לזרע -א יוסף בן דוד

‫יוסף בן דוד א‪-‬לזרע‬
‫איור ‪ 20‬יוסף א‪-‬לזרע‬
‫יסודי משפחת א‪-‬לזרע‬
‫מלאח גריס היא שכונה צפופת סמטאות הסגורה מכל עבריה כגטו בחומת לבני חימר אדמדמה‬
‫כצבע האדמה מהן נלקחו לבניינה‪ ,‬והיא הוקמה בית אחר בית משהתרחבה אוכלוסיית מלאח‬
‫תאפילאלת‪ ,‬ונספחו אליה המוני יהודים שבקשו להשתבח בתורת מקובליה וחכמיה‪ ,‬ושימעה‪,‬‬
‫כקהילת קודש המבורכת בגדולי תורה ומקובלים‪ ,‬יצא למרחוק‪ .‬כך מוצאים אנו באלמנך ההסטורי של‬
‫רבני מרוקו והמגראב מ‪ 1700 -‬ועד ימינו את יוסף בן דוד א‪-‬לזרע‪ ,‬סבו רבא מדור שלישי של דוד‪,‬‬
‫אבי יוסף א‪-‬לזרע‪ ,‬שנולד בגריס בכא' טבת שנת התרל"א‪ .1871 ,‬שבט גדול של משפחות נמנה עם‬
‫צאצאי יוסף בן דוד הראשון‪ ,‬ובין קרוביו באילן היוחסין‪ ,‬נמנה שבטו של הרב מכלוף בן יוסף בן‪-‬עזרא‬
‫מתאפילאלת‪.‬‬
‫חוקרים בני זמננו בבית התפוצות חקרו ומצאו שאילן היוחסין של "לזרע" הוא אוסף משפחות‬
‫שעסקו בגידול‪ ,‬מכירה ומסחר בדגנים לסוגיהם השונים‪ ,‬חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬סורגום וכיוצא באלה‪ ,‬אך גם‬
‫יוסף בן דוד א‪-‬לזרע‬
‫גידולי שדה וירקות שהושקו במימיו של נהר הזיז‪ ,‬נאותיו ואגמיו‪ .‬שבט בן‪-‬עזרא‪ ,‬לעומת בני הא‪-‬‬
‫לזרע‪ ,‬עסק‪ ,‬בנוסף לגידולי השדה‪ ,‬גם בגידול צאן‪ ,‬בקר ועופות בחווה שליד חורבות העיר‬
‫ההיסטורית החרבה סיז'ילמאסה‪ ,‬מרחק של חצי שעת רכיבה מריסאני‪.‬‬
‫לא קלים היו חיי היהודים בתאפילאלת לצידם של קנאי האיסלאם‪ ,‬ומעת לעת‪ ,‬כמו בשריפת קוצים‬
‫הפורצת כמו מעצמה ביום חמסין‪ ,‬היו מתרחשות פרעות והתנפלויות על יהודי המלאח‪ ,‬ולאחריהן‬
‫הייתה העיר שבה וממשיכה את חייה כאילו דבר לא אירע‪ ,‬והדם שהוזה על קירות הבתים היה נספג‬
‫אל אודם החימר ולא נודע כי בא אל קרבו‪.‬‬
‫השוק‪ ,‬המסגד והמדרסה‪ ,‬החמאם המוסלמי וכיכר השוק היו ליבה של העיר ריסאני‪ ,‬מקום ייסודה‬
‫של שושלת בית המלוכה המרוקני‪ ,‬הקרויה 'עלאווית' על שמו של מייסדה‪ ,‬מולאי עלי אל שריף לבית‬
‫דאחיל מחיג'אז‪ ,‬שאבותיו הוזמנו בסוף המאה ה‪ 16-‬כדי לשפר את נטיעות התמרים באזור‬
‫תאפילאלת‪ ,‬אך הוא הדיח בשנת ‪ 1669‬את השושלת הסעדית ששלטה אז במרוקו‪ ,‬ואיחד אותה‬
‫תחת השושלת עלי שריף‪ ,‬השליטה במדינה זו עד עצם ימינו‪.‬‬
‫איור ‪ 21‬השער למלאח תאפילאלת גריס )צילום ניסים קריספל(‬
‫קהילת הד'ימי היהודית של ריסאני‪ ,‬התגוררה במלאחים של גריס ותאפילאלת – רובעי היהודים‬
‫של העיר המדברית‪ ,‬ששיירות הגמלים הגדולות של הברברים והטוארגים‪ ,‬נוודי המדבר של‬
‫הסהארה‪ ,‬היו עוברות דרכה מאלג'יריה בדרכן לטימבוקטו וטאגזה שבממלכת מאלי‪ ,‬ולערי מערב‬
‫הסודאן וארצות אפריקה שבדרום הסהארה‪ ,‬כשהן נושאות עמן מלח‪ ,‬זהב‪ ,‬עבדים‪ ,‬שנהב‪ ,‬וכן‬
‫סחורות ומחצבים לערי המרכז והים של מרוקו‪ ,‬פז‪ ,‬מכנאס‪ ,‬מראכש‪ ,‬ראבאט‪ ,‬קזבלאנקה וסאפי‪,‬‬
‫ומהן לטנג'יר וטאטואן‪ ,‬נמלים בקרבת מיצר גיברלטאר‪ ,‬שהיו השער לאירופה ודרכי המסחר עמה‪.‬‬
‫בדרכן חזרה היו השיירות חוזרות עם נשק‪ ,‬בדים‪ ,‬כלי כרייה וחקלאות‪ ,‬בגדים‪ ,‬כלי בית‪ ,‬אוהלי‬
‫מדבר‪ ,‬יריעות ומזון למינהו‪.‬‬
‫ריסאני‪ ,‬כעיר מרכזית השוכנת על דרך השיירות לאורך נהר הזיז‪ ,‬שלטה על הדרכים המובילות‬
‫צפונה‪ ,‬לעבר מרכז מרוקו ונמלי הים שלה‪ ,‬והיא ספקה בין יתר שירותי המסחר‪ ,‬שרותים בנקאיים‬
‫של החלפת כספים‪ ,‬המרת זהב וכסף למטבעות עוברות לסוחר ‪ -‬מקצועות שיהודי תאפילאלת‬
‫התמחו בהן‪ ,‬ולצידם מקצועות הצורפות‪ ,‬ייצור טבעות‪ ,‬עדיים וכתרי תורה ליהודי העיר‪ ,‬והכנת‬
‫תכשיטים ולכל דורש מקרב תושבי העיר וסוחרי השיירות‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫יוסף בן דוד א‪-‬לזרע‬
‫חרוצים היו יהודי תאפלילאת וגריס‪ ,‬ובזיעת אפם הביאו לחם קודש אל שולחנם‪ .‬תורה ומלאכה‬
‫הייתה משנתם‪ ,‬ואך מצער מהם‪ ,‬שהיו גדולים בתורה‪ ,‬נעשתה זו אומנותם‪ ,‬והיו פטורים ממלאכת‬
‫כפיים‪ ,‬ופרנסתם על הקהילה‪.‬‬
‫רחבה הייתה תרומת ידם של יהודי תאפיללאת‪ ,‬כשבאו שד"רים לבקש ממון למען חזק את ערי‬
‫הקודש של ארץ ישראל‪ ,‬ולהרבות את מניין בניה ובנותיה בבנייה ובכינון ערי הקודש ירושלים‪ ,‬חברון‪,‬‬
‫צפת וטבריה‪ ,‬תובב"א‪ .‬ולא רק בממון ובדמים עסקינן‪ ,‬רבים ממשפחות ומאברכי תאפילאלת רבתי‬
‫עלו לארץ ישראל‪ ,‬כדבר השם‪ ,‬ובקיום מצוותיו בשלוש תפילות יומם ובשבועתם אליו‪ ,‬כנאמר‪:‬‬
‫רּוׁש ַליִם ִעי ָרְך ִּב ְ‬
‫ּתה ה'‪ּ ,‬בֹונֵה י ְ ָ‬
‫מינו‪ָּ ,‬ברּוְך ַא ָ‬
‫ה ָרה ְבי ָ ֵ‬
‫מ ֵ‬
‫ות ְבנֶה י ְ ָ‬
‫"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים; ִ‬
‫רּוׁש ָליִם; ו ִאם‪-‬‬
‫ׂש ְ‬
‫ּת ְ‬
‫ֶא ְ‬
‫מ ָח ִ‬
‫רּוׁש ִלַם ַעל רֹאׁש ִ‬
‫ח ִּכי ִאם ֹלא ֶאז ְ ְּכ ֵר ִכי‪ִ ,‬אם ֹלא ַא ֲע ֶלה ֶאת י ְ ָ‬
‫וּת ְד ַּבק ְלׁשֹונִי ְל ִ‬
‫מינִי‪ִ .‬‬
‫ׁש ַּכח י ְ ִ‬
‫רּוׁש ִלָם ִ‬
‫חְך י ְ ָ‬
‫ׁש ָּכ ֵ‬
‫תי‬
‫]תהילים‪ ,‬קל"ז‪,‬ה'‪-‬ו'[‬
‫החדר ונישואי התורה‬
‫בחג השבועות תרל"ו‪ ,1876 ,‬בהיותו כבן חמש שנים‪ ,‬לקח רבי דוד את בנו יוסף לחדר )כתאיב(‬
‫שליד בית הכנסת )כניס( רבנו מימון‪ ,‬אשר לידו מדרשת הרב הגדול ומורה ההלכות‪ ,‬חכם משה‬
‫אביכזיר‪ .‬קרבתם של מוסדות הדת המרכזיים של יהודי מרוקו אלה לאלה‪ ,‬כנהוג ברחבי העולם‬
‫היהודי דאז‪ ,‬לא בכדי נעשתה כי אם במחשבה תחילה‪ ,‬שתורה יש ללמוד וללמד בסולם של דרגות‪,‬‬
‫מן הקל אל הכבד‪ ,‬ומן הפשט לרז ומהדרש לסוד‪ ,‬ובית הכנסת עומד במרכז כמקדש מעט‪ ,‬עד שייכון‬
‫בית מקדשנו‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫עּורס דְ י אל‪ּ-‬כְתָ אִ יּב" ‪ -‬נישואי‬
‫בבית הכנסת התקיים טקס קבלת התורה של ילדי החדר הקרוי "אל‪ְ -‬‬
‫הילד עם התורה‪ :‬טקס נישואין סמלי של הילד והילדה בני החמש‪ ,‬המתוודעים לראשונה עם אוהלה‬
‫של תורה‪ .‬בשיר "כפר טּודְ ָרא"‪ ,‬על כפר יהודי שבלב הרי האטלס‪ ,‬מתואר כך מנהג הכנסת תינוקות‬
‫בית רבן לחדר של תינוקות בית רבן במרוקו‪:‬‬
‫אֹותּיֹות ִּב ְד ַבׁש‪ ,‬וְאֹו ְ‬
‫ח ֶ‬
‫"ו ְ ְ‬
‫תה ַ‬
‫הי ְ ָ‬
‫ח ִּבי ִּבי ַל ֵּקק! ו ְ ָ‬
‫מ ִרים לֹו‪ַ :‬‬
‫ה ִ‬
‫ּתו‪ֶ ,‬את ָּכל ָ‬
‫מָא ֶלף ו ְ ַעד ָ‬
‫ׁשל ֵעץ ִּב ְד ַבׁש ֵ‬
‫כֹות ִבים ַעל לּו ַ‬
‫הּתֹו ָרה‬
‫ט ַעם ֶ‬
‫ׁש ַּב ֶּפה ְ‬
‫ֶ‬
‫תּוקה ְּכמֹו ַ‬
‫מ ָ‬
‫ׁשל ְּד ַבׁש‪".‬‬
‫ביום הראשון של יוסף בחדר‪ ,‬שבו התוודע לראשונה לתורה‪ ,‬לקראת טקס הנישואין הסמליים‪,‬‬
‫למד עם חבריו בעל פה פסוקים שנכתבו על ידי אביו‪ ,‬רבו‪ ,‬יחד עם אותיות הא"ב ‪ -‬בדבש על גבי‬
‫נייר‪ .‬הילדים ליקקו את הדבש‪ ,‬והוריהם‪ ,‬יחד עם המוזמנים לטקס‪ ,‬ברכו את הילדים‪" :‬כך יערבו‬
‫לחיככם דברי תורה"‪.‬‬
‫לא קלה הייתה עבודת המלמדים ועוזריהם עם הילדים הקטנים‪ .‬יום לימוד ארוך נהג בחדר; מהנץ‬
‫החמה ועד לשעת השקיעה היו הילדים ספונים בחדר הקטן‪ ,‬שוקדים על לימודם בשינון ובחזרה על‬
‫ספרי הסידור והחומש‪ ,‬מתחילים בספר ויקרא ולאחריו‪ ,‬עד תום השנה הראשונה‪ ,‬כל חמשת‬
‫הספרים‪ ,‬ולאחריהם בסדר‪ ,‬פירוש רש"י לחומש‪ ,‬עד הגיעם לגיל מצוות‪ ,‬שלאחריו מי מהתלמידים‬
‫המוכשרים הנשארים ללמוד כאברכים‪ ,‬מתעמקים בבית המדרש במשנה תורה לרמב"ם‪ ,‬רש"י‪,‬‬
‫עשרים וארבעה ספרי המקרא‪ ,‬והמתמידים שבהם יגיעו אל הקבלה וספר הזוהר הקדוש‪.‬‬
‫לימודי הקודש היו נפסקים כרגיל שלוש פעמים ביום לארוחות קלות‪ ,‬אותן היה עוזר המלמד מקבל‬
‫מאמהות הילדים‪ ,‬וסוחבן בסל קש גדול‪ ,‬בעת שהיה אוסף את הילדים מביתם ומביאם אל החדר‪ .‬לא‬
‫‪72‬‬
‫יוסף בן דוד א‪-‬לזרע‬
‫היו מניחים לילדים להלך לבדם בסמטאות המלאח הצפופות מפחד התנכלות הישמעלים ומסכנת‬
‫חטיפת ילדים והכנסתם בכפייה לדת האיסלאם‪ .‬את הארוחה העיקרית היו המשפחות נוהגות לאכול‬
‫בחוג המשפחה לאחר תפילת מנחה וערבית‪ ,‬ולאחריה היו פורשים את המחצלות ומזרני הצמר‪,‬‬
‫שהיו מקופלים בצדי החדר על דרגשי חימר או בגומחות שבקירות ששמשו כארונות אחסון‪.‬‬
‫במקומות בהן היה חדר שינה אחד‪ ,‬היה מקום משכב ההורים מוסתר לשם צנעה מעיני הילדים‬
‫והאורחים בוילון בד‪ .‬בימי הקיץ הלוהטים היו תושבי המלאח נוהגים ללון על גגות הבתים‪ ,‬ליהנות‬
‫מעט מצינת הלילה‪ ,‬ומצפונות הכוכבים הנופלים מממרומי הרקיע‪ ,‬ומאירים את שמי הלילה הבהירים‬
‫של המדבר בקסמי סודותיהם‪.‬‬
‫חריף ובקי היה יוסף בחומש‪ ,‬אותו ידע בעל פה בשלמותו‪ ,‬ובעל יכולת מפליאה של קריאתו‬
‫מהזכרון‪ ,‬וככל שהועמד לניסיון על ידי שואליו‪ ,‬ויה משיבם ומדקלם המשכם מכל מילה או משפט‬
‫שהתבקשו‪.‬‬
‫מכלוף החייט‬
‫מכלוף בן דוד א‪-‬לזרע‪ ,‬אחיו הבכור של יוסף‪ ,‬היה במראהו רם הקומה ואף בנטיותיו‪ ,‬היפוכו של‬
‫אחיו הצעיר יוסף‪ ,‬בעל הקומה הבינונית והלמדן‪ ,‬שכן אך השלים את לימודי החדר כסדרם‪ ,‬שם כל‬
‫מעייניו בעבודת החייטות‪ ,‬ובמסחר בבדים ובבגדים‪" .‬חנוך לנער על פי דרכו"‪ ,‬אמר אביו לאמו שרה‪,‬‬
‫שדעתה הייתה כדעת אביו‪ ,‬שיצא וירכוש את אומנות התפירה והחייטות משכנם‪ ,‬החייט מסעוד‬
‫יששכר בן אבו‪.‬‬
‫כך למד מכלוף את מלאכת החייטות בקפידה ובחריצות‪ ,‬ומן הקל אל הכבד‪ ,‬בלימוד כל פרקי‬
‫אומנותה‪ ,‬החל מבחירת הבדים לגברים ולנשים‪ ,‬לקיחת מידות הגוף‪ ,‬באומדן עין או במדידת סרט‬
‫של מידות הרגל והיד‪ ,‬חלקי הגב‪ ,‬הבטן‪ ,‬והראש )לשם תפירת ברדס העבאיה המרוקנית(‪ .‬ומשלמד‬
‫את יסודות התפירה‪ ,‬השימוש בגיר לבן ובסיכות לסימון הבד‪ ,‬כמצוות מורו יששכר‪ ,‬התיר לו זה את‬
‫עבודת הגזירה במספרים‪ ,‬בסרגלים ובכלי חיתוך של הבד‪ ,‬שהם מיסודות החייטות הטובה‪ ,‬ועמה‬
‫את מלאכת התפירה הקפדנית והמדויקת בחוט ומחט‪ ,‬שהיו מקדמת דנא כלי עבודתו של החייט‬
‫המומחה‪ ,‬ודיוקו בהם‪ ,‬הם יסוד אומנותו ומקור המוניטין שלו במקצוע עתיק יומין זה‪.‬‬
‫והיו הנער ומורו עובדים מצאת החמה ועד כלות הנשמה‪ ,‬ספונים בשתיקה‪ ,‬שיש והייתה מלווה‪,‬‬
‫כשנחה הרוח על השניים‪ ,‬בהמהום של פיוטי קודש בפה המחזיק בקצות שפתיו סיכות‪ .‬מקמץ‬
‫בדיבור היה החייט יששכר‪ ,‬ואת ביקורתו על שגיאות תלמידו עשה בקצרה ולעניין‪ ,‬ובלא הרמת קול‬
‫שאין עמה תועלת‪ ,‬שכן נאמר במסכת דרך ארץ‪ ,‬אין הביישן למד ואין הקפדן מלמד‪ ,‬והיה קומץ‬
‫המילים משביע את ארי הכעסים ומשקיטו‪ .‬עיתים לתורה היה מקפיד מכלוף לעשות עם אביו ואחיו‬
‫הצעיר יוסף‪ ,‬ומפקיד את שכרו‪ ,‬לכשהחל לקבלו לאחר תקופת הכשרתו‪ ,‬בידי אמו שרה‪ ,‬ששמרה‬
‫אותו בנאמנות על פי המשל המרוקני האומר‪" :‬שמור את הדירהם הלבן ליום השחור"‪.‬‬
‫עול מצוות‬
‫משהגיע יוסף לפרק המצוות בחייו‪ ,‬החל אביו להכינו לקראת היום הגדול בנעוריו‪ ,‬עת יהיה לאיש‬
‫ויעמוד לפני בוראו לקבל עליו עול מצוות‪ .‬ממורו בחדר החל ללמוד את הלכות הנחת התפילין וקריאת‬
‫‪73‬‬
‫יוסף בן דוד א‪-‬לזרע‬
‫המפטיר וההפטרה בשבת של בר המצווה‪ ,‬כנהוג בקרב קהילת יהודי מרוקו‪ .‬בגדים חדשים לקראת‬
‫בר המצווה תפר מכלוף לאחיו אצל מעבידו יששכר‪ ,‬והשמחה הייתה שורה בביתם בעת הכנת‬
‫העוגות‪ ,‬דברי המתיקה‪ ,‬והכיבוד שהיה עשוי תמרים בשלים הממולאים באגוזים‪ ,‬עוגיות תמרים‪,‬‬
‫עוגת בסבוסה עשויה סולת‪ ,‬פתיתי אגוז קוקוס‪ ,‬דבש וסוכר‪ ,‬ובצידן‪ ,‬סוכריות שקד מצופות סוכר‬
‫צבעוני‪ ,‬שקדים וצימוקים‪.‬‬
‫ביום הראשון בשבוע בר המצווה‪ ,‬יצא יוסף בלווית הוריו וקרוביו למשפחת בן‪-‬עזרא‪ ,‬בתהלוכה‬
‫עליזה ומזמרת אל בית הכנסת והחדר‪ ,‬כדי להזמין את חבריו לתלמוד התורה‪ ,‬ומשם המשיכו אל‬
‫בתי הקרובים והמכרים‪ ,‬כדי לצרפם לתהלוכה ולהזמינם לחגיגת בר המצווה שתיערך למחרת‪ ,‬ביום‬
‫השני של שבוע בר המצווה של יוסף‪ .‬וכך המשיכה התהלוכה לנוע אל בית המשפחה‪ ,‬וכנהוג‪ ,‬היו‬
‫הילדים נותנים "ג'רראמה"‪ ,‬מתת כסף לחברם חתן בר המצווה‪ ,‬שהיה לבוש בבגדיו החדשים‪,‬‬
‫וכובע עגול דמוי תרבוש נמוך על ראשו‪.‬‬
‫למחרת השכים רבי דוד א‪-‬לזרע להעיר את בנו‪ ,‬ולהביאו אל בית הכנסת שבו‪ ,‬בנוכחות בני‬
‫משפחתו קרוביו ומכריו‪ ,‬הלביש המלמד את הנער בטלית ובתפילין לקול ברכות הקהל‪ ,‬בעת שהורי‬
‫התלמידים שמו מעות בתיק הטלית שלו‪ ,‬מתנה שיש עמה מצווה‪ ,‬שכן בצמצום הייתה פרנסתו של‬
‫מלמד הדרדקים‪.‬‬
‫בתום התפילה נשאו המתפללים על כתפיהם את בעל‪-‬השמחה לביתו‪ ,‬כשהוא עטוף טלית וענוד‬
‫תפילין‪ ,‬כאשר בראש התהלוכה הולכים שני חבריו לחדר‪ ,‬ובידיהם נרות גדולים הנתונים בשני גביעי‬
‫זכוכית גדולים‪ ,‬בעוד הנשים קוראות קריאות שמחה המלוות ביללות "זרלוטה"‪ ,‬וזורקות סוכריות‬
‫ומגדנות‪ ,‬אותם היו תינוקות וילדים מתחרים באיסופם מהרצפה‪ ,‬לשמחת הכלל‪.‬‬
‫בשבת קודש של פרשת וארא‪ ,‬קרא יוסף‪ ,‬כמנהג יהודי מרוקו‪ ,‬את המפטיר של פרשת השבוע‬
‫השני של ספר שמות‪ ,‬שעניינה השליחות שמטיל הקב"ה על משה‪ ,‬לגלות להם את השם המפורש‪,‬‬
‫להבטיחם גאולה מעבדותם במצרים‪ ,‬להיעשות עמו של ה'‪ ,‬ולהביאם אל הארץ המובטחת‪ ,‬ארץ כנען‪.‬‬
‫בפרשה זו‪ ,‬מוכיחים משה ואהרון‪ ,‬באותות ובמופתים‪ ,‬את כוחו של ה' לפרעה ולקהל חרטומיו‪ ,‬שכן‪,‬‬
‫שבע המכות הראשונות שניחתו על מצרים‪ ,‬רק הקשו את עורף פרעה‪ ,‬שהפר פעם אח פעם את‬
‫הבטחותיו לשחרר את בני ישראל מעול עבדותם‪ ,‬ונדרשו אותות ומופתים לשכנעו‪ .‬יוסף סיים‬
‫בהפטרה של הנביא יחזקאל‪ ,‬נביא הזעם והנחמות בבית הכנסת של מלאח גריס‪-‬תאפילאלת‪ ,‬ונשא‬
‫בפני קהל שומעיו את דרשתו בסיום סעודת בר המצווה במבואת בית הכנסת‪:‬‬
‫בסייעתא בשמייא וברשות הוריי ורבותי‪ ,‬שבת שלום אורחי היקרים‪ ,‬קהל ועדה קדושה‪,‬‬
‫יום גדול הוא לי יום כניסתי לעול התורה והמצוות‪ ,‬שמח אני ויגיל לבי על הגיעי ליום הזה – ברוך שהחייני‬
‫וקיימני והגיעני לבר המצוה הזו בהתעטפות בטלית ובכריכת התפילין‪ .‬אמן‬
‫הטלית מכסה את כל גופי להכניסני תחת כנפי השכינה‪ ,‬וכן מצינו באברהם אבינו שנטע אשל בבאר שבע ואת‬
‫אורחיו הכניס אל מתחת לעץ כנאמר‪ ' :‬והשענו תחת העץ' ושם הצליף בהם אמונה בהשם אחד‪.‬‬
‫הנני נכנס כל כולי לאוצר אמונת ישראל להכלל בה כאיש המצווה ועושה‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫יוסף בן דוד א‪-‬לזרע‬
‫את התפילין אקשור‪ ,‬ובזה אקשור ואשעבד את כל רצונותי לבורא יתברך‪.‬‬
‫גם במעשה ‪ -‬אלו תפילין של יד‪ ,‬וגם במחשבה ודיבור ‪ -‬אלו תפילין שבראש‪.‬‬
‫מחּוט ו ְ ַעד ְ‬
‫ואמרו חכמינו בשכר שאמר אברהם אבינו בבטחון ואמונה ‪ִ " :‬אם ִ‬
‫ׂשרֹוְך נ ַ ַעל " זכו בניו לחוטי ציצית‬
‫ותפילין‪ ,‬וכבר אמרו חכמים‪ ,‬מעשי אבות ‪ -‬סימן לבנים‪ .‬הנה אברהם אבינו מלמד אותנו לעסוק גם במצוות שבין‬
‫אדם לחביר‪,‬ו וגם בין אדם למקום‪ .‬ומזדרז במצוות‪ ,‬עושה אותן בשמחה ובשלמות‪.‬‬
‫הנני מודה להשם יתברך אשר זיכני להיות לו לבן מצוות ואשר קיימני והחייני וכל טוב וחסד גמלני ‪.‬‬
‫תודה לעטרת ראשי הורי האהובים‪ ,‬רבי דוד ושרה‪ ,‬השם ישמרם ויגין עליהם‪ ,‬העושים יומם וליל לגידולינו‪.‬‬
‫יבורכו אחי מכלוף ואחותי רבקה‪ ,‬שפע ברכה בריאות ופרנסה למשפחות קרובינו בן‪-‬עזרא ולקהל הקדוש המכבדני‬
‫ביומי זה‪.‬‬
‫אזכור ביום זה לברכה את את סבי וסבתי עליהם השלום‪ ,‬שהלכו לעולמם בצדיקות ובקיום מצוות השם יתברך‪,‬‬
‫זכרם יגין עלינו ועל כל ישראל עם קהל הצדיקים‪ ...‬ומקהילת קודש תאפילאלת אשלח ברכת שלום והצלחה‬
‫לאחינו ובני עירנו היושבים בציון והמכוננים את ערי קודשנו‪ ,‬ב"ה תובב"א‪ ,‬והשם יתברך ישמור צאתם ובואם‬
‫בארצנו הקדושה מעתה ועד עולם‪.‬‬
‫מי ייתן ואזכה בס"ד לעלות לארץ ישראל מחוז קודשנו במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪ .‬היו ברוכים אורחי היקרים‪,‬‬
‫וכגמולכם נשיב לכם בלי נדר‪ ,‬ברכת מזל טוב תחול על ראשכם ‪.‬‬
‫שמחה גדולה הייתה ביום הזה והתרוממות רוח‪ .‬על כפיים נשא הקהל את יוסף בר המצווה לביתו‬
‫כשהוא שר ומזמר שירי שבת ופיוטים‪.‬‬
‫בחרות‬
‫בשנת התרל"ט‪ 1879 ,‬במלאות שמונה שנים ליוסף‪ ,‬רעשה קהילת גריס תאפילאלת לשמע‬
‫החלטת הרב הקדוש‪ ,‬יעקב אבו חצירא‪ ,‬לעלות לארץ ישראל ולגור בציון קודשנו‪ .‬קדם לו הרב הצעיר‬
‫אברהם ב"ר משה אביכזיר‪ ,‬ראש קהילת גריס הקטנה שנסע עם אמו לעיה"ק ירושלים והתגורר בה‬
‫לאחר מסע רב ימים ותלאות במדבר הסהרה‪ ,‬תוניס‪ ,‬לוב ומצרים‪ ,‬בואכה ארץ ישראל‪.‬‬
‫דומה היה בקהילות ישראל שימות המשיח ממשמשים ובאים‪ ,‬וזריזים מקדימין לעלות לארץ‬
‫ישראל‪ .‬יוסף שנרעש לשמע הידיעה‪ ,‬בא לאביו ושאלו‪" :‬אבי‪ ,‬גדולי מורינו שמו פעמיהם ועלו ברינה‬
‫אל ציון קודשנו‪ ,‬שמא נקיים אנו עמהם את מצוות יישוב הארץ?"‪ .‬ליטף דוד את ראש בנו הנלהב‪,‬‬
‫הרהר מעט והשיבו‪" :‬אכן חשובה היא מצוות יישוב ציון‪ ,‬אך אין לדחוק את הקץ‪ ,‬כי החיפזון מהשטן‬
‫יולד‪ .‬קשה היא פרנסת הבאים אליה‪ ,‬ואל לו לאדם ליפול כנטל על הציבור‪ ,‬עשה לך פרנסה בצד‬
‫לימוד התורה‪ ,‬וקיים את מצוות השם בירושלים קודשנו‪ ,‬בני"‪.‬‬
‫לא שכח יוסף את עצת אביו‪ ,‬ובמלאות לו ‪ 14‬שנים יצא לסייע במסחר המשפחה בשוק הדגנים‪,‬‬
‫התבלינים ומיני המזון‪ ,‬ואף במסחר הבדים והבגדים שלח ידו‪.‬‬
‫יום אחד בלכתו בסמטאות ריסאני הערבית וכספו טמון בחגורת הבד שלמותניו‪ ,‬נטפלו אליו מי‬
‫מפרחחי הרחוב הערביאים‪ ,‬שהתאנו אליו ובקשו לשדוד את כספו‪ .‬הכוהו נמרצות‪ ,‬אך הוא לחם בהם‬
‫באומץ‪ ,‬שמע אותם אומרים בערבית‪" :‬צעיר הוא ויפה מראה הבה נדע אותו וניקח כספו"‪ .‬לשמע‬
‫הדברים כמו נִסְ ּכּו בדמו כוח‪ ,‬זעם וגבורה בל ישוערו‪ .‬חזקות היו ידיו מנשיאת שקי חיטה וגלילי בדים‬
‫‪75‬‬