Preview

‫קונטרס‬
‫"תורת אמך"‬
‫פנינים לחג הפסח‪ ,‬ימי ספירת‬
‫העומר וחג השבועות‪.‬‬
‫ומקצת ממנהגי ופסקי ק"ק מרוקו‪,‬‬
‫אלג'יר‪ ,‬לוב‪ ,‬תוניס‬
‫ונלווה אליו תוספת נאה לתועלת הציבור‬
‫קובץ פיוטים אשר נהגו לשורר בקהילות מרוקו‬
‫בי מי חג ומועד‬
‫ניסן תשע"ג‬
‫תורת אמך‬
‫בסייעתא דשמיא‬
‫קונטרס‬
‫"תורת אמך"‬
‫פנינים לחג הפסח‪ ,‬ימי ספירת העומר‬
‫וחג השבועות‪.‬‬
‫ומקצת ממנהגי ופסקי ק"ק‬
‫מרוקו‪ ,‬אלג'יר‪ ,‬לוב‪ ,‬תונס‬
‫כל זאת מאת החונן לאדם דעת‬
‫הצב"י‬
‫אברהם אסולין‬
‫ס"ט‬
‫החונה כאן אלעד תובב"א‬
‫ונלווה אליו תוספת נאה לתועלת הציבור‬
‫קובץ פיוטים אשר נהגו לשורר בקהילות מרוקו בימי חג ומועד‬
‫מאת‬
‫הצב"י‬
‫ברוך בן ר' שלמה סבאג‬
‫ס"ט‬
‫פתח תקווה תובב"א‬
‫‪1‬‬
‫תורת אמך‬
‫כתובת להערות והארות‪:‬‬
‫הרב אברהם אסולין שליט"א‬
‫רח' בעלי התוס' ‪9/9‬‬
‫אלעד‬
‫מייל‪[email protected] :‬‬
‫טלפון ‪7220-142140 :‬‬
‫ניתן לצפות ולהוריד את החוב רת וכן לשאר שיעורים ומנהגים בתורת חכמי‬
‫מרוקו‬
‫באתר "אור חדש" בכתובת‪:‬‬
‫‪WWW.ORHADASH.NET‬‬
‫‪---------------------------------------‬‬
‫ניתן להשיג קונטרסים‬
‫"תורת אמך"‬
‫על מנהגי מרוקו‬
‫לברית‪ ,‬בר‪-‬מצווה‪ ,‬חתונה‪ ,‬ברכות הנהנין‪ ,‬ואבילות‬
‫בטלפון ‪7220-142140 :‬‬
‫גרפיקה עימוד ועריכה‪ :‬ברוך סבאג נ"י‬
‫‪2‬‬
‫תורת אמך‬
‫"זכרון לפניך בשחק לעד בספר יוחק"‬
‫חוברת זאת יוצאת לעילוי נשמתם הטהורה של‪:‬‬
‫ר' שלמה בן עליה סבאג זצ"ל‬
‫ר' מסעוד בן דונה אקוקה זצ"ל‬
‫נ לב"ע‬
‫נלב"ע‬
‫כ"ט ניסן תשע"א‬
‫ח' ניסן תשע"א‬
‫שהיו קשורים אחד בשני באהבת נפש ועליהם נאמר‪:‬‬
‫"בחייהם ובמותם לא נפרדו"‬
‫תהא נשמתם צרורה בצרור החיים‬
‫‪3‬‬
‫תורת אמך‬
‫תוכן העניינים‬
‫פסח‬
‫פתח דבר ‪.............................................................................................................. ........‬א'‬
‫ימי ניסן ‪........................................................................................................................‬ב'‬
‫אכילת מצה ‪.....................................................................................................................‬ג'‬
‫ערב פסח‪........................................................................................................................‬ה'‬
‫אפיית המצות‪...................................................................................................................‬ח‬
‫אכילת קטניות‪...................................................................................................................‬י'‬
‫איסר ו חג שחל בשבת‪.........................................................................................................‬יב'‬
‫ליל הסדר‪........................................................................................................................‬יג'‬
‫חו ל המועד‪......................................................................................................................‬יח'‬
‫ברכת האילנות‪.................................................................................................................‬כא'‬
‫המימונה‪.........................................................................................................................‬כב‬
‫סגולות לפסח‪...................................................................................................................‬כג'‬
‫ימי העומר‬
‫הלכות ומנהגי ספירת העומר‪................................................................................................‬כד'‬
‫פסח שני‪............ ............................................................................................................‬כו'‬
‫חג השבועות‬
‫לימוד ליל שבועות‪............................................................................................................‬כח'‬
‫עמידה בעשרת הדיברות‪.................... .................................................................................‬כט'‬
‫מנהג אכילת מאכלי חלב‪.....................................................................................................‬ל'‬
‫סדר יום חג השבועות‪........................................................................................................‬לא'‬
‫שפיכת מים בחג‪..............................................................................................................‬לב'‬
‫איסרו חג‪.......................................................................................................................‬לג'‬
‫מנהגי יו"ט‪.....................................................................................................................‬לד'‬
‫בדין מנהג המערב בנפילת אפיים ‪............. ............................................................................‬לו‬
‫חיזוק מנהגנו באמירת יראו עינינו ומעט ממנהגי תפלת ערבית ‪......................................................‬לז'‬
‫קובץ פיוטים לימי החג ‪.....................................................................................................‬מא'‬
‫‪4‬‬
‫תורת אמך‬
‫מפתח לפיוטים‬
‫פסח‬
‫י ום זה נהלל‪.......................................................................................................... .........‬מב'‬
‫אמונים עי רכ ו שבח‪................ ................................................................................ .......‬מג'‬
‫אל עליון ‪............................................................................................................... ....‬מד'‬
‫מלכי מקדם ‪................. ...................................................................................................‬מ ו'‬
‫חסדי ה' אמלל‪..................................................................................................... ......‬מח'‬
‫יחיד בארבע‪............................................................................................... ................‬מט'‬
‫אשירה כשירת משה ‪......................................................................................................‬נ'‬
‫יום ליבשה‪.................................................................................................................... ..‬נא'‬
‫ארסל יא ואחד ווחדאני ‪......................................................................................................‬נב'‬
‫ספירת העומר‬
‫שירו לאל בשירה‪...................... .......................................................................................‬נג'‬
‫בר יוחאי‪.......................................................................................................................‬נד'‬
‫שבועות‬
‫אפתח פי להלל‪................................ ..............................................................................‬נה'‬
‫אשורר שירה‪.................................................................................................................‬נז'‬
‫לכבוד תורה ההדורה‪........................... ............................................................................‬נח'‬
‫ירדה שכינה‪..................................................................................................................‬נט'‬
‫נרדי נתן ריחו‪................................................................................................................‬ס'‬
‫תורת אמת נתן לנו‪.........................................................................................................‬סא'‬
‫שוכנת בשדה‪................................................................................................................‬סב'‬
‫השלמות והוספות‪.............................................................................................................‬סג'‬
‫‪2‬‬
‫תורת אמך‬
‫פתח דבר‬
‫כתב החיד"א בספר לב דוד‬
‫(פרק ל אות ט)‪,‬‬
‫ליל הסדר כל מעשיו ובפרט בלילה הקדוש הלזו‪,‬‬
‫ידקדק שיהא אלי בא דהלכתא‪ ,‬ולצאת ידי חובתו אליבא דכולי עלמא‪ .‬בשגם כל ימי חלדו‪ ,‬כל‬
‫פינות שהוא פונה יהיו לצד ימין ולא יתפוס קולות‪ ,‬על אחת כמה וכמה הלילה המקודשת‪ ,‬היא‬
‫נפלאת‪ ,‬הקולות יחדלון‪ .‬ועוד כתב החיד"א בספר דבש לפי‬
‫(מערכת ח אות יח)‪,‬‬
‫הנזהר בפסח‬
‫מחמץ בכל שהוא‪ ,‬מובטח לו שלא יחטא כל השנה‪ .‬וכן כתב בגורי האר"י ז"ל וזה רמז‬
‫ושמרתם את המצות וקרי ושמרתם את המצוות כמו שאמרו זכרונם לברכה‪ ,‬ורמז שאם שמרתם‬
‫את המצות שמירה מעליא כהלכות הפסח‪ ,‬אז תהיו בטוחים ושמרתם את המצוות לבלתי‬
‫תחטאו‪ .‬ולכן מובן למה יהודי צפון אפריקא חומרות רבות נהגו‪ .‬וכתב בספר מליץ טוב‬
‫קט)‪,‬‬
‫(סימן‬
‫אנו נוהגים להחמיר כסברת מור"ם ז"ל בהגה באיזה מקומות כמו בהלכות פסח‪ ,‬ובאיסור‬
‫ערוה‪ ,‬ובענין גיטין וקידושין‪.‬‬
‫אחר שזכינו ברחמי השי"ת עלינו להוציא את גיליונות "תורת אמך" על המועדים ופעמים רבות‬
‫נאלצנו לקצר או להשמיט הלכה ומנהג ועתה בס"ד זוכים להוציא קונטרס "תורת אמך השלם"‬
‫לימי חג ה פסח‪ ,‬ספירת העומר וחג שבועות‪ .‬יהי רצון שיגילו הלומדי ם‪ ,‬אי"ה אשמח לקבל‬
‫הערות והארות ובל"נ נשבצם בספר "גנזי המערב" הכולל כתבי יד מרבותינו נ"ע‪ .‬ויבו רכו כל‬
‫התומכים והמסיי עים‪.‬‬
‫קונטרס זה יוצא לאור לע"נ רבי שלמה בן עליה סבאג זצ"ל ביוזמת בנו רבי ברוך סבאג‬
‫שליט"א‪ .‬ולע"נ הבחור אליהו ז"ל בן ר' אברהם ואסתר יבלט"א‬
‫ולהבדיל לרפואת ר' משה בן עליה הי"ו שישלח לו האל רפואה שלימה ברמ"ח אבריו ושס"ה‬
‫גידיו‪ ,‬ובכללם לחנה בת פרחה תחי' ו רותי בת עישה תחי' רפואה שלימה‪.‬‬
‫התודה והברכה לליאור אקסול על העזרה בעריכת הקונטרס שתהיה משכורתו שלימה מאת ה'‬
‫אכי"ר ‪ .‬להצלחת אברהם מקייס וב "ב‪ ,‬רבי דוד אלמליח שליט"א וב"ב ‪ -‬מפריז‪ ,‬רפאל לוגסי‬
‫וב"ב‪ ,‬חביב כלפון יזכו מהרה לזק"ש‪ ,‬ואביעד בן שלוש וב"ב מלוס אנג'לס‪ ,‬שיזכו מהרה לשוב‬
‫לארצנו הקדושה מתוך נחת ‪ .‬ומפיקי השיעור ים אשר פרץ וב"ב ונפתלי אזולאי וב"ב‪.‬‬
‫החותם בברכת התורה ולומדיה‬
‫הצב"י אברהם אסולין‬
‫ס"ט‬
‫א‬
‫תורת אמך‬
‫ימי ניסן‬
‫א‪ .‬הכנות לפסח‪ .‬החלו כבר זמן רב קודם חודש ניסן‪ ,‬את החיטה ממנה אופים את המצות היו‬
‫זורעים וקוצרים בשדות הסמוכים לכפר‪ ,‬את החיטה היו שומרים מכל טיפת מים ואורזים אותם‬
‫במקום נקי למצה שמורה וכך נהגו כפסק הרמב"ם‪" ,‬ושמרתם את המצות" שצריך שמירה‬
‫משעת קצירה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בכל חודש ניסן אין אומרים תחנון משום שרוב החודש ימים טובים הם‪ ,‬ופסק הש"ע תענית‬
‫ציבור אין מתענים‪ .‬משמ ע מדברי מרן הש"ע שתענית יחיד מות ר להתענות כן פסק בעל ברית‬
‫כהונה‬
‫(עמוד קטז אות‬
‫כב)‪ ,‬שנהגו להתענות תענית יחיד בניסן‪ ,‬וכן ערב ר"ח אייר‪ ,‬ועוד כתב‬
‫(אות‬
‫(עמוד יא אות‬
‫כב)‪,‬‬
‫כג) ‪ ,‬שחתן מתענה לפני חופתו בניסן‪ .‬וכן כתב הגר"י עייאש ז"ל במנהגי אלג'יר‬
‫וז"ל וכן בכל חודש נ יסן מתענה היחיד ביום יארצייט וכ"כ הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר מועד‬
‫לכל חי‬
‫(אות‬
‫יג) ‪ ,‬כתב שאין קפידא להתענות יארציי"ט ומשמרת ב ערב ראש חודש וכיו"ב בניסן‪.‬‬
‫וכ"כ בספר שולחן גבוה‬
‫(סימן תכט‬
‫ס"ב)‪ ,‬הגדה מימים ימימה‬
‫(עמוד‬
‫א')‪ .‬ומנהגנו כפסק הרמ"א‬
‫שאין מתענים תענית יחיד כחת ן או אם חל יום השנה על ההורים כמו שכתב בשו"ת שאלו‬
‫לברוך ‪ ,‬לר' ברוך בן אברהם טולידאנו‬
‫זצ"ל (יו"ד סימן יד)‪,‬‬
‫שנה א' מעוברת והנחתי התענית עד החודש שמת‬
‫שכתבתי בהלכות‬
‫ולא למעשה‬
‫ג‪.‬‬
‫(א"ח סימן יא)‪.‬‬
‫וכן עשיתי בפטירת מו"א זצ"ל שהייתה‬
‫והיה חודש ניסן ונפטרתי מתענית‪ .‬ועם‬
‫דיש להתענות בחודש ניסן היארציאט לא כתבת י רק להלכה‬
‫(וכן מפי הרה"ג רבי שלמה דיין ‪ ,‬הרה"צ רבי פנחס שניאור)‪.‬‬
‫מכירת חמץ‪ .‬בצפון אפריקה לא הייתה נחלת הציבור והטעם כי לא השאירו חמץ‪ .‬ובעלי‬
‫מפעלים וכדומה היו ני גשים לבית הדין המקומי ושם היו עורכים את מכירת החמץ‪ .‬וכך נהגו‬
‫באולדמנצור‪ ,‬מראכש‪.‬‬
‫חמץ סעיף יב אות ד)‪,‬‬
‫(מפי הגאון רבי משה אוחנונא)‪,‬‬
‫וכן בהגדה כה לחי ‪ ,‬לר' יצחק חזן זצ"ל‬
‫(דיני‬
‫וזה לשונו הטהור‪ ,‬הדרך הבטוחה היא לבער כל החמץ שיש לו מביתו‬
‫ומרשותו ולא ישאר ממנו כל זכר כלל‪ ,‬ובזה יהא ליבו סמוך ובטוח מכל חשש חמץ ‪ .‬וגם בשכר‬
‫זה ינצל כל השנה מכל חשש של עבירה חלילה ולא יאונה אליו כל רע‪.‬‬
‫ב‬
‫תורת אמך‬
‫יש לציין שמנהג זה לא פשט בכל העולם‪ ,‬ובמרוקו לא היה נהוג מנהג זה של המכירה‬
‫הכללית‪ ,‬וכל אחד משתדל לבער כל החמץ שיש ברשותו מלפני הפסח‪ ,‬ומי שאי אפשר לו‬
‫פונה לרב ומסדר לו שטר מכירה לגוי שהוא מכירו‪ ,‬ומוכר בפרטות חמץ שיש אצלו ומקנה לרב‬
‫בקני ין המועיל על פי הדין‪ .‬ולכן בימינו מי לא נשאר אצלו חמץ כלל‪ ,‬אין צורך למכור ‪ .‬כמו כן‬
‫חמץ הבלוע בסירים אינו צריך מכירה כיון שלאחר מעת לעת נותן טעם לפגם וכמובן שיצניעו‬
‫סירים אלו עד לאחר הפסח‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫אין שמחה אלא בבשר ויין‪ .‬היו שוחט ים בהמה לכבוד החג‪ .‬ואלו שלא היה באפשרותם‪,‬‬
‫היו שוחטים עופות גם בימי החג‪ .‬וכאשר היו קונים עופות היו מפקירים את הזפק והקורקבן‪,‬‬
‫ולאחר השחיטה היו זורקים אותם‬
‫לנהר‪.‬‬
‫(מפי הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א)‪,‬‬
‫וכך נהגו‬
‫באולדמנצור וכן בבוגמז‪.‬‬
‫ידוע בכל האזור שי ינות משובחים מיצרים בדמנאת ולכן הרה"צ כליפה אלמליח זצ"ל היה‬
‫נוסע במיוחד מהכפר לדמנאת ששם היינות מובחרים ‪ .‬וחיזרו אחר יין אדום דכתיב‬
‫(משלי כג‪ ,‬לא)‪,‬‬
‫" אל תרא יין כי יתאדם" ‪ .‬מכאן אמרו הפוסקים שיין אדום הוא המובחר‪ .‬וכתב הט"ז טעמו של‬
‫הטור שהזכיר זאת בארבע כוסות ו לא בקידוש משום שבארבע כוסות יש רמז לדם שהיה פרעה‬
‫שוחט את ילדי בני ישראל וטובל בדמם לצרעת ו‪ .‬והפרי מגדים נתן טעם נוסף שהוא זכר למכת‬
‫דם במצרים‪.‬‬
‫אכילת מצה‪.‬‬
‫א‪ .‬מנהגנו שאין אוכלים מצות החל מראש חודש ניסן כמובא בבאר היטב‬
‫(שו"ע סי' תע"א ס"ק ד')‬
‫וזה לשונו ובשיי רי כנסת הגדולה כתב דרבים נוהגים שלא לאכול מצה מר"ח ניסן‪ .‬ושמעתי‬
‫מפי הגאון הרב יוסף שרביט שליט"א רב העיר אשקלון שכן המנהג ‪ ,‬וכן מנהג העיר פאס‪.‬‬
‫והרה"צ דוד מלול זצ"ל רבה הראשי לירוחם כך נהג בביתו וכך מנהג בבני מלאל‪.‬‬
‫(מפי נכדו‪ .‬וכן‬
‫שמעתי מהגאון הרב משה אוחנונא שליט"א ראב"ד פ"ת)‪.‬‬
‫ג‬
‫תורת אמך‬
‫בתוניס היו משפחות שלא אכלו מר"ח כך נהגו בבית הרב איש מצליח זצ"ל הי"ד‬
‫הרב צמח מאזוז שליט"א)‪.‬‬
‫(שמעתי מהגאון‬
‫והרה"צ רבי בוגיד סעדון זצ"ל מחבר שו"ת ישיב תשובה ועוד שלא היה‬
‫אוכל מצה ממוצאי פסח עד שנה הבאה בליל הסדר שכן תהיה עריבה עליו המצה‪ .‬וכן נהגו‬
‫חסידים ואנשי מעשה בלוב‬
‫(שמעתי מהגאון הרב ציון בוארון‬
‫שליט"א)‪.‬‬
‫וכן מובא מנהג זה בהגדה כה לחי לר' יצחק חזן ז"ל וזה לשונו שכל ילדי הכפר היו מלווים‬
‫את אפי ית המצה וכו' וריחה הטוב הנודף למרחוק ומעורר חשק ותיאבון לאוכלה‪ ,‬ולא ניתן לנו‬
‫אפילו לטעום ממנה‪ ,‬כ י מקובל היה בידי אבותינו שלא לטעום ממצת הפסח רק עד הפסח‬
‫עצמו‪.‬‬
‫ב‪ .‬מנהגנו בשבת הגדול כפסק הרמ"א‬
‫(סימן ת"ל)‪,‬‬
‫ש כתב והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת‬
‫עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו וכו' וכן מנהג יהודי מרוקו לקרא את ההגדה ברוב עם‬
‫לאחר תפילת המנחה‪ ,‬והטעם כדי שידעו את קריאת ההגדה ‪.‬‬
‫(נהגו העם‪ .‬חג הפסח אות‬
‫ג)‪ ,‬ואמר לי‬
‫הגאון הרב ציון בוארון שליט"א שבעודו ילד השתתף במעמד המרגש שכל הציבור קוראים את‬
‫ההגדה וכך נהגו יהודי לוב לקרא את ההגדה ברוב עם לאחר תפילת המנחה‪.‬‬
‫ג‪ .‬בדיקת חמץ‪ .‬נוהגים לקחת עשרה פתיתי לחם פחות מכזית וה ילדים מטמינים אותם בבתיהם‪.‬‬
‫ועצה טובה לרשום מקום הנחתם‪ ,‬וקודם הברכה יברך‪ ,‬ויכול בברכה אחת לבדוק כמה‬
‫מקומות‪ ,‬וכן אנשי ביתו יכולים לבדוק במקומות הנוספים‪ .‬ואם המרחק גדול כגון מחוץ לעיר‬
‫ובודאי שיסיח דעתו‪ ,‬אז בברכתו יפטור את המקומות הסמוכים בלבד‪ ,‬ושם יברך שוב‪ .‬ויזכור‬
‫שאינו מחפש רק את עשרה הפתיתים‪ ,‬אלא יבדוק בכל ביתו‪ .‬וכן חשוב להזכיר לנקות את‬
‫השואב אבק‪ ,‬או תיקי הילדים‪ ,‬והמטאטא‪ .‬וכן מי שמתגורר בבנין צריך לבדוק את קומת‬
‫הכניסה והמדרגות השי יכים לביתו‪ ,‬וכן בחדר אשפה והחניה שהינם ב רשותו‪ .‬ובבוגמז נהגו‬
‫לשים עשרה חתיכות של כבד‪ ,‬מטעם ש חששו שיאבד החמץ שברשותם וכן פוסק הט"ז‪.‬‬
‫ושמעתי טעם נוסף מהרב יוחנן אלול בשם החיד"א בהגדה "שמחת הרגל"‪ .‬שואל מה הטעם‬
‫שחמץ אסור במשהו? וכתב שהרדב"ז חיפש תשובה‪ ,‬עד שמצא היות והחמץ נמשל ליצר הרע‪,‬‬
‫ולכן נהגו במקום פתיתי לחם היו מנחים כבד שנמשל הוא ליצר הרע שאותו מבערים בשריפת‬
‫חמץ‪.‬‬
‫ד‬
‫תורת אמך‬
‫ערב פסח‪.‬‬
‫א‪ .‬בתפלת שחרית ערב פסח‪ ,‬מנהגנו שאין אומרים מזמור לתודה‬
‫(סידור החודש)‪.‬‬
‫ב‪ .‬ב שריפת חמץ יש שנהגו לשרוף גם את הלולב שנשמר מחג הסוכות ראה בספר ישראל‬
‫סבא לר' דוד יהודיוף חתן הבבא סאלי‬
‫זצ"ל(עמוד ‪.)331‬‬
‫ג‪ .‬מנהגנו שהבכור ות מתענים בערב פסח‪ ,‬זכר לנס שניצלו ממכת בכורות‪ ,‬כאשר הבכור פחות‬
‫מגיל המצות‪ ,‬יתענה אביו בעבורו‪.‬‬
‫(רבי שלמה פחימא)‪,‬‬
‫ועובדה מעניינת שרבי משה אסולין זצ"ל‬
‫רבה של בוגמז‪ ,‬העיד שכך נהגו אצלם מלבד חלושי כח וכדומה‪ ,‬שהיה עורך סיום מסכת‬
‫בעבורם‪ ,‬והוא עצמו היה בכור והמשיך בתעניתו‪ .‬ובשו"ת מים חיים לר' יוסף‬
‫משאש (ח"א סימן‬
‫קעט)‪,‬‬
‫הוסיף שמהני אף סיום פרק גמרא‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫וכך ונהגו בתפילאלת בתענית‪ ,‬וכאשר הבכור היינו תינוק או קטן מנהגנו שהאב מתענה‬
‫עבור בנו‪ ,‬וכתב בספר וזאת ליהודה טולידאנו‬
‫(סימן פד)‪,‬‬
‫המנהג פשוט שהאב או האם מתענין‬
‫על בנם הבכור עד שיגדל‪ ,‬וכתב המג"א בשם הסמ"ק דאם התענו פעם אחת הוי כנדר וכו'‪,‬‬
‫ובספר ישראל סבא‬
‫(עמוד‬
‫‪ )331‬סיפר הרה"צ יחיאל אבוחצירא שליט"א שאביו סידנא בבא חאקי‬
‫זיע"א היה מתענה בעבור בנו ר' אהרון היו' כל שנה עד שנעשה בר מצוה‪ ,‬וגם בזה לא סמך‬
‫על סיום מסכת וכיוצ"ב וכשנ עשה בן י"ג‪ ,‬הודיעו כי מעתה יהיה עליו לצום בעצמו‪ .‬וכתב‬
‫הרה"ג הרב משה מלכה זצ"ל בספרו והשיב משה‬
‫(עמוד ‪,)02‬‬
‫וכך נהג בהוו לד בנו הבכור בכל‬
‫ערב פסח התענה בעבור בנו‪ .‬וכתב הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו חיים לראש‬
‫מתחכמים להתחיל מסכתא איזה ימים קודם ערב פסח ‪ ,‬וגומרים אותה‬
‫(עמוד יד)‪,‬‬
‫דיש‬
‫בערב פסח ועושין‬
‫סעודה לסיום מסכת‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫כתב הש"ע ויש מי שאמר שאפילו נקבה בכורה מתענה‪ .‬וכך נהגו בסלוניקי כמובא בספר‬
‫שולחן גבוה‬
‫(פסח אות יא)‪.‬‬
‫וכ"כ בברית כהונה‬
‫(עמוד קלב)‪.‬‬
‫וכ"כ מנהג יהודי אלג'יר ראה בספר זה‬
‫ה‬
‫תורת אמך‬
‫השולחן‬
‫(ח"א עמוד קב אות ג)‪.‬‬
‫הבן איש חי‬
‫אולם מנהגנו שהבנות הבכורות לא מתענות כפסק הרמ"א וכ"כ‬
‫(פרשת תצוה אות כה)‪.‬‬
‫ואיתא בברכי יוסף לרבינו החיד"א‬
‫(סק"ט)‪.‬‬
‫שהתענית משום‬
‫פרסומי ניסא שניצלו הבכורים‪ ,‬והיה ראוי להתענות ביו"ט עצמו לפי שבליל ט"ו היה הנס‪,‬‬
‫אלא שביו"ט אסור להתענות לכן הקדימוהו ביום שלפניו‪ .‬וקשה היכן מצינו שמתענים זכר‬
‫לנס? אדרבה לפרסומי ניסא עושין שמחה ויו"ט! לכן יש מפרשים את דברי הטור‪ ,‬כי בשעה‬
‫שאמר משה רבנו ע"ה שימות כל בכור בארץ מצרים ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו‪ ,‬התענו‬
‫בכורי ישראל שהיו ניצולים וכל אב התענה בשביל בנו שלא יענש בעוון אביו ואף כי הבטיח‬
‫להם משה רבינו ע"ה ולא יתן המשחית לבוא וכו'‪ .‬בכל זאת צ ריכים היו לרחמי השי"ת‪ ,‬שלא‬
‫יגרמו עוונותיהם להיענש עם המצרים‪ ,‬לכן מתענים גם עתה בכורי ישראל זכר לתעניתם‬
‫שהתענו בשנה שיצאו ממצרים‪.‬‬
‫(פסקי תשובות סימן תע)‪.‬‬
‫ו‪ .‬אין מסתפרים כל ערב פסח‪ .‬ומקודם היו ה דיינים מענישים למגלח ולמתגלח במיני עונשים‪.‬‬
‫ויש פעם שעשו נידוי מלאכה מחצות היום‬
‫פב)‪,‬‬
‫(נוהג בחכמה עמוד מט אות ג)‪.‬‬
‫בעני ין התגלחת בערב פסח אחר חצות לאדם הבא מחוץ לעיר‬
‫ובספר וזאת ליהודה‬
‫(דרכים של זמנם)‪,‬‬
‫(סימן‬
‫או חבוש‬
‫בבית האסורים או לעניין אבלות וכדומה מצאתי כת וב בבית הרב הגדול כמוהרבי"ע (רבי‬
‫יהודה בן עטר)‪ ,‬וז"ל ונראה מדברי הרמב"ם בסוף הלכות יום טוב בהלכה המתחלת‪ ,‬לפיכך יום‬
‫י"ד בניסן וכו' כמו חולו של מועד והוא קל מחולו של מועד וכו' ע"ש‪ ,‬דכל הנך התירו בחולו‬
‫של מועד‬
‫(ש"ע סימן תקלא)‪,‬‬
‫מכל שכן דמותרים ג"כ בערב פסח אחר חצות דהא ערב פסח קל‬
‫מחולו של מועד‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫שיעור הכזית‪ .‬כתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"ד א"ח סימן‬
‫סא)‪ ,‬וז"ל והעלתי‬
‫להלכה דכפי הדין והסברה ש ראוי למדוד בכמות ולא במשקל‪ .‬ודוקא בדבר השוה במשקלו אז‬
‫נכון לשער במשקל‪ ,‬שזה עולה בדקדוק יפה‪ ,‬ואמרתי שמזה נמשך הטעות לדברים שאינם שוים‬
‫ושראוי לבטל המנהג עכ"ל‪ .‬ומ"מ מי שאינו יודע לשער‪ ,‬ישקול במשקל‪( ,‬כזית ‪ 20‬גרם)‪ .‬וראוי‬
‫לסדר כל הכזיתות מרור חסה‪ ,‬וכזיתות מצה מערב פסח‪ .‬וחיי ב לאכול ג' כזיתות (אחד במוציא‪,‬‬
‫השני בכורך‪ ,‬והשלישי באפיקומן)‪ ,‬ואם יכול יאכל ה' כזיתות‪ ,‬ב' כזיתות במוציא‪ ,‬כזית בכורך‪,‬‬
‫ב' כזיתות באפיקומן‪ .‬ב' כזיתות מרור ‪ -‬חסה‪ ,‬אחד מרור‪ ,‬והשני בכורך‪.‬‬
‫ו‬
‫תורת אמך‬
‫ח‪.‬‬
‫חיוב לשתות ארבע כוסות יין ואם אינו יכול לשתות יין יערב עם מיץ ענבים‪ .‬ושיעור‬
‫רביעית ‪ 68‬סמ"ק‪ ,‬אומנם יש עניי ן להדר בליל הסדר בכלים משובחים‪ ,‬אבל כאשר הכוסות ליין‬
‫גדולים לבסוף יש תקלה שאינו שותה ד' כוסות ‪ ,‬או שישתכר מחמת היין ואז יצא שכרו‬
‫בהפסדו‪ ,‬לכן כדאי שיהיו כוסות כשיעור הלכה‪.‬‬
‫ט‪ .‬איתא בגמרא‬
‫(פסחים קיד)‪,‬‬
‫רבי אלעזר בר צדוק אומר חרוסת מצוה‪ ,‬ושואלת הגמרא‬
‫(דף קטז)‪,‬‬
‫מאי מצוה‪ ,‬רבי לוי אומר זכר לתפוח‪ ,‬ורבי יוחנן זכר לטיט‪ ,‬וכתבו בתשובות הגאונים לעשות‬
‫חרוסת בפירות שנדמה לכנסת ישראל בשיר השירים‬
‫(פ"ח)‪,‬‬
‫שנאמר "תחת התפוח עוררתיך וכו'‬
‫כפלח הרימון רקתך וכו' התאנה חנטה פגיה כו' אמרתי אעלה בתמר וכו' אל גינת אגוז ירדתי‬
‫וכו' וכן שקדים של שם ששקד הקב"ה על הקץ‪.‬‬
‫וכתב בספר מועד לכל חי פלאג'י‬
‫(הוד יוסף עמוד קלו)‪.‬‬
‫(סימן ד אות כו)‪,‬‬
‫ואגוזים ושקדים שמלבנים החרוסת זכר לטיט‬
‫שעושין מסיד שהוא לבן וכו'‪ .‬ומנהגנו להוסיף יין וכן שלא לאכול מהחרוסת עד ליל הסדר‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫מנהגי נו שאין אוכלים חרוסת בערב פסח‪ ,‬משום חיבוב מצוה והיכרא במה שאין אוכלים‬
‫אותו בערב פסח ובליל פסח או כלים אותו למצוה‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫ליל פסח שחל ב ערב שבת‪ ,‬כתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"ד א"ח סימן ס)‪,‬‬
‫בתפלת ערבית מנהגינו שמעולם לא אמרנו ברכה מעין שבע‪ ,‬והטעם כי ליל שימורים הוא‪,‬‬
‫וכדעת הש"ע‬
‫(א"ח סימן תפז סעיף א)‪.‬‬
‫ז‬
‫תורת אמך‬
‫אפיית המצות‪.‬‬
‫א‪ .‬עיסוק באפיית המצות היה נ חלת הנשים בלבד‪ ,‬כמדרש חז"ל‪ :‬לחם עוני ש דרכו של עני הוא‬
‫מסיק ואשתו אופה‪ ,‬ואף הם חי יבות באכילת מצה והלכותיה‪ .‬כתב הגר"ח פלאג'י בספרו מועד‬
‫לכל חי‬
‫(פ"יג ה"יב)‪,‬‬
‫נשים חשובות כשהם מרקדות הקמח נותנות מצנפת כנגד פיהם כדי שלא‬
‫תינתז שנורא מפיהם כשהם מדברות‪ .‬וכן ראיתי מ קצת מן הנשים פעה"ק ירושלים‪ .‬גם‬
‫בתפילאלת נהגו הנשים כן‬
‫(רבי יוסף דוודה)‪.‬‬
‫(ישראל סבא עמוד ‪,)311‬‬
‫וכן יש נשים שנהגו כן בכפר אקא בחבל הסוס‬
‫וכן כתב ר' דוד עובדיה זצ"ל בספרו נהגו העם‬
‫(חג הפסח אות ח)‪,‬‬
‫וז"ל בחנוכה‬
‫מוציאות הנשים החיטים ובוררות אותן מפסולת שבהם‪ ,‬ומני חות מטלית על פיהם‪.‬‬
‫ראיתי במאפי ית מצות בעיר צפת ת"ו שכו לם חובשים מסכה על פיהם מהטעם הניזכר‪.‬‬
‫ב‪ .‬המצות נאפות בצורה עגולה‪ ,‬כך כתב בהגדה כוס אליהו‬
‫(עמוד טז)‪,‬‬
‫לרבי אליהו בן הרוש‪.‬‬
‫והטעם דכתיב עוגות מצות והם עגולים וי היו עבות פחות מעובי האצבע‪ .‬באולדמנצור הרה"צ‬
‫ר בי כליפה אלמליח זצ"ל היה עומד על גביהם בעשיית המצה ‪ ,‬מזרזם ובודק שהכל נעשה על‬
‫פי ההלכה וכל משפחה בעל הבית היה מפקח שהמצות נעשות כהלכה‪ .‬והביא בש"ע‬
‫ס"ב)‪,‬‬
‫(סימן תס‬
‫ד הרא"ש היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים ומסייע בהן ב עריכתן‬
‫וכן ראוי לכל אדם לע שות לטפל הוא בעצמו במצוה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הלולב היה נשמר להסקת האש במיוחד לאפיית המצות‪ ,‬דכיוון דעביד בה מצוה אחת עביד‬
‫בה מצוה אחריתא‪ ,‬ראה בספר בנאות דשא לר' שלמה אדהאן‬
‫לשרוף את הלולב עם החמץ וכ"כ בספר ישראל סבא‬
‫ד‪.‬‬
‫(עמוד ‪.)331‬‬
‫בעת האפי יה מנהגנו שאומרים את ההלל‪ ,‬זכר להלל שהיו אומרים בעת עשיית קרבן‬
‫הפסח‪ ,‬כ"כ מרן החיד"א בספרו מורה באצבע‬
‫העם‬
‫זצ"ל (פרק טז עמוד מט)‪,‬‬
‫ויש שנהגו‬
‫(חג הפסח אות ח)‪.‬‬
‫וכ"כ בהגדה כוס אליהו‬
‫(סימן ז)‪.‬‬
‫וכך נהגו באולדמנצור‪ .‬וכ"כ בספר נהגו‬
‫(עמוד טז)‪.‬‬
‫ה‪ .‬הנהגה ייחודית נהגו באולדמנצור וטהלה‪ ,‬כמובא במסכת פסחים‬
‫אחד יש את החותם שלו‪ .‬ו כתב הש"ע‬
‫(סימן ת"ס)‪,‬‬
‫(דף לז)‪,‬‬
‫ד בעלי מאפיה כל‬
‫אין עושין סריקין המצוירין וכו' ‪ .‬והברכי יוסף‬
‫ח‬
‫תורת אמך‬
‫(סימן תס)‪,‬‬
‫כתב יש נוהגין לצייר אותיות במצות (כ‪.‬ל‪.‬י דהיינו כהן לוי ישראל לדעת סדר הנחתן)‪,‬‬
‫על פי כתבי האריז"ל אבל בקושטא אין כוונת האריז"ל לצייר בציור ממש רק בכוונה ע"ש‪.‬‬
‫וכתב הרמ"א בהגה‬
‫ונהגו לעשות שלש מצות של סדר וכו' ועושים בהם סימן‬
‫(סימן תעה ס"ז)‪,‬‬
‫לידע איזה ראשונה ואיזה שניה או שלישית ומניחים הראשונה עליונה והשניה באמצע‬
‫והשלישית בתחתונה לכריכה ואם שינה לא עיכב‬
‫ואבודרהם)‪,‬‬
‫(טור בשם הרא"ש)‪,‬‬
‫ואופין אותו ג"כ כסדר‬
‫ראיתי אנשי מעשה שעושים סימנים לדעת איזה מצה ראשונה‪ .‬פשוט לראשונה עושין‬
‫קו אחד‪ ,‬ולשנייה שני קוים ולשלישי שלשה קוים‪.‬‬
‫( ר' עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם סימן‬
‫ובאולדמנצור ובקהילת טהלה במרוקו כן נהג בקודש הרה"צ רבי יחיא שניאור‬
‫פנחס)‪,‬‬
‫לעשות בצידי המצה נקב במקום קוים‪ .‬ו כ"כ בספר מועד לכל חי‬
‫גאולי כהונה בס"ס ברית כהונה‬
‫ימימה‬
‫ו‪.‬‬
‫(כל בו‬
‫(עמוד כט ס"ו)‪,‬‬
‫(עמוד תקפז אות ו)‪,‬‬
‫ת"ס)‪.‬‬
‫(מפי בנו הרה"צ רבי‬
‫(סימן ג אות מז)‪,‬‬
‫ובספר‬
‫שכן מנהגם בג'רבא‪ .‬וכתב בהגדה מימים‬
‫לכתחילה יש ליזהר בזה‪ .‬וכן מנהג יהודי לוב‬
‫(מפי הרה"ג אשר ז יגדון)‪.‬‬
‫וכן נהגו הנשים בק"ק א ולדמנצור לאפות ביד ימין בלבד‪ ,‬ו יד שמאל מתעסקת עם התנור‬
‫וכל זה מחשש שאם יאפו בשני ידיי ם‪ ,‬שמא היד תיגע בתנור ואחריה תיגע בבצק ויגרום‬
‫להחמצה‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫(מפי הגר"מ אוחנונא אב"ד פ"ת)‪.‬‬
‫היו משפחות שהיו אופות בערב פסח בחצות היום אחר שש שעות כפסק הש"ע‬
‫(סימן תנח)‪,‬‬
‫כמובן שצריכות זהירות רבה‪ .‬והוא זכר לקרבן הפסח שהיה נקרב בחצות היום‪ .‬וכתב בספר‬
‫וזאת ליהודה טולידאנו‬
‫( סימן פט)‪,‬‬
‫ראיתי מדקדקין שנהגו להתפלל בערב פסח תפילת מנחה‬
‫קודם עשיית המצות והגם שלכתחילה חיישי לדעת הרמב"ם והש"ע שלא להתפלל לכתחילה‬
‫מנחה גדולה קודם עשיית המצות‪ ,‬ואמר לי אדוני אבי נר"ו‪ ,‬שטעמם של מדקדקים אלו הוא‬
‫משום דתנן בפרק ה' דפסחים‪ ,‬תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ובערבי פסחים‬
‫נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו‪ ,‬ותפלת מנחה היא במקום תמיד של‬
‫בין הערבים כדאיתא בפרק תפילת השחר ועשיית המצות היא במקום הקרבת קרבן פסח וכו'‪.‬‬
‫ח‪ .‬רבים נהגו בעת אפי ית המצות שלא לדבר כלל‪ ,‬והסיבה שלא יסיחו דעתם בעשיית המצה‬
‫וכן שלא יצא רוק מפיהם‪ ,‬ולכן הרה"צ רבי יחיא שניאור זצ"ל נהג להניח על פיו בד בעת‬
‫ט‬
‫תורת אמך‬
‫אפיית המצה‪ .‬ובימ ינו צריך זהירות שהמדבר בני יד באמצע האפי יה‪ ,‬הרי שיש מעט בצק על‬
‫המכשיר ושידבר שנית עלול להחמיץ את המצות‪ .‬וכך נוהגים בקהילתנו בעת האפייה שאין‬
‫לדבר בפלאפונים כלל ‪.‬‬
‫ט‪ .‬במשך ימי החג היו אופים מדי יום מצות טריות‪ ,‬ומנהג יהודי המקום שעושים המצות עבות‬
‫ורכות ‪ .‬ומפקי רים את הבצק שישאר בקערה‪ ,‬וכמובן שצריך זהירות רבה‪.‬‬
‫פ"ת)‪.‬‬
‫(מפי הגר"מ אוחנונא אב"ד‬
‫גם כשעלתה המשפחה לארץ ישראל המשיכו לאפות את המצות במשך ימי הפסח‪ ,‬כך‬
‫הייתה נוהגת ביתו רחל ע"ה שהייתה אופה את המצות ועליה היה עומד בנה רבי משה‬
‫אוחנונה לזרזה ‪.‬‬
‫אכילת קטניות‬
‫א‪.‬‬
‫אכילת ה אורז ‪ .‬מנהג קהילות ספ רד ו ארצות ה מערב שלא לאכול אורז‪ .‬והטעם שמא‬
‫התערב בו חיטה או קמח‪ .‬איתא בפסחים (קיד) ‪ ,‬רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על‬
‫חימוצו כרת‪ .‬ואין הלכה כוו תיה‪ ,‬והחשש שמא יתחלפו עיסת אורז בעיסת חיטה‪ .‬ו כתב החיד"א‬
‫בספרו טוב עין‬
‫(סימן ט אות ו)‪.‬‬
‫דאנחנו בני ספרד אין נוהגין במניעת הקטניות‪ ,‬אמנם באורז נהגו‬
‫בעיה"ק ירושלים ת"ו מרבית הת"ח ויראי ה' שלא לאוכלו בפסח משום מעשה שהיה‪ .‬וכ"כ‬
‫בספר פקודת אלעזר‬
‫(או"ח עמוד ס"ד)‪.‬‬
‫עכשיו נוהגים גם הספרדים בירושלים וצפת ת"ו לאסור‬
‫קטניות זולת פולין חדשות ולחות שמקלים בהם‪ .‬וכ"כ הרה"ג ר בי דוד בן שמעון זצ"ל בספרו‬
‫שער המפקד‬
‫(פסח סעיף י)‪.‬‬
‫וכ"כ נתיבי עם‪ ,‬ד מנהג ירושלים להימנע מאכילת אורז‪,‬‬
‫ובימי מלחמת העולם הראשונה היה רעב גדול‪ ,‬והגיע סיוע מארה"ב ושלחו אוניה טעונה‬
‫באורז ומאז המשיכו באכילת האורז‪ .‬וכן נהגו בתלמסא ן וחלק מהמשפחות באלג'יר‬
‫עמוד קכ"ד)‪.‬‬
‫וכ"כ ה בן איש חי‬
‫(ש"א פרשת צו אות מא)‪,‬‬
‫(הוד יוסף‬
‫פה עירנו (בגדאד)‪ ,‬יש הרבה בעלי בתים‬
‫נוהגים שלא לאכו ל אורז בפסח‪ ,‬מפני כי האורז ימצא בו תערובת חיטין ושעורין‪ ,‬וצריך לבדקו‬
‫תחילה פעמי ים ושלוש‪ ,‬וחוששין שמא ישגו בבדיקה וישאר באורז חיטה ושעורה ויבשלו בו‪,‬‬
‫י‬
‫תורת אמך‬
‫לכך ב דלין ממנו‪ .‬וראיתי בספר נר ציון פסח‬
‫(עמוד קמ"א)‪.‬‬
‫שכן נהגו בארצות הבלקן‪ .‬יוון‪,‬‬
‫בולגריה‪ ,‬בוסניה‪ ,‬ואיטליה עכ"ל‪ .‬וכ"כ בספר מועד לכל חי‬
‫ומובא בספר שולחן גבוה‬
‫(סימו תנג ה"א)‪,‬‬
‫(ס"ב אות ז)‪.‬‬
‫שכן מנהג טורקיה‪.‬‬
‫מנהג יהודי סלוניקי שלא לאכול אורז‪ .‬מובא בספר‬
‫ישראל סבא‪ ,‬הי ה חכם אחד במרוקו שהתיר אכילת אורז ושלח אליו רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל‬
‫אגרת וז"ל וכבר נהגו ראשונים וחכמים גדולים שאין לאוכלו ומנהג אבותינו תורה משום ואל‬
‫תטוש תורת אמך‪.‬‬
‫ב‪ .‬ככלל אנו אוכלים קטניות ירוקות ולחות‪ .‬וכך מנהגנו במרוקו כמובא בספר נוהג בחכמה‬
‫(עמוד קס)‪.‬‬
‫וכן נהגו בתוניס כמובא בספר עלי הדס‬
‫(עמוד תכח)‪.‬‬
‫שאין אוכלים הקטניות יבש ים אלא‬
‫קטניות ירוקים ולחים‪ .‬וכך הוא מנהג סלוניקי שלא לאכול קטניות מלבד חרדל‪ ,‬כמובא בספר‬
‫שולחן גבוה‬
‫(סימן תנג ה"א)‪.‬‬
‫וראיתי בספר נר ציון‬
‫(חודש ניסן דף קמב)‪,‬‬
‫שכתב וכן מנהג קהילות ארם‬
‫צובא כ ן העיד ח"ר עזרא עדס זצ"ל שכן מנהגם‪ .‬ואף שבתקופה האחרונה לא נמנעו בקהילת‬
‫ארם צובא מאכילת הקטניות‪ ,‬הנה שמענו מפי עד נאמן שלא הותר כן אלא לצורך שעה בעת‬
‫המלחמה‪ ,‬לפי שהיו במצור ובמצוק‪ ,‬ולא שביטלו ושינו מנהגם הקדום‪ .‬על כן בזמנינו שאין‬
‫חשש‪ ,‬הדר דינא שיש להחזיר עט רת המנהג לתפארה‪ ,‬ולהימנע מקטניות יבשות כמנהג ימי‬
‫קדם ב דמשק‪ ,‬לבנון‪ ,‬בוכרה‪ ,‬אפגניסטן‪ .‬וכתב הרב בית דוד‪ ,‬טעם הדבר כי שם קטניות הוא‬
‫כשאוכל הזרעים אחר שיבשו הקליפות ועושה מהם גורן‪ ,‬וע"ז כתבו הראשונים‬
‫(סימן תנג)‪.‬‬
‫כמה‬
‫טעמים לאוסרם‪ ,‬א‪ .‬מפני שעושים אותם גורן עם מיני דגן‪ .‬ב‪ .‬מפני שטוחנים אותם שהם יבשים‬
‫(כתירס וכיו"ב)‪ ,‬ועושים מהם פת‪ ,‬ויש לחוש שמא יתחלף בפת דגן‪ .‬ג‪ .‬מפני ששמים אותם‬
‫בש קים עם דגן‪ .‬אבל כל זה שייך רק בקטניות יבשות ולא בלחות‪ ,‬ועל כן נהגו בכל ארצות‬
‫ספרד לאוכלם‪ .‬אולם בני אשכנז אינם אוכלים קטניות בין לחים ובין יבשים‪ .‬ונפקא מינה לבני‬
‫המערב וספרד לעשות התרה במקום חולי וכדומה שלא קבלו אבותינו ורבותינו דין קטניות‬
‫בגדר איסור כאחינו האשכנזים אלא בגדר סייג‪.‬‬
‫ג‪ .‬בדין שמן קטניות ‪ .‬בעיקר הדבר ה אם שמן קטניות בכלל הגזרה‪ ,‬בתרומת הדשן התיר‬
‫להדליק בשמן קטניות‪ ,‬לפי שנאסר רק באכי לה ולא בהנאה‪ ,‬וכ''כ המהרי''ל‬
‫(פסח סימן ט')‬
‫יא‬
‫תורת אמך‬
‫ואבני נזר‬
‫קפג)‪,‬‬
‫(סימן שעג)‪.‬‬
‫ובמרחשת‬
‫דגם שמן הנעשה מן הקטניות בכלל הגזרה‪ .‬אומנם במהרש''ם‬
‫(סימן ג')‪,‬‬
‫(ח''א סימן‬
‫כתבו דשמן היוצא מן הקטניות שלא נפלו עליהם מים מותר באכילה‪,‬‬
‫ופרשו דמ''ש בתרומת הדשן לאסור איירי כשלא בר רן לפסח‪ ,‬או כשנתערבו במים‪ .‬והנה מרן‬
‫החיד''א בברכי יוסף‬
‫(תנג סק''ה ותמז סקי''ד)‪.‬‬
‫הביא דברי הפר''ח שאסר לשתות שמן שומשמין‬
‫בפסח‪ .‬וכתב שם שמנהגם בירושלים ת''ו שלא לבשל בפסח אלא בשמן זית וכן ראוי להורות‪.‬‬
‫וכן כתב בספר לב חיים פלאג'י שבמקומו נהגו לא להשתמש בשמן ה קטניות לא לאכילה ולא‬
‫להדלקה ואינו איסור אלא גדר וסייג‪ ( .‬ע"כ נר ציון פסח) ‪ .‬וראיתי בספר ארץ חיים סתהון‬
‫תנג ס"א)‪,‬‬
‫(סימן‬
‫הביא את המנהג שלא להשתמש בשמן שומשמין אלא בשמן זית מסונן יפה‪ ,‬כי בשמן‬
‫שומשמין שכיחי טובא גרעיני חיטים‪.‬‬
‫ובספר זכרונות אליהו מני כתב פה עיה" ק חברון ת"ו אין אדם אוכל שמן שומשמין ואם כן‬
‫נראה שכולם קבלו עליהם חומרת חוזר וניעור אפילו בטעמו‪ .‬וכתב בספר זכור לאברהם ריש‬
‫הלכות פסח שכן מנהג טורקיה בכל החומרות אית לן חוזר וניעור‪ .‬וכתב הרב אור לציון‬
‫אות טו בביאורים)‪,‬‬
‫(פ''ח‬
‫שטעם הדבר שהחמירו בזה לאו משום שנמנעו משמן קטניות‪ ,‬שהרי רוב‬
‫הספרדים בא''י לא נמנעו מקטניות אלא לפי שהיה מצוי מלבד שמן זית רק שמן שומשמין‪,‬‬
‫והיה בו עירוב גרעיני חיטה‪ ,‬והחמירו לחוש דחוזר וניעור‪ .‬וכך מנהג ירושלים‪ ,‬מרוקו‪ ,‬טורקיה‬
‫ועוד‪( .‬בדין הסוכר בפסח‪ .‬עיין בהשלמות והוספות שבסוף הקונטרס)‬
‫איסרו חג שחל בשבת‪.‬‬
‫א‪ .‬מותר ביום טוב אחרון של פסח שחל בערב שבת לבשל תבשיל אורז ושאר קטניות כמובן‬
‫לאחר ברירה שלש פעמים וכן מותר לבשל בסירים של פסח היות שהקטניות אינם חמץ אלא‬
‫סיי ג וגדר‪ ,‬וכך העלה הגרש"ז אויי רבך בשו"ת מנחת שלמה‬
‫בשדי חמד מערכת חמץ ומצה‬
‫ס"א)‪,‬‬
‫(ס"ו אות ו)‪.‬‬
‫(תנינא ב‪ .‬ג ס"יז ד"ה ויש לדון)‪.‬‬
‫וכן הוא‬
‫ובדבר בישול בסירים של פסח איתא בש"ע‬
‫(סימן תנג‬
‫מובא המנהג של האשכנזים שלא לאכול קטניות‪ ,‬וכן כתב הרמ"א‪ .‬מיהו פשוט דאין‬
‫יב‬
‫תורת אמך‬
‫אוסרים בדיעבד אם נפלו ל תוך התבשיל‪ .‬וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם‪ ,‬ואינן‬
‫אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל‪ .‬וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית‪.‬‬
‫ליל הסדר‪.‬‬
‫א‪ .‬מנהגנו ללבוש גלימה לבנה (הקרוי ג'לביה) בליל הסדר‪ .‬ומובא בט"ז‬
‫(סימן תעב ס"ק ג)‪.‬‬
‫דנוהגים ללבוש הקיטל בליל הסדר והטעם שלא תזוח דעתו עליו מפני השמחה‪ ,‬על כן ילבש‬
‫בגדי מת‪ .‬וכן נהגו בני אשכנז‪ .‬ובני יר ושלים אומרים בדרך צחות‪ ,‬לובשים את הבגד הלבן של‬
‫יום הכיפורים שבו בוו דאי לא אכלו חמץ וכן נהגו יהודי מרוקו‪ .‬ובנתיבות המערב לר' אליהו‬
‫ביטון שליט"א‬
‫(פסח אות מא)‪,‬‬
‫הבי א טעם נוסף זכר לכהן גדול שהיה לבו ש בבגדי לבן‪ ,‬והסדר‬
‫הוא זכר לקרבן פסח‪.‬‬
‫וכן נהגו יהודי לוב ללבוש בגדי לבן סימן למלכות‪ ,‬ואנו נחשבים בלילה זה כבני מלכים‪,‬‬
‫כמובא בספר נחלת אבות‬
‫(פסח אות לג)‪.‬‬
‫וכן נהגו יוצאי טורקיה והודו‪.‬‬
‫ב‪ .‬הסיבה שלא תיקנו לברך על אמירת ההגדה‪ ,‬שהיא מצוה מהתורה דכתיב והגדת לבנך‬
‫ו כתב בהגהות מוהר"א אזולאי‬
‫(סימן תעג אות ח)‪,‬‬
‫וז"ל מה שאין מברכ ין על ההגדה‪ ,‬לפי שאינה‬
‫אלא סיפורי דברים ויש אומרים לפי שאין שי עור לזאת המצוה שאפילו בדיבור בעלמא בסיפור‬
‫יציאת מצרים יוצאים‪ ,‬ובקידוש כבר הזכיר יציאת מצרים ויצא‪ ,‬אבל כל המרבה הרי זה‬
‫משובח‪( ,‬מספר מטה משה)‪.‬‬
‫ג‪ .‬סיבת הנחת ביצה בקערה יש אומרים זכר לאבלות שבלילה זה מת אברהם אבינו ע"ה‪.‬‬
‫ד‪ .‬המחשת יציאת מצרים שמגיעים ליחץ‪ .‬חוצים את המצה‪ ,‬ומנהגנו לומר בלשון ערבית‪:‬‬
‫האכדה קסם אללאה לבחר עלא טנאש לטריק‪ ,‬עלא יד סידנא ונבינא מוסא בן עמרם‪ ,‬חין‬
‫כרזו ישראל מן מאצר‪ ,‬ופיקהום וג'אתהום מלכדמא סעיבא לראחא‪ ,‬האכדאק יפקנא מן האד‬
‫לג לות למען שמו הגדול והקדוש‪ .‬ותרגומו ככה קרע ה' את הים בינינו וביניהם על שתים‬
‫יג‬
‫תורת אמך‬
‫עשרה דרכים‪ ,‬כאשר יצא ו ישראל ממצרים על ידי אדוננו ונ ביאנו משה בן עמרם ע"ה והרצון‪,‬‬
‫והצילם והושיעם מן העבודה הקשה למנוחה‪ ,‬מעבדות לחירות‪ ,‬שלחו ה' יתעלה‪ ,‬כך יציל אותנו‬
‫ויקבץ פזורינו בקר וב לבית מקדשנו החרב‪ ,‬ויתיר מאסרנו מן הגלות הזה למען שמו הגדול‬
‫והקדוש‬
‫( הגדה כה לחי סדר הלילה)‪.‬‬
‫ה‪ .‬מה נשתנה הלילה‪ .‬קודם קריאת ההגדה אומרים " בבהילו יצאנו ממצרים" שהוא נוסח‬
‫הרמב"ם ‪ ,‬ראש המשפחה מגביה את הקערה ומסובב מעל ראשי המסובים‪ .‬וכך נהגו יהודי‬
‫מרוקו‪,‬‬
‫(קיצש"ע טולדאנו סימן שיא הלכה לד)‪,‬‬
‫ומגורשי ספרד במרוקו מסובבים בנוסף גם אגרטל‬
‫פרחים כך היה גם במראכש ו כך נהגו במשפחות אסולין‪ ,‬וכלפון ועוד‪ ,‬במכנאס נהגו במשפחת‬
‫דנינו ועוד‪ .‬והכל לעורר את הילדים לשאול מה נשתנה‪ .‬וכך כתב מוהר"א אזולאי‬
‫(סימן תעג)‪.‬‬
‫ויש נוהגים להגביה הק ערה על ראש הילדים וכן נהגו יהודי לוב‪ ,‬תוניס כמובא בספר עלי הדס‬
‫(עמוד קלא סעיף יד)‪.‬‬
‫והגר"ח פלאג"י זצ"ל הסביר שהקערה רומזת לעשר ספירות ושמסובב מעל‬
‫ראשי המסובים משפיע עליהם אורות עליונים‪ .‬ובספר נהגו העם‬
‫(עמוד מח)‪,‬‬
‫כתב שהוא זכר‬
‫לענני הכבוד‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫מנהג עתיק יומין במרוקו שבאמצע ההגדה יוצא בעל הבית מן החדר וחוזר כשהוא נישען‬
‫על מקל‪ ,‬על כתפו מצת האפיקומן עטופה במפה‪ ,‬ולשאלות המסובים משי ב כי הוא מיוצאי‬
‫מצרים‪ ,‬וכי זה עתה בקע ה' את ים סוף‪ ,‬והמצרים משולחים על שפת הים‪ ,‬ובני ישראל זכו‬
‫בשלל הכסף והזהב של המצרים‪ .‬משום שלא יכלו להתמהמה ולכן לא הספיק בצקם להחמיץ‬
‫והוציאו ממצרים עוגות מצות‪ .‬ומראה להם המצה על כתפו‪ .‬וכל זה כדי להמחיש את סיפור‬
‫יציאת מצרים לבני הבית‪.‬‬
‫קסד אות י)‪,‬‬
‫המקוצר‬
‫ז‪.‬‬
‫( כל בו סימן נ')‪.‬‬
‫וכך נהגו יהודי מרוקו‪ ,‬ראה בספר נוהג בחכמה‬
‫(עמוד‬
‫שציין שבעיקר נהגו כן בעיר מראכש‪ .‬וכן מנהג ת ימן ראה בספר שולחן ערוך‬
‫(ח"ג סימן צא אות ו)‪.‬‬
‫מנהגנו בכל השנה שלא ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה‪ ,‬מלבד המחמירים‬
‫ח"ה סימן לא)‪.‬‬
‫וכן בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"ד אור"ח סימן לא)‪.‬‬
‫וכן בקיצוש"ע‬
‫(מקוה המים‬
‫(סימן שיא הלכה לד)‪,‬‬
‫ובליל‬
‫הסדר נוטלים ידיים לטיבולו במשקה כדי שהילדים ישאלו מה נשתנה‪.‬‬
‫יד‬
‫תורת אמך‬
‫ח‪.‬‬
‫באכילת מרור מנהגנו שכל אחד מברך לעצמו וכתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"ד א"ח סימן סא)‪,‬‬
‫וז"ל יכול כל אחד לברך לעצמו ולא יסמוך על בעל הבית‪ ,‬ושכן המנהג פשוט‬
‫ומלבד שאין בזה חשש ברכה לבטלה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬כי זהו הטוב והנכון ו יש בזה הידור מצוה לברך‬
‫את ה' בפיו ובשפתיו‪ ,‬ומצוה בו יותר מבשלוחו‪ .‬וכ"כ בהגדה כה לחי‬
‫ט‪.‬‬
‫(סדר הלילה סעיף ט אות ד)‪.‬‬
‫מצוות מרור (חסה)‪ .‬נהגו מאז ומתמיד לאכול מרור וטעמו מר‪ .‬ובשנים האחרונות זכינו‬
‫שיש חסה ללא חרקים‪ .‬אומנם החסה שלנו רחוקה מלהיות מרה‪ ,‬היות שנקטפת מוקדם‪ ,‬ואם‬
‫ימתינו שבוע נוסף לצמיחתה‪ ,‬תהיה מרה כמשמעות המילה מרור ‪ .‬וכ ן פירש מרן הש"ע‬
‫תעה ה"ג)‪.‬‬
‫בגמרא פסחים‬
‫(דף טל)‪.‬‬
‫(סימן‬
‫אמרו רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר‬
‫אמרירתא‪ .‬א''ל מאי דעתך דמרירין טפי והא חזרת תנן‪ .‬ותנא דבי שמואל חזרת‪ .‬וא''ר אושעיא‬
‫מצוה בחזרת‪ .‬ואמר רבא מאי חזרת חסא‪ .‬מאי חסא דחס רחמנא עילוון‪ .‬ואמר רב שמואל בר‬
‫נחמני א''ר יונתן למה נמשלו מצריים כמרור וכו'‪ .‬א"ל הדרי בי ע"כ‪ .‬הא מוכח דחסא מרירא‬
‫היא דאל''ה למה א''ל דמרירין טפי‪ .‬הוה ליה למימר דמרירין‪ .‬אלא שבב''י‬
‫(בסימן תע''ג)‪.‬‬
‫כתב‬
‫וז''ל ומ''ש ועי קר המצוה הזאת בחזרת שם בגמ' א''ר אושעיא מצוה בחזרת ולא ידעתי למה‬
‫השמיטו הרמב''ם אולי שהוא מפרש מצוה נמי בחזרת אע''פ שהיא מתוקה ואין בה מרירות‬
‫עכ''ל‪.‬‬
‫ועתה מצאתי בסדר ליל הפסח לרבינו יונה בחידושי רבינו יונה על סדר ליל הפסח‬
‫הרה''ג ש''א שטרן שליט''א שנת‬
‫(שיצא ע''י‬
‫תשמ''ה) ‪ .‬שכתב וז''ל ואמרינן נמי בלע מרור לא יצא לפי שהמרור שם‬
‫תאר הוא על שם המרירות‪ ,‬הלכך בעינן שיטעום טעם מרור עכ''ל‪ .‬הרי שא''א לומר שהירק‬
‫נקרא מרור ואינו חייב להיות מר ‪ .‬אלא הוא שם תאר על מרירותו‪ .‬ויותר מפורש מזה מצאתי‬
‫בהלכות פסחים לרבינו יצחק אבן גיאת‬
‫(בהוצאת ברלין תרכ''ד הוא בדף י''ז)‪,‬‬
‫שכתב על הא דאשכחיה‬
‫רבינא לרב אחא בריה דרבא שהעתקנו לעיל וז''ל אלמא מצוה בחזרת ומכל מקום בעינן טעם‬
‫מרור דאמר רב פפא לא לישהי איניש חזרת בחרוסת וכו' עכ''ל‪ .‬וכך פסק מרן הש"ע‬
‫ה"ג)‪.‬‬
‫(סימן תעה‬
‫"אבל אם בלע מרור לא יצא דטעם מרור בעינן וליכא"‪ .‬ונתן כיום להשיג חסה מרה זו‬
‫בחנויות‬
‫(מפי הגאון הרב ינון מלאכי שליט"א אב"ד חושן משפט)‪.‬‬
‫טו‬
‫תורת אמך‬
‫י‪.‬‬
‫הסיבה לנשים‪ .‬מצוה לכל איש לנהוג שררה בליל הפסח‪ ,‬שבזה יכפר מה שנהג שררה‬
‫וגאוה בכל השנה‪ .‬ואמרו במדרש‬
‫(תנחומא במדבר סימן ב)‪,‬‬
‫סמך להסיבה מהתורה דכתיב "ויסב‬
‫אלהים את העם" מלמד שהושיבן בהסיבה דרך מלכים‪ .‬כתבו התוספות שהנשים שלנו כולן‬
‫חשובות הן דהכל תלוי באימת בעלה מסתברא דמחיל לה‪ .‬והר"ן כתב אשה אינה צריכה‬
‫הסיבה לפי שמשמשת לבעלה‪ .‬וא"כ כשאמרו אשה חשובה היינו בעשירה שיש לה עבדים‬
‫ושפחות המשמשים לבעלה ‪ .‬אך לא נהגו להסב‪.‬‬
‫וכך נהגו הנשים בסלוניקי‬
‫המדקדקים‬
‫(שולחן גבוה סימן תעב ה"ד)‪.‬‬
‫(שמעתי מהגאון הרב יוסף שרביט שליט"א)‪,‬‬
‫וכן במרוקו לא נהגו הנשים בהסיבה מלבד‬
‫וכך נהגו באולדמנצור‪ ,‬ובבוגמז‪ ,‬מראכש‪.‬‬
‫שמעתי מהרב רפאל מאמאן ששאל את אביו הגאון הרב יהושע מאמאן שליט"א הנשים‬
‫האור חות אינם מסיבות משום הצניעות‪ ,‬ובנות הבית אם יכולות מסיבות‪ .‬וכן המנהג בתימן‬
‫שאין הנשים מסיבות‬
‫(סימן תעב ה"ד)‪,‬‬
‫(שע"ה סימן צא ה"ח)‪.‬‬
‫וכן המנהג בלוב לא נהגו הנשים בהסיבה כפסק הש"ע‬
‫אשה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה‬
‫שליט"א) ‪ .‬והר מ"א בהגה כתב וכל הנשים שלנו מקרי חשובות‬
‫(מפי מהגאון הרב ציון בוארון‬
‫(מרדכי ורבנו ירוחם)‪,‬‬
‫אך לא נהגו‬
‫להסב כי סמכו על דברי ראבי"ה שכתב דבזמן הזה אין להסב‪.‬‬
‫יא‪ .‬כשמגיע לשולחן עורך אחר ברכת המוציא‪ ,‬מנהגנו שאין מטבלין את המצה במלח כסברת‬
‫הרמ"א‪ ,‬והטעם כתב שם דפת נקי אין צריך מלח‪ ,‬אבל המשנה ברורה כתב טפי הוא נראה‬
‫לחם עוני כשאינו טובל במלח‪ ,‬ולענ"ד נראה דהטעם הוא דבלא מלח נרגש טעם המצה טפי‬
‫(הגדה כה לחי סדר הלילה סעיף יז)‪.‬‬
‫יב‪ .‬גניבת אפיקומן‪ .‬לא נהגו הילדים לגנוב את האפיקומן כך המנהג במרוקו‪ ,‬אלגיר'יה‪ ,‬לוב‪,‬‬
‫תוניס‪ ,‬תימן‪ .‬וכתב בספר כתר שם טוב‬
‫(ח"ג עמוד ‪)108‬‬
‫"רע עליי המנהג להרגיל עודם בטל‬
‫ילדותם לגנוב‪ ,‬אם ילמדו אותם לגנוב האפיקומן‪ ,‬כאשר יגדלו ילכו ויגנבו דברים יקרי ערך‬
‫מבית הוריהם‪ ,‬ואם יתרגל בכך קשה לו כאשר יגדל לעזוב מדה מגונה זו‪ .‬וכ"כ בהגדה לפסח‬
‫כה לחי‬
‫(עמוד קכג אות ד)‪,‬‬
‫ונהגו כמה ילדים לגנוב החצי של המצה המיועד לאפיקומן‪ ...‬יש להסס‬
‫טז‬
‫תורת אמך‬
‫בזה מצד שהילדים מתלמדים לגנוב והרי זה מצווה הבאה ב עבירה ‪ ,‬ואם שלפעמים נגרם אי‬
‫נעימות לאבא שהבן דורש דרישות גבוהות שקשה לו לעמוד בהן‪ ,‬ואם שבכך פרוסת האפיקומן‬
‫נפרכת ונשברת ל חתיכות קטנות‪ ...‬ומנהג זה לא ידעו אבותינו ואבות אבותינו‪ ,‬ורק היום‬
‫נתפשט אצלנו מבני האשכנזים‪ .‬ולא ידעתי את מקורו ומי הולידו‪ ,‬ולדעתי טוב לבטלו‪ ...‬ומ"מ‬
‫בני הספרדים שאבותינו לא נהגו ולא ידעו מנהג זה‪ ,‬טוב למונ עם שלא ינהגו בכך‪.‬‬
‫יג‪ .‬מנהגנו בלילי פסחים שאין הבכורות אוכלים מהביצה ולא מהזרוע‪ ,‬עד למחרת שאותו אוכל‬
‫הבכור‪ ,‬וכן כתב ב בית יהודה‬
‫(סימן נא)‪,‬‬
‫על מנהג אלג'יר‪,‬‬
‫יד‪ .‬קריאת התרגום בפסח ‪ .‬נהגו קהל התושבים בעיר פאס לקרו א מהחומש את ההפטרה עם‬
‫תרגום‪ ,‬וכן שמעתי עושין הקהל ב אופראן‪ ,‬וכן קהל דרעא ותפילאלת וסביבותיהם מהמערבים‬
‫הקדומים‪ ,‬ויש להם קונטרסים בכתיבת יד הנקרא צ'היר‪ ,‬זו לת קהילות מגורשי קאשטילייא‬
‫והנמשכים אחריהם‪ ,‬שאין נוהגין כן‪ ,‬ויש מי שיש להם כסדר זה לשבועות ולסוכות‪ .‬גם בקהל‬
‫טיטוואן נוהגים לתרגם ההפטרה של יום אחרון של פסח‪ .‬ונוהגין כן מימי קדם מימי חכמי‬
‫המשנה והגמרא כשהיו מתרגמין התורה‪ ,‬ולפחות מימי הגאונים ז"ל‪ .‬ומאז נמשך להם בארצות‬
‫ההם מימי הגאונים שהיו מנהיגים אותם‪ ,‬כמו רבינו יצחק בן גיאת ז"ל ותלמידיו‪ ,‬וכמו רבנו‬
‫חננאל ורבינו ניסים גאון ותלמידיהם ז"ל‪ ,‬שהיו בעיר אלקירוואן מטרופולין של עיר טוניס‬
‫ואחריה זולתם‪ ,‬עד שמצאתי בתרגום יונתן‪ ,‬בפסוק שור או כשב או עז‬
‫(ויקרא כב כז)‪,‬‬
‫שאנו‬
‫קוראין ביום שני של פסח‪ ,‬שמתרגם אותה בכמה עניינים מאהבת האבות ומיציאת מצרים‪,‬‬
‫והוא עצמו מה שמתרגמין בארצות ההם בזמן הפסח‪ ,‬שנראה שודאי היו מתרגמין כך בפאס‬
‫בים ב' בזמן התנאים‪ ,‬או למיעוט הגאונים‪ ,‬דאם לא כן מה ענין יציאת מצרים או שור או כשב‪,‬‬
‫ומשם תדין על האחרים ‪ ,‬ובהערה פה כתב בדורות האחרונים פשט מנהג התרגום גם בין‬
‫צאצאי המגורשים וכו' ע"כ מהספר כף נקי‬
‫(עמוד קה)‪.‬‬
‫בקהילת אולדמנצור נהגו לקרא את ההפטרה עם אונקלוס ועוד מדרשים ביומי ים הראשונים‬
‫של פסח ויומיים ה אחרונים של החג‬
‫אונקלוס וביאור שאר המדרשים‬
‫(בחו"ל יש שני ימים טובים)‪,‬‬
‫(מפי רבי שלמה פחימה)‪.‬‬
‫ועל כל הילדים לדעת את ביאור‬
‫וכ"כ בסוף בהגדה כה לחי "שכן היה‬
‫יז‬
‫תורת אמך‬
‫המנה ג בכמה ערים במרוקו לתרגם ההפטרה ביום טוב של פסח‪ .‬יוצאי פאס נוהגים כן עד‬
‫היום במושב יד רמב"ם ועוד קהילות‪( .‬דורות קדומים היו קוראים בתורה עם אונקלוס‪ ,‬כמנהג‬
‫יוצאי תימן‪ ,‬מיהו ביטלוה ב עיר המעטירה פאס היות שטענו שא ינם מבינים את המקרא דבר‬
‫מרתק לעצמו שכב ר אז ידעו והבי נו לשון הקודש)‪ ,‬וכן נהגו בקהילת אזמיר כמובא בספר רוח‬
‫חיים פלאג'י‬
‫(סימן קמה)‪,‬‬
‫וכ"כ מנהג תוניס כמובא בספר עלי הדס‬
‫(פרק יב אות לח)‪.‬‬
‫טו‪ .‬רבים נהגו לדבק קצת מהחר וסת על כותל צדדי של הבית לחיבוב מצוה‪ ,‬ובנוסף ידוע‬
‫ששיורי מצוה מגנים מפני הפורענות‬
‫(נהגו העם חג הפסח טז)‪.‬‬
‫טז‪ .‬בליל השני של ליל הסדר מתחילין בספירת העומר‪ ,‬היו מגיעות הנשים עם ילדיהם לחצר‬
‫בית הכנסת‪ ,‬להתברך מרבי כליפה אלמליח זצ"ל רב דאולדמנצור וטעמם שלילה זה מסוגל‬
‫מפני המזיקין וכן מסוגלת ברכה זו מעתה לכל השנה‬
‫נהגו העם‬
‫(מפי רבי שלמה פחימה)‪.‬‬
‫ומעין זה כתב בספר‬
‫(עמוד נא)‪.‬‬
‫יז‪ .‬בליל שביעי של פסח ‪ ,‬לומדים עד חצות לילה מספר מקראי מועד‪.‬‬
‫יח‪ .‬בתפלת שחרית מנהגינו לומר את פיוט "אשירה כשירת משה" וכן את הפסוקים "ותיקח‬
‫מרים הנ ביאה" קודם שירת הים‪ .‬ואין בכך הפסק משום שהוא מ אותו עניין‪ .‬וראה בשו"ת שמש‬
‫ומגן‬
‫(ח"ד סימן טו אות ו)‪.‬‬
‫חול המועד‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫בימי חול המועד מנהגנו לברך ברכה על ההלל בציבור‪ ,‬אבל היחיד לא יברך כפסק הרי"ף‬
‫עיין בשו"ת מקוה המים‬
‫(ח"ג סימן כד)‪,‬‬
‫ולכן קהל שרוצים להמשיך כמנהג ם בחו"ל יכולים אף‬
‫בארץ ישראל לברך‪ .‬ואף אם שנים רבות בארץ לא בירכו וכעת רוצים לחזור למנהגם פשיטא‬
‫שאינם צריכים לעשות התרת נדרים‪ ,‬מאחר שלא בירכו מחוסר ידיעה‪ .‬וכך הורה הגאון הרב‬
‫יוסף שלום אלישיב זצ"ל‪ .‬יש מערע רים על כך הואיל וכתב הרמב"ם שאין לברך על ההלל‬
‫יח‬
‫תורת אמך‬
‫ולמרות שכלל בידנו שלשה עמודי הוראה הרא"ש הרי"ף הרמב"ם שפסק מרן הש"ע בתר תרי‪,‬‬
‫אבל במקום שיש מחלוקת בלברך ברכה אז אמרינן סב"ל ‪ ,‬ופוסקים כמו הרמב"ם גם כשהוא‬
‫דעת יחיד‪ .‬אבל במערב לא פסקו כן‪ .‬ו במקוה המים כתב שאף שמרן פוסק כתרי עמודי‬
‫ההוראה מגו תלת והכא מרן פסק כי"א בתר א כהרמב"ם שלא יברכו על ההלל‪ ,‬ואולי משום‬
‫שדבר זה תלוי לפי המנהג וכמו שכתב בבית יוסף‪ .‬ומכיו ון שכן נהגו בכל ארץ ישראל‬
‫וסביבותיה רצה לסמוך את זה לדעת הרמב"ם ומשום הכי הביאה באחרונה כיון שכן נתפשט‬
‫המנהג בא"י שהיא עיקר הישוב‪ .‬ולעולם אנו שמנהגנו לברך ממשי כים לברך אף בארץ ישראל‪,‬‬
‫וכן הו א פסקו של ה בבא סאלי‪ ,‬בבא חאקי‪ ,‬הגר"ש משאש‪ .‬הגר"י משאש‪ ,‬הגר"מ מלכה ועוד‪.‬‬
‫ב‪ .‬בחול המועד ניסן כתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"א או"ח סימן יח)‬
‫אסור‬
‫להתגלח בחול המועד‪ ,‬ואפילו אם גילח ערב המועד‪ .‬וכתב ר' יהושוע מאמאן בספרו עמק‬
‫יהושוע חלק ו'‬
‫(או"ח סי' ל')‬
‫דיש אנשים שבלאו הכי מגלחים זקנם בתער או כעין תער הם הם‬
‫שהיו מגלחים זקנם בחוה"מ על דעת עצמם שלא שמעו לקול מורים בכלל על תגלחת זקנם‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן אין לעשות מלאכה‪ ,‬חוץ מ מי שאין לו מה לאכול‪ ,‬או למי שאם לא יעבוד יפוטר‬
‫מהעבודה‪ ,‬יהא מותר לו לעבוד ואם יש ביכולתו יוציא ימי חופשה וכדומה‪ .‬ולכן אם צריך‬
‫לעשות תיקון אומן ברכב אין לעשותו בחול המועד‪ ,‬אע"פ שרוצה לקיים מצוות עלייה לרגל או‬
‫ביקור אצל ההורים שהרי יש תחבורה ציבורית‪ .‬ול צורכי רבים מותר לעשות מלאכה ואפילו ע"י‬
‫אומן‪ ,‬כמו שפסק הש"ע‬
‫(סימן תקמד ס"א)‪,‬‬
‫כ גון לתקן הדרכים‪ ,‬או תחבורה ציבורית‪.‬‬
‫ג‪ .‬בחול המועד היה נהוג בק"ק אולדמנצור למכור את העליות של החצי שנה הקרובה עד‬
‫לסוכות ו אז הייתה נערכת שוב מכירה עד חוה"מ פסח ‪ ,‬מי שקנה את אחת העליות הוא עולה‬
‫למשך החצי שנה הקרובה‪ ,‬את המפטיר היו נוהגים למכור לשני אנשים שהיו מתחלקים‬
‫בקריאה‪ .‬ו זאת כדי שלא למכור את העליות בשבת אף שיש מתירים‬
‫היו נוהגים בעיר צפרו‬
‫תיזנית‬
‫(מפי אחד‬
‫(נהגו העם שבת כ)‪,‬‬
‫הזקנים) ‪ .‬ובבוגמז‬
‫וכן נהגו בתפילאלת‬
‫(מפי הרב מאיר‬
‫"תפלה לעני" כך נוהגים‪ .‬וכן נהגו בתוניס‬
‫(מפי רבי שלמה‬
‫(מפי רבי מאיר‬
‫פחימה) ‪ .‬וכך‬
‫בניזרי) ‪ .‬וכן נהגו בעיר‬
‫אסולין) ‪ ,‬והוסיף שגם בקרית גת בבית הכנסת‬
‫(עלי הדס פרק ו אות‬
‫לא) ‪ .‬ובתרומות אלו היו משלמים‬
‫לחזן ולמלמד התינוקות‪.‬‬
‫יט‬
‫תורת אמך‬
‫ד‪ .‬תפלת שחרית ‪ .‬מנהגנו בימי חול המועד בתפילת שחרית לדלג על אמירת בית יעקב ושירו‬
‫של יום ואומרים את מזמור החג בלבד‪.‬‬
‫בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"ד או"ח סימן כג)‪,‬‬
‫החודש) ‪ .‬וכן כתב הגאון רבי שלום משאש זצ"ל‬
‫(סידור‬
‫וז"ל וגם לא נכון לומר שני המזמורים ולכפול שיר היום ב'‬
‫פעמים שזה לא יתכן מדינא דגמרא‪ .‬וכמ"ש החקרי לב‬
‫תרפ"ד)‪,‬‬
‫וכן מהירושלמי‬
‫בסידור עוד אבינו חי‬
‫(סוף שקלים)‪,‬‬
‫(עמוד תל)‪.‬‬
‫(סימן לב)‪,‬‬
‫וכן הוכיח הפרי חדש‬
‫ומנהגנו מיוסד על אדני פז וכו'‪ .‬וכן מנהג לוב כמובא‬
‫וכן מנהג תוניס כמובא בספר עלי הדס‬
‫אלג'יר כמובא בספר זה השולחן‬
‫(סימן‬
‫(עמוד קמג אות ו)‪.‬‬
‫וכתב בספר בן איש חי‬
‫(פרק ז אות טז)‪,‬‬
‫וכן מנהג‬
‫(ש"א פרשת כי תשא אות יז)‪,‬‬
‫שבבגדאד היה מנהג קדמון שבכל יום שאומרים מזמור השייך לאותו יום‪ .‬כמו בחנוכה ופורים‬
‫ובימי התענית צבור‪ ,‬לא היו נוהגים לומר בית יעקב לכו ונלכה‪ ,‬המזמור של אותו יום הקבוע‬
‫לאומרו בימות השבוע אלא רק השייך למאורע של אותו יום בלבד וכו'‪.‬‬
‫ה‪ .‬בית עלמין ביום פקודה (יום השבעה‪ ,‬יום הש לושים‪ ,‬יום השנה)‪ ,‬גם בימי חוה"מ פסח‪,‬‬
‫וסוכות‪ .‬ובספר מועד לכל חי‬
‫(סימן זך אות יא)‪,‬‬
‫כתב בשם מלוה כסף שלא עולים לבית הקברות‬
‫בחנוכה ומי שיש לו יארצייט ילך לפני חנוכה‪ .‬וכתב הרב בן איש חי‬
‫(ש"ר וישב אות כב)‪,‬‬
‫בחנוכה‬
‫אין הולכים לבית הקברות ביום יארצייט‪ ,‬כנהוג‪ .‬ומי שיש לו יארצייט בתוך ימי חנוכה ילך קדם‬
‫חנוכה‪ .‬אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א‪ .‬וכן המנהג פה עירנו‪ ,‬שהולכין על‬
‫מצבת אדונינו יהושע כהן גדול בתוך ימי חנוכה‪ ,‬בערב ראש חודש‪ .‬אין מבקרים בבית הקברות‬
‫כל חודש ניסן‪ ,‬משום שימים אלו הם ימים טובים‬
‫ומגן‬
‫(ח"ד אור"ח סימן סו)‪.‬‬
‫(מים חיים משאש ח"ב ס' קלב)‪.‬‬
‫וכתב בשו"ת שמש‬
‫שעולין לבית עלמין ביום פקידה בימי חנוכה‪ ,‬חודש ניסן‪ ,‬וחוה"מ סוכות‪.‬‬
‫ונראה לענ"ד שכן הוא מנהג מכנאס‪ .‬וכן בספר נהגו העם‬
‫(אבלות אות‪.‬מד)‪.‬‬
‫ונראה לענ"ד מנהג‬
‫עיר צפרו‪ .‬א מנם המנהג בע"ת מראכש שלא לעלות בימי המועד מלבד הילולא של צדיק‪.‬‬
‫(הערות למגן אבות יו"ד עמוד שצז אות מג)‪.‬‬
‫הרה"ג יחיאל בוחבוט)‪.‬‬
‫וכן בעיר בני מלאל‪ ,‬קזבלנקה לא עולין לבית‬
‫והוא מנהג מכנאס‪.‬‬
‫(אבלות אות מד)‪.‬‬
‫העלמין בחול המועד כמובא בספר מגן אבות‬
‫ואמת‪ .‬עמוד ‪.)38‬‬
‫ה עלמין‪( .‬מפי‬
‫וכן המנהג בעיר פאס לא ביקרו בבית‬
‫(עמוד תסד אות כא)‪.‬‬
‫וכן מנהג אלג'יר‬
‫(לקץ הימין‪ ,‬חסד‬
‫שאל למי שיעלה לבית ה עלמין גורם צער ובכיה בזמן של מועד שלא יעלה‬
‫(מפי‬
‫הגר"י מאמאן)‪.‬‬
‫כ‬
‫תורת אמך‬
‫ברכת האילנות‪.‬‬
‫א‪ .‬מנהגנו לברך ברכת האילנות ביום א' דחול המועד ויש נוהגים באיסרו חג משום ברוב עם‬
‫הדרת מלך ומתחילים פתח אליהו‪ ,‬ברכה‪ ,‬ואומרים הבקשה אחריה ואמירת קדיש‪ ,‬והגר"ש‬
‫משאש זצ"ל לא הקפיד להקדים המצווה לראש חודש מטעם זריזים מקדימים למצוות‪ ,‬שהרי‬
‫אמרו בגמרא (ברכות)‪ ,‬היוצא בימי ניסן די יקא‪ ,‬ולא נאמר שברכת האילנות מר"ח שאז היינו‬
‫אומרים זריזים מקדי מים למצוות‪ ,‬מלבד שנתו האחרונה שהקדים הרב לברך בר"ח ואף אמר‬
‫ל שם יחוד באריכות שנשאל על כך‪ ,‬חייך ולא ענה‪ .‬ונפטר הר ב בסמוך‪ ...‬וכך נהגו בתוניס‬
‫תורה אדר תשנ"ג)‪,‬‬
‫וכן יהודי לוב‬
‫(נחלת אבות פסח אות ג)‪.‬‬
‫ב‪ .‬במרוקו הנשים לא בירכו ברכת האילנות‬
‫סימן כד)‪,‬‬
‫להגר"א אברז'ל‬
‫(אור‬
‫(אב"ד י"ם)‪.‬‬
‫(מפי הגר"י מאמאן)‪.‬‬
‫וראה בשו"ת דברות אליהו‬
‫(ח"ב‬
‫שהיות ויש מחלוקת הפוסקים אם נשים מברכות על מצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ואם ברכת האילנות זמנה דוקא בחודש ניסן או כל זמן שמלבלבין והאם‬
‫גם שמלבלב ין האם מוגבל בתחלת עונה הלבלוב {ה"ה שהרי כתב בספר שיטה מקובצת‬
‫ברכות טעם הברכה היות שבחורף אין עלים וכעת העץ קם ומתחדש‪ ,‬לכן מברכים}‪ ,‬וסיים הרב‬
‫לכן הנראה שהנשים לא יברכו מדין סב"ל ואם רוצות לברך‪ ,‬יברכו בלי שם‬
‫ג‪ .‬כתב הרב בן איש חי‬
‫(בדרוש לברכת האילנות)‪,‬‬
‫ומלכות‪.‬‬
‫למה בנוסח הברכה מברכים בריות טובות ואילנות‬
‫טובות‪ ,‬לכאורה יש כאן רק אילנות‪ ,‬מכאן הרמז לנשמות המגולגלות בפירות‪ .‬והיה מ עשה‬
‫בראשון לציון מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל שברכו ברכת האילנות לשנה הבאה‪ ,‬רצו שהרב‬
‫יברך באותו מקום שברכו בשנה הקודמת‪ ,‬שביררו אם ניתן לבא ולברך‪ ,‬הודיעו לרב ששנה‬
‫שעברה זמן קצר אחר ברכת האילנות העץ התייבש ‪...‬‬
‫ד‪ .‬היו מקומות במרוקו שיצאו מהעיר כלשון הגמרא היוצא ב ימי ניסן‪ ...‬ובמקומות שברכו ביום‬
‫איסרו חג (כאולדמנצור ועוד)‪ ,‬אחר ברכת האילנות היו מקי ימים סעודה במקום‪ ,‬לכבוד ברכת‬
‫האילנות‪.‬‬
‫כא‬
‫תורת אמך‬
‫המימונה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫מברכים איש את רעהו ועל ראשם עולים כל המשפחות לבית הרבנים להתברך במשך כל‬
‫הלילה‪ ,‬וכן היו מתברכים מפי ההורים‪ .‬והיו מברכים "תרבחו ותסעדו" (תזכו ותצליחו) והיו‬
‫עורכים את השולחן במיני ריבות מתוקות‪ ,‬ואוכלים מופלטות עם דבש וחמאה ושותים חלב‪.‬‬
‫וטעם אכלת חמץ במוצאי הפסח כדי שלא להוסיף באיסור חמץ‪ .‬וכך היו חוגגים במשך כל‬
‫הלילה‪ .‬ולמחרת היו הנשים מכינות קוסקוס חלבי‪ .‬ואחד הטעמים בחגיגת המימונה מלשון‬
‫אמונה‪ ,‬שכן פסח הוא הזמן לגאולה והנה פסח עבר ועדין לא נגאלנו‪ ,‬אנו מבטאים אמונתנו‬
‫בהשם שיגאל אותנו בקרוב‪ ,‬ולכן חוגגים את המימונה‪ ,‬וכתב בנטיפי המים‬
‫על יסוד דברי הגמרא‬
‫(סוכה עמוד מה ע"ב)‪,‬‬
‫(ח"ג עמוד שד)‪,‬‬
‫וז"ל‬
‫כל העושה איסרו חג באכילה ושתיה‪ ,‬מעלה עליו‬
‫הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן‪ ,‬נהגו במארוקו להרבות באכילה ושתיה ביום‬
‫איסרו חג של פסח‪ ,‬רוב העם היו נוהרים אל קברות הצדיקים‪ ,‬מדליקים נרות ועורכים בקשות‬
‫ותחינות וכו'‪ ,‬חג הפסח הוא חג הגאולה‪ ,‬ובכדי לגרש את היי אוש‪ ,‬מרבים בשמחה ובטיול של‬
‫מצוה‪ ,‬גם נהגו ל בקר בקברות הצדיקים שיבקשו רחמים לקרב את הגאולה‪( .‬ועיין עוד בהשלמות‬
‫והוספות בסוף הקונטרס)‪.‬‬
‫ב‪ .‬בשבתות הקיץ לומדים מ ספר 'ארבעה גביעים'‪ ,‬שניהם כתוכחת מוסר ולימוד אורחות החיים‬
‫לאדם‪ ,‬והיו מסיימים ללומדם עד לחג השבועות‪ .‬מנהג זה מקורו קדום בספר מרכבת המשנה‬
‫לכמוהר "ר יוסף אלאשקר זצוק"ל ממגורשי ספרד בעיר תלמסאן שבאלג'יריה כתב בהקדמה‬
‫(עמוד ל‪ .‬הוצאה מכון אורות המגרב)‪,‬‬
‫והנה נבחרה זאת המסכתא לאלו הימים אשר הם מפסח לעצרת‬
‫בעבור שהם זמן הספירה‪ ,‬אשר היו ישראל מוכנים לקבל התורה‪ ,‬וציווה אותם הש"י להיות‬
‫נכונים וטהורים‪ ,‬כדי שיזכ ו לתורה הטהורה‪ ,‬מצות ה' ברה‪ ,‬כן ראוי לנו להשתדל באלו הימים‬
‫בזאת המסכתא אשר בה מוסרים‪ ,‬ומהם ילמד האדם מעלות שכליות ומעלות המי דות לאלפים‬
‫ולרבבות‪ ,‬ועל כן אמרו חז"ל‬
‫(בבא קמא ל ע"א)‪,‬‬
‫האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דאבות‪,‬‬
‫כב‬
‫תורת אמך‬
‫מצורף לזה שבזה הזמן מתנועע רתיח הד ם‪ ,‬ותגדל התאוה באדם‪ ,‬וישכב וירדם‪ ,‬צווה אותם‬
‫להתעסק בדברי האבות ולמודם‪ ,‬זאת תורת האדם‪.‬‬
‫וכ"כ הרב החסיד רבי שלמה אדהאן מחכמי טיטוואן ‪ -‬תאפילאלת‪ ,‬בספרו בנאות דשא‬
‫עמוד נא)‪.‬‬
‫וכן מובא בשו"ת צאן יוסף‬
‫(ח"א עמוד לז)‪,‬‬
‫וכתב בספר ישראל סבא‬
‫(ח"א סימן ל)‪,‬‬
‫(עמוד ‪,)183‬‬
‫(פרק טז‬
‫לר"י יוסף בן נאים זצ"ל‪ ,‬ובספר ילקוט שבע‬
‫שהבבא סאלי זצ"ל היה מעביר שיעור ברבים‪.‬‬
‫סגולות לפסח‪.‬‬
‫א‪ .‬כל טרחא שאדם מתאמץ ומזיע בנקיון הבית מחמץ וכל ההכנות לפסח בכך זוכה לכפרת‬
‫עוונות‬
‫(אריז"ל)‪.‬‬
‫ב‪ .‬להתרחק מכל כעס וקפידא בפרט בליל הסדר‪ ,‬וכתב הרב הגר"ח פלאג'י זצ"ל וכפי מה‬
‫שאדם מתייחס לאנשי ביתו‪ ,‬כך נוהגים עימו בכל ענייניו ב שמים‪ ,‬מדה כנגד מדה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ראיתי בספר אוסרי לגפן במילי דחסידתא מהרה"צ חיים כהן המכונה החלבן‪ .‬אכילת הזרוע‬
‫סגולה לשידוך (ואם היא צלויה יאכלנה למחרת)‪ .‬ואכילת הביצה שבקערה ‪ -‬סגולה לבנים‪.‬‬
‫אכילת החרוסת סגולה לקנות דעת‪.‬‬
‫ד‪ .‬סגולת האפיקומן ‪ .‬מנהגנו לשמור חתיכה קטנה מהאפיקומן והוא סגולה לפרנסה‪,‬‬
‫ולהינצל בדרכים‪ .‬מובא בהגדה מימים ימימה‪ .‬מעשה נפלא מהראש"ל הרב שלמה משה עמאר‬
‫שליט"א סיפר שבעת עליי תם ממרוקו לארץ ישראל עברו דרך צרפת מהנמל שבמרסי הפליגו‪,‬‬
‫ובדרך היתה רוח סערה שטלטלה את האוניה ויושביה‪ ,‬זקן אחד הוציא מאמתחתו‪ ,‬חתיכה‬
‫מהאפיקומן והשליכה לים‪ ,‬והים שב מזעפו‪ .‬וכן מנהג יהודי אלג'יר וכן נהגו יהודי לוב והייתה‬
‫נשמרת עד לשנה הבאה ששורפה בביעור חמץ נחלת אבות‬
‫(פסח אות נט)‪,‬‬
‫וקיימו צפון בהטמנת‬
‫האפיקומן בתוך מגבת והיה מונח על השולחן‪.‬‬
‫ה‪ .‬אכילת המצה סגולה לפרנסה‪ ,‬כי בחג הפסח נדונים על התבואה‬
‫(בני ישככר‪ ,‬מר"ח ניסן)‪.‬‬
‫כג‬
‫תורת אמך‬
‫ו‪ .‬עת רצון בעת גמר ליל הסדר שערי ה שמים פתוחים לקבל הברכות‪ ,‬בשעת חצות המסוגל‬
‫לקיבול התפי לות‪ .‬על כן יברך את בניו ובני ביתו בלילה זה‪ .‬ויעקב אבינו קבל את הברכות‬
‫ב ליל פסח כמבואר במדרש‪.‬‬
‫ימי ספירת ‪ -‬העומר‬
‫א‪.‬‬
‫בליל הסדר דגלויות באולדמנצור נוהגות הנשים להביא את הילדים שנולדו במהלך השנה‬
‫לחצר בית הכנסת‪ ,‬ולאחר התפלה היה רבנו מברך אותם‪ ,‬ראו בברכה זו סגולה לשמירה‪,‬‬
‫בפרט שאמרו רבותינו ליל שמורים הוא‪.‬‬
‫ב‪ .‬סגולה לשמירה ‪ .‬בליל א' של ספירת העומר נוהגים לקחת כל אחד חתיכת מלח בידו בעת‬
‫הספירה וקודם אומרים סדר קרבן העומר כמובא בסידורים כך נהגו במרוקו‪ ,‬וכן כתב בספר‬
‫ויזרע יצחק טולידאנו‬
‫(עמוד ‪,)24‬‬
‫ובספר מנחת משה לר' ברוך אסבאג‬
‫(סימן כא אות ח)‪.‬‬
‫כתב שם‬
‫בהמשך דבריו‪ ,‬שכל פעם שרוצה לברך על ס פירת העומר‪ ,‬יקח בידו המלח‪ ,‬ואחרי תום ימי‬
‫העומר יעשה ממנו קמיע והוא סגולה להינצל מעין הרע ומכל דבר רע עכ"ל‪ .‬ו באולדמנצור לא‬
‫נהגו כן וכתב בספר דבק מאח‬
‫(מערכת עין‪ ,‬אות טז)‪,‬‬
‫ולכל מי שישא מלח הזה עליו‪ ,‬יהיה לו למגן‬
‫וצינה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר‪ ,‬ויועיל כמ ו קמיע מומחה ופקיע‪ .‬ונהגו בקהילות‬
‫המערב‪ ,‬אלג'יר‪ ,‬לוב‪ ,‬וכ"כ מנהג יהודי תוניס‪ ,‬בספר עלי הדס‬
‫הרב זה השולחן‬
‫ו)‪,‬‬
‫(עמוד קלה אות ד)‪,‬‬
‫(פרק יג אות ב)‪,‬‬
‫וביאר שהוא מועיל להסיר עין הרע‪ .‬ועין בבן איש חי‬
‫שהמלח מסוגל לדחות המשטינים והמקטרגים‪ .‬וכן נהגו מקובלים רבים‬
‫אות נ"ב)‪,‬‬
‫והביא שכן כתב‬
‫(ש"א צו‪.‬‬
‫(דברי שלום ‪ -‬מנהגי בית אל‬
‫וכך נהג זקן המקובלים כמוהר"ר יצחק כדורי זצ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬בכפרים נהגו לומר לשם יחוד ובכלל הנוסח אומרים הנה אנחנו באים לקיים מצות עשה‪.‬‬
‫ויש שערע רו על כך שהרי מלבד הרמב"ם והרי"ף והחינוך‪ ,‬והראבי"ה‪ ,‬ושיבולי הלקט‪ ,‬וכמה‬
‫מרבותינו הגאונים‪ .‬כל בנין ומנין שהפוסקים מצות ספירת העומר הינה מדרבנן ולכן אמרו‬
‫להשמיט מצות עשה‪ ,‬ו כן להימנע מאמירת הפוסקים בעניני ספירת העומר‪ ,‬ולכאורה בראשונה‬
‫באמירת מצות עשה לא מבעיא לרמב"ם והרי"ף שבימנו ספירת העומר הינה מהתורה אלא‬
‫כד‬
‫תורת אמך‬
‫אפ' לפוסקים שמצות העומר מ דרבנן אמירת עשה היינו מדרבנן וכך אמר הגאון הג רש"ז‬
‫אוערבך‪ ,‬והגאון רבי מרדכי אליהו‪ ,‬והוכחה שטעם אמירת הרחמן יבנה המקדש שנזכה במהרה‬
‫להקריב העומר במקומו והיום הינו זכר‪ .‬ובענין הפסוקים אינם כהקרבה והראיה שבשאר‬
‫המועדים שאומרים הפסוקים לא יע לה על הדעת שאמירתם הינם הקרבת קורבן‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בימי ספירת העומר‪ ,‬קונים בגדים חדשים אבל לא ילבשום‪.‬‬
‫כתב הרב בן איש חי בספר אורח חיים על הגדה של פסח‬
‫(מפי הרה"צ רבי פנחס‬
‫(עמוד רטז)‪,‬‬
‫שניאור)‪ .‬וכן‬
‫המנהג פה בגדאד שלא‬
‫לחנוך בין פסח לל"ג לעומר מל בוש חדש שראוי לברך עליו שהחיינו אבל על פירות חדשים‬
‫נוהגים לברך‪ .‬וכ"כ הגאון החסיד הרב חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי‬
‫בשו"ת יבי"א‬
‫(סימן ו אות יב)‪,‬‬
‫וראה‬
‫(ח"ג א"ח סימן כו)‪.‬‬
‫ה‪ .‬נוהגים בארצות המערב מראכא ש וערי סוס וסביבותיהם‪ ,‬בברכת העומר בלילה אחרונה‬
‫כשסופרים אומרים היום מ"ט לעומר שהם שבעה שבועות תמימות‪ .‬ולא כן בקצת מ ארצות‬
‫המערב כמו‬
‫פאס והנמשכים אחריה שאין אומרים תמימות‪ .‬מהספר כף נקי לר' כליפא בן‬
‫מלכא (עמוד קז)‪.‬‬
‫ו‪ .‬טעם ספירת העומר כתב המנחת חינוך שיהיה לאדם הכרת הטוב ובכל יום מקריבים מן‬
‫השיעורים‪ ,‬וביום השבועות מקריבים מנחה חדשה וכתב עי קר שפתי חכמים‪ ,‬שמביא קורבן מן‬
‫החיטים‪ .‬וביום הילולא ל"ג רשב"י עורכים הילולא רבתי וקוראים אדרא רבה וזוטא‪ ,‬ומרבים‬
‫בשבחי רשב"י כמובא בזוהר והש"ס‪.‬‬
‫ו‪ .‬אין מסתפרים בימים אלו‪ ,‬מפני אבלות שהסתלקו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא‪,‬‬
‫מפני שלא נהגו כבוד זה בזה‪ ,‬ומנהגנו הוא חסידים ואנשי מעשה אין מסתפרים עד ערב חג‬
‫שבועות ובספר מורה באצבע‬
‫(סימן ח אות רכא)‪,‬‬
‫כתב דלפי דעת האר"י מה שאין מסתפרים בימים‬
‫אלו‪ ,‬אינו מטעם אבילות כאשר כתבו הפוסקים‪ ,‬אלא על פי הסוד‪.‬‬
‫וכתב השולחן ערוך‬
‫(סימן תצג)‪,‬‬
‫דאין להסתפר אלא עד ליום ל"ד בעומר‪ .‬וכתב הרמ"א בהגה‬
‫דנוהגים להסתפר ביום ל"ג‪ .‬כתב הגאון הגר"י מאמאן בשו"ת עמק יהושע‬
‫(ח"ד יו"ד סימן ב)‪,‬‬
‫כה‬
‫תורת אמך‬
‫דהלכה רווחת אצל יהודי מרוקו להסתפר ביום ל"ג בעומר בבקר כדעת הרמ"א‪ ,‬זולת איזה‬
‫תלמידי חכמים שמחמירין ולא מסתפרין עד יום ערב חג השבועות‪ .‬ו בסוף ספר מגן אבות‬
‫תלא)‪,‬‬
‫(עמוד‬
‫כתב הרה"ג שלמה אבן דאנן מלפנים די ין בעיר פאס‪ ,‬שמנהג עירם להסתפר בל"ג‬
‫בעומר‪ .‬וראיתי בחוברת זכר דוד‬
‫בל"ד בבוקר ‪ ,‬ובספר וזאת ליהודה‬
‫מסתפרים ביום ל"ג בעומר דלא כמרן שמתיר רק‬
‫(עמוד כט)‪,‬‬
‫(סימן צט)‪,‬‬
‫שיש שנהגו להסתפר ביום ל" ג‪ ,‬כי דבר זה מתורת‬
‫מנהג הוא והכי קבלו ע ליהם שיסתפרו ביום ל"ג‪.‬‬
‫ובספר עטרת אבות‬
‫(ח"ב עמוד‬
‫שיא) ‪ ,‬בשו"ת שואל ונשאל‬
‫(ח"א סימן סו)‪,‬‬
‫כתב דלפי הנשמע בתוניס‬
‫מל"ג בעומר ואילך מסתפרים ‪ .‬וכן כתב הגאון רבי רחמים חי חיותה בספר שמחת כהן‬
‫תצג)‪,‬‬
‫(סימן‬
‫שמנהג תוניס להקל כבר ביום ל"ג בעומר‪ .‬ומנהג יהודי ג'רבא להחמיר בזה עד ערב חג‬
‫השבועות כמו שכתב בספר ברית כהונה‬
‫בשולחן ערוך המקוצר‬
‫(ח"ג סימן צב אות ו)‪,‬‬
‫(מערכת ע עמוד קלד)‪,‬‬
‫ומנהג יהודי תימן כתב בספר‬
‫דיש מבני תימן שנהגו שלא להסתפר עד ערב חג‬
‫השבועות‪ ,‬ויש עד ל"ג בעומר כמו שכתב הרמ"א ודעת מר"ן בזה לא נתפשט אצלם וכו'‪.‬‬
‫ובספר נחלת אבות‬
‫(מנהגי הספירה אות יא)‪,‬‬
‫כתב שכן נהגו יהודי לוב להקל להסתפר ביום ל"ג‬
‫בעומר‪.‬‬
‫פסח שני‪.‬‬
‫א‪ .‬מנהגנו שאין אומרים בו תחנון וירבה בשמחה קצת כי קדוש היום כדאיתא בזוהר פרשת‬
‫בהעלותך שימים אלו ימי רצון הם ותרעין פתיחין‪ .‬פסח שני נועד למי שלא הספיק להביא‬
‫קורב ן פסח היות והיה בטומאה‪ ,‬או מי שהיה גר בדרך רחוקה‪ ,‬יביא קורבנו בפסח שני ולכן‬
‫נחשב בימנו יום טוב‪ ,‬הלכך אין אומרים בו תחנון ויש מהפוסקים שטענו היות שפסח שני תוקן‬
‫עבור יחידים אזי הציבור יאמר תחנון‪ .‬ומ"מ הספרדים ועוד קהילות אין אומרים תחנון כדין יו"ט‬
‫שהרי ניתן להקריב קורבן הפסח‪.‬‬
‫כו‬
‫תורת אמך‬
‫ב‪ .‬יש לחקור ב ערב פסח שני האם אין אומרים תחנון בערב המועדים‪ ,‬ור"ח‪ .‬ובכך חלוקים‬
‫המנהגים‪ .‬המנהג במרוקו כתב בספר כף ונקי‬
‫(עמוד מז)‪,‬‬
‫יש מי שרצה להנהיג שלא ליפול על‬
‫פניהם במנחה שלפני הימים שאין נופלים על פניהם‪ ,‬כגון ערב פסח שני‪ ,‬ל"ג בעומר‪ ,‬ט"ו‬
‫באב‪ ,‬ט"ו בשבט‪ ,‬וכן כתבו קצת פוסקים אחרונים‪ ,‬ובמנהגי ה אשכנזים שהביא הלבוש‪ .‬ונראה‬
‫לי שאינו מנהג הספרדים‪ ,‬כי לא נהגו כי אם בימים עצמם ולא במנחה הקודם לו‪ .‬וכל מנחה‬
‫שאין בה נפילת אפיי ם היא בטעמה‪ ,‬כמו ערב שבת ויום טוב משום מוספים מחול על הקודש‪.‬‬
‫וערב ראש חודש משום דקיימא לן אם באו עדים מן המנחה ולמעלה‪ ,‬נוהגין אותו יום קודש‪,‬‬
‫וערב חנוכה שיש בה הלל דומה ליום טוב וכו' ולא כן בזולתו‪ ,‬ועיין בשיבולי הלקט‬
‫תפלה סימן ל)‪,‬‬
‫(כלל א' ה'‬
‫והרוצה לשנות הוא מהמתמיהין ע"כ‪.‬‬
‫הגר"י מאמאן זקן רבני מרוקו הורה שהמנהג הרווח במרוקו שאין אומרים תחנון מערב פסח‬
‫שני‬
‫(מאת הרב רפאל מאמאן בשם אביו בעל עמק יהושע)‪.‬‬
‫ישראל‬
‫(סימן ט)‪,‬‬
‫כתב בספר כתר שם טוב הובא בספר מנהג‬
‫שקהילות לונדון ואמסטרדם נוהגים ליפול על פניהם‪ ,‬ובארץ ישראל אין נופלים‬
‫על פניהם‪ .‬ובקובץ באור תורה‬
‫(תשס"ד סימן קכו)‪,‬‬
‫כתב הגאון הרב מאזוז נוהגים בתונס (ג'רבא)‪,‬‬
‫שלא לומר תחנון ביום י"ד באייר וכן במנחה לפניו‪ .‬ובבית דוד‬
‫(עמוד יד)‬
‫כתב ש בעיר סאלונקי‬
‫מנהגם בזה לפי השליח ציבור‪ ,‬אולם בשנת התפ"ד היה מעשה ואמרו כולם תחנון ווידוי בט"ו‬
‫באייר‪.‬‬
‫ג‪ .‬נוהגים ביום י"ד באייר שהוא פסח שני לאכול מצה שנשארה מחג המצות‪ ,‬זכר לפסח שני‪.‬‬
‫ומובא בסידור היעב"ץ כתב שגילו לו מן השמים שקדושת הפסח והמצה נמשכת עד פסח שני‬
‫לפי שכשיצאו בני ישראל ממצרים אכלו מהמצות שלקחו עמם עד ליל ט"ו באייר‪ .‬וכתב‬
‫החיד"א בספר מורה באצבע‬
‫פלאג'י בספר מועד לכל חי‬
‫(אות רכב)‪,‬‬
‫דירבה בשמחה קצת כי קדוש היום‪ .‬והוסיף הגר"ח‬
‫(סימן ז אות ו)‪,‬‬
‫שמי שחננו ה' בעושר יהיו על שולחנו תלמידי חכמים‬
‫וצנועים ומקיים כל דכפין כפסח ראשון‪.‬‬
‫אודות המנהג במרוקו שמעתי מהגאון רבי יוסף שרביט‪ .‬וכן מידידי הרב מאיר אסולין שכך‬
‫ראה שנהגו בבוגמז‪ ,‬במראכש וכן נהגו בתוניס‪ ,‬ברית כהונה‬
‫(ח"ב אורח חיים מערכת פ)‪.‬‬
‫כז‬
‫תורת אמך‬
‫חג שבועות‬
‫לימוד ליל שבועות‬
‫חג השבועות כשמו כן הוא שסופרים שבע שבועות בחינת הכנת ה אשה לבעלה שבעה נקיים‪.‬‬
‫ולכן הפליגו חכמי הסוד במעלת הטבילה בחג שבועות כנגד שער הנ' ואז קודשא בריך הוא‬
‫מתייחד‪ ,‬עם כנסת ישראל‪.‬‬
‫א‪ .‬נהגו להיות ערים בלילה ולקרא תיקון מתוך הספר "קרי אי מועד" ‪ .‬כתב החיד"א בספרו לב‬
‫דוד‬
‫(פרק לא)‪.‬‬
‫שמעתי כי רצו קצת לומדים פרקים ברמב"ם‪ ,‬ויש שלמדו האדרא‪ ,‬ולא רצו ללמוד‬
‫תיקון האר"י ע"ה‪ ,‬את קסתי נתתי אשר לא טוב עשו לבנות במה לעצמם ולשנות מנהג‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעת פתיחת ההיכל קור אים הציבור את הכתובה‪ .‬החתן ‪ -‬הקב"ה‪ .‬הכלה ‪ -‬עם ישראל‪.‬‬
‫והתנאים ‪ -‬התורה‪ .‬ולכן קוראים גם את התרי"ג מצו ות בלילה‪ ,‬וטעם קריאת הכתובה לפי‬
‫שעם ישראל מתייחד עם התורה‪ .‬ואמרו בעת שהשליח ציבור בתפילת מוסף אומר "כתר יתנו‬
‫לך" כ שמגיע לתיבת " איה'" אזי נחתם האדם על חלקו בתורה שהם חיינו‪ ,‬כי הם חיינו ואורך‬
‫ימי נו ובהם נהגה יומם ולילה‪ ,‬וכל אחד לפי הכנתו כך זוכה נשמתו ביותר בפרד"ס התורה‪.‬‬
‫כח‬
‫תורת אמך‬
‫עמידה בעשרת הדיברות‬
‫א‪ .‬בעת קריאת עשרת הדברות נהגו בקהילות ספרד לעמוד כנתינתם מהר סיני מעומד‪ .‬וכתב‬
‫הרמב"ם בשו"ת פאר הדור לבטל מנהג קדמון זה שלא לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות וכל‬
‫זאת מפני תרעומת הקראים‪ .‬וכתב על כך החיד"א בספרו טוב עין‬
‫(סימן יא)‪,‬‬
‫דשאני הכא שקורין‬
‫בס"ת כל התורה מידי שבת בשבתו‪ ,‬וגם ביום זה הם ק וראים עשרת הדברות‪ ,‬בכי האי לית לן‬
‫בה שמוכח שהכל אמת‪ ,‬אלא שהם עומדים בהם לה ראות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות‪,‬‬
‫ורוצים לעשות איזה זכר לקום אמירתן ובזה ליכא שום קפידא‪ ,‬והוחזקו במנהג זה כמה שנים‬
‫כידוע ומ אחר שנהגו העם כן לקום בעש רת הדברות‪ ,‬נראה שחייבים הכל לעמוד‪ ,‬ואין לשום‬
‫אחד להי שאר יושב‪ ,‬דגם אם אין מן הדין לקום‪ ,‬עתה שנהגו כל הקהל בזה‪ ,‬נעשה חיוב על‬
‫הכל ואם ח"ו בעי ני ההמון נראה כמזלזל וכו'‪ .‬ראה בספר נוהג בחכמה‬
‫בן נאים‪ .‬כתב הרב יצחק חזן בשו"ת יחוה דעת‬
‫(ח"א סימן יג)‪,‬‬
‫(עמוד קמג אות ט)‪,‬‬
‫להגר"י‬
‫ואם נהגו אבותינו ואבות אבותינו‬
‫לעמוד לא הלכו בזה נגד דעת מרן‪ ,‬והרי ראינו לכמה פוסקים רבים וגדולים שישבו המנהג ויש‬
‫כמה שקילסוהו ‪ ,‬אין לנו לבטל המנהג מפני חשש תרעומת המינים וכו' ועוד כתב הרב ולולא‬
‫דמסתפינא הוה‬
‫אמינא כי זה שכל האחרונים לא העלו על שפתם את תשובת הרמב"ם זו‪,‬‬
‫מטיל ספק בנכונותה ‪.‬‬
‫וכתב הרב שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"א סימן נז)‪,‬‬
‫גם אם מצויי ם המינים בינינו‪ ,‬הם‬
‫שונים מאילו שהיו בזמנו של הרמב"ם שבזמנם חילקו בין עשרת הדברות לשאר התורה‪ ,‬אך‬
‫אלו של זמננו אינם מאמינים בה' ובתורתו וכופרים בעיקר‪ ,‬וכ"ש שהם כופרים בעש רת‬
‫הדברות ע צמם‪ ,‬אשר על כן גם אם נעמוד או נשב‪ ,‬הרי אצלם אין הדבר מעלה או מוריד‬
‫מאומה ‪ .‬ומסיים הרב‪ ,‬מקום שנהגו לעמוד אין לבטל מנהגם‪ ,‬שאדרבה בזה מורידים כבוד‬
‫התורה‪ ,‬אלא מצוה עליהם להחזיק במנהגם הטוב שאין בו כי אם כבוד והי דור ותפארת‬
‫לתורתנו הקדושה‪ ,‬וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות‪.‬‬
‫וכך כתב רבי רפאל ברוך טולידאנו בספרו קיצור ש"ע‬
‫(הלכות חג שבועות ה"ט)‪,‬‬
‫ויש לעמוד בעת‬
‫קריאת עשרת הדברות מעין דו גמת קבלתם בסיני‪ ,‬וצריך להיות באימה וביראה דוגמת מעמד‬
‫כט‬
‫תורת אמך‬
‫הר סיני שהיו באימה וביראה‪ ,‬וכך אנו נוהגים‪ .‬ושמעתי מהרב אברהם מוגרבי ששנה אחת בחג‬
‫השבועות התפלל עם חמיו הרב אברהם אבוחצירא זצ"ל (בבא הנא) ‪ ,‬ועם סדנא בבא סאלי‬
‫ובעת עשרות הדברות עמדו כל הציבור ללא עוררין‪ .‬וכן נוהגים יהודי אלג'יר כמובא בספר‬
‫מטה יהודה‬
‫(סימן א אות ו)‪.‬‬
‫וכן בספר עלי הדס‬
‫בשו"ת דב רות אליהו אברז'ל‬
‫(פ"ו אות‬
‫לג)‪,‬כתב שכן מנהג יהודי תוניס‪.‬‬
‫כתב שגדולי תימן שנהגו גם הם במנהג זה של‬
‫(ח"ז סימן יח)‪,‬‬
‫עמידה בעשרת הדברות‪ ,‬כמובא בשו"ת ויצבור יוסף להגר"י צוברי זצ"ל‬
‫יד)‪,‬‬
‫וכ"כ הגר"ש עדני זצ"ל בספרו נחלת יוסף‬
‫(ח"ב מנהגים סימן ב)‪,‬‬
‫(ח"ב פרק ששה עשר סימן‬
‫וז"ל ונהגו פה כשקורא עשרת‬
‫הדברות כל ה ציבור עומדים ושכן המנהג בצנעא מימי קדם‪ ,‬ש בשעת קריאת עשרת הדברות‬
‫בספר תורה כל הקהל כאחד עומדים על רגליהם ועומדים כך בחרדת קודש באימה וביראה עד‬
‫שגומר דיבור עשירי ואז חוזרים ויושבים‪ .‬ובשו"ת ישכיל עבדי‬
‫(ח"ב סימן א)‪,‬‬
‫נשאל בנדון זה‬
‫מהגאון הרב שבתאי בוחבוט הרב הר אשי לביי רות הואיל ויש מערערים על מנהגם‪ ,‬ובסוף‬
‫תשובתו כתב ותצא דינא בנ"ד דאין להם לזוז ממנהגם והנח להם לישראל קדושים במנהגם‬
‫הקדוש שכוונתם רצויה לשמים ואף למי שרוצה לנהוג מחדש אין בידנו כל למונעם לא ע"פ‬
‫הפשט‪ ,‬והסוד עכ"ל‪ .‬ובספר כתר שם טוב‬
‫(ח"א עמוד שטו)‪.‬‬
‫כתב נהגו לעמוד בעשרת הדברות‬
‫בק הילות הספרדים בלונדון ואמשטרדם‪.‬‬
‫ב‪ .‬מנהגנו באולדמנצור לקרא את ההפטרה ב יום הראשון ואחרון של חג השבועות עם‬
‫אונקלוס ועוד ביאורים‬
‫(מפי רבי שלמה פחימה)‪.‬‬
‫מנהג אכילת מאכלי חלב‬
‫א‪ .‬אחר תפילת שחרית נהגו לערוך קידוש וכל אחד מתכבד בכוס שמנת‪ ,‬מעשה הנשים לקיים‬
‫הפסוק דבש וחלב תחת לשונך‪ ,‬ועוד טעם שבני ישראל קבלו את התורה‪ .‬ומעתה לאכול בשר‬
‫חייבים לשחוט ‪ ,‬וכן כליהם היו אסורים לכן אכלו מוצרי חלב‪ .‬וראיתי בשו"ת מים חיים‬
‫אור"ח סימן ריד)‪,‬‬
‫(ח"א‬
‫כתב מנהג העולם שנוהגים קרובי החתן לקדם פני הכלה בכוסות חלב‪ ,‬נראה‬
‫ל‬
‫תורת אמך‬
‫הטעם‪ ,‬שבזה רומזים ברכה לכלה שתהיה פרה ורבה ומניקה את בניה וישראל כשהיו במתן‬
‫תורה היו דוגמת החתן והתורה היא הכלה‪ ,‬על כן אנו מקדמין פני התורה ביום נתינתה‬
‫במאכלי חלב‪ ,‬לרמוז לעצמנו ברכה שנהיה פרים ורבים בתורה ויונקים חלבה וטובה‪ ,‬כמ"ש‬
‫דדיה ירווך בכל עת וכו'‪ .‬ועוד כי חלב בגמטריא ארבעים זכר לארבעים יום של נתינת התורה‪.‬‬
‫ב‪ .‬נהגו לאכול מצה עם חלב במראכש‪ ,‬בוגמז ועוד מקומות‪ .‬ובספר נוהג בחכמה‬
‫א)‪,‬‬
‫(עמוד רב אות‬
‫כתב טעם‪ ,‬כמאמר רז"ל המצה רומזת ליצר הטוב והתורה נמשלה לדבש שנאמר דבש וחלב‬
‫תחת לשונך ואמרו רז"ל בראתי יצר הרע ב ראתי לו תורה תבלין וכ"כ בספר שמו יוסף‬
‫עמוד טז)‪,‬‬
‫(אות קמג‬
‫להגר"י בן וו אליד הטעם הנ"ל‪ .‬ועוד טעם באכילת מצה‪ ,‬שמעתי מהרב מאיר אסולין‪,‬‬
‫לפי שפסח עד עצרת כ יום אחד נקרא וביניהם הינם ימי חול המועד‪.‬‬
‫סדר יום חג השבועות‬
‫א‪ .‬אחר הצהרים קראו הציבור ביום הראשון האזהרות ל רבי יצחק בן ראובן את מצוות עשה‪,‬‬
‫ולרבי שלמה אבן גבירול את מצוות לא תעשה וביום השני (בחו"ל)‪ ,‬מצוות לא תעשה לרבי‬
‫יצחק בן ראובן‪ ,‬ומצוות לא תעשה של רבי שלמה אבן גבירול‬
‫(מפי רבי מאיר אסולין)‪.‬‬
‫בארץ יש‬
‫ה קוראים אזהרות אחר שחרית ו אומרים ה אזהרות ד רשב"ג ובערב אחר מנחה אומרים אזהרות‬
‫של רבי יצחק‪.‬‬
‫כתב בספר ש"ע המקוצר‬
‫(סימן צג אות ד)‪.‬‬
‫טעם אמירתם אולי עבר אחד מהקהל על איזו מצוה‬
‫ויהרהר בתשובה לתקן דרכיו‪ ,‬לפיכך יכוון למה שקורא ויתבונן בפירושם‪.‬‬
‫ב‪ .‬האחרון המסיים יוצא למפתן הדלת שופך מעט חלב לסימנא טבא‪ ,‬שהרי התורה נמשלה‬
‫לדבש וחלב תחת לשונך‪.‬‬
‫ג‪ .‬נהגו עם ישראל לקרו א מגילת רות בחג השבועות וטעם אמירתו מובא בילקוט רות מה ענין‬
‫רות אצל עצרת‪ ,‬ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יי סורים ועוני וכו' ועוד כתבו שהתורה‬
‫לא‬
‫תורת אמך‬
‫כולה גמילות חסדים‪ ,‬וכן במגילת רות יש בה גמילות חסדים‪ .‬ובספר שלמה חדשה‬
‫(דף ק כא)‪,‬‬
‫נתן‬
‫טעם מהירושלמי‪ ,‬אמרו דוד המע"ה נסתלק בעצרת והקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים‬
‫ובוודאי שנולד בעצרת ‪ .‬וטעם נוסף‪ ,‬דמגילת רות ליחוס דוד המלך ע"ה באה להראות‬
‫(בר"י ס'‬
‫תצד אות יג)‪.‬‬
‫ד‪ .‬עם ישראל מרבה באמירת תהלים שחיברו דוד המלך ע"ה‪ .‬בעצרת יום ההילולא‪ .‬איתא‬
‫בגמרא‬
‫(ב"ב דף יד עב)‪,‬‬
‫דוד כתב ספר תהלים והתחבר על ידי עשרה זקנים‪ ,‬אדם הראשון‪ ,‬מלכי‬
‫צדק‪ ,‬אברהם אבינו‪ ,‬משה רבנו‪ ,‬הימן‪ ,‬ידותון‪ ,‬אסף‪ ,‬ושלשה בני קרח‪ ,‬ו דוד המלך‪.‬‬
‫שפיכת מים בחג‬
‫א‪ .‬מנהג עתיק הוא שפיכת מים על האחרון המסיים את האזהרות‪ .‬ומובא בספר היכל הקודש‬
‫(פרק פד)‪,‬‬
‫להרמב"ם אלבאז זיע"א גדול המקובלים במרוקו חי באזור תארודאנת לפני כארבע‬
‫מאות וחמישים שנה‪ .‬וז"ל ונהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום השבועות וג"כ טובלים‬
‫בטבילה או טהרת תשעה קבין קודם שחרית לזיכרון טל תחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני יום‬
‫מתן תורה וכו'‪ .‬והציבור המתפללים כל אחד בידו נטלות עם מים ושופכים עליו מדה הגונה‬
‫של מים‪ .‬שנה אחת המסיים היה הילד שלמה פחימה כגיל חמש‪ ,‬אביו ביקש מהציבור שיניחו‬
‫לבנו היות וקטן הוא‪ ,‬אך לשווא‪ ,‬ואף סבו מנכבדי הקהילה ניסה כוחו אף הוא לשווא וטענת‬
‫הציבור שמנהג אבותינו בידנו ואין לשנות‪.‬‬
‫וכתב בספר נוהג בחכמה‬
‫(עמוד רה אות ד)‪,‬‬
‫טעם שפיכת מים‪ ,‬נלמד ומה מים אינם הולכים אלא‬
‫למקום נמוך כך התורה אינה מתקיימת אלא בנמוכי רוח ועל כן שופכים מים בשבועות ללמוד‬
‫להלוך בדרכי ענוה‪.‬‬
‫ובספר נהגו העם‬
‫כתב (שבועות אות ט)‪,‬‬
‫וז"ל ושמעתי הטעם כשנולד משה רבנו הצפינה אותו אמו‬
‫ג' חודשים וכאשר לא יכלה עוד להצפינו שמה אותו בתיבה על שפת היאור ובדרך זו ניצול‬
‫ע"י בת פרעה‪ .‬ולפי דברי חז"ל‬
‫(קידושין לח‪,).‬‬
‫משה רבנו נולד בז' באדר ובכן מלאו לו ג' חודשים‪,‬‬
‫לב‬
‫תורת אמך‬
‫בששה בסיון יום שחל בו חג שבועות שאז שמה אותו אמו על שפת היאור‪ ,‬לכן לזכר המאורע‬
‫שחל בו ביום שזכינו לקבל את התורה על ידו‪ ,‬נוהגים לזרוק המים אחד על השני ‪ .‬עוד טעם‬
‫אחר שמעתי‪ ,‬שב שעת מתן תורה פרחה נשמתן של ישראל‪ ,‬והקב"ה הוריד טל תחיה להחיותם‬
‫ולזכר זה זורקים המים אחד על השני‪.‬‬
‫והן אמת שרבנים במרוקו מחו במנהג זה כמובא בשו"ת מים חיים‬
‫(סימן ח"א רטז)‪,‬‬
‫מנהג שפיכת‬
‫המים בשבועות היה בעירי מכנאס בזמן הקדום אצל אנשים ריקים דוקא‪ ,‬וחכמי העיר מוחין‬
‫בכל שנה ובשנת התר"ל עשו תקנה לבטל מנהג זה‪ ,‬והודיעו בה האיסורים הנמשכים מזה‪ ,‬הן‬
‫איסור סחיטת בגדים ביו"ט והן איסור צערא דגופא דחברו‪ ,‬ועוד איסור המחלוקת וכו'‪.‬‬
‫וידידי רבי יוסף חיים דבדה בקובץ תפארת משה‬
‫(מנהג שפיכת מים בחג השבועות)‪,‬‬
‫חילק בין דברי‬
‫הרבנים שמחו נגד התופעה השלילית כנזכר‪ ,‬אבל מי שרוצה לקיים המנהג כתקנת אבותינו‬
‫ורבותינו נ"ע והוא להתיז מעט מים לטעמים שהזכרנו קדוש יאמר לו‪ ,‬שהרי בביהכ"נ לא‬
‫מדובר בכמות רבה של מים והאנשים יראי ה' הם‪ ,‬לכן הנה מה טוב ומה נעים להמשיך במנהג‬
‫הזה ולשומרו בתוך גבולותיו‪ ,‬גבולות התורה‪.‬‬
‫כתב הראש"ל רבי שלמה משה עמאר בשו"ת שמע שלמה‬
‫(ח"ד אור"ח סימן ז)‪,‬‬
‫וז"ל הנה פשוט‬
‫וברור שעיקר המנהג היה להזות עליו טיפות מים הרומזים לתורה וחסד‪ .‬והיו הול כים ומוסיפים‪,‬‬
‫עד שהליצנים היו זורקים זה על זה בספלים ובדליים וכו' וגם שלא בקריאת האזהרות‪ ,‬ובמקום‬
‫דלא אפשר לשמור על עיקר המנהג בזה להזות מעט מים ממש באזהרות‪ ,‬טוב יותר שיבטלו‬
‫מנהג זה ולא לחלל שם שמים וחילול המועד ח"ו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אחר חג השבועות מתחילים בלימוד ספר איוב‪ ,‬מתוך הספר ארבע גביעים‪ ,‬שעל ידי לימוד‬
‫זה מתרחק האדם מיצר הרע‪.‬‬
‫איסרו חג‬
‫א‪ .‬ביום איסרו חג‪ ,‬עורכין טקס לויה של הגניזה כל אחד מביא את הגניזה מביתו ומלוים את‬
‫הגניזה לבית עלמין בשירה וריקודים ואף מקיי מים סעודה קטנה‪ ,‬כך נהגו לעשות באולדמנצור‪,‬‬
‫לג‬
‫תורת אמך‬
‫ובשו"ת מים חיים‬
‫(ח"א אור"ח סימן נ)‪,‬‬
‫כתב שכן מנהג מכנאס ותלמסאן באלג'יר‪ ,‬ונתן טעם כי‬
‫סיבת בילוי הספרים היא‪ ,‬מפני רוב הלימוד שלמדנו בהם ולכן עושים שמחה ושירה על רוב‬
‫למוד התורה‪ ,‬שעכשיו שאנו רואים ספרים ודפים בלוים‪ ,‬נודע הדבר שיש למוד תורה הרבה‬
‫בעיר‪ .‬וראיתי טעם אחר בזה‪ ,‬כמו ש כניסת התורה לבית המדרש בשמחה גם בעת גניזתם‬
‫צריכים בשמחה להראות הערכתינו לכתבים‪ .‬וכן קראתי שכן נהגו הקהילה הספרדית‬
‫בירושלים‪ .‬ובספר נוהג בחכמה‬
‫(עמוד נ)‪.‬‬
‫מנהגי יו"ט‬
‫א‪.‬‬
‫נהגו הנשים בעת שמדליקות נרות לברך שהחיינו‪ .‬ולא חילקו בין הדלקת נרות שבת ליו"ט‪.‬‬
‫כ"כ בנהגו העם‬
‫(פרשת במדבר ש"א‬
‫(שבת אות ז)‪,‬‬
‫ועונות אמן בברכת שהחיינו של הבעל בקידוש‪ .‬וכתב הבן איש חי‬
‫ה"א) ‪ ,‬ופה עירנו נוהגים הנשים לברך שהחיינו בהדלקת הנרות בכל יום טוב‬
‫שיש בו ברכת שהחיינו בקידוש‪ .‬וכן כתב הרב רפאל ברוך טולי דאנו הלכות יו"ט‬
‫(סימן‬
‫תסב)‪,‬‬
‫נשים המברכות ש החיינו בשעת ההדלקה‪ ,‬אין לפקפק בדבר‪ ,‬דבלאו הכי יכולות לברך שהחיינו‬
‫על כניסת יום טוב‪ ,‬אלא דאם ברכה מבעוד יום‪ ,‬לא תוכל לעשות מלאכה‪ ,‬שכבר הכניסה את‬
‫יום טוב‪ .‬וכן כתב בשו"ת אור לציון‬
‫(ח"ג פ"יח אות‬
‫ב) ‪ ,‬שרשאיות לענות אמן בברכת שהחיינו‬
‫שבקידוש ואינו הפסק אף שכבר בי רכו ברכת שהחיינו בהדלקת הנרות‪.‬‬
‫וכך ראה בקודש בשולחנם של בבא סאלי‪ ,‬בבא חאקי‪ ,‬בבא הנה‬
‫(מפי רבי אברהם‬
‫מוגרבי) ‪ .‬וכתב‬
‫הרב משה פיינשטין בספרו אגרות משה‪ .‬והטעם היות שניכר כניסת החג בעצם הדלקת הנר‬
‫כמו אצל הגבר בעת הקידוש שבליל החג‪ .‬וכן נהגו בלוב לברך ברכת שהחיינו אחר הדלקת‬
‫נרות יו"ט‪.‬‬
‫(סידור עוד אבינו חי)‪.‬‬
‫ב‪ .‬יום טוב שלא חל שבת בתפלת שחרית‪ ,‬אחר אמירת ברוך שאמר מנהגינו להתחיל "טוב‬
‫להודות" ולא "מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬המקור הקדמון ביותר הוא מהסידור אהבת הקדמונים‬
‫נוסח פאס לפני בא מגורשי ספרד מקסטיליא (לפני ‪ 277‬שנה)‪ ,‬וכן בסידור מחנה שילו‪ ,‬צילום‬
‫לד‬
‫תורת אמך‬
‫כת"י לשלוש רגלים‪ ,‬למקובל כמוהר"ר שלמה חיון זצ"ל תלמיד מרן אביר יעקב אבוחצירא‬
‫זצו"ל וחבר בית דינו בעירם תפילאלאת‪.‬‬
‫ג‪ .‬אשה שעושה בעצמה קידוש‪ ,‬בו דאי שלא תוכל לברך ברכת שהחיינו פעמי ים‪ ,‬ולכן תיזהר‬
‫שלא תהיה ברכה לבטלה‪.‬‬
‫ד‪ .‬בחול המועד אין להתגלח‪ ,‬ראה בשו"ת ויאמר יצחק‬
‫וו אליד בשו"ת ויאמר יצחק‬
‫(סימן ד‪ ,‬ובליקוטים דף לז ע"ב)‪,‬‬
‫(או"ח סימן ד)‪,‬‬
‫כתב הגאון רבי יצחק בן‬
‫אבי הבן והסנדק ה אם מותרים לגלח‬
‫בחוה"מ ? והשיב ד חלילה מלומר דבר זה‪ ,‬שהרי הגלוח בו אסור מדין המשנה‪ ,‬ועד כאן לא‬
‫התירו הגלוח לאבי הבן והסנדק אלא דו וקא בדבר שאין איסורו מדין המשנה אלא מדין מנהג‪,‬‬
‫כמו בימי העומר או בין המצרים‪ ,‬חוץ משבוע שחל בו תשעה באב שגם הוא אסור מדין משנה‪,‬‬
‫וחול המועד גם כן אין שום היתר כלל‪ ,‬זולת מה שהוזכר במשנה בפירוש דהי ינו היוצא מבית‬
‫השי ביה עכ"ל‪ .‬וכן כתב הגאון רבי שלום מש אש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬
‫(ח"א או"ח סימן יח)‬
‫אסור‬
‫להתגלח בחול המועד‪ ,‬ואפילו אם גילח ערב המועד‪.‬‬
‫ה‪ .‬בחול המועד אין לעשות מלאכה‪ ,‬חוץ מ מי שאין לו מה לאכול‪ ,‬או למי שאם לא יעבוד‬
‫יפוטר מהעבודה‪ ,‬אז יהא מותר לו לעבוד‪ ,‬ואם יש ביכולתו יוציא ימי חופשה וכדומה‪.‬‬
‫ו‪ .‬אין לעש ות מלאכה בחול המועד‪ ,‬ולכן אם צריך לעשות תיקון של אומן לרכב‪ ,‬אין לעשותו‬
‫בחול המועד ואפילו שרוצה לקיים מצוות עלייה לרגל או ביקור אצל ההורים אסור שהרי יש‬
‫תחבורה ציבורית‪.‬‬
‫ז‪ .‬צרכי רבים מותר לעשות מלאכה ואפילו ע"י אומן‪ ,‬כמו שפסק הש"ע‬
‫(סימן תקמד ס"א)‪,‬‬
‫כגון‬
‫לתקן הדרכים‪ ,‬או תחבורה ציבורית‪.‬‬
‫לה‬
‫תורת אמך‬
‫מנהג המערב‪ ,‬בנפילת אפים‬
‫בשעת נפילת אפים היה רבינו מניח את ראשו על זרועו ופותח בבכי תמרורים‪ ,‬לחתנו ששאלו‬
‫מדוע הוא כה בוכה ענה‪ ,‬הלא בגלות אנחנו ואיך לא אבכה ‪ .‬כך נהגו בכל מדינות צפון‬
‫אפריקה‪ ,‬בלוב בתוניס ובמרוקו‪ ,‬להניח הראש על הזרוע בנפילת אפים‪ ,‬וכך נהג רבינו‬
‫כרבותיו במראכש בתקופה הקדומה‪ ,‬וכנפסק בש"ע‬
‫לפול על צד שמאל‪ .‬וראיתי בספר ילקוט יוסף‬
‫(שערי תשובה סימן שמב)‪,‬‬
‫(או"ח סימן קלא סעי' א)‪,‬‬
‫(סימן קלא אות טז)‪,‬‬
‫כשנופל על פניו נהגו‬
‫שכתב איתא בתשובות הגאונים‬
‫שהטעם לזה משום דנפילת אפים הוא על ענין צער‪ ,‬לכן צריך להטות על‬
‫יד ימין‪ ,‬ששם מלאך רע עומד‪ ,‬וכל דבר של צער עושים בצד שמאל ואינו מקטרג‪ .‬וכ"כ בספר‬
‫כף נקי‬
‫(עמוד מו)‪,‬‬
‫והעיד הרב מאיר אסולין שהוא זוכר שבישיבה במראכש בתפלת שחרית היו‬
‫מטים על צד ימין ובתפלת מנחה מטים על צד שמאל‪.‬‬
‫וכן שמעתי מחמי הרב אברהם לוי שבעיר תעלה היו מטים על יד ימין ובמנחה על יד שמאל וכן‬
‫נהג בקודש רב העיר הרה"צ רבי דוד הלוי זצ"ל‪ .‬וכן כתב בספר נהגו העם‬
‫(תחנון אות א)‪,‬‬
‫וז"ל‬
‫חסידים ואנשי מעשה היו מטים עצמן על צד שמאל בנפילת אפים וכו'‪ .‬וכן נהג הצדיק סדנא‬
‫בבא סאלי לעשות נפילת אפים‪ .‬ישראל סבא‬
‫(עמוד ‪.)116‬‬
‫וכן נהג פעמים בקודש סדנא "בבא‬
‫חאקי" זצ"ל‪ ,‬וכן בנו הרה"ג אברהם אבוחצירא זצ"ל "בבא הנה"‪.‬‬
‫וכן כתב הגאון רבי אלעזר הלוי בן טובו בספרו פקודת אלעזר‬
‫(מפי הרה"ג רבי אברהם מוגרבי)‪.‬‬
‫(ח"א דף קכב)‪,‬‬
‫וז"ל ובבחרותי בז'‬
‫ימי אבל מ"א ז"ל עשיתי בבה"כ נ פילת אפים שהיה דעתי נוטה לזה וכו'‪ .‬ושמעתי מהזקן רבי‬
‫יוסף מרציאנו שראה באוזדא‪ ,‬ובדבדו נהגו בנפילת אפים‪ .‬ובספר נוהג בם‬
‫(עמוד ‪,)127‬‬
‫נהגו‬
‫בפאס הרבנים‪ ,‬וכן שמעתי מהרה"ג שלמה אבן דאנן מלפנים דיי ן בעיר פאס‪ .‬וכן שמעתי‬
‫שהרה"ג יהודה שטרית זצ"ל רב העיר עפולה היה מקיי ם נפלת אפים‪,‬‬
‫(מאת בנו ר' יוסף)‪.‬‬
‫וכך נהג בקודש הרה"צ חיים כהן זצ"ל רב מושב אשבול שבדרום שנהג בהטיה בנפילת אפים‪.‬‬
‫(מפי בנו הגאון רבי יצחק כהן רב שכונת שמואל הנביא י"ם)‪.‬‬
‫לו‬
‫תורת אמך‬
‫חיזוק מנהגנו באמירת יראו עינינו ומעט ממנהגי תפלת ערבית‪.‬‬
‫א‪ .‬תפלת ערבית מתפללים בצאת הכו כבים‪ ,‬וראה בספר פיתוחי חותם‬
‫הגר"י מאמאן בשו"ת עמק יהושע‬
‫(ח"ו סימן כג)‪,‬‬
‫(פרשת בא עמוד‬
‫‪ ,)137‬וכתב‬
‫וסיים הרב וז"ל כידוע לכל באי שער מרוקו‬
‫מתפללים אחר צאת הכוכבים‪ .‬ולא מצינו שמתפללים קודם חשיכה וחוזרים אחר צאת הכוכבים‬
‫וקורין קריאת שמע‪ .‬ובספר נתיבות המערב‬
‫(תפלת ערבית אות א)‪,‬‬
‫נהגו להתפלל ערבית בצאת‬
‫הכוכבים‪ ,‬ויש נהגו להתחיל את התפילה עם השקיעה‪ ,‬וכתב בהערה בפרט במקומות שלא היה‬
‫מנין התפללו מנחה וערבית סמוכים‪.‬‬
‫ב‪ .‬תפלת ערבית ‪ .‬מנהגנו לומר ברכת יראו עינינו בכל ערב כתקנת חז"ל ראה בשו"ת שארית‬
‫הצאן‬
‫(ח"ד סימן שצו עמוד ק"ס)‪,‬‬
‫כמובא בגמרא ברכות‬
‫(עמוד ד)‪,‬‬
‫תוספות ד"ה דאמר‪ .‬ברכת יראו‬
‫עינינו גאולה אריכתא היא‪ .‬וכך פסק הרמב"ם בסדר תפילות כל השנה‪ ,‬וכן כתב הש"ע‬
‫רלו ה"ב)‪.‬‬
‫(סימן‬
‫ואף הנוהגים לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו‪ ,‬אין להפסיק בין יראו עינינו לתפילה‪.‬‬
‫ולכן צריך לברך ברכת יראו עינינו מדי ערב ולא כמו שחדשים מקרוב באו שמברכים רק‬
‫במוצאי שבת או באירועים‪ ,‬שהרי חז"ל תיקנו לברכה בכל ערב ולא חילקו‪.‬‬
‫ג‪ .‬האם גם בימינו מברכים "ברכת יראו עינינו"? לכאורה הברכה נועדה מפני המאחרים‬
‫לתפלה ויש חשש שישארו לבדם מפני המזיקין וכתב אבודרהם שהסיבה מפני השמד‪ ,‬שלא‬
‫יתפללו ערבית לכן תיקנו ח"י פסוקים במקום שמונה עשרה‪ .‬לטעם הראשון האם התבטלה‬
‫התקנה שהרי בארץ ישראל אין מזקין‪ ,‬ומה גם שאנשים רגילים בלילות ללכת לבדם? ומיושב‬
‫ע"פ התשב"ץ‬
‫(סימן ג)‪,‬‬
‫ש כתב גם אם התבטל הטעם התקנה לא התבטלה‪.‬‬
‫ד‪ .‬יש לשאול מי שאחר לתפילת ערבית ומ צא הציבור בעמידה והצטרף עימהם ו אחר התפלה‬
‫משלים כל תחילת התפילה האם יש צורך גם בברכת יראו עינינו? בספר אמרי נועם‬
‫(ברכות ב)‪,‬‬
‫הביא שהגר"א כתב להוכיח מדברי התוספות שם שלא תיקנו ברכת יראו עינינו ליחיד‪ ,‬שהרי‬
‫כתבו שנתקנה כדי להמתין למאחרים לבית הכנסת‪ ,‬ואם איתא שא ף היחיד אומר מה הועילו‬
‫חכמים בתקנתם יש כאן‪ ,‬אלא בודאי שהיחיד אין צריך לאומרה ‪ .‬אומנם מדברי האחרונים‪ ,‬מגן‬
‫אברהם‪ ,‬מחצית השקל‬
‫(סק"ב)‪,‬‬
‫הבאר היטב‬
‫(סק"ד)‪,‬‬
‫בדעת המגן אברהם‪.‬‬
‫לז‬
‫תורת אמך‬
‫וכן כתב בשו"ת מהר"ם שיק‬
‫(חלק אורח חיים ס"צג)‪,‬‬
‫בדעת המגן אברהם לחלק בזה כשאומר‬
‫ברכה זו עם קריאת שמע וברכותיה‪ ,‬לבין כשאומרה בפני עצמה‪ ,‬וכן הוא בסידור דרך חיים‬
‫הלכות תפילת ערבית‬
‫(אות ט)‪,‬‬
‫ושכן דעת התוספות בברכות‬
‫(ד' ד"ה דאמר)‪,‬‬
‫ושמדברי הרא"ש שם‬
‫משמע שאומר אחר התפילה ברכת יראו עינינו לבדה‪ .‬וכן נראה מדברי החסד לאלפים‬
‫והערוך השולחן‬
‫(סעיף יג)‪,‬‬
‫ברורה וה כף החיים‬
‫סופר‪.‬‬
‫(סוף סק"ה)‪.‬‬
‫(סק"ז)‬
‫ש מחלקים בזה כאמור‪ .‬ויש כמה אחרונים שחולקים‪ ,‬ביניהם המשנה‬
‫(ס"ק יג)‪,‬‬
‫שכתב שיאמרם בלי הזכרת שם ה'‪ ,‬וכן כתב נכדו בתורת חיים‬
‫ע"כ מתוך הספר הלכה ברורה תפלת ערבית‬
‫(ח"יב)‪.‬‬
‫המורם מזה ש אחר התפלה‬
‫כאשר משלים‪ ,‬יברך ברכות ק"ש‪ ,‬ברכת השכי בנו‪ ,‬ואחריה יברך ברכת יראו עינינו כדעת רוב‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫ה‪ .‬נוסח ברכת יראו עינינו‪ .‬כל הברכה אינה מתחילה מיראו עינינו שהיא רק החתימה‪ ,‬אלא‬
‫תחילתה בח"י פסוקים המגבילים בתוכנם לשמונה עשרה‪ .‬וא"כ אלו שמשמטים זאת האם‬
‫עוקרים בידם את תקנת חז"ל‪ ,‬וראיתי בספר מגן אבות‬
‫(ח"א עמוד קעז)‪,‬‬
‫וז"ל וראיתי מי שהעיר‬
‫בזה שכיון שנתקנו פסוקים אלו משום י"ח האזכרות שיש בהם שזה במקום שמונה עשרה‬
‫כמש"כ הרא"ש {ה"ה כפי שכתב אבודרהם (תפלת ערבית) שגזרו שמד על ישראל שלא‬
‫יתפללו תפלת ערבית‪ ,‬ועל כן תקנו לומר שמונה עשרה הזכרות כנגד שמונה עשרה ברכות של‬
‫י"ח ואע"פ שבטל השמד לא בטלה התקנה} א"כ בימינו שאנו בין כה מתפללים שמונה עשרה‬
‫אח"ז תו לא צריכים למימר הני פסוקים‪ ,‬אך ברכת יראו עינינו נשארה במקומה‪ ,‬שעדי ין יש לה‬
‫מעלת ברכה בפני עצמה ולא זזה ממקומה‪ ,‬לזה נראה ע"פ מה שראיתי בשו"ת הרשב"ש‬
‫שכט)‪,‬‬
‫(סימן‬
‫שמוכח מדבר יו שהיה מנהג לחתום ברכת השכיבנו בברכת יראו עינינו‪ .‬והעתיקו בספר‬
‫אשל אברהם‬
‫(סימן רלו אות ב)‪,‬‬
‫וז"ל בארצות המזרח אומרים השכיבנו בלא חתימה‪ ,‬אלא מסיימים‬
‫ביראו עינינו עיין הטעם הרשב"ש ע"כ‪ .‬וכתב הגר"י משאש זצ"ל בספר אוצר המכתבים‬
‫סימן אלף תשפג)‪,‬‬
‫(ח"ג‬
‫דמנהג זה בטל לגמרי מזה מאות בשנים ומ פני טורח הציבור בטלוהו‪ ,‬כי היו‬
‫באים מעבודתם עייפים ויגעים ונכנסים תחילה לבית הכנסת לקרוא את שמע ולהתפלל וכדי‬
‫שלא להטריח עליהם יותר בטלו אותם והשאירו רק יראו עינינו שהיא תפילה יפה על הגאולה‬
‫והתשועה שכל יהודי מחכה לה מידי יום ומייחל ומקווה ומצפה ‪ .‬ובארץ ראינו שאין לה‬
‫לח‬
‫תורת אמך‬
‫מהלכים‪ ,‬רק אחר השכיבנו אומרים קדיש ונמשכנו אחריהם ויש שנשארו במנהגם‪ .‬ואיש הישר‬
‫בעיניו יעשה שאין זה אך לא מנהג ע"כ‪.‬‬
‫רבני העדה בארץ ברוב המקומות מתחילים בברכה‪ ,‬ומי שאומר כתקנת חז"ל את הח"י‬
‫פסוקים‪ ,‬תבוא עליו הברכה וכתב בספר כף ונקי‬
‫(ערבית עמוד נה)‪,‬‬
‫הפסוקים הכתובים בסידורים‬
‫אחר השכיבנו אין מנהגי נו לאומרם‪ ,‬אלא אומרים מזמור לדוד הבו לה' בני אלים בלחש‪ ,‬שיש‬
‫בו י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות של חזרת עמידה שאינה בלילה ואחריו יראו עינינו‪ ,‬קדיש‬
‫ועמידה ע"כ‪ .‬אומנם מדברי הספר היכל הקודש אלבז‬
‫(ס ימן מה)‪,‬‬
‫ו‪ .‬מנהגי נו בעת אמירת יראו עינינו לעמוד כפי שכתב הרמ"א‬
‫משמע שבימיו נהגו לאומרם‪.‬‬
‫(סימן רלו ה"ב)‪.‬‬
‫ז‪ .‬המנהג ברוב מרוקו ביניהם מרכאש‪ ,‬מכנאס‪ ,‬צפרו‪ ,‬טיטואן אולדמנצור ועוד בסוף תפלת‬
‫ערבית לאחר אמירת "שיר למעלות" אומרים קדיש "יהא שלמא" אח"כ אומרים קוה ‪ . ..‬אין‬
‫כאלוהינו ‪ ..‬תנא דבי אליהו וטעם אמירתו כתב הטור‬
‫הקטורת ובארחות חיים‬
‫(דף כא ע"ג)‪,‬‬
‫(סימן רלז)‪,‬‬
‫אומר מי כאלהינו ופטום‬
‫כתב דיש אומרים בכל יום מי כ אלהינו ופטום הקטורת‪ ,‬וכו'‬
‫וכן הובא דבריהם בספר מחזיק ברכה‬
‫(מח ס"ק ב)‪.‬‬
‫ספר עטרת אבות‬
‫(ח"א‬
‫עמוד רכב)‪.‬‬
‫ח‪ .‬אמיר ת קדיש אחר כל תפילה‪ .‬וכן אחר כל תפלת השחר‪ ,‬ותפלת מנחה‪ ,‬וכתב הגאון הרב‬
‫שמעון ברוך אוחיון בשו"ת הליכות שבא‬
‫אמירת עלינו לשבח‪ .‬והטעם כתב הטור‬
‫(או"ח סימן י עמוד ל)‪,‬‬
‫(סימן קלג)‪,‬‬
‫שמנהגנו במרוקו לאמר קדיש אחר‬
‫וז"ל ואומר עלינו לשבח וכשיגיע לפסוק " אל‬
‫אל לא יושיע" יפ סיק מעט ‪ ...‬וכתבו הפרישה והדרכי משה דמכאן משמע שאין לומר קדיש‬
‫אחרי עלינו לשבח‪ ,‬אלא שהוסיף הדרכי משה‬
‫(סימן ב')‪,‬‬
‫אמנם אין המנהג כן אלא אומרים קדיש‬
‫אחריו והוא נקרא יתום משום שהיתומים רגילים למימריה‪ ,‬וכן כתב באגור‪,‬‬
‫וכתב בשם מהר"מ‪ ,‬אע"פ שזה הקדיש ניתקן בשביל ה מתים כמו שמצינו במעשה דר' עקיבא‪,‬‬
‫(כלה רבתי‬
‫פ"ב) ‪ ,‬מ"מ אע"פ שאין שם אבל בביהכנ"ס אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחר‬
‫הפוסקים‪ ,‬ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לומר אותו מאחר שכבר ניתקן‪.‬‬
‫לט‬
‫תורת אמך‬
‫ו שמעתי מהרב יצחק שוראקי מרבני אלגי'ר כאשר המלכות מוציאה להורג‪ ,‬בקשה אחרונה‬
‫יכול לב קש העומד להורג וכשמדובר ביהודי בקשתו לאמר "עלינו לשבח" ולאחוריו אומר חצי‬
‫קדיש ושמעתי מידידי רבי מאיר ניזרי‪ ,‬בתפילאלת נהגו לאמר קדיש יהא שלמא‪ .‬ומה גם‬
‫שנשארים עד סוף עלינו לשבח בנחת ולא יוצאים באמצע התפילה‪ .‬ומה גם שמרווחים עניית‬
‫קדיש‪ .‬ובודאי מה שכתב החיד"א ב שיורי ברכה‬
‫(סימן קלב סק"ב)‪,‬‬
‫"פסתה המספחת להרבות‬
‫קדישים מאד‪ ,‬שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש‪ ,‬וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש וכיוצא‪ ,‬והוי‬
‫כחוכא ואיטלולא‪ ...‬אך לקדיש דידן יש אסמכתא הן הפוסקים‪ ,‬והן מצד מנהג אבותנו תורה‬
‫הוא‪.‬‬
‫ת‪.‬ו‪.‬ש‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע‬
‫מ‬
‫תורת אמך‬
‫קובץ פיוטים לימי החג‬
‫כפי שנהגו לשורר בק"ק מרוקו‬
‫הצב"י ברוך‬
‫בן ר' שלמה‬
‫סבאג ס"ט‬
‫מא‬
‫תורת אמך‬
‫פסח‬
‫יום זה נהלל ר' דוד חסין זצ"ל‬
‫מב‬
‫תורת אמך‬
‫אמונים ערכו שבח‬
‫ר' אה רון כהן‬
‫אֱ מוּנִ ים ִע ְרכ ּו ֶׁשבַ ח‬
‫לָ אֵ ל וְ ִט ְבח ּו טֶׁ בַ ח‬
‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬
‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬
‫קול ִש ִירים‬
‫הָ ִרימ ּו ֹ‬
‫ִש ְמח ּו ְ ּבלֵ יל ִש ּמו ִּרים‬
‫רו ִרים‬
‫ַעל מַ צּ ֹות ו ְּמ ֹ‬
‫ִאכְ ל ּו ו ְּשת ּו יֵינָי‬
‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬
‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬
‫ִראש ֹון ְלכָ ל ִראש ֹונִ ים‬
‫ַעל יַד ִציר אֱ מוּנִ ים‬
‫ִמיַּד ּ ָכל ְמ ַע ִּנים‬
‫מונָי‬
‫ִה ִצּיל ּ ָכל הֲ ֹ‬
‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬
‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬
‫נִ ֵּסי אֵ ל זָכַ ְר ִּתי‬
‫וַ חֲ ָס ָדיו ִס ּ ַפ ְר ִּתי‬
‫ַע ּ ָתה י ַָד ְע ִּתי‬
‫דול יְ ָי‬
‫ִּכי גָ ֹ‬
‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬
‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬
‫כוכְ בֵ י הַ ּ ָשמַ יִ ם‬
‫ְּכ ֹ‬
‫ַשה וְ אֶׁ ְפ ַריִ ם‬
‫ְמנ ּ ֶׁ‬
‫י ְָצא ּו ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‬
‫אות יְ ָי‬
‫ּ ָכל ִצ ְב ֹ‬
‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬
‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬
‫תו‬
‫ִהנְ ִחיל ּת ֹו ָר ֹ‬
‫תו‬
‫ְל ַע ּמ ֹו וַ עֲ ָד ֹ‬
‫וָתו‬
‫ש ֹו ְמ ֵרי ִמ ְצ ֹ‬
‫ַעם ֹנו ַשע ַּבי ָי‬
‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬
‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬
‫נִ ְפלָ ִאים מַ עֲ ֶׁש ָ‬
‫יך‬
‫וַ עֲ צו ִּמים נִ ֶּׁס ָ‬
‫יך‬
‫חו ֶׁס ָ‬
‫יך‬
‫ֹאמר ּו ּ ָכל ֹ‬
‫י ְ‬
‫סות ַּבי ָי‬
‫טוב לַ חֲ ֹ‬
‫ֹ‬
‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬
‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬
‫מג‬
‫תורת אמך‬
‫אל עליון סימן אני עמרם חזק‬
‫עונִ ים‬
‫ֶׁאל ֶׁע ְל ֹיון ש ֹוכֵ ן ְמ ֹ‬
‫ָא ִשיר ִש ָירה חֲ ָד ָשה‬
‫יתנִ ים‬
‫ָּג ַאל ֶׁאת ז ֶַׁרע ֵא ָ‬
‫דו ָשה‬
‫תו ַה ְ ּק ֹ‬
‫ֲע ָד ֹ‬
‫ָע ְבד ּו ָבם ְרד" ּו ָשנִ ים‬
‫בו ָדה ָק ָשה‬
‫ַה ִּמ ְצ ִרים ֲע ֹ‬
‫ָש ַמע ֶׁאת צַ ֲע ָק ָתם‬
‫וְ גַ ם ֶׁאת נַ אֲ ָק ָתם‬
‫וְ ִק ֵּבל ֶׁאת ְת ִפ ָל ָתם‬
‫לו ָתם‬
‫או ָתם ִמ ִּס ְב ֹ‬
‫הו ִציא ֹ‬
‫וְ ֹ‬
‫י ִָדיד ְ ּביָד ָר ָמה‬
‫אֱמן‬
‫רו ֶׁעה נֶׁ ָ‬
‫נָ ם צוּר ְל ֹ‬
‫חו ֵרב ִמ ּת ֹו ְך ְסנֶׁה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ְ ּג ַאל נָ א ֶׁאת ַעם לֹא ַא ְל ָמן‬
‫חונֶׁה‬
‫ַעד ָאן ְ ּבגָ לוּת ֹ‬
‫ּזְמן‬
‫יהם ֵּקץ ו ָ‬
‫מור אֲ ֵל ֶׁ‬
‫אֱ ֹ‬
‫נִ ְש ַלם ְ ּבכ ֶֹׁבד עֹנִ י‬
‫קוד ּ ָפ ַק ְד ִ ּתי ֶׁא ְתכֶׁ ם‬
‫ּ ָפ ֹ‬
‫וְ ֶׁאת ֶׁה ָעשוּי ָלכֶׁ ם‬
‫וְ ָא ִשיב ֶׁאת ְשבו ְּתכֶׁ ם‬
‫וְ ַת ֲעל ּו ְל ַא ְר ְצכֶׁ ם‬
‫ימה‬
‫טו ָבה נְ ִע ָ‬
‫ֶׁא ֶׁרץ ֹ‬
‫י ִָדיד ְ ּב ֶׁל ְכ ּת ֹו ֶׁאל ּ ַפ ְרעֹה‬
‫אות‬
‫תות וְ נִ ְפ ָל ֹ‬
‫או ֹ‬
‫ָע ָשה ֹ‬
‫יהם ּ ֻכ ָ ּלם י ְָדע ּו‬
‫ַח ְרטֻ ּ ֵמ ֶׁ‬
‫אות‬
‫ִד ְב ֵרי אֱ ל ִֹהים ְצ ָב ֹ‬
‫הוּא וְ כָ ל ַע ּמ ֹו נִ ְתע ּו‬
‫יהם ְל ָדם‬
‫ימ ֶׁ‬
‫ָה ַפ ְך ֵמ ֵ‬
‫אות‬
‫וְ לֹא ִק ְ ּבל ּו ַהנּ ֹו ָר ֹ‬
‫ו ְּצ ַפ ְר ֵד ַע ְל ַא ְ ּב ָדם‬
‫וְ רֹב ִּכנִ ים ָּב ָא ָדם‬
‫וַ יַּהֲ רֹג ּ ָכל ַמחֲ ַמדָּ ם‬
‫ּ ָכל ִמ ְקנֵה ְב ֵה ָמה‬
‫עות‬
‫רוב וְ גַ ם ַחיּ ֹות ָר ֹ‬
‫ָע ֹ‬
‫ָש ַלח ָּבם ִעם ַא ְד ָמ ָתם‬
‫ּעות‬
‫ו ִּב ְב ָש ָרם ְש ִחין אֲ ַב ְע ּבו ֹ‬
‫רו ָתם‬
‫ַא ְר ֶּׁבה ָאכַ ל ּ ָכל ּ ֵפ ֹ‬
‫וְ ֶׁה ְח ִש ְ‬
‫רו ָתם‬
‫או ֹ‬
‫יך ּ ָכל ְמ ֹ‬
‫עות‬
‫נֵיהם ָּב ָרד ַּגם זְ וָ ֹ‬
‫ו ְּב ִמ ְק ֶׁ‬
‫מד‬
‫תורת אמך‬
‫יהם‬
‫כו ֵר ֶׁ‬
‫ָה ַרג ֶׁאת ְ ּב ֹ‬
‫וְ גַ ם ּ ָכל נָ ִשיא ָב ֶׁהם‬
‫ֵיהם‬
‫ַעד ִּכי ָקצ ּו ְב ַחיּ ֶׁ‬
‫יהם‬
‫וְ ָענ ּו כֻ ָ ּלם ְ ּב ִפ ֶׁ‬
‫ְצא ּו ְב ָע ְצ ָמה‬
‫ִמדָּ ה ְכנֶׁ גֶׁ ד ִמדָּ ה‬
‫ָע ָשה ָל ֶׁהם צוּר ֹנו ָרא‬
‫ִּכי ַבדָּ ָבר אֲ ֶׁשר ז ָָדה‬
‫או ָרה‬
‫ּ ָכל ַה ֵּבן ַה ִיּ ּל ֹוד ַהיְ ֹ‬
‫ידה‬
‫ַּת ְש ִליכ ּו ֵמאֻ ּ ָמה יְ ִח ָ‬
‫אֲ ֶׁשר ְ ּב ֵאל ַחי ְקשו ָּרה‬
‫או ָרה‬
‫עו ֶׁטה ֹ‬
‫נָתן צ ּו ר ֹ‬
‫ַ‬
‫ָּב ֶׁהם ז ַַעם וְ ֶׁע ְב ָרה‬
‫תו ְך ַה ּב ֹו ָרה‬
‫ִה ְש ִליכָ ם ְ ּב ֹ‬
‫וְ כַ ּ ֵמגִ יס ַּב ְ ּק ֵד ָרה‬
‫ְ ּב ַאף ו ְּב ֵח ָמה‬
‫דו ִשי‬
‫ָר ַדף ַאחֲ ֵרי ַעם ְק ֹ‬
‫ילו‬
‫ּ ַפ ְרעֹה וְ כָ ל ִמ ְב ַחר ֵח ֹ‬
‫ישי‬
‫ִה ּ ִשיגָ ם ַּביּ ֹום ַה ּ ְש ִל ִ‬
‫ּ ֻכ ָלם זָע ּו וְ ָחל ּו‬
‫ֹשה‬
‫ָא ַמר ָה ֵאל ֶׁאל מ ֶׁ‬
‫לו‬
‫ְסע ּו ִל ְק ַראת יָם ַּתחֲ נ ּו ֶׁא ְצ ֹ‬
‫נֵיהם‬
‫ָּב ַקע ַהיָּם ִל ְפ ֶׁ‬
‫נֵיהם‬
‫וְ ָע ְבר ּו ֵהם ו ְּב ֶׁ‬
‫ּשם וְ כָ ל אֲ ֶׁשר ָל ֶׁהם‬
‫ו ְּרכו ָ‬
‫נֵיהם‬
‫וְ ַה ּ ַמיִ ם ָע ְמד ּו ִל ְפ ֶׁ‬
‫חו ָמה‬
‫מו ֹ‬
‫נִ ְצּב ּו ְּכ ֹ‬
‫יהם‬
‫ִמ ְצ ִרים י ְָרד ּו ַאחֲ ֵר ֶׁ‬
‫ֶׁאל ּת ֹו ְך ַהיָּם ַּב ְּמ ִס ָ ּלה‬
‫תו ְך ַהיָּם ַּב ְּמצו ָּלה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫יהם‬
‫ָענ ּו כָ ל יִ ְש ָר ֵאל ְ ּב ִפ ֶׁ‬
‫ּ ֻכ ָלם ְ ּב ִשיר ו ְּת ִה ָ ּלה‬
‫זֶׁה ֵא ִלי וְ ַאנְ וֵה ּו‬
‫רו ְמ ֶׁמנְ ה ּו‬
‫אֱ ל ַֹהי וַ אֲ ֹ‬
‫בוד אֲ ַע ְּט ֵרה ּו‬
‫וְ כָ ֹ‬
‫לו ּ ַה ִ ּב ְל ֵּתה ּו‬
‫ִּכי ֵאין אֱ ֹ‬
‫יהם‬
‫בו ֵת ֶׁ‬
‫נִ ֵער ּ ָכל ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫ְ ּבעֹז וְ ָח ְכ ָמה‬
‫ָח ְשב ּו ּ ָכל יִ ְש ָר ֵאל ְ ּב ִמ ְריָם‬
‫או ַּלי י ְָצא ּו ִב ְמ ִס ָּבה‬
‫ָא ַמר ָה ֵאל ֶׁאל ַשר ַהיָּם‬
‫ַה ְש ִליכֵ ם ֶׁל ָח ָר ָבה‬
‫מה‬
‫תורת אמך‬
‫הונָ ם וְ ִש ְביָם‬
‫נָ ְשא ּו כָ ל ֹ‬
‫טו ָבה‬
‫ז ָָהב וְ ֶׁא ֶׁבן ֹ‬
‫ִמ ְריָם ְ ּב ִש ָירה נָ ָאה‬
‫ָענְ ָתה ִש ָירה נִ ּ ָש ָאה‬
‫לו ִכי גָ אֹה גָ ָאה‬
‫ִשיר ּו ֹ‬
‫ִעם ּ ָכל נְ ֵשי ְצ ָב ָא ּה‬
‫בו ַביָּם ָר ָמה‬
‫רו ְכ ֹ‬
‫סוּס וְ ֹ‬
‫טו ָבה‬
‫ז ְָכ ֵרנ ּו ָה ֵאל ְל ֹ‬
‫מונִ יּ ֹות‬
‫מו ָשנִ ים ַק ְד ֹ‬
‫ְּכ ֹ‬
‫ַק ְ ּב ֵלנ ּו ִ ּב ְתשו ָּבה‬
‫אות‬
‫טו ָבה ֹ‬
‫וַ ֲע ֵשה ִע ּ ָמנ ּו ְל ֹ‬
‫יבה‬
‫ֵּתן ָלנ ּו רו ַּח נְ ִד ָ‬
‫אות‬
‫וְ רֹב נִ ִּסים וְ נִ ְפ ָל ֹ‬
‫ָל ְך ְ ּב ַפ ַחד ו ְּבמ ֶֹׁר ְך‬
‫אֲ זַי ִ ּת ְכ ַרע ּ ָכל ֶּׁב ֶׁר ְך‬
‫אתי ִמ ּ ֶׁפ ֶׁר ְך‬
‫ְּכ ֵעת צֵ ִ‬
‫נִ ְש ַמת ּ ָכל ַחי ְת ָב ֵר ְך‬
‫ִש ְמ ָך ְב ָע ְצ ָמה‬
‫מלכי מקדם ר' דוד חסין‬
‫מכנאס מאה ‪81‬‬
‫ַמ ְל ִּכי ִמ ֶּׁק ֶׁדם אֱ ל ִֹהים‬
‫ּתו ַב ּכֹל ָמ ָש ָלה‬
‫ַמ ְלכו ֹ‬
‫בו ִהים‬
‫בו ַה ַעל ּ ָכל ְ ּג ֹ‬
‫ָּג ֹ‬
‫נֶׁפש ְש ָפ ָלה‬
‫ַמ ִ ּביט ְ ּב ֶׁ‬
‫יהם‬
‫ּ ָפ ָדה ָבנִ ים ִמ ּש ֹו ֵב ֶׁ‬
‫ילה‬
‫ְ ּברֹן ְ ּב ֶׁח ְדוָה ו ְּבגִ ָ‬
‫ּזְה ָבם ָש ְלל ּו‬
‫ּ ַכ ְס ּ ָפם ו ָ‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫וַיִ ְרדְּ פוּם ִחיש ְמ ֵה ָרה‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫דול ֵעת נִ ְב ָרא‬
‫זֶׁה ַהיָּם ָּג ֹ‬
‫עו ָל ִמים ִה ְתנָה ִע ּמ ֹו‬
‫צוּר ֹ‬
‫ְ ּתנַ אי ּ ַכדָּ ת וְ כַ ּשו ָּרה‬
‫ִל ְה ֹיות נִ ְק ָרע ִל ְפנֵי ַע ּמ ֹו‬
‫ִה ְק ִדים ְרפו ָּאה ַל ָצּ ָרה‬
‫ּמו‬
‫ֵאל ֶׁע ְל ֹיון ְ ּב ַת ֲעצו ֹ‬
‫מו‬
‫ו ְּב ֵעת ָק ַרב ו ָּבא ֹיו ֹ‬
‫הו ָרה‬
‫בו ֵע ָדה ְט ֹ‬
‫ָע ְבר ּו ֹ‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫מו‬
‫תורת אמך‬
‫דו‬
‫ֹשה ֶׁבן ַע ְמ ָרם ְ ּב ָע ְמ ֹ‬
‫מ ֶׁ‬
‫וַ יֵּט ַמ ּ ֵטה ּו ַעל י ּ ָָמה‬
‫ִה ְת ִחיל ְל ַה ְת ִריס ְּכנֶׁ גְ דּ ֹו‬
‫ימה‬
‫ְ ּב ַט ֲענַת דִּ ין ְק ִד ָ‬
‫ָדו‬
‫ָדו ַעל י ֹ‬
‫נָתן י ֹ‬
‫ַעד ַ‬
‫ה' ִאיש ִמ ְל ָח ָמה‬
‫רו ֵמ ָמה‬
‫יְמין ה' ֹ‬
‫ִ‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫תו ָרה‬
‫נָתן ָלנ ּו ֹ‬
‫ִּכי ָב ּה ַ‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ית ֹנו‬
‫ו ְּבשוּב ַהיָּם ְל ֵא ָ‬
‫אתו נָס ּו‬
‫ִמ ְצ ַריִ ם ִל ְק ָר ֹ‬
‫או ֹנו‬
‫יח ְש ֹ‬
‫צוּר ַה ּ ַמ ְש ִ ּב ַ‬
‫ּסו‬
‫רוכֵ ב וְ סו ֹ‬
‫בו ֹ‬
‫ָר ָמה ֹ‬
‫או ֹנו‬
‫ַּגם ּ ַפ ְרעֹה ָש ַבר ְ ּג ֹ‬
‫צו‬
‫וְ ָה ָעם אֲ ֶׁשר ְ ּב ַא ְר ֹ‬
‫תו ְך ְק ֵד ָרה‬
‫ְּכ ֵמגִ יס ְ ּב ֹ‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ָראֲ ָתה ִש ְפ ָחה ַעל ַהיָּם‬
‫אֱמן‬
‫ֹשה ִאיש נֶׁ ָ‬
‫אות מ ֶׁ‬
‫ִּכ ְר ֹ‬
‫בוד ָה ֵאל ַחי וְ ַקיָּם‬
‫ְּכ ֹ‬
‫וְ כָ ל נִ ְס ָּתר וְ כָ ל נִ ְט ָמן‬
‫ְּכ ִאיש ָּבחוּר נִ גְ ָלה ַביָּם‬
‫תו ַא ְר ּג ָָמן‬
‫תו ְך ֶׁמ ְר ּ ַכ ְב ֹ‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ו ְּב ִסינַי ְּכז ֵָקן ַר ְח ָמן‬
‫כו נִ ְר ְמס ּו‬
‫תו ֹ‬
‫ּ ֻכ ָ ּלם ְ ּב ֹ‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫לו ִשנּ וּי ַּגם ְ ּתמו ָּרה‬
‫ֵאין ֹ‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ְל ֹגוזֵר יָם סוּף ִלגְ ז ִָרים‬
‫ִש ָירה ִש ְ ּבח ּו גְ או ִּלים‬
‫ִ ּבנְ פֹ ל ְ ּב ַמיִ ם ַאדִּ ִירים‬
‫חו ְל ִלים‬
‫ָש ִרים ַר ִ ּבים ְּכ ֹ‬
‫ְל ֹנוגְ נִ ים ִקדְּ מ ּו ָש ִרים‬
‫נָצח ּו ְמצו ִּקים ֶׁא ְר ֶׁא ִ ּלים‬
‫ְ‬
‫יהם ֵהם ְמ ֻע ִ ּלים‬
‫ִּכי ֲע ֵל ֶׁ‬
‫ְל ֵשם ִל ְת ִה ָ ּלה ו ְּל ִת ְפ ָא ָרה‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫דָּ חֲ ק ּו ַמ ְלאֲ כֵ י ַמ ְע ָלה‬
‫לו ַמר ִש ָירה ֵלאל ֵֹהינ ּו‬
‫ֹ‬
‫ַא ַחר ֵע ָדה ַה ְּכלו ָּלה‬
‫ֵּבינֵינ ּו ו ֵּבין נָ ֵשינ ּו‬
‫או ָתם צוּר נַ ֲע ָלה‬
‫ִה ְש ִ ּתיק ֹ‬
‫ילות ֵא ָליו נִ ְת ּ ָכנ ּו‬
‫ֲע ִל ֹ‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫מז‬
‫תורת אמך‬
‫וַ יּ ִָשיר ּו וַ ָיּרֹנּ ּו‬
‫ְל ַאחֲ ֵרי כֻ ָ ּלם ִש ָירה‬
‫יאה‬
‫וְ גַ ם ִמ ְריָם ַה ְּנ ִב ָ‬
‫ֶׁאת ַה ּתֹף ְ ּבי ָָד ּה ָל ְק ָחה‬
‫ָענְ ָתה ִב ְר ָע ָדה וְ ִיּ ְר ָאה‬
‫נְ ֵשי ַע ִּמי ִשיר ו ְּש ָב ָחה‬
‫ִשיר ּו ַלה' ִּכי גָ ָאה‬
‫ַעל ּ ָכל אֲ ֶׁשר דַּ ְע ּת ֹו ז ָָחה‬
‫ִע ְבד ּו ה' ְ ּב ִש ְמ ָחה‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫יאי ִמ ּ ָכל צָ ָרה‬
‫ַה ּמ ֹו ִצ ִ‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫דּ ֹוד וְ ָאהוּב דָּ גוּל ְ ּבכָ ל‬
‫מות‬
‫ימות ָח ִסין ְ ּב ֵש ֹ‬
‫נְ ִע ֹ‬
‫לום ּב ֹו ֵרא ַה ּכֹל‬
‫עו ֶׁשה ָש ֹ‬
‫ֹ‬
‫ּמות‬
‫ֵא ָליו נִ גְ ל ּו ַת ֲעלו ֹ‬
‫מו ֶׁא ְש ּכ ֹול‬
‫עו ָלם ְּכ ֹ‬
‫ּת ֹו ֶׁלה ֹ‬
‫יִ ְבנֶׁה ָע ִרים ַה ְּנ ַש ּמ ֹות‬
‫ימות‬
‫ָאז נִ ְש ַמת ּ ָכל ַחי ְ ּב ֵא ֹ‬
‫זִמ ָרה‬
‫מו ְב ְ‬
‫ְ ּת ַה ֵ ּלל ְש ֹ‬
‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ילו‬
‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬
‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬
‫נוהגים לשוררו לפני מזמור של פסח‬
‫חסדי ה' אמלל פרג'י שוואט‬
‫תוניס מאה ‪18-10‬‬
‫חַ ְס ֵדי יְ ָי אֲ מַ ֵּלל‬
‫אַ זְ ִּכיר ְּת ִה ּל ֹות יְ ָי‬
‫עו ִדי אֲ הַ ֵּלל‬
‫מו ְ ּב ֹ‬
‫ִל ְש ֹ‬
‫דול יְ ָי‬
‫ִּכי ָרם וְ גָ ֹ‬
‫ּ ָפ ַעל ְ ּבחָ נֵס ּ ְפלָ ִאים‬
‫עו ְב ֵדי ְטלָ ִאים‬
‫ָר ָדה ְב ֹ‬
‫או ֹנו‬
‫רו ַע ְ ּג ֹ‬
‫ִּכי ַרב זְ ֹ‬
‫רו ֹנו‬
‫ָשפַ ְך עֲ לֵ יהֶׁ ם חֲ ֹ‬
‫ִמ ָצּר וּבָ ֵתי כְ לָ ִאים‬
‫מו ֹנו‬
‫הו ִציא ְלחֵ רוּת הֲ ֹ‬
‫ֹ‬
‫ִש ַּבח ְלאֵ ל חַ י וְ ִה ֵּלל‬
‫ז ֶַׁרע ְ ּברוּכֵ י יְ ָי‬
‫ַרבּ ּו ְלפָ נִ ים ּ ְפ ָעלָ יו‬
‫ִהכְ ִחיש ְמ ִליצֵ י הֲ תו ִּלים‬
‫מח‬
‫תורת אמך‬
‫ֹיום הֶׁ חֱ ִריב יָם וְ גַ ָּליו‬
‫וַ יַּעֲ ִביר חֵ יל ְ ּגאו ִּלים‬
‫ּ ַפ ְרעֹה וְ גַ ם ּ ָכל חֵ ילָ יו‬
‫הו ִריד ְ ּב ִע ְמ ֵקי ְמצו ִּלים‬
‫ֹ‬
‫ּ ָכל הַ ְּנ ָשמָ ה ְּתהַ ֵּלל‬
‫מַ ְע ֵשה אֱ ל ִֹהים יְ ָי‬
‫גּ ֹומֵ ל חֲ ָס ִדים ְל ַע ּמ ֹו‬
‫ידיו‬
‫ּפ ֹו ֶׁדה ְלנֶׁפֶׁ ש חֲ ִס ָ‬
‫מו‬
‫הַ ּק ֹו ְר ִאים בּ ֹו ו ִּב ְש ֹ‬
‫ּמו‬
‫ֹזוכֵ ר ְ ּב ִרית אָ ב ְרחו ֹ‬
‫הַ נּ ֹו ְש ִאים אֶׁ ת עֹל ּ ְפחָ ָדיו‬
‫עו חֲ ָס ָדיו‬
‫מו ֵש ְך ְלז ְַר ֹ‬
‫ֹ‬
‫ֵּבית יַעֲ קֹב ַקדְּ ש ּו אֵ ל‬
‫ֹאמר ּו גְ אוּלֵ י יְ ָי‬
‫י ְ‬
‫ֶׁשע ְאל ִֹהים אֲ ַק ֶׁ ּוה‬
‫י ַ‬
‫ָבוא וְ ַי ִצּיל ְלקו ִּחים‬
‫י ֹ‬
‫י ִָחיש ְ ּבנָגִ יד ו ְּמצַ ֶׁ ּוה‬
‫כו ִחים‬
‫מֵ ִשיב אֲ מָ ִרים נְ ֹ‬
‫קומֵ ם וְ נָוֶׁ ה‬
‫הֵ יכָ ל יְ ֹ‬
‫כו יְ ַק ֵּבץ נְ דו ִּחים‬
‫ּת ֹו ֹ‬
‫חולֵ ל‬
‫מו יְ ֹ‬
‫צָ ִרי ם ְ ּבז ְַע ֹ‬
‫ִּכי כִ חֲ ש ּו בַ יְ ָי‬
‫יחיד בארבע סימן יהודה‬
‫י ִָחיד ְ ּב ַא ְר ַּבע‬
‫נָ שוּי ַעל ַא ְר ַּבע‬
‫ָס ִביב ְ ּב ַא ְר ַּבע‬
‫ָלו‬
‫דִּ גְ ֵלי חֲ י ֹ‬
‫ֵהן ּ ִפנּ ֹות ַא ְר ַּבע‬
‫הו ִציא נִ ְט ָּבע‬
‫ָּבם ֹ‬
‫ּפות ַא ְר ַּבע‬
‫ו ְּתקו ֹ‬
‫לו‬
‫ָמש ֵעת ָח ָרה ֹ‬
‫רו ר ַֹבע‬
‫ו ְּבז ְָכ ֹ‬
‫או ִתיּ ֹות ַא ְר ַּבע‬
‫ֹ‬
‫ָאז ּ ַפ ְרעֹה נִ ְט ַּבע‬
‫ילו‬
‫הוּא וְ כָ ל ֵח ֹ‬
‫דְּ גָ ִלים ַא ְר ַּבע‬
‫ֶׁהעֱ ִמיד נִ ְק ַּבע‬
‫מט‬
‫תורת אמך‬
‫סות ַא ְר ַּבע‬
‫כו ֹ‬
‫ו ְּב ֹ‬
‫לו‬
‫ִצ ּוָה ְל ַה ְ ּל ֹ‬
‫ַה ְ ּלל ּו ֵשם י ָּה‬
‫תו ְך ֲע ַדת י ָּה‬
‫ו ְּב ֹ‬
‫נִ ְק ָר ִאים ְ ּבי ָּה‬
‫מו ַּגדְּ ל ּו‬
‫ְש ֹ‬
‫פיוט שנוהגים לאומרו לפני אז ישיר בשחרית של שביעי של פסח וגם בשבת שירה‬
‫ֹשה ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬
‫יִנ ֶׁשה ‪ָ /‬אז י ִָשיר מ ֶׁ‬
‫ֹשה ‪ִ /‬שיר לֹא ּ ָ‬
‫ָא ִשי ָרה ְּכ ִש ַירת מ ֶׁ‬
‫וַת ַען ָל ֶׁהם ִמ ְריָם ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬
‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ִמ ְריָם ‪ַ /‬על ְש ַפת ַהיָּם ‪ַּ /‬‬
‫ש ַע ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬
‫יְהו ֻ‬
‫ש ַע ‪ּ ְ /‬ב ַהר ַה ִ ּג ְל ּב ֹו ַע ‪ָ /‬אז י ִָשיר ֹ‬
‫יְהו ֻ‬
‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ֹ‬
‫בו ָרה ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬
‫וַת ַשר דְּ ֹ‬
‫בו ָרה ‪ָּ /‬‬
‫בו ָרה ‪ּ ְ /‬ב ַהר ָּת ֹ‬
‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת דְּ ֹ‬
‫וַת ַשר ַח ּנָה ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬
‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ַח ּנָה ‪ִ /‬עם ַּב ְע ָל ּה ֶׁא ְל ָקנָה ‪ָּ /‬‬
‫זְמו ִרים י ְַצ ִמיד ‪ /‬וַיְ ַד ֵּבר דָּ וִ ד ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬
‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת דָּ וִ ד ‪ִ /‬מ ֹ‬
‫לו ִא ּמ ֹו ‪ִ /‬שיר ַה ּ ִש ִירים ‪ /‬אֲ ֶׁשר‬
‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ְשלֹמֹה ‪ַּ /‬ב ֲע ָט ָרה ֶׁש ִע ְּט ָרה ֹ‬
‫ִל ְשלֹמֹה‬
‫יאת ַהגּ ֹו ֵאל ‪ָ /‬אז י ִָשיר יִ ְש ָר ֵאל ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬
‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת יִ ְש ָר ֵאל ‪ּ ְ /‬ב ִב ַ‬
‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬
‫נ‬
‫תורת אמך‬
‫יום ליבשה ר' יהודה הלוי‬
‫ספרד מאה ‪88-81‬‬
‫נֶׁה ְפכ ּו ְמצו ִּלים‬
‫ֹיום ַל ּי ַָּב ָשה ֶׁ‬
‫ִש ָירה חֲ ָד ָשה ִש ְ ּבח ּו גְ או ִּלים‬
‫ֹיום ְ ּבצַ ר נִ ְכ ַּב ְד ָּת וְ ֵא ַלי נֶׁ ְח ַמ ְד ָּת‬
‫עולֲ ִלים‬
‫יִס ְד ָּת ִמ ּ ִפי ֹ‬
‫וְ ָל ְך עֹז ּ ַ‬
‫נָמית‬
‫ִה ְט ַּב ְע ָּת ְב ַת ְר ִמית ַרגְ ֵלי ַבת ֲע ִ‬
‫ּו ַַפ ֲע ֵמי שו ַּל ִּמית יָפ ּו ַב ְּנ ָע ִלים‬
‫הו ִדי יְ שוּרוּן‬
‫וְ כָ ל ר ַֹאי יְ ִשירוּן ְ ּב ֵעת ֹ‬
‫ילים‬
‫שרוּן וְ אֹיְ ֵבינ ּו ּ ְפ ִל ִ‬
‫ֵאין ּ ָכ ֵאל יְ ֻ‬
‫דְּ גָ ַלי ּ ֵכן ָּת ִרים ַעל ַה ִּנ ְש ָא ִרים‬
‫ו ְּת ַל ֵּקט ּ ְפזו ִּרים ִּכ ְמ ַל ֵּקט ִש ּ ֳּב ִלים‬
‫ַה ָּב ִאים ִע ְּמ ָך ִ ּב ְב ִרית ח ָֹת ְמ ָך‬
‫ו ִּמ ֶּׁב ֶׁטן ְל ִש ְמ ָך ֵהם נִ ּמ ִֹלים‬
‫או ָתם‬
‫את ָֹתם ְלכָ ל ר ֶֹׁאה ֹ‬
‫ֶׁה ְרא ּו ֹ‬
‫וְ ַעל ּ ַכנְ ֵפי ְכסו ָּתם י ֲַעש ּו גְ ִד ִלים‬
‫אֱמת‬
‫ְל ִמי זֹאת נִ ְר ֶׁש ֶׁמת ַה ּ ֶׁכר נָ א דְּ ַבר ֶׁ‬
‫ילים‬
‫ְל ִמי ַהח ֶֹׁת ֶׁמת וְ ַה ּ ְפ ִת ִ‬
‫וְ שוּב ֵשנִ ית ְל ַקדְּ ָש ּה וְ ַאל ּת ֹו ֶׁסף ְלגָ ְר ָש ּה‬
‫צ ָל ִלים‬
‫וְ ַה ֲע ֵלה ֹ‬
‫אור ִש ְמ ָש ּה וְ נָס ּו ַה ְ ּ‬
‫רומֲ מו ָּך ְ ּב ִש ָירה ִקדְּ מו ָּך‬
‫יְ ִד ִידים ֹ‬
‫ִמי כָ מֹכָ ה אֲ דֹנָי ָּב ֵא ִלים‪.‬‬
‫ִש ָירה חֲ ָד ָשה ִש ְ ּבח ּו גְ או ִּלים‪:‬‬
‫נֵיהם‪:‬‬
‫יע ָּבנִ ים וְ ָת ִביא גְ אֻ ָ ּלה ִל ְבנֵי ְב ֶׁ‬
‫בות ּת ֹו ִש ַ‬
‫ִ ּבגְ ַלל ָא ֹ‬
‫נא‬
‫תורת אמך‬
‫ארסל יא ואחד ווחדאני‬
‫נב‬
‫תורת אמך‬
‫פיוט במסורת יהודי מרוקו המושר בתקופת ימי העומר‬
‫שירו לאל בשירה מחבר לא ידוע‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫ַשדָּ י ִה ְמ ִשיל ָש ֵרי מַ עֲ ָלה‬
‫ַעל ָה ַע ִּמים ְ ּבנֵי ַעוְ ָלה‬
‫לו ְלנַחֲ ָלה‬
‫ו ָּבחַ ר ֹ‬
‫ְליִצְ ָחק ֶּׁבן הַ ְ ּג ִב ָירה‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫ִמזּ ֶַׁרע יִצְ ָחק לֹא ָבחַ ר‬
‫ִּכי ִאם ְלהֵ ילֵ ל ֶּׁבן ַשחַ ר‬
‫יַעֲ קֹב ְּכ צֶׁ מֶׁ ר צַ חַ ר‬
‫אֶׁ בֶׁ ן י ְָק ָרה מֵ ִא ָירה‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫עֲ ָב ִדים ָמ ְשל ּו וְ זָ ִרים‬
‫עו ִמצְ ַריִם אַ כְ זָ ִרים‬
‫ְ ּבז ְַר ֹ‬
‫ִ ּבגְ ז ֵַרת ֵּבין הַ ְ ּב ָת ִרים‬
‫ְלאַ ְב ָר ָהם ַּבאֲ ִמ ָירה‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫עו ְב ִדים לַ ָּטלֶׁ ה‬
‫י ְִה ִירים ֹ‬
‫וְ י ְִש ָראֵ ל ְ ּבפֶׁ ה ָמלֵ א‬
‫וְ גַם ְ ּב ֵעינַי י ּ ִָפלֵ א‬
‫ִּכי ָשכְ ח ּו סֵ פֶׁ ר יְצִ ָירה‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫הֵ ן ְ ּב ֵשם נִ דָּ ה נִ ְק ְר ָאה‬
‫בו ָדה זָ ָרה ְטמֵ ָאה‬
‫עֲ ֹ‬
‫ּגַם ְ ּבמַ ּ ָשא ִמ ּ ַט ְּמ ָאה‬
‫טֻ ְמ ָא ָת ּה טֻ ְמ ָאה חֲ מו ָּרה‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫חֹק ָהאֵ ל ָרם ַעל ָּכל ָר ִמים‬
‫ְלטַ הֲ ָר ּה ִמן הַ דָּ ִמים‬
‫וְס ְפ ָרה ָל ּה ִש ְב ָעה י ִָמים‬
‫ָ‬
‫זְה ָירה‬
‫ו ָּבזֶׁה ִ ּת ְהיֶׁה ִ‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫ז ְַך ְלטַ הֵ ר אֻ ָּמה ָב ָרה‬
‫בו ָדה זָ ָרה‬
‫ִמ ּ ֻט ְמאַ ת עֲ ֹ‬
‫וְס ְפ ָרה‬
‫יה ָ‬
‫צִ ּוָה אֵ לֶׁ ָ‬
‫ּעות לַ ְּס ִפ ָירה‬
‫ִש ְב ָעה ָשבו ֹ‬
‫נג‬
‫תורת אמך‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫ּצו ֵתינ ּו‬
‫ַק ֵּבץ אֶׁ ת נְפו ֹ‬
‫ו ְּל ָע ְבדְּ ָך טַ הֵ ר ִל ֵּבנ ּו‬
‫וַאֲ זַי י ְִרא ּו ֵעינֵינ ּו‬
‫ִ ּבנְ יַן ֵּבית הַ ְ ּב ִח ָירה‬
‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬
‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬
‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬
‫בר יוחאי ר' שמעון לביא‬
‫ספרד ‪-‬טריפולי מאה ‪12-18‬‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי נִ ְמ ַש ְח ָת אַ ְש ֶׁר ָ‬
‫יך‬
‫ּ‬
‫ֶׁשמֶׁ ן ָשש ֹון מֵ חֲ בֵ ֶׁר ָ‬
‫יך‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי ֶׁשמֶׁ ן ִמ ְשחַ ת ק ֶֹׁדש‬
‫נִ ְמ ַש ְח ָ ּת ִמ ִּמדַּ ת הַ ּק ֶֹׁדש‬
‫ֹאש ָך ּ ְפאֵ ֶׁר ָך‬
‫ָחבוּש ַעל ר ְ‬
‫ָש ְב ָ ּת‬
‫טוב י ַ‬
‫מו ַשב ֹ‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי ֹ‬
‫ֹיום נ ְַס ָ ּת ֹיום אֲ ֶׁשר ָ ּב ַר ְח ָ ּת‬
‫הו ְד ָך וַהֲ ָד ֶׁר ָך‬
‫ית ֹ‬
‫ָשם ָקנִ ָ‬
‫עו ְמ ִדים‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי עֲ צֵ י ִש ִּטים ֹ‬
‫ְקוד הֵ ם ֹיו ְק ִדים‬
‫אור הַ י ֹ‬
‫אור מֻ ְפלֶׁ א ֹ‬
‫ֹ‬
‫לו ְמ ִדים‬
‫ִל ּמו ֵּדי ְי ָי הֵ ם ֹ‬
‫מו ֶׁר ָ‬
‫יך‬
‫הֲ לֹא הֵ ָּמה ֹיורו ָּך ֹ‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי וְ ִל ְש ֵדה ַת ּפו ִּחים‬
‫קוט בּ ֹו מֶׁ ְר ָק ִחים‬
‫ית ִל ְל ֹ‬
‫ָע ִל ָ‬
‫סוד ּת ֹו ָרה ְּכ צִ יצִ ים ו ְּפ ָר ִחים‬
‫ֹ‬
‫נַעֲ ֶׁשה ָא ָדם נֶׁאֱ מַ ר ַּבעֲ בו ֶּׁר ָך‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי נֶׁאֱ ז ְַר ָ ּת ִ ּבגְ בו ָּרה‬
‫ו ְּב ִמ ְלחֶׁ מֶׁ ת אֵ ש דַּ ת הַ ּ ַש ְע ָרה‬
‫צו ְר ֶׁר ָ‬
‫יך‬
‫ָשלַ ְפ ָ ּת ֶׁנגֶׁד ֹ‬
‫קום אַ ְבנֵי ַשיִש‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי ִל ְמ ֹ‬
‫ִה ַּג ְע ָ ּת ִל ְפנֵי אַ ְריֵה לַ יִש‬
‫ָ ּתשו ִּרי ו ִּמי יְשו ֶּׁר ָך‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי ְ ּבק ֶֹׁדש הַ ּ ֳּק ָד ִשים‬
‫ָרוק ְמחַ דֵּ ש חֳּ ָד ִשים‬
‫ַקו י ֹ‬
‫את צִ יץ ֵנזֶׁר הַ ּק ֶֹׁדש‬
‫נָ ָש ָ‬
‫ִ ּב ְמ ָע ַרת צו ִּרים ֶׁש ָעמַ ְד ָ ּת‬
‫את ִמ ַּת ְע ָר ּה‬
‫הו צֵ ָ‬
‫וְ חֶׁ ֶׁרב ֹ‬
‫ּגַם ּג ַֻּלת ּכ ֹו ֶׁת ֶׁרת ַעל ַעיִש‬
‫נד‬
‫תורת אמך‬
‫סוד חֲ ִמ ּ ִשים‬
‫תות ֹ‬
‫ֶׁשבַ ע ַש ָ ּב ֹ‬
‫ָק ַש ְר ָת ִק ְש ֵרי ִשי"ן ְק ָש ֶׁר ָ‬
‫יך‬
‫ּ‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי יוּ"ד ָחכְ ָמה ְקדו ָּמה‬
‫ימה‬
‫דו ּ ְפנִ ָ‬
‫בו ֹ‬
‫ִה ְש ַק ְפ ָ ּת ִלכְ ֹ‬
‫אשית ְ ּתרו ָּמה‬
‫יבות ֵר ִ‬
‫לשים ו ְּש ַּתיִם) נְ ִת ֹ‬
‫(ש ִ‬
‫לֵ ב ְ‬
‫או ֶׁר ָך‬
‫אַ ְ ּת ְּכרוּב ִמ ְמ ַשח זִ יו ֹ‬
‫אור מֻ ְפלֶׁ א רוּם מַ ְע ָלה‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי ֹ‬
‫את ִמ ְ ּלהַ ִ ּביט ִּכי ַרב ָל ּה‬
‫י ֵָר ָ‬
‫נ ְַמ ָ ּת ַעיִן לֹא ְתשו ֶּׁר ָך‬
‫ַּבר ֹיוחַ אי אַ ְש ֵרי ֹיולַ ְד ֶּׁת ָך‬
‫לו ְמ ֶׁד ָך‬
‫אַ ְש ֵרי ָה ָעם הֵ ם ֹ‬
‫יך וְ או ֶּׁר ָ‬
‫ּשי ח ֶֹׁשן ֻת ֶׁמ ָ‬
‫יך‬
‫ְלבו ֵ‬
‫ּ ּ‬
‫קו ָרא ָל ּה‬
‫ַּתעֲ לו ָּמה וְ אַ יִן ֹ‬
‫סו ֶׁד ָך‬
‫עו ְמ ִדים ַעל ֹ‬
‫וְ אַ ְש ֵרי ָה ֹ‬
‫חג השבועות‬
‫אפתח פי להלל ר' חיים לוק‬
‫ישראל המאה ה ‪02-‬‬
‫ילום‬
‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל לָ ְך ּת ֹו ַרת אֵ ל ֵע ֹ‬
‫ְ ּבפֶׁ ה צָ ח אֶׁ ְפצַ ח ָּב ְך ּ ָתכְ נִ ית ּ ָכל הַ יְ קוּם‬
‫ְ ּב ַד ַעת יִ ְראָ ה אֱ ל ִֹקים חַ ִיּים‬
‫ָכול ּ ָכ ַתב אֵ ל ְ ּבאֶׁ ְצ ַּבע‬
‫או ִתיּ ֹו ֵת ְך ִּכ ְבי ֹ‬
‫ּ ַכ"ף ֵּבי"ת ֹ‬
‫ִמ ּ ְשנֵי ֶׁע ְב ֵר ְך ְּכתוּבָ ה‬
‫אֶׁ ל ֵעבֶׁ ר ּ ְפנֵי ִאיש אֱ ל ִֹקים חַ ִיּים‬
‫מו ָר ָשה‬
‫ֹשה ִצ ָ ּוה ְ ּבהַ ר ִסינַי הֻ נְ חַ ְל ְּת לָ נ ּו ֹ‬
‫או ָת ְך מ ֶׁ‬
‫ֹ‬
‫הֵ ן חָ ֵסר הֵ ן י ֵָתר‬
‫יחות ּת ֹו ַרת חַ ִיּים‬
‫מוכִ ֹ‬
‫י ַָדיִ ים ֹ‬
‫נה‬
‫תורת אמך‬
‫חול יִ ְהי ּו‬
‫קור הָ אֱ מֶׁ ת ָּב ְך דִּ ְב ֵרי ֹ‬
‫אַ ְּת ְמ ֹ‬
‫ּשם ְ ּב ִפי‬
‫ּ ֶׁכ ֶׁסף ִסיגִ ים ְלבַ ל יו ָ‬
‫תוק ְלמָ ר אַ ְּת ֵעץ הַ חַ ִיּים‬
‫מָ ֹ‬
‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל‬
‫סוד ֶׁרמֶׁ ז ו ְּד ָרש‬
‫וְ לָ ְך אֲנִ י נִ כְ ַסף דֶּׁ ֶׁר ְך ּ ְפ ָשט וְ ֹ‬
‫דְּ בָ ַריִ ְ‬
‫יך ַעל ֻּב ְריָּין‬
‫אור זָרו ַּע לַ ַצּ ִדיק ְ ּבאֶׁ ֶׁרץ חַ ִיּים‬
‫ֹ‬
‫ִמימֵ י חָ ְר ּ ִפי ַש ְמ ִּת ְ‬
‫יך נֶׁגֶׁ ד ֵעינַי וְ לֵ ב‬
‫ידה ְל ֹיו ְצ ֵר ְך‬
‫וְ לַ הֲ ֹגות ָּב ְך יְ ִח ָ‬
‫ו ְּב אָ הֳּ לֵ ְך לָ מוּת ִּכי ּ ֻכ ָּל ְך חַ ִיּים‬
‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל ‪...‬‬
‫עולָ ם ו ִּב ְתנָאֵ ְך יַעֲ מֹד‬
‫הֵ ן אַ ְּת ְ ּב ִרית ֹ‬
‫עולָ ם ָשמַ יִ ם וָ אָ ֶׁרץ‬
‫יְ קוּם ֹ‬
‫ִ ּב ְל ָע ֵד ְך יִ בּ ֹל ּו ְּכלֹא חַ ִיּים‬
‫עוזְ בֵ ְך נִ ְל ּ ַכד ַּב ּ ַפח וְ חַ יָּיו הֵ ן הֶׁ ְעדֵּ ר וְ ָתפֵ ל טָ ח‬
‫ֹ‬
‫תו‬
‫מו ֹ‬
‫אַ ְך הַ ּ ַמחֲזִ יק ָּב ְך חַ יָּיו ְ ּב ֹ‬
‫אַ ְּת ֵעץ הַ חַ ִיּים‬
‫הֱ ִיּי מָ גֵ ן ִצ ּנָה ְל ַעם אֲ ֶׁשר ָּבחַ ר ָּב ְך ְלנַחֲ לָ ה‬
‫הֱ ִיּי מֵ ִליץ י ֶֹׁשר ְ ּב ַעד הָ ָעם‬
‫צון חַ ִיּים‬
‫ָרצָ ה ִ ּב ְר ֹ‬
‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל ‪...‬‬
‫נו‬
‫תורת אמך‬
‫אשורר שירה ר' רפאל ברוך‬
‫טולידאנו‬
‫בוד הַ ּת ֹו ָרה‬
‫ירה ִלכְ ֹ‬
‫אֲ ש ֹו ֵר ר ִש ָ‬
‫ִמ ּ ָפז יְ ָק ָרה ז ּ ַָכה וּבָ ָרה‬
‫מו ָּבחַ ר ְ ּב ַע ּמ ֹו‬
‫נֶׁאֱ מָ ן ְש ֹ‬
‫מו אֻ ּ ָמה נִ ְבחָ ָרה‬
‫לו ִל ְש ֹ‬
‫ִל ְה ֹיות ֹ‬
‫דו‬
‫הו ֹ‬
‫דו‪ַ ,‬על ִסינַי ֹ‬
‫בו ֹ‬
‫נִ גְ לָ ה ִ ּבכְ ֹ‬
‫תו ָרה‬
‫דו‪ְ ,‬ל ַק ֵּבל ֹ‬
‫ָק ָרא ְל ַע ְב ֹ‬
‫רו ֵענ ּו‬
‫נִתנָה לָ נ ּו ַעל יַד ֹ‬
‫ְּ‬
‫ֹשה ַר ֵּבנ ּו ְ ּב ִחיר הָ אֻ ּ ָמה‬
‫מ ֶׁ‬
‫ּתו‬
‫יתו ִה ִ ּביט ִ ּב ְדמו ֹ‬
‫נֶׁאֱ מַ ן ֵּב ֹ‬
‫ירה‬
‫תו מַ ְראָ ה ְמ ִא ָ‬
‫ַּגם נְ בוּאָ ֹ‬
‫יִ ְשמַ ח יִ ְש ָראֵ ל ְ ּבאַ הֲ בַ ת אֵ ל‬
‫תו ָרה‬
‫לו ְמ ֵדי ֹ‬
‫ִּכי הוּא מַ נְ ִחיל אֶׁ ל ֹ‬
‫רו גּ ֹובֵ ר‬
‫אַ ְש ֵרי הַ ֶּׁגבֶׁ ר ַעל יִ ְצ ֹ‬
‫יש ִרים דּ ֹובֵ ר בּ ֹוחֵ ר ַּב ּת ֹו ָרה‬
‫מֵ ָ‬
‫ַר ָּבה נְ ִעימָ ה ּת ֹו ָרה ְּת ִמימָ ה‬
‫ירה‬
‫ּ ֶׁפ ִתי מַ ְח ִּכימָ ה ַעיִ ן ְמ ִא ָ‬
‫נז‬
‫תורת אמך‬
‫לכבוד תורה ההדורה ר' משה בן יעקב אדהאן‬
‫מכנאס מאה ‪10-16‬‬
‫בוד ּת ֹו ָרה הַ הֲ דו ָּרה‬
‫ִלכְ ֹ‬
‫רון וְ צַ הֲ לָ ה‬
‫אָ ִשיר ְ ּב ֹ‬
‫או ָרה‬
‫עוטֶׁ ה כַ ּ ַש ְלמָ ה ֹ‬
‫ְל ֹ‬
‫רו אֲ ֶׁשר נִ גְ לָ ה‬
‫או ֹ‬
‫ִמ ִ ּזיו ֹ‬
‫אור ֹיום וְ לַ ח ֶֹׁש ְך לַ יְ לָ ה‬
‫לָ ֹ‬
‫חו ְללָ ה‬
‫ָדו ֹ‬
‫ַּב ּת ֹו ָרה י ֹ‬
‫ּ ָכל יְ צוּר וְ כָ ל ּ ְפ ֻע ָּלה‬
‫רומָ ם הוּא וְ נַעֲ לָ ה‬
‫ְמ ֹ‬
‫ַעל ּ ָכל ְ ּב ָרכָ ה ו ְּת ִה ָּלה‬
‫ּרות‬
‫ִמי זֶׁה יְ מַ ֵּלל ְ ּגבו ֹ‬
‫ַשא‬
‫הָ אֵ ל ָרם ו ִּמ ְתנ ּ ֵ‬
‫ּרות‬
‫ו ִּמי זֶׁה יוּכַ ל ְספו ֹ‬
‫עו ֶׁשה‬
‫אומֵ ר וְ ֹ‬
‫לות ֹ‬
‫דו ֹ‬
‫ְ ּג ֹ‬
‫רות‬
‫אור יְ ָק ֹ‬
‫לות ֹ‬
‫ְ ּב ִה ָּג ֹ‬
‫הַ ּ ֻמ ְפלֶׁ א וְ הַ ְמכֻ ֶּׁסה‬
‫ּ ָכל הָ ֶׁע ְל ֹיונִ ים ִמ ָּקצֶׁ ה‬
‫חַ יּ ֹות ו ְּש ָר ִפים וְ כִ ֵּסא‬
‫אֵ ין ֹנו ֵדד ּ ָכנָף אֵ ין ּפ ֹוצֶׁ ה‬
‫לו ֻד ִמיָּה ְת ִה ָּלה‬
‫ִּכי ֹ‬
‫ָשמַ יִ ם ו ְּשמֵ י ָשמַ יִ ם‬
‫לו‬
‫לֹא יְ כַ ְל ְּכל ּו אֶׁ ת ָּג ְד ֹ‬
‫י ַָסד אֶׁ ֶׁרץ ַעל הַ ּ ַמיִ ם‬
‫לו‬
‫דום ַרגְ ֹ‬
‫וְ לָ ּה ָק ָרא הֲ ֹ‬
‫ינְתיִ ם‬
‫מַ ִ ּקיף וְ נ ַָקף ֵּב ַ‬
‫לו‬
‫הֵ כִ ין וְ ָע ָשה ּ ָפעֳּ ֹ‬
‫לו‬
‫עו ְמ ִדים ִמ ּ ַמ ַעל ֹ‬
‫ְש ָר ִפים ֹ‬
‫לו‬
‫מו ו ְּלהַ ְ ּל ֹ‬
‫רו ְמ ֹ‬
‫ְל ֹ‬
‫ּלו‬
‫עו ְמ ִדים ְ ּבאֵ ימָ ה ְלמו ֹ‬
‫ֹ‬
‫ֶּׁב ֶׁר ֶׁתת וְ גַ ם חַ ְלחָ לָ ה‬
‫הַ ְשלֵ ם י ָּה אֶׁ ת מַ אֲ וַ יַי‬
‫תו ְך כּ ֹהֲ נַי ו ְּלוִ יַּי‬
‫ו ְּב ֹ‬
‫כונֵן ִל ִ ּבי ו ְּס ִע ּ ִפי‬
‫וְ ֹ‬
‫יַחַ ד זְ ֵקנִ י וְ טַ ּ ִפי‬
‫אֶׁ ְתנ ּ ֵַפל אֶׁ קֹד ַעל אַ ּ ַפי‬
‫ּ ֵכן אֲ בָ ֶׁרכְ ָך ְבחַ יָּי‬
‫חו ִלי וְ ֻת ּ ִפי‬
‫אָ ִשיר ִ ּב ְמ ֹ‬
‫ְ ּב ִש ְמ ָך אֶׁ ּ ָשא כַ ּ ָפי‬
‫קול ְּת ִח ּנָה‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫ו ְּת ִה ָּלה‬
‫מו וַ ִיּ ְק ָרא‬
‫עולָ ֹ‬
‫ָּב ָרא ֹ‬
‫נח‬
‫תורת אמך‬
‫ירדה שכינה ר' דוד בוזגלו‬
‫מרוקו ‪-‬ישראל מאה ‪27‬‬
‫(ש ְר ָתה) ְשכִ ינָה ְלמַ ּ ָטה מֵ עֲ ָש ָרה‬
‫י ְָר ָדה ָ‬
‫ידיו ֶׁשל ֶּׁבן ַע ְמ ָרם‬
‫ּ ַת ְל ִמ ָ‬
‫או ָרם‬
‫ז ַָרח ַעל ּ ֻכ ָּלנ ּו ֹ‬
‫לות ַעם ָרם‬
‫ּ ָכאן ְ ּבמַ ְקהֵ ֹ‬
‫מו ְ ּב ֹיום מַ ּ ָתן ּת ֹו ָרה‬
‫וּכְ ֹ‬
‫רות‬
‫או ֹ‬
‫ִּכי ֹיוצֵ ר הַ ְּמ ֹ‬
‫רות‬
‫ָעמַ ד ְ ּב ִסינַי ְלה ֹו ֹ‬
‫רות‬
‫דו ֹ‬
‫תו ְל ֹ‬
‫אֶׁ ת ּת ֹו ָר ֹ‬
‫ְ ּבנֵי אַ ְב ָרהָ ם וְ ָש ָרה‬
‫לו‬
‫וְ אַ ּ ֶׁתם ֹנו ְשאֵ י ִדגְ ֹ‬
‫לו‬
‫חַ כְ מֵ י לֵ ב הַ ְמכַ הֲנִ ים ֹ‬
‫לו‬
‫מַ ְלכו ְּתכֶׁ ם ּת ֹו ְך הֵ יכָ ֹ‬
‫ִּתכּ ֹון ַעד ֹיום הַ ְ ּבש ֹו ָרה‬
‫נט‬
‫תורת אמך‬
‫נרדי נתן ריחו‬
‫ר' אברהם אבן מוסה‬
‫יחו מֶׁ לֶׁ ְך‬
‫נִ ְרדִּ י נָ ַתן ֵר ֹ‬
‫ִ ּב ְמ ִסבּ ֹו‬
‫ֹיום ָע ָשה ה' נָגִיל נִ ְשמַ ח‬
‫בּ ֹו‬
‫אֵ ל נָ ַתן ְל ַע ּמ ֹו ּת ֹו ָרה‬
‫ימה‬
‫ְת ִמ ָ‬
‫י ָָפה כַ ְ ּל ָבנָה ָ ּב ָרה ּ ַכחַ ָּמה‬
‫ֹנו ֶׁתנֶׁת ִל ְפ ָת ִאים דַּ ַעת‬
‫ו ְּמזִ ָּמה‬
‫י ְָר ָדה ִמ ּ ְש ָח ִקים ִמ ּ ְשמֵ י‬
‫רו ָמה‬
‫ֹ‬
‫ְל ָעם אֲ ֶׁשר ָאהַ ב ְ ּבכָ ל‬
‫בו‬
‫ְל ָב ֹ‬
‫לו‬
‫ָ ּבחַ ר ְ ּביַעֲ קֹב ְלנַחֲ ָלה ֹ‬
‫קו‬
‫תו חֶׁ ְל ֹ‬
‫י ְִש ָראֵ ל ִל ְסג ָ ֻּל ֹ‬
‫לו‬
‫וְ חֶׁ ְב ֹ‬
‫ְ ּבהַ נְ חֵ ל ֶׁע ְל ֹיון ּג ֹויִם הֵ ָּמה‬
‫לו‬
‫ּג ֹו ָר ֹ‬
‫ַּת ְח ִ ּתית ָה ָהר ּ ֻכלּ ֹו ֻּת ּכ ּו‬
‫לו‬
‫ְל ַרגְ ֹ‬
‫עו ִלים‬
‫מַ ְלאֲ כֵי אֱ ל ִֹהים ֹ‬
‫וְיו ְר ִדים בּ ֹו‬
‫ֹ‬
‫ָר צָ ה ְ ּבהַ ר ִסינַי ָל ֵתת‬
‫תו‬
‫ּת ֹו ָר ֹ‬
‫ּבו י ַָרד ִעם ָּכל‬
‫ָע ָליו ו ֹ‬
‫מֶׁ ְר ּ ַכ ְב ּת ֹו‬
‫יתו‬
‫יאו נֶׁאֱ ָמן ֵּב ֹ‬
‫ַויְצַ ו אֶׁ ת נְ ִב ֹ‬
‫תו‬
‫לא ִי ְ ּגע ּו ָב ָהר ִ ּב ְק ֻד ּ ָש ֹ‬
‫ס‬
‫תורת אמך‬
‫ַרק ִ ּב ְמש ֹו ְך הַ יּ ֹובֵ ל הֵ ָּמה‬
‫בו‬
‫יַעֲ ל ּו ֹ‬
‫הַ ר ִסינַי בּ ֹו נִגְ ָלה ְל ַעם‬
‫זִ ָּכה ּו‬
‫ָשם ָשם חֹק ו ִּמ ְש ּ ָפט וְ ָשם‬
‫נִסה ּו‬
‫ָּ‬
‫רו ָתיו ָש ָּמה צִ ּוָה ּו‬
‫ֶׁע ֶׁשר דִּ ְ ּב ֹ‬
‫לות ָאז הֶׁ עֱ ָלה ּו‬
‫ְלרוּם הַ ּ ַמעֲ ֹ‬
‫כון ִש ְב ּת ֹו אֲ ֶׁשר ָש ָּמה‬
‫ִל ְמ ֹ‬
‫ִמ ְש ָּכ ֹנו‬
‫ִמ ּס ֹו ָעה וָסַ ַער ִמ ְפ ָלט‬
‫ישה‬
‫ָה ִח ָ‬
‫וְהו צֵ א ִמ ּת ֹו ְך ּכוּר אֶׁ בֶׁ ן‬
‫ֹ‬
‫ֹאשה‬
‫ָהר ָ‬
‫מו ְך הַ ּנ ֹו ְפ ָלה ֵע ָדה‬
‫ְס ֹ‬
‫דו ָשה‬
‫ְק ֹ‬
‫נִ ְשמַ ת חַ י ְ ּת ָב ֵר ְך נֶׁעֱ ָרץ‬
‫ִ ּב ְק ֻד ּ ָשה‬
‫וְ רוּחַ ָּכל ָ ּב ָשר נִ ְשמַ ת חַ יִּים‬
‫בּ ֹו‬
‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬
‫תורת אמת נתן לנו‬
‫סימן יוסף חזק‬
‫ּת ֹו ַרת אֱ מֶׁ ת נ ַָתן לָ נ ּו‬
‫ָּברו ְּך אֲ ֶׁשר ָּבחַ ר ָּבנ ּו‬
‫יְ ָק ָרה ִהיא ִמ ּ ְפנִ ינִ ים‬
‫נְטָ ֶׁעיהָ נַעֲ מָ נִ ים‬
‫עונִ ים‬
‫י ְָר ָדה ִמ ּ ְשמֵ י ְמ ֹ‬
‫ִהיא זֹאת מָ צָ אנ ּו י ַָר ְשנ ּו‬
‫סא‬
‫תורת אמך‬
‫וּמַ ה ּנָעֲ מ ּו אֲ מָ ֶׁריהָ‬
‫דו ֶׁתיהָ ְס ָת ֶׁריהָ‬
‫סו ֹ‬
‫ֹ‬
‫רו ֵדף אַ חֲ ֶׁריהָ‬
‫אַ ְש ֵרי ֹ‬
‫ַּגם ָשב וְ גַ ם י ִָשיש ָּבנ ּו‬
‫אוהֲ בֶׁ יהָ‬
‫סו ֶׁע ֶׁדת ִהיא ֹ‬
‫ֹ‬
‫עו ֶׁד ֶׁדת נְ ִביאֶׁ יהָ‬
‫ַּגם ֹ‬
‫אֵ ין מֵ ִבין ּ ַתעֲ לוּמֶׁ יהָ‬
‫ְלבַ ד אֲ ֶׁשר יְ צָ ָרנ ּו‬
‫תו ַרת אֵ ל‬
‫ּ ָפנִ ים ִש ְב ִע ים ְ ּב ֹ‬
‫רו ִעים נְ ָתנ ָּה אֶׁ ל‬
‫ִמ ְבחַ ר ֹ‬
‫ְסגֻ ַּלת י ָּה ַעם יִ ְש ָראֵ ל‬
‫בו ֵתינ ּו גַ ם אֲ נ ְַחנ ּו‬
‫אֲ ֹ‬
‫לות וְ גַ ם ְ ּב ָר ִקים‬
‫קו ֹ‬
‫ְ ּב ֹ‬
‫י ְָר ָדה ִמ ּ ְשמֵ י ְשחָ ִקים‬
‫ֻס ּכַת דָּ וִ ד הָ אֵ ל י ִָקים‬
‫ְמהֵ ָרה וַ אֲ נ ְַחנ ּו ַק ְמנ ּו‬
‫ִחזְ ק ּו ִא ְמצ ּו אֻ ּ ָמ ֵתנ ּו‬
‫ִשיש ּו ִע ְלצ ּו ְקהָ לֵ נ ּו‬
‫ָק ְרבָ ה ְשנַת ְ ּגאֻ ָּל ֵתנ ּו‬
‫ְּכ ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ְ ּגאָ לֵ נ ּו‬
‫שוכנת בשדה ר' שלמה אבן גבירול‬
‫ספרד מאה ‪11‬‬
‫כַנְת ַּב ּ ָש ֶׁדה‬
‫ש ֹו ְּ‬
‫ּשן‬
‫ִעם אֹהֳּ לֵ י כו ָ‬
‫ִע ְמ ִדי ְלרֹאש ּ ַכ ְרמֶׁ ל‬
‫צַ ּ ִפי ְלהַ ר ָּב ָשן‬
‫לַ ַּגן אֲ ֶׁשר נ ְֶׁחמַ ס‬
‫ו ְּר ִאי עֲ רוּגָ ֵת ְך‬
‫ּ ַכ ָּלה ְש ִאי ֵעינ ְֵך‬
‫ִּכי נִ ְמ ְלאָ ה ש ֹו ָשן‬
‫מַ ה ָּל ְך יְ פֵ ה ַעיִ ן‬
‫ִּכי ַתעֲ ֹזוב ּג ִַּני‬
‫עות ְ ּבגַ ן י ְָק ָשן‬
‫ִל ְר ֹ‬
‫ישן‬
‫ּ ַתחַ ת עֲ צֵ י ִד ָ‬
‫הָ בָ ה ְר ָדה לַ ַּגן‬
‫ּתֹאכַ ל ְמגָ ִדים ָשם‬
‫ו ְּבחֵ יק יְ פַ ת ַעיִ ן‬
‫ישן‬
‫ִּת ְש ּ ַכב וְ גַ ם ִּת ַ‬
‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬
‫סב‬
‫תורת אמך‬
‫השלמות והוספות‬
‫מנהגנו שאין לברך ברכת הטוב והמטיב בליל הסדר‪ ,‬היות ודין ארבע כוסות הם מדינא ראה‬
‫בספר וזאת ליהודה טולידאנו‬
‫(סימן כג)‪,‬‬
‫וכן מנהג אלג'יר כמובא בספר בית יהודה‬
‫(ח"א סימן ג"ן)‪,‬‬
‫שכתב דאין זה אלא בשינוי יין ששותה בתורת רשות חוץ מארבע כוסות של חובה‪ ,‬אבל שינוי‬
‫יין שיהיה בארבע כוסות של חובה אין לברך הטוב והמטיב‪ ,‬כיון דעל כורחו הוא שותה ולא‬
‫סגי ו בלאו הכי אין זה נקרא ריבוי טובה‪ ,‬דאף על גב דהוי טובה לגבי המינים אינו נחשב ריבוי‬
‫לגבי השת יה עצמה‪ ,‬דאינו תלוי ברצונו שלא לשתות‪ ,‬אלא בעל כורחו וכו' ועוד דקיימא לן‬
‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו וכו'‪ .‬וכ"כ בשו"ת השמים החדשים טולידאנו‬
‫(סימן כג)‪.‬‬
‫גבי המנהג של אכילת סוכר בפסח‪ .‬כתב הרה"צ רבי שלמה חיון זיע"א תלמידו הגדול של מרן‬
‫ר' יעקב אבוחצירא זצוק"ל המובא בספר הגדה יאמרו גאולי ה'‬
‫(ח"א עמוד ‪,)69‬‬
‫וז"ל בסוקאר של‬
‫פורטוגאל וכיוצא שאומרים שאין חשש ושמענו שרבים מיראי ה' ופקיע שמייהו בחכמה וסדר‬
‫קדושה היו אוכלים‪ ,‬וכ"כ הרב בית יהודה עייאש שם דסוקא ר של פורטוגאל הוחזק שאין בו‬
‫שום זיוף‪ ,‬נראה דהמחמיר שלא לאוכלו וכו' מ"מ יכול הוא להשהותו בפסח וכו' הכין מסיק‬
‫הרב חיד"א במחזיק ברכה עיין שם עכ"ד‪ .‬ולכן בימינו שהסוכר בחזקת כשרות מהודרת וידוע‬
‫שאין מזיפים בסוכר מותר לכתחילה לאכול סוכר וכן נוהג הגאון הרב יהושע מאמאן שליט"א‪.‬‬
‫המימונה‬
‫א‪ .‬טעם נוסף למימונה‪ ,‬כתב בספר שופריה דיוסף בירדוגו‬
‫(הלכות פסח סימן יא)‪,‬‬
‫וז"ל מה שנהגו‬
‫העולם באסרו חג של פסח אומרים זה לזה תרו ויח ותצליח‪ ,‬שמעתי טעם נכון לפי שבביזת הים‬
‫כל אחד נטל החפץ שרצונו בו‪ ,‬וביום שביעי של פסח לא היו שואלים זה לזה מה הרווחת‬
‫בביזה מפני איסור דברי חול ביום טוב‪ ,‬ואחר שביעי של פסח היו יש ראל כולם שמחים וטובי‬
‫לב מפני רו וח הביזה‪ ,‬וכל אחד שואל לחבירו מה הרווחת בביזת הים והיה כל אחד משיב‬
‫לחבירו חפץ פלוני לקחתי‪ ,‬ולכן נהגו ישראל קדושים באסרו של פסח לעשות אותם יום משתה‬
‫ושמחה ואומרים זה לז ה תרויח ותצליח‪ ,‬וטעם נכון הוא‪ .‬וטעם נוסף משום שהוא יום הילולה‬
‫לאביו של הרמב"ם‪ ,‬רבי מימון זצ"ל‬
‫סג‬
‫תורת אמך‬
‫ב ‪ .‬המנהג במרכאש נהגו לשמור מעט יין של כוס אליהו הנביא וכן שיור מארבע כוסות של‬
‫ליל הסדר ולצקת מיין זה על השמרים‪ .‬באותו מעמד שרו‪ ,‬בסימן טוב והצלחה ‪ -‬תהיה לעדתנו‪.‬‬
‫וקול ששון וקול שמחה ‪ -‬ישמע בארצנו‪ .‬ואז תהיה הרווחה ‪ -‬בביאת מ שיחנו‪.‬‬
‫(הגדה יאמרו גאולי‬
‫ה' עמוד ‪.)68‬‬
‫ג‪ .‬מנהגנו שלוקחים עשבים של שיבולת‪ ,‬וראש המשפחה מניח על ראש כל אחד‪ .‬וכתב הרב‬
‫אברהם חמווי זצ"ל בספר בית הבחירה נהגו בהרבה מקומות בליל מוצאי חג הפסח לוקחים‬
‫עשבים עם שבולים ומניחים בראשיהם כמנהג עירנו ארם צובה וכן בקושטא ואזמיר‪ .‬וכ"כ‬
‫הגה"צ רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי‬
‫(סימן יד)‪,‬‬
‫ליל מוצאי פסח נוהגין לשטוח שבלים‬
‫בבתים ומניחים ג"כ שבולת בראשם משום דפסח נידונים על התבואה ולסימנא טבא שיהיה‬
‫שנת שובע‪.‬‬
‫עוד מובא טעם כתו ב באגרת הגאון מורנו הרב שלום משאש זצ"ל וז"ל אמנם אני מדגיש‬
‫ומצהיר שמנהג המימונה במרוקו היה בצינעות ובחרדה גדולה בתוך הבתים דווקא‪ .‬כל בתי‬
‫כנסיות מלווין הרב שלהם עד הבית כמו חתן בשירה ובזמרה והרב מברך כל אחד מהקהל‬
‫ונותן לו ב' תמרים על מה ש תחול הברכה‪ .‬וגם באים אנשים אחרים‪ .‬כל רב כדי כוחו ולפי‬
‫קדושתו‪ ,‬באים לבקרו ו לקבל ברכתו‪ .‬אבל בתוך השוק לא נזכר שום דבר מזה‪ ,‬כי גם‬
‫האטמוספירא של השוק היתה קדושה‪ .‬ולכן אני אומר שאין מקום וטעם למה שעושין המימונה‬
‫בישראל בשוקים וברחובות בתערובות אנשים ונשים‪ ,‬בלי שום צניעות כלל‪ .‬כל זה חס וחלילה‬
‫לקרות זה על מנהג מרוקו שלא היה שום זכר לזה כלל והרבנים שם לא יסכימו לזה כלל כי‬
‫היא מצוה הבאה בעבירה‪( .‬הגדה גאולי ה' ח"ג ‪.)62‬‬
‫טעם נוסף היות ובימי החג‪ ,‬רבים נוהגים שלא אוכלים מחוץ לביתם‪ ,‬מחמת שלכל משפחה יש‬
‫חומרות שקיבלו מאבותיהם‪ ,‬וכעת שהסתים החג אוכלים איש אצל רעהו להרבות שלום ורעות‪.‬‬
‫סד‬