זמננו בן התיכון במזרח ותרבות ספרות 73 א ה " הצעה להרצאה בכנס אילמ השוו

‫ספרות ותרבות במזרח התיכון בן זמננו‬
‫הצעה להרצאה בכנס אילמ"א ה‪73‬‬
‫ספרות ילדים באיראן לפני ואחרי המהפכה האסלאמית‪ :‬השוואה‬
‫יעל גידניאן‬
‫הרצאתי תעסוק בספרות ילדים שיצאה לאור באיראן בשנים שלפני המהפכה האסלאמית‪ ,‬לעומת‬
‫ספרים שיצאו לאור בשנים שאחריה‪ .‬ההרצאה תתבסס על הרצאה שנתתי במכללת אלקאסמי‬
‫באפריל ‪ ,2102‬בכנס על ספרות ילדים‪ ,‬ועל בחינת הגמר שכתבתי במסגרת לימודיי בחוג‪ ,‬אותה‬
‫הגשתי בפברואר ‪ .2102‬ההשוואה מתבססת על הבדלים בין הספרים בשלושה היבטים‪ :‬היבט‬
‫ספרותי‪ ,‬היבט תכני והיבט גרפי (איורים נלווים)‪.‬‬
‫מסקנותיי המרכזיות‪:‬‬
‫‪.0‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫בשתי התקופות ספרים עלילתיים‪ .‬בתקופה שלאחר המהפכה יותר אסופות של שירים‬
‫וסיפורים קצרים‪ ,‬מה שמייצג את הניסיון של השלטון החדש ליצור לגיטימציה על ידי‬
‫יצירת מצג שווא של שיתוף העם ותמיכה "מלמטה" בשלטון‪.‬‬
‫בספרים שלפני המהפכה שימוש עיקש במילים פרסיות וניסיון לטהר את השפה ממילים‬
‫ערביות‪ ,‬תהליך שנפסק עם פרוץ המהפכה ובספרות שיצאה לאחריה‪.‬‬
‫בהיבט התכני ההבדלים בין התקופות ניכרים‪ :‬הספרים מהתקופה המלוכנית עוסקים‬
‫הרבה בפסטוראליה ובנוף הטבעי של איראן‪ ,‬הם מקדשים את ערכי המשפחה ושמים‬
‫אותם במרכז‪ .‬רבים מהספרים כוללים עיבודים לקלאסיקות איראניות מימי הביניים ואף‬
‫לפני כן‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הספרים מהתקופה שלאחר המהפכה עוסקים בפרט כחלק ממרקם‬
‫לאומי‪ ,‬ולא משפחתי‪ .‬הם לא מתרפקים על העבר אלא נלחמים על ההווה‪ .‬ישנו גם עיסוק‬
‫בעתיד המשיחי‪ -‬שלאחר בוא המהדי‪ ,‬שקשור באופן הדוק להשלמת המהפכה באיראן‪.‬‬
‫בתקופה שלאחר המהפכה ישנה לגיטימיות לאלימות ככלי להשגת מטרות צודקות‪ .‬נושא‬
‫הצדק עובר כחוט השני בספרים שלפני המהפכה ולאחריה‪ ,‬אך הוא מקבל ביטויים שונים‬
‫בכל תקופה‪ ,‬וכך גם הלגיטימציה לשימוש באלימות‪.‬‬
‫בתקופה שלפני המהפכה‪ ,‬האיורים עשירים מאוד‪ ,‬צבעוניים‪ .‬לעתים קרובות הם משקפים‬
‫סגנונות ציור איראניים מימי הביניים‪ ,‬בהיבט של מיקום הדמויות בחלל‪ ,‬חריגה‬
‫מהמסגרת‪ ,‬תיאור של כמה סצנות באיור אחד ועוד‪ .‬האיורים בספרים שיצאו לאחר‬
‫המהפכה דלים וללא צבע‪ .‬ישנם פחות מוטיבים פיגורטיביים‪ ,‬יותר אלמנטים מופשטים‪,‬‬
‫והרבה דם‪.‬‬
‫ההרצאה מבוססת על סקירה מדוקדקת של שישה ספרים‪ :‬שלושה יצאו לפני המהפכה‬
‫האסלאמית ושלושה אחריה‪ ,‬בנוסף לסקירה כללית של כחמישה עשר ספרים נוספים‪ .‬מעט נכתב‬
‫על ספרות ילדים באיראן‪ ,‬והשוואה מסוג זה‪ ,‬הכוללת היבטים ספרותיים ותכניים ואף עיסוק‬
‫באיורים הנלווים לספר‪ ,‬טרם נכתבה‪ .‬אני מקווה להמשיך ולעבוד על כך ולכתוב משהו מקיף יותר‬
‫בעתיד‪.‬‬
‫"חמישים גוונים של אפור" באיראן הטרום‪-‬מהפכנית‪ :‬אסתטיקה גרוטסקית וניכור חברתי ברומן‬
‫אבן הסבלנות של צאדֶ ק צ'ּובֵּּכ‬
‫אבן הסבלנות (סנג‪-‬י צבור) מאת צאדק צ'ּובּכ‪ ,‬מהיוצרים הספרותיים הבולטים באיראן במחצית השניה‬
‫של המאה העשרים‪ ,‬התפרסם לראשונה באיראן ב‪ .6611-‬ברומן שנוי במחלוקת זה‪ ,‬צ'ּובּכ מציג עולם‬
‫כאוטי שבו הגוף הפגום‪ ,‬הנרקב והמת‪ ,‬כמו גם יצורים חריגים כמו חיות מדברות‪ ,‬שדים שנונים ואל‬
‫מוכתם‪ ,‬מניעים את עלילתו‪ .‬במקביל לעולם הביזארי‪ ,‬האבסורדי והאירוני שמוצג ברומן‪ ,‬עלילתו‬
‫המרכזית מתמקדת בעליבות החיים של בני השכבות החלשות בחברה האיראנית (העני‪ ,‬הנך‪ ,‬האנוס‪,‬‬
‫היתום וכיו"ב)‪ .‬המציאות החברתית שאותה מתאר הרומאן באמצעות סאטירה‪ ,‬סלנג‪ ,‬בוטות לשונית‪,‬‬
‫גידופים וקללות‪ ,‬נשלטת על ידי מנגנונים מדכאים ודכאניים של אמונה‪ ,‬מעמד ומגדר‪ .‬באבן הסבלנות‪,‬‬
‫אפילו היחידה החברתית הבסיסית ביותר של התא המשפחתי אינה תומכת ומגוננת‪ ,‬אלא מהווה שקף‬
‫לניכור‪ ,‬חוסר תקשורת‪ ,‬אגואיזם ושחיתות מוסרית שמאפיינים את חבריה‪ .‬התלאות שחוות הדמויות‬
‫ברומן של צ'ּובּכ מוצגות באמצעות הישנות תיאורים מוגזמים וגסים של תנאי הגוף האנושי ותפקודיו‪,‬‬
‫לרבות שיתוק‪ ,‬דימום‪ ,‬הקאה‪ ,‬ריקבון‪ ,‬הפרשות צואה‪ ,‬סטיות מיניות וכדומה‪.‬‬
‫ההרצאה תמקם את הרומן של צ'ּובּכ בהקשריו הסוציו‪-‬ספרותיים בתקופת המונרכיה הפהלוית‪ ,‬תוך‬
‫התמקדות בדרכים שבהן אסתטיקה גרוטסקית מעצבת אותו ברמת הסגנון‪ ,‬התוכן והדמויות‪ .‬האסתטיקה‬
‫של הגרוטסקיות בספרות‪ ,‬כפי שזיהה אותה מיכאיל בכטין בספרו הנודע רבלה ועולמו‪ ,‬כרוכה‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫בניכור של המוכר וב"השפלה" (טופוגרפית) של הרוחני והנשגב לרמה החומרית של הגופניות וחלקי פלג‬
‫הגוף התחתון‪ .‬הטיעון המרכזי של ההרצאה גורס שצ'ּובּכ עשה שימוש בכלים המזוהים עם הריאליזם‬
‫הגרוטסקי על מנת לאתגר מוסכמות ספרותיות (כגון לשון מעודנת ושפה אינטלקטואלית) ופרקטיקות‬
‫תרבותיות (כגון פולחן דתי‪ ,‬אמונות טפלות‪ ,‬נישואי ילדים ונישואים זמניים)‪ ,‬שאפיינו את החברה‬
‫האיראנית בת זמנו ובמידת מה ממשיכים לאפיין אותה גם בימינו‪.‬‬
‫למרות שצ'ּובּכ נותר כלוא‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬במסגרת החשיבה שאותה הוא ביקש לאתגר‪ ,‬באבן הסבלנות‪,‬‬
‫הרומן השני והאחרון שלו‪ ,‬הוא חשף בפני קהל הקוראים באיראן עליבות חיים שבדרך כלל נטו‪ ,‬בלשונו‪:‬‬
‫"לטאטא מתחת לשטיח"‪ .‬על כך הוא זכה בשבחים מצד אחד ובביקורת נוקבת מצד מבקרי ספרות פרסית‬
‫מצד שני‪ .‬בחינת האסתטיקה הגרוטסקית של הרומן‪ ,‬מאפשרת להעריך מחדש את העיסוק הנרחב של‬
‫צ'ּובּכ עם תנאי הגוף ותפקודיו‪ ,‬מעבר לתיאוריו הבוטים‪ ,‬הגסים והמבזים‪ ,‬הקרנבל הלשוני וחוסר‬
‫האחידות במבנה הפנימי של מה שמזוהה כמגנום אופוס שלו‪ .‬בהקשר כללי יותר‪ ,‬דיון זה מהווה הזדמנות‬
‫להרחיב על יצירות נוספות שעיצבו את עולם הספרות הפרסית בעיצומו של תהליך מודרניזציה מהיר‬
‫באיראן‪.‬‬
‫ד"ר ליאורה הנדלמן‪-‬בעבור‪ ,‬עמיתת מחקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‬
‫הילה פלד‪-‬שפירא‪ ,‬הצעה מס ‪ 1‬לכנס אילמ"א ‪3112‬‬
‫כותרת‪ :‬הדם ירדוף את פני השטן‪ :‬יחסו של השלטון העיראקי אל המיעוט הכורדי בראייתו של משורר‬
‫כורדי‪-‬עיראקי גולה‬
‫מערכת יחסים טעונה ובעייתית בין השלטון לבין האינטלקטואלים בכל מדינה‪ ,‬כמו גם בין השלטון לבין‬
‫מיעוטים שונים‪ ,‬מקבלת באופן טבעי ביטוי ביצירות אמנות שונות‪ .‬הרצאה זו תתמקד באופן שבו‬
‫מתבטאת מערכת יחסים כזאת אצל המשורר הכורדי‪-‬עיראקי בלנד אלחידרי (‪ ,)1221 - 1231‬שהיה‬
‫קורבן לרדיפות פוליטיות מצד המשטר העיראקי ואף נאלץ לגלות מעיראק עקב כך‪ .‬שירתו של‬
‫אלחידרי משקפת שלושה צירים מרכזיים בהקשר זה‪ :‬את מערכת היחסים האישית שלו עם השלטון‬
‫בעיראק שבבסיסה ניסיון לחסל את האופוזיציה הקומוניסטית שאלחידרי השתייך אליה; את יחסי‬
‫הכוחות בין השלטון לכורדים; ואת יחסו של המשורר עצמו כלפי מיעוט זה‪ ,‬שממנו הוא מגיע‪.‬‬
‫בהרצאה ייבחנו דוגמאות מתוך שירתו של אלחידרי המעלות תמונה מרתקת של זהותו המורכבת של‬
‫האינטלקטואל על רקע האלימות שחווה בעיראק‪ ,‬הרדיפות והגלות‪ ,‬ועל רקע היותו הן חלק‬
‫מהאופוזיציה האידיאולוגית לשלטון והן חלק ממיעוט אתני‪ .‬כמו כן‪ ,‬ייבחן מעמדם של הכורדים תחת‬
‫שלטון מצמית ומדכא‪ ,‬כפי שעולה מתמונת‪-‬המראה שמציג אלחידרי‪.‬‬
‫שם המציגה‪ :‬ד"ר אריאל שיטרית‬
‫מעמד ושיוך אקדמי‪ :‬מרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובאוניברסיטה הפתוחה‬
‫מוטיב החתונה בסרט تناثر של תאופיק אבו ואיל‬
‫לאור משמעויותיו בקולנוע הפלסטיני לדורותיה‬
‫תקציר‪ :‬הרצאה זו תנתח את הסרט החשוב תנאת'ור (התפוררות‪ )3111 ,‬של הבמאי תאופיק אבו‬
‫ואיל‪ .‬אשתמש כאן בעיקר במתודולוגיה של "נעדרות‪-‬נוכחות" (‪ ,)parapraxis‬תיאוריה שפותחה על ידי‬
‫חוקר הקולנוע הידוע תומס אלזסר (‪ )Elsaesser‬אותה הוא לקח מפרויד ופיתח הלאה‪ .‬התיאוריה‬
‫מתייחסת למשהו נעדר אך מושך אל עצמו תשומת לב בהיעדרותו‪ .‬בסרט הזה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬חסרה‬
‫חתונה‪ .‬אנו רואים גבר ואישה שטרם החליטו להיות זוג‪ ,‬ואז הסרט "קופץ" לתקופת נישואיהם לאחר‬
‫שמתעכב לכמה שניות על תמונות מהחתונה שהייתה‪ ,‬אך לא "און‪-‬סקרין")‪ )on-screen‬לעיני הצופה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬החתונה מופיעה בסרט הזה בבחינת נעדרת‪-‬נוכחת‪ :‬על פני הדברים היא נעדרת מתוך‬
‫העלילה של הסרט‪ ,‬אך היא נוכחת לא רק משום שברור שהזוג נשוי‪ ,‬אלא משום שישנן גם תמונות‬
‫מהחתונה ומדברים על תמונות אלה‪ ,‬דבר שמושך תשומת לב להיעדרותה‪ .‬תופעה זו של נעדרות‪-‬‬
‫נוכחות בסרט מקבל חיזוק לאור מרכזיותו של מוטיב החתונה בקולנוע הפלסטיני לדורותיו‪ ,‬על טקסיה‬
‫ומשמעותיה הסמליים‪ .‬לאור הסמליות הרבה והמשמעויות הרבות והדינמיות שיש לחתונה בהקשר‬
‫הפלסטיני להיעדרותה של החתונה בסרט תנאת'ור יש משמעות ניכרת‪ .‬על מנת לעמוד על חשיבות‬
‫זו‪ ,‬אנסה דווקא להרחיב על המשמעויות הרבות ומרכזיותו של מוטיב החתונה בסרטים פלסטיניים‬
‫מאז ראשיתם ועד ימינו אנו‪ .‬בכך מחקר זה שופך אור חדש על אודות הקולנוע הפלסטיני בכלל‪,‬‬
‫ומעניק ניתוח מעמיק לסרט אחד‪ .‬אדבר על הסרטים הבאים‪ :‬חתונה בגליל (מישל ח'לייפי)‪ ,‬חיפה‬
‫(רשיד משהראווי)‪ ,‬שביל החלב (עלי נסאר)‪ ,‬חתונתה של רנא (האני אבו אסעד)‪ ,‬ובחודש התשיעי‬
‫(עלי נסאר)‪ ,‬ופזילה (צובחי זוביידי)‪ .‬לאור המשמעויות של חתונה בסרטים אלה אעמוד על משמעות‬
‫היעדרותה המודגשת בסרט תנאת'ור‪ ,‬ועל תפקיד "נעדרות‪-‬נוכחות" בכלל לאורך סרט זה‪ ,‬כתיאורית‬
‫מפתח להבנתו‪ ,‬היות שלטענתי הוא מהווה תפנית בתולדות הקולנוע הפלסטיני‪.‬‬
‫מקורות‬
‫‪Thomas Elsaesser, "Absence as Presence, Presence as Parapraxis." Journal of Cinema and‬‬
‫‪Media 49:1. 2008. 106-120.‬‬
‫‪Thomas Elsaesser and Malte Hagener, Film Theory: An Introduction through the Senses.‬‬
‫‪New York: Routledge, 2010.‬‬
‫‪Rashid, Khalidi, Palestinian Identity. New York: Columbia University Press, 1997.‬‬
‫‪Hamid, Naficy, An Accented Cinema: Exilic and Diasporic Filmmaking. Princeton: Princeton‬‬
‫‪University Press, 2001.‬‬
‫יעל בן‪-‬צבי מורד‪ ,‬רצח אב‪ :‬מגדר ולאומיות בקולנוע הפלסטיני‪ .‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.3111 ,‬‬
‫נורית גרץ וג'ורג' ח'לייפי‪ ,‬נוף בערפל‪ :‬המרחב והזיכרון ההיסטורי בקולנוע הפלסטיני‪ .‬תל אביב‪:‬‬
‫עם עובד‪.3111 ,‬‬