סמי מיכאל – סופה בין הדקלים / חסות הערות והנחיות ללימוד ולקריאה עמיקם

‫חסות‪/‬סופה בין הדקלים – סמי מיכאל‬
‫הערות והנחיות ללימוד ולקריאה‬
‫עמיקם יסעור‬
‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫פרסום בכל צורה שהיא‪ ,‬שלם או חלקי מספר זה‪,‬‬
‫אסור ללא רשות בכתב מההוצאה‪.‬‬
‫‪All rights reserved‬‬
‫‪No part of this book may be produced in any form‬‬
‫‪Without permission in writing from the Publisher.‬‬
‫תוכן‬
‫פרק ‪ – 1‬על הסופר‬
‫פרק ‪ – 2‬תקציר העלילה של הרומן "חסות"‬
‫פרק ‪ – 3‬ניתוח העלילה של הרומן "חסות"‬
‫פרק ‪ – 4‬הדמויות ברומן "חסות"‬
‫פרק ‪ – 5‬תקציר העלילה של הרומן "סופה בין דקלים"‬
‫פרק ‪ – 6‬שאלות ותשובות‬
‫הערות ביבליוגרפיות‬
‫פרק ‪ – 1‬על הסופר‬
‫סמי מיכאל נולד ב‪ 1926-‬בבגדד‪ .‬היה פעיל שם במחתרת קומוניסטית יהודית‪-‬‬
‫ערבית‪ .‬ב‪ 1948-‬נאלץ לברוח לאיראן‪ .‬ב‪ 1949-‬עלה לארץ‪ .‬ערך את העיתון הערבי "אל‬
‫איתיחאד"‪ ,‬היה חבר במפלגה הקומוניסטית בארץ ופרש ממנה‪ .‬בוגר החוגים ספרות‬
‫ערבית ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה‪ .‬התגורר בחיפה וכעת במעלות‪ .‬עבד שנים‬
‫רבות בתור הידרולוג‪ .‬החל לפרסם ספרים בגיל מבוגר יחסית‪ .‬ב‪ 1974-‬נתפרסם ספרו‬
‫הראשון "שווים ושווים יותר"‪ .‬ב‪ 1975-‬יצא ספרו "סופה בין הדקלים"‪ .‬ספר זה נכתב‬
‫לבני הנעורים‪ ,‬אך נלמד גם בכיתות הגבוהות‪ .‬זכה בפרס זאב לספרות ילדים‪ .‬ב‪1977-‬‬
‫נתפרסם הספר "חסות"‪ .‬ב‪" 1979-‬פחונים וחלומות" ‪ -‬ספר לבני הנעורים‪ .‬ב‪1980-‬‬
‫"חופן של ערפל" שזכה בפרס פתח תקווה‪ .‬ב‪ 1983-‬הוצג בתיאטרון העירוני בחיפה‬
‫מחזהו "שדים במרתף"‪ .‬ב‪ 1984-‬יצא ספר ראיונות שקיים בשם "אלה שבטי ישראל"‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 1987‬יצא ספרו "חצוצרה בוואדי"‪ .‬הוא תרגם את ספרו של הסופר המצרי נג'יב מחפוז‬
‫"בית בקהיר"‪ .‬סמי מיכאל מעורב מאוד בחיי הציבור‪ .‬היה בעל טור במקומון חיפני‪,‬‬
‫פרסם מאמרים פובליציסטיים‪ .‬בשנים ‪ 1985-1981‬היה חבר הוועד המרכזי של אגודת‬
‫הסופרים ותרם רבות לשינוי דימויה של האגודה‪" .‬חצוצרה בוואדי" הומחז והוצג‪ ,‬כן‬
‫הוצג מחזהו "התאומים"‪.‬‬
‫פרק ‪ – 2‬תקציר העלילה של הרומן "חסות"‬
‫פרק ‪ 1‬נפתח בדבריו של מרדוך‪" :‬מה יישאר מישראל אם תושמד"‪ .‬שולה ומרדוך‬
‫הם זוג צעיר המתגורר בחיפה‪ .‬יש להם בן מפגר‪ .‬שניהם חברי המפלגה הקומוניסטית‪.‬‬
‫שולה בת להורים חברי מפלגה המתגוררים בקריית חיים‪ .‬מרדוך עלה מעיראק‪ .‬שולה‬
‫מהרהרת על אודות רמי‪ ,‬חברה לשעבר‪ ,‬אשר התגרש לפני חודש‪ .‬היא ויתרה עליו‬
‫לטובת מרדוך‪ .‬מרדוך‪ ,‬אשר הגיע מן הכלא העיראקי‪ ,‬שם שהה עשר שנים‪ ,‬נבוך ואינו‬
‫יודע לרקוד‪ .‬שולה מדברת על אורחים‪ ,‬אשר צריכים לבוא אליהם‪ .‬ביניהם פתחי‪,‬‬
‫המשורר הערבי‪ ,‬חבר המפלגה‪ .‬נכנסת שושנה‪ .‬שושנה היא בת גילה של שולה‪ .‬נולדה‬
‫במושבה צפונית ונישאה לערבי בשם פואד‪ .‬הם מתגוררים בוואדי ניסנאס‪ .‬שושנה‬
‫עובדת בשכר‪ ,‬ומטפלת בעידו‪ ,‬בנם של שולה ומרדוך‪ .‬אמה של שולה משלמת לה את‬
‫שכרה‪ .‬שושנה משוחחת בטלפון עם פואד בעלה‪ ,‬חבר מערכת של עיתון המפלגה‪.‬‬
‫עדיין לא קיבל משכורת‪ .‬גם היא טרם קיבלה את שכר ההשגחה על עידו‪.‬‬
‫פרק ‪ 2‬מתאר ומפרט את מצוקתה הכלכלית של שושנה‪ .‬רמת חייה נמוכה יותר‬
‫מזו של שולה ומרדוך‪ .‬שושנה מטפלת עכשיו בעידו‪ .‬רק היא עמו בבית‪ .‬אמה של שולה‬
‫מטלפנת ומפקחת מרחוק‪ ,‬מה נשמע עם הנכד‪ .‬שושנה נוטלת ספר‪ ,‬קוראת‪ ,‬נזכרת‬
‫בנעוריה במושבה יסוד המעלה‪ .‬היא נזכרת בכעסם של בני משפחתה‪ ,‬לאחר שנישאה‬
‫לערבי; מותו בטרם עת של אביה הפרופסור‪ ,‬החרם של אמה ושני אחיה‪ .‬שושנה‬
‫מטלפנת לאחיה‪ .‬תחילה איננה מזדהה‪ .‬כאשר אחיה מזהה את קולה‪ ,‬מתפתחת ביניהם‬
‫שיחה מרגשת‪ .‬ההדים‪ ,‬הנשמעים ממנה‪ ,‬הם אהבה לשושנה וגעגועים אליה למרות‬
‫ניתוק היחסים‪ .‬אחיה התנדב בזמנו לצנחנים‪ .‬שושנה עקבה אחריו במיוחד בעת‬
‫פעולות התגמול‪ .‬פואד בעלה לא היה מסוגל להבין את הרגש הזה‪ .‬לאחר השיחה נכנס‬
‫זלמן‪ ,‬אביה של שולה‪ .‬הוא מביא להם בשר‪ .‬זלמן משוחח בידידות עם שושנה‪ .‬הוא‬
‫שונה בתכלית מאשתו השתלטנית‪ .‬לאחר מכן נזכרת שושנה שוב במושבה יסוד‬
‫המעלה‪ .‬בן אחיה בוודאי מדבר על אודותיה כעל הזונה שברחה עם ערבי‪.‬‬
‫פרק ‪ 3‬מתאר את נסיעתו של פתחי עם וצפי‪ ,‬גיסו לעתיד‪ .‬הם נוסעים לכיוון ג'נין‪,‬‬
‫מתלבטים לגבי המסלול של נסיעתם‪ .‬פתחי ווצפי הם בני אותו כפר בגליל התחתון‪,‬‬
‫אבל הם שונים מאוד זה מזה‪ .‬פתחי מחזר אחרי היאם וזוכה להסכמתה להיות ארוסתו‪.‬‬
‫פתחי הוא משורר פוליטי מצליח‪ ,‬הנהנה מהצלחה גדולה אצל נערות יהודיות תל‪-‬‬
‫אביביות‪ .‬שיריו מהדהדים מקהיר ועד דמשק‪ .‬פתחי טוען‪ ,‬כי אין ברצונו לבוא כזר אל‬
‫ג'נין‪ .‬הם מוטרדים מהבעיה‪ ,‬איך ייראו במחנה הפליטים‪ .‬פתחי מאשים את וצפי בחוסר‬
‫גאווה לאומית‪ .‬וצפי מעוניין להיכנס למסעדה למרות צום הראמאדן‪ .‬פתחי מסרב‪.‬‬
‫וצפי מאשים את פתחי‪ :‬היהודים סירסו אותך‪ .‬הם נכנסים למחנה פליטים‪ .‬וצפי מתקבל‬
‫יפה יותר‪ .‬על פתחי מסתכלים בחשד‪.‬‬
‫בפרק ‪ 4‬משוחח פתחי עם אחד ממארחיו במחנה הפליטים‪ .‬הוא מדבר על מרדוך‬
‫והתנהגותו‪ ,‬כאשר שוחרר מן הכלא העיראקי‪ .‬פתחי חש אי נוחות בתוך המקום הזה‪.‬‬
‫הוא קורא בירחון ערבי ביקורת‪ ,‬שכתב מישהו על שירתו‪ .‬מאמר זה מוקיע את פתחי‬
‫ומגדיר אותו כבוגד וכזונה אינטלקטואלית‪ .‬פתחי נמצא‪ ,‬למעשה‪ ,‬בין הפטיש לבין‬
‫הסדן‪ .‬הוא מסביר למארחו‪ ,‬כיצד עליהם שם במפלגה להתחשב גם ביהודים חברי‬
‫המפלגה‪ ,‬כאשר יש צורך לגנות מעשי חבלה קיצוניים‪ .‬פתחי מודע להשפעתו של‬
‫מרדוך עליו‪ .‬עבלה ממחנה הפליטים מאשימה את פתחי‪ ,‬כי היהודים טשטשו את מוחו‪.‬‬
‫הוא כועס על זלזולה בו‪ .‬יש בה איזו זרות כלפיו‪ .‬פתחי חש מבוכה‪ .‬גם עבלה בשיחתה‬
‫עמו מדגישה‪ ,‬כי אין הוא יכול להתמודד עם הבחורים הפלשתינאים כאן‪.‬‬
‫פרק ‪ 5‬מתאר את וצפי המתארח אצל קרוביו כאן‪ .‬וצפי נקלע למצבים מביכים‬
‫שונים הן בבית והן ברחוב‪.‬‬
‫פרק ‪ 6‬מתאר את עבלה ואת ייחודה‪ .‬הוריה השלימו עם בחירתה במג'יד ועם‬
‫ארוסיה אתו‪ .‬היא התארסה עמו למרות התנגדותם של הוריה‪ .‬יש בה מידה רבה של‬
‫עצמאות‪ .‬אין זו אהבה רומנטית‪ .‬היא מתכננת בדמיונה את חייהם‪ .‬פתחי זקוק‬
‫להערצתה‪ .‬תמיד אוהב משורר זה להיות נערץ‪ .‬הוא מהרהר בדפנה‪ ,‬אותה סטודנטית‬
‫יהודייה‪ ,‬שעמה ניהל פרשת אהבים‪ .‬כמה היה רוצה להתחתן עמה‪ ,‬אבל היא תדרוש‬
‫ממנו להתגייר‪ .‬היאם‪ ,‬אחותו של וצפי‪ ,‬פחות מלהיבה ממנה‪ .‬פתחי נקלע בפרק זה‬
‫למצב מביך‪ .‬מביאים בסתר מחבל פצוע לבית ומטפלים בו‪ .‬פתחי מתלבט‪ :‬האם להיות‬
‫מעורב או לא? האם עליו לעזור להם? פתחי מנהל דיאלוג עם עצמו על נכונותו להרוג‬
‫אנשים‪ .‬האם יסכים להרוג גם את מרדוך ואת בני ביתו? כאן מתעוררת הבעייתיות של‬
‫זהות הערבי‪-‬ישראלי והשלכותיה על יחסיו עם היהודים‪ .‬פתחי שואל את עצמו‪ ,‬מה‬
‫תרם למאבק‪ .‬הוא חיבר שירים‪ .‬אפשר להיות משורר ולוחם‪ ,‬לוחש לו קול בתוכו‪ .‬הנה‬
‫ענתר‪ ,‬המשורר הערבי הקדמון טרם ימי האסלאם‪ ,‬נשא גם נשק‪ .‬פתחי מהרהר על‬
‫אודות השטות הזאת‪ :‬מדוע בא לכאן? כדי לחפש את שורשיו? הוא עוד עלול לסבך‬
‫אחרים כמו זוהייר‪ ,‬אשר כבר ישב בכלא‪ .‬הוא נזכר בעורכת הדין הישראלית‪ ,‬אשר‬
‫הגנה על זוהייר גם מטעמים של יוקרה אישית במלחמתה בכיבוש‪ .‬עבלה מוכיחה את‬
‫פתחי‪ ,‬כי ערביי ישראל השמינו והשתנו מאוד בגישתם למאבק‪.‬‬
‫פרק ‪ 7‬מתאר את הציפייה לזוהייר‪ .‬וצפי נכנס ומספר בגאווה‪ ,‬כיצד תרם כסף‬
‫למאבק‪ .‬פתחי מהרהר בישראליות‪ ,‬אשר באו אל מיטתו בתל‪-‬אביב‪ .‬פתאום הוא חש‪,‬‬
‫כמה גדולה שנאתו לשם; וכאן בג'נין רואים בו זר‪ ,‬אשר מדבר בניב אחר‪ .‬זוהייר מגיע‪.‬‬
‫פתחי משוחח עמו על הקושי להיות גם ערבי וגם ישראלי‪ .‬פתחי מהרהר על אודות‬
‫חוסיין וסאדאת‪ ,‬אשר נשאו להם נשים אירופיות‪ .‬מדוע לא יתחתן עם דפנה? בוודאי‬
‫תתחתן עם יהודי כשר‪ .‬פתחי ווצפי חוזרים לישראל‪ .‬פתחי מהרהר בצו המעצר‪,‬‬
‫הממתין לו כמו במלחמה הקודמת‪ .‬וצפי מלגלג על מקלטיו של פתחי בחיק‬
‫הישראליות‪.‬‬
‫פרק ‪ 8‬נפתח בתחושת המועקה של חיפה‪ .‬פקח דורש מלמטה לכבות את האור‪.‬‬
‫שולה משוחחת מהמרפסת עם טוביה‪ ,‬שכנה הפנסיונר‪ ,‬ובתוך כדי כך מספרת לו‪ ,‬כי‬
‫מרדוך היה קשור בשלשלאות אחת עשרה שנים‪ .‬עידו שואל מה עם אביו‪ .‬הוא אינו‬
‫מבין מצבים‪ .‬אמנם‪ ,‬ילד גדול בן עשר‪ ,‬אבל מפגר‪ .‬כאן בא קטע של זיכרון‪ .‬שולה‬
‫מהרהרת במרדוך ובעברו‪ .‬היא פוחדת לשאול אותו‪ ,‬אבל אינה עומדת בנדרה‪ .‬היא‬
‫חוקרת את מרדוך‪ ,‬האם במשפחתו היו מקרים של פיגור‪ .‬לא‪ ,‬הוא עונה‪ ,‬אבל‪ ,‬אפשר‪,‬‬
‫שהאשם בו‪ .‬הם עינו אותו קשות‪ ,‬שרפו את אחוריו בפרימוס‪ .‬שולה נבהלת‪ .‬כאן‬
‫מסתיים קטע הזיכרון‪.‬‬
‫פרק ‪ 9‬נפתח בהכנות לקראת יום הכיפורים‪ .‬אנשים נוסעים במכוניותיהם‪ .‬מרדוך‬
‫מבין‪ ,‬כי משהו קורה כאן‪ .‬הוא מתכונן למלחמה‪ ,‬ומחכה כמה שעות שייקחו אותו‪ .‬הוא‬
‫נוסע אל החזית‪ .‬שושנה מתקשרת‪ .‬אולי בכל זאת יבואו לבקר‪ ,‬היא פתחי ופואד‪ ,‬כמו‬
‫שנדברו ביניהם‪ .‬האם אין כאן סכנה לפואד? שואלת שולה‪ .‬לא‪ ,‬עונה שושנה‪ .‬בצ'כיה‬
‫עברנו זמנים גרועים יותר‪ .‬הם היו בשליחות המפלגה יחד עם שלושת ילדיהם‪ .‬היו להם‬
‫תנאים טובים‪ .‬כאשר שבו לארץ‪ ,‬סבלו ממחסור‪ .‬בנה הבכור גידל שערו ופנה עורף‬
‫למפלגה‪ .‬שושנה מצאה עבודה במשק בית אצל שולה‪ .‬היא נתקלה בקשיים העומדים‬
‫לפני זוג יהודי‪-‬ערבי‪ .‬שכרה דירה ברחוב סירקין‪ .‬השכנים היו עוינים וגם החנווני‪ .‬מבית‬
‫הספר‪ ,‬שבו לימדה‪ ,‬סולקה‪ .‬הילד בא מבית הספר‪ ,‬ובפיו שירים של שנאה לערבים‪.‬‬
‫אחר כך ישבה בכפר של פואד‪ .‬גם שם לא התערתה‪ .‬לא ראו בעין יפה את רצונה‬
‫לעבוד בשדות כדי לעזור בפרנסה‪ .‬לבסוף חזרו שושנה ופואד לוואדי ניסנאס‪ .‬על רחוב‬
‫עבאס‪ ,‬שם גרים העסקנים והמבוססים‪ ,‬לא חלמה אפילו‪ .‬עכשיו‪ ,‬לאחר שהתגייס‬
‫מרדוך‪ ,‬נושאת שולה לבדה בעול גידולו של עידו‪ .‬טוביה הפנסיונר נכנס לבית‪ ,‬מדבר‬
‫על אשתו החולה ועל הערבים השונאים כל כך את ישראל‪.‬‬
‫פרק ‪ 10‬מתאר את ביקורם של שושנה ופואד אצל שולה‪ .‬שושנה מתלוננת על‬
‫ילדיה‪ ,‬הרבים ביניהם‪ .‬יש להם בעיית זהות‪ .‬הבכור רואה את עצמו כיהודי‪ ,‬ואילו שני‬
‫האחרים רואים את עצמם כערבים‪ .‬מפריע לה‪ ,‬שבנה בכורה רוצה להיות יהודי‪ .‬הנה‪,‬‬
‫כאשר היו בצ'כוסלובקיה‪ ,‬יצא יחד עם הסטודנטים הצ'כיים להשליך אבנים על‬
‫המשוריינים הרוסיים‪ .‬היא קפצה למשוך אותו משם‪ ,‬והוא צריך היה להגן עליה מפני‬
‫חבריו‪ ,‬שחשבו אותה לרוסייה‪ .‬שולה מתבוננת בפואד‪ ,‬הנראה מרשים כל כך‪ .‬כאן‬
‫מופיע קטע זיכרון קצר של מרדוך‪ .‬במפתיע הגיע לישראל‪ .‬החיילים שחררו אותו‪ .‬חזר‬
‫לרובע היהודי‪ ,‬ותהה מיהו עמו‪ .‬בני עמו הסגירו אותו לידי הצבא‪ ,‬שם ישב בכלא במשך‬
‫שבועיים‪ ,‬עד שפקדו עליו לעזוב לישראל‪ .‬זה היה כמו גירוש‪ .‬בישראל היה נבוך‪ .‬עדיין‬
‫לא היה רגיל לנערות‪ ,‬לריקודים‪ .‬חש מבוכה גם אצל היהודים וגם אצל הערבים‪ .‬רק עם‬
‫פואד מצא שפה משותפת‪ .‬כאן מסתיים קטע הזיכרון של מרדוך‪ .‬שולה ואורחיה‬
‫מדברים על המלחמה‪ .‬פואד שמח וגאה על הצבא המצרי‪ ,‬שהראה את גאוותו‪ .‬הם‬
‫משוחחים על אחד משיריו של פתחי‪ .‬פתאום מגיעה שיחת טלפון מעמליה‪ ,‬חברת‬
‫המפלגה‪ .‬היא צריכה לבוא אל שולה באופן דחוף‪ .‬היא מדברת נגד פואד ושושנה‪ .‬יש‬
‫לסלקם‪ .‬היא ואמיל בעלה יבואו למסור לה הודעה חשובה של המפלגה‪ .‬פואד ושושנה‬
‫רותחים‪ ,‬אך אינם מוכנים לעזוב את הבית‪.‬‬
‫בפרק ‪ 11‬נכנסים עמליה ואמיל לביתה של שולה‪ .‬הם מביאים עמם גם את פתחי‬
‫המשורר‪ ,‬האוחז מזוודה בידו‪ .‬אמיל מסביר‪ ,‬כי פרצה מלחמה‪ .‬פתחי עלול להיעצר‬
‫באופן מנהלי‪ ,‬כמו במלחמה הקודמת‪ .‬עליו לקבל כאן מחסה‪ .‬פואד חושד בעמליה‪,‬‬
‫שהיא סוכנת מושתלת של שירותי הביטחון‪ .‬עובדה‪ :‬פעמים רבות עצרו קומוניסטים‬
‫ופגעו בהם‪ ,‬והיא נשארה נקייה‪ .‬האם רק בשל היות אביה חבר כנסת? עמליה מזלזלת‬
‫בפרשנות זו‪ .‬היא איננה מטילה ספק‪ ,‬כי שולה חייבת לציית למפלגה‪ ,‬פואד מעלה את‬
‫הקשיים‪ ,‬כאשר פתחי יושב כאן‪ .‬הוא עוקץ את פתחי על שיריו‪ .‬פתחי קורא לפניו שיר‬
‫חדש‪ .‬פואד קוטל אותו מבחינה ספרותית‪ .‬פתחי רוגז‪ .‬דעתו של פואד חשובה בעיניו‪.‬‬
‫הפרק מסתיים בדיאלוג בין פואד לבין פתחי על הפרדוקסים‪ ,‬שבהם חי פתחי‪ ,‬השואף‬
‫לצאת למלחמה‪ ,‬ומגיע‪ ,‬למעשה‪ ,‬אל מרדוך כדי לקבל חסות בביתו‪.‬‬
‫פרק ‪ 12‬מתאר את שולה מתעוררת‪ ,‬מטושטשת‪ .‬פואד מסביר‪ ,‬כי פתחי לא צריך‬
‫להסגיר את עצמו‪ .‬שולה מהרהרת באפשרות‪ ,‬שמרדוך ייקטל על ידי קליע סובייטי‪.‬‬
‫הערבים דורשים ממרדוך להתכחש לחלק היהודי שבו‪ .‬זה בלתי אפשרי‪ .‬כאן בא זיכרון‬
‫נוסף של מרדוך‪ .‬פעם‪ ,‬כאשר ברח לאחר חלוקת כרוזים‪ ,‬צעק אביו‪ :‬שוטרים‪ ,‬בואו‪,‬‬
‫הסגירו אותו! מרדוך לא כעס על אביו‪ ,‬רק ריחם עליו‪ .‬הוא התחבא בבית כארים‪ ,‬ידיד‬
‫ערבי מהפכן‪ ,‬ושמע על צווי מעצר‪ ,‬שהוציאו נגדו‪ .‬מרהון‪ ,‬חבר מפלגה‪ ,‬עורר את חשדו‬
‫של מרדוך‪ ,‬שאינו מהימן‪ .‬מרדוך הופתע לטובה‪ ,‬כאשר מרהון הוכה על ידי שוטרים‪,‬‬
‫לאחר שעונה קשות לזהות אותו‪ ,‬ולא הסגירו‪ .‬מרדוך חוזר בסתר לביתו‪ ,‬ושומע כי אביו‬
‫נאסר‪ .‬בני משפחתו מסרבים לשמוע על הסגרתו של מרדוך מיזמתו האישית‪ .‬זה יהיה‬
‫קצה של אמו‪ .‬מרדוך בורח‪ ,‬מתחבא אצל קרובים ומתאהב בבתם‪ .‬כאן מסתיים‬
‫הזיכרון‪ .‬הפרק חוזר לעניין החסות‪ ,‬שולה מתלבטת בעניין מתן חסות לערבי בעת‬
‫מלחמה‪ .‬היא ומרדוך רוצים בניצחונם של היהודים‪ .‬ההנהגה של המפלגה לא אמרה‬
‫דברים ארורים בעניין הזה‪ .‬מרדוך הלך למלחמה מרצונו‪ ,‬בהיותו חדור אותה תחושה‬
‫של סכנה‪ .‬מתן חסות לפתחי הוא כתקיעת כדור בגבו של מרדוך‪ .‬היא מחליטה לסדר‬
‫לפתחי מקום בחדר העבודה‪ .‬טוביה הפנסיונר נכנס‪ .‬שולה מציגה את פתחי כעולה‬
‫חדש‪ ,‬בן דודו של מרדוך‪ .‬לפני שבוע הגיע לארץ‪ .‬טוביה מטיל ספק בכך‪ ,‬ומספר להם‬
‫על חיל האוויר‪ ,‬אשר פוצץ את הגשרים על התעלה‪ .‬עכשיו המצרים סגורים כמו‬
‫במלכודת‪.‬‬
‫בפרק ‪ 13‬מחכה שולה לטלפון ממרדוך‪ .‬שושנה מזהירה אותה‪ ,‬לבל תספר לו אם‬
‫יתקשר‪ .‬תמיד נהג להתקשר אליה‪ ,‬כאשר שהה הרחק מהבית‪ .‬אסור לספר לו‪ .‬הגברים‬
‫הם קנאים‪ ,‬אומרת שושנה‪ .‬בייחוד הגברים הערבים‪ .‬פתחי‪ ,‬לדעתה‪ ,‬איננו מהפכן‪ ,‬אלא‬
‫כפרי מוסלמי‪ ,‬לאומני טיפוסי‪ .‬אולי אסתלק מהבית‪ ,‬אומרת שולה‪ .‬לא‪ ,‬אומרת שושנה‪.‬‬
‫אני אשאר אתך‪ .‬בינתיים משוחחים פואד ופתחי על המלחמה‪ .‬פתחי מרגיש‪ ,‬כי זהו חג‪.‬‬
‫הצלחות הערבים מרוננות את לבו‪ .‬פואד מזכיר לו את הפרדוקס‪ ,‬כאשר הוא מקבל‬
‫מחסה בבית חייל יהודי‪ .‬שולה ועידו הולכים לקנות‪ .‬היא מבטיחה לו גם בירה וסיגריות‪.‬‬
‫מרדוך שנא בירה‪ .‬פעם במהלך עינויים קשים בעיראק מילאו אותו בבירה ומנעו ממנו‬
‫את האפשרות להטיל מימיו‪ .‬היה זה תעלול של ראש הבולשת‪ .‬שולה נוסעת לבקר‬
‫בבית הוריה‪ .‬הם מתווכחים על עניין מתן החסות לפתחי‪ .‬האם מזהירה אותה מסכנות‪.‬‬
‫פרק ‪ 14‬נפתח בתיאורו של פתחי‪ ,‬הרואה עצמו נלחם‪ .‬הוא מתלבט בדבר‬
‫תרומתו למאמץ המלחמתי‪ .‬פתחי חדור רוח התלהבות‪ .‬הוא מוכן להרוג ולשבור את‬
‫החיילים‪ .‬צלצול בדלת‪ .‬טוביה הפנסיונר מתעקש לדבר עברית עם פתחי‪ .‬הוא יודע‪,‬‬
‫מהי זהותו הלאומית‪ .‬לבסוף‪ ,‬לאחר הוראות באנגלית‪ ,‬פותח פתחי את הדלת‪ .‬הם‬
‫משוחחים בעברית על יחסי יהודים ערבים‪ .‬טוביה כופה על פתחי מין משחק סימולציה‪,‬‬
‫שבו שניהם לוחמים פלשתינאים המשוחחים ביניהם‪ .‬פתחי אינו חש בנוח במשחק הזה‪.‬‬
‫נמאס לו‪ .‬לאחר מכן הם נפרדים‪ .‬פתחי שוב מדמיין לעצמו‪ ,‬כיצד הוא נלחם‪ .‬הוא כותב‬
‫שיר‪ ,‬מטלפן לדפנה‪ ,‬חיילת תל‪-‬אביבית‪ .‬אמה עונה בטלפון ושואלת‪ ,‬אם הוא חייל‪.‬‬
‫אחר כך משוחח פתחי עם דפנה‪ ,‬העונה לו בקרירות‪ .‬כעת היא משרתת בהג"א‪ .‬אל‬
‫תדאג‪ ,‬אומרת לו דפנה בציניות‪ ,‬לך לא יקרה שום דבר‪.‬‬
‫פרק ‪ 15‬מתאר את שושנה ופואד‪ .‬שושנה מהרהרת בתחושותיו של פואד‪ .‬ילדיהם‬
‫אינם גורמים להם נחת רבה‪ .‬הילדים כבר אינם נשמעים כל כך לפואד‪ .‬פואד עצמו‬
‫נכנס לתחנת המשטרה לחתום‪ .‬עליו להתייצב מדי יום‪ .‬זהו טקס משפיל למדי‪ .‬כפרי‬
‫אחד מדמה‪ ,‬כי פואד הוא קצין משטרה ערבי ומשוחח עמו‪ .‬פואד מדבר בזהירות‪ .‬לאחר‬
‫מכן הוא יוצא ותוהה‪ ,‬מה יהא בדור הצעיר‪ ,‬הקיצוני‪ .‬אפילו פתחי‪ ,‬המשורר‪ ,‬אינו די‬
‫קיצוני לטעמם‪ .‬לפואד הם קוראים בלגלוג מיסטר קיימברידג'‪ .‬פואד נכנס למשרד‬
‫המערכת‪ .‬הוא משוחח עם הצעירים שם בעניינים שונים של המפלגה וחש בחוצפתם‬
‫ובזלזולם‪ .‬הם מדברים גם על אודות המלחמה‪ .‬פואד חש כבר עייפות‪.‬‬
‫פרק ‪ 16‬מתרחש גם כן במשפחת פואד‪ .‬אמיר‪ ,‬בנו הבכור‪ ,‬רואה עצמו יהודי‬
‫ורוצה לשרת בצבא‪ .‬שני אחיו‪ ,‬ויקטור ונעים‪ ,‬רואים עצמם ערבים ומקניטים אותו‪ .‬אמיר‬
‫חושב לנסוע לאיטליה‪ .‬לא נעים לו לבקש עזרה מסבתו מצד אמו‪ .‬הוא גם מסתייג‬
‫מנערים ערבים‪ ,‬המפגינים קיצוניות בהפגנות שונות‪ ,‬כדי שיוכלו לבוא ולדרוש מלגות‬
‫ללימודים בחו"ל‪ .‬לאמיר יש חברה יהודייה ממשפחה מעורבת נוצרית‪-‬יהודית‪ .‬היא‬
‫נראית כמו תיירת‪ .‬אמיר ושני אחיו מגיבים אחרת למהלכי המלחמה‪ .‬כל אחד נוהג לפי‬
‫הזדהותו הלאומית‪ .‬שושנה מכה את ויקטור‪ ,‬שדיבר בצורה לא יפה אל אמיר ואל‬
‫חברתו‪ .‬אחד הילדים צועק לה יהודייה‪ .‬פואד שומע ומכה אותו חזק‪ .‬פתאום רואה פואד‬
‫משהו מפתיע ביותר‪ :‬אל הבית קרבות שתי הסבתות‪ .‬חוריה אמו ומרים‪ ,‬אמה של‬
‫שושנה‪ ,‬אשר שנים החרימה אותם‪ .‬יש ניגוד ביניהן‪ ,‬אך הן מזהות זו את זו‪ .‬מרים יודעת‬
‫ערבית עוד מימי ילדותה במושבה‪ .‬אמיר נזכר בסבתא חוריה‪ ,‬אשר ליוותה אותו לאורך‬
‫ילדותו מול פגישה מקרית פעם בנסיעה עם סבתא מרים‪ .‬הן נכנסות לבית‪ .‬המצב‬
‫מביך מעט‪ .‬המלחמה ריככה את הסתייגותה של מרים‪ .‬מרים מסתייגת מחברתו של‬
‫אמיר‪ ,‬בעוד חוריה הערבייה מקבלת אותה בברכה‪ .‬מרים מדברת על המושבה‪ ,‬העולה‬
‫באש כמעט‪ ,‬ומאשימה את פואד בהתקפה הסורית‪ .‬פואד מתחמק מריב‪ .‬חוריה ומרים‬
‫רצו לעזור‪ .‬חוריה מוכנה לקחת את המשפחה לכפרה‪ .‬מרים תומכת ברעיון‪ .‬שושנה‬
‫עקשנית‪ ,‬מסרבת לעזוב כעת את חיפה‪.‬‬
‫פרק ‪ 17‬מתאר זיכרונות של שולה‪ .‬הפעם מדובר על רמי‪ ,‬חבר נעוריה‪ .‬אמה‬
‫זלזלה באביו‪ ,‬וקראה לו דגנרט‪ .‬רמי גדל לידם בקריית חיים‪ .‬הלך לאותו בית ספר‪ .‬הוא‬
‫לא היה חבר מפלגה‪ ,‬ולא גדל בתנועת הנוער הקומוניסטית‪ .‬תמיד עקב אחריה‪ ,‬עד‬
‫שעורר חשד‪ .‬אהבתם הייתה נסתרת‪ .‬באהבתה אליו נדחקה שולה לקונפליקט עם‬
‫המפלגה‪ .‬היא ניהלה גם פלירטים עם חבר אחר‪ .‬רמי הודיע‪ ,‬שהוא אוהב אותה‪ .‬אחר‬
‫כך נישאה למרדוך והזמינה את רמי לחתונה‪ .‬הוא בא‪ ,‬בלט במדי איש הקבע שלו‪.‬‬
‫ביקשה ממנו נשיקה‪ ,‬הוא התעלם‪ .‬כאן תם הזיכרון‪ .‬היא מבקרת אצל הוריה‪ .‬אחר כך‬
‫מסיעה את אביו של רמי לחיפה‪ ,‬לעבודת התנדבות בעת חירום‪ .‬מול העירייה רואה‬
‫שולה את נעים‪ ,‬בנה של שושנה‪ ,‬מותקף בידי המון יהודי‪ .‬הם חושדים בו שהוא ערבי‪.‬‬
‫היא מצילה אותו‪ ,‬מביאה אותו אל ביתה‪ ,‬ומודיעה לשושנה‪ ,‬כי יישאר אצלם קצת‪.‬‬
‫פתחי נוטל את הסיגריות ומסתגר בחדרו‪.‬‬
‫בפרק ‪ 18‬מהרהרת שולה‪ ,‬כי איננה מהפכנית מטבע ברייתה‪ .‬הנה‪ ,‬בחדר השני‬
‫יושב משורר נאה ומצודד‪ ,‬אבל הרדיו מקלקל; משמיע שירים עצובים‪ ,‬הודעות‬
‫מבולבלות‪ .‬פתחי מנסה לעזור לה לערוך את השולחן‪ .‬הוא יושב לידה‪ ,‬מהרהר בכך‬
‫שהיהודיות תמיד נתנו לו לחוש כערבי‪ .‬מדי פעם נוגעת ברכו בברכה של שולה‪,‬‬
‫החומקת ממנו‪ .‬הוא מתבונן בה שעה ארוכה ויודע‪ ,‬כי דחתה אותו‪ .‬מיד מופיע כאן קטע‬
‫זיכרון קצר של מרדוך‪ ,‬מאהבתו לקרובתו‪ ,‬כאשר שהה בבית הוריה‪ .‬הוא יוצא לביקור‬
‫קצר אצל ידידו כארים‪ ,‬ואז תופסים אותו השוטרים‪ .‬כאן מסתיים קטע הזיכרון‪ .‬שולה‬
‫סועדת עם פתחי‪ ,‬נעים ועידו‪ .‬הארוחה איננה משפרת את מצב רוחה‪ .‬נעים מדבר על‬
‫תבוסת הצבא הישראלי מידי הצבא המצרי‪ .‬אין מה לדאוג למרדוך‪ ,‬הוא מרגיע‪ .‬מרדוך‬
‫יקבל יחס מיוחד‪ .‬נעים מספר‪ ,‬כי לא הרביץ לזקן בגן הזיכרון‪ ,‬לפני שהצילה אותו‬
‫שולה‪ .‬כל המהומה שם פרצה בשל היותו ערבי‪ .‬שולה מהרהרת ברמי ומרדוך‪ ,‬שני‬
‫הגברים שהיא אוהבת‪ ,‬הנמצאים בסכנה פיזית‪ .‬פתחי מספר‪ ,‬כי טוביה עמד על קנקנו‪.‬‬
‫הוא מלווה את שולה לחדר השינה‪ .‬מתבונן בה‪ .‬מניח ידו על כתפה‪ .‬היא ממלמלת‪,‬‬
‫שעכשיו טוביה ידע‪ ,‬כי היא מסתירה ערבי‪ .‬המשורר קופא‪ .‬יוצא לנוח בחדרו‪.‬‬
‫פרק ‪ 19‬מתאר את השיחה בין שולה לבין הפנסיונר‪ .‬אחרי כן באה אמה לבקר‪.‬‬
‫הן משוחחות‪ .‬האם מותחת ביקורת על המלחמה ועל מרדוך‪ .‬שולה מגינה על מרדוך‪.‬‬
‫היא מודה‪ ,‬כי רק את רמי אהבה‪ .‬היא הייתה פחדנית וויתרה עליו‪ .‬שתיהן מדברות על‬
‫כך שמרדוך שונה מכל חברי הארגון‪ .‬הוא לא בא כתייר לארצו‪ .‬הוא בא לכאן‪ ,‬כי לא‬
‫רצו בו‪ .‬הוא חשש שלועגים לו‪ .‬הארץ העניקה לו חסות‪ .‬מתוך השיחה מגלה שולה‪ ,‬כי‬
‫רמי נפגע במלחמה בטנק‪ .‬היא חייבת לנסוע לקריית חיים לנחם את המשפחה‪ .‬היא‬
‫נזכרת‪ ,‬כיצד בלט במדיו בחתונתה‪ .‬הוא סירב אז לרקוד עמה או לנשקה‪ .‬היא נוסעת‬
‫אל בית הוריו‪ .‬אחיו אינו מזהה את קולה‪ .‬האב אומר‪ ,‬כי קראו לה "הכלה של רמי"‪.‬‬
‫האם מאמצת אותה אליה וצועקת‪ :‬רמי! האם ממלמלת דברים קטועים נרגשים‪ .‬האח‬
‫מספר‪ ,‬כיצד שמע את קולו בקשר‪ .‬הם לחמו באותה חזית‪ .‬רמי‪ ,‬אחיו הבכור‪ ,‬דאג לו‪.‬‬
‫בפרק ‪ 20‬חוזרת שולה הביתה‪ ,‬ומוצאת שם שלושה ערבים‪ .‬פתחי ופואד‬
‫משוחחים‪ .‬פתחי גאה בטילים אנטי טנקים חדשים‪ ,‬אשר משגרים חיילים מצריים‪ .‬כמו‬
‫חייל עם בקבוק מולוטוב נגד היטלר‪ .‬הוא רואה בכך את הצד של הגאווה הערבית‪,‬‬
‫מלחמת הכבוד‪ .‬פואד מזכיר לו‪ ,‬כי גורל הערבים בארץ לא יהיה טוב במיוחד לאחר‬
‫תבוסת ישראל‪ .‬פתחי שוב מדבר על הכבוד‪ .‬פואד אומר‪ ,‬כי זהו משחק אידיוטי למות‬
‫למען הכבוד‪ .‬נכנס גם הפנסיונר‪ ,‬והוא משתלב בשיחה‪ .‬שולה במצב רוח רע בגלל‬
‫אסונו של רמי‪ .‬פתחי אינו מגלה רגישות רבה למצב רוחה‪ .‬שוטר מלמטה מדגיש את‬
‫עניין ההאפלה‪ .‬טוביה מתנצל‪ ,‬שהדליק נר לאשתו‪ .‬טוביה מסביר לפואד‪ ,‬מדוע לא‬
‫הסגיר את פתחי‪ .‬הוא עצמו פליט שואה‪ .‬אינו מסוגל לעשות זאת‪ .‬אין הוא חושד‬
‫בפתחי בעברה ביטחונית‪ .‬לדעת טוביה‪ ,‬המזרח הוא מוסלמי מעיקרו‪ ,‬ולא יקלוט את‬
‫הישראלים לתוכו‪ ,‬אלא ינסה להטמיעם‪ .‬הערבים‪ ,‬לדעתו‪ ,‬צבועים‪ .‬בשום מקום לא‬
‫ייהנו מחופש כמו כאן‪ .‬טוביה מתלונן‪ ,‬איזה מין עולם זה‪ ,‬שהמשורר פתחי אינו מסתיר‪,‬‬
‫אפילו למען הנימוס‪ ,‬את שמחתו על מותם של חיילי צה"ל ואינו מתחשב ברגשותיה של‬
‫שולה‪ .‬פואד אומר כמה דברים על ההשפלה‪.‬‬
‫פרק ‪ 21‬מתאר את הרהוריה של שולה על רמי‪ .‬שוב זיכרונות מהילדות‪.‬‬
‫התנגדותם של מחזריה וידידיה כנגדו‪ .‬למרדוך סיפרה הכול על רמי‪ .‬אפילו קינא מעט‬
‫וכעס‪ ,‬כאשר רצתה לבקרו‪ ,‬לאחר ששמעה על גירושיו‪ .‬מרדוך עבר לישון במשך‬
‫שלושה לילות בחדרו של עידו‪ .‬כמה פעמים רצתה לטלפן לרמי‪ ,‬אך לא היה בה האומץ‬
‫לחכות‪ ,‬שמישהו ירים את השפופרת‪ .‬שולה מהרהרת בעובדה‪ ,‬שרמי אבד לה‪.‬‬
‫מהרהרת במרדוך‪ .‬אפשר שהוא מת מתחת לטנקים‪ ,‬השועטים על פני האדמה‪ .‬מרדוך‬
‫מובס‪ .‬קשה לה לראותו מובס‪ .‬פתחי מכין לה תה‪ ,‬בראותו אותה מתייפחת‪ .‬הוא גבר‬
‫מצודד בעיניה‪ ,‬אך לא גבר לשעת צרה‪ .‬אין לה חשק לשתות‪ .‬היא נכנסת לחדר‪.‬‬
‫שומעת את פתחי‪ ,‬את צעדיו במטבח‪ .‬היא פוחדת מפניו‪ .‬גבר ערבי‪ .‬נדמה לה‪ ,‬שהוא‬
‫מתקרב אל חדרה‪ .‬היא שבה למיטתה‪ .‬שומעת שני גברים המדברים על כך שהיו‬
‫מסרסים את הערבים‪ .‬העולם שמח‪ ,‬שערבים משמידים יהודים‪ .‬גם פתחי והפנסיונר‬
‫שומעים את הדברים‪ ,‬נבוכים מעט‪ .‬שולה יושבת בסלון‪ .‬היא קוראת לפתחי‪ .‬רצונה‬
‫לדבר עמו‪ .‬היא מתנצלת על כך שפגעה בו באמרה‪ ,‬כי השכן יודע שהסתירה ערבי‪.‬‬
‫פתחי מאמין בהשלכות רימון‪ .‬אין דרך אחרת‪ .‬כאן בא קטע זיכרונות של מרדוך‪ ,‬מין‬
‫חיזיון אפוקליפטי מפחיד של תמונת עתיד‪ :‬פורענות‪ ,‬ישראל מובסת‪ ,‬אנשים‬
‫מתאסלמים‪ ,‬חיילות ישראליות מרוסקות ועוד תמונות זוועה שכאלה‪.‬‬
‫בפרק ‪ 22‬פתחי קם שמח‪ .‬פניה של שולה דוחים אותו‪ .‬הוא נזכר בכפר הולדתו‬
‫בגליל המערבי‪ ,‬באביו ובאמו‪ .‬כיצד הוריו‪ ,‬וצפי והוא נוסעים לבית חולים בנצרת‪ ,‬שם‬
‫מקלל האב רגע לפני שיצאה נשמתו‪ .‬פתחי מהרהר‪ ,‬כיצד מרדוך חוצץ בינו לבין שולה‪.‬‬
‫נדמה לו‪ ,‬כי מרדוך מת‪ ,‬ושולה בהיריון‪ ,‬ואינה יודעת‪ .‬הוא רואה בכך רק תכסיס זול‪:‬‬
‫נדמה לה‪ ,‬שהיא מתעתעת בו‪ .‬הדיאלוג ביניהם מרוחק‪ .‬היא תביא לו סיגריות‪ .‬הם‬
‫מדברים על ערבים ישראלים‪ .‬פתחי משחק עכשיו‪ ,‬כביכול‪ ,‬את המלצר‪ .‬אין הוא רוצה‬
‫להיות מלצר‪ ,‬כפי שדורשים ממנו‪ .‬הוא שונא אותה‪ ,‬מפני שהיא סולדת מערבים‪.‬‬
‫בנוכחותו של מרדוך איננו יכול לשחק‪ .‬מרדוך ירגיש מיד בזיוף‪ .‬פתחי מגלה חוסר‬
‫סבלנות כלפי עידו הבוכה‪ .‬נכנס טוביה הפנסיונר‪ .‬פתחי תוהה על יחסה של שולה אל‬
‫מרדוך‪ .‬אולי היא חושבת אותו לזר? הוא מהרהר‪ ,‬כמה נטול הרואיות מצבו כאן‪.‬‬
‫המטרה‪ :‬גופה של שולה‪ ,‬אשת מהפכן‪ ,‬שהעניקה לו חסות‪ .‬עליו לטלפן לווצפי‪ .‬לא‬
‫להישאר כאן‪ .‬זוהי מלכודת‪ .‬וצפי מגיע לכאן בשעה‪ .‬הוא מספר‪ ,‬כי לא ידעו היכן הוא‪,‬‬
‫לא מצאו אותו‪ .‬יש חילוקי דעות ביניהם על התוצאה של המלחמה‪ .‬פתחי טוען‪,‬‬
‫שהישראלים מובסים‪ .‬וצפי איננו מסכים לכך‪.‬‬
‫פרק ‪ 23‬נפתח בתיאור עגמת נפש‪ ,‬שנגרמת להורי שולה מהודעתה על עזיבת‬
‫המפלגה‪ .‬שולה עושה זאת בעקבות מרדוך‪ .‬היא מאושרת ומרוצה מן ההחלטה‪ .‬פתאום‬
‫מצלצל מישהו בדלת‪ .‬זוהי דפנה‪ .‬אותה חיילת‪ ,‬שאליה התקשר פתחי באחד הפרקים‬
‫הקודמים‪ .‬שולה מקבלת אותה בידידות רבה‪ .‬הן חברות מן המפלגה‪ .‬דפנה חומדת‬
‫בעיניה את פתחי‪ .‬היא חולמת על חתונה עמו‪ .‬תוהה בינה לבין עצמה‪ ,‬האם שולה‬
‫תאפשר להם להתייחד‪ .‬שולה מסתגרת בחדרה‪ .‬האם היא סרסורית? לא‪ .‬דפנה באה‬
‫מרצונה‪ .‬שולה מהרהרת על אודות יחסיה עם פתחי‪ .‬הוא רצה לבוא אליה כגבר ערבי‬
‫על אישה יהודייה‪ .‬יש מקרים שבהם אישה צריכה להשתמש במין‪ ,‬אבל לא המקרה‬
‫הזה‪ .‬פתחי דואג‪ ,‬ששולה תשמע מרחוק‪ ,‬עד כמה הוא נהנה‪ .‬כאן בא זיכרון קצר של‬
‫חוויה ארוטית‪ .‬פתחי מוטרד‪ .‬היכן המפתח? הוא היה רוצה לנעול את הדלת‪ .‬מהרהר‬
‫בשולה‪ .‬לא בגלל הריונה דחתה אותו‪ ,‬רק מפני שהוא ערבי‪ .‬דפנה מסתייגת ממתיחותו‪.‬‬
‫לבסוף הם מתעלסים‪ .‬כאן בא קטע זיכרון של שולה‪ ,‬המתארחת אצל מרדוך בחדר‬
‫הרווקים‪ .‬הוא רוצה ללוותה לאוטובוס‪ .‬נבוך מאוד‪ .‬שולה מחליטה להישאר בחדרו‬
‫למרות מבוכתו‪.‬‬
‫פרק ‪) 24‬האחרון( מתאר את חיפה בלילה השלישי למלחמה‪ .‬שולה בבית מצפה‬
‫עדיין לטלפון‪ .‬פתחי מדבר על מצבו‪ .‬טוביה ופתחי משוחחים על גורלות עמים ועל‬
‫בררה‪ .‬לפלשתינים אין לאן לברוח‪ ,‬אומר פתחי‪ .‬הפנסיונר איננו רוצה אזרחים נחותים‪.‬‬
‫הם משוחחים גם על אודות מדינה פלשתינאית‪ ,‬אשר תקום‪ .‬הפנסיונר אומר לשולה‬
‫להיפטר מפתחי‪ .‬זהו אויב‪ .‬פתחי ושולה מברכים זה את זה בברכת לילה טוב‪ ,‬מהרהרים‬
‫באנשים‪ ,‬שנקברו במלחמה‪ .‬שולה נתקפת מדי פעם סיוטים בהרהרה בצפוי למרדוך‬
‫במלחמה‪ .‬פתחי נכנס‪ ,‬ומציע לה לבוא עמו לכפר‪ .‬הצבא המצרי הולך וגובר על הצבא‬
‫הישראלי‪ .‬אין כל סיכוי‪ .‬לגיסו וצפי יש מכונית‪ .‬הוא יוכל לנסוע עמו‪ .‬הם יוכלו לקחת‬
‫עמם גם את שולה‪ .‬שולה איננה רוצה‪ .‬היא מסבירה לפתחי‪ ,‬כי מרדוך רץ למלחמה כדי‬
‫להגן על ביתו‪ .‬צה"ל הוא העם עצמו‪ .‬אפילו אמה אינה רוצה בכישלונו של צה"ל‪ .‬פתחי‬
‫חש‪ ,‬כיצד היא רחוקה‪ .‬ברגע זה צריך להיות פתוח אליו‪ .‬הם מתבוננים זה בזה‪ .‬לגביה‬
‫הוא ערבי‪ .‬לגביו היא יהודייה‪ .‬אין אלה יחסי גבר ואישה‪.‬‬