל דה"ק ובעה"ב בין כך ובין כך בין בק"ש ובין‬
‫‪ jke jk epax epzcnl el‬אע"ג דלא למד ממנו דין זה‪ ,‬ואע"ג‬
‫בתפלה יורד למטה ומתפלל ואע"ג דקת' 'ומתפלל' מיירי‬
‫שלא היו תלמידיו כיון דנשיא ישראל היה צריכין לנהוג בו‬
‫בק"ש ותפלה דלישנא דתפלה משמע נמי ק"ש והראיה‬
‫כבוד כמו ברבם כדאיתא בקדוש' לג ע"ב ולהכי קת' אמרו‬
‫דלעיל אמרי' ‪ocira `in` xcdnc o`n` hiil `cqg ax‬‬
‫התורה ולעבודת ה' ית'‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫צו‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫טז ע"א‬
‫'‪ '`zelv‬ואמר עלה ‪ xcdn dltzl la` y"wl ilin ipde‬אלמא‬
‫לעמוד זקוף ומשום הכריעות אבל כשעומדין בראש הזית‬
‫פעמים שאומר לשון תפלה ומתכוון לק"ש לבדה כ"ש‬
‫ובראש התאנה א"צ לירד לפי שענפיו סבוכין וטריחא מילתא‬
‫דמצינן למימר דכשאומר לשון תפלה מתכוון לתפלה וק"ש‬
‫לירד מהם ולחזור ולעלות עליהן כדמפרש בירוש' ובעה"ב‬
‫יחד‪>>>.‬ועשה טוב<<<הטור אחז דברי רש"י עיקר וז"ל בסוף סי' סג `‪la‬‬
‫דאינו רגיל להיות בראש האילן אית ליה ביעתותא ואפי'‬
‫`‪wxt elhaiy wx dlrnl dzexwl oileki `l` a"dra `le od `l cxil oikixv oi‬‬
‫לק"ש יורד ואפי' מהזית ומהתאנה יורד‪ .‬ומעיקרא דמקשה‬
‫‪ ozk`lnn oey`x‬ומרן בשו"ע סעי' ח נמשך אחריו האומנין וכן בעה"ב שהיו‬
‫אלמא לא בעי כוונה לא קשיא ליה משום ביעתותא אלא‬
‫עושים מלאכה בראש האילן או בראש שורות הבניין קורין ק"ש במקומם‬
‫משום דסבר דעוסקין במלאכתן בראש האילן ובראש הנדבך‬
‫ואינם צריכים לירד ונ"ל דאף מרן מודה דאם בעה"ב פוחד שם ואינו יכול‬
‫וקורין ומשני דבטלין ממלאכתן וקורין‪ .‬הא בפרק ראשון‬
‫לכוון בראש האילן או בראש הנדבך צריך לירד למטה דפסוק ראשון בעי‬
‫הא בפרק שני הכא קיימינן אליבא דרבא ורבא פסק לעיל‬
‫ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ושאר כל‬
‫יג ע"ב הלכה כר"מ דאמר פסוק ראשון לבדו בעי כוונה‪,‬‬
‫ומתפללין>>>ועשה טוב<<<פירש"י‬
‫אעפ"כ בפרק ראשון צריכין ליבטל ממלאכתן כי היכי דלא‬
‫ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ‪oditpry iptn oda oiwqery onfa‬‬
‫לשוי ק"ש עראי כלו' עוסק במלאכתו עיקר ואגב כך קורא‬
‫‪oilltzn jkitl letil cgt my oi`e wgeca `ly my cenrl oilekie miaexn‬‬
‫את שמע כן פירש ברי"ף עי"ש ודו"ק‪ .‬ת"ר הפועלים שהיו‬
‫‪ oilltzn oi` zepli` x`ya la` my`xa‬ולפי האי טעמא פועלין העומדין ע"ג‬
‫עושין מלאכה אצל בעה"ב קורין ק"ש בפועלים שנשכרו‬
‫מנוף לקטוף פירות האילן או לחבר כבלי החשמל והטלפון א"צ לירד לפי‬
‫לעבוד קודם עה"ש אבל אם נשכרו לעבוד מהנץ החמה אין‬
‫שאינן פוחדין ליפול כלל‪ ,‬אבל בירוש' פירשו הטעם לפי ששאר האילנות‬
‫קורין ק"ש בזמן שכירותן אלא קודם שיתחיל זמן שכירותן‬
‫בקל עולה להן ובקל יורד מהן אבל הזית והתאנה ענפיהם סבוכין וטירחא‬
‫יקראו ק"ש דק"ש מעה"ש זמנה‪ .‬ומברכין לפניה ולאחריה‬
‫רבה היא לעלות ולירד בהן ולפי"ז פועלים העומדין ע"ג מנוף צריכין לירד‬
‫וא"ת הא האי ברייתא אינה מתירה להם אלא דברים שהם‬
‫שאין טירחא בירידתן שבלחיצת כפתור יורד המנוף אבל העומדין ע"ג מנוף‬
‫חובה מדאורי' שהרי לא התירה להם לירד לפני התיבה ולמה‬
‫גבוה כמו מנוף בניין ויש טורח גדול בירידתן ודאי א"צ לירד‪ .‬ופסק בשו"ע‬
‫התירה להם לברך ברכות ק"ש‪ ,‬וי"ל משום ברכת אמת‬
‫סי' צ' סעי' ג כפירוש הירוש' האומנין שעושין מלאכה לבעה"ב יכולין‬
‫ויציב שהיא מדאורי' כדאמר לק' כא ע"א ואינן יכולין לברך‬
‫להתפלל בראש הזית ובראש התאנה ואין בזה משום לא יעמוד ע"ג מקום‬
‫רק ברכת אמת ויציב דברכות ק"ש מעכבות זו את זו‪.‬‬
‫גבוה ויתפלל דכיון שעלו לעשות מלאכתן הוי )כמו( ]צ"ל כמי[ שעלה‬
‫ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה ומתפללין הקשו‬
‫לעלייה ובשאר אילנות צריכין לירד והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות‬
‫בזה החברים הא צריכין תחילה להתפלל ואח"כ לאכול פתן‬
‫מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות ויש טורח גדול בעלייתם‬
‫דקודם תפלה אסור לאכול‪ ,‬וי"ל דכיון דקת' ‪y"w oixewe‬‬
‫ובירידתם ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפללו שם אבל שאר‬
‫‪ dixg`le diptl oikxane‬נקט בתרה ‪ ozt oilke`e‬דתני בה נמי‬
‫אילנות דליכא ביטול ירדו ובעה"ב אפי' מראש הזית והתאנה צריך לירד‬
‫‪ dixg`le diptl oikxane‬ואח"כ קתני ‪ 'eke oilltzne‬אע"ג‬
‫להתפלל דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו ואם הקלו אצל‬
‫דודאי אחר ק"ש מתפללין ורק אח"כ אוכלין פתן‪ .‬ואוכלין‬
‫פועלים מפני ביטול מלאכה לא הקלו אצל בעה"ב‪.‬‬
‫פתן ומברכין לפניה תימה הא ברכה שלפני הפת אינה אלא‬
‫כוונה‪.‬‬
‫האילנות יורדין למטה‬
‫שנא' שמע ישראל ועדיין אני אומר שמא אינו לשון‬
‫הקשבה והבנה אלא לשון שמיעה ולא בעי כוונה ולהלן הוא‬
‫אומר הסכת ושמע ישראל 'הסכת' מתרגמי' אצית כלו'‬
‫הקשב מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת בעינן כוונה‪.‬‬
‫מדרבנן ולמה התירו לברכה‪ ,‬וי"ל דבשלמא לירד לפני‬
‫התיבה כיון דאינו חיוב מהתורה וזמנו מרובה לא התירו אבל‬
‫ברכה שלפני הפת אע"ג דאינה חיוב מן התורה כיון דקצרה‬
‫היא התירוה דאין בעה"ב מקפיד על דבר מועט כ"כ‪ ,‬וי"ג‬
‫ואין מברכין לפניה ומברכין לאחריה דלא התירו לפועלים‬
‫והוא שבטלין ממלאכתן וקורין וא"ת אע"ג דבטלין‬
‫אלא דברים שהם חיוב מדאורי'‪ .‬ומדקת' ומברכין לפניה‬
‫ממלאכתן הא איכא ביעתותא ואינן מכוונין‪ ,‬לכך נראה לי‬
‫ולאחריה ולא קת' ונוטלין ידיהן ש"מ אין נוטלין ידיהן שלא‬
‫דלאומנים ליכא ביעתותא בראש האילן ובראש הנדבך כלל‬
‫יחזרו אחר מים ויבטלו ממלאכתן אבל אם היו מים מצויין‬
‫וכלל דרגילין הם להיות שם והא דאין רשאין לעשות כן‬
‫להם‬
‫מלאכה‬
‫בתפלה לאו משום ביעתותא הוא אלא משום דבתפלה צריכין‬
‫מרובה‪>>>.‬ועשה טוב<<<והלכתא פועלים אין נוטלין ידיהם ואין מברכין‬
‫מסתברא‬
‫דנוטלין‬
‫דאין‬
‫בזה‬
‫ביטול‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צז‬
‫לפני הפת וכך היא לשון הרמב"ם פ"ב מהל' ברכ' ה"ב ‪oiyer eidy milretd‬‬
‫תוד"ה אהלים וכו' נטע "ולא" נראה דאהלים כצ"ל‪.‬‬
‫‪'a ozcerq xg`l oikxane diptl oikxan oi` ozt elk`e a"dra lv` dk`ln‬‬
‫***בא"ד אלא לשון בשמים דמתרגמי' ‪ `inqeak‬וכדאמרי'‬
‫בסנהד' קה ע"ב‪.‬‬
‫‪dipy dpewizk dpey`x dkxa a"dra zk`lnn elhai `ly ick cala zekxa‬‬
‫‪oiyer eid m`e ux`d zkxaa mzege 'yexi dpea da lleke ux`d zkxaa gzet‬‬
‫‪x`yk opewizk zekxa 'c oikxan odnr aqin a"dra didy e` cala ozcerqa‬‬
‫‪ mc` lk‬וכל זה במי שנשכר ליום שלם במחיר קבוע אבל הנשכר לבעה"ב‬
‫ד"ה הקורא את שמע ואינו יודע "מהיכן" טעה נראה לי‬
‫דכן גורסין התוס'‪.‬‬
‫אבל‬
‫ד"ה לפי וכו' וי"ל דהתם מיירי ע"ג כסא או ספסל שאין‬
‫אין יורדין לפני התיבה דאע"ג דחובה מדאורי' להתפלל אין‬
‫חיוב להתפלל במניין אלא מדרבנן ולא התירו לפועלים אלא‬
‫דרך לעמוד עליהן אלא לישב עליהן אבל באילן שעלה שם‬
‫לעשות מלאכתו ודרך האומנין לעלות באילן לעשות‬
‫מצות שהן חובה עליהן מדאורי'‪ .‬ואין נושאין כפיהם אע"ג‬
‫דמצוה מדאורי' על הכהנים לשאת כפיהם אין זו חובה על‬
‫מלאכתן הוי כמו עלייה שדרך בנ"א לעלות אליה‪.‬‬
‫ישראל לשמוע את הברכה ולמה יבטלו הכהנים את כל‬
‫הפועלים הישראלים ממלאכת בעה"ב בדבר שאינן חייבין‬
‫ד"ה הא וכו' פרק א' "דהכא" אליבא כצ"ל ועיין ברי"ף‪.‬‬
‫לפי שעות יברך לפניה ולאחריה כתיקונן וינכה שעות אלו משכרו‪.‬‬
‫בו‪ .‬כאן בעושין בשכרן בעה"ב מקפיד עליהם שלא יבטלו‪,‬‬
‫כאן בעושין בסעודתן אין בעה"ב מקפיד עליהן‪ .‬והתניא‬
‫פירש"י ‪oiyerl oxkya oiyer oia welig yic `zegipa‬‬
‫‪ ozcerqa‬דקשיא ליה מאי מייתי מינה ראיה הא התם מחלק‬
‫בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן לעניין ברהמ"ז והכא‬
‫בעינן לחלק ביניהם לעניין תפלת י"ח‪ ,‬לכך מפרש רש"י‬
‫דלאו ראיה גמורה היא אלא ר"ל והתניא ‪ welig yic‬בעלמא‬
‫‪ .ozcerqa oiyerl oxkya oiyer oia‬שניה "פותחין" בברכת‬
‫הארץ כצ"ל‪ .‬וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ‬
‫"וחותמין בברכת הארץ" במה כצ"ל וכן הוא בירוש'‬
‫וברי"ף ובתוספות‪ .‬בד"א בעושין בשכרן בעה"ב מקפיד‬
‫עליהם שלא יבטלו אבל עושין בסעודתן אין בעה"ב מקפיד‬
‫עליהן או שהיה בעה"ב מיסב עמהם אין דרך בעה"ב להסב‬
‫עם פועליו שהוא רוצה לאכול במתון ובנחת אבל מקפיד על‬
‫פועליו להזדרז בסעודתן לשוב למלאכתן וכשמיסב עמהן‬
‫כאילו אמר איני קפדן אכלו במתון ובנחת כמוני‪.‬‬
‫טז ע"ב משנה למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על‬
‫העבדים כשמנחמין דרך העולם להפליג בשבח הנפטר‬
‫ועבדין רובן גזלנים כדת' באבות פ"ב מ"ז ‪micar daxn‬‬
‫‪ lfb daxn‬ומופקרין בזנות כדאמרי' בגיט' יג ע"א ‪`car‬‬
‫‪ dil `vixt dil `giky dil `lif dil `gip `xiwtda‬ואם‬
‫יבואו לנחם האדון יפליגו בשבחו היפך האמת ונמצאו מצירין‬
‫לו בעולם האמת‪ .‬וי"מ שמא יסברו שהוא בן חורין ויבואו‬
‫להעלות בניו ליוחסין‪ ,‬ותימה א"כ מה השיב להן אין טבי‬
‫עבדי כשאר כל העבדים כשר היה אכתי ניחוש דלמא אתו‬
‫לאסוקי בניו ליוחסין‪ .‬אין טבי עבדי וכו' מה שטענתם‬
‫דסתם עבד גזלן אין טבי עבדי כשאר כל העבדים ומה‬
‫שטענתם דסתם עבד פרוץ בזנות כשר היה דההיפך מפרוץ‬
‫הוא 'כשר' כדאמרי' לעיל ג ע"ב ‪.ixyke ixza ivixte ixza‬‬
‫חתן אם רוצה לקרות וכו'>>>ועשה טוב<<<פסק רבינו חננאל‬
‫כרשב"ג דחתן הרוצה לקרות לילה הראשון אינו רשאי וכן פסק הרא"ש‪,‬‬
‫אבל הרי"ף והרמב"ם )פ"ד מהל' ק"ש ה"ז( פסקו כת"ק דאם רוצה לקרות‬
‫ויכול לכוין רשאי לקרות‪ .‬וכתב הב"י סי' ע ‪l"f m"anxde s"ixdc oeike‬‬
‫‪ .opihwp ikd w"zk dkldc enikqd‬מיהו כבר נתבאר לעיל ע"א )בקונטרס‬
‫חתן פטור מק"ש ת"ר בשבתך וכו' עד סוף הסוגיא‬
‫פירשתי לעיל יא ע"א‪ .‬מה דרך רשות אף "הכא" רשות‬
‫צ"ל כל‪.‬‬
‫חתן חייב בק"ש עי"ש‪.‬‬
‫רש"י ד"ה האומנין "שהיו" עסוקים כצ"ל‪*** .‬ד"ה מה‬
‫גמ' מאי טעמיה דר"ג כיון דאנינות דאורי' היא דכת' גבי‬
‫שאינן וכו' הנדבך "דמסתפו" דילמא נפלי וכו' לא‬
‫"מצו" מכווני כצ"ל‪*** .‬ד"ה קורין את וכו' כתקונה‬
‫"ואחרי כן" תפלה כצ"ל דלא תימא אחרי כן אוכלין פתן‬
‫כסדר ששנתה הברייתא‪*** .‬ד"ה מעין וכו' שכולל "י"ב"‬
‫ברכות כצ"ל ומ"ש בגליון שבוש‪*** .‬ד"ה עושין וכו'‬
‫למהר "למלאכה" ומתפללין כצ"ל‪.‬‬
‫מעשר שני )דב' כו יד( ‪ epnn ip`a izlk` `l‬לא שייך להקל‬
‫באיסטניס אלא איסטניס כופה טבעו לעשות כדין תורה ואין‬
‫כופין דין תורה לפי טבע האיסטניס‪ .‬אנינות לילה שאחר יום‬
‫המיתה‪ ,‬אבל מי שמת בלילה אנינות דההוא לילה לכו"ע‬
‫דאורי'‪ .‬אנינות לילה דרבנן דכת' כיום מר יש אומרים‬
‫דיליף מדכת' 'כיום' ולא כלילה ואינו דהא אם מת בלילה‬
‫ועשה טוב שעל המשנה חתן פטור מק"ש( דהאידנא דרובא אין מכוונים אף‬
‫צח‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לכו"ע אנינות דההוא לילה דאורי' היא‪ ,‬אלא יליף מדכ'‬
‫‪ xengl dnecd mr xengd mr dt eay 'zkc qiig el‬וסביב מי‬
‫'כיום' ולא כימים ואי אמרת דאנינות לילה שאחר יום המיתה‬
‫יעמדו בשורה הא אין לו קרובים שיתאבלו עליו ויקבלו עליו‬
‫דאורי' היא א"כ אנינות הויא תרי יומי יום המיתה ולילה‬
‫תנחומין וכן הוא מפורש בירוש' ברכ' פ"ב ה"ח `‪oilawn oi‬‬
‫שאחר המיתה דיום שני הוא‪ .‬ורבנן נמי מודו דדייקינן 'כיום'‬
‫‪ dndak mdy iptn micard lr oinegpz‬דלית להו חייס דבנו‬
‫ולא כימים אלא דקרא ה"ק 'כיום' כ"ד שעות אם מת בבקר‬
‫אינו מתייחס אחריו לפיכך אינו אבל עליו‪ ,‬והיינו נמי טעמא‬
‫נותנין לו כ"ד שעות לאנינותו כל אותו יום עד הערב וכל‬
‫דואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים דבנו‬
‫הלילה עד הבקר וכן אם מת בצהרים נותנין לו כ"ד שעות‬
‫אינו קרובו להתאבל עליו ולומר ברכת אבלים ולקבל‬
‫לאנינותו עד הצהרים של מחר נמצא דאנינות לילה שאחר‬
‫תנחומין מן הצבור‪ ,‬אבל בעליו של העבד לר"ג ולרבי יוסי‬
‫המיתה דאורי' אם מת ביום‪ ,‬ואם מת באמצע הלילה אנינותו‬
‫מקבל עליו תנחומין אם היה כשר ולר"א אפי' בעליו אין‬
‫עד אמצע הלילה של מחר נמצא לילה של מחר חציו אונן‬
‫מקבל עליו תנחומין ואפי' היה כשר‪ .‬מעשה ומתה שפחתו‬
‫אבל‪>>>.‬ועשה טוב<<<ג' שיטות יש בזה א‪.‬רב האיי ומקצת‬
‫של רבי אליעזר ברי"ף גורס רבי אלעזר בן עזריה שעשיר‬
‫הגאונים סוברים דכל שבעת ימי האבל דאורי' נינהו וילפי ליה מדכת' ביוסף‬
‫גדול היה והרבה שפחות היו לו‪ ,‬אבל במסכת שמחות פ"א‬
‫)ברא' נ י( ‪ ,mini zray la` eia`l yrie‬ולפיכך סברי הנך גאוני דלית‬
‫ה"י ובירוש' ברכ' פ"ב ה"ח והרמב"ן בתורת האדם שער‬
‫הלכתא כר"ג דסבר אנינות לילה דרבנן ב‪.‬בעלי התוס' ורבותינו הצרפתים‬
‫האבל ענין ההתחלה )ד"ה בפרק( והרא"ש גרסי רבי‬
‫והרא"ש סברי דמדאורי' ליכא אבלות כלל ואפי' יום אחד דכל ענייני אבלות‬
‫אליעזר‪ .‬נכוים בפושרים שראיתם אותי עולה לעלייה‪,‬‬
‫מנהג חכמים נינהו ולאו דאורי' כלל ורק אנינות הויא דאורי' דכת' במעשר‬
‫בחמין שראתים אותי נכנס לאנפילון‪ ,‬בחמי חמין שנכנסתי‬
‫שני )דב' כו יד( ‪ epnn ip`a izlk` `l‬ודוקא אנינות יום המיתה‪ ,‬והלכה כר"ג‬
‫לטרקלין‪ .‬לא כך שניתי לכם וכו' וא"ת ותלמידיו מאי‬
‫דאנינות ליל יום שני דרבנן היא ג‪.‬הרי"ף והלכות גדולות והרמב"ם סברי‬
‫קסבור שבאו לנחמו הא כבר שנה להם שאין מקבלין‬
‫דאבלות יום ראשון הויא מדאורי' ושאר הימים מנהג חכמים הם והלכתא‬
‫תנחומין על העבדים‪ ,‬וי"ל דאינהו סבור דלא אמר ר"א אלא‬
‫כר"ג דאף ליל יום שני הוי מדרבנן‪ .‬לק' ע"ב אמרי' `‪zevn lka aiig la‬‬
‫בשפחה ועבד שאינן כשרים אבל שפחתו של ר"א כשרה‬
‫‪jilr yeag jx`t '`py x`t oda '`p ixdy oiltzd on ueg dxeza zexen`d‬‬
‫היתה והשיבם ר"א דאפי' בעבד ושפחה כשרים אמרו דאין‬
‫ותימה לשיטת התוס' ורבותינו הצרפתים אי מדאורי' אינו חייב להתאבל כלל‬
‫מקבלין עליהם תנחומין ופליג אר"ג‪ .‬הֹוי איש טוב כמו )מל'‬
‫היאך דוחה האבלות מצות הנחת תפלין דאורי' נימא ליה שלא יתפלש באפר‬
‫א יג ל( ‪ .ig` iFd eilr ectqie‬א"כ מה הנחת לכשרים‬
‫ויניח תפלין או נימא ליה לרחוץ ראשו מן האפר ויניח תפלין אבל אי מצוה‬
‫שאינם עבדים‪.‬‬
‫וחציו‬
‫מדאורי' להתאבל כיון דאסור לרחוץ ראשו מן האפר אינו יכול להניח תפלין‬
‫שהם פאר‪ .‬ועוד קשיא לי אי אמרת דמדאורי' ליכא אבלות כלל ומדרבנן‬
‫איכא אבלות שבעה ימים א"כ הא דקא' `‪zexen`d zevnd lka aiig la‬‬
‫‪ oiltzd on ueg dxeza‬משמע כל שבעה יהא פטור מן התפלין דבשלמא‬
‫לרי"ף וסיעתיה דסברי יום הראשון הוי דאורי' ושאר הימים מדרבנן הא‬
‫דקאמר 'אבל' חייב וכו' מיירי באבל דאורי' דהיינו יום ראשון אבל בשאר‬
‫הימים חייב אפי' בתפלין אלא לשיטת התוס' ורבותינו הצרפתים הא כולהו‬
‫יומי שוין וכשאמר 'אבל' על כרחנו בכל ימי האבלות קאמר וקשיא הא כו"ע‬
‫מודו דאבל חייב בתפלין בשאר יומי ולא פטרוהו אלא ביום ראשון‪ .‬ופסק‬
‫בשו"ע יו"ד סי' שצח אבלות יום א' אם הוא יום מיתה וקבו' הוי דאורי'‬
‫ושאר הימים מדרב' בד"א בז' מתים המפורשים בתו' שכהן מטמא להם‬
‫אבל אותם שהוסיפו עליהם כדאיתא בסי' שע"ד אפי' ביום א' הם מדרב'‬
‫וי"א שאף אבילות יום א' דמיתה וקבורה הוי דרבנ' בכל המתים‪.‬‬
‫אין קורין אבות אלא לשלשה בא לבקש בזכות אברהם‬
‫אומר עננו בזכות אברהם אבינו וכן ביצחק וכן ביעקב אבל‬
‫בא לבקש בזכות ראובן אומר עננו בזכות ראובן ואינו אומר‬
‫אבינו וכן בשאר השבטים‪ .‬בא לבקש בזכות שרה אומר עננו‬
‫בזכות שרה אמנו וכן ברבקה וברחל ולאה אבל בא לבקש‬
‫בזכות מרים או דבורה אומר עננו בזכות מרים עננו בזכות‬
‫דבורה ואינו אומר אמנו‪ .‬אלא עד הכא חשיבי שבנו ועצבו‬
‫את מבנהו הרוחני של עם ישראל אברהם נתן בו מידת החסד‬
‫יצחק נתן בו מידת הגבורה ויעקב נתן בו מידת תפארת שהיא‬
‫האיזון בין מידת החסד למידת הגבורה טפי לא חשיבי מכאן‬
‫ואילך לא היה איש ששינה את מבנהו הרוחני של עם ישראל‬
‫ועד היום הוא מעוצב כפי שנגמר מעשהו ע"י האבות‪ .‬כשאנו‬
‫אומרים אברהם אבינו אין כוונתנו אבינו מולידנו אלא‬
‫אין עומדין עליהן בשורה עבד אין לו קרובים ואפי' בנו‬
‫אברהם שהוא אבי מבננו הרוחני וזה לא שייך אלא באברהם‬
‫אינו קרובו כדאמרי' ביבמ' סב ע"א ‪oi`y cara micen lkd‬‬
‫יצחק ויעקב שעיצבו את מבנהו הרוחני של העם וכן‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צט‬
‫באמהות‪ .‬עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני‬
‫העוה"ז והעוה"ב שנא' ושפתי רננות יהלל פי העוה"ז‬
‫ואמא פלונית שמא יסברו השומעים שהם בני חורין ויבואו‬
‫דכת' לעיל מיניה ‪ jpegayi 'izty' miign‬ומיירי בעוה"ז‬
‫להתחתן בם ונמצא הולד פסול כך פירושו לפי רש"י דפירש‬
‫דכתיב 'מחיים' והשתא חזר ואמר '‪it lldi zeppx 'iztye‬‬
‫דמיירי בשאר בנ"א‪ ,‬אבל הרמב"ם מפרש דבני האדון אין‬
‫משמע בעוה"ב דלא אמר מחיים שפתי רננות יהלל פי‬
‫להם לקרוא לעבדי אביהם אבא פלוני שמא יסברו השומעים‬
‫כדאמר לעיל‪.‬‬
‫שהם בניהן של העבד או השפחה ויפגמו‪ .‬ושל ר"ג היו‬
‫הצבור קורים אותם אבא פלוני אמא פלונית ופריך הגמ'‬
‫מעשה לסתור ומשני משום דחשיבי צ"ל משום דחשיבי‬
‫"קלא אית להו" ולא אתו למיטעי בהו דבני חורין הן וכן‬
‫נראה דגרס הרמב"ם פ"ד מהל' נחלות ה"ה‪ .‬יש מפרשים‬
‫משום דחשיבי בני ביתו של ר"ג וטעות הוא‪ ,‬אלא משום‬
‫דחשיבי עבדיו‬
‫ושפחותיו‪>>>.‬ועשה טוב<<<פסק בשו"ע סי' רעט‬
‫סעי' ה העבדים והשפחות אין קורין להם אבא פלוני ואמא פלונית שלא‬
‫יבוא מהדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם לפיכך אם היו העבדים והשפחות‬
‫חשובים ביותר ויש להם קול וכל הקהל מכירין אותם ואת )בניו( ]צ"ל בני[‬
‫ועבדי אדוניהם כגון עבדי הנשיא הרי אלו מותר לקרות להם אבא ואמא‪.‬‬
‫***מאי דכת' כן אברכך בחיי פשיטא דרק בחייו יכול‬
‫לברך שאם מת נדם קולו‪ ,‬בשמך אשא כפי הא דוד לאו כהן‬
‫הוה ומאי אשא כפי דקאמר‪ .‬כן אברכך בחיי זו ק"ש‬
‫בפורנּו‪.‬‬
‫שתשכן בפורנו לרש"י שפירש ‪ eplxeba‬הכי ניקודו ֵ‬
‫בפורינּו במטתנו )פוריא פי' מטה‬
‫ֵ‬
‫ולי נראה שתשכן‬
‫בארמית( כלו' ביני ובין אשתי וכן בבני היוצאין ממני תשכן‬
‫ביניהם שלום‪ ,‬ואחר שבקש על עצמו ועל בניו מבקש על‬
‫תלמידיו ותרבה גבולנו בתלמידים‪ .‬ואל תתמה שמבקש‬
‫שתשכן בפורינו בלשון ארמי דלק' אמרי' דרב ספרא מצלי‬
‫‪ dlrn ly `ilnta mely miyzy‬פמליא לשון לע"ז‪ .‬ותרבה‬
‫גבולנו בתלמידים כל ראש ישיבה היה מוסיף בניינים וגינות‬
‫למאכל התלמידים לפי רוב התלמידים וכשהיו מתרבים‬
‫התלמידים היו בני העיר מוסיפין לו עוד קרקע כדי שיהיה‬
‫מוסיף לבנות עוד בניינים וזורע שדות הסמוכות למאכל בני‬
‫הישיבה ובכך מתרבה גבולו‪ .‬ותצליח סופנו אחרית ותקוה‬
‫רוב בנ"א כשבאין לסוף ימיהם נתקפים יאוש ואין בלבם‬
‫תקוה לכך התפלל שיצליח סופו שיהיה בלבו אחרית ותקוה‬
‫שקורא בערב לפני שישן ובבקר אחר שקם והרי זה כן‬
‫מהתלמידים שיהיו ממשיכים דרכו ועבודתו‪ .‬ותקננו בחבר‬
‫אברכך 'בחיי' בשעה האחרונה שאני חי לפני שאשן ואהא‬
‫טוב ויצר טוב כל אדם מזמן לו ה' ית' חברים שיתקנוהו‬
‫חשוב כמת ובבקר בשעה ראשונה אחר שאני קם וחוזר‬
‫פעמים מזמן לו חבר כעסן ומריר שע"י כעסו ומרירותו‬
‫להיות חי והיינו דסמיך ליה `‪zexeny`a irevi lr jizxkf m‬‬
‫מתקנו להתרגל בסבלנות שע"י שצריך כל ימיו לסובלו‬
‫`‪ ja dbd‬ק"ש של ערב וק"ש של אשמורת הבוקר‪ .‬בשמך‬
‫מתרגל הוא להיות סבלן מאוד ופעמים מזמן לו חבר סבלן‬
‫אשא כפי זו תפלה שהיו נוהגין לפרוש כפיהם בשעת‬
‫המלמדו להיות סבלן כמוהו וכן פעמים מזמן לו חבר גנב‬
‫התפלה כדכת' במשה )שמות ט לג( ‪'d l` eitk yextie‬‬
‫וע"י שרואה סופו של הגנב שנתפס ונענש לומד להיות ישר‬
‫ובשלמה )מל' א ח נד( ‪z` 'd l` lltzdl dnly zelkk idie‬‬
‫ופעמים מזמן לו חבר ישר שילמדנו מוסר להיות ישר כמוהו‬
‫‪eikxa lr rexkn 'd gafn iptln mw z`fd dpigzde dltzd lk‬‬
‫לכך התפלל ותקננו בחבר טוב כשאתה בא לתקננו אל‬
‫‪ minyd zeyext eitke‬וכן מנהג ג'רבא עד היום כשמגיע החזן‬
‫תתקננו בחבר רע אלא בחבר טוב‪ ,‬וכן תקננו ביצר טוב ולא‬
‫למילים תתקבל צלותנא ובעותנא פורש כפיו לשמים וכן אני‬
‫ביצה"ר שפעמים נותן לו ה' יצה"ר והוא מפילו לעבירה‬
‫נוהג וכן נוהגין בישיבתנו ובשנת תשנ"ח שאל אותי ידידי‬
‫ואח"כ מצטער וחוזר בו ומקבל על עצמו להיות צדיק נמצא‬
‫וחביבי הרב שמעון אלימלך הי"ו מבני ישיבתנו מנא לן הא‬
‫תיקונו ע"י יצה"ר ונפילה ופעמים מזמן לו יצר הטוב‬
‫ובאותו יום בערב הייתי קורא תשובות הרמב"ם והגעתי‬
‫שירחיקנו מהעבירה ונעשה צדיק נמצא תיקונו ע"י יצה"ט‪.‬‬
‫לתשובה מתשובותיו שממנה מוכח שכן נהגו לפרוש כפיהם‬
‫ונשכים ונמצא ָיחּול לבבנו כך ניקודו לפירוש"י‪ ,‬אבל‬
‫בתפלה גם בזמן הרמב"ם והראתי לו ולבני הישיבה ושמחו‬
‫לפירוש הערוך ניקודו ִיחּול‪ .‬כשבא ר' משה בן דוד הי"ו‬
‫ועתה שנת תש"ע חזרתי לתשובות הרמב"ם ולא מצאתי זה‪.‬‬
‫לפני הרב זצ"ל ואמר לו מפני מה איני מרגיש געגועים‬
‫כמו חלב ודשן תשבע נפשי הקב"ה אומר כמו חלב ודשן‬
‫לעבודת ה' אע"פ שאני משתדל הרבה בלימוד התורה‬
‫תשבע נפשי מאותו אדם שקרא ק"ש והתפלל שחשוב לפני‬
‫ובמצות ולימוד הלכה וטבילה בכל יום‪ ,‬השיבו הרב זצ"ל‬
‫כאילו הקריב קרבן‪ .‬ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים‬
‫אמרו '‪ jny z` d`xil epaal legi `vnpe 'mikype‬אם תשכים‬
‫ק‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תמצא לבך מיחל אליו יתב' אבל אתה שקם בשבע בבקר או‬
‫מאריך ימים ממשיך לאכול אבל אינו יכול לעבוד ולפרנס‬
‫אח"ז היאך תמצא לבך מיחל לעבודתו‪ .‬ותבוא לפניך קורת‬
‫נפשנו לטובה מה שאנו מתענגים בעוה"ז מאכילה ושתיה‬
‫עצמו לכך ביקש חיים של פרנסה‪ ,‬דרך הזקן שכבר אינו‬
‫ושאר דברים שיש לנו קורת רוח מהם יהי רצון שלא תיראה‬
‫קורת רוח זו רעה בעיניך היאך בנ"א מלאי חטאים מתענגים‬
‫יכול להניע איבריו והם כמאובנים ובני ביתו צריכין להרימו‬
‫על כתפיהם לכך ביקש חיים של חילוץ עצמות שלא יהיו‬
‫עצמותינו כמאובנים אלא יתפקדו וישאונו רגלנו ויעשו ידינו‬
‫ומתדשנים אלא תיראה טובה בעיניך שאנו מענגים עצמנו‬
‫במיני תענוג לעשות לנו קורת רוח כדי שיהיה לנו לב טוב‬
‫מהחטא לפיכך ביקש חיים שיש בהם יראת חטא‪ ,‬דרך הזקן‬
‫לעבדך באמת‪.‬‬
‫שאינו נשמר היטב בנקיות כמו הצעיר ופעמים בא לידי‬
‫שתציץ בבשתנו ובשביל בושת שיש לנו בין האומות תכפר‬
‫לנו עוונותינו ותגאלנו שהבושת מכפרת עוונות‪ ,‬ותביט‬
‫ברעתנו ביסורים שלנו ובשבילם תכפר עוונותינו ותגאלנו‬
‫שהיסורים והרעות מכפרים את העוונות‪ .‬ותתלבש ברחמיך‬
‫מידת הרחמים ותתכסה בעזך מידת הדין ותתעטף‬
‫בחסידותך מידת הרחמים‪ ,‬הרי על הבשר מידת הרחמים‬
‫מעליה מידת הדין ומעליה מידת הרחמים נמצאת מידת הדין‬
‫מכוסה ברחמים מלמעלה ומלמטה ואינה משפעת‪ .‬ותתאזר‬
‫בחנינותך מידת הרחמים תהיה כחגורה הקושרת את הבגדים‬
‫שלא יפתחו‪ ,‬שאם יפתחו הבגדים יתנופפו ושמא יראה כנף‬
‫של בגד אמצעי )שהוא מידת הדין( לחוץ לכך קושרם באזור‬
‫של חנינות שלא יתנופפו הבגדים ולא תיראה אלא מידת‬
‫הרחמים שלמעלה‪ .‬ותבוא לפניך מידת טובך וענוותנותך‬
‫אין נראית לפניך אלא מידת הרחמים שהיא למעלה מכל‬
‫בגדיך אבל מידת הדין אינה נראית שהיא מכוסה בינתיים‪.‬‬
‫מלאכתנו‪ ,‬דרך הזקן שכבר סר מר המוות ואולי לא ירא‬
‫בושה וכלימה לכך ביקש חיים שאין בהם בושה וכלימה‪,‬‬
‫דרך הזקן שכבר אבד עושרו ברבות הימים שאכל ממונו ולא‬
‫עשה מלאכה וכבר אבד כבודו שקמו בניו ותלמידיו תחתיו‬
‫לכך ביקש חיים של עושר וכבוד‪ ,‬טבע הזקנים שאבדו‬
‫אהבותיהם וכבר אין להם אהבה לשום דבר לכך חייש שמא‬
‫תאבד ממנו אף אהבת תורה ותאבד ממנו אף יראת שמים‬
‫שאינה כיראת חטא אלא היא קרובה לאהבת ה' ובקש חיים‬
‫שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים‪ ,‬מי שהוא צעיר אפי'‬
‫אם לא יזדרזו משמים למלאות משאלות לבו מ"מ ברבות‬
‫הימים יזכה לראותן מתמלאות אבל הזקן אם לא יזדרזו‬
‫למלאות משאלות לבו לא יזכה לראותן מתמלאות לכך בקש‬
‫חיים שתמלא משאלות לבנו לטובה שתזרז למלאות‬
‫בקשתנו כי היכי דניחזי בהו‪ ,‬ולפי שפעמים אדם סבור‬
‫שעושר יעשה לו טוב ומבקשו וה' יודע שאינו טוב לו כי‬
‫סופו שיבואו עליו שודדי לילה מפני ממונו הרב ויקחו אף‬
‫נשמתו וכן בשאר דברים אין אדם יודע מה טוב לו ומה רע‬
‫ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו כשנפגשם בעוה"ב ובתחיית‬
‫המתים‪ ,‬כשהאב מגלה חטאי הבן ופשעיו הבן בוש ונכלם‪.‬‬
‫ואל ידוה לבנו לעת זקנה לא יטמטם לבנו מהבין בתורה‪,‬‬
‫ואל יחשכו עינינו לעת זקנה לא יתעוורו עינינו כדי שנוכל‬
‫להמשיך לקרוא בתורה ללומדה‪.‬‬
‫שתתן לנו חיים ארוכים וכיון שאם נזכה לאריכות ימים‬
‫מרובה יהיו תלמידנו ובנינו תופסי ישיבה בחיינו ושמא‬
‫נתקנא בהם יהי רצון מלפניך שחיים ארוכים שתזכנו יהיו‬
‫חיים של שלום‪ ,‬דרך העולם שהזקן מתייסר בחוליים לכך‬
‫לו והוא מבקש הכל לכך בקש חיים שתמלא משאלות לבנו‬
‫'לטובה' כלו' כל משאלה שאבקש ואתה יודע שאינה לטובה‬
‫לי אל תמלאנה אלא רק משאלה שהיא לי לטובה‪.‬‬
‫שתצילנו מעזי פנים המעיזים פניהם כנגד החכמים והנשיא‪.‬‬
‫ומעזות פנים אע"פ שאני נשיא יהי רצון מלפניך שלא תהא‬
‫בי עזות פנים כנגד מי שגדול ממני‪ ,‬ורש"י פירש ‪e`ivei `ly‬‬
‫‪ zexfnn frl ilr‬כי הממזר הוא עז פנים כדקת' במסכת כלה‬
‫פ"א הט"ז 'עז פנים ר"א אומר ממזר'‪ ,‬והרוקח פירש ‪`ly‬‬
‫‪) ipnn `vi‬מזרעי( ‪ .mipt fr `edy xfnn mey‬מיצר "הרע"‬
‫כצ"ל‪ ,‬וא"ת הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר‬
‫ביקש חיים של טובה בלא יסורים רעים‪ ,‬פעמים שהצעירים‬
‫מקללים את הזקנים שימותו כי הם לנטל עליהם וגם רוצים‬
‫לק' לג ע"ב ומה יועיל שיתפלל שיצילנו מיצה"ר וכן יש‬
‫לירש ממונם וגם יש צעירים שסבורים שזקן זה תופס את‬
‫לשאול על מה שאנו מתפללים בכל יום ‪epia` epaiyd‬‬
‫מקומם ואין מניח להם לעלות מעלה במשרות הצבוריות‬
‫ומקללים אותו שימות לפיכך ביקש חיים של ברכה תן‬
‫בלבם שלא יקללוני ואם יקללוני הפוך קללתם לברכה‪ ,‬אם‬
‫‪dnily daeyza epxifgde jzcearl epkln epaxwe jzxezl‬‬
‫‪ ,jiptl‬אבל האמת דלא קשיא כלל כי מה שהאדם מתפלל‬
‫שיתן בו ה' יראת שמים או יחזירנו בתשובה או שיצילנו‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קא‬
‫מיצה"ר זה נחשב מעשה האדם שהיה יכול שלא לבקש יראת‬
‫‪ zepxw iayein iwlg zny `le c"nda iayein‬מפי מורי הרב‬
‫שמים ותשובה ולכך ודאי שיועיל לו והיינו דאמרי' 'הכל‬
‫זצ"ל‪ .‬ולי נראה שתעמידנו בקרן אורה שתשפיע עלינו‬
‫בידי שמים חוץ מיראת שמים' שאם יבקשנה האדם ישמעו‬
‫מטובך תמיד ואל תעמידנו בקרן חשיכה אל תסתר פניך‬
‫לו ויתנוה לו ואם לא יבקשנה האדם לא יתנוה לו דאינה בידי‬
‫וטובותיך מעמנו‪ ,‬כי שפע ה' שמשפיע לברואיו נקרא אור‬
‫שמים אלא בידי האדם‪ ,‬ואדרבה טובה תפלתו של זה לפני‬
‫והסתרת פניו נקרא חשך כדכת' )ישע' ט א( ‪mikledd mrd‬‬
‫הקב"ה יותר ממי שמתפלל שיתן לו ממון ורפואה ובנים‬
‫‪mdilr dbp xe` zenlv ux`a iayei lecb xe` e`x jyga‬‬
‫וכיו"ב כי זה בקש מהמלך שייטיב עמו וזה בקש מהמלך‬
‫תחילה היה נוהג עמם בהסתר פנים וחזר והשפיע עליהם‬
‫שיקרבנו והבן‪ .‬מיהו איכא לאקשויי מה שאנו מתפללין על‬
‫שפע גדול וכתיב )ישע' מב טז( `‪.xe`l mdiptl jygn miy‬‬
‫קרובנו שיחזרו בתשובה הא ודאי אין זה נחשב מעשה האדם‬
‫ואל ידוה לבנו בימי זקנתנו אל יטמטם לבנו מהבין בתורה‬
‫עצמו שהרי הוא לא בקש על עצמו שיחזירוהו בתשובה‪ ,‬וי"ל‬
‫ואל יחשכו עינינו לא נתעוור כדי שנוכל לעסוק בתורתך‪.‬‬
‫דלא אמרו 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' שהיא בידי‬
‫איכא דאמרי הא רב המנונא מצלי ליה ורבי אלכסנדרי‬
‫האדם עצמו אלא אמרו 'חוץ מיראת שמים' שאינה בידי‬
‫בתר דמצלי אמר הכי רבון וכו' לפי שרבי אלכסנדרי מתה‬
‫שמים אלא בידי האדם ומה לי אם האדם מתפלל על עצמו‬
‫עליו אשתו בחייו והוא עצמו דרש על זה בסנהד' כב ע"א ‪lk‬‬
‫שיחזירוהו בתשובה מה לי אם אחר מתפלל עליו הא בידי‬
‫`‪ ecra jyg mler einia ezy` dzny mc‬ואילו היה מתפלל‬
‫האדם נעשה זה ולא בידי שמים‪ .‬ומשטן המשחית דאמרי'‬
‫בכל יום 'ואל תעמידנו בקרן חשכה' ודאי היה שומע ה'‬
‫בב"ק ס ע"א ‪oigan epi` zigydl zeyx zigynl ozipy oeik‬‬
‫תפלתו שהשתדל והתפלל בכל יום ולא היה ממית את אשתו‬
‫‪ dligz wicvd on ligzny `l` cer `le ryxl wicv oia‬לכך‬
‫ומחשיך עליו עולמו אלא ודאי האי צלותא דאל תעמידנו‬
‫בקש רבי שיצילנו ה' משטן בשעה שניתן לו רשות להשחית‪.‬‬
‫בקרן חשיכה לאו רבי אלכסנדרי מצלי לה‪ .‬שאור שבעיסה‬
‫"ומדין" קשה צ"ל מדין‪ ,‬פי' בערוך דין שהוא סבוך וקשה‬
‫כשברא את האדם לקח מעט עפר מן האדמה וגבלו במים‬
‫לפסוק בו‪ ,‬ולי נראה דין שקשה עלינו פסיקתו כגון היכא‬
‫והוסיף לו שאור )שמרים של ימינו( להטפיחו ומהו אותו‬
‫שנראה הדין לחייב את האלמנה ואת היתומים קשה הוא‬
‫שאור שהוסיף בעיסתו של אדם זה יצה"ר‪ ,‬ולכך הוסיף לו‬
‫בעיננו ולבנו כואב הרבה‪ .‬ומבעל דין קשה שאינו מקבל‬
‫בעיסתו שאור שאם לא היה מוסיפו לא היה אדם בא על‬
‫פסק של ביה"ד ועומד ומגדף‪.‬‬
‫אשתו להפרותה ולא היה מתאמץ ליישב את העולם שאין בו‬
‫יז ע"א‬
‫יצה"ר לפיכך הוסיף בעיסתו תמצית יצה"ר שיהא מתאוה‬
‫גמ' בפמליא של מעלה פירש"י ‪ixy zxeaga‬‬
‫לאשתו ובא עליה ומפרה אותה ומתאוה לקבוץ ממון ובונה‬
‫‪ zene`d‬וקשה דגבי בפמליא של מטה פירש"י ‪zxeaga‬‬
‫ונוטע וכיו"ב‪ ,‬והוי דומיא דשאור דהא עיסה שאין בה שאור‬
‫‪ minkgd‬נמצא ש'בפמליא של מעלה' אינו כעניין 'בפמליא‬
‫נשארת כמו שהיא ואינה טופחת וכשמוסיפין לה שאור‬
‫של מטה' דזה מיירי בשרי האומות וזה מיירי בחכמי‬
‫הישיבה‪ ,‬ועוד דמשמע דכל תפלתו של רב ספרא מיירי בבני‬
‫הולכת וגדלה הולכת ומתרבה אף האדם בלא יצה"ר היה‬
‫נשאר כמו שהוא ולא היה בונה ונוטע ולא היה פרה ורבה‬
‫הישיבה כדמסיים ‪oia jzxeza oiwqerd micinlzd oiae‬‬
‫הוסיף לו יצה"ר ונעשה פרה ורבה‪ ,‬מיהו אותו שאור‬
‫‪ 'eke oiwqer‬אבל 'בפמליא של מעלה' אינו מעניין בני‬
‫שבעיסה שבא להניע את האדם לפרות ולרבות וליישב את‬
‫הישיבה‪ .‬ונ"ל בפמליא של מעלה בין החכמים בישיבה של‬
‫מעלה ובפמליא של מטה בין החכמים בישיבה של מטה הוא‬
‫העולם ולעשות דברים חיוביים מתגבר על האדם יותר‬
‫מהצורך ומטרידו לעשות עבירות ולהתרחק מעבודת ה' יתב'‪.‬‬
‫שאנו אומרים ‪epilr mely dyri `ed einexna mely dyer‬‬
‫‪ l`xyi lk lre‬מי ש'עושה שלום במרומיו' בין החכמים‬
‫עד שלא נוצרתי איני כדאי להיווצר שאיני מועיל כלום‬
‫בישיבה של מעלה 'הוא יעשה שלום עלינו' בין החכמים‬
‫לבורא ית"ש ומה הוא צריך אותי בעולמו אלא להטיב עמי‬
‫בישיבה של מטה 'ועל כל ישראל' לא רק בין החכמים אלא‬
‫בראני שאעשה מעשים טובים ויטיבו לי אחרי מותי ועכשיו‬
‫בין כל ישראל יעשה שלום‪ .‬בקרן אורה בבית המדרש ואל‬
‫שנוצרתי כאלו לא נוצרתי לא עשיתי שום מעשה טוב לשם‬
‫תעמידנו בקרן חשכה שלא תושיבנו במושב יושבי קרנות‬
‫שמים אלא בכל מעשי לטובת עצמי נתכוונתי‪ .‬עפר אני בחיי‬
‫והיינו דקאמרי' לק' כח ע"ב ‪iwlg znyy jiptl ip` dcen‬‬
‫איני חשוב כלום וכן אמר אברהם בענוותנותו )ברא' יח כז(‬
‫קב‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪ xt`e xtr ikp`e‬איני חשוב כלום‪ .‬הרי אני לפניך ככלי מלא‬
‫משפחה שיש לה בנות שאינן יפות אבל הן סכות עצמן בשמן‬
‫בושה וכלימה כל מעשה שעושה האדם בין מעשה טוב בין‬
‫מעשה רע עושה רושם באדם ובכל שעה ושעה הוא מחזיק‬
‫טוב ומיני בשמים ואיפור ומתייפות וכשבא אדם לישא אשה‬
‫אם היא ממשפחה שיש לה שם טוב שבנותיה יפות נושאה‬
‫בתוכו כל מעשיו ולחכמים בינה להבין דבר זה‪.‬‬
‫מיד ואם לאו הוא לוקחה אצל אביו ואמו להראותם אותה‬
‫וממתינים אותה בביתם כמה שעות ובינתיים נמס ממנה‬
‫האיפור וסר ממנה הבושם ועומדת כעורה כבתחי' ואינו‬
‫נושאה‪ ,‬ויום המות מיום היולדו כשנולד בן למשפחה‬
‫נצור לשוני מרע אחר שמתפלל באה תפלתו לפני ה' יתב'‬
‫והוא בוחנה אם יקבלנה )עיין באידרא זוטא זהר האזינו דף‬
‫רצד ע"ב( ובאין מלאכים ומעידין באדם על מעשיו הטובים‬
‫והרעים ולפי מעשיו הוא מכריע אם יקבל תפלתו או לא ואם‬
‫האדם מקבל על עצמו שלא ידבר לשון הרע אף המלאכים‬
‫אינם יכולים לדבר עליו לשון הרע ואין מעידין בו אלא את‬
‫מעשיו הטובים ומיד מקבל ה' יתב' את תפלתו‪ ,‬לכן אחר‬
‫התפלה אומר אלהי נצור לשוני מרע‪" .‬ושפתותי" מדבר‬
‫מרמה גירסת הספרדים ושפתי‪ ,‬אם רגיל לדבר מרמה אין‬
‫תפלתו מתקבלת שאומרים המלאכים לפניו יתב' וכי בשביל‬
‫שזה עמד לפניך ואמר ‪oeilr l` `xepde xeabd lecbd l`d‬‬
‫‪ 'eke micqg lneb‬תתרצה לו ותקבל תפלתו הלא הוא ידוע‬
‫בדברו מרמה ואף הפעם מרמה בפיו ומשליכין תפלתו‪ ,‬לכך‬
‫אחר תפלתו מבקש ושפתי מדבר מרמה עזרני שלא אדבר‬
‫מרמה כדי שלא ישליכו תפלתי‪ .‬ונפשי כעפר לכל תהיה מי‬
‫שדורכין עליו מעט זועק היאך העיזו פניהם לדרוך עליו‬
‫ובפרט אם ידרוך הקטן על הגדול יזדעק הגדול שבעתיים‬
‫ואם הבן ידרוך על אביו או התלמיד על רבו על אחת כמה‬
‫וכמה אבל העפר שהוא אבי האדם כי מעפר נוצר אעפ"כ בני‬
‫אדם דורכין עליו ואינו מזדעק כלל אף אני יהי רצון שאהיה‬
‫ענוונתן וסבלן כמו העפר ואפי' אם ידרוך עלי הקטן‬
‫שבקטנים לא אזדעק ולא ארגיש בזה מאומה ומורי הרב‬
‫הגרב"ץ א"ש זצ"ל היה מצויין בזה‪" .‬ובמצותיך" תרדוף‬
‫נפשי גירסת הספרדים ואחרי מצותיך‪ .‬וכל החושבים עלי‬
‫רעה גירסת הספרדים וכל הקמים עלי לרעה‪.‬‬
‫אדם חוטא ומקריב קרבן חטאת או אשם ואין מקריבין‬
‫ממנו ע"ג המזבח אלא חלבו ודמו ושאר הקרבן נאכל‬
‫לבנ"א‪.‬‬
‫כי הוה מסיים ספרא דאיוב שמתו בניו ובנותיו ומתו‬
‫בהמותיו והוי דומיא ד'סוף אדם למיתה וסוף בהמה לשחיטה‬
‫והכל למיתה הן עומדין' והיו בנותיו יפות כדכת' )איוב מב‬
‫טו( ‪ ux`d lka aei` zepak zeti miyp `vnp `le‬והוי דומיא‬
‫ד'טוב שם משמן טוב' וכמו שנפרש בע"ה ובישועתו‪ .‬טוב‬
‫שם משמן טוב יש משפחה שיש לה שם שבנותיה יפות ויש‬
‫מכובדת באין כל העיר לברית המילה ושמחים שם אע"ג‬
‫שאותו הבן עדיין לא עשה ולא פעל כלום בחייו ולמה הכל‬
‫באין לשמחתו אלא שאותו הבן רוכב על שם הטוב של אביו‬
‫ואמו ומשפחתו המכובדת אבל ביום המות כבר פעל אותו‬
‫הבן ועשה ולמד תורה וכשבאין הרבה אנשים ללוותו לא באו‬
‫בשביל כבוד משפחתו אלא משום כבוד עצמו שפעל ועשה‬
‫בעולם‪ .‬והרי זה דומיא דטוב שם משמן טוב‪ ,‬שב'יום היולדו'‬
‫הוא לא עשה כלום ואינו מתכבד בכבוד עצמו אלא בכבוד‬
‫משפחתו ודמי למי שהיא עצמה אינה יפה ומתכבדת בשביל‬
‫ה'שמן הטוב' שסכה עצמה ומתאפרת אבל ב'יום המות' הוא‬
‫מתכבד בכבוד עצמו ודמי ל'טוב שם' שהיא עצמה יפה‪.‬‬
‫מרגלא בפומיה דר"מ אתא לפרש מהו ‪jidl` 'd z` zad`e‬‬
‫‪ jce`n lkae jytp lkae jaal lka‬אהבה זו איני יודע מה‬
‫היא‪ .‬ומפרש כאדם האוהב נערה והוא משתדל לידע דרכיה‬
‫היכן היא הולכת בבוקר והיכן בערב כדי שימציא עצמו‬
‫לפניה במקום שהולכת והוא שוקד על דלת ביתה וממתין שם‬
‫שעות עד שתצא ויוכל לדבר עמה אף אתה גמור למד תורה‬
‫בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי כאותו בחור‬
‫המשתדל לידע דרכיה של אותה אחת שהוא אוהב כדי‬
‫שימציא עצמו לפניה במקום שהולכת אף אתה למד תורה‬
‫הרבה ודע דרכי ה' מה הוא אוהב ובמה הוא בוחר כדי‬
‫שתוכל להמציא עצמך לפניו יפה ונאה ולשקוד על דלתי‬
‫תורתי כמו שאותו בחור שוקד וממתין על דלת בית הנערה‬
‫שעות הרבה עד שתצא כך אתה התמד בבהמ"ד עד שתרגיש‬
‫שנמלאת תורה והתורה יוצאה לקראתך‪ .‬נצור תורתי בלבך‬
‫אף בשעה שאינך בבהמ"ד הרהר בד"ת כאותו בחור שאפי'‬
‫בשעת עבודתו מהרהר בנערה שאוהב ונגד עיניך תהיה‬
‫י'ה'ו'ה'‬
‫יראתי התקן מול עיניך שם י'ה'ו'ה' בניקוד יראה ִ ְ ָ‬
‫)עיין במפרשי השו"ע או"ח סימן א סעי' א( כאותו בחור‬
‫שתמיד יש נגד עיניו תמונת הנערה שאוהב‪.‬‬
‫אני בריה וחברי בריה שנינו בריותיו של הקב"ה וצריכין‬
‫לעבדו ושנינו בריות הזקוקות לפרנסה‪ ,‬שנינו עובדים אני‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קג‬
‫מלאכתי בעיר לעבוד את הקב"ה ופרנסה אין לי והוא‬
‫אין כמותם‪ .‬תכלית חכמה לא ניתנה התורה אלא כדי שיעשו‬
‫מלאכתו בשדה להביא פרנסה הביתה ואינו עובד את ה'‬
‫אלא מעט‪ ,‬אני משכים והוא משכים שנינו מתאמצים‬
‫תשובה ויתקרבו לה'‪ ,‬ורש"י סבור שודאי תכלית התורה היא‬
‫במלאכתנו‪ ,‬כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי אין חבירי‬
‫מצטער שמלאכתו בשדה ומביא פרנסה הביתה ואינו אומר‬
‫הלואי והייתי בן תורה ואיני חפץ בפרנסה כך אני איני‬
‫מתגדר במלאכתו איני מצטער שאני בן תורה אע"פ שאין‬
‫לי פרנסה ואיני אומר הלואי והייתי בעל מלאכה ופרנסתי‬
‫מצויה‪ ,‬שמא תאמר מה שאיני מתגדר במלאכתו אינו לשם‬
‫שמים שהתורה אהובה עלי אלא משום שאני מרבה בעבודת‬
‫ה' ושכרי הרבה מאוד לעוה"ב והוא ממעיט בעבודת ה'‬
‫ושכרו בעוה"ב מועט‪ ,‬אינו כן דהא שנינו אחד המרבה‬
‫ואחד הממעיט בעבודת ה' ובלבד שיכוון לבו לשמים אפי'‬
‫אותו בעל מלאכה שאין לו אלא מעט זמן לעסוק בתורה‬
‫שכרו הרבה מאוד שלא היה לו אפשר יותר מזה א"כ היה‬
‫לי לעסוק במלאכה ולהביא פרנסה הביתה ולעסוק בתורה‬
‫בשעות הנותרות והיה שכרי רב לעוה"ב ופרנסתי מצויה‬
‫בעוה"ז אלא על כרחך הסיבה שאיני מתגדר במלאכתו אינה‬
‫השכר לעוה"ב אלא אהבת תורה ואהבת ה' שיש בי‪.‬‬
‫ערום ביראה מורי הרב הגרב"ץ א"ש זצ"ל היה נוסע‬
‫באוטובוס לישיבה שברח' בן מתתיהו והיה יורד תחנה אחת‬
‫אחרי הישיבה וחוזר לישיבה ברגל‪ ,‬ביום חתונתי בי"א חשון‬
‫תשנ"א אמר לי שבתחילה היה יורד בתחנה שליד הישיבה‬
‫ובכל יום כשהיה מגיע לישיבה היו אנשים עומדין כנגדו‬
‫בפתח הישיבה זה שואל ממנו עצה בעסקיו וזה מספר לו‬
‫שרב עם אחיו ומבקש ממנו עצה וכיו"ב והיה מתבטל הרבה‬
‫והבין הרב שזהו מלחמת היצה"ר והוא מניע את האנשים‬
‫לבוא אצלו כדי לבטלו מהלימוד לכן כשהיה האוטובוס מגיע‬
‫לתחנה שליד הישיבה לא היה יורד והיה היצה"ר סבור שלא‬
‫יבוא היום לישיבה ולא היה שולח את האנשים לעמוד בפתח‬
‫הישיבה לבטלו מתורה ואח"כ היה חוזר ברגל ונכנס‬
‫לישיבה‪ ,‬ואמר הרב כי היצה"ר זקן וכסיל ואינו תופס ואינו‬
‫מבין עד אחר עשרים שנה כי עשרים שנה היה מועיל לרב‬
‫ערמה זאת נגד היצה"ר אבל אחרי עשרים שנה הבין שהרב‬
‫מערים עליו ושוב היה שולח את האנשים לעמוד בפתח‬
‫הישיבה לבטלו‪ .‬ויהא מקובל על הבריות ע"י שיהא מקובל‬
‫עליהן יוכל להוכיחם ולהחזירם למוטב והם נענים לו‪.‬‬
‫תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים הא למדת שלעשות‬
‫תשובה צריך חכמה גדולה ובעלי תשובה חכמים גדולים הם‬
‫לימוד התורה עצמה ולא שיתקרבו על ידה לה' לכך פירש"י‬
‫תכלית חכמה ‪h"rne daeyz dnr `diy dxez ly dxwir‬‬
‫אמנם עיקר ותכלית התורה היא התורה עצמה אבל יסוד‬
‫גדול הוא בתורה שיהא עמה תשובה ומעשים טובים‪ .‬שכל‬
‫טוב לכל עושיהם למדת שיש שכל טוב ויש שכל שאינו‬
‫טוב‪ ,‬שכל טוב זה המיישר עיונו בעומק הפשט ושכל שאינו‬
‫טוב זה המפלפל בכמה מיני דמיונות ומבזבז זמנו וזמן‬
‫תלמידיו לבטלה‪ .‬לעושים לא נאמר אלא לעושיהם‬
‫בילקו"ש תה' רמז תתע ד"ה ראשית חכמה ובמדרש פתרון‬
‫תורה פרשת עקב ד"ה ושמרתם ועשיתם ובתוספות סוטה כב‬
‫ע"ב ד"ה לעולם ובספר חסידים סי' יז )אבל בסי' קנו גריס‬
‫כמו אצלנו( ובמנורת המאור פ"כ גרסי' ללומדיהם לא נא'‬
‫אלא לעושיהם ולפי"ז לא גרסי' בהמשך "לעושים" לשמה‬
‫ולא "לעושים" שלא לשמה אלא "לעוסקים" לשמה ולא‬
‫"לעוסקים" שלא לשמה אלא שהיה כתוב לעו' לשמה ולא‬
‫לעו' שלא לשמה וסבר המעתיק שהוא קיצור של לעושים‬
‫ואינו אלא קיצור של לעוסקים‪ .‬וכל "העושה" שלא‬
‫לשמה ט"ס וצ"ל העוסק וכן הוא בילקו"ש הנ"ל ובספר‬
‫חסידים הנ"ל‪ .‬נוח לו שלא נברא הקשו בתוס' ‪ax xn`d‬‬
‫‪dnyl `ly 'it` zevnae dxeza mc` weqri mlerl dcedi‬‬
‫‪ ,dnyl `a dnyl `ly jezny‬ונראה לי דודאי יעסוק אפי'‬
‫שלא לשמה שמתוך כך בא לשמה והכא מיירי במי שהיה‬
‫עוסק שלא לשמה ומת ולא הגיע למידה זו של לשמה ודאי‬
‫נוח לו שלא נברא‪ .‬ועטרותיהן בראשיהם כל הצדיקים‬
‫נעשים שם מלכים וכתר בראשם כדאמרי' בגיט' סב ע"א‪.‬‬
‫אלא צדיקים יושבין "ועוסקין בתורה" ועטרותיהם‬
‫בראשיהם כצ"ל וכן הוא במקצת נוסחאות באבות דר"נ פ"א‬
‫ד"ה ביום הראשון‪ .‬ונהנים מזיו השכינה צ"ל ונזונים וכן‬
‫מצאתי מפורש באבות דר"נ פ"א ד"ה כיצד גברא ועיין‬
‫במדרש אגדה )בובר( דב' פ"ט ד"ה בעלותי ההרה‪.‬‬
‫גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יש מפרשים‬
‫שהבטיחן ‪ ,odl gihady‬ואינו כן שלא מצינו בפסוק‬
‫שהבטיח להן הבטחה כלשהיא ועוד דא"כ הל"ל שהבטיח‬
‫לנשים מהו 'שהבטיחן' לנשים )ובאמת יש גורסין 'שהבטיח'‬
‫לנשים(‪ .‬אלא שהבטיחן ‪ oze` gihady‬שהכתירן בתואר‬
‫בוטחות יותר מהגברים שהפסוק אומר שלנשים יש מידת‬
‫הבטחון יותר מהגברים‪ ,‬שאצל הנשים הוא אומר נשים‬
‫קד‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי‬
‫ולפי דבריו משמע שאם לא נתנו לבעליהן רשות ללכת‬
‫ואילו הגברים עדיין אינם בוטחים כדמסיים קרא ‪dxri cr‬‬
‫ללמוד תורה בעיר אחרת לא זכו‪ ,‬ואף לפירושו היום שאין‬
‫‪htyn xacna okye 'ebe lnxkl xacn dide mexnn gex epilr‬‬
‫דרך הנשואים ללכת ללמוד בעיר אחרת אינה צריכה ליתן‬
‫‪ghae hwyd dwcvd zceare mely dwcvd dyrn dide 'ebe‬‬
‫לו רשות על כך וזכייא בלאו הכי אם נותנת לו רשות ללמוד‬
‫‪ mler cr‬רק אז ‪mighan zepkynae mely depa inr ayie‬‬
‫בעירו וממתנת לו‪ .‬ומ"מ אין פשט הגמ' כפירוש"י אלא‬
‫‪ zepp`y zegepnae‬אבל מקמי הכי לא היו הגברים בוטחים‬
‫ממתינות לבעליהן ואינן סועדות ואינן אוכלות עד שיחזרו‬
‫אבל הנשים אפי' בשעה שמלחמה בעולם נמי מיקרו שאננות‬
‫מבהמ"ד וכ"ש למאן דגריס "ומתאחרין" לגברייהו עד‬
‫ובוטחות‪.‬‬
‫דאתו מבי רבנן וכן הוא ברא"ש הנ"ל ובמנורת המאור‬
‫הנ"ל‪ .‬וזכורה לטוב זקנתי מרת תיתה ע"ה שהיתה עייפה‬
‫נשים במאי זכיין לישב בישיבה של מעלה דבשלמא לישב‬
‫בג"ע ודאי זוכות בעבור מצות שעשו דהא כמה גברי שלא‬
‫עסקו בתורה ואית להו חלק לעוה"ב בעבור מצוותיהן אלא‬
‫לישב בישיבה של מעלה בין העוסקין בתורה מפי הגבורה‬
‫אין אדם זוכה אא"כ עסק בתורה בעוה"ז‪ .‬רב קאי אמאי‬
‫דאמר לעיל ‪oiwicv `l` 'eke `le dlik` `l ea oi` a"derd‬‬
‫ממלאכת היום ואעפ"כ לא היתה הולכת לישן עד שיבוא‬
‫בעלה זקני ע"ה ופעמים שהיתה מאוד עייפה ולא יכלה‬
‫להחזיק עצמה היתה הולכת לישן על שמיכה הפרוסה על‬
‫הרצפה בפתח הבית כדי שכשיבוא בעלה תקום מיד לשרתו‬
‫והיתה מניחה את השעון המעורר ליד מטתה כדי שיצלצל‬
‫קודם חצות ותקום להכין לבעלה קפה חם ואח"כ מעירתו‪.‬‬
‫‪eifn oipefpe mdiy`xa mdizexhre dxeza oiwqere oiayei‬‬
‫‪ dpikyd‬וקבעי מר' חייא נשים במאי זכיין לישב שם‬
‫עולמך תראה בחייך הרבה שכר תמצא בחייך מפירות‬
‫בישיבה של מעלה לעסוק בתו' הא לא עסקו בה בעוה"ז‪.‬‬
‫מצותיך ולפי רוב הפירות שתקבל תבין ותראה כמה הוא‬
‫באקרויי בנייהו "לבי" כנישתא צ"ל בבי כנישתא וכן הוא‬
‫הקרן השמור לך לעוה"ב נמצא שבעוה"ז אתה רואה ויודע‬
‫ברא"ש כתו' פ"ב סי' ו‪ .‬ובאתנויי "גברייהו" בי רבנן מילת‬
‫את עולמך לעתיד‪ ,‬ואע"פ שתוכל הרבה שכר ממצותיך עדיין‬
‫גברייהו נמחק וצ"ל ובאתנויי בי רבנן דלא קאי אגברייהו‬
‫ואחריתך לחיי העוה"ב שמה שאכלת בעוה"ז לא היה אלא‬
‫אלא אבנייהו וכן הוא ברא"ש הנ"ל ובמנורת המאור אור‬
‫פירות אבל הקרן שמור לך לעוה"ב‪ .‬ותקותך לדור דורים‬
‫גדול ד"ה גדולה עמ' ‪ ,835‬וכן מוכח מלשון הגמ' בסוטה כא‬
‫תתקיים תקותך להאריך ימים ותראה דור דורים דהיינו‬
‫ע"א ‪ian ez`c cr ediixabl edl oxhpe ediipa oiipzne oixwnc‬‬
‫נינים‪ .‬ואע"פ שתאריך ימים לא יטמטם לבך ולא ישתתק פיך‬
‫‪ .`yxcn‬ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן שאינן‬
‫ולא יתעוורו עיניך אלא לבך יהגה תבונה לא יטמטם לבך‬
‫סועדות עד שיבואו בעליהן מבהמ"ד ויסעדו עמהם ובזה‬
‫כדרך הזקנים מאוד פיך ידבר חכמות לא ישתתק פיך‬
‫נעשות שותפות עם בעליהן בתורתן וכ"ש שאינן הולכות‬
‫מלדבר בתורה הקדושה כדרך הזקנים מאוד שלוקים באירוע‬
‫לישן עד שיבואו בעליהם וזו המעלה לא תמצא אלא במעטות‬
‫מוחי ומשתתק פיהם‪ ,‬ולשונך ירחיש רננות בתפלה ‪ -‬לא‬
‫יראות ה' ואוהבות תורה בכל נפשן‪ .‬ומשמע מהכא שאשה‬
‫ישתתק פיך מלהוציא מילות התפלה בפיך‪ ,‬עפעפיך יישירו‬
‫שהולכת לישן ואינה מחכה לבעלה עד שיבוא מבהמ"ד אינה‬
‫נגדך עיניך יאירו במאור תורה לא יתעוורו עיניך מללמוד‬
‫שותפה עם בעלה בתורתו ולא זכייא כ"כ‪ ,‬ומ"מ אם בעלה‬
‫תורה‪ ,‬ופניך יזהירו כזוהר הרקיע לא יחשכו פניך כדרך‬
‫מבקש ממנה שלא תמתין לו כדי שתוכל להשכים בבקר‬
‫הקנים מאוד‪ ,‬שפתותיך יביעו דעת לא ישתתק פיך מלייעץ‬
‫לטפל בילדים זכייא‪ .‬אבל מי שעדיין אין לה ילדים או‬
‫עצות למבקשים ממך‪ ,‬וכליותך תעלוזנה מישרים לא תכנס‬
‫שילדיה כבר נשאו נשים ואינם בבית חייבת להמתין לבעלה‬
‫לדכאון כדרך הזקנים מאוד‪ ,‬ופעמיך ירוצו לשמוע דברי‬
‫ואם אינה ממתינה אינה שותפה כ"כ ולא זכייא ממש‪ ,‬ומ"מ‬
‫עתיק יומין לא יכבדו רגליך כדרך הזקנים‪ .‬חד אמר‬
‫אם היא עובדת וצריכה להשכים לעבודתה אינה חייבת‬
‫אלופינו בתורה ומסובלים במצוות די במה שהם גדולים‬
‫להמתין שבשביל שתתקיים תורת בעלה היא הולכת לעבוד‬
‫בתורה ומלאים במצוות כדי שיתקיים בהם `‪oi`e uxt oi‬‬
‫וצריכה לישן‪ .‬ורש"י פירש ונטרן לגברייהו ‪zepiznn‬‬
‫‪ 'ebe z`vei‬וכדמפרש לק' שלא תהא סעתנו כסיעתו של דוד‬
‫‪zxg` xira dxez cenlle zkll zeyx mdl zepzepe odilral‬‬
‫וכו'‪ ,‬וחד אמר אלופינו בתורה ובמצוות ומסובלים‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫ביסורים רק אם היו גדולים בתורה ובמצוות וגם מלאים‬
‫ביסורים יתקיים בהם `‪ 'ebe uxt oi‬אבל מי שיש בהם תורה‬
‫ומצוות ואין בהם יסורים לא הובטח להם `‪.'ebe uxt oi‬‬
‫רש"י ד"ה בפמליא וכו' כדכת' ועתה אשוב להלחם עם‬
‫שר פרס המלאך אמר לו זאת אלמא פעמים איכא למעלה‬
‫מלחמה בין שרי האומות ולא אתא רש"י לאתויי מההוא קרא‬
‫ראיה שכשהשרים של מעלה מתקוטטים יש קטטה למטה‪.‬‬
‫***ד"ה ובלבד וכו' "אצל" קרבנות הוא כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫מפטרי רבנן זה מזה "היה" נוטל כצ"ל‪*** .‬ד"ה פיך‬
‫ידבר חכמות בלשון ברכה היו אומרים מדקאמרי ליה פיך‬
‫ידבר חכמות משמע דהשתא אינו מדבר חכמות והוי גנאי‬
‫לכך תירץ דבלשון ברכה היו אומרים לו ודרך המברכים‬
‫לומר לשון עתיד‪.‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קה‬
‫במחיצתו ולא בבחינת 'יוצאת' שצריך מידי פעם לצאת‬
‫ממחיצתו אבל בעוה"ז הוא בבחינת 'צוחה' שנענש על מעשה‬
‫גיחזי שהיה לו ליתן לב על מעשיו ולא נתן וכיון שבאין עליו‬
‫יסורין בשביל מעשה גיחזי צווח מיסוריו‪ .‬ברחובותינו שלא‬
‫יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים "כגון ישו‬
‫הנוצרי" כצ"ל ונשמט במצות הצנזורה הנוצרית‪ ,‬ישו היה‬
‫מקהיל קהילות ברחובה של עיר ודורש להם דרשות של כזב‬
‫כדי להסירם מדרך רבותינו ולהביאם בדרכו הרעה ולא היה‬
‫מקהילם בבהמ"ד שידע ששם עומדת להם זכות התורה ואין‬
‫לבם סר אחריו לפיכך הקהילם ברחובות‪.‬‬
‫שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה משמע ד'אבירי לב'‬
‫צדיקים הם שהרי בא לבשרם בשורה טובה ‪izwcv izaxw‬‬
‫‪l`xyil dreyz oeiva izzpe xg`z `l izreyze wgxz `l‬‬
‫יז ע"ב גמ' אין פרץ שלא תהא סיעתנו וכו' כל בני‬
‫‪ izx`tz‬ולפי"ז 'אבירי לב' היינו בעלי לב חזק להתגבר על‬
‫בהמ"ד נידונין כסיעה אחת וערבין זה לזה יותר מערבות‬
‫שערבין כל ישראל זה לזה והיינו דאמרי' בשבת קו ע"א‬
‫`‪ ,dlek dxeagd lk b`cz zny dxeag ipan cg‬חבורה‬
‫היצה"ר ולעבוד את הקב"ה ית"ש‪ ,‬מיהו קשיא דמדמסיים‬
‫שהיתה לומדת עם דוד היו כולם צדיקים וזכה כל אחד מהם‬
‫לבניין נאה בג"ע והיינו חופה דאמרי' בב"ב עה ע"א ‪cnln‬‬
‫‪ exiag ly eztegn dekp cg`e cg` lky‬אבל אחיתופל יצא‬
‫לתרבות רעה וניזוקו בשבילו כל בני החבורה שנעשית‬
‫פירצה קטנה בבניין שלהם והיינו אין 'פרץ' שלא תהא‬
‫פירצה בבניין שלנו לעוה"ב בשביל אחד מבני הסיעה שיצא‬
‫לתרבות רעה‪ .‬אחיתופל יצא לתרבות רעה שהסית את‬
‫אבשלום למרוד בדוד אביו ויעץ לו לבוא על פלגשי דוד‪.‬‬
‫ואין יוצאת שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא‬
‫ממנה דואג האדומי שהרג את כוהני נוב ונשיהם וטפם‪.‬‬
‫בסיעת שאול לא היה 'פרץ' שאע"פ שיצא מהם דואג האדומי‬
‫לא נפרצה פרצה בבניינם לעוה"ב שהרי שאול ובניו מתו‬
‫במלחמת ישראל והוו הרוגי מלכות ואמרי' בפס' נ ע"א ‪ibexd‬‬
‫‪ ozvigna cenrl dleki dixa lk oi` zekln‬שמחיצות של‬
‫בניינם שלימות ואין בהם פירצה אבל מ"מ ניכו משכרן‬
‫בשביל דואג האדומי שיצא מהם ופעם בחדש צריכין לצאת‬
‫ממחיצתן והיינו 'ואין יוצאת' שלא נצטרך לצאת ממחיצתנו‬
‫בשביל אחד מאיתנו שאינו הגון‪ .‬ואין צווחה שלא תהא‬
‫סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גיחזי שהרשיע‬
‫בעריות‪ .‬אלישע אינו נענש בעוה"ב על גיחזי שהרי אלישע‬
‫לא ידע ממעשיו של גיחזי ולא היה לו להוכיחו על כך‬
‫ולפיכך אין אלישע בעוה"ב לא בבחינת 'פרץ' שפורצין‬
‫'הרחוקים מצדקה' משמע דרשעים הם שאינן נותנין צדקה‪.‬‬
‫רב ושמואל אתו לתרוצי ההיא קושיא‪ ,‬חד אמר כל העולם‬
‫כולו נזונין בצדקה שאין בידיהם מעשים טובים שיהיו נזונין‬
‫בהם והם נזונין בזרוע נזונין ממעשה ידיהם שיש בידם‬
‫הרבה מצות ומע"ט והרי הם רחוקים מצדקה של הקב"ה‪,‬‬
‫ולפיכך כל העולם נזונין בשפע והצדיקים בצמצום שכל‬
‫העולם נזונים בצדקתו של הקב"ה וכשהקב"ה נותן צדקה‬
‫נותן בשפע אבל הם נזונין ממעשה ידיהם ואין חפצין שינכו‬
‫להם משכרם לעוה"ב לפיכך נותנין להם בצמצום‪ ,‬וחד אמר‬
‫כל העולם כולו נזונין בזכותם והם אפי' בזכות עצמן אין‬
‫נזונין והרי זה חוסר צדק שכל הפרנסה יורדת לעולם‬
‫בשבילם ואעפ"כ כולם לוקחין ממנה בשפע והם אין מקבלין‬
‫מאותה פרנסה היורדת לעולם בשבילם אלא מעט ובצמצום‬
‫והיינו 'הרחוקים מצדקה' שאין נעשה עמהם צדק‪ .‬מאן‬
‫אבירי לב גובאי טפשאי ולפי"ז אבירי לב היינו בעלי לב‬
‫חזק וקשה שאין יכול להכנס בתוכו אהבת ה' ויראתו‪ ,‬ומה‬
‫שמבשרם ‪izzpe xg`z `l izreyze wgxz `l izwcv izaxw‬‬
‫‪ izx`tz l`xyil dreyz oeiva‬הוא לצערם לפי שהיו‬
‫שונאים את ישראל ומשפילים אותם בשרם שעתיד להושיעה‬
‫את ישראל ולגדלם הרבה‪ .‬הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע‬
‫נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לפיכך נקראו נתינים‬
‫שהם נתונים למלאכות אלה וכשגלו ישראל לבבל גלו עמם‬
‫מן הנתינים ונשתקעו שם ופרקו מהם דרך ישראל וחזרו‬
‫לגויותם והיו מתרבים מאוד מאוד לפיכך קראום גובאי לשון‬
‫קו‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫'ארבה' הם החגבים המתרבים מאוד )ויק' יא כב( `‪dl` z‬‬
‫ולהשתכר במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור ובמקום שנהגו‬
‫‪ epinl dax`d z` elk`z `l mdn‬מתרגם יונתן 'ית גובאי‬
‫לעשות מותר אלא שממעט שאפי' משנכנס אב ממעטין מלשא וליתן הג"ה‬
‫לזניה' וכן לק' במשנה מ ע"ב ‪xne` i`aebd lre zelaepd lre‬‬
‫ולא נהגו באסור מלאכה כי אם עד חצות ונהגו להחמיר עד חצות בכל מלאכה שיש בה‬
‫‪ exaca didp lkdy‬ופירש"י 'חגבים טהורים' ואומנם כל‬
‫שיהוי קצת אפי' מעשה הדיוט אבל דבר שאין בה שיהוי כגון הדלקת נרות או קשירה‬
‫החגבים המתרבים מהר נקראים גובאי ואפי' הטמאים כדאמר‬
‫וכדומה מותרת ולחלוב הפרות טוב לעשות ע"י אינו יהודי אם אפשר באינו יהודי מ"ש‬
‫קרא `‪ epinl dax`d z` elk`z `l mdn dl` z‬ומתרגם‬
‫בשו"ע מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושין מקום שנהגו שלא‬
‫יונתן 'גובאי' אלא כוונת רש"י דההוא גובאי דמתני' דקת'‬
‫לעשות אין עושין היום אכשור דרא ובכל מקומות ישראל נהגו שאין עושין‬
‫דמברך עליהם שהכל נהיה בדברו ודאי בחגבים טהורים‬
‫מלאכה בת"ב‪ ,‬ומ"ש ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מותר ע"י אינו‬
‫מיירי‪ .‬בני מתא מחסיא מבני גובאי היו‪.‬‬
‫יהודי אפי' בביתו היינו דוקא כשאין היהודי צריך להשגיח עליו אבל אם‬
‫היהודי צריך לעמוד עליו אסור דטעמא דאיסור מלאכה בת"ב הוא כדי שלא‬
‫"ובכל" מקום ת"ח בטלים כצ"ל וכן הוא בפס' נד ע"ב‬
‫ובתע' ל ע"ב ובירוש' דפסח' וברי"ף דתע' ובסה"ג סי' יח הל'‬
‫ת"ב עמ' ר"ל ובסדר רע"ג סדר ת"ב‪ .‬רב שישא בריה דרב‬
‫אידי אמר לעולם לא תחליף ובין רבנן ובין רשב"ג חיישי‬
‫ליוהרא היכא דניכר‪ ,‬ובהא פליגי דרבנן סברי בת"ב ניכר‬
‫יוהרא ובק"ש לא ורשב"ג סבר איפכא בת"ב לא ניכר יוהרא‬
‫ובק"ש‬
‫ניכר‪>>>.‬ועשה טוב<<<והלכתא כרשב"ג דכל אדם טוב שיעשה‬
‫יסיח עצמו מן האבל מה לי עושה מלאכה בעצמו מה לי עושה ע"י גוי ועומד‬
‫עליו להשגיחו‪ ,‬ומ"ש בהג"ה‬
‫ולא נהגו באסור מלאכה כי אם עד חצות‬
‫היום נהגו‬
‫היראים שאין עושין מלאכה מחוץ לבית כלל עד מוצאי התענית ובבית אין‬
‫עושין מלאכה כלל עד חצות ואחר חצות עושין מלאכת בישול ואפיה לצורך‬
‫הסעודה שאחר התענית ואם הוא יום חמישי עושין מלאכת השבת בכיבוס‬
‫וגיהוץ וכיו"ב‪ ,‬ואע"ג שכתבו מקצת הפוסקים שמותר לכבד את הבית אחר‬
‫חצות יום היום אין מי שנוהג בזה היתר כלל ויפה ונאה הדור הזה מאבותיו‪.‬‬
‫עצמו כת"ח לעניין זה ופסק בשו"ע סי' תקנד סעי' כב מקום שנהגו לעשות‬
‫מלאכה בת"ב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום ת"ח‬
‫רש"י ד"ה והם נזונין וכו' וקרי להו רחוקים "מצדקה"‬
‫בטלין וכל הרוצה לעשות עצמו ת"ח לעניין זה עושה ואפי' במקום שנהגו‬
‫מצדקתו כצ"ל‪*** .‬ד"ה אמרי אינשי וכו' בטל אלא‬
‫שלא לעשות מותר ע"י אינו יהודי אפי' בביתו ופרקמטיא להרויח‬
‫"אמר" אין לו מלאכה לעשות כצ"ל‪.‬‬
‫הדרן עלך פרק שני‬
‫משנה מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש וכו' פירש"י ‪itl‬‬
‫המיוחס לרש"י דכת' ויקם אברהם מעל פני מתו וכי מעל פני‬
‫מתו קם בכל שעה )כלו' וכי בכל שעה היה יושב לפני מתו‬
‫‪ devnc `cxh‬וקשה א"כ אמאי לעיל טז ע"א גבי חתן קת'‬
‫דפטור מק"ש ולא פטר ליה מתפלה ומתפלין ומכל מצות‬
‫האמורות בתורה כדפטר הכא את האבל )ואומנם הרמב"ם‬
‫תפס שחתן פטור מכל המצות(‪ ,‬ועו"ק כין דמה שאבל פטור‬
‫ילפינן ליה מבשבתך בביתך כמו פטור דחתן אמאי יליף ליה‬
‫במדרש בראשית רבה )פרשה נח מדרש ו( מקרא אחרינא‬
‫כמו שנביא בהמשך‪ ,‬ונ"ל דמה שחתן פטור הוי משום דטריד‬
‫במצוה ואינו יכול לכוון וק"ש בעי כוונה ופטור דחתן וכל‬
‫מי שטרוד בטרדא דמצוה ילפינן מדכת' ובלכתך בדרך בדרך‬
‫ממש ולא זז ממנו לחדר אחר( אלא שכל זמן שמתו מוטל‬
‫לפניו ועליו לקברו כמוטל לפניו דמי עכ"ל ולא מסתברא‬
‫‪meyn xehtc ozgc `inec iede ezxeaw zaygna cexh `edy‬‬
‫דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת כדאמר לעיל יא ע"א‬
‫אבל מה שאבל פטור הוא משום שאסור להסיח דעתו מן‬
‫המת הלכך פטור מכל מצות האמורות בתורה‪ .‬כדאיתא‬
‫במדרש `"‪) opipz op` o`n opgei x‬מנין למדנו לשנות במשנה(‬
‫‪lkne oiltzd one dltzd one y"wn xeht eiptl lhen ezny in‬‬
‫‪ xacie mwie `kd on ,dxezay zevn‬ופירש שם בפירוש‬
‫דא"כ היה למדרש לומר 'מן הכא ויקם אברהם מעל פני מתו'‬
‫והוא לא אמר כן אלא ‪ xacie mwie `kd on‬ועו"ק אפי' אם‬
‫נלמד מפסוק זה שכל זמן שלא נקבר כמוטל לפניו דמי מנ"ל‬
‫דפטור מק"ש ומן התפלה ומן התפלין דלמא אפי' מוטל לפניו‬
‫חייב בק"ש ובתפלה ובתפלין‪ .‬אלא נ"ל דהכי פירושו אמאי‬
‫קאמר 'ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר' וכי בשביל לדבר‬
‫היה צריך לקום מעל פני מתו ולעזבו הלא היה יכול לדבר‬
‫עמהם שם ליד מתו אלא אברהם ליד מתו דבר וקרא דקאמר‬
‫'ויקם וידבר' אתא לאשמועי' שהעוסק בדבר אחר אפי' הולך‬
‫לדבר בעניין קבורת המת כאילו קם מעל פני מתו ועזבו‬
‫והלך לו הלכך פטור מק"ש ומתפלה ומתפלין שלא יסיח‬
‫דעתו מהמת‪ .‬אבל בדברים רבה פרשה ט מדרש א פליג עליה‬
‫וסבר דטעמא דמי שמתו מוטל לפניו פטור הוא משום דדעתו‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קז‬
‫עסוקה במחשבת צער ואינה פנויה לקריאה דהכי איתא התם‬
‫חייבים וכן גרס הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ד והיא גירסא‬
‫`‪jk lltzdl xzen `diy edn eiptl lhen ezny 'xyin mc‬‬
‫נכונה וישרה ואין בה דוחק‪ .‬ואלו ואלו פטורים מן התפלה‬
‫‪'eke dltzd one y"wn xeht eiptl lhen ezny in 'nkg epy‬‬
‫לפי גירסת רש"י דלעיל שהיא גרסת הדפוס `‪dhnd iptly z‬‬
‫‪zblaen ezrc eiptl ezxv d`exy oeik ok epizeax epecnl dnle‬‬
‫‪ miaiig mda jxev dhnd xg`ly z`e mixeht mda jxev‬הכי‬
‫`‪ly xac lkl wewf `ed la`d ini zray lk xawpyn la‬‬
‫פירושו אלו ואלו אפי' אלו שלאחר המטה וצורך בהם‬
‫‪ devn‬ונ"ל דמשם למד הרמב"ם לומר )פ"ד מהל' ק"ש ה"ג(‬
‫דחייבנום בק"ש פטורים מן התפלה אבל שאר המלוים‬
‫דטעמא דפטור ‪ zexwl diept ezrc oi`y iptn‬פירש לך‬
‫שאין למטה צורך בהם כלל חייבים בתפלה‪ ,‬אבל הרמב"ם‬
‫ד'דעתו מובלגת' היינו דעתו מופלגת ומורחקת ממנו ואינה‬
‫דגריס `‪jxev dhnl oi`y z`e mixeht mda jxev dhnly z‬‬
‫פנויה לקרות‪ .‬והתוס' הביאו דברי הירוש' `"‪ornl oea x‬‬
‫‪ miaiig mda‬ה"ק אלו ואלו בין אלו שיש למטה צורך בהם‬
‫‪z`y mini jiig ini lk mixvn ux`n jz`v mei z` xekfz‬‬
‫ובין אלו שאין למטה צורך בהם דהיינו שאר המלוים‬
‫‪ mizna oda wqer z`y mini `le miiga mda wqer‬וסברי‬
‫פטורים מן התפלה עיין ברמב"ם פ"ו מהל' תפלה ה"י‬
‫התוס' דרבי בון אתא למילף מההוא קרא לפטור אבל מק"ש‪,‬‬
‫ובפירושו למשנה‪ ,‬והטור בסי' קו פירש דה"ק אלו ואלו אפי'‬
‫והמעיין בירוש' יראה דלאו לעניין פטור מק"ש מידריש התם‬
‫חילופי נושאי המטה שאין למטה צורך בהם פטורים מן‬
‫אלא לעניין פטור מתפלין ועוד דמההוא קרא דלמען תזכור‬
‫התפלה ולא ידעתי להעמיד פירושו דאי גרס כרש"י הא לא‬
‫ליכא למילף לעניין ק"ש דבק"ש ליכא יציאת מצרים כלל‬
‫הזכרנו במשנה חילופי נושאי המטה שאין למטה צורך בהם‬
‫אלא לעניין תפלין הוא שבפרשיות תפלין כתיב יצי"מ וצ"ע‪.‬‬
‫אלא רק הנך דצורך בהם והיכי נוקים 'אלו ואלו' אהנך דאין‬
‫ומן התפלה בהגהות הב"ח מחק מילים אלו דהכי מוכח‬
‫למטה צורך בהם שלא נזכרו במשנה כלל ואי גרס כהרמב"ם‬
‫בתוס' ד"ה אלו ואלו וכן אינן בירוש' ובסה"ג הל' ברכ' פ"ג‬
‫כיון דגבי ק"ש הזכרנו במשנה את המלוים דקת' ‪oi`y z`e‬‬
‫עמ' לט‪ ,‬אבל במשנה שבסדה"מ ובמדרש רבה הנ"ל‬
‫‪ miaiig mda jxev dhnl‬כי קת' 'אלו ואלו' מוכח דקאי אהנך‬
‫ובפסיקתא זוטרתא ברא' פכ"ג ד"ה ויקם אברהם ובשכל טוב‬
‫דאין למטה צורך בהם דהיינו שאר המלוים אפי' אינם בכלל‬
‫ברא' פכ"ג ד"ה תנו רבותינו ובילקו"ש חיי שרה רמז קב‬
‫נושאי‬
‫המטה‪>>>.‬ועשה טוב<<<ופסק בשו"ע סי' קו סעי' א כדעת‬
‫וברי"ף וברא"ש גרסי' להו‪ .‬ומכל מצות האמורות בתורה‬
‫הרמב"ם דאפי' שאר המלוים פטורים מתפלה וזה לשונו חוץ מהמלוים את‬
‫במשנה שבסדה"מ ובירוש' וברי"ף ליתא אבל בבראשית‬
‫המת שאין למטה צורך בהם שאע"פ שהם חייבין בק"ש פטורים מתפלה‬
‫רבה פרשה נח מדרש ו ובילקו"ש הנ"ל וברא"ש גריס ליה‪.‬‬
‫ונ"ל דאם היו המלוים יותר מכבודו של מת חייבים לעמוד ולהתפלל ויעמדו‬
‫את שלפני המטה ואת שלאחר המטה "את שלפני המטה‬
‫מקצתם ויתפללו והשאר מלוין ואח"כ ילכו אלה אחר הארון ואחרים עומדין‬
‫צורך בהם פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהם‬
‫ומתפללין ואם יודעין שאחר שיסיימו תפלתן לא יוכלו להדביק את הארון‬
‫חייבים" כך גריס רש"י ונדחק בגירסתו ופירש את שלפני‬
‫לא יתפללו‪ ,‬וכשבאין אצל בית הקברות וממתינים לטהרת המת היה אומר‬
‫המטה 'צורך' בהם פטורים הוי כמו ‪ jxeve‬וחסר וי"ו ואת‬
‫מורנו הרב משה מיימון זצ"ל מרא דאתרין שיפרשו מקצתם מחוץ לשער‬
‫שלאחר המטה 'צורך' בהם פטורים הוי כמו ‪jxev elit`e‬‬
‫בית הקברות ויתפללו ויחזרו לעמוד ליד חדר הטהרה ויפרשו השאר‬
‫וחסר מילת ואפילו‪ ,‬ושוב הוקשה לו מי שאחרי המטה‬
‫ויתפללו ויחזרו וכדתניא לק' יט ע"א גבי העוסקים בהספד‪ ,‬ומורי הרב זצ"ל‬
‫והמטה צריכה לו אמאי חייב הא מטה צריכה לו ונדחק לפרש‬
‫היה אומר שאין זה כבוד המת שפורשין מליד חדר הטהרה אלא הכל עומדין‬
‫‪ znd on ozaeg ici e`vi xaky li`ed‬ותימה הא מה שנושאי‬
‫ליד חדר טהרתו עד שיצא וחמירא טהרה מהספד כיון שצריכן לצאת חוץ‬
‫המטה פטורין אינו משום שיש עליהם חיוב לשאת את המטה‬
‫לבית הקברות ולהתרחק הרבה מהמת והספד שאמרו כגון הספד שבבית או‬
‫אלא משום שהמטה צריכה להם הלכך לא שנא כבר יצאו‬
‫בבית הכנסת ויכולין לפרוש לזוית סמוכה ולהתפלל‪ ,‬ובהלויית מורנו הרב‬
‫יד"ח ל"ש לא יצאו יד"ח כל שהמטה צריכה להם פטורין‬
‫מיימון זצ"ל שהיתה לפני כשבע שנים בבית העלמין הישן דקרית אתא‬
‫ועו"ק הא אפי' אם כבר נשאו את המטה כיון שהמטה צריכה‬
‫ונתעכבה הטהרה הרבה כך נהגו שמקצתם פרשו אל מחוץ לשער והתפללו‬
‫להם עדיין לא יצאו ידי חובתן מן המת‪ .‬אבל במשנה‬
‫מנחה וחזרו ופרשו מקצתם וכו' לפי שכל חייו היה הרב זצ"ל נאה דורש‬
‫שבסדה"מ ובירוש' וברי"ף וברא"ש )פ"ג סי' ט( גרסי' את‬
‫נאה מקיים אף בפטירתו נהגו בו משמים שיהו מקיימין כמו שדרש‪* .‬וכתב‬
‫שלמטה צורך בהם פטורים ואת שאין למטה צורך בהם‬
‫במשנ"ב דמלוי המת שלא התפללו ועבר זמן תפלה אין צריכין להשלים‬
‫‪eay‬‬
‫קח‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יז ע"ב‬
‫*וטעמא‬
‫וכבר פירשנו דפנימיים לאו דוקא שורה פנימית ממש אלא כל שרואין פני‬
‫דפטורים מן התפלה פירש"י משום ‪ `id 'ixe`c e`lc‬וכן‬
‫האבל פטורין והשאר חייבין‪.‬‬
‫נשים ועבדים וכו' נפרש בע"ה‬
‫פירשו התוס'‪ ,‬אבל הרמב"ם בפירוש המשניות פירש דטעמא‬
‫ובישועתו במשנה לק' כ ע"א‪.‬‬
‫בתפלה הסמוכה כיון דבשעת חובתן היו פטורין מן הדין‪.‬‬
‫‪ ald zcxh iptn‬ולא מצי למסבר כטעמיה דרש"י דלרמב"ם‬
‫תפלה דאורי' היא‪ ,‬ורבנו יונה פירש ‪jixv dltzdy iptn‬‬
‫‪oilekiy y"w la` k"k zedyl oileki oi`e cnern lltzdl‬‬
‫‪`ly cala oey`x weqta cenrl ice oikldny cera dxne`l‬‬
‫‪ .oiaiig hrn `l` ea eakrzi‬קברו את המת וחזרו אם‬
‫יכולין וכו' וא"ת אמאי לא יקראו ויתפללו אחר קבורתו‬
‫ויאחרו לבוא לבית האבל‪ ,‬אלא מכאן ראיה גדולה שאחר‬
‫הקבורה חייבין לבוא לבית האבל לנחמו ולא כהיום שהרבה‬
‫מלוין את המת ואחר הקבורה פורשין לבתיהם‪ ,‬ואם אחר‬
‫הקבורה יושבין האבלים מחוץ לבית הקברות שעה אחת כדי‬
‫שיעברו עליהם המלוין לנחמם יכולין המלוין לפרוש אח"כ‬
‫לביתם שכבר ניחמום‪ .‬אם יכולין להתחיל‬
‫ולגמור>>>ועשה‬
‫טוב<<<הרמב"ם בפירוש המשניות פירש אם יכולין להתחיל ולגמור פרשה‬
‫ראשונה‪ ,‬וביד החזקה לרמב"ם פירש אם יכולין להתחיל ולגמור פסוק‬
‫ראשון יתחילו ואם לאו לא יתחילו וכדאמרי' לק' יט ע"א ובשו"ע סי' עב‬
‫סעי' ד פסק כהרמב"ם אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפי' פסוק אחד‬
‫קודם שיגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו הג"ה אם יש שהות ביום‬
‫מוטל לפניו אין דוקא מוטל לפניו פטור מכל הנך מצות‬
‫משום לועג לרש חרף עושהו שאין מוטל לפניו לא אינו‬
‫פטור דמותר להסיח דעתו מן המת‪ .‬אוכל בבית אחר פירש"י‬
‫‪ 'ebe yxl brelk d`xpc‬וקשיא דרב פפא מתרגם לה לקמן‬
‫אמחזיר פניו ואוכל דפטור מק"ש וכו' משום לועג לרש‬
‫אלמא אפי' כי מיסב פניו איכא לועג לרש ואפ"ה מותר‬
‫לאכול אלמא באכילה לא אמרי' לועג לרש דליכא לועג לרש‬
‫אלא דוקא בעשיית מצוה ולירוש' ברכות פ"ב ה"ג אפי'‬
‫בעושה מעשה בזיון כגון עושה צרכיו בבית הקברות אבל‬
‫האוכל לידם ליכא משום לועג לרש‪ ,‬אלא טעמא משום שלא‬
‫יהא נראה כזובח למתים שהיו הגויים מניחים מתיהם לפניהם‬
‫ומקריבין קרבן ואח"כ אוכלין ממנו ליד המת‪ ,‬אי נמי משום‬
‫קלות ראש כדקת' במגי' כט ע"א ‪oda oibdep oi` zexawd zia‬‬
‫‪ y`x zelw‬וה"ה בפני המת‪ .‬וכן מוכח מתשובת הרשב"א‬
‫הובאה בב"י יו"ד סי' שסז אות ו ‪`l` dvign exn` `l‬‬
‫‪zen` 'c wigxn `l` `l dltze y"wl la` dzeye lke`l‬‬
‫כן דייק הב"י מדברי‬
‫‪ yxl brel meyn‬אלמא אוכל ושותה לית בהו משום לועג‬
‫הרמב"ם שכתב ‪exhtiy xg`e mila`d z` engpi `l` eligzi `l e`l m`e‬‬
‫לרש לכך שרי במחיצה תוך ד' אמות מה שאסור בק"ש‬
‫‪ zexwl eligzi mdn‬משמע דהא דקת' 'ואם לאו לא יתחילו' ביש שהות ביום‬
‫ותפלה‪ .‬בבית אחר חדר‪ .‬בבית חבירו דירה‪ .‬עושה מחיצה‬
‫הוא אבל אם אין שהות ביום יתחילו מיד קודם שינחמו‪ ,‬ואינו מוכרח כלל‬
‫ואוכל>>>ועשה טוב<<<כתב הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ש `‪dvign efi‬‬
‫לקרות אח"כ‬
‫מ"ש מור"ם‬
‫גמ' מוטל לפניו אין "שאין" מוטל לפניו לא כצ"ל‪ ,‬פי'‬
‫אם יש שהות ביום לקרות אח"כ‬
‫דדלמא ה"ק הרמב"ם ‪ixg`e mila`d z` engpi `l` eligzi `l e`l m`e‬‬
‫‪ zexwl eligzi mdn exhtiy‬אם נשאר שהות ביום‪ .‬הפנימיים פטורים‬
‫והחיצוניים חייבים פירש הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ו‬
‫‪oicqd iley rwezy lk xg` ziak `ed ixd dvign yiy lky oicq 'it`e didzy‬‬
‫‪'it` `le mipa` zvign v"`e gexa lhip `di `ly oiipra dyriy e` ux`a‬‬
‫‪dlicade xacl oniqe a"eiky xac lkl `ed dvign oeliec mipwe mivr zvign‬‬
‫'הפנימיים' העומדין בשורה הפנימית ורואין פני האבל‬
‫‪ mkl zkextd‬ועל פיו פסק בשו"ע סי' שמא סעי' א ואפי' מחיצה של סדין‬
‫'החיצוניים' העומדין בשורות החיצוניות שאינן רואין פני‬
‫סגי אם תקע שולי הסדין בעניין שאינו ניטל ברוח ונ"ל שזה דוקא כשהמת‬
‫האבל‪ ,‬ולפי"ז פעמים דשורה ראשונה ושניה ושלישית‬
‫מוטל בחוץ ואיכא רוח אבל אם המת בחדר ועשה מחיצת סדין אפי' אם‬
‫פטורין אם רואין פני האבל‪ .‬אבל הראב"ד שם פירש‬
‫ניטלת ברוח הויא מחיצה דהא ליכא רוח ומה איכפת לן אי עומדת ברוח‬
‫'הפנימיים' הקרובים קרובים שראויין לעמוד בשורה‬
‫ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר‬
‫מצויה או אינה עומדת‪.‬‬
‫הפנימית ולנחמו לפני כולם וכן פירש רב האיי גאון הובא‬
‫ואינו שותה‬
‫בתורת האדם להרמב"ן וכן הוא בערוך עיי"ש‪ ,‬ולאו דוקא‬
‫הוא בעיר אחרת וכך פסק בשו"ע שם ואפי' הוא בעיר אחרת אינו מיסב‬
‫קרובי האבל אלא אפי' חבריו הטובים ביותר כל שראויין‬
‫ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין‪.‬‬
‫ואינו אוכל בשר ואינו‬
‫לנחם את האבל ראשונים שהאבל זקוק לנחמתם פטורים‬
‫שותה יין שמביאין לידי שמחה כדאמרי' בפס' קט ע"א `‪oi‬‬
‫מנחמים‪>>>.‬ועשה טוב<<<ופסק‬
‫מברך>>>ועשה‬
‫והשאר קורים ק"ש ואח"כ‬
‫יין>>>ועשה טוב<<<היינו אפי' אוכל בבית חבירו ואפי'‬
‫‪ .oiia `l` dgny oi` xyaa `l` dgny‬ואינו‬
‫בשו"ע סי' עב סעי' ה' כהרמב"ם העומדים בשורה לנחמו הפנימיים‬
‫טוב<<<ואפי' אוכל עם אחרים ומברכין לא יענה אמן אחריהם כך אמרו‬
‫שרואים פני האבל פטורים והחיצוניים שאינם רואים פני האבל חייבים‬
‫בירוש' פ"ג ה"א והביאוהו הרא"ש והרמב"ן ועל פיהם פסק בשו"ע שם‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קט‬
‫אפי' אם אוכל עם אחרים שמברכין לא יענה אחריהם אמן ונ"ל דדוקא אם‬
‫שלעולם לא היו "חוזרין" לשאת שכבר נשאו חלקם‬
‫נתכוון המברך להוציאו ידי חובת הברכה אז לא יענה אמן אבל אם אמר לו‬
‫ותימה קצת הלשון "לפירושו" מאי קאמר כצ"ל‪.‬‬
‫המברך איני מוציאך ידי חובתך לפי שאין אתה חייב בברכה למה לא יענה‬
‫אמן הא אפי' כל אדם שאינו חייב בברכה כגון שלא אכל מחוייב לענות אמן‬
‫ואבל נמי אע"ג דאינו חייב בברכה חייב לענות אמן‪* .‬כתב הרא"ש ‪`d `"ie‬‬
‫‪xak m` la` znd ikxvn jxeva weqrl jixvyk epiid jxal xeq`c rnync‬‬
‫‪ jxal leki mixg` oiwqer yi m` e` wqr‬והרא"ש חלק עליהם ופסק ‪jkld‬‬
‫‪ zela`d eilr lheny in lk lltzdl xeq`y d`xp‬וכן פסקו הגהות מימוניות‬
‫והטור ועל פיהם פסק בשו"ע שם ופטור מכל מצות האמורות בתו' ואפי'‬
‫אם א"צ לעסוק בצרכי המת כגון שיש לו אחרים שעוס' בשבילו‪* .‬ואינו‬
‫מברך פירש"י ‪ `ivend zkxa jxal v"`e‬ואינו מזמן `"‪f"ndxa jxal v‬‬
‫ד"ה ואינו מברך וכו' )ע"ב( דפליגי אהדדי רישא וסיפא‬
‫"לירושלמי" ורבי כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומן הירוש' דמשני‬
‫דפטור מנטילת לולב "מיירי" בחול כצ"ל‪*** .‬בא"ד וכן‬
‫משמע בירושלמי "דקאמר" נמסר כצ"ל‪*** .‬בא"ד אין‬
‫זה מוטל עליו לקברו מפני שאינו יכול "לפנותו"‬
‫ולהוציאו לקברו וכו' עדיין הוא מצפה "אולי" יוכל‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומעשה שמתה אחותו של ר"ת אמו של‬
‫ר"י בעל התוס'‪*** .‬בא"ד שגם "ר"ת אם היה" בעיר צ"ל‬
‫שגם אם היה ר"ת בעיר‪*** .‬בא"ד עצמו צ"ל עצמה‪.‬‬
‫ודייקו התוס' מדבריו הא אם רצה לברך הרשות בידו וכן משמע מדברי‬
‫הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ז‪ ,‬אבל התוס' הביאו מהירוש' דאפי' רצה‬
‫להחמיר על עצמו ולברך אינו רשאי וכן סברי הרא"ש ורבנו יונה‪ .‬ובשו"ע‬
‫שם לא פסק בזה רק כתב וי"א שאפי' אם ירצה להחמיר על עצמו לברך‬
‫או לענות אמן אחר המברכים אינו רשאי וכיון דהוא ירוש' מפורש דאינו‬
‫רשאי להחמיר הכי מורינן‪ .‬ואינו מזמן פירש"י `"‪f"ndxa jxal v‬‬
‫ותימה כיון דאמר 'ואינו מזמן' משמע אינו מזמן בשלושה‬
‫אבל לברך לעצמו חייב והל"ל בהדיא ואינו מברך ברהמ"ז‪,‬‬
‫וי"ל דאי הוה אמר ואינו מברך ברהמ"ז הו"א דוקא כשאוכל‬
‫ביחיד אבל כשאוכל בשלושה כיון דהנך תרי נתחייבו בזימון‬
‫אף איהו מברך ברהמ"ז כדי לא לבטלם מזימון לכך קת'‬
‫ואינו מזמן אפי' כשאוכל בשלושה פטור מזימון והנך תרי‬
‫יברכו בלא זימון‪ ,‬ואכתי הו"א איהו אינו מזמן לומר נברך‬
‫שאכלנו משלו אבל אחד מהשנים מזמן וזה מצטרף לענות‬
‫עמהם קמ"ל ואין מזמנים עליו מפי מורי הרב זצ"ל‪ .‬ול"נ‬
‫יח ע"א גמ' תשמיש המטה איכא בינייהו ת"ק דאמר‬
‫‪ dxeza 'en`d zevn lka aiige‬משמע בכל מצות שמתכוון‬
‫לקיימן רק משום שכתובות בתורה ולא להנאת עצמו אבל‬
‫עונה שאף להנאת עצמו מתכוון פטור ממנה ורשב"ג דקא'‬
‫‪ oleka 'igzp el`a 'igzpy jezn‬משמע דה"ק כיון שמקיים‬
‫כל מצות שאין לו בהם הנאה מוכיח שכוונתו לקיים מצותיו‬
‫ית' הלכך אפי' עונה שמתכוון נמי להנאת עצמו חייב וכ"ש‬
‫שאר מצות בין דאורי' ובין דרבנן דחייב בכולהו‪>>>.‬ועשה‬
‫טוב<<<בירוש' פסק כר"ג וכן פסק ה"ר יונה אבל הרי"ף והרמב"ם ובה"ג‬
‫והרמב"ן והרא"ש והטור פסקו כת"ק דאם איתא דגמ' דידן סבר הלכה כר"ג‬
‫הוה פסיק כוותיה‪ ,‬ופירשו בה"ג והרי"ף והרמב"ן והרא"ש והמאירי לא‬
‫תימא דלת"ק רשות היא אם רוצה משמש מטתו ואם לאו אינו משמש ולר"ג‬
‫חייב אלא לת"ק איסור אית ביה וכדבריהם פסק בשו"ע יו"ד סי' שמא סעי'‬
‫א ובשבת ויו"ט אוכל בשר ושותה יין ומברך וחייב בכל המצות חוץ‬
‫דאי הוה אמר ואינו מברך ברהמ"ז הו"א דאע"ג דאינו מברך‬
‫ברהמ"ז יכול לזמן ולומר לאלו שאכלו עמו 'ברכו' שאכלנו‬
‫מבתשמיש המטה שאסור בו‪ .‬קת' מיהת פטור מק"ש וכו' אע"ג‬
‫דהלך לבית אחר או לבית חבירו או עשה מחיצה וכבר אין‬
‫המת מוטל לפניו וליכא לועג לרש אכתי פטרה ליה ברייתא‬
‫אלא ע"כ טעמא משום דאסור להסיח דעתו מן המת וקשיא‬
‫למתני' דלא פטרתו אלא כשמתו מוטל לפניו ומשמע דטעמא‬
‫משום לועג לרש חרף עושהו‪ .‬הוה מצי לאקשויי מרישא‬
‫דקת' ‪ onfn epi`e jxan epi`e‬אלא ניחא ליה לאקשויי מק"ש‬
‫ותפלה ותפלין דאיירי בהו מתני' ופטרה בהו דוקא כשמתו‬
‫תוד"ה מי וכו' דאיירי בסיפיה "בק"ש" וכאן כצ"ל‪.‬‬
‫מוטל לפניו וברייתא פטרה בהו אפי' באינו מוטל לפניו‪ .‬א"ר‬
‫פפא "תרגמה" כצ"ל אמחזיר פניו ואוכל טעמא דפטרינן‬
‫ליה משום לועג לרש הוא הלכך קת' מתני' ‪lhen ezny in‬‬
‫‪ y"wn xeht eiptl‬דכיון שמתו מוטל לפניו בד' אמותיו איכא‬
‫לועג לרש אבל אם עובר לבית אחר חייב דמותר להסיח‬
‫דעתו מן המת וברייתא דקת' ‪ y"wn xehte‬לא קאי אמי שעבר‬
‫משלו והן עונין נברך שאכלנו משלו ובטובו וכו' קמ"ל ואינו‬
‫מזמן לא רק שאינו מברך אף לזמן אינו מזמן‪.‬‬
‫רש"י ד"ה מי שמתו וכו' קבורתו "והוי" דומיא כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אוכל בבית אחר דנראה כלועג לרש "וכו'" צ"ל‬
‫וגו'‪.‬‬
‫ד"ה פטור וכו' למען תזכור "וגו'" עד כל כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה הכי גריס רש"י "את שלפני המטה צורך בהן‬
‫פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהן חייבין ופירש"‬
‫שלאחר המטה אפילו המטה צריכה להם חייבין לפי‬
‫קי‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לבית אחר אלא אמחזיר פניו וקורא דקאי בתוך ד' אמות של‬
‫התם תוך ד"א הוא "דפטור"‪ ,‬ויש מגיהין בסיפא חוץ‬
‫מת ואיכא לועג לרש‪ .‬רב אשי אמר כיון שמוטל עליו‬
‫לד"א "מותר"‪ ,‬ואינו נכון‪ .‬היו שנים זה משמר וזה קורא‬
‫לקברו כמוטל לפניו דמי טעמא דפטרינן ליה משום דאסור‬
‫"זה" משמר כצ"ל‪.‬‬
‫להסיח דעתו מן המת הוא‪ .‬שנא' ואקברה מתי מלפני אטו‬
‫ההיא שעתא קמיה הות רמיא והכתיב ויקם אברהם מעל‬
‫פני מתו אלא כל זמן שמוטל וכו' כצ"ל וכן הוא בילקו"ש‬
‫ועיין ברי"ף וברא"ש ובתורת האדם שער הסוף )עניין מי‬
‫שמתו מוטל לפניו( ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי ש‪ .‬מתו אין‬
‫"אבל" משמרו לא מילת אבל נמחקת וכן הוא בסה"ג סי'‬
‫א הל' ברכ' פ"ג עמ' לט ובכת"י מדוייקים‪ .‬מתו אין כיון‬
‫דמתו הוא יפסיד ק"ש ותפלה ושאר מצות בשביל לא ללעוג‬
‫למתו משמרו לא מי שמשמר את המת ואינו מתו מז' קרוביו‬
‫אינו פטור מק"ש ומשאר מצות דכיון דאינו מתו למה יפסיד‬
‫מצות שלו בעבור מת שאינו מתו‪ .‬ומשני משמרו אע"פ‬
‫היו באים בספינה מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית‬
‫אחרת משמע דבן עזאי אתא לאיפלוגי אסיפא דת"ק דמיירי‬
‫בשנים משמרים ‪dfe xnyn df `xew dfe xnyn df mipy eid‬‬
‫‪ `xew‬וקא"ל בן עזאי אם היו השנים הללו בספינה אין‬
‫צריכין לעשות כן אלא שניהם פורשין לזוית אחת וקוראין‬
‫יחד‪ .‬מיהו גרסא זו טעות המעתיקים היא וצ"ל בן עזאי‬
‫אומר היו באים בספינה מניחו בזוית זו ומתפלל בזוית‬
‫אחרת ואתא לאיפלוגי ארישא דת"ק דמיירי באחד המשמר‬
‫דקת' ‪ y"wn xeht ezn epi`y t"r` znd z` xnynd‬וקא"ל‬
‫בן עזאי אם היו באים בספינה אינו פטור‪.‬‬
‫שאינו מתו מתו אע"פ שאינו משמרו פירוש מתני' דקת'‬
‫לא יתנם בדיסקיא ויתנם ע"ג החמור וירכב עליהם אלא‬
‫‪ xeht eiptl lhen ezny in‬אתיא לאשמועי' מתו אע"פ שאינו‬
‫נותנם בדיסקיא ע"ג החמור והוא הולך ברגליו לצד החמור‬
‫משמרו ואינו בד' אמותיו דטעמא דפטרינן ליה לאו משום‬
‫ואם היה מתיירא מפני נכרים ומפני הלסטים שרואם באים‬
‫לועג לרש הוא אלא משום דאסור להסיח דעתו מן המת‬
‫מרחוק וצריך להבריח עצמו משם מהר מותר לרכב ע"ג‬
‫וברייתא דקת' ‪ xeht ezn epi`y t"r` znd z` xnynd‬אתיא‬
‫החמור שיש עליו עצמות כך פירושו לפי רש"י‪ .‬אבל הרי"ף‬
‫לאשמועי' דטעמא דפטרינן ליה לאו משום דאסור להסיח‬
‫מפרש לא יתנם בדיסקיא ויתנם ע"ג החמור וירכב עליהם‬
‫דעתו מן המת הוא אלא משום לועג לרש לא שנא מתו ל"ש‬
‫דתלת בזיוני איכא בזה חדא שמניח את העצמות בדסקיא כמו‬
‫אינו מתו וממילא שמעת מינייהו דאיכא תרי טעמי לועג לרש‬
‫שמניחים שאר סחורות ועוד שעוזב העצמות מידו ומניחן‬
‫ואסור להסיח דעתו מן המת‪ .‬מתו ומשמרו אין "אבל"‬
‫ע"ג החמור ועוד שרוכב ע"ג העצמות‪ ,‬אלא היאך הוא עושה‬
‫מהלך בבית הקברות לא מילת אבל נמחק‪ .‬פי' מתו ומשמרו‬
‫רוכב ע"ג החמור ונותן את העצמות בנרתיק מכובד ומחזיקם‬
‫אין מתו משום דאסור להסיח דעתו מן המת משמרו משום‬
‫בחיקו ואם היה מתיירא מפני הגנבים )ולא גרס כרש"י‬
‫דעומד בד' אמות של מת והוי לועג לרש‪ ,‬אבל מהלך בבית‬
‫‪ ('mixkpd' iptn‬ומפני הלסטים שכיון שיראוהו נזהר בהם‬
‫הקברות לא דאינו עומד ליד מת אחד מסויים אלא מהלך בין‬
‫ומחזיקם בחיקו יסברו שדברי ערך יש בנרתיק ויבואו‬
‫הקברים ואין המתים מתקנאים דכל הקבורים שם אינן‬
‫לגוזלם ממנו מותר לו ליתנם בדיסקיא וליתן את הדיסקיא‬
‫יכולין לקיים מצות וכדאמרי אינשי צרת רבים חצי נחמה‪.‬‬
‫ע"ג החמור ולרכב עליהם כדי שיסברו שאין שם אלא דברים‬
‫ומשני התם מהלך בבית הקברות תוך ד' אמות הוא דאסור‬
‫קלי ערך שדרך לרכב עליהם כגון מספוא לחמורו‪ ,‬ומה‬
‫אם היה מהלך סמוך לד' אמות לאחד הקברים אסור דאותו‬
‫שפירשו תלמידי רבנו יונה בדברי הרי"ף תמוה בעיני‪.‬‬
‫מת מתקנא בו דאומר להקניטני בא חוץ לד' אמות מהלך‬
‫"דיסקיא" כצ"ל פי' ‪ `iwq-ec‬שני שקים‪ ,‬שק אחד גדול‬
‫בבית הקברות ואינו סמוך לד' אמות של אף קבר חייב‬
‫שיש לו כיס מימין וכיס משמאל ונותנין אותו ע"ג החמור‬
‫במצות דכיון שאינו סמוך לד' אמות של אחד מהם אין אחד‬
‫וכיסו האחד נופל לימין וכיסו האחר נופל לשמאל והחמר‬
‫המתים יכול לומר להקניטני בא דהא קרוב הוא לכולם בשוה‬
‫רוכב עליהן ועד היום ערביים מוכרי כוסברא ונענע נוהגים‬
‫ואם בא להקניט את כולם בא להקניט וכבר ביארנו דאין‬
‫בה‪>>>.‬ועשה טוב<<<כבר פירשנו בפירוש הגמ' דלשיטת רש"י אין בזיון‬
‫המתים מתקנאים בהקנטת כולם‪ ,‬הכא דיושב ליד מת אחד‬
‫אלא אם רוכב עליהם אבל מותר ליתנם בדיסקיא ע"ג החמור והוא מהלך‬
‫מסויים חוץ לד"א נמי פטור כל שיושב עמו בבית אחד‪.‬‬
‫ברגליו וכ"ש שמותר ליתנם בדיסקיא ולהפשילן לאחוריו ולשיטת הרי"ף‬
‫התם תוך ד"א הוא דאסור חוץ לד"א חייב יש מגיהין‬
‫אפי' אינו רוכב ע"ג החמור איכא בזה בזיון שנותנן בדיסקיא ע"ג החמור‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קיא‬
‫דכל שאינו אוחזם בידו כנגד לבו הוי בזיון וכן פסק הרמב"ם פ"י מהל' ס"ת‬
‫מלּוה והכי דרשינן כל‬
‫מלוה ודרשינן ְ ֶַ‬
‫ורש"י פירש דדרשינן ַ ְֵ‬
‫הי"א ‪jlede dndad b"r akex `ede eal cbpk ewiga egipn cgt my oi` m`e‬‬
‫מלוה לקב"ה‪ .‬ה"ג מלוה ה' חונן דל‬
‫המלּוה את המת כאילו ַ ְֵ‬
‫ְ ֶַ‬
‫וגמולו ישלם לו ול"ג ומכבדו חונן אביון שפסוק אחר הוא‬
‫ואינו מעניין לויית המת וכן הוא בשאילתות הנ"ל ובסה"ג‬
‫הנ"ל וברי"ף וברא"ש ובתורת האדם הנ"ל ובראבי"ה הנ"ל‪.‬‬
‫וכדברי הרי"ף והרמב"ם פסק בשו"ע יו"ד סי' רפב סעי' ג היה הולך ממקום‬
‫למקום וס"ת עמו לא יניחנו בשק ויניחנו ע"ג חמור וירכב עליו אלא מניחו‬
‫בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר‬
‫מיהו תימה על מרן שבסי' תג סעי' י פסק המוליך עצמות ממקום למקום‬
‫ה"ז לא יתנם בשק או בדיסקיא ויניחם ע"ג החמור וירכב עליהם מפני‬
‫שנוהג בהם מנהג בזיון אבל אם מפשילן )כצ"ל( לאחוריו על החמור שפיר‬
‫דמי העתיק דבר זה מהתוס' והרא"ש והוא תימה דמה שהתירו התוס'‬
‫והרא"ש להפשילן לאחוריו הוא ע"פ שיטת רש"י דבהנחה בדיסקיא ליכא‬
‫בזיון ובהנחה ע"ג חמור ליכא בזיון ורק ברכיבה עליהם הוי בזיון אבל מרן‬
‫כבר פסק בסי' רפב סעי' ג' כהרי"ף והרמב"ם דאסור ליתנם בדיסקיא ואסור‬
‫ליתנם ע"ג החמור אלא נותנם בחיקו‪ .‬ובילדותי היה נראה לי לתרץ דמדקא'‬
‫שקלי ואזלי נושאין משאם ומהלכין דרך בית הקברות‪ ,‬ויש‬
‫מפרשין ע"י שהיו מדברין ד"ת בדרך היו מתקנים נשמות‬
‫שנתגלגלו בחי וצומח ודומם שבדרכים ומתקנים ניצוצות‬
‫הקדושה שנתפזרו שם והיינו שקלי ואזלי לוקחין הנשמות‬
‫וניצוצי הקדושה והולכין אבל פשוטו כמו שכתבנו‪ .‬הוה‬
‫קשדיא תכלתא מכאן למדו שפתיל תכלת ארוך משאר‬
‫הפתילים ומשמע נמי שמותר להדלות פתילי הציצית ע"ג‬
‫קרקע כשאינו בבית הקברות‪ ,‬וי"א שכל הפתילים קורא‬
‫הגמ' ‪ zenvrn z"q rxb in `hiyt‬משמע דס"ת עדיף מעצמות לעניין זה‬
‫תכלתא ומביאין כמה ראיות‪ .‬אם שנית לא שלשת שאם‬
‫היית משלש לא היית שוכח רישא דקרא דכת' ‪miigd ik‬‬
‫‪ ezeniy mircei‬ואם שלשת וזוכר אתה רישא דקרא לא‬
‫פירשו לך פירושו דה"ק הצדיקים אפי' אחר שמתו יודעים‬
‫ומרגישים הכל‪ .‬כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים‬
‫שבמיתתן נקראו חיים והכי פירושא דקרא ‪miigd ik‬‬
‫הצדיקים ‪ ezeniy mircei‬יודעים כשימותו כלו' אפי' אחר‬
‫שימותו יודעים ומרגישים הכל ‪ miznde‬אלו הרשעים‬
‫או מעט עצמות אינו רשאי להפשילן לאחוריו ולרכב אלא נותנן בחיקו‬
‫כדדריש לק' `‪ dne`n mircei mpi‬אחר מיתתם אינם יודעים‬
‫ואינם מרגישים כלום בקבר כי נפש רוח ונשמה שלהם אינה‬
‫ואי אפשר ליתנם בנרתיק‪.‬‬
‫שם כלל וכלל אפי' לא בבחינה מועטת שבה אלא בכף הקלע‬
‫או מגולגלת בדומם וצומח וחי בלתי מדבר‪ .‬ורש"י פירש‬
‫הלכך בעצמות נותנם בדיסקיא ומפשילן לאחור אבל ס"ת לא‪ ,‬מיהו אין זה‬
‫פשט הדברים‪ .‬הלכך לעניין הלכתא אף עצמות אינו נותנם בדיסקיא‬
‫ומפשילן לאחור אלא נותנם בנרתיק מכובד ומניחן בחיקו‪ .‬ומה שאמרו‬
‫בירוש' ברכו' פ"ג ה"ה ‪zenvr dkeza eidy e` mixtq d`iln `idy iwqiic‬‬
‫‪ akexe eixeg`l oliytn f"d znd‬היינו דוקא כשהיא מליאה ספרים הרבה או‬
‫עצמות הרבה ואינו יכול לאחוז אותה בחיקו ולרכב דיקא נמי דקת' ‪iwqiic‬‬
‫‪ 'mixtq d`iln' `idy‬ולא קת' שהיו בה ספרים אבל אם היה בה ס"ת אחד‬
‫ורוכב וכן אינו רשאי ליתנם בדייסקי אלא כשיש לו הרבה ספרים להוליך‬
‫כל הרואה "את" המת כצ"ל ואינו מלוהו עובר משום‬
‫לועג לרש וא"ת הא לעיל )יז ע"ב ד"ה אוכל בבית אחר(‬
‫פירשנו דליכא לועג לרש אלא כשמקיים מצוה והמתים‬
‫מתקנאים במצותו אבל בשאר דברים אינם מתקנאים וליכא‬
‫לועג לרש והכא משמע דאפי' בלא שום מצוה רק לא הלך‬
‫ללוותו נמי איכא לועג לרש‪ ,‬וי"ל דהכי פירושו כיון דמצוה‬
‫ללוות את המת והוא לא הולך ללוות את המת הזה אומר‬
‫המת מצותי אינו מקיים אבל מצוות אחרות מקיים ומתקנא‬
‫‪oikyene dzind mei mal l` mipzep ezeniy mircei i`ne‬‬
‫‪ dxiard on odici‬ולפי דבריו לא אתא רבי חייא למילף‬
‫מההוא קרא שהמתים ידעי ומרגשי אלא אתא למימר רק‬
‫דליכא למילף מההוא קרא דלא ידעי‪ ,‬מיהו קצת קשה על‬
‫פירושו מאי קאמר אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים הא‬
‫מיירי בחיי הצדיקים שבחייהם נותנין אל לבם יום המיתה‬
‫ולמה הוצרך לומר 'שבמיתתן' נקראו חיים‪.‬‬
‫במצוותיו והיינו לועג לרש דגורם לו לקנא במצוותיו‪ .‬ואם‬
‫רש"י ד"ה ואין מברכין וכו' אחרים "ברכת" הלחם כצ"ל‪.‬‬
‫"הלוהו" מה שכרו צ"ל ליווהו וכן הוא בשאילתות חיי‬
‫***ד"ה תשמיש המטה איכא בינייהו לר"ש חייב אבל‬
‫בעונה בשבת משמע דלת"ק רשות ולר"ג חובה‪ ,‬אבל‬
‫הפוסקים פירשו דלת"ק אסור ולר"ג חובה וכן פסק מרן‬
‫בשו"ע עיין בקונט' ועשה טוב‪*** .‬ד"ה "תרגמה" להא‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה רב אשי וכו' בבית אחר )נמי נמחק( פטר‬
‫ליה כצ"ל‪*** .‬ד"ה ויקם וכו' לאו לפניו "הות" כצ"ל‪.‬‬
‫שרה שאילתא יד ובסה"ג סי' א הל' ברכ' פ"ג וברי"ף‬
‫ובתורת האדם לרמב"ן שער הסוף )עניין ההוצאה(‬
‫ובראבי"ה ח"א ברכ' סי' נט‪ ,‬וברא"ש ואם מלוהו‪ .‬עליו‬
‫מלּוה כי האדם‬
‫מלוה אלא ְ ֶַ‬
‫מלוה ה' אל תקרי ַ ְֵ‬
‫הכתוב אומר ַ ְֵ‬
‫הוא צלם אלהים וכשמלוה את האדם הוי כמי שמלוה את ה'‪,‬‬
‫קיב‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מלוה את‬
‫"מלּוה" ַ ְֵ‬
‫***ד"ה מלוה ה' חונן דל קרי ביה ְ ֶַ‬
‫מנהגינו ללבוש תמיד ציצית" אי הוי שבוש גדול נפל‬
‫מלוה את המקום‪.‬‬
‫והמלּוה אותו כאילו ַ ְֵ‬
‫ְ ֶַ‬
‫המקום וכו'‬
‫***ד"ה הוא הכה השפיל את "האנשים" של כצ"ל‪.‬‬
‫בדברי התוס' וצ"ל אם לא היה להם ציצית אבל אנו שגם‬
‫תוד"ה וירכב עליהם עיין מה שהגיה בזה המהרש"א הפשיט‬
‫את התוס' מבגדיהם והלבישם בגדים חדשים אבל בתוס'‬
‫הרא"ש ובתוס' רבנו פרץ איתא כמודפס אצלנו והוא נכון‪.‬‬
‫וכך פירוש התוס' אבל אי מפשילן לאחוריו על החמור‬
‫שפיר דמי וכן בס"ת‪ ,‬ואפי' אם בדעתך לאסור בס"ת‬
‫כדברי הרי"ף והרמב"ם דפשט הברייתא דקת' ‪mpzi `l‬‬
‫‪ 'eke `iwqca‬משמע דאתיא למימר שצריך ליתנם בחיקו‬
‫בנביאים ובכתובים שפיר דמי מדנקט ס"ת משמע דוקא‬
‫ס"ת צריך ליתנו בחיקו‪ ,‬ולא תתרץ לעולם נביאים וכתובים‬
‫נמי אסור להפשילן לאחוריו והא דנקט בברייתא ס"ת ולא‬
‫קת' נביאים וכתובים היינו משום רבותא דסיפא ד‪did m`e‬‬
‫‪ xzen mihqle mixkp iptn `xiizn‬דאפי' בס"ת מותר לא‬
‫תימא הכי ‪c‬לא מסתבר לומר דמשום שריותא דנכרים‬
‫ולסטים נקט ס"ת דהא פשיטא דמותר לרכב על ס"ת אם‬
‫באו לסטים ליקח אותם דלמה יהא אסור הא טוב שירכב‬
‫עליהם ולא ימסרו בידי הנכרים אלא ע"כ הא דנקט ס"ת‬
‫לומר דדוקא בס"ת צריך להיות זהיר כ"כ ולא יפשילם‬
‫לאחוריו אבל בנביאים וכתובים מותר‪ .‬לאסור "בס"ת"‬
‫בנביאים ובכתובים שפיר דמי כצ"ל ומילת אבל נמחק‪.‬‬
‫ד"ה אלא אסיפא "דמשום" לסטים מותר לרכוב עליהם‬
‫וא"ת בשלמא לשיטת הרי"ף והרמב"ם דאסור להפשילן‬
‫לאחוריו ניחא דקאמר 'אלא אסיפא' דהא ברישא ליכא‬
‫שריותא כלל אלא לשיטת התוס' דדייקי ברישא דלא אסר‬
‫אלא לרכב עליהם אבל להפשילן לאחוריו מותר אמאי קאמר‬
‫'אלא אסיפא' לימא 'ארישא' והא קמ"ל דלא רק עצמות מותר‬
‫להפשילן לאחוריו אלא אפי' ס"ת נמי מותר בהכי‪ ,‬מתרצים‬
‫התוס' וה"ה לאחוריו מותר אפי' בלא לסטים כלו' אין הכי‬
‫נמי הוה מצי הגמ' למימר דקאי ארישא אשריותא דמפשילן‬
‫לאחוריו אלא כיון דהאי שריותא לא מיפרשא ברישא בהדיא‬
‫אלא דיוקא היא אבל שריותא דסיפא מיפרשא בהדיא להכי‬
‫קאמר 'אלא אסיפא'‪.‬‬
‫בחיינו אין מנהגינו ללבוש תמיד ציצית משום דכתיב‬
‫לדורתם לדור תם אי הוי‪ .‬לדורתם מדלא כתב לדורותם‬
‫בוי"ו דריש לדור תם והוא במדרש אליהו רבה פרשה כד‬
‫ד"ה לא תשא ובילקו"ש פרשת שלח רמז תשג‪*** .‬בא"ד‬
‫ומיהו י"ל דאנו סומכים על מסכת שמחות חוזר לעיל‬
‫לתרץ מפני מה עכשיו נוהגין להתיר ציציות המת‪ .‬על מסכת‬
‫שמחות פי"ב הי"א ועיין במסכת ציצית פ"א ה"ט שצוה‬
‫אבא שאול לבניו הטילו תכלת מאפיליוני פי' בשעת‬
‫קבורתי התירו את הציציות מטליתי וי"ג התירו תכלת‬
‫מלפני ועיין בתוספות בבא בתרא עד ע"א ד"ה פסקי חדא‪.‬‬
‫***בא"ד כמו "שמפטירינן" מחזון ישעיהו כפסיקתא‬
‫כצ"ל‪ ,‬פי' במגי' לא ע"ב אמרי' ‪zaya zeidl lgy a` g"x‬‬
‫‪ iytp d`py mkicrene mkiycg oixihtn‬דהיינו חזון ישעיהו‬
‫ואנו אין נוהגין כן אלא בשבת שלפני תשעה באב מפטירי'‬
‫חדשיכם ומועדיכם דהכי איתא בפסיקתא‪ .‬כפסיקתא לא‬
‫מצאתי‪.‬‬
‫יח ע"ב גמ' שאפי' במיתתו קרוי חי כוחו של בנייהו היה‬
‫מכוחו של יהוידע אביו שהיה צדיק והשפיע בבנו קדושה‬
‫הרבה והיינו דקרינן ‪ 'lig' yi` oa‬לשון כח ומניין לו כח זה‬
‫דקדושה כתיב '‪ 'ig‬מאביו שהיה צדיק וקרוי חי הוא השפיע‬
‫בו כח זה‪ .‬והיינו דכת' הוא כצ"ל הכה את שני אריאל מואב‬
‫ודרשינן שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש‬
‫שני וא"ת מאי קאמר דלא הניח כמותו לא במקדש ראשון‬
‫ולא במקדש שני הא אין מוכח מזה כוחו של בניהו דהא מכח‬
‫אביו שהיה צדיק בא כוחו כדאמרינן ‪ 'ig' yi` oa‬והנך לא‬
‫באו מכח אביהם אלא מכח עצמן שאביהן לא היה צדיק לכך‬
‫קאמר את שני אריאל 'מואב' אפי' הנך דאתו 'מאב' כלו'‬
‫מכח אב לא היו כמותו ועיין בבראשית רבה פרשה נא מדרש‬
‫יא דדריש 'מואב' לשון מאב ומה שפירש"י לעיל ע"א תמוה‪.‬‬
‫רב פעלים מקבצאל שריבה וקבץ פועלים לתורה היה‬
‫מכריז מי רוצה לבוא לעבוד לבנות את ביתי כי זקוק אני‬
‫לפועלים ושכרם עלי הרבה והיו באין אליו הרבה פועלים‬
‫שלא היו מוצאין עבודה והיינו ‪ milrt ax‬שריבה פועלים‬
‫ד"ה למחר וכו' לכל העוסקים בהם יש להם ציצית "הוי"‬
‫והיה לוקחן ומקבצם לבית אל דהיינו לבית המדרש ודורש‬
‫לועג כצ"ל‪*** .‬בא"ד אי הוי רמינן להו הוי "טפי" לועג‬
‫לרש וכ"ת כצ"ל‪*** .‬בא"ד אם לא היה להם ציצית "או‬
‫להם והיינו ‪ l`vawn‬ואח"כ אומר להם שכרכם הרבה מאוד‬
‫מי שרוצה יבוא ויטול שכרו מעות בעוה"ז ועלי לשלמו ומי‬
‫משום דכתיב לדורתם לדור תם אבל אנו שגם בחיינו אין‬
‫שרוצה ימתין שכרו הרבה מאוד מאוד לעוה"ב ומאחר‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קיג‬
‫שלמדו תורה אותו יום נכנסה בהם אהבת ה' ויראתו והיו‬
‫מדכת' ‪ la`z 'eilr' eytpe‬משמע על צער עצמו‪ .‬מעשה‬
‫באים לשם בכל יום‪ .‬דתבר גזיזי דברדא לא היו לו מים‬
‫בחסיד אחד ‪iax e` cg` ciqga dyrn 'ixn`c `kid lk‬‬
‫לטבול וריסק את הברד והשלג ונחת וטבל והכי פירושא‬
‫‪ i`rli` xa dcedi iax e` `aa oa dcedi‬ב"ק קג ע"ב‪.‬‬
‫דקרא ‪ ix`d z` dkde cxi `ed‬הכה את חוזק ועוז גופו‬
‫והקניטתו אשתו שנתן יותר מדאי והיה ביתו ריקן‪ .‬ולן‬
‫והחליש תאוותיו דארי לשון עוז ותוקף הגוף כמ"ש )שופ'‬
‫בבית הקברות לקיים דברי שלמה שאמר ‪xn ip` `vene‬‬
‫יד יח( 'ומה עז מארי' ע"י שטבל ‪ blyd meia xead jeza‬אל‬
‫‪ dy`d z` zenn‬טוב לישן עם המתים מלישן עם אשה רעה‪.‬‬
‫תקרי 'ביום' השלג אלא 'בים' השלג מים שנעשו מן השלג‪.‬‬
‫שמספרות זו לזו אמרה "אחת" לחברתה כצ"ל‪ .‬בואי‬
‫דתנא ספרא דבי רב ביומא דסיתוא והכי פירושא דקרא‬
‫ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד וכו' כי קול של ב"ד‬
‫‪ cxi `ed‬לעומקה של הלכה ‪ ix`d z` dkde‬הכה ושיבר כל‬
‫נשמע חזק בכל העולמות חוץ מבעולם הזה שאינו נשמע כדי‬
‫קושיות חזקות שהיו בבית המדרש ‪ xead jeza‬בתוך ספרא‬
‫להעלים את הדין מיושבי הארץ הלכך הרוחות כשהן בקבר‬
‫דבי רב דמיקרי בור לפי שהוא עמוק כבור שהיורד אליו אינו‬
‫אינן שומעות מב"ד של מעלה כלום וכששטות מעט למעלה‬
‫'באר' את‬
‫יכול לעלות ולכך כתיב ‪ x`a‬וקרינן ‪ xea‬כלומר ֵ ֵ‬
‫שומעות‪ .‬שאני קבורה במחצלת של קנים פירש הריטב"א‬
‫'הבור' עשה ביאור ופירוש לתורת כהנים שהיתה נקראת בור‬
‫‪sebdy t"r`e zehyy zexg`d zegexd iptn zyiiazn dzid‬‬
‫‪ blyd meia‬ביום הכי קצר בשנה שהוא בתחילת החורף כלו'‬
‫`‪zi`xp jk sebd dqekny dn znbecc l"i enewnn ff epi‬‬
‫ביום אחד סיים לפרש ולתרץ את כל תורת כהנים ולא ביום‬
‫‪ dnypd‬ולא זכיתי להבין דבריו‪ .‬אבל פירושו כי כל זמן שלא‬
‫ארוך בשנה אלא ביום הכי קצר בשנה‪ ,‬וי"ג בהדיא ביומא‬
‫בלה הגוף באדמה אין ניתן לרוח רשות לשוט בעולם‪,‬‬
‫זוטא דסיתוא וכן הוא בילקו"ש ש"ב רמז קסח ד"ה ובניהו‪.‬‬
‫חבירתה שהיתה קבורה בתכריכי פשתן בלו התכריכין ובלה‬
‫ספרא דבי רב הוא תורת כהנים ולפי שמתחילה לא היו‬
‫הגוף באדמה והיתה יכולה לשוט והיא שהיתה קבורה‬
‫רגילין ללומדו בישיבות בבל ורב הוא שהחל ללמדו‬
‫במחצלת של קנים נתעכב הגוף מלבלות ולא היתה יכולה‬
‫בישיבתו לכך נקרא ספרא דבי רב‪ .‬ובפסיקתא זוטרתא‬
‫לשוט והיינו דבשנה הבאה שוב אמרה לה בואי ונשוט בעולם‬
‫פרשת צו דף כג ע"ב פירש ‪xtqa dlgza oigzet jkitl‬‬
‫לפי שסברה שכבר בלתה המחצלת ובלה הגוף והשיבתה‬
‫‪mihtyne miweg dxez iteb `edy iptn zewepizl cnll `xwie‬‬
‫שעדיין לא בלה הגוף ואינה יכולה לשוט‪ .‬הלכה היא ושטה‬
‫`‪ ax iac `xtq mipdk zxez z`xwp jkl xzide xeqi‬כלו' ספר‬
‫ובאה "אמרה" לה )חברתה נמחק( חברתי מה שמעת‬
‫שלומדין התינוקות בבית רבן‪ ,‬וקשיא לי הא ספר ויקרא‬
‫כצ"ל וכן בהמשך‪ .‬דילמא איניש אחרינא היה חי בשעה‬
‫עצמו אינו נקרא ספרא דבי רב אלא הברייתא שעליו נקראת‬
‫שביישה אשת החסיד את אמה של הילדה ואח"כ שכיב מת‬
‫כן ותינוקות של בית רבן ודאי אינן לומדין את הברייתא אלא‬
‫ואזיל ואמר "להו" צ"ל לה פגש את הילדה וסיפר לה מה‬
‫את החומש עצמו ולמה יקראו לברייתא ספרא דבי רב‬
‫עשתה אשת החסיד לאמה‪ .‬דזעירי "הוה מפקיד" זוזי גבי‬
‫ולחומש אין קורין כן‪.‬‬
‫"אושפזיכתיה" צ"ל דזעירי אפקיד זוזי גבי בת‬
‫אושפזיכתיה כשהיה גולה מביתו למקום תורה היה לוקח‬
‫קרייתא בלשון מקרא 'קריתא' פירושה עיר כמו )עזרא ד‬
‫עמו צרור כסף לפרנסתו והיה כל השבוע ישן על ספסל‬
‫יב( `‪ `zyi`ae `zcxn `zixw milyexil ez‬והרבה כמוהו‬
‫בישיבה ובששי היה נוסע להתאכסן בבית משפחה יהודית‬
‫בעזרא וכן בלשון תרגום יונתן עיין בתרגום יונתן במדבר‬
‫בעיר ליד הישיבה וביום ראשון חוזר לישיבה והפקיד את‬
‫לה לב‪ ,‬אבל בלשון תלמוד 'קרתא' ישוב גדול דהיינו עיר‬
‫כספו אצל בתה של בעלת הבית כדי שכשיבוא לששי יקחנו‬
‫'קרייתא' ישוב קטן דהיינו כפר חקלאי‪ .‬והוו קא מצערי‬
‫ממנה ויקנה צרכי שבת עד "דאתי ואזיל לבי" רב שכיבא‬
‫"לאדכוריה" צ"ל למהדריה וכן הוא בילקו"ש איוב רמז‬
‫צ"ל עד דאתא מבי רב שכיבא עד שחזר בששי לבית‬
‫תתקז ד"ה יכבדו בניו‪ .‬ידע "אבונא" כצ"ל בילקו"ש הנ"ל‪.‬‬
‫המשפחה כבר נפטרה אותה נערה שהפקיד אצלה ונקברה‬
‫והא כתיב יכבדו בניו ולא ידע "ויצערו ולא יבין למו"‬
‫אזל בתרה לחצר מוות חצר שבו נמצאים כל הרוחות עד‬
‫כצ"ל וכן הוא בכת"י מדוייקים ובילקו"ש הנ"ל‪ .‬בצערא‬
‫שנידונות אם לג"ע או לגיהנם ודומה שר עליהם ומאותה‬
‫דידהו ידעי בצערא "דאחריני" לא ידעי כצ"ל ודייק‬
‫חצר אפשר לראות את גיהנם ואת גן עדן עד שערי מתיבתא‬
‫קיד‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דרקיעא אבל את מתיבתא דרקיעא אי אפשר לראות כדמוכח‬
‫בעפר וחזר ונתן כספו וכסהו בעפר‪ ,‬דאי אמרת נתן כספו‬
‫במעשה דשמואל דלק' שהיה בחצר מות וראה את לוי מחוץ‬
‫ועליו כסף היתומים ועליו כספו בלא הפסקת עפר ביניהם‬
‫לשערי מתיבתא דרקיעא‪ ,‬זעירי עשה עליית נשמה ובא עד‬
‫מאי קאמר 'אי גנבי גנובי ליגנבו מדידן' הא הכל יגנבו‪ .‬אבוה‬
‫חצר מות והוא דבר פשוט אצל בעלי קבלה אבל למתיבתא‬
‫דשמואל איש חסד היה והיה מלוה כספו לנצרכים ולפיכך‬
‫דרקיעא אין להם רשות לעלות‪ .‬ואימא לה לאימא תשדר‬
‫הניח כספו באמתא דרחיא להזכיר לעצמו מצות )דב' כד ו(‬
‫לי מסרקאי "וגובתאי דכוחלא" צ"ל וגובתא דכוחלאי לפי‬
‫‪ akxe migx leagi `l‬המלוה מעותיו לחברו והגיע המועד‬
‫שהיה לאמה צער גדול למה נפטרה בתה והיא עודנה צעירה‬
‫ולא פרעו ובא לב"ד ליקח ממנו משכון לא יקח ממנו רחים‬
‫לפיכך בקשה ממנו שיאמר לאמה שתשלח לה את המסרק‬
‫ורכב וכל כלי שעושין בו אוכל נפש‪ ,‬וכיון שהניח כספו‬
‫שהיתה מסתרקת בו ואת צנצנת הכחול שהיתה מתאפרת בו‬
‫באמתא דרחיא הניח אף כספם של יתומים שם כמו שמפרש‬
‫לרמוז לאמה שנפטרה על שלא היתה צנועה ואמרו חכמים‬
‫טעמא לקמן‪ .‬עילאי ותתאי דידן "ומציעאי" דיתמי כצ"ל‪.‬‬
‫)עיין בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' פד( ‪dx`n `eaz‬‬
‫מ"ט עבדת הכי הא מצינן למייתי בה לידי עוון שאחשוב‬
‫‪oi`y dy`l dx`n `eaze zhywzn dpi`e lra dl yiy dy`l‬‬
‫שהכל שלנו‪ .‬אי "גנבי" גנבי "ליגנבו" מדידן "ואי"‬
‫‪ zhywzne lra dl‬ולא נתכוונה שבאמת תשלח לה אותם‬
‫אכלה ארעא אכלה מדידן אלמא "ידעי" דילמא כצ"ל‪.‬‬
‫אלא רק לרמוז לה שתבין סיבת פטירתה בהדי פלניתא‬
‫אלמא ידעי מדאמר ליה דלעגל קא אתית ש"מ המתים‬
‫דאתיא למחר לא נתכוונה שתשלח אותם עם אותה אשה‬
‫מציצים בעוה"ז ומבינים דרכי העוה"ז מי סיים שנותיו‬
‫אלא שאם תאמר לו אמה לזעירי שקר אתה דובר יאמר לה‬
‫ורש"י פירש בדרך רחוקה לא ידעתי למה‪ .‬קדמי ומכרזי פנו‬
‫זה הסימן שמחר אותה פלינתא מתה וכשיתקיים הדבר‬
‫מקום כל צדיק וצדיק מוכנת לו חופה בג"ע שנעשית‬
‫תאמין אמה שהיא דברה עמו ונתנה לו זה הסימן‪ .‬אמר להו‬
‫ממצותיו ותורתו ואין אחד נכנס בה אלא הרי היא ריקנית‬
‫בעינא אבא למלאכים הממונים אמר כן ורש"י פירש למתים‬
‫עד שיפטר מן העולם ויבוא שם ויכנס בתוכה‪ ,‬אבל‬
‫אמר‪ .‬חזייה ללוי דיתיב אבראי שיושב מחוץ למתיבתא‬
‫במתיבתא של מעלה יושבין כל הצדיקים כל אחד לפי מעלתו‬
‫דרקיעא כי מחצר מות רואין עד שערי מתיבתא דרקיעא כמו‬
‫יושב סמוך לשכינה וקודם שמגיע צדיק שראוי להיות‬
‫שפירשנו לעיל‪ ,‬ורש"י פירש ראהו שיושב מחוץ לעגולה של‬
‫בשורה ראשונה או שניה וכו' ומקומו כבר תפוס ע"י צדיק‬
‫שאר מתים‪ .‬מ"ט קא בכית א"ל דלעגל קא אתית יש‬
‫אחר שאינו כמוהו מכריזים פנו מקום כלו' אותו אחד שאינו‬
‫מקשים כיון דשמואל מזומן לחיי ג"ע למה יבכה אבוה‬
‫צדיק כמוהו ויושב בשורה ראשונה )או שניה וכו'( יפנה‬
‫דשמואל על שבקרוב הוא מת‪ ,‬המקשים דבר זה נשתכחה‬
‫מקומו ויעבור למקום שאחריו וזה שאחריו יעבור למקום‬
‫מהם לפי שעה משנה מפורשת באבות פ"ד מי"ז ‪dry dti‬‬
‫שאחריו וכן על זה הדרך כל אחד מתפנה לאחוריו‪ .‬לך אמור‬
‫`‪a"derd iig lkn f"dera miaeh miyrne daeyz ly zg‬‬
‫להם שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם והיינו‬
‫וכיון שינטל מהעוה"ז למה לא יבכה אביו‪" .‬ומאי" טעמא‬
‫'זאת הארץ' כלו' הראה להם אותה דכל מקום שאומר זה או‬
‫אחיכת כצ"ל‪ .‬דחשיבת בהאי עלמא טובא "דאפי' עד הכי‬
‫זאת מראה באצבעו‪ ,‬ואי ס"ד דלא ידעי המתים אינם רואים‬
‫לא הוו קריין לי אלא אבוה דשמואל" אמר ליה אי‬
‫את העוה"ז כי אמר להו משה שכבר קיים ה' שבועתו ואין‬
‫חשיבנא כן הוא בכמה כת"י אבל רש"י לא גרס ליה דרש"י‬
‫משה יכול להראות להם את הארץ דהא לא ידעי ואינם‬
‫מפרש ‪ `nlr '`idda' zaiyg‬כלו' בעוה"ז בין החיים אתה‬
‫רואים את העוה"ז מאי הוי מה הועיל בזה הא לא קיים בזה‬
‫חשוב אבל פשט הגמ' אינו כן‪ .‬אי חשיבנא נעיילוה ללוי‬
‫דבר ה' שאמר לו 'זאת הארץ' כלו' לך והראה להם אותה‪.‬‬
‫כיון דבשרו שבמהרה הוא מת היה לו לומר אי חשיבנא‬
‫יאריכו ימי אלא כך היא מידת הצדיקים שכואבים צער‬
‫רש"י גזיזי דברדא חתיכות של ברד "וקרח" שקורין‬
‫חבריהם ולא צער עצמן‪ .‬באמתא דריחיא כל חפירה בקרקע‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה ונחת וטבל לקריו כדי לעסוק בתורה אע"ג‬
‫קרויה אמה כמו אמת המים‪ ,‬היתה חפירה שעשו ליתן בה‬
‫דעזרא הסופר הוא שתיקן טבילה לבעלי קריין כדפירש"י‬
‫את הרחים וכשנתקלקלו הרחים והוציאום מהחפירה וזרקום‬
‫לק' כ ע"ב )ד"ה בעל קרי( ובניהו מקמי עזרא היה טובא‬
‫נתן שם כספו וכסהו בעפר וחזר ונתן כסף היתומים וכסהו‬
‫מ"מ טבל לקריו שאף קודם עזרא היו החסידים טובלין‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קטו‬
‫לקריין אלא שלא היתה בזה תקנה רק מנהג חסידים ועזרא‬
‫תורה ואם לא ילמד תורה לפחות יועיל מוחו שיכבד ת"ח‬
‫עשאה תקנה‪*** .‬ד"ה באמתא דרחיא כל "בית" מושב‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫וירא מהם ואם אינו ירא מת"ח שמספר אחר מטתם למה לו‬
‫תוד"ה בן איש וכו' בספרים מדוייקים של התנ"ך‪.‬‬
‫יט ע"א גמ' לאחזוקי ליה האבות טיבותא למשה שבשרם‬
‫בשורה טובה זו‪.‬‬
‫מוח יעקר מוחו‪ .‬ברוב כתה"י גרסי' איני והא רב פפא‬
‫אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא‬
‫ובעא למבזעיה לארנקא דמוחיה ונ"ל שהיא הגירסא‬
‫המקורית רק מעתיק כת"י וילנא )שעל פיו הודפס ש"ס‬
‫וילנא( הוקשה לו היאך ידבר ר"פ אחר מר שמואל לפיכך‬
‫תיקן איני והא א"ר פפא חד אישתעי וכו'‪ .‬והמטים‬
‫כל המספר אחר המת וכו' כשאין למת בנים שחיים או שיש‬
‫לו בנים שחיים אבל הוא מספר בריחוק מקום מהם והם אינם‬
‫שומעים בושת אביהם‪ ,‬אבל אם יש לו בנים והבנים שומעים‬
‫אסור לספר אחר המת משום צער הבנים‪ .‬א"ד דלא ידעי‬
‫ולא חזו ולא שמעו מאי קאמרי בהאי עלמא הלכך לית להו‬
‫צער במה שמספרים עליהם אבל אי הוו ידעי הוה להו צערא‬
‫הלכך לכי שכיב איניש דשמע מה שספרו עליו הולך ומספר‬
‫למת ונעשה לו צער ואז נענש המספר דהא אפי' למ"ד דלא‬
‫ידעי מודה דכי שכיב איניש אזיל ומספר ליה כדמתרץ לעיל‬
‫יח ע"ב והיינו דקא' ‪xg` xtqn eli`k znd xg` xtqnd lk‬‬
‫‪ oa`d‬שאבן מתחילה היא מושלכת בשדה ואינה כלום ואח"כ‬
‫קובעים אותה בבניין ונעשית חשובה כדכת' )תה' קיח כב(‬
‫'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה' כך המספר אחר המת‬
‫מתחילה אין דבורו חשוב כלום ולכי שכיב איניש אזיל‬
‫ומספר למת ואז נעשה דבורו חשוב ונענש עליו‪ .‬וא"ד‬
‫דידעי ולא איכפת להו אבל אי איכפת להו נענש על דבורו‬
‫כגון שהיה המת ת"ח והוי בזיון התורה דאיכפת למת וכואב‬
‫לו שמבזין את התורה והיינו דקא' ‪znd xg` xtqnd lk‬‬
‫‪ oa`d xg` xtqn eli`k‬דאבן פעמים היא מושלכת ברחוב‬
‫ואינה חשובה כלום ופעמים קובעין אותה בבניין ונעשית‬
‫חשובה כך המספר אחר המת פעמים אין דבורו חשוב כלום‬
‫ואינו נענש כגון שאין המת ת"ח ולא איכפת למת ופעמים‬
‫דבורו חשוב ונענש עליו כגון שהמת ת"ח ואיכפת ליה ולכך‬
‫אמר כאילו מספר אחר 'האבן' דאבן פעמים לשון עם הארץ‬
‫הוא שלבם סתום כאבן כדאיתא בתנחומא האזינו סי' ג‬
‫ופעמים לשון ת"ח הוא כדאמרי' בתענית ד ע"א `‪ixwz l‬‬
‫`‪ dipea `l` dipa‬היינו ת"ח‪ .‬והשתא לא ידע הגמ' דאיכא‬
‫חילוק בין ת"ח לעם הארץ לכך מקשה מההוא דספר אחר‬
‫מטתו של שמואל ומתרץ שאני צורבא מרבנן‪ .‬טללא גג‪,‬‬
‫‪ `leh‬פירושו צל ‪ `llh‬הוא גג העשוי לצל אבל אינו מגן‬
‫מפני המים כי יש בו מרווחים בין קורה לקורה‪ .‬ובזעא‬
‫לארנקא דמוחיה לא ניתן מוח בראשו אלא כדי שילמד‬
‫עקלקלותם לעיל מיניה כתיב ‪mixyile miaehl 'd daihd‬‬
‫‪' mzeala‬לטובים' היינו ת"ח העוסקין בתורה דאין טוב אלא‬
‫תורה כדאמר לעיל ה ע"א וקאמר ‪mzelwlwr mihnde‬‬
‫המספרים עקלקלות אחר מיטתן של אותן טובים היינו ת"ח‪.‬‬
‫והמטים לשון מיטה‪ ,‬עקלקלותם לשון ספורי עקלקלות‬
‫ולשון הרע‪ .‬אפי' בשעה ששלום על ישראל כשמגיע המת‬
‫לב"ד של מעלה אם ראו שזכאי הוא ליכנס לג"ע אומרין לו‬
‫'שלום על ישראל' כדכת' )ישע' נז א( ‪`eai 'ebe ca` wicvd‬‬
‫‪ mzeakyn lr egepi mely‬ב"ד של מעלה ראוהו זכאי ואמרו‬
‫לו 'שלום על ישראל' והלך לנוח על משכבו בג"ע וזה שסיפר‬
‫אחר מטתו של ת"ח אפי' אם ב"ד של מעלה ראו שהוא זכאי‬
‫ליכנס לג"ע וכבר אמרו לו 'שלום על ישראל' הקב"ה אינו‬
‫מוחל לו עוונו והוא עצמו מוליכו לגיהנם והיינו ‪'d mkilei‬‬
‫`‪ oe`d ilret z‬הקב"ה בעצמו מוליכו לגיהנם אע"ג שב"ד‬
‫הכניסוהו לג"ע ואמרו ‪ ,l`xyi lr mely‬והיינו דקא' 'נופל'‬
‫בגיהנם ולא אמר יורד לגיהנם כי מי שראוהו ב"ד ראוי‬
‫ליכנס לגיהנם יורד לגיהנם דרך מדרגות אבל זה שראוהו‬
‫ב"ד ראוי לג"ע ואמרו לו 'שלום על ישראל' המלאכים‬
‫הכניסוהו לג"ע כפי שנפסק דינו והקב"ה אינו מוציאו משם‬
‫אלא מפילו למטה לגיהנם שהיא תחת גן עדן‪.‬‬
‫בכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב השתא ס"ד דאע"ג‬
‫דנקט 'מנדין' לשון הווה כוונתו נידו לשון עבר כלו' מצינו‬
‫במשנה כ"ד מקומות שבהן נידו על כבוד הרב‪ ,‬ולסוף מסיק‬
‫הגמ' ‪ `zlinl `zlin dncn l"aix‬וה"ק אע"ג דלא נידו אלא‬
‫בג' מקומות ראויין היו לנדות אף בכ"א מקומות הדומין להם‬
‫שאף בהם לא נהגו כבוד ברב ואתי שפיר דנקט 'מנדין' כלו'‬
‫ראויין לנדות‪ ,‬זה לפי פירוש"י‪ .‬ולפי מה שנפרש לק' ‪l"aix‬‬
‫‪ `zlinl `zlin dncn‬בברייתות תני כ"א מקומות שבהן‬
‫נידו על כבוד הרב והא דקא' 'וכולן שנינו במשנתנו' ה"ק כל‬
‫הכ"א הללו אפשר ללומדן מהג' ששנינו במשנתנו ‪ -‬אף‬
‫למסקנה צריך לומר ד'מנדין' דנקט לשון הווה כוונתו לשון‬
‫קטז‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עבר‪ .‬לכי תשכח כאשר תתייגע ותמצא חלקם אשלים לך‬
‫השקוה' הוי כפירוש"י גרים כמותה והוי זלזול גדול בשמעיה‬
‫אני והראך את כולם‪ .‬וחכמים אומרים משקין "אמרו" לו‬
‫ואבטליון שעברו ע"ד תורה לשבח עצמן ולפיכך ראוי היה‬
‫כצ"ל מעשה בכרכמית פירש"י ‪ dnewn y"r e` dny jk‬ואני‬
‫לנידוי‪ ,‬ורבי יהודה סבר ד'דוגמה השקוה' הוי כפירוש הערוך‬
‫שמעתי לשון חומה ודייק שעושין לעיר במלחמה למנוע‬
‫מי צבע השקוה ואין כאן זלזול בחכמים ולא היה ראוי לנידוי‬
‫כניסת ויציאת אנשים )עיין במשנה כתו' כז ע"א ובמפרשים‬
‫כלל‪ ,‬רש"י פירש לדברי סתמא דמתני' והערוך פירש לדברי‬
‫שם( אף היא שמרה עצמה ולא בא עליה אדם ולחינם חשדה‬
‫רבי יהודה‪.‬‬
‫בעלה שהרי אע"ג דהשקוה לא מתה )דקאמר להו 'דוגמה‬
‫השקוה' מי צבע ולא מי המרים ממש ואי אמרת מתה לא הוה‬
‫מצי למימר הכי דמי צבע ודאי אינן ממיתים את הסוטה( וכל‬
‫אשה שהשקה אותה בעלה ולא מתה משתיית המים קרויה‬
‫כרכמית שנתברר ששמרה עצמה‪ ,‬ומצינו שמי שחשדה בעלה‬
‫וביישה והשקה אותה נותנין לה שכר כדדרשינן לק' לא ע"ב‬
‫מונקתה ונזרעה זרע אף כן נהגו לקוראה כרכמית לשבחה‬
‫בצניעותה אחר שנתביישה שחשדה בעלה‪ .‬וממר זקני זצ"ל‬
‫שמעתי לפי שהיתה מתבשמת בכרכום )עיין באבן עזרא‬
‫שה"ש א יב ד"ה נרדי( לפני שיוצאה לשוק לפיכך חשדה‬
‫בעלה ובא להשקותה ומשו"ה קראוה כרכמית‪ .‬ולי נראה לא‬
‫לחינם חשדה בעלה אלא לפי שהיתה נוהגת בפריצות‬
‫ומדברת דברי זימה ומצינו שהזונה נקראת לשון מצור‬
‫שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל וכו' פירש"י ‪'elk‬‬
‫‪did `l dtl dt d`lnzpyk epiide mdilr zlrpp dzidyk‬‬
‫‪ `iawrk `hg z`xie dnkga aeyg mc` mleka‬ולפי"ז לשון‬
‫המשנה שאין עזרה ננעלת וכו' מגומגם מאוד ועוד מאי על‬
‫כל אדם מישראל הא לא היו מכניסים אלא שליש ישראל‬
‫בכל פעם‪ .‬ונ"ל אפי' בזמן שכבר נתמלאת העזרה וצריכין‬
‫לנעול שעריה אם בא אדם חשוב ת"ח וירא חטא אין נועלין‬
‫בפניו אלא מכניסין אותו שהרי העזרה מלומדת בניסים‬
‫שמתרחב מקומה כדתנן באבות פ"ה מ"ה ‪mitetv oicner‬‬
‫‪ migeex miegzyne‬לפיכך אפי' נתמלאה וראויה להנעל אם‬
‫בא ת"ח וירא חטא אין נועלין אותה שראוי הוא שיעשה לו‬
‫נס ויתרחב מקום העזרה בשבילו‪ ,‬ופעמים אין העזרה‬
‫ננעלת על כל אדם בישראל כלו' מכניסים את כל ישראל‬
‫)משלי ז י( ‪ al 'zxevpe' dpef ziy‬ופירש שם רש"י כמו עיר‬
‫יחד שמתרווח המקום ונעשה מקום לכולם להכנס שם אם‬
‫נצורה המוקפת כרכום לבה של זו מוקפת זימה ואיולת‬
‫יש שם אחד שהוא גדול בחכמה ובטהרה וביראת חטא‬
‫ומשו"ה קראוה כרכמית‪ .‬והשקוה שמעיה ואבטליון‬
‫כעקביא בן מהללאל‪ .‬אלעזר בן "חנוך" י"ג אלעזר בן‬
‫"אמר" להם כצ"ל "דוגמא" השקוה צ"ל דוגמּה במפיק‬
‫הגר וכן הוא בשאילתות מצורע שאילתא צ ובסה"ג הל'‬
‫הה' כלו' שמעיה ואבטליון דוגמתה הם ודומים לה דגרים הם‬
‫ברכות פרק ששי עמ' עו ובסדר ר"ע גאון סדר הסעודה‬
‫כמותה לפיכך השקוה ועברו על דברי תורה שאמרה אין‬
‫ובמחזור ויטרי סי' מח ובאבקת רוכל למרן סי' קעט )אבל‬
‫משקין את הגרים להראות שגרים חשובין כישראל‪ .‬והערוך‬
‫בכסף משנה הל' ת"ת פ"ו הי"ד העתיק מרן אלעזר בן 'חנוך'‬
‫פירש מי צבע השקוה כדי ליראה אולי תודה‪ ,‬וא"ת א"כ מאי‬
‫וכן בהלכ' ברכות פ"ו הי"ט( ובשו"ת המביט סי' שיז‪ .‬והניחו‬
‫בזיון הרב איכא הכא ועו"ק על רבי יהודה דקאמר ‪e"g‬‬
‫אבן גדולה על ארונו ושהה ארונו כך כמה שעות שיראו כל‬
‫‪mc` lk lr zlrpp dxfr oi`y dcpzp l`lldn oa `iawry‬‬
‫ישראל אבן מונחת עליו‪ ,‬וא"ת אמאי שיהו קבורתו כל כך‬
‫‪l`lldn oa `iawrk `hg z`xiae dxdhae dnkga l`xyia‬‬
‫ולא קברוהו מיד כדין‪ ,‬תשובה ללמדך שכל המתנדה ומת‬
‫אי ירא חטא הוא היכי זילזל ברבנן וקאמר דוגמה השקוה‬
‫בנידויו ב"ד סוקלין את ארונו לפי שבד"כ המתנדה חוזר‬
‫ולפי פירוש"י זלזול גדול יש כאן בשמעיה ואבטליון שעברו‬
‫בו ומתירין לו נידויו ולעתים נדירות בלבד היה מזדמן מי‬
‫ע"ד תורה כדי לשבח עצמן ועוד אפי' אי גדול הוא בתורה‬
‫שמת בנידויו ויש הרבה שלא היו בשעת סקילת ארונו ולא‬
‫וירא חטא מאוד הוא כיון שזלזל בחכמים ראוי הוא לנידוי‬
‫תתפרסם הלכה זו שהמת בנדויו ב"ד סוקלין את ארונו‬
‫דלא נשאה תורה פנים לשום אדם מישראל כדאשכחן שנידו‬
‫לפיכך אחר שסקלו את ארונו הניחו אבן גדולה על ארונו‬
‫את רבי אליעזר ומאי קאמר רבי יהודה ‪oa `iawry e"g‬‬
‫ושיהו קבורתו הרבה שיעברו שם רבים מישראל ויראו את‬
‫‪ .'eke dxfr oi`y dcpzp l`lldn‬לכן נ"ל דבין רש"י ובין‬
‫האבן על ארונו וישאלו עליה ויאמרו להם מת בנידויו וסקלו‬
‫הערוך מודים דתרי הפירושים איתנהו סתמא דמתני' דקתני‬
‫ב"ד את ארונו ותתפרסם ההלכה‪ .‬אבל ברישא גבי עקביא‬
‫דנידוהו סבר דהא דקאמר עקביא בן מהללאל 'דוגמה‬
‫בן מהללאל קת' ‪ epex` z` c"a elwqe eiecipa zne‬אבל לא‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יט ע"א‬
‫קיז‬
‫קת' והניחו אבן גדולה על ארונו דכיון דת"ח וירא חטא הוא‬
‫אלא אחר הסעודה ואע"פ שאין בקשתו יפה בעיני האב האב‬
‫אין מניחין על ארונו אבן גדולה ומשהין אותו מלקבור כדי‬
‫עושה בקשתו לפי אהבתו אליו אף אתה כן לא בקשת כהוגן‬
‫לפרסם את ההלכה אלא אחר שסקלו ארונו קוברין אותו‬
‫ואעפ"כ עשה לך בקשתך‪ .‬מתחטא עיין פירוש"י ועיין‬
‫מיד‪ .‬והא דאמרי' במו"ק טו ע"א ‪`l xne` dcedi iax‬‬
‫בגליון‪ ,‬ולי נראה דלשון חסרון הוא שאתה מתחטא לפני‬
‫‪oigley c"a `l` okr ly elbk mipa` lb eilr ecinriy‬‬
‫המקום אומר לו חסר לי דבר זה וממלא לך חסרונך וחוזר‬
‫‪zne dcpznd lky jcnll epex` lr dlecb oa` oigipne‬‬
‫ואומר חסר לי דבר זה והוא ומשלים לך חסרונך וכן כתוב‬
‫‪ epex` z` oilweq c"a eiecipa‬לא אתא למימר דאין סוקלין‬
‫)מל' א א כא( ‪ mi`hg dnly ipae ip` iziide‬כלו' חסרים וכן‬
‫את ארונו דהא ודאי סוקלין את ארונו כדמסיים התם ‪jcnll‬‬
‫)ברא' לא לט( `‪ dphg` ikp‬עלי לשלם חסרונה‪ ,‬והכי קת'‬
‫‪ epex` z` oilweq c"a eiecipa zne dcpznd lky‬אלא למימר‬
‫במגילת תענית ‪epevx el dyere eia` lr `hgzn `edy oak‬‬
‫דאחר שסקלו ארונו א"צ להשאיר כל האבנים על ארונו דהוי‬
‫`‪il oz el `iane opev il `ad el `iane oing il `ad el xne‬‬
‫בזיון גדול למת אלא מסלקין משם כל האבנים ומניחין אבן‬
‫`‪el ozepe oiwqxt` il oz el ozepe mipenx il oz el ozepe mifeb‬‬
‫גדולה ומשהין קבורתו שיראו העם את האבן וישאלו‬
‫כלו' אומר לאב חסר לי דבר זה ונותן לו חסר לי דבר זה‬
‫וילמדום הלכה זו‪ ,‬ועיין במאירי בסוגייתנו‪.‬‬
‫ונותן לו‪ .‬ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל‬
‫שלח לו שמעון ב"ש לחוני המעגל צריך אתה להתנדות‬
‫פירש"י ‪jk `l minyb wqr lr mewnd iptl gixhdy itl‬‬
‫‪ minrt dnk izl`y‬ותימה הא אנן נמי מטריחינן לפני המקום‬
‫כמה פעמים שבכל יום אנו מבקשים על הפרנסה ועל‬
‫הרפואה ועל שאר דברים ג' פעמים בכל יום ויום ועוד כיון‬
‫שלא ירדו אלא נטפים מעטים שאין מרוין את ישראל ודאי‬
‫יולדתך מדקא' ותגל יולדתך ש"מ דמיירי כבר בשעה‬
‫ראשונה שהוא נולד ועדיין לא עשה שום דבר טוב לאביו‬
‫ולאמו אלא מטריח עליהם להאכילו ולהשקותו לרפאתו‬
‫ולהרגיעו אעפ"כ יש שמחה לאביו ולאמו במה שטורחים‬
‫בשבילו אף אתה כן בקשת שלא כהוגן ואעפ"כ יש שמחה‬
‫לה' למלא בקשתך לפי שחסיד אתה ועומד אתה כבן לפניו‪,‬‬
‫היה לו לבקש שירדו בשפע וכיון שירדו גשמי זעף שהכו את‬
‫ובירוש' תענית פ"ג ה"י אמר ‪jia` gnyi xne` aezkd jilr‬‬
‫האילנות והבתים ודאי היה לו לבקש שירדו בנחת ומאי‬
‫‪ jzne` xn` `pn iax jzclei l"z dn jzclei lbze jn`e‬פי'‬
‫הטרחה איכא הכא‪ ,‬ועוד דבתע' כג ע"א קת' בברייתא בהדיא‬
‫מה ת"ל 'ותגל יולדתך' הא כבר אמר 'ואמך' היינו אמך היינו‬
‫דטעמא דנידוי משום חילול ה' הוא דקת' התם `‪ipeg `lnl‬‬
‫`‪zegztny edil` ipyk mipy eli`y iecip jilr ipxfeb dz‬‬
‫‪jci lr llgzn miny my `vnp `l edil` ly ecia minyb‬‬
‫דכיון שנשבעת בשם ה' שירדו גשמים אם לא היו יורדין הוי‬
‫יולדתך ומפרש יולדתך הוי כפשוטו אמך שילדתך והא‬
‫דכתיב ישמח אביך 'ואמך' אל תקרי 'ואמך' אלא ואומתך‬
‫שעל ידך נושעו ישראל בשנות בצורת‪ .‬דתני רב יוסף‬
‫שיבוש הוא וצ"ל דתניא א"ר יוסי וכן הוא בפס' נג ע"א‬
‫חילול ה' וע"ז צריך נידוי וכן הוא מפורש בברייתא שבירוש'‬
‫ובירוש' פס' פ"ז ה"א ומו"ק פ"ג ה"א ובתוספתא ביצה פ"ב‬
‫תענית פ"ג ה"י ‪zecpil dz` jixv el xn` y"a oerny el gly‬‬
‫הט"ו‪ .‬הנהיג את בני רומי להאכילן גדיים מקולסין בלילי‬
‫‪dz`vnp `l edil` inia dxfbpy myk dxifb dxfbp eli`y‬‬
‫פסחים לשם שמים נתכוון לפי שבני רומי מפונקים היו‬
‫‪icil miaxd z` `iand lky 'd lelig icil miaxd z` `ian‬‬
‫ואיסטניסים והיו מחזיקין עצמן בני תרבות ונימוס וניקיון‬
‫‪ .iecip jixv 'd lelig‬ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי‬
‫יותר משאר ישראל והיו נמאסין מאכילת גדיים מקולסים‬
‫שחסיד גדול אתה ות"ח ש"מ מי שהוא חסיד גדול ות"ח אפי'‬
‫שקרבן‬
‫באכילתו‬
‫וכרעיהם‬
‫סביבם‬
‫לפיכך‬
‫הרגילם‬
‫ראוי לנידוי אין מנדים אותו שדנים אותו לכף זכות שאע"פ‬
‫שכשיתקבצו לישראל ויעלו לירוש' בפסח יהיו רגילין‬
‫שלא יפה עשה לשם שמים נתכוון‪ .‬ואל תשיבני כיון שמצאה‬
‫באכילתו‪ .‬אלמלא תודוס אתה תלמיד חכם אתה וחסיד גדול‬
‫בקשתי חן מלפני המקום שהרי עשה בקשתי ש"מ יפה‬
‫ויש לדונך שאע"ג שטעית לשם שמים נתכוונת‪ ,‬ובפס' נג‬
‫בקשתי ולא נמצא עוון בבקשתי ולמה אתה אומר שראוי אני‬
‫ע"ב איספקא לן אי תודוס בעל אגרופים היה והיינו דקאמר‬
‫לנידוי על בקשתי זאת‪ ,‬אבל מה אעשה שאתה מתחטא‬
‫ליה אלמלא תודוס אתה ואני ירא ממך הייתי גוזר עליך נידוי‬
‫לפני המקום וכו' אף הבן שמבקש מאביו מיני מתיקה קודם‬
‫או דלמא גברא רבה הוה דהיינו ת"ח וחסיד גדול וה"ק ליה‬
‫הסעודה לא יפה עושה שהרי אין לאכול מיני מתיקה ואגוזים‬
‫אלמלא תודוס אתה שת"ח וחסיד גדול אתה ויש לדונך‬
‫קיח‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שלשם שמים נתכוונת הייתי גוזר עליך נידוי ומסיק דגברא‬
‫כבר נצרף הטיט שבינתיים ומקבל טומאה( ולחכמים אע"ג‬
‫רבה הוה דאשכחן בברייתא דהוה דריש תודוס דברי תורה‬
‫דאזלא מיניה טומאתו הראשונה כיון דלא נתצו ממש אלא‬
‫אלמא ת"ח הוה ואמר רבי יוסי בר אבין תודוס ‪i`ln lihn‬‬
‫חתכו חוליות חוליות אם יפול בתוכו שרץ יחזור ויטמא‬
‫‪ly qikl i`ln lihnd lk opgei iax xn`c ded g"z ly qikl‬‬
‫שכשמרכיבו חוליא ע"ג חברתה הרי זה כבונה תנור חדש‬
‫‪lva dnkgd lva ik '`py dlrn ly daiyia ayeie dkef g"z‬‬
‫וכבר נצרפו החוליות בתנור מתחילה והן חזקות וטיט חול‬
‫‪ sqkd‬אלמא חסיד נמי הוה‪ .‬ובירוש' מו"ק פ"ג ה"א ‪edne‬‬
‫שבינתיים לא איכפת לן ביה שלא נצרף שהרי כל טיט שנותן‬
‫‪ opaxc oedzqpxt glyn dedc dippg x"` qecez‬כלו' ‪ edn‬לשון‬
‫אדם לחבר שני דברים אין צורפו באש‪ .‬אבל בב"מ נט ע"א‬
‫‪ qecez‬ומפרש דלשון תודה הוא שהיו החכמים חייבין לו‬
‫פירש"י דמיירי בתנור שעשאו מתחילה חוליות חוליות‬
‫תודה ‪ opaxc oedzqpxt glyn dedc‬שהיו גולין מביתם לבוא‬
‫וצירפן בכבשן ואח"כ הרכיבן זה ע"ג זה ונתן חול בינתיים‬
‫ללמוד תורה בישיבה והוא היה משלח להם ארוחותיהם‬
‫ר"א מטהר אם יפול בתוכו שרץ דלא דמי לכלי שהוא‬
‫לישיבה תמידים כסדרן וכיון שהחזיקו עצמן חייבין לו תודה‬
‫מיטלטל כולו יחד אלא דמי לבנין שנותן לבנה ע"ג לבנה‬
‫לא נידוהו‪ ,‬והתם לא גריס שלח לו שמעון ב"ש אלא ‪egly‬‬
‫ונותן חול בינתיים ואין אדם יכול לטלטל כל הכותל יחד‬
‫‪jze` oicpn epiid `l qecez z`y ileli` el exn`e minkg‬‬
‫ודמי לכלי גללים וכלי אדמה שאינם מיטלטלים ממקומם לפי‬
‫בתמיהה‪ .‬גוזרני עליך נידוי שאתה מכשיל את ישראל‬
‫שעשויין ליפרך בקל ואינן מקבלין טומאה אבל אם לא נתן‬
‫באכילת קדשים בחוץ שע"י שיראו את בני רומי אוכלין גדי‬
‫חול בינתיים אע"ג דאינו מיטלטל כולו יחד דמי קצת לכלי‬
‫מקולס בערבי פסחים סוברין שקרבן פסח הוא ומעתה‬
‫שהרואהו נדמה לו ככלי שלם וחכמים מטמאים דאזלי בתר‬
‫אומרים מותר לאכול קדשים בחוץ וכל המכשיל את ישראל‬
‫חוליות והחוליות מיטלטלות כל אחת בפני עצמה ולא דמי‬
‫חייבין ב"ד לנדותו‪ ,‬והוה מצי נמי למימר שמכשילן בשחיטת‬
‫לבנין שהרואהו רואה שתנור יש כאן ולא כותל בניין‪ .‬ושיטת‬
‫קדשים חוץ לעזרה‪ .‬שאתה מאכיל את ישראל קדשים‬
‫רב האיי גאון הביאו רב ניסים גאון בפירושו לסוגייתנו‬
‫בחוץ אתה מביאם פעם אחרת לאכול קדשים בחוץ‪.‬‬
‫במשנתנו "קאמר" פי' ריב"ל קאמר ‪'epzpyna' epipy oleke‬‬
‫ולא בברייתא‪.‬‬
‫מתחילה עשאו חוליות חוליות וחזר ונתנן אחת ע"ג חברתה‬
‫וכדי שלא יהא אויר בין חוליא לחוליא ויברח חומו נתן חול‬
‫בין חוליא לחוליא ר"א מטהר שכיון שאין חוליותיו מדובקות‬
‫חתכו חוליות כל דבר עגול קרוי חוליא לשון טבעת עגולה‬
‫בטיט הרי זה תנור נתוץ ואינו מקבל טומאה שנתקיים בו‬
‫כי הטבעת נקראת חליה כדכת' )הושע ב טו( ‪dnfp crze‬‬
‫)ויק' יא לה( ‪ uzei mixike xepz‬וחכמים סבירא להו כיון‬
‫‪ dzilge‬וכן חוליות השדרה לשון טבעת הן שהן עגולות וכן‬
‫שיכול תמיד לחזור ולהרכיבו חוליא ע"ג חוליא ולאפות בו‬
‫מחול לשון טבעת הוא שרוקדין במעגל כטבעת אף התנור‬
‫לא מיקרי 'יותץ' דיותץ משמע באופן שאין לו תקנה קלה‪.‬‬
‫עשוי כקדירה עמוקה והוא חתך אותו לפרוסות מלמטה‬
‫וזהו תנורו של עכנאי בירוש' מו"ק פ"ג ה"א ‪ly exepz df‬‬
‫למעלה והרי בידו כמה חתיכות עגולות כטבעות והניחן זו‬
‫‪mewn lk meid eze`a dyrp lecb jkg dinxi x"` iipikg‬‬
‫ע"ג זו ונתן חול יבש בין חוליא לחוליא ואח"כ טח אותו‬
‫‪`l` cer `le scyp did zhan xfril iax ly epir dzidy‬‬
‫בטיט מבחוץ ע"ג כולו כדרך שעושין כל התנורים שאחר‬
‫`‪icenr eide scyp `l diivge scyp diivg zg` dhig 'it‬‬
‫שמצרפין אותם בתנור לחזקם טופלין אותם בטיט מבחוץ‬
‫‪ mittexn creed zia‬ונ"ל דט"ס ושיבוש גדול נפל בהעתקת‬
‫פירשתי לפי הרמב"ם פט"ז מהלכות כלים ה"ה‪ .‬לפי שיטת‬
‫הירוש' הנ"ל והכי גרסי' ‪dinxi x"` "iikixg" ly exepz df‬‬
‫רש"י נתן טיט של חול בין חוליא לחוליא ומיירי בתנור טמא‬
‫"‪) lecb "jxg‬שריפה גדולה( ‪) meid eze`a dyrp‬ולכן נקרא‬
‫‪¤¤‬‬
‫לר"א אזלא מיניה טומאתו שכיון שחתכו חוליות חוליות אין‬
‫תנורו של 'חריכיי' כלו' של רבי ליעזר השרפן שכל מקום‬
‫כאן תנור שכבר אינו ראוי לאפיה ולבישול וכשחזר והרכיבו‬
‫שהיה מביט היה שורפו כדלקמן( ‪ly epir dzidy mewn lk‬‬
‫ונתן טיט של חול בין חוליא לחוליא אותו טיט הוא המעמידו‬
‫‪zg` dhig 'it` `l` cer `le 'sxyp' did zhan xfril iax‬‬
‫והוא לא נצרף בתנור לפיכך אין עליו תורת כלי חרס ואף‬
‫‪) 'sxyp' `l diivge 'sxyp' diivg‬אם היה רבי ליעזר רואה‬
‫אם יפול בתוכו שרץ מכאן ולהבא אינו נטמא עוד עולמית‬
‫חיטה מלמעלה וחצייה נתון למטה ואינו רואהו אותו מחצה‬
‫)והיינו עד שיבשלו בו פעם ראשונה אבל אחר שבשלו בו‬
‫שרואה בה היה נשרף ומחצה שלא ראה לא נשרף(‪ .‬מאי‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קיט‬
‫עכנאי עכנא היא נקבת הנחש‪ .‬שהקיפוהו הלכות משניות‬
‫כן נראה מהירוש' וכן הסכימו רבנו יונה והרא"ש ועל פיהם פסק בשו"ע‬
‫וברייתות הביאו להוכיח כדבריהם והמשנה נקראת הלכה‬
‫כעכנאי זה דרך מקצת הנחשים הנקראים חנקנים שהם‬
‫הנ"ל אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ]כל כצ"ל[ שאין שהות להוציאו‬
‫מקיפים טרפם וכורכין עצמן עליו ומתהדקים סביבו עד‬
‫שחונקים אותו ומת‪ .‬מלמד שהקיפוהו הלכות כעכנאי זה‬
‫וטמאוהו לא תימא כיון דאינהו רבים והוא יחיד אמרו לו‬
‫קבל דעתנו ומשלא קבל דעתם בירכוהו אלא אע"ג שהם‬
‫רבים לא אמרו לו קבל דעתנו עד שהקיפוהו הלכות כלו'‬
‫הוכיחו לו מכמה משניות וברייתות שהלכה כמותם‪ .‬אותו‬
‫היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום לפניו אולי‬
‫משיראה שנחרצים הם שלא לאפשר לו להורות היתר‬
‫כשיטתו יחזור בו ויודה שהלכה כמותם ולא יצטרכו לנדותו‪,‬‬
‫ולבסוף בירכוהו אעפ"כ לא חזר בו עד שהוצרכו לברכו‪.‬‬
‫ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש לפיכך אם בית הקברות רחוק אפי' שלש‬
‫שעות קודם זמן ק"ש אין מוציאין את המת ואם הוא קרוב די בשעה וחצי‬
‫ולפי מה שבדקתי אין הוצאת המת וקבורה פחות משעה וחצי הלכך אנן‬
‫דגרירינן בתר מרן השו"ע אין לנו להוציא את המת שעה וחצי קודם זמן‬
‫ק"ש בין דשחרית ובין דערבית אפי' אם בית העלמין קרוב מאוד‪.‬‬
‫***אדם חשוב‬
‫שאני>>>ועשה טוב<<<הרא"ש והרי"ף השמיטו‬
‫דין זה וכתב הטור דאינו יודע למה השמיטוהו‪ ,‬והב"י כתב דהשתא לא שכיח‬
‫אדם חשוב כ"כ שיקלו עבורו לדחות ק"ש ולכך השמיטוהו‪ ,‬וכן השמיטוהו‬
‫גם הראבי"ה והאשכול ובה"ג וגם בשו"ע השמיטו‪ .‬אבל הרמב"ם והרמב"ן‬
‫והרא"ה והמאירי ופסקי רי"ד העתיקו דין זה דאדם חשוב שאני‪ .‬ולמעשה‬
‫נראה לי דאם הוא אדם חשוב מובהק כמו מורנו הגרב"ץ א"ש זצ"ל שהכל‬
‫היו מודין בו דאדם גדול הוא מוציאין אותו סמוך לק"ש ואפי' אם יתבטלו‬
‫ריב"ל מדמה מילתא למילתא פירש"י אע"ג דלא נידו אלא‬
‫בג' מקומות ראויין היו לנדות אף בכ"א מקומות שנשנו‬
‫הקהל מק"ש‪ ,‬ושאר ת"ח אין מוציאין אותם סמוך לק"ש‪.‬‬
‫במשנתנו ודומין להם שאף בהם לא נהגו כבוד ברב‪ ,‬ואתי‬
‫שפיר דנקט ‪ 'oicpn' c"a zenewn c"ka‬לשון הווה ולא אמר‬
‫ת"ר "העם" העוסקים בהספד כצ"ל וכן הוא ברי"ף‬
‫'נידו' לשון עבר דראויין היו לנדות אבל לא נידו‪ .‬ולי נראה‬
‫ריב"ל מדמה מילתא למילתא בברייתות תני כ"א מקומות‬
‫שבהן נידו על כבוד הרב והא דקאמר 'וכולן שנינו במשנתנו'‬
‫ה"ק כל הכ"א הללו אפשר ללומדן מהשלושה ששנינו‬
‫במשנתנו דדמיין להו‪.‬‬
‫וברא"ש ובתורת האדם לרמב"ן שער הסוף עניין ההספד‬
‫ובטור או"ח סי' עב ובב"י שם ובשו"ע שם סעי' ג‪ .‬בזמן‬
‫שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד‬
‫וקורין>>>ועשה‬
‫טוב<<<משמע אבל אין מתפללין דק"ש דאורי' ותפלה דרבנן כן כתב‬
‫הרמב"ן‪ ,‬אבל רבנו יונה כתב דה"ה לתפלה והביא ראיה מהתוספתא‪ .‬וכתב‬
‫הב"י סי' עב ‪di`x `ian dpei x"dc oeik oilltzn oi`y azk o"anxdy t"r`e‬‬
‫לק"ש>>>ועשה טוב<<<מדסתם‬
‫‪ opihwp dizek `ztqezdn‬וכך פסק בשו"ע סי' עב סעי' ג העם העוסקים‬
‫לשונו משמע בין דשחרית ובין דערבית ואף הרמב"ם סתם לשונו וכן כתב‬
‫בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין ומתפללין‪.‬‬
‫המאירי דמיירי בין דשחרית ובין דערבית‪ ,‬אבל רבינו יונה סבר דלא מיירי‬
‫אין המת מוטל לפניהם כשהיו הרבה כהנים רוצין לבוא‬
‫אלא סמוך לק"ש שחרית שאין זמנה אלא עד ג' שעות אבל ק"ש דערבית‬
‫להספדו היו מניחין את המת בחדר אחר ומספידין בחדר זה‪.‬‬
‫אין מוציאין את המת סמוך‬
‫דבדיעבד כל הלילה זמנה יש להקל והרא"ש נסתפק בזה‪ .‬ופסק מרן בשו"ע‬
‫הן יושבין וקורין אם היו יושבין לפני כן ישבו ויקראו אבל‬
‫או"ח סי' עב סעי' ב אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ]כל כצ"ל[ שאין‬
‫אם היו עומדין א"צ לשבת לק"ש ואדרבה אם היו עומדין‬
‫שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש ואם התחילו אין מפסיקין כדי‬
‫לא ישבו ובמקום אחר אפרש‪ ,‬והוא יושב ודומם ולא יצדיק‬
‫לקרות אף הוא סתם דבריו אלמא כהרמב"ם סבירא ליה דמיירי בין‬
‫עליו את הדין באותה שעה כמו שעושה בזמן שהן עומדין‬
‫בשחרית ובין בערבית‪ ,‬אבל הרמ"א ביו"ד סי' שנח סעי' ב הביא שתי הדעות‬
‫ומתפללין דאע"ג שהוא אסור לקרוא כיון שהעם קורא ק"ש‬
‫ואין חילוק בזה בין ק"ש של שחרית לק"ש של ערבית ויש‬
‫יקיים הוא מצות דומיה דק"ש דכת' `‪lr mkaala exn‬‬
‫מקילין בשל ערבית הואיל וזמנה כל הלילה‪ .‬והמג"א פסק כרבינו יונה שאם ישהנו‬
‫‪' dlq enece makyn‬אמרו בלבבכם' מי שהוא בעל קרי ואינו‬
‫לאחר השקיעה עובר על לא תלין נבלתו על העץ‪ .‬והמאירי לא גרס סמוך‬
‫יכול להוציא ק"ש בפיו יהרהר בלבו 'על משכבכם' מי שהוא‬
‫לק"ש אלא סמוך לשקיעה ופירש שלא יאבד תפלת מנחה אבל בתפלת‬
‫חולה יכול לומר ק"ש והוא שוכב על מטתו אפי' פרקדן מה‬
‫שחרית אפשר להקל שזמנה עד חצות ואפי' אחר חצות יש לו שכר תפלה‪.‬‬
‫שאין הבריא יכול לעשות 'ודומו סלה' מי שהוא אונן ואסור‬
‫*הא דקאמר סמוך לק"ש לא תימא חצי שעה קודם זמן ק"ש הוא כמו‬
‫בק"ש והעם קורין ק"ש כנגדו ידום ויקיים בזה מצות ק"ש‪.‬‬
‫שפירשו גבי סמוך למנחה דפרק ערבי פסחים )צט ע"ב( אלא 'סמוך' דהכא‬
‫הם עומדים ומתפללין במניין ובחזרת הש"ץ והוא עומד‬
‫היינו לפי מה שישערו שיכולין להוציאו ולקברו ועדיין לא הגיע זמן ק"ש‬
‫ומצדיק עליו את הדין מה שצריך האונן לעמוד אינו מפני‬
‫ולא הכריע ביניהם וז"ל‬
‫קכ‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שהעם עומדים דכיון דכו"ע ידעי דאונן הוא אינו צריך‬
‫עליו את הדין ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות‬
‫לעמוד בשעה שעומדין בתפלה דליכא בזה שום מראית עין‬
‫]כל כצ"ל[ עמך בית ישראל‪ .‬אל יפתח אדם פיו לשטן אל יפתח‬
‫את פי השטן‪ .‬אדם שהוא ירא שמים וסר מרע אין רשות‬
‫לשטן לפתוח פיו עליו לרעה לקטרג עליו עד שיפתחו את‬
‫פיו‪ ,‬כמו שמצינו אצל איוב שרצה השטן לקטרג עליו‬
‫ואעפ"כ סתם פיו ולא קטרג עד שפתח ה' את פיו של השטן‬
‫כדכת' )איוב א ח( ‪icar lr jal znyd ohyd l` 'd xn`ie‬‬
‫יהודי מוקף ב'עיני ה'' והיינו השגחה פרטית ונעשה שמור‬
‫`‪rxn xqe midl` `xi xyie mz yi` ux`a edenk oi` ik aei‬‬
‫מכל רע ומכל פגע וכשעושה חטא נעשית פרצה ב'עיני ה''‬
‫וכיון שפתח לו את פיו מיד ‪mpigd xn`ie 'd z` ohyd orie‬‬
‫המקיפות אותו ודרך אותה פרצה בא לו העונש ומשו"ה‬
‫‪m` el xy` lka rbe jci `p gly mle`e 'ebe midl` aei` `xi‬‬
‫נקרא העון 'חטא' לשון חסרון כמו )מל' א א כא( ‪ip` iziide‬‬
‫‪ jkxai jipt lr `l‬והחלו יסורי איוב‪ ,‬ורב יוסף דאמר מאי‬
‫‪ mi`hg dnly ipae‬כלו' חסרים וכן )ברא' לא לט( `‪ikp‬‬
‫קראה ומשני שנא' כמעט כסדום וגו' בעי למייתי ראיה‬
‫שבאותה לשון שאדם פותח פיו לשטן בה משתמש השטן‬
‫המקיפות אותו‪ ,‬ומשו"ה כשהקב"ה מענישו נקרא פורע‬
‫לקטרג הם אמרו ‪ epiid 'mecqk' hrnk‬ואף הוא המשילם‬
‫לסדום ולכך לא מייתי מההוא דאיוב‪ .‬מאי אהדר להו נביא‬
‫שמעו דבר ה' קציני סדום וגו' תימה הא לאו שטן אהדר‬
‫להו הכי אלא ה' כדכתיב ‪ ,'d xac erny‬וי"ל דה' ודאי לא‬
‫דבזיון התפלה אלא שצידוק הדין מצותו בעמידה וכשהעם‬
‫אומרין לפניו צידוק הדין הם עומדין והוא יושב וכשהוא‬
‫מצדיק עליו את הדין הוא עומד )מיהו בטור ובשו"ע סי' שדם‬
‫לא גרסי והוא 'עומד' ומצדיק וכו' אלא ‪'eke wicvn `ede‬‬
‫משמע אפי' בישיבה וכן הלכה(‪ .‬שתגדור פרצותינו כל‬
‫`‪ dphg‬עלי לשלם חסרונה כי ע"י חטאו מתחסר 'עיני ה''‬
‫כדקת' ‪sl` ipn cg` ipnn 'zrxtp' `le jiptl iz`hg daxd‬‬
‫כי העונש בא לו מאותו פרצה שנעשית ב'עיני ה'' שסביבו‬
‫והפירצה נקראת פריעה כי כולו עטוף ומכוסה ב'עיני ה''‬
‫הסובבות אותו ובאותו מקום הפרוץ הוא פרוע כלו' מגולה‪.‬‬
‫ואחר שמקבל עונשו דרך אותה פרצה חוזר ומתכסה ב'עיני‬
‫ה'' ונסתמת הפרצה והיינו סתימה וגדירה שע"י חרון אף ה'‬
‫ואם עושה תשובה גדולה ומעורר רחמי שמים בתשובתו‬
‫גודר וסותם ה' את פרצתו בלא עונש וזהו סתימה וגדירה‬
‫דרחמי ה'‪ ,‬והיינו דקא' יהי רצון שתגדור פרצותינו ופרצות‬
‫כל עמך בית ישראל ברחמים לא תגדור פרצותינו ע"י חרון‬
‫אף ה' דעונש אלא ברחמים‪ .‬אמר אביי לא מיבעי ליה‬
‫לאיניש למימר הכי דארשב"ל וכו' ותימה כיון דברייתא‬
‫בעי למיקרינהו הכי דמיקמי הכי כבר אוכחינהו ‪`heg ieb ied‬‬
‫‪ 'ebe oeer cak mr‬ואעפ"כ לא קרי להו קציני סדום ואחר‬
‫דאינהו פתחו פה לשטן ואמרו ‪dxenrl epiid mecqk hrnk‬‬
‫‪ epinc‬בא השטן וקיטרג לפניו שהם דומים לסדום ועמורה‬
‫וקבל ה' דבריו לכך אמר להו ‪mecq ipivw 'd xac erny‬‬
‫‪ dxenr mr epidl` zxez epif`d‬נתקבל קטרוגו של שטן‪ .‬ה"ג‬
‫שנא' כמעט כסדום היינו "לעמורה דמינו" מאי אהדר‬
‫להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום "האזינו תורת‬
‫אלהינו עם עמורה"‪.‬‬
‫אמרה דמיבעי ליה למימר הכי היכי פליג עלה אביי ואמר‬
‫אם יכולין להתחיל ולגמור את כולה אין מדקת' ‪xenble‬‬
‫לא מיבעי ליה לאיניש למימר הכי ועוד מאי מייתי ראיה‬
‫משמע כולה דשני הפרקים מדאורי' אבל פרק אחד או פסוק‬
‫אחד לא דכיון דשני הפרקים מדאורי' אם יקרא פסוק אחד‬
‫או פרק אחד לא עשה כלום לכך לא יתחיל‪ .‬פרק אחד או‬
‫‪ 'eke minlerd meax‬משמע דמוציא כן בפיו ואתא אביי למימר‬
‫פסוק אחד "יתחילו וכו'" הכי נמי‬
‫לא מיבעי ליה לאיניש למימר הכי דארשב"ל לעולם אל‬
‫טוב<<<ביררנו ההלכה במשנה‪.‬‬
‫מרשב"ל וכי רשב"ל גדול מברייתא‪ ,‬אלא י"ל דפשט‬
‫הברייתא דקת' ‪'xne`e' oicd z` eilr wicvne cner `ede‬‬
‫יפתח אדם פיו לשטן לפיכך מסתברא דברייתא לא אמרה‬
‫להוציא דברים אלו בפיו אלא במחשבה בלבד יהרהר‬
‫כן‪>>>.‬ועשה טוב<<<אבל הרי"ף מפרש דאביי אתה לאיפלוגי על‬
‫הברייתא לומר שאינו אומר רישא דברייתא "הרבה חטאתי לפניך ולא‬
‫כצ"ל‪>>>.‬ועשה‬
‫רש"י ד"ה ואי ס"ד וכו' צערא "דגופייהו" כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה "דוגמה" השקוה כצ"ל‪*** .‬ד"ה אלעזר בן חנוך‬
‫וכו' שעבר "ע"ד" הגוזרים כצ"ל‪*** .‬ד"ה כל טהרות‬
‫וכו' "הם" שרפום כצ"ל‪.‬‬
‫נפרעת ממני אחד מני אלף" אלא אומר רק סיפא דברייתא יהי רצון מלפניך‬
‫ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים וכן‬
‫פסק בשו"ע יו"ד סי' דש"ם סעי' יב הם עומדים ומתפללין והוא מצדיק‬
‫תוד"ה אפי' בשעה וכו' והיינו לאחר "מיתתן" דלא אתו‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫ד"ה "דוגמה" השקוה וכו' "ובערוך" פירש כצ"ל‪.‬‬
‫יט ע"ב גמ' שורה הרואה פנימה פטורה‬
‫טוב<<<ביררנו ההלכה במשנה‪ .‬מחמת עצמן פירש"י ‪zngn `le‬‬
‫‪ ,rxe`nd z` ze`xl `l` mgpl e`a `ly ceak‬ולי נראה‬
‫וכו'>>>ועשה‬
‫מחמת האבל שהם קרוביו וחבריו ובאו למצות לוויית המת‬
‫ולמצוות ניחום אבלים שהאבל מתנחם בראותו אוהביו לידו‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכא‬
‫ואין תבונה אפי' הוא זקן ובעל תבונה כמ"ש )איוב יב יב(‬
‫‪ dpeaz mini jxe`e dnkg miyiyia‬וראוי לכבדו בשביל‬
‫זקנותו הוי הכא כמי שאין בו תבונה כלו' כצעיר וקל ואין‬
‫עצה אפי' הוא בעל עצה טובה שהכל משכימים לפתחו לקחת‬
‫ממנו עצה וראוי לכבדו על זה הוי הכא כמי שאין בו עצה‬
‫כלל והוא ריק ופוחז‪.‬‬
‫בשעת צרתו לפיכך אפי' אחר קבורת המת פטורין שעדיין‬
‫צריכין לנחם האבל והוא זקוק להם מחמת עצמן שבאו‬
‫בא בטמאה באין עמו בטמאה משום כבודו לא מצינו שיש‬
‫לאבל כבוד מיוחד יותר משאר בנ"א‪ ,‬אלא לפי שהאבל רגיש‬
‫למצות הלוויית המת אבל לא באו לנחם את האבל שאינן‬
‫קרובי האבל ואינן חבריו ואין האבל מתנחם בניחומיהם‬
‫לפיכך השתא שגמרו קבורת המת חזרו ונתחייבו‪.‬‬
‫ופגיע מאוד באותה שעה לפיכך כשבא בטמאה אם לא יבואו‬
‫המוצא כלאים בבגדו "פושטו" כצ"ל וכן הוא ברי"ף‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב הרמב"ם פ"י מהל' כלאים הל' כט ‪mi`lk d`exd‬‬
‫‪) eilrn erxewe el utew weya jldn did 'it` exiag lr dxez ly‬כצ"ל( ‪cin‬‬
‫וכתב הב"י יו"ד סי' שג דהרמב"ם לא הוה גריס המוצא כלאים "בבגדו"‬
‫פושטו אלא המוצא כלאים פושטו ומשמע ליה המוצא כלאים בבגדו של‬
‫חבירו ותימה בעיני אפי' אי גריס המוצא כלאים פושטו אכתי משמע‬
‫המוצא כלאים בבגדו‪ ,‬ונ"ל דהרמב"ם היה גורס כגירסתנו המוצא כלאים‬
‫בבגדו פושטו ומ"מ למד דאף הרואה על חבירו קופץ וקורעו ממנו מדמסיים‬
‫רב יהודה כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב משמע אם מצאת‬
‫על רבך כלאים אין אתה צריך לכבדו קפוץ וקורעו ממנו‪ .‬עוד כתב הרמב"ם‬
‫‪) dnkg ecnly eax did 'it`e‬נמי פושט מעליו( ‪dgec zeixad ceak oi`y‬‬
‫`‪ly e`l `edy iptn dca` ayda dgcp dnle .dxeza yxetnd dyrz `l xeqi‬‬
‫‪ecnl drenyd itn ezeg`le aezkd hxte li`ed zn z`neha dgcp dnle ,oenn‬‬
‫‪mdixacn exeqi`y xac la` .devn znl `ed `nhn la` `nhn epi` ezeg`l‬‬
‫‪xeqz `l dxeza aezky t"r`e mewn lka zeixad ceak iptn dgcp `ed ixd‬‬
‫‪ly fphry eilr did m` jkitl ,zeixad ceak iptn dgcp df e`l ixd xacd on‬‬
‫‪) eilrn erxew epi` mdixac‬כצ"ל( ‪ezial ribny cr weya ehyet epi`e weya‬‬
‫‪ .cin ehyet dxez ly did m`e‬והרא"ש פליג על הרמב"ם וכתב `‪t"r‬‬
‫‪e`vn yaeldyk `wec weya `ed m` 'it` ehyet 'ixe`c mi`lk `vendy‬‬
‫עמו אלא יבואו בטהורה יתבייש האבל מאוד שלא ידע את‬
‫ההלכה שאין הולכין בטמאה לפיכך באין עמו בטמאה שלא‬
‫יתבייש ויש לו צער בבושתו יותר מבושת שאר אדם‪ .‬לימא‬
‫אין חכמה ואין תבונה "ואין עצה" לנגד ה' כצ"ל‪ .‬מנפח‬
‫אדם בית הפרס היה הולך לעזרה לשחוט פסחו והיה לפניו‬
‫בית הפרס דהיינו דרך שהיה בה קבר וחרשוהו והיא טמאה‬
‫מדרבנן דחשו חכמים שמא כבר אין העצמות יחד )שאם היו‬
‫יחד היה רואם לפניו שהם דבר גדול וניכר( אלא נתפזרו ע"פ‬
‫כל השדה וההולך שם מסיטן ונטמא דשמא אין העצמות‬
‫בתוך האדמה היטב )שאם היו בתוך האדמה היטב אין ההולך‬
‫שם מסיטן( אלא מושלכין ע"ג הקרקע ונתכסו באבק ובקל‬
‫מסיטן לפיכך מנפח בפיו או במניפה לפני רגליו והאבק‬
‫מתפזר ברוח והוא רואה אם יש עצם ע"ג הקרקע‪ .‬בית‬
‫הפרס "שנדוש" טהור כצ"ל וכן הוא ברמב"ם‪ ,‬פי' אם כבר‬
‫עברו בו הרבה אנשים ברגליהם טהור דאם היה שם עצם‬
‫על פני השדה מסתמא כבר תקעוה רגלים בתוך האדמה היטב‬
‫ושוב אין ההולך שם מסיטה ואינו נטמא ממנה‪ ,‬אלמא בית‬
‫הפרס דרבנן הוא דאי אמרת דאורי' אע"ג דנדוש היה להם‬
‫להחמיר שמא נמצאת שם עצם שלא תקעוה הרגלים באדמה‬
‫וזה ההולך שם יסיטנה ויטמא ולא הוה להו למיסמך דמסתמא‬
‫כבר תקעוה‪.‬‬
‫‪xnel v"` rcei epi` yealde exiag lr mi`lk d`exd la` cifn `edy envra‬‬
‫ת"ש "אמר" רבי כצ"ל אלעזר בר צדוק הראשון היה‬
‫‪.bbeyn epyixti l`e wezyi zeixad ceak meync ezial ribiy cr weya el‬‬
‫בסוף ימי בית שני מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים היו‬
‫מניחין את המת בארון חרס וקוברין את הארון באדמה עד‬
‫היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד ואפי' היה רבו )וי"א דאם היה‬
‫סופו ומכסה הארון גלוי למעלה‪ ,‬שאר בני הישיבה היו‬
‫מהלכין ע"פ כל בית הקברות אבל אני וחברי הכהנים לא‬
‫היה של דבריהם אינו קורעו מעליו ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו‬
‫היינו עושין כן שבבית הקברות יש הרבה מתים שנקברו‬
‫)וכן בבהמ"ד א"צ למהר לצאת( ואם היה של תורה פושטו מיד‪ .‬אין חכמה‬
‫אפי' למד הרבה תורה ויש לכבדו מחמת תורתו הכא דהוי‬
‫'לנגד ה'' הוי כמי שאין בו חכמה ויפשוט בגד כלאים מעליו‬
‫שלא בתוך ארון וכבר נתגלו מקצת העצמות למעלה מן‬
‫הקרקע ושמא יש בהן כשעורה והמהלך שם מסיט את‬
‫העצמות ונטמא הלכך היינו מדלגין מארון לארון ולא היינו‬
‫ובשו"ע יו"ד סי' שג סעי' א פסק הרואה כלאים של תורה על חבירו אפי'‬
‫הלובש שוגג א"צ לומר לו בשוק דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג( ואם‬
‫קכב‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דורכין ע"פ קרקע בית הקברות כלל לקראת מלכי ישראל‬
‫תעו ובכס"מ הל' טומ' מת פ"ז ה"ד וברדב"ז הל' אבל פ"ג‬
‫אגריפס הראשון והורדוס השני שמלכו בסוף ימי בית שני‬
‫הי"ד‪ .‬ובשאילתות פרשת אמור שאילתא קג גרס אמר רבא‬
‫)עיין משנה ביכו' פ"ג מ"ד וסוטה מא ע"א ובויק' רבה פרשה‬
‫ד"ת אהל "כלי" שיש בו חלל טפח וכו' דוקא אהל שהוא‬
‫לה מדרש י ובילקו"ש עקב רמז תתס"ג( וטעמא משום כבוד‬
‫כלי כגון ארון קבורה אם יש בו חלל טפח חוצץ בפני‬
‫המלך דהוי מצוה דאורי' כמפורש ברמב"ם פ"ב מהל' מלכ'‬
‫הטומאה אבל קבר ממש אפי' אין בו חלל טפח חוצץ בפני‬
‫ה"א ועוד שהמלך נכנס לעיר וספר תורה בידו ומצוה לרוץ‬
‫הטומאה כי גזירה היא מלפניו שהטומאה תהא מונחת בקבר‬
‫לקראתו משום כבוד המלך ומשום כבוד ס"ת‪ .‬וי"א לקראת‬
‫ולא תבקע משם ועוד שבקבר הוא מכוסה כמה טפחים ואין‬
‫אלה ודאי לא היו בני הישיבה רצים כי אינם כשרים כ"כ‬
‫הטומאה יכולה לבקוע משם אבל כלי אין כיסויו אלא אצבע‬
‫ובודאי שלא היו מדלגין בשבילם ע"ג ארונות של מתים כי‬
‫אחת או שתים והטומאה בוקעת משם אם אין לה טפח‬
‫מאי שבחייהו ובפרט הורדוס שרשע היה אלא מאן מלכי‬
‫לשוטט בו ושוב ראיתי בשו"ת דעת כהן ענייני יו"ד סי' רט"ו‬
‫רבנן כדאמר בגיט' סב ע"א והכי פירושו כשהיה בא חכם‬
‫ד"ה ובשאילתות שדבר מזה עיי"ש‪.‬‬
‫לעיר היו רצים להקביל פניו והיו מדלגין בשבילו על ארונות‬
‫של מתים‪ ,‬והנכון כפירוש הראשון‪ .‬אלא אפי' לקראת מלכי‬
‫עכו"ם שאין מצוה לכבדם נמי ירוץ שאם יזכה לעוה"ב‬
‫בג"ע יבחין בין כבוד שיהיה שם ‪l‬מלכי ישר' כלו' לחכמי‬
‫וצדיקי ישראל שהם מלכים לעוה"ב כדאמר בגיט' סב ע"א‬
‫`‪mikln ia 'zkc l"` mikln exwi` opaxc l"pn dil exn‬‬
‫‪ 'ebe ekelni‬ועושין להם שם כבוד גדול ואלפי ריבוא משרתים‬
‫לכל אחד מהם למלכי עכו"ם שעושין להם כבוד בעוה"ז‬
‫קמיה דרב כהנא "בלאו" דלא תסור כצ"ל אחיכו עליה‬
‫לאו דלא תסור דאורי' "הוא" כצ"ל אינהו סבור כגון מה‬
‫שאמרו חכמים דאסור לסחוט בשבת ואסור לשחוט ולכבס‬
‫ולצוד וכיו"ב שאינם מפורשים בתורה וחכמים למדום דעיקר‬
‫קרא דלא תסור עלייהו קאי לכך אחיכו עליה הא הנך אע"ג‬
‫דאינן מפורשין בתורה ומפי רבנן שמענום דאורי' נינהו‬
‫דכתיב לא תסור‪ ,‬וקאמר להו רב כהנא גברא רבה אמר‬
‫מילתא לא תחיכו עליה כל מילי דרבנן אפי' גזירות‬
‫ואין כבודם כלום אל מול כבוד שעושין לת"ח בעוה"ב‪.‬‬
‫והרחקות דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור אע"ג דעיקר‬
‫והרמב"ם פ"ג מהל' אבל הי"ד מפרש שאם יזכה לימים‬
‫לאו דלא תסור מיירי באיסורים דאורי' שהם קבלת חכמים‬
‫שתחזור מלכות ישראל יבחין בין מלכי ישראל למלכי‬
‫ואינן מפורשים בתורה‪.‬‬
‫עכו"ם ותימה מאי 'יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם'‬
‫הא אדרבה מסתמא מלכי עכו"ם עושין להם כבוד יותר‬
‫והתעלמת כתיב 'והתעלמת' וכתיב 'לא תוכל להתעלם' הא‬
‫ממלכי ישראל שהם אומה קטנה ואינם יכולין לכבד מלכיהם‬
‫כיצד אלא פעמים שאתה וכו'‪ .‬הא כיצד "אם" היה כהן‬
‫ביותר כמו ששאר העמים הגדולים מכבדים מלכיהם‪ .‬אהל‬
‫מילת אם נמחקת וכן הוא בספרי דברים פיסקא רכב וברי"ף‬
‫כל שיש בו וכו' כי הטומאה היא הסט"א גאוותנית היא‬
‫בבא מציעא טז ע"א‪.‬‬
‫ומקפדת על עצמה שיהיה לה חלל טפח לשוטט בו )עיין שבת‬
‫קט ע"א ‪cr zctwne ef `id oixeg za xne` ozp iax `ipz‬‬
‫‪ (minrt 'b uegxiy‬הלכך כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני‬
‫יכול יחזור לעירו ויטמא‪*** .‬ת"ל ולאחותו לאחותו‬
‫"אינו" מטמא אבל כצ"ל ומילת הוא נמחק‪.‬‬
‫הטומאה אין הטומאה בוקעת למעלה מהאהל ודי לה‬
‫רש"י ד"ה בבית הפרס וכו' שמא "גלגלו" כלי המחרישה‬
‫במקומה שבתוך האהל ושאין בו חלל טפח שתשוטט בו‬
‫את העצמות כצ"ל ועיין בפירוש הרע"ב נדה פ"ז מ"ה ד"ה‬
‫הטומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אלא הטומאה מבקעת גג‬
‫בית הפרס ובכס"מ הל' עדות פי"ד ה"ג ד"ה ושהמקום הזה‪.‬‬
‫האהל ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת לשוטט לה‪ .‬הא דקאמר‬
‫***ד"ה ולאחותו וכו' לא יבוא "וסמיך ליה" לאביו צ"ל‬
‫אהל 'כל' שיש בו חלל טפח וכו' אתא למימר אפי' אין בו‬
‫וכתיב בתריה כמו בתוס'‪*** .‬בא"ד להם "והא" כולהו‬
‫חלל טפח ע"פ כולו אלא רק במקום אחד יש בו חלל טפח‬
‫בכלל על כצ"ל‪*** .‬ד"ה אמרת לא וכו' הפסח היא‬
‫חוצץ בפני הטומאה והוא שיהיה שם טפח על טפח ברום‬
‫"חלה" עליו חובת הפסח שהוא בכרת "ואם" יטמא‬
‫טפח‪ ,‬וי"ג כל אהל שיש בו וכו' כן הוא בפירוש המשנה‬
‫כצ"ל ועיין בשו"ת מהריט"ץ הישנות סי' רפז ד"ה ועוד‬
‫לרמב"ם אהלות פי"א מ"ג ובשו"ת הרשב"א ח"א תשובה‬
‫מדאמרי'‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכג‬
‫תוד"ה מדלגין וכו' גולל ודופק "א"כ" גם הגולל מטמא‬
‫לתלמודא ואינו אלא קיצור של לתנא‪*** .‬בא"ד וי"ל אם‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד והיה אומר ר"ת "דליתנהו" להני כללי‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫אינו עניין "לנזיר" דהא כתיבי כצ"ל‪*** .‬בא"ד והשר‬
‫ד"ה רוב וכו' וצ"ל שראש הארון פתוח מלמעלה היה טפח‬
‫אחד פתוח והם דלגו בצד במקום שאינו פתוח דכיון שהיה‬
‫בתוך הארון פותח טפח לא נטמא הארון אלא כנגד הטומאה‬
‫וכנגד המקום הפתוח אבל הצדדין נשארו טהורין‪ ,‬אבל אם‬
‫לא היה פותח טפח בתוך הארון היה נטמא הכל ולא היו‬
‫יכולין לדלג כלל ולהכי היה צריך לאוקמיה כשהיה בו פותח‬
‫טפח‪ .‬שאם היה סתום מלמעלה אדרבה כי יש בו פותח‬
‫טפח מטמא "אפילו" בצד הריקן שבו כצ"ל דכיון דאיכא‬
‫פותח טפח אין הטומאה דוחקת עצמה לצאת מהארון אלא‬
‫מפשטת עצמה בכל הארון הלכך לא היו יכולין לדלג אפי'‬
‫בצדדי הארון‪ ,‬אבל אם לא היה פותח טפח כיון שהטומאה‬
‫מקוצי מיישב פירוש"י דמיירי הכא דיש בו כל הקדושות‬
‫הללו כו' המילה כו' אינה קיצור של ‪ dileke‬אלא של ‪.mlek‬‬
‫ולאחותו ל"ל למימר דמטמא למת מצוה כשיש בו כל‬
‫הקדושות הללו כיון דמטמא לקרובים כשעושה פסח גרידא‬
‫אלמא עושה פסחו אינו מעלה עליו מי שהיה נזיר וכ"ג אם‬
‫נוסף בו שנהיה עושה פסחו לא נוסף בו שום חומרא טפי‬
‫לעניין להטמא למת מצוה דעושה פסחו אפי' לקרובים נטמא‬
‫כ"ש למת מצוה א"כ פשיטא דמטמא מי שהיה נזיר וכ"ג‬
‫ועושה פסחו למת מצוה דמתחילה שהיה רק נזיר וכ"ג‬
‫ועדיין לא נוסף בו עושה פסחו היה מטמא למת מצוה מדכת'‬
‫לאחיו והשתא שנוסף בו עושה פסחו לא נוספה בו שום‬
‫חומרא ופשיטא דאכתי מטמא למת מצוה‪ ,‬אלא ע"כ עושה‬
‫פסחו גרידא אינו מטמא לקרובים ומי שהיה נזיר וכ"ג בשעה‬
‫רצוצה ודחוקה בארון דוחקת עצמה לצאת דרך כיסוי הארון‬
‫ובוקעת למעלה כנגד הטומאה וצדדי הארון טהורין ויכולין‬
‫לדלג שם ואמאי העמידו כשהיה שם פותח טפח אדרבה היה‬
‫דעושה פסחו אינו מטמא לקרובים איכא סברא למימר דאינו‬
‫לו להעמידו כשלא היה שם פותח טפח‪.‬‬
‫מטמא נמי למת מצוה ואצט' קרא לאשמועי' דמטמא למת‬
‫שנעשה עושה פסחו נוספה בו חומרא לעניין מת מצוה דכיון‬
‫מצוה‪ .‬וכי תימא מ"מ צריך קרא דמטמא למת מצוה מפני‬
‫ד"ה ולאחותו וכו' וכולהו יתירי נינהו דמנפש מת "נפקו"‬
‫ודרשינן וכו' דהא מנפש מת "נפקו" כולהו "לא" בא‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד ולהתיר מת מצוה "נמי לא איצטריך"‬
‫דמלאביו נפקא כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה אמרת וכו' ועושה פסח "ומשמע" דעושה פסח‬
‫גרידא וכו' וטמאוהו אחיו בע"כ "פריך" מהא כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד )ע"ב( וא"ת מהיכא פשיטא וכו' בשלמא לפי‬
‫מאי דפרשינן מעיקרא דמיירי דאית ביה כל הקדושות הללו‬
‫ודאי לא יטמא לקרובים דאפי' נזיר גרידא כתיב ביה ‪eia`l‬‬
‫‪ mzena mdl `nhi `l ezeg`le eig`l en`le‬ואפי' כ"ג‬
‫גרידא נמי כתיב ביה ‪ `nhi `l en`le eia`l‬כ"ש כשיש בו‬
‫כל הקדושות הללו נזיר וכ"ג ועושה פסח אלא לפי מאי‬
‫דהדרת בך ופירשת דקאי בעושה פסח גרידא מהיכא‬
‫פשיטא ליה אמרת לא יטמא הא פסח עשה הוא וקבורת‬
‫קרוביו עשה הוא וכיון דעשה דפסח אינו אלא בערב ועדיין‬
‫לא הגיע זמנו וכבר מת לו מת הרי נתחייב בעשה דקבורת‬
‫המת קודם שיגיע זמן עשה דפסח וסברא הוא דעשה דקבורה‬
‫דחי עשה דפסח דאכתי לא מטא זמניה‪*** .‬בא"ד וא"ת‬
‫מנא ליה "לתלמודא" דהאי קרא בעושה וכו' צ"ל לתנא‬
‫מתחילה היה כתוב לת' וסבר המעתיק שהוא קיצור של‬
‫שיש בו ג' קדושות נזיר "וכ"ג" ועושה פסח כצ"ל כלו'‬
‫וכי תימא אע"ג דלא נתווספה בו חומרא מ"מ נוספה בו‬
‫קדושה ולכך הו"א דמשום תוספת קדושה שנוספה בו יהיה‬
‫אסור לטמא למת מצוה ולעולם אימא לך דעושה פסח‬
‫גרידא מטמא לקרובים ואין בו חומרא כלל לעניין מת מצוה‬
‫דכיון דמטמא לקרובים כ"ש למת מצוה מיהו לאו תוספת‬
‫החומרא גורמת את ההוה אמינא שיהא נזיר וכ"ג ועושה‬
‫פסחו אסור במת מצוה אלא תוספת הקדושה גורמת‪ ,‬לא היא‬
‫דהא כבר שמעינן מלאביו ולאמו ולאחיו דנזיר וכ"ג לא‬
‫מהני מידי למת מצוה נזיר גרידא אסור לטמא לקרובים‬
‫ומותר במת מצוה והו"א אם תתווסף בו קדושה ויהיה נזיר‬
‫וכ"ג יהיה אסור במת מצוה דאע"ג דנזיר וכ"ג אינו תוספת‬
‫חומרא לעומת נזיר גרידא דהא כבר למדנו דנזיר גרידא אינו‬
‫מטמא לקרובים ומטמא למת מצוה וכ"ג גרידא נמי כבר‬
‫למדנו שאינו מטמא לקרובים ומטמא למת מצוה מ"מ יש כאן‬
‫תוספת קדושה דהשתא הוי קדוש מחמת נזירות ומחמת‬
‫כהונה ואתא קרא דלאחיו ללמדנו דנזיר וכ"ג אע"ג דאית‬
‫ביה תוספת קדושה לעומת נזיר גרידא בכל זאת נטמא למת‬
‫מצוה דתוספת קדושה אינה גורמת כלום ורק תוספת חומרא‬
‫יכולה לגרום איסור ליטמא למת מצוה וליכא ביה תוספת‬
‫קכד‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫חומרא‪ ,‬וכיון דכבר אשמועי' קרא דתוספת קדושה אינה‬
‫הקרובים הא כשנטמא לקרובים נמי מתבטל ממצות פסח‬
‫גורמת איסור לטמא למת מצוה למאי איצט' לאשמועי' תו‬
‫ומוכיח דקדושת פסח נדחית מפני קבורת המת כ"ש מפני‬
‫דאם היו בו ג' קדושות נזיר וכ"ג ועושה פסח אינו אסור‬
‫קבורת מת מצוה דחמיר מקבורת קרוביו‪ .‬א"נ יש לפרש‬
‫לטמא למת מצוה פשיטא דהא אין הקדושה גורמת אלא‬
‫בקוצר "הכי" כצ"ל‪ ,‬קאי על מה שכתב השר מקוצי ליישב‬
‫החומרא ומי שהיה נזיר וכ"ג ועושה פסח אין בו תוספת‬
‫פירוש"י דמיירי שיש בו כל הקדושות הללו וקשה א"כ מאי‬
‫חומרא לעומת מי שהיה רק נזיר וכ"ג "אלא" ע"כ "קרא"‬
‫פריך התם גבי יוסף הכהן והשר מקוצי תירץ דבר זה לעיל‬
‫לא "אצטריך" אלא למעלה דפסח כצ"ל כלו' אלא ע"כ‬
‫באריכות והשתא רוצים התוס' לפרש בקיצור מדתניא‬
‫קרא ד'ולאחותו' לא אצט' משום קדושה דעושה פסח אלא‬
‫גרידא על ישר' נזיר ואח"כ נזיר וכהן הדיוט ואח"כ נזיר‬
‫משום חומרא דעושה פסח דהו"א דעושה פסח חמיר ואינו‬
‫וכ"ג "א"כ" מסברא יש לנו לומר דאינו מטמא לקרובים‬
‫מטמא למת מצוה ואי אמרת דעושה פסח גרידא נטמא‬
‫אע"ג דלפירוש"י עושה פסחו דברייתא מיירי במי שהיה נזיר‬
‫לקרובים למה לי קרא דולאחותו פשיטא דאי מטמא‬
‫וכ"ג ועושה פסחו מ"מ אפי' עושה פסחו גרידא אינו מטמא‬
‫לקרובים כ"ש למת מצוה ונמצא דאין בעושה פסח שום‬
‫לקרובים כמו נזיר וכולהו אינך כמו נזיר וכ"ג ועושה פסחו‬
‫חומרא לעניין מת מצוה‪ .‬ואע"ג דאצט' קרא דלאמו לכהן‬
‫יחד‪ ,‬דאי אמרת עושה פסחו גרידא מטמא לקרובים ה"ל‬
‫הדיוט ונזיר דמטמא למת מצוה אע"ג דלא איצט' קרא‬
‫לתנא למיתני ברישא 'נזיר ישראל' דהיינו פשטיה דקרא‬
‫משום חומרא דכהן הדיוט שמתבטל ממצות כהונה דהא כתב‬
‫ואח"כ 'נזיר ועושה פסחו' ואח"כ 'נזיר וכהן גדול' ואח"כ‬
‫קרא דמטמא כהן הדיוט לקרובים ומסברא ידעי' דמטמא‬
‫'נזיר וכ"ג ועושה פסחו' ולא ה"ל למיתני כלל 'נזיר וכהן‬
‫למת מצוה מכ"ש דקרובים ואיצט' קרא "משום" שהן‬
‫הדיוט' דנזיר וכהן הדיוט היינו נזיר ועושה פסחו דבין כהן‬
‫שתי קדושות אע"ג דשמעינן כבר "מלאחיו" שתוספת‬
‫הדיוט ובין עושה פסחו נטמאין לקרובים וכיון דעל כרחיה‬
‫קדושה אינה גורמת איסור ליטמא למת מצוה אלמא טרח‬
‫צריך לשנות בסיפא 'נזיר וכ"ג ועושה פסחו' ועל כרחיה‬
‫קרא לאשמועי' כמה פעמים דבר זה דתוספת קדושה אינה‬
‫צריך להזכיר בברייתא עושה פסחו א"כ אף ברישא ה"ל‬
‫גורמת איסור אף כאן נמי נאמר דעושה פסח גרידא נטמא‬
‫לקרובים ואין בו חומרא כלל גבי מת מצוה ואעפ"כ הו"א‬
‫דמי שהיה נזיר וכ"ג אם נוספה בו קדושה דעושה פסח יהיה‬
‫אסור לטמא למת מצוה קמ"ל 'ולאחותו' דמותר‪") .‬דמעלה‬
‫דנזיר לא מהני מידי למת מצוה מלאביו" נמחק(‪ .‬ה"מ‬
‫כהן דקדושתו קדושת עולם והוי הקדושה בגופו ומשו"ה‬
‫יש לנו לומר כי יש לו שתי קדושות דטפי קדושה בגופו‬
‫למתני 'נזיר ועושה פסחו' במקום 'נזיר וכהן הדיוט' ומדלא‬
‫תני נזיר ועושה פסחו אלא נזיר וכהן הדיוט ש"מ משום דבעי‬
‫למיתני הקל תחילה דהיינו 'נזיר וכהן הדיוט' דכהן הדיוט‬
‫גרידא מטמא לקרובים ואח"כ החמור 'נזיר וכ"ג' דכ"ג גרידא‬
‫אינו מטמא לקרובים ולא מצי למיתני 'נזיר ועושה פסחו'‬
‫במקום 'נזיר וכהן הדיוט' דעושה פסחו גרידא אינו מטמא‬
‫לקרובים‪.‬‬
‫כלו' הצטברו שתי הקדושות יחד ונעשו קדושה גדולה ולכך‬
‫כ ע"א גמ' וליגמר "מיניה" שב ואל תעשה שאני כצ"ל‪.‬‬
‫איצט' קרא למימר דאע"ג דהשתא נתחברו בגופו שתי‬
‫וא"ת נזיר דילפינן דמטמא למת מצוה מדכת' 'לאביו' וכהן‬
‫קדושות ואיכא סברא לומר דכיון שנתחברו בגופו שתי‬
‫דילפינן דמטמא למת מצוה מדכת' 'לאמו' וכ"ג דילפינן‬
‫הקדושות יחד ונעשית קדושה גדולה יהא אסור יותר מנזיר‬
‫דמטמא למת מצוה מדכת' 'לאחיו' הא כולהו קום ועשה הוא‪,‬‬
‫גרידא ומכהן הדיוט גרידא אעפ"כ מותר לטמא למת מצוה‬
‫תירץ רש"י דבהנך לאו כבוד הבריות דחי להו אלא קרא‬
‫אבל עושה פסח שקדושתו לפי שעה אינה קדושה בגופו‬
‫ד'לאביו ולאמו לאחיו' גלי לן דמעיקרא כשנכתב ל"ת‬
‫ואינה מתווספת על קדושות ראשונות שהיו בו אלא קדושת‬
‫דטומאה לאו על מת מצוה נאמר‪ ,‬וכבר התוס' דחו דבריו‪.‬‬
‫מצוה היא כלו' קדוש הוא שלא לטמא כדי שלא יבטל ממצות‬
‫ופירשו התוס' ‪dl`ya epyi oky xifpl dnc 'ixnb `l xifpnc‬‬
‫פסח אם אתה מתיר לו לטמא לקרובים ויבטל ממצות פסח‬
‫‪ lka dey epi`y e`l oky odkl dn odkn oke‬ואם היה כדבריהם‬
‫ש"מ קדושת מצוה שבו לא אלימא כ"כ ה"ה למת מצוה‬
‫היה לגמ' לפרש כן‪ .‬ונ"ל דמה שהזהירה התורה את הכהן‬
‫מכ"ש יטמא ולא תעמוד לו קדושת מצות פסח שלא להטמא‬
‫מליטמא טעמא כדי שיהיה ראוי לשרת במקדש כדכת' )ויק'‬
‫דמאי חזית ליתן לו קדושה טפי גבי מת מצוה יותר מן‬
‫כא א( `‪`l ytpl mdil` zxn`e oexd` ipa mipdkd l` xen‬‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכה‬
‫‪miaixwn md mdidel` mgl 'd iy` z` ik 'ebe einra `nhi‬‬
‫ד'האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה' לאו בעוקצין היא אלא‬
‫‪ ycw eide‬וכשמטמא עצמו אינו אלא שב ואל תעשה שמונע‬
‫בטהרות פ"ב מ"א אלא ה"ק כי הוה מטי רב יהודה‬
‫עצמו מלשרת וכן מה שהזהירה את הנזיר מליטמא כדי‬
‫בעוקצין בתחילת עוקצין פ"א מ"א דקת' התם ‪ci `edy lk‬‬
‫שיהיה ראוי להתייחד עם ה' יתברך בקדושה ובטהרה‬
‫‪ `nhne `nhin xney `le‬היו התלמידים מקשים לו מההיא‬
‫ולהשיג השגות גדולות בעבודתו כדכת' )במד' ו ז( ‪eia`l‬‬
‫מתני' דטהרות 'האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה ונגעה‬
‫‪lr eidl` xfp ik mzena mdl `nhi `l ezeg`le eig`l en`le‬‬
‫בעלה חוץ לקדירה במקום הנגוב אע"פ שיש בו כביצה הוא‬
‫‪ ey`x‬וכשמטמא עצמו אינו אלא שב ואל תעשה שמונע עצמו‬
‫טמא והכל טהור' אמאי הכל טהור הא האי עלה לאו יד הוא‬
‫מעבודת והשגות הנזיר‪.‬‬
‫אלא הוא הירק עצמו ולא היתה המשנה ההיא ברורה לרב‬
‫מ"ש אמוראים ראשונים דאתרחיש להו ניסא כשהיו‬
‫מתפללין על דבר אפי' הוא היפך הטבע כגון לבקש מטר‬
‫כשאין עננים בשמים מיד היו נענים ומ"ש אנן דלא‬
‫מתרחיש לן ניסא ודאי מתרחיש לן ניסי טובא מיהו אין זה‬
‫מיד סמוך לתפלתנו אלא אחר זמן ולא הוי נס גלוי ומובהק‪.‬‬
‫אי משום תנויי דכת' )דבר' ד ז( ‪el xy` lecb ieb in ik‬‬
‫`‪ eil` ep`xw lka epidl` 'dk eil` miaexw midl‬משמע מקבל‬
‫תפלותינו מיד ועושה לנו נסים וסמיך ליה ‪xy` lecb ieb ine‬‬
‫‪ozep ikp` xy` z`fd dxezd lkk miwicv mihtyne miweg el‬‬
‫‪ meid mkiptl‬אלמא לעשות להם נס סמוך לתפלתם הוי מחמת‬
‫עסק התורה‪ .‬בשני דרב יהודה "כוליה" תנויי בנזיקין‬
‫הוה ודאי היו עוסקין אף בשאר סדרים דהא אמר לק' ‪ike‬‬
‫‪ 'eke oivwera dcedi ax ihn ded‬אלמא אף סדר טהרות היה‬
‫לומד אלא שלא היה לב רוב הלומדים רחב להבין ולפיכך‬
‫יהודה דיו‪ ,‬ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים‬
‫שהיא משנה בעוקצין‪ .‬כל זה כתבתי ליישב גירסתנו מיהו‬
‫הגירסא הנכונה היא וכי הוה מטי רב יהודה האשה‬
‫שכובשת ירק בקדירה ול"ג בעוקצין וכן הוא באגרת רב‬
‫שרירא גאון פ"י אות לה ובכת"י מדוייקים‪ .‬תליסר מתיבתא‬
‫כבר ביארנו שלא היו שונים זרעים וטהרות בסדר הישיבה‬
‫אלא הרוצה ללמדם בא לפני הרב ולומדם ממנו בבית‬
‫המדרש שלא בסדרי הישיבה וביומי דרבא רבתה רחבות לב‬
‫בתורה והיו הרבה לומדים שחפצו ללמוד סדר זרעים וסדר‬
‫טהרות לפני החכמים בחדשים בהם לא היתה הישיבה‬
‫פועלת‪ ,‬שלא היו רגילין ללמוד בישיבה לפני ראש הישיבה‬
‫אלא חדש בחורף ולומדין בו מסכת אחת ואח"כ הולך כל‬
‫תלמיד לבית המדרש הסמוך אליו וחוזר על המסכת ההיא‬
‫חמישה חודשים וכן חודש בקיץ ולומדין מסכת אחת ואח"כ‬
‫לא היה ראש הישיבה שונה עמהם בישיבה אלא נזיקין אבל‬
‫הולך כל אחד לבית המדרש הסמוך לו וחוזר על המסכת‬
‫חכמים שבהם היו באין לפני הרב בבית המדרש ולומדין‬
‫ההיא חמישה חודשים ובהנך עשרה חודשים שלא היתה‬
‫ממנו אף שאר סדרי משנה שלא בסדר הישיבה ואנן קא‬
‫הישיבה פועלת היו כולם בבתי המדרש לחזור על תלמודם‬
‫מתנינן שיתא סדרי ש"מ היתה להם גמרא אף לסדר זרעים‬
‫ובי"ג בתי מדרש קבעו ללמוד עוקצין שרבים מהם היו רחבי‬
‫וטהרות ואבדה ממנו וי"א דעל מסכת ברכות דזרעים ועל‬
‫לב להבינה‪ .‬כי הוה שליף חד מסאניה "הוה" אתי מטרא‬
‫מסכת נדה דטהרות קאמר‪ ,‬מיהו הגירסא הנכונה היא ואנן‬
‫כצ"ל‪ ,‬בתעניות דידהו היו רגילין להאסר בחמישה דברים‬
‫קא מתנינן ד' סדרי וכן היא הגירסא באגרת רב שרירא‬
‫אכילה ושתיה רחיצה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כמו‬
‫גאון פ"י אות לה ואע"ג דביומי דרבא הוה מתנו נמי טהרות‬
‫שאנו רגילין ביוה"כ ובתשעה באב‪ .‬ואנן קא מצערינן‬
‫כדאמר ‪ `zaizn xqilz oivwera opipzn `w op`e‬לא היה‬
‫נפשין בחמישה דברים ומצווח קא צווחינן מכאן שצווחה‬
‫ראש הישיבה דורש בישיבה בפני כולם אלא ד' סדרים אבל‬
‫וצעקה יפין לתפלה‪ .‬קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת‬
‫בסדר זרעים וטהרות לא היה להם גמרא קבועה לשנות‬
‫ה' והנך קראי דילפת מינייהו לעיל דלעשות להם נס מיד‬
‫לתלמידים אלא כל רב ורב היה שונה לתלמידים פירושים‬
‫סמוך לתפלתם הוי מחמת התורה דכתיב ‪xy` lecb ieb in ik‬‬
‫כמו שרוצה וכמו שנראה לו נכון והגון וכן לא היו דורשין‬
‫‪ eil` ep`xw lka epidl` 'dk eil` miaexw midl` el‬דמשמע‬
‫אותן בישיבה אלא הרוצה ללמדם בא לפני הרב בבית‬
‫מקבל תפלותינו ועושה לנו נסים וסמיך ליה ‪lecb ieb ine‬‬
‫המדרש ולומדה ממנו שלא בסדרי הישיבה וכמו שנתבאר כל‬
‫`‪ z`fd dxezd lkk miwicv mihtyne miweg el xy‬משמע‬
‫זה באגרת הנ"ל ובפירושנו שם‪ .‬וכי הוה מטי רב יהודה‬
‫בזכות שעוסקין בתורה הא סיים ביה קרא ‪jl xnyd wx‬‬
‫בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדירה האי מתניתין‬
‫‪ ce`n jytp xenye‬משמע ובלבד שתהא בכם מסירות נפש‬
‫קכו‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫על מצוותיו ותורתו הלכך קמאי דהוה בהו תורה ומסרו‬
‫לבנות מצויין הרבה וכשהיה אדם עובר על שפת הנהר‬
‫נפשייהו על קדושת ה' איתרחיש להו ניסא אנן אע"ג דאית‬
‫ורואה אווזים לבנות לא היה מתבונן בהם אבל כשהיה רואה‬
‫בן תורה טפי הא לא מסרינן נפשין אקדושת ה' ולכך לא‬
‫אווזים שחורות היה מתבונן בהם כי לא היו מצויין להכי‬
‫מיתרחיש לן ניסא‪ .‬חזייה לההיא כותית וכו' וא"ת מאי‬
‫קאמר כי קאקי חיוורי שאין אדם נהנה כלל בראייתם‪ ,‬וי"מ‬
‫מסירות נפש איכא הכא הא קסבר דבת ישראל היא ולא‬
‫לפי שאחר שהיו טובלות היו לובשות בגדי לבן להודיע‬
‫תתבענו המלכות על כך ועוד הא אפי' היה יודע דכותית היא‬
‫לבעליהן שהן טהורות‪ .‬קאקי אווזים‪ ,‬לפי שמגעגעות געגע‬
‫ליכא בזה מסירות נפש דהא אין עונשין אותו בנפשו אלא‬
‫נקראות קאקי ומכאן ראיה למבטא התימנים שקורין אות‬
‫קונסין אותו ממון‪ ,‬וידידי וחביבי הרב שמעון אלימלך הי"ו‬
‫קו"ף כגימ"ל שלנו כי היה ראוי לכתוב גאגי ונכתב קאקי‪,‬‬
‫תירץ דמכאן ראיה שמסירת ממונו על קדושת ה' הוי כמוסר‬
‫וכן בקעה נכתב בתלמוד ‪) `b`a‬פס' ח ע"ב וביצה כא ע"א(‬
‫נפשו כי עני חשוב כמת‪ ,‬ולי נראה דכיון דהות לבישא‬
‫במקום בקא וכן הרבה‪ .‬ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי מה‬
‫כרבלתא בשוקא שהוא בגד יקר וחשוב סבר שהיא אשת‬
‫שרואה אשה בשעה שהיא מתאוה לתשמיש נחקק בולד‬
‫ראש הגולה או בתו וסבר שאם יקרענו ממנה יענישוהו עונש‬
‫שתתעבר בו‪ ,‬אמי בזמן שעלתה מן הטבילה ראתה תות שדה‬
‫גדול במכות ומעצר שהיו אנשי ראש הגולה עונשין ומכין‬
‫ולא נתנו לה לטעום ממנו ונחקק בחזה שלי צורת תות שדה‬
‫למבזה אותם כמבזה את המלך‪ .‬מתון מתון ארבע וכו' לפי‬
‫ממש בצורתו ובצבעו גם ראיתי אחד שהיתה חקוקה בגבו‬
‫הפירוש הראשון ברש"י הכי קרינן מתון מתון ארבע מאה‬
‫צורת אבטיח ואמר לי כי אמו נתאוותה לאבטיח ולא נתנו‬
‫זוזי שויא כלו' מתון מאתים ועוד מתון מאתים הם ארבע‬
‫לה לטעום ממנו‪ .‬בב"מ פד ע"א נוסף ונהוי להו זרעא‬
‫מאות זוז וכזה הפסדתי כלו' שמך קא גרים לי‪ ,‬ולפי הפירוש‬
‫דשפירי כוותי "גמירי אורי' כוותי"‪*** .‬אמר להו אנא‬
‫השני הכי קרינן מתון! מתון ארבע מאה זוזי שויא כלו'‬
‫מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא בהו עינא בישא רבי‬
‫לך ששמך מתון אני אומר מתון המתינות ארבע מאה זוזי‬
‫יוחנן לאו מזרעא דיוסף קאתי אלא לחש הוא לכל אדם הירא‬
‫שויא אילו הייתי ממתין כהוראת שמך לא הייתי מפסיד‬
‫מעין הרע שיאמר אנא מזרעא דיוסף וכו' כדאמר לק' נה‬
‫ארבע מאה זוזי‪.‬‬
‫ע"ב‪ .‬אל תקרי עלי עין דמשמע על עין כלו' בן פורת מחמת‬
‫העין שהעין הטובה השפיעה בו טובה וברכה אלא עולה עין‬
‫אשערי "טבילה" כצ"ל וכן בעובדא דרבי יוחנן‪ .‬היה יושב‬
‫על פתח שערי המקוה מבחוץ וקודם שנכנסות לטבול היה‬
‫מלמדם דיני טבילה‪ ,‬וראיה שלא היה נמצא ממש במקום‬
‫שטובלין ולא היה רואם בשעת טבילה דהא רבי יוחנן נמי‬
‫שהוא עולה על העין עין הרע אינה משפעת אלא בגובה עינו‬
‫של אדם ויוסף היה הקב"ה מעלה מזלו מעל גובה עינו של‬
‫אדם שלא תשלוט בו עין הרע‪ .‬אלא "עולה" עין כצ"ל‬
‫ועתה מצאתיו מפורש במדרש ילמדנו ילקוט תלמוד תורה‬
‫הוה יתיב אשערי טבילה ואמר ‪oiiz`e l`xyi zepa owlq ik‬‬
‫בראש' אות קפ"ז‪ ,‬אבל רש"י גרס אלא עולי עין‪ ,‬וי"ג אלא‬
‫‪ ia olkzqn dliahn‬ואי הוה יתיב אשערי טבילה מבפנים‬
‫"עלי" עין כלו' עלי והסתלקי עין עיין בריטב"א ב"ב קיח‬
‫ורואם בשעת טבילתן היה לו לומר כי טבלן בנות ישראל‬
‫ע"ב‪ .‬וידגו הל"ל ויפרו מאי וידגו אלא לשון דגים‪ .‬מה דגים‬
‫מסתכלן בי אלא ש"מ לא היו רואות אותו אלא בשעה שעלו‬
‫שבים מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם‬
‫מן הרחצה ויצאו מבית הטבילה והוא יושב על השער‬
‫שהרי פרין ורבין יותר משאר יצורים שביבשה שכל דג‬
‫מבחוץ‪ ,‬ויותר מכן מוכח מלשון הגמ' בב"מ פד ע"א `‪ik xn‬‬
‫משריץ אלפים ורבבות ש"מ אין עין הרע שולטת בהם‪ .‬עין‬
‫‪ ia erbtil devn zliahn 'xyi zepa owlq‬אלמא לא היו רואות‬
‫שלא רצתה לזון "וליהנות" ממה שאינו "שלה" אין עין‬
‫אותו במקוה עצמו אלא בשעה שהיו עולות מן הרחצה‬
‫הרע שולטת "בה" כצ"ל‪.‬‬
‫והולכות לביתן היו פוגעות בו ועיין שם בתוס' ד"ה יתיב‪.‬‬
‫ויש מפרשים שהיה עומד על פתח המקוה מבפנים ורואם‬
‫משנה נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש מפרש בגמ'‬
‫בשעת טבילה והיינו דקא' ‪ixeeig iw`w ik i`t`a oiinc‬‬
‫משום שהיא מצוות עשה שהז"ג‬
‫כשאני רואם בתוך המים הם דומין בעיני כאווזים לבנות‬
‫סי' ע ‪epiidc cegid zlawa md miaiig dy`e carc d`xp cren ld`a aezk‬‬
‫הרגילים לרחוץ במים‪ ,‬והא דקא' ‪ ixeeig iw`w ik‬ולא אמר‬
‫‪ oey`x weqt‬ומלשון הגמ' נראה דאפי' פסוק ראשון דהוי עול מלכו"ש אינם‬
‫כי קאקי אוכמי או כי קאקי סתם לפי שבבבל היו אווזים‬
‫חייבים ומ"מ בשו"ע סי' ע סעי' א פסק נשים ועבדים פטורים מק"ש שהיא‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתוב בב"י‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכז‬
‫מצות עשה שהז"ג ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהם עול מלכו"ש הגה‬
‫שיודעים לשמור תפלין והיינו מבן י' שנה או י"א שנה ואחינו התימנים‬
‫ויקראו לפחות פסוק ראשון וכל זה לעניין ק"ש דשחרית וערבית אבל ק"ש שעל‬
‫ראיתי מקפידין בזה‪ .‬וחייבין‬
‫בתפלה >>>ועשה טוב<<< הרמב"ם פ"א‬
‫המטה משום שמירה הוא ונשים נמי בעו שמירה וכבר קבלו עליהם הנשים‬
‫מהל' תפלה ה"א סובר דתפלה מצות עשה מן התורה היא ורק מנין התפלות‬
‫לחייב עצמן בק"ש שעל המטה‪ .‬ולעניין קטנים פסק מרן בשו"ע שם סעי' ב‬
‫וזמני התפלה ונוסח התפלה הם מדרבנן דמדאורי' סגי בתפלה אחת ביום‬
‫קטנים פטורים לר"ת כשלא הגיעו לחינוך ולרש"י אפי' הגיעו לחינוך‬
‫באיזו שעה שירצה וכיון דמדאורי' ליכא זמן לתפלות הוי מצות עשה שלא‬
‫מפני שאינו מצוי אצלו בזמן ק"ש בערב וישן הוא בבקר וראוי לנהוג‬
‫הז"ג לפיכך נשים חייבות ודוקא בתפלה אחת ביום כדין תורה וכן פסק מרן‬
‫כר"ת והשתא החמירו על עצמן יותר מר"ת וקורים ק"ש עם הקטנים אפי'‬
‫בשו"ע סי' קו סעי' א ונשים ועבדים שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים‬
‫בני ארבע וחמש שלא הגיעו לחינוך ובנות ישראל הן שהחמירו על עצמן‬
‫בתפלה מפני שהיא מצות עשה שהז"ג וכן נהגו בנות ישראל שאין‬
‫לקרות עם הקטנים‪ ,‬ואין מקפידין אלא בק"ש שחרית ובק"ש שעל המטה‬
‫מתפללות אלא תפלה אחת ביום או שחרית או מנחה או ערבית‪ .‬ושמעתי‬
‫אבל ק"ש דערבית אין מקפידין ואולי טעמא משום דק"ש שעל המטה הוי‬
‫ממורי הרב זצ"ל שטוב שיתפללו שחרית קודם שיתחילו במלאכת היום‬
‫קרוב לזמן ק"ש דערבית שהקטנים הולכין לישן מוקדם לפיכך אין מקפידין‬
‫וקודם שייעור הבית כי בזמן מנחה כבר הילדים ערים ורצין בבית והיא‬
‫אלא בק"ש שעל המטה והיא כנגד ק"ש דערבית ושעל המטה‪.‬‬
‫טרודה במלאכת הבית‪ ,‬וכן נהגו‪ .‬ומ"מ אמר כי טוב שתקבע לה תפלה אחת‬
‫רש"י ד"ה אבל מט' הוא למת מצוה "דהוא" כבוד כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה שב וא"ת שאני "פעמים" רבים כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫קטנים וכו' לפי שאינו מצוי "אצלו" תמיד כצ"ל‪.‬‬
‫קבועה אם שחרית שחרית ואם מנחה מנחה ואם ערבית ערבית כדי שלא‬
‫תשכח להתפלל וגם יש בזה עניין אחר‪ .‬וכתב המג"א דלפי הרמב"ם אם‬
‫אומרת איזו בקשה כבר יצאה יד"ח דאין נוסח התפלה מדאורי' ואין נ"ל‬
‫כלל )וכבר פקפקו בזה גדולי האחרונים(‪ .‬וכל זה לדעת הרמב"ם ומרן דס"ל‬
‫תוד"ה וקטנים וכו' ובק"ש נמי "דיש" לחייבו כצ"ל‪.‬‬
‫דעיקר תפלה מדאורי'‪ ,‬אבל לדעת הרמב"ן עיקר תפלה אינו אלא מדרבנן‬
‫***בא"ד דאי לא הגיע לא "הוה" להו לחייבו בתפלה‬
‫"ועוד לא" נהירא כצ"ל‪.‬‬
‫ובשעה שתקנו להתפלל תקנו שיתפללו שחרית ומנחה לפיכך אף הנשים‬
‫חייבות בתפלת שחרית ומנחה‪ ,‬וגדולי האשכנזים הכריעו כדעת הרמב"ן‬
‫לפיכך נשותיהן חייבות בתפלת שחרית ומנחה‪ ,‬אבל אנן דקי"ל כהרמב"ם‬
‫כ ע"ב משנה ומן התפלין‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי'‬
‫לח סעי' ג נשים ועבדים פטורים מתפלין מפני שהוא מצות עשה שהז"ג‬
‫הג"ה ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן מוחין בידן ובג'רבא היו כמה וכמה נשים‬
‫והשו"ע אין נשותינו חייבות אלא בתפלה אחת וכמו שפירשנו‪ .‬ולעניין תפלת‬
‫מוסף הצל"ח כתב דפטו' אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות וכל זה‬
‫לאשכנזים אבל נשותינו אינן חייבות אלא בתפלה אחת איזו שירצו‪.‬‬
‫שהיו מניחות תפלין וסיפר לי מו"ז זצ"ל כי פעם ראה את אשת רבו )אולי‬
‫אשת רבי דידו זצ"ל או אשת רבי דוד חדאד זצ"ל שהם היו רבותיו‬
‫גמ' מהו דתימא הואיל ואית בה מלכו"ש אע"ג דק"ש‬
‫המובהקים( אוחזת את התפלין בידיה ושאל אותה מה זה והשיבתו שהיא‬
‫מצוה לקוראה בבוקר ובערב ומצד קריאתה הויא מצות עשה‬
‫רק מקפלת את התפלין של בעלה ומיד נכנס בעלה והיו תפליו על ראשו‬
‫שהז"ג מ"מ כשקורא ק"ש בבקר צריך לקבל עליו עול‬
‫)תפלין של רש"י ושל ר"ת כמנהג האר"י להניחן יחד( והבין שהיא מניחה‬
‫מלכו"ש כל היום וכל הלילה וכן בערב הלכך הו"א דלאו‬
‫תפלין בכל יום לפיכך חזר ובא למחרת באותה שעה והציץ מן החצר וראה‬
‫מצות עשה שהז"ג היא קמ"ל דלא אזלינן בתר תכלית‬
‫תפילין עליה ועומדת בתפלה‪ .‬ונר' דאשה הרוצה להניחן אין למחות בידה‬
‫המצוה שהיא קבלת עול מלכותו תמיד כל היום וכל הלילה‬
‫כלל אם היא ידועה בחסידותה ומניחתן בצינעה‪ ,‬אבל נשים המניחות‬
‫אלא בתר זמן הקריאה והוא אינו אלא בבקר ובערב הלכך‬
‫בפרהסיא מוחין בידם כי לא באו להתחסד אלא לחבל בכרם בית ישראל‪.‬‬
‫מצות עשה שהז"ג היא‪*** .‬ומן התפלין פשיטא הואיל‬
‫***ולעניין קטנים פסק מרן בשו"ע סי' לז סעי' ג קטן היודע לשמור תפלין‬
‫ושבת ויו"ט לאו זמן תפלין נינהו ודאי הויא מצות עשה‬
‫בטהרה שלא ישן ושלא יפיח בהן הג"ה ושלא יכנס בהן לבית הכסא חיב אביו‬
‫שהז"ג מהו דתימא הואיל ואתקש למזוזה בפרשה ראשונה‬
‫לקנות לו תפלין לחנכו הג"ה וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד‬
‫‪ 'ebe mzazke 'ebe mzxywe‬דרוש מינה מה מזוזה נשים חייבות‬
‫והיום אין אחד שנוהג בזה כדעת הרמ"א‬
‫בה אף תפלין כן קמ"ל הואיל ובפרשה שניה הפסיק ביניהם‬
‫דהכל מניחין לבניהם תפלין כמה חודשים או כמה שבועות קודם י"ג שנה‬
‫ולא סמכן דכת' ‪ 'ebe mze` mzcnle 'ebe mze` mzxywe‬ואח"כ‬
‫וכמו שכתב המג"א ועוד דפשט הברייתא דסוכה מב ע"א לא משתמע כלל‬
‫כתיב ‪ 'ebe mzazke‬חזר והפריש בהלכותיהם מזוזה נשים‬
‫דמיירי בבן י"ג שנה ויום אחד אלא בקטן ממש כדמוכח התם לפיכך יש לנו‬
‫חייבות בה ומתפלין פטורות‪ .‬וחייבין בתפלה דרחמי נינהו‬
‫לחזור למנהג אבותינו ולפסק הרמב"ם והשו"ע ולהניח לקטנים תפלין משעה‬
‫תפלה תרתי אית בה א‪.‬מצות עשה דכת' ‪'d z` dad`l‬‬
‫)בעל העיטור( וכן נהגו ואין לשנות‬
‫קכח‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫`‪ ecarle mkidl‬זו היא תפלה ב‪.‬רחמים‪ ,‬ואע"ג דמצד מצות‬
‫דכתיבא באוריי'‪ .‬ושמור בלוחות שניים כתיב ‪mei z` xeny‬‬
‫עשה מצוה להתפלל שחרית בזמנה מנחה בזמנה וערבית‬
‫‪ eycwl zayd‬היינו המנע ממלאכה וכן כל לשון שמירה מנע‬
‫בזמנה ותפלה הויא מצות עשה שהז"ג מ"מ אם באה עליו‬
‫עצמך מלעשות מעשה הוא כמו )ברא' כד ו( ‪ot jl xnyd‬‬
‫איזו צרה וכבר סיים שחרית ועדיין לא הגיע זמן תפלת מנחה‬
‫‪ dny ipa z` aiyz‬מנע עצמך מלהשיבו וכן )ברא' לא כט(‬
‫מתפלל שמו"ע ומבקש רחמים מלפני המקום וכן בכל שעה‬
‫‪ rx cr aehn awri mr xacn jl xnyd‬מנע עצמך מלדבר‬
‫שנמצא בצרה אע"ג דכבר נפטר ממצוות תפלה עומד‬
‫עמו וכן )דב' ו יב( ‪ 'd z` gkyz ot jl xnyd‬מנע עצמך‬
‫ומתפלל שמו"ע לבקש רחמים על עצמו ועל בני ביתו נמצא‬
‫מלעבור על תורתו וכן )דב' טז א( ‪aia`d ycg z` xeny‬‬
‫שמצד עניין הרחמים שבה אינה מצות עשה שהז"ג הלכך‬
‫מנע עצמך מלעשות פסח לפני שיבוא האביב‪ ,‬אף כאן ‪xeny‬‬
‫נשים חייבות‪ .‬מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובקר‬
‫`‪ eycwl zayd mei z‬מנע עצמך מלעשות בו מעשה חול ואף‬
‫וצהרים משמע תפלה שמתפלל בערב בין תפלה דמצוה ובין‬
‫נשים נצטוו שלא לחלל את השבת במלאכות האסורות‪ .‬א"ק‬
‫תפלה דרחמים כגון שכבר נפטר מן המצוה ועומד ומתפלל‬
‫זכור ושמור ואמרי' בר"ה כז ע"א ‪cg` xeaca xenye xekf‬‬
‫שוב לבקש רחמים על צרתו עניין אחד היא ותפלה שמתפלל‬
‫‪ renyl dleki ofe`d oi`e xacl leki dtd oi`y dn exn`p‬ש"מ‬
‫בבקר עניין אחר היא והשגה אחרת היא ותפלה שמתפלל‬
‫צמודים הם כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה דאי נשים‬
‫בצהרים עניין אחר והשגה אחרת היא כמצות עשה שהז"ג‬
‫חייבות בשמירה ופטורות מזכירה למה אמרם בדבור אחד‬
‫היא דאע"ג דכל היום יכול להתפלל לבקש רחמים מ"מ‬
‫היה לו לומר 'זכור ושמור את יום השבת לקדשו' בין בלוחות‬
‫השגות דתפלת ערב אינו משיג אלא בערב והשגות דתפלת‬
‫ראשונים ובין בשניים דהא במהותם שתי מצוות שונות הן‬
‫בקר אינו משיג אלא בבקר וכן השגות דתפלת צהרים אינו‬
‫זכירה מצות עשה היא לקדש את השבת בדברים ושמירה לא‬
‫משיג אלא בצהרים נמצא דכשלש תפלות שונות הן וכל‬
‫תעשה היא לא לעשות מלאכה בשבת אלא ע"כ להכי אמרם‬
‫תפלה אית לה זמן ואח"כ עובר זמנה קמ"ל דאע"ג‬
‫בדבור אחד לאשמועי' כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה‬
‫דהשגותיהן שונות כולן תפלה אחת הן במילותיהן ובסידורן‬
‫ולחיובי נשים בקדוש היום‪.‬‬
‫נמצא דיכול להתפלל אותה תפלה כל היום כולו ולא הויא‬
‫מ"ע שהז"ג‪ .‬ובמזוזה פשיטא מהו דתימא הואיל ואיתקש‬
‫לת"ת בפרשה שניה ‪ 'ebe mzazke 'ebe mze` mzcnle‬קמ"ל‬
‫הואיל ויהיב רחמנא טעמא למזוזה למען ירבו ימיכם וימי‬
‫בניכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי בתמיה הלכך אף נשים‬
‫חייבות‪ ,‬אבל מדלא אקושינהו בפרשה ראשונה ליכא למשמע‬
‫א"ל רבינא "לרבא" י"ג לרב אשי‪ .‬נשים בברהמ"ז‬
‫דאורי' דקת' לה במתני' בהדי תפלה ומזוזה או דרבנן‬
‫דבאורי' כתיבא ברהמ"ז תחילה )דב' ח י( ותפלה ומזוזה‬
‫כתיבי לאחריה )דב' יא( מ"ט שביק לה תנא דמתני' לברהמ"ז‬
‫לבסוף אחרי תפלה ומזוזה לאו משום דתפלה ומזוזה דאורי'‬
‫מיניה דפרשה שניה עיקר לעניין הקישא ועיין מ"ש בזה‬
‫וברהמ"ז דרבנן דכת' ‪ jl ozp xy` daehd ux`d lr‬והארץ‬
‫בקדושין לד ע"א ד"ה תפלין למזוזה בפרשה שניה לא‬
‫לא נתנה לנשים כדפרש"י או משום דאמרי' בברהמ"ז ‪lre‬‬
‫איתקיש‪ .‬מהו דתימא הואיל וכתיב בתת ה' לכם בערב‬
‫‪ epxyaa znzgy jzixa‬כדפרשו התוס'‪ .‬נפק"מ לאפוקי‬
‫בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע משמע אסור לאכול אלא‬
‫בבקר ובערב כמצות עשה שהז"ג דמי קמ"ל דמותר‬
‫לאכול כל היום כולו והא דכת' ‪ 'ebe 'd zza‬ה"ק ה' יתן לכם‬
‫בשר בערב ותאכלוהו כל היום כולו ויתן לכם לחם בבקר‬
‫ותאכלוהו כל היום כולו‪.‬‬
‫רבים יד"ח תימה אמאי לא אמר נפק"מ היכא דמספקא לה‬
‫אי בירכה או לא בירכה אי אמרת דאורי' ספיקא דאורי'‬
‫לחומרא וחוזרת ומברכת ואי אמרת דרבנן ספיקא דרבנן‬
‫לקולא ופטורה‪ ,‬וי"ל דודאי עיקר הנפק"מ הוי כשמיספקא‬
‫לה אי בירכה או לא מיהו כיון דהגמ' לא מצאה ברייתא‬
‫דמיירי במי שנסתפקא אי בירכה או לא למיפשט מינה האי‬
‫נשים חייבות בקדוש היום דליל שבת‪ .‬זכור בלוחות‬
‫בעיא אלא מצאה רק ברייתא דמיירי באשה הבאה להוציא‬
‫ראשונים כתיב ‪ eycwl zayd mei z` xekf‬היינו קדשהו‬
‫את בעלה לכך קאמר דנפק"מ לאשה הבאה להוציא איש‬
‫בדברים הזכר בפיך מצות שבת‪ ,‬דכל לשון זכירה לשון‬
‫יד"ח‪ ,‬והרבה כמוהו בש"ס שמנסח את הבעיא לפי‬
‫הוצאת דברים בפה הוא כמו )דב' כה יז( ‪dyr xy` z` xekf‬‬
‫הפשיטותא‪ .‬אי אמרת )בשלמא( דאורי' אתי דאורי'‬
‫‪ wlnr jl‬קרא בפיך פרשת מחיית עמלק וכן כל זכירה‬
‫ומפיק דאורי' )אלא אי( אמרת וכו' התיבות שהניחו‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכט‬
‫בסוגריים למחקם הוא עפ"י כת"י וילנא ושיבוש הוא ואין‬
‫פנים לישראל הלא גם הם נושאים לי 'פנים' כלו' דורשים‬
‫למוחקם וכן היא הגירסא בב"י סי' קפו אות א ד"ה נשים‬
‫את המקרא 'לפניו ולפני פניו' כדי להחמיר על עצמן ולברכני‬
‫חייבות‪ .‬אלא אי אמרת דרבנן "הויא" שאינו מחוייב‬
‫הלכך אף אני נושא להם 'פנים' למחול חטאיהם‪ .‬ובזה תבין‬
‫בדבר "ותנן כל" שאינו מחוייב וכו' כצ"ל משנה היא‬
‫מ"ש בזוה"ק פנחס דף רמד ע"ב )רעיא מהימנא( ‪denwe`e‬‬
‫בר"ה כט ע"א‪ .‬תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין‬
‫‪`lde d"awd xn` `l` mipt `yi `l xy` aizkde 'ipzn ix`n‬‬
‫לו בשלמא מי שאינו יודע לברך וגם אשתו ובניו אינם‬
‫)כצ"ל( `‪cr mdilr ewcwc mde zraye zlk`e mdl izxn‬‬
‫יודעים לברך אנוס הוא במקצת שאין לו ממי ללמוד אבל זה‬
‫‪'ipznc opaxe' mipt mdl `y` `l ji`e dviak cr e` zifk‬‬
‫שאשתו ובניו יודעין לברך עד שהוא שומע מהם ברהמ"ז‬
‫‪ 'dil excq 'ixe`c oifx lr oedlc `cenlz lk oi`xen`e‬הא‬
‫ילמד מהם לקרוא ויברך לעצמו וכיון שמתעצל בדבר תבוא‬
‫דסיים ‪oifx lr oedlc `cenlz lk oi`xen`e 'ipznc opaxe‬‬
‫לו מארה‪ .‬ולטעמיך קטן בר חיובא הוא הא דקת' ‪jxan oa‬‬
‫‪ dil excq 'ixe`c‬אתא לתרוצי קושיא וכי מה עניין זה‬
‫‪ eia`l‬משמע בן קטן דאי אמרת גדול מאי רבותיה בשלמא‬
‫שדקדקו על עצמן עד כזית ועד כביצה לעניין לשאת להם‬
‫עבד ואשה רבותא היא אלא בן גדול מאי קמ"ל דמצי מפיק‬
‫פנים למחול חטאיהם ותירץ דמה שאמר ר"מ עד כזית ומ"ש‬
‫לאביו אי איהו לא מצי מפיק מאן הוא דמצי מפיק‪ .‬אלא‬
‫רבי יהודה עד כביצה אע"ג דמדרבנן הוא סמכו ליה אקרא‬
‫הב"ע כגון שאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק‬
‫ודרשי מקרא לפניו ולפני פניו וכמו שפירשתי לעיל ולפיכך‬
‫דרבנן אתי קטן דמחייב מדרבנן ומפיק לגדול דאכל שיעורא‬
‫אף הקב"ה נושא להם פנים‪" .‬וכי" לא אשא להם פנים‬
‫דרבנן‪ ,‬הלכך ליכא לאוכוחי מהאי ברייתא דנשים חייבות‬
‫בספרים מדוייקים ואיך לא אשא להם פנים וכן הוא בזוה"ק‬
‫מדאורי' דלעולם אימא לך נשים חייבות מדרבנן וכגון שאכל‬
‫שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫בעלה שיעורא דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן‪ .‬אמרו‬
‫מלאכי השרת וכו' שאלו החברים מה עניין מלאכי השרת‬
‫כאן‪ ,‬ונומיתי להם לפי שהקב"ה הפקיד את מלאכי השרת‬
‫ללוות את ישראל עד בואם אל הארץ שנא' )שמות כג כ(‬
‫‪ 'ebe jxca jxnyl jiptl j`ln gley ikp` dpd‬ואם ישראל‬
‫חוטאין הם צריכין להפרע מהם שנא' ‪rnye eiptn xnyd‬‬
‫משנה רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם קאי על‬
‫ק"ש ועל המזון‪ .‬בגמ' לק' כב ע"א מפרש ‪jxan `niz `l‬‬
‫`‪ xdxdn `l‬ופריך על האי תירוצא ומסיק `‪o`yr i"apx xn‬‬
‫‪ dcedi iax‬את הברכות ‪ ux` jxc zekldk‬דרבי יהודה אית‬
‫ליה בעל קרי שונה בהלכות דרך ארץ‪.‬‬
‫‪ eaxwa iny ik mkrytl `yi `l ik ea xnz l` elewa‬ציוה‬
‫גמ' אמר רבינא זאת אומרת אין זה רבינא חבירו של רב‬
‫ה' את המלאכים להפרע מהחוטאים ולא לשאת לפשעיהם‬
‫אשי שהוא היה מאוחר מאוד אלא רבינא בר שילא הוא‬
‫ולסוף כשחטאו ישראל ובאו מלאכי השרת להפרע מהם לא‬
‫שהיה בדורו של רב חסדא והיה גדול ממנו בשנים‪ ,‬וי"ג הכא‬
‫נתנם ה' להפרע מהם אלא נשא להם פנים ומחל חטאם לפנים‬
‫רבי אבינא והוא תלמידיה דרב הונא‪ .‬כדאשכחן בסיני‬
‫משורת הדין לפיכך אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‬
‫פירש"י ‪dyixt lre dy` l` eybz l` 'zkc dy`n oyixtdy‬‬
‫רבש"ע כתוב בתורתך וכו'‪ .‬עד כזית ועד כביצה פלוגתא‬
‫‪dxeza ewqriy mcew oiixw ilral dliah owzl `xfr jnq ef‬‬
‫דר"מ ורבי יהודה היא מהו שיעורא דרבנן לר"מ עד כזית‬
‫ותימה א"כ הל"ל כדתיקן עזרא ועוד היכא אשכחן בסיני‬
‫ולר"י עד כביצה‪ ,‬וסמכוהו רבנן על מה שכתוב `‪zif' ux‬‬
‫שבעלי קריין אסורין בקריאה ומותרין בהרהור דלמא‬
‫‪ yace 'ony‬וכתיב בתריה ‪ zkxae zraye zlk`e‬ר"מ אומר‬
‫אסורין בין בקריאה ממש ובין בהרהור‪ .‬והתוס' פירשו `‪b"r‬‬
‫עד 'זית' ‪ zkxae‬ורבי יהודה אומר עד 'זית שמן' ‪zkxae‬‬
‫‪`diy oiiprl inc xeack e`l n"n `viy oiiprl inc xeackc‬‬
‫דמשמע זית ושמן כלו' שני זתים דהיינו כביצה‪ ,‬ואע"ג‬
‫‪eide xeac my didc ipiqa ogky`ck xdxdl xeq` ixw lra‬‬
‫דההוא קרא דארץ זית שמן ודבש לא סמיך לקרא דואכלת‬
‫‪ dperk rney oiwzey eidy t"r`e leahl oikixv‬ותימה דלמא‬
‫ושבעת וברכת דקרא דארץ אשר לא במסכנות תאכל בה‬
‫בסיני היו בעלי קריין אסורין בין בקריאה ובין בהרהור‪.‬‬
‫לחם וגו' מפסיק ביניהם אעפ"כ דרשי סמיכותייהו לחומרא‬
‫ונ"ל משום דכת' )שמות כ יד( ‪zelewd z` mi`ex mrd lke‬‬
‫דמחמרי על עצמן למדרש קרא לפניו ולפני פניו כדאמרי'‬
‫הדיבורים היוצאים מפי הקב"ה נעשו אותיות פורחות באויר‬
‫בשבת לב ע"ב והיינו דקאמר להו קוב"ה וכי לא אשא להם‬
‫והיו העם שומעין את דברי ה' וקוראין אותן מן הכתב והל"ל‬
‫קל‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"ב‬
‫למימר וכל העם קוראים את הקולות דגבי אותיות לא אמרי'‬
‫'ראה' אלא 'קרא' אלא משום שהיו ביניהם שראו קרי לפיכך‬
‫לא אמר 'קוראים' את הקולות אלא 'רואים' דאתא קרא‬
‫ללמדנו דבעלי קריין אסורין לקרוא ומותרין לראות‬
‫ולהרהר‪ .‬א"ר אלעזר כדי שלא יהו כל העולם )י"ג כל‬
‫העם וי"ג שלא יהו כולם והיא גירסא נכונה( עוסקין בו‬
‫והוא יושב ובטל הא דקת' ‪ eala xdxdn ixw lra‬ר"א מוקים‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ולויים‪*** .‬בא"ד אלא י"ל דטעמא משום "דאמרינן" על‬
‫בריתך שחתמת בבשרנו כצ"ל ומנהגנו לומר '‪jzixa 'lre‬‬
‫וכן הוא באו"ז ח"א הל' סעודה סי' קצט אבל בזהר תרומה‬
‫דף קסח ע"ב איתא '‪ jzixa 'lr‬וכן הוא בתשובות הגאונים‬
‫שערי תשובה סי' שמה מיהו אין מזה ראיה כלל כי לא באו‬
‫לצטט את נוסח ברהמ"ז רק אתו לדבר בעניין ‪jzixa lr‬‬
‫‪ epxyaa znzgy‬לכך לא הזכירוה בו' החיבור כמו שהיא‬
‫ליה דוקא כשהוא בבהכ"נ עם הצבור ומשום דכו"ע עוסקין‬
‫בקבלת עול מלכו"ש אין נאה שהוא אינו מקבל אבל כשהוא‬
‫בסדר הברכה ופשוט‪*** .‬בא"ד והשתא קמיבעיא ליה‬
‫כיון דלא מצו למימר ברית ותורה וכו' תימה א"כ מאי‬
‫לבדו א"צ להרהר‪ .‬השתא לא הבין הגמ' את דברי ר"א דאמר‬
‫שלא יהו כל העולם עוסקין 'בו' והוא יושב ובטל וס"ד‬
‫ד‪ 'ea' oiwqer‬היינו בד"ת לפיכך פריך ונגרוס בפרקא‬
‫אחרינא ומשני בדבר שהצבור עוסקין 'בו' כלו' במלכו"ש‬
‫קמיבעיא ליה הא כיון דאחרים מחייבי למימר ברית ותורה‬
‫ואי לא אמרי לא יצאו יד"ח והני נשי אינן יכולות לומר ברית‬
‫שהצבור עוסקין בו ואכתי לא הבין הגמ' וסבר באותו דבר‬
‫שהצבור עוסקין בו אם מלכו"ש מלכו"ש ואם תפלה תפלה‬
‫לפיכך פריך והרי תפלה דדבר שהצבור עוסקין בו וכו'‬
‫ומשני שאני תפלה דלית בה מלכו"ש כלו' הא דאמר ר"א‬
‫‪ lhae ayei `ede 'ea' oiwqer mlerd lk edi `ly‬וכן הא דאמר‬
‫רב אדא בר אהבה ‪ 'ea' oiwqer xeavdy xaca‬היינו במלכו"ש‬
‫דכיון דכו"ע מקבלי עלייהו עול מלכו"ש והוא אינו מקבל אין‬
‫נאה‪.‬‬
‫רש"י ד"ה או דרבנן וכו' אביהן "הוא" דנטלו כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה בתפלה פשיטא "מהו דתימא" כיון וכו' מ"ע‬
‫שייכי "בה" ומ"מ וכו' עבד "או אשה" או קטן כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה אית וכו' ומשני "מהו דתימא" כיון דכתיב כצ"ל‪.‬‬
‫ותורה פשיטא דלא מצו לאפוקינהו יד"ח‪.‬‬
‫ד"ה בעל וכו' לומר אמת ויציב "הוי" ק"ש כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ור"ח וכו' כר"ח "מדמתרצי" רב אדא כצ"ל‪.‬‬
‫כא ע"א גמ' לא יפסיק אלא יקצר משמע יתפלל תפלה‬
‫קצרה והיינו הביננו‪ ,‬ורש"י פירש יקצר כל ברכה וברכה‪.‬‬
‫אלא ק"ש וברהמ"ז דאורי' ותפלה דרבנן נדחו דברי ר"א‬
‫שאמר ‪ lhae ayei `ede ea oiwqer mlerd lk edi `ly ick‬וכן‬
‫נדחו דברי רב אדא בר אהבה דאמר ‪oiwqer xeavdy xaca‬‬
‫‪ ea‬דטעמא לאו משום צבור הוא אלא אפי' כשהוא לעצמו‬
‫צריך להרהר ק"ש וברהמ"ז לפי שהם דאורי' ובעי היכרא‬
‫שלא יתרגל ליבטל מהם אבל תפלה דרבנן א"צ להרהר בה‬
‫אפי' הוא בצבור‪.‬‬
‫למדנו ברכת התורה לאחריה מברהמ"ז מק"ו וברהמ"ז‬
‫"לפניו" מברה"ת מק"ו כצ"ל פי' או נלמד ברכת התורה‬
‫ד"ה נשים וכו' ותימה כהנים ולוים נמי תבעי שהרי לא‬
‫נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים יד"ח בברהמ"ז‬
‫וי"ל אין הכי נמי בכהנים ולוים נמי מיבעיא לן משום האי‬
‫טעמא אלא משום דברייתא דפשיט מינה מיירי באשה הבאה‬
‫להוציא את בעלה להכי פירש דבעיא הוי גבי אשה‪ ,‬ועוד‬
‫דאשה שמצויה אצל בעלה בסעודתו אם היא יודעת לברך‬
‫‪oerhy oefn diptl dperh dixg`l dperh dpi`y dxez dne‬‬
‫והוא אינו יודע לברך היא באה להוציאו יד"ח להכי מיבעיא‬
‫‪ eiptl oerh `diy oic epi` eixg`l‬אין לך ללמוד לחייב ברכה‬
‫לן אי מיחייבא מדאורי' ויכולה להוציאו יד"ח או דלמא‬
‫על התורה לאחריה דא"כ ליכא למימר 'ומה תורה שאינה‬
‫טעונה לאחריה'‪ ,‬ורש"י פירש בדרך אחרת ודעתי לפי שהיא‬
‫נבובה לא הכילתו‪ .‬ומה מזון שאין טעון לפניו אלמא של‬
‫האדם הוא ואינו צריך ליטול רשות לאכלו טעון לאחריו‬
‫צריך לומר תודה לאחריו על שעזרו האל להשיג מזונו תורה‬
‫שטעונה לפניה אלמא לאו של האדם היא אלא של הקב"ה‬
‫מדרבנן ואינה יכולה להוציאו אבל כהנים ולוויים אפי' אי‬
‫ידעי לברך לא שכיח שיבואו להוציא בברהמ"ז את מי שאינו‬
‫יודע לברך דכל אחד אוכל בביתו ואינם מצויים אצלו‬
‫להוציאו יד"ח ברהמ"ז להכי לא מיבעיא לן בהו אע"ג‬
‫דמההוא טעמא דמיבעיא לן בנשים מיבעיא לן נמי בכהנים‬
‫לאחריה מברהמ"ז מק"ו או נלמד ברהמ"ז לפניו מברכת‬
‫התורה מק"ו אבל ליכא למילף תרוייהו‪ ,‬דאי ילפת ‪oefn dne‬‬
‫‪oic epi` diptl dperhy dxez eixg`l oerh eiptl oerh epi`y‬‬
‫‪ dixg`l dperhy‬אין לך ללמוד לחייב ברכה על המזון לפניו‬
‫דא"כ ליכא למימר 'ומה מזון שאינו טעון לפניו'‪ ,‬ואי ילפת‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קלא‬
‫וצריך האדם ליטול רשות ממנו ית' קודם שיעסוק בתורה‬
‫ויציב דאורי' לברוך לאחריה הו"מ לאקשויי ואי ס"ד ק"ש‬
‫אינו דין שטעונה לאחריה לומר תודה שהתיר לו לעסוק‬
‫לאו דאורי' אמאי מהרהר אלא דאי הוה מקשה הכי הוה‬
‫בשלו‪ .‬ופריך ‪ dpdp oky oefnl dn‬לפניה צריך לברך בין על‬
‫מתרץ ליה לעולם ק"ש לאו דאורי' ומשום קבלת עול‬
‫התורה ובין על המזון דברכה שלפניה נטילת רשות היא ממי‬
‫מלכו"ש צריך להרהר בה או הוה מתרץ ליה כר"א דלעיל כ‬
‫שהם שלו ותורה ומזון תרוייהו של הקב"ה וצריך ליטול‬
‫ע"ב כדי שלא יהו כל העם עוסקים בו והוא יושב ובטל‪.‬‬
‫ממנו רשות ולאחריה א"צ לברך אלא על המזון שהרי אף‬
‫"מאי טעמא מברך אי" משום נמחק וצ"ל מידי הוא‬
‫אחר האכילה נהנה שבטנו שבעה ואבריו חיוניים מחמת‬
‫טעמא אלא משום יציאת מצרים הא אדכר לה בק"ש‪.‬‬
‫האכילה אבל תורה אחר שלמד אין גופו נהנה אלא אדרבה‬
‫ק"ש עדיפא דאית בה תרתי מלכו"ש ויצי"מ‪ .‬וא"ת א"כ‬
‫מותש מלימודה ולכך א"צ לברך לאחריה ואע"ג שנשמתו‬
‫לימא ק"ש עד סוף פרשה שניה דהיינו מלכו"ש ולא לימא‬
‫שמחה מהלמוד שמחה גדולה אין הברכה על הנאת הנשמה‬
‫פרשת ציצית דהיינו יצי"מ ולימא אמת ויציב‪ ,‬ומכאן רצה‬
‫אלא על הנאת הגוף‪ .‬ומה תורה "שאינה" טעונה לאחריה‬
‫להוכיח מורי הרב זצ"ל דפרשת ציצית הויא חלק בלתי נפרד‬
‫לומר תודה דאע"ג שעסק בתורה לא החסיר ממנה כלום‬
‫מק"ש לאשלומי בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים‪ .‬ולי‬
‫טעונה לפניה דאינה של האדם אלא של הקב"ה וצריך‬
‫נראה דמכאן אין להוכיח דדלמא יצי"מ דפרשת ציצית עדיפא‬
‫ליטול רשות קודם שיעסוק בה אע"ג דאינו מחסרה כלום‬
‫מיצי"מ דאמת ויציב דנוסח הכתוב בתורה עדיף‪ ,‬ומתחילה‬
‫מזון שהוא טעון לאחריו לומר תודה על מה שאכל שאכל‬
‫כשהקשה ‪ `d iral `le `d `nipe‬היינו משום דסבר דאין‬
‫וחיסר מן המזון אלמא לאו שלו הוא אלא של הקב"ה אינו‬
‫קורא ק"ש אלא משום יצי"מ שבה לכך קבעי ולימא אמת‬
‫דין שיהא טעון לפניו ליטול רשות לאכול ולחסר ממה‬
‫ויציב שכולה מעניין יצי"מ ולא לבעי ק"ש שרובה אינו‬
‫שאינו שלו‪ .‬ופריך ‪ mler iig oky dxezl dn‬לעולם אינו צריך‬
‫מעניין יצי"מ כלל אבל השתא דאסיק דקרי ק"ש משום‬
‫ליטול רשות לפני שיאכל דאע"ג שאין המזון שלו אלא של‬
‫יצי"מ ומשום מלכו"ש לא מצי למפרך ולימא פרשה ראשונה‬
‫הקב"ה כיון שהקב"ה בראו ואינו יכול לחיות בלא מזון על‬
‫ושניה דק"ש משום מלכו"ש ולא לימא פרשת ציצית ולימא‬
‫דעת זה בראו שבשעה שהוא רעב יאכל מן המזון ולאחריו‬
‫צריך לברך ולומר תודה שעזרו להשיג את המזון ומה‬
‫שמברכינן על התורה הוא לפניה משום דאינו צורך הגוף‬
‫שהרי יכול לחיות בעוה"ז בלא תורה אלא צורך חיי עוה"ב‬
‫הוא וליכא למימר על דעת זה בראו בעוה"ז שיטול מהתורה‬
‫ויחיה לעוה"ב הלכך אם רוצה לזכות בחיי עוה"ב ע"י התורה‬
‫צריך ליטול רשות מבעל התורה‪ .‬תיובתא הא דאמר רבי‬
‫יוחנן דאפשר ללמוד או ברהמ"ז לפניו או ברכת התורה‬
‫לאחריה תיובתא היא דהא תנן בהדיא דעל המזון אינו מברך‬
‫לפניו אלמא ברהמ"ז לפניו לאו דאורי' היא ולא ה"ל לרבי‬
‫יוחנן למימר אלא דאפשר ללמוד ברכת התורה לאחריה‬
‫מברהמ"ז לפניו‪.‬‬
‫במקומה אמת ויציב דודאי פרשת ציצית עדיפא ליה מאמת‬
‫ויציב שזה הנוסח הכתוב בתורה לעניין יצי"מ‪ .‬ור"א אמר‬
‫ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫כתבו הרי"ף והרא"ש דאע"ג דשמואל פסק לעיל דק"ש דרבנן אנן לא קי"ל‬
‫כשמואל אלא כר"א דהכא דפסק דק"ש דאורי' וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל'‬
‫ק"ש הי"ג אלא שהרמב"ם חידש בה ‪`xewe xfeg `xw `l wtq y"w `xw wtq‬‬
‫‪ dixg`le diptl jxane‬וכן כתב הר"ר יונה דאע"ג דספק ברכות לקולא מ"מ‬
‫מצוה שמחוייב לחזור עליה משום ספיקא דאורי' לחומרא כמו ק"ש חייב‬
‫לחזור ולברך שהברכות נגררות אחר המצוה ועיין בכס"מ שם וכן פסק‬
‫בשו"ע סי' סז סעי' א ספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך לפניה‬
‫ולאחריה אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם בירך לפניה ולאחריה‬
‫אינו חוזר ומברך‪.‬‬
‫ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר‬
‫אמר רב יהודה "אמר שמואל" ספק קרא כצ"ל וכן הוא‬
‫ומתפלל דמדאורי' אין לתפלה שיעור למטה דבתפלה אחת‬
‫ברי"ף וברא"ש וכן מוכח מדקא' לקמן '‪xn` dcedi ax 'xn`e‬‬
‫ביום יוצא יד"ח ואין לה שיעור למעלה דיכול להתפלל כל‬
‫‪ dltza cner did l`eny‬מדקאמר '‪ 'xn`e‬בוי"ו משמע‬
‫היום כולו וחכמ' קבעו לה שיעור למעלה ולמטה ג' תפלות‬
‫דמקמי הכי כבר אמר רב יהודה בשם שמואל מימרא אחרת‬
‫ביום ואינו יכול לפחות מהם ולא להוסיף עליהם לפיכך ספק‬
‫והיינו מימרא דהכא‪ .‬תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו‬
‫התפלל ספק לא התפלל לא יחזור להתפלל שמא כבר התפלל‬
‫מברך לא לפניה ולא לאחריה )ועל המזון מברך לאחריו‬
‫אותה תפלה ונמצא מתפלל ארבע תפלות‪ .‬ורבי יוחנן אמר‬
‫ואינו מברך לפניו נמחק( ואי ס"ד כצ"ל‪ .‬ואי ס"ד אמת‬
‫ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו חכמ' לא קבעו לה אלא‬
‫קלב‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שיעור למטה שלא יפחות מג' תפלות אבל למעלה אין לה‬
‫שאמרנו הוא שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה ואם חדש‬
‫>>>ועשה טוב<<< רש"י פירש‬
‫אפי' בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה זוהי דעת‬
‫דרבי יוחנן פליג על שמואל דלקמן דלרבי יוחנן יכול להתפלל כמה תפלות‬
‫הרמב"ם וא"צ שיהיה הדבר חדש אצלו לגמרי שלא היה נצרך לו כשהתפלל‬
‫שרוצה ולשמואל אין מתפלל אלא שלוש שתקנו חכמים‪ .‬אבל הרי"ף מפרש‬
‫תפלת חובה‪ ,‬ומור"ם בהג"ה פליג‬
‫דרבי יוחנן ושמואל לא פליגי והלכתא כרבי יוחנן והלכתא כשמואל )ומ"ש‬
‫אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן‬
‫שיעור דהשאירוה על דין תורה‪.‬‬
‫הג"ה וי"א דלא מקרי חידוש אלא אם נתחדש‬
‫ושמעתי ממוצי"ם אשכנזים שבזה אין‬
‫היה עומד בתפלה ונזכר "שהתפלל" ברי"ף‬
‫רבנו יונה דהרי"ף מפרש דרבי יוחנן ושמואל פליגי לא זכיתי להבינו כלל(‪.‬‬
‫מורים כמור"ם‪.‬‬
‫דרבי יוחנן נמי אסר להתפלל יותר מג' תפלות לחובה הלכך אם היה עומד‬
‫שכבר התפלל וכן הוא ברמב"ם ובאו"ז ח"א הל' תפלה סי'‬
‫בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי' באמצע ברכה דהא עמד להתפלל לשם‬
‫צה ובראב"ן סי' קנו וברקנאטי סי' יח‪.‬‬
‫חובה וכיון שנזכר שכבר התפלל פוסק ומ"ש רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם‬
‫כל היום כולו היינו דוקא ביחיד ותפלת נדבה ותחנונים שמבקש צרכי עצמו‬
‫בתפלתו ומחדש בה איזה דבר דתפלות כנגד קרבנות הן והיחיד יכול להביא‬
‫קרבן נדבה אבל הצבור אין רשאין להתפלל אלא ג' תפלות ולא יוסיפו‬
‫תפלות נדבה דהא אין הצבור מביאין קרבן נדבה‪ ,‬ומ"ש שמואל היה עומד‬
‫בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי' באמצע ברכה היינו כשעמד להתפלל‬
‫תפלת חובה שהיה סבור שעוד לא התפלל לפיכך פוסק דאינו רשאי להתפלל‬
‫תפלת חובה אלא שלוש‪ .‬וכן פסק הרמב"ם פ"י מהל' תפלה ה"ו ‪wtzqpy in‬‬
‫והאמר ר"נ כי הוינן בי רבה בר אבוה כשהחריב פפא בר‬
‫נצר את נהרדעא גלה רבה בר אבוה למחוזא והקים בה‬
‫ישיבה ומינה את ר"נ שהיה חתנו ותלמידו לראש הישיבה‬
‫ובאו לישיבתם תלמידים בני מחוזא שהיו עמי הארץ והיו‬
‫רגילין מתחילה להתפלל בשבת י"ח ברכות כמו בחול ולמדם‬
‫ר"נ להתפלל שבע ברכות אבל מחמת הרגלם היו מידי פעם‬
‫טועים ומזכירים של חול בשבת ובא ר"נ לשאול את רבה‬
‫בר אבוה על דין זה‪ .‬דטעו "ומדכרי" דחול בשבת ברי"ף‬
‫‪zrc lr ef dltz lltzn k"`` lltzne xfeg epi` lltzd `l m` lltzd m` el‬‬
‫ובספרים מדוייקים ומתחלי‪ .‬משום כבוד שבת שלא יתעכב‬
‫‪didy ine lltzi dacp zltz meid lk lltzdl cigi dvx m`y dacp `idy‬‬
‫בתפלתו וילך לביתו לסעודת שבת‪ ,‬וי"מ משום כבוד שבת‬
‫‪ .dkxa rvn`a 'it`e wqet lltzd xaky xkfpe dltza cner‬והרשב"א )הובא‬
‫שלא יזכיר סלח לנו ורופא חולי עמו ישראל ותפלת הפרנסה‬
‫בב"י סי' קז( פירש ‪elek meid lk mc` lltziy i`ele xn`w ik opgei iaxc‬‬
‫שלא יזכר בשבת בעמלו וצערו‪ ,‬אבל לשון ורבנן הוא דלא‬
‫`‪lltzde xefgl i`yx epi` 'elk lltzne xfeg epi` xn`c i`w xfrl` iaxc‬‬
‫'אטרחוהו' משום כבוד שבת משמע דלאו משום שלא יהא‬
‫‪xfeg dvx m` opgei iax '`we siqez la meyn `ki`e lltzd xak `nlicc‬‬
‫שרוי בצער הוא אלא משום שלא להטריחו ולעכבו מאכול‬
‫‪edine elek meid lk mingx ywaie lltziy i`elde edpip ingx dltzc lltzne‬‬
‫סעודת שבת כדפירשנו בלישנא קמא‪ .‬ואמר לן גומרין כל‬
‫‪ `dz] izlltzd `l m` dpzne lltzn‬כצ"ל[ ‪) izaegl ef‬כצ"ל( ‪izlltzd m`e‬‬
‫אותה ברכה‬
‫‪) izacpl `dz‬כצ"ל( כלו' רבי יוחנן לא בא לומר שאם הוא מסופק אם‬
‫התפלל חייב לחזור ולהתפלל אלא בא לומר שאם רוצה יכול לחזור והתפלל‬
‫ע"י תנאי שאם כבר התפלל תהא תפלתו נדבה שהרי גם מי שודאי התפלל‬
‫יכול לחזור ולהתפלל נדבה‪ .‬ובשו"ע סי' קז סעי' א פסק אם הוא מסופק‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרא"ש ‪l"ipeln l"f xy` 'x axd‬‬
‫‪xnebc 'ixn` dpey`x dkxa `idy cala opeg dz` zkxaa `wec xne` did‬‬
‫‪yxtnc oeik `zile ,dkxad rvn`a 'it` wqet zekxa x`ya xkfp m` la` dlek‬‬
‫‪`l` zekxad lka wlgl oi` k"` g"i iielvl irac `ed oicac meync `nrh‬‬
‫‪xa `xabc mrhd dlezy oeik 'xp edine .oleka xneb jk dpey`xa xneby enk‬‬
‫אם התפלל חוזר ומתפלל וא"צ לחדש שום דבר פסק כרבי יוחנן לפי‬
‫‪dgpne zixgye ziaxr `weec epiid edegxh` `l zay ceak meyne `ed `aeig‬‬
‫'חוזר ומתפלל' היינו אם‬
‫פירוש הרשב"א ולפיכך צריך לומר דהא דכתב 'חוזר‬
‫`‪azk l"f c"a`xde .dkxad rvn`a 'it` wqet 'f `l` oilltzn oi`y sqen la‬‬
‫רוצה ועוד צריך לומר דצריך לעשות תנאי אם עדיין לא התפללתי תהא‬
‫‪g"i lltzd m`e zekxa g"i lkl dzid die`x oitqend zltz 'it`c `py `lc‬‬
‫תפלתי לחובתי ואם כבר התפללתי תהא נדבה‪ .‬עוד פסק שם אבל אם ברי‬
‫‪xgyd zltz 't 'yexia 'ixn`ck `vi oitqena hren xac da ycige zekxa‬‬
‫לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש וע"י חידוש חוזר ומתפלל‬
‫‪jixv xn` `ax .`"c jelid ick sqen zltzl xvei zltz oia ddyi dnk oipra‬‬
‫בנדבה כמה )כצ"ל( פעמים שירצה חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללין‬
‫‪'it` l"` xac da ycgl jixv edn iqei 'xc dinw ira `xif 'x xac da ycgl‬‬
‫אותה בנדבה ובשבת ויו"ט אינו מתפלל תפלת נדבה כלל דקרבן מוסף‬
‫`‪'lyexia rnyn oke `vi sqen oaxwe mei icinz epizeaeg z` jiptl dyrpe xn‬‬
‫אינו קרב נדבה ובשבת ויו"ט אין מקריבין קרבן נדבה ואם התחיל להתפלל‬
‫‪did oke zekxa g"i crend lege g"x ly sqena milltzn eidy jenqa aezk`y‬‬
‫ע"ד שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה אפי'‬
‫‪jkld zeltz x`ya elwdy enk oitqend zltza elwdy `l` h"ie zaya ie`x‬‬
‫יכול לחדש בה דבר פסק כשמואל דכיון שהתחיל תפלתו לשם חובה שהיה‬
‫‪ xneb ligzd m`e `ed `aeig xa inp sqena‬ופסק בשו"ע סי' רסח סעי' ב' אם‬
‫סבור שעדיין לא התפלל אין הופכה לנדבה‪ .‬ובסעיף ב פסק חידוש זה‬
‫טעה והתחיל תפלת החול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קלג‬
‫שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן ל"ש נזכר בברכה אחרת )כצ"ל(‬
‫`‪ jc`n lkae jytp lkae jaal lka jidl‬ש"מ תפלת יחיד‬
‫משאר הברכות בין בערבית בין בשחרית מוסף ומנחה וי"א דבמוסף פוסק‬
‫גבי תפלת רבים לא חשיבא‪ ,‬קמ"ל דהא דכתב תפלה בלשון‬
‫אפי' באמצע ברכה והלכתא כיש אומרים דספק ברכות להקל‪.‬‬
‫רבים לאו למימר דתפלת יחיד גבי תפלת צבור לא חשיבא‬
‫התפלל ביחיד כדמפרש לק' ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור‬
‫שמתפל' אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפ' אבל התפלל‬
‫בצבור ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור מתפל' א"צ להשתדל‬
‫לחדש בה דבר ולהתפלל עמהם דהא כבר התפ' בצבור‪ .‬דאי‬
‫אשמע' קמייתא "הוה אמינא" ה"מ יחיד כצ"ל‪.‬‬
‫רש"י ד"ה ה"ג והרי ברהמ"ז "לפניו" דאית בה מלכות‬
‫)שמים( וכו' כצ"ל ומילת שמים נמחק‪*** .‬בא"ד הא לא‬
‫איירי בברהמ"ז לאחריו "באתקפתיה דלהדר" תלמודא‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד ואית דגרסי הכא בלשון קושיא ק"ש‬
‫דרבנן היא וכו' אחר דתריץ הגמ' `‪'ixe`c f"ndxae y"w `l‬‬
‫‪ opaxc dltze‬הדר מקשה ‪ `id opaxc y"w‬ומשני `‪y"w `l‬‬
‫‪oi`e opaxc dltz iwet`l 'ixe`c f"ndxae y"ekln da zi`c‬‬
‫‪*** .y"ekln da‬ד"ה כי וכו' לפתוח בדברי "תורה" אמר‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫כלל אלא למימר דתפלת רבים חשיבא טפי‪ .‬ואי אשמוע'‬
‫הכא משום דלא אתחיל בה לכך לא מלמדינן ליה להתפלל‬
‫שוב בתורת נדבה משום תפלת צבור דתפלת יחיד שהתפלל‬
‫נמי תפלה היא אבל התם דאתחיל בה אם נאמר לו להפסיק‬
‫באמצע הרי הברכות שכבר התחיל הוו לבטלה אימא לא‬
‫אמרי' ליה להפסיק אלא מלמדין אותו להמשיך תפלתו‬
‫בתורת נדבה דאפי' התחיל בתורת חובה יכול להפוך תפלתו‬
‫נדבה‪ ,‬קמ"ל דהתחיל תפלתו לחובה אין גומרה לשם נדבה‬
‫דאין לך קרבן חציו חובה וחציו נדבה‪.‬‬
‫ריב"ל אומר אם יכול להתחיל וכו' רב הונא פליג אריב"ל‬
‫דלרב הונא אפי' אינו יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע‬
‫ש"צ לקדושה נמי יתפלל ובלבד שיגמור עד שלא יגיע ש"צ‬
‫למודים אבל ריב"ל ל"פ ארב הונא דסבר ריב"ל אם מצא‬
‫צבור כשהם אחרי קדושה אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא‬
‫יגיע ש"צ למודים יתחיל ואם לאו לא יתחיל ואם מצאם לפני‬
‫קדושה אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה‬
‫תוד"ה ה"ג וכו' ולא גרסינן מידי בתר הכי כלו' לא‬
‫מקשינן עליה ‪ `id opaxc y"w‬ועיין מ"ש לקמן‪ .‬ויש ספרים‬
‫גורסים ק"ש דרבנן היא וכו' אחר דתריץ הגמ' `‪y"w `l‬‬
‫אלא גבי קדושה לכך מפרש הגמ' במאי קא מפלגי מ"ס‬
‫‪ opaxc dltze 'ixe`c f"ndxae‬הדר מקשה ‪`id opaxc y"w‬‬
‫יחיד אומר קדושה ומ"ס אין יחיד אומר קדושה‪ .‬אבל‬
‫ומשני `‪iwet`l 'ixe`c f"ndxae y"ekln da zi`c y"w `l‬‬
‫מדברי הרמב"ם נראה דגם ריב"ל פליג ארב הונא וסבר דלא‬
‫‪*** .y"ekln da oi`e opaxc dltz‬בא"ד אלא היינו טעמא‬
‫"ק"ש" אית בה כצ"ל‪.‬‬
‫איכפת לן אם יגמור תפלתו לפני שיגיע ש"צ למודים‬
‫יתחיל ואם לאו לא יתחיל‪ ,‬נמצא דלא פליגי רב הונא וריב"ל‬
‫דהרמב"ם פסק כריב"ל דאין היחיד אומר קדושה ואם אינו‬
‫יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה לא יתחיל‬
‫ד"ה ספק וכו' וא"כ כשיאמר "עתה" ק"ש לא תקן וכו'‬
‫יצי"מ "דכולה" מילתא וכו' "הלכך" הוי פרשת כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ההוא וכו' והא דאמרי' לעיל בפ"ק י ע"ב בערב‬
‫"וכו'" משום דכת' ובשכבך ובקומך כצ"ל וקיימי אמתני'‬
‫דקת' ‪jakyae '`py ecnri xwaae e`xwie ehi mc` lk axra‬‬
‫‪jxca jzklae '`py ekxck `xew mc` lk `"dae jnewae‬‬
‫מדדרשי ב"ש וב"ה הלכות ק"ש מקראי ש"מ ק"ש דאורי'‬
‫היא‪ ,‬ומה שציינו המדפיסים לדף ב ע"א טעות‪.‬‬
‫כא ע"ב גמ' אבל יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי‬
‫דכת' ‪ ecarle mkidl` 'd z` dad`l‬והיינו תפלה כדדריש‬
‫בתענית ב' ע"א ומסיים ביה בלשון רבים ‪lkae mkaal lka‬‬
‫‪ mkytp‬ואילו גבי אהבת ה' קאמר בלשון יחיד ‪'d z` zad`e‬‬
‫ולא הזכיר דצריך נמי לגמור קודם שיגיע ש"צ למודים כן‬
‫כתב בב"י סי' קט ד"ה הנכנס‪ ,‬ודבריו תימה א"כ אמאי קאמר‬
‫הגמ' דפליגי ביחיד אומר קדושה או לא ולא קאמר דפליגי‬
‫נמי אי יחיד שוחה באמצע תפלתו כשיגיע ש"צ למודים‪ ,‬אבל‬
‫נראה לי פשוט דהרמב"ם מפרש דבין רב הונא ובין ריב"ל‬
‫מיירו כשנכנס לביהכ"נ בשעת תפלת לחש של הצבור קודם‬
‫שהתחיל ש"צ את החזרה הלכך כיון דאמרי' דאם אינו יכול‬
‫להתחיל ולסיים קודם שיגיע ש"צ לקדושה לא יתחיל ממילא‬
‫אינו נמשך בתפלתו עד שיגיע ש"צ למודים דהא סיים תפלתו‬
‫קודם שהגיע הש"צ לקדושה‪ .‬ה"ג אם יכול להתחיל ולגמור‬
‫עד שלא יגיע ש"צ למודים "יתחיל" ואם לאו אל‬
‫"יתחיל" וכן במימרא דריב"ל וכן הוא בהדיא בספר שבולי‬
‫הלקט ענין תפלה סי' כ‪ ,‬ומתחילה היה כתוב ית' וסבר‬
‫קלד‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כא ע"ב‬
‫המעתיק שהוא קיצור של יתפלל ואינו אלא יתחיל‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫ויכרע דאין לכרוע בתחילת ברכה ובסופה אבל אם הגיע ש"צ למודים והוא‬
‫טוב<<< הלכה כריב"ל דאמר אין היחיד אומר קדושה הלכך אם יכול‬
‫בתחילת ברכה או בסופה לא אמרו שלא יכרע ונראה לי שיכרע שלא יראה‬
‫להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה יתחיל ואם לאו לא יתחיל וכתב‬
‫ככופר שוב ראיתי שכן הדברים מפורשים בדברי הר"ר יונה והכין הלכתא‪.‬‬
‫המרדכי דה"ה דאם אינו יכול לגמור עד שיגיע ש"צ ליהא שמיה רבא לא‬
‫***כתב הרי"ף בשם רב האיי גאון אם הגיע למחיה המתים והש"צ אומר‬
‫יתחיל דיהא שמיה רבא גדול מקדושה כדמוכח בגמ' לק' ובשו"ע סי' קט‬
‫קדושה יכול לומר עמו מילה במילה וכן כתבו התוס' והרא"ש ורבנו יונה‬
‫סעי' א פסק כן הנכנס לביהכ"נ ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל‬
‫והמרדכי והגהות מיימוניות וכן פסק בשו"ע סי' קט סעי' ב ואם מתחיל‬
‫ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש יתפלל ואם לאו אל יתפלל‬
‫להתפלל עם ש"צ כשיגיע עם הש"צ לנקדישך יאמר עמו מלה במילה כל‬
‫אם אין השעה עוברת מ"ש או לקדיש היינו לתחילת הקדיש ואע"ג‬
‫הקדושה כמו שהוא אומר וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת האל הקדוש‬
‫דבמרדכי כתב ליהא שמיה רבא כיון דתחילת הקדיש הוי הזמנה לצבור‬
‫וברכת שומע תפלה וגם יכוון שכשיגיע )כצ"ל( ש"צ למודים יגיע גם הוא‬
‫שיענו יהא שמיה רבא הרי זה דומה לנקדישך ונעריצך שהוא הזמנה לצבור‬
‫למודים או להטוב שמך ולך נאה להודות כדי שישחה עם הש"צ במודים‬
‫להקשיב לאתה קדוש ושמך קדוש וכמ"ש לעיל הלכך כמו שצריך לסיים‬
‫הג"ה אבל לכתחי' לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש אלא שאם הוצרך‬
‫קודם שיגיע ש"צ לנקדישך כך צריך לסיים קודם שיגיע ש"צ לתחילת‬
‫להתחיל מכרח‬
‫הקדיש‪*** .‬כיון דפירשנו לעיל דריב"ל ל"פ ארב הונא הלכך אם נכנס‬
‫וחזיתינהו לרבוותא דאדרבה היו משתדלין להתחיל ה' שפתי תפתח עם‬
‫קודם שיגיע ש"צ לקדושה אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ‬
‫הש"צ ואין ממתינים עד אחר שיסיים הש"ץ האל הקדוש‪ .‬כתב הב"י בסי'‬
‫לקדושה יתחיל ואם לאו לא יתחיל ואם נכנס אחר שהגיע ש"צ לקדושה אם‬
‫קט ‪enr xne` dyecwl v"y ribiyk lltznd mipe`bd mya aezk iz`vn‬‬
‫יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ למודים יתחיל ואם לאו לא יתחיל‬
‫‪cigid zlitz 'it`y `l` zeey zelitzd m` `irain `le dlna dln jyicwp‬‬
‫וכן כתב הטור בסי' קט )אבל לפי מה שפירש הב"י את הרמב"ם דריב"ל‬
‫‪) `"ayxd zeaeyza aezke .sqen xeaivd zlitze xvei‬ח"א סי' קנח( ‪cigi‬‬
‫פליג ארב הונא א"צשיגמור לפני שיגיע ש"צ למודים( וכן פסק בשו"ע סי'‬
‫‪xac `xcqc dyecw mixne` xeaivd eid dyecwl ribdyke dlitza cnerd‬‬
‫קט סעי' א ואם נכנס אחר קדושה אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע‬
‫‪ik cere cg` zeyecwd xcq oi`y `cg mdnr dyecw xne` oi`y `ed xexa‬‬
‫וה"ה אמן דהאל‬
‫‪enr xnel lekiy daizd iptl cxei v"yy drya lltzndy oe`bd dxn`y ilel‬‬
‫והוא ע"פ הירוש' שהביאו התוס'‬
‫‪mewna cneryk `l` dxn` `l oe`bd s`e ok xnel gk epa did `l dlna dln‬‬
‫והרא"ש‪*** .‬כתבו התוס' והרא"ש דה"ה אם יכול להגיע למודים יחד עם‬
‫`‪oi`y y"ke `l dyecwc `xcqa v"ye ezlitza cner dfyk la` v"yd mr cg‬‬
‫הש"צ שפיר דמי‪ ,‬עוד כתבו דבשעת הדחק כגון שכבר הגיע לגאל ישראל‬
‫‪xvei lltzn cigic jenqac `dl cenll yi o`kne k"r cg` zeyecwd xcq‬‬
‫ורוצה לסמוך גאולה לתפלה יכול להתחיל אע"ג שיודע שלא יסיים תפלתו‬
‫‪dperk rneyc eala oiekie wezyi edine enr xne` epi`c xzkl ribde sqen v"ye‬‬
‫קודם שיגיע ש"צ למודים ובשעה שיגיע ש"צ למודים ישחה עם הצבור‬
‫וכתב עליו בדרכי משה ‪xn`ic wqtc oe`bd lr wleg `"ayxdc i"adl l"qe‬‬
‫ודוקא כשהוא באמצע ברכה אבל בתחילת ברכה או בסופה לא דאין שוחין‬
‫‪dpi` `idy `xcqc dyecwa `l` `"ayxd xn` `lc 'xp `l` l"p epi`e mdnr‬‬
‫בתחילת ברכה ובסוף ברכה אלא באבות והודאה ואם יכול לכוון תפלתו‬
‫`‪oebk cg` oiiprn zeyecw izya la` eze` oiyicwn mik`lndy ji` xetq `l‬‬
‫שיגיע לסוף אבות או לסוף הודאה בשעה שהש"צ אומר מודים אפי' לכתחי'‬
‫‪ oe`bd ixac zegcl oi` okle oe`bd ixacl dcenc xyt` sqen lye xvei ly‬וזה‬
‫יכול להתחיל להתפלל וכן פסק בשו"ע שם וה"ה אם יכול להגיע למודים‬
‫לשון השו"ע בסי' קט סעי' ג יחיד העומד בתפלה וכשהגיע )כצ"ל( ש"צ‬
‫או לאחת מהברכות ששוחין בהם כשיגיע ש"צ למודים יתפלל ואם צריך‬
‫למקום קדושה היו הצבור אומרים קדושה דסדרא אינו אומר קדוש עמהם‬
‫להתחיל כדי לסמוך גאולה לתפלה ונזדמן לו שמגיע ש"צ למודים כשהוא‬
‫שאין הקדושות שוות ונראה דה"ה אם היו הצבור אומרים כתר שאינו‬
‫באחת מהברכות באמצעה ישחה עמו אבל אם הוא בתחילתה או בסופה‬
‫אומר עמהם קדוש אלא ישתוק ויכוון למה שאומרים דשומע כעונה הג"ה‬
‫לא ישחה שאין שוחין בתחי' ברכה או בסופה אלא באבות ובהודאה ונ"ל‬
‫וי"א דקדושת כתר דהיינו קדושת מוסף והיחיד מתפלל שחרית יוכל לומר עמהם‬
‫תימה כיון דאם הגיע ש"צ למודים והוא אינו שוחה נראה ככופר במי‬
‫דשתיהם קדושת שמונה עשרה וקדושתן שוה וכן נ"ל עיקר )ולא פליג רשב"א אגאונים‬
‫שהצבור משתחוין לו אמאי לא יכרע אפי' אם הוא בתחילת ברכה או בסופה‬
‫שהביא הב"י( והלכה למעשה נ"ל דאם הוא עומד בקדושה דשחרית והגיע‬
‫דהא דאמרי' דאין שוחין בשאר ברכות תחילה וסוף הוא משום דמחזי‬
‫ש"צ לכתר יענה עמהם שקדושת נקדישך וקדושת כתר שוות דמעיקרא היו‬
‫כיוהרא או משום שלא תעקר תקנת חכמים לכרוע באבות והודאה הלכך כי‬
‫אומרים במוסף נקדישך ונעריצך ורק בימי רב סמא ומר בר רב אשי תקנו‬
‫איכא חששא דנראה ככופר יש לו לכרוע והמעיין בתוס' וברא"ש יראה דלא‬
‫לומר כתר במוסף משום גזירה שהיתה‪ ,‬אבל אם הוא נמצא בנקדישך‬
‫אמרו אלא שיכוון עצמו שכשיגיע ש"צ למודים יהא הוא באמצע ברכה‬
‫והצבור בקדושה דיוצר או בקדושה דסדרא אינו עונה עמהם שאין הקדושות‬
‫ש"צ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל ובהג"ה הוסיף‬
‫הקדוש ושומע תפלה דינן כקדיש וקדושה‬
‫)כצ"ל(‬
‫שהשעה עוברת או כדי לסמוך גאולה לתפלה דינא הכי‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קלה‬
‫שוות שקדושת נקדישך היא קדושה דמעומד וקדושה דיוצר וקדושה דסדרא‬
‫ואינו ההקדשה עצמה וכמ"ש לעיל אבל יהש"ר מברך היא‬
‫הן קדושות דמיושב וכן אם נמצא בקדושה דסדרא יענה עמהם קדושה דיוצר‬
‫ההקדשה עצמה‪.‬‬
‫שהרי מילות הקדושות שוות כלו' יענה עמהם פסוק קדוש קדוש ופסוק ברוך‬
‫כבוד ה' ממקומו שהרי ממילא יאמר פסוקים אלו משום קדושה דסדרא‪.‬‬
‫מנין לבעל קרי שאסור בד"ת כל מקום שאומר רמז לדבר‬
‫זה מנין אינו אלא אסמכתא בעלמא כמו )יבמ' כא ע"א( `‪xn‬‬
‫ונקדשתי בתוך בנ"י כל דבר שבקדושה לא יהא פחות‬
‫‪ 'eke oipn 'ezd on zeipyl fnx `ax‬וכן )מו"ק ה ע"א ( `"‪x‬‬
‫מעשרה וא"ת וכי תפלת שמו"ע אינה דבר שבקדושה והיאך‬
‫‪ 'eke oipn dxezd on zexaw oeivl fnx t"a oerny‬וכן )נדר' לט‬
‫ע"ב( `‪ 'eke oipn 'ezd on mileg xewial fnx l"x xn‬ועוד‪ ,‬אבל‬
‫הכא שאמר מנין לבעל קרי שאסור בד"ת ולא קאמר 'רמז'‬
‫שמה שאנו אומרים ‪ 'eke jvixrpe jyicwp‬אין זו עיקר‬
‫הוא מדאורי' להכי קמקשה למימרא דקסבר רבי יהודה‬
‫היחיד מתפלל אותה וכן ק"ש ושאר תפלה נמי הוו דבר‬
‫שבקדושה והיחיד אומר אותם‪ ,‬אלא צריך אני לפרש לך‬
‫הקדושה שהרי אין אנו מקדשים שם את הקב"ה אלא‬
‫אומרים שאנו רוצים לקדש אותו כמו המלאכים שאומרים‬
‫בעל קרי מותר בד"ת והאמר ריב"ל מנין לבעל קרי‬
‫שאסור בד"ת מדקאמר ריב"ל ‪ oipn‬ולא קאמר ‪oipn fnx‬‬
‫קדוש קדוש קדוש ג' פעמים אבל אין זו ההקדשה עצמה אלא‬
‫משמע דדרשא דאורי' היא ולא מסתברא דרבי יהודה פליג‬
‫בה‪ .‬והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר‬
‫עמדת וא"ת דלמא דוקא ללמד לבנו בעל קרי אסור דבהכי‬
‫מיירי קרא אבל ללמוד לעצמו מותר‪ ,‬וי"ל כיון דיליף מיום‬
‫אשר עמדת ע"כ אפי' לעצמו נמי אסור דהתם לא עמדו ללמד‬
‫אלא ללמוד לעצמם מפי השכינה‪.‬‬
‫קדושה שלוש פעמים קדוש אף אנו נקדשך בשלוש פעמים‬
‫במשנה תורה דריש דספר דברים אמרו משה ביום פטירתו‬
‫וכיון דביום אחד נאמר וכולו אמירה אחת של משה ללא‬
‫הפסק ודאי נכתב כסדר שאמרו משה אבל שאר התורה בכל‬
‫יום היה ה' מדבר אל משה דין אחד או הלכה אחת והוא היה‬
‫מלמדה לישראל לפיכך כשנכתב יתכן ונכתב בסדר אחר‬
‫ממה שנאמר שהרי הם מאמרים רבים‪ .‬כך פירשתי בטליותי‪,‬‬
‫ובריטב"א מצאתי ‪od dyn ixac dxez dpync meyn `nrh‬‬
‫שמו ולומר 'ברוך אלהינו שאכלנו משלו' וכמו ‪'d z` ekxa‬‬
‫‪exn`p xaky oeik n"n dxeabd itn exn`p oleky i"tr`e‬‬
‫‪ jxeand‬שלפני קריאת התורה שהיא הזמנה לצבור לקדש‬
‫‪i`ce xg` xecqa xne`e xfeg eiykre xg` xecqa dligz‬‬
‫שמו ולומר 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד' וכמו ‪lcbzi‬‬
‫‪oixecq mpi`y oeik eknqp `yxcl dfl df mixacd jneqyk‬‬
‫‪ 'eke `ax diny ycwzie‬שהיא הזמנה לצבור לקדש שמו‬
‫‪ .oey`xd xeciqa‬מיהו ביבמות ד ע"א מפורש דלאו משום‬
‫הני טעמי הוא דהא בעי התם ‪yixcc h"n dxez dpynae‬‬
‫ומשני `‪ dptenc meyn `"a` gkenc meyn `"a‬כלו' ראה‬
‫רבי יהודה כל דרשות סמוכין שדרשו חכמים במשנה תורה‬
‫ומצאן כולן מוכחין או מופנין להכי אף הוא הסכים לדרוש‬
‫סמכּו והוא‬
‫כל הני סמוכין שדרשו חכמים במשנה תורה‪ .‬י"ג ָ ְ‬
‫הברכה השלישית `‪ 'eke yecw jnye yecw dz‬היא עיקר‬
‫הקדושה ששם אנו אומרים ג' פעמים קדוש `‪'yecw' dz‬‬
‫‪l`d i"`a dlq jelldi mei lka miyecwe 'yecw' jnye‬‬
‫'‪ 'yecwd‬והיינו דאמרי' ‪itxy ceq giy mrepk jvixrpe jyicwp‬‬
‫‪ 'eke dyecw jl miylynd ycw‬דכמו שהמלאכים משלשים לך‬
‫קדוש ולכך יש להזהר שלא להזיז רגליו אחר שאומר ימלוך‬
‫ה' לעולם וגו' אלא ימתין עד אחר שאומר הש"צ בא"י האל‬
‫הקדוש שהיא עיקר קדושה והיינו דקא' כל דבר שבקדושה‬
‫כלו' כל הזמנה לצבור לקדש שמו כמו ‪'eke jvixrpe jyicwp‬‬
‫שהיא הזמנה לצבור לקדש את שמו באתה קדוש וכו' וכמו‬
‫זימון ‪ elyn eplk`y epidl` jxap‬שהיא הזמנה לצבור לקדש‬
‫ולומר 'יהא שמיה רבא מברך וכו'' לא יהא פחות מעשרה‬
‫דאין מזמינים את הצבור לקדש שמו אלא כשיש שם עשרה‪.‬‬
‫וכתיב התם גבי קרח ועדתו הבדלו מתוך העדה הזאת מה‬
‫להלן עשרה אף כאן עשרה ומנלן דבקרח עשרה הוו דכת'‬
‫בקרח '‪ z`fd 'dcrd‬וכתיב במרגלים ‪drxd 'dcrl' izn cr‬‬
‫‪ z`fd‬מה במרגלים עשרה שיהושע וכלב לא היו בעצתם‬
‫הרעה אף עדה דקרח עשרה עיין במגי' כג ע"ב‪ .‬מהו‬
‫להפסיק ליהא שמו הגדול מבורך מדפשיטא ליה דאין‬
‫מפסיקין לנקדישך ונעריצך ומיספקא ליה אם מפסיקין ליהא‬
‫שמו הגדול מבורך ש"מ יהא שמו הגדול מבורך חשוב יותר‬
‫מנקדישך והיינו משום דנקדישך אינו אלא הזמנה להקדשה‬
‫לשון רבים‪ ,‬ולפי"ז ענין היינו פרשה סמכו ענין לו סמכו‬
‫והקריבו פרשה אחרת אצלו‪ ,‬וכן נר' שגרס רש"י‪ .‬מיהו‬
‫בלשון חז"ל אין אומרים 'כתבו' בתורה לשון רבים אלא‬
‫סמכֹו והוא שם דבר כלו'‬
‫'כתב' לשון יחיד ומשום כך י"ג ְ ָ‬
‫סמיכתו‪ ,‬ור"ל סמיכתו למקרא שלאחריו לא לחינם היא אלא‬
‫היא ענין לו כלו' לימוד לו‪ .‬דענין בלשון התנאים לשון‬
‫קלו‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לימוד הוא כמו `‪ dfl oipr edpz dfl oipr epi` m‬ופירושו אם‬
‫‪ eia` spk‬שהיבמה נאבקת בו והוא אינו מפשיט ממנה כל‬
‫אינו בא ללמד על זה יש לך לומר שבא ללמד על זה‪ .‬ורבי‬
‫בגדיה אלא עדיין היא בכנף בגדה‪ .‬ורש"י ביבמות ד ע"א‬
‫פירש וממאי דבאנוסה כתיב דילמא באשת אביו ממש עיין‬
‫כלו' וכי מפני שאתה סבור שסמיכתו לא לחינם היא אלא‬
‫רש"י שם ד"ה לכתביה‪ ,‬ולא מסתברא‪ ,‬דכיון דכת' ‪dlbi `le‬‬
‫ענין היא לו וללמד עליו באה וכי מפני זה נוציא את זה‬
‫‪ eia` spk‬ולא כתיב ביה לשון אישות כמו ברישא ודאי לא‬
‫מיירי באשת אביו דע"י קדושין רק מיספקא לן אי מיירי‬
‫באנוסת אביו כר"י או בשומרת יבם כרבנן‪ .‬כל המלמד‬
‫‪ el xb oipr eknq dpez `l‬ואילו היה זה לשון סמיכתו היה‬
‫"לבנו" תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב‬
‫בקדושין ל ע"א גרסי' "לבן בנו" והכי מסתברא דבבנו מאי‬
‫ומה שאמר סמכו לשון רבים ולא אמר סמך ה"ק מן השמים‬
‫מעליותא הא מחוייב הוא ללמדו ועוד דקרא מיירי בבן בנו‪.‬‬
‫והכי פירושו כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו‬
‫ויתעלה אומר לשון רבים אע"ג שהוא אחד ושמו אחד כמו‬
‫הכתוב כאילו קבלה הנכד מהר חורב מדמה את הסבא להר‬
‫סיני דכיון שהוא כ"כ מבוגר ולמד תורה הרבה ואעפ"כ לומד‬
‫ע"א( ‪ minyd on eilr 'oingxn' zeixad lr mgxnd lk‬והרבה‬
‫עם נכדו התחלות הלימוד הרי זה ענוה גדולה ודומה להר‬
‫סיני שמידתו היא ענוה‪ ,‬וי"מ כאילו קבלה הסבא מהר חורב‬
‫וכן הוא בהדיא בירוש' שבת פ"א ה"ב ‪on dyxt rneyd lky‬‬
‫ש"מ סמיכות לאו כלום היא אצל רבי יהודה דלא דריש‬
‫‪jipal mzrcede `nrh dne ipiq xdn drney `ed el`k epa oa‬‬
‫סמוכין‪ .‬אלא אוב וידעוני בכלל "מכשפה" היו כצ"ל וכן‬
‫‪ .axega jidl` 'd iptl zcnr xy` mei jipa ipale‬מיהו נ"ל‬
‫דהא דקא' כל המלמד את בן בנו תורה אפי' שכר לו מלמד‬
‫ללמדו נמי מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר חורב‪.‬‬
‫שכבת זרע "והמשמשת" וראתה כצ"ל‪ .‬אלא לאו רבי‬
‫יהודה היא רישא דקת' ‪rxf zaky dhlty dcpe ixw d`xy af‬‬
‫רבנן היא דאי רבי יהודה השתא אפי' משמשת וראתה דם‬
‫דמעיקרא בת טבילה היא פטר לה רבי יהודה הני דמעיקרא‬
‫לאו בני טבילה מיבעיא אלא ע"כ רבנן היא להודיעך כוחן‬
‫דאפי' בהני דמעיקרא לאו בני טבילה נינהו נמי מחייבי רבנן‬
‫טבילה‪ ,‬וסיפא דקת' ‪ mc dz`xy zynynde‬רבי יהודה היא‬
‫דאי רבנן הא אפי' זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע‬
‫יהודה השיבו וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקי'‬
‫לסקילה‪ .‬מיהו מכמה מקורות נראה בבירור שענין דהכא‬
‫היינו פרשה דאיתא בפסיקתא זוטרתא שמות כב אות כ ‪xbe‬‬
‫סמכּו גרסי'‪,‬‬
‫צריך לומר סמכו לגר ענין לו‪ .‬לכן נ"ל דודאי ָ ְ‬
‫סמכו‪ ,‬דמצינו שכשהוא מדבר על היושב בשמים ישת' שמו‬
‫)בר' נז ע"א( ‪ 'ede`cte' eilr 'eqg' minyd on‬וכן )שבת קכט‬
‫כיו"ב‪ .‬אמר "לו" רבי יהודה וכי מפני כצ"ל ומדקא' ליה‬
‫רבי יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא לזה לסקילה‬
‫הוא ברש"י יבמ' ד ע"א‪ .‬מה אוב וידעוני בסקילה אף‬
‫מכשפה בסקילה במכשפה כתיב ‪ digz `l dtykn‬סתם‬
‫מיתתה ולא פירש אם היא בסקילה או בשריפה או בחנק או‬
‫בהרג אבל באוב וידעוני פירש )ויק' כ כז( ‪ik dy` e` yi`e‬‬
‫‪mdinc mze` enbxi oa`a eznei zen iperci e` ae` mda didi‬‬
‫‪ ma‬ומידה היא בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם כל שהיה‬
‫בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא על עצמו בלבד יצא ללמד‬
‫אלא על הכלל כולו הלכך אוב וידעוני שיצאו מכלל מכשפה‬
‫ולימד בהם שמיתתם בסקילה לא על עצמם לבד בא ללמד‬
‫אלא על כל המכשפים ללמד שמיתתם בסקילה‪ .‬וא"ר גידל‬
‫א"ר מאי "טעמיה" דרבי יהודה כצ"ל‪.‬‬
‫כנף שראה אביו לא יגלה דרך איש הבועל את אשתו שהיא‬
‫ערומה לפניו אבל האונס אשה אינו מפשיט ממנה כל בגדיה‬
‫אלא רק באותו מקום ממש כי היא נאבקת עמו לבל יפשיטנה‬
‫ונמצא בועל אותה והיא בבגדיה והיינו כנף שראה אביו‬
‫שבשעה שבעל אותה היתה עם כנף בגדה‪ .‬ופריך וממאי‬
‫"דבאנוסה" כתיב כצ"ל‪ ,‬אומנם כיון דכת' ‪spk dlbi `le‬‬
‫`‪ eia‬ולא כתי' לשון אישות כמו ברישא דקרא ‪yi` gwi `l‬‬
‫`‪ eia` "zy`" z‬ודאי משמע דלא משתעי באשה שלקחה ע"י‬
‫קדושין מיהו דילמא מיירי בשומרת יבם של אביו שאביו‬
‫יבמה וקנה אותה ע"י אונס דיבמה נקנית באונס ולכך כתיב‬
‫דמעיקרא לאו בני טבילה נינהו מחייבי בהו רבנן טבילה‬
‫משמשת דמעיקרא בת טבילה היא מיבעיא אלא ע"כ רבי‬
‫יהודה היא ולהודיעך דרבי יהודה לא פטר אלא היכא דאיכא‬
‫בהדה טומאה אחרת גדולה ואין הטבילה מטהרת אבל בעל‬
‫קרי גרידא שהטבילה מטהרתו מחייב ביה רבי יהודה טבילה‪,‬‬
‫אבל מפירוש"י )כב ע"א ד"ה אלא לאו רבי יהודה( משמע‬
‫שמפרש דכולהו אתו לרבי יהודה‪.‬‬
‫רש"י ד"ה רב הונא וכו' אומר "קדושה" הלכך וכו' שלא‬
‫"הגיע" ש"צ "לקדושה" לית כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה עד וכו' אבל אין גמ' פסיקא ליה "למינקט" כי‬
‫האי גוונא כצ"ל‪ ,‬פי' אין שכיח שיגיע למודים יחד עם הש"צ‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קלז‬
‫ממש לפיכך לא נקטא הגמ' כי האי גוונא‪*** .‬בא"ד שזה‬
‫קאי אק"ש גופה ולא אברכות ק"ש‪ .‬ולפי"ז מתני' ר"מ היא‬
‫לא מצינו לו עיקר בגמ' תימה הא מפורש הוא בסוטה מ‬
‫והרהור כדבור דמי כדאמר רבינא והאי דאינו מוציא מפיו‬
‫ע"א‪ ,‬ונ"ל שתלמיד טועה הוסיפו וכך צריך לגרוס בתוס'‬
‫הוי כדאשכחן בסיני‪ ,‬או לאו כדבור דמי כדאמר רב חסדא‬
‫אבל אין נראה דמשום מודים דרבנן נקט הכי שמצוה‬
‫והא דמהרהר הוי כדי שלא יהו כל העם עוסקין בו והוא יושב‬
‫לענות דכיון דמודים דרבנן אינו מעיקר נוסח התפלה אלא‬
‫ובטל כדמפרש התם‪ ,‬ולמסקנא הוי משום דק"ש וברהמ"ז‬
‫מנהג הוא שנהגו העם אין נראה שבשביל כך יאמרו לו לעכב‬
‫הוו דאורי' ובעי להרהר כדי שלא יתרגל ליבטל מהם אבל‬
‫תפלתו ולא יתחילנה עד שיגיע ש"צ למודים והוא יענה‬
‫ברכות ק"ש וברהמ"ז לפניה דרבנן ולא בעי להרהר‪ .‬רבי‬
‫מודים דרבנן ואח"כ יתפלל תפלתו‪ ,‬ותלמיד טועה לא הבין‬
‫יהודה אומר בין כך ובין כך בין בברכות ק"ש וברהמ"ז‬
‫טעמם והוסיף שזה לא מצינו לו עיקר בגמ'‪*** .‬בא"ד‬
‫לפניה דאמר ר"מ דאינו מהרהר בהן ובין בק"ש גופה‬
‫וכתב רש"י בסוכה דאדם המתפלל ושמע מפי החזן קדיש‬
‫וברהמ"ז לאחריה דאמר ר"מ דמהרהר בהן מוציא בשפתיו‬
‫או קדושה אינו יכול להפסיק ולענות עם הצבור אלא‬
‫וכן הוא מפורש בירוש' הנ"ל דלרבי יהודה דפליג אר"מ אפי'‬
‫ישתוק וימתין מעט דשומע כעונה וא"כ קשיא אמאי‬
‫ק"ש גופה מוציא בשפתיו‪ .‬עשאן ר' יהודה את ברכות ק"ש‬
‫קאמר הכא אם אינו יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ‬
‫ואת ברהמ"ז לפניה כהלכות דרך ארץ דר' יהודה מתיר‬
‫לקדושה לא יתפלל נימא ליה להתפלל וכשיגיע ש"צ‬
‫לבעל קרי לשנות בהלכות ד"א לק' בברייתא‪ .‬וא"ת הא מה‬
‫לקדושה ימתין מעט והוי שומע כעונה‪ ,‬מתרצים התוס' וי"ל‬
‫שהתיר ר"י לשנות בהלכות ד"א הוא משום דלית להו עיקר‬
‫דלכתחי' אין לעשות כן דענייה חשיבא טפי הידור מצוה‬
‫מן התורה אלא הם נימוסי חכמים והליכותיהן הטובות אבל‬
‫להכי קא' דלא יתפלל‪*** .‬בא"ד בירוש' ברכ' פ"ד ה"ו‪.‬‬
‫שאר הלכות לא התיר וכ"ש שלא התיר להוציא הזכרות בפיו‬
‫***בא"ד ול"פ כאן בחול כאן בשבת "הא" דאמרי'‬
‫ואיך יתיר להוציא בפיו ק"ש וברכותיה וברהמ"ז לפניה‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד בתוספתא ברכ' פ"ג ה"י‪*** .‬בא"ד‬
‫ולאחריה דאית בהו כמה וכמה הזכרות‪ ,‬וי"ל דר"י סבר‬
‫ובירוש' נמי י"ל דט"ס הוא ול"ג של מוסף אלא בא‬
‫במקום שאינו חייב כגון הבא ללמוד תורה אין לו ללמוד אלא‬
‫ומצאן מתפללין המעיין בירוש' יראה דודאי גרסינן של‬
‫הלכות ד"א שאין להם עיקר מן התורה אבל במקום שחייב‬
‫מוסף ומה שהביאו ראיה מהירוש' דפרק מי שמתו אינו ראיה‬
‫כגון ק"ש וברהמ"ז יכול להוציא בפיו דהא חייב בהו ותקנת‬
‫כלל דשתי מימרות שונות הן ותרי אמוראי אמרו להו‪.‬‬
‫עזרא לא היתה לעקור מה שחייב אלא היתה בשביל אותן‬
‫***בא"ד בירוש' פרק מי שמתו פ"ג ה"ב‪.‬‬
‫דברים שאין עליו חיוב‪.‬‬
‫כב ע"א גמ' אבל מהרהר בלבו את ברכות ק"ש וברהמ"ז‬
‫דתניא והודעתם לבניך ולבני בניך )וכתיב בתריה נמחק(‬
‫לפניה ברישא קת' דאינו מברכם והשתא קמ"ל דמ"מ מהרהר‬
‫יום אשר עמדת כצ"ל וכן הוא במו"ק טו ע"א‪ .‬מה להלן‬
‫אותם בלבו ואינו מוציא בשפתיו ולפי"ז הרהור לאו כדבור‬
‫באימה דכת' )שמות יט טז( ‪ ,ce`n mrd lk cxgie‬וביראה‬
‫דמי דאי אמרת כדבור דמי אמאי ק"ש וברהמ"ז לאחריה‬
‫דכת' )שם כ טז( ‪ e`xiz l` mrd l` dyn xn`ie‬אלמא‬
‫מוציא בשפתיו ואילו ברכות ק"ש וברהמ"ז לפניה מהרהר‬
‫ביראה היו עומדין שם‪ ,‬וברתת דכת' )שם פסוק יד( ‪`xie‬‬
‫אלא ע"כ הרהור לאו כדבור דמי הלכך הנך דמדאורי' מוציא‬
‫‪ erepie mrd‬כל גופם היה רותת ונע אנה ואנה‪ ,‬ובזיע דכת'‬
‫בשפתיו והנך דמדרבנן מהרהר משום הכירא‪ .‬מיהו לפי"ז‬
‫)שם טו( ‪ zenp ot midl` epnr xaci l`e‬היתה נשמתם‬
‫קשיא מתני' דקת' ‪diptl `l jxan epi`e eala xdxdn ixw lra‬‬
‫מזועזעת ונוטה למות‪ .‬מכאן אמרו הזבים והמצורע' מותרין‬
‫‪ dixg`l `le‬מני לא ר"מ ולא רבי יהודה‪ .‬לפיכך נר' לפרש‬
‫בת"ת דצרעת וזבות אינן באין מתוך קלות ראש אלא מאונס‬
‫אבל מהרהר בלבו את ק"ש ואת ברהמ"ז לאחריה ברישא‬
‫הן באין כשאר חולי‪ ,‬ובאין על נדות שטבלו לקריין ולא‬
‫קת' דחייב בהו וס"ד דמוציא בשפתיו והשתא קמ"ל דמהרהר‬
‫טבלו לנדתם מותרין אע"ג דכל הבועל אי אפשר שלא תהא‬
‫אותם בלבו ואינו מוציא בשפתיו וכן מצאתי מפורש בירוש'‬
‫בו מקצת קלות ראש דאל"כ אינו יכול לבעול מ"מ משעה‬
‫דמכילתין ‪rny z` `xew f"d leahl min el oi`y ixw lra‬‬
‫שטבל לקריו כבר עברה ממנו קלות ראש ואע"ג דאכתי‬
‫‪ixac dixg`l `le diptl `l jxan epi`e epf`l rinyn epi`e‬‬
‫טומאת נדה עליו כל שבעה מותר בת"ת דכבר לית ביה קלות‬
‫‪ n"x‬וכן הוא בתוספתא פ"ב הי"ג ש"מ 'ואינו מוציא בשפתיו'‬
‫ראש‪ .‬במשנה "ובמדרש בהלכות" ובאגדות כצ"ל פי'‬
‫קלח‬
‫‪eay‬‬
‫כב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שונין במדרש בין מדרש הלכות כגון תורת כהנים ובין‬
‫ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו סבר דטעמא דבעלי קריין‬
‫מדרש אגדות כגון מדרש רבה ותנחומא וכן הוא בירוש' פ"ג‬
‫אסורין בד"ת הוי משום שצריך להזכיר את שם ה' באימה‬
‫ה"ד ובתוספתא פ"ב הי"ב‪ .‬אבל בעלי קריין אסורין דכיון‬
‫ואינן יכולין מפני קלות ראש שבהם‪ ,‬ונ"ל דכ"ש שאינו קורא‬
‫שבעל ודאי מקצת קלות ראש היתה בו דאל"כ אינו יכול‬
‫בתורה ובנביאים ובכתובים שהרבה הזכרות יש בהן‪ .‬לא‬
‫לבעול‪ .‬אין אדם יכול לבעול אא"כ מתאוה לאשתו והתאוה‬
‫יכנס למדרש כל עיקר אפי' רבי יונתן ב"י דאסר בעל קרי‬
‫נעשית בגופו ע"י שהמוח מפריש הורמון הנקרא טסטוסטרון‪,‬‬
‫במדרש לא אסר אלא להציע את המדרש ולפרשו שמא‬
‫ובשעה שאדם נמצא בקלות ראש המוח מפריש את ההורמון‬
‫ישבש פירושו ויבוא לידי כפירה אבל לגורסו לא אסר ור"ע‬
‫הזה הרבה ומתאוה לתשמיש והיינו דתנן באבות )פ"ג מי"ג(‬
‫פליג עליה וסבר לא יכנס למדרש 'כל עיקר' בין בגרסא‬
‫‪ dexrl mc`d z` oilibxn y`x zelwe wegy‬כי ע"י הקלות‬
‫בין בהצעה ופירוש דאי אפשר שיגרוס ולא יהרהר בלבו‬
‫ראש מפריש המוח את ההורמון הזה הנקרא טסטוסטרון וכל‬
‫פירוש הדברים וכיון שקלות ראש יש בו משבש את פירושו‬
‫גופו מתאוה‪ ,‬ובשעה שאדם נעשה דכאוני ואין בו קלות ראש‬
‫ובא לידי כפירה‪ .‬לא יכנס לביהמ"ד כל עיקר פליג ארישא‬
‫כלל אינו מתאוה לתשמיש כי אין המוח מפריש את ההורמון‬
‫דרבי יונתן ב"י דאמר ‪ dpynd z` `ed rivn‬כלו' מפרש את‬
‫ההוא‪ .‬הלכך כיון שבעל אסור בד"ת שודאי מקצת קלות‬
‫המשנה ואם ישבשנה הרי הוא שוגג וקא"ל ר"ע לא יכנס‬
‫ראש היתה בו וכל זמן שלא טבל אמרי' מסתמא לא עברה‬
‫לביהמ"ד כל עיקר לא להציע את המדרש כמו שאסרת ולא‬
‫ממנו קלות ראש שהיה בה קודם תשמיש ואדרבה ע"י‬
‫להציע את המשנה כמו שהתרת שאם ישבשנה אפי' הוא‬
‫התשמיש נוספה בו עוד קלות ראש כי ע"י קלות ראש בא‬
‫שוגג מתחייב בה כדתנן באבות )פ"ד מי"ג( ‪cenlza xidf ied‬‬
‫לידי תשמיש כמו שפירשנו וע"י תשמיש בא לידי קלות ראש‬
‫‪ oecf dler cenlz zbbyy‬אבל יושב הוא בביתו וגורס את‬
‫נוספת וע"י אותה קלות ראש בא שוב לידי תשמיש וחוזר‬
‫המשניות שרגיל בהן‪ .‬שונה הוא בהלכות ד"א סבר דטעמא‬
‫חלילה והיינו דתנן באבות )פ"ד מ"ב( ‪dxiar zxxeb dxiare‬‬
‫דבעלי קריין אסורין בד"ת הוא משום כבוד התורה דד"ת‬
‫והבן‪ .‬שונה הוא ברגיליות רבי יוסי סבר דטעמא דבעלי‬
‫צריכין כובד ראש הלכך בשאר הלכות אינו שונה שיש להן‬
‫קריין אסורין בת"ת הוי משום דיש בו קלות ראש ואם ילמד‬
‫עיקר מן התורה וחשיבי ד"ת אבל הלכות ד"א אין להם עיקר‬
‫תורה ישבש דבריה הלכך שונה הוא במשניות שהוא בקי‬
‫מן התורה אלא הן נימוסי החכמים ודרכיהן הטובות ולא‬
‫ורגיל בהן ואינו משבשן ובלבד שלא יציע את המשנה לא‬
‫חשיבי ד"ת‪ .‬אע"פ שמיקל אני על אחרים מחמיר אני על‬
‫יפרשנה דהיינו גמ' דכיון שיש בו קלות ראש יבוא לשבש‬
‫עצמי הם סברו דמה שאמר רבי יהודה ‪zeklda `ed dpey‬‬
‫פירושיה אבל גירסת המשנה כיון שרגיל בה אינו משבשה‪.‬‬
‫‪ `"c‬ברירא ליה מילתא דהלכות ד"א לאו ד"ת נינהו להיאסר‬
‫המשנה היא ההלכה היו מדמין אותה למיטה והיינו דאמרי'‬
‫משום טומאה וקא"ל רבי יהודה אנא מיספקא לי מילתא‬
‫במגילה ג ע"ב ‪ dkld ly dwnera oly cnln‬הלכך הגמ'‬
‫לפיכך מיקל אני על אחרים שמא אינם ד"ת אבל מחמיר‬
‫שפרושה עליה לפרש דבריה היו מדמין אותו לסדין או מזרון‬
‫אני על עצמי שמא הלכות ד"א חשיבי ד"ת‪.‬‬
‫הפרוש על המטה ומתקנו לשינה והיינו דקת' ובלבד שלא‬
‫'יציע' את המשנה כלו' לא יזכיר הגמ' שעליה שהיא כסדין‬
‫ריב"ב היה אומר אין ד"ת מקבלין טומ' לא תקן עזרא‬
‫ומזרון המוצע על המטה דגבי סדין ומזרון הפרוש על המטה‬
‫טבילה אלא לתפלה וק"ש שעומד לפני המלך‪ .‬שהיה מגמגם‬
‫אמרי' הצעה כמו )שבת קיט ע"ב( ‪jexr ogleye welc xp‬‬
‫סוגר פיו במקצת ומסנן המילים מבין שיניו שלא היה לבו‬
‫‪ .zrven ezhne‬רבי יונתן ב"י אומר מציע הוא את המשנה‬
‫נותנו לקרוא ד"ת בטומאה‪ .‬למעלה לפני וכן מה שאנו‬
‫שאינן אלא הלכות ואם ישבשם אינו אלא שוגג ואינו מציע‬
‫אומרים בקדיש ‪ 'eke `zxiy lk on `lirl‬פי' לפני כל שירות‬
‫את המדרש אינו מפרש את המדרש שיש במדרש הרבה‬
‫ותשבחות שנשבח לאחרים יש לנו לשבח לבוראנו‪ ,‬וכן 'על'‬
‫עניינים הנוגעים ליחוד האל ולהנהגתו ואם ישבש פירושם‬
‫דבגמ' פירושו נכנס לפנים‪ .‬פתח פיך ויאירו דבריך‬
‫יבוא לידי כפירה‪ ,‬סבר רבי יונתן ב"י דטעמא דבעלי קריין‬
‫כשמוציא אדם ד"ת מפיו הוא מאיר מקום משכנו לעתיד‬
‫אסורין בד"ת שמא מתוך קלות ראש שבהם ישבשו בה ובאין‬
‫לבוא ופועל שיהיה בחופתו בעוה"ב אור שנא' )מש' ו כג(‬
‫לידי כפירה‪ .‬רבי נתן ב"א אומר אף מציע את המדרש‬
‫‪ xe` dxeze devn xp ik‬אבל כשהוא קורא בעיניו אין נעשה‬
‫‪eay‬‬
‫כב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קלט‬
‫לו מזה אור‪ .‬מה אש אינו מקבל טומ' אם הניחו בתנור בוער‬
‫ומדלא קאמר 'בכלאים' אלא ‪ mi`lk‬ש"מ אינו חייב עד‬
‫כלי טמא לא נטמא התנור אבל תנור שהיה שובת מן האש‬
‫שיזרע חוץ מהכרם עוד כלאים דהיינו חטה ושעורה או שני‬
‫והניחו בו כלי טמא נטמא התנור‪ ,‬אף ד"ת אינם מקבלין‬
‫מיני זרעים שהם כלאים לפיכך אם יש כרם בשדהו ואח"כ‬
‫טומ' דכשאומר ד"ת צריך להיות אש בתוכו והוי כתנור‬
‫זרע בה חטה ושעורה אינו חייב דלא הוי ‪jnxk rxfz `l‬‬
‫בוער דאינו מקבל טומ' ולהכי ת"ח מיקרו 'צורבא מרבנן'‬
‫שכרמו כבר עומד בגינתו ואינו בא לזורעו עכשיו ואם בא‬
‫לשון צריבת אש‪ .‬מסייע ליה לרבי אלעאי האמורא דאמר‬
‫לזרוע כרם עם חטה או שעורה אינו חייב דלא הוי ‪rxfz `l‬‬
‫רבי אלעאי וכו' תימה היאך מסייע ליה לרבי אלעאי מדברי‬
‫'‪ 'mi`lk‬ואינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן יחד‪.‬‬
‫רבי יונתן ב"י שהובאו בברי' דלעיל הא מדברי שאר התנאים‬
‫כריב"ב בד"ת דתניא ריב"ב אומר אין ד"ת מקבלין‬
‫שהובאו בברי' ההיא איכא למיסתר דבריו‪ ,‬משו"ה פירש"י‬
‫טומאה‬
‫‪ dil riiqn b"le 'eke dkld i`rl` x"` b"dc ipira d`xp‬ומ"מ‬
‫ודאי הלכתא כהני תלת סבי וא"כ א"צ לטבול לקריו כלל וכלל וכן פסק‬
‫אפשר ליישב גירסתנו כי מתחי' כשאמר רבי אלעאי הלכה‬
‫הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ח דבעל קרי מותר בין בתפלה בין בת"ת אפי'‬
‫מציע את המשנה ואינו מציע את המדרש היו תמהים עליו‬
‫בלא טבילה ולשיטתו ריב"ב מודה דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין אלא‬
‫מנא ליה הא שלא הוזכר חילוק זה בשום מקום וכשמצאו‬
‫שהוא סובר שברבות הימים ראו חכמים שאין רוב ישר' עומדין בתקנה זו‬
‫את הברייתא הזו דקת' בה ‪z` `ed rivn xne` i"a ozpei iax‬‬
‫ועמדו ובטלוה וכן סובר רש"י )כב ע"ב ד"ה אמר רבא הלכתא(‪ .‬וראשי‬
‫‪ yxcnd z` rivn epi`e dpynd‬אמרו השתא ליכא למיתמה‬
‫ישיבות בבל כתבו לרמב"ם שהם תמהין עליו מפני מה פסק שאין בעל קרי‬
‫ארבי אלעאי דאשכחן תנא דאמר כוותיה והאי דקא' מסייע‬
‫צריך טבילה לתפלה וק"ש‪ ,‬והשיבם הרמב"ם שהוא עצמו מימיו לא ביטל‬
‫ליה לרבי אלעאי לאו מסייע ליה דהלכתא כוותיה דהא איכא‬
‫טבילה זו אבל אינו יכול לכתוב בחיבורו כי אם היוצא מן הדין ע"פ ההלכה‬
‫בהאי ברייתא תנאי אחריני דפליגי עליה אלא מסייע ליה‬
‫והסוגיא )עיין ברבנו יונה( והא פסקינן דנהוג עלמא כריב"ב שאין ד"ת‬
‫דלאו מדנפשיה קאמר לה‪ .‬מ"ד זו"ז אסור כר"י הסנד'‬
‫מקבלין טומאה‪ .‬מיהו אין נ"ל דריב"ב בא להתיר תפלה בלא טבילה אלא‬
‫דאמר בלישנא בתרא ‪ xwir lk c"ndial qpki `l‬לא להציע‬
‫לתפלה ודאי חייב טבילה וסבר ריב"ב דלא תיקן עזרא טבילה לד"ת אלא‬
‫את המשנה ולא להציע את המדרש‪.‬‬
‫רק לתפלה והיינו דדייק למימר אין 'דברי תורה' מקבלין טומאה אבל‬
‫>>>ועשה טוב<<< כיון דאמרי' לעיל ‪iaq zlz ipdk `nlr bedp‬‬
‫תפלה וק"ש שעומד לפני המלך ודאי חייב טבילה ואינו קורא ומתפלל בקריו‬
‫כהני תלת סבי תנאים זקנים ששלושת אלו האריכו ימים‬
‫וכן כתב רב האיי גאון הובא ברי"ף‪ .‬ומ"מ בשו"ע פסק כהרמב"ם כל‬
‫מאוד‪ .‬כרבי אלעאי התנא‪ .‬כרבי יאשיה בכלאים‬
‫הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו‬
‫"כדכתיב" לא תזרע צ"ל דתניא וכן הוא בחו' קלו ע"ב‬
‫עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ותפלה עד שיטבול כדי‬
‫ובירוש' ברכ' פ"ג ה"ד ובילקו"ש שופטים רמז תתקיז ד"ה‬
‫שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ואח"כ בטלו אותה תקנה‬
‫ראשית דגנך ובתשובות הגאו' )גאו' קדמונים סי' מד( ובכל‬
‫והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בד"ת ובק"ש ובתפלה בלא‬
‫הני המקורות משמע דל"ג לא תזרע כרמך כלאים אלא ה"ג‬
‫טבילה ובלא רחיצה דט' קבין וכן פשט המנהג והיום רבים מת"ח מקפידין‬
‫כרבי יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם‬
‫לטבול במקוה קודם תפלה ואף מעמי הארץ נוהגין בזה ולא עוד אלא אפי'‬
‫וכו'‪ .‬אינו חייב מלקות עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן‬
‫אינן בעלי קרי טובלין קודם תפלתן ואינה דומה תפלה בלא טבילה לתפלה‬
‫במפולת יד אפי' צמחו רחוק אחד מהשני ולא צמחו בגומה‬
‫בטבילת טהרה וכן סיפר לי מו"א שיאריך ימים כי כשהיו לומדין בג'רבא‬
‫אחת כל שהחזיקן יחד בידו והפילן לזורען כדרך הזורעים‬
‫לפני מורנו הרב רבי מקיקץ השלי זצ"ל היה בכל בוקר לוקח את הבחורים‬
‫חייב‪ .‬כתיב ‪ mi`lk jnxk rxfz `l‬הל"ל לא תזרע 'בכרמך'‬
‫שעברו י"ג ויום אחד לים והיו טובלין שמה קודם תפלתן ואגב כך היה‬
‫כלאים דמשמע כרם שכבר צמחה בשדך לא תזרע בה כלאים‬
‫מלמדם לשחות בים שהוא חיוב ללמדם כדאמרי' בקדושין ל ע"ב וכשהיה‬
‫ומדקא' ‪ mi`lk'jnxk' rxfz `l‬משמע דלאו בכרם שכבר‬
‫הרב חולה היה ממנה את רבי אלטר מאזוז זצ"ל להשגיח על הבחורים‬
‫צמחה מיירי אלא אם באת לזרוע כרם לא תזרענו בכלאים‬
‫בלכתם לטבול בים‪ ,‬ואני כל ימי איני מתפלל שחרית קודם שיפלו עלי ט'‬
‫אבל כרם שכבר צמחה בשדך אין אסור לזרוע בה שאר‬
‫קבין וכן קודם מנחה וערבית בין בחורף ובין בקיץ בין בימות החול ובין‬
‫זרעים ועוד הל"ל לא תזרע כרמך 'בכלאים' דמשמע כשאתה‬
‫בשבתות וי"ט חוץ מתשעה באב ויוה"כ‪ .‬ושיעור ט' קבין הוא מאתים ושש‬
‫בא לזרוע כרמך לא תזרענו עם עוד זרע אחר והוי כלאים‬
‫עשרה בצים שהם י"ב ליטר וצ"ו גרם מים )ולשיטת המחמירים כ"א ליטר‬
‫קמ‬
‫‪eay‬‬
‫כב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ושש מאות גרם(‪ ,‬וניסיתי ומצאתי כי בשתים וחצי דקות שברז הדוש פתוח‬
‫‪ eicinlzl dygl‬והיינו דפירש"י וחד תני ‪dygl i`fr oaa‬‬
‫נשפכין ממנו שיעור ט' קבין )ולמחמירים צריך שיתן עליו מים שיעור ארבע‬
‫‪ micinlzl‬דקשיא ליה היכי מצי למיתני לחשה הא קת' ‪oae‬‬
‫דקות וחמישים שניות(‪.‬‬
‫‪ 'weya' eicinlzl d`pye '`vi' i`fr‬מדקת' ‪ `vi‬ומדקת' ‪weya‬‬
‫מ"ד בטלוה לטבילותא לא תימא בטלוה לגמרי ואפי'‬
‫לתפלה וק"ש אלא כריב"ב דאמר `‪ 'neh oilawn z"c oi‬אבל‬
‫לתפלה וק"ש צריך לטבול‪ ,‬מ"ד בטלוה לנטילותא לא‬
‫תימא בטלוה לגמרי דלא בעי לטול ידיו לתפלה אלא כי הא‬
‫דר"ח לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דמפסיד‬
‫תפלה בשביל לחפש אחר מים אבל לכתחי' ודאי שצריך‬
‫להכין לו מים שיטול ידיו קודם תפלה‪ .‬ה"ג מ"ד בטלוה‬
‫לנטילותא כי הא דרב חסדא "דרב חסדא" לייט וכו'‬
‫ודילג המעתיק מחסדא הראשון לחסדא השני וכן הוא בסה"ג‬
‫סי' א הל' ברכ' פ"ג עמ' מ וברי"ף וברא"ש ובראבי"ה ח"א‬
‫מס' ברכ' סי' סח‪ ,‬וי"ג כי הא דר"ח "דלייט" אמאן וכו'‬
‫וכן הוא בתוס' לע' טו ע"א ד"ה אמאן ובספר המנהיג דיני‬
‫תפלה עמ' קיג ובספר האשכול הל' בעל קרי דף ב ע"א‪.‬‬
‫ש"מ שנאה ולא לחשה לכך פירש"י דלאותו מ"ד ל"ג אלא‬
‫‪ eicinlzl dygl i`fr oae‬אבל 'יצא' ו'בשוק' ל"ג‪ .‬ומשום‬
‫בטול פריה ורביה פירש"י ‪gxeh iptn yinyzn mirpnp eidy‬‬
‫‪ dliahd‬אבל בירוש' פירשו מפני צינת הטבילה‪ .‬כתרנגולין‬
‫התרנגול בכל בוקר בא על הנקבה שהרי בכל בוקר היא‬
‫מטילה ביצה אחת אחר ששימש עמה הזכר‪ .‬שמעתי‬
‫שמקלין בה שמעתי שיש חכמים המקלין בה בט' קבין מים‬
‫שאובין ושמעתי שמחמירין בה שיש חכמים המחמירין בה‬
‫במ' סאה דמקוה וכל המחמיר בה על עצמו לטבול במ' סאה‬
‫דמקוה מאריכין לו ימיו ושנותיו כך פירש"י ולפירושו‬
‫קשיא דהל"ל שמעתי שמקלין בה ושמעתי שאין מקלין בה‬
‫ועו"ק מהו 'מאריכין לו ימיו ושנותיו' מה עניין טבילה במקוה‬
‫לעניין מאריכין לו ימיו‪ .‬אבל בירוש' פירשו שמעתי‬
‫שמקלין בה ‪ oiae`y mina uegxl‬והוי קולא לעומת שאר‬
‫בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור לתפלה וק"ש‬
‫טומאות שאין נטהר מהן במים שאובין ושמעתי שמחמירין‬
‫אבל אינו טהור לתרומה וקדשים‪ .‬נחום איש גם זו בא מן‬
‫בה ‪ miig mina leahl‬והוי חומרא לעומת שאר טומאות‬
‫גמזו כדכת' )דבה"י ב כח יח( ‪ixra ehyt mizyilte‬‬
‫העיר ִ ְ‬
‫שא"צ בהן אלא מי מקוה אבל מים חיים לא בעי וכל‬
‫‪eayie dizepa z`e efnb‬‬
‫‪§ ¦ z`e 'ebe ecklie dcedil abpde dltyd‬‬
‫המחמיר בה לטבול במים חיים מאריכין לו ימיו ושנותיו‬
‫‪ my‬ועד שנת תש"ח היה במקום כפר ערבי שנקרא ג'מזו‬
‫לפי שטבל במים 'חיים' דין הוא שיאריכו לו חייו‪ .‬הא איהו‬
‫וברחו משם הערבים והוקם במקום מושב בשם גמזו והוא‬
‫דאמר בעל קרי אסור בד"ת לעיל כא ע"ב אמרה ריב"ל‬
‫סמוך ללוד‪ .‬ובתע' כא ע"א דאמרי' ‪yi` megp dil exw i`n`e‬‬
‫ויליף לה מקראי דסמיכי‪ .‬וא"ת מאי קא קשיא ליה דלמא‬
‫‪ daehl ef mb xn` dil `wilq dedc `zlin lkc ef mb‬הכי בעי‬
‫ריב"ל מודה דעזרא תיקן טבילה והיינו דיליף לעיל מקראי‬
‫`‪ 'ef mb'¨ yi` megp dil exw i`n‬בקמץ תחת הגימ"ל ה"ל‬
‫דסמיכי לעיקר תקנה מיהו הדר בטלוה לטבילותא להכי‬
‫'גמזו' בחיריק תחת הגימ"ל דהכי הוא שם‬
‫למקרי ליה איש ִ‬
‫קאמר הכא מה טיבן של טובלי שחרין‪ ,‬וי"ל דבימי ריב"ל‬
‫'גמזו' עוד היה‬
‫העיר אלא משום דבנוסף למה שהיה בן העיר ִ‬
‫בקשו לבטל טבילת בעל קרי ועמד ריב"ל והשתיקן כדאיתא‬
‫'גם זו' ולא איש‬
‫רגיל לומר ָגם זו לטובה לפיכך קראוהו איש ָ‬
‫בירוש' `‪dxiard on 'xyi z` xceb `edy xac l"aix mdl xn‬‬
‫'גמזו'‪ .‬ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק נחום איש‬
‫ִ‬
‫`‪ eze` xewrl miywan mz‬להכי קמקשי הכא מה טיבן הא‬
‫גם זו ור"ע היו נשואים לפיכך אע"ג שראו שיש בדבר תיקון‬
‫איהו דאמר בעל קרי אסור בד"ת אף בזמן הזה ואין לנו‬
‫לביטול תורה לא שנאום אלא בלחישה שמא לעצמן הם באין‬
‫לבטל טבילת בעל קרי‪ .‬מה טיבן במ' סאה ואם אין להם מ'‬
‫להקל שלא יצטרכו מקוה ושיוכלו להיות מצויין אצל‬
‫סאה אינן מתפללין אפשר בט' קבין ולמה יפסידו מצות‬
‫נשותיהן אבל בן עזאי שלא נשא אשה היה ברור לו שאינו‬
‫תפלה‪ ,‬מה טיבן בטבילה ואם אין להם מי מקוה לטבול בהן‬
‫עושה לצורך עצמו לפיכך כיון שראה ביטול תורה עמד‬
‫אינן מתפללין אפשר בנתינה ולמה יפסידו תפלה אבל‬
‫ושנאה לתלמידיו בשוק‪ .‬ושמעתי ממורי הרב זצ"ל שלפיכך‬
‫לכתחי' ודאי מ' סאה בטבילה עדיפי‪ .‬גדר גדול גדרו בה ע"י‬
‫נקרא בן עזאי שרבותיו שנאום בלחישה איש לתלמידו והוא‬
‫הטבילה גדרו גדר גדול דת' מעשה באחד שתבע אשה‬
‫התעטף בעזות דקדושה ויצא ושנאה לתלמידיו בשוק‪ .‬וחד‬
‫לדבר עבירה וכו' בירוש' מפרש דשפחתו של רבי היתה‬
‫תני לחשה ולא תני '‪ 'weya' eicinlzl dygle '`vi‬אלא‬
‫אמרה לו כשם שגבירתי אשת רבי טובלת אחר תשמיש אף‬
‫‪eay‬‬
‫כב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קמא‬
‫אני צריכה לעשות כן ואין לי מים לטבילה והיאך אשמש‬
‫דמיא דר"נ שלא יהיה בו עוד צורך והתלמידים לא הבינו‬
‫עמך‪ ,‬אמר לה ולא כבהמה את דכת' שבו פה עם החמור‬
‫ודרשי' עם הדומה לחמור‪ ,‬אמרה לו ולא שמעת שהבא על‬
‫מאי גלוסטרא שייך הכא ופירש להו רב יוסף אתבר חצביה‬
‫דר"נ בגלוסטרא דר"ע ור"י‪ .‬ל"ש אלא לחולה לאונסו כלו'‬
‫הבהמה נסקל שנא' כל שוכב עם בהמה מות יומת‪ .‬עוד אמרי'‬
‫התם ‪minxk xneya dyrn ipzc dxiard on 'xyi xceb edn‬‬
‫בשני תנאים התירו ליטהר במרחצאות מי שהוא חולה ואינו‬
‫יכול לטבול במקוה מפני הצינה וגם ראה קרי לאונסו אבל‬
‫לחולה המרגיל דאיכא חדא לקולא דהוי חולה וחדא לחומרא‬
‫דהוי מרגיל קרי על עצמו ששמש מטתו מ' סאה‪.‬‬
‫אמר ליה "רב חסדא" וכי יש י"ג רבי אבא וכן הוא באו"ז‬
‫רש"י ד"ה עשאן ר"י לברהמ"ז "וברכות ק"ש" כצ"ל‪.‬‬
‫ח"א הל' נדה סי' שסו ד"ה דביתהו דאבא ובראבי"ה תשובות‬
‫וביאורי סוגיות סי' תתקצ"א ד"ה וראיתי תשובת ה"ר‬
‫שמשון ב"ר אברהם‪ .‬וכי יש טבילה בחמין לאו משום דמים‬
‫***ד"ה הלכות ד"א כגון דרכן של ת"ח שהיא ברייתא‬
‫מס' ד"א פ"א ה"א ופר' בן עזאי "אומר כל" הנותן‬
‫ארבעה כצ"ל והוא במס' ד"א פרקי בן עזאי פ"א ה"א‪.‬‬
‫חמין שאובין הן דהא קת' לעיל בהדיא ‪eilr epzpy ixw lra‬‬
‫***ד"ה "וחד" תני "ובן" עזאי לחשה לתלמידים כצ"ל‬
‫מה שהוקשה לו עיין בפירושנו לגמ'‪*** .‬ד"ה שתבע וכו'‬
‫על היחוד אף "עם" הפנויה כצ"ל ועיין בפירושנו לגמ'‪.‬‬
‫`‪mewn mdl oipiwzn ody cr yi` zy` mr wwfdl `ay cg‬‬
‫`‪.dxiard dlhae oiayde oixaerd exar oilaeh md oki‬‬
‫‪ xedh min oiaw 'h‬דבעל קרי סגי ליה בשאובין‪ ,‬אלא משום‬
‫דהטובל במים חמין חיישי' שמא לא יטבול כל גופו היטב‬
‫מפני חום המים‪ .‬אבל המרדכי בהלכ' מקוואות אות תש"נ‬
‫כתב בשם ר"ת שמכאן יש ללמוד שאסור לשפוך יורה מלאה‬
‫מים חמין לתוך המקוה לחממו אע"ג דיש במקוה שיעור מ'‬
‫סאה מים כשרים גזירה שמא יבואו לטבול במים שאובין‬
‫>>>ועשה טוב<<<וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' רא סעי' עה כר"ת יש מי‬
‫שאוסר להטיל יורה מלאה מים חמין לתוך המקוה לחממו וכן למלאות‬
‫מקוה מים חמין ולחברו לנהר בשפופרת הנוד הג"ה ויש מקילין ומתירין להטיל‬
‫חמין למקוה כדי לחממו )הגהות מרדכי דהל' נדה בשם ראבי"ה וריב"א( ומ"מ יש‬
‫להחמיר אם לא במקום שנהגו להקל אז אין למחות בידן )בנימין זאב( ובחמי טבריא‬
‫מותר לכו"ע )מרדכי בסוף שבועות( ולאחר הטבילה במי מקוה כשרים מותרת ליכנס‬
‫למרחץ כדי שתחמם עצמה )מרדכי( אבל לחזור ולרחוץ אח"כ יש אוסרים )מרדכי בשם‬
‫ר' שבט( וכן נהגו‪.‬‬
‫בי מסותא היינו ‪ `zegqn ia‬לשון שחיה ורחיצה )ברא' יח‬
‫ד( 'ורחצו רגליכם' מתרגמי' 'ואסחו' רגליכון‪ ,‬והארמים‬
‫הבבליים עילגי לשון הם ומשמיטין אותיות ובפרט אותיות‬
‫הגרון אף כאן השמיטו את האות חי"ת‪ ,‬אבל מצינו בקדושין‬
‫לג ע"א ‪ `zegqn ia‬בלא השמטה‪ .‬אף ט' קבין בנתינה ולא‬
‫בטבילה נ"ל דטעמא משום שאם יטבול בהן יבואו לומר‬
‫טבילה ממש היא ויבואו לטהרו אף לתרומה לפיכך גזרו‬
‫שלא יועיל בטבילה אלא בנתינה להודיע שאינה טבילה‬
‫ממש‪ .‬גלוסטרא שתי מילים ארמיות גלו‪-‬סטרא גולה בצדו‬
‫האחד מקל ובראשו כמין גולה כדתנן בעירו' קא ע"ב ‪xbp‬‬
‫‪ `xhqelb ey`xa yiy‬והוא מתוקן לטחון ולשבור דברים‬
‫קשים עי"ש במפרשים והיינו כי אתא רב דימי אמר ר"ע‬
‫ור"י גלוסטרא אמרו כלו' אמרו דבר שישבר את אגנא‬
‫כב ע"ב גמ' בקילעא לפני הבית היו עושין כמין אוהל‬
‫לשבת שם בימות החמה‪ .‬קילעא לשון קליעת חבלים והיינו‬
‫אהל וכן אמרי' בעירו' סג ע"ב ‪ezy`e yi`y `rliwa oyid lk‬‬
‫‪.dibeprz zian oeyxbz inr iyp xne` aezkd eilr da oiiexy‬‬
‫אמר אביי עזרא תקן לבריא המרגיל מ' סאה "ולבריא"‬
‫לאונסו כצ"ל ט' קבין דמעיקר הדין כל שלאונסו א"צ‬
‫טבילה שטעם התקנה כדי שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן‬
‫כתרנגולין הלכך בריא המרגיל שהיה אצל אשתו צריך‬
‫טבילה בריא לאונסו שלא היה אצל אשתו א"צ טבילה וכדי‬
‫שלא יבואו לומר אין בעל קרי צריך טבילה תקנו לבריא‬
‫לאונסו נמי טהרה פורתא בט' קבין אבל בחולה לא דבר‬
‫עזרא כלל ואתו אמוראי ופליגי בחולה‪ ,‬מ"ס חולה‬
‫המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו‬
‫מדלא דבר עזרא בחולה כלל ש"מ ליכא קולא בחולה ודנוהו‬
‫כבריא לעניין זה‪ .‬ומ"ס חולה המרגיל דאית ביה חדא‬
‫לקולא דחולה הוא וטורח עליו לטבול במקוה שמימיו קרין‬
‫וחדא לחומרא דמרגיל הוא כבריא לאונסו דאית ביה נמי‬
‫חדא לקולא דאנוס הוא וחדא לחומרא דבריא הוא ויכול‬
‫לטבול במקוה וכיון דבבריא לאונסו היקל עזרא לטהרו בט'‬
‫קבין אף חולה המרגיל בט' קבין "אבל חולה" לאונסו פטור‬
‫מכלום כצ"ל כיון דאית ביה תרתי לקולא‪ ,‬דעיקר התקנה‬
‫היתה כדי שלא יהו מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים ובאנוס‬
‫שלא היה אצל אשתו לא שייכא ההיא תקנתא כלל ואם‬
‫החמירו בבריא לאונסו משום שלא יאמרו בעל קרי א"צ‬
‫טהרה לא החמירו בחולה‪ .‬אלא אמר רבא עזרא תקן טבילה‬
‫קמב‬
‫‪eay‬‬
‫כב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לבריא המרגיל מ' סאה אבל בריא לאונסו א"צ טבילה כלל‬
‫אינו אלא כד"ת וד"ת בין לומד לעצמו בין מלמד לאחר' א"צ‬
‫דעיקר התקנה היתה כדי שלא יהו מצויין אצל נשותיהן‬
‫מ' סאה ודיו בט' קבין‪ ,‬ורש"י פירש בע"א ועיין בריטב"א‪.‬‬
‫כתרנגולין הלכך בריא לאונסו שלא היה אצל אשתו לא ראה‬
‫עזרא לחייבו טהרה כלל‪ ,‬ואתו רבנן "ותקינו" כצ"ל לבריא‬
‫לאונסו ט' קבין דאי פטרת ליה בלא טהרה כלל אתו למימר‬
‫בעל קרי א"צ טהרה ואף בריא המרגיל לא יטבול‪ .‬אבל‬
‫"חולה" לאונסו פטור מכלום כצ"ל‪ .‬אמר רבא לית הלכתא‬
‫לא כמר ולא כמר אלא הלכתא בריא המרגיל וחולה‬
‫המרגיל מ' סאה דכיון שהיה בו כח לשמש עם אשתו אינו‬
‫יכול לומר חולה אני ואיני יכול לטבול במי מקוה הצוננים‬
‫ובריא לאונסו ט' קבין דמעיקר התקנה אינו צריך טבילה‬
‫כלל מיהו כדי שלא יאמרו בעל קרי א"צ טהרה החמירו עליו‬
‫לטהר עצמו פורתא אבל חולה לאונסו פטור מכלום כיון‬
‫משנה היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בע"ק לא יפסיק‬
‫שכל התפלה נסדרה על הסדר כדאמרי' לק' יח ע"ב ‪oerny‬‬
‫‪ dpaia xcqd lr b"x iptl zekxa g"i xicqd ilewtd‬והויא כל‬
‫התפלה כפסוק אחד דלא מפסיקי' ביה וכיון דמן הדין בע"ק‬
‫ראוי לתפלה לא יפסיק אבל היה עומד בק"ש ונזכר שהוא‬
‫בע"ק גומר אותו פסוק ומפסיק שלכך נחלקה התורה‬
‫לפסוקים שאם הוצרך להפסיק פוסק‪ .‬יקצר פירש"י ‪dkxa lk‬‬
‫‪ xvewa zekxad lk xne`e dkxae‬כלו' תחילת וסוף כל ברכה‬
‫וברכה‪ ,‬ואי לאו דפירש הכי היה נ"ל לפרש תפלה קצרה‬
‫דהיינו הביננו‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< אין הלכה כמשנה זו דאנן כר"י בן‬
‫בתירא נהגינן ואפי' יודע מתחי' שהוא בע"ק עומד ומתפלל תפלה גמורה‪.‬‬
‫דמעיקר התקנה אינו צריך טבילה לא הטריחוהו לטהר עצמו‬
‫ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא‬
‫כלל דהא חולה הוא‪.‬‬
‫"תהא הנץ" החמה בספרים מדוייקים עד שלא תנץ החמה‬
‫בד"א לעצמו אבל לאחרים מ' סאה ר"י אומר מ' סאה‬
‫מכל מקום רבי יהודה לא אתא לאחמורי דאפי' לעצמו בעי‬
‫מ' סאה אלא לאקולי אתא הא דאמרת דלאחרים בעי מ' סאה‬
‫א"צ מ' סאה ממש אלא מ' סאה 'מכל מקום' כלו' מ' סאה‬
‫פחותים דלא מהנו בשאר טומאות ולקמן מפרש מאי‬
‫פחיתותייהו‪ .‬אבל בכלים אפי' אין המים שאובין לא דהכי‬
‫הוא דינא דכל הטמאים אין טובלין בכלי אפי' אין המים‬
‫שאובין‪ .‬לאתויי מים שאובין אבל בכלי לא דמים שאובין‬
‫עדיפי ממים שאינן שאובין והן בכלי‪ .‬הבו לי לדידי לברוך‬
‫המזמן היה מברך ומוציאם ידי חובתם והם שותקין ומכוונים‬
‫וכן הוא במשנה שבסה"מ ובירוש' וברי"ף וברא"ש ובאו"ז‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< בגמ' מוקי לה במי שרגיל להתפלל כותיקין אבל מי‬
‫שאינו רגיל להתפלל כותיקין אפי' יעבור הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא‬
‫דזמנה עד ג' שעות ולא יקרא בתוך המים‪.‬‬
‫לא במים הרעים סרוחים‬
‫וכל אדם קץ בהם ולא במי המשרה ששרו בהם פשתן אפי'‬
‫הוא פשתני ואינו קץ בריחן לא יתכסה בהן לפי שהן סרוחין‬
‫לרוב בנ"א‪ .‬ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה‬
‫עד שיטיל לתוכן מים בגמ' פריך ‪ lif`e inx `in dnke‬הלא‬
‫כדי לבטל ריחן צריך להטיל לתוכן מים יפין בשיעור‬
‫עשירית המים הסרוחים ואם יצט' לעמוד ולהטיל לתוך המים‬
‫הסרוחים שמתכסה בהם שיעור עשירית מים יפין הלא עד‬
‫לברכתו ועד היום מנהג בני תימן הכי הוא‪ ,‬וממו"ז זצ"ל‬
‫שיטילן לתוכן כ"כ הרבה מים כבר יעבור הנץ החמה וכל‬
‫שמעתי שמנהג ג'רבא אם המזמן ת"ח הכל שותקין ויוצאין‬
‫מה שהתירו לו להתכסות במים ולקרוא הוא כדי שלא יצט'‬
‫בברכתו ואם אינו ת"ח כולם מברכין והוא מנהג כשר‪.‬‬
‫לעלות ולהתלבש ולקרוא ויעבור זמן הנה"ח‪ ,‬ומתרץ חסורי‬
‫דליכא עילואי לא האי ולא האי תימה וכי לא שמש מטתו‬
‫מחסרא והכי קתני ‪ina `le mirxd mina `l dqkzi `le‬‬
‫מעולם וכיון דשמש מטתו לפני חדש או חדשים וטבל לקריו‬
‫‪min okezl lihiy cr milbx inl jenq `xwi `le dxynd‬‬
‫אע"ג דהיום לא שמש אין הוא עדיף מרבא בר שמואל‬
‫ומפרש בגמ' חד אמר למי רגלים של פעם אחת מטיל מים‬
‫ששמש באותו יום וטבל‪ ,‬ונ"ל דרבא בר שמואל ור"פ שמשו‬
‫כל שהן דלא בעי' אלא לבטולי ריחן וחד אמר רביעית מים‬
‫באותו יום ואע"ג דנטהרו במים לא העריב שמשם ואע"ג‬
‫דבעי' לבטולינהו משם מי רגלים ועיין בפירושנו שם‪ .‬וכמה‬
‫דלד"ת וברכות לא בעי' הערב שמש מ"מ רב הונא דשמש‬
‫ירחיק מהן ממי הרגלים ומן הצואה ד"א‬
‫לפני אותו יום וכבר טבל והעריב שמשו עדיף מינייהו‪ .‬טביל‬
‫מרחיק ד"א מגוף הצואה ומי הרגלים אם כלה שם הריח קורא מיד ואם לאו‬
‫במעלי יומא דפס' להוציא רבים יד"ח חובת סיפור יציאת‬
‫מרחיק עד מקום שכלה הריח ויקרא‪ ,‬דתרתי בעי' הרחקת ד' אמות מגוף מי‬
‫מצרים ולית הלכתא כוותיה דהא דאמרן לאחרים צריך מ'‬
‫הרגלים והצואה והרחקה כל שהוא ממקום שפסק הריח אבל לא בעי'‬
‫סאה היינו לברך לאחר' אבל להוציאם יד"ח סיפור יצי"מ‬
‫הרחקת ד' אמות ממקום שכלה הריח כך פסק הרמב"ם וכדברי רב הונא לק'‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫‪eay‬‬
‫כב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קמג‬
‫נה ע"א‪ .‬אבל רב האיי גאון פסק כרב חסדא דבעי' הרחקת ד"א ממקום‬
‫פסוקי התורה בקריאה מעלייתא והוא בעל קרי‪ .‬אין בע"ק‬
‫שפסק הריח וכן פסק הראב"ד ורבנו יונה והרשב"א והרא"ש ודייק הב"י‬
‫רשאי לקרות בתורה יותר מג' פסוקים אין בע"ק רשאי‬
‫שכן היא גם דעת הרי"ף‪ .‬וכתב הב"י ‪x"de y"`xde s"ixdc oeik dkld oiiprle‬‬
‫לקרות בתורה כלל אלא שאם התחיל לא יפסיק אלא יגמגם‬
‫‪ .'ihwp ikd g"xk dkldc minikqn l"f `"ayxde dpei‬ובגמ' נתבאר דהיינו דוקא‬
‫עד ג' פסוקים ויפסיק ויעלה שכל הקורא בתורה דיו בג'‬
‫כשהצואה לאחוריו או לצדדיו אבל כשהיא לפניו מרחיק מלא עיניו‪ .‬ונתבאר‬
‫פסוקים וזה שהוא בע"ק דיו בעיקר הדין‪ .‬הא דאפשר ילך‬
‫בירוש' דאפי' בלילה שאינו רואה אותה צריך להרחיק עד מקום שאילו היה‬
‫לפניו ויזרקנה לצדדין הא דלא אפשר יתרחק לצד ד"א‪,‬‬
‫ביום לא היה רואה אותה‪ ,‬ומכאן למד הרא"ש דאפי' הוא תותרן שאינו מריח‬
‫ובירוש' דסוף הלכה זו משמע שאם אינו יכול להתרחק לפניו‬
‫צריך להרחיק עד מקום שיכלה הריח למי שמריח‪ ,‬ורבנו יונה והרשב"א‬
‫והוצרך לסלקנה לצדדין יתרחק לצד ימין ותהיה הצואה‬
‫למדו מדברי הירוש' הנ"ל דאפי' הוא סומא צריך להרחיק עד מקום שאילו‬
‫לשמאלו שעיקר שכינה לימינו של אדם ויליף ליה מדכת'‬
‫היה פיקח לא היה רואה אותה‪ .‬ופסק בשו"ע סי' עט סעי' א היתה צואת‬
‫‪ jpinin daaxe sl` jcvn leti‬שכינה ששומרת עליך תפיל‬
‫אדם מאחריו צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח אפי' אם יש לו חולי‬
‫אלף מלאכי חבלה משמאלך ורבבה מימינך אלמא עיקר‬
‫שאינו מריח צריך להרחיק ד"א ממקום שיכלה הריח למי שמריח ומלפניו‬
‫תוקף שכינה לימינו של אדם‪" .‬היה מתפלל" ומצא שיבוש‬
‫צריך להרחיק מלא עיניו אפי' בלילה או שהוא סומא שאינו רואה אותה‬
‫הוא וצ"ל התפלל ומצא וכן הוא ברי"ף ובספר המחכים ד"ה‬
‫צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראות ביום ואם הוא מצדו דינו‬
‫מוצאי שבת וברבנו ירוחם תולדות אדו"ח נתיב ג ח"ד‬
‫כמלאחריו הג"ה ש"צ המתפלל וצואה בבהכ"נ או בבית שמתפלל שם אפי' הוא‬
‫ובסמ"ק מצוה נז ובדרשות מהר"ח או"ז סי' לו‪ .‬אע"פ‬
‫לאחריו בכל הבית צריך לשתוק עד שיוציאנה מאחר שמוציא רבים יד"ח ואי אפשר שלא‬
‫שחטא ש"מ כל המתפלל יש לו לבדוק מקומו דאי לאו הכי‬
‫יהא אחד מן הקהל בתוך ד"א של הצואה‪ .‬ונ"ל דמי שחוש הריח שלו מפותח מאוד‬
‫אמאי חטא‪ .‬תפלתו תפלה אין צריך לחזור ולהתפלל‪ .‬והא‬
‫ומריח למרחקים אעפ"כ אינו צריך להרחיק אלא עד מקום שכלה הריח‬
‫זבח רשעים תועבה כל מי שהרשיע בזבחו ובתפלתו הרי‬
‫לאדם בינוני כן נראה מדאמרי' לעיל שאין דנים בסומא ובתותרן אלא כשאר‬
‫היא תועבה כלו' הקב"ה מרחיקה ממנו ואינו מקבלה ואף זה‬
‫אדם בינוני‪ ,‬וידידנו אהובנו הרב משה שומר זצ"ל היה אומר דכיון שהוא‬
‫כיון דאמרת דחטא שהיה לו לבדוק מקומו קודם שיתפלל‬
‫מריח ריח רע אינו יכול לקרוא אע"ג דשאר אדם אינו מריח‪.‬‬
‫הרי הרשיע בתפלתו ואמאי תפלתו תפלה‪ .‬הואיל וחטא‬
‫אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה תימה מאי 'אע"פ שהתפלל'‬
‫גמ' היה קורא בתורה עלה לספר תורה והתחיל לקרוא דקת'‬
‫הא ודאי במי שהתפלל עסקי' דאי לא התפלל לא חטא כלל‬
‫`‪ dlere wiqtn epi‬ואי בקורא לעצמו בביתו או בבהמ"ד‬
‫ועוד דליכא למידן ביה אי תפלתו תפלה או תועבה‪ ,‬ולפירוש‬
‫מיירי הל"ל אינו מפסיק מאי ‪ dlere‬אלא מיירי במי שקראוהו‬
‫התוס' דאינו חוזר ומתפלל ניחא דה"ק אע"פ שהתפלל וא"צ‬
‫לקרוא בס"ת בשבת או בשני וחמישי והם היו מתפללין‬
‫לחזור על תפלתו אלמא תפלתו תפלה מ"מ תפלתו תועבה‪,‬‬
‫במקום נמוך לקיים ממעמקים קראתיך ה' ושם היו קורין‬
‫ולפירוש ר"י בתוס' והרי"ף ושאר פוסקים דס"ל דאין תפלתו‬
‫בתורה וכשמסיים קריאתו היה עולה משם למקומו‪ .‬מגמגם‬
‫תפלה וחוזר ומתפלל איכא לפרושי בדוחק אע"פ שהתפלל‬
‫וקורא פירש"י ‪ dvexna‬והוא תימה חדא דהמגמגם אינו קורא‬
‫וסיים תפלתו תפלתו תועבה וצריך לחזור עליה דהו"א דוקא‬
‫במרוצה אלא באיטיות רבה‪ ,‬ועוד מה לי קורא במרוצה מה‬
‫אם מצא צואה והוא באמצע תפלתו יפסיק ויחזור ויתפלל‬
‫לי קורא לאט הא מוציא המילים בפיו והוא בעל קרי ואסור‬
‫דעדיין לא היתה כאן תפלה שלימה אבל אם סיים תפלתו לא‬
‫בד"ת‪ ,‬ועוד דלעיל כב ע"א אמרי' ‪didy cg` cinlza dyrn‬‬
‫תהיה תפלתו תועבה להצריכו לחזור עליה קמ"ל‪* .‬נ"ל דהא‬
‫‪ jixac exi`ie jit gzt ipa l"` a"aixn dlrnl mbnbn‬מדקא'‬
‫דאמרי' היה מתפלל ומצא צואה במקומו הוא המשך‬
‫ליה 'פתח פיך' ש"מ דההוא דגמגם היה סוגר פיו ומוציא‬
‫הברייתא דלעיל‪ ,‬אמר רבה אע"פ שחטא תפלתו תפלה כך‬
‫המילים בגמגום‪ ,‬ועוד דבספרי דב' פיסקא לד תנינא ‪mzppye‬‬
‫היה גורס רבה בסוף הברייתא‪ ,‬מתקיף ליה רבא והא זבח‬
‫‪`l xac jl`ey mc`yky jit jeza oiccegn ediy jipal‬‬
‫רשעים תועבה אלא אמר רבא הכי מסיימינן בהאי ברייתא‬
‫‪ cin el exne` `dz `l` ea mbnbn `dz‬אלמא גמגום אינו‬
‫כיון דחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה‪ .‬דאי לא‬
‫אמירה במרוצה אלא באיטיות רבה‪ ,‬אלא מגמגם היינו סוגר‬
‫איפליגו בגירסת הברייתא אלא בדינא איפליגו וכל אחד אמר‬
‫פיו במקצת ומסנן המילים מבין שיניו כי היכי דלא ליקרי‬
‫סברתו אמאי אמר רבא לשון ארוכה ומגומגמת כיון שחטא‬
‫‪eay‬‬
‫קמד‬
‫כב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה הל"ל אלא אמר רבא תפלתו‬
‫תוד"ה ולית הלכתא כוותיה דטבילה בכל יום מ' סאה אפי'‬
‫תועבה‪ ,‬אלא כיון דרבה קיבל שהגירסא בברייתא היא `‪t"r‬‬
‫לעצמו והוא טבל רק בערב פסח להוציא את הרבים יד"ח‬
‫‪ dltz ezltz `hgy‬ורבא פליג עליה ורוצה לשנות את נוסח‬
‫"אלא אפילו" לאחרים צ"ל אי נמי אפי' לאחרים‪.‬‬
‫הברייתא אינו רוצה לשנות הרבה מהנוסח אלא לשון‬
‫הקרובה לנוסח המקובל לכך קאמר דה"ג בה ‪`hge li`ed‬‬
‫`‪>>> .darez ezltz lltzdy t"r‬ועשה טוב<<< הלכתא כרבא‬
‫דתפלתו תועבה וחוזר ומתפלל‪ .‬וכתב הטור סי' עו ‪ie`xd mewna `xw m`e‬‬
‫‪ie`x mewnd oi` m` la` zexwle xefgl jixv k"g` ea d`vne d`eva wtzqdl‬‬
‫‪ zexwle xefgl v"` ea wtzqdl‬והוא ע"פ דברי התוס' והרא"ש והר"ר יונה‬
‫והרשב"א‪ ,‬וכתב הב"י ‪) df oicy t"r`e‬שאם מצא צואה אחר תפלתו חוזר‬
‫ומתפלל( ‪) epax epnn cnl 'nba xnzi` dltza‬הטור( ‪ .y"w oiiprl‬וכתבו‬
‫התוס' ‪xn`z m` 'it` jxale xefgl v"`c `hiyt milbx in meyn edine‬‬
‫ד"ה אלא וכו' וה"ה דהו"מ לאוקמי דכו"ע אם שהה כדי‬
‫לגמור את כולה אין חוזר לראש והכא אפי' בדלא שהה‬
‫קמיפלגי כלו' בעלמא אם שהה כדי לגמור את כולה אין‬
‫השיהוי חשוב ואינו חוזר לראש והכא אפי' בדלא שהה‬
‫קמיפלגי דלאו מטעם שיהוי קמיפלגי אלא מטעם אי גברא‬
‫חזיא או דחויא הוא‪*** .‬בא"ד אע"ג דשהה כדי‬
‫"לעשות" כולם צ"ל לשמוע‪*** .‬בא"ד דשאני הכא דאין‬
‫ראוי לקרות וכו' אבל היכא דגברא חזי כמו מגילה ושופר‬
‫וכו' לאו למימר דהכא גברא לא חזי דהא למ"ד חוזר למקום‬
‫‪'ixn` `dc d`ev enk ixing `l milbx ine `ipz d`eva dltzl zekxa opieync‬‬
‫שפסק אף הכא גברא חזי ואעפ"כ אם שהה כדי לגמור את‬
‫‪`rx`l letp `d cala cenr cbpk `l` dxez dxq` `l ezny in wxt seqa‬‬
‫כולה מודה הוא שחוזר לראש‪ ,‬אלא ה"ק דשאני הכא דאין‬
‫‪ .eda xefbc `ed opaxe ixy‬ופסק בשו"ע סי' עו סעי' ח קרא במקום שראוי‬
‫ראוי לקרות לכו"ע הכא צריך לפסוק תפלתו כל זמן שמי‬
‫להסתפק בצואה ומצאה אח"כ צריך לחזור ולקרות אבל אם אין המקום‬
‫רגלים שותתין ממנו הלכך אם שהה כדי לגמור את כולה‬
‫ראוי להסתפק בו א"צ לחזור ולקרות ומי רגלים אפי' מצאן במקום שראוי‬
‫שהיו מי רגלים שותתין ממנו זמן רב ונמצא שפסק מתפלתו‬
‫פוסק עד שיכלו המים וחוזר‬
‫שיעור כדי לגמור את כולה חוזר לראש דבעי' תרתי שהה‬
‫ומתפלל לאו יכלו משתיתתן קאמר אלא יכלו כגון שנבלעו‬
‫כדי לגמור את כולה ואין ראוי לקרות אבל אם שהה פחות‬
‫באדמה או יבשו כדאמר לקמן כה ע"א‪ ,‬או שמא הכי פירושו‬
‫מזה חוזר למקום שפסק דאע"ג דאינו ראוי לקרות מ"מ לא‬
‫פוסק עד שיכלו המים משתיתתן ומרחיק ד"א וחוזר‬
‫שהה כדי לגמור את כולה ובמגי' ושופר אע"ג דשהה כדי‬
‫ומתפלל ומ"מ צריך להמתין עד שיתייבשו מעל רגליו‪.‬‬
‫לגמור את כולה הא היה ראוי לקרות הלכך אינו חוזר לראש‪,‬‬
‫וברי"ף גריס "ממתין" עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל‬
‫ואידך פליג עליה וסבר דהכא גברא דחויא הוא ואפי' לא‬
‫והיא היא‪ .‬חד אמר חוזר לראש דקת' ‪mind elkiy cr wqet‬‬
‫שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ולא בעי' תרתי אלא‬
‫'‪ 'lltzne xfege‬מאי 'חוזר' חוזר על תפלתו דאי לאו הכי‬
‫חדא בעי' כל שהוא דחוי חוזר לראש‪*** .‬בא"ד ורבנו‬
‫הל"ל ומתפלל‪ .‬וחד אמר למקום שפסק ומאי 'חוזר' דקת'‬
‫יהודה פירש דהכא מדברי המהרש"ל נר' דגריס ורבנו‬
‫להסתפק א"צ לחזור ולקרות‪.‬‬
‫אחר שהתפלל מקצת תפלתו ופסק חוזר להתפלל שאר‬
‫יהודה "מפריש פירש" דהכא‪*** .‬בא"ד דהכא לא מצי‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי' עח סעי' א היה קורא‬
‫למימר דכו"ע אם שהה לגמור את כולה דאין חוזר לראש‬
‫והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות‬
‫דשיהוי לאו כלום הוא "ובדלא שהה" קמיפלגי כצ"ל כלו'‬
‫אפי' אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח ע"מ להטפיח כיון שהם מכוסים‬
‫אפי' בדלא שהה קמיפ' ולא מטעם שיהוי אלא מטעם גברא‬
‫התפלה‪.‬‬
‫בבגדו ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד"א הגה או כשיעור שיתב'‬
‫דחויא או חזיא הוא דה"א )כצ"ל ר"ת ‪ (`pin` dedc‬לכו"ע‬
‫לק' סי' פ"ב ב או ממתין עד שיבלעו בקרקע )הר"י פ"ב דברכ'( ואפי' שהה כדי‬
‫הוי גברא חזי כיון דאינו חוזר לראש כלו' אם היתה הגמ'‬
‫שפסק‬
‫אומרת 'דכו"ע אם שהה לגמור את כולה אין חוזר לראש'‬
‫הגה וי"א דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכן עיקר וכמו שכתבתי לעיל סי'‬
‫לא היינו מבינים שכוונת הגמ' בעלמא היכא דאיכא רק שיהוי‬
‫לגמור‬
‫את‬
‫כולה‬
‫א "צ‬
‫לחזור‬
‫אלא‬
‫למקום‬
‫ס"ה ומשערין לפי הקורא‪.‬‬
‫וליכא שתיתת מי רגלים אלא היינו טועים לחשוב שכוונת‬
‫הגמ' אפי' הכא דאיכא שתיתת מי רגלים ושהה לגמור את‬
‫רש"י ד"ה אצטמיד "נתחברו" שבריו כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫כולה אין חוזר לראש וא"כ ע"כ לכו"ע גברא חזיא הוא ואיך‬
‫אמר רבא וכו' כדאמר רב נחמן "בר יצחק" לעיל ורנב"י‬
‫אמרי' 'והכא בדלא שהה קמיפלגי' הא לכו"ע גברא חזיא הוא‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה עד שיתן וכו' והכי קתני "ולא" כצ"ל‪.‬‬
‫וכדי שלא יתמה הלומד לכן לא אמרה הגמ' כך שאם היתה‬
‫‪eay‬‬
‫כב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קמה‬
‫אומרת כך היתה צריכה להאריך ולהסביר כי היכי דלא‬
‫אמוראי דס"ל דבהכי מיירי ההיא בריי' דמ"ס גברא דחויא‬
‫תתמה עלה‪ .‬ועיין ברא"ש ובמהרש"ל ובמהרש"א ודו"ק‬
‫היטב‪ ,‬ועיין ברבנו יונה ד"ה וכתב רבינו האיי ז"ל שכתב‬
‫הוא וכו' ומ"ס גב' חזיא הוא וכו'‪ ,‬והשתא ליכא לאקשויי‬
‫למ"ד גברא חזיא הוא ותפלתו תפלה אמאי לא אשמוע'‬
‫‪'eke oicnl ep` oi`y di`x o`kn oi`y 'ne` l"f ztxv ipaxe‬‬
‫בבריי' דיש חילוק בין שהה כדי לגמור את כולה דחוזר‬
‫והם דברי ר"י מפריש שבתוס' והם כמו שפירשנו בס"ד‪.‬‬
‫לראש לבין לא שהה דחוזר למקום שפסק‪ ,‬דבריי' לא אתיא‬
‫ד"ה אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה קשיא להו מאי 'אע"פ‬
‫שהתפלל' הא ליכא למימר 'תפלתו תועבה' אלא במקום‬
‫שהתפלל דאי לא התפלל מאי תפלתו תועבה איכא‪ ,‬מתרצים‬
‫התוס' דה"ק `‪ lltzdy t"r‬אע"פ שכבר יצא יד"ח תפלה‬
‫ואינו יכול לחזור על תפלתו והוי מעוות לא יוכל לתקון‬
‫אפ"ה ‪ darez ezltz‬ועיין בפירושנו לגמ'‪ .‬ור"י פירש‬
‫דיחזור ויתפלל נ"ל דר"י דהכא הוא ר"י אלפסי‪.‬‬
‫לאשמועי' דין שיהוי בתפלה שבשיהוי כזה חוזר לראש‬
‫ובשיהוי כזה אינו חוזר אלא אתיא לאשמועי' דגברא חזיא‬
‫הוא ואף אם שהה כדי לגמור את כולה גברא חזיא הוא והא‬
‫דחוזר לראש מטעם שיהוי הוא והבריי' לא אתיא לאשמועי'‬
‫דין שיהוי לכן לא היתה צריכה לפרש דבר זה‪ ,‬אבל מעיק'‬
‫דסבר דבשהה לגמור את כולה קמפ' ומ"ד חוזר לראש סבר‬
‫דשהה כדי לגמור את כולה הוי שיהוי וחוזר לראש אבל שהה‬
‫פחות מזה לא הוי שיהוי וחוזר למקום שפסק כיון דבריי'‬
‫ד"ה ממתין עד שיכלו המים "וחוזר ומתפלל" במשתין‬
‫כצ"ל‪***.‬בא"ד דעביד טיף טיף פס' לט ע"ב וקיא ע"ב‬
‫את כולה ללא שהה כדי לגמור את כולה היה לבריי' לפרש‬
‫וע"ז ל ע"ב‪*** .‬בא"ד לא אטרחוהו רבנן "וחוזר לתפלה"‬
‫חילוק זה‪*** .‬פירש"י דמ"ס גב' דחויא הוא ‪ligzdyk‬‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫‪'tzdy dn jkld 'tzdln did iegc eiawpl jixv dide lltzdl‬‬
‫כג ע"א גמ' אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש‬
‫במגי' יח ע"ב `"‪`kidn dlek z` xenbl ick sqei axl iia` l‬‬
‫‪k"`c `tiql `yixn l"` `tiql `yixn 'lc e` `tiql i`wc‬‬
‫‪ oixeriyl jixac zzp‬ועוד דא"כ אדם שהוא עומד בסוף‬
‫ברכת שים שלום ושהה שיעור עשרים שניות יחזור לראש‬
‫דמסוף ברכת שים שלום עד שיגמור את כולה אין אלא‬
‫עשרים שניות או קצת יותר‪ ,‬ועוד א"כ מאי אם שהה כדי‬
‫לגמור את 'כולה' הל"ל אם שהה כדי לגמור תפלתו אלא‬
‫ע"כ כל מקום שהוא שם אם שהה כדי לגמור את 'כולה'‬
‫מתחי' התפלה עד סופה חוזר לראש‪ .‬האי אם שהה אם לא‬
‫שהה מיבעי ליה פירש"י ‪l"rain `pepnd axe g"xc `zlina‬‬
‫‪dy `ll ddy oia ibelt`l‬ה וקשה דבכל מקום שאומר 'האי‬
‫וכו' מיבעי ליה' קאי על דברי תנאים שנשנו במשנה או‬
‫בבריי'‪ ,‬ועו"ק לפירושו דהל"ל האי אם שהה אם לא שהה‬
‫מיבעי 'להו' כלו' לר"ח ורב המנונא )ועיין מ"ש על‬
‫פירוש"י(‪ .‬ונ"ל דלא על ר"ח ורב המנונא קאי אלא על‬
‫הבריי' קאי וה"ק אי כדבריך דהנך אמוראי איפליגו בשהה‬
‫כדי לגמור את כולה וההוא דאמר חוזר לראש מודה דאם לא‬
‫שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק א"כ ה"ל‬
‫לבריי' לאשמוע' דיש חילוק בין שהה ללא שהה ואמאי‬
‫סתמה דבריה 'וחוזר ומתפלל'‪ ,‬אלא דכו"ע אם שהה כדי‬
‫לגמור את כולה חוזר לראש והתם בדלא שהה קמפ' הנך‬
‫אתיא לאשמועי' דין שיהוי ואיכא חילוק בין שהה כדי לגמור‬
‫`‪ y`xl xfege dltz dpi‬ומ"ס גב' חזיא הוא `‪epi`y t"r‬‬
‫‪'tzdy dn `id die`x dltz ezltz miiqiy cr oizndl leki‬‬
‫‪ dzizy mcew‬ולכו"ע מיירי שלא היה יכול לשהות בעצמו עד‬
‫פרסה כמו שהוכיח סופו ששתתו מי רגליו באמצע תפלתו‪.‬‬
‫וקשיא לי אי בלא יכול לשהות הא לכו"ע לא הויא תפלתו‬
‫תפלה כדקת' בבריי' בסמוך ‪m`e lltzi l` eiawpl jxvpd‬‬
‫‪ darez ezltz 'tzd‬ועוד כיון דפליגי אי תפלתו תפלה או לא‬
‫אמאי לא קאמר תיובתא למ"ד גברא חזיא הוא מההיא‬
‫ברייתא דבסמוך או לפחות הל"ל תניא כמ"ד גברא דחויא‬
‫הוא דת"ר הנצרך וכו'‪ ,‬ועו"ק אי בהא פליגי דמ"ס הנצרך‬
‫לנקביו ואינו יכול לשהות עצמו אין תפלתו תפלה ומ"ס‬
‫תפלתו תפלה הוה להו לאפלוגי במי שלא היה יכול לשהות‬
‫בעצמו ועמד והתפלל חד אמר חוזר ומתפלל וחד אמר אינו‬
‫חוזר ומתפלל ואמאי איפליגו במי ששתתו מי רגליו באמצע‬
‫תפלתו ופליגי אי חוזר למקום שפסק או לראש ואי משום‬
‫דמה ששתתו מי רגליו באמצע תפלתו מוכיח שלא היה יכול‬
‫לשהות בעצמו הוה להו לאפלוגי במי ששתתו מי רגליו מיד‬
‫אחר שסיים תפלתו דמוכח שלא היה יכול לשהות בעצמו חד‬
‫אמר חוזר ומתפלל וחד אמר אינו חוזר ומתפלל‪ ,‬ועו"ק כיון‬
‫דפליגי אי תפלתו תפלה או לא הל"ל דמ"ס תפלתו תפלה‬
‫ומ"ס אין תפלתו תפלה ואמאי האריך דמ"ס 'גברא דחויא‬
‫הוא' ואין תפלתו תפלה ומ"ס 'גברא חזיא הוא' ותפלתו‬
‫קמו‬
‫‪eay‬‬
‫כג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תפלה‪ ,‬ועו"ק דהרי"ף ושאר פוסקים פסקו כמ"ד חוזר‬
‫אלא ע"כ יכול לשהות בעצמו עד שיגמור תפלתו והא‬
‫למקום שפסק ש"מ גברא חזיא הוא ואעפ"כ פסקו דאם היה‬
‫דאמרת ‪ envra zedyl leki oi`y `l` y"l‬היינו שאין יכול‬
‫נצרך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל והא‬
‫לשהות בעצמו זמן רב אחר תפלתו ועד כמה הוא אמר ר"ש‬
‫לפירוש"י היינו גברא דחויא הוא היינו תפלתו תועבה וקשיא‬
‫עד פרסה‪ .‬איכא דמתני לה אמתניתא בד"א כשאין יכול‬
‫הלכתא אהלכתא‪ .‬לכן נ"ל דמ"ס גברא דחויא הוא לאו‬
‫לעמוד על עצמו שאינו יכול לעמוד על עומדו בנחת כי‬
‫לפני שהתחיל תפלתו הוא ומפני שהוצרך לנקביו אלא מיירי‬
‫נקביו לוחצין אותו וכל גופו נע ונד אבל אם יכול לעמוד‬
‫במי שבשעה שהתחיל תפלתו היה יכול לשהות בעצמו עד‬
‫על עצמו בנחת בלא לנוע תפלתו תפלה‪ .‬וקבעי הגמ' ועד‬
‫פרסה ויפה התחיל להתפלל ובאמצע תפלתו תקפוהו מי‬
‫כמה הא דקת' ‪ envr lr cenrl leki oi`yk `"ca‬ודאי אין‬
‫רגליו ושתתו מיהו מדאורי' אסור להתפלל כנגד העמוד‬
‫פירושו שאינו יכול לעמוד על עצמו בנחת עד שיגמור תפלתו‬
‫הלכך בשעה ששתתו גברא דחויא הוא מלהתפלל ואם ימשיך‬
‫דא"כ שכל תפלתו היה נע ונד מחמת נקביו פשיטא דתפלתו‬
‫ממקום שפסק נמצא יש לו תחילת תפלה ואח"כ שעה שהוא‬
‫תועבה אלא ע"כ יכול לעמוד על עצמו בנחת עד שיגמור‬
‫דחוי מלהתפלל ואח"כ סוף תפלה ואין תפלתו תפלה דאין‬
‫תפלתו והא דאמרת ‪ envr lr cenrl leki oi`yk `"ca‬היינו‬
‫כאן תפלה אחת אלא שני חצאי תפלות ומ"ס גברא חזיא‬
‫שאין יכול לעמוד על עצמו בנחת זמן רב אחר תפלתו ועד‬
‫הוא אף בשעה ששותתין מי רגליו גברא חזיא הוא להתפלל‬
‫כמה הוא‪* .‬הרי"ף מפרש דהא דאמרי' אבל אם יכול לעמוד‬
‫דמי רגליו שותתין תחת בגדיו והוא אינו רואה את העמוד‬
‫על עצמו 'תפלתו תפלה' היינו אפי' לכתחי' מותר לו‬
‫ואע"ג דודאי אין לו להתפלל בשעה שמי רגליו שותתין‬
‫להתפלל כך‪ ,‬אבל רבנו יונה והרא"ש כתבו דהרי"ף היה‬
‫וצריך להפסיק תפלתו מפני כבודו של מקום מיהו לאו גברא‬
‫גורס כן בגמ' אבל אם יכול לעמוד על עצמו "מותר" ולי‬
‫דחויא הוא באותה שעה דמדאורי' אם התפלל בשעה ששתתו‬
‫נר' דהיה גורס כגירסתנו רק פירשה באופן זה‪ .‬פרסה מהלך‬
‫אע"ג דאין זה נאה תפלתו תפלה ואין אסור אלא כנגד העמוד‬
‫ד' מילין והם ע"ב דקות‪ .‬הנצרך לנקביו ה"ז לא יתפלל‬
‫כשרואהו הלכך תפלתו תפלה דמה שהתפלל קודם שתיתה‬
‫משום שנא' הכון לקראת אלהיך ישר' אין פגם בתפלתו‬
‫ומה שמתפלל אחר שתיתה הכל תפלה אחת היא דלא היה‬
‫דחוי באמצע תפלתו‪ .‬בשנת תשד"ם אמרתי דברים אלו לפני‬
‫הרב הישיש והחסיד הר"ר אברהם הררי רפול זצ"ל מזקני‬
‫חכמי פורת יוסף ועמד ונשקני על ראשי ועיין ברא"ש דברים‬
‫קרובים לזה‪.‬‬
‫אלא שבטל מצות הכנה לתפלה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< משמע מהכא‬
‫דדוקא אם נצרך לנקביו איכא מצות הכון לקראת אלהיך ישראל אבל אם‬
‫לא נצרך לנקביו אינו חייב לבדוק עצמו מחמת 'הכון'‪ ,‬אבל הפוסקים כתבו‬
‫דלכתחי' לא יתפ' עד שיבדוק עצמו תחי' יפה וכך היא לשון השו"ע סי' צב‬
‫סעי' א אבל לכתחי' לא יתפ' עד שיבדוק עצמו תחי' יפה משמע דה"ק אפי'‬
‫תפלתו תועבה לשון המקרא הוא )משלי כח ט( ‪epfe` xiqn‬‬
‫אינו נצרך לנקביו יבדוק עצמו יפה ולפי"ז אינו מטעם הכון לקראת אלהיך‬
‫‪ darez ezltz mb dxez renyn‬משמע גם לתפלתו לא‬
‫ישראל דההוא בנצרך לנקביו מיירי אלא זהירות דרבנן הוא‪ ,‬מיהו המעיין‬
‫יקשיבו משמים‪ ,‬וכן פירש בסה"ג סי' א הל' ברכ' פ"ג עמ'‬
‫בדברי השו"ע דהתם יראה דה"ק אם נצרך לנקביו אפי' מעט לכתחי' לא‬
‫מב ‪iptinc cr iielvl dil xiq` iiepti`l yipi` jixv ck jkld‬‬
‫יתפ' עד שיבדוק עצמו תחי' יפה אבל אם לא נצרך לנקביו כלל א"צ לבדוק‬
‫‪ ,dizelv `lawn `l ilvn i`e‬אבל הפוסקים כתבו דכל מקום‬
‫עצמו ובבקר צריך לבדוק עצמו אפי' אינו מרגיש צורך כלל דמסתמא נקביו‬
‫ששנו 'תפלתו תועבה' צריך לחזור ולהתפלל‪ .‬ל"ש אלא‬
‫מלאים‪ .‬מ"ד שמור רגלך וגו' קרא הכי הוא ‪jlbx xeny‬‬
‫שאין יכול לשהות בעצמו מלהוציאם אבל אם יכול‬
‫‪gaf miliqkd zzn renyl aexwe midl`d zia l` jlz xy`k‬‬
‫לשהות בעצמו מלהוציאם תפלתו תפלה וקבעי הגמ' ועד‬
‫‪ .rx zeyrl mircei mpi` ik‬שמור עצמך שלא תחטא היינו‬
‫כמה הא דאמרת ‪ envra zedyl leki epi`y `l` y"l‬ודאי‬
‫דקא' קרא ‪ jlbx xeny‬כי הרגלים ממהרות לרוץ לרע הוי‬
‫אין פירושו שאינו יכול לשהות בעצמו מלהוציאם עד‬
‫מזהיר רגלך ומתרה בהם שאם ילכו לעשות רע יצטרכו‬
‫שיגמור תפלתו דא"כ היאך קת' 'ואם התפלל תפלתו תועבה'‬
‫לטרוח הרבה לילך להר הבית להביא קרבן והיינו ‪jlz xy`k‬‬
‫דמשמע אם התפלל כל תפלתו כשאינו יכול לשהות בעצמו‬
‫`‪ ,midl`d zia l‬ורש"י פירש שמור עצמך שלא תחטא‬
‫תפלתו תועבה והא כיון דאינו יכול לשהות בעצמו מלהוציאם‬
‫היינו דקא' קרא ‪ xeny‬ואם תחטא הבא קרבן לפני היינו‬
‫עד סוף תפלתו היאך עמד כך וסיים תפלתו ולא יצאו ממנו‬
‫‪ midl`d zia l` jlz xy`k jlbx‬ואינו מיושב על סדר‬
‫‪eay‬‬
‫כג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קמז‬
‫הפסוק ובילקו"ש קהלת רמז תתקע"א ד"ה שמור איתא‬
‫שמתקרב ד"א לבית הכסא כבר אינו שולט בנקביו ומפיח‬
‫בהדיא כמו שפירשתי‪* .‬הגירסא הנכונה "שאם" תחטא‬
‫שהרי הרבה המתין ועכב עצמו עד שהגיע אצל בית הכסא‬
‫"תביא" קרבן לפני כלו' תצטרך להביא קרבן לפני וקרוב‬
‫וכבר נתעייפו נקביו מלעצור הנפיחה‪ ,‬וה"מ בימיהם שלא‬
‫לזה גירסת הילקו"ש קהלת רמז תתקע"א )ד"ה שמור רגלך(‬
‫היה מצוי בית הכסא בכל מקום וסתם אדם עוצר עצמו הרבה‬
‫‪ .oaxw `iaze `hgzyn `hgz `le jlbx xeny‬הוי קרוב‬
‫עד שמגיע לבית הכסא וכשמתקרב לבית הכסא כבר אינו‬
‫לשמוע דברי חכמים וכו' הל"ל הוי שומע דברי חכמים אבל‬
‫שולט בנקביו ומפיח‪ .‬אבל בית הכסא עראי מצא שדה פנויה‬
‫‪ renyl aexwe‬משמע דאינו חייב לשמוע‪ ,‬אלא משום דמיירי‬
‫מאדם ורוצה לעשות שם צרכיו חולץ ונפנה לאלתר שהרי‬
‫בקרבן קאמר ליה שלמה קרבן לשון קירבה הוא ואל תחשוב‬
‫אדם זה אינו ממתין עד שיגיע לבית הכסא אלא מקום שמוצא‬
‫שבזה שאתה מקריב קרבן דייך אלא הוי מקריב גם עצמך‬
‫פנוי מאדם עושה שם צרכיו נמצא שלא עיכב נקביו הרבה‬
‫אצל החכמים לשמוע דבריהם‪ .‬ואינם יודעים אם על הטובה‬
‫הלכך אפי' סמוך למקום שנפנה אינו מפיח ועודנו שולט‬
‫הם מביאים אינן יודעים אם קרבן זה קרבן תודה הוא על‬
‫בנקביו היטב‪ .‬וכשהוא יוצא מרחיק ד"א ומניחם מפני‬
‫הטובה שהטיב להם ה' שעל טובה שמטיב ה' צריך להביא‬
‫שעשאו בית הכסא קבוע מעתה בכל פעם שיצט' לנקביו‬
‫קרבן תודה או על הרעה הם מביאים על החטאים שחטאו‬
‫מסתמא יעשה במקום זה שכבר מצאו טוב וצנוע לעשות בו‬
‫כגון קרבן חטאת ואשם כך פירש מורי הרב זצ"ל‪ ,‬אבל‬
‫צרכיו וכן שאר אדם שיראו במקום זה צואה מונחת יבינו‬
‫לפי"ז אין מיושב המשך הדברים אמר הקב"ה בין טוב לרע‬
‫שכבר עשאוהו בית הכסא ואף הם יתפנו שם‪ ,‬ואי אמרת ליה‬
‫אינן מבחינים הא ודאי מבחינים הם בין טוב לרע רק אינן‬
‫יוצא ומניחם מיד אתי למימר אף בכניסתו חולצם ונפנה מיד‬
‫יודעים אם קרבן זה הביאוהו על טובת ה' להם או על רעת‬
‫וא"צ להרחיק לפיכך גזרו שאף ביציאתו מרחיק ד"א ואח"כ‬
‫עצמן בחטאים ועוונות‪ .‬לכן נ"ל דמיירי כגון שגזל את שכנו‬
‫מניחם‪ .‬איבעיא להו רב ששת דאתא לפרושי בריי' דלע'‬
‫ממון ולקח בו ס"ת ולבסוף נתגלה הדבר והצריכוהו חכמים‬
‫קאמר `‪ xzl`l 'dptpe' uleg i`xr `qkd zia la‬מדקא'‬
‫להביא קרבן אשם גזילות ואינן יודעים אם על הטובה הם‬
‫'ונפנה' ש"מ האי בריי' דלע' דקת' ‪uleg `qkd zial qpkpd‬‬
‫מביאים מספקא להו שמא הם מביאים קרבן זה להודות לה'‬
‫‪ qpkpe `"c wegxa eiltz‬לא מיירי במשתין אלא בנפנה דהיינו‬
‫על שזימן להם מצוה זו שגזלו ולקחו בממון ס"ת או על‬
‫צרכים גדולים הלכך איבעיא להו מהו שיכנס אדם בתפליו‬
‫הרעה הם מביאים שעשו עבירה במה שגזלו את שכנם‬
‫לבית הכסא קבוע להשתין מים כיון דבריי' דקת' ‪qpkpd‬‬
‫ומביאין קרבן על העבירה והיינו ‪rx zeyrl mircei mpi` ik‬‬
‫‪ eiltz uleg `qkd zial‬מיירי בנפנה א"כ במשתין א"צ‬
‫'אינם יודעים' שקרבנן בא על שהעזו 'לעשות רע'‪ .‬רב‬
‫לחלוץ כלל ונכנס עמם דלא חיישי' שמא יבוא לפנות ולהפיח‬
‫"אשי" ואיתימא רחב"פ בספרים מדוייקים אסי וכן הוא‬
‫או דל' אף המשתין חולץ תפליו דחיישי' שמא יבוא לפנות‬
‫ברי"ף ובילקו"ש הנ"ל‪ .‬שמור נקביך בשעה שאתה עומד‬
‫ולהפיח והא דבריי' מיירי בנפנה ולא במשתין משום דבעי‬
‫בתפלה לפני "המקום" כצ"ל וכן הוא ברי"ף‪ .‬פירש"י ‪xeny‬‬
‫למיתני סיפא ‪ `"c wegxa‬ובמשתין א"צ הרחקה אלא חולץ‬
‫‪ egiti `ly jiawp‬אבל בירוש' ברכ' פ"ב ה"ג מפורש דמיירי‬
‫ונכנס לאלתר‪ .‬מהו שיכנס אדם "בתפליו" כצ"ל‪.‬‬
‫במי רגלים ולא בנקבי הרעי דהכי איתא התם‬
‫`"‪ixcpqkl` x‬‬
‫‪mitihd on jnvr xeny midl`d zia l` jlz xy`k jlbx xeny‬‬
‫‪leaql leki m` miqba la` miwca xnizc `cd jilbx oian ze`veid‬‬
‫‪.leaqi‬‬
‫תניא אידך הנכנס וכו' ומניחם "בחלון הסמוך" לרה"ר‬
‫צ"ל בחורים הסמוכים‪ .‬זימנין משתלי להו ונפלי פעמים‬
‫מתוך שהוא להוט לעשות צרכיו שוכח שהם בבגדו ומניף‬
‫ידו לסגור הדלת או לפשוט בגדיו והם נופלות‪ .‬לפי שהגמ'‬
‫הנכנס לבית הכסא חולץ תפליו ברחוק ד"א ונכנס ואינו‬
‫תמיהה על ר"ע שהיה מגדולי ב"ה היאך הוא חולק על ב"ה‬
‫עוזבם בריחוק ד"א אלא מקרבם לבית הכסא כשהם בידיו‬
‫דאמרי `‪ ecia ofge‬לפיכך קאמר הגמ' בבגדו ס"ד ואתא ר"ע‬
‫ומניחם או בחורים הסמוכים לרה"ר או בחורים הסמוכים‬
‫לאיפלוגי אב"ה הא זימנין מישתלי להו ונפלי אלא ע"כ‬
‫לבית הכסא או אוחזן בידו כדפליגי תנאי לקמן‪ .‬וטעמא לאו‬
‫אימא אוחזן בבגדו ובידו בבגדו כי היכי דלא ליהוו גלויים‬
‫משום דאין כבוד התפלין להיות עליו בקרוב לבית הכסא‬
‫בבית הכסא וידו אוחזתם מעל בגדו כי היכי דלא ליפלו ואתא‬
‫אלא משום שכשאדם צריך לעשות צרכיו הגדולים כיון‬
‫ר"ע לפרושי דברי ב"ה דאמרי `‪ ecia ofge‬כלו' בבגדו ובידו‪,‬‬
‫קמח‬
‫‪eay‬‬
‫כג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫והא דקאמרי ב"ה `‪ 'qpkpe' ecia ofge‬לא תימא דאוחזן בידו‬
‫לידי חשד‪ .‬הלכה כל מקום שאומר הלכה פירושו כך‬
‫כל זמן שמתפנה דדבר מגונה הוא אלא 'ונכנס' דאמרי היינו‬
‫נתקבלה ההלכה בין יושבי בהמ"ד וכך נוהגין חכמי הישיבה‪.‬‬
‫למימר ‪c‬מניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא שהם מבפנים‬
‫גוללן כמין ספר "תורה" כך היא גירסת הרי"ף והרמב"ם‬
‫ולא יניחם בחורין הסמוכים לרה"ר שהם מבחוץ‪ .‬ראו מה‬
‫ושאר הפוסקים וכן בהמשך‪ .‬פירש"י גוללן ‪odly zerevxa‬‬
‫נתן לי פלוני בשכרי רצתה למוכרם לבני בהמ"ד ושאלו‬
‫אינו אוחזן בבגדו ובידו אלא בידו בלבד‪ ,‬ויש שרצו לדייק‬
‫אותה מנין הם לך שמא גנובים הם אצלך ואמרה להם‬
‫מכאן שהלכה כב"ה דאמרי `‪ ecia ofge‬בלבד ולא כר"ע‬
‫שפלוני נתנם לה בשכרה‪ ,‬וידידנו אהובנו הרב ישראל‬
‫דאמר `‪) eciae ecbaa ofge‬וכן נר' מהב"י סי' מג אות ה ד"ה‬
‫אלחרר הי"ו דייק מכאן שהיו רגילין לרשום על שקית‬
‫ומ"ש רבנו(‪ ,‬ואינו כן דר"ע ל"פ אב"ה אלא מפרש מילתייהו‬
‫התפלין את שמו כמו שאנו רגילין לעשות היום דאל"כ מנא‬
‫וכדפרישנא לעיל‪ .‬וכך פירוש ההלכה הא דאמרי' לעיל `‪ofge‬‬
‫ידעה מי הוא בעל התפלין ועוד למה הפיל עצמו מן הגג הא‬
‫‪ eciae ecbaa‬היינו כדי שלא יהיו התפלין הקדושות גלויים‬
‫אין הוכחה שהם שלו‪ ,‬ושמא כשנטלה את התפלין המתינה‬
‫בבית הכסא לכך עוטפן בבגדו וכדי שלא יפלו אוחזן נמי‬
‫עד שראתה אותו יוצא משם אחר שנפנה ושאלה אנשים על‬
‫בידו‪ ,‬וקאמר רבי מיאשא גוללן כמין ספר טוב שיעטפם‬
‫שמו ואמרו לה )אבל אין זה פשוטו ודיוק הרב דיוק(‪ .‬עלה‬
‫ויגללם ברצועותיהם עד שלא יהיו התפלין נראות כלל ממה‬
‫לראש הגג ונפל ומת אתנן זונה אין להעלותו למדרגת‬
‫שיעטפם בבגדו )דכשהוא עוטפם בבגדו ואוחזם בידו‬
‫קדושה להקריבו לפני ה' כ"ש תפלין שהם קדש היאך‬
‫הרצועות גלויות לחוץ וכשגוללם ברצועות ואוחזם בידו אף‬
‫יורידום למדרגת אתנן‪ .‬ת"ר בראשונה היו וכו' לפי שדברי‬
‫הרצועות כבושות תחת ידו ואינן נראות כמו שנפרש להלן(‬
‫ר"ע שבבריי' הקודמת קשים שמתחי' קת' `‪eciae ecbaa ofge‬‬
‫והיינו דקא' גוללן כמין ספר הל"ל 'גוללן' מאי 'כמין ספר'‬
‫‪mgipi `le `qkd zial mikenqd mixega mgipne qpkpe‬‬
‫אלא מה ספר כשגוללין אותו אין רואין את הכתב כלל כך‬
‫‪`eaie mikxc ixaer mze` elhi `ny x"dxl mikenqd mixega‬‬
‫צריך שיגללנו ברצועות היטב שלא יראו התפלין כלל‪,‬‬
‫‪ cyg icil‬אלמא מחמת החשד אין לו להניחם בחורים‬
‫ומשו"ה הו"א דליכא קפידא אלא בתפלין עצמן שלא יראו‬
‫הסמוכים לרה"ר אבל מניחם בחורים הסמוכין לבית הכסא‬
‫אבל ברצועות לית לן בה וכי גליל להו ברצועות וכבר נתכסו‬
‫ובסיפא קת' ‪eciae ecbaa ofge` `diy epiwzd dry dze`a‬‬
‫כל התפלין אע"ג שעדיין נשאר מהרצועות שאינן גלולות על‬
‫‪ qpkpe‬משמע מפני החשד התקינו שיהא אוחזם בבגדו ובידו‬
‫התפלין דיו בכך דלא איכפת לן שיהיו הרצועות גלויות לכך‬
‫כל זמן שנפנה אבל בחורים הסמוכים לבית הכסא לא אע"ג‬
‫קאמר רב יוסף בר מניומי ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת‬
‫דהתם ליכא משום חשד‪ ,‬להכי אייתי ההיא בריי' אוחרנייתא‬
‫מתחת ידו טפח אע"ג דכבר גלל כל התפלין וכבר אינן‬
‫שמפורשים ומבוארים בה הדברים בראשונה היו מניחים‬
‫נראות ימשיך לגלול את הרצועות על התפלין כדי שכשיאחז‬
‫תפלין בחורים הסמוכים לבית הכסא והיינו דקת' ר"ע‬
‫את התפלין בידו יהיו אף הרצועות כבושות תחת ידו ולא‬
‫ברישא דבריי' דלעיל `‪ogipne qpkpe eciae ecbaa ofge‬‬
‫יראו לחוץ טפח‪ .‬טפח אורך התפלין כחצי טפח וכשגולל‬
‫‪ `qkd zial mikenqd mixega‬ולאו הלכה למעשה אתא‬
‫הרצועות עליו בכל סיבוב יש טפח רצועה וכשגמר לגלול‬
‫לאשמוע' אלא ללמדנו היאך היתה ההלכה בתחי' ובאין‬
‫והגיע לסוף הרצועה אם נשאר לו טפח רצועה עדיין יכול‬
‫עכברין ונוטלין אותן עכב' מצויין בבית הכסא וריח עור‬
‫הוא לגלול ולעשות עוד סיבוב על התפלין ואם נשאר לו‬
‫התפלין מושכן ונוטלין אותו עמהן לחוריהן להאכיל בו‬
‫פחות מטפח אינו יכול להמשיך לגלול ומניח אותה שארית‬
‫ולדותיהן התקינו שיהו מניחין אותו בחורים הסמוכים‬
‫כשאינה גלולה לכך קאמר ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת‬
‫לרה"ר והתם ליכא עכב' שהרי הרבה עוברים ושבים יש שם‬
‫מתחת ידו טפח אם נשאר טפח או יותר ימשיך לגוללו על‬
‫והעכב' מתייראין ובאין עוברי דרכים ונוטל' אותן והבריי'‬
‫התפלין דאף ברצועות איכא קפידא שלא יהו נראות לחוץ‬
‫דלעיל חסורי מיחסרא והכי קתני `‪qpkpe eciae ecbaa ofge‬‬
‫אבל אם נשאר פחות מטפח אינו יכול לגלול ועל כרחו נשאר‬
‫‪' `qkd zial mikenqd mixega ogipne‬התקינו שיהו מניחין‬
‫חלק זה גלוי‪ .‬ואוחזן בימינו שלא יפלו‪ ,‬כנגד לבו לקיים מה‬
‫אותן בחורים הסמוכים לרה"ר וחזרו ואמרו" לא יניחם‬
‫שנא' בתפלין‬
‫‪>>> .mkaal lr dl` ixac z` mznye‬ועשה‬
‫בחורין הסמוכין לרה"ר שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבוא‬
‫טוב<<< אבל הרמב"ם פ"ד מהל' תפלין הי"ז פירש ‪xtq oink ecbaa ollebe‬‬
‫‪eay‬‬
‫כג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קמט‬
‫‪ dxez‬דכיון דב"ה ור"ע הסכימו שאוחזן בבגדו ובידו לא מסתברא שיבואו‬
‫שבתוכם אלא ע"כ לומר דפכין קטנים מצילין באהל המת‬
‫אמוראים ויחלקו עליהם‪ ,‬והא דקאמר כמין ס"ת לומר שיעטפנו בבגדו‬
‫דוקא כשאינן כליין והוא תימה גדול דבאמת פכין קטנים‬
‫היטב מלמעלה ומלמטה כעטיפת ס"ת שהוא גלול בכיס שלו היטב מלמעלה‬
‫מצילין באהל המת בין הוו כליין בין לא הוו כליין‪ .‬לכך נ"ל‬
‫ומלמטה וכדברי הרמב"ם פסקו רבנו יונה והטור וכן נר' מדברי בעל‬
‫דתפלין הוו כחצי טפח כדפרישנא לעיל וכשבא להניח זוג‬
‫התרומה‪ ,‬אבל המרדכי )הל' תפלין יג ע"ד( כתב מדאמר ר"נ שלא תהא‬
‫תפלין בכיס צריך כיס טפח כדי שלא יהיה הכיס מתוח‬
‫רצועה יוצאה מתחת ידו טפח משמע קצת שהם בידו בלא שום בגד וכן‬
‫עליהם מאוד ויהיו הקציצות ניכרות מבחוץ וגנאי הוא בבית‬
‫כתב הסמ"ג‪ .‬ובשו"ע סי' מג סעי' ה פסק להחמיר כדברי רש"י וכדברי‬
‫הכסא‪ ,‬ל"ש אלא בכלי שהוא כליין שכבר נשתמש בו‬
‫הרמב"ם אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו חולצן בריחוק‬
‫להניח בתוכו תפליו וכבר קיבל הכיס צורת התפלין והן‬
‫וגוללן‬
‫ניכרות מבחוץ אבל בכלי שאינו כליין אפי' פחות מטפח‬
‫ברצועות שלהן ואוחזן בימינו כנגד לבו מיהו כל הלכות שמעתא זו הם‬
‫דאע"ג שהוא מתוח על התפלין אין ניכרין הקציצות מבחוץ‬
‫לתנאים ואמוראים שהיו נזהרים ללבוש תפלין כל היום אבל השתא דאין‬
‫ושרי‪ ,‬תדע שהרי פכין קטנים מצילין באהל המת בין הוו‬
‫נזהרין ללבשן כל היום לית הלכתא ככל האי שמעתא וכבר קבלו כל ישראל‬
‫כליין בין לא הוו כליין דדוקא בתפלין אי הוו כליין לא מהני‬
‫ד"א הג"ה וי"א אפי' בלא צרכיו )ב"י בשם רב האי(‬
‫וטוב להחמיר‬
‫להיות נזהרין שלא ליכנס בתפלין לבית הכסא אפי' בלא עשיית צרכיו ואפי'‬
‫דכבר קבל הכיס צורת התפלין והקציצות ניכרות מבחוץ והוי‬
‫הם מכוסים כיס בתוך כיס‪ ,‬ומי שנפרע ממחללי שבתות וממבזה המועדות‬
‫ּפּכין קטנים כך קריאתו כמו ©‪ sC‬הפ"ה‬
‫גנאי בבית הכסא‪ִ ַ .‬‬
‫ל"ש‬
‫רפויה אבל ברבים ©‪ miRC‬הפ"ה דגושה‪ sM© ,‬הפ"ה רפויה אבל‬
‫אלא שיש שהות ביום ללבשן ואם יניחם בכיס הסיח דעתו‬
‫ברבים ©‪ zeRM‬הפ"ה דגושה‪ ax© ,‬הבי"ת רפויה אבל ברבים‬
‫מהם וכשיבוא ללבשן יצטרך לחזור ולברך עליהן לפיכך‬
‫‪miMR‬‬
‫‪ miAx‬הבי"ת דגושה‪ ,‬אף ©‪ jR‬הכ"ף רפויה אבל ברבים © ¦‬
‫© ¦‬
‫גוללן ברצועותיהן ומניחם כנגד לבו דכל שלא הניחם בכיס‬
‫הכ"ף דגושה‪.‬‬
‫הוא עתיד ליפרע מהעושה כסוגיא שלנו ונכנס בהם לבית הכסא‪.‬‬
‫גילה דעתו שמתכוון לחזור ללבשן ואינו צריך לחזור ולברך‪.‬‬
‫הרי"ף גורס בהיפך א"ר יעקב בר אחא א"ר זירא ביום‬
‫גוללן כמין ס"ת ומניחן בידו כנגד לבו ובלילה וכו' אמר‬
‫רבב"ח א"ר יוחנן ל"ש אלא שיש שהות ביום ללובשן‬
‫כי הוה נקיט ספרא דאגדתא ספרי הלכה לא הוה נקיט כלל‬
‫שהיו לומדין הלכה בע"פ אבל אגדות היו כותבין דאמר רבי‬
‫יוחנן גופיה בירוש' ברכ' פ"ה ה"א ‪cnld `id dzexk zixa‬‬
‫`‪ gkyn `ed dxdna `l xtqd jezn dcb‬הלכך כשהיו הולכין‬
‫אבל אין וכו' וכן היא גירסת הראשונים‪ .‬כיס טפח כל שהוא‬
‫בדרך תמיד היה עמם ספרא דאגדתא ללמוד בו כשעומדין‬
‫טפח חשיב וכדאמרי' במנ' צו ע"א ‪`l gth ied `lc oeik‬‬
‫לפוש‪ .‬ועוד שספרי הלכה היו מניחין בביהמ"ד ולא היו‬
‫‪ dil aiyg‬וכן גבי אהל אמרי' דטפח הוי אהל וכן אמר לעיל‬
‫מוציאין משם כלל להוליכם עמם בדרך דמחמת טרחת הדרך‬
‫‪ gth eci zgzn d`vei drevx `dz `ly calae‬ובשבת )נד‬
‫אין להם לב ללמוד הלכה העמוקה אבל היו לוקחין עמם‬
‫ע"א( אמרי' ‪ gth eci zgzn lag `vi `ly calae‬הלכך‬
‫ספרא דאגדתא שהם מושכין את הלב כדאמרי' בשבת פז‬
‫עושה להן כיס טפח דחשיב ולא בטיל לגבי תפלין אבל פחות‬
‫ע"א '‪ dcb`k mc` ly eal oikyeny mixac 'dyn cbie‬וקל‬
‫מטפח בטיל לגבייהו והרי הם כגלויים בבית הכסא‪ ,‬ל"ש‬
‫ללמודם בדרך כשעומדין לפוש‪ .‬אמר הואיל ושרונהו רבנן‬
‫אלא בכלי שהוא כליין כיון שלא נעשה אלא לצורך התפלין‬
‫ננטרן וא"ת הא רבנן לא שרו אלא כשהוא יחידי ואינו יכול‬
‫אם אינו טפח בטיל לגבי תפלין אבל בכלי שאינו כליין‬
‫להניחם בכותלי רה"ר מפני החשד אבל כשיש עמו תלמידים‬
‫אפי' פחות מטפח חשיב ולא בטיל כך פירש"י‪ .‬ולפירושו‬
‫לשמשו או חברים ויכול להניחם בידם ודאי לא התירו‬
‫הא דקאמר מר זוטרא תדע שהרי פכין קטנים מצילין‬
‫להכנס עמם לבית הכסא‪ ,‬וי"ל דרבי יוחנן היה תשוש וכל‬
‫באהל המת צ"ל דפכין קטנים מצילין באהל המת דוקא‬
‫פעם שנכנס לעשות צרכיו היה מסתכן בחייו לפיכך אמר‬
‫כשאינן כליין אבל אי הוו כליין הוו בטלי לגבי מה שבתוכם‬
‫הואיל ושרונהו רבנן כשהוא יחידי שמא יבוא לידי חשד‬
‫דאי אמרת פכין קטנים מצילין אפי' כשהם כליין עד שהוא‬
‫ואולי ימית עצמו כההוא תלמיד אלמא משום סכנתא שרונהו‬
‫מביא לו ראיה מפכין קטנים היה צריך לפורכו היאך הוא‬
‫רבנן אף אני מסתכן אני בבית הכסא ושרי לי לעיולי בהו כי‬
‫אומר שאם הם כליין בטלי לגבי מה שבתוכם ולא חשיבי‬
‫היכי דינטרו לי‪ .‬ותימה כי הוה נקיט ספרא דאגדתא אמאי‬
‫והא פכין קטנים אפי' כשהם כליין לא בטלי לגבי מה‬
‫הוה יהיב להו הא ספרא דאגדתא נמי קדושה רבה אית בה‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כג ע"א‬
‫‪eay‬‬
‫קנ‬
‫כג ע"ב גמ' ננטרן" ברי"ף גריס הואיל ושרו רבנן לא‬
‫וגדולה שמירתה‪ ,‬ידידנו אהובנו הרב משה שומר הי"ו פירש‬
‫דספרא דאגדתא היה כתוב בכתב מהיר כמו כתב ב' שלנו‬
‫נטרח‪ .‬ת"ר לא יאחז אדם תפלין בידו וס"ת בזרועו‬
‫ואינו שומר כ"כ אבל תפלין היו כתובות באותיות מרובעות‬
‫פירש"י ‪cinz eal ixdy dltza eilr zayein ezrc oi`y‬‬
‫ושומרות‪ ,‬וידידי וחביבי הרב מאיר עזריאל הי"ו פירש‬
‫‪ ecin elti `ny odilr‬בשעה שכורע‪ .‬ולא ישתין בהם מים‬
‫דבתפלין כתיב ‪ mkini eaxi ornl‬אבל בספרא דאגדתא לא‬
‫בבית הכסא עראי מוקים ליה לק' דאין עפרו תיחוח ואיכא‬
‫כתיב בה הכי‪ ,‬ולי נראה דודאי אף ספרא דאגדתא מסוגל‬
‫ניצוצות‪ .‬ופירש רב אחאי גאון הובא בראב"ד פ"ד מהל'‬
‫לשמירה מרובה דהוא קדש ודבריו קדש מהר סיני אלא שלא‬
‫תפלין הי"ח ולא ישתין בהם מים כשהם אחוזין בידו דכיון‬
‫רצה להחזיק בידו ספרא דאגדתא בבית הכסא שא"כ יבוא‬
‫דצריך לקנח הניצוצות בידו גנאי הוא להחזיק התפלין בידו‬
‫להרהר באגדות שבו דדברי אגדה מושכין את הלב יותר‬
‫ולקנח הניצוצות אבל כשהם מונחין עליו מותר וכן משמע‬
‫משאר ד"ת כדאמרי' בשבת פז ע"א ‪mixac dyn cbie‬‬
‫דסברי התוס' ד"ה דברים‪ ,‬אבל הרמב"ם מפרש ולא ישתין‬
‫‪ dcb`k mc` ly eal oikyeny‬ולכך נקראין 'אגדה' לשון‬
‫בהם מים בין כשהם מונחין עליו בין כשהם בידו דכיון‬
‫משיכה בארמית‪.‬‬
‫דאיכא ניצוצות חיישי' שמא יותזו ניצוצות על התפלין‪ .‬ולא‬
‫רש"י ד"ה האי אם וכו' במילתא דר"ח ורב המנונא מיבעי‬
‫ליה לההוא דאמר חוזר לראש לאפלוגי בין שהה ללא שהה‬
‫ומדלא אפליג ש"מ ההוא דאמר חוזר לראש אפי' בדלא‬
‫שהה קאמר אבל מ"ד אינו חוזר ודאי לא ה"ל לאפלוגי בין‬
‫שהה ללא שהה‪*** .‬ד"ה גברא דחויא וכו' דחוי "היה"‬
‫מלהתפלל כצ"ל‪*** .‬ד"ה איכא וכו' ולא משמעתא דר"ז‬
‫ורב יהודה "הוא" וכי "איירו" אינהו בשיעורא הוא‬
‫"דאיירו" כצ"ל‪*** .‬ד"ה הוי קרוב לשמוע "לעשות"‬
‫תשובה בהבאת כצ"ל‪*** .‬ד"ה שמור נקביך "שבין"‬
‫רגליך כצ"ל‪*** .‬ד"ה חולץ ונפנה לאלתר וכו' שבזמן‬
‫שהם בראשו הם בגלוי כדעת הפוסקים ודלא כדעת‬
‫המקובלים שתפלין של ראש מכוסים‪*** .‬ד"ה שלא וכו'‬
‫ובקשר נר' בעשייתו כמין דל"ת ע"ש אחת מאותיות של‬
‫שד"י וכו' ואנו נוהגין לעשות בתפלין פעמיים שם שד"י‬
‫דבקציצת הראש איכא שתי שי"ן אחת מימין ואחת משמאל‬
‫ובקשר של ראש איכא דל"ת כפולה ובסוף רצועות של יד‬
‫עושין קשר קטן ברצועה הימנית וברצועה השמאלית כעין‬
‫יו"ד והרי שתי יודי"ן וכן מנהג ג'רבא‪ ,‬ויש עושין קשר רק‬
‫בסוף רצו' הימנית שהרי יש יו"ד אחת בתחי' רצועה של יד‪.‬‬
‫ישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי פירש"י ‪`ny‬‬
‫‪ giti‬דמפרש 'ולא ישן בהם' כשהם מונחים על ראשו ועל‬
‫זרועו דאסור להפיח בהם וכן מפרש הרמב"ם פ"ד מהל'‬
‫תפלין הט"ו ועי"ש בכ"מ‪ .‬אבל בסוכה מא ע"ב פירש"י ‪`ny‬‬
‫‪ ecin elti‬דמפרש 'ולא ישן בהם' כשהם אחוזים בידו דמותר‬
‫להפיח ולא חיישי' אלא משום שמא יפלו‪ .‬ובהגהות הגר"א‬
‫הכא רצה להשוות פירוש"י דהכא עם פירושו בסוכה לפיכך‬
‫הגיה בפירוש"י הכא ‪ ."liti" `ny‬וכיכר כשמתפלל במקום‬
‫תיחוח או בכיכר חמה שהיא לחה ונוחה לימאס בנפילה‪ .‬לית‬
‫הלכתא כי הא מתניתא משמע לית הלכתא כההיא ברייתא‬
‫כלל ואפי' בהא דקת' ‪erexfa z"qe ecia oiltz mc` fg`i `l‬‬
‫דכיון דב"ש היא לית הלכתא כוותה כלל‪ .‬מיהו לפי"ז צ"ל‬
‫דרבא בשם ר"ש פליג אשמואל דפסק כרישא דההיא בריי'‬
‫דקאמר 'סכין ומעות וקערה וכיכר הרי אלו כיו"ב'‪ ,‬לפיכך‬
‫נ"ל לית הלכתא כי הא מתניתא כמציעתא דקת' ‪oizyi `le‬‬
‫‪ min oda‬דהאי בבא כב"ש אבל ודאי הלכתא כרישא וסיפא‬
‫דההיא בריי' דלא אשכחן דב"ה פליגי עלייהו בהא ואית לן‬
‫למימר דמסתמא ל"פ עלייהו‪ .‬דברים שהתרתי לך וכו'‬
‫מוקים ליה או בבית הכסא או בגילוי טפח וטפחיים דהיינו‬
‫צניעות דהל"ל 'מה' שהתרתי לך כאן אסרתי וכו' ומדקת'‬
‫תוד"ה שהרי וכו' קשיא להו מאי מייתי ראיה מפכין קטנים‬
‫'דברים' משמע שבא לנקוט לשון המקרא )דב' כג טו( ‪`le‬‬
‫לכיס של תפלין הא פכין קטנים מצילין מחמת שהם חרס‬
‫‪ jixg`n aye 'xac' zexr ja d`xi‬והתם מיירי בבית הכסא‬
‫וקשין הלכך מצילין אפי' פחות מטפח אבל כיס של תפלין‬
‫ובצניעות‪ ,‬בית הכסא כדכת' ברישא דההוא קרא ‪didz cie‬‬
‫מציל מחמת שיש בו מקום פנוי מלא אויר ואויר אינו מציל‬
‫‪ jz`v z` ziqke zaye 'ebe dpgnl uegn jl‬צניעות דכת'‬
‫אא"כ יש בו טפח כדאשכחן לעיל יט ע"ב דחלל טפח חוצץ‬
‫)דב' כד א( ‪ .xac zexr da `vn ik‬אא"ב ב"ה התרתי לך‬
‫באוהל המת‪ ,‬מתרצים התוס' וע"כ מטעם אויר הוא‬
‫כאן קבוע דעפרו תיחוח וליכא ניצוצות וא"צ לשפשף בידו‬
‫דמצילין הפכין קטנים כמו כיס של תפלין דאי לית וכו'‪.‬‬
‫לכך התרתי לך לאחוז תפלין בידו ולהשתין אסרתי לך כאן‬
‫‪eay‬‬
‫כג ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קנא‬
‫בבית הכסא עראי שעפרו קשה ואיכא ניצוצות‪ .‬כשהוא‬
‫בקרקע תיחוח( ובית כסא דאית ביה ניצוצות אסיר בין אם‬
‫נפנה כך קריאתו‪ .‬מגלה לאחריו טפח כל בגדיהם היו‬
‫ְִֶ‬
‫הוא בית כסא עראי )שבד"כ עפרו קשה( ובין אם הוא בית‬
‫שמלות כעין שמלת האשה וכשנפנה לגדולים מגלה שמלתו‬
‫כסא קבוע שנתייבש‪ .‬ה"ק הא מילתא תיתי לה בתורת‬
‫מלמטה למעלה עד פי הטבעת ועוד טפח מעליו שלא יטנפו‬
‫טעמא כשאתה בא לשאלני היאך אני מתיר בבית הכסא‬
‫בגדיו ולפניו טפחיים מגלה שמלתו מלמטה למעלה עד פי‬
‫קבוע ואוסר בעראי כך תשאלני מ"ט בקבוע התרת ובעראי‬
‫האמה ועוד טפחיים משום ניצוצות הניתזין מהקרקע למעלה‪.‬‬
‫אסרת ולא תיתי לה "בתורת ק"ו" כצ"ל לא תשאלני והלא‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי' ג סעי' ד לא יגלה עצמו כי אם‬
‫ק"ו הוא ומה בית הכסא קבוע שהוא חמור התרת בית הכסא‬
‫מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים ואשה מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום‬
‫עראי שהוא קל לא כ"ש דאי "אתית" לה בתורת ק"ו‬
‫כבר ביארנו בפירוש הגמ' דה"ק מלאחריו מגלה מלמטה למעלה עד פי‬
‫כצ"ל זהו ק"ו שאין עליו תשובה איני יכול לפרכו כדרך‬
‫הטבעת ועוד טפח מעליו שלא יטנפו בגדיו ומלפניו מגלה מלמטה למעלה‬
‫שפורכין ק"ו דפריכת ק"ו היא להראות שהקל אינו קל‬
‫עד פי האמה ומעליו עוד טפחיים משום ניצוצות‪ ,‬והיום שלובשים מכנסיים‬
‫לגמרי שהרי יש בו איזו חומרא שאין בחמור והחמור אינו‬
‫ומגלים מלמעלה למטה יכול לפשוט כל מכנסיו מעליו וגם ירים חולצתו‬
‫חמור לגמרי שיש בו קולא שאין בקל לפיכך אין כאן ק"ו‬
‫כאן "בגדולים" כאן "בקטנים"‬
‫אבל הכא איני יכול לפרוך ק"ו שלך ולהוכיח שבית הכסא‬
‫כצ"ל‪ .‬א"ה הא דקת' עלה "וזהו" ק"ו וכו' "אמאי" אין‬
‫קבוע אינו חמור ובית הכסא עראי אינו קל דבית הכסא קבוע‬
‫עליו תשובה דרכא דמילתא הכי "איתיה" כצ"ל פי' אע"ג‬
‫ודאי חמור הוא ובית הכסא עראי ודאי קל הוא וליכא חומרא‬
‫דיש לך להקשות לי ק"ו ומה אשה שדרכה להקפיד על טינוף‬
‫דאיכא בבית הכסא עראי וליכא בקבוע‪.‬‬
‫מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים‪.‬‬
‫גופה יותר מן האיש לא התרת לה אלא טפח מלאחריה איש‬
‫שאין דרכו להקפיד כ"כ על טינוף גופו לא כ"ש שלא תתיר‬
‫לו טפחיים מיהו ודאי אית לי תשובה להשיב על ק"ו שלך‬
‫דדרכה דמילתא הכי הוא שאשה בטפח אחד שמגלה לאחריה‬
‫ת"ר הרוצה ליכנס לסעודת וכו' פירש"י ‪'hviy `ed i`pbe‬‬
‫‪ ,dcerqd jeza eiawpl‬ומדברי הרמב"ם פ"ד מהל' דעות ה"ב‬
‫נר' דטעמא משום בריאות הגוף דכיון שהתחיל לאכול אם‬
‫יפסיק באמצע לעשיית צרכיו ואח"כ ימשיך סעודתו אינו‬
‫כבר אינה מיטנפת כלל שכל פתחיה מלאחריה ואינה מתזת‬
‫בריא לגוף לפיכך יפנה קודם סעודה‪ .‬ולי קשיא אמאי קת'‬
‫ניצוצות אבל איש אם לא יגלה מלפניו טפחיים יטנף שהאיש‬
‫'הרוצה' ליכנס לסעודת קבע הל"ל הנכנס לסעודת קבע‬
‫מתיז מי רגליו בחזקה וניתזין ניצוצות למרחוק ואמאי אמרת‬
‫כדקת' לעיל ע"א '‪'c wegxa eiltz uleg `qkd zial 'qpkpd‬‬
‫דאין עליו תשובה‪ ,‬אבל רש"י פירש דליכא לאקשויי ק"ו‬
‫`‪ qpkpe zen‬וכדאמר ר' יצחק לק' '‪uleg raw zcerql 'qpkpd‬‬
‫כלל וכלל ואין זה פשט הלשון‪ .‬הא דקא' אי הכי הא דקת'‬
‫‪ qpkp k"g`e eiltz‬וכן לק' ס ע"א ‪ugxnd zial 'qpkpd' x"z‬‬
‫עלה וזהו וכו' משום דהשתא דמוקמת ליה כאן באיש כאן‬
‫`‪ 'eke oevx idi xne‬והיינו קודם שיכנס דאחר שיכנס אסור‬
‫באשה קשיא אבל מעיקרא דבעית לאוקמיה בגדולים וקטנים‬
‫להזכיר את ה' וכן לק' ס ע"ב '‪'eke xne` `qkd zial 'qpkpd‬‬
‫אתי שפיר לגדולים לאחריו טפח ומלפניו ולא כלום ולקטנים‬
‫והיינו קודם שיכנס‪ ,‬ואמאי קת' הכא 'הרוצה' ליכנס‪ ,‬אלא‬
‫לאחריו טפח ומלפניו טפחיים והלא ק"ו הוא ומה גדולים‬
‫תנא לאו לעניין סעודה אתא דלגבי סעודה כל אחד יעשה‬
‫אע"ג דמביאין לידי קטנים לא התירו לו מלפניו כלום קטנים‬
‫כפי רצונו מי שירצה ילך עשר פעמים ד"א ויפנה ואח"כ‬
‫שאין מביאין לידי גדולים לא כ"ש שלא יתירו לו מלאחריו‬
‫יכנס לסעודה ומי שירצה יכנס בלא להפנות דמה איכפת לן‬
‫טפח‪ ,‬וכן כד בעית לאוקמיה בתפלין נמי אתי שפיר ומה בית‬
‫מיניה ותנא אתא לאשמועי' דכל אותם דברים שצריכין גוף‬
‫הכסא קבוע שגדולה זוהמתו התירו לכנס שם ותפלין בידו‬
‫נקי כגון תפלה ותפלין צריך לילך ד' פעמים עשר אמות או‬
‫בית הכסא עראי שאין גדולה זוהמתו לא כ"ש‪ .‬ה"ק בית‬
‫י' פעמים ד"א והיינו דקת' 'הרוצה' ליכנס לסעודת קבע‬
‫הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי בית הכסא קבוע דאיכא‬
‫מהלך וכו' כלו' דרך העולם שמי שרוצה ליכנס לסעודת‬
‫ניצוצות "אסיר" כצ"ל כלו' החילוק איננו בין בית הכסא‬
‫קבע מהלך עשר פעמים ד"א או ד' פעמים י' אמות כדי‬
‫קבוע לבית הכסא עראי אלא בית כסא דלית ביה ניצוצות‬
‫שיתפנו מעיו ויוכל להכניס הרבה מאכל ומהם צריך ללמוד‬
‫שרי בין שהוא בית כסא קבוע )שבד"כ עפרו תיחוח( ובין‬
‫לעשות כן קודם תפלה וקודם תפלין‪ .‬לסעודת קבע שהיא‬
‫שהוא בית כסא עראי )כגון שבא להשתין פעם ראשונה‬
‫ארוכה ואיכא למיחש שמא בתוך הסעודה יצט' לנקביו כך‬
‫‪eay‬‬
‫קנב‬
‫כג ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פירושו לפי פירוש"י והרמב"ם‪ ,‬ולפירוש שפירשנו לעיל הכי‬
‫הסודר משמש מתחילה לחול אבל אם מתחי' תפר אותו לצורך התפלין או‬
‫פירושו לסעודת קבע שמגישים בה הרבה מאכלים ורוצה‬
‫שמתחי' עשאו שלא לשם התפלין ואח"כ גזר אותו כמידת התפלין או רקם‬
‫לאכול מהכל הרבה‪ .‬ומדברי הרמב"ם דלע' נר' דגריס‬
‫עליו זה לתפלין הוי כהזמנה בפה‪ ,‬ודוקא להעשות תשמיש קדושה בעי'‬
‫הרוצה ליכנס לסעודה מהלך וכו' ול"ג קבע דבכל סעודה‬
‫הזמנה ומעשה אבל להעשות גוף הקדושה כגון קלף שעיבדו לשם תפלין‬
‫מיירי בין סעודת קבע בין סעודת עראי‪ .‬מהלך "עשר"‬
‫אע"ג דהוי הזמנה בלא מעשה שעדיין לא כתב עליו תפלין נתקדש ונעשה‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫קדושה וכמו שפסק בהג"ה סי' מב סעי' ג‪ .‬פירש הב"י סי' מב האי סודרא‬
‫יעשה כן כמה פעמים עד שיצט' לנקביו וכל זה במי שמרגיש שיש רעי במעיו‬
‫דאזמניה למיצר ביה תפלין לעולם צר ביה תפלין חד זימנא אסור למיצר‬
‫אבל אם יודע שאין בהם כלום יכנס מיד‪ .‬יש מי שמועיל לו עשר פעמים‬
‫ביה פשיטי אזמניה לעולם ולא צר ביה חד זימנא צר ביה חד זימנא ולא‬
‫כצ"ל פעמים ד"א או ד' פעמ' י' אמות‬
‫ד"א ויש מי שמועיל לו ד' פעמ' י' אמות וכל אדם יעשה לפי מה שניסה‬
‫אזמניה לעולם שרי למיצר ביה זוזי )ואומנם בב"י שם נפל שיבוש גדול‬
‫ופליגא דרבי חייא בראשונים דרבי חייא בר אבא‪.‬‬
‫וחסר עי"ש( וכן פסק בשו"ע סי' מב סעי' ג סודר דאזמניה למיצר ביה‬
‫מניחן על שולחנו פירש"י ‪mgipie xefgie el mipnefn ediy‬‬
‫תפלין לעולם וצר ביה תפלין חד זימנא אסור למיצר ביה זוזי אזמניה ולא‬
‫‪ dkxa zrya‬ותימה דבסמוך קבעי 'ועד אימת' ומשני 'אמר‬
‫צר ביה או צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי ומשמע אם לא הזמינו‬
‫רנב"י עד זמן ברכה' אלמא מעיקרא לא ידע דבשעת ברכה‬
‫וצר ביה חד זימנא שרי למיצר ביה זוזי אבל לא הזמינו וצר בו תרי זימניה‬
‫חוזר ומניחן ואעפ"כ לא קשיא ליה אמאי מניחן על שולחנו‬
‫נתקדש ואסור וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ד מהל' תפלין ה"ט `‪gipdy e‬‬
‫דלא קבעי אלא 'עד אימת' אבל טעמא דמילתא ברירא ליה‬
‫‪ didy enk leg `ed ixde ycwzp `l epikd `le i`xr ea‬משמע אם לא הכינו‬
‫ומוכח דטעמא דמניחן על שולחנו אינו משום ברהמ"ז‪ ,‬לכן‬
‫ונשתמש בו קבע נתקדש ואסור‪ ,‬וקבע לעניין זה ב' פעמים כדי להשוות‬
‫נ"ל דטעמא הוי משום דכת' ‪mkaal lr dl` ixac z` mznye‬‬
‫דברי הרמב"ם עם דברי הב"י והשו"ע‪.‬‬
‫גופו‪.‬‬
‫‪ mkytp lre‬שיהיו תמיד שמורים קרוב אליכם וזכורים‬
‫לפניכם ובתפלין קמיירי דמסיים קרא ‪'ebe mze` mzxywe‬‬
‫לכך מניחם על שולחנו וכל זמן סעודה משתמרים לפניו‬
‫מהו שיניח אדם תפלין תחת מראשותיו לקיים מה שנא'‬
‫‪ mkytp lre mkaal lr dl` ixac z` mznye‬אפי' בשעה‬
‫שאינן קשורים עליכם יהיו שמורים קרוב אליכם סמוך‬
‫וזוכרם והיינו נמי טעמא דאמר לעיל ע"א `‪cbpk' epinia ofge‬‬
‫ללבכם ולנפשכם דהיינו צוארכם מקום שהנפש יוצאה ממנו‬
‫‪ 'eal‬לקיים מה שנא' ‪'mkaal lr' dl` ixac z` mznye‬‬
‫והיינו דמסיק רבא לק' אע"ג דתניא תיובתא דשמו' הלכ'‬
‫כדפרישנא לעיל‪ .‬וכן הדור לו כלו' אע"ג דאמרתי ‪lr ogipn‬‬
‫כוותיה מ"ט כל לנטורי' טפי עדיף שהוא דין תורה שיהיו‬
‫‪ epgley‬אין זה הלכה אלא הידור מצוה והרוצה לחולצם חוץ‬
‫שמורים קרוב אליכם דכת' ‪mkaal lr dl` ixac z` mznye‬‬
‫לחדר שאוכל בו ולהניחן שם רשאי‪ .‬עד זמן ברכה בשעת‬
‫‪ mkytp lre‬לפיכך אע"ג דאשתו עמו והוי קצת בזיון לתפלין‬
‫הסעודה חולצן שמא ישתכר ועוד דאין כבוד לתפלין שיהא‬
‫מותר דבזיון התפלין אינו אלא מדרב' ושמירתן על לבבכם‬
‫אוכל בשעה שהם בראשו ובזרועו דאסור להסיח דעתו מהם‬
‫ועל נפשכם מדאורי' הוא אבל תחת מרגלותיו אסור דבזיון‬
‫אבל בשעת ברכה דליכא הנך טעמי חוזר ומניחן‪ .‬האי‬
‫איכא שמירה דאורי' ליכא דרחמנא אמר ‪lr 'ebe mznye‬‬
‫סודרא )דתפלין( דאזמניה כצ"ל ומילת דתפלין נמחק וכן‬
‫‪ mkytp lre mkaal‬שמרוהו ליד לבכם וליד צוארכם מקום‬
‫הוא בסנה' מח ע"א וכן הוא ברי"ף וברא"ש ובשאר‬
‫שהנפש יוצאה ממנו לכך יכול להניחם במטתו מראשה עד‬
‫ראשונים‪ .‬צר ביה תפלין אסור למיצר בי "פשיטי" ברוב‬
‫מקום לבו אבל מתחת לזה לא מקיים ‪mkaal lr 'ebe mznye‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרמב"ם פ"ד מהל' תפלין‬
‫‪ mkytp lre‬ותחת מרגלותיו אסור דאיכא בזיון וליכא שמירה‬
‫ה"ט ‪ixaca ea ynzydl xeq`e ycwzp ea mgipde oiltz ea gipdl epikdy ilk‬‬
‫דאורי'‪ .‬שנוהג בהם "דרך" בזיון צ"ל מנהג וכן הוא‬
‫‪ leg‬משמע דברי חול אסור אבל דברי מצוה מותר לפיכך מותר להניח בכיס‬
‫בסה"ג סי' כה הל' תפלין עמ' ר"ע וכן הוא בכת"י‪ .‬היה‬
‫התפלין מעות שהכינם לצדקה ליתן בויברך דוד‪ .‬אזמניה ולא צר ביה צר‬
‫מקום "גבוה" כצ"ל‪ .‬תיובתא דשמו' תיובתא וא"ת אמאי‬
‫ביה ולא אזמניה אין כלי עולה לדרגת תשמיש קדושה אלא ‪dta dpnfda‬‬
‫לא משני דבריי' שאסרה כשאשתו עמו היינו כשרוצה לשמש‬
‫שאמר זה יהיה לתשמיש קדושה כגון זה יהיה כיס לתפלין וכיו"ב ‪dyrnae‬‬
‫ושמואל דהתיר כשאשתו עמו היינו כשאינו רוצה לשמש‪,‬‬
‫שהניח בו את התפלין אבל הזמינו בפה ולא עשה בו מעשה או עשה בו‬
‫וי"ל דמכאן ראיה גדולה דרוצה לשמש ואינו רוצה לשמש‬
‫מעשה ולא הזמינו בפה אינו עולה לדרגת תשמיש קדושה וכל זה כשהיה‬
‫חדא איסורא נינהו דכל שאשתו עמו חיישי' שמא יבוא‬
‫הראשונים זוזי‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫כג ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קנג‬
‫לשמש ואין סברא לחלק ביניהם ודלא כמו שפסק בשו"ע סי'‬
‫כסת מזרן כר כרית להניח עליה ראשו וכן פירש הרמב"ם‬
‫מ סעי' ד ועיין בב"י ובט"ז ומורין הלכה כדברי הט"ז‪ .‬אמר‬
‫"רבא" אע"ג דתניא תיובתא דשמו' בשכל טוב שמות‬
‫בשבת פ"ד מ"ב כר `‪ dc'knl‬כרית‪ ,‬כסת `‪ dx`qel‬מזרן‪.‬‬
‫מורשא פיטמה‪ .‬כל דבר גדול שיש עליו בליטה קטנה קרוי‬
‫פי"ג גריס רב‪.‬‬
‫מורשא כלו' פטמה‪ ,‬הכובע שמכניסין בו כל התפלין‬
‫רש"י ד"ה לא יאחוז וכו' עליהן "שמא" יפלו כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה הרי וכו' עליהן "שמא" תפול כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫דב"ש וכו' ולא "יאחזם" בידו ויכנס כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫תיובתא וכו' דקת' "מה" שהתרתי כצ"ל‪*** .‬ד"ה דליכא‬
‫וכו' לשפשפן "בידו" כצ"ל מעל רגליו הזקנים מגיהין‬
‫מעל "בגדיו" ועיין בספר שבולי הלקט ענין שבת סי' קט‬
‫וביש"ש חול' פ"ח סי' מ' ועיין היטב חול' ל ע"א ואף שם‬
‫יש מגיהין בגדיו במקום רגליו‪*** .‬ד"ה דאי "אתית" לה‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד עראי "דקל" ולהחמיר בבית הכסא‬
‫קבוע "דחמור" ולא וכו' שהוא חמור "בו" אבל כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד דהכא איכא ניצו' והכא ליכא ודבר זה לאו ק"ו‬
‫"הוא" כצ"ל כלו' מה שבבית הכסא עראי איכא ניצו' אינו‬
‫חומרא ומה שבבית הכסא קבוע ליכא ניצו' אין זה קולא אלא‬
‫עובדות הן לא "זה" בית הכסא קבוע דלית ביה ניצוצות קל‬
‫ולא "זה" בית הכסא עראי דאית ביה ניצוצות חמור כצ"ל‪.‬‬
‫דקשיא לרש"י הא השתא דאתית לה בתורת טעמא נמי איכא‬
‫למיפרך ומה בית הכסא קבוע שהוא חמור ברוב דבריו‬
‫התרת בתפלין משום קולא אחת דניצו' בית הכסא עראי‬
‫שהוא קל ברוב דבריו לא כ"ש שתתיר אע"ג שהוא חמור‬
‫בדבר אחד דהיינו ניצו'‪ ,‬לכך תירץ רש"י דהשתא לאו משום‬
‫חומרא וקולא הוא אלא משום שכך מעשהו של בית הכסא‬
‫עראי דאית ביה ניצו' וצריך לשפשף בידיו ואיכא בזיון שיהיו‬
‫התפלין בידיו ולאו משום דחמור הוא וכך מעשהו וטבעו של‬
‫בית הכסא קבוע דלית ביה ניצו' וא"צ לשפשף בידיו וליכא‬
‫בזיון לתפלין שבידיו ולאו משום דקל הוא‪.‬‬
‫תוד"ה דברים וכו' ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי לך‬
‫בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע אי אפשר לומר כן‬
‫דלשון 'דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן' משמע‬
‫דאתא לאורויי מילתא דתמיהא דברים שהתרתי לך כאן‬
‫אע"ג שהוא חמור ולכאו' היה ראוי להחמיר בו אסרתי לך‬
‫כאן אע"ג שהוא קל ולכאו' היה ראוי להקל בו‪.‬‬
‫והרצועות דבר גדול הוא ובראשו יש בליטה קטנה היא‬
‫קציצת התפלין שבולטת החוצה‪ .‬והא תני "רבי חייא"‬
‫בשכל טוב שמות פי"ב גריס רבי‪" .‬בר קפרא" בשאילתות‬
‫פ' בא גריס רב פפא וכן הוא בשכל טוב הנ"ל‪ .‬צייר להו‬
‫בכילתא לא היה מניחם תחת מראשותיו בכובען דכובע‬
‫העשוי להם בטל אצלם והוו כגלויים אלא בכילתא סדין‬
‫הפרוס על מטתו כך פירושו לפי רש"י‪ ,‬ולפי מה שנפרש לק'‬
‫כה ע"ב )ד"ה ל"ש אלא בכלי שאינו כליין( דלאו משום‬
‫בטלות דכיס הוא הכי פירושו לא היה מניחם תחת מראשותיו‬
‫בכובען דכובע העשוי להם כבר קיבל צורת הקציצות וניכרין‬
‫הן בחוץ והוי בזיון לתפלין אלא בסדין הפרוס על מטתו‬
‫שאין הקציצות ניכרין בחוץ מאוד ‪ ,‬ומפיק למורשיהון לבר‬
‫מקום הקציצות של יד ושל ראש נעשה כמין ב' פטמות והיה‬
‫מסובבן שיהיו לצד חוץ המטה‪ .‬והוה ידע' דיום טבילה הוה‬
‫פירש"י ‪ ezy` dlahy mei‬ומכאן דקדק הב"י דחייב אדם‬
‫לפקוד את אשתו ביום טבילתה נוסף על עונתה‪ .‬ומהיכן ידע‬
‫שהוא יום טבילתה‪ ,‬נ"ל שבכל יום היה רבא נשאר בביהמ"ד‬
‫ללמוד עם התלמידים עד שעה מאוחרת וביום טבילה היה‬
‫חוזר לביתו מיד אחר ערבית ולא היה מתעכב כלל וידעו‬
‫התלמידים שהוא יום טבילת אשתו‪ .‬אבל רבנו יונה‬
‫והריטב"א מפרשים דיום טבילה הוה יום טבילת רבא‬
‫לקריו‪ .‬ולאגמורן הלכה למעשה הוא "דעבד" י"ג דבעא‬
‫וכן הוא ברי"ף‪ ,‬לעיל אמר שמואל מניחם תחת מרגלותיו‬
‫ואפי' אשתו עמו ובבריי' קת' ‪xeq` enr ezy` dzid m`e‬‬
‫וקאמר רבא לעיל `‪dizeek `zkld l`eny azezi`c b"r‬‬
‫ואכתי הו"א הלכה ולא למעשה דלעניין מעשה חיישי' לדברי‬
‫הבריי' להכי אמר ליה אייתי לי תפלין כדי שימצאם בין כר‬
‫לכסת אע"ג דיודע הוא שיום טבילה ללמדו דהא דאמר‬
‫'הלכה כשמואל' הלכה למעשה הוא ולא חיישי' לברייתא‬
‫כלל‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב רבנו יונה אם אשתו עמו צריך כלי בתוך‬
‫כלי אבל אם אין אשתו עמו די בכלי אחד ובסוף דבריו כתב `‪dyn epax la‬‬
‫‪) l"f‬הרמב"ם( ‪enr ezy` oi`yl enr ezy` oia wlig `l `edy ok azk `l‬‬
‫כד ע"א גמ' בין כר לכסת פירש הרע"ב מקוואות פ"י מ"ב‬
‫כר מזרן כסת כרית להניח עליה ראשו ולשון כסת שהיא‬
‫מכסה על המזרן‪ ,‬אבל בכלים פט"ז מ"ד סתר עצמו ופירש‬
‫‪ ilk jeza ilk jixvy xn` oiipr lkae‬וכתב הב"י ‪meync xyt`c 'xp ile‬‬
‫‪p"d oi` la` ilk jeza ilk mgipd m` hwp d"eyn m"anxd wiqr enr ezy`ac‬‬
‫‪ k"ak 'ira `l enr ezy` oi`yk‬ובשו"ע סי' מ סעי' ג פסק כרבנו יונה נגד‬
‫קנד‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פשט הרמב"ם וזה לשונו אפי' הניחם )כצ"ל( בכלי תוך כלי אסור להניחם‬
‫רואה את הערוה אבל אשתו חמירא דכיון שמותרת לו נותן‬
‫תחת מרגלו' וכן אסור להניחם תחת מראשו' כנגד ראשו אפי' בכלי תוך‬
‫דעתו עליה לתשמיש ואיכא נמי הרהור עבירה הלכך אפי'‬
‫כלי ואפי' אין אשתו עמו אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר‬
‫החזיר פניו ואין לבו רואה את ערותה אסור אבל בניו ובני‬
‫ואם אשתו עמו צריך כב"כ ומקצת האחרונים כתבו דלא התירו להניח תחת‬
‫ביתו ליכא הרהור עבירה וה"ה איניש אחרינא וכיון שהחזיר‬
‫מראשותיו כשאשתו עמו אפי' כלי תוך כלי אלא כדי שישתמרו מן העכברים‬
‫פניו ואין לבו רואה ערותם מותר‪ .‬אבל רש"י פירש דמה‬
‫ומן הגנבים לפיכך אם יש לו מקום אחר שמשתמרים שם אסור להניחם‬
‫שצריך להחזיר פניו הוי משום ‪i"r dexr zribp xedxd `ki`c‬‬
‫תחת מראשותיו‪ ,‬ולי נר' דאינו כן כלל דמה שאמרו יניחם תחת מראשותיו‬
‫`‪ yinyz ixa‬והוא משום דרש"י פסק לק' ע"ב דהלכתא‬
‫אינו היתירא כלל אלא הוא דין תורה לקיים מה שנא' ‪dl` ixac z` mznye‬‬
‫כת"ק דסבר לבו רואה את הערוה מותר לכך פירש דהכא‬
‫‪ mkytp lre mkaal lr‬שיהיו משתמרים אצלכם ליד לבבכם וליד נפשכם‬
‫לאו משום לבו רואה את הערוה הוא אלא משום הרהור‬
‫היינו צוארכם מקום שהנפש יוצאה ממנו וכמו שפירשתי בפירוש הגמ' הלכך‬
‫עבירה‪ ,‬ותמיהא לי מילתא כשישן עם חבירו במטה אחת‬
‫אפי' יש לו מקום אחר שמשתמר היטב לא יניחם אלא תחת מראשותיו ואפי'‬
‫אמאי צריך להחזיר פניו וכי איזה הרהור עבירה איכא וכן‬
‫אשתו עמו‪* .‬כתב רבנו יונה כלי בתוך כלי האמור כאן היינו כלי אחד וכר‬
‫כשישן עם בניו ובני ביתו מאי הרהור עבירה איכא )ומדברי‬
‫הוי כלי שני וכתב הב"י ‪dpei x"dk dil `xiaq `lc 'xp c"ta m"anxd ixacne‬‬
‫הרמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש הי"ח נר' דסבר כרש"י דטעמא הוי‬
‫‪xk oia mgipiy mcew k"ak mgipdl jixvy `l` cg` ilk aeyg xkdy xn`c‬‬
‫משום נגיעת בשר והרהור עבירה והוא תימה(‪ .‬אמר שמואל‬
‫‪ dkld oke zqkl‬כיון דכתב 'וכן הלכה' אף שבשו"ע לא דיבר מזה כלל כך‬
‫"מותר" ואפי' אשתו עמו כצ"ל‪ .‬מתיבי שנים שישנים‬
‫יש לפרש דעת מרן ודלא כמו שכתב המג"א דהשו"ע סובר כרבנו יונה וכן‬
‫"במטה" אחת י"ג בטלית‪ .‬והתניא היה ישן במטה ובני‬
‫"בעא" מיניה כצ"ל‪ .‬שנים שישנים "במטה"‬
‫ביתו במטה וכו' מבריי' דלע' דקת' ‪ ecva ezia ipae eipae‬לא‬
‫אחת י"ג בטלית אחת וכן הוא בתוספתא פ"ב הט"ו וברי"ף‬
‫מצי לאקשויי דמדקת' 'בצדו' משמע הוא עיקר ותופס רוב‬
‫וברא"ש וברמב"ם פ"ג מהל' ק"ש הי"ח ובטור סי' עג‬
‫המטה ובניו ובני ביתו 'בצדו' טפלים לו משמע דלא מיירי‬
‫ובשו"ע שם סעי' א ובאו"ז הל' טהרת ק"ש סי' קלג ובספר‬
‫באשתו אבל הכא דקת' ובני ביתו 'במטה' משמע מי שישנה‬
‫האשכול הל' ק"ש דף ח ע"ב והיא הגרסא הנכונה‪ .‬היו רגילין‬
‫במטה כמוהו דהיינו אשתו ועיין ברש"י ובתוס'‪.‬‬
‫לישן עירומים ומתכסין בסדין ושנים שישנים במטה אחת‬
‫טוב<<< כתב הרי"ף ‪xzen `id etebkc oeik ezy` xn`c sqei axk l"iiw‬‬
‫מתכסין בסדין אחד ולבו של זה רואה ערותו של זה ואסור‬
‫‪edpip diteb ik e`lc oeik ezia ipae eipa oebk xg` la` zexwle eipt xifgdl‬‬
‫לקרוא כך ק"ש דאפי' לבו רואה ערות עצמו אסור כ"ש‬
‫)כצ"ל( `‪ipae eipa eid m`e mdipia zwqtn zilh `dzy cr y"w zexwl xeq‬‬
‫ערות אחרים הלכך לא מיספקא לן אלא היכא דמחזיר פניו‪,‬‬
‫‪ xzen miphw ezia‬וכתב הרא"ש דר"י פסק דאף באשתו אסור בלא הפסקת‬
‫ומ"מ צריך לחצוץ בטלית תחת לבו כדי שלא יהא לבו רואה‬
‫טלית‪ ,‬ותימה דא"כ פסק ר"י דלא כשמואל ודלא כרב יוסף דתרוייהו מתירין‬
‫ערות עצמו ואעפ"כ לא תועיל חציצה זו לערות חבירו הישן‬
‫באשתו ולא נחלקו אלא באחר ועיין בדבריו וצריך להתיישב בזה‪ .‬וכתב‬
‫עמו דאכתי לב עצמו וערות חבירו בחד מקום הם ולבו רואה‬
‫הב"י ‪sqei axk dkld weqtl minikqn l"f m"anxde s"ixdy oeik dkld oiiprle‬‬
‫את ערות חבירו וכדי שלא יראנו צריך לחצוץ עם הטלית‬
‫‪ .opihwp ikd‬וכתב הרמב"ם שא"צ הפסק טלית אלא ממתניו ולמטה‪ ,‬וכתב‬
‫ביניהם שילחצו את הסדין לאורך המטה בקו שבין גופו לגוף‬
‫עליו הב"י ‪ez` `l df xyaa df xya rbepy t"r` dlrnle eipznnc oica oke‬‬
‫חבירו ואז לא יראה לבו ערות חבירו ולא יצט' להחזיר פניו‪.‬‬
‫‪ xedxd icil‬ואומנם כבר פירשתי לעיל שאין הטעם משום הרהור עבירה‬
‫וסבר רב יוסף דערוה דאשתו הוי כערוה דידיה דאשתו כגופו‬
‫כלל והב"י כתב כן לפי מה שראה בפירוש"י‪ .‬ובשו"ע סי' עג סעי' ב פסק‬
‫דמי וכי היכי דערוה דידיה אע"ג שהיא בד' אמותיו מותר‬
‫אם היה ישן עם אשתו קורא בחזרת פנים לצד אחר ואפי' בלא הפסקת‬
‫לקרוא ק"ש ובלבד שלא יראה לבו את הערוה כך בערות‬
‫טלית משום דחשיבא כגופו )כהרי"ף והרמב"ם דפסקו כרב יוסף( ויש מי‬
‫אשתו אע"ג דסמוכה לו מותר לקרוא ק"ש ובלבד שלא יראה‬
‫שאוסר )רא"ש בשם ר"י( ונכון לחוש לדבריו‪ .‬ובסעי' א פסק שנים שהיו‬
‫לבו ערותה הלכך כי מחזיר פניו שפיר קרי אבל ערוה דאחר‬
‫ישנים בטלית אחת ובשר שניהם נוגעים זה בזה לא יקרא ק"ש אא"כ היתה‬
‫לאו כגופו ואפי' אין לבו רואה את ערות חבירו נמי אסור כל‬
‫טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה מ"ש 'ובשר שניהם נוגעים זה בזה'‬
‫זמן שהיא בד' אמותיו ושמואל סבר דאפי' ערות אחר ליכא‬
‫הוא לפי פירוש"י דטעמא הוי משום ‪ixa` i"r dexr zribp xedxd `ki`c‬‬
‫איסור שתהא בד' אמותיו ולא קפדינן אלא שלא יהא לבו‬
‫‪ yinyz‬וכך הם דברי הרמב"ם אבל לפי מה שפירשתי דטעמא משום לבו‬
‫יש להורות‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קנה‬
‫רואה ערות חבירו אפי' בלא נגיעת בשר נמי אסור‪ ,‬ומה שפירש הפרי מגדים‬
‫ערוה ואין קורין ק"ש כשהם עמו במיטה בלא הפסק טלית והסכימו עמו‬
‫דברי השו"ע אין נר' לי‪ .‬והאיכא עגבות פירש"י ‪iccd` irbpc‬‬
‫רבנו יונה והרא"ש והטור והוסיפו דה"ה תינוקת פחות מבת י"א ויום אחד‬
‫והוא לפי פירושו דטעמא דמחזיר פניו משום נגיעת בשר‬
‫ותינוק פחות מבן י"ב ויום אחד אפי' הגיעו לכלל שדים נכונו ושערך צימח‬
‫הוא‪ ,‬ולפי מה שפירשנו דטעמא משום לבו רואה ערות חבירו‬
‫לא חשיבי בעלי ערוה והגדול קורא ק"ש והם עמו במיטה בלא הפסק טלית‪.‬‬
‫הכי פירושו והאיכא עגבות דאע"ג שהחזיר פניו אכתי לבו‬
‫ופסק בשו"ע סי' עג סעי' ד כדברי הרמב"ם וכדברי רבנו יונה והרא"ש‬
‫רואה את עגבות חבירו דכיון דהלב מכוסה בשר ועור של‬
‫והטור עד כמה הם חשובים קטנים התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים‬
‫בטנו ואעפ"כ אמרי' דרואה ערוה שלפניו א"כ רואה נמי דרך‬
‫והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים ואפי' הביאו ב' שערות מותר ובשנת י"ג‬
‫גבו מה שאחריו‪ .‬ולשון הגמ' והאיכא עגבות משמע‬
‫לתינוק וי"ב לתינוקת אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק ואם לא‬
‫כדפירשנו והא איכא התם עגבות ולבו חזי ליה‪ ,‬ולפי‬
‫הביאו ב' שערות מותר ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת אפי' לא‬
‫פירוש"י היה צ"ל והא עגבות נגעי‪ ,‬וגם מהמשך הסוגיא‬
‫הביאו ב' שערות אסור והשתא אכשור דרא ואין ישנים עם בניהם‬
‫משמע דמשום ראיית העגבות היא ולא משום דנגעי‪ .‬מפני‬
‫ובנותיהם ערומים אפי' הם בני שנה וכל הישן עמם כשהם ערומים חשוד‬
‫שיכולה לכסות פניה בקרקע מדקת' ‪'dipt' zeqkl dleki‬‬
‫על הערוה ואין קורין כנגד ערותן כלל וכלל דחזרו ונעשו בעלי ערוה‪.‬‬
‫‪ rwxwa‬משמע אבל אחוריה אינן מכוסין ואעפ"כ קריא אלמא‬
‫עגבות אין בהם משום ערוה‪ .‬כגון שהיו "כל" פניה טוחות‬
‫התם גבי להניח תפלין תחת מראשותיו דאמר שמואל ‪xzen‬‬
‫בקרקע כצ"ל )עיין ברמב"ם פ"ה מהל' בכורים הי"א‬
‫‪ enr ezy` 'it`e‬אמר רבא אע"ג "דתניא תיובתא"‬
‫ובפירושו למשנה חלה פ"ב מ"ג( כלו' אע"ג דתנן ‪iptn‬‬
‫דשמואל כצ"ל הלכתא כוותיה דשמואל‪ ,‬הכא גבי להחזיר‬
‫‪ 'dipt' zeqkl dlekiy‬לא תידוק מינה פניה מכוסות אחוריה‬
‫פניו ולקרות דאמר שמואל נמי בלשון הזו ‪ezy` 'it`e xzen‬‬
‫גלויות אלא 'כל' פניה טוחות בקרקע פי' מכוסות בקרקע‬
‫‪ enr‬מאי מי נימא הכא נמי אע"ג דאיתותב שמואל הלכתא‬
‫כגון שהיה שם בור והיא ישבה בתוכו בצמצום ונמצא כל‬
‫כוותיה דאיכא למימר דרבא דאמר `‪`zaeiz `ipzc b"r‬‬
‫חלק גופה התחתון מכוסה בקרקע בין פניה ובין אחריה‪.‬‬
‫‪ dizeek `zkld l`enyc‬אמר זה על לשון שמואל ‪'it`e xzen‬‬
‫טוחות לשון טיח שהוא מכסה את הקיר אף היא פניה‬
‫`‪ enr ezy‬וא"כ כל מקום ששנה שמואל בלשון זו הלכתא‬
‫מכוסות בקרקע כאילו הקרקע נעשית טיח לכסותה‪ ,‬ורש"י‬
‫כוותיה אע"ג דתניא תיובתא דשמואל‪ .‬אטו כולהו בחדא‬
‫פירש לשון חלק ושעיע שאינו בולט אבל הנראה לי כתבתי‪.‬‬
‫מחתא מחתינהו בחול' נח ע"ב פירש"י ‪zg` dbix`a ike‬‬
‫תינוקת בת ג' שנים ויום אחד ותינוק בן ט' שנים ויום‬
‫אחד בגילאים אלו אין הם מתאוים לתשמיש אבל אם יפתום‬
‫`‪) oeyl mlekl mzbx‬שמות כח לב בתרגום( '‪'ign caer‬‬
‫)מעשה אורג( ‪z` xcqny dbix` iypi` el exw xeac oewizc‬‬
‫אחרים ראויים הם לביאה‪ .‬תינוקת בת י"א שנה ויום אחד‬
‫‪ eixac‬משל לאדם שראה בבית האומן בגד יפה מצוייר עליו‬
‫ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד מתאוים לתשמיש‪ .‬אידי‬
‫אריה שואג ויחפוץ בו וישאל את האומן עליו ויאמר לו‬
‫ואידי תינוקת בת י"א ויום אחד ותינוק בן י"ב ויום אחד עד‬
‫האומן בגד זה אריגתו גסה ויכול אתה לעבוד עמו בבניין‬
‫כדי שדים נכונו נתכוננו החלו לבלוט וניכרים קצת וסימן‬
‫ואין הבגד ניזוק ויקנהו האיש וילבשהו ויעבוד עמו ולא ניזוק‬
‫זה שייך רק בתינוקת בת י"א ויום אחד ושערך צימח ב'‬
‫הבגד כלל ועיקר אחר שבוע בא אצל האומן וירא בגד יפה‬
‫שערות במקום הערוה וסי' זה שייך בין בתינוקת בת י"א‬
‫כמו הראשון גם הוא מצוייר עליו אריה שואג ויקנה גם אותו‬
‫ויום אחד ובין בתינוק בן י"ב ויום אחד‪ .‬הכי כתיב ‪micy‬‬
‫וילבשהו ויעבוד עמו בבניין וימרט צמרו ויפרמו תפירותיו‬
‫‪jzexr dqk`e jiilr itpk yext`e 'ebe gniv jxrye epekp‬‬
‫ויבוא אצל האומן ויאמר לו מה זאת עשית לי הלא הבגד‬
‫אלמא משעה שהגיעו לשדים נכונו ושערך צימח ראוי לכסות‬
‫הראשון שקניתי מעשה ידיך היה טוב למלאכת הבניין והשני‬
‫ערותן הלכך לא קרינן ק"ש לידם אם לא כיסו ערותן‪.‬‬
‫שגם הוא היה מעשה ידך ומצוייר אריה שואג כמו הראשון‬
‫>>>ועשה טוב<<< פירש הרמב"ם דסימן זה דאמרי' אידי ואידי עד כדי‬
‫ומדתם שוה נמרט צמרו ונשתנה צבעו מחמת מלאכת הבניין‬
‫שדים נכונו ושערך צימח היינו לתינוקת בת י"א שנה ויום אחד עד י"ב‬
‫ויאמר לו וכי באריגה אחת נארגו כולם זה נארג באריגה גסה‬
‫ולתינוק בן י"ב ויום אחד עד י"ג אבל תינוקת בת י"ב שנה ויום אחד ותינוק‬
‫מאוד ויפה הוא למלאכה קשה וזה באריגה דקה מן הדקה‬
‫בן י"ג ויום אחד אפי' לא באו לכלל שדים נכונו ושערך צימח חשיבי בעלי‬
‫ואינו יפה אלא ללובשו בשבתות וחגים‪ .‬אף כאן היה רב‬
‫קנו‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כהנא סבור דכיון דהתם אמר שמואל ‪enr ezy` 'it`e xzen‬‬
‫קרא עליה שער שער פירש"י ‪ jka dn 'elk‬וקרוב לזה‬
‫ואמר עליה רבא הלכתא כוותיה אע"ג דתניא תיובתא‬
‫פירש רבנו חננאל כלו' השער אינו בשר אלא שער הוא‬
‫דשמואל אף הכא דאמר שמואל באותה לשון ‪'it`e xzen‬‬
‫הבשר נאסר ולא השער‪ .‬והקשה ידידנו אהובנו הרב ישראל‬
‫`‪ enr ezy‬הלכתא כוותיה אע"ג דתניא תיובתא דשמואל‪,‬‬
‫אלחרר הי"ו הא כשאומר 'קרא עליה' הוא על אחת משתי‬
‫וא"ל רב אשי וכי באריגה אחת ארגתם את כל דברי שמואל‬
‫דרכים או שקורא עליו פסוק מן התנ"ך כמו לק' סב ע"ב ‪ixw‬‬
‫שכולם דין אחד להם לא כי אלא למרות שנראים דבריו‬
‫‪ jizgz mc` oz`e `"x dilr‬ושבת י ע"א ‪xiqn f"x dilr ixw‬‬
‫שווים בלשונם התם הלכתא כוותיה אע"ג דאיתותב מבריי'‬
‫`‪ darez ezltz mb dxez renyn epf‬ורוב המקומות על דרך‬
‫והכא לית הלכתא כוותיה כיון דאיתותב מבריי' דברייתא‬
‫זו‪ ,‬או שקרא עליו משפט שמאפיין אותו כגון גיטין כו ע"ב‬
‫עיקר יותר משמואל‪ .‬וי"ג אטו כולהו בחדא "מחטא‬
‫‪ inikgc `piiaeh `"xc dilr ax ixw‬ושבועות ז ע"א ‪`ax ixw‬‬
‫מחטינהו" לשון מחט שו"ת הרא"ם סי' מ )ד"ה עוד ראיתי(‪,‬‬
‫‪ miwenr zexean min dlec iaxc dilr‬והכא אינו פסוק מן‬
‫וכי במחט אחת נארגו שני בגדים הללו זה נארג במחט דקה‬
‫התנ"ך וגם אינו מאפיין את רב מרי ששאל‪ .‬והשבתי לו כי‬
‫ונעשה בגד עדין וניזוק מהר וזה נעשה במחט גסה מאוד ויפה‬
‫מצינו כדוגמתו בחול' יח ע"ב ‪`qib `qib opgei iax dilr ixw‬‬
‫למלאכה ואין ניזוק כלל כלו' אין כל דברי שמואל שוים‪ .‬ולי‬
‫פי' התרת גס גס יותר מדאי התרת וכן שם יט ע"ב ‪dilr ixw‬‬
‫נראה דגרסי' אטו בחדא מחתא מחתינהו ואינו לשון אריגה‬
‫‪ m"ekr m"ekr‬ושני אלו אינם פסוקים ואינם מאפיינים את‬
‫כי אם לשון מכה וכי במכה אחת הכיתה את כולם שכל לשון‬
‫החכם השואל אלא הם תשובה הלכתית אף כאן שער שער‬
‫‪ `zgn‬שבתרגום ובתלמוד לשון מכה הוא‪ .‬משל לאדם שיצא‬
‫אינו פסוק ואינו איפיון של חכם אלא תשובה הלכתית היא‬
‫למלחמה והכה בחרבו כמה וכמה אויבים ויאמר לו מפקדו‬
‫אין אסור לקרוא אלא כנגד בשר הערוה והשער שער הוא‬
‫לך ראה גויות המוכים שמא עדיין חיים הם ותחזור ותכם‬
‫ואינו בשר‪.‬‬
‫בחרבך לבל ימלטו חיים משדה הקרב וילך וירא אחד מאלה‬
‫שהוכו על ידו ויבדקהו וימצאהו מת בלא דופק ויחזור אצל‬
‫למה מנה הכתוב וכו' כתיב `‪dcrv` adf ilk `vn xy` yi‬‬
‫מפקדו ויאמר לו כולם מתו ויאמר לו כיצד בשעה קלה בדקת‬
‫‪ 'd iptl epizeytp lr xtkl fneke libr zrah cinve‬וכולם‬
‫כל הגויות האלה ויאמר לו אחד בדקתי ומצאתיו מת ומסתמא‬
‫עשויין זהב שהרי ליופי ונוי נעשו אבל עגיל וכומז אינו אלא‬
‫כולם מתו כמוהו כי הלא בחרב אחת הכיתי את כולם ומה‬
‫ברזל שלא לנוי נעשו אלא עגיל לסגור דדיה שלא יגעו בה‬
‫נשתנו אלו מאלו ויאמר לו מפקדו וכי במכה אחת הכיתם‬
‫וכומז לסגור רחמה שלא יבעלוה כדאמרי' בשבת סד ע"א‬
‫האחד הכית אותו במכה חזקה ויפול מת והאחר הכיתו במכה‬
‫וכיון דהאי קרא מיירי בתכשיטי זהב כדקאמר ברישא `‪yi‬‬
‫קלה ושמא לא מת‪ .‬אף רב כהנא היה סבור דכיון דדברי‬
‫`‪ adf ilk `vn xy‬לא היה לו למנות אלא תכשיטין שבחוץ‬
‫שמואל נאמרו שניהם בלשון אחת שוה דינם שוה וכיון‬
‫`‪ zrah cinve dcrv‬שנעשים לנוי והם זהב ולמה מנה‬
‫דהתם אמר רבא הלכתא כוותיה ולא איכפת לן מתיובתא‬
‫עמהם תכשיטין שבפנים דהיינו ‪ fnek libr‬שאינם זהב שלא‬
‫דאיתותב אף הכא הלכתא כוותיה ולא איכפת לן מתיובתא‬
‫לנוי נעשו‪ ,‬אלא לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של‬
‫דאיתותב וא"ל רב אשי אע"ג דלשונם שוה ונראים שוים‬
‫אשה היינו דכת' ‪ zrah‬שהיא על האצבע כאי' מסתכל‬
‫אינו כן אלא התם דאיתמר הלכתא כשמואל הלכתא כוותיה‬
‫במקום התורף והיינו דכת' ‪ fneke libr‬שהם על מקום התורף‬
‫ולא אמרי' הא איתותב מבריי' והכא דלא איתמר לית הלכתא‬
‫ותרוייהו צריכין כפרה בין מי שנתכוון להסתכל באצבע‬
‫כוותיה דהא איתותב מבריי' וברייתא עיקר יותר מדברי‬
‫קטנה של אשה ובין מי שנתכוון להסתכל במקום התורף‬
‫"מחיתינהּו"‬
‫שמואל‪ .‬רש"י גורס בכל הש"ס בחדא מחתא ָ ִ ִ ְ‬
‫דכת' בסיפיה דקרא ‪ 'd iptl epizeytp lr xtkl‬הרי כפרתם‬
‫והוא לשון נוכח ולכן פירש `‪ mzbx‬אתה ארגתם )ואם הוא‬
‫שוה משמע עוונם נמי שוה‪ .‬תורף לשון גילוי הוא שהרוצה‬
‫הּכּתם כלו' אתה הכת אותם(‪ ,‬אבל הרי"ף‬
‫לשון מכה פירושו ִ ִ ָ‬
‫לידע אם תינוק זה זכר או נקבה מסתכל שם ומתגלה לו אם‬
‫"מחתינהּו" בלשון‬
‫ומקצת ראשונים גרסי בחדא מחתא ַ ְ ִ ְ‬
‫זכר או נקבה הוא וכן הדדים מקום התורף הוא שע"י דדיה‬
‫נסתר לפיכך פירושו `‪ ebx‬כלו' הוא ארגו ואם הוא לשון מכה‬
‫מתגלה שהיא נקבה‪ .‬וכן תורף דגט דאמרי' בגיטין כא ע"ב‬
‫‪ mMd‬הוא הכה אותם‪.‬‬
‫פירושו ¦ ¨‬
‫‪ sxezd mewn xiiyy `ede‬לשון גילוי הוא כי כל נוסח הגט‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קנז‬
‫אחד הוא בכל הגיטין ואין ניכר למי הגט ובאיזה יום ניתן‬
‫בשעת ק"ש פשיטא דמיירי רק באשתו דבאשה זרה אפי' בלא ק"ש נמי‬
‫ורק ממקום התורף דהיינו השורה שבה כותבים שם האיש‬
‫אסור לשמוע זמרתה דלכו"ע קול זמרת אשה זרה הוי ערוה כ"ש דאסור‬
‫ושם האשה והמקום והזמן מתגלה למי הגט והיכן נכתב ומתי‬
‫מדינה לקרוא ק"ש כששומע זמרתה אבל באשתו מותר לו לשמוע זמרתה‬
‫וזהו שפירש"י שם תורף ‪dy`de yi`d mewn xhy ly eielb‬‬
‫וקאמר דבשעת ק"ש 'יש לזהר' שלא לשמוע זמרתה אע"ג דמדינא מותר‬
‫‪ .onfde‬ונ"ל דאף תרפים של לבן דכת' )ברא' לא יט( ‪aepbze‬‬
‫לפיכך לא ידעתי ולא הבנתי דברי רבנו הרמ"א שכתב הג"ה ואפי' באשתו הא‬
‫‪ dia`l xy` mitxzd z` lgx‬מלשון גילוי הוא שרוב העולם‬
‫רק באשתו קאמר השו"ע אבל באשה זרה אסור מדינא‪ .‬ומ"ש רבנו הרמ"א‬
‫היו עושין ע"ז לבושה בגדים ומכוסה אבל ע"ז של לבן היו‬
‫אבל קול הרגיל "בו" אינו ערוה‬
‫כלו' קול‬
‫מגולים וערומים בלא בגדים והיינו דמתרגמי' 'תרפים'‬
‫דיבור שלה שאינה מזמרת‪.‬‬
‫נר' דט"ס נפל בדברי קדשו וצ"ל‬
‫בה‬
‫צלמניא כלו' בצלם ותבנית אדם בלא כיסוי בגדים אבל שאר‬
‫ע"ז אין מתרגמין צלמניא‪ .‬אלא באשתו מתחי' סבר דהא‬
‫התולה תפליו שמא יפלו שמא לא יפלו יתלו לו חייו יבוא‬
‫ּבאּׁשה קאמר דמשמע‬
‫דאמר רבי יצחק ‪ָ ִ ְ dexr 'dy`a' gth‬‬
‫לו חולי מסוכן ובכל יום דואג שמא ימות מחוליו שמא לא‬
‫ּבאּׁשה קאמר דמשמע‬
‫סתם אשה שאינה אשתו ומתרץ ָ ִ ָ‬
‫ימות ממנו‪ .‬דורשי חמורות הוא כעניין דאמרו בסוטה טו‬
‫>>>ועשה טוב<<< שוק באשה ערוה באשתו ולעניין ק"ש‬
‫ע"א `‪oink dpyxc`e il egipd mixteq 'nkgl b"x odl xn‬‬
‫וכ"ש שאסור להסתכל בשוק של מי שאינה אשתו‪ .‬קול באשה ערוה פירש‬
‫'‪ 'xneg‬וכן בקדו' כב ע"ב ‪dfd `xwnd z` yxec did f"aix‬‬
‫הרא"ש דלאו באשתו קאמר ולאו לעניין ק"ש אלא לעניין שאסור לשמוע‬
‫‪d"awd xn` sebay mixa` lkn ofe` dpzyp dn 'xneg' oink‬‬
‫קול זמר של מי שאינה אשתו‪ ,‬ונ"ל דכ"ש דאסור לקרות ק"ש כששומע קול‬
‫`‪ 'eke drnyy ofe‬ועוד שם ‪`xwnd z` yxec did x"a y"xe‬‬
‫זמר של מי שאינה אשתו ושל אשתו מותר לשמוע ואסור לקרוא ק"ש‬
‫‪xn` ziaay milk lkn dfefne zlc epzyp dn 'xneg' oink dfd‬‬
‫כששומע זמרתה‪ .‬אבל המרדכי פירש בשם רב האיי גאון דקול באשה ערוה‬
‫‪ 'eke drya mixvna micr eidy dfefne zlc d"awd‬ופירוש‬
‫לעניין ק"ש קאמר ובאשתו כ"ש באשה זרה אפי' בלא ק"ש אסור לשמוע‬
‫חומר הוא חומרתא של התלמוד כלו' קשר שהיו קושרין כמה‬
‫קולה‪ ,‬וה"ר יונה נמי כתב דקול באשה ערוה לק"ש הוא וכתב עוד ‪n"de‬‬
‫חרוזים ותכשיטין יחד ועונדים אותו על הצואר לנוי וכן‬
‫‪) zpbpny drya‬בקולה( `‪drya 'it`e xzen dkxck zxacny drya la‬‬
‫קושרין כמה מיני צמחים או קלפים כתובים שמות הקדש‬
‫‪miyn epi`e eze` rney epi`y oiipra ezlitzl eal oeekl leki `ed m` zpbpny‬‬
‫ומניחים על הצואר לשמירה‪ .‬רוב החכמים לא חיפשו קשר‬
‫‪`l` xeq` epi` gth dlebnyk oke ez`ixw wiqtdl el oi`e xzen eil` al‬‬
‫לכל מעשה המובא בתורה וכן לא חפשו קשר בין המצוה‬
‫‪ .xzen `nlra dii`xa la` da lkzqnyk‬שער באשה ערוה באשתו ולעניין‬
‫לשכרה או לעונשה אבל היו מעט מן החכמ' שהיו מחפשים‬
‫ק"ש וכ"ש שאסור להסתכל בשער של מי שאינה אשתו‪ .‬והב"י סי' ע"ה‬
‫ודורשים קשר לכל דבר‪' .‬הוא ענה אשר מצא את הימים‬
‫דקדק דהרמב"ם מפרש דקול באשה ערוה ושער באשה ערוה לאו באשתו‬
‫במדבר' כלו' פרדות שהם מחמור וסוס למה דוקא ענה מצא‬
‫ולעניין ק"ש קאמר אלא באשה שאינה אשתו קאמר דאסור לשמוע קולה‬
‫אותם ולא אחר סתם חכמים לא נדרשו לכך דסברי לא לכל‬
‫ואסור להסתכל בשערה אבל לקרוא ק"ש כששומע קול זמרת אשתו או‬
‫דבר יש קשר אבל )פס' נד ע"א( ‪dpr 'ne` eid zexeng iyxec‬‬
‫רואה שערה מותר‪ .‬וכתב הב"י ‪edine m"anxd ixack opihwpc 'xp dkld oiiprle‬‬
‫‪ixgd xiry ipa dl` '`py mlerl leqt `iad jkitl did leqt‬‬
‫‪) zi`xn 'igzkl xdfil aeh‬כצ"ל( ‪y"w zrya ezy` xnf lew zrinyne xry‬‬
‫‪lr oerav `ay cnln `l` dpre di`e oerav ipa dl` 'zke‬‬
‫ופסק בשו"ע סי' עה סעי' ב שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות‬
‫`‪ .dpr dpnn cilede en‬למה צותה התורה ליתן לכהנים דוקא‬
‫כנגדו הגה אפי' אשתו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר‬
‫את הזרוע הלחיים והקבה סתם חכמ' לא נדרשו לכך דסברי‬
‫הגה וה"ה השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן וכ"ש שער נכרית אפי' דרכה‬
‫לא לכל דבר יש קשר אלא כך רצונו של מקום אבל )חול'‬
‫אתה הוראת לדעת דאע"ג שבב"י כתב דלעניין הלכה נקטינן כדעת‬
‫קלד ע"ב( ‪`ed oke cid cbpk rexfd 'ne` eid zexeng iyxec‬‬
‫הרמב"ם דשער באשה ערוה לאו באשתו איתמר ולעניין ק"ש אלא באשה‬
‫`‪xne` `ed oke dltz cbpk miigle ecia gnex gwie xne‬‬
‫זרה נאמר ולעניין איסור הסתכלות חזר בו מרן ופסק בשו"ע כדעת הרא"ש‬
‫‪l` dy`d z`e `"dke drnynk daw lltie qgpt cenrie‬‬
‫וכפשט הגמ' דבאשתו קאמר ולעניין ק"ש וכ"ש דאסור להסתכל בשער אשה‬
‫‪ .dzaw‬כנראה שרוב החכמים היו מתנגדים לדרוש חמורות‬
‫יש לזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת ק"ש הגה ואפי'‬
‫כלו' לחפש את הקשר ההגיוני שבין כל מצוה לשכרה או‬
‫באשתו אבל קול הרגיל בו אינו ערוה מ"ש יש לזהר משמיעת קול זמר אשה‬
‫לעונשה וכיו"ב דא"כ עשית מצותיו של הקב"ה הגיוניות‬
‫באשתו‪.‬‬
‫לכסות‬
‫זרה‪ .‬ובסעי' ג פסק‬
‫קנח‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כמצות מלך ב"ו ואינם אלא גזירות‪ ,‬ועוד שמא במקום שלא‬
‫רש"י ד"ה כל לנטורינהו וכו' כמה שהוא "נזהר" על‬
‫ימצא קשר יבואו להרהר אחר דבריו של הקב"ה והיינו דקת'‬
‫שמירתן כצ"ל ומה שהגיה הב"ח אין נ"ל‪*** .‬ד"ה ומפיק‬
‫)סוטה טו ע"א( `‪'il egipd' mixteq 'nkgl b"x odl xn‬‬
‫למורשיהון לבר בליטת "הקציצה" שהתפלין כצ"ל‪.‬‬
‫‪ 'xneg' oink dpyxc`e‬לפי שלא היו מסכימין לדרוש בבית‬
‫***ד"ה בשלמא וכו' מתרץ להו "למתנייתא" כצ"ל‬
‫המדרש כמין חומר' כלו' קשר המצוה עם שכרה ועונשה‬
‫‪ `ziipzn‬ברייתות אבל ‪ `zipzn‬ברייתא אחת‪*** .‬ד"ה כגון‬
‫וכיו"ב לפיכך כשבא ר"ג לדרוש בשיטה זו היה צריך לבקש‬
‫וכו' "כטיח" חלק כצ"ל‪*** .‬ד"ה הכא גבי שנים‬
‫מהחכמים שיניחו לו לדרוש כן ולא ימנעוהו‪ ,‬והיינו דקא"ל‬
‫"שהיו" ישנים כצ"ל‪*** .‬ד"ה פיהק וכו' להוציא רוח‬
‫‪ xneg 'oink' dpyxc`e‬לא תדאגו כי אינני מדורשי חומרות‬
‫"מלא הפה" כאדם כצ"ל‪*** .‬ד"ה ונתעטש וכו' 'גיהק'‬
‫ואינני דורש כמותם ממש אלא רק 'כמין' חומר וכן בקדו' כב‬
‫נוטריקון "גוו" הקים כצ"ל פי' מתח גופו וזרועותיו למעלה‬
‫ע"ב ‪dpzyp dn 'xneg oink' dfd `xwnd z` yxec did f"aix‬‬
‫כדרך מי שקם משנתו‪' ,‬פיהק' פיו הקים העלה והרים פיו‬
‫`‪ 'eke drnyy ofe` d"awd xn` sebay mixa` lkn ofe‬לפי‬
‫שכן הוא דרך המפהק שפותח פיו ומרימו למעלה‪.‬‬
‫שבא לדרוש ההקשר כדורשי חמורות שאין דעת חכמ' נוחה‬
‫מהם דקדק לומר 'כמין' חומר כעין שיטת דורשי חמורות‬
‫אבל לא היה כמותם ממש לדרוש הקשר בהכרח ועוד שם‬
‫‪epzyp dn 'xneg oink' dfd `xwnd z` yxec did x"a y"xe‬‬
‫‪eidy dfefne zlc d"awd xn` ziaay milk lkn dfefne zlc‬‬
‫‪ .'eke drya mixvna micr‬והיו חייך תלואים לך מנגד‬
‫שבכל יום יהיו חייך ספק בידך שמא תמות היום שמא לא‬
‫תמות כל תלוי לשון ספק הוא‪ ,‬ועל איזה עוון בא עונש זה‪,‬‬
‫זה התולה תפליו והיו התפלין בספק שמא יפלו שמא לא‬
‫יפלו‪ .‬הא ברצועה שהיה הזיז שבקיר קטן ודק מאוד ולא‬
‫היה יכול להניח עליו הקציצה ולתלות הרצועה למטה באויר‬
‫והניח עליו מעט מהרצועה והקציצה למטה ונוחים לפול משם‬
‫לפי שאינו תלוי אלא בדבר קטן‪ ,‬הא בקציצה מושבה רחב‬
‫כד ע"ב גמ' "ומשמש" בבגדו כצ"ל כן הוא בסה"ג סי'‬
‫א הל' ברכ' פ"ג עמ' מד ובספר על הכל סי' טז‪ .‬אבל לא היה‬
‫מתעטף‬
‫>>>ועשה טוב<<< פירש"י ומשמש בבגדו ‪dpik xiardl‬‬
‫‪ ezvwerd‬אבל לא היה מתעטף `‪dlhep did `l lltzn `edyk ezilh dltp m‬‬
‫‪ wiqtdl `ly shrzne‬ולפי"ז תרי מילי ניהו‪ ,‬והתוס' כתבו בשם ר"ח דחדא‬
‫מילתא היא משמש בבגדו אם זז מעט בגד שעל ראשו ממקומו היה מתקנו‬
‫קצת במשמוש היד שלא יפול מעל ראשו אבל לא היה מתעטף אם נפל‬
‫מעל ראשו לגמרי לא היה מתעטף דהוי הפסקה בתפלה ודקדק הב"י שכן‬
‫סובר נמי הרי"ף‪ .‬וכתב הב"י ‪ipy eazk y"`xde dpei x"de 'qezdy xg`ne‬‬
‫‪ mdipy ixacl yegl yiy mixaeq mdy 'xp miyexitd‬ובשו"ע סי' צז פסק‬
‫כשניהם דבסעי' ג פסק כרש"י אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדו )כצ"ל(‬
‫להסירה שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו הג"ה ודו' בשעת התפלה‬
‫אבל שלא בשעת התפלה יכול לטול כינה ולזרקה בביהכ"נ ועיין לע' סי' ד סעי' יח‬
‫מרוחב הרצועה מצא זיז גדול וגס כדי להניח עליו את‬
‫ובסעי' ד פסק כר"ח אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו ולהחזירו‬
‫הקציצה והרצועה תלויה למטה ואין נוחין לפול‪ .‬ואב"א‬
‫אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק ונ"ל דטלית‬
‫ל"ש "ברצועה" ל"ש "בקציצה" כצ"ל אסור דאף‬
‫שלנו אם נשמטה מעל ראשו ועודנה על כתפיו מותר להרימה על ראשו דלא‬
‫כשתולה בקציצה פעמים נופלין‪ ,‬וכי תלה רבי בכיסתא תלה‬
‫חשיב עיטוף אלא משמוש דדוקא עטיפה שלהם שהיתה כעטיפת‬
‫הכיסתא רחב מאוד מצא זיז גדול מאוד כדי להניח עליו את‬
‫הישמעאלים והיא מורכבת מפעולות הרבה הוי הפסק אבל עטיפת הראש‬
‫הכיסתא ואין נוחין ליפול כלל ואפי' אם יפול אין התפלין‬
‫דידן לא הוי הפסק אבל אם נפלה הטלית לארץ ודאי אסור אף לדידן דהוי‬
‫גלויים לפיכך מותר‪ .‬א"ה מאי למימרא כיון שאין נוחין‬
‫הפסק גדול‪ .‬וכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו‬
‫לפול כלל ואפי' אם יפלו אינם גלויים פשיטא דמותר דאפי'‬
‫טוב<<< פירש"י ‪ eit zgizt d`xz `ly frla o"ehpn‬ולפי"ז סנטרו איננו‬
‫כשמחזיקם בידו עלולים קצת לפול ומאי קמ"ל ר' חנינא‬
‫סנטר לבדו אלא פיו עם סנטרו שהמלך עומד מולו ואין נאה שיראו שיניו‬
‫דאמר `‪ ,eiltz dlzy iax z` izi`x ip‬מהו דתימא תיבעי‬
‫ולשונו ומכסם בידו‪ ,‬אבל הרי"ף גורס אבל לא היה מתעטף "ולא" היה‬
‫הנחה בארון כס"ת דכת' בתפלין ‪jci lr ze`l jl dide‬‬
‫מניח ידו על סנטרו ולפי"ז סנטרו לשון 'סטרו' היינו צדדיו וחלציו כדרך‬
‫‪ jita 'd zxez didz ornl jipir oia oexkfle‬הקיש תפלין‬
‫בעלי גאוה שבשעה שמדברים עם רעיהם מניחין ידם על מותניהם ומדברים‬
‫לס"ת מה ס"ת צריך הנחה בארון המיוחד לו אף תפלין כן‬
‫והיינו דכתב הרמב"ם פ"ה מהל' תפלה ה"ד ‪dni`a eax iptl cark cnere‬‬
‫קמ"ל רבי חנינא דלעניין הנחה א"צ הנחה כס"ת אלא תולה‬
‫‪ ,eivlg lr eici gipi `le cgte d`xia‬וי"מ דלפי גירסת הרי"ף סנטר היינו‬
‫אדם תפליו על זיז שבכותל ובלבד שהם בכיסתא‪.‬‬
‫סנטר דידן וה"ק ולא יניח אגרופו תחת סנטרו כדרך הגאוותנים שבשעה‬
‫>>>ועשה‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קנט‬
‫שמדברים עם חבריהם מניחין אגרופם תחת סנטרם‪ .‬ובשו"ע פסק כפירוש"י‬
‫הפסיד כל כספו וכעבור כמה שבועות מת אותו האיש הרמאי אמר הרב מסכן זה‬
‫וכפירוש הרמב"ם ובסוגריים נכתב פסק כהרי"ף לפירוש השני שפירשנו בו‬
‫שנתקיימו בו תרי לישני לישנא קמא סימן רע לו דהא לבסוף מת ולישנא קמא דניכר‬
‫דבסי' צה סעי' ג פסק ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד ולא‬
‫שהוא מכוער וברח ממנו הקונה הראשון(‪,‬‬
‫ולפי"ז דוקא כשהוא מתפלל‬
‫יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא הרי כהרמב"ם‪ ,‬ובסי' צז סעי'‬
‫בצבור והפיח בתפלתו ניכר לאינשי שהוא מכוער‬
‫א פסק לא יגהק ולא יפהק ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו‬
‫וכשמתפלל ביחיד אין ההפחה כלום אבל ללישנא קמא דסימן‬
‫שלא תראה פתיחתו הרי פסק כרש"י‪ ,‬ואח"כ כתב בסוגריים )ויזהר שלא‬
‫רע לו אפי' ביחיד נמי סי' רע לו והיינו דנפק"מ בין שתי‬
‫יניח ידו על סנטרו בשעת התפלה דהוי דרך גסי )כצ"ל( הרוח( והוא כהרי"ף‬
‫הלשונות‪ .‬ולפי גירסת רש"י הא דקאמר וי"א ניכר שהוא‬
‫המשמיע קולו בתפלתו בתפלת‬
‫מכוער לא קאי אמתעטש אלא אמגהק ואמפהק‪ .‬בשלמא‬
‫שמו"ע ה"ז מקטני אמנה כיון דהורו חכמים שמתפלל‬
‫מגהק ומפהק ל"ק כאן לרצונו כאן לאונסו כל שיכול‬
‫בלחש והוא לא ניחא ליה בהוראת חכמים ומשמיע קולו ש"מ‬
‫לעצור את הגיהוק והפיהוק מיקרי לרצונו‬
‫לפירוש השני שפירשנו בו‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫מקטני אמנה הוא שסבור שאין ה' שומע אלא כשמשמיע‬
‫פסק בשו"ע סי' צז סעי' א‬
‫קולו‪ ,‬אבל כשמשמיע קולו בזמירות ובשאר תפלה לא חשיב‬
‫בלעז( ולא יפהק )פותח פיו להוציא רוח הפה( ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח‬
‫מקטני אמנה שהרי הרשוהו להתפלל אותם בלחש או בקול‬
‫ידו על פיו שלא תראה פתיחתו )ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפלה‬
‫ואדרבה הורו חכמ' שישמיע קולו כי היכי דליכוון ליביה‪ .‬הא‬
‫דהוי דרך גסי )כצ"ל( הרוח( דקדק לכתוב ואם צריך לפהק מתוך אונס לומר‬
‫דקאמר ה"ז 'מקטני' אמנה ולא קאמר ה"ז קטן אמנה משום‬
‫כל שיכול לעצור את הגיהוק והפיהוק מיקרי לרצונו‪.‬‬
‫דאמר "רבי"‬
‫דמסתמא הוא בעל אמונה חזקה רק כך הורגל להשמיע לאזנו‬
‫זירא כצ"ל הא מילתא איבלעא לי בי רב המנונא ר"ז לא‬
‫וקאמר ליה תנא שהוא עושה מעשה דקטני אמנה אע"ג‬
‫נתכוון לבוא ללמוד בבית מדרשו של רב המנונא אלא מעשה‬
‫דאיהו לאו קטן אמנה כלל‪ .‬ה"ז מנביאי השקר כלו' מסתמא‬
‫ונצרך להתפלל ונכנס לביהמ"ד של רב המנונא מעט לפני‬
‫הוא יר"ש רק טועה הוא ועושה כנביאי השקר שהיו קוראים‬
‫התפלה ועדיין היה רב המנונא דורש ואמר הלכה זו לכך‬
‫לבעל בקול גדול אבל ודאי תפלתו תפלה ויצא יד"ח‪.‬‬
‫אמר ר"ז הלכה זו לא שמעתיה דרך לימוד אלא הובלעה לי‬
‫המתעטש בתפלתו סי' רע לו ומוקים ליה לק' בעיטוש של‬
‫עם תפלתי כאדם שהכניס סוכריה לפיו והיה מוצץ אותה‬
‫לא יגהק )מוציא מגופו נפיחה מתוך שובעו רייטי"ר‬
‫מטה דהיינו הפחה והיינו סי' רע לו שה' מפיח בו לטורדו מן‬
‫ופתאום מבלי משים נבלעה בגרונו ולא נתכוון לכך ותקילא‬
‫העולם כדכת' )תה' י ה( ‪ mda giti eiaie` lk‬וכשרוצים‬
‫לי כי כולי תלמודאי הלכה זו שלא נתכוונתי ללומדה‬
‫לרומזו שה' רוצה להפיח בו לטורדו מן העולם מזמנים לו‬
‫והובלעה לי שקולה בעיני ככל תלמודי שנתכוונתי ללמוד‬
‫הפחה בתפלתו לרומזו על כך‪ ,‬ודוקא אם יש לו זכויות רבות‬
‫ויגעתי בו כי ר"ז היה רגיל להתעטש בתפלתו מלמעלה‪.‬‬
‫מזמנים לו הפחה בתפלתו ויודע שה' רוצה להפיח בו וחוזר‬
‫כשם שעושים לו נח"ר מלמטה כשאדם מתעטש הוא סבור‬
‫בתשובה ומבטל את הגזירה אבל מי שאין לו זכויות אין‬
‫שחיידקים שבאפו תקפוהו ונתעטש כך עושים לו נח"ר‬
‫מרמזין לו ופתע פתאום תבוא מכתו וישבר‪ .‬ניכר שהוא‬
‫מלמעלה הקב"ה חושב עליו טובה וכדי לבשרו על כך אמר‬
‫מכוער לא אנסוהו משמים להפיח מלמטה בשעת תפלתו‬
‫לחיידקי אפו שיתקפוהו בשעת התפלה‪ .‬היה עומד בתפלה‬
‫אלא כדי שיהא ניכר לאינשי שמעשיו מכוערין ויהו נזהרין‬
‫ונזדמן לו רוק ואסור לרוק על הרצפה לפניו שבשעת‬
‫)מעשה במורי הרב זצ"ל כשעלה לארץ היה מחשיב מאוד את יושבי הארץ‬
‫התפלה הוא עומד לפני המלך הוי אומר המלך מולו ואיך‬
‫והיה מאמינם מאוד כי אמר יושבי ארץ הקדש לא יעשו עולה וכולם צדיקים וכל‬
‫ירוק בפני המלך ח"ו מבליעו בטליתו כלו' מסתירו בצד‬
‫ממנו‬
‫מעשיהם לשם שמים ובא אחד מהם למכור לו דירה וישבו לערוך את התנאים ובנתיים‬
‫פנים של הבגד אבל בטליתו בלא הבלעה אסור דצריך לעמוד‬
‫הגיע זמן מנחה וילכו לביה"כ להתפלל ועמדו זה לצד זה ובשעת התפלה הפיח אותו‬
‫לפני המלך בלבוש נקי‪ .‬ואם טלית נאה "היא" כצ"ל‬
‫האיש ויאמר הרב בלבו היינו דתנינא ‪ el rx oniq ezltza yhrznd‬וחזר והפיח אמר‬
‫מבליעו באפרקסותו הוא בגד הפנימי אע"ג דלכתחי' אין‬
‫הרב היינו דתנינא ‪ xrekn `edy xkip `"ie‬ויש לי להזהר ממנו אחר התפלה נמנע הרב‬
‫נכון להבליע באפרקסותו דא"כ יהיה הפסק גדול בתפלה‬
‫מלהשלים את העסקה עמו ואחר כמה שבועות שמע הרב שאותו אחד מכר את הדירה‬
‫אלא יש לו להבליעו בטליתו היא הבגד העליון שנוח‬
‫לאיש אחר ולסוף נודע שהדירה לא היתה שלו כי אם של אדוניו שהיה באותה שעה‬
‫להבליעו שם מהר מ"מ אם טלית נאה היא התירו לו להבליע‬
‫בחו"ל והשאיר לו את המפתח לטפל בדירה והוא בערמומיותו מכר את הדירה והקונה‬
‫באפרקסותו אע"ג דצריך למשמש הרבה בבגדיו לשלוף‬
‫‪eay‬‬
‫קס‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כד ע"ב‬
‫אפרקסותו מתחת טליתו ולהבליע רוקו שם‪ .‬ורש"י לע' כג‬
‫‪j`id `aeh il `dinz dede mzlitza mlew rinydl mlerd mibdep k"deie d"xa‬‬
‫ע"ב פירש באפרקסותיה ‪ y`x ly xceq‬ונר' דלפירושו‬
‫‪bdpn lr xbz `xew didy d`iltd xtqa itxg inia izi`xe ,dfd bdpnd hytzp‬‬
‫אפרקסותו היינו בגד החיצוני יותר מטליתו וצריך לפרש‬
‫‪jezn d"xc zekxa l"fe (ar ze`) d"x idliy zetqezd iwqta iz`vn k"g`e ,df‬‬
‫דלכתחי' לא התירו לו להבליע באפרקסותו דאסור לעמוד‬
‫‪z` cg` drhne zekex` zekxa mda yi mbe mlew mirinyn mda milibx oi`c‬‬
‫לפני המלך ובגדיו מלוכלכים אלא מבליעו בטליתו שהוא‬
‫‪dnl mrh mipzepy ixd l"kr mzaeg ici miaxd z` `iven v"y jkitl exiag‬‬
‫בגד פנימי ואין ניכר מ"מ אם טלית נאה היא התירו לו‬
‫‪itl xg` mrh zzl 'yt`e mda milibx mpi`y iptn `edy mlew rinydl ebdpy‬‬
‫להבליעו באפרקסותו הוא הבגד החיצון דכיון שמבליעו‬
‫‪iadi edl iaiagc icii`e xzei oiekl ick mlew mirinyn daeyz ini mdy‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק‬
‫‪df izazky xg`e mlew mirinyny t"r` df z` df mirhn mpi`e ediizrc‬‬
‫מבפנים ואין ניכר כ"כ מבחוץ מותר‪.‬‬
‫בשו"ע סי' צז סעי' ב אסור לו לרוק ואם אי אפש' לו שלא לרוק מבליעו‬
‫‪milltzn dpyd zeni lky t"r` (dkyz 'iq) `nei zkqnc ikcxna iz`vn‬‬
‫בכסותו בענין שלא יהא נר' ואם הוא איסטניס )פי' שאינו יכול לראות דבר‬
‫‪edin rnyi `l dlewe dpgc i`xwn (`"r `l sc) oicner oi` wxt 'itlick ygla‬‬
‫מאוס( ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחריו הג"ה )כצ"ל( ואם א"א לזורקו‬
‫‪oeik 'iyiig `l zerhdle df z` df ecnliy ick mx lewa xne` k"deie d"xa‬‬
‫לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו וכ"ש לפניו דאסור )הר"י פ' מי שמתו( והא‬
‫‪ilvn ded ck dpei iax 'yexia 'ixn`ck zelitze mixefgn mcia miievny‬‬
‫דלק' בריש סי' קכג שהופך פניו לצד שמאל תחי' שהוא ימין של הקב"ה י"ל דהטעם כיון‬
‫‪iaa ilvn ded cke dizia ipa dipin itlic ikid ik `lwa ilvn ded diziaa‬‬
‫שמעולם לא ירדה השכינה למטה מי' א"כ אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד‬
‫‪dpyd zeni x`ya did dfe iypi` erhil `lc ikid ik `yigla ilvn ded `zyipk‬‬
‫לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת תפלה‪ .‬אבל כשפוסע שלש )כצ"ל( פסיעות האדם‬
‫‪yiial `ly ygla dcezny (a"r al dheq) oixn`p el` wxt 'ixn`c b"r`e‬‬
‫מרחיק עצמו ממקום תפלתו והוא כנגד השכינה ולפיכך נותן שלום לשמאלו שאז הוא‬
‫‪l"kr zyea o`k oi`e micezn cg` iecie eplek dfd onfa ep` dxiar ixaer‬‬
‫כנגד ימינו של הקב"ה‬
‫)ב"י בשם אביו(‪.‬‬
‫‪ ikcxnd‬ופסק בשו"ע סי' קא סעי' ג י"א שבר"ה ויוה"כ מותר להשמיע‬
‫קולם בתפלה ואפי' בצבור הג"ה וכן נוהגין ומ"מ יזהרו שלא להגביה קולם יותר‬
‫ל"ש אלא שיכול לכוין את לבו בלחש וכו' דתפלה‬
‫מדי )דרשות מהרי"ו(‬
‫ואף בני ג'רבא נהגו כן ובביה"כ שהתפללתי בו בילדותי‬
‫מדאורי' דכת' ‪'mkaal lka' ecarle mkidl` 'd z` dad`l‬‬
‫והוא של בני ג'רבא כך היו נוהגים שהחזן מתפלל כל התפלה בקול רם עד‬
‫ואמרי' בתע' ב ע"א איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר‬
‫רצה שמשם הוא שגור בפי כל ואחר התפלה חוזר ומסדר החזרה וכל זה‬
‫זו תפלה ומדכת' בה 'בכל לבבכם' למדת שכוונת הלב נמי‬
‫מפני שלא היו מצויים להם מחזורים כדי כל המתפללים אבל עתה שמצויים‬
‫מדאורי' היא )לרמב"ם דסבר דההוא קרא דינא קאמר‪,‬‬
‫המחזורים בידי כל אדם בטלתי מנהג זה בישיבתנו הק' וכן ראוי לכל החזנים‬
‫ולרש"י דאמר אסמכתא הוא מ"מ אסמכתא מדברי תורה‬
‫והמורים לבטל מנהג זה‪.‬‬
‫הוא( אבל תפלה בלחש ילפי' מדכת' בספר שמואל ‪`l dlewe‬‬
‫‪ rnyi‬ודרשי' לק' לא ע"א מכאן שאסור להשמיע קולו‬
‫בתפלתו אלמא כוונת הלב עדיפא מלחש דכוונת הלב ילפי'‬
‫מדאורי' ולחש ילפי' מדברי קבלה הלכך אם אין יכול לכוון‬
‫את לבו בלחש מותר להתפלל בקול דכוונת הלב עיקר יותר‬
‫מתפלת לחש‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< בירוש' בר' פ"ד ה"א ‪ded ck dpei iax‬‬
‫‪`lwa ilvn ded diziaa ilvn ded cke `yigla ilvn ded `zyipk iaa ilvn‬‬
‫‪ `zelv dizia ipa dipin oitlic cr‬וכתב הרא"ש ‪lewa lltzn did k"k 'it‬‬
‫רבי אבא הוה קא משתמיט מינה דרב יהודה לא היה בא‬
‫לביהמ"ד של רב יהודה פן יראהו ויכיר בו ברוח הקדש‬
‫שרוצה לעלות לא"י‪" .‬ואמר" רב יהודה כל העולה כצ"ל‪.‬‬
‫איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא כל העם באים‬
‫לבית וועדא ולא יראני שם רב יהודה מחמת ההמון הרב‬
‫שנמצא שם אבל בביהמ"ד אין מצויין אלא התלמידים והם‬
‫מעטים והיה רב יהודה רואהו שם‪.‬‬
‫‪cigia n"de epnn dltzd oicnele oirney eid ezia ipay cr dpeekd gex xirdl‬‬
‫היה עומד בתפלה ובקש להתעטש‬
‫`‪ `xeav cxhnl iz` `nlic h"n `l xeava la‬ופסק בשו"ע סי' קא סעי' ב'‬
‫אינו יכול לעצור עצמו אבל אם יכול לעצור עצמו יעצור אע"ג דמפריע‬
‫לא יתפ' בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש‬
‫כוונתו וז"ל הרמב"ם פ"ד מהל' תפלה הי"ב ‪'hvpe dhnln gex `ivedl ywa‬‬
‫ולא ישמיע קולו ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו וה"מ בינו‬
‫‪ `"c eixg` jldn envr cinrdl leki epi`e daxd‬וכתב הב"י סי' קג ‪heyte‬‬
‫לבין עצמו אבל בצבור אסור דאתי למטרד צבורא הג"ה ואם משמיע קולו‬
‫‪ envr cinrdl leki epi` k"`` mipt meya gex `ivedl el oi`y `ed‬משמע לי‬
‫בביתו כשמתפ' כדי שילמדו ממנו בני ביתו מותר )טור( מ"ש ומשמיע לאזניו בלחש‬
‫אפי' כשכוונתו מופרעת לא יוציא רוחו אם יכול להעמיד עצמו‪ .‬ופסק בשו"ע‬
‫זה ע"פ הרמב"ם אבל לפי הקבלה מחתך בשפתיו ואינו משמיע לאזנו כלל‬
‫סי' קג סעי' ב בקש לצאת ממנו רוח מלמטה ונצט' הרבה ואינו יכול‬
‫ועוד נדבר מזה לק' לא ע"א‪* .‬כתב הב"י סי' קא אות ג' ד"ה בראש השנה‬
‫להעמיד עצמו הולך לאחוריו )כצ"ל( ד"א ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה‬
‫>>>ועשה טוב<<< דוקא אם‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קסא‬
‫הריח ואומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי‬
‫לק' וי"א "על" לבו גרסי' עד‪ .‬ת"ק סבר שאברים‬
‫וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במותנו‬
‫שמשמיעים את קולות ק"ש אין ראוי שיהיו באותו מקום עם‬
‫וחוזר למקומו וחוזר למקום שפסק הג"ה וע"ל סי' פ"ה י"א דכל זה מיירי כשמתפ'‬
‫הערוה לכך קאמר חוצץ בטליתו עד צוארו ותנא בתרא‬
‫בביתו אבל כשמתפ' בצבור דהוי ליה ביוש גדול א"צ להרחיק כלל לאחוריו וגם לא‬
‫סבר כיון דבק"ש בעי' כוונה דכת' ‪lr' 'ebe mixacd eide‬‬
‫מ"ש‬
‫‪ 'jaal‬גם אין ראוי שיהיה לבו ‪ -‬שבו נוצרות הכוונות ‪-‬‬
‫לא ידעתי טעמו הא אין בכך בושת פנים שהרי‬
‫באותו מקום עם הערוה לכך קאמר עד לבו כלו' חוצץ באיזה‬
‫יאמר הרבון רק ממתין עד שיכלה ממנו הריח וכן נוהגין )תרומת הדשן סימן ט"ז(‬
‫מור"ם‬
‫וגם לא יאמר הרבון‬
‫אומרו בלחש ואין הצבור שומעו ושמעתי ממורי ורבי הגרב"ץ א"ש זצ"ל‬
‫מקום שירצה מהערוה ועד הלב‪.‬‬
‫שנוהגים לאומרו‪ .‬מהלך לאחריו ד"א ומתעטש כתב רבנו יונה‬
‫‪ xeq` dexrd z` d`ex eal `zklde‬דהלכתא כתנא בתרא וכן פסקו ר"ח‬
‫‪cbpk eipt ediy 'vy iptn eixeg`l xn` d"eync rnyn 'e`kl‬‬
‫והרמב"ם והתוס' כה ע"ב ד"ה והרי והרא"ש סי' לו אבל הרא"ש )שם( כתב‬
‫‪egipn did eiptl jldn did m`e 'tzdl ligzdy mewnd‬‬
‫דהרב שמעיה בשם רש"י פסק הלכתא כת"ק‪ .‬ובשו"ע סי' עד סעי' א פסק‬
‫‪.ezltzl xefgl ezpeek oi`y ixnbl wqety ink dnece eixg`l‬‬
‫היה ישן ערום בטליתו צריך לחוץ בטלית על )צ"ל עד( לבו ואז יקרא‬
‫וממתין עד שיכלה הרוח )וחוזר ומתפלל נמחק( ואומר‬
‫משום דלבו רואה את הערוה אסור הג"ה וה"ה אם לבו רואה את ערות חבירו‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרי"ף‬
‫רבש"ע וכו' רמה ותולעה "וחוזר ומתפלל" )ומתחיל‬
‫אסור )טור( ובסעי' ב פסק הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות יכסה‬
‫>>>ועשה טוב<<< בסה"ג כתב אהא‬
‫בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה כשיברך ודוקא‬
‫דקת' וחוזר ומתפלל ‪ lltzne ezltzl xfege‬וכתב רבנו יונה ‪`ay 'xp‬‬
‫בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי הג"ה וה"ה אם מכסה ראשו בידיו לא מקרי כיסוי‬
‫‪ wqty mewnl xfegy eprinydl‬עוד כתב שם ‪) dlrnl le`yl yie‬כב ע"ב(‬
‫הראש ועיין לק' סי' צא ואם היו המים עכורים שאין אבריו נראים בהם מותר‬
‫‪mind elkiy cr oiznn eikxa lr el oizzey mine lltzn did m`y exn`yk‬‬
‫לקרות והוא בתוכן והוא שלא יהא ריחן רע )ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה‬
‫‪l"ie ,o`k edekixvdy enk miawp miawp epzxvi xnel edekixvd `l i`n` xfege‬‬
‫מן המים אף בצלולים שרי )ד"ע(‬
‫מ"ש בסוגריים הוא דברי ההג"ה כמבואר‬
‫‪'wirn `ed ryetc `zlin `ilbi` eikxa lr oizzey minyk mzdc inc `lc‬‬
‫בדרכי משה וכמה שנים תמיה אני על דבריו אלו היאך יהיו מים צלולים‬
‫‪) qep`l depwz ef dkxae envr wca `le 'igzn eiawpl did jxvpc‬כצ"ל(‬
‫חציצה בין לבו לערוה והלא בראיה תלה רחמנא ולבו רואה את הערוה וצ"ע‬
‫‪) xn` d"eync‬כצ"ל( ‪qep`y ricedl epznilke epztxg jiptl recie ielb da‬‬
‫ומ"מ להלכה יש להחמיר בזה‪* .‬כתב הב"י ‪ztxv ipax mya dpei x"d azke‬‬
‫‪leki epi` eytpa ryt `ede ecia `edy xaca jkitle ecia zlekid oi`e did‬‬
‫‪itl 'it`e xzene cban dwqtdk dil opipiic eizerexfa eteb wagn mc`d m`y‬‬
‫‪epiwzd epnn xdfdl leki mc` oi`e ievn qpe` dfy qep` `edy `kd la` 'ne`l‬‬
‫‪`di `ly ick eicia eal dqkn m`y c"dxze f"e` mya jenqa izazky dn‬‬
‫‪ dxne`l‬מתוך דבריו למדת שמי שהרגיש שהוא בעל הפחה ועמד והתפלל‬
‫‪alc oeikc cia ieqik ip`yc `da ecenc 'yt` ieqik aiyg `l dexrd z` d`ex‬‬
‫אינו אומר ריצוי זה וכן משמע לי מלשון השו"ע דלעיל‪ .‬אילו לא באתי‬
‫‪'yt` wqtd oiprl la` envr z` zeqkl leki sebd oi` oepi` `teb cg cie‬‬
‫אלא לשמוע דבר זה דיי שאמר תנא דרב יהודה ‪epzixg`ae‬‬
‫‪ oepi` `teb cgc b"r` wiqtnc‬ופסק השו"ע שם סעי' ג אם האדם מחבק‬
‫‪ drleze dnix‬הזכיר לו ימים שישכב בקבר ואמר רבי אבא‬
‫גופו בזרועותיו דיינינן ליה כהפסקה‪* .‬עוד כתב הב"י ‪miig zegxe`a azk‬‬
‫לעצמו הלא מתי א"י חיים תחי' לפני מתי בבל כדאיתא‬
‫‪zewiqtn opi`y t"r` welgd zeyeal odyk 'tzdle jxal zeleki miypdy 'xp‬‬
‫ממקום שפסק נמחק( כצ"ל‪.‬‬
‫בירוש' כתו' פי"ב ה"ג א"כ טוב אני עושה שאני עולה לא"י‬
‫‪'ira `le dexrd z` d`ex oal oi`e ce`n dhnl ozexry itl dfgd on dhnl‬‬
‫ולכך שמח בבריי' זו כי מתחי' היה לבו נוקפו ובדברי התנא‬
‫‪ l"kr ozexr dqkzzy ick zenexr odyk `l` rwxwa zegeh‬ובשו"ע שם סעי'‬
‫דר"י ראה סימן יפה לעלייתו‪.‬‬
‫ד פסק יש מי שאומר שהנשים יכולות לברך ולהתפ' כשהן לבושות החלוק‬
‫אע"פ שאינן מפסיקות למטה מהלב הג"ה ואם הן ערומות צריך שתהא ערוה‬
‫חוצץ בטליתו על צוארו לאו דוקא אלא חוצץ באיזה מקום‬
‫שירצה בין הערוה לראשו שלא יהיו פיו וערותו במקום‬
‫שלהן טוחות בקרקע או שיושבות על שאר דבר דאז אין לבן רואה ערוה שלהן מה שא"כ‬
‫באיש‬
‫)ב"י בשם א"ח ועיין לק' סי' רו סעי' ג(‪.‬‬
‫אחד‪ ,‬וי"ג "עד" צוארו והיא גירסא נכונה וכן הוא ברי"ף‬
‫וברבנו ירוחם תולדות אדו"ח נתיב ג ח"ד ובלח"מ הל' ק"ש‬
‫מבואות המטונפות לא היו משליכין את האשפה ברחובות‬
‫פ"ג הי"ז וכן מוכח דגרס הרמב"ם‪ ,‬כלו' יכול לחוץ בכל‬
‫היכן שגרים אלא היו מרחיקין אותה עד מבוא רה"ר היא‬
‫מקום שירצה מהערוה ועד צוארו אבל אם בא לחוץ בצואר‬
‫היציאה משכונת המגורים לרה"ר ששם אין בנ"א גרים והיה‬
‫אסור אע"ג דפיו מחוץ לחציצה דגם הצואר נחשב מקום‬
‫שם מקום אסיפת האשפה‪ .‬מניח ידו על פיו וקורא דסבר‬
‫הוצאת הקול ואין ראוי שיהיה באותו מקום עם הערוה‪ ,‬וכן‬
‫רבי יוחנן אין איסור לקרוא ד"ת במבואות המטונפות ואפי'‬
‫קסב‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כד ע"ב‬
‫שם ה' מותר להזכיר שם אלא שהוא בזיון לד"ת לפיכך‬
‫אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת והוא המקום שיש בו‬
‫בהיכרא בעלמא שרי שמניח ידו על פיו כמי שאומר חס אני‬
‫צואה ומי רגלים הג"ה ואפי' הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ )ר"ן פ' כירה וב"י‬
‫על כבוד התורה ואני משתדל שלא לבזותה‪ .‬האלהים נשבע‬
‫בשם א"ח( דברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקדש וכן הכנויים כגון‬
‫באלהים "אפילו" אמרה לי רבי יוחנן בפומיה כצ"ל‪ .‬א"ד‬
‫רחום נאמן וכיו"ב מותר לאמרם שם אבל השמות שאינם נמחקין אסור‬
‫אמר רבב"ח אמר ריב"ל וכו' האלהים "אפילו" אמרה‬
‫להזכירם שם ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור מפריש ואפי'‬
‫לי כצ"ל ריב"ל בפומיה לא צייתנא ליה אבל אי רבי יוחנן‬
‫בלה"ק ובענייני קודש הג"ה ובמקום שמותר להרהר בד"ת מותר לפסוק דין ובלבד‬
‫הוה אמר לי בפומיה ודאי הוה צייתנא ליה דכל חכמי בבל‬
‫שלא יאמר טעמו של דבר‬
‫כי מטא‬
‫כייפין ליה לרבי יוחנן‪ ,‬אבל ללישנא קמא אפי' מרבי יוחנן‬
‫"למבואות" המטונפות אישתיק כצ"ל וכן הוא בר"ה לד‬
‫לא הוה מקבל רב חסדא הלכה זו‪ .‬וי"ג בשתי הלשונות‬
‫ע"ב "בתר דחליף" א"ל לרבי יוחנן להיכן אהדר כצ"ל‬
‫האלהים אפי' אמרה לי "יהושע בן נון" בפומיה לא‬
‫ועיין בר"ה לד ע"ב‪.‬‬
‫צייתנא ליה וגירסתנו יפה מגירסא זו‪.‬‬
‫)ר"ן פ"ק דשבת ובפרק כל הצלמים(‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ג' דעות יש בזה א‪.‬הרי"ף‬
‫>>>ועשה טוב<<< ולית‬
‫בשם רב האי גאון פסק דאפי' שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק‬
‫הלכתא בזה כרבי יוחנן אלא כרב חסדא ובשו"ע סי' פה סעי' א פסק לא‬
‫דדוקא בתפלה אם שהה כדי לגמור את כןלה חוזר לראש אבל בק"ש לא‬
‫ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ק"ש ואפי' אם היה‬
‫וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש הי"ב ב‪.‬התוס' כתבו בשם השר מקוצי‬
‫והאמר רב הונא‬
‫שאם פסק מחמת אונס שלא היה יכול להמשיך אם שהה כדי לגמור את‬
‫ת"ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שאי אפשר לו‬
‫כולה חוזר לראש ואם פסק שלא מחמת אונס כגון שהיה יכול להמשיך ובחר‬
‫לעמוד בלא הרהור תורה אלמא אפי' הרהור תורה אסור‬
‫להפסיק אז אפי' שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וכן כתב‬
‫במקום הטנופת כ"ש להוציא בפיו ק"ש‪ .‬ל"ק כאן בעומד‬
‫הרשב"א בשם הראב"ד וכן פסק הרא"ש ג‪.‬רבנו יונה כתב בשם רבני צרפת‬
‫העומד במקום הטנופת מוכיח על עצמו שאינו חס על כבוד‬
‫דאפי' בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ולא חילק‬
‫התורה שלמה יעמוד שם ויהרהר ד"ת ויבזנה כאן במהלך‬
‫בין שהה מחמת אונס לשהה שלא מחמת אונס‪ .‬ובשו"ע סי' פה סעי' א פסק‬
‫אע"ג דמוציא ד"ת בפיו אינו מוכיח על עצמו שהוא מבזה‬
‫לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ק"ש ואפי' אם‬
‫את התורה שע"כ הוצרך לעבור דרך מקום הטנופת לכך‬
‫היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף וכשיצא משם אפי'‬
‫קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף‪.‬‬
‫כששם ידו על פיו דיו דמוכיח שחס על כבוד התורה‪.‬‬
‫שהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור אלא למקום שפסק הג"ה וי"א שחוזר‬
‫*ובריטב"א פירש כאן בעומד כיון שחנה שם נעשה המקום‬
‫לראש וכן עיקר‬
‫תניא כוותיה דר"ה המהלך וכו'‬
‫מחנהו וכת' ‪ jz`v z` ziqke zaye‬ודוקא במחנה שלך‬
‫על פיו "וקורא" ק"ש כצ"ל‪ .‬א"ר מיאשה בר בריה‬
‫אמרתי דכת' בההיא פרשתא ‪ yecw jipgn dide‬כאן במהלך‬
‫דריב"ל "משמיה דריב"ל" כצ"ל וכן הוא ברי"ף ובסה"ג‬
‫לאו מחנהו הוא ולא הזהירו הכתוב בזה‪ .‬ותימה בעיני דהכא‬
‫סי' א הל' ברכ' פ"ג עמ' מג ובכת"י מדוייקים‪ .‬עליו הכתוב‬
‫משמע דדוקא לרבי יוחנן משנינן 'כאן בעומד כאן במהלך'‬
‫אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא‬
‫אבל לר"ח דפליג עליה מהלך דינו כעומד ולק' אמר לרב‬
‫יחיו בהם כל תורה שאדם מוציא מפיו והוגה בלבו פועלת‬
‫חסדא אם היה מהלך במבואות המטונפים ולא פסק מלקרוא‬
‫חיות בעולמות העליונים ומחיה אותם וכשיבוא יומו ויגיע‬
‫משום מה הוא עובר ומשני משום ‪miweg mdl izzp ip` mbe‬‬
‫שמה הוא ניזון מאותה חיות שהעלה לשם בחייו ולכך התורה‬
‫‪ mda eigi `l mihtyne miaeh `l‬אי נמי משום `‪ikyen ie‬‬
‫נקראת 'טוב' כדתנן באבות פ"ו מ"ג ‪ dxez `l` aeh oi`e‬כי‬
‫‪ `eyd ilaga oerd‬או משום ‪ dfa 'd xac ik‬ואמאי לא משני‬
‫היא מטיבה עם העולמות העליונים להחיותם וחוזרת ומטיבה‬
‫משום 'והיה מחנך קדוש' אלא ע"כ והיה מחנך קדוש מיירי‬
‫עם הלומד עצמו כשיבוא שמה וכשלומד תורה שלא בקדושה‬
‫במי שקורא ק"ש וצואה גלויה לפניו אבל העומד במבואות‬
‫אין תורתו פועלת חיות בעולמות העליונים ולא יהיה ניזון‬
‫המטונפות או המהלך בם שאין הצואה גלויה אלא מכוסה‬
‫ממנה והיינו חוקים לא טובים שאינם מטיבים כלל לעולמות‬
‫באשפה ואין שם אלא ריח רע לא עבר משום 'והיה מחנך‬
‫העליונים ומשפטים לא יחיו בהם שכשיבוא יומו לא יהיה‬
‫קדוש'‪*** .‬בכ"מ מותר להרהר בד"ת חוץ מבית המרחץ‬
‫ניזון וחי מהם‪ ,‬אבל איסורא ליכא בזה‪ .‬רבי אסי אמר‬
‫ובית הכסא שהם מטונפים וה"ה מבואות המטונפות שריחם‬
‫)ברי"ף גריס רב אמר( אפי' איסורא אית ביה שנא' הוי‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי' פה סעי' ב אפי' להרהר בד"ת‬
‫מושכי העון בחבלי השוא יצה"ר אינו מפתהו ללמוד תורה‬
‫רע‪.‬‬
‫)ועיין לעיל סי' סה(‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫כד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קסג‬
‫במבואות המטונפות שאין יצה"ר חפץ בתורה כלל אפי'‬
‫תימה בעיניכם היאך מהפסקת לימוד התורה נעשה אורך‬
‫כשהיא בבזיון ובאיסור כי היא חרב להשחיתו והם אויבים‬
‫ימים והלא עיקר אורך ימים בעולם אינו אלא מן התורה כי‬
‫גזרתי היא להאריך את ימי מכבדי התורה‪ ,‬ומכאן למדת ק"ו‬
‫‪ oilaz‬נמצא שלא היה כאן יצה"ר כלל שמשכו לעבירה זו‬
‫ומה מי שמפסיק את הלימוד מחמת שרוצה לכבד את התורה‬
‫זוכה לאורך ימים עשירי ישראל שמחמת שרוצים לכבד את‬
‫מחמת יצה"ר שזה יצה"ר דחפו לבור וזה דחף עצמו‪ .‬משל‬
‫התורה נותנים מהונם להחזקת התורה ונעשה מממונם הרבה‬
‫תורה עאכו"כ שזוכים לאורך ימים אע"ג שהם עצמם אינם‬
‫עוסקים בתורה )ואעפ"כ מצוה עליהם לעסוק בתורה‬
‫הקדושה גם בגופם(‪.‬‬
‫גדולים כדאמר בקדו' ל ע"ב ‪dxez el iz`xa x"dvi iz`xa‬‬
‫רק הוא מרצונו עבר עבירה זו והוא גרוע ממי שעבר עבירה‬
‫לאחד שהיה מוליך עגלה רתומה לסוסים מלאה כל טוב ובא‬
‫אחד שודד כנגדו ולא היה בידו חבל עב לקשור הסוסים‬
‫וקשר חבל דק מן הדק על ראשי הסוסים ומשכם והוליכם‬
‫למאורתו ושמה שדד כל טוב שבעגלתו‪ ,‬כשבא לביתו עירום‬
‫ועריה שאלוהו בני עירו וסיפר להם המעשה איך השודד לא‬
‫היה לו חבל עב ומשך את הסוסים למאורתו בחבל דק מן‬
‫הדק‪ ,‬אמרו לו שוטה הלא בידך היו המושכות והיית יכול‬
‫רש"י ד"ה "ומשמש" בבגדו כצ"ל‪*** .‬ד"ה למטה מפיח‬
‫בקול צ"ל "מלמטה" מפיח ומילת בקול נמחקת‪*** .‬ד"ה‬
‫אפשר וכו' ושני "ראשיו" תלויין כצ"ל‪*** .‬ד"ה לדידי‬
‫וכו' "מזקיקך" להפסיק כצ"ל‪.‬‬
‫להוליך את הסוסים לעירך והיה מתנתק חבל השודד כי‬
‫באמת חבל השודד שהוא דק מן הדק לא משך הסוסים כלל‬
‫תוד"ה "ומשמש" בבגדו וכו' אבל לא "היה" מתעטף‬
‫רק אתה מחמת שחשבת שהוא מושכם לא התנגדת למשיכתו‬
‫וכו' פי' "משמש" בבגדו כצ"ל‪.‬‬
‫והולכת הסוסים במושכות שבידך אחרי השודד‪ .‬אף זה‬
‫שקרא ק"ש במבואות המטונפות אין היצה"ר מושכו לעבירה‬
‫זו רק בחבל דק מן הדק )כי אף היצה"ר אינו רוצה בתורה‬
‫אפי' כשהיא בטינופת כי תורה אפי' בטנופת היא חרב לשחוט‬
‫את היצה"ר( ואם ירצה האדם יכול להתגבר עליו בקל רק‬
‫מחמת שסבר שהיצה"ר מושכו בחבלים עבים כמו בשאר‬
‫העבירות לא התנגד לו והוא עצמו הוליך נפשו אל העבירה‬
‫והבן היטב‪ .‬ומדקארי ליה ‪ 'oerd' ikyen‬ש"מ עון וחטא יש‬
‫בזה ופליג ארבי מיאשה דקאמר דלית ביה אלא ‪`l miweg‬‬
‫‪ mda eigi `l mihtyne miaeh‬אבל איסורא ליכא‪ .‬רב אדא‬
‫ד"ה אמר ליה וכו' רש"י פירש לדידי לא סבירא לי ‪`l‬‬
‫‪ wiqtdl jwiwfn iziid‬ולפי"ז הא דקמסיים לדידך דסבירא‬
‫לך משמע לדידך דסבירא לך שזקוק להפסיק‪ ,‬וקשיא הא‬
‫רבי אבהו כבר הפסיק ומה איכפת לן אי רבי אבהו סבר‬
‫דזקוק להפסיק או סבר דאין זקוק להפסיק כיון דמ"מ הפסיק‬
‫צריך לחזור לראש דאמר רבי יוחנן 'אם שהית כדי לגמור‬
‫את כולה חזור לראש' וה"ל לרבי יוחנן למימר ליה לדידי‬
‫לא ס"ל שאתה זקוק להפסיק השתא שהפסקת אם שהית כדי‬
‫לגמור את כולה חזור לראש‪ ,‬ועוד הא רבי יוחנן סבר דאפי'‬
‫שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק דאמר רבי‬
‫בר אהבה )ברי"ף גריס רב אדא בר "מתנה"( אמר מהכא‬
‫יוחנן שמע תשע תקיעות וכו'‪ .‬לכך מפרשים התוס' לדידי‬
‫לא סבירא לי דחוזר לראש )ואין פירושו לדידי לא סבירא‬
‫ה' והוא חמור מאיסור‪ .‬נמצא דלר' מיאשה אין בו איסור כלל‬
‫לי דזקוק להפסיק( משום תרתי חדא דסבירנא דהפסקה‬
‫לאו כלום היא ואפי' הפסקה גדולה ואינו חוזר לראש‬
‫כדאמר ר"י שמע תשע וכו'‪ ,‬ועוד אפי' אי הוה סבירנא‬
‫דהפסקה גדולה מילתא היא וצריך לחזור לראש הכא א"צ‬
‫לחזור לראש דסבירא לי מניח ידו על פיו וא"כ הוי ליה‬
‫למה אפסיק מלימודי במבואות המטונפות ואהיה ֵרק מתורה‬
‫ראוי גם אותה שעה שהפסקת מלקרוא שעה הראויה‬
‫לקריאה היא ואין חוזר לראש אלא כשהפסיק מחמת שהיה‬
‫כי דבר ה' בזה לא רק איסור יש בזה אלא אף בזיון לדבר‬
‫רק שד"ת אלו שלמד במבואות המטונפות לא יחיו אותו‬
‫לעוה"ב‪ ,‬ולרבי אסי אית ביה איסורא‪ ,‬ולרב אדא בר אהבה‬
‫אפי' בזיונא אית ביה‪ .‬ובדבר הזה תאריכו ימים אע"ג‬
‫דעיקר אורך ימים הוא מלימוד התורה לא יאמר אדם א"כ‬
‫ואחסיר ממני אורך ימים לכך קאמר ליה ‪`ed wx xac `l ik‬‬
‫‪ mini ekix`z dfd xacae mkiig `ed ik mkn‬אע"פ שכשאתם‬
‫מגיעים למבואות המטונפות אתם מפסיקים ללמוד ‪xac `l‬‬
‫‪ mkn `ed wx‬לא נעשיתם רקים מאורך ימים ‪mkiig `ed ik‬‬
‫‪ dfd xacae‬שאתם פוסקים מללמוד ‪ mini ekix`z‬ולא תהיה‬
‫אסור לו לקרוא ונמצא דאותה שעה שהפסיק שעה שאינה‬
‫ראויה לקריאה היא אלא לדידך דסבירא לך דחייב להפסיק‬
‫ונמצא דאותה שעה שהפסקת הויא שעה שאינה ראויה‬
‫לקריאה אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קסד‬
‫כה ע"א גמ' עד שיכסה את לבו פירש"י בתפלה עומד‬
‫מאליה אבל לא מתכסה דברי הכל אסור‪ ,‬ועוד דהל"ל צואה‬
‫הוא לפני המלך ואין עומדין כך לפני המלך‪ ,‬אבל כשמכסה‬
‫'בבשרו' דמשמע בתוך בשרו כדאמר ביומא ל ע"א ‪d`ev‬‬
‫את לבו אע"ג דכתפיו מגולין אין בכך כלום כי כך היו מדי‬
‫'‪ 'dnewna‬דהיינו בפי טבעת ומתכסת קצת כדמפרש התם‬
‫עבדי המלך אבל היום אין כבוד לעמוד כך וצריך שיכסה כל‬
‫אבל 'על' בשרו משמע גלויה ממש‪ .‬ונ"ל דלא אסרה תורה‬
‫גופו עד צוארו כדרך עבדי המלך ומשרתי הממשלה שמדיהם‬
‫כשצואה על בשרו דכת' ‪ yecw 'jipgn' dide‬לא הקפידה‬
‫מכסים כל גופם‪.‬‬
‫תורה אלא שיהיה מקומו קדוש אבל בשרו לא איכפת לן‬
‫"ולפסקיה" לאלתר וליקום כצ"ל כלו' יפסיקנו את העמוד‬
‫שהחל לרדת ‪ -‬חלקו ישפוך וחציו יחזיר למעיו‪ .‬הדרוקן‬
‫‪ ow-excd‬יציאות החוזרות לקן שלהן‪ ,‬ונעשה ממנו דלקת‬
‫בבני המעיים‪ .‬ירקון הפנים וכל הגוף נעשים רקים מדם והם‬
‫בצבע לבן או צהוב‪ .‬ירקון אינו לשון ירוק אלא לשון ֵרק וכן‬
‫)דב' כח כב( ‪ oewxiae oetcyae‬שהם חוליי השדה לשון ֵרק‬
‫הוא שהשבולים עומדין רקים ואינם מתמלאים תבואה‪,‬‬
‫והראיה ‪ oetcyae‬שהוא לשון רקנות התבואה כדכת' )ברא'‬
‫מא ו( ‪ micw zetecye zewc mileay ray dpde‬מדקא' ‪zewc‬‬
‫ש"מ ‪ zetecy‬היינו ֵרקות שלא נתמלאו השבולים ועדיין הם‬
‫דקות‪ .‬וכן הא דאמרו במגי' יג ע"א `‪ dzid zwexwxi xzq‬לא‬
‫לשון ירוק הוא אלא לשון רק הוא שהיו פניה מוריקות‬
‫ורקות מן הדם ונעשית לבנה מאוד או צהובה‪ ,‬ואומנם דרשו‬
‫ֵ‬
‫כן מדקרי לה הדסה וההדס ירוק הוא אבל לא באו לומר‬
‫שאסתר היתה ירוקה כי נער הייתי גם בגרתי ולא ראיתי מי‬
‫שפניו ירוקים אלא לשון נופל על לשון דרשו הדס צבעו‬
‫ירוק והיא היתה ירקרוקת לשון ֵרקה‪ .‬אבל )תה' סח יד(‬
‫‪ uexg wxwxia dizexa`e‬לשון ירוק הוא כי מעל כנפי היונה‬
‫יראה צבע ירוק ואינו על כולה אלא פס אחד ירוק לכך נקרא‬
‫‪ 'uexg' wxwxi‬לשון חריץ קטן שיש בדלת‪.‬‬
‫דטעמא משום שכשהוא קורא הוי כמי שקורא לפני המלך‬
‫שהמלך עומד מולו ואין נאה להעמיד את המלך במקום שיש‬
‫בו צואה כדמפרש קרא ‪ jpgn axwa jldzn jidl` 'd ik‬אבל‬
‫בשרו אפי' יש עליו צואה לא הקפידה תורה דאין שם אלא‬
‫מעט צואה שנמרחה על ידו ואין ריחה מגיע לאפו )אבל‬
‫צואה בפי טבעת אסור דהתם נפיש זוהמא(‪ .‬וע"כ יש לפרש‬
‫כך לשיטת הרי"ף והרמב"ם שאינם מחלקים בין צואה על‬
‫בשרו ומכוסה בבגדו לבין אינה מכוסה ואינם מחלקים בין‬
‫צואה על בשרו במקום המתכסה מאליו למקום שאין מתכסה‬
‫מאליו‪ .‬או ידו מונחת בבית הכסא היה בנו בבית הכסא‬
‫שבשדה ופוחד מן המזיקים שנמצאים שם ואביו עומד בחוץ‬
‫והכניס לו ידו לתוך בית הכסא שיאחזנה ולא יפחד ובנתיים‬
‫ראה האב שעובר זמן ק"ש ורוצה לקרות כך‪ .‬ומידידנו‬
‫אהובנו הרב משה שומר הי"ו שמעתי בשם מורי הרב זצ"ל‬
‫דהכי פירושו צואה על בשרו על ידו וידו מונחת בבית‬
‫הכסא והרי ידו המטונפת ברשות אחרת מי אמרי' שפיר מצי‬
‫למיקרי דאין קורין אלא אברים שבהם תלויה הנשמה דהיינו‬
‫פיו ולבו אבל ידו לא וכיון דידו המטונפת נמצאת ברשות‬
‫אחרת הויא כמי שאינה לידו או דלמא אף כל עצמותיו קורין‬
‫ק"ש וכיון דידו מטונפת בצואה אסור לקרוא אע"ג שהיא‬
‫ברשות אחרת דהוי כמי שידו קוראת בבית הכסא‪ ,‬או ידו‬
‫צואה על בשרו וא"ת הא ודאי אסור לקרוא כך ק"ש דתנן‬
‫מונחת בבית הכסא שהוא מקום שאסור לקרוא בו אבל אין‬
‫לעיל כב ע"ב ‪ ,`"c d`evd one mdn wigxi dnke‬תירץ‬
‫צואה על בשרו מי אמרי' שפיר מצי למקרי דאין קורין אלא‬
‫הרא"ש דהכא מיירי ‪eicbaa dqekne exya lr d`ev dzidy‬‬
‫אברי הנשמה או דלמא כל עצמותיו קורין וכיון דידו בבית‬
‫וכן פירש רבנו יונה‪ .‬וקשיא לי על פירושם חדא דא"כ‬
‫הכסא והוא מקום שאסור לקרוא שם אינו קורא‪*** .‬הרי"ף‬
‫העיקר חסר מן הספר שהיה לגמ' לפרש צואה על בשרו‬
‫והרמב"ם גרסי צואה על בשרו או ידו מטונפת מבית‬
‫ומכוסה בבגדו אבל אינה מכוסה דברי הכל אסור‪ ,‬ועוד דבגד‬
‫הכסא אמר 'צואה על בשרו' להודיע כוחו דרב הונא דאפי'‬
‫אינו כיסוי לצואה דאין הבגד מהודק על בשרו‪ .‬עוד כתב‬
‫צואה ממש נמי שרי ואמר 'או ידו מטונפת מבית הכסא'‬
‫רבנו יונה ‪d`eva `l` ied `l g"xe `ped axc `zbeltc n"ie‬‬
‫להודיע כוחו דרב חסדא דאפי' טינוף בעלמא דאין ניכרת‬
‫‪oebk miyealnd `la eil`n dqkzny mewna exyaa zcnery‬‬
‫הצואה נמי אסר‪.‬‬
‫‪ieqik oi` cin 'xpy xg` mewna la` a"eike eici iliv` oia‬‬
‫לאסור והרי"ף והרא"ש ורבנו יונה פסקו כרב הונא להתיר‪ .‬והרמב"ם פ"ג‬
‫‪ xeq` d"ce liren yealnd‬וקשיא לי על פירושו חדא דא"כ‬
‫מהל' ק"ש הי"א כתב וז"ל ‪zian zetpehn eici e` exya lr d`ev zyihp dzid‬‬
‫העיקר חסר מן הספר דה"ל לפרושי צואה על בשרו ומתכסה‬
‫‪oi`y itl zexwl xzen ozeyai e` ophew iptn llk rx gix odl did `le `qkd‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< רבנו חננאל פסק כרב חסדא‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קסה‬
‫‪jke zetpehn eici eid m` zexwl el xeq`y exed mipe`b dnke 'eke rx gix odl‬‬
‫‪ gixd wqty mewn cr wigxn‬דס"ל כיון שנדחתה רישא דבריי' אידחייא כולה‬
‫‪ .zeyrl ie`x‬ובשו"ע סי' עו סעי' ד פסק היתה צואה על בשרו ומכוסה‬
‫וליכא סייעתא לרב חסדא והדר כללא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב הלכך‬
‫בבגדיו או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע יש‬
‫הלכתא כרב הונא דהוא רביה דרב חסדא‪ .‬וכתב הב"י סי' עט ‪dkld oiiprle‬‬
‫מתירים לקרות ויש אוסרין וי"א שלא התיר המתיר בצואה על בשרו אלא‬
‫‪ikd `cqg axk dkldc minikqn l"f `"ayxde dpei x"de y"`xde s"ixdc oeik‬‬
‫במקום שהיא נכסה מאליה בלא מלבוש כגון אצילי ידיו ונכון לעשות‬
‫‪ .'ihwp‬ופסק בשו"ע סי' עט סעי' א היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק‬
‫כל‬
‫ד"א ממקום שכלה הריח ולע' כב ע"ב בקונ' ועשה טוב שעל המשנה וכמה‬
‫כדברי המחמיר הג"ה ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה )מהרי"ל הל'‬
‫י"כ(‪.‬‬
‫הנשמה תהלל יה אברים שהנשמה תלויה בהם כגון הראש‬
‫ירחיק מהן הארכנו בפרטי ההלכה עי"ש‪.‬‬
‫והלב ואברים הפנימיים שבבטן הם המהללים את ה' הקדוש‬
‫והנורא אבל אברים שאין הנשמה תלויה בהם כגון ידים‬
‫ורגלים אינם משתתפים בהילול ה'‪ ,‬וק"ש הילול ה' הוא‬
‫דאמרי' ‪ cg` 'd epidl` 'd‬ואין לך הילול גדול מזה‪ .‬כל‬
‫עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך כל אבר שיש בו עצם כגון‬
‫ידו ורגלו אבל היתה צואה על ידו בבשר שבין האגודל‬
‫ולא כנגד )צואת נמחק( אשפה שריחה רע כצ"ל פי' דוקא‬
‫אשפה שריחה עדיין רע אבל אשפה שכבר נתייבשה ואין‬
‫ריחה רע כריח הצואה מותר‪ .‬ואם היה מקום גבוה י'‬
‫טפחים או נמוך י' טפחים יושב בצדו וקורא ק"ש דכל‬
‫מקום גבוה י' טפחים או נמוך י' טפחים רשות לעצמו הוא‪.‬‬
‫לאצבע מותר דאין שם עצם‪ ,‬ונ"ל דלא אסר רב חסדא אלא‬
‫>>>ועשה טוב<<< מדקת' 'יושב' בצדו וקורא משמע דוקא כשהוא יושב‬
‫במי שקורא ק"ש כתקנה דהיינו שאומר אחריה אמת ויציב‬
‫שאז אינו רואה את הצואה אבל עומד דחזי לה אסור‪ ,‬אבל הרא"ש סי' מו‬
‫דהתם אמרי' '‪ ycwa xc`p 'jenk in' 'd mil`a 'jenk in‬וכיון‬
‫כתב `‪`edc oeik 'zen dze` d`ex `edyk 'it` 'i jenp e` 'i deab `edyk la‬‬
‫דכת' ‪ jenk in 'd dpxn`z izenvr lk‬אסור לומר 'מי כמוך'‬
‫‪iptl d`ev m`c 'xp f"itle yecw jipgn dide dia 'ixw envrl cgein mewn‬‬
‫כשצואה על בשרו אבל הקורא ק"ש ואין אומר אחריה אמת‬
‫‪ribn gixd oi` m` `"c jeza 'it` dze` d`ex 'it` ziaa zexwl xzen gztd‬‬
‫ויציב מותר דאינו אומר מי כמוך‪.‬‬
‫`‪.xzene ziyyra d`evk dil iede inc lerpk gztc `id zxg` zeyxc eil‬‬
‫והרשב"א פליג עליה ופסק דדוקא כשאינו רואה אותה שרי אבל רואה את‬
‫רב הונא אמר מרחיק ד"א וקורא ק"ש פירש"י מרחיק‬
‫הצואה אסור וכן נ"ל לדייק מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' ק"ש ה"ט שאחר‬
‫ד"א ‪eixg`l `edy oebke eil` `a gixdy t"r`e xwird on‬‬
‫שהזכיר הלכה זו דהיתה הצואה במקום גבוה י' טפחים כתב ‪ilk dtk m` oke‬‬
‫‪ dze` d`ex epi`y‬ולפירושו רב הונא מיקל בתרתי חדא‬
‫‪xzene oixeawk el` ixd ziaa enr ody t"r` milbx inin lr e` d`evd lr‬‬
‫שאינו צריך להרחיק ד"א מהריח אלא ממקור הריח ועוד‬
‫‪ ocbpk zexwl‬משמע דבעי' דומיא דקבורין שאינו רואה אותם‪ .‬מיהו מ"ש‬
‫דאפי' בתוך הריח קורא‪ ,‬ואין נ"ל אלא בחדא פליגי רב הונא‬
‫הרא"ש דבעי' שלא יגיע אליו הריח דאין מקום גבוה ורשות אחר מפסיק‬
‫אמר מרחיק ד"א ממקור הריח וקורא ק"ש ובלבד שכלה‬
‫אלא לצואה עצמה אבל לריח לא כן כתב הרמב"ם בהדיא‪ ,‬אבל רבני צרפת‬
‫הריח וכן פירש הרמב"ם פ"ג מהל' ק"ש הי"ב ‪yiy rx gix‬‬
‫מקילין בזה וסוברין דכי היכי דמקום גבוה ורשות אחרת מפסקת לעניין‬
‫‪wigxn wqt `l m`e gixd wqt m` `xewe `"c wigxn xwir el‬‬
‫הצואה הכי נמי מפסקת לעניין הריח ואע"ג דמגיע אליו הריח מותר כן כתבו‬
‫‪ .gixd wqty mewn cr‬ור"ח אמר מרחיק ד"א ממקום‬
‫רבנו יונה והרא"ש‪ .‬ובשו"ע סי' עט סעי' ב פסק היתה במקום גבוה י'‬
‫שפסק הריח דסבר הקורא ק"ש צריך שיראה כאי' המלך‬
‫טפחים או נמוך י' או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר אפי' הפתח פתוח‬
‫עומד לפניו ואין נאה להעמיד את המלך בד"א של ריח רע‬
‫ויושב בצדה ורואה אותה אם אין לה ריח יכול לקרות דכיון שהיא ברשות‬
‫שבא מצואה הלכך מרחיק ד"א ממקום שפסק הריח‪ ,‬ורב‬
‫אחרת קרינן ביה שפיר והיה מחניך קדוש להרא"ש‪ ,‬אבל להרשב"א דוקא‬
‫הונא סבר דוקא בתפלה הוא עומד לפני המלך אבל בק"ש‬
‫כשאינו רואה אותה‪ .‬ואם יש לה ריח לא מהני הפסקה ולא שינוי רשות‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק רב האיי גאון ז"ל כרב חסדא ואע"ג‬
‫וי"א דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה ה"נ מועלת לריח רע שלה‬
‫דתלמידיה דרב הונא הוא כיון דתניא לק' כוותיה‪ .‬ואע"ג דאמר רבא לית‬
‫ולעניין הלכה נלענ"ד דיש להחמיר כדברי הרשב"א שאם רואה אותה אע"ג‬
‫הלכתא כי הא מתניתא דמסייעא לרב חסדא לא אמר כן לדחות כל הבריי'‬
‫שהיא במקום גבוה י אסור דהכי דייקא בריי' כדכתיבנא לעיל והכי משמע‬
‫אלא דוקא רישא דקת' דצואה אפי' בלא עורות נמי אסור אבל סיפא‬
‫מלשון הרמב"ם‪ .‬ואם יש לה ריח לא מהני הפסקה ולא שינוי רשות דהכי‬
‫דמסייעא לרב חסדא לא אידחייא‪ ,‬וכן פסק הראב"ד ורבנו יונה והרשב"א‬
‫דעת הרמב"ם וכך משמע מסוגיין‪.‬‬
‫וכן לתפלה לא קאי אחומרא‬
‫והרא"ש וכן דייק הב"י מלשון הרי"ף‪ .‬אבל הרמב"ם פ"ג מהל' ק"ש הי"ב‬
‫דקת' מקמיה '‪ 'eipir `ln wigxn e`l m`e‬דפשיטא הוא כיון‬
‫פסק ‪wqt `l m`e gixd wqt m` `xewe `"c wigxn xwir el yiy rx gix‬‬
‫דמחמירי' הכי לק"ש כ"ש דמחמירי' לתפלה דתפלה חמירא‬
‫לא‪.‬‬
‫קסו‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מק"ש אלא קאי אקולא שלפני פניו '‪migth 'i deab mewn did‬‬
‫מערבבה כל שעה וריח הצואה נודף ואחר שמוציא את‬
‫‪ 'y"w `xewe ecva ayei 'eke‬והו"א אבל לתפלה דחמירא אינו‬
‫העורות אינו מערבבה והצואה נחה ואין ריחה נודף‪ .‬בקיבת‬
‫יושב בצדו וקורא קמ"ל וכן לתפלה‪ .‬מרחיק ד"א ממקום‬
‫בעלי החיים יש חומצה חריפה שמפרקת את האוכל ונעשה‬
‫"שפסק" הריח כצ"ל דאי גרסי' ממקום הריח מאי סייעתא‬
‫מזון לגוף והפסולת נעשה צואה ומעט מן החומצה נשאר‬
‫איכא מהכא לר"ח ותיובתא לרב הונא נימא מאי 'ממקום‬
‫בצואה‪ ,‬ובצואת כלבים וחזירים נשאר הרבה מחומצת‬
‫הריח' ממקור הריח וכן גרס רש"י‪ ,‬והרי"ף גריס ממקום‬
‫הקיבה לפיכך היו מעבדי העורות אוספין צואת הכלבים‬
‫"שכלה" הריח‪ .‬מרחיק ד"א ממקום שפסק הריח וקורא‬
‫והחזירים לחבית ונותנים בה את העורות כדי שהחומצה‬
‫ק"ש וא"ת ברישא קת' ‪ eipir `ln wigxn‬דהוי יותר מד"א‬
‫שבצואה תפרק שאריות השומן ודם וגידים שנשארו על‬
‫והכא קת' דבד"א סגי‪ ,‬וי"ל דברישא מיירי שהצואה לפניו‬
‫העורות כדי שלא יסריחו‪.‬‬
‫להכי בעי' מלא עיניו והכא מיירי שהצואה מאחריו וסגי‬
‫‪xa `iig 'x xeng lya calae mikxa xn` `cqg ax xa l`eny 'x `"c dnda‬‬
‫בד"א וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' ק"ש ה"ח‬
‫`‪dinpd z`evn `"c xifg z`evn oiwigxn xn` iele jxcd on `aa xn` `a‬‬
‫ומרש"י לעיל ד"ה מרחיק ד"א דרב הונא‪.‬‬
‫‪minec`a calae `ped ax mya oia` xa iqei x"` `"c milebpxzd z`evn `"c‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ירוש' ‪illbn wigxn‬‬
‫‪`zipzn `pipg x"` `"c zgxqny dlap xn` `xirf iax mya dinxi iaxe‬‬
‫לית הלכתא כי הא מתניתא בכל הני שמעתתא אלא כי‬
‫הא דתניא לא יקרא וכו' הא דקאמר בכל הני שמעתתא‬
‫כלו' אע"ג דהאי מתניתא נסתרת מן הבריי' דלק' רק לעניין‬
‫הא דקת' ברישא דצואת כלבים וחזירים אסורה אפי' בלא‬
‫שנתן בהם עורות מ"מ כיון דאידחיא רישא דידה אידחייא‬
‫`‪ly dxyna xztz i`lny x"` `"c d`evd one odn wigxi dnk ok zxne‬‬
‫‪ dxynd ina `le mirxd mina `le `pipz dxyna m` ipn x"` oiqaek‬וכתב‬
‫הרא"ש ‪xenga `l` dnda z`evn wigxdl v"`c rnyn dfd 'yexid jezn‬‬
‫‪ly milbx in cbpk `l` xizd `ly l"f dyn epiaxk `lce jxcd on `ayk‬‬
‫‪enk dpice c`n rx dgixy itl milezg z`evn wigxdl jixvy `"ie .dnda‬‬
‫כולה ואף סיפא דקת' ‪`"c wigxn xwir el yiy rx gix‬‬
‫‪ep`y enk mzia jeza oilibx eidy itl 'yexia dinp xikfdy `l` dinp z`ev‬‬
‫‪ `xewe gixd wqty mewnn‬ומינה מייתינן ראיה לרב חסדא‬
‫‪ milezg eiykr milcbn‬וכתב הטור סי' עט ‪jledd l"f l`igi x"d ig` azke‬‬
‫נמי אידחיא וכיון דהשתא תו ליכא סייעתא לרב חסדא‬
‫‪'iyiig `lc el `a gixd oi` m` ecbpk d`ev d`exy t"r` lltzdl leki jxca‬‬
‫הדרינן לכלל אין הלכה כתלמיד במקום רבו והלכתא כרב‬
‫‪zendad aexy itl yegl yiy `"i xirl jenqae xenga dzelzl herinl‬‬
‫הונא דהוא רביה דרב חסדא וכן גורס הרמב"ם ולהכי פסק‬
‫‪ .mixeng md my zeievnd‬ופסק בשו"ע סי' עט סעי' ה צואת חמור הרכה‬
‫כרב הונא‪ .‬אבל הרי"ף והרא"ש גרסי לית הלכתא כי הא‬
‫לאחר שבא מהדרך וצואת חתול ונמיה ונבלה מסרחת דינם כצואת אדם‬
‫מתניתא אלא כי הא דתניא וכו' ול"ג בכל הני שמעתתא‬
‫וההולך בדרך אע"פ שרואה צואת בהמה כנגדו אם אין הריח בא לו אינו‬
‫ומפרשים דוקא רישא דמתניתא דאסרה צואת כלבים‬
‫חושש למיעוט לתלותה בשל חמור ובסמוך לעיר י"א שיש לחוש לפי שרוב‬
‫וחזירים אפי' לא נתן בהם עורות לית הלכתא כוותה דהא‬
‫הבהמות המצויות שם הם חמורים הג"ה במקום דשכיחי חמורים‬
‫נסתרת היא מהבריי' דלק' אבל סיפא דקת' ‪el yiy rx gix‬‬
‫צואה שברחובותנו צואת כלבים היא והצואות הגדולות צואת פרות הם ואין‬
‫‪ 'eke‬דמיניה מייתינן ראיה לרב חסדא לא אידחייא כלל ואכתי‬
‫להם ריח כלל‪ .‬ובסעי' ו פסק בירוש' אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא‬
‫איכא סייעתא לרב חסדא מההיא מתניתא הלכך הלכתא כרב‬
‫מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים אדומה אע"ג דהרשב"א פירש דהירוש'‬
‫חסדא אע"ג דתלמידיה דרב הונא הוא‪ .‬לא יקרא אדם ק"ש‬
‫מיירי בתרנגולים אדומים פסק השו"ע כרבנו יונה דהירוש' מיירי בצואה‬
‫)לא נמחק( כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת וכו' כצ"ל‬
‫אדומה‪ ,‬ושמעתי מדודי ר' פוני זבולון ז"ל שהיה מגדל תרנגולים כי בעונת‬
‫והוו תרי בבי בבא קמא לא יקרא אדם ק"ש כנגד צואת‬
‫הנשירה שהתרנגולים משירים נוצותיהם צואתן אדומה ומסרחת הרבה ואין‬
‫אדם בין נתן לתוכן עורות בין לא נתן לתוכן עורות ובבא‬
‫אדם יכול לעמוד מפני ריחן‪* .‬כתב הרא"ש ‪jd ik `zkld zil i"yxit‬‬
‫בתרא ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן‬
‫‪la` rnyn zexer oda oi`a mixifge mialk z`ev dxq`c lirlc `zipzn‬‬
‫שנתן עורות לתוכן‪ ,‬ואח"כ הוסיפו המעתיקים מילת לא‬
‫‪`ziixad ef xikfdcn 'xp edine lirlc 'ipzn` t"le ixii` `l milebpxz z`eva‬‬
‫)'‪ (mc` z`ev cbpk '`l‬ונדמה הכל כבבא אחת ומשמע דאף‬
‫‪mda yiy mewna `weec mixifge mialk oipr lka `xiq`c `id mc` z`ev‬‬
‫בצואת אדם בעי' נתינת עורות‪ ,‬ואינו כן‪ .‬בזמן שנתן עורות‬
‫‪.llk xeqi` mda oi`y rnyn xikfd `l zenda x`ye milebpxz z`eve zexer‬‬
‫לתוכן חבית שיש בה צואה כל זמן שהעורות בתוכה הוא‬
‫‪la` oegxq ea yiy mdly lela `wec oilebpxz z`ev xeq`l l"z` 'it`e‬‬
‫והיום רוב‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קסז‬
‫‪ .xeq`l oi` hrn m` ik my oi`e ziaa milcbd‬ובשו"ע סעי' ז פסק צואת‬
‫להא דאמר רבא צואה עוברת אסור וקאמר רב פפא ופי‬
‫תרנגו' ההולכים בבית דינה כצואת בהמה חיה ועוף אבל הלול שלהם יש‬
‫חזיר נמי הוי כצואה עוברת ואסור‪ .‬חזיר אוכל צואת שאר‬
‫בו סרחון ודינו כצואת אדם‪.‬‬
‫חיות ובהמות וצואת אדם ולכך נקרא חזיר כי מה שאחרים‬
‫ציפי מחצלות שפורסין על קרקע בהמ"ד לשון ציפוי‪ .‬דהני‬
‫גנו והני גרסי מכאן יש להביא ראיה דמותר לגרוס בקול‬
‫בבהמ"ד אע"ג דישנים שם כמה חברים ואין בזה משום גזל‬
‫שינה דעיקר בהמ"ד לא נעשה אלא למיגרס ביה והישן בו‬
‫ע"ד זה ישן שיהיה מותר לחבירו לגרוס שם ולהפריע שנתו‪,‬‬
‫ואפי' ביוה"כ שרוב הצבור נשאר בבהכ"נ לישן שם אם‬
‫רוצה אחד לגרוס בקול אין בזה משום גזל שינה‪ .‬וה"מ‬
‫בד"ת שאינו מזכיר את השם הנכבד והנורא אבל בק"ש לא‬
‫שחייב להזכיר את השם‪ .‬אלא דחבריה אע"ג דריח ההפחה‬
‫דחבריה מאיס יותר מריח הפחה דידיה הא אנוס הוא לעסוק‬
‫בתורה באותו ריח דחבריה שהרי אינו יכול להעיר כל‬
‫הישנים שם ולהכריחם לילך ליפנות אבל איהו ער ומיבעי‬
‫ליה למיזל לבית הכסא לשפוך מעיו ולא יפיח‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<< פסק בשו"ע סי' עט סעי' ט יצא ממנו ריח מלמטה אסור בד"ת‬
‫עד שיכלה הריח ואם יצא מחבירו מותר בד"ת משום דאי אפשר‬
‫שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה אבל‬
‫לקרות ק"ש אסור עד שיכלה הריח אפי' בדחבריה לא התירו בד"ת אלא‬
‫'משום דאי‬
‫כשאינו יכול כדדייק השו"ע ואם יצא מחבירו מותר בד"ת 'משום‬
‫אפשר' אבל אם בהמ"ד גדול ויכול לעבור למקום שאין בו ריח אסור ללמוד‬
‫מוציאים מגופם הוא מחזיר לגופו‪ .‬אע"ג דסליק מנהרא ס"ד‬
‫כשהוא רוחץ רוחץ נמי פיו וכבר אין בו צואה קמ"ל ר"פ‬
‫דכיון שהצואה ערבה לו לפיכך כשרוחץ בנהר נזהר שלא‬
‫לפתוח פיו שלא תשטף מפיו הצואה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< והלכתא‬
‫כרבא דצואה עוברת אסור לקרוא כנגדה והלכתא כר"פ דפי חזיר כצואה‬
‫עוברת ואע"ג דסליק מנהרא זה לשון השו"ע סי' עו סעי' ג העבירו צואה‬
‫לפניו אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי אפי' עלה מן הנהר‬
‫אין הרחיצה מועלת לו והוי )כצ"ל( כגרף של רעי מה שפסק והוי כגרף של‬
‫רעי רצה לומר כשם שגרף של רעי אפי' רחצוהו היטב אין מועיל לו ואסור‬
‫לקרוא כנגדו כדאיתא בסי' פז סעי' א כך פי חזיר אין מועיל לו הרחיצה‪.‬‬
‫ספק צואה ספק צואת אדם היא ואסורה ספק צואת כלבים‬
‫וחזירים ומותרת‪ ,‬ספק מי רגלים ספק מי רגלי אדם ואסורים‬
‫ספק מי רגלי בהמה ומותרים‪ .‬א"ד ספק צואה בבית מותרת‬
‫דאין אחד מבני הבית שיטיל צואתו בבית ומסתמא דכלבים‬
‫וחתולים היא‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< והלכתא כלישנא בתרא ופסק בשו"ע‬
‫סי' עו סעי' ז ספק אם צואה בבית מותר לקרות דחזקת בית שאין בו‬
‫)כצ"ל( צואה ספק אם צואה באשפה אסור משום דחזקת אשפה שיש בה‬
‫צואה אבל ספק מי רגלים אפי' באשפה מותר משום דלא אסרה תורה‬
‫לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קלוח ואחר שנפל לא מתסר‬
‫במקום שיש בו ריח רע‪.‬‬
‫אלא מדרבנן ובספקן לא גזרו‪ .‬כתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה‬
‫צואה עוברת ואין הריח מגיע אליו אבל אם מריח אפי' אביי‬
‫מודה דאסור‪ ,‬ולרבני צרפת דגבי היתה הצואה במקום גבוה‬
‫עשרה טפחים פירשו דאפי' רואה את הצואה מותר הכא נמי‬
‫אפי' מריח את הצואה מותר‪ .‬הטמא עומד תחת האילן וכו'‬
‫אלמא העומד משפיע על העובר והעובר אינו משפיע על‬
‫העומד ואע"ג דההיא משנה מיירי בטומאה סבר אביי דדיני‬
‫צואה הוקשו לטומאה דכת' )דב' כג יא( ‪xy` yi` ja didi ik‬‬
‫‪ 'ebe xedh didi `l‬וסמיך ליה ‪ziqke zaye 'ebe jl didz cie‬‬
‫`‪ .jz`v z‬בדד 'ישב' מחוץ למחנה 'מושבו' כפל לשון‬
‫ישיבה לומר לך היושב והקבוע משפיע על העובר והעובר‬
‫ויצאת שמה חוץ לעשות צרכיך אלמא יציאה להטילם בחוץ‬
‫אינו משפיע על היושב והקבוע )ועומד כיושב דמי דקבוע‬
‫הוא במקומו ואינו מהלך(‪ .‬והיה מחניך קדוש משמע דאפי'‬
‫צואה עוברת משפיעה דאי לאו הכי הל"ל 'והיתה ישיבת‬
‫מחנך קדושה' דמשמע צואה יושבת וקבועה משפעת צואה‬
‫עוברת אינה משפעת‪ .‬אמר "רב פפא" הרי"ף גורס רבא‬
‫ולפי"ז צ"ל "ואמר" רבא‪" .‬ופי" חזיר כצ"ל שהוא המשך‬
‫בעי דאם יטילם במחנה העומדין שם לא יוכלו לקרוא ק"ש‬
‫כיסוי לא בעי דאפי' אח"כ יזדמן לשם אדם וירצה לקרוא‬
‫ק"ש יכול לקרוא אע"ג שהם מוטלים על הקרקע וכת' ויתד‬
‫תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת‬
‫וכסית את צאתך אלמא בעי יציאה להטיל בחוץ ובעי נמי‬
‫כיסוי שאם לא יכסם אם יזדמן לשם אדם לא יוכל לקרוא‬
‫ק"ש לפי שהם מוטלים על הקרקע לפניו הא כיצד כאן‬
‫בגדולים בעי יציאה לחוץ ובעי כיסוי שאם לא יצא לחוץ‬
‫ויטילם בפני חבריו אין חבריו יכולין לקרוא ק"ש ואפי'‬
‫יטילם בחוץ אם לא יכסם מי שיזדמן לשם לא יוכל לקרוא‬
‫ק"ש דצואה אפי' אחר הטלתה נמי אסורה מדאורי' כאן‬
‫בקטנים יציאה לחוץ בעי שאם יטילם במחנה בפני חבריו‬
‫באותה שעה אסורים בק"ש אבל אחר שהטילם א"צ לכסותם‬
‫דאפי' הם מוטלים גלויים מי שיזדמן לשם יכול לקרוא ק"ש‬
‫כנגדם‪.‬‬
‫קסח‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כ"ז שמטפיחים הנח עליהם ידך והרימה אם רטבה ידך‬
‫החיצונית יבשה לגמרי ועדיין אינה נפרכת בזריקתה כ"ש‬
‫מטפיחים הם ואם לאו אין מטפיחים‪ ,‬אבל אם הניח עליהם‬
‫בגלילתה ואכתי לרבי יוחנן אסורה דבפנים יש בה ממשות‬
‫נייר דק מאוד ונרטב אין נקרא מטפיח דנייר דק מאוד נרטב‬
‫צואה‪ .‬ג‪.‬אח"כ מתייבשת יותר ומעמיקים הסדקים ואז‬
‫בכל שהוא ואפי' מלחות בעלמא נרטב ועיין ברמב"ם פ"ג‬
‫כשזורקה נפרכת וכשגוללה אינה נפרכת ללישנא קמא דרבי‬
‫מהל' ק"ש ה"ז‪ .‬כ"ז שרישומן ניכר כ"ז שזה שהטילן יכול‬
‫יוחנן מותרת וללישנא בתרא אסורה‪ .‬ד‪.‬אח"כ מתייבשת‬
‫להצביע ולומר ניכר בקרקע שכאן שפכתי מימי רגלי אבל‬
‫יותר ומתרחבים הסדקים במעטפת החיצונית ומעמיקים‬
‫איניש אחרינא שרואה את רישומן בקרקע מותר לו לקרוא‬
‫לגרעין הפנימי ואפי' גוללה ומזיזה ממקומה נפרכת ואפי'‬
‫כנגדם דדילמא מי רגלי בהמה הם ואמרי' לעיל ספק מי‬
‫ללישנא בתרא מותר‪* .‬יסוד המחלוקת‪ ,‬רב יהודה סבר כיון‬
‫רגלים אפי' באשפה מותר‪ ,‬וידידנו אהובנו הרב הזקן ר' יוסף‬
‫שקרמו פניה ואינה מפיצה ריח רע מותר לקרוא שם אע"ג‬
‫חליוה הי"ו פירש דלא מיירי במי שהטילן דהוו גביה ודאי‬
‫שיש בה ממשות צואה ועדיין יש בה מצות ושבת וכסית את‬
‫אלא אפי' איניש אחרינא חזי את רשומן נמי אסור אע"ג‬
‫צאתך דתרי מצות הם חדא לעניין ק"ש ‪yecw jpgn dide‬‬
‫דספק מי רגלי אדם ספק מי רגלי בהמה הם דגניבא פליג‬
‫וכ"ז שאין ריח רע קדוש הוא ואידך ‪,jz`v z` ziqke zaye‬‬
‫ארב יהודה דלע' וס"ל ספק מי רגלים אסורים‪" .‬שרי" ליה‬
‫ורבי יוחנן סבר דתרי המצות שייכי בק"ש וכ"ז שיש שם‬
‫מריה כצ"ל דלשון בקשה הוא ימחול לו ריבונו אבל 'שרא'‬
‫מצות ‪ jz`v z` ziqke zaye‬אינו יכול לקרוא שם ק"ש אבל‬
‫לשון עבר הוא מחל לו‪ .‬השתא צואה דאסירא מדאורי' א"ר‬
‫כשנתייבש עד שנפרך בזריקה או בגלילה נעשה כעפר ואין‬
‫יהודה א"ר כיון שקרמו פניה מותר מי רגלים דלא אסירי‬
‫בו מצות כיסוי שלמה יכסהו בעפר הא איהו גופיה עפר הוא‬
‫אלא מדרבנן מיבעיא דשרי ברישומן ניכר דמסרח פחות‬
‫ואפי' צואה אחרת יכול לכסות באותה צואה דעפר היא כ"ש‬
‫מ'קרמו פניה'‪ .‬קרמו פניה מתחילה מרקם אחד היא ואח"כ‬
‫דאינו זקוק לכסותה‪ .‬עיין אי קרמו פניה סבר לה כרב‬
‫המעטפת החיצונית מתייבשת קצת ועדיין בפנים רך הוא‬
‫יהודה דבקרמו פניה שרי‪ .‬עיין אי מפלאי אפלויי בדוק‬
‫מאוד ונמצא שאותה צואה יש לה ְּפנים ויש לה קרום ומשעה‬
‫האם נעשו בה סדקים סדקים‪ ,‬אם כוונתו סדקים מועטים‬
‫שנעשה לה קרום אינה מפיצה ריחה כ"כ שהקרום שהחל‬
‫סבר לה כלישנא קמא דרבי יוחנן כ"ז שזורקה ואינה נפרכת‬
‫להתיבש סוגר על הצואה הפנימית ומונע את הפצת הריח‬
‫ואם כוונתו סדקים מרובים סבר לה כלישנא בתרא כ"ז‬
‫אע"ג שהפנים עדיין לח הוא וסרוח מאוד‪ .‬צואה אפי' כחרס‬
‫שגוללה ואינה נפרכת‪ .‬אמר רבא הלכתא וכו' אין זה רבא‬
‫אסורה אע"ג דצואה כחרס ברירא טפי ממי רגלים שרשומן‬
‫תלמיד רבה ורב יוסף אלא רבה תוספאה הוא חבירו של‬
‫ניכר ואיכא למימר צואה כחרס אסורה אבל מי רגלים‬
‫רבינא האחרון דאמרין עליה בב"מ פו ע"א ‪`piaxe iy` ax‬‬
‫שרשומן ניכר מותרין וליכא ראיה לגניבא מ"מ לא קשיא‬
‫‪ .d`xed seq‬הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כ"ז‬
‫עליה כולי האי דאיכא למימר דהא דקא' אפי' כחרס אתי‬
‫שמטפיחין >>>ועשה טוב<<< כתב רבנו יונה דכיון דאיסור תורה הוא‬
‫למימר בכל אופן ובכל מצב תהיה אסורה כ"ז שניכר שהיא‬
‫אית לן למיזל בתר לישנא דמחמיר ופירש הוא ז"ל דפעמים שהיא נפרכת‬
‫צואה ואפי' יבשה יותר מחרס וה"ה למי רגלים כ"ז שרישומן‬
‫בגלילה ואינה נפרכת בזריקה )דמפרש דגלילה היינו הפיכתה מצד לצד בכח‬
‫ניכר אסור‪ .‬שזורקה מגובה כמו שהוא יושב לזורקה ממעיו‪.‬‬
‫ובלחיצת היד( ולפי"ז לישנא קמא דאמר כ"ז שזורקה ואינה נפרכת הוי‬
‫שגוללה שמזיזה ממקומה כמו )ברא' כט ג( ‪oa`d z` ellbe‬‬
‫לחומרא ולישנא בתרא דאמר כ"ז שגוללה ואינה נפרכת לקולא והלכתא‬
‫‪ x`ad it lrn‬כל דבר שהוא עגול כמו מכסה הבאר וצואה‬
‫כלישנא קמא דמחמיר וכן פסק הרמב"ם וז"ל `‪qxgn xzei dyai dzid m‬‬
‫כשמזיזין אותו ממקומו נקרא גלילה‪ .‬צואה יש בה ארבעה‬
‫‪ .dcbpk zexwl xzene xtrk `id ixd jxtzz dwxef m`y cr‬אבל רש"י פירש‬
‫שלבים א‪.‬בתחילה קורמין פניה כלו' המעטפת החיצונית‬
‫דכל שנפרכת בגלילה ודאי נפרכת בזריקה דזריקה קשה לצואה יותר הלכך‬
‫מתייבשת קצת ובפנים לח מאוד ואעפ"כ אינה מפיצה ריחה‬
‫לישנא קמא דאמר כ"ז שזורקה ואינה נפרכת הוי לקולא ולישנא בתרא כ"ז‬
‫הרע שהמעטפת החיצונית היבשה סוגרת עליה לרב יהודה‬
‫שגוללה ואינה נפרכת לחומ' וכתב הרא"ש והלכתא כלישנא בתרא דמחמיר‬
‫מותרת ולרבי יוחנן אסור דאכתי יש בה ממשות צואה‪.‬‬
‫וכן פסק הטור‪ .‬וכתב הב"י סי' פב ‪x"de m"anxdk 'ihwpc l"p dkld oiiprle‬‬
‫ב‪.‬אח"כ מתייבשת יותר ונעשים סדקים במעטפת החיצונית‬
‫‪ .dpei‬ובשו"ע סי' פב סעי' א פסק צואה יבשה כ"כ שאם יזרקנה תתפרך‬
‫כדי שיתייבש הפנים וזה נקרא יבש כחרס שהמעטפת‬
‫הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה והוא שלא יהיה בה ריח רע הג"ה וי"א‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קסט‬
‫דלא הוי כעפר רק אם נפרכת ע"י גלילה בלא זריקה וכן עיקר )רש"י והרא"ש פרק מי‬
‫רגלים ולא נשטף הכלי במים אבל אם נשטף במים מותר‬
‫שמתו וטור(‪*** .‬פירש הרא"ש דהא דקאמר הלכתא וכו' ומי רגלים כ"ז‬
‫לקרוא כנגדו ואם הוא של חרס ושל עץ אפי' שוטף במים‬
‫אין מועיל לו עיין בטוש"ע או"ח סי' פז ובקונט' ועשה טוב‬
‫לק' ע"ב ד"ה גרף‪.‬‬
‫שמטפיחין ‪ l"f oe`b yxit jk iqei iaxc w"zk githdl n"r gteh epiid‬פי'‬
‫דאסיק הגמ' 'טופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו' ופירש"י דת"ק בעי טופח‬
‫ע"מ להטפיח אבל טופח לבד שרי ורבי יוסי מחמיר וסבר טופח לבד נמי‬
‫רש"י ד"ה אבל "דידיה" הפיח כצ"ל‪.‬‬
‫אסור וסבר ההוא גאון דאייתי הרא"ש דהגמ' בעי לאוקמי הלכתא דרבא‬
‫כת"ק דאי אמרת כרבי יוסי אמאי דחי 'לא דכו"ע כ"ז שמטפיחין הוא דאסור‬
‫תוד"ה לית וכו' פירש"י וכו' משמע אבל בצואת‬
‫וכו' והכא בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו' הא מעיקרא כי אוקימנא 'אלא‬
‫תרנגולים וכו' לפי פשוטו הייתי אומר דרבא דאמר ‪zil‬‬
‫נבלעו דאין רישומן ניכר לא נבלעו דרישומן ניכר ואתא רבי יוסי למימר‬
‫‪ `zipzn `d ik `zkld‬כוונתו אין הלכה כבריי' הראשונה‬
‫כלל שהבריי' השניה חולקת עליה בכל פרטי הדינים‬
‫שהוזכרו בבריי' הראשונה ולפ"ז הא דקת' בבריי' השניה 'לא‬
‫כנגד צואת אדם' ע"כ היינו דוקא כשנתן לתוכה עורות דאי‬
‫אפי' לא נתן לתוכה עורות א"כ הבריי' השניה מסכימה עם‬
‫הבריי' הראשונה בעניין צואת אדם דלתרוייהו צואת אדם‬
‫אסירא אפי' בלא נתינת עורות ואמאי אמר רבא ‪`zkld zil‬‬
‫‪ `zipzn `d ik‬הא יש פרט אחד שבו הלכה כבריי' הראשונה‬
‫להטפיח וכמו שפירשנו בגמ' )ע"ב ד"ה והכא בטופח ע"מ להטפיח(‪ .‬וכתב‬
‫דהיינו צואת אדם שאין הבריי' השניה חולקת עליה בזה‪,‬‬
‫ולפי"ז צואת תרנגולים נמי אינה אסורה לבריי' השניה דאי‬
‫כ"ז שמטפיחין הוא דאסור הא רישומן ניכר שרי' נמי אתי הלכתא דרבא‬
‫כרבי יוסי אלא ע"כ הא דדחי משום דבעי לאוקמי הלכתא דרבא כת"ק‪ .‬אבל‬
‫פשט דברי רבא ומי רגלים כ"ז שמטפיחין אין משמע טופח ע"מ להטפיח‬
‫אלא טופח לבד וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש ה"ז ‪erlapy milbx in‬‬
‫‪ mcbpk zexwl xeq` cid oiaihxn eid m` rwxwa‬והיינו טופח לבד ואומנם הגמ'‬
‫בעי לאוקמי הלכתא דרבא כת"ק אלא דהרמב"ם מפרש מסקנת הגמ' ‪`kde‬‬
‫‪ ediipia `ki` githdl n"r gteh‬דת"ק בעי טופח לבד ורבי יוסי טופח ע"מ‬
‫הב"י סי' פב ‪mda oi`y t"r` oigtehy f"kc m"anxdk 'ihwpc l"p dkld oiiprle‬‬
‫‪ xeq` githdl‬וכתב עליו בד"מ ‪epi` 'ixe`cn `dc `ed 'axcny xg`n l"p `le‬‬
‫`‪y"k lwind xg` jlil jl yi k"` cala cenrd cbpk `l` milbx ina xeq‬‬
‫‪ 'ihwp ikde i`xza mde epax ixack oe`b mya azk y"`xdc‬ולא זכיתי להבין‬
‫דברי קדשו דאמר 'כיון דמדרבנן הוא יש לך לילך אחר המיקל' דהא דאמרי'‬
‫דבמילי דרבנן יש לך לילך אחר המיקל היינו כשאין לך כלל ידוע בפסיקה‬
‫אבל הרמב"ם והרא"ש ודאי הרמב"ם עדיף וכי היכי דבפלוגתא דאביי ורבא‬
‫אמרי' הלכתא כרבא אפי' במילי דרבנן ולא אמרי' יש לך לילך אחר המיקל‬
‫אף כאן נמי וכן דעת הב"י בכל מקום דהרמב"ם עמוד הוראה יותר‬
‫מהרא"ש‪ .‬ופסק בשו"ע סי' פב סעי' ב מי רגלים שנבלעו בקרקע אם היו‬
‫מרטיבין היד אסור לקרות כנגדם הג"ה וי"א דאינו אסור רק בטופח ע"מ להטפיח‬
‫ויש לסמוך ע"ז‪.‬‬
‫אלא מהא ליכא למשמע מינה הקשה במשמרות כהונה‬
‫אמרת אסורה א"כ בדבר זה היא מסכימה עם הבריי' הראשו'‬
‫ואמאי אמר רבא ‪ `zipzn `d ik `zkld zil‬הא הלכתא‬
‫כוותה בצואת תרנגו'‪ .‬אבל רש"י פירש דהא דקת' בבריי'‬
‫השניה 'לא כנגד צואת אדם' היינו אפי' בלא נתינת עורות‬
‫וא"כ הבריי' השניה אינה חולקת על הבריי' הראשו' בפרט‬
‫זה ונמצא דהא דאמר רבא ‪ `zipzn `d ik `zkld zil‬לא‬
‫התכוון לומר שאין הלכה כמותה בשום פרט והבריי' השניה‬
‫חולקת עליה בכל אלא יתכן ויש דברים שהבריי' השניה‬
‫מסכימה עם הבריי' הראשו' ורק מה שמפורש בבריי' השניה‬
‫שהוא חולק על הבריי' הראשו' אין הלכה כבריי' הראשו'‬
‫ומה שאינו מפורש כמו צואת אדם דבבריי' הראשו' אסר‬
‫אפי' בלא נתינת עורות ובבריי' השניה לא פירש יש לנו‬
‫לפרש דהבריי' השניה אינה חולקת על הבריי' הראשו' ואף‬
‫אמאי ליכא למשמע מינה הא רישא מיפרשא 'כל זמן‬
‫היא אוסרת בלא נתינת עורות ולפי"ז אף צואת תרנגו'‬
‫שהוזכרה בבריי' הראשו' לאיסור ולא הוזכרה בבריי' השניה‬
‫ואית לן למימר דדיוקא דדייקינן מסיפא ‪erlap e`l i`n‬‬
‫יש לנו לומר שהבריי' השניה אינה חולקת על הבריי' הראשו'‬
‫בזה ואף לבריי' השניה צואת תרנגו' אסורה‪*** .‬בא"ד לא‬
‫נמי איכא למשמע מינה וה"ק הגמ' ולטעמיך דסברת דדיוקא‬
‫איירי רבא "דבאידך" בריי' כצ"ל‪.‬‬
‫שמטפיחין אסורין' ומוכח מיניה הא רשומן ניכר מותרין‬
‫‪ 'eke eyai dn eyaic `inec‬לאו דיוקא הוא‪ ,‬ונ"ל דאין הכי‬
‫דסיפא דיוקא הוא אימא רישא כ"ז שמטפיחין הוא דאסור‬
‫הא רישומן ניכר שרי אלא מהא ליכא למשמע מינה אבל‬
‫אנא סברית דאיכא למשמע מהאי ברייתא מרישא דמוכח הוא‬
‫ודיוקא דסיפא לאו דיוקא הוא‪ .‬כלי שנשפכו ממנו מי‬
‫ד"ה ריח וכו' שלנו "דבעומק" אם יש כצ"ל‪.‬‬
‫כה ע"ב גמ' והכא בטופח ע"מ להטפיח איכא בינייהו‬
‫פירש"י ת"ק קאמר ‪ erlap‬כלו' מטפיחין ‪erlap `l ,xzen‬‬
‫קע‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כלו' מטפיחין ע"מ להטפיח `‪ ,xeq‬ורבי יוסי קאמר ‪f"k‬‬
‫יראה לבו ערותו כו"ע ל"ג להו והם תוספת מהאו"ז ח"א‬
‫‪ oigithny‬אסורין דלא בעי' ע"מ להטפיח‪ .‬וקשיא לי‬
‫הלכ' טהרת ק"ש סי' קכח והמעתיק סבר שכן גורס האו"ז‬
‫ד'נבלעו' לא משמע מטפיחין אלא משמע או אין מטפיחין‬
‫בגמ' ואינו כן אלא הוא פירוש שפירש האו"ז וחסר בדברי‬
‫ורישומן ניכר או אין רישומן ניכר‪ ,‬ועוד דרבי יוסי לא‬
‫האו"ז וצ"ל כך ‪`zkinq `rx`k encc epy mixekr mina‬‬
‫משמע דאתא לאחמורי דכיון דת"ק אמר ‪xeq` erlap `l‬‬
‫"`‪ .ezexr eal d`xi `ly "`l milelv mina la‬ת"ר מים‬
‫דהיינו טופח ע"מ להטפיח אסור ובעי רבי יוסי לאחמורי‬
‫צלולין "יושב" בהן עד צוארו וקורא כצ"ל כלו' אפי'‬
‫הל"ל אפי' מטפיחין מאי ‪ ,oigithny f"k‬ועוד כיון דעד השתא‬
‫יושב בהן עד צוארו דלבו בתוך המים עם הערוה מותר וכ"ש‬
‫סבר הגמ' דרבי יוסי לקולא אי השתא מתרץ דרבי יוסי‬
‫אם ישב בהן עד מותניו דלבו חוץ למים והערוה במים‪ .‬וי"ג‬
‫לחומרא ה"ל לפרושי דרבי יוסי לחומרא‪ ,‬ועוד דלפי‬
‫"עומד" בהן עד צוארו וקורא )סה"ג סי' א הל' ברכ' פ"ג‬
‫פירוש"י אין מוזכר בפירוש טופח ע"מ להטפיח לא בדברי‬
‫עמ' מג( כלו' לא מיבעיא אם יושב בהן וקצת ערותו מכוסה‬
‫ת"ק ולא בדברי ר' יוסי ואדר' מוזכר בדברי ר' יוסי‬
‫בין רגליו אלא אפי' עומד דכל ערותו גלויה לחוץ‪ .‬והרי‬
‫'מטפיחין' והיאך הגמ' מעמידה דבטופח ע"מ להטפיח פליגי‪.‬‬
‫עקבו רואה את הערוה תימה כיון דכבר הקשה ‪eal ixde‬‬
‫לכן נ"ל דת"ק קאמר ‪ xzen erlap‬דהיינו אין מטפיחין‪`l ,‬‬
‫‪ dexrd z` d`ex‬ושני ליה ‪xzen dexrd z` d`ex eal 'qw‬‬
‫‪ xeq` erlap‬מטפיחין‪ ,‬וקא"ל ר' יוסי ‪ oigithny f"k‬ולא קאי‬
‫כ"ש דקס' עקבו רואה את הערוה מותר ומאי קא מקשה‪,‬‬
‫אסיפא דת"ק דקת' ‪ xeq` erlap `l‬דהיינו מטפיחין אסור‬
‫ונ"ל דמתחי' הקשה לת"ק ‪dexrd z` d`ex eal ixde w"ze‬‬
‫אלא ארישא דקת' ‪ xzen erlap‬כלו' אין מטפיחין מותר אבל‬
‫ומשני ‪ 'qw‬ת"ק ‪ xzen dexrd z` d`ex eal‬אבל תנא בתרא‬
‫מטפיחין אסור וקא"ל ר' יוסי ‪ oigithny f"k‬מותר דאין אסור‬
‫סבר לבו רואה את הערוה אסור דקת' 'עוכרן ברגלו' והשתא‬
‫אלא בטופח ע"מ להטפיח‪.‬‬
‫קמקשי לתנא בתרא כיון דקס' לבו רואה את הערוה אסור‬
‫לימא "תנן" סתמא כר"א כצ"ל‪ .‬אפי' תימא רבי יהושע‬
‫"דלמא לותיקין" כצ"ל וכן גרס רש"י‪ ,‬פי' אם הוא סמוך‬
‫להנץ החמה והוא מהותיקין שרגיל קרוא עד הנה"ח הקלו‬
‫עליו שלא יעלה ויתכסה ויעבור לו הזמן אלא יתכסה במים‬
‫ויקרא כדי שלא ימנע ממנהגו הטוב אבל אם אינו מהותיקין‬
‫לא התירו לו להתכסות במים ולקרוא כדי שלא יעבור לו‬
‫הנה"ח אלא יעלה ויתכסה בבגדיו ויקרא דהא בכל יום נמי‬
‫אינו מקפיד לקרוא כן אלא קורא עד ג' שעות‪ .‬ותיקין היו‬
‫גומרין אותה עם הנה"ח כלו' עד הנץ החמה כדמוכח‬
‫ממתני' דקת' `‪upz `ly cr' zexwle zeqkzdle zelrl leki m‬‬
‫‪ `xwie dqkzie dlri 'dngd‬אלמא קודם הנה"ח גומרין ק"ש‬
‫כדי להתפלל י"ח בהנה"ח ממש‪ .‬והא דקא' 'גומרין' משום‬
‫דכל אחד מהותיקין מתחיל מתי שרוצה אחד עשר דקות‬
‫קודם הנץ ואחד חמש דקות קודם הנץ אבל היו גומרין אותה‬
‫יחד בהנה"ח כדי לעמוד בתפלה בהנה"ח ממש ועיין‬
‫בריטב"א יומא לז ע"ב‪.‬‬
‫מסתמא ה"ה עקבו רואה את הערוה אסור וקשיא כיון דיושב‬
‫במים אע"ג דלבו אינו רואה את הערוה שהמים עכורין עקבו‬
‫רואה את הערוה שכשיושב הוי עקבו סמוך מאוד לערוה‬
‫שהיו רגילין לישב ישיבה מזרחית והעקב כפוף סמוך לערוה‬
‫וכן משמע מדקא' לקמן ‪rbep xzen dexrd z` d`ex eawr‬‬
‫`‪ 'eke xn` iia‬משמע שהעקב כפוף סמוך מאוד לערוה והיינו‬
‫ישיבה מזרחית‪ .‬נוגע אביי אמר אסור דכת' ‪izenvr lk‬‬
‫‪ jenk in 'd dpxn`z‬ורבא אמר מותר דכת' ‪lldz dnypd lk‬‬
‫‪ di‬רק אברים שהנשמה תלויה בהם כגון הראש והלב‬
‫שותפים בהלול ה'‪ ,‬ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא‬
‫ורב חסדא לעיל ע"א‪ .‬לא נתנה תורה למלאכי השרת שהרי‬
‫אפי' כשהוא לבוש שמלתו עקבו רואה את ערותו ורק אם‬
‫היה מלאך שאין לו ערוה לא היה עקבו רואה ערותו‪.‬‬
‫והלכתא נוגע אסור רואה מותר‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתבו התוס'‬
‫טעמא דגזרי' נוגע עקבו שמא יגע בידו‪ ,‬ורבנו יונה והרא"ש כתבו וה"ה לכל‬
‫האברים הנוגעים בערוה והא דנקט עקבו מפני שהעקב עומד כנגד הערוה‪,‬‬
‫ובאורחות חיים כתב בשם הראב"ד ‪eizekxi 'it`e mixa`d x`yl d"de‬‬
‫במים עכורין שנו דדמו כארעא סמיכתא שלא יראה לבו‬
‫‪) owigxdl e` cbaa owiqtdl jixv mdilr zakey dexrdy‬כצ"ל וכן הוא‬
‫ערותו רוב הראשונים ל"ג דדמו כארעא סמיכתא שלא‬
‫בשו"ע( ‪ miiqpkn yael epi`yk dexra erbi `ly‬וכתב הב"י סי' עד ‪rnyne‬‬
‫יראה לבו ערותו‪ ,‬אבל הב"י ביו"ד סי' ר ד"ה ומ"ש‬
‫‪xedxd icil iz` eicia rbp i`c envr cibd `l` df oiiprl dexr ixwin `lc il‬‬
‫הראב"ד גרס דדמו כארעא סמיכתא‪ .‬מיהו המילים שלא‬
‫‪la` xedxd icil ozribpa iz` `lc b"r` mixa` x`ya exfb micid iptne‬‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קעא‬
‫‪ ,xedxd icil iz` `l eicia rbp ded i` 'it`c da ol zil qikc dribpa‬וכתב‬
‫‪ip`yc h"r oniqa y"nk meia d`exd oir `lnk eiptl xeq` dlilae `neq 'it`c‬‬
‫רבנו ירוחם ‪ .dexra mirbep eixa` eidi `ly 'ira lltzdl d"dc‬ופסק בשו"ע‬
‫‪) df iptly 'iq 'igza y"nn 'xp oke ,dii`xa `l` `pngx `ilz `lc dexr‬ד"ה‬
‫סי' עד סעי' ה שאר אבריו רואים את הערוה מותר אבל אם איזה מאבריו‬
‫וכתב הרשב"א( ‪t"r`e .dpei x"de `"ayxd mya milelv mina ugex iab‬‬
‫נוגע בין בערותו בין בערות חברו אסור לקרות ק"ש או להתפלל וירכותיו‬
‫‪y"w zexwl el xeq` eipir mivri 'it` ecbpk dexr m`e cky 'iqa azk gwexdy‬‬
‫שהערוה שוכבת עליהם צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בעניין שלא יגע‬
‫`‪ .mdilr jenql `zeeax ipd md i`ck lltzdl e‬ופסק בשו"ע סי' עה סעי' ה‬
‫הגיד בהם‪.‬‬
‫'ולא‬
‫ערוה בעששית ורואה אותה דרך דופנותיה אסור לקרות כנגדה דכת' 'ולא‬
‫יראה בך ערות דבר' והא מתחזיא ובסעי' ו פסק היתה ערוה כנגדו והחזיר‬
‫צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה דוקא בעששית‬
‫אבל צואה בחדר אחד והוא בחדר אחר ודלת זכוכית ביניהם‬
‫אסור דטעמא דצואה בעששית מותר משום ‪ieqka d`evc‬‬
‫‪ `iqkin `de `zlin `ilz‬אבל כשהיא בחדר אחר לא‬
‫מיקריא מיכסיא כדאמרי' לק' 'עשרה ודאי לא מיבעיא לי'‬
‫ופירש"י ‪dpi` 'i`k d`xpc epnn izl`y `l i`ce dxyr‬‬
‫‪ ieqk df oi` k"k wqtd yiy xg`n dizgz‬ואפי' אם היתה‬
‫צואה בעששית גדולה מאוד נמי אסור דלא מיקריא מיכסיא‬
‫אלא כשהעששית קטנה ודמיא צואה שבתוכה לצואה מכוסה‬
‫באדמה‪ .‬דצואה בכסוי תליא מילתא רבא לא אתא למימר‬
‫דקרא ד'ולא יראה בך ערות דבר' לא קאי אצואה אלא‬
‫אערוה לבדה דהא לק' כו ע"א קאמר ‪la` eixeg`l `l` y"l‬‬
‫‪ eipir `ln wigxn eiptl‬אלמא 'ולא יראה' קאי נמי אצואה‪,‬‬
‫אלא ה"ק בצואה כתיב ‪ yecw jpgn dide‬שבשעה שקורא‬
‫ק"ש לא תהיה צואה במחנהו אע"ג דאינו רואה אותה וכתיב‬
‫בה נמי ‪ xac zexr ja d`xi `le‬שלא יראנה אע"ג שהיא‬
‫רחוקה ממנו ואינה במחנהו כלו' אינה בד' אמותיו מיהו כל‬
‫זה כשלא כסה אותה אבל אם כסה אותה אין איסור שתהיה‬
‫במחנהו ואין איסור לראותה דכת' ‪jz`v z` 'ziqke' zaye‬‬
‫אלמא בכסוי לבד תלוי הדבר אם כסהו אין בו איסור כלל‬
‫לא שיהיה במחנהו ולא לראותו‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ופסק השו"ע‬
‫בסי' עו סעי' א צואה בעששית מותר לקרות כנגדה אע"פ שרואה אותה‬
‫'וכסית את צאתך' והא‬
‫דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכת' 'וכסית‬
‫מיכסיא )כצ"ל( ודוקא כשהעששית קטנה אבל עששית גדולה אין הצואה‬
‫נקראת מכוסה ואסור וכ"ש אם הצואה בחדר אחד והוא בחדר אחר ודלת‬
‫זכוכית ביניהם אסור דאין הצואה מכוסה כלל ובפירושנו לגמ' הארכנו‪.‬‬
‫ערוה בעששית אדם ערום עומד בתוך כלי זכוכית או בחדר‬
‫אחר צר ומחיצת זכוכית מפרדת ביניהם‪ ,‬וי"מ ערוה כרותה‬
‫מאדם מונחת בכלי זכוכית ולפי"ז איסור קריאה מול ערוה‬
‫מיירי אפי' בכרותה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הב"י סי' עה ‪azke‬‬
‫‪ibq mipt zxfgdac rnyn eipt xifgiy cr dexrd cbpk zexwl xeq`c m"anxd‬‬
‫`‪`nrh i`dne .dii`xa `l` dexr `pngx dlz `l `dc el dkenq `idy t"r‬‬
‫‪d`evl inc `le ,ixy meia 'it` eipir mver m` e` `neq `ed m` e` dlilay 'xp‬‬
‫פניו ממנה או שעצם עינו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות‬
‫דבראיה תלה רחמנא והא לא חזי לה‪.‬‬
‫מבטלה ברוק כיון שהצואה קטנה והוסיף עליה רוק יותר‬
‫משיעור הצואה נתבטלה הצואה ואין כאן אלא רוק ורוק לא‬
‫בעי כיסו'‪ ,‬אמר רבא וברוק עבה שאינו נספג בצואה אבל‬
‫רוק דק נספג בצואה ואין כאן אלא צואה ובעי כיסוי‪ .‬וי"מ‬
‫מבטלה ברוק והרי נתקיים בה 'וכסית את צאתך'‪ ,‬אבל‬
‫הלשון '‪ wexa 'dlhan‬לא משמע מדין כיסוי אלא מדין ביטול‬
‫כמו שפירשנו‪ .‬לראשונים שמפרשים מבטלה ברוק מכסה‬
‫אותה ברוק הא דאמר רבא וברוק עבה פירושו שאין נספג‬
‫בצואה אבל רוק דק נספג בצואה ואין כאן כיסוי‪ .‬או פירושו‬
‫ברוק עבה שאינו עתיד להתייבש מהר ומתגלית הצואה דזה‬
‫לא הוי כיסוי‪ ,‬וא"ת הא אמרי' לקמן ‪elcpq gipn `neba d`ev‬‬
‫‪ y"w `xewe dilr‬אע"ג דאח"כ הולך משם וחוזרת הצואה‬
‫ומתגלה אלמא כיסוי לפי שעה הוי כיסוי‪ ,‬וי"ל דלא דמי דרוק‬
‫דק לא הוי כיסוי לפי שעתיד להתייבש ובטל הכיסוי אבל‬
‫סנדלו ודאי הוי כיסוי ואין הכיסוי דהיינו הסנדל מתבטל רק‬
‫עתיד הכיסוי לסור מהצואה ומ"מ כ"ז שהוא עליה הוי כיסוי‬
‫דהסנדל מיקרי שפיר כיסוי‪>>> .‬ועשה טוב<<< איתא בירוש'‬
‫דברכ' פ"ג ה"ה ‪iax mw dz`iv oiifg oiazi eed icaf xa awri iaxe `xirf iax‬‬
‫‪ `pbhl `ni onk f"x l"` dlr wiwx f"a awri‬פי' אין בטול הצואה ברוק מועלת‬
‫אלא לשעה מועטת בלבד כשיעור מהלך מן הים לכפר טגנא שיושב סמוך‬
‫לים אבל אח"כ נבלע הרוק בצואה או מתייבש וחזרה הצואה לכמות שהיתה‬
‫מתחילה וכ"כ הרשב"א בשם הראב"ד‪ .‬ופסק בשו"ע סי' עו סעי' ו היה‬
‫לפניו מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה והוא שיהא‬
‫הרוק עבה ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק‬
‫נימוח ונבלע בה לא בטלה‪.‬‬
‫מניח סנדלו עליה הו"א כיסוי לפי שעה לא הוי כיסוי וכיון‬
‫דעתיד לילך משם ולהסיר סנדלו מהגומא וחוזרת הצואה‬
‫ומתגלית לא הוי כיסוי קמ"ל דכיסוי לפי שעה הוי כיסוי‪.‬‬
‫והרא"ש פירש דהו"א דסנדליה בטיל לגביה גופיה וכי היכי‬
‫דאם היה מכסנו ברגלו או בידו לא הוי כיסוי ה"נ כיסהו‬
‫קעב‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ברגלו לא הוי כיסוי קמ"ל דסנדליה לא בטיל לגבי רגליה‪.‬‬
‫ואינם נוהגים כחמורים שמגלים ערותם הלכך אסור לקרוא‬
‫צואה דבוקה בסנדלו מאי פירש הרא"ש צואה בגומא וכסה‬
‫ק"ש כנגד ערותם שכל אבר שדרכו להיות מכוסה חשיב‬
‫אותה בסנדלו והצואה נוגעת בסנדלו וכל תיקו דאיסורא‬
‫ערוה‪.‬‬
‫לחומרא וכך הם דברי הרמב"ם והטור‪ ,‬ונ"ל דספיקא הוי‬
‫ערוה אפי' של עכו"ם וכן כנגד ערות קטן אסור הג"ה )כצ"ל( ויש מתירין כנגד‬
‫משום דדלמא לא חשיבא מכוסה בסנדלו דכיון שדבוקה‬
‫)כצ"ל( ערות קטן כ"ז שאינו ראוי לביאה )רבנו ירוחם והרא"ש פרק מי שמתו ומהר"א‬
‫בסנדל הוו הצואה והסנדל דבר אחד והרי אין הסנדל מכוסה‪.‬‬
‫מפרג( וכן עיקר )עיין ביו"ד סי' רסה(‬
‫ומורי הרב זצ"ל שהיה מוהל ותיק ולמד‬
‫ורבנו יונה פירש דאם היתה צואה בגומא והניח סנדלו עליה‬
‫מלאכתו ממוהלים מוסמכים גדולי וחכמי הדור הקודם אמר שהמנהג לברך‬
‫ודאי הוי כסוי ואפי' הצואה נוגעת בסנדלו ובלבד שנתכסתה‬
‫כנגד ערות הנימול הקטן כי כל המברך על מצוה ראוי שיתן עיניו בה )אבל‬
‫הצואה כולה ואינה נראית כלל ומאי דבעי צואה דבוקה‬
‫היה מזהיר את הצבור שקוראים י"ג מדות הרחמים שלא להביט בערות‬
‫בסנדלו מאי מילתא באפי נפשה היא וה"ק היכא דהלך בדרך‬
‫הנימול בשעת הקריאה( אבל כשמלים את הגדול המנהג שמכסה ערותו כ"ז‬
‫ונדבקה הצואה בסנדלו ואף בצידי הסנדל נדבקה ונראית‬
‫הברכה‪ ,‬ואני הקטן לא הבנתי הדברים שאם כל המברך ראוי שיתן עיניו‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫במצוה מאי שנא גדול ואי אמרת אסור לברך כנגד הערוה מ"ש קטן )ועתה‬
‫והלכה כדברי הרמב"ם והרא"ש והטור וכך פסק בשו"ע סי' עו סעי' ב‬
‫נ"ל דקטן אמרי' ביה כל המברך ראוי שיסתכל במצוה דמצרפינן לסברא זו‬
‫צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא דחשיבא כמכוסה וכיון‬
‫דעת מור"ם בהג"ה שפסק להתיר בערות קטן אבל גדול שאף לדעת מור"ם‬
‫שאין ריח רע מגיע לו מותר והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה‪.‬‬
‫אסור לא סמכינן אסברא דכל המברך ראוי לו להסתכל במצוה להתיר לברך‬
‫הצואה מהו וכל תיקו דאיסורא לחומרא‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ופסק בשו"ע סי' עה סעי' ד אסור לקרות כנגד‬
‫כנגד ערוה( ומ"מ ראוי לכל מוהל לסמוך עצמו על מנהגי הרב כי הם‬
‫ישראל פשיטא )ליה נמחק( דאסור אלא עכו"ם כצ"ל‪.‬‬
‫הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם בבשר הערוה‬
‫מיירי כדגלי סיפיה דקרא ‪ mznxf miqeq znxfe‬לכך הו"א מה‬
‫ממוהלים גדולים חכמי וראשי הדור הקודם )ובשנת תשמ"ט שאלתי את‬
‫מורי הרב הגרב"ץ א"ש זצ"ל על הלכה זאת שאף הוא היה מוהל ותיק ומל‬
‫אלפי ילדי ישראל ואמר לי שכן המנהג כמו שאמר הרב זצ"ל(‪.‬‬
‫חמור ערום מותר לקרוא ק"ש כנגדו דאברי משכבו לא מקרו‬
‫ערוה ולאו בכלל ‪ xac 'zexr' ja d`xi `le‬הם אף עכו"ם‬
‫וכמה מיא רמי ואזיל הלא כדי לבטל ריחן צריך להטיל‬
‫כן‪ ,‬קמ"ל דאינהו נמי איקרו ערוה ובכלל ‪ja d`xi `le‬‬
‫לתוכן הרבה מים יפין קרוב לעשירית שיעור המים הסרוחים‬
‫'‪ xac 'zexr‬הם‪ ,‬והא דכת' `‪ mxya mixeng xya xy‬ולמדך‬
‫ואם יצט' לעמוד ולהטיל לתוך מים הסרוחים שמתכסה בהם‬
‫שאברי משכבם כחמור בעלמא לעניין אחר אתא לומר‬
‫שיעור עשירית מים יפין הלא עד שיטילן לתוכן כבר יעבור‬
‫דאפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דבניו אין הולכין אחריו‬
‫הנץ החמה וכל מה שהתירו לו להתכסות במים ולקרוא הוא‬
‫כחמור כדאמר ביבמו' צח ע"א ועיין בפירושנו שם‪ .‬דכת'‬
‫כדי שלא יצט' לעלות ולהתלבש ולקרוא ויעבור זמן הנה"ח‪,‬‬
‫וערות אביהם לא ראו מדקרי לערות נח ערוה ש"מ ערות‬
‫ומתרץ אלא חסורי מחסרא וה"ק "ולא" יתכסה לא במים‬
‫נכרי מיקריא ערוה‪ .‬תימה אמאי לא מייתי מקרא דמקמי‬
‫הרעים ולא במי המשרה "ויקרא" כלל ומי רגלים לא‬
‫)ברא' ט כב( ‪ ,eia` zexr z` orpk ia` mg `xie‬ועוד‬
‫יקרא סמוך להם עד שיטיל לתוכן מים ויקרא כצ"ל‪ .‬כמה‬
‫דבההוא קרא דמייתי מיניה ראיה כתיב ביה ערוה תרי זימני‬
‫יטיל לתוכן מים כל "שהן" כצ"ל‪ ,‬פי' א"צ רביעית רק די‬
‫‪`l mdia` 'zexre' zipxeg` mdipte mdia` 'zexr' z` eqkie‬‬
‫לו במעט מים הראויים לבטל ריח מי הרגלים וניסיתי‬
‫‪ e`x‬ואמאי שביק ערוה דרישא ‪mdia` 'zexr' z` eqkie‬‬
‫ומצאתי שהוא שיעור חצי רביעית דהיינו ארבעים ושלושה‬
‫ומייתי מסיפיה דההוא קרא ‪ .e`x `l mdia` zexre‬ונ"ל‬
‫סמ"ק למי רגלים של פעם אחת שהם ארבע מאות ושלושים‬
‫דמדקרי לערות נח ערוה ליכא לאתויי ראיה דודאי אף‬
‫סמ"ק נמצאת אומר מים סרוחים עשירית מים יפין מבטלין‬
‫הנכרים קוראים לערותם ערוה וקרא מספר מעשה בני נח‬
‫ריחן‪ .‬ר"ז אומר רביעית למי רגלים של פעם אחת שהם‬
‫לפי דבורם ולשונם‪ ,‬אלא דמתחי' סברנו כיון דכת' `‪xya xy‬‬
‫ארבע מאות ושלושים סמ"ק נותן רביעית מים שמונים ושש‬
‫‪ mxya mixeng‬ש"מ הנכרים אינם נזהרים לכסות ערותם‬
‫סמ"ק דהיינו חמישית מים יפין ואע"ג דחצי רביעית די בה‬
‫והולכים בגילוי ערוה כחמור הלכך מותר לקרוא ק"ש כנגדם‬
‫לבטל ריח מי הרגלים כל פחות מרביעית משקה אינו חשוב‬
‫דכל שרגיל להיות מגולה אין בו משום ערוה ומדכת' ‪zexre‬‬
‫שם מי רגלים עליהם ות"ק לא בעי לבטולי מי רגלים‬
‫ועדיין ֵ‬
‫`‪ e`x `l mdia‬ש"מ דאף הנכרים נזהרים בגילוי הערוה‬
‫משמייהו אלא רק לבטולי ריחא ובחצי רביעית מיבטיל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קעג‬
‫מחלוקת לבסוף שכבר שם מי רגלים עליהם לרבי זכאי בעי'‬
‫שאמרו למי רגלים של פעם אחת ולשל ב' פעמים ב' רביעיות ולשל ג'‬
‫רביעית דהוי שיעור חשוב לבטלן משמייהו ות"ק סבר דלא‬
‫שלש )כצ"ל( ודוקא שהטילו כל השלש מי רגלים באותו יום אבל אם‬
‫בעי' לבטולינהו משמייהו אלא רק לבטל סרחונן ודי‬
‫הטילום שלשום אחד ואתמול אחד והיום אחד אין די בג' רביעיות כי מי‬
‫בכלשהן‪ ,‬אבל בתחי' אף לר"ז מתבטלי משמייהו בכל שהן‬
‫הרגלים של שלשום כבר הסריחו מאוד וכ"ש אם הם בכלי כבר נעשה הכלי‬
‫שם המשקה שבכלי הוי מים‬
‫דכיון דמים קדמו ועמדו בכלי ֵ‬
‫עביט של מי רגלים ואפי' מאה רביעיות אין מבטלין אותו אבל אם הטילו‬
‫שם מים ע"י מי רגלים‬
‫ומי רגלים באין לבטלן ואע"ג דנעקר ֵ‬
‫מי רגלים ג' פעמים בשעה אחת כגון משלושה אנשים די לו בג' רביעיות‬
‫לשם מי רגלים לא באו אלא מים מבוטלים‬
‫שבאו אח"כ מ"מ ֵ‬
‫כך נ"ל‪.‬‬
‫יש כאן‪ .‬מחלוקת "בתחילה" כצ"ל‪ ,‬פי' לת"ק נמי בעי'‬
‫משם דמי רגלים אבל הכא דקדמו מים יפין בכלי‬
‫לבטולינהו ֵ‬
‫לא בעי' אלא לבטולי ריחן ודי בכל שהן אבל לבטולינהו‬
‫משמייהו לא בעי' דכיון דקדמו מים יפין בכלי קודם שבאו‬
‫שם מי רגלים‬
‫מי רגלים אפי' שמים יפין הוו כל שהן לא יבא ֵ‬
‫לעולם‪ ,‬ולר"ז כל פחות מרביעית משקה לא חשיב לבטולי‬
‫הלכך אע"ג דמים יפין קדמו בכלי אי לא הוו בהו רביעית‬
‫שם מי רגלים דליכא מאן‬
‫אתו מי רגלים וקבעו להו ֵ‬
‫דיעכבינהו‪ .‬אבל לבסוף ד"ה רביעית דת"ק מודה דבעי'‬
‫משם מי רגלים‪" .‬אייתי" לי ברי"ף ובספרים‬
‫לבטולינהו ֵ‬
‫מדוייקים עייל כלו' הכנס מים יפים לעביט מי רגלים שלי‬
‫רביעיתא דמיא‪ ,‬ולא תימא רב יוסף הטיל מי רגליו לעביט‬
‫ואח"כ אמר לשמשו להטיל לתוכן מים והוי אף כת"ק דאמר‬
‫רב יוסף לע' `‪ ziriax d"c seqal la‬אלא אמר לשמשו‬
‫להטיל לתוך העביט רביעית ואח"כ הטיל רב יוסף מי רגליו‬
‫גרף של רעי כלי שמטילין בו צואה קרוי גרף כי אין‬
‫מרוקנין ממנו צואתו בשפיכה שהצואה נדבקת בכלי אלא‬
‫גורפין אותה במגרפה אבל עביט של מי רגלים אין צריכין‬
‫מגרפה אלא מטין אותו על צידו ומי רגלים נשפכין ממנו‪.‬‬
‫עביט כל דבר שממלאים בו דברים שאינם חשובים קרוי‬
‫עביט )ברא' לא לד( ‪ lnbd xka mniyze‬מתרגמי' בעביטא‬
‫דגמלא כי באוכף הגמל היו רגילין להניח סמרטוטין ובלאי‬
‫בגדים להטיב את הישיבה‪ .‬גרף של רעי ועביט של מי‬
‫רגלים אסור לקרות ק"ש כנגדן ואע"פ שאין בהם כלום‬
‫>>>ועשה טוב<<< המרדכי נסתפק אם יועיל נתינת מים לגרף ועביט‪ ,‬אבל‬
‫רבנו יונה והרשב"א והרא"ש פסקו דאין מועיל מדקת' גבי מי רגלים ‪cr‬‬
‫‪ min okezl lihiy‬וגבי גרף ועביט לא קת' הכי ש"מ בגרף ועביט אין מועיל‬
‫נתינת מים וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' ק"ש הי"ב שדן את גרף‬
‫ועביט כבית הכסא‪ .‬וטעמא דאין מועיל בהם נתינת מים כתב הרא"ש דכיון‬
‫דמיוחדין לכך דיינינן להו כבית הכסא ואפי' אין בהם ריח רע דמה לי בית‬
‫דהוי בתחילה ואתיא כרבי זכאי דאילו לת"ק בתחי' בכל‬
‫הכסא עומד מ"ל בית הכסא נייד‪ .‬אבל רבנו יונה כתב דטעמא דאין מועיל‬
‫>>>ועשה טוב<<< ופסקו הרי"ף והרא"ש והרשב"א כרבי זכאי‬
‫בהם נתינת מים משום דדיינינן להו כצואה עצמה ואסורים מן התורה אבל‬
‫וכאוקימתא דרב יוסף דמחלוקת בתחי' אבל לבסוף ד"ה רביעית ונמצא‬
‫מי רגלים אינן אסורים אלא מדרבנן לפיכך מועיל בהם נתינת מים‪ ,‬ודבריו‬
‫דלרבי זכאי בין בתחי' ובין בסוף בעי' רביעית‪ .‬והב"י סי' עז דייק שכן היא‬
‫תימה גדול דבשלמא גרף של רעי דיינינן ליה כצואה שבתוכו ואסור‬
‫גם דעת הרמב"ם מדסתם דבריו משמע דבין בתחי' בין בסוף בעי' רביעיתא‬
‫מדאוריי' אלא עביט של מי רגלים אפי' אי דיינינן ליה כמי רגלים עצמן‬
‫דמיא‪ .‬ובשו"ע סעי' א פסק אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן‬
‫אכתי אינו אלא מדרבנן ואין סברא שנחשיב עביט של מי רגלים כמו צואה‬
‫רביעית מים ואז מותר ולא שנא ע"ג קרקע ל"ש בכלי ובלבד שלא יהא‬
‫דמה עניין צואה אצל עביט וליכא להחשיבו אלא כמי רגלים‪ .‬והב"י כתב‬
‫עביט המיוחד להם )ודין עביט עיין לק' סי' פז( ל"ש היו הם בכלי תחי' ונותן‬
‫דטעמא משום דגרף ועביט מה שבלוע בהם אינו מתערב במים ואינו מתבטל‬
‫עליהם מים ל"ש היו המים בכלי תחי'‪* .‬כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש ה"י‬
‫בהם אבל מי רגלים מתערבים במים ומתבטלים בהם‪ ,‬ולפי"ז נר' דאם נתן‬
‫‪`"c jeza odnr zexwl xzen zg` mrt ly milbx in jezl min ziriax ozp‬‬
‫את המים כמה ימים בתוף הגרף ועביט מהני דכבר נתבטל מה שבלוע בהם‬
‫ופירש הרא"ש דברי הרמב"ם שאם היו מי רגלים של ב' פעמים בעי' ב'‬
‫במים דאף המים נבלעו בדפנות ונתערבו עם הזוהמא ששם‪* .‬התוס' דייקו‬
‫רביעיות ואם מי רגלים של ג' פעמים בעי' ג' רביעיות ומדפירש דבריו ולא‬
‫מדברי רש"י דדוקא גרף ועביט של חרס דבולע מרחיקין ממנו אבל כלי של‬
‫חלק עליו ש"מ דאף הרא"ש עצמו ס"ל הכי‪ .‬אבל הרשב"א כתב `‪eid 'it‬‬
‫זכוכית דלא בלע מותר וכן כתב המרדכי‪ ,‬והרשב"א הוסיף דאף של עץ‬
‫‪i`kf iax xn`w w"z xn`c `edy lkc `inec `dc daxd onvr milbx in‬‬
‫ומתכת נמי מותר אבל הרא"ש כתב דמסתבר דבעץ אסור מפני שהוא מובלע‬
‫‪'elk `lkiyna `inc `zriax il liir dirnyl sqei ax l"`c epiide ziriax‬‬
‫בתוכו ומלא זוהמא‪ ,‬ורבנו יונה כתב בשם רבני צרפת דאף גרף ועביט של‬
‫‪ oiaexn milbx in `lkiyn jezl lihn 'it`e ibq ikdac‬וכתב הב"י סי' עז‬
‫חרס אם הוא מצופה זכוכית מותר והטור למד מדבריו דאף מצופים אבר‬
‫‪ .l"f y"`xde m"anxd ixack 'ihwp dkld oiprle‬ובשו"ע סעי' ב פסק רביעית‬
‫נמי מותר‪ .‬וכתב הב"י סי' פז אות א ‪lihdl ikcxnde 'qezd ekixvdy dne‬‬
‫שהן‪.‬‬
‫קעד‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪min zpizpc l"qc rnyn 'qetde miyxtnd edeazk `l zikekf lya min ziriax‬‬
‫'‪ ilk jeza ilk mgipiy e` 'm`iveiy‬דהתם ודאי יוציאם קת'‬
‫‪oke dti uegx `diy jixvy 'xp edine cixen epi`e dlrn epi` hiare sxb jezl‬‬
‫דלכסותם לא מהני אלא אם כסה אותם כלי בתוך כלי כדקת'‬
‫‪ly e` zkzn ly ilkd m` miti mina ilkd ugx m` cren ld` xtqa aezk‬‬
‫סיפא‪ .‬או שיניחם תחת המטה התורה אמרה '‪z` 'ziqke‬‬
‫‪ixac itle l"kr epnn gix `vi `ly `ede jkl cgeiny t"r` xzen zikekf‬‬
‫‪ jz`v‬והרי היא מכוסה במטה‪ .‬איבע"ל היכי קאמר‬
‫‪ixdy xeq` zikekf ly mbc 'xp `qkd zial hiare sxb encnc y"`xde m"anxd‬‬
‫רשב"ג אחר המטה וכו' תימה כיון דברישא קת' ‪xg`l‬‬
‫‪eilr `qkd zia oic oi` llk rla `lc oeikc xnel xyt` edine `ed `qkd zia‬‬
‫‪ `xew dhnd‬ובסיפא קת' ‪ `xew epi` dhnd iptl‬וקת' סמוך לו‬
‫‪zkzn lya xizdl ediizeek 'ihwp xizdl eazk miyxtne miwqet x`yc oeike‬‬
‫`‪ `xewe `"c `ed wigxn la‬ודאי אלפני המטה קאי וה"ק‬
‫`‪ dtevn qxg ly e` zikekf ly e‬ובשו"ע סי' פז סעי' א פסק גרף של רעי‬
‫אחר המטה קורא מיד לפני המטה אינו קורא אבל מרחיק‬
‫ועביט של מי רגלים של חרס או של עץ צריך להרחיק מהם כמו מצואה‬
‫ד"א וקורא‪ ,‬ועוד אי קאי ארישא דקת' ‪`xew dhnd xg`l‬‬
‫אפי' הטיל בהם מים אבל אם הן של מתכת או של זכוכית או של חרס‬
‫מאי `‪ '`xewe' `"c `ed wigxn la‬הא ברישא נמי אמר‬
‫מצופה מותר אם הם רחוצים יפה‪* .‬כתב הטור ‪e`tk m`y ixfrd ia` azke‬‬
‫דקורא ולא הל"ל אלא `‪ `"c `ed wigxn la‬ומדקת' `‪la‬‬
‫‪rela `edy oeik l"pe ,ziyyra d`evn rxb `lc dqekne li`ed xzen eit lr‬‬
‫‪ '`xewe' 'eke‬משמע דקאי אסיפא דמיירי בלפני המטה דקת'‬
‫‪) ekezk exac xeq` `edy ekeza‬כלו' הגרף כולו הוי כצואה ואף דפנותיו‬
‫דאינו קורא‪ .‬ונ"ל דאיפכא גרסי' בדברי רשב"ג ‪dhnd iptl‬‬
‫החיצוניים וצריך שיכסנו בדבר אחר ואז יהיה דומה לצואה בעששית אבל‬
‫`‪`xewe `"c `ed wigxn la` `xew dhnd xg`l `xew epi‬‬
‫אם כפאו ולא כסאו בדבר אחר הוי כצואה גלויה בלא עששית(‪ ,‬וכתב הב"י‬
‫ומצאתי בתוספתא פ"ב הי"ט דהכי מיתנו דברי רשב"ג‪,‬‬
‫על דברי הטור ‪ .dinrh xazqnc dizeek `zklde‬ובשו"ע שם סעי' ב' פסק‬
‫ולהכי איבעיא להו דמדקת' בסיפא ‪ `xew dhnd xg`l‬וסמיך‬
‫גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו יש מתירין ויש אוסרין והלכה‬
‫ליה אבל ‪ `xewe `"c `ed wigxn‬ש"מ דקאי אלאחר המטה‬
‫כדברי האוסרין‪* .‬ובעניין פלוגתא דרשב"ג ורשב"א דרשב"א סבר כוליה‬
‫דסמיך ליה‪ ,‬מיהו מדקת' `‪ '`xewe' `"c `ed wigxn la‬משמע‬
‫בית כד"א דמי ואין מועיל הרחקה בבית ורשב"ג סבר דאף בבית מועיל‬
‫דקאי ארישא דקת' ‪ '`xew epi`' dhnd iptl‬וקאמר אבל אם‬
‫הרחקה ד"א לאחריו ולפניו מלא עיניו‪ ,‬כתבו רבנו יונה והרא"ש שר"י בן‬
‫הרחיק ד"א קורא‪ ,‬דאי קאי אסיפא דסמיך ליה מאי `‪'eke la‬‬
‫גיאת פסק הלכה כרשב"א דכל הבית כד"א והם דחו דבריו דכיון דרבא פסק‬
‫'‪ '`xewe‬הא ברישא קת' ‪ '`xew' dhnd xg`l‬ולא שייך למיתני‬
‫בגמ' דאין הלכה כרשב"א הכי נקטי'‪ ,‬וכן פסק הרי"ף‪ ,‬וכתב הב"י דכן נר'‬
‫ביה אבל אם ירחיק קורא דמעיקרא נמי 'קורא' קת'‪ .‬מאן‬
‫שהוא דעת הרמב"ם‪ .‬וכתב הב"י ‪) l"f mdy oeike‬הרי"ף והרמב"ם והרא"ש‬
‫שמעת ליה דאמר כוליה בית כד"א דמי רשב"א )היא‬
‫ורבנו יונה( ‪ .ediizeek `zkldc `hiyt ok enikqd‬ופסק בשו"ע שם סעי' ג‬
‫נמחק( כצ"ל‪ ,‬דבשלמא ברה"ר כיון דהרבה אנשים עוברים‬
‫מותר לקרות ק"ש בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט כיון‬
‫שּלפני מחנה שלי הם‬
‫שמה אין אדם יכול לומר מאה אמה ֶ ְ ָ ַ‬
‫שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסי' עט )מאחוריו ד"א ממקום שכלה‬
‫דאף אדם שבא כנגדו תופס מאה אמה ונמצאו זה בתוך‬
‫הריח ומלפניו מלא עיניו( וכן אם כפה עליהם כלי אע"פ שהם עמו בבית‬
‫מחנהו של זה לכך אמרו אין אדם תופס אלא ד"א שלפניו‬
‫הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדן )כצ"ל(‪.‬‬
‫כגון זרק לה גט אם הוא בד' אמותיה נתגרשה ואם לאו לא‬
‫נתגרשה אבל בבית דאיכא מחיצות אין לך גבול מחנה יותר‬
‫וכמה יטיל לתוכן מים כל "שהן" כצ"ל‪ .‬רבי זכאי אומר‬
‫ברור ממחיצות הלכך עד המחיצות הוי מחנה שלו ואפי'‬
‫רביעית ע"כ דברי רבי זכאי‪ ,‬מכאן ואילך מתחי' בבא חדשה‬
‫הבית מאה אמה הוי כד"א ברה"ר דהוי מחנהו‪ .‬וידידנו‬
‫ת"ק אומר בין הגרף והעביט לפני המטה והוא יושב על‬
‫אהובנו הרב משה שומר הי"ו אומר דאף לרשב"א אם היה‬
‫המיטה לקרות ופניו כנגד הגרף נמצא הוא והגרף ברשות‬
‫בבית עוד אדם אחר כנגדו זה תופס מחצה הבית וזה מחצה‬
‫אחת בין הגרף לאחר המיטה והוא יושב על המטה לקרות‬
‫ואם גרף של רעי לפניו אם הוא מן החצי ואילך מותר לקרוא‬
‫ופניו קדימה נמצא הגרף מאחורי המטה והוא קורא לפניה‬
‫דאינו במחנהו אלא במחנה זה שכנגדו ולא אמר רשב"א‬
‫והמטה מפסקת ביניהם והוו כשני מחנות והתורה אמרה ‪dide‬‬
‫כוליה בית כד"א אלא כשהוא שם לבדו‪ ,‬ולי נראה דאפי' שני‬
‫‪ yecw jpgn‬מחנך קדוש ולא מחנה אחר קדוש‪ .‬עד‬
‫אנשים בבית כל הבית כולו כד"א של זה וכד"א של זה‪.‬‬
‫"שיוציאם" בירוש' שיכסם והיא גירסא נכונה אבל‬
‫*מסתברא לי דרשב"א דאמר כוליה בית כד"א דמי היינו‬
‫המעתיקים טעו משום בריי' דלק' ‪cr 'eke z"q ea yiy zia‬‬
‫בין לחומרא כי הכא בין לקולא כגון לילך בתוך הבית בלא‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קעה‬
‫נטילת ידים שחרית דאפי' הולך מאה אמה כל שלא הלך כל‬
‫שהניחם תחת המטה דבין לחכמים ובין לרשב"ג ובין‬
‫הבית לא הלך ד"א ומ"מ אין הלכה כרשב"א כדאמר רבא‬
‫לרשב"א הוי כיסוי ומותר לקרוא‪ .‬אבל רב האיי גאון מפרש‬
‫לק'‪.‬‬
‫)הובא ברא"ש וברבנו יונה( דאיבעיא דרב יוסף קאי‬
‫ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' מהו תימה הא ודאי לא אמרי' לבוד‬
‫אלא בפחות מג' ומאי קא מיבעיא ליה‪ ,‬וי"ל דהכי קא מיבעיא‬
‫ליה הא דכת' ‪ jz`v z` 'ziqke' zaye‬מי בעי למיהוי מכוסה‬
‫ממש או דל' אפי' כשאינו מכוסה אם אין יכולין לראות מה‬
‫שבתוכו חשיב מכוסה הלכך פחות מג' ודאי חשיב 'וכסית'‬
‫דמדין לבוד מחיצות המטה יורדות עד לקרקע ונמצא העביט‬
‫מכוסה ממש‪ ,‬מג' ועד ט' כל שהניח תחתיה את הגרף הרי‬
‫העומד בצידו אינו יכול לראות מה יש בגרף שאינו רואה‬
‫אלא דפנות הגרף מי אמרי' דחשיב 'וכסית' או דלמא כיון‬
‫דבאמת אינו מכוסה שהרי הוא גלוי מלמעלה שאין תחתית‬
‫המטה יושבת על דפנות הגרף לא חשיב 'וכסית'‪ .‬עוי"ל‬
‫שלשה מי אמרי' לבוד שמהמטה ועד גובה דפנות הגרף ליכא‬
‫שלושה ותתלבד המטה על דפנות הגרף‪ ,‬וכן ארבעה כגון‬
‫שהגרף טפח ומשהו וליכא ג' טפחים מהמטה ועד גובה דפנות‬
‫הגרף‪ ,‬וכן תשעה כגון שהגרף ששה טפחים ומשהו‪ ,‬או דלמא‬
‫לא אמרי' לבוד מהמטה לגרף דלא אמרי' לבוד למחיצות‬
‫כלי‪ .‬א"ל לא ידענא ר"ת `‪ il xn‬והפותחו `‪dil xn‬‬
‫ארשב"ג דאמר אם היה הגרף לאחר המטה קורא דמטה הויא‬
‫מחיצה וה"ק אם היה הגרף לאחר המטה והמטה פחות מג'‬
‫מהו מטה לא הויא מחיצה דכלבוד דמיא ואסור לקרוא או‬
‫דלמא לעניין זה לא אמרי' לבוד )וגריס בגמ' א"ר יוסף‬
‫בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות מג' כלבוד דמי או לא‬
‫ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' מהו וכו' ותרי בעיין בעא מיניה(‪ ,‬ועוד‬
‫איבעיא ליה מג' ועד ט' מהו מי אמרי' כבר יצאה מתורת‬
‫לבוד והויא מחיצה ומותר לקרוא )דכל מיטות שלהם היו‬
‫סתומות עד למטה( דלעניין זה לא בעי' מחיצה עשרה או‬
‫דלמא אף לעניין זה בעי' מחיצה עשרה וכל שאין בה עשרה‬
‫לא הויא מחיצה כלל ואסור לקרוא‪ .‬אמר לי לא ידענא‪,‬‬
‫עשרה ודאי לא מיבעי לי דכיון שהמטה גבוהה עשרה‬
‫ויורדת וסותמת עד הקרקע למה לא תחשב מחיצה‪ ,‬ובתר‬
‫הכי נצט' רב יוסף שלא שאל על עשרה דדלמא מטה לעולם‬
‫לא הויא מחיצה ואפי' גבוהה עשרה דלאו למחיצה נעשית‬
‫א"ל אביי שפיר עבדת דלא איבעיא לך כל עשרה ואפי'‬
‫לא נעשית למחיצה רשותא אחריתי היא‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫משתבש‪ .‬עשרה ודאי "ולא" מיבעי לי כצ"ל כלו' עשרה‬
‫כתב הב"י סי' פז )ד"ה ומ"ש ולא חשיב( ‪dnze llk ef `ira xikfd `l s"ixd‬‬
‫ודאי הוא אצלי ולא הוצרכתי לשאול עליו מרב הונא‪.‬‬
‫‪yxtn `edy iptn s"ixd ly enrhy 'xpy azk (cp 'iq) y"`xde ,dpei x"d eilr‬‬
‫פירש"י עשרה ודאי ‪) `le‬כצ"ל( ‪'i`k mi`xpc epnn izl`y‬‬
‫‪) oe`bd ixacke b"ayxc` i`w ef `irac‬הבאנו פירושו בפירוש הגמ'( ‪edi`e‬‬
‫`‪ ieqk df oi` k"k wqtd yiy xg`n dizgz mpi‬ולפי"ז עשרה‬
‫‪aezkl 'ved `l b"ayxk dkld l"q ded i` 'it`c 'xp ile w"zk `zkldc xaq‬‬
‫ודאי לא מבעיא לי דפשיטא דאסור‪ ,‬אבל אין לפרש עשרה‬
‫‪) `edc meyn ef `ira‬כצ"ל( ‪dpei x"d yxity dn itke oe`bd yexitk yxtn‬‬
‫לא מיבעי לי משום דכל עשרה רשותא אחריתי היא ופשיטא‬
‫‪`iedc ol `hiyt 'i dvign `xnegle `hiyti` `l 'i cre 'bnc oeik `zydc‬‬
‫דמותר דא"כ מאי קאמר ליה אביי ‪`irai` `lc zcar xity‬‬
‫‪`l k"b m"anxde .'reny`l 'hvi` `le dvign daiyg `l 'in zegte wqtd‬‬
‫‪ `id izixg` `zeyx dxyr lk jl‬הא רב יוסף נמי הכי קאמר‬
‫‪`edy xyt` e` s"ixd zrc `edy y"nk ezrcy xyt`e llk ef `ira xikfd‬‬
‫אלא ע"כ רב יוסף קאמר עשרה לא מיבעיא לי דפשיטא לי‬
‫‪t"r` milbx in lr e` ilk d`evd lr dtk m`y azky oeike i"yexitk yxtn‬‬
‫דאסור משום הפסק מרובה וקאמר ליה אביי שפיר עבדת‬
‫‪'bn zegtc l"iiwy oeike ocbpk zexwl xzene oixeawk el` ixd ziaa enr ody‬‬
‫דלא איבעיא לך דאע"ג דהאי דסברת לאיסורא ומשום‬
‫‪b"t) gepn x"d yxit oke ixye oixeawk od ixd 'b deab dhnd oi`yk inc cealk‬‬
‫הפסק מרובה ליתא מ"מ ליכא למיבעי ‪c‬כל עשרה רשותא‬
‫‪ilka zegt e` 'b ddeab oia dhna 'ibiltnc b"r` edin azke (m` oke d"c h"d‬‬
‫אחריתי היא כל דבר שיש לו גג בפני עצמו וגגו גבוה עשרה‬
‫‪oic silgd dnl k"`c jk yxtl 'xp wgece k"r uveg `peeb lkac ol ip`y `l‬‬
‫אע"ג דאין לו מחיצות כלל כגון מיטה שיושבת על רגלים‬
‫‪zrc `edy y"nk m"anxd zrcy l"p jkl dey mpic oi`y y"ke ilk oica dhn‬‬
‫חשיב רשותא אחריתי ופשיטא דמותר‪ .‬ולפי"ז הא דלעניין‬
‫‪) mifnxa aezky rce :l"f s"ixd‬קצור פסקי הרא"ש אות נד( `‪zgz sxbd m‬‬
‫רשות היחיד דשבת בעי' מחיצות עשרה היינו דוקא כשאין‬
‫‪xq` s"ixde migth 'b ddeab dpi` dhndy oebke oenhk aiygc xzen dhnd‬‬
‫שם גג אבל אם יש שם גג עשרה אע"ג דאין שם מחיצות‬
‫‪epl oipn oe`bd yexitk yxti s"ixdy t"r`y ok azk dnl rcei ipi`e l"kr‬‬
‫כלל חשיב רשות היחיד ועיין בטוש"ע או"ח סי' שמה‪ .‬כל‬
‫‪dhnd oi`y lk inc cealk 'bn zegt lk l"iiwc xg`nc df oic lr welgiy‬‬
‫זה פירשתי לשיטת רש"י דמפרש דבעיא דרב יוסף מיירי‬
‫‪.ixyc biltc o`n `kilc xninl `ki`e inc oenhk migth 'b ddeab‬‬
‫קעו‬
‫‪eay‬‬
‫כה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫חזא ס"ת "דמנח" כצ"ל‪ .‬סכנתון לברי מכאן שכל דבר‬
‫ומשמע אבל כלי בתוך כלי לא מהני‪ ,‬ובפשטות היה נר' לי לתרץ דהא‬
‫שנגעו בו משום כבוד הספרים ועובר עליו מסכן בעצמו כגון‬
‫דריב"ל היכא דלא מנח כלי תוך כלי אבל אי מנח כלי תוך כלי א"צ מחיצה‬
‫מ"ש במגי' כז ע"א ‪oiyneg b"r 'eze dxez b"r z"q oigipn‬‬
‫עשרה‪ ,‬אבל הרא"ש תירץ ‪i`w `l ilk jeza ilk gipiy cr 'iixaa 'zwc `de‬‬
‫‪'yneg b"r 'ezke '`iap `l la` miaezke mi`iap b"r 'ynege‬‬
‫`‪ oilitz` `l` z"q‬דברייתא לצדדין קת' 'עד שיוציאם' קאי על ס"ת 'או‬
‫‪ dxez b"r 'yneg `le‬וכ"ש שלא יניח תורה או חומשים או‬
‫שיניחם כלי תוך כלי' קאי אתפלין וכן כתב רבנו יונה‪ ,‬עוד כתב הרא"ש‬
‫שאר ספרים בבזיון מעוקמים ע"ג שולחנו שלא בסדר נכון‬
‫‪edl `ibq dlilba oieyr mpi`y oeik oiynege ycwd ixtq x`y la` z"q `wece‬‬
‫ובכל כיו"ב מסכן עצמו ואם כיבד ספרי הקדש זוכה‬
‫‪ ilk lr ilka‬וז"ל הראב"ד בספר בעלי הנפש )שער הפרישה סי' ב הובא‬
‫לאריכות ימים ושערי בינה נפתחים לפניו‪ .‬עד שיוציאם‬
‫בב"י סי' רמ ד"ה ואם יש בו תפילין( ‪ekeza ynyl xeq` z"q ea yiy zia‬‬
‫הו"א אין כבודם להוציאם מפני תשמיש אלא ימנע עצמו‬
‫‪yiy zia oke ,myn ep`iveiy cr xg` zia el yi m`e 'i dvign el dyriy cr‬‬
‫מתשמיש קמ"ל דמותר להוציאם‪ ,‬ומ"מ כשמוציא ס"ת‬
‫‪jeza ilk mpziy cr ea ynyl xeq` miaezke mi`iap e` oiyneg e` oilitz ea‬‬
‫מחדרו בשביל תשמיש טוב שיקרא בו מעט בחדר שמניחו‬
‫‪dpzipy eiykre ,`xhnew ielir `nilb oebk oiilk epi`y ilk oeilrd didie ilk‬‬
‫וכן כשמוציא תפליו טוב שיבדוק רצועותיהם אם הם גלולות‬
‫‪ok enk cenlzd ixtq s` jzxez extd 'dl zeyrl zr meyn azkil r"ayez‬‬
‫היטב ויסדר גלילתם מחדש וינשקם‪ .‬ל"ש אלא בכלי שאינו‬
‫‪ ieqk oikixv‬ובשו"ע סי' רמ פסק אסור לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא‬
‫כליין ואינו בטל אצל הס"ת ותפילין אבל בכלי שהוא כליין‬
‫נעור ואפי' ע"י הפסק מחיצה עשרה ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר‪,‬‬
‫אפי' עשרה מאני כחד מאנא דמי שכולם בטלין אצל ס"ת‬
‫ותפילין כך פירש"י לעיל כג ע"א‪ ,‬ומסוגיא דהתם הוכחנו‬
‫שלא כפירושו‪ .‬עוד יש להקשות על פירושו מה איכפת לי‬
‫שעשרה כלים הללו הם כליין והם בטלים אצל ס"ת ותפלין‬
‫הא מ"מ ס"ת ותפלין מכוסים וליכא בזיון וכל האיסור לשמש‬
‫בחדר שיש בו ס"ת ותפלין משום בזיון הוא‪ ,‬ועוד הא אפי'‬
‫עשרה כלים שאינם כליו בטלין הם אצל ס"ת דלא חשיבי‬
‫גביה כלום ואמאי מותר בתרי כלים שאינם כליו‪ ,‬ועוד דלק'‬
‫קאמר רבא גלימא אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי ופירש"י‬
‫‪ `ed eilk e`l `nilb `dc‬ותימה א"כ מאי קמ"ל פשיטא‬
‫דמותר ועוד מאי לישנא ככלי בתוך כלי 'דמי' הא כלי בתוך‬
‫בית שיש בו ס"ת או חומשים העשוים בגלילה אסור לשמש בו עד שיהיה‬
‫)ולענין לעשותה בשבת ע"ל ריש סי' שט"ו( ואם יש לו בית‬
‫בפניו מחיצה )ולענין‬
‫אחר אסור עד שיוציאנו ואם יש בו תפילין או ספרים אפי' של גמ' אסור‬
‫)וע"ל סי' מ'‬
‫עד שיתנם בכלי בתוך כלי והוא שלא יהא השני מיוחד להם )וע‬
‫סעיף ב'( אבל אם הוא מיוחד להם אפי' מאה כחד חשיבי ואם פירש טלית‬
‫ע"ג ארגז חשוב ככלי בתוך כלי‪.‬‬
‫רש"י ד"ה לא נתנה וכו' ערוה "אנו" על כרחנו כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מי המשרה ששורים "בם" הפשתן כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אבל "בתחילה" שקדמו כצ"ל‪*** .‬ד"ה בעיין‬
‫וכו' נתפרשה "לנו" בחלוק כצ"ל‪*** .‬ד"ה עשרה ודאי‬
‫"ולא" שאלתי וכו' כאי' "אינם" תחתיה כצ"ל‪.‬‬
‫כלי 'ממש' הוא ולא 'דמי'‪ .‬לכן נ"ל דהכי פירושו ל"ש אלא‬
‫בכלי שאינו כליין וכשמכסה את הס"ת בהם אין ניכר צורת‬
‫הס"ת מבחוץ ולא הוי בזיון וכן בתפלין כשמכסם בכלי בתוך‬
‫כלי שאינו כליין אין ניכרין מבחוץ צורת הקציצות וליכא‬
‫בזיון אבל בכלי שהוא כליין אפי' עשרה מאני כחד מאנא‬
‫דמי דכלים שכבר הניחו בהם את הס"ת קבלו צורת הס"ת‬
‫ואפי' יכסהו בעשרה כלים שהם כליו ניכר צורת הס"ת‬
‫מבחוץ והוי בזיון וכן בתפלין אמר רבא גלימא אקמטרא‬
‫ככלי בתוך כלי דמי אע"ג דגלימא וקמטרא תרוייהו הוו‬
‫כליו דס"ת מותר דכיון דספר התורה בארגז עץ אין ניכר‬
‫צורת ספר התורה מבחוץ ודמו לכלי בתוך כלי‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<< הקשו הראשונים הכא משמע דאפי' ס"ת ממש סגי ליה בכלי תוך‬
‫כלי דקת' ‪m`iveiy cr dhnd z` ea ynyl xeq` oiltz e` z"q ea yiy zia‬‬
‫`‪ ilk jez ilk mgipiy e‬ולק' אמר ריב"ל ‪dxyr dvign el zeyrl jixv z"q‬‬
‫תוד"ה גרף וכו' של חרס "דבולע" משמע וכו' כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד אפשר דשרי ובלבד שיטיל בהן רביעית מים‬
‫כצ"ל דשניהם דבור אחד וכמ"ש בהגהות הגר"א‪ ,‬אבל בגרף‬
‫אפשר וכו' כיון שכתבו התוס' ‪min 'oda' lihiy calae‬‬
‫מדקאמרי בהן לשון רבים משמע דבין בעביט ובין בגרף של‬
‫זכוכית מהני הטלת מים לפיכך בא בעל תוספות אחר וקא‬
‫פליג ואמר אבל בגרף אפשר דלא מהני מים‪.‬‬
‫כו ע"א גמ' ס"ת צריך לעשות לו מחיצה עשרה מתוך‬
‫הסוגיא משמע דדוקא כשמשמש מטתו וכן פירש"י‪ .‬חזייה‬
‫לדוכתיה דמר בר ר"א חדר שהיה דר בו עם אשתו‪ .‬מר‬
‫הא אית ליה ביתא אחרינא כשנסדק ביהכ"נ דמתא מחסיא‬
‫הרסוהו כדי לבנותו מחדש וחשש רב אשי שמא לא יזדרזו‬
‫בבנייתו או שמא לא ישלימו בנייתו הוציא את מטתו מביתו‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קעז‬
‫והניחה בבנין הישיבה ההולך ונבנה עד שסיימו אפי' בניית‬
‫‪ dycw‬היינו זונה שהיא מקודשת ומזומנת לזנות עם הגברים‬
‫המרזבים כדאיתא בב"ב ג ע"ב לפיכך נתפנה חדר שהיה ישן‬
‫כדפירש"י התם וכמו )במד' יא יח( ‪mzlk`e xgnl eycwzd‬‬
‫בו בביתו ולשם היה לו להכניס את הס"ת כך שמעתי ממורי‬
‫‪ xya‬זמנו עצמכם אף כאן ‪ yecw jpgn dide‬צריך שיהיה‬
‫הרב זצ"ל בשם גאוני תוניס‪ ,‬ולי נר' משום דהיה רב אשי‬
‫מחנך מזומן לד"ת ותפלה וכיון דאפקיה רחמנא בלשון‬
‫עשיר מופלג כדאיתא בגטין נט ע"א ובמו"ק יב ע"ב והיה‬
‫הזמנה דלמא אתא לאשמוע' דזימון מילתא הוא לעניין בית‬
‫ביתו גדול מאוד והרבה חדרים בו‪ .‬א"ל לאו אדעתאי‬
‫הכסא ואם זמנו לבית הכסא אסור או דיל' זימון לאו כלום‬
‫פירש"י ‪ ial izzp `l‬שיש לחלק בין אית ליה ביתא אחרינא‬
‫הוא‪ .‬כי קא מיבעי ליה לרבינא למיקם עליה לצלויי בגויה‬
‫ללית ליה ביתא אחרינא‪ ,‬עוי"ל מה שהכניסו את ספר התורה‬
‫דכת' ‪ yecw 'jpgn' dide‬אפי' אי קפיד קרא אהזמנה לא קפיד‬
‫לדוכתיה דמר בני לא על דעתי היה אלא על דעת עצמם‬
‫אלא על הזמנת מחנהו שעומד בו בתפלה ולא על הזמנת‬
‫הכניסוהו שם ואם היו שואלים אותי לא הייתי מרשה אותם‬
‫מחנה שרואה לפיכך זימן בית הכסא ועומד מחוץ לו ורואהו‬
‫לתנו שם‪.‬‬
‫מותר להתפלל‪.‬‬
‫אבל לפניו מרחיק מלא עיניו דכת' ‪`le yecw jpgn dide‬‬
‫'‪ xac zexr ja 'd`xi‬אלמא אסור שתהיה צואה במחנהו‬
‫ואסור שיראנה ועיין מ"ש לעיל כה ע"ב ד"ה דצואה בכסוי‬
‫תליא מילתא‪ .‬מרחיק מלא עיניו משמע עד שלא יראנה אבל‬
‫הרי"ף גורס מרחיק "כמלא" עיניו משמע אפי' אם אינו‬
‫רואה את הצואה כגון שהיא בגומא או אחורי עץ וכיו"ב‬
‫צריך להרחיק שיעור מלא עיניו‪ .‬וכן לתפלה וא"ת הא תפלה‬
‫חמור מק"ש ולא היה צריך להשמיענו 'וכן לתפלה'‪ ,‬וי"ל כיון‬
‫דמתפלל שמו"ע ועיניו עצומות הו"א דא"צ להרחיק מלא‬
‫עיניו קמ"ל וכן לתפלה דאע"פ שעיניו עצומות ואינו רואה‬
‫צריך להרחיק ומכאן יש ללמוד דאפי' הוא סומא נמי צריך‬
‫להרחיק כמו מי שרואה ואפי' בלילה צריך להרחיק כמו‬
‫שרואה ביום וכמו שפסקו הפוסקים )הבאנו דבריהם בקונט'‬
‫ועשה טוב שעל המשנה לעיל כב ע"ב( והביאו אותם פוסקים‬
‫ראיה מהירוש' ויש להם ראיה נמי מהכא‪ .‬וי"ג "וכ"ש"‬
‫לתפלה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< פרטי ההלכה ביארנו לעיל כב ע"ב במשנה‬
‫ד"ה וכמה ירחיק מהם עיי"ש‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הב"י בסי' פג אות א ‪s"ixd‬‬
‫‪dxikfd `l jk iptne `lewl 'ihwpc l"qc rnyne llk `piaxc `ira xikfd `l‬‬
‫‪) dpei x"d eazke ,oenf yic xnel ol iziz idnc‬יז ע"ב ד"ה ודוקא וד"ה הזמנה(‬
‫‪dxez dxq` `lc opaxc `zlina `witq iedc meyn dinrhc (fp 'iq) y"`xde‬‬
‫`‪xeq` epi` d`ev ea oi`y ycg `qkd ziaa la` envr oyi `qkd ziaa `l‬‬
‫`‪`hiyti` `le `l e` oeifal 'iyiig i` `nlra dpnfda ol `iraine 'axcn `l‬‬
‫‪) dpei x"d mikqde ,`lewle‬שם( ‪la` .xzen ekeza 'it` ycgac s"ixd zrcl‬‬
‫‪zilc `qkd zia cbpk mc` 'tzn lirl `cqg ax '`wcn 'xp edin azk y"`xd‬‬
‫‪) epiax azk df iptne .xeq` ekezac rnyn `zcga dl iwene d`ev dia‬הטור(‬
‫‪'ldn b"ta azky xingdl m"anxd zrce 'eke `xnegl 'ihwpc xaq y"`xdc‬‬
‫‪) y"w‬ה"ג( ‪y"w zexwl xzen ea ynzyp `l oiicre okedy ycgd `qkd zia‬‬
‫‪ikd zg` zrcl minikqn l"f y"`xde m"anxdy xg`ne ekeza `l la` ecbpk‬‬
‫‪ .'ihwp‬ופסק בשו"ע סי' פג סעי' א אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן אפי'‬
‫פינו ממנו הצואה ויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות אבל אם יש לו‬
‫מחיצות אע"פ שיש בו צואה קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם אין מגיע‬
‫לו ריח רע מ"ש ויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות אבל וכו' בב"י פירש‬
‫דבריו באורך וז"ל ‪`wec `qkd zia cbpk y"w zexwl 'ixq`c `dc il rnyn‬‬
‫‪m` la` cenlzd inkg onfay ze`qk iza enk zevign el oi`y `qkd ziaa‬‬
‫‪jenqa ecbpk `xew d`ev ea yiy t"r` ocic ze`qk iza enk zevign el yi‬‬
‫בית הכסא שאמרו שאמר רבי יוחנן לע' כד ע"ב ‪mewn lka‬‬
‫‪dilr 'iyw`cn di`xe envr ipta zeyx ied zwqtn dvignc oeikc yyeg epi`e‬‬
‫‪ `qkd ziane ugxnd zian ueg z"ca xdxdl xzen‬אע"פ‬
‫‪cbpk mc` cner `cqg ax xn`cn eipir `ln eiptly d`evn wigxnc `axc‬‬
‫שאין בו צואה עכשיו והיתה בו לפני כן ופינוה ובית‬
‫‪yiy mzd ip`y `iyew i`n zevign el yiy `qkd ziaa i`e 'tzne `qkd zia‬‬
‫המרחץ שאמרו שאמר רבי יוחנן שאסור להרהר בו אע"פ‬
‫‪) did edcic `qkd zia mzq i`ce `l` zevign el‬כצ"ל( ‪k"`e zevign `la‬‬
‫שאין בו אדם עכשיו ורחץ בו אדם לפני כן ויצא‪ ,‬וכיון‬
‫‪dcbpk `xewc '`we eiptl d`ev l"d `qkd zia cbpk mc` cner g"x xn` ik‬‬
‫דלעניין הרהור בתוכו אין לחלק בין יש בו צואה לאין בו‬
‫‪zedeab opi`y zevigna 'it`c xyt`e eipir `eln wigxn xn`c `axc `bilte‬‬
‫צואה מסתברא דאף לעניין לעמוד כנגד בית הכסא ולהתפלל‬
‫‪lr ilk dtkl incc dcbpk zexwl ixy el d`xp [`qkd] ziad rwxw oi`y lk 'i‬‬
‫נמי אין לחלק וקשיא לרפרם ב"פ‪ .‬הזמינו לבית הכסא מהו‬
‫‪zia ip`y xninl `ki`c b"r`e mdl jenqa zexwl ixyc milbx in e` d`evd‬‬
‫יש זימון או אין זימון דכת' והיה מחנך 'קדוש' משמע צריך‬
‫‪ea yiy oeik n"n ecbpk zexwl xeq` d`ev ea oi`y t"r`y xingc `qkd‬‬
‫שיהיה מחנך מזומן לד"ת ותפלה כמו )דב' כג יח( ‪didz `l‬‬
‫‪ecbpk zexwl xizdl dhep zrcd `qkd ziad rwxw ze`xln zeakrnd zevign‬‬
‫קעח‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫והב"ח חלק עליו וסובר דבעי' מחיצה עשרה‪ .‬אבל האחרונים חלקו בזה על‬
‫למצוה בבית הכסא‪ ,‬אבל אחר כך שינו את ידיות הורדת המים ואי אפשר‬
‫הב"י ועל הב"ח וס"ל דבית הכסא שיש לו מחיצות הוי כמו בית הכסא שאין‬
‫להורידם באמצעות מקל ארוך מחוץ לבית הכסא ועל כרחי אני מוריד את‬
‫לו מחיצות דכיון שמיוחד לכך אפי' מחיצות שלו מאוסות והוו אף המחיצות‬
‫המים מבפנים ואני סומך בזה על הא דבתי כסאות שלנו מעיקר הדין אין‬
‫כגרף של רעי והלכתא כוותייהו שהביאו עדים וראיות נכונות‪ ,‬הלכך אפי'‬
‫להם דין בית הכסא‪ ,‬ואע"פ שהסכימו הקהל להחמיר בהם כבית הכסא לא‬
‫אית ליה מחיצות י' הוי כצואה ממש ואפי' אם אינו עומד מול בית הכסא‬
‫החמירו כן אלא משום כבוד ה' ומוראו אבל לא החמירו כדי שיבטל ממצות‬
‫רק בית הכסא בצדו נמי אסור דצואה בצדו הויא כצואה לפניו כדפסק‬
‫כסוי הצואה שאי אפשר לקיימה אלא שם‪ .‬ועתה העירני ה' וספק לי אם יש‬
‫בשו"ע סי' עט סעי' א‪ ,‬ומ"מ הנוטלים ידיים בחדר שלפני בית הכסא‬
‫מצוה בהורדת המים וסילוק הצואה דלא אמרה התורה ‪z` ziqke zaye‬‬
‫וכשמברכין מסיטין ראשם שלא יהיה כנגד בית הכסא יפה עושין דאע"ג‬
‫‪ jz`v‬אלא כשהטיל צואה במקום שאין מיוחד לכך ושמא יבוא מי שהוא‬
‫דמחיצות לא מהנו ואפי' דלת בית הכסא דיינינן לה כצואה ממש מ"מ בתי‬
‫וירצה לקרוא שם ק"ש או להתפלל ואינו יכול דאין המקום קדוש אבל בית‬
‫כסאות שלנו עדיפי מבתי כסאות דפרסאי דהוו כסתומין וכמו שנפרש לק'‬
‫הכסא שהוא מיוחד לכך ואין באים לקרוא שם ק"ש ולהתפלל דילמא ליכא‬
‫ואפי' כנגד בית הכסא היה אפשר לברך )ואפי' בתוכו( אלא שמפני כבוד ה'‬
‫מצוה דכסוי הצואה אבל לבי לוחש לי שיש בזה מצוה דאורי' וצ"ע‪.‬‬
‫מסיטין ראשם שלא יהיה פיהם וליבם כנגד בית הכסא ממש‪.‬‬
‫במש' זב שראה קרי וכו'‬
‫>>>ועשה טוב<<< לית הלכתא כמשנה‬
‫כסתומין דמו כיון שהחפירה באלכסון והצואה מתגלגלת‬
‫זו כלל לא כת"ק ולא כרבי יהודה אלא כרבי יהודה בן בתירא דאמר לע'‬
‫לתחתית האלכסון אין חור בית הכסא גגה של צואה שתאמר‬
‫כב ע"א `‪ d`neh oilawn z"c oi‬ואין בעל קרי צריך טבילה כלל ועיקר‪.‬‬
‫גגה פתוח והיא מגולה אלא גגה הוא האדמה שרחוקה כמה‬
‫ורבי יהודה פוטר פירש"י דטעמיה דר' יהודה משום דקדמה‬
‫טפחים מהחור ונמצא שהצואה מכוסה ודמי למי שהביא‬
‫טומאת זב שהיא טומאה גדולה ואעפ"כ לא הצרכנוהו לטבול‬
‫לד"ת והיה מותר בהם ואי אמרת דהשתא דאתיא ליה טומאת‬
‫לחדר הסמוך לו דודאי מותר לקרוא באותו חדר שממנו‬
‫קרי הקטנה אסור בד"ת עד שיטבול אתו למיחך על האי‬
‫דינא‪ .‬ולי נר' דר' יהודה סבר דלא רק בעלי קריין אסורין‬
‫בד"ת אלא כל הטמאין אסורין בד"ת ופליג את"ק דברייתא‬
‫דלע' כב ע"א הלכך זב שראה קרי למה יטבול לקריו והלא‬
‫עדיין טומאת זיבה עליו ואסור בד"ת וכן מוכח מדקא' בגמ'‬
‫‪ `ed dliah xa e`l `xwirnc ixw d`xy afa‬ועיין בפירושנו‬
‫צואה מבחוץ ונכנס עמה לחדר אחד ומשליך ממנו את הצואה‬
‫השליך את הצואה אף בתי כסאות דפרסאי מותר לקרוא‬
‫בתוכן ק"ש ומשום כבוד ה' אין עושין כן מיהו אם התפ' שם‬
‫תפלתו תפלה ואינו צריך לחזור‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< בתי כסאות‬
‫שלנו נלענ"ד דעדיפי משל פרסאי דמיד שקם מעשות צרכיו מוריד עליו מים‬
‫ומרחיקו לביוב וזוהמתו פחותה בהרבה מדשל פרסאי )ועיין בשו"ת מנחת‬
‫יצחק ח"א סי' ס ובשו"ת בצל החכמה ח"ב סי' ז ובשו"ת דברי יציב או"ח‬
‫לגמ'‪.‬‬
‫סי' קד ובשו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' יא אות ג בסופו(‪ .‬ומ"מ כבר נהגו‬
‫גמ' איבע"ל וכו' כי פטר ר"י התם בזב שראה קרי‬
‫דמעיק' כשהיה זב שהיא טומאה גדולה ועדיין לא היה בעל‬
‫קרי לאו בר טבילה הוא לד"ת שזב מותר בד"ת הלכך‬
‫מעתה אפי' אם יהיה בעל קרי פטר ליה ר' יהודה מטבילה‬
‫לד"ת כי היכי דלא ליחייכו על האי דינא שיאמרו כשהיה זב‬
‫שהיא טומאה גדולה היה מותר בד"ת ולא הצרכנוהו טבילה‬
‫השתא דנעשה בעל קרי שהיא טומאה קטנה יהיה אסור‬
‫בד"ת עד שיטבול אתמהא אבל בע"ק שראה זיבה‬
‫דמעיקרא משעה שראה קרי ועדיין לא בא לכלל זיבה בר‬
‫מותר להכנס בו לבית הכסא דהא לשמירה הוא עשוי ואפי' לעבור על איסור‬
‫טבילה הוא אסור הוא בד"ת עד שיטבול מחייב ליה ר'‬
‫יהודה טבילה אע"ג דהשתא נעשה זב שהיא טומאה גדולה‬
‫ואין טבילה זו מועלת לו לטומאתו דלא אתו למיחך על האי‬
‫דינא דאמרי קנסא קניס ליה ר' יהודה על שלא נזדרז לטבול‪,‬‬
‫או דלמא ל"ש אפי' בע"ק שנעשה זב לא מחייב ליה ר'‬
‫יהודה טבילה דאינשי לא מסקי אדעתייהו דמשום קנסא הוא‬
‫בו מנהג בית הכסא ואין אומרים שם דברים שבקדושה ואין נכנסים שם‬
‫כשציציותיו נראים בחוץ ואפי' ספרים ועתונים הכתובים בכתב אשורי‬
‫מרובע המון העם נזהרים שלא להכניסם שם‪ ,‬כללו של דבר אע"פ שמעיקר‬
‫הדין אין לו דין בית הכסא כבר הסכימו הקהל מפני כבוד ה' ומוראו הגדול‬
‫להחמיר בו כבית הכסא ממש ואין לשנות‪ ,‬מיהו פעם אחת בא לפני מורי‬
‫הגרב"ץ א"ש זצ"ל נער צעיר ואמר לו כי יצה"ר תוקפו בבית הכסא והתיר‬
‫לו הרב לאחוז ציציותיו בידו בשעה שהוא שם כדי לעזרו נגד היצה"ר‪ ,‬ואף‬
‫תליון שחקוקות בו אותיות לשמירה כמו שאני נוהג לחקוק בתכשיטי כסף‬
‫תורה דהוצאה בשבת התירו בקמיע העשוי לשמירה כ"ש להכנס בו לבית‬
‫הכסא שלנו שמעיקר הדין הוי כבית הכסא דפרסאי‪* .‬מתחילה הייתי נזהר‬
‫אחר שסיימתי עשות צרכי לצאת חוץ לבית הכסא ולהוריד את המים באסלה‬
‫ע"י מקל ארוך שהייתי מנחהו מחוץ לבית הכסא ומגיע עמו עד ידית האסלה‬
‫כי הורדת המים היא מצות עשה דכסוי הצואה ואיך אקיים מצוה ואתכוון‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קעט‬
‫ואתו למיחך על האי דינא‪ .‬ת"ש המשמשת וראתה נדה‬
‫ליה ר' יהודה שלא נזדרז לטבול‪ ,‬או דלמא ל"ש לא קניס‬
‫צריכה טבילה ור"י פוטר והא משמשת וראתה נדה‬
‫ר' יהודה‪ .‬ת"ש המשמשת וראתה נדה צריכה טבילה ור"י‬
‫כבע"ק שראה זיבה דמיא דאף היא היה לה להזדרז ולטבול‬
‫פוטר והא משמשת וראתה נדה כבע"ק שראה זיבה דמיא‬
‫לקרי ולהיות מותרת בד"ת והיא נתעצלה עד שראתה נדה‬
‫דאף היא היה לה להזדרז ולטבול לקרי ולהיות מותרת בד"ת‬
‫ונעשית בעלת טומאה גדולה וקא פטר ר' יהודה אלמא‬
‫והיא נתעצלה עד שראתה נדה ותו לא מהני לה טבילה דאפי'‬
‫אע"ג דנתעצלה מטבילה פטר לה ר' יהודה כי היכי דלא‬
‫תטבול לקרי אסורה בד"ת משום נדה וקא פטר ר' יהודה‬
‫ליחייכו על האי דינא למימר כשהיתה בה טומאת קרי הקטנה‬
‫אלמא אע"ג דנתעצלה מטבילה לא קניס לה ר' יהודה ש"מ‬
‫היתה אסורה בד"ת השתא דטבלה ואכתי אית בה טומאה‬
‫אף בע"ק שראה זיבה פטור מטבילה ולא קניס ליה ר' יהודה‪.‬‬
‫גדולה דנדה היכי מותרת בד"ת ולא סמך למימר דלא ליחייכו‬
‫תימה הנך אמוראי דבעו בע"ק שראה זיבה לר' יהודה מהו‬
‫על האי דינא דאמרי קנסא הוא שלא נזדרזה לטבול ש"מ‬
‫וכי לא ראו במשנה ‪'xe dliah dkixv dcp dz`xe zynynd‬‬
‫אפי' מאן דפשע ולא נזדרז לטבול לקריו ואית לאינשי למיהב‬
‫‪ xhet dcedi‬והוא משמשת וראתה נדה כבע"ק שראה זיבה‬
‫ביה טעמא דטבילתו משום קנסא פטר ליה ר' יהודה דלמא‬
‫דמיא וקא פטר ר' יהודה וכדפשיט להו גמ' ומעיקרא מאי‬
‫לא אסיקו אדעתייהו דטעמא משום קנסא ואתו למיחך על‬
‫קסברי דקא בעו‪ ,‬וי"ל דמעיקרא סברי דבע"ק שראה זיבה‬
‫האי דינא‪ ,‬כך מתפרשת הסוגיא לפי רש"י‪ .‬ולפי מה‬
‫יש לקונסו יותר על שנתעצל מטבילה שקודם שראה זיבה‬
‫שפירשתי במשנה דר' יהודה סבר דאף כל הטמאים אסורים‬
‫היה לו לילך לטבול שהרי לא ידע שלמחר יהיה בעל זיבה‬
‫בד"ת כך פירוש הסוגיא איבע"ל וכו' כי פטר ר"י התם‬
‫אבל ממשמשת ליכא לאתויי ראיה דבשעה ששמשה‬
‫בזב שראה קרי דמעיק' משעה ראשונה שראה קרי לאו בר‬
‫ונתחייבה בטבילה כבר ידעה שבעוד יום אחד תפרוס נדה‬
‫טבילה הוא שהרי זב הוא ואפי' יטבול לקריו אסור בד"ת‬
‫ותחזור להיות אסורה בד"ת לכך לא נזדרזה לטבול‪ ,‬ופשיט‬
‫משום זב אבל בע"ק שראה זיבה דמעיקרא משעה ראשונה‬
‫ליה הגמ' דאי אמרת דר' יהודה קניס למאן דנתעצל בטבילה‬
‫שראה קרי בר טבילה הוא והיה לו להזדרז ולטבול כדי‬
‫אף את המשמשת היה צריך לקנוס דאע"פ שידעה שלמחר‬
‫שיהיה מותר בד"ת מחייב ליה ר' יהודה טבילה אע"ג‬
‫תפרוס נדה ותהיה אסורה בד"ת היתה צריכה להזדרז‬
‫דהשתא נעשה זב ואין טבילה מועלת לו לד"ת דקנסא קניס‬
‫ולטבול שתהיה מותרת בד"ת כל אותו יום עד שתפרוס נדה‪.‬‬
‫הדרן עלך פרק שלישי‬
‫משנה תפלת השחר וכו' שלושה זמנים נקראים 'ערב'‪.‬‬
‫שניה שהיא בתשע שעות ומחצה קראו למנחה הראשונה‬
‫א‪.‬שש שעות ומחצה והוא 'ערב ראשון' ב‪.‬תשע שעות ומחצה‬
‫'מנחה גדולה' כי עוד היום גדול ויש עדיין חמש שעות ומחצה‬
‫והוא 'ערב שני' ג‪.‬שקיעת החמה והוא 'ערב אחרון'‪ .‬בבקר‬
‫למנחת השמש‪ ,‬ולמנחה השניה 'מנחה קטנה' כי לא נותרו‬
‫השמש עולה מן המזרח ואט אט הולכת ונוטה מן המזרח‬
‫אלא עוד שעתיים ומחצה למנחת השמש כי בשעה שתים‬
‫לכיוון מרכז הרקיע עד שבחצות היום )משעה חמש ומחצה‬
‫עשרה תשקע החמה ואיננה‪ .‬והיינו דכת' `‪cg` yakd z‬‬
‫עד שעה שש ומחצה( השמש במרכז הרקיע בראש כל אדם‪,‬‬
‫‪ 'miaxrd oia' dyrz ipyd yakd z`e xwaa dyrz‬כלו' כל‬
‫ומחצות ומחצה מתחילה לנטות ממרכז הרקיע לצד מערב‬
‫השעות שבין 'ערב ראשון' דהוי בשש ומחצה ל'ערב אחרון'‬
‫וזהו הנקרא 'ערב ראשון' ‪ axr‬כלו' ‪ axrn‬שכבר עברה‬
‫דהוי בשקיעת החמה )כמו שנפרש להלן( כולם נקראים 'בין‬
‫השמש את מרכז הרקיע והיא בתחילת המערב ונקרא גם‬
‫הערבים' וכשרים לתמיד של בין הערבים‪ .‬ובשעה שתים‬
‫'מנחה' כי משעה שעברה השמש לצד מערב כבר נחה השמש‬
‫עשרה השמש שוקעת כולה במערב והוא 'ערב אחרון' והיינו‬
‫מתוקף חומה ואין חומה רב כמו בחצות‪ ,‬ובשעה תשע ומחצה‬
‫דכת' ‪ cg` mei xwa idie 'axr' idie‬כלו' שקיעת החמה‪ ,‬והיינו‬
‫כבר עברה את מחצית המערב והיא בחצי השני של צד‬
‫דתנן הכא תפלת המנחה עד הערב הוא 'ערב אחרון' דהיינו‬
‫מערב ונקרא 'ערב שני' ‪ axr‬לשון ‪ axrn‬ונקרא גם 'מנחה'‬
‫שקיעת החמה‪ ,‬וכן הא דתנן לע' י ע"ב ‪mc` lk axra `"ya‬‬
‫כי כבר נחה השמש מחומה מאוד וחומה קל ועדין‪ .‬וכדי‬
‫‪ 'eke e`xwie ehi‬ערב אחרון הוא‪ ,‬אבל הא דאמרי' )שבת כה‬
‫להבדיל בין מנחה ראשונה דהיינו בשש שעות ומחצה למנחה‬
‫ע"ב( ‪eici eipt ugexe oing d`ln daxr el mi`ian zay axr‬‬
‫קפ‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪ eilbxe‬וכן )שבת ל ע"א( ‪'iwqr zay axra zeidl lgy h"eia‬‬
‫להקרבתו דהיינו שעה י"א מקצתה מותרת ומקצתה אסורה‬
‫וכן )שבת לח ע"ב( ‪ zay axr oirwez zeriwz yy x"z‬היינו‬
‫אבל תמיד של שחרת שעה ראשונה להקרבתו דהיינו שעה‬
‫'ערב ראשון' או 'ערב שני' ועדיין יום הם וכן הרבה מאוד‬
‫ראשונה של בוקר כולה מותרת בהקרבה הלכך אף שעה‬
‫במשנה ובש"ס‪ .‬תפלת המנחה עד הערב דכת' בקרבן תמיד‬
‫אחרונה כולה מותרת לכן אינו מקריב בשעה חמישית אפי'‬
‫של מנחה ‪ 'miaxrd oia' dyrz ipyd yakd z`e‬כל השעות‬
‫ברביע שלה דא"כ נמצאת שעה אחרונה להקרבתו מקצתה‬
‫שבין 'ערב ראשון' דהוי בשש ומחצה ל'ערב אחרון' דהוי‬
‫מותרת ומקצתה אסורה‪ .‬לישנא אחרינא בשלמא תמיד של‬
‫בשקיעת החמה כולם נקראים 'בין הערבים' וכשרים לתמיד‬
‫בין הערבים גלי ביה קרא '‪ miaxrd 'oia‬דהיינו פלג מנחה‬
‫של בין הערבים‪ ,‬רבי יהודה אומר עד פלג המנחה '‪'oia‬‬
‫קטנה והכי הוי זמניה עד י"א פחות רביע והוו ד' שעות ורביע‬
‫‪ miaxrd‬משמע לר' יהודה נקודת האמצע ממש שבין שני‬
‫להקרבתו אלא תמיד של שחר אי שעה חמישית ראויה‬
‫ערבים‪ ,‬הלכך פלג המנחה שהוא נקודת הזמן שבין 'ערב שני'‬
‫להקרבתו כל שעה חמישית ראויה ואי אינה ראויה אינה‬
‫דהיינו תשע ומחצה ל'ערב אחרון' שהוא שעה שתים עשרה‬
‫ראויה כלל הלכך אין לך אלא ד' שעות שלימות להקרבתו‬
‫)שקיעת החמה( הוא '‪ miaxrd 'oia‬ואתא קרא למימר תמיד‬
‫כתמיד של בין הערבים‪* .‬בירוש' איתא ‪'x cnl dxez ixacn‬‬
‫של מנחה קרב מתחילת הערב דהיינו משש ומחצה ועד '‪'oia‬‬
‫‪xne` dz` zery 'ca qnpe ynyd mge 'rnyi 'x ipzc dcedi‬‬
‫‪ miaxrd‬דהיינו פלג המנחה הוא שעה י"א פחות רביע ולא‬
‫‪meid megk xne` `edyk zery yya `l` epi` e` zery 'ca‬‬
‫אתא קרא לעניין תחילת הזמן דתחילת זמנו מערב ראשון‬
‫‪zery 'ca qnpe ynyd mge miiwn ip` dn `d xen` 'e ixd‬‬
‫אלא לעניין סופו וכאי' כתיב ‪ dyrz ipyd yakd z`e‬עד ‪oia‬‬
‫‪xwea s` zery 'ca oldl '`py xwea dn xwea xwea yixc z`e‬‬
‫‪ .miaxrd‬תפלת השחר עד חצות דכת' `‪cg` yakd z‬‬
‫‪ zery 'ca o`k '`py‬והוא תימה בעיני דהא בוקר דגבי מן‬
‫‪ miaxrd oia dyrz ipyd yakd z`e xwaa dyrz‬משמע תמיד‬
‫ודאי בג' שעות הוא דבד' שעות הוי 'וחם השמש ונמס' והיו‬
‫של שחר זמנו כמו תמיד של בין הערבים מה תמיד של בין‬
‫לוקטין אותו בבקר דהיינו בג' שעות קודם שיחם השמש‬
‫הערבים קרב באחת משש שעות שהרי הוא קרב משש‬
‫וימס המן וצ"ע‪ .‬תפלת הערב אין לה קבע מפרש בגמ' ‪i`n‬‬
‫ומחצה ועד שתים עשרה הרי מקצת שעה ז' וכל שעה ח' ט'‬
‫`‪ `ilil dilek ilvn ira i`c `nili` raw dl oi‬ו'קבע'‬
‫י' י"א וי"ב אף תמיד של שחר קרב באחת משש שעות‬
‫פירושו קביעות זמן ‪ dlild lk axrd zltz ipzil‬כדקת' בתר‬
‫מתחילת שעה ראשונה ועד סוף שעה ששית‪ .‬וא"ת מה תמיד‬
‫הכי 'ושל מוספין כל היום' `‪zltz c"nk raw dl oi` i`n `l‬‬
‫של בין הערבים שעה ראשונה להקרבתו דהיינו שעה‬
‫‪ ,zeyx ziaxr‬ולפי"ז קבע היינו 'חסרון' כלו' תפלת הערב‬
‫שביעית חציה הראשון אסור בהקרבתו וחציה השני מותר‬
‫אם לא התפלל אותה אין לה קבע אין נחשב חיסרון לומר‬
‫אף תמיד של שחר שעה ראשונה להקרבתו לא יקריב אלא‬
‫שחיסר ממנין התפלות שהיה ראוי להתפלל שהרי אינה חובה‬
‫מחציה השני ואילך‪ ,‬אין לומר כן שהרי התורה אמרה `‪z‬‬
‫כלל‪ .‬כמו )משלי כב כג( ‪mdiraew z` rawe maix aixi 'd ik‬‬
‫‪ 'xwaa' dyrz cg` yakd‬ושעה ראשונה של היום ודאי כולה‬
‫‪ ytp‬הם חיסרו מהם ממון ובעוון זה ה' יחסר מהם את נפשם‪,‬‬
‫מיקריא בוקר‪ .‬ר' יהודה אומר עד ד' שעות מה תמיד של‬
‫וכן )מלא' ג ח( ‪ize` miraew mz` ik midl` mc` rawid‬‬
‫בין הערבים נתן לך ארבע שעות שלימות להקרבתו )משעה‬
‫‪ dnexzde xyrnd jepraw dna mzxn`e‬האם ראוי לאדם‬
‫שש ומחצה ועד י"א פחות רביע הרי ד' שעות ורביע ואין‬
‫לחסר דבר מהאלהים כי אתם מחסרים אותי ואמרתם במה‬
‫לך בהם אלא ד' שעות שלימות( אף תמיד של שחר נתן לך‬
‫חיסרנוך ומה לקחנו מעמך ומשיבם ה' המעשר והתרומה‬
‫ד' שעות שלימות להקרבתו מתחילת שעה ראשונה ועד סוף‬
‫שאינכם נותנים לי הרי אתם מחסרים אותי מה שהיה ראוי‬
‫שעה רביעית‪ .‬וא"ת מה תמיד של בין הערבים נתן לך ד'‬
‫להיות לי‪ .‬ובירוש' איתא ‪xgyd zltz exnb oicinzn zeltz‬‬
‫שעות ורביע להקרבתו אף תמיד של שחר יהא קרב ד' שעות‬
‫‪zltz xweaa dyrz cg` yakd z` 'zkc xgy ly cinzn‬‬
‫ורביע מתחילת שעה ראשונה ועד סוף רבע ראשון של שעה‬
‫‪oia dyrz ipyd yakd z`e 'zkc miaxrd oia ly cinzn 'pnd‬‬
‫חמישית‪ ,‬אין לך לומר כן דתמיד של בין הערבים מצינו‬
‫‪mzq dze` epye dzelzl dna e`vn `l axrd zltz miaxrd‬‬
‫ששעה ראשונה להקרבתו דהיינו שעה שביעית מקצתה‬
‫)בלא שציינו את זמנה( ‪dl oi` axrd zltz opipzc `id `cd‬‬
‫אסורה בהקרבה ומקצתה מותרת הלכך אף שעה אחרונה‬
‫‪ raw‬משל לאדם שהיו בידו שלש חליפות משי יקרות והיו‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קפא‬
‫בביתו שני ווין קבועים בקיר את הראשונה תלה בוו הראשון‬
‫דמשמע יתחיל עם הנה"ח הל"ל מצותה לגומרה עם הנה"ח‬
‫הקבוע בקיר בגובה שש אמות ואת השניה תלה בוו השני‬
‫כדאמר רבי יוחנן בגמ' ‪g"dpd mr dze` oixneb eid oiwize‬‬
‫שהיה קבוע בקיר בגובה חמש אמות ואת השלישית לא מצא‬
‫וכדתניא בבריי' לע' ט ע"ב ‪g"dpd mr dze` oixneb eid oiwize‬‬
‫במה לתלות והניחה על שולחנו כשבא בנו ובקש ליטול את‬
‫‪ meia 'tzn `vnpe dltzl dle`b jenqiy ick‬וכמ"ש הרמב"ם‬
‫חליפתו ללבשה אמר לו האב הרי היא בוו הקבוע בקיר שש‬
‫פ"א מהל' ק"ש הי"א ‪ick g"dpd mcew zexwl ligziy dzevn‬‬
‫אמות גובהו יש לך להתאמץ להביא סולם ולהורידה ממנו‬
‫‪ ,g"dpd mr dpexg` dkxa jxale zexwl xenbiy‬ועוד‬
‫בא בנו השני אמר לו הרי חליפתך תלויה בוו הקבוע בקיר‬
‫דהרמב"ם פ"ג מהל' תפלה ה"א כתב ‪dzevn xgyd zltz‬‬
‫חמש אמות גובהו יש לך להתאמץ להביא סולם ולהורידה‬
‫‪ g"dpd mr 'tzdl ligziy‬משמע דמפרש הא דקת' הכא‬
‫ממנו כשבא בנו השלישי ובקש חליפתו אמר לו הרי היא על‬
‫‪ g"dpd mr dzevn‬אתפלת שחרית ולא אק"ש וכן נר' מדברי‬
‫השולחן טלנה ממנו בלא מאמץ‪ .‬אף כן שלש תפילות יש‬
‫הרא"ש שכתב `‪je`xii 'zkck g"dpd mr dzevn xwirc b"r‬‬
‫ביום ושני תמידין הוזכרו בתורה תלו את שחרית בתמיד של‬
‫‪ `vi dryd efa 'tzd m` n"n yny mr‬משמע דמפרש ‪dzevn‬‬
‫שחר ומעתה אינו יכול להתפלל אותה בכל שעה אלא צריך‬
‫‪ g"dpd mr‬אתפלה‪ .‬ועוד מאי מתרץ הגמ' ‪`idd `ipz ik‬‬
‫להתאמץ להתפלל אותה בזמן תמיד של שחר ורבה טרחתו‪,‬‬
‫‪ oiwizel‬הא אף מי שאינן ותיקין אסור להם להקדים תפלתן‬
‫ואת תפלת מנחה תלו בתמיד של בין הערבים ומעתה אינו‬
‫לפני הנה"ח דזמן תפלה אינו מתחיל לכתחי' אלא מהנה"ח‬
‫יכול להתפלל אותה מתי שירצה אלא צריך להתאמץ‬
‫ונמצא דברייתא דקת' ‪) dzevn‬של ק"ש( ‪ g"dpd mr‬ולא‬
‫להתפלל אותה בזמן תמיד של בין הערבים ורבה טרחתו‪,‬‬
‫יקדים ק"ש לפני הנה"ח ‪ dltzl dle`b jenqiy ick‬לכו"ע‬
‫אבל תפלת ערבית לא מצאו לה קרבן לתלותה בו לפיכך אין‬
‫תניא‪ .‬ועוד מאי מתרץ ‪ oiwizel `idd `ipz ik‬כלו' הא דקת'‬
‫זמנה מוגבל וא"צ להתאמץ ולטרוח בה שכל הלילה זמנה‪.‬‬
‫מצות ק"ש בהנה"ח משום דותיקין היו מתפללין עם הנה"ח‬
‫ולפי"ז קבע היינו וו הקבוע בקיר לתלות בו חפציו תפלת‬
‫וצריך לסמוך גאולה לתפלה הא מ"מ למדת שלכתחי' יש‬
‫הערב אין לה קבע לא מצינו קרבן לתלותה בו כתולה חפציו‬
‫להתפלל בהנה"ח דותיקין לא היו מקפידין להתפ' בהנה"ח‬
‫בוו הקבוע בקיר שנצריכך להתאמץ ולהתפלל אותה בזמן‬
‫המיוחד לאותו קרבן לפיכך זמנה כל הלילה‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<< בתפלת השחר פסק בגמ' הלכתא כרבי יהודה משום דתנן‬
‫בבחירתא כוותיה ומ"מ אם לא התפ' עד ד' שעות יכול להתפ' עד חצות ויש‬
‫לו שכר תפלה דמודה ר' יהודה דזמנה בדיע' עד חצות ולא נחלקו ר' יהודה‬
‫וחכמ' אלא מהו זמן שמקבל עליו שכר תפלה בזמנה לר' יהודה עד ד' שעות‬
‫ולחכמ' עד חצות‪ .‬וגבי תפילת המנחה פסקו בגמ' ‪carce car xnk carc‬‬
‫‪ .car xnk‬וגבי תפלת המוספין פסקו הפוסקים כחכמ' דכל היום זמנה מיהו‬
‫לכתחי' צריך להתפ' אותה עד ז' שעות והמאחרה לאחר ז' שעות אע"פ שיצא‬
‫יד"ח נקרא פושע‪ .‬ובקונט' ועשה טוב שעל הגמ' הארכנו בביאור פרטי‬
‫ההלכה כל אחת במקומה‪.‬‬
‫אם לא היה בזה הידור מצוה ואכתי קשיא מתני' דקת' לכתחי'‬
‫עד חצות וליכא הידור מצוה בהנה"ח‪ ,‬וליכא לתרוצי‬
‫דמהידור מצוה לא קשיא לגמ' דאיכא למימר דמתני' מיירי‬
‫במצוה בלא הידור ואין הכי נמי דהידור מצוה הוי בהנה"ח‬
‫דאי מתרצת הכי השתא נמי לא קשיא דאיכא למימר‬
‫דברייתא דקת' ‪ g"dpd mr dzevn‬היינו הידור מצוה ומתני'‬
‫מיירי במצוה שלא בהידור‪ .‬ועו"ק דלעיל ט ע"ב דבעי‬
‫לאתויי ראיה שק"ש לכתחי' בהנה"ח קאמר ‪ikd inp `ipz‬‬
‫‪dltzl dle`b jenqiy ick g"dpd mr dze` oixneb eid oiwize‬‬
‫ואמאי לא מייתי בריי' דהכא דקת' בהדיא ‪g"dpd mr dzevn‬‬
‫‪) 'eke ick‬ומה שציינו שם בגליון שהוא מהתוספתא פ"א לא‬
‫גמ' ורמינהו מצותה עם הנה"ח וכו' תוספתא פ"א ה"ד‪.‬‬
‫דייקו דבתוספתא קת' ‪ g"dpd mr dzevn‬והיינו בריי' דהכא‬
‫פירש"י מצותה ‪ y"w ly‬ולפי"ז ה"ק מצותה עם הנה"ח ולא‬
‫אבל בריי' דהתם דקת' ‪'eke g"dpd mr dze` oixneb eid oiwize‬‬
‫יקדים ק"ש לפני הנה"ח כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא‬
‫לא מיתניא בתוספתא(‪ .‬ועו"ק דלע' ט ע"ב ד"ה דכתיב‬
‫מתפלל ביום‪ .‬וקשיא לי א"כ מאי קא קשיא ליה ממתני'‬
‫ייראוך פירש"י דמצוה לקרוא ק"ש סמוך להנה"ח משום‬
‫דקת' עד חצות נימא דברייתא ה"ק מצות ק"ש עם הנה"ח‬
‫דכת' ייראוך עם שמש דכל הקורא ק"ש עם הנה"ח זוכה‬
‫ולא יקדימנה לפני הנה"ח מפני שמצות תפלה מתחלת‬
‫ליראת ה' כל היום והכא קאמר מצותה דק"ש בהנה"ח לאו‬
‫בהנה"ח ונמשכת עד חצות ואם יקדים ק"ש לפני הנה"ח לא‬
‫משום דאית ביה איזה עניין לקוראה בהנה"ח אלא רק משום‬
‫יסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬ועו"ק מאי מצותה 'עם' הנה"ח‬
‫דמצות תפלה בהנה"ח וצריך לסמוך גאולה לתפלה )והוי‬
‫קפב‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כפירוש הרשב"א והרא"ש פ"א סי' י דיראוך עם שמש קאי‬
‫קודם הנה"ח הא מ"מ לא יסמוך גאולה לתפלה שהרי אינו‬
‫אתפלה ולא אק"ש(‪ .‬לכן נ"ל דהכי פירושא מצותה של‬
‫יכול להתפלל כשהוא ערום במים‪ ,‬אלא ע"כ כך הוא זמנה‬
‫תפלה עם הנה"ח ולא יאחרנה כדי שיסמוך גאולה לתפלה‬
‫של ק"ש לקוראה לכתחי' מעט קודם הנה"ח משום ייראוך‬
‫דכיון שרגילין לסיים ק"ש עם הנה"ח משום דכת' ייראוך עם‬
‫עם שמש וכיון שכך צריכין להתפלל בהנה"ח כדי לסמוך‬
‫שמש )וקאי בק"ש כפירש"י לע' ט ע"ב( אם יאחר תפלתו‬
‫גאולה לתפלה מיהו אפי' במקום שאינו סומך גאולה לתפלה‬
‫נמצא מפסיק בין גאולה לתפלה לכך יש לו להתפ' עם הנה"ח‬
‫צריך להשתדל לקוראה מעט קודם הנה"ח דיש ענין לקרוא‬
‫ממש‪ ,‬והא דקת' '‪ g"dpd mr 'dzevn‬לא תימא דהיינו שלא‬
‫ק"ש קודם הנה"ח‪ .‬והא דקת' לעיל ט ע"ב ‪oixneb eid oiwize‬‬
‫יאחר אחר הנה"ח אבל יכול להקדים את התפלה באופן‬
‫`‪lltzn `vnpe dltzl dle`b jenqiy ick g"dpd mr dze‬‬
‫שיקדים לקרוא ק"ש הרבה לפני הנה"ח ויסמוך לה תפלה‬
‫‪ meia‬לא אתא למימר דמה שהיו קוראין ק"ש בהנה"ח הוא‬
‫לכך קאמר ונמצא מתפ' ביום לאשמועי' דהא דקת' ‪'dzevn‬‬
‫רק משום סמיכות לתפלה אלא הכי פירושו אומנם זמן ק"ש‬
‫‪ g"dpd mr‬היינו לא יאחר תפלתו כדי שיסמוך גאולה לתפלה‬
‫הוי קצת לפני הנה"ח ויכול לגומרה או כמה דקות לפני‬
‫וגם לא יקדים כדי שיתפ' ביום ולא בלילה‪ ,‬הא קמן דמצות‬
‫הנה"ח או ממש בהנה"ח אבל הותיקין היו משתדלין לגמור‬
‫תפלה בהנה"ח ולא אח"כ וקשיא ממתני' דקת' עד חצות‪.‬‬
‫אותה ממש בהנה"ח ולא קודם לכן כדי לסמוך גאולה לתפלה‬
‫ומשני כי תניא ההיא לותיקין כיון דותיקין הם שהיו גומרין‬
‫דזמן תפלה אינו מתחיל אלא ביום דהיינו בהנה"ח‪ .‬ואומנם‬
‫את ק"ש בהנה"ח לפיכך שנה להם דמצות תפלה בהנה"ח‬
‫בירוש' דברכ' פ"א ה"ב שנינו ‪exiagn wegx mc` `diy ick‬‬
‫ולא יאחרנה כדי שיסמוך גאולה לתפלה אבל מי שקורא‬
‫‪dle`b jenqiy ick g"dpd mr dzevn exn` la` exikne `"c‬‬
‫ק"ש בשעה ראשונה או שניה יתפלל אחר ק"ש בין בשעה‬
‫‪ meia 'tzn `vnpe dltzl‬משמע דאק"ש קאי‪ ,‬ואינו כן אלא‬
‫ראשונה או שניה עד חצות והוא זמן תפלה לכתחי' כדקת'‬
‫אתפלה קאי וה"ק זמן ק"ש ‪exiagn wegx mc` `diy ick‬‬
‫מתני'‪ .‬דא"ר יוחנן ותיקין היו וכו' קשיא לרבי יוחנן‬
‫‪ dzevn exn` la` exikne `"c‬של תפלת שחרית ‪g"dpd mr‬‬
‫אברייתא מדקת' שמצות תפלה עם הנה"ח משום סמיכת‬
‫‪ dltzl dle`b jenqiy ick‬מדקא' שצריך להתפ' בהנה"ח כדי‬
‫גאולה לתפלה משמע שרגילין לגמור ק"ש בהנה"ח לפיכך‬
‫לסמוך אותה לק"ש ש"מ זמן ק"ש סמוך להנה"ח‪ .‬ובתוספתא‬
‫על כרחנו להתפלל בהנה"ח כדי לסמוך גאולה לתפלה והא‬
‫פ"א ה"ב קת' ‪'ne` mixg` mixgya rny z` oixew izni`n‬‬
‫אנן לא נהגינן לגמור ק"ש בהנה"ח אלא לאחר שעה או‬
‫‪g"dpd mr dzevn exikne `"c epnn wegx exiag `diy ick‬‬
‫שעתיים‪ ,‬לכך מתרץ ותיקין אנשי הדורות הקודמים היו‬
‫‪ meia lltzn `vnpe dltz dl jneq `diy ick‬מדקא' ‪ick‬‬
‫גומרין אותה עם הנה"ח ובימיהם נשנתה ברייתא זו‪* .‬לפי‬
‫‪ dltz dl jneq `diy‬משמע לכאו' דבק"ש קאי‪ ,‬אלא שהוא‬
‫פירוש"י ד'מצותה' קאי אק"ש צ"ל שאין הידור מצוה לקרוא‬
‫ט"ס וצ"ל כמו בירוש' ‪`"c epnn wegx exiag `diy ick‬‬
‫ק"ש בהנה"ח ויכולין לקרוא לפני הנה"ח או אחרי הנה"ח‬
‫‪jneq `diy ick g"dpd mr dzevn [exn` la`] exikne‬‬
‫ומה שותיקין קורין בהנה"ח הוא מפני שזמן תפלה בהנה"ח‬
‫]‪ .meia 'tzn `vnpe dltz[l] dl[e`b‬ואפי' אי אמרת‬
‫וצריכין לסמוך גאולה לתפלה לפיכך קורין ק"ש בהנה"ח‪,‬‬
‫דתוספתא וירוש' סברו ד'מצותה' קאי בק"ש תלמודא דידן‬
‫ולפי מה שפירשנו ד'מצותה' קאי בתפלה צ"ל שאין הידור‬
‫ודאי סבר דקאי בתפלה כמו שהוכחנו לעיל‪ ,‬דתוספתא‬
‫להתפ' בהנה"ח ויכולין להתפ' אף אח"כ ומה שותיקין‬
‫שבידנו הרבה פעמים סתרא לבבלי שלא היתה לפני אמוראי‬
‫מתפללין בהנה"ח הוא מפני שזמן ק"ש בהנה"ח וצריכין‬
‫בבל תוספתא שבידנו אלא תוספתא אחרת היתה בידיהם כמו‬
‫לסמוך גאולה לתפלה לפיכך מתפללין בהנה"ח‪ .‬לעיל כב‬
‫שהוכחנו בכמה מקומות‪.‬‬
‫ע"ב תנן ‪cr zexwle zeqkzdle zelrl leki m` leahl cxi‬‬
‫לקרוא ק"ש בהנה"ח ומצוה להתפלל שחרית בהנה"ח אין לומר דהקורא‬
‫‪mina dqkzi e`l m`e `xwie dqkzie dlri dngd upz `ly‬‬
‫ומתפ' לאחר הנה"ח הוי בדיע' אלא כל ג' שעות הוי לכתחי' לק"ש וכל ד'‬
‫‪ `xwie‬ומוקים לה בגמ' )כה ע"ב( כותיקין‪ ,‬לפי רש"י דמה‬
‫שעות הוי לכתחי' לתפלה ו'מצותה' דקאמר היינו הידור מצוה וזה לשון‬
‫שמשתדלין הותיקין לקוראה בהנה"ח הוא רק משום דזמן‬
‫השו"ע סי' נח סעי' א' זמן ק"ש של שחרית משיראה את חבירו הרגיל עמו‬
‫תפלה הוי לכתחי' בהנה"ח והם רוצים לסמוך ק"ש לתפלה‬
‫קצת ברחוק ד"א ויכירנו ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות שהוא רביע היום‬
‫אמאי התירו לו לקרות ק"ש במים והוא ערום כדי שיקראנה‬
‫ומצוה מן המובחר לקרותה כותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם‬
‫>>>ועשה טוב<<< אע"ג דקת' דמצוה‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קפג‬
‫הנה"ח וגבי תפלה פסק בשו"ע סי' פט סעי' א זמן תפלת השחר מצותה‬
‫ראשונה הלכך שכר תפלה שקצבו בתקנה ראשונה יהבי‬
‫שיתחיל עם הנה"ח כדכת' יראוך עם שמש ואם התפ' משעלה עמה"ש‬
‫ליה שהרי קיים תקנה ראשונה ולמה יגרע שכרו שאף‬
‫והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום‬
‫שבתקנה שניה קבעו זמן לתפלות לא באו לגרוע מתקנה‬
‫אתה הוראת לדעת דהנה"ח אינו אלא להידור מצוה ואם עבר הנה"ח עדיין‬
‫ראשונה שאם התפלל בלא זמן יש לו שכר שכר תפלה‬
‫הוא לכתחי'‪ ,‬ומ"מ מה שפסק זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנה"ח‬
‫בזמנה שקצבו בתקנה שניה לא יהבי ליה שלא קיים תקנה‬
‫כדכת' יראוך עם שמש הוא לשיטת הרשב"א והרא"ש פ"א סי' י אבל רש"י‬
‫שניה ולמה יקבל שכרה‪ .‬אבע"ל טעה ולא התפ' מנחה מהו‬
‫לע' ט ע"ב פירש דהאי קרא בק"ש מיירי ולא בתפלה וכן הוא פשט הגמ'‬
‫שיתפ' "בערבית" שתים כצ"ל את"ל טעה ולא התפ'‬
‫התם וכן מוכח בירוש' וכן פירש ר"ח‪.‬‬
‫ערבית מתפ' "בשחרית" שתים "טעה ולא התפלל‬
‫וכו"ע עד חצות ותו לא הא דתנן ‪zevg cr xgyd zltz‬‬
‫לאחר עד חצות בין בדיע' אינו‬
‫משמע בין לכתחי' רשאי ֵ‬
‫לאחר אחר חצות‪ .‬טעה ולא התפלל ערבית מתפ'‬
‫רשאי ֵ‬
‫בשחרית שתים וכו' חכמ' תקנו ג' תפלות ביום ומתחילה לא‬
‫קבעו להם זמנים ויכול להתפלל את שלשת התפלות באיזו‬
‫שעה שירצה ואפי' כולן בערבית או כולן בשחרית או כולן‬
‫במנחה וחזרו ותקנו להם זמנים כזמני קרבנות תמיד דהיינו‬
‫תפלת שחרית תקנו זמנה כתמיד של שחר ותפלת מנחה תקנו‬
‫זמנה כתמיד של בין הערבים ותפלת ערבית לא מצאו קרבן‬
‫לתלותה בו לפיכך אמרו תפלת הערב אין לה קבע כלו' אין‬
‫שחרית מתפלל במנחה שתים" כצ"ל ראיתי מקשים בשם‬
‫הרב פני יהושע ז"ל אמאי לא מייתי ראיה מבריי' דלק' ע"ב‬
‫‪zay lila lltzn zay axra dgpn lltzd `le drh x"z‬‬
‫‪ ,mizy‬ונ"ל דלאו קושיא היא דהכא קבעי לרבי יוחנן דאמר‬
‫‪'tzn zixgy mizy zixgya 'tzn ziaxr 'tzd `le drh‬‬
‫‪ mizy dgpna‬ומדלא הזכיר טעה ולא התפלל מנחה מתפלל‬
‫ערבית שתים משמע קצת דאינו מתפלל ערבית שתים דרבי‬
‫יוחנן סבר כמ"ד תפלות כנגד תמידים תקנום וכיון דעבר‬
‫יומו בטל קרבנו או דלמא כיון דתפלות רחמי נינהו מתפלל‬
‫ערבית שתים‪ ,‬ולסוף מייתי ראיה מדאמר רב הונא בר יהודה‬
‫לנו במה לתלותה לכך זמנה כל הלילה כדאיתא בירוש'‬
‫א"ר יצחק א"ר יוחנן ‪ziaxr lltzn dgpn lltzd `le drh‬‬
‫שהבאנו בפירושנו למשנה‪ ,‬הלכך לכתחי' מתפ' ערבית‬
‫‪ mizy‬אלמא אף לר' יוחנן מתפלל ערבית שתים‪ .‬אבל מבריי'‬
‫בזמנה דהיינו כל הלילה ואם טעה ולא התפ' בזמנה יכול‬
‫דלק' לא מצי מייתי ראיה דדלמא ההיא ברייתא אתיא כמ"ד‬
‫להתפ' אותה כל היום כולו שכך הוא מעיקר הדין וכן שחרית‬
‫תפלות אבות תקנום ופשיטא דטעה ולא התפלל מנחה‬
‫וכן מנחה‪ .‬מיהו אם טעה ולא התפ' ערבית ושחרית אין מתפ'‬
‫מתפלל ערבית שתים דכיון דלאו כנגד הקרבנות הם ליכא‬
‫במנחה שלוש ‪ zeliag zeliag zevn oiyer oi`y itl‬כדא'‬
‫למימר עבר זמנו בטל קרבנו וליכא למייתי מינה ראיה לרבי‬
‫לק' מט ע"א ובסוטה ח ע"א ופירש"י ‪eilr eidy enk 'xpy‬‬
‫יוחנן‪ .‬משום דחד יומא הוא דכת' ויהי ערב ויהי בוקר יום‬
‫‪ e`yn wxtl xdnne ie`ynl‬אבל שתי תפלות אין ניכר‬
‫אחד וכך היתה התקנה הראשונה שיתפ' ג' תפלות בכל שעה‬
‫כעושה חבילות חבילות שהרי אפי' לכתחי' יכול להתפלל‬
‫ביום שירצה והרי הערב עם היום שאחריו יום אחד הם אבל‬
‫שחרית ומיד מתפלל מוסף וכן מתפ' מוסף ומיד מתפלל‬
‫הכא טעה ולא התפ' מנחה ורוצה להתפ' ערבית שתים תפלה‬
‫מנחה‪ .‬וכיון שמעיקר הדין יכול להתפ' כל התפלות כל היום‬
‫במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו אע"ג‬
‫כולו אם טעה ולא התפ' ערבית מתפ' בשחרית שתים דיום‬
‫דתקנה הראשונה היתה שיתפלל ג' תפלות כל היום כולו‬
‫אחד נינהו וכן טעה ולא התפ' שחרית מתפ' במנחה שתים‬
‫ואפי' שחרית ומנחה יכול להתפ' אותם בערבית שהרי יום‬
‫ולק' מיספקא ליה במי שלא התפ' מנחה אם יכול להתפ'‬
‫אחד הם שלא היתה כאן הפסקת שינה וכן ערבית יכול‬
‫ערבית שתים‪ .‬מכאן ואילך שכר תפלה יהבי ליה תקנה‬
‫להתפלל בשחרית שמדין תורה הערב והיום שאחריו יום‬
‫ראשונה היתה שיתפ' ג' תפלות בכל יום אימתי שירצה ואפי'‬
‫אחד הם מ"מ משעה שתקנו תקנה שניה לסמוך זמן התפלות‬
‫כולן בבת אחת וקצבו שכר למתפלל אבל שכר תפלה בזמנה‬
‫על זמן הקרבנות כבר אין יכול להתפלל מנחה בערבית דכיון‬
‫לא קצבו שהרי אין להם זמן שכל היום זמנם וחזרו ותקנו‬
‫שסמכו זמנם על זמן הקרבנות הטילו על התפילות כל דיני‬
‫זמן תפלות כנגד זמן קרבנות וקצבו שכר למתפלל בזמן‬
‫זמני הקרבנות ובקרבנות קי"ל עבר יומו בטל קרבנו ויום‬
‫נמצא זה שהתפ' שלא בזמן שקבעו בתקנה שניה כגון‬
‫של קרבנות הוי ערב ויום שאחריו אבל ערב שאחר היום‬
‫שהתפלל תפלת ערבית בשחרית העמיד עצמו על תקנה‬
‫יום אחר הוא הלכך אין יכול להתפ' מנחה בערבית שיום‬
‫קפד‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אחר הוא‪ ,‬או דל' כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי‬
‫נאנס משמע דדוקא אונס ממש אמרו כגון שהיה שיכור או חולה וכן אם‬
‫מצלי ואזיל אם הוא יום אחד הלכך מתפלל של ערבית‬
‫לא היתה דעתו מיושבת עליו לתפלה מחמת שהיה דואג מאוד על איזה דבר‬
‫בשחרית ושל שחרית במנחה שהכל יום אחד דכת' ויהי ערב‬
‫וז"ל הרמב"ם פ"ג מהל' תפלה ה"ח ‪'tzd `le dltz onf eilr xary in lk‬‬
‫ויהי בקר יום אחד ומתפ' של מנחה בערבית שהרי יום אחד‬
‫‪dze` mlyn cexh e` qep` didy e` bbeya ,mlyn epi`e dpwz el oi` cifna‬‬
‫הוא שאין כאן הפסקת שינה דאע"ג דסמכו זמן תפלות על‬
‫‪ dl dkenqd dltz onfa dltz‬ובסעי' ז פסק השו"ע הזיד ולא התפ' תפלה‬
‫זמן הקרבנות כיון דצלותא רחמי היא לא הטילו על התפלות‬
‫אחת אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה ואם רצה יתפלל אותה‬
‫כל דיני זמן הקרבנות כגון עבר יומו בטל קרבנו כדי לא‬
‫נדבה ואינו צריך חידוש אם מתפ' אותה בתפלה הסמוכה לה ובסעי' ח‬
‫למעט אפשרויות התפלה למי שטעה )אבל אם לא התפ' היום‬
‫פסק מי שלא התפ' בעוד שיש לו זמן להתפ' מפני שסבור שעדין ישאר לו‬
‫ודאי אין יכול להתפלל מחר ובעוד יומים אע"ג דאמר כיון‬
‫זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו‬
‫דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל דאפי'‬
‫השעה וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד וע"י כך‬
‫תקנה ראשונה לא היתה אלא שיתפ' ג' תפלות בכל אותו יום‬
‫הפסיד מלהתפלל וכן מי שהוא שכור ולא התפלל כולם חשובים אנוסים‬
‫באיזו שעה שירצה אבל ביום אחר לא(‪ .‬ואין בזה משום‬
‫ויש להם תשלומין הגה מיהו לכתחי' לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון‬
‫"עבר" יומו כצ"ל‪ .‬מעוות לא יוכל לתקון כיון שההיפך‬
‫דמה שפסק שמי שהיה עסוק בעסקיו והיה סבור שישאר לו זמן להתפ' אחר‬
‫של 'מעוות' הוא 'תקנה' כדאמר '‪ 'oewzl' lkei `l 'zeern‬הרי‬
‫שיגמור אותו העסק ולבסוף עבר לו הזמן מיקרי אנוס היינו כשתוך כדי‬
‫מעוות הוא מי שבטל את התקנה שתקנו חכמ' לכך דריש ליה‬
‫העסק לא שם לב שעובר זמן תפלה אבל אם שם לב שעובר זמן תפלה‬
‫זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית למ"ד ק"ש‬
‫והמשיך בעסקו מיקרי מזיד ואין לו תשלומין‪ ,‬ומה שפסק שהטרוד בצורך‬
‫תקנה דרבנן היא כדאמר לע' כא ע"א או תפלה של ערבית‬
‫ממונו שלא יבוא לידי הפסד מיקרי אנוס היינו כשטרוד כ"כ שאין דעתו‬
‫"ותפלה" של שחרית כצ"ל למ"ד ק"ש לאו תקנה דרבנן‬
‫מיושבת עליו כלל להתפ' אבל אם דעתו מיושבת עליו קצת ויכול להתפ'‬
‫היא אלא דאורי' היא הא תפלה דערבית ודשחרית ודאי תקנה‬
‫ולא התפ' מיקרי מזיד ואין לו תשלומין‪ .‬ונ"ל דמי שהיה אונן ולא התפ' אין‬
‫דרבנן היא דמדאורי' בתפלה אחת סגי ורבנן הם שתקנו‬
‫לו תשלומין שאין תשלומין אלא לתפלה שהיה חייב בה ולא התפ' אותה‬
‫ערבית שחרית ומנחה‪ .‬וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו‬
‫אבל אונן פטור מתפלה ולמה ישלם )ואומנם מקצת האחרונים ס"ל דאונן‬
‫חבריו לדבר מצוה כגון שנמנו ששה מחבריו להתענות‬
‫יש לו תשלומין אבל הנראה לי כתבתי(‪* .‬בסעי' ב פסק השו"ע טעה ולא‬
‫למחר ולהתפלל כסדר תענית )ויצרפו עמם ארבעה שלא‬
‫התפ' מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה ערבית והשניה לתשלומין‬
‫התענו( וקבלו עליהם התענית ממנחה והוא לא נמנה עמהם‬
‫טעה ולא התפ' ערבית מתפ' שחרית שתים הראשונה שחרית והשניה‬
‫ולמחר חלה אחד מהם ואינם אלא חמישה וחסר להם אחד‬
‫'אשרי' ואח"כ יתפ' י"ח‬
‫לתשלומין לאחר שאומר יוצר וי"ח ברכות יאמר 'אשרי‬
‫למנין ששה מתענים )כי בחמישה מתענים שהוא חצי מנין‬
‫לתשלומי ערבית )וכן כשמתפ' ערבית שתים משום שלא התפ' מנחה יאמר 'אשרי'‬
‫אין מתפללים כסדר תענית ובששה שהם רוב מנין מתפ'‬
‫בין תפלה לתפלה( )סמ"ק וריב"ש סי' קמ( ובסי' קה סעי' א פסק המתפ' שתי‬
‫ונ"ל‬
‫כסדר תענית( ורוצין לצרף אותו עמהם למנין ששה מתענים‬
‫תפלות זו אח"ז צריך להמתין בין זו לזו כדי הלוך ד"א כדי שתהא דעתו‬
‫להשלים החיסרון כדי להתפלל כסדר תענית אינו יכול‬
‫מיושבת להתפ' בלשון תחינה משמע דדי בהמתנת שיעור הילוך ד"א ומה‬
‫להמנות עמהם למנין ששה מתענים להשלים החיסרון אע"פ‬
‫שפסק בסי' קח דצריך לומר 'אשרי' בין תפלה לתפלה היינו להידור ואינו‬
‫שלא טעם כלום מהבקר דהא לא נמנה עמהם מאתמול ולא‬
‫מעכב‪ ,‬הלכך טעה ולא התפ' ערבית מתפ' שחרית שתים ואומר ביניהם‬
‫קבל עליו התענית ממנחה של אתמול נמצא דחסרון שיש‬
‫'אשרי' וכן טעה ולא התפ' שחרית כשמתפ' במנחה שתים אומר ביניהם‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי' קח סעי'‬
‫'אשרי'‪ ,‬אבל טעה ולא התפ' מנחה כשמתפ' ערבית שתים לא יאמר ביניהם‬
‫א טעה או נאנס ולא התפ' שחרית מתפ' מנחה שתים הראשונה מנחה‬
‫'אשרי' דיש אומרים )הביאם הב"ח בסי' קח( שע"פ הקבלה אין לומר אשרי‬
‫והשניה לתשלומין ואם הפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך‬
‫אחר השקיעה‪* .‬כתב בספר ה"ג ‪mizy zixgy 'tzn ziaxr 'tzd `le drh‬‬
‫לחזור ולהתפלל אותה וכן הדין בכל מקום שצריך להתפ' תפלה‬
‫‪dgpn ly 'tzn dligza yly dgpna 'tzn zixgye ziaxr 'tzd `le gky‬‬
‫לתשלומין דייק לומר טעה או נאנס ללמדך דמזיד אין לו תשלומין‪ ,‬ונרא'‬
‫‪ ziaxr k"g`e zixgy k"g`e‬ופירש הטור דברי בה"ג ‪xar `ly onf lk l"x‬‬
‫דאף הפושע אין לו תשלומין כגון שעלה על מטתו לישן והיה סבור‬
‫‪ eizelitzl oinelyz yi meid‬אבל אם עבר יומו אין לו תשלומין‪ ,‬ורבנו יונה‬
‫להתעורר בעוד שעה ואחזתו שינה ועבר זמן תפלה דהא קאמר טעה או‬
‫כתב יתר על כן ‪oinelyz olekl yi daxd zeltz 'tzd `l 'it`y mixne` yi‬‬
‫להם לא יוכל להמנות‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קפה‬
‫‪e` 'eq`d zian `viyk dleg e` mixeq`d ziaa qetz didy iny 'ne` mde‬‬
‫זמנו בטל קרבנו שהרי עיקר התפלה לאו משום קרבנות‬
‫‪ ciqtdy zeltzd lk 'tzi `txziyk‬וכתב עליו הב"י ‪`"ayxd zrc `ed oke‬‬
‫נינהו אבל תפלת מוסף לא תקנוה אלא משום קרבן מוסף‬
‫‪ .eizeaeyza mbe eiyeciga‬ורבנו יונה דידיה פליג על היש אומרים שהביא‬
‫לקיים ‪ epzty mixt dnlype‬פרים של מוסף שאין אנחנו‬
‫וס"ל דאין תשלומין אלא בתפלה שאחריה וכן היא דעת הרמב"ם והרא"ש‬
‫יכולין עתה להקריבם נשלם אותם בתפלת מוסף שנתפלל‬
‫והרשב"ם והתוספות‪ .‬וכן פסק בשו"ע סי' קח סעי' ד אין תשלומין אלא‬
‫בשפתנו לפיכך ודאי אם עבר זמנו בטל קרבנו‪*** .‬בא"ד‬
‫לתפלה הסמוכה בלבד שאם טעה ולא התפ' שחרית ולא מנחה מתפ'‬
‫אבל שאר תפלות "רחמי" נינהו כצ"ל‪.‬‬
‫ערבית שתים אחרונה לתשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין וכן‬
‫בשאר תפלות וכתב רבנו יונה ‪dacp zxeza mze` 'tzdl dvxi m` edin‬‬
‫‪ ok zeyrl oekpe ecia zeyxd xac mey mda ycgiye‬וכן פסק בשו"ע שם סעי'‬
‫ה אע"פ שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה ותפלות‬
‫כו ע"ב גמ' ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה‬
‫שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו יש מפרשים לפי‬
‫שאין תפלת תשלומין עולה אלא כשהיא אחר תפלת חובת‬
‫)אחרות( שהפסיד אין להם תשלומין אם רצה להתפ' אותם )כצ"ל( נדבה‬
‫השעה דתפלות צריכות זמן הראוי דכת' ‪'d jl izltz ip`e‬‬
‫ושיחדש בהן )כצ"ל( שום דבר הרשות בידו ונכון לעשות כן‪.‬‬
‫‪ oevx zr‬וכיון שמתפלל תפלת חובת השעה נפתחים שערי‬
‫תפלה ומיד מתפלל תפלת תשלומין ועולה עמה שכבר נפתחו‬
‫רש"י ד"ה אין לה קבע כל הלילה זמנה לכאו' הוא תימה‬
‫דבגמ' לק' כז ע"ב מפרש דאין לה קבע היינו אינה חובה ולאו‬
‫ולא הבדיל בראשונה גלי דעתיה שבראשונה מתכוון‬
‫לעניין זמנה אתי ועיין בפירושנו לגמ'‪.‬‬
‫לתשלומין ובשניה לחובה הלכך ראשונה לא עלתה לו שכל‬
‫תוד"ה תפלת וכו' מה שא"כ במנחה דאינה אלא משש‬
‫שעות ומחצה וא"ת הלא גם מוסף אינו מהבקר ממש שהרי‬
‫תפלת תשלומין שאינה אחר תפלת חובת השעה לאו כלום‬
‫צריך להתפ' שחרית ברישא והדר מוסף נמצא דאותם דקות‬
‫ראשונות של בוקר אינו יכול להתפלל מוסף ואמאי קת' ‪lye‬‬
‫‪ meid lk mitqen‬אלא ע"כ משום דנמשך זמנם עד סוף היום‬
‫וא"כ הדרא קושיא לדוכתה מנחה נמי נמשך זמנה עד סוף‬
‫היום ואמאי לא תני בה 'כל היום'‪ ,‬לכך מביאים התוס' ראיה‬
‫וה"נ בפ"ק דע"ג לא ליצלי איניש וכו' אלמא בשאר‬
‫ימות השנה יכול להתפלל של מוספין אפי' מתחילת היום‬
‫קודם שחרית‪.‬‬
‫"ולמאחר" ב' תפלות לא‬
‫ֵ‬
‫ד"ה טעה וכו' כיון ששהה כ"כ‬
‫מצינו וכו' כצ"ל‪ ,‬כגון שלא התפלל ערבית ושחרית ורוצה‬
‫להתפ' במנחה שלש‪.‬‬
‫ד"ה איבעיא להו וכו' דהיאך יקרא את "הקרבן" וכבר‬
‫עבר זמן מוסף כצ"ל‪ ,‬פי' בשלמא ערבית שחרית ומנחה‬
‫אע"ג דסמכום על הקרבנות אינו מזכיר בתפלתו את הקרבן‬
‫לפיכך לא כ"כ שייך לומר בהם עבר זמנו בטל קרבנו אבל‬
‫תפלת מוסף מזכיר בתפלתו את הקרבן והיאך יזכיר אותו‬
‫ועבר זמנו‪ .‬וגם לא תקנו ז' ברכות של מוסף אלא משום‬
‫ונשלמה פרים שפתנו בשלמא ערבית שחרית ומנחה תקנו‬
‫את התפלה משום דכת' ‪ mkaal lka ecarle‬ואמרי' איזו היא‬
‫עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה ואע"ג דחזרו וסמכו‬
‫את זמני התפלות על הקרבנות לא כ"כ שייך לומר בהם עבר‬
‫שערי תפלה ע"י תפלת חובת השעה‪ .‬הלכך אם הבדיל בשניה‬
‫היא והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת שהרי הבדיל בה‬
‫ועלתה לו לשל מוצ"ש וכן נראה שמפרש"י‪ .‬וקשיא לי‬
‫מדמקשה הגמ' ‪o`nk `ziinwa lica` `lc oeikc `xninl‬‬
‫‪ dil opixcdne inc ilv `lc‬מוכח שבראשונה נתכוון למוצ"ש‬
‫ורצה להבדיל בה ושכח להבדיל וטעמא דראשונה לא עלתה‬
‫לו משום דכל שלא הבדיל כמאן דלא צלי דמי ולא מפני‬
‫שהקדימה לשל חובת השעה‪ ,‬ועוד אי אמרת לשל תשלומין‬
‫נתכוון ואינה כלום מפני שהקדימה לתפלת חובת השעה מאי‬
‫קא מקשה מהכא על הא דקת' ‪opega dlcad xikfd `le drh‬‬
‫‪ eze` oixifgn oi` zrcd‬הא ליכא למילף מהכא דבעלמא כל‬
‫דלא אבדיל כמאן דלא צלי דמי ומחזירין אותו דהכא מחזירין‬
‫אותו משום דהקדימה לשל חובה‪ .‬ונ"ל דהכי פירושא ודאי‬
‫צריך להתפלל תפלת תשלומין אחר תפלת חובת השעה מיהו‬
‫אם התפלל תפלת תשלומין לפני תפלת חובת השעה עלתה‬
‫לו‪ ,‬והכא כיון דהבדיל בשניה ובראשונה לא הבדיל אמרי'‬
‫כתיקנה התכוון שתהא ראשונה לתפלת חובת השעה אלא‬
‫ששכח להבדיל וכיון שסיים תפלתו ונזכר שלא הבדיל אמר‬
‫תהא זאת לתשלומין וחזר והתפלל לשם תפלת חובת השעה‬
‫והבדיל בה לכך ראשונה לא עלתה לו דמעיקרא בשעת‬
‫תפלה לשם חובת השעה נתכוון ולא להשלים תפלת השבת‬
‫וכיון דלא אבדיל בה כמאן דלא צלי דמי שניה עלתה לו‬
‫לשם תפלת חובת השעה‪ .‬ופריך למימרא דכיון דלא אבדיל‬
‫בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרי' ליה דאי אמרת לא‬
‫קפו‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מהדרי' ליה ואיהו טעי וסבר דבעי למהדר לפיכך עשאה‬
‫האדם על עצמו אלא לעשיית חסד נתקנה שיתפלל בה על‬
‫לתשלומין וחזר והתפלל לשם חובת השעה והבדיל בה א"כ‬
‫אחרים‪ .‬אל המקום אשר עמד שם את ה' לפני ה'‪ ,‬אתמול‬
‫אמאי קת' ‪ el dzlr dipy‬לשם חובת השעה וכבר יצא יד"ח‬
‫בבקר עמד אברהם לפני ה' להתפלל על אנשי סדום דכת'‬
‫הבדלה שהרי הבדיל בה הא כיון שהראשונה יצא בה יד"ח‬
‫)ברא' יח כב( ‪ 'd iptl cner epcer mdxa`e‬להתפלל לפניו‬
‫לתפלת חובת השעה ולא היה צריך לחזור עליה נמצאת שניה‬
‫על אנשי סדום שלא ישחיתם דכת' בתריה ‪mdxa` ybie‬‬
‫לאו כלום היא והבדלה שהבדיל בה לאו כלום אלא ע"כ כיון‬
‫‪miwicv miyng yi ile` ryx mr wicv dtqz s`d xn`ie‬‬
‫שלא הבדיל בראשונה מהדרי' ליה ויפה עשה שחזר והתפלל‬
‫‪ 'ebe xird jeza‬ובסוף תפלתו לפני ה' כתיב ‪ay mdxa`e‬‬
‫שניה לחובת השעה ורמינהו וכו'‪ .‬ואומנם אף הרי"ף פירש‬
‫‪ enewnl‬לישן בביתו דלילה לאו זמן תפלה הוא שעדיין לא‬
‫כפירוש"י )ונראה דרש"י לקחו מהרי"ף או שניהם מצאו‬
‫בא יעקב ותקן תפלת ערבית והלילה לא היה מתוקן וראוי‬
‫פירוש זה בתשובות הגאונים( מיהו דברי הרי"ף נכוחים‬
‫לתפלה ולמחרת בבקר ‪ xwaa mdxa` mkyie‬השכים אברהם‬
‫שהוא לא פירש כן בהו"א של הגמ' אלא כיון שהגמ' הניחא‬
‫להתפלל שוב עליהם דכיון שהאיר הבקר הוי זמן תפלה‬
‫את הברייתא בקשיא בא הרי"ף ותירץ את הברייתא דטעמא‬
‫דאברהם `‪ 'd ipt z` my cnr xy` mewnd l‬חיפש את אותה‬
‫דברייתא לאו משום דבתפלה ראשונה כוונתו היתה לתפלת‬
‫נקודה שבא עמד אתמול להתפלל לפני ה' כדי שיעמוד בה‬
‫חובת השעה וכיון דשכח להבדיל לא עלתה לו דכל שלא‬
‫אף עתה להתפלל על אנשי סדום‪ ,‬והיינו דקא' לע' ו ע"ב ‪lk‬‬
‫הבדיל מהדרי' ליה אלא בתפלה ראשונה לתפלת תשלומין‬
‫‪epia` mdxa`e 'eke exfra mdxa` idl` ezltzl mewn raewd‬‬
‫נתכוון וטעמא דלא עלתה לו דכל תפלת תשלומין שאינה‬
‫‪mewnd l` xwaa mdxa` mkyie 'zkc mewn rawc ol `pn‬‬
‫אחר תפלת חובת השעה אינה כלום‪ ,‬אבל בהו"א הבינה הגמ'‬
‫`‪ .'d ipt z` my cnr xy‬וכיון שלא נתקבלה תפלת אברהם‬
‫דנתכוון לתפלת חובת השעה ושכח להבדיל וטעמא משום‬
‫ולא ביטל ה' גזר דינם של אנשי סדום ועשה להם כאשר‬
‫דכל שלא הבדיל מהדרינן ליה‪.‬‬
‫סי' קח סעי' י‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע‬
‫טעה ולא התפ' מנחה בשבת מתפ' במוצ"ש )שתים של חול(‬
‫מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל‬
‫בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואם הבדיל בשתיהן או לא‬
‫הבדיל בשתיהן יצא וה"ה אם טעה ולא התפ' מנחה של חול ונזכר בערב‬
‫ועמד והתפלל י"ח ואח"כ בירך המעריב ערבים ואהבת עולם וקרא ק"ש‬
‫ובירך ברכות שאחריה והתפלל שוב י"ח ראשונה לא עלתה לו דכוונתו‬
‫היתה לתשלומין ואחרונה עלתה לו שהיא של חובת השעה‪ .‬כתב הטור `‪m‬‬
‫‪) drh‬במנחה של שבת( ‪dcedi epax azk zay ly xikfd `le zekxa g"i 'tzde‬‬
‫`‪zekxa ray 'tzdl jixv did i"eran xkfp eli`e dltz dze`a `vi `ly t"r‬‬
‫`‪eid `vpiaext inkge ,zekxa g"i 'tzd xaky oeik mizy y"vena 'tzi `l d"t‬‬
‫`‪'tzdl jixve 'tzd `l eli`k ied dltz dze`a g"ci `vi `ly oeik mixne‬‬
‫‪) epi` xacde l"f y"`xd ia` ipec` azke ,axrl mizy‬כצ"ל( ‪did jkl rxken‬‬
‫`‪v"`e dacp zxeza axrl dze` lltzdle wtq ici z`vl oekpdy dpei x"d xne‬‬
‫‪ dfn lecb yecig jl oi`e wtqn dze` lltzny oeik xac da ycgl‬וכן פסק‬
‫בשו"ע שם סעי' יא טעה במנחה של שבת והתפ' י"ח ולא הזכיר של שבת‬
‫מתפ' במוצ"ש שתים ואינו מבדיל בשניה ויתפ' אותה בתורת נדבה וא"צ‬
‫לחדש בה דבר וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח‪.‬‬
‫אמר עמד אברהם והצדיק את הדין ואמר ‪dide xn`y jexa‬‬
‫‪jexa miiwne xfeb jexa dyere xne` jexa `ed jexa mlerd‬‬
‫‪zeixad lr mgxn jexa ux`d lr mgxn jexa ziy`xa dyer‬‬
‫‪ 'eke‬ויש בו עשר פעמים 'ברוך' כנגד עשרה צדיקים שאמר‬
‫ה' ‪ dxyrd xeara zigy` `l xn`ie‬ולא נמצאו‪ ,‬ואח"כ תקנו‬
‫לפתוח כל תפלת שחרית בברוך שאמר דהא אברהם תקן‬
‫תפלת שחרית והוא יסד את ברוך שאמר‪ .‬ואין עמידה אלא‬
‫תפלה לא תימא אתמול לא התפלל לפני ה' והא דכת' `‪l‬‬
‫‪ 'd iptl my 'cnr' xy` mewnd‬היינו שעמד לפניו לשכנעו‬
‫שלא ישחיתם אבל תפלה לא היתה שם ואף היום לא בא‬
‫להתפלל עליהם אלא להשקיף לראות הפיכת הערים דכת'‬
‫בתריה ‪ 'ebe dxenre mecq ipt lr swyie‬לכך אמר ואין‬
‫עמידה אלא תפלה שנא' ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר‬
‫המגפה מה פנחס לא על עצמו התפלל אלא עשה תפלתו חסד‬
‫להתפלל על ישראל וכתיב ביה )שם( ‪'ebe lltie qgpt cenrie‬‬
‫‪ mler cr xece xecl dwcvl el aygze‬אף אברהם עשה‬
‫תפלתו חסד להתפלל על אחרים‪ .‬יצחק נאזר בגבורה מידת‬
‫הדין תקן תפלת מנחה שהיא עת הדינים כדאיתא בזוה"ק‬
‫אברהם שאחוז במדת החסד תקן תפלת שחרית שהיא בחסד‬
‫פרשת יתרו )דף פח ע"ב( ‪`zayc inei `ziy lka ifg `z‬‬
‫שנא' וישכם אברהם להתפלל על אנשי סדום והוא חסד‬
‫‪oipic lke `hly `tiwz `pic dgpnc `zelvc `zry `hn ck‬‬
‫גדול‪ ,‬נמצא שתפלת שחרית מעיקרא לא נתקנה שיתפלל בה‬
‫‪ .oixrzn‬שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב התפלל‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קפז‬
‫שימציא לו זיווגו ונתקבלה תפלתו מיד דכת' בתריה ‪`yie‬‬
‫רבה פרשה מז מדרש ה ‪'`py dlila `l` dxez ly dpx oi`y‬‬
‫‪ 'ebe dwax `yze mi`a milnb dpde `xie eipir‬נמצא דעיקר‬
‫‪ dlila ipex inew‬ולמדך דתפלת ערבית שתקן יעקב על תורתו‬
‫תפלת מנחה לא נתקנה אלא על המצאת הזיווג והמתפלל‬
‫היתה שתורת יעקב תורת לילה היתה שכל י"ד שנה שהיה‬
‫במנחה ומכוון מאוד על הזיווג ימצא זיווגו מהרה וטוב יהיה‬
‫בבית עבר לא עלה על יצועו לישן בלילה והיה עוסק בתורה‬
‫זיווגו‪ .‬ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב לא רצה‬
‫כדאיתא בב"ר פרשה סח מדרש יא‪.‬‬
‫להתפלל בבית אברהם ויצא להתפלל בשדה עיין לק' ד"ה‬
‫ואין שיחה‪ ,‬אמרו רבותנו )יבמות קה ע"ב( ‪jixv lltznd‬‬
‫‪ dhnl eipir oziy‬לפיכך כשסיים יצחק תפלתו כתיב ביה‬
‫'‪ 'ebe `xie 'eipir `yie‬כל זמן תפלה היו עיניו למטה ועכשיו‬
‫שסיים תפלתו נשאן למעלה‪ .‬ואין שיחה אלא תפלה לא‬
‫תימא ‪ dcya geyl‬היינו יצא לנוח בין השיחים שבשדה שאם‬
‫רצה להתפלל היה לו להתפלל בבית אברהם ולמה יצא‪ ,‬לכך‬
‫אמר ואין שיחה אלא תפלה שנא' תפלה לעני כי יעטוף‬
‫ולפני ה' ישפוך שיחו לפיכך לא התפלל בבית אברהם לפי‬
‫שהיה ביתו עשיר מאוד ומלא כל טוב ומשרתים לרוב לשרת‬
‫את יצחק ואם יתפלל שם אינו מרגיש עצמו כעני על פתח ואין‬
‫לו שם השתפכות הנפש לכך יצא להתפלל בשדה והוא משולל‬
‫מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של‬
‫שחר קרב והולך עד חצות מדלא קת' תפלת שחרית תקנו‬
‫כנגד תמיד של שחר כדקת' לע' `‪zixgy zltz owz mdxa‬‬
‫משמע דלאו כנגד תמידין תקנום אלא אבות תקנום רק‬
‫שהאבות לא קבעו להם זמנים אברהם תקן תפלת שחרית‬
‫ולא קבע עד אימת זמנה ויצחק תקן מנחה ולא קבע עד אימת‬
‫זמנה וכן יעקב תקן ערבית ולא קבע עד אימת זמנה ואתו‬
‫רבנן ואסמכינהו אקרבנות ומעתה זמן התפלות כזמן‬
‫הקרבנות והיינו דקמתרץ ר' יוסי ב"ח לק' `‪zea` zeltz `l‬‬
‫‪ .zepaxw` opax edpiknq`e mepwz‬אבל השתא דסבר הגמ'‬
‫דריב"ח אמר דאבות תקנו את התפלות ותקנו נמי זמני‬
‫התפלות משמע לגמ' דההיא ברייתא קשיא לריב"ח ואתיא‬
‫כל ומרגיש בתפלתו כעני על פתח והיינו '‪ dcya 'geyl‬כי‬
‫כריב"ל דכיון דלא אתיא כריב"ח דאמר אבות תקנו את‬
‫שיחה היא תפלת עני כדכת' ‪'d iptle sehri ik iprl dltz‬‬
‫התפלות ואת זמנם ע"כ לפרש דברייתא ה"ק תפלות כנגד‬
‫‪ .egiy jetyi‬יעקב שהוא מדת תפארת והוא עמוד התורה‬
‫קרבנות תקנום ואתיא כריב"ל דאי אמרת אבות תקנום ורק‬
‫דכת' ביה )ברא' כה כז( ‪ mild` ayei mz yi` awrie‬באהל‬
‫את הזמנים תקנו חכמים כנגד הקרבנות לא אתיא לא כריב"ל‬
‫שם ובאהל עבר תקן תפלת ערבית דלילה זמן תורה הוא‬
‫ולא כריב"ח להכי מייתי מינה סייעתא לריב"ל‪ ,‬אבל‬
‫דאמרי' בעירו' סה ע"א ‪ .`qxibl `l` `xdiq ixai` `l‬שנא'‬
‫למסקנא דריב"ח דאמר אבות תקנום מודה דאת זמניהם תקנו‬
‫ויפגע היה מפגיע ומפציר בתפלתו שעד עכשיו היה יושב‬
‫חכמים כנגד הקרבנות אתיא ההיא ברייתא שפיר כריב"ח‬
‫אהלים באהל שם ובאהל עבר ועתה שהוצרך לנדוד חשש‬
‫ולא כריב"ל‪" .‬רבי" יהודה אומר עד ד' שעות כצ"ל‪.‬‬
‫שמא ישכח תלמודו ועמד והפציר בקב"ה שיעמוד בו תלמודו‪,‬‬
‫אברים של עולה אסורין באכילה ונשרפים על המזבח‬
‫נמצא דעיקר תפלת ערבית לא נתקנה אלא להתפלל בה על‬
‫ופדרים חלבים של כל הקרבנות אסורים באכילה ונשרפים‬
‫התורה לפיכך תקנו לומר בה ‪epnewae epakya epidl` 'd ok lr‬‬
‫על המזבח שלא "נתעכלו" מבערב י"ג נתאכלו עיין‬
‫‪jizevne jzxez cenlz ixaca felrpe gnype jiwega giyp‬‬
‫במשנה תמיד פ"ב מ"א ומ"ה קרבים והולכים כל הלילה‬
‫‪mnei dbdp mdae epni jxe`e epiig md ik cre mlerl jizewege‬‬
‫לכתחי' ראוי להקריבם על המזבח מבעו"י ובדיע' שלא‬
‫‪ dlile‬והמתפלל ערבית בכוונה גדולה ומתאמץ ומכוון בה על‬
‫נתעכלו מבעו"י קרבים והולכין כל הלילה עיין ברמב"ם פ"ד‬
‫התורה זוכה בה לאור גדול ממאור התורה במקום הוא‬
‫מהל' מעשה הקרב' ה"ג‪ ,‬וכיון שערבית כנגד אברים ופדרים‬
‫הקב"ה שנקרא מקום‪ .‬ואין פגיעה אלא תפלה לא תימא‬
‫ראוי לכתחי' להתפלל ערבית מבעו"י רק יחזור על ק"ש וכן‬
‫פגיעה דיעקב לשון פגישה ומציאה הוא כיון דמצא מקום זה‬
‫היה המנהג בזמן רש"י כמו שכתב במשנה בתחילת המסכת‬
‫מתוקן לשינה ומוגן מחיות טורפות בלילה עמד ולן שם‪,‬‬
‫וכן כתבו התוס' הכא ד"ה יעקב‪ .‬כל היום שהרי קרבן של‬
‫לפיכך אמר ואין פגיעה אלא תפלה שנא' ואתה אל תתפ'‬
‫"מוסף" קרב כצ"ל‪ .‬מתשע שעות ומחצה ולמעלה "פלג‬
‫בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי‬
‫מנחה אחרונה מי"א שעות חסר רביע" איבעיא להו כצ"ל‬
‫ולהכי הביא ראיה לתפלת יעקב מפסוק זה דכת' ‪`yz l`e‬‬
‫וכן הוא בסה"ג סי' א הל' ברכ' פרק רביעי וברי"ף‪ ,‬אבל‬
‫‪ dltze dpx mcra‬ורנה היינו תורה של לילה כדאמרי' בשמות‬
‫בספרים שלנו השמיטוהו לפי שראו אח"כ איבע"ל רבי‬
‫קפח‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יהודה פלג מנחה קמא קא' או פלג מנחה אחרונה קאמר‬
‫ברייתא אחריתי דמסייעא ליה‪ ,‬ועוד אמאי לא מותיב נמי‬
‫ואי תניא בההיא ברייתא בהדיא דר' יהודה פלג מנחה‬
‫לריב"ל מברייתא דמסייעא לריב"ח‪ .‬יש אומרים דהא‬
‫אחרונה קאמר מאי איבע"ל הא כבר הובאה הברייתא‬
‫דאמרי' לע' `‪ 'eke zixgy zltz owz mdxa‬לאו ברייתא היא‬
‫ומפורש בה פלג מנחה אחרונה‪ ,‬ולא היא דההיא ברייתא‬
‫אלא מימרא דרבי יוסי ברבי חנינא היא ול"ג תניא כוותיה‬
‫הוזכרה בגמ' ע"י אמוראים שהיתה הברייתא ההיא לפניהם‬
‫דרבי יוס ב"ח תניא כוותיה דריב"ל אלא רק תניא כוותיה‬
‫והנך אמוראי דאיבע"ל לא היתה הברייתא לפניהם ובעו לה‬
‫דריב"ל וה"ג `‪mdxa` mepwz zea` zeltz xn` g"aix xnzi‬‬
‫מיבעיא ופשיט להו הגמ' מההיא ברייתא ת"ש דתניא רבי‬
‫‪mepwz oicinz cbpk zeltz xn` l"aix 'eke zixgy zltz owz‬‬
‫יהודה אומר פלג מנחה אחרונה אמרו והיא מי"א שעות‬
‫‪ 'eke dn iptn l"aixc dizeek `ipz‬ואתי שפיר דמותיב‬
‫חסר רביע והיא הברייתא דלעיל רק אותם ששבשו למעלה‬
‫לריב"ח מברייתא דמסייעא לריב"ל דליכא ברייתא דמסייעא‬
‫ומחקו סיפא דברייתא שבשו גם את הת"ש והכי צ"ל ת"ש‬
‫לריב"ח ואתי שפיר נמי דלא מותיב לריב"ל מהא דאמרי'‬
‫דתניא פלג מנחה אחרונה מי"א שעות חסר רביע והיא‬
‫אברהם תקן תפלת שחרית וכו' דלאו ברייתא היא אלא‬
‫הבריי' דלע' דאי אמרת ברייתא אחרת היא לא הל"ל אלא‬
‫מימרא דריב"ח היא‪ .‬וכן הוא בילקו"ש תה' רמז תשעא אלא‬
‫ת"ש רבי יהודה אומר פלג מנחה אחרונה אמרו וכו' מאי‬
‫ששם נשתבש והעתיקו ‪ `ippg oa ryedi 'x‬במקום ‪iqei iax‬‬
‫ת"ש "דתניא" פלג מנחה וכו' אלא ה"ק ת"ש דתניא‬
‫‪ `pipg iaxa‬ופשיטא שטעות היא שהרי רבי יהושע בן חנניא‬
‫דכבר תניא לעיל פלג מנחה אחרונה י"א וכו'‪ ,‬ועוד מאי‬
‫תנא היה )הוא סתם ר' יהושע שבמשנה( ולא היתה הגמ'‬
‫ר"י אומר פלג מנחה אחרונה "אמרו" הא איהו הוא דאמר‬
‫אומרת לימא תיהוי תיובתא דרבי יהושע בן חנניא‪ ,‬אלא‬
‫פלג מנחה אחרו' ולא חכמ'‪ ,‬וכן תמצא בתוספתא פ"ג ה"א‬
‫שהיה כתוב לפני המעתיק ‪ g"a i"x‬ר"ת של ‪iaxa iqei iax‬‬
‫מפורש כדברנו שכל זה בריי' אחת עם הבריי' דלע'‪ .‬אבע"ל‬
‫ר"י פלג מנחה "קמא" קאמר צ"ל קמייתא‪ .‬הרש"ש הגיה‬
‫"מי"א" שעות חסר רביע ונכון הוא ומוכרח מלק' כז ע"א‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי' רלג סעי' א מי שהתפ' תפלת המנחה‬
‫לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מתשע שעות ומחצה‬
‫ולמעלה משמע מדבריו דקודם שש שעות ומחצה לא יצא יד"ח‪ ,‬אבל יש‬
‫מהאחרונים דס"ל דאחר שש שעות יצא יד"ח ובחדושים לדף כז ע"א כתבתי‬
‫על הא דאמר בגמ' ‪ oitqen ly dl `lf` dgpn ly dl `iz`c oeik‬משמע קצת‬
‫דבאותה שעה דאתיא מנחה אזלא לה של מוספין וכיון דמוספין אזלא‬
‫בתחילת שביעית משמע דיכול להתפלל מנחה בתחילת שביעית דהיינו חצות‬
‫וא"צ להמתין לחצות ומחצה‪ .‬ולהלכה נרא' דכל שהתפ' משש שעות ומעלה‬
‫לא יחזור להתפלל ונכון שיתפ' בתורת נדבה‪ ,‬ואע"פ שלכתחי' אין ראוי‬
‫להתפלל מנחה מחצות מ"מ יכול לקרוא את הקרבנות ואשרי לפני חצות‬
‫ומחצה ובחצות ומחצה יעמוד להתפ' י"ח וכן אנו נוהגים בישיבה בתפלת‬
‫מנחה של ערב כפור ושל ער"ש חנוכה ושל ערב פורים וערב ת"ב קוראים‬
‫את הקרבנות חמש דקות קודם שש ומחצה ובשש ומחצה עומדין להתפ' י"ח‪.‬‬
‫ואע"פ שפסק בשו"ע שלכתחי' אין להתפ' במנחה גדו' מ"מ במקום הצורך‬
‫מותר לכתחי' כגון שרוצה להכנס לסעודה גדו' וירא שמא ישתכר או ישכח‬
‫להתפלל‪ ,‬וכן נהגו להתפ' תפלת מנחה של ערב כפור וער"ש חנוכה וערב‬
‫פורים וערב ת"ב במנחה גדו' וכן אנו נוהג' בישיבה כל השנים מאז הוסדה‪.‬‬
‫‪ `pipg‬וטעה המעתיק וסבר שהוא ר"ת ‪,`ippg oa ryedi 'x‬‬
‫ומי שראו העתקתו שבשוהו עוד והעתיקו ‪iel oa ryedi iax‬‬
‫כמו שתמצא בברא' רבה פרשה סח מדרש ט ובפסיק'‬
‫זוטרתא פרק כח מדרש יא ששמו מאמר זה דתפלות אבות‬
‫תקנום אברהם תקן תפלת שחרית וכו' בפי ר' יהושע בן לוי‬
‫וצ"ל ‪ .`pipg iaxa iqei iax‬מיהו במקצת כת"י וכן בע"י איתא‬
‫כמו גרסת הדפוס שלנו ‪`ipz `pipg iaxa i"xc dizeek `ipz‬‬
‫‪ l"aixc dizeek‬וכן גרס רש"י )ד"ה אבות תקנום( והדרא‬
‫קושיא לדוכתה מאי קמקשה לריב"ח מבריי' דמסייעא‬
‫לריב"ל הא איכא נמי ברייתא דמסייעא לריב"ח ועוד אמאי‬
‫לא מקשה נמי לריב"ל מברייתא דמסייעא לריב"ח‪ .‬ונ"ל‬
‫דחכמי התלמוד קים להו דהלכתא כריב"ח להכי בעו שיהיו‬
‫שתי הברייתות כשיטת ריב"ח‪ ,‬אבל אין הלכה כריב"ל להכי‬
‫לא איכפת להו לאקשויי עליה מברייתא דמסייעא לריב"ח‬
‫דממילא לית הלכתא כוותיה‪ .‬והכי ס"ל היום דהלכתא‬
‫כריב"ח שתפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות‬
‫שהרי בנוסח הלשם יחוד שלפני תפלת שחרית אנו אומרים‬
‫‪epia` mdxa` owzy zixgy zltz lltzdl mi`a epgp` dpd‬‬
‫‪ melyd eilr‬ואח"כ קוראים פרשת התמיד‪ ,‬ובמנחה אומרים‬
‫‪ d"r epia` wgvi owzy‬ואח"כ קוראים פרשת התמיד‪,‬‬
‫נימא ההיא ברייתא דמסייעא לריב"ל תיהוי "תיובתא"‬
‫ובערבית אומרים ‪ .melyd eilr epia` awri owzy‬לעולם‬
‫דרבי יוסי ב"ח כצ"ל‪ ,‬וא"ת מאי תיובתא דריב"ח הא איכא‬
‫אימא לך תפלות אבות תקנום ולא קבעו להם זמנים‬
‫‪eay‬‬
‫כו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קפט‬
‫ואסמכינהו רבנן אקרבנות וקבעו זמן תפלת שחרית כזמן‬
‫התפלל‪ ,‬ולהכי סיימו התוס' בלשון כך היה נראה לה"ר‬
‫תמיד של שחר וזמן מנחה כזמן תמיד של מנחה וזמן ערבית‬
‫כזמן הקרבת אברים ופדרים דאי לא תימא הכי ותאמר‬
‫משה מאלאוו"ר מתוך לשון האלפסי דייקו לומר 'כך היה‬
‫נראה' ולא כך מוכח‪ ,‬ויתכן שאף הוא חזר בו שהרי אמרו‬
‫כך 'היה' נראה לה"ר משה ולא אמרו כך נראה לה"ר משה‬
‫כמו שרגילין התוס' בכל מקום‪.‬‬
‫ויעקב אלא תפלות אבות תקנום ולא קבעו להם זמן וכשרצו‬
‫חכמ' לקבוע להם זמן אסמכינהו רבנן אקרבנות שיהיה זמן‬
‫כז ע"א גמ' כיון דאתיא לה של מנחה אזלא לה של‬
‫דאבות תקנו את התפלות וקבעו נמי זמנם תפלת מוסף‬
‫לריב"ח מאן תקנה הא ליכא עוד אבות חוץ מאברהם יצחק‬
‫שחרית כזמן תמיד של שחר וזמן מנחה כתמיד של בין‬
‫הערבים וזמן ערבית כהקרבת אברים ופדרים וכיון‬
‫דאסמכינהו אקרבנות שכל קרבן יש תפלה כנגדו על כרחם‬
‫הוצרכו לתקן תפלת מוסף כנגד קרבן מוסף שלמה תהיה‬
‫תפלה כנגד כל הקרבנות וכנגד מוסף לא הא לא שנא קרבן‬
‫מוסף משאר קרבנות שכולם קרבנות חובה‪ .‬ויש מן‬
‫הראשונים שפירשו שאבות תקנו את התפלות אבל לא‬
‫קבעום חובה על כל אחד מישראל ואתו רבנן ואסמכינהו‬
‫אקרבנות למקבעינהו חובה על כל ישראל‪ ,‬ואני לא ידעתי‬
‫היאך כיון שאסמכינהו אקרבנות נעשו חובה על כל ישראל‬
‫אם רצו לעשותם חובה היו יכולין לגזור שיהיו חובה על כל‬
‫אחד מישראל בלא להסמיכם על הקרבנות דאפי' השתא‬
‫דאסמכינהו אקרבנות לא מתחייב מכך שיהיו חובה‪.‬‬
‫ת"ש רבי יהודה אומר עד פלג המנחה וליכא לפרושי עד‬
‫נקודת האמצע ממש דהא תניא בברייתא לעיל ‪dgpn blt‬‬
‫`‪ riax xqg zery `"in dpexg‬הוי אומר פלג המנחה אינו‬
‫נקודת האמצע אלא כל המחצית השניה דהיינו משעה י"א‬
‫חסר רביע ועד השקיעה הוא הנקרא פלג המנחה הלכך אי‬
‫אמרת עד ועד בכלל הוי עד השקיעה ואי אמרת עד ולא עד‬
‫בכלל הוי עד תחילת י"א שעות חסר רביע ועיין ברש"ש‪.‬‬
‫רש"י ד"ה מבדיל וכו' והשניה "שהיא" בשביל כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה שניה וכו' לשל שבת "דהואיל" והבדיל כצ"ל‪.‬‬
‫מוספין משמע קצת באותה שעה דאתיא מנחה אזלא לה של‬
‫מוספין וכיון דמוספין אזלא בתחילת שביעית משמע דיכול‬
‫להתפלל מנחה בתחילת שביעית דהיינו חצות וא"צ להמתין‬
‫לחצות ומחצה‪ .‬מי סברת דהאי פלג "המנחה" דקאמר רבי‬
‫יהודה במתני' פלג "אחרון" קאמר פלג "ראשון" קאמר‬
‫כצ"ל וה"ק בברייתא דלע' דקת' ‪`"in dpexg` dgpn blt‬‬
‫‪ riax xqg zery‬אימת נפיק פלג "ראשון" ועייל פלג‬
‫"אחרון" מכי נפקי וכו' כצ"ל‪ ,‬כלו' ואי קשיא לך הא‬
‫מדקת' בברייתא ‪riax xqg zery `"in dpexg` dgpn blt‬‬
‫ש"מ דרבי יהודה קאי אזמן שמשעה י"א חסר רביע ועד‬
‫השקיעה ומוכח דפלג אחרון קאמר תריץ ה"ק אימת נפיק‬
‫וכו' וקאי על אותה נקודת זמן של י"א שעות חסר רביע‬
‫שהיא סוף פלג ראשון‪ .‬וא"ת א"כ הל"ל בי"א שעות חסר‬
‫רביע )באות ב' בתחילה( דמשמע דקאי על אותה נקודת זמן‬
‫ממש ומדקת' "‪ riax xqg zery "`"in‬באות מ' בתחילה‬
‫משמע דאתא למימר מאותה שעה ומעלה עד השקיעה‪ ,‬אלא‬
‫מילתא אגב אורחיה קמ"ל רבי יהודה כל שאינו יודע בודאות‬
‫שעבר זמן תפלה יכול עדיין להתפלל וכן בנקודת הזמן של‬
‫י"א שעות חסר רביע יכול עדיין להתפלל מנחה ורק‬
‫כשיעבור הזמן הזה אינו יכול להתפלל להכי קאמר ‪`"in‬‬
‫‪ riax xqg zery‬דמשמע כשיעבור הזמן מי"א שעות חסר‬
‫רביע ומעלה עבר זמן מנחה ולא קאמר בי"א שעות חסר‬
‫רביע דמשמע משעה שהוא נמצא בי"א חסר רביע עבר זמן‬
‫מנחה והיינו דקא' וה"ק אימת נפיק פלג ראשון ועייל פלג‬
‫שני לא תימא בי"א שעות חסר רביע ממש אלא מכי נפקי‬
‫י"א שעות חסר רביע שכבר יצא מי"א שעות חסר רביע‪.‬‬
‫תוד"ה טעה וכו' אם יחזור ויתפלל במוצאי ר"ח "שהרי"‬
‫לא כצ"ל‪*** .‬בא"ד אלמא דמצריך להתפ' זימנא אחריתי‬
‫אע"ג שלא יחזור ויתפ' פעם שניה יותר מבראשונה אינה‬
‫ר' יהודה ב"ב העיד כל עדות שנשנית במסכת עדיות היינו‬
‫ראיה מוחלטת דמה שהצריך האלפס לחזור ולהתפ' אע"ג‬
‫שאינו מוסיף כלום על הראשונה היינו בתפלת תשלומין‬
‫דכיון שהתפלל אותה לפני תפלת חובת השעה הויא כמי שלא‬
‫התפ' אותה כלל אבל אם התפלל בר"ח ושכח יעלה ויבוא‬
‫לא יתפ' במוצאי ר"ח שתים דהא כבר התפ' י"ח ואם יחזור‬
‫ויתפלל ערבית של מוצאי ר"ח שתים לא יוסיף על מה שכבר‬
‫שמעיד שראה מעשה שכך עשו‪ .‬ואומנם הראב"ד בעדיות‬
‫מפרש דעדות הלכה היא כלו' כך שמעתי מרבותי‪ ,‬ומכמה‬
‫מקומות יש לכאו' לסתור דבריו ומהם הירוש' שנביא לק'‬
‫לענין תמיד הקרב עד ד' שעות‪ ,‬ועוד דא"כ היה צריך לומר‬
‫‪ gafnd b"r 'jqpzny' mei 'n oa oii lre‬ומדקת' ‪ jqpzpy‬ש"מ‬
‫מעשה ראה‪ ,‬והא דקת' '‪'oi`iynye' 'eke dphwd z` 'oip`nny‬‬
‫קצ‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫`‪ dy`d z‬ולא קת' שמיאנו ושהשיאו הוא מחמת שהיו אלו‬
‫‪ ,zery 'ca axwy xgy ly cinz lr `a` xa‬וה"ר יונה כתב‬
‫מעשים שבכל יום שמיאנו את הקטנה ושהשיאו את האשה‬
‫‪) yxcna xne`e‬ויק' רבה פרשה י"ב מדרש ה( ‪dnly jlndy‬‬
‫ע"פ עד אחד‪ .‬ביום שהורידו את ר"ג מראשות הישיבה‬
‫‪zery 'ba cenrl mikln ipa jxcy enk zery 'b cr oyi did‬‬
‫והושיבו את ראב"ע הכריזו כל מי שראה מעשה שעשו‬
‫‪cinz eaixwde zery 'c cr oyie drxt za ezrhd '` mrte‬‬
‫רבותנו הראשונים ואפשר ללמוד מכך הלכה יבוא ויעיד‬
‫‪cirde a"aix cia dlaw dzid dfne zery 'ca xgy ly‬‬
‫ובאו כמה חכמ' וכל אחד העיד על מעשים שראה וחקרוהו‬
‫‪ zery 'ca axw xgy ly cinzy‬וזה לשון המדרש `"‪`ipeg x‬‬
‫בכמה מיני חקירות כל מי שנמצאה עדותו מכוונת קבלו‬
‫‪) dlild dze`a drxt za dcwx oicewix ipin 't‬שנשאה‬
‫עדותו וסדרו הכל במסכת מיוחדת שקראו לה עדיות והיינו‬
‫שלמה( ‪ly zegztne meia zery 'c cr oyi dnly dide‬‬
‫דאמרי' לק' כח ע"א ‪`kid lke zipyp meia ea zeicr `pz‬‬
‫‪xgy ly cinz lr opzc `ed `cd ey`x zgz zepezp w"ndia‬‬
‫‪ ded `nei `edd meia ea 'ixn`c‬אותו יום שהורידו את ר"ג‬
‫‪ ezgikede en` dqpkp zery 'ca axwy‬ולא ידעתי למה עזב‬
‫מראשות הישיבה והושיבו את ראב"ע‪ ,‬ורבי יהודה בן בבא‬
‫רבנו יונה דברי הירוש' ואחז דברי המדרש ובכל מקום‬
‫העיד חמישה דברים שראה מעשה‪ .‬שממאנין את הקטנה‬
‫הירוש' עיקר יותר מן המדרש‪ .‬בחירתא פירש"י ‪ixw zeicr‬‬
‫מלמדין אותה למאן בבעלה כשיש צורך בדבר עיין ברש"י‬
‫‪ zeicr oze`k dkldy `zxiga‬ולפי פירושו בחירתא לשון‬
‫ואע"ג דעקרו בהכי תקנת ב"ד של ראשונים שתקנו שאין‬
‫הלכות מובחרות‪ ,‬וקרוב לכך פירש הערוך וז"ל ‪`zxiga‬‬
‫הקטנה יוצאת מבעלה בלא מיאון דאמרה אי אפשי בבעלי‬
‫‪) lkn zevaewn zexgaen dizekldy zeicr zkqn‬כצ"ל(‬
‫והכא ב"ד מלמדין אותה למאן ולומר בפיה אי אפשי לי בו‬
‫‪ dpynd‬ולפי"ז בחירתא לשון נבחרות שהלכות אלו נבחרו‬
‫אע"ג דאיפשי לה בו ורוצה אותו בלבה‪ .‬ושמשיאין את‬
‫מתוך כלל ההלכות שבמשנה‪ .‬ומורי הרב זצ"ל פירש‬
‫האשה ע"פ עד אחד אע"ג דעקרו בהכי דין תורה דכת' )דב'‬
‫שנקראת בחירתא לפי שנשנית באותו יום שבחרו את‬
‫יט טו( ‪ .xac mewi micr dyly it lr e` micr ipy it lr‬ועל‬
‫ראב"ע לראש הישיבה או מפני שהיה ראב"ע בחור צעיר‬
‫תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש אע"ג דעקרו‬
‫ולא היה זקן כשאר ראשי הישיבה שהיו לפניו‪ .‬ולי נראה‬
‫בהכי מאי דכת' )שמות כא כח( ‪z` e` yi` z` xey gbi ike‬‬
‫שנקראת בחירתא לשון בחורה צעירה שכל המסכתות הם‬
‫`‪ xeyd lwqi lewq zne dy‬משמע דוקא שור שנוגח בקרניו‬
‫התורה שבע"פ נשנו למשה בהר סיני ועדיות מאוחרת להם‬
‫ולא שאר בהמה חיה ועוף שאינם נוגחים‪ .‬ועל יין בן מ' יום‬
‫שנשנתה ביום שהעמידו את ראב"ע לראש ישיבה עליהם‪.‬‬
‫שנתנסך ע"ג המזבח אע"ג דבאורי' כתיב )במד' כח יד(‬
‫הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה‬
‫‪ oii yakl oidd ziriaxe‬ואינשי לא קרו ליה יין עד שמתיישן‬
‫טוב<<< בשו"ע סי' פט סעי' א פסק זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם‬
‫קצת בחבית מ"מ כיון דכת' )שם פסוק ז( ‪ xky jqp‬למדו‬
‫הנה"ח כדכת' ייראוך עם שמש ואם התפ' משעלה עמה"ש והאיר פני‬
‫שכל שהוא משכר כשר לניסוך אבל יין מגתו שלא עבר עליו‬
‫המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או‬
‫>>>ועשה‬
‫מ' יום אינו משכר לפיכך פסול לניסוך‪ .‬ועל תמיד של שחר‬
‫עבר והתפ' אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה‬
‫שּקרב בד' שעות אע"ג דכת' בתמיד )במד' כח ד( `‪yakd z‬‬
‫ֶ ַָ‬
‫שכר תפלה מיהא איכא הגה ואחר חצות אסור להתפ' תפלת שחרית )ב"י בשם‬
‫`‪ xwaa dyrz cg‬ואינשי לא קרו בקר אלא עד שלוש שעות‬
‫הרשב"א פרק תפלת השחר(‬
‫דאע"פ שהלכה כרבי יהודה דאמר עד ד' שעות‬
‫שאז כבר קמו כולם משנתם ואפי' המאחרים כדתנן לעיל ט‬
‫מ"מ עד חצות יכול להתפ' אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה דהא דאמר ר'‬
‫ע"ב ‪ zery yelya cenrl mikln ipa jxc oky‬מ"מ בקר של‬
‫יהודה עד ד' שעות ה"ק עד ד' שעות יש לו שכר תפלה בזמנה מכאן ועד‬
‫תורה עד ד' שעות הוא‪ .‬בירוש' ברכות פ"ד ה"א איתא `"‪x‬‬
‫חצות שכר תפלה יש לו שכר תפלה בזמנה אין לו‪ .‬מתחילה סבר הב"י סי'‬
‫‪) oei zekln inia l"aix mya oeniq‬היו האויבים צרים עליהם‬
‫פט לומר דלמדו כן מדפריך הגמ' לעיל כו ע"א ארבנן דאמרי עד חצות ‪eze‬‬
‫מבחוץ ולא היו יכולין לצאת חוץ לחומה לקנות כבשי‬
‫‪ 'eke mizy dgpna lltzn ziaxr 'tzd `le drh opgei iax xn`de `l‬ומשני‬
‫תמידין( ‪odl oilrn eide adf ly zetew 'a odl oilylyn eid‬‬
‫דלרבנן ‪dil iadi dltz xky jli`e o`kn dpnfa dltz xky dil iadi zevg cr‬‬
‫‪oilrn eide adf ly zetew 'a odl elyliy '` mrt miilh 'a‬‬
‫‪ dil iadi `l dpnfa dltz xky‬ולא גרע אחר ד' שעות לר' יהודה מכל היום‬
‫‪'a e`vne mdipir d"awd xi`d dry dze`a miicb 'a odl‬‬
‫לרבנן מיהו לפי"ז צריך לומר דדוקא אם נאנס או טעה יכול להתפלל לרבי‬
‫‪dcei 'x cird dry dze` lr mi`lhd zkyila mixwean miilh‬‬
‫יהודה אחר ד' שעות דהא מדין טעה ולא התפלל ילפי' ליה‪ ,‬מיהו הרמב"ם‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קצא‬
‫כתב ‪ dltz g"ci `vi zevg cr zery 'c xg` 'tzde drh e` xar m`e‬משמע‬
‫‪oizeye dnda lke mixengie mi`ave mili` oi`ae lecbd mil‬‬
‫אפי' מזיד‪ .‬לפיכך הסיק הב"י דילפי לה מדאמרו רבנן עד חצות ואנן בעי'‬
‫‪minrehe oze` milke`e mdn oicve zene`d oi`a k"g`e mdn‬‬
‫שלא תהיה מחלוקתם קיצונית לגמרי דלרבנן מתפלל לכתחי' עד חצות ויהבי‬
‫‪ l`xyil cxei didy on mrh mda‬הוקשה למדרש מדכת' 'וחם‬
‫ליה שכר תפלה בזמנה ולר' יהודה אפי' בדיע' שאיחר הזמן אינו מתפ' אחר‬
‫השמש ונמס' משמע בשעה ששית כשהשמש חמה מאוד‬
‫ד' שעות ואם התפ' אפי' שכר תפלה לית ליה‪ ,‬לכך אמרו דלר' יהודה אחר‬
‫וקודחת בארץ היה נמס המן והיו צריכין ללוקטו עד שעה‬
‫ד' שעות מתפלל והולך עד חצות ויהבי ליה שכר תפלה אבל שכר תפלה‬
‫חמישית ולאכלו בששית וקשיא הא תנינא בשבת י ע"א‬
‫בזמנה לא יהבי ליה‪ .‬ואין נ"ל שבשביל להקטין מחלוקתם יפסקו הפוסקים‬
‫‪ mc` lk lk`n ziriax‬ואמאי משמים כוונו את המן‬
‫שלא כפשט דברי רבי יהודה דמשמע עד ד' שעות ותו לא‪ ,‬אלא נ"ל כיון‬
‫שיאכלוהו בשעה ששית לכך מפרש המדרש 'וחם השמש‬
‫דמדאורי' ליכא זמן לתפלות וכל היום הוי זמן תפלה וליכא שעה המופקעת‬
‫ונמס' היינו שעה רביעית והיו לוקטין אותו עד סוף שעה‬
‫מן התפלה ורבנן הם שקבעו זמן התפלות דאסמכינהו אקרבנות )כדאמר‬
‫שלישית כדי לאכלו ברביעית‪ .‬א"ק 'בבקר בבקר' חלקהו‬
‫לעיל כו ע"ב ועיין שם בפירושנו( לכן כל שלא הגיע זמן התפלה הבאה הוי‬
‫לשני בקרים הראשון נקרא 'בקר בבקר' כלו' בקר מוקדם‬
‫זמן אותה תפלה דמדאורי' אין זמן הפנוי מן התפלה ורבנן שבאו לקבוע זמן‬
‫שבבקר הגדול והוא עד סוף שלישית והשני נקרא סתם‬
‫התפלות ודאי לא באו להפקיע שעה ביום שלא תהא זמן תפלה כלל הלכך‬
‫'בקר' והוא עד חצות‪ .‬האי בקר יתירא להקדים לו שעה‬
‫כל שלא הגיע זמן מנחה הוי זמן שחרית‪ ,‬וראיה לזה מדאמרו לק' ‪ilvn ax‬‬
‫אחת אי הוה אמר ‪ xwaa eze` ehwlie‬הוה משמע כל הבקר‬
‫‪ y"xra zay ly‬דסמיך ארבי יהודה דאמר עד פלג המנחה וקשיא הא רבי‬
‫היו לוקטין עד ד' שעות הוסיף קרא ואמר ‪ xwaa‬כלו' במקצת‬
‫יהודה לא אמר להתפלל ערבית מפלג המנחה אלא אמר שלא יתפלל מנחה‬
‫בקר ולא כל הבקר‪ ,‬ואכתי לא ידענא באיזה חלק מהבקר היו‬
‫אחר פלג המנחה אלא ע"כ קים להו לרבנן דכשבאו חכמ' לקבוע זמני‬
‫לוקטין ובאיזה חלק מהבקר לא היו לוקטין להכי כתב ‪mge‬‬
‫התפלות לא באו להפקיע שעה ביום שלא תהא שעה הראויה לתפלה הלכך‬
‫‪ qnpe ynyd‬בד' שעות ללמדך שג' שעות ראשונות של בקר‬
‫כיון שנגמר זמן מנחה בפלג המנחה מיד מתחיל זמן ערבית אף תפלת שחרית‬
‫היו לוקטין ובשעה אחרונה של בקר לא היו לוקטין‪ .‬אמר‬
‫כן כיון שלא הגיע זמן המנחה יכול להתפלל שחרית עד חצות ובחצות הגיע‬
‫"רבי" אחא בר יעקב צ"ל רב כי בבלי היה תלמידו של רב‬
‫זמן המנחה כמ"ש לעיל‪ .‬והמתפללים אחר ד' שעות אין להם לקבוע תפלתם‬
‫הונא ורבו של רב פפא‪ .‬איזו היא שעה שהשמש חם והצל‬
‫במנין ולערוך חזרת הש"ץ כך שמעתי ממורי הרב זצ"ל והיה מזרז את החזן‬
‫צונן מי שאיחר ללוקטו מהשדה אחר שעה ג' היה המן נמס‬
‫ביוה"כ שלא יעבור ד' שעות )ומ"מ אם התפללו תפלת לחש קודם ד' שעות‬
‫ואינו ראוי עוד לאכילה כדי שימהרו ללוקטו בשעה שלישית‬
‫יש להם לערוך חזרה אע"ג דעבר ד' שעות שהחזרה נגררת אחר תפלת‬
‫ולאוכלו ברביעית שהיא מאכל כל אדם כדתניא בשבת י ע"ב‬
‫לחש( והיה מתפלא על איזה רבנים שמתפללין אחר ד' שעות במנין ובחזרת‬
‫אבל לא היה המן עדין מאוד וממהר להנמס ואם ליקטוהו‬
‫הש"ץ וכן שמעתי ממר זקני זצ"ל שכשהיו איזה מאחרים באים להתפלל‬
‫בשעה ג' והכניסוהו לבית לא היה נמס עד שעה ו' כי היו‬
‫בבית הכנסת הנקרא צלאת רבי אליעזר אחר ד' שעות היו החכמים הלומדים‬
‫ביניהם תלמידי חכמים וסעודתם בשעה שישית כדתניא התם‬
‫שם גוערים בהם שלא יתפללו במנין ובחזרה‪.‬‬
‫לפיכך עשאו הקב"ה במתכונת זו שבצל לא ימס עד המחצית‬
‫השניה של שעה שישית שאז השמש קודחת בעוז ות"ח כבר‬
‫מאן תנא להא "דתנן" וחם השמש ונמס צ"ל דת"ר שאינו‬
‫משנה אלא מדרש הלכה והוא במכילתא דר' ישמעאל בשלח‬
‫אכלוהו בתחילת ו' והיינו דכת' ‪ qnpe ynyd mge‬אם נשאר‬
‫בשדה תחת השמש נמס הוא שהשמש באותה שעה חם‬
‫מסכתא דויסע פרשה ד'‪ .‬וז"ל המדרש ‪'ca qnpe ynyd mge‬‬
‫וממיס אבל אם הכניסוהו לבית לא נמס שבאותה שעה הצל‬
‫‪`edyk zery yya `l` epi` e` zery 'ca xne` dz` zery‬‬
‫עדיין צונן עד שעת 'כחום היום' הוא המחצית השניה של‬
‫`‪ miiwn ip` dn `d xen` zery 'e ixd meid megk] xne‬כצ"ל[‬
‫שעה שישית שאז החמה קודחת בראש כל אדם ואפי' הצל‬
‫‪ opev lvde mg ynydy drya rnyn) ynyd mge‬נמחק כי‬
‫חם ונמס אפי' בבית‪.‬‬
‫היא תוספת מאוחרת שהוסיפו ע"פ הגמ' שלנו שפירשה כך‬
‫ומהגמ' דבעי 'מאי משמע' ומתרץ 'איזו היא שעה שהשמש‬
‫התם א"ר כהנא הלכה כר' יהודה דאמר תפלת השחר עד‬
‫חם והצל צונן הוי אומר בד' שעות' מוכח שלא היו גורסין‬
‫ד' שעות הואיל ותנן בבחירתא כוותיה דתמיד של שחר‬
‫כן במכילתא( ‪dngy oeik 'qnpe' meia ziriax dry `id ef‬‬
‫קרב עד ד' שעות הכא גבי מנחה דא"ר יהודה תפלת מנחה‬
‫‪oiklede epnn oikyen eid milgpe jlede xyet did eilr zgxef‬‬
‫עד פלג המנחה מאי מי נימא הלכתא כוותיה דכיון דפסקינן‬
‫קצב‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הלכתא דתמיד של שחר קרב עד ד' שעות על כרחנו לפסוק‬
‫דאע"ג דרב מצלי של שבת בער"ש והיה עושה מעשה כרבי‬
‫דתמיד של בין הערבים קרב עד פלג המנחה דהא דתמיד של‬
‫יהודה היה נזהר שלא לומר הלכה כרבי יהודה ואע"ג דרב‬
‫שחר קרב עד ד' שעות יליף ליה ר' יהודה מתמיד של בין‬
‫הונא ורבנן היו טורחין שלא לעשות כרבי יהודה מ"מ היו‬
‫הערבים דקרב עד פלג המנחה מה תמיד של בין הערבים נתן‬
‫נזהרין שלא לומר אין הלכה כרבי יהודה ש"מ לאו בהלכתא‬
‫לך ד' שעות שלימות להקרבתו )משעה שש ומחצה ועד י"א‬
‫תליא מילתא אלא במנהגא יש מי שנהגו אבותיו כרבי יהודה‬
‫פחות רביע הרי ד' שעות ורביע ואין לך בהם אלא ד' שעות‬
‫וימשיך במנהגו וכן היה מנהג רב ואבותיו ויש מי שנהגו‬
‫שלימות( אף תמיד של שחר נתן לך ד' שעות שלימות‬
‫אבותיו כרבנן וימשיך במנהגו וכן היה מנהג אבותיו של רב‬
‫להקרבתו מתחילת שעה ראשונה ועד סוף שעה רביעית עיין‬
‫הונא ורבנן )וה"ק השתא דלא אתמר הלכתא ע"י רב ורב‬
‫בפירושנו למשנה באורך‪ ,‬או דלמא אע"ג דר' יהודה יליף‬
‫הונא לא כמר ולא כמר( הלכך אף אנן לית לן למיפסק ביה‬
‫דתמיד של שחר קרב עד ד' שעות מהא דתמיד של בין‬
‫הלכתא אלא במנהגא תליא מילתא והשתא דכל חד מינן לא‬
‫הערבים קרב עד פלג המנחה אנן פסקי' כוותיה בתמיד של‬
‫ידיע ליה מנהג אבותיו בזה דעבד כמר עבד ודעבד כמר‬
‫שחר ולא בתמיד של בין הערבים דלא סבירא לן כוותיה‬
‫עבד דלאו ספיקא דהלכתא הוא אלא שני מיני מנהגים יש‬
‫דמה שתמיד של שחר קרב עד ד' שעות ילפי' ליה מתמיד‬
‫בדבר זה וכל חד מינן יכול לסמוך עצמו על מנהג זה או על‬
‫של בין הערבים דקרב עד פלג המנחה אלא סבירא לן דתמיד‬
‫מנהג אחר‪.‬‬
‫של שחר ושל בין הערבים מסורת הכהנים היא אימתי‬
‫גאון דאע"ג דלא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו ואסיקנן דעבד כמר עבד‬
‫קרבים‪ .‬מדרב מצלי של שבת בער"ש ש"מ הלכה כר"י‬
‫ודעבד כמר עבד אין לו לעשות פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן שאם רגיל‬
‫כצ"ל והמילים מבעוד יום נמחקות‪ .‬אדרבה כבר כתבו‬
‫להתפלל מנחה עד הערב כרבנן לא יתפלל ערבית מפלג המנחה כרבי יהודה‬
‫התוס' בסנהד' נ ע"א )ד"ה אדרבה( שפעמים כשאומר‬
‫ואם רגיל להתפלל ערבית מפלג המנחה לא יתפלל מנחה אחר פלג המנחה‬
‫אדרבה אין כוונתו שהוא עדיף מהקודם אלא שוה לו וכאן‬
‫וכן כתבו ה"ר יונה והרא"ש‪ .‬מיהו אח"כ כתב באוהל מועד בשם בעל‬
‫על כרחך לומר כן‪ .‬מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד‬
‫ההשלמה ‪opaxk minrte dcedi iaxk minrt miyery wgcd i"r ebdpy eiykry‬‬
‫אורתא פעמים שהיו העם רוצין להתפלל ורב הונא ורבנן‬
‫‪ `xewe micwny jxcl z`vl mikydn rxb `lc inc xity‬וז"ל רבנו יונה‬
‫היו מעכבים אותם עד צאה"כ ש"מ אין הלכה כרבי יהודה‬
‫‪'tzdl epl oi` opaxk dgpnd blt xg` dgpnd zltz 'tzdl epbdpny oeik eiykre‬‬
‫אבל אין לפרש דמביא ראיה מהא דרב הונא ורבנן היו‬
‫‪edin opaxk lkd zeyrl `l` dcedi iaxk dngd zriwy mcew ziaxr zltz‬‬
‫רגילין להתפלל ערבית אחר צאה"כ דהא אף רבי יהודה‬
‫‪`le `vi jli`e dgpnd bltn (z`vl dpeeka) ziaxr zltz 'tzd m` 'rica‬‬
‫מודה שאפשר להתפלל אחר צאה"כ ואין מזה ראיה דלית‬
‫‪ 'tzdle xefgl dil opiaiign‬וכתב הב"י ‪t"r`e jka lwdl mlerd ebdp eiykre‬‬
‫הלכתא כוותיה‪ .‬השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא‬
‫‪dze`a k"b ziaxr 'tzdln erpnp `l dgpnd blt xg` dgpn zltz oilltzny‬‬
‫כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד משמע הדבר ספק‬
‫‪y"`xd azky dn lr mikneqy xyt` iccd` oxzqc ilew ixz eedc b"r`e dry‬‬
‫הוא אצלנו כמאן הלכתא ומחמת הספק דעבד כמר עבד וכו'‪.‬‬
‫‪ mz epax zrcl‬דלעניין תפלה הקלו לעשות תרי קולי דסתרן אהדדי דכיון‬
‫תימה כיון דהלכה זו ספק היא בידנו הוה לנו להחמיר לשני‬
‫דמדאורי' כל היום הוי זמן תפלה ורבנן הם שקבעו זמן לתפלות הקילו‬
‫הצדדין דכיון דלר' יהודה מי שהתפלל מנחה אחר פלג‬
‫לעשות תרי קולי דסתרן אהדדי‪ .‬ובכל בתי כנסיות שראיתי היום אין נוהגין‬
‫המנחה הויא תפלתו לבטלה דכבר עבר זמנה ולרבנן מי‬
‫אלא כרבנן ומתפללין מנחה עד הערב ואין מתפללין ערבית אלא אחר‬
‫שהתפלל ערבית מפלג המנחה הוי תפלתו לבטלה דאכתי לא‬
‫צאה"כ והמקלים מתפללין ערבית אחר י"ב דקות ומחצה מהשקיעה וכן אנו‬
‫מטי זמניה היה לאמוראים לפסוק כרבי יהודה בתפלת‬
‫נוהגין בישיבה אבל לפני השקיעה אין מתפללין ערבית חוץ מער"ש‬
‫המנחה ולא יתפלל אלא עד פלג המנחה וכרבנן בתפלת‬
‫שמתפללין מבעו"י משום כבוד שבת ותוספת שבת‪ .‬ובשו"ע סי' רלג סעי'‬
‫ערבית שלא יתפלל אלא אחר צאה"כ‪ ,‬ועוד מאי קאמר‬
‫א פסק מי שהתפ' תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא‬
‫השתא דלא אתמר הלכתא וכו' אי האמוראים הראשונים לא‬
‫ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד‬
‫פסקו בזה את ההלכה ליפסקו ליה חכמי הגמ' כמו שרגילין‬
‫פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע הגה ומשערי' שעות אלו לפי‬
‫לפסוק הלכה בהרבה דברים שלא פסקום הראשונים‪ .‬וי"ל‬
‫ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים ד שעות זמניות וכן כל‬
‫דהכי פירושו השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר‬
‫מקום ששיערו חכמ' בשעות משערי' לשעות אלו )רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכ'(‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתוב בספר אהל מועד בשם רבנו האיי‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קצג‬
‫ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד‬
‫לפסוע כנגד המתפלל מאחוריו דמשעה שעמד להתפלל‬
‫מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפ' מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפ'‬
‫מאחוריו ידע שזה שלפניו יפסיע ג' פסיעות לאחוריו כדין‪,‬‬
‫ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפ' ערבית מפלג‬
‫ולא ידעתי למה לא פירש"י דלא הפסיקו בפסיעות דעושה‬
‫המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו‬
‫שלום‪ .‬ש"מ מתפלל אדם של שבת בער"ש פי' דהלכה‬
‫שנהגו להתפ' תפלת מנחה עד הלילה אין להתפ' תפלת ערבית קודם‬
‫כרבי יהודה דאמר עד פלג המנחה ומשם ואילך ערבית‪.‬‬
‫שקיעת החמה ואם בדיע' התפ' תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא‬
‫וקשה א"כ אמאי לא קאמר ש"מ הלכה כרבי יהודה או ש"מ‬
‫ובשעת הדחק יכול להתפ' תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה הגה ולדידן‬
‫מתפלל אדם של ערבית מבעו"י‪ ,‬ועוד דלק' ע"ב אמר גבי‬
‫במדינות אלו שנוהגין להתפ' ערבית מפלג המנחה אין לו להתפ' מנחה אח"כ ובדיע'‬
‫הנך דהתפללו ערבית של מוצ"ש מבעו"י אמר רבי ‪li`ed‬‬
‫או בשעת הדחק יצא אם מתפ' מנחה עד הלילה דהיינו עד צאה"כ )ב"י בשם אהל מועד‬
‫‪ elltzd elltzde‬משמע דה"ק לכתחי' אין לעשות כן דהלכה‬
‫ורשב"א(‪ .‬כתבו העולת תמיד והאליה רבה מה שפסק השו"ע ובשעת הדחק‬
‫כחכמ' ולא כרבי יהודה מיהו הני הואיל והתפללו התפללו‬
‫יכול להתפ' תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה זה דוקא אם רגיל להתפ'‬
‫דצבור שטעו והתפללו מבעו"י לא מטרחי' להו כדמוקים ליה‬
‫בכל יום מנחה אחר פלג המנחה והיום התפ' מנחה קודם פלג המנחה אבל‬
‫בגמ' אלמא רבי לא סבר כרבי יהודה אלא כחכמ' ואעפ"כ‬
‫אם תפ' היום מנחה אחר פלג המנחה שוב אינו יכול לעשותו לילה להתפ'‬
‫אמרי' לק' ע"ב ‪ y"xra zay ly iax lltzd zg` mrt‬ש"מ‬
‫בו ערבית‪ ,‬ואין נ"ל דכיון דבשעת הדחק סמכינן ארבנו תם דאמר דבתפלה‬
‫המתפלל של שבת בער"ש אין ללמוד מכך דס"ל כרבי‬
‫הקלו ועבדינן כתרי קולי דסתרן אהדדי לא שנא סתר באותו יום ל"ש סתר‬
‫יהודה‪ ,‬ומשום קושיות אלו פירש בסה"ג )סי' א הל' ברכ'‬
‫בשני ימים שונים הלכך בשעת הדחק אפי' כבר התפ' מנחה אחר פלג המנחה‬
‫פ"ד עמ' מז( דרב ירמיה התפלל של מנחה ומיספקא לן מ"ט‬
‫יכול להתפ' ערבית מבעו"י וכך הוא פשט דברי השו"ע‪.‬‬
‫דרב דצלי של שבת בער"ש אי טעמיה משום דסבר הלכתא‬
‫והוה מצלי "רב" ירמיה בר אבא לאחוריה דרב וכו' ולא‬
‫פסקיה לצלותיה "דרב" ירמיה כצ"ל כי בבלי היה ולא‬
‫מא"י ושבוש גדול הוא בש"ס וילנא כי בהרבה מקומות‬
‫בש"ס נדפס '‪ `a` xa dinxi 'iax‬ובהרבה מקומות נדפס '‪'ax‬‬
‫‪ `a` xa dinxi‬ולא ידעו להכריע‪ .‬ולי נר' כי שני ר' ירמיה‬
‫כרבי יהודה דעד פלג המנחה זמן מנחה מכאן ואילך זמן‬
‫ערבית או משום דסבר דוקא בער"ש מותר להתפלל מבעו"י‬
‫משום תוספת שבת מחול על הקדש ומדרב ירמיה צלי מנחה‬
‫באותה שעה ולא פסקיה רב ש"מ דרב לא סבר כרבי יהודה‬
‫דמפלג המנחה עבר זמן מנחה ובא זמן ערבית דא"כ ה"ל‬
‫בר אבא היו חד בבלי תלמיד חבר דרב דברוב המקומות‬
‫לאפסוקי את רב ירמיה דמצלי מנחה שלא בעונתה ואין‬
‫מוסר ר' ירמיה בר אבא בשם רב ואותו יש לציין '‪dinxi 'ax‬‬
‫תפלתו תפלה‪ .‬ולא זכיתי להבין דברי מורנו ורבנו עטרת‬
‫‪ `a` xa‬ורוב ר' ירמיה בר אבא המופיע בש"ס איהו הוא‪,‬‬
‫הראשונים ותפארת הגאונים דלמא ס"ל לרב הלכה כרבי‬
‫וחד מא"י תלמידם של רבי יוחנן ור"ל דאשכחן דר' ירמיה‬
‫יהודה הא דלא הפסיקו רב משום דלא ידע דרב ירמיה‬
‫בר אבא מוסר בשם רבי יוחנן בכתוב' קיא ע"א ובנדה כג‬
‫מתפלל מנחה וסבר ערבית הוא דמתפ' ואילו היה יודע היה‬
‫ע"ב ובמדרש תנחומא במדבר כז ואשכחן שמוסר בשם ר"ל‬
‫מפסיקו ועוד הא ודאי רב לא ידע מאי מתפלל רב ירמיה‬
‫בתע' יא ע"ב ואותו צריך לציין '‪ ,`a` xa dinxi 'iax‬ומחמת‬
‫דכיון דהיסב רב פניו לאחור וראה את רב ירמיה עומד‬
‫שהיו שנים אחד 'רב' ירמיה בר אבא ואחד 'רבי' ירמיה בר‬
‫מאחוריו בתפלה לא עקר רב ממקומו דדלמא רב ירמיה‬
‫אבא ולא ידעו המעתיקים להבחין ביניהם נטלו להם רשות‬
‫מתפלל של ערבית וכיון שלא עקר ממקומו מהיכא ידע מאי‬
‫והיו מעתיקים פעמים 'רבי' ופעמים 'רב' בלא הבחנה כלל‬
‫מתפלל רב ירמיה‪ ,‬ועוד דלעיל הוכיחה הגמ' בפשיטות מהא‬
‫כמפיס בגורל‪ .‬והוה מצלי רבי ירמיה ב"א ערבית של שבת‬
‫דרב מצלי של שבת בער"ש דסבר רב הלכה כרבי יהודה‪,‬‬
‫"אחוריה" דרב כצ"ל וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרב‬
‫ועוד דלשון מתפלל אדם של שבת בער"ש לא משמע‬
‫ירמיה כשסיים רב תפלתו היה צריך לפסוע ג' פסיעות‬
‫דמשום דהוה לן ספיקא אי רב משום תוספת שבת עשה כן‬
‫לאחוריו כדאמרי' ביומא נג ע"ב ולא פסע עד שיסיים רב‬
‫או משום דס"ל הלכה כרבי יהודה עשה כן ופשיט דמשום‬
‫ירמיה תפלתו כדי שלא להפסיקו‪ ,‬ורש"י פירש ‪wiqtd `l‬‬
‫תוספת שבת עשה כן ‪ -‬דא"כ הל"ל ש"מ משום תוספת שבת‬
‫‪lr cnr `l` enewna ayil eiptl xearl lzekl dinxi ax oia‬‬
‫הוא או ש"מ אין הלכה כרבי יהודה‪ ,‬ועוד דלפי פירושו על‬
‫‪ ecner‬ומשמע מפירושו אבל ג' פסיעות דעושה שלום מותר‬
‫כרחנו לפרש דרב ורב ירמיה התפללו ביחיד דזה התפלל‬
‫קצד‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מנחה וזה התפלל ערבית של שבת והוא תימה שיתפלל רב‬
‫אחורי רבו בהדי כל הנך דמשום יוהרא‪ ,‬ולי נר' משום שאם‬
‫ערבית של שבת ביחיד שאפי' הדיוט שבישר' אין עושה כן‪.‬‬
‫אלא נ"ל דרב ורב ירמיה התפללו ערבית של שבת במנין‬
‫יסיים רבו והוא עדיין לא סיים יצט' רבו להמתין לו ולא יוכל‬
‫כדין והא דקא' ש"מ מתפלל אדם של שבת בער"ש פי'‬
‫מדרב צלי של שבת בער"ש ש"מ דהלכתא כרבי יהודה‬
‫דמפלג המנחה זמן ערבית הוא‪ ,‬והא דלא קאמר ש"מ הלכה‬
‫כרבי יהודה משום דפסק לעיל ‪xnk carce car xnk carc‬‬
‫‪ car‬כלו' רב לא אתי למיפסק הלכה כרבי יהודה ורב הונא‬
‫ורבנן לא אתו למיפסק הלכה כחכמים רק באו לומר שהדבר‬
‫תלוי במנהג וכמו שפירשנו לעיל לכך אמר ש"מ מתפלל‬
‫אדם של שבת בער"ש אם רוצה תולה עצמו במנהג זה‬
‫דמפלג המנחה זמן ערבית הוא דהא רב נמי עבד הכי ולא‬
‫חש להחמיר כחכמים‪ .‬וש"מ מתפלל תלמיד אחוריה רבו‬
‫דהשתא סבר דרב ירמיה תלמידיה דרב הוה ולק' מסיק‬
‫דתלמיד חבר הוה ונפרך האי שמע מינה וכמוהו מצאנו‬
‫בש"ס עוד ש"מ דלא קאי למסקנא‪ .‬דאמר ריב"ל אסור‬
‫לעבור כנגד המתפללין ריב"ל הוא דאמר ביומא נג ע"ב‬
‫‪mely ozi k"g`e eixeg`l zeriqt 'b riqtiy jixv lltznd‬‬
‫להכי קאמר ריב"ל דמ"מ אסור לעבור כנגד המתפללין ואם‬
‫עומדים אחריך בתפלה לא תפסע ג' פסיעות הללו שלימדתיך‬
‫לפסוע‪" .‬ורב" ירמיה היכי כצ"ל כמ"ש לעיל‪.‬‬
‫לעקור רגליו ומחזי כיוהרא שרבו ממתין לו‪ .‬וכ"ש שלא‬
‫יתפלל לפני רבו דאית ביה יוהרא יותר מהמתפלל כנגד רבו‬
‫אלא מתפלל בשורה שאחורי רבו שלא כנגדו ממש מאחורי‬
‫גבו של רבו וז"ל הרמב"ם פ"ה מהל' ת"ת ה"ו ‪lltzi `le‬‬
‫‪el xeq`y l"v`e eax cva `le eax xg`l `le eax iptl `l‬‬
‫‪cbpk oeekn `di `le eax xg`l wgxzi `l` eciva jldl‬‬
‫`‪ .lltzi k"g`e eixeg‬והנותן שלום לרבו והמחזיר לו‬
‫שלום ז"ל הרמב"ם שם ה"ה ‪xifgi e` eaxl mely ozi `le‬‬
‫‪dgey `l` dfl df mixifgne mirxl mipzepy jxck mely el‬‬
‫‪eax el ozp m`e iax jilr mely ceake d`xia el xne`e eiptl‬‬
‫‪ ixene iax jilr mely el xifgi mely‬ומרש"י משמע דאפי'‬
‫נתן לו רבו שלום יחזיר לו שלום עליך רבי ואצ"ל שלום‬
‫עליך רבי ומורי‪ ,‬והלח"מ פירש טעמו של הרמב"ם )דפסק‬
‫דהמחזיר שלום לרבו צ"ל שלום עליך רבי ומורי( דאי‬
‫בשלום עליך רבי סגי כנותן לו שלום אמאי קת' ‪xifgnde‬‬
‫‪ eaxl mely‬הא כבר קת' ‪ ,eaxl mely ozepde‬ואינו מוכרח כלל‬
‫דהו"א אם נתן לו רבו שלום קל יותר להחזיר לו שלום‬
‫מהנותן שלום לרבו דההוא הוי חוצפה שהוא פתח שלום‬
‫לרבו אבל כשרבו פתח לו שלום לית ביה חוצפה להחזיר לו‬
‫רש"י ד"ה פלג "ראשון" של מנחה וכו' סימנא לפלג‬
‫להכי קת' ‪ ,eaxl mely xifgnde‬אבל הרמב"ם למד כן‬
‫"אחרון" דקת' כצ"ל‪*** .‬ד"ה שנסקל צריך לשים כאן את‬
‫הנקודה שעד כאן קביעות הגמ' מכאן ואילך פירוש"י תרנגול‬
‫מברייתא דמסכת כלה רבתי פג ה"א ושם פ"ח ה"ב ובמסכת‬
‫שניקר וכו' מוחו "סקלוהו" כמשפט כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫כשהוא אומר וכו' בין צל "והוא" מדבר כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה תא וכו' ולא גרסי' אימא סיפא ושל וכו' שאינו‬
‫במשנה ומצינן למיטעי דהא דאמרו דסיפא אינו במשנה‬
‫היינו כל הסיפא ‪cr xne` dcedi iax meid lk oitqen lye‬‬
‫‪ zery ray‬לכך הוסיף מעתיק מאוחר שדברי רבי יהודה‬
‫דרך ארץ פרקי בן עזאי פ"ד ה"א ועיין בב"ק עג ע"ב ושם‬
‫נדבר מזה בע"ה ובישועתו‪ .‬והחולק על ישיבתו של רבו‬
‫החולק על רבו לא קת' אלא החולק על 'ישיבתו' של רבו ז"ל‬
‫הרמב"ם פ"ה מהל' ת"ת ה"ב `‪raewy df eax lr wleg edfi‬‬
‫‪miiw eaxe eax zeyxa `ly cnlne yxece ayeie yxcn el‬‬
‫‪eax ipta zexedl mc`l xeq`e ,zxg` dpicna eaxy t"r`e‬‬
‫‪) dzin aiig eax ipta dkld dxend lke ,mlerl‬הלכה ג'( ‪did‬‬
‫‪,aiydl xzen dkld xac mc` el l`ye lin a"i eax oiae epia‬‬
‫שאמר עד שבע שעות אינו במשנה אבל דברי ת"ק דאמר‬
‫‪ meid lk oitqen lye‬ישנו במשנה‪*** .‬בא"ד ליליא הוא‬
‫‪oebk cvik ,zexedl xzen eax ipta 'it` xeqi`d on yixtdle‬‬
‫עבד "ומשום הכי מנחה לא" צ"ל ומשם הוי זמן ערבית‪.‬‬
‫‪e` exeqi`a rci `ly iptn xeq`d xac dyer mc` d`xy‬‬
‫ד"ה דרב וכו' קודם הלילה "ואעפ"כ" אין אסור כצ"ל‪.‬‬
‫כז ע"ב גמ' לא כנגד רבו בשורה אחת עמו ולא אחורי‬
‫רבו פירש"י ‪ `id `xdei inp‬שמראה עצמו כסגנו של רבו‬
‫יותר משאר התלמידים‪ ,‬והתוס' פירשו ‪eaxl degzynk 'xpy‬‬
‫מיהו מהברייתא דר"א דלק' לא משמע הכי דקת' המתפלל‬
‫‪ipta 'it`e xeq` df xac el xnele eyixtdl el yi eryx iptn‬‬
‫‪'d lelig yiy mewn lky ,zeyx eax el ozp `ly t"r`e eax‬‬
‫`‪reawl la` dxwn dxwpy xaca `"ca axl ceak oiwleg oi‬‬
‫‪seqa `ed 'it` l`ey lkl zexedle ayile d`xedl envr‬‬
‫‪eax zeniy cr zexedl el xeq` mlerd seqa eaxe mlerd‬‬
‫``"‪ayil el xzen eax zny in lk `le ,eaxn zeyx lhp k‬‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קצה‬
‫‪ .d`xedl ribdy cinlz did k"`` dxeza zexedle‬והאומר‬
‫יהודה פלג המנחה אלא לעניין תפלה שהיא כנגד קרבן תמיד‬
‫דבר שלא שמע מפי רבו פירש רבנו יונה ‪rny `ly l"x‬‬
‫אבל שבת מתקדשת בשקיעת החמה ואין להוסיף כ"כ תוספת‬
‫‪ enya eze` xne`e epnn‬משמע מדבריו שאם אומר בסתם‬
‫שבת אלא עד פלג המנחה יכול להוסיף דמינכר דלכבוד שבת‬
‫שלא בשם רבו מותר אע"פ שלא שמע דבר זה מפי רבו וכן‬
‫הוא אבל לפני פלג המנחה לא ועיין בשו"ע סי' רסז סעי' ב‪.‬‬
‫כתב הרא"ש‪ ,‬אבל הרמב"ם שם ה"ט כתב ‪xac xn`i l`e‬‬
‫אמר רבא ההוא להזיע ומילת דנכנס נמחק‪ .‬לכברויי הא‬
‫‪ exne` my xikfiy cr eaxn rny `ly‬ופירש הב"י יו"ד סי'‬
‫דכת' )ברא' יט כד( ‪ y`e zixteb‬תרגם יונתן 'כבריתא ואשא'‬
‫רמב אות כד ‪) meyn 'xpe‬כצ"ל( ‪xne` cinlzdy dn lk mzqy‬‬
‫כי אות ג' היו מבטאים כמו כ' בחילוף גיכ"ק ואות פ' היו‬
‫‪jixv eitn erny `l m`e erny eaxny mirneyd mixaeq‬‬
‫מבטאים כמו ב' בחילוף בומ"ף ומהמילה ‪ zixteb‬נעשה‬
‫‪ erny in itn ricedl‬ולפי"ז אפי' אומר סתם ואינו מזכיר‬
‫‪ ,zixaek‬ואח"כ קראוהו הערבים הקדמונים ‪ xaig‬בח' כי‬
‫שלמד דבר זה מרבו אסור ואני צריך לציין בתחילת הספר‬
‫החליפו הכ' בח' כדרכם בכמה מילים ובזה תבין מה שקורא‬
‫שכל מה שכתבתי בספרי בסתם אינו מרבותי אלא סברת‬
‫הב"י בסי' לב אות ג' לדיו `‪ x"aigl‬כי מוסיפין בו גופרית‬
‫עצמי הוא‪ .‬מיהו פשט הברייתא משמע שעל המשנה הוא‬
‫להשחירו‪ .‬לכברויי סלי היו עושין סלים מנצרי הדקל והם‬
‫אומר‪ ,‬שהיו שונים משנתם והיא תורה שבע"פ שקבלה משה‬
‫מחוררים ואינן ראויים ליתן בהם משקין ומניחין גופרית על‬
‫מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' וקבלוה תלמיד‬
‫הגחלים והסלים למעלה קולטין עשן הגופרית ונסתמין‬
‫מפי רבו ואסור לשנות או להוסיף במשנה דבר שלא שמע‬
‫חוריהם‪ .‬ונ"ל דאף מה שכתוב )ברא' ו יד( ‪zaiz jl dyr‬‬
‫מפי רבו כי ע"י זה משבש את המשנה ועוד שפוגם בכבוד‬
‫‪ xteb ivr‬לא היה זה מין עץ הנקרא גופר אלא ר"ל עשה לך‬
‫רבו שרבו לא למדו דבר זה והוא מוסיפו במשנתו נראה כאי'‬
‫תיבה מעצים שגיפרו אותם בגופר ונסתמו העצים ולא יהיו‬
‫אומר רבי חיסר מהמשנה ואני אשלים חסרונו‪ ,‬ואתי שפיר‬
‫סופגין את המים ולא תשקע התיבה וכן תרגם אונק' ‪oir`c‬‬
‫דקת' והאומר דבר שלא שמע מפי רבו בהדי כל הנך‬
‫‪ qexcpwc‬וקנדרוס הוא דבק גופרית וכן מצאתי בחידושי‬
‫דטעמייהו משום פוגם בכבוד רבו‪ ,‬ולפי רבנו יונה והרא"ש‬
‫הרשב"א לחולין ל ע"ב שכתב ‪dzrwex azk zekld lrae‬‬
‫והרמב"ם קצת קשה מה שייכות יש להלכה זו בברייתא‬
‫‪ qexcpwa e` `xiwa `wacinc‬וכן 'קונטרס' שהוא מן המילה‬
‫שעוסקת בדברים שפוגם בכבוד רבו‪ .‬שאני "רב" ירמיה‬
‫‪) qxcpew‬כמו שתמצא ברד"ק ברא' ג א וברשב"א גטין יח‬
‫בר אבא כצ"ל‪ .‬ולא אמר "ליה" מי בדיל מר כצ"ל‪.‬‬
‫ע"א וברא"ש עירו' נח ע"א ועוד הרבה( לשון דבק הוא‬
‫והאמר "רבי אבין" ט"ס דרבי אבין לא ראה את רבי ולא‬
‫כשהיו מדביקין כמה דפין יחד היו קורין לו קונטרס כמו‬
‫למד לפניו וצ"ל אבידן או אבדן וכן הוא בכת"י מדוייקים‪,‬‬
‫שאנו קוראין מחברת וחוברת לשון חיבור ודיבוק הא למדת‬
‫והוא מתורגמנו של רבי כדאיתא ביבמ' קה ע"ב וקח ע"א‬
‫שקנדרוס מין דבק הוא והוא של גופרית לכך קרי ליה עצי‬
‫ונדה סו ע"א ובירוש' )ברכ' פ"ד ה"א( איתא ‪cwtn iax‬‬
‫גופר‪ .‬ההוא טעותא הואי לעולם כל המתפלל ערבית של‬
‫‪`ynxc ilv ilvnc o`n `xeaiv inew fixk` dixen` oca`l‬‬
‫שבת כבר קבל עליו שבת בתפלתו ואסור בעשיית מלאכה‬
‫‪ mi`w `nei cr‬כלו' צא והכרז מי שבא להפלל ערבית יתפלל‬
‫מיהו רב דימי בר ליואי לא היה נוהג כרבי יהודה להתפלל‬
‫בעוד היום עומד כלו' טרם השקיעה‪ ,‬והוא אבדן דקאמר הכא‬
‫ערבית מפלג המנחה אלא כחכמ' היה נוהג ואותו יום מעונן‬
‫דחזא לרבי שהתפלל של ער"ש בשבת‪ .‬ועדיין לא חשכה‬
‫היה וכסבור שקעה חמה והגיע זמן ערבית והתפלל ואח"כ‬
‫רבי זריז במעשיו הוה דהא אפי' לרבי יהודה אין להתפלל‬
‫נתפזרו העבים וזרחה החמה ונמצא שתפלתו אינה תפלה‬
‫ערבית עד פלג המנחה דהיינו שעה ורביע קודם צאה"כ ואיך‬
‫וצריך לחזור תפלתו דהא איהו כחכמ' ס"ל ולדידהו לא מטא‬
‫הספיק רבי להתפלל של שבת ומסתמא במנין התפלל‬
‫זמן ערבית והיה מסופק שמא אף דלעניין תפלה אין תפלתו‬
‫בקדישים ונגינה והלך עד המרחץ והזיע ושנה להם פרקן‬
‫תפלה וצריך לחזור ולהתפלל לעניין קבלת שבת מחמרי'‬
‫ועדיין לא שקעה החמה‪ ,‬והחברים אמרו דמהכא יש ללמוד‬
‫לאחשובי תפלתו תפלה וכבר קיבל שבת וא"ל אביי דכיון‬
‫דבער"ש מותר להתפלל לפני פלג המנחה משום תוספת‬
‫שאין תפלתו תפלה אף לעניין קבלת שבת אינה כלום ושרא‬
‫שבת‪ ,‬וטעות היא בידם דאפי' לרבי יהודה תוספת שבת אינה‬
‫לו לעשות מלאכה‪ .‬ופריך וטעותא מי הדרא כל הנוהג‬
‫מוספת על פלג המנחה אלא על שקיעת החמה דלא אמר רבי‬
‫כחכמ' ואינו מתפלל ערבית עד חשיכה אם טעה והתפלל‬
‫קצו‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ערבית מבעו"י דסבר דחשך היום ואח"כ נתפזרו העבים מי‬
‫ערבית מבעו"י אין תפלתו תפלה וצריך לחזור ולהתפלל אבל‬
‫אמרי' אין תפלתו תפלה‪ .‬ובאו ושאלו את רבי ואמר הואיל‬
‫צבור שטעו כיון דכבר נתפזר הצבור והלך כל אחד לביתו‬
‫והתפללו התפללו אע"ג דרבי סבר כרבי יהודה דמפלג‬
‫אם תאמר להם לחזור ולהתכנס בביהכ"נ להתפלל לא יחזרו‬
‫המנחה יכול להתפלל ערבית לכתחי' כדאמר לעיל ‪zg` mrt‬‬
‫אלא יתפלל כל אחד בביתו ביחיד ונמצאת מרגילם להתפלל‬
‫‪ y"xra zay ly iax lltzd‬וכן מפורש בירוש' ) ברכ' פ"ד‬
‫ביחיד ופעם אחרת עושין כן אפי' לכתחי' להתפלל ביחיד‬
‫ה"א( ‪o`n `xeaiv inew fixk` dixen` oca`l cwtn iax‬‬
‫לכך אמרי' להו הואיל והתפללו התפללו ואין צריכין לחזור‬
‫‪ mi`w `nei cr `ynxc ilv ilvnc‬כלו' צא והכרז מי שבא‬
‫תפלתם‪ .‬ממהלך הסוגיא אתה למד דכל מי שתפלתו תפלה‬
‫להפלל ערבית יתפלל לכתחי' בעוד היום עומד כלו' טרם‬
‫וא"צ לחזור ולהתפלל ערבית של שבת מקבל הוא את השבת‬
‫השקיעה דהלכה כרבי יהודה מיהו הני שבאו לשאול ממנו‬
‫ע"י תפלתו דקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית של שבת‬
‫היו נוהגין כחכמ' ואין מתפללין עד צאה"כ לכך אמר להם‬
‫הלכך ציבור שטעו והתפללו ערבית של שבת מבעו"י ואח"כ‬
‫הואיל והתפללו התפללו בדיע' תפלתם תפלה אבל לכתחי'‬
‫נתפזרו העבים כיון דאמרי' תפלתם תפלה ולא מטרחינן להו‬
‫אין להם לעשות כן‪ .‬הוקשה לרש"י ומאי קושיא הא אע"ג‬
‫לחזור ולהתפלל כבר קיבלו עליהם את השבת בתפלתם‪,‬‬
‫דאמר רבי דתפלתם תפלה ודאי לא התיר להם לעשות‬
‫מיהו הרא"ש והרשב"א ותלמידי רבנו יונה כתבו דצבור‬
‫מלאכה בעצם יום השבת דאין תפלת ערבית של מוצ"ש‬
‫אע"ג דתפלתם תפלה לא קיבלו עליהם את השבת ומותרין‬
‫מסיימת את השבת א"כ נימא דאף תפלתו דרב דימי בר‬
‫במלאכה דקבלה בטעות לאו שמה קבלה ולא ידעתי לישב‬
‫ליואי תפלה היא דטעותא לא הדרא מיהו אין תפלת ערבית‬
‫סברתם עם הסוגיא ועיין בקונט' ועשה טוב דלק'‪.‬‬
‫של ער"ש מתחלת את השבת דאין כניסת ויציאת השבת‬
‫טוב<<< ז"ל הטור סי' רסג ‪xpd zwlcda dielz zay zlawc b"d xtqa azk‬‬
‫תלויים בתפלות‪ ,‬תירץ רש"י אע"ג דאין יציאת השבת תלויה‬
‫‪ly xp micwdl jixvy azk df iptne zay eilr lg zay ly xp wilcdy oeikc‬‬
‫בתפלת ערבית של מוצ"ש דודאי לא נתיר לעבור על חילול‬
‫‪,k"g` dkepg ly wilcdl lkei `l zay ly micwi m`y zay lyl dkepg‬‬
‫שבת מפני שהתפלל ערבית מיהו המתפלל ערבית של ער"ש‬
‫‪eilr lg `l wilcdy xg`l 'it`c xpd zwlcda ielz oi`y eazk zetqezde‬‬
‫אי אמרת דתפלתו תפלה ודאי קיבל עליו את השבת ואסור‬
‫‪ zay eilr lg ziaxr lltzndy ziaxr zltza ielz `l` zay‬והר"ן‬
‫במלאכה הואיל וקבל את השבת בפיו דכל תוספת שבת‬
‫והמרדכי הסכימו עם בה"ג דקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר‪ ,‬אבל הרא"ש‬
‫נעשית ע"י דיבור בפיו דכת' '‪ bper zayl 'z`xwe‬אלמא יש‬
‫והרמב"ן והרשב"א ורבנו ירוחם והרב המגיד והגהות מימוניות סברי כדברי‬
‫לך שבת שמתקבלת ע"י דבור וקריאה ואיזו זו תוספת שבת‬
‫התוספות שקבלת שבת תלויה בתפלת ערבית ופירש הב"י דהיינו באמירת‬
‫)אבל אי אמרת דאין תפלתו תפלה אין קבלתו קבלה ואין‬
‫ברכו שלפני ערבית‪ .‬ופסק בשו"ע סי' רסג סעי' י לבעל ה"ג כיון שהדליק‬
‫אסור במלאכה דהא אמרת דמה שדיבר וקרא הוי כאי' לא‬
‫נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועפי"ז נוהגות קצת נשים‬
‫אמרו כלל מיהו השתא סבר דליכא למימר דאביי הכי אמר‬
‫שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו‬
‫ליה אין תפלתך תפלה וצריך אתה לחזור ולהתפלל ולפיכך‬
‫בה ואין מכבות אותה וי"א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת‬
‫מותר אתה במלאכה דהא רבי קאמר הואיל והתפללו‬
‫שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל וי"א שאינו מועיל לה‪ .‬ויש חולקים על‬
‫התפללו אלמא טעותא לא הדרא(‪ .‬והתוס' תירצו הואיל‬
‫בעל ה"ג ואומ' שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית‬
‫והתפללו התפללו ‪`xy i`n`e `xneg oiiprl `nip inp ikd‬‬
‫שכיון שאמר החזן ברכו הכל פורשין ממלאכתם ולדידן כיון שהתחילו‬
‫‪ dil‬כלו' מדאמר רבי 'הואיל והתפללו התפללו' משמע‬
‫מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו הגה והמנהג שאותה אשה המדלקת‬
‫דמספקא ליה אי תפלה בטעות הדרא או לא לכך אמר הואיל‬
‫מקבלת שבת בהדלקה אם לא שתתנה תחלה ואפי' תנאי בלב סגי )מרדכי( אבל שאר‬
‫וכבר התפללו לא מהדרינן להו דספק הוא וכיון דאמרת‬
‫בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן‬
‫ספיקא הוא ותפלתו תפלה לעניין קולא שלא יצט' לחזור‬
‫אבל לא בשאר הנרות שבבית )א"ז( וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין לא להדליק‬
‫ולהתפלל כ"ש דהכי נמי יש לנו לומר דספיקא הוא ותפלתו‬
‫במקום זה ולהניח במקום אחר )מרדכי פ' ב"מ(‪ .‬ולדידן כשאומרים בואי כלה בואי‬
‫תפלה לעניין חומרא שיהא אסור במלאכה הואיל וכבר‬
‫כלה בפיוט לכה דודי הוי כברכו של הראשונים וכמזמור שיר ליום השבת‬
‫התפלל של שבת ואמאי שרא ליה אביי‪ .‬שאני צבור דלא‬
‫של השו"ע‪ .‬ומנהג אמותנו היה שמקבלות שבת בהדלקת נרות שבת ואין‬
‫מטרחי' להו לעולם מי שנוהג כחכמ' אם טעה והתפלל‬
‫עושות שום מלאכה כלל ובשנים האחרונות נתחכמו ואומרות שהם מתנות‬
‫>>>ועשה‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קצז‬
‫שאינן מקבלות שבת בכך ולא טוב הדבר וכבר באו בזה לידי כמה מכשולות‬
‫וגבי ער"ש כתב '‪ y"xra zay ilil ly ziaxr zltz lltzdl 'el yi‬משמע‬
‫ולא ינהגו כן אלא בשעת צורך גדול‪ .‬כיון שאנו מתפללין ערבית של שבת‬
‫דבער"ש טוב וראוי לכתחי' להתפלל מבעו"י משום תוספת שבת ומה שכתב‬
‫מבעו"י סברתי שנשותינו נגררות אחר ביהכ"נ שלנו וכיון שקבלנו שבת‬
‫‪ dpnfa oiwcwcn oi` zeyx ziaxr zltzy itl‬לא יהיב טעמא למתפ' בער"ש‬
‫בתפלה אף הן נאסרו במלאכה‪ ,‬מיהו אח"כ היה נ"ל שכיון שיש בעירנו כמה‬
‫מבעו"י אלא למתפ' במוצ"ש מבעו"י‪ .‬והשיג עליו הראב"ד `"` `‪ie`x oi‬‬
‫בתי כנסיות אלה מקדימין ואלה מאחרים אין האשה נגררת אחר ביהכ"נ של‬
‫‪) `ldy dry jxevl `l` ok zeyrl‬כצ"ל( ‪ dltzl dle`b jenql jixv‬מתוך‬
‫בעלה ויכולה לאחר כמו בתי כנסיות שמאחרים‪ .‬אבל במושבים שאין שם‬
‫השגתו של הראב"ד אתה למד שהרמב"ם התיר להתפלל מבעו"י אפי' שלא‬
‫אלא ביהכ"נ אחת או כמה בתי כנסיות וכולן מתפללין באותה שעה כל נשות‬
‫בשעת הדחק ולא כמו שפירשו הכס"מ ורבנו מנוח דעת הרמב"ם‪ .‬ובעיקר‬
‫המושב חייבות לבדול ממלאכה משעה שקבלו שבת בתפלה בביהכ"נ דבה"ג‬
‫השגתו של הראב"ד תימה היא בעיני דהא בגמ' אמרו בהדיא ‪xnk carc‬‬
‫דאמר דקבלת שבת תלוי בהדלקת הנר לא אמר אלא כשמדלקת את הנר‬
‫‪ car xnk carce car‬משמע אפי' לכתחי' ותיקשי לראב"ד על הגמ' ועל ר'‬
‫לפני שקבלו שבת בתפלה בביהכ"נ אבל אם כבר קבלו שבת בביהכ"נ אף‬
‫יהודה והא בעינן למיסמך גאולה לתפלה אלא ע"כ מה שאומר אמת ואמונה‬
‫היא צריכה לבדול ממלאכה לפיכך צריכות למהר להדליק נרות שבת קודם‬
‫היא הגאולה שצריך לסמוך לתפלה אע"פ שאינה עם ק"ש‪ .‬ובהל' שבת‬
‫שיקבלו שבת בביהכ"נ‪* .‬כתב הרא"ש ‪'tzdl edl 'igxhn `lc xeav ip`y‬‬
‫פכ"ט הי"א כתב הרמב"ם ‪t"r` i"eran y"xr qekd lr ycwl mc`l el yi‬‬
‫‪ oixzen el`e el` dk`ln la` cigil 'igxhnc enk zipy‬דקבלת שבת בטעות‬
‫‪zevny zay `id oicry t"r` i"eran qekd lr lican oke zayd dqpkp `ly‬‬
‫לא הויא קבלה וכן כתבו הרשב"א ותלמידי רבנו יונה‪ .‬וכתב הב"י ‪`de‬‬
‫‪ .hrna ef dryl mcew oia ez`ivie ezqipk zrya oia dxn`l dxikf‬ואע"ג‬
‫‪) edl 'igxhn `l xeavc 'ixn`c‬להתפלל שנית( ‪bltn 'tzdyk `wec epiidc 'xp‬‬
‫דבכס"מ דהלכות תפלה פירש דאין ראוי להתפ' ערבית מבעו"י אלא בשעת‬
‫‪didy ded zerhac oeik dlrnle dgpnd bltn 'tzd 'it` cigiae jli`e dgpnd‬‬
‫הדחק וצורך גדול מדברי מרן בשו"ע סי' רלג סעי' א נר' שחזר בו וסובר‬
‫‪inp xeav 'it` dgpnd blt mcew la` dltz el dzlr `l dkyg xaky xeaq‬‬
‫דאפי' לכתחי' יכול להתפלל מבעו"י עיי"ש ויותר מפורש בסי' רסז סעי' ב‬
‫‪.my l"f dpei epax ixacn p"ke llk `ed ziaxr zltz onf e`lc oeik oixifgn‬‬
‫ופסק בשו"ע סי' רסג סעי' יד אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו שחשיכה‬
‫והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית ש"ש ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה‬
‫חמה א"צ לחזור ולהתפלל ערבית אם כשהתפללו היה מפלג המנחה‬
‫ולמעלה ואם יחיד הוא שטעה בכך צריך הוא לחזור ולהתפלל תפלת‬
‫ערבית‪ ,‬ולענין עשיית מלאכה בין ציבור בין יחיד מותרים דקבלת שבת‬
‫היתה בטעות‪ .‬וי"א שאותם שהדליקו נרות אסורים בעשיית מלאכה ושאר‬
‫אנשי הבית מותרין וי"א שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו‬
‫ולהוסיף בו שמן ואפי' אם כבה אסור לטלטלו אבל הרמ"א בדרכי משה‬
‫כתב בשם האו"ז דהגאונים הורו דכיון דלא מטרחי' לצבור לחזור ולהתפלל‬
‫הויא קבלת שבת דידהו קבלה אע"ג דבטעות היא וכן כתב המג"א בשם‬
‫המרדכי ועוד גדולים וכבר כתבתי בפירוש הגמ' דכן משמע פשט הגמ' וכתב‬
‫המשנ"ב ‪xeav zlawc l"qc 'qetd ilecbn dnk mya e`iady mipexg`a oiire‬‬
‫‪aexd xg` oikynp herind oi` dfay wx dlaw dny dltz i"r wx 'it` zerha‬‬
‫‪yi wgcd mewnae miwqetd el` cbp lwdl oi`e dlawd dzid zerhay oeik‬‬
‫‪ r"eyay `ziinw drc lr jenql‬וכן יש להורות‪.‬‬
‫מקדימין להתפ' ערבית יותר מבימות החול ומפלג )כצ"ל( המנחה יכול‬
‫להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד‪ .‬כתב השל"ה דמ"מ צריך‬
‫לאכול כזית בלילה כדי לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ הב"ח‪ ,‬והוא תימה הא‬
‫כיון דהתפלל מבעו"י כבר קבל עליו שבת ותוספת מחול על הקדש הוי‬
‫דאורייתא ולמה לא תעלה לו הסעודה שאוכל בשעה זו וכ"נ מדברי הרא"ש‬
‫והתוס' דא"צ לאכול כזית אחר צאה"כ‪ ,‬ומ"ש מקצת האחרונים דטוב‬
‫להחמיר כדברי השל"ה אין לו טעם‪ .‬וכתב המ"א שאם סועד מבעו"י כשיגיע‬
‫חצי שעה סמוך לזמן ק"ש אסורין להתחיל לאכול עד שיקראו ק"ש‪ ,‬ואנו‬
‫אין נוהגין כן אלא מתפללין ערבית מבעו"י ומגיעים לבית כעשר דקות קודם‬
‫השקיעה ועושין קידוש ומתחילין בסעודה וי"ח דקות אחר השקיעה מפסיקין‬
‫לקרוא ק"ש דכיון שהוא דבר קבוע שבכל סעודת ליל שבת כשמגיע זמן‬
‫ק"ש מפסיקין וקורין אין לחוש שמא ישכח לקרוא וא"צ להפסיק סעודתו‬
‫חצי שעה קודם זמן ק"ש ולצער עצמו בסעודת שבת שהיא קדש וטועמיה‬
‫חיים זכו‪ .‬מתפ' אדם של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על‬
‫הכוס אבל אינו מברך על הנר דאכתי אסור הוא במלאכה‬
‫ועוד דקי"ל אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ושרגא‬
‫דא"ר נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בער"ש‬
‫בטיהרא מאי מהני לכך דקדק לומר ואומר הבדלה על הכוס‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי' רצג סעי' ג מי שהוא אנוס כגון שצריך‬
‫כתב הרמב"ם בהל' תפילה פ"ג ה"ז ‪ilil ly ziaxr zltz lltzdl el yi‬‬
‫להחשיך על התחום לדבר מצוה יכול להתפ' של מוצ"ש מפלג המנחה‬
‫‪itl zaya y"ven ly ziaxr 'tzi oke dngd rwyzy mcew y"xra zay‬‬
‫ולמעלה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר וכן אסור בעשיית מלאכה‬
‫‪xg` dpnfa y"w `xwiy calae dpnfa oiwcwcn oi` zeyx ziaxr zltzy‬‬
‫עד צאה"כ ואחר צאה"כ יברך על הנר‪ ,‬ומ"מ אין לעשות כן אלא באונס‬
‫‪ k"d`v‬מדשינה לשונו דגבי מוצ"ש כתב ‪zaya y"ven ly ziaxr 'lltzi' oke‬‬
‫בצד תמרה הוה ולא בצד עמוד הוה רבי זירא‬
‫ואומר קדושה על הכוס והלכתא כוותיה‬
‫גמור ובצנעא‪.‬‬
‫קצח‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סבר דמיירי ברבי ישמע' ברבי יוסי שלא היה רגיל להשתלח‬
‫ערבית רשות‪ .‬דא"ר יהודה אמר שמואל תפלת ערבית‬
‫בעולם בשביל הצלת ישראל לפיכך אין לנו לומר שהתפלל‬
‫ר"ג אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות הוה מצי לאתויי‬
‫של מוצ"ש בשבת שזה אין להתפלל אלא כשמוכרח לצאת‬
‫ההיא ברייתא דלק' דמפורש בה דר"ג אומר חובה ור"י אומר‬
‫לדרך לדבר מצוה אלא של שבת בער"ש התפלל משום‬
‫רשות אלא שאלו ששנו סוגיא זו לא הכירו את הברייתא‬
‫תוספת שבת והיה זה בצד עמוד של ביהמ"ד ולא בדרך בצד‬
‫דלק' לכך הביאו מימרא דאמוראי וכמוה הרבה בש"ס‪ ,‬וידידי‬
‫תמרה‪ ,‬ואתא עולא ואמר בצד תמרה הוה ולא בצד עמוד‬
‫וחביבי הרב דוד אבוטבול הי"ו אמר לפי שהיא ברייתא‬
‫לא היה זה בביהמ"ד אלא בדרך היה והתפלל בצד תמרה‬
‫ארוכה לא רצה להביאה כאן שבא לעניין פסק הלכה דאביי‬
‫ולא רבי ישמע' ב"י הוה אלא רבי אלעזר ב"י אחיו דר'‬
‫ורבא לכך הביא מימרא דרב יהודה שהיא בקוצר ‪xne` b"x‬‬
‫ישמע' שהיה רגיל לצאת בשליחות מצוה עבור הצלת ישר'‬
‫‪ zeyx xne` ryedi iaxe daeg‬וקאמר עלה `‪dkld xn` iia‬‬
‫כדאשכחן בשבת סג ע"ב וביומא נז ע"א ובמעי' י"ז ע"ב‬
‫‪zeyx xne`d ixack dkld xn` `axe daeg xne`d ixack‬‬
‫ובב"ר פרשה י מדרש ז ולא של שבת בער"ש הוה דכו"ע‬
‫ואח"כ הביא את הברייתא‪ ,‬מיהו אכתי קשיא אמאי הוצרך‬
‫מותרין בזה אלא של מוצ"ש בשבת הוה ולא תתמה דכיון‬
‫רב יהודה לומר ההיא מימרא הא ברייתא מפורשת היא ועל‬
‫שהיה משתלח לדבר מצוה הותר לו להתפלל של מוצ"ש‬
‫כרחנו לומר שלא הכיר את הברייתא ההיא‪ .‬ואל תתמה‬
‫בשבת‪.‬‬
‫שמקצת חכמי בבל לא הכירו את הברייתא הזו שאף חכמי‬
‫ארץ ישראל בעלי תלמוד ירוש' לא הכירו את הברייתא הזו‬
‫מאי אין לה קבע אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא‬
‫ו'קבע' פירושו קביעות זמן ליתני תפלת הערב כל הלילה‬
‫כדקת' בתר הכי 'ושל מוספין כל היום' אלא מאי אין לה‬
‫קבע כמ"ד תפלת ערבית רשות ולפי"ז ‪ raw‬היינו 'חסרון'‬
‫כלו' ‪ axrd zltz‬אם לא התפלל אותה `‪ raw dl oi‬אין נחשב‬
‫חיסרון לומר שחיסר ממנין התפלות שהיה ראוי להתפלל‬
‫שהרי אינה חובה כלל‪ .‬כמו )משלי כב כג( ‪maix aixi 'd ik‬‬
‫‪ ytp mdiraew z` rawe‬הם חיסרו מהם ממון ובעוון זה ה'‬
‫יחסר מהם את נפשם‪ ,‬וכן )מלאכי ג ח( ‪midl` mc` rawid‬‬
‫‪dnexzde xyrnd jepraw dna mzxn`e ize` miraew mz` ik‬‬
‫האם ראוי לאדם לחסר דבר מהאלהים כי אתם מחסרים אותי‬
‫ואמרתם במה חיסרנוך ומה לקחנו מעמך ומשיבם ה' המעשר‬
‫והתרומה שאינכם נותנים לי הרי אתם מחסרים אותי מה‬
‫שהיה ראוי להיות לי‪ .‬ותימה מדקת' ברישא עד אימת תפלת‬
‫השחר והדר קת' עד אימת תפלת המנחה ובתר הכי קת'‬
‫‪ raw dl oi` axrd zltz‬משמע דאתא למימר תפלת הערב‬
‫אין לה זמן קבוע ומוגבל אלא כל הלילה זמנה‪ ,‬ועוד דלע' כו‬
‫ע"א במשנה פירש"י '`‪ dpnf dlild lk 'raw dl oi‬וקשה‬
‫דהכא קאמר הגמ' בהדיא דמתני' לא אתא למימר דכל הלילה‬
‫זמנה‪ .‬ונ"ל דהגמ' מודה ד'אין לה קבע' פירושו אין לה זמן‬
‫מוגבל שכל הלילה זמנה והכי פירוש הגמ' מאי אין לה קבע‬
‫אילימא מתני' לא אתיא אלא לאשמועי' דאי בעי מצלי‬
‫דבירוש' דסוגיין אומר ‪'eke edn axrd zlitz onz `ipz‬‬
‫‪ 'eke cg` cinlza dyrne‬אלמא לא הכירו ברייתא זו רק‬
‫שמעו עליה מחכמ' שבאו מבבל והיינו דקאמר תניא 'תמן'‬
‫כלו' בבבל‪ .‬רבא אמר הלכה כדברי האומר רשות‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<< כתב הרי"ף ‪) `kid n"pd edin `axk dkldc l"iiwe‬כצ"ל( ‪ilv `lc‬‬
‫‪ `yixl xcd irh i`e daeg dilr diiey xak dil ilvc `kid la` llk dil‬עוד‬
‫כתב הרי"ף ‪`pci`de `zi` devn la` `zilc `id daeg zeyx c"nl 'it`e‬‬
‫‪) daeg diieyl `nlr bedp‬כצ"ל( וכן כתב הרמב"ם פ"א מהל' תפלה ה"א‬
‫‪lka l`xyi lk ebdp k"tr`e dgpne zixgy zltzk daeg ziaxr zltz oi`e‬‬
‫‪ .daeg zltzk mdilr delawe ziaxr 'tzdl mdizeayen zenewn‬ולפי"ז גר‬
‫שנתגייר יכול לומר אני איני רוצה לנהוג במנהג זה ואוקים נפשי אעיקר‬
‫דינא דתפלת ערבית רשות )אבל ישראל אינו יכול לומר כן שכבר קבלו‬
‫אבותיו להתפלל ערבית כחובה( וכן קהלות שהיו מנותקות מבית ישראל‬
‫מאז החורבן ועתה שבו לכרם בית ישראל כגון יהודי אתיופיה ומקצת יהודי‬
‫הודו יכולין לומר אבותיכם קבלו עליהם תפלת ערבית כחובה ואבותינו לא‬
‫קבלוה עלייהו כחובה‪ .‬אבל התוספות ד"ה הלכה כתבו דמעיקרא לא היתה‬
‫תפלת ערבית רשות אלא חובה והא דקרי לה רשות מפני שרשאי לבטלה‬
‫עבור מצוה אחרת העוברת ולפי"ז גר שנתגייר אינו יכול לומר איני מקבל‬
‫עלי להתפלל ערבית דמעיקרא היא חובה על כל ישראל‪ .‬ולהלכה כיון‬
‫דהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדרך אחת שמעיקרא תפלת ערבית היתה רשות‬
‫והדר קבלוה עלייהו כחובה הכי הלכתא וגר יכול לומר איני מקבלה עלי‬
‫חובה ואוקים נפשי אעיקר דינא‪.‬‬
‫כוליה ליליא ליתני תפלת הערב כל הלילה כדקת' בתר הכי‬
‫'ושל מוספין כל היום' אלא מאי אין לה קבע אמאי שינה‬
‫ת"ר מעשה בתלמיד אחד וכו' אמר "לו" רשות כצ"ל‪.‬‬
‫לשונו וקת' `‪ raw dl oi‬לאשמועי' נמי דהלכתא כמ"ד תפלת‬
‫בעלי תריסין תלמידי חכמים המתווכחים זה עם זה בהלכה‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קצט‬
‫נקראים לוחמים כדאמרי' במגי' טו ע"ב '‪'dngln iaiyn‬‬
‫לעם שיפטר כל אחד לביתו `‪ exn‬מתנגדי ר"ג ‪oepif iaxl‬‬
‫‪ dxez ly dznglna oipzepe oi`yepy‬ובחגי' יד ע"א ‪yi`e‬‬
‫‪ ofgd‬עלה לבמה ותפוס מקומו של חוצפית התורגמן ו`‪xen‬‬
‫‪ dxez ly dznglna ozile `yil rceiy df dngln‬ובסנהד'‬
‫‪ eligzd‬שאנו אין לנו רשות להתחיל לדבר ולשטוח טענותנו‬
‫מב ע"א גבי 'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה' דריש ‪ina‬‬
‫בבית הועד עד שיעמוד המתרגם ויאמר לנו התחילו וכיון‬
‫`‪ly zeliag ecia yiy ina dxez ly dzngln `ven dz‬‬
‫דחוצפית הודיע שסיים את הדרשה עמוד אתה במקומו‬
‫‪ dpyn‬והלוחמים עוטים על עצמם תריס והוא לבוש ברזל‬
‫ואמור לנו התחילו ‪ eligzd xn`e‬וכיון שאמר להם התחילו‬
‫מחורר להגן עליהם מפני חרב האויב כך תלמידי חכמים‬
‫ונתן להם רשות ‪ .'eke mrd lk ecnr‬כותב הברייתא הזו‬
‫לוחמים זה בזה והם נקראים לוחמים במלחמתה של תורה‬
‫ממתנגדי ר"ג היה ובא לפרש רעתו ולפיכך לא הזכיר את‬
‫וכשבא ת"ח כנגדם לפרוך דבריו עוטה על עצמו תריס להגן‬
‫חוצפית ‪ -‬שהיה תומך בר"ג באותו מעשה ‪ -‬בתואר רבי אלא‬
‫על דבריו כלו' מוצא תשובות נכוחות להגן על דברים שאמר‬
‫חוצפית סתם אע"ג דמוסמך היה ובמשנה שביעית פ"י מ"ו‬
‫וטען וכיון דרצה ר"ג להעמיד את רבי יהושע ולפרוך את‬
‫הוא מוזכר בתואר רבי וכן בתוספתא ובירוש' ובמדרשים‬
‫דבריו אמר המתן עד שיכנסו בעלי תריסין שיבוא ר'‬
‫תמיד הוא מוזכר בתואר רבי‪ .‬ואמרו לחוצפית התורגמן‬
‫יהושע וינסה להגן על דבריו מפני חרבי הבאה לפרוך דבריו‪.‬‬
‫עמוד ועמד עד כאן לשון הברייתא מכאן ואילך דברי הגמ'‬
‫שחולק בדבר זה אמר "לו" רבי יהושע וכו' אמר "לו"‬
‫הם שמפרשת את סוף המעשה שלשון ארמי הוא אבל‬
‫יהושע עמוד על רגליך כצ"ל‪ .‬עמוד על רגליך ויעידו בך‬
‫בברייתא לא נזכר סוף המעשה שהורידו את ר"ג מראשות‬
‫כל מי שבאין להעיד עליו צריך לעמוד שנא' )דב יט טז( ‪ik‬‬
‫הישיבה משום כבודו דר"ג ובברייתא שבירוש' מובא אף‬
‫‪xy` miyp`d ipy ecnre dxq ea zeprl yi`a qng cr mewi‬‬
‫סוף המעשה‪ ,‬ונר' שמתחילה היה בברייתא כל המעשה שמי‬
‫‪ aixd mdl‬כיון שמעיד בהם צריכין לעמוד‪ ,‬אף כאן בקש ר"ג‬
‫ששנה ברייתא זו ממתנגדי ר"ג היה ובא לפרש רעתו ופירש‬
‫שיעיד אותו תלמיד שר' יהושע אמר לו רשות לפיכך הוצרך‬
‫בברייתא הזו אף את סוף המעשה שהורידו את ר"ג מראשות‬
‫ר' יהושע לעמוד שכל שמעידין בו צריך לעמוד‪ .‬עמד ר'‬
‫הישיבה ומינו את ראב"ע ואח"כ היו שונים בבבל רק את‬
‫יהושע על רגליו ואמר אלמלא וכו' אין צורך שיעיד אותו‬
‫הרישא עד 'ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד' והשמיטו‬
‫תלמיד ויתבייש ממני אלא הרי אני מודה שאכן אמרתי לו‬
‫את סוף המעשה שהורידו את ר"ג משום כבודו דר"ג אבל‬
‫תפלת ערבית רשות‪ .‬היה ר"ג יושב ודורש ור' יהושע‬
‫בא"י השמיטו את כל הברייתא משום כבודו דר"ג ולא היו‬
‫עומד על רגליו המתין ר' יהושע שיתן לו ר"ג רשות לישב‬
‫שונים אותה כלל עד שנשתכחה מהם‪ ,‬ובדור האמוראים‬
‫ור"ג לא נתן לו רשות כי אמר מי שאמר 'רשות' שלא כדין‬
‫קבלוה אמוראי א"י מאמוראי בבל כדאמר בירוש' ‪'onz' `ipz‬‬
‫לא אתן לו רשות לישב אלא ישב מדעתו ולא מרשותי‪.‬‬
‫‪ 'eke cg` cinlza dyrne 'eke edn axrd zlitz‬אלמא לא‬
‫ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד תימה הא חוצפית‬
‫הכירו את הברייתא וקבלוה מאמוראי בבל והיינו דקאמר‬
‫התורגמן מתורגמניה דר"ג היה ואיך ישמע לבאים לחלוק על‬
‫‪ 'onz' `ipz‬כלו' בבבל‪ ,‬וקבלוה מאמוראי בבל בדור הראשון‬
‫ר"ג ויפסיק את תרגום הדרשה‪ ,‬ונ"ל עד שרננו כל העם היו‬
‫לאמוראים לפני שהשמיטו בבבל את הסיפא דברייתא‪.‬‬
‫קובלים בקול ובצעקות על בושתו של ר' יהושע זה מכאן‬
‫חוצפית התורגמן מעשרה הרוגי מלכות כדאמר במדרש‬
‫וזה מכאן עד שהקרובים לר"ג אמרו לחוצפית התורגמן‬
‫איכה רבה פרשה ב מדרש ב ומגדולי הדור היה כדאמר‬
‫עמוד ושתוק שאין זה כבוד ר"ג שיהא דורש והעם צועק‬
‫בקדו' לט ע"ב גבי אלישע אחר דחטא `‪`pyil ixn`c `ki‬‬
‫ואינו שומע דרשתו אלא שתוק וסיים את הדרשה וילך העם‬
‫‪dt xn` xg` xac dil xixb dedc `fg onbxeznd zitvegc‬‬
‫כל אחד לביתו ותפסק התרעמות הצבור על ר"ג ומצאתי כן‬
‫‪ `hg wtp xtr jgli zeilbxn witdy‬ונזכר במשנה שביעית‬
‫מפורש בירוש' דסוגיין ‪zitvg 'xl exn`e mrd lk eppixy cr‬‬
‫פ"י מ"ו ‪ezy` iqkp lr yi`l oiazek xne` zitveg iax‬‬
‫‪eligzd xen` ofgd oepif iaxl exn` mrd z` xhtd onbxezd‬‬
‫‪ oitexhet` iqkp lr minezile‬ובמדרש אמרו שהיה שקול‬
‫‪in lr ik el exn`e mdilbx lr mrd lk ecnr eligzd xn`e‬‬
‫כיונתן בן עוזיאל דהכי איתא באוצר המדרשים מדרש עשרה‬
‫‪ cinz jzrx dxar `l‬פי' אמרו אנשי הנשיא לחוצפית‬
‫הרוגי מלכות )עמ' ‪onbxeznd zitveg iax eixg`e (834‬‬
‫התורגמן ‪ mrd z` xhtd‬הודע שנסתיימה הדרשה ואמור‬
‫‪mipt t"w dpey didy eilr exn` l`ifer oa ozpeik lewy didy‬‬
‫ר‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪lre mipt el d`xne xedh `nh lr xne` dide mipdk zxeza‬‬
‫‪ `nlrc ilina‬אלמא בין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא‬
‫‪.oda iwae oeyl miraya rcei dide mipt el d`xne `nh xedh‬‬
‫במילי דשמיא אם הולך בעצת אשתו נופל בגיהנם והכא מילי‬
‫בעל מעשה הוא פירש"י ‪ ith `xrv b"xl dil dede‬ולי נר'‬
‫דשמיא הוא‪ .‬ונ"ל דמעיקרא לא נתכוון ראב"ע ללכת בעצת‬
‫לפי שהוא בעל מעשה אין ראוי למנותו לראש הישיבה שמא‬
‫אשתו שהרי היא יעצתו שלא יקבל מינוי זה דאמרה ליה‬
‫כשישמש בזה יצער את ר"ג כמו שהוא ציערו‪ .‬ונר' שר'‬
‫‪ jl oixarn `nlc‬והוא קיבל את המינוי אלא כבר החליט‬
‫יהושע היה בר אבהן והיה לו זכות אבות דהכא משמע דאי‬
‫ראב"ע לקבל מינוי זה ונתכוון להתייעץ עם אשתו אם תאמר‬
‫לאו דבעל מעשה הוא היו ממנים אותו ולא היו חוששין‬
‫לו קבל יקבל ואף אם תאמר לו אל תקבל יקבל שאם יקבל‬
‫דילמא עניש ליה ר"ג אלמא זכות אבות היתה לו כראב"ע‪.‬‬
‫את המינוי ולא יתייעץ עמה תחילה תציקנו ועכשיו שהתייעץ‬
‫דאי אית "לן" לפלוחי לבי קיסר כצ"ל‪ .‬ניחא ליה למר‬
‫עמה ובא לבקש רשותה אע"פ שלא עשה כמו שאמרה לו‬
‫דליהוי ריש מתיבתא נר' לי שלא הורידו את ר"ג‬
‫נחה דעתה שהחשיב אותה ובא להתייעץ עמה והתם לא‬
‫מהנשיאות רק מראשות הישיבה וכן מוכח בירוש' דקת' התם‬
‫אסרו להתייעץ עם אשתו אלא רק לילך בעצת אשתו כדאמר‬
‫‪ daiyia r"a`x z` epine ekld‬ואע"ג דקאמר התם `‪k"tr‬‬
‫בהדיא ‪.mpdiba ltep ezy` zvra jledd lk‬‬
‫‪ c"a` eze` epin `l` ezlecbn eze` ecixed `l‬לאו למימרא‬
‫דמקודם לזה היה נשיא אלא מקודם לזה היה ראש ישיבה‬
‫ועתה שהורידוהו והחזירו את ר"ג לראשות הישיבה מינוהו‬
‫רש"י ד"ה כנגד רבו אצל רבו "שמראה" כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫והיינו וכו' מן המלאכה "האם קבלת" עליך כצ"ל‪.‬‬
‫לאב"ד וכן משמע מדתנן בזב' יא ע"ב `"‪i`fr oa oerny x‬‬
‫תוד"ה ולא וכו' שנר' כמשתחוה לרבו ואינו דאפי' לכתחי'‬
‫‪r"a`x z` eaiyedy meia owf mipye miray itn ip` laewn‬‬
‫אמרי' ליה שישחה לרבו כדפסק הרמב"ם פ"ה מהל' ת"ת‬
‫‪ daiyia‬וכן באגרת רב שרירא גאון פ"ו אות יא אמר ‪epipye‬‬
‫ה"ה ‪.iax jilr mely ceake d`xia el 'ne`e eiptl dgey‬‬
‫‪) daiyia r"a`xl deaze`c `neia meia ea lk‬ואמנם שם‬
‫פירשנו שמינו את ראב"ע לנשיא והשתא הדרנא בי ועיין‬
‫ד"ה והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום גבי הנותן שלום‬
‫באגרת פי"ב אות ג דנר' משם לכאו' שלנשיא מינוהו ואינו‬
‫גרסי התוס' והנותן שלום 'לרבו' דהנותן שלום מיוזמתו‬
‫כן( וכן נר' מדקא' לק' ‪ycwa oilrn ixinb dixarp ciarp ikid‬‬
‫אפי' אם אומר לו שלום עליך רבי כדרך תלמיד לרבו אסור‪,‬‬
‫‪ oicixen oi`e‬אלמא לא הורידוהו מתפקידו ואי אמרת לנשיא‬
‫אבל גבי המחזיר ל"ג והמחזיר שלום 'לרבו' אלא והמחזיר‬
‫מינוהו עליהם הא ודאי כיון שהחזירו את ר"ג הורידו את‬
‫שלום לא אסרו אלא כשמחזיר שלום סתם שלא כדרך‬
‫ראב"ע אלא לראש ישיבה מינוהו והיה דורש כל השבתות‬
‫תלמיד לרבו אבל אם החזיר שלום 'לרבו' כדרך שהתלמיד‬
‫וכשהחזירו את ר"ג לראשות הישיבה היה ר"ג דורש ג'‬
‫מחזיר לרבו דהיינו שלום עליך רבי מותר פי' 'והמחזיר‬
‫שבתות וראב"ע שבת אחת ונחלקו בראשות הישיבה‪ ,‬ואמנם‬
‫שלום' כשאר בנ"א שאינו אומר שלום עליך רבי‪" ,‬והא"‬
‫רש"י לעיל יב ע"ב פירש ‪b"x exiardy mei daiy eilr z`ay‬‬
‫)כצ"ל( דאמרי' כדי שאילת תלמיד לרב דמשמע שמותר‬
‫‪ `iyp r"a`x epine eze`iypn‬וכן בחול' לג ע"ב פירש ‪meia ea‬‬
‫אפי' לשאול אם אומר שלום עליך רבי וקשיא לפירוש התוס'‬
‫‪ `iyp r"a`x z` epiny mei‬ואף התוס' בחו' כז ע"ב ד"ה‬
‫דאמרי לשאול אסור אפי' כדרך תלמיד לרב‪ ,‬תריץ‬
‫שאלו ובבכורות נג ע"א ד"ה אלא והמאירי בשבת יג ע"ב‬
‫"במחזיר" כצ"ל פי' רבו שאל לשלומו והוא מחזיר לו אבל‬
‫ד"ה אמר המאירי והר"ן שעל הרי"ף כתובו' יז ע"ב ד"ה זה‬
‫לכתחי' כלו' שהתלמיד יפתח וישאל בשלום הרב אסור‪ ,‬אי‬
‫מדרש ובשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סי' ד כולהו הנך‬
‫נמי ההוא לכתחי' התלמיד פתח ושאל בשלום הרב‪.‬‬
‫רבוותא סברי דמינוהו נשיא עדיין אני בשלי דראש ישיבה‬
‫מינוהו ונשיא לא מינוהו‪ .‬אזל ואימליך בדביתהו תימה הא‬
‫ד"ה הואיל והתפללו וכו' "הכי" נמי כצ"ל ובפירושנו לגמ'‬
‫פירשנו דבריהם‪*** .‬בא"ד ואמאי "שרא" ליה כצ"ל‪.‬‬
‫אמרי' בב"מ נט ע"א ‪mpdiba ltep ezy` zvra jledd lk‬‬
‫‪iypi` ixn` `de iia`l t"x l"` 'ebe a`g`k did `l wx '`py‬‬
‫ד"ה שאני צבור אע"ג דלא מטא זמן "איסורא אסורים"‬
‫`‪`nlrc ilina `d `iyw `l dl yeglze oigb `veb jzzi‬‬
‫בעשיית מלאכה וקאי על צבור שטעו והתפללו של ער"ש‬
‫‪`de `inyc ilina `d `pixg` `pyil `ziac ilina `de‬‬
‫מבעו"י‪ ,‬ומה שהגיה הב"ח תימה וגם מה שהגיה המהרש"א‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫כז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רא‬
‫ד"ה צלי וכו' כגון ללכת למול תינוק ולא יהיה לו יין‬
‫‪oebd epi`y cinlzl dpeyd lk 'nkg exn` eze` oicnlne c"ndial eze` oiqipkn‬‬
‫להבדלה אם לא יקדים אין לו אלא רביעית יין וצריך יין‬
‫למילה ויין להבדלה לפיכך מקדים להתפ' מבעו"י ומל את‬
‫‪oi`e ceak liqkl ozep ok dnbxna oa` xexvk '`py qilewxnl oa` wxf 'i`k‬‬
‫הבן ומברך על הכוס למילה ולהבדלה יחד‪*** .‬בא"ד אסור‬
‫"עד" חשיכה כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה רשות וכו' ולכך נקרא רשות "שרשאי" לבטלה‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫)כצ"ל( ‪ elgpi minkg ceak '`py dxez `l` ceak‬לכאו' הוא סותר להא‬
‫דאמרי' הכא דסילקו את שומר הפתח וניתנה רשות לתלמידים ליכנס‪ ,‬ונר'‬
‫דמה שכתב הרמב"ם `‪e`' eiyrna d`p oebd cinlzl `l` dxez oicnln oi‬‬
‫‪ 'mzl‬היינו או לתלמיד שמעשיו סתומין שאין ידוע אם טוב הוא או רע והא‬
‫דאמרי' הכא סילקוהו לשומר הפתח וניתנה רשות לתמידים ליכנס היינו‬
‫לתלמידים שמעשיהם סתומים ואין ידוע אם טובים הם או רעים אבל תלמיד‬
‫ד"ה והלכתא וכו' בין גאולה לתפלה "להודיע" דרשות‬
‫היא כצ"ל‪ ,‬פי' דאילו היתה חובה היה צריך לסמוך גאולה‬
‫לתפלה ולא היה רשאי לומר פסוקים וקדיש ביניהם‪.‬‬
‫כח ע"א גמ' כסא דמוקרא כוס שהשותה בה מתכבד בעיני‬
‫העולם שהוא עשיר גדול והיא מזכוכית עדינה ונוחה להשבר‬
‫ועשיר שקנה כוס כזו ושומרה בארון ואינו משתמש בה שמא‬
‫תשבר אומרים לו לישתמיש איניש יומא חדא בכסא‬
‫דמוקרא ולמחר ליתבר שאע"ג שנשברה עדיין כבודו גדול‬
‫בעיני האנשים שכבר ראוהו שותה בכסא דמוקרא אף אני‬
‫אם ימנוני עתה לנשיא עליהם אע"ג שיורידו אותי למחר‬
‫כבר נתכבדתי ונודע בעולם שאני ראוי לנשיאות‪ .‬מוקרא‬
‫לשון כבוד ויקר והרבה במדרשים ובירוש' מוקרא לשון‬
‫כבוד‪ ,‬ורש"י פירש לשון מחיר יקר‪ .‬בר תמני סרי הוה‬
‫בירוש' מפרש דבן ט"ז שנה היה ובמקצת גירסאות בירוש'‬
‫בן י"ז שנה היה ובאבודרהם על ההגדה של פסח מביא‬
‫מהירוש' דבן י"ג שנה היה וכמדומני שאף בספר הפרדס‬
‫לרש"י ראיתי כן‪ .‬תמני סרי דרי חיורתא כנגד י"ח שורות‬
‫ספסלים שהיו בישיבה לישב עליהם תלמידי חכמים כדאמרי'‬
‫במנחו' ‪ zexey dpeny seqa ayie jld‬וט"ס הוא וצ"ל ‪dpeny‬‬
‫‪ dxyr‬כדאיתא בספר 'הלכות ספר תורה' מן הגאונים )גנזי‬
‫מצרים עמ' ‪ (33‬ובספר תפארת ישראל פרק סג‪ .‬תנא אותו‬
‫היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים‬
‫ליכנס כיון שראו שעשה ה' נס שיהיה זקנו לבן אע"ג דאין‬
‫זה אלא סממן חיצוני שהרי במהותו ופנימיותו עדיין בן י"ח‬
‫הוא ונמצא שראב"ע אין תוכו כברו אמרו אפי' בשמים‬
‫שידוע שאינו הגון לא הכניסוהו‪ ,‬מיהו זה קשה כיון שלא היו מכניסים‬
‫תלמיד שאינו הגון אמאי סילקוהו לשומר הפתח הא אכתי צריכינן ליה שלא‬
‫יכנסו תלמידים שאינן הגונים‪ .‬וא"ת כיון דמ"ש הרמב"ם `‪ 'mz' e‬כוונתו או‬
‫מי שמעשיו סתומין ואין ידוע אם רע הוא או טוב אמאי נקט לשון `‪'mz' e‬‬
‫דאיכא למיטעי דמיירי בתם דלשון חז"ל דהיינו טיפש הל"ל או מי שמעשיו‬
‫סתומין‪ ,‬וי"ל דאגב אורחיה קמ"ל שאין להרחיק מי שאין לו לב הרבה להבין‬
‫בתורה הקדושה ואף אותו יש לקבל לישיבה אם חשקה נפשו בתורה ועמל‬
‫בה ולכן נקט לשון `‪ 'mz' e‬דמשמע מי שמעשיו סתומין ומשמע נמי מי שהוא‬
‫טפש ואין לו לב להבין‪ ,‬וכבר ראיתי הרבה תלמידים צעירים שלא היה להם‬
‫לב להבין וחשקה נפשם בתורה והיו עמלים בה יומם ולילה ונפתח לבם‬
‫ונעשו תלמידי חכמים גדולים מהם גדולי הדור‪ .‬אבל ברוב הישיבות היום‬
‫משתדלים לקבל רק מי שהם בעלי מח וחריפים ונועלין את הדלת בפני‬
‫מעוטי הבנה‪ ,‬ואומנם ראוי לקבל גם מאלה שהם מעוטי הבנה אבל ביחס‬
‫מועט מבעלי השכל שאם יקבלו עשרה חריפים יקבלו שנים שאין להם לב‬
‫כ"כ‪ .‬ופסק בשו"ע יו"ד סי' רמו סעי' ז אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו‬
‫הגון אלא מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו‬
‫ואח"כ מכניסין אותו לביהמ"ד ומלמדין אותו ונ"ל שתלמיד שאינו הגון‬
‫היינו שגורם במעשיו חילול ה' ואפי' אינו עובר אלא על מצות דרבנן ואינו‬
‫מתבייש במעשיו )אבל תלמיד שעובר איסורין מחמת שיצרו תוקפו ובוש‬
‫במעשיו מיקרי תלמיד הגון(‪ ,‬וכ"ש מי שמסלסל בשערו ומגדל בלורית ונותן‬
‫מיני שמן בשערו ומתבשם ומתלבש במיני בגדים שמשדרים חוצפה ועזות‬
‫מצח מיקרי תלמיד שאינו הגון ואפי' כבר קבלוהו לישיבה צריכין להרחיקו‬
‫דהוי כזורק אבן למרקוליס וכמה מיני חורבא נפקי מתלמידים שלא היו‬
‫הגונים וקבלום לישיבה ללמוד תורה‪ .‬חד אמר אתוספו ארבע מאה‬
‫ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי בירוש' איתא חד אמר‬
‫שמונים וחד אמר תלת מאה‪ .‬חצבי חיורי כשהכדים חדשים‬
‫מחשיבין את החיצוניות אפי' כשאינה תואמת את הפנימיות‬
‫אף אנו יש לנו להכניס ולקרב כל מי שבחיצוניותו נראה בן‬
‫תורה ורוצה לעסוק בתורה ואין לנו להרחיק מי שאין תוכו‬
‫כברו‪>>> .‬ועשה טוב<<< כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' ת"ת ה"א `‪oi‬‬
‫מבחוץ הם 'לבנים' ולבושים כת"ח בבגדי לבן אבל מבפנים‬
‫‪jxca jled did m` la` mzl e` eiyrna d`p oebd cinlzl `l` dxez oicnln‬‬
‫אין בהם 'מים' היא התורה שנמשלה למים והרי זה דומה למי‬
‫‪k"g`e eze` oiwceae dxyi jxca eze` oibidpne ahenl eze` oixifgn daeh `l‬‬
‫שמצא כדים שהיו לבנים מבחוץ וסבר שהם מלאים מים‬
‫ולבנים משתמשים בהם ליתן בהם מים לשתיה וכשמשחירים‬
‫ומזדהמים נותנים בהם פסולת‪ ,‬ואותם תלמידים שנוספו‬
‫רב‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫וסבר להרוות צמאונו מהם ופתח אותם ומצאם מלאים‬
‫היושבים בה העברתי‪ .‬עתודותיהם קרקעות שהכינו להם‬
‫פסולת ואפר‪ .‬ונרא' שבמשל זה דחצבי חיורי דמליין קטמא‬
‫לעתיד‪ .‬שוסיתי גזלתי‪ .‬כאביר רוב וקרוב לזה בערבית‬
‫רצו לרמוז לו גם על ראב"ע שנעשה לבן מבחוץ כחצבי‬
‫כבי"ר גדול ורב ועיין רש"י על המקרא הזה‪ .‬וכל דפריש‬
‫חיורי והוא מלא קטמא אפר שחור כלו' אכתי בן תשחורת‬
‫מרובא פריש אין זה מלשון הברייתא אלא פירוש הגמ' הוא‬
‫הוא ואינו ראוי לראשות הישיבה כדי להפיס דעתו של ר"ג‪.‬‬
‫בתוך הברייתא כלו' וא"ת כיון דאמר ‪miayei 'xia`k' cixe`e‬‬
‫תנא עדיות בו ביום נשנית אבל שאר המסכתות קדמו לה‬
‫דהיינו מכל מדינה רוב יושבים העברתי אבל לא כולם וכמו‬
‫שניתנו למשה בהר סיני שהם הם התורה שבע"פ‪ ,‬ולכך‬
‫שפירשנו לעי' יש לנו לחשוש שמא אותו גר עמוני הוא‬
‫נקראת עדיות 'בחירתא' לשון בחורה וצעירה‪ .‬וכל היכא‬
‫מהמיעוט שנשארו בעמון ולא הוגלו‪ ,‬לכך מתרץ הגמ'‬
‫דאמרי' בו ביום ההוא יומא הוה יום אחד עמד ראב"ע‬
‫דהלכתא היא דכל דפריש מרובא פריש‪ .‬והלא כבר נא'‬
‫בראשות הישיבה ולמחר כבר פייס ר"ג את רבי יהושע‬
‫ושבתי את שבות עמי ישר' ועדיין לא שבו אף רבי יהושע‬
‫והחזירו את ר"ג לראשות הישיבה לפיכך כל מה שהוכרע‬
‫מודה שכשישובו ישראל לארצם אף בני עמון ישובו לארצם‬
‫ותוקן בישיבה בתקופת ראשותו של ראב"ע היו קוראין לו‬
‫והנה היום ששבו בנ"י לארצם אין לגר עמוני לבוא בקהל‬
‫'בו ביום'‪ .‬ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בביהמ"ד שלא‬
‫ה' שכבר שבו בני עמון לארצם‪ .‬ופלא פלאים כי המדינות‬
‫פירשוה כלו' וא"ת היכי אמרי' דכל היכא דקת' בו ביום‬
‫היחידות באזור הזה שרוב תושביהם מהגרים ממדינות‬
‫בההוא יומא הוה הא בהרבה מסכתות שנינו הלכות דקת' בהו‬
‫אחרות הם ישראל וירדן‪ .‬כי רוב תושבי ישר' הם מקיבוץ‬
‫'בו ביום' ובביהמ"ד בכל תקופה היו לומדים רק מסכת אחת‬
‫גלויות‪ ,‬ורוב תושבי ירדן הם בדוים שנדדו לשם במאה‬
‫כ"ש שבאותו יום שמינו את ראב"ע דהוי יום אחד לא למדו‬
‫השנים האחרונות ופלשתינים שנדדו לשם מישראל והם בני‬
‫כמה מסכתות‪ ,‬לכך מתרץ דבאותו יום לא למדו סדר המסכת‬
‫עמון המקוריים שהגלם סנחריב‪ ,‬ועתה שהשיב את ישראל‬
‫שהיו בה אלא נתפנו להכריע בכל ההלכות שנשארו תלויות‬
‫לארצו קבץ ה' את בני עמון מכל ארצות פזוריהם והשיבם‬
‫בבהמ"ד שבכל תקופה היו לומדים מסכת אחת והיו מלבנים‬
‫לירדן היא עמון‪ ,‬תדע דאפי' משפחת המלוכה בירדן איננה‬
‫הלכותיה ואעפ"כ היו שאלות הלכתיות שלא הצליחו להכריע‬
‫מירדן אלא מסעודיה ובאו אבותיה לירדן לפני כמאה שנה‬
‫בהם כך שהיו להם כמה וכמה שאלות הלכתיות ממסכתות‬
‫הא למדת שכל דברי הנביאים אמת וצדק ודבר אחד‬
‫שונות שלא הכריעו בהם ואותו יום נתפנו להכריע בכולם‬
‫מדבריהם אחור לא ישוב ריקם ברוך הבוחר בנביאי האמת‬
‫לפיכך תמצא בכמה מסכתות לשון זו של 'בו ביום' ואע"פ‬
‫והצדק‪.‬‬
‫שהם במסכתות שונות כולם ביום אחד נאמרו‪ .‬ואף ר"ג לא‬
‫‪mze` dlbde dfa df maxire zene`d lk lala xey` jln aixgpq dlryk‬‬
‫מנע עצמו מבהמ"ד אפי' שעה אחת איני מכיר אדם שהיו‬
‫‪minec`d oke md mixg` miyp` dzr mixvn ux`ay mixvnd el`e mnewnn‬‬
‫מורידין אותו מראשות הישיבה או מראשות העריה או כל‬
‫‪ody mlerd zene` lka mixeq`d zene` 'c eaxrzpe li`ede mec` dcyay‬‬
‫גוף ציבורי אחר והיה בא ומשתתף בישיבות אותו גוף כחבר‬
‫‪jkitl aexd on yxity ezwfg xiibzdl odn yxetd lky lkd xzed mixzen‬‬
‫מן המנין ואדם אחר מעליו הא למדת עד היכן ענוותנותו של‬
‫‪ia`en oia ipenr oia ixvn oia inec` oia mewn lka dfd onfa xbd xiibziyk‬‬
‫ר"ג ומה שעשה עם רבי יהושע על כרחך כל כולו לשם‬
‫‪cin ldwa `al oixzen zeawpd cg`e mixkfd cg` zene`d x`y oia iyek oia‬‬
‫שמים נתכוון ולא לכבוד עצמו‪ .‬ואסיר גבולות עמים עד‬
‫ואף רש"י )סוטה ט ע"א ד"ה אשיא( סובר כדעת הרמב"ם דר' יהושע‬
‫עתה היו אלה בגבולם ואלה בגבולם ואין מי שיעבור את‬
‫שהתיר גר עמוני ומואבי התיר נמי גר מצרי‪ .‬אבל בעל ה"ג )סי' מח הלכ'‬
‫הגבול מכאן לשם ואני הסרתי את הגבולות ונתפנו אלה‬
‫נחלות עמ' תקמ( כתב דדוקא עמוני ומואבי מותרין אבל מצרי לא שכבר‬
‫למקומם של אלה כאילו אין גבול ביניהם ועתודותיהם‬
‫שבו לגבולם שהרי נתן להם קצבה שנא' 'מקץ ארבעים שנה אקבץ את‬
‫שוסיתי חלקות אדמה שהכינו לבנות שם בתים לבניהם‬
‫מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה' ואע"ג דגבי עמון נמי כתיב 'ואחרי כן‬
‫לכשישאו נשים שוסיתי וגזלתים מהם והבאתי עם אחר‬
‫אשיב את שבות בני עמון' לא נתן להם קצבה והכי תניא בתוספתא דידים‬
‫לישב שם‪ ,‬ולא תימא מעט מעם זה העביר ממקומו ומעט‬
‫)פ"ב הי"ח( בתר עובדא דגר עמוני שהודה ר"ג לרבי יהושע והותר לבוא‬
‫מעם אחר הביא לכאן ונמצא שעדיין רוב יושבי הארצות לא‬
‫בקהל `‪) mixvn l"` dfa `veik ixvn s` b"x odl xn‬כצ"ל( ‪aezkd dl ozp‬‬
‫נתבלבלו אלא ואוריד כאביר יושבים מכל מדינה רוב‬
‫‪dny evetp xy` minrd on mixvn z` uaw` dpy mirax` uwn 'py davw‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ב הכ"ה‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רג‬
‫‪ mznc` lr eayie‬וכן דעת הרמב"ן והרא"ש והר"ש )בפירוש המשניות ידים‬
‫לשון נעשיתי עני ושפל ואינו כענין )יחז' יד ד( `‪iziprp 'd ip‬‬
‫פ"ד ה"ד( דמצרי אסור‪ .‬מיהו מצינו בתוספתא אחרת כדברי הרמב"ם דת"ר‬
‫‪ el‬שהוא לשון עניה‪ .‬אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא‬
‫בתוספתא דקידושין פ"ה ה"ד `‪) il did ixvn xb onipa dcedi 'x 'n‬כצ"ל(‬
‫שלח להו ר' יהושע לבי מדרשא לחכמים שהיו נאספין‬
‫‪jled ipixd zixvn zxeib dy` iz`ype ixvn xb ip` 'n` r"x icinlzn xag‬‬
‫בביהמ"ד שלח להם מסר זה ביד הכובס מאן דלביש מדא‬
‫‪xec 'py ldwa `al xzen ipa oa `diy ick zixvn zxeib za dy` ipal `iydl‬‬
‫כהן הלובש מדי כהונה ילבש מדא אפי' אם אינו הגון כ"כ‬
‫‪lalae aixgpq dlryn dkld zirh oinipa r"x l"` 'd ldwa mdl `ai iyily‬‬
‫אכתי משרת הוא במקדש ומאן דלא לביש מדא ישראל‬
‫`‪`l` onewna minec`e mixvn `le onewna mia`ene mipenr `l zene`d lk z‬‬
‫שאינו לובש מדי כהונה ואינו עובד במקדש האם יימר ליה‬
‫‪lkn cg` `yep eli` lkn cg`e zipenr `yep ixvne zixvn `yep ipenr‬‬
‫למאן דלביש מדא לכהן הלובש מדי כהונה שלח הפשט‬
‫‪ eli` lk z` `yep dnc`d zegtyn lkn cg`e dnc`d zegtyn‬מיהו האי‬
‫מדך ואנא אלבשיה לפי שאני טוב ממך בתמיהה הלא אפי'‬
‫תוספתא דמסייעא לרמב"ם אינה ברורה כ"כ שבירוש' יבמות פ"ח ה"ב‬
‫אם הישראל טוב מאותו כהן לא יעלה על הדעת להוריד את‬
‫מביא את אותה תוספתא ומסיים בה הכי `"‪e`iyd dz` s` `l` ipa `l r"x l‬‬
‫הכהן מכהונתו ולמנות ישראל תחתיו‪ ,‬ולפי שראב"ע כהן‬
‫‪ okin zexec 'be okin zexec 'b ediy ick zixvn zxeib zal‬אלמא אף ר"ע סובר‬
‫היה לפיכך שלח להם מאמר זה שיתרצה ראב"ע דהא אם‬
‫דגר מצרי אסור לבוא בקהל‪ ,‬וכן בתלמוד דידן יבמות עו ע"ב מוכח שלא‬
‫יבוא ישראל הגון וטוב וירצה להחליף את הכהן שאינו הגון‬
‫היו גורסין בתוספתא כמו שהיא אצלנו דר"ע אמר לו מנימין בני טעית‬
‫כמוהו ודאי לא יסכים ראב"ע אף את הנשיא מזרע הנשיאים‬
‫דאמרי' התם ‪) jpd `niz ike‬מצרים הקדמונים שאסרתם תורה( `‪`nlrl ilf‬‬
‫אין מחליפין אפי' נמצא אחר טוב והגון ממנו‪ .‬א"ל ר"ע‬
‫‪icinlzn xag il did ixvn xb oinipn dcedi x"` `ipz `de edpip ipixg` ipde‬‬
‫לרבנן טרוקו גלי סגרו כל הפתחים‪ ,‬גלי גלויו של בהמ"ד‬
‫‪ick dipy zixvn ipal `iy` dpey`x zixvn iz`ype oey`x ixvn ip` xn` r"x‬‬
‫פתחי הדלתות והחלונות‪ .‬ובינתיים בא אותו כובס ולא פתחו‬
‫‪ ldwa `al ie`x ipa oa `diy‬מדמביא הש"ס ראיה ממנימין ש"מ דבריו‬
‫לו ‪ -‬כי סברו שהוא מעבדי ר"ג שבא לצערם ולהכותם ‪ -‬ולא‬
‫מוסכמים ולא אמר ר"ע שטעה מנימין‪ .‬וז"ל השו"ע אבה"ע סי' ד סעי' י‬
‫העביר להם את המסר מר' יהושע‪ ,‬וכשחזר אצל ר' יהושע‬
‫האידנא נתבלבלו כל האומות לפיכך עמוני ומואבי ואדומי שנתגיירו‬
‫וחבורה שהיתה עמו וסיפר להם שלא פתחו לו אמרו‬
‫מותרים לבוא בקהל מיד דכל דפריש מרובא פריש ואנו תולין שהוא מרוב‬
‫תלמידיו לר' יהושע נלך אנחנו ונעביר לחכמים את המסר‬
‫האומות שהן מותרים מיד להרמב"ם ה"ה מצרי ולהרא"ש מצרי באיסורו‬
‫ממך ולא תטרח אתה לילך שמה א"ר יהושע מוטב דאיקום‬
‫עומד וכיון שבעל ה"ג והר"ש והרמב"ן והטור והרא"ש מסכימין לדעת אחת‬
‫ואיזיל אנא לגבייהו שמא אף לכם לא יפתחו כי לא יסמכו‬
‫דגר מצרי אסור הכי נקטי' דגר מצרי אסור לבוא בקהל ובפרט שהתוספתא‬
‫עליכם‪ .‬א"ל מזה בן מזה יזה כהן בן כהן יזה אפר פרה על‬
‫דידים מסייעא להו וכן מסייעי להו הירוש' ופשט הבבלי דיבמות‪ ,‬ואע"ג‬
‫הנטהרים אפי' אם אינו הגון כ"כ ויכולים למצוא ישראל הגון‬
‫דהרמב"ם ורש"י סברי דגר מצרי מותר מיעוטא נינהו אצל האוסרים ועוד‬
‫ממנו ושאינו לא מזה ולא בן מזה מי שאינו כהן אלא‬
‫שאין מקורם ברור‪ .‬וכבר כתבתי לעיל בפירוש הגמ' דאף ר' יהושע מודה‬
‫ישראל אבל הוא הגון מן הכהן האם יאמר למזה בן מזה‬
‫שכשישובו ישראל לארצם ישובו בני עמון והרי ישראל כבר שבו לארצם‬
‫מימיך מי מערה ואינם כשרים להזאה דאין כשרים אלא‬
‫הואיל והכי הוה הואיל‬
‫מים חיים ואפרך אפר מקלה פסולת התנורים ואינו אפר‬
‫‪ deyxit `ly c"ndaa dielz dzidy dkld dzid `le‬הלכות‬
‫פרה אדומה הכשר להזאה כלו' כיון שאינך הגון אין מימיך‬
‫שהיו שנים רבות בספק באותו יום שהורידוני מראשות‬
‫חשובין אלא כמי מערה אע"ג דמים חיים הם ואין אפרך‬
‫הישיבה היתה להם סייעתא דשמיא ופירשו והכריעו את‬
‫חשוב אלא כאפר מקלה שאינו מטהר הנח מלאכתך ואני אזה‬
‫הלכך בימינו גר עמוני אסור לבוא בקהל‪.‬‬
‫כולם ש"מ ה' עמהם ואני טעיתי‪ .‬מכתלי ביתך )אתה נמחק(‬
‫בתמיהה‪ ,‬ולפי שהיה ראב"ע כהן נתן לו משל זה כמו‬
‫ניכר כצ"ל שפיחמי אתה נפח עושה מחטין ומבעיר פחמין‬
‫שפירשנו במשל הראשון‪ .‬אע"ג ששני המשלים )הראשון‬
‫תמיד למלאכתו‪ ,‬ובירוש' איתא בהדיא `‪ciar aizi digky‬‬
‫‪ 'eke `cn yali `cn yialc o`n‬והשני ‪('eke dfi dfn oa dfn‬‬
‫‪ iig z` oili`a l"` oihgn‬וכך צריך לפרש פירוש השני‬
‫קולעים לעניין לומר כשם שלא היית מסכים שיבוא ישראל‬
‫שברש"י‪ .‬נעניתי לך נעשיתי עני ושפל לפניך הרי אני‬
‫הגון ויחליף את הכהן שאינו הגון כמוהו כך אין לך לתפוס‬
‫משפיל ומעני עצמי לפניך כי הבנתי שחטאתי לך‪ ,‬והוא‬
‫את ראשות הישיבה אע"ג שאתה ראוי ממנו לפי שאבותיו‬
‫כעניין )תה' קיט קז( ‪ jxack ipiig 'd ce`n cr iziprp‬שהוא‬
‫ואבות אבותיו היו ראשי הישיבה מ"מ לעיל ששלח ביד‬
‫רד‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הכובס שעיסקו בבגדים שלח להו ‪yali `cn yialc o`n‬‬
‫יבמות )ובאמת אינו מהרמב"ם אלא מהמעתיק(‪ ,‬מיהו לפי‬
‫‪ 'eke `cn‬והשתא שהלך הוא בעצמו והוא היה פחמי כדלע'‬
‫מה שביארתי גירסתנו יפה מגרסתם דבחדש איכא ד' שבתות‬
‫וביתו מלא באפר אמר להו ‪in jinin 'eke dfi dfn oa dfn‬‬
‫ולא ג' וכן משמע מלשון הברייתא שמביא לק' ומקורה בחגי'‬
‫‪ dlwn xt` jxt`e dxrn‬לרמוז לראב"ע כל אחד מתעסק‬
‫ג ע"א ‪ekldy `nqg `"xe dwexa oa opgei iaxa dyrn x"z‬‬
‫במה שהוא רגיל ואין אחד נוטל משרת חבירו‪ .‬למחר אני‬
‫‪did yecig dn mdl xn` oiriwta ryedi 'x ipt liawdl‬‬
‫ואתה נשכים לפתחו כך היה מנהגם שני ת"ח משכימים‬
‫‪l"` oizey ep` jinine ep` jicinlz l"` meid c"ndiaa‬‬
‫לפתחו של ראש הישיבה ומלוים אותו מביתו לביהמ"ד שאין‬
‫`‪dzid in ly zay yecig `la c"ndial xyt` i` k"tr‬‬
‫כבודו לילך יחידי ולפי שידע ר"ע שהרבה מן העם אינו‬
‫‪ 'eke dnae dzid r"a`x ly zay‬אלמא אע"ג דשאל ‪dn‬‬
‫רוצה שיחזור ר"ג לנשיאות לפיכך אמר לר' יהושע למחר‬
‫‪ 'meid' c"ndiaa did yecig‬ויום חול היה זה שהרי הלכו‬
‫אני ואתה נשכים לפתחו וננהג בו מנהג ראש הישיבה ואחרנו‬
‫להקביל פני ר' יהושע בפקיעין ובשבת אסור ואעפ"כ שאל‬
‫יתרצו כולם‪ ,‬והמפרש למחר אני ואתה נשכים לפתחו‬
‫אותם ‪ dzid in ly zay‬ש"מ 'שבת' דהכא היינו שבוע שכל‬
‫להודיעו שהחליטו להחזירו לראשות הישיבה טועה דכיון‬
‫השבוע היה דורש ראב"ע‪.‬‬
‫שהחליטו להחזירו הודיעוהו לר"ג בו ביום משום )משלי ג‬
‫כז( `‪ .zeyrl jci l`l zeida eilran aeh rpnz l‬ובירוש'‬
‫איתא דראב"ע הוא שאמר לרבי יהושע למחר אני ואתה‬
‫נשכים לפתחו כיון שיראה העם שאני משכים לפתחו ונוהג‬
‫בו מנהג ראש הישיבה יבין העם שהסרתי עצמי ממשרה זו‬
‫ויחזרו לילך אחרי ר"ג‪ .‬ומר חדא שבתא "אתו" לקנאויי‬
‫כצ"ל‪ .‬אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתי וראב"ע חדא שבתא‬
‫א"ר יוחנן ונקרא פושע אם מאחר להתפלל מוסף אחר‬
‫שעה ששית ומחצה שבאה תפלת מנחה נקרא פושע שאז‬
‫יצט' להתפלל מנחה ואח"כ מוסף כדפסק רבי יוחנן לק' נמצא‬
‫שבלבל סדר הקרבנות שתחילה היו מקריבין מוסף ואח"כ‬
‫מנחה‪ ,‬ומשום דאמר רבי יוחנן ונקרא פושע לפי שיצט'‬
‫להקדים מנחה למוסף לפיכך מייתי הגמ' את הברייתא דקת'‬
‫דאם היו לפניו תפלת מוסף ותפלת מנחה ת"ק אמר מתפלל‬
‫בחדש אדר היו כל התלמידי חכמים שבעיירות ובכפרים‬
‫מנחה ואח"כ מוסף ורבי יהודה אמר מוסף ואח"כ מנחה‬
‫נקבצים לישיבה וראש הישיבה היה דורש להם במסכת אחת‬
‫ואמר רבי יוחנן הלכה כת"ק דאמר מנחה ואח"כ מוסף‪ ,‬לא‬
‫ומסיימין אותה וחוזר כל אחד לביהמ"ד הסמוך לביתו וחוזר‬
‫הביא הגמ' את הברייתא הזו אלא לפרש דברי רבי יוחנן‬
‫על אותה המסכת חמישה חודשים וחוזרין ונקבצים בישיבה‬
‫דאמר ונקרא פושע‪ .‬אבל הרמב"ם פירש דמיירי במאחר‬
‫בחדש אלול ודורש להם ראש הישיבה במסכת אחת ואח"כ‬
‫תפלת מוסף לאחר ז' שעות‪ ,‬ולא ידעתי למה יקרא פושע הא‬
‫חוזר כל אחד לביהמ"ד הסמוך לעירו ומשננן את אותה‬
‫אע"ג דאיחר תפלת מוסף עדיין יש לו חמש שעות לתפלתו‬
‫מסכת חמישה חודשים‪ ,‬ואדר ואלול הם הנקראים ירחי כלה‪.‬‬
‫ודוקא ק"ש של לילה שהיא מדאורי' ואיכא אונס שינה אמרו‬
‫והיינו דאמרי' בקידו' כה ע"א ‪diwxitl ez` `l `ipefpc iaq‬‬
‫אע"פ שכל הלילה זמנה לכתחי' יקראנה עד חצות אבל תפלת‬
‫‪ 'eke edpirpv lif `pepnd axl l"` `cqg axc‬לפי שנשארו‬
‫מוסף שהיא מדרבנן והיא ביום וליכא אונס שינה למה יקרא‬
‫בביהמ"ד שלהם ולא באו בירח כלה לישיבתו דרב חסדא‬
‫פושע הא עוד היום גדול להתפלל אותה‪ .‬ואי משום דאמר‬
‫בקש מרב המנונא שילך ויודיעם שהם מנודים‪ ,‬וכן לק' ע"ב‬
‫ריב"ל לק' ‪'xl zery 'f xg`l oitqen ly dltz 'tznd lk‬‬
‫‪ 'eke sqei axc `wxtl `z` `le ylg `ie` ax‬רב אויא לא‬
‫‪ ,eid jnn iztq` crenn ibep xne` aezkd eilr dcedi‬הא‬
‫בא לחודש כלה של רב יוסף שהיה דורש להם במסכת אחת‬
‫ריב"ל לרבי יהודה קא' כדאמר בהדיא אבל לרבנן דאמרי כל‬
‫כל החדש וסבר רב יוסף שרב הויא אינו מחשיבו לפיכך‬
‫היום זמנה לית לן בה דעדיין לא עבר זמנה ועוד היום גדול‬
‫נשאר בביהמ"ד ולא בא לישיבה והשיבו רב אויא שהיא‬
‫להתפלל אותה‪ .‬ומפירוש"י ד"ה מתפלל נר' דמפרש ונקרא‬
‫חולה ולא יצא מביתו כלל‪ .‬ובאדר יש ארבע שבתות כלו'‬
‫פושע על מי שאיחר זמן מוסף לאחר שש שעות וגם זה‬
‫שבועות והיה ר"ג דורש ג' שבועות וראב"ע שבוע אחד וכן‬
‫תימה‪.‬‬
‫באלול‪ .‬ואומנם באגרת רב שרירא גאון פי"ב אות ג גרס‬
‫המאחר את תפלת מוסף אחר ז' שעות פסקו כן הפוסקים וכך פסק בשו"ע‬
‫לדרוש ר"ג תרתי שבתא וראב"ע חדא שבתא וכן העיר‬
‫סי' רפו סעי' א זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר ואין לאחרה יותר‬
‫בגליון שהיא הגירסא בהקדמת הרמב"ם לפירוש משניות‬
‫מעד סוף ז' שעות ואם התפ' אותה אחר ז' שעות נקרא פושע ואעפ"כ יצא‬
‫>>>ועשה טוב<<< כיון דהרמב"ם פירש 'ונקרא פושע' היינו‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רה‬
‫יד"ח מפני שזמנה כל היום ואם שכח ולא התפ' עד שעבר כל זמנה אין‬
‫תדיר תדיר קודם‪ ,‬דאי אמרת חכמים דהכא היינו חכמ'‬
‫לה תשלומין ויש בה נשיאת כפים הגה ואם התפ' אותה קודם תפלת שחרית יצא‬
‫דמתני' דסברי מוספין כל היום אמאי אמר רבי יוחנן הלכה‬
‫ובמשנ"ב בשם הלבוש יהיב‬
‫מתפ' של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף ה"ל למיקבע‬
‫טעמא כיון דקרבן מוסף היה קרב לכתחי' עד ז' שעות‪ ,‬אבל בעל העיטור‬
‫הלכתיה אעיקר פלוגתייהו והל"ל הלכה של מוספין כל היום‬
‫)עשרת הדברות הל' יוה"כ דף קח ע"ב ד"ה תשמיש המטה( שהיה‬
‫אלא ע"כ חכמ' דהכא אמרי למילתייהו אפי' לרבי יהודה‬
‫מהראשונים כתב שהטעם הוא משום דאמרו ‪oitqen ly dltz lltznd lk‬‬
‫דאמר תפלת מוסף עד ז' שעות ואתא רבי יוחנן למיקבע‬
‫‪ 'ebe crenn ibep xne` aezkd eilr dcedi 'xl zery 'f xg`l‬נ"ל דכוונת בעל‬
‫הלכתא דמאן דסבר כרבי יהודה דתפלת המוספין עד ז' שעות‬
‫העיטור דאע"ג דהלכתא כחכמ' דזמנה כל היום מ"מ כיון דלר' יהודה נאמר‬
‫אם היו לפניו תפלת מוסף ותפלת מנחה מתפ' של מנחה‬
‫בה קללה למאחר אותה אף אנן צריכין להזהר שלא לאחרה ולא לבוא לידי‬
‫ואח"כ של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה ומשמע לי דאף‬
‫קללה זו של רבי יהודה‪ ,‬ובפנ"י יהיב טעמא משום דקרבן מוסף נשחט ונזרק‬
‫רבי יוחנן סבר דהלכה כרבי יהודה דתפלת המוספין עד ז'‬
‫בשבת בשעה שישית וההקטרה בשעה ז' לפיכך אם איחר בשבת עד זמן‬
‫שעות‪ .‬א"ר יוחנן הלכה מתפ' של מנחה ואח"כ מתפ' של‬
‫הקטרה שפיר דמי מכאן ואילך נקרא פושע וכיון שביום שבת יכול להתפלל‬
‫מוסף כיון דחכמ' יהבי טעמא למילתייהו משום שתפלת‬
‫עד ז' אף בחול שמקדימין ההקטרה יכול להתפ' מוסף עד שעה ז'‪ .‬ולפי פסק‬
‫מנחה תדירה ותפלת מוסף אינה תדירה הלכתא כוותייהו‬
‫השו"ע יש לתמוה על בתי כנסיות של ספרדים ובפרט של אחינו יוצאי‬
‫דאשכחן לק' נא ע"ב דב"ה סמכי על האי טעמא וב"ש לא‬
‫מרוקו שמביאין פייטנים ומפייטים הרבה ובפרט בשבתות חתן ואח"כ מעלין‬
‫סמכי עליה והלכתא כב"ה‪.‬‬
‫הרבה עולים לס"ת ומתפללין מוסף לאחר ז' שעות‪ ,‬וידידנו אהובנו הרב‬
‫הזכירו דבירוש' אמרו דוקא אם הגיע זמן מנחה קטנה מתפלל של מנחה‬
‫ישראל אלחרר הי"ו היה אומר כיון שמתחילין מוסף קודם ז' שעות אע"ג‬
‫ואח"כ של מוסף אבל אם הגיע זמן מנחה גדולה מתפ' של מוסף ואח"כ של‬
‫דנמשכין בה לאחר ז' שעות שפיר דמי אע"ג שהוא עצמו היה מזרז את‬
‫מנחה‪ ,‬וכתב הרא"ש דבתלמודא דידן דלא חילק משמע דאפי' הגיע מנחה‬
‫הפייטנים לאמר כלו מעשיכם וכמה פעמים היה גוער בהם‪ .‬גם אחינו‬
‫גדולה נמי מתפ' מנחה ואח"כ מוסף וכן כתבו התוס'‪ .‬עוד כתבו התוס' בשם‬
‫האשכנזים בכמה מקומות נוהגים בראש השנה להתפלל שחרית ואח"כ‬
‫ר"י דדוקא היכא שצריך עתה להתפלל שתיהן כגון שרוצה לאכול ואסור‬
‫הולכין לביתם וסועדים סעודת יו"ט וחוזרין ומתפללין מוסף אחר ז' שעות‬
‫לו לאכול עד שיתפלל מנחה תחילה בזה אמרו מתפלל של מנחה ואח"כ‬
‫ולא טוב הם עושין‪*** .‬הרי"ף לא הזכיר הא דאמר רבי יוחנן ‪ryet `xwpe‬‬
‫מתפלל של מוסף אבל היכא דאינו צריך להתפלל מנחה עתה יתפלל של‬
‫והזכיר הא דאמר ריב"ל ‪dcedi 'xc zery 'f xg`l oitqen ly lltznd lk‬‬
‫מוסף ויאחר מנחה עד דמדומי חמה וכן סוברים הרא"ש ורבנו יונה‬
‫‪ 'ebe ibep xne` aezkd eilr‬משמע לי דהרי"ף פוסק הלכה כרבי יהודה דזמן‬
‫והרשב"א‪ ,‬אבל התוס' עצמם פליגי על ר"י וסברי שאפי' אינו צריך עתה‬
‫תפלת המוספין עד ז' שעות ולא מצינו בתלמוד מי שסובר כחכמ' דהא דאמר‬
‫להתפלל מנחה נמי צריך להקדים מנחה ואח"כ מוסף‪ .‬והרמב"ם כתב בפ"ג‬
‫רבי יוחנן ‪ oitqen ly k"g`e dgpn ly lltzn dkld‬אתי שפיר בין אליבא‬
‫מהל' תפלה הי"א ‪dgpn ly 'tzn oitqen lye dgpn ly zeltz izy eiptl eid‬‬
‫דרבנן דאמרי זמנה כל היום ובין אליבא דר' יהודה דאמר זמנה עד ז' שעות‬
‫‪) dxedy in yie oitqen ly 'tzn k"g`e‬כצ"ל( ‪`ly ick ok xeaiva oiyer oi`y‬‬
‫)אהל מועד בשם הרשב"א ור"י פרק תפלת השחר(‬
‫>>>ועשה טוב<<< הרא"ש ורבנו יונה‬
‫וכמו שפירשתי בפירוש הגמ' לפיכך לא ידעתי מנא להו לפוסקים דהלכה‬
‫‪ .erhi‬ופסק בשו"ע סי' רפו סעי' ד היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה‬
‫רבי יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח"כ מתפ'‬
‫ואחת של מוספין כגון שאיחר מלהתפ' תפלת מוסף עד ו' שעות )ומחצה‬
‫של מנחה שזו תפלת מוסף עוברת שעד סוף שעה ז' זמנה‬
‫טור( שהוא זמן תפלת מנחה צריך להתפ' של מנחה תחלה ואח"כ של מוסף‬
‫ואם יתפלל תחילה מנחה שמא אחר תפלתו יאנס או יצט'‬
‫הגה ומיהו אם הקדים של מוסף יצא )ב"י בשם הרשב"א( וי"א דהיינו דוקא שצריך‬
‫לנקביו ויעבור זמן מוסף וזו מנחה עד פלג המנחה זמנה ואם‬
‫עתה להתפ' שתיהן כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפ' מנחה‬
‫יתפ' תחילה מוסף אפי' אם אח"כ יאנס או יצט' לנקביו לא‬
‫אבל אם א"צ עתה להתפ' מנחה יכול להקדים של מוסף הגה ומיהו אם הגיע‬
‫הפסיד תפלת מנחה‪ .‬פירש"י אבל לחכמ' אף מוסף כל היום‬
‫מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה )הר"י והרא"ש בשם ירוש'( ויש מי שהורה שאין‬
‫זמנה לפיכך קאמרי מנחה ואח"כ מוסף‪ ,‬ולי נר' דחכמ' דהכא‬
‫עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף כדי שלא יטעו‪.‬‬
‫כי‬
‫אמרי למילתייהו בין אי אמרת דמוספין כל היום ובין אי‬
‫הוה חליש מגרסיה והיה צריך לשכב במטתו מחמת חולשתו‬
‫אמרת עד ז' שעות דסמכי אטעמא דתדיר ושאינו תדיר תדיר‬
‫אעפ"כ לעת ערב היה קם ממטתו והוה אזיל ויתיב אפתחא‬
‫קודם יותר מעל טעמא דזו מצוה עוברת וזו אינה עוברת ולא‬
‫דבי ר' נתן בר טובי שביתו היה הבית הראשון בעיירה‬
‫חיישי כ"כ לשמא יאנס כיון דאיכא טעמא דתדיר ושאינו‬
‫וכשיוצאים מביהמ"ד חולפים שם‪ .‬ורש"י פירש כי חלפי‬
‫כחכמים‪.‬‬
‫רו‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רבנן ‪ ozp 'x zian mi`veid micinlz‬והוא תימה כיון שהיה‬
‫שהוא ידע מימרא זו רק הוה מיספקא ליה שמא ריב"ל אמרה‬
‫יושב על פתח ביתו של ר' נתן והתלמידים נמצאים בתוך‬
‫א"כ ר"ז היה יודע שאין הלכה כר' יהודה ולמה שאל מאן‬
‫ביתו של ר' נתן לא הל"ל ‪ ediinwn mewi` opax 'itlg' ik‬אלא‬
‫אמר בבהמ"ד הלכה כר' יהודה אדרבה היה לו לשאול מאן‬
‫כי 'נפקי' רבנן איקום מקמייהו כדאמר בעירו' כח ע"ב ‪iax‬‬
‫אמר בבהמ"ד אין הלכה כר' יהודה‪ .‬ונ"ל דהכי פירושו מאן‬
‫‪axc `gzit` aizie lif` ded diqxbn yilg ded ik `xif‬‬
‫אמר הלכה בי מדרשא מי דרש היום בהלכה בביהמ"ד א"ל‬
‫‪law`e ediinwn mewi` opax iliire iwtp ik xn` in` xa dcedi‬‬
‫הכי אמר ר"י אין הלכה כרבי יהודה דאמר מתפ' אדם‬
‫‪ `xb` eda‬התם דיתיב אפתחא דבי מדרשא אמר ‪iwtp ik‬‬
‫וכו' ואע"ג דר"ז לא שאל אלא מי אמר הלכה ולא שאל על‬
‫‪ ediinwn mewi` opax iliire‬אבל לשון 'חלפי' דקאמר הכא‬
‫עצם ההלכה שנאמרה הזדרז רבי נתן וא"ל גם את עצם‬
‫משמע באים ממקום אחר והולכים למקום אחר וחולפים‬
‫ההלכה דאמר רבי יוחנן ואין בכך שום תימה‪ .‬תנא מיניה‬
‫כאן‪ ,‬ועוד כיון שביהמ"ד בתוך ביתו של ר' נתן וכבר הגיע‬
‫ארבעין זימנין "ודמיא ליה כמאן דמנחא בכסתיה" א"ל‬
‫רבי זירא לשם ויושב על הפתח אמאי לא נכנס שמה אפי'‬
‫חדא כצ"ל אבל באו"ז ח"א הל' תפלה סי' פח איתא כמו‬
‫לזמן קצר וישמע מקצת הדרשה‪ ,‬אלא נ"ל שביהמ"ד היה‬
‫אצלנו‪ .‬א"ל חדא היא לך או חדת היא לך פירש"י `‪zg‬‬
‫מרוחק מחוץ לעיירה וביתו של ר' נתן היה הבית הראשון‬
‫‪jkl cala ef `l` opgei 'x ly enyn xac zcnl `ly jl `id‬‬
‫בעיירה והיוצאים מביהמ"ד ליכנס לעיירה על כורחם‬
‫‪on cg`y xeaq ziidy jl `id dycg e` jl `id daiag‬‬
‫חולפים שם‪ .‬אמר כי חלפי רבנן )אז נמחק( איקום‬
‫‪ dxn` mixg`d‬ותימה שהרי מיד כשעלה ר"ז לא"י ישב‬
‫מקמייהו כצ"ל‪ .‬ואקבל אגרא תימה שרבי זירא יאמר הנני‬
‫ללמוד אצל רבי יוחנן כדמשמע בקדו' נב ע"א ועוד שהרבה‬
‫עושה מצוה זו בשביל לקבל שכר והוא היפך מה ששנינו‬
‫קודם בואו לא"י כבר שמע מימרות בשם רבי יוחנן כדאיתא‬
‫)אבות פ"א מ"ג( `‪n"r axd z` miynynd micark eidz l‬‬
‫בהרבה מקומות בש"ס ובאותו דור לא היה אמורא בא"י או‬
‫‪ ,qxt lawl‬ועו"ק כיון דהוה חליש למה בחר לו מצוה זו‬
‫לעמוד מפני ת"ח שהיא קשה לגוף היה יכול למצוא לו מצוה‬
‫שיקיימנה בביתו בלא טורח‪ .‬אבל העניין הוא כי רבי זירא‬
‫הוה חליש מגרסיה והיה שוכח תלמודו כמו שאמר לק' ‪meyn‬‬
‫‪ l"aixa il `wtqnc‬לפיכך ביקש לו סגולה שלא ישכח‬
‫תלמודו ואמרי' בקדו' לג ע"ב `"‪cner oi`y g"z lk xfrl` x‬‬
‫‪ gkzyn ecenlze mini jix`n epi`e ryx `xwp eax iptn‬הא‬
‫למדת שהעומד מפני תלמידי חכמים תלמודו מתקיים בידו‬
‫ואינו משתכח לפיכך השתדל לקיים מצוה זו לקום מפני ת"ח‬
‫כדי שיתקיים תלמודו והיינו ואקבל אגרא דקימה שיתקיים‬
‫תלמודי‪ .‬נפק "ואתא" רבי נתן כצ"ל‪ .‬א"ל מאן אמר‬
‫הלכה בי מדרשא פירש"י ‪c"ndaa xn` daiyid ipan in‬‬
‫‪ dcedi 'xk dkldy‬ולא ידעתי ליישבו מכמה קושיות א‪.‬מי‬
‫אמר לר"ז שאמרו בביהמ"ד שהלכה כר' יהודה ב‪.‬א"כ‬
‫העיקר חסר מן הספר שהיה צ"ל מאן אמר בביהמ"ד הלכה‬
‫כר' יהודה‪ ,‬ואומנם במקצת ספרים הוסיפו כן וגרסי מאן‬
‫אמר הלכה כר' יהודה בבהמ"ד או מאן אמר בבי מדרשא‬
‫הלכה מתפ' של מנחה ואח"כ של מוסף אבל הוספתם זו‬
‫היא ע"פ פירוש"י ולא היתה במקור ואף רש"י ל"ג לה וכן‬
‫בבבל שלא למד איזו מימרא בשם רבי יוחנן שהיה גדול‬
‫הדור ואיך ישאלנו אם עדיין לא למד דבר בשם רבי יוחנן‬
‫ועו"ק למה שאל אותו רק על שתי האפשרויות האלה א‪.‬האם‬
‫עדיין לא למדת כלל הלכה בשם ר' יוחנן ב‪.‬האם היית סבור‬
‫שאחד מהאחרים אמרה ואמאי לא שאל על אפשרות‬
‫שלישית האם פעם ראשונה שאתה שומע הלכה זו שהיא‬
‫האפשרות היותר מסתברת‪ ,‬לכן נ"ל חדא היא לך האם פעם‬
‫ראשונה אתה שומע הלכה זו דאין הלכה כר' יהודה או חדת‬
‫היא לך כבר שמעת הלכה זו אבל עכשיו השמעתיך דבר‬
‫חידוש בהלכה זו א"ל חדת היא לי כבר שמעתי הלכה זו‬
‫מיהו עתה שמעתי ממך דבר חידוש בהלכה זו משום‬
‫דמספקא לי בריב"ל ועתה למדתי ממך שרבי יוחנן אמרה‪.‬‬
‫רבי נתן בר טובי שאל אותו אם פעם ראשונה שהוא שומע‬
‫הלכה זו ולכן הוא חוזר עליה ארבעין זמנין או חדת היא לו‬
‫שכבר שמע הלכה זו ושיננה הרבה פעמים רק עכשיו נתחדש‬
‫לו בה איזה חידוש ולכן הוא חוזר עליה ארבעין זמנין ואם‬
‫היה שומעה פעם ראשונה היה חוזר עליה מאה ואחת‪,‬‬
‫והשיבו ר' זירא חדת היא לי אבל הלכה שאני שומע פעם‬
‫ראשונה אני חוזר עליה מאה פעמים‪.‬‬
‫אינה באו"ז ובספרים מדוייקים‪ .‬ג‪.‬כיון דלבסוף כשאמר לו‬
‫מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא תימה דלק' גבי‬
‫רבי נתן שר' יוחנן אמר אין הלכה כר' יהודה אמר לו ר"ז‬
‫מימרא דר"א דמיירי במאחר תפלת שחרית אחר ד' שעות‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רז‬
‫אמר ‪ `ed `xrvc `pyil ibep i`dc rnyn i`n‬ומאי שנא‬
‫נפשי מתוגה דלפו דמעות מעיני ומנפשי מחמת תוגה וצער‬
‫הכא דקא' מאי משמע דלישנא דתברא הוא‪ .‬אלא כך פירוש‬
‫שיש לי‪ .‬אבל ודאי לא דריש ר"א 'נוגי' לשון תברא כדדריש‬
‫ריב"ל‪ ,‬דכיון דאמר קרא שהעונש דנוגי הוי 'ממך היו' מדה‬
‫כנגד מדה ממעשיו לכן ריב"ל דמיירי במאחר זמן מוסף אחר‬
‫חצות ושבר היום מצי למידרש נוגי לישנא דתברא דהוי מדה‬
‫תפלת מוסף 'ממך היו' עונש זה דנוגי הוא ממך וממעשייך‬
‫כנגד מדה איהו עביד מילתא דתברא לכך יענש בתברא אבל‬
‫ר"א דמיירי במאחר זמן שחרית אחר ד' שעות לא מצי‬
‫למידרש נוגי לישנא דתברא דמאי מדה כנגד מדה איכא הכא‬
‫הא איהו לא עביד מילתא דתברא דנימא יענש בתברא אלא‬
‫דכיון דהוא איחר חצות היום דהיינו שבירת היום לשנים אף‬
‫לישנא דצערא הוא כיון שהוא לא ציער עצמו לקום ממטתו‬
‫בטרם יעבור זמן שחרית לכן יבוא לו צער‪ .‬בתולותיה וגו'‬
‫כשהבת בצער האם מצטע' ומתייסרת על צער הבת יותר‬
‫ממה שהבת עצמה מצטע' בתולותיה נוגות בנותיה בצער‬
‫והמתפ' אחר שעה ששית אכתי לא עבר זמן תפלת מוסף‬
‫והיא מר לה מרירות נפש יותר מתוגת בנותיה‪.‬‬
‫ולמה יענש בעונש זה( ובעי הגמ' מאי משמע דהאי נוגי‬
‫רש"י ד"ה ה"ג דלמא מעברין לך אמר לה "לישתמיש‬
‫איניש" יומא כצ"ל כדמוכח בדבור שאחריו‪*** .‬ד"ה קא‬
‫חלשא וכו' רבים "היה" דואג כצ"ל‪*** .‬ד"ה מתפ' של‬
‫הסוגיא אריב"ל כל המתפ' תפלה של מוספין לאחר ז'‬
‫שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי‬
‫ממך היו עונש זה ד'נוגי' בא לך על 'ממועד אספתי' זמן‬
‫מדה כנגד מדה‪ ,‬וכיון דאמר קרא שהעונש הוא 'ממך היו'‬
‫כלו' מידה כנגד מידה וריב"ל דריש ליה על המאחר תפלת‬
‫מוסף לאחר ז' שעות משמע לגמ' דריב"ל דורש מההוא קרא‬
‫הוא ישבר לשנים )ואע"ג דמתחילת שעה שביעית כבר הוי‬
‫חצות יום מ"מ אין לו להענש בעונש זה אלא אם עבר שעה‬
‫שביעית דאמר קרא 'ממועד אספתי' בעוון זמן ומועד מוסף‬
‫לישנא דתברא הוא‪ ,‬ומתרץ כדמתרגם רב יוסף תברא "על‬
‫תברא" אתי כצ"ל וכן הוא ברי"ף וברא"ש ובילקו"ש צפניה‬
‫רמז תקסז ד"ה הכרתי גוים ובשכל טוב ברא' מב לח‪ .‬תברא‬
‫מנחה מאחר שהגיע זמנה "כדאי" להקדימה בתחילת‬
‫זמנה שלא יקרא פושע גם עליה כצ"ל‪ ,‬ולא ידעתי למה‬
‫הביא טעם זה והלא חכמ' פירשו טעמם תדיר ושאינו תדיר‬
‫תדיר קודם‪.‬‬
‫תברא על תברא‪ ,‬אתי על שנאיהון דבית ישראל לשון סגי‬
‫תוד"ה הלכה וכו' ביוה"כ להתפ' תפלת "מוסף" קודם‪.‬‬
‫***בא"ד שהיה לו לילך לסעודה גדולה כמו לנשואין‬
‫מוכח שהיו נוהגין כמנהג הספרדים לערוך חופה קודם‬
‫השקיעה‪*** .‬בא"ד אבל אם "יהיה" לו שהות כצ"ל‪.‬‬
‫על תברא דריש ליה כדרך המילים הארמיות שבארמית‬
‫אומרים 'ביתא' לבית אחד ו'בתי' לבתים רבים 'קרא' לפסוק‬
‫אחד 'קראי' לרבים שברבים מוסיפים יו"ד אף 'נוגה' שבר‬
‫אחד וכיון דאמר קרא 'נוגי' משמע שברים רבים לכך תרגם‬
‫נהור על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים ואיזה מועדים‬
‫יש בירושלים ואין בכל הארץ אי אמרת זמן החגים וי"ט בכל‬
‫הארץ הם אלא זמן הקרבנות שבירושלים‪ .‬ואומנם רב יוסף‬
‫תרגם את המקרא הזה בשונה מדרשתו של ריב"ל מיהו‬
‫כח ע"ב גמ' רב אויא חלש ולא אתא "לפרקיה" דרב‬
‫יוסף כצ"ל‪ ,‬רש"י פירש ‪zltz mcew zaya yxec dide‬‬
‫‪ oitqend‬אבל כבר פירשנו לעי' ובכ"מ דפרקא היינו חודש‬
‫כלה שהיו שונים בו מסכת אחת עיין מ"ש לעי' ע"א גבי‬
‫לדרוש ר"ג תלתא שבתי והיום הראשון דפרקא הוא ר"ח‬
‫מועד שבו אספתי את חסידי להתפ' לפני )כדכת' בתה' נ ה‬
‫ויש בו מוסף )ומה שפירש"י שהיה רב יוסף דורש קודם‬
‫מוסף ואח"כ הולכין לביהכ"נ להתפלל מוסף הוא תימה דלק'‬
‫זה דנוגי ממך וממעשייך הוא מדה כנגד מדה‪ ,‬וכיון דאמר‬
‫ל ע"ב אמרי' ‪eze` oixifgn oi` zixgya g"x xikfd `le drh‬‬
‫קרא שהעונש הוא 'ממך היו' כלו' מדה כנגד מדה ור"א דריש‬
‫‪ eiptl sqeny iptn‬ופירשו שם הפוסקים מפני שתפלת מוסף‬
‫סמוכה לשחרית אבל אם שכח במוסף מחזירין אותו ואין‬
‫סומכין על מה שמזכיר במנחה לפי שמנחה אינה סמוכה‬
‫למוסף עיין בפירושנו שם ולפי מה שפירש"י הכא שחרית‬
‫נמי אינה סמוכה למוסף(‪ .‬למחר כי אתא רב אויא בעא אביי‬
‫מתרגומו של רב יוסף שמעינן דנוגי לישנא דתברא הוא‪.‬‬
‫א"ר אלעזר כל המתפ' תפלה של שחרית לאחר ד' שעות‬
‫לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך‬
‫היו עונש זה ד'נוגי' בא לך בעוון 'ממועד אספתי' שאחרת‬
‫`‪ (iciqg il etq‬והיינו עד ד' שעות דשחרית 'ממך היו' עונש‬
‫ליה על המאחר תפלת שחרית משמע לגמ' דר"א דורש‬
‫מההוא קרא דכיון דהוא איחר ד' שעות ולא ציער עצמו לקום‬
‫ממטתו לפני ד' שעות לכן יבוא לו צער ובעי הגמ' מאי‬
‫משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא‪ ,‬ומתרץ דכת' דלפה‬
‫‪eay‬‬
‫רח‬
‫כח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לאנוחי דעתיה דרב יוסף א"ל אביי לרב אויא ורב יוסף‬
‫`‪ dxeq` dcerq la` hren zt zlik` e` zexit zlik` oebk dxeq` dpi‬נר'‬
‫שומע בדברם‪ .‬פירשנו ע"פ גירסת הדפוס אבל ברוב כתה"י‬
‫דרבנו יונה והראב"ד והרשב"א מסכימין לדרך אחת בין לעניין מנחה ובין‬
‫גרסי' רב אויא חלש לא על לפירקיה דרב יוסף איקפד רב‬
‫לעניין מוסף‪ .‬אבל הרמב"ם הל' תפלה פ"ו ה"ד כתב `‪merhiy mc`l el xeq‬‬
‫יוסף אית דאמרי שמתיה רב יוסף נידהו איכ' דאמ' לטייה‬
‫‪`l oke zixgy zltz 'tziy cr y"dr dlriy xg`n dk`ln dyriy e` melk‬‬
‫רב יוסף קיללו‪ ,‬שדריה לרב דימי בר יוסף אמר ליה זיל‬
‫‪jxca `vi `le zixgy zltz 'tziy mcew enelya le`yl exiag gztl mikyi‬‬
‫צנעיה לך הודיעהו שהוא בנידוי ויצניע עצמו בביתו ולא‬
‫‪epi` la` dgpn mcewe sqen 'tziy mcew dk`ln dyere mreh la` 'tziy mcew‬‬
‫יצא לחברת בנ"א‪ ,‬למחר כי אתא בעא אביי לאפוקי מדרב‬
‫‪ dgpnl jenq creq‬אלמא גבי הא דאמרי' לית הלכתא כרב הונא דאמר 'אסור‬
‫יוסף לוותיה בצינעא אביי המתין לו ברחוק מבהמ"ד וקרא‬
‫לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפ' תפלת המוספין' פירושו לית הלכתא‬
‫לו לבוא אצלו בצינעא לפני שיראהו רב דימי וינדהו בפקודת‬
‫כוותיה כלל ומותר לטעום ומותר לאכול וגבי הא דאמרי' לית הלכתא‬
‫רב יוסף אמר ליה מ"ט לא אתא מר לפירקיה דרב יוסף‬
‫כריב"ל דאמר 'אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה'‬
‫א"ל הוה חליש ליבאי ולא מצינא וכו' והעביר אביי כל‬
‫פירושו לית הלכתא כוותיה דאסור לטעום אבל לאכול ממש ודאי אסור‪ .‬גבי‬
‫הדברים הללו לרב יוסף וחזר בו רב יוסף ואמר לרב דימי‬
‫תפלת מנחה פסק בשו"ע סי' רלב סעי' ג והא דאסור לאכול סעודה קטנה‬
‫שישוב ולא ינדהו‪ .‬דא"ר יוחנן ברי"ף וברא"ש ובטור ובב"י‬
‫)קודם למנחה( היינו כשקובע לסעודה אבל לטעום דהיינו אכילת פירות‬
‫איתא רב נחמן‪ .‬אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת‬
‫מותר וה"ה לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע מותר וגבי‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב רבנו יונה דוקא‬
‫תפלת מוסף פסק בסי' רפו סעי' ג מותר לטעום קודם תפלת המוספין‬
‫כשהצבור מתפללין בזמנה אבל אם רואה שהצבור מתאחרין יקדים תפלתו‬
‫דהיינו אכילת פירות או אפי' פת מועט אפי' טעימה שיש בה לסעוד הלב‬
‫ויתפלל ביחיד וכ"כ הכלבו דכדי להתפלל בעונתה שרי להקדים תפלתו‬
‫אבל סעודה אסור הרי דבתרוייהו פסק לית הלכתא כותיה דאסור לטעום‬
‫לתפלת הצבור‪ ,‬והטור כתב בסי' תרך שכשהיה הרא"ש רואה שהצבור‬
‫כלום אבל לאכול ודאי אסור‪.‬‬
‫הצבור בצבור שנו‬
‫מתאחרין ביוה"כ מלהתפ' מוסף בזמנה היה מקדים ומתפ' ביחיד כדי להתפ'‬
‫בעונתה‪ .‬ופסק בשו"ע סי' צ סעי' י כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים‬
‫תפלתו לתפלת הציבור אא"כ השעה עוברת ואין הציבור מתפל' לפי‬
‫שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת )אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים‬
‫והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפי' לעסוק בד"ת וע"ל סימן מ"ח( ונ"ל‬
‫שמי שרגיל להאריך הרבה בתפלת שמו"ע ורוצה להקדים מעט לתפלת‬
‫הצבור כדי שיספיק לומר עמם קדושה לא מיקרי מקדים תפלתו לתפלת‬
‫הצבור‪ .‬ולית הלכתא לא כרב הונא דאמר `‪mc`l el xeq‬‬
‫‪ oitqend zltz 'tziy mcew melk merhiy‬ולא כריב"ל‬
‫דאריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם‬
‫שיטעום כלום קודם שיתפלל )תפלת המנחה נמחק וכן הוא‬
‫בספר ה"ג סי' א הלכ' ברכ' פ"ד עמ' מט ובטור או"ח סי'‬
‫רלב(‬
‫>>>ועשה טוב<<< בתענית כו ע"ב אמר דשחרית ומוסף לית בהו‬
‫שכרות לפיכך הכהנים נושאין את כפיהם וכתב ר"ח )הביאוהו הרא"ש‬
‫והטור( ‪`l jkld sqen zltz xg` cr lek`l i`yx mc` oi`c o`kn 'irny‬‬
‫‪ .zexky da giky‬וא"ת הא הכא פסיק הש"ס בהדיא דלית הלכתא כרב הונא‬
‫משמע דמותר לאכול קודם תפלת מוסף‪ ,‬תירץ הרשב"א דה"ק לית הלכתא‬
‫במשנה היה מתפלל בכניסתו לביהמ"ד וביציאתו כשהיה‬
‫נכנס היה עומד על הפתח מבפנים ומתפלל וכשהיה יוצא היה‬
‫עומד על הפתח מבחוץ ומתפ' אמרו לו הם סברו שבין‬
‫בתחילה ובין בסוף הוא מתפלל על הצלחת הלימוד לפיכך‬
‫כשראו שבתחי' מתפלל בפנים ולבסוף בחוץ תמהו מה מקום‬
‫לתפלה זו מהו המקום הנכון לתפלה זו בפנים או בחוץ‪ ,‬אמר‬
‫להם אין הם תפלה אחת אלא בכניסתי אני מתפלל שלא‬
‫יארע דבר תקלה על ידי בתוך ביהמ"ד לפיכך אני מתפלל‬
‫אותה בפנים וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי ששם‬
‫חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שם חלקי מיושבי קרנות שיושבין‬
‫חוץ לביהמ"ד ומבטלים זמנם בהבל וריק לפיכך כשאני יוצא‬
‫ועומד על פתח ביהמ"ד מבחוץ ורואה את יושבי קרנות אני‬
‫מתפלל תפלה זו‪ .‬ורש"י פירש מה מקום ‪daih dn 'elk‬‬
‫ולפי"ז הל"ל מה מקום 'של תפלה' זו אבל לשון 'לתפלה"‬
‫זו לא משמע הכי‪ ,‬ואומנם בירוש' גריס מה "טיבה של‬
‫תפלה" זו אבל גרסת הראשונים מה מקום לתפלה זו‬
‫כדגרסי' אנן‪.‬‬
‫כרב הונא דאמר `‪oitqend zltz 'tziy mcew 'melk merhiy' mc`l el xeq‬‬
‫אלא מותר לטעום משהו אבל לאכול ודאי אסור כדמוכח מתענית וכ"כ‬
‫גמ' שלא יארע דבר תקלה על ידי כגון שאשאל שאלה‬
‫הראב"ד‪ .‬וגבי הא דאמרי' דלית הלכתא כריב"ל דאמר אסור לו לאדם‬
‫בהלכה וחברי ישיב שלא כהלכה‪ ,‬אם יעירו לו החברים‬
‫שיטעום כלום קודם שיתפ' תפלת המנחה כתב רבנו יונה ‪dnirh `wece‬‬
‫שטעה ויתקנוהו הרי יצאה תקלה על ידי שנתבייש חבירי‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רט‬
‫בשאלתי ואם לא יעירו לו יסברו השומעים שדבר נכון ענה‬
‫‪lr xne` `ly dkld xaca lyk` `ly idl` 'ii jiptln x"di xne` c"ndial‬‬
‫והלכה היא ויעשו כמו שהורה הרי תקלה רבה על ידי‪ .‬ולא‬
‫‪lyk` `le xzen xeq` lr `le xeq` xzen lr `le xedh `nh lre `nh xedh‬‬
‫אכשל בדבר הלכה שכשאומר הלכה תהיה ההלכה שבפי‬
‫‪ mda gny`e ixiag elyki l`e ixiag ia egnyie dkld xaca‬ולא ידעתי למה‬
‫מתוקנת ומדוייקת ולא אשגה בה כלל וישמחו בי חברי‬
‫צריך לומר פעמים שלא אכשל בדבר הלכה‪ .‬והנוסח היותר נכון בעיני הוא‬
‫פעמים כשחכם אומר דבר נכון חבריו עצובים ומקנאים בו‬
‫המובא בטור סי' קי ‪dkld xaca lyk` `ly izea` idl`e idl` 'd n"xi‬‬
‫יהי רצון שחבירי ישמחו בי כשלא אכשל בדבר הלכה ואומר‬
‫‪xzend lr `le xedh `nh lre `nh xedh lr xne` `lye ixiag ia egnyie‬‬
‫דבר נכון‪ .‬ורש"י פירש ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי‬
‫`‪ oda gny`e dkld xaca ixiag elyki `le xzen xeq`d lr `le xeq‬אבל‬
‫חבירי על כשלוני‪ ,‬ולפי"ז לא התפלל שלא יכשל בדבר‬
‫ט"ס נפל בדבריו וצ"ל "‪ xne` "`ly‬בלא וי"ו כי הוא פירוש של ‪lyk` `ly‬‬
‫הלכה אלא רק שאם יכשל לא ישמחו בו חביריו והוא תימה‪.‬‬
‫‪ ,dkld xaca‬וכן מה שכתב ‪ xedh `nh "lre" `nh xedh lr xne` `ly‬ט"ס‬
‫ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא "ולא על‬
‫הוא דמשמע הצילני שלא אכשל בתרתי שלא אומר על הטהור טמא ועל‬
‫מותר אסור ולא על אסור מותר" כצ"ל וכן הוא בירוש'‬
‫הטמא טהור אבל אם אכשל בחדא מינייהו לא איכפת לי וצ"ל "‪"lr `le‬‬
‫וברי"ף וברמב"ם בפירוש המשנה ובפ"י מהל' ברכות הכ"ג‪,‬‬
‫‪ xedh `nh‬דמשמע אפי' אחד מהם לבדו כדאמר בסיפא ‪xeq` xzend lr `le‬‬
‫וכן צריך להפוך הגירסא שלא אומר על טהור טמא ולא‬
‫‪ xzen xeq`d lr `le‬וכן הוא בירוש'‪ .‬עוד נ"ל דיש להוסיף ‪cbpk citw` `le‬‬
‫על טמא טהור‪ .‬ששמת חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שמת‬
‫‪ icbpk ecitwi ixiag `le ixiag‬כי כן הוא הנוסח בברייתא שבירוש' ובאמת‬
‫חלקי מיושבי קרנות היו אלה נכנסים לביהמ"ד ללמוד‬
‫צריך תפלה גדולה שלא יקפידו עליו החברים והוא לא יקפיד עליהם ויהיו‬
‫תורה ואלה הולכין לישב בקרן הרחוב שהוא מרכז הישוב‬
‫בדבוק חברים שהוא אחד מקנייני תורה )עיין באבות פ"ו מ"ה ובאליהו זוטא‬
‫מקום שמצטלבים הרחובות והיו עושין שם תחרויות ספורט‬
‫פי"ז( ואמרי' לק' סג ע"ב ‪iqei iaxck dxeaga `l` zipwp dxezd oi`y itl‬‬
‫כדרך היונים וכן מפורש בירוש' שכנגד העושין תחרויות‬
‫‪g"z ly mdi`pey lr axg el`pe micad l` axg 'zkc i`n g"a iqei x"`c g"a‬‬
‫ספורט הוא מדבר‪ .‬שאני משכים ללמוד תורה והם‬
‫‪ .miythny `l` cer `le dxeza miwqere caa ca miayeiy‬ופסק בשו"ע סי'‬
‫משכימים להתאמן במיני ספורט )ועד היום אוהבים‬
‫קי סעי' ח הנכנס לביהמ"ד יתפלל יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא‬
‫הספורטאים לערוך אימוניהם השכם בבקר( אני עמל ומפרך‬
‫אכשל בדבר הלכה וכו' וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת‬
‫גופי בלימוד תורה והם עמלים מתעמלים ועוסקין בספורט‬
‫חלקי מיושבי ביהמ"ד וכו' )כצ"ל(‪ .‬וזה הנוסח היותר טוב לומר בכניסתו‬
‫המפרך גופו של אדם אני רץ לביהמ"ד והם רצים כדרך‬
‫יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי‬
‫הספורטאים שרצין על פני העיר להתעמל כדי שלעת ערב‬
‫חבירי שלא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור ולא על המותר‬
‫כשיתאספו אנשי העיר בקרן הרחוב יוכלו להציג בפניהם את‬
‫אסור ולא על האסור מותר ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם‬
‫כישוריהם במיני ספורט‪ .‬והם רצים לבאר שחת כי כל‬
‫ולא אקפיד כנגד חבירי ולא חבירי יקפידו כנגדי כי ה' יתן חכמה מפיו‬
‫מטרתם לפאר את גופם ולההדירו ובאין לידי עבירה אבל‬
‫דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך )ובג'רבא היו מוסיפין‬
‫אם עושה אדם ספורט בביתו בצנעא כדי לשמור בריאותו‬
‫והאר עיננו בתורתך ודבק לבנו במצותך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את‬
‫ומכוון לשם שמים מותר‪ .‬ברי"ף מסיים בה שנא' ואתה‬
‫שמך לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד אמן אמן אמן נצח נצח‬
‫אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו‬
‫נצח סלה סלה סלה ועד ועד ועד ובירושלים ראיתי שמוסיפים אנא בכח‬
‫ימיהם ואני אבטח בך ובירוש' מסיים בה שנא' כי לא‬
‫גדולת ימינך תתיר צרורה ומכוונים שם קדוש אב"ג ית"ץ היוצא מר"ת‬
‫>>>ועשה‬
‫והוא סגולה נפלאה להבין עומק הדברים ולהתיר כל הקשיים בסוגיא‬
‫טוב<<< זה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה ‪lk lr daeg el` zeltz izye‬‬
‫ובהלכה(‪ .‬וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי ששמת‬
‫‪xne` 'did' dn ezqipka xn` `ly d`xz `ld cenll c"ndial qpkpy in‬‬
‫חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם‬
‫‪epicia zeyxd didze dpwd oa dipegp 'x xne` didy dn xetq wx dfy rnyny‬‬
‫משכימים אני משכים לד"ת והם משכימים לדברים בטלים אני עמל‬
‫`‪jixv `ed dn c"ndial qpkpd qpkp m` l"x xne` '`ed' dn ezqipka xn` `l‬‬
‫והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אני‬
‫‪oiekn epi`e didiy ji` e` ayei oia cner oia el` zeltz 'a 'tzdl el yie ,xnel‬‬
‫רץ והם רצים אני רץ לחיי העוה"ב והם רצים לבאר שחת שנא' ואתה‬
‫‪itk dltz d`xwe diegzyd da oi`e jxan epi`e dil` oilltzny gexl eipt‬‬
‫אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני‬
‫‪ dltz z`xwp dywa lky dlnd oaen xwir‬ובהל' ברכות פ"י הכ"ג כתב ‪qpkpd‬‬
‫אבטח בך ונאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת‬
‫תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת‪.‬‬
‫רי‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח‪ .‬ומנהגנו‬
‫של גיהנם אפי' אם ימצאוני צדיק וזכאי להכנס לג"ע עדיין‬
‫לומר תפלה של כניסת ביהמ"ד גם בשעה שמתחיל מסכת חדשה אע"פ‬
‫יש לפני ב' דרכים לג"ע שמי שאינו צדיק גמור מעבירין‬
‫שהוא באמצע היום וכבר אמר תפלה זו בכניסתו וכן מנהגנו לומר תפלה‬
‫אותו לג"ע דרך גיהנם ומתחמם קצת ומלבנין עוונותיו ומי‬
‫של יציאת ביהמ"ד כשמסיים מסכת )אחר הערב נא כמו שמסודר בש"ס‬
‫שהוא צדיק גמור נכנס לג"ע בדרך ישרה בלא יסורים כלל‪,‬‬
‫הוצאת טלמן בסוף המסכת רק שהנוסח שם אינו מדוייק( אע"ג שעדיין אינו‬
‫ולכך לא אמר שיש לפני ב' דרכים אחת 'לגן עדן' ואחת‬
‫יוצא מביהמ"ד וכשיצא יאמר אותה שוב‪.‬‬
‫'לגיהנם' אלא אחת של ג"ע ואחת של גיהנם דשתי הדרכים‬
‫הם לג"ע רק אחת היא דרך של ג"ע ואחת של גיהנם‪ .‬והכינו‬
‫ומנעו בניכם מן ההגיון פירש"י ‪xzei `xwna melibxz `l‬‬
‫כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא ביהמ"ק הראשון היה צריך‬
‫‪ `kync meyn i`cn‬ותימה למה יקרא למקרא הגיון ועוד הא‬
‫להחרב בימי חזקיהו ע"י סנחריב ולכך נקרא 'סנחריב' לשון‬
‫בקשו ממנו ללמדם דברים שיזכו בהם לחיי העוה"ב וכי מי‬
‫שלומד הרבה מקרא מונע עצמו מחיי העוה"ב‪ ,‬ועוד מדקא'‬
‫להו והושיבום בין ברכי ת"ח משמע דבנים העוסקים‬
‫בהגיון אינן יושבים בין ברכי ת"ח ואי אמרת דהגיון היינו‬
‫מקרא הא אף הלומדים מקרא יושבין בין ברכי ת"ח‪ .‬עוד‬
‫פירש"י ‪ miclid zgiyn xg` oeyl‬והוא תימה כמו הראשון‪.‬‬
‫אבל פשט הדברים ברור כי הגיון היינו פילוסופיה ונקראת‬
‫בלשון יון תורת ההגיון ובימי ר"א התפשטה הפילוסופיה בין‬
‫ישראל ע"י היונים והרומאים לפיכך הזהירם ר"א שימנעו‬
‫בניהם ממנו‪ ,‬ומדקא' מנעו 'בניכם' מן ההגיון ש"מ צעירים‬
‫אסורים בו מבוגרים מותרים בו וכפי זכרוני כן הורה‬
‫הרשב"א בתשובה‪ .‬מיהו אני לא ראיתי מי שלמדו פילוסופיה‬
‫ונעשו עי"ז יראי ה' רק פרקו כל עול והשחיתו נפשם‪,‬‬
‫ובצעירותי הייתי לומד הרבה בספר מורה נבוכים ונבוכותי‬
‫ואף בספרי פילוסופיה אחרים הייתי קורא ואף מהם נקעה‬
‫נפשי רוחי ונשמתי והוא רחום יכפר עוון‪ .‬וכשחלה "רבי"‬
‫יוחנן ב"ז צ"ל רבן כי נשיא היה וכן צריך להגיה במשנה‬
‫כלים פי"ז מט"ז ולק' לד ע"ב ועירו' יט ע"א וחגי' ה' ע"א‬
‫וסוטה מז ע"א וסנהד' מא ע"א כיון שראה אותם התחיל‬
‫לבכות כל ימי מחלתו לא היה בוכה רק כיון שראה אותם‬
‫התחיל לבכות הכריח עצמו לבכות כדי שישאלוהו למה הוא‬
‫בוכה וישיבם שבוכה מחרדת הדין וילמדו ק"ו בעצמם להיות‬
‫יראי ה'‪ .‬נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק בימי ריב"ז‬
‫חרב הבית והיו כולם שרויים בצער ותלו תקוותיהם בריב"ז‬
‫שבזכותו יחזור ויבנה הבית לפיכך כינוהו בכינויים השייכים‬
‫לבנין הבית נר ישראל היא המנורה שהיו מדליקין בביהמ"ק‬
‫שונא ומחריב והתפלל חזקיהו שלא יחרב שנא' )מלכים ב יט‬
‫טז( ‪ixac rnye d`xe jipir 'd gwt rnye jpf` 'd dhd‬‬
‫‪ ig midl` sxgl egly xy` aixgpq‬והסכים הקב"ה שלא‬
‫יחרב הבית הראשון בימיו ועיכב חורבנו שבעה דורות עד‬
‫ימי צדקיהו שהוא שביעי לחזקיהו ואלו הם השבעה דורות‬
‫א‪.‬מנשה ב‪.‬אמון ג‪.‬יאשיהו ד‪.‬יהואחז ה‪.‬אליקים ו‪.‬יהויכין‬
‫ז‪.‬צדקיהו‪ ,‬וכיון שעיכב חורבנו ז' דורות נחרב הבית השני‬
‫בימי ריב"ז שהוא ז' דורות לפני התחלת התלמוד הבבלי והם‬
‫א‪.‬ר"ג ב‪.‬דורו של ר"ע ג‪.‬רשב"ג ד‪.‬רבנו הקדוש ה‪.‬ר"ג ברבי‬
‫ו‪.‬רב ושמואל ז‪.‬רב הונא ורב יהודה שהם תחילת התלמוד‬
‫הבבלי )אבל רב ושמואל מקצת תנאים הם ועוד שרב מארץ‬
‫ישראל הוא( שאז היה צריך הבית להחרב‪ .‬שהתלמוד הבבלי‬
‫ניצח את התלמוד הירושלמי לפי שמרוב חביבות הבבלי היו‬
‫עוסקין רק בו ולא עסקו בירוש' ומחמת כך נעשה הירוש'‬
‫מושחת בגירסאותיו והוי כמו השחתת ירושלים והמקדש‬
‫שנעשה ע"י בבל‪ ,‬והנה התלמוד הירוש' לא חובר בירושלים‬
‫אלא בגליל ובטבריה ומשמים סובבו שיקראוהו ירושלמי כדי‬
‫שיהיה סימן שהבבלי עלה על הירושלמי וניצחו והחריבו‬
‫והוי כמו שבחורבן בית ראשון עלה בבל על ירושלים‬
‫והחריבה וכך היה צריך להיות שיחרב הבית השני בימי‬
‫תחילת התלמוד הבבלי‪ .‬והיינו דקאמר חזקיה ‪'d gwt‬‬
‫בגימטריא 'יוחנן בן זכאי' העבר גזירת החורבן לימי יוחנן בן‬
‫זכאי‪ ,‬וכיון שנתחלפה גזירת חזקיה לימי ריב"ז שלא היו‬
‫רשעים כ"כ ולא היו ראויים לחורבן הבית אם לא תפלתו‬
‫של חזקיה לכן כשעמד ריב"ז להפטר מן העולם בא חזקיה‬
‫לבקרו וללוותו שהרי הוא פרע חובו של חזקיהו‪.‬‬
‫עמוד הימני הוא אחד משני עמודים שעליהם היה עומד‬
‫ביהמ"ק הראשון פטיש החזק פטיש שנשתמש בו בע"ה‬
‫במשנה אם שגורה תפלתו בפיו שאין לבו טרוד מתפ' י"ח‬
‫לבנות את ביהמ"ק בעגלא ובזמן קריב ואומר אמן‪ .‬עמוד‬
‫ואם לאו שלבו טרוד מעין י"ח כי אם אין תפלתו שגורה‬
‫הימני כן הוא במלכים א ז כא‪ .‬ולא עוד‬
‫"הימיני" צ"ל ַ ְ ָ ִ‬
‫בפיו ומגמגם בה אינו סימן טוב כדתנן לק' לד ע"ב `‪dxeby m‬‬
‫אלא שיש לפני "שתי" דרכים כצ"ל אחת של ג"ע ואחת‬
‫‪`edy ip` rcei e`l m`e laewn `edy ip` rcei ita izltz‬‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ריא‬
‫‪ sxehn‬לפיכך טוב לו שיתפלל מעין י"ח ולא יגמגם בה‪.‬‬
‫להחזיר את פניו יכוון את לבו וכו' כדקת' גבי היה רוכב על‬
‫העושה תפלתו קבע וכו' בגמ'‬
‫החמור‪ .‬לכן נ"ל דהכי פירושו היה מהלך בספינה או‬
‫מפרש‪ ,‬ובדרך צחות פירשתי כי בצבא קבע נותנים לחיילים‬
‫באסדא ‪milyexi oeeik okid oigadl leki epi`e miax mina‬‬
‫שלושים וחמש דקות לתפלת שחרית והיינו העושה תפלתו‬
‫יכוון את לבו כנגד בית קה"ק‪ .‬אבל הרמב"ם היה גורס‬
‫קבע שמתפלל שחרית שלושים וחמש דקות כמו בצבא קבע‬
‫במשנה היה יושב בספינה "או בקרון" או באסדא )עיין‬
‫אין תפלתו תחנונים כי איך יוכל לכוון בה‪ .‬מתפלל תפלה‬
‫בפירושו למשנה וכן גורס המאירי( וקרון הוא עגלה רתומה‬
‫קצרה "אומר" ול"ג ואומר שהרי אינו אומר ג' ראשונות‬
‫לסוסים ומהלך ביבשה ודמי לרוכב על החמור שיכול‬
‫כדאמר לק' ל ע"א ומתחיל מיד הושע ה' וכו'‪ .‬את שארית‬
‫להבחין היכן כיוון ירוש' לכך פירש דטעמא משום שאינו‬
‫ישראל בדורו של ר' יהושע נחרב המקדש ונהרגו אלפים‬
‫יכול לעמוד אע"ג שהוא דוחק כמו שהקשנו‪ ,‬אבל לדידן‬
‫ורבבות מישראל לפיכך מתפלל על השארית‪ ,‬ובירוש' גרסי'‬
‫דל"ג או בקרון טעמא משום שבים אינו מכיר כיוון‬
‫>>>ועשה טוב<<< והלכה כר"ע‪.‬‬
‫את ישראל ול"ג שארית‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ואין הלכה כרבי‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ולית הלכתא כמתני' דקת' היה יושב‬
‫יהושע דמתפלל ‪ 'eke 'd ryed‬אלא כאחרים דברייתא דלק' כט ע"ב דאמרי‬
‫בספינה או באסדא יכוון את לבו כנגד בית קה"ק אלא מכוון פניו כנגד‬
‫ואם אינו יכול לירד שהוא‬
‫השכינה )רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ג( ונ"ל דכוונתו מכוון פניו לצד מזרח‬
‫יחידי ואין לו מי שיאחז את חמורו יחזיר את פניו ישב על‬
‫או למערב שהשכינה במזרח או במערב כדאמר בב"ב כה ע"ב ועיין רש"י‬
‫החמור ולא ירכב ויחזיר פניו לירושלים ויתפלל‪ .‬ואם אינו‬
‫לעיל ה ע"ב ד"ה צפון לדרום‪.‬‬
‫מתפלל ‪.'eke oiaexn l`xyi jnr ikxv‬‬
‫יכול להחזיר את פניו לכיון ירושלים כגון שהוא בשיירא‬
‫ואין השיירא מוכנה להמתין לו והם רוכבים נגד כיון‬
‫ירושלים וירושלים לאחוריו‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ואין הלכה‬
‫גמ' הני י"ח כנגד מי יש בהם כמה ברכות שהן אחת כמו‬
‫סלח לנו והשיבנו היו ראויות להיות ברכה אחת שהשב‬
‫בתשובה מבקש סליחה וכן בונה ירושלים ומצמיח קרן‬
‫כמשנה זו אלא כרבי דברייתא לק' ל ע"א דאמר אפי' היה לו מי שיאחז את‬
‫ישועה והמחזיר שכינתו לציון אחת הן וכן הרבה אלא ע"כ‬
‫חמורו לא ירד אלא יושב על החמור ומתפלל שכך דעתו מיושבת יותר‬
‫אנשי כנסת הגדולה כשבאו לסדר את ברכות התפלה הוה‬
‫ולדעת הפוסקים התיר רבי להתפלל אפי' כשהוא רוכב והכי הלכתא ועיין‬
‫קים להו שצ"ל בה י"ח ברכות לפיכך קבעי הני י"ח מנא לן‪.‬‬
‫בקונט' ועשה טוב דהתם‪ .‬היה "מהלך" ברוב הראשונים ובירוש'‬
‫כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' וזה סידורן ‪ead‬‬
‫היה יושב וכן הוא במשנה שבסדה"מ‪ .‬בספינה או באסדא‬
‫‪ mil` ipa 'dl‬בני אברהם יצחק ויעקב שהם אילי הארץ‪-‬‬
‫לפי הפירוש הראשון ברש"י דאסדא היינו בית הסוהר הכי‬
‫כנגד ברכת אבות‪ -fere ceak 'dl ead .‬כנגד מחיה המתים‬
‫פירושו היה מהלך בספינה או ‪ oezp didy‬באסדא המילה‬
‫שיתקיים כשיתגלה כבוד ה' בעולם בביאת משיח‪'dl ead .‬‬
‫'מהלך' חוזרת רק על ספינה ולא על אסדא‪ ,‬ולפי הפירוש‬
‫‪ -eny ceak‬כנגד אתה קדוש ושמך קדוש‪'dl eegzyd .‬‬
‫השני דאסדא היינו רפסודה המילה 'מהלך' חוזרת על ספינה‬
‫‪ -ycw zxcda‬כנגד ברכת מודים שבה כורעים ומשתחוים‪.‬‬
‫ועל אסדא‪ .‬מיהו בירוש' מפורש כפירוש השני שברש"י‬
‫‪ -mind lr 'd lew‬כנגד ברכת השנים שמבקשים בה על טל‬
‫דאמרי' התם ‪) zeceqtx `id `ixkq` `id `cq` `id‬דה"י ב‬
‫ועל מטר‪ -miax min lr 'd .‬כנגד ברכת על הצדיקים ועל‬
‫ב טו( ‪) l` zeceqtx jl m`iape‬צ"ל ‪ .eti mi (lr‬ולשון‬
‫החסידים שהם אוהבי ה' ועליהם נאמר 'מים רבים לא יוכלו‬
‫'רפסודה' ‪ `c qtex‬כי לוחות הספינה מהודקים האחד לשני‬
‫לכבות את האהבה'‪ -gka 'd lew .‬כנגד גואל ישראל‬
‫היטב אבל לוחות הרפסודא אינם מהודקים היטב האחד לשני‬
‫שהגאולה היא בכח גדול שנא' 'אשר הוצאת מארץ מצרים‬
‫אלא מרוחקים קצת האחד מהשני לפיכך היא רופסת במים‬
‫בכח גדול'‪ -xcda 'd lew .‬כנגד את צמח דוד עבדך מהרה‬
‫וכן 'אסדא' לשון `‪ `c q‬מושלכת היא בים ואינה יציבה‬
‫תצמיח כי על המשיח נאמ' 'לא תואר ולא הדר לו' מתחילה‬
‫ועומדת בו היטב כי 'אס' הוי כמו הס בלשון הקדש שהוא‬
‫לפני שיתגלה אין לו הדר ובשעה שיתגלה יהפוך לו הדר רב‬
‫לשון השלכה )עיין ברש"י לעמוס ו י ד"ה ואמר אפס(‪ .‬פירש‬
‫מאוד‪ -mifx` xaey 'd lew .‬כנגד השיבנו אבינו וכו' שה'‬
‫הרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה ה"ב היה מהלך בספינה או‬
‫משבר ליבות בנ"א ויצרם הרע ומחזירם בתשובה‪'d xayie .‬‬
‫באסדא ‪ cenrl leki epi`e‬יכוון את לבו כנגד בית קה"ק‪,‬‬
‫`‪ -oepald ifx` z‬כנגד בונה ירושלים שביהמ"ק עשוי מארזי‬
‫ולפירושו קשה אמאי לא קת' יחזיר את פניו ואם אינו יכול‬
‫הלבנון ועוד שירושלים נקראת 'לבנון'‪zeadl aveg 'd lew .‬‬
‫ריב‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫`‪ -y‬כנגד אתה חונן לאדם דעת ללמוד ולהבין בתורה‬
‫צריך שניענוע הראש הוא לשון שיעבוד כלו' נענתי לך‬
‫שהתורה נקראת אש שנא' 'הלא כה דברי כאש'‪ligi 'd lew .‬‬
‫נעשיתי עני ושפל ועבד לך כמו )תה' קיט קז( ‪cr iziprp‬‬
‫‪ -xacn‬כנגד מקבץ נדחי עמו ישראל שיקבצם אל ארץ‬
‫‪ jxack ipiig 'd ce`n‬שהוא לשון נעשיתי עני ושפל אליך‬
‫ישראל דרך המדבר כמו שקבצם אל הארץ בצאתם ממצרים‪.‬‬
‫וכמו שאמר ר"ג לרבי יהושע )לעיל ע"א( ‪il legn jl izprp‬‬
‫‪ ycw xacn 'd ligi‬הוא סיני שעליו נתנו החוקים‬
‫נעשיתי עני ושפל לפניך לכן מחול לי‪ ,‬ואע"ג דנענוע הראש‬
‫והמשפטים‪ -‬כנגד השיבה שופטנו כבראשונה שיהיו שופטים‬
‫משורש נ‪.‬ו‪.‬ע‪ .‬ו'נענתי' משרש ע‪.‬נ‪.‬י‪ .‬מ"מ הוא לשון נופל על‬
‫ּבקדש‪ zeli` llegi 'd lew .‬האילות‬
‫ע"פ המשפטים שנתנו ְ ָ ֵ‬
‫לשון לכן הרוצה לומר לחבירו שהוא עני לפניו ומשועבד לו‬
‫בשעת לידתן מסתכנות ונוטות למות וה' מילדם ומבריאם‬
‫מנענע ראשו‪ .‬והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע אבל‬
‫)עיין באבן עזרא(‪ -‬כנגד רפאנו‪ -ayi leanl 'd .‬כנגד סלח‬
‫נענוע הראש בלא שנר' ככורע דילמא אדרבה לשון לעג הוא‬
‫לנו שאחר המבול נשבע ה' שיסלח לעוונות בנ"א ולא יביא‬
‫כמו )תה' כב ח( ‪.y`x eripi dtya exihti il ebirli i`ex lk‬‬
‫מבול להשחית כל בשר‪ -mlerl jln 'd ayie .‬כנגד שמע‬
‫שּיראה איסר כנגד לבו ומפרש‬
‫ורב האיי גאון גריס עד כדי ֶ ְִ ֶ‬
‫קולנו שה' יושב על כסא הכבוד והתפלות עולות לפניו‬
‫לא יכרע ממתניו ומטה וראשו זקוף אלא יכרע גם ראשו עד‬
‫ומקבלם‪ -ozi enrl fer 'd .‬כנגד המחזיר שכינתו לציון‬
‫שאם יהיה איסר שהוא מטבע קטן מוטל על הארץ כנגד לבו‬
‫שעבודת המקדש היא עוז ובטחון לישראל‪enr z` jxai 'd .‬‬
‫יראנו‪ .‬ומדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה הי"ב נ"ל דגריס‬
‫‪ -melya‬כנגד שים שלום‪.‬‬
‫שּיראה איסר כנגד לבו אבל מפרש עד‬
‫כרש"י עד כדי ֶ ֵָ ֶ‬
‫כנגד י"ח אזכרות שבק"ש ה' ואלהים שבפרשות שמע‬
‫והיה אם שמוע וויאמר‪ .‬כיון שבק"ש שהיא קבלת עול‬
‫מלכותו יתב' כתבה התורה י"ח אזכרות ש"מ כך מתקבלת‬
‫מלכותו על לב בנ"א ע"י י"ח אזכרות לפיכך כשבאו לסדר‬
‫שיהיה גבו כקשת ויראה בגבו כנגד לבו צורת קשת כאיסר‪,‬‬
‫והוא עדיף מפירוש"י דלפירוש"י קשיא אמאי אמר ‪d`xiy‬‬
‫'‪ eal 'cbpk‬הל"ל שיראה 'בלבו' או בצד לבו אבל לרמב"ם‬
‫אתי שפיר יראה בגבו במקום שהוא כנגד לבו‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫סדר התפלה קבעו בה י"ח ברכות כדי שתהיה בנויה וערוכה‬
‫טוב<<< מלשון הגמ' משמע דעולא דאמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו‬
‫במתכונת שהמתפלל אותה תתקבל מלכותו יתברך עליו אם‬
‫אתא לאפלוגי על ריב"ל דאמר עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה )וכך‬
‫יכוון לבו ויהיה לבו משועבד לשמים‪ .‬כנגד י"ח חוליות‬
‫פירשנו בפירוש הגמ'( אבל הפוסקים וכן השו"ע סי' קיג סעי' ד' פסקו‬
‫שבשדרה חוליה אחרונה מחוליות הצואר וי"ב חוליות‬
‫שּיראה איסר כנגד‬
‫כשניהם )וכפירוש רב האיי גאון בדברי עולא עד כדי ֶ ְִ ֶ‬
‫שבגב המרכזי וחמש שבמתנים‪ ,‬כשבאו לסדר את התפלה‬
‫לבו כלו' לא ישחה ממותניו ומטה וראשו זקוף אלא שוחה גם ראשו עד כדי‬
‫בנו וערכו אותה במתכונת שתהא משעבדת כל שדרתו של‬
‫שאם היה איסר שהוא מטבע קטן מוטל בארץ כנגד לבו יראנו בשחייתו(‬
‫אדם )שהיא עיקרו של אדם( ומעתה המתפלל תפלת שמו"ע‬
‫ונר' מדבריהם שהבינו דעולא לא אתא לאפלוגי אריב"ל‪ .‬וז"ל השו"ע הנ"ל‬
‫ניטל ממנו כח ההתנגדות לשיעבודו לבורא אם מתכוון‬
‫המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ולא יכרע‬
‫בתפלתו‪ .‬המתפ' צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות‬
‫מאמצע )כצ"ל( מתניו וראשו ישאר זקוף אלא גם ראשו יכוף כאגמון‪ .‬כתב‬
‫שבשדרה שאם אינו כורע בכל חוליותיו אין כל גופו‬
‫הב"י בסי' קיג ‪) xgyd zlitz wxta i"xiy` zedbda aezk‬סי' כא( ‪oeik rxekd‬‬
‫משתעבד לה' ע"י התפלה שמתפלל ולא ניטל ממנו כח‬
‫‪oi`e sicr ith `aeh rxeke gxhc o`n edine eic rxek d`xpe ey`x oikxdy‬‬
‫ההתנגדות והמרדנות אע"ג שערכוה במתכונת שתשעבדו לה'‬
‫‪seqa eazk zetqezd mbe l"kr miqpkn ly xebg cbpk eit `diy cr k"k geyl‬‬
‫שּיראה איסר כנגד לבו איסר הוא אחד ממיני‬
‫ית'‪ .‬עד כדי ֶ ֵָ ֶ‬
‫‪) zekxac w"t‬יב ע"ב ד"ה כרע( ‪) 'yexid mya‬פ"א ה"ה( ‪xzei geyi `ly‬‬
‫המטבעות וכיון שכרע מעט עד שנעשו שני כפלים בחזהו‬
‫‪) b"nq k"ke i`cn‬עשין יט קא ע"ד( ‪) w"nqe‬סי' יא( ‪zeipeniin zedbd k"ke‬‬
‫וביניהם נר' בשר ברוחב איסר דיו דאיסר לשון אוסר‬
‫‪) miig zegx`a k"ke d"ta‬תפלה סי' ל( ‪dfd 'yexid aezk f"kw oniqay t"r`e‬‬
‫ומשעבד עצמו וכיון שמשעבד עצמו לה' יתברך מועלת‬
‫‪zerixk lkl mb eze` miyxtny 'xp mixkfpd mixtqd ixacn opaxc micen oiprl‬‬
‫התפלה לשעבדו וליטול ממנו כח ההתנגדות והמרדנות מה‬
‫‪ dlitzay‬וכן פסק בשו"ע שם סעי' ה ולא ישחה כ"כ עד שיהיה פיו כנגד‬
‫לי שיעבד עצמו ע"י שנתפקקו כל חוליותיו מ"ל שיעבד‬
‫חגור של מכנסים והיום נוהגים אנשי מעשה לכרוע מאוד עד שפיהם כנגד‬
‫עצמו בכריעה מעט ונעשה בו סימן איסר דאוסר ומשעבד‬
‫החגור ונר' דמפרשים דברי השו"ע אין חייב לשחות כ"כ עד שיהיה פיו כנגד‬
‫עצמו‪ .‬כיון שנענע ראשו מלמעלה כלפי מטה שוב אינו‬
‫חגור של מכנסים ואם רוצה שוחה‪ ,‬אבל יש מקפידין שלא לשחות כ"כ‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ריג‬
‫דמפרשים דברי השו"ע אסור לכרוע כ"כ עד שיהא פיו כנגד חגורו דמחזי‬
‫שבק"ש שהנוצרים אינם מאמינים באל אחד אלא באמונת‬
‫כיוהרא ונ"ל דהכורעים הרבה מאוד יפה הם עושים ויש בזה כבוד ה' והדרו‬
‫השילוש כידוע‪ .‬כנגד חוליא קטנה שבשדרה חוליה‬
‫מיהו אין חייב לעשות כן‪ .‬והלכתא נמי כר' חנינא דאמר כיון שנענע ראשו‬
‫ראשונה שאחר חמש חוליות המתניים שהיא קרובה לפי‬
‫שוב אינו צריך ודוקא בזקן וחולה כדמפרש ליה רבא והוא דמצער נפשיה‬
‫הטבעת ולמקום הטינופת לרמוז שהמינים יונקים ממקום‬
‫ומחזי כמאן דכרע כדפסק השו"ע שם ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול‬
‫הטומאה והטנופת‪ .‬שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני‬
‫לשחות עד שיתפקקו כיון שהרכין ראשו דיו מאחר שניכר שהוא חפץ‬
‫ר"ג כבר היתה התפלה מאנשי כנסת הגדולה אלא ששכחו‬
‫לכרוע אלא שמצער עצמו‪.‬‬
‫סדר הברכות ועמד שמעון הפקולי והסדיר את ברכותיה איזו‬
‫ברכת "הצדוקים" ביבנה תקנוה צ"ל המינים והוא כינו‬
‫לכת הנוצרים של ישו שהחלה להתגבש בימים שאחר‬
‫החורבן כשגלתה סנהדרין ליבנה והיו מלשינים על ישראל‬
‫לפני השלטון הרומי ומציקים הרבה לישראל‪ ,‬ובאותה עת‬
‫של תחילת התגבשות הנצרות היו הרבה יהודים שהיו נוטים‬
‫בלבם לכת הנוצרים ואף הם היו מלשינים בסתר על ישראל‬
‫אבל כלפי חוץ היו שמים עצמם כיהודים נאמנים והיו באין‬
‫לביהכ"נ ומתפללים ככל יהודי לפיכך עמדו ותיקנו ברכת‬
‫המינים שיאמרוה בביהכ"נ ואותם הנוטים אחר הנוצרים‬
‫יפחדו מן הקללה וישובו בתשובה‪ ,‬והצנזורים באירופה לא‬
‫הרשו להדפיס בש"ס 'מינים' שהוא כינוי לנוצרים והדפיסו‬
‫צדוקים‪ .‬וכבר נרמז בתורה שתהא כת הזאת הנוצרית‬
‫מטיפים לישראל לעזוב אלהי אברהם יצחק ויעקב ולעבוד‬
‫אלהים אחרים שנא' )שמות לד טו( ‪egafe mdidl` ixg` epfe‬‬
‫‪' egafn zlk`e jl `xwe mdidl`l‬וזבחו לאלהיהם' גימטריא‬
‫‪ mipin‬הם הנוצרים המחרפים את ישראל ואומרים להם איה‬
‫ראשונה ואיזו שניה וכו'‪ ,‬ואומנם אף שאר החכמים היה להם‬
‫סדר לתפלה כל אחד סדר שלו אלא ששמעון הפקולי היה‬
‫מביא ראיה וטעם לסדר הברכות והיינו דקא' הסדיר י"ח‬
‫ברכות ולא קאמר תיקן את התפלה‪ ,‬ד'הסדיר' היינו קבע את‬
‫סדר הברכות והביא ראיה לסדרו כדתניא במגי' יז ע"ב ‪oipn‬‬
‫‪zexeab 'ne`y oipne mil` ipa 'dl ead '`py zea` mixne`y‬‬
‫‪ 'eke zeyecw mixne`y oipne fre ceak 'dl ead '`py‬ומוכיח‬
‫בברייתא את סדר הברכות זו אח"ז והיא משמעון הפקולי‪.‬‬
‫ולכך נקרא שמעון 'הפקולי' כי בשעה שנחרב הבית נתחזקו‬
‫הקליפות ומחמת כן שכחו החכמים את סדר הברכות ושמעון‬
‫הפקולי עשה יחודים ותיקונים והסיר את הקליפות וחזר‬
‫והסדיר את י"ח הברכות‪' ,‬פקולי' לשון מסיר הקליפות כדתנן‬
‫בעוקצין פ"ב מ"ה ‪epi` milvaa lwtle mifeb`a wxtl ligzd‬‬
‫‪ xeag‬וכן במעשרות פ"א מ"ו ‪epi` m`e lwtiyn milvad‬‬
‫‪ dnixr cinriyn lwtn‬כלו' משיסיר את הקליפות עי"ש‬
‫במפרשים‪ .‬על הסדר קבע הלכה שאין לשנות מסדר הברכות‬
‫אלהיכם ולמה לא הושיע אתכם בשעת רדיפות האנקויזיציה‬
‫והמשנה סדרם לא יצא יד"ח‪ .‬יש אומרים דהיינו דוקא סדר‬
‫ובגירוש ספרד ובפרעות חמלניצקי ובשואת יהודי אירופה‬
‫ג' ראשונות וג' אחרונות ושיהיו י"ב האחרות באמצע ואם‬
‫ובשאר צרות נוראות שעברו עליכם וראו את עמי אירופה‬
‫שינה והקדים את ג' האחרונות או איחר את ג' הראשונות‬
‫הנוצרים איך הם עולים מעלה מעלה הלא מושיעם חזק לכו‬
‫לבסוף או אמר את ג' הראשונות ואח"כ ג' אחרונות ואח"כ‬
‫אף אתם והדבקו בו ועליהם רמז דוד )תה' עט י( ‪exn`i dnl‬‬
‫י"ב ברכות לא יצא אבל בי"ב אמצעיות אם שינה יצא יד"ח‪,‬‬
‫‪jicar mc znwp eppirl mieba rcei mdidl` di` miebd‬‬
‫וי"א דבכל י"ח ברכות אם הקדים אחת מהן או איחר אחת‬
‫‪' jetyd‬למה יאמרו הגוים' גימטריא ‪ mixvep‬וכל המזמור הזה‬
‫מהן לא יצא יד"ח‪ .‬ובמדרש )אוצר המדרשים אייזנשטיין‬
‫הוא נבואה על הנוצרים‪ֹ.‬ברכת המינים ביבנה תקנוה ר"ג‬
‫תפלת שמו"ע עמ' ‪) mler xcq df 'xcqd lr' i`n (835‬שכך‬
‫ור' יהושע ור"ע דמיירו במתני' היו לפני החורבן כשישבה‬
‫היו סדורין מימי עולם מימות אדם הראשון( ‪g"i epivn jkl‬‬
‫סנהד' בירוש' ואחר החורבן כשגלתה סנהד' ליבנה גלו עמה‬
‫‪) f"g` ef zepwezn eid mlern dltz ly zekxa‬כלו' מעתה יש‬
‫וישבו ביבנה עם ריב"ז‪ ,‬וההיא מתני' נשנתה לפני שגלו‬
‫לך לומר שכבר מימי עולם היתה התפלה מסודרת בי"ח‬
‫ליבנה ותקנו בה את ברכת המינים לפיכך מנו בה רק י"ח‬
‫ברכות שלה זו אח"ז( ‪mellk 'ecbd zqpk iyp` e`ay oeik‬‬
‫ברכות‪ .‬כנגד אל הכבוד הרעים 'אל הכבוד הרעים'‬
‫‪ oxcqk mepwze‬כלו' אנשי כנה"ג לא ניסחו את נוסח התפלה‬
‫בגימטריא שלוש מאות תשעים ושלוש ועם שלושת המילים‬
‫שהרי מימות עולם היא בי"ח ברכותיה אלא 'תקנום כסדרן'‬
‫שבו הוי שלוש מאות תשעים ושש בגימטריא 'נוצרים' שה'‬
‫קבעו איזו ברכה ראשונה ואיזו שניה וכו'‪ ,‬ואח"כ שכחו‬
‫מרעים עליהם על שעושין בשר ודם אלוה‪ .‬כנגד אחד‬
‫סדרן וחזר שמעון הפקולי והסדירן 'על הסדר' כפי שהיו‬
‫ריד‬
‫‪eay‬‬
‫כח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סדורין מעולם מימי אדם הראשון בבריאת העולם לכך‬
‫ואחר זמן מרובה תיקן שמואל הקטן ביבנה ברכת המינים‪,‬‬
‫קאמר שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני ר"ג 'על‬
‫ואין נ"ל אלא מתחילה תקנו אנשי כנה"ג נוסח י"ח ברכות‬
‫הסדר' ביבנה כלו' לא סדר שלו הוא אלא הסדירן 'על הסדר'‬
‫ואח"כ שכחו את הסדר ועמד שמעון הפקולי והסדירן לפני‬
‫שהיו סדורין בו מעולם מימי אדם הראשון‪ .‬כלום יש אדם‬
‫ר"ג ביבנה ובאותו זמן אמר להם ר"ג לחכמים ‪mc` yi melk‬‬
‫שיודע לתקן ברכת "המינים" כצ"ל‪ ,‬לפי שכל התפלה‬
‫‪ ,dpwze ohwd l`eny cnr mipind zkxa owzl rceiy‬והא‬
‫נוסחה ע"י אנשי כנסת הגדולה בלשון מקרא זכה וכשבאו‬
‫דמשני ‪ depwz dpaia mipind zkxa‬ר"ל משנתנו נשנתה בימי‬
‫ליבנה כבר לא היו מדברים בלשון מקרא זכה אלא בלשון‬
‫הבית שעדיין לא נתקנה ברכת המינים לפיכך מנו בה י"ח‬
‫מעורבת במיני שפות הרבה ובניב עברי מיוחד לאותה תקופה‬
‫ברכות ואח"כ כשחרב הבית וגלו ליבנה הסדיר שמעון‬
‫שאינו ניב המקרא לפיכך שאל ר"ג אם יש אדם שיודע לתקן‬
‫הפקולי את י"ח הברכות ותקן שמואל הקטן את ברכת‬
‫ברכת המינים בלשון מקרא זכה כמו שאר י"ח ברכות עמד‬
‫המינים‪.‬‬
‫שמואל הקטן ותיקנה כי הוא היה מחזר תמיד אחר המקרא‬
‫ולא היה מדבר כי אם בלשון מקרא שכן מצינו במסכת אבות‬
‫שכל חכם אמר דבר מוסר בלשון הרגיל בה וגבי שמואל‬
‫הקטן תנן )אבות פ"ד מי"ט( ‪) xne` ohwd l`eny‬משלי כד(‬
‫‪rxe 'd d`xi ot jal lbi l` elykae gnyz l` jaie` letpa‬‬
‫‪ et` eilrn aiyde eipira‬ותימה הוא דהא לא הוסיף שמואל‬
‫הקטן כלום מדיליה שהכל הוא מקרא מפורש אלא שכך‬
‫היתה דרכו של שמואל הקטן שאינו מדבר בלשון שרגילין‬
‫בה החכמים אלא פסוקים היו רגילין על לשונו‪ ,‬ונ"ל שלכך‬
‫היה נקרא 'הקטן' שהיה מקטין עצמו אצל המקרא ואינו אומר‬
‫מדיליה כלום אלא מה שכתוב במקרא‪ .‬לשנה אחרת שכחה‬
‫כי לא תקנו לאומרה באופן קבוע אלא רק ביום הראשון של‬
‫אסיפת הסנהד' בכל שנה ושנה‪ ,‬ואח"כ קבעו לאומרה בתפלה‬
‫שבכל יום‪.‬‬
‫כט ע"א גמ' והשקיף בה שתים ושלוש שעות ולא‬
‫העלוהו פירש"י ‪dkeq oeyl dze` xekfl dayg siwyde‬‬
‫‪ ikzq`e swyie opinbxznck‬ותימה א"כ לא היה לו לומר‬
‫והשקיף אלא והתבונן‪ ,‬ועוד כיון דהוא לא זכר את הברכה‬
‫אמאי לא הזכירוהו חביריו את הברכה ולמה המתינו שעתים‬
‫שלוש כדי שינסה לזוכרה דליכא למימר דכולם שכחוה‬
‫דא"כ מאי מקשה מדלא העלוהו הא אפי' יסלקוהו ויורידו‬
‫אחר תחתיו נמי אינו זוכרה ולכן לא העלוהו‪ .‬אבל הגירסא‬
‫הנכונה היא והשקיף "בהם" שתים ושלוש שעות כלו'‬
‫הסתכל בחביריו לראות אם יעלוהו ויורידו אחר תחתיו לפי‬
‫שטעה בברכת המינים וקי"ל טעה בברכת המינים מעלין‬
‫אותו ואעפ"כ לא העלוהו‪ .‬שוב מצאתי בירוש' פ"ה ה"ג‬
‫דגריס ‪micf ripkn xby`e `zeaiz inew xar ohwd l`eny‬‬
‫‪) dteqa‬אחר שהתחיל ברכת המינים והגיע לסופה נשכחה‬
‫רש"י ד"ה ולא אכשל וכו' שיבואו על ידי "שאכשל‬
‫ממנו ועמד מתפלתו( ‪`l dil oixn` 'oedilr siwyn' ixy‬‬
‫ושאגרום" להם כצ"ל‪*** .‬ד"ה עמוד "הימני" כצ"ל‪.‬‬
‫‪ ja minkg exriy‬כלו' אם היה אדם אחר טועה כמוך ודאי‬
‫***ד"ה הושע ה' וכו' זו תפלה קצרה לפי שרש"י היה‬
‫היינו מעלים אותו דשמא מין הוא אבל אתה חזקתך כשר‬
‫גורס ‪ryed 'xne`e' dxvw dltz lltzn dpkq mewna jledd‬‬
‫וצדיק ולא עליך נתכוונו חכמים כשאמרו טעה בברכת‬
‫‪ 'eke ''d‬משמע מתפלל תפלה קצרה ואח"כ אומר הושע ה'‬
‫המינים מעלין אותו‪ ,‬ואומנם גמרא דידן פליג אירוש' דס"ל‬
‫וכו' לכך פירש"י דאינו כן אלא הושע ה' וכו' זו היא תפלה‬
‫שמה שלא העלוהו מפני שפתח בה וכל אדם אם היה טועה‬
‫קצרה‪ ,‬מיהו הגירסא הנכונה במשנה 'אומר' בלא וי"ו כמ"ש‬
‫כמוהו נמי לא היו מעלין אותו מ"מ למדת ד'השקיף' לא קאי‬
‫בפירוש המשנה ואע"ג דרש"י היה גורס 'ואומר' ופירש את‬
‫אברכה אלא אחבריו שעמדו שם וכדפירשנו‪ .‬חולא העלוהו‬
‫המשנה לפי גירסא זו אין זה מפני שהוא מסכים עם גירסא‬
‫ש"צ היה יורד למטה לבור שהיה מוכן במרכז ביהכ"נ לקיים‬
‫זו אלא יודע הוא שהיא משובשת רק כך דרכו של רש"י‬
‫מ"ש 'ממעמקים קראתיך ה'' והיינו דקת' לק' לד ע"א ‪dyrn‬‬
‫שמפרש לפי גירסא שהיתה לפניו אע"פ שאינו מסכים עמה‬
‫‪ daizd iptl 'cxiy' cg` cinlza‬ובתע' כה ע"ב ‪`"xa dyrn‬‬
‫ורק במקום שאי אפשר לפרש ע"פ הגירסא שלפניו הוא‬
‫'‪ ,daizd iptl 'cxiy‬וש"צ שהיו מסלקין אותו באמצע תפלתו‬
‫מגיה את הגירסא וזה כלל גדול יהיה בידך שמור וזכור אותו‪.‬‬
‫היו 'מעלין' אותו מהבור ומורידין אחר במקומו וזהו לשון‬
‫***ד"ה ביבנה תקנוה לאחר זמן מרובה נר' שהוא סובר‬
‫‪ edelrd `le‬כלו' ולא הפסיקוהו וסלקוהו מלהיות ש"צ וכן‬
‫שתחילה הסדיר שמעון הפקולי י"ח ברכות לפני ר"ג ביבנה‬
‫'‪ eze` 'oilrn‬דאמר לק'‪ .‬טעה בכל הברכות כולן אע"ג‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רטו‬
‫דש"צ שטעה הוי סימן רע לציבור כדתנן לק' לד ע"ב אין‬
‫אפריקה והקימו שם עיר וקראוה ‪ zycg-zxw‬כלו' העיר‬
‫מעלין אותו ולא אמרי' כמו שטעה בברכה זו עלול הוא‬
‫החדשה )ובזה תבין מה שאמרו במנחות קי ע"א `"‪dcedi x‬‬
‫לטעות בברכות אחרות והוי סימן רע לצבור אלא אמרי'‬
‫`"‪mdia` z`e l`xyi z` oixikn ipbihxw cre xevn x‬‬
‫בברכה זו טעה בברכה אחרת לא יטעה‪ ,‬בברכת "המינים"‬
‫‪oixikn oi` gxfn itlk ipbihxwne axrn itlk xevne minyay‬‬
‫כצ"ל מעלים אותו חיישי' שמא מין הוא כלו' שמא נוצרי‬
‫`‪ minyay odia` z` `le l`xyi z‬כי יושבי קרטגו מהעיר‬
‫הוא והם עובדי ע"ז ומלשינים על ישראל ואין תפלתם תפלה‬
‫צור הם( והיונים שלא היה אות חי"ת בשפתם קראוה‬
‫כלל‪ .‬אבל התחיל בה דאמר 'למינים ולמלשינים אל תהי‬
‫‪ zycb-zxw‬ואח"כ קיצרו שמה ל‪ ebzxw‬או ‪ .ipbizxw‬כנגד‬
‫תקוה' גומרה דודאי אינו מין דהא כבר קלל את המינים ואי‬
‫"תשע" אזכרות כצ"ל שאמרה חנה בתפלתה והיה זה‬
‫איהו הוה מין לא היה מקלל עצמו‪ ,‬אבל אם התחיל 'למינים‬
‫בראש השנה כי בר"ה ילדה דאמר מר בר"ה נפקדו שרה‬
‫ולמלשינים' ולא המשיך מעלים אותו דאכתי לא קילל את‬
‫רחל וחנה ובאותה שנה כשבא עלי לעלות לביהמ"ק לא‬
‫>>>ועשה טוב<<< תנן )לק' לד ע"א( ‪drhe daizd iptl xaerd‬‬
‫עלתה חנה דכת' )שמואל א א כב( ‪dxn` ik dzlr `l dpge‬‬
‫‪ eizgz xg` xeari‬וקשיא דהכא אמרי' ‪oilrn oi` olek zekxad lka drh‬‬
‫‪ 'd ipt z` d`xpe eiz`ade xrpd lnbi cr dy`l‬וגמילת‬
‫`‪ .eze` oilrn mipind zkxaa eze‬תירץ הרשב"א ‪oi` olek zekxad lka drh‬‬
‫התינוקות כ"ד חדשים ובר"ה שאחר שנתים העלתו עמה‬
‫‪ eze` oilrn‬ממתינים לו שעה ואם יודע לחזור למקום שטעה אין מעלין‬
‫והתפללה עלץ לבי בה' וגו' וסיימה תפלתה ‪ux` iqt` oici 'd‬‬
‫אותו ‪ mipind zkxaa‬אין ממתינים לו כלל אלא ‪ eze` oilrn‬מיד והא דתנן‬
‫כי בר"ה ה' דן את העולם וכיון שהזכירה חנה תשע אזכרות‬
‫‪ eizgz xg` xeari drhe daizd iptl xaerd‬היינו אם המתינו לו ולא ידע‬
‫ש"מ כך היא הדרך לפתוח שערי שמים בר"ה ע"י תשע‬
‫לחזור למקום שטעה וכן מפרש הרמב"ם בפ"י מהל' תפלה ה"ג וכן פסק‬
‫אזכרות לפיכך תקנו בתפלת ר"ה תשע ברכות‪ .‬ובירוש'‬
‫הטור‪ ,‬וז"ל השו"ע סי' קכו סעי' א ש"ץ שטעה ודלג אחת מכל הברכות‬
‫איתא `"‪zyxta aezky zexkf` ryz cbpk `pbehxw `a` x‬‬
‫וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו אין מסלקין אותו אבל אם דילג‬
‫‪ .ux` iqt` oici 'd dteqa aizke dpg‬הני כ"ד דתעניתא‬
‫בברכת המלשינים מסלקין אותו מיד שמא אפיקורס הוא ואם התחיל בה‬
‫בתענית היו מוסיפין שש ברכות על הי"ח כדתנן בתענית טו‬
‫וטעה אין מסלקין אותו כדמסיק בגמ' ל"ש אלא שלא התחיל בה אבל‬
‫ע"א‪ .‬כנגד כ"ד רננות לשונות של רנה תפלה ותחינה‬
‫התחיל בה גומרה והיינו שהתחיל 'למינים ולמלשינים אל תהי תקוה' דאיכא‬
‫שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קה"ק השתא‬
‫קללה אבל אם התחיל 'למינים ולמלשינים' ושתק מסלקין אותו דאכתי ליכא‬
‫ס"ד דכיון ששלמה הכניס את הארון בכ"ד רננות אף בתענית‬
‫קללה‪.‬‬
‫שיש בו ס"ת ואחר הקריאה מכניסין את סה"ת להיכל דהוי‬
‫המינים‪.‬‬
‫דומיא דהכניס ארון לבית קה"ק צריכין לומר כ"ד ברכות‬
‫הני שבע דשבתא כנגד מי כיון שמשום עונג שבת השמיטו‬
‫בתפלה‪ .‬ופריך א"ה כל יומא שיש בו קריאת ס"ת נמי‬
‫חכמ' כל הי"ב ברכות האמצעיות כך היה להם להשמיט נמי‬
‫נמרינהו ואמאי אמרו להתפלל כ"ד דוקא בתעניתא‪ ,‬ומשני‬
‫ג' ראשונות וג' אחרונות ולא יתפלל בשבת אלא ברכה אחת‬
‫אימת אמרינהו שלמה ביומא דרחמי ביומא שהוצרך‬
‫מעין שבע כמו שתקנו בתפלת ליל שבת אלא ע"כ קי"ל‬
‫לרחמי שיפתחו שערי היכל ויוכל להכניס את הארון אף אנן‬
‫לרבנן דבשבת בעי' ז' ברכות ומנ"ל‪ .‬כנגד ז' קולות שאמר‬
‫נמי ביומא דרחמי אמרי להו ביומא דצריכינן רחמי שיפתחו‬
‫דוד על המים ששתי הדברות הראשונות שמעו ישראל‬
‫השמים ויורידו מטר אמרינן להו‪ .‬דכ"ד רננות שאמר שלמה‬
‫בקולו של ה' ושמונה הדברות האחרונות לא שמעו קולו אלא‬
‫לאו משום הכנסת ארון להיכל הוא דכל הכנסת ארון להיכל‬
‫משה היה משמיע אותם חוץ מזכור ושמור שה' ית' השמיעם‬
‫בעי כ"ד רננות דלעולם הכנסת ארון להיכל א"צ רננה‬
‫בקולו שהרי זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כדאמר בר"ה‬
‫וברכה כלל אלא משום שנדבקו שערי היכל ולא נפתחו‬
‫כז ע"א מה שאין ב"ו יכול להשמיע לפיכך השבת נקראת‬
‫והוצרך לרחמים שיפתחו לפיכך אמרם דכל הצריך רחמים‬
‫קול ה' שכשהגיעו אצל מצות שבת שמעו קולו‪ .‬א"ר‬
‫לפתוח איזה דבר אומר כ"ד ברכות והם נפתחים הלכך אם‬
‫"יצחק" צ"ל רבא או רבי אבא וכן הוא בירוש'‪ .‬דמן‬
‫מתענים על הגשמים שיפתחו שערי שמים ויורידו מטר‬
‫קרטיגנין מן העיר קרטגו בתוניסיה‪ ,‬לפני כשלושת אלפי‬
‫אומרים כ"ד ברכות בתפלה ואם מתענים על דבר אחר אין‬
‫שנה נדדו הכנענים יושבי צור )פניקים בלשון יון( לצפון‬
‫אומרים כ"ד ברכות‪.‬‬
‫רטז‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רב אמר מעין כל ברכה וברכה סוף כל ברכה וברכה‪,‬‬
‫‪i"`a rny` ip`e 'ixacn md cer dpr` ip`e e`xwi mxh dide‬‬
‫בברכת אתה חונן מדלג את הרישא ואומר ‪dnkg jz`n eppg‬‬
‫‪ .z"ey‬ואמרו בירוש' ‪ zepey`x 'b xne`e‬לפני הביננו ‪'be‬‬
‫‪ zrce dpia‬וחותם ‪ zrcd opeg i"`a‬בברכת השיבנו מדלג את‬
‫`‪ zepexg‬אחרי הביננו )והיינו דאמרי' לק' ל ע"א הביננו בעי‬
‫הרישא ואומר ‪dvexd i"`a jiptl dnly daeyza epxifgd‬‬
‫לצלויי ג' קמייתא וג' בתרייתא( ‪lew rny ik 'd jexa xne`e‬‬
‫‪ daeyza‬וכן בכולם אומר רק את הסיפא וחותם בברכה כך‬
‫‪ ipepgz‬והוא בתהלים )כח ו( ונ"ל דאומרו אחר ג' אחרונות‬
‫מבואר בירוש'‪ .‬ושמואל אמר הביננו )ה' אלהינו ברי"ף‬
‫לפי שקיצר בתפלה ולא אמרה כתקונה אומר בסופה ‪jexa‬‬
‫ובירוש' אינו אבל ברמב"ם איתיה( לדעת ]את ברי"ף‬
‫‪ ipepgz lew rny ik 'd‬כלו' אע"ג שלא אמרתיה כתיקונה אין‬
‫וברמב"ם[ דרכיך‪ ,‬ומול את לבבנו ליראתך בירוש' ‪dvx‬‬
‫ה' משים לבו אל מילות התפלה אלא משים לבו שאמרתיה‬
‫‪ epzaeyz‬והיא גירסא בהירה‪ ,‬ותסלח לנו להיות גאולים אם‬
‫בקול תחנונים ומקירות לבי דרחמנא ליבא בעי‪.‬‬
‫אינו סולח עוונותיהם לא יגאלם וברי"ף וברמב"ם גרסי'‬
‫טוב<<< והלכתא כשמואל דאמר מעין י"ח היינו הביננו‪ .‬ודוקא בשעת‬
‫לסלוח "היה" לנו להיות גאולים ומילת היה נמחקת וכן‬
‫הדחק מותר להתפלל הביננו אבל בכל יום לא דאמרי' לק' לייט עלה אביי‬
‫הוא ברש"י‪ ,‬רחקנו ממכאובנו ברמב"ם רחקנו ממכאוב‬
‫אמאן דמצלי הביננו ופסק בשו"ע סי' קי סעי' א בשעת הדחק כגון שהוא‬
‫ובירוש' ‪ epiileg `tx‬והיא גירסא בהירה‪ ,‬ודשננו בנאות‬
‫בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל‬
‫ארצך ברמב"ם ודשננו ושכננו בנאות ארצך )בירוש'‬
‫להתפלל בכוונה תפלה ארוכה מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו ואומר‬
‫במקום זה אומר ‪ "epzepy" jxa‬וצ"ל ‪ epzpy‬והיא גירסא‬
‫אחריה ג' אחרונות וצריך לאומרם מעומד וכשיגיע לביתו א"צ לחזור‬
‫בהירה ואמרו שם דכאן מוסיף בימות הגשמים 'בגשמי‬
‫ולהתפ' ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים ולא במוצ"ש ויו"ט‪ .‬וזהו‬
‫>>>ועשה‬
‫ברכה' ובימות החמה 'בטללי ברכה' ודלא כרב ביבי בר אביי‬
‫נוסח הביננו הנכון והמוגה לענ"ד הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול‬
‫דלק'(‪ ,‬ונפוצותינו )ברי"ף וברמב"ם והנפוצים( מארבע‬
‫את לבבנו ליראתך לסלוח לנו להיות גאולים רחקנו ממכאוב ודשננו‬
‫תקבץ בירוש' ‪ ,uawn dz` mixfetn ik‬והתועים על דעתך‬
‫בנאות ארצך והנפוצים מארבע תקבץ והתועים בדעתך ישפטו ועל‬
‫יּׁשפטּו כך ניקודו לפי הפירוש הראשון ברש"י כלו' בנ"א‬
‫ְִָ‬
‫הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובהצמחת‬
‫העוברים על דבריך ישפטו ויקבלו עונשם ולפי הפירוש‬
‫קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה‬
‫ישּפטּו שופטים שאינם שופטים לפי‬
‫השני ברש"י ניקודו ִ ְ ְ‬
‫טרם נדבר אתה תשמע כדבר שנא' והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם‬
‫חוקי התורה תלמדם להיות שופטים על דעתך כפי שפירשת‬
‫מדברים ואני אשמע כי אתה ה' עונה בכל עת צרה וצוקה ופודה ומציל‬
‫בתורתך הקדושה וברי"ף וברמב"ם גרסי' והתועים בדעתך‬
‫בא"י שו"ת ואחר שיסיים ג' אחרונות ויפסע ג' פסיעות לאחוריו ויאמר‬
‫ישפטו והוא מסייע לפירוש השני שברש"י ובירוש' ‪mireze‬‬
‫עושה שלום יאמר ברוך ה' כי שמע קול תחנוני‪.‬‬
‫לייט עלה אביי‬
‫‪ hetyl jilr‬והוא מסייע לפירוש הראשון שברש"י‪ ,‬ועל‬
‫אמאן דמצלי הביננו בדרך קבע שלא במקום סכנה ואע"ג‬
‫הרשעים תניף ידיך בירוש' ‪ ,jci ziyz‬וישמחו צדיקים‬
‫דמשום דאין תפלתו שגורה בפיו מתפלל הביננו תבוא לו‬
‫בבנין עירך ובתקון היכלך בירוש' ‪ja iqeg lk egnyie‬‬
‫מארה שאינו לומד להתפלל כתיקונה‪ ,‬אבל כשהוא במקום‬
‫‪ ,jycwn zia yecigae jxir oipaa‬ובצמיחת )ברי"ף‬
‫סכנה או שאין דעתו מיושבת עליו מתפ' הביננו וליכא לטותא‬
‫ובהצמחת וכן הוא בפיה"מ לרמב"ם אבל ביד החזקה‬
‫כלל‪ .‬כל השנה כולה מתפ' אדם הביננו חוץ ממוצ"ש‬
‫ובצמיחת ( קרן לדוד עבדך בירוש' ‪,jcar cec gnvae‬‬
‫וממוצאי י"ט תימה א"כ הוי דלא כר"ג דאמר '‪'meie mei lka‬‬
‫ובעריכת נר לבן ישי משיחך בירוש' אינו‪ ,‬טרם נקרא אתה‬
‫‪ g"i mc` lltzn‬ודלא כר' יהושע דאמר ‪ g"i oirn‬דמשמע‬
‫תענה בא"י שו"ת ברי"ף טרם נקרא אתה תענה טרם‬
‫דקאי א'בכל יום ויום' דאמר ר"ג‪ ,‬וי"ל הא דתנן ‪xne` b"x‬‬
‫נדבר אתה תשמע כי אתה עונה בכל עת צרה וצוקה‬
‫'‪ g"i oirn xne` ryedi 'x g"i mc` 'tzn 'meie mei lka‬הכי‬
‫ופודה ומציל בא"י שו"ת וברמב"ם טרם נקרא אתה‬
‫פירושו ר"ג סבר ‪ meie mei lka‬בין במוצ"ש בין ביום חול‬
‫תענה ]טרם נדבר אתה תשמע כצ"ל וכן הוא בפיה"מ[‬
‫‪ g"i lltzn‬ורבי יהושע פליג עליה וסבר דלאו בכל יום‬
‫כדבר שנא' והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים‬
‫מתפלל י"ח אלא פעמים מתפלל ‪ g"i oirn‬דהיינו הביננו כגון‬
‫ואני אשמע כי אתה הוא עונה בכל עת פודה ומציל מכל‬
‫ביום חול אבל במוצ"ש מתפלל י"ח‪ .‬כל השנה כולה מ"ט‬
‫צוקה בא"י שו"ת ובירוש' ‪xen`k dprz dz` `xwp mxh ik‬‬
‫לא עבדי' כר"ע תמני סרי תקון תשסרי לא תקון אבל‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ריז‬
‫האומר הביננו ממילא לא עביד כתיקונה דלא אמר י"ח‬
‫אמרת ליה להוסיף בימות הגשמים ותן טל ומטר ובימות‬
‫כדתקון אלא ז' אמר הלכך יכול לאומרה ברכה רביעית בפני‬
‫החמה מוריד הטל אתי לאטרודי לפיכך אמרי' ליה שיתפלל‬
‫עצמה ויהיו שמונה דבין שבע ובין שמונה לא הוי כתיקונה‪,‬‬
‫כל הי"ח כתיקנם וכיון שאינו רגיל בי"ח ברכות הולך‬
‫השתא ס"ד דהביננו לא תקון לה אנשי כנסת הגדולה אלא‬
‫וקוראם מתוך הספר הלכך אפי' אמרת ליה להוסיף מוריד‬
‫רבנן בתראי ראו דוחק האנשים בתפלתם והקלו עליהם‬
‫הטל או משיב הרוח ומוריד הגשם לא מיטריד‪ ,‬ובב"י סי' קי‬
‫להתפלל הביננו‪ .‬ומשני הכא נמי שבע תקון תמני לא תקון‬
‫)ד"ה וכל השנה( תירץ ‪zltza xzei drhiy 'iyiigc `dc l"p‬‬
‫כשתקנו אנשי כנה"ג תפלת י"ח תקנו נמי תפלת הביננו למי‬
‫‪xzeia zerhl ieyr mc`y iptn `ed g"i zltzan eppiad‬‬
‫שאינו רוצה להתפ' כל התפלה באורך‪ .‬מתקיף לה מר‬
‫‪e` zeaiz 'b e` 'a blcl leki mc` lway mixvw mixaca‬‬
‫>>>ועשה‬
‫‪ mze` siqedl‬ולא נהירא לי כלל‪ .‬התם הבדלה כיון דאתיא‬
‫טוב<<< כיון דאתקיף מר זוטרא למימריה דשמואל דאמר כל השנה כולה‬
‫בתחילת צלותא לאו דוקא בתחילת צלותא דהא אומר ג'‬
‫זוטרא ונכללה "מכלל" י"ג בכלל וכן בהמשך‪.‬‬
‫מתפ' אדם הביננו חוץ ממוצ"ש וממוצאי י"ט ולא תורצה התקפתו‬
‫ראשונות ואח"כ הביננו אלא כלו' בתחילת הביננו‪ .‬ונימרה‬
‫ונשארה ב'קשיא' לית הלכתא כשמואל ויכול לומר הביננו אף במוצ"ש‬
‫בשו"ת ונימא הכי ‪lh oze rny` ip`e mixacn md cer...‬‬
‫ומוצאי יו"ט וכן סובר הרשב"א‪ ,‬אבל רבנו האיי גאון כתב דאע"ג דדברי‬
‫‪) 'eke dper 'd dz` ik dkxal xhne‬עיין לעיל נוסח המלא של‬
‫שמואל נשארו בקשיא לא נדחו דבריו שהרי לא הסיקה הגמ' 'תיובתא‬
‫הביננו( דכיון שהוא בסוף צלותא ולא נותר לו בהביננו אלא‬
‫דשמואל' אלא 'קשיא' וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דהלכתא כשמואל‬
‫כמה מילים שכולם עניין אחד של שמיעת התפלה לא מיטריד‬
‫ובמוצ"ש ומוצאי יו"ט אין אומר הביננו ופסק בשו"ע כשלושת עמודי הוראה‬
‫אבל כי אמר לה בתחילת הביננו ועוד לפניו הרבה מילים‬
‫אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה‬
‫שכל שתים או שלוש מהן הוו עניין אחר מיטריד ונתבלבלה‬
‫מתפ' אדם הביננו תימה דרב ביבי בר אביי פליג על אביו‬
‫תפלתו‪ .‬דא"ר תנחום אמר "רבי" אסי כצ"ל וכן בהמשך‪.‬‬
‫דלייט אמאן דמצלי הביננו‪ ,‬אלא ע"כ אביי לא לייט אלא‬
‫טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין‬
‫אמאן דמצלי הביננו בדרך קבע שלא במקום סכנה כדפירשנו‬
‫אותו פירש"י ‪dpi`y eze` oixifgn jkitl `id `nlra dxkfd‬‬
‫לעיל‪ .‬חוץ מימות הגשמים מפני שצ"ל שאלה בברכת‬
‫‪ ,z"eya dxne`l lekiy dltz‬ואני הדל כבר פירשתי בכמה‬
‫>>>ועשה טוב<<< והכי הלכתא הבאנו פסק השו"ע לעיל גבי‬
‫מקומות דתפלת י"ח הויא כג' תפלות נפרדות ג' ברכות‬
‫ונכללה מכללה ודשננו בנאות ארצך ותן‬
‫ראשונות תפלה לעצמה וי"ב אמצעיות תפלה לעצמה וג'‬
‫טל ומטר כן פוסק בירוש' בשם ר' חגי‪ .‬אתי לאטרודי‬
‫אחרונות תפלה לעצמה לפיכך אם טעה ולא הזכיר גבורות‬
‫מעיקרא לא תקנו הביננו אלא לקצרי הדעת שקשה עליהם‬
‫גשמים אין יכול להזכירם בשו"ת דלא תקנו להזכיר אלא‬
‫לסדר כל הי"ח ברכות ואי אמרת להו בקיץ להוסיף מוריד‬
‫בתפלה ראשונה שהיא ג' ברכות ראשונות ושו"ת הוי תפלה‬
‫הטל ובחורף משיב הרוח ומוריד הגשם אתי לאטרודי‬
‫אחרת אבל אם שכח לשאול בברכנו שואל בשו"ת דכולהו‬
‫ונתבלבלה כל תפלתו‪ ,‬ופריך א"ה הבדלה בחונן הדעת נמי‬
‫אמצעיות תפלה אחת הן‪ .‬והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין‬
‫אתי לאטרודי ונימא דמשו"ה אינו מזכיר הבדלה בהביננו‬
‫אותו רש"י לא פירש בזה דבר אבל התוס' פירשו לפי שאינה‬
‫ולעיל דאמרי' ‪'d eppiad llkn dllkpe `xhef xn dl siwzn‬‬
‫תפלה אלא שבח אין אומרים אותה בשו"ת והיינו כעין מה‬
‫`‪ legl ycw oia licand epidl‬אמאי הנחת התקפתו ב'קשיא'‬
‫שפירש"י גבי גבורות גשמים‪ ,‬וקשיא לי הא בהבדלה איכא‬
‫היה לך לתרץ דלא כללינן לה מכלל משום דאתי למיטרד‪,‬‬
‫בקשה דאמרי' בנוסח הספרדים `‪myk 'eke epzppeg dz‬‬
‫ולפי פירוש זה יש לגרוס א"ה הבדלה נמי אתי לאטרודי‬
‫‪epct jk dnc`d zegtynne zevx`d inrn epzlcady‬‬
‫ול"ג בחונן הדעת דבהביננו ליכא חונן הדעת‪ .‬מיהו קשיא‬
‫‪ 'eke rx ohyn eplivde‬ובנוסח מחזור ויטרי סי' ר `‪dz‬‬
‫לי דהשתא דחיישת דילמא אתי לאטרודי משום ההיא תוספת‬
‫‪mi`ad dl`d minid z` epilr lgd epikln epia` 'eke epzppeg‬‬
‫דותן טל ומטר ואמרת ליה שיתפלל כל הי"ח ברכות כ"ש‬
‫‪dny`e oer lkn miwepn `hg lkn mikeyg melyl epz`xwl‬‬
‫דאתי לאטרודי דהשתא שיתפלל י"ח ברכות נמי צריך‬
‫‪ ,'eke‬אלא נ"ל דהכי פירושו שאלה בברכת השנים אין‬
‫להוסיף בקיץ מוריד הטל ובחורף משיב הרוח ומוריד הגשם‪.‬‬
‫מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשו"ת ואי אידכר‬
‫ונ"ל דהמתפלל הביננו היה מתפלל בע"פ שהיא קצרה ואי‬
‫בתר שו"ת מחזירין אותו והבדלה בחונן הדעת אין‬
‫והבאנו לשונו לעיל‪.‬‬
‫השנים‬
‫ושמואל אמר הביננו‪.‬‬
‫ריח‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשו"ת וגם מפני שיכול‬
‫חוזר לברכה שטעה בה ה"מ שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר‬
‫לאומרה על הכוס לפיכך אפי' אדכר בתר שו"ת אין מחזירין‬
‫לראש‪* .‬וכן הא דקת' בתוספתא שאלה בברכת השנים מחזירין אותו נמי‬
‫אותו‪ ,‬והשתא אתי שפיר דלא קאמר 'הבדלה' בחונן הדעת‬
‫הכי הלכתא‪ .‬וכתב הר"ן בשם הרמב"ן דאע"ג דגבי הזכרת גשמים פסקי'‬
‫אין מחזירין אותו אלא '‪ 'dlcade‬דאית ביה נמי טעמא דאמרי'‬
‫דבימות הגשמים אם הזכיר טל אע"ג דלא הזכיר מטר אין מחזירין אותו גבי‬
‫לעניין שאלה בברכת השנים אבל בברייתא לק' דקת'‬
‫שאלה בברכת השנים אינו כן אלא אם לא שאל גשמים אע"ג דשאל טל‬
‫דשאלה בברכת השנים מחזירין אותו גרסי' 'הבדלה'‪ .‬מתיבי‬
‫מחזירין אותו וכן כתבו ה"ר יונה והרא"ש וכתב הב"י )סי' קיז( דכן נר'‬
‫וכו' "הבדלה" בחונן הדעת כצ"ל וכן הוא בכת"י מדוייקים‬
‫מדברי הרמב"ם וכך פסק בשו"ע סי' קיז סעי' ד אם לא שאל מטר בימות‬
‫וכן הוא לעי' כו ע"ב‪ .‬בצבור מ"ט לא משום "דשומעה"‬
‫הגשמים מחזירין אותו אע"פ ששאל טל אבל אם שאל מטר ולא טל אין‬
‫מש"צ כצ"ל כלו' אין מחזירין אותו מפני שעתיד לשומעה‬
‫מחזירין אותו‪ .‬ואם לא שאל מטר ונזכר קודם שו"ת אין מחזירין אותו‬
‫>>>ועשה‬
‫ושואל בשו"ת כדאמר רב אסי וכדמתרץ הגמ'‪ .‬ואם לא נזכר עד שעקר‬
‫טוב<<< הלכתא כההיא תוספתא בכל מאי דקת' בה‪ .‬הא דקת' טעה ולא‬
‫רגליו חוזר לראש וכדאמר ר"פ בריה דרב אחא ב"א לק' כט ע"ב‪ .‬ואם לא‬
‫הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו כתב הרי"ף בשם‬
‫עקר רגליו איתא בירוש' שחוזר לשו"ת ושואל בה וכן פסק רבנו חננאל‪,‬‬
‫הירוש' דדוקא כשלא הזכיר לא גשם ולא טל אבל אם הזכיר טל אין מחזירין‬
‫אבל בה"ג פסק שחוזר לברכת השנים וכ"כ הרמב"ם והראב"ד והרא"ש‪.‬‬
‫אותו וכן פסקו הרמב"ם והרא"ש והראב"ד ועל פיהם פסק בשו"ע סי' קיד‬
‫וכתב הב"י ‪oze xne`y dvx ligzdy mcew z"ey mzgy xg` xkfp m`y 'xpe‬‬
‫סעי' ה בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו וה"מ שלא‬
‫‪opiayg z"ey miiq `l eli`k dvx ligzd `ly lky dvx xne` k"g`e xhne lh‬‬
‫הזכיר טל אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו והיום כולנו מזכירין בימות‬
‫‪) epiax azky enke dil‬הטור( ‪ligzdy mcew xkfpa ixfrd ia` mya ciw 'iqa‬‬
‫מש"ץ‪ .‬מפני "ששומעה" מש"ץ מיבע"ל כצ"ל‪.‬‬
‫החמה מוריד הטל לפיכך בימות הגשמים לעולם אינו חוזר דאפי' לא הזכיר‬
‫‪ .lecb xteya rwz‬ופסק בשו"ע סי' קיז סעי' ה אם לא שאל מטר ונזכר קודם‬
‫גשם ודאי הזכיר טל‪ .‬וכתב אבי העזרי כשמחזירין אותו א"צ לחזור לראש‬
‫שו"ת אין מחזירין אותו ושואל בשו"ת ]ואם היה לו תענית וצ"ל עננו יאמר‬
‫הברכה אלא חוזר ואומר משיב הרוח ומוריד הגשם וממשיך מכלכל חיים‬
‫השאלה קודם עננו אבודרהם[ ואם לא נזכר עד אחר שו"ת אם לא עקר רגליו‬
‫וכו'‪ ,‬אבל הרא"ש כתב ‪epiid eze` oixifgn mybd cixen xn` `l 'ixn`c `d‬‬
‫חוזר לברכת השנים ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם השלים‬
‫‪dkxad miiqy mcew xkfp m` la` dltzd y`xl xfeg f`e dkxad lk miiqyk‬‬
‫תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אע"פ שעדיין לא עקר רגליו‬
‫‪exn` `l` dkxad jeza exikfdl mewn minkg eraw `ly xkfpy mewna xn`i‬‬
‫כעקורים דמו ואם נזכר אחר שהתחיל שו"ת קודם שהתחיל רצה נר'‬
‫‪miig lklkn iptl exne`l ebdpy `l` miznd ziigza minyb zexeab oixikfn‬‬
‫שאומר ותן טל ומטר ואח"כ אומר רצה‪* .‬וכן הא דקת' בתוספתא הבדלה‬
‫‪dkxad lka miig lklkn iptl exn` `l m` la` dqpxte dlklk minybdy itl‬‬
‫בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס נמי הכי‬
‫‪ enewn‬ופסק בשו"ע כהרא"ש דאם נזכר לפני שסיים את הברכה אומר משיב‬
‫הלכתא‪ ,‬ולק' לג ע"א אמרי' ‪efae efa drh zyy axn `cqg ax dipin `ra‬‬
‫הרוח ומוריד הגשם במקום שנזכר )מיהו אם נזכר אחר שאמר ונאמן אתה‬
‫‪ y`xl xfeg efae efa drh l"` edn‬ופירשו הרא"ש וה"ר יונה כגון שאכל‬
‫וכו' פשוט שאחר שאומר משיב הרוח ומוריד הגשם חוזר ואומר ונאמן אתה‬
‫קודם שהבדיל אע"ג דקי"ל )פס' קה ע"ב( ‪ lican mrh‬מ"מ באיסור אכל‬
‫וכו' דבעינן מעין החתימה סמוך לחתימה משנ"ב( ודלא כאבי העזרי דאמר‬
‫ומשו"ה חוזר לראש וכתב הב"י ‪`le df oic xikfdy m"anxdl izi`x `le‬‬
‫חוזר ואומר משיב הרוח ומוריד הגשם וממשיך מכלכל חיים וכו'‪ .‬עוד כתב‬
‫‪ dnl izrci‬ופסק בשו"ע סי' רצד סעי' א אומרים הבדלה בחונן הדעת ואם‬
‫אבי העזרי `‪dz` ligzdy mcew xkfpe miznd dign miiqy cr xikfdl gky m‬‬
‫טעה ולא הבדיל משלים תפלתו ואינו חוזר מפני שצריך להבדיל על הכוס‬
‫‪ dnizg `la mybd cixene gexd aiyn xne` `l` xefgl v"` yecw‬ופסק‬
‫ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה אבל‬
‫בשו"ע שם סעי' ו בד"א שמחזירין אותו כשלא אמר בימות הגשמים מוריד‬
‫למעשה לא פסקי' כן מאחר והרמב"ם לא הזכיר דין זה ומשמע דאינו מפרש‬
‫הגשם היינו כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה ואז חוזר לראש‬
‫כהרא"ש וה"ר יונה וכן משמע מפירוש"י שם וכן באו"ז פירש בו פירוש‬
‫התפלה אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר ואפי' אם‬
‫אחר ואפי' לדעת הרא"ש ורבנו יונה אין זה מעיקר הדין אלא קנסא הוא‬
‫סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש א"צ לחזור אלא אומר משיב‬
‫לפיכך אפי' טעם קודם הבדלה אינו חוזר להתפלל ואם ירצה מתפלל נדבה‬
‫הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה הגה שלשה ברכות הראשונות חשובות כאחת‬
‫ומבדיל‪* .‬כתבו תלמידי רבנו יונה שיש אומ' שאע"פ שסיים ברכת אתה חונן‬
‫ובכל מקום שטעה בהם חוזר לראש בין שהוא יחיד בין שהוא ציבור )טור(‪ .‬עוד כתב‬
‫כל זמן שלא התחיל בברכת השיבנו חוזר לתחילת ברכת אתה חונן ומבדיל‬
‫אבי העזרי ‪la` bbeya drhy n"d da drhy dkxal xfeg 'ne` ep`y mewn lka‬‬
‫בה דכאי' עומד עדיין באמצע הברכה דיינינן ליה‪ ,‬אבל ר"י בתוס' אומר‬
‫‪ y`xl xfeg oeekznae cifna‬וכן פסק בשו"ע שם סעי' ז בכ"מ שאנו אומ'‬
‫דכיון שסיים כל הברכה ולא נזכר אין מחזירין אותו דכמי שטעה והתחיל‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ריט‬
‫האחרת דיינינן ליה וכן דעת הרא"ש‪ .‬ופסק בשו"ע סי' רצד סעי' ד במקום‬
‫ד"ה מפני וכו' שדהו מים דהוא מעין "שומע" תפלה‬
‫שאמרו שאינו חוזר להתפ' מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור אע"פ שלא‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫פתח בברכה שאחריה‪ .‬ואם נזכר קודם שו"ת כתב הרמב"ם בפ"י מהל'‬
‫תפלה הי"ד ‪ z"eya licany dxedy in yi‬אבל התוס' כתבו דאין מבדיל‬
‫בשו"ת לפי שהבדלה אינה תפלה ובקשה וכתב הב"י ‪izazk xak n"n‬‬
‫‪xtqa iz`vny enk m"anxd ixaca dpekpd `qxibdy l"py m"anxdl ixe`iaa‬‬
‫‪milyn zrcd opega dlcad xikfd `le drh dfd oeyla aezky wiiecn m"anxd‬‬
‫‪ zetqezd ixack x`ean dfe xefgl v"`e ezltz‬ובשו"ע לא פסק מזה כלום‪.‬‬
‫ולענ"ד כיון דפשט הסוגיא משמע שיכול להבדיל בשו"ת כמו שכתבתי‬
‫בפירוש הגמ' ובשו"ע לא פסק בזה יש לסמוך על מ"ש הרמב"ם‪ ,‬דאפי'‬
‫לתוס' דאמרי אין מבדילין אם הבדיל לא הפסיד תפלתו בשל כך ואם טעה‬
‫ולא הבדיל בתפלה ויודע שלא יהיה לו יין להבדלה לא היום ולא מחר דבעי‬
‫למהדר להתפלל ולהבדיל כדפסק בשו"ע סעי' ב' ודאי יכול לסמוך על דברי‬
‫הרמב"ם ולהבדיל בשו"ת אם עדיין לא עבר את שו"ת‪* .‬כתב בה"ג כיון‬
‫שהטעם שא"צ לחזור ולהתפ' הוא מפני שצריך להבדיל על הכוס א"כ אם‬
‫אין לו כוס צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬וכתבו תלמידי רבנו יונה `‪el oi` m` s‬‬
‫‪xgnl s`y xeaq k"`` lltzdle xefgl v"` xgnl el didiy rceie dlild qek‬‬
‫‪ el didi `l‬וכן כתב הרא"ש וכתב הטור ‪zeidl lgy a`a dryza s` f"itle‬‬
‫‪licany oeik lltzdle xefgl v"` dltza licad `le drh m` zaya cg`a‬‬
‫‪ a"z i`vena qekd lr‬ופסק בשו"ע סעי' ב טעה ולא הבדיל בתפלה ואין‬
‫לו כוס בלילה וסובר שאף למחר לא יהיה לו צריך לחזור ולהתפ' ובסעיף‬
‫ג' פסק ת"ב שחל להיות באחד בשבת טעה ולא הבדיל בתפלה א"צ לחזור‬
‫ולהתפ' כיון שמבדיל על הכוס במוצאי ת"ב‪* .‬פסק ר"י דהיכא שיש לו‬
‫כוס ואינו צריך לחזור ולהתפלל מיד כשיסיים הברכה אין לו לחזור אע"פ‬
‫שלא פתח בברכה שאחריה וכן פסקו הרא"ש וה"ר יונה‪ ,‬אבל ה"ר אלחנן‬
‫כתב דכל זמן שלא פתח בברכה שאחריה חוזר וכן בכל הדברים שא"צ‬
‫לחזור בשבילם כגון על הנסים בחנוכה ופורים ויעלה ויבוא בליל ר"ח ועננו‬
‫בתענית‪ ,‬ור"ת הפליג יותר מכן ופסק דאפי' אחר שפתח בברכה שאחריה‬
‫חוזר אם ירצה וכן עשה ר"ת מעשה וחזר אחר מודים בדבר שאם לא אמרו‬
‫אין מחזירין אותו‪ .‬וכתב הרא"ש יתכן שאם סיים תפלתו יכול לחזור לראש‬
‫דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע התפלה כיון דאינו מחוייב לחזור אם‬
‫הוא חוזר הוי הפסק‪ .‬ופסק בשו"ע שם סעי' ד במקום שאמרו שאינו חוזר‬
‫להתפ' מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור אע"פ שלא פתח בברכה‬
‫שלאחריה ובסעי' ה פסק במקום שאמרו שאינו חוזר אם רצה להחמיר על‬
‫עצמו לחזור אם סיים תפלתו רשאי אבל אם עדיין לא סיים תפלתו אינו‬
‫רשאי לחזור ונ"ל דוקא אם חוזר בתורת נדבה ולא בתורת חובה‪.‬‬
‫רש"י ד"ה והשקיף "בה" לזכור כצ"ל ומילת חשב נמחקת‪.‬‬
‫כט ע"ב גמ' א"ר תנחום אמר "רבי" אסי כצ"ל‪ ,‬י"ג‬
‫א"ר תנחום א"ר אסי טעה וכו' וכן הוא בסה"ג סי' א הל'‬
‫ברכ' פ"ד עמ' נא ובכמה כת"י מדוייקים ולפי"ז צ"ל‬
‫"וא"ר" תנחום בוי"ו‪ ,‬אבל ברי"ף הגירסא כמו אצלנו א"ר‬
‫תנחום א"ר אסי אמר ריב"ל טעה וכו' ולפי"ז גרסי'‬
‫"א"ר" תנחום בלא וי"ו‪ .‬אבל לא עקר רגליו חוזר‬
‫לעבודה "אמרו" ליה מנא לך הא כצ"ל כלו' אמרו לו בני‬
‫הישיבה לר"פ‪ ,‬והגורס "אמר" ליה ומפרש אמר ליה ר'‬
‫תנחום לר"פ טועה כי ר' תנחום לא היה בדורו של ר"פ אלא‬
‫קודם לו ולא היה במקומו של ר"פ כי מא"י היה ור"פ מבבל‬
‫)דר' תנחום דהכא היינו או ר' תנחום בר חייא או רבי תנחום‬
‫בר חנילאי ושניהם מא"י בדור השני לאמוראים ור"פ דהכא‬
‫מבבל היה בדור החמישי(‪ .‬הא דאמרן עקר רגליו חוזר‬
‫לראש לא אמרן אלא שאינו רגיל לומר תחנונים אחר‬
‫תפלתו אחר שעוקר רגליו אבל רגיל לומר תחנונים אחר‬
‫תפלתו אחר שעוקר רגליו כל זמן שלא סיים את התחנונים‬
‫כתפלה אריכתא דמי הלכך חוזר לעבודה‪ .‬א"ד אמר רנב"י‬
‫הא דאמרן כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא‬
‫שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו קודם שעוקר רגליו אבל‬
‫אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו קודם שעוקר‬
‫רגליו הוי כמי שסיים תפלתו אע"פ שעדיין לא עקר רגליו‬
‫לפיכך חוזר לראש‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הטור ‪mcew xkfp m`e‬‬
‫‪exne` micen ligzn epi`y onf lk miiqy xg` 'it` e` dvx zkxa miiqy‬‬
‫‪ xkfpy mewna‬וכ"כ המרדכי בשם אבי"ה וכן נר' מדברי הרא"ש‪ .‬ואם סיים‬
‫תפלתו פסק הרי"ף כלישנא בתרא דדוקא כי איכא תרתי לא עקר רגליו‬
‫ורגיל לומר תחנונים אז חוזר לעבודה אבל אם עקר רגליו ורגיל לומר‬
‫תחנונים אחר תפלתו או לא עקר רגליו ואין רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו‬
‫חוזר לראש וכן פסקו הרמב"ם והרא"ש והטור‪ ,‬אבל רב עמרם גאון עשה‬
‫פשרה ופסק דאין הדבר תלוי ברגיל לומר תחנונים או לא אלא רק בעקר‬
‫רגליו או לא אם עקר רגליו חוזר לראש אע"ג דרגיל לומר תחנונים ואם‬
‫לא עקר רגליו חוזר לעבודה אע"ג דאין רגיל לומר תחנונים‪ .‬ופסק בשו"ע‬
‫סי' תכב סעי' א ערבית שחרית ומנחה מתפללין י"ח ברכות ואומר יעלה‬
‫ויבוא ברצה ואם לא אמרו בערבית אין מחזירין אותו בין שר"ח יום אחד‬
‫בין שהוא ב' ימים מפני שאין מקדשין את החודש בלילה אבל לא אמרו‬
‫שחרית ומנחה מחזירין אותו ואם נזכר קודם שהתחיל מודים אומר במקום‬
‫שנזכר ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים אם נזכר קודם שהשלים‬
‫תוד"ה ונכללה וכו' הדעת "תימה" אמאי כצ"ל‪.‬‬
‫תפלתו חוזר לרצה ואם לא נזכר עד שהשלים תפלתו חוזר לראש ואם הוא‬
‫רכ‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם‬
‫`‪oeyla dxn`l yyeg did `le ieynk eilr dnec ezltzy ink mlerl eze‬‬
‫שיעקור רגליו חוזר לרצה‪.‬‬
‫‪ mipepgz‬ופסק בשו"ע סי' צח סעי' ג יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש‬
‫בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש לפטר ממנה הא דפסק‬
‫כל שתפלתו דומה עליו כמשוי והיינו 'קבע' שהוא מרגיש‬
‫עצמו כמו וו הקבוע בקיר ומניחים עליו הרבה בגדים‬
‫ומכבידים עליו ועיין בירוש' שהבאנו לעיל כו ע"א במשנה‬
‫גבי תפלת הערב אין לה קבע ובפירוש שפירשנו את הירוש'‪,‬‬
‫יתפלל דרך תחנונים כלו' ישמיע בקולו כעין יללה ותחינה אע"ג דאין בלבו‬
‫להתחנן והא דפסק ושלא תראה עליו כמשא היינו שלא תראה לעצמו‬
‫כמשא שחושב בלבו מתי אפטר ממנה אע"ג דהשומעים אותו שומעים שהוא‬
‫מתחנן בקולו‪ .‬והב"ח שעל הרי"ף סבור ד'שלא תראה עליו כמשוי' היינו‬
‫ולפי"ז הכי פירוש המשנה ‪ raw ezltz dyerd‬המרגיש‬
‫שלא יתפלל במרוצה אלא במתון‪ ,‬ואינו כן אלא שלא יקבע בלבו שהיא‬
‫שתפלתו כמשוי כבד עליו `‪ mipepgz ezltz oi‬אינו יכול‬
‫כמשוי שצריך לפטר ממנו ואין הדבר ניכר לשומעים אלא רק לו עצמו מה‬
‫לכוון בתפלתו להיות מתחנן על עצמו ועל בני ביתו לפיכך‬
‫בלבו‪ .‬יש אומרים שאם התפלל שלא בלשון תחינה לא יצא יד"ח ויש‬
‫צריך תחילה לקבוע בלבו שהתפלה זכות היא לו ואינה משוי‬
‫חולקים‪ ,‬ואם לא התפלל בדרך תחינה ויודע שאם יחזור להתפ' יאמרנה דרך‬
‫ואז יוכל לכוון בה ולהתחנן‪ .‬כל מי שאינו אומרה בלשון‬
‫תחינה יתנה ויחזור להתפ'‪ .‬ומסתפינא דלמא מטרידנא אם אחדש‬
‫תחנונים בקול בכי קצת והיינו 'קבע' שאומרה כמי שכבר‬
‫בה דבר ואתפלל על אחת הצרות שיש עלי גם אחר שאגמור‬
‫רגיל בתפילה ואינו מתפעל ומתרגש ממילות התפלה ואינו‬
‫להתפ' על אותה צרה ואחזור לסדר התפלה אהיה שקוע‬
‫אומרה בלשון תחנונים ובקול בכי אבל מי שזו פעם ראשונה‬
‫במחשבות על אותה צרה ואטרד מכוונת התפלה‪ .‬כל שאין‬
‫שאומר מילות התפלה מתרגש ומתחנן בתפלתו בקול בכי‪,‬‬
‫מתפלל עם דמדומי חמה שיש לו שעה קבועה לתפלתו אבל‬
‫ולפי"ז הכי פירוש המשנה ‪ raw ezltz dyerd‬כמי שכבר‬
‫המתפלל עם דמדומי חמה בכל יום מתפלל בשעה אחרת‬
‫רגיל בתפלה ואינו אומרה בלשון בכי קצת `‪ezltz oi‬‬
‫שהחמה בכל יום מקדימה מעט או מאחרת מעט‪ ,‬ולפי"ז הכי‬
‫‪ mipepgz‬אינו מתעורר בתפלתו להתחנן על עצמו ועל בני‬
‫פירוש המשנה ‪ raw ezltz dyerd‬המתפלל בשעה קבועה‬
‫ביתו כי כשאומר את התפלה בקול בכי קצת אע"ג שזוהי‬
‫`‪ mipepgz ezltz oi‬כי הסגולה להתפלל בכוונת הלב‬
‫פעולה חיצונית ואין זה בא מתוך לבו על כורחו מתעורר לבו‬
‫ובתחנונים היא להתפ' עם דמדומי חמה‪ .‬דמדומי חמה שעה‬
‫וכוונתו ומתחנן בתפלתו‪ .‬כל שאינו יכול לחדש בה דבר‬
‫שהחמה אדומה והיינו סמוך לשקיעה‪ ,‬וי"מ מלשון )יהושע י‬
‫כלו' כל שאינו מחדש בה דבר והיינו 'קבע' תפלתו קבועה‬
‫יג( ‪ cnr gxie ynyd mecie‬ואינו‪ .‬וא"ר זירא מאי קראה‬
‫בכל יום ואין בה שינוי כלל ולפי"ז הכי פירוש המשנה‬
‫וכו' לאו אמילתיה דרבי יוחנן דהכא דאמר ‪lltzdl devn‬‬
‫‪ raw ezltz dyerd‬שאינו מחדש בה דבר `‪mipepgz ezltz oi‬‬
‫‪ dng inecnc mr‬קאי אלא אמילתיה דרבי יוחנן דלע' ט ע"ב‬
‫שכיון שכבר התפלל תפלה זו הרבה פעמים אין לבו מתרגש‬
‫דאמר ‪) dze` oixneb eid oiwize‬את ק"ש( ‪ g"dpd mr‬קאמר‬
‫ואינו מתחנן אבל אם יחדש בה דבר הרי באותו דבר חדש‬
‫ר"ז מאי קראה דצריך לקוראה בהנה"ח ודבר זה מביא לידי‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫קריאה ביראה ותחנונים ומאי קראה דותיקין הם שהיו רגילין‬
‫הרי"ף הזכיר רק דברי רבי אושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשוי ודברי‬
‫לקוראה בהנה"ח ומייתי קרא ייראוך עם שמש וגו' עיין‬
‫רבנן כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים אבל לא הזכיר דברי רבה ורב‬
‫בפירושנו לעיל ולהכי לא קאמר הכא 'אמר' ר"ז מאי קראה‬
‫יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר‪ ,‬ונר' דפסק רק כרבי‬
‫אלא '‪ 'xn`e‬כלו' ועוד אמר ר"ז במקום אחר מאי קראה‬
‫אושעיא ורבנן וכן כתבו שאר הפוסקים‪ .‬וכתב רבינו יונה ‪i`d epiax azk‬‬
‫יראוך וגו' אבל לעיל אמר הגמ' '`‪'eke i`n `xif iax 'xn‬‬
‫‪jixvy ink lltzn epi`e ieynk eilr dnec ezltzy t"r`c opaxl l"qc l"f‬‬
‫דהתם מקומו‪ ,‬ומ"מ מההוא קרא דאייתי ר"ז לעניין ק"ש‬
‫‪ywany ink zgpa exne`y oeik d"t` cala aeigd iptn 'tzny ink `l` xacd‬‬
‫שמעי' נמי לענין תפלת מנחה שאם מתפללין אותה עם‬
‫‪l"qc xg` cvn oiliwne cg` cvn oixingn opaxc 'xpe .`ed envr lr mingx‬‬
‫דמדומי חמה יש שם יראה ותחנונים דהכי פירושא דקרא‬
‫‪oixingne dltz ezltz mipepgz oeyla dxne`y oeik ieynk eilr dnecy t"r`y‬‬
‫ייראוך כשיתפללו לפניך יהיו יראים ממך ולא יתפללו מן‬
‫‪jixvy ink 'tzny `l` ieynk eilr dnecy ink 'tzi `ly t"r`y xg` cvn‬‬
‫השפה ולחוץ ואימתי זה עם שמש כשיתפללו בבקר עם‬
‫‪mlerlc dltz ezltz oi` mipepgz oeyla dxne` epi` m` d"t` xzeia xacd el‬‬
‫הנה"ח והיינו ק"ש של שחרית ולפני ירח אף בתפלת המנחה‬
‫`‪'tzi `ly dfn jtd xne` did `iryed iaxe ,mipepgz oeyla dxin` ixg` 'ilf‬‬
‫יהיו יראים ומתחננים לפניך אם יתפללוה מעט לפני ירח‪.‬‬
‫יתחנן ונמצא שיש בתפלתו קצת תחנונים‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רכא‬
‫אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה‬
‫אלא תפלה קצרה וזו היא(‪ .‬ר' "יהושע" אומר בספרים‬
‫ד' דברים יש באשה שנתעברה א‪.‬משעה שנתעברה הולך‬
‫מדוייקים יוסי דאי אמרת ר' יהושע גרסי' הא סתר למאי‬
‫עוברה וגדל ב‪.‬אי אפשר שלא יצא העובר לבסוף ג‪.‬עוברה‬
‫דאמר ר' יהושע במתני'‪ .‬צרכי עמך ישר' מרובים ודעתם‬
‫מכביד עליה מאוד והיא מחכה מתי יצא ד‪.‬אע"פ שעוברה‬
‫קצרה אין להם סבלנות ואורך רוח להמתין הרבה עד שתתן‬
‫מכביד עליה מאוד היא נזהרת בו ושומרת עליו ואינה שוכבת‬
‫להם קימעא קימעא בכל יום דבר אחד ממה שבקשו והתפללו‬
‫על כריסה לבל יפגע העובר ואוכלת דברים המועילים לעובר‬
‫לפניך לכן יה"ר שתתן לכל או"א כדי פרנסתו ולכל גויה‬
‫וכיו"ב‪ ,‬לפיכך אמרי' לפניו ית' אפי' אם נתמלאת עליהם כעס‬
‫וגויה די מחסורה לא תתן להם היום דבר אחד ממה שבקשו‬
‫ועברה כאשה עוברה והולך כעסך וגדל מחמת עונותיהם‬
‫ומחר דבר אחד וכו' אלא תן להם כל מה שצריכין בבת אחת‪.‬‬
‫ואתה עתיד להוציא עברתך לחוץ ולהענישם אעפ"כ יהיו כל‬
‫ורש"י פירש ודעתם קצרה ‪ mdikxv yxtl mircei mpi`e‬והוא‬
‫צורכיהם לפניך ולא תמנע מלדאוג להם ולתת להם כל‬
‫תימה הא כל אחד מנן כשצריך איזה דבר יודע היטב לבקשו‬
‫צרכיהם כאותה אשה עוברה שדואגת לעובר אע"פ שמכביד‬
‫בין מיושב שמים ובין מדרי ארעא‪ .‬ברי"ף וברא"ש‬
‫עליה‪ .‬א"ד אפי' בשעה שהם עוברים על ד"ת יהיו כל‬
‫וברמב"ם מוסיפים והטוב בעיניך עשה כלו' אע"פ שבקשתי‬
‫צרכיהם לפניך והיינו ‪ xeaird 'zyxt' lka‬בכל פירוש של‬
‫ממך שתתן לכל אחד די פרנסתו ומחסורו אם ידוע לפניך‬
‫המילה עיבור בין אם נתמלאת עליהם 'עברה' כאשה 'עוברה'‬
‫שאין טוב לו לקבל די פרנסתו כגון שגופו חלש ואם תהיה‬
‫ובין אם הם 'עוברים' על ד"ת ‪ .jiptl mdikxv lk eidi‬המהלך‬
‫פרנסתו מצויה יאכל הרבה ולא יאמץ גופו ויחלה בסכרת‬
‫במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה במקום‬
‫ומחלות לב או אם תהיה פרנסתו מצויה יקנה רכב ויסע בו‬
‫תפלת י"ח‪ .‬עשה רצונך בשמים ממעל עשה כפי רצונך ולא‬
‫וימות בתאונת דרכים אל תקבל תפלתו אלא רק דבר שידעת‬
‫כפי רצון המתפללים אליך למטה בארץ שאם מבקשים ממך‬
‫שהוא טוב בשבילו עשהו‪ ,‬וכן היא הגירסא בסידור ר"ע‬
‫דבר שידעת שאינו הגון להם אל תקבל תפלתם‪ ,‬ותן נחת‬
‫ובמאירי ובספר האורה ח"א אות קכג ובספר האשכול‬
‫רוח ליראיך משמע עשה כפי רצונם ומשמע נמי עשה‬
‫ליקוטי הל' תפלה דף לד ע"א ובספר חסיד' סי' יח ובראבי"ה‬
‫כרצונך ולא כרצונם אבל תן להם נחת רוח לקבל גזירותך‬
‫לפיכך מסיים בה והטוב בעיניך עשה לפרושי ד‪gex zgp oze‬‬
‫‪ ji`xil‬אין פירושו עשה כרצונם אלא פירושו תן להם נחת‬
‫רוח לקבל גזירותיך‪ .‬ורש"י פירש עשה רצונך בשמים‬
‫כשתבוא לעשות עם המלאכים עשה כרצונך שכיון שאין‬
‫בהם חטא ועון ודאי רצונך עליהם לטובה אבל כשתבוא‬
‫לעשות עם התחתונים אל תעשה כרצונך אלא עבור על‬
‫רצונך ועשה כרצונם שאם תעשה כרצונך תענישם שיש‬
‫בהם חטא ועון‪ ,‬מיהו כיון שהוא מפרש כן היה לו לפרש את‬
‫הסיפא ותן נחת רוח ליראיך מתחת כלו' אבל לתחתונים אל‬
‫תעשה כרצונך שאם תעשה להם כרצונך תענישם שיש בהם‬
‫חטא אלא עבור על רצונך ועשה רצונם ולא ידעתי למה‬
‫פירש תן לתחתונים נחת רוח שלא יתפחדו מפני לסטים‬
‫וחיות רעות ותתבלבל רוחם )ואולי מפני שתפלה זו אומרה‬
‫המהלך במקום גדודי חיה ולסטים כדקת' רישא רצה רש"י‬
‫לפרש שיהא בתפלה מעין העניין שמתפלל על חיה ולסטים‪,‬‬
‫ח"א מסכת ברכ' סי' פה ובכלבו סי' יא וברבנו ירוחם‬
‫תואדו"ח נתיב ג' ח"ד ובאבוד' ובסמ"ג סי' יט ובמנורת‬
‫המאור פ"ב תפילה סדר י"ח ברכות‪ ,‬אבל בתוספתא ברכות‬
‫פ"ג ה"ז ובירוש' ובסה"ג סי' א הלכ' ברכות פ"ד עמ' נא‬
‫ובראב"ן סי' קעד ובספר על הכל סי' יט ובספר אהל מועד‬
‫שער התפלה דרך א לא גרסי' לה‪ .‬ונ"ל דצריך להוסיף ‪ik‬‬
‫`‪ dt lk zltz rney dz‬קודם שיחתום ‪ z"ey i"`a‬דבעי'‬
‫מעין החתימה סמוך לחתימה‪ .‬א"ר הונא הלכה כאחרים‬
‫>>>ועשה טוב<<< הנמצא במקום סכנה מתפלל אותה לפי שאין דעתו‬
‫מיושבת עליו להתפלל י"ח שלימות ובימי מלחמת לבנון השניה שנפלו‬
‫טילים בעיה"ק צפת הורתי לידידי ומיודעי שיתפללו תפלת צורכי עמך וכו'‬
‫אע"ג שהם בבית דהא דקת' המהלך במקום גדודי חיה ולסטים לאו דוקא‬
‫הוא אלא אפי' הנמצא בביתו ויש לו סכנה נמי אומרה ותנא אורחא דמילתא‬
‫נקט‪ .‬וזה נוסח התפלה צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יה"ר‬
‫מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו‬
‫ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה כי אתה שומע תפלת‬
‫כל פה בא"י שו"ת‪.‬‬
‫מיהו זה אינו שאין זו תפלה על החיה ולסטים אלא היא‬
‫במקום תפלת י"ח רק כיון שהוא במקום גדודי חיה ולסטים‬
‫לא תרתח ולא תחטי אפי' כעס של מצוה כגון לכעוס על‬
‫אינו יכול להתעכב ולהתפלל י"ח ולא מעין י"ח דהיינו הביננו‬
‫העוברים על ד"ת דאי בכעס דעלמא הא הכעס עצמו נמי‬
‫רכב‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫חטא הוא דאמרי' בנדרים כב ע"א ‪) qrekd lk‬אפי' על‬
‫בפרסה ראשונה רש"י והר"י( ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כ"ז שהוא בדרך‬
‫העוברין רצון ה'( ‪ ea oihley mpdib ipin lk‬וכיון דהסט"א‬
‫ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך‬
‫שולטת בו היא כופתו לעבור על ד"ת‪ .‬מאי המלך בקונך‬
‫יאמר אותה בלא ברכה מה שפסק אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ר"ל‬
‫וצא זו תפלת הדרך בצאתו יתפלל תפלת הדרך אם יראה‬
‫אע"ג דאמרי' בגמ' ‪ jxcd zltz lltzdl jixv 'jxcl `veid' lk‬ומשמע משעה‬
‫ששגורה תפלתו בפיו בלא שיבוש סי' הוא שמסכים ה' שיצא‬
‫שיוצא מביתו לילך בדרך ועדיין הוא בשבילי ביתו אומר אותה אינו כן דאין‬
‫לדרך ואם לאו סי' שאינו מסכים וישוב לביתו‪ .‬יה"ר‬
‫אומר אותה אלא משעה שהחזיק בדרך ואפי' הוא עדיין בתוך העיר‪,‬‬
‫מלפניך ה' אלהי בשו"ע מוסיף "ואלהי אבותי"‪,‬‬
‫והמפרש שכל זמן שהוא בעיר לא מיקרי 'החזיק בדרך' לא דק דכבר הוכחנו‬
‫שתוליכני לשלום "ותצעידני לשלום" כן הוא ברי"ף‬
‫ממסכת ד"א דמעיקר הדין אפי' בתוך העיר אומר תפלת הדרך ובפרט היום‬
‫וברא"ש ובאו"ז אבל במסכת דרך ארץ פרק היוצא הי"ח‬
‫שכל הדרכים בחזקת סכנת תאונות דרכים בין בתוך העיר ובין מחוץ לעיר‪.‬‬
‫ובסה"ג ובמאירי ליתא‪" ,‬ותסמכני לשלום" כן הוא בסה"ג‬
‫*הקשה רבנו יונה על פירוש בה"ג דפירש דבדרך פחות מפרסה אינו מתפלל‬
‫וברי"ף וברא"ש אבל באו"ז ליתא ובמאירי ותעמידני‬
‫תפלת הדרך דליכא סכנה והא אמרי' בירוש' ברכות פ"ד ה"ד ‪mikxcd lk‬‬
‫לשלום ותסמכני לשלום‪ ,‬ברי"ף נוסף כאן "ותחזירני‬
‫‪ dpkq zwfga‬משמע אפי' פחות מפרסה‪ ,‬ותירץ דאפשר דההיא דירוש' מיירי‬
‫לביתי לשלום" ובמאירי ותחזירני לביתי לשלום ולחיים‬
‫בדרך שהיא רחוקה מהעיר שאז אפי' מהלך פחות מפרסה הוי סכנה ומתפלל‬
‫אבל במסכת ד"א וסה"ג ליתא 'ותחזירני' כלל )ובאו"ז‬
‫אותה אבל אם היה מהלך בדרך הסמוכה לעיר לא יתפלל אא"כ מהלך יותר‬
‫וברא"ש קבעו ליה בסוף הברכה ‪i"`a melyl izial ipxifgze‬‬
‫מפרסה‪ .‬הא למדת שהדבר תלוי בסכנת הדרך הלכך היום שהדרכים בעיר‬
‫‪ ,(z"ey‬ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך "ותשלח ברכה‬
‫מסוכנות יותר מהדרכים שחוץ לעיר כי רוב תאונות הדרכים בעיר הם‬
‫במעשי ידי" ליתא בסה"ג וברי"ף וברא"ש ובמאירי אבל‬
‫יתפלל תפלת הדרך אפי' בתוך העיר‪ .‬ונ"ל שאותם שעושים הליכה רגלית‬
‫באו"ז איתיה‪" ,‬ותתנני" במסכת ד"א וברי"ף ובאו"ז ותנני‬
‫והולכים בתוך העיר אם הולכים על המדרכות לא יתפללו אותה ואם‬
‫אבל בסה"ג ובמאירי וברא"ש כמו אצלנו‪ ,‬לחן לחסד ולרח'‬
‫מהלכים בשולי הכביש שהוא מקום סכנה יותר מהנוסע ברכב יתפללו אותה‬
‫בעיניך ובעיני כל רואי בטור נוסף כי אתה שומע תפלת‬
‫אפי' מהלכין דרך קצרה פחות מפרסה דקת' במסכת ד"א פרק היוצא הי"ח‬
‫עמך ישראל ברחמים ונכון לאומרו דבעי' מעין החתימה‬
‫‪ipknqze melyl ipkilezy idl` 'd jiptln x"di xne` weyl `vie eilk yal‬‬
‫סמוך לחתימה בא"י שו"ת‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< במסכת ד"א‬
‫‪ 'eke cqgl ogl ippze melyl‬משמע דמעיקר הדין אפי' בתוך העיר יש לומר‬
‫מוסיף ‪lyk` l`e oere `hge dxiar xacl iplibxz l`e rxd oeyln iplivze‬‬
‫תפלה זו והא דאמרו בגמ' ועד כמה עד פרסה היינו אפי' פרסה בתוך העיר‬
‫‪ipin lkne miwifn ipin lkn iplivze mlera xac meya `le dkld xaca‬‬
‫וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"י מהל' ברכות הכ"ה‪* .‬כתב הכל בו בשם‬
‫‪x"die on` dlila oia meia oia ia ewifi `ly mlera `al zeybxznd zeiprxet‬‬
‫הר"מ א"צ לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפי' אם ינוח בעיר באמצע‬
‫]‪ jiptln‬כצ"ל[ ‪ on` dizengpe milyexi ly dzgnya ip`xzy idl` 'd‬ונר'‬
‫היום אבל אם היתה דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך בו ויצא ממנה לעבור‬
‫דמה שלא אמרו לחתום "בא"י שו"ת" משום דהתם מיירי ביוצא לשוק‬
‫חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת‪ .‬ופסק‬
‫כדאמר התם ברישא ופעמים יש בו סכנה ובעי לחתום ופעמים אין בו סכנה‬
‫בשו"ע שם סעי' ה א"צ לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפי' אם ינוח‬
‫וא"צ לחתום בשם ומלכות‪ .‬מתחילה סברתי שמה שמוסיף ‪'d jiptln x"die‬‬
‫בעיר באמצע היום אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה‬
‫`‪ 'eke milyexi ly dzgnya ip`xzy idl‬מיירי במי שיוצא לדרך לירושלים‬
‫לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת‬
‫או במבקר בירושלים והשתא הדרנא בי וסברנא דכל היוצא לדרך יאמר זה‪.‬‬
‫ונ"ל דאם בירך בבוקר אפי' כבר שקעה החמה אינו חוזר ומתפלל אותה עד‬
‫*הא דקאמר הגמ' ועד כמה עד פרסה פירש"י ועד כמה ‪ lltzdl dpnf‬עד‬
‫שיעלה על יצואו לישן ואפי' יצא מביתו בבוקר ונסע כל היום וכל הלילה‬
‫פרסה `‪ dqxt jldy xg`l `l la‬וכבר דחה הרא"ש דבריו דאם עדיין יש‬
‫אינו מתפלל אותה שוב אפי' אם באמצע ישן במכוניתו לנוח‪ ,‬ואם הלך בדרך‬
‫לפניו דרך ארוכה אמאי לא יתפלל תפלה זו ומה בכך שכבר הלך פרסה‬
‫והגיע למחוז חפצו ונמלך והחליט להמשיך לילך למקום אחר או לשוב‬
‫)ואני הדל בפירושי לגמ' הגהתי בדברי רש"י עי"ש(‪ ,‬וקיים הרא"ש פירוש‬
‫לביתו חוזר ומתפלל אותה אפי' אם הוא באמצע היום דמאי שנא הגיע לעיר‬
‫בה"ג דפירש אם יש לו לילך פרסה ויותר יתפלל אותה ואם לאו לא יתפלל‪,‬‬
‫בלילה ונתכוון ללון בה ונמלך והמשיך בדרכו מ"ש הגיע לעיר ביום ונתכוון‬
‫והטור כתב שאם אין לפניו דרך פרסה יאמר אותה בלא ברכה‪ .‬ופסק בשו"ע‬
‫להשאר בה ונמלך‪ .‬ואם ישן על מטתו שנת קבע כשיקום צריך להתפלל‬
‫סי' קי סעי' ז אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אא"כ יש לו‬
‫שוב אע"ג שהוא באמצע היום ומתחילה היתה דעתו לילך מחצית היום‬
‫לילך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך )ולכתחי' יאמר אותה‬
‫ולישן באמצע ולחזור ולילך מחצית שניה‪* .‬פסק בשו"ע שם סעי' ד היוצא‬
‫‪eay‬‬
‫כט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רכג‬
‫לדרך יתפלל יה"ר מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום‬
‫כהנים‪ .‬ואם הם שנים או יותר אומרים בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כי‬
‫וכו' וצריך לאומרה בלשון רבים כדאמר אביי לעולם לישתף איניש נפשיה‬
‫כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם‬
‫בהדי צבורא היכי לימא יה"ר מלפניך שתוליכנו לשלום וכו' ויכוין על‬
‫ועד‪ .‬ויש סידורים חדשים מקרוב באו )ומקצתם כתוב בהם שהם 'סדור‬
‫כל ההולכים בדרכים שזכות הרבים תצילהו‪ ,‬ואם הם כמה אנשים יותר טוב‬
‫מדוייק' ובאמת על הרוב הם מדוייקים( שהוסיפו בתוך נוסח תפלת הדרך‬
‫שאחד יתפלל אותה בקול ויכוונו כולם לצאת בברכתו וכן אני נוהג אבל‬
‫‪lkne milagn zpkqne mikxc zepe`zne' jxca axe`e aie` lk skn eplivze‬‬
‫כשיגיעו לפסוקים ויעקב הלך לדרכו וגו' נוהגים שכולם אומרים יחד‪.‬‬
‫‪ 'eke dkxa glyze 'mlerl ze`ae zeybxznd zeieprxet ipin‬ואין לומר כן כי‬
‫*והיכי מצלי לה ר"ח אמר מעומד ור"ש אמר אפי' מהלך ופסקו התוס'‬
‫אמרו חכמים לק' מ ע"ב ‪`vi `l zekxaa minkg erahy rahnn dpynd lk‬‬
‫כר"ש וכן פסק הרשב"א וכן כתב רבנו יונה בשם רבני צרפת‪ ,‬אבל הרי"ף‬
‫‪ g"ci‬אלא אחר שיחתום יוסיף ‪'eke mikxc zepe`zn eplivzy jiptln x"die‬‬
‫והרא"ש כתבו דכדברי רב חסדא עדיף טפי דהא ר"ש נמי קאי ומצלי‪ .‬וכתב‬
‫כמו שכתבנו לעיל בנוסח תפלת הדרך וא"צ להזכיר ומסכנת מחבלים כי‬
‫הב"י ‪dil xyt`ca `l` ith sicr g"xc exn` `l y"`xde s"ixd s`c 'xp ile‬‬
‫הוא בכלל ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותרתי למה לי )ומה שהוסיפו‬
‫‪aeh zeidn meyne y"xe `cqg axc `caerke el mipiznn ezxeag ipay oebk‬‬
‫‪ mlerl ze`ae zeybxznd zeieprxet ipin lkne‬דבר זה לא הוזכר בגמ'‬
‫`‪ zyy axcke jldna dil ibq oicd on la` rx ixwz l‬ופסק בשו"ע שם ואם‬
‫ובפוסקים והוא ממסכת ד"א כמ"ש לע' הלכך אין להוסיף אותו בגוף התפלה‬
‫אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה ואם היה רוכב א"צ לירד מלשון השו"ע‬
‫קודם החתימה אלא אחר החתימה וכמ"ש לעיל‪.‬‬
‫משמע דא"צ לעמוד ממש דאף רב חסדא דאמר 'מעומד' לא אמר שיעמוד‬
‫על עומדו אלא שיעמוד מהליכתו כמו שפירש"י )עיין בפירושנו שעל רש"י(‬
‫וכן לעיל יג ע"ב דקאמר ‪ dcinra jaal lr cr‬היינו יעצור מהליכתו ואפי'‬
‫יושב שפיר דמי לכתחי' עי"ש ברש"י ותוס' וברי"ף‪ ,‬והיום אין מקפידין‬
‫לעצור מנסיעתם בשעת תפלת הדרך ואפשר לפי שמסוכן להעמיד את הרכב‬
‫בשולי הדרכים מיהו אם יש לו מקום טוב ובטוח לעצור בו יעצור‪* .‬זה נוסח‬
‫תפלת הדרך הנכון לענ"ד יה"ר מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו‬
‫שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותעמידנו לשלום ותסמכנו לשלום‬
‫ותביאנו למחוז חפצנו לשלום )אם מתכוון לחזור לביתו בין באותו יום בין‬
‫רש"י ד"ה מי שאינו יכול צ"ל מי שאינו אומרה בלשון‬
‫תחנונים )מי נמחק( שאינו יכול לכוין כצ"ל ודלא כמו‬
‫שהעתיק הב"ח‪*** .‬ד"ה שאינו מתפלל וכו' קבע "תפלתי‬
‫עלי" חוק כצ"ל‪*** .‬ד"ה בכל פרשת העיבור וכו' כמו‬
‫פרישת העיבור כלו' בכל פירוש שאפשר לפרש את המילה‬
‫עיבור‪*** .‬ד"ה אפי' וכו' בכל עניני פרישת העיבור כגון‬
‫"ועוברה" כצ"ל כלו' בכל פירוש שאפשר לפרש את המילה‬
‫עיבור בין מלשון עברה וזעם בין מלשון אשה עוברה‪.‬‬
‫אח"כ יאמר ותחזירנו לביתנו לשלום ולחיים( ותצילנו מכף כל אויב‬
‫תוד"ה הא וכו' מחזירין אותו ולא קאמר "שיכול"‬
‫ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידינו ותננו )וי"א ותנני אבל הנכון‬
‫לאומרו כצ"ל‪*** .‬בא"ד שאלה שהיא מדוחק אין שואלין‬
‫לומר ותננו( לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו כי אתה שומע‬
‫את הגשמים אלא בז' בחשון שאז העולם זקוק להם ביותר‬
‫תפלת עמך ישראל ברחמים בא"י שו"ת ואח"כ יאמר ויה"ר מלפניך ה'‬
‫והוי דוחק ואעפ"כ אם לא שאל בברכת השנים אין מחזירין‬
‫אלהינו ואלהי אבותינו שתצילני מלשון הרע ואל תרגילני לדבר עבירה‬
‫אותו אלא שואל בשו"ת ודיו הזכרה שהיא מריוח שמזכירין‬
‫וחטא ועון ואל אכשל בדבר הלכה ולא בשום דבר בעולם ותצילני מכל‬
‫ביו"ט אחרון של חג שעדיין אין העולם דחוק לגשמים לא‬
‫מיני מזיקים ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם שלא יזיקו בי‬
‫כ"ש שאם לא הזכיר במחיה המתים אין מחזירין אותו אלא‬
‫בין ביום בין בלילה אמן ויה"ר מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו‬
‫מזכיר בשו"ת ודיו‪*** .‬בא"ד דהא במסקנא מוקי האי‬
‫שתראנו בשמחתה של ירושלים ונחמותיה אמן‪ .‬ויה"ר מלפניך ה'‬
‫מימרא דר' תנחום בנזכר קודם שו"ת לא הוו צריכין לזה‬
‫אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו מתאונות דרכים ותחזקנו לנהוג‬
‫דמגוף דברי ר' תנחום מוכח הכי דקא' ‪mipyd zkxaa dl`y‬‬
‫במכונית כהוגן )אם מהלך ברגליו יאמר ותחזקנו לילך כהוגן( ולהיות‬
‫`‪ z"eya dxne`l lekiy iptn eze` oixifgn oi‬אלמא מימרא‬
‫זהירים בדרך ולא נסתכן ולא נסכן אחרים ותזכנו לקיים מצות ונשמרתם‬
‫דר' תנחום מיירי בנזכר קודם שו"ת‪*** .‬בא"ד דאם לא‬
‫מאוד לנפשותיכם אמן‪ .‬ורגילין לומר אח"כ פסוק ויעקב הלך לדרכו וגו'‬
‫הזכיר כלל "טל" אינו כצ"ל‪*** .‬בא"ד לההוא "דלא‬
‫ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' ג' פעמים ופסוק ויסעו ויהי חיתת וגו' ג"פ‬
‫מצלי" ולא מקל כצ"ל כלו' שאינו מתפלל על הטל מיהו גם‬
‫ואח"כ אומרים כי מלאכיו יצוה לך )יכון ס"ת ‪ j"dei‬ומועיל לשמירה‬
‫אינו מקלל שלא בקש על הגשם‪*** .‬בא"ד הא דהזכיר‬
‫בדרך( לשמרך בכל דרכיך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם‬
‫"שניהם" טל ומטר ולא נהירא כצ"ל‪*** .‬בא"ד לכך‬
‫ומזמור שיר למעלות אשא עיני וגו' ומו"ז זצ"ל היה אומר אח"כ ברכת‬
‫בנ"א שאומרים כצ"ל ומילת יש נמחקת‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רכד‬
‫ל ע"א גמ' לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא‬
‫רבים מ"מ כיון דר"ש סבור דאומרים אותה בישיבה לא רצה‬
‫אע"ג שהוא מהלך יחידי יתפלל בלשון רבים ויכוון על כל‬
‫ר"ח לומר יחד עמו תפלה זו שלא יהא ר"ח עומד בה ור"ש‬
‫ההולכים בדרכים‪ ,‬דכיון ששיתף עצמו עם כולם נעשו כולם‬
‫יושב בה והוי לא תתגודדו לכך עמד ר"ח לאומרה לבד‬
‫חבילה אחת ואפי' נגזר על אחד מהם להפגע בדרך אם יש‬
‫ובלשון יחיד שאינה מעלה גדולה וכיון שנודע לר"ש עמד‬
‫לאחד מהם זכויות מציל על כולם דדמו לכמה בנ"א ששטין‬
‫אף הוא לאומרה יחד עם ר"ח כדי שיהא ר"ח אומרה בלשון‬
‫יחד בספינה אפי' אם נגזר על האחד לטבוע בים אין הקב"ה‬
‫רבים שהיא מעלה גדולה דאע"ג דר"ש אפי' אם היה יושב‬
‫מטביע ספינתם שהרי על שאר בני החבורה לא נגזר לטבוע‬
‫ואומרה לבד היה אומרה בלשון רבים דכאביי ס"ל דאפי'‬
‫בים ואפי' נגזר על מאה מהם לטבוע ועל אחד מהם לא נגזר‬
‫היחיד אומרה בלשון רבים ולא היה מפסיד מעלה זו עמד אף‬
‫מציל על כולם‪ .‬אימת מצלי "לה" א"ר יעקב כצ"ל‪.‬‬
‫הוא כדי שלא יפסיד ר"ח מעלה זו שהרי הוא אינו מפסיד‬
‫משעה "שמהלך" בדרך ברי"ף וברא"ש ובאבוד' )ברכת‬
‫בעמידה זו ור"ח מרויח בה מעלה גדולה דאמירה בלשון‬
‫הראיה( ובמנו' המאור פ"ו שיאחז‪ ,‬ובסדור ר"ע שהחזיק‬
‫רבים והיינו אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות‪.‬‬
‫וכן הוא ברשב"א ובשו"ע סי' קי סעי' ז‪ ,‬ובראבי"ה ח"א‬
‫ורש"י פירש ד'מהיות טוב אל תקרי רע' הוא מצוה שבין אדם‬
‫ברכות סי' פו שהתחיל‪ .‬עד כמה ‪ lltzdl dpnf‬ומשני עד‬
‫למקום עיין בפירושנו לרש"י‪.‬‬
‫פרסה `‪ dqxt jldy xg`l `l la‬כך פירש"י והוא תימה‬
‫אע"ג דכבר הלך פרסה אם נשאר לו לילך כמה פרסאות למה‬
‫לא יתפלל אותה שישמרנו בדרך הארוכה שעוד נשאר לו‬
‫לילך‪ ,‬ואילולא דמיסתפינא אמינא דט"ס נפל בדברי רש"י‬
‫וצ"ל `‪ "dqxtn zegt el x`ype" jldy xg`l `l la‬דכל‬
‫שנשאר לו פחות מפרסה עד לעיר אינו מסוכן לילך דכל‬
‫פרסה הקרובה לעיר שמורה שיש שם הרבה הולכים ושבים‬
‫ואין שם חיות רעות ולא שודדי דרכים וא"צ תפלה בברכה‬
‫ועיין במאירי‪ .‬ןלפירוש בה"ג נמי משום דכל פרסה סמוך‬
‫לעיר דרך שמורה היא הלכך כל שלא התרחק פרסה מהעיר‬
‫א"צ ברכה‪ .‬רב חסדא אמר מעומד דרב חסדא קבל מרבותיו‬
‫דקרינן לה תפלה כדאמר לעיל כט ע"א `"‪`veid lk `cqg x‬‬
‫‪ jxcd 'zltz lltzdl' jixv jxcl‬הלכך מצלי' לה מעומד‬
‫כתפלה‪ ,‬רב ששת אמר אפי' מהלך דלא קרי לה תפלה אלא‬
‫מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה לשמואל דאמר מעין‬
‫י"ח דקאמר רבי יהושע היינו הביננו אמאי קרי ר' יהושע‬
‫להביננו ‪ g"i oirn‬ולהושע ה' את עמך ‪ dxvw dltz‬הא הביננו‬
‫נמי תפלה קצרה היא‪ ,‬ובשלמא לרב דאמר מעין י"ח היינו‬
‫מעין כל ברכה וברכה לאו תפלה קצרה היא אלא לשמואל‬
‫קשיא‪ ,‬ומתרץ הביננו בעי לצלויי ג' קמייתא וג' בתרייתא‬
‫והויא הביננו תפלה ארוכה וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר‬
‫לצלויי לפיכך לא קרי לה ר' יהושע תפלה קצרה דתפלה‬
‫ממש היא ויוצא בה יד"ח "תפלה" קצרה כצ"ל לא בעי‬
‫לצלויי לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא והויא קצרה מאוד‬
‫וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי לפיכך קרי לה ‪dltz‬‬
‫‪ dxvw‬לאשמועי' דאינה במקום תפלה ממש ואינו יוצא בה‬
‫יד"ח‪.‬‬
‫מעומד כך ניקודו וקריאתו מלעיל כך שמעתי מפי‬
‫ברכה‪ֶ ֵ .‬‬
‫ת"ר היה רוכב וכו' התוספתא הזו באה לפרש הא דקת'‬
‫הזקנים והדייקנים‪ .‬מהיות טוב אל תקרי רע מקשי' בב"ק‬
‫במשנה ‪cxil leki epi` m`e 'tzie cxi xengd lr akex did‬‬
‫פא ע"ב ‪ rx ixwz l` aeh zeidn aizk ine‬ומשני `‪aizk oi‬‬
‫‪ eipt z` xifgi‬מיהו זה שיכול לירד מהחמור ומיהו זה שאינו‬
‫‪zeyrl jci l`l zeida eilran aeh rpnz l` `peeb i`d ik‬‬
‫יכול לירד ומפרש מי שיש לו בן לויה שיאחז את החמור זה‬
‫הא למדת ד'מהיות טוב אל תקרי רע' הוא מצוה שבין אדם‬
‫הוא יכול לירד ומי שאין לו זהו אינו יכול לירד‪ .‬אם יש לו‬
‫לחבירו כלו' אל תמנע מלעשות טוב לחברך היכן שאינך‬
‫מי שיאחז את חמורו אע"ג שאינו מומחה כמוהו להחזיק‬
‫מפסיד‪ .‬אף כאן רב חסדא סבר דההולך בדרך יחידי אומר‬
‫את החמור שלא יברח ירד למטה ויתפלל‪ ,‬ואם לאו שהוא‬
‫‪'eke melyl 'ipkilezy izea`' idl`e 'idl`' 'd jiptln x"di‬‬
‫יחידי ישב במקומו ויתפ' ישב על החמור והחמור עומד‬
‫הכל בלשון יחיד כדאמר רב חסדא לעיל כט ע"א ואין זה‬
‫ויתפלל אבל לרכב אסור דהכי משמע לשון ‪enewna ayi‬‬
‫מעלה גדולה כמו האומרה בלשון רבים כגון שהיו שנים‬
‫‪ 'tzie‬דאי אמרת רוכב ומתפלל הל"ל ואם לאו רוכב‬
‫מהלכין יחד והשתא אע"ג דהוו אזלי רב חסדא ור"ש יחד‬
‫ומתפלל‪ .‬רבי אומר בין כך וב"כ ישב במקומו ויתפ' לפי‬
‫והיה ר"ח יכול לאומרה יחד עם ר"ש ואז היה אומרה בלשון‬
‫שאין דעתו מיושבת עליו שאין החמור נשמע אלא לבעליו‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רכה‬
‫וחושש בעל החמור שמא יברח החמור מיד האוחז אותו‬
‫‪zia cbpk eal oieki leki oi` eipt xifgi leki 'tzne ayei xengd lr akex did‬‬
‫שאינו מומחה‪ .‬ורש"י פירש שאין דעתו מיושבת עליו‬
‫‪* .w"dw‬פירש"י דטעמא דרבי מפני שקשה עליו עכוב הדרך וכ"כ הרא"ש‬
‫‪ jxcd aekr eilr dywy‬לפי שרש"י מפרש ד'ישב במקומו‬
‫ולפי"ז אם קדם הוא את השיירא ועבר אותה ועל כרחו צריך להמתין לה‬
‫ויתפלל' היינו רוכב על החמור ומתפלל וכבר פירשנו דאין‬
‫אם יש לו מי שיאחז חמורו ירד דהשתא אין התפלה מעכבתו מן הדרך‪ ,‬אבל‬
‫לשון ישב במקומו ויתפ' משמע כן אלא משמע יושב ע"ג‬
‫רבנו יונה פירש דטעמיה דרבי מפני שבירידה ובעליה תתבלבל מחשבתו‬
‫החמור והחמור עומד אבל לרכב עליו בשעה שמתפ' אסור‬
‫ולא יוכל לכוין ולפי"ז אפי' אם על כרחו מתעכב וממתין לשיירא לא ירד‪,‬‬
‫ועיין ברבנו יונה‪ ,‬ועוד דלרש"י דמפרש ישב במקומו ויתפ'‬
‫וכתב רבנו ירוחם ‪ezrc aeyie ez`xi itle mewnd itle jxcd itl lkd ik l"pe‬‬
‫היינו ירכב הא דקת' ת"ק `‪cxi exeng z` fg`iy in el yi m‬‬
‫ולפי"ז אם הוא מכיר את הדרך ואין הדרך מסוכנת אפי' אם השיירא שלו‬
‫‪ 'tzie enewna ayi e`l m`e 'tzie dhnl‬אדרבה איפכא‬
‫מתקדמת ירד מעל חמורו ויתפ' ואח"כ ילך לבדו וכן אם הוא יר"ש מאוד‬
‫מסתברא כיון דאית ליה מי שיאחז את חמורו ירכב ע"ג‬
‫ובוטח בה' שחסדו יסובבנו ירד מעל חמורו ויתפ' וכתב הב"י על דברי רבנו‬
‫החמור ויתפ' דהוא אינו טרוד בהנהגת החמור דבן לויתו‬
‫ירוחם ‪ .md mipekp mixace‬ופסק בשו"ע סי' צד סעי' ד היה רוכב על החמור‬
‫מנהיגו ואם אין לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפ' ולא‬
‫א"צ לירד ולהתפ' אפי' אם יש לו מי שתופס חמורו אלא מתפ' דרך הילוכו‬
‫ירכב ע"ג החמור וינהיגו בזמן שהוא מתפלל‪ ,‬וכן משמע‬
‫וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון אם יוכל לעמוד עומד ואם לאו יושב‬
‫מלשון הרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה ה"ב דישב במקומו ויתפ'‬
‫במקומו ומתפ' או אם היה הולך ברגליו מתפ' דרך הילוכו אף אם אין פניו‬
‫היינו שאינו צריך לירד מעל החמור ולעמוד על עומדו אבל‬
‫כנגד ירושלים אפי' שלא במקום סכנה כי אם יעמוד ויתפ' יקשה בעיניו‬
‫לרכב לא התיר רבי‪ .‬אמר "רבא" ואיתימא ריב"ל וכן הוא‬
‫איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוין והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי‬
‫בסדור רש"י סי' נז אבל ברי"ף גריס רבה בר בר חנה‪.‬‬
‫יראתו ויישוב דעתו ויש מחמירין לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם אם‬
‫>>>ועשה טוב<<< פירשו התוס' דאפי' שלא במקום סכנה‬
‫הוא שלא במקום סכנה‪ .‬ובסעי' ה פסק היה יושב בספינה או בעגלה אם‬
‫נמי אמר רבי לא ירד מחמורו והלכה כוותיה וכ"כ המרדכי והרא"ש‪ ,‬כתב‬
‫יכול לעמוד במקום הכריעות עומד כדי שיהיה כורע מעומד ופוסע ג'‬
‫הב"י בסי' צד ‪icecb mewna jldn oia welgp `lc rnync azk `"ayxd mb‬‬
‫פסיעות הגה אע"פ שיושב בכל התפלה מ"מ אם אפשר לו לעמוד יעמוד כדי לקיים‬
‫‪zepey`x `py `lc rnyn oke dig icecb mewna `ly jldn oiae mihqle dig‬‬
‫הכריעות והפסיעות כדרכן )ב"י בשם א"ח( ואם א"א לו כגון שרוכב על הבהמה יחזיר‬
‫‪lfinl ira oia y"l inp oke llk eda biltn `l `dc zeirvn` y"l zepexg`e‬‬
‫הבהמה ג' פסיעות לאחריה ועולה לו כאלו פוסע בעצמו )הגהות אלפסי החדשים ס"פ‬
‫‪rnynck megzd jeza 'it`e lilw 'it` lfinl ira oiae `zwigx `gxe`a‬‬
‫תפלת השחר(‪* .‬אהא דאמרי' רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב וכי‬
‫‪'zwcne 'eke rweze xtey el oi`ian jxcl z`vl mikyd jenqa `ipzc `iddn‬‬
‫הוה אתי לביתיה הדר מצלי מעומד כתב הב"י ‪eid lbxd zaya i"yxite‬‬
‫‪k"rc `l` jxcl z`vl mikyn ikid k"`e 'iwqr aeh meia `nl` rweze xtey‬‬
‫‪oihnyp mrde yxec oyxcde oixew y"w onf ribnyke c"ndial mikled mrd‬‬
‫‪jldn s` cnern dlitza `zbelt `pniwe`e megzd jeza z`vl mikyna‬‬
‫‪`ede yxce `iqgn `zna daiyi y`x did iy` axe ecal yi` yi` oilltzne‬‬
‫‪megzl ueg jldna `iegcl `ki` `iddc `l` llk cenrl v"` mlerl `nl`c‬‬
‫‪onbxeznl cgi daxd ygel y"w onf ribnyk `l` c"ndia mcew 'tzn did `l‬‬
‫‪ .l"kr oipbxea i"re‬עוד כתבו התוס' ואפי' רוכב על חמורו ומהלך בו מתפלל‬
‫‪dle`b jneqe rny z` `xew `ed miaxl rinyn 'bxezndy cerae eiptl cnerd‬‬
‫וכ"כ הרא"ש והמרדכי‪ ,‬אבל רבנו יונה כתב דאע"ג שא"צ לירד מעל החמור‬
‫‪cenrl xeaivd z` gixhdl `ly z`vl dvex did `ly ayein 'tzne dlitzl‬‬
‫צריך לעכב הילוכו‪ ,‬וכתב הב"י ‪dndad akrl xyt` m`y 'xp dkld oiprle‬‬
‫‪'tzdl xefgi lkeiyk ayein 'tzdl gxken didy iny o`kn epcnl .k"r eiptn‬‬
‫‪`ede 'tzdy `kide akri `l zea`a 'it` dpkq mewna `ed m`e akri zea`a‬‬
‫‪ cnern‬והוא תימה גדולה בעיני דהא דהוה הדר מצלי בביתיה מעומד לאו‬
‫‪.cnern 'tzdle xefgl jixv ezepgz mewnl ribiyky jenqa x`azi jldn‬‬
‫משום דהתפלל מיושב הוא אלא משום שהתפ' בהדי צבורא באמצע דרשתו‬
‫כתוב באוהל מועד )תפלה דרך ג נתיב יב( ‪`l` dhnl cxil v"` akexd‬‬
‫ולא כיון דעתו בתפלה וכיון שחוזר ומתפ' בביתו צריך להתפ' מעומד דכך‬
‫‪oixingn yiy `l` jxca 'tzdl xzen eilbxa jldna 'it`e akex `edyk lltzn‬‬
‫הוא דין כל תפלת י"ח והיינו דסיים רש"י ‪'tzne xfeg dizial iz` ded ike‬‬
‫‪) zetqezd eazke zea`a cenrl‬ל ע"א ד"ה מסמך( ‪eppiadc exn` jk meync‬‬
‫‪ eal z` oiekl cnern‬אלמא משום כוונת הלב הוא לכך מי שהיה רכוב על‬
‫‪g"i lltznl `inc `l zekxa ray oirk `l` da oi`e li`edc meyn cnern‬‬
‫החמור ולא ירד מעל חמורו והתפ' א"צ לחזור ולהתפ' מעומד )ואומנם הר"מ‬
‫‪qpe`a `viy e` znd zeell ipy h"eia jxcl `veidy c"rlp mdixac jezne‬‬
‫שהובא בתוס' ד"ה מסמך סובר דמשום שהתפ' מיושב לכך היה חוזר ומתפ'‬
‫`‪ .g"in zekxa 'f 'ixnb `lc cnern `l` h"ei ly zekxa 'f 'tzn oi‬עוד כתבו‬
‫בביתו מעומד(‪iy` ax oebk `wec epiidc xnel did xyt` edin i"ad azk cer .‬‬
‫התוס' דהרוכב על החמור א"צ להחזיר פניו כנגד ירושלים אבל הרוקח כתב‬
‫‪xefgi `l epizlitza mipeekn ep` oi`y ep` oebk la` ezlitza oiekn didy‬‬
‫הלכה כרבי‬
‫רכו‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪) epiax y"nke mkigaf aex il dnl dia zixwc 'tzdl‬הטור( ‪mya f"w 'iqa‬‬
‫אבוה דשמואל ולוי לא ראו האחד את השני והכי פירושו‬
‫‪) y"`xd‬תשו' כלל ד סי' יג( `‪) my eazk zetqezdy `l‬ד"ה מסמך( ‪dea` iab‬‬
‫אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק כל חד מינייהו‬
‫‪'tzdl xzen zekxa g"ic rnyn 'eke `gxe`l wtinl era eed ik iele l`enyc‬‬
‫לאורחא דיליה‪ .‬הוו מקדמי ומצלי וכי הוה מטי זמן ק"ש‬
‫‪cnernc lirl 'iwqnc eppiadn `py i`ne z"`e cenrl v"`e jldnyk jxca‬‬
‫קרו תימה הא זמן תפלה מתחיל בעה"ש וגם זמן ק"ש מתחיל‬
‫‪zekxa g"ia enk k"k jxc lehia o`k oi`e dxvw `idy eppiad ip`yc l"ie `wec‬‬
‫בעה"ש ולכתחי' זמן תפלה בהנה"ח וזמן ק"ש לכתחי' מעט‬
‫‪iy` ax jenqa 'ixn`ck cnern ilvn dizial xcd ik `kdc n"xd yxit cere‬‬
‫קודם הנה"ח והכא משמע דזמן תפלה הוי קודם זמן ק"ש‪.‬‬
‫‪dizial xcd ike dzpera y"w zexwl ick ayein cigia `xeaiv icda ilvn‬‬
‫ונ"ל דהכי פירושו היו מקדימים להתפ' תפלת י"ח בעה"ש‬
‫‪'tzdle xefgl aiig `picn ayein 'tzny iny mdixacn 'xpe l"kr cnern ilvn‬‬
‫קודם שיצאו שהוא זמן תפלה בדיע' ולא היו מתפללים בדרך‬
‫‪ .cnern‬ופסק בשו"ע שם סעי' ט מי שהוכרח להתפ' מיושב כשיוכל צריך‬
‫בהנה"ח שהוא זמן תפלה לכתחי' כי כשהם בדרך אינן יכולין‬
‫לחזור ולהתפ' מעומד וא"צ להוסף בה דבר ולענד"נ דאין לו לחזור ולהתפ'‬
‫לעמוד ולהתפלל ויצטרכו להתפ' בהליכה אבל ק"ש מותר‬
‫מעומד אלא אם יודע שכשהתפ' מיושב לא היתה דעתו מיושבת עליו ולא‬
‫לקרוא בהליכה )חוץ מפסוק ראשון( לפיכך לא היו קוראין‬
‫כיון דעתו וכמ"ש לעיל‪.‬‬
‫קודם שיצאו מביתם בזמן דיעבד אלא ממתינים עד זמן‬
‫לכתחי' וקוראין בהליכה ובפסוק ראשון עומדין‪ .‬מגילה‬
‫יכוון לבו כנגד אביו שבשמים שנא' והתפללו אל ה' הוא‬
‫וקורא בה "ומתפלל" וכשיגיע זמן כצ"ל וכן הוא‬
‫הפסוק דלק' ‪ .xird jxc 'd l` elltzde‬היה עומד אחורי‬
‫בתוספתא פ"ג הי"ט‪ .‬רשב"א אומר בין כך וב"כ בין‬
‫בית הכפורת לא יאמר ממה נפשך אין ראוי לי להתפלל כאן‬
‫השכים לצאת לדרך בין השכים לישב בקרון או בספינה‬
‫כלל דאם אתן גבי לאחורי הכפורת ואתפלל ודאי לא יאות‬
‫ממתין עד הנה"ח ואז קורא ק"ש ומתפ' כשהוא בקרון או‬
‫הוא ואפי' אחזיר פני לאחורי הכפורת לא יאות הוא שאני‬
‫בספינה מיושב‪ .‬מ"ס תפלה מעומד עדיף וכן סברי אבוה‬
‫מתפלל כלפי אחורי השכינה ואין ראוי להתפלל אלא כלפי‬
‫דשמואל ולוי‪ .‬שבתא דרגלא חוץ מירחי כלה שהם חדש‬
‫פני השכינה כעבד העומד לפני רבו ומבקש אלא יראה עצמו‬
‫אלול וחדש אדר היו נאספין בני משפחת ראש הגולה‬
‫כאילו "הוא" כצ"ל לפני הכפורת שהקב"ה ישתבח שמו‬
‫ועוזריהם ומכריהם וכל אנשי השררה שבוע אחד‬
‫אין לו לא קדם ולא אחור וכל העולם לפניו הם עומדים‬
‫בפומבדיתא והוא בשבת פרשת לך לך והיו החכמים‬
‫לפיכך מחזיר פניו לאחורי הכפורת ורואה עצמו כאי' עומד‬
‫משמיעים דרשותיהם ביום ובכל ערב היו עורכין סעודה‬
‫מול פני הכפורת‪ .‬נמצא וכו' כלו' הא דאמרן ‪cner did‬‬
‫גדולה ואוספים כסף לטובת בני הישיבה דפומבדיתא ושבוע‬
‫`‪ zxetkd iptl `ed 'i`k envr d`xi zxetkd zia ixeg‬לא‬
‫זה היה נקרא שבתא דרגלא כמו שמפורש באגרת רש"ג‬
‫תפרש כמו שאם היה עומד לפני הכפורת דהיינו במזרח היה‬
‫פי"ט אות ה‪-‬ו ועיין בביאורנו שם )וחוץ מרגלא זו דראשי‬
‫מחזיר פניו למערב אף השתא שעומד אחורי הכפורת דהיינו‬
‫הגולה שהיתה נערכת בפומבדיתא היו נוהגין רגלא גם‬
‫במערב יראה עצמו כאי' הוא עומד לפני הכפורת ויחזיר פניו‬
‫בנהרדעא לבני ראשי הגולה ואנשי השררה הדרין שם‬
‫למערב ונמצא עומד וגבו אל אחורי הכפורת אלא נמצא‬
‫ואוספין כסף לטובת בני ישיבת נהרדעא(‪ ,‬מר זוטרא היה גר‬
‫עומד במזרח מחזיר פניו למערב והשתא שעומד במערב‬
‫בכפר סמוך לפומבדיתא ומרימר בסורא וכשהיו צריכין‬
‫מאחורי הכפורת מחזיר פניו למזרח ו'יראה עצמו כאילו הוא‬
‫ליסוע לפומבדיתא בשבתא דרגלא הוו מכנפי בי עשרה‬
‫לפני הכפורת' היינו יחשוב כאי' אחורי הכפורת היא פני‬
‫ומצלו והדר "נפקי" לפרקא כצ"ל פי' ואח"כ היו נוסעים‬
‫הכפורת וצריך להחזיר פניו אליה‪ .‬מאי קראה בשלמא בזמן‬
‫לפומבדיתא לדרוש בשבתא דרגלא‪ .‬ורש"י פירש שבתא‬
‫שביהמ"ק קיים כל ישראל צריכין לכוון פניהם אליו כדאמר‬
‫דרגלא ‪`xhef xne exira xnixne zekeqe zxvre gqt iptly‬‬
‫שלמה אלא בזמן שהבית חרב ונעשה תל מנין שצריכין לכוון‬
‫‪c"ndal mikled mrd eid zixgye mipyxcd eid exira‬‬
‫לבם לתל‪ .‬שכל פיות פונים בו צ"ל אליו וכן הוא בילקו"ש‬
‫‪mihnyp mrde yxec oyxcde oixew y"w onf ribnyke‬‬
‫מלכים א רמז קפד‪ ,‬ובירוש' תל שכל הפיות מתפללין‬
‫‪dxyr mdl oitq`n eid md jkle ecal yi` yi` milltzne‬‬
‫"עליו" וצ"ל אליו‪ ,‬אומנם בילקו"ש שיה"ש רמז תתקפח‬
‫‪zkinqa milltzne y"w oixewe c"ndal ekliy mcew zixgy‬‬
‫תל שכל פיות פונות בו והוא ט"ס‪.‬‬
‫‪ iyxce `wxtl iwtp xcde dltzl dle`b‬מיהו רב שרירא גאון‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רכז‬
‫בבבל היה וראש ישיבת פומבדיתא וממשיכם של האמוראים‬
‫רבי ינאי‪ .‬ועוד מה שפירש"י דהמון העם לא היו מתפללין‬
‫היה וידע היטב מנהגיהם ואורחות חייהם וכיון שהוא פירש‬
‫במנין קודם הדרשה אלא באמצע הדרשה כל אחד נשמט‬
‫דשבתא דרגלא היינו שבוע של פרשת לך לך שהיו נאספין‬
‫ומתפלל ביחיד הוא קשה מאוד וכי היו החכמים מתחילים את‬
‫בני משפחות ראשי הגולה ודאי הכי הוא ומי יבוא אחריו‬
‫הדרשה בעה"ש ולא היו יכולין הצבור להתפ' לפני הדרשה‬
‫ויאמר דלאו הכי הוא ובכל כיו"ב אין לנו לסמוך אלא על‬
‫הא מדמרימר ומר זוטרא היו מתפללין בביתם קודם הדרשה‬
‫דברי רש"ג ואף מורנו אדוננו רש"י ז"ל אם היה רואה דברי‬
‫והדר נפקי לדרשה אתה למד שלא היו מתחילים את הדרשה‬
‫רש"ג ברי לי שלא היה נוטה מדבריו‪ .‬ועוד שבסוכה כו ע"א‬
‫בעה"ש אלא אח"כ ויש שהות להתפ' במנין קודם הדרשה‬
‫אמרי' ‪`lbxc `zaya iliir eed ik d"x xa daxe g"xc `d ik‬‬
‫ולמה העם ימנע מלהתפ' במנין וישמט כל אחד באמצע‬
‫‪devn igely op` ixn` `xeqc `zwx` epb eed `zelb yix ial‬‬
‫הדרשה להתפלל ביחיד‪ ,‬ועוד וכי דרך ארץ הוא שישמטו‬
‫`‪ oixehte op‬משמע כשהיו בדרכם לשבתא דרגלא לא היו‬
‫העם באמצע הדרשה להתפ'‪ .‬אלא הצבור שבא לשמוע את‬
‫ישנים בסוכה אלא על שפת הנהר אע"ג דסוכות הוא‪ ,‬ואי‬
‫הדרשה ודאי היה מתפלל קודם הדרשה שהרי הם גרים‬
‫אמרת דשבתא דרגלא היינו שבת שלפני סוכות היאך בחג‬
‫בפומבדיתא והדרשה בפומבדיתא היתה כמו שפירשנו אבל‬
‫הסוכות הם נמצאים בדרך לשבתא דרגלא הא כבר עברה‬
‫מרימר ומר זוטרא ורב אשי שלא היו גרים בפומבדיתא והיו‬
‫השבת שלפני החג‪ ,‬אלא ע"כ שבתא דרגלא היינו שבוע‬
‫באים מחוץ לעיר היו יוצאים מביתם השכם בבקר ליסע‬
‫פרשת לך לך ושמיני עצרת היה ביום חמישי ושבת שאחריו‬
‫לפומבדיתא ויום לפני השבתא דרגלא כבר היו מגיעים סמוך‬
‫היא שבת בראשית ושבוע אחריו הוא שבת נח ויום ראשון‬
‫לפומבדיתא ולנים שם במוצ"ש ובבקר יוצאים לכיוון‬
‫שאחריו מתחיל שבוע דלך לך והוא שבתא דרגלא ואין להם‬
‫פומבדיתא וכיון שצריכין להגיע לפומבדיתא לדרשה שהיא‬
‫אלא חמישה ימים של שבוע נח לילך בו לפומבדיתא לפיכך‬
‫בבקר ולא היו רוצין לאחר ולבטל את הצבור מת"ת היו‬
‫היו מקדימין ויוצאים מביתם באמצע חול המועד סוכות ולא‬
‫משכימים קום ומכנפי עשרה ומתפללין משעלה עה"ש‪ ,‬ורב‬
‫היו ישנים בסוכה אלא ארקתא דנהרא‪ .‬ועוד דאמרי' בביצה‬
‫אשי לא היה מתפלל בביתו אלא באמצע הדרשה כדמפרש‬
‫כו ע"ב `‪meyn `lbxc `zaya edl itzkn `xhef xne xnin‬‬
‫לק'‪ .‬מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מסמך גאולה לתפלה‬
‫‪ `zezria‬היו נושאים אותם על מיטה עד מקומם בביהמ"ד‬
‫עדיף‬
‫לפי שהיו נבעתים מן הצבור ויראים לפול ותימה וכי אמימר‬
‫לדרך יתפלל י"ח בעמידה אע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה וכי מטי זמן‬
‫ומר זוטרא לא היו רגילין לדרוש בקהל רב עד שהיו נפחדים‬
‫ק"ש ליקרי דתפלה מעומד עדיף וכן פסקו הרשב"א והרא"ש‪ ,‬אבל בה"ג‬
‫מפני הצבור ויראים לפול‪ ,‬ועוד אמאי לא היו יראים כן‬
‫פסק כרשב"א שהמשכים לצאת לדרך לא יתפ' בביתו וכשיגיע זמן ק"ש‬
‫בירחי כלה שבאים הכל לשמוע את הדרשות‪ ,‬אלא דירחי‬
‫יקרא ק"ש ויסמוך גאולה לתפלה אע"ג שמתפ' בהליכה או בישיבה דמסמך‬
‫כלה דהיינו חדש אלול ואדר היו מיועדים להתכנסות המוני‬
‫גאולה לתפלה עדיף וכתב הב"י וכיון דהרשב"א והרא"ש מסכימים דהלכה‬
‫העם וחכמיו ולא היו אמימר ומר זוטרא יראים מהם אבל‬
‫כת"ק )דתפלה מעומד עדיף( הכי נקטי' ופסק בשו"ע סי' פט סעי' ח בשעת‬
‫בשבתא דרגלא היו מתכנסים בני משפחת ראשי הגולה‬
‫הדחק‪ ,‬כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפ' משעלה עה"ש וימתין‬
‫ואנשי השררה שהיתה אימתם על הצבור‪ .‬ועוד דבמו"ק ה‬
‫מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה )אם אפשר לו לקרות ק"ש על הדרך דהיינו שיתכוין‬
‫ע"א אמרי' ‪ded `nei lkc `cinlz `edd dil ded i`pi iax‬‬
‫בפסוק ראשון וכמו שנתב' לעיל סי' נ"ח ב"י בשם הרשב"א( ואע"פ שאינו סומך‬
‫‪) dil iywn ded `l `lbxc `zaya dil iywn‬משום דאתו‬
‫גאולה לתפלה הכי עדיף טפי שיתפ' בביתו מעומד ממה שיתפ' בזמנה‬
‫כו"ע לדרשא ואי הוה מקשי ליה דלמא לא ידע רבי ינאי‬
‫והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה‪ .‬רב אשי מצלי בהדי צבורא‬
‫לפרוקי ומכסיף( ‪midl` ryia ep`x` jxc mye dilr ixw‬‬
‫לא היה יוצא מבהמ"ד להתפ' בחוץ שלא להטריח את הצבור‬
‫ואמאי לא נמנע מלהקשות לו בירחי כלה דאתו נמי כו"ע‬
‫לקום מפניו‪ ,‬ביחיד לא היה מתפ' במנין ובקדישים וחזרת‬
‫לביהמ"ד ועוד למה היה חושש אותו תלמיד שר' ינאי לא ידע‬
‫הש"ץ שלא לעכב את הצבור הרבה‪ ,‬מיושב לא היה עומד‬
‫להשיבו‪ ,‬אלא משום דשבתא דרגלא לא היה מיועד‬
‫בי"ח שאם יעמוד יעמדו כולם ונמצא מטריחם‪ ,‬תחילה היה‬
‫להתכנסות המוני העם ופשוטיו אלא להתכנסות אנשי‬
‫קורא ק"ש והיה סומך גאולה לתפלה‪" .‬וכי" הוה אתי‬
‫השררה ומשפחת הנשיאים וראשי הגולה והיה מוראם על‬
‫לביתיה כצ"ל‪ .‬ולעביד מר כמרימר ומ"ז דמכנפי בי עשרה‬
‫>>>ועשה טוב<<< ר"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי דהמשכים לצאת‬
‫רכח‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫וקורין ק"ש ומתפללין ואמאי תתפלל ביחיד ומיושב‪ ,‬א"ל‬
‫ביחיד אבל תפלת מוסף אינה אלא משום קרבן מוסף דקרבן‬
‫טריחא לי מילתא לכנופי בי עשרה‪ ,‬ורש"י פירש טריחא‬
‫צבור הוא ואינו בא מן היחיד אלא מן הצבור הלכך אין‬
‫מתפללין מוסף אלא בצבור‪ .‬בחבר עיר ושלא בחבר עיר‬
‫לי מילתא ‪ lltz`y cr c"ndia xg`l‬ולפירושו לא ידעתי‬
‫היאך מתיישב לשון 'טריחא לי' מילתא‪ .‬ולעביד מר כאבוה‬
‫אף שאר תפלות כיון דהדר סמכום על קרבנות צבור לא היה‬
‫לנו להתפ' אותם ביחיד אלא ע"כ תפלות לא הוו כקרבנות‬
‫עצמן ואע"ג דהקרבנות באין רק מן הצבור תפלות נאמרות‬
‫אפי' ביחיד הלכך אף מוסף לא שנא‪>>> .‬ועשה טוב<<< והלכה‬
‫להתפלל לפני ק"ש ומפסידין סמיכות גאולה לתפלה‪ ,‬וא"ת‬
‫כחכמים ועיין בקונט' ועשה טוב שעל הגמ' לק' ע"ב‪ .‬כל מקום שיש‬
‫שם חבר עיר וש"צ יורד לפני התיבה ומשמיע את התפלה‬
‫בקול יחיד פטור מתפלת המוספין שש"צ מוציאו יד"ח‬
‫דכשהיו הכהנים מקריבין קרבן מוסף היו הכהנים שלוחייהו‬
‫דישראל ומוציאין את כל ישראל אע"ג דאין ישראל שם אף‬
‫היום ש"צ הוי ככהן והוי שלוחייהו דישראל ומוציאם יד"ח‪,‬‬
‫אבוה דשמואל ולוי שפיר עבדי שהתפללו קודם הנה"ח כדי‬
‫ודוקא ישראל הדרין באותה עיר שהש"צ מכוון עליהם והם‬
‫יודעים שש"צ מתפלל ומכוונים דעתם לצאת בתפלתו אבל‬
‫מהלך עדיפא מתפלה בזמן לכתחי' והוא מהלך )כי דרכם של‬
‫הדרין בעיר אחרת אינן יוצאין בתפלת ש"צ שבעיר זו‪.‬‬
‫ולפיכך קרי להו חבר עיר ולכאו' הוא תימה דהל"ל צבור‬
‫שיסיימו דרכם היה עובר זמן תפלה( אבל רב אשי ודאי אינו‬
‫מאי 'חבר עיר' אלא משום דש"צ היום הוא שלוחייהו‬
‫דישראל כמו שהיו הכהנים והכהנים נקראים ‪mipdk xag‬‬
‫)הושע ו ט( לפיכך קאמר חבר עיר‪ .‬ודוקא בקרבן מוסף‬
‫שהוא כנגד קרבן מוסף אבל שאר תפלות לא דאע"ג דהדר‬
‫סמכו זמנם על קרבנות תמיד מ"מ עיקרם לאו משום קרבנות‬
‫נתקנו אלא אבות תקנום שיאמר אותם כל יחיד ויחיד‪ .‬לדעת‬
‫ראב"ע אליבא דר' יהודה בתפלת מוסף לא היו מתפללין‬
‫בלחש ואח"כ חוזר החזן להתפלל בקול אלא מיד מתפלל‬
‫החזן בקול ומוציא את הכל יד"ח בתפלתו שהש"צ נעשה‬
‫שלוחייהו של כל בני העיר וכמו שנבאר בגמ'‪.‬‬
‫מתא מחסיא כמפורש באגרת דלעיל ולא היה צריך ליסוע‬
‫גמ' מימי לא "צלינא" כצ"ל תפלה דמוספין ביחיד תימה‬
‫לומר שלא התפלל שמואל תפלת מוסף מימיו וכי לא בא‬
‫לביהכ"נ מעולם להתפלל מוסף עם הצבור ולא בראש השנה‬
‫ולא ביוה"כ‪ ,‬אלא הכי פירושו מימי לא התפללתי תפלת‬
‫המוספין ביחיד שכשהייתי בא לביהכ"נ לא הייתי מתפלל‬
‫תפלת לחש דמוסף דסבירא לי כר' יהודה שאמר משום‬
‫ראב"ע ‪oitqend zltzn xeht cigi xir xag my yiy n"k‬‬
‫שהש"צ נעשה שלוחייהו של כל בני העיר ואפי' יחיד הנמצא‬
‫בבהכ"נ עם המנין אינו מתפלל תפלת לחש‪.‬‬
‫משנה אלא בחבר עיר שאר תפלות אע"ג דהדר סמכו חכמים‬
‫רש"י ד"ה לישתף נפשיה אל יתפלל תפלה "זו" בלשון‬
‫כצ"ל וכן הוא ברש"י שברי"ף‪*** .‬ד"ה עד פרסה אבל לא‬
‫לאחר שהלך "ונשאר לו פחות מפרסה" כצ"ל ועיין‬
‫דשמואל ולוי שהיו מתפללין בביתם ביחיד מעומד קודם‬
‫שיצאו לדרך ואח"כ קורין ק"ש ואין סומכים גאולה לתפלה‬
‫א"ל לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי‬
‫אמאי לא שאלוהו ולקרי מר ק"ש ותפלה ביחיד קודם‬
‫הנה"ח‪ ,‬וי"ל דבשלמא מרימר ומ"ז שאספו עשרה והתפללו‬
‫במנין קודם הנה"ח וסמכו גאולה לתפלה שפיר עבדי‬
‫שהתפללו קודם זמן דלכתחילה כדי שלא יצטרכו להתפ'‬
‫אח"כ ביחיד דתפלה בצבור עדיפא מתפלה בזמן לכתחי' וכן‬
‫שלא יצטרכו להתפ' בדרך בהליכה דתפלה מעומד שאינו‬
‫אבוה דשמואל ולוי היתה ארוכה ואם היו ממתינים עד‬
‫יכול להתפ' ביחיד וקודם הנה"ח דהא יכול להתפלל אחר‬
‫הנה"ח ביחיד כשהוא יושב דודאי עדיף תפלה בזמנה אע"ג‬
‫דמיושב מתפלה קודם זמנה מעומד והא דאמרי' לעיל ‪q"n‬‬
‫‪ sicr cnern dltz‬היינו תפלה כשהוא עומד ואינו מהלך‬
‫עדיף מלהתפ' כשהוא מהלך וסומך גאולה לתפלה אבל אם‬
‫יושב ואינו מהלך לכו"ע תפלה בזמנה כשהוא מיושב עדיפא‬
‫מתפלה שלא בזמנה והוא מעומד‪ .‬לרבנן קשישי "מנאי"‬
‫דעבדי הכי כצ"ל היה זה בתחילת ימי מלכותו דרב אשי‬
‫כשהיה צעיר אבל אח"כ העביר את השבתא דרגלא לעירו‬
‫לשבתא דרגלא והיה מתפ' במנין קודם הדרשה‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<< מדאמר רב אשי לא חזינן להו לרבנן קשישי מינאי דעבדי הכי‬
‫למדת שמעשה הזקנים היא תורה והיא הוראה ואפי' בדברים שנזכר‬
‫בפוסקים בהדיא להתיר‪ ,‬ומה אעשה לאלה היום שאין מקבלין הלכה מפי‬
‫המסורת וממעשה הזקנים אלא רק מפי הכתובים ויש בזה כריתת רגל אחת‬
‫משלש רגלים שהתורה וההוראה עומדת עליהם ‪ -‬והם התורה שבכתב‬
‫התורה שבע"פ ומעשה החכמים ‪ -‬ונעשית ההוראה כשולחן העומד על שתי‬
‫רגלים ומט ליפול‪.‬‬
‫זמנם על קרבנות תמיד מ"מ עיקרם אבות תקנום והאבות‬
‫ביחיד התפללו אותם הלכך אף אנן מתפללין אותם אפי'‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רכט‬
‫בפירושנו לגמ'‪*** .‬ד"ה מהיות וכו' לא אקרא רע להתפ'‬
‫ד"ה מאי וכו' תימה לימא וכו' לפי מה שפירשנו בגמ' לא‬
‫מהלך ואע"פ שמותר משמע שמפרש שהיו מהלכין ו'‪'mw‬‬
‫קשיא כלל‪ ,‬ומה שתירצו התוס' הוא תימה‪.‬‬
‫‪ ilvn `we g"x‬היינו עמד ועצר מהליכתו והא דאמר רב ששת‬
‫לשמעיה '`‪ icicl inp 'onwe‬היינו העמידני ועוצרני מהליכתי‪,‬‬
‫ותימה א"כ מאי צריך לשמעיה יעמוד רב ששת מהליכתו‬
‫ושמא היה שמשו נושאו על כתפיו או בעגלה‪ ,‬מיהו פשט‬
‫הגמ' משמע דר"ח היה יושב ו'‪ g"x 'mw‬היינו עמד ו'`‪'onwe‬‬
‫‪ icicl inp‬היינו העמידני מישיבתי שאתפ' מעומד ולא‬
‫מיושב‪ .‬ועוד מה שפירש"י לא אקרא רע להתפ' מהלך‬
‫ומשמע ד'מהיות טוב אל תקרי רע' הוי מצוה שבין אדם‬
‫למקום הוא תימא דבב"ק פא ע"ב מפרש בהדיא דמהיות טוב‬
‫אל תקרי רע אינו פסוק ונפקא להו לחכמים מדכת' `‪rpnz l‬‬
‫‪ zeyrl jci l`l zeida eilran aeh‬אלמא 'מהיות טוב אל‬
‫תקרי רע' אינה מצוה בין אדם למקום אלא בין אדם לחבירו‬
‫ד"ה היה וכו' ול"ג לבו דאפניו קאי בכל ספרי הגאונים‬
‫והפוסקים גרסי' לבו' ומה שהוכיחו התוס' מסיפא דקת' היה‬
‫עומד במזרח מחזיר פניו למערב לא קשיא כלל דהתם‬
‫מיירי במי שנמצא סמוך לביהמ"ק ומכוון פניו ממש אל מול‬
‫המקום הקדוש אבל הנמצא רחוק משם כגון בחו"ל או בעיר‬
‫אחרת או בירושלים רחוק מהמקדש אינו יכול לכוון פניו‬
‫ממש כנגד המקום הקדוש ומכוון פניו כמה שאפשר אבל‬
‫צריך לכוון לבו כאי' הוא עומד כנגד אותו מקום קדוש ממש‪.‬‬
‫ד"ה לתלפיות וכו' במערב "ועכשיו" אנו כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה מסמך וכו' ועוד "פסק" הר"ם דהכא כצ"ל‪.‬‬
‫שאם יכול לגמול עם חבירו ולו אין הפסד בדבר חייב לגמול‬
‫ל ע"ב גמ' ואטרידו רבנן שוטרי המלך התעללו ביהודים‬
‫עמו ועיין בפירושנו לגמ'‪*** .‬ד"ה לכוין את הרוחות וכו'‬
‫והרגו את בנו של ריש גלותא כמבואר בירוש' לכך נתחבא‬
‫פונים "אליו" כצ"ל‪*** .‬ד"ה הוו מקדמי קודם היום‬
‫כל אחד בביתו ולא נאספו בביהכ"נ להתפלל מוסף במנין‪.‬‬
‫התוס' הבינו קודם עה"ש ואפשר לפרש קודם הנה"ח‪.‬‬
‫ר"ח קרא בקי בפסוקי המקרא ובמסורות המקרא‪ .‬פוק קרא‬
‫***ד"ה "ומצלו" בהדי כצ"ל‪*** .‬ד"ה בהדי וכו' שאינו‬
‫קראיך לברא כל הלכה שהיתה נאמרת בישיבה ולא היה מי‬
‫יוצא הוא סו"ד ואח"כ מתחיל דבור וכי הוה אתי‪*** .‬ד"ה‬
‫שהפריכה היתה מתקבלת כהלכה ושוב לא היו יכולין לערער‬
‫ולעביד וכו' קודם "זמן" ק"ש לא "קפדינן" כצ"ל‪.‬‬
‫עליה לפיכך כשאמר ר"ח קרא טעות אמר לו צא ואמור‬
‫***ד"ה אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר "בחבורת‬
‫אותה בחוץ ואל תאמרנה בישיבה כדי שלא תתקבל כהלכה‬
‫העיר לא תקנוה אלא בצבור" אבל לא ליחיד כצ"ל‪.‬‬
‫ויכשלו בה הרבים‪" .‬אין" הלכה כר' יהודה שאמר משום‬
‫תוד"ה והיכי מצלי לה לפי שמסיק הגמ' בסוף הסוגיא‬
‫‪jldn oia cnern oia dxvw dltz cnern eppiad `zklde‬‬
‫ראב"ע כצ"ל‪ .‬דצלי והדר צלי פירש בירוש' `‪z` izi`x ip‬‬
‫‪ly 'tzne `"c jldne oixetiv ly weya 'tzne cner i`pi 'x‬‬
‫‪) oixetiva xir xag oi`e sqen‬בתמיה הלא עיר גדולה היא‬
‫משמע דהא דבעי והיכי מצלי לה ומשני ‪cnern xn` g"x‬‬
‫ואי ס"ל כר' יהודה שאמר משום ראב"ע למה התפ' מוסף(‬
‫‪ jldn 'it` xn` y"xe‬קאי בתפלה קצרה וא"כ אין התוס'‬
‫`‪) dpin rny z` zlz n"y z‬כצ"ל( ‪oixetivk oixetiv ly‬‬
‫צריכין לפסוק כמאן הלכתא דכבר הגמ' עצמה מסיקה כר"ש‬
‫)כצ"ל( `‪z` r"a`x meyn xn`y dcedi 'x lr oiwelg n"y z‬‬
‫דקאמר הגמ' ‪,jldn oia cnern oia dxvw dltz 'eke `zklde‬‬
‫‪ .sqen ly 'tzne `"c jldne 'tzn mc`y n"y‬רבי אמי ורבי‬
‫לכך אמרו התוס' אתפלת הדרך קאי ובזה לא פסקה הגמ'‬
‫אסי אע"ג וכו' פירשו התוס' ‪`"xe in` 'xc `d iziin ikdle‬‬
‫לק' כמאן הלכתא כר"ח או כר"ש ואנן נפסוק כר"ש‪.‬‬
‫‪'ireny`l iqxbc icenr ipia opaxk cigia oilltzn eidy‬‬
‫***בא"ד ומיהו בתוספות פסק ה"ר יוסף כר"ח צ"ל‬
‫‪ opaxk dkldc‬והוא תימה גדול היכי משמע מעובדא דרבי אמי‬
‫ומיהו בתוספות ה"ר יוסף פסק כר"ח וכן הוא בתוס' ר"י‬
‫ור"א דהלכתא כרבנן דילמא לא היו מתפללין מוסף דס"ל‬
‫החסיד‪ ,‬וכבר נזכרו תוספות שחיבר ה"ר יוסף בכתו' ע ע"א‬
‫כר' יהודה שאמר משום ראב"ע‪ ,‬אלא נ"ל לפי שאמרנו לעיל‬
‫תוד"ה הכא נמי ושם מוכח שהוא היה מראשוני בעלי‬
‫`‪ ilv xcde ilvc i`pi iax z` izi`x ip‬ועל כרחך ביחיד‬
‫התוספות בזמן רשב"ם ועיין בשיטמ"ק כתובות ד ע"א ד"ה‬
‫התפלל וכן מבואר בירוש' דבשוק של צפורי התפלל ולכאו'‬
‫ואיברא‪*** .‬בא"ד וכן רב אלפס "פסק דכרב" חסדא‬
‫הוא תימה שלא התפלל ר' ינאי במנין לפיכך העתיקו כאן‬
‫עדיפא )ליה נמחק( טפי כצ"ל‪.‬‬
‫עובדא דר' אמי ור"א דאינהו נמי לא היו מתפללין במנין‬
‫רל‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ללמדך שכך היה מנהג חכמי טבריה וצפורי להתפ' ביחיד‬
‫במנחה והיא גירסת התוס'‪ ,‬ובסדור רש"י גריס בערבית אין‬
‫משום בטול תורה ואע"ג דלע' ח ע"א מוכח דמשום זכות‬
‫מחזי' אותו מפני שיכול לומר בשחרית בשח' אין מחזי'‬
‫התורה היו עושין כן שכיון שמתפללין במקום שלמדו תתקבל‬
‫אותו מפני שיכול לומר במנחה ולא הזכיר במוסף כלל וכן‬
‫תפלתם מ"מ קשיא אמאי לא אספו מנין בביהמ"ד להתפ' בו‬
‫הוא באו"ז )ח"ב הל' ר"ח סי' תס(‪ ,‬ובספר הרוקח )הל' ר"ח‬
‫אלא ע"כ כך היה מנהג חכמי טבריא וצפורי דאין מתפללין‬
‫סי' רקח( גרס בשח' אין מחזי' אותו מפני שיכול לאומרו‬
‫במנין משום בטול תורה‪ .‬והיינו נמי טעמא דאייתו הכא רבי‬
‫במנחה והוא תימה וכן יש לתמוה על סדור רש"י ואו"ז‬
‫חייא ב"א צלי והדר צלי א"ל ר"ז מ"ט עביד מר הכי‬
‫אמאי גבי שחרית אמרו מפני שיכול לאומ' במנחה ולא אמרו‬
‫וכו' דלכאו' הוא תימה אמאי מייתי ליה הכא אלא משום‬
‫מפני שיכול לאומ' במוסף‪ ,‬אבל גירס' בה"ג וסדור ר"ע גאון‬
‫דלבסוף מתרץ ליה בצבור שנו ואנא התפללתי ביחיד‬
‫והרי"ף והרא"ש וספר האשכול ורבנו ירוחם )תאו"ח נתיב‬
‫)וכפירוש"י( לכך עלי לחזור ולהתפ' ש"מ דרכם של חכמי‬
‫יא ח"א( ומנו' המאור )פ"ב( טעה ולא הזכ' של ר"ח בשח'‬
‫טבריא וצפורי היה להתפ' ביחיד דר' חייא ב"א מתלמידי‬
‫אין מחזי' אותו מפני שתפלת המוספין לפניו והיא סמוכה‬
‫חכמי טבריא היה‪ .‬איתמר רב יצחק בר אבדימי משום רבנו‬
‫לתפלת שחרית לפיכך אין מחזי' אותו אבל אם לא הזכיר‬
‫>>>ועשה‬
‫במוסף מחזי' אותו ואין סומכין על תפלת מנחה לפי שהיא‬
‫טוב<<< התוס' קשיא להו כיון דרב אמר הכא הלכה כר"י שאמר משום‬
‫מופלגת ממנה‪ ,‬ובעניין הגירסאות עיין גם בב"י סי' קכו אות‬
‫ראב"ע וכן שמואל סבר דהלכה כר"י דאמר משום ראב"ע א"כ יש לנו‬
‫ג‪ .‬א"ר יוחנן בצבור שנו בסדור רש"י גריס א"ר יוסי‬
‫לפסוק כרב ושמואל כנגד רבי יוחנן ורבי ינאי ואמאי פסקי' הלכה כחכמים‬
‫בצבור שנו והוא תימה דר' יוסי התנא יאמר כן‪ ,‬ובמחזור‬
‫דמתפללין מוסף אפי' שלא בחבר עיר‪ ,‬לכך הגיהו התוס' הכא 'אין' הלכה‬
‫ויטרי גריס א"ר אבא‪.‬‬
‫אמר הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע‬
‫כר"י שאמר משום ראב"ע נמצא דשמואל דפסק כר"י דאמר משום ראב"ע‬
‫יחידאה הוא דרב ורבי ינאי ורבי יוחנן פליגי עליה‪ .‬אבל הרי"ף לא הביא‬
‫דברי רב דהכא ונר' משום דהוה גריס כמו בדפוס 'הלכה' כרבי יהודה‬
‫שאמר משום ראב"ע והרי"ף פוסק כחכמים לפיכך לא הביא דברי רב‪,‬‬
‫וצריך ליתן טעם כיון דרב ושמואל תרוייהו סברי דהלכה כר"י דאמר משום‬
‫ראב"ע אמאי לא פסקי' כוותייהו וי"ל משום דלע' כח ע"ב א"ל אביי לרב‬
‫אויא `‪ cigia oitqenc `zelv iielvl xnl dil irai‬ש"מ לא נהגו כר"י שאמר‬
‫משום ראב"ע אלא כחכמים לפיכך פסק הרי"ף כחכמים אע"ג דרב ושמואל‬
‫דאמרי תרוייהו הלכה כר"י שאמר משום ראב"ע‪ ,‬ועוי"ל ראה הרי"ף שכך‬
‫הוא מנהג כל ישראל להתפ' מוסף אפי' שלא בחבר עיר לפיכך פסק כרבי‬
‫ינאי ורבי יוחנן דמנהגא מסייע להו אע"ג דרב ושמואל פליגי‪ .‬ופסק בשו"ע‬
‫סי' רפו סעי' ב כל יחיד חייב להתפ' תפלת המוספין בין אם יש צבור בעיר‬
‫או לא הגה ואח"כ חוזר הש"צ התפלה כמו בשאר תפלות )ב"י בשם שבולי לקט(‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< לעניין הלכה הסמ"ג פסק‬
‫בשם בה"ג דאם שכח בשחרית אין מחזי' אותו שהרי תפלת מוסף לפניו וכן‬
‫אם שכח במוסף אין מחזי' אותו שהרי תפלת המנחה לפניו )לפננו בה"ג‬
‫ליתא(‪ ,‬אבל הרי"ף והרא"ש והרמב"ם פסקו דדוקא ש"צ שטעה שחרית‬
‫אינו חוזר דאמרי' הרי מוסף לפניו והיא סמוכה לה אבל טעה במוסף חוזר‬
‫ולא אמרי' הרי מנחה לפניו שאינה סמוכה לה‪ .‬ודוקא ש"צ ששכח להזכיר‬
‫בשחרית וסיים כל התפלה אינו חוזר וסמכינן אמוסף שאם יחזור יהיה טורח‬
‫צבור אבל יחיד ששכח אפי' בשחרית חוזר‪ ,‬וכתב הרמב"ם וכן ש"צ שלא‬
‫סיים תפלתו נמי חוזר דאין בזה טורח צבור גדול דהא אינו חוזר כל תפלתו‬
‫אלא לרצה חוזר‪ .‬וכתוב בהגהות מיימוניות החדשות על דברי הרמב"ם ‪ok‬‬
‫‪miiqyk `wec epiid eze` 'ifgn oi` `cenlz xn`c `dc i"yx zaeyza iz`vn‬‬
‫‪`gxih `kil i` la` ilv xcde ilv `iig iax dlr i`wc `idd ik ezltz‬‬
‫‪ dcearl xfeg ezltz miiq `ly oebk `xeavc‬וכ"כ בשבולי הלקט )סי' קעא(‬
‫בשם רבנו שמחה‪* .‬הסמ"ג והרמב"ם כתבו דדוקא בר"ח אבל בשבת ויו"ט‬
‫"והתניא" טעה ולא הזכיר וכו' בסדור רש"י גרס "ואמר‬
‫אם שכח להזכיר שבת או יו"ט מחזי' אותו ולא אמרי' הרי מוסף לפניו‪ ,‬אבל‬
‫רב ענן" טעה ולא הזכיר וכו' ונ"ל שהוא שבוש‪ .‬בערבית‬
‫הסמ"ק כתב דאפי' בשבת ויו"ט נמי אין מחזי' אותו שהרי מוסף לפניו וכתב‬
‫אין מחזי' אותו מפני שיכול לאומ' בשחרית בשח' אין‬
‫הטור ‪ g"xn h"eie zay `py i`nc xazqn ikde‬והב"י כתב דדוקא ר"ח‬
‫מחזי' אותו מפני שיכול לאומ' במוספין במוס' אין מחזי'‬
‫שהצבור עושה בו מלאכה ואיכא טורח צבור אמרי' הרי מוסף לפניו אבל‬
‫אותו מפני שיכול לאומ' במנחה וכן גרס בספר ראבי"ה‬
‫בשבת שאין עושין בו מלאכה ליכא טורח צבור אם חוזר ש"צ להתפלל‪,‬‬
‫ברכות ח"א סי' פה‪ ,‬ובמחזור ויטרי מחק 'בערבית אין‬
‫וקשיא לי דלפי"ז ר"ח שחל בשבת ושכח להזכיר של ר"ח בשחרית יחזור‬
‫מחזירין אותו מפני שיכול לומר בשחרית' וגרס טעה ולא‬
‫תפלתו דכיון דאין עושין בו מלאכה ליכא טורח ציבור והרי הלכה היא‬
‫הזכיר של ר"ח בשח' אין מחזי' אותו מפני שיכול לומרה‬
‫שאפי' ר"ח שחל בשבת אם שכח ש"צ בשחרית אין חוזר‪ .‬ופסק בשו"ע סי'‬
‫במוספין במוס' אין מחזי' אותו מפני שיכול לומרה‬
‫קכו סעי' ג כל מקום שהיחיד חוזר ומתפ' ש"צ חוזר ומתפ' אם טעה כמותו‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ל ע"ב‬
‫רלא‬
‫כשמתפ' בקול רם חוץ משחרית של ר"ח שאם שכח ש"צ ולא הזכיר יעלה‬
‫והרא"ש‪ .‬ולעניין מעשה נ"ל שלא יתפלל אלא אחר שמרגיש בעצמו שיכול‬
‫ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזי' אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת‬
‫להתפלל בתחינה ובקשה כעני על פתח‪.‬‬
‫המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ר"ח אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו‬
‫חוזר לרצה שאין )כצ"ל( בזה טורח צבור הגה י"א דאם טעה בשחרית של שבת‬
‫א"ר ענן א"ר טעה ולא הזכיר של ר"ח "בערבית" אין‬
‫כצ"ל‪ .‬לפי שאין ב"ד מקדשין את החדש אלא ביום ואם‬
‫וי"ט דינו כמו בר"ח והכי נהגו )טור וסמ"ק(‪.‬‬
‫קדושוהו בלילה אינו מקודש ומפרש בסנהד' יא ע"ב דכת'‬
‫כדי שתתחונן דעתו עליו שיהא בלבו להתחנן ולבקש על‬
‫‪awri idl`l htyn `ed l`xyil wg ik 'ebe xtey ycga erwz‬‬
‫צרות עצמו דכת' ואתחנן אל ה' והתם משה על עצמו התחנן‬
‫מה משפט ביום )דכת' 'והיה ביום הנחילו את בניו' כדדריש‬
‫שירשהו ה' להכנס לארץ‪ .‬כדי שתתחולל דעתו עליו שיהא‬
‫בסנהד' לד ע"ב( אף קדוש החדש ביום‪ ,‬ובמיכלתא דר"ש‬
‫בלבו לחלות ולבקש על אחרים שהרי התפלה נתקנה בלשון‬
‫פי"ג דריש מדכת' ‪ dnini minin dcrenl‬אין המועדין נקבעין‬
‫רבים כדי שיהא מתפ' גם על אחרים הצריכין לאחד מברכות‬
‫אלא ע"י קדוש החדש היינו 'למועדה' וכתיב 'מימים ימימה'‬
‫י"ח דכת' ויחל משה והתם בקש משה על ישראל‪ick .‬‬
‫ביום ולא בלילה‪ .‬מסתברא "מילתיה" דרב כצ"ל בחדש‬
‫‪ eilr ezrc llegzzy‬הוי יותר מ‪,eilr ezrc opegzzy ick‬‬
‫מלא תימה הא רב אמר טעמא בהדיא ‪oiycwn c"a oi`y itl‬‬
‫>>>ועשה‬
‫`‪ meia `l` ycgd z‬מה לי מלא מ"ל חסר כדדחי ליה הגמ'‬
‫טוב<<< כתבו התוס' כדי שתתחונן דעתו עליו ‪jliyk epiidc 'yexia yxtne‬‬
‫ומעיקרא מאי קסבר אמימר‪ .‬ונ"ל דהכי פירושו מסתב'‬
‫‪ `"c‬ולי נר' דהירוש' דאמר דבעי' ד"א בין תפלה לתפלה פליג על הבבלי‬
‫מילתיה דרב בחדש מלא דעבדינן ר"ח תרי יומי ושכח‬
‫דבעי כדי שתתחונן או תתחולל דעתו שהוא שיעור גדול דהירוש' לא קפיד‬
‫להזכיר של ר"ח בערבית של היום הראשון לפיכך אין מחזי'‬
‫אלא שלא יהיה נראה כעושה מצות חבילות חבילות לכך אמר דדיו בשיעור‬
‫אותו דיום השני הוא עיקר ר"ח מיהו משום האי טעמא‬
‫הילוך ד"א ביניהם אבל חילוי וחינון לא בעי דגבי הא דתנן ‪ezltz dyerd‬‬
‫לחודיה לא הוה אמרי' דאין מחזי' אותו שהרי אם שכח‬
‫‪ mipepgz ezltz oi` raw‬פירש בירוש' דא"צ להתפ' לא בלשון תחנונים ולא‬
‫במוסף ומנחה של היום הראשון ודאי מחזי' אותו אע"ג‬
‫בלשון חילוי 'ובלבד שלא יהא כקורא באגרת' אבל תלמודא דידן סבר דבעי‬
‫דהיום השני עיקר ורק בערבית אמרי' דאין מחזי' אותו‬
‫להתפלל בלשון תחנונים כדאמר לע' כט ע"ב לכך גם כשמתפלל ב' תפלות‬
‫לפיכך צירף רב טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה ואיכא‬
‫צריך להפסיק ביניהם שיעור גדול עד שידע שיתפללנה בלשון חינון וחילוי‪,‬‬
‫בערבית דיום ראשון תרי טעמי חדא דיום השני עיקר ועוד‬
‫דלא מסתברא לי שבשיעור ד"א מתחוננת דעתו עליו ואי אמרת דדעתו של‬
‫דאין מקדשין את החדש בלילה אבל במוסף ומנחה של היום‬
‫אדם קלה להתחונן ומתחוננת דעתו עליו בשיעור ד"א א"כ אף בלא הפסק‬
‫הראשון מחזי' אותו דליכא אלא חדא טעמא דהיום השני‬
‫כלל נמי מתחוננת דעתו עליו והלואי והיו הדברים כן‪ .‬וכן נר' מדברי הרי"ף‬
‫עיקר וכן בערבית דיום שני נמי מחזי' אותו דליכא אלא‬
‫והרמב"ם והרא"ש שכתבו סתם כדי שתתחונן דעתו עליו ולא הביאו את‬
‫טעמא דאין מקדשין את החדש בלילה וכן בחדש חסר דליכא‬
‫ורש"י פירש דהיא היא ובלישנא בעלמא פליגי‪.‬‬
‫דברי הירוש' דהיינו ד"א משמע דסברי דתלמודא דידן פליג אירושלמי‬
‫ר"ח אלא חד יומא מחזי' אותו‪ ,‬ודחי ליה רב אשי מכדי רב‬
‫ותתחונן דעתו הוי שיעור יותר גדול מהילוך ד"א‪ .‬מיהו רבנו יונה הסכים‬
‫טעמא קאמר משום דאין מקדשין את החדש בלילה ואי רב‬
‫לדברי התוס' דתתחונן דעתו היינו שיעור הילוך ד"א‪ .‬ופסק בשו"ע סי' קה‬
‫בעי תרי טעמי חדא שהיום השני עיקר ועוד שאין מקדשין‬
‫סעי' א המתפ' ב' תפלות זו אח"ז צריך להמתין בין זל"ז כדי הילוך ד"א‬
‫את החדש בלילה ה"ל לרב לפרושי תרי טעמי ומדלא פירש‬
‫כדי שתהא דעתו מיושבת עליו להתפ' בלשון תחינה ופלא על השו"ע‬
‫אלא טעמא דאין מקדשין ש"מ זהו הטעם היחידי לפיכך מה‬
‫שאחז דברי התוס' ורבנו יונה נגד פשט הגמ' ונגד דברי הרי"ף והרמב"ם‬
‫לי חסר ומ"ל מלא‪.‬‬
‫הדרן עלך פרק רביעי‬
‫משנה אין עומדין להתפ' אלא מתוך כובד ראש לא יעמוד‬
‫להתפלל שמו"ע עד שירגיש בעצמו שהוא בכובד ראש ירא‬
‫וחרד כמי שנגזר עליו דין קשה ועומד לפני המלך לרצותו‬
‫לבטל גזר דינו‪ .‬כובד ראש הירא וחרד עומד וראשו שמוט‬
‫מעט למטה כאילו ראשו כבד עליו לשאתו‪ ,‬אבל הבוטח‬
‫בעצמו ושוחק מרים ראשו מאוד ומטהו לאחוריו כאי' ראשו‬
‫קל כנוצה‪.‬‬
‫ע"א גבי ‪ .'ipznk icar opax‬היו שוהין שעה אחת ומחשבין בכבוד‬
‫קונם והדרו ויראתו‪>>> .‬ועשה טוב<<< עיין בפירושנו לגמ' לק' לב‬
‫>>>ועשה טוב<<< עיין קונט' ועשה טוב שעל הגמ' לק' לא‬
‫ע"ב דפליגי בה איכא דאמרי חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ממש‬
‫רלב‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ל ע"ב‬
‫קודם תפלתם ושעה אחת ממש אחר תפלתם ושעה אחת ממש בתפלתם‬
‫ראש‪ .‬דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא‬
‫נמצאו עוסקין בתפלה תשעה שעות ביום ולדידהו לא אתיא מתני' למימר‬
‫שהרי אמר דוד ‪ jxack ipiig ce`n cr iziprp‬כל אדם דיו‬
‫שכך צריך לעשות כל אדם אלא אדרבה אין לעשות כן אלא חסידים‬
‫שבשעת תפלתו ישים עצמו כעני על פתח ודוד אמר ‪iziprp‬‬
‫שמובטחין שתורתן משתמרת ומלאכתן נעשית אבל שאר אדם אסור לעשות‬
‫‪ ce`n cr‬נעשיתי עני עד מאוד לפניך יותר מעני על פתח‪,‬‬
‫כן ואיכא מ"ד דשעה אחת דקת' היינו זמן מועט ומתני' אתיא למימר דכל‬
‫כל אדם אין מבקש אלא על צרה שכבר באה לו ודוד מבקש‬
‫אדם ראוי שיעשה כן‪ .‬הרמב"ם פסק כמ"ד שעה אחת היינו זמן מועט וז"ל‬
‫על חייו בכל יום כאי' נגזרה עליו גזירה למות והוא צריך‬
‫בפ"ד מהל' תפלה הט"ז ‪z` oeekl ick dltzd mcew hrn ayil jixv jkitl‬‬
‫לבקש מלפניו שיפר גזירה זו ויחייהו והיינו ‪,jxack ipiig‬‬
‫‪ie`yn `yep didy ink ezltz dyri `le mipepgzae zgpa 'tzi k"g`e eal‬‬
‫הלכך יש לנו לומר דכל אדם א"צ להתפ' ביראה ובכובד‬
‫‪miciqg xhti k"g`e dltzd xg` hrn ayil jixv jkitl el jlede ekilyne‬‬
‫ראש ודוד דכת' ביה `‪ jz`xia jycw lkid l` degzy‬היה‬
‫‪dltzd xg`l zg` drye dltzd mcew zg` dry oidey eid mipey`xd‬‬
‫עושה יותר ממה שצריך‪ .‬ובספר ה"ג הל' ברכות פ"ה עמ' נג‬
‫‪ dry dltza oikix`ne‬הא דקאמר הרמב"ם ‪ 'eke mipey`xd miciqg‬כלו' כמו‬
‫גריס דילמא מלך שאני פי' דילמא מלך שהוא כל היום‬
‫שהיו חסידים הראשונים וכו'‪ ,‬ונר' דאתא למימר דשעה אחת דקודם התפלה‬
‫בגאוה גדולה אם לא יתפלל בכובד ראש והכנעה אין תפלתו‬
‫ודאחריה צריך להיות כשיעור זמן התפלה דהיינו כמו שבע דקות או קצת‬
‫תפלה אבל סתם אדם שכל היום אינו בגאוה גדולה אלא‬
‫יותר‪ ,‬ודלא כמו שפירש בכס"מ דס"ל להרמב"ם דשעה אחת דמתני' היינו‬
‫בינוני יכול להתפ' כמות שהוא‪ .‬השתחוו לה' בהדרת קדש‬
‫שעה ממש רק לדידן סגי בזמן מועט דאי שעה אחת דמתני' היינו שעה אחת‬
‫קשיא הא במה שמשתחוים אין מראים בזה הדרם אלא‬
‫ממש מנ"ל להרמב"ם דלדידן סגי בזמן מועט והדברים ברורים כמ"ש‬
‫הכנעתם אלא אל תקרי בהדרת אלא בחרדת‪ ,‬ופריך ממאי‬
‫בפירושנו לגמ' לק' לב ע"ב‪ ,‬וכן נר' שפוסק הרי"ף דשעה אחת היינו זמן‬
‫דהכי אית לן לתרוצי קושיא דקרא דילמא לעולם אימא לך‬
‫מועט וכן פסק הטור בסי' צג וז"ל ‪mewiy mcew hrn ddyi 'tzdl e`eaae‬‬
‫הדרת ממש והא דקשיא לך כיון דמשתחוים לאו הדר איכא‬
‫‪epeekiy ick dltz mcew zg` dry oidey eid mipey`xd miciqg opzc 'tzdl‬‬
‫הכא איכא לתרוצי כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה‬
‫‪xdnny ie`ynk eilr zi`xp `dz `ly dltzd xg` zg` drye mewnl mal‬‬
‫מקשט עצמו בבגדי הדר שיש לו והדר מצלי כלו' ‪eegzyd‬‬
‫‪ .dpnn z`vl‬וז"ל השו"ע סי' צג סעי' א ישהה שעה אחת קודם שיקום‬
‫להתפ' כדי שיכון לבו למקום ושעה אחת אחר התפלה שלא תהא נראית‬
‫עליו כמשאוי שממהר לצאת ממנה מדקא' שכן ראוי לכל אדם לעשות ש"מ‬
‫'שעה אחת' היינו זמן מועט דאי אמרת שעה אחת ממש אסור לכל אדם‬
‫לעשות כן רק לחסידים גמורים שמובטחין שתורתן משתמרת ומלאכתן‬
‫נעשית בדרך קרובה לנס‪ .‬ואותן שמאחרין לביהכ"נ ועומדין מיד בתפלה‬
‫שלא יאחרו את תפלת הצבור או כדי שיספיקו לקדושה עם הש"צ לא יפה‬
‫הם עושין דכוונת הלב דאורי' היא ותפלה בצבור אינה דאורי' הלכך צריכין‬
‫לשהות שעה אחת קודם תפלתן כדי שיכוונו לבם ו'שעה אחת' למדתי שהיא‬
‫זמן מועט כשיעור זמן תפלתו וכן ראוי‪.‬‬
‫‪ ycw zxcda 'dl‬לאו למימר שההשתחויה שלהם היא הדר‬
‫אלא בשעת השתחויה לובשים בגדי הדר אבל השתחויתם‬
‫הכנעה היא‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< ז"ל הרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה ה"ה‬
‫‪eegzyd '`py xcdne envr oiivne dlgz eiyealn owzn cvik miyealnd oewz‬‬
‫‪milbxa `le dlebn y`xa `le ezcpet`a dltza cenri `le ycw zxcda 'dl‬‬
‫‪'eke milbxd izaa `l` milecbd ipta ecnri `ly mewnd iyp` jxc m` zelebn‬‬
‫‪ mitehr odyk `l` elltzi `ly mdicinlze minkgd lk jxc‬הא דקא' ‪jxc‬‬
‫‪ oitehr odyk `l` elltzi `ly mdicinlze minkgd lk‬היינו עטיפת הראש‬
‫חוץ מכיפה שעל ראשו ובזה אנו הספרדים מזלזלים היום ועד לפני‬
‫כשלושים שנה היו כל חכמינו ותלמידיהם לובשים גלימותיהם רקמות‬
‫גמ' והיא מרת נפש "ותתפלל" ממאי כצ"ל וכן הוא‬
‫מלכות לכבוד התפלה ומעטפין ראשם במצנפות הוד והדר אבל היום אין‬
‫בילקו"ש שמואל א רמז עח‪ .‬דילמא חנה שאני "דהוה‬
‫נזהרים בזה כלל וחושבין הדבר לצניעות וענוה ואשריהם אחינו האשכנזים‬
‫מריר" לבא טובא כצ"ל פי' דילמא ליכא לאתויי ראיה מחנה‬
‫שאין עומדין להתפ' אלא בחליפותיהן ומגבעות חבושות להן‪ .‬ובמדרש איכה‬
‫שבשעת תפלה צריך להיות יראה וחרד דחנה אפי' שלא‬
‫רבה פרשה א מדרש ו גבי ויצא מבת ציון כל הדרה דריש ‪icinlz el` dxcd‬‬
‫‪.dyeal‬‬
‫בשעת תפלה נמי הוה לבא מריר דכת' בה )שמו"א א ח(‬
‫‪xcde fer 'zkc minkg‬‬
‫‪dnle ilk`z `l dnle ikaz dnl dpg dy` dpwl` dl xn`ie‬‬
‫‪) '`py 'tznyk e`xea iptl ze`pzdl‬עמוס ד יב( ‪l`xyi jidl` z`xwl oekd‬‬
‫‪ jaal rxi‬א"כ הא דכת' בה ‪ ytp zxn `ide‬דילמא לאו משום‬
‫‪ .ycw zxcda 'dl eegzyd aizke‬ובפירושי סידור התפילה לרוקח )הודו לה'‬
‫תפלה הוא‪ .‬אשתחוה אל היכל קדשך זו תפלה שמשתחוים‬
‫עמ' נז( כתוב ‪zkqna xn`ck mi`p micba xcda ycw zxcda 'dl eegzyd‬‬
‫בה ומכוונים פניהם אל היכל ה' ומסיים בה ביראתך בכובד‬
‫‪ .zay zkqnae zekxa‬ופסק השו"ע סי' צא סעי' ו דרך החכמים ותלמידיהם‬
‫ובסמ"ג )עשין סי' יט( כתב ‪mc` jixv‬‬
‫‪eay‬‬
‫ל ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רלג‬
‫שלא יתפללו אלא כשהם עטופים הגה ובעת זעם יש לחבק הידים בשעת התפלה‬
‫ובין כך ובין כך תימה בעיני הא אדרבה כיון שהתפלין עליו‬
‫ובעת מלחמת‬
‫צריך להיות באימה ויראה יותר משאין התפלין עליו ועוד‬
‫לבנון השניה כשהיו נופלים טילים בצפת עיה"ק נכנסתי להתפלל באחד‬
‫שאסור להסיח דעתו מהם‪ ,‬ונ"ל דבדיחותא ודאי אסור אם‬
‫מבהכ"נ ששם וראיתי שהם מתעטפים בשעת התפלה ולובשים חליפותיהם‬
‫אין תפלין עליו וכ"ש כשתפלין עליו ובדיחותא דאביי לא‬
‫ואין ראוי לעשות כן אלא אדרבה בשעת זעם כעבדא קמיה מאריה בבגדים‬
‫היתה כבדיחותא דעלמא אלא בת שחוק היתה על פיו מחמת‬
‫פשוטים ביותר ומוכנעים‪ .‬איתא באידרא זוטא )זוהר פרשת האזינו דף רצג‬
‫שמחת הלימוד ואדרבה היא מעלה גדולה ששמח בתורת ה'‬
‫ע"א( ‪dipce` `kln oikxic irac o`n `pniwe` o`kn rnye jpf` 'd dhd‬‬
‫ורבה העירו מחמת דכת' וגילו ברעדה משמע בביהמ"ד שהוא‬
‫‪lka `kln dil rnyie iepce` lrn ixry dptie `klnc diyixa lqlqi dilawl‬‬
‫מקום גילה אין ראוי להיות בת שחוק על פיו אלא רעדה‬
‫‪ irac dn‬לכך אותם המגדלים פאותיהם כדין ישראל צריכין קודם התפלה‬
‫תהיה ניכרת בו והשיבו אביי מה שצריך להיות ברעדה‬
‫להסיר את הפאות מעל האזנים ולהניחם תחת הכיפה או אחורי האוזן שלא‬
‫בביהמ"ד הוא כדי שיהא ניכר שעולו ית' עליו ואינו פורק‬
‫יהו מכסים על חורי האזנים ואם פאותיו מסולסלים בסילסול דק באופן‬
‫עולו ואנא תפלין מנחנא וניכר עלי עולו ית' או כפירוש הרב‬
‫שאינם מכסות את האזנים יותר טוב‪ .‬וכן יש לו לגזוז שערות שעל שפתותיו‬
‫דכיון שתפלין דעלי איקרו פאר אסור למיעצב כלל ושרי‬
‫שלא יכסו אפי' מקצת שפתותיו דאיתא התם )רצה ע"ב( ‪ixry oil` oxd` owf‬‬
‫לאיבדוחי כמתפאר‪ .‬יהיה מותר יתרון‪ ,‬אע"ג שהעצב והצער‬
‫‪oeety mipyey eizezty 'zkc `cxeek oiwneq edlk oeetye oeety lr oiitg `l‬‬
‫הבא לאדם רע הוא מ"מ יש בו גם יתרון כי תמורת העצב‬
‫‪ `znkg oygxn dxeab oygxn‬ואפי' שלא בשעת התפלה אסור שיכסו‬
‫שבא לו נותנים לו שמחה בזמן אחר‪ ,‬ואפי' רק מראה עצמו‬
‫שפתותיו והוא מונע חכמת התורה ומו"ז זצ"ל לא היה נוגע בזקנו כלל ואפי'‬
‫עצוב ומוכנע אם הוא לכבוד ה' ית' כגון בשעת למודו ובשעת‬
‫בידו לא היה נוגע בזקנו שמא יתלוש ממנו שערה אחת בין בחול בין בשבת‬
‫תפלה נמי נותנים לו שמחה במקום אחר‪ .‬דהוו קבדחי טובא‬
‫אבל היה מגלח שפמו בכל יום ששי וכך היו נוהגין כל חכמינו ותלמידיהם‬
‫בת שחוק היתה על פיהם מחמת שמחת המצוה‪.‬‬
‫כעבדא קמיה מאריה ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים להתפלל‬
‫וכשזכו לבוא ארצה למדו מאחינו האשכנזים שמגדלים שפמם כמו הזקן ואין‬
‫נכון לעשות כן‪.‬‬
‫עבדו את ה' ביראה תפלה שנקראת עבודה‬
‫שבלב דכת' ‪ mkaal lka ecarle‬ואמרי' בתע' ב ע"א ‪dltz ef‬‬
‫תהיה ביראה‪ .‬מאי וגילו ברעדה דמשמע מעט גילה ומעט‬
‫רש"י ד"ה בצבור וכו' בש"צ "ומשום" טירחא כצ"ל‬
‫ודבור זה צ"ל אחר ד"ה טעה‪*** .‬ד"ה טעה ולא הזכיר‬
‫במוספין שהתפ' אתה חונן אבל לשון ‪ xikfd `le drh‬אין‬
‫רעדה וא"צ להיות בכובד ראש לגמרי‪ .‬במקום גילה זה‬
‫משמע כן אלא שבת והיא ר"ח טעה והזכיר של שבת ולא‬
‫ביהמ"ד שעוסקין בו בתורה והיא משמחת לבותיהם דכת'‬
‫הזכיר של ר"ח‪*** .‬ד"ה כמה וכו' מי שיש עליו לחזור‬
‫‪ al ignyn mixyi 'd icewt‬שם תהא רעדה שלא תהא שמחת‬
‫התורה מביאתך לידי קלות ראש כמי שאין עליו עול מלכותו‪.‬‬
‫אמר "ליה" וגילו ברעדה כתיב כצ"ל משמע דאפי' בשעת‬
‫הלימוד שהתורה משמחתו צריך להיות ברעדה ואם מתבדח‬
‫הרבה נראה כפורק מעליו עולו ית'‪ .‬א"ל אנא תפלין מנחנא‬
‫והתפלין ורצועותיהן שעל האדם נראים כרצועות העול‬
‫שע"ג הבהמה ומוכח שעול מלכותו ית' עליו‪ .‬ומורי הרב‬
‫ולהתפ' )או נמחק( משום דטעה או "שחרית" ומוספין‬
‫כמה כצ"ל ועיין ברש"י שעל הרי"ף‪.‬‬
‫תוד"ה ה"ג אין וכו' קשיא להו כיון דגרסי' ‪xa wgvi ax‬‬
‫`‪r"a`x meyn xn`y i"xk 'dkld' xn` epax meyn inica‬‬
‫נמצא דרב מסכים עם שמואל דהלכה כר"י שאמר משום‬
‫ראב"ע הלכך ודאי אית לן למיפסק כרב ושמואל נגד רבי‬
‫ינאי ור' יוחנן ואמאי פסקי' דהיחיד מתפ' מוסף‪ ,‬להכי קאמרי‬
‫זצ"ל פירש משום שהתפלין נקראו פאר דכת' ‪yeag jx`t‬‬
‫דבדברי אבדימי ה"ג 'אין' הלכה כר"י שאמר משום‬
‫‪ jilr‬ובשעה שהתפלין עליו צריך להראות עצמו כמתפאר‬
‫ראב"ע והלכתא כרב באיסורי ועוד שר' ינאי ור' יוחנן קיימי‬
‫ואסור ליה למיעצב כלל לכך שרי ליה לאיבדוחי‪ .‬ולק' מקשי‬
‫לר' ירמיה מדכת' ‪ xzen didi avr lka‬כלו' נותנים לו שכר‬
‫כוותיה‪*** .‬בא"ד "ולהכי" מייתי "הא דרבי" אמי‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫על שמראה עצמו עצב ומשני ר' ירמיה `‪`pgpn oiltz `p‬‬
‫וקשיא מאי קא משני הא מ"מ היה לו להראות עצמו עצב‬
‫ד"ה והתניא וכו' שאין מקדשין וכו' "ואי" נמי )אי‬
‫שיתנו לו שכר‪ ,‬אלא ע"כ כפירוש הרב זצ"ל שהלובש תפלין‬
‫נמחק( "איתיה" אגב "אחריני" נקט ליה כצ"ל כלו' ואפי'‬
‫צריך להראות עצמו כמתפאר ואין לו להראות עצמו עצוב‪.‬‬
‫אם נאמר דגרסי' ליה אגב אחריני נקט ליה‪.‬‬
‫רלד‬
‫‪eay‬‬
‫ד"ה כדי "שתתחונן" דעתו עליו כצ"ל‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ל ע"ב‬
‫לא ע"א גמ' ותבר קמייהו ואעציבו הם היו עניים‬
‫ולומדים תורה מתוך דוחק וחשבו בלבם כמה בני תורה היו‬
‫ד"ה מסתברא וכו' לא מיבעיא אם עקר רגליו ופתח‬
‫בברכה שלאחריה כל ברכה שסיימה והתחיל בברכה‬
‫שאחריה קרו לה התוס' 'עקר רגליו' כלו' עקר רגליו מאותה‬
‫ברכה כמו שהם עצמם מפרשים בהמשך‪ ,‬והב"ח הבין דעקר‬
‫רגליו היינו עקירת רגלים דסוף התפלה ואינו כן‪*** .‬בא"ד‬
‫מעוות לא יוכל לתקון "והכא" נמי יחזור לאותה ברכה‬
‫"דוקא" אם לא התחיל כצ"ל‪*** .‬בא"ד וברכת הטוב‬
‫והמטיב לאו דאורי' היא ע"כ אין מחזי' אותו לגמרי אין‬
‫מחזי' אותו לברכת בונה ירושלים אלא אומרם שם בין בונה‬
‫ירושלים להטוב והמטיב דכיון דמצד אחד צריך לאומרה‬
‫ומצד שני לאו דאורי' היא לכן הנזכר לאחר בונה ירושלים‬
‫וקודם שפתח הטוב והמטיב חשבינן ליה כאי' סיים ברהמ"ז‬
‫וכאי' לא סיים כאילו סיים ברהמ"ז לעניין של שבת דלא‬
‫אמרי' עדיין לא סיים זה ברהמ"ז ויאמרנה בתוך הטוב‬
‫והמטיב אלא אומרה ברכה בפ"ע כמי שכבר סיים ברהמ"ז‬
‫וכאי' לא סיים לעניין של ר"ח דלא אמרי' כבר סיים זה‬
‫ברכתו והוי מעוות לא יוכל לתקון וא"צ לאומרה אלא אומרה‬
‫ברכה בפ"ע‪ ,‬ומהאי טעמא )דברכת הטוב והמטיב צריך‬
‫לאומרה אבל אינה דאורי'( לכן אותן שאמרו חכמים מחזי'‬
‫דהיינו של שבת ואותן שאמרו אין מחזי' דהיינו של ר"ח שוין‬
‫ותרוייהו אמר להו ברכה בפ"ע‪ ,‬אבל ליכא למילף מהכא‬
‫דבעלמא נמי כל שלא עקר רגליו דהיינו שלא פתח בברכה‬
‫שלאחריה יהיו אותן שאמרו מחזי' ואותן שאמרו אין מחזי'‬
‫שוין‪ .‬הלכך אם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה ונז' אחר‬
‫שסיים את הברכה וקודם שפתח בברכה שאחריה חוזר‬
‫לברכת רצה דהא במנחה מחזי' אבל אם שכח בערבית כיון‬
‫דאין מחזי' אין חוזר לרצה אע"ג דלא פתח בברכה שאחריה‪.‬‬
‫ועוד דאין להביא ראיה לכאן דבשלמא התם בברהמ"ז כיון‬
‫דנז' אחר שסיים בונה ירושלים ולפני שפתח הטוב והמטיב‬
‫אמר לה ברכה בפ"ע דאע"ג שחוזר על יעלה ויבוא למרות‬
‫שאינו צריך אין חוזר בשבילה על ברכה מברכות המזון אבל‬
‫בתפלה אם היית אומר היכא שלא עקר רגליו בי"ח‬
‫ברכות שהיה לו לחזור א"כ היה צריך לחזור לרצה דאינו‬
‫יכול לומר יעלה ויבוא ברכה בפ"ע די"ח תקון י"ט לא תקון‬
‫ואין זה הגון שבשביל יעלה ויבוא של ערבית דהוי דבר‬
‫שאין מחזי' עליו יחזור על ברכת רצה שאמרה כהוגן‪.‬‬
‫יכולין להתפרנס מכוס זו אם היה מוכרה ולא היה שוברה‪.‬‬
‫זוגיתא זכוכית לשון זכה ששקופה ונראה תוכה והבבלים‬
‫לעגי לשון ובמקום ‪ `zikef‬אמרי ‪ `zibef‬כי הגימ"ל רפויה‬
‫קרובה מאוד לכ"ף רפויה כמבטאנו‪ .‬א"ל רבנן לרב המנונא‬
‫זוטי לישרי לן מר לא היה שמו המנונא אלא לפי שהיה‬
‫קולו ערב והיה רגיל לשיר לפני העם בשמחת מצוה קראוהו‬
‫המנונא לשון שר בשירים כדאמרי' בשה"ש רבה פרשה ד‬
‫‪jlnl oepnid xnel miywany miyp` ly dxeagl c"dnl lyn‬‬
‫`"‪xnel oigaeyn mklk miciqg mklk minirp mklk jlnd l‬‬
‫‪.axr elewy dnl mklk i"r xn`i ipelt yi` `l` iptl oepnid‬‬
‫הי תורה והי מצוה דמגנו עלן הרי תורה והרי מצוה‬
‫שמגינים עלינו כמו )ברא' מז כג( ‪ rxf mkl `d¥‬הרי לכם זרע‪,‬‬
‫ולא דמי להא דאמר לע' ב ע"ב ‪ xge`n ediipin id‬וכן י ע"א‬
‫‪ `yixa ded dyrn id‬דהתם לשון איזה הוא והכא לשון הרי‬
‫הוא כלשון המקרא‪ .‬ורש"י פירש ‪okide epwqry dxezd okid‬‬
‫‪ mpdib ly dpicn epilr epibiy oiniiwn ep`y zevnd‬ולא הבנתי‬
‫דבריו הא ודאי התורה והמצות לפניהם וודאי יגינו עליהם‬
‫ולמה ישאלו היכן הם‪ .‬אסור לאדם שימלא שחוק פיו רק‬
‫מעט שחוק על פיו כשמח בישועת ה'‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< רבנו‬
‫יונה פירש דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים קאמר משום ששמחה יתירה מרגילה‬
‫את האדם לשכוח המצות דיקא נמי דקאמר 'בעולם הזה' משמע אפי' בזמן‬
‫שביהמ"ק קיים‪ ,‬אבל הרמב"ן בתורת האדם פירש דדוקא בזמן הגלות קאמר‬
‫ומשום החורבן אבל בזמן שביהמ"ק קיים מותר למלא פיו שחוק וכן נר'‬
‫מקרא דיליף מיניה `‪ dpix eppeyle epit wegy `lni f‬וכתיב לעיל מיניה ‪aeya‬‬
‫‪ minlegk epiid oeiv zaiy z` 'd‬וכן פירש הטור בסי' תקס‪ .‬ופסק בשו"ע סי'‬
‫'בעולם הזה'‬
‫תקס סעי' יב אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעוה"ז מדקאמר 'בעולם‬
‫כלשון הגמ' ולא קאמר 'בזמן הזה' כלשון הטור ש"מ כרבנו יונה ס"ל דאפי'‬
‫בזמן הבית נמי אסור משום דמרגיל לעבירה ומשכח את המצות וכן פירשו‬
‫המג"א והט"ז‪ .‬ומ"מ מעט בת שחוק על פיו מותר דמראה בטחונו בה' וכ"ש‬
‫הרב לתלמיד ובפרט לתלמידים צעירים צריך להראות להם חיוך מעט‬
‫לקרבם‪ ,‬ואם זכה לישועת ה' באיזה דבר מותר למלאות פיו שחוק וכן‬
‫כששומע איזו בשורה טובה כמו שמצינו אצל אברהם שבשרו ה' שעתיד‬
‫להוליד את יצחק כתיב ביה )ברא' יז יז( ‪ wgvie eipt lr mdxa` letie‬וכן אם‬
‫זכה לקיים איזו מצוה שטרח בה הרבה כדאמר לעיל ט ע"ב על רב ברונא‬
‫‪ `nei dilek dinetn `keg wiqt `le dltzl dle`b jnq `cg `pnif‬וכן אם‬
‫זכה לסיים מסכת וכיו"ב מותר לו למלאות פיו שחוק ובכל אלו אדרבה מצוה‬
‫ד"ה אל וכו' כנגד האזכרות "שבו" ומשום כצ"ל‪.‬‬
‫למלאות פיו שחוק ושבח הוא לו‪ .‬וכן יש לדייק מלשון רשב"י דקאמר אסור‬
‫‪eay‬‬
‫לא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רלה‬
‫לו לאדם שימלא פיו שחוק בעוה"ז משמע בענייני העוה"ז אבל אם הוא‬
‫לאכול דאכילתה אכילת עראי היא אבל לאדם אסור לאכול‬
‫בישועת ה' מותר‪ ,‬וכן מוכח מקרא דיליף מיניה `‪eppeyle epit wegy `lni f‬‬
‫ממנה דאכילתו בבית אכילת קבע היא והיינו דקאמר ר'‬
‫‪ dl` mr zeyrl 'd licbd miiebd exn`i f` dpix‬כשמגדיל ה' לעשות עמנו‬
‫הושעיא כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר‬
‫מותר למלאות פיו שחוק ואין השחוק הזה משכיח את המצוות אלא אדרבה‬
‫בהמתו אוכלת ופטורה והוא חייב‪ .‬וקשיא לי א"כ מאי‬
‫מרגיל את האדם למצות ולהדבק בקונו ישת' שמו לעד‪ .‬אבל מה שרגילים‬
‫מערים איכא הכא הא זהו הדין שאם מכניסה לבית במוץ‬
‫איזה דרשנים לעמוד מול הקהל ולהצחיק אותו ודאי אסור אע"פ שרוצים‬
‫שלה אינו חייב במעשר וכשעושה כפי הדין לא שייך לקוראו‬
‫לקרבם לתשובה‪ ,‬וזכורני שבילדותי היו הדרשנים בוכים בדרשותיהם‬
‫מערים לשון עורמה‪ ,‬ועו"ק מאי מכניס אדם את תבואתו‬
‫וזכורים לטוב המרא דאתרא הרב משה מיימון זצ"ל והרב יוסף חליוה זצ"ל‬
‫'במוץ שלה' הל"ל מכניס אדם את תבואתו קודם מירוח‬
‫שהיו בוכים בדרשותיהם והקהל עמם ובפרט בדרשות אלול וספירת העומר‬
‫דכל קודם מירוח פטור מן המעשר‪ ,‬ועו"ק דהל"ל ומכניסה‬
‫והיום הדרשנים צוחקים ומצחיקים וכן לא יעשה אם לא שאומר מעט מילי‬
‫במוץ שלה 'ומאכיל לבהמתו' ופטורה מן המעשר מאי כדי‬
‫דבדיחותא בתוך דרשתו אבל להרבות בדברי צחוק בדרשה חילול ה' הוא‬
‫שתהא בהמתו אוכלת‪ .‬אלא נ"ל מערים אדם על תבואתו‬
‫ואיסורא‪ .‬לא מתוך דין אע"פ שנפסק הדין עדיין מהרהר הדיין‬
‫ומכניסה במוץ שלה אחר שהסיר ממנה את המוץ ומירח‬
‫בטענות התובע והנתבע וכ"ש התובע והנתבע עצמם‪ .‬ולא‬
‫הכרי התירו לו להערים ולהחזיר את המוץ לתבואה‬
‫מתוך דבר הלכה אע"פ שלבסוף נפסק הדין בישיבה כיון‬
‫ולערבבם יחד ולהכניסם לבית ואומר לא בשביל לפטור‬
‫שמתחילה הקשו בהלכה זו ותירצו וחזרו והקשו ותירצו‬
‫עצמי מן המעשר אני מערבב בה את המוץ אלא כדי שתהא‬
‫עדיין הוא מהרהר במה שהקשו ותירצו בהלכה זו‪ .‬אלא‬
‫בהמתי אוכלת שטוב לה עירבוב המוץ ואחר שהכניסה לבית‬
‫מתוך הלכה פסוקה הלכה שנאמרה בישיבה ולא היה מי‬
‫אוכל הוא ממנה והא דקא' ופטורה מן המעשר לאו אבהמתו‬
‫שהקשה בה כלל ועיקר ולא היו אלא ג' הלכות שנאמרו‬
‫קאי שהיא אוכלת ופטורה מן המעשר אלא אתבואה קאי‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫שהיא פטורה מן המעשר אפי' לאכילת האדם‪ ,‬ורש"י מבין‬
‫פסק בשו"ע סי' צג סעי' ג אין עומדין להתפ' לא )כצ"ל( מתוך דין ולא‬
‫ד'ופטורה' קאי על הבהמה‪ .‬ובירוש' מוכח כדפרישנא דקאמר‬
‫מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה אלא מתוך הלכה פסוקה הגה והיינו‬
‫התם ‪eilr mixrne oaza obc mc` daxn `iryed 'x ipz‬‬
‫והיינו דוקא אם עומד להתפ'‬
‫‪ zexyrnd on exhetl‬מדתני ‪ oaza 'obc' mc` daxn‬משמע‬
‫מיד אבל אנו יכולין להתפ' מתוך דין ומתוך הלכה שאינה פסוקה שהרי קודם‬
‫דמיירי אחר שכבר הסיר ממנו את המוץ ומירחו דמיקרי דגן‬
‫שחרית אנו קוראים את הקרבנות וזמירות וק"ש וגאולה וקודם מנחה‬
‫ועוד דלא אמר לפטור בהמתו מן המעשרות אלא ‪on exhetl‬‬
‫קוראים את הקרבנות ואשרי וקודם ערבית ק"ש וברכותיה ולא אמרו כל‬
‫‪ zexyrnd‬משמע לפטור את הדגן ועוד שלא הזכיר שם‬
‫הדינים הללו אלא למי שעומד להתפלל שמו"ע מיד ואינו אומר שום דבר‬
‫בהמה כלל‪ .‬ונ"ל שמתחילה שנינו בתוספתא ‪obc mc` daxn‬‬
‫בנות ישראל "הן" החמירו כצ"ל וכן הוא במגי' כח‬
‫‪ zexyrnd on exhetl eilr mixrne oaza‬כמו שהיא בירוש'‬
‫ע"ב וברי"ף הכא‪" .‬יושבות" עליה שבעה נקיים כצ"ל‪.‬‬
‫אבל הוצרך ר' הושעיא לפרשה דלא תימא מדקת' '‪'daxn‬‬
‫מדאורי' כל שראתה בז' ימים ראשונים טיפת דם כל שהיא‬
‫`‪ oaza obc mc‬משמע אפי' הרבה דגן ומעט תבן נמי מותר‬
‫נעשית נדה ואינה צריכה לשבת ז' נקיים קודם טבילתה אלא‬
‫לפיכך פירש בה ‪ dly uena dqipkne‬כשיעור מוץ היוצא‬
‫מיד שמסיימת ז' ימים מתחילת ראייתה טובלת ואע"פ שכל‬
‫מאותו דגן אבל אם הכניס הרבה דגן ומעט מוץ אסור דמוכח‬
‫שבעת הימים ראתה דם ולא פסקה אלא בסוף השביעי ובנות‬
‫שמערים שהרי לא יאכיל לבהמתו דגן נקי‪ ,‬וכן הוצרך לפרש‬
‫ישראל החמירו לישב בזה ז' נקיים כדם זיבה‪ .‬מערים אדם‬
‫דדוקא אם טוען שמכניס אותו בשביל בהמתו מותר אבל אם‬
‫על תבואתו וכו' מדאורי' אין נקבע למעשר אלא בשני‬
‫מודיע לבני ביתו שמכניס בשביל אכילת עצמו אסור‬
‫תנאים א‪.‬שעשאו דגן דהיינו שהסיר ממנו את המוץ ומירחו‬
‫דמינכרא מילתא ולאו הערמה היא והיינו דהוסיף ‪`dzy ick‬‬
‫בכרי שנא' ‪ jpbc ziy`x‬אבל קודם שהסיר ממנו את המוץ‬
‫‪ ,zlke` eznda‬ומשו"ה בירוש' אמר '‪`iryed 'x 'ipz‬‬
‫ומירחו בכרי נקרא תבואה ולא דגן ב‪.‬הכניסו לבית שנא'‬
‫ובתלמודא דידן אמר '`‪ `iryed 'x 'xn‬דבירוש' מביא את‬
‫‪ ,ziad on ycwd izxria‬הלכך אם מכניסה לבית במוץ שלה‬
‫התוספתא כלשונא ובבבלי מביאה עם פירושו של ר'‬
‫פטורה מן המעשר‪ .‬ופירש"י דדוקא לבהמתו יהיה מותר‬
‫הושעיא‪ .‬המקיז דם "בבהמת" קדשים י"ג לבהמת וכן הוא‬
‫בישיבה ולא הקשו בהם כלל כדמפרש לק'‪.‬‬
‫נמי כמו מתוך שמחה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב‬
‫לפניו‪.‬‬
‫רלו‬
‫‪eay‬‬
‫לא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫במעי' יב ע"ב הקדיש בהמתו לעולה וחלתה והקיז לה דם‬
‫יאמר הלכה פסוקה ויעמוד להתפ' אבל אם יש שהות בידו לומר תנחומין‬
‫לרפאותה אסור הדם בהנאה ואם נהנה מועלין בו כלו'‬
‫של תורה עדיף טפי כך נ"ל בדעת השו"ע‪.‬‬
‫מביא קרבן מעילה‪.‬‬
‫אין עומדין להתפ' לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וכו'‬
‫רבנן עבדי כמתני' ‪ y`x caek jezn‬רב אשי עביד‬
‫אין תפלתו של אדם נשמעת אלא כששכינה שורה במקומו‬
‫כברייתא ‪ dweqt dkld jezn‬כך פירש"י‪ ,‬ואין נ"ל חדא‬
‫ובכל הני לא שריא שכינה כדאמרי' בשבת ל ע"ב ‪jcnll‬‬
‫דמדקא' רבנן עבדי כמתני' ר"א עביד כברי' משמע אי‬
‫‪wegy n"le zelvr n"le zeavr jezn `l dxey dpiky oi`y‬‬
‫אפשר שיעשה כמתני' וכברייתא דאם עושה כמתני' אינו‬
‫‪jezn `l` milha mixac n"le dgiy n"le y`x zelw n"le‬‬
‫כברייתא ואם עושה כברייתא אינו כמתני' ולפירוש"י קשיא‬
‫‪obpnd obpk dide obpn il egw dzre '`py devn ly dgny xac‬‬
‫הא העומד להתפלל מתוך הלכה פסוקה יכול שיהיה בו נמי‬
‫‪ .'d ci eilr idze‬שמחה של מצוה יעשה מצוה ויחשוב כמה‬
‫כובד ראש‪ ,‬ועוד דלפי פירושו כיון שכבר נזכרה הברייתא‬
‫זכה בעוה"ז ובעוה"ב ותכנס בו שמחה ויעמוד ויתפלל‪ ,‬והרב‬
‫וממנה הוא בא היה לו להקדים רב אשי עביד כברייתא רבנן‬
‫אלטר מאזוז זצ"ל פירש דאפי' עושה מצוה ואין חושב‬
‫עבדי כמתני'‪ .‬אלא נ"ל דהכי פירושו רבנן עבדי כמתני'‬
‫בזכותו נמי יש בו שמחה דכל העושה מצוה מיד שמחה‬
‫‪ y`x caek jezn‬רב אשי עביד כברייתא דלק' ‪dgny jezn‬‬
‫ממלאה לבו שנא' פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ .‬ונ"ל דע"פ‬
‫‪ devn ly‬והשתא אתי שפיר דאי עביד כמתני' לא מצי עביד‬
‫הברייתא הזו שמצריכה שיעמוד להתפלל מתוך שמחה של‬
‫כברייתא דמתני' וברייתא שני הפכים הם‪ ,‬וכן גרסי הרי"ף‬
‫מצוה קבעו ליתן צדקה קודם שמו"ע של שחרית וקודם‬
‫והרא"ש רב אשי עביד כברייתא דתניא אין עומדין וכו'‬
‫שמו"ע של מנחה דמצות צדקה דאורי' היא והיא המצוה‬
‫דלא קאי אברייתא דלעי' אלא אברייתא דלק'‪ .‬ברי"ף‬
‫היחידה שכל אחד יכול לקיימה בביהכ"נ סמוך לשמו"ע‪,‬‬
‫וברא"ש גרסי "ורב שימי בר אשי" עביד כברייתא‪.‬‬
‫ועוד דההוא קרא ‪ al ignyn mixyi 'd icewt‬דילפי' מיניה‬
‫>>>ועשה טוב<<< התוספות פסקו כרבנן דעבדי כמתני' ומצלו מתוך כובד‬
‫שמצוה משמחת את הלב ילפי' מיניה נמי דעיקר השמחה ע"י‬
‫ראש וכרב אשי דעביד כברייתא ומצלי מתוך הלכה פסוקה )עיין בפירושנו‬
‫מצות צדקה ד'פקודי' גימטריה 'צדקה' עם הכולל ועוד שע"י‬
‫לתוספות ד"ה רבנן( ובשו"ע פסק בין כרבנן דמצלו מתוך כובד ראש ובין‬
‫שהוא מתכוין לשמח לב העניים ות"ח בצדקה שנותן נעשה‬
‫כברייתא השניה דקת' מתוך שמחה של מצוה וז"ל השו"ע בסי' צג סעי' ב‬
‫שמחה בלבו מידה כנגד מידה וכיון שנעשית שמחה בלבו‬
‫לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה )היינו מתוך כובד ראש( לא‬
‫מיד שכינה שורה במקומו ויכול להתפ' ותתקבל תפלתו‬
‫מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס אלא מתוך שמחה‬
‫מהרה‪ .‬וכן לא יפטר אדם מחבירו וכו' אלא מתוך דבר‬
‫כגון דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהילה לדוד‬
‫הלכה קשיא כיון דבתפלה אמרי' דיעמוד מתוך 'שמחה של‬
‫שכתוב בו רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו ומהסוגיא משמע דאי‬
‫מצוה' ובנפטר מחבירו אמרי' דיפטר מתוך 'דבר הלכה' ולא‬
‫אפשר להתפלל גם מתוך כובד ראש וגם מתוך שמחה של מצוה דאי קאי‬
‫שוו כלל מאי 'וכן'‪ .‬ובירוש' גריס בתרוייהו 'מתוך דבר של‬
‫בשמחה של מצוה אינו בכובד ראש ואי קאי בכובד ראש אינו בשמחה של‬
‫תורה' לא יעמוד אדם להתפ' לא מתוך וכו' אלא "מתוך‬
‫מצוה‪ .‬ובסעי' ג' פסק אין עומדין להתפ' לא )כצ"ל( מתוך דין ולא מתוך‬
‫דבר של תורה" וכן אל יפטר אדם מחבירו לא מתוך וכו'‬
‫הלכה שלא יהא לבו טרוד בה אלא מתוך הלכה פסוקה הגה והיינו נמי כמו‬
‫אלא "מתוך דבר של תורה" ואתי שפיר 'וכן'‪ ,‬מיהו אכתי‬
‫והיינו כרב אשי דמצלי מתוך הלכה‬
‫קשיא סיפא דקת' שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו‬
‫פסוקה‪ .‬והשתא קשיא היכי מצלי מתוך שמחה של מצוה דהיינו דברי‬
‫דבריהם בדברי שבח ותנחומים מאי 'שכן' הא אמרת‬
‫תנחומין של תורה כמו שפסק בסעי' ב או מתוך הלכה פסוקה כמו שפסק‬
‫דעומדין להתפלל 'מתוך דבר של תורה' ונפטרין מחבירו‬
‫בסעי' ג‪ ,‬ונ"ל דס"ל למרן שאין עומדין להתפ' אלא בכובד ראש ומתוך‬
‫'מתוך דבר של תורה' אבל סיום הנביאים היה 'בדברי שבח‬
‫שמחה של מצוה דהיינו דברי תנחומין של תורה וכן אנו נוהגין שקוראים‬
‫וניחומים' ולא דמי כלל‪ .‬לפיכך הגיה הגר"א אין עומדין‬
‫קודם שחרית זמירות דוד המלך וגאולת מצרים וקודם מנחה אשרי יושבי‬
‫להתפ' וכו' אלא "מתוך שמחה של מצוה" וכן לא יפטר‬
‫וגו' וקודם ערבית גאולת מצרים מיהו אם היה בביהמ"ד ועסק בהלכה‬
‫אדם מחבירו וכו' אלא "מתוך שמחה של מצוה" )וכן‬
‫שאינה פסוקה ורוצה לעמוד להתפ' ואינו יכול לומר דברי תנחומין של תורה‬
‫היא הגירסא ברא"ש( והוי הנפטר מחבירו דומיא דהעומד‬
‫מתוך שמחה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב‬
‫‪eay‬‬
‫לא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רלז‬
‫להתפ' ותרוייהו דומיא דסיום הנביאים הראשונים דהוי‬
‫בשעה שנפטר ממנו ותעלה זכרונה של ההלכה לפניו‬
‫בדברי שבח ותנחומים‪ ,‬מיהו דבריו קשים מאוד חדא ד'דברי‬
‫מבוררת היטב כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי ב"א‬
‫שבח ותנחומים' לא דמו ל'שמחה של מצוה' ועוד שלפי‬
‫מפום נהרא עד בי צניתא דבבל בבל היא בורסיף כדאמר‬
‫הגהתו זו יקשה הא דקאמר לק' וכן תנא מרי אל יפטר אדם‬
‫בשבת לו ע"א והמגיע לשם משכח תורתו כדאמרי' בסנה'‬
‫מחבירו אלא 'מתוך דבר הלכה' שמתוך כך זוכרהו מאי‬
‫קט ע"א ‪it`y xea siq xea i`n dxezl rx oniq siqxeae laa‬‬
‫'וכן' הא בברייתא אמר 'מתוך שמחה של מצוה' ורב מרי תני‬
‫ופירש"י '‪) eininn owexzpy xea 'it`y xea‬כצ"ל( ‪gkyn 'elk‬‬
‫'מתוך דבר הלכה' והגר"א מתוך שנדחק בזה מחק מילת 'וכן'‬
‫‪ cnely dn lk mc`d‬א"ל מר ודאי דאמרי אינשי אדוני וכי‬
‫וגריס תני מרי וכו' כנגד גירסת הספרים וגירסת הראשונים‪.‬‬
‫אמת הוא מה שאומרים האנשים ‪c‬הני צניתא דבבל איתנהו‬
‫ונ"ל דגירסת הדפוס יפה היא מכל הגירסאות ואע"ג דבעומד‬
‫מאדם הראשון ועד השתא א"ל אדכרתן מילתא דריב"ח‬
‫להתפ' אמרי' 'מתוך שמחה של מצוה' ובנפטר מחבירו אמרי'‬
‫וכו' לא אמר לו הכי אמר ריב"ח אלא 'אדכרתן' מילתא‬
‫'מתוך דבר הלכה' ובסיום הנביאים אמרי' 'בדברי שבח‬
‫דריב"ח מתחילה היתה הלכה זו שכוחה ממנו ולא יכל‬
‫ותנחומין' שייך לומר בהן 'וכן' כלו' כמו שאמרנו בעומד‬
‫להזכר בה בבירור היאך היא נשנית ומאיזה מקרא דרש לה‬
‫להתפלל שלא יעמוד מתוך עצבות ועצלות וכיו"ב ללמדך‬
‫ריב"ח והשתא שבא ליפטר ממנו נזכר בה אלמא אע"ג‬
‫שאם היה בעצבות או בעצלות או בשחוק ושיחה וכיו"ב‬
‫דהמגיע לבבל היא בורסיף אפי' מה שכבר היה זוכר משתכח‬
‫כשיגיע להתפ' צריך לשנות מצבו ולעשות מצוה ומתוך‬
‫ממנו רב שימי בר אשי כיון שנפטר מרב כהנא באותו מקום‬
‫'שמחה של המצוה' יעמוד להתפ' כך הנפטר מחבירו אם היה‬
‫לא רק שלא שכח תורתו אלא הלכה שהיתה שכוחה ממנו‬
‫עוסק עמו כל הדרך בשיחה או שחוק וכיו"ב כשיבוא להפטר‬
‫השתא נזכר בה הא למדת דהנפטר מחבירו סגולה גדולה היא‬
‫ממנו צריך לשנות מצבו ולדבר עמו 'דבר הלכה' כשם‬
‫להזכר בדברי הלכה ותורה‪ .‬וכי מאחר דלא עבר היאך ישב‬
‫שמצינו בנביאים הראשונים שכל דבריהם דברי תוכחה‬
‫איפכא הל"ל אשר לא ישב אדם שם ולא עבר בה איש‪ .‬וכל‬
‫ויסורים וכשבאו לחתום דבריהם שינו מצבם וסיימו 'בדברי‬
‫ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתיישבה‬
‫שבח ותנחומים' הא למדת שפעמים חובה על האדם לשנות‬
‫שאם היו מיישבין את כל העולם ועוקרין את האילנות‬
‫מצבו ומזה תלמד לעניין תפלה ולעניין הנפטר מחבירו‪ ,‬אבל‬
‫ומנסרים את ההרים לא היה העולם עומד לפיכך חילק אדם‬
‫שינוי מצב שעשו הנביאים לא דמי לשינוי מצב שצריך‬
‫הראשון את העולם למקומות ישוב ולמקומות טבעיים‪,‬‬
‫לעשות בתפלה שהם שינו ל'דברי שבח ותנחומים' והמתפלל‬
‫ומתחילה לא ידעו בני האדם סוד זה עד השנים האחרונות‬
‫צריך לשנות ל'שמחה של מצוה' ותרוייהו לא דמי לשינוי‬
‫שהבינוהו והיום בכל מדינה ומדינה שוקדים מתכנני הערים‬
‫מצב שצריך לעשות הנפטר מחבירו שהוא צריך לשנות‬
‫להניח מקומות בלתי מיושבים וכמה מלחמות ניטשות על זה‬
‫ל'דבר הלכה'‪ .‬וכן תנא מרי )בר נמחק( בריה דרב הונא‬
‫בין בעלי הקרקעות שרוצין לבנות על קרקעותיהן ערים‬
‫כצ"ל‪ .‬שמתוך כך זוכרהו צ"ל זוכרו‪ ,‬פי' את חבירו שכל‬
‫וישובים לבין ועדות התכנון שרוצות להניח מקומות בלתי‬
‫פעם שיגיע להלכה זו או לדומה לה יעלה בראשו זכר חבירו‬
‫מיושבים כדי לקיים את העולם‪ .‬צניתא דקלים שאין עושין‬
‫שאמר לו הלכה זו כשנפטר ממנו לילך למקום רחוק ומתוך‬
‫פירות ולא נעשו אלא לצל והיינו 'צניתא' שאדם ההולך‬
‫שזוכרו מתפלל עליו שישמרהו ה' במקום הרחוק שהלך‬
‫בדרך ונתחמם יושב תחתיהם ומצטנן )עיין רשב"ם ב"ב סט‬
‫אליו‪ ,‬ומהרב יוסף חליוה הי"ו שמעתי כבר מובטחין אנחנו‬
‫ע"ב ד"ה הוצין(‪ .‬רב מרדכי אלוייה לרב שימי בר אשי‬
‫שדבר הלכה נשמר בזכרון האדם יותר מדברים אחרים שנא'‬
‫מהגרוניא ועד בי כיפי לעי' אמרי' דרב כהנא אלוייה לרב‬
‫)דב' לא כא( ‪ erxf itn gkyz `l ik‬וכיון שנזכר לפניו דבר‬
‫שימי ב"א עד בי צניתא דבבל ואשמועי' השתא דרב מרדכי‬
‫תורה שאמר לו חבירו בשעת פטירתו אף חבירו נזכר לפניו‬
‫אע"ג שיצא עם רב שימי ב"א מהגרוניא וכשהגיעו לבי‬
‫ומתפלל עליו שישמרהו ה' במקום הרחוק שהלך אליו‪ ,‬וי"מ‬
‫צניתא דבבל כבר הלך עמו דרך רבה לא רצה להפרד ממנו‬
‫שמתוך כך זוכרהו את ההלכה כשמתגעגע לחבירו עולה‬
‫בבי צניתא דבבל שהוא סי' רע לתורה שמשכח תלמודו‬
‫לפניו שיחתו‪ .‬אבל הפירוש הנכון הוא אם יש לו איזו הלכה‬
‫כדפרישנא לעיל לפיכך האריך עמו ואלוייה עד בי כיפי‬
‫שקצת נשכחה ממנו ואינו זוכרה היטב יאמרנה לחבירו‬
‫שהוא רחוק משם‪.‬‬
‫רלח‬
‫‪eay‬‬
‫לא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫המתפ' צריך שיכון את לבו לשמים כיון דתנן `‪oicner oi‬‬
‫‪dkxae dkxa lk zlgzae dkxae dkxa lk seqa geyl `a m`e‬‬
‫‪ y`x caek jezn `l` 'tzdl‬כלו' ראשו מוטה כלפי מטה‬
‫‪ dgyi `ly eze` oicnln‬כדי שלא יהא לבו מוטה למטה‬
‫הו"א דכל גופו יהיה מוטה כלפי מטה לארץ לפיכך הביא‬
‫ואינו מכוון לשמים‪ .‬כשהיה מתפ' עם הצבור היה מקצר‬
‫ברייתא זו לאשמועי' דלא ישחה בתפלתו ויהיה לבו כלפי‬
‫ועולה מפני טורח צבור‬
‫הארץ אלא יעמוד זקוף ויהיה לבו מכוון כלפי השמים )אבל‬
‫לש"צ להמתין לתלמידי חכמים עד שיסיימו תפלתם דאל"כ מאי טורח ציבור‬
‫>>>ועשה טוב<<< יש שלמדו מכאן שיש‬
‫ראשו יהיה למטה( ויחשוב בלבו שצינור ארוך מוביל מן‬
‫יש כשמאריך בתפלתו‪ ,‬מיהו נר' דהא דקת' כשהיה מתפ' עם הצבור היינו‬
‫השמים אל לבו להכין את לבו ולהכילו ביראה והכנעה סי'‬
‫כשהיה הוא עצמו ש"צ דהא קת' היה מקצר 'ועולה' משמע עולה ממקום‬
‫לדבר תכין לבם כשהם מכוונים את לבם שיהיה כלפי‬
‫הש"צ שהיה למטה )כמ"ש לעיל כט ע"א גבי בכל הברכות כולן אין מעלין‬
‫השמים אתה מכין לבם וממלאו ביראה והכנעה אז תקשיב‬
‫אותו עי"ש( וכן הוא בהדיא בדברי השו"ע סי' נג סעי' יא ש"צ שמאריך‬
‫אזניך לתפלתם שנאמרת מתוך יראה והכנעה‪ ,‬א"ר יהודה‬
‫בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן‬
‫אתא לאיפלוגי את"ק ואאבא שאול כך היה מנהגו של ר"ע‬
‫הודאה להש"י בנעימה תבא עליו ברכה והוא שיתפ' בכובד ראש ועומד‬
‫כשהיה וכו' וכשהיה מתפ' בינו לבין עצמו אדם מניחו‬
‫באימה וביראה אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו ה"ז מגונה ומ"מ‬
‫בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכ"כ למה מפני כריעות‬
‫כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור מיהו מדברי‬
‫והשתחויות אלמא ר"ע לא היה מכוון לבו לשמים אלא היה‬
‫הרמב"ם בפ"ו מהל' תפלה ה"ב משמע דלאו בש"צ מיירי שכתב שם ‪'tznd‬‬
‫מתפלל וכל גופו מוטה לארץ בהשתחויה וכריעה‪ ,‬לעולם‬
‫‪ecia zeyxd envr oial epia la` i`cn xzei ezltz z` jix`i `l xeavd mr‬‬
‫יתפ' אדם בבית שיש בו חלונות שיהא לבו מכוון לשמים‬
‫‪siqedl dvx m` oke xne` k"dei iecie xcqk 'it` ezltz xg` xnel `a m`e‬‬
‫אבל כשאין שם חלונות הוי כהפסק בין לבו לשמים ואין ה'‬
‫‪ siqen dkxad oirn zeirvn`d on dkxae dkxa lka‬מדקא' דלא יאריך‬
‫מכין לבו‪ .‬וי"ג המתפ' צריך שיכוון את לבו ול"ג לשמים‬
‫בתפלתו אבל אחר תפלתו יכול לומר אפי' כסדר יוה"כ משמע דלאו בש"ץ‬
‫וכן הוא בתוספתא פ"ג ה"ד וברי"ף ובסה"ג ובכמה‬
‫מיירי דהוא אפי' אחר תפלת שמו"ע נמי אסור להאריך משום טורח ציבור‬
‫ראשונים‪ ,‬והאחרונים פירשו יכוון דעתו ומחשבתו למה‬
‫ועוד מדלא קאמר שליח צבור לא יאריך את תפלתו וכו' אלא ‪mr 'tznd‬‬
‫שמתפלל‪ ,‬ואי אפשר לפרש כן דא"כ מאי מייתי סי' לדבר‬
‫‪ 'eke jix`i `l xeavd‬משמע דלאו בש"צ מיירי אלא בסתם אדם ונר' דמיירי‬
‫תכין לבם תקשיב אזניך הא לא הקב"ה מכין לבם אלא הן‬
‫כגון שהיו שם עשרה בצמצום ואם יאריך בתפלתו נמצאו כולם ממתינים לו‬
‫מכוונים לבם והל"ל יכינו לבם תקשיב אזניך ועוד מאי‬
‫עד שיסיים תפלתו ויתחילו החזרה והוי טורח ציבור או כגון שהוא ת"ח‬
‫קאמר כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל וכו' מה‬
‫והכל ממתינים לו‪ .‬תקשיב אזניך )תניא נמחק( א"ר יהודה כך‬
‫שייך עניין כריעותיו של ר"ע לכאן דמיירי בכוונת הלב ועוד‬
‫היה וכו' כצ"ל דהכל ברייתא אחת וכן הוא בתוספתא פ"ג‬
‫מאי מייתי הכא לעולם יתפ' אדם בבית שיש בו חלונות‬
‫ה"ו וה"ז וברי"ף ובסידור ר"ע גאון סדר התפלה ד"ה‬
‫מה עניין זה אצל זה ועוד מ"ט דבעי' בית שיש בו חלונות‪,‬‬
‫ועומדין ומתפללין‪ .‬לעולם יתפ' אדם בבית שיש בו חלונות‬
‫ועוד דביבמות קה ע"ב מסיק ‪dhnl eipir oziy jixv 'tznd‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< פירש"י לק' לד ע"ב ‪lkzqn `edy eal oiekiy el oinxeby‬‬
‫‪ dlrnl eale‬מאי ולבו למעלה אם בא לומר שצריך לכוון‬
‫‪ rpkp eale miny itlk‬וכבר הקשו על רש"י הא בעי' שיהיו עיניו למטה‬
‫לבו הל"ל ולבו לשמים ועוד מדקאמר 'עיניו למטה' דהוי‬
‫כדאמר ביבמות קה ע"ב ומי הוא זה שמביט בשמים בשעה שמתפ' לפניו‬
‫כפשוטו עיניו יהיו מוטין כלפי הארץ יש לך ללמוד דאף 'לבו‬
‫יתב'‪ ,‬ותלמידי רבנו יונה פירשו דטעמא משום שע"י שיהיו שם חלונות‬
‫למעלה' הוי כפשוטו לבו פשוט כלפי מעלה ואינו מוטה למטה‬
‫ויהיה המקום מואר ויהיה לו אויר תהא דעתו מיושבת להתפ' כהוגן‪ ,‬מיהו‬
‫שלא יכרע וישתחוה בתפלתו כדי שיהא לבו מכוון לשמים‬
‫אני פירשתי לעיל גבי יכוין לבו לשמים באופן אחר עי"ש‪ .‬ויפתחו את‬
‫ועוד אי אמרת 'ולבו למעלה' היינו שיתכוון בתפלתו היכי‬
‫החלונות לאותו צד שמתפללים אליו‪ ,‬ולפי הזה"ק בפרשת פקודי צריך‬
‫מייתי התם ראיה מדכת' ‪ mitk l` epaal `yp‬הא לא משמע‬
‫לפתוח בביהכ"נ י"ב חלונות‪ .‬ופסק בשו"ע סי' צ סעי' ד צריך לפתוח פתחים‬
‫הכא כוונת הלב כלל אלא מצב פיזי משמע כאן שלא יכרע‬
‫או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפ' כנגדם וטוב שיהיה בביהכ"נ י"ב‬
‫וישתחוה אלא ירים לבו שיהיה פשוט כלפי השמים ואז ה'‬
‫חלונות ולא ידעתי היאך יעשו י"ב חלונות בכותל שכנגד ירושלים אם לא‬
‫מכין לבו והיינו טעמא דאמרי' לק' לד ע"א ‪zekxa el` x"z‬‬
‫שביהכ"נ גדולה ביותר ואני לא ראיתי אלא שעושין ב' חלונות בכותל שכנגד‬
‫‪seqe dlgz d`ceda seqe dlgz zea`a oda dgey mc`y‬‬
‫יכול יתפ' אדם כל‬
‫ירושלים או ד' ושאר החלונות בשאר הכתלים‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫לא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רלט‬
‫היום כולו מכאן ועד `‪k"dei ly iecie xcqk 'it` dltzd xg‬‬
‫דסיפא דקאמר ‪ 'dltzd l`e' 'dpxd l`' renyl‬רנה זו תפלה‬
‫`‪ xne‬הוא המשך הברייתא דלעיל `"‪ebdpn did jk dcedi x‬‬
‫ותפלה זו בקשה‪ ,‬והא דלא מייתי מרישא משום דלא כתיב‬
‫‪ 'eke r"x ly‬וכן הוא בתוספתא פ"ג ה"ח ט י‪ .‬כבר מפורש‬
‫בה 'לשמוע' אבל סיפא דכתיב בה 'לשמוע' משמע‬
‫§‪oiEke‬‬
‫ע"י דניאל וזמנין תלתה )כצ"ל( כך לשון הפסוק © ¦‬
‫דכשמקדים תפלה לבקשה נשמעת תפלתו ואם מקדים בקשה‬
‫‪jxa `ed `neia dzlz oipnfe milyexi cbp dzilra dil ogizt‬‬
‫לתפלה אין תפלתו נשמעת‪ .‬אי נמי רנה לא משמע ליה בקשה‬
‫‪on car ic law lk ddl` mcw dcene `lvne idekxa lr‬‬
‫הנאמרת בתחנונים אלא ג' ראשונות שהן שבח ואומרן‬
‫‪ .dpc zncw‬וא"ת מההיא ברייתא קשיא לרבי יוחנן דאמר‬
‫בשמחה ובניגון ערב קרי להו רנה‪ .‬אין אומר דבר אחר‬
‫לעי' כא ע"א ‪ ,elek meid lk mc` 'tziy i`ele‬וי"ל דהכא ה"ק‬
‫אמת ויציב כדי שיסמוך גאולה לתפלה‪ .‬אפי' כסדר וידוי‬
‫יכול יתפ' אדם תפלת שחרית כל היום כולו אם רוצה‬
‫של יוה"כ אומר ביוה"כ מתחילין תחינות ווידויין אחר‬
‫יתפלל אותה בשעת המנחה או בשעת ערבית כבר מפורש‬
‫שמו"ע של שחרית ומסיימין אחר ד' שעות והו"א שכל תפלת‬
‫ע"י דניאל וזמנין תלתא שלושה זמנים קבע להם של‬
‫שחרית צריכה להיות בזמן בקר דהיינו ד' שעות קמ"ל‬
‫ערבית בערבית של שחרית בשחרית ושל מנחה במנחה והא‬
‫דדוקא על תפלת שמו"ע קפדינן שתהא בשעת בקר אבל‬
‫דקא' לק' יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע"י דוד‬
‫תחינות ובקשות שאומר אחר שמו"ע לא איכפת לן בהו‪.‬‬
‫ערב ובקר וצהרים ה"ק יכול יהא עושה את התפילות‬
‫חבילות חבילות וכוללן יחד כגון שיתפלל ערבית סמוך‬
‫לעלות השחר ויחזור ויתפלל שחרית בעה"ש ממש ונמצא‬
‫שאין הפסק בין תפלת ערבית לשחרית או יתפלל שחרית‬
‫סמוך לחצות היום ויתחיל מנחה ממש בחצות )לשיטתנו‬
‫שפירשנו לעיל שיכול להתפלל מנחה מחצות היום להלכה‬
‫ולא למעשה( ונמצאו שחרית ומנחה סמוכים בלא הפרש כבר‬
‫כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה לפי‬
‫שחנה אשה היא אמר בא וראה דאע"פ שאשה היא ואינה‬
‫גבר כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מינה‪ ,‬ד'גברוותא'‬
‫משמע גדולות וחזקות ומשמע נמי לשון גבר‪ .‬וכן גבי הלל‬
‫אמר בסוכה לח ע"ב ‪`bdpnn rnynl `ki` `zxaib `zkld‬‬
‫‪ `lildc‬לפי שהוא מנהג ואינו דין לכן אמר בא וראה דאע"פ‬
‫שהוא מנהג ואינו דין כמה הלכות גדולות וחזקות יש ללמוד‬
‫מפורש ע"י דוד ערב ובקר וצהרים מדנקט שם מיוחד לזמן‬
‫ממנו‪ .‬וחנה היא מדברת על לבה על שפתיה מבעי לה מאי‬
‫תפלת ערבית דקרי ליה 'ערב' ושם אחר לזמן תפלת שחרית‬
‫על לבה אלא "א"ר אלעזר" מכאן למתפלל "שצריך‬
‫'בקר' ושם אחר לזמן תפלת מנחה 'צהרים' ש"מ אין לו‬
‫לכוין" לבו כצ"ל וכן הוא בסידור ר"ע גאון וברי"ף‬
‫לכוללן יחד‪ .‬עוי"ל דלעי' דקת' יכול יתפ' אדם כל היום‬
‫וברא"ש‪ .‬וא"ת אמאי איצט' למילף כוונת הלב מקרא דחנה‬
‫כולו ה"ק יכול יהא חייב להתפלל כל היום כולו כשיש לו‬
‫הא מדאורי' הוא דכת' ולעבדו בכל לבבכם וקת' בברייתא‬
‫זמן כבר מפורש ע"י דניאל וזמנין תלתה )כצ"ל( אינו‬
‫בתע' ב ע"א `‪dltz ef xne` ied ala `idy dcear `id ef i‬‬
‫חייב להתפלל אלא בג' זמנים אבל אם רוצה להתפלל כל‬
‫אלמא עיקר עבודת התפלה בלב היא‪ ,‬אלא ע"כ כוונה דהכא‬
‫היום ודאי מותר לו ומשובח‪ .‬יכול משבא לגולה הוחלה כיון‬
‫לאו כוונת לבו לפירוש המילים שמוציא מפיו דדבר זה‬
‫שבטלו הקרבנות תקנו להם תפלות אבל קודם החורבן לא‬
‫דאורי' הוא וילפי' ליה מדכת' ולעבדו בכל לבבכם אלא צריך‬
‫היו חייבין בתפלה כלל וכשחזר ביהמ"ק ונבנה שוב בטלו‬
‫שיכוין לבו פי' שיהא לבו מכוון כנגד השמים ולא יהא שוחה‬
‫התפלות והשתא שחזר וחרב אין חייבין בתפלות אלו שתקנו‬
‫בתפלתו ולבו מוטה לארץ וכדפרישנא לעיל גבי המתפלל‬
‫הנביאים שכבר בטלה תקנתם בבניין בית שני כבר נאמר די‬
‫צריך שיכוון לבו לשמים עי"ש‪ .‬רק שפתיה נעות "א"ר‬
‫הוא עבד מקדמת דנא קודם החורבן נמי היה מתפלל תפלות‬
‫אלעזר" מכאן למתפלל "שצריך שיחתוך" בשפתיו כצ"ל‬
‫אלו ללמדך שאפי' בשעת קרבנות נמי חייבין בתפלות‪ .‬כבר‬
‫וכן הוא בסידור רע"ג וברי"ף וברא"ש‪ .‬וקולה לא ישמע‬
‫מפורש ע"י דוד )דכתיב נמחק( ערב ובקר וצהרים כצ"ל‪.‬‬
‫מכאן "שאסור להגביה קולו בתפלתו" ברי"ף מכאן‬
‫רנה זו תפלה תפלה זו בקשה תימה אדרבה נימא תפלה זו‬
‫למתפ' שצריך שתהא תפלתו בלחש‪ ,‬ובסידור רע"ג‬
‫תפלה ורנה זו בקשה‪ ,‬וי"ל הכי כתיב קרא ‪zltz l` zipte‬‬
‫ובראבי"ה "א"ר אלעזר" מכאן למתפ' שצריך שתהא‬
‫‪dltzd l`e dpxd l` renyl idl` 'd ezpigz l`e jcar‬‬
‫תפלתו בלחש‪.‬‬
‫מדקאמר ברישא 'אל תפלת עבדך' והדר 'ואל תחינתו' ש"מ‬
‫ה"ט ‪eiztya mixacd jzgn `l` eala 'tzi `le ezltza elew diabi `l‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרמב"ם בפ"ה מהל' תפלה‬
‫רמ‬
‫‪eay‬‬
‫לא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪z` oiekl leki epi`y e` dleg did k"`` elew rinyi `le ygla eipf`l rinyne‬‬
‫כתיב ‪`l dlewe zerp dizty wx dal lr zxacn `id dpge‬‬
‫‪ozrc sxhz `ly ick xeaiva `di `ly calae xzen f"d elew rinyiy cr eal‬‬
‫‪ dxekiyl ilr diaygie rnyi‬משמע רק כשהתפללה אז‬
‫‪ elewn‬הא למדת דאע"ג דאסור להגביה קולו צריך להשמיע לאזניו‪ .‬אבל‬
‫'ויחשביה עלי לשיכורה' וקשיא כיון שהיתה נראית לו‬
‫הרשב"א כתב שבתוספתא )פ"ג ה"ט( קת' ‪eipf`l elew rinyn `di leki‬‬
‫שיכורה למה לפני שהתפללה לא היתה נראית לו שיכורה‬
‫)ובתוספתא דידן לא קתני הכי עי"ש( ‪dal lr zxacn `ide dpga yxit xak‬‬
‫ואין לומר שמפני שהתפללה בצורה מוזרה 'רק שפתיה נעות‬
‫‪ rnyi `l dlewe zerp dizty wx‬אלמא אסור להשמיע לאזנו‪ ,‬מיהו כתב הטור‬
‫וקולה לא ישמע' לכן חשב אותה לשיכורה דהא אמרת דכו"ע‬
‫דפשט הגמ' דידן והירוש' משמע דאסור להגביה קולו עד שישמעו אחרים‬
‫כך צריכין להתפלל ועלי ודאי ידע מנהג התפלה ולמה היתה‬
‫אבל לאזנו מותר וכתב הטור ‪f` ik eipf`l rinydl aeh xzeiy zpzep zrcde‬‬
‫נראית לו שיכורה‪ ,‬אלא מכאן ששכור אסור להתפ' ולפני‬
‫‪ xzei oiekl lkei‬וכתב הב"י דכן הלכה דצריך להשמיע לאזניו אבל בבדק‬
‫תפלתה נמי היתה נראית לו שיכורה מחמת צערה ואבלותה‬
‫הבית חזר בו וכתב ‪) xdefd n"ne‬ויקהל דף רב ע"א( ‪`nw 'iqa izazky‬‬
‫רק שקודם התפלה לא היה איכפת לעלי שהיא שיכורה דלית‬
‫‪ el yegl ie`xe `ztqezd ixacl mikqn‬מיהו המעיין בדברי הזוהר יראה דאין‬
‫ביה איסורה והשתא שעמדה להתפלל חרה לו הדבר‬
‫הכרח לפרש כך אלא שלא ישמענו אדם אחר אבל הוא עצמו ישמע תפלתו‬
‫שמתפללת בשיכרותה ועושה איסור והוכיחה על כך‪.‬‬
‫ואדרבה כן הוא פשט הזוהר‪ .‬ופסק בשו"ע סי' קא סעי' ב לא יתפלל בלבו‬
‫>>>ועשה טוב<<< איתא בעירובין סד ע"א `‪l` iezy `ped ax xa dax xn‬‬
‫לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו‬
‫‪ikid darez ezltz 'tzd m`e 'tzi l` xekiy dltz ezltz 'tzd m`e lltzi‬‬
‫ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו וה"מ בינו לבין עצמו אבל‬
‫‪leki epi`y lk xekiy jlnd iptl xacl lekiy lk iezy ?xekiy c"de iezy inc‬‬
‫בצבור אסור דאתי למטרד צבורא הגה ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל כדי‬
‫‪ jlnd iptl xacl‬עוד איתא התם )ע"ב( `‪lk dpiye lin jxc `a` xa inx xn‬‬
‫שילמדו ממנו בני ביתו מותר מיהו כיון דבבדק הבית כתב מרן דיש לחוש לדברי‬
‫‪ick dzyy `l` y"l dea` xa dax xn` ongp x"` oiid z` oibitn `edy‬‬
‫הזוהר דאסר להשמיע לאזנו נהגו כן כל הספרדים‪ ,‬אבל כבר כתבתי דאינו‬
‫‪ ezxkyn dpiye ezcxeh jxcy y"k ziriaxn xzei dzy la` ziriax‬ומסיק‬
‫מוכרח בלשון הזהר כלל ואדרבה משמע לי דהזהר סובר דאין להשמיע‬
‫בגמ' דמהלך ברגליו כ"ש שדרך טורדתו אבל רכוב ע"ג בהמה דרך מפיגה‬
‫לאחרים אבל לעצמו משמיע‪ ,‬ועוד יש להעיר שמרן כתב את בדק הבית‬
‫יינו‪ .‬וכתב הטור בסי' צט דשיכור אפי' עבר זמן תפלה צריך לחזור ולהתפ'‬
‫קודם שכתב את השו"ע כמו שכתבו גדולי האחרונים )כנסת הגדולה יו"ד‬
‫תפלת תשלומין בתפלה שאחריה דחשיב כשוגג‪ .‬ופסק בשו"ע סי' צט סעי'‬
‫סי' לז הגהות ב"י אות נג והגנת ורדים או"ח כלל ד סו"ס ט ובשם הגדולים‬
‫א שתה יין כדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו ואם שתה יותר אם הוא‬
‫למרן החיד"א מערכת ספרים ערך שו"ע אות עה ובברכי יוסף כאן והשלחן‬
‫יכול לדבר לפני המלך אם התפ' תפלתו תפלה ואם אינו יכול לדבר לפני‬
‫גבוה בכללים אות יג( ונמצא דדבריו שבשו"ע הם האחרונים והם מסקנתו‬
‫המלך אם התפ' תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפ' כשיסיר יינו מעליו‬
‫הסופית וחזר בו ממה שכתב בבדק הבית‪ .‬מיהו קרא דמייתי מיניה ראיה ‪wx‬‬
‫ואפי' אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג הגה‬
‫‪ rnyi `l dlewe zerp dizty‬מוכח שלא היתה מוציאה מפיה שום קול ואפי'‬
‫ודין ק"ש כדין תפלה אבל שאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שכור )מרדכי ריש פרק‬
‫לא לאזניה דכתיב 'רק' שפתיה נעות משמע הנעת השפתים בלא הוצאת קול‬
‫הדר הגה' מיימוני פ"ד מהלכות תפלה( כשהיו באין לדבר לפני המלך היו עורכים‬
‫כלל‪ ,‬ועוד שאם מתפללין יחד מאה או יותר מתפללים כמו שרגילין בשבתות‬
‫בכתב מה שרוצין לומר ומששנים את הנאום ואח"כ באין לפני המלך‬
‫אם יוציאו בשפתיהן אפי' להשמיע לאזניהם בלבד תהמה כל ביהכ"נ ותטרף‬
‫ואומרים אותו בע"פ וכל שיכול לדבר בע"פ נאום שכבר שיננו מיקרי יכול‬
‫דעת כולם לכן נהגו שלא להוציא בשפתיהן ויש להם על מה שיסמוכו וכן‬
‫לדבר לפני המלך ואם אינו יכול לאומרו ע"פ מיקרי אינו יכול לדבר לפני‬
‫הוא מנהג כל הספרדים כמ"ש‪ ,‬ובהיותי בבני ברק נכנסתי להתפלל בביהכ"נ‬
‫המלך‪ .‬ובסעי' ב פסק דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין וה"מ‬
‫יצקוביץ ועמדתי שם ארבע שעות ובחנתי את המתפללים וראיתי שאף‬
‫כששתה רביעית אבל אם שתה יותר כ"ש ששינה משכרתו ודרך טורדתו‬
‫האשכנזים חסידים וליטאים ובעלי בתים אין משמיעים לאזניהם כלל‪.‬‬
‫וה"מ במהלך ברגליו אבל רוכב ודאי דרך מפיגה היין ודוקא כשישן שינה‬
‫ולעניין הלכה למעשה נ"ל כיון דמקרא דרק שפתיה נעות מוכח דאינה‬
‫כל שהיא אמרי' כ"ש דשינה משכרתו אבל ישן שעתים ויותר שינה מפיגה‬
‫משמעת לאזנה כמ"ש וכן הוא בהדיא בתוספתא שהביא הרשב"א ומגמ' דידן‬
‫יינו כך למדתי מנסיון החברים‪ .‬ובסעיף ג פסק כל אחד שהוא שתוי סגי‬
‫וירוש' לא מוכח שצריך להשמיע לאזנו לכך מנהג ישראל שאין משמיעין‬
‫ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג יינו הגה ולכן אין נזהרין ביינות שלנו שאין‬
‫לאזניהם דין הוא ואין ראוי לבטל המנהג‪ ,‬ואע"ג דהרמב"ם והשו"ע וכמה‬
‫חזקין שמתפללין אע"פ ששתה רביעית ויותר )ת"ה סימן מ"ב( וכ"ש אם מתפללים מתוך‬
‫פוסקים פסקו להלכה דישמיע לאזניו על כגון זה אמרו בירוש' דיבמות פי"ב‬
‫סידור שבידו שאין חוששין לשכרות מעט )כן נראה לי( ותימה בעיני מה עניין סידור‬
‫ויחשביה עלי לשיכורה קרא הכי‬
‫שבידו לעניין שתוי הא לאו משום שיתבלבל בתפלתו הוא אלא משום שאינו‬
‫ה"א ‪.dkldd z` lhan bdpnde‬‬
‫‪eay‬‬
‫לא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫רמא‬
‫יכול לכוין לבו או משום בזיון הוא‪ .‬וביום פורים מנהגנו להתפ' מנחה אחר‬
‫‪ dxekyl ilr diaygie‬לא בכח הנבואה באה לך מחשבה זו‬
‫המשתה אע"ג דשתויין אנחנו דכיון דמצות היום בשתיה אין בזה בזיון כלל‬
‫והיינו 'לא אדני' אין אתה נביא כי הנביא נקרא אדון‬
‫ויאמר אליה עלי עד מתי‬
‫כדאשכחן בעובדיהו שהיה עבד אחאב והוא היה אדונו‬
‫תשתכרין וגו' הא ודאי לא הפסיק אותה בשעת תפלתה‬
‫והעיר לה אלא המתין עד שתסיים תפלת שמו"ע ואח"כ‬
‫ואעפ"כ היה קורא לאליהו אדני כדכת' )מלכ' א יח ז( ‪xn`ie‬‬
‫ובלבד שיודע בעצמו שיכול לכוין‪.‬‬
‫העיר לה דאי הפסיקה בשעת תפלתה ודאי לא היתה מפסיקה‬
‫תפלתה ומשיבה לו וקשיא הא כיון דהחטא כבר נעשה ליכא‬
‫מצות ‪ `hg eilr `yz `le 'ebe gikez gked‬ואמאי הוכיח‬
‫אותה לא היה לו לדבר עם האשה‪ ,‬א"ר אלעזר מכאן‬
‫לרואה בחבירו דבר שאינו הגון שצריך להוכיחו מכאן‬
‫שמצות תוכחת שייכא אפי' אחר שראית שכבר עשה את‬
‫החטא‪" .‬שצריך" להוכיחו כצ"ל וכן הוא ברי"ף וברא"ש‪.‬‬
‫רש"י ד"ה לישרי לן מר שירה ר"ל דאינו כמו ‪dil ixyil‬‬
‫‪ xn‬דשבועות כו ע"ב דלשון היתר הוא לכך פירש דהכא‬
‫‪ edil` ipc` df dz`d‬וכן מצינו שהשונמית קוראת לאלישע‬
‫אדני )מלכ' ב ד טז( ‪afkz l` midl`d yi` ipc` l` xn`ze‬‬
‫‪ jzgtya‬ולא רוח הקדש שהיא פחות מנבואה שורה עליך‬
‫כעת דאע"ג שכל הנביאים בשעה שאין רוח הנבואה מדבר‬
‫בם רוח הקדש שורה עליהם השתא שאין נבואה מדברת בך‬
‫אף רוח הקדש לא שורה עליך‪ .‬א"ד הכי אמרה ליה לא‬
‫אדון אתה לא נביא אתה כלל לא עכשיו ולא לפני כן‬
‫"ולאו" איכא כצ"ל שכינה ורוח הקדש גבך ואפי' שכינה‬
‫ורוה"ק שמתלבשים בנביאים בשעה שאין עליהם רוח נבואה‬
‫נמי אין בך שדנתני לכף חובה בשלמא מה שסברת בלבך‬
‫לשון שירה הוא‪*** .‬ד"ה אסור בהנאה וכו' חולין‬
‫שאני שכורה כדכת' ‪ dxekyl ilr diaygie‬אין לי ללמוד מזה‬
‫"דה"מ" כשנשחטו וכו' לכפר נתתיו "לכם" ולא כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מתוך וכו' מתוך זחות לב ועתק עתק לשון גאוה‬
‫הוא כמו )ש"א ב ג( `‪mkitn wzr `vi ddeab ddeab exacz l‬‬
‫אלא שכעת אין עליך לא רוח נבואה ולא רוח הקדש שאם‬
‫וכן )תה' לא יט( ‪.feae de`ba wzr wicv lr zexaecd‬‬
‫***ד"ה אלא מתוך שמחה וכו' כגון סמוך לגאולת מצרים‬
‫כלו' כגון שיתפלל שמו"ע סמוך לברכת גאל ישראל שהיא‬
‫דברי תנחומים ושבח מעניין גאולת מצרים או במנחה יתפלל‬
‫שמו"ע סמוך לתהלה לדוד וכו'‪ ,‬רש"י היה גורס 'מתוך‬
‫שמחה' ולא היה גורס 'של מצוה'‪.‬‬
‫תוד"ה רבנן עבדי כמתניתין "רב אשי עביד כברייתא‬
‫וכתרוייהו" קי"ל כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה שכן וכו' תנחומין "דלא" מיירי בפורענות דישראל‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ומוצאו וכו' ולא נהירא "אלא" מי"