האיש והאיקונה ישוע : פרשנותו של עורך דין

‫ישוע‪ :‬האיש והאיקונה‬
‫פרשנותו של עורך דין‬
‫עובדיה שוחר‬
‫תוכן עניינים‬
‫ישוע‪ :‬האיש והאיקונה ‪1 ..........................................................................................................‬‬
‫פרשנותו של עורך דין ‪1 ..........................................................................................................‬‬
‫פתיחה ‪4 ..............................................................................................................................‬‬
‫הקדמה ‪5 ..............................................................................................................................‬‬
‫מתי ‪7 ..................................................................................................................................‬‬
‫מרקוס ‪188 ..........................................................................................................................‬‬
‫לוקס ‪197 ............................................................................................................................‬‬
‫יוחנן‪231 .............................................................................................................................‬‬
‫מעשי השליחים‪276 ...............................................................................................................‬‬
‫אגרות פאולוס ‪317 ................................................................................................................‬‬
‫איגרת פאולוס אל הרומאים ‪319 ...........................................................................................‬‬
‫איגרת פאולוס הראשונה אל הקורנתיים ‪353 ...........................................................................‬‬
‫המכתבים ‪375 ......................................................................................................................‬‬
‫איגרת יעקוב ‪375 ..............................................................................................................‬‬
‫מכתביו של פטרוס‪379 ...........................................................................................................‬‬
‫ָה ִאגּ ֶֶרת ה ִָראשׁוֹנָה ְל ֶפטְרוֹס הַשָּׁ לִי ַח ‪379 ...................................................................................‬‬
‫ָה ִאגּ ֶֶרת הָשנייה ְל ֶפטְרוֹס הַשָּׁ לִי ַח ‪383 ......................................................................................‬‬
‫אגרות יוחנן ‪384 ...................................................................................................................‬‬
‫האיגרת הראשונה ליוחנן השליח ‪385 ....................................................................................‬‬
‫האיגרת השנייה ליוחנן השליח ‪388 .......................................................................................‬‬
‫האיגרת השלישית ליוחנן השליח ‪388 ....................................................................................‬‬
‫איגרת יהודה ‪389 ..................................................................................................................‬‬
‫הבעיה עם הטקסטים ‪391 ........................................................................................................‬‬
‫שפת הבשורות‪403 ................................................................................................................‬‬
‫כרונולוגיית הבשורות ‪405 ......................................................................................................‬‬
‫כשלים לוגיים בברית החדשה ‪406 ............................................................................................‬‬
‫חתירה לגרעין האמת בנושא הבשורות ‪407 .................................................................................‬‬
‫סתירות בטקסט ‪410 ...............................................................................................................‬‬
‫זיוף טקסטים עתיקים ‪418 .......................................................................................................‬‬
‫יוסף בן מתתיהו‪ ,‬האיש וכתביו ‪418 .......................................................................................‬‬
‫מחברים רומאים אחרים ויחסם ליוספוס ‪423 ...........................................................................‬‬
‫אי סדרים בטקסטים של יוספוס ‪425 ......................................................................................‬‬
‫‪1‬‬
‫התיאור של יהודה וקבוצתו ‪428 ...........................................................................................‬‬
‫האיסיים‪ ,‬הפרושים והצדוקים ‪430 ........................................................................................‬‬
‫עדויות מהטסטימוניום ‪433 ......................................................................................................‬‬
‫עדויות מקדמוניות היהודים ‪435 ...............................................................................................‬‬
‫עדויות מפליני הצעיר ‪440 .......................................................................................................‬‬
‫העדויות מפליני הזקן ‪441 .......................................................................................................‬‬
‫עדויות מטקיטוס ‪442 .............................................................................................................‬‬
‫העדויות של סאוטוניוס ‪444 .....................................................................................................‬‬
‫עדויות מפלוטראך ‪445 ...........................................................................................................‬‬
‫ראשית הנצרות ‪447 ...........................................................................................................‬‬
‫מהי המשמעות האמיתית של התורה הנוצרית? ‪453 ......................................................................‬‬
‫אקסיומות יהודיות בנצרות ‪455 ................................................................................................‬‬
‫מקור הבשורות ‪456 ...............................................................................................................‬‬
‫הכת בקומראן ‪461 .................................................................................................................‬‬
‫סדר הארועים במשימתו של ישוע ‪475 .......................................................................................‬‬
‫מוזרויות היסטוריות ‪481 .........................................................................................................‬‬
‫מושגים מרכזיים בבשורות ‪491 ................................................................................................‬‬
‫פנייה לכל האומות ‪491 .......................................................................................................‬‬
‫יחס לנשים ‪492 .................................................................................................................‬‬
‫האפוקליפסה והעולם הבא ‪493 .............................................................................................‬‬
‫גאולה ‪498 .......................................................................................................................‬‬
‫סמלים ‪499 ......................................................................................................................‬‬
‫ניסים ‪500 ........................................................................................................................‬‬
‫הרעיון מאחורי דמותו של ישוע ‪501 ..........................................................................................‬‬
‫אילן יוחסין ‪501 ................................................................................................................‬‬
‫לידת הבתולין ‪502 .............................................................................................................‬‬
‫מקורו של ישוע בבית לחם ונצרת ‪503 ...................................................................................‬‬
‫ההטבלה ‪506 ....................................................................................................................‬‬
‫הביאה השנייה ‪508 ............................................................................................................‬‬
‫תארוך הצליבה ‪509 ...........................................................................................................‬‬
‫פרוטוטיפים של ישוע ‪513 .......................................................................................................‬‬
‫משה ‪514 .........................................................................................................................‬‬
‫מלכיצדק ‪515 ...................................................................................................................‬‬
‫יוחנן המטביל ‪515 .............................................................................................................‬‬
‫שמעון הצדיק ‪519 .............................................................................................................‬‬
‫יהודה הגלילי‪521 ..............................................................................................................‬‬
‫המצרי ‪522 ......................................................................................................................‬‬
‫רבי עקיבא ‪522 .................................................................................................................‬‬
‫דמויות מאוחרות בהרבה ‪522 ...............................................................................................‬‬
‫מעמדו של ישוע ‪523 ..............................................................................................................‬‬
‫‪2‬‬
‫קורבן הכפרה ‪523 .............................................................................................................‬‬
‫הרועה ‪525 ......................................................................................................................‬‬
‫העבד הסובל ‪525 ..............................................................................................................‬‬
‫העבד ‪526 ........................................................................................................................‬‬
‫המשיח ‪526 ......................................................................................................................‬‬
‫המשיח הדחוי ‪528 .............................................................................................................‬‬
‫בן האלוהים ‪528 ...............................................................................................................‬‬
‫בן האדם‪529 ....................................................................................................................‬‬
‫החוכמה ‪531 ....................................................................................................................‬‬
‫אלוהים ‪531 .....................................................................................................................‬‬
‫דואליזם והשילוש הקדוש ‪533 .................................................................................................‬‬
‫הדמויות הבולטות בברית החדשה ‪535 .......................................................................................‬‬
‫השליחים ‪535 ...................................................................................................................‬‬
‫פאולוס ‪537 .....................................................................................................................‬‬
‫פאולוס והתורה‪551 ...........................................................................................................‬‬
‫יהודה איש קריות ‪553 ........................................................................................................‬‬
‫תומא ‪554 ........................................................................................................................‬‬
‫מתי ‪554 ..........................................................................................................................‬‬
‫פטרוס ‪555 ......................................................................................................................‬‬
‫פילאטוס‪559 ....................................................................................................................‬‬
‫יעקב ‪560 ........................................................................................................................‬‬
‫המגדלית ‪561 ...................................................................................................................‬‬
‫שמות מקומות ‪562 ................................................................................................................‬‬
‫הלוואות שעשתה הנצרות‪563 ..................................................................................................‬‬
‫מהיהדות ‪563 ...................................................................................................................‬‬
‫מהינדואיזם והבודהיזם ‪567 .................................................................................................‬‬
‫מדתות פגאניות ‪577 ...........................................................................................................‬‬
‫סוף דבר ‪585 ........................................................................................................................‬‬
‫מקורות ‪588 .........................................................................................................................‬‬
‫‪3‬‬
‫פתיחה‬
‫כתיבת ספר זה‪ ,‬אשר החלה כניסיון למצוא את תורתו האמיתית של ישוע מבין בליל‬
‫כתבי הכנסייה‪ ,‬הסתיימה באכזבה‪ .‬בתחילה נראה לי ישוע כאישיות מושכת‪ :‬מורה נודד‬
‫המטיף לטוב וחופש מחרדה‪ ,‬אשר הוקיע את חוקיותה של מרבית התורה שבעל‪ -‬פה בכדי‬
‫לקרב את העם חזרה לאלוהים‪ .‬כותרתו של ספר זה הייתה אמורה להיות "ישוע האנטי‬
‫נוצרי"‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬עד מהרה התגלתה בפניי תמונה עגומה‪ .‬נראה היה כי מספר התורות‪,‬‬
‫הפילוסופיות והדוקטרינות המוכרות שלוקטו לתוך הברית החדשה – היו מרובות כמניין‬
‫החיות בתיבת נוח‪ .‬אם לא די בכך‪ ,‬הבשורות כלל לא השתלבו בהרמוניה אחת עם השנייה‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬הן סתרו אחת את השנייה בחריפות‪.‬‬
‫על כן החלפתי את כותרת הספר ל‪"-‬ישוע והנוצרי" )במקור ‪ ,(Jesus and Christ:‬מאחר‬
‫ורציתי להראות את הניגודיות שמאחורי שני האנשים‪ .‬הרעיון היה להתעלם מהסתירות שבין‬
‫תיאורי קורות חייו של ישוע בבשורות השונות‪ ,‬ולהראות לכל הפחות את התהום האדירה‬
‫שבין הכתוב בבשורות‪ ,‬לבין תורת הכנסייה‪ .‬אך גם מטלה זו הוכיחה עצמה כבלתי אפשרית‪.‬‬
‫ישוע נתפס כאדם נפלא‪ ,‬אך הוא לא היה כזה‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין הוא היה אדם מרושע‪ .‬זאת כי הוא‬
‫לא היה אדם כלל‪ -‬אלא איקונה‪.‬‬
‫הראיות נראו חד משמעיות‪ .‬ישוע הפך לאיקונה קולקטיבית שלא ניתן לשייכה לאדם‬
‫אמיתי מהתקופה‪" .‬אמיתי" במובן בו מתארות אותו הבשורות‪.‬‬
‫כאשר התחלתי לכתוב ספר זה‪ ,‬כבר הכרתי היטב את הנצרות‪ .‬קראתי יותר מ‪200-‬‬
‫ספרים בנושא‪ .‬כפי שכתבתי‪ ,‬היה עלי לשכתב את הטיוטות שלי פעם אחר פעם‪ ,‬עד שלא‬
‫נותר דבר מההיסטוריה המתועדת של ישוע‪ ,‬או מתורתו‪.‬‬
‫לבסוף החלטתי שגם תוצאה שלילית היא בכל זאת תוצאה‪ .‬אולי ספר זה ישמש כעדות‬
‫לאי קבילותה המוחלטת של הדת הנוצרית בעבור אנשים השוקלים להצטרף או לעזוב אותה‪,‬‬
‫או לפחות לאלה המתעקשים לראות בה מצפן מוסרי‪.‬‬
‫ידעתי שלא אוכל לשכנע קוראים אקדמאים‪ .‬אני סבור כי מי שניחן בהגיון בריא וחשיבה‬
‫ביקורתית מינימאלית ינטוש את הנצרות הדוגמטית גם ללא ספר זה‪ ,‬בעוד שסנגורים נוצריים‬
‫מקצועיים גם הם לא ישנו את דעתם בעקבות ספר זה מאחר והם כבר ממילא בקיאים‬
‫בספרות המדוברת‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא היה כל צורך לפנות בספר זה לאתיאיסטים‪ .‬לאלה לא חסרים‬
‫עוד אישושים לחוסר אמונתם‪ .‬לבסוף החלטתי כי הקהל אליו אבקש לפנות הינם אנשים‬
‫המתייחסים אל הנצרות באופן פחות או יותר חיובי‪ .‬על כן‪ ,‬בחרתי להתנסח בכתיבתי בסגנון‬
‫של פרשנות "ניאו‪-‬אפלטונית"‪ ,‬אשר אינה אהודה על הקהל האקדמי‪ .‬אני מקווה שספר זה‬
‫יועיל לקוראים אשר אינם בקיאים במקורות‪.‬‬
‫בעוד שבספר זה יימצאו פרשנויות של הברית החדשה התואמות לגרסת הכנסייה‪,‬‬
‫ניסיתי כן לספק פרשנויות שונות לכתוב‪ .‬אני מודה כי ספר זה‪ ,‬אשר נכתב בידי סופר אחד‪,‬‬
‫במגבלת זמן‪ ,‬בוודאי שאינו עמוק או מקיף כמו היצירות אותן הוא מבקר‪ .‬כאמור‪ ,‬ישנם ספרי‬
‫פרשנות המתעמקים לא רק בפסקאות ומשפטים‪ ,‬אלא בכל מילה ואות‪ .‬עם זאת ‪ ,‬אני סבור‬
‫שהפרשנות אותה אני מציע מהווה הוכחה מספקת‪ ,‬שלא מותירה צורך בהעמקה נוספת‪.‬‬
‫הקורא מוזמן לשפוט את התוצאות בעצמו‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הקדמה‬
‫הרצון לחקור את הרקע ההיסטורי של הברית החדשה היה קיים עוד מראשיתה של‬
‫הנצרות‪ ,‬אולם רק במאה ה‪ 18-‬התפשטה סקרנות זו בין כלל הנוצרים וחסידים משאר‬
‫הדתות‪ .‬ספרים הפכו לזמינים לציבור הרחב‪ ,‬והכנסייה איבדה את המונופול שלה על עיצוב‬
‫דעת ההמונים‪.‬‬
‫חיפוש מקיף אחר שורשיו ההיסטוריים של דבר‪-‬מה שהוא במהותו על‪ -‬טבעי‪ ,‬הינו דבר‬
‫משעשע למדי‪ .‬תהליך ההפרכה ההדרגתי של אותנטיות הברית החדשה התרחש לאורך‬
‫כמאתיים שנה‪ ,‬תהליך עליו חלק הסתכלו ביראת כבוד‪ ,‬וחלק במורא‪ .‬מעטים נשארו אדישים‪.‬‬
‫עמודי התווך של האמונה הנוצרית החלו נעלמים בזה אחר זה‪ :‬הלידה הבתולית‪ ,‬הניסים‪,‬‬
‫חיסול הדוקטרינה היהודית ‪ .1‬חשיפת עממיותה של תורתו של ישוע‪ ,‬והצגתה כלא יותר מעוד‬
‫כת יהודית רווחת של אותה העת ‪ -‬הייתה אולי הגילוי הכואב ביותר עבור רבים‪ .‬אם להוסיף‬
‫עלבון על החטא‪ ,‬הנצרות המוקדמת הייתה מזוהה במידה רבה עם הגנוסטיקה‪ ,‬אויבתה‬
‫המושבעת‪ .‬עמוד התווך האחרון ליפול היה "ההוכחות ההיסטוריות" לאמיתותן של הבשורות‪,‬‬
‫שנחשפו כסילוף של טקסטים קדומים‪ ,‬או זיופים מוחלטים‪.‬‬
‫‪F0‬‬
‫העמקת הידע בנושא הובילה להתמקצעות‪ .‬חוקרים לא היו מסוגלים לעקוב עוד אחר‬
‫אלפי מאמרי הביקורת שפורסמו נגד הבשורות‪ .‬אנשי הכנסייה יכלו להיות בקיאים במספר‬
‫מוגבל של ספרים‪ ,‬ואם לא טבעו בים המידע‪ ,‬הם נותרו עם שאלות רבות‪" :‬ובכן‪ ,‬היבט זה של‬
‫הנצרות אינו עומד תחת בדיקה קפדנית‪ ,‬אך מה לגבי השאר? האם הדוקטרינה הזו‬
‫בשלמותה מהימנה?" תשובות מיידיות לא נמצאו‪.‬‬
‫הרגשתי כי יש צורך בגרסא חדשה לספרו של צלסוס‪ ,‬עורך‪-‬דין בן המאה השנייה‬
‫לספירה שכתב ביקורת קשה ביותר על הנצרות‪ ,‬בה למעשה רמס אותה לחתיכות‪ .‬החוקר‬
‫הנוצרי אוריגנס‪ ,‬כתב סתירה לטקסט של צלסוס‪ -‬ששרדה עד ימינו‪ ,‬בשונה מזו המקורית של‬
‫צלסוס‪ ,‬אשר לא שרדה‪.‬‬
‫משימת הנתיחה המורכבת של הדת הנוצרית דרשה טכניקה הולמת‪ .‬שיטת המחקר‬
‫ההיסטורית המוקבלת הייתה מצטברת לכדי ערימה עצומה של יצירות בתחומים רבים‪ .‬על‬
‫כן‪ ,‬העדפתי להתמקד בביקורת של מה שהנצרות מקבלת כבסיסה‪ ,‬התנ"ך והברית החדשה‪,‬‬
‫תוך כדי התבססות על ההיגיון והשכל הישר המודרני‪ .‬ניגשתי לנושא כעורך‪-‬דין המתמודד עם‬
‫ראיות שהציג יריבו‪ :‬בכבוד‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬בהתבוננות וחיפוש אחר נקודות חולשה‪,‬‬
‫ותפיסת העדים במילתם‪.‬‬
‫המדע הליברלי מתיר מסקנות שמשתמעות לשתי פנים‪ .‬ניתן לתת הסברים שונים‬
‫לעובדות זהות‪ .‬הקורא יפגוש בספרי גרסאות הגיוניות‪ ,‬אשר יתכן ויראו כסותרות‪ .‬זהו איננו‬
‫ספר של תשובות‪ ,‬אלא של ספקות‪ .‬אינני יכול לומר לנוצרים במה להאמין‪ ,‬אך יחד עם זאת‪,‬‬
‫הנני יכול להראות כי הדבר בו הם מאמינים איננו נכון‪ .‬כעורך דין טוב‪ ,‬אני מציג להם את‬
‫הראיות‪ ,‬כשביסודן נמצא ניתוח עדותו של העד; המסקנות הן שלהם‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬ספר זה‬
‫מדגיש את הסתירות הפנימיות של הבשורות‪ .‬אני מציע הסברים למרבית הסתירות הנגלות‬
‫במבט מקיף על היווצרות הברית החדשה‪ .‬יתכן והתוצאה תהיה שונה מזו שלה הקורא‬
‫מצפה‪.‬‬
‫‪11‬לאורך הספר‪ ,‬אני מכנה בתואר "יהודים" אנשים אשר כינוי יותר נאות עבורם הינו "תושבי‬
‫ממלכת יהודה" ‪ -‬חסידי היהדות במתכונותיה השונות )כולל השומרונים והאדומים(; 'יהודים' או‬
‫'עבריים' למעשה משתייכים לתת‪-‬קבוצה אתנית בקרב תושבי ממלכת יהודה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫סוגיה נוספת בספר זה היא הביקורת המקיפה המוצגת כנגד המסורת היהודית‬
‫והנוצרית‪ .‬הבשורות‪ ,‬כמו התלמוד‪ ,‬הן פרשנויות של התנ"ך היהודי‪ .‬הקשר בין היהדות‬
‫לנצרות מצריך השוואה בין שתי היצירות‪.‬‬
‫רבנים בדרך כלל החשיבו את השקידה על הברית החדשה כדבר שהוא מתחת לכבודם‪,‬‬
‫יישום הידע התלמודי שלהם על דבר שבעיניהם נתפס כאמונה טפלה של הגויים‪ .‬תרגומים‬
‫מצוינים של התלמוד לאנגלית הפכו אותו נגיש עבור קוראים חובבנים‪ .‬גם אין ספור פרשנויות‬
‫עשויות להיות מועילות‪.‬‬
‫הודות לארכיאולוגיה‪ ,‬היום אנו יודעים רבות על מתי ובאילו תנאים נכתב התנ"ך‪ ,‬על אילו‬
‫נימוקים הוא מתבסס‪ ,‬ואילו חלקים בו מהימנים‪ .‬שום ניתוח של הנצרות‪ ,‬שהיא דת המבוססת‬
‫על התנ"ך‪ ,‬לא היה שלם ללא מידע זה‪.‬‬
‫יתכן והקורא יבחין בגישה הפרו‪-‬יהודית של הכותב העולה ממבנה הספר‪ ,‬שהוא השוואה‬
‫בין היהדות והנצרות‪ .‬התוצאות אינן עושות חסד עם האחרונה‪ ,‬אם כי אינני בטוח שהן בכלל‬
‫תומכות ביהדות ‪ -‬נושא מרתק לכשעצמו‪ ,‬אך לא הנושא בספר זה‪ .‬הקורא יבחין כי הניתוח‬
‫המוצג בספר זה מבוסס על הגיון רווח‪ ,‬ללא כל התייחסות לאמיתות התורה או‬
‫ההיסטוריוגרפיה היהודית‪.‬‬
‫לקחתי את היהדות כנקודת הפתיחה רק מכיוון שהנצרות רואה בעצמה כהמשך ישיר של‬
‫היהדות‪ .‬בהתאם‪ ,‬היה זה רק טבעי לחפש את מידת השוני בין הנצרות והיהדות‪.‬‬
‫מטרתי הייתה להדגים את היעדרו המוחלט של כל דבר "על‪-‬טבעי" בנצרות ולהציע‬
‫הסבר משכנע ועקבי למקורה ולהתהוות הטקסטים הקדושים שבה‪ .‬ניסיתי לענות על רבות‬
‫מן השאלות החשובות ביותר בנוגע לנצרות‪ .‬האם היה ישוע אדם אמיתי? אם כן‪ ,‬מה הוא‬
‫לימד? היכן‪ ,‬כיצד ומדוע הופיעה הנצרות לראשונה? מה היא לקחה מהיהודים‪ ,‬מהגנוסטיקה‪,‬‬
‫ומה מהגויים? האם ישוע ביצע ניסים? כיצד הוא נולד? כיצד התקבל על היהודים? במה‬
‫הורשע? כיצד נוצר דיוקן הבשורה של ישוע? אילו רבדים קיימים בבשורות? מה בהם נוסף‬
‫מאוחר יותר? כיצד נוצרו הדמויות של פטרוס ומרים המגדלית? כמה שליחים היו? האם‬
‫פאולוס היה אדם אמיתי?‬
‫ייעודו של הספר הוא להשאיר את הקורא ללא ספקות בנוגע לשום פרט חשוב של‬
‫הדוקטרינה הנוצרית‪ .‬הפרשנות המלווה את הבשורות והאגרות שורה אחר שורה תוכל לסייע‬
‫לקורא לגבש דעה מוצקה לגבי האותנטיות ההיסטורית של הנצרות‪ .‬הדיון על פאולוס‪,‬‬
‫התיאולוג הראשון של הכנסייה‪ ,‬ושלל הדוגמאות בהן לקחה הנצרות את סיפוריה‬
‫מהמיתולוגיה היוונית‪ ,‬אמורות להוביל למסקנות חד משמעיות לגבי האמונה הנוצרית‪.‬‬
‫לאחר כתיבת ספר זה‪ ,‬כל שנותר לי לומר לנוצרים אדוקים הינו ציטוט מפי טרטוליאנוס‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫"האמינו לזה‪ ,‬משום שזה מגוחך!"‬
‫‪F318‬‬
‫‪6‬‬
‫מתי‬
‫מכל הנוצרים הידועים לנו‪ ,‬פפיאס ‪ 2‬היה הראשון שזיהה את מתי בתור הסופר ש"אסף‬
‫את כתבי הקודש בעברית"‪ 2 .‬פפיאס לא רמז לכך שמתי היה תלמידו של ישוע‪ ,‬אלא שפשוט‬
‫היה זה אדם שהתעניין בנושא‪ .‬אף על פי שנהוג היה לייחס את הכתוב בכתבי הקודש‬
‫לציטוטים של ישוע מ"מקור ‪ ,"Q‬או מהבשורה על פי תומא‪ ,‬אלה יכלו להתייחס בכלל‬
‫לנבואות משיחיות כלליות‪ .‬בכל אופן‪ ,‬עד המאה השנייה המוקדמת‪ ,‬טקסט מפורסם ששויך‬
‫למתי היה נפוץ‪ ,‬אולם פפיאס התכוון למשהו שונה לחלוטין מהגרסא המודרנית‪.‬‬
‫‪F1‬‬
‫‪F319‬‬
‫למרות שלפטור את הסברו של פפיאס כבלתי אמין יכול להיות נוח‪ ,‬הוא מתיישב בצורה‬
‫יפה עם מה שאנו יודעים היום על הגרסה המודרנית של הבשורה על פי מתי‪ ,‬אם כי זו טפחה‬
‫עם השנים לכדי פי שלוש או ארבע לפחות מגודלה המקורי עם כל עריכה‪ .‬בתחילה יכלו אלה‬
‫להיות האוספים שפפיאס ציין‪ .‬אמרות נוספות ופירושיהן‪ ,‬פרוטוטקסטים ואף קטעים ערוכים‬
‫מאת לוקס שובצו מאוחר יותר‪ .‬לנפח הסילוף הגדול אין כל קשר לישוע או לשליח מתי‪.‬‬
‫טיעון נוסף לכך שהבשורה המקורית ‪ 3‬הייתה שונה מאוד מגיעה מהתלמוד‪ ,‬אשר מציג‬
‫סיפור על מתיחה שעשו רבן גמליאל ואחותו אמא שלום לשופט נוצרי‪ 3 .‬שניהם שיחדו אותו‪,‬‬
‫וכל אחד מהם קיבל פסק דין אחר‪.‬‬
‫‪F2‬‬
‫‪F320‬‬
‫התלמוד מצטט את השופט הנוצרי‪ ,‬המקריא מתוך בשורה )ייתכן שמדובר בבשורה על‬
‫פי מתי בעברית( אשר שונה מאוד מזו שאנו מכירים‪ .‬הוא מקריא‪" :‬מיום הגלייתכם חוקי משה‬
‫נלקחו מכם‪ ,‬וחוק הבשורה ניתן"‪ ,‬ו"בן ובת יורשים בצורה שווה"‪ .‬תוכן זה לא נמצא בגרסאות‬
‫המודרניות‪.‬‬
‫הדבר הבא הוא המעניין ביותר‪" :‬הסתכלתי בסוף הספר ובו כתוב‪' ,‬לא באתי להוסיף או‬
‫לגרוע מתורת משה'" טקסט דומה נמצא בבשורה על פי מתי ‪ .5:17‬כלומר‪ ,‬מהמאה השנייה‬
‫ועד הרביעית )אותו הזמן שבו התלמוד עשוי היה להיכתב(‪ .‬הבשורה על פי מתי נסגרה‬
‫בפרק החמישי ‪ ,4‬בעוד שלגרסא העדכנית יש עשרים ושמונה פרקים‪.‬‬
‫‪F3‬‬
‫לא ידוע מיהו הסופר של הבשורה המודרנית על פי מתי‪ .‬המסורת הנוצרית משייכת את‬
‫הבשורה למתי בן חלפי‪ ,‬אולם הראייה היחידה לכך היא אגדה שסופרה על ידי אוריגנס‪ .‬חסיד‬
‫אמיתי בן ימיו של ישוע היה מתאר יותר בפרוטרוט את שליחותו של ישוע‪ .‬תמציתיותה של‬
‫הבשורה אינה מובנת‪ ,‬ואולי אף מרמזת שלמתי לא הייתה כל זיקה דתית לאותו הישוע שלו‬
‫סגדו מאוחר יותר‪ .‬מה גם שהמחבר לא מזכיר ולו במעט את עצמו ואת תפקידו‪.‬‬
‫מספר תזות החוזרות על עצמן )‪ ;18:9 ;5:30‬וכו'( מאפיינות את מתי‪ ,‬דבר אשר מרמז‬
‫על כך שהבשורה הורכבה ממספר גרסאות‪.‬‬
‫מוזרות נוספת בנוגע למתי הינה הנטייה להסביר את התזות‪ ,‬לעיתים במתן שני ניסוחים‬
‫שונים בבת אחת‪ ,‬כשהשני מסביר את הראשון )‪ ;6:31; 6:25‬וכו'(‪ ,‬תכונה שלכאורה איננה‬
‫אופיינית לישוע‪ ,‬שדיבר במשלים‪ .‬סגנון זה של הסברים רב שכבתיים יכול להיווצר כתוצאה‬
‫ממספר עורכים‪ .‬מתי מדויק וספציפי מאוד בדבריו‪ ,‬בעוד שבבשורות על פי תומא ולוקס‬
‫‪2‬הבישוף של הירפוליס )‪ 140-75‬לספירה(‪ ,‬אשר אסף עדויות ושמועות בדבר פעילותו של ישוע‪.‬‬
‫‪3‬חדשות טובות‪ .‬מושג נפוץ ביהדות‬
‫‪4‬אף על פי שהטקסט המקורי היה מחולק לנושאים‪ ,‬החלוקה לפרקים מתרחשת הרבה לאחר‬
‫מכן‪ .‬כשבספר זה מוזכרים פרקים מבשורות עתיקות‪ ,‬הכוונה היא לאותן קבוצות טקסט‪ ,‬המשולבות‬
‫פחות או יותר על ידי משמעות‪ ,‬הגיון או נושא דומה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הושאר בבירור מקום להסברים מיסטיים‪ .‬בכך‪ ,‬סלל מתי דרך בה הכנסייה השתמשה רבות‬
‫מאוחר יותר‪.‬‬
‫הבדל חשוב נוסף מבדיל בין מתי לבין תומא‪ /‬לוקס‪ :‬כיהודי נורמטיבי‪ ,‬מתי לא האמין‬
‫בתחיית מתים מיסטית "כאן ועכשיו"‪ .‬את מה שתומא הבטיח בעולם הזה‪ ,‬מתי העביר לעולם‬
‫הבא‪.‬‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬מתי היהודי הוא הבחירה המועדפת על עורכים נוצרים עבור תוספות‬
‫אנטי‪-‬יהודיות‪ .‬המאורעות המפוקפקים ביותר בנוגע לישוע ‪ ,‬כדוגמת לידתו הבתולית‪,‬‬
‫שושלתו‪ ,‬ומשפטו ‪ -‬משויכים כולם למתי‪ .‬כתיבתו של מתי נתנה אמינות לסיפורים הללו‪.‬‬
‫מתי מתאר מטיף יהודי המפנה את דבריו ליהודים בלבד‪ .‬ישוע של מתי מטיף להקפדה‬
‫על חוקי התורה‪ .‬אין כל רמז לישוע המטיף‪ ,‬עובד האלילים האפוקליפטי המתואר על ידי‬
‫יוחנן‪ ,‬בעוד שהאזכורים האפוקליפטיים המעטים שכן מתוארים לפי מתי נראים כתוספות‬
‫מאוחרות‪ .‬ישוע מתואר כאדם חומרני למדי היודע מהו פחד‪ ,‬ספק וייסורים‪ .‬הוא איננו מלמד‬
‫אמונה חדשה ולא מציע גאולה על ידי האמונה בו; הוא מדרבן לציות לתורה‪.‬‬
‫יהודים‪-‬נוצרים דאגו להפיץ את תורתם רק בין חבריהם לכת‪ .‬לא הייתה בכוונתו של מתי‬
‫לגרום לנצרות להתפשט גם לגויים; אם כבר‪ ,‬הוא סבר כי המרת דתם ליהדות בראש‬
‫ובראשונה הינה הכרחית‪ .‬עבורו‪ ,‬הנצרות היוותה את הזרם הנכון ביהדות‪ ,‬אשר הונהגה על‬
‫ידי מורה נערץ ומחולל פלאים הקרוי ישוע‪.‬‬
‫לאביונים ‪ 5‬הייתה גרסא משלהם לבשורה על פי מתי‪ ,‬אשר הייתה שונה באופן ניכר מזו‬
‫שבאוסף כתבי הקודש‪ .‬לדוגמא‪ ,‬חסר היה בה תיאור כלשהו בדבר לידתו של ישוע‪.‬‬
‫האפיפניוס‪ ,‬הסמכות הכנסייתית המוקדמת‪ ,‬כותב כי האביונים סילפו את דמותו של מתי‪,‬‬
‫אולם ההיפך יותר מתקבל על הדעת‪ .‬אחרת‪ ,‬מדוע ששני הפלגים היהודים‪ -‬של מתי ושל‬
‫האביונים‪ -‬ישתמשו בגרסאות שונות לחלוטין של אותה הבשורה?‬
‫‪F4‬‬
‫בשורתו של מתי מזכירה את החלטתו לחבור לישוע רק ב ‪ ,9:9‬הרבה אחרי שאר‬
‫השליחים‪ .‬אם כך‪ ,‬מתי לא יכול היה לשמוע את עיקר ההטפות של ישוע כפי שהן מדווחות‬
‫בבשורה‪ ,‬והוא לא יכול היה לדעת את נסיבות ההטבלה של ישוע‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין זה סביר שישוע‬
‫גולל בפניו את הפרטים האינטימיים של הולדתו‪ .‬אפילו בהנחה שמתי אכן כתב את הבשורה‪,‬‬
‫הוא מדווח שמועות לכל היותר‪ ,‬ולכן זו אינה קבילה בבית המשפט המודרני והעתיק כאחד‪-‬‬
‫ואין בה כל תועלת כבסיס להוכחה תיאולוגית‪.‬‬
‫הבשורה על פי מתי מבקרת את הפרושים‪ ,‬אך עם זאת משבחת את יושרם ואת‬
‫בקיאותם בתורה‪ .‬הכוונה היא לתאר את הפרושים כיהודים טובים‪ ,‬אך בעיקר להראות את‬
‫הנוצרים כטובים יותר‪ .‬קרוב לוודאי שמתי כלל רק חלק מהפסוקים הקריטיים‪ ,‬בעוד שהשאר‬
‫נוספו בשלב מאוחר יותר‪ .‬זוהי אחת מן הסיבות לתיארוך הבשורה על פי מתי לימי השליש‬
‫האחרון של המאה הראשונה לספירה‪ ,‬הזמן בו חורבן בית המקדש נישל את הצדוקים‬
‫הדומיננטיים מכוחם‪ ,‬ועבר לפרושים‪.‬‬
‫‪" 1:7‬ו ַאֲ ִב יָּה הוֹלִיד אֶ ת־אָסָ א"‬
‫התיקון המאוחר נעשה על מנת שיתיישב עם כתבי הקודש היהודים‪ .‬כתבי יד קדומים‬
‫כתבו באופן מוטעה "אביה הוליד את אספה"‪ .‬המחבר בלבל שמות יהודיים לא מוכרים‪.‬‬
‫‪ 5‬כת פרוטו נוצרית שחבריה העריצו את ישוע כמורה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪" 1:10‬וּמְ נַשֶׁ ה הוֹלִיד אֶ ת־אָמוֹן"‬
‫תיקון מאוחר‪ .‬כתבי יד מוקדמים ‪ 6‬כתבו בשוגג "עמוס"‬
‫‪F5‬‬
‫‪" 1:11‬ו ְי ֹאשִׁ יָּהוּ הוֹלִיד אֶ ת־י ְ ָכנְי ָהוּ"‬
‫דברי הימים ‪ :3:15‬בניו של יאשיהו‪ :‬יהונתן‪ ,‬יהויקים‪ ,‬צדקיהו‪ ,‬שלום‪ .‬יכניהו היה בנו של‬
‫יהויקים‪ ,‬לא של יאשיהו‪.‬‬
‫אַרבָּעָ ה עָ שָׂ ר דּ ֹרוֹת וּמִ ן־דָּ ו ִד עַ ד־גָּלוּת ָבּבֶל‬
‫‪" 1:17‬ו ְהִ נֵּה כָּל־הַ דּ ֹרוֹת מִ ן־אַב ְָרהָ ם עַ ד־דָּ ו ִד ְ‬
‫אַרבָּעָ ה עָ שָׂ ר דּ ֹרוֹת"‬
‫אַרבָּעָ ה עָ שָׂ ר דּ ֹרוֹת וּמִ גָּלוּת ָבּבֶל עַ ד־הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ְ 7‬‬
‫ְ‬
‫‪F6‬‬
‫אילן היוחסין נכפה‪ :‬רק ארבע עשר דורות מפרידים את גלות בבל )‪ 587‬לפני הספירה(‬
‫מישוע‪ ,‬כל דור כארבעים שנה‪ ,‬פרק הזמן הסטנדרטי של התנ"ך‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אנשים התחתנו‬
‫אז בין הגילאים שלוש‪-‬עשרה ושש‪-‬עשרה‪ .‬אם כך‪ ,‬חייבים היו להיות כשלושים דורות‪.‬‬
‫התלמוד מציע חישוב אחר‪ .‬הרב אליעזר בן עזריה‪ ,‬בן ימיו של הרב גמליאל ‪,‬מצוין כצאצא‬
‫מדור עשירי של עזרא ‪ ,4‬מה שאומר כי רק עשרה דורות חלפו מאז קץ גלות בבל ועד אמצע‬
‫המאה הראשונה לספירה‪ .‬במקרה שלפנינו קיים אי‪-‬דיוק גס או אלגוריה‪.‬‬
‫‪F321‬‬
‫כנראה שלאחר שהסתיים אילן היוחסין בדברי הימים נוספו עוד דורות רבים‪ ,‬אולם‬
‫הכותב לא שם לב‪ ,‬או שהיה עצלן מדי בשביל להמציא את השמות‪ .‬קרוב לוודאי שהוא חילק‬
‫את השורה בכוונה לארבע עשר דורות‪ ,‬כשבכל אחד הוא מקשר בין ישוע לבין האירועים‬
‫המרכזיים בהיסטוריה היהודית‪.‬‬
‫‪" 1:18‬מִ ְרי ָם אִ מּוֹ הָ י ְיתָ ה מְ א ָֹרשָׂ ה לְיוֹסֵ ף וּבְטֶ ֶרם י ָב ֹא אֵ לֶיהָ נִמְ צֵאת הָ ָרה מֵ רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ"‪.‬‬
‫במקום אחר טוענת הבשורה כי מרים ויוסף לא רק היו מאורסים‪ ,‬אלא אך גרו יחדיו‪.‬‬
‫בבשורה על פי לוקס מתוארים השניים כבני לוויה במסע לבית לחם‪ .‬הכיצד יתכן‬
‫שבסיטואציה שכזו לא היה ביניהם שום קשר אינטימי? למרות האירוסין‪ ,‬מאין יכול היה יוסף‬
‫לדעת על הריונה של מרים לפני החתונה? אין זה הגיוני לחשוב שהיא תאמר לו‪ ,‬ותסתכן‬
‫בסקילה‪ .‬אם הוא גילה לאחר החתונה‪ ,‬הכיצד יכלה מרים להישאר בתולה? ביעפ"י ‪ 8‬מנסה‬
‫לפתור את הבעיה על ידי אמירה כי יוסף לא היה בעלה של מרים‪ ,‬אלא השומר שלה‪.‬‬
‫‪F7‬‬
‫מקורו של סיפור הלידה הבתולית הינו בתרגום שגוי‪ .‬יוחנן משקף את הדעה המקורית‬
‫של הגנוסטיקה‪" :‬כל אלו אשר נולדו‪ ,‬לא מדם‪ ....‬אלא מאלוהים"‪ 5 .‬יוחנן מדבר על טקס‬
‫החניכה שעוברים אנשים רבים‪ ,‬בו הם קמים לתחייה רוחנית מחודשת של הנפש‪,‬‬
‫המשוחררת מחטאי הבשר‪ .‬עובדי אלילים בורים קרוב לוודאי הבינו דברים אלו כלידה‬
‫בתולית על ידי אישה חומרית באמצעות התעברות אלוהית‪ .‬כך זה נכנס למתי‪ .‬יוחנן ומרקוס‪,‬‬
‫שלשניהם ידע רב על פולחני אלילים‪ ,‬לא מציינים את נושא הלידה הבתולית‪.‬‬
‫‪F 32‬‬
‫רוח הקודש‪ ,‬אחד מרעיונותיה של הנצרות‪ ,‬היא רוח האלוהים‪ :‬זו שנשפה רוח חיים‬
‫באדם הראשון‪ .‬במובן הזה‪ ,‬כל לידה אנושית היא כתוצאה מרוח הקודש‪.‬‬
‫‪ " 1:19‬ו ְיוֹסֵ ף בַּעְ לָהּ אִ ישׁ צַדִּ יק ו ְ�א אָבָה לְתִ תָּ הּ לְחֶ ְרפָּ ה ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ שַׁ לְּחֶ נָּה בַּסָּ ֶתר"‪.‬‬
‫‪6‬אלא אם מצוין אחרת‪ ,‬ההפניה לכתב היד ששונה לקוחה מגירסת התנ"ך ‪NRSV Bible‬‬
‫‪7‬משיח‪ .‬בשתי השפות המילה הייתה נטולת הקונוטציה העל‪ -‬טבעית המודרנית‬
‫‪8‬בשורת הילדות על פי יעקב‬
‫‪9‬‬
‫איפה הצדק כאן? אילו יוסף היה מציית לתורה‪ ,‬הוא היה חושף את אשתו כמופקרת‪ ,‬אף‬
‫על פי שנראה כי נורמה זו לא נאכפה בזמן ההוא ‪ .6‬אילו רצה יוסף לעזור למרים‪ ,‬הוא לא היה‬
‫משליך אותה לרחובות‪ ,‬ובכך דן אותה לאביונות בלתי נמנעת‪ .‬אילו היה מתגרש ממנה על‬
‫מנת למנוע את בושתה‪ ,‬היה עליו לשלם לה סכום משמעותי לפי הסכם החתונה‪ ,‬הכתובה‪.‬‬
‫הוא לא יכול היה פשוט לשלוח אותה חזרה אל הוריה מבלי לבייש אותה‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫באותם ימים נשיאת אישה הרה כפי שעשה יוסף‪ ,‬הייתה אסורה‪" .‬אדם לא ישא אלמנה הרה‬
‫או אישה גרושה בטרם נולד הילד‪ 7 ".‬וכיצד יכול היה יוסף שלא לחשוף אותה‪ ,‬או כיצד יכול‬
‫היה "לשלח אותה בסתר" אם מרים ילדה ילד ללא בעל?‬
‫‪F32‬‬
‫‪F324‬‬
‫אפשרות אחת היא שהכתוב "איש צדיק"‪ ,‬מתייחס לכך שיוסף היה איסיי‪ .‬האיסיים דחו‬
‫חלק ניכר מהתורה ויתכן שגם את ההלכה נגד חשיפת ניאוף‪ .‬הם אימצו ילדים לקהילות‬
‫שלהם‪ .‬השערה זו הופכת את יוסף לאב מאמץ‪ ,‬שפיזית איננו קשור למרים‪ ,‬וכך היא מסבירה‬
‫את היעדרותו מחייו של ישוע לאחר שישוע עזב את האיסיים‪.‬‬
‫הסיפור יכול היה לנבוע מקריאה מילולית של התורה‪" .‬כִּי‪-‬י ִקַּ ח אִ ישׁ אִ שָּׁ ה‪ ,‬וּבְעָ לָהּ‪ ...‬ו ְהָ י ָה‬
‫יתת וְנ ַָתן ְבּי ָדָ הּ‪ ,‬ו ְשִׁ לְּחָ הּ‬
‫אִ ם‪�-‬א תִ מְ צָא‪-‬חֵ ן בְּעֵ ינָיו‪ ,‬כִּי‪-‬מָ צָא בָהּ עֶ ְרו ַת דָּ בָר‪--‬וְכָתַ ב לָהּ סֵ פֶ ר כּ ְִר ֻ‬
‫מִ בֵּיתוֹ‪ 8 "...‬כפי הנראה‪ ,‬אילו מרים אכן עוברה בצורה על‪ -‬טבעית‪ ,‬היא שמרה על בתוליה ולכן‬
‫לא הייתה מחויבת להוצאה להורג‪ .‬אילו האיסור הרבני בדבר הוצאה להורג בשל ניאוף כבר‬
‫היה קיים אז‪ ,‬סביר להניח כי נשים רק גורשו בשל "ערות דבר"‪ ,‬במקום חריצת דינן בבית‬
‫המשפט‪.‬‬
‫‪F325‬‬
‫הקשר ליוסף התווסף למסורתו של ישוע לאחר מותו‪ .‬המשיח המת היחיד ביהדות הוא‬
‫צאצא של יוסף אבינו‪ ,‬ולא דוד‪ .‬משיח בן יוסף צפוי להנהיג יהודים בקרב ולהיהרג בו‪.‬‬
‫‪ " 23-1:20‬ו ְהִ נֵּה מַ לְאַ � י ְהוָֹה נ ְִראָה אֵ לָיו בַּחֲ לוֹם ו ַיּ ֹאמַ ר יוֹסֵ ף… ו ְקָ ָראתָ אֶ ת־שְׁ מוֹ‬
‫עַ‬
‫ישועַ '‪...‬וְכָל־ז ֹאת הָ י ְתָ ה לְמַ �את אֶ ת־דְּ בַר י ְהוָֹה אֲ שֶׁ ר־דִּ בֶּר ְבּי ַד הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר׃ הִ נֵּה הָ לְמָ ה הָ ָרה‬
‫ו ְיֹלֶדֶ ת בֵּן ו ְקָ ְראוּ שְׁ מוֹ עִ מָּ נוּאֵ ל‪".‬‬
‫נראה כי ההפניה לנבואה נוספה בשלב מאוחר יותר על מנת לאמת את המסורת שנוצרה‬
‫עד אז בדבר הלידה הבתולית‪ .‬ולא‪ ,‬מדוע העניק יוסף את השם ישוע‪ -‬אל הישועה‪ -‬לילד אשר‬
‫הנבואה מכנה עמנואל‪ -‬האל עימנו?‬
‫באופן תמוה‪ ,‬השמות יהושוע ועמנואל מורכבים משני כינויים שונים של ה'‪ :‬השם‬
‫המפורש ואלוהים‪ .‬כפי שידוע כיום‪ ,‬שמות אלו מקבילים למסורות כתובות מפולגות‪ ,‬יתכן‬
‫שאלו של יהודה וישראל‪ ,‬הרשומים בסיפורי עזרא ויהושוע בתנ"ך‪ .‬שני סיפורים אלו ואחרים‬
‫נפגשים בתנ"ך המודרני‪ .‬יתכן שתיאולוגים קדומים לא שמו לב לכך‪ ,‬אולם יוסף בעל‬
‫ההשראה הקדושה לא היה אמור לעשות טעות שכזו‪.‬‬
‫"אז אמר ישעיהו‪ָ ' :‬לכֵן י ִֵתּן אֲ דֹנָי הוּא‪ָ ,‬לכֶם‪--‬אוֹת‪ :‬הִ נֵּה הָ עַ לְמָ ה‪ ,‬הָ ָרה ו ְיֹלֶדֶ ת בֵּן‪ ,‬ו ְקָ ָראת‬
‫שְׁ מוֹ‪ ,‬עִ מָּ נוּ אֵ ל‪ ....‬כִּי בְּטֶ ֶרם י ֵדַ ע הַ נַּעַ ר‪ ,‬מָ א ֹס בּ ָָרע‪--‬וּבָח ֹר בַּטּוֹב‪ :‬תֵּ עָ זֵב הָ אֲ דָ מָ ה אֲ שֶׁ ר אַ ָתּה קָ ץ‪,‬‬
‫‪9‬‬
‫מִ ְפּנֵי שְׁ נֵי מְ ָלכֶיהָ ‪." .‬‬
‫‪F326‬‬
‫הכותב הסתמך על תרגום השבעים‪ :‬בתולה‪ .‬במקור העברי המונח הוא "עלמה"‪,‬‬
‫ומעשיית הלידה הבתולית הוכנסה כאשר הבשורה של מתי כבר לא שויכה באופן בלעדי‬
‫לפלג היהודי‪.‬‬
‫מתרגם יהודי של תרגום השבעים לעולם לא היה חושב שמדובר ב'לידה בתולית'‪ .‬בכל‬
‫אופן‪ ,‬נוצרים יכלו לחשוב על כך‪ ,‬בהשראת מיתוסים פופולאריים של עבודת אלילים‪ ,‬ואף יכלו‬
‫לשבץ "הוכחות" תיאולוגיות בתרגום השבעים מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ה"עלמה" של ישעיהו יכולה להתייחס גם ליהודה ‪ 9‬והשם עמנואל לדמות של איש צדיק או‬
‫של יהודים החוזרים בתשובה‪.‬‬
‫‪F8‬‬
‫"העלמה הרה"‪ :‬זמן הווה‪ .‬ישעיהו מעודד את אחז מלך יהודה להילחם בביטחון‪ ,‬נבואה‬
‫שהייתה חייבת להתגשם מיד ולא בעתיד הלא מוגדר‪ ,‬על מנת לשכנע את אחז‪ .‬בכל אופן‪,‬‬
‫במקרה זה פירושים רבניים העדיפו התגשמות מאוחרת יותר‪.‬‬
‫" כִּי בְּטֶ ֶרם י ֵדַ ע הַ נַּעַ ר‪ ...‬מָ א ֹס בּ ָָרע‪--‬וּבָח ֹר בַּטּוֹב‪ ".‬לוקס אומר כי ישוע הטיף במקדש )כבר‬
‫בחר בטוב( מילדות‪ ,‬ורוצה לומר כי אויביה של ישראל כבר הובסו‪.‬‬
‫" תֵּ עָ זֵב הָ אֲ דָ מָ ה "‪ .‬סוריה ואפרים הפסיקו להיאבק ביהודה זמן רב לפני שישוע נולד‪.‬‬
‫האימפריה הרומית ויוון המשיכו להתקיים אחרי הולדת ישוע‪.‬‬
‫יתרה על כן‪ ,‬ישעיהו מתאר את חיי הפעוט‪" :‬הוא יאכל קום ודבש" טקסטים אחרים‬
‫מספרים כי משפחתו של ישוע לא הייתה אמידה‪.‬‬
‫‪" 1:25‬וַיִּקְ ָרא אֶ ת־שְׁ מוֹ ישועַ "‬
‫הכותב‪ ,‬שככל הנראה לא הכיר את המנהגים היהודים‪ ,‬כנראה נזדמן לביטוי המשפטי‬
‫הזה‪ .‬לא מצוין שיוסף אימץ את ישוע על ידי מתן שמו‪ .‬למעשה‪ ,‬אילו יוסף ומרים היו נשואים‬
‫באופן רשמי‪ ,‬לא היה כל צורך בהליכי אימוץ משפטיים‪ .‬אילו ההליך נועד בכדי להרגיע את‬
‫יוסף‪ ,‬כיצד יכול היה מתי )או ישוע לצורך עניין זה( לדעת על כך? בכל אופן‪ ,‬סיפור האימוץ‬
‫היה נחוץ ליהודים נוצרים‪ ,‬על מנת לבסס את היותו של ישוע כנצר לבית דוד דרך יוסף‪ ,‬אילו‬
‫זה לא היה אביו הביולוגי של ישוע‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס הַ מֶּ לֶ� כַּאֲ שֶׁ ר נוֹלַד ישועַ ְבּבֵית־לֶחֶ ם י ְהוּדָ ה‪"...‬‬
‫‪ " 2:1‬וַי ְהִ י בִּימֵ י ְ‬
‫מבין מספר דמויות מלכותיות הקרויות הורדוס‪ ,‬רק אחד מהן היה מלך‪ ,‬הורדוס הגדול‪.‬‬
‫אולם הכרונולוגיה של לוקס שוללת את האפשרות שהולדת ישוע התרחשה בתקופת שלטונו‪.‬‬
‫הורדוס אנטיפס‪ ,‬יורשו של הורדוס הגדול‪ ,‬לא היה מלך‪ ,‬אלא שימש כטטרארך ‪ 10‬הגליל‪.‬‬
‫כתגובה לבקשתו להפכו למלך‪ ,‬הוא הוגלה על ידי הרומאים לספרד‪.‬‬
‫‪F9‬‬
‫"האמגושים )חוזי הכוכבים( באו ממזרח"‬
‫לא הגיוני שיהודים יציינו את מיקומם הגיאוגרפי של האמגושים‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬
‫שלא הגויים‪ ,‬שבקיאותם בכתבי הקודש הייתה קרוב לוודאי דלה‪ .‬ישנו דבר מוזר נוסף‪ :‬אילו‬
‫האמגושים באמת היו כה בקיאים בכתבי הקודש היהודים ובאותות הכוכבים‪ ,‬כיצד יתכן‬
‫שהם לא ידעו היכן יוולד המשיח? הרי כל יהודי ידע‪.‬‬
‫לא ברור מי הגיע להורדוס‪ .‬האמגושים היוונים היו קוסמים‪ ,‬לא חכמים‪ 11 .‬שום יהודי‬
‫הבקיא בויקרא ‪ " -20:27‬ו ְאִ ישׁ אוֹ‪-‬אִ שָּׁ ה‪ ,‬כִּי‪-‬י ִהְ י ֶה בָהֶ ם אוֹב אוֹ י ִדְּ עֹנִי‪--‬מוֹת יוּמָ תוּ"‪ -‬לא יכתוב‬
‫זאת‪ .‬יתכן ונוצר בלבול עקב העובדה כי היוונים קראו לפרסים "קוסמים"‪ ,‬בדומה לכל כת‬
‫הכוללת לימוד עם משמעת‪ ,‬בית ספר פילוסופי‪ ,‬אשר גרמו לסופר להתייחס אליהם כאל‬
‫אנשים חכמים ולא כאל כקוסמים‪ .‬היוונים כיבדו כל סוג של ידע‪ .‬פלוטארכוס מצטט באהדה‬
‫‪F10‬‬
‫‪9‬אני נוטה להתייחס לטריטוריה עליה התיישבו היהודים בזמן שלטונו של הרודוס ביהודה‬
‫‪10‬שליט של חלק כלשהו מתחום המדינה‬
‫‪11‬יתכן וסיפור האגמושים לא התקבל בדרך כלל‪ .‬לדוגמא‪ ,‬ציור של פיטאטי בקא'רצוניקו‪ ,‬מאה‬
‫‪ 16-15‬לספירה‪ ,‬מציג קוסמים בדמותן של נשים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫את כורש הגדול‪ ,‬אשר התפאר כפילוסוף ומכשף מוצלח יותר מאחיו ארתחששתא‪) .‬הוא גם‬
‫היה מסוגל לשתות יותר יין‪(.‬‬
‫גויים כנראה ייחסו קוסמים יהודיים לאמגושים‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪F 327‬‬
‫‪ " 2:2‬אַ יֵּה מֶ לֶ� הַ יְּהוּדִ ים אֲשֶׁ ר יֻלַּד כִּי ָראִ ינוּ אֶ ת־כּוֹכָבוֹ בַּמִּ ז ְָרח‪".‬‬
‫האמגושים מכנים את ישוע "מלך היהודים"‪ ,‬אך מדוע שזר עם חשיבות כה מוגבלת יעניין‬
‫אותם כל כך? יתכן וטקסט זה הינו שריד למנהג ישן שהיה מכוון לחברי כת יהודים בלבד‬
‫בבשורתו של מתי‪ .‬עבורם‪ ,‬לא היה ישוע מושיע עבור כל העמים‪.‬‬
‫לחכמים הגויים אין כל סיבה לשמוח‪ ,‬שכן לידת המשיח תביא לחורבן על אדמתם‪.‬‬
‫לעיתים קרובות הנבואה מצוטטת על מנת לתמוך בטיעונים השונים‪ " ,‬דָּ ַר� כּוֹכָב מִ יַּעֲ ק ֹב‪,‬‬
‫ו ְקָ ם שֵׁ בֶט מִ יִּשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬וּמָ חַ ץ פַּ אֲ תֵ י מוֹאָב‪ ,‬ו ְקַ ְרקַ ר כָּל‪ְ -‬בּנֵי‪-‬שֵׁ ת‪ .‬ו ְהָ יָה אֱ דוֹם י ְֵרשָׁ ה‪ 11 ".‬הכוונה‬
‫בכוכב היא למנהיג‪ ,‬ולא לחפץ שמימי‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬הנבואה היא למנהיג צבאי‪ ,‬לא לישוע‬
‫הפציפיסט‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הכוכב היווה מטאפורה פופולארית ביהדות‪ .‬מנהיג המרד ב ‪135-132‬‬
‫לפני הספירה כינה את עצמו בר כוכבא‪ ,‬בנו של כוכב‪ .‬יתכן וזוהי הסיבה שבגללה בכל‬
‫הבשורות‪ ,‬מתי היהודי נבחר לשאת את מקרה ה"כוכב"‪ .‬יתכן שחלק בלתי מוגדר של הסיפור‬
‫הוצג בפרוטו‪-‬מתי‪ 12 ,‬משום שהסופר לא יכול היה לצפות מהיהודים לקבל מישהו שאיננו‬
‫מזוהה עם כוכב כמו המשיח‪ .‬סופרים גויים מאוחרים יותר יכלו לגבש את האירוע לכדי סיפור‬
‫מנופח על האמגושים‪ ,‬אשר היה מקובל בקרב העמים השכנים‪.‬‬
‫‪F 328‬‬
‫‪F1‬‬
‫ישעיהו ‪ 60:3‬נטען כהוכחה מקראית נוספת " וּמְ ָלכִים‪ ,‬לְנֹגַהּ ז ְַרחֵ �"‪ .‬כאן האור הוא‬
‫מטאפורה לנוכחות ה'‪ ,‬לא תיאור של כוכב‪ .‬ישעיהו שוב מתאר ניצחון צבאי‪ :‬שְׂ אִ י‪-‬סָ בִיב עֵ ינַי ִ�‪,‬‬
‫וּראִ י‪ֻ --‬כּלָּם‪ ,‬נִקְ בְּצוּ בָאוּ‪-‬לָ� כִּי‪-‬י ֵהָ ֵפ� עָ ַלי ִ� הֲ מוֹן י ָם‪ ,‬חֵ יל גּוֹי ִם י ָב ֹאוּ לָ�‪ .‬שִׁ ְפעַ ת גְּמַ לִּים ‪ ...‬זָהָ ב‬
‫ְ‬
‫וּלְבוֹנָה י ִשָּׂ אוּ‪ ".‬המילה שאי הינה נקבה‪ ,‬ולכן לא יתכן שהיא מכוונת לישוע‪ ,‬אלא לארץ הקודש‪.‬‬
‫מלחמה ‪" 5:6:3 13‬מעל העיר )ירושלים( הופיע כוכב בדמות חרב‪ ,‬וכוכב שביט נראה‬
‫במשך שנה שלמה‪ ".‬הסבירות לכך שכוכב בית לחם או השביט שעליו יוסף בן מתתיהו מדבר‬
‫היה מעל שמי ירושלים זמן רב לפני המלחמה של ‪ 70-66‬לפני הספירה היא נמוכה‪ .‬יתכן‬
‫שישוע הוצא להורג במהלך המלחמה אך לא יתכן שהוא נולד מיד לפניה‪ .‬בשונה מלוקס‬
‫ועורכיו‪ ,‬ניכר כי מתי איננו מכיר את דברי יוסף בן מתתיהו‪ ,‬ולכן המאורע כפי שהוא מסופר‬
‫הינו בלתי אפשרי‪ ,‬שכן מתי לא יכול היה לראות זאת‪.‬‬
‫‪F12‬‬
‫שום דבר ביהדות לא יכול היה לגרום להבאתם של האמגושים לבית לחם‪ .‬אולם בדתות‬
‫פגאניות‪ ,‬תופעות שמימיות לוו בדרך קבע בלידות ומיתות של "אלים"‪ ,‬שכן הגויים סברו כי‬
‫האלים שוכנים בשמיים‪ ,‬ושכך הם מציינים אירועים חשובים‪.‬‬
‫יתכן שאב‪-‬הטיפוס לאירוע היה התפוצצות סופרנובה‪ .‬כל הכוכבים הבהירים היו ידועים‬
‫במשך זמן רב; לא היה ביניהם כל חדש‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הסופרנובה המוקדמת ביותר‪ ,‬נראתה רק‬
‫ב‪ 1054-‬לספירה‪.‬‬
‫‪12‬ה"מהדורה הראשונה" של מתי‪ ,‬קצרה משמעותית מהמהדורה הנוכחית‪.‬‬
‫‪13‬מלחמת היהודים מאת יוספוס פלביוס‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫היו ניסיונות רבים להענקת הסברים נוספים לאירוע‪ .‬לדוגמא‪ ,‬כוונת המושג "עליית‬
‫הכוכב" הייתה המעבר של אחד מן הכוכבים‪ ,‬כנראה סיריוס‪ ,‬או של אחת מהפלנטות‬
‫הבהירות בקבוצת כוכבים מסוימת‪ .‬למעשה‪ ,‬מבנה הטקסט הכה מעורפל מאפשר גיבוש‬
‫מפות אסטרולוגיות עבור כל תאריך‪.‬‬
‫האירוע של מתי יכול לנבוע מהאגדה היהודית על לידת אברהם‪ .‬המלך נמרוד‪,‬‬
‫אסטרולוג‪ ,‬קרא את האירוע בכוכבים והחליט להרוג את כל התינוקות הזכרים‪ .‬אמו של‬
‫אברהם ברחה וילדה אותו בתוך מערה שהוארה על ידי אור אלוהי‪ ,‬בדיוק כפי המסופר אודות‬
‫לידתו של ישוע‪.‬‬
‫התופעה של הופעתו של כוכב מיוחד בזמן הולדתו של מושיע קיימת בתרבויות רבות‪,‬‬
‫ללא קשר למתי‪ .‬יתכן ומקורו של סיפור זה הינו התיאור של הפסטיבל של אדוניס באנטיוכה‬
‫והקריאה‪" ,‬כוכב הישועה הופיע במזרח"‪ .‬קרוב לוודאי שהכוכב היה ונוס הבוהק‪ -‬אך סיפור‬
‫האגדה הופיע זמן רב לפני הבשורה על פי מתי‪.‬‬
‫אחד משירי העלילה העתיקים ביותר שקיימים‪ ,‬עלילות גילגמש‪ ,‬מספר כיצד כוכב יורד‬
‫אל הגיבור חצי האל ‪ -‬גילגמש‪ .‬אנו יכולים לתהות על מהותו של הכוכב ההוא‪ ,‬שהיה כה כבד‬
‫שאף גילגמש החזק לא יכול היה להרימו‪ .‬לכן המקדש מביא מספר דוגמאות המוזכרות‬
‫בכתבי ברוסוס' ‪ '14‬אשר אולי מזהים את החפץ המואר דמוי הביצה‪ ,‬בו אואנס ‪ 15‬או מלוויו‪,‬‬
‫ירדו מהשמיים בדמות כוכב‪ .‬אותו הדבר יכול להיגזר משיר העלילה על גילגמש‪ :‬הכוכב‬
‫הנופל מסמן את גילגמש כאחד מהפונדקאים של חצאי האלים‪ .‬הכוכב )החפץ דמוי הביצה?(‬
‫היה המאפיין הראשון של הפונדקאי‪.‬‬
‫‪F13‬‬
‫‪F14‬‬
‫עתיקותה של אגדת הכוכב אינה יכולה לשמש כהוכחה לשמימיותו של ישוע‪ ,‬אלא רק‬
‫להראות כי הנוצרים הקדומים אימצו אגדה ידועה עבור גיבורם‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס הַ מֶּ לֶ�‪ ...‬ו ַ יֶּחֱ ַרד הוּא וְכָל־י ְרוּשָׁ ַלי ִם עִ מּוֹ"‪.‬‬
‫‪ְ " 2:3‬‬
‫אוכלוסיית ירושלים הייתה צוהלת על בואו של המשיח‪ .‬מדובר בסגנון השונה מזה של‬
‫מתי‪ .‬בשל הניתוק מהמאורעות עצמן עקב הזמן והמרחק‪ ,‬הכותב מתאר את אוכלוסיית‬
‫ירושלים ומלכה כמקשה אחת‪ .‬אך האמת היא שתושבי ירושלים לא אהדו את הורדוס‪ ,‬אדומי‬
‫שהתגייר‪ .‬הורדוס לא היה צאצא של דוד ואף לא היה חשמונאי‪ ,‬ואפילו יוסף בן מתתיהו הביט‬
‫בו בחשדנות‪.‬‬
‫אם נקבל את הטענה שחייו של ישוע באמת התחילו במאורעות כה מדהימים‪ ,‬מדוע הוא‬
‫לא הפך לאיש מפורסם ביהודה? מדוע לא היה לו כל קושי לשוב אליה לאחר שברח‬
‫למצריים? הרי הרומאים וודאי דאגו משיבתו של "המשיח"‪ ,‬מנהיג צבאי‪ ,‬הרבה יותר מאשר‬
‫הורדוס‪ .‬העובדה שלידתו של המשיח‪ ,‬אשר בישרה על כל כך הרבה מאורעות‪ ,‬לא עניינה‬
‫איש‪ -‬הינה דבר תמוהה‪.‬‬
‫‪ ..." 6-2:4‬וַיַּקְ הֵ ל אֶ ת ־כָּל־ ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ סּוֹ ְפ ִרים בָּעָ ם וַיִּשְׁ אַל אֶ ת־פִּיהֶ ם לֵאמ ֹר אַ יֵּה‬
‫י ִ ָוּלֵד הַ מָּ שִׁ יחַ ׃ ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו ְבּבֵית־לֶחֶ ם י ְהוּדָ ה כִּי כ ֹה־כָּתוּב ְבּי ַד־הַ ָנּבִיא׃ ו ְאַ ָתּה בֵּית־לֶחֶ ם אֶ ֶרץ‬
‫י ְהוּדָ ה אֵ ינְך צָעִ יר בְּאַ ֻלּפֵ י י ְהוּדָ ה כִּי מִ מְּ ך יֵצֵא מוֹשֵׁ ל אֲ שֶׁ ר י ְִרעֶ ה אֶ ת־עַ מִּ י י ִשְׂ ָראֵ ל"‬
‫‪14‬נזיר שכתב את ההיסטוריה השומרית‬
‫‪15‬השומרים מזכים את אואנס בתואר מקים התרבות השומרית‪ .‬במיתוסים מאוחרים יותר‪ ,‬ניתן‬
‫להבין את הכוונה כמביא תורה דתית‪ .‬השומרים ראו בו חצי אל דו‪-‬חי‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫העובדה שהורדוס בכלל שואל שאלה שכזו‪ ,‬שכל מי שיש לו ידע מינימאלי ביהדות‬
‫המשיחית אמור לדעת‪ ,‬הינה תמוהה ביותר‪.‬‬
‫מיכה‪ָ " 4-2 :5 :‬לכֵן י ִתְּ נֵם‪ ,‬עַ ד‪-‬עֵ ת יוֹלֵדָ ה יָלָדָ ה; וְי ֶתֶ ר אֶ חָ יו‪ ,‬ישועבוּן עַ ל‪ְ -‬בּנֵי י ִשְׂ ָראֵ ל‪ .‬ו ְעָ מַ ד‪,‬‬
‫אָרץ‪ .‬ו ְהָ י ָה זֶה‪ ,‬שָׁ לוֹם;‬
‫ו ְָרעָ ה בְּע ֹז י ְהו ָה‪ִ --‬בּגְאוֹן‪ ,‬שֵׁ ם י ְהוָה אֱ �הָ יו; וְיָשָׁ בוּ‪ ,‬כִּי‪-‬עַ תָּ ה יִגְדַּ ל עַ ד‪-‬אַפְסֵ י‪ֶ -‬‬
‫ְאַרמְ ֵ‬
‫נוֹתינוּ‪ ,‬ו ַהֲ קֵ מ ֹנוּ עָ לָיו שִׁ בְעָ ה ר ֹעִ ים‪ ,‬וּשְׁ מ ֹנָה נְסִ יכֵי אָדָ ם‪".‬‬
‫ְאַרצֵנוּ‪ ,‬וְכִי י ִדְ ר ֹ� בּ ְ‬
‫אַ שּׁוּר כִּי‪-‬י ָבוֹא ב ְ‬
‫כאן אנו נתקלים בטעות קלאסית של סופרי הברית החדשה‪ .‬נבואות אינן מספקות‬
‫נסיבות מדויקות‪ ,‬מה שמאפשר לנוצרים לשייך את הנבואות לחייו של ישוע‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫המאורעות המוזכרים במיכה לא היו יוצאי דופן' והתרחשו לאורך מאות שנים‪ .‬הנוצרים אינם‬
‫מספקים ראיה לכך שהנבואה מתייחסת לישוע ספציפית‪ .‬במקרה זה‪ ,‬על המשיח לבוא‬
‫מאפרתה‪ .‬אם המשיח בא‪ ,‬הוא יבוא מאפרתה‪ .‬זה לא אומר שכל מי שנולד באפרתה הוא‬
‫המשיח‪ .‬ניתן לשייך את הנבואה לישוע רק אם נצא מתוך נקודת ההנחה שהוא באמת‬
‫המשיח‪ .‬הנבואה אינה מוכיחה שישוע הוא המשיח‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס אֶ ל האמגושים בַּסֵּ תֶ ר וַיַּחְ ק ֹר א ָֹתם לָדַ עַ ת אֶ ת הָ עֵ ת אֲ שֶׁ ר נ ְִראָה‬
‫‪ " 2:7‬וַיִּקְ ָרא ְ‬
‫הַ כּוֹכָב׃ "‬
‫האם אף אחד מלבד האמגושים לא ראה את הכוכב?‬
‫‪ 9-2:8‬הורדוס שולח את האמגושים לבית לחם על מנת למצוא את המשיח ו‪ "...‬וַיֵּלֵכוּ‬
‫ר־ראוּ בַקֶּ דֶ ם עָ לָה ִל ְפנֵיהֶ ם עַ ד אֲ שֶׁ ר־בָּא וַיַּעֲ מ ֹד מִ מַּ עַ ל לַאֲ שֶׁ ר הָ י ָה שָׁ ם הַ יָּלֶד׃ "‬
‫ו ְהִ נֵּה הַ כּוֹכָב אֲ שֶׁ ָ‬
‫אילו ידעו האמגושים על בית לחם מהנבואות‪ ,‬לא היה להם כל צורך בהנחיה‪ .‬דבר זה‬
‫אומר שעל הכוכב היה לעצור מעל בית מסוים )דבר שלא ייתכן(‪ .‬הידע האסטרונומי בו‬
‫החזיקו אז היה פרימיטיבי ביותר‪ ,‬ואין שום דרך שמישהו יכול היה להבדיל בין גוף שמימי‬
‫שנמצא מעל ירושלים או בית לחם‪ .‬מדובר בדיווח שהוא בגדר מעשיה‪ .‬אפילו אם מדובר‬
‫בעיירה בית לחם שהתקיימה בזמנו גם בגליל‪ -‬עדיין המדע דאז לא היה מסוגל להבדיל בין‬
‫שני המקומות‪.‬‬
‫כיצד יכול היה הכוכב להתקדם בפני האמגושים לפני שהם יצאו בכלל לבית לחם אם‬
‫בפסוק ‪ 2:7‬הורדוס לא ידע את מועד הופעתו‪ -‬כלומר‪ ,‬האם הכוכב כבר נעלם?‬
‫‪ " 2:11‬ו ַ יָּב ֹאוּ הַ ַבּי ְתָ ה וַיּ ְִראוּ אֶ ת־הַ ֶיּלֶד עִ ם מִ ְרי ָם אִ מּוֹ וַיִּפְּלוּ וַיִּשְׁ תַּ חֲ ווּ־לוֹ וַיִּפְתְּ חוּ אֶ ת‬
‫אֹצְר ֹתֵ יהֶ ם וַיַּקְ ִריבוּ לוֹ מִ נְחָ ה זָהָ ב וּלְבוֹ נָה ו ָמ ֹר׃ "‬
‫המסורת היהודית מציינת את הלבונה פעמים רבות דווקא בהקשר של מנחות המובאות‬
‫לאלילים‪ ,‬על כן תמוהה שהובא הדבר לישוע‪.‬‬
‫ְאַרצָם׃"‬
‫ל־הוֹרדוּס וַיִּפְנוּ וַיֵּלְכוּ בְּדֶ רך אַחֵ ר ל ְ‬
‫ְ‬
‫‪ " 2:13‬ו ְהֵ ם צֻוּוּ בַחֲ לוֹם ְל ִבלְתִּ י שׁוּב אֶ‬
‫אם הורדוס שכן בירושלים‪ ,‬אז האמגושים לא יכלו לבחור בדרך אחרת‪ .‬בית לחם‪/‬אפרת‬
‫שוכנות מספר קילומטרים מירושלים‪ .‬על האמגושים היה לשוט בים המלח או להקיפו מדרום‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬שלו הם היו עוברים דרך ירושלים‪ ,‬לא היה עליהם לבקר את הורדוס‪ .‬האמגושים‬
‫לא שבו על אותה הדרך בשל אמונה תפלה פגאנית‪ -‬אולי בכדי לרמות רוחות רעות שצדות‬
‫אחר מושא חפצן‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪ " 2:13‬וַיּ ֵָרא מַ לְאַך י ְהוֹ ָה אֶ ל־יוֹסֵ ף בַּחֲ לוֹם לֵאמ ֹר קוּם קַ ח אֶ ת־הַ ֶיּלֶד ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ וּב ְַרח־ לְך‬
‫הוֹרדוֹס מְ בַקֵּ שׁ אֶ ת ־נֶפֶ שׁ הַ יֶּלֶד לְקַ חְ תָּ "‬
‫מִ צ ְַרי ְמָ ה‪ ...‬כִּי ְ‬
‫אם הורדוס לא האמין בנבואה המשיחית‪ ,‬הוא לא היה מראה כל עניין בישוע‪ .‬אם הוא‬
‫האמין לאמגושים‪ ,‬הוא לעולם לא היה מסתכן בפגיעה בישוע‪ .‬ישנה אפשרות שהורדוס עצמו‬
‫לא האמין בנבואה אך פחד שאחרים יאמינו‪ .‬ישוע לא יכול היה להוכיח את משימתו המשיחית‬
‫ולא ניתן היה לסמוך עליו‪.‬‬
‫בבשורה על פי לוקס חסר הפרק המתאר את רדיפתו של הורדוס ואת המנוסה למצריים‪.‬‬
‫הוא טוען שמשפחתו של ישוע חיה בשלווה בנצרת והייתה מבקרת בירושלים בחגים‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬לוקס בכלל טוען שישוע נולד לאחר מותו של הורדוס‪.‬‬
‫למרות שתיאור הבריחה מתואר במתי בלבד‪ ,‬אפיפניוס טוען ש"אוונג'ליסטים אחרים"‬
‫‪12‬‬
‫מחזקים את הסיפור שישוע נמלט מהורדוס למצריים‪ ,‬חזר לנצרת‪ ,‬הוטבל‪ ,‬וחי במדבר‪.‬‬
‫‪F329‬‬
‫התלמוד מקשר בין מנוסתו של ישוע למצריים עם רדיפתם של הפרושים בידי אלכסנדר‬
‫‪13‬‬
‫ינאי‪.‬‬
‫‪F30‬‬
‫על פי התיאור בתלמוד‪ ,‬ישוע היה תלמיד בבית הפרושים בתחילת המאה הראשונה‬
‫לספירה‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס לְמַ �את אֶ ת אֲ שֶׁ ר דִּ בֶּר י ְהוֹ ָה ְבּי ַד־הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר מִ מִּ צ ְַרי ִם‬
‫‪ " 2:15‬וַיֵּשֶׁ ב שָׁ ם עַ ד־מוֹת ְ‬
‫קָ ָראתִ י ִל ְבנִי׃ "‬
‫השימוש במילה "קראתי" בזמן עבר לא יכולה הייתה לתאר אירועים אשר יקרו בעתיד‪,‬‬
‫בטקסט אשר נכתב ‪ 500‬שנה לפני הולדת ישוע‪.‬‬
‫הושע ‪ " 2-11:1‬כִּי נַעַ ר י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬ו ָא ֹהֲ בֵהוּ; וּמִ מִּ צ ְַרי ִם‪ ,‬קָ ָראתִ י ִל ְבנִי‪ .‬קָ ְראוּ‪ ,‬לָהֶ ם; כֵּן‪ ,‬הָ לְכוּ‬
‫מִ ְפּנֵיהֶ ם‪ַ --‬לבְּעָ לִים י ְ ַזבֵּחוּ‪ ,‬ו ְלַ פְּסִ לִים י ְקַ טֵּ רוּן‪ ".‬פסוק זה מתייחס ליציאת בני ישראל ממצריים‪,‬‬
‫ולא לישוע‪ .‬משימתו של ישוע החלה בלידתו‪ ,‬לפני שמשפחתו של יוסף נסה למצריים‪ .‬על כן‪,‬‬
‫ישוע נקרא מבית לחם‪ -‬לא ממצריים‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס‪...‬וַיִּקְ צ ֹף עַ ד־מְ א ֹד וַיִּשְׁ לַח ויהרוג אֶ ת־כָּל־הַ י ְ ָלדִ ים אֲ שֶׁ ר ְבּבֵית־לֶחֶ ם וּ ְבכָל‬
‫‪ְ " 2:16‬‬
‫־גְּבוּלֶיהָ מִ בֶּן־ שְׁ נ ַָתי ִם וּלְמָ טָּ ה ְלפִי הָ עֵ ת אֲ שֶׁ ר חָ קַ ר מִ פִּי האמגושים‪".‬‬
‫מעשה מוזר מצד האמגושים‪ .‬האם הם באו להורדוס וסיפרו לו כאשר הם ידעו מראש מה‬
‫תהיה תגובתו? טקסטים נוצריים אחרים עוקפים בעיה זו באומרם כי האמגושים לא אמרו‬
‫דבר להורדוס‪ -‬אלא הוא שמע על ביקורם משמועות‪ .‬מדוע נרצחו כל הילדים עד גיל שנתיים‬
‫אם האמגושים סיפרו להורדוס שישוע נולד רק לפני מספר ימים? האם הורדוס המתין‬
‫שנתיים בשביל האמגושים שישובו ממסעם לבית לחם הקרובה? אולי כותב הטקסט עצמו לא‬
‫ידע מה המרחק בין בית לחם לירושלים והקציב למסע שנתיים‪ .‬אין כל דיווח על רצח המוני‬
‫של תינוקות בזמנו של הורדוס בשום מקור אחר‪ .‬בהתחשב בקצב הילודה דאז‪ ,‬סביר ביותר‬
‫כי למרבית המשפחות היו מספר ילדים מתחת לגיל שנתיים‪ .‬יוסף בן מתיתיהו‬
‫הפרפקציוניסט אשר תיעב את הורדוס לעולם לא היה מפספס מאורע שכזה‪ .‬רצח התינוקות‬
‫הינו אחד מיני מעשיות רבות המופיעות בברית החדשה‪ ,‬אשר נכתבו בהשראת הסיפור על‬
‫לידת משה ורצח התינוקות שבא לאחריה‪.‬‬
‫‪ " 18-2:17‬אָז הוּקַ ם אֲ שֶׁ ר נֶאֱ מַ ר ְבּי ַד ־י ְִרמְ י ָהוּ הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר׃ קוֹל בּ ְָרמָ ה נִשְׁ מָ ע נְהִ י ְבּכִי‬
‫ַתמְ ִ‬
‫רוּרים ָרחֵ ל מְ ַבכָּה עַ ל־ ָבּנֶיהָ מֵ אֲ נָה לְהִ נָּחֵ ם כִּי אֵ ינֶנּוּ "‬
‫‪15‬‬
‫אך ירמיה ‪ 31:15‬מתאר את ימי גלות בבל‪ ,‬ולא את הולדת המשיח‪ .‬ירמיה ‪ -30:24‬את‬
‫הימים האחרונים‪ .‬ירמיה ‪ – 31:8‬השיבה מהצפון )ישנם חוקרים המייחסים את התיאור‬
‫לישראל המודרנית( לאחר סיום גלות בבל‪ .‬ירמיה ‪ " 31:16‬ו ְשָׁ בוּ מֵ אֶ ֶרץ אוֹי ֵב‪ ".‬מדובר על‬
‫התייחסות ברורה לשיבה מעבדות‪ ,‬ולא להרג המוני של חפים מפשע בידי המלך הורדוס‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס וַיּ ֵָרא מַ לְאַך י ְהוֹ ָה בַּחֲ לוֹם אֶ ל־יוֹסֵ ף בְּמִ צ ְַרי ִם לֵאמ ֹר׃ קוּם‬
‫‪ " 22-2:19‬וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי מוֹת ְ‬
‫אַרצָה י ִשְׂ ָראֵ ל כִּי־מֵ תוּ הַ מְ בַקְ שִׁ ים אֶ ת־נֶפֶ שׁ הַ יָּלֶד׃ וַיָּקָ ם וַיִּקַּ ח‬
‫קַ ח אֶ ת־הַ ֶיּלֶד ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ ו ְ ֵלך שׁוּב ְ‬
‫הוֹרדוֹס אָבִיו‬
‫אַרקְ לוֹס מָ ַלך בִּיהוּדָ ה תַּ חַ ת ְ‬
‫אַרצָה י ִשְׂ ָראֵ ל׃ וּבְשָׁ מְ עוֹ כִּי ְ‬
‫אֶ ת־הַ ֶיּלֶד ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ ו ַ יָּב ֹא ְ‬
‫ִירא ָל ֶלכֶת שָׁ מָּ ה ו ַ ֻיּגַּד־לוֹ דָ בָר בַּחֲ לוֹם וַיִּסּ ֹב אֶ ל־ ְגּלִילוֹת הַ ָגּלִיל׃"‬
‫וַיּ ָ‬
‫ישנה קורלציה מעניינת עם יוסף בן מתיתיהו‪ :‬הורדוס שינה את רצונו ממש לפני מותו‪,‬‬
‫והותיר את בנו ארכלאוס בתור שליט יהודה‪ 14 .‬החדשות הופיעו לאחר מותו של הורדוס‬
‫והגיעו למצריים עם איחור קל‪ ,‬הפתעה ליוסף כאשר הוא הגיע מיהודה‪ .‬דבריו של יוסף בן‬
‫מתיתיהו מאשרים באופן תמוה את לכידתו של יוסף‪ ,‬באומרו כי הציבור שנא את ארכלאוס‪.‬‬
‫אך ניתן לדמיין גם מחוקק מקומי המציל את "המשיח" מהמנהיג המתועב‪.‬‬
‫‪F31‬‬
‫הורדוס אנטיפס‪ ,‬שגם הוא היה בנו של הורדוס הגדול‪ ,‬היה שליט הגליל‪ .‬יוסף‪ ,‬אבי‬
‫המשיח‪ ,‬שהיה יריב השליט המקומי‪ ,‬ללא ספק פחד ממנו כפי שפחד מאחיו ארכלאוס‪ .‬ודאי‬
‫ישנה טעות בדיווח המתואר בברית החדשה‪.‬‬
‫‪ 2:23‬יוסף " יָּב ֹא וַיֵּשֶׁ ב בָּעִ יר הַ נִּקְ ֵראת נְצ ֶָרת לְמַ �את אֶ ת־דִּ ב ְֵרי הַ נְּבִיאִ ים כִּי נָצ ְִרי י ִקָּ ֵרא לוֹ׃"‬
‫פירושה של המילה נוצרי הינה גם נזיר יהודי‪ ,‬וגם אדם שבא מנצרת‪ .‬אין ספק שחל כאן‬
‫בלבול בתרגום‪.‬‬
‫הבשורות אינן אומרות דבר על כך שישוע היה נזיר‪ .‬יחסו לחוק היהודי היה מתירני‬
‫ביותר‪ ,‬הוא שתה יין וביקר במקומות טמאים‪ .‬הוא בוודאי שלא היה נזיר‪.‬‬
‫ההתייחסות השגורה אינה במקומה כאן‪ .‬שופטים ‪ " 13:2‬וַי ְהִ י אִ ישׁ אֶ חָ ד מִ צּ ְָרעָ ה‬
‫מִ מִּ שְׁ פַּ חַ ת הַ דָּ נִי‪ ,‬וּשְׁ מוֹ מָ נוֹחַ ; ו ְאִ שְׁ תּוֹ עֲ קָ ָרה‪ ,‬ו ְ�א יָלָדָ ה‪ .‬וַיּ ֵָרא מַ לְאַ �‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ אִ שָּׁ ה; ו ַיּ ֹאמֶ ר‬
‫וּמוֹרה �א‪-‬י ַעֲ לֶה עַ ל‪-‬ר ֹאשׁוֹ‪--‬כִּי‪-‬נְזִיר‬
‫ָ‬
‫אֵ לֶיהָ ‪ ,‬הִ נֵּה‪-‬נָא אַ תְּ ‪-‬עֲ קָ ָרה ו ְ�א יָלַדְ תְּ ‪ ,‬ו ְהָ ִרית‪ ,‬וְיָלַדְ תְּ בֵּן‪...‬‬
‫אֱ �הִ ים י ִהְ י ֶה הַ נַּעַ ר‪ ,‬מִ ן‪-‬הַ בָּטֶ ן; ו ְהוּא‪ ,‬י ָחֵ ל לְהוֹשִׁ יעַ אֶ ת‪-‬י ִשְׂ ָראֵ ל‪--‬מִ יַּד ְפּלִשְׁ תִּ ים‪ 15 ".‬אזכור האישה‬
‫העקרה קובע כי אישה בתולה אינה יכולה להיכנס להריון‪ ,‬ואף הילד המתואר כאן אינו אלוהי‪.‬‬
‫נראה כי הבשורות אינן מתייחסות כלל לישוע‪ ,‬אלא ליוחנן המטביל‪ -‬שכן היה נוצרי )כלומר‪-‬‬
‫נזיר(‪ .‬הולדתו של יוחנן גם היא מתאימה לנבואה‪.‬‬
‫‪F32‬‬
‫התייחסות שגורה נוספת היא ישעיה ‪" :11‬וְיָצָא ח ֹטֶ ר‪ ,‬מִ ֵגּזַע י ִשָׁ י; וְנֵצֶר‪ ,‬מִ שָּׁ ָרשָׁ יו י ִפְ ֶרה‪...‬‬
‫וְנָחָ ה עָ לָיו‪ ,‬רוּחַ י ְהו ָה‪--‬רוּחַ חָ כְמָ ה וּבִינָה‪ ...‬וְגָר זְאֵ ב עִ ם‪ֶ -‬כּבֶשׂ‪� ...‬א‪-‬י ֵָרעוּ ו ְ�א‪-‬י ַשְׁ חִ יתוּ‪ְ ,‬בּכָל‪-‬הַ ר‬
‫קָ דְ שִׁ י‪ ...‬ו ְהָ י ָה בַּיּוֹם הַ הוּא‪ ,‬יוֹסִ יף אֲ ד ֹנָי שֵׁ נִית י ָדוֹ‪ ,‬לִקְ נוֹת‪ ,‬אֶ ת‪-‬שְׁ אָר עַ מּוֹ‪--‬אֲ שֶׁ ר י ִשָּׁ אֵ ר מֵ אַ שּׁוּר‬
‫וּמִ מִּ צ ְַרי ִם וּמִ פַּ תְ רוֹס וּמִ כּוּשׁ‪ ,‬וּמֵ עֵ ילָם וּמִ שִּׁ נְעָ ר וּמֵ חֲ מָ ת‪ ,‬וּמֵ אִ יֵּי‪ ,‬הַ יָּם‪ ...‬ו ְאָסַ ף נִדְ חֵ י י ִשְׂ ָראֵ ל; וּנְפֻ צוֹת‬
‫אָרץ‪ ...‬ו ְעָ פוּ ְבכָתֵ ף ְפּלִשְׁ תִּ ים י ָמָּ ה‪ ,‬י ַחְ דָּ ו י ָב ֹזּוּ אֶ ת‪ְ -‬בּנֵי‪-‬קֶ דֶ ם אֱ דוֹם‬
‫אַרבַּע ַכּנְפוֹת הָ ֶ‬
‫י ְהוּדָ ה י ְקַ בֵּץ‪ ,‬מֵ ְ‬
‫וּמוֹאָב‪ ".‬לא נזיר ולא נוצרי‪ -‬אלא שר מלחמה‪ -‬משיח לוחם‪ .‬לא ישוע‪.‬‬
‫‪" 3:2‬שׁוּבוּ כִּי ־מַ לְכוּת הַ שָּׁ מַ י ִם קָ ְרבָה לָב ֹא׃ "‬
‫יוחנן חשוב לנצרות רק אם הוא באמת ניבא נבואות ולא סתם קרא ליהודים לחזור‬
‫בתשובה‪ .‬אך אם הוא נחשף להתגלות אלוהית‪ ,‬כיצד זה שהוא לא ידע שבואו של ישוע‬
‫יסתיים בהוצאה להורג‪ ,‬ולא יביא את מלכות השמיים?‬
‫‪16‬‬
‫‪" :3:3‬הוּא אֲ שֶׁ ר נִבָּא עָ לָיו י ְשַׁ עְ י ָהוּ הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר קוֹל ֵ‬
‫קוֹרא בַּמִּ דְ בָּר פַּ נּוּ דֶּ ֶרך י ְהוֹ ָה י ַשְּׁ רוּ‬
‫מְ סִ לּוֹתָ יו׃ "‬
‫ישעיהו ‪" 6-40:3‬קוֹל ֵ‬
‫קוֹרא‪--‬בַּמִּ דְ בָּר‪ ,‬פַּ נּוּ דֶּ ֶר� י ְהו ָה; י ַשְּׁ רוּ‪ ,‬בָּעֲ ָרבָה‪ ,‬מְ סִ לָּה‪ ,‬לֵא�הֵ ינוּ‪ .‬כָּל‪-‬‬
‫גֶּיא‪ ,‬י ִ נָּשֵׂ א‪ ,‬וְכָל‪-‬הַ ר ו ְ ִגבְעָ ה‪ ,‬י ִשְׁ פָּ לוּ; ו ְהָ י ָה הֶ עָ ק ֹב לְמִ ישוער‪ ,‬ו ְהָ ְרכָסִ ים ְלבִקְ עָ ה‪ .‬וְנִ ְגלָה‪ ,‬כְּבוֹד י ְהו ָה;‬
‫ו ְָראוּ כָל‪-‬בָּשָׂ ר י ַחְ דָּ ו‪ ,‬כִּי ִפּי י ְהו ָה דִּ בֵּר‪ .‬קוֹל א ֹמֵ ר קְ ָרא‪ ,‬ו ְאָמַ ר מָ ה אֶ קְ ָרא?"‬
‫הקול אומר לישעיהו מה עליו לומר לעם‪ .‬הקול אומר מה יש לעשות במדבר‪ .‬כותב‬
‫הברית החדשה מזהה את הקול עם קולו של יוחנן המטביל‪ ,‬אשר נשא את דבריו במדבר‪.‬‬
‫ישעיהו מתכוון לקולו של ה'‪ ,‬אשר לא קרא מהמדבר‪ ,‬אלא דווקא אמר לישעיהו ללכת לשם‪.‬‬
‫הטקסט עוות בכוונה על מנת שיתאים לנבואה של ישוע‪.‬‬
‫" י ַשְּׁ רוּ‪ ,‬בָּעֲ ָרבָה‪ ,‬מְ סִ לָּה‪ ,‬לֵא�הֵ ינוּ" לאלוהים‪ -‬לא לישוע‪ .‬משל המסילה הישרה מתייחס‬
‫לטוהר הנפש‪ ,‬שאינה מתיישרת עם בואו של ישוע נוכח היהודים שלא היו מוכנים לו‪.‬‬
‫יישור כל ההרים מתייחס לדרישה שעל כל היהודים להתמסר באורח שוויוני לעבודת ה'‪-‬‬
‫מה שהיווה את הבסיס לקביעת חז"ל לפיה המשיח לא יבוא עד שכל היהודים לא יהיו כולם‬
‫צדיקים או רשעים‪ .‬כותב הבשורה מנסה לקשר בין המקום מחוץ לירושלים בו הטיף יוחנן אל‬
‫"המדבר" של ישעיהו‪ .‬האנלוגיה אינה נכונה‪ :‬האזור מסביב לירדן היה מאוכלס כולו‪ ,‬וקשה הי‬
‫למצוא בו שממה או מדבר‪.‬‬
‫התרגום משבש את הנבואה‪ ,‬ומחליף את שם ה' המפורש ‪ 16‬שאינו יכול להתייחס לישוע‪,‬‬
‫ב"אלוהים"‪ .‬יוחנן הכין את העם לקראת מפגשו עם אלוהים‪ -‬לא עם ישוע‪.‬‬
‫‪F15‬‬
‫פסוק נוסף שמשייכים סנגורים נוצריים ליוחנן המטביל הינו ישעיהו ‪ " 40:2‬דַּ בְּרוּ עַ ל‪-‬לֵב‬
‫י ְרוּשָׁ ַלִם‪ ,‬ו ְקִ ְראוּ אֵ לֶיהָ ‪--‬כִּי מָ לְאָה ְצבָאָ הּ‪ ,‬כִּי נ ְִרצָה עֲ וֹנָהּ‪ :‬כִּי לָקְ חָ ה מִ יַּד י ְהו ָה‪ִ ,‬כּ ְפ ַלי ִם ְבּכָל‪-‬‬
‫חַ טּ ֹאתֶ יהָ ‪".‬‬
‫בתקופתו של ישוע לא התרחשו אסונות בולטים ביהודה‪ ,‬והיהודים אף לא סבלו "כפליים"‬
‫על חטאיהם‪ .‬חוץ מזה שעצם הרעיון שהיהודים סיימו לכפר על חטאיהם הינו תמוהה כאשר‬
‫בדיוק לאחר מכן נצלב ישוע בכדי לכפר על החטא הגדול מכולם‪.‬‬
‫"כִּי נ ְִרצָה עֲ וֹנָהּ" חטאים חדשים או עונשים‪ -‬צליבתו של ישוע‪ ,‬הרס ירושלים‪ -‬על אלה אין‬
‫מילה‪ .‬עורכי הטקסט סברו שהעידן המשיחי החל עם בואו של יוחנן‪ .‬המשמעות אבדה כאשר‬
‫הפוקוס עבר לישוע‪.‬‬
‫‪ " 3:4‬ו ְיוֹחָ נָן הָ י ָה לָבוּשׁ שְׂ עַ ר גְּמַ לִּים ו ְאֵ זוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָ תְ נָיו וּמַ אֲ כָלוֹ חֲ ָגבִים וּדְ בַשׁ מִ יָּעַ ר׃ "‬
‫איננו יודעים האם היהודים לבשו בגדים שכאלה‪ .‬הגמל הינו חיה טמאה‪ ,‬לפחות בכל‬
‫הקשור למאכל‪ ,‬על אף שהיהודים עשו שימוש נרחב בגמלים‪ .‬התלמוד קובע חוק בנוגע‬
‫להאכלת גמלים‪ ,16 ,‬אך איננו יודעים עד כמה אדוק היה יוחנן‪.‬‬
‫‪F3‬‬
‫אזכור הדבש מחזיר אותנו לישעיהו ‪" :7‬הִ נֵּה הָ עַ לְמָ ה‪ ,‬הָ ָרה ו ְיֹלֶדֶ ת בֵּן‪ ,‬ו ְקָ ָראת שְׁ מוֹ‪ ,‬עִ מָּ נוּ‬
‫אֵ ל‪ .‬חֶ מְ אָה וּדְ בַשׁ‪ ,‬י ֹאכֵל‪ ".‬נוצרים שייכו את הנבואה לישוע‪ ,‬והדיאטה של יוחנן שונתה‬
‫לחגבים‪.‬‬
‫‪16‬השם הנכון של אלוהי ה]?[ אשר נכתב עם ארבע עיצורים ובלי אותיות אהו"י‪ .‬כוהנים מצריים‪,‬‬
‫מצד שני‪ ,‬היו מבטאים רק את אותיות האהו"י של השם הקדוש‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫ב‪ 2:11‬אנו למדים שליוחנן היו תלמידים‪ .‬אולי גם הם אכלו דבש בר‪ .‬אולי יוחנן אכל‬
‫משהו מעט משביע יותר‪ .‬ככלל‪ -‬בעלי תלמידים היו בהכרח אמידים‪ ,‬מכיוון שנהוג היה שמורה‬
‫מכלכל את תלמידיו על חשבונו‪.‬‬
‫לא יתכן שיוחנן אכל רק חגבים‪ ,‬שנחשבו למעדן יהודי שקשה למצוא‪ .‬היהודים בזמנו לא‬
‫היו מרחמים על אדם שחי על דיאטה של חגבים בלבד‪ .‬העובדה שהיוונים ראו במאכל חגבים‬
‫כדבר דוחה מאששת את הסברה שגויים כתבו את הפסוק‪ .‬יוחנן היה מקורב לאיסיים‪ -‬אשר‬
‫הגבילו את מאכל החגבים‪.‬‬
‫התורה אוסרת מאכל חרקים בעלי כנף‪ .‬לא ברור מדוע דווקא חגבים הותרו למאכל‪ .‬ייתכן‬
‫והם לא נחשבו לחרקים‪ .‬ישנו יוצא מהכלל למספר חרקים מעופפים‪ 17 ,‬למרות הנאמר בספר‬
‫דברים ‪ " 14:19‬ו ְכ ֹל שֶׁ ֶרץ הָ עוֹף‪ ,‬טָ מֵ א הוּא ָלכֶם‪� :‬א‪ ,‬י ֵאָכֵלוּ‪ ".‬הפסוקים אינם בהכרח סותרים‬
‫אחד את השני מכיוון שהראשון עוסק במגוון רחב של יצורים‪ ,‬ולא רק בחרקים‪ .‬בנוסף‪ ,‬איננו‬
‫יודעים עד לאיזו מידה היה יוחנן אדוק בדבקותו לחוק‪ .‬בזמנו סברו שלדבש הבר היה טעם‬
‫של מן ‪ ,18‬שגם הוא נחשב למעדן‪.‬‬
‫‪F34‬‬
‫‪F 35‬‬
‫הנוצרים בוודאי הכירו בבעיות הללו‪ ,‬ועל כן יוסף בן מתיתיהו הסלאבוני מתאר את יוחנן‬
‫המטביל כאדם הלובש עור של פר‪ ,‬ואוכל קני סוף‪ ,‬שורשים ופירות בר‪ .‬הטקסט הסלבוני אולי‬
‫שימר את העובדות‪ ,‬והעורך הנוצרי המאוחר של טקסט הבשורה על פי מתי חיזק את‬
‫הטענה‪ -‬והשווה את בגדיו של יוחנן לאלו שלובשים נזירים מתבודדים‪ -‬ושינה את הדיאטה‬
‫שלו מפשוטה למבחילה בכדי להוכיח את התנזרותו מתאוות בשר ודם‪.‬‬
‫‪ " 6-3:5‬ו ַתֵּ צֵא אֵ לָיו י ְרוּשָׁ לַ י ִם וְכָל־י ְהוּדָ ה וְכָל־ ִכּכַּר הַ יּ ְַרדֵּ ן׃ וַיִּטָּ בְלוּ עַ ל־י ָדוֹ ַבּיּ ְַרדֵּ ן וַיּ ְִתו ַדּוּ‬
‫אֶ ת־חַ טּ ֹאתָ ם"‬
‫גדת הירדן לא הייתה מאוכלסת מאוד ביהודה‪ ,‬על אף שאין ספק שלא הייתה שממה‪.‬‬
‫ירושלים מרוחקת למדי מנהר הירדן‪ ,‬על אף שאולי הכוונה היא לנחל היוצא מהירדן‪.‬‬
‫הבשורה מספרת כי הורדוס אנטיפס הוציא להורג את יוחנן‪ ,‬אך היה על יוחנן להטביל‬
‫אנשים לאורך גדת הירדן באזור הגליל בכדי ליפול תחת מרותו של אנטיפס‪ -‬ולא ליד‬
‫ירושלים‪ .‬לוקס ‪ :3:3‬מתאר כי יוחנן נדד לאורך כל גדת הנהר‪.‬‬
‫‪ 3:9‬יוחנן מתייחס לצדוקים והפרושים " ו ְאַל־תַּ חְ שְׁ בוּ ִב ְל ַב ְבכֶם לֵאמ ֹר אַב ְָרהָ ם הוּא אָבִינוּ‬
‫כִּי אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כִּי מִ ן־הָ אֲ ָבנִים הָ אֵ לֶּה י ָכוֹל הָ אֱ �הִ ים לְהָ קִ ים ָבּנִים לְאַב ְָרהָ ם"‪.‬‬
‫ייתכן והכוונה היא לדוקטרינת הזכות והמעלות‪ ,‬לפיה מעשי הצדיקים מכפרים על‬
‫חטאיהם של הדור הנוכחי‪ .‬עמדה כזו תואמת את הידוע על השקפת עולמם של האיסיים‪.‬‬
‫הצדוקים‪ ,‬אשר התנגדו לחדשנות דתית‪ ,‬יכלו גם לדחות את סגולות הדורות הקודמים‪ .‬אולם‬
‫הרעיון הינו מופרך‪ ,‬מאחר וההתגאות באבותיך הינו שונה מאוד מהאמונה שמעשיהם‬
‫פותרים אותך מאחריות‪ .‬כמו כן‪ ,‬בחירת האלוהים אינה נחשבת לאקראית‪ ,‬ועל היהודים‬
‫להיות זכאים לה בכל דור מחדש‪.‬‬
‫ייתכן והרעיון הגיע מהכותב הגוי שביקש לבטל את ייחודם של היהודים ושם את המילים‬
‫בפי הדוברים בבשורה על פי מתי בשלב מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪ " 3:11‬הֵ ן אָנֹכִי טוֹבֵל אֶ תְ כֶם בַּמַּ י ִם לַתְּ שׁוּבָה ו ְהַ בָּא אַחֲ ַרי חָ זָק מִ מֶּ נִּי אֲ שֶׁ ר קָ טֹנְתִּ י מִ שְּׂ אֵ ת‬
‫נְעָ לָיו ו ְהוּא י ִטְ בּ ֹל אֶ תְ כֶם בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ וּבָאֵ שׁ"‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫הנצרות מניחה כי יוחנן התכוון לישוע‪ ,‬אך יוחנן לא כינה את ישוע בשמו‪ .‬אין סיבה שיוחנן‬
‫יפחד לומר בעצמו את השם "ישוע" מכיוון שאין לשם כל חשיבות משיחית ביהדות‪ .‬אם יוחנן‬
‫באמת האמין באלוהותו של ישוע‪ ,‬לא הייתה כל סיבה שהוא יחשוש שאנשים יפגעו בו‪.‬‬
‫אפילו הבשורות ‪19‬והמערכות ‪ 20‬מפנטזות על קבלת הרוח רק בידי תלמידיו של ישוע‪.‬‬
‫בוודאי שיוחנן התכוון למישהו שיטביל את כולם‪ ,‬ובכך בוודאי התכוון לאלוהים‪.‬‬
‫‪F36‬‬
‫‪F37‬‬
‫‪ " 3:12‬וּ ְבי ָדוֹ הַ מִּ ז ְֶרה וְז ָָרה אֶ ת־גּ ְָרנוֹ ו ְאָסַ ף אֶ ת־דְּ גָנוֹ אֶ ל־אוֹצָרוֹ ו ְאֶ ת־הַ מּ ֹץ י ִשְׂ ְרפֶ נּוּ בָאֵ שׁ‬
‫אֲ שֶׁ ר �א תִ ְכבֶּה"‬
‫ישוע טרם פילג אנשים בפסיקות דין‪ ,‬סיבה נוספת לפקפק בדבריו של יוחנן‪ .‬מדובר‬
‫בטקסט שללא ספק הינו פלגני‪ ,‬אשר דן את חברי הפלגים האחרים‪ ,‬בשונה מישוע‪ ,‬שמטרתו‬
‫הייתה לאחד ולהציל את כולם‪.‬‬
‫לואקס ‪" 32-22:31‬ישוע לפטרוס‪" ,‬והִ נֵּה שָׁ אַל לוֹ הַ שָּׂ טָ ן ִל זְרוֹת אֶ תְ כֶם כַּחִ טִּ ים׃ ו ַאֲ נִי‬
‫הִ תְ פַּ ַלּל ִ‬
‫ְתּי בַעַ דְ � אֲ שֶׁ ר �א־תִ ְכלֶה אֱ מוּנָתֶ �"‪.‬‬
‫מתי אומר שישוע זרה‪ ,‬ולוקס אומר שהשטן זרה‪ .‬מכיוון שישוע הפציר שלא לשפוט‬
‫אחרים ולמחול‪ ,‬הטקסט של לוקס נראה הגיוני יותר‪.‬‬
‫המטאפורה )חיטה‪ ,‬דגנים וכו‪ (..‬הינה סטנדרטית‪ ,‬אך פתוחה לפרשנויות שונות‪ .‬כך‬
‫בתלמוד "התווכחו גבעול החיטה ועליה ‪ ,‬מי מביניהם חשוב יותר‪ .‬כאשר הגיע העת לקציר‪,‬‬
‫הגבעול והגרגרים נותרו‪ .‬אותו הויכוח מתנהל בין ישראל לגויים‪ ,‬מי מביניהם חשוב יותר‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫בבוא יום הדין‪ ,‬ישראל תינצל והגויים ייענשו‪".‬‬
‫‪F 38‬‬
‫‪ " 15-3:14‬ו ְיוֹחָ נָן חָ שַׂ � אוֹתוֹ לֵאמ ֹר אָנֹכִי צ ִָרי� לְהִ טָּ בֵל עַ ל־י ָדֶ � ו ְאַ ָתּה בָּא אֵ לַי׃ וַיַּעַ ן ישועַ‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו הַ נִּיחָ ה לִּי כִּי כֵן נָאֲ ו ָה לִשְׁ נֵינוּ לְמַ לֵּא כָּל־הַ צְּדָ קָ ה וַיַּנַּח לוֹ"‬
‫התייחסותו המעורפלת של מתי "לכל הצדקה" מנסה להסביר את ההטבלה של ישוע‪,‬‬
‫שנועדה לכפר על חטאים שישוע לא ביצע‪ ,‬במיוחד מאחר שישוע בא ליוחנן בכוונה‪ .‬באביונים‬
‫‪ ,4‬האירועים מתפתחים יותר בטבעיות‪ .‬כאשר יוחנן רואה את הפאר של ישוע‪ ,‬הוא מבקש‬
‫מישוע שיסכים להיטבל‪ .‬ישוע עונה‪" -‬הכל התפתח על מנת שיתרחש כך"‪ .‬ישוע אינו מבקש‬
‫מיוחנן שיעשה דבר שלא יעלה על הדעת‪ ,‬כפי שהוא עושה במתי‪ ,‬אלא מסביר את פני‬
‫הדברים על מנת להרגיעו‪ .‬עם זאת‪ ,‬אביונים אינו מציג את האירועים באופן מדויק‪ :‬יוחנן‬
‫ממשיך להטביל ואינו חובר לישוע מיד‪ ,‬כפי שניתן לצפות מאדם הפוגש במשיח לו ציפה‪.‬‬
‫בכך‪ ,‬יוחנן מזהה את ישוע רק כאשר הילה מתגלה סביב ראשו אחרי ההטבלה‪ .‬כישלונו‬
‫לזהות את ישוע מיד הינו בעיה קשה בנצרות‪ -‬הרי יוחנן כביכול ניבא את בואו של ישוע‪.‬‬
‫יוחנן ‪ 1:29‬עוקף את בעיית הטבלתו של ישוע " וַי ְהִ י מִ מָּ חֲ ָרת וַיּ ְַרא יוֹחָ נָן אֶ ת־ישועַ בָּא אֵ לָיו‬
‫ו ַיּ ֹאמַ ר הִ נֵּה שֵׂ ה הָ אֱ �הִ ים הַ נּ ֹשֵׂ א חַ טַּ את הָ עוֹלָם"‬
‫‪ "3:16‬וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר נִטְ בַּל ישוע וַי ְמַ הֵ ר וַיַּעַ ל מִ ן־הַ מָּ י ִם ו ְהִ נֵּה הַ שָׁ מַ י ִם נִפְתְּ חוּ־לוֹ וַיּ ְַרא אֶ ת־רוּחַ‬
‫יוֹרדֶ ת כְּיוֹנָה וְנָחָ ה עָ לָיו׃"‬
‫אֱ �הִ ים ֶ‬
‫במתי‪ ,‬ישוע ראה סימן‪ .‬אם כל מי שהיה סביב ישוע ראה אותו‪ ,‬הוא היה הופך מיד‬
‫למפורסם‪ .‬אם רק ישוע ראה את הסימן‪ ,‬אז לא ניתן לאשש את הסיפור‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫יוחנן ‪ 1:32‬מסיק שרק יוחנן המטביל ראב את הרוח‪ .‬לוקס ‪ 3:21‬אינו מצמצם את מעגל‬
‫הנוכחים שראה את הרוח‪ .‬במרקוס ‪ ,1:10‬תוצר הגנוסטים‪ ,‬רק ישוע ראה את הרוח‪ ,‬טענה‬
‫שתואמת לראיה הגנוסטית לפיה ההטבלה הינה מאורע שמתלווה לו חוויה אישית‪.‬‬
‫כיצד ניתן להפריד בין רוח הקודש השוכנת ביונה מכל ציפור אחרת? מדובר בשאלה‬
‫‪22‬‬
‫חשובה‪ ,‬מכיוון שיונה המאירה על אדם נחשבה לסימן‪.‬‬
‫‪F 39‬‬
‫אביונים ‪" 4‬ישוע בא והוטבל על ידי יוחנן‪ .‬בעודו יוצא מין המים‪ ,‬נפתחו שערי שמיים ורוח‬
‫הקודש ירדה כיונה וחדרה אליו‪ .‬אז נשמע קול מהשמיים 'הינך בני הנבחר‪ ...‬ופעם נוספת‪,‬‬
‫'כיום הפכתי לאביך'"‪.‬‬
‫לא ניתן להפריז בחשיבותה של פסקה הזו‪ .‬האביונים היו יהודים‪ -‬נוצריים שהשתמשו‬
‫בבשורה על פי מתי‪ .‬כנראה שמעטים היו קרובים יותר לישוע האמיתי מהם‪ .‬חשוב לציין כי‬
‫האביונים לא היו גנוסטים‪ ,‬אך גם הם האמינו שכל מי שעובר טקס חניכה ומתאחד עם רוח‬
‫הקודש הופך לבן האלוהים‪ 17 .‬ישוע לא היה אל‪-‬אדם‪ .‬הוא לא נוצר באורך פלא ורק הפך לבן‬
‫האלוהים לאחר ההטבלה‪ .‬הוא היה בן אנוש רגיל לחלוטין‪ ,‬אך הוא קיבל לליבו את רוח‬
‫הקודש והפך לאלוהי‪ ,‬כמו כל אחד אחר‪.‬‬
‫‪F16‬‬
‫ישוע שמע קול מהשמיים‪ ,‬את בת הקול ‪ ,18‬אליה מתייחס רבות התלמוד‪ -‬אשר שמעו‬
‫אותה רבים אף בנסיבות הרבה פחות חשובות‪ .‬היהודים הציגו את הקול כיונה‪ .‬הנוצרים באו‬
‫לאחר מכן והפכו את יונת בת הקול לגלגול של רוח הקודש‪.‬‬
‫‪F17‬‬
‫מתי ‪ ,4‬פיתויו של ישוע בידי השטן‪.‬‬
‫האנלוגיה המובאת הינה לנחש שניסה לפתות את אדם דרך חווה‪ .‬נוצרים מזהים את‬
‫הנחש בתור השטן ‪ .19‬ייתכן ופרק זה נוסף על מנת לגרום להרמוניה עם הבשורה על פי‬
‫פאולוס )אשר העלה את הרעיון של ישוע כ"אדם שני"(‪.‬‬
‫‪F18‬‬
‫על פי המסורת היהודית‪ ,‬השטן פיתה את האדם בשליחות האלוהים‪ ,‬או לפחות בידיעתו‬
‫של אלוהים‪ .‬מעניין לראות שהנחש דווקא סמל תבונה‪ ,‬או לפחות תבונה במובן התיאולוגי‪.‬‬
‫הנחש הציע טעימה מעץ הדעת‪ .‬על כן‪ ,‬ניתן להבין שהסיפור אינו מעיד של פיתוי מצד השטן‪,‬‬
‫אלא על הרצון ללמוד בסיוע הבינה‪ .‬פרשנות שכזו עוסקת היטב בעצם הבעיה הלוגית‬
‫שבקיומו של השטן‪ -‬אשר פועל בניגוד לרצון האל‪ .‬למלאכים אין רצון חופשי‪ ,‬על אף שהשטן‬
‫מתאפיין בתכונות מרושעות גם ביהדות‪.‬‬
‫היה זה הגיוני לו אדם רגיל היה מתפתה‪ .‬אך זה תמוהה ביותר כאשר ישוע בכבודו‬
‫ובעצמו מתפתה בידי השטן המאלכי‪ ,‬מאחר ששניהם אמורים לדעת את השאלות והתשובות‬
‫קודם לכן‪ .‬ניתן לומר את אותו הדבר על לוקס ‪ 3:13‬השטן "עזב עד לעת עתידית בה ישוב"‪.‬‬
‫השטן הרי היה אמור לדעת שישוע לעולם לא ייפול לפיתויו‪.‬‬
‫ביהדות‪ ,‬הפך השטן למזוהה עם סיטרה אהרה‪ .‬יצר הרע ‪" .23‬ה' ברא את יצר הרע על‬
‫מנת לבחון את האדם"‪ 24 .‬אולם אין כל טעם לבחון את ישוע אם הוא מכיל בתוכו את מהות‬
‫האלוהים נטולת הרוע‪ .‬פרשת הפיתוי הומצאה בידי הסופר הנוצרי בזמן בו הנוצרים טרם ראו‬
‫בישוע כגילום האלוהים‪.‬‬
‫‪F340‬‬
‫‪F341‬‬
‫‪17‬איוב ‪ " 1:6‬וַי ְהִ י הַ יּוֹם‪--‬וַיָּב ֹאוּ ְבּנֵי הָ אֱ �הִ ים‪ ,‬לְהִ תְ יַצֵּב עַ ל י ְהו ָה; וַיָּבוֹא גַם הַ שָּׂ טָ ן‪ ,‬בְּתוֹכָם‪".‬‬
‫‪18‬בת הקול‪ ,‬המונח הטכני לשמיעת ההד של קול ה'‪ .‬לא ניתן לשמוע את קול ה' ישירות‬
‫‪19‬בראשית משווה את הנחש ליצורים ארציים אחרים‪ ,‬ושוללת כל גורם על טבעי אחר בגן העדן‬
‫חוץ מאלוהים‬
‫‪20‬‬
‫האפוקרופין ‪" 20 4:3‬ואם תמלא אחר דבר אביך‪ ...‬הוא ייתן לך את פיתוי השטן כחלק‬
‫ממתנתו‪ .‬אך אם‪ ...‬אתה תפעל על פי רצונו‪ ,‬אני אומר לך שהוא יאהב אותך‪ ,‬ויעשה אותך‬
‫לשווה ערך אלי‪ ...‬בהשגחתו‪ ,‬ובדרך רצונך החופשי‪".‬‬
‫‪F19‬‬
‫באיגרת אל העברים ‪ ,4‬ישוע מפותה לא על ידי השטן‪ ,‬אלא על ידי רוח הקודש‪.‬‬
‫בגנוסטיקה‪ ,‬נחשב הפיתוי לחוויה מאושרת‪ .‬בוודאי היו נרטיבים רבים ומגוונים לפיתוי‬
‫של ישוע על מנת להמחיש עד כמה מיוחד הוא היה‪ .‬נוצרים שהתחנכו על הדוגמה המקובלת‬
‫בכנסיה קיבלו את הסיפור כפשוטו‪ .‬אך כמובן שהתיאור איננו אלא מעשיה‪ ,‬מכיוון שלא היה‬
‫אף אחד ששמע את הדיאלוג‪.‬‬
‫ישוע‪ ,‬בדומה לאיסיים‪ ,‬יכול היה להאמין שרוח הקודש נטשה את בית המקדש וחיה‬
‫בשממה‪ .‬הוא יצא לשם בחיפוש אחריה‪ ,‬או חדור באמונה שהוא קיבל לתוכו את הרוח‬
‫בתהליך ההטבלה‪ -‬ישוע הלך לאן שהאמינו שהרוח שוכנת‪ .‬הנוצרים‪ ,‬שלא היו בקיאים‬
‫בתורת האיסיים‪ ,‬החליטו שישוע עבר בשממה פיתוי‪ .‬האמונה ששדים חיים בשממה הייתה‬
‫רווחת ביותר בקרב תרבויות המזרח‪ ,‬וביניהם היהודים העתיקים‪.‬‬
‫תשובותיו של ישוע להצעותיו של השטן‪ ,‬השאולות מהתורה‪ ,‬הוצאו לחלוטין מהקשרן‬
‫המקורי‪ .‬ישוע משתמש במילות התורה כטיעונים רשמיים שהוצאו לחלוטין מהקשרם‪.‬‬
‫הנוצרים הקדמונים דמיינו עולם רדוף שדים‪ ,‬מורשת משלל הכתות הפגאניות שקדמו‬
‫למונותיאיזם‪ .‬הנוצרים הגויים האמינו בגלגולים רבים ומגוונים של הרוח‪ ,‬אך רק ישוע היה‬
‫אלוהי וטוב‪ .‬יתר השדים קיבלו קונוטציה שלילית‪ .‬כמובן שעצם הסוגיה מעמידה את הטענה‬
‫למונותיאיזם בסימן שאלה‪.‬‬
‫בשונה מהנצרות‪ ,‬היהדות אינה מכפיפה אלים אחרים תחת מרותו של השטן‪ .‬עזאזל הוא‬
‫יוצא מין הכלל‪.‬‬
‫הרמב"ם מסביר את דברים ‪" 32:17‬הם הציעו מנחות לרוחות‪ ,‬לא לה'‪ -‬לאלילים‪ ,‬מאחר‬
‫והם מעולם לא הכירו את ה'‪ ".‬היהודים האמינו שרוחות חיות בשממה אך לא בערים‪ .‬לאחר‬
‫יציאת מצריים‪ ,‬הם התאספו במדבר סביב דמן של חיות מתות בציפייה לבוא הרוחות‪ .‬הם‬
‫רצו לתקשר עם רוחות‪ -‬אך לא לסגוד להן‪ .‬השימוש במילה "שדים" במקום רוחות הינו‬
‫מטעה‪.‬‬
‫פיתוי בידי השטן הינו דבר נדיר ביהדות‪ ,‬בה אלוהים הוא כל יכול‪ :‬פיתוי חווה בידי‬
‫הנחש‪ ,‬פיתוי אברהם להקריב את יצחק‪ ,‬פיתויו של דוד לערוך מפקד אוכלוסין לבני ישראל‪.‬‬
‫)בשמואל ב'‪ ,24:1 ,‬אלוהים אומר לדוד לערוך מפקד‪ (.‬הרמב"ם אומר ‪ 26‬שה' לועג לניסיונות‬
‫השטן‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪F342‬‬
‫‪F 34‬‬
‫הנצרות לוותה את רעיון השטן כישות המנוגדת לאלוהים מהיהדות הפלגנית או‬
‫הגנוסטיקה‪ .‬היו ביהודים אלה שייחסו ערך רב לתיאורי השטן מפי הנביאים‪ .‬האיסיים האמינו‬
‫כי השטן יפקד על כוחות הרשע בקרב האחרון‪ .‬אך יש לציין כי התייחסויות אלה לא הופיעו‬
‫אלא לאחר המאה החמישית לספירה‪ -‬והן כולן דומות להפליא לאמונה הפרסית‪ .‬ביהדות‬
‫המיינסטרים‪ ,‬השטן הינו דמות הכפופה לאלוהים ‪ ,27‬אשר פועל בעולם עם אישורו של אלוהים‬
‫)כפי שמתואר במקרה של איוב‪(.‬‬
‫‪F 34‬‬
‫‪20‬הספר הסודי של יעקב‬
‫‪21‬‬
‫ספר איוב משתמש במראות מיתולוגיים שלא ניתן להוכיחן בדוקטרינה התיאולוגית‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬איוב ‪ 28:22‬מכנה את המוות בתור ישות שונה‪ .‬התלמוד מתייחס לסיפור איוב בתור‬
‫משל‪ ,‬ולא כמאורע היסטורי‪ .‬לשטן לא הייתה כל השפעה על יחסים ארציים‪ ,‬והוא מוזכר‬
‫בתנ"ך פעמים ספורות בלבד‪.‬‬
‫נדיר למצוא אזכורים לשטן במסורת היהודית‪ .‬היהדות נוטה להתייחס דווקא ליצר הרע‬
‫הטבוע באדם‪ ,‬ומפתה אותו‪ .‬מדובר בהבחנה חשובה‪ :‬היצר אינו כוח חיצוני כמו השטן‪ ,‬והוא‬
‫רודף את האדם ללא הרף‪ .‬יצרים טובים ורעים פועלים באדם בו זמנית‪ ,‬והאדם רשאי לבחור‬
‫בין השניים בכל רגע נתון‪ .‬פיתוי הינו מבחן ראוי‪ , 28 ,‬ויצר הרע‪ ,‬אשר אף מוזכר בסיפור‬
‫בראשית‪ ,‬הינו טוב כשאר הבריאה‪ .‬תהיה זו טעות לומר שהיהודים פיארו את יצר הרע‪ .‬ספר‬
‫הזוהר ‪ 1:128‬מביע תקווה שיצר הרע יבוטל בעידן המשיחי‪ .‬למרות הנאמר‪ -‬הפחד מפני‬
‫הפיתוי הינו סימן לחולשה‪ ,‬ובעיקר לחולשת האמונה‪.‬‬
‫‪F345‬‬
‫יצר יכול לשמש ככפל משמעות בין הדואליזם למונותיאיזם היהודי‪ .‬מרבית המודלים של‬
‫הפילוסופיה והלוגיקה ממקמים את כל התופעות היכן שהוא בין שתי הקיצוניות‪ .‬אנשים אינם‬
‫מסוגלים לדמיין ישות אחת המקרינה תכונות שונות‪ ,‬כדוגמת טוב ורע בו זמנית‪ .‬למתבונן‬
‫השטחי‪ ,‬ישות שכזו נתפסת כהתממשות הדואליות‪.‬‬
‫‪ " 4:1‬אָז נָשָׂ א הָ רוּחַ אֶ ת־ישועַ הַ מִּ דְ בּ ָָרה לְמַ עַ ן יְנַסֵּ הוּ הַ שָּׂ טָ ן"‪.‬‬
‫לאחר שרוח הקודש התאחדה עם ישוע לאחר הטבלתו‪ ,‬האם יכולתו לעמוד בפיתויים‬
‫עדיין נותרת בספק? תמוהה שרוח הקודש בכלל משתפת פעולה עם ניסיונו של השטן לפתות‬
‫את ישוע‪.‬‬
‫ְאַרבָּעִ ים ָליְלָה וַיּ ְִרעָ ב"‪.‬‬
‫אַרבָּעִ ים יוֹם ו ְ‬
‫‪ " 4:2‬וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי צוּמוֹ ְ‬
‫סיפור זה ככל הנראה בנוי על ספר במדבר ‪ .34:28‬משה לא אכל דבר לארבעים יום‬
‫וארבעים לילה לפני קבלת התורה מאלוהים‪ .‬ההקבלה כאן מעניינת‪ .‬משמעות אחת יכולה‬
‫להיות שישוע‪ ,‬כמו משה‪ ,‬התבדל החברה בכדי לקבל את ההתגלות מרוח הקודש‪ -‬ברית‬
‫חדשה‪ .‬ייתכן שעל מנת לפשט את דתם או לעורר המרת דת‪ ,‬נוצרים מאוחרים יותר ביטלו‬
‫את הברית על מנת לנתק את קשריהם עם היהודים‪ -‬מה שהותיר את ישוע ללא תורתו‪.‬‬
‫הפיתוי החסר כל המשמעות של ישוע מחזק טענה זו‪.‬‬
‫הבשורה על פי יוחנן אינה מותירה מקום לפיתוי ארבעים הימים‪ .‬שם‪ ,‬ישוע נפרד על מנת‬
‫ללכת לחתונה בקנא שישה ימים לאחר פגישתו עם יוחנן המטביל‪.‬‬
‫‪ 4-4:3‬השטן מציע לישוע להפוך אבנים ללחם‪ .‬ישוע מצטט את ספר דברים ‪� " 8:3‬א‬
‫עַ ל‪-‬הַ לֶּחֶ ם ְלבַדּוֹ י ִחְ י ֶה הָ אָדָ ם‪--‬כִּי עַ ל‪-‬כָּל‪-‬מוֹצָא ִפי‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬י ִחְ י ֶה הָ אָדָ ם‪ " .‬אולם הקשר הפסוק‬
‫סותר את סירובו של ישוע‪.‬‬
‫דברים ‪ " 8:3‬וַי ְעַ נְּ�‪ ,‬וַיּ ְַרעִ בֶ�‪ ,‬וַיַּאֲ ִכלְ� אֶ ת‪-‬הַ מָּ ן אֲ שֶׁ ר �א‪-‬י ָדַ עְ ָתּ‪ ,‬ו ְ�א י ָדְ עוּן אֲ ב ֶֹתיך‪ ,‬עַ ל‪-‬‬
‫הַ לֶּחֶ ם ְלבַדּוֹ י ִחְ י ֶה הָ אָדָ ם‪--‬כִּי עַ ל‪-‬כָּל‪-‬מוֹצָא ִפי‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬י ִחְ י ֶה הָ אָדָ ם "‪.‬‬
‫"על כל מוצא פי ה'" נתנה ליהודים מן במדבר כאשר לא היה לחם‪ .‬דברים ‪ 8:3‬מדבר‬
‫בדיוק על בריאתו של מזון‪ .‬הפיכת אבנים ללחם יהיה בדיוק אותו הדבר‪ ,‬כפי שציין השטן‬
‫בחוכמה וישוע לא הבין‪.‬‬
‫‪ " 4:5‬וַיִּשָּׂ אֵ הוּ הַ שָּׂ טָ ן אֶ ל־עִ יר הַ קּ ֹדֶ שׁ וַיַּעֲ מִ ידֵ הוּ עַ ל־ ִפּנַּת־גַּג בֵּית הַ מִּ קְ דָּ שׁ"‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫לבית המקדש לא היו כיפות‪ ,‬או צריחים‪ .‬אם תיאור הפיתוי נכתב ביהודה‪ ,‬אז לא ייתכן‬
‫שנכתב לפני המאה השנייה לספירה‪ .‬הכותב מעולם לא ראה את בית המקדש‪ ,‬אשר כאמור‬
‫הושמד‪ .‬טענתם של אפולוגטים כי היו "כנפיים" מעל הקיר שבצד הקדרון היא פנטזיה ולא‬
‫יותר‪.‬‬
‫‪ 7-4:5‬השטן מציע שישוע יקפוץ מראש המקדש ומגבה את דבריו בציטוט מספר תהילים‬
‫‪" ,12-91:11‬מַ לְאָכָיו י ְ ַצוֶּה־ ָלּ� ו ְעַ ל־כַּפַּ י ִם י ִשָּׂ אוּנְ� פֶּ ן־תִּ גּ ֹף בָּאֶ בֶן ַר ְגלֶ�׃"‪.‬‬
‫בלוקס ‪ ,10:19‬מופיע אותו פרק מתהילים‪" – 91:13 ,‬הנֵּה הִ שְׁ לַטְ תִּ י אֶ תְ כֶם לִדְ ר ֹ�‬
‫עַ ל־נְחָ שִׁ ים ו ְעַ קְ ַרבִּים ו ְעַ ל כָּל־גּ ַ‬
‫ְבוּרת הָ אֹי ֵב וְכָל־דָּ בָר �א יַזִּיק ָלכֶם" ‪ -‬רק שהפעם הכוונה היא‬
‫לתלמידיו של ישוע ולא לישוע עצמו‪.‬‬
‫תהילים ‪ 91‬עוסק במאמין "כִּי בִי חָ שַׁ ק‪ ,‬ו ַאֲ פַ לְּטֵ הוּ; אֲ שַׂ ְגּבֵהוּ‪ ,‬כִּי‪-‬י ָדַ ע שְׁ מִ י‪ ....‬א ֶֹר� י ָמִ ים‪,‬‬
‫אַ שְׂ בִּיעֵ הוּ; ו ְ‬
‫ְאַראֵ הוּ‪ִ ,‬בּישועָ תִ י‪ 29 ".‬לא מדובר כאן בישוע‪.‬‬
‫‪F346‬‬
‫אך ישוע ממשיך להעמיד פנים‪" .‬כָּתוּב �א תְ נַסֶּ ה אֵ ת י ְהוֹ ָה אֱ �הֶ י�"‪ .‬למעשה‪ ,‬הציווי בספר‬
‫יתם‪ ,‬בַּמַּ סָּ ה"‪ .‬בספר במדבר‬
‫דברים ‪ 6:16‬הוא אחר " �א תְ נַסּוּ‪ ,‬אֶ ת‪-‬י ְהוָה אֱ �הֵ יכֶם‪ ,‬כַּאֲ שֶׁ ר נִסִּ ֶ‬
‫‪ ,17:2‬היהודים דורשים ממשה מים מתוך חוסר אמונה שאלוהים רוצה בטובתם‪ -‬ומקבלים‬
‫מים כהוכחה לכך‪ .‬ישוע לא יכול היה לפקפק בסיועו של ה'‪.‬‬
‫‪ 10-4:8‬השטן מבטיח לתת לישוע את כל ממלכות תבל " אִ ם־תִּ קּ ֹד ו ְתִ שְׁ ַתּחֲ ו ֶה לִי"‪.‬‬
‫הצעתו של השטן לתת את ממלכות תבל מרמזת שיש לו איזושהי סמכות בדבר‪ ,‬עקרון‬
‫גנוסטי‪" .‬ויאמר לו השטן‪ ,‬ואתן לך את תפארתם וכל מרותו‪ ,‬מאחר והיא ניתנה לי‪ ,‬ואני נותן‬
‫אותה למי שארצה‪ 30 ".‬מתי שולל את ראייתו הגנוסטית של לוקס‪ ,‬אך ההיגיון נותר‪.‬‬
‫‪F347‬‬
‫‪" 4:12‬לאחר שלמד על מאסרו של יוחנן המטביל‪ ,‬ישוע עזב לגליל"‪.‬‬
‫אך בזמנו אף אחד עוד לא הכיר את ישוע‪ ,‬או ידע שהוא הולך לחפש אותו‪ .‬ישוע החל‬
‫להטיף מאוחר יותר‪ 31 .‬לא כל מי שהוטבל על ידי יוחנן נרדף‪ .‬עזיבת הארץ כאקט מחאה‬
‫בלבד תהיה תמוהה ביותר‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא היה כל הגיון במנוסה לגליל‪ ,‬מאחר ויוחנן נאסר על‬
‫ידי שליט הגליל‪ -‬אנטיפאס‪.‬‬
‫‪F348‬‬
‫על כותב הבשורה היה לבסס את הסיבה לחזרתו של ישוע לגליל‪ .‬מאחר והוא הוטבל‬
‫ביהודה‪ ,‬היה עליו להתחיל להטיף שם‪.‬‬
‫הבריחה מפני רדיפה פוגמת ברעיון שישוע ביקש לכפר על הקרבה‪ .‬סברה הגיונית היא‬
‫שישוע התכוון להקים קבוצת מאמינים לפני מותו‪ .‬אך היו לו מעט מאוד מאמינים‪ ,‬והוא אמר‬
‫להם מעט מאוד עד מותו‪ .‬הם לא הכירו בו כמשיח‪ .‬הוא היה אלמוני למדי ביהודה‪ ,‬מלבד יום‬
‫אחד בו בילה במקדש‪ .‬שניים שלושה ניסים ביהודה היו מזכים אותו בהרבה יותר הכרה‬
‫מאשר עשרות ניסים בגליל‪ .‬ישוע לא קידם את מטרתו בכך שדחה את הוצאתו להורג‪.‬‬
‫‪ " 16-4:13‬וַיֵּצֵא מִ נְּצ ֶֶרת ו ַ יָּב ֹא וַיֵּשֵׁ ב ִבּכְפַ ר־נַחוּם אֲ שֶׁ ר עַ ל־שְׁ פַ ת הַ יָּם ִבּגְבוּל ְזבֻלוּן‬
‫ַפְתּלִי דֶּ ֶר� הַ יָּם‬
‫ְאַרצָה נ ָ‬
‫אַרצָה ְזבֻלוּן ו ְ‬
‫וְנַפְתָּ לִי׃ לְמַ �את הַ נֶּאֱ מָ ר עַ ל־פִּי י ְשַׁ עְ י ָהוּ הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר׃ ְ‬
‫עֵ בֶר הַ יּ ְַרדֵּ ן ְגלִיל הַ גּוֹי ִם׃ הָ עָ ם הָ ה ֹ ְלכִים בַּח ֹשֶׁ � ָראוּ אוֹר גָּדוֹל ישְׁ בֵי בְּאֶ ֶרץ ַצלְמָ ו ֶת אוֹר נָגַהּ‬
‫עֲ לֵיהֶ ם׃" מתי מעוות קשות את המקור עליו הוא מסתמך‪ .‬ישעיהו ‪" ,2-9:1‬כָּעֵ ת הָ ִראשׁוֹן הֵ קַ ל‬
‫ְאַרצָה נַפְתָּ לִי‪ ,‬ו ְהָ אַחֲ רוֹן הִ ְכבִּיד‪--‬דֶּ ֶר� הַ יָּם עֵ בֶר הַ יּ ְַרדֵּ ן‪ְ ,‬גּלִיל הַ גּוֹי ִם‪ .‬הָ עָ ם הַ ה ֹ ְלכִים‬
‫אַרצָה ְזבֻלוּן ו ְ‬
‫ְ‬
‫ִית הַ גּוֹי‪ ,‬לא )לוֹ( הִ גְדַּ לְתָּ‬
‫בַּח ֹשֶׁ �‪ָ ,‬ראוּ אוֹר גָּדוֹל‪ :‬י ֹשְׁ בֵי בְּאֶ ֶרץ ַצלְמָ ו ֶת‪ ,‬אוֹר נָגַהּ עֲ לֵיהֶ ם‪ .‬הִ ְרבּ ָ‬
‫הַ שִּׂ מְ חָ ה; שָׂ מְ חוּ לְפָ נֶי� כְּשִׂ מְ חַ ת בַּקָּ צִיר‪ ,‬כַּאֲ שֶׁ ר יָגִילוּ בְּחַ לְּקָ ם שָׁ לָל‪ .‬כִּי אֶ ת‪-‬ע ֹל סֻ בֳּלוֹ‪ ,‬ו ְאֵ ת מַ טֵּ ה‬
‫‪23‬‬
‫שִׁ כְמוֹ‪ ,‬שֵׁ בֶט‪ ,‬הַ נֹּגֵשׂ בּוֹ‪--‬הַ חִ תּ ֹתָ ‪ ,‬כְּיוֹם מִ דְ י ָן‪ .‬כִּי כָל‪-‬סְ אוֹן ס ֹאֵ ן בּ ְַרעַ שׁ‪ ,‬ו ְשִׂ מְ לָה מְ גוֹ ָללָה בְדָ מִ ים;‬
‫ו ְהָ י ְתָ ה לִשְׂ ֵרפָ ה‪ ,‬מַ אֲ כֹלֶת אֵ שׁ‪ 32 ".‬הנביא מדבר על גאולה פיזית מידי דיכוי וניצחון צבאי‬
‫שיביא שגשוג לגליל‪ ,‬ואינו מתייחס כלל לישוע‪ .‬הניצחון הצבאי על המדיינים הושג כבר הרבה‬
‫לפני‪ 33 .‬נבואתו של ישעיהו אינו מתייחס לישוע‪ -‬על אף שהמסורת מייחסת את מטאפורת‬
‫‪34‬‬
‫האור למשיח‪.‬‬
‫‪F349‬‬
‫‪F350‬‬
‫‪F351‬‬
‫ישעיהו ‪ 58:10‬מכנה מעשים טובים בעולם מרושע‪,‬כ ‪ -‬אור בחשיכה‪ .‬אך פאולוס דחה‬
‫מעשים על פני אמונה‪.‬‬
‫כפר נחום היה ככל הנראה מרכז ידוע של קנאים דתיים‪ 35 .‬תושבי המקום כישפו את רבי‬
‫יהושוע וגרמו לו לרכב על חמור בשבת‪ .‬העובדה שרב יהיה כה גמיש בנוגע לחוקי השבת‪ ,‬עד‬
‫שיכשף את רעהו לחלל אותה‪ ,‬יכולה להעיד כי הקנאים בכפר נחום היו נוצרים‪ .‬לו רצה‬
‫האוונג'ליסט לבחור מקום מגורים לישוע‪ ,‬כפר נחום היה מועמד ראוי‪.‬‬
‫‪F352‬‬
‫התיישבותו של ישוע בכפר נחום סותרת את מתי ‪ 17:25‬שם כתוב שהוא שהה בביתו‬
‫של פטרוס‪.‬‬
‫‪ " 4:17‬מִ ן־הָ עֵ ת הַ הִ יא הֵ חֵ ל ישועַ לִקְ ר ֹא קָ רוֹא ו ְאָמוֹר שׁוּבוּ כִּי מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם קָ ְרבָה‬
‫לָבוֹא"‪.‬‬
‫מסורת אחרת מתארת את ישוע מטיף ומטביל בדיוק כמו יוחנן‪ .‬שניהם טעו לגבי בוא‬
‫הקץ‪.‬‬
‫‪ 19-4:18‬ישוע אומר לפטרוס ואנדרי בעודם דגים " לְכוּ אַחֲ ָרי ו ַאֲ שִׂ ימְ כֶם לְדַ יְּגֵי אֲ נָשִׁ ים"‪.‬‬
‫תהילים ‪ " 91:3‬כִּי הוּא יַצִּילְ�‪ ,‬מִ פַּ ח י ָקוּשׁ; מִ דֶּ בֶר הַ וּוֹת‪ ".‬ישעיהו "‬
‫ישעיהו ‪ " 15-8:13‬אֶ ת‪-‬י ְהוָה ְצבָאוֹת‪ ,‬א ֹתוֹ ַתקְ דִּ ישו‪ ...‬ו ְהָ י ָה‪ ,‬לְמִ קְ דָּ שׁ; וּלְאֶ בֶן נֶגֶף וּלְצוּר‬
‫מִ כְשׁוֹל לִשְׁ נֵי בָתֵּ י י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬לְפַ ח וּלְמוֹקֵ שׁ‪--‬לְיוֹשֵׁ ב‪ ,‬י ְרוּשָׁ ָלִם‪ .‬וְכָשְׁ לוּ בָם‪ַ ,‬רבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁ בָּרוּ‪,‬‬
‫ו ְנוֹקְ שׁוּ וְנִ ְלכָּדוּ‪".‬‬
‫האם ישוע פיתה את תלמידיו בכך שהציע להפוך אותם לדייגי אנשים? יוחנן המטביל‬
‫מכונה דייג הנשמות בספר יוחנן המנדעי‪ .‬לפי יוחנן ‪ , 42-1:35‬אנדרי היה תלמיד של‬
‫המטביל‪ ,‬ופרטוס היה אחיו של אנדרי‪ ,‬שגם ייתכן והוא היה מקושר למטביל‪ .‬אולי ישוע פיתה‬
‫את תלמידיו של יוחנן בכך שהציע להם להפוך אותם לשווים אליו‪.‬‬
‫ייתכן והטקסט דיבר בתחילה על המטביל אשר משך אחריו תלמידים באופן שכזה‪ .‬יוחנן‬
‫‪" 1:41‬הַ שְּׁ נָי ִם אֲ שֶׁ ר שָׁ מְ עוּ מֵ אֵ ת יוֹחָ נָן וַיֵּלְכוּ אַחֲ ָריו "‪ ,‬למרות שנהוג לחשוב כי השניים הלכו‬
‫אחרי ישוע‪ ,‬ניתן להבין מהכתוב שהכוונה דווקא ליוחנן‪ .‬אחד מהשניים היה אנדרי‪ ,‬ואזכורו‬
‫של פטרוס בשורה הבאה עלול לבאר זאת‪ .‬מתיו כלל את פטרוס בתור האדם השני‪.‬‬
‫‪ " 4:23‬ו ַיָּסָ ב ישועַ ְבּכָל־הַ ָגּלִיל וַיְלַמֵּ ד ִבּ ְכנֵסִ יּוֹתֵ יהֶ ם"‪.‬‬
‫"בכנסותי‪-‬הם"‪ ,‬מושג יוצא דופן בבשורה על פי מתי‪ ,‬מעיד כי ישוע לא סבר שהכנסיות הן‬
‫שלו‪ ".‬הנוצרים גורשו מבתי הכנסת עם ברכת המינים ‪ 21‬וראו בבתי הכנסת מקום עוין‪ ,‬אך לא‬
‫עד אמצע המאה השנייה‪ .‬סביר יותר כי מתי כינה את בתי הכנסת כשלו על מנת להדגיש את‬
‫‪F 20‬‬
‫‪21‬ברכת המינים‪ ,‬שהוצגה פעם ראשונה בידי גמליאל השני במאה השנייה לספירה‪ ,‬אשר למעשה‬
‫קיללה את הקנאים ונידתה אותם מבתי הכנסת‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫זעמו על גירוש הנוצרים‪ ,‬וכתבים מאוחרים יותר החליפו את "הם" בזמן בו נוצרים ויהודים לא‬
‫היו עוד רצויים אחד באסיפות של השני‪.‬‬
‫כלל לא בטוח שישוע היה מקבל רשות לקרוא מכתבי הקודש וללמד בבתי כנסת‪ .‬במידה‬
‫והוא כן קיבל היתר‪ -‬הדבר מעיד כי תורתו הייתה קונבנציונאלית למדי‪ .‬תושבי הגליל‪,‬‬
‫שבמקרים רבים הוכיחו עצמם כבלתי בקיאים ברזי היהדות‪ ,‬ייתכן ולא הבחינו בשוני שבין‬
‫תורתו של ישוע ליהדות‪ -‬אך מה בדבר הרבנים? ייתכן ופיסקה זו משקפת מנהג שהיה מוכר‬
‫לסופר הגוי‪ :‬בגלות היו באים רבנים ממרחקים רבים על מנת ללמד בבתי הכנסת‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬אם על המשיח להגיע ליהודה‪ ,‬מדוע הטיף ישוע בגליל?‬
‫בתי הכנסת הראשונים קמו רק לאחר חורבן בית שני‪ -‬והיו אסורים לפני כן‪ .‬איסור‬
‫התפילה הקהילתית מחוץ לכותלי בית המקדש היה חוק שנאכף בזמנו בארץ‪.‬‬
‫סוּרי ָא"‪.‬‬
‫‪" 4:24‬ו ְשִׁ מְ עוֹ יָצָא ְבּכָל־אֶ ֶרץ ְ‬
‫השורשים הגויים ברורים כאן לכל‪ .‬יהודה והגליל היו חלק מפרובינקיה רומית שנקראה‬
‫סוריא‪ .‬אולם היהודים כלל לא זיהו את ארצם עם סוריא‪ ,‬ושום סופר יהודי לא היה כותב זאת‪.‬‬
‫‪ " 4:25‬וַיֵּלְכוּ אַחֲ ָריו הֲ מֹנִים הֲ מוֹנִים מִ ן־הַ ָגּלִיל וּמִ ן־עֶ שֶׂ ר הֶ עָ ִרים ו ְמִ ירוּשָׁ לַ י ִם ו ִיהוּדָ ה וּמֵ עֵ בֶר‬
‫ַליּ ְַרדֵּ ן"‪.‬‬
‫הברית החדשה אינה מאפיינת את מאמיניו של ישוע כאנשים עשירים שיכלו להשתמש‬
‫בכספם על מנת לרכוש מזון‪ .‬קיבוץ נדבות לא היה מספק קהל מאמינים‪ .‬כמות המזון‬
‫המקומית לא הספיקה לקהל כה גדול‪ ,‬אפילו אם היה להם כסף‪ .‬כל עודף בתוצרת יוצאה‬
‫מיד‪ .‬כמו כן‪ ,‬נסיעות היו דבר מסוכן ויקר יחסית‪ .‬כל אלה הופכים את הדיווח על קהל רחב‬
‫כדבר המוטל בספק‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬קהל גדול היה מושך את תשומת ליבם של הרומאים‪ .‬יוסף בן מתיתיהו מספר על‬
‫חיילים רומאים שרדפו אחר נביא שקר מצרי‪ ,‬אשר הובילם אל המדבר והבטיח להחריב את‬
‫חומות ירושלים‪.‬‬
‫מדוע שיוונים מדכפוליס ילכו אחר מטיף יהודי? קביעת המאורע כאמיתי באה עם‬
‫השלכות מרחיקות לכת‪ .‬הם ישוע הטיף ביוונית? האם הוא הטיף לגויים מההתחלה‪ ,‬בניגוד‬
‫לדיווחו של מתי?‬
‫מתי פרק ‪ 5‬פותח בדרשה על ההר‪ .‬פרקים ‪ 7-5‬מציגים פחות או יותר את הדוקטרינה‬
‫המלאה של הבשורות הסינופטיות‪ .‬לו מתי היה שומע את הבשורה בעצמו‪ ,‬אמינותו שלו ושל‬
‫הנצרות כולה הייתה משתפרת‪ .‬אך בעוד שישוע נושא את דרשתו לאנדרי‪ ,‬פטרוס‪ ,‬יעקב‬
‫ויוחנן ב‪ ,21-3:18‬מתי מגיע ב‪ 9:9‬בבשורה שהיא כביכול שלו‪ .‬בהסתמך על עדותו שלו‪ ,‬מתי‬
‫לא נכח בדרשותיו המרכזיות של ישוע‪.‬‬
‫יוחנן‪ ,‬שכבר היה תלמיד‪ ,‬אינו מדווח אודות הדרשה על ההר‪ .‬לוקס בקיא במסורת‪ ,‬אך‬
‫הוא מדבר על דרשה במישור‪.‬‬
‫המרחב המדברי הפתוח בולע גלי קול‪ .‬ישוע לא יכול היה לצעוק מספיק חזק בכדי‬
‫להישמע מפסגת הר‪ .‬אפילו אם היה מדובר בגבעות קטנות‪ ,‬לא ייתכן שיותר מקומץ אנשים‬
‫שמעו אותו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ייתכן ומתי מזכיר את הדרשה על ההר על מנת לעשות את ההקבלה עם משה‪ .‬משה‬
‫הביא את לוחות הברית מהר סיני‪ .‬ישוע מסר את דרשתו בתפאורה דומה‪ .‬היהודים האזינו‬
‫לבריתו של ה' ושל ישוע לרגליו של הר‪ .‬ייתכן שמתי נזכר שרבנים יהודים היו נואמים מבימה‬
‫מורמת‪ ,‬והרחיב על הסיפור בשביל ישוע‪ .‬לוקס‪ ,‬שלא היה מודע להקבלות הללו‪ -‬מיקם את‬
‫הדרשה במישור‪) .‬לוקס ‪.(17‬‬
‫דרשה על פסגת הר הינה מוטיב שקיים בדתות רבות‪ ,‬כדוגמת הבודהיזם‪ .‬בהתחשב‬
‫בעובדה שלא ניתן באמת לנאום לקהל מפסגה במדבר‪ -‬הקושי לגשת‪ ,‬התפזרות הקול‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫הקהל עצמו שמנסה לעמוד על מדרון ההר‪ -‬הרעיון כולו קשה לתפיסה רציונאלית‪.‬‬
‫‪F21‬‬
‫הדרשה על ההר היא הקשר הבסיסי בין הנצרות ליהדות‪ .‬בעייתם העיקרית של‬
‫האפולוגטים הייתה להראות כי הדרשה נישאה בארמית‪ ,‬ולא הומצאה בידי סופרים יוונים‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬היעדרם של מאפיינים ארמיים מערער את כל אמינותה של הבשורה‪ .‬חוקרים‬
‫מודרניים מפקפקים במאפיינים הארמיים שבדרשה‪ ,‬על אף שגם הימצאותם לא הייתה‬
‫מוכיחה רבות‪ .‬תיאולוגיית הדרשה על ההר אינה קשורה לתזות הבשורות האחרות‪ ,‬ובטח‬
‫שלא לדוקטרינת הכנסייה‪ .‬כותב בשורה יהודי יכול היה ללוות את תזת הדרשה מהמסורת‬
‫היהודית‪ .‬הן לא מחדשות דבר‪ ,‬וחלק מהמצוות המתוארות בדרשות אף סותרות את הנצרות‪.‬‬
‫אינני נוטה לבקר את התוכן המילולי‪ ,‬מאחר ואמרות רבות כביכול מתייחסות ליחסים‬
‫מאקרו‪-‬חברתיים או חוויות מיסטיות אישיות ואינן מיועדות לפרשנות מילולית‪.‬‬
‫‪" 5:3‬אַ שְׁ ֵרי עֲ נִיֵּי הָ רוּחַ כִּי לָהֶ ם מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם"‪ .‬תומא ‪ 3:5‬אך אם את עצמכם לא‬
‫ידעתם‪ ,‬בעוני אתם‪ ,‬ואתם העוני‪ ".‬הינו אבטיפוס‪ .‬מתי התחמק מהמושג הגנוסטי של ידיעה‪.‬‬
‫עדיף יהיה לקרוא זאת‪" ,‬אשרי העניים אשר חיים ברוחם‪"...‬‬
‫האיסיים היו מכנים עצמם עניים‪ ,‬בהתאם למסורת עתיקה‪" :‬קורבן האל הינו נפש‬
‫שבורה" ‪ ,36‬או מאוחר יותר‪" ,‬עוני וסגפנות הנפש מטיבה עם תלמידי חכמים‪37 .‬עם זאת‪ ,‬הקו‬
‫המפריד בין סוגים טובים ורעים של עוני הינו ברור‪" :‬האדם העני באמת אינו מאומן‪ ,‬ואינו יודע‬
‫‪38‬‬
‫אחר איזה צו ללכת‪".‬‬
‫‪F 354‬‬
‫‪F35‬‬
‫‪F35‬‬
‫‪ " 5:4‬אַ שְׁ ֵרי הָ אֲ ֵבלִים כִּי־הֵ ם יְנֻחָ מוּ"‪.‬‬
‫באופן מסורתי‪ ,‬משפט זה מתייחס לישעיהו ‪ְ " 61:3‬לנַחֵ ם‪ ,‬כָּל‪-‬אֲ ֵבלִים‪ ...‬לָשׂוּם לַאֲ ֵבלֵי‬
‫צִיּוֹן‪ ,‬לָתֵ ת לָהֶ ם פְּאֵ ר תַּ חַ ת אֵ פֶ ר שֶׁ מֶ ן שָׂ שׂוֹן תַּ חַ ת אֵ בֶל‪ ".‬אך ההקשר כאן הוא דווקא‪ " ,‬ו ְעָ מְ דוּ‬
‫ז ִָרים‪ ,‬ו ְָרעוּ צ ֹאנְכֶם; וּ ְבנֵי נֵכָר‪ ,‬אִ כּ ֵָריכֶם ו ְכ ְֹרמֵ יכֶם‪ .‬ו ְאַ תֶּ ם‪ ,‬כּ ֹהֲ נֵי י ְהו ָה תִּ קָּ ֵראוּ‪--‬מְ שָׁ ְר ֵתי אֱ �הֵ ינוּ‪,‬‬
‫י ֵאָמֵ ר ָלכֶם; חֵ יל גּוֹי ִם תּ ֹאכֵלוּ‪ ,‬וּ ִבכְבוֹדָ ם תִּ תְ י ַמָּ רוּ‪ 39 ".‬לא ייתכן שפסוק זה תקף לגבי נוצרים‬
‫גויים‪ ,‬מכיוון שאין כל זרים )בני קבוצה אתנית שונה( בעבורם‪ .‬פרשנות שונה היא זו‬
‫הרווחת‪ 40 :‬מי שסובל בעולם הזה ימצא נחת בעולם הבא‪.‬‬
‫‪F356‬‬
‫‪F 357‬‬
‫אָרץ"‪.‬‬
‫‪ " 5:5‬אַ שְׁ ֵרי הָ עֲ נָו ִים כִּי־הֵ מָּ ה י ְִירשׁוּ ֶ‬
‫‪22‬ישנם דיווחים חוזרים ונשנים בטקסטים מצריים ושומרים של אלים כאלה ואחרים "שלימדו מהר"‪.‬‬
‫הדרשה על ההר הינה לכל הפחות הד למסורת עתיקת יומין שמקורותיה אינם ברורים‪.‬‬
‫תומכי הגרסה שתרבות אחרת הייתה קיימת לפני המבול‪ ,‬מציעים לפחות הסבר קוהרנטי‪ :‬דרשה על‬
‫הר הייתה הדרך הפרקטית ביותר לפנו לאנשי העולם העתיק‪ ,‬אשר היו ענקים על פי סיפורים רבים‪.‬‬
‫על פי המסורת היהודית‪ ,‬אדם גם הוא היה ענקי‪ .‬מסורת האמונה באבות קדמונים ענקים עודנה‬
‫רווחת ומקובלת בתורכיה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫אָרץ" אך ההקשר )תהילים ‪ (9:37‬הינו‪ " ,‬ו ְקֹו ֵי י ְהו ָה‪ ,‬הֵ מָּ ה‬
‫תהילים ‪" 37:11‬ו ַעֲ נָו ִים י ְִירשׁוּ‪ֶ -‬‬
‫מִ‬
‫אִ‬
‫מִ‬
‫ֵ‬
‫מַ‬
‫אָרץ" מיכה ‪ ..." 6:8‬הִ גִּיד לְ� אָדָ ם‪ ,‬ה‪-‬טּוֹב; וּמָ ה‪-‬י ְהו ָה דּוֹרשׁ מְּ �‪ ,‬כִּי ם‪-‬עֲ שׂוֹת שְׁ פָּ ט‬
‫י ְִירשׁוּ‪ֶ -‬‬
‫ו ְאַהֲ בַת חֶ סֶ ד‪ ,‬ו ְהַ ְצנֵעַ ֶלכֶת‪ ,‬עִ ם‪-‬אֱ �הֶ י�‪ ".‬טקסטים אלה מתייחסים לא לעוני גשמי‪ ,‬אלא ליראת‬
‫ה'‪ .‬היהודים ייחסו גישה זו גם ליחסים בין אישיים‪ ,‬ובעיקר לאמפתיה‪" :‬ענווי העולם הזה‬
‫‪41‬‬
‫יהוללו בעולם הבא‪".‬‬
‫‪F 358‬‬
‫‪ " 6-5:4‬אַ שְׁ ֵרי הָ אֲ ֵבלִים כִּי־הֵ ם יְנֻחָ מוּ‪ ,‬אַ שְׁ ֵרי הָ ְרעֵ בִים ו ְהַ צְּמֵ אִ ים ַלצְּדָ קָ ה כִּי־הֵ ם י ִשְׂ בָּעוּ"‪.‬‬
‫לוקס ‪ " 6:21‬אַ שְׁ ֵריכֶם אַ ֶתּם הָ ְרעֵ בִים הַ יּוֹם כִּי תִ שְׂ בָּעוּ אַ שְׁ ֵריכֶם הַ בֹּכִים הַ יּוֹם כִּי תִ שְׂ חָ קוּ"‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫בתלמוד‪" ,‬בעולם הבא‪ ,‬ישביע ה' את הרעבים בעולם הזה‪".‬‬
‫‪F359‬‬
‫הבשורה על פי תומא‪" ,69 ,‬אשרי הנרדפים בליבם‪ ,‬כי הם ידעו את האב באמת‪ .‬אשרי‬
‫הרעבים למען מלא את בטן החפץ‪ ".‬שתי התייחסויות של תומא‪ ,‬רדיפה ורעב‪ ,‬מופיעות‬
‫במקומות שונים בדרשה של מתי‪ ,‬מה שמרמז כי אלה היו קיימות בתחילה כסט של אמרות‬
‫בהן עשו האוונגליסטים שימוש כאוות ליבם‪.‬‬
‫לוקס מדבר על אנשים באמת רעבים ובוכים‪ ,‬ללא כל אלגוריה‪ .‬תומא מדבר על צמא‬
‫לידע רוחני ועל מלכות השמיים‪.‬‬
‫יתכן ומתי מתייחס לאלגוריה ב‪ ..." 5:6‬אַ שְׁ ֵרי הָ ְרעֵ בִים ו ְהַ צְּמֵ אִ ים ַלצְּדָ קָ ה ]לא למזון["‪.‬‬
‫ב‪ ,5:4‬יש להתייחס לאבל באופן מילולי‪ .‬כוונתו של מתי אינה ברורה‪ ,‬ככל הנראה הוא אינו‬
‫מתכוון לאנשים המתאבלים על ישוע‪ ,‬מאחר ולפחות ‪ 15‬שנה חלפו מאז מותו‪ .‬ייתכן והאבל‬
‫מתייחס לסבל בעת מלחמה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬המסורת הנוצרית של הסברת חורבן ירושלים‬
‫כעונש על הוצאתו להרוג של ישוע טרם נהגתה בימיו של מתי‪ ,‬מכיוון שהאוונג'ליסט לא היה‬
‫מציע חמלה במקרה של עונש שנקבע מראש‪.‬‬
‫ברור כי רמיזתו של תומא לרדיפה הינה ספרותית בלבד‪ ..." :‬הנרדפים בליבם"‪.‬‬
‫באופן תמוה‪ ,‬לוקס דוחה את הפרשנות הגנוסטית‪ ,‬אותה הוא מאמץ בעודו שואב‬
‫השראה מהטקסט של תומא‪ ,‬ולא מהפרוטו‪-‬טקסטים המקובלים‪ .‬ייתכן והתזה מיועדת‬
‫לפרשנות מילולית‪ ,‬ובתומא היא מגלה את עמדת הגנוסטיקה‪ .‬אם כך‪ ,‬אז ברור שאבל וצחוק‬
‫יוסרו מתומא‪ ,‬מאחר והם מצריכים פרשנות אמיתית‪ ,‬ולא מיסטית‪ .‬כמו כן‪ ,‬ייתכן שמתי ולוקס‬
‫פרשו את האמרות המיסטיות באופן מילולי‪.‬‬
‫אל‪-‬הרומיים ‪ " 16-12:14‬בּ ֲָרכוּ אֶ ת־ר ֹדְ פֵיכֶם בּ ֲָרכוּ ו ְאַל־תְּ קַ לֵּלוּ׃ שִׂ מְ חוּ עִ ם־הַ שְׂ מֵ חִ ים וּבְכוּ‬
‫עִ ם־הַ בֹּכִים׃ לֵב אֶ חָ ד י ְהִ י ְל ֻכ ְלּכֶם‪".‬‬
‫משמעות הדברים דומה ל ‪ ,5:4,11‬אך השוני קיים בטקסט‪ .‬ייתכן ולא היה כל טקסט‬
‫מקורי‪ ,‬אלא לכל היותר התייחסות לאמות מידה מוסריות המוקבלות בחברה‪.‬‬
‫‪ " 5:8‬אַ שְׁ ֵרי בּ ֵָרי ֵלבָב כִּי־הֵ ם י ֶחֱ זוּ אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים"‪.‬‬
‫פרשנות חופשית של המסורת משתקפת בתהילים ‪ " 5-24:4‬נְקִ י כַפַּ י ִם‪ ,‬וּבַר‪ֵ -‬לבָב‪ :‬אֲ שֶׁ ר‬
‫�א‪-‬נָשָׂ א לַשָּׁ ו ְא נַפְ שִׁ י; ו ְ�א נִשְׁ בַּע לְמִ ְרמָ ה‪ .‬י ִשָּׂ א ב ְָרכָה‪ ,‬מֵ אֵ ת י ְהו ָה‪".‬‬
‫‪ " 5:10‬אַ שְׁ ֵרי הַ נּ ְִרדָּ פִים ִבּ ְגלַל הַ צְּדָ קָ ה כִּי לָהֶ ם מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם"‬
‫‪27‬‬
‫ייתכן והכוונה כאן היא לעודד את הנוצרים העומדים בפני רדיפה רומאית‪ ,‬על אף‬
‫שהרדיפה לא הייתה קשה במיוחד‪ ,‬ובטח שלא נזדקקה לניחומי ההבטחות של ישוע‪.‬‬
‫רדיפה בשל אדיקות דתית הייתה מוטיב פופולארי בקרב קנאים דתיים‪ ,‬מכיוון שהדבר‬
‫נגע למנהיגיהם מדי פעם‪ .‬אך הרדיפה לא הפכה לרווחת ביהודה עד לשנת ‪ 30‬לאחר‬
‫הספירה‪ .‬ייתכן ומתי התייחס לרדיפתם לא רק של הנוצרים‪ ,‬אלא של כל היהודים‪ ,‬אשר‬
‫התגברה בימים שלפני המלחמה ולאחריה‪ .‬אזכור הרדיפה‪ ,‬על חשבון דברים אחרים‪,‬‬
‫כדוגמת יחס בלתי נאות לצורך העניין‪ ,‬יכול להצביע על כך שמקור הרעיון הינו מלפני‬
‫המלחמה‪.‬‬
‫שיבוץ המילים בטקסט עולה גם כן מכך ש‪ ,5:3‬כבר מבטיח את מלכות השמיים לעניים‬
‫בנפשם‪ .‬לאחר מכן ממשיך ישוע להעניק פרסים אחרים בגין מעלות אחרות‪ .‬אך ‪ 5:10‬חוזר‬
‫למלכות השמיים‪.‬‬
‫תומא ‪" 58‬אשרי האיש אשר עומל ‪ 23‬כי הוא מצא חיים‪".‬‬
‫‪F2‬‬
‫המשתמע מהטקסט ברור בתומא‪ :‬מי שבאמצעות עבודה קשה או סבל השיג מודעות‬
‫וגילה את מלכות השמיים הינו מבורך‪ .‬בפרשנות מילולית‪ ,‬מתי קישר בין אומללות בעולם‬
‫הזה )"נרדפים בשל אדיקותם"( לבין ההבטחה להיכנס למלכות השמיים בעולם הבא‪.‬‬
‫ָל־רע בַּעֲ ִ‬
‫בוּרי"‪.‬‬
‫‪ " 5:11‬אַ שְׁ ֵריכֶם כִּי־י ְחָ ֲרפוּ ו ְָרדְ פוּ אֶ תְ כֶם ו ְדִ בְּרוּ עֲ לֵיכֶם בְּשֶׁ קֶ ר כּ ָ‬
‫ברכה זו מגיעה לאחר ‪ ,5:10‬אשר כבר עסקה ברדיפה‪ ,‬ונכתבה על ידי עורך הבשורה‬
‫על מנת לשרת את הנוצרים‪ ,‬לא את היהודים‪.‬‬
‫תומא ‪" ,68‬אשריכם כאשר ישנאו אתכם וכאשר ירדפו אתכם‪ .‬ובאשר רדפוכם מקום לא‬
‫ימצאו‪ ".‬ככל הנראה אנו נדרשים לתור אחר חוש מיסטי‪ .‬מבורכים הם אלה שאויביהם‬
‫מונעים מהם את היכולת לנהל יחסים בין אישיים‪ .‬דבר דומה נאמר על האל וישנו‪" ,‬האדם‬
‫השנוא הינו מאושר‪ ,‬הוא חופשי מכל קשר‪ ".‬באופן רגיל‪ ,‬על האדם לשחרר את עצמו‪ :‬שחרור‬
‫באמצעות עבודת פרך או מודעות‪ ,‬אך לא בדרך השפעתם של גורמים חיצוניים‪ .‬או שלא ניתן‬
‫לרדוף את המושא‪" :‬ולא יימצא מקום"‪ .‬הוא תמיד שקט וחופשי‪.‬‬
‫בשאיפה לשמר את המשמעות המסורתית של המושג‪ ,‬תיאולוגים נוצריים מניחים‬
‫שתומא טעה‪ ,‬ושעל תומא ‪ 68:2‬להיקרא כ"ויימצא מקום בו לא תירדפו‪ ".‬אך תומא ‪ 68‬עדיין‬
‫הגיוני ללא התיקון‪ .‬סתירות מילוליות –רדיפה היא דבר טוב‪ ,‬אך אין כל רדיפה‪ -‬הן טיפוסיות‬
‫לטקסטים מיסטיים‪.‬‬
‫באופן דומה‪ ,‬תומא ‪ 69:1‬מרמז על חוש מיסטי‪" :‬אשרי הנרדפים בליבם‪ :‬כי הם ידעו את‬
‫האב באמת‪ ".‬ככל הנראה‪ ,‬תומא מתכוון לרדיפה בידי צמא לידע‪ ,‬או לרדיפה מבחוץ‪ ,‬לנתק‬
‫מרעות העולם ולשקיעה עצמית מוחלטת‪ .‬רק אדם שמשיג מצב תודעתי מעין זה‪ ,‬יכול להכיר‬
‫את האלוהים‪.‬‬
‫בישעיה ‪ ,51:7‬משפט זה אינו מתייחס כלל לישוע‪ .‬ה' הכריז עצמו בפני יהודים גולים‬
‫ששמרו את תורתו‪ .‬מתי ביסס את דבריו של ישוע על הכתוב בישעיהו על מנת לנחם את רעיו‬
‫שהוגלו לאחר שנת ‪ 70‬או ‪.135‬‬
‫‪23‬התרגום הקופטי הינו מעורפל ביותר‬
‫‪28‬‬
‫נראה כי העריכה הרבה בפסוקים ‪ 12-5:10‬נועדה בכדי לרומם את רוחם של הנוצרים‬
‫הנרדפים והנלעגים‪ " :‬אַ שְׁ ֵרי הַ נּ ְִרדָּ פִים ִבּ ְגלַל הַ צְּדָ קָ ה כִּי לָהֶ ם מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם׃ אַ שְׁ ֵריכֶם‬
‫ָל־רע בַּעֲ ִ‬
‫בוּרי׃ שִׂ מְ חוּ וְגִילוּ כִּי שְׂ כ ְַרכֶם ַרב בַּשָׁ מָ י ִם‬
‫כִּי־י ְחָ ֲרפוּ ו ְָרדְ פוּ אֶ תְ כֶם ו ְדִ בְּרוּ עֲ לֵיכֶם בְּשֶׁ קֶ ר כּ ָ‬
‫כִּי־כֵן ָרדְ פוּ אֶ ת־הַ נְּבִיאִ ים אֲ שֶׁ ר הָ יוּ ִל ְפנֵיכֶם"‪ " .‬הַ נּ ְִרדָּ פִים ִבּ ְגלַל הַ צְּדָ קָ ה" מתייחס ל‪" ,5:5‬‬
‫הָ ְרעֵ בִים ו ְהַ צְּמֵ אִ ים ַלצְּדָ קָ ה"‪ .‬הקביעה כי 'על אדם להיות נרדף בשם הצדקה בכדי להיכנס‬
‫למלכות השמיים' אינה מתיישבת עם תיאור הצדקה בתורה‪ ,‬הקוראת דווקא לקיום מצוות ‪-‬‬
‫דבר אותו אישש ישוע‪ .‬אבות היהדות והנביאים ברובם לא נרדפו‪ .‬האם עלינו להבין כי אין‬
‫לאלה מקום במלכות השמיים‪ ,‬בעיקר לאור הבטחותיהם של מורים נוצריים לחסידיהם‪ ,‬כי‬
‫יובטח להם מקום במלכות השמיים לצד אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב? אל לנו להסיק כי הרדיפה היא‬
‫תנאי בלתי הכרחי‪ ,‬מאחר ונאמר כי "מלכות השמיים להם"‪ ,‬מה שמרמז כי היא לא לאף אחד‬
‫אחר‪ .‬דתות הן פלגניות מעצם טבען‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫יהיו אלה שיאמרו שאין לבקר את הטקסט כה בפרוטרוט‪ .‬אך הדרשה על ההר מתיימרת‬
‫להיות דוקטרינה אלוהית‪ ,‬המבטלת את התורה‪ .‬עלינו לצפות ממנה שתהיה מדויקת‪ ,‬אחרת‬
‫כיצד ידעו הנוצרים מי זכאי להיכנס למלכות השמיים‪ ,‬על פי אילו חוקים ספציפית?‬
‫ישוע אינו מזכיר ספציפית את קהל מאמיניו בשום מקום אחר בדרשה כתנועה המונית‪,‬‬
‫מה שמחזק את ההשערה שהפסקה נוספה מאוחר יותר‪ .‬לדרשה לא היה כל קשר עם‬
‫עניינים אדמיניסטרטיביים‪ ,‬והמצווה ללכת אחר ישוע בכדי לזכות בברכה אינה תואמת את‬
‫יתר הדרשה‪ 12-5:11 .‬פונה לנוצרים בלבד‪ ,‬בעוד ש ‪ 9-5:3‬ו‪ 48-5:13-‬פונה אל כל היהודים‪.‬‬
‫התוספת ב‪ 12-5:11‬יכולה להילקח מתיאורי הריפוי שבלוקס ‪.23-6:22‬‬
‫‪" 5:12‬כִּי־כֵן ָרדְ פוּ אֶ ת־הַ נְּבִיאִ ים אֲ שֶׁ ר הָ יוּ ִל ְפנֵיכֶם"‪.‬‬
‫נראה כי מתי מאמץ את לוקס ‪" ,6:23‬כִּי־כַדָּ בָר הַ זֶּה עָ שׂוּ אֲ ב ֹתֵ יהֶ ם ַלנְּבִיאִ ים"‪ ,‬בניסיון‬
‫לרכך את האזכור השלילי של בני ארצו‪.‬‬
‫בתורה ישנם אזכורים מעטים של נביאים שנרדפו‪ ,‬אך נביאים נרדפים אלה אינם נזכרים‪.‬‬
‫בוודאי שזו לא הייתה המגמה הכללית‪ ,‬אלא דווקא מאורעות נדירים‪.‬‬
‫ניתן לשער כי מדובר כאן בהשפעתה של הפסודופיגראפה ‪ .24‬לדוגמה‪ ,‬חיי הנביאים‬
‫מספר על רדיפה המונית ורצח של נביאים‪.‬‬
‫‪F23‬‬
‫כתות היהדות הרבות בוודאי החשיבו את מייסדיהן‪ ,‬ורבים אחרים‪ ,‬בתור נביאים‪ .‬כאשר‬
‫דוקטרינת הכת לא התקבלה על ידי יהדות המיינסטרים‪ ,‬חברי הכת יכלו לגבש את הדעה‬
‫שמנהיגם הינו נרדף‪ .‬ייתכן ואנו עדים כאן להתאמה של מסורת יוונית פופולארית שהתחילה‬
‫עם סוקרטס‪ ,‬אז התנכר הציבור לאנשים טובים ורבים כמוהו‪.‬‬
‫אָרץ ו ְאִ ם־הַ מֶּ לַח הָ י ָה תָ פֵל בַּמֶּ ה י ָמְ לָח הֵ ן �א־י ִ ְצלַח עוֹד לַכּ ֹל כִּי‬
‫‪ " 14-5:31‬אַ תֶּ ם מֶ לַח הָ ֶ‬
‫אִ ם־לְהַ שְׁ לִי� חוּצָה ו ְהָ י ָה מִ ְרמָ ס ִל ְבנֵי אָדָ ם׃ אַ תֶּ ם אוֹרוֹ שֶׁ ל־עוֹלָם עִ יר י ֹשֶׁ בֶת עַ ל־הָ הָ ר �א‬
‫תִ סָּ תֵ ר"‪.‬‬
‫כאן אנו רואים ניגודיות למסכנות שהודגשה קודם לכן‪.‬‬
‫‪24‬טקסטים אנונימיים המשויכים לכותבים מוכרים‪ ,‬אשר אינם כלולים בספרים המורחבים של התנ"ך‬
‫הנוצרי‪ ,‬אך שלעיתים נוספים בכותרת‪ .‬תיאולוגים נוטים לייחס לתנ"ך עצמו יותר משקל‪ .‬יש הרואים‬
‫בהם נכונים היסטורית‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫אל‪-‬הקולסים ‪" 4:6‬דִּ ב ְֵריכֶם י ִהְ יוּ נְעִ ימִ ים ְבּכָל־עֵ ת וּמְ מֻ ָלּחִ ים בַּמֶּ לַח לְמַ עַ ן תֵּ דְ עוּ לְהָ שִׁ יב דָּ בָר‬
‫ְלכָל־אָדָ ם"‪ .‬ייתכן ומלח יקר היה מטאפורה מקובלת למשהו נעים או טוב‪ .‬או שמלח יכול‬
‫להיות מטאפורה לרוח הקודש‪ :‬מתי ‪ " 10:20‬כִּי �א אַ תֶּ ם הֵ ם הַ מְ דַ בּ ְִרים כִּי רוּחַ אֲ בִיכֶם הוּא‬
‫הַ מְ דַ בֵּר ְבּפִיכֶם"‪" .‬וּמְ מֻ לָּחִ ים בַּמֶּ לַח לְמַ עַ ן תֵּ דְ עוּ לְהָ שִׁ יב דָּ בָר" נראה זהה ל" אֲ בִיכֶם הוּא‬
‫הַ מְ דַ בֵּר ְבּפִיכֶם"‪ .‬בעבור מתי‪ ,‬הפניה ליהודים כאל מלח הארץ כוונה בכדי לומר שרק הם‬
‫נושאים בקרבם את רוח הקודש ושאל להם לאבד אותה‪ .‬המסורת היהודית מגבה פרשנות זו‪:‬‬
‫‪43‬‬
‫"המילה 'מצווה' מקושרת לחמישה דברים‪ :‬ברית מילה‪ ,‬קשת בענן‪ ,‬מלח‪ ,‬סבל וכהונה‪".‬‬
‫‪F360‬‬
‫ישעיהו ‪ " 6-49:3‬ו ַיּ ֹאמֶ ר לִי‪ ,‬עַ בְדִּ י‪-‬אָ תָּ ה‪--‬י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬אֲ שֶׁ ר‪-‬בְּ� אֶ תְ פָּ אָר‪ ...‬וּנ ְַתתִּ י� לְאוֹר גּוֹי ִם‪,‬‬
‫אָרץ‪ ".‬פרשנות זו נראית עקבית עם פסוק הבשורה‪ 25 ,‬מאחר ומתי‬
‫לִהְ יוֹת ישועָ תִ י עַ ד‪-‬קְ צֵה הָ ֶ‬
‫יכול להתכוון לישראל בתור האור‪ .‬מבין השורשים העבריים האפשריים לשם ירושלים‪ ,‬ישנם‬
‫אור ועיירה‪ .‬על אף שאלה נכתבים באופן שונה משם העיר‪ ,‬הם נשמעים אותו הדבר‪ .‬ייתכן‬
‫ומתי משחק על משמעות המילים‪ .‬אלגוריה שכזו‪ ,‬המבוססת על משחקי מילים יכולה להיות‬
‫אידיום‪.‬‬
‫‪F 24‬‬
‫תומא ‪" 32‬עיר כי תבנה מבצר על הר גבה לא תוכל לנפל ולא תוכל להסתר‪ ".‬דמותה של‬
‫עיר הבנויה היטב יכולה להיות מטאפורה לידע אלוהי‪ ,‬אך בכל מקרה הכוונה אינה לירושלים‪:‬‬
‫העיר נפלה לאויבים פעמים רבות‪.‬‬
‫לוקס ‪" 35-14:34‬טוֹב הַ מֶּ לַח ו ְאִ ם הַ מֶּ לַח הָ י ָה תָ פֵל בַּמֶּ ה י ְֻתקָּ ן?‪ ..‬הַ חוּצָה י ַשְׁ לִיכֻהוּ"‪.‬‬
‫בהקשר של לוקס ‪ " 14:33‬וְכֵן כָּל־אִ ישׁ מִ כֶּם אֲ שֶׁ ר �א־י ַעֲ ז ֹב כָּל־קִ נְיָנָיו �א יוּכַל לִהְ יוֹת תַּ לְמִ ידִ י"‪.‬‬
‫כאמור לא מדובר כאן ביהודים באופן כללי‪ ,‬כפי שנכתב במתי‪ .‬ללוקס הגוי לא היה כל מושג‬
‫באשר למשמעות המלח‪ ,‬והוא פרש אותו כמטאפורה לעושר חומרי‪ .‬כעת ניתן לקרוא את‬
‫הפסקה בתור "עושר הוא דבר טוב‪ ,‬אך מי שאיבד את הרעב לכך לא יימשך אליו יותר‪ .‬על כן‪,‬‬
‫ותרו על רכושכם למען העניים‪".‬‬
‫נראה כי לוקס ותומא שניהם היו פופולאריים‪ .‬רעיונותיו של תומא אומצו באופן רווח‪ ,‬והיו‬
‫שראו בהם פרשנות הן לבואה של מלכות השמיים והן לניצחון צבאי קרב של ישראל‪ .‬ככל‬
‫הנראה‪ ,‬שמתי השתמש ברעיונות הרווחים ומילא אותם במשמעויות משלו‪.‬‬
‫מרקוס ‪ " 50-9:49‬כִּי כָל־אִ ישׁ בָּאֵ שׁ י ָמְ לָח וְכָל־קָ ְרבָּן בַּמֶּ לַח י ָמְ לָח׃ טוֹב הַ מֶּ לַח ו ְאִ ם־הַ מֶּ לַח‬
‫י ִהְ י ֶה תָ פֵל בַּמֶּ ה תְּ תַ קְּ נוּ אוֹתוֹ? י ְהִ י־ ָלכֶם מֶ לַח בְּקִ ְר ְבּכֶם ו ִיהִ י שָׁ לוֹם בֵּינֵיכֶם"‪.‬‬
‫נראה כי דווקא מרקוס הבין את לב העניין‪ .‬המטאפורה הינה מורכבת‪ ,‬אך ההנחה‬
‫שמיסטיקנים כתבו את הבשורה על פי מרקוס‪ ,‬נראית נכונה‪ .‬מתי ולוקס ככל הנראה שניהם‬
‫לוו מבשורה זו‪ ,‬והשתמשו ברעיון בפרשנות חופשית משלהם‪.‬‬
‫" כָל־אִ ישׁ בָּאֵ שׁ י ָמְ לָח" מצביע ככל הנראה על טקס קבלה‪ ,‬טקס רכישת הרוח‪" .‬‬
‫אִ ם־הַ מֶּ לַח י ִהְ י ֶה תָ פֵל" הכוונה היא למלח אחר‪ ,‬ככל הנראה לנשמה שהתמזגה עם הרוח‪,‬‬
‫הגוף האבוד בעולם הבא‪ ,‬הנאות חומריות‪ ,‬או עצם היותו יהודי‪ .‬מרקוס מאשש את חשיבותו‬
‫של המלח הפנימי )הנפש " מֶ לַח בְּקִ ְר ְבּכֶם" ‪ ,‬עושר בלתי ניתן להריסה( על פני החיצוני‪ ,‬ככל‬
‫הנראה עושר חומרי או היות האדם יהודי‪ ,‬דברים אותם הוא ראה כמיושנים‪.‬‬
‫נוֹרה לְהָ אִ יר‬
‫‪ " 16-5:15‬גַּם אֵ ין מַ דְ לִיקִ ים נֵר לָשׂוֹּם אוֹתוֹ תַּ חַ ת הָ אֵ יפָ ה כִּי אִ ם־עַ ל־הַ מְּ ָ‬
‫ְלכָל־אֲ שֶׁ ר ַבּ ָבּי ִת"‪.‬‬
‫‪25‬החלק הקטן ביותר של הטקסט בעל משמעות‬
‫‪30‬‬
‫אל ליהודים שהמירו דתם לנצרות לשמור על כך בסוד‪ .‬נראה כי אמונותיהם מוקעות בידי‬
‫החברה‪.‬‬
‫לוקס ‪" 17-8:16‬ו ְאֵ ין־אִ ישׁ מַ דְ לִיק נֵר וּמְ כַסֶּ ה אוֹתוֹ ִבּ ְכלִי ו ְ�א י ְשִׂ ימֵ הוּ תַּ חַ ת הַ מִּ טָּ ה כִּי‬
‫נוֹרה י ַעֲ לֵהוּ לְמַ עַ ן י ְִראוּ כָּל־בָּאֵ י הַ ַבּי ִת אֶ ת־הָ אוֹר‪ .‬כִּי אֵ ין־דָּ בָר סָ תוּם אֲ שֶׁ ר �א י ִ ָגּלֶה ו ְאֵ ין‬
‫עַ ל־הַ מְּ ָ‬
‫גָּנוּז אֲ שֶׁ ר �א יִוָּדַ ע וְיָצָא לָאוֹר‪ ".‬הקשר מוטל בספק‪ :‬נר דולק לעולם אינו סמל לסוד‪ ,‬אלא‬
‫דווקא לגילוי‪.‬‬
‫האלגוריה בין "גנוז – יוצא לאור" יכולה לתאר את הסבל שיחוו החוטאים בעולם הבא‬
‫בגין החטאים שהצליחו לשמור בסוד‪ .‬מאחר ובקץ הימים יתגלו כל החטאים‪ ,‬על אנשים‬
‫‪44‬‬
‫לחתור שלא לבצע אותם‪ ,‬כפי שסברו האיסיים‪.‬‬
‫‪F361‬‬
‫לוקס ‪ 2-12:1‬מבקר בצדק את צביעותם של הפרושים בכל הקשור לרעיון זה‪.‬‬
‫נוֹרה‬
‫לוקס ‪" 34-11:33‬אֵ ין מַ דְ לִיק־נֵר לָשׂוֹּם בַּסֵּ תֶ ר אוֹ־תַ חַ ת הָ אֵ יפָ ה כִּי י ְשִׂ מֵ הוּ עַ ל הַ מְּ ָ‬
‫לְמַ עַ ן י ְִראוּ בָּאֵ י הַ ַבּי ִת אֶ ת־אוֹרוֹ׃ נֵר הַ גּוּף הוּא הָ עָ י ִן ָלכֵן עֵ ינְ� כִּי־תִ הְ י ֶה תְ מִ ימָ ה גַּם כָּל־גּוּפְ �‬
‫י ֵאוֹר"‪.‬‬
‫בתחילת הפסוק‪ ,‬אין כל טעם בהחבאת האור‪ .‬בסוף הפסוק‪ ,‬חדות הראיה קובעת את‬
‫חדות הנפש‪ .‬נראה כי לוקס משלב מוטיבים שונים‪.‬‬
‫לוקס ‪ 11:36‬חוזר‪ " :‬ו ְהִ נֵּה אִ ם־גּוּ ְפ� כֻּלּוֹ אוֹר ו ְאֵ ין בּוֹ כָּל־דְּ בַר־חשֶׁ � אָז י ֵאוֹר כֻּלּוֹ כְּאִ לּוּ י ָאִ יר‬
‫לְ� הַ נֵּר ִבּב ְַרק נָגְהוֹ"‪ .‬הפסוק יכול לקשר בין לוקס ‪ 11:34‬ולוקס ‪ ,11:33‬פסקאות בעלות‬
‫משמעות שונה לחלוטין‪ ,‬הצהרה וטוהר הנפש‪.‬‬
‫מטאפורת הנר‪-‬אור‪-‬נשמה הייתה רווחת למדי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬שלום )המאה הראשונה‬
‫לספירה( אומר‪" ,‬תן לאורך להאיר כנר! ‪ 45‬ברל ‪" 17‬ויאורו עיניכם באור התורה‪ ".‬ברנבס ‪3:4‬‬
‫מדבר על אור הצדיקים באותו האופן‪" :‬אורכם יאיר כזריחה‪".‬‬
‫‪F 362‬‬
‫נוֹרה לְמַ עַ ן י ְִראוּ‬
‫אין ספק כי האור מתייחס לאור הידע‪ ,‬אותו יש להרחיב "כִּי י ְשִׂ מֵ הוּ עַ ל הַ מְּ ָ‬
‫בָּאֵ י הַ ַבּי ִת אֶ ת־אוֹרוֹ"‪ .‬אך לאיזה ידע התכוון כותב הבשורה? לתורה? לגנוסיס? לכתבים‬
‫האיסיים? לנצרות? נוכחות האל‪ ,‬השכינה‪ ,‬גם היא כונתה האור‪ 46 .‬מאחר והגנוסטים האמינו‬
‫כי הנחנך לשורותיהם קיבל לקרבו לא רק את רוח הקודש אלא גם את האור‪ ,‬ככל הנראה‬
‫שהכוונה כאן היא לגנוסיס‪ ,‬דבר אותו הכנסייה מעדיפה להשכיח‪.‬‬
‫‪F36‬‬
‫מושג זה‪ ,‬בדומה לרבים אחרים במיסטיקה העתיקה‪ ,‬חלחל ליהדות ולקבלה בתור האור‬
‫שהופיע בזמן הבריאה בכדי לגבור על החשיכה הראשונית‪ .‬כל אדם טוב שופך אור זה אל‬
‫המקומות האפלים‪.‬‬
‫תומא ‪" 33‬את אשר שמעת באזנך‪ ,‬מעל ראשי הגגות הודיענו אל האחרת‪ .‬אכן‪ ,‬איש לא‬
‫ידליק נר וכסהו בכלי‪ ,‬גם לא ישימהו במקום סתר‪ .‬כי על המנורה יושם‪ ,‬למען יראה את אורו‬
‫לכל בא ויוצא‪".‬‬
‫ייתכן והמטאפורה של הנר בבשורות ובתומא ‪ 3-33:2‬הינה מקורית‪ .‬ההקשר של תומא‬
‫הוא הסביר ביותר‪.‬‬
‫תומא משתמש במטאפורה הסטנדרטית‪ .‬פילון האלכסנדרוני מגנה מיסטיקנים אשר‬
‫‪47‬‬
‫משתפים את הדוקטרינות שלהם עם מעטים במקום להכריז עליהן בגאווה בשוק‪.‬‬
‫‪F 364‬‬
‫‪31‬‬
‫ספקות עולות עם‪" ,‬הדבר אותו תשמעו באוזניכם האחת‪ ,‬תזעקו מגגות בתיכם דרך‬
‫אוזנכם השנייה"‪ .‬הקריאה ללמד דוקטרינות מיסטיות בגלוי הייתה שמורה בתחילה רק‬
‫לחוגים מסוימים‪ ,‬מושג נוצרי שהרגיז את הגנוסטים‪ .‬הגנוסטים האפוקליפטיים האמינו כי אין‬
‫ללמד דברי מיסטיקה אלא בימים שלפני קץ הזמן‪.‬‬
‫מתי ככל הנראה התאים את התזה לתנאים אמיתיים כאשר חברי הכת שלו לא יכלו‬
‫להטיף מגגות בתיהם‪ ,‬וקראו להטפות לא ציבוריות‪ .‬ההוראה בתומא ‪ 33:1‬בדבר לימוד‬
‫מהגגות הובילה לכתיבת פסקה נפרדת‪,27-10:26 ,‬זיוף פרי עטה של הכנסייה ‪ -‬המיועד‬
‫לנוצרים‪.‬‬
‫אלגוריה סטנדרטית מקבילה את המצוות לנר ואת התורה לאור‪ 48 .‬על כן ייתכן שכוונת‬
‫הבשורה הינה לקרוא ליהודים שלא להסתיר את האור )את המצוות( באופן אנוכי אלא דווקא‬
‫להביא אותו לגויים‪ .‬ההפניה ללימודי הנצרות באה מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪F365‬‬
‫בלתי סבירה‪ ,‬אם כי לא בלתי אפשרית‪ ,‬היא הסברה כי "הנר" מתייחס לבית המקדש‪,‬‬
‫ככתוב במלכים א'‪ ,11:36 ,‬מה שיתארך את הכתוב לתקופה קדומה ביותר‪ ,‬אולי אפילו לפני‬
‫‪ 70‬אחרי הספירה‪ .‬ייתכן והסופר מזמין את הגויים להתגייר ולבוא לבית המקדש‪ ,‬ומעודד את‬
‫מאמצי הגיורים של הנוצרים‪ -‬או ייתכן של היהודים‪ ,‬במידה והטקסט הינו אמירה‪.‬‬
‫‪ " 23-6:22‬נר הַ גּוּף הָ עָ י ִן ו ְאִ ם־עֵ ינְ� תְ מִ ימָ ה כָּל־גּוּ ְפ� י ֵאוֹר׃ ו ְאִ ם־עֵ ינְ� ָרעָ ה כָּל־גּוּ ְפ� י ֶחְ שָׁ �‬
‫ו ְאִ ם י ֶחְ שַׁ � הָ אוֹר אֲ שֶׁ ר בְּקִ ְרבְּ� מָ ַ‬
‫ה־רב הַ חשֶׁ �!"‬
‫מתי ולוקס אינם מסבירים את האור שהוא חשיכה‪ ,‬אור לאדם בעל ראיה טהורה אך‬
‫חושך למי שעינו רעה‪ .‬האיסיים נהגו להשתמש במונח "האור שבתוכך ‪"26‬כמינוח מעורפל‬
‫לתיאור הנשמה‪ .‬ראיה זו נתמכת בספר איוב‪ ,‬שעליו הסתמך ישעיהו כשניסח מילים‬
‫מעורפלות‪ " ,‬הֲ �א‪-‬מְ עַ ט י ָמַ י ו ַחֲ דָ ל; ו ְשִׁ ית מִ מֶּ נִּי‪ ,‬ו ְאַ ְבלִיגָה מְּ עָ ט‪ .‬בְּטֶ ֶרם אֵ לֵ�‪ ,‬ו ְ�א אָ שׁוּב‪ ,‬אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ‬
‫ח ֹשֶׁ � ו ְ ַצלְמָ ו ֶת‪ .‬אֶ ֶרץ עֵ פָ תָ ה‪ ,‬כְּמוֹ א ֹפֶ ל‪ַ --‬צלְמָ ו ֶת‪ ,‬ו ְ�א סְ דָ ִרים; ו ַתּ ֹפַ ע כְּמוֹ‪-‬א ֹפֶ ל‪ ".‬האופל באיוב הינו‬
‫משל למוות‪ ,‬אותו שינה מתי לכדי מוות רוחני‪.‬‬
‫‪F25‬‬
‫כוונתו המקורית של כותב הבשורה בפסקה הלכה לאיבוד‪ ,‬ולוקס מנסה לקשר אותה לנר‬
‫במתי ‪ 5:15‬בהקשר אחר‪ " 5:14 .‬אַ תֶּ ם אוֹרוֹ שֶׁ ל־עוֹ ָלם עִ יר י ֹשֶׁ בֶת עַ ל־הָ הָ ר �א תִ סָּ תֵ ר"‪.‬‬
‫דידך ‪" 27 16:1‬שמרו על חייכם‪ ,‬ונרכם לא יכבה‪ ...‬היו מוכנים‪ ".‬העיניים‪ ,‬אור הגוף‪ ,‬הינם‬
‫אלגוריה למודעות‪ ,‬לערנות ולקשב בעולם‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪F‬‬
‫הטקסט של תומא נראה מדויק יותר‪ .‬תומא ‪" 24‬ויאמרו תלמידיו‪ :‬הראנו את מקומך‪ ,‬כי‬
‫עלינו הוא לבקשו‪ .‬ויאמר אליהם‪ :‬אשר אזנים לו‪ ,‬ישמע נא! יש אור אשר בנאור הוא‪ ,‬והאיר‬
‫את כל הארץ‪ .‬ואם לא יאיר זה‪ ,‬והיה חושך‪ ".‬הכוונה ככל הנראה היא שהאדם הנחנך תמיד‬
‫משפיע על העולם‪ ,‬ללא קשר למיקומו הפיזי‪.‬‬
‫תומא ‪" 61:5‬בהדמותו ימלא אור‪ ,‬ובחלקו ימלא חושך‪ ".‬הפסוק מתאר את הנחנך‪ ,‬אשר‬
‫אינו מפוצל בין טוב לרע‪ .‬האור מסמן את מעמדו החצי אל של אותו האדם‪.‬‬
‫דיאלוג המושיע ‪" 6‬ויאמר המושיע‪' ,‬נר הגוף הינו השכל‪ .‬כל עוד ]מוחך[ מסודר כראוי‪...‬‬
‫גופכם ]יאיר["‪.‬‬
‫‪"26‬ממקור ידיעתו הוא האיר את האור שבתוכי" )חוקי הקהילה(‬
‫‪27‬דידך‪ ,‬קובץ כתבים שאינו נכלל בקנון המקובל על הכנסייה‪ ,‬המאגד את תורתם של ‪ 12‬השליחים‪.‬‬
‫זהו טקסט אמין ביותר המבוסס על טקסטים יהודיים‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫מתי ודיאלוג מושיע מציגים גרסאות שונות לאותה המסורת‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬זו כלל לא‬
‫הייתה מסורת‪ ,‬אלא מטאפורה‪" ,‬נר הגוף הוא )‪ (...‬אם )‪ ,(...‬וגופכם יהיה אור‪ ".‬וודאי היו‬
‫גרסאות רבות למבנה זה בעלות אותה המשמעות‪.‬‬
‫מדובר במבנה ספרותי שהיה מקובל בזמנו‪ :‬הרעיון והמבנה הלוגי נלוו מהמודל הרטורי‬
‫)במקרה זה‪" ,‬הגוף" הוא "אור"(‪ .‬סופרים מוכשרים פחות יכלו בקלות לבנות פתגמים משלהם‬
‫תּוֹרה אוֹ אֶ ת־דִּ ב ְֵרי הַ נְּבִיאִ ים �א בָאתִ י‬
‫בסיוע המבנה‪ " 5:17 .‬אַל־תְּ דַ מּוּ כִּי בָאתִ י לְהָ ֵפר אֶ ת־הַ ָ‬
‫לְהָ פֵ ר כִּי אִ ם־לְמַ לּאת"‪ .‬פסוק זה מעיד על דבקותו של ישוע בחוקי התורה‪.‬‬
‫תיאולוגים נוצריים עושים עוול לסוגיה‪ ,‬בעודם טוענים כי התוספות של ישוע מהוות את‬
‫גרסת החוק הסופית‪ .‬החוק תורני‪ ,‬עם זאת‪ ,‬מתייחס למעשים שמותר ואסור לעשות בעולם‪,‬‬
‫ולא לאירוע כזה או אחר שאמור להתרחש )כמו בואו של ישוע(‪ .‬החוק התורני איננו נבואה‪.‬‬
‫‪ 5:17‬אינו מתחבר היטב עם ‪ .5:18‬אם ישוע קיים את החוק התורני בעצם הופעתו‪ ,‬מדוע‬
‫נטען בפסוק הבא שהחוק התורני ישכון לנצח? ככל הנראה שפסוק ‪ 5:17‬עבר עריכה‬
‫מגמתית‪.‬‬
‫על הסנגור הנוצרי להגן על הסוגיה של ישוע לעומת חוקי התורה‪ .‬גויים מאוחרים יותר‬
‫התנערו מהסוגיה‪ .‬ניחוש מלומד הינו שמקור הפסוק הוא קנאי‪ ,‬כלומר מייצג כת יהודית‬
‫המתווכחת עם המיינסטרים על קבילותה‪ .‬אזכור התחרות מול הסופרים ‪ 28‬והפרושים ב‪5:20‬‬
‫מחזקת פרשנות זו‪.‬‬
‫‪F27‬‬
‫‪ " 5:20‬כִּי אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם אִ ם �א־תִ הְ י ֶה צִדְ קַ תְ כֶם מְ ֻרבָּה מִ צִּדְ קַ ת הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים �א‬
‫תָ ב ֹאוּ בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם"‬
‫‪ 5:10‬קובע קריטריונים אחרים‪ .‬נראה כי מתי עצמו לא היה בטוח בקריטריונים הנדרשים‬
‫בכדי להיכנס למלכות השמיים‪ .‬מתי חג סביב הנושא מבלי להגיע למסקנות מוצקות‪.‬‬
‫במאה הראשונה והשנייה לפני הספירה‪ ,‬הפרושים היו כת נרדפת‪ ,‬שזכו במושכות‬
‫השלטון לזמן קצר בלבד בימי מלוכתה של שלומציון המלכה‪ .‬הרדיפות התאפיינו בהוצאות‬
‫להורג המוניות‪ .‬הפרושים‪ ,‬אשר הגנו על חוקי התורנה שבעל‪-‬פה‪ ,‬זכו לאהדה בקרב הציבור‪.‬‬
‫בזמן כתיבת הבשורה‪ ,‬היו הפרושים אהודים מאוד‪ ,‬על אף שלא היו הפלג החזק ביהדות‬
‫בזמנו של ישוע‪ .‬ישוע מאשר את צדיקותם‪ ,‬אך טוען כי חסידיו היו אף יותר אדוקים‪.‬‬
‫‪ " 22-5:21‬הֲ �א שְׁ מַ עְ תֶּ ם כִּי נֶאֱ מַ ר ל ִָראשֹׁנִים �א תִ ְרצָח ו ַאֲ שֶׁ ר י ְִרצַח חַ יָּב הוּא ְלבֵית דִּ ין‪,‬‬
‫ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כָּל־אֲ שֶׁ ר י ִקְ צ ֹף עַ ל־אָחִ יו חִ נָּם חַ יָּב הוּא ְלבֵית דִּ ין"‪.‬‬
‫ישוע מצייר אנלוגיה עם עשרת הדברות "לא תרצח‪ ",‬מרמז כי כעס הינו כרצח מחושב‬
‫תחילה‪ .‬פעם נוספת הוא משווה כוונה למעשה ב‪" 5:28‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כָּל־הַ מִּ סְ תַּ כֵּל בְּאִ שָׁ ה‬
‫לַחְ מ ֹד אוֹתָ הּ נָא ֹף נְאָפָ הּ ְבּלִבּוֹ"‪.‬‬
‫ישוע מרחיב על איסורי התורה‪ .‬בתורה נכתב במפורשות "לא תרצח"‪ ,‬כאשר הכוונה היא‬
‫רק לרצח בכוונת תחילה – הרג שהוא בלתי חוקי ובלתי נחוץ‪ .‬התורה אינה מתייחסת להרג‬
‫באשר הוא‪ ,‬כדוגמת זה הנעשה במלחמות‪ ,‬אך ישוע מרחיב את האיסור עד לכדי חוסר‬
‫‪28‬הסופרים הינם מי שנחשבים כמחברי המשנה‪ .‬סביר יותר כי מדובר בצדוקים‪ ,‬מי שפרשו את‬
‫התורה באופן מילולי ודחו את התורה שבע"פ‪.‬‬
‫הסופרים יכולים להיות גם תת קבוצה של היהדות הרבנית לצד הפרושים‪ .‬הסופרים נהגו כעורכי דין‪,‬‬
‫והיו מתועבים בשל עיוות האמת )פרקי אבות ‪ ,(4:5‬בעוד שהפרושים נהגו כמטיפים‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫מעשיות‪ .‬הוא אוסר לא רק את נטילת החיים באשר הם‪ ,‬אלא גם כל רגש עוין‪ .‬אולם התורה‬
‫מצווה עוינות כלפי עובדי אלילים‪ ,‬והבשורות גם הן מלאות ברמיזות עוינות כלפי מי שאינם‬
‫מאמינים ‪ -‬בעצם הדיון המרחיב אודות הסבל שאלה יחוו באחריות הימים‪.‬‬
‫הן הכתבים הרבניים והן הקנאים מקבילים לפרשנותו של ישוע‪ ,‬אך מקרים אלה הינם‬
‫במרביתם אלגוריות‪ ,‬הצהרות בדבר האידיאל‪ ,‬ולא ציוויים נוקשים כפי שמורה ישוע‪ .‬לכנסיה‬
‫לא הייתה כל ברירה אלא להתעלם כליל ממצוותו של מייסדה‪ .‬המילים ללא סיבה מוצדקת‬
‫נוספו במאה הרביעית לספירה‪ ,‬ושינו לחלוטין את משמעות הטקסט‪ ,‬למרות שהפכו אותו‬
‫למעשי‪ .‬ככל הנראה הפסקה הינה אמירה פופולארית ולא אמירה אמיתית של ישוע‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫בחלקה השמיני של בשורת העבריים מוצעת גרסה אחרת‪ :‬אחד החטאים גדולים ביותר הינו‬
‫"לצער את רוחו של אח או אחות"‪ .‬זו יכולה להיות מצווה לשמח את הזולת‪ ,‬דבר המאפיין את‬
‫הבודהיזם‪ ,‬על אף שאי אפשר להיות בטוחים‪.‬‬
‫מתי ממשיך‪ " ,‬ו ַאֲ שֶׁ ר י ֹאמַ ר אֶ ל־אָחִ יו ֵרקָ א חַ יָּב הוּא לְסַ נְהֶ דְ ִרין"‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪F28‬‬
‫גישה דומה תימצא בתלמוד‪" :‬מי שהעליב את רעו ולו במילים חייב בהתנצלות‪".‬‬
‫‪49‬‬
‫‪F36‬‬
‫הבשורה ממשיכה‪ " :‬ו ַאֲ שֶׁ ר נָבָל י ִקְ ָרא לוֹ הוּא מְ חֻ יַּב אֵ שׁ גֵּיהִ נּ ֹם"‪.‬‬
‫רעיון דומה יימצא בתלמוד‪'" :‬לא תרצח' משמעותו שלא תפעל בדרך שתגרום לדמו של‬
‫אחיך לרתוח בעורקיו‪ 50 ".‬הפרה של מצוות "לא תרצח" מביאה על האדם אש גיהינום‪ ,‬וכאן‬
‫ההקבלה לבשורה‪.‬‬
‫‪F367‬‬
‫אהרון האמין כי מי שהעליב את רעו חטא כנגדו‪ 51 .‬לשון הרע – אפילו הפצת דבר אמת‬
‫אך מבלי כוונה לשנות מצב לטובה‪ -‬הינה פשע עליון על פי היהדות הרבנית‪.‬‬
‫‪F368‬‬
‫ִיר� אִ ישׁ ִריבְ� אֶ ל־הַ שׁ ֹפֵ ט‬
‫‪ " 26-5:25‬מַ הֵ ר הִ תְ ַרצֵּה לְאִ ישׁ ִריבְ� בְּעוֹדְ � בַדֶּ ֶר� אִ תּוֹ פֶּ ן־י ַסְ גּ ְ‬
‫ִיר� לַשׁוֹטֵ ר ו ְהָ שְׁ ַלכְתָּ אֶ ל־בֵּית הַ ֶכּלֶא‪ .‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי לָ� �א תֵ צֵא מִ שָׁ ם עַ ד‬
‫ו ְהַ שׁ ֹ ֵפט י ַסְ גּ ְ‬
‫אִ ם־שִׁ לַּמְ תָּ אֶ ת־הַ ְפּרוּטָ ה הָ אַחֲ רוֹנָה‪".‬‬
‫לוקס בחר הקשר אחר לאמירה פופולארית זו‪ " ,‬מַ דּוּעַ מֵ עַ צְמְ כֶם אֵ ינְכֶם דָּ נִים דִּ ין אֱ מֶ ת׃ כִּי‬
‫ְבּ ֶלכְתְּ � אֶ ל־הַ שַּׂ ר עִ ם־אִ ישׁ ִריבֶ� הִ שְׁ ַתּדֵּ ל לְהִ נָּצֵל מִ מֶּ נּוּ בְּעוֹדְ � בַדָּ ֶר� פֶּ ן־י ִסְ חַ ב אוֹתְ � אֶ ל־הַ שּׁ ֹ ֵפט‪.‬‬
‫ו ְהַ שּׁ ֹפֵ ט י ִמְ סָ ְר� אֶ ל־הַ שּׁוֹטֵ ר ו ְהַ שּׁוֹטֵ ר י ַשְׁ לִיכְ� אֶ ל־בֵּית הַ ֶכּלֶא" ‪ 52‬לוקס ככל הנראה שוגה‪ ,‬מאחר‬
‫ורבנים שימשו כבוררים בזמנו‪ ,‬ולא שופטים‪ .‬ייתכן והוא אף אינו מבין את הפסוק הראשון‪,‬‬
‫אשר ככל הנראה עוסק בשאלת מה היא הדרך הנכונה‪ ,‬ומעודד כל אדם לבחור בעצמו אם‬
‫הוא מקבל את גרסת הרבנים או שמא מעדיף את פרשנותם של חברי הכת‪.‬‬
‫‪F369‬‬
‫פרשנות מילולית הינה דבר בעייתי‪ .‬הדרך היחידה לגמול ליריב הינה לשלם את החוב –‬
‫אך אז המוטב מפר את איסורו של ישוע לסלוח על חוב‪.‬‬
‫היהדות הבינו זאת כך‪" :‬המטרה הינה להגיע לפשרה לפני בית המשפט‪ ,‬לא להתחיל‬
‫‪53‬‬
‫כלל את הדיון בבית המשפט‪".‬‬
‫‪F 370‬‬
‫‪29‬ככל הנראה פסוק זה לא הובן‪ .‬ישעיהו ‪ 53‬מתאר סיפור על אדם‪ ,‬משיח שלא הגשים עצמו‪.‬‬
‫בתחילה סברו הנוצרים כי הסיפור מתייחס ליוחנן המטביל‪ ,‬ולאחר מכן שייכו אותו לישוע‪ .‬בפסוק ‪3‬‬
‫מכונה אותו האדם בתור "מי ששנוא על האנשים"‪ .‬ביטוי רך זה להתעללות הוחלף מאוחר יותר בידי‬
‫המילה "רקא" בארמית‪"– .‬האדם הריק"‪ .‬ייתכן והאוונגליסט אסר דיבורי רעה לא על הכלל‪ ,‬אלא‬
‫ספציפית על המטביל‪ ,‬בכדי להיות תואם לכתוב בישעיהו ‪.53‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ " 28-5:27‬שְׁ מַ עְ תֶּ ם כִּי נֶאֱ מַ ר ל ִָראשֹׁנִים �א תִ נְאָף‪ .‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כָּל־הַ מִּ סְ ַתּכֵּל בְּאִ שָׁ ה‬
‫לַחְ מ ֹד אוֹתָ הּ נָא ֹף נְאָפָ הּ ְבּלִבּוֹ‪".‬‬
‫כיאה למקסימליסטים‪ ,‬דרישות נוקשות שכאלה מתאימות לשלהוב תלמידים בכת קטנה‪,‬‬
‫אך אין הן ישימות כלל כדת המונים‪ .‬מושג זה שונה מהיהדות‪ ,‬אשר מטרתה לשמש כדת‬
‫המונים‪ .‬מרבית האנשים אינם מסוגלים להמנע מעצם החשיבה של מחשבות חוטאות‪ .‬ה'‬
‫הוא שברא במוח האדם את המחשבות הטהורות והחוטאות כאחד‪ .‬אלה אינם חטאים‪ -‬ורק‬
‫ביצועם נחשב חטא‪ ,‬עליו נותן החוק מענה‪ .‬המצווה שלא לחמוד את אשת רעיך מכונה‬
‫לעיתים כפשע מחשבתי‪ ,‬אך בפועל יש לה משמעות אחרת‪ .‬למצווה נוסף האיסור " ולא את‬
‫עבדו ואמתו ושורו וחמרו‪ ,‬וכל אשר לרעך"‪ .‬מדובר באיסור לחמוד את רכושו של האחר‪,‬‬
‫כאשר אשתו מהווה חלק מאותו הרכוש‪ .‬למצווה אין כל קשר ליחסי מין אסורים‪ .‬מטרתה‬
‫לאסור את הקנאה באשר היא‪ ,‬ואת התקווה להשיג דבר מה מבלי לפצות את בעליו באופן‬
‫הוגן‪ .‬המצווה אוסרת התכוונות לבצע מעשה שיסב נזק לרעך‪ ,‬ולא על רגשות מזיקות באשר‬
‫הן‪.‬‬
‫אוֹתהּ ו ְהַ שְׁ לֵ� מִ מְּ �‪ ...‬ו ְאִ ם־י ָדְ � הַ י ְמָ נִית ַתּכְשִׁ ילְ�‬
‫ָ‬
‫‪" 30-5:29‬ו ְאִ ם ַתּכְשִׁ ילְ� עֵ ין י ְמִ ינְ� נַקֵּ ר‬
‫קַ צֵּץ אוֹתָ הּ ו ְהַ שְׁ לֵ� מִ מְּ � כִּי טוֹב לְ� אֲ שֶׁ ר י ֹאבַד אֶ חָ ד מֵ אֵ ב ֶָרי� מֵ ֶרדֶ ת כָּל־גּוּ ְפ� אֶ ל־גֵּיהִ נּ ֹם‪".‬‬
‫נימה אגרסיבית זו אינה תואמת את הלך רוחם של הפסוקים המקובלים על ידי הכנסייה‪.‬‬
‫‪ ,9-18:7‬עם זאת‪ ,‬הינו דומה‪" :‬אוֹי ָלעוֹלָם מִ ן־הַ מִּ כְשֹׁלִים! כִּי הַ מִּ כְשֹׁלִים בּוֹא י ָב ֹאוּ אֲ בָל אוֹי לָאִ ישׁ‬
‫ַ‬
‫הַ הוּא אֲ שֶׁ ר עַ ל־י ָדוֹ י ָבוֹא הַ מִּ כְשׁוֹל‪ .‬ו ְאִ‬
‫אוֹתהּ ו ְהַ שְׁ לֵ� מִ מֶּ ך‪ .‬טוֹב לְ�‬
‫ָ‬
‫ם־תּכְשִׁ ילְ� י ָדְ � אוֹ ַר ְגלְ� קַ צֵּץ‬
‫לָבוֹא לַחַ יִּים פִּסֵּ חַ אוֹ קִ טֵּ עַ מִ הְ יוֹת לְ� שְׁ תֵּ י י ָדַ י ִם אוֹ־שְׁ ֵתּי ַר ְג ַלי ִם ו ְֻתשְׁ לַ� אֶ ל־אֵ שׁ עוֹ ָלם‪ ".‬ישוע‬
‫‪30‬‬
‫מטיף כאן לשינוי רוחני‪ ,‬אך לא באמת להשחתה עצמית‪.‬‬
‫‪F29‬‬
‫הרעיון של לב טהור הנאבק בגוף רשע הינו מבחיל‪ .‬מדובר בדחיית האחדות הפנימית‬
‫לה הטיפו מיסטיקנים‪ .‬ההשלכה הטבעית הינה לתעב את הגוף‪ ,‬אשר מאפשרת לחתוך מקרי‬
‫קיצון ללא חרטה‪.‬‬
‫האיום כלפי אלה המפתים מתגיירים חדשים לנצרות – " אוֹי לָאִ ישׁ הַ הוּא אֲ שֶׁ ר עַ ל־י ָדוֹ‬
‫י ָבוֹא הַ מִּ כְשׁוֹל" – יכול להתייחס גם לפלגים אחרים‪ .‬בלוקס ותומא אין כל אנלוגיות‪ ,‬מה‬
‫שמרמז כי מתי התנגד לפלגים אחרים מאשר הפרושים‪ ,‬יתכן הנוצרים הגויים‪ .‬ההתייחסות‬
‫הנהוגה לדברים ‪ 13:6‬אינה סבירה‪ " :‬כִּי י ְסִ יתְ � אָחִ י� בֶן‪-‬אִ מֶּ � ‪ ...‬לֵאמ ֹר‪ :‬נֵ ְלכָה‪ ,‬וְנַעַ בְדָ ה‬
‫אֱ �הִ ים אֲ חֵ ִרים‪� ...‬א‪-‬ת ֹאבֶה לוֹ‪ ,‬ו ְ�א תִ שְׁ מַ ע אֵ לָיו; ו ְ�א‪-‬תָ חוֹס עֵ ינְ� עָ לָיו‪ ...‬כִּי הָ ר ֹג ַתּהַ ְרגֶנּוּ‪".‬‬
‫הקריאה אינה לעקור לעצמך את העיניים‪ ,‬אלא להשתמש בהן‪.‬‬
‫אותו הדבר תקף לגבי דברים ‪ " 12-25:11‬כִּי‪-‬יִנָּצוּ אֲ נָשִׁ ים י ַחְ דָּ ו‪ ,‬אִ ישׁ ו ְאָחִ יו‪ ,‬ו ְקָ ְרבָה אֵ שֶׁ ת‬
‫הָ אֶ חָ ד‪ ,‬לְהַ צִּיל אֶ ת‪-‬אִ ישָׁ הּ מִ יַּד מַ כֵּהוּ; ו ְשָׁ לְחָ ה י ָדָ הּ‪ ,‬ו ְהֶ חֱ זִיקָ ה בִּמְ בֻשָׁ יו‪ .‬ו ְקַ צּ ָֹתה‪ ,‬אֶ ת‪-‬כַּפָּ הּ‪� :‬א‬
‫תָ חוֹס‪ ,‬עֵ ינֶ�‪ ".‬גם כאן הקריאה היא לעונש‪ ,‬לא לריסון‪.‬‬
‫מושג דומה קיים ביהדות‪ ,‬אם כי במדרש אבכיר הלא מחייב‪ .‬רבי מתיתיהו בן הרוש עיוור‬
‫את עצמו על מנת לברוח מפיתוייה של אישה‪ .‬ראייתו הושבה לו באורך פלא‪ .‬נראה כי הסופר‬
‫סבר שעדיף לחיות עם עיניים‪ ,‬גם אם כרוך הדבר בפיתויים‪.‬‬
‫בציטטה פחות דרסטית‪" ,‬מה גרם לה' לבקש מישראל להטות לבבותיהם ועיניהם אליו?‬
‫זהו החטא‪ ,‬אשר תלוי באלה‪ .‬ככתוב 'לא תלכו אחר לבכם ועיניכם'‪ .‬הלב והעיניים הינם מביאי‬
‫‪54‬‬
‫החטא‪".‬‬
‫‪F371‬‬
‫‪30‬שלל מאמינים פנאטיים בימיי הביניים פרשו מילולית את המצווה ודגלו בהשחתה גונית עצמית‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫לרעיון אין כל משמעות‪ .‬כמיהתו של האדם נובעת ממחשבותיו‪ ,‬לא מתפיסותיו‪ .‬ככל‬
‫הנראה הוא היה מתפתה אף יותר אילו לא ראה את מושא תאוותו‪ .‬ניתן להבין את הצדיקות‬
‫באופן שונה‪ .‬מבחינה מעשית‪ ,‬אנו נמנעים ממעשים מסוימים‪ ,‬אולם האידיאלי הוא שכלל לא‬
‫נחשוב עליהם‪ .‬הניסיון ללחום בתאווה המחשבתית במעשים פיזיים‪ ,‬הינה ניסיון וולגארי‬
‫לחקות צדיקות אמיתית‪.‬‬
‫‪" 5:32‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם הַ מְ שַׁ לֵּחַ אֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ ִבּלְתִּ י עַ ל־דְּ בַר זְנוּת מְ בִיאָ הּ לִידֵ י נִאֻ פִים‪"...‬‬
‫" ִבּלְתִּ י עַ ל־דְּ בַר זְנוּת" נראה כמו תוספת שמטרתה להתייחס לדברים ‪ 24:1‬שם נאמר כי‬
‫פריצות היא עילה לגירושין‪.‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬גוי או קנאי קיצוני הוסיפו את הפסקה מאוחר יותר‪ .‬עם מתן הגירושין‪,‬‬
‫האישה היהודייה קיבלה סכום כסף מסוים שנקבע בהסכם הכתובה‪ ,‬על מנת להצילה מעוני‪.‬‬
‫העניים בכלל‪ ,‬ונשים בפרט‪ ,‬היו מושא לצדקה מתמשכת‪ .‬מי שהוסיף את הכתוב בנה על‬
‫ניסיונן של גרושות גויות‪ ,‬אשר לא קיבלו דבר ופנו פעמים רבות לזנות לצורך מחייה‪.‬‬
‫התנזרות מזימה וגירושין אינם מוטיבים שחידש ישוע‪ .‬ככתוב בספר משלי‪ " :‬כִּי נ ֹפֶ ת‬
‫‪31 56‬‬
‫ְעוּר�"‪" .‬‬
‫תִּ טּ ֹ ְפנָה‪ ,‬שִׂ פְתֵ י ז ָָרה‪ ...‬ו ְאַחֲ ִריתָ הּ‪ ,‬מָ ָרה ַכלַּעֲ נָה" ‪ 55‬ן‪ " -‬שְׂ מַ ח‪ ,‬מֵ אֵ שֶׁ ת נ ֶ‬
‫‪F 37‬‬
‫‪F372‬‬
‫‪F30‬‬
‫"פסקו בית שמאי‪ ,‬אין יכול אדם יהתגרש מאשתו אלא בעוון דבר מה מביש‪ 57 ".‬הילל‬
‫התיר גירושין ללא מגבלות מהותיות אך צנזר זאת‪ .‬חסיד אמר‪" ,‬ויבכה מזבח ה' על מי שגרש‬
‫את אשתו"‪ 58 .‬היהודים ככל הנראה הלכו אחר פרשנותו המתירנית יותר של הילל‪ ..." .‬ו ְהַ לּקֵ חַ‬
‫אֶ ת־הַ גְּרוּשָׁ ה לוֹ לְאִ שָׁ ה נ ֹאֵ ף הוּא "‬
‫‪F 374‬‬
‫‪F 375‬‬
‫היהדות מציבה מעט מאוד מגבלות על נשים גרושות באשר להתנהלותן בנישועאין‬
‫שניים‪ .‬בפסקה זו אין כל הגיון‪ .‬אם האישה הגרושה הינה מתהוללת‪ ,‬אז האדם הנישא לה‬
‫עוצר את התנהגותה הפרוצה ומבצע מעשה של אדיבות‪ ,‬לא פריצות‪".‬‬
‫אותו האיסור מופיע ב‪ ,12-19:3‬עדות להרכבתה של הבשורה מטקסטים שונים‪.‬‬
‫ֻעוֹתי�׃ ו ַאֲ נִי‬
‫‪ " 35-5:33‬עוֹד שְׁ מַ עְ תֶּ ם כִּי נֶאֱ מַ ר ל ִָראשֹׁנִים �א תִּ שָׁ בַע לַשָּׁ קֶ ר ו ְשַׁ לֵּם �יהוֹ ָה שְׁ ב ֶ‬
‫ָאָרץ כִּי־הֲ דוֹם ַר ְגלָיו‪".‬‬
‫א ֹמֵ ר ָלכֶם �א תִּ שָׁ בְעוּ כָּל־שְׁ בוּעָ ה �א בַשָׁ מַ י ִם כִּי־כִסֵּ א אֱ �הִ ים הֵ מָּ ה׃ ו ְ�א ב ֶ‬
‫גם כאן אין חידוש ברעיון‪ .‬דברים ‪ " 22-23:21‬כִּי‪-‬תִ דּ ֹר נֶדֶ ר לַיהו ָה אֱ �הֶ י�‪� ,‬א ְתאַחֵ ר‪ .‬וְכִי‬
‫תֶ חְ דַּ ל‪ִ ,‬לנְדּ ֹר‪�--‬א‪-‬י ִהְ י ֶה בְ�‪ ,‬חֵ טְ א‪ ".‬מאוחר יותר בתלמוד‪" ,‬אין זה בנדרש לנדור אף דבר‬
‫‪59‬‬
‫אמת‪".‬‬
‫‪F376‬‬
‫כותב הבשורה מוכיח הבנה בסיסית ביותר של התיאולוגיה‪ ,‬מאחר ומלכות השמיים אינה‬
‫כס אלוהי כחפץ פיזי‪ .‬הכוונה היא לפאור ה' כאלגוריה לשמיים‪ .‬אונקלוס ‪ 32‬מתייחס לכסא‬
‫האלוהים כאל כס מלכות‪ ,‬כך שמבחינה תיאולוגית‪ ,‬הן השמים והארץ מתייחסות לאותו‬
‫הדבר‪ -‬לפאר ה'‪ .‬מתיו עושה הפרדה פיזית בין שמיים וארץ‪.‬‬
‫‪F31‬‬
‫התפתחות איסור זה הינה מעניינת ביותר‪ .‬קשה למצוא הוראה נוספת של ישוע אשר‬
‫הופרה כה בעקביות‪ ,‬מימי קדם ועד לימינו‪ .‬בדוגמה טיפוסית‪ ,‬בתי דין מחייבים עדים להישבע‬
‫בספר תורה‪ ,‬בדיוק הספר האוסר על שבועה‪ .‬באופן תמוה‪ ,‬ישוע אף אסר את קיומם של בתי‬
‫‪31‬זאת במשמעות המילולית‪" ,‬אישה זרה"‪ .‬מדובר במטאפורה שמתייחסת לדת זרה‪.‬‬
‫‪32‬ככל הנראה עקילס הגר‪ ,‬גר צדק מפורסם שהתגייר ותרגם את התנ"ך‪ ,‬ומספק פרשנות מהימנה‬
‫ביותר‬
‫‪36‬‬
‫דין כאשר הוא הכריז שאין על אדם לשפוט את רעיו‪ ,‬ודרש להתפשר על כל סוגיה מחוץ לבית‬
‫המשפט‪.‬‬
‫‪ " 5:36‬אַף בְּחַ יֵּי ר ֹאשְׁ � אַל־תִּ שָׁ בֵעַ כִּי־�א תוּכַל לַהֲ פ ֹ� שַׂ עֲ ָרה אַחַ ת ִל ְל ָבנָה אוֹ לִשְׁ ח ָֹרה"‪.‬‬
‫הפסקה משקפת ראיה דטרמיניסטית השוללת רצון חופשי‪ .‬היהודי מאמין כי לאחר‬
‫הבריאה התפתח העולם על פי חוקי הטבע‪ .‬הטענה שהכל ידוע מראש קובעת כי חוקי הטבע‬
‫הינם חלק מהבריאה ושהמצוות ניתנו והיו ידועות לפני כן‪ .‬חוקים אלה‪ ,‬ולא רצון האל‪ ,‬הם‬
‫שקובעים כל מקרה‪ .‬צבע השיער אינו התגלות של רצון ה'‪.‬‬
‫הקנאים‪ ,‬מצד שני‪ ,‬אימצו לקרבם את הדטרמיניזם‪ .‬ההרגשה שהם כפופים ישירות‬
‫לאלוהים קרבה אותם אליו‪.‬‬
‫הפסקה יכולה גם לשקף את הגישה הרבנית לנטילת שבועות‪ .‬רק הנדרים שבוודאותם‬
‫שלט האדם נחשבו קבילים‪ .‬להישבע בזריחה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬היה חסר טעם‪ .‬השבועה בראשך‬
‫חסרה כל תוכן משפטי‪ .‬באופייניות תלמודית‪ ,‬מוזכרות דעות מנוגדות באשר לשאלה "האם‬
‫‪60‬‬
‫מותר להישבע בחיי ראשך"‪ ,‬והאם מותר לחזור בך משבועה זו‪.‬‬
‫‪F 37‬‬
‫‪" 5:37‬אַ �־י ְהִ י דְ ב ְַרכֶם הֵ ן הֵ ן �א �א ו ְהַ יּוֹתֵ ר עַ ל אֵ לֶּה מִ ן־הָ ָרע הוּא"‪.‬‬
‫הפסקה השניה‪ ,‬בדומה לאזכורים אחרים של השטן בחיי היום יום‪ ,‬הינה ככל הנראה‬
‫תוספת מאוחרת יותר‪ .‬החלק הראשון משקף את הגישה היהודית‪ .‬לדוגמה‪" ,‬ה' יעניש את מי‬
‫‪62‬‬
‫שאינם שומרים על מילתם בדיוק‪ 61 ".‬או יותר לעניין – "'כן' הינו נדר‪ ,‬ו'לא' הינו נדר‪".‬‬
‫‪F378‬‬
‫‪F379‬‬
‫‪ " 39-5:38‬שְׁ מַ עְ תֶּ ם כִּי נֶאֱ מַ ר עַ י ִן ַתּחַ ת עַ י ִן שֵׁ ן תַּ חַ ת שֵׁ ן׃ ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם אַל־תִּ תְ קוֹמֲ מוּ‬
‫ל ָָרשָׁ ע ו ְהַ מַּ כֶּה אוֹתְ � עַ ל־הַ לְּחִ י הַ י ְמָ נִית הַ טֵּ ה־לוֹ גַּם אֶ ת־הָ אַחֶ ֶרת"‪.‬‬
‫סוגיית ההתנגדות לרומאים ביהודה הייתה אמיתית‪ .‬הקריאה לשפלות רוח בפני הדיכוי‬
‫הייתה הגיונית בימים שלאחר המלחמה‪ ,‬או בימים בהם הניצבים שלטו ביהודה‪ .‬לפי כן‪,‬‬
‫היהודים של המאה הראשונה לא נרדפו בחיי היום יום‪ ,‬מאחר והניצבים לא התעניינו‬
‫בהתנהלות היום יומית ביהודה‪ .‬פני הדברים השתנו לאחר המלחמה‪ ,‬בעיקר לאחר מרד בר‬
‫כוכבא‪ ,‬אז באו גויים רבים ליהודה ורדפו את היהודים‪.‬‬
‫אי ההתנגדות לרשע עלולה לנבוע ממניעים שונים‪ :‬מודעות לחוסר חשיבותם של החיים‬
‫הללו‪ ,‬תחושה של אחדות רוחנית עם האויב‪ ,‬הבנת האויב ומחילה לו‪ ,‬אפאטיה כללית כלפי‬
‫האויב או העולם הגשמי‪.‬‬
‫סוקרטס מתייחס לסוגיה זו‪ .‬מאחר ורוע הינו דבר שאסור לבצע‪ ,‬אסור גם לבצעו כמענה‬
‫לרוע אחר‪ .‬אך מוסריות היא תלויית הקשר‪ :‬אלימות התקפית הינה מרשעת‪ ,‬בזמן שאלימות‬
‫הגנתית אינה‪ .‬גמול על מעשה רשע אינו בהכרח רשע בעצמו‪ .‬אי התגוננות אינה אפשרית‬
‫בחיים האמיתיים‪ ,‬מאחר ומספיק שאדם אחד יבחר ברע‪ ,‬ויהיה על הכלל לעצור אותו בכוח‪.‬‬
‫אלימות הינה תופעה שנצפית אף בקהילות מרוחקות ושלוות‪ .‬בתיאוריה יהיה זה נפלא‬
‫לאהוב את כולם‪ ,‬אך במציאות אנו בוחרים את מי לאהוב‪ :‬את הפושע‪ ,‬או את קורבנו הבא‪.‬‬
‫במצב הקיצון‪ ,‬הופך הרעיון להיפוכו המוחלט‪ .‬רחמים קיצוניים מצד שלטון החוק הופכים‬
‫לאכזריות העילאית בעבור קורבנותיהם של הפושעים‪ .‬ישוע ככל הנראה הציע דוגמה למעט‬
‫מאוד אנשים אשר לנצח התמודדו עם רוע בעולם‪.‬‬
‫יתכן והרעיון נלקח מההינדואיזם או הבודהיזם‪ ,‬אשר החלו לחלחל במזרח התיכון‬
‫ואירופה לפני ימיו של ישוע‪ .‬הפילוסופים היוונים גם הם עשו שימוש ברעיונות פופולאריים‬
‫‪37‬‬
‫אלה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬פלוטארכוס‪ ,‬שלא היה מסוגל לשייך את הרעיון לשום מורה ספציפי‪ ,‬שייך אותו‬
‫לדיון בטענה שמתאים שיאמר זאת‪ .‬הוא ראה הן את הרוע והן את הגמול כבאים מאותו‬
‫המקור‪ :‬אופי חלש‪ .‬ישוע הטיף להימנע מענישה בעת בה הפשיעה הייתה אף חמורה יותר‬
‫מהיום‪ .‬לרומאי שנכנס לפרברים היהודיים היה סיכוי טוב להיהרג‪ .‬שוד היה דבר נפוץ ביהודה‬
‫עד למידה שהנציבים הרומאים האדישים נאלצו ללחום בו‪ .‬לו הייתה דוקטרינת המחילה של‬
‫ישוע זוכה לתפוצה‪ ,‬המצב רק היה מחריף‪ ,‬והופך אנשים לטרף קל בידי הפושעים‪ .‬מה גם‬
‫שהכנסייה עצמה מעולם לא מילאה אחר תורה זו‪ ,‬וכותבי הבשורות מתארים בפרוטרוט את‬
‫האפוקליפסה המחכה למי שאינו נוצרי‪.‬‬
‫הדת המדינית הייתה נוקשה באופן מובן‪ ,‬מאחר והיא הגדירה את חוקי החברה‪ .‬חוקי‬
‫התיאוקרטיה היהודית היו יותר הומאניים מאלה של מדינות אחרות‪ ,‬אך עדיין היו נראים‬
‫ברבריים לאנשים מודרניים‪ .‬אז הגיעה הנצרות ששמה דגש על חמלה‪ .‬היא לא היית דת‬
‫רשמית ולא נשאה בנטל של ניסוח חוק ישים‪ .‬רק לאחר מכן כאשר זכתה במעמד רשמי‪,‬‬
‫ניסחה הנצרות סט של חוקים נוקשים ביותר‪ ,‬בעוד שהיהדות‪ ,‬אשר לא משלה עוד על איש‪,‬‬
‫‪63‬‬
‫הפכה לאדיבה ורחמנית‪ .‬כיום קשה לדמיין רבנים דנים אנשים למוות בשריפה‪ ,‬או במכות‪.‬‬
‫בעוד הנצרות כיום מורחקת יותר ויותר מהשלטון‪ ,‬היא שבה אל צורתה הרחמנית והאוהבת‪.‬‬
‫‪F380‬‬
‫דוקטרינת המחילה של ישוע דווקא לא זכתה לאהדה רבה‪ .‬בבשורת הילדות של תומא‬
‫פרק ‪ 33 3‬מדווח כי בילדותו‪ ,‬הרג ישוע ילד אחר בעזרת קסמים‪ ,‬אשר הפריע לו בעת משחק‪.‬‬
‫רצח דומה מתרחש בפרק ‪ .4‬יתכן והגנוסטים לא ראו באהבת אויביך דבר מחילה‪ ,‬אלא‬
‫בדומה לזן היפני‪ ,‬ראו בה אמצעי להשמדתו‪.‬‬
‫‪F‬‬
‫‪32‬‬
‫הנוצרים מצפים מישוע שייקח חלק פעיל ביום הדין‪ ,‬ויעניש את כלל "החוטאים"‪ .‬האם‬
‫הדבר אומר שעל אנשים מהשורה לא להתנגד לרוע‪ ,‬ולהותיר את הנקמנות לידיו של ישוע‬
‫לכשיחזור? אנשים אשר אינם מאמינים באפוקליפסה רשאים לעשות רע ללא מגבלה‪ ,‬ולהפוך‬
‫את חיי הזולת לגיהינום עלי אדמות‪.‬‬
‫אחד מניצחונותיה הגדולים של היהדות כדת מעשית‪ ,‬הינו שהיא הצליחה להפוך את‬
‫ההליך המשפטי למוסרי‪ .‬הוצאת מתן העדות והמשפט אל מחוץ לחוק רק תדרבן את הרוע‪,‬‬
‫ותהרוס את מערכת הצדק שמכתיבה התורה‪.‬‬
‫רעיון המחילה המוחלטת אינו זר ליהדות‪ ,‬בעיקר כאשר זו הפכה לאופציה היחידה‬
‫בעבור עם ללא ארץ‪" .‬אל נא תתור אחר נקמה כנגד תוקפיך‪ .‬מוטב היות האדם פגוע ושפל‬
‫רוח‪" 64 ".‬ויאמר האיש 'לעולם אמחל לאדם שהסב לי נזק‪ .‬אחבר לו ואשיב טוב על רוע‪ .‬וטרם‬
‫‪65‬‬
‫מנוחתי‪ ,‬אמחל לכל הדורש זאת‪' '.‬הינך אף גדול מיוסף'‪ ,‬השיב רבי אבבא‪".‬‬
‫‪F381‬‬
‫‪F 382‬‬
‫‪" 5:40‬ו ַאֲ שֶׁ ר י ַחְ פּ ֹץ ל ִָריב עִ מְּ � וְלָקַ חַ ת אֶ ת־כֻּתָּ נְתֶּ � תֵּ ן־לוֹ גַּם אֶ ת־הַ מְּ עִ יל"‪.‬‬
‫האדם המקיים את תורתו של ישוע באופן מילולי יגמור בהכרח במערומיו‪ .‬ייתכן והפסקה‬
‫מהווה פרשנות מילולית לטקסטים גנוסטיים המדברים על התערטלות מיסטית‪ ,‬ועל דחיית‬
‫הגוף המשמש כבגד מכסה לנשמה‪.‬‬
‫על פי החוק היהודי‪ ,‬גובי חוב אינם רשאים לעקל את בגדי בעל החוב‪" 5:41 .‬ו ְהָ אֹנֵס‬
‫אוֹתְ � ָל ֶלכֶת עִ מּוֹ דֶּ ֶר� מִ יל לֵ� אִ תּוֹ שְׁ נָי ִם"‪.‬‬
‫‪33‬בשורת הילדות של תומאס‬
‫‪38‬‬
‫אין כל ראיה לכך שיהודים חופשיים אולצו ללוות אחרים או לשאת בעבורם משאות‪ ,‬אלא‬
‫אם כן ישוע מתכוון בדבריו לחיילים רומאים‪ .‬לא היו רומאים בגליל בימי שלטונו של הורדוס‬
‫‪34‬‬
‫אנטיפס‪ ,‬ראיה נוספת לכך שהבשורה נכתבה לאחר מלחמות היהודים‪.‬‬
‫‪F3‬‬
‫ישוע יכול היה להזכיר בסימפטיה את דוקטרינת האדיקות הפרושית‪ ,‬ולהרחיב אותה‬
‫מתוך אהבה לה'‪.‬‬
‫‪" 5:42‬הַ שׁאֵ ל מֵ אִ תְּ � תֵּ ן־לוֹ ו ְהַ בָּא ִללְוֹת מִ מְּ � אַל־תָּ שֵׁ ב פָּ נָיו‪".‬‬
‫ת־רכֻשְׁ � ו ְ נ ַָתתָּ לָעֲ נִיִּים" סותר את ‪ .5:42‬לאף‬
‫‪ " 19:21‬אִ ם־חֶ ְפצְ� לִהְ יוֹת שָׁ לֵם לֵ� מְ כ ֹר אֶ ְ‬
‫אחד לא יוותר כסף להלוות לאחר שחילק את כל רכושו‪.‬‬
‫לוקס ‪" 34 ,6:30‬וְכָל־הַ שּׁ ֹאֵ ל מִ מְּ � תֶּ ן־לוֹ ו ְהַ לּקֵ חַ אֵ ת אֲ שֶׁ ר לָ� אַל־תִּ תְ בַּע מֵ אִ תּוֹ‪ ...‬ו ְאִ ם־תַּ לְווּ‬
‫אֶ ת־הָ אֲ נָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר תְּ קַ וּוּ לְקַ בֵּל מֵ הֶ ם מֶ ה חַ סְ דְּ כֶם? גַּם הַ חַ טָּ אִ ים מַ ְלו ִים אֶ ת־הַ חַ טָּ אִ ים לְמַ עַ ן יוּשַׁ ב‬
‫לָהֶ ם הַ מִּ ְלו ֶה‪".‬‬
‫תומא ‪" 95‬אם יש לכם כסף‪ ,‬אל תתנוהו בתרבית‪ ,‬כי אם תנוהו לזה‪ ,‬אשר ממנו לא ישוב‬
‫עוד אליכם‪ ".‬תומא מתאר את הנדבנות היהודית‪ ,‬הלוואה לזמן בלתי מוגבל ללא דרישות‪.‬‬
‫הרעיון היה שלא לפגוע באנשים שבעיתות מצוקה‪.‬‬
‫גרסתו של תומא היא ככל הנראה האותנטית‪ .‬לוקס הרחיב עליה עם פרשנות יתר‪.‬‬
‫גרסתו של מתי מתיישבת עם היהדות הנוקשה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מתי השמיט כל דיבור על ריבית‪ .‬על‬
‫היהודים נאסר לגבות ריבית מיהודים אחרים‪ ,‬על אף שהיו דרכים לעקוף את האיסור‪ .‬מתי‬
‫אינו אומר שאסור להלוות כסף בכלל‪ .‬התורה מורה שכן להלוות כספים‪ ,‬והמסורת היהודית‬
‫מתעסקת בסוגיה לעומק‪.‬‬
‫הסבר נוסף יכול להיות שתומא מכיל עיוותים ושינויים רבים‪ .‬מתי יכול היה להציע את‬
‫עמדת היהדות‪ ,‬אשר עברה משם לתומא‪ ,‬ומשם לגרסה מאוחרת של לוקס‪.‬‬
‫מושג הנתינה מבלי הציפייה לגמול ככל הנראה בא לחזק את הציווי התורני שלא להימנע‬
‫מלתת צדקה בתירוץ ששנת שמיטה עומדת בפתח‪ .‬דברים ‪ " ,10-15:7‬ו ְ�א תִ קְ פּ ֹץ אֶ ת‪-‬י ָדְ �‪,‬‬
‫מֵ אָחִ י�‪ ,‬הָ אֶ בְיוֹן ‪.‬כִּי‪-‬פָ ת ֹחַ תִּ פ ַ‬
‫ְתּח אֶ ת‪-‬י ָדְ �‪ ,‬לוֹ; ו ְהַ עֲ בֵט‪ ,‬תַּ עֲ בִיטֶ נּוּ‪ ,‬דֵּ י מַ חְ ס ֹרוֹ‪ ,‬אֲ שֶׁ ר י ֶחְ סַ ר לוֹ‪.‬‬
‫הִ שָּׁ מֶ ר לְ� פֶּ ן‪-‬י ִהְ י ֶה דָ בָר עִ ם‪ְ -‬ל ָבבְ� ְב ִליַּעַ ל לֵאמ ֹר‪ ,‬קָ ְרבָה שְׁ נַת‪-‬הַ שֶּׁ בַע שְׁ נַת הַ שְּׁ מִ טָּ ה‪ ,‬ו ְָרעָ ה עֵ ינְ�‬
‫בְּאָחִ י� הָ אֶ בְיוֹן‪ ,‬ו ְ�א תִ תֵּ ן לוֹ‪ .‬נָתוֹן ִתּתֵּ ן לוֹ‪ ,‬ו ְ�א‪-‬י ֵַרע ְל ָבבְ� בְּתִ תְּ � לוֹ"‪.‬‬
‫העובדה שמעט לפני ישוע‪ ,‬המציא הילל סוג של קבלה – פרוזבול – שאפשרה מתן‬
‫הלוואות קטנות לאוצר הציבורי במהלך שנת השמיטה‪ ,‬ממחישה את חומרת הבעיה דאז‪ .‬עד‬
‫ימיו של ישוע‪ ,‬מתן הלוואה לפני שנת השמיטה לא היה עוד מעשה צדקה‪ ,‬וישוע הציע רעיון‬
‫אף אדיב יותר‪.‬‬
‫‪ " 44-5:43‬שְׁ מַ עְ תֶּ ם כִּי נֶאֱ מַ ר ו ְאָהַ בְתָּ ל ְֵרעֲ � ו ְשָׂ נֵאתָ אֶ ת־אֹיְבֶ�׃ ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם אֶ הֱ בוּ‬
‫אֶ ת־אֹיְבֵיכֶם ו ְהִ תְ פַּ לֲלוּ בְּעַ ד ר ֹדְ פֵיכֶם‪".‬‬
‫ישוע טועה‪ .‬התורה אינה מצווה לשנוא את אויביך‪ ,‬דבר אותו מתי אמור לדעת‪ .‬כותב‬
‫הפסוק היה גוי או קנאי שפרש את התורה באופן תמוה ביותר‪ .‬אויבים בתורה הם רק עובדי‬
‫‪34‬הכתיב המקובל הינו שגוי‪ ,‬ועולה מתרגום לקוי של כותרתו של ספר של יוספוס פלביוס‪ .‬ספרו‪,‬‬
‫שנקרא ‪ ,De Bello Gallico‬מתייחס למלחמת יהודה‪ ,‬המלחמה בארץ יהודה‪ .‬הרומאים נהגו לכנות‬
‫מלחמות על שם טריטוריות‪ -‬לא עמים‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫האלילים‪ ,‬והכוונה בשנאת אויביך הינה לשנוא עובדי אלילים ולאהוב את החוק‪ .‬מדובר במושג‬
‫דתי‪ ,‬לא חברתי‪.‬‬
‫מבין הכתות היהודיות המוכרות‪ ,‬רק האיסיים הטיפו לשנאה כלפי אויבים‪ .‬הכתוב הינו‬
‫הגיוני רק אם ישוע פונה בדבריו אליהם‪.‬‬
‫כפי שמציין יגאל ידין‪ ,‬ייתכן והסוגיה מתייחסת לחוקי קהילת קומראן‪..." :‬לאהוב את כל‬
‫מי שהוא בחר ולשנוא את כל מי שהוא דחה‪ ".‬אין לנו כל מידע על יישומה המעשי של תורת‬
‫האיסיים‪ ,‬ואל לנו לשכוח שמדובר בלוחמנות טיפוסית של כת קנאית‪.‬‬
‫האיסיים היו מבודדים‪ ,‬ולא הפיצו את הדוקטרינה שלהם‪ .‬אך ישוע היה בטוח שהקהל‬
‫הכיר את הרעיון‪ .‬על כן סביר כי האיסיים הם הקהל של ישוע‪ ,‬מה שיעיד כי הנצרות למעשה‬
‫התחילה ככת איסיית‪.‬‬
‫מתי מוחק את " בּ ֲָרכוּ אֶ ת־מְ קַ ְללֵיכֶם הֵ יטִ יבוּ לְשׂנְאֵ יכֶם" מהטקסט של לוקס‪ .‬ייתכן שמתי‪,‬‬
‫אשר שמע מידי יום יהודים ורומאים מקללים את אחיו‪ ,‬היה רגיש מדי לסוגיה זו‪ .‬לוקס ככל‬
‫הנראה מתאר את מה שהוא מחשיב כגישה נאמנה כלפי הרומאים‪.‬‬
‫הצו אינו תואם להתנהלות הכנסייה‪ ,‬או ליתר דוקטרינת הבשורות‪ .‬הנצרות מבוססת על‬
‫איומים כנגד מי שאינם מקבלים את ישוע‪ :‬הם לא ירשו את מלכות השמיים ולנצח יתענו‬
‫בגיהינום‪ .‬על פי מתי‪ ,‬ישוע הן אוהב אותם‪ ,‬והן שולח אותם לגיהינום‪.‬‬
‫התורה אומרת את אותן המילים של ישוע על אויבים‪ ":‬כִּי תִ פְ גַּע שׁוֹר אֹיִבְ�‪ ,‬אוֹ חֲ מ ֹרוֹ‪--‬‬
‫ְתּ‪ ,‬מֵ עֲ ז ֹב לוֹ‪--‬עָ ז ֹב‬
‫תּ ֹעֶ ה‪ :‬הָ שֵׁ ב תְּ שִׁ יבֶנּוּ‪ ,‬לוֹ‪ .‬כִּי‪-‬תִ ְראֶ ה חֲ מוֹר שֹׂנַאֲ �‪ ,‬רֹבֵץ תַּ חַ ת מַ שָּׂ אוֹ‪ ,‬ו ְחָ דַ ל ָ‬
‫תַּ עֲ ז ֹב‪ ,‬עִ מּוֹ‪ 66 ".‬התורה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬הינה מעשית יותר‪ .‬היא אינה מחייבת את האדם לאהוב‬
‫את אויבו‪ ,‬דבר בלתי אפשרי למרבית האנשים‪ ,‬אך היא כן דורשת להימנע מלפגוע בו מחוץ‬
‫למסגרת המשפטית המוגדרת‪ ,‬ולפעמים אף להשלים עימו‪ .‬המסורת אומרת את אותו הדבר‪:‬‬
‫"ויבואו שני אנשים וביקשו את עזרתך‪ ,‬האחד אויבך‪ -‬עזור לו קודם‪ 67 ".‬הדרישה הינה לסייע‬
‫קודם כל לאויב‪ ,‬מאחר והיצר הראשוני הוא דווקא לפגוע באויב‪.‬‬
‫‪F38‬‬
‫‪F384‬‬
‫יש האומרים כי אפילו אידיאלים מוסריים בלתי ניתנים להגשמה הם דבר טוב‪ ,‬מאחר‬
‫והם נותנים לאדם משהו לשאוף אליו‪ .‬אי היכולת לעמוד בנורמות אתיות מקובלות גורמות‬
‫לאדם לחוש רגשות אשם‪ ,‬להרגיש חוטא ופגום‪ ,‬מה שמוביל לייאוש ואי נכונות ללכת אפילו‬
‫אחר נורמות ניתנות להשגה‪ .‬מדוע לשאוף לטוב אם אין לך סיכוי אלא להיכשל?‬
‫ייתכן ואופיו האוהב של ישוע הודגש על מנת ללחום בגנוסטיקנים‪ .‬תיאורם של ישוע‬
‫הבורא לא הייתה של דמות אוהבת‪ ,‬תכונה אותה הם שמרו לאל העליון בלבד‪ .‬הנוצרים שאפו‬
‫להציג את האל שלהם כאוהב‪ ,‬ועל כן עליון לאל הגנוסטי‪.‬‬
‫‪ ..." 46-5:45‬לְמַ עַ ן תִּ הְ יוּ ָבנִים לַאֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם אֲ שֶׁ ר הוּא מַ ז ְִריחַ שִׁ מְ שׁוֹ ל ָָרעִ ים‬
‫ו ְ ַלטּוֹבִים‪...‬כִּי אִ ם־תְּ אֵ הֲ בוּ אֶ ת־א ֹהֲ בֵיכֶם מַ ה־שְּׂ כ ְַרכֶם? הֲ �א גַּם־הַ מֹּכְסִ ים י ַעֲ שׂוֹּ־ז ֹאת?‬
‫מתי מציע כאן לא פחות משלושה הסברים ל ‪.5:44‬‬
‫הראשון‪ ,5:45 ,‬הוא אפשרות משוערת בפולחן הדתי‪.‬‬
‫השני הינו אלגוריה פופולארית מחוץ לתרבות הנוצרית‪ .‬הטקסט היהודי האורתודוכסי‬
‫הינו שונה‪" ,‬הגשם מַ מְ טִ יר עַ ל־הַ צַּדִּ יקִ ים וְגַם עַ ל־הָ ְרשָׁ עִ ים" ‪ .68‬הרעיון כאן מהותי‪ :‬האלוהים‬
‫‪F385‬‬
‫‪40‬‬
‫הכל יכול אינו מושפע מטוב או רע‪ ,‬ועל בני האדם בדומה לא לשפוט אחד את השני‪ .‬האיסיים‬
‫שייכו חשיבות מיוחדת לשמש‪ ,‬מה שיכול היה לגרום להם לסטות מהאלגוריה היהודית‬
‫המקובלת של הגשם‪.‬‬
‫השלישית‪ ,5:46 ,‬לקוחה מאותם המקורות בהם משתמש לוקס ‪ " 6:32‬ו ְאִ‬
‫ם־תּאֵ הֲ בוּ‬
‫ְ‬
‫אֶ ת־א ֹהֲ בֵיכֶם מֶ ה חַ סְ דְּ כֶם כִּי גַם־הַ חַ טָּ אִ ים א ֹהֲ בִים אֶ ת־א ֹהֲ בֵיהֶ ם"‪ .‬האדם שפרסם את מתי‪ ,‬או‬
‫הכותב הלוקח את דמותו שינה את המילה חוטאים והחילפה במכסים ‪ ,‬או ששניהם שינו את‬
‫הטקסט המקורי‪ -‬בו נכתב גוי‪.‬‬
‫‪" 5:47‬ו ְאִ ם־תִּ שְׁ אֲ לוּ לִשְׁ לוֹם אֲ חֵ יכֶם ִבּ ְלבָד מַ ה־שִׁ בְחֲ כֶם הֲ �א גַם־הגויים י ַעֲ שׂוֹּ־ז ֹאת?"‬
‫ישנן גרסאות בהן נכתב מכסים במקום גויים על מנת לטשטש את גישתו השלילית של‬
‫ישוע כלפי גויים‪ .‬מדהים לראות באיזו קלות ועזות מצח שינו הכותבים הנוצריים את כתביהם‬
‫הקדושים על מנת שיתאימו לרצונם‪ .‬אולי מאותה הסיבה‪ ,‬גביית מיסים הינו המקצוע היחידי‬
‫שמגנות הבשורות‪ .‬במקומות רבים בברית החדשה בהם מופיעה המילה מכסים‪ ,‬היה כתוב‬
‫בתחילה גויים‪ ,‬ולאחר מכן כותבי הבשורות החליטו להחליף את הכתוב בחוטאים‪ ,‬כפי‬
‫שנעשה בלוקס‪ .‬על כן הכתוב "חוטאים ומכסים"‪ .‬סביר פחות‪ ,‬הוא שבתחילה היה כתוב‬
‫"חוטאים יהודים‪ ,‬וגויים"‪ ,‬וכי הטקסט שונה ל"חוטאים ומכסים"‪.‬‬
‫מלבד מתי‪ ,‬שליחים אחרים‪ ,‬הדייגים‪ ,‬השתייכו למקצוע שנוא במסורת היהודית ולא ניתן‬
‫להוציא אותם מהכלל בתור מודל החוטאים‪ .‬כותבי הבשורה בכוונה ציירו את חסידיו של ישוע‬
‫– גובי מיסים‪ ,‬דייגים‪ ,‬ונואפים‪ -‬בתור האנשים שעשו את הדרך הארוכה ביותר לכדי צדיקות‪.‬‬
‫היוונים העריכו דייגים עד למידה מסוימת‪ .‬אורפאוס היה נחשד לאחד‪ .‬סופר גוי יכול היה‬
‫לדמיין את הדייגים כאנשים פשוטים‪ ,‬קשיי יום והגונים‪ -‬מה שהיה שונה מהגישה היהודית‬
‫הרווחת כלפי המקצוע‪.‬‬
‫‪ " 6:1‬הִ שָׁ מְ רוּ ָלכֶם מֵ עֲ שׂוֹת צִדְ קַ תְ כֶם ִל ְפנֵי ְבּנֵי אָדָ ם לְהֵ ָראוֹת לָהֶ ם כִּי אִ ם־כֵּן אֵ ין־ ָלכֶם שָׂ כָר‬
‫מֵ אֵ ת אֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם"‪.‬‬
‫ייתכן מאוד והפסקה השנייה היא תוספת מאוחרת‪ .‬הבטחת גמול גדול יותר‪ -‬אישורו של‬
‫ה' – כתחליף לגמול קטן יותר‪ -‬הערצה אנושית – סותרת את הכתוב ב‪.6:3‬‬
‫ספר הזוהר ‪" 1:25‬את העבודה הזרה ניתן אף למצוא בקרבם של אנשים הבונים בתי‬
‫כנסת וישיבות‪ ,‬וממלאים אותם בספרי תורה מעוטרים בכתרים ‪ -‬אם אלה מונעים לא מקידוש‬
‫ה' אלא מרצון לאהדה ציבורית‪ ".‬ספר זה אומנם נכתב מאוחר‪ ,‬אך הקביעה ככל הנראה‬
‫מבוססת על מסורת עתיקת יומין‪.‬‬
‫‪" 3-6:2‬ו ְאַ תָּ ה בַּעֲ שׂוֹתְ � צְדָ קָ ה אַל־תֵּ דַ ע שְׂ מ ֹאלְ� אֵ ת אֲ שֶׁ ר ע ֹשָׂ ה י ְמִ ינֶ�‪".‬‬
‫תומא ‪" 62‬לראויים לסודותי אספר סודותי‪ .‬אל תדע שמאלך את אשר עושה ימינך‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש לשמור סוגיות מיסטיות בסוד‪ ,‬כאשר המטאפורה היא לידיים שאינן יודעות אחת‬
‫על מעשי השנייה‪.‬‬
‫ללוקס אין אנלוגיה ל ‪ ,4-6:1‬מה שתמוה כאשר מדובר בהוראות כה חשובות על אדיקות‬
‫וצדקה‪ .‬מתי או עורכים מאוחרים יותר ככל הנראה שינו את הטקסט של תומא על מנת‬
‫שמשמעותו תהיה צדקה בכדי לטהר את המיסטיקה הגנוסטית‪ .‬ייתכן והפסקה הוצאה‬
‫מגרסאות מאוחרות של לוקס מאותה הסיבה‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫שקלו זאת בהקשר של ‪ " 19:21‬ו ַיּ ֹאמֶ ר ישועַ אֵ לָיו אִ ם־חֶ פְ צְ� לִהְ יוֹת שָׁ לֵם לֵ� מְ כ ֹר‬
‫ת־רכֻשְׁ � וְנ ַָתתָּ לעניים‪" ".‬ואהבת לרעך כמוך" אומר בעצם את אותו הדבר‪ :19:21 .‬על‬
‫אֶ ְ‬
‫המאמין האמיתי לחלק את כל רכושו במקום להשלות את עצמו בחצי‪-‬נתינה‪ ,‬המספקת‬
‫אומנם נחת רוחנית מבלי שתגבה מחיר‪ ,‬אך אינה יותר משביעות רצון שגויה בגין סיוע מועט‪.‬‬
‫לאמרה יש הקבלות בבודהיזם‪ ,‬הקובע כי על זהותם של תורמי צדקה להישאר עלומה‪,‬‬
‫וכי אל למוטב להכיר את התורם‪ .‬חשוב עוד‪ ,‬כי אל לנדבן כביכול לדעת לאן הלך כספו‪:‬‬
‫"אַל־תֵּ דַ ע שְׂ מ ֹאלְ� אֵ ת אֲ שֶׁ ר ע ֹשָׂ ה י ְמִ ינֶ�"‪.‬‬
‫ההוראה למתן צדקה שכזו‪ ,‬שאפילו התורם אינו יודע עליה הופכת כל סיוע לבלתי‬
‫אפשרי‪ -‬שזו ככל הנראה מטרתו של ישוע‪ :‬לאסור כל ניתנה שאינה מטיבה רוחנית‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬כפיית מגבלות על תורם משנה הן את מטרת הנתינה והן את סוגיית הפילנתרופיה‬
‫בכלל‪ .‬בכך מוסתת הדאגה מהמוטבים לתורמים‪ .‬באופן מובן‪ ,‬המיסטיקנים דאגו לעצמם‪ ,‬ולא‬
‫לעניים‪ .‬אלה יכולים בקלות להזניח את צרכי הנזקקים בכך שהם מחוקקים את הפילנתרופיה‬
‫לכדי חוסר מעשיות‪ .‬דאגתם היחידה‪ -‬שתטיב עם התורם‪ ,‬שזה יימנע חס ושלום מחטאי‬
‫שביעות רצון עצמית‪.‬‬
‫הרעיון ככל הנראה היה מקובל בקרב הגויים‪ ,‬מאחר ומתן צדקה הייתה מצווה ביהדות‪.‬‬
‫הצדקה ככל הנראה לא הסבה ליהודים גאווה רבה‪ ,‬מאחר והם עסקו בה באופן שוטף‪ ,‬בעוד‬
‫הגויים ראו בה דבר יוצא דופן הראוי לשבח‪.‬‬
‫התלמוד אומר‪" ,‬גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה‪...‬ואלא היכי ליעביד ליתיב‬
‫לארנקי של צדקה‪ .‬נותנה ואינו יודע למי נותנה‪ ,‬נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה‪ 69 ".‬וגם‪" ,‬כי‬
‫אמרי דבי רבי ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיה‪ ,‬אמר ליה מוטב דלא יהבת ליה מהשתא‬
‫‪70‬‬
‫וכספתיה‪".‬‬
‫‪F 386‬‬
‫‪F 387‬‬
‫‪ " 6:4‬לְמַ עַ ן תִּ הְ י ֶה צִדְ קָ תְ � בַּסָּ תֶ ר ו ְאָבִי� הָ ר ֹאֶ ה בַּמִּ סְ ָתּ ִרים הוּא ) ַבּגָּלוּי( יִגְמְ לֶ�‪".‬‬
‫עוד עסקה‪ :‬מי שישמור על מתן הצדקה בסוד‪ ,‬יתוגמל מאוחר יותר על ידי אלוהים‪.‬‬
‫‪ " 6-6:5‬וְכִי ִתתְ פַּ לֵּל אַל־תְּ הִ י כַּחֲ נֵפִים הָ א ֹהֲ בִים לְהִ תְ פַּ לֵּל בְּעָ מְ דָ ם ְבּבָתֵּ י ְכנֵסִ יּוֹת וּבְפִנּוֹת‬
‫מּה נ ָ ְ‬
‫ה ָ‬
‫הַ שְׁ ו ָקִ ים לְמַ עַ ן י ֵָראוּ ִל ְבנֵי אָדָ ם‪ .‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם ֵ‬
‫שׂאוּ אֶ ת שְׂ כ ָָרם‪ .‬ו ְאַ ָתּה כִּי תִ תְ פַּ לֵּל בּוֹא‬
‫בְחֶ דְ ְר� וּסְ ג ֹר דְּ לָתְ � בַּעַ דְ � ו ְהִ תְ פַּ לֵּל אֶ ל־אָבִי� אֲ שֶׁ ר בַּסָּ תֶ ר ו ְאָבִי� הָ ר ֹאֶ ה בַּמִּ סְ ָתּ ִרים הוּא‬
‫יִגְמְ לֶ�‪".‬‬
‫פסוק זה נראה כאוסף של רעיונות שונים‪ :‬הראשון מבקר את הפרושים‪ ,‬השני ממליץ על‬
‫כללי התנהגות לנוצרים‪ .‬שתי הקבוצות יקבלו את שכרן‪ ,‬ללא קשר לאיך יתפללו‪ .‬ייתכן‬
‫והעורכים היו מודעים לבעיה‪ ,‬וישנן גרסאות המוסיפות " ַבּגָּלוּי יִגְמְ לֶ�" על מנת לעשות את‬
‫ההבחנה בין תפילה רגילה לנוצרית‪.‬‬
‫‪ ." 6:6‬ו ְאַ תָּ ה כִּי תִ תְ פַּ לֵּל בּוֹא בְחֶ דְ ְר� וּסְ ג ֹר דְּ לָתְ � בַּעַ דְ � ו ְהִ תְ פַּ לֵּל אֶ ל־אָבִי� אֲ שֶׁ ר בַּסָּ ֶתר‬
‫ו ְאָבִי� הָ ר ֹאֶ ה בַּמִּ סְ תָּ ִרים"‪.‬‬
‫אותנטיות הפסקה הזו מוטלת בספק‪ .‬ייתכן וחוסר העקביות עם יתר טקסי הכנסייה‬
‫גרמה ללוקס להשמיט אותה‪.‬‬
‫דיאלוג המושיע ‪" 4-37:2‬ויאמר אדוננו‪' ,‬התפללו במקום בו אין נשים'‪ ".‬הכוונה היא לא‬
‫להתפלל במקום עם הסחות דעת‪ ,‬ולא לתפילה חשאית לאל מיסטי‪ ,‬החבוי מאחרים‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫הרעיון של מתפללים בודדים הפונים לאלוהים באופן אישי התפתח עוד בימי השבי‬
‫בבבל‪ ,‬כדוגמת הכתוב בספר יחזקאל‪ .‬מסורת קדומה מספרת‪" ,‬הברכה מתקיימת רק‬
‫בדברים המרוחקים ממראית עין‪ 71 ".‬ו‪" -‬המתפללים על מנת שיישמעו בידי הזולת אינם‬
‫‪72‬‬
‫ראויים לאמון"‪.‬‬
‫‪F38‬‬
‫‪F389‬‬
‫לאחר מספר שורות‪ ,‬טקסט התפילה הסטנדרטית נכתב בגוף ראשון צורת רבים‪ ,‬מה‬
‫שיכול להעיד על נוכחותם של מתפללים רבים‪.‬‬
‫‪ " 8-6:7‬וּבְהִ תְ פַּ ֶלּ ְלכֶם אַל־תְּ פַ טְ פְּטוּ כַּגּוֹי ִם‪ ...‬כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ‬
‫מִ מֶּ נּוּ"‪.‬‬
‫ההבחנה בין סוגי התפילה השונים הינה מעשית‪ .‬האל הכל יכול של היהודים ידע את‬
‫רצונותיהם של ברואיו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬שלל האלילים בפנתיאון הגויים‪ ,‬היו עסוקים בענייניהם‪.‬‬
‫מתפללים היו צריכים להסב את תשומת ליבם של אליליהם לצרכיהם הפרטיים‪.‬‬
‫הרעיון ביסודו הוא יהודי‪ .‬ככתוב‪" ,‬ויהיו דברי האדם קצרים בפני ה'‪ 73 ".‬חז"ל כמו כן‬
‫ביקרו את השימוש בכינויים רבים לה'‪ .‬חסידיו של ישוע ככל הנראה לא הכירו את המצווה‪,‬‬
‫‪74‬‬
‫"קראו לאביכם‪ ,‬הרבו בתפילה לה'‪".‬‬
‫‪F390‬‬
‫‪F391‬‬
‫‪ָ " 6:9‬לכֵן כּ ֹה תִ תְ פַּ לָּלוּ אָבִינוּ שֶׁ בַּשָׁ מַ י ִם י ִתְ קַ דַּ שׁ שְׁ מֶ �"‪.‬‬
‫לפני שנחרב בית המקדש‪ ,‬נוסח תפילתם של היהודים היה מגוון מאוד כל עוד הן שמרו‬
‫על אותו הרעיון‪ .‬תפילות קבועות לא הופיעו עד סביבות שנת ‪ 70‬לספירה‪ ,‬ובעיקר בראשית‬
‫המאה השנייה‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬התפילה ב‪ 13-6:9‬התגבשה בערך אז‪ .‬תפילה רשמית הייתה‬
‫נראית מוזר לפני כן‪.‬‬
‫‪ 13-6:9‬הופיע לאחר שהנוצרים גיבשו כת מבודדת משל עצמם‪ ,‬והפסיקו לקחת חלק‬
‫בטקסי בתי הכנסת‪ .‬השמטת התפילה הסופית הופיעה רק במאה השנייה‪.‬‬
‫היו אף גרסאות נוספות לתפילה הסטנדרטית‪" :‬כאשר תשבחו‪ ,‬עשו זאת בדרך הזו‪:‬‬
‫'שמע אותנו‪ ,‬אבינו‪ ,‬כפי ששמעת את בנך וקיבלת אותו לחיקך‪ ,‬ונתת לו שקט‪ .‬אתה הוא‬
‫הכוח‪ ,‬אתה הוא האור‪ ,‬אתה הוא משמעות וחופש מדאגה‪ ..‬שמע אותנו כפי ששמעת את בנך‬
‫בחירך‪ 75 ".‬טקסט זה מאמצע המאה השנייה מבוסס על פרוטוטקסטים קדומים יותר והוא‬
‫‪76‬‬
‫אמין לא פחות ממתי‪ .‬ישוע לא היה האדם היחיד שאומץ בידי ה'‪ .‬דוד גם הוא אומץ‪.‬‬
‫‪F392‬‬
‫‪F39‬‬
‫ככלל‪ ,‬מורים חיברו תפילות רבות‪ ,‬ולא רק אחת‪ .‬בתפילה המתוארת במתי חסרה‬
‫הפתיחה הסטנדרטית‪ :‬ברכה‪ ,‬פיאור שם ה'‪ ,‬הוקרת תודה על הבריאה‪ ,‬ומוטיב ספציפי‪.‬‬
‫תפילתו של מתי אינה מדברת על שום דבר פרטני‪ .‬לסופר ככל הנראה היה דוחק במקום‪ ,‬או‬
‫שהוא היה זקוק לתפילה כללית שתתאים לכל אירוע‪.‬‬
‫הפנייה "אבינו" אינה טיפוסי לטקסטים יהודיים מהתקופה‪ .‬עצם השימוש במילה אמור‬
‫לאכזב אפולוגטיקנים המדגישים כי העובדה שישוע השתמש במילה "אבא" הינה ראיה לכך‬
‫שהייתה לו קירבה מיוחדת לה'‪ .‬אנו רואים כאן כי כותב הבשורה היה סבור כי לכל הנוצרים‬
‫ישנה זכות לפנות לה' בתור אבא‪.‬‬
‫"יתגדל ויתקדש" הינה הקריאה המקובלת ביהדות לאחר קריאת שמע ‪.35‬‬
‫‪F34‬‬
‫‪"35‬שמע ישראל" הן מילות הפתיחה של התפילה המרכזית ביהדות‬
‫‪43‬‬
‫ְכוּת�‪ ".‬ללוקס ככל הנראה‬
‫לוקס ‪ 11:2‬נראה מדויק יותר‪ " :‬אבינו י ִתְ קַ דַּ שׁ שְׁ מֶ � ָתּבוֹא מַ ל ֶ‬
‫הייתה סיבה להשמיט את המילה " שֶׁ בַּשָּׁ מַ י ִם"‪ ,‬רמיזה לטענה הגנוסטית כי השטן הינו מלך‬
‫הארץ‪ .‬אך היהודים כן כללו את "שבשמיים" בתפילותיהם‪ ,‬ומתי גם הוא לא ראה שום בעיה‬
‫לכלול זאת‪ .‬ישוע או האוונג'ליסט בחר להיות מדויק יותר במקום אחר‪ " 10:21 :‬אוֹדְ � אָבִי‬
‫אֲ דוֹן הַ שָּׁ מַ י ִם ו ְ ָ‬
‫האָ ֶרץ"‪.‬‬
‫‪" 6:10‬תָּ בּ ֹא מַ לְכוּתֶ �‪".‬‬
‫השאלה מהפולחן היהודי‪ ,‬למרות שהיהודים לא היו משתמשים בנוסחה שהומצאה בידי‬
‫קנאים‪ .‬זו מופיעה לראשונה בטקסטים יהודיים במאה השנייה לספירה‪.‬‬
‫ָאָרץ‪".‬‬
‫" י ֵעָ שֶׂ ה ְרצוֹנְ� כַּאֲ שֶׁ ר בַּשָׁ מַ י ִם גַּם בּ ֶ‬
‫משאלה‪ ,‬לא קביעה וודאית‪ ,‬מה שנושא את חותמת המושג הגנוסטי לפיו הארץ כנועה‬
‫לרצון השטן‪ .‬באופ מעניין‪ ,‬לוקס‪ ,‬אשר נוטה ללכת אחר מקורות גנוסטיים‪ ,‬אינו כולל אמרה זו‬
‫בלוקס ‪ .11:2‬בכל מקרה‪ ,‬השפה מתאימה יותר לטקסט תפילה רשמי מאשר פרטי‪ ,‬מאחר‬
‫ואין כאן כל פנייה או בקשה מה'‪.‬‬
‫‪ " 6:11‬אֶ ת־לֶחֶ ם חֻ קֵּ נוּ תֵּ ן־לָנוּ הַ יּוֹם‪".‬‬
‫אך ‪ " ,6:8‬כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ"‪ ,‬ו‪ָ " ,6:31‬לכֵן אַל־תִּ דְ אֲ גוּ לֵאמ ֹר‬
‫'מַ ה־נּ ֹאכַל?'"‬
‫משמעות המילה היוונית ‪ epiousios‬הינה 'מעורפל'‪ .‬אוריגנס חשב שהנוצרים המציאו‬
‫אותה‪ .‬גרסאות שונות לפסוק הן "היום" ו "מחר"‪ .‬ישנן גרסאות בהן כתוב " אֶ ת־ ֶלחֶ ם חֻ קֵּ נוּ‬
‫תֵּ ן־לָנוּ מחר"‪ .‬ייתכן וישנה כאן רמיזה גנוסטית‪ :‬טעם מממלכת השמיים העתידית )"לחם"(‬
‫כבר היום‪ ,‬כאן ועכשיו‪ .‬במקרה זה‪ 34-25:6 ,‬המספר אודות הפרחים הצומחים חופשיים‬
‫מדאגות‪ ,‬הינו הגיוני‪ ,‬בתור תזה חדשה אודות אוכל ובגדים פיזיים‪ ,‬ולא חזרתיות עמומה של‬
‫‪.6:11‬‬
‫‪ " 6:12‬וּמְ חַ ל־לָנוּ עַ ל־ח ֵ‬
‫ֹבוֹתינוּ כַּאֲ שֶׁ ר מָ חַ לְנוּ גַּם־אֲ נַחְ נוּ לְחַ ָיּבֵינוּ‪".‬‬
‫האדם חב חוב אחד ויחיד לה'‪ ,‬לשמור על מצוותיו‪ ,‬כך שהשפה מתייחסת למחילת‬
‫החטאים‪ .‬אך הנוצרים מפרים את החוק האלוהי ואת המצוות‪ .‬ההתפארות בחרטתם הינה‬
‫תמוהה‪ .‬מתיו ‪ 6:14‬מתקן את הפסוק‪ ,‬בכך שהמחילה מתוארת בו כמעשה טוב הנלקח‬
‫בחשבון בדיני שמיים‪ ,‬ולא כדרישה אנלוגית למחילתו המובטחת של ה'‪.‬‬
‫מתי כותב "מחלנו" בלשון עבר‪ ,‬בעוד שלוקס כותב בלשון הווה‪ .‬אלא אם כן הטקסט של‬
‫מתי שגוי‪ ,‬ההבדך כאן מעניין‪ .‬על איזה אירוע בעבר חושב מתי? ‪ -‬איננו יודעים‪ ,‬אך זמן‬
‫העבר הופך את התפילה לקבילה בעבור הדור הנוכחי בלבד‪ .‬פרשנות זו הינה הגיונית‪ ,‬מכיוון‬
‫שנוצרים עניים לא בדיוק מחלו על חובות‪ ,‬ולא יכלו להלוות דבר מלכתחילה‪ .‬וודאי שמתן‬
‫הלוואות לא היה דבר נפוץ‪ ,‬נפוץ עד למידה שיצריך אזכור בתפילה היומית‪ .‬על פי התורה‪,‬‬
‫מחילה בגין חובות במסגרת הליך מסוים אינה מעלה‪ ,‬אלא חובה של כל יהודי‪.‬‬
‫אף על פי שחוקרים רבים מאמינים שהתפילה מתייחסת לנוצרים המוחלים לפושעים‪,‬‬
‫ולא לבעלי חוב‪ ,‬הדבר אינו סביר‪ .‬הוא שולל אלגוריה‪ ,‬המחפשת משמעות דומה בתמונות‬
‫שונות‪ .‬הכותב ככל הנראה שם לב לעמימות‪ ,‬והוסיף את ‪" : 6:14‬כִּי אִ ם־תִּ מְ חֲ לוּ ִל ְבנֵי־אָדָ ם‬
‫עַ ל־חַ טּ ֹאתָ ם י ִמְ חַ ל גַּם־ ָלכֶם אֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם"‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪ " 6:13‬ו ְאַל־תְּ בִיאֵ נוּ לִידֵ י נִסָּ יוֹן כִּי אִ ם־תְּ חַ ְלּצֵנוּ מִ ן־הָ ָרע"‪.‬‬
‫לא ברור כיצד יינצלו הנוצרים מהניסיון)המשפט ביום הדן(‪ .‬יוחנן טוען כי חסידיו של ישוע‬
‫לא יידרשו לתת כל דין‪ ,‬אלא יזכו בחיי נצח אוטומטית‪ 77 .‬את הכתוב במתי לא ניתן לפרש‬
‫ביוהרה שכזו‪ .‬מדובר בתוספת מאוחרת‪.‬‬
‫‪F394‬‬
‫הסבר סביר פחות הינו שהנוצרים לא רצו לחיות עד לימי האפוקליפסה‪ ,‬שתהווה את‬
‫תחילת הדין‪ .‬הם מבקשים למות‪ ,‬להינצל מרעות העולם לפני כן‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬הנצרות שמה דגש על השטן‪ .‬ייתכן והפחד המשתק מפני השטן היה דרוש‬
‫בכדי להמיר את דתם של אנשים לנצרות‪ .‬עד כמה חלשה היא האמונה הנוצרית אם עליהם‬
‫לבקש מדי יום ‪ 36‬שה' יושיע אותם מידי פיתויים? התפילה אינה קוראת להתמודד עם‬
‫פיתויים‪ ,‬אלא להימנע מהם‪.‬‬
‫‪F 35‬‬
‫טקסטים יהודיים מדגישים את חופש הבחירה של האדם בין טוב לרע‪ 78 .‬פיתוי הינו‬
‫הדרך היחידה לאשש את נטייתו הטבעית של האדם לכאן או לכאן‪ .‬סנהדרין ‪" 107‬אל לאדם‬
‫להוביל עצמו לכדי פיתוי" ‪ -‬אינו אותו הדבר כמו הבקשה להימנע כליל מפיתויים‪ .‬המסורת‬
‫עם זאת‪ ,‬אינה זרה לחלוטין ליהדות‪" :‬אל לאדם לומר ' ה' יתברך‪ ,‬הוא ישמור אותי מפני‬
‫חטא' ‪ -‬אלא עליו לומר‪' ,‬ה' ישמור את החטא רחוק ממני‪ 79 "'.‬אפילו תפילה זו קובעת כי‬
‫מפעם לפעם יהיו מבחנים‪ ,‬אך לא מדובר על התערבותו של השטן בכל שלב‪.‬‬
‫‪F 395‬‬
‫‪F 396‬‬
‫מתי ‪ 6:13‬נראה כמו תוספת מאוחרת‪ .‬מתי ‪ 6:14‬פותח ב‪ " ,‬כִּי אִ ם־תִּ מְ חֲ לוּ ִל ְבנֵי־אָדָ ם‬
‫עַ ל־חַ טּ ֹאתָ ם"‪ ,‬שתואם כהרחבה על ‪.6:12‬‬
‫‪ " 15-6:14‬כִּי אִ ם־תִּ מְ חֲ לוּ ִל ְבנֵי־אָדָ ם עַ ל־חַ טּ ֹאתָ ם י ִמְ חַ ל גַּם־ ָלכֶם אֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם‪ .‬ו ְאִ ם �א‬
‫תִ מְ חֲ לוּ ִל ְבנֵי אָדָ ם גַּם־אֲ בִיכֶם �א־י ִמְ חַ ל לְחַ טּ ֹאתֵ יכֶם"‪.‬‬
‫יש כאן טעות לוגית‪ .‬סירובו של האדם למחול לחטאיהם של הזולת הופך אותו לחוטא‬
‫בעצמו‪ .‬על כן‪ ,‬חובה על אנשים למחול תמיד‪ .‬אולם ה' אינו תמיד מוחל‪ :‬ובמיוחד לאלה‬
‫שאינם מצייתים למצווה למחול לזולת‪ .‬אי ציות לחוקי ה' אם כן‪ ,‬שולל מהאדם את המחילה‬
‫האלוהית‪ .‬אם ברצונו של האדם לחקות את ה'‪ ,‬עליו לא למחול לזולת על החטאים שבוצעו‬
‫כנגדו‪.‬‬
‫מתי ‪ 6:14‬הינו הגיוני בפני עצמו‪ ,‬אך הוא סותר את האיום שמתווסף ב‪18-6:16 .6:15‬‬
‫"וְכִי תָ צוּמוּ אַל־תִּ הְ יוּ ז ֹעֲ פִים כַּחֲ נֵפִים הַ מְ שַׁ נִּים אֶ ת־ ְפּנֵיהֶ ם לְהֵ ָראוֹת צָמִ ים ִל ְבנֵי אָדָ ם‪ ...‬ו ְאַ ָתּה כִּי‬
‫וּרחַ ץ אֶ ת־פָּ נֶי�‪".‬‬
‫תָ צוּם‪ ,‬סוּ� אֶ ת־ר ֹאשְׁ � ְ‬
‫הרעיון כאן תמוה‪ .‬ביהדות אין מועדי צום ארוכים עד למידה שהם יובילו לסבל ופנים‬
‫זועפות‪ .‬ההמלצה לשטוף את הפנים )רק בזמן הצום?( מתאימה יותר לגויים‪ ,‬מאחר והיהדות‬
‫מלאה טקסי היטהרות יומיים‪ .‬במקום אחר‪ ,‬הברית החדשה אף מבקרת את מנהגם של‬
‫היהודים לשטוף את ידיהם‪ ,‬כלי המזון והשולחן לפני כל ארוחה‪ .‬המצווה כביכול טוענת‬
‫שהיהודים שוטפים את ידיהם אך מותירים את פניהם מלוכלכות‪.‬‬
‫ניתן להבחין בהקבלה עם ישעיהו ‪ " – 61:3‬אֵ פֶ ר שֶׁ מֶ ן שָׂ שׂוֹן תַּ חַ ת אֵ בֶל"‪ .‬ייתכן וכוונתו‬
‫המקורית של מתי הייתה דומה‪ ,‬מה שמרמז על משיחה )מלשון "משיח"( בזמן הצום‪ .‬ייתכן‬
‫‪36‬נוצרים מודרניים אינם אומרים תפילה זו מדי יום‪ ,‬אך הפסוק " אֶ ת־לֶחֶ ם חֻ קֵּ נוּ תֵּ ן־לָנוּ הַ יּוֹם" מרמז‬
‫על תפילה יומית‬
‫‪45‬‬
‫ולאחר מכן שונה הפסוק על מנת שיתאים לקהל גוי‪ ,‬וישקף את העוינות של העורך כלפי‬
‫הפרושים‪.‬‬
‫זכריה ‪ " 8:19‬כּ ֹה‪-‬אָמַ ר י ְהוָה ְצבָאוֹת‪ ,‬צוֹם‪...‬י ִהְ י ֶה ְלבֵית‪-‬י ְהוּדָ ה לְשָׂ שׂוֹן וּלְשִׂ מְ חָ ה‪ ,‬וּלְמ ֹעֲ דִ ים‪,‬‬
‫טוֹבִים‪ ".‬ייתכן וישוע רמז כי אחרית הימים החלו‪.‬‬
‫ָאָרץ אֲ שֶׁ ר י ֹאכְלוּם שָׁ ם סָ ס ו ְָרקָ ב ו ְ ַגנָּבִים י ַחְ תְּ רוּ‬
‫‪ " 21-6:19‬אַל ַתּאַצְרוּ ָלכֶם אוֹצָרוֹת בּ ֶ‬
‫ו ְ ָגנָבוּ׃ אֲ בָל ַתּאַצְרוּ ָלכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָׁ מָ י ִם אֲ שֶׁ ר סָ ס ו ְָרקָ ב �א־י ֹאכְלוּם שָׁ ם ו ְ ַג ָנּבִים �א י ַחְ תְּ רוּ ו ְ�א‬
‫יִגְנ ֹבוּ‪ ...‬כִּי בִמְ קוֹם אֲ שֶׁ ר־אוֹצ ְַרכֶם בּוֹ שָׁ ם י ִהְ י ֶה גַם־ ְל ַב ְבכֶם‪".‬‬
‫הרעיון כאן איננו הגיוני‪ .‬אוצרות נאספים במקום בו נמצא הלב‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬אנו אוספים‬
‫את מה שאנו אוהבים‪ .‬זה לא שאנו לומדים לאהוב את מה שאנו משום מה אוספים‪ .‬קשה‬
‫לדמיין מישהו אוסף עושר רוחני רק בכדי להפוך מקושר אליו‪ .‬חז"ל‪ ,‬עם זאת‪ ,‬הגו רעיון דומה‬
‫לפיו אפילו מצוות המקוימות באופן מכני‪ ,‬בסופו של דבר הופכות לטבע שני )אחרי המעשים‬
‫נמשכים הלבבות(‪.‬‬
‫לוקס ‪ 21-12:16‬מציג את הרעיון בהקשר אחר‪ ,‬כמשל לחוסר התועלת בתכנון תוכניות‬
‫אם אינך מסוגל לנהל את חייך‪ .‬תומא ‪ 63‬הינו דומה‪ .‬מתי אינו כולל את המשל‪ ,‬ויתכן וראה בו‬
‫דבר מה טריוויאלי ‪ 80‬והחליט לעקוב אחר תומא ‪ 76:3‬במקום זאת‪" :‬בקשו לכם את האוצר‬
‫אשר יעמד ולא יאבד‪ ,‬במקום אשר לא יקרב סם לאכלו ותולע לא יחיתנו‪ ".‬מתי ‪46-13:44‬‬
‫ממשיך את תומא ‪.2-76:1‬‬
‫‪F397‬‬
‫באשר לאיברים‪ ,‬ישנו ויכוח‪ .‬מרים ‪ 7:4‬בהקשר דומה אינה מזכירה לב‪ ,‬אלא הגיון‪ .‬מסכת‬
‫בבא בתרא ‪" 11‬אבותי אספו אוצרות של מטה‪ ,‬במקום בו כוח הינו המנצח‪ ,‬אוצרות שאינם‬
‫מניבים פירות‪ ...‬אני אספתי אוצרות של מעלה‪ ,‬שם הכוח אינו המנצח‪ ,‬אוצרות המניבים‬
‫פירות‪...‬אוצרות החשובים לעולם הבא‪".‬‬
‫הסברה שעושרות אמיתיים חיים בנפש הייתה סטנדרטית באתיקה העתיקה‪.‬‬
‫‪�" 6:24‬א יוּכַל אִ ישׁ לַעֲ ב ֹד שְׁ נֵי אֲ דֹנִים‪ .‬כִּי י ִשְׂ נָא אֶ ת־הָ אֶ חָ ד וְי ֶאֱ הַ ב אֶ ת הָ אַחֵ ר‪ .‬אוֹ י ִדְ בַּק‬
‫בְּאֶ חָ ד וְי ִ ְבזֶה אֶ ת־הָ אַחֵ ר‪� .‬א תּוּכְלוּ עֲ בוֹד אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים ו ְאֶ ת־הַ מָּ מוֹן‪".‬‬
‫תומא ‪ 4-47:1‬ויאמר ישוע‪" :‬לא יוכל איש לרכב על שני סוסים או לדרוך שתי‬
‫קשתות‪...‬ולא יוכל עבד לעבוד שני אדונים‪ ,‬כי כן יכבד את האחד ובזה את האחר‪ .‬אשר שתה‬
‫יין ישן לא יתאו לחדש‪ .‬לא יתן יין חדש בנאדות ישנים‪ ,‬פן יבקעו ולא יתן יין ישן בנאדות‬
‫חדשים פן יחמיץ‪ .‬ולא יטלא ישן על בגד חדש‪ ,‬כי כן יקרע‪ ".‬תומא אינו מתכוון לכך שמטרות‬
‫שונות בחיים אינן תואמות אחת לשנייה‪ ,‬אלא לכך שהדת החדשה והישנה אינן תואמות‪.‬‬
‫הדרך הישנה טרם מוצתה‪ ,‬אך קשר עם החדשה עלול להרוס אותה‪ ,‬בדיוק כפי שקשר עם‬
‫הישנה עלול להרוס את החדשה‪ .‬אף אחת מהדרכים אינה נחותה‪ ,‬פשוט שתיהן שונות‪ .‬דרך‬
‫חדשה משתרעת בנפרד לצד הישנה‪ .‬אותנטיות הפסקה מוטלת בספק‪ ,‬מאחר והיא עומדת‬
‫בדרישות הגנוסטיקה‪ ,‬אך לא עומדת בקנה אחד עם תורתו של ישוע‪ ,‬אשר לא הטיף לדרך‬
‫השונה משל היהדות‪.‬‬
‫תומא ‪ 47‬מעלה ספקות באשר לאותנטיות של החלק השני של מתי ‪� " ,6:24‬א תּוּכְלוּ‬
‫עֲ בוֹד אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים ו ְאֶ ת־הַ מָּ מוֹן"‪ .‬לא רק שרעיון זה חסר בתומא‪ ,‬אלא שעצם המהות שונה‬
‫בתומא‪ :‬הוא מציב את הבחירה שבין הדרך הדתית הישנה והחדשה‪ ,‬ולא בין הרוחניות‬
‫והארציות‪ .‬למתי היהודי הייתה סיבה טובה לשנות את הטקסט בכדי שלא להרגיז יהודים‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫‪ " 34-6:25‬עַ ל־כֵּן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם אַל תִּ דְ אֲ גוּ ְלנַפְשְׁ כֶם לֵאמ ֹר מַ ה־נּ ֹאכֵל וּמַ ה־נִּשְׁ ֶתּה וּלְגוּפְ כֶם‬
‫וּראוּ הֵ ן �א י ִ ז ְְרעוּ ו ְ�א י ִקְ צְרוּ‪ ...‬ו ַאֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מַ י ִם‬
‫לֵאמ ֹר מַ ה־נִּ ְלבָּשׁ‪ ...‬הַ בִּיטוּ אֶ ל־עוֹף הַ שָׁ מַ י ִם ְ‬
‫מְ ַכ ְלכֵּל א ֹתָ ם‪ .‬הֲ �א אַ תֶּ ם נַעֲ לֵיתֶ ם עֲ לֵיהֶ ם מְ א ֹד? וּמִ י ב ָָכ ֶם בְּדַ אֲ גָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִ יף עַ ל־קומָ תוֹ אַ מָּ הּ‬
‫אֶ חָ ת? הִ תְ בּוֹננוּ־נָא אֶ ל־שׁוֹשַׁ נֵּי הַ שָּׂ דֶ ה הַ צּ ֹמְ חוֹת׃ �א י ַעַ מְ לוּ ו ְ�א י ִטְ וו‪ ...‬ו ְאִ ם־ ָכּכָה מַ ְלבִּישׁ‬
‫הָ אֱ �הִ ים אֶ ת־חֲ צִיר הַ שָּׂ דֶ ה אֲ שֶׁ ר‪...‬אַף כִּי־אֶ תְ כֶם קְ טַ נֵּי אֱ מוּנָה? ָלכֵן אַל־תִּ דְ אֲ גוּ לֵאמ ֹר "מַ ה־נּ ֹאכַל‬
‫וּמַ ה־נִּשְׁ תֶּ ה וּמַ ה־נִּ ְלבָּשׁ" כִּי אֶ ת־כָּל־אֵ לֶּה מְ בַקְ שִׁ ים הַ גּוֹי ִם הֲ �א י ֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם אֲ שֶׁ ר בַּשָׁ מַ י ִם כִּי‬
‫צ ְִריכִים אַ תֶּ ם ְלכָל־אֵ לֶּה‪ָ .‬לכֵן אַל־תִּ דְ אֲ גוּ לְיוֹם מָ חָ ר כִּי יוֹם מָ חָ ר הוּא י ִדְ אַג לוֹ ו ְדַ יָּהּ לַ צּ ָָרה‬
‫בְּשַׁ עְ תָּ ה‪".‬‬
‫לוקס ‪ 12:24‬מציין עורבים‪ ,‬לא סתם ציפורים‪ .‬מתי ידע כי עורבים נחשבים טמאים‬
‫ביהדות ושינה את הכתוב‪ .‬ללוקס לא הייתה כל סיבה לציין דווקא עורבים‪ ,‬ויכול היה לבחור‬
‫ציפור הרבה יותר אטרקטיבית‪ ,‬כפי שבחר בשושני השדה היפות‪ .‬אולם זאת מכיוון שפגאנים‬
‫וגנוסטים נהגו לשבח את העורב כסמל לחוכמה‪.‬‬
‫האנלוגיה לציפורים אינה מתאימה‪ -‬אלה עומלות קשה על מנת למצוא מזון‪ .‬ההקבלה של‬
‫השושנים בדומה אינה מוצלחת‪ .‬בשונה מהאדם‪ ,‬הן אינן חופשיות לעשות כל העולה על רוחן‪.‬‬
‫מתי תוקף את הגויים כרגיל‪.‬‬
‫מושג זה קיים גם ביהדות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬תהילים ‪ " ,55:23‬הַ שְׁ לֵ� עַ ל‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬י ְהָ בְ�‪ --‬ו ְהוּא‬
‫י ְ ַכ ְל ְכּ ֶל�‪� :‬א‪-‬י ִתֵּ ן לְעוֹלָם מוֹט‪ַ --‬לצַּדִּ יק‪ ".‬כנ"ל בתלמוד‪" :‬היוצר דור‪ ,‬מלבישו"‪ 81 .‬אך עדיין‪ ,‬אין כל‬
‫אזכור לכך שאל לאדם לדאוג למחייתו שלו‪ .‬ככתוב‪" ,‬אל לאדם לומר‪' ,‬אוכל ואשתה כל עוד‬
‫יתאפשר הדבר‪ ,‬וה' ידאג לרווחתי‪ '.‬להיפך‪ ,‬עליו לעבוד לשם מחייתו‪ 82 ".‬הפרשנות הנוצרית‬
‫מצביעה על סופו הקרב של העולם‪ ,‬שעד בואו על המאמינים לחיות על חשבונם של אחרים‬
‫באופן בלתי מוסרי בעליל‪ .‬קיבוץ נדבות היה אופייני מאוד למטיפים פגאניים נודדים‪ ,‬בעוד‬
‫שיהודים‪ ,‬כולל רבנים‪ ,‬נדרשו לעבוד למחייתם‪.‬‬
‫‪F398‬‬
‫‪F39‬‬
‫הרעיון לפיו המאמין דואג לנפשו אך לא לגופו הינו אופייני גם לפילוסופיה היוונית‪.‬‬
‫האמרה "קטני אמונה" הייתה הגיונית בימי כתיבת הבשורה‪ ,‬אז האמונה בישוע הפכה‬
‫לדרישה נפרדת‪ .‬הייתה לה משמעות שונה‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬בימיו של ישוע‪.‬‬
‫ניתן לשער כי הפנייה כאן היא לקהל ממורמר במיוחד‪ .‬העניים במיוחד לא היו‬
‫משתכנעים בשום מצב לשכוח ממזון וביגוד‪ .‬ייתכן והפסקה מתייחסת לנוצרים העניים ביותר‪:‬‬
‫הכת סיפקה לאלה את צרכיהם‪ ,‬והם היו יכולים להסכים למדיניות‪ .‬מתי ‪ 6:32‬מאשר אופציה‬
‫זו‪ " :‬הֲ �א י ֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם אֲ שֶׁ ר בַּשָׁ מַ י ִם כִּי צ ְִריכִים אַ תֶּ ם ְלכָל־אֵ לֶּה"‪ .‬מתי מחויב להכיר בצרכיהם‬
‫הארציים של אנשים‪ .‬באומרו "כל אלה"‪ ,‬מתי נמנע מהקריאה לנתק את הסיוע לאנשים אלה‪.‬‬
‫‪" 6:27‬לְהוֹסִ יף עַ ל־קומָ תוֹ אַ מָּ הּ אֶ חָ ת‪ ".‬ההתייחסות כאן היא הן להארכת החיים והן‬
‫להארכת גובהו של האדם‪ .‬הרעיון של הארכת החיים היה מסורת פופולארית‪ ,‬ומופיע פעמים‬
‫רבות בברית החדשה‪.‬‬
‫‪" 6:32‬אֶ ת־כָּל־אֵ לֶּה מְ בַקְ שִׁ ים הַ גּוֹי ִם‪ .‬הֲ �א י ֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם אֲ שֶׁ ר בַּשָׁ מַ י ִם כִּי צ ְִריכִים אַ ֶתּם‬
‫ְלכָל־אֵ לֶּה‪ ".‬פסוק זה הינו המשך של ‪ " 6:8‬כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ"‪.‬‬
‫חזרתיות שכזו בדרשתו של ישוע אינה סבירה‪ ,‬והדבר מעיד על עריכה מגמתית וחיבור של‬
‫טקסטים שונים‪.‬‬
‫הצורך בלא פחות מעשרה פסוקים בכדי להעביר רעיון אחד גם הוא מעיד כי מתי ערך‬
‫את הטקסט‪ ,‬וללא ספק ניסה להכניס את מילותיו שלו לטקסט של ישוע‪ ,‬אך לבסוף נאלץ‬
‫להתפשר‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬רבים לא הסכימו לסגפנות‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫" ו ְדַ יָּהּ ַלצּ ָָרה בְּשַׁ עְ תָּ ה"‪ ,‬אוסר רגשות חרדה אך לא דאגה‪ ,‬וסותר את האיסור הגורף‬
‫כנגד דאגה‪:‬‬
‫תומא ‪) 36‬קופטית( "אל תבוא בלבכם דאגה מבוקר עד ערב ומערב עד בוקר לאשר‬
‫תלבשו‪".‬‬
‫תומא ‪) 36‬יוונית( "אל תבוא בלבכם דאגה‪ ,‬מה אכל תאכלו ומה בגד תלבשו‪ ,‬כי הנה‬
‫נעליתם מאד על שושני השדה אשר לא תסרקנה ולא תטוינה‪ .‬ואתם‪ ,‬באין לכם בגד‪ ,‬מה‬
‫תלבשו? ומי יוסיף שעור על קומתכם? הוא זה אשר יתן לבושכם בידיכם‪".‬‬
‫הגרסה הקופטית של תומא ‪ 36‬נראית אמיתית‪ .‬אזכור היעדר הגוף )בגד הנפש( בגרסה‬
‫היוונית הינו וכחני ויכול היה לבוא מכותב מאוחר יותר‪ .‬יתכן ותומא התכוון שאין לדאוג לגוף‬
‫הארצי )"בגדים"(‪ ,‬בו אין כל שימוש בעולם הבא‪ ,‬ומתי‪ ,‬שלא הבין זאת‪ ,‬חשב שהכוונה היא‬
‫לאוכל ובגדים אמיתיים‪.‬‬
‫תמוה שכותב הבשורה על פי תומא ביוונית מתעלם מהמושג הגנוסטי של בגדים‬
‫שמימיים‪ ,‬אריג אור‪ .‬הוא מאמין כי בעולם הבא לא יהיו בגדים כלל‪ ,‬ככתוב בתומא ‪,37‬‬
‫ודיאלוג המושיע ‪.34:4‬‬
‫כאן‪ ,‬בדומה למקרים רבים אחרים‪ ,‬שלל הדעות שהיו רווחות בקרב הכתות היהודיות‬
‫השונות‪ ,‬דומות לאמונות הגויים‪ .‬הקבליסטים אומרים כי מיסטיקנים יהודים קדומים ראו בגוף‬
‫כבגד של הנפש‪ ,‬אשר נופל ברגע המוות ומאפשר לנשמה לעלות לשמיים‪.‬‬
‫‪" 7:1‬אַל־תִּ שְׁ פ ֹטוּ לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר �א תִּ שָׁ ֵפטוּ‪".‬‬
‫האיסור כנגד שפיטת הזולת עומד בפני עצמו‪ ,‬בדומה לאמרות אחרות מהן הורכבה‬
‫הדרשה‪ .‬אם לא כך הדבר‪ ,‬היא הופכת את יתר האמרות החזקות פחות לחסרות משמעות‪.‬‬
‫אם אסור לאדם לשפוט‪ ,‬אז מדוע לאסור את הנקמנות והשבועה במקום אחר? הרי האיסור‬
‫הגורף כנגד שפיטת הזולת כולל בתוכו כבר הכל‪.‬‬
‫כוונתו של ישוע הינה שהשיפוט האנושי איננו משולם‪ ,‬ושאל לאדם לנהוג על פי המצווה‬
‫"אל תעשה לחברך את אשר שנוא עליך‪".‬‬
‫מתי מערבב שני מושגים שונים‪ .‬הראשון הוא מעשי‪ :‬אם לא תשפוט אחרים‪ ,‬יתכן והם‬
‫לא ישפטו אותך‪ .‬השני הינו דתי‪ :‬אם תנהג במוסריות ולא תשפוט אחרים‪ ,‬גם אתה לא‬
‫תישפט בעולם הבא‪ .‬נוצרים אינם מסכימים עם האנלוגיה השנייה‪ .‬מתי מתעקש על התחזית‬
‫האפוקליפטית לפיה הנוצרים יעמדו למשפט בדיוק כמו יתר האנושות‪ ,‬אך נסוג מעמדה זו‬
‫כאן‪ .‬פאולוס גם הוא מאמץ את שתי הגישות‪ .‬יוחנן מצידו‪ ,‬מאוד ישיר‪ :‬הוא מכנה את הנוצרים‬
‫בתור חברים בקהילה מיסטית‪ ,‬אשר לדבריו לא יישפטו‪.‬‬
‫האמרה נראית תמוהה נוכח דוקטרינת הבשורות באשר ליום הדין‪ .‬בהסתמך על הגיון‬
‫זה‪ ,‬כל מי שנמנע מלשפוט את הזולת‪ ,‬גם אם אינו נוצרי‪ ,‬יכול לצפות לפטור מגזר הדין‬
‫האלוהי ביום הדין‪ .‬בשביל שישוע יאמץ את החוק ויוותר על חריצת דין‪ ,‬עליו לוותר על תפקידו‬
‫כשופט יום הדין באפוקליפסה‪.‬‬
‫איגרת פאולוס אל הרומאים ‪ " 14:10‬ו ְאַ תָּ ה מַ ה־לְּ� כִּי ָתדִ ין אֶ ת־אָחִ י�?‪...‬הֲ �א ֻכלָּנוּ‬
‫עֲ תִ ידִ ים לַעֲ מ ֹד ִל ְפנֵי כִסֵּ א דִּ ין אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫‪48‬‬
‫תומא ‪ " 53‬אור וחושך‪ ..‬כאחים הם‪ .‬לא יופרדו זה מזה‪ .‬אף אחד מהם אינו טוב או רע‪".‬‬
‫העידון הוא שמבדיל בין הכתוב לבין המושג הגנוסטי של "לא תשפוט"‪ .‬חטא הינו פרא‬
‫הבשר‪.‬הנשמה המנותקת מהגוף הינה תמיד טהורה ונעלה לדין‪ .‬אין כל טעם לשפוט את‬
‫הבשר‪ ,‬מאחר והבשר הינו תמיד טמא ומלא חטאים‪ .‬לא ניתן לשפוט את זה אשר אין לו‬
‫בחירה באופן התנהלותו )חטא אינו בחירה אלא תכונה של הבשר(‪.‬‬
‫מיסטיקנים סרבו לחלק את המציאות לטוב ורע‪ ,‬ושללו את עצם קיום הרוע בפני עצמו‪.‬‬
‫כפי שטוען הרמב"ם‪ ,‬היכולת להבדיל בין טוב לרע לא הייתה הפרס של אדם‪ ,‬כי אם קללתו‪,‬‬
‫אות לחוסר האחדות הנפשית שלו‪.‬‬
‫פרקי אבות ‪" 2‬ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו‪".‬‬
‫ייתכן שלא מדובר בטקסט אותנטי‪ ,‬אלא דווקא בגרסה לאמירה פופולארית‪ .‬מדובר‬
‫‪83‬‬
‫במבנה סטנדרטי‪ ,‬כמו "אל תבייש אחרים‪ ,‬ולא תבוא עליך הבושה‪".‬‬
‫‪F40‬‬
‫ייתכן והחלק המעניין ביותר הינו זה‪" :‬מתי אדם מוכן לקבל על עצמו את עול מלכות‬
‫‪84‬‬
‫השמיים? כאשר הוא מסוגל להבדיל בין צדק למחילה‪".‬‬
‫‪F401‬‬
‫‪ " 7:2‬כִּי בַמִּ שְׁ פָּ ט אֲ שֶׁ ר אַ ֶתּם שׁ ֹ ְפטִ ים תִּ שָׁ פֵ טוּ"‪.‬‬
‫ככל הנראה היה מדובר ברעיון רווח‪ .‬באמת הגיוני לצפות כי תידרש לעמוד בעולם הבא‬
‫באותם הסטנדרטים שקבעת לזולת בעולם הזה‪ .‬על כן יטיב האדם אם יהיה סלחן‪ ,‬מה‬
‫שמחסל כליל כל אפשרות לצדק בעולם הזה‪ ,‬ככתוב במתי ‪.7:1‬‬
‫בתלמוד‪ " ,‬במדה שאדם מודד‪ ,‬בה מודדין לו‪".‬‬
‫‪85‬‬
‫‪F402‬‬
‫" וּבַמִּ דָּ ה אֲ שֶׁ ר אַ תֶּ ם מ ֹדֲ דִ ים י ִמַּ ד ָלכֶם"‪.‬‬
‫קשה לשייך פתגם רווח זה לישוע במקור‪ .‬דבר דומה כתוב בתורה‪ " :‬אֶ בֶן שְׁ לֵמָ ה וָצֶדֶ ק‬
‫י ִהְ י ֶה‪-‬לָּ�‪ ,‬אֵ יפָ ה שְׁ לֵמָ ה וָצֶדֶ ק י ִהְ י ֶה‪-‬לָּ�‪--‬לְמַ עַ ן‪ ,‬י ַאֲ ִריכוּ י ָמֶ י�‪ ...‬כִּי תוֹעֲ בַת י ְהו ָה אֱ �הֶ י�‪ ,‬כָּל‪-‬ע ֹשֵׂ ה‬
‫אֵ לֶּה‪ 86 ".‬ובתלמוד‪" :‬העושים שימוש במידה שמשקל שגוי דינם כדין הצבועים ומחללי ה'‬
‫‪87‬‬
‫שאחת חטאם לעולם לא ישכח ה'‪".‬‬
‫‪F403‬‬
‫‪F 40‬‬
‫קּוֹרה אֲ שֶׁ ר בְּעֵ ינְ� �א ַתבִּיט‪ .‬ו ְאֵ י�‬
‫‪" 5-7:3‬וְלָמָּ ה זֶּה תִ ְראֶ ה אֶ ת־הַ קֵּ יסָ ם בְּעֵ ין אָחִ י� ו ְאֶ ל־הַ ָ‬
‫קּוֹרה בְּעֵ ינֶ�‪ .‬הֶ חָ נֵף הָ סֵ ר‬
‫תּ ֹאמַ ר אֶ ל־אָחִ י� הַ נִּיחָ ה לִּי ו ְאָסִ יר אֶ ת־הַ קֵּ יסָ ם מֵ עֵ ינֶ� ו ְהִ נֵּה הַ ָ‬
‫קּוֹרה מֵ עֵ ינְ� ו ְאַחֲ ֵרי כֵן ָרא ֹה תִ ְראֶ ה לְהָ סִ יר אֶ ת־הַ קֵּ יסָ ם מֵ עֵ ין אָחִ י�"‪.‬‬
‫בּ ִָראשׁוֹנָה אֶ ת־הַ ָ‬
‫בגירסה של תומא ‪ ,26‬אשר זהה לחלוטין‪ ,‬הושמט החלק " הַ נִּיחָ ה לִּי ו ְאָסִ יר אֶ ת־הַ קֵּ יסָ ם‬
‫מֵ עֵ ינֶ�"‪ .‬מתי מוסיף לטקסט את המילה האהובה עליו – "חנפן" ובאופן טיפוסי לכתיבתו‪,‬‬
‫מרחיב ומתאר את המשל‪.‬‬
‫הרעיון כאן הינו סטנדרטי‪ .‬ככתוב "ויאמר השופט אל הנאשם‪' ,‬הוצא את חתיכת העץ‬
‫משיניך'‪ ,‬ויענה הנאשם‪' ,‬הוצא אתה את הקורה מבין עיניך‪ 88 "'.‬מדובר ברעיון רווח ביהדות‪,‬‬
‫והמצווה נותרת מציאותית גם אם מפרשים אותה מילולית‪ .‬הנאשם החזיק חתיכת עץ בים‬
‫שיניו‪ ,‬המקבלה לקיסם שיניים או מסטיק של ימינו‪.‬‬
‫‪F405‬‬
‫‪49‬‬
‫פתגם יווני‪" ,‬אדם נושא על גופו שני שקים‪ ,‬האחד מלפנים והשני מאחור‪ .‬בשק שלפניו‬
‫הוא משליך את האשמה שהוא תולה בסובביו‪ ,‬והוא רואה אותה כל הזמן‪ .‬בשק שמאחוריו‬
‫הוא משליך את האשמה שהוא תולה בעצמו‪ ,‬וכמעט ולא רואה אותה כלל‪".‬‬
‫‪ " 7:6‬אַל־תִּ תְּ נוּ אֶ ת־הַ קּ ֹדֶ שׁ ַל ְכּ ָלבִים ו ְאַל־תַּ שְׁ לִיכוּ ְפנִינֵיכֶם ִל ְפנֵי הַ חֲ ז ִ‬
‫ִירים"‪.‬‬
‫באופן תמוה‪ ,‬מצווה זו הייתה מקובלת הן על מתי היהודי‪ ,‬אשר פרש אותה כאיסור נגד‬
‫הטפה לגויים‪ ,‬והן על תומא הגנוסטי‪ ,‬שפרש אותה כאיסור על שיתוף תורות מיסטיות עם‬
‫זרים מחוץ לכת‪ .‬למרות שהפסקה מופיעה הן בתומא והן במתי )תומא ‪ ,(93‬היא חסרה‬
‫בלוקס‪ .‬הוא לא קיבל את אף אחד מאיסורי הדרשה‪.‬‬
‫הפרשנות הרווחת שנותנים אפולוגטיקנים לפסקה‪ ,‬לפיהם ישוע ציווה על מאמיניו שלא‬
‫לחשוף את תורתו בפני פגאנים‪ ,‬סותרת באופן מגוחך ובוטה את אין ספור קריאות הכנסיה‪,‬‬
‫להטיף בכל עת‪ ,‬לכל מי שרק אפשר‪ .‬הסבר נוסף שניתן לפסוק הינו אף פחות הגיוני‪ :‬הפסקה‬
‫שוללת מפגאנים את הזכות להשתתף בטקס 'סעודת האדון'‪ 37 .‬הנוצרים עצמם לקחו חלק‬
‫בטקסים פגאניים‪ .‬פאולוס וכנראה שגם כתבים נוצריים קדומים מאשרים זאת‪ .‬מעבר לכך‪,‬‬
‫שהסעודה האחרונה היא ללא ספק תוספת מאוחרת למתי‪ ,‬אשר מפרה את לוגיקת הנרטיב‪.‬‬
‫שם ישוע פורס לחם בנחת עם תלמידיו לאחר שמכריז בפניהם על בגידתם הקרובה‪.‬‬
‫‪F36‬‬
‫מהתלמוד‪" :‬אל נא תחשבו למכור פנינים למי שמוכר ירקות ובצלים"‪ 89 .‬היהודים וישוע‬
‫‪90‬‬
‫כאחד – אסרו ללמד את הגויים את התורה‪.‬‬
‫‪F 406‬‬
‫‪F407‬‬
‫‪ " 8-7:7‬שַׁ אֲ לוּ וְיִנּ ֵָתן ָלכֶם דִּ ְרשׁוּ ו ְתִ מְ צָאוּ דִּ פְקוּ וְי ִפָּ תַ ח ָלכֶם‪ .‬כִּי כָּל־הַ שׁ ֹאֵ ל י ְקַ בֵּל ו ְהַ דּ ֵֹרשׁ‬
‫י ִמְ צָא ו ְהַ דֹּפֵק י ִפָּ תַ ח לוֹ"‪.‬‬
‫הפסקה הינה ככל הנראה נוסחה סטנדרטית‪.‬‬
‫בן סירא‪" 6:27‬לנפש ירא ה' ימצאהו‪".‬‬
‫תומא ‪" 94‬המבקש ימצא והדופק יפתח לו‪".‬‬
‫הפסקה מופיעה בסופו של תומא‪ ,‬שם הטקסט מלא בתוספות‪.‬‬
‫תומא ‪ " 92‬בקשו ומצאתם‪ ,‬אפם כי עתה חפצתי לדבר את הדברים אשר עליהם‬
‫שאלתוני בימים ההם‪ ,‬ואשר לא אמרתים לכם‪ .‬ואתם לא תבקשום‪ ".‬לפני תחייתו מהמתים‪,‬‬
‫ישוע דיבר אל תלמידיו במשלים‪ ,‬והם לא הבינו אותו‪ .‬לאחר התחייה‪ ,‬תורתו של ישוע הופכת‬
‫מובנת לנוצרים‪ ,‬אך אלה מרוצים בפרשנות מילולית ואינם תרים אחר פרשנות מיסטית‬
‫מעמיקה‪.‬‬
‫יוחנן ‪ " 30-16:28‬מֵ אֵ ת הָ אָב יָצ ִ‬
‫ָאתי ו ָאָב ֹא ָלעוֹלָם אָ שׁוּבָה אָסוּר מִ ן־הָ עוֹלָם ו ְאֵ לֵ�‬
‫אֶ ל־אָבִי‪ .‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו תַּ לְמִ ידָ יו הִ נֵּה כָעֵ ת בָּרוּר תְּ מַ לֵּל ו ְ�א תִ מְ שׁ ֹל מָ שָׁ ל‪ .‬עַ ָתּה י ָדַ עְ נוּ כִּי־כ ֹל‬
‫י ָדַ עְ תָּ ‪ ...‬בָּז ֹאת נַאֲ מִ ין כִּי מֵ אֵ ת אֱ �הִ ים יָצָאתָ ‪ ".‬אל תשאלו מדוע תלמידיו של ישוע‪ ,‬אשר כאמור‬
‫ראו אותו מחולל ניסים רבים‪ ,‬לא האמינו לו מוקדם יותר‪.‬‬
‫יוחנן עומד על מסורת דומה‪ ,‬אם כי לא זהה‪ .‬טרם הצליבה‪ ,‬החל ישוע לדבר עם תלמידיו‬
‫גלויות‪ ,‬ללא שימוש במשלים‪ .‬לא ניתן להסביר את תומא ‪ 92‬באופן דומה‪" :‬כי עתה חפצתי‬
‫‪37‬טקס דתי נוצרי שבו מציינים את סעודתו האחרונה של ישוע על ידי קידוש לחם ויין‬
‫‪50‬‬
‫לדבר את הדברים אשר עליהם שאלתוני בימים ההם‪ ...‬ואתם לא תבקשום‪ ".‬בתחילה ישוע‬
‫לא מספר‪ ,‬ולאחר מכן התלמידים לא שואלים‪.‬‬
‫הבשורה על פי מרים ‪" 7-4:5‬כי זרע האנושיות האמיתית קיים בתוככם‪ .‬והמחפש‬
‫ימצאו‪ ".‬פנייה לחיפוש אחר מלכות השמיים בתוך נפשו של האדם‪ ,‬כאן ועכשיו‪.‬‬
‫לגנוסטיקה הייתה מערכת שלמה של השערות שונות באשר להחלטתו הפתאומית של‬
‫ישוע להיפתח‪ .‬כל אוונג'ליסט התייחס לנושא בדרכו שלו‪ .‬הסוגיה נגדה את השכל הישר‪:‬‬
‫מדוע לחכות עד הרגע האחרון בשביל לגלות את התורה?‬
‫"והמחפש‪ ,‬ימצא" נראה כתוספת מאוחרת ברוח הכנסייה‪ ,‬ואינו מתאים לגנוסטיקה‪.‬‬
‫תומא ‪ 2‬ככל הנראה מכיל את הרעיון המקורי‪" :‬אל יחדל המבקש עד אם מצא‪ .‬ובמצאו‪,‬‬
‫יתפלא‪ .‬ובהתפלאו‪ ,‬ימשל‪ .‬ובמשלו‪ ,‬ימצא מנוח‪ ".‬תומא מדבר על שלטון כחוויה רוחנית‪ ,‬לא‬
‫כמלכות השמיים‪.‬‬
‫איגרת אל העבריים ‪ 6‬ממשיכה את תומא ‪" :2‬ובמשלם‪ ,‬ימצאו מנוח"‪ ,‬ומרמזת כי משילה‬
‫הינה מצב רוחני‪ ,‬של התנזרות ממעשים ארציים‪ .‬קשה לומר שהכנסייה הפעילה פוליטית‬
‫קיימה מצווה זו‪.‬‬
‫‪ " 11-7:9‬הֲ י ֵשׁ ָבּכֶם אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר י ִשְׁ אַל מִ מֶּ נּוּ בְּנוֹ לָחֶ ם וְנ ַָתן־לוֹ אָבֶן? וְכִי י ִשְׁ אַל מִ מֶּ נּוּ דָּ ג‬
‫הֲ י ִֶתּן־לוֹ נָחָ שׁ? הֵ ן אַ תֶּ ם הָ ָרעִ ים י ֹדְ עִ ים לָתֵ ת מַ תָּ נוֹת ט ֹבוֹת ִל ְבנֵיכֶם אַף כִּי־אֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מַ י ִם י ִתֵּ ן‬
‫אַ �־טוֹב לַשׁ ֹאֲ לִים מֵ אִ תּוֹ"‪.‬‬
‫לוקס ‪ " 12-11:11‬וּמִ י ָבּכֶם הָ אָב אֲ שֶׁ ר י ִשְׁ אַל מִ מֶּ נּוּ בְּנוֹ לֶחֶ ם וְנ ַָתן־לוֹ אָבֶן ו ְאִ ם־דָּ ג הֲ י ִֶתּן־לוֹ‬
‫נָחָ שׁ תַּ חַ ת הַ דָּ ג? אוֹ כִּי־י ִשְׁ אָלֶנּוּ בֵיצָה הֲ י ִֶתּן־לוֹ עַ קְ ָרב?"‪ .‬ישנן גרסאות של לוקס שמוסיפות את‬
‫המילים "לחם" ו"אבן" על מנת להיות הרמוניות עם מתי‪.‬‬
‫מספר הגרסאות השונות של מתי ולוקס מדגימות כי הפסקה איננה אותנטית‪ ,‬אלא‬
‫מסורת עממית‪ -‬סוג כשלהו של מבניות מקובלת‪ .‬תמונות שונות כדוגמת "לחם‪/‬אבן"‪,‬‬
‫"דג‪/‬נחש"‪" ,‬ביצה‪/‬עקרב" – הוכנסו לפתגם לפי שיקול דעתו של העורך‪.‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬מתי בחר לצרף הסבר משלו ב‪ .11:7‬ההטפה‪ ,‬החיפוש אחר האמת ב‪,7:8‬‬
‫הפכה למדריך לצבירת עושר חומרי‪ ,‬ככל הנראה בדרך תפילה‪ .‬מתי מדגיש שחובה "לבקש‪,,‬‬
‫כלומר לפנות להק בתפילה נוצרית‪ .‬עם זאת‪ ,‬מדובר בסתירה עם " כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם‬
‫‪91‬‬
‫בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ"‬
‫‪F408‬‬
‫הנוצרים מתעלמים כליל מחוסר העקביות בטקסטים שלהם‪ :‬מאזיניו של ישוע הם בני‬
‫האלוהים )"אביכם"( באותו האופן שישוע הוא בן האלוהים‪ ,‬והרבה לפני שהוא פתח בעבורם‬
‫את הדרך בצליבתו‪.‬‬
‫‪ " 14-7:13‬בּ ֹאוּ בַּפֶּ ַתח הַ צָּר כִּי ָרחָ ב הַ פֶּ ַתח וּמְ ֻרוַּחַ ת דֶּ ֶר� הָ אֲ בַדּוֹן ו ְַרבִּים אֲ שֶׁ ר י ָב ֹאוּ בוֹ‪ .‬וְצַר‬
‫הַ פֶּ תַ ח וּמוּצָק דֶּ ֶר� הָ חַ יִּים וּמְ עַ טִּ ים הֵ ם אֲ שֶׁ ר י ִמְ צְאוּהָ ‪".‬‬
‫מסכת שבת ‪ " 104‬בא ליטמא פותחין לו‪ ,‬בא ליטהר מסייעים אותו‪ ".‬היהדות שמה דגש‬
‫על חופש הבחירה‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫‪ " 18-7:15‬הִ שָׁ מְ רוּ ָלכֶם מִ נְּבִיאֵ י הַ שָׁ קֶ ר הַ בָּאִ ים אֲ לֵיכֶם ִבּלְבוּשׁ ְכּבָשִׂ ים וּבְקִ ְרבָּם זְאֵ בִים‬
‫ט ְֹרפִים הֵ מָּ ה‪ .‬הַ כֵּר ַתּכִּירוּ אוֹתָ ם ְבּ ִפ ְרי ָם הֲ י ֵאָסְ פוּ עֲ נָבִים מִ ן־הַ קֹּצִים אוֹ ְתאֵ נִים מִ ן־הַ בּ ְַרקָ נִים‪ .‬כֵּן‬
‫כָּל־עֵ ץ טוֹב ע ֹשֶׂ ה ְפּ ִרי טוֹב ו ְהַ נִּשְׁ חָ ת ע ֹשֶׂ ה ְפּ ִרי ָרע‪ .‬עֵ ץ טוֹב �א־יוּכַל עֲ שׂוֹת ְפּ ִרי ָרע ו ְעֵ ץ נִשְׁ חָ ת‬
‫�א י ַעֲ שֶׂ ה ְפּ ִרי טוֹב‪".‬‬
‫נביאים ומורים רוחניים למיניהם היו מחזה נפוץ ביהודה דאז‪ .‬מתי יכול היה להתכוון‬
‫למנהיגים של כתות נוצריות מתחרות‪ ,‬כדוגמת שמעון הקוסם‪.‬‬
‫ישוע המושווה לכבש‪ ,‬לא בדיוק הביא 'פירות טובים' על ישראל‪ ,‬ומתאים באופן משעשע‬
‫לתיאור‪ .‬יתכן והפסוק הוא משחק מילים על המילה "טוקוס" ביונית – "צאצאים" שפירושה‬
‫הינו הן פירות והן ריבית‪ .‬אנשים הנושאים בקרבם פירות רעים מושווים למלווים בריבית‪,‬‬
‫שנחשבו בזמנו לפושעים מהסוג הגרוע ביותר‪.‬‬
‫אוֹתם"‪.‬‬
‫ָ‬
‫‪ " 20-7:19‬וְכָל־עֵ ץ אֲ שֶׁ ר־�א י ַעֲ שֶׂ ה ְפּ ִרי טוֹב יִכּ ֵָרת וְי ֻשְׁ ַל� בָּאֵ שׁ‪ָ .‬לכֵן בְּפִ ְרי ָם תַּ כִּירוּ‬
‫מדובר בתוספת מאוחרת‪ .‬מתי ‪ 7:20‬הינו המשך של ‪ 7:19 .7:16‬חוזר במדויק על‬
‫מילותיו של יוחנן המטביל מ‪ ,3:10‬שנאמרו בהקשר שונה מאוד וכוונו כלפי חוטאים ככלל‪.‬‬
‫‪ 7:19‬כמו כן מאשש את העונש המחכה ליהודים‪.‬‬
‫‪� " 7:21‬א כָל־הָ א ֹמֵ ר לִי 'אֲ דֹנִי‪ ,‬אֲ דֹנִי' י ָבוֹא בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪ ,‬כִּי אִ ם־הָ ע ֹשֶׂ ה ְרצוֹן אָבִי‬
‫שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם"‪.‬‬
‫צביעותה של הכנסייה הינה כה אדירה עד שלמרות שזו הרשתה לעצמה להתעלם כליל‬
‫ממרבית חוקתו של ישוע‪ ,‬היא בחרה שלא להשמיט פסוק זה מהברית החדשה‪ .‬ישוע אומר‬
‫בבירור שמי שלא יקיים את מצוות ה'‪ ,‬לא ייכנס למלכות השמיים‪ 92 .‬הישועה אינה מובטחת‬
‫אוטומאטית לכל מי שמכריז על אמונתו‪.‬‬
‫‪F409‬‬
‫חשוב לציין‪ ,‬כי אמרה זו מופעה מאוחר למדי‪ ,‬בזמן שבו ישוע כבר נודע ברבים בכינוי‬
‫'אדוני'‪ .‬אפולוגטיקנים מודרניים טוענים כי מדובר במילה אדוני מלשון אדון‪ ,‬ולא מלשון‬
‫אלוהים‪ .‬אולם הכותב מרמז בבירור על אלוהות‪.‬‬
‫הפנייה ל"אבי שבשמיים"‪ ,‬אם תפורש מילולית‪ ,‬עלולה להוביל את הקורא חזרה ישר‬
‫למיתוס הלידה הבתולית‪.‬‬
‫‪" 7:22‬ו ְהָ י ָה בַּיּוֹם הַ הוּא י ֹאמְ רוּ ַרבִּים אֵ לַי אֲ דֹנִי אֲ דֹנִי הֲ �א בְשִׁ מְ � נִבֵּאנוּ וּבְשִׁ מְ � גּ ֵַרשְׁ נוּ‬
‫שֵׁ דִ ים וּבְשִׁ מְ � עָ שִׂ ינוּ נִ ְפלָאוֹת ַרבּוֹת?"‬
‫הרעיון הנוצרי‪ ,‬לפיו עצם אמירת שמו של ישוע מחוללת ניסים‪ ,‬בא מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪" 10:1‬וַיִּקְ ָרא אֵ לָיו אֶ ת־שְׁ נֵים עָ שָׂ ר תַּ לְמִ ידָ יו וַיִּתֵּ ן לָהֶ ם שָׁ לְטָ ן עַ ל־רוּחוֹת הַ טֻּ מְ אָה ְלג ֲָרשֵׁ ם‬
‫וְל ְִרפּוֹא כָּל־חֳ לִי וְכָל־מַ דְ ו ֶה"‪ .‬בתחילה ישוע חלק בכוחותיו עם תלמידיו‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬כאשר‬
‫המירו את פיו‪ ,‬שמו בלבד הפך נחשב למספיק בכדי לגרש רוחות רעות‪.‬‬
‫‪ " 7:23‬אָז אֶ עֱ נֶה־בָּם לֵאמ ֹר 'מֵ עוֹלָם �א י ָדַ עְ תִּ י אֶ תְ כֶם סוּרוּ מִ מֶּ נִּי פּ ֹעֲ לֵי אָו ֶן'"‪.‬‬
‫כאן מתעקש ישוע שעל הנוצרים לדבוק בחוק התורני‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫תהילים ‪ " 6:9‬סוּרוּ מִ מֶּ נִּי‪ ,‬כָּל‪-‬פּ ֹעֲ לֵי אָוֶן‪ .‬כִּי‪-‬שָׁ מַ ע י ְהו ָה‪ ,‬קוֹל ִבּ ְכי ִי‪ ".‬באופן טבעי‪ ,‬דוד מבקש‬
‫להימנע מאויביו‪ .‬מתי ‪ 7:23‬מייחס בשגגה את אותה החרדה לישוע‪ ,‬רוח הקודש‬
‫בהתגלמותה‪ 38 .‬קודם כל‪ ,‬תמוה ביותר שאל יבקש מאנשים להניח לו‪ .‬שנית‪ ,‬עושי רע‬
‫מורחקים ה' בכל מקרה‪ ,‬ובקשתו של ישוע לניכור אף גדול יותר מאנשים אלה‪ ,‬אינה הגיונית‪.‬‬
‫וכיצד יכולים אנשים אלה לסור מאלוהים? ייתכן והכותב תיאר לעצמו מעין אל יווני‬
‫אנתרופומורפי‪ ,‬שאינו כל יכול‪ ,‬ומתרועע בדרך קבע עם בני אדם‪ .‬שלישית‪ ,‬רשעים רשאים‬
‫לחזור בתשובה בכל עת‪ .‬להרחיק אותם סופית משמעו לשלול מהם את היכולת לחזור‬
‫בתשובה‪ -‬מה שסותר את התורה‪ .‬הטעות הינה אולי קטנה יותר אם מתי התכוון ליום הדין‪.‬‬
‫‪F37‬‬
‫‪ָ " 25-7:24‬לכֵן כָּל־הַ שׁ ֹמֵ עַ אֶ ת־דְ ב ַָרי אֵ לֶּה ו ְעָ שָׂ ה א ֹתָ ם‪ ,‬אֲ דַ מֵּ הוּ לְאִ ישׁ חָ כָם אֲ שֶׁ ר־ ָבּנָה‬
‫אֶ ת־בֵּיתוֹ עַ ל־הַ צּוּר‪...‬ו ְ�א נָפָ ל כִּי יֻסַּ ד עַ ל־הַ צּוּר‪ .‬וְכָל־הַ שׁ ֹמֵ עַ אֶ ת־דְּ ב ַָרי אֵ לֶּה ו ְ�א י ַעֲ שֶׂ ה א ָֹתם‬
‫י ִדְ מֶ ה לְאִ ישׁ בַּעַ ר אֲ שֶׁ ר־ ָבּ נָה אֶ ת־בֵּיתוֹ עַ ל־הַ חוֹל‪".‬‬
‫לוקס ‪ 48-6:47‬הינו שונה‪ :‬שם‪ ,‬הבית לא 'נבנה על צור' )ייתכן כמשל לכנסיה שבנה‬
‫פטרוס‪ ,‬האבן( אלא פשוט 'נבנה היטב'‪ .‬אולם יש גרסאות של לוקס שכן משתמשות ב'צור'‪.‬‬
‫אם נקבל את המילה בית כמטאפורה לאמונה‪ ,‬אז מתי מתווכח כאן עם הנוצרים הגויים‪:‬‬
‫אמונה ללא דבקות בתורה )הצור( אינה יציבה‪ ,‬כדוגמת הבית הנבנה על חול‪ .‬פאולוס התעלם‬
‫מהוראה ברורה זו לפעול כאשר הוא הכריז שרק האמונה חשובה‪ ,‬וכי אין צורך במעשים‪.‬‬
‫ספרו הסודי של יעקב ‪" 8:7‬נודע לי כי תבנו בית בעל ערך רב בעיניכם‪ ,‬מאחר ותיקחו בו‬
‫מחסה‪ .‬זה יוכל לתמוך בביתם של שכניכם כאשר יקרוס‪ ".‬הבית הקורס יכול להיות אמונתם‬
‫ההרוסה של ההמונים‪ ,‬אשר יפנו לנצרות‪ .‬אולם המשמעות אינה ברורה‪ .‬ייתכן וההצהרה‬
‫מתייחסת לתפקידה של הנצרות בתוך המשבר שחוותה היהדות בימים שלאחר חורבן בית‬
‫המקדש השני בשנת ‪ 70‬לספירה‪ .‬השימוש ב"שכנים" בצורת הרבים אינו מתייחס לנוצרים‬
‫התומכים אחד בשני‪ ,‬למרות שניתן לייחס אותו למשפחות‪.‬‬
‫הגנוסטים האמינו כי מי שהשיג רמה רוחנית גבוהה‪ ,‬יחיה בנפרד מהעולם‪ .‬בהקשר‬
‫שכזה‪ ,‬ייתכן וספרו של יעקב מתכוון למילה בית כמקום רוחני גנוסטי‪ ,‬ולתמיכה כסיוע שיוכלו‬
‫לתת הנוצרים לחבריהם‪.‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬האוונג'ליסטים הכינו מעין משל על בנאי‪.‬‬
‫‪ " 27-7:26‬וְכָל־הַ שׁ ֹמֵ עַ אֶ ת־דְּ ב ַָרי אֵ לֶּה ו ְ�א י ַעֲ שֶׂ ה א ָֹתם י ִדְ מֶ ה לְאִ ישׁ בַּעַ ר אֲ שֶׁ ר־ ָבּנָה‬
‫אֶ ת־בֵּיתוֹ עַ ל־הַ חוֹל‪ .‬וַיּ ֵֶרד הַ גֶּשֶׁ ם וַיִּשְׁ טְ פוּ הַ נְּחָ לִים וַיְנַשְׁ בוּ הָ רוּחוֹת וַיִּ ְפגְּעוּ ַבּבַּית הַ הוּא וַי ִפּ ֹל ו ַתְּ הִ י‬
‫מַ פַּ לְתּוֹ גְדוֹלָה!"‬
‫יתכן ומדובר בתיאור מאוחר של נפילת ירושלים‪ .‬השימוש "אִ ישׁ בַּעַ ר" יכול להצביע על כך‬
‫שהפסקה אינה אמיתית‪ " 5:22 .‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כָּל־אֲ שֶׁ ר י ִקְ צ ֹף עַ ל־אָחִ יו חִ נָּם חַ יָּב הוּא ְלבֵית‬
‫דִּ ין ו ַאֲ שֶׁ ר י ֹאמַ ר אֶ ל־אָחִ יו ֵרקָ א חַ יָּב הוּא לְסַ נְהֶ דְ ִרין ו ַאֲ שֶׁ ר נָבָל י ִקְ ָרא לוֹ הוּא מְ חֻ יַּב אֵ שׁ גֵּיהִ נּ ֹם"‪.‬‬
‫‪" 29-7:28‬וַיִּשְׁ תּוֹמֵ ם הֲ מוֹן הָ עָ ם עַ‬
‫אוֹתם כְּאִ ישׁ שִׁ לְטוֹן ו ְ�א‬
‫ָ‬
‫ל־תּוֹרתוֹ‪ .‬כִּי הָ י ָה מְ לַמֵּ ד‬
‫ָ‬
‫כַּסּוֹ ְפ ִרים‪".‬‬
‫הכותב מביע בקיאות מסוימת בתורה שבע"פ‪ .‬תיאולוגים נוצריים בוודאי נתקלו בשיטה זו‬
‫בדיוניהם‪.‬‬
‫‪38‬מתי ‪ 7:21‬י ֹאמְ רוּ ַרבִּים אֵ לַי אֲ דֹנִי אֲ דֹנִי‬
‫‪53‬‬
‫הדוקטרינה של ישוע הייתה בלתי קונבנציונאלית במובן מהותי‪ .‬חז"ל ביססו כל פסק‬
‫הלכה שהגו על דבריהם וסמכותם של קודמיהם )גדולי התורה בדורות הקודמים(‪ ,‬או על סמך‬
‫פרשנות זהירה של כתבי הקודש על סמך חוקים ספציפיים‪ .‬ישוע מצידו‪ ,‬לימד ללא כל עדויות‬
‫תומכות‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא ניסה לחוקק הלכות על סמך דעתו האישית בלבד‪ ,‬בשונה מחז"ל‪.‬‬
‫שיטתו של ישוע הינה תמוהה‪ .‬אפילו פילוסופים באותה העת הסתמכו כולם על מורים‬
‫ברי סמכא‪ .‬ניתן לצפות להתנהלות שכזו מאדם חסר השכלה‪ ,‬שאינו מכיר את מסורת חז"ל‪.‬‬
‫בדומה‪ ,‬מזייף נוכרי הממציא או משנה את דבריו של מורה יהודי‪ ,‬היה נוהג באותו האופן‪.‬‬
‫התפיסה של גאון הדוחה את הסמכות הקיימת לטובת רעיונות חדשים הייתה זרה‬
‫למנטאליות העת העתיקה‪ ,‬אז 'עתיקות' הייתה מילה נרדפת לסמכות‪ ,‬שהייתה נרדפת‬
‫לאמת‪ .‬שיטת השכנוע המסורתית‪ ,‬על סמך הוכחות מהכתוב‪ ,‬הייתה משכנעת את העם‬
‫הרבה יותר‪ ,‬ומרבית תורתו של ישוע הייתה מבוססת על התורה‪.‬‬
‫שיטתו של ישוע זכתה לגינויים מתמשכים‪ .‬כוהני המקדש שואלים את ישוע על סמך איזו‬
‫סמכות הוא עושה "את הדברים הללו"‪ 93 .‬הפרשנות הנוצרית המקובלת הינה שגויה‪ ,‬מאחר‬
‫וישוע לימד שם ולא ביצע ניסים‪ .‬למעשה‪ ,‬כוהני המקדש שאלו איזו סמכות מוכרת תמכה‬
‫בתורתו של ישוע‪ .‬הסופר הגוי לא הבין זאת והחליט 'לשפר' את הטקסט‪ .‬סביר להניח שישוע‬
‫הכיר את הבעיה‪ .‬הוא מסרב להשיב לכוהנים ודוחק אותם לפינה עם שאלה מתחמקת‪:‬‬
‫"טְ בִילַת יוֹחָ נָן מֵ אַי ִן הָ י ְתָ ה הֲ מִּ שָׁ מַ י ִם אִ ם־מִ ְבּנֵי אָדָ ם?"‬
‫‪F410‬‬
‫במקום אחר‪ ,‬ישוע מתווכח לפי השיטה הרבנית‪ ,‬כמו כאשר הוא משתמש בהוכחה על‬
‫ידי האנלוגיה עם השטן‪ .‬הוא הזדקק לטיעונים ועוות בדרך קבע את כתבי הקודש‪ .‬לא הוא‬
‫ולא כותב הבשורה הכירו את התורה שבעל פה‪ ,‬אשר מצריכה שנים של לימוד‪ .‬בקיאותו של‬
‫ישוע והכותב מסתכמת בשימוש בציטטות פופולאריות‪ ,‬דבר שכל ילד יהודי היה מכיר‪.‬‬
‫"וַיִּשְׁ תּוֹמֵ ם הֲ מוֹן הָ עָ ם עַ‬
‫ל־תּוֹרתוֹ" מכיוון שהוא לא היה בקיא בתיאולוגיה‪ .‬הכותב ידע‬
‫ָ‬
‫שחז"ל נהגו לבקר את הנוצרים על כך שלא גיבו את תורתם במקורות תורניים והטיפו לכלל‬
‫היהודים לקחת את דוגמתם‪.‬‬
‫‪ְ " 8:4‬ראֵ ה אַל־תְּ סַ פֵּ ר לְאִ ישׁ"‪.‬‬
‫את המילים הללו אמר ישוע לאדם שהיה נגוע במחלת הצרעת‪ .‬ישוע ריפא את מחלתו‬
‫תוך כדי עבירה על דיני טוהרה‪ 94 .‬על כן ניתן להסיק שהאירוע לא יכול היה להתרחש ככתוב‪,‬‬
‫מאחר ונאמר שקהל גדול צפה בו‪ " 8:1 .‬וַיֵּלֶ� אַחֲ ָריו הֲ מוֹן עַ ם ָרב"‪.‬‬
‫‪F41‬‬
‫בכפר נחום‪ ,‬הופתע ישוע על ידי אמונתו השלמה של שר מאה רומאי‪ ,‬אשר ביקש ממנו‬
‫לרפא את נערו‪ ,‬שהיה נמצא במקום מרוחק‪ .‬אוכלוסיית כפר נחום‪ ,‬עיירה קטנה‪ ,‬לא יכלה‬
‫לעלות על מספר מאות אנשים‪ .‬אפילו אם לוקחים בחשבון ישובים סובבים‪ ,‬מדוע היה צורך‬
‫בבסיס רומאי כה גדול באזור‪ ,‬עד ששכן בו שר מאה? לא ידוע אם להורדוס אניטפס היה צבא‬
‫של שכירי חרב זרים בגליל‪ .‬לרוב‪ ,‬צבאות שכאלה גויסו בעבור מלחמה ספציפית‪ ,‬מאחר‬
‫ואחזקת הצבא הייתה יקרה מאוד‪ .‬שר המאה ביקש מישוע שלא ללכת לנערו‪ ,‬אלא רק לומר‬
‫דברי ריפוי‪ .‬ישוע מגיב ב‪ " :8:10‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם גַּם־ ְבּי ִשְׂ ָראֵ ל �א־מָ צ ִ‬
‫ָאתי אֱ מוּ נָה ַרבָּה‬
‫כָּז ֹאת"‪ " 8:13 .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר ישועַ אֶ ל־שַׂ ר־הַ מֵּ אָה לֵ� וְכֶאֱ מוּ נָתְ � כֵּן י ִהְ י ֶה־לָּ� וַיּ ֵָרפֵא נַעֲ רוֹ בַּשָׁ עָ ה‬
‫הַ הִ יא"‪ .‬מבחינה הגיונית‪ 8:13 ,‬היה אמור לבוא מיד אחרי ‪.8:10‬‬
‫אין ספק כי כל מעשיית שר המאה הרומאי הינה זיוף שנועד להראות שאפילו הגויים‬
‫האמינו בישוע‪ ,‬בעוד שהיהודים דחו אותו‪ .‬אותו הסיפור בדיוק על ריפוי מרחוק סופר על‬
‫אפולוניוס מטיאנה‪ ,‬והנוצרים לוו אותו‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪ " 8:11‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם ַרבִּים י ָב ֹאוּ מִ מִּ ָזְרח וּמִ מַּ עֲ ָרב וְי ָסֵ בּוּ עִ ם־אַב ְָרהָ ם וְיִצְחָ ק וְי ַעֲ ק ֹב‬
‫בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם"‪.‬‬
‫ב‪ 22:30‬ישוע משיב לצדוקים‪" ,‬כִּי בִּתְ חִ יַּת הַ מֵּ תִ ים �א־י ִשְׂ אוּ נָשִׁ ים ו ְ�א תִ נָּשֶׂ אנָה כִּי י ִהְ יוּ‬
‫כְּמַ לְאֲ כֵי אֱ �הִ ים בַּשָׁ מָ י ִם‪ ".‬כלומר‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬אל תאכלו‪.‬‬
‫תיאולוגים נוצריים לא חידשו דבר בכך ש'הרחיבו' את הקריאה לכלל אומות העולם‪.‬‬
‫העמדה היהודית הינה ברורה‪ :‬כל אדם יזכה למלכות השמיים אם רק יפנה לחוק התורני‪.‬‬
‫בירמיהו‪ ,‬אפילו רשעים פונים לה' בבוא העולם הבא‪ .‬ביחזקאל‪ ,‬עמים אחרים אינם ניצלים‪,‬‬
‫למרות שניתנת להם ההזדמנות להמיר את דתם עד לרגע האחרון‪ .‬ישעיהו‪ " ,‬ו ַיּ ֹאמֶ ר לִי‪,‬‬
‫‪95‬‬
‫אָרץ‪"...‬‬
‫עַ בְדִּ י‪-‬אָ תָּ ה‪--‬י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬אֲ שֶׁ ר‪-‬בְּ� אֶ תְ פָּ אָר‪ ..‬וּנְתַ תִּ י� לְאוֹר גּוֹי ִם‪ ,‬לִהְ יוֹת ישועָ ִתי עַ ד‪-‬קְ צֵה הָ ֶ‬
‫חז"ל אומרים‪" ,‬צדיקים מכל האומות יזכו לקחת חלק בעולם הבא‪ ".‬הכוונה בצדיקים הינה‬
‫לאנשים המצייתים לשבע מצוות בני נוח‪.‬‬
‫‪F 412‬‬
‫ישעיהו ‪ ..." 56:7‬כִּי בֵיתִ י‪ ,‬בֵּית‪-‬תְּ ִפלָּה י ִקָּ ֵרא ְלכָל‪-‬הָ עַ מִּ ים"‪ .‬אך זה תקף רק לגבי אלה‬
‫הנזכרים ב‪ " :56:6‬וּ ְבנֵי הַ נֵּכָר‪ ,‬הַ נִּ ְלו ִים עַ ל‪-‬י ְהוָה לְשָׁ ְרתו‪ ...‬לִהְ יוֹת לוֹ לַעֲ בָדִ ים‪--‬כָּל‪-‬שׁ ֹמֵ ר‬
‫שַׁ בָּת וּמַ חֲ זִיקִ ים ִבּב ְִריתִ י‪".‬‬
‫על אף שכותבי הטקסט היהודי‪ ,‬בשונה מהנביאים‪ ,‬מתארים את שעבודם או השמדתם‬
‫של הגויים באחרית הימים‪ ,‬הפרושים פעלו במרץ להמיר את דתם ליהדות‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫היהדות הייתה פתוחה לגויים שביקשו להמיר את דתם‪.‬‬
‫‪ 12-8:11‬הינו תוספת מאוחרת‪ ,‬והיא זרה להקשר של אמונה‪ .‬לאחר שבדיוק אמר ישוע‬
‫בפסוק ‪ " ,10‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם" הוא מתחיל מחדש בפסוק ‪ " :11‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם‪ ".‬שלל‬
‫תוספות שכאלה נראות בברית החדשה‪ ,‬וכולן סובבות סביב הקריאה להפיץ את הבשורה‬
‫לכלל העמים‪ .‬אך האמת הייתה ההיפך הגמור‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬ישוע סרב לסייע לגויים ואף‬
‫לשומרונים‪ ,‬המצייתים לחלק ממצוות היהדות‪ .‬כמו כן‪ ,‬ישוע אסר על תלמידיו להגיש סיוע‬
‫לגויים‪.‬‬
‫ההמשך‪ " ,‬אֲ בָל ְבּנֵי הַ מַּ לְכוּת הֵ מָּ ה י ְג ֲֹרשׂוּ אֶ ל־הַ חשֶׁ � הַ חִ יצוֹן"‪ ,‬משנה את משמעות‬
‫הפסקה‪.‬‬
‫ֵיתה פֶ טְ רוֹס וַיּ ְַרא אֶ ת־חֲ מוֹתוֹ נ ֹפֶ לֶת לְמִ שְׁ כָּב ו ְחוֹלַת קַ דָּ חַ ת‪ .‬וַיִּגַּע‬
‫‪ " 15-8:14‬ו ַ יָּב ֹא ישועַ בּ ָ‬
‫ְבּי ָדָ הּ וַתִּ ֶרף מִ מֶּ נָּה הַ קַּ דָּ חַ ת ו ְתָּ קָ ם ו ַתְּ שָׁ ֲרתֵ ם‪".‬‬
‫התיאור הינו מפוקפק ביותר‪ .‬אמהות נהגו להתגורר בבית בינהן‪ ,‬לא בנותיהן‪ .‬מאחר‬
‫ומשפחות היו רחבות‪ ,‬היעדר בנים אינו סביר‪.‬‬
‫תמונה של אם המשרתת את בנה או חמה הינה תמוהה בתרבות היהודית‪ ,‬אשר שמה‬
‫דגש על כיבוד הורים‪ .‬הסיפור הופך הגיוני רק לאור האגדה על פטרונילה‪ ,‬בתו של פטרוס‪,‬‬
‫אשר עקבה אחריו ומתה ברומא‪ .‬אב היה לוקח את ביתו עמו לו אמה נפטרה‪ .‬פאולוס אכן‬
‫טוען שספס חברה לאשתו לזמן מה‪ 96 .‬יתכן והחמות הייתה האישה היחידה בבית באותה‬
‫העת להגיש את הארוחה‪.‬‬
‫‪F413‬‬
‫ֵיתה שִׁ מְ עוֹן‬
‫נראה כי הכותב של מתי מאמץ את לוקס ‪ " :4:38‬וַיָּקָ ם מִ בֵּית הַ ְכּנֵסֶ ת ו ַ יָּב ֹא בּ ָ‬
‫ו ְח ֹתֶ נֶת שִׁ מְ עוֹן אֲ חָ ז ַָתּה קַ דַּ חַ ת ָרעָ ה‪ .‬וַיִּתְ יַצֵּב עָ לֶיהָ וַיִּגְעַ ר בַּקַּ דַּ חַ ת ו ַתִּ ֶרף מִ מֶּ נָּה ו ַָתּקָ ם מְ הֵ ָרה‬
‫ו ַתְּ שָׁ ֵרת א ֹתָ ם‪ ".‬בלוקס‪ ,‬ישוע מגרש את שד הקדחת‪ ,‬מה שנראה רע לא רק מנקודת המבט‬
‫של המדע המודרני )שישוע האלוהי אמור להיות מודע לו(‪ ,‬אך גם מצד היהדות‪ ,‬האוסרת‬
‫גירוש שדים‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪" 17-8:16‬וַי ְהִ י לְעֵ ת עֶ ֶרב ו ַ ָיּבִיאוּ אֵ ָליו ַרבִּים אֲ חוּזֵי שֵׁ דִ ים וַיְג ֶָרשׁ אֵ ת־הָ רוּחוֹת בִּדְ בַר פִּיו‬
‫וַי ְַרפֵּא אֵ ת כָּל־הַ חוֹלִים‪ .‬לְמַ לּאת אֵ ת אֲ שֶׁ ר דִּ בֶּר י ְשַׁ עְ י ָהוּ הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר חֳ ָלי ֵנוּ הוּא נָשָׂ א וּמַ כְאֹבֵינוּ‬
‫סְ ָבלָם‪".‬‬
‫מתי מציין ספציפית את הגשמת הנבואה‪ ,‬ולא סתם שיש דמיון בין המאורעות‪ ,‬והוא‬
‫טועה‪ .‬אנשים בזמנו האמינו כי מחלות נגרמו בשל רוחות רעות‪ ,‬או שהיו אלו עונשים מה'‪.‬‬
‫במקרה הראשון‪ ,‬ישוע אכן גרש את השדים‪ ,‬אך לא שאב אותם אל עצמו‪ -‬כפי שניבא ישעיהו‪.‬‬
‫במקרה השני‪ ,‬ישוע ביטל את העונש‪ ,‬אך לא סבל ממנו בעצמו‪.‬‬
‫ִ‬
‫ֵשׁ־חוֹרים וּלְעוֹף הַ שָׁ מַ י ִם קִ נִּים וּבֶן־הָ אָדָ ם אֵ ין לוֹ מָ קוֹם‬
‫‪ " 8:20‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו ישועַ 'לַשׂוּעָ לִים י‬
‫לְהַ נִּיחַ אֶ ת־ר ֹאשׁוֹ'"‪.‬‬
‫תומא ‪ ..." 86‬ובן האדם אין לו מקום לשכב ולנוח‪ ".‬בתצורה זו‪ ,‬הרעיון הינו הגיוני‪ .‬חיות‬
‫וציפורים יכולות לנוח‪ ,‬אך האדם תמיד נמצא בתנועה‪ .‬חיות וציפורים אינם דואגים בבטחת‬
‫קנם‪ ,‬אך האדם דואג אפילו בביתו‪ .‬תומא מתייחס למנוחה מיסטית מהעולם‪.‬‬
‫בפרשנות מילולית‪ ,‬נראה כי גם מתי וגם לוקס אומרים כי לישוע אין בית משלו‪.‬זה יכול‬
‫לצייר אותו כאיסיי‪ ,‬החי בדיור משותף‪ .‬יתכן והיותו של ישוע מחוסר בית הינה אלגוריה‬
‫לחוכמה‪ ,‬התרה אחר מחסה בעולם‪.‬‬
‫‪ " 8:22‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו ישועַ לֵ� אַחֲ ָרי ו ְהַ נַּח לַמֵּ תִ ים לִקְ בּ ֹר אֶ ת־מֵ ֵתיהֶ ם"‪.‬‬
‫לקיחת חלק בהלוויות טימאה את האדם על פי התורה‪ .‬התלמיד היה נזקק לשבוע של‬
‫היטהרות לפני שיכול היה ללכת אחר מורו‪.‬‬
‫הפסקה משקפת את המסורת לפיה ישוע היה תושב נצרת‪ .‬במקרה זה‪ ,‬לא הוא ולא‬
‫תלמידיו יכלו לגעת במתים‪.‬‬
‫ייתכן שמתי המציא את האמרה‪ .‬על אך שהיא מנוגדת למסורת היהודית מצד אחד‪ ,‬ישוע‬
‫מצד שני מכנה באגרסיביות את כל מי שדוחה אותו בתור "מת"‪ .‬אולם ישוע ניסה להמיר את‬
‫דתם ולכן לא החשיב אותם מתים‪.‬‬
‫‪ 34-8:28‬ישוע מגרש רוחות אל תוך גופם של חזירים‪ ,‬אשר בתורם קופצים למיים‬
‫וטובעים‪ .‬מתואר כי האירוע התרחש בארץ הגדרים‪ ,‬מספר קילומטרים משפת הכינרת‪ .‬לא‬
‫ייתכן וחזירים רצו מרחק כה רב וקפצו מצוק‪ .‬מה גם‪ ,‬שגדת המים שטוחה במקום זה‪ ,‬ועל‬
‫החזירים היה לתור אחר מקום גבוה לקפוץ ממנו‪ .‬הבעיה ללא ספק הייתה ניכרת לנוצרים‬
‫הקדומים‪ ,‬ואוריגנוס סבר שהכפר המדובר היה גרגסה‪ .‬נראה שמדובר בספקולציות לכל‬
‫היותר‪.‬‬
‫"אֶ ֶרץ הַ גַּדְ ִריִּם" הינה הטריטוריה של שבט גד היהודי‪ ,‬ששכן באזור דרום הכנרת‪ .‬היה זה‬
‫אזור כמעט בלתי מיושב‪ -‬מדוע שישוע ילך לשם?‬
‫דוגמה נוספת לגירוש שדים מתרחשת ב‪ " :8:31‬וַיִּתְ חַ נֲנוּ אֵ לָיו הַ שֵׁ דִ ים לֵאמ ֹר אִ ם ְתּג ֲָרשֵׁ נוּ‬
‫תְּ נָה לָּנוּ לָבוֹא בְּעֵ דֶ ר הַ חֲ ז ִ‬
‫ִירים"‪ .‬פגאנים האמינו כי שדים נעים מגוף לגוף לפי הוראותיהם של‬
‫אנשים מחוננים‪ .‬אמונה זו עדין קיימת בתרבות הערבית‪ .‬ייתכן והסיפור שאול ממקורות‬
‫אחרים‪ ,‬מכיוון שישוע נהג לגרש שדים באופן היווני‪ ,‬מבלי להזיזם או להוציא אותם מאיבר‬
‫מסוים בגוף‪ ,‬כמו אצבע או בוהן‪ ,‬על מנת שאלה לא ייכנסו במישהו אחר‪ .‬במסורת אחרת‬
‫המשתקפת בבשורות‪ ,‬ישוע מנסה לרפא בכך שהוא סולח לחטאים‪ ,‬אך ה' אוסר עליו‪ .‬אין‬
‫‪56‬‬
‫ספק כי ניסיו של ישוע משקפים אמונות נוכריות‪ .‬ניסים יהודים הינם שונים‪ ,‬כמו קריאה לגשם‪,‬‬
‫ולא תמצאו בהם כשפים או רפואה על סמך אמונה‪.‬‬
‫בטקס יוליסיאני ‪ ,39‬אנשים שזה עתה המירו דתם נהגו לרחוץ עם חזירים אשר ספגו את‬
‫חטאיהם‪ .‬אנשי העת הקדמונה לא הבדילו בין שני גורמי המחלות‪ ,‬חטא ודיבוק בידי שד‪.‬‬
‫בסיפור כאן‪ ,‬ישוע מגרש את השדים לחיות אחרות‪ .‬מארכוס‪ ,‬שלא הכיר את הטקס‪ ,‬שם‬
‫מילים בפיהם של השדים המתחננים בפני ישוע שלא יגרש אותם מהארץ‪ ,‬אלא אל תוך‬
‫חזירים‪ 97 .‬דבקות פטריוטיות מעין זו לאדמה הינה פשוט מגוכחת‪.‬‬
‫‪F38‬‬
‫‪F41‬‬
‫מה היה לישוע לחפש בארץ נוכריה ומלאה בחזירים‪ -‬לא ברור‪ .‬מרקוס אומר כי היו שם‬
‫‪ 2000‬חזירים‪ ,‬יותר מעדר אחד‪ ,‬מספיק בכדי להאכיל אלפי גויים‪ ,‬אשר כביכול חיו באזור‪.‬‬
‫מגדלי החזירים המקומיים לא היו עוברים בשתיקה על הזר שהגיע והרג להם את העדרים‪.‬‬
‫‪ 8:34‬גם הוא מאשר שגויים איכלסו את השטח‪" :‬ו ְהִ נֵּה כָּל־הָ עִ יר יָצְאָה לִקְ ַראת ישועַ‬
‫וְכ ְִראוֹתָ ם א ֹתוֹ וַיְבַקְ שׁוּ מִ מֶּ נּוּ לַעֲ ב ֹר מִ גְּבוּלָם‪ ".‬יהודים לא היו כועסים על אדם שהשמיד חזירים‪.‬‬
‫ביקורו של ישוע בשטח הזר נראה תמוה נוכח האיסור שהוא עצמו הטיל על תלמידיו‬
‫כנגד ביקור בערים נוכריות ‪ , 98‬או לרפא אפילו את השומרונים‪ 99 ,‬אשר כן דבקו במידה‬
‫מסוימת ביהדות‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין זה ברור מדוע ישוע מרפא גויים בפרק זה‪ ,‬ואז מסרב לרפא את‬
‫‪100‬‬
‫ביתה של האישה הכנענית‪.‬‬
‫‪F416‬‬
‫‪F415‬‬
‫‪F417‬‬
‫כמו כן‪ ,‬לא ברור מה היה לחזירים לחפש באזור ים כנרת העקר‪ ,‬מכיוון שמספר כה רב‬
‫של חזירים לא היה מוצא שם מה לאכול‪ .‬קשה מאוד לשלוט על עדר של ‪ 2000‬חזירים‪ ,‬מכיוון‬
‫שבשונה מפרות‪ ,‬אלה מתפזרים‪ .‬פוליביוס מתאר חזירים הרובצים בעדרים של אלפים‬
‫במישור והיערות ביוון‪ .‬אזכור של חזירים כה רבים בבשורה יכול להעיד כי הכותב הכיר את‬
‫יוון הרבה יותר מאשר הוא הכיר את יהודה‪.‬‬
‫ֹאתי�‪ .‬ו ְהִ נֵּה אֲ נָשִׁ ים מִ ן־הַ סּוֹפְ ִרים‬
‫‪" 8-9:2‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֶ ל־נְכֵה הָ אֵ ב ִָרים חֲ זַק ְבּנִי נִסְ לְחוּ־לְ� חַ טּ ֶ‬
‫אָמְ רוּ ִב ְל ָבבָם 'מְ גַדֵּ ף הוּא'‪ .‬ו ְישועַ ָראָה אֶ ת־מַ חְ שְׁ ב ֹתָ ם ו ַיּ ֹאמַ ר‪ ...‬כִּי מָ ה הַ נָּקֵ ל הֶ אָמ ֹר 'נִסְ לְחוּ־לְ�‬
‫חַ טּ ֹאתֶ י�' אִ ם־אָמ ֹר 'קוּם הִ תְ הַ לֵּ�'?"‪.‬‬
‫בכדי להתמודד עם הבעיה של ישוע המפר את הקוד האלוהי בסוגיית המחילה‪ ,‬מתי יוצא‬
‫‪40‬‬
‫מגדרו לתאר את עצלנותו של ישוע‪ :‬הוא סלח מכיוון שזה דרש פחות מילים מאשר לגרש‪.‬‬
‫מבחינה תיאורטית‪ ,‬הנכה היה מסתדר גם בלי ישוע‪ :‬כדברי ‪ ,15-6:14‬האדם החולה היה‬
‫זקוק רק למחול לאחרים בכדי לזכות בין רגע בכושר תנועתו‪.‬‬
‫‪F39‬‬
‫מכיוון שמחלות היו עונש על חטאים‪ ,‬או שלכל הפחות היה מקורן אלוהי‪ ,‬ישוע לא יכל‬
‫לרפא על סמך רצון בלבד‪ .‬מתי נמנע מלומר שישוע סלח לחטאים כמו ה'‪ ,‬למרות שהוא רומז‬
‫זאת‪ .‬לו ישוע היה מכריז זאת‪ ,‬הסנהדרין היה דואג להאשים אותו בחילול קודש‪.‬‬
‫‪ " 8:2‬ו ְהִ נֵּה אִ ישׁ מְ צ ָֹרע בָּא וַיִּשְׁ תַּ חוּ־לוֹ ו ַיּ ֹאמַ ר אֲ דֹנִי אִ ם־תִּ ְרצֶה תּוּכַל לְטַ הֲ ֵרנִי‪ .‬וַיִּשְׁ לַ ח ישועַ‬
‫אֶ ת־י ָדוֹ וַיִּגַּע־בּוֹ ו ַיּ ֹאמֶ ר חָ פֵץ אָנֹכִי טְ הָ ר! וּב ְֶרגַע נ ְִרפְּאָה צ ַָרעְ תּוֹ"‪ .‬הנוצרים ניסו לרמוז על כוחו‬
‫של ישוע למחול לחטאים מבלי להסתכן באמרה ישירה‪ .‬בשונה מיוחנן‪ ,‬מתי התגורר במדינה‬
‫בה ההכרזה על כוחותיך האלוהיים סיבכה אותך פלילית‪.‬‬
‫‪39‬יוליסס ביוון היה אתר טקסים המוני‬
‫‪40‬בניגוד לישוע המתחמק מלומר במפורשות שיש לו את הכוח לסלוח לחטאים‪ ,‬מיליוני כמרים בעתיד‬
‫ישמעו וידויים ויעניקו מחילה על סמך שיקול דעתם האישי‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫בשורת אגרטון )הבשורה האלמונית( ‪ 2:2‬הינה הגיונית ביותר‪" :‬אם תרצה בכך‪ ,‬אטוהר‪".‬‬
‫האמרה תואמת ליהדות האורתודוכסית‪ .‬ה' יכול לרפא צרעת לבקשת נביא‪ ,‬או מראייה‬
‫נוצרית‪ ,‬לבקשתו של ישוע‪.‬‬
‫‪ 31-9:30‬לאחר שריפא שני אנשים עברים‪ " ,‬ו ַתִּ פָּ קַ חְ נָה עֵ ינֵיהֶ ם וַיִּגְעַ ר־בָּם ישועַ ו ַיּ ֹאמַ ר‬
‫אָרץ הַ הִ יא‪".‬‬
‫ְראוּ פֶּ ן־יִוָּדַ ע לְאִ ישׁ‪ .‬ו ְהֵ מָּ ה ְבּצֵאתָ ם הִ שְׁ מִ יעוּ אֶ ת־שָׁ מְ עוֹ ְבּכָל־הָ ֶ‬
‫ההיגיון בבשורה איננו ברור‪ .‬במקרים רבים אחרים‪ ,‬ישוע אינו מבקש מקהלו לשמור על‬
‫שתיקה‪ .‬באמת אין זה מציאותי לצפות מאנשים שישמרו על שתיקה לאחר שחוו נס‪ .‬אין כל‬
‫תיעוד של מקרים בהם בוצעו ניסים ונשמר קשר השתיקה לאחר מכן‪ .‬ישוע חולל ניסים על‬
‫מנת להדגים את כוחו‪ ,‬מה שהצריך מין הסתם שהחדשות יופצו‪.‬‬
‫המצווה איננה משכנעת לאור הרמזים השקופים שנעשו לכיוון הפרושים על כך שישוע‬
‫היה המשיח ‪ -‬ניסיו ודרשותיו‪ .‬המזייף ביקש לענות לאלה שפקפקו בישוע‪ ,‬ולהסביר על‬
‫הדרך מדוע ישוע לא הכריז על עצמו כמשיח‪.‬‬
‫המזייפים של טקסטים שנכללו מאוחר יותר בבשורה יכלו להשתמש בדרישתו של ישוע‬
‫לשמור על שקט על מנת להסביר מדוע ההמון לא הכיר בישוע‪ ,‬או על מנת להראות לאנשים‬
‫שהמירו את דתם לנצרות‪ ,‬שישוע אכן חולל ניסים‪ -‬אך שמר על כל בסוד‪ .‬מדיניות השתיקה‬
‫בסיפורים אלה באה על מנת לחזק אותם‪ .‬אנשים למדו על הניסים רק דרך המספר‪" :‬ישוע‬
‫ריפא אנשים ואסר עליהם לספר זאת‪ ,‬לכן אנו רק למדים זאת כעת‪ ".‬מאוחר יותר‪ ,‬הוכנסו‬
‫הסיפורים לבשורה‪ ,‬נוסף הקהל‪ ,‬וישוע מחולל הניסים‪ ,‬מה שהוביל לחוסר עקביות בין רצונו‬
‫לקדם את עצמו כמשיח ורצנו לשמור על פרופיל נמוך‪.‬‬
‫הסבר נוסף אך פחות סביר הינו פרוגרסיבי יותר‪ .‬ישוע ידע שאם ידרוש שקט‪ ,‬זה יבטיח‬
‫את תפוצת השמועה‪ .‬או ייתכן שעצם תהליך הריפוי כלל טקסיות לא יהודית‪ .‬ישוע ניסה‬
‫להסתיר את הטקס‪ ,‬לא את הריפוי עצמו‪.‬‬
‫לוקס ‪" 4:41‬וְגַם־שֵׁ דִ ים יָצְאוּ מֵ ַרבִּים ו ְהֵ ם ק ְֹראִ ים ו ְא ֹמְ ִרים 'אַ ָתּה הוּא )הַ מָּ שִׁ יחַ (‬
‫בֶּן־הָ אֱ �הִ ים!' וַיִּגְעַ ר־בָּם ו ְ�א נְתָ נָם לְדַ בֵּר כִּי י ָדְ עוּ אֲ שֶׁ ר הוּא הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫זהו שריד למסורת אחרת‪ ,‬שעל פיה ישוע לא אמור היה להיות בר זיהוי‪ .‬ייתכן והתשובה‬
‫תימצא בטקסטים קנאיים העוסקים במשיח הנרדף והדחוי‪ .‬על פי גרסאות אלה‪ ,‬היה על ישוע‬
‫להתחבא עד שתגיע העת להביא את יום הדין‪ ,‬ושעד אז אל לכוהנים‪ ,‬שליטים או שדים‬
‫לזהות אותו‪.‬‬
‫המסורות המעורבבות מובילות לאבסורד‪ .‬ישוע ריפא וקרא את החולים אליו‪ .‬הוא הוקיע‬
‫את אנשי נצרת שדחו אותו למרות הניסים בכפר נחום‪ .‬עם זאת הוא דרש סודיות מהנרפאים‪.‬‬
‫אנשים שמעו את זעקותיהן של הרוחות המגורשות‪ .‬למעשה הגירוש הצביע על סמכותו של‬
‫ישוע‪ .‬עדיין‪ ,‬הוא מפציר בשדים שישתקו‪.‬‬
‫‪ " 9:10‬וַי ְהִ י בַּהֲ סִ בּוֹ ְבּבֵיתוֹ ו ְהִ נֵּה מוֹכְסִ ים ו ְחַ טָּ אִ ים ַרבִּים בָּאוּ ו ַ יָּסֵ בּוּ עִ ם־ישועַ ו ְַתלְמִ ידָ יו‪".‬‬
‫לוקס ‪ " 5:29‬וַיַּעַ שׂ־לוֹ ֵלו ִי מִ שְׁ תֶּ ה גָדוֹל ְבּבֵיתוֹ ו ְעַ ַ‬
‫ם־רב מִ ן־הַ מּוֹכְסִ ים ו ַאֲ נָשִׁ ים אֲ חֵ ִרים הָ יוּ‬
‫מְ סֻ בִּים עִ מָּ הֶ ם"‪ .‬אך לוקס ‪ 5:27‬אומר שהוא עזב את כל רכושו כאשר הוא חבר לישוע‪ .‬אולי‬
‫לוקס ציין את לוי בשגגה בתור המארח מכיוון שהיו שם מוכסים‪.‬‬
‫נראה כי ישוע מתעב מוכסים‪ " :‬כִּי אִ ם־תְּ אֵ הֲ בוּ אֶ ת־א ֹהֲ בֵיכֶם מַ ה־שְּׂ כ ְַרכֶם הֲ �א‬
‫‪101‬‬
‫גַּם־הַ מֹּכְסִ ים י ַעֲ שׂוֹּ־ז ֹאת"‪.‬‬
‫‪F 418‬‬
‫‪58‬‬
‫בספר מתי‪ ,‬המשתה מתרחש היכנשהו בכפר נחום‪ ,‬אך מי היו הקהל הגדול של‬
‫המכסים‪ ,‬ומה הם עשו בעיירה כה קטנה? באופן טיפוסי‪ ,‬מתי משמיט את ביקורו של ישוע‬
‫בביתו של גובה מס שנוא‪ ,‬על אף שלוקס מדווח זאת‪.‬‬
‫גובה המיסים לוי‪ ,‬המיר את דתו והפך לתלמיד של ישוע‪ .‬בהתאם‪ ,‬היה עליו למסור את‬
‫רכושו‪ ,‬וכו‪ ...‬עם זאת‪ ,‬נראה כי הוא שמר על ביתו וכספו וערך משתה‪ .‬ישוע אינו יוצא נגד‬
‫המשתה אשר מומן בכספי בצע מזוהמים‪ .‬להיפך‪ ,‬הוא אף לוקח חלק‪.‬‬
‫ייתכן והמאורע נהגה על ידי כותב גוי שלא ראה במוכסים חוטאים אלא פקידי ציבור‬
‫מכובדים‪ .‬חשוב להבחין כי מתי מכנה אנשים אלה במפורשות חוטאים‪ ,‬בעוד שלוקס מדבר‬
‫על אחרים מבלי לומר שהם אנשים רעים‪ .‬יתכן וזו הסיבה שבגללה מוכסים מצוינים ברשימת‬
‫השליחים‪ .‬אפולוגטיקנים נוהגים לומר שלוי נכלל בבשורות בכדי להראות שכל אדם מסוגל‬
‫לכפר על חטאיו‪ .‬אך הנקודה היא שמוכסים לא היו חוטאים כמו שהם פשוט היו שנואים על‬
‫הציבור‪ .‬להיפך‪ ,‬גוי היה מציג את המוכסים כתלמידים עשירים אך נאמנים של ישוע‪ ,‬מה‬
‫שמאיר על ההבדל בין הגישה היהודית והנוכרית כלפי מוכסים‪.‬‬
‫התמקדות הבשורות במוכסים עלולה לנבוע מרצונם של עורכי הברית החדשה ליצור‬
‫רקע למתי‪ .‬הם הניחו ככל הנראה שבתור הסופר‪ ,‬מתי יציג את עצמו ואת עמיתיו כחוטאים‪,‬‬
‫מה שייתן משקל רב יותר לכפרתם‪.‬‬
‫המונח " מוֹכְסִ ים ו ְחַ טָּ אִ ים" מצביע כי מוכסים לא נחשבו לחוטאים של ממש‪ ,‬אך נחשבו‬
‫לגרועים מאנשים רגילים‪ .‬קנאים יכלו להשוות מוכסים למפרי גבול‪ ,‬מאחר והם ייחסו חשיבות‬
‫מיוחדת לספריהם‪ ,‬והתעלמו מהעובדה שבתורה אין איסור על שום מקצוע מלבד זנות‪ ,‬וכי‬
‫התורה מציינת בפירוש שיש לגבות מיסים‪ .‬הגינוי התיאולוגי המאוחר כנגד גביית מיסים נבע‬
‫מהרגשות השליליים הכללים שהציבור רחש למקצוע זה‪.‬‬
‫יחס שלילי במיוחד כלפי מוכסים ככל הנראה התפתח לאחר מלחמת היהודים‪ ,‬אז החלו‬
‫המוכסים לגבות מיסים מנופחים‪ ,‬ובעיקר את המס היהודי המשפיל‪ .‬על כן‪ ,‬ניכר כי ניתן‬
‫לתארך את נרטיב המוכסים לתקופה מאוחרת מ‪ 70‬לספירה‪.‬‬
‫בהתחשב במספר המוכסים‪ ,‬הזונות‪ ,‬החולים וכו‪ ,‬התרועעות עם חוטאים וטמאים לא‬
‫הייתה בעיה גדולה בעבור היהודים‪ ,‬למרות שהדבר היה מזעזע את האיסיים‪ .‬כותב הבשורה‬
‫יכול היה להשתמש בכך בכדי להשיב למוסכמות האיסיים‪.‬‬
‫היהודים לא נהגו לנדות חוטאים מהקהילה‪ .‬רבי שמעון בן לכיש הנודע היה שודד‬
‫בצעירותו‪ .‬חזרה בתשובה ונטישת דרכיו הרעות היו תנאי לחזרתו לתלם‪ .‬הבשורה מתארת‬
‫את ישוע מתקשר עם חוטאים‪ .‬דרשותיו לא הוקיעו אותם‪ ,‬ומנגד לא דרשו מהם דבר‪ .‬הן‬
‫עמדו בקנה אחד עם המסורת הקיימת‪ .‬המסורת התלמודית מציעה אנלוגיה להתנהלותו של‬
‫ישוע‪ .‬בסנהדרין ‪ ,37‬מסופר על רבי זעירה אשר התחבר עם שודדים‪ ,‬בתקווה שדוגמתו‬
‫האישית תגרום להם לשנות את דרכם‪ .‬הם חזרו בתשובה לאחר מותו‪ .‬חז"ל גינו את‬
‫התנהלותו‪ :‬את הרוע יש לגרש בדרך ענישה ודחייה חברתית‪ ,‬לא בסובלנות‪.‬‬
‫"על האדם הצדיק ללכת בעקבות החוטא ולסייע לו להתנער מטומאתו‪ ,‬להכניע את יצר‬
‫הרע ולטהר את נפשו‪ .‬וינקף לזכותו של האדם הצדיק אם הצליח להוליד את החוטא‬
‫מחדש‪ 102 ".‬או "גם אם ידך השמאלית דוחה אותם‪ ,‬על ידך הימנית לקרב את החוטאים‬
‫אליך‪ 103 ".‬ניתן לתאר את גישת החברה היהודית כלפי חוטאים בתור נכונות מתמדת לעודד‬
‫חזרה בתשובה ומנגד סירוב לקחת חלק במעשים בלתי טהורים‪.‬‬
‫‪F419‬‬
‫‪F 420‬‬
‫‪59‬‬
‫ייתכן מאוד כי מוכסים ושאר חוטאים היו מקור ההכנסה העיקרי של הכת‪ ,‬ויחס עוין כלפי‬
‫אנשים אלה היה מסוכן להכנסתו של ישוע‪ .‬מימון היה דבר חשוב מאוד‪ .‬התלמוד מזכיר‬
‫פעמים רבות כי לרבנים שונים היו פטרונים‪.‬‬
‫‪ 13-9:12‬בעודו עונה לפרושים אשר ביקרו את השתתפותו במשתה‪" ,‬וַיִּשְׁ מַ ע ישועַ ו ַיּ ֹאמֶ ר‬
‫אֲ לֵיהֶ ם הַ חֲ זָקִ ים אֵ ינָם צ ְִריכִים לְרֹפֵא כִּי אִ ם־הַ חוֹלִים כִּי �א־בָאתִ י לִקְ ר ֹא אֶ ת־הַ צַּדִּ יקִ ים כִּי‬
‫אִ ם־אֶ ת־הַ חַ טָּ אִ ים‪".‬‬
‫"הַ חֲ זָקִ ים אֵ ינָם צ ְִריכִים לְר ֹפֵא כִּי אִ ם־הַ חוֹלִים" היה פתגם יווני פופולארי‪ ,‬ואין זה סביר‬
‫שהיה זה פתגם אמיתי של ישוע‪.‬‬
‫אין זה סביר שאדם אשר הוזמן למשתה כאורח ידרוש מהמארח לחזור בתשובה‪.‬‬
‫השתתפות במשתה בתרבות של יהודה העתיקה סימל חברות והכרה‪ .‬הפרושים לא יצאו נגד‬
‫ישוע מכיוון שהוא הטיף לחוטאים לשוב לתלם‪ ,‬אלא מכיוון שהוא התרועע עימם כחבריו‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫‪F40‬‬
‫האורחים היו מאמיניו האדוקים ביותר של ישוע‪ ,‬אולם הוא כינה אותם חוטאים‪ .‬על כן‪,‬‬
‫ישוע הגדיר את החטא כהתנהלות מוסרית‪ ,‬ולא כהיעדר אמונה‪ .‬ברגע שאלה "נרפאו"‪ ,‬על‬
‫החוטאים היה להפסיק לחטוא ולחיות על פי החוק התורני‪ -‬אותו דוחה הכנסייה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬בשום מקום בברית החדשה לא נראה ישוע פונה לפרושים‪ ,‬לסופרים‪ ,‬ליהודים‪,‬‬
‫למישהו‪ -‬בדרישה שיבקשו מחילה‪ .‬ייתכן ואנו עדים לזכר של תרבות עתיקה אודות מטיף‬
‫עממי שפנה בדבריו לחוטאים‪ ,‬ולא לאדם שניסה לשנות את העולם‪.‬‬
‫‪ " 15-9:14‬וַיִּגְּשׁוּ אֵ לָיו ַתּלְמִ ידֵ י יוֹחָ נָן ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'מַ דּוּעַ אֲ נַחְ נוּ ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים צָמִ ים הַ ְרבֵּה‬
‫ו ְתַ לְמִ ידֶ י� אֵ ינָם צָמִ ים?' ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם ישועַ 'אֵ י� יוּכְלוּ ְבּנֵי הַ חֻ פָּ ה לְהִ ְתאַ בֵּל בְּעוֹד הֶ חָ ָתן‬
‫עִ מָּ הֶ ם? הִ נֵּה י ָמִ ים בָּאִ ים וְלֻקַּ ח מֵ אִ תָּ ם הֶ חָ תָ ן ו ְאָז י ָצוּמוּ'"‪ .‬לוקס ‪ 35-5:34‬כותב 'לצום' במקום‬
‫'להתאבל'‪ ,.‬מכיוון שלוקס לא הכיר את המנהג עליו דיבר ישוע‪.‬‬
‫בני החופה לא נהגו לצום מכיוון שלא ניתן לצפות לתפילה אמיתית וכנה‪ ,‬כפי שנדרש‬
‫מאנשים בצום‪ ,‬מאנשים שיכורים ושמחים‪ .‬ההתרועעות עם ישוע‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אמורה לעודד‬
‫תפילה וצום‪ .‬תענית ‪ 8‬היא ככל הנראה מסורת עתיקה‪ :‬אם הצום איננו אפשרי כעת‪ ,‬התחילו‬
‫את הצום בהזדמנות הראשונה‪ .‬סיטואציות כאלה צצו לעיתים קרובות‪ ,‬וההלכה הנלוות הינה‬
‫ככל הנראה עתיקה מאוד‪ .‬היהודים הכירו אותה ללא ספק‪ .‬בברית החדשה לא נכתב כי‬
‫תלמידיו של ישוע צמו לאחר מותו‪ ,‬על מנת לפצות על כל הצומות שפוספסו‪ .‬יוחנן מתאר את‬
‫שיבתו של ישוע בעת ארוחה‪ ,‬כך שברור שאף אחד לא צם‪ .‬בשום מקום בברית החדשה לא‬
‫נכתב על צום לאחר עלייתו של ישוע השמיימה‪.‬‬
‫‪ 15-9:14‬הינו ללא ספק הסבר מאוחר למסורת הנוצרית העתיקה‪ ,‬אשר התפלגה‬
‫מהיהדות וממנהגיה‪ .‬הצום מהווה חלק אינטגראלי מאמונות רבות‪ ,‬והכנסייה באמת שילבה‬
‫צומות באמונה הנוצרית מאוחר יותר‪ .‬הרצון להחזיר את מנהג הצום מוסבר בסוף הפסוק‪,‬‬
‫שהוא ככל הנראה תוספת מאוחרת‪ ,‬שם ישוע טוען כי תלמידיו יצומו לאחר מותו‪.‬‬
‫המילה 'הרבה' עם זאת יכולה לרמז על כך שתלמידיו של ישוע אכן נהגו לצום‪ ,‬אולם לא‬
‫הרבה כמו תלמידי יוחנן והפרושים‪ .‬ייתכן וגם מילה זו נוספה מאוחר יותר על מנת לגרום‬
‫לטקסט להישמע הגיוני יותר‪ .‬באמת אין זה סביר שמורה רוחני ביהודה העתיקה היה זוכה‬
‫להצלחה אילו היה מטיף לתלמידיו שלא לצום כלל‪ .‬התפיסה של צום בתור מאורע המתלווה‬
‫‪41‬ישוע‪ ,‬אשר חי על תרומות‪ ,‬לא היה בעמדה מוסרית לבקר את תורמיו‪ .‬משה לעומתו היה מסוגל‬
‫לבקר את בני ישראל‪ ,‬מכיוון שהוא לא גבה מהם כל תשלום‪ ,‬כהלת רבא ‪.3‬‬
‫‪60‬‬
‫לאבל מחזקת אף יותר את הסברה שמדובר ברעיון נוצרי‪ .‬מסורת הצום ביהדות הייתה‬
‫מלאת שמחה‪ ,‬כפי שרומז ישוע בעצמו ב‪.6:18‬‬
‫בימים בהם הכנסייה כבר הייתה גדולה ומבוססת‪ ,‬היא לא נזקקה עוד לפשטות על מנת‬
‫למשוך מאמינים‪ ,‬ועל כן אימצה את הצומות הארוכים‪ ,‬במיוחד בקרב מי שחי במסדרים‬
‫דתיים‪ .‬באותו הזמן‪ ,‬הצומות הארוכים בנצרות החלו משתנים באופן צבוע ביותר‪ ,‬עד‬
‫שהצריכו לא יותר מהימנעות ממזונות מסוימים‪.‬‬
‫תומא ‪ 27‬מדגיש במיוחד את חשיבות הצום‪" :‬אם לא תימנעו מהעולם‪ ,‬לא תמצאו את‬
‫המלכות‪ ".‬הגנוסטים ראו בצום דרך מיסטית להימנע מעולם החומר‪.‬‬
‫תומא ‪" 104‬ויאמרו אליו‪ ,‬הבה נתפללה היום ונצומה‪ .‬ויאמר ישוע‪ :‬מה החטא אשר‬
‫חטאתי ובמה נכשלתי? אבל אחרי צאת החתן מין החופה אז יצומו והתפללו‪ ".‬בנוכחותו של‬
‫ישוע‪ ,‬התלמידים מתנזרים מהעולם בדרך של צום מיסטי‪ ,‬אשר לאחר עזיבתו‪ ,‬עליהם לצום‬
‫פיזית‪ .‬ככל הנראה מדובר בתוספת מאוחרת‪ ,‬אשר סותרת את תומא ‪ 104:2‬שם ישוע אומר‬
‫שרק הטהורים )מי שלא חטאו( אינם חייבים לצום‪ .‬הדרך היחידה ליישב בין תומא ‪104:2‬‬
‫לבין ‪ 104:3‬היא להניח שכאשר היה ישוע בסביבה‪ ,‬תלמידיו היו טהורים ונקיים מחטא‪,‬‬
‫והתחילו לחטוא רק לאחר שעזב‪ -‬דבר שאין להתגאות בו‪.‬‬
‫השימוש במטאפורת החתונה הייתה רווחת בגנוסטיקה ‪ .‬הם כינו את המקום בו קיבלו‬
‫הנחנכים לקרבם את רוח הקודש‪ ,‬חדר הכלולות‪.‬‬
‫‪" 17-9:16‬אֵ ין אָדָ ם מֵ שִׂ ים טְ לַאי חָ דָ שׁ עַ ל־שִׁ מְ לָה ָבלָה כִּי י ִ נָּתֵ ק הַ טְּ לַאי מִ ן־הַ שִּׂ מְ לָה וְי ִתְ ַרחֵ ב‬
‫הַ קֶּ ַרע‪ .‬ו ְאֵ ין נוֹתְ נִים יַי ִן חָ דָ שׁ בְּנ ֹאדוֹת ָבּלִים פֶּ ן־יִבָּקְ עוּ הַ נּ ֹאדוֹת ו ְהַ יַּי ִן י ִשָׁ ֵפ� ו ְהַ נּ ֹאדוֹת י ֹאבֵדוּ אֲ בָל‬
‫נוֹתְ נִים אֶ ת־הַ יַּי ִן הֶ חָ דָ שׁ בְּנ ֹאדוֹת חֲ דָ שִׁ ים וּשְׁ נֵיהֶ ם י ַחְ דָּ ו י ִשָׁ מֵ רוּ‪".‬‬
‫לוקס ‪" 5:36‬אֵ ין אִ ישׁ מַ עֲ לֶה מַ טְ לִית שֶׁ ל־ ֶבּגֶד חָ דָ שׁ עַ ל־ ֶבּגֶד"‪ .‬העורך של מתי ככל הנראה‬
‫החליף את הציטוט מלוקס בתיאור יותר גרפי‪ .‬מצד שני‪ ,‬ייתכן וקהלו של לוקס לא היה בקיא‬
‫בתכונותיו של בגד בלוי‪ ,‬ולכן לוקס בחר להשתמש במשל כללי יותר‪ .‬יתכן עוד שלוקס חיזק‬
‫את הרעיון בכך שאמר כי הניסיון לשנות תורה חדשה על מנת שתתאים לישנה רק מזיקה‬
‫לה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬היעדר אדיקותם של כותבי הבשורות הינו ברור‪ :‬הם בפירוש לא החשיבו את‬
‫הטקסט כדבר התגלות‪.‬‬
‫תומא ‪" 47‬לא יוכל איש לרכב על שני סוסים או לדרוך שתי קשתות‪ ,‬ולא יוכל עבד שני‬
‫אדונים‪ .‬אשר שתה יין ישן‪ ,‬לא יתאו לחדש‪ .‬לא ייתן יין חדש בנאדות ישנים‪ ,‬פן יבקעו‪ .‬ולא יתן‬
‫יין ישן בנאדות חדשים‪ ,‬פן יחמיץ‪ .‬ולא יטלא ישן על בגד חדש‪ ,‬כי כן יקרע‪ ".‬נראה כי הרעיון‬
‫חשוב לתומא‪ ,‬מאחר וחזרה על אותו המשפט בניסוחים שונים אינה מתאימה לסגנונו הרגיל‪.‬‬
‫תומא מדבר על חוסר התאימות שבין הדרך הישנה לחדשה )היהדות לעומת‬
‫הגנוסטיקה(‪ ,‬ששתיהן טובות במובן מסוים‪ .‬הוא אומר כי אל למי שטועם מיין ישן )היהדות(‬
‫להתנסות ביין חדש )הדרך החדשה(‪ .‬הרעיון לא צלצל היטב באוזני הנוצרים‪ ,‬ובחלק מכתבי‬
‫הקודש הוא אף הושמט המשפט כליל‪ ,‬או שהוחלף ב"ו ַאֲ שֶׁ ר שָׁ ָתה יַי ִן י ָשָׁ ן אֵ ינֶנּוּ חָ פֵץ עוֹד ְבּיַי ִן‬
‫חָ דָ שׁ כִּי י ֹאמַ ר הַיּ ָשָׁ ן נָעִ ים מִ מֶּ נּוּ" ככתוב בלוקס ‪ ,5:39‬אשר ככל הנראה שינה את הטקט‬
‫המקורי של תומא‪.‬‬
‫הטקסט של תומא הוא ככל הנראה המקור‪ .‬מתי כותב‪" ,‬ו ְאֵ ין נוֹתְ נִים יַי ִן חָ דָ שׁ בְּנ ֹאדוֹת‬
‫ָבּלִים פֶּ ן־יִבָּקְ עוּ הַ נּ ֹאדוֹת ו ְהַ יַּי ִן י ִשָׁ ֵפ� ו ְהַ נּ ֹאדוֹת י ֹאבֵדוּ‪ ,".‬שינוי ברור על הטקסט של תומא‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫מתי מציג את יתרונותיה של הדרך החדשה‪ ,‬ומשמיט את " ו ְאֵ ין נוֹתְ נִים יַי ִן ישן בְּנ ֹאדוֹת‬
‫חדשים" ושאר זוגות‪ :‬שני סוסים ושתי קשתות – ומשאיר רק את התיאור אודות חסרונותיה‬
‫של הדרך הישנה‪ .‬הטקסט הינו ככל הנראה גרסה מאוחרת ומרובת עריכה שנועדה להמעיט‬
‫בערכה של היהדות ולעודד אמונה בשיבתו של ישוע‪.‬‬
‫"וְי ִתְ ַרחֵ ב הַ קֶּ ַרע "‪ .‬כלומר‪ ,‬הברית החדשה מזיקה ליהדות‪ ,‬אשר מצידה הופכת את‬
‫הנצרות לחסרת שימוש‪ .‬הכותב טוען שעל ידי הפרדה‪" ,‬שתיהן נשמרות"‪ .‬זהו טיעון בעד‬
‫נצרות נוכרית‪ ,‬שאינה תלויה ביהדות‪ .‬אך המשל אינו תואם להקשר‪ :‬ב‪ ,15-9:14‬ישוע משיב‬
‫לשאלה בנושא צום‪ ,‬וב‪ 9:8‬הוא משיב זאת בנושא ריפוי ביתו של בכיר‪ .‬בשני המקרים‪ ,‬ישוע‬
‫משיב במילים ומעשים‪ .‬ב‪ ,17-9:16‬ישוע פשוט מכריז הכרזה ללא כל סיבה נראית לעין‪.‬‬
‫‪" 9:36‬וּב ְִראוֹתוֹ אֶ ת־הַ הֲ מֹנִים נִכְמְ רוּ ַרחֲ מָ יו עֲ לֵיהֶ ם כִּי הֵ ם מִ תְ עַ לְּפִים וְנִדָּ חִ ים כַּצּ ֹאן אֲ שֶׁ ר‬
‫אֵ ין־לָהֶ ם ר ֹעֶ ה‪".‬‬
‫הרמיזה הנוצרית המקובלת הינה לישעיהו ‪ֻ " – 53:6‬כּלָּנוּ כַּצּ ֹאן ָתּעִ ינוּ‪ ,‬אִ ישׁ לְדַ ְרכּוֹ פָּ נִינוּ;‬
‫ו ַיהו ָה הִ ְפגִּיעַ בּוֹ‪ ,‬אֵ ת עֲ וֹן ֻכּלָּנוּ‪ ".‬אך לזו אין כל ביסוס‪ ,‬מאחר ואילו התכוון ישעיהו לישוע‪ ,‬אז יש‬
‫לרחם על ישוע‪ ,‬ולא לפארו‪.‬‬
‫ככתוב‪ " ,‬ו ַיהו ָה הִ ְפגִּיעַ בּוֹ‪ ,‬אֵ ת עֲ ֹון ֻכּלָּנוּ"‪ ,‬ה' לקח על עצמו את חטאי האדם‪ -‬במקרה של‬
‫ישוע‪ ,‬שהוא הפך לחוטא כשאר האנשים‪.‬‬
‫מתי מוסיף‪ " ,‬אֲ שֶׁ ר אֵ ין־לָהֶ ם ר ֹעֶ ה"‪ ,‬ובכך מעוות את דבריו של ישעיהו על מנת שיתאימו‬
‫לישוע‪ .‬אך בישעיהו ‪ 53‬אין כל אזכור לרועה‪.‬‬
‫‪ " 38-9:37‬אָז י ְדַ בֵּר לְתַ לְמִ ידָ יו ו ַיּ ֹאמַ ר ַרב הַ קָּ צִיר ו ְהַ פּ ֹעֲ לִים מְ עַ טִּ ים‪ָ .‬לכֵן הִ תְ חַ נֲנוּ אֶ ל־בַּעַ ל‬
‫הַ קָּ צִיר לִשְׁ �חַ פּ ֹעֲ לִים לִקְ צִירוֹ"‪.‬‬
‫אין זה סביר שהכוונה היא שישוע ציפה מתלמידיו שיבקשו ממנו לשלוח עוד תלמידים‬
‫להטיף‪ .‬הפניה היא לה' שישלח עוד נביאים‪ .‬ישוע אינו טוען שיש לו כוחות שכנוע מיוחדים‬
‫מול ה'‪ ,‬אלא מורה לתלמידיו להתפלל‪ .‬הטקסט הינו אמין ביותר )ומצוי הן בתומא ‪ 73‬והן‬
‫הלוקס ‪ .(10:2‬למעשה מדובר בוידוי של ישוע שאינו משתמע לשתי פנים‪ ,‬כי הוא עצמו אינו‬
‫מיוחד‪ ,‬וכי ישנם "עוד פועלים" בנמצא‪.‬‬
‫‪ " 10:5‬אֶ ת־שְׁ נֵים הֶ עָ שָׁ ר הָ אֵ לֶּה שָׁ לַח י ֵשׁוּעַ וַיְצַו א ֹתָ ם לֵאמ ֹר אֶ ל־דֶּ ֶר� הַ גּוֹי ִם אַל־תֵּ לֵכוּ‬
‫ו ְאֶ ל־עִ יר הַ שׁ ֹמְ רוֹנִים אַל־תָּ ב ֹאוּ"‪.‬‬
‫ציווי זה סותר את מצוותו המאוחרת של ישוע‪ ,‬לאחר קימתו לתחייה‪ ,‬להטיף לכל אומות‬
‫העולם‪ .‬האם דעתו של ישוע השתנתה באופן כה קיצוני לאחר צליבתו? לא סביר‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫ישוע ידע על צליבתו העתידית כאשר הזהיר את תלמידיו מפני הגויים‪ .‬על כן‪ ,‬אין זה סביר‬
‫שישוע אכן אמר את הדברים הללו‪ ,‬וכי מדובר בפולמוס נוסף של מתי היהודי מול הנוצרים‬
‫הגויים או השומרונים‪.‬‬
‫היה קשה מאוד להגיע מיהודה לגליל מבלי לעבור בארץ השומרונים‪.‬‬
‫שנאתם של הנוצרים לשומרונים כנראה התבססה על סיבות אחרות מאלה של היהודים‪.‬‬
‫הנוצרים לא יכלו לבקר את השומרונים על כך שלא צייתו לתורת משה‪ ,‬מכיוון שהם היו‬
‫אשמים באותו החטא‪ .‬הנוצרים לא ראו כל חשיבות בבית המקדש בירושלים‪ ,‬והמקדש‬
‫השומרוני בהר גריזים לא הפריע להם‪ .‬שני הזרמים היו מנוגדים ליהדות‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫הריב בין שתי הקבוצות ככל הנראה פרץ סביב סיפור תחייתו של ישוע‪ ,‬אותו דחו‬
‫הצדוקים והשומרונים‪ .‬אולם סוגיה זו הפכה מהותית רק לאחר מותו של ישוע‪ ,‬מה שמחזק‬
‫את הסברה שמדובר בתוספת מאוחרת לטקסט‪ ,‬ושישוע מעולם לא אמר זאת‪.‬‬
‫אפשרות נוספת‪ ,‬היא שהשומרונים דאז הושפעו על ידי רעיונותיו של שמעון הוקסם‪,‬‬
‫אשר היה עוין לישוע‪.‬‬
‫‪ " 10:6‬לְכוּ אֶ ל־הַ צּ ֹאן הָ אֹבְדוֹת אֲ שֶׁ ר ְלבֵית־י ִשְׂ ָראֵ ל"‪.‬‬
‫תומא ‪" 14:4‬וכי תבואו אל ארץ ונסעתם במקומותיה‪ ,‬והיה בקבלם אתכם אכלו מכל אשר‬
‫ישימו בפניכם‪ ,‬ורפאתם את חוליהם‪ ".‬הפסוק אינו מתאר נטייה כלפי הגויים‪ .‬גרסתו של תומא‬
‫הינה הגיונית אילו תלמידיו של ישוע היו איסיים‪ .‬אם כן‪ ,‬אז ישוע שחרר אותם רשמית‬
‫מהמחויבות לאכול רק עם איסיים אחרים‪ ,‬ובהכרזתו קבע כי גם מזון שהוכן בידי יהודים הינו‬
‫כשר‪ .‬כמו כן‪ ,‬ישוע מבטל את האיסור כנגד ריפוי מי שאינו איסיי‪ .‬האיסיים נודעו כמרפאים‪.‬‬
‫‪" 10:7‬וּ ְב ֶלכְתְּ כֶם קִ ְראוּ לֵאמ ֹר מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם קָ ְרבָה ָלבוֹא"‪.‬‬
‫פסוק זה הינו הגיוני אליו נאמר בידי מטיפים של כת המטבילים‪ ,‬אך אינו הגיוני בהקשר‬
‫של משימתו המשיחית של ישוע‪ .‬על המשיח להגיע בדיוק לפני יום הדין‪ .‬תפקידו איננו להטיף‬
‫על מלכות השמיים העתידית שתגיע מתישהו‪ .‬ישוע אינו מדבר על תאריך נקוב‪.‬‬
‫‪" 10:8‬הָ קִ ימוּ אֵ ת הַ מֵּ תִ ים"‬
‫נראה כי הנוצרים המוקדמים התייחסו לפסוק זה באופן מילולי‪ ,‬שכן רווחו באותה‬
‫התקופה אגדות רבות אודות אנשים שהוחזרו לחיים בידי ‪ 12‬השליחים‪ .‬אירועים אלה נראו‬
‫כסימן לבוא אחרית הימים‪.‬‬
‫ייתכן מאוד ומדובר בהוראות מיסטיות בלבד‪ :‬עוררו את האמונה‪ ,‬הקימו אותה לתחייה‬
‫בלבבות המתים ברוחם‪ .‬אם כן‪ ,‬אז ניתן להתייחס באופן ציורי גם ליתר הכתוב‪ִ " :‬רפְאוּ אֵ ת‬
‫הַ חוֹלִים טַ הֲ רוּ אֵ ת הַ מְּ צ ָֹרעִ ים‪ ...‬ו ְאֵ ת הַ שֵׁ דִ ים גּ ֵָרשׁוּ חִ נָּם לְקַ חְ ֶתּם חִ נָּם תִּ תֵּ נוּ"‪ .‬כמובן שאפשר‬
‫תמיד לומר שריפוי וטיהור הן פעולות רוחניות‪ ,‬שיכולות להתקשר באופן מטפורי לחזרה‬
‫בתשובה‪.‬‬
‫"חִ נָּם לְקַ חְ תֶּ ם חִ נָּם תִּ תֵּ נוּ" יכול להתפרש כמצווה שלא לפסוח על אנשים שעזבו את הדת‪,‬‬
‫על אף שזה פחות סביר‪ .‬סביר יותר כי מדובר בקריאה לבטל את תקופת ההתלמדות שנאלצו‬
‫נוצרים לעבור לפני שנחשפו לתורה‪ .‬הן לגנוסטים והן לאיסיים היו תקופות ארוכות של‬
‫התלמדות וניסיון לפני החשיפה לתורה‪.‬‬
‫‪�" 11-10:9‬א־תִ קְ חוּ זָהָ ב ו ְ�א כֶסֶ ף ו ְ�א נְחשֶׁ ת בַּחֲ ֵ‬
‫גוֹריכֶם‪ .‬ו ְ�א תַ ְרמִ יל לַדֶּ ֶר� ו ְ�א שְׁ תֵּ י‬
‫ִי־ראוּי לַפּ ֹעֵ ל דֵּ י מִ חְ י ָתוֹ‪ .‬וְכָל־עִ יר וּכְפָ ר אֲ שֶׁ ר ָתּב ֹאוּ שָׁ מָּ ה דִּ ְרשׁוּ מִ י‬
‫כֻתָּ נוֹת ו ְ�א נַעֲ ַלי ִם ו ְ�א מַ טֶּ ה כּ ָ‬
‫הוּא הָ גוּן ָלזֶה בְּתוֹכָהּ ו ְשָׁ ם שְׁ בוּ עַ ד צֵאתְ כֶם‪".‬‬
‫ִי־ראוּי לַפּ ֹעֵ ל דֵּ י מִ חְ י ָתוֹ" הינו הבסיס למסורת הנוצרית לפיה על הקהילה לכלכל את‬
‫"כּ ָ‬
‫מטיפיה‪ .‬במרקוס הפסוק אינו קיים‪ ,‬ואין כל סיכוי שהאיסיים כיבדו זאת‪ ,‬מאחר ונאסר עליהם‬
‫לקחת דבר מה בחינם מאנשים טמאים‪ ,‬כולל יהודים אחרים‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬פסוק זה הוכנס‬
‫למתי עקב מסורת מסוימת‪ ,‬או שהוא הגיע מפאולוס‪ 104 ,‬אשר מצטט את הפסוק בכדי‬
‫להתגונן מול האשמה של ניצול לרעה של כוח‪ .‬מכיוון ונראה שפאולוס אינו מכיר שום‬
‫התבטאות של ישו‪ ,‬לא ניתן לומר שהוא לקח פסוק זה מהבשורות‪ .‬ככל הנראה הוא המציא‬
‫אותו‪.‬‬
‫‪F 421‬‬
‫‪63‬‬
‫הרעיון קיים גם במסורת היהודית‪ 105 ,‬אולם בשום מקום לא נכתב שעל הקהילה לכלכל‬
‫רבנים‪ .‬התנהלותו של ישוע מזכירה הפילוסופים היוונים הנודדים‪ .‬היהדות אסרה לכלכל‬
‫רבנים על חשבון הציבור‪ ,‬למרות שהיא התירה לכוהנים לקבל מעשר‪ ,‬בהתאם לתורה‪ .‬רבנים‬
‫החלו לקבל משכורות באמצע ימי הביניים‪ ,‬וגם אז היה זה בעקיפין‪ .‬טכנית‪ ,‬שכרם לא היה‬
‫בגין עבודתם‪ ,‬אלא פיצוי בגין אובדן הכנסה שנגרם עקב עיסוקם במקצוע‪ .‬לפני כן‪ ,‬אפילו‬
‫רבנים מפורסמים עסקו במקצוע כזה או אחר לשם מחייתם‪.‬‬
‫‪F 42‬‬
‫זוהר הדסה ‪ 1:4‬מדווח כי בימי קדם היו חכמים גוועים ברעב ונמנעים מעבודה בזמן‬
‫לימוד תורה‪ ,‬למרות שזו יכולה להיות אגדה בלבד‪.‬‬
‫המצווה הינה הוראה למאמינים לכלכל את כמריהם במידה ואינם נכונים לעשות זאת‬
‫מיוזמתם‪ -‬סתירה לדימוי החבצלות חסרות הדאגות שאינן מסתמכות על דבר ארצי‪.‬‬
‫ייתכן והפסקה באה להסביר את הפרוצדורה המבוססת לפיה יש לתת לכמרים את‬
‫ראשון הפירות‪ ,‬ואת הלחם הראשון שנאפה‪ .‬דידך ‪ 13‬מתאר את המסורת‪ ,‬ככל הנראה מבלי‬
‫להכיר את הציווי בבשורות‪.‬‬
‫דידך ‪ 11‬קובע כי אל לכמרים מתלמדים להעדר ליותר מיומיים מעיירתם‪ ,‬וייתכן ומתי‬
‫רצה לקרוא תיגר על חוק יהודי‪-‬נוצרי זה‪ .‬מטיפים נוצרים מהמאה השנייה לספירה הלכו‬
‫לערים נוכריות גדולות‪ ,‬לא ליישובים יהודים קטנים‪ ,‬והיה עליהם להישאר הרבה יותר זמן‬
‫בכל מקום‪.‬‬
‫הפסוק מתאר אופן התנהלות הדומה לזה של האיסיים על פי יוסף בן מתיתיהו‪ .‬הם לא‬
‫לקחו עימם דבר‪ ,‬ונהגו לשהות בבתי חבריהם )מִ י הוּא הָ גוּן?(‪ .‬רכוש היה ציבורי‪ ,‬כך שהם לא‬
‫נזקקו לדבר במסעותיהם‪.‬‬
‫מה עוד יכול לתאר הפסוק באומרו "מי הוא הגון?"‪ .‬בזמנו טרם היו נוצרים‪ .‬אנשים‬
‫עשירים בטח שלא היו מבכרים לביתם חבורה של מטורפים דתיים‪ ,‬ויהודים דתיים לא היו‬
‫מארחים את אויבי היהדות‪ .‬ישנם אלה הסבורים כי ישוע התכוון לאוהדיו‪ ,‬אך זה לא יכול‬
‫להיות‪ .‬מטיפים היו נוהגים להגיע העירה בערב‪ ,‬להתחיל את הטפותיהם למחרת‪ .‬עד אז‪,‬‬
‫אלה לא יכלו למצוא אוהדים לדרכם‪ .‬קהילות כפריות נהגו להתאסף בשעות בוקר‪ .‬מטיף‬
‫שהיה מגיע אחר הצהריים לא היה מוצא קהל רב‪.‬‬
‫מדוע שמטיף יזדקק למארח? בזמנו היה נהגו שנוודים מתארחים במעין בית הארחה‬
‫שתוחזק בידי הקהילה או בית הכנסת‪ .‬ישוע באופן תמוה אינו מזכיר אכילה בזמן מסע‪:‬‬
‫האיסיים נהגו לאכול עם שחר ושקיעה‪ ,‬וצמו בין לבין‪.‬‬
‫הבשורה בוודאי מתכוונת לקבוצה המוכרת היטב לשליחים‪ ,‬ככל הנראה האיסיים‪.‬‬
‫בתיאור המטיף‪ ,‬הכותב החליט לכלול מאפיין מוכר כדוגמת מטה‪ .‬המצווה האיסיית‬
‫הכוללת הייתה לא לקחת למסע דבר מה שניתן לאסוף בביתו של חבר לקבוצה‪ .‬באשר‬
‫למטה‪ ,‬זה נדרש בזמן המסע‪ ,‬ולא בעת ביקור בית‪ .‬ייתכן והרצון להפטר מהמטה נועד בכדי‬
‫להתבדל מהאיסיים‪.‬‬
‫יתכן והמצווה התייחסה במקור לחרב‪ ,‬במקום למטה‪ .‬החרב הייתה מאפיין של איסיים‬
‫בזמן מסע‪ .‬סופר נוצרי מאוחר יותר יכול היה להחליף את החרב במטה על מנת להמחיש כי‬
‫קבוצתו הייתה שוחרת שלום‪ .‬הציווי שלא לקחת מטה ככל הנראה בא מאוחר יותר‪ ,‬ייתכן‬
‫שבטעות‪ ,‬בעוד שמרקוס ‪ 6:8‬משמר את המסורת המקורית‪� " ,‬א־י ִקְ חוּ מְ אוּמָ ה לַדֶּ ֶר� זוּלָתִ י‬
‫מַ קֵּ ל"‪ .‬גרסתו של מארקוס הינה דומה יותר למה שידוע לנו על האיסיים‪ .‬פרטים נוספים גם‬
‫‪64‬‬
‫מצביעים לנו על כך שמתי הרחיב על גרסתו של מרקוס‪ .‬מרקוס אומר‪ " ,‬ו ְ�א מָ עוֹת"‪ ,‬מתי "‬
‫�א־תִ קְ חוּ זָהָ ב ו ְ�א כֶסֶ ף" )לא רלוונטי אם מדובר במטיפים עניים(‪ .‬מרקוס אומר‪ " ,‬וְלִהְ יוֹת‬
‫נְעוּלֵי סַ נְדָּ ל וּשְׁ תֵּ י כ ָֻתּנוֹת �א י ִ ְלבָּשׁוּ" מתי‪" ,‬ו ְ�א שְׁ תֵּ י כֻתָּ נוֹת ו ְ�א נַעֲ ַלי ִם"‪.‬‬
‫מרקוס‪" :‬כִּי תָ ב ֹאוּ בֵּית־אִ ישׁ בְּאַחַ ד הַ מְּ קוֹמוֹת שְׁ בוּ־בוֹ עַ ד כִּי־תֵ צְאוּ מִ שָּׁ ם"‪ .‬כך נהגו גם‬
‫האיסיים על מנת להימנע מטומאה‪ .‬מרקוס מדבר על בית מוכר‪ .‬האיסיים חיו בקהילות‬
‫מבודדות‪ ,‬כך שנווד יכול היה להיכנס לכל בית איסיי‪ ,‬על אף שבפועל מספר חברים בקהילה‬
‫היו האחראים על קבלתם של עוברים ושבים‪.‬‬
‫ָאתם מִ ן־הַ ַבּי ִת הַ הוּא‬
‫‪ " 15-10:14‬ו ְכ ֹל אֲ שֶׁ ר �א־י ְקַ בֵּל אֶ תְ כֶם ו ְ�א י ִשְׁ מַ ע לְדִ ב ְֵריכֶם ו ִיצ ֶ‬
‫וּמִ ן־הָ עִ יר הַ הִ יא וּנְעַ ְרתֶּ ם אֶ ת־עֲ פַ ר ַר ְגלֵיכֶם‪ .‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם כִּי י ֵקַ ל לְאֶ ֶרץ־סְ דוֹם ו ַעֲ מ ָֹרה בְּיוֹם‬
‫הַ דִּ ין מִ ן־הָ עִ יר הַ הִ יא‪".‬‬
‫מרקוס משנה את "כל אשר" ל"כל מקום"‪ .‬יתכן ומרקוס משקף מסורת נוצרית עתיקה של‬
‫פניה לאיסיים בתור קהילה‪ .‬מתי רומז כי מטיפים פנו לאינדיבידואלים או למשפחות‪ ,‬אך לא‬
‫ליישובים שלמים‪ .‬מתי זוכר שמטיפים ניסו לזכות בתמיכתם של איסיים בודדים‪ ,‬בעוד‬
‫שמרקוס מדמיין המרת דת המונית‪ .‬ייתכן ומתי כתב בתחילה "בית"‪ ,‬אותו שינה מרקוס‬
‫ל"עיר"‪ ,‬ומתי ערך לבסוף ל"הַ ַבּי ִת הַ הוּא וּמִ ן־הָ עִ יר הַ הִ יא"‪.‬‬
‫‪ 10:15‬מזכיר רק עיר באותו ההקשר המתואר בספר מעשי השליחים ‪ .13:51‬אך מתי‬
‫כותב ב‪ 13-10:11‬על הבית‪ .‬אזכור העיר נועד ליצור הרמוניה עם מעשי השליחים‪.‬‬
‫מתי לבטח ידע שהערים סדום ועמורה הושמדו‪ ,‬ולא האדמות‪.‬‬
‫אנשים‪ ,‬לא ערים‪ ,‬נידונים למשפט‪ 42 .‬בכל עיר היו אלה שלא קיבלו את השליחים‪ ,‬אלה‬
‫שכן‪ ,‬ואלה שבעתיד ימירו את דתם‪ .‬בראשית ‪" 18:32‬ו ַיּ ֹאמֶ ר )ה'( �א אַ שְׁ חִ ית )את סדום(‪,‬‬
‫בַּעֲ בוּר עֲ שָׂ ָרה )הצדיקים(‪".‬‬
‫‪F41‬‬
‫לוקס ‪ 10:14‬נוקב בשמן של צור וצידון בהקשר שונה‪ .‬ייתכן וקוראיו של לוקס הכירו ערים‬
‫נוכריות אלה טוב יותר‪ .‬מתי משתמש בסדום ועמורה הידועות לשמצה‪ ,‬המוכרות לקהלו‬
‫היהודי‪.‬‬
‫לוקס ‪ 56-9:52‬השומרונים‪ ,‬המסוכסכים דתית עם היהדות‪ ,‬לא קיבלו את ישוע בברכה‬
‫בדרכו לירושלים‪ ,‬ותלמידיו הציעו להחריב את העיר באש מהשמיים‪" .‬וַיִּפֶ ן וַיִּגְעַ ר־בָּם‪ ,‬וַיֵּלְכוּ‬
‫לָהֶ ם אֶ ל־כְּפָ ר אַחֵ ר‪ ".‬השומרונים דחו לא רק את השליחים‪ ,‬אלא אף את ישוע עצמו‪ .‬לוקס‬
‫מתאר את השומרון ככפר‪ ,‬ולא כאזור‪.‬‬
‫‪" 10:16‬הִ נֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֶ תְ כֶם כִּשְׁ �חַ ְכּבָשִׂ ים בֵּין זְאֵ בִים ָלכֵן הֱ יוּ חכמים ַכּנְּחָ שִׁ ים וּתְ מִ ימִ ים‬
‫כַּיּוֹנִים‪".‬‬
‫ההקבלה לכבשים )כבשים תועות וכו‪ ,(...‬נראית רבות בהקשר של העם היהודי‪ ,‬אך לא‬
‫בהקשרם של השליחים‪ .‬הרי קשה לומר שהשליחים היו כבשים לאחר שישוע לימד אותם‬
‫לרפא חולים ולהשיב מתים לתחייה‪.‬‬
‫תומא ‪ " 39‬הנה מפתחות הדעת בידי הפרושים והסופרים נתנו‪ ,‬ויחביאום‪ .‬גם הם לא‬
‫באו וגם את הרוצים לבוא מנעו‪ .‬אך אתם היו ערמומים כנחשים ופשוטים כיונים‪".‬‬
‫‪42‬סדום ועמורה הן יוצאות דופן מכיוון שכל מי שנותר בהן היה רשע‪ .‬אפילו נינווה לא נהרסה לאחר‬
‫שתושביה חזרו בתשובה‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫תומא ‪ 39:3‬נראה כתבנית למתי ‪ ,10:16‬למרות שהכותב של מתי לא אהב את השימוש‬
‫ב"ערמומי"‪ ,‬והחליפו ב"חכם"‪.‬‬
‫בתומא‪ ,‬תושיה הינה הכרחית בכדי להשיג את הידע הכביכול סודי של הפרושים‪ .‬אולי‬
‫תושיה הינה הכרחית בעולם החיצוני‪ ,‬ופשטות‪ -‬בפנימי‪ .‬במתי‪ ,‬ערמומיות )אל מול אויבים(‬
‫הינה ככל הנראה הכוונה‪ ,‬ולא חוכמה‪ .‬האם היו בזמנו זאבים בישראל בכמות שניתן‬
‫להשוותה לקהל? יערות מעטים נותרו בגליל אם מתייחסים ברצינות למפקד האוכלוסין‬
‫שמציין יוסף בן מתיתיהו‪ .‬מצד שני‪ ,‬יערות אדירים כיסו את יוון ואיטליה‪.‬‬
‫‪" 10:17‬ו ְהִ שָׁ מְ רוּ ָלכֶם מִ ְבּנֵי הָ אָדָ ם כִּי י ִמְ סְ רוּ אֶ תְ כֶם לְסַ נְהֶ דְ ִריּוֹת וְי ַכּוּ אֶ תְ כֶם בַּשׁוֹטִ ים‬
‫ִבּ ְכנֵסִ יּוֹתֵ יהֶ ם"‪.‬‬
‫היהודים דאז היו חייבים להפגין סובלנות דתית מכיוון שהארץ הוצפה בדתות זרות‬
‫וכתות יהודיות שונות ומשונות‪ .‬הצדוקים והפרושים שניהם ישבו בסנהדרין‪ .‬התלמוד מתאר‬
‫יחסי ידידות בין בתי הספר המנוגדים של הילל ושמאי‪ 106 .‬היסטוריונים זיהו את מרבית‬
‫היהודים הבלתי סובלניים כקנאים‪.‬‬
‫‪F423‬‬
‫תקופת רדיפת הנוצרים ביהודה הייתה חייבת להיות קצרה‪ ,‬מכיוון שהתיאוקרטיה נושלה‬
‫מכוחה לאחר שנת ‪ 70‬לספירה‪ .‬הסופר הגוי כתב את הפסוק שנים רבות לאחר חורבן בית‬
‫המקדש‪ ,‬ואו שהתעלם‪ ,‬או שלא היה מודע למאורעות ההיסטוריות של המאה הראשונה‬
‫והשנייה לספירה‪ .‬כמו כן‪ ,‬נוצרים לא היו מולקים בבתי כנסת‪ ,‬מאחר ונאסר עליהם להיכנס‬
‫למקומות אלה‪.‬‬
‫‪ " 10:18‬ו ְ ִל ְפנֵי מ ֹשְׁ לִים וּמְ ָלכִים תּוּבְאוּ לְמַ עֲ נִי‪"...‬‬
‫אין ספק שמדובר בתוספת מאוחרת בכדי לעודד נוצרים‪ .‬אולם הכותב התעלם מהעובדה‬
‫שבזמנו ישוע פנה רק לשליחים‪.‬‬
‫תקופת רדיפת הנוצרים ביהודה הייתה קצרה‪ ,‬כשלושים שנה לפני שהנצרות הוכרזה‬
‫כדת חוקית‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬רדיפת הנצרות הייתה מצומצמת‪ ,‬והסתכמה במספר מיסיונרים‬
‫שנאכלו בידי מקומיים קניבאליים‪ .‬תמוה שהנבואה מייחסת חשיבות כה רבה למאורעות‬
‫חולפים של דת כביכול נצחית‪.‬‬
‫‪" 20-10:19‬וְכִי י ִמְ סְ רוּ אֶ תְ כֶם אַל־תִּ דְ אֲ גוּ אֵ י� תְּ דַ בְּרוּ וּמֶ ה תְּ דַ בֵּרוּ כִּי יִנָּתֵ ן ָלכֶם בַּשָׁ עָ ה‬
‫הַ הִ יא אֵ ת אֲ שֶׁ ר תְּ דַ בֵּרוּן‪ .‬כִּי �א אַ תֶּ ם הֵ ם הַ מְ דַ בּ ְִרים כִּי רוּחַ אֲ בִיכֶם הוּא הַ מְ דַ בֵּר ְבּפִיכֶם‪".‬‬
‫רוח המדברת דרך פיו של אדם הינו מוטיב המאפיין דתות פגאניות‪ 43 .‬אפילו הנביאים‬
‫ְהוֹר ִ‬
‫ביהדות דיברו בעצמם‪ .‬שמות ‪" 4:12‬ו ְעַ תָּ ה‪ ,‬לֵ�; ו ְאָנֹכִי אֶ הְ י ֶה עִ ם‪-‬פִּי�‪ ,‬ו ֵ‬
‫יתי� אֲ שֶׁ ר תְּ דַ בֵּר"‪.‬‬
‫גרסתו של מתי מותחת את הסוגיה מעבר לכל זיהוי‪ .‬רוח הקודש לא תלמד את הנוצרים כיצד‬
‫לדבר‪ ,‬אלא ממש תדבר דרכם‪ .‬הטענה כי מי שעבר הטבלה מתאחד פיזית עם ה'‪ ,‬אשר‬
‫בתורו מדבר מפיו‪ ,‬אינה סבירה‪.‬‬
‫‪F 42‬‬
‫השליחים ידעו כי הם דיברו בעצמם‪ ,‬ולא כי רוח הקודש דיברה מפיהם‪ 20-10:19 .‬הינו‬
‫תוספת מאוחרת המתארת מאורעות מאוחרים‪ .‬הסופר יכול היה לומר שרוח הקודש דיברה‬
‫מפיהם של הנוצרים הראשונים‪ ,‬אך הוא לא יכל לומר זאת על עמיתיו‪.‬‬
‫‪43‬אולם זו אמונה שגם רווחת בקרב ערבים מודרניים‬
‫‪66‬‬
‫‪ 10:19‬מזכיר את התנהלותו של סוקרטס במשפטו‪ .‬קולו הפנימי אמר לו שלא להכין כתב‬
‫הגנה מראש‪ ,‬מכיוון ומוות היה עדיף על פני החיים בצל הרוע היום יומי של זמנו‪ .‬התנהלותו‬
‫של ישוע הייתה דומה‪ .‬העורך הנוצרי‪ ,‬שלא הכיר את התרבות היוונית‪ ,‬לא הבין את‬
‫ההכחשה העצמית המתוארת ב‪ ,10:19‬ועל כן בחר להוסיף את פסוק ‪ 10:20‬בכדי לתת‬
‫הסבר משלו‪.‬‬
‫בוֹתם וְי ָמִ יתוּ אוֹתָ ם‪".‬‬
‫‪" 10:21‬ו ְקָ מוּ ָבנִים בַּאֲ ָ‬
‫התאמה זו של התוכחה המיסטית ב‪ ,10:37‬ושינוייה לכדי הוראות מעשיות‪ ,‬נועדה‬
‫להזכיר לנוצרים שמשפחותיהם לא תמכו בהם‪ ,‬שהדברים קרו בהתאם לנבואה‪ .‬אלה יקבלו‬
‫את שכרם‪.‬‬
‫‪�" 10:23‬א תְ כַלּוּ לַעֲ ב ֹר עָ ֵרי י ִשְׂ ָראֵ ל עַ ד כִּי־י ָבוֹא בֶן־הָ אָדָ ם"‪.‬‬
‫אך מנקודת מבטם של השליחים‪ ,‬ישוע כבר בא‪ .‬למה עוד הם ציפו? אולי ישוע עצמו‬
‫ציפה למשיח‪ ,‬וראה עצמו כמבשר על כך‪ .‬ייתכן והדברים בכלל נאמרו על ידי יוחנן המטביל‬
‫לתלמידיו שלו‪ .‬ייתכן ומתי האמין כי יום יובא ותהיה המרת דת המונית‪ .‬אפשרות אחרונה היא‬
‫שהפסוק נכתב לאחר מותו של ישוע‪ ,‬בציפייה לשיבתו‪.‬‬
‫ההבטחה הייתה כוח תעמולה מושך‪ ,‬למרות שלא נראה כי היא התגשמה‪ .‬מיסיונרים‬
‫כבר הספיקו לבקר בכל מקום בכדור הארץ‪ ,‬וישוע טרם חזר‪.‬‬
‫ישנם אפולוגטים אשר טוענים כי הכוונה היא שישוע לא יחזור לפני שכל ערי ישראל ימירו‬
‫דתן לנצרות‪ .‬אם כך‪ ,‬מהו סופו הנורא של העולם שמצריך את שלטונו של בן האדם‪ ,‬אם כולם‬
‫במילא יהפכו לנוצרים? חוץ מזה‪ ,‬שבשונה מהעולם העתיק‪ ,‬כיום אוכלוסיות אינן עוברות‬
‫המרת דת המונית‪ ,‬אלא אנשים רשאים לבחור בעצמם‪ .‬על כן‪ ,‬נבואתו של ישוע אינה יכולה‬
‫להתגשם‪.‬‬
‫‪" 10:24‬אֵ ין תַּ לְמִ יד נַעֲ לֶה עַ ַ‬
‫ל־רבּוֹ ו ְעֶ בֶד עַ ל־אֲ דֹנָיו"‪.‬‬
‫ישוע אינו נוהג להשפיל את תלמידיו‪ .‬הוא אמר להם כי ה' הוא אביהם‪ ,‬וכי הם ירשו את‬
‫ממלכת השמיים‪ .‬אולם רעיון זה היה שמיש בידי הכנסייה בכדי למנוע מכופרים או אפילו‬
‫אנשי כמורה לקדם דוקטרינות מנוגדות משלהם‪ .‬בכתביו‪ ,‬מדווח פאולוס כי כך אכן היה בימיו‪.‬‬
‫חלקו השני של הפסוק הוא ניסיון מוטעה להסביר את החלק הראשון‪.‬‬
‫לוקס ‪" 6:40‬כ ַ‬
‫ָל־תּלְמִ יד שָׁ לֵם לִהְ יוֹת כּ ְַרבּוֹ" שלם יכול להתפרש גם כנחנך‪ ,‬מה שיצביע על‬
‫מקורו הגנוסטי של הפסוק‪ .‬אם כל תלמיד יכול להפוך לגדול כרבו‪ ,‬הרעיון מפריך את אלוהותו‬
‫של ישוע‪.‬‬
‫יראוּ מִ ְפּנֵיהֶ ם כִּי אֵ ין דָּ בָר מְ כֻסֶּ ה אֲ שֶׁ ר �א י ִ ָגּלֶה ו ְאֵ ין נֶעְ לָם אֲ שֶׁ ר �א‬
‫‪" 10:26‬עַ ל־כֵּן �א ִת ְ‬
‫יִוָּדֵ עַ ‪".‬‬
‫האמרה בתצורה זו אינה הגיונית‪ .‬מהו הקשר בין הפחד מאלה שדוחים את ורודפים את‬
‫הנוצרים )‪ (25-10:17‬לבין גילוי הסוד? צייד הנוצרים לא היה סודי‪.‬‬
‫לוקס ‪ 8:16‬ככל הנראה מציג את אותו הרעיון בהקשר אחר‪" :‬ו ְאֵ ין־אִ ישׁ מַ דְ לִיק נֵר וּמְ כַסֶּ ה‬
‫נוֹרה י ַעֲ לֵהוּ לְמַ עַ ן י ְִראוּ כָּל־בָּאֵ י הַ ַבּי ִת אֶ ת־הָ אוֹר"‪.‬‬
‫אוֹתוֹ‪ ...‬כִּי עַ ל־הַ מְּ ָ‬
‫‪67‬‬
‫‪" 10:27‬אֵ ת אֲ שֶׁ ר אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם בַּחשֶׁ � דַּ בְּרוּ בָאוֹר ו ַאֲ שֶׁ ר יִלָּחֵ שׁ לְאָ ְזנֵיכֶם הַ שְׁ מִ יעוּ מֵ עַ ל‬
‫הַ גַּגּוֹת‪".‬‬
‫ישוע מדבר בחושך אך מורה לתלמידיו לדבר באור‪ .‬ייתכן והחשיכה הגנה על ישוע מפני‬
‫עדים שיכלו להלשין עליו לרשויות ולהפליל אותו בחילול ה'‪.‬‬
‫הכת של הרמס טריסמגיסטוס‪ ,‬שהייתה דומה לנצרות הגנוסטית‪ ,‬נהגה לבצע את‬
‫טקסיה הסודיים ביותר בחשיכה‪ .‬מעבר מחושך לאור משמעותו הרחבת מעגל התלמידים‪.‬‬
‫לוקס ‪ 12:2‬הינו דומה מבחינה טקסטואלית למתי ‪ 27-10:26‬אך משמעותו שונה‪ָ " :‬לכֵן‬
‫כָּל־אֲ שֶׁ ר דִּ בּ ְַרתֶּ ם בַּחשֶׁ � בָּאוֹר י ִשָּׁ מֵ עַ ו ְאֶ ת־אֲ שֶׁ ר לְחַ שְׁ ֶתּם בַּחֲ דָ ִרים קָ ר ֹא י ִקָּ ֵרא מֵ עַ ל־הַ גַּגּוֹת‪".‬‬
‫לוקס מתייחס לתפוצה המאוחרת יותר של הנצרות‪ ,‬ייתכן באחרית הימים‪.‬‬
‫תומא ‪ 5:2‬דומה למתי ‪" :10:26‬דע את אשר לפניך‪ ,‬ויגלה לך הנסתר ממך‪ ,‬כי אין צפון‬
‫אשר לא יופיע‪ ,‬ואין טמון אשר לא יקום‪ ".‬הדוקטרינה המיסטית לימדה כי האמת נגלית למי‬
‫שקשוב לעולם‪.‬‬
‫תומא ‪ 6-6:5‬מרחיב על הרעיון בהקשר של תומא ‪ " ,3-6:2‬אל תדבר שקר‪ ,‬ואשר‬
‫שנאתם אל תעשו‪ ".‬שקרים ומעשים רעים נגלים בבוא העת‪ .‬בדומה בתלמוד‪" ,‬אין האדם‬
‫משקר על מה שלבטח יתגלה‪ 107 ".‬תומא ‪ ,6‬עם זאת‪ ,‬נראה כתוספת מאוחרת‪ :‬תלמידיו של‬
‫ישוע שואלים אותו האם עליהם לכבד את החוק והמסורת היהודית‪ ,‬וישוע אומר שדי שלא‬
‫ישקרו ושלא יעשו את אשר שנוא עליהם‪.‬‬
‫‪F42‬‬
‫אי התאימות בין שני ההקשרים מעידה כי ‪ 10:26‬היה קיים כפתגם עצמאי‪ ,‬וכי‬
‫האוונג'ליסטים החליטו היכן לשלב אותו בטקסט‪.‬‬
‫אַרצָה מִ ַבּלְעֲ דֵ י‬
‫‪ " 31-10:29‬הֲ �א תִ מָּ כ ְַרנָה שְׁ תֵּ י ִצ ֳפּ ִרים בְּאִ סָּ ר ו ְאַחַ ת? מֵ הֵ נָּה �א תִּ פּוֹל ְ‬
‫יראוּ הִ נֵּה י ְקַ ְר ֶתּם מִ ִצּ ֳפּ ִרים ַרבּוֹת‪".‬‬
‫אֲ בִיכֶם‪ .‬ו ְאַ תֶּ ם גַּם־שַׂ עֲ רוֹת ר ֹאשְׁ כֶם נִמְ נוֹת ֻכּלָּן‪ָ .‬לכֵן אַל־תִּ ָ‬
‫אמירה זו‪ ,‬המגלמת בתוכה השקפת עולם דטרמיניסטית‪ ,‬אינה מתיישבת עם קריאתו‬
‫של ישוע להישמע לחוק‪ ,‬לבקש מחילה ולהתגייר‪ ,‬מאחר ואלה כולם מצריכים חופש בחירה‪.‬‬
‫ביהודה‪ ,‬רק האיסיים קיבלו את הדטרמיניזם‪.‬‬
‫לוקס ‪ 12:6‬מנסח זאת אחרת‪" :‬הֲ �א תִ מָּ כ ְַרנָה חָ מֵ שׁ ִצ ֳפּ ִרים בִּשְׁ נֵי אִ סָּ ִרים ‪ ?44‬ו ְאֵ ין־אַחַ ת‬
‫מֵ הֶ ן נִשְׁ כַּחַ ת ִל ְפנֵי הָ אֱ �הִ ים‪ ".‬לוקס מרמז על השגחה‪ ,‬לא על דטרמניזם‪.‬‬
‫‪F 43‬‬
‫לוקס ‪" 12:7‬ו ְאַ תֶּ ם גַּם־שַׂ עֲ רוֹת ר ֹאשְׁ כֶם נִמְ נוֹת כולן" נראה כתוספת‪" .‬ואתם גם" אינו‬
‫מסתדר בהקשר‪ .‬דעות שכאלה לא היו זרות ליהדות‪ .‬י‪.‬שביעית ‪ 9‬מציג בדיוק את אותו‬
‫הרעיון‪ .‬חילולין ‪ 7‬מציע גרסה שונה‪" :‬לא יכרות אדם אמתו ללא הוראה מידי שמיים‪".‬‬
‫הצדוקים שללו את הדטרמיניזם על הסף‪ .‬אין כל דוקטרינה פרושית ברורה בנושא‪,‬‬
‫בעיקר לא מימי קדם‪ ,‬אך הרעיון הכולל היה שעל אף שנראה כי הרשות נתונה‪ ,‬הכל למעשה‬
‫‪44‬לוקס מציין את המחיר‪ ,‬שנאמר תחילה בידי מתי‪ ,‬באשר למחירן הרווח של חמש ציפורים‪ .‬שני‬
‫אסרים‪ ,‬אשר שווים כשמינית דינר‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫ידוע מראש‪" .‬הכל ידוע מראש והרשות נתונה‪ ,‬העולם נשפט ברחמים‪ ,‬והכל תלוי‬
‫‪45 108‬‬
‫במעשים‪".‬‬
‫‪F425‬‬
‫‪F4‬‬
‫המסורית היהודית הטיפוסית ביותר הייתה שה' ברא את העולם ואת המצוות בהתאם‬
‫להתפתחות העולם‪ .‬הבריאה הינה שלמה‪ ,‬על אף שה' כבר יודע מראש לאן תתפתח‪ .‬כותבי‬
‫הבשורות העדיפו את הרעיון שלה' יש שליטה מלאה‪ :‬איזו שערה תיפול וכיצד יצמח כל פרח‪.‬‬
‫הם דחו את חוקי הטבע והאמינו כי כל מאורע קטן מתרחש על סמך החלטה שרירותית של‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫ההקבלה לציפורים קטנות הינה טיפוסית מאוד לביזוי העצמי הרווח בנצרות‪ .‬במקום‬
‫אחר ישוע משווה את תלמידיו לחבצלות יפות בהן מטפל אלוהים‪.‬‬
‫‪" 33-10:32‬הֵ ן כָּל־אֲ שֶׁ ר יוֹדֶ ה בִי ִל ְפנֵי הָ אָדָ ם אוֹדֶ ה־בּוֹ גַם־אָנִי ִל ְפנֵי אָבִי שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם‪ .‬ו ַאֲ שֶׁ ר‬
‫יְכַחֵ שׁ בִּי ִל ְפנֵי הָ אָדָ ם אֲ כַחֶ שׁ־בּוֹ גַם־אָנִי ִל ְפנֵי אָבִי שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫הכותב מעוות את מסר האהבה‪ ,‬המחילה והסובלנות לכדי איום‪.‬‬
‫ָאָרץ‪� .‬א בָאתִ י לְהָ טִ יל שָׁ לוֹם כִּי אִ ם־חָ ֶרב‪".‬‬
‫‪" 10:34‬אַל־תַּ חְ שְׁ בוּ כִּי בָאתִ י לְהָ טִ יל שָׁ לוֹם בּ ֶ‬
‫תומא ‪" 10‬אש שלחתי בעולם‪ ,‬וראו‪ ,‬אשר אטרנו עד יבער"‪.‬‬
‫ָאָרץ? אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם �א כִּי‬
‫לוקס ‪" 12:51‬הַ א ֹמְ ִרים אַ תֶּ ם שֶׁ בָּאתִ י לָתֵ ת שָׁ לוֹם בּ ֶ‬
‫אִ ם־מַ חֲ �קֶ ת!"‬
‫לוקס ‪ " 12:50‬וְי ֵשׁ לִי לְהִ טָּ בֵל טְ בִילָה אֶ חָ ת וּמַ ה־יֵּצַר לִי עַ ד כִּי־תְ ֻכלֶּה!" לוקס רואה את‬
‫צליבתו של ישוע בתור אש מטהרת שהגיע על העולם‪ .‬אש האמונה המטהרת את הארץ‬
‫החוטאת הינה מטאפורה מוכרת בבודהיזם‪ .‬ייתכן וכאן אנו עדים להשאלת המושג הסטואיקני‬
‫של אש מטהרת כמקור החיים‪.‬‬
‫מוֹתהּ‪ .‬ו ְאֹיְבֵי אִ ישׁ‬
‫‪" 36-10:35‬כִּי בָאתִ י לְהַ ְפ ִריד בֵּין אִ ישׁ ו ְאָבִיו וּבֵין בַּת ו ְאִ מָּ הּ וּבֵין ַכּלָּה ו ַחֲ ָ‬
‫אַנְשֵׁ י בֵיתוֹ‪".‬‬
‫ישוע מונה את התנאים לביאת המשיח כמקובל במסורת היהודית‪ 109 .‬או שהאימרה‬
‫נאמרה במקור על ידי יוחנן המטביל‪ ,‬או שישוע מבסס את עצמו בתור מי שמבשר על בוא‬
‫המשיח‪ ,‬ואל בתור המשיח עצמו‪.‬‬
‫‪F 426‬‬
‫מטרת הפסקה היא לנחם נוצרים שזה עתה המירו דתם‪ ,‬אשר מצויים בקונפליקט מול‬
‫משפחתם‪ .‬פאולוס היה סובלני כלפי נישואי תערובת ‪ ,110‬אך הנצרות המפותחת הייתה מוכנה‬
‫לעימות‪ .‬הפסקה סותרת את הוראותיו של ישוע לכבד הורים ולעשות כל הנדרש בכדי לקיים‬
‫הסדרי נישואין‪ .‬כמו כן‪ ,‬היא אינה מתאימה לתפקידו כמושיע ומשיח‪.‬‬
‫‪F427‬‬
‫נּוֹרא‪.‬‬
‫מלאכי ‪" 3:23‬הִ נֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ ָלכֶם‪ ,‬אֵ ת אֵ ִל יָּה הַ נָּבִיא‪ִ --‬ל ְפנֵי‪ ,‬בּוֹא יוֹם י ְהו ָה‪ ,‬הַ גָּדוֹל‪ ,‬ו ְהַ ָ‬
‫אָרץ חֵ ֶרם‪".‬‬
‫ו ְהֵ שִׁ יב לֵב‪-‬אָבוֹת עַ ל‪ָ -‬בּנִים‪ ,‬וְלֵב ָבּנִים עַ ל‪-‬אֲ בוֹתָ ם‪--‬פֶּ ן‪-‬אָבוֹא‪ ,‬ו ְהִ כֵּיתִ י אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬
‫‪45‬דוד ניסה לבנות את בית המקדש‪ .‬יונה לא רצה ללכת לנינווה‪ .‬במקרים אלה ואחרים‪ ,‬אנשים היו‬
‫חופשיים במעשיהם‪ ,‬אך בטווח הארוך רק מעשים שנכתבו מראש אכן התבצעו‪ :‬המקדש נבנה בידי‬
‫שלמה‪ ,‬ויונה הטיף בנינווה‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫אָרץ‪ ,‬וְיָשָׁ ר בָּאָדָ ם אָי ִן‪ֻ :‬כּלָּם לְדָ מִ ים י ֶאֱ ר ֹבוּ‪ ,‬אִ ישׁ אֶ ת אָחִ יהוּ‬
‫מיכה ‪" 7-7:2‬אָבַד חָ סִ יד מִ ן הָ ֶ‬
‫ַ‬
‫הַ‬
‫ְהַ‬
‫ַשִּׁ‬
‫ֹפֵ‬
‫ְהַ‬
‫ֹאֵ‬
‫שַּׂ‬
‫הַ‬
‫ר שׁ ל‪ ,‬ו שּׁ ט בּ לּוּם; ו גָּדוֹל‪ ,‬דֹּבֵר וַּת נפְשׁוֹ הוּא‪--‬‬
‫י ָצוּדוּ חֵ ֶרם‪ .‬עַ ל הָ ַרע כַּפַּ י ִם‪ ,‬לְהֵ יטִ יב‪,‬‬
‫וַי ְעַ בְּתוּהָ ‪ .‬טוֹבָם כְּחֵ דֶ ק‪ ,‬י ָשָׁ ר מִ מְּ סוּכָה; יוֹם מְ צַפֶּ י� פְּקֻ דָּ תְ � בָאָה‪ ,‬עַ ָתּה תִ הְ י ֶה מְ בוּכ ָָתם‪ .‬אַל‬
‫ַתּאֲ מִ ינוּ ב ְֵרעַ ‪ ,‬אַל תִּ בְטְ חוּ בְּאַ לּוּף; מִ שּׁ ֹ ֶכבֶת חֵ יקֶ �‪ ,‬שְׁ מ ֹר פִּתְ חֵ י פִי�‪ .‬כִּי בֵן‪ ,‬מְ נַבֵּל אָב‪ ,‬בַּת קָ מָ ה‬
‫בְאִ מָּ הּ‪ַ ,‬כּלָּה בַּחֲ מ ֹתָ הּ‪ .‬אֹיְבֵי אִ ישׁ‪ ,‬אַנְשֵׁ י בֵיתוֹ‪ .‬ו ַאֲ נִי בַּיהו ָה אֲ צַפֶּ ה‪ ,‬אוֹחִ ילָה לֵא�הֵ י י ִשְׁ עִ י‪ :‬י ִשְׁ מָ עֵ נִי‪,‬‬
‫אֱ �הָ י‪".‬‬
‫פסוקים אלה עוסקים בהתדרדרות מוסרית ואיבה כוללת בין איש לרעהו‪ .‬לא מדובר כאן‬
‫על גן עדן משיחי עלי אדמות‪.‬‬
‫תומא פסוק ‪ 16‬היפיפה הינו כנראה מדויק יותר‪" :‬אנשים חושבים אל‪-‬נכון כי שלום באתי‬
‫לתת בעולם‪ .‬ולא ידעו כי מחלוקת באתי לשים בארץ‪ :‬אש‪ ,‬חרב‪ ,‬מלחמה‪ .‬אכן חמישה יהיו‬
‫בבית‪ ,‬ונחלקו שלושה על השנים ושנים על השלושה‪ ,‬אב על בן‪ ,‬ובן על אב‪ .‬והמה כבודדים‬
‫בנוחם יעמדו‪ ".‬נראה כי ישוע מטיף לניתוק מכל דבר ארצי‪ ,‬לבדידות שתמורתה היא ידע‬
‫וחוכמה‪ .‬הוא קורא לנטישת האהבה כלפי קרובים יקרים לטובת אהבת ה‪ 46 ,‬לרכוש ידע אישי‬
‫בתמורה לחיי קהילה‪ .‬ישוע לא המציא זאת‪ .‬קחו לדוגמה את הרקליטוס‪" :‬השונה הינו מועיל‪,‬‬
‫ומשוני צומחת ההרמוניה המושלמת ביותר‪ .‬אין דבר המתעצב אלא בידי מדון‪ 111 ".‬המטרה‬
‫כאן היא זהה‪ :‬השגת שלמות רוחנית‪ .‬פרשנים מילוליים של הנצרות הוסיפו לתזה זו מאוחר‬
‫‪47‬‬
‫יותר את הפסוקים על משפחתיות על מנת להצדיק את המאבקים הפנים משפחתיים‪.‬‬
‫‪F45‬‬
‫‪F428‬‬
‫‪F 46‬‬
‫האמירה יכולה להוות שיקוף של המושג היווני המקובל‪ ,‬לפיו הנאמנות לחברה מתעלה‬
‫על הנאמנות למשפחה‪ 112 .‬רעיונות דומים קיימים ביהדות‪" :‬כשם שדי בכוכב אחד שיתנגש‬
‫‪113‬‬
‫בארץ ‪ 48‬ועלה באש‪ ,‬כך די בצדיק אחד שימיט את אש השמיים‪".‬‬
‫‪F429‬‬
‫‪F47‬‬
‫‪F430‬‬
‫‪" 10:37‬הָ א ֹהֵ ב אֶ ת־אָבִיו ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ יוֹתֵ ר מִ מֶּ נִּי אֵ ינוֹ כְדַ י לִי‪".‬‬
‫תומא ‪ 55‬הינו אמין יותר‪ " :‬אשר לא ישנא את אביו ואת אמו לא יוכל להיות תלמידי‪,‬‬
‫ואשר לא ישנא את אחיו ואת אחיותיו‪ ,‬ונשא צלב כמותי‪ ,‬אינו שווה בי‪".‬‬
‫לוקס ‪ " 27-14:26‬אִ ישׁ כִּי־יָבוֹא אֵ לַי ו ְ�א י ִשְׂ נָא אֶ ת־אָבִיו ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ ו ְאֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ ו ְאֶ ת־ ָבּנָיו‬
‫ו ְאֶ ת־אֶ חָ יו ו ְאֶ ת־אַחְ י ָֹתיו ו ְאַף גַּם־אֶ ת־נַ ְפשׁוֹ �א יוּכַל לִהְ יוֹת תַּ לְמִ ידִ י‪".‬‬
‫מתי שינה את "לא שונא"‪ ,‬ל‪" -‬אוהב יותר"‪.‬‬
‫תומא ‪ 101‬מרחיב על תומא ‪ " :55‬אשר לא שנא את אביו ואת אמו כמוני‪ ,‬לא יוכל להיות‬
‫לי לתלמיד‪ .‬ואשר לא יאהב את אביו ואת אמו כמוני לא יוכל להיות לי לתלמיד‪ .‬כי הנה אמי‬
‫חבלתני‪ ,‬אך אמי האמתיתי נתנה לי חיים‪ ".‬תומא ‪ 105‬הינו דומה‪.‬‬
‫‪46‬מבחינה היסטורית‪ ,‬אותה הגישה הובילה לעלייתם של היניצ'רים‪ ,‬קבוצת עילית בחיל המשמר‬
‫התורכי של המאה ה‪ ,14-‬שחייליה הראו נאמנות רק לסולטן‪ ,‬ואף לומדו לשנוא את משפחתם‪ ,‬בטענה‬
‫שהיו כופרים‪.‬‬
‫‪47‬על אף שכביכול מדובר בסתירה עם המצווה לאהוב את כולם‪ ,‬למעשה אין כאן סתירה‪ ,‬מכיוון‬
‫שאהבה שוויונית לכולם משמעה למעשה שאין קרבה לאיש‪ .‬כמו כן‪ ,‬תומא ‪" 72‬ויאמר אליו איש אחד‪:‬‬
‫דבר נא אל אחי ויחלקו עמי את נכסי אבי‪ .‬ויאמר אליו‪ :‬בן אדם מי שמני מחלק? ויפן אל תלמידיו ויאמר‬
‫אליהם‪ :‬לא מחלק אנכי‪ ,‬הלא כן?"‪ .‬ישוע פונה לתלמידיו ואומר‪" ,‬אינני מחלק‪ ,‬נכון?" פרשנות מילולית‬
‫תוביל להפרה מיידית של תומא ‪ .16‬למעשה‪ ,‬תומא ‪ 16‬מדבר על הפרדה עם החיצוניות‪ ,‬בעוד‬
‫שתומא ‪ -72‬על שלמות הפנים )חלוקה של חפץ אחד]?[(‪.‬‬
‫‪48‬מעניין מאוד לגלות שגם בימי קדם‪ ,‬זיהו חכמים את הכוכבים כגופים עצומים ובוערים‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫בפסקה מפוקפקת זו‪ ,‬ישוע מאשרר כי אימו האמיתית הייתה רוח הקודש )או החוכמה(‪.‬‬
‫שתי גרסאות הקונספט רווחו בטקסטים גנוסטיים‪ .‬הולדתו של ישוע בידי רוח הקודש‪ ,‬או‬
‫החוכמה ‪ -‬ולא בידי אלוהים ‪ -‬שוללת את טענתו לייחודיות ומעלה את האפשרות שכל אחד‬
‫יכול להתרומם למעמד רוחני כה רם‪.‬‬
‫הרעיון מתקשר לתומא ‪ ,55‬ומדבר על הפניית גב לחיבה זמנית וארצית‪ ,‬לטובת אחדות‬
‫רוחנית אמיתית עם אלוהים‪.‬‬
‫‪ " 10:38‬ו ַאֲ שֶׁ ר �א־י ִקַּ ח אֶ ת־צְלוּבוֹ ו ְהָ לַ� אַחֲ ָרי אֵ ינוֹ כְדַ י לִי‪".‬‬
‫לוקס ‪" 9:23‬אִ ישׁ כִּי־י ַחְ פּ ֹץ ָל ֶלכֶת אַחֲ ָרי יְכַחֵ שׁ ְבּנַ ְפשׁוֹ ו ְ נָשָׂ א אֶ ת־צְלוּבוֹ יוֹם יוֹם ו ְהָ ַל� אַחֲ ָרי‪".‬‬
‫נראה כי פסוק זה משקף את הרעיון המקורי‪ :‬עבודת נפש קשה ויומיומית‪ ,‬לא נשיאה פיזית‬
‫של צלב על הגב‪.‬‬
‫‪ " 42-10:41‬הַ מְ קַ בֵּל נָבִיא לְשֵׁ ם נָבִיא‪ ,‬שְׂ כַר נָבִיא י ִקָּ ח‪ .‬ו ְהַ מְ קַ בֵּל צַדִּ יק לְשֵׁ ם צַדִּ יק‪ ,‬שְׂ כַר‬
‫צַדִּ יק י ִקָּ ח‪ .‬ו ְהַ מַּ שְׁ קֶ ה אֶ ת־אַחַ ד הַ קְּ טַ נִּים הָ אֵ לֶּה ַרק כּוֹס מַ י ִם קָ ִרים לְשֵׁ ם ַתּלְמִ יד‪ ,‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי‬
‫ָלכֶם כִּי �א־י ֹאבַד שְׂ כָרוֹ‪".‬‬
‫"אַחַ ד הַ קְּ טַ נִּים הָ אֵ לֶּה לְשֵׁ ם תַּ לְמִ יד" ככל הנראה מתכוון לכך שלשליחיו של ישוע כבר היו‬
‫תלמידים‪ .‬בישופים נוהגים לטעון כי שושלתם מקורה בשליחים‪ .‬ייתכן והמילה תלמיד‬
‫החליפה את התלמיד‪ ,‬בכוונה למתי עצמו‪.‬‬
‫תיאור כוס המים הינו תמוה‪ .‬בזמנו‪ ,‬יהודה הסתמכה על בארות‪ ,‬שתוחזקו על ידי‬
‫הציבור‪ -‬כך שכל אחד יכול היה לשתות בעצמו‪ .‬כמו כן‪ ,‬הסופר דורש טובה ספציפית‪ :‬על‬
‫המים להיות קרים‪.‬‬
‫ההמלצות המעשיות של ‪ 42-10:41‬יכולות להיות תוספת על המלצותיו של ישוע‬
‫ִ‬
‫אוֹתי הוּא מְ קַ בֵּל"‪.‬‬
‫ב‪" :10:40‬הַ מְ קַ בֵּל אֶ תְ כֶם‬
‫זימון השליחים במתי ‪ 10‬עומד בקנה אחד עם פניותיו של ישוע לשליחים בלוקס ‪ 9‬ול‪72‬‬
‫התלמידים בלוקס ‪ .10‬פנייתו של ישוע לשליחים ב‪ 10:5‬הינה ערבוביה של טקס מקור‬
‫ותוספות מאוחרות‪ ,‬וב‪ 10:17‬הופך הטקסט לתיאור של מטיפים נוצריים וסוגיות דוקטרינה‪,‬‬
‫ושב לשליחים ב‪ .10:40‬טקסט המקור יכול להתייחס לכל מטיף משיחי‪ ,‬אולי ליוחנן המטביל‪.‬‬
‫‪" 11:1‬וַי ְהִ י ְכּכַלּוֹת י ֵשׁוּעַ ְל ַצוֹּת אֶ ת־שְׁ נֵים עָ שָׂ ר ַתּלְמִ ידָ יו וַיֵּלֶ� מִ שָׁ ם ְללַמֵּ ד וְלִקְ ר ֹא בְּעָ ֵריהֶ ם‪".‬‬
‫‪ " 9:35‬ו ַיָּסָ ב י ֵשׁוּעַ ְבּכָל־הֶ עָ ִרים ו ְהַ כְּפָ ִרים וַיְלַמֵּ ד ִבּ ְכנֵסִ יּוֹתֵ יהֶ ם וַיְבַשֵּׂ ר בּ ַ‬
‫ְשׂוֹרת הַ מַּ לְכוּת‪".‬‬
‫תמוה כי תחילה מטיף ישוע עצמו בכל הערים‪ ,‬ורק לאחר מכן מורה לשליחיו להטיף‪,‬‬
‫ובכך לבקר בשנית בכל אותן הערים‪.‬‬
‫‪ 11:3‬יוחנן שולח את תלמידיו שישאלו את ישוע‪" ,‬הַ אַ ָתּה הוּא הַ בָּא אִ ם־נְחַ כֶּה לְאַחֵ ר?"‬
‫"אתה הוא הבא" מתייחס לדברים ‪ ,18:15‬אך משה התכוון לשלל הנביאים‪" :‬נָבִיא‬
‫מִ קִּ ְרבְּ� מֵ אַחֶ י� כָּמֹנִי‪ ,‬י ָקִ ים לְ� י ְהו ָה אֱ �הֶ י�‪ :‬אֵ לָיו‪ ,‬תִּ שְׁ מָ עוּן‪ ".‬הנצרות מחשיבה את ישוע כרם‬
‫מהנביאים‪ ,‬ואפילו ממשה‪ ,‬ועל כן הנבואה אינה ישימה לגביו‪ .‬נבואות הבשורה הן כה‬
‫מופשטות עד שלא ניתן להסיק מהן דבר‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫יוחנן היה חייב לדעת את התשובה‪ ,‬מאחר והוא נהג לבשר על בואו של אדם שיהיה אף‬
‫גדול ממשה רבנו‪ .‬פעם נוספת‪ 11:3 ,‬מאשר כי הדיווח על הטבלתו של ישוע הינו זיוף‪ .‬אם‬
‫יוחנן כבר ידע על אלוהותו של ישוע בעת ההטבלה‪ ,‬מדוע הוא שואל כעת בשנית?‬
‫‪ 11:5‬ישוע משיב למטביל‪" :‬עִ ו ְִרים ר ֹאִ ים וּפִסְ חִ ים מְ הַ ְלּכִים‪".‬‬
‫תיאולוגים נוצריים טוענים כי ישוע התפאר בניסיו מול יוחנן על מנת לשנע אותו‬
‫באלוהותו‪ ,‬אולם נהג להסתיר את כוחותיו בכדי להימנע מענישה‪ .‬מדוע שייצור שמימי בכלל‬
‫יפחד מענישה ארצית? ואם הגשמת הנבואות היה חשוב‪ ,‬מדוע ניסה ישוע להסתיר זאת בכך‬
‫שדרש ממטופליו שלא לספר על החלמתם לאיש?‬
‫בניסיון להראות כי מעשיו של ישוע היו צפויים והיוו הגשמה של נבואה תורנית‪ ,‬נוצרים‬
‫אוהבים לצטט את ישעיהו ‪ " :29:18‬ו ְשָׁ מְ עוּ בַיּוֹם‪-‬הַ הוּא הַ חֵ ְרשִׁ ים‪ ,‬דִּ ב ְֵרי‪-‬סֵ פֶ ר; וּמֵ א ֹפֶ ל וּמֵ ח ֹשֶׁ �‪,‬‬
‫עֵ ינֵי עִ ו ְִרים תִּ ְראֶ ינָה‪ ".‬ראשית כל‪ ,‬מדובר ביום אחד‪ -‬לא בכמה שנים‪ .‬שנית‪ ,‬לא מדובר‬
‫ברפואה פיזית‪ ,‬אלא בהבנה רוחנית של המצוות שזכו עד כה להתעלמות‪.‬‬
‫ישעיהו ממשיך כי " כִּי‪-‬אָפֵס עָ ִריץ‪ ,‬ו ְ ָכלָה לֵץ; וְנִכ ְְרתוּ‪ ,‬כָּל‪-‬שׁ ֹקְ דֵ י אָו ֶן‪ ".‬אך העדר הרשעים‬
‫סותר את זמינותם ארוכת הימים של אלה "הנרדפים בליבם‪ ,‬שלהם מלכות השמיים‪".‬‬
‫התמונות המתוארות בישעיהו ‪ 35:5‬הן אפילו פחות מתאימות‪ .‬האמירה כי " אָז‬
‫תִּ פָּ קַ חְ נָה‪ ,‬עֵ ינֵי עִ ו ְִרים; ו ְאָ ְזנֵי חֵ ְרשִׁ ים‪ ,‬תִּ פָּ תַ חְ נָה" מתכוונת להחלמה מיידית‪ ,‬ואיננה אלא‬
‫מטאפורה לחזרה בתשובה‪ -‬אין לקחת אותה מילולית‪ .‬ועד בנושא‪ " :‬ו ְהָ י ָה הַ שָּׁ ָרב לַאֲ גַם‪� ,‬א‪-‬‬
‫אַרי ֵה‪ ,‬וּ ְפ ִריץ חַ יּוֹת בַּל‪-‬י ַעֲ ֶלנָּה‪�--‬א תִ מָּ צֵא שָׁ ם; ו ְהָ לְכוּ‪ ,‬גְּאוּלִים" – מתייחס בפירוש‬
‫י ִהְ י ֶה שָׁ ם ְ‬
‫לשיבה מגלות או שבי‪ .‬לנבואות אין כל קשר לישוע‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬ישוע לא ריפא את כולם‪ ,‬כפי‬
‫שנרמז בישעיהו‪ -‬אלא מעטים בלבד‪.‬‬
‫‪" 11:6‬ו ְאַ שְׁ ֵרי הָ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר �א־יִכָּשֵׁ ל בִּי‪" .‬‬
‫אך כיצד זה מתיישב עם מתי ‪ ,21:44‬שם מוצג ישוע כאבן הפיתוי‪" :‬ו ְהַ נֹּפֵל אַל־הָ אֶ בֶן‬
‫הַ הִ יא י ִשָׁ בֵר ו ַאֲ שֶׁ ר תִּ פּ ֹל עָ לָיו תִּ שְׁ חָ קֵ הוּ‪ ".‬כאן ישוע מאיים על מי שאינו מאמין בו‪.‬‬
‫ָאתם הַ מִּ דְ בּ ָָרה‬
‫‪ " 8-11:7‬וְי ֵשׁוּעַ הֵ חֵ ל לְדַ בֵּר אֶ ל־הֲ מוֹן הָ עָ ם עַ ל־א ֹדוֹת יוֹחָ נָן ו ַיּ ֹאמַ ר 'מַ ה־זֶּה יְצ ֶ‬
‫ל ְִראוֹת? הֲ קָ נֶה אֲ שֶׁ ר י ִנּוֹע בָּרוּח? הַ אִ ישׁ לָבוּשׁ ִבּגְדֵ י עֲ דָ נִים? הִ נֵּה הַ לּבְשִׁ ים עֲ דָ נִים ְבּבָתֵּ י‬
‫הַ מְּ ָלכִים הֵ מָּ ה‪".‬‬
‫תומא ‪ " 78‬למה זה יצאתם השדה? הלראות קנה נע ברוח? אם לראות איש עוטה‬
‫מחצלותיו? הנה מלכיכם וגדוליכם יעטו חולצות‪ ,‬ולדעת את האמת לא יוכלו‪".‬‬
‫לא ברור מה רוצה ישוע‪ .‬ייתכן ואנשים בפועל לא יצאו אל המדבר בכדי לראות קני סוף‪,‬‬
‫אלא בכדי לפגוש את יוחנן‪ .‬קישור לספר מלכים א' ‪ " – 14:15‬ו ְהִ כָּה י ְהו ָה אֶ ת‪-‬י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬כַּאֲ שֶׁ ר‬
‫י ָנוּד הַ קָּ נֶה בַּמַּ י ִם" אינו נראה סביר מאחר והפסקה לא הייתה פופולארית‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין האמירה‬
‫טוענת כי אנשים באו בציפייה לאפוקליפסה‪ .‬יתכן ובכלל מדובר בטעות בתרגום‪ ,‬כאשר‬
‫המקור העברי היה 'סוף'‪ ,‬כלומר‪ -‬קץ הימים‪ ,‬אשר תורגם לאנגלית כ'סוף' במובן של קני סוף‪.‬‬
‫המילה העברית קנה‪ ,‬מזכירה את הכפר בו ישוע‪ ,‬או יוחנן המטביל במקור – הפך מים‬
‫ליין‪ .‬ייתכן וכותב הבשורה בלבל בין כינויו של יוחנן 'יוחנן מקנה' לבין קני סוף‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫מילה נוספת בעברית לקנה הינה 'אווה'‪ ,‬אשר נשמעת כמו תאווה – הכמיהה לדבר מה‬
‫חומרי‪ .‬על כן‪ ,‬פרשנות אפשרית הינה שאנשים אשר נסחפים בתאוותיהם‪ ,‬חיים בארמונות‬
‫ובבגדי מלכות‪ ,‬אך גם המטביל עצמו התנזר מתאוות ארציות‪ ,‬ולבש על גופו עור גמל‪.‬‬
‫התיאור של "איש עוטה מחצלותיו" גם הוא אינו ברור‪ .‬ההסבר הוא שישוע שולל את‬
‫אלוהותו של יוחנן – יוחנן אינו חי כמלך‪ ,‬ולכן אינו המשיח – אינו נראה הגיוני‪ .‬ייתכן ומדובר‬
‫בשאילה ממסורת אחרת‪.‬‬
‫ישוע החל לשבח את יוחנן בפומבי לאחר שזה הכיר בו בתור המשיח‪ 114 .‬יוחנן היה‬
‫פופולארי‪ ,‬והפגנת האחדות מצד ישוע הייתה תועלתנית‪.‬‬
‫‪F 431‬‬
‫‪" 11:10‬כִּי זֶּה הוּא אֲ שֶׁ ר כָּתוּב עָ לָיו 'הִ נְנִי שֹׁלֵחַ מַ לְאָכִי לְפָ נֶי� וּפִ נָּה דַּ ְרכְּ� לְפָ נֶי�'‪".‬‬
‫עיוות הכתוב הינה באמת יוצא מין הכלל‪ ,‬אפילו לפי הסטנדרטים של הברית החדשה‪.‬‬
‫מלאכי ‪ " 3:1‬הִ נְנִי שֹׁלֵחַ מַ לְאָכִי‪ ,‬וּפִ נָּה‪-‬דֶ ֶר� לְפָ נָי; וּפִתְ א ֹם י ָבוֹא אֶ ל‪-‬הֵ יכָלוֹ הָ אָדוֹן אֲ שֶׁ ר‪-‬אַ ֶתּם‬
‫מְ בַקְ שִׁ ים‪ ,‬וּמַ לְאַ � הַ בּ ְִרית אֲ שֶׁ ר‪-‬אַ תֶּ ם חֲ ֵפצִים‪ ...‬הִ נֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ ָלכֶם‪ ,‬אֵ ת אֵ ִל יָּה הַ נָּבִיא‪--‬לִפְ נֵי‪,‬‬
‫בּוֹא יוֹם י ְהוָה‪ ,‬הַ גָּדוֹל‪ ,‬ו ְהַ ָ‬
‫בוֹתם‪--‬פֶּ ן‪-‬אָבוֹא‪,‬‬
‫נּוֹרא ו ְהֵ שִׁ יב לֵב‪-‬אָבוֹת עַ ל‪ָ -‬בּנִים‪ ,‬וְלֵב ָבּנִים עַ ל‪-‬אֲ ָ‬
‫‪115‬‬
‫ו ְהִ כּ ִ‬
‫אָרץ חֵ ֶרם‪ ".‬על אליה כביכול להופיע ממש לפני התגלותו השנייה של ישוע‪,‬‬
‫ֵיתי אֶ ת‪-‬הָ ֶ‬
‫שתתרחש בדיוק לאחר האפוקליפסה‪ .‬אליה )בתחפושת של מלאך על פי פירושים מסוימים(‬
‫יכין את הדרך לאלוהים )"ופינה דרך לפני"(‪ ,‬לא לישוע )"ופינה דרכך לפניך"(‪ .‬יוחנן לא הטיף‬
‫לאחווה אוניברסאלית‪ ,‬אלא לחזרה בתשובה‪ .‬משפחות החיות בהרמוניה סותרות את‬
‫הבטחתו של ישוע ב‪ 36-10:35‬לפלג משפחות‪.‬‬
‫‪F432‬‬
‫בישעיהו ‪ ,52:7‬השליח )במקרה זה‪-‬יוחנן( יכריז על 'בוא הישועה' )אותה מפרשים‬
‫הנוצרים כהכרזת שמו של ישוע(‪ .‬לא מדובר ביותר ממשחק מילים‪.‬‬
‫‪ " 11:11‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם‪� ,‬א קָ ם בִּילוּדֵ י אִ שָׁ ה גָּדוֹל מִ יּוֹחָ נָן הַ מַּ טְ בִּיל‪ ".‬מעניין לציין כי‬
‫ישוע עצמו גם הוא נולד מאישה‪ ,‬כך שהוא מחשיב עצמו נחות ליוחנן‪ .‬תיאולוגים נוצרים‬
‫מעדיפים להתעלם מפסקה זו‪ .‬הטענה כי ישוע לא בדיוק נולד מרחם אישה הינה התחמקות‪.‬‬
‫קודם כל‪ ,‬ישוע נולד כמו כל תינוק אחר‪ ,‬וטענת הלידה הבתולית נובעת מטעות בתרגום‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬ללא קשר למי הוא אביו‪ ,‬אישה אכן ילדה אותו‪ .‬שלישית‪ ,‬יוחנן המטביל חייב היה‬
‫להיות הנביא אליה ‪ 116‬במסווה של מלאך‪ .‬כלומר‪ ,‬שהוא בכלל לא נולד מרחם אישה‪ .‬מידע זה‬
‫מוביל אותנו לשאלה‪ :‬אם אנו מקבלים את הטענה שיוחנן המטביל הוא למעשה הנביא אליה‬
‫כמלאך‪ ,‬מה עושה מלאך בבית הסוהר?‬
‫‪F43‬‬
‫אזכורו של יוחנן המטביל בידי ישוע הופך עתה לברור‪" :‬ו ְהַ קָּ ט ֹן בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם יִגְדַּ ל‬
‫מִ מֶּ נּוּ‪ ".‬יוחנן המטביל היה אדם‪ .‬אם לא כך ‪ ,‬על פי ההיררכיה בגן העדן‪ ,‬הכיצד יכול הנביא‬
‫אליה )המגולם בתור יוחנן המטביל( להיות בעל מעמד נחות‪ ,‬בעיקר אם מלכות השמיים‬
‫מובטחת "לנרדפים בשם האמת" ולשאר נוצרים מהשורה‪ .‬אם מתייחסים לפסקה באופן‬
‫מילולי‪ ,‬ניתן לפרש כי יוחנן המטביל לא זכה לחלק במלכות השמיים‪ ,‬כלומר שמעמדו היה‬
‫נחות אף מנוצרים חסרי אמונה‪.‬‬
‫ייתכן שתומא ‪ 46‬הוא המדויק ביותר‪ " :‬מאדם ועד יוחנן המטביל לא קם ביולדי אישה‬
‫גדול מיוחנן המטביל‪ ,‬לבל תמקנה עיניו‪ .‬ואני אמרתי‪ :‬מי בכם יהפך קטן‪ ,‬וידע את המלכות‪,‬‬
‫וגדל מיוחנן‪ ".‬בתומא‪ ,‬יוחנן אינו הגדול ביותר‪ ,‬אלא דווקא נביא גדול‪ .‬ישוע הגנוסטי היה אומר‬
‫כי יוחנן לא הפך לקטן )כלומר לילד( ועל כן לא הגיע לשלמות‪.‬‬
‫"לא קם ביולדי אישה גדול מיוחנן המטביל"‪ ...‬האם יוחנן המטביל באמת גדול מאבותיו‪,‬‬
‫ממשה ומהנביאים? או שמדובר בהגזמה‪ ,‬או במתן מחמאה לרע קנאי‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫‪" 11:12‬וּמִ ימֵ י יוֹחָ נָן הַ מַּ טְ בִּיל ו ְעַ ד־הֵ נָּה מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם נִתְ פְּשָׂ ה ְבי ָד חֲ זָקָ ה‪ ,‬ו ְהַ מִּ תְ חַ זְּקִ ים‬
‫י ַחְ טְ פוּהָ ‪".‬‬
‫הגנוסטים אימצו ערמומיות בכדי לשטות בכוחות השולטים הרשעים‪ .‬בהתאם‪ ,‬אנשים‬
‫אלימים וערמומיים דיו בכדי לגבור על שדים יצליחו להיכנס למלכות השמיים‪ .‬אין זה ברור מה‬
‫הכוונה ב" נִתְ פְּשָׂ ה ְבי ָד חֲ זָקָ ה"‪ .‬ייתכן והכוונה היא להמון ההולך אחר המטביל‪ ,‬הבטוח בחלקו‬
‫במלכות השמיים‪.‬‬
‫"ועד הנה" מרמז על חלוף זמן שאינו תואם ליוחנן השואל את ישוע בדבר משימתו‪.‬‬
‫תּוֹרה עַ ד־יוֹחָ נָן נִבָּאוּ‪".‬‬
‫‪ " 11:13‬כִּי כָל־הַ נְּבִיאִ ים ו ְהַ ָ‬
‫הבשורה מיישמת את נבואתו של מלאכי‪ ,‬המצוטטת ב‪ ,11:10‬ליוחנן‪ .‬כל הנביאים כבר‬
‫באו‪ ,‬וזמנו של השליח הגיע‪ .‬יוחנן נראה כנביא‪ ,‬אך שושלת הנביאים הסתיימה מזמן במסורת‬
‫היהודית‪ .‬על כן‪ ,‬יוחנן חייב להיות מישהו אחר‪ .‬מתי מקבל את תיאור השליח במלאכי‪,‬‬
‫המחזיר אותנו לאליה‪ ,‬למרות שבמקומות אחרים מסרב ישוע לקבל את יוחנן כאליה‪.‬‬
‫‪" 11:14‬ו ְאִ ם־תִּ ְרצוּ לְקַ בֵּל הִ נֵּה הוּא אֵ ִל יָּה הֶ עָ תִ יד לָבוֹא‪".‬‬
‫שימו לב לפנייה בזמן עתיד – הוא אליה העתיד לבוא‪ ,‬ולא הוא בא‪" .‬ואם תרצו לקבל"‬
‫יכול להתייחס לכך שיוחנן דומה לאליה‪ .‬הוא מייצג אותו‪ ,‬אך הוא איננו אליה‪.‬‬
‫יוחנן ‪ - 1:21‬הכוהנים שואלים את יוחנן "וּמִ י אָ תָּ ה‪ ,‬הַ אֵ ִל יָּהוּ אָ ָתּה? ו ַיּ ֹאמֶ ר 'אֵ ינֶנִּי'‪.‬‬
‫‪" 11:19‬ו ַ יָּב ֹא בֶן־הָ אָדָ ם‪ ...‬ו ְא ֹהֵ ב מוֹכְסִ ים ו ְחַ טָּ אִ ים!"‬
‫ביהדות‪ ,‬חוטא שחזר בתשובה חדל להיות חוטא ואין להזכיר לו את חטאי העבר‪.‬‬
‫הפסקה יכולה להתייחס רק לחוטאים שטרם חזרו בתשובה‪ ,‬כך שניסיונותיו של ישוע‬
‫להשיבם למוטב היו לשווא‪.‬‬
‫הפסוק יכול להתבהר בהקשר איסיי‪ .‬האיסיים נהגו לכנות כל מי שלא נהג כמותם כטמא‬
‫וחוטא‪ .‬ישוע דיבר עם כולם‪ ,‬טמאים וטהורים‪.‬‬
‫ייתכן והפסוק הוא תיאור של מסורת מאוחרת יותר‪ ,‬לפיה ישוע הטיף לחוטאים‪ .‬על פי‬
‫ראות עיניהם של הנוצרים היהודים הראשונים‪ ,‬ישוע פנה ליהודים‪ ,‬שבעבורם משמעות‬
‫המילה 'חוטא' הייתה 'מי שאינו מקיים את חוקי התורה'‪ .‬מאוחר יותר עברו נוצרים גויים על‬
‫הטקסט‪ ,‬אשר לא החשיבו אי קיום מצוות תורה כחטא‪ .‬אך המסורת של ישוע הפונה‬
‫'לחוטאים' נשארה‪ .‬בהתאם‪ ,‬משמעות המילה 'חוטא' שונתה לכדי 'כל מי שמפר עקרונות‬
‫מוסריים בלתי מוגדרים‪'.‬‬
‫ְבוּרוֹתיו נַעֲ שׂוֹּ בְתוֹכָן ו ְ�א שָׁ בוּ‪ .‬אוֹי לָ�‬
‫ָ‬
‫‪ " 21-11:20‬אָז הֵ חֵ ל לְהוֹכִיחַ הֶ עָ ִרים אֲ שֶׁ ר־ר ֹב גּ‬
‫כּוֹרזִין אוֹי לָ� בֵּית־ ַצי ְדָ ה!"‬
‫ָ‬
‫אך ב‪ 11:1 ,9:35‬ישוע ביקר בכל הערים‪ .‬כיצד בוצעו ניסיו בעיקר במקומות אלה? ככל‬
‫הנראה שישוע ביקר רק במעט מאוד ערים‪ .‬שני סיפורי הדרך הם למעשה תיאור של אותו‬
‫המסע‪ ,‬שבמקור היו נפרדים‪ ,‬אך אוחדו בבשורה‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫את כורזין ניתן לזהות כגריזים‪ ,‬מקום שנודע בכריזמה שלו להסית אנשים לחטא‪ ,‬ההר‬
‫עליו בנו השמורונים ואת מקדשם האלטרנטיבי בניגוד לצוויו התורה המפורש‪ .‬אך החוקרים‬
‫"מצאו" את העיר‪ ,‬וסימנו את מקומה השרירותי על המפה‪.‬‬
‫מתי סותר את לוקס ‪ 17-9:10‬שם קהל גדול בה להקשיב לישוע בבית צידה‪ ,‬כביכול עם‬
‫נכונות להישמע לדברו‪ .‬חושב לציין כי ישוע מצפה מקהלו לבקש מחילה‪ ,‬אך לא לקיים מצוות‬
‫מסוימות או להישמע לתורה מסוימת‪ .‬בכך אין כל הבדל בין ישוע לבין יוחנן המטביל‪.‬‬
‫‪" 11:22‬אֲ בָל אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כִּי בְּיוֹם הַ דִּ ין י ֵקַ ל לְצוֹר וְצִידוֹן מִ כֶּם‪".‬‬
‫הכותב משתמש בצור וצידון כדוגמא לערים חוטאות המזכירות את סדום ועמורה‪,‬‬
‫הדוגמאות הבולטות ביותר בתורה‪ .‬מתי מזכיר את סדום ועמורה ב‪ 10:15‬בהקשר דומה‪ .‬אך‬
‫מדוע ערים אלה?‬
‫מי שנחשבה בזמנו לחוטאת הגדולה ביותר הייתה שומרון‪" 10:5 .‬אֶ ל־עִ יר הַ שׁ ֹמְ רוֹנִים‬
‫אַל־תָּ ב ֹאוּ‪ ".‬אנשים רבים מצור וצידון הגיעו לישוע‪ 117 ,‬והוא עצמו אף ביקר בערים אלה‪.‬‬
‫אפילו אם הפסוק במרקוס הוא זיוף‪ ,‬ישוע אף אינו מטיח ביקורת בערים במתי‪ .‬מדוע לפנות‬
‫לערים בהן היהודים מהווים מיעוט‪ ,‬והאוכלוסייה אינו נדרשת לקיים את מצוות התורה? ישוע‬
‫אינו מזכיר את הערים היווניות ליד נצרת – ספוריס‪ ,‬טבריה‪ ,‬סיפופוליס – על אף שקהלו הכיר‬
‫ערים אלה טוב יותר‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪F 435‬‬
‫‪F 43‬‬
‫צור וצידון נודעו כנמלי ים מפורסמים‪ ,‬וייתכן ואלה היו הערים היחידות שהסופר הגוי‬
‫הכיר‪ .‬אפשרות שנייה היא שבמקור נכתב 'סדום ועמורה' אותן החליף הכותב בערים‬
‫מפורסמות מאותן השנים‪.‬‬
‫תּוּרדִ י!"‬
‫‪" 11:23‬ו ְאַ תְּ ‪ ,‬כְּפַ ר־נַחוּם ‪ -‬הַ מְ רוֹמָ מָ ה עַ ד־הַ שָׁ מַ י ִם? עַ ד־שְׁ אוֹל ָ‬
‫אין ספק כי הסופר לא הכיר את כפר נחום‪ ,‬עיירה קטנה‪ ,‬ענייה ומתפוררת‪ ,‬שהייתה כה‬
‫מסכנה עד שעל פי לוקס ‪ ,7:5‬נציב רומאי גוי בנה בה את בית הכנסת‪.‬‬
‫אָרץ כִּי הִ סְ תַּ ְרתָּ אֶ ת־אֵ לֶּה‬
‫‪ " 11:25‬בָּעֵ ת הַ הִ יא עָ נָה י ֵשׁוּעַ ו ְאָמַ ר‪' ,‬אוֹדְ � אָבִי אֲ דוֹן הַ שָׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫ִיתם לָעוֹ ֲללִים‪"'.‬‬
‫מִ ן־הַ חֲ כָמִ ים ו ְהַ נְּבוֹנִים ו ְ ִגלּ ָ‬
‫מספר רבדי משמעות כאן‪ .‬למילה 'בנים' ישנה משמעות של ילדים )בני ישראל(‪ ,‬ושל‬
‫נבונים )אנשי חוכמה(‪ .‬הדברים הנסתרים נלקחים מהנבונים‪ ,‬וניתנים לבנים )לעם‪ ,‬לילדים‬
‫והעוללים(‪ .‬השימוש במילים בעלות שורש דומה היה שגור בקרב הרבנים‪ .‬כמו כן‪" ,‬עולל"‬
‫הינו אדם העומד בפני נוכחות האלוהים‪ ,‬ועל כן הוא קרוב אליו במיוחד‪ .‬החוכמה האנושית‬
‫הינה ילדותית בהשוואה לחוכמת האלוהים‪.‬‬
‫צוֹר ֶרי�;‬
‫הקישור לתהילים ‪ 8‬אינו מתאים‪ " :‬מִ פִּי עוֹ ְללִים‪ ,‬ו ְיֹנְקִ ים‪ --‬י ִסַּ דְ ָתּ‪-‬ע ֹז‪ .‬לְמַ עַ ן ְ‬
‫לְהַ שְׁ בִּית אוֹי ֵב‪ ,‬וּמִ תְ נַקֵּ ם‪ .‬מָ ה‪-‬אֱ נוֹשׁ כִּי‪-‬תִ ְזכּ ְֶרנּוּ; וּבֶן‪-‬אָדָ ם‪ ,‬כִּי תִ פְ קְ דֶ נּוּ‪ .‬ו ַתְּ חַ סְּ ֵרהוּ מְּ עַ ט‪,‬‬
‫מֵ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫הכוונה היא לבני אדם ככלל‪ ,‬לא לאדם הראשון‪.‬‬
‫בני ישראל‪ ,‬ולא כל בני האדם‪ ,‬מכונים "עוללים ויונקים" באותו המובן שישוע מסרב לסייע‬
‫‪119‬‬
‫לאישה הכנענית‪� " :‬א־טוֹב לָקַ חַ ת אֶ ת־לֶחֶ ם הַ ָבּנִים וּלְהַ שְׁ לִיכוֹ ִל ְפנֵי צְעִ ֵ‬
‫ירי הַ ְכּ ָלבִים‪".‬‬
‫‪F436‬‬
‫‪75‬‬
‫הפסוק מתהילים אינו מציב 'עוללים' מנגד ל'חכמים'‪ .‬הרעיון כאן הוא שונה בתכלית‪:‬‬
‫האדם הינו כה קטן שעצם העובדה שאלוהים מתייחס אליו ומפגין כלפיו רצון טוב הינו נס‪.‬‬
‫אדם שלפני הנפילה ‪ 120‬מושווה למלאכים‪ ,‬ולא לבני האדם בכלליות‪ ,‬מכיוון שאדם היה קרוב‬
‫למלאכים‪ .‬אם הכותב עיוות את משמעות הכתוב בתהילים בכוונה‪ ,‬או שהוא פשוט לא הבין‬
‫מה הוא קרא‪ -‬לא ניתן לדעת‪ .‬השימוש באנלוגיות רשמיות‪ ,‬המקשרות בין חלקי טקסט שונים‬
‫בהסתמך על מילים דומות‪ ,‬היה דבר פופולארי‪.‬‬
‫‪F437‬‬
‫הטענה כי הנוצרים הפשוטים הם העומדים מנגד לפרושים המלומדים אינה סבירה‪ .‬ישוע‬
‫הודה לאלוהים על כך שגילה בפניו דבר מה שהוסתר מהחכמים‪ ,‬סוד או דוקטרינה מיסטית‬
‫כלשהיא‪ .‬ייתכן והכותב ביקש להציב את ספר החוכמה היהודי מנגד לפשטות הילדותית של‬
‫הנוצרים‪.‬‬
‫מושג זה לא היה זר ליהדות‪" .‬חמלה ואהבה אמיתיים קיימים רק בין ילדים‪ ,‬וכלפי‬
‫ילדים‪ 121 ".‬הפתגם מתייחס לאנשים החופשיים מכל דעות קדומות או מחויבות‪ ,‬אשר‬
‫מרגישים במקום לנתח‪ .‬המסורת הינה אף קרובה יותר לפרשנות הנוצרית‪ .‬בילקוט חדש‬
‫אליה‪ ,‬שאינו נחשב בר סמכא ביהדות‪ ,‬משה אומר לאליה‪" :‬עליך לבקר את העוללים מבין בני‬
‫פְתאי ִם‬
‫ישראל‪ ,‬והם ישיבו את מתנת הנבואה לך‪ ".‬אך משלי ‪ 9:6‬הינו הגיוני יותר‪ " :‬עִ זְבוּ ָ‬
‫ו ִחְ יוּ‪ ...‬ו ְאִ שְׁ רוּ‪ ,‬בְּדֶ ֶר� בִּינָה‪".‬‬
‫‪F438‬‬
‫ניתן להציע מקור נוסף לדימוי העוללים‪ .‬אחד מארבעת פני המרכבה )המרכבה‬
‫המתוארת בחזון הנביא יחזקאל‪ ,‬אחד מסמליה המיסטיים ביותר של היהדות(‪ ,‬הינה הכרוב‪,‬‬
‫המשויך למלאך‪ .‬משמעות נוספת למילה כרוב הינה ילד‪ .‬ייתכן ומדובר ברמיזה אודות הפיכה‬
‫‪49‬‬
‫למלאך‪.‬‬
‫‪F48‬‬
‫‪ " 11:27‬אֵ ין מַ כִּיר אֶ ת־הָ אָב ִבּלְתִּ י הַ בֵּן ו ַאֲ שֶׁ ר י ַחְ פּ ֹץ הַ בֵּן ְלגַלּוֹת לוֹ‪".‬‬
‫החלק הראשון של המשפט יכול להיות הגיוני אם הכוונה ב"בן" הינה למי שנחכך בדרכי‬
‫הסוד של ישוע‪ .‬החלק השני נראה כתוספת שנועדה להראות את הסלקטיביות בה נקט ישוע‪,‬‬
‫ועל מנת לשלוט בנוצרים עם שוט‪ .‬כמו כן‪ ,‬מדובר בהפגנה של כוחו האישי והשרירותי של‬
‫ישוע‪ ,‬ניסיון להפוך אותו למתווך עצמאי מבחינה תיאולוגית‪ .‬חשוב מכל‪ ,‬היא מציעה דרך‬
‫להכרה‪ ,‬ללא צורך בתקופת הכנה והכשרה ארוכה‪.‬‬
‫ישוע נהג להטיף אודות מצוות כלליות ללא כל דרישות ספציפיות‪ ,‬ואין כל ראיה לכך‬
‫שהוא "גילה" את אלוהים לתלמידיו‪.‬‬
‫הכרת האלוהים מקרבת אותנו אליו‪ .‬ההתגלות מניחה מראש כי קיימת קרבה מיוחדת‪,‬‬
‫שכמוה לא ניתן להשיג ביהדות ‪ ,50‬אך בגנוסטיקה סברו כי יתכן הדבר‪.‬‬
‫‪F49‬‬
‫‪ " 30-11:28‬פְּנוּ אֵ לַי כָּל־הָ עֲ מֵ לִים ו ְהַ טְּ עוּנִים ו ַאֲ נִי אָנִיחַ ָלכֶם‪ .‬קַ בְּלוּ עֲ לֵיכֶם אֶ ת־עֻ לִי וְלִמְ דוּ‬
‫מִ מֶּ נִּי כִּי־עָ נָו וּשְׁ פַ ל רוּחַ אָנֹכִי וּמִ צְאוּ מַ ְרגּוֹעַ לנפשותיכם‪ .‬כִּי עֻ לִּי נָעִ ים ו ְקַ ל מַ שָּׂ אִ י‪".‬‬
‫ליהדות יחס מרוסן כלפי מנוחה‪" .‬לא ימצאו חכמים מנוחה בעולם הזה או הבא‪ ,‬אלא יעלו‬
‫מכוח לכוח עד אשר יעמדו בפני אלוהי ציון‪ 122 ".‬חכמים לעולם אל יחדלו מלימוד תורה‪.‬‬
‫‪F439‬‬
‫‪49‬מעניין לציין‪ ,‬כי משמעות נוספת של המילה כרוב‪ ,‬הינה הירק למאכל‪ .‬מכאן נובעת מעשיית הלידה‬
‫המסופרת לילדים‪ ,‬לפיה הם נמצאו בתוך כרוב‪.‬‬
‫‪50‬ירמיהו ‪ 31:34‬ושאר נביאים מייחסים ידיעה כזו רק לימי המשיח‪ ,‬ודברים ‪ 34:10‬טוען כי רק משה‬
‫הגיע למעמד זה‪ ,‬אך לא הקהילה היהודית כולה‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫כרגיל‪ ,‬הבשורה מציעה שני הסברים מקבילים‪ .‬עולו הקל של ישוע‪ ,‬לעומת עול היהדות‬
‫הכבד‪ .‬ניגודיות זו אינה אפשרית בעבור מתי היהודי שומר המצוות‪ ,‬מה שמעיד על עריכה‬
‫מאוחרת של הטקסט בידי סופר גוי‪ .‬אנו מאשרים זאת באמצעות רעיון מנוגד‪ ,‬המוצג בטקסט‬
‫יהודי נוסף‪" :‬באמת אומר לכם‪ ,‬שאם ביכולתכם לשאת את עול ה' במלואו‪ -‬שלמים תהיו‪ .‬אך‬
‫אם אין הדבר ביכולתכם‪ ,‬עשו מה שתוכלו‪ 123 ".‬יהודים נוצרים לכל הפחות החשיבו את עול‬
‫מלכות השמיים כדבר כבד אך הכרחי‪.‬‬
‫‪F40‬‬
‫ייתכן והמצווה מבוססת על תיאור האיסיים‪ ,‬המוכרים לנו מתיאורי היפוליטוס‪" :‬אלה‬
‫מקווים שרחמים וסיוע יושטו למוכים בעבודות פרך‪ 124 ".‬בהסתמך על המלצתו המעשית של‬
‫היפוליטוס לפיה על האיסיים לציית להוראותיו של ראש קהילתם‪ ,‬האמירה באה למעשה‬
‫לבטל את החוק‪.‬‬
‫‪F 41‬‬
‫ישעיהו ‪ " 58:6‬הֲ לוֹא זֶה‪ ,‬צוֹם אֶ בְחָ ֵרהוּ‪--‬פַּ תֵּ חַ חַ ְרצֻבּוֹת ֶרשַׁ ע‪ ,‬הַ תֵּ ר אֲ גֻדּוֹת מוֹטָ ה; ו ְשַׁ לַּח‬
‫ְרצוּצִים חָ פְשִׁ ים‪ ,‬וְכָל‪-‬מוֹטָ ה תְּ נַתֵּ קוּ?" כלומר‪ ,‬אין עול המתקבל על הדעת‪ ,‬על אף שלעול‬
‫המצוות אין כל קונוטציה שלילית בכתבי היהדות‪.‬‬
‫וּראוּ‬
‫נוצרים נוהגים לשייך את הפסקה לירמיהו ‪ " :6:16‬כּ ֹה אָמַ ר י ְהו ָה עִ מְ דוּ עַ ל‪-‬דְּ ָרכִים ְ‬
‫ו ְשַׁ אֲ לוּ ִלנְתִ בוֹת עוֹלָם‪ ,‬אֵ י‪-‬זֶה דֶ ֶר� הַ טּוֹב וּלְכוּ‪-‬בָהּ‪ ,‬וּמִ צְאוּ מַ ְרגּוֹעַ ‪ְ ,‬לנַפְשְׁ כֶם‪ ".‬ישוע כביכול לא‬
‫הטיף ללכת בדרך הישנה‪ .‬בן סירא ‪ " 6:28‬דרוש וחקור נתיבותיה ותמצא לך‪ ,‬וכי מצאתה ואל‬
‫תעזבנה " – הינו דומה‪.‬‬
‫בן סירא ‪" 30-51:25‬בואו וקחו חוכמתם ולא בכסף‪ .‬הביאו צווארכם בעולה והניחו‬
‫לנפשכם לקבל הוראותיה‪ ".‬התרגום היווני אינו כולל חוכמה‪ " :‬בואו וקחו ולא בכסף‪.‬‬
‫הביאו צווארכם בעולה‪ ".‬סופר נוצרי יכול היה לעשות את השינוי על מנת לשמר את דימוי‬
‫העול של ישוע‪ .‬בתחילה ‪ 30-11:29‬ככל הנראה דמה לבן סירא‪ ,‬אך עוות מעבר לכל היכר‬
‫בכדי להתאים לצרכי הכנסייה‪.‬‬
‫"כי עולי נעים וקל משאי‪ ".‬הרעיון ככל הנראה הופיע‪ ,‬או שלפחות נוסח מחדש‪ ,‬לאחר‬
‫שמאבק ההישרדות של הנצרות הקדומה הסתיים‪ ,‬והכנסייה לא הייתה מוכנה עוד להציע‬
‫גאולה בתמורה להכרזת אמונה פשוטה‪ ,‬שלא לוותה בברית מילה או שמירת כשרות‪ .‬עד‬
‫לתקופת שינוי הפסוק‪ ,‬לכנסייה ללא ספק היו כבר סמכויות אדמיניסטרטיביות‪ ,‬והפסוק "קל‬
‫משאי" נועד בכדי להסבר את המגבלות חדשות שכפתה הכנסייה על הקהילה‪.‬‬
‫תומא ‪ 90‬הוא הרבה יותר סביר‪ " :‬בואו אלי כי קל עולי ונעימה ממשלתי‪ ,‬ומצאתם לכם‬
‫מנוח"‪ .‬מתי מתייחס אל 'המנוחה' )הארצית( באופן מילולי‪ ,‬ומשייך אותה לנשיאת עולות‬
‫כבדים‪".‬‬
‫" כִּי־עָ נָו וּשְׁ פַ ל רוּחַ אָנֹכִי"‪ .‬אמירה זו לעולם אינה אמינה כאשר האדם אומר אותה על‬
‫עצמו‪.‬‬
‫" פְּנוּ אֵ לַי כָּל־הָ עֲ מֵ לִים‪ "...‬הנצרות כבר הייתה מבוססת דיו‪ " .‬וְלִמְ דוּ מִ מֶּ נִּי" מרמז כי ישוע‬
‫הוא המורה העילאי אשר מכיר את אלוהים לחלוטין‪ .‬רק משה התקרב למעמד זה בספר‬
‫דברים ‪ .34:10‬טענתו של ישוע הייתה בחזקת חילול קודש‪ ,‬והייתה מעוררת כלפיו חשדנות‬
‫ואף אלימות‪ .‬שימו לב לתגובתם האלימה של היהודים נוכח משמע המילים " ו ַאֲ נִי י ְדַ עְ תִּ יו "‬
‫ביוחנן ‪.30-7:29‬‬
‫העולם ההלניסטי הציג את המנוחה כניגוד של התנועה במובן המטפיזי‪ .‬הם חשבו‪,‬‬
‫ובצדק‪ ,‬כי תנועה הינה בלתי נפרדת לקיום‪ .‬לדוגמה‪ ,‬גופים שמימיים יפלו אילו יפסיקו לנוע‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫על כן‪ ,‬מנוחה‪ ,‬היעדר התנועה‪ ,‬התפרשה כסוף העולם הפיזי‪ ,‬קץ לו ייחלו הגנוסטים בכל‬
‫מאודם‪.‬‬
‫נשמות הנחנכים מצייתות ונחות‪ .‬תומא ‪" 50:3‬והיה אם ישאלכום‪" :‬מה הוא אות אביכם‬
‫בכם?" ואמרתם אליהם‪" :‬תנועה ומנוחה הוא"‪ .‬תנועה נתפסת ככוח חיצוני‪ ,‬בעוד שמנוחה‬
‫היא פנימית‪ .‬אמירה כביכול עמוקה זו מתייחסת לרוח האלוהים הבלתי מוזזת והבלתי‬
‫משתנה בספר בראשית‪ ,‬אשר מרחפת לה ללא קושי מעל פני המים‪ .‬עם זאת‪ ,‬סביר יותר כי‬
‫מדובר בתוספת מאוחרת מצד הפילוסוף הגנוסטי‪.‬‬
‫הגנוסטיקה ראתה את העולם כשקוע ברוע‪ ,‬ואת מטרת האדם‪ -‬להימלט מהעולם ולשוב‬
‫אל מקורו האלוהי‪ .‬גישה דואליסטית זו‪ ,‬המקושרת לשני אלים‪ -‬זה השולט בספירות העליונות‬
‫וזה השולט בארץ‪ ,‬הייתה בלתי נפרדת מהגנוסטיקה‪ .‬מכיוון ששום אל לא יכול היה לגבור על‬
‫משנהו‪ ,‬כפי שהסיקו הגנוסטים מהתבוננותם במציאות‪ ,‬השניים היו שווים מבחינה תיאולוגית‪.‬‬
‫אולם מאזן הכוחות הינו זמני‪ ,‬וסופו של האל הטוב לנצח בסופו של דבר‪ .‬שני האלים לקחו‬
‫חלק בבריאת העולם‪.‬‬
‫לפי דוקטרינת התכונות של אריסטו‪ ,‬לכל סוג חומר היה מאפיין מוחלט‪ .‬לדוגמה‪ ,‬קר או‬
‫חם‪ -‬או פושר‪ ,‬במידה וחלק מהאטומים קרים וחלק חמים‪ .‬אולם לאטומים ישנה רק תכונה‬
‫אחת ומוחלטת‪ ,‬ולא את הופכה‪ .‬קר בלבד או חם בלבד‪ ,‬שחור או לבן‪ 51 .‬הדבר שימש עדות‬
‫כנגד הגנוסטיקה‪ .‬אם שני אלים לקחו חלק בבריאתו של כל אטום‪ ,‬האחד נתן תכונה אחת‪,‬‬
‫בעוד שהשני‪ -‬את התכונה המנוגדת‪ -‬מה שהעלה את הסברה שאטום יכול בו זמנית להיות‬
‫קר או חם‪ .‬תנועה ומנוחה גם הן היו תכונות של אטומים‪ ,‬והדואליזם הצריך שלאטום יהיו‬
‫שתי התכונות‪ ,‬כלומר שיהיה בתנועה ומנוחה בו זמנית‪.‬‬
‫‪F50‬‬
‫בהתאם‪ ,‬טענו הגנוסטים כי הגוף מסוגל בו זמנית להיות בתנועה ובמנוחה‪ .‬תומא מייחס‬
‫שפה זו לישוע‪ ,‬ובכך לא רק מאשר דואליזם‪ -‬את קיומן של שתי ישויות נפרדות לחלוטין‪ ,‬אלא‬
‫גם טוען כי רק הגנוסטים מכירים את אל הספירות העליונות‪ ,‬אשר מסוגל להקנות לאדם את‬
‫המנוחה‪.‬אלה המסרבים להכיר בקיומן של שתי הישויות בגוף אחד‪ ,‬ניחנים עצמם רק בתכונה‬
‫אחת‪ -‬במקרה זה‪ -‬התנועה‪ -‬שהיא תכונה ארצית‪ .‬אלה אינם מכיר באל הרוחני וניחנים רק‬
‫בתכונות הרעות של האל הארצי‪.‬חוויותיהם האישיות בגוף שלא ידע אלא מצב אחד מובילה‬
‫אותם לדחות את הפילוסופיה הגנוסטית‪ .‬אך גנוסטיקנים‪ ,‬הפועלים על סמך ניסיון‪ ,‬מאשררים‬
‫את דו הקיום הן של תנועה והן של מנוחה בגוף אחד‪ ,‬כלומר‪ ,‬את דו הקיום של תכונות‬
‫מנוגדות‪ ,‬ולא של תכונה אחת‪ -‬תנועה‪ -‬או היעדרה‪ -‬מנוחה‪ .‬הגנוסטים טענו לשלב בין‬
‫המנוחה האלוהית לבין התנועה הארצית ‪ 125‬ולפתור את בעייתו של אפלטון לפיה מקורותיה‬
‫האידיאלים של הבריאה הולכים ומתפוררים עם חלוף הדורות והאבולוציה‪ .‬על פי הגנוסטיקה‪,‬‬
‫חומר יכול היה לנוע מבלי להשתנות‪ ,‬כלומר להיות במנוחה‪ .‬הרמב"ם מסביר את דו הקיום‬
‫של כוחות מנוגדים מבלי לגייס את הדואליזם‪" :‬תמונת היותו של האדם מעל לכס המלכות‬
‫הינה מחולקת‪ ,‬חלקה העליון בצבע חשמל ובועד שתחתיתה נראה כאש‪ .‬והמילה חשמל‬
‫מורכבת משתי מילים – חש‪ ,‬ו‪-‬מל‪' ,‬תזזיות' ו'הפוגה'‪ 126 ".‬הרמב"ם שינה את הדואליזם‬
‫התיאולוגי לכדי משחק מילים‪.‬‬
‫‪F42‬‬
‫‪F43‬‬
‫‪" 4-12:1‬בָּעֵ ת הַ הִ יא עָ בַר י ֵשׁוּעַ בֵּין הַ קָּ מָ ה בְּיוֹם הַ שַׁ בָּת‪ ,‬ו ְתַ לְמִ ידָ יו ָרעֵ בוּ ו ַ יָּחֵ לּוּ לִקְ ט ֹף‬
‫מְ לִי�ת ו ַיּ ֹאכֵלוּ‪ .‬וַיּ ְִראוּ הַ ְפּרוּשִׁ ים ו ַיּ ֹאמְ רוּ לוֹ 'הִ נֵּה ַתּלְמִ ידֶ י� ע ֹשִׂ ים אֵ ת אֲ שֶׁ ר �א י ֵעָ שֶׂ ה‬
‫בַּשַׁ בָּת'‪ .‬ו ַיּא ֹמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'הֲ �א קְ ָראתֶ ם אֵ ת אֲ שֶׁ ר עָ שָׂ ה דָ ו ִד כַּאֲ שֶׁ ר ָרעֵ ב הוּא ו ַאֲ נָשָׁ יו? אֲ שֶׁ ר בָּא‬
‫אֶ ל־בֵּית הָ אֱ �הִ ים ו ַיּ ֹאכַל אֶ ת־לֶחֶ ם הַ פָּ נִים‪".‬‬
‫‪51‬הפיזיקה הגרעינית הראתה כי מדובר בטעות‪ .‬אפילו החלקיקים הקטנים ביותר הינם בעלי תכונות‬
‫מנוגדות בו זמנית של גל וחומר‪ .‬גילוי זה הצדיק את רעיונו של הרקליטוס בדבר אחדות הניגודים‪ .‬מה‬
‫שראו הגנוסטים כשאני אלים שונים‪ ,‬יכול בסופו של דבר להיות שתי התממשויות שונות של אל אחד‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫"הוא ואנשיו" מעיד כי הכותב קרא את שמואל א' ברפרוף בלבד‪ .‬דויד שיקר לכהן הגדול‬
‫אחימלך ואמר שהיו עימו עוד אנשים‪ .‬בפועל‪ ,‬הוא היה לבדו‪.‬‬
‫דויד אכל את לחם הפנים הקדוש כאשר היה במנוסה‪ 127 ,‬דבר שאינו מהווה חילול שבת‬
‫אלא של מצווה שונה לחלוטין‪ ,‬הקובעת כי רק כוהנים מורשים לאכול מלחם הפנים‪ ,‬מצווה‬
‫חשובה פחות‪.‬‬
‫‪F4‬‬
‫הכהן הגדול ביקש מדויד להימנע מקיום יחסי מין עם נשים אם אכל מלחם הקודש ונתן‬
‫לדויד את הלחם‪ ,‬שיוחלף בקרוב בלחם חם‪ .‬חטאו של דויד הונע בידי צורך‪ ,‬בעוד שתלמידיו‬
‫של ישוע חיללו שבת ללא עילא‪.‬‬
‫השליחים בבשורות ובאיגרות הברית החדשה מתוארים פעם אחר פעם בתור אנשים‬
‫שלא הבינו את ישוע‪ ,‬וכאנשים שאינם צדיקים כלל‪ .‬השוואתם לדויד המלך‪ ,‬שאת שושלתו‬
‫מייחסים הנוצרים אף לישוע‪ ,‬הינה ללא ספק לא במקומה‪ .‬תיאולוגים נוצריים אומרים כי ישוע‬
‫אישר עליונותו של הרעב האנושי על פני הדוגמה‪ ,‬דבר שקשה להסכים לו‪ ,‬מכיוון שדבר לא‬
‫מנע מתלמידיו של ישוע לאסוף אוכל ביום שישי‪ .‬בזיזית גרעיני חיטה משדה של אחר בשביל‬
‫לצרוך אותם ביום שלמחרת הינה חטא פחות חמור מאשר חילול שבת‪.‬‬
‫יתרה על כך‪ ,‬תנועה ונדידה היו אסורים ביום השבת לא פחות מאשר ליקוט מזון‪ .‬מתי‬
‫ידע כי אין כל טעם לנסות ולהגן על ליקוט מזון בזמן תנועה‪ ,‬וכי הפרושים לא היו יודעים על‬
‫העבירה מאחר ולא היו מוצאים אותם מלכתחילה בשדה פתוח ביום השבת‪ .‬הכותב יוצא‬
‫מנקודת הנחה שהסתובבו להם פרושים בכל מקום‪ ,‬כאשר למעשה היו הפרושים קבוצה‬
‫קטנה בגליל‪ .‬לו יהודים דתיים בגליל היו מבחינים בישוע ותלמידיו מחללים שבת בכוונת‬
‫‪128‬‬
‫תחילה‪ ,‬הם היו מוציאים אותם להורג כנדרש בחוק היהודי‪.‬‬
‫‪F45‬‬
‫זכותם של התלמידים ללקט מזון הינה מפוקפקת‪ :‬ליקוט תוצרת שנפלה לקרקע‬
‫הייתה פריבילגיה של זרים‪ ,‬יתומים ואלמנות ‪ .130‬אולם קטיפת זרעים מצמחים חיים הייתה‬
‫‪52‬‬
‫מעשה גניבה‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫‪F46‬‬
‫‪F 47‬‬
‫‪F 51‬‬
‫את החיטה ניתן לאכול רק בדיוק לפני הקציר‪ ,‬אשר ביהודה התרחש ממש לפני פסח‪.‬‬
‫הברית החדשה אינה מציינת את ישוע ותלמידיו חוגגים את החג פעמיים‪ .‬מאחר וישוע נצלב‬
‫בפסח‪ ,‬על איסוף המזון היה להתקיים זמן רב לפני הקציר‪ .‬אם מתייחסים למאורע כאמין‪ ,‬זה‬
‫אומר כי חילול השבת התרחש לאחר חג הפסח‪ ,‬מה שמחזק עוד יותר את הטענה שישוע לא‬
‫נצלב בפסח‪ ,‬אלא בסוכות‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫‪F52‬‬
‫תומא ‪" 27‬אם לא תעשו את השבת לשבתון‪ ,‬לא תחזו את האב‪ ".‬אפילו אם מפרשים את‬
‫השבת באופן מיסטי כסמל למנוחה‪ ,‬כפי שעשו הגנוסטים‪ ,‬ישוע עדיין דורש מתלמידיו לשמור‬
‫שבת‪.‬‬
‫האיסיים אסרו במפורשות לקצור בשבת‪ .‬ייתכן ומתי יוצא כנגדם בפסוק זה‪.‬‬
‫הסיפור כולו אינו הגיוני‪ .‬חילול שבת היה החטא האחרון שישוע רצה לבצע‪ .‬התנהגות כה‬
‫פושעת הייתה מובילה לנידויו של ישוע ותלמידיו אם מישהו היה רואה אותם מטיילים בשדות‬
‫בזמן שהם אמורים להיות בבית הכנסת‪.‬‬
‫‪52‬בזמנו הייתה דרך פופולארית להוצאה להורג‪ :‬הנידון למוות הואכל זרעי אפונה יבשים שהתנפחו‬
‫בבטנו‪ .‬חיטה ושעורה אינן מתנפחות עד כדי כך‪ ,‬אך גם במידה רבה‪.‬‬
‫‪53‬פסטיבל האביב היהודי‪ ,‬ששונה בידי הנוצרים לכדי חגיגת תחייתו מחדש של ישוע‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫ַתּוֹרה כִּי בַשַׁ בָּתוֹת י ְחַ לְּלוּ הַ כּ ֹהֲ נִים אֶ ת־הַ שַׁ בָּת בַּמִּ קְ דָּ שׁ ו ְאֵ ין לָהֶ ם‬
‫‪ " 6-12:5‬ו ַהֲ �א קְ ָראתֶ ם בּ ָ‬
‫מִּ‬
‫ן־הַ‬
‫מִ‬
‫קְ דָּ שׁ‪".‬‬
‫עָ וֹן‪ .‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כִּי י ֶשׁ־פּ ֹה גָּדוֹל‬
‫כותב הבשורה ‪ 131‬מכנה את ישוע פעם אחר פעם כ"משהו גדול יותר"‪ ,‬על אך‬
‫שהמשמעות אינה ברורה‪ .‬גרסאות מאוחרות יותר שינו את הטקסט ל"הוא אשר גדול יותר"‪.‬‬
‫‪F48‬‬
‫המקדש היה מקום התקשרות עם אלוהים‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬ישוע הושווה למעשה לאלוהים‪,‬‬
‫ולא למקדש‪ ,‬מה שסותר את טענתו של ישוע כי הוא עצמו שפל רוח וקטן‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬עדיין‬
‫אין זו הצדקה לכך שהנוצרים המשיכו לחלל שבת גם לאחר מותו של ישוע‪.‬‬
‫הכוהנים עבדו בשבתות בכדי שהיהודים יוכלו לשמור את השבת‪ .‬עבודתם לא נכללה‬
‫בסוגי המלאכה הנאסרים בתורה‪ ,‬אלא דווקא שירות רוחני‪ ,‬דבר שמותר תמיד‪ .‬כיצד‬
‫התלמידים‪ ,‬אשר נדדו וליקטו אוכל‪ ,‬שירתו את היהודים? לתלמידיו של ישוע לא הייתה כל‬
‫עילא לחלל שבת‪ ,‬כפי שעשו הכוהנים‪.‬‬
‫‪" 12:7‬ו ְלוּ י ְדַ עְ תֶּ ם מַ ה־הוּא שֶׁ נֶּאֱ מַ ר 'חֶ סֶ ד חָ פַ צְתִּ י ו ְ�א ָזבַח' �א הִ ְרשַׁ עְ ֶתּם אֵ ת הַ נְּקִ יִּם‪".‬‬
‫אך האם קיום מצוות לא מעיד על אהבה לאלוהים? הכותב עוקב אחר התרגום היווני‪.‬‬
‫המקור הוא ‪ " ,‬כִּי אהבה והתמסרות חָ פַ צְתִּ י‪ ,‬ו ְ�א‪ָ -‬זבַח‪132 ".‬התלמוד מרחיב על המילה 'חסד'‪:‬‬
‫"יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה‪ ,‬ואיזה? זה גמילות חסדים‪ .‬שנאמר‪" :‬כי חסד חפצתי ולא‬
‫זבח‪ 133"" .‬האשמת הפרושים בכך שהם אינם מבינים את הנבואה הינו אבסורדי‪ .‬לפחות מאז‬
‫ימיו של הילל‪ ,‬אשר היה פרושי‪ ,‬היהודים שייכו חשיבות יתרה לנכונות לדבוק במצוות על פני‬
‫המצוות עצמן‪.‬‬
‫‪F49‬‬
‫‪450F‬‬
‫נבואתו של הושע‪ ,‬המוזכרת פעמים רבות בברית החדשה‪ ,‬ככל הנראה חלחלה לתרבות‬
‫העממית לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬ולא בימיו של ישוע‪ .‬לאחר חורבן המקדש‪ ,‬רבי יחנן בן‬
‫זכאי יישם את הנבואה על מנת להדגים כי ישנה אפשרות להגיע לגאולה בדרך של גמילות‬
‫‪134‬‬
‫חסדים‪ ,‬מבלי צורך בקורבנות‪.‬‬
‫‪F451‬‬
‫יתכן והטיעון ב‪ 12-12:1‬עסק בסוגיות אחרות‪ ,‬ולא בחילול שבת‪ .‬אמירתו של הושע אינה‬
‫קבילה לסוגית שמירת שבת‪ ,‬מאחר ולזו אין כל קשר לאהבת אלוהים או לחסדים‪ .‬יתכן‬
‫והכותב השתמש בדוגמא של דויד בכדי להראות כי שקורבנות אינם דבר קדוש‪ ,‬וציטט את‬
‫הושע כהוכחה‪.‬‬
‫‪ " 12:8‬כִּי בֶּן־הָ אָדָ ם הוּא גַּם־אֲ דוֹן הַ שַׁ בָּת‪".‬‬
‫הפרושים לא היו שותקים נוכח דברי כפירה מעין אלה‪ ,‬מכיוון ואלוהים ברא את השבת‪-‬‬
‫היום הקדוש‪ .‬מתי טוען כי ישוע גדול אף מהשבת‪ .‬סביר כי הוא לא חשב במונחים‬
‫פורמאליים‪ ,‬אך האמירה מרמזת כי ישוע ואלוהים הם אחד‪ ,‬רעיון שאפילו מתי אינו מסכים‬
‫עימו‪.‬‬
‫רק התלמידים ליקטו מזון‪ -‬לא ישוע‪" .‬אֲ דֹנֵינוּ מָ ַתי ְראִ ינוּ� ָרעֵ ב?" ‪ 135‬מעיד כי ישוע לא היה‬
‫רעב )ניתן להסיק כי התלמידים בילו את מרבית זמנם עם ישוע‪" (.‬אלוהותו" של ישוע לא‬
‫הייתה קשורה לכך שתלמידיו חיללו מצווה שאף משה והנביאים קיימו באדיקות‪.‬‬
‫‪F452‬‬
‫לא רק שישוע מצדיק את חילול השבת בידי תלמידיו‪ ,‬הוא אף פונה לתוכחה כנגד‬
‫הפרושים )"ולו ידעתם‪ ("...‬ב‪ 12:8‬הוא שב פעם שלישית ומסביר את הסיבה לחילול השבת‪,‬‬
‫מה שמעיד על תוספת מאוחרת‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫העיקרון הפרושי לפיו "השבת נבראה בעבור האדם‪ ,‬ולא האדם בעבור השבת" החל עם‬
‫מרד המכבים‪ ,‬בכדי להצדיק נשיאת נשק ביום הקדוש‪ .‬בצורה זו הוא מופיע גם במרקוס ‪2:27‬‬
‫ויתכן שכך גם היה במתי לפני שהגיע העורך הנוצרי‪ ,‬אשר פרש את הכתוב בן אדם )בכוונה‬
‫לכל בני האדם( בתור בנו של אדם )בנו של האדם הראשון‪ ,‬בכוונה לישוע(‪ .‬הרעיון של יום‬
‫השבת הנברא בעבור בני האדם הוחלף על ידי התפיסה הביזארית לפיה השבת היא תופעה‬
‫תיאולוגית הכפופה לישוע‪.‬‬
‫‪ 12-12:11‬ישוע מסביר מדוע ריפא אנשים בשבת‪ " .‬ו ַיּא ֹמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'הַ יֵּשׁ ָבּכֶם אָדָ ם‬
‫אֲ שֶׁ ר־לוֹ ֶכּבֶשׂ אֶ חָ ד וְנָפַ ל בְּבוֹר בַּשַׁ בָּת ו ְ�א־י ַחֲ זִיק בּוֹ וְי ַעֲ לֶנּוּ'?‪' ..‬וּמַ ה־יָּקָ ר אָדָ ם מִ ן־הַ ֶכּבֶשׂ ָלכֵן‬
‫מֻ תָּ ר לַעֲ שׂוֹת טוֹבָה בַּשַׁ בָּת'‪".‬‬
‫נקודת המוצא פה היא מוטעית‪ .‬הצלת כבשה‪ ,‬שאמורה להישחט בקרוב‪ ,‬הינה עניין‬
‫שבהכרח‪ ,‬אך אין מקומה בקטגוריה של 'מעשים טובים'‪ .‬כותב הבשורה מתאר סיטואציה‬
‫בלתי סבירה בה לאדם יש כבשה אחת‪ -‬כאשר במקרה זה האדם דואג יותר מהעובדה שהוא‬
‫יאבד את כל רכושו בעולם‪ ,‬ולאו דווקא מרצונו לעשות מעשים טובים כלפי כבשים‪ .‬אנשים‬
‫בזמנו לא ראו בחיות אלא דבר רכוש ותוצרת‪ .‬ייתכן ומסיבה זו בחר הסופר דווקא בכבשים‪,‬‬
‫חיות פסטוראליות אשר היו מעוררות חמלה ביוונים עירוניים‪.‬‬
‫כיצד הגיעה הכבשה לבור? רעיית צאן בשבת נחשבת לעבודה‪ ,‬ולכן אסורה מלכתחילה‪.‬‬
‫אם הרועים היו גויים‪ 54 ,‬אז הצלת הכבשה כלל אינה סוגיה הלכתית‪ .‬רעיית כבשים בבית‬
‫‪136‬‬
‫הייתה מותרת‪ ,‬כך שטיפול בכבשים בשבת גם היה מותר‪.‬‬
‫‪F53‬‬
‫‪F453‬‬
‫חילול שבת היה מותר אך ורק במקרה של פיקוח נפש‪ ,‬כאשר ניצבים מול סכנה ברורה‬
‫ומיידית‪ .‬אפילו אימונים צבאיים‪ ,‬אשר יתרמו בעקיפין ליכולת להציל חיים במועד מאוחר יותר‪-‬‬
‫נאסרו‪ .‬ניתן להצדיק את הצלת הכבשה בשל בהילות הסיטואציה‪ .‬סביר להניח כי כבשה‬
‫הנופלת לבור היה תרחיש רווח ביהודה‪ ,‬ולבטח היה לתרחיש חקיקה משפטית מתירה‪.‬‬
‫המסורת היהודית לא עסקה בריפוי בקסמים בשבת‪ ,‬מכיוון שהיה מדובר בנושא לא רלוונטי‪.‬‬
‫ריפוי אדם חולה יכול היה לחכות יום נוסף‪ .‬יש שישה ימים בשבוע לעשות מעשים טובים‪.‬‬
‫ביום שבת לא עושים כלום‪ .‬בריאת העולם הייתה הטוב העילאי‪ ,‬אך דבר לא נברא ביום‬
‫השביעי‪.‬‬
‫לוקס ‪ 4:5‬מציין מאורע דומה עם ילד )ישנן גרסאות בהן כתוב חמור( ושור אך אינו אמין‪:‬‬
‫לוקס ‪) 14:3‬ריפוי בשבת( חוזר )ללא כל סיבה חדשה( לנושא שהושמט מלוקס ‪ 10-6:6‬ולוקס‬
‫‪.16-13:11‬‬
‫הפתגם בתחילה עסק ב"נער‪...‬באר"‪ .‬הצלת אדם מבאר הייתה מטאפורה רווחת לטוב‬
‫לב‪ ,‬כמתואר במחזה "הנרגן" של מנאנדרוס‪ .‬הכותב הגוי סבר שהוא מצא פרצה מוסרית‬
‫בחוק התורני‪ ,‬ולא ידע כי פיקוח נפש דוחה שבת‪ .‬מאחור יותר‪ ,‬בא סופר נוסף שסבר כי‬
‫השימוש בילד כדוגמה הינה שקופה מדי‪ ,‬ושינה את הטקסט לשור‪ .‬מתי התבונן בטקסט‪,‬‬
‫וראה שלא ניתן להשוות בין הצלת ילד לבין ריפוי לא דחוף‪ ,‬וכי שור לא יתאים היטב‪ -‬והחליט‬
‫להחליף את שתי הדוגמאות בכבשה שנפלה לבאר‪.‬‬
‫עורכו של מתי שאב את הסיפור על השבת מלוקס ‪ 6:1‬ו‪ 6:6-‬המתארים שני מקרים של‬
‫חילול שבת בזמנים שונים‪ .‬מתי אחיד את שני הסיפורים לאחד‪ :‬מוקדם בבוקר יצאו‬
‫התלמידים לשדה‪ ,‬וישוע התווכח עם הפרושים‪ .‬באותו הבוקר הם הלכו לבית הכנסת עם‬
‫הפרושים והויכוח פרץ בשנית‪ ,‬כאשר ישוע מעלה טיעונים חדשים‪ .‬הפרושים "וַיִּשְׁ אָלוּהוּ‬
‫‪54‬העסקת גויים בשבת הינה דבר עבירה על פי פרשנויות שונות‬
‫‪81‬‬
‫'הֲ מֻ תָּ ר ל ְִרפּ ֹא בַּשַׁ בָּת?' לְמַ עַ ן י ִמְ צְאוּ עָ לָיו עֲ לִי�ת דְּ ב ִָרים‪ 137 ".‬מדוע לא האשימו אותו באשמת‬
‫טיול בשבת וליקוט מזון? מתי ידע זאת‪ ,‬אך העורך הגוי לא ידע‪.‬‬
‫‪F45‬‬
‫האיסיים בחרו בדרך המחמירה – "ואם תיפול חיה לבאר עמוק‪ ,‬אסור לגרורה החוצה‬
‫ביום השבת" ‪ – 138‬בתגובה לפרשנות הליבראלית של יהודים אחרים כי יש לחלץ את החיה‬
‫מהבאר בטרם תמות ותזהם אותה‪ .‬אם הנוצרים הראשונים היו איסיים‪ ,‬ישוע יכול היה להציע‬
‫את מנהגם כדוגמה לחוקים בלתי אפשריים מבחינה מעשית‪.‬‬
‫‪F45‬‬
‫האמירה יוצאת מנקודת הנחה כי הדם מסוגל להבחין בין טוב לרע ולבחור בטוב ביום‬
‫השבת‪ ,‬אולם דברים אלה אינם נכונים‪ .‬אל לאדם לבחור מתי ולקיים ומתי להפר את החור‬
‫האלוהי‪ ,‬אלא אם כן המצווה מתנגשת עם סיטואציה מסוימת‪.‬‬
‫ריפוי האדם בעל היד החולה בשבת קיים בבשורה על פי האביונים‪ ,‬על אף ששם הדגש‬
‫הוא אחר‪ :‬ישוע ריפא את האדם על מנת שיוכל לעבוד‪.‬‬
‫אפילו אם ישוע טען בעד זכותו של האדם לעשות טוב בשבת‪ ,‬הוא לא התכוון לבטל כליל‬
‫את היום הקדוש‪ ,‬כפי שעשו הנוצרים‪ .‬הבשורה על פי מתי מציעה ארבע הצדקות לחילול‬
‫שבת‪ ,‬מה שמעיד על עריכה מרובה‪ .‬הנוצרים טרחו רבות לשייך כמה שיותר אמירות‬
‫התומכות בחילול שבת דווקא לסופר היהודי שלהם‪ .‬הסיפור כולו סותר את קריאתו של ישוע‬
‫להפגין דבקות שלמה במצוות התורה כאשר מדובר בציוויים הרבה פחות חמורים‪.‬‬
‫‪ " 26-12:25‬כָּל־מַ מְ ָלכָה הַ נֶּחֱ לָקָ ה עַ ל־עַ צְמָ הּ תֵּ חָ ֵרב‪ ...‬ו ְהַ שָּׂ טָ ן אִ ם־יְג ֵָרשׁ אֶ ת־הַ שָּׂ טָ ן‪ ,‬נֶחֱ לָק‬
‫עַ ל־עַ צְמוֹ‪ .‬ו ְאֵ י ָככָה תִ כּוֹן מַ מְ לַ כְתּוֹ?"‬
‫האמירה טוענת שאם השטן יגרש‪ ,‬אז ממלכתו אבודה‪ ,‬מה שנראה רע על רקע צליבתו‬
‫של ישוע – ובהקשר זה מסמנת בדיוק את הממלכה שלא עמדה – לא שישוע לא יכול‬
‫להחזיק בכוחות שטניים‪ .‬ישוע אינו מגלה את טיב גירוש השדים שלו‪.‬‬
‫בשם מי מבצע ישוע את גירושי השדים? כבר מחלוקות בנושא‪ ,‬והימנעותו של מתי‬
‫מהשימוש במילה שם‪ ,‬המרמזת על כוח כלשהו‪ ,‬אינה מקרית‪ .‬בזמנו‪ ,‬שמו של אלוהים נהגה‬
‫כסדרה חסרת משמעות של אותיות‪ ,‬מנהג אותו גינו חז"ל‪ .‬ככל הנראה מגדי עתידות ומגרשי‬
‫שדים עשו שימוש בתחבולה זו‪ .‬שמות ניתנו למלאכים‪ ,‬שדים ורוחות בפולקלור‪ .‬לוקס מרמז‬
‫כי ישוע מלמל שם כלשהו‪ ,‬וסובביו תהו מהו אותו השם‪ .‬הסוגיה הייתה כה חמורה‪ ,‬עד שרבי‬
‫ישמעאל אסר על הקנאי יוחנן מכפר סמא לרפא את רבי אלעזר בן דמא‪ ,‬אשר נוכש בידי‬
‫נחש‪ ,‬שכן זה נהג לרפא בשמו של ישעיהו בן פנדירה‪ -‬המזוהה לעיתים כישוע‪.‬‬
‫מתי‪ ,‬באופן מובן‪ ,‬העדיף להמנע מאזכור מנהג זה‪ .‬ישוע של מתי לא היה מעלה באוב‪.‬‬
‫הוא היה מכיר את שמו האמיתי של אלוהים‪ .‬למעשה‪ ,‬ישוע לא עשה שימוש בשמו המפורש‬
‫של אלוהים בעת ריפויים – הפרושים היו מזהים זאת בשל השימוש בארבעת העיצורים‬
‫במילה‪ ,‬ללא קשר להגייה‪ .‬מתי הוא כביכול כותב הפסוק‪ ,‬אשר מופיע בגרסאות מודרניות של‬
‫לוקס ‪ .18-11:17‬אך לאחר לוקס ‪ 11:15‬גרסאות מוקדמות מוסיפות "וְי ֵשׁ מֵ הֶ ם אֲ שֶׁ ר אָמְ רוּ‬
‫בוֹתם ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‬
‫' ְבּבַעַ ל־זְבוּל שַׂ ר הַ שֵּׁ דִ ים הוּא מְ ג ֵָרשׁ אֶ ת־הַ שֵּׁ דִ ים'‪ ....‬ו ְהוּא י ָדַ ע אֶ ת־מַ חְ שְׁ ָ‬
‫'וְגַם־הַ שָּׂ טָ ן אִ ם־נֶחֱ לַק עַ ל־עַ צְמוֹ אֵ י ָככָה תִּ כּוֹן מַ מְ ַלכְתּוֹ? )הכיצד יכול השטן לגרש את עצמו?(‪" '.‬‬
‫לתוספת אין כל משמעות‪ ,‬מאחר ולוקס מציג את אותה השפה לאחר שני פסוקים‪ ,‬ויש בזו‬
‫צורך רק אם לוקס ‪ 18-11:17‬לא היה קיים בזמנו והעורך חתר להשיג הרמוניה עם הכתוב‬
‫במתי‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫המטאפורה של "מַ מְ ָלכָה הַ נֶּחֱ לָקָ ה עַ ל־עַ צְמָ הּ" מופיעה בתלמוד‪ .‬אילו החלו הרומאים‬
‫לרדוף את היהודים שחיו בקרבם‪ ,‬ממלכתם הייתה מכונה מחולקת‪ 139 .‬טקסט הבשורה אף‬
‫‪140‬‬
‫קרוב להגייה אחרת‪" ,‬הבית הנחלק על עצמו ישבר ויפול‪".‬‬
‫‪F456‬‬
‫‪F457‬‬
‫‪ " 28-12:27‬ו ְאִ ם־אֲ נִי מְ ג ֵָרשׁ אֶ ת־הַ שֵׁ דִ ים ְבּבַעַ ל־זְבוּל‪ְ ,‬בּנֵיכֶם בְּמִ י יְג ֲַרשׁוּ א ָֹתם? עַ ל־כֵּן‬
‫הֵ מָּ ה י ִהְ יוּ שׁ ֹ ְפטֵ יכֶם‪ .‬ו ְאִ ם בְּרוּחַ אֱ �הִ ים אֲ נִי מְ ג ֵָרשׁ אֶ ת־הַ שֵׁ דִ ים‪ ,‬הִ נֵּה הִ גִּיעָ ה אֲ לֵיכֶם מַ לְכוּת‬
‫הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫פסוק זה מרמז כי אם טרם הגיעה מלכות השמיים‪ ,‬אז ישוע גרש את השדים לא בשמו‬
‫של אלוהים‪ .‬ככל הנראה ישנה כאן טעות‪ ,‬וכוונת הכותב הנוצרי הייתה הפוכה‪ .‬ישוע מאמין כי‬
‫הפרושים גם הם מגרשים שדים בשמו של אלוהים‪ .‬במקרה זה‪ ,‬מלכות השמיים התקיימה‬
‫בארץ גם לפני בואו של ישוע‪ ,‬בזמן בו רק הפרושים עסקו בגירוש שדים‪.‬‬
‫מדוע מדבר ישוע רק על בני הפרושים ולא עליהם עצמם‪ ,‬או אחיהם? ספק כי הכוונה‬
‫בבנים הינה רק למגרשי השדים מבין הפרושים‪ .‬הפנייה לבנים בתור שופטים הינה בעלת‬
‫משמעות רק אם זו מתייחסת לצאצאים שמעשיהם מוכיחים את האמונות הבלתי מבוססות‬
‫של אבותיהם‪ .‬מסתבר כי הפרושים של זמנו )הבנים( עסקו בגירוש שדים‪ ,‬מנהג שאבותיהם‬
‫לכת ככל הנראה תיעבו‪ .‬פרשנות זו נובעת משימושה בתורה‪ .‬מלכים ב' ‪ " 9:1‬ו ֶאֱ לִישָׁ ע‪,‬‬
‫הַ נָּבִיא‪ ,‬קָ ָרא‪ ,‬לְאַחַ ד מִ ְבּנֵי הַ נְּבִיאִ ים"‪ ,‬כלומר ישנה הבחנה בין נביאים לבניהם‪ ,‬כאשר הבנים‬
‫משמשים כשוליה‪ ,‬ויתכן והם באמת הצאצאים‪ .‬הרבנים הפרושים‪ ,‬היו מבוגרים בגילם‪ -‬מאחר‬
‫וההסמכה הרבנית ארכה זמן רב‪ ,‬ולידיהם היו קבוצה צעירה בשלבי הסמכה‪ .‬בדומה לישוע‪,‬‬
‫הם לקחו חלק בפעילות מסוימת‪ ,‬ככל הנראה גירוש שדים‪ ,‬ללא כל הסמכה רבנית‪.‬‬
‫איננו יודעים האם היהדות הרבנית שלאחר חורבן המקדש הייתה אדוקה או מתירה יותר‬
‫מאשר אבותיה‪ .‬יש טיעונים טובים בעד שתי הסברות‪ .‬או שהפרושים הקדומים עסקו בגירוש‬
‫שדים בכדי לזכות באהדה ציבורית‪ ,‬או שיהודים מאוחרים יותר הטמיעו מנהג זה ביהדות‬
‫ממקורות פגאניים‪.‬‬
‫גירוש השדים סותר את תורתו של ישוע במובן נוסף‪ :‬ישוע הטיף שלא להתנגד לרוע‪.‬‬
‫אולם על ידי גירוש שדים‪ ,‬מתעמת ישוע עם הרוע‪ .‬ריפוי מחלה יכול להיתפס כהתערבות‬
‫הטוב‪ ,‬ללא קשר לגירוש שדים‪ ,‬והרוח הרעה בנרטיב יכולה להיות תוספת מאוחרת‪ ,‬לאחר‬
‫שהנצרות שילבה בתוכה את השפעותיהן של כתות שטניות‪ .‬לא ידוע אם היהודים בזמנו‬
‫בכלל קישרו בין מחלות לבין רוחות רעות‪ .‬ייתכן וטקסט זה בא לענות על הביקורת המוטחת‬
‫בישוע המגרש שדים‪ ,‬בציון כי הפרושים עושים אותו הדבר‪.‬‬
‫‪ " 12:29‬אוֹ אֵ י� יוּכַל אִ ישׁ לָבוֹא ְלבֵית הַ גִּבּוֹר‪ ,‬ו ְ ִלגְז ֹל אֶ ת־ ֵכּלָיו אִ ם־�א י ֶאֱ ס ֹר בּ ִָראשׁוֹ נָה‬
‫אֶ ת־הַ גִּבּוֹר? ו ְאַחַ ר י ִשְׁ סֶ ה אֶ ת־בֵּיתוֹ‪ ".‬תומא ‪ 35‬הינו זהה‪.‬‬
‫לוקס ‪ " 22-11:21‬כְּשֶׁ הַ גִּבּוֹר שׁ ֹמֵ ר אֶ ת־חֲ צֵרוֹ וְנִשְׁ קוֹ עָ ָליו‪ ,‬שָׁ לוֹם י ִהְ י ֶה ְרכוּשׁוֹ‪ .‬ו ְאִ ם־יָבוֹא‬
‫עָ לָיו חָ זָק מִ מֶּ נּוּ וּתְ קָ פוֹ‪ ,‬י ִשָּׂ א מִ מֶּ נּוּ ‪ ...‬ו ְאֶ ת־מַ לְק ֹחוֹ י ְחַ לֵּק‪ ".‬לוקס מעצים את הטקסט ‪ ' -‬וְנִשְׁ קוֹ‬
‫עָ לָיו'‪' ,‬חֲ צֵרוֹ'‪' ,‬תְ קָ פוֹ'‪ -‬מבלי לשים לב שמעשה היחיד של שיעו הופך למעשה קיבוצי ‪' -‬‬
‫ו ְאֶ ת־מַ לְק ֹחוֹ י ְחַ לֵּק'‪.‬‬
‫ייתכן וישנו מימד מיסטי לפסוק זה‪" .‬גיבור" יכול להתכוון לאדם הנטוע עמוקות בעולם‪.‬‬
‫"יאסור"‪ ,‬יכול להיות‪ -‬להפוך אדם לעני ברוחו‪ .‬לבזוז רכוש‪ ,‬ולנתק אדם מקשריו הארציים‬
‫והזמניים‪ .‬אך בהקשר של גירוש השדים‪ ,‬המשמעות הינה שונה‪" .‬בית הגיבור" אינו העולם‪-‬‬
‫)ממלכת השטן על פי הגנוסטיקה(‪ ,‬מאחר וישוע הקושר אותו יסמל את קץ הרוע ואת בוא‬
‫מלכות השמיים‪" .‬הגיבור"‪ ,‬על כן‪ ,‬הינו ככל הנראה האדם שהשטן מציית לו‪ .‬ישוע מתעקש‬
‫‪83‬‬
‫לקשור את הגיבור )את השטן( במקום להרוג או לגרש אותו‪ .‬ישוע בוזז את נפש הגיבור‪,‬‬
‫במקום להוציאה לחופשי‪.‬‬
‫האלגוריה הינה תמוהה‪ .‬ישוע מגן על זכותו להתמודד עם השטן בכדי לשעבד אותו‪.‬‬
‫הסירוב להתרועע עם בעל‪-‬זבול ב ‪ 28-12:27‬זו ככל הנראה תוספת מאוחרת‪ .‬ב‪ ,12:26‬ישוע‬
‫מתחמק מנושא ההתרועעות עם השטן ואינו רומז כי הוא קיבל את הכוח מאלוהים‪ .‬קוסמים‬
‫מבצעים קסמים בכך שהם שולטים בשדים‪ .‬אולם למערכת יחסים זו לא היה את גוון‬
‫השטניזם שמשייכים לו היום‪ ,‬מכיוון ששדים נחשבו לישויות אמיתיות אשר שלטו בהתנהלות‬
‫העניינים בעולם‪ .‬לנוצרים המוקדמים לא הייתה כל סיבה להתחמק מהנושא‪.‬‬
‫‪ 30-12:24‬עוקב אדוקות אחר לוקס ‪ .23-11:15‬כצפוי‪ ,‬מתי מתאר את הפרושים תוקפים‬
‫את ישוע‪ .‬מרקוס‪ ,‬אשר ייתכן ולא ידע בדיוק מי היו הפרושים‪ ,‬טוען כי היו אלה 'סופרים‪ '.‬אנו‬
‫יודעים כי טקסט המקור היה מורכב מפסוקים קצרים‪ ,‬ליקוטי פסקאות של שורה שתיים‪.‬‬
‫פסקה בעלת שבע שורות סביב אותו ההקשר אינו דבר הנראה בטקסטים המקוריים‪ .‬הפסקה‬
‫הינה מנופחת מכיוון שהיא מורכבת משלל אמירות שונות של ישוע ממקורות שונים‪ ,‬בליווי‬
‫תוספות מאוחרות‪.‬‬
‫‪ " 12:30‬כָּל אֲ שֶׁ ר אֵ ינֶנּוּ אִ תִּ י הוּא ְלנֶגְדִּ י‪".‬‬
‫לוקס ‪" 9:50‬כ ֹל אֲ שֶׁ ר אֵ ינֶנּוּ ְלצ ֵָרינוּ לָנוּ הוּא‪ 12:30 ".‬מקשיח את העמדה הניטראלית‪.‬‬
‫גישתו של מתי משקפת את גישת האיסיים‪ ,‬אשר כינו את עצמם כבני האור ואת כל היתר‬
‫כבני החושך‪.‬‬
‫‪" 32-12:31‬עַ ל־כֵּן אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כָּל־חֵ טְ א וְגִדּוּף י ִסָּ לַח לָאָדָ ם‪ ,‬אַ �־גִּדּוּף הָ רוּחַ �א י ִסָּ לַח‬
‫לָאָדָ ם‪".‬‬
‫תומא ‪" 44‬המחרף את האב‪ ,‬יסלח לו‪ .‬והמחרף את הבן‪ ,‬יסלח לו‪ .‬אבל המחרף את רוח‬
‫הקודש‪ ,‬לא יסלח לו‪ -‬לא בארץ ולא בשמיים‪ ".‬מתי מתאים את המילה הבן )בכוונה לישוע(‬
‫ליהדות‪ ,‬ומשנה אותה לאדם‪ ,‬כלומר כל בני האדם‪.‬‬
‫כותב הבשורה ככל הנראה שאב את הטקסט ממקור גנוסטי‪ ,‬מאחר ואלה החשיבו את‬
‫רוח הקודש כאלוהית‪ ,‬בזמן שלישוע )בהן( לא יוחסה כל חשיבות שכזו‪ .‬הם הכירו באלוהים‬
‫האב כהתהוות מטפיזית של האל העליון‪ ,‬דמות הכפופה לרוח הקודש האוניברסאלית‪ .‬ישוע‬
‫מגן על הרוח שהולידה אותו‪ ,‬הן פיזית בדרך מרים ‪ ,141‬והן רוחנית בעת הטבלה‪.‬‬
‫‪F 458‬‬
‫ייתכן ומטרת הפסקה היא להשכיח את הספקות שהושמעו כלפי נוצרים‪ ,‬שנהגו להכריז‬
‫נבואות הנלהבות כביכול בהשראת רוח הקודש‪ 142 .‬אז הופך הלהט הדתי של האוונג'ליסט‬
‫למובן‪ ,‬מכיוון שפקפוק הקהילה בנבואות מעין ככל הנראה היה נושא בהול‪ .‬יתכן עוד כי‬
‫היהודים נהגו ללעוג לדוקטרינה הנוצרית בנושא רוח הקודש‪ .‬אולם הנוצרים טענו כי להם רוח‬
‫הקודש‪ ,‬וכי זהו בסיס היותם העם הנבחר החדש‪ -‬והפגינו רגישות יתרה לנושא‪.‬‬
‫‪F459‬‬
‫הפרשנות המודרנית לרוח‪ ,‬בתור רוח האלוהים שהפיחה חיים באדם הראשון‪ ,‬עומדת‬
‫בסתירה לזיהויה של הרוח בתור רוח הקודש הנוצרית‪ .‬זאת מאחר ורוח האלוהים מספר‬
‫בראשית מצויה בכל אדם ואדם‪ .‬היהודים לא היו מעיזים ללעוג לרוח האלוהים בתוכם‪ .‬הם כן‬
‫לעגו לרעיון של רוח הקודש הנוצרית אשר שירתה כת אחת בלבד‪.‬‬
‫ביהדות‪ ,‬חילול שם ה' הינו עבירה חמורה‪ ,‬אך לומר כי חילול שם ה' ושמו של ישוע הינם‬
‫אותו הדבר הינו תמוה‪ .‬מאחר והנוצרים הכירו באלוהי ישראל‪ ,‬פתרון הולם היה לאסור את‬
‫‪84‬‬
‫חילול שמה של רוח הקודש‪ ,‬בה היה ישוע מקודש‪ .‬בכך הושגה מטרת ההגנה הן על אלוהים‬
‫והן הרוח‪ ,‬שהינה בלתי נפרדת מהתיאולוגיה הנוצרית וישוע‪.‬‬
‫‪ " 12:33‬אִ מְ רוּ לָעֵ ץ טוֹב וּ ְל ִפ ְריוֹ טוֹב‪ ,‬אוֹ אִ מְ רוּ לָעֵ ץ נִשְׁ חָ ת וּלְפִ ְריוֹ נִשְׁ חָ ת ‪ -‬כִּי ְבּ ִפ ְריוֹ נִכַּר‬
‫הָ עֵ ץ‪".‬‬
‫מתי מנסה להסביר פסוק זה ב‪ ,35-12:34‬ומשייך אותו לישעו‪ " .‬יַלְדֵ י ִצ ְפעוֹנִים! אֵ יכָה‬
‫תוּכְלוּ לְדַ בֵּר טוֹב ו ְאַ תֶּ ם ָרעִ ים?!" אך ‪ 12:33‬רוצה שהפרושים יכירו בעץ כטוב‪ 12:34 .‬מכנה‬
‫את הפרושים עצמם בתור עץ רע‪ .‬ב‪ ,12:33‬הפרושים הם השופטים‪ ,‬וב‪ 12:34‬הם הנשפטים‪.‬‬
‫תומא ‪ " 3-43:2‬מדבר אליכם ולא תדעוני כי כן כיהודים נהייתם‪ ,‬אשר יאהבו את העץ‬
‫ושנאו את פריו‪ ,‬ויאהבו את הפרי ואת העץ ישנאו‪ ".‬יתכן והכוונה היא שהיהודים אהבו את‬
‫הפרושים אך לא את הדוקטרינה הנוקשה שלהם‪ ,‬או שאהבו את הדוקטרינה של ישוע‪ ,‬אך‬
‫לא קיבלו אותו עצמו‪ .‬מתי שגה כאשר שם פיסקה זו בהקשר של ביקורת כנגד הפרושים‪.‬‬
‫יתכן והמטאפורה מגנה את האדם שאינו מסוגל להגיע להחלטה‪ ,‬אינו מסוגל לפרש‬
‫רציונאלית את הטיעונים ולהגיע למסקנה‪ .‬השפה הינה אידיאומטית ולא הומצאה בידי ישוע‪.‬‬
‫כראיה‪ ,‬שיר השירים ‪" ,7‬העץ הטוב נושא פירות טובים‪".‬‬
‫כרגיל‪ ,‬מתי מקבץ יחדיו מספר אמירות שונות‪ .‬הקורלציה לתומא ממשיכה ב‪ " 12:35‬אִ ישׁ‬
‫טוֹב מֵ אוֹצַר לִבּוֹ הַ טּוֹב מוֹצִיא אֶ ת־הַ טּוֹב‪ ,‬ו ְאִ ישׁ ָרע מֵ אוֹצַר הָ ַרע מוֹצִיא ָרע‪".‬‬
‫תומא ‪" 4-45:2‬הן איש טוב יוציא מאוצרו טוב‪ ,‬ואיש רע יוציא און מאוצר לבו הרע‪ ,‬ואון‬
‫ידבר‪ ,‬כי משפעת ליבו יוצא און‪".‬‬
‫‪ " 12:37‬כִּי מִ דְּ ב ֶָרי� תִּ צָּדֵ ק‪ ,‬וּמִ דְּ ב ֶָרי� תְּ חֻ יָּב‪".‬‬
‫הנוצרים היו חייבים להשיב לפרושים כתגובה ללעג אליו זכו מצידם‪ .‬לרוב‪ ,‬נהגו היהודים‬
‫לשפוט את רעיהם על סמך מעשיהם‪ ,‬לא מילותיהם‪ ,‬על אף שישנן מילים )כדוגמת חילול שם‬
‫האלוהים( שהן עצמן מעשים‪ .‬הפסקה יכולה לתאר גישה קנאית‪ .‬בשל המגבלות הדתיות‬
‫שנאכפו עליהם‪ ,‬קנאים היו חייבים להגביל עצמם למילים‪ ,‬ולייחס לאלה משמעות מיוחדת‪.‬‬
‫קנאים נוקשים אף החמירו את האיסור‪ -‬ממילים למחשבות‪.‬‬
‫התרגום הינו מעורפל‪ ,‬מאחר ואותה המילה בעברית מתארת הן מילה והן חפץ‪ .‬התרגום‬
‫המאוחר הינו הגיוני יותר‪.‬‬
‫באופן תמוה‪ ,‬התוכחה אינה דומה ליתר דברי הביקורת בברית החדשה‪ ,‬אשר ממהרים‬
‫לשלח את הפרושים אל החשיכה במקום אל מלכות השמיים‪.‬‬
‫‪" 39-12:38‬וַיַּעֲ נוּ אֲ נָשִׁ ים מִ ן־הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים ו ַיּ ֹאמְ רוּ ' ַרבִּי‪ ,‬חָ פַ צְנוּ ל ְִראוֹת אוֹת‬
‫עַ ל־י ָדֶ �'‪ .‬וַיַּעַ ן ו ַיּא ֹמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'דּוֹר ָרע וּמְ נָאֵ ף מְ בַקֶּ שׁ־לוֹ אוֹת‪ ,‬ו ְאוֹת �א יִנּ ֶָתן־לוֹ ִבּל ִ‬
‫ְתּי אִ ם־אוֹת‬
‫יוֹנָה הַ נָּבִיא‪"'.‬‬
‫‪ 12:39‬אינו מסתדר עם ‪ 12:39 .12:38‬ככל הנראה כלל לא היה קשור לישוע בתחילה‪,‬‬
‫אלא היה תשובה רווחת לדרישתם של אנשים לראות הוכחות לנבואה‪.‬‬
‫דרישתם של הפרושים הינה הגיונית‪ ,‬מכיוון שישוע מטיף לנטישת האורתודוכסיה‪ .‬בספר‬
‫במדבר ‪ ,4‬משה מספר לאלוהים שבני ישראל לא מאמינים בו‪ ,‬ומקבל שלושה אותות‪ ,‬אחד‬
‫‪85‬‬
‫אחרי השני‪ -‬למקרה שאלה עדיין לא יאמינו‪ .‬ישוע‪ ,‬המתיימר להיות כמשה‪ ,‬וכמי שבא לחדש‬
‫את חוקת משה – היה חייב להוכיח ליהודים כי אלוהים אכן מדבר דרכו‪.‬‬
‫דרישת הפרושים מישוע שיספק להם אותות מוכיחה כי ניסיו לא שכנעו אותם‪ .‬אולי הם‬
‫ראו ניסים כאלה בדרך קבע‪ .‬או סביר יותר‪ ,‬שהם כלל לא ראו את ישוע מבצע ניסים‪ .‬מדוע‬
‫מסרב ישוע לספק להם אותות‪ ,‬אם זה נהג לבצע ניסים אל מול קהלים בכל הזדמנות?‬
‫ישוע מציע את אותו של יונה הנביא‪" :‬כִּי כַּאֲ שֶׁ ר הָ י ָה יוֹנָה בִּמְ עֵ י הַ דָּ ג שְׁ �שָׁ ה י ָמִ ים וּשְׁ �שָׁ ה‬
‫לֵילוֹת‪ ,‬כֵּן י ִהְ י ֶה בֶן־הָ אָדָ ם ְבּלֵב הָ אֲ דָ מָ ה שְׁ �שָׁ ה י ָמִ ים וּשְׁ �שָׁ ה לֵילוֹת‪ 143 ".‬אך אותו של יונה אינו‬
‫מתאים‪ .‬הפרושים רוצים הוכחה שישוע הוא המשיח החי‪ .‬ישוע מתעקש שהם יוציאו אותו‬
‫להורג ויקבלו את תשובתם לאחר מכן‪ .‬מדובר בתוספת מאוחרת שהופכת הגיונית רק במבט‬
‫לאחור‪ .‬זו לא הייתה נראית הגיונית בעיני הפרושים או תלמידיו של ישוע‪ ,‬שלא ידעו על‬
‫צליבתו העתידית‪ .‬מה גם שהפרושים כלל לא ראו את ישוע כאשר שב לחיים‪ ,‬אלא רק‬
‫תלמידיו‪ ,‬ותיאור תחייתו של ישוע בבשורות השונות מלא בסתירות‪ .‬תלמידיו של יושע אף הם‬
‫לא ציפו לאות‪ ,‬מכיוון שביום השלישי אף אחד מהם לא בא לקברו של ישוע‪ ,‬והם גם לא‬
‫האמינו לנשים שסיפרו להם על התחייה‪.‬‬
‫‪F460‬‬
‫"אותו של יונה" הינו טעות פורמאלית‪ .‬ישוע קם לתחייה לאחר שני ימים ושני לילות‪ .‬הוא‬
‫מת לאחר השעה שלוש בצהריים ביום שישי ונקבר עם רדת החשיכה‪ .‬גם אם סופרים את‬
‫הימים הלא גמורים‪ ,‬ישוע נעדר לכל היותר שני ימים ושני לילות‪ ,‬ולא שלושה ימים ושלושה‬
‫לילות‪ .‬אפולוגטי קנים נוצריים טוענים כי ישוע ספר יום וליל כמקשה אחת‪ ,‬אך כותב הבשורה‬
‫מחלק במפורשות את הזמן ליום ולילה‪.‬‬
‫הזמן שבילה יונה בבטן הדג הייתה בעבורו סימן שעליו ללכת ולהטיף בנינוה‪ .‬על כן‪ ,‬אם‬
‫ממשיכים באנלוגיה‪ ,‬על הסימן להימסר לישוע‪ ,‬ולא לפרושים‪ .‬המאסר בבטן הדג היה עונשו‬
‫של יונה בשל אי רצונו להטיף בנינוה‪ .‬אך ישוע כביכול מילא אחר רצון האל‪.‬‬
‫על אף שמבחינה טכנית יונה אכן היה נביא‪ ,‬במובן שהוא הכריז מול העם את מה שהוא‬
‫שמע מאלוהים או ממלאכים‪ ,‬יהודים אינם מתייחסים ליונה ככזה‪ .‬אלוהים דיבר אל יונה פעם‬
‫אחת בלבד‪ ,‬ולא באופן מתמשך כמו אל יתר הנביאים‪ .‬הרמב"ם מדרג את הנביאים על סמך‬
‫תכיפות הפעמים בהן הם דיברו עם אלוהים‪ .‬המסורת היהודית ראה בסיפור יונה אגדה‪.‬‬
‫מתי היהודי לבטח ידע זאת‪ ,‬כך שאפשר להסיק כי מדובר בתוספת מאוחרת‪ ,‬שנועדה‬
‫להוכיח את אמיתות סיפור התחייה מחדש‪.‬‬
‫הגירסה בלוקס ‪ 11:30‬הינה לפחות מספקת מבחינה פורמאלית‪ " :‬כִּי כַּאֲ שֶׁ ר הָ יָה יוֹנָה‬
‫לְאַנְשֵׁ י נִינְו ֵה לְאוֹת כֵּן י ִהְ י ֶה גַם־בֶּן־הָ אָדָ ם לַדּוֹר הַ זֶּה‪".‬‬
‫גרסתו של לוקס הועלתה על הנייר לפני שישוע התעמת עם הפרושים‪ .‬הכותב משווה‬
‫אותה ליונה‪ ,‬שליח חסר חשיבות‪ .‬ישוע מתייחס לדור אחד בלבד‪ .‬יתכן והכותב אינו מתכוון‬
‫לחורבן ירושלים אלא מגנה גנרית כל עיר רשעה‪ ,‬כדוגמת נינווה‪.‬‬
‫אָרץ‬
‫‪" 12:42‬מַ ְלכַּת תֵּ ימָ ן תַּ עֲ מ ֹד לְמִ שְׁ פַּ ט עִ ם־הַ דּוֹר הַ זֶּה ו ְַת ְרשִׁ יעֶ נּוּ‪ ,‬כִּי בָאָה מִ קְ צוֹת הָ ֶ‬
‫לִשְׁ מ ֹעַ אֶ ת־חָ כְמַ ת שְׁ �מ ֹה‪ ,‬ו ְהִ נֵּה־פ ֹה גָּדוֹל מִ שְׁ �מ ֹה!"‬
‫היהודים דאז לא היו מחשיבים את ממלכתה של מלכת שבא כ'קצה הארץ'‪ .‬הם הכירו‬
‫ארצות רחוקות יותר מתימן וחבש‪ .‬בעבור כותב אירופאי בעל בקיאות מעורפלת בגיאוגרפית‬
‫המזרח התיכון ואפריקה‪ ,‬נראה היה המקום באמת כקצה העולם‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪" 45-12:43‬ו ְהָ רוּחַ הַ טְּ מֵ אָה אַחֲ ֵרי צֵאתָ הּ מִ ן־הָ אָדָ ם ְתּשׁ ֹטֵ ט בִּמְ ק ֹמוֹת ִצ יָּה ְלבַקֶּ שׁ־לָהּ מָ נוֹחַ‬
‫ו ְ�א תִ מְ צָא‪ .‬אָז תּ ֹאמַ ר 'אָ שׁוּבָה אֶ ל־בֵּיתִ י אֲ שֶׁ ר יָצָאתִ י מִ שָׁ ם'‪ ,‬וּבָאָה וּמָ צְאָה א ֹתוֹ מְ פֻ נֶּה וּמְ טֻ אטָ א‬
‫וּמְ הֻ דָּ ר‪ .‬ו ְאַחַ ר תֵּ לֵ� וְלָקְ חָ ה עִ מָּ הּ שֶׁ בַע רוּחוֹת אֲ חֵ רוֹת ָרעוֹת מִ מֶּ נָּה‪ ,‬וּבָאוּ ו ְשָׁ כְנוּ שָׁ ם‪".‬‬
‫מה פשר הפסוק הזה? האם זה שהאנשים בהם טיפל ישוע חזרו לאי שפיות? ‪ 55‬או שמא‬
‫מטופליו של ישוע מעולם לא באמת רופאו‪ ,‬אלא שכבו מוסרי הכרה לזמן מה‪ ,‬בזמן‬
‫שסובביהם הכריזו עליהם כבריאים‪.‬‬
‫‪F54‬‬
‫"מקומות ציה" משקף את הגישה המזרחית לפיה רוחות רעות שוכנות במדבר‪ ,‬רעיון בו‬
‫ככל הנראה תמכו היהודים‪ .‬הרמב"ם‪ ,‬בעודו מרחיב על האיסור כנגד שתיית דם‪ ,‬מציין זאת‪.‬‬
‫מלבד זאת‪ ,‬האלגוריה אודות האדם הבור )שאינו מלא בידע( המהווה טרף קל לרוחות‬
‫רעות‪ -‬הייתה נפוצה‪ .‬ספר הזוהר ‪ 5:267‬מציג גישה רווחת‪" :‬למה ניתן להשוות את יצר הרע‬
‫)סיטרא אחרה(? לאדם הניגש לדלת ופותח אותה‪ ,‬ואם אין עוצר בעדו איש‪ ,‬הוא נכנס‬
‫כאורח‪ .‬אם בשנית איש אינו מתנגד‪ ,‬מתחיל הוא לחלק הוראות כבעל הבית‪".‬‬
‫‪" 50-12:46‬עוֹדֶ נּוּ מְ דַ בֵּר אֶ ל־הֲ מוֹן הָ עָ ם ו ְהִ נֵּה אִ מּוֹ ו ְאֶ חָ יו עָ מְ דוּ בַּחוּץ ו ְהֵ ם מְ בַקְ שִׁ ים לְדַ בֵּר‬
‫אִ תּוֹ‪ ...‬ו ַיּא ֹמֶ ר )ישוע( אֶ ל־הָ אִ ישׁ הַ מַּ גִּיד לוֹ 'מִ י הִ יא אִ מִּ י וּמִ י הֵ ם אֶ חָ י? ‪...‬כִּי כָּל הָ ע ֹשֶׂ ה ְרצוֹן אָבִי‬
‫שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם הוּא אָח ו ְאָחוֹת ו ְאֵ ם לִי‪".‬‬
‫התורה קובעת בבירור כי חוסר כבוד כלפי אב או אם נענשים במוות‪ .‬מה גם שישוע‬
‫הפציר באחרים "ל ַכּבֵּד אֶ ת־אָבִי� ו ְאֶ ת־אִ ימֶּ � ו ְאָהַ בְתָּ ל ְֵרעֲ � כָּמוֹ�‪ 144 ".‬גם אם אחיו של ישוע‬
‫התנכרו לאלהותו‪ 145 ,‬מה נאמר על אימו‪ ,‬אשר כביכול נכחה בעת לידתו האלוהית?‬
‫‪F461‬‬
‫‪F462‬‬
‫דחיית בני משפחה הינה תופעת לוואי בולטת של חזרה בתשובה‪ .‬פילון האלכסנדרוני‬
‫שיבח אנשים שהמירו את דתם וחוו את הקושי שבדחייה על בשרם‪ 146 .‬ישוע היה צריך לגרש‬
‫ממנו את משפחתו אם אכן השתייך לזרם שונה בתכלית של היהדות‪.‬‬
‫‪F463‬‬
‫תומא ‪ :89‬ויאמרו אליו תלמידיו‪" :‬אחיך ואמך ניצבים בחוץ"‪ .‬ויאמר אליהם‪" :‬אלה פה‪,‬‬
‫אשר עושים את דבר אבי‪ ,‬הם אחי ואמי‪ .‬הם אשר יבואו אל מלכות אבי‪ ".‬לוקס ‪ 21-8:19‬הינו‬
‫דומה‪ ,‬מלבד שמשפחתו של ישוע לא יכלה להגיע אליו בשל הקהל הרב‪ .‬יתכן ולוקס רצה‬
‫להסביר מדוע הם חיכו בחוץ‪ ,‬למרות שהם היו יכולים לדחוף את דרכם דרך ההמון‪ .‬יתכן והם‬
‫היו טמאים ולא יכלו להיכנס מסיבות דתיות‪.‬‬
‫מתי מצמצם את תיאור ה"אם והאחים" של לוקס ותומא‪ ,‬לכדי " כָּל הָ ע ֹשֶׂ ה ְרצוֹן אָבִי‬
‫שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם"‪ -‬בכוונה לתלמידיו של ישוע‪' .‬וַיֵּט י ָדוֹ עַ ל־תַּ לְמִ ידָ יו ו ַיּ ֹאמַ ר "הִ נֵּה אִ מִּ י ו ְאֶ חָ י!'"‪ .‬דבריו‬
‫של לוקס‪ " ,‬אֵ לֶּה הֵ ם אִ מִּ י ו ְאֶ חָ י הַ שּׁ ֹמְ עִ ים אֵ ת דְּ בַר הָ אֱ �הִ ים ו ְע ֹשִׂ ים " מרמזים כי לא מדובר רק‬
‫בשליחים אל בתלמידים רבים‪ .‬הטענה שכל אחד יכול להפוך לאמו של ישוע הינה הגיונית‬
‫אילו ישוע היה חבר מיסתורי בכת‪ ,‬אך לא אם הוא יצור אלוהי שנולד בלידה בתולית‪ .‬העורך‬
‫ניסח את הכתוב כ"כל העושה רצון אבי" ולא "כל העושה דבר אבי" המקובל יותר‪ ,‬ככל‬
‫הנראה בכדי להימנע מקונוטציות גנוסטיות‪ .‬כנראה שתומא הוא הקרוב ביותר למקור ‪ ,‬שכן‬
‫"עושים את רצון אבי" זו העברית התקינה ביותר‪ ,‬מכיוון שבהקשר התורני‪" ,‬רצון"‪ ,‬ו"דבר" הם‬
‫אותו הדבר‪.‬‬
‫אפיפיניוס מצטט טקסט דומה מפרק ה' של בשורת האביונים בכדי להוכיח שישוע לא‬
‫היה אנושי ועל כן לא החשיב את משפחתו‪ .‬אולם היה על אפיפיניוס לפנות רק לכתוב במתי‬
‫בכדי להדגים נקודה זו‪ ,‬אך טקסט זה ככל הנראה טרם נכתב בזמנו‪ .‬הכתוב "אבי שבשמיים"‬
‫‪55‬טענה זו הינה רווחת כלפי מגרשי רוחות מודרניים‬
‫‪87‬‬
‫– הנוטה לחזור רבות במקרים של תוספות מאוחרות לטקסט‪ ,‬מעיד כי גם פיסקה זו היא‬
‫תוספת‪ ,‬והטקסט אינו מקורי‪ .‬היהודים החשיבו את ה' בתור אב האנושות כולה‪.‬‬
‫לוקס ‪ 14:26‬מבאר עוד את הסוגיה‪ " :‬אִ ישׁ כִּי־י ָבוֹא אֵ ַלי ו ְ�א י ִשְׂ נָא אֶ ת־אָבִיו ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ‬
‫ו ְאֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ ו ְאֶ ת־ ָבּנָיו ו ְאֶ ת־אֶ חָ יו ו ְאֶ ת־אַחְ י ֹתָ יו ו ְאַף גַּם־אֶ ת־נַ ְפשׁוֹ �א יוּכַל לִהְ יוֹת ַתּלְמִ ידִ י‪ ".‬הכתוב‬
‫" גַּם־אֶ ת־נַפְשׁוֹ" מעיד על גזירה גנוסטית‪ .‬הגנוסטים העריכו את הבדידות כחופש מתאוות‬
‫וחיבה ארצית‪ .‬תומא ‪" 49‬אשריכם הבודדים והנבחרים‪ ,‬כי אתם תמצאו את המלכות‪ .‬כי‬
‫ממנה באתם ואליה תשובון‪ ".‬חיבה משפחתית היא דבר חשוב‪ .‬הגנוסטים ניסחו משלים‪,‬‬
‫מיתוסים ובשורות עבור כל מאורע‪ ,‬ולא היו מפספסים מאורע כה חשוב‪ .‬מאוחר יותר פורש‬
‫הטקסט שלהם באופן מילולי בתור סירובו של ישוע לפגוש במשפחתו‪ .‬הכנסייה אהבה את‬
‫הסיפור גם מכיוון שהיה בו רובד נוסף‪ ,‬של ישוע הדוחה את שורשיו היהודיים‪ .‬הרחבה שנית‬
‫ושלישית מסוג זו הינה רווחת בטקסטים דתיים‪ ,‬שנוטים להיות מעורפלים ורוויי פרשנות‬
‫מעורפלת לא פחות‪ .‬בבודהיזם קיים מושג דומה‪ .‬מי שפונים לשקי אמוני מאבדים את עברם‬
‫ואת משפחתם בתמורה למשפחתו של בודהה‪ .‬במובן זה‪ ,‬אילו ישוע דבק במשפחתו‪ ,‬הוא‬
‫היה מוותר בכך על מעמדו‪.‬‬
‫בספר "ההיסטוריות" פרק ה'‪ ,‬כותב טקיטוס על היהודים כי "מי שעובר לדתם נדרש‬
‫בראש ובראשונה לתעב את יתר האלים‪ ,‬להתנער מארצו ומורשתו‪ ,‬להתנכר להוריו‪ ,‬ילדיו‬
‫ואחיו"‪ .‬ככל הנראה התכוון טקיטוס לנוצרים העתיקים‪ .‬אלה העדיפו את אחיהם החדשים על‬
‫פני משפחתם הישנה‪ -‬מאפיין שתמצאו כמעט בכל כת‪.‬‬
‫ללא קשר לדמיון החיצוני‪ ,‬רוח הדברים בספר דברים ‪ 9-33:8‬היא שונה ביותר‪ " :‬הָ א ֹמֵ ר‬
‫לְאָבִיו וּלְאִ מּוֹ‪� ,‬א ְראִ יתִ יו‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬אֶ חָ יו �א הִ כִּיר‪ ,‬ו ְאֶ ת‪ָ -‬בּנָו �א י ָדָ ע‪ :‬כִּי שָׁ מְ רוּ אִ מְ ָרתֶ �‪ ,‬וּב ְִריתְ �‬
‫יִנְצ ֹרוּ‪ ".‬הלביאים החשיבו את ה' על פני בני ביתם כאשר הם הרגו את כל מי שהשתתף‬
‫בפולחן העגל‪147 .‬נאמר בדברים כי ללביאים לא הייתה כל ברירה‪ .‬אך לישוע הייתה ברירה‬
‫כאשר הוא בחר לדחות את אימו‪.‬‬
‫‪F46‬‬
‫‪ " 9-13:3‬הִ נֵּה הַ ֵ‬
‫זּוֹרעַ יָצָא ִל זְר ֹעַ ‪ .‬וַיִּ זְַרע וַיִּפּ ֹל מִ ן־הַ זּ ֶַרע עַ ל־י ַד הַ דָּ ֶר� וַי ָב ֹאוּ הָ עוֹף‬
‫ו ַיּ ֹא ְכלֻהוּ‪ .‬וְי ֵשׁ אֲ שֶׁ ר נָפַ ל עַ ל־מְ ק ֹם הַ סְּ לָעִ ים אֲ שֶׁ ר אֵ ין שָׁ ם אֲ דָ מָ ה הַ ְרבֵּה וַי ְמַ הֵ ר ִלצְמ ֹחַ כִּי אֵ ין לוֹ‬
‫ע ֹמֶ ק אֲ דָ מָ ה‪ .‬וְי ֵשׁ אֲ שֶׁ ר נָפַ ל עַ ל־הָ אֲ דָ מָ ה הַ טּוֹבָה וַיִּתֵּ ן פֶּ ִרי זֶה מֵ אָה שְׁ עָ ִרים‪".‬‬
‫מדובר במטאפורה סטנדרטית‪ " .‬רבי אלעזר בן עזריה היה אומר‪ ,‬כל שחכמתו מרובה‬
‫ממעשיו‪ ,‬למה הוא דומה‪--‬לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין‪ ,‬והרוח באה ועוקרתו והופכתו‬
‫על פניו‪ .‬וכל שמעשיו מרובין מחכמתו‪ ,‬למה הוא דומה‪--‬לאילן שענפיו מועטין ושורשיו‬
‫‪148‬‬
‫מרובין‪ :‬אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו‪ ,‬אין מזיזות אותו ממקומו‪".‬‬
‫‪F465‬‬
‫הקציר המתואר אינו הגיוני אפילו כעת‪ .‬שום חקלאי לא יזרוק זרעים יקרים על הסלעים‬
‫או בין העשבים‪ .‬מהירות צמיחתם של הזרעים אינה תלויה בעומק האדמה‪ .‬בתומא ‪ 9‬חסרה‬
‫האלגוריה הזו‪ ,‬העוסקת באמונה שטחית‪ ,‬בה הוא ללא ספק היה משתמש לו היא הייתה‬
‫קיימת בזמנו‪ .‬ישוע היה בקיא בחיי הכפר ולא היה משתמש במטפורות כה מגוחכות‪ .‬פליניוס‬
‫והרודיטוס מספרים סיפורים דומים על יעילות בלתי רגילה‪ 149 .‬יתכן והעורך הותיר כאן זכר‬
‫לתרבות נוכרית‪.‬‬
‫‪F46‬‬
‫תומא ‪ 12‬מספר לנו על ישוע הזורע זרעים ומקבל חזרה יבול הגדול פי מאה‪ .‬מדובר ככל‬
‫הנראה במטאפורה להתפשטותה של התורה‪.‬‬
‫תמוהה כי הכותב מבחין בין התוצרים השונים שמתקבלים מיבול טוב ורע‪ ,‬מה שמרמז כי‬
‫ישנן דרגות שונות של נוצרים‪ .‬אולם פאולוס קבע כי כולם שווים לישוע‪ "12-13:10 .‬וַיִּגְּשׁוּ‬
‫אֵ לָיו הַ תַּ לְמִ ידִ ים ו ַיּ ֹאמְ רוּ לָמָּ ה זֶּה בִּמְ שָׁ לִים תְּ דַ בֵּר אֲ לֵיהֶ ם? וַיַּעַ ן ו ַיּא ֹמֶ ר כִּי ָלכֶם נ ִַתּן לָדַ עַ ת‬
‫‪88‬‬
‫אֶ ת־סוֹדוֹת מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם וְלָהֶ ם �א נ ִָתּן‪ .‬כִּי מִ י שֶׁ יֶשׁ־לוֹ נָתֹן יִנּ ֵָתן לוֹ וְי ַעֲ דִ יף וּמִ י שֶׁ אֵ ין לוֹ גַם‬
‫מָ ה־שֶׁ יֵּשׁ־לוֹ יִנָּטֵ ל מִ מֶּ נּוּ"‪.‬‬
‫לוקס ‪ 8:18‬הינו מדויק יותר‪ָ ..." :‬לכֵן ְראוּ אֵ י� תִּ שְׁ מָ עוּן כִּי כָל־אֲ שֶׁ ר י ֶשׁ־לוֹ נָתוֹן י ִ נָּתֵ ן לוֹ‬
‫וְכָל־אֲ שֶׁ ר אֵ ין י ֶשׁ־לוֹ גַּם אֶ ת־אֲ שֶׁ ר הוּא חשֵׁ ב לִהְ יוֹת לוֹ י ֻקַּ ח מִ מֶּ נּוּ‪ ".‬למרות שאפולוגטיקנים‬
‫טוענים כי מדובר באמונה "מי שיש לו אמונה"‪ -‬הפסוק מאשר בדיוק את תפיסת האמונה‬
‫בגנוסטיקה‪ .‬אמונה היא אבסולוטית‪ ,‬אך ידע יכול לגדול‪ .‬אפילו אמונה שטחית – " אֶ ת־אֲ שֶׁ ר‬
‫הוּא חשֵׁ ב לִהְ יוֹת לוֹ" אינה ניתנת ללקיחה‪ ,‬בעוד שהיעדר ידע שטחי הינו דבר רווח‪ .‬ידע שכזה‬
‫יכול להעלם עם רגע גילוי תורת האמת‪ ,‬וצבירת ידע חדש דורשת מאמצים חדשים‪ .‬בהקשר‬
‫של " ְראוּ אֵ י� תִּ שְׁ מָ עוּן"‪ ,‬לוקס ‪ 8:18‬מתייחס לידע‪ ,‬לא לאמונה‪ .‬תומא ‪ 41‬גם הוא מצביע‬
‫לפרשנות הגנוסטית‪ .‬הידע עליו מדובר המשלים הוא ספר הגנוסיס‪.‬‬
‫הגנוסטיקה הורכבה מגרעין קשה של שחברים אשר היו שותפים לידע העמוק של‬
‫התורה‪ ,‬וקבעה שגרה של טקסיות שטחית לכל יתר המאמינים‪ .‬ישוע דיבר במשלים שהיו‬
‫מובנים רק למי שתר אחר ידע‪ " :‬אַל־תַּ שְׁ לִיכוּ ְפנִינֵיכֶם ִל ְפנֵי הַ חֲ ז ִ‬
‫ִירים"‪ .‬בדומה לרעיונות‬
‫‪56‬‬
‫גנוסטים רבים‪ ,‬גישה זו הינה רווחת בכל חברה בעלת אתיקה איזומורפית ‪ ,‬מכיוון שזו‬
‫פוגעת – " גַּם אֶ ת־אֲ שֶׁ ר הוּא חשֵׁ ב לִהְ יוֹת לוֹ י ֻקַּ ח מִ מֶּ נּוּ" ‪ -‬ברוב האנשים‪ ,‬אשר מטבעם אינם‬
‫נוטים לחיפוש אחר הארה רוחנית‪ .‬יתרה על כן‪ ,‬ישוע בכוונה לא שיתף ידע בכך שדיבר‬
‫במשלים‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע בכלל הטיף להמון‪ ,‬במקום רק לתלמידיו?‬
‫‪F5‬‬
‫" וְלָהֶ ם �א נ ִָתּן‪ "...‬אולם ישוע ביקר את הפרושים על כך שלא שיתפו ידע‪ " :‬אוֹי ָלכֶם חַ כְמֵ י‬
‫תּוֹרה כִּי־הֲ סִ יר ֹתֶ ם אֶ ת־מַ פְ תֵּ ח הַ דָּ עַ ת! אַ תֶּ ם �א־בָאתֶ ם ו ְאֶ ת־הַ בָּאִ ים מְ נַעְ ֶתּם‪"150 .‬‬
‫הַ ָ‬
‫‪F467‬‬
‫בניגוד לכתוב בבשורה‪ ,‬ידוע כי ישוע דיבר לא רק אל ההמון במשלים‪ ,‬אלא אף עם‬
‫תלמידיו‪ .‬הוא לא סיפר לתלמידיו דבר מעבר למה שסיפר להמון‪ .‬אף לא פעם אחת הבינו‬
‫תלמידיו משל שההמון לא הבין‪ ,‬מה שמעיד כי " כִּי ָלכֶם נ ִַתּן לָדַ עַ ת" התייחס במקור לטקסט‬
‫אחר מאשר זה הכתוב בבשורה‪ ,‬אשר כן הכיל תורה מיסטית‪ ,‬בדומה ליוחנן‪.‬‬
‫הפיסקה משתמשת בלוגיקה הרווחת של משלים‪" :‬ה' נותן חוכמה לחכמים"‪ ,‬או "העוני‬
‫עוקב אחר העניים"‪ .‬הפופולאריות של פתגמים כאלה מתבטאת בכך שחכמי התלמוד טרחו‬
‫להסביר אותם‪ " .‬עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף ועניים בסלי נצרים של‬
‫‪151‬‬
‫ערבה קלופה הסלים"‪.‬‬
‫‪F 468‬‬
‫ישעו דיבר במשלים‪ ,‬גישה הרווחת בקרב טקסטים קנאיים‪ .‬האיסיים נרתעו מהעולם‬
‫החיצון‪ ,‬תכונה מוכרת בקרב קבוצות מבודדות‪ ,‬אשר מוכרת היטב לסוציולוגים‪ .‬סודיות הפכה‬
‫את הדוקטרינה לפחות נגישה‪ ,‬ובכך – לבעלת ערך‪ .‬מרבית הפילוסופיה האיסיית נוסחה‬
‫במשלים‪ ,‬בדיוק כפי שבחר ישוע לעשות‪.‬‬
‫משליו של ישוע נבדלים מהאלגוריות הנבואיות במקרא‪ ,‬אותן ניתן לפרש על סמך הקשר‪,‬‬
‫מטאפורות וניבים הרווחים בכתבי הקודש‪ .‬אולם האלגוריה הנוצרית אינה מתייחסת לכתבי‬
‫הקודש‪ ,‬מכיוון שכותביה לא היו בקיאים דיו במקרא‪ ,‬וייחסו יותר חשיבות לדימויים שהם‬
‫עצמם הגו‪ .‬מה גם‪ ,‬שהאגרסיביות הניכרת במשלים מחזקת את הטענה שמדובר בטקסט‬
‫קנאי‪ ,‬מאחר וקבוצות אלה התאפיינו במאפיינים אנטי‪-‬חברתיים‪.‬‬
‫על מנת להוכיח שהנצרות באה מהיהדות‪ ,‬אפולוגטיקנים מצטטים את השימוש העשיר‬
‫שעושים חז"ל במשלים‪ .‬כמובן שהדוקטרינה הסודית ביותר היא הנצורה ביותר‪ .‬רבנים נהגו‬
‫להשתמש במילים מעורפלות גם במקרים אחרים‪ ,‬והמנהג חלחל למסורת היהודית אחרי ימיו‬
‫‪56‬שניתן לייחסה לכלל‪ .‬כתות מיסטיות נטו להגדיר אמות מידה שונות לעצמן ולזולת‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫של ישוע‪ .‬כמות במשלים גובר ככל שמתקדמים בזמן לעבר המדרשים המאוחרים יותר‪.‬‬
‫מרבית המשלים היהודיים הינם הגיוניים כאשר קוראים אותם כפשוטם‪ ,‬מכיוון שהמסורת‬
‫הייתה ברורה‪ ,‬ויועדה ליהודים כולם‪ .‬היא לא הייתה סודית‪ .‬משלים נוצריים לעומת זאת‪,‬‬
‫לרוב אינם הגיוניים כפשוטם‪.‬‬
‫סגנון המשלים בתלמוד הינו שונה מאוד מהסגנון בבשורות‪ .‬משלים בתלמוד נוטים להיות‬
‫מעודנים‪ ,‬אדיבים ושנונים‪ ,‬בעוד שמשלי הבשורות הינם נוקשים‪ ,‬אגרסיביים וחסרי הגיון‪.‬‬
‫הבשורות עושות שימוש לוקה במטאפורות רווחות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬התממשות בעולם הינה‬
‫מטאפורה לבוא האלוהים‪ ,‬כדוגמת אור‪ ,‬אש וכו‪ .‬אולם הבשורות משתמשות במטאפורה בכדי‬
‫לתאר את לידתו של בן האלוהים‪ .‬שינוי צורה שימש כתיאור הקניית ידע לתלמידים‪ .‬אולם‬
‫הבשורות מספרות על ישוע מחליף צבעים‪ .‬עליה או התרוממות מתארות ביהדות את נטישתו‬
‫הטראגית של ה' את בני ישראלים‪ ,‬אולם הנצרות משתמשת במילה לתיאור תחיית מתים‬
‫והתרוממות פיזית לגן העדן – כלומר משמעות חיובית‪ .‬רגליים מסמלות מטרה‪ ,‬כך שמסמור‬
‫רגליים לצלב יסמלו מטרה אבודה‪ .‬מה גם שביהדות‪ ,‬התנועה הטהורה ביותר הינה תעופה‪.‬‬
‫ישוע המגיע לירושלים ברגל מסמל חוסר אונים‪.‬‬
‫‪ " 16-13:13‬עַ ל־כֵּן בִּמְ שָׁ לִים אֲ דַ בֵּר אֲ לֵיהֶ ם כִּי ב ְִרא ֹתָ ם �א י ְִראוּ וּבְשָׁ מְ עָ ם �א י ִשְׁ מְ עוּ‬
‫וּראוּ ָראוֹ‬
‫ְאַל־תּבִינוּ ְ‬
‫ָ‬
‫אַף־�א יָבִינוּ‪ .‬וּתְ קֻ יַּם בָּהֶ ם נ ְבוּאַת י ְשַׁ עְ י ָהוּ הָ א ֹמֶ ֶרת 'שִׁ מְ עוּ שָׁ מוֹעַ ו‬
‫ו ְאַל־תֵּ דָ עוּ‪ .‬כִּי הַ שְׁ מֵ ן לֵב־הָ עָ ם הַ זֶּה ו ְאָזְנָיו הַ ְכבֵּד ו ְעֵ ינָיו הָ שַׁ ע פֶּ ן־י ְִראֶ ה בְעֵ ינָיו וּבְאָ ְזנָיו י ִשְׁ מַ ע‬
‫וּ ְלבָבוֹ יָבִין וָשָׁ ב ו ְָרפָ א לוֹ‪ '.‬ו ְאַ תֶּ ם אַ שְׁ ֵרי עֵ ינֵיכֶם כִּי תִ ְראֶ י נָה ו ְאָ ְזנֵיכֶם כִּי תִ שְׁ מַ עְ נָה‪".‬‬
‫מדובר בניסיון הכושל לשייך אמירה גנוסטית לנבואה יהודית‪ .‬אם קהלו של ישוע אינו‬
‫שומע ורואה‪ ,‬וליבו אכן הפך לאבן‪ ,‬מדוע ישוע אינו מדבר בשפה פשוטה‪ ,‬אותה יש סיכוי רב‬
‫יותר שהם יבינו מאשר משלים מעורפלים? הכיצד ניתן להאשים את הקהל שאינו מבין‪ ,‬אם‬
‫‪57‬‬
‫ישוע בכוונה מדבר אליהם בשפה שלא יבינו?‬
‫‪F56‬‬
‫" ב ְִרא ֹתָ ם �א י ְִראוּ" היה ניב פופולארי המבוסס על המשמעות הכפולה של המילה‬
‫"ראה"‪ ,‬אשר מתכוונת גם להבנה‪ .‬אנו נתקלים בכך במקומות אחרים‪ ,‬במקורות קדומים כגון‬
‫המחזה פרומתאוס הקשר‪ .‬הכותב מעוות את ישעיהו ‪ " :11-6:9‬ו ְאָמַ ְר ָתּ לָעָ ם הַ זֶּה‪ :‬שִׁ מְ עוּ‬
‫וּראוּ ָראוֹ ו ְאַל‪-‬תֵּ דָ עוּ‪ .‬הַ שְׁ מֵ ן לֵב‪-‬הָ עָ ם הַ זֶּה‪ ,‬ו ְאָ ְזנָיו הַ ְכבֵּד ו ְעֵ י נָיו הָ שַׁ ע‪ :‬פֶּ ן‪-‬‬
‫שָׁ מוֹעַ ו ְאַל‪-‬תָּ בִינוּ‪ְ ,‬‬
‫י ְִראֶ ה בְעֵ ינָיו וּבְאָ ְזנָיו י ִשְׁ מָ ע‪ ,‬וּ ְלבָבוֹ יָבִין וָשָׁ ב‪--‬ו ְָרפָ א לוֹ‪...‬עַ ד אֲ שֶׁ ר אִ ם‪-‬שָׁ אוּ עָ ִרים מֵ אֵ ין יוֹשֵׁ ב‪,‬‬
‫וּבָתִּ ים מֵ אֵ ין אָדָ ם‪ ,‬ו ְהָ אֲ דָ מָ ה‪ ,‬תִּ שָּׁ אֶ ה שְׁ מָ מָ ה‪".‬‬
‫הוראותיו של ישעיהו הן אירוניות‪ :‬אמור לעם מה עליהם לא לעשות‪ ,‬וסביר שהם יישמעו‬
‫‪58‬‬
‫לך‪ .‬עשה את ההיפך‪ ,‬והצל את הארץ‪.‬‬
‫‪F57‬‬
‫אָרץ‪ ...‬ו ְהָ י ְָתה ְלבָעֵ ר‪:‬‬
‫שימו לב להמשך‪ " :‬ו ְִרחַ ק י ְהו ָה‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ אָדָ ם; ו ְַרבָּה הָ עֲ זוּבָה‪ ,‬בְּקֶ ֶרב הָ ֶ‬
‫ְתּהּ‪ "152 .‬כלומר‪ ,‬למרות סבלם‪,‬‬
‫כָּאֵ לָה וְכָאַ לּוֹן‪ ,‬אֲ שֶׁ ר בְּשַׁ ֶלּכֶת מַ ֶצּבֶת בָּם‪--‬ז ֶַרע ק ֹדֶ שׁ‪ ,‬מַ ַצּב ָ‬
‫היהודים‪ ,‬ולא כל עמי העולם‪ ,‬הם אנשי האלוהים‪.‬‬
‫‪F 469‬‬
‫‪57‬ה' הקשיח את לב פרעה‪ ,‬ואז העניש אותו‪ .‬הדבר נראה בלתי צודק עד שמגלים כי פרעה הוענש על‬
‫חטאיו הקודמים כנגד בני ישראל‪ .‬בכדי להבהיר את יחסי הסיבה‪-‬תוצאה‪ ,‬ה' המיט על מצריים מכות‬
‫כמספר הסירובים של פרעה לשחרר את היהודים מעבדות‪.‬‬
‫‪58‬יהודה הייתה מיושבת בצפיפות בימיו של ישוע‪ ,‬ולא נהרסה‪ .‬כלומר‪ ,‬אם נניח בדומה לאוונג'ליסט‪,‬‬
‫שהיהודים שמעו לנבואתו של ישעיהו‪ ,‬וכי העונש כבר הסתיים )והארץ אוכלסה מחדש(‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫ישוע דיבר במשלים מסיבה נוספת‪ " :‬לְמַ לּאת אֵ ת אֲ שֶׁ ר דִּ בֶּר הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר 'אֶ פְתְּ חָ ה בְּמָ שָׁ ל‬
‫פִּי אַ בִּיעָ ה חִ ידוֹת מִ נִּי־קֶ דֶ ם‪153 "'.‬אין פלא שהכותב אינו מציין את שם הנביא‪ -‬מכיוון שלא מצוי‬
‫טקסט כזה בכתבי הקודש‪ .‬מה גם‪ ,‬שישוע לא חידש דבר‪ " ,‬חִ ידוֹת מִ נִּי־קֶ דֶ ם‪".‬‬
‫‪F470‬‬
‫האזכור השגרתי לתהילים ‪ 49:4‬אינו עובד‪ " :‬פִּי‪ ,‬י ְדַ בֵּר חָ כְמוֹת; ו ְהָ גוּת ִלבִּי תְ בוּנוֹת‪ ".‬זה‬
‫עדיין לא מסביר מדוע דיבר ישוע רק במשלים‪.‬‬
‫אותה הבעיה עולה בתהילים ‪ " 78:2‬אֶ פְתְּ חָ ה בְמָ שָׁ ל פִּי; אַ בִּיעָ ה חִ ידוֹת‪ ,‬מִ נִּי‪-‬קֶ דֶ ם‪".‬מזייף‬
‫הטקסט בבשורה שינה את משמעות הכתוב בתהילים‪ ,‬המתייחסת לחוכמה אנושית‪ -‬ושם‬
‫אותה בהקשר המתאר את חוכמתה של יישות על‪-‬טבעית‪ .‬אולם "‪ ...‬אֲ שֶׁ ר שָׁ מַ עְ נוּ‪ ,‬וַנֵּדָ עֵ ם;‬
‫ו ַאֲ ֵ‬
‫בוֹתינוּ‪ ,‬סִ ְפּרוּ‪-‬לָנוּ ‪ "154.‬מעיד כי לא מדובר בחוכמה חדשה‪ .‬כותב הבשורה מאמץ את‬
‫הכתוב בתהילים בכך שהוא מחליף את צורות הרבים "משלים" שבבשורה ב"משל" הבודד‬
‫שבתהילים‪.‬‬
‫‪471F‬‬
‫‪" 30-24-13‬מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם דּוֹמָ ה לְאָדָ ם אֲ שֶׁ ר ז ַָרע ז ֶַרע טוֹב בְּשָׂ דֵ הוּ‪...‬ו ַ יָּב ֹא אֹי ְבוֹ וַיִּז ְַרע‬
‫זוּנִין בֵּין הַ חִ טִּ ים וַיֵּלֶ� לוֹ‪ ...‬וַיִּגְשׁוּ עַ בְדֵ י בַעַ ל־הַ ַבּי ִת ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו‪ ...‬הֲ תַ חְ פּ ֹץ כִּי־נֵלֵ� וּנְלַ קֵּ ט‬
‫א ֹתָ ם? ו ַיּ ֹאמֶ ר �א פֶּ ן־תְּ לַקְּ טוּ אֶ ת־הַ זּוּנִין ו ְשֵׁ ַרשְׁ תֶּ ם גַּם אֶ ת־הַ חִ טִּ ים‪...‬ו ְהָ י ָה בְּעֵ ת הַ קָּ צִיר ו ְאָמַ ְרתִּ י‬
‫לַקּוֹצ ְִרים לַקְּ טוּ ב ִָראשׁוֹנָה אֶ ת־הַ זּוּנִין ו ְאִ גְדוּ א ֹתָ ם אֲ גֻדּוֹת לְשָׂ ְרפָ ם ו ְאֵ ת הַ חִ טִּ ים אִ סְ פוּ לְאוֹצ ִָרי‪".‬‬
‫ישוע אשר גדל בחברה כפרית לא היה עושה טעות שכזו‪ .‬אם שורשי הזונין לא יילקטו‪,‬‬
‫החיטה גם היא לא תצמח‪ .‬גם קהלו של ישוע ידע זאת‪ ,‬ולא היה מתחבר למוסר הסיפור‪.‬‬
‫המשל גם משווה בשגגה את מלכות השמיים‪ ,‬חפץ פאסיבי‪ ,‬לאדם שופט – ישות אקטיבית‪.‬‬
‫המשל מזכיר את יוחנן המטביל‪" :‬וּ ְבי ָדוֹ הַ מִּ ז ְֶרה וְז ָָרה אֶ ת־גּ ְָרנוֹ ו ְאָסַ ף אֶ ת־דְּ גָנוֹ אֶ ל־אוֹצָרוֹ‬
‫ו ְאֶ ת־הַ מּ ֹץ י ִשְׂ ְרפֶ נּוּ בָאֵ שׁ אֲ שֶׁ ר �א תִ ְכבֶּה‪ "155 .‬בעוד שיוחנן מתאר את גורל הטוב והרע‪,‬‬
‫האוונג'ליסט מתאר סיטואציה בה נדחה יום הדין עד לתאריך לא נקוב‪ .‬הטקסט יכול בקלות‬
‫להיות תוספת של הכנסייה כמענה לביקורת מצד אנשים שמחו על בואם של מצטרפים רבים‬
‫לדת‪.‬‬
‫‪F472‬‬
‫הסבר סביר פחות הינו שהקהילות הנוצריות התכוננו באופן מעשי לקרב האחרון מול‬
‫הרוע‪ .‬האיסיים עשו זאת בתיאוריה‪ .‬מנהיגים פרגמטיים יותר הציעו לחכות ליום הדין‪.‬‬
‫הדואליזם בין האדם הזורע לבין אויבו מצאה חן בעיני הגנוסטיקה‪ ,‬והמשל מופיע גם‬
‫בתומא ‪.57‬‬
‫זוהר חדש ‪" 1:12‬בקיץ יצא המלל אל גינתו‪ ,‬והורה לעקור את העשבים‪ .‬אך כאשר ראה‬
‫את הפרחים מלבלבים מביניהם‪ ,‬החליט לשמור את העשבים בשל הפרחים‪ .‬אולם כאר גדול‬
‫הפרחים ונקטפו‪ ,‬הורה המלך לעקור גם את העשבים‪ ".‬התיאור כאן הינו הגיוני‪ ,‬מאחר‬
‫והפרחים היו מעטים והופיעו בטעות מבין העשבים‪ .‬ספר הזוהר נכתב בזמן שהיהודים היו‬
‫בגולה מזה מאות שנים‪ ,‬כבר לא היו עוד בקיאים בחקלאות‪ ,‬ולא היו בוחנים משלים חקלאיים‬
‫בעין ביקורתית‪ .‬המשל קובע כי גם מעט צדיקים יכולים להציל את ההמון פורע החוק‪ ,‬או‬
‫לפחות לדחות את דינם‪ .‬השוו זאת לתיאור הנוצרי של שדה שרובו חיטה‪ ,‬עם מעט עשבים‬
‫פה ושם‪ .‬מעניין לראות כי אותו הגורל מצפה הן לחיטה והן לעשבים‪ :‬בפועל שניהם‬
‫מושמדים‪ ,‬מי באש ומי במאכל‪.‬‬
‫הכתוב בתלמוד מזכיר את המשל בבשורה רק על פניו‪ .‬המושל מינה את רבי אליעזר‬
‫לראש משטרת העיר‪ .‬רבי לשוע שאל אותו‪" ,‬עד מתי תיתן את עמנו למוות?"‪" ,‬אך הינני רק‬
‫מנקש את העשבים מהכרם" ענה רבי אליעזר‪" .‬השאר את מטלת הניקוש לבעל הכרם" ענה‬
‫‪91‬‬
‫רבי לשוע‪ 156 .‬הויכוח כאן הינו סביב חוקיות הסגרתם של יהודים לידי גויים‪ .‬אין כתב רבני‬
‫אחד בו תימצא תמיכה בדחיית גזר דינם של פושעים‪.‬‬
‫‪F473‬‬
‫הגישה הנוצרית אינה מסכימה עם קריאת התורה לצדק‪ .‬על פי ישוע‪ ,‬יש לאפשר לרוע‬
‫לעשות את שלו‪ ,‬להסב סבל‪ ,‬להתפתח ולהתל בטוב כראות עיניו‪.‬‬
‫הגישה הנוצרית חושפת מלכודת לוגית‪ .‬השארת מטלת הענישה בידי ה' נראית אומנם‬
‫אטרקטיבית‪ ,‬למרות שה' נוטה לבצע את גזר דינו בדרך של אסונות טבע ומעשים אנושיים‪-‬‬
‫ולא בדרך ניסים גלויים‪ .‬מעשיהם של בני אדם‪ ,‬ולא סופות ברקים‪ -‬הם שמשפיעים על שיקול‬
‫הדעת האלוהי‪ .‬גזר דין שמסתמך על הכתוב בתורה הוא למעשה יד האלוהים המבצעת‪.‬‬
‫‪" 32-13:31‬ו ַ יָּשֶׂ ם ִל ְפנֵיהֶ ם מָ שָׁ ל אַחֵ ר ו ַיּא ֹמַ ר מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם דּוֹמָ ה ְלג ְַרגַּר שֶׁ ל־חַ ְרדָּ ל אֲ שֶׁ ר‬
‫לְקָ חוֹ אִ ישׁ וַיִּ זְַרע בְּשָׂ דֵ הוּ‪ .‬ו ְהוּא קָ ט ֹן מִ כָּל־הַ זֵּרוֹעִ ים וְכַאֲ שֶׁ ר צָמַ ח גָּדוֹל הוּא מִ ן־הַ י ְָרקוֹת ו ְהָ י ָה לְעֵ ץ‬
‫עַ ד־אֲ שֶׁ ר י ָב ֹאוּ עוֹף הַ שָׁ מַ י ִם ו ְקִ נְּנוּ בַּעֲ נָפָ יו‪".‬‬
‫ישוע שכביכול היה כל יכול‪ ,‬או שלכל הפחות חי בארץ ישראל‪ -‬ידע שחרדל אינו גדל על‬
‫עצים‪ .‬תומא ‪)" :20‬מלכות השמיים( כגרגר החרדל היא‪ .‬קטן הוא מכל זרע אך אם יפול על‬
‫אדמה חרושה יעשה ענפים גדולים והיה מחסה לעוף השמיים‪".‬‬
‫ממלכתו של תומא מסמלת ידע‪ ,‬אשר מלבלב בקרב נשמות התרות אחר ידע‪ .‬לציפור‬
‫התרה אחר מחסה ישנם מספרים פירושים אפשריים‪ :‬או שאנשים אלה נושאים את ניחוח גן‬
‫העדן בתוכם‪ ,‬או שהם נותנים ידע לאחרים‪ ,‬או שהם מנחמים אחרים‪ .‬עדות נוספת למקור‬
‫הגנוסטי הינה ההקבלה של מלכות השמיים לזרע הקטן ביותר‪ ,‬גרגר קטן של ידע מיסטי‬
‫הידוע רק לקבוצה הדוקה של מאמינים ראויים‪.‬‬
‫כצפוי‪ ,‬מתי מדגיש את המובן המילולי שבמשל‪ :‬הזרע נזרע וגדל – אך ללא קרקע‬
‫שהוכנה במיוחד‪.‬‬
‫‪" 13:33‬מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם דּוֹמָ ה לִשְׂ א ֹר אֲ שֶׁ ר לְקָ חַ תּוּ אִ שָׁ ה ו ַתִּ טְ מֹן בִּשְׁ לשׁ סְ אִ ים קֶ מַ ח עַ ד‬
‫כִּי־י ֶחְ מַ ץ כֻּלּוֹ‪".‬‬
‫תומא ‪ 2-96:1‬דומה מלכות האב לאשה אשר לקחה שאור מעט‪ ,‬ותטמנהו בעיסה‪ ,‬ותעש‬
‫ככרות לחם גדולים‪".‬‬
‫המלכות המתוארת בבשורות היא כמחמצת‪ .‬אולם בתומא היא כאישה‪ .‬האוונג'ליסט‬
‫נוטה להתבלבל בין נושא לנשוא‪ .‬מתי‪ ,‬לוקס ותומא מציגים משלים רבים באשר למלכות‬
‫השמיים‪ ,‬אשר יתכן ובמקור התייחסה לידע הגנוסטי‪.‬‬
‫‪ 32-13:31‬העוסק בזרע החרדל ו‪ 13:33-‬העוסק בלחם נראים זהים‪ :‬הידע המועט‬
‫ביותר )זרע‪ ,‬שמרים( מלבלב באדם המוכן לו )אדמה‪ ,‬קמח(‪ .‬החזרתיות כאן היא תמוהה‪,‬‬
‫אולי כי הכותב לא הבין את פרשנות המשלים‪ ,‬סברה המחוזקת בשל נטייתו להתייחס‬
‫למשלים באופן מילולי ולהתעלם ממשמעויות אלגוריות‪.‬‬
‫הסברים פחות סבירים גם הם אפשריים‪ .‬הקדמונים האמינו כי שמרים הורסים את‬
‫הקמח‪ ,‬ובו זמנית מעוררים דבר חדש לחיים‪ .‬המשל יכול להתייחס לחורבן העולם ותחייתו‬
‫מחדש בתצורה חדשה‪ .‬או שמלכות השמיים בכלל התייחסה למצב רוחני של קירבה לה'‪,‬‬
‫הרכש בזכות חוויות‪ .‬האדם שואף לכך ומעביר זאת לזולתו‪ .‬הסבר נוסף הוא שמספר קטן של‬
‫תלמידים )שמרים( יכולים לשנות את העולם‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫אולם ישנה אלגוריה נוספת שלא ניתן להתעלם ממנה‪" .‬בעולם הבא‪ ,‬כשאר ירוממם‬
‫הקדוש ברוך הוא את המתים הטמונים באדמה‪ ,‬מי שעורבבו בעפר‪ ,‬כשמרים המעורבבים‬
‫בבצק‪ ,‬אלה יבלעו ויגדלו ויקומו כגוף‪ "157 .‬יתכן וכותב הבשורה התכוון לתחיית המתים‪ ,‬ולבוא‬
‫מלכות השמיים‪.‬‬
‫‪F 47‬‬
‫שמרים מוזכרים רבות גם בהקשר שלילי‪ .‬זוהר ‪ 2:182‬מותח הקבלה בין השמרים לבין‬
‫יצר הרע המתפשט בגוף האדם עד שהוא הורס את האדם‪ .‬ההקבלה בין שמרים לבין לימודי‬
‫ליבה הייתה רווחת‪ .‬על כן במסכת ברכות ‪ ,34‬מעט שמרים ומלח הינם טובים‪ ,‬אך יותר מדי‬
‫זה רע‪.‬‬
‫‪ 42-13:39‬מרחיב על משל העשבים‪" :‬ו ְהָ אֹי ֵב אֲ שֶׁ ר ז ְָרעָ ם הוּא הַ שָּׂ טָ ן ו ְהַ קָּ צִיר הוּא קֵ ץ‬
‫מ ַ‬
‫מ ְלאָ ָכיו וְלִקְּ טוּ ִ‬
‫הָ עוֹלָם ו ְהַ קֹּצ ְִרים הֵ ם הַ מַּ לְאָכִים‪ ...‬בֶּן־הָ אָדָ ם י ִשְׁ לַח אֶ ת־ ַ‬
‫מּ ְלכוּתוֹ אֵ ת‬
‫כָּל־הַ מַּ כְשֵׁ לוֹת ו ְאֵ ת כָּל־פּ ֹעֲ לֵי הָ אָו ֶן‪ .‬ו ְהִ שְׁ לִיכוּ א ֹתָ ם אֶ ַ‬
‫ל־תּנּוּר הָ אֵ שׁ‪".‬‬
‫התוספת במתי מתייחסת למשל שהסתיים ב‪ .13:30‬על כן‪ 38-13:31 ,‬הינו תוספת‬
‫מאוחרת‪ .‬עדות לכך שפסקה היא תוספת תמצא בכינויו של ישוע בתור בן האדם במובן על‬
‫טבעי‪ -‬בתור מי שיש בבעלותו מלאכים‪ ,‬ומלכות שמיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬התיאור של הגיהינום בתור‬
‫"תנור האש"‪.‬‬
‫ישוע ומלאכיו יצלו את מחללי המצוות בעצמם באש הגיהינון מבלי להותיר את המטלה‬
‫לשטן‪ .‬זוהי שארית מעניינת של מונותיאיזם בתיאולוגיה אשר ספגה אין ספור אמונות‬
‫פגאניות‪ ,‬כולל האמונה בעולם הבא‪.‬‬
‫השפה ב‪ 13:49‬הינה שונה‪ " :‬כֵּן י ִהְ י ֶה לְקֵ ץ הָ עוֹלָם הַ מַּ לְאָכִים יֵצְאוּ ו ְהִ בְדִּ ילוּ אֶ ת־הָ ְרשָׁ עִ ים‬
‫מִ תּוֹ� הַ צַּדִּ יקִ ים‪ ,‬ו ְהִ שְׁ לִיכוּם אֶ ַ‬
‫ל־תּנּוּר הָ אֵ שׁ שָׁ ם תִּ הְ י ֶה הַ י ְ ָללָה ו ַחֲ ר ֹק הַ שִׁ נָּי ִם‪".‬‬
‫ראשית‪ ,‬לא ישוע‪ ,‬אלא המלאכים‪ ,‬שכביכול עובדים בשביל השטן‪ -‬הם שיעשו את‬
‫העבודה‪ .‬שנית‪ ,‬הם "יפרידו את הרשעים מהצדיקים" מה שנותן את הרושם שהרוב יהיו‬
‫צדיקים‪ .‬הקריטריונים לצדיקות משתנים ללא הרף‪.‬‬
‫מי הם הרשעים? התלמוד עושה שימוש במונח טכני‪" ,‬הרוע בעולם" בכדי להדביק‬
‫סטיגמה לקנאים‪.‬‬
‫מתי ‪ ,48-47 ,42-13:39‬ו‪ 50-49-‬היו אמירות נפרדות על יום הדין אותן קיבצו יחד‬
‫העורכים מכיוון שהן היו דומות‪ .‬זה יצר את הכפילות של " ו ְהִ שְׁ לִיכוּם אֶ ל־תַּ נּוּר הָ אֵ שׁ שָׁ ם‬
‫תִּ הְ י ֶה הַ י ְלָ לָה ו ַחֲ ר ֹק הַ שִׁ נָּי ִם‪".‬‬
‫‪ " 13:44‬עוֹד דּוֹמָ ה מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם לְאוֹצָר טָ מוּן בַּשָּׂ דֶ ה אֲ שֶׁ ר מְ צָאוֹ אִ ישׁ וַיִּטְ מְ נֵהוּ‪...‬ו ְקָ נָה‬
‫אֶ ת־הַ שָּׂ דֶ ה הַ הוּא‪".‬‬
‫טמינת אוצר ללא דיווח על קיומו נחשבת לגניבה על פי ההלכה‪ .‬סיטואציה זו תיחשב‬
‫לקבילה רק אם האדם שקנה את השדה לא ידע על קיומו של האוצר‪ ,‬והבעלים שהטמינו‬
‫אותו במקור נותרו עלומים‪ .‬הכותב מתאר את החוק הרומאי‪ ,‬אשר קובע כי כאשר אין בנמצא‬
‫בעלים חוקיים‪ ,‬האוצר שייך למגלה‪.‬‬
‫בזמן בלתי מוגדר‪ ,‬ההלכה התירה ליהודים להחזיק ברכושם של גויים כתגובה על‬
‫סירובם של גויים להשיב רכוש ליהודים‪ .‬יתכן והמנהג עלה לאחר שנת ‪ 70‬לספירה‪ ,‬אז החלו‬
‫‪158‬‬
‫היהודים לחיות מבין הגויים‪ .‬למרות שמנהג זה היה חוקי‪ ,‬היה לו שם רע‪.‬‬
‫‪F475‬‬
‫‪93‬‬
‫תומא ‪ 109‬הינו מדויק יותר‪ " :‬דומה המלכות לאיש אשר היה לו אוצר טמון בשדהו‪ ,‬ולא‬
‫ידע‪ .‬ובמותו עזבהו לבנו‪ .‬ולא ידע הבן את הדבר‪ ,‬ויקח את השדה וימכרהו‪ .‬ויבוא האיש אשר‬
‫קנהו לחרשו‪ ,‬וימצא את האוצר‪ ,‬ויחל להלוות כסף בתרבית לאשר בחר‪ ".‬היהודים לא היו‬
‫משתמשים במטאפורה של הלוואה בריבית‪ ,‬אשר הייתה אסורה בחוק ונחשבה למתועבת עד‬
‫‪159‬‬
‫למידה שמלווים נאסרו ממתן עדות בבית משפט‪.‬‬
‫‪F 476‬‬
‫אין זה ברור כיצד חוכמה‪ ,‬האוצר‪ ,‬יכולה להיות מיועדת עבור אדם אחד‪ ,‬אך להתקבל‬
‫בקרב אדם אחר‪ .‬אין צורך בקניית שדה לשם השגת חוכמה‪ ,‬שהיא דבר הנרכש רק בחוויות‬
‫אישיות‪ .‬יתכן ומשל זה עוסק ביהודים שעבורם יועד האוצר‪ ,‬בעוד שהנוצרים הם אלה שקיבלו‬
‫אותו‪ .‬היהדות הציעה להם דוגמה לגניבה שהניבה פירות‪ ,‬הדוגמה של יעקב שלקח את‬
‫ירושתו של עשיו‪.‬‬
‫‪ " 46-13:45‬עוֹד דּוֹמָ ה מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם לְאִ ישׁ ס ֹחֵ ר הַ מְ בַקֵּ שׁ מַ ְר ָגּלִיּוֹת ט ֹבוֹת‪ ,‬וְכַאֲ שֶׁ ר מָ צָא‬
‫מַ ְר ָגּלִית אַחַ ת י ְקָ ָרה מְ א ֹד הָ לַ� וַיִּמְ כּ ֹר אֶ ת־כָּל־אֲ שֶׁ ר־לוֹ וַיִּקֶ ן א ָֹתהּ‪".‬‬
‫מלכות השמיים הינה מצב תודעתי ואינה יכולה להיות כסוחר‪ .‬סוחרים אינם קונים סחורה‬
‫בכדי לשמורה לעצמם‪ ,‬אלא בכדי למכורה הלאה‪ .‬הכותב מפגין בורות מוחלטת ברוח‬
‫הדברים‪ ,‬בעיקר שחוכמה או מלכות השמיים אינן נקנות אפילו במחיר ההתנכרות לחומר‪.‬‬
‫אלה נרכשות רק בדרך איטית וקשה‪.‬‬
‫תומא ‪ 2-76:1‬הינו דומה למתי ‪ 46-13:45‬אך הוא ממשיך בתומא ‪" :76:3‬אף אתם‬
‫בקשו לכם האוצר אשר יעמד ולא יאבד‪ ,‬במקום אשר לא יקרב סם לאכלו ותולע לא ישחיתנו‪".‬‬
‫האמירה מתייחסת לחיפוש אחר ערכים נצחיים‪ ,‬ולא למלכות השמיים של העולם הבא‬
‫הנוצרי‪.‬‬
‫מתי העדיף לשלב את תומא ‪ 76:3‬לטקסט מתאים יותר במתי ‪.21-6:19‬‬
‫‪" :48-13:47‬עוֹד דּוֹמָ ה מַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם לְמִ כְמֶ ֶרת אֲ שֶׁ ר הָ שְׁ ְלכָה ַל יָּם וּמִ ינִים שׁוֹנִים י ֵאָסְ פוּ‬
‫לְתוֹכָהּ‪ .‬וְכַאֲ שֶׁ ר נִמְ לְאָה הֶ עֱ לוּ א ֹתָ הּ אֶ ל־שְׂ פַ ת הַ יָּם וַיֵּשְׁ בוּ וַיִּלְקְ טוּ אֶ ת־הַ מִּ ינִים הַ טּוֹבִים לְתוֹ�‬
‫הַ ֵכּלִים ו ְאֵ ת הָ ָרעִ ים הִ שְׁ לִיכו‪ .‬כֵּן י ִהְ י ֶה לְקֵ ץ הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫משל זה באופן תמוהה קובע כי הדגים הטובים ימותו ויאכלו‪ ,‬בעוד שהדגים הרעים‬
‫יושלכו חזרה לים ויזכו לחיות‪ .‬המכמורת יכולה לדמות את שערי הכניסה למלכות השמיים‪,‬‬
‫אך לא את המלכות עצמה‪ .‬בדומה למכמורת התופסת מינים שונים של דגים‪ ,‬כך גם מלכות‬
‫השמיים תכיל בתוכה סוגים שונים של אנשים‪.‬‬
‫הגרסא בתומא ‪ 8‬נראית הגיונית יותר‪ " :‬דומה האדם לדייג חכם‪ ,‬אשר השליך רשתו‬
‫הימה‪ ,‬ויעלנה מלאה דגים קטנים‪ ,‬והדיג החכם‪ ,‬במצאו ביניהם דג גדול וטוב‪ ,‬השליך את כל‬
‫הדגים הקטנים הימה‪ ,‬ובלא עמל בחר בגדול‪".‬‬
‫היתכן שישוע טעה במשליו? הרי כך היה לו ישוע היה אנושי‪ .‬אך הנוצרים טוענים כי הוא‬
‫היה אל‪ .‬מדוע אם כן התבלבל ישוע בסוגיות כה פשוטות? אולי הוא התעלם מהיגיון רווח‬
‫ומדיוק לטובת משמעות פנימית‪ ,‬אך הנחה שכזו מפרה את חוקי המשל‪ ,‬לפיהם יכולים להיות‬
‫מספר רבדי משמעות‪ ,‬אך על כל רובד להיות הגיוני‪.‬‬
‫‪" 13:52‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם עַ ל־כֵּן כָּל־סוֹפֵ ר מְ לֻמָּ ד לְמַ לְכוּת הַ שָׁ מַ י ִם דּוֹמֶ ה לְאִ ישׁ בַּעַ ל־ ַבּי ִת‬
‫הַ מּוֹצִיא מֵ אוֹצָרוֹ חֲ דָ שׁוֹת וְגַם י ְשָׁ נוֹת‪".‬‬
‫‪94‬‬
‫האיסיים פיתחו דוקטרינה מרחיבה אודות מלכות השמיים‪ .‬ישוע טען נגד שילובם של‬
‫חברים מכתות אחרות‪.‬‬
‫‪" 56-13:54‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ מֵ אַי ִן ָלזֶה הַ חָ כְמָ ה הַ זּ ֹאת ו ְהַ גְּבוּרוֹת? הֲ �א זֶה הוּא בֶּן־הֶ חָ ָרשׁ? הֲ �א‬
‫שֵׁ ם אִ מּוֹ מִ ְרי ָם ו ְאֶ חָ יו י ַעֲ ק ֹב ו ְיוֹסֵ י ו ְשִׁ מְ עוֹן ו ִיהוּדָ ה? ו ְאַחְ יוֹתָ יו הֲ �א ֻכלָּן אִ ָתּנוּ הֵ ן וּמֵ אַי ִן אֵ יפוֹא לוֹ‬
‫כָּל־אֵ לֶּה?"‬
‫חמישה בנים בוגרים במשפחה אחת‪ ,‬לא כולל אחיות‪ ,‬היה דבר נדיר עד גילוי הרפואה‬
‫המודרנית‪ ,‬מה שהופך את התיאור לחשוד‪ .‬מה שחשוד יותר הוא שיוסף מתואר כאחד‬
‫האחים‪ .‬היהודים לא נהגו לקרוא לבניהם על שם האב‪ ,‬כך שבנו של יוסף לא היה נקרא גם‬
‫הוא יוסף‪ .‬יתכן ובגלל זה שינה מרקוס את השם ליוסס‪.‬‬
‫אביו של ישוע אינו מוזכר‪ ,‬אך אימו כן‪ ,‬דבר שלא יתכן תרבותית והיה מדליק למתי נורה‪-‬‬
‫לו הוא היה הסופר‪.‬‬
‫ְאַרצוֹ וּ ְבבֵיתוֹ‪ '.‬ו ְ�א־עָ שָׂ ה שָׁ ם‬
‫‪" :57-58 13‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֲ לֵיהֶ ם 'אֵ ין הַ נָּבִיא נִקְ לֶה אִ ם־�א בּ ְ‬
‫גְּבוּרוֹת ַרבּוֹת מִ ְפּנֵי ח ֹסֶ ר אֱ מוּנָתָ ם‪".‬‬
‫נראה כי הסופר של ‪ 13:58‬אינו מודע ל‪ 26-9:23‬שם מקים ישוע לתחייה את ביתו של‬
‫‪160‬‬
‫רב בית הכנסת בעירו שלו‪.‬‬
‫‪F47‬‬
‫מרקוס ‪) 5-2:3‬מתי ‪ (9:2‬מספר על ישוע המרפא אדם משותק‪ .‬במקום ה"אֶ ל־עִ ירוֹ"‬
‫המעורפל של מתי‪ ,‬מרקוס מספר כי המעשה התרחש בכפר נחום‪161 .‬על אף שייתכן ומרקוס‬
‫מתבלבל במקום‪ ,‬כפי שהוא מרבה לעשות‪ ,‬גירסתו משקפת מסורת קיימת המצויה במתי‬
‫‪" :4:13‬וַיֵּצֵא מִ נְּצ ֶֶרת ו ַ יָּב ֹא וַיֵּשֵׁ ב ִבּכְפַ ר־נַחוּם‪ ".‬במסורת הנצרות הקדומה "עירו" הייתה כפר‬
‫נחום‪ .‬רק לוקס ‪ 24-4:23‬רומז שמדובר בנצרת‪ " :‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם הֵ ן תּ ֹאמְ רוּ לִי אֶ ת־הַ מָּ שָׁ ל הַ זֶּה‬
‫'ר ֹפֵא ְרפָ א אֶ ת־עַ צְמֶ �! וּכְכ ֹל אֲ שֶׁ ר שָׁ מַ עְ נוּ שֶׁ נַּעֲ שָׂ ה ִבּכְפַ ר־נַחוּם עֲ שֵׂ ה־כֵן גַּם־פּ ֹה בְּעִ יר מוֹלַדְ ֶתּ�‪".‬‬
‫‪F478‬‬
‫פעמים רבות נעשה שימוש ב‪17:25‬בכדי לטעון שכפר נחום לא הייתה עיירתו של ישוע‪,‬‬
‫אלא שהוא התגורר בביתו של פטרוס‪ .‬אולי כלל לא היה לישוע בית‪ .‬אימו יכלה לגור עם אחד‬
‫ִ‬
‫ֵשׁ־חוֹרים וּלְעוֹף הַ שָׁ מַ י ִם קִ נִּים וּבֶן־הָ אָדָ ם אֵ ין‬
‫מבניה‪ ,‬אך ישוע לא חי עם משפחתו‪" :‬לַשׂוּעָ לִים י‬
‫לוֹ מָ קוֹם לְהַ נִּיחַ אֶ ת־ר ֹאשׁוֹ‪ "162 .‬המסורת התלמודית הקדומה יכולה להצביע על כפר נחום‬
‫כביתו של ישוע‪ ,‬בעודה מתארת את כפר נכניה כמעוז של כפירה‪.‬‬
‫‪F479‬‬
‫‪ 11:23‬כולל את כפר נחום מבין הערים בהן ביצע ישוע ניסים‪ ,‬על אף שלפי ‪ 13:58‬הוא‬
‫לא חולל שם ניסים מכיוון שהתושבים לא האמינו בו‪ .‬אולם חוסר אמונתם של המקומיים לא‬
‫ְבוּרוֹתיו נַעֲ שׂוֹּ‬
‫ָ‬
‫הרתיעה את ישוע הכורזין ובית‪-‬צידה‪ " :‬אָז הֵ חֵ ל לְהוֹכִיחַ הֶ עָ ִרים אֲ שֶׁ ר־ר ֹב גּ‬
‫בְתוֹכָן ו ְ�א שָׁ בוּ‪"163 .‬בחתונה בקנה שבגליל‪ ,‬סביר כי המוזמנים הכירו את ישוע‪ ,‬אך הדבר לא‬
‫מנע ממנו לבצע את נס היין‪ .‬על כן הסיבות שמציגים האוונג'ליסטים שבגללן ישוע לא חולל‬
‫ניסים – חוסר אמונה ‪ ,164‬או החזיק במשפחה ‪ -165‬אינן קבילות‪.‬‬
‫‪F480‬‬
‫‪F 481‬‬
‫‪F482‬‬
‫ישוע כביכול ביצע ניסים בשמו של ה' ובזכות כוחו שזרם בעורקיו‪ ,‬ולא בזכות אמונתם‬
‫של אנשים בו‪ -‬כדוגמת מהפנט מקצועי‪ .‬אם ישוע הזניח בכוונה את אלה שלא האמינו בו‪,‬‬
‫האם זה לא אמור לכלול את יהודי ירושלים והגויים בצור‪ -‬נולם ביצע ישוע ניסים? לא היה כל‬
‫צורך לחולל ניסים מול מאמינים‪ ,‬הלא מאמינים הם אלה שזקוקים לשכנוע‪.‬‬
‫תומא ‪ 31‬הוא מדויק יותר‪ " :‬לא ירצה נביא בכפרו‪ ,‬ולא ירפה רופא את מודיעיו‪ ".‬משימתו‬
‫של ישוע הייתה חסרת סיכוי אל מול בני עיירתו‪ ,‬מכיוון שהם הכירו אותו בחיי היום יום ולא‬
‫החשיבו אותו כקדוש‪ .‬לניסים אל היה כל קשר לכך‪ .‬לוקס שינה את "לא ירפה רופא את‬
‫‪95‬‬
‫מודיעיו" של תומא לכדי פתגם מוכר‪" ,‬רופא‪ ,‬רפא עצמך!" ואינו מבין כי בכך הוא מייחס לישוע‬
‫מחלה מהסוג שישוע נהג לרפות בקרב אחרים‪.‬‬
‫יתכן ולוקס הוא הצודק‪ :‬ידוע כי הפולקלור הנוצרי הקדום שיקף את גרסתו הסלבונית‬
‫האבודה של יוסף בן מתיתיהו‪ ,‬אשר כונה בידי ישוע בתור 'הגיבן'‪ .‬יתכן וזהו המקור לאגדות‬
‫על גיבנים בנצרות של ימי הביניים‪ .‬האדם המתואר בישעיהו פרק ‪ ,53‬שאליו השוו הנוצרים‬
‫הראשונים את ישוע‪ ,‬היה אדם חולה‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס תָּ פַ שׂ אֶ ת־יוֹחָ נָן וַיַּאַסְ ֵרהוּ וַי ְשִׂ ימֵ הוּ ְבּבֵית הַ סּ ֹהַ ר ִבּ ְגלַל הוֹרוֹדְ י ָה אֵ שֶׁ ת‬
‫‪ " 4-13:3‬כִּי ְ‬
‫סוּרה הִ יא לָ�‪".‬‬
‫פִילִפּוֹס אָחִ יו‪ .‬כִּי אָמַ ר יוֹחָ נָן אֵ לָיו אֲ ָ‬
‫הורודיה התגרשה ‪ 59‬מפיליפוס ‪ 60‬לפני שנישאה להורדוס אנטיפס‪ .‬על כן אנטיפס לא הפר‬
‫את המצווה האוסרת על קיום יחסים עם אשת אח‪ 61 .‬בטקסט של יוסף בן מתיתיהו הסלבוני‬
‫נכתב כי הורודיה הייתה כבר אלמנה‪ ,‬פרט שראוי לתשומת לב‪ ,‬בעיקר מאחר שלעורך הנוצרי‬
‫לא הייתה כל סיבה לשנות את יוסף בן מתיתיהו על מנת להצדיק את אנטיפס השנוא‪ .‬זה‬
‫יסביר מדוע שלומציון‪ ,‬ביתה‪ ,‬הייתה עדיין עימה בחצרו של הורדוס‪ .‬לרוב יורשים בלתי‬
‫נשואים נותרו תחת עין האב בכדי למנוע מאנשים בלתי רצויים לרשת את השלטון‪ .‬במקרה‬
‫זה‪ ,‬אנטיפס צדק‪ ,‬על אף שלא היה מחויב משפטית‪ ,‬כשרצה להינשא לאלמנתו של אח שלא‬
‫‪62‬‬
‫הותיר יורש ממין זכר‪.‬‬
‫‪F58‬‬
‫‪F 59‬‬
‫‪F60‬‬
‫‪F 61‬‬
‫יוסף בן מתיתיהו ‪ 166‬העלה על כתב את אילן היוחסין של הורדוס אנטיפס‪ .‬הוא היה בנו‬
‫של הורדוס הראשון )הורדוס הגדול( ומלתקי השומרונית‪ .‬אריסטובולוס היה בנו של הורדוס‬
‫ממרים הראשונה‪ ,‬בתו של הכהן הגדול‪ .‬הורודיה הייתה בתם של אריסטובולוס וברניס‪,‬‬
‫ואחיינתו של בעלה הטרי‪ ,‬הרודוס אנטיפס‪ .‬נישואין מעין אלה היו דבר נפוץ‪ .‬יוסף בן‬
‫מתתיהו ‪167‬מתאר מקרים רבים במשפחת השליט‪ 63 .‬למשל‪ ,‬אביה של הורודיה‪ ,‬אריסטובולוס‪,‬‬
‫נישא לבת דודתו ‪ 64‬ברניס‪ .‬מה גם‪ ,‬שלא ניתן לצפות לדבקות יתרה בחוק מצד אנטיפס‪ ,‬בנם‬
‫‪F483‬‬
‫‪F 62‬‬
‫‪F48‬‬
‫‪F63‬‬
‫‪59‬הסיפור אודות הורודיה המתגרשת מבעלה‪ ,‬כלומר‪ ,‬יוזמת את הגירושין‪ ,‬הינו מפוקפק‪ .‬לכל הידוע‬
‫לנו על המנהג ביהודה דאז‪ ,‬לנשים לא הייתה זכות שכזו – גם לא לנשים רומאיות או יווניות‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫לא היו להן ולו זכויות בסיסיות‪ .‬היה זה נחש מקובל שבעל רומאי ייתן את אשתו או אף ילווה אותה‬
‫לגבר אחר‪ .‬מסמכים רומאים עם זאת מציינים כי הן הבעל והן האישה הסכימו לגירושין‪ ,‬מה שמרמז‬
‫כי היו להם זכויות שוות בגירושין‪ .‬נשים יהודיות קיבלו את הזכות ליזום הליך גירושין רק במאה ה‪11‬‬
‫לספירה בזכות הלכה שחוקק רבי גרשום‪.‬‬
‫קל היה להסיק כי לוקס אלתר והמציא בכל הקשור למנהגי הגירושין בארץ זרה‪ ,‬לו לא היה לנו מקור‬
‫נוסף לעדות במרקוס ‪ " .10:12‬ו ְאִ שָּׁ ה כִּי תַ עֲ ז ֹב אִ ישָׁ הּ ו ְהָ י ְתָ ה לְאִ ישׁ אחר‪ "...‬פתרון אפשרי הינו שאישה‬
‫יכולה הייתה לזיום גירושין בכך שהייתה מסרבת לקבל את בעלה )מדרש יבמות ‪ (13:1‬למרות‬
‫שנראה כי זכות זו תקפה רק לגבי קטינים )מדרש יבמות ‪ .(13:1‬אולי הרעיון של גירושין ביוזמת‬
‫האישה צץ מאגרתו הראשונה של פאולוס אל הקורינתיים )‪ (7:10-11‬שם מזכיר פאולוס זכות זו‬
‫בהקשר של גירושין על רקע דתי‪ ,‬אז אישה שהייתה אישה שהתנצרה גורשה אוטומטית בידי בעלה‪,‬‬
‫ועל כן היה הדבר כאילו יזמה את הגירושין בעצמה‪.‬‬
‫‪60‬על פי לוקס‪ ,‬יוספוס התכוון להורדוס השני בתור בעלה לשעבר‪.‬‬
‫‪61‬העובדה שפיליפוס והורדוס היו רק חצי אחים לא הייתה רלוונטית במערכת המשפט העתיקה‪.‬‬
‫‪62‬מלחמות היהודים ‪ 2:9:6‬בשנת ‪ 37‬לספירה גאיוס קליגולה מינה את אגריפה למלך הטטרך של‬
‫פיליפ המת‪ .‬גם לפיליפ ככל הנראה שלא היו בנים זכרים‪.‬‬
‫‪63‬בין אם אלו הם תיאורים מדויקים או שמא נוספו ליוספוס‪ -‬לא ידוע‬
‫‪64‬בתה של שלומציון‪ ,‬אחותו של הורדוס‬
‫‪96‬‬
‫של הורדוס האדומי ומלתקי השומרונית‪ .‬בכלל נראה שחוקי הנישואין היהודים היו מתירנים‬
‫‪65‬‬
‫ביותר כאשר היה מדובר במלכים‪ ,‬עד לרמת פוליגמיה‪.‬‬
‫‪F64‬‬
‫הורדוס נישא להורודיה‪ ,‬שהתגרשה בעצמה לשם אותה המטרה‪ ,‬ככל הנראה בסביבות‬
‫‪ 5‬לפניה"ס‪ .‬בכדי לקבוע תאריך גג למאורע‪ ,‬שימו לב שהטטרך פיליפ‪ ,‬אשר התחתן עם‬
‫שלומציון‪ ,‬ביתה של הורודיה‪ ,‬מת בשנת ‪ 34‬לספירה‪ .‬אפילו אם הוא נישא לשלומציון בת‬
‫ה‪ 12‬ממש לפני מותו‪ ,‬היא עדיין נולדה בשנת ‪ 22‬לספירה‪ ,‬אז הורודיה טרם התגרשה‬
‫מהורדוס השני‪ .‬אפילו התאריך המאוחר ביותר של הגירושין – ‪ 22‬לספירה‪ ,‬הינו מוקדם‬
‫בהרבה מהזמן בו התחיל יוחנן להטיף‪ -‬ב‪ 29‬לספירה‪ 168 .‬דבריו של יוחנן נאמרו בין ‪ 7‬ל‪25‬‬
‫שנים מאוחר מדי‪ ,‬ולא היו מרגשים איש‪ -‬בטח לא עד למידה של הוצאה להורג‪ .‬יתכן ויוחנן‬
‫באמת הטיף עוד בשנת ‪ 5‬לספירה‪ ,‬אך המסורת הנוצרית דחפה את כל המאורעות קדימה‬
‫בזמן על מנת שהוא יוכל להטביל את ישוע‪ .‬הטבלתו של ישוע החצי אל הפכה למקור מבוכה‬
‫עבור הכנסייה רק מאוחר יותר‪ .‬בתחילה ביססה ההטבלה את מרותו של ישוע‪.‬‬
‫‪F485‬‬
‫הורדוס הפר את הדיבר העשירי‪" ,‬לא תחמוד את אשת רעך‪ ,‬ועבדו ואמתו ושורו וחמרו‪,‬‬
‫וכל אשר לרעך‪ ".‬אין אנו יודעים מה הייתה המסורת הרבנית באשר לחמידה דאז‪ ,‬ואם נהגו‬
‫לאכוף אותה‪ .‬הצדוקים הדומיננטים פוליטית‪ ,‬שאליהם וודאי השתייך אנטיפס‪ ,‬לא הכירו כלל‬
‫בתורה שבעל פה‪.‬‬
‫לא נראה שליוחנן יש טיעון מוצדק בדבריו‪ .‬התיאור בבשורה על פי לוקס הינו כנראה‬
‫שגוי‪ ,‬וסביר שיוחנן לא הוקיע את הורדוס‪ ,‬כי אם את הורודיה בגין ניאוף‪ .‬העובדה שהורודיה‪,‬‬
‫ולא הורדוס‪ ,‬היא שרצתה במותו של יוחנן‪ -‬מחזקת סברה זו‪.‬‬
‫יוסף בן מתתיהו ‪ 169‬מתנגד נחרצות לנישואיה של גלפירה לאנטרך ארכלאוס זמן מה‬
‫לאחר מות בעלה הקודם – אחיו של ארכלאוס‪ ,‬אלכסנדר‪ .‬על אף שיוספוס מגנה את גלפירה‬
‫באשמת ניאוף‪ ,‬הוא מציין מוקדם יותר כי ארכלאוס הוא שיזם את הרומן‪.‬‬
‫‪F486‬‬
‫הסיפור הינו דומה באופן מחשיד למקרה הורודיה‪ .‬שתי הנשים נישאו לאחים של בעליהן‪.‬‬
‫שני הגברים גרשו נשים קודמות‪ .‬בשני המקרים היו אלה נישואין מלכותיים‪ .‬הגברים הם‬
‫שיזמו את שני השידוכים‪ .‬גלפירה חלמה שבעלה הקודם מאשים אותה בכך שהיא תכננה את‬
‫מהלך העניינים ‪ -‬בדיוק ההאשמה נגד הורודיה במקרה התמוה בו היא התגרשה מבעלה‬
‫הקודם בכדי להינשא לחדש‪.‬‬
‫סיפור יוחנן והורדוס הוא ללא ספק זיוף שהושאל מסיפורה של גלפירה‪.‬‬
‫‪ 11-14:6‬בתה של הורודיה רוקדת בפני הורדוס‪ ,‬הנשבע לתת לה מה שתבקש ממנו עד‬
‫חצי המלכות‪ .‬בעצתה של הורודיה‪ ,‬היא מבקשת את ראשו של יוחנן המטביל‪ .‬הורדוס מוציא‬
‫את יוחנן להורג‪.‬‬
‫מזימה נשית המאלצת את השליט לעשות רע שלא ברצונו הינה מטיב חוזר בספרות‪.‬‬
‫אולם אין זה באמת אמין שאחיינתו של מלך )או בתו( תרקוד לפניו‪ .‬הריקוד היה נחשב‬
‫למקצוע מופקר‪ .‬כתבים נוצריים מזכירים את הבנות הרוקדות יחד עם הזונות‪ .‬הייתה זו בתה‬
‫של הורודיה‪ ,‬לא של הורדוס‪ ,‬וככל הנראה מדובר בשלומציון‪ -‬בתה של הורודיה מנישואיה‬
‫הקודמים‪ .‬בהסתמך על לוקס‪ ,‬אם יוחנן התחיל להטיף ב‪ 29‬לספירה נכנס לכלא מעט מאוחר‬
‫‪65‬אף על פי שהגישה המודרנית רואה באדומים כמי שהתגיירו ליהדות זמן מה לפני המאורעות‬
‫המתוארים‪ ,‬ישנם טיעונים המחזקים את הסברה שהם דווקא הטיפו לזרם שונה מאוד של יהדות‬
‫מספר מאות מוקדם יותר‪ ,‬בדומה לשומרונים‪ .‬פרטים אודות אמונתם‪ ,‬תהיה זאת סגידה לשמש או‬
‫הירח‪ ,‬אינם ידועים לנו היום‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫יותר‪ ,‬שוהה שם זמן מה‪ ,‬אז המאורע לא יכול היה להתרחש לפני שנת ‪ 30‬לספירה‪ .‬אם‬
‫הורודיה התגרשה מבעלה בשנת ‪ 5‬לספירה‪ ,‬אז בתה הייתה לפחות בת ‪ 25‬כאשר רקדה‪,‬‬
‫גיל מכובד לאישה בימים אלה‪ ,‬הרבה מעבר לגיל הריקודים‪ .‬היא כבר הייתה אמורה להיות‬
‫נשואה בגיל זה‪ ,‬ולא להתגורר עוד עם הורדוס‪.‬‬
‫הורודס לא היה נשבע לתת לה מה שתרצה‪ ,‬ושלומציון הייתה יכולה לבקש משהו הרבה‬
‫יותר בעל ערך מאשר ראשו של יוחנן‪ .‬שנית‪ ,‬הורדוס לא היה מקיים הבטחה שהייתה גורמת‬
‫לו לאי נעימות‪ .‬רב או כהן היו מורשים לבטל את ההבטחה בטענה שהורדוס לא יכול לצפות‬
‫את השלכותיה‪.‬‬
‫יוחנן ככל הנראה הוצא להורג מכיוון שהוא סחף אחריו אנשים‪ ,‬ולא בגלל גינוי מפוקפק‬
‫של נישואי הורדוס‪ .‬הרשויות ללא ספק פחדו שהתנועה תסית למרד‪ .‬יוחנן יכול היה בקלות‬
‫להתסיס את חסידיו‪ ,‬כפי שעשו מנהיגי מרד המכבים‪ ,‬ושצאצאיהם הקימו את השושלת‬
‫החשמונאית‪.‬‬
‫יתכן והנוצרים פרשו בשגגה את הסיבה להוצאתו להורג של יוחנן‪ ,‬בכדי להסתיר את‬
‫ההקבלה הברורה לישוע‪ ,‬בעצמו מנהיג אספסוף מסוכן‪ .‬אם בעיותיו של ישוע היו כה ארציות‪,‬‬
‫כל סיפור הצליבה והישועה יתפרק לחתיכות‪ .‬הנוצרים לא הסבירו את הוצאתו להורג של‬
‫יוחנן באופן ברור‪ .‬על פי לוקס‪ 170 ,‬הוא גינה את אנטיפס בשל מעשיו הרעים‪ .‬לוקס ככל‬
‫הנראה בלבל בין הורדוס אנטיפס לבין הורדוס הגדול‪ ,‬אותו נהג יוסף בן מתתיהו לגנות בכל‬
‫עת‪.‬‬
‫‪F487‬‬
‫העורך יכול היה להתבלבל בין שני סוגים של הוצאה להורג‪ .‬עריפת ראשים הייתה‬
‫פופולארית ברומא ובלתי סבירה במקרה של יוחנן‪ .‬היהודים ראו בעריפת ראש דבר מבזה‪,‬‬
‫גרוע אף יותר משריפה‪ ,‬סקילה או חניקה‪ .‬לאנטיפס לא הייתה כל סיבה להתאכזר ליוחנן‪.‬‬
‫עריפת ראשו של הנידון לאחר הריגתו באופן אחר‪ ,‬והגשתו כמתנה לשליט היה גם דבר‬
‫מקובל ברומא העתיקה‪ .‬הוצאה להורג בעריפת ראש מעידה על סופר גוי‪.‬‬
‫על פי יוסף בן מתתיהו‪ ,‬יוחנן נכלא בשל חסידיו הרבים והפחד מפני התקוממות‪ .‬דבר לא‬
‫מעיד על גינויו של נישואי הורדוס‪ .‬יוסף בן מתתיהו טוען עוד כי בעלה הראשן של הורודיה‬
‫היה הורדוס השני ‪ ,66‬ולא פיליפ‪ 67 .‬עורכי הברית החדשה ראו את הסתירה‪ ,‬וכתבי מתי‬
‫המאוחרים כבר לא מזכירים את פיליפ‪ .‬יוסף בן מתתיהו סותר את התיאור בבשורה‪.‬‬
‫‪F65‬‬
‫‪F6‬‬
‫‪ " 14:12‬וַיִּגְשׁוּ ַתּלְמִ ידָ יו )של יוחנן( וַיִּשְׂ אוּ אֶ ת־ ְגּו ִיָּתוֹ וַיִּקְ בְּרוּהָ וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּידוּ ְלי ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫לו ישוע היה כה פופולארי לפני מותו של יוחנן עד שתלמידיו באו אליו לספר לו על מות‬
‫המטביל‪ ,‬הורדוס לא היה סובר שישוע הוא למעשה יוחנן ששב לחיים‪ ,‬ככתוב ב‪.4-14:3‬‬
‫על פי החוק‪ ,‬על יוחנן היה להיקבר עם כל חלקיו‪ .‬נתינת ראשו לשלומציון הייתה הפרה‬
‫‪68‬‬
‫בוטה‪.‬‬
‫‪F67‬‬
‫האכלתם של ‪ 5000‬איש בחמש כיכרות לחם ב‪ 21-14:15‬דורשת תשומת לב‪ .‬למרות‬
‫שיתכן וישוע ברא את המזון‪ ,‬הבה נשקול את ההיבטים המעשיים של מאורע שכזה‪.‬‬
‫‪66‬בנם של הורדוס הגדול ומריים השנייה‬
‫‪67‬הייתה זו בתה של הורודיה‪ ,‬שלומציון‪ ,‬אשר נישאה לפיליפ‪.‬‬
‫‪68‬הראש היה נחשב לאיבר מרכזי‪ ,‬שיוחסו לו תכונות קסומות‪ .‬חפץ קסום זה יכול להוות את בסיס‬
‫אגדת הגביע הקדוש‪ ,‬שלפחות על פי מקור אחד מימי הביניים‪ -‬מדבר היה בראש‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪ 5000‬איש " מִ ְלּבַד הַ נָּשִׁ ים ו ְהַ טָּ ף" ‪ ,171‬כלומר כ‪ 10,000 -‬איש שבאו לשממה‪ .‬ספירת‬
‫ההמון רק על פי ראשי הגברים היה מנהג יווני ידוע‪ .‬מספר אנשים שכזה היה מאכלס‬
‫בנדיבות כשלושה או ארבעה כפרים בגליל בזמנו‪ .‬הורדוס לא היה מתעלם מהתקבצות כה‬
‫המונית של נתיניו בשממה‪ .‬שליטים מעצם טבעם נוטים להיות חשדניים כלפי האספסוף‪.‬‬
‫יוסף בן מתתיהו מדווח כי הרומאים טבחו בארבע מאות יהודים אשר עזבו את העיר בכדי‬
‫לחכות לקץ הזמן‪ .‬הורדוס אנטיפס לא היה נוהג אחרת‪ .‬הסצינה היא ללא ספק מזויפת‪.‬‬
‫‪F48‬‬
‫" ו ַיּ ֹאכְלוּ ֻכלָּם וַיִּשְׂ בָּעוּ וַיִּשְׂ אוּ מִ ן־הַ ְפּתוֹתִ ים הַ נּוֹתָ ִרים שְׁ נֵים עָ שָׂ ר סַ לִּים מְ לֵאִ ים‪ ".‬כלומר‬
‫לבסוף כמות הלחם דווקא גדלה‪ .‬ההאכלה לא הייתה תעתעוע‪ .‬מכיוון שהקהל "אכל ושבע"‪,‬‬
‫ישוע היה צריך ליצור לפחות חצי קילו לבנאדם‪ -‬כלומר מספר טונות של מזון‪ " .‬וַיְב ֶָר� וַיִּפְ ר ֹס‬
‫וַיִּתֵּ ן אֶ ת־הַ לֶּחֶ ם ל ַ‬
‫ַתּלְמִ ידִ ים‪ ,‬ו ְהַ תַּ לְמִ ידִ ים נָתְ נוּ לָעָ ם‪ ".‬פריסת מספר טונות של לחם וחלוקתו‬
‫במהרה מהווה בעיה‪ .‬על אף שהיה בכוחו של ישוע לברוא לחם באורך קסם‪ ,‬תלמידיו נאלצו‬
‫לחלק אותו פיזית‪ .‬מאחר והעם ישב‪ ,‬היה על התלמידים לגשת אחד אחד אל הקהל‪.‬‬
‫תיאור של קהל אדיר היוצא למסע ללא כל מזון מלבד ‪ 12‬סלים כמעט ריקים נראה דווקא‬
‫כטיעון כנגד הגנוסטיקה‪ ,‬אשר התייחסה למאורע כמטאפורה לרוויה רוחנית‪ ,‬להתמלאות‬
‫בידע‪.‬‬
‫נאה כי מתי מנסה לתקן את לוקס ‪" :17-9:10‬ו ַ יָּסַ ר עִ מָּ הֶ ם )ישוע( ‪ ...‬אֶ ל־מָ קוֹם שׁוֹמֵ ם‬
‫אֲ שֶׁ ר לָעִ יר הַ נִּקְ ָראָה בֵית־ ָצי ְדָ ה‪ ...‬ו ַהֲ מוֹן הָ עָ ם י ָדְ עוּ וַיֵּלְכוּ אַחֲ ָריו‪ ...‬וּשְׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר נִגְּשׁוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ‬
‫אֵ לָיו 'שַׁ לַּח־נָא אֶ ת־הָ עָ ם וְיֵלְכוּ אֶ ל־הַ כְּפָ ִרים ו ְהַ חֲ צ ִֵרים אֲ שֶׁ ר סְ בִיבוֹתֵ ינוּ לָלוּן וְלִמְ צ ֹא מָ זוֹן כִּי־פ ֹה‬
‫בְּמָ קוֹם שׁוֹמֵ ם אֲ נָחְ נוּ'‪ ".‬תיאורו של לוקס יכול היה להישמע הגיוני ביוון העתיקה‪ ,‬אך לא‬
‫בשממה בקרבת בית צידה‪ ,‬שם המזון היה זמין באותה המידה בכל מקום‪ .‬מתי מבטל את אי‬
‫התאימות‪.‬‬
‫במתי ‪ ,15:33‬תחת נסיבות דומות‪ ,‬תלמידיו של ישוע שואלים בשנית כיצד עליהם‬
‫להאכיל את העם‪ 4000 ,‬גברים מלבד נשים וילדים‪ ,‬עם שבע כיכרות לחם‪ .‬יוחנן מדווח על‬
‫‪ 5000‬איש‪.‬‬
‫השוני בין גרסת יוחנן ליתר הגרסאות מצביע על מקור גנוסטי‪ ,‬בו עשה יוחנן שימוש‪ ,‬כמו‬
‫גם טקס סעודת האדון המיסטי‪ :‬ישוע הוא לחם רוחני עבור המאמינים אשר משביע את רצונם‬
‫לידע‪ .‬יוחנן ‪ 172‬מתעד גרסה נוספת לאותה המסורת‪" :‬ו ַאֲ שֶׁ ר י ִשְׁ ֶתּה מִ ן־הַ מַּ י ִם אֲ שֶׁ ר אָנֹכִי נ ֹתֵ ן לוֹ‬
‫�א יִצְמָ א לְעוֹלָם‪".‬‬
‫‪F 489‬‬
‫מדוע היה הסיפור כה חשוב שכל הבשורות דיווחו עליו‪ ,‬ומתי דיווח פעמים? נבואות‬
‫הסבלין )במקור ‪ ,(The Sibylline Oracles‬נבואות חשובות בעולם העתיק אשר היו‬
‫מקובלות על חלק מהנוצרים‪ ,‬חוזות שיבוא אדם שיאכיל ‪ 5000‬איש עם חמש כיכרות לחם‬
‫ושני דגים‪ .‬אותו הטקסט כולל הקבלה ברורה נוספת לישוע‪ .‬יתכן ויוחנן הכניס את המאורע‬
‫לבשורתו על מנת להתאים לנבואה‪ 69 .‬סיפור דומה בבשורת הילדות של תומס ‪ 12‬מספרת‬
‫על ישוע הילד המחלק את החיטה שגידל‪ .‬רעיון החלוקה של לחם קסום היה עניין פופולארי‪,‬‬
‫וסופרים שונים לוו את הרעיון בכדי לשרת את מטרתם‪.‬‬
‫‪F68‬‬
‫יגאל ידין מציע הסבר מעניין‪ .‬לאחר שאכל המארח‪ ,‬גרסה אחת מדווחת על ‪ 12‬סלים של‬
‫שאריות‪ ,‬וגרסה אחרת מדווחת על שבע‪ .‬הפרושים תרמו ‪ 12‬כיכרות לחם לבית המקדש מדי‬
‫שבוע‪ ,‬והאיסיים תרמו שבע כיכרות בימי חג‪ .‬שאריות תורתו של ישוע זהות לקורבן שנתנו‬
‫שתי הכתות המובילות ביהדות‪ ,‬ולכן תורתו גדולה משל שתיהן‪.‬‬
‫‪69‬אם כך‪ ,‬אז הכנסייה סובלת מחוסר עקביות משווע‪ :‬דחיית אלילים‪ ,‬אותם שירתו הסבלין‪ ,‬אך קבלת‬
‫נבואותיהן – רק במקרים שאלה מטיבות עם הנצרות‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫הנס אינו ייחודי לישוע‪ .‬אלישע האכיל מאה איש עם ‪ 20‬כיכרות לחם‪ ,‬מאמץ מעט יותר‬
‫מציאותי‪.‬‬
‫‪ " 14:24‬ו ְהָ אֳ נִ יָּה בָאָה עַ ד חֲ צִי הַ יָּם ו ְהַ ַגּלִּים י ִטְ ְרפֻ הָ כִּי הָ רוּחַ ְלנֶגְדָּ הּ‪".‬‬
‫הסופה לא התחילה בפתאומיות‪ .‬דייגים מנוסים לא היו מפליגים מלכתחילה במזג אוויר‬
‫שכזה‪ ,‬אך עם זאת הם יכלו להפליג כנגד הרוח‪.‬‬
‫‪ 32-14:25‬שיעו הולך על המים ומרגיע את האגם‪.‬‬
‫משה‪ ,‬אליהו ואלישע כולם הפרידו מים‪ ,‬כך שהנס אינו ייחודי לישוע‪ .‬פיתגורס עשה את‬
‫אותו הדבר בכדי שתלמידיו יכולו להגיע אליו באי שלו‪ .‬יתכן וזהו פיתוח על הסיפור המקורי‪,‬‬
‫‪173‬‬
‫בו ישוע רק מרגיע את האגם‪.‬‬
‫‪F490‬‬
‫‪" 2-15:1‬אָז בָּאוּ אֶ ל־י ֵשׁוּעַ הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים אֲ שֶׁ ר מִ ירוּשָׁ ָלי ִם ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'מַ דּוּעַ תַּ לְמִ ידֶ י�‬
‫עֹב ְִרים אֵ ת קַ ָבּלַת הַ זְּקֵ נִים? כִּי אֵ ינָם נ ֹטְ לִים י ְדֵ יהֶ ם לַסְּ עוּדָ ה‪"'.‬‬
‫דמיונו של הסופר הסית אותו הרחק מהעיקר‪ .‬הפרושים כביכול באו מירושלים לגליל‬
‫בכדי לברר מדוע תלמידיו של ישוע אינם נוטלים ידיים‪...‬‬
‫מאחר וארוחות נוטות להיות מאורע פרטי‪ ,‬כיצד יכלו הפרושים בכלל לדעת על העבירה?‬
‫אילו זה היה מגיע לאוזניהם בעקבות שמועה‪ ,‬הם וודאי גם היו שומעים את הסברו של ישוע‪.‬‬
‫‪" 6-15:3‬וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'מַ דּוּעַ גַּם־אַ תֶּ ם עֹב ְִרים אֶ ת־מִ ְצו ַת אֱ �הִ ים לְמַ עַ ן‬
‫קַ ָבּלַתְ כֶם?‪ ...‬כִּי הָ אֱ �הִ ים ִצוָּה לֵאמ ֹר " ַכּבֵּד אֶ ת־אָבִי� ו ְאֶ ת־אִ מֶּ � וּמְ קַ לֵּל אָבִיו ו ְאִ מּוֹ מוֹת יוּמָ ת"‪,‬‬
‫ו ְאַ תֶּ ם א ֹמְ ִרים "הָ א ֹמֵ ר לְאָבִיו וּלְאִ מּוֹ 'קָ ְרבָּן מַ ה־שָּׁ אַ תָּ ה נֶהֱ נֶה לִי' אֵ ינוֹ חַ יָּב ְבּכִבּוּד אָבִיו‬
‫ו ְאִ מּוֹ‪ ".‬ו ַתָּ פֵ רוּ אֶ ת־דְּ בַר הָ אֱ �הִ ים לְמַ עַ ן קַ ָבּלַתְ כֶם‪"'.‬‬
‫האמת היא ההיפך הגמור‪ .‬הפרושים ביססו מצווה לפיה מחויבות הבן להוריו קודמת‬
‫לרצונו להגיש מנחה לה'‪ .‬מנגד‪ ,‬אב המנשל את בנו ברגע של כעס‪ -‬נתפס כמי ששגה‪.‬‬
‫הפרושים ביקרו את עמיתיהם הבלתי מוסריים‪" :‬מהי מגפה בעין הפרושים? סופרים הנוהגים‬
‫‪175‬‬
‫כדיינים ומחלקים עצות שתכליתן חילול מצוות תוך שמירה על מראית עין צדיקה"‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫‪F491‬‬
‫‪F492‬‬
‫מותר היה לאדם החייב לתת רכוש בהסדר ממוני להקריב את נכסיו לה' במקום לתת‬
‫אותם‪176 ,‬על אף שבמקור היה החוק תקף רק למקרים בהם מדובר באחרון רכושו של בעל‬
‫החוב‪ ,‬ושלא יהיה שינוי במצבו בין אם הוא יקריב את הרכוש או ייתן אותו‪ .‬אך אין כל‬
‫מחויבות קבועה כלפי הורים‪ .‬על הילד לתמוך בהוריו כל עוד הוא מסוגל‪ .‬מחויבותו כלפיהם‬
‫תקפה רק במקרה שהוא מקריב את כל רכושו‪ ,‬מה שאינו הגיוני ואף נאסר בחוקים אחרים‬
‫בתורה‪.‬‬
‫‪F493‬‬
‫החקיקה התורנית לא התייחסה באופן שונה לזרמי היהדות השונים‪ ,‬אלא היוותה‬
‫מערכת אוניברסאלית‪ ,‬מכיוון שכל היהודים היו חייבים לתת את הדין בפני אותם בתי‬
‫המשפט‪ .‬תמיכה חומרית בהורים הייתה מחויבות משפטית‪ ,‬ובתי המשפט לא היו מבטלים‬
‫זאת לבקשת הפרושים‪ ,‬בטח שלא בחברה הנשלטת בידי הצדוקים‪.‬‬
‫‪" 9-15:7‬חנֵפִים! הֵ יטֵ ב נִבָּא עֲ לֵיכֶם י ְשַׁ עְ י ָהוּ לֵאמ ֹר׃ 'נִגַּשׁ הָ עָ ם הַ זֶּה בְּפִיו וּבִשְׂ פָ ָתיו ִכּבְּדוּנִי‬
‫ו ְ ִלבָּם ָרחַ ק מִ מֶּ נִּי‪ .‬ו ַתְּ הִ י י ְִראָתָ ם א ֹתִ י מִ ְצו ַת אֲ נָשִׁ ים מְ לֻמָּ דָ ה‪"'.‬‬
‫‪100‬‬
‫ישעיהו ‪ " 29:13‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ דֹנָי‪ ,‬י ַעַ ן כִּי נִגַּשׁ הָ עָ ם הַ זֶּה‪ְ ,‬בּפִיו וּבִשְׂ פָ ָתיו ִכּבְּדוּנִי‪ ,‬וְלִבּוֹ ִרחַ ק‬
‫מִ מֶּ נִּי‪--‬ו ַתְּ הִ י י ְִראָתָ ם א ֹתִ י‪ ,‬מִ ְצו ַת אֲ נָשִׁ ים מְ לֻמָּ דָ ה‪ ".‬ישעיהו מתכוון לעם בכלליות‪ ,‬ולא למורים‬
‫ספציפית‪ .‬השינוי מעוות את משמעות הפסוק‪.‬‬
‫בפרק ‪ 3‬של הבשורה האלמונית‪ ,‬אשר הצליחה לחמוק מעריכת הכנסייה‪ ,‬מופיע הציטוט‬
‫מירמיהו כחלק מתשובתו של ישוע לשאלה 'מה מותר לשלם למנהיגים‪ ,‬ומה מגיע להם'‪ ,‬ככל‬
‫הנראה בכדי לרמוז שהפרושים משתמשים בכתבי הקודש בכדי להתמודד עם סוגיות ארציות‬
‫בעודם מזניחים סוגיות רוחניות‪.‬‬
‫‪� " 15:11‬א הַ נִּ ְכ נָס אֶ ל־הַ פֶּ ה י ְטַ מֵּ א אֶ ת־הָ אָדָ ם כִּי אִ ם־הַ יּוֹצֵא מִ ן־הַ פֶּ ה הוּא מְ טַ מֵּ א‬
‫אֶ ת־הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫ביהדות‪ ,‬אפילו אכילת קורבנות טמאים לא העביר לאדם טומאה הטומאה מגיעה רק‬
‫מתוך האדם עצמו‪ ,‬והאשמתו של ישוע אינה במקומה‪.‬‬
‫איננו יודעים אם כל היהודים הקפידו על מצוות טהרה‪ ,‬או אם רק הפרושים קיימו אותן‪.‬‬
‫עד סוף המאה הראשונה‪ ,‬ובתחילת השנייה‪ ,‬בזמן כתיבת הבשורה‪ ,‬הפרושים היו הזרם‬
‫הדומיננטי והטעות הייתה נשכחת‪.‬‬
‫ישוע מרחיב על המשל באופן הגיוני‪" :‬כִּי מִ ן־הַ לֵּב יוֹצְאוֹת מַ חְ שְׁ בוֹת ָרע‪ְ ,‬רצִיחוֹת‪ ,‬נִאוּפִים‪,‬‬
‫זְנוּנִים‪ְ ,‬גּנֵבוֹת‪ ,‬עֵ דוּת שֶׁ קֶ ר וְגִדּוּפִים‪ .‬אֵ לֶּה הֵ ם הַ מְ טַ מְּ אִ ים אֶ ת־הָ אָדָ ם‪ .‬אֲ בָל אֲ כִילָה בְּ�א נְטִ ילַת‬
‫י ָדַ י ִם �א תְּ טַ מֵּ א אֶ ת־הָ אָדָ ם‪177 ".‬ישוע מתכוון לאכילה בידיים לא רחוצות‪ 70 ,‬לא לביטולם של‬
‫חוקי הכשרות‪ .‬הוא תומך בביטול התורה שבע"פ‪ ,‬אך לא את מצוות התורה‪.‬‬
‫‪F49‬‬
‫‪F69‬‬
‫לא יתכן שישוע דרש מתלמידיו לחלל את חוקי הכשרות‪ .‬קריאה שכזו הייתה מיד‬
‫מבודדת אותו מתושבי יהודה‪ .‬על רקע תהום אידיאולוגית שכזו‪ ,‬היה זה אבסורדי שהצדוקים‬
‫ידקדקו עימו בסוגיות טריוויאליות‪ ,‬כדוגמת אופן התחייה מחדש‪ .‬תומא ‪ 14‬מציג את הרעיון‬
‫באופן שונה‪ :‬ביטול הצומות‪ ,‬התפילה‪ ,‬הצדקה‪ ,‬הכשרות‪ ,‬פניה לגויים וריפוי כלל האנשים‪.‬‬
‫אל‪-‬הרומאים ‪ " 14:14‬אֵ ין טָ מֵ א ִבּ ְפנֵי עַ צְמוֹ‪ ".‬אולי מתי החליט לשלב אמירה פופולארית זו‬
‫בבשורה‪ ,‬אך ניתק אותה מהקשרה הגוי בכדי ליישר קו עם היהדות‪ .‬אולי מתי התנגד למנהגי‬
‫הטוהר של האיסיים‪ .‬האיסיים משמשים יריבים הרבה יותר מתאימי לויכוח זה מאשר‬
‫הפרושים‪ .‬אם הנוצרים הראשונים היו איסיים‪ ,‬אז הפסוק שופך אור על סכסוך פנים כיתתי‬
‫סביב היקף ותדירות רחיצת הידיים‪ ,‬לא סביב נחיצות המצווה‪ .‬אם לא כך‪ ,‬אז ההיגיון של‬
‫ישוע מקביל למוסרת היהודית של טוהר רוחני‪ .‬רבנים מאז ומעולם התנגדו לקיום מצוות‬
‫פורמאלי לשם מראית עין בלבד‪ .‬רבי חנינא בן דוסא הכריזמטי חילל את טוהרו בפומבי בכדי‬
‫‪178‬‬
‫לצאת נגד הפורמאליות‪.‬‬
‫‪F495‬‬
‫הן הטוב והן הרע באים מה'‪ " :‬וַיּ ְַרא אֱ �הִ ים אֶ ת‪-‬כָּל‪-‬אֲ שֶׁ ר עָ שָׂ ה‪ ,‬ו ְהִ נֵּה‪-‬טוֹב מְ א ֹד‪".‬‬
‫המשמעות היא שגם יצר הרע הוא בפני עצמו טוב‪ ,‬ואינו גורר טומאה‪ .‬רובנו אינם מסוגלים‬
‫להתעלות מעליו‪ ,‬ועצם הגייתו אינה מטמאת אותנו‪ -‬רק ביצועו )כאשר זה גורר חילול מצוות(‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫‪F496‬‬
‫‪" 14-15:12‬וַיִגְּשׁוּ אֵ לָיו ַתּלְמִ ידָ יו ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'הֲ י ָדַ עְ תָּ כִּי הַ פְּ רוּשִׁ ים שָׁ מְ עוּ אֶ ת־הַ דָּ בָר הַ זֶּה‬
‫אוֹתם‬
‫ָ‬
‫וַיִּכָּשְׁ לוּ־בוֹ?' וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמַ ר 'כָּל־מַ טָּ ע אֲ שֶׁ ר �א נָטַ ע אָבִי שֶׁ בַּשָׁ מַ י ִם עָ קוֹר י ֵעָ קֵ ר‪ .‬הַ נִּיחוּ‬
‫מַ דְ ִריכִים עִ ו ְִרים הֵ מָּ ה ַלעִ ו ְִרים וְכִי־י ַדְ ִרי� עִ וֵּר אֶ ת־הָ עִ וֵּר וְנָפְלוּ שְׁ נֵיהֶ ם אֶ ל־הַ שָׁ חַ ת‪"'.‬‬
‫מדוע שיעלבו הפרושים מאמירה שקראה תיגר מינימאלי ביותר על השקפתם?‬
‫מחלוקתם עם הצדוקים הייתה הרבה יותר חריפה‪ .‬יתכן והטקסט המקורי היה שונה‪.‬‬
‫‪70‬האם הנוצרים המודרניים באמת רוצים לנהוג כמו ישוע ולא לרחוץ את ידיהם לפני האוכל?‬
‫‪101‬‬
‫תומא ‪ " 40‬ויאמר ישוע‪ :‬גפן נטעה ולא באב חלקה‪ .‬יען אשר אין יסוד לה‪ ,‬תשרש מעפרה‬
‫ואבדה‪ ".‬אזכור דומה לחולשת השורשים בקרבת האדמה מופיעה במשל הזורע‪180 .‬הנקודה‬
‫היא חולשתו של ידע שטחי ומוטעה )כגון הגפן(‪ .‬מתי מפנה את האמירה כנגד הפרושים‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫הפסוק יכול לרמז על הערצה כלפי האיסיים‪ ,‬אשר כינו עצמם 'שתיל האלוהים'‪.‬‬
‫‪F497‬‬
‫‪F498‬‬
‫תומא ‪" 34‬כי ינהג עיוור את העיוור ויפלו שניהם אל הבור"‪ .‬לוקס ‪ 6:39‬מציג את‬
‫האמירה ללא הקשר בין אמירות בלתי קשורות אחרות‪.‬‬
‫תומא ולוקס מדברים על אדם עיוור אחד‪ ,‬יתכן כפנייה לנטייתם של המיסטיקנים ללמד‬
‫את תורתם פנים אל פנים‪ .‬מתי משתמש בצורת הרבים ומפנה את המשל כנגד הפרושים על‬
‫מנת להראות שישוע גינה אותם‪.‬‬
‫משל העיוור של מתי אינו קיים בכל גרסאות הבשורה על פי מתי‪ ,‬וככל הנראה נוסף‬
‫מאוחר יותר בידי עורך גוי על מנת לגנות את תושבי יהודה שהחשיבו את ישוע בתור עיוור‪.‬‬
‫המשל היה פופולארי בזמנו‪ ,‬כדוגמת "כאשר מאבד הרועה את דרכו‪ ,‬העדר ממשיך ללכת‬
‫‪182‬‬
‫אחריו‪".‬‬
‫‪F49‬‬
‫הפנייה רווחת היא לישעיהו ‪" :20-42:18‬הַ עִ ו ְִרים‪ ,‬הַ בִּיטוּ ל ְִראוֹת! מִ י עִ וֵּר כִּי אִ ם‪-‬עַ בְדִּ י‪,‬‬
‫ו ְחֵ ֵרשׁ כְּמַ לְאָכִי אֶ שְׁ לָח‪ָ ...‬ראוֹת ַרבּוֹת‪ ,‬ו ְ�א תִ שְׁ מ ֹר‪ ".‬אם הנוצרים מאמינים שנבואות ישעיהו‬
‫מתייחסות לישוע‪ ,‬אז ישוע הוא "העיוור המוביל את העיוורים"‪ .‬ישעיהו התכוון לדבר שונה‬
‫לחלוטין‪ .‬עיוורון השליח הינו עיוורון לחטאי עם ישראל‪ ,‬תכונה חיובית‪ ,‬ולא שלילית כמתואר‬
‫בבשורה‪.‬‬
‫‪ " 15:15‬וַיַּעַ ן פֶּ טְ רוֹס ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'בָּאֵ ר לָנוּ אֶ ת־הַ מָּ שָׁ ל הַ זֶּה‪"'.‬‬
‫פטרוס מתכוון לסיפור הצמח והמדריך העיוור‪183 ,‬תשובתו של ישוע לפרושים הנעלבים‪,‬‬
‫בעיקר למשל השני‪ .‬לוקס ‪ 184‬טוען כי סיפור המדריך העיוור הוא משל‪.‬‬
‫‪F50‬‬
‫‪F501‬‬
‫אולם ב‪ ,15:17‬ישוע מסביר לא את משל העיוור‪ ,‬אלא את האמירה אודות המחשבות‬
‫המטמאות‪ .‬אנו יכולים להניח ש‪ 14-15:12‬הוא זיוף‪ ,‬גישה המחוזקת ב‪ ,15:12‬אז מספר‬
‫התלמיד לישוע כי הפרושים נעלבו מדבריו‪ .‬כלומר שהפרושים כן הבינו את כוונתו של ישוע‪.‬‬
‫התוספות ב‪ 9-15:3‬ו‪ 14-15:12‬היו מופיעות רק לאחר שהנוצרים הפסיקו לצדד‬
‫בפרושים במאבקם נגד הצדוקים‪ ,‬אשר נושלו מכוחם לאחר חורבן בית המקדש השני והפכו‬
‫לאויבים‪ ,‬ולמתחרים בקרב על המרת דתם של הגויים‪ .‬הפרושים הטיפו ביהודה שם הם היו‬
‫מתנגדים רק לחסידיו של מתי‪ .‬רק הוא מבין כותבי הבשורה מפגין כלפיהם עוינות‪.‬‬
‫מתי הן מכבד ומבקר את הפרושים‪ .‬עוינותו אינה יכולה לנבוע מדחיית היהדות‪ ,‬מאחר‬
‫ויתר הבשורה שלו מבטאת גישה יהודית מובהקת‪ .‬יתכן והפרושים גינו את מתי והסיתו‬
‫יהודים אחרים כנגדו‪.‬‬
‫הקונפליקט של מתי מול הפרושים עומד מנגד לברית שכת עימם פאולוס כנגד הצדוקים‬
‫במעשי השליחים‪ .‬על הנוצרים היה לצדד בפרושים מכיוון שאלה קיבלו את גישת הפרשנות‬
‫המעורפלת של כתבי הקודש‪ ,‬לה נזדקקו הנוצרים בכדי להתאים את נבואות התורה לישוע‪.‬‬
‫הצדוקים מנגד‪ ,‬דחו לא רק את התורה שבעל פה‪ ,‬אלא גם את הנביאים‪ ,‬שהיו מהותיים‬
‫לביסוס הלגיטימיות של הנצרות‪.‬‬
‫‪" 28-15:21‬וַיֵּצֵא י ֵשׁוּעַ מִ שָׁ ם ו ַ יָּסַ ר אֶ ל־ ְגּלִילוֹת צוֹר וְצִידוֹן‪ .‬ו ְהִ נֵּה אִ שָׁ ה ְכנַעֲ נִית‪ ...‬ו ַתִּ צְעַ ק אֵ לָיו‬
‫לֵאמ ֹר 'חָ נֵּנִי אֲ דֹנִי בֶן־דָּ ו ִד כִּי בִתִּ י מְ עֻ נָּה מְ א ֹד עַ ל־י ְדֵ י שֵׁ ד'‪ ...‬וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמַ ר '�א שֻׁ לַּחְ תִּ י ִבּלְתִּ י‬
‫‪102‬‬
‫אֶ ל־הַ צּ ֹאן הָ אֹבְדוֹת אֲ שֶׁ ר ְלבֵית י ִשְׂ ָראֵ ל‪] ...‬אבל[ אִ שָׁ ה ַרבָּה אֱ מוּנָתֵ � י ְהִ י־לָ� כּ ְִרצוֹנֵ�!' ו ַתֵּ ָרפֵא‬
‫בִתָּ הּ מִ ן־הַ שָׁ עָ ה הַ הִ יא‪".‬‬
‫הכנענים‪ ,‬העם העתיק מהתנ"ך‪ ,‬כנראה שכבר נעלמו עד לאותה העת‪ .‬יתכן וככתוב‬
‫במרקוס ‪ ,7:26‬הכוונה היא לסורית או פיניקית‪ .‬תלמיד אחר של ישוע‪ ,‬בשם שמעון‪ ,‬כונה‬
‫"הכנעני"‪ 185 ,‬אך יתכן וזה מכיוון שהוא היה מהכפר קנה שבגליל‪ ,‬המוזכר בספר יוחנן‪ .‬גישה‬
‫זו מניחה כי מרקוס שגה כאשר התייחס אליה כגויה‪ .‬יתכן ו"האישה הכנענית" כלל לא הייתה‬
‫נוכרית‪ ,‬וכי דבריו של ישוע לא מכוונים כנגד הגויים אלא כנגד יהודים כופרים אחרים‪ ,‬כגון‬
‫השומרונים‪ ,‬מה שיתאים יותר לנצרות ויסביר מדוע הפסוק לא נמחק מכתבי הקודש בידי‬
‫עורכיו‪.‬‬
‫‪F502‬‬
‫אם ישוע בא להושיע רק את ישראל‪ ,‬מה הוא עשה בצור וצידון? הוא הרי אסר על‬
‫תלמידיו לבקר בשטחים נוכריים‪ 186 .‬מה גם שהאישה הכירה אותו‪ ,‬כך שהוא היה פעיל‬
‫באזור‪.‬‬
‫‪F503‬‬
‫" �א־טוֹב לָקַ חַ ת אֶ ת־לֶחֶ ם הַ ָבּנִים וּלְהַ שְׁ לִיכוֹ ִל ְפנֵי צְעִ ֵ‬
‫ירי הַ ְכּ ָלבִים" ‪ 71‬חושף בפנינו אג'נדה‬
‫אנטי נוכרית מובהקת‪ 187 .‬ניתן לצפות למילים כאלה מפי קנאי יהודי‪ .‬אולם בלוקס‪ ,‬ישוע‬
‫מטיף לגויים ואף מרפא אותם‪ 188 .‬יתכן ומתי ומרקוס כללו הערה זו כהוכחה כנגד הנוצרים‬
‫הגויים‪ :‬מצד אחד רק יהודים נוצריים הינם לגיטימיים‪ .‬ומצד שני‪ ,‬אמונה שלמה בישוע כן‬
‫יכולה לשנות את דעתו‪.‬‬
‫‪F 70‬‬
‫‪F504‬‬
‫‪F50‬‬
‫הופעת הסיפור במרקוס ‪ 2:27‬מציעה הסבר נוסף‪ .‬על אף שיתכן ומרקוס השתייך לכת‬
‫יהודית מיסטית באלכסנדריה‪ ,‬רבים עדיין מחשיבים אותו כגוי‪ ,‬והופעת הסיפור האנטי נוכרי‬
‫בבשורתו הינה תמוהה‪ .‬על פי גרסתו‪ ,‬יתכן וישוע מתכוון לכך שהוא פונה רק לחברי הכת‪ ,‬וכי‬
‫אין זה ראוי לגלות את תורתו לכלל‪ .‬יתכן והפסוק עסק במקור בהפצת תורתו של ישוע‪ ,‬ולא‬
‫בחילול ניסים‪.‬‬
‫הרכבו הלוגי של הסיפור אינו חופשי משגיאות‪ :‬סביר יותר כי האישה פחות האמינה‬
‫בישוע‪ ,‬ויותר קיוותה לו‪ .‬היא לא הייתה מתחננת פחות מול כל אליל נוכרי או מכשף אחר‪ .‬אין‬
‫ספק כי מדובר בסיפור מומצא‪ .‬אישה בזמנו לא הייתה יוזמת שיחה עם גבר שלא הכירה‪,‬‬
‫ובטח שלא עם זר מוחלט‪ .‬יתכן ומתי ביקש להדגיש את כיעורם של מנהגי הגויים‪.‬‬
‫‪ " 15:30‬ו ַ יָּב ֹאוּ אֵ לָיו הֲ מוֹן עַ ם ָרב ו ְעִ מָּ הֶ ם פִּסְ חִ ים עִ ו ְִרים אִ לְּמִ ים קִ טְּ עִ ים ו ְַרבִּים כָּהֵ מָּ ה‬
‫וַיַּפִּילוּם ל ְַר ְגלֵי י ֵשׁוּעַ וַיּ ְִרפָּ אֵ ם‪".‬‬
‫ישעיהו ‪ " 6-35:5‬אָז תִּ פָּ קַ חְ נָה‪ ,‬עֵ ינֵי עִ ו ְִרים; ו ְאָ ְזנֵי חֵ ְרשִׁ ים‪ ,‬תִּ פָּ ַתחְ נָה‪ .‬אָז י ְדַ לֵּג כָּאַ יָּל פִּסֵּ חַ ‪,‬‬
‫ו ְתָ רֹן לְשׁוֹן אִ לֵּם‪ ".‬הרמב"ם מאשר ‪ 189‬כי ישעיהו משתמש בעיניים‪ ,‬אוזניים וכו באופן אלגורי‪,‬‬
‫בכוונה לדרכים חדשות של רכישת ידע‪ -‬ואין הכוונה לאיברים באמת‪ .‬מדוע מטופליו של ישוע‬
‫לא החלו לדלג כאיילים לאחר הריפוי? שום נבואה אינה מנבאת את כוחו של ישוע לרפא‬
‫בניסים‪.‬‬
‫‪F506‬‬
‫אוֹתם אוֹת מִ ן־הַ שָׁ מָ י ִם‪ .‬וַיַּעַ ן‬
‫‪ " 4-16:1‬וַיִּגְּשׁוּ הַ ְפּרוּשִׁ ים ו ְהַ צַּדּוּקִ ים ְלנַסּוֹתוֹ וַיִּשְׁ אֲ לוּ מֵ אִ תּוֹ לְהַ ְר ָ‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר לָהֶ ם 'בָּעֶ ֶרב תּ ֹאמְ רוּ יוֹם־צַח י ִהְ י ֶה כִּי אָדְ מוּ הַ שָׁ מָ י ִם‪ .‬וּבַבּ ֹקֶ ר תּ ֹאמְ רוּ הַ יּוֹם סַ עַ ר כִּי־אָדְ מוּ‪...‬‬
‫אַ תֶּ ם מַ כּ ִ‬
‫ִירים אֶ ת־ ְפּנֵי הַ שָׁ מַ י ִם ו ְא ֹתוֹת הָ עִ ִתּים �א תַ כִּירוּ‪ .‬דּוֹר ַרע וּמְ נָאֵ ף מְ בַקֶּ שׁ־לוֹ אוֹת ו ְאוֹת �א‬
‫יִנּ ֶָתן־לוֹ ִבּלְתִּ י אִ ם־אוֹת יוֹנָה הַ נָּבִיא‪".‬‬
‫‪71‬יתכן והכוונה בכלבים אינה לגויים בכלל‪ ,‬אלא ליוונים ורומאים‪ .‬המילה מגנה הומוסקסואלים‬
‫בדברים ‪ ,32:18‬מאפיין ידוע לשמצה של שתי התרבויות‪ ,‬לפחות על פי ראייתם של יהודים‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫לוקס ‪ " 57-12:54‬ו ַיּ ֹאמֶ ר גַּם אֶ ל־הֲ מוֹן הָ עָ ם 'כּ ְִרא ֹתְ כֶם אֶ ת־הָ עָ ב עֹלֶה בַמַּ עֲ ָרב ו ַאֲ מַ ְר ֶתּם‬
‫אָרץ ו ְהַ שָּׁ מָ י ִם ו ְאֶ ת־הָ עֵ ת הַ זּ ֹאת אֵ י� �א תִ בְחֲ נוּ‬
‫'גֶּשֶׁ ם בָּא' וְכֵן י ִהְ י ֶה‪...‬י ֹדְ עִ ים אַ תֶּ ם ִלבְח ֹן אֶ ת־ ְפּנֵי הָ ֶ‬
‫א ֹתָ הּ‪ .‬מַ דּוּעַ מֵ עַ צְמְ כֶם אֵ ינְכֶם דָּ נִים דִּ ין אֱ מֶ ת?"‬
‫תומא ‪ " 91‬ויאמרו אליו‪ :‬הגד לנו מי אתה‪ ,‬למען נאמין בך‪ .‬ויאמר אליהם‪ :‬את פני השמים‬
‫והארץ בחנתם‪ ,‬ואת אשר לפניכם לא ידעתם‪ .‬ואינכם יודעים תבחנו את הרגע הזה‪".‬‬
‫אותו מזג האוויר של מתי מתאימות ליהודה‪ ,‬אך לא לכל מקום‪ .‬יתכן שמסיבה זו‪3-16:2 ,‬‬
‫אינו מופיע בגרסאות רבות של הבשורה‪.‬‬
‫‪ 4-16:1‬מהווה חזרה על ‪ .39-12:38‬הבשורה הינה אוסף סיפורים שנלקחו מטקסטים‬
‫קדומים יותר‪ ,‬ולכן מאורעות רבים חוזרים על עצמם בתמליל שונה‪ .‬ככל הנראה מקור הסיפור‬
‫במקרה זה הינו לוקס‪.‬‬
‫ישוע מתחמק בדבריו‪ ,‬ומסרב לתת אות שיוכיח כי משימתו אכן אלוהית‪ -‬למרות שהוא‬
‫כביכול מחולל ניסים רבים במאורעות אחרים‪.‬‬
‫‪" 14-16:13‬וַי ְהִ י כְּבוֹא י ֵשׁוּעַ אֶ ל־ ְגּלִילוֹת קֵ י ָסַ ִריה שֶׁ ל־פִ ילִפּוֹס‪ ,‬וַיִּשְׁ אַל אֶ ת־תַּ לְמִ ידָ יו לֵאמ ֹר‬
‫'מָ ה־א ֹמְ ִרים לִי ְבנֵי אָדָ ם מִ י הוּא בֵּן־הָ אָדָ ם?' ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'י ֵשׁ א ֹמְ ִרים יוֹחָ נָן הַ מַּ טְ בִּיל הוּא וְי ֵשׁ א ֹמְ ִרים‬
‫אֵ ִל יָּהוּ ו ַאֲ חֵ ִרים א ֹמְ ִרים י ְִרמְ י ָהוּ אוֹ אֶ חָ ד מִ ן־הַ נְּבִיאִ ים‪"'.‬‬
‫העובדה שישוע הלך ליטור‪ ,‬שם הייתה האוכלוסייה היהודית מועטה‪ ,‬מראה כי על אף‬
‫שהוא התנכר לשומרונים וליהודים כופרים‪ ,‬הוא כן עסק בגויים‪ .‬ההליכה לקיסריה מפרה את‬
‫הוראתו לתלמידיו שלא ללכת לגויים‪190 .‬יתכן והיו סיבות אחרות לאיסור‪ -‬אולי תלמידיו לא היו‬
‫מוכנים עדיין לבצע המרות דת‪.‬‬
‫‪F507‬‬
‫היו מי שחשבו כי ישוע היה יוחנן המטביל‪ ,‬למרות שיוחנן היה מוכר מאוד‪ .‬או שישוע‬
‫הטיף הרבה יותר מאוחר מיוחנן‪ ,‬או שהבשורה נכתבה בעת בה אנשים לא היו בטוחים‬
‫באשר לתקופה בה הם חיו‪.‬‬
‫אף אחד לא היה חושב שישוע הוא אחד הנביאים המוזכרים בתנ"ך‪ ,‬מכיוון ששושלתם‬
‫הסתיימה ‪ 500‬לפני כן‪ .‬היהודים ציפו רק לחזרתו של אליהו הנביא‪ .‬השאלה הינה הגיונית רק‬
‫אם ישוע לא שאל אודות עצמו‪ ,‬אלא על הפרשנות המקומית לביטוי "בן האדם"‪ .‬תלמידיו‬
‫הסבירו לו כי המקומיים מאמינים שמדובר בדמות אניגמטית‪ .‬אולם הסבר זה אינו מתיישב‬
‫עם ההקשר של השאלה הבאה‪ ,‬אולם שאלה זו יכולה להיות זיוף‪ ,‬שהוכנסה למתי בכדי‬
‫להתאים ל‪ ,14-16:13‬אותה הכותב לא הבין‪ .‬בתומא ‪ 13‬המקורי‪ ,‬השאלה הבאה של ישוע‬
‫הינה שונה‪.‬‬
‫‪ 16-16:15‬ישוע " ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'ו ְאַ תֶּ ם מַ ה־תּ ֹאמְ רוּ לִי מִ י אָנִי?' וַיַּעַ ן שִׁ מְ עוֹן פֶּ טְ רוֹס ו ַיּ ֹאמַ ר‬
‫'אַ תָּ ה הוּא הַ מָּ שִׁ יחַ בֶּן־אֱ �הִ ים חַ יִּים‪"'.‬‬
‫תומא ‪ 13‬הינו אמין יותר‪ " :‬ויאמר ישוע אל תלמידיו 'שווני והגידו לי למה דמיתי?' ויאמר‬
‫שמעון כיפא אליו‪' :‬כמלאך צדיק וקדוש הינך‪ '.‬ויאמר מתי אליו‪' :‬כאיש חכם ונבון דעת הנך‪'.‬‬
‫ויאמר תומא אליו‪' :‬אדון‪ ,‬לא יוכל פי למלל למה דמית‪".'.‬‬
‫תומא‪ ,‬ולא פטרוס‪ ,‬הוא שנותן את התיאור הטוב ביותר של ישוע )ובאמת מאוחר יותר‬
‫ישוע מגלה לתומא סוד בארבע עיניים(‪ .‬בהתאם‪ ,‬אין כל סיבה לזהות את פטרוס בתור מחזיק‬
‫המפתחות לגן העדן‪ ,‬עובדה שמנפצת את מסורת הכנסייה הסובבת סביב פטרוס‪ .‬בתומא‪,‬‬
‫ישוע שואל את תלמידיו את דעתם‪ ,‬ולא את דעת ההמונים‪ .‬הוא לא שואל "מָ ה־א ֹמְ ִרים לִי ְבנֵי‬
‫‪104‬‬
‫אָדָ ם מִ י הוּא בֵּן־הָ אָדָ ם?" מתי משייך את ישוע באופן אבסורדי לנביאים‪ .‬לתומא אין כל‬
‫אנלוגיה ל‪ 16:20‬השרויה בסודיות‪ ,‬מכיוון שבמקור של תומא‪ ,‬פטרוס אינו מכנה את ישוע‬
‫משיח‪.‬‬
‫‪ 16:23‬כאשר פטרוס מנבה להניא את ישוע מהליכה לירושלים‪ ,‬שיעו משיב‪" ,‬סוּר מֵ עָ לַי‬
‫הַ שָּׂ טָ ן!"‬
‫הכיצד ידבר כך ישוע לאדם לו הוא כביכול נתן את המפתחות למלכות השמיים?‬
‫ישוע ממשיך‪" :‬מִ כְשׁוֹל אַ תָּ ה לִי"‪ ,‬בכוונה לכך שכוחו של פטרוס לפתות הינו גדול‪ ,‬וזאת‬
‫‪191‬‬
‫לאחר שהשטן בכבודו כשל לפתות את ישוע במדבר‪.‬‬
‫‪F508‬‬
‫‪" 16:24‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֶ ל־תַּ לְמִ ידָ יו 'אִ ישׁ כִּי־י ַחְ פּ ֹץ ָל ֶלכֶת אַחֲ ַרי יְכַחֵ שׁ בְּעַ צְמוֹ וְנָשָׂ א אֶ ת־צְלוּבוֹ‬
‫ו ְהָ לַ� אַחֲ ָרי‪"'.‬‬
‫בעוד שישוע הזמין את כל מי שרוצה ללכת אחריו‪ ,‬מתי אינו מזכיר תלמידים אחרים‬
‫מלבד השליחים‪ ,‬מלבד אולי מספר נשים‪ .‬האם ישוע לא ידע מראש שכך יהיה? יתכן וישוע‬
‫פנה בדברים לחברי הכת‪ ,‬אשר באופן מסורתי נשאו צלב עימם )"הצלב שלהם"(‪ .‬האיסיים‬
‫היו מתהלכים עם מטה )בצורת צלב?(‪ ,‬בדומה לפילוסופים‪ ,‬ובעיקר האסכולה הסטואית‪,‬‬
‫שעל אף שלא הייתה מוכרת לאוכלוסיה‪ ,‬אכן הייתה מוכרת למורים כך שישוע יכול היה‬
‫להתאים את התנהגותו אליהם‪ .‬הרומאים הכירו את הצלב בשל מטה האוגורים )כוהני דת‬
‫רומיים(‪ .‬הצלב הינו סמל בדתות רבות‪ ,‬על אף שהיהודים אל עשו בו שימוש‪ .‬הסיכוי שישוע‬
‫התכוון לסבל ‪ ,‬שהצלב היווה לכך מטאפורה שגורה‪ ,‬הינו קטן‪ :‬לפני הנצרות‪ ,‬רעיון של דת‬
‫המקדמת סבל נראה תמוה‪ .‬נוצרים נוטים לפרש אמירה זו של ישוע כנבואה לכך שהוא יישא‬
‫צלב על גבו בדך למותו‪ .‬אולם ישוע לא נשא את הצלב בעצמו‪ :‬שמעון הקירני הוא שסחב‬
‫אותו בעבורו‪ .‬מה גם שישוע לא סחב את הצלב‪ ,‬אלא את הקורה שכבלה את ידיו‪ ,‬והיה זה‬
‫נראה תמוה מאוד לו תלמידיו היו מטיילים כך‪ .‬על כן‪ ,‬האלגוריה אינה נכונה‪ .‬אם כבר‪ ,‬מדובר‬
‫בקריאה לכל נוצרי לעסוק בעבודת המסיון‪.‬‬
‫‪ " 16:25‬כִּי הֶ חָ פֵץ לְהַ צִּיל אֶ ת־נַ ְפשׁוֹ תּ ֹאבַד נַ ְפשׁוֹ מִ מֶּ נּוּ ו ְהַ מְ אַ בֵּד נַפְשׁוֹ לְמַ עֲ נִי הוּא י ִמְ צָאֶ נָּה‪".‬‬
‫אולטימאטום‪ :‬מי שלא ילכו אחר ישוע עד הסוף לא יזכו לרשת את מלכותה השמיים‪ ,‬ללא‬
‫קשר למעשיהם‪ .‬אך מה הייתה משמעות הקרבת חייך בעבור ישוע אילו גורלו כבר היה ידוע‬
‫מראש? מה כבר יכלו תלמידיו לעשות למענו? ישוע‪ ,‬אשר ידע את העתיד וסיפר על כך‬
‫לתלמידיו‪ ,‬ידע כי חלקם לא יקפחו את חייהם למענו‪.‬‬
‫כנראה שרק חלקה השני של האמירה הופיעה במקור והתייחסה לויתור על הנאות‬
‫ארציות בתמורה לחיי נצח‪ .‬אולם כאשר הוראה זו נכללת בין ההוראות לתלמידים‪ ,‬היא‬
‫מתפרשת כקריאה למאמינים להפוך לקדושים מעונים בכדי להיכנס למלכות השמיים‪.‬‬
‫בהתחשב בטעויות הרבות במתי ‪ ,16‬הדוקטרינה הנוצרית בדבר שיבתו של ישוע נראית‬
‫בלתי משכנעת‪ " 16:27 .‬כִּי בֶּן־הָ אָדָ ם עָ ִתיד לָבוֹא ִבּכְבוֹד אָבִיו עִ ם־מַ לְאָכָיו ו ְאָז י ְשַׁ לֵּם ְלכָל־אִ ישׁ‬
‫כְּמַ עֲ שֵׂ הוּ‪".‬‬
‫מלבד ההקשר המפוקפק‪ ,‬לאמירה ישנם מאפיינים החוזרים בזיופים רבים‪ :‬השימוש‬
‫בגוף שלישי "בן האדם"‪ .‬ההתפארות בה מדבר ישוע על המלאכים והכבוד )למעשה‪ ,‬על כבוד‬
‫אביו לבוא לפני המלאכים‪ ,‬כי הוא חשוב יותר( קשים לחיבור עם הטענה שהוא עצמו‪-‬‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫הופעתם הסימולטנית של כבוד ה'‪ ,‬ישוע והמלאכים הינה אבסורדית‪ .‬כבוד הוא‬
‫התממשותו של ה' בעולם‪ ,‬ואינו נדרש עוד כאשר הק מגיע בעצמו‪ -‬אולם חזרתו של ישוע‬
‫מתוארת ממש כך‪ :‬בגלוי‪ ,‬ולא בגוף אנושי‪ .‬המלאכים משמשים כמתווכיו של ה'‪ ,‬ואינם‬
‫נדרשים כאשר ה' מגלה עצמו ופונה לאנשים ישירות‪ ,‬כפי שיהיה באחרית הימים‪.‬‬
‫מראה זה בנוי על סמך חזון דניאל‪ ,‬שם מקבל בן האדם כוח ביום הדין‪ .‬על אף שדמותו‬
‫של דניאל אינה דנה איש‪ ,‬נוצרים משייכים תפקיד זה לישוע‪ 72 .‬אחרת‪ ,‬היכן האיומים‬
‫הדרושים בכדי להמיר את דעתם של הלא‪-‬מאמינים? רעיון הגמול אינו מתיישב עם קריאתו‬
‫של ישוע לסובלנות ואי‪-‬התנגדות‪.‬‬
‫‪F 71‬‬
‫דוקטרינת הביאה השנייה מופיעה יחסית מאוחר‪ .‬בפסקה האפוקליפטית ‪ ,16:27‬יתכן‬
‫וישוע מתכוון לישות אלוהית אחרת שעתידה לבוא‪ .‬שרידים לרעיון זה מופיעים בבשורה‬
‫המאוחרת של יוחנן‪ ,‬שם מבטיח ישוע לשלוח סנגור שמימי לחסידיו‪ .‬כאדם צדיק‪ ,‬הוא סבר‬
‫את עצמו ראוי להיכנס למלכות השמיים במותו ולשלוח לעולם דמות שכזו‪.‬‬
‫יתה עַ ד כִּי־י ְִראוּ‬
‫‪ " 16:28‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם כִּי י ֵשׁ בָּע ֹמְ דִ ים פּ ֹה אֲ שֶׁ ר �א־י ִטְ עֲ מוּ טַ עַ ם מִ ָ‬
‫אֶ ת־בֶּן־הָ אָדָ ם בָּא בְּמַ לְכוּתוֹ‪".‬‬
‫הן השימוש בגוף שלישי לתיאור "בן האדם" ו"ממלכתו"‪ ,‬מופיעים רבות בפסוקים מזויפים‬
‫אחרים בבשורה‪ .‬באמירה שיתכן והיא אותנטית‪ ,‬ישוע אומר "במלכות השמיים"‪.‬‬
‫מדובר בהבטחה ביזארית‪ ,‬מאחר והמזייף ידע שההבטחה לא תקוים‪ 24:34 .‬הינו הגיוני‬
‫יותר‪ " :‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם כִּי �א י ַעֲ ב ֹר הַ דּוֹר הַ זֶּה ]היהודים[ עַ ד אֲ שֶׁ ר־י ִהְ יוּ כָל־אֵ לֶּה‪ ".‬יתכן‬
‫ולוקס ‪ 9:27‬משמר את המסורת המקורית‪ " :‬וּבֶאֱ מֶ ת אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם י ֵשׁ מִ ן־הָ ע ֹמְ דִ ים פּ ֹה אֲ שֶׁ ר‬
‫�א־י ִטְ עֲ מוּ מָ ו ֶת עַ ד כִּי־י ְִראוּ אֶ ת־מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים‪ ".‬למרות של מאמיניו של ישוע יגיעו לגן העדן‬
‫לאחר מותם‪ ,‬חלקם יזכו להגיע למעמד רוחני זהה לכך כבר בחיים האלה לאחר הטבלתם‪.‬‬
‫הרבה פחות סביר להניח כי "לא יטעמו מוות" מרמז כי אלה לא יעמדו לדין כלשהו ויזכו‬
‫בכרטיס מיידי לעולם הבא‪ .‬תומא ‪ 1‬מאשר את תקינותה של הגישה המיסטית‪" :‬אשר ימצא‬
‫את פשר הדברים האלה מוות לא יטעם‪".‬‬
‫תומא ‪ " 51‬ויאמרו אליו תלמידיו‪' :‬מתי תבוא מנוחת המתים ומתי יבוא העולם החדש?'‬
‫ויאמר אליהם‪' :‬את אשר חיכיתם לו בא‪ ,‬והכר לא תכירהו‪ "'.‬האמירה נושאת גוון גנוסטי‪,‬‬
‫מלכות השמיים כאן ועכשיו כחוויה אישית במקום יום דין לכולם באחרית הימים‪.‬‬
‫תומא ‪ " 85‬ויאמר ישוע‪ :‬ברב כוח ועשר נברא אדם‪ ,‬ובכל אלה לא ישוה לכם‪ .‬כי לו שוה‬
‫לכם‪ ,‬לא טעם טעם המוות‪ ".‬זה קרוב מאוד למתי ‪ 16:28‬העוסק בחיי נצח‪.‬‬
‫תומא ‪'" 111‬הנה השמים והארץ יגלו לפניכם‪ ,‬ואשר יחיה בחי לא יראה מות‪ '.‬כי אומר‬
‫ישוע‪' :‬המוצא את עצמו לא ישוה בו העולם?" הניחוח האפוקליפטי מרמז על מקור מאוחר‪.‬‬
‫כהרגלו‪ ,‬פרש מתי את המיסטיקה באופן מילולי כאשר עסק בעידן המשיחי הקרב או‬
‫בחיי נצח‪ .‬כאשר נבואתו לא התגשמה‪ ,‬הוא הוסיף את האפוקליפסה בכדי להסוות את‬
‫הנבואה השגויה כציפייה מלאת שמחה לאפוקליפסה שנדחתה‪.‬‬
‫‪ " 73 17:3‬ו ְהִ נֵּה נ ְִראוּ אֲ לֵיהֶ ם משֶׁ ה ו ְאֵ ִל יָּהוּ ו ְהֵ ם מִ דַּ בּ ְִרים אִ תּוֹ )עם ישוע(‪".‬‬
‫‪72‬‬
‫‪F‬‬
‫‪72‬ולעת עתה הם עורכים את הסידורים בשמו‬
‫‪73‬השליחים רואים את ישוע על הר‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫הכיצד ידעו התלמידים ששני האנשים אכן היו משה ואליהו? לא היו אז ציורים‪ ,‬מאחר‬
‫ופסלים ומסכות נאסרו ביהדות‪ .‬באומנות הנוצרית בפתרו את הביעה בכך שמשה נושא את‬
‫לוחות הברית‪ ,‬ואליהו יוצא ממרכבה של אש‪.‬‬
‫אליהו עלה לשמיים בעודו חי ולכן יכול היה להופיע מול ישוע ולדבר עימו‪ .‬משה מת‪,‬‬
‫אולם ישנם המאמינים כי הוא נכנס לגן העדן בעודו חי‪ ,‬מאחר ומקום קבורתו לא היה נודע‬
‫‪192‬‬
‫בזמן כתיבת התורה‪.‬‬
‫‪F 509‬‬
‫מתי אינו מתעד את השיחה‪ ,‬כביכול מחוסר עניין‪ ,‬אך בלוקס ‪ 9:31‬נכתב כי " הֵ מָּ ה נ ְִראוּ‬
‫ִבּכְבוֹדָ ם ו ְהִ גִּידוּ אֶ ת־אַחֲ ִריתוֹ אֲ שֶׁ ר י ְמַ לְּאֶ נָּה בִּירוּשָׁ לָ י ִם‪ ".‬מדובר בתוספת‪ ,‬מאחר והטקסט‬
‫ממשיך‪ " ,‬ו ַ)תלמידיו( אֲ שֶׁ ר אִ תּוֹ נ ְִרדָּ מִ ים‪ "193 .‬יתכן ולוקס התכוון לשיחה שהתרחשה בחלום‪,‬‬
‫סוג של נבואה שקיימת בדתות רבות‪ .‬האירוע התפתח מפרשנות מילולית‪.‬‬
‫‪F 510‬‬
‫אפולוגטיקנים רואים בתיאור המאורע כמטאפורה לכך שהברית החדשה תופסת את‬
‫מקומה של התורה‪ :‬ישוע פוגש במשה‪ ,‬אשר נתן את החוק‪ ,‬ואת אליהו‪ ,‬הנביא הבולט ביותר‪,‬‬
‫אך הסבר נוסף הינו הגיוני יותר‪ .‬ספרו הסודי של יעקב ‪" 7-2:6‬אף אחד לא יזכה להיכנס‬
‫למלכות השמיים כבקשתי אלא אם ימלא עצמו‪ .‬אני אקח את יעקב ופטרוס ואמלא אותם‪".‬‬
‫‪74‬‬
‫ישוע לוקח שניים מתלמידיו לשממה בכדי ללמדם תורה ונביאים‪.‬‬
‫‪F 73‬‬
‫מאורע שינוי הצורה מופיע במקום הלא נכון‪ ,‬מכיוון שיחסם של התלמידים לישוע אינו‬
‫משתנה לאחר מכן‪ .‬המאורע מתאים יותר לאחר צליבתו של ישוע‪ ,‬ומחוזק על ידי הטענה‬
‫שלאחר הצליבה‪ ,‬לא זיהו אותו תלמידיו בתחילה‪.‬‬
‫‪ " 17:5‬עוֹדֶ נּוּ מְ דַ בֵּר ו ְהִ נֵּה עֲ נַן־אוֹר הֵ צַל עֲ לֵיהֶ ם ו ְהִ נֵּה קוֹל מִ תּוֹ� הֶ עָ נָן א ֹמֵ ר 'זֶה־ ְבּנִי י ְדִ ידִ י‬
‫אֲ שֶׁ ר ָרצִיתִ י בוֹ אֵ לָיו תִּ שְׁ מָ עוּן!'"‬
‫אותה ההכרזה כבר נאמרה בעת הטבלתו‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫‪F 51‬‬
‫‪ " 13-17:10‬וַיִּשְׁ אָלֻהוּ ַתלְמִ ידָ יו לֵאמ ֹר 'מַ ה־זֶּה א ֹמְ ִרים הַ סּוֹ ְפ ִרים אֵ ִל יָּהוּ בּוֹא י ָבוֹא‬
‫בּ ִָראשׁוֹנָה?' וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'אָכֵן אֵ ִל יָּהוּ יָב ֹא )ב ִָראשׁוֹנָה( ו ְהֵ שִׁ יב אֶ ת־הַ כּ ֹל‪ .‬אֲ בָל א ֹמֵ ר‬
‫ִירהוּ וַיַּעֲ שׂוֹּ־בוֹ כּ ְִרצוֹנָם וְכֵן גַּם־בֶּן־הָ אָדָ ם י ְעֻ נֶּה עַ ל־י ָדָ ם'‪ .‬אָז‬
‫אֲ נִי ָלכֶם אֵ ִל יָּהוּ ְכּבָר בָּא ו ְ�א הִ כּ ֻ‬
‫הֵ בִינוּ הַ ַתּלְמִ ידִ ים כִּי עַ ל־יוֹחָ נָן הַ מַּ טְ בִּיל דִּ בֶּר אֲ לֵיהֶ ם‪.‬‬
‫הכתוב סותר את דברי הבשורה לפיה היהודים כיבדו את יוחנן המטביל‪ ,‬אותו הציא‬
‫הורדוס להורג בגין סיבות אישיות‪ ,‬ולא דתיות‪.‬‬
‫ב‪ 11:14‬ישוע אומר כי יוחנן היה כאליהו הנביא‪ ,‬דבר אותו השליחים לא היו שוכחים‪.‬‬
‫ב‪ ,11-17:10‬השליחים שואלים מתי יגיע אליהו‪ ,‬וישוע אומר – בעתיד‪ 13-17:12 .‬מציע את‬
‫ההיפך‪ :‬יוחנן כבר בא‪ ,‬ונדחה‪ ,‬בדומה לישוע‪ .‬החלק השני של פסוק ‪ 12‬הוא תוספת‪ ,‬והפסוק‬
‫כולו עלול להיות אמירה גנרית שנלקחה ממסורות אליהו הרווחות‪ ,‬או שיתכן והכוונה היא‬
‫באמת ליוחנן‪.‬‬
‫העורך הנוצרי נתן את אותה הסיבה לכישלונם של ישוע ושל יוחנן‪ :‬שניהם נדחו‪ .‬העורך‬
‫כנראה ניסה לשלב בין הטקסטים המקוריים – שיבתו של אליהו‪ -‬עם הטענה הנוצרית שישוע‬
‫מגשים את נבואות התורה‪ .‬אם כך‪ ,‬על אליהו לבוא ראשון‪ .‬אך אם יוחנן אכן הגשים את כלל‬
‫הנבואות המשויכות לבואו של אליהו הנביא – יישור העקומים‪ ,‬כיבוש לבבות‪ ,‬וסלילת הדרך‬
‫בפני ה' – מדוע לא הצליח ישוע?‬
‫‪74‬כופרים מתעלמים המחלק השלישי של כתבי היהדות ‪ -‬הכתובים‬
‫‪107‬‬
‫‪ 17-17:14‬ישוע מרפא ילד מוכה טירוף שתלמידיו לא הצליחו לרפא‪ " :‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ וַיּ ֹאמֶ ר‬
‫'הוֹי דּוֹר חֲ סַ ר אֱ מוּנָה וּפ ַ‬
‫ְתלְתּ ֹל עַ ד־מָ תַ י אֶ הְ י ֶה עִ מָּ כֶם עַ ד־מָ תַ י אֶ שָּׂ א אֶ תְ כֶם?'"‬
‫ישוע מביע חלחלה רבה כלפי האנשים שבעבורם הוא מתכוון למות‪ .‬ניתן היה לצפות‬
‫למילים כאלו מקנאי המגנה את בני מדינתו‪.‬‬
‫‪" 20-17:19‬וַיִּגְּשׁוּ הַ ַתּלְמִ ידִ ים אֶ ל־י ֵשׁוּעַ ו ְהוּא ְלבַדּוֹ ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'מַ דּוּעַ אֲ נַחְ נוּ �א י ָכֹלְנוּ ְלג ֲָרשׁוֹ?'‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֲ לֵיהֶ ם 'מִ ְפּנֵי ח ֹסֶ ר אֱ מוּנַתְ כֶם כִּי אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם אִ ם־י ֵשׁ ָבּכֶם אֱ מוּ נָה ְכּג ְַרגַּר‬
‫הַ חַ ְרדָּ ל ו ַאֲ מַ ְרתֶּ ם אֶ ל־הָ הָ ר הַ זֶּה הֵ עָ תֵ ק מִ זֶּה שָׁ מָּ ה וְנֶעְ תַּ ק מִ מְּ קוֹמוֹ ו ְאֵ ין דָּ בָר אֲ שֶׁ ר י ִ ָבּצֵר מִ כֶּם‪".‬‬
‫האמירה הינה זרה להקשר הסינופטי‪ .‬ישוע עשה שימוש במטאפורה דומה כאשר מילתו‬
‫הניעה עץ תאנים‪ 195 .‬אותה הפסקה מופיעה כאשר תלמידיו מבקשים ממנו להגדיל את‬
‫אמונתם‪ 196 .‬בלוקס‪ ,‬מחזק ישוע את אמונת תלמידיו באומרו כי אמונה מסוגלת להזיז‬
‫‪75‬‬
‫הרים‪.‬‬
‫‪F512‬‬
‫‪F 513‬‬
‫‪F 74‬‬
‫תומא ‪" 48‬והיה אם ישימו שנים שלום ביניהם בבית האחד‪ ,‬ואמרו אל ההר 'העתק מזה'‪,‬‬
‫והעתק יעתק ממקומו‪ ".‬כמו כן‪ ,‬תומא ‪" :22‬ויאמר אליהם 'בעשותכם את השנים לאחד‬
‫ובעשותכם את התוך כחוץ ואת החוץ כתוך ‪ ...‬אז תבואו אל המלכות‪ "'.‬הרעיון תואם יותר את‬
‫הבודהיזם מאשר את הגנוסטיקה‪ .‬הדואליסטים הגנוסטיים התנגדו לרעיון הגוף והנפש‬
‫)"השניים"(‪ .‬אפשרות נוספת הינה שהשניים הם יצר הטוב והרע‪ ,‬והאמירה עוסקת בתנועה‬
‫קדימה במעגל‪ -‬בכדי לשוב למצב המוצא של תמימות אלוהית לטוב ולרע‪ .‬כך היה מצבו של‬
‫האדם הראשון‪ ,‬אותו הוא שכח כאשר טעם בפרי הדעת השטחית הרעילה‪ .‬רובד נוסף לכך‬
‫הינו שאדם היה הן אישה וגבר בו זמנית‪ ,‬ופילוגו לכדי זכר ונקבה יצרה תשוקות וחרדות‪.‬‬
‫‪ " 17:21‬ו ְהַ מִּ ין הַ זֶּה �א יֵצֵא כִּי אִ ם־בִּתְ ִפלָּה וּבְצוֹם‪".‬‬
‫ישוע זה עתה הכריז כי אמונה "בגודל גרגיר חרדל" היא שמגרשת שדים‪ ,‬ולא גמילות‬
‫חסדים‪" .‬תפילה וצום" יכולה להיות ההמלצה למגרשי שדים שנכשלו לעשות זאת באמצעות‬
‫תפילה בלבד‪ 17:21 .‬אינו מופיע בחלק מהכתבים העתיקים‪ .‬הפסקה אולי מייחסת את‬
‫‪ 20-17:19‬ל‪ 022-21:2‬הדומה‪ ,‬הקובעת‪" ,‬כ ֹל אֲ שֶׁ ר ִתּשְׁ אֲ לוּ בַּתְּ פִ לָּה ו ְאַ ֶתּם מַ אֲ מִ ינִים י ָב ֹא‬
‫ָלכֶם‪ ".‬אולם ישוע כבר אמר במקום אחר שתפילה אינה קבילה ‪ " ,197‬כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם‬
‫בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ‪".‬‬
‫‪F 514‬‬
‫‪ " 23-17:22‬וַי ְהִ י בְּעָ ב ְָרם בְּאֶ ֶרץ הַ ָגּלִיל ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם י ֵשׁוּעַ 'עָ תִ יד בֶּן־הָ אָדָ ם לְהִ מָּ סֵ ר בִּידֵ י‬
‫אֲ נָשִׁ ים‪ .‬וַי ַהַ ְרגֻהוּ וּבַיּוֹם הַ שְׁ לִישִׁ י קוֹם י ָקוּם‪ '.‬וַיִּתְ עַ צְּבוּ מְ א ֹד‪".‬‬
‫ישוע כבר אמר זאת בעבר יותר מפעם אחת‪ 198 .‬האמירה ככל הנראה הופיעה במקורות‬
‫רבים שמוזגו לתוך הבשורה על פי מתי‪.‬‬
‫‪F51‬‬
‫‪ " 17:24‬וַי ְהִ י כְּבוֹאָם אֶ ל־כְּפַ ר־נַחוּם וַיִּגְּשׁוּ אֶ ל־פֶּ טְ רוֹס ַגּבָּאֵ י מַ חֲ צִית הַ שָׁ קֶ ל ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'הֲ �א י ִתֵּ ן‬
‫ַר ְבּכֶם אֶ ת־מַ חֲ צִית הַ שָׁ קֶ ל?'"‬
‫כל היהודים נדרשו לשלם מס לבתי המקדש של חצי שקל‪ .‬רבי אליעזר ‪ 199‬טוען שהיה‬
‫מדובר בשקל אחד‪ .‬מדוע שולם המס לבית מהקדש במטבעות יווניים? הגליל היה פחות או‬
‫‪F516‬‬
‫‪75‬הטענה כי ניתן להזיז הרים באמצעות מדיטציה קיימת בכתות עתיקות רבות‪ .‬עם יצירת דת‬
‫ההמונים‪ ,‬הנוצרים שינו את המדיטציה לאמונה‪ -‬ואף להכרזת אמונה בלבד‪ .‬באופן תמוה‪ ,‬למרות‬
‫שמזה ‪ 2000‬שנה לא הצליח נוצרי אחד להזיז הר באמונתו‪ ,‬ואף לא אבן קטנה‪ -‬אף אחד לא קם‬
‫ואמר שמעיד הדבר על קטנות אמונה‪...‬‬
‫‪108‬‬
‫יותר אוטונומי והשתמש במטבע משלו‪ .‬איננו יודעים כיצד השתמשו במטבעות המקושטים‬
‫בתמונת אדם‪ ,‬מאחר והדבר נאסר בתורה‪ .‬לפחות מאז תחילת המאה השנייה לספירה‪,‬‬
‫זוזים‪ ,‬כלומר מטבעות שנשאו את תמונתו של האל זאוס‪ ,‬היו בשימוש ביהודה‪ .‬העובדה‬
‫שנאמר כי רבי שמעוני היה כה אדוק עד שסרב להביט בפסל ומסיכה ‪ ,200‬מעידה כי האיסור‬
‫לא נאכף בזמנו‪.‬‬
‫‪F 517‬‬
‫אם התיאור הינו אותנטי‪ ,‬אז כפרו של יושע התייוון עד מאוד‪ ,‬אפילו למידה של ציטוט‬
‫תרגום השבעים ביוונית‪ .‬אם כך‪ ,‬אז טענתם של הפרושים כי הנוצרים נהגו לקרוא את התורה‬
‫שלא בשפתה המקורית הינה נכונה‪.‬‬
‫השאלה המופנית לפטרוס הינה הגיונית אילו היו מכירים המוכסים את ישוע כאיסיי‪.‬‬
‫האיסיים טענו כי יש לשלם את המס פעם בחיים‪ ,‬ולא מדי שנה‪ .‬המוכסים בוודאי ידעו כי‬
‫האיסייים סלדו מהאורתודוכסיה אך התעלמו מכך כאשר שאלו את פטרוס אם ישוע מתכוון‬
‫לשלם‪.‬‬
‫מאחר והמאורע מתואר רק במתי‪ ,‬ניתן להניח כי הוא נוסף מאוחר בכדי להראות את‬
‫סלידתו של ישוע ממנהגי בית מהקדש‪ .‬לאחר חורבן המקדש והתפזרות כיתתו‪ ,‬מתי יכול היה‬
‫להתפאר בלגיטימיות שלו מאחר והתנגד למקדש תמיד‪.‬‬
‫‪ " 17:25‬ו ַיּ ֹאמֶ ר 'י ִתֵּ ן'‪ ,‬וּבְבוֹאוֹ הַ ַבּי ְתָ ה קִ דֵּ ם א ֹתוֹ י ֵשׁוּעַ לִשְׁ א ֹל‪ ,‬ו ַיּ ֹאמַ ר 'מַ ה־דַּ עְ תְּ � שִׁ מְ עוֹן‪,‬‬
‫אָרץ מִ מִּ י י ִקְ חוּ מֶ כֶס וּמַ ס? מֵ אֵ ת ְבּנֵיהֶ ם אוֹ מֵ אֵ ת הַ זּ ִָרים?'"‬
‫מַ ְלכֵי הָ ֶ‬
‫נראה כי זוהי הביקורת הרגילה של פטרוס שאינו מבין דבר‪ ,‬על אף שהתפאר בקרבה‬
‫לישוע‪ .‬שאלתו של ישוע הינו פגומה מיסודה‪ .‬כיצד ניתן להשוות בין מס אלוהי המשולם‬
‫בזכות אמונה‪ ,‬לבין מיסי מלכות הנגבים בכפייה?‬
‫שום יהודי לא היה כותב דברים שכאלה‪ .‬היהודים כינו עצמם ילדי האלוהים‪ .‬אם נלך‬
‫בעקבות ההגיון בכתוב‪ ,‬אל ליהודים לשלם מיסים לבית מהקדש‪ ,‬אלא להותיר מטלה זו‬
‫לגויים‪ ,‬ולא לילדי האל‪ .‬בפי יהודי‪ ,‬אמירה זו הינה קריאה לביטול טקסי הלביאים‪ -‬וזו אכן‬
‫הייתה הגישה האיסיית‪.‬‬
‫לא רק ישוע‪ ,‬אלא גם פטרוס היה חייב בתשלום המס‪ .‬מדוע הוא לא פשוט שילם במקום‬
‫לפנות לתכסיסים? ‪ 201‬יתכן והכתוב נכלל בידי להראות את חשיבותו של פטרוס‪ .‬ישוע משלם‬
‫את המס בעבור פטרוס ועצמו‪ ,‬אך לא עבור אחיו של פטרוס‪ -‬השליח אנדרו‪ ,‬שגם הוא חי‬
‫בכפר נחום‪.‬‬
‫‪F518‬‬
‫‪ " 17:27‬ו ְאוּלָם לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר־�א־נִהְ י ֶה לָהֶ ם לְמִ כְשׁוֹל לֵ� אֶ ל־הַ יָּם ו ְהִ שְׁ ַלכְתָּ חַ כָּה אֶ ל־תּוֹכוֹ‬
‫ו ְאֶ ת־הַ דָּ ג הָ ִראשׁוֹן אֲ שֶׁ ר י ַעֲ לֶה שָׂ אֵ הוּ וְכַאֲ שֶׁ ר תִּ פ ַ‬
‫ְתּח אֶ ת־פִּיו תִּ מְ צָא בוֹ מַ טְ בֵּעַ ‪ ,76‬אוֹתוֹ קַ ח‬
‫ו ְשָׁ קַ לְתָּ עַ ל י ָדִ י ו ְעַ ל י ָדֶ �‪".‬‬
‫‪F75‬‬
‫סיפורים אודות דגים הבולעים מטבעות‪ ,‬פנינים ושאר אוצרות הינם אלגוריה מוכרת‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫‪F519‬‬
‫‪ " 18:3‬אִ ם־�א תָ שׁוּבוּ לִהְ יוֹת ַכּי ְ ָלדִ ים �א תָ ב ֹאוּ אֶ ל־מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫‪76‬שתי דראכמות‪ .‬אפילו בשביל כת קטנה‪ ,‬דראכמה היה מטבע קטן‪ .‬העובדה שלישוע לא היו ולו‬
‫ארבע דראכמות לתת‪ ,‬מעיד כי ישוע לא היה פופולארי‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫אמירה מיסטית זו הינה נוחה לכנסייה‪ .‬יתכן והיא פורשה ברוח של "אני מאמין מכיוון‬
‫שזה מגוחך‪ ".‬הנוצרים‪ ,‬שאינם מסוגלים לפרש את תורתם באופן רציונאלי‪ ,‬פונים להישען על‬
‫אמונה ילדותית פשטנית ובלתי מפקפקת באמיתות הדברים‪.‬‬
‫אולם מתי עושה כל שביכולתו להסביר‪.‬‬
‫‪ָ " 18:4‬לכֵן כָּל־הַ מַּ שְׁ פִּיל אֶ ת־עַ צְמוֹ ַכּיֶלֶד הַ זֶּה הוּא הַ גָּדוֹל בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪ ".‬האמירה‬
‫עוסקת במסכנות ובקבלת חוסר חשיבותך‪ .‬פשטות ילדותית מבטיחה מקום במלכות השמים‪.‬‬
‫לוקס ‪" 48-9:46‬וַיַּעַ ל עַ ל־ ְל ָבבָם לַחֲ שׁוֹב מִ י הַ גָּדוֹל בָּהֶ ם‪ .‬וַיֵּדַ ע י ֵשׁוּעַ אֶ ת־מַ חֲ שֶׁ בֶת ִלבָּם וַיִּקַּ ח‬
‫יֶלֶד וַיַּעֲ מִ ידֵ הוּ אֶ צְלוֹ‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‪' ...‬הַ קָּ ט ֹן ְבּ ֻכ ְלּכֶם הוּא י ִהְ י ֶה הַ גָּדוֹל‪ "'.‬הוא יכול פשוט היה‬
‫לחזור על האמירה‪" ,‬מבורכים הם המסכנים‪".‬‬
‫אָרץ כִּי הִ סְ תַּ ְרתָּ אֶ ת־אֵ לֶּה‬
‫‪ " 11:25‬בָּעֵ ת הַ הִ יא עָ נָה י ֵשׁוּעַ ו ְאָמַ ר 'אוֹדְ � אָבִי אֲ דוֹן הַ שָׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫ִיתם לָעוֹ ֲללִים‪ "'.‬העוללים הם אנשים בורים‪ ,‬בשונה מהפרושים‬
‫מִ ן־הַ חֲ כָמִ ים ו ְהַ נְּבוֹנִים ו ְ ִגלּ ָ‬
‫המלומדים‪ .‬האמירה מהדהדת פילוסופיה יוונית‪" .‬כמו ילדים" מתייחס להערכתו של סוקרטס‪,‬‬
‫לפיה הידע האנושי הוא עצמו בורות‪.‬‬
‫תומא ‪ " 4:1‬הבא בימים לא יחשה משאל ילד בן שבעת ימים על מקום החיים‪ .‬והאיש‬
‫חיה יחיה‪ ".‬אנשים חכמים הינם פתוחים לקבלת ידע‪ ,‬ויקשיבו לאנשים פשוטים‪ ,‬ואף לילדים –‬
‫ולנוצרים לא מלומדים‪.‬‬
‫ספרו הסודי של יעקב ‪" 7-2:6‬איש לא יכנס למלכות על סמך בקשתי אלא אם ימלא‬
‫עצמו‪".‬האמירה‪ ,‬להיפך‪ ,‬מצריכה לימוד או לכל הפחות הכרה דתית‪.‬‬
‫מתי השתמש במספר אמירות שדנו בילדים‪ ,‬ופרש אותן כפשוטם כמסכנות‪ ,‬על אף‬
‫שהמובן של כל אחת מהאמירות היה שונה במקור‪.‬‬
‫‪" 19:14‬וְי ֵשׁוּעַ אָמַ ר 'הַ נִּיחוּ ַלי ְ ָלדִ ים ו ְאַל־תִּ מְ נָעוּם מִ בּוֹא אֵ לָי כִּי לְאֵ לֶּה מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪"'.‬‬
‫ישוע אינו מדבר למעשה על ילדים‪ :‬מלכות השמיים אינה שייכת להם‪ ,‬אלא לאנשים‬
‫שכמותם‪.‬‬
‫תומא ‪ " 46:2‬מי בכם יהפך קטן‪ ,‬וידע את המלכות‪ ,‬וגדל מיוחנן‪ ".‬ישוע משווה ילד‬
‫למבוגר‪ ,‬יוחנן‪ ,‬כך שאין צורך להיות ילד בכדי להיכנס למלכות השמיים‪ .‬על האדם להתנער‬
‫משאיפות ארציות ויחסים בין אנושיים‪ ,‬ולקבל על עצמו את אהבת ה' ברוחו ובנפשו‪ .‬גרסתו‬
‫של תומא עלולה לשקף את המסורת המיסטית ממנה אומצו אמירות אחרות‪.‬‬
‫תומא ‪ " 22‬ויאמר אל תלמידיו‪ :‬כקטנים האלה אשר יונקו כן הבאים אל המלכות‪ .‬ויאמרו‬
‫אליו‪ :‬הב היותנו ילדים נבוא אל המלכות? ויאמר ישוע אליהם‪ :‬בעשותכם את השנים לאחד‬
‫ובעשותכם את התוך ‪ ...‬אז תבואו אל המלכות‪ ".‬כאשר תלמידיו של ישוע שואלים אותו אודות‬
‫מראה גופם בעולם הבא‪ ,‬ישוע משיב כי השאלה אינה רלוונטית‪ ,‬מכיוון שמלכות השמיים‬
‫נמצאת כאן ועכשיו‪ .‬הרעיון עוסק בחזרה למצב המוצא של ייחודיות תמימה‪ .‬הגנוסטים זיהו‬
‫‪203‬‬
‫מצב זה עם אלוהות‪" :‬אני הוא אשר באתי מן הדומה‪".‬‬
‫‪F520‬‬
‫הרעיון איבד את מהותו כאשר מתי פרש אותו כפשוטו‪ ,‬בקריאה לשינוי )לא לשיפור(‪,‬‬
‫לקטנות נפש‪ ,‬וכו‪ ...‬מתי מדבר על ילדים אמיתיים‪ " ,‬וַיִּקְ ָרא י ֵשׁוּעַ אֵ לָיו יֶלֶד קָ טָ ן וַיַּעֲ מִ ידֵ הוּ‬
‫‪204‬‬
‫בְתוֹכָם‪"...‬‬
‫‪F521‬‬
‫‪110‬‬
‫הרעיון של אהבה ילדותית הינו רווח בקבלה‪ .‬ילדים אוהבים ללא מעצורים או ספקות וה'‬
‫מקבל אותם יותר מאשר מבוגרים חשדניים‪ .‬ילדים קטנים אינם ניחנים ביהירות‪ ,‬ועל מבוגרים‬
‫להקטין מעצמם בהתאם‪ .‬ילדים מקבלים כביכול את מצבם הנחות ועל כן עונשם אינו חמור‬
‫כשל המבוגרים‪ .‬מבוגרים המצניעים לכת יעמדו בפני ענישה אלוהית חמורה פחות‪.‬‬
‫‪ " 6-18:5‬ו ְהַ מְ קַ בֵּל יֶלֶד אֶ חָ ד ָכּזֶה בִּשְׁ מִ י אוֹתִ י הוּא מְ קַ בֵּל‪ .‬הַ מַּ כְשִׁ יל אֶ ת־אֶ חָ ד מִ ן־הַ קְּ טַ נִּים‬
‫ַח־רכֶב עַ ל־ ַצוָּארוֹ ו ְטֻ בַּע בִּמְ צוּלוֹת י ָם‪".‬‬
‫הָ אֵ לֶּה הַ מַּ אֲ מִ ינִים בִּי נוֹחַ לוֹ שֶׁ יִּתָּ לֶה פֶ ל ֶ‬
‫קשה לדמיין את ישוע כורך פלח רכב על צווארו של אדם‪ ,‬למרות שבזמנו לא היו רבנים‬
‫מתירנים במובן המודרני‪ .‬האמירה מקושרת ל‪ ,4-18:1‬שגם היא עוסקת בילדים‪ ,‬למרות‬
‫שהאחד עוסק במיסטיקה ילדותית‪ ,‬והשני בנוצרים ענווים‪.‬‬
‫‪ 18:6‬היא תוספת מאוחרת ל‪ ,18:5‬אשר בתחילה הייתה שונה למדי‪ ,‬כדוגמת "ו ְהַ מְ קַ בֵּל‬
‫יֶלֶד אֶ חָ ד ָכּזֶה ]בכוונה למטיף ילדותי ופשוט[ בִּשְׁ ם ה'‪ ,‬אתִ ה' הוּא מְ קַ בֵּל"‪ ,‬והותאמה לישוע‪.‬‬
‫‪ 18:6‬עוסק בנוצרים המתגיירים ליהדות‪ .‬קודקס תאודוסיאנוס )‪ 438‬לספירה( מציין‬
‫חוקים רבים האוסרים המרת דת‪ ,‬מה שמעיד כי הייתה זו בעיה חמורה לכנסיה‪.‬‬
‫‪ְ " 18:10‬ראוּ פֶּ ן־תִּ בְזוּ אַחַ ד הַ קְּ טַ נִּים‪".‬‬
‫לאיסור אין כל קשר לילדים‪ ,‬להם אף אחד לא בז‪ .‬אולי יהודים נוצרים בזו לגיורים‬
‫נוכריים‪ .‬זכריה ‪" 13:7‬חֶ ֶרב‪ִ ,‬‬
‫עוּרי עַ ל‪-‬ר ֹעִ י ו ְעַ ל‪ֶ -‬גּבֶר עֲ מִ יתִ י‪--‬נְאֻ ם‪ ,‬י ְהו ָה ְצבָאוֹת; הַ � אֶ ת‪-‬הָ ר ֹעֶ ה‬
‫וּתְ פוּצֶין ָהַ צּ ֹאן‪ ,‬ו ַהֲ שִׁ ב ֹתִ י י ָדִ י עַ ל‪-‬הַ צּ ֹעֲ ִרים‪ ".‬אך מדוע שיבוזו תלמידיו של מתי לעמיתיהם? אם‬
‫הקטנים הם המסכנים‪ ,‬אז הם ראויים לכבוד‪ .‬ככל הנראה הכותב פספס את המשמעות ושם‬
‫את הטקסט בהקשר של ילדים‪.‬‬
‫"ובשמיים רואים מלאכיהם את פני האב‪ ".‬פסוק זה עלול לשפוך אור על המשמעות‪.‬‬
‫הגנוסטים האמינו כי לכל אדם יש כפיל בגן עדן המחכה לנשמתו שתנטוש את הארץ ותחבור‬
‫אליו למעלה‪ .‬אלה עלולים להיות המלאכים‪ .‬הקטנים הינם גנוסטים צעירים שטרם עברו טקס‬
‫חניכה‪.‬‬
‫‪" 13-18:12‬כִּי־י ִהְ יוּ לְאִ ישׁ מֵ אָה ְכבָשִׂ ים ו ְאָבַד אֶ חָ ד מֵ הֶ ם הֲ �א י ַעֲ ז ֹב אֶ ת־הַ תִּ שְׁ עִ ים ו ְִתשְׁ עָ ה‬
‫עַ ל־הֶ הָ ִרים ו ְהָ לַ� ְלבַקֵּ שׁ אֶ ת־הָ אֹבֵד‪ .‬ו ְהָ י ָה כַּאֲ שֶׁ ר י ִמְ צָאֵ הוּ כִּי־י ִשְׂ מַ ח עָ לָיו יוֹתֵ ר מֵ עַ ל הַ תִּ שְׁ עִ ים‬
‫ו ְתִ שְׁ עָ ה אֲ שֶׁ ר �א אָבָדוּ‪".‬‬
‫ישוע מדבר כאן על חוטאים שחוזרים בתשובה‪ .‬גנוסטים או קנאים היו משתמשים‬
‫בניסוח אחר‪ .‬אלה ראו בעולם מקום השרוי עמוק ברוע‪ ,‬ובו ואכלוסיה שמרביתה מרושעת‪,‬‬
‫ולא אחד ממאה‪ .‬יתכן והכתוב נהגה בידי כת בפטיסטית‪ ,‬כדוגמת האיסיים‪ ,‬שבעבורם חזרה‬
‫בתשובה הייתה מרכזית‪ .‬לוקס ‪ 15:7‬מתייחס לחזרה בתשובה אישית ופנימית‪ ,‬ולא לישות‬
‫חיצונית כדוגמת רועה או מטיף המוצא )מגייר( נשמה אבודה‪.‬‬
‫הפסוק מקושר באופן שרירותי ל‪ ,18:10‬ממסורת שונה העוסקת בקטנים‪ ,‬אך לא‬
‫בחוטאים‪.‬‬
‫תומא ‪ " 107‬דומה המלכות לרועה אשר היו לו מאה כבשים‪ .‬ויאבד האחד מהם‪ ,‬והוא‬
‫הגדול מכולם‪ .‬וינח את התשעים ותשעה‪ ,‬ויבקש את האחד עד אשר מצאו‪ .‬ויהי אשר יגע‪,‬‬
‫ויאמר אל הכבש‪ :‬אהבתיך מן התשעים ותשעה‪ ".‬הרועה גדל לאהוב את הכבש האבוד‬
‫"לאחר שיגע"‪ .‬לו הרועה לא אהב את הכבש בתחילה‪ ,‬מדוע הוא סיכן את יתר הכבשים בכדי‬
‫למצוא אותו? האנלוגיה לכבשים שיישחטו במהרה הינה תמוהה‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫לא ברור מה הכוונה בתומא באשר ל"גדול מכולם"‪ .‬שגוי יהיה לומר כי הכוונה היא‬
‫ליהודים‪ .‬זאת מאחר שאז המשמעות תהיה שרק היהודים סטו מדרכם בעוד שכל יתר‬
‫העמים מילאו אחר רצון ה'‪ -‬אך לא בכך מדובר‪.‬‬
‫ישנו סיפור דומה למשה הרועה כבשים‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫‪F52‬‬
‫‪ " 18:14‬כֵּן אֵ ינֶנּוּ ָרצוֹן מִ לִּפְ נֵי אֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם שֶׁ יּ ֹאבַד אֶ חָ ד מִ ן־הַ קְּ טַ נִּים הָ אֵ לֶּה‪".‬‬
‫פאולוס סרב לכפות את החוק היהודי על מתגיירים )קטנים( על מנת שאלה לא יחטאו‬
‫)ויאבדו( בשל אי דבקותם במצוות‪ 77 .‬תוספת זו אינה קיימת בתומא ‪.107‬‬
‫‪F76‬‬
‫אוֹתהּ ו ְהַ שְׁ לֵ� מִ מֶּ ך‪ .‬טוֹב לְ� לָבוֹא לַחַ יִּים פִּסֵּ חַ‬
‫ַ‬
‫‪ " 9-18:8‬ו ְאִ‬
‫ָ‬
‫ם־תּכְשִׁ ילְ� י ָדְ � אוֹ ַר ְגלְ� קַ צֵּץ‬
‫אוֹ קִ טֵּ עַ מִ הְ יוֹת לְ� שְׁ תֵּ י י ָדַ י ִם אוֹ־שְׁ תֵּ י ַר ְג ַלי ִם ו ְֻתשְׁ לַ� אֶ ל־אֵ שׁ עוֹלָם‪ .‬ו ְאִ ם־עֵ ינְ� ַתכְשִׁ ילְ� נַקֵּ ר‬
‫אוֹתָ הּ ו ְהַ שְׁ לֵ� מִ מֶּ ך‪ .‬טוֹב לְ� לָבוֹא לַחַ יִּים בְּעַ י ִן אַחַ ת מִ הְ יוֹת לְ� שְׁ ֵתּי עֵ ינַי ִם ו ְֻתשְׁ לַ� אֶ ל־אֵ שׁ‬
‫גֵּיהִ נּ ֹם‪".‬‬
‫המסורת היהודית מאז ימי המכבים אישרה כי בתחיית המתים‪ ,‬יקומו המתים בגוף שלם‪,‬‬
‫מהם ייעלמו אי אילו חתכים מהם סבלו בחייהם‪ .‬היו כתות שהאמינו כי תחיית הגוף היא מצבו‬
‫האחרון‪ .‬יתכן וזו הסיבה שבבשורת יחונן‪ ,‬ישוע נדקר בבטנו בזמן שהיה על הצלב‪ ,‬בזמן‬
‫‪206‬‬
‫שהרומאים שברו את רגליהם של שני הנידונים האחרים‪.‬‬
‫‪F 523‬‬
‫הפסוק חוזר על ‪ 30-5:29‬ומפר את מוטיב הילדים‪ ,‬מה שמצביע על תוספת מאורחת‪.‬‬
‫‪ " 18:11‬כִּי בֶן־הָ אָדָ ם בָּא לְהוֹשִׁ יעַ אֶ ת־הָ אֹבֵד‪".‬‬
‫ישוע המכנה את עצמו "בן האדם" מעיד על זיוף‪ .‬ישוע הציג עצמו כדמות אלוהית‬
‫מבוססת‪ ,‬ולא בכדי להציל בחזרה בתשובה‪.‬‬
‫‪ 18:11‬חסר מטקסטים ישנים יותר‪.‬‬
‫‪ " 17-18:15‬וְכִי י ֶחֱ טָ א־לְ� אָחִ י� לֵ� ו ְהוֹכַחְ תָּ אוֹתוֹ בֵּינְ� ְלבֵינוֹ‪ .‬ו ְאִ ם־�א י ִשְׁ מַ ע וְלָקַ חַ תָּ עִ מְּ �‬
‫עוֹד אֶ חָ ד אוֹ שְׁ נָי ִם כִּי עַ ל־פִּי שְׁ נַי ִם אוֹ שְׁ �שָׁ ה עֵ דִ ים י ָקוּם כָּל־דָּ בָר‪ .‬ו ְאִ ם־�א י ִשְׁ מַ ע אֲ לֵיהֶ ם ו ְהִ גַּדְ ָתּ‬
‫אֶ ל־הַ קָּ הָ ל‪".‬‬
‫לכנסיה )הקהל( לא היה כל כוח שיפוטי‪ ,‬ונוצרים נהגו לפנות לרשעים למען שיפוט‪.‬‬
‫העדים באו לאחר שבוצע החטא ויש בהם תועלת רק אם החוטא ממשיך במעשיו )ולא‬
‫שומע(‪ .‬הכוונה היא ככל הנראה לא לעבירה כזו או אחרת‪ ,‬אלא לסטייה מהדוקטרינה‪.‬‬
‫ההסבר עשוי לשייך בין‪ 17-18:15‬לבין ‪ 22-18:21‬העוסק במחילה ועבירות ארציות‪.‬‬
‫‪207‬‬
‫‪F524‬‬
‫הצורך בעדים היה קיים בתרבויות רבות ואינו בהכרח נובע ממקור יהודי‪.‬‬
‫יש מי שרואים קשר לויקרא ‪� " 19:17‬א‪-‬תִ שְׂ נָא אֶ ת‪-‬אָחִ י�‪ִ ,‬בּ ְל ָבבֶ�; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶ ת‪-‬‬
‫עֲ מִ יתֶ �‪ ,‬ו ְ�א‪-‬תִ שָּׂ א עָ לָיו חֵ טְ א‪ " .‬המצווה אוסרת לנטור רעה כנגד אח ורע‪ .‬המסורת ‪ 208‬אוסרת‬
‫במקום אחר את חשיפת רעתם של אנשים בפומבי‪ ,‬מאחר ואין כל אהבה בגישה שכזו‪ " .‬י ֹסֵ ר‪,‬‬
‫‪209‬‬
‫לֵץ‪�--‬קֵ חַ לוֹ קָ לוֹן; וּמוֹכִיחַ ל ְָרשָׁ ע מוּמוֹ‪ .‬אַל‪-‬תּוֹכַח לֵץ‪ ,‬פֶּ ן‪-‬י ִשְׂ נָאֶ ָךּ; הוֹכַח לְחָ כָם‪ ,‬וְי ֶאֱ הָ ֶב ָךּ‪" .‬‬
‫‪F 52‬‬
‫‪F526‬‬
‫‪77‬פאולוס הסווה את הסיבה האמיתית בכך שפנה לאי היעילות התיאולוגית כדבריו של חוקי הישועה‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫האיסיים בקומרן התחייבו לבקר אחד את השני בנוכחות עדים‪ ,‬אם זה לא עבד‪ -‬אז בפני‬
‫כל הקהילה‪.‬‬
‫‪ " 18:17‬ו ְאִ ם־�א י ִשְׁ מַ ע אֲ לֵיהֶ ם ו ְהִ גַּדְ תָּ אֶ ל־הַ קָּ הָ ל ו ְאִ ם־�א י ִשְׁ מַ ע גַּם־אֶ ל־הַ קָּ הָ ל ו ְהָ יָה לְ�‬
‫כְּגוֹי וּכְמוֹכֵס‪".‬‬
‫אך ישוע התרועע עם חוטאים‪ ,‬ומתי עצמו היה מוכס‪ .‬גינוי הגויים אינה אומרת בהכרח‬
‫שהכותב היה יהודי‪ .‬הנוצרים גם הם נהגו לכנות את מי שטרם התגייר בתור גויים‪ .‬עוד יתכן‬
‫כי הטקסט נערך על מנת שייראה כאילו נכתב בידי יהודי‪.‬‬
‫ַ‬
‫אָרץ אָסוּר י ִהְ י ֶה בַּשָׁ מָ י ִם ו ְכ ֹל‬
‫ר־תּאַסְ רוּ עַ ל־הָ ֶ‬
‫‪ " 18:18‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם כּ ֹל אֲ שֶׁ‬
‫ַ‬
‫אָרץ מֻ ָתּר י ִהְ י ֶה בַּשָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫ר־תּתִּ ירוּ עַ ל־הָ ֶ‬
‫אֲ שֶׁ‬
‫ישוע מקנה כוח זה לא רק לשליחים אלא לנוצרים בכלל‪ 78 ,‬למרות שהוא גם הבטיח כוח‬
‫‪210‬‬
‫זה אקסקלוסיבית לפטרוס – בניסוח הזה מילה במילה‪.‬‬
‫‪F7‬‬
‫‪F527‬‬
‫ַ‬
‫ר־תּ ִתּירוּ‪ ".‬מה שמגיעים אליו להסכמה‬
‫" אָסוּר י ִהְ י ֶה בַּשָׁ מָ י ִם" נאמר בהקשר של "כ ֹל אֲ שֶׁ‬
‫על הארץ יהיה תקף בשמיים‪ .‬אך אם אין כל הסכמה בארץ‪ ,‬הן בשמיים לא תיפטר הסוגיה‪.‬‬
‫זוהי בדיוק הדוקטרינה הרבנית‪ .‬בתחילה היה זה כוח לאכוף או לשבור שבועות‪ ,‬אשר‬
‫‪211‬‬
‫הורחב לכדי חקיקה שלמה‪.‬‬
‫‪F528‬‬
‫ָאָרץ עַ ל־כָּל־דָּ בָר אֲ שֶׁ ר י ִשְׁ אָלוּ‬
‫‪ " 18:19‬ו ְעוֹד א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם שְׁ נַי ִם מִ כֶּם כִּי־י ִהְ יוּ לֵב אֶ חָ ד בּ ֶ‬
‫בּוֹא י ָבוֹא לָהֶ ם מֵ אֵ ת אָבִי שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫החזרה עלולה להיות רעיון גנוסטי שעוות בדומה לתומא ‪ " 48‬והיה אם ישימו השנים‬
‫שלום ביניהם בבית האחד‪ ,‬ואמרו אל הר 'העתק מזה'‪ ,‬והעתק יעתק ממקומו‪ ".‬תומא מדבר‬
‫על אחדות פנימית מיסטית‪ ,‬בעוד שמתי מדבר על יחסים בין אישיים‪.‬‬
‫"אבי שבשמיים" במקום "אבינו שבשמיים" השגור יותר‪ ,‬מצביע על תוספת מאוחרת‪.‬‬
‫‪" 18:20‬כִּי ְבכָל־מָ קוֹם אֲ שֶׁ ר י ֵאָסְ פוּ שְׁ נַי ִם אוֹ שְׁ �שָׁ ה בִּשְׁ מִ י שָׁ ם אֲ נִי בְּתוֹכָם‪".‬‬
‫זהו ביסוס כוחה של התפילה המשותפת‪ .‬הגרסא היוונית של תומא ‪ 30‬עלולה להיות‬
‫המקור‪ " :‬באשר שלשה‪ ,‬אין עמם אלהים‪ ,‬ובאשר אחד לבדו‪ ,‬אנכי עמו אמרתי‪ ".‬דיאלוג‬
‫המושיע ‪" 1:5‬הן פתחתי בפניהם את הדרך ולימדתיהם‪ ,‬את הנבחרים והגלמודים‪ ,‬את הדרך‬
‫בה ילכו‪".‬‬
‫בעבור הגנוסטים‪ ,‬משמעות המילה 'מכונסים' הייתה 'לא מפוצלים'‪ .‬במתי‪ ,‬הכוונה היא‬
‫פשוט להיות נוכחים במקום אחד‪ .‬יתכן והאמירה עוסקת בשילוש הקדוש‪ :‬כאשר מדובר‬
‫בשנים או שלושה‪ -‬ישוע הוא השלישי‪ .‬השלושה הן שלישיית קפיטולין‪.‬‬
‫דידך ‪" 4:1‬היכן שמדובר על האלוהי‪ ,‬שם נמצא האל‪ ".‬הנצרות לוקחת אמירות שנאמרו‬
‫על ה'ף ומייחסת אותם לישוע‪".‬‬
‫‪78‬בהקשר של הוכחת אחיך אל מול הקהל‬
‫‪113‬‬
‫הרעיון במתי היה מקובל ביהדות‪ .‬השכינה מצטרפת לתפילה כאשר יש מניין של שומרי‬
‫‪212‬‬
‫מצוות‪.‬‬
‫‪F 529‬‬
‫‪" 22-18:21‬וַיִּגַּשׁ אֵ לָיו פֶּ טְ רוֹס ו ַיּ ֹאמֶ ר לוֹ אֲ דֹנִי כַּמַ ה ְפּעָ מִ ים י ֶחֱ טָ א־לִי אָחִ י וּמָ חַ לְתִּ י לוֹ הַ עַ ד‬
‫שֶׁ בַע ְפּעָ מִ ים‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ ָליו י ֵשׁוּעַ �א־א ֹמַ ר לְ� עַ ד־שֶׁ בַע ְפּעָ מִ ים כִּי עַ ד־שִׁ בְעִ ים ו ָשֶׁ בַע‪".‬‬
‫המילה שבע מופיעה בלוקס ‪ " :17:4‬וְכִי־י ֶחֱ טָ א לְ� שֶׁ בַע ְפּעָ מִ ים בַּיּוֹם ו ְשָׁ ב אֵ לֶי� שֶׁ בַע‬
‫ְפּעָ מִ ים בַּיּוֹם ו ְאָמַ ר נִחָ מְ ִתּי וּמָ חַ לְתָּ לּוֹ‪".‬‬
‫‪ 34-18:23‬מספר על מלך שמסכים לוותר לאדם פשוט על חוב כספי גדול‪ .‬אותו האדם‬
‫מאוחר יותר מצליח לחמוק מתשלום חוב נוסף ‪ -‬של ‪ 100‬דינר לחברו‪ .‬לכשנודע הדבר למלך‪,‬‬
‫הוא מוסר את האדם לידי עינויים‪.‬‬
‫בשונה ממשלים אחרים של ישוע‪ ,‬משל זה הינו פרימיטיבי וישיר‪ .‬הדימוי המוגזם של‬
‫עשרת אלפים כיכרי כסף‪ -‬שניים שלושה כיכרות היו סכום נכבד של כסף‪ -‬מה שמעיד על זיוף‬
‫מאוחר‪ .‬המפקד הרומי סכאורוס מכר את כס הורקנוס לאחיו אריסטובולוס בעבור ‪300‬‬
‫‪79 213‬‬
‫כיכרות‪.‬‬
‫‪F 530‬‬
‫‪F78‬‬
‫השליט שוקל בתחילה למכור את בעל החוב ומשפחתו לעבדות‪ ,‬מעשה בלתי מוסרי‬
‫בתרבות היהודית‪ ,‬אך הכותב מציין שה' עשה את אותו הדבר לכל אדם שאינו מוחל לחבריו‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬מבטא המשל מעין רוע שהיה שגור בזיופים‪ :‬המלך מוסר את בעל החוב לעינויים‪.‬‬
‫" ָכּכָה י ַעֲ שֶׂ ה ָלכֶם גַּם־אָבִי שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם אִ ם־�א תִ מְ חֲ לוּ אִ ישׁ לְאָחִ יו ְבּכָל־ ְל ַב ְבכֶם‪ ".‬ישוע דיבר על‬
‫מחילה בפרוטרוט במקום אחר‪ ,‬ולא היה כל צורך בחזרה על הרעיון באופן כה פרימיטיבי‬
‫ומעוות‪.‬‬
‫המשל בא ללמד שה' נכון יותר לסלוח מאשר בני האדם‪ .‬אולם אלוהים הסולח בנכונות‬
‫כה רבה‪ ,‬ומפגין מתירנות כלפי חוטאים‪ ,‬יוצר מצב בו אין האדם צריך לשלם כל מחיר מוסרי‬
‫או חומרי בכדי לזכות בגאולה המיוחלת‪.‬‬
‫מתי ‪ 18‬אינו ברור‪ ,‬רוח הדברים משתנה ללא הרף‪ ,‬וישנה חזרתיות רבה‪ ,‬מה שמעיד על‬
‫עריכה ואיחוד של מקורות שונים לכדי טקסט אחד‪.‬‬
‫‪" 19:3‬וַיִּגְּשׁוּ אֵ לָיו הַ ְפּרוּשִׁ ים ְלנַסּוֹתוֹ ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'הֲ יוּכַל אִ ישׁ לְשַׁ לַּח אֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ עַ ל־כָּל־דָּ בָר?'"‬
‫פרושים לא היו שואלים שאלה שתשובתה הייתה ידועה לכל יהודי‪ :‬התורה מתירה‬
‫גירושין‪ .‬בית הילל התיר גירושין על סמך כל עילה שתעלה על הדעת‪ ,‬כולל מזון חרוך‪.‬‬
‫לעומתם‪ ,‬בית שמאי הגביל את זכות הגירושין‪ .‬יתכן והפרושים רצו לראות לאיזו אסכולה‬
‫משתייך ישוע‪ .‬האיסיים אסרו על חבריהם להתגרש‪ ,‬והשאלה‪ ,‬ששובשה כאן‪ ,‬ככל הנראה‬
‫התייחסה לעמדתו של ישוע בנושא‪.‬‬
‫‪ " 5-19:4‬וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'הֲ �א קְ ָראתֶ ם כִּי מֵ ר ֹאשׁ הַ יֹּצֵר ָזכָר וּנְקֵ בָה בּ ָָרא א ָֹתם?'‪...‬‬
‫'ו ְא ֹמֵ ר עַ ל־כֵּן י ַעֲ זָב־אִ ישׁ אֶ ת־אָבִיו ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ ו ְדָ בַק בְּאִ שְׁ תּוֹ ו ְהָ יוּ שְׁ נֵיהֶ ם ְלבָשָׂ ר אֶ חָ ד‪"'.‬‬
‫‪79‬היסטוריונים נהגו לשיך עושרות אדירים לשליטים שונים‪ .‬מבין דוגמאות הלקוחות ממקורות‬
‫עתיקים‪ ,‬יום מציין כי באוצר באתונה היו עשרת אלפים כיכרי כסף‪ ,‬וכי בתלמי היו ‪ 740‬אלף כיכרות‪.‬‬
‫המשל משקף את המסורת הספרותית של אותה התקופה‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫בראשית ‪ 2:24‬אינו מדבר על נישואין או גירושין‪ .‬האם ניתן בכלל לתאר משפטית אשת‬
‫איש במובן הכתוב בבראשית ‪ ?2:24‬כאשר מתמוטטים הנישואין‪ ,‬האם ניתן לכפות אחדות‬
‫על בני הזוג?‬
‫הרמב"ם מבקר את מי שמבססים את תורתם על המשמעות המילולית של הכתוב‬
‫בבראשית‪ 214 .‬ישוע מתייחס לכתוב כפשוטו וקורא " ו ְהָ יוּ שְׁ נֵיהֶ ם ְלבָשָׂ ר אֶ חָ ד" בתור איסור‬
‫להתגרש‪ ,‬במקום לפרשו בתור המצב הרוחני בו היה שרוי האדם לפני פיצולו לשתי ישויות‪.‬‬
‫‪F531‬‬
‫‪ָ " 19:6‬לכֵן אֵ ת אֲ שֶׁ ר חִ בֵּר הָ אֱ �הִ ים אַל־י ַ ְפ ֵרד הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫כאן נכנסת למשוואה ההשגחה העליונה‪ ,‬ככל הנראה תוספת מאוחרת שנועדה לתת‬
‫‪80‬‬
‫אסמכתה אלוהית לאיסור על גירושין‪.‬‬
‫‪F79‬‬
‫‪ " 19:9‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם הַ מְ שַׁ לֵּחַ אֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ שֶׁ לּא עַ ל־דְּ בַר זְנוּת ו ְנ ֹשֵׂ א אַחֶ ֶרת נ ֹאֵ ף הוּא‪".‬‬
‫התוספת "שלא על דבר זנות" המופיעה בכתבים המאוחרים יותר‪ ,‬סותרת את האיסור‬
‫שזה עתה הוכרז‪ .‬נעשתה כאן פשרה בכדי להתאים לחוק‪.‬‬
‫ההמשך "ו ְהַ נּ ֹשֵׂ א אֶ ת־הַ גְּרוּשָׁ ה נ ֹאֵ ף הוּא" נוסף מאוחר יותר‪ .‬ישנן גרסאות בהן כתוב‬
‫"מסית אותה לניאוף"‪ ,‬במקום "נאף"‪ ,‬רעיון נוכרי‪ .‬בגירושין היהודיים הייתה מקבלת האישה‬
‫סכום נכבד של כסף‪ ,‬בדיוק בשביל שלא תצטרך להלך ברחובות‪.‬‬
‫בית שמאי קבע כי ניאוף מהווה עילה לגירושין‪ .‬הילל סברו שהבעל שותף לאשמה‪.‬‬
‫פאולוס מציג רעיון נוסף‪ :‬מותר לגרש אישה שאינה יראת שמיים‪.‬‬
‫‪ 9-19:7‬חוזר על ‪ .32-5:31‬כצפוי‪ ,‬מתי משנה את דבריו של ישוע על מנת שיתאימו‬
‫לגישה היהודית "שלא על דבר זנות"‪ .‬יתכן ועורך מאוחר שילב בין שני המקורות וזו הסיבה‬
‫לחזרתיות‪.‬‬
‫גירושין בשל ניאוף הינם סוג של גינוי מצד הבעל‪ ,‬אשר סותרת את הציווי שלא לשפוט‬
‫את רעיך‪.‬‬
‫‪ " 11-19:10‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו הַ תַּ לְמִ ידִ ים 'אִ ם־זֶה מִ שְׁ פַּ ט הָ אִ ישׁ אֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ �א טוֹב ָלקַ חַ ת‬
‫אִ שָׁ ה‪ '.‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם '�א יוּכַל כָּל־אָדָ ם קַ בֵּל אֶ ת־הַ דָּ בָר הַ זֶּה כִּי־אִ ם אֵ לֶּה אֲ שֶׁ ר־נ ִַתּן לָהֶ ם‪"'.‬‬
‫"אלה אשר ניתן להם" דוחה את האפשרות של הישיגים אישיים‪ .‬הרעיון עלול לנבוע ממין‬
‫כת אקסקלוסיבית כדוגמת האיסיים‪ .‬האיסיים נהגו להתחתן רק למטרת רבייה ולא הייתה‬
‫להם כל סיבה להתגרש‪.‬‬
‫"ניתן להם" יכול להתייחס לטקסט חניכה בו ניתנת תורה מיסטורית‪ .‬אם כך‪ ,‬אז ישוע‬
‫הטיף למאמיניו להתנזר ממין‪ ,‬דבר שרמז גם בפאולוס‪ ,‬בעוד שגורל היתר אינו חשוב‪.‬‬
‫‪ " 19:21‬י ֵשׁ סָ ִריסִ ים אֲ שֶׁ ר נוֹלְדוּ כֵן מִ בֶּטֶ ן אִ מָּ ם‪ ,‬וְי ֵשׁ סָ ִריסִ ים הַ מְ ס ָֹרסִ ים עַ ל־י ְדֵ י אָדָ ם‪ ,‬וְי ֵשׁ‬
‫סָ ִריסִ ים אֲ שֶׁ ר סֵ ְרסוּ עַ צְמָ ם לְמַ עַ ן מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫‪80‬ישוע מניח כי בכל נישואין‪ ,‬מאחד ה' בין בני הזוג‪ .‬אולם אם כך הדבר‪ ,‬מדוע בכלל יש גירושין?‬
‫‪115‬‬
‫האזכור התנ"כי הרגיל הוצא מהקשרו‪ .‬ישעיהו ‪ " 5-56:3‬הַ בְדֵּ ל יַבְדִּ י ַלנִי י ְהו ָה‪ ,‬מֵ עַ ל עַ מּוֹ;‬
‫ו ְאַל‪-‬י ֹאמַ ר הַ סָּ ִריס‪' ,‬הֵ ן אֲ נִי עֵ ץ יָבֵשׁ'‪ .‬כִּי‪-‬כ ֹה אָמַ ר י ְהוָה‪' ,‬לַסָּ ִריסִ ים אֲ שֶׁ ר י ִשְׁ מְ רוּ אֶ ת‪-‬שַׁ בּ ַ‬
‫ְתוֹתי‪,‬‬
‫וּבָחֲ רוּ‪ ,‬בַּאֲ שֶׁ ר חָ פָ צְתִּ י; וּמַ חֲ זִיקִ ים‪ִ ,‬בּב ְִריתִ י‪ .‬וְנ ַָתתִּ י לָהֶ ם ְבּבֵיתִ י וּבְחוֹמ ַֹתי‪ ,‬י ָד ו ָשֵׁ ם‪--‬טוֹב‪ ,‬מִ ָבּנִים‬
‫וּמִ בָּנוֹת‪ :‬שֵׁ ם עוֹלָם אֶ תֶּ ן‪-‬לוֹ‪ ,‬אֲ שֶׁ ר �א יִכּ ֵָרת‪ "'.‬הפסקה אינה מעודדת אנשים לסרס את עצמם‪.‬‬
‫ישעיהו אומר שכל אחד יכול לרשת את מלכות השמים אם רק ידבוק במצוות‪ .‬כל אדם‬
‫המצליח להתעלות על עצמו הופך עצמו לראוי‪ ,‬ויש מקום גם לסריסים‪.‬‬
‫התורה מכנה את הסריסים כטמאים‪ 215 .‬אנשים בעלי איברי מין פגועים אינם רשאים‬
‫להיות כוהנים ‪ 216‬או לקחת חלק בטקסים ציבוריים‪ 217 .‬חז"ל פסקו נגד התנזרות‪ ,‬סירוס‪,‬‬
‫וסגפנות‪ .‬רבי עקיבא השיב לסריס‪" ,‬הדרת פנים זקן‪ ,‬שמחת לבב אשה‪ ,‬נחלת ה' בנים‪ .‬אוי לו‬
‫לאותו האיש דחסר שלשתן ולא עוד‪ ,‬אגודא ומת‪ 218 ".‬מה גם שלו יהפוך הסירוס לדבר‬
‫שבשגרה‪ ,‬הוא יוביל להכחדת האוכלוסייה בדור אחד‪ 81 ,‬רעיון חילוני מעבר לטווח עניינם של‬
‫קנאים‪ .‬לו האמירה הייתה אמיתית ומחייבת‪ ,‬כל מאמין היה רץ להיכנס למלכות השמיים‬
‫בדרך זו‪ .‬כאשר הפכה הנצרות לדת רשמית‪ ,‬היא זנחה את הרעיון‪.‬‬
‫‪F532‬‬
‫‪F534‬‬
‫‪F53‬‬
‫‪F53‬‬
‫‪F80‬‬
‫ישוע לא היה מכריז על סירוס עצמי בתור הדרך להגיע למלכות השמיים‪ ,‬מאחר‬
‫אוֹתהּ נָא ֹף‬
‫ָ‬
‫ומוסריותו לא הייתה פיזית בלבד‪ " :‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כָּל־הַ מִּ סְ תַּ כֵּל בְּאִ שָׁ ה לַחְ מ ֹד‬
‫‪219‬‬
‫נְאָפָ הּ ְבּלִבּוֹ‪".‬‬
‫‪F536‬‬
‫האימפריה הרומית אסרה סירוס‪ ,‬למרות שהפגינה כלפי המנהג סובלנות בפועל‪.‬‬
‫הפילוסופים גינו את המנהג ודעת הקהל לעגה לו‪ .‬על כן לא צפוי שנוצרים יתמכו הם בכך‪.‬‬
‫אולי כל הסיפור הוא משל לזכאות למלכות השמיים דרך התנזרות ממין‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫‪F81‬‬
‫‪ ,19:21‬הקשור רק בעקיפין לנישואין‪ ,‬עולה בהקשר ברור‪ 19:11 .‬משלים את דוקטרינת‬
‫הגירושין‪�'" :‬א יוּכַל כָּל־אָדָ ם קַ בֵּל אֶ ת־הַ דָּ בָר הַ זֶּה כִּי־אִ ם אֵ לֶּה אֲ שֶׁ ר־נ ִַתּן לָהֶ ם‪ 19:13 ".‬עוסק‬
‫בשאלת הילדים‪.‬‬
‫‪ 19:14‬כאשר תלמידיו של ישוע אסור על אנשים להביא את לידיהם בכדי שישוע יתפלל‬
‫בעבורם‪ ,‬ישוע אמר"הַ נִּיחוּ ַלי ְ ָלדִ ים ו ְאַל־תִּ מְ נָעוּם מִ בּוֹא אֵ לָי כִּי לְאֵ לֶּה מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫התיאור כלשונו הינו תמוה‪ ,‬בהתחשב בכך שמתי ‪ 6‬מציין רק תפילה אחת שהוצעה בידי‬
‫ישוע‪ ,‬ו‪ 6:8‬אוסר להתפלל בשביל משהו נחפץ )כמו בריאותם של ילדים(‪ .‬למעשה‪ ,‬אלה‬
‫מסורות שונות בתכלית‪ .‬בדמות אלוהית‪ ,‬היה מצופה מישוע שיניח את ידיו על ראש הילדים‬
‫ולא יותר‪ .‬הבקשה שיתפלל חושפת אותו כל יותר ממטיף‪ ,‬שכנראה שבכך עסקה המסורת‬
‫הראשונית בישוע‪ .‬מדוע שימנעו תלמידיו של ישוע מילדים לבוא אליו לאור הנאמר ב‪ 11:25‬ו‪-‬‬
‫‪ ?18:3‬אחרת‪ ,‬ניתן היה לצפות שתלמידיו של ישוע ירחיקו ממנו נשים וילדים‪ .‬אשתו של רבי‬
‫עקיבא לא הורשתה לגשת אליו‪ ,‬ככל הנראה בשל המראה שלה‪ ,‬ולא בשל מינה‪ 220 .‬ילדים לא‬
‫הורשו להיכנס לבית המקדש‪ ,‬אותו השוותה האלגוריה הנוצרית לישוע‪ ,‬ומשמעות נוספת‬
‫עלולה להיות שבשונה מבית המקדש‪ ,‬כל אדם רשאי לבוא לישוע‪.‬‬
‫‪F537‬‬
‫‪ַ '" 17-19:16‬רבִּי‪ ,‬מַ ה הַ טּוֹב אֲ שֶׁ ר אֶ עֱ שֶׂ ה ו ְאֶ קְ נֶה חַ יֵּי עוֹ ָלם?' ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָ יו 'מָ ה־זֶּה תִּ שְׁ אָ ֵלנִי‬
‫עַ ל־הַ טּוֹב? אֵ ין־טוֹב כִּי אִ ם־אֶ חָ ד ו ְהוּא הָ אֱ �הִ ים‪"'.‬‬
‫‪81‬קשה לדמיין שמטרתו של ישוע הייתה להוביל את הנותרים מהמין האנושי לפוליגמיה ומין חסר‬
‫מעצורים‪.‬‬
‫‪82‬אדריאנוס אסר את ברית המילה‪ ,‬כאשר חשב שמדובר בסירוס‪ -‬הייתה זו אחת הסיבות למרד בר‬
‫כוכבא‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫האם טוב ה' הינה באמת סיבה לא לעשות גמילות חסדים? הגרסה הסינודית הינה‬
‫אֵ‬
‫הגיונית יותר‪" :‬מַ דּוּעַ קָ ָראתָ לִּי טוֹב?" לוקס ‪ 18:19‬גם הוא רושם "מַ דּוּעַ קָ ָראתָ לִּי טוֹב? ין‬
‫טוֹב כִּי אִ ם־אֶ חָ ד ו ְהוּא הָ אֱ �הִ ים‪ ".‬יש כאן משחק מילים בלטינית בין המילה ‪chrestos‬‬
‫שמשמעותה "טוב" לבין המילה ‪ – Christos‬המשיח‪.‬‬
‫ישוע אינו טוען לטובו של ה'‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫‪F82‬‬
‫‪ 17-19:16‬נראים כתוספת בלתי ברורה במה שאחרת מהווה דיאלוג זורם‪ :‬השאלה‬
‫והתשובה‪" .‬מה הוא הטוב?" הינה סוגיה פילוסופית רווחת‪ ,‬המזכירה את פונטיוס פילאטוס‪.‬‬
‫"מי הוא טוב?" היה ככל הנראה רעיון פופולארי לא פחות עליו דנו רבות גנוסטים‬
‫ופוליתיאיסטים‪.‬‬
‫‪ 24-19:16‬אִ ם־חֶ ְפצְ� לָבוֹא לַחַ יִּים שְׁ מ ֹר אֶ ת־הַ מִּ צְוֹת‪ ..‬אִ ם־חֶ פְ צְ� לִהְ יוֹת שָׁ לֵם לֵ� מְ כ ֹר‬
‫ת־רכֻשְׁ � וְנ ַָתתָּ לעניים‪".‬‬
‫אֶ ְ‬
‫ישוע אומר כי שמירת מצוות היא תנאי לחיי נצח‪ .‬עוני עוזר למי שרוצה שלמות‪ ,‬אך אינו‬
‫הכרחי‪ -‬מה שסותר את דבריו של לוקס על אחרית הימים ‪ ,221‬וזאת עוד בניגוד להבטחתו של‬
‫יוחנן לפיה כל הנוצרים יזכו בחיי נצח‪ 222 .‬האם עלינו להבין שעל כל הנוצרים לחיות בעוני‬
‫ולקיים מצוות?‬
‫‪F538‬‬
‫‪F539‬‬
‫בלוקס‪ ,‬ישוע דורש רק מתלמידיו שימכרו את כל רכושם ‪ ,223‬מה שהגיוני‪ ,‬מאחר שעמיתיו‬
‫הקרובים הם אלה להם הוא יגלה את סודותיו‪ ,‬ועל כן עליהם להתנתק מכל קשר ארצי‬
‫וחומרי‪ .‬אחרת‪ ,‬מדוע נחשב אדם ללא רכוש לרוחני יותר מכל השאר? יום מספר על חלק‬
‫מתושבי אתונה הנכונים לחלק את רכושם‪224 ,‬מעשה אציל ומומלץ‪ ,‬אפילו לזרים‪ .‬יתכן וזהו‬
‫הבסיס לשבחים בבשורה‪.‬‬
‫‪F540‬‬
‫‪F541‬‬
‫המלצתו של ישוע סותרת לא רק את ההיגיון הבריא‪ ,‬אלא אף את התורה עצמה‪ .‬משלי‬
‫‪ֵ " 9-39:8‬ראשׁ ו ָע ֹשֶׁ ר‪ ,‬אַל‪-‬תִּ תֶּ ן‪-‬לִי הַ טְ ִריפֵ נִי‪ ,‬לֶחֶ ם חֻ קִּ י‪ .‬פֶּ ן אֶ שְׂ בַּע‪ ,‬וְכִחַ שְׁ תִּ י‪ .‬ו ְאָמַ ְרתִּ י‪ ,‬מִ י י ְהו ָה‪:‬‬
‫וּפֶ ן‪-‬אִ וּ ֵָרשׁ ו ְ ָגנַבְתִּ י; ו ְתָ פַ שְׂ תִּ י‪ ,‬שֵׁ ם אֱ �הָ י‪ ".‬נראה שהיהודים דאז עמדו במחלוקת קשה מול ישוע‬
‫לגבי היקף הנתינה‪ .‬לא רק ישוע אימץ גישה קיצונית זו‪ .‬נקבע גבול של לא יותר מחמישית‬
‫רכושו של אדם‪ 225 .‬הסנהדרין טיפל בסוגיה מכיוון שרבים ניסו לאלץ את הזולת לחלק את כל‬
‫רכושם‪.‬‬
‫‪F542‬‬
‫הכנסייה קידמה את הוראותיו של ישוע לעם – עם השלכות הפוכות‪ .‬במקום המעשר‬
‫היהודי הפרקטי‪ ,‬הנוצרים המליצו להתחלק בהכל‪ :‬כתוצאה מכך‪ ,‬הצדקה כמעט ונעלמה‪:‬‬
‫כאשר אנשים ניצבים בפני דרישה מוסרית לא מעשית‪ ,‬הם נוטים לדחות אותה על הסף‬
‫במקום לחיות ברגשות אשם תמידיים‪ .‬מוטב להפחית מהדרישות המוסריות עד לכדי הגיון‪.‬‬
‫לוקס ‪ 37-10:25‬ישוע מטיף לקיום מצוות‪ ,‬על אף שאינו מזכיר עושר‪ ,‬ואומר שרעים אינם‬
‫רק יהודים‪ ,‬אלא כל מי שנוהג בך כראוי‪) .‬השומרוני הטוב(‪.‬‬
‫ישוע ממשיך‪ ..." ,‬ו ְהָ י ָה לְ� אוֹצָר בַּשָׁ מָ י ִם ו ְשׁוּב הֲ �ם ו ְהָ ַלכ ְָתּ אַחֲ ָרי‪ ".‬ככל הנראה חלק זו‬
‫הוא תוספת מאוחרת‪ .‬הרי ישוע כבר קבע שחלוקת רכוש אינה הכרח לכניסה למלכות‬
‫השמיים‪ .‬שנית‪ ,‬יהיה זה בעייתי למכור חלקת אדמה בזמן שישוע נמצא בכפרך‪ :‬נדל"ן לא‬
‫היה בזמנו נזיל כמו היום‪ .‬דבר שלישי‪ ,‬יהיה זה נכון לתקן את הכתוב כך ש"הלכת אחרי" יבוא‬
‫לפני "ויהיה לך אוצר בשמיים‪ ".‬מה גם שמדוע על האדם ללכת אחר ישוע אם די בכך שימכור‬
‫‪83‬הכנסיה מעדיפה להתעלם אמירה זו של ישוע‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ולא התנגדה לכינוי לו זכה האפיפיור יוחנן‬
‫ה‪) 23-‬הטוב( כבר במאה ה‪.20‬‬
‫‪117‬‬
‫את רכושו בכדי להיכנס למלכות השמיים? מה עוד יוכל אותו האדם להשיג בהליכה אחר‬
‫ישוע? אין ספק כי כוונת הכותב היא דבקות בכנסיה‪ ,‬שלא הייתה קיימת בימיו של ישוע‪.‬‬
‫כותב הבשורה נראה קרוע בין הוראתו של ישוע לחיות בעוני לבין הרצון הנוצרי להראות‬
‫מכובד ולמשוך תורמים עשירים‪ .‬על כן יוסף הרמתי )מי שקבר את ישוע לאחר צליבתו(‪ ,‬על‬
‫אף שהיה תלמיד של ישוע‪ ,‬לא חילק את רכושו לעניים‪.‬‬
‫‪ 19-19:17‬האדם שואל אילו מצוות‪�" :‬א תִ ְרצָח‪� ,‬א ִתנְאָף‪� ,‬א תִ גְנ ֹב‪� ,‬א תַ עֲ נֶה עֵ ד‬
‫שָׁ קֶ ר‪ַ ,‬כּבֵּד אֶ ת־אָבִי� ו ְאֶ ת־אִ ימֶּ �‪ ,‬ו ְאָהַ בְתָּ ל ְֵרעֲ � כָּמוֹ�‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו הַ בָּחוּר 'אֶ ת־כָּל־אֵ לֶּה‬
‫ְעוּרי וּמֶ ה חָ סַ ְרתִּ י עוֹד?'"‬
‫שָׁ מַ ְרתִּ י מִ נּ ָ‬
‫הסיטואציה תמוהה‪ .‬יהודי צדיק שואל את ישוע אילו מצוות עליו לשמור‪ .‬הוא הכיר את‬
‫המצוות הבסיסיות‪ ,‬והשאלה הינה מפוקפקת‪ .‬מתי לפחות משנה את שואל השאלה מ"חכם"‬
‫בלוקס ‪ 10:25‬לכדי אדם מהשורה‪ .‬לוקס ‪ 18:18‬הוא אף פחות אמין בכך שהוא טוען‬
‫שהשאלה נשאלה בידי מנהיג כלשהוא‪ .‬מדוע זה לא פנה פשוט לרב?‬
‫השאלה הקריטית כאן הינה "מה חסרתי עוד?" הבחור ככל הנראה ציפה מישוע לצטט‬
‫מצווה חדשה שאינה קיימת בתורה‪ .‬אם לא‪ ,‬הוא תמיד יכול היה לשאול רב‪.‬‬
‫יתכן וישוע הוכר כקנאי בעל מערכת ערכים לא שגרתית‪ .‬וככל הנראה היה מדובר בכת‬
‫מוכרת‪ .‬אם ישוע לא השתייך לכת‪ ,‬אז לבחור לא הייתה כל סיבה לצפות לתשובה שונה‬
‫ממנו‪ .‬שאלת השיפור העצמי‪ ,‬כיצד להשיג שלמות‪ ,‬הייתה דבר שבשגרה במוסדות פילוסופיה‬
‫בשיחות שבין מורה לתלמיד‪.‬‬
‫יתכן שלוקס ‪ 27-19:25‬משמר את הטקסט המקורי‪" :‬ו ְהִ נֵּה חָ כָם אֶ חָ ד קָ ם ְלנַסּוֹתוֹ ו ַיּ ֹאמַ ר‬
‫מוֹרה מָ ה־אֶ עֱ שֶׂ ה ו ְאִ ַ‬
‫ְתּ אֵ ת‬
‫ַתּוֹרה?' וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמַ ר 'ו ְאָהַ ב ָ‬
‫ירשׁ חַ יֵּי עוֹלָם?' ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ ָליו 'מַ ה־כָּתוּב בּ ָ‬
‫' ֶ‬
‫ת־רעֲ � כָּמוֹ�"‪ ...‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'כֵּן הֱ שִׁ‬
‫י ְהוֹ ָה אֱ �הֶ י� ְבּכָל־ ְל ָבבְ�‪...‬ו ְאֶ ֵ‬
‫יבוֹת עֲ שֵׂ ה־ז ֹאת ו ֶחְ י ֵה‪ '.‬ו ְהוּא‬
‫ָ‬
‫חָ פֵץ לְהִ צְטַ דֵּ ק ו ַיּ ֹאמֶ ר אֶ ל־י ֵשׁוּעַ 'וּמִ י הוּא ֵרעִ י?‪ "'.‬ישוע משיב במשל אודות השומרוני הטוב‪,‬‬
‫אשר מקדם מוסר אוניברסאלי‪.‬‬
‫מטרת הסיפור היא להראות שמלכות השמיים פתוחה גם לגויים‪ .‬מתי שינה את הסיפור‬
‫בכדי שלא להזכיר את השומרונים‪ .‬ישוע של מתי‪ ,‬אשר סרב לרפא את האישה הכנענית‬
‫ואסר על השליחים לבקר בערים נוכריות‪ ,‬רצה נצרות ליהודים בלבד‪.‬‬
‫ְעוּרי‪ ".‬על אילו נעורים מדובר אם מדובר‬
‫הבחור במתי מצהיר " אֶ ת־כָּל־אֵ לֶּה שָׁ מַ ְרתִּ י מִ נּ ָ‬
‫בבחור צעיר? הנצרות הייתה מודעת לבעיה זו ולכן ישנם כתובים בהם "נעורי" אינם מוזכרים‪.‬‬
‫בלוקס‪ ,‬השאלה לא באה מכיוון בחור צעיר‪ ,‬אלא מכיוון שליט‪ ,‬או חכם‪ .‬כאשר לווה מתי את‬
‫הפסוק מלוקס‪ ,‬הוא שינה אותו לבחור צעיר‪ ,‬אך עדיין דמיין אדם בוגר כאשר כתב "מנעורי‪".‬‬
‫‪ 19:19‬מוסיף מצווה‪ " :‬ו ְאָהַ בְתָּ ל ְֵרעֲ � כָּמוֹ�‪ ".‬מדוע השמיט זאת לוקס אם הוא היה‬
‫המקור? מתי שואף להבדיל בין הזרם שלו לבין הפרושים ויתר היהודים‪ ,‬והציג את מצוותו‬
‫בתור אידיאל‪ .‬מוקדם יותר הציע ישוע שלו דרך נוספת להגיע לשלמות‪ :‬חלוקת רכוש‪.‬‬
‫השתיים קשורות אחת לשניה‪ :‬אדם שאוהב את הזולת כעצמו באמת יתיר להם להשתמש‬
‫ברכושו‪ -‬ועל כן הוא מחלק אותו‪.‬‬
‫רשימת המצוות אינה דתית‪ :‬דבר אותו קיבל אף העורך הנוצרי‪ .‬המצוות לאהוב את ה'‬
‫והשבת אינן כלולות‪ .‬הבחירה השרירותית בין המצוות )לא המנהיג ולא הבחור הצעיר הצדיק‬
‫היו נכונים לגנוב( גם היא מרמזת על היכרות שטחית ביותר עם היהדות‪ .‬על כן סביר שגרסתו‬
‫של לוקס היא המקורית‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫‪ " 19:23‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם קָ שֶׁ ה לֶעָ שִׁ יר לָבוֹא אֶ ל־מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫ישוע מאשר כי העושר עצמו אינו מכשול שלא ניתן לעבור בדרך למלכות השמיים‬
‫)"קשה" לא "בלתי אפשרי"(‪ ,‬אך הוא יהווה מטרד‪ .‬הילל אמר "מרבה נכסים מרבה‬
‫‪226‬‬
‫דאגות‪".‬‬
‫‪F 543‬‬
‫הבודהיזם מנסח זאת כך‪" :‬החמדנים לא יגיעו לגן העדן‪ 227 ".‬לא מדובר בכמות הכסף‬
‫שיש לאדם‪ ,‬אלא בעד כמה מסית העושר את דעתו מעבודת ה'‪ .‬הרי אדם עני דואג לכסף לא‬
‫פחות מאדם עשיר‪.‬‬
‫‪F54‬‬
‫הרעיון תואם את המסורת היהודית‪" :‬לא כולם זכאים לשני שולחנות‪ 228 ".‬כלומר לא כולם‬
‫מסוגלים לשלב בין הרוח לחומר‪.‬‬
‫‪F54‬‬
‫תומא הגנוסטי מתייחס לסוגיה אחרת‪" :‬אשר העשיר‪ ,‬ימלך נא‪ ,‬ואשר הכוח בידו ינח‬
‫נא‪229 ".‬העושר מקבל כאן משמעות מיסטית של ידע‪ .‬בדומה‪" ,‬ברב כח ועושר נברא‬
‫‪230‬‬
‫האדם‪".‬‬
‫‪F546‬‬
‫‪F547‬‬
‫‪'" 19:24-25‬קֵ ל ַלגָּמָ ל לַעֲ ב ֹר ְבּנֶקֶ ב הַ מַּ חַ ט מִ בּ ֹא עָ שִׁ יר אֶ ל־מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים'‪ .‬ו ְהַ ַתּלְמִ ידִ ים‬
‫כְּשָׁ מְ עָ ם ז ֹאת הִ שְׁ תּוֹמֲ מוּ מְ א ֹד ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'מִ י אֵ פוֹא יוּכַל לְהִ וָּשֵׁ עַ ?'"‬
‫משל הגמל רומז כי אדם עשיר אינו יכול להיכנס למלכות השמיים‪ .‬ישוע מפליג כאן מעבר‬
‫לנאמר ב‪ ,19:23‬שם נאמר כי זה רק קשה‪.‬‬
‫תורות חדשות נוטות להיות קיצוניות‪ ,‬מכיוון שלאלו טרם היה זמן להתאים עצמן‬
‫למציאות‪ .‬על אף שישוע ותלמידיו ויתרו על כסף‪ ,‬רכוש‪ ,‬ועבודה למחייתם‪ ,‬הם לא השתחררו‬
‫מאלה כליל‪ .‬הם היו תלויים בנדבות ‪ 231‬מצד מי שלא זנחו את דפוס החיים התקין‪ .‬ישוע אינו‬
‫במעמד בו ראוי שיכנה את הפרושים כצבועים‪.‬‬
‫‪F548‬‬
‫המטאפורה הייתה רווחת במקום אחר‪ ,‬על כן "א"ל דלמא מפומבדיתא ‪ 84‬את דמעיילין‬
‫פילא בקופא דמחטא‪ 232 ".‬האמירה עלולה להתייחס לגישתם הפלפלנית לכתבי הקודש‪.‬‬
‫בדומה‪" ,‬בחלום איש אינו רואה פיל דרך נקב המחט‪ .‬בחלום רואים אנו רק את מה שהגינו בו‬
‫‪233‬‬
‫במשך היום‪".‬‬
‫‪F83‬‬
‫‪F549‬‬
‫‪F50‬‬
‫מדוע הופתעו התלמידים? " �א תּוּכְלוּ עֲ בוֹד אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים ו ְאֶ ת־הַ מָּ מוֹן‪ 234 ".‬אולי הניסוח‬
‫הראשוני שבלבל את התלמידים שונה‪ .‬שאלתם‪" ,‬מי יינצל?" אינה במקומה‪ ,‬מאחר שהיו‬
‫מעט מאוד עשירים בחוגו הקרוב של ישוע‪ ,‬והטענה כי עשירים לא יזכו לחיי נצח לא הייתה‬
‫רלוונטית למרבית חסידיו‪ .‬דבריו של ישוע הופכים להגיוניים בהקשר של אמירתו הקודמת‪,‬‬
‫לפיה ילדים‪ ,‬ולא חכמים )עשירים בידע( הם שיזכו לישועה‪ .‬התלמידים הופתעו מאחר שהם‬
‫סברו שהפרושים עתירי הידע כן יזכו למקום במלכות השמיים‪.‬‬
‫‪F51‬‬
‫יתכן והטקסט מרחיב על פתגם כדוגמת‪" ,‬לבבות הקדמונים היו פתוחים לידע כאולם‬
‫רחב‪ .‬מאוחר יותר היו אנשים פתוחים כחדר‪ ,‬וכיום לבבותינו – כנקב המחט‪ 235 ".‬במקרה זה‪,‬‬
‫משמעות האמירה היא "קל יותר לאדם הבור להשיג את הידע הדרוש )פיל הידע העובר דרך‬
‫רצונם ללמוד‪ ,‬אשר רחב כנקב המחט( מאשר לאדם המשכיל )המלא בידע כוזב( להיכנס‬
‫למלכות השמיים‪".‬‬
‫‪F52‬‬
‫‪84‬אתר מקומה של ישיבה מפורסמת‪ ,‬שנודעה בהשכלתה‬
‫‪119‬‬
‫‪" 19:26‬וַיַּבֶּט־בָּם י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר לָהֶ ם 'מִ ְבּנֵי אָדָ ם י ִפָּ לֵא הַ דָּ בָר וּמֵ הָ אֱ �הִ ים �א י ִפָּ לֵא‬
‫כָל־דָּ בָר‪"'.‬‬
‫העשירים אינם מסוגלים להציל את עצמם‪ ,‬אך ה' מסוגל להצילם אם ירצה בכך‪ .‬פרשנות‬
‫שכזו לא רק שסותרת את ‪ 19:23‬אלא שאין לה כל משמעות בהקשר זה‪ .‬האם הישועה לא‬
‫תלויה במעשי האדם בעולם?‬
‫‪" 28-19:27‬וַיַּעַ ן פֶּ טְ רוֹס ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'הֵ ן אֲ נַחְ נוּ עָ ַזבְנוּ אֶ ת־הַ כּ ֹל וַנֵּלֶ� אַחֲ ֶרי� וּמַ ה־יִּהְ י ֶה‬
‫חֶ לְקֵ נוּ?' ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֲ לֵיהֶ ם 'אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם אַ תֶּ ם הַ ה ֹ ְלכִים אַחֲ ָרי בְּהִ תְ חַ דֵּ שׁ הַ בּ ְִריאָה כַּאֲ שֶׁ ר‬
‫י ֵשֵׁ ב בֶּן־הָ אָדָ ם עַ ל־כִּסֵּ א כְבוֹדוֹ גַּם־אַ תֶּ ם תֵּ שְׁ בוּ עַ ל־שְׁ נֵים עָ שָׂ ר כִּסְ אוֹת לִשְׁ פּ ֹט אֶ ת־שְׁ נֵים עָ שָׂ ר‬
‫שִׁ בְטֵ י י ִשְׂ ָראֵ ל‪"'.‬‬
‫מתי ‪" 20:20‬אָז נִגְּשָׁ ה אֵ לָיו אֵ ם ְבּנֵי ַזבְדַּ י עִ ם־ ָבּנֶיהָ ו ַתִּ שְׁ תַּ חוּ לוֹ ְלבַקֵּ שׁ מִ מֶּ נּוּ דָּ בָר‪...‬‬
‫ְכוּת�'‪ ...‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ‬
‫'אֱ מָ ר־נָא וְי ֵשְׁ בוּ שְׁ נֵי־ ָבנַי הָ אֵ לֶּה אֶ חָ ד לִימִ ינְ� ו ְאֶ חָ ד לִשְׂ מ ֹאלְ� בְּמַ ל ֶ‬
‫‪236‬‬
‫אֵ‬
‫מֵ‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר‪'...‬ו ְשֶׁ בֶת לִימִ ינִי וְלִשְׂ מ ֹאלִי אֵ ין ְבּי ָדִ י לְתִ ָתּה ִבּל ִ‬
‫ְתּי לַאֲ שֶׁ ר הוּכַן לָהֶ ם ת אָבִי‪ "'.‬אולם‬
‫ישוע בדיוק הבטיח את אותו הדבר לתלמידיו‪.‬‬
‫‪F53‬‬
‫על פי יוחנן‪ ,‬פטרוס היה תלמידו של המטביל לפני שישוע קרא לו‪ .‬על כן הוא כבר עזב‬
‫את כל רכושו מאחור‪ ,‬ולא עשה זאת בעבור ישוע‪ .‬מצד שני‪ ,‬תיאורים אחרים מזכירים את‬
‫חמתו של פטרוס בביתו בכפר נחום‪ ,‬כך שהוא לא זנח הכל‪.‬‬
‫"ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֶ ַ‬
‫ל־תּלְמִ ידָ יו 'אִ ישׁ כִּי־י ַחְ פּ ֹץ ָל ֶלכֶת אַחֲ ַרי יְכַחֵ שׁ בְּעַ צְמוֹ וְנָשָׂ א אֶ ת־צְלוּבוֹ ו ְהָ לַ�‬
‫אַחֲ ָרי‪ .‬כִּי הֶ חָ פֵץ לְהַ צִּיל אֶ ת־נַפְשׁוֹ תּ ֹאבַד נַפְשׁוֹ מִ מֶּ נּוּ ו ְהַ מְ אַ בֵּד נַפְשׁוֹ לְמַ עֲ נִי הוּא י ִמְ צָאֶ נָּה‪237 "'.‬על‬
‫פטרוס היה כבר לדעת ששכרו יבוא במלכות השמיים‪ .‬ישוע מבטיח לתלמידיו ‪238‬יותר משהוא‬
‫מבטיח למאמיניו ‪ 239‬בעבור אותן ההקרבות‪.‬‬
‫‪F54‬‬
‫‪F5‬‬
‫‪F56‬‬
‫התלמידים אינם רשאים לשפוט‪ " :‬אַל־תִּ שְׁ פ ֹטוּ לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר �א ִתּשָׁ פֵטוּ‪ ".‬ישוע עצמו הינו‬
‫שופט המפר את דברו‪.‬‬
‫"כס כבודו" הנו ככל הנראה שגיאה של עורך מאוחר‪ ,‬מאחר ודניאל מבטיח שבן האדם‬
‫יזכה להוד והדר מה'‪ .‬אולם אלה אינם שלו‪.‬‬
‫היו ‪ 13‬שבטים‪ ,‬מאחר ויוסף התפצל לשניים‪ ,240 ,‬בניגוד ל‪ 12‬השליחים‪ .‬יום הדין אינו‬
‫מיועד לישראל בלבד אלא לכל העמים‪ ,‬כך שמספר השבטים אינו רלוונטי בחישוב מספר‬
‫כסאות המלכות‪.‬‬
‫‪F 57‬‬
‫דניאל תאר את יום הדין כזה המתנהל בידי סנהדרין‪ ,‬כלומר מנוהל בידי שופטים‬
‫מרובים‪ .‬רעיון זה מתנגש עם מושג האל השופט היחיד‪ .‬קהילה קטנה ונרדפת התענגה על‬
‫המחשבה שיום יבוא והיא תשפוט את תוקפיה‪ .‬האיסיים גם הם פיתחו מוטיב זה וציפו‬
‫מכוהניהם להפוך לשופטים בעולם הבא‪.‬‬
‫רעיון הכס המלכותי הינו פרימיטיבי למדי‪ .‬ישוע אומר לצדוקים‪ " ,‬כִּי בִּתְ חִ יַּת הַ מֵּ ִתים‬
‫�א־י ִשְׂ אוּ נָשִׁ ים ו ְ�א תִ נָּשֶׂ אנָה כִּי י ִהְ יוּ כְּמַ לְאֲ כֵי אֱ �הִ ים בַּשָׁ מָ י ִם‪ 241 ",‬מה שמרמז כי העולם הבא‬
‫אינו גשמי‪ .‬בעיני הרמב"ם ‪ ,242‬המושג "כסא כבודו" מציין בתורה את מהות ממלכת ה'‪ .‬כל‬
‫דבר או מקום המסומן בידי ה' מכונה בתואר 'כסא כבודו'‪ .‬לו היה ישוע אלוהי‪ ,‬אז כסא כבודו‬
‫היה ממלכת יהודה‪" .‬כַּאֲ שֶׁ ר י ֵשֵׁ ב בֶּן־הָ אָדָ ם עַ ל־כִּסֵּ א כְבוֹדוֹ" בהקשר זה מרמז כי ישוע ירכוש‬
‫את טבעו האלוהי במועד מאוחר יותר‪ ,‬וכי הוא לא ניחן בו מאז ומעולם‪.‬‬
‫‪F 58‬‬
‫‪F59‬‬
‫‪120‬‬
‫יתכן וישוע דיבר על בן האדם העתיד לבוא‪ ,‬ולא על עצמו‪ .‬בעקבות דניאל‪ ,‬הוא הבטיח‬
‫לשליחים את מושב השופטים האניגמטי אותם הבטיח הדינאל לצדיקים‪ .‬מה גם שבתור‬
‫יהודי‪ ,‬דניאל לעולם לא היה מעניק את מושב השופטים לשליחים‪.‬‬
‫הכנסיה עשתה שימוש בתיאוריו של דניאל " חָ זֵה הֲ ו ֵית‪ ,‬עַ ד דִּ י כ ְָרסָ ו ָן ְרמִ יו‪ ...‬דִּ ינָא י ְתִ ב‪,‬‬
‫ו ְסִ ְפ ִרין פְּתִ יחוּ‪243 "..‬על מנת להראות שלהק יש מספר מצבים‪ ,‬שאחד מהם הוא ישוע‪ ,‬שעבורו‬
‫‪244‬‬
‫הוכנו כסאות המלכות‪ ,‬על אף שאלה למעשה נועדו לפקידי הדין המרובים שנכחו במשפט‪.‬‬
‫בברית החדשה מיועדים הכסאות לשליחים‪.‬‬
‫‪F560‬‬
‫‪F561‬‬
‫הסתירה בין חזון דניאל פרק ‪ 7‬לבין הבשורה נמשך‪ " :‬חָ זֵה הֲ ו ֵית עַ ד דִּ י קְ טִ ילַת חֵ יו ְָתא‪...‬‬
‫וּשְׁ אָר‪ ,‬חֵ יו ָָתא‪ ,‬הֶ עְ דִּ יו‪ ,‬שָׁ לְטָ נְהוֹן‪ ...‬וּמַ לְכוּתָ א‪ ...‬י ְהִ יבַת‪ ,‬לְעַ ם קַ דִּ ישֵׁ י עֶ לְיוֹנִין‪ ".‬לא ישוע ולא‬
‫השליחים מעורבים בתיאור‪.‬‬
‫"העם הקדוש" הוא היהודים‪ ,‬הניצבים בפני ארבע מפלצות‪ ,‬בכוונה לארבע ממלכות‪.‬‬
‫" ו ְאַ תָּ ה דָ נִיֵּאל‪ ,‬סְ ת ֹם הַ דְּ ב ִָרים ו ַחֲ ת ֹם הַ סֵּ פֶ ר‪--‬עַ ד‪-‬עֵ ת קֵ ץ‪ 245 ".‬הנוצרים מבססים חלק ניכר‬
‫מהשקפותיהם על העולם הבא על ספר מפוקפק זה‪ ,‬אשר אינו נכלל בתורה‪.‬‬
‫‪F 562‬‬
‫‪" 19:29‬וְכָל־אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר עָ זַב בָּתִּ ים ‪ ...‬לְמַ עַ ן שְׁ מִ י‪ ..‬חַ יֵּי עוֹלָם י ִָירשׁ‪".‬‬
‫ישוע לא היה משתמש בנוסחא של "למען שמי"‪ ,‬אשר נוצלה בהרחבה בספרות הנוצרית‪.‬‬
‫ישוע הציע כי יש דרכים אחרות להגיע אל מלכות השמיים‪ 246 .‬יתכן וזוהי תוכחה מאוחרת‬
‫כלפי צליינים נוצרים‪.‬‬
‫‪F563‬‬
‫‪ " 19:30‬ו ְאוּלָם ַרבִּים מִ ן־הָ ִראשׁוֹנִים י ִהְ יוּ אַחֲ רוֹנִים וּמִ ן־הָ אַחֲ רוֹנִים ִראשׁוֹנִים‪".‬‬
‫מתי ממשיך להדגיש את חשיבותם של היהודים‪ ,‬אליהם דיבר ה' ראשונים‪ .‬אחרונים הם‬
‫הנוצרים‪ .‬ככל הנראה הפרושים הם הראשונים והנוצרים הם האחרונים‪ ,‬אולם אין זה סביר‬
‫שהקנאים הארגסיביים והאפוקליפטיים החשיבו עצמם אחרונים‪ .‬הפסוקים הבאים ‪ 247‬גם הם‬
‫מצביעים לכך שנוצרים גויים הם האחרונים‪ ,‬וכך גם הכתוב בלוקס " ו ְהִ נֵּה י ֵשׁ אַחֲ רוֹנִים אֲ שֶׁ ר‬
‫י ִהְ יוּ ִראשׁוֹנִים ו ְִראשׁוֹנִים אֲ שֶׁ ר י ִהְ יוּ אַחֲ רוֹנִים‪ 15-20:1 85 248 ".‬משל הפועלים בכרם‪ :‬מי שעבד‬
‫שעה אחת בלבד קיבל שכר עבודה יומי‪ .‬בעל הכרם שילם יותר למי שעבדו פחות‪ ,‬ומי שעבדו‬
‫יותר קיבלו את השכר עליו הוסכם תחילה‪.‬‬
‫‪F 564‬‬
‫‪F84‬‬
‫‪F56‬‬
‫המשל קובע כי האדון רשאי לשלם‪ -‬וה' רשאי להציל‪ -‬כל מי שראוי בעיניו‪ .‬כחלק‬
‫מהנרטיב היהודי במתי‪ ,‬למשל אין כל הגיון‪ .‬אולם הנוצרים היו צריכים להראות כי הם אכן‬
‫יכולים לבוא קודם ליהודים‪.‬‬
‫האדון שמר את מילתו עם הכלל‪ ,‬על אך שחלק סיימו בלתי מרוצים‪ .‬אפילו וורסיה‬
‫מאוחרת זו אינה מצדיקה את הקביעה כי ה' זנח את היהודים לטובת הנוצרים‪ .‬הטוב ביותר‬
‫שיכל הסופר לקוות לו היה שוויון‪ .‬מה גם‪ ,‬שכולם כן נאלצו לעמול )ככל הנראה לשמור‬
‫מצוות‪(.‬‬
‫משל זה נבנה על בסיס מוטיב פופולארי‪ 249 .‬המלך )או האדון( מזהה פועל אחד בכרם‬
‫כעובד מנוסה‪ ,‬ומחליט לבלות עימו את היום‪ .‬בסוף היום‪ ,‬משלם המלך לפועל את אותו השכר‬
‫‪F56‬‬
‫‪85‬פסוק זה היה מתאים לו היה ממוקם בסיום למשל האומר כי אין זה כדאי לקחת מקום ראשון לפני‬
‫אורחים אחרים‪ ,‬על מנת שלא תמצא עצמך אחרון בתור‪ ,‬לוקס ‪.14:7-11‬‬
‫‪121‬‬
‫שנתן לשאר הפועלים שעבדו‪ .‬יתר הפועלים מוחים כי הוא עבד רק שעתיים אולם קיבל שכר‬
‫יומי מלא‪ .‬המלך משיב כי הפועל עשה יותר בשעתיים משהם עשו בכל היום‪.‬‬
‫‪ " 20:16‬כֵּן י ִהְ יוּ הָ אַחֲ רוֹנִים ִראשׁוֹנִים ו ְהָ ִראשׁוֹנִים י ִהְ יוּ אַחֲ רוֹנִים )כּ ַ‬
‫ִי־רבִּים הֵ ם הַ קְּ רוּאִ ים‬
‫וּמְ עַ טִּ ים הַ נִּבְחָ ִרים(‪".‬‬
‫הפסוק אינו קשור במקור למשל הקודם לו‪ ,‬אלא מוכנס כמסקנה‪ .‬ההגיון כאן הינו רעוע‪:‬‬
‫כל הפועלים קיבלו שכר זהה‪ ,‬כך שאיש מהם אינו באמת ראשון או אחרון‪ .‬הן המשל והן‬
‫המסקנה מגיעים מהקשרים שונים‪ 19:30250 ,‬ו‪.22:14251 -‬‬
‫‪F567‬‬
‫‪F568‬‬
‫"כּ ַ‬
‫ִי־רבִּים הֵ ם הַ קְּ רוּאִ ים וּמְ עַ טִּ ים הַ נִּבְחָ ִרים" יכול להתכוון ליהודים ככלל‪ ,‬לחסידיו של‬
‫מתי‪ ,‬לנוצרים מהשורה או לגנוסטים‪ .‬אולם אין כל הגיון בשיוך האמירה יהודים ונוצרים‪ ,‬מכיון‬
‫שכל היהודים נבחרו אף בידי ישוע‪ ,‬למרות שרק מעטים מהם נענו לקריאתו‪ .‬פסוק זה אינו‬
‫נמצא בגרסאות רבות של מתי‪.‬‬
‫‪ " 20:28‬כַּאֲ שֶׁ ר בֶּן־הָ אָדָ ם �א בָא לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר־י ְשָׁ ְרתוּהוּ כִּי אִ ם־לְשָׁ ֵרת וְלָתֵ ת אֶ ת־נַפְ שׁוֹ כּ ֹפֶ ר‬
‫ַתּחַ ת ַרבִּים‪".‬‬
‫בתוספת מאוחרת נוספת‪ ,‬ישוע מכנה עצמו 'בן האדם'‪ ,‬תואר הרווח בתוספות‪' .‬משרת'‬
‫מצביע לנבואת ישעיהו‪ .‬אין זה סביר שדוקטרינת 'הגאולה בזכות קורבן אדם' הגיע מכיתתו‬
‫של מתי היהודי‪ ,‬והיא מאפיינת את הלך הרוח הנוכרי בנצרות‪.‬‬
‫הבשורות מתארות רגעים רבים בהם ישוע אכן זכה לשירותם של אחרים‪ :‬חמתו של‬
‫‪252‬‬
‫פטרוס‪ ,‬האישה שניגבה את רגליו בשערה‪ ,‬עליה אמר ישוע‪ " ,‬טוֹב עָ שְׂ ָתה עִ מָּ דִ י‪".‬‬
‫‪F569‬‬
‫‪" 32-20:30‬ו ְהִ נֵּה שְׁ נֵי־עִ ו ְִרים י ֹשְׁ בִים עַ ל־י ַד הַ דָּ ֶר� וַיִּשְׁ מְ עוּ כִּי י ֵשׁוּעַ עֹבֵר וַיִּצְעֲ קוּ לֵאמ ֹר‪...‬‬
‫'אֲ דֹנֵינוּ חָ נֵּנוּ־נָא בֶּן־דָּ ו ִד‪ '.‬וַיַּעֲ מ ֹד י ֵשׁוּעַ וַיִּקְ ָרא לָהֶ ם ו ַיּ ֹאמַ ר 'מַ ה־תִּ ְרצוּ שֶׁ אֶ עֱ שֶׂ ה ָלכֶם?'"‬
‫האם ישוע באמת לא ידע מה רוצים ממנו העוורים?‬
‫‪" 3-21:1‬וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר קָ ְרבוּ לִירוּשָׁ ַלי ִם ו ַ יָּב ֹאוּ בֵית־פַּ גֵי אֶ ל־הַ ר הַ זֵּיתִ ים‪ ,‬וַיִּשְׁ לַח י ֵשׁוּעַ שְׁ נַי ִם‬
‫סוּרה ו ְעַ י ִר‬
‫מִ ן־הַ תַּ לְמִ ידִ ים‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'לְכוּ אֶ ל־הַ כְּפָ ר אֲ שֶׁ ר מִ מוּ ְלכֶם שָׁ ם תִּ מְ צְאוּ אָתוֹן אֲ ָ‬
‫עִ מָּ הּ‪ .‬הַ תִּ ירוּ א ֹתָ ם ו ַהָ בִיאוּ אֵ לָי‪ .‬וְכִי־י ֹאמַ ר אִ ישׁ אֲ לֵיכֶם דָּ בָר ו ַאֲ מַ ְר ֶתּם 'הָ אָדוֹן צ ִָרי� לָהֶ ם וּמִ יָּד‬
‫י ְשַׁ לְּחֵ ם‪"''.‬‬
‫ישוע לא היה מכנה את עצמו 'אדון'‪ ,‬תורה שנתנו לו הנוצרים הגויים‪.‬‬
‫ישוע יודע כי הבעלים יתנגד‪ .‬מדוע שיאמין להסברם של השליחים? אילו אמירת משפט‬
‫כגון "האדון זקוק להם" הייתה מספקת בכדי לקחת כל העולה על רוחך‪ ,‬ניתן לצפות כי‬
‫מרבית החמורים ביהודה היו מחליפים ידיים לעיתים תכופות‪ .‬אפילו בחברה התמימה של אז‪,‬‬
‫דבר שכזה לא היה צולח‪.‬‬
‫מעניין לראות שבלוקס ‪ 19:33‬שואל בעל החמור בנימוס את השליחים מדוע הם לוקחים‬
‫את חמורו‪ ,‬במקום לפעול באלימות המצופה‪.‬‬
‫‪ 5-21:4‬לאחר כניסת הניצחון של ישוע לירושלים‪ " .‬וְכָל־ז ֹאת הָ י ָָתה לְמַ לּאת מַ ה־שֶׁ נֶּאֱ מַ ר‬
‫ְבּי ַד הַ נָּבִיא לֵאמ ֹר‪' :‬אִ מְ רוּ ְלבַת־צִיּוֹן הִ נֵּה מַ ְלכֵּ� י ָבוֹא ָל� עָ נִי ו ְרֹכֵב עַ ל־חֲ מוֹר ו ְעַ ל־עַ י ִר‬
‫בֶּן־אֲ ת ֹנוֹת‪"'.‬‬
‫‪122‬‬
‫הכותב מדמיין את ישוע היושב בו זמנית על שני חמורים‪ " ,‬ו ַ ָיּבִיאוּ אֶ ת־הָ אָתוֹן ו ְאֶ ת־הָ עַ י ִר‬
‫ו ַ יָּשִׂ ימוּ עֲ לֵיהֶ ם אֶ ת־ ִבּגְדֵ יהֶ ם ו ַיּוֹשִׁ יבֻהוּ עֲ לֵיהֶ ם‪ 253 ".‬למרות שמדובר על 'בגדיהם' בלשון רבים‪,‬‬
‫'עליהם' כנראה שמתייחס לחפץ אחד‪ .‬מדוע שמו השליחים בגדים על שני החמורים‪ ,‬ומדוע‬
‫בכלל היה צורך בשני חמורים אם ישוע רכב רק על אחד? זכריה ‪ " 9:9‬גִּילִי מְ א ֹד בַּת‪-‬צִיּוֹן‪,‬‬
‫הָ ִריעִ י בַּת י ְרוּשָׁ ַלִם‪ ,‬הִ נֵּה מַ ְלכֵּ� י ָבוֹא לָ�‪ ,‬צַדִּ יק ו ְנוֹשָׁ ע הוּא; עָ נִי ו ְרֹכֵב עַ ל‪-‬חֲ מוֹר‪ ,‬ו ְעַ ל‪-‬עַ י ִר בֶּן‪-‬‬
‫אֲ ת ֹנוֹת‪ ".‬כותב הבשורה הבין את "בת ציון" בתור תושבים‪ ,‬ולא בתור דימוי לירושלים‪.‬‬
‫הרכיבה בזכריה הינה במשמעות של שלטון‪ :‬המשיח יגיע לירושלים כמנצח‪ ,‬ולא כמי שעומד‬
‫להיצלב‪ .‬הכותב פרש באופן מילולי את החזרה הספרותית באזכור החמור השני בדברי‬
‫זכריה‪ .‬המאורע כולו נראה משעשע לאור ציטוטו של ישוע לפיו‪" ,‬לא יוכל איש לרכב על שני‬
‫‪254‬‬
‫סוסים‪".‬‬
‫‪F570‬‬
‫‪F 571‬‬
‫זכריה ‪" 9:10‬ו ְהִ כ ְַרתִּ י‪ֶ -‬רכֶב מֵ אֶ ְפ ַרי ִם‪ ,‬ו ְסוּס מִ ירוּשָׁ ַלִם‪ ,‬וְנִכ ְְר ָתה קֶ שֶׁ ת מִ לְחָ מָ ה‪ ,‬ו ְדִ בֶּר שָׁ לוֹם‬
‫לַגּוֹי ִם‪ ".‬לא ניתן לשייך נבואה זו לתקופה שבדיוק קדמה לחורבן בית המקדש וירושלים בידי‬
‫‪86‬‬
‫הרומאים‪.‬‬
‫‪F85‬‬
‫זכריה ‪ " 13-9:11‬גַּם‪-‬אַ תְּ ‪...‬מִ שְׁ נֶה אָ שִׁ יב ָל�‪ .‬כִּי‪-‬דָ ַרכְתִּ י לִי י ְהוּדָ ה‪ ,‬קֶ שֶׁ ת מִ לֵּאתִ י אֶ פְ ַרי ִם‪,‬‬
‫ו ַ‬
‫ְעוֹר ְר ִתּי ָבנַי ִ� צִיּוֹן‪ ,‬עַ ל‪ָ -‬בּנַי ִ� יָוָן; ו ְשַׂ מְ תִּ י�‪ ,‬כְּחֶ ֶרב גִּבּוֹר‪ ".‬בזמנו של ישוע לא ניהלו היהודים‬
‫מלחמה מול יוון‪ .‬נבואתו של זכריה גם שוללת את פניית הנוצרים לעמים אחרים‪.‬‬
‫לוקס ‪ 35-19:29‬בתיאור דומה‪ ,‬ישוע רוכה על חמור אחד‪ .‬כנראה שעורך נוכרי של ספר‬
‫מתי ניסה ליצור הרמוניה עם הכתוב בזכריה‪ .‬ישוע מתחיל לרכב על החמור בקרבת הר‬
‫הזיתים‪ 500 ,‬מטרים מחומות ירושלים לשם כניסה משיחית‪ .‬מדוע שמשיח מנצח ילך ברגל‬
‫מהגליל ויעלה על חמור רק למספר מטרים בכדי להוכיח את מעמדו?‬
‫המשמעות המלאה של סיפור החמר אינה עימנו עוד‪ .‬בעבור יהודים‪255 ,‬החמור מסמל‬
‫את המשיח‪ .‬כאשר אפיון טען שהיהודים סוגדים לחמור‪ 256 ,‬הוא לא התכוון לדימויים הרבניים‪,‬‬
‫אלא לשמועות שנפצו בזמנו‪ ,‬אותן השתדל יוסף בן מתתיהו להפריך‪ .‬מעבר למסגרת‬
‫המשיחית‪ ,‬הנוצרים גם הם השתמשו בדימויי חמור‪ .‬קריקטורה שנמצאה בעת של אתר רומי‬
‫עתיק‪ ,‬מראה תמונה של אדם צלוב בעל ראש של חמור‪ .‬במסורת ימי הביניים‪ ,‬הופיע החמור‬
‫על הפאלה ד'אורו שבכנסיית סיינט מארק בונציה‪ .‬החמור היה פופולארי בקרב מיסטיקנים‬
‫על אף שלא ידוע מה סימל‪ .‬קשרו של ישוע לחמור היה בעל חשיבות מיסטית‪ ,‬אולם לא היווה‬
‫אינדיקציה לכך שהוא המשיח‪.‬‬
‫‪F572‬‬
‫‪F573‬‬
‫האתון היא נקבת החמור‪ ,‬ומסקרן לדעת ש'אתון' גם היה שמו של אל השמש המצרי‪ ,‬לו‬
‫היה קהל מאמינים גדול במצריים בתקופת עזיבתם של בני ישראל‪ .‬משיח המגיע רכוב על‬
‫אתון‪ ,‬מגיע מבורך בכוחו של האל אתון‪ ,‬שבזמנו קושר להליוס )אל השמש היווני( והוערץ על‬
‫ידי היהודים‪ 257 .‬החמור היה קדוש לאל השלמש אפולו ודיוניסוס‪ .‬פגאנים שונים טענו כי‬
‫היהודים סגדו לחמור‪ 258 .‬החמור היה מטאפורה שגורה‪ .‬המילה "עיר" )חמור צעיר( נכתבת‬
‫בדיוק כמו המילה העברית ל"עיר" מגורים – ירושלים‪.‬‬
‫‪F574‬‬
‫‪F57‬‬
‫‪ " 21:9‬ו ַהֲ מוֹן הָ עָ ם הָ ה ֹ ְלכִים לְפָ נָיו ו ְאַחֲ ָריו קָ ְראוּ 'הוֹשַׁ ע־נָא ְלבֶן־דָּ ו ִד!'"‬
‫הכותב שוגה בשימוש בקריאות ההידד‪ ,‬שהיו תמוהות בפיו של יהודי‪ ,‬אולם היה ניתן‬
‫לצפות בדיוק לכך מצד סופר זייפן שאינו בקיא בארמית‪ .‬הושע‪-‬נא‪ -‬כלומר ישועה‪ -‬בכוונה‬
‫לאלוהים‪ .‬הקריאה "הושע אותנו" מכוונת אך ורק כלפי ה'‪ ,‬ולא כלפי אדם מסוים‪ .‬מושא‬
‫‪86‬אין זה נכון להניח כי המצב ביהודה גרם לשינוי הנבואות‪ .‬נכון‪ ,‬הנביאים אשר ידעו על המשיח‬
‫הקרב ובא תיארו שזה יקרה ביהודה‪ .‬בכל אידיאולוגיה הגונה‪ ,‬הטקסטים הקדושים חייבים להיות‬
‫מדוייקים‪ ,‬ואין הם יכולים לאפשר שוני בין גרסה אחת לשנייה‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫הישועה הוא היהודים‪ ,‬ולא ישוע‪ .‬מה גם ש'הושע אותנו' הינו קריאה של פחד מפני הדין‬
‫הקרב‪ ,‬ולא קריאת הידד למשיח‪.‬‬
‫אפילו אם מדובר בטקסט מקורי‪ ,‬הפסוק אינו מוכיח דבר‪ .‬אנשים שטענו כי הם המשיח‬
‫היו דבר שבשגרה‪ ,‬כדוגמת בר‪-‬כוכבא‪ ,‬פאודה‪ ,‬והמצרי‪ ,‬המתואר ביוסף בן מתתיהו‪.‬‬
‫‪ " 21:11‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ הֲ מֹן הָ עָ ם זֶה הוּא הַ נָּבִיא י ֵשׁוּעַ מִ נְּצ ֶֶרת אֲ שֶׁ ר ַבּ ָגּלִיל‪".‬‬
‫הקהל זועק "'הוֹשַׁ ע־נָא בֶן־דָּ ו ִד" ‪259‬למשיח‪ ,‬ולא לנביא עדכני‪ .‬בנוסף‪" ,‬הנביא מהגליל"‬
‫היה אוקסימורון ביהודה‪ .‬למרות שהיו מספר רבנים חשובים שיצאו מהישיבה שבאושה‪,‬‬
‫הסטיגמה ביהודה אודות הגליל בזמנו הייתה שתושביו בורים בדת‪ .‬לא היה כל צורך להשביר‬
‫לתושבי יהודה שנצרת נמצאת בגליל‪ .‬אילו היא הייתה עיירה לא מוכרת‪ ,‬אף אחד לא היה‬
‫בכלל מזכיר אותה‪ -‬ומסתפק ב"ישוע מהגליל"‪ .‬לבסוף‪ ,‬המשיח‪ ,‬צאצא של דוד‪ ,‬לא עתיד‬
‫להגיע מהגליל כי אם במית לחם‪ ,‬מה שהיה משכנע בהרבה‪.‬‬
‫‪F576‬‬
‫‪ " 21:12‬ו ַ יָּב ֹא י ֵשׁוּעַ אֶ ל־מִ קְ דַּ שׁ הָ אֱ �הִ ים וַיְג ֶָרשׁ מִ שָׁ ם אֵ ת כָּל־הַ מּוֹכ ְִרים ו ְהַ קּוֹנִים בַּמִּ קְ דָּ שׁ‬
‫וַיַּהֲ פ ֹ� אֶ ת־שֻׁ לְחֲ נוֹת הַ שֻׁ לְחָ נִים ו ְאֶ ת־מ ֹשְׁ בוֹת מֹכ ְֵרי הַ יּוֹנִים‪".‬‬
‫הניסוח הבלתי מקובל "מקדש האלוהים" ככל הנראה מעיד על זיוף‪ .‬מילים אלה אשר‬
‫שייכות לגוי בעל דבקות במקדשים נעדרות ממספר טקסטים קדומים‪.‬‬
‫המאורע מעלה בעיות רבות‪ .‬היהודים נהגו להגיע לירושלים ממקומות רבים‪ ,‬ונשאו עימם‬
‫מטבעות כספיים שונים ומשונים‪ -‬ובאו ללא כל חיות לקורבן‪ .‬כסף רומאי נאסר במקדש מאחר‬
‫שנשא את תומנתו של הקיסר אוגוסטוס עם הכיתוב "בן האלוהים"‪ .‬כל המטבעות הרומאים‬
‫והיווניים הוטבעו בתמונה‪ ,‬וצליינים יהודים היו ממירים את כספם טרם בואם לבית המקדש‬
‫במטבעות שלא נשאו תמונה‪.‬‬
‫התורה מורה ליהודים להביא עימם כסף ולקנות מנחות בבית המקדש‪ " :‬וְצ ְַר ָתּ הַ כֶּסֶ ף‪,‬‬
‫ְבּי ָדְ �‪ ,‬ו ְהָ ַלכְתָּ אֶ ל‪-‬הַ מָּ קוֹם‪ ,‬אֲ שֶׁ ר יִבְחַ ר י ְהו ָה אֱ �הֶ י� בּוֹ‪ .‬וְנָתַ תָּ ה הַ כֶּסֶ ף בְּכ ֹל אֲ שֶׁ ר‪-‬תְּ אַ וֶּה נַפְשְׁ �‬
‫ַבּבָּקָ ר וּבַצּ ֹאן‪ ,‬וּ ַביַּי ִן וּבַשֵּׁ כָר‪ ,‬וּבְכ ֹל אֲ שֶׁ ר תִּ שְׁ אָלְ�‪ ,‬נַפְשֶׁ �; ו ְאָ ַכלְתָּ שָּׁ ם‪ִ ,‬ל ְפנֵי י ְהו ָה אֱ �הֶ י�‪ ,‬ו ְשָׂ מַ חְ ָתּ‪,‬‬
‫אַ תָּ ה וּבֵיתֶ � ‪ 260".‬גם אם חוק זה היה תקף רק ליהודים בגלות‪ ,‬היה זה מספיק בכדי להצדיק‬
‫את קיומם של חלפני כספים ומוכרים בשטח המקדש‪.‬‬
‫‪57F‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬פרוצדורות אזרחיות רבות התרחשו בשטח המקדש‪ ,‬ולא רק טקסי דת‪.‬‬
‫הסנהדרין ישב בבית המקדש‪ ,‬רכוש שאבד הובא לשם על מנת שיושב לבעליו‪ ,‬וכו‪ .‬המסחר‬
‫בשטח המקדש התבצע במרחק רב מהמזבח‪ ,‬והפרידו בינו לבין קודש הקודשים קירות רבים‪,‬‬
‫כך שהוא לא טימא את המקום‪ .‬נראה כי הכותב דמיין את בית המקדש כבניין טקסים ולא‬
‫כמבנה גדול ומורכב‪ .‬ישנה האפשרות כי ישוע נגעל מהמחשבה שעליו להגיע למקדש דרך‬
‫בזאר‪.‬‬
‫עוד יתכן שמעשיו של ישוע לא היו יוצאי דופן עד כדי כך‪ .‬במאה ה‪ ,13-‬היה אבו‪-‬תימיה‬
‫נודע במנהגו להפוך שולחנות שש‪-‬בש של שחקנים שישבו מחוץ למסגד‪ .‬אילו ישוע היה‬
‫אוטוריטטיבי עד כדי כך‪ ,‬יתכן והוא יכול היה להרשות לעצמו לנהוג כך‪.‬‬
‫היכן היו החייל הרומאי ושומרי המקדש בזמן המהומה שחולל ישוע? אולי ישוע בכלל‬
‫הוצא להורג בשל המהומה הזו שחולל‪.‬‬
‫ישוע מגיע לבית המקדש בפעם הראשונה )לפחות על פי מתי( ולא מביא עימו שום‬
‫מנחות‪ ,‬ואינו מעלה קורבן‪ ,‬אפילו לא שני מטבעות )מה שמובן אילו היה ישוע איסיי(‪ .‬מנקודת‬
‫‪124‬‬
‫מבט יהודית‪ ,‬מדובר בעלבון‪ .‬מה גם שישוע לא התנגד לקיומו של בית המקדש או לטקסים‬
‫בו‪ .‬ב‪ ,17:24‬הוא משלם את מס המקדש‪.‬‬
‫‪)" 21:13‬ישוע אמר(‪' ...‬הֵ ן כָּתוּב כִּי בֵיתִ י בֵּית תְּ ִפלָּה י ִקָּ ֵרא ו ְאַ ֶתּם שַׂ מְ ֶתּם א ֹתוֹ לִמְ עָ ַרת‬
‫פָּ ִריצִים‪"'.‬‬
‫ישעיהו ‪ " 7-56:6‬וּ ְבנֵי הַ נֵּכָר‪ ,‬הַ נִּ ְלו ִים עַ ל‪-‬י ְהוָה לְשָׁ ְרתוֹ‪ ... ,‬לִהְ יוֹת לוֹ לַעֲ בָדִ ים‪ ...‬וּמַ חֲ זִיקִ ים‬
‫ֵ‬
‫ִ‬
‫ִבּב ְִר ִ‬
‫עוֹ�תיהֶ ם ו ְ ִזבְחֵ יהֶ ם ל ְָרצוֹן‪ ,‬עַ ל‪-‬‬
‫ִיאוֹתים אֶ ל‪-‬הַ ר קָ דְ שִׁ י‪ ,‬ו ְשִׂ מַּ חְ תִּ ים ְבּבֵית תְּ פִ לָּתִ י‪--‬‬
‫יתי‪ .‬ו ַהֲ ב‬
‫מִ זְבְּחִ י‪ .‬כִּי בֵיתִ י‪ ,‬בֵּית‪-‬תְּ ִפלָּה י ִקָּ ֵרא ְלכָל‪-‬הָ עַ מִּ ים‪ ".‬ההבטחה עוסקת בעמים זרים הפונים‬
‫לעבודת ה'‪ ,‬ולא למסחר במקדש‪.‬‬
‫ירמיהו ‪ " 11-7:8‬הִ נֵּה אַ תֶּ ם בּ ֹטְ חִ ים ָלכֶם‪ ,‬עַ ל‪-‬דִּ ב ְֵרי הַ שָּׁ קֶ ר‪ְ ,‬ל ִבלְתִּ י הוֹעִ יל‪ .‬הֲ גָנ ֹב ָרצ ֹחַ וְנָא ֹף‪,‬‬
‫ו ְהִ שָּׁ בֵעַ לַשֶּׁ קֶ ר‪ ...‬וּבָאתֶ ם ו ַעֲ מַ דְ תֶּ ם לְפָ נַי‪ַ ,‬בּ ַבּי ִת הַ זֶּה אֲ שֶׁ ר נִקְ ָרא‪-‬שְׁ מִ י עָ לָיו‪ ,‬וַאֲ מַ ְר ֶתּם‪,‬‬
‫'נִ ַצּלְנוּ?!'‪ ...‬הַ מְ עָ ַרת פָּ ִרצִים‪ ,‬הָ י ָה הַ ַבּי ִת הַ זֶּה אֲ שֶׁ ר‪-‬נִקְ ָרא‪-‬שְׁ מִ י עָ לָיו?" האזהר מכוונת כלפי‬
‫הבאים להתפלל לה' עם נפש טמאה‪ .‬מוכרי החיות לא היו פרצים וגנבים‪ .‬הם לא חיללו שום‬
‫מצווה או מסורת‪ .‬הם פעלו בחסות הכהנים‪ .‬זוהי טעות לבלבל בין חילול מצוות לבין פרשנות‬
‫נבדלת )ולא יציבה במחיוחד( באשר לנקודת המאזן בין ארצי לרוחני‪.‬‬
‫אולי ישוע ביטא במעשיו את כעסי העם כנגד המחירים הגבוהים שגבו מוכרי הקורבנות‬
‫במקדש‪ .‬גם אם כן‪ ,‬המחירים נופחו בהוראת מנהלת המקדש‪ ,‬והתקף הזעם של ישוע היה‬
‫מכוון נגד האנשים הלא נכונים‪.‬‬
‫‪ " 21:14‬וַיִּגְּשׁוּ אֵ לָיו עִ ו ְִרים וּפִסְ חִ ים בַּמִּ קְ דָּ שׁ וַיּ ְִרפָּ אֵ ם‪".‬‬
‫לאנשים בעלי מוגבלויות נאסר להיכנס לשטח המקדש‪.‬‬
‫‪ " 21:15‬וַי ְהִ י כִּ ְראוֹת ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ סּוֹ ְפ ִרים אֵ ת הַ נִּ ְפלָאוֹת אֲ שֶׁ ר עָ שָׂ ה ו ְאֵ ת הַ י ְ ָלדִ ים‬
‫הַ צּ ֹעֲ קִ ים ַבּ ִ‬
‫מּ ְק ָדּשׁ ו ְא ֹמְ ִרים 'הוֹשַׁ ע־נָא ְלבֶן־דָּ ו ִד' וַיִּחַ ר לָהֶ ם‪".‬‬
‫כוהני המקדש נדרשו לשמור על טוהר מפליג‪ ,‬וכלל לא התקרבו לעם‪ -‬ובטח שלא לנכים‪.‬‬
‫ערב חג הפסח‪ ,‬הם היו הן עסוקים מאוד‪ ,‬והן זהירים במיוחד באשר לטומאתם‪ .‬ילדים לא‬
‫הורשו להיכנס למקדש מעבר לחצר החיצונית‪.‬‬
‫התמרמרות חסרת מעש מצד הכוהנים הינה דבר תמוה‪ ,‬מאחר והם פיקדו על משמר‬
‫המקדש‪ .‬אילו הם נרתעו בשל כמות המאמינים הגדולה סביב ישוע‪ ,‬היה בכוחם לקרוא‬
‫לכוחות רומאיים‪ .‬מה גם שלא יתכן שהכהנים‪ ,‬שהיו בקיאים ברזי כתבי הקודש וחיכו כל‬
‫חייהם לבוא המשיח – יתעלמו כליל מהגשמת הנבואה שבמעשי הניסים של ישוע‪.‬‬
‫‪" 21:16‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֲ לֵיהֶ ם 'הֲ כִי �א קְ ָראתֶ ם 'מִ פִּ י עוֹ ֲללִים ו ְיוֹנְקִ ים י ִסַּ דְ ָתּ ע ֹז?''"‬
‫זהו טיעון גרוע בפנייה לסופרים‪ .‬תהילים ‪ 8:3‬מדבר על בני ישראל‪ ,‬ולא על עוללים יונקים‬
‫המהללים את שם ה'‪.‬‬
‫‪ " 18-21:17‬וַיַּעַ זְבֵם וַיֵּצֵא אֶ ל־מִ חוּץ לָעִ יר אֶ ל־בֵּית־הִ ינִי ו ַ ָיּלֶן שָׁ ם‪ .‬וּבַבּ ֹקֶ ר שָׁ ב אֶ ל־הָ עִ יר‬
‫ו ְהוּא ָרעֵ ב‪".‬‬
‫בתרבות של אותה העת‪ ,‬אין ספק שישוע היא היה מקבל ארוחת בוקר טרם עזיבתו‪ .‬מה‬
‫גם שהוא כאמור התארח בבית חברו‪ ,‬שמעון המצורע‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫ישנו רמז ביוחנן ‪ 34-4:31‬שישוע מעולם לא חש רעב‪ .‬כמובן שיוחנן מתאר את ישוע‬
‫האלוהי‪ ,‬אשר רחוק מאוד מבן האדם המתואר במתי‪.‬‬
‫‪ " 21-21:19‬וַיּ ְַרא תְּ אֵ נָה אַחַ ת עַ ל־הַ דָּ ֶר� וַיִּקְ ַרב אֵ לֶיהָ ו ְ�א־מָ צָא בָהּ מְ אוּמָ ה ִבּלְתִּ י הֶ עָ לִים‪,‬‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לֶיהָ 'מֵ עַ תָּ ה �א־י ִהְ י ֶה מִ מֵּ � ְפּ ִרי עַ ד־עוֹלָם!' ו ִַתּיבַשׁ הַ תְּ אֵ נָה פִּתְ א ֹם‪ .‬וַיּ ְִראוּ הַ תַּ לְמִ ידִ ים‬
‫וַיִּתְ מְ הוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'אֵ י� יָבְשָׁ ה הַ תְּ אֵ נָה פִּתְ א ֹם?' וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם‬
‫אִ ם־תִּ הְ י ֶה ָבכֶם אֱ מוּנָה ו ְ�א חָ לַק ִל ְבּכֶם כְּמַ עֲ שֵׂ ה הַ תְּ אֵ נָה הַ זּ ֹאת‪ַ ,‬תּעֲ שׂוֹּ ו ְאַף תּ ֹאמְ רוּ אֶ ל־הָ הָ ר‬
‫הַ זֶּה הִ נָּשֵׂ א 'וְנֶעְ ַתּקְ תָּ אֶ ל־תּוֹך הַ יָּם' ‪ -‬ו ְהָ י ָה כֵן‪"'.‬‬
‫האם ישוע הכל יכול לא ידע שאין פירות על העץ טרם ניגש אליו? אגרסיביות שכזו מצד‬
‫ישוע הילד מתוארת גם בבשורת הילדות‪ .‬ליוונים הייתה אמונה שמבטו של ילד‪-‬אל מסוגל‬
‫להרוג עץ‪ ,‬והם שייכו אמונה זו לפסלה של דיאנה באטוליה‪ .‬אנלוגיה נעימה פחות קיימת‬
‫בסיפורה של מדוזה מגורגון‪ .‬מבטה היה הופך כל אדם לאבן‪.‬‬
‫הבשורה האלמונית ‪ 4‬מתארת את ההיפך‪ :‬ישוע מצמיח באורך בפלא עץ תאנה על‬
‫שורשי מיים‪ .‬אלגורית העץ במים שבבשורה האלמונית ‪ 4‬מזכיר את פיוטי האיסיים ‪.8‬‬
‫המטאפורה מופיעה גם בספר הזוהר ‪" 4:202‬הלומד תורה אינו כעץ חלול ויבש‪ ,‬כי אם עץ‬
‫שניטע על זרמי מים‪ ".‬כוהנים מנדעים נהגו לכרות עצי זית ולעשות מעניפהם מטה‪" ,‬מטה‬
‫המיים החיים‪ ".‬העץ הינו מטאפורה לקבוצה דתית או לאומית‪ ,‬או יתכן למנהיגה‪ .‬המים‬
‫מסמלים ידע וחסד‪ .‬יתכן וכותב הבשורה ביקש לשלב את סמליות זו בחייו של ישוע‬
‫כמאורעות גשמיים‪.‬‬
‫אדם רעב היה מורה לעץ להניב פרות‪ -‬לא לנבול‪ .‬הכותב שואף לאלוגריה המשווה את‬
‫העץ לעם היהודי המתעלם מתורתו של ישוע ולא מניב ממנה פירות‪ .‬אולם הכתוב מתאר נס‪,‬‬
‫ולא משל‪ .‬ככל הנראה מדובר בזיוף אשר בא להרחיב על משל הזזת ההרים באמונה‪.‬‬
‫‪261‬‬
‫המאורע גם חושף את ישוע כאדם חסר סובלנות ללא כל טבע סלחני או אוהב‪.‬‬
‫‪F578‬‬
‫לוקס ‪" 9-13:6‬אִ ישׁ אֶ חָ ד הָ י ְתָ ה־לּוֹ תְ אֵ נָה נְטוּעָ ה ְבכ ְַרמוֹ‪ ,‬ו ַ יָּב ֹא ְלבַקֶּ שׁ־בָּהּ ְפּ ִרי ו ְ�א‬
‫מָ צָא‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֶ ל־הַ כּ ֵֹרם 'הִ נֵּה־זֶה שָׁ לשׁ שָׁ נִים אָנֹכִי בָא ְלבַקֵּ שׁ ְפּ ִרי בַּתְּ אֵ נָה הַ זּ ֹאת ו ְ�א מָ צ ִ‬
‫ָאתי‪,‬‬
‫אוֹתהּ! לָמָּ ה־זֶּה ַתשְׁ חִ ית אֵ ת הָ אֲ דָ מָ ה?' וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'אֲ דֹנִי‪ ,‬הַ נִּיחָ ה א ָֹתהּ עוֹד הַ שָּׁ נָה ‪...‬‬
‫ָ‬
‫כְּר ֹת‬
‫אוּלַי תַּ עֲ שֶׂ ה פֶ ִרי‪ ,‬ו ְאִ ם־�א ַתעֲ שֶׂ ה ‪ -‬וְכ ַָרתָּ א ֹתָ הּ בַּשָּׁ נָה הָ אֲ חֶ ֶרת‪"'.‬‬
‫אם מתייחסים לשלוש השנים כמשל‪ ,‬אז התיאור יכול להתייחס ליוון בה עצים מסוימים‪-‬‬
‫ובעיקר זית בר – נראים מתים בחורף‪ ,‬מיובשים לחלוטין‪ ,‬אולם הם מלבלבים באביב‪ .‬אין‬
‫לכרות עץ יבש‪ ,‬אלא לחכות ולראות אם זה ילבלב בשנית‪.‬‬
‫ההבדל בתיאורים בין מתי ללוקס הוא השאלה 'האם אנשים אשר דוחים את ישוע – העץ‬
‫חסר הפירות ‪ -‬נידונים? או שמא יש לחכות שיתקנו את דרכם )ולשאת פירות(?' המשל‬
‫בתצורה זו ככל הנראה התווסף למתי מאוחר יחסית בכדי להראות שגם הוא הפלה נגד אחיו‬
‫היהודים‪.‬‬
‫‪ " 27-21:23‬ו ְָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים וְזִקְ נֵי הָ עָ ם נִגְּשׁוּ אֵ לָיו ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'בְּאֵ יזוֹ ְרשׁוּת אַ ָתּה ע ֹשֶׂ ה אֵ לֶּה‬
‫וּמִ י נ ַָתן לְ� הָ ְרשׁוּת הַ זּ ֹאת?' וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'גַּם־אֲ נִי אֶ שְׁ אֲ לָה אֶ תְ כֶם דָּ בָר‬
‫אֶ חָ ד‪ ...‬טְ בִילַת יוֹחָ נָן מֵ אַי ִן הָ י ְתָ ה הֲ מִּ שָׁ מַ י ִם אִ ם־מִ ְבּנֵי אָדָ ם?'‪ ...‬וַיַּעֲ נוּ אֶ ת־י ֵשׁוּעַ '�א י ָדָ עְ נוּ'‪ ,‬ו ַיּ ֹאמֶ ר‬
‫אֲ לֵיהֶ ם 'גַּם־אֲ נִי �א א ֹמַ ר ָלכֶם מָ ה ְרשׁוּתִ י כִּי אֶ עֱ שֶׂ ה אֵ לֶּה‪"'.‬‬
‫כאשר שואלים הכהנים את ישוע בשמו של איזה כוח הוא מחולל ניסים‪ ,‬הוא אינו עושה‬
‫פלאים אלא דווקא מלמד‪ .‬כנראה שהמקור היה 'באיזו סמכות אתה מפיץ את תורתך‪ '.‬חז"ל‬
‫‪126‬‬
‫נהגו לבסס את מרותם על מרות המורים הראשונים‪ ,‬בזמן שישוע לא עשה זאת‪ .‬עורך נוכרי‬
‫מבולבל שינה את הטקסט‪.‬‬
‫השאלה בדבר מאין שואב ישוע את מרותו עולה רבות‪ .‬בשונה מהסופרים‪ ,‬ישוע לימד‬
‫כאחד בעל מרות שאינה נדרשת להצביע למורה גדול אחר‪ .‬היו שהאשימו אותו כי ריפא‬
‫בשמו של הבעל‪-‬זבוב‪ ,‬ותשובתו בנושא הייתה מתחמקת‪ -‬שממלכת השטן הנחלקת על‬
‫עצמה לא תעמוד‪.‬‬
‫מענה על שאלה בשאלה נוספת היה דבר מקובל‪ ,‬אך במקרה זה אין להלך הדברים כל‬
‫הגיון‪ .‬הכהנים רוצים ללמוד על ישוע‪ ,‬אך הוא מנצל את אי יכולתם לענות על שאלה תמוהה‬
‫כתירוץ שלא להשיב על שאלתם‪ .‬לומר שישוע ביטל את שאלתם‪ ,‬מאחר והם במילא לא היו‬
‫מאמינים לו כפי שהם לא האמינו ליוחנן המטביל‪ -‬נראה אוילי‪ .‬יוחנן לא טען כי הוא נמצא‬
‫בשליחות אלוהית‪ ,‬כפי שרמז ישוע‪ .‬יתכן מאוד והכהנים ברכו על רצונו של יוחנן להחזיר את‬
‫ההמונים בתשובה‪.‬‬
‫‪" 31-21:28‬אִ ישׁ הָ י ָה לוֹ שְׁ נֵי ָבנִים‪ .‬וַיִּגַּשׁ אֶ ל־הָ ִראשׁוֹן ו ַיּ ֹאמֶ ר ' ְבּנִי‪ ,‬לֵ� הַ יּוֹם ו ַעֲ ב ֹד‬
‫ְבּכ ְַרמִ י‪ '.‬וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמֶ ר '�א חָ פַ צְתִּ י'‪ ,‬ו ְאַחֲ ֵרי־כֵן נִחַ ם וַיֵּלַ�‪ .‬וַיִּגַּשׁ אֶ ל־הַ שֵׁ נִי וַי ְדַ בֵּר כָּז ֹאת גַּם־אֵ לָיו וַיַּעַ ן‬
‫ת־רצוֹן אָבִיו? "‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר 'הִ נְנִי אֲ דֹנִי' ו ְ�א הָ לָ�‪ .‬מִ י מִ שְׁ נֵיהֶ ם עָ שָׂ ה אֶ ְ‬
‫בני המשפחה של בעלי כרמים בקושי נהגו לעבוד בהם‪ .‬בהתחשב במשל על העובדים‬
‫שקיבלו דינרים מועטים בעבור עבודה בכרם‪ -‬נראה כי זו הייתה עבודה בשכר נמוך‪ .‬המשל‬
‫הינו ישיר מאוד ולכן ניתן לשייך אותו לכותב נוכרי‪ :‬היהודים טוענים כי הם אוהבים את החוק‪,‬‬
‫אך בפועל אינם מקיימים אותו‪ ,‬בעוד שהגויים המירו את דתם לבסוף‪ .‬אולם הגויים לא נקראו‬
‫לשאת את עול המצוות לפני היהודים‪ 87 .‬הכותב נופל למלכודת כאשר הוא משווה אותם‬
‫ליהודים‪ .‬על פי המשל‪ ,‬הגויים חייבים באותה העבודה שעושים היהודים‪ ,‬כלומר לשמור‬
‫תרי"ג מצוות‪.‬‬
‫‪F 86‬‬
‫העובדה שקיימות גרסאות רבות למשל זה אינה מוסיפה מאמינותו‪.‬‬
‫‪ " 21:31‬ו ַיּ ֹאמֶ ר לָהֶ ם י ֵשׁוּעַ 'אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם הַ מּוֹכְסִ ים ו ְהַ זּוֹנוֹת י ְקַ דְּ מוּ אֶ תְ כֶם לָבוֹא‬
‫אֶ ל־מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים‪"'.‬‬
‫אמירה זו אינו פותרת מוכסים מאשמתם‪ .‬מתי ‪ " 5:46‬כִּי אִ‬
‫ם־תּאֵ הֲ בוּ אֶ ת־א ֹהֲ בֵיכֶם‬
‫ְ‬
‫מַ ה־שְּׂ כ ְַרכֶם הֲ �א גַּם־הַ מֹּכְסִ ים י ַעֲ שׂוֹּ־ז ֹאת?" ב‪ 21:31‬ישוע אינו מדבר באמת על מוכסים‬
‫וזונות‪ ,‬כי אם על אנשים אשר מודים בפא מלא על חטאיהם ואז חוזרים בתשובה‪ -‬שלטענתו‬
‫ייכנסו לעולם הבא לפני הצבועים‪.‬‬
‫האמירה נראית כתוספת שנועדה לאפשר לנוצרים להצדיק את קבלתם של חוטאים אל‬
‫קהילותיהם‪ ,‬מנהג שללא ספק גרר בעיות‪ ,‬והצריך סימוכין מהטקסט‪ .‬מתי עצמו לא היה‬
‫משווה את עמיתיו‪ ,‬עימם היה עליו להתמודד לאחר שהמיר את דתם ‪ -262‬לזונות‪.‬‬
‫‪F579‬‬
‫‪ " 21:32‬כִּי יוֹחָ נָן בָּא אֲ לֵיכֶם בְּדֶ ֶרך צְדָ קָ ה ו ְ�א הֶ אֱ מַ נ ְֶתּם לוֹ ו ְהַ מּוֹכְסִ ים ו ְהַ זּוֹנוֹת הֵ ם הֶ אֱ מִ ינוּ‬
‫לוֹ ו ְאַ תֶּ ם ְראִ יתֶ ם ו ְ�א נִחַ מְ ֶתּם אַחֲ ֵרי־כֵן לְהַ אֲ מִ ין לוֹ‪".‬‬
‫כמה זונות ומוכסים כבר היו ביהודה שהקהלים שבאו ליוחנן ‪263‬הורכבו מהם )ניתן לשער‬
‫שישוע ציין קבוצות אלה מאחר והן היו הבולטות שבמאמיניו של יוחנן?( ואם אלה האמינו‬
‫וחזרו בתשובה‪ ,‬מנין השיג ישוע את מאמיניו מביניהם? האמירה סותרת את ‪ ,26-21:25‬בה‬
‫‪F580‬‬
‫‪87‬הכותב רומז את המצוות לגויים‪ ,‬אותן משייכת המסורת הרבנית לנוח שקיבל מאדם שקיבל מה'‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫שואל ישוע את הכהנים האם הטבלתו של יוחנן הייתה ארצית או שמא אלוהית‪ .‬הם מהססים‬
‫לענות "מהעם" בטענה שיכעיס הדבר את העם‪ -‬אולם כוהנים לא היו באמת חוששים מהמון‬
‫שהורכב ברובו מזונות‪.‬‬
‫" ו ְאָמַ ר אֵ לֵינוּ מַ דּוּעַ אֵ פוֹא �א הֶ אֱ מַ נְתֶּ ם בּוֹ‪ ".‬אך מדוע שהכהנים ישנו את דעתם רק בגלל‬
‫שישנו אדם שחוטאים טוענים שהוא נביא?‬
‫נראה כי הפסוק משקף אמונה קדומה לפיה יוחנן הביא עימו חידוש כלשהו )משהו‬
‫להאמין בו(‪ ,‬על אף שהבשורות מציגות אותו כמי שמטיף בלבד לחזרה בתשובה‪ -‬ולא לתורה‬
‫אחרת מהיהדות‪ .‬אולי דבריו של יוחנן על אחרית הימים היו נושא המחלוקת‪ ,‬אך ישוע לא‬
‫האמין בכך‪ ,‬מאחר ויוחנן לא הביא את האפוקליפסה וככל הנראה הכהנים צדקו לא להאמין‬
‫גם הם‪.‬‬
‫‪ 41-21:33‬הינו משל על אדון ששולח את משרתיו )הנביאים( לפועלים בכרם שבבעלותו‪,‬‬
‫)היהודים( למען איסוף הפירות שנקטפו)המצוות(‪ .‬הפועלים מסרבים למסור את התוצרת עד‬
‫ששולח האדון את בנו היורש)ישוע(‪ ,‬אותו הורגים הפועלים‪ .‬הפרושים מסכימים שעל האדון‬
‫להרוג את הפועלים ולהציב במקומם חדשים )גויים(‪.‬‬
‫פרשנות סבירה פחות היא שהפרושים הם הפועלים המקוריים ותלמידיו של מתי הם‬
‫התחליף‪ .‬בימיו של ישוע‪ ,‬הפרושים לא היו כת עתיקה ועל כן לא היוו את הפועלים‬
‫הראשוניים להם נשלחו שליחים רבים )נביאים(‪ .‬המשל עוסק בחטאיה של הקהילה היהודית‬
‫כולה‪ ,‬ולא בפלג אחד כדוגמת הפרושים‪ .‬הנביאים נשלחו לעם היהודי‪ ,‬ולא לפרושים בלבד‪.‬‬
‫"פועלים חדשים" אינו יכול להתייחס ליהודים‪ -‬נוצרים‪ ,‬מאחר ואלה אינם חדשים‪ ,‬אלא תמיד‬
‫היו העם הנבחר‪ .‬מנקודת השקפתו של מתי‪ ,‬הם היהודים האמיתיים שתחילה אימצו את‬
‫הדוקטרינה החדשה‪ .‬בשורתו פונה ליהודים‪ ,‬היא חדשנית מאוד כלפי גויים‪ ,‬ומבקרת את‬
‫הפרושים על מאמצי הגיור שלהם‪ 88 .‬לא יתכן והסיפור נכתב במקור במתי‪.‬‬
‫‪F87‬‬
‫המשל עוצב כך שישוע מנבא את מותו שלו‪ ,‬והוא אף כולל פרטים על מקום הוצאתו‬
‫‪264‬‬
‫להורג מחוץ לכרם )ירושלים(‪.‬‬
‫‪F581‬‬
‫לוקס ‪ 16-20:9‬ותומא ‪ 65‬הינם שונים‪ :‬המשרתים )הנביאים( הוכו‪ ,‬לא נהרגו‪ ,‬מה‬
‫שחשוב אם נזכור שהאיסיים‪ ,‬שניתן לשייך אליהם את מתי‪ ,‬טענו שנהביאים נהרגו‪ ,‬ולא סתם‬
‫נרדפו מדי פעם כפי שנטען במסורת המיינסטרים‪ .‬לוקס גם משייך את המסקנה המוסרית‬
‫לישוע ‪ ,89‬במקום לכפות אותה על הפרושים‪.‬‬
‫‪F8‬‬
‫מתי מדגיש כי הבן נשלח 'אחרון'‪ ,‬מה שמתאים למסגרת התיאולוגיה הנוצרית הטוענת‬
‫כי ישוע הוא הסיכוי האחרון לישועה‪ .‬העורך הגוי של מתי שינה את המשל בתומא‪ :‬על אף‬
‫שאינו מתמהמה על רשעותם של מי שאינם מאמינים בישוע‪ ,‬הוא כן מבטיח שהם יושמדו או‬
‫לפחות תשלל מהם הגאולה‪ -‬ומלכות השמים תינתן לאחרים‪.‬‬
‫‪88‬הפרושים לא היו כת במובן של קבוצה המגייסת תומכים‪ .‬גיורים לרוב לא היו בקיאים ברזי היהדות‪,‬‬
‫שהבקיאות בה הבדילה בין הפרושים לבין יתר הכתות‪ .‬הגיורים הטריים אף נאסרו להינשא לתושבי‬
‫יהודה )על אף שהחוק היה ברור בדוגמה הפוכה ומפורסמת‪ ,‬בה נשא רבי מאיר את ברוריה‪ ,‬שאין כל‬
‫מידע אודות לידתה(‪ .‬בסך הכל‪ ,‬גיורים לא השתייכו לכת הפרושית במלואה‪.‬‬
‫‪89‬מתי ‪" 21:41‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו י ַָרע ל ָָרעִ ים ו ִיאַ בְּדֵ ם ו ְאֶ ת־הַ כּ ֶֶרם י ִתֵּ ן לְכ ְֹרמִ ים אֲ חֵ ִרים אֲ שֶׁ ר י ָשִׁ יבוּ לוֹ אֶ ת־פִּ ְריוֹ‬
‫בְּעִ תּוֹ‪".‬‬
‫‪128‬‬
‫המשלים בבשורה הם אלגוריות ועליהן לעמוד בקנה אחד למובן הן פנימי והן חיצוני‪.‬‬
‫הדיירים החדשים )הנוצרים( אשר מחליפים את הישנים חייבים באותו התשלום )כלומר קיום‬
‫מצוות(‪ .‬אחרת מדוע לתת להם את התפקיד? אולם הנוצרים טוענים שחוקי היהדות בטלים‪.‬‬
‫אב לא היה שולח את בנו לאחר שהפועלים בכרם היכו את משרתיו והוכיחו כי הם‬
‫פושעים הנכונים להילחם‪ .‬לאב לא הייתה כל סיבה לחשוב שהם יכבדו את בנו ויצייתו לו‪.‬‬
‫‪ 21:38‬אומר כי הפועלים הורגים את הבן על מנת לזכות בירושתו‪ ,‬שזה שטות מוחלטת‪.‬‬
‫לא הייתה לפועלים כל חזקה בירושה‪ .‬האם היהוידם הרגו את ישוע בתקווה לרשת כך את‬
‫מלכות השמיים? הכרם הוא המטאפורה השגורה לארץ הקודש‪ ,‬או ישראל‪265 ,‬ולא למלכות‬
‫השמיים‪.‬‬
‫‪F582‬‬
‫העובדה שהמשל מופיע בכל הבשורות כולל תומא‪ ,‬רעיון הבן‪ ,‬הריכוזיות הדתית‪,‬‬
‫בורותם של היוונים ביהדוה הכפרית‪ ,‬והיעדר הפרטים על הרצח‪ -‬כל אלה מחזקים את‬
‫אמינתו במקצת בלבד‪ .‬אין זה חשוב שהיוונים כמעט ולא ידעו דבר על תרבות חקלאות‬
‫הכרמים בארץ‪ .‬אפילו אם העורך היווני לא ידע דבר על תרבות השכרת הכרמים‪ ,‬שלא‬
‫התקיימה בארץ‪ ,‬המשל עדיין יכול היה להתרחש במצריים או סוריה‪ ,‬שם מנהגים שכאלה כן‬
‫רווחו‪ .‬כל הבשורות לוו מתומא‪ ,‬ומשל זה הינו רק דוגמה אחת‪ .‬הרעיון של בן האל היה רווח ‪,‬‬
‫‪266‬‬
‫ושויך למספר אנשים‪ .‬למעשה‪ ,‬ישוע הוא שאמר לכולם לקרוא לה' אבא‪.‬‬
‫‪F583‬‬
‫הריכוזיות התיאולוגית מצביעה רק על מקורו הקדום של המשל‪ .‬הנוצרים הקדומים לא‬
‫הכריזו על ישוע כקדום מההתחלה‪ ,‬והסופר שייך את התפקיד לה'‪ .‬אפילו הבשורה המאוחרת‬
‫של יוחנן משייכת לישוע את תפקיד הסנגור בפני ה'‪.‬‬
‫על אף שהאפולוגטיקנים רואים בטקסט המזויף כאזכור לצליבה הקרבה‪ ,‬לא רק שהדבר‬
‫נראה מיותר אלא גם מגזים את הסיטואציה בכרם‪ .‬עורך בעל קמצוץ הגיון לא היה מציין‬
‫פרטים אודות הוצאתו להורג של ישוע על מנת שלא לעשות את הזיוף מדי שקוף‪.‬‬
‫המשל יכול לשמש כדבר תוכחה‪" :‬המשכיר כרם אוכל ציפורים‪ ,‬והמשכיר כרמים רבים‬
‫נאכל בידי ציפורים‪ 267 ".‬ישנן שתי פרשנויות אפשריות‪ .‬האחת‪ ,‬מי שרוצה כרמים רבים יאלץ‬
‫לעבוד קשה בגירוש הציפורים‪ .‬או שבעל הכרמים הרבים מסתכן באפשרות שייהרג באחד‬
‫מהם‪ ,‬ולאחר מכן יאכלו ציפורים את גופתו‪ 90 .‬אולם דבר מכך אינו ייחודי ליהודה‪ ,‬כפי שידע‬
‫הסופר הגוי‪.‬‬
‫‪F 584‬‬
‫‪F89‬‬
‫‪" 44-21:42‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם י ֵשׁוּעַ 'הֲ כִי �א־קְ ָראתֶ ם ַבּכְּתוּבִים 'אֶ בֶן מָ אֲ סוּ הַ בּוֹנִים הָ י ְָתה‬
‫לְר ֹאשׁ ִפּנָּה?' עַ ל־כֵּן אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כִּי־תֻ קַּ ח מִ כֶּם מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים ו ְתִ סּ ֹב לְגוֹי אֲ שֶׁ ר י ַעֲ שֶׂ ה‬
‫אֶ ת־ ִפּ ְרי ָהּ‪ .‬ו ְהַ נּ ֹפֵל אַל־הָ אֶ בֶן הַ הִ יא י ִשָׁ בֵר ו ַאֲ שֶׁ ר תִּ פּ ֹל עָ לָיו תִּ שְׁ חָ קֵ הוּ‪"'.‬‬
‫ההקשר מרמז כי מדובר על אבן פינה‪ :‬אבן קטנה יחסית משמשת עתה כמרכז הכובד‬
‫של הקשת‪ ,‬אך בעבר שומשה בכדי לתקן אבנים גדולות ובלתי שוות בקיר‪ .‬אבני הפינה בקיר‬
‫היו קטנות ועל כן נדחו לראשונה בידי הבונים‪ .‬על כן ישוע מדרג עצמו לאחר הפרושים‪ ,‬על‬
‫אף שהוא מתעקש שאפילו מורה שולי יכול לנצור תורה גדולה‪ ,‬שיתכן ותומכת בדוקטרינת‬
‫הפרושים‪ -‬כלומר האבן הגדולה‪ .‬דוד‪ ,‬שלספר שלתהילים שלו מתייחס ישוע‪ ,‬היה צנוע‬
‫בדומה‪.‬‬
‫‪90‬הסבר בלתי רגיל הינו שהבעלים של כרמים רבים הינו כה עשיר עד שהותר לו לבצע קבורה‬
‫חיצונית )בה ציפורים אכלו את שאריותיו(‪ .‬אתרי קבורה מוגבהים מוזכרים מספר פעמים בתנ"ך ויתכן‬
‫שזו הכוונה‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫תומא ‪ 66‬גם הוא מצביע לאבן ראשה‪ " ,‬הראוני את האבן הזאת אשר מאסוה הבונים‪,‬‬
‫זאת היא אבן הראשה‪ ".‬ככל הנראה מדובר באלגוריה ל'ידיעה'‪ :‬דחויה בידי העם‪ ,‬ומהותית‬
‫למלכות השמיים‪ .‬המשמעות של אבן פינה אינה סבירה‪ :‬טקסטים יווניים מתייחסים לראש‬
‫הפינה‪ ,‬כלומר לאבן הפינה‪ ,‬בתור האבן המרכזית בקשת‪ .‬אבן פינה היא גדולה וטובה‪ ,‬ולא‬
‫היו דוחים אותה‪ :‬אפילו אם לא השתמשו בה בפינה‪ ,‬עדיין משתמשים בה לאחר מכן בקיר‪.‬‬
‫ברגע שנדחתה אבן‪ ,‬היא אינה יכולה להפוך לאבן פינה‪ ,‬מכיוון שהפינה כבר הונחה עד‬
‫שלבונים היה זמן לשנות את דעתם‪ .‬המטאפורה רלוונטית לאבן ראשה‪.‬‬
‫מטאפורת האבן הייתה רווחת ונעשה בה שימוש רב‪ ,‬מה שיצר בעיה מאוחר יותר‪ .‬רבי‬
‫שמאי כתב‪" ,‬יצר הרע הוא כאבן גדולה‪ ,‬אשר עומדת על צד הדרך‪ ,‬ואנשים מועדים עליה‪.‬‬
‫אמר השליט‪' :‬שברו מהאבן חתיכות אחת אחת עד שאבוא ואסיר אותה‪"'.‬‬
‫‪ 21:43‬הינו תוספת המוקף בטקסט עקבי אך שטחי אודות אבני פינה‪ .‬ישנן גרסאות בהן‬
‫חסר ‪ 21:44‬אך כן כלול ‪ .21:43‬העורך מוסיף " כִּי־תֻ קַּ ח מִ כֶּם" וחותך את ‪ 21:44‬על מנת‬
‫לשמר את אורך הטקסט‪ ,‬מה שלא אומר ש‪ 21:44‬הוא מקורי‪ :‬מטאפורת "האבן"הינה שונה‬
‫מ‪ .21:42‬מה גם שמי כבר ייפול על אבן פינה שקובעה בתוך קיר? המזייף חיםש מטאפורה‬
‫מוכרת‪.‬‬
‫‪ 21:43‬הינו פסוק הכרחי לנצרות‪ ,‬ששואפת לפנות לכל העמים בפי מתי‪.‬‬
‫הבשורות אינן מסכימות אחת עם השנייה בשאלה האם ירשו הפרושים את מלכות‬
‫השמיים‪ .‬בעוד ש‪ 21:43‬שולל מהם את המלכות‪ 5:20 ,‬נותן להם נתח מכובד‪.‬‬
‫בעוד שב‪ 21:42‬אבן פינה הינה מטאפורה לאדם צנוע וירא שמיים‪ 268 ,‬האבן ב‪21:44‬‬
‫‪269‬‬
‫היא ה' עצמו‪.‬‬
‫‪F58‬‬
‫‪F 586‬‬
‫מהות הכתוב "ו ְהַ נֹּפֵל אַל־הָ אֶ בֶן הַ הִ יא י ִשָׁ בֵר" הינה דומה לכתוב בתומא ‪" :82‬הקרוב אלי‬
‫קרוב אל האש‪ ".‬אפשרויות נוספות כוללות את ישוע כאבן מכשול‪ ,‬מלכודת ליהודים‪ ,‬ועונש‬
‫למי שדוחה את הנצרות‪ .‬אולם אפשרות נוספת היא שהאבן הרומסת מסמלמת את החוק‪.‬‬
‫האמירה – "האדם המעוד נתפס בידי השטן" הייתה פופולארית בזמנו‪ ,‬כך שיתכן שמשמעות‬
‫הטקסט במתי היא ‪" ,‬השטן יתפוס את מי שדוחה את ישוע‪ ".‬יתכן וכלל המשמעויות נכללות‬
‫בפסוק‪.‬‬
‫‪ 21:44‬עלול לשקף את המחלוקת מול האיסיים‪" :‬באשר אלי‪ ,‬אם אמעוד תמיד יצילוני‬
‫חסדי ה'‪ 21:44 270 ".‬עלול לאשר שה' לא יציל‪ ,‬ושישוע הוא הסיכוי האחרון‪ ,‬וכי האיסיים‬
‫שדחו את ישוע גם הם לא ינצלו‪.‬‬
‫‪F587‬‬
‫‪" 46-21:45‬וַי ְהִ י כִּשְׁ מ ֹעַ ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים אֶ ת־מְ שָׁ לָיו ו ַ ָיּבִינוּ כִּי עֲ לֵיהֶ ם דִּ בֵּר‪ .‬וַיְבַקְ שׁוּ‬
‫ִיראוּ מִ ְפּנֵי ָרב־הָ עָ ם כִּי ְלנָבִיא חֲ שָׁ בֻהוּ )העם(‪".‬‬
‫לְתָ פְשׂוֹ וַיּ ְ‬
‫אפילו בשיא תהילתו‪ ,‬איש לא ראה בישוע משיח‪ ,‬אלא עוד נביא‪ .‬הטחת גינויים‪ ,‬בעיקר‬
‫נגד הפרושים‪ ,‬אשר כאמרו לא היו השליטים – לא היו מובילים למעצרו‪.‬‬
‫יתכן והפסקה היא תוספת מאוחרת‪ .‬המונח "הָ עָ ם ‪ְ ...‬לנָבִיא חֲ שָׁ בֻהוּ" מופיע בקרבת‬
‫מקום ‪ 271‬הפעם בהקשר של יוחנן המטביל‪ .‬כותב אחד לא היה משתמש באותו המשפט‬
‫פעמיים‪.‬‬
‫‪F58‬‬
‫‪130‬‬
‫‪ 14-22:2‬ישוע מספר את המשל אודות המלך שערך משתה לבנו‪ ,‬אך כאשר האורחים‬
‫סרבו להגיע הוא שלח משרתים שיזמינו אנשים אקראיים שימלאו את השולחן‪ .‬היהודים דחו‬
‫את ישוע‪ ,‬וה' קרא לאחרים‪.‬‬
‫‪" 7-22:6‬ו ְהַ נִּשְׁ ִ‬
‫ְאוֹתיו‬
‫אָרים ָתּפְשׂוֹּ אֶ ת־עֲ בָדָ יו וַיִּתְ עַ לְּלוּ בָם וַיַּהַ ְרגוּם‪ .‬וַיִּקְ צ ֹף הַ מֶּ לֶ� וַיִּשְׁ לַח ִצב ָ‬
‫ירם שָׂ ַרף בָּאֵ שׁ‪ ".‬ההרס מתייחס לחורבן ירושלים‪ ,‬ואינו‬
‫וַי ְאַ בֵּד אֶ ת־הַ מְ ַרצְּחִ ים הָ הֵ ם ו ְאֶ ת־עִ ָ‬
‫מופיע בגרסא של תומא‪ .‬מסתבר שהמלך קודם שרף את העיר‪ ,‬ואז המשיך עם המשתה‪.‬‬
‫אתם‬
‫‪ 13-22:11‬אדם שאינו לבוש כיאות מושלך החוצה מהמשתה‪" :‬אִ סְ רוּ י ָדָ יו ו ְַר ְגלָיו וּנְשָׂ ֶ‬
‫ו ְהִ שְׁ ַלכְתֶּ ם אוֹתוֹ אֶ ל־הַ חשֶׁ � הַ חִ יצוֹן‪ ".‬הטענה שישוע מתכוון לנוצרים חסרי אמונה‪ ,‬או ליהודה‬
‫איש קריות ‪ 91‬הינה פשטנית מדי‪ .‬הפסוק אינו מופיע בתומא ובלוקס‪ ,‬וככל הנראה הופיע‬
‫בהקשר אחר‪ -‬ושונה‪ ,‬ועכשיו אין בו כל הגיון‪ .‬החושך החיצון הוא מקום מעבר לארץ והשמיים‪.‬‬
‫מאחר ו" שָׁ ם תִּ הְ י ֶה הַ י ְלָ לָה ו ַחֲ ר ֹק הַ שִׁ נָּי ִם" מדבר ככל הנראה על הגיהינום‪ .‬אולם השאול היווני‬
‫לא היה מקום ענישה‪ .‬רעיון הגיהונים כמקום ענישה הוא נוצרי‪ ,‬והוא מבוסס על מקורות‬
‫רבים‪ ,‬כגון כתות מצריות‪.‬‬
‫‪F90‬‬
‫‪ 14 " 22:14‬כִּי ַרבִּים הֵ ם הַ קְּ רוּאִ ים וּמְ עַ טִּ ים הַ נִּבְחָ ִרים‪".‬‬
‫כל אומות העולם רשאים לבוא לבית המקדש ‪ ,272‬אך רק אומה אחת נבחרה‪ .‬הטקסט‬
‫עשוי להתייחס לאלה שנבחרו להחשף לסודות הנצרות כשזו עוד הייתה כת קטנה‪.‬‬
‫‪F589‬‬
‫אפשרות נוספת היא שהרבים שהוזמנו בתחילה היו היהודים‪ ,‬והמעטים‪ -‬היהודים‬
‫הנוצרים‪ .‬נקודת מבט של גוי תהיה שונה‪ :‬תחילה היהודים בלבד‪ ,‬ולאחר מכן כל היתר‪ .‬לוקס‬
‫‪ ,24-14:16‬בהתאם‪ ,‬הינו שונה‪ :‬במקום האורחים המוזמנים )היהודים(‪ ,‬המנודים מהרחובות‬
‫)יהודים חוטאים(‪ ,‬ולבסוף כולם )הגויים(‪.‬‬
‫עריכה מאוחרת מעוותת את משמעות המשל‪ .‬תומא ‪ 64‬מדבר לא על משתה לכבוד‬
‫חתונה – שהסירוב להשתתף בו היה עלבון – אלא פשוט אומר‪" ,‬איש אחד הועיד לו‬
‫אורחים"‪ .‬כל אורח מתרץ את אי בואו ומתנצל בנימוס‪ .‬אז מורה המארח למשרתו‪" ,‬צא אל‬
‫הדרכים והבא לי את אשר תמצא למען יאכלו‪ ".‬ההבדל בין הכתוב לבין מתי ‪ 22:10‬הינו‬
‫ַם־רעִ ים‬
‫חשוב‪ :‬במתי נאמר כי "יֵּצְאוּ הָ עֲ בָדִ ים הָ הֵ ם אֶ ל־הַ דְּ ָרכִים וַיַּאַסְ פוּ אֶ ת־כּ ֹל אֲ שֶׁ ר מָ צְאוּ גּ ָ‬
‫גַּם־טוֹבִים"‪ ,‬אולם תומא אינו עושה את ההבחנה ומזמין )למלכות השמיים( אחרים במקום‬
‫אלה שצריכים לעבוד )אלה הטרודים בבעיות עולם החומר(‪ .‬תומא לא רמז כי כל היהודים‬
‫עסוקים בחומר ומתעלמים מרוח‪.‬‬
‫סיומו של המשל בתומא חושף את עבודת הזיוף‪" .‬לא יבואו הקונים והסוחרים אל‬
‫מקומות אבי‪ 273 ".‬המשל עוסק באובססיה עם עולם החומר‪ ,‬ולא בהמרת דת לנצרות‪ .‬ראיה זו‬
‫מחוזקת בתומא ‪ ,63‬המדבר על היוהרה שבעושר‪ .‬הפסוק שונה מעבר לכל היכר בבשורות‬
‫המקובלות על הכנסיה בכדי להצדיק את הקריאה לגויים‪ .‬לוקס ‪ 24-14:16‬הינו שלב ביניים‬
‫בין תומא למתי‪.‬‬
‫‪F590‬‬
‫‪91‬הכתיב הסטנדרטי של שמו באנגלית )‪ (judas‬הינו שגוי‪ ,‬והומצא בכדי להבחין בין האדם השנוא‬
‫לבין אנשים אחרים בעלי שם דומה‪ .‬שמו הוא יהודה ) ‪ -(Judah‬כמו שבט יהודה‪ ,‬או יהודה הגלילית‪,‬‬
‫ויהודה סופר הברית החדשה יהודה‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫המשל בתומא מזכיר את משלי ‪ 9‬שם חכמות מזמינה אורחים לחנוכת ביתה‪ .‬מתי‬
‫כהרגלו משנה את ""איש אחד" ‪ 92‬של תומא ל"מלך" – המטאפורה הרווחת לאלוהים‪.‬‬
‫‪F91‬‬
‫ַ‬
‫ת־תּלְמִ ידֵ יהֶ ם‬
‫‪" 22-22:15‬וַיֵּלְכוּ הַ ְפּרוּשִׁ ים וַיִּתְ י ָעֲ צוּ אֵ י� יַכְשִׁ ילֻהוּ בִּדְ בַר פִּיו‪ .‬וַיִּשְׁ לְחוּ אֵ לָיו אֶ‬
‫הוֹרדוֹס לֵאמ ֹר‪' ...‬מַ ה־דַּ עְ תֶּ � הֲ מֻ תָּ ר לָתֵ ת־מַ ס לְקֵ יסַ ר‪ ,‬אִ ם־�א?' וְי ֵשׁוּעַ י ָדַ ע‬
‫ו ְעִ מָּ הֶ ם אַנְשֵׁ י ְ‬
‫ת־רעָ תָ ם ו ַיּ ֹאמַ ר 'הַ חֲ נֵפִים מַ ה־תְּ נַסּוּנִי? הַ ְראוּנִי אֶ ת־מַ טְ בֵּעַ הַ מָּ ס‪ '.‬ו ַיָּבִיאוּ לוֹ דִּ ינָר‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר‬
‫אֶ ָ‬
‫צּוּרה הַ זּ ֹאת ו ְהַ מִּ כְתָּ ב אֲ שֶׁ ר עָ לָיו שֶׁ ל־מִ י הֵ ם?' ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו 'שֶׁ ל־קֵ יסַ ר‪ '.‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‬
‫אֲ לֵיהֶ ם 'הַ ָ‬
‫' ָלכֵן תְּ נוּ לְקֵ יסַ ר אֵ ת אֲ שֶׁ ר לְקֵ יסַ ר וְלֵא�הִ ים אֵ ת אֲ שֶׁ ר לֵא�הִ ים‪"'.‬‬
‫לא ברור אם היהודים נהגו לשלם מיסים במטבעות רומיים‪ .‬הימצאם של חלפני כספי‬
‫בשטח בית המקדש מעיד ה כי המטבעות המקומיים נותרו שיטת התשלום הרשמית‪.‬‬
‫היהודים לא אהבו להשתמש בכסף עם חריטות של פני אדם‪ ,‬וכל יהודי יכול היה להבדיל‬
‫בקלות בין מה לקיסר ומה לה'‪ :‬הכל שייך לה'‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬הרבנים בגלות הוציאו סוגיות‬
‫חילוניות מתחום השיפוט האלוהי‪" :‬חוק הארץ הוא החוק‪ ".‬חז"ל‪ ,‬שלא היו מסוגלים לאכוף‬
‫את חוקי היהדות בגולה‪ ,‬נותרו ללא ברירה‪.‬‬
‫מי היו אנשי הורדוס? אם אלה היו משרתיו של הורדוס אנטיפס‪ ,‬אז על הארוע היה‬
‫להתרחש בגליל‪ ,‬אולם הבשורה ממקמת אותו בירושלים‪ .‬אבל תושבי הגליל שילמו את‬
‫מיסיהם לא לקיסר‪ ,‬אלא לשליט במקומי‪ ,‬שהיה הוא משלך לקיסר‪.‬‬
‫השוו את מתי ‪" – 16:6‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֲ לֵיהֶ ם ְראוּ ו ְהִ שָׁ מְ רוּ ָלכֶם מִ שְּׂ א ֹר הַ ְפּרוּשִׁ ים ו ְהַ צַּדּוּקִ ים"‬
‫הוֹרדוֹס‪".‬‬
‫– למרקוס ‪ ..." – 8:15‬וַיַּ זְהֵ ר אוֹתָ ם לֵאמ ֹר ְראוּ הִ שָּׁ מְ רוּ ָלכֶם מִ שְׂ א ֹר הַ ְפּרוּשִׁ ים וּמִ שְׂ א ֹר ְ‬
‫ההרודיאנים עלולים להיות הצדוקים‪ ,‬הכת שהייתה הקרובה לכת המלכות‪.‬‬
‫האיסיים‪ ,‬שיתכן והורדיוס הגדול היה פטרונם‪ -‬הם אולי אותם ההרודיאנים‪ ,‬למרות‬
‫שיהיה זה תמוהה לכנות קנאים בתואר של פטרון שמת ‪ 30‬שנה לפני כן‪ .‬המאורע ככל‬
‫הנראה נוסף מאוחר יותר לבשורה‪ ,‬בתקופה בה ניסו הנוצרים להיפרד משורשיהם האיסיים‪.‬‬
‫היפוליטוס ‪ 274‬טוען כי היו איסיים אשר לא נגעו במטבעות רומיים‪ ,‬מה שיכול להסביר מדוע‬
‫ישוע אמר שהדינר נועד לקיסר‪ ,‬וכי אל ליהודים להיות טרודים בו‪.‬‬
‫‪F591‬‬
‫רק מתי מבקר את הורדוס הגדול‪ .‬לוקס ויוחנן אינם עושים זאת‪ .‬בימיו של הורדוס‪ ,‬היו‬
‫איסיים שעזבו את קומראן בעבור תנאים נוחים יותר‪ .‬יתכן ומתי כועס על הפילוג בשורות‬
‫האיסיים ומוקיע את פטרונם‪.‬‬
‫יתכן והאמירה משמשרת מסורת שנאבדה בזמן‪ .‬התמונה של ישוע מקבילה לזו של‬
‫יהודה הגלילי אשר מרד במס הרומי והתנגד לשלטון הקיסר‪ .‬חוסר החיבה כלפי מוכסים‬
‫הופכת לתירוץ דתי שלא לשלם מיסים מלבד אלה הכתובים בתורה‪ .‬לוקס מציין כי ישוע‬
‫‪92‬הזמנת אנשים עניים למשתה היא דבר תמוה וניתן לכנותה בתור פנטזיה‪ ,‬אולם פולטארך מתאר‬
‫בדומה את מסיבת יום הולדתו האחרונה של מארק אנתוני‪" ,‬רבים מהאורחים חזרו הביתה כאנשים‬
‫עשירים"‪ ,‬ובכך רומז כי הייתה זו מטאפורה שגורה‪ .‬קשה להאמין שמלך יפתח את המשתה שלו בפני‬
‫הכלל‪ .‬מה גם‪ ,‬שהעניים לא רק קיבלו מזון מחוץ לארמון‪ ,‬אלא היו אורחים של ממש במשתה‪.‬‬
‫לוקיוס קורנליוס קינה מתאר חלום אותו ראה טרם הירצחו של יוליוס קיסר‪ .‬בחלום‪ ,‬קינה הוזמן בידי‬
‫קיסר לסעודה‪ ,‬אך סרב‪ ,‬למרות הפצרותיו של קיסר‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬קיסר תפס בידו ולמרות‬
‫התנגדותו של קינה‪ ,‬הובילו למקום חשוך‪.‬‬
‫ללא קשר למה שיאמרו פסיכו אנליסטים על מאורע זה‪ ,‬הוא יכול לשמש כהפנייה הגיונית ל"חושך‬
‫חיצון"‪.‬‬
‫משמעות החלום נראית ברורה לבני זמנו‪ ,‬שכן פולטראך אינו מרחיב עליו‪ ,‬בשונה מהרגלו‪ .‬איננו‬
‫יודעים מה הייתה משמעות החלום‪ ,‬וכמו כן משמעות המשל‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫הואשם במשפטו באשמת אי תשלום מיסים‪ 275 .‬יתכן ומטרת הסיפור הינה לכפור באשמה‬
‫ולהציג את הנוצרים כאנשים שומרי חוק‪ ,‬בדומה ליוסף בן מתתיהו‪ ,‬ממנו לווה לוקס רבות‪-‬‬
‫רק שיוסף דיבר על היהודים‪.‬‬
‫‪F592‬‬
‫אם אותם המוכסים אספו מיסים הן לבית המקדש והן לקיסר הרומאי‪ ,‬אז מובן הפסוק‬
‫עלול להיות שונה‪ .‬ישוע הציע לשלם הן לקיסר והן לה' בעודו מתמקד בסוגיות דתיות‪ .‬אולם‬
‫מוכסים נודעו כחוטאים ואיש לא היה סומך עליהם לאסוף מיסים לבית מהקדש‪.‬‬
‫תומא ‪ " 100‬ויראוהו מטבע זהב‪ ,‬ויאמרו אליו‪' :‬אנשי הקיסר נוגשים בנו מס‪ .‬ויאמר‬
‫אליהם‪ :‬תנו לקיסר את אשר לקיסר‪ ,‬ותנו לאלוהים את אשר לאלוהים‪ ,‬ותנו לי את אשר לי‪"'.‬‬
‫גרסתו של תומא מופיעה בחלקו האחרון של הבשורה‪ ,‬אשר ידוע כי נערכה רבות‪.‬‬
‫מראים לישוע מטבע אף לפני ששולאםי אותו אודות המס‪ ,‬פרט מחוץ להקשר‪ .‬הכותב מסיק‬
‫כי הקורא יבין לבד שישוע ביקש לראות מטבע‪ .‬העורך בתומא מדווח על מטבע זהב‪ ,‬דבר‬
‫יקר מדי בשביל שמישהו יסתובב עימו או ישלם עימו מיסים‪ .‬רבים חושבים כי היה מדובר‬
‫במטבע כסף עם תמונתו של טיבריוס‪ .‬חשוב לציין‪ ,‬כי בניגוד למתי‪ ,‬בתומא מכריז ישוע כי גם‬
‫לו מגיעים דברים‪ .‬תומא ‪ 100‬נראה כתוספת שנועדה ליצור הרמוניה‪ ,‬מה ששרת את‬
‫הגנוסטים‪ ,‬אשר דחו את חשיבות הכסף‪.‬‬
‫הבשורה האלמונית ‪ 3‬עלולה להיות הקרובה ביותר למקור‪" :‬ויבואו אליו ויבקשו‬
‫לנסותו‪'...‬אמור לנו האם מותר לשלם לשליטים את המגיע להם? האם עלינו לשלמם או לא?"‬
‫וידע ישוע את כוונותיהם ויחר אפו‪ .‬ויאמר להם‪' ,‬למה תכבדוני כמורה ולא תמלאו רצוני? הן‬
‫צדק ישעיהו בדבריו 'ויבואו אלי בפיהם‪ ,‬ובליהם ירחקו עלי‪ .‬ויכבדוני לשווא כי יתעקשו על‬
‫תורת בני אנוש‪ ".‬השאלה מרגיזה את ישוע‪ ,‬מכיוון שהשאלה של ישוע אודות מה מגיע לו‪-‬‬
‫זכתה להתעלמות‪.‬‬
‫רומאים ‪ָ " 13:7‬לכֵן תְּ נוּ ְלכָל־אִ ישׁ מַ ה־שֶּׁ אַ תֶּ ם חַ יָּבִים לוֹ ‪ -‬הַ מַּ ס לַאֲ שֶׁ ר־לוֹ הַ מַּ ס‪ ,‬ו ְהַ מֶּ כֶס‬
‫מּוֹרא‪ ,‬ו ְהַ כָּבוֹד לַ אֲ שֶׁ ר־לוֹ הַ כָּבוֹד‪ ".‬פאולוס ככל הנראה לא‬
‫מּוֹרא לַאֲ שֶׁ ר־לוֹ הַ ָ‬
‫לַאֲ שֶׁ ר־לוֹ הַ מֶּ כֶס‪ ,‬ו ְהַ ָ‬
‫הכיר את תשובתו של ישוע‪.‬‬
‫המוכסים שאלו את יוחנן המטביל שאלה דומה‪" :‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם אַל־תִּ גְבּוּ יוֹתֵ ר‬
‫מֵ חָ קְ כֶם‪276 ".‬עליהם לאסוף רק את הכמות אותה הם מתכוונים לשלוח לרומא‪ ,‬ולשמור לעצמם‬
‫עמלה חוקית וצנועה‪ .‬יוחנן מסכים לתשלום המיסים אך מקווה למזער את הנזק שהם‬
‫גורמים‪ .‬יתכן והסיפור הוא עוד מאורע שהולווה מיוחנן והולבש על ישוע‪.‬‬
‫‪F593‬‬
‫‪ַ " 29-22:24‬רבִּי! הֵ ן משֶׁ ה אָמַ ר‪' ,‬אִ ישׁ כִּי־י ָמוּת וּ ָבנִים אֵ ין־לוֹ וְיִבֵּם אָחִ יו אֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ ו ְהֵ קִ ים‬
‫ז ֶַרע לְאָחִ יו‪ .‬ו ְאִ ָתּנוּ הָ יוּ שִׁ בְעָ ה אַחִ ים‪ ...‬ו ְעַ תָּ ה בִּתְ חִ יַּת הַ מֵּ תִ ים לְמִ י מִ ן־הַ שִׁ בְעָ ה תִּ הְ יֶה לְאִ שָׁ ה? כִּי‬
‫ְל ֻכלָּם הָ י ָָתה‪ '.‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר לָהֶ ם 'ט ֹעִ ים אַ תֶּ ם בַּאֲ שֶׁ ר אֵ ינְכֶם יוֹדְ עִ ים אֶ ת־הַ כְּתוּבִים ו ְ�א‬
‫אֶ ת־גּ ַ‬
‫ְבוּרת הָ אֱ �הִ ים‪"'.‬‬
‫הצדוקים דחו את התורה שבעל פה ואת פרשנות התורה‪ .‬תשובתו של ישוע לא הייתה‬
‫מעניינת אותם‪ .‬הצדוקים היו קבוצה כוהנית ולא היו הולכים אחר ישוע‪ ,‬ובטח שלא היו‬
‫קוראים לו רבי‪.‬‬
‫עלבונו של ישוע אינו חצו‪ ,‬מאחר שסביר ביותר שהצדוקים באמת לא הכירו את כתבי‬
‫התורה שבעל פה‪ .‬הם דחו את כל ספרי הדת מלבד התנ"ך‪ .‬הם קיבלו את ספר דברים‪ ,‬מקור‬
‫המחלוקת כאן‪ ,‬והכירו את הטקסט הרלוונטי‪ .‬ישוע משיב מבלי לפנות לסמכות התורה‪ ,‬ואז‬
‫מכנה את הצדוקים בורים‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫יוחנן הורקנוס המיר את דתם של בני הגליל ליהדות רק מאה שנים קודם לכן‪ .‬תושבי‬
‫הגליל נודעו בשאננותם כלפי החוק התורני‪ .‬רבי יוחנן בן זכאי נשאל שתי שאלות בלבד אודות‬
‫החוק בזמן שהותו בת ‪ 18‬השנים בגליל‪ 277 .‬מתי ללא ספק ידע את הסטיגמה היהודית על‬
‫תושבי הגליל ולא היה שם בפיו של ישוע דברי התפלפלות שהיו גורמות לו ללעג‪.‬‬
‫‪F 594‬‬
‫זוהר ‪" 1:21‬האישה אשר נישאה פעמים בעולם הזה תשתייך לבעלה הראשון בעולם‬
‫הבא‪".‬‬
‫‪" 22:30‬כִּי בִּתְ חִ יַּת הַ מֵּ תִ ים �א־י ִשְׂ אוּ נָשִׁ ים ו ְ�א תִ נָּשֶׂ אנָה כִּי י ִהְ יוּ כְּמַ לְאֲ כֵי אֱ �הִ ים בַּשָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫פסקה זו אינה מתייחסת לזו שקדמה לה‪ .‬לו האשים ישוע את הצדוקים באי ידיעת‬
‫הכתובים‪ ,‬עלינו לצפות ממנו שיצטט מהם בתשובתו‪ -‬אולם תשובתו‪ ,‬בדומה לכל דוקטרינת‬
‫תחיית המתים‪ ,‬אינן מבוססות כלל כתבי היהדות‪.‬‬
‫על פי ישוע‪ ,‬תחיית המתים תתקיים )בניגוד לדעת הצדוקים( אולם תהיה היא חוץ גופית‬
‫)בשונה מדעת הפרושים(‪ .‬האמירה הייתה חסרת משמעות בעיני הצדוקים‪ ,‬שכנראה כלל לא‬
‫האמינו במלאכים‪.‬‬
‫יתכן והרעיון נוסף לברית החדשה בידי תיאוסוף בולט‪ ,‬על אף שסביר יותר כי מדובר‬
‫בצירוף מקרים‪ .‬מלאכים הם יצורים לא גשמיים‪ ,‬ומהווים כולם התממשות של ישות אחת‪,‬‬
‫מכיוון שאי גשמיות מחייבת אחדות‪ 93 .‬נשמות‪ ,‬בדומה אינן גשמיות ומהוות יישות אחת‪ ,‬והן‬
‫אינן שונות אחת מהשנייה‪ .‬אין כל יחס בין נשמה לנשמה‪ .‬במובן זה לפחות‪ ,‬הן דומות‬
‫למלאכים‪.‬‬
‫‪F 92‬‬
‫האמירה סותרת את תרחיש המשפט האפוקליפטי ותחייתו הגופנית של ישוע‪ ,‬וככל‬
‫הנראה הוכנסה כניסיון ליצור הרמוניה בין הכתוב בברית החדשה לבין פאולוס‪ ,‬אשר ביקש‬
‫לשלב בין היהדות הפרושית )תחייה גופנית( והתיאוסופיה היוונית )נפש נצחית‪ ,‬ללא תחייה(‬
‫ברעיון הגוף הרוחני‪ 278 .‬מאוחר יותר‪ ,‬כאשר דוכאה סופית ההשפעה היוונית והושלך ההגיון‬
‫מחוץ לחלון‪ ,‬הכנסיה עברה לדגול ברעיון התחייה הגופנית‪ ,‬רעיון המבוסס על ההיהדות‪.‬‬
‫היהדות בזמנו החשיבה את הגוף כבלתי נפרד מהנפש‪ ,‬וכי אינו מסוגל לקום לתחייה נבדלת‬
‫ממנה‪ .‬השאלה נותרה פתוחה‪ :‬במסורות יהודיות מסוימות‪ ,‬אנשים יחיו חיים חסרי גוף לפני‬
‫התחייה‪"" :‬מרגלא בפומיה )=מרגלית בפיו( דרב‪] :‬לא כעולם הזה העולם הבא[‪ ,‬העולם הבא‬
‫אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורבייה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא‬
‫תחרות‪ ,‬אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה‪ ,‬שנאמר‪' :‬ויחזו את‬
‫‪279‬‬
‫האלהים ויאכלו וישתו‪"'.‬‬
‫‪F 59‬‬
‫‪F596‬‬
‫לוקס ‪" 36-20:35‬ו ְהַ זֹּכִים ָלעוֹלָם הַ בָּא וְלִתְ חִ יַּת הַ מֵּ תִ ים �א־י ִשְׂ אוּ נָשִׁ ים ו ְ�א תִ נָּשֶׂ אנָה‪ .‬כִּי‬
‫יוֹתם ְבּנֵי הַ תְּ קוּמָ ה‪ ".‬הפסקה‬
‫�א־יוּכְלוּ לָמוּת עוֹד כִּי שָׁ ו ִים הֵ ם לַמַּ לְאָכִים וּ ְבנֵי אֱ �הִ ים הֵ מָּ ה בִּהְ ָ‬
‫עוסקת באנשים חיים‪" ,‬אשר ראויים"‪" .‬כי לא יוכלו למות" – הם טרם מתו בכל מובן רגיל‪.‬‬
‫לוקס מתעד את הדוקטרינת התחייה מחדש וחיי הרוח המיסטיים של המעטים הראויים לכך‪,‬‬
‫אשר חופשיים מתאוות הגוף ונעשים מלאכים‪.‬‬
‫ככל הנראה מתי מעוות את מסורת התחייה הגנוסטית של שינוי המתרחש כאן ועכשיו‪,‬‬
‫מוות לעולם ותחייה כרוח‪ ,‬מושג אשר‪ ,‬כאשר מפורש כפשוטו‪ ,‬יכול היה להתפתח לכדי‬
‫דוקטרינת התחיה הנוצרית‪ .‬מתי הוסיף פרדוקס ידוע של השלכות התחיה‪ -‬כדוגמת ריבוי‬
‫בעלים‪ .‬ישוע של מתי לא יכול היה להסכים להתנזרות ממין‪ ,‬ועל כן דחה את הסוגיה לעתיד‪.‬‬
‫‪93‬ההבדלה הינה אפשרית רק בדרך מאפיינים שונים‪ .‬לדבר סר גשמיות אין צורה או נפח‪ ,‬ולכן אינו‬
‫מורכב מחומר ואין לו כל מאפיינים‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫תחיית המתים אינה מוזכרת בתורה‪ .‬בשמואל א' ‪ ,28‬שאול מבקש ממכשה שתעלה‬
‫באוב את רוחו של שמואל‪ " .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר שְׁ מוּאֵ ל אֶ ל‪-‬שָׁ אוּל‪' ,‬לָמָּ ה הִ ְר ַגּ זְתַּ נִי לְהַ עֲ לוֹת א ֹתִ י?'"‬
‫שמואל היה שרוי בתרדמת בשאול‪ ,‬היכל הנשמות אותו זיהו הנוצרים בשגגה בתור הגיהינום‬
‫של הגויים‪ .‬נבואות חריצת הדין הושפעו בידי כתות פרסיות‪ ,‬ויוצאות מנקודת ההנחה‬
‫שהשאול הוא מקום זמני‪.‬‬
‫‪280‬‬
‫‪F597‬‬
‫נדיר שהכתובים מזכירים את התחייה מחדש‪ .‬ישעיהו ‪" 26‬בַּיּוֹם הַ הוּא‪ ,‬יוּשַׁ ר הַ שִּׁ יר‪-‬הַ זֶּה‬
‫בְּאֶ ֶרץ י ְהוּדָ ה; עִ יר עָ ז‪-‬לָנוּ‪ ,‬י ְשׁוּעָ ה י ָשִׁ ית חוֹמוֹת ו ָחֵ ל‪ ...‬י ְהו ָה‪ ,‬תִּ שְׁ פּ ֹת שָׁ לוֹם לָנוּ‪ ...‬י ִחְ יוּ מֵ ֶתי�‪,‬‬
‫נְ ֵבלָתִ י י ְקוּמוּן; הָ קִ יצוּ ו ְַרנְּנוּ שׁ ֹ ְכנֵי עָ פָ ר‪ ".‬המתים הם ישראלים יראים רוחנית‪.‬‬
‫יחזקאל ‪ " 37‬ו ַיּ ֹאמֶ ר‪ ,‬אֵ לַי‪' ,‬בֶּן‪-‬אָדָ ם‪ ,‬הָ עֲ צָמוֹת הָ אֵ לֶּה כָּל‪-‬בֵּית י ִשְׂ ָראֵ ל הֵ מָּ ה‪ ...‬וְנ ַָת ִתּי רוּחִ י‬
‫ָבכֶם ו ִחְ י ִיתֶ ם‪ ,‬ו ְהִ נַּחְ תִּ י אֶ תְ כֶם עַ ל‪-‬אַדְ מַ תְ כֶם‪ "'.‬על אף שהפסקה היא מטאפורית‪ ,‬יתכן ויחזקאל‬
‫הכיר את רעיון תחיית המתים ולא הכחיש אותו‪.‬‬
‫דניאל ‪ 4-12:1‬וּבָעֵ ת הַ הִ יא י ִמָּ לֵט עַ מְּ �‪ ,‬כָּל‪-‬הַ נִּמְ צָא כָּתוּב בַּסֵּ פֶ ר‪ .‬ו ְַרבִּים‪ ,‬מִ יְּשֵׁ נֵי אַדְ מַ ת‪-‬עָ פָ ר‬
‫י ָקִ יצוּ; אֵ לֶּה לְחַ יֵּי עוֹלָם‪ ,‬ו ְאֵ לֶּה לַחֲ ָרפוֹת לְדִ ְראוֹן עוֹלָם‪ ...‬ו ְאַ ָתּה דָ נִיֵּאל‪ ,‬סְ ת ֹם הַ דְּ ב ִָרים ו ַחֲ ת ֹם‬
‫הַ סֵּ פֶ ר‪--‬עַ ד‪-‬עֵ ת קֵ ץ‪".‬‬
‫ספר המקבים ב'‪ 7 ,‬קובע כי תחיית המתים פתוחה לצדיקים בלבד‪ .‬חוטאים מתים מוות‬
‫נצחי‪ -‬מה שסותר את תחייתם לחיי בושה בדניאל‪.‬‬
‫‪" 32-22:31‬ו ְעַ ל־דְּ בַר תְּ חִ יַּת הַ מֵּ תִ ים הֲ �א קְ ָראתֶ ם אֶ ת־הַ נֶּאֱ מָ ר ָלכֶם מִ פִּי הָ אֱ �הִ ים‬
‫לֵאמ ֹר‪' .‬אָנֹכִי אֱ �הֵ י אַב ְָרהָ ם ו ֵא�הֵ י יִצְחָ ק ו ֵא�הֵ י י ַעֲ ק ֹב' ו ְהוּא אֵ ינֶנּוּ אֱ �הֵ י הַ מֵּ תִ ים כִּי אִ ם־אֱ �הֵ י‬
‫הָ חַ יִּים‪".‬‬
‫שמות ‪ 3:6‬הקריינות הינה בזמן הווה‪ ,‬כך שאבות היהדות הינם איכשהו חיים‪ .‬הגיון זה‬
‫המשוייך לאנשים מתים מניח כי במובן מסוים‪ ,‬גם הם עדיין חיים‪ .‬אז מדוע יש צורך בתחייה‬
‫עתידית? הגנוסטים ראו בחריצת הדין כדבר מתמשך‪ ,‬ולא כמאורע עתידי‪.‬‬
‫מתי לווה טיעון רבני טיפוסי‪ ,‬המופיע באותו האופן בספר המקבים ‪ .16:25‬פרשנות‬
‫אפשרית אחת לשמות ‪'" – 32:13‬אֱ �הֵ י אַב ְָרהָ ם ו ֵא�הֵ י יִצְחָ ק ו ֵא�הֵ י י ַעֲ ק ֹב'‪ -‬שואלת‪" ,‬מדוע‬
‫מוזכרים שלוש האבות? אמר רבי לוי‪' ,‬וישאל משה‪' ,‬ה'‪ ,‬הקמו המתים וחיו? ויען ה'‪' ,‬משה‪,‬‬
‫‪281‬‬
‫הן לכופר הפכת‪"'.‬‬
‫‪F598‬‬
‫‪ " 22:33‬וַיִּשְׁ מַ ע הֲ מוֹן הָ עָ ם וַיִּשְׁ תּוֹמֲ מוּ עַ‬
‫ל־תּוֹרתוֹ‪".‬‬
‫ָ‬
‫אין ספק כי טיעונו של ישוע בנושא תחיית המתים היה טריויאלי‪.‬‬
‫‪ 40-22:34‬הפרושים שואלים את ישוע אודות המצוות הגדולות ביותר‪ " .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֵ לָיו‬
‫'ו ְאָהַ בְתָּ אֵ ת י ְהוָֹה אֱ �הֶ י� ְבּכָל־ ְל ָבבְ� '‪ ,‬ז ֹאת הִ יא הַ מִּ ְצו ָה הַ גְּדוֹלָה ו ְהָ ִראשׁוֹנָה‪ .‬ו ְהַ שֵׁ נִית דּוֹמָ ה לָהּ‬
‫תּוֹרה ו ְהַ נְּבִיאִ ים‪"'.‬‬
‫'ו ְאָהַ בְתָּ ל ְֵרעֲ � כָּמוֹ�‪ .‬בִּשְׁ תֵּ י הַ מִּ צְוֹת הָ אֵ לֶּה תְּ לוּי ָה כָּל־הַ ָ‬
‫התרגום מטשטש את משמעות המילה 'רע'‪ ,‬שהיא ברורה יותר בעברית‪ .‬רע אינו כל שכן‬
‫באשר הוא‪ ,‬אלא חבר בקבוצה סגורה‪ ,‬לדוגמא‪ -‬בנאי מגדל בבל‪ .‬האדם מחויב לאהוב רק את‬
‫אלה השותפים למערכת ערכיו‪ ,‬מהם ניתן לצפות ליחסי גומלין‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫הפרושים לא היו שואלים שאלה כה פשוטה‪ ,‬לה הייתה תשובה רבנית ברורה ובלתי‬
‫מעורפלת‪ ,‬בה גם דבק ישוע‪ .‬מייסד הפרושים‪ ,‬הילל‪ ,‬זיהה את הדיבר השני בתור בסיס‬
‫החוק היהודי‪.‬‬
‫ָתי אַהֲ בַת אִ ישׁ אֶ ֵ‬
‫רומאים ‪" 9-13:8‬ו ְאַל־תִּ הְ יוּ חַ יָּבִים לְאִ ישׁ דָּ בָר זוּל ִ‬
‫ת־רעֵ הוּ כִּי הָ א ֹהֵ ב‬
‫תּוֹרה‪ .‬כִּי מִ צְוֹת �א תִ נְאַף �א תִ ְרצַח �א תִ גְנ ֹב �א תַ עֲ נֶה עֵ ד שֶׁ קֶ ר �א‬
‫אֶ ת־חֲ בֵרוֹ קִ יֵּם אֶ ת־הַ ָ‬
‫ְתּ ל ְֵרעֲ � כָּמוֹ�‪ ".‬ישוע משתמש‬
‫תַ חְ מ ֹד עִ ם כָּל־מִ צְוֹת אֲ חֵ רוֹת ֻכּלָּן הֵ נָּה ִבּ ְכלָל הַ מַּ אֲ מָ ר הַ זֶּה ו ְאָהַ ב ָ‬
‫באמירה פופולארית שהייתה רווחת בתרבויות רבות‪.‬‬
‫תומא ‪ ,6:3‬טקסט קדום ויתכן שמקורי‪ ,‬כותב "אשר שנאתם אל תעשו‪ ",‬אשר תואם את‬
‫המסורת היהודית‪ .‬תומא ‪" 25‬ואהבת את אחיך כנפשך‪ ,‬ושמרת כבבת עינך" מגביל ביותר‬
‫את מעגל האנשים שיש לאהוב‪ ,‬ובכך שומר על יישומויותה של המצווה‪ .‬שמרת מרמז על‬
‫פעולת נגד בפני הרוע‪ .‬רומאים ‪ 13:10‬בנוי על פי הנוסחא המסורתית‪�" :‬א ָת ַרע ל ֵָרע‪ ".‬על‬
‫הצוויון לאהוב בויקרא ‪ 19:34‬להיקרא בהקשר של ויקרא ‪" 19:33‬לא תוֹנוּ‪ ,‬אֹותו "‪ ,‬ובויקרא‬
‫‪ – 19:18‬בהקשר של " �א‪-‬תִ קּ ֹם ו ְ�א‪-‬תִ טּ ֹר‪ ".‬שני הציווניים הינם על דרך השלילה‪ .‬מצוות‬
‫היהדות מתאפיינות בכך שהן ברות יישום‪ ,‬אולם לאהוב את שכנך כעצמך אינו באמת אפשרי‪.‬‬
‫ניתן בהחלט לא לפגוע או לדכא את שכנך‪ .‬על כן‪ ,‬תרגום נכון לעברית יהיה "ואהבת לרעך‪,‬‬
‫כפי שהייתי רוצה להאהב עצמך‪ ".‬יתכן מאוד וישוע אכן התכוון פשוט להלך רוח חיובי בין‬
‫אדם לחברו‪ ,‬ולאו דווקא לאהבה מעשית‪.‬‬
‫מתי ‪ 7:12‬החיובי‪ָ " ,‬לכֵן כּ ֹל אֲ שֶׁ ר תִּ ְרצוּ שֶׁ יַּעֲ שׂוֹּ ָלכֶם ְבּנֵי הָ אָדָ ם עֲ שׂוֹּ לָהֶ ם גַּם‪ ",‬הופך את‬
‫אמת המידה המוסרית לציוון בלתי מעשי‪ .‬האם יש לחלק מזון לכל אדם רעב )או רק נוצרים(‬
‫טרם הישיבה לאכול? או האם מספיק פשוט לאפשר לכל מי שירצה לאכול לך מהצלחת?‬
‫פאולוסי זיהה שאנשים עושים טוב רק עד שזה פוגע בהם‪ :‬רומאים ‪" 3-15:2‬כִּי כָל־אֶ חָ ד מִ מֶּ נּוּ‬
‫יְבַקֵּ שׁ הֲ נָאַת חֲ בֵרוֹ לְטוֹב ‪ ...‬כִּי גַם־הַ מָּ שִׁ יחַ �א בִקֵּ שׁ הֲ נָאַת עַ צְמוֹ‪".‬‬
‫סוגיות גרועות אף יותר עולות עם חזרת הנוסחא הספרותית‪ .‬אם הנוצרי אוהב את שכנו‪,‬‬
‫עליו לאפשר לו לחוות את אותה שביעות הרצון‪ .‬על כן‪ ,‬לאחר שנתן את רכושו לשכנו‪ ,‬עליו‬
‫לקבל רכוש משכנו‪ ,‬וחוזר חלילה‪ ,‬עד אין קץ‪.‬‬
‫מאחר ומשאביו של כל נוצרי אדוק הינם מוגבלים‪ ,‬יהיה עליו לנצח לבחור באופן שרירותי‬
‫בין השכנים אותם הוא מעוניין לאהוב כעצמו‪ :‬כלומר עליו לשפוט‪ ,‬לחלק או לא לרכוש כל‬
‫אהבה לאיש כלל‪ .‬המצווה אינה ישימה‪.‬‬
‫מושא האהבה והנתינה גורם בעצם הסכמתו לפגיעה בנותן )שאמצעיו הולכים ופוחתים(‬
‫ובזולת )שהוא נבחר במקומם(‪ .‬על כן‪ ,‬כל אדם המסכים להיות נאהב על ידי שכנו מסב רוע‬
‫לזולת‪.‬‬
‫‪ 7:12‬אומר כי 'כל אשר תרצו שישעו לכם בני האדם‪ ,'...‬ולא רק שכנים‪ .‬חובה לאהוב גם‬
‫רשעים‪ -‬דבר שאינו מעשי כאתיקה יומיומית‪ .‬מנגד‪ ,‬הצוויון השלילי אינו גורר בעיות כלפי‬
‫הזולת‪ .‬אין לפגוע בזולת ללא התגרות מצידם‪.‬‬
‫האלטרואיזם מצד אחד והשימור העצמי מנגד הם שני קצוותיו של איזון דינאמי‪ ,‬אשר‬
‫מגיבים לכל תרחיש ותרחיש‪ .‬ניצחונו המוחלט של האחד על השני מוביל בהכרח לאסון‪.‬‬
‫המצווה השלילית מביעה את מהותה של היהדות הפרקטית‪ .‬היא אינה מנסה לשנות את‬
‫בן האדם או לשלוט במחשבותיו‪ ,‬אלא דווקא למנוע ממנו מלבצע מעשים רעים‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪ 45-22:41‬הפרושים מזכירים לישוע שהמשיח הינו צאצא של דוד‪ " .‬ו ְאֵ י� קָ ָרא־לוֹ דָ ו ִד‬
‫בָּרוּחַ אָדוֹן בְּאָמְ רוֹ‪' .‬נְאֻ ם י ְהוָה לַאדֹנִי שֵׁ ב לִימִ ינִי עַ ד־אָ שִׁ ית אֹיְבֶי� הֲ ד ֹם ל ְַר ְגלֶי�‪ '.‬ו ְעַ ָתּה אִ ם־דָּ ו ִד‬
‫ק ֵֹרא לוֹ אָדוֹן אֵ י� הוּא בְּנוֹ?"‬
‫מאחר ודוד מכנה את המשיח העתידי "אדוני"‪ ,‬אין זה סביר שהמשיח הוא צאצא של דוד‪.‬‬
‫תהילים ‪ ,110‬שעל פי המסורת היו שרים אותו בטקסי הכתרה של מלכים יהודיים‪ ,‬מתייחס‬
‫למשיח הצבאי ומכנה את השליט היהודי בתורה 'אדוני'‪ .‬כל מלך היה משיח פוטנציאלי‬
‫)משחרר ישראל(‪.‬‬
‫הנוצרים מתעכבים על התרגום המעורפל ‪ my Lord/ the Lord‬בזמן שבעברית אלה‬
‫שתי מילים שונות )יהוה‪/‬אדוני(‪ .‬הקשר של תהילים ‪ 100‬לישוע הינו מפוקפק אפילו מנקודת‬
‫המבט הנוצרית‪ .‬ראשית‪ ,‬כיצד ייתכן שלישוע מלא החמלה היו אויבים המוזכרים בתהילים?‬
‫שנית‪ ,‬כיצד יכלו להיות לו אויבים לפני תחייתו מחדש? שלישית‪ ,‬מהות ה' עלי אדמות לא‬
‫תיאבק ארוכות באויביה‪.‬‬
‫בעוד שכותב הבשורה אומר כי ישוע יחכה עד אשר יושמדו אויביו‪ ,‬פאולוס אומר כי הוא‬
‫‪282‬‬
‫ישמיד אותם בעצמו לפני שימסור את המלכות לה'‪.‬‬
‫‪F59‬‬
‫‪" 22:46‬ו ְ�א־י ָכ ֹל אִ ישׁ ַלעֲ נוֹת א ֹתוֹ דָּ בָר ו ְ�א־עָ ַרב עוֹד אִ ישׁ אֶ ת־לִבּוֹ מִ ן־הַ יּוֹם הַ הוּא לִשְׁ א ֹל‬
‫אוֹתוֹ‪".‬‬
‫השאלה שנטען כי ישוע שאל הייתה לחלוטין חסרת היגיון בעיני היהודים‪ ,‬מאחר ומקורה‬
‫בתרגום שגוי‪ .‬היהודים ידעו כי ההקשר מתייחס הן לה' והן למלך‪.‬‬
‫הם לא שאלו את ישוע יותר שאלות‪ -‬אולם תפקידו של מורה בר‪-‬סמכא הוא לענות כל‬
‫שאלות הלכתיות‪.‬‬
‫"מין היום ההוא" מעיד על פרק זמן ארוך‪ .‬ישוע הוצא להרוג לאחר שלושה ימים‪.‬‬
‫‪ָ " 23:3‬לכֵן כּ ֹל אֲ שֶׁ ר־י ֹאמְ רוּ ָלכֶם )הפרושים והסופרים( שִׁ מְ רוּ ו ַעֲ שׂוֹּ‪ַ ,‬רק הִ שָׁ מְ רוּ מֵ עֲ שׂוֹת‬
‫כְמַ עֲ שֵׂ יהֶ ם‪ ,‬כִּי א ֹמְ ִרים הֵ ם ו ְאֵ ינָם ע ֹשִׂ ים‪".‬‬
‫מצווה זו מחייבת את הנוצרים לקיים תרי"ג מצוות אף יותר באדיקות מהפרושים‪ .‬לוקס‬
‫‪ " 11:42‬אוֹי ָלכֶם הַ ְפּרוּשִׁ ים! הַ מְ עַ שְּׂ ִרים ‪ ...‬וּמַ נִּיחִ ים אֶ ת־הַ מִּ שְׁ פָּ ט ו ְאֵ ת אַהֲ בַת אֱ �הִ ים‪ ".‬כל‬
‫דוקטרינה מדוקדקת הופכת לרשמית‪ .‬יתכן והפרושים שכחו את מהות המצוות בשל ריבוי‬
‫ההלכות‪ .‬היהודים הכירו את הבעיה‪ ,‬וכך גם התלמוד‪ ,‬אשר מגנה את הפרושים‪.‬‬
‫הוראתו של ישוע להישמע לתורת הפרושים שוללת את טענת הנצרות כי הדרך החדשה‬
‫תחליף את חוקי התורה‪.‬‬
‫‪)" 23:4‬הפרושים( א ֹסְ ִרים מַ שְׂ א ֹת ְכּבֵדִ ים ו ְע ֹמְ סִ ים עַ ל־שְׁ כֶם הָ אֲ נָשִׁ ים‪ ,‬ו ְהֵ ם אֵ ינָם רוֹצִים‬
‫לְהֲ נִיעָ ם אַף בְּאֶ ְצבָּעָ ם‪".‬‬
‫לוקס ‪ 11:46‬ישוע מפנה את ההאשמה כנגד החכמים‪ ,‬ולא הפרושים‪ .‬לוקס ‪11:45‬‬
‫מדגיש את ההבדל בין השניים‪.‬‬
‫עורכו של מתי מניח באופן אבסורדי כי הפרושים מאלצים את הזולת לקיים מצוות‪ ,‬אולם‬
‫לא מקיימים מצוות בעצמם‪ .‬הבשורות האחרות מציינות פעמים רבות את דבקותם הרבה של‬
‫‪137‬‬
‫הפרושים במצוות‪ 283 .‬לוקס נמנע מיצירת בלבול בכך שכותב‪ " ,‬ו ְהֵ ם אֵ ינָם רוֹצִים לְהֲ נִיעָ ם אַף‬
‫בְּאֶ ְצבָּעָ ם בכדי לעזור‪ ",‬ולכל היותר נוזף בפרושים על כך שחוקי התורה נוקשים מדי‪ .‬אולם‬
‫לפני ישוע‪ ,‬בית הילל בלט מבין הפרושים כמי שהתייחס לחוק באופן ליבראלי בהשוואה לבית‬
‫שמאי‪ .‬על אך שהפרושים היו יותר נוקשים ממרבית האנשים‪ ,‬העורך הגוי לא ידע כי הנורמות‬
‫המצופות משכבות העם היו שונות מהמצופה מאנשי הדת‪ ,‬וחשב שעל הפרושים היה לקיים‬
‫את המצוות כלשונן על האות האחרונה‪.‬‬
‫‪F60‬‬
‫הפסוק ככל הנראה נלווה מלוקס והועצם‪ 23:5 .‬ממשיך את ‪ 23:3‬אודות מעשי הפרושים‪.‬‬
‫‪ " 23:5‬ו ְע ֹשִׂ ים אֶ ת־כָּל־מַ עֲ שֵׂ יהֶ ם לְהֵ ָראוֹת בָּהֶ ם ִל ְבנֵי אָדָ ם‪ ,‬כִּי מַ ְרחִ יבִים אֶ ת־תְּ ִפלֵּיהֶ ם‬
‫וּמַ אֲ ִריכִים אֶ ת־צִיצִיּוֹתֵ יהֶ ם‪".‬‬
‫כיהודי שומר מצוות‪ ,‬ישוע לא התנגד לתפילין וציצית אלא רק לגודלן‪ .‬ישוע אף הוא‪ ,‬לבש‬
‫‪284‬‬
‫ציצית‪.‬‬
‫‪F601‬‬
‫ללא קשר להערתו של ישוע‪,‬המסורת השתנתה‪ .‬התלית המודרנית החליפה את‬
‫התפילין‪ .‬והתפילין נלבשים רק בעת תפילה‪ ,‬למרות שכיום הם גדולים יותר‪" .‬כאשר נשאל‬
‫רבי ינאי מדוע אפילו יהודים אדוקים אינם לובשים את התפילין כל היום‪ ,‬הוא השיב שזה‬
‫‪285‬‬
‫בגלל החנפנים‪".‬‬
‫‪F602‬‬
‫רבנים מאוז ומעולם ביקרו מעשי חנופה‪ .‬התלמוד ציין באופן סאטירי שבעה סוגים של‬
‫פרושים‪ ,‬וטוען כי רק אלה מהם שאוהבים את שכניהם הם פרושים אמיתיים‪ ,‬והיתר רק‬
‫מתהדרים בתואר‪ " 286 .‬יורחקו החנפנים מפני ה'‪ 287 ".‬הנצרות הפיקה מקרבה כמרים‬
‫מקצועיים שצביעותם בכל הנוגע ל'קדושתם' עולה בהרבה על זו של הפרושים ‪ -‬מושא‬
‫ביקורתו של ישוע‪ .‬שני הצדדים נהגו להטיח האשמות צביעות אחד בשני‪ .‬על פי התלמוד‪,‬‬
‫‪288‬‬
‫"בכל מקום בו מופיעה המילה 'חנפנות'‪ ,‬מדברים כתובי הקודש על כפירה‪".‬‬
‫‪F 604‬‬
‫‪F603‬‬
‫‪F605‬‬
‫אם הפרושים באמת היו גרועים כמו שטוענת הבשורה‪ ,‬מדוע הם היו כה פופולארים?‬
‫מדוע ניתן להם לקחת חלק בסעודות‪ ,‬לכהן בבתי הכנסת ‪ ,289‬ולהתהדר בתואר רבי? ‪ 290‬האם‬
‫חנפנים היו מתנגדים בחריפות לשלטון בכדי להגן על אמונתם? הם נשמעו לחוקים של עצמם‬
‫ולא ציפו מיהודים אחרים לנהוג כמותם‪.‬‬
‫‪F60‬‬
‫‪F607‬‬
‫תורת הפרושים זכתה ללגיטימציה זמן מועט לפני ימיו של ישוע‪ ,‬ועברה מכת נרדפת‬
‫למפלגת השלטון‪ .‬אולי היו בעיות בשורות הפרושים‪ ,‬היה לייחסן ליוהרה המתלווה להצלחה‬
‫טריה או להתלהבות יתר‪ .‬כיצד ידוע עורכי הבשורה בוודאות שהפלג שלהם באמת היה טוב‬
‫יותר? לדברי פאולוס‪ ,‬הוא לא היה‪.‬‬
‫‪" 23:8‬ו ְאַ תֶּ ם אַל־י ִקָּ ֵרא ָלכֶם ַרבִּי כִּי אֶ חָ ד הוּא ֵ‬
‫מוֹריכֶם הַ מָּ שִׁ יחַ ו ְאַ ֶתּם אַחִ ים ֻכּ ְלּכֶם‪".‬‬
‫תלמידיו של ישוע לא היו מכנים עצמם רבנים‪ ,‬מאחר וההבדל בין תלמיד לרבו הוא עצום‪.‬‬
‫ביהדות יש כללים נוקשים מאוד באשר למי יכול או לא יכול להקרא רבי‪ .‬אולם‪ ,‬כותב בשורת‬
‫'מעשי השליחים'‪ ,‬ככל הנראה שלא הכיר איסורים אלה‪ ,‬ותאר בפרוטרוט את שליחיו של ישוע‬
‫בהתנהגותם הרבנית‪ .‬פאולוס מתאר נוצרים רבים המנבאים נבואות בזמן מפגשי קבוצה‪.‬‬
‫יתכן והפסקה היא תוספת מאוחרת‪ ,‬כאשר נזדקקה הכנסיה לשים סוף להתגלות האישית‬
‫ולבסס מסורת אחידה‪.‬‬
‫רעיון אנטי‪-‬פרושי זה של ה' בתור המורה היחידי מותח את הנקודה‪ .‬לא ניתן לבטל את‬
‫כל המורים האנושיים עלי אדמות‪ .‬ישוע מעניק נחמה לשליחיו הבורים‪ ,‬אותם אף אחד לא‬
‫כינה בתואר רבי בכל מקרה‪ .‬יתכן ויש כאן קשר לאיסיים שבגדיהם‪ ,‬על פי יוסף בן מתתיהו‪,‬‬
‫‪291‬‬
‫הזכירו את בגדי תלמידי הסופרים‪.‬‬
‫‪F608‬‬
‫‪138‬‬
‫ָאָרץ כִּי אֶ חָ ד הוּא אֲ בִיכֶם אֲ שֶׁ ר בַּשָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫‪" 23:9‬ו ְאַל־תִּ קְ ְראוּ אָב לְאִ ישׁ מִ כֶּם בּ ֶ‬
‫היהודים לא נהגו לכנות אנשים זרים בתואר "אב"‪ .‬היפוליטוס מזכיר קבוצת‬
‫איסיים ‪292‬אשר אסרו לכנות כל מי שאינו ה' בתואר 'אדון'‪.‬‬
‫‪F609‬‬
‫תמוה לראות שדווקא הנוצרים פונים בדיוק כך לכמריהם‪...‬‬
‫מוֹרה אֶ חָ ד ָלכֶם הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫מוֹרה כִּי ֶ‬
‫‪" 23:10‬גַּם אַל־י ִקָּ ֵרא ָלכֶם ֶ‬
‫ישוע מעולם לא כינה את עצמו 'משיח'‪ ,‬אפילו לא בזמן משפטו‪ .‬בדומה למתי‪ ,‬הוא ידע‬
‫היטב את הקונוטציות של תואר זה‪ ,‬שלא דמו כלל לחייו שלו‪.‬‬
‫‪" 23:12‬כָּל־הַ מְ רוֹמֵ ם אֶ ת־עַ צְמוֹ י ִשָׁ פֵל ו ְהַ מַּ שְׁ פִּיל אֶ ת־עַ צְמוֹ י ְרוֹמָ ם‪".‬‬
‫מטרתו של כל נוצרי היא להיות שפל וצנוע‪ -‬ואם יהיה צנוע מספיק בעולם הזה‪ ,‬יתוגמל‬
‫בעולם הבא‪ .‬על כן הנוצרי למעשה שואף למתירנות‪ ,‬ונוקט זמנית בלבד בגישה של זלזול‬
‫כלפי עולם החומר‪ .‬אולם אם מטרתו היא להשיג שפלות וצניעות נצחית‪ ,‬אז עליו דווקא לחיות‬
‫בגאווה ומתירנות בעולם הזה‪.‬‬
‫ואנשים אלה מעיזים לדבר על צביעות!‬
‫‪ " 23:13‬אֲ בָל אוֹי ָלכֶם הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים הַ חֲ נֵפִים כִּי סֹג ְִרים אַ ֶתּם מִ ְפּנֵי הָ אָדָ ם אֵ ת‬
‫מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם הֵ ן אַ תֶּ ם �א־תָּ ב ֹאוּ בָהּ ו ְאֵ ת הַ בָּאִ ים �א ַתנִּיחוּ לָבוֹא‪".‬‬
‫הפרושים לא היו חזקים דיו בכדי לעצור את התפשטות הנצרות עד למאה השניה‬
‫לספירה‪ .‬אף אחד לא הטריד עצמו בדברי התעמולה של כת קטנה‪ .‬כופרים רבים בוודאי קיוו‬
‫שהפרושים יאמצו את הדוקטרינה שלהם‪ ,‬או שלכל הפחות לא יפריעו לאנשים אחרים לקבל‬
‫אותה‪ .‬השימוש שעושים תומא ולוקס במילה ידע במקום מלכות מעיד על מקור גנוסטי‪.‬‬
‫ָאתם‬
‫תּוֹרה כִּי־הֲ סִ יר ֹתֶ ם אֶ ת־מַ פְתֵּ ח הַ דָּ עַ ת אַ ֶתּם �א־ב ֶ‬
‫לוקס ‪" 11:52‬אוֹי ָלכֶם חַ כְמֵ י הַ ָ‬
‫ו ְאֶ ת־הַ בָּאִ ים מְ נַעְ תֶּ ם‪ ".‬תומא ‪ " ,102‬אוי להם הפרושים! כי דומים הם לכלב הישן באבוס‬
‫הבקר‪ .‬אשר גם הוא אכול לא יאכל‪ ,‬וגם את הבקר לא יניח לאכול‪ ".‬תומא ‪ " 39‬הנה מפתחות‬
‫הדעת בידי הפרושים והסופרים נתנו‪ ,‬ויחביאוהם‪ .‬גם הם לא באו וגם את הרוצים לבוא‬
‫מנעו‪ ".‬אילו מפתחות? יתכן שהפרושים התעקשו על פשרנותם לכתבי הקודש ושכנעו אחרים‬
‫בצדקת דרכם‪ .‬יתכן והכוונה היא דוקטרינה הפרושית הסודית בנושא בריאת העולם‪ ,‬כדוגמת‬
‫מעשה מרכבה‪ .‬ההתעסקות בפרושים אינה רגילה בתומא‪ ,‬ומרמזת על תוספת מאוחרת‪.‬‬
‫‪" 23:14‬ו ְאוֹי ָלכֶם הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים הַ חֲ נֵפִים! כִּי־בֹלְעִ ים אַ ֶתּם אֶ ת־בּ ֵ‬
‫ָתּי הָ אַלְמָ נוֹת‬
‫וּמַ אֲ ִריכִים בִּתְ ִפלָּה לְמַ ְראֵ ה עֵ י נָי ִם‪ .‬תַּ חַ ת ז ֹאת מִ שְׁ פָּ ט גָּדוֹל י ֶֶתר מְ א ֹד תִּ שָׁ פֵטוּ‪".‬‬
‫כדבריו של קורח המורד‪293 ,‬חוקיהם של משה ואהרון היו בלתי הוגנים כלפי העניים‪.‬‬
‫לדוגמא אלמנות‪ :‬היהדות דורשת שני מעשר‪ ,‬פירות ראשונים וראשון העגלים‪ .‬אילו לאישה‬
‫הייתה חיה אחת בלבד‪ ,‬המס שעליה היה לשלם הגיע כמעט למאה אחוזים‪ .‬אולם בפועל‪,‬‬
‫אלמנות קיבלו גישה לכספי תורמה ציבוריים ושאר סוגי סיוע‪ .‬עד ימיו של ישוע‪ ,‬כלים‬
‫‪95‬‬
‫משפטיים רבים‪ ,‬כדוגמת חוזה הכתובה ‪ ,94‬ומחוייבות הילדים להוריהם‪ ,‬הגנו על אלמנות‪.‬‬
‫‪F 610‬‬
‫‪F93‬‬
‫‪F94‬‬
‫‪ 94‬הכתובה באה לעגן את זכויות האישה לרכוש‪ .‬בימי קדם לא היו זכויות האישה כבעלת רכוש דבר‬
‫המעוגן בחוק‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫"כך היה מנהגו של רבי עקיבא‪ ,‬כשהיה מתפלל עם הצבור‪-‬היה מקצר ועולה‪ ,‬מפני טורח‬
‫הצבור‪ ,‬וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו‪-‬אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת‪ ,‬וכל כך‬
‫‪294‬‬
‫למה‪-‬מפני כריעות והשתחויות‪".‬‬
‫‪F61‬‬
‫גרסאות מוקדמות של מתי אינו כוללות את ‪ .23:14‬הפסקה נלוותה מלוקס ‪ 20:47‬לשם‬
‫ההרמוניה‪.‬‬
‫‪ " 23:15‬אוֹי ָלכֶם הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים הַ חֲ נֵפִים! כִּי־סוֹ ֲבבִים אַ ֶתּם ַבּ יָּם וּ ַביַּבָּשָׁ ה לְמַ עַ ן ַגּיֵּר‬
‫אִ ישׁ אֶ חָ ד‪ ,‬וְכִי י ִתְ ַגּיַּר ַתּעֲ שׂוֹּ אוֹתוֹ ְלבֶן־גֵּיהִ נּ ֹם ִכּ ְפ ַלי ִם ָכּכֶם‪".‬‬
‫מתי מאשים את הפרושים במיסיון‪ ,‬דבר שאו שהיה בלתי מקובל על הכת המשיחית לה‬
‫השתייך‪ ,‬או שהיווה זה בעבורם תחרות‪ .‬יתכן והוא מגיב לגויים המצטרפים ליהדות‪ ,‬ולא‬
‫להיהודים הממירים דתם לנצרות‪.‬‬
‫"למען גיר איש אחד"‪ .‬מקורות אחרים נותנים את הרושם לפיו בזמנו של ישוע‪ ,‬כמות‬
‫המתגיירים ביהודה דווקא הייתה גדולה מאוד‪ .‬התזה ב‪ 23:15‬יכולה הייתה להופיע לאחר‬
‫מלחמת יהודה‪ ,‬אז חדל הגיור ליהדות להיות דבר מושך‪.‬‬
‫‪" 17-23:16‬אוֹי ָלכֶם מַ נְהִ יגִים עִ ו ְִרים הָ א ֹמְ ִרים 'הַ נִּשְׁ בָּע בַּהֵ יכָל אֵ ין־ז ֹאת מְ אוּמָ ה ו ְהַ נִּשְׁ בָּע‬
‫ִבּ זְהַ ב הַ הֵ יכָל חַ יָּב‪ '.‬כְּסִ ילִים ו ְעִ ו ְִרים! כִּי מַ ה־הוּא הַ גָּדוֹל‪ ,‬אִ ם־הַ זָּהָ ב אוֹ הַ הֵ יכָל הַ מְ קַ דֵּ שׁ‬
‫אֶ ת־הַ זָּהָ ב?"‬
‫לפרושים היו מספר סיבות לבטל שבועה בהיכל או בבית המקדש‪ ,‬כדוגמת פזיזות‪,‬‬
‫שבועה ברכוש השיייך לה'‪ ,‬או שבועה על נדל"ן בכלל‪ 295 .‬בפועל‪ ,‬לא היה זה באפשרותו של‬
‫נושא השבועה לקיימה‪ ,‬מאחר ולא הייתה לו שליטה על בית המקדש‪ .‬על פי התלמוד‪ ,‬עם‬
‫‪296‬‬
‫זאת‪ ,‬הפרושים כיבדו שבועות בהיכל‪.‬‬
‫‪F612‬‬
‫‪F613‬‬
‫ישוע מכנה אותם "כסילים עורים"‪ ,‬על אף שהוא עצמו הזהיר כי "כל אֲ שֶׁ ר נָבָל‬
‫‪297‬‬
‫י ִקְ ָרא‪...‬הוּא מְ חֻ יַּב אֵ שׁ גֵּיהִ נּ ֹם‪".‬‬
‫‪F614‬‬
‫‪" 20-23:18‬ו ַאֲ מַ ְרתֶּ ם 'הַ נִּשְׁ בָּע בַּמִּ זְבֵּחַ אֵ ין מְ אוּמָ ה‪ ,‬ו ְהַ נִּשְׁ בָּע בַּקָּ ְרבָּן אֲ שֶׁ ר־עָ ָליו חַ יָּב‪'.‬‬
‫כְּסִ ילִים ו ְעִ ו ְִרים! כִּי מַ ה־הוּא הַ גָּדוֹל אִ ם־הַ קָּ ְרבָּן אוֹ הַ מִּ זְבֵּחַ הַ מְ קַ דֵּ שׁ אֶ ת־הַ קָּ ְרבָּן? ָלכֵן הַ נִּשְׁ בָּע‬
‫בַּמִּ זְבֵּחַ נִשְׁ בַּע בּוֹ וּבְכ ֹל אֲ שֶׁ ר עָ לָיו‪".‬‬
‫הכותב לא היה גוי ואף לא איסיי‪ ,‬מאחר והאיסיים התנגדו לטקסי בית המקדש‪ .‬הפסוק‬
‫אינו שייך במתי‪ ,‬מאחר ובזמנו בית המקדש כבר נחרב ונושא הקורבנות לא היה רלוונטי‪ .‬על‬
‫אף שהמשנה ‪ 96‬מביע עניין תיאורתי רב באשר להתנהלות הטקסים בבית המקדש במאה‬
‫השניה‪ ,‬הרעיון עלול לבוא מטקסטים קדומים יותר‪ ,‬שאינם קשורים לנצרות של ישוע‪.‬‬
‫‪F 95‬‬
‫‪95‬מנזרים וכמרים נוצריים הם שבפועל "בלעו בָּתֵּ י אַלְמָ נוֹת"‪ ,‬בכך שאילצו ראשי משפחה להותיר את‬
‫כל רכושם לכנסיה‪ -‬במקום למשפחתם‪ ,‬תחת איומי סבל בעולם הבא אם לא ייצייתו‪.‬‬
‫‪ 96‬המשנה הינו תיעוד של המסורת היהודית שבעל פה‪ ,‬אשר קובץ בתחילת המאה השלישית‬
‫לספירה בידי רבי יהודה‪ .‬המשנה משקפת את הדעות שרווחו בזמן ראשיתה של הנצרות‪ ,‬ומראה את‬
‫יחסם של היהודים לתורה בימים אלה‪ .‬על כן‪ ,‬מוטב להשוות את הבשורות והאגרות למשנה מאשר‬
‫לכתבים יהודיים אחרים‪ .‬התלמוד והמדרש נכתבו מאוחר יותר‪ ,‬ותפקידם לבאר את המשנה‪ .‬התלמוד‬
‫נכתב בתקופה בה קובצו סופית הבשורות בברית החדשה‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫לרבנים הייתה הסמכות לבטל שבועה במזבח על סמך היותה לא קבילה‪ 298 .‬הפרת‬
‫שבועה הצריכה את הריסתו או מסירתו של דבר הערבות‪ .‬אם אדם היה נשבע בסוסו‪ ,‬היה‬
‫עליו לוותר על החיה אם התגלה כדובר דבר שקר‪ .‬אך האם עלינו באמת להרוס את המזבח‬
‫או כל מבנה ציבורי אחר רק כי מישהו נשבע בו? האם מישהו רוצה בכך? על כן‪ ,‬השבועה‬
‫בטלה‪ .‬החוק המודרני מאמץ את אותה הגישה‪ ,‬ומכיר רק ברכושו של האדון כדבר ערבון‪ .‬אך‬
‫בימיו של ישוע‪ ,‬יתכן והיהודים אף נהגו להשבע באלוהים‪.‬‬
‫‪F615‬‬
‫בשונה מ‪ ,17-23:16‬הפסקה לא רק שמבקרת את גישת הפרושים אלא אף מבססת‬
‫ב‪ 23:20‬אמת מידה חדשה לשבועות‪ " .‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם �א תִּ שָׁ בְעוּ כָּל־שְׁ בוּעָ ה �א בַשָׁ מַ י ִם‬
‫ָאָרץ כִּי־הֲ דוֹם ַר ְגלָיו הִ יא ו ְ�א בִירוּשָׁ לַ י ִם כִּי־הִ יא קִ ְרי ַת מֶ לֶ� ָרב‪ ,‬אַף‬
‫כִּי־כִסֵּ א אֱ �הִ ים הֵ מָּ ה‪ ,‬ו ְ�א ב ֶ‬
‫‪299‬‬
‫בְּחַ יֵּי ר ֹאשְׁ � אַל־תִּ שָׁ בֵעַ כִּי־�א תוּכַל לַהֲ פ ֹ� שַׂ עֲ ָרה אַחַ ת ִל ְל ָבנָה אוֹ לִשְׁ ח ָֹרה‪ ".‬ישוע‪ ,‬בדומה‬
‫ליהודים אחרים‪ ,‬מאמין כי אסור לאדם להשבע בחפצים קדושים או בדברים שהם מעבר‬
‫ליכולתו של האדם‪ ,‬בעוד ש‪ 23:20‬שוקל את השבועה במזבח‪ .‬יתרה על כך‪ 23:20 ,‬סותר‬
‫את גינויו של ישוע אודות שבועות שכאלה‪ .‬העורך מאריך רבות בשימוש בשעובות‪ ,‬בניגוד‬
‫‪97‬‬
‫להצהרותיו של ישוע‪.‬‬
‫‪F61‬‬
‫‪F96‬‬
‫‪ " 23:23‬אוֹי ָלכֶם הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים הַ חֲ נֵפִים! כִּי מְ עַ שְּׂ ִרים אַ ֶתּם אֶ ת־הַ מִּ נ ְָתּא‬
‫ַתּוֹרה אֶ ת־הַ מִּ שְׁ פָּ ט ו ְאֶ ת־הַ חֶ סֶ ד ו ְאֶ ת־הָ אֱ מוּנָה‬
‫ו ְאֶ ת־הַ שֶׁ בֶת ו ְאֶ ת־הַ כַּמֹּן‪ ,‬ו ַַתּנִיחוּ אֵ ת הַ חֲ מוּרוֹת בּ ָ‬
‫ו ְהָ י ָה ָלכֶם לַעֲ שׂוֹת אֶ ת אֵ לֶּה ו ְ�א לְהַ נִּיחַ גַּם־אֶ ת־אֵ לֶּה‪".‬‬
‫תמוה ביותר להאשים את הפרושים בהיעדר אמונה‪ :‬בזמנם הם ידעו רדיפות הרבה יותר‬
‫קשות מאשר הנוצרים‪ .‬אמונה היא ככל הנראה תוספת לתמד משפט וחסד‪.‬‬
‫אפשר בקלות להאשים גם את הכנסיה בכך שהייתה טרודה יותר במעשר מאשר‬
‫בחמלה‪...‬‬
‫‪" 26-23:25‬אוי ָלכֶם הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים הַ חֲ נֵפִים! כִּי מְ טַ הֲ ִרים אַ ֶתּם אֶ ת־הַ כּוֹס‬
‫עַ‬
‫ְמַ‬
‫ו ְאֶ ת־הַ קְּ עָ ָרה מִ חוּץ ו ְתוֹכָן מָ לֵא ָגּזֵל וְג ְַרגּ ְָרנוּת‪ .‬פָּ רוּשׁ עִ וֵּר! טַ הֵ ר בּ ִָראשׁוֹנָה אֶ ת־תּוֹ� הַ כּוֹס ל ן‬
‫תִּ טָּ הֵ ר גַּם־מִ חוּץ‪".‬‬
‫בעוד שב‪ 23:25‬מאשים מתי את הפרושים והסופרים‪ ,‬ב‪ 23:26‬הוא מאשים את‬
‫הפרושים בלבד‪.‬‬
‫לוקס ‪ 40-11:39‬כמעט בוודאות אינו אותנטי‪ .‬ישוע מבקר את הפרושים לאחר שאחד‬
‫מהם מזמין אותו לארוחת ערב‪ ,‬דבר בלתי אפשרי בתרבות ההיא‪.‬‬
‫תומא ‪ " 89‬למה זה תרחצו את הכוס מבחוץ? הלא תבינו כי זה אשר עשה את התוך‬
‫הוא אשר עשה את החוץ?" הנקודה כאן היא דאגה לנפש כמידת הדאגה לטקסי היטהרות‬
‫גופנית‪.‬‬
‫פפירוס אוקסירינקוס ‪" 840:2:8‬ואתם תרחצו את עורכם כמו הזונות והרקדניות הרוחצות‬
‫ומתעטרות למען יסיתו גברים‪ ,‬אף שבתוכן רוחשים עקרבים והן מלאות טומאה‪ ".‬ההקבלה‬
‫הייתה פופולארית‪ ,‬וסופרים השתמשו בה רבות‪.‬‬
‫‪97‬טבען של סטיות טקסטואליות אלה אינו ברור‪ .‬אפילו אם ניקח בחשבון שמדובר בעירוב של‬
‫טקסטים שונים לכדי אחד‪ ,‬האם הכותב לא היה בקיא ולו במעט בדבריו של ישוע למען יצירת עקביות‬
‫מינימאלית? קל להתפתות ולומר שהסופרים דאז הכירו בשורות שונות מאוד מאלה המוכרות לנו‬
‫היום‪ ,‬וכי הגרסה המודרנית של הברית החדשה הורכבה כה מאוחר‪ ,‬שהיקף השינויים שכבר נעשה‬
‫הניא עורכים מלהוסיף אף שינויים נוספים‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫האיסיים סברו שחטאים הופכים את האדם לטמא ושייכו טוהר לצדיקות‪ 300 .‬ישוע אומר‬
‫את אותו הדבר‪ .‬טוהרה מגיעה לא מטקסיות כזאת או אחרת‪ ,‬אלא מאורך חיים נטול חטאים‪.‬‬
‫אולם האיסיים כן נהגו לקיים טקסי רחיצה נוקשים‪ .‬ניתן לשלב תורה זו יחד עם ישוע‪ :‬לאחר‬
‫שהתפזרו האיסיים‪ ,‬טוהרה טקסית הפכה לכמעט בלתי אפשרית לקיום‪ ,‬על כן הם פיתחו‬
‫פרשנות רוחנית לאמונותיהם‪ ,‬בדיוק כפי שקרה ליהדות לאחר חורבן המקדש‪.‬‬
‫‪F 617‬‬
‫במסורת היהודית‪ " :‬לא שק ותענית גורמים )מחילה( אלא תשובה ומעשים טובים‬
‫‪302‬‬
‫גורמים‪" 301 ".‬על אדם להיות טהור בפנים ובחוץ לפני שיתחיל בארוחתו‪".‬‬
‫‪F 618‬‬
‫‪F619‬‬
‫‪ " 31-23:29‬אוֹי ָלכֶם הַ סּוֹפְ ִרים‪ ,‬ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים הַ חֲ נֵפִ ים! כִּי ‪ ...‬אֲ מַ ְר ֶתּם 'אִ ם־הַ י ִינוּ בִּימֵ י‬
‫אֲ בוֹתֵ ינוּ �א־הָ י ְתָ ה י ָדֵ נוּ עִ מָּ הֶ ם לִשְׁ פּ ֹך דַּ ם הַ נְּבִיאִ ים‪ '.‬ו ְהִ נֵּה אַ ֶתּם מְ עִ ידִ ים בְּעַ צְמְ כֶם שֶׁ ָבּנִים אַ ֶתּם‬
‫לְרוֹצְחֵ י הַ נְּבִיאִ ים‪".‬‬
‫ההפניה לדברי הימים ב'‪ 36:16 ,‬אינה צולחת תחת בחינה דקדקנית‪ " :‬וַיִּהְ יוּ מַ לְעִ בִים‪,‬‬
‫בְּמַ לְאֲ כֵי הָ אֱ �הִ ים‪ ,‬וּבוֹזִים דְּ ב ָָריו‪ ,‬וּמִ תַּ עְ תְּ עִ ים ִבּנְבִאָיו‪ ".‬לא מתוארת שום אלימות פיזית‪.‬‬
‫היהודים נטו לכבד את הנביאים‪.‬‬
‫"בנים אתם" אינו הגיוני כלל כאשר הקהל הם יהודים‪ .‬הם כולם היו שותפים לאותה‬
‫השושלת‪ ,‬אשר היו בה אלה שהתעללו בנביאים‪ .‬הפסוק היה הגיוני לו היה נאמר בין גויים‬
‫כאשמה על היהודים כולם‪.‬‬
‫הפסקה מסמנת את תחילתה של תוספת חיצונית לאחר דברי התוכחה של ישוע שככל‬
‫הנראה היו מקוריים עד כה‪.‬‬
‫‪ָ " 23:34‬לכֵן הִ נְנִי שֹׁלֵחַ ָלכֶם נְבִיאִ ים ו ַחֲ כָמִ ים ו ְסוֹ ְפ ִרים וּמֵ הֶ ם ַתּהַ ְרגוּ ו ְתִ ְצלְבוּ וּמֵ הֶ ם תַּ כּוּ‬
‫בַשּׁוֹטִ ים ִבּ ְכנֵסִ ֵ‬
‫יּוֹתיכֶם ו ְתִ ְרדְּ פוּם מֵ עִ יר לָעִ יר‪".‬‬
‫יתכן וכותב הטקסט מכנה את הנוצרים 'נביאים' ו'חכמים'‪ .‬לנוצרים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא היו‬
‫הרבה טקסטים‪ ,‬ולכן לא היו להם סופרים רבים‪ .‬יתכן והטקסט נלקח מכתבים קנאיים‪,‬‬
‫והמילה אלוהים שויכה לישוע‪ .‬הצליבה נוספה בכדי ליפות את הדברים‪ ,‬או שהכוונה היא‬
‫להוצאת להורג המפורסמת של ‪ 800‬פרושים בידי המלך אלכסנדר ינאי‪.‬‬
‫לוקס ‪" 11:49‬בַּעֲ בוּר ז ֹאת גַּם־אָמְ ָרה חָ כְמַ ת הָ אֱ �הִ ים 'אֶ שְׁ לַח אֲ לֵיהֶ ם נְבִיאִ ים וּשְׁ לִיחִ ים‬
‫אָרץ‪"'.‬‬
‫וּמֵ הֶ ם י ַהַ ְרגוּ וְי ְִרדּ ֹפוּ‪ .‬לְמַ עַ ן י ִדָּ ֵרשׁ מִ ן־הַ דּוֹר הַ זֶּה דַּ ם כָּל־הַ נְּבִיאִ ים אֲ שֶׁ ר נִשְׁ פַּ � לְמִ ן־הִ וָּסֵ ד הָ ֶ‬
‫עורכו של מתי הבין את החשיבות שבמעמדו התיאולוגי של ישוע והחוכמה‪ ,‬אפילו‬
‫בהתחשב בישוע כמשיח‪ ,‬ובכל מקרה הפגין בוז כלפי החוכמה‪ ,‬שהייתה פופולארית בקרב‬
‫הגנוסטים‪.‬‬
‫ָאָרץ‪ ,‬מִ דַּ ם־הֶ בֶל הַ צַּדִּ יק עַ ד־דַּ ם ְזכ ְַרי ָה‬
‫‪" 36-23:35‬לְמַ עַ ן י ָב ֹא עֲ לֵיכֶם כָּל־דָּ ם נָקִ י הַ נִּשְׁ פָּ � בּ ֶ‬
‫בֶן־בּ ֶֶר ְכי ָה‪ ,‬אֲ שֶׁ ר ְרצַחְ תֶּ ם אוֹתוֹ בֵּין הַ הֵ יכָל וְלַמִּ זְבֵּחַ ‪ .‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם‪ ,‬בּ ֹא י ָב ֹא כָּל־אֵ לֶּה‬
‫עַ ל־הַ דּוֹר הַ זֶּה‪".‬‬
‫‪142‬‬
‫הטענה שילדים נושאים באשמת אבותיהם סותרת את הברית שכרת ה' עם אברהם‪.‬‬
‫אם הדור הזה נושא בכל האחריות‪ ,‬מדוע הדורות הקודמים‪ ,‬שהם כביכול היו אלה שביצעו‬
‫את הרדיפות‪ -‬פטורים מכל אשמה?‬
‫‪98‬‬
‫‪F97‬‬
‫הכותב מבלבל בין זכריה בן ברכיה‪ 303 ,‬וזכריה בן יהוידע‪ 304 ,‬אותו רגמו למוות משרתיו‬
‫של המלך יואש בחצר בית המקדש‪ ,‬בגלל שאמר שה' הפנה את גבו לישראל‪.‬‬
‫‪F 621‬‬
‫‪F 620‬‬
‫ישנה אפשרות שמדובר במקור אחר‪ .‬יוסף בן מתתיהו מדווח כי קנאים שפטו את בנו של‬
‫זכריה בן ברוך‪ 305 .‬על אף שבית המשפט זיכה את זכירה מקשירת קשר למסור את ירושלים‬
‫הנצורה לרומאים‪ ,‬הוא בכל זאת נהרג בידי קנאים‪ .‬על אף שעל פי הכתוב‪ ,‬כוללים פשעי‬
‫היהודים את רצח קיין והבל‪ -‬שאף אחד מהם לא היו יהודים ‪ -‬וגם את רצח זכריה בן יהוידע‪,‬‬
‫האם היהודים לא כיפרו על חטאים אלה כבר מזמן? האם לא היו פשעים טריים יותר לשפוט‬
‫אותם בגינם?‬
‫‪F62‬‬
‫‪ " 23:38‬הִ נֵּה בֵיתְ כֶם י ֵעָ זֵב ָלכֶם שָׁ מֵ ם‪".‬‬
‫האמירה מהווה עדות לכך שירושלים כבר נחרבה‪ .‬אם מתארכים את נאומו של ישוע‬
‫לאחר שנת ‪ 70‬לספירה עולות בעיות ברורות‪ ,‬והמילה "שמם" אכן אינה מופיעה במספר‬
‫גרסאות‪ ,‬ומותירות את האמירה ללא כל תוכן‪.‬‬
‫‪" 23:39‬מֵ עַ תָּ ה �א תִ ְראוּנִי עַ ד אֲ שֶׁ ר תּ ֹאמְ רוּ 'בָּרוּך הַ בָּא בְּשֵׁ ם־י ְהוָֹה‪"'.‬‬
‫אולם הקהל בדיוק צעק את המילים הללו‪ 306 .‬וכמובן‪ ,‬שהנוצרים אומרים מילים אלה כבר‬
‫אלפי שנים‪ ,‬לחינם‪.‬‬
‫‪F623‬‬
‫ישוע מדבר לפני שנתפס אך נצפה גם לאחר מכן‪.‬‬
‫"ברוך הבא" זו ברכה יהודית שגורה אותה לווה העורך הגוי‪ .‬תהילים ‪ " 118:26‬בָּרוּ�‬
‫הַ בָּא‪ ,‬בְּשֵׁ ם י ְהו ָה‪ ".‬הפסוק חוגג את נצחונו של דוד המלך‪ ,‬והקריאה המדויקת יותר הינה‪,‬‬
‫"מבורך בברכת ה' הינו האדם המגיע‪ ",‬בכוונה לדוד‪.‬‬
‫אם היהודים ראו בישוע משיח והלכו אחריו‪307 ,‬מדוע הוא מגנה אותם? גינוי הפרושים‬
‫פתאון הופך לגינוי העם כולו‪.‬‬
‫‪F624‬‬
‫‪ " 24:2‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם �א־תִ שָׁ אֵ ר פּ ֹה אֶ בֶן עַ ל־אֶ בֶן אֲ שֶׁ ר �א תִ תְ פָּ ָרק‪".‬‬
‫לא נבואה אלא תיאור של חורבן בית המקדש לאחר המלחמה מול הרומאים‪ .‬יוסף בן‬
‫מתתיהו מדווח שצבאו של טיטוס החריב אפילו את הקירות‪.‬‬
‫אם ישוע ידע על חורבן המקדש הקרב‪ ,‬מדוע הוא ניסה לטהר אותו בגירוש הסוחרים?‬
‫אמירה זו אינה נבואה‪ .‬הבשורות נכתבו לאחר המלחמה‪ ,‬ו"נבואות" רבות נכתבו לאחר שקרו‬
‫המאורעות המדוברים‪.‬‬
‫‪ " 5-24:3‬וַיֵּשֵׁ ב עַ ל־הַ ר הַ זֵּיתִ ים וַיִּגְּשׁוּ אֵ ָליו הַ תַּ לְמִ ידִ ים ְלבַדָּ ם ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'אֱ מָ ר־נָא לָנוּ מָ ַתי‬
‫תִּ הְ י ֶה ז ֹאת וּמָ ה אוֹת בּוֹאֲ � ו ְאוֹת קֵ ץ הָ עוֹלָם?' וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר לָהֶ ם ' ְראוּ פֶּ ן־י ַתְ עֶ ה אֶ תְ כֶם‬
‫אִ ישׁ‪ .‬כִּי ַרבִּים י ָב ֹאוּ בִּשְׁ מִ י לֵאמ ֹר 'אֲ נִי הוּא הַ מָּ שִׁ יחַ ' ו ְהִ תְ עוּ ַרבִּים!'"‬
‫‪" 98‬י ִ ָזּכֵר‪ ,‬עֲ וֹן אֲ ב ֹתָ יו‪--‬אֶ ל‪-‬י ְהו ָה" )תהילים ‪ (109:14‬מתייחס רק לעבודת אלילים‪ .‬מה גם שנקבע טווח‬
‫של ארבעה דורות‪ ,‬מכיוון שלאחר מכן כבר לא נותרים עוד אנשים שהכירו את החוטא‪.‬‬
‫‪143‬‬
‫ישוע לא כינה את עצמו משיח‪ .‬השליחי לא ידעו דבר על הוצאתו להורג העתידית ולא‬
‫הייתה להם כל סיבה לשאול מתי ישוב בשנית‪ .‬אם נוציא מדברם את 'אות בואך'‪ ,‬נבין כי הם‬
‫בסך הכל שואלים מתי יבוא קץ העולם‪ ,‬ללא קשר לישוע‪.‬‬
‫הזהרה זו בקשר למתחזים מהדהדת מדבריו של פאולוס לא רק על מתחריו אלא על‬
‫כתות משיחיות נוצריות אחרות‪ .‬הכנסיה ניסתה לשמוע בעצתו של ישוע ולהקדים תרופה‬
‫למכה‪ .‬למעשה‪ ,‬יריביו של ישוע לא היו מתחזים‪ .‬כמוהו‪ ,‬הן הציעו להציל את כל היהודים‪,‬‬
‫וכתותיהן היו משיחיות בדומה לכת של מתי או פאולוס‪.‬‬
‫ִיתם שְׂ נוּאִ ים ְלכָל־הַ גּוֹי ִם לְמַ עַ ן‬
‫‪ " 14-24:9‬אָז י ַסְ גִּירוּ אֶ תְ כֶם ַלצּ ָָרה ו ְהֵ מִ יתוּ אֶ תְ כֶם ו ִהְ י ֶ‬
‫שְׁ מִ י‪ ...‬ו ְהַ מְ חַ כֶּה עַ ד־עֵ ת קֵ ץ הוּא יִוָּשֵׁ עַ ‪ ...‬י ָבוֹא הַ קֵּ ץ‪".‬‬
‫'שנואים לכל הגוים' מעיד על הקשר מעבא לכת‪" .‬למען שמי" ככל הנראה מתכוון לשמו‬
‫הקדוש שלו אלוהים‪ ,‬ולא ישוע‪ .‬הכותב עשה שימוש בטקסט יהודי אפוקליפטי‪.‬‬
‫‪ " 24:12‬וּמִ פְּ נֵי אֲ שֶׁ ר י ְִרבֶּה הַ פֶּ שַׁ ע‪ ,‬תָּ פוּג אַהֲ בַת הָ ַרבִּים‪".‬‬
‫בדומה למקומות אחרים‪' ,‬פשע' מתייחס לאי קיום מצוות‪ .‬כיצד זה מתיישב עם קריאתו‬
‫של פאולוס לזנוח את המצוות? ביטול המצוות )פשע( מוביל להיעדר אמונה )אהבת הרבים‪(.‬‬
‫‪ָ " 16-24:15‬לכֵן כַּאֲ שֶׁ ר תִּ ְראוּ אֶ ת־שִׁ קּוּץ מְ שׁ ֹמֵ ם‪ ,‬אֲ שֶׁ ר אָמַ ר דָּ נִיֵּאל הַ נָּבִיא עוֹמֵ ד בְּמָ קוֹם‬
‫קָ דוֹשׁ )הַ קּ ֵֹרא יָבִין(‪ .‬אָז נוֹס י ָנוּסוּ אַנְשֵׁ י י ְהוּדָ ה אֶ ל־הֶ הָ ִרים‪".‬‬
‫"הקרא יבין( מעיד על קהל יהודי‪ .‬אפילו אם כותב הבשורה )מלבד מתי( הכיר את כתבי‬
‫הקודש היהודיים ולו במעט‪ ,‬ופאולוס אף פחות מכך‪ ,‬לנותרים הגויים שקראו את הטקסט לא‬
‫הייתה כל היכרות עם ספר דניאל‪.‬‬
‫דניאל ‪ " 27-9:24‬שָׁ בֻעִ ים שִׁ בְעִ ים נֶחְ תַּ � עַ ל‪-‬עַ מְּ � ו ְעַ ל‪-‬עִ יר קָ דְ שֶׁ �‪ ...‬ו ְתֵ דַ ע ו ְתַ שְׂ כֵּל מִ ן‪-‬מֹצָא‬
‫‪99‬‬
‫דָ בָר‪ ...‬י ְרוּשָׁ ַלִם עַ ד‪-‬מָ שִׁ יחַ ָנגִיד‪--‬שָׁ בֻעִ ים‪ ,‬שִׁ בְעָ ה; ו ְשָׁ בֻעִ ים שִׁ שִּׁ ים וּשְׁ נַי ִם‪ָ ,‬תּשׁוּב וְנִ ְבנ ְָתה‪".‬‬
‫‪F98‬‬
‫שבועים הם שבע שנים‪ ,‬ודניאל מדבר על בית המקדש השני‪ ,‬שנבנה לאחר גלות בבל‬
‫וחולל בידי אנטיוכוס אפיפנס‪ .‬לאחר שבשנת ‪ 70‬בית המקדש לא רק חולל אלא הושמד כליל‪,‬‬
‫לנוצרים לא נותר כל הסבר לתיארוך שנתן דניאל‪ -‬שכתב שבועות ויכול להתכוון בכך רק‬
‫לתקופה שבין בבל ואנטיוכוס‪.‬‬
‫‪" 24:20‬אַ � הִ תְ פַּ לֲלוּ שֶׁ לּא תִּ הְ י ֶה מְ נוּסַ תְ כֶם ‪ ...‬בַּשַׁ בָּת‪".‬‬
‫כאן אנו רואים ראיה ברורה לכך שהנצרות החלה ככת אפוקליפטית והייתה כך לפחות‬
‫עד למאה השלישית לספירה‪ .‬עד לימי מרד המכבים‪ ,‬איסורי השבת כבר לא כללו את הזכות‬
‫למנוסה לשם הצלת חיים‪ .‬מאחר וישנו ‪",‬שיקוץ משומם במקום הקדוש"‪ 308 ,‬האויב כבר נמצא‬
‫בירושלים‪, .‬המנוסה אל ההרים" ‪ 309‬ביום השבת לא הייתה בעיה‪ ,‬אלא בעיני קנאים‪.‬‬
‫‪F625‬‬
‫‪F62‬‬
‫‪" 24:22‬ו ְלוּלֵא נִקְ צְרוּ הַ יָּמִ ים הָ הֵ ם �א יִנָּצֵל כָּל־בָּשָׂ ר אַ � לְמַ עַ ן הַ בְּחִ ִ‬
‫ירים י ִקָּ צְרוּ הַ יָּמִ ים‬
‫הָ הֵ ם‪".‬‬
‫האם קיצור הסבל לא מציל גם את הרשעים?‬
‫‪99‬ספר דניאל מתייחס למאורעות העבר והמסורת היהודית אינה מחשיבה את דבריו כדברי נבואה‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫הפסוק יכול להיות הגיוני בהקשר של הדוקטרינה היהודית‪ ,‬בה יינצלו הבחירים‪ ,‬לא לשם‬
‫העולם הבא אלא לשם עידן משיחי ארוך‪ ,‬אשר זמין לחיים בלבד‪ .‬על כן‪" ,‬הבחירים" שמחים‬
‫לשרוד‪ .‬בדוקטרינת התחייה הנוצרית‪ ,‬עליהם לשמוח דווקא על מותם מכיוון שה יגיעו כך‬
‫מהר יותר לעולם הבא‪ .‬אזכור הבחירים יכול להועיד על סופר יהודי קנאי‪ -‬אלה החשיבו עצמם‬
‫באופן טבעי כנבחרים‪ .‬יהדות המיינסטרים לא הייתה אפוקליטית‪.‬‬
‫‪" 24-24:23‬וְכִי־י ֹאמַ ר אֲ לֵיכֶם אִ ישׁ בָּעֵ ת הַ הִ יא 'הִ נֵּה־פ ֹה הַ מָּ שִׁ יחַ !' אוֹ 'הִ נּוֹ־שָׁ ם!'‬
‫אַל־תַּ אֲ מִ ינוּ‪ .‬כִּי י ָקוּמוּ מְ שִׁ יחֵ י שֶׁ קֶ ר וּנְבִיאֵ י שֶׁ קֶ ר וְי ִתְּ נוּ א ֹתוֹת גְּד ֹלוֹת וּמוֹ ְפתִ ים לְמַ עַ ן הַ תְ עוֹת אַף‬
‫אֶ ת־הַ בְּחִ ִ‬
‫ירים אִ ם־יוּכָלוּ‪".‬‬
‫מספר האנשים שטענו להיות המשיח‪ ,‬הן לפני ואחרי ימיו של ישוע‪ ,‬היו רבים ומרובים‪.‬‬
‫ייתכן והפסקה הינה תולדה של התחרות בין ישוע לבין שמעון הקוסם‪ -‬יורשו של יוחנן‬
‫המטביל אשר הנהיג את קבוצתו וחולל ניסים רבים‪ 310 .‬הבחירים מרמז על אנשים שנבחרו‬
‫על ידי מישהו‪ .‬למעשים אין כל משקל ואינם משנים את מעמדם כבחירים‪.‬‬
‫‪F627‬‬
‫מתי כותב 'משיח' במקום בו לוקס ‪ 23-17:22‬כותב 'בן האדם'‪ ,‬מושג שונה בתכלית‪.‬‬
‫‪" 24:25‬הִ נֵּה מֵ ר ֹאשׁ הִ גַּדְ תִּ י ָלכֶם‪".‬‬
‫ככל הנראה תוספת‪ ,‬שאינה תואמת את יתר הטקסט בסגנון או הקשר‪ ,‬שמטרתה לקשר‬
‫את הטקסט היהודי האפוקליפטי לישוע‪ ,‬ככל הנראה בתגובה לביקורת אודות "נבואות במבט‬
‫לאחור‪".‬‬
‫‪ָ " 24:26‬לכֵן כִּי־י ֹאמְ רוּ אֲ לֵיכֶם 'הִ נּוֹ בַמִּ דְ בָּר!' אַל־תֵּ צֵאוּ‪' ...‬הִ נּוֹ בַחֲ דָ ִרים!' אַל־תַּ אֲ מִ ינוּ‪".‬‬
‫יוסף בן מתתיהו מציין כי נביאי שקר הובילו את היהודים למדבר‪ .‬הרומאים נהגו בדרך‬
‫קבע לרצוח את המשתתפים בהתארגנויות שכאלה בכדי למנוע מרד‪ .‬החדרים יכול להתייחס‬
‫לקודש הקודשים אולם סביר יותר‪ ,‬לחדרים סודיים בבתי אסיפה‪ .‬משתתפי טקסים מוזרים‬
‫שכאלה ככל הנראה נרדפו בזמנו‪ .‬מתי הזהיר כנגד שתי טעויות מסוכנות‪.‬‬
‫‪" 24:26‬הנה מראש הגדתי לכם"‪ ,‬חוזר על ‪ .24:23‬הכותב ככל הנראה שאף לקשר בין‬
‫האמירה לבין ‪" :24:27‬כִּי ַכבּ ָָרק הַ יּוֹצֵא מִ מִּ ָזְרח וּמֵ אִ יר עַ ד־הַ מַּ עֲ ָרב כֵּן י ִהְ י ֶה גַּם־בּוֹאוֹ‬
‫שֶׁ ל־בֶּן־הָ אָדָ ם‪ ".‬תמוה לגלות כי מתי סבר שברקים תמיד מגיעים מהמזרח‪ ,‬ככל הנראה‬
‫כאזכור לשמש‪ .‬ההשווה לברק עלולה למשמש כסימן לבואו של משיח האמת‪ .‬הכותב דורש‬
‫את מה שמשיחי שקר לא היו מסוגלי לספק‪.‬‬
‫הבעיה הדחופה של מתחזים מסבירה את האזהרות הרבות שהוכנסו לטקסט‪.‬‬
‫הנוצרים היו טרודים מאוד בתחייתו השנייה של ישוע וחזרתו‪.‬‬
‫‪311‬‬
‫‪F628‬‬
‫האזהרה כנגד החיפוש אחר ישוע "כאן ושם" משקפת את הויכוח בין הנוצרים לגנוסטים‬
‫אשר ראו בממלכת השמיים )תחייתו של ישוע( חוויה ארצית‪ ,‬כאן ועכשיו‪.‬‬
‫לוקס‪" 21-17:20:‬וַיִּשְׁ אָלֻהוּ הַ ְפּרוּשִׁ ים לֵאמ ֹר מָ ַתי תָּ בוֹא מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמֶ ר‬
‫אֲ לֵיהֶ ם‪' ..‬מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים הִ נֵּה בְּקִ ְר ְבּכֶם‪ "'.‬ניתן לפרש זאת בשתי דרכים‪ -‬או שמלכות‬
‫האלוהים בתוככם‪ -‬או שהיא בקרבת מקום לאיכם‪ ,‬כלומר שהיא חוייה כלל קהילתית‪.‬‬
‫הבשורה על פי מרים נוטה לכיוון ידיעה אישית‪" ,‬היו עירניים פן ירמה אתכם איש באמרו‬
‫‪312‬‬
‫'הנו כאן!' או‪' ,‬הנו שם!' כי זרע האנושיות קיים בתוככם‪".‬‬
‫‪F 629‬‬
‫‪145‬‬
‫תומא ‪" 3‬והיה אם יאמרו אליכם הנוהגים אתכם "ראו‪ ,‬המלכות בשמים היא"‪ ,‬כי אז קדם‬
‫לכם עוף השמים‪ .‬ואם יאמרו אליכם "בים היא"‪ ,‬כי אז קדמו לכם הדגים‪ .‬אבל המלכות היא‬
‫בתוככם‪ ,‬ומחוץ לכם היא‪ ".‬רעיון המלכות "מחוץ לכם" הינו זר לתומא‪ ,‬וסותר את הראיה‬
‫הגנוסטית לפיה העולם החיצון רווי ברוע‪.‬‬
‫תומא ‪ 113‬המאוחר ממקם את מלכות האלוהים על הארץ‪ ,‬ולא בתוך אנשי ספציפיים‪:‬‬
‫"ויאמרו לו תלמידיו‪' :‬מתי תבוא המלכות?' ויאמר ישוע‪'... :‬כי פרושה מלכות האב על הארץ‬
‫והאנשים אינם רואים אותה‪"' .‬‬
‫הדוקטרינה של מלכות השמיים כאן ועכשיו הייתה קדומה מאוד בנצרות‪ .‬מאוחר יותר‬
‫שונתה הפסקה לכדי אזהרה מפני מתחזים‪.‬‬
‫המדרש המאוחר‪" :‬אם יאמר לכם אדם מתי תסתיים הגלות‪ ,‬אל תאמינו לו‪".‬‬
‫‪313‬‬
‫‪F 630‬‬
‫‪" 24:28‬כִּי בַאֲ שֶׁ ר הֶ חָ לָל שָׁ ם י ִקָּ בְצוּ הַ נְּשָׁ ִרים‪".‬‬
‫הסבר אפשרי הוא‪" ,‬אשר ידע את העולם מצא גויה‪ ,‬ואשר מצא גויה לא ישוה בו‬
‫‪314‬‬
‫העולם‪".‬‬
‫‪F 631‬‬
‫לוקס ‪" 17:37‬וַיַּעֲ נוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו 'אֵ יפ ֹה ]יילקח אחד והשאר ייעזבו?[ תִ הְ י ֶה ז ֹאת אֲ דֹנֵינוּ?'‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'בַּאֲ שֶׁ ר הַ פֶּ גֶר שָׁ ם י ִקָּ בְצוּ הַ נְּשָׁ ִרים‪ "'.‬ישוע אומר שהסוף יופיע בכל העולם בבת‬
‫אחת‪ .‬הגנוסטים השתמשו בגופה כמטאפורה לעולם‪ .‬המלאכים ההורסים עלולים להיות‬
‫הנשרים‪.‬‬
‫הפסוק המאוחר עלול גם לרמז על הלגיון הרומאי נושא סמל הנשר‪ ,‬אשר קרב לירושלים‪.‬‬
‫אותה המילה מתייחסת הן לנשר אוכל פגרים והן לעיט‪.‬‬
‫‪ " 24:29‬וּמִ יָּד אַחֲ ֵרי צ ַָרת הַ יָּמִ ים הָ הֵ ם תֶּ חְ שַׁ � הַ שֶׁ מֶ שׁ ו ְהַ ֵיָּרחַ �א יַגִּיהַּ אוֹרוֹ ו ְהַ כּוֹ ָכבִים י ִפְּלוּ‬
‫מִ ן־הַ שָׁ מָ י ִם ו ַחֲ יָלֵי הַ שָׁ מַ י ִם י ִתְ מוֹטָ טוּ‪".‬‬
‫התיאור הסטנדרטי של יום הדין ‪ 315‬מראה כי כותב הבשורה לווה מטקסטים יהודים‬
‫אפוקליפטיים‪ .‬הנוצרים שייכו את המאורעות לצליבתו של ישוע במקום ליום הדין‪.‬‬
‫‪F632‬‬
‫אָרץ ו ְָראוּ אֶ ת־בֶּן־הָ אָדָ ם‬
‫‪" 24:30‬אָז י ֵָראֶ ה אוֹת בֶּן־הָ אָדָ ם בַּשָׁ מָ י ִם ו ְסָ ְפדוּ כָּל־מִ שְׁ ְפּחוֹת הָ ֶ‬
‫ְבוּרה וְכָבוֹד ָרב‪".‬‬
‫בָּא עִ ם־עַ נֲנֵי הַ שָׁ מַ י ִם ִבּג ָ‬
‫הנוצרים רוצים להאמין שהאות הינו צלב‪ .‬בדניאל‪ ,‬האות הוא חיזיון של ייצור דמוי אדם‪.‬‬
‫אַרבַּע הָ רוּחוֹת לְמִ קְ צֵה הַ שָׁ מַ י ִם ו ְעַ ד קְ צֵה‬
‫יריו מֵ ְ‬
‫‪" 24:31‬ו ְשָׁ לַח אֶ ת־מַ לְאָכָיו‪ ...‬ו ְקִ בְּצוּ אֶ ת־בְּחִ ָ‬
‫הַ שָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫יהודי היה יודע שחזון דניאל מקב את הנבחרים לפני בואו של בן האדם )"השופטים‬
‫ישבו"(‪.‬‬
‫‪" 33-24:32‬וּמִ ן־הַ תְּ אֵ נָה לִמְ דוּ אֶ ת־הַ מָּ שָׁ ל הַ זֶּה‪ :‬כַּאֲ שֶׁ ר י ְִרטַ ב עֲ נָפָ הּ וּפָ ְרחוּ עָ לֶיהָ י ְדַ עְ תֶּ ם‬
‫כִּי קָ רוֹב הַ קָּ י ִץ‪ .‬כֵּן גַּם־אַ תֶּ ם בּ ְִראוֹתְ כֶם אֶ ת־כָּל־אֵ לֶּה דְּ עוּ כִּי־קָ רוֹב הוּא בַּפָּ תַ ח‪".‬‬
‫‪146‬‬
‫ישוע ביקר את הפרושים על כך שידעו את האותות לחלוף עונות השנה‪ ,‬ועם זאת דרשו‬
‫‪316‬‬
‫ממנו אותות‪.‬‬
‫‪F63‬‬
‫‪" 24:34‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם כִּי �א י ַעֲ ב ֹר הַ דּוֹר הַ זֶּה עַ ד אֲ שֶׁ ר־י ִהְ יוּ כָל־אֵ לֶּה‪".‬‬
‫ישוע כבר הבטיח ‪ 317‬את בואו של "בן האדם על ענני השמיים" ‪ 318‬לדור הונוכחי‪ ,‬ואפילו‬
‫‪319‬‬
‫הבטיח לכהן הגדול את אותו הדבר‪.‬‬
‫‪F635‬‬
‫‪F 634‬‬
‫‪F63‬‬
‫נוכחכות הנבואה נותרת תעלומה‪ .‬עד לזמן בו הורכבה הבשורה על פי מתי‪ ,‬הנבואה הרי‬
‫לא התגשמה‪ .‬או שחורבן ירושלים נתפס כתחילתו של יום הדין‪ ,‬או שהכותב היה סבור‬
‫שהסוף קרב והתעלם מהכתוב אודות הדור הנוכחי‪ .‬יתכן עוד‪ ,‬שבמקרה והנצרות התחילה‬
‫בשנות ה‪ '60‬של המאה הראשונה לספירה‪" ,‬הדור הנוכחי" עדיין היה רלוונטי‪ .‬אפשרות‬
‫נוספת היא שהפסקה משקפת את רעיון החניכה הגנוסטי ואת "סוף העולם" כחוויה רוחנית‪.‬‬
‫כאשר נכפה הרעיון על האפוקליפסה‪ ,‬התזה שונתה לכדי נבואה אודות אחרית הימים‪ .‬יתכן‬
‫עוד כי הדור הזה מתכון למעשה לעם הזה‪ ,‬בכוונה שכל היהודים ישרדו לראות את העידן‬
‫המשיחי‪.‬‬
‫‪ " 24:36‬ו ְהַ יּוֹם הַ הוּא ו ְהַ שָׁ עָ ה הַ הִ יא אֵ ין אִ ישׁ יוֹדֵ עַ גַּם־�א מַ לְאָכֵי הַ שָׁ מַ י ִם גַּם־�א הַ בֵּן ִבּלְתִּ י‬
‫אָבִי ְלבַדּוֹ‪".‬‬
‫גרסאות מסוימות משמיטות את "גם לא הבן" כיוון וזוהי רמיזה ברורה מדי‪ ,‬והשמטתו‬
‫מעידה כי כך נכתב הפסוק במקור‪ .‬יתכן והאזכור אינו לישוע כי אם לבן האדם של דניאל‪,‬‬
‫‪320‬‬
‫שיתאים לכתות רבות‪ .‬ההקשר מציין במפורשות את בן האדם‪.‬‬
‫‪F637‬‬
‫הרמיזה כי ישוע אינו חשוף לכלל המדיע האלוהי סותרת את התיאור ביוחנן‪ ,‬שם נאמר‬
‫כי ישוע מחזיק בכל הידע האלוהי‪ .‬הידע השונה בידי האב והבן שולל את עקרון השילוש‬
‫הקדוש‪.‬‬
‫‪ " 39-24:37‬וְכִימֵ י נ ֹחַ כֵּן י ִהְ י ֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁ ל־בֶּן־הָ אָדָ ם‪ .‬כִּי כַּאֲ שֶׁ ר ִל ְפנֵי י ְמֵ י הַ מַּ בּוּל הָ יוּ‬
‫א ֹ ְכלִים ו ְשׁ ִֹתים נ ֹשְׂ אִ ים נָשִׁ ים ו ְנ ֹתְ נִים נָשִׁ ים לַאֲ נָשִׁ ים עַ ד־הַ יּוֹם אֲ שֶׁ ר־בָּא נ ֹחַ אֶ ל־הַ ֵתּבָה‪ .‬ו ְ�א י ָדְ עוּ‬
‫עַ ד־בּוֹא הַ מַּ בּוּל וַיִּמַ ח אֶ ת־ ֻכּלָּם כֵּן י ִהְ י ֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁ ל־בֶּן־הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫הנה מקור נוסף וסותר המתאר את בואם הפתאומי וחסר הסימנים של אחרית הימים‪.‬‬
‫במקומות אחרים מתואר כי יהיו אותות רבים‪ -‬מלמות‪ ,‬הרס‪ ,‬וכו – שיעידו על בוא‬
‫האפוקליפסה‪.‬‬
‫‪ " 41-24:40‬אָז י ִהְ יוּ שְׁ נַי ִם בַּשָּׂ דֶ ה וְי ֵאָסֵ ף אֶ חָ ד ו ְהָ אֶ חָ ד יַעָ זֵב‪ .‬שְׁ תַּ י ִם טוֹחֲ נוֹת בּ ֵָרחָ י ִם ו ְתֵ אָסֵ ף‬
‫אַחַ ת ו ְאַחַ ת תֵּ עָ זֵב‪".‬‬
‫לוקס ‪ַ " 35-17:34‬בּ ַלּיְלָה הַ הוּא י ִהְ יוּ שְׁ נַי ִם בְּמִ טָּ ה אֶ חָ ת‪ .‬וְי ֵאָסֵ ף אֶ חָ ד ו ְאֶ חָ ד י ֵעָ זֵב‪ .‬שְׁ תַּ י ִם‬
‫תִּ הְ י ֶינָה ט ֹחֲ נוֹת י ָחַ ד‪ .‬אַחַ ת תֵּ אָסֵ ף ו ְאַחַ ת תֵּ עָ זֵב‪ ".‬לוקס שואף להרמוניה עם מתי בלוקס ‪:17:36‬‬
‫‪100‬‬
‫" שְׁ נַי ִם י ִהְ יוּ בַשָׂ דֶ ה ו ְ נֶאֱ סַ ף אֶ חָ ד ו ְאֶ חָ ד י ֵעָ זֵב‪".‬‬
‫‪F9‬‬
‫תומא ‪" 61:1‬שנים ינוחו על מיטה‪ ,‬האחד ימות האחד יחיה‪".‬‬
‫‪100‬המיטה‪ ,‬המוזכרת בלוקס‪ ,‬לא הייתה דבר רווח ביהודה‪ ,‬והיוותה סממן להתיוונות ועושר‪ .‬אנשי‬
‫נהגו לישון על הרצפה‪ ,‬כל המשפחה יחדיו‪ -‬ולא רק שניים‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫מתי נותן דוגמה אחת‪ ,‬תומא נותן אחרת‪ ,‬ולוקס את כל השלוש‪ .‬הבשורות הסינופטיות‬
‫נבדלות אחת מהשנייה‪ ,‬והעריכה המגמתית ברורה לכל‪.‬‬
‫אמירות רבות מעין אלה ששויכו לישוע היו רווחות בין הנוצרים‪ ,‬למרות שתופצתו של‬
‫דבר מה אינה מבטיחה את היותו אמת‪ .‬התלמוד אומר‪" ,‬שנים לוקטין קישואין‪ ,‬אחד לוקט‬
‫‪321‬‬
‫פטור ואחד לוקט חייב‪".‬‬
‫‪F638‬‬
‫האיום‪"" -‬ואחת תעזב"‪ -‬משמשת לחנך קהילות ולמשוך חברים חדשים‪ .‬עדינותו הרגילה‬
‫של ישוע מוחלפת פתאום באיומים‪.‬‬
‫לוקס ‪" 17:37‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו 'אֵ יפ ֹה תִ הְ י ֶה ז ֹאת אֲ דֹנֵינוּ?' ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'בַּאֲ שֶׁ ר הַ פֶּ גֶר שָׁ ם‬
‫י ִקָּ בְצוּ הַ נְּשָׁ ִרים‪ "'.‬האמירה מופיעה במתי בהקשר אחר‪ " :‬כִּי ַכבּ ָָרק הַ יּוֹצֵא ‪ ...‬כֵּן י ִהְ יֶה גַּם־בּוֹאוֹ‬
‫‪322‬‬
‫שֶׁ ל־בֶּן־הָ אָדָ ם‪ .‬כִּי בַאֲ שֶׁ ר הֶ חָ לָל שָׁ ם י ִקָּ בְצוּ הַ נְּשָׁ ִרים‪".‬‬
‫‪F639‬‬
‫ההמשך של תומא ‪ 61‬הינו תמוה‪" ,‬ותאמר שלומית‪' :‬מי אתה‪ ,‬האיש? ובן מי אתה? על‬
‫מטתי עלית‪ ,‬ומשולחני אכלת‪ '.‬ויאמר אליה ישוע‪' :‬אני הוא‪ ,‬אשר באתי מן הדומה‪ ...‬ותאמר‬
‫שלומית‪ :‬תלמידתך אני‪ ".‬כוונתו של תומא היא שהדומה הוא אלוהי‪ ,‬אולם האפוקליפסה תביא‬
‫מחלוקת שהונדסה בידי בורא מרושע‪ ,‬ולא את טיהורו הסופי של העולם בידי אלוהים‪.‬‬
‫תומא ‪ 61‬עלול להקביל למנהג האיסיי של חלוקת המזון עם זרים‪ ,‬אולם האייסיים נהגו‬
‫כך רק עם זרים מהכת שלהם‪ .‬שלומית שואלת מי שלח את ישוע‪ ,‬ולאחר שהתרצתה‬
‫בתשובה‪ ,‬מכירה בזכותו לאכול עימה‪ .‬לא ברור מי היא שלומית‪ 101 ,‬אבל הגנוסטיקה ייחסה‬
‫לא תשומת לב לא מבוטלת‪ .‬היות והיא כביכול בעלת מעמד מיוחס‪ ,‬יש לה את הזכות לפקפק‬
‫בישוע‪ .‬מרקוס כולל אישה בשם שלומית מבין האנשים הראשונים שרואים את תחייתו של‬
‫ישוע מהקבר‪ ,‬על אף שמתי אינו מזכיר אותה‪.‬‬
‫‪F 10‬‬
‫‪ָ " 24:42‬לכֵן שְׁ ק ֹדוּ כִּי אֵ ינְכֶם יוֹדְ עִ ים בְּאֵ י־זוֹ שָׁ עָ ה יָב ֹא אֲ דֹנֵיכֶם‪".‬‬
‫הפסוק מותאם היטב ככלי תעמולה בידי הנוצרים‪ ,‬והוא קורא ללכת אחר תורתו של ישוע‬
‫תוך כדי המתנה סבלנית להופעתו המחודשת‪ .‬יתכן והפסוק נכתב בתקופה מאורחת יותר בה‬
‫החלו אשים לפקפק אם ישוע אי פעם בכלל ישוב‪.‬‬
‫מוּרה י ָב ֹא הַ ַגּנָּב כִּי־עַ ָתּה‬
‫‪ " 44-24:43‬ו ְאֶ ת־ז ֹאת דְּ עוּ אֲ שֶׁ ר לוּ־י ָדַ ע בַּעַ ל הַ ַבּי ִת בְּאֵ י־זוֹ אַ שְׁ ָ‬
‫שָׁ קַ ד ו ְ�א הִ נִּיחַ לַחְ תּ ֹר אֶ ת־בֵּיתוֹ‪ָ .‬לכֵן הֱ יוּ נְכוֹנִים גַּם־אַ ֶתּם כִּי בְשָׁ עָ ה אֲ שֶׁ ר �א תְ דַ מּוּ י ָבוֹא‬
‫בֶּן־הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫‪ 24:42‬משלים את הרעיון‪ ,‬ואז ‪ 44-24:43‬פותח וסוגר אותו מחדש‪ .‬העורך עושה שימוש‬
‫לקוי במשל כאשר הוא משווה את ישוע לגנב ממנו יש להתגונן‪ .‬פאולוס כותב על‬
‫הפָ רוסיה ‪ " ,102‬כִּי יוֹם־י ְהוֹ ָה ַכּ ַגּ נָּב ַבּ ַלּיְלָה כֵּן י ָבוֹא‪ 323 ".‬פאולוס משווה את הביאה‪ ,‬ולא את ישוע‪,‬‬
‫לגנב‪ 39-24:37 .‬משקף את קץ הימים הגנוסטי שיבוא ללא כל אותות‪ .‬העמדה המקובלת‬
‫יותר באשר לאחרית הימים מופיעה בה‪ " ,‬אין )משיח( בן דוד בא עד שיתייאשו מן‬
‫‪324‬‬
‫הגאולה‪".‬‬
‫‪F640‬‬
‫‪F10‬‬
‫‪F641‬‬
‫יתכן ותומא ‪ 7-21:5‬הוא המקור‪ " :‬אם ידע בעל האחוזה כי בא השודד‪ ,‬ושקד על‬
‫משמרתו בטרם בא ולא יתנהו לפרוץ אל בית אחוזתו לקחת את רכושו‪ .‬ואתם השמרו לכם‬
‫‪101‬המאפיין הבולט של שלומית הינו ספק וכעס לא ברור‪ ,‬בשורת הילדות של יעקב ‪ ,20‬ותומא ‪,61‬‬
‫מקבילות זו לזו בהלך רוחה של שלומית‬
‫‪102‬ביאתו השנייה של ישוע בקץ הזמן‬
‫‪148‬‬
‫מפני העולם‪ .‬אזרו חיל פן ימצאו השודדים דרך להשיגכם‪ " .‬ישוע של תומא מציג בבירור את‬
‫הרעיון הגנוסטי של התנגדות לעולם הרשע‪ .‬הגנב הוא השטן‪ -‬לא ישוע‪ .‬האלגוריה רווחת‬
‫‪325‬‬
‫ביהדות‪.‬‬
‫‪F642‬‬
‫ספרו הסודי של יעקב ‪ 3:11‬עלול להסביר את "ושקד על משמרתו"‪" :‬על כן אומר לכם‪,‬‬
‫מלאו עצמכם ואל תותירו ריק בתוככם‪ ,‬שמא יבוא וילעג לך‪ ".‬ספרו הסודי של יעקב ‪3:18‬‬
‫מפרט‪" :‬על כן‪ ,‬מלאו עצמכם ברוח אך החסירו מההיגיון‪ .‬כי הגיון בא מהנפש‪ .‬ההיגיון הוא‬
‫הנפש‪ ".‬ספרו הסודי של יעקב ‪" 7:7‬ללא הנפש הגוף אינו חוטא‪ ...‬כי הרוח היא שתחייה את‬
‫הנפש‪ ,‬אך הגוף הוא שהורג אותה‪ ".‬פיתויי השטן אינם עובדים על אלה שחיים עם הרוח‪,‬‬
‫שראשם וגופם מנותקים מעולם החומר בכדי להשימר מהרע‪.‬‬
‫‪ " 51-24:45‬אַ שְׁ ֵרי הָ עֶ בֶד אֲ שֶׁ ר י ָבוֹא אֲ דֹנָיו וְי ִמְ צָאֵ הוּ ע ֹשֶׂ ה כֵּן ‪ ...‬כִּי י ַפְקִ ידֵ הוּ‬
‫עַ ל־כָּל־אֲ שֶׁ ר־לוֹ‪ .‬ו ְאִ ם־י ֹאמַ ר הָ עֶ בֶד ‪"...‬מְ אַחֵ ר אֲ דֹנִי לָבוֹא‪ ".‬ו ְהִ כָּה אֶ ת־חֲ ב ֵָריו‪ ...‬בּוֹא י ָבוֹא אֲ דֹנֵי‬
‫הָ עֶ בֶד הַ הוּא בְּיוֹם �א יְצַפֶּ ה וּבְשָׁ עָ ה �א י ֵדָ ע‪ .‬ו ִישַׁ סֵּ ף א ֹתוֹ וַיָשִׂ ים אֶ ת־חֶ לְקוֹ עִ ם־הַ חֲ נֵפִ ים שָׁ ם‬
‫תִּ הְ י ֶה הַ י ְלָ לָה ו ַחֲ ר ֹק הַ שִׁ נָּי ִם‪".‬‬
‫"מאחר אדוני לבוא" מעיד על מקור מאוחר אז החלו הנוצרים להבין שביאתו השנייה של‬
‫ישוע לא תתרחש בזמן הקרוב‪ .‬סימנים ברורים לזיוף כוללים‪ :‬משל גס וישיר‪ ,‬ריאליזם‬
‫פרימיטיבי‪" ,‬יחס "עבד אדון"‪ ,‬ואיום האפוקליפסה‪ .‬סיפורים על עבדים מרושעים המשטים‬
‫באדונם היו פופולאריים ביוון דאז‪.‬‬
‫בעוד שמתי האשים את רעיו היהודים בחנפנות‪ ,‬לוקס מכנה את יריביו הפגאנים בתור‬
‫ת־רצוֹן‬
‫סּוֹר ִרים‪.‬ו ְהָ עֶ בֶד הַ הוּא אֲ שֶׁ ר י ָדַ ע אֶ ְ‬
‫סוררים‪)" :‬האדון( ישַׁ סֵּ ף אוֹתוֹ ו ְשָׂ ם אֶ ת־חֶ לְקוֹ עִ ם־הַ ֲ‬
‫אֲ דֹנָיו ו ְ�א הֵ כִין ו ְ�א־עָ שָׂ ה כ ְִרצוֹנוֹ יֻכֶּה מַ כּוֹת ַרבּוֹת‪ .‬ו ַאֲ שֶׁ ר �א־י ָדַ ע ו ְעָ שָׂ ה דְ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר הוּא חַ יָּב‬
‫עֲ לֵיהֶ ם מַ כּוֹת �א־יֻכֶּה כִּי אִ ם־מְ עָ ט‪ ...‬ו ַאֲ שֶׁ ר הִ פְקִ ידוּ ְבי ָדוֹ הַ ְרבֵּה י ִשְׁ אֲ לוּ מֵ אִ תּוֹ יוֹתֵ ר‪ 326 .‬הנרטיב‬
‫מאבד כל קשר להקשר‪ ,‬ומשתנה מעבד שהושאר אחראי לעבד שלא ידע את תפקידו‪ ,‬בכוונה‬
‫להעברת ביקורת כנגד היהודים )אשר הופקד בידיהם הרבה( והטחה כי אלה יגונו )ישאלו‬
‫מאתו יותר(‪ .‬לוקס‪ ,‬בדומה ליוסף בן מתתיהו‪ ,‬הציג את היהודים כאנשים הגיוניים והגונים‪-‬‬
‫אבותיו הדתיים‪.‬‬
‫‪F643‬‬
‫המשל של לוקס נוגד את הסובלנות היהודית שרווחה כלפי עבדים‪ .‬זו חוקקה לא רק בידי‬
‫התורה‪ ,‬אלא הייתה חלק אינטגרלי בתרבות‪ .‬הלקאת עבדים נחשבה לפסולה‪ ,‬ושום סופר‬
‫יהודי לא היה משווה את ה' לאדון המכה את עבדיו‪ .‬אולם גויים לא חשו כל רתיעה שכזו‪.‬‬
‫באופן טבעי ניתן לצפות מהנוצרים שישימו את עצמם מנגד לסוררים‪ ,‬וכי המשל לא‬
‫יתכוון לאף אחד אחר‪ .‬בהתאם‪ ,‬עבדיו של ישוע עלולים להיות הנוצרים‪ ,‬לפחות עד ששונה‬
‫הפסוק כדי לתאר יהודים‪ .‬השאלה היא‪ -‬מי הם הנוצרים המתעללים באחיהם? על פי פאולוס‪,‬‬
‫ניצול לרעה של כוח הכנסיה בידי הכמרים יכלה להיות סוגיה אפילו אז‪ .‬יום הדין במתי ‪24‬‬
‫משלב מספר טקסטים שונים‪ 327 ,‬סיום הנרטיב‪ ,‬ואז התחלתו מחדש בדומה לאזהרות‪.‬‬
‫הטקסט הפופולארי מלא בתוספות‪ .‬לוקס מבדיל בין מלכות השמיים והאפוקליפסה‪ ,‬ומשייך‬
‫‪328‬‬
‫אותם לפרקים שונים‪.‬‬
‫‪F64‬‬
‫‪F645‬‬
‫‪ 13-25:1‬ישוע מספר את המשל אודות עשר העלמות שיצאו לפגוש את חתנן עם מנרות‪.‬‬
‫חמש מהן לקחו עימן שמן בכדי למלא את המנורה מחדש וחיכו לחתן עם מנורה דולקת‪.‬‬
‫חמש מהן לא לקחו עימן שמן‪ ,‬ובזמן שיצאו לקנות‪ -‬הגיע החתן וסגר את הדלת מאחוריו‪.‬‬
‫מנהג שכזה לא היה קיים ביהודה ולא בקרב העמים הסובבים‪ .‬בכל תרבות הגיונית‪ ,‬היה‬
‫על החתן לעבור טקס נישואין‪ ,‬למרות שהייתה אפשרות לקחת שפחה‪ .‬יתכן והמזייף לא הכיר‬
‫את יהודה ואת מנהגיה‪ .‬החתונה המוזכרת עלולה להיות תוספת‪ ,‬מאחר והנערות המוזכרות‬
‫‪149‬‬
‫הן זונות‪ .‬באמת ישנם כתובים בהם נזכרים חתן וכלה הבאים לאירוע‪ .‬אך יהודי לא היה מכנה‬
‫זונות בתואר חכמות‪ .‬המנורה הדלוקה סימלה מודעות רוחנית בתרבות הנוצרית הקדומה‪:‬‬
‫"דאגו לחייכם‪ ,‬ולא יכבה נרכם‪ ..‬היו מוכנים‪" 329 ".‬אחר החתן לבוא" מתאר את המאמינים‬
‫הממתינים לביאתו השנייה של ישוע‪ ,‬אשר מאחרת לבוא‪.‬‬
‫‪F64‬‬
‫לוקס ‪ 30-13:25‬מתאר את המאורע אחרת‪ " :‬מִ יּוֹם אֲ שֶׁ ר י ָקוּם בַּעַ ל הַ ַבּי ִת ו ְסָ גַר‬
‫אֶ ת־הַ דָּ לֶת‪ ,‬ו ְתָ חֵ לּוּ לַעֲ מ ֹד בַּחוּץ וְלִדְ פּ ֹק עַ ל־הַ דֶּ לֶת לֵאמ ֹר 'אֲ דֹנֵינוּ פְּתַ ח־לָנוּ'‪ ,‬ו ְעָ נָה ו ְאָמַ ר אֲ לֵיכֶם‬
‫'אֵ י נֶנִּי יוֹדֵ עַ אֶ תְ כֶם מֵ אַי ִן אַ ֶתּם?"' הפסקה כצפוי קוראת להמרת דת מיידית ומאיימת כי בעתיד‬
‫לא יהיה ניתן עוד לזכות בגאולה‪" :‬אָז תָּ חֵ לּוּ לֵאמ ֹר 'הֲ �א אָ ַכלְנוּ ו ְשָׁ ִתינוּ לְפָ נֶי�' ‪ ...‬ו ְי ֹאמַ ר 'סוּרוּ‬
‫‪103‬‬
‫מִ מֶּ נִּי כָּל־פּ ֹעֲ לֵי הָ אָו ֶן!' ו ְשָׁ ם תִּ הְ י ֶה הַ י ְלָ לָה ו ֲַּחר ֹק הַ שִּׁ נָי ִם כַּאֲ שֶׁ ר תִּ ְראוּ אֶ ת‪...‬כָּל־הַ נְּבִיאִ ים‬
‫בְּמַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים ו ְאַ תֶּ ם מְ ג ָֹרשִׁ ים הַ חוּצָה!"‬
‫‪F102‬‬
‫בפסקה קיים דמיון רופף למסורת הרבנית‪ ,‬אשר קיים גם בדתות אחרות‪ .‬הבטחת‬
‫המחילה בעולם הבא לא מעודדת משמעת בעולם הזה‪ .‬אולם האיום בדבר ענישה בעולם‬
‫הבא מעודת חזרה בתשובה בעולם הזה‪.‬‬
‫‪ָ " 25:13‬לכֵן שְׁ ק ֹדוּ כִּי אֵ ינְכֶם יוֹדְ עִ ים אֶ ת־הַ יּוֹם ו ְאֶ ת־הַ שָׁ עָ ה אֲ שֶׁ ר י ָב ֹא בָהּ בֶּן־הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫חזרתיות על ‪ .24:42‬ישנן גרסאות בהן נכתב רק "אינכם יודעים את היום"‪ ,‬ובאחרות רק‬
‫"אינכם יודעים את השעה‪ ".‬העורך של ‪ 25:13‬השתמש בשתיהן‪ .‬הפסוק כלל אינו מופיע‬
‫בגרסאות ישנות של מתי‪.‬‬
‫ת־רכוּשׁוֹ‪".‬‬
‫‪ " 25:14‬כִּי הַ דָּ בָר דּ ֹמֶ ה לְאִ ישׁ נ ֹסֵ עַ לְמֵ ָרחוֹק‪ ,‬אֲ שֶׁ ר קָ ָרא אֶ ל־עֲ בָדָ יו וַיַּפְקֵ ד ְבּי ָדָ ם אֶ ְ‬
‫חרף הכתוב‪ ,‬אין למעשה כל קשר בין המשל המתואר בפסוק לפסוקים שבאו לפניו‪ .‬הפסוקים‬
‫הקודמים עוסקים בעירנות‪ ,‬בעוד שפסוק זה מתקשר דווקא למתואר בפרק הקודם בין‬
‫הפסוקים ‪ ,51-45‬מה שמוביל למסקנה כי ‪ 25:13‬הוא תוספת מאוחרת‪.‬‬
‫‪ 30-25:14‬ישוע מספר את משל הככרים‪ :‬שלושה עבדים קיבלו מאדונם מספר כיכרי‬
‫כסף כל אחד‪ .‬שנים מהעבדים השקיעו את הכסף והרוויחו עוד‪ -‬והשיבו את התוצר לאדון‪.‬‬
‫השלישי לעומתם‪ ,‬קבר את הכסף והוענש בשל כך על ידי האדון‪" ,‬הָ עֶ בֶד הָ ַרע ו ְהֶ עָ צֵל‬
‫אַ תָּ ה!‪...‬הָ י ָה עָ לֶי� לָתֵ ת אֶ ת־כַּסְ פִּי לַשֻׁ לְחָ נִים )בנקאים(‪ ,‬ו ַאֲ נִי בְּבוֹאִ י הָ י ִ‬
‫ִיתי �קֵ חַ אֵ ת אֲ שֶׁ ר־לִי‬
‫ו ְַת ְרבִּיתוֹ )בנוסף לריבית(‪ ".‬האדון גומל לעבדים שהשיבו לו רווח‪.‬‬
‫לוקס ‪ 27-19:11‬מתאר את אותו המשל‪ ,‬אך מציין כי השליט נסע לארץ רחוקה על מנת‬
‫לקבל לידיו של השלטון‪ .‬עם חזרתו‪ ,‬הוא נותן לעבדים הטובים סמכות‪ .‬זו אינה הקבלה טובה‪,‬‬
‫מאחר וישוע לא הותיר את מטלת הדאגה לעולם בידיו של איש עד לחזרתו השניה‪ .‬מה גם‬
‫שישוע נדחה על ידי העם‪ .‬הפסוק קורא לנוצרים להפיץ את הבשורות בעולם בעודם מחכים‬
‫לשיבתו של ישוע‪ ,‬ונראה כעיוות של סיפור קדום יותר שעסק ביהודים‪ 25:29 .‬חוזר על‬
‫‪ " 13:12‬כִּי מִ י אֲ שֶׁ ר יֶשׁ־לוֹ יִנָּתֶ ן לוֹ וְי ַעְ דִּ יף‪ ,‬וּמִ י אֲ שֶׁ ר אֵ ין־לוֹ י ֻקַּ ח מִ מֶּ נּוּ גַּם אֵ ת אֲ שֶׁ ר־לוֹ‪ ".‬המזייף‬
‫קיווה בכך לגרום לתוספת שלו להראות אמינה‪ .‬לוקס ‪ 19:27‬מספק את המסקנה של ‪:25:29‬‬
‫" אֲ בָל אֶ ת־אֹיְבַי הָ הֵ ם אֲ שֶׁ ר מְ אָסוּנִי מִ מְּ �� עֲ לֵיהֶ ם‪ ,‬הָ בִיאוּ א ָֹתם הֵ נָּה ו ְהִ ְרגוּ א ָֹתם לְפָ נָי‪ ".‬הכיצד‬
‫מסתדרת פסקה זו עם אהבת האדם והענווה הנוצרית?!‬
‫‪103‬הקבלה זו לנביאים הינה תמוהה‪ ,‬אלא אם כן מדמה לוקס את כל חברי הקהילה הנוצרית כנביאים‪.‬‬
‫נראה זו אכן הכוונה‪ ,‬מאחר שפאולוס רומז כי רבים מהם ניחנו ביכולת הנבואה‪ .‬ההשוואה הינה בין‬
‫נוצרים טובים ורעים‪ ,‬ולא בין נביאי התורה לנוצרים‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫במשל ישנם פגמים רבים‪ :‬עבדים שמצליחים לעשות רווח חייבים לתת אותו לאדון‪ ,‬ללא‬
‫קשר למעמדם הרם תחתיו‪ .‬לעבדים לא הייתה כל זכות לרכוש‪ ,‬וכל רכושם היה בבעלות‬
‫האדון‪ .‬לוקס נותן לעבדים לא רכוש‪ ,‬אלא סמכות‪ -‬גישה מציאותית יותר‪.‬‬
‫המימדים הפנטסטיים הרווחים בזיופים גם הם קיימים כאן‪ .‬חמישה כיכרים‪ ,‬אפילו‬
‫במטבעות כסף‪ ,‬היו יותר משהיה אדם מרוויח בכל חייו‪ .‬מתנה של שלושים כיכרים ממלך היו‬
‫דבר כמעט בלתי נשמע‪ .‬לוקס מציין כי ניתנו עשרה מנות לעשרה עבדים‪ .‬עבד או פועל שכיר‬
‫היו יכולים להרוויח כמאה דינרים ‪ 104‬בארבעה חודשים ‪ .105‬העורך של מתי מפריז כאשר הוא‬
‫מציין שניתנו כיכרי כסף‪.‬‬
‫‪F 103‬‬
‫‪F 104‬‬
‫לוקס ‪ " 19:17‬אֲ שֶׁ ר הָ י ִיתָ נֶאֱ מָ ן בִּמְ עַ ט מִ זְעָ ר‪ ",‬העבד מקבל לידיו הרבה‪ .‬מתי מתייג שלא‬
‫כהלכה חמישה כיכרים בתור "דבר קטן מאוד‪".‬‬
‫בשורת הנוצרים ‪ 8‬מציגה את המשלים ב‪ 51-24:45‬ו‪ 30-25:14‬כסיפור אחד‪ .‬עבד אחד‬
‫בזבז את כספו של האדון‪ .‬עבד שני עשה רווח‪ ,‬ושלישי הסתיר את הכסף‪ .‬העבד הראשון‬
‫הושלך לצינוק‪ ,‬השני זכה לשבחים‪ ,‬והשני זכה לביקרת‪ -‬תוצאה סבירה יותר‪.‬‬
‫המשל מתאר יחסי קשים בין אדון לעבד‪ .‬ניתן לשער כי ישוע אוהב האדם התנגד‬
‫לעבדות‪ .‬בתרבות היהודים‪ ,‬התעקשו חז"ל על יחס הומאני כלפי עבדים‪ 106 .‬מצוות רבות‬
‫עוסקות ביחס הנדרש כלפי עבדים‪.‬‬
‫‪F105‬‬
‫באופן תמוה‪ ,‬הראשונים ברומא שחברו לנצרות היו עבדים‪ .‬היסטוריונים טוענים שזאת‬
‫מכיוון שהם נמשכו להטפות שדיברו על שוויון‪ .‬שטויות ‪ .‬הדת הרומאית לא עשתה הבחנה בין‬
‫עבדים לאנשים חופשיים‪ ,‬ועבדים רבים הגיעו למעמד רם‪ .‬נחשד אף כי פונטיוס פילאטוס היה‬
‫עבד משוחרר‪ .‬אולם הבשורות מתעקשות אפילו על זכותו של האדון להרוג את עבדו‪ ,‬על אך‬
‫שקלאודיוס אסר להרוג עבדים זקנים וחולים‪ .‬הנצרות הציעה לעבדים רומיים מחילה מהירה‬
‫יחסית ללא כל צורך במנחות או צדיקות‪ ,‬ניצחון על מדכאים עשירים‪ ,‬אך לא עד למידה‬
‫שיסמנו את הנצרות כדת בלתי חוקית‪ .‬האמונה בדת משל עצמם לא הייתה שווה את הסיכון‬
‫שיהפכו למנודים‪ .‬מאחר ודוקטרינת חיי הנצח כבר פותחה במיתולוגיה היוונית‪ ,‬הנוצרים היו‬
‫יכולים למשוך מאמינים רק בהבטחת תחייה גופנית בעולם הזה‪ ,‬ונצחונם של העניים‬
‫והחוטאים‪ ,‬לא של הצדיקים‪ .‬הנוצרים הרומאים משכו את העבדים לאמונתם בהבטחות‬
‫שונות מאוד מאלה המתוארות בבשורות‪.‬‬
‫השפעתם של העבדים על הנצרות הייתה גדולה‪ .‬בדוגמה מינורית‪ ,‬הנוצרים הראשונים‬
‫נהגו לשנות את שמם‪ .‬היהודים לא נהגו לעשות זאת בעוברם לזרם אחר‪ .‬אך שינוי השם היה‬
‫כלל בעבור עבדים‪ ,‬שאת שמם היה משנה האדון‪ .‬נזירים אף לוו את המילה הלטינית ‪cella‬‬
‫)מלשון תא או צינוק(‪ ,‬כתיאור בין השאר‪ ,‬לחדרי העבדים בבתים רומאיים‪.‬‬
‫‪ " 25:31‬ו ְהָ י ָה כִּי י ָבוֹא בֶּן־הָ אָדָ ם ִבּכְבוֹדוֹ וְכָל־הַ מַּ לְאָכִים הַ קְּ ד ֹשִׁ ים עִ מּוֹ וְיָשַׁ ב עַ ל־כִּסֵּ א‬
‫כְבוֹדוֹ‪".‬‬
‫‪104‬מנה אחת היא כמאה דינרים‬
‫‪105‬טסיטוס מספר כי חיילים רומאים נהגון להרוויח דינר אחד ליום‪ .‬עובדי הפרובינציות ככל הנראה‬
‫קבילו פחות מכך‪ .‬מנגד‪ ,‬פלוטראך מדווח כי גלבה הבטיח לחייליו ‪ 7500‬דראכמות כל אחד‪.‬‬
‫‪106‬אדון שהיכה בעבדו ושבר את שיניו חייב לשחררו לחופשי‪ .‬אפשר רק לשער אם דבר כזה באמת‬
‫קרה במציאות‪.‬‬
‫‪151‬‬
‫כאן אנו עדים לאלמנטים מהמסורת המפוקפקת של דניאל וחנוך‪ .‬דניאל ‪ " 14-7:13‬ו ַאֲ רוּ‬
‫עִ ם‪-‬עֲ נָנֵי שְׁ מַ יָּא‪ְ ,‬כּבַר אֱ נָשׁ אָתֵ ה הֲ ו ָא‪ ...‬וְלֵהּ י ְהִ ב שָׁ לְטָ ן‪ ,‬ו ִיקָ ר וּמַ לְכוּ‪ ".‬חנוך א' ‪ " :61:8‬ואדון‬
‫הרוחות הושיב את בחירו על כסא תפארתו‪".‬‬
‫"כל המלאכים" מעיד על מקור קנאי‪ ,‬ויתכן שאף איסיי‪ .‬הם נהגו להאמין בריבוי מלאכים‪.‬‬
‫הגישה הנוצרית כלפי מלאכים מעלה תהיות רבות‪ .‬קחו לדוגמה את המלאך עם ארבע‬
‫הכנפיים ‪ 107‬בבזיליקה של סיינט ג'ון ברומא‪ ,‬בניין מימי הביניים שכביכול נבנה על הריסותיו‬
‫של מקדש מהמאה החמישית‪ .‬הרעיון בדווקא ארבע הכנפיים‪ ,‬המזוהות עם ארבעת היסודות‬
‫היה ייחודי ליהדות‪ ,‬והופיע בנצרות רק במאה ה‪ .11-‬שיתוף זה של מושגים מיסטיים לאחר‬
‫אלף שנות יריבות הינו תמוה ביותר‪ .‬כרובים בעלי ארבע כנפיים ושרפים בעלי שש כנפיים זכו‬
‫לפופולאריות דווקא במסורת הנוצרית האורתודוקסית‪ ,‬אשר לוותה רבות מהיהדות‪.‬‬
‫‪F 106‬‬
‫‪ " 25:32‬וְנֶאֶ סְ פוּ לְפָ נָיו כָּל־הַ גּוֹי ִם ו ְהִ ְפ ִריד בֵּינֵיהֶ ם כַּאֲ שֶׁ ר י ַ ְפ ִריד הָ ר ֹעֶ ה בֵּין הַ ְכּבָשִׂ ים וּבֵין‬
‫הָ עַ תּוּדִ ים‪".‬‬
‫כבשים ועתודים היו חיות יקרות ערך באותה המידה‪ .‬בעברית‪ ,‬מכונות אלה "בקר"‬
‫באותה המידה‪ .‬המשל מעביר את הרעיון לפיו אנשים דומים‪ ,‬שאינם ניתנים להבחנה בשום‬
‫אופן אחד מהשני‪ ,‬יישלחו לגן העדן או הגיהינום רק על סמך יחסם על הקנאים‪.‬‬
‫וּרשׁוּ אֶ ת־הַ מַּ לְכוּת‬
‫‪ " 36-25:34‬אָז י ֹאמַ ר הַ מֶּ לֶ� אֶ ל־הַ נִּ ָצּבִים לִימִ ינוֹ 'בּ ֹאוּ בְּרוּכֵי אָבִי ְ‬
‫הַ מּוּ ָכנָה ָלכֶם לְמִ ן־הִ וָּסֵ ד הָ עוֹלָם‪ .‬כִּי ָרעֵ ב הָ י ִיתִ י ו ַתַּ אֲ כִי ֻלנִי צָמֵ א הָ י ִיתִ י ו ַתַּ שְׁ קוּנִי א ֵֹרחַ הָ י ִיתִ י‬
‫ו ַתַּ אַסְ פוּנִי‪ .‬עָ רוֹם ו ַתְּ כַסּוּנִי חוֹלֶה ו ַתְּ בַקְּ רוּנִי בַּמִּ שְׁ מָ ר הָ י ִיתִ י ו ַָתּב ֹאוּ אֵ לָי‪ ...‬כפי שעשיתם לאחרון‬
‫אחיי‪".‬‬
‫יתכן והפסוק בא ממקור יהודי העוסק בצדקה‪ ,‬לו הוסיף העורך הנוצרי את המילים 'ברוכי‬
‫אבי'‪ .‬הרעיון מתנגש עם קביעתו של פאולוס כי אין בעבודה כל טעם וכי רק האמונה מצילה‪.‬‬
‫"אחרון אחיי‪ ".‬אם הנצרות מבוססת על אמונה‪ ,‬כיצד ניתן להבחין מי הוא "האחרון"?‬
‫כולם מאמינים‪ .‬כולם זהים‪ .‬עד לתקופה בה נתווסף פסוק זה‪ ,‬היררכיית הכנסיה כבר‬
‫הורכבה‪ ,‬והאחרון הוגדר‪ .‬אנשים שמסייעים לנוצרים הם "ברוכי אבי‪ ".‬היהדות היא אף‬
‫אדיבה יותר‪ .‬ישעיהו ‪ " 58:7‬הֲ לוֹא פָ ר ֹס ל ָָרעֵ ב לַחְ מֶ �‪ ,‬ו ַעֲ נִיִּים מְ רוּדִ ים ָתּבִיא ָבי ִת‪ :‬כִּי‪-‬תִ ְראֶ ה‬
‫עָ ר ֹם וְכִסִּ יתוֹ‪ ,‬וּמִ בְּשָׂ ְר� �א תִ תְ עַ ָלּם‪ ".‬יחזקאל ‪ " 9-18:5‬ו ְאִ ישׁ‪ ,‬כִּי‪-‬י ִהְ י ֶה צַדִּ יק; ‪ ...‬לַחְ מוֹ ל ְָרעֵ ב‬
‫י ִֵתּן‪ ,‬ו ְעֵ יר ֹם יְכַסֶּ ה‪ָ -‬בּגֶד‪ ...‬בְּחֻ קּ ַ‬
‫וֹתי י ְהַ לֵּ� וּמִ שְׁ פָּ טַ י שָׁ מַ ר‪ַ ,‬לעֲ שׂוֹת אֱ מֶ ת‪ :‬צַדִּ יק הוּא חָ י ֹה י ִחְ י ֶה‪ ,‬נְאֻ ם‬
‫אֲ דֹנָי י ְהו ִה‪".‬‬
‫צירוף המילים "למן הוסד העולם" מתעלם העובדה שממלכת השמים לפחות בתחילה‬
‫הובטחה ליהודים‪ ,‬ולא נוצרים‪ .‬ישוע מעולם לא כינה את עצמו מלך‪ ,‬אפילו אפילו לא באופן‬
‫אלגורי‪ ,‬מאחר ותואר זה שמור לאלוהים‪.‬‬
‫‪ " 40-25:37‬ו ְעָ נוּ הַ צַּדִ יקִ ים ו ְאָמְ רוּ 'אֲ דֹנֵינוּ מָ ַתי ְראִ ינוּ� ָרעֵ ב וַנְּ ַכ ְל ְכּלֶ�‪ ?...‬ו ְהַ מֶּ לֶ� י ַעֲ נֶה‬
‫ו ַי ֹאמַ ר אֲ לֵיהֶ ם 'אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם מַ ה־שֶׁ עֲ שִׂ יתֶ ם לְאֶ חָ ד מֵ אַחַ י הַ צְּעִ ִ‬
‫יתם‪".‬‬
‫ירים הָ אֵ לֶּה לִי עֲ שִׂ ֶ‬
‫ישוע מספר לא רק מה לכאורה מתכוונים נוצרים )צדיקים( לשאול‪ ,‬אלא גם מה הוא‬
‫יענה‪ .‬אך ידיעת התשובה הופכת את השאלה למיותרת‪ .‬האם זה הגיוני שביום הדין יתווכחו‬
‫נוצרים עם ישוע בעודם מפקפקים אם הוא שופט אותם כראוי?‬
‫‪107‬פני המלאך הינם פני של קופידון מהמיתולוגיה היוונית‪-‬רומאית‪ ,‬דמות שהתפרסמה בזכות רפאל‪.‬‬
‫המסורת היהודית משייכת את היצור המכונף דווקא לכרוב‪ ,‬שמשמעותו היא גם –ילד‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫‪ 25:37‬לא מתייחס לכל הנוצרים‪ ,‬אלא רק לצדיקים‪ ,‬מאחר ורק הם אלה אשר עזרו‬
‫לזולת‪ .‬אולם מה לגבי הנוצרים העניים ביותר‪ ,‬היכולים לסייע לאחרים רק בקושי? האם אלה‬
‫אינם יכולים להיות טובים? האם נוודים נוצריים פושטי יד שאינם עוזרים לזולת מורחקים‬
‫ממלכות השמים? מה באשר למתבודדים מחוסרי יכולת פיזית לעזור לזולת? באיזו תדירות‬
‫על האדם לסייע לזולתו? האם‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מספיקה פעם אחת בכדי להיכנס למלכות? כאן אנו‬
‫פוגשים בשנית בתהום שבין היהדות כדת מעשית לבין ההקצנה הכה טיפוסית לכתות‬
‫קנאיות‪ .‬את הכתוב לא ניתן להחסיר עד לכדי מצווה אחת מוחלטת‪ .‬מדובר בנורמה אתית‪,‬‬
‫המלצה לסייע לזולת‪.‬‬
‫‪" 25:41‬ו ְאָז י ֹאמַ ר גַּם אֶ ל־הַ נִּ ָצּבִים לִשְׂ מ ֹאלוֹ 'לְכוּ מֵ עָ לַי אֲ ִ‬
‫רוּרים אֶ ל־אֵ שׁ עוֹלָם הַ מּוּ ָכ נָה לַשָּׂ טָ ן‬
‫וּלְמַ לְאָכָיו‪"'.‬‬
‫התוספת הינה אגרסיבית כרגיל‪ .‬האם טבעה של אש העולם זהה לשתי ישויות שונות‬
‫מאוד‪ :‬לבני אדם שאינם מאמינים‪ ,‬ולשטן שמאמין לחלוטין בישוע מאחר והוא מכיר אותו ויודע‬
‫על אלוהותו? מי ישלוט באש אם השטן וכל ברואיו יושמדו? האם הנוצרים מלאי האהבה ירשו‬
‫את מקומו של השטן בגיהינום בתור מפקחי הלהבות? מדוע האש נצחית? במקרה זה‪ ,‬האם‬
‫השטן‪ ,‬ברואיו ואלה שאינם מאמינים יחיו לעד ויישרפו בייסורים באש? אם כך אז גן העדן‬
‫האוניברסאלי לעולם לא ישכון‪ ,‬לפחות לא בהקשר של האתיקה המודרנית‪ ,‬מכיוון שתושבי גן‬
‫העדן ייאלצו לפקח על מסכת העינויים הנצחית של שכיניהם לשעבר‪ .‬התיאולוגיה‬
‫‪108‬‬
‫הנורמטיבית זכתה לתיקונים‪ :‬אש הגיהינום מיועדת גם עבור השטן עצמו‪.‬‬
‫‪F107‬‬
‫ְתּם אוֹתִ י‪"...‬‬
‫‪ " 43-25:42‬כִּי ָרעֵ ב הָ י ִיתִ י ו ְ�א הֶ אֱ ַכל ֶ‬
‫מי שמסרב לארח נוצרים נזקקים בביתו יישרף באש הגיהינום‪ ,‬ללא קשר לאמונתו‬
‫בישוע‪ .‬ניתן לספק לנוצרים מחסה גם לא מכורך האמונה‪ ,‬אלא על סמך מוסריות רווחת‪.‬‬
‫אולם בדומה‪ ,‬הסירוב לארח את חברי הקהילה יכול בהחלט להתבסס על סיבות מעשיות‪,‬‬
‫שאין להן כל קשר לאמונה בישוע‪.‬‬
‫‪" 4-26:3‬וַיִּקָּ הֲ לוּ ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ סּוֹ ְפ ִרים וְזִקְ נֵי הָ עָ ם אֶ ל־חֲ צַר הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל וּשְׁ מוֹ‬
‫קַ יָּפָ א‪ .‬וַיִּוָּעֲ צוּ י ַחְ דָּ ו לִתְ פּ ֹשׂ אֶ ת־י ֵשׁוּעַ בְּעָ ְרמָ ה וְלַהֲ מִ יתוֹ‪".‬‬
‫הרשויות נזקקו לתכסיס בכדי לעקוף את תלמידיו של ישוע ואת הקהלים שהוא משך‪.‬‬
‫עימות היה מושך את תשומת ליבם של הרומאים‪ ,‬למרות שאותו הקהל היווה בעיניהם סכנת‬
‫מרד‪.‬‬
‫‪ " 26:5‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אַ �־�א בֶחָ ג פֶּ ן־תִּ הְ י ֶה מְ הוּמָ ה בָּעָ ם‪".‬‬
‫הבלבול הידוע אודות היום והשעה המדוייקים בהם נעצר ישוע עולה כאן‪ .‬הברית‬
‫החדשה טוענת שישוע נתפס בליל הסדר‪ ,‬אך התיאורים בבשורות אינם עקביים‪ ,‬ואינם‬
‫מתיישבים אחד עם השני‪ .‬העורך לא ידע שבלוח השנה העברי‪ ,‬היום מתחיל בערב שלפניו‪,‬‬
‫ונראה היה שישוע נעצר ביום הראשון של החג‪ .‬יוחנן מתאר את הצליבה יום לפני פסח‪ ,‬על‬
‫אף שלא היו צולבים את ישוע כל כך קרוב ליום החג אם באמת הייתה סכנה של מרי אזרחי‪.‬‬
‫‪ 108‬אם שדים הם מלאכים שנפלו‪ ,‬אז יתכן וישנם שדים המתקנים את דרכם‪ .‬התהליך של מלאכים‬
‫ההופכים לשדים ולהיפך צריך להיות דינאמי ביותר‪ .‬חייבים להיות שלבי ביניים‪ ,‬כדוגמת מלאכים‬
‫מפקפקים המתכוונים לחטוא‪ ,‬או כאלה שחטאו רק מעט‪ .‬צריך שיהיה כוח חיצוני כלשהו המפתה את‬
‫המלאכים )כסף? נשים? הימורים?(‪...‬‬
‫‪153‬‬
‫‪" 7-26:6‬וַי ְהִ י בִּהְ יוֹת י ֵשׁוּעַ בֵּית הִ ינִי ְבּבֵית שִׁ מְ עוֹן הַ מְּ צ ָֹרע‪ .‬ו ַתִּ קְ ַרב אֵ לָיו אִ שָׁ ה וּ ְבי ָדָ הּ פַּ �‬
‫בהט מִ ְרקַ חַ ת י ְקָ ָרה מְ א ֹד ו ִַתּצּ ֹק עַ ל־ר ֹאשׁוֹ בַּהֲ סִ יבּוֹ לֶאֱ כ ֹל‪".‬‬
‫רק הכהן הגדול ‪ 330‬והמשיח נמשכו בשמן‪ .‬מדובר בטקס המסמל מעמד חברתי‪ ,‬ולאו‬
‫דווקא שירות בידי תלמיד מאמין‪.‬‬
‫‪F647‬‬
‫מאחר ומשמעות המילה משיח היא מי שמשכו אותו בשמן‪ ,‬המאורע מציע שלפני‬
‫המשיחה בבית היני‪ ,‬ישוע לא היה משיח‪ .‬מתואר כל לאחר המשיחה ישב ישוע לאכול‪ .‬אולם‬
‫כל פעילות בזמן הארוחה‪ ,‬כולל משיחה‪ ,‬סותרת את המסורת היהודית‪.‬‬
‫אין זה מעשי לשפןך נוזלים על ראשו של אדם נח‪ .‬במהלך הטקס היה הנמשך יושב‪ ,‬ולא‬
‫שוכב‪ .‬פח שמן )מספר ליטרים( הינו הרבה יותר מדי בכדי לשפוך על ראשו של אדם‪ .‬אישה‬
‫ללא כל נכסים משלה לא הייתה מסוגלת לקנות פח של שמן משיחה 'יקר מאוד' – אלא אם כן‬
‫מדובר למעשה בשמן זית‪ ,‬ולא בנוזל יקר‪.‬‬
‫כלים מבהט )אבן אלבסטר( עלו יותר מכלי חרס‪ ,‬אך לא היו עצמם יקרים במיוחד‪ .‬חוץ‬
‫מזה‪ ,‬שאלה שבירים מאוד‪ .‬שמן יקר היה נשמר במיכל ממתכת‪ ,‬אם לא זהב‪ ,‬כסף או נחושת‪.‬‬
‫אם היה זה כלי מאבן‪ -‬היו משתמשים בשיש או אבן יקרה אחרת שהייתה רווחת במזרח‪.‬‬
‫הסבר אפשרי נוסף הוא שכדי אלבסטר מזרחיים היו דבר יקר באירופה‪ ,‬הן בשל שהיו‬
‫אקזוטיים והן בשל היותם שבירים בעת המסע‪ .‬פרט זה עלול לרמז על סופר גוי ומרוחק‪.‬‬
‫יתכן והסיפור פותח בחלקים עד שנוצרו בו חלקים בלתי תואמים וחסרי הגיון‪ .‬בקבוקוני‬
‫בושם קטנים בגובה מספר סנטימטרים אכן נעשו מאלבסטר‪ .‬כלים כאלה הינם עמידים‬
‫יחסית‪ .‬אך הגדלת הכלי עד לכדי 'פך'‪ ,‬המתאים ליציקה‪ ,‬הפכה את הסצינה לאבסורדית‪ .‬מה‬
‫גם שמשיחת גופך בשמן היה מנהג רווח בהיגיינה היומיומית דאז‪ .‬היגסיפוס משבח את יעקב‬
‫הצדיק שלא סיפר את זקנו‪ ,‬משח עצמו בשמן‪ ,‬והתרחץ‪ 331 .‬מנהגים אלה עלולים לסמן אותו‬
‫וּרחַ ץ אֶ ת־פָּ נֶי�‪ 333 ".‬על‬
‫כאיסיי אדוק במיוחד‪ 332 .‬ישוע מציע‪ " ,‬ו ְאַ תָּ ה כִּי תָ צוּם סוּ� אֶ ת־ר ֹאשְׁ � ְ‬
‫כן‪ ,‬הסיפור יכול להוות בסיס למחלוקת עם האיסיים‪ ,‬אשר סברו כי אין למרוח שמן על הגוף‪,‬‬
‫בטענה שעור קשה הוא מעלה‪ .‬יתכן והכותב רצה להראות כי ישוע נטש את שורות האיסיים‪.‬‬
‫‪F648‬‬
‫‪F 649‬‬
‫‪F 650‬‬
‫" בֵּית הִ ינִי ְבּבֵית שִׁ מְ עוֹן הַ מְּ צ ָֹרע" מעיד כי הסיפור נכתב מחוץ ליהודה‪ .‬מצורעים חיו‬
‫בנפרד‪ ,‬ולא בכפרים‪ ,‬בהתאם למצווה התורנית‪.‬‬
‫נראה כי שמעון לא התגורר באחד משלושת בתי המחסה למצורעים המתוארים המגילות‬
‫המקדש של האיסיים‪ .‬דבר ראשון‪ ,‬האיסיים לא היו רבים כל כך שמצורעיהם‪ ,‬בעיקר בשל כך‬
‫שהם קיבלו לשורותיהם רק אנשים בריאים‪ .‬שנית‪ ,‬התיאור אינו מספר שהכפר כולו היה‬
‫טמא‪ .‬להיפך‪ ,‬ישוע נכנס לביתו של המצורע‪ ,‬ולא ליישוב מיוחד‪.‬‬
‫על פי מרקוס ‪ ,14:8‬משיחה הייתה הכנה לקבורה‪ ...‬אולם אין כל אזכור לטקס שכזה‬
‫ביהדות‪" .‬המשיחה שלפני המוות"‪ ,‬יכולה להיות דווקא הגיונית כחלק מטקס חניכה מיסטי‪,‬‬
‫שכלל קבורה המערה או סרקופג‪ .‬המשיחה לא הייתה דבר הכנה לקבורה‪ ,‬כי אם הכנה‬
‫לתחייה מחדש של הנפש‪ .‬כאשר פרשה הכנסייה את הוצאתו להורג של ישוע כמאורע‬
‫אמיתי‪ ,‬שלא כמו מיסטורין החניכה‪ ,‬המשיחה איבדה כל משמעות‪ .‬בסיפורי דיוניסוס‪ ,‬בהם‬
‫היה האל מת בכל שנה מחדש בכדי להחיות ולהזין את הארץ‪ ,‬הייתה באה אלה ומושחת‬
‫אותו לפני מותו‪ .‬הנוצרים‪ ,‬אשר לפחות מבחינה רשמית דגלו במונותיאיזם‪ ,‬החליפו את האלה‬
‫באישה בשר ודם‪.‬‬
‫מרקוס ‪ 6:13‬מדווח כי תלמידיו של ישוע נהגו למשוח אנשים בכדי לרפאם‪ ,‬עדות נוספת‬
‫לכך שהיה זה טקס רווח‪ ,‬מעבר למשמעותו העל‪-‬טבעית‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫לוקס ממקם את המאורע דווקא בביתו של פרושי‪ ,‬והאישה היא חוטאת ידועה‪ 334 .‬אך‬
‫אישה שכזו לעולם לא הייתה מורשית להיכנס לביתו של אדם פרושי‪ ,‬ואף אחד לא היה‬
‫מסכים למעשה שכה נוגד את המוסכמות‪ -‬אישה הנוגעת בפומבי בגבר ומנשקת את רגליו‪.‬‬
‫רק נשות המשפחה היו מורשות להצטרף לגברים‪ ,‬וגם אז רק בכדי להגיש את האוכל‪.‬‬
‫‪F651‬‬
‫תיאור זה של אישה בהחלט יכול לרמז כי מדובר בשפחה‪ ,‬אולם בהקשר הניתן‪ ,‬נראה כי‬
‫לוקס דמיין לעצמו מנחה לרגלי פסל האל‪.‬‬
‫כהגנה על מעשי האישה‪ ,‬ישוע של לוקס בא בטענות למארחו הפרושי‪ ,‬שלא הציע לו מים‬
‫לרחוץ את רגליו‪ ,‬לא נישק אותו‪ ,‬ולא משח את ראשו במשן‪ .‬לצפות להתנהגות שכזו מפרושי‬
‫הייתה מגוחכת‪ .‬הסופר מציג את ישוע כמי שהיה אל בחייו‪ ,‬ושלא היה זה מבזה לשרת אותו‪.‬‬
‫מעניין לראות כי הבשורה מציבה את האישה שמשחה את רגליו של ישוע בשמן אל מול‬
‫הפרושי שסרב אף למשוח את ראשו‪ .‬בבשורה של מתי‪ ,‬האישה יוצקת שמן רק על ראשו של‬
‫ישוע‪ ,‬ועושה את מה שישוע של לוקס מחשיב כדבר קטן מאוד‪.‬‬
‫יוחנן ‪ 8-1-12‬מתאר את אותו המאורע‪ ,‬אך משמיט את רעיון המשיחה‪ .‬האישה מעסה‬
‫את רגליו של ישוע במרקחת לבונה‪ ,‬ומיבשת אותן בשערה‪ .‬יתכן והמקרה מיוחנן הורכב משני‬
‫סיפורים שונים‪ :‬יציקת שמן על הראש )במתי(‪ ,‬וחוטאת הבוכה לרגליו של ישוע )בלוקס(‪ .‬יוחנן‬
‫תאר את משיחת הרגליים במקום השיער או מבורות‪ ,‬או בכדי להראות שרגליו של ישוע היו‬
‫חשובות כראשו של מלך‪.‬‬
‫התנהגותו של ישוע הינה פרדוקסלית‪ .‬על אף שהוא ותלמידיו לכאורה התנערו מתאוות‬
‫החומר והנוחות‪ ,‬הוא מצפה מהאישה שתפנק אותו במתנות יקרות ערך‪ -‬ומציג עצמו כמלך‪.‬‬
‫הכותב מציג את ישוע האלוהי לו יש לסגוד‪.‬‬
‫מור ולבונה מוזכרים כבשמים פופולאריים בשיר השירים‪ ,‬אשר נכתב כ‪ 1000-500‬שנה‬
‫לפני הברית החדשה‪ .‬לא נראה סביר שאופנת הבשמים לא השתנתה כלל בזמן כה רב‪.‬‬
‫פריטים יקרים נוטים להיות תלויים מאוד בצו האופנה‪ ,‬בעיקר אם הם זוכים לתפוצה רחבה‪.‬‬
‫‪ " 12-26:8‬וַיּ ְִראוּ הַ ַתּלְמִ ידִ ים וַיִכְעֲ סוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'עַ ל־מָ ה הָ אִ בּוּד הַ זֶּה? כִּי הַ מִּ ְרקַ חַ ת הַ זּ ֹאת‬
‫הָ י ְתָ ה ְראוּי ָה לְהִ מָּ כֵר בִּמְ חִ יר ָרב וְלָתֵ ת לָעֲ נִיִּים‪ '.‬וַיֵּדַ ע י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'לָמָּ ה ַתּלְאוּ‬
‫אֶ ת־הָ אִ שָׁ ה? הֲ �א מַ עֲ שֶׂ ה טוֹב עָ שְׂ תָ ה עִ מָּ דִ י‪ .‬כִּי הָ עֲ נִיִּים ְבּכָל־עֵ ת אִ ְתּכֶם ו ְאָנֹכִי אֵ ינֶנִּי בְּקִ ְר ְבּכֶם‬
‫ְבּכָל־עֵ ת‪"'...‬‬
‫אמירה זו הינה אנוכית ביותר‪ .‬רבנים תמיד נהגו לתת עדיפות לצרכי העניים‪ .‬חברי כת‬
‫הקנו את החשיבות הרבה ביותר למנהיגם‪ ,‬ובאותו הזמן הותירו את הצדקה לחברה כולה‪.‬‬
‫ִ‬
‫אוֹתי עָ שְׂ ָתה זּ ֹאת‪".‬‬
‫" כִּי אֲ שֶׁ ר שָׁ פְ כָה אֶ ת־הַ מִּ ְרקַ חַ ת הַ זּ ֹאת עַ ל־גּוּפִי לַחֲ נ ֹט‬
‫ישוע יכול לומר "שפכה את המרקחת עלי"‪ ,‬אך לא את ההצרה הבומבסטית‪" -‬על גופי"‪.‬‬
‫הפסוק סותר את רעיון המשיחה המשיחית )במתי( וכיבוד האל )ביוחנן(‪ .‬יתכן והפסוק הוכנס‬
‫אוחר בכדי ליישב את הבעיה של משיחתו המאוחרת של ישוע רק בסופה של דרכו הארצית‪.‬‬
‫אם בזמנו היה נעשה שימוש במור ולבונה‪ ,‬אז היו מורחים אותו על הגוף‪ ,‬ולא שופכים אותו‬
‫על הראש‪ .‬יציקת שמן על הראש נחשבה פעולת משיחה בזמנו‪.‬‬
‫ְשׂוֹרה הַ זּ ֹאת ְבּכָל־הָ עוֹלָם גַּם‬
‫‪ " 26:13‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם ְבּכָל־מָ קוֹם אֲ שֶׁ ר תִּ קָּ ֵרא הַ בּ ָ‬
‫אֶ ת־אֲ שֶׁ ר עָ שְׂ תָ ה הִ יא י ְסֻ פַּ ר ְלזִכָּרוֹן לָהּ‪".‬‬
‫‪155‬‬
‫האישה לא ביצעה טקס חובה‪ ,‬אלא פעלה מרצונה החופשי‪ ,‬ולכן הוחשב המעשה‬
‫כמעלה‪ .‬הכותב שמביע ביטחון בכך שהסיפור ישתמר מעיד למעשה כי הסיפור היה אגדה‬
‫רווחת בזמנו‪ .‬ככל הנראה הייתה זו אגדתו של לוקס אודות האישה הבוכה לרגלי האל‪.‬‬
‫‪" 21-26:17‬וַי ְהִ י ב ִָראשׁוֹן לְחַ ג הַ מַּ צּוֹת וַיִּגְּשׁוּ הַ ַתּלְמִ ידִ ים אֶ ל־י ֵשׁוּעַ לֵאמ ֹר 'אֵ יפ ֹה נָכִין לְ�‬
‫לֶאֱ כ ֹל אֶ ת־הַ פָּ סַ ח?'‪ ...‬וַי ְהִ י בָעֶ ֶרב וַיַּסֵּ ב עִ ם־שְׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר‪ .‬וּבְאָ ְכלָם ‪"...‬‬
‫היום היהודי החל עם הופעתו של כוכב הערב‪ ,.‬למרות שבגליל היה היום מתחיל עם‬
‫זריחה‪ .‬היום הראשון של פסח היה היום שלאחר ערב סעודת הפסח‪ .‬היוונים גם הם התחילו‬
‫את יומם עם זריחה‪ ,‬והכתוב בבשורה משקף את המסורת היוונית‪ ,‬ולאו דווקא הגלילית‪.‬‬
‫הסדר ‪ 109‬הינו שחזור ההכנות שעשו היהודים במצריים טרם מנוסתם‪ 335 .‬היהודים נאלצו‬
‫לאכול במהרה‪ ,‬גופם כאב‪ ,‬רגליהם רעדו‪ ,‬ומוט היה בידיהם‪ .‬הכבש בושל בעשבי טיבול מרים‬
‫וככל הנראה לא היה טעים במיוחד‪ .‬כל אחד אוכל חתיכת בשר בגודל של זית‪ 336 .‬הזדרזות‬
‫שכזו אינה תואמת את ההישענות אחורה בזמן ארוחה‪ .‬חז"ל‪ ,‬עם זאת‪ ,‬הצריכו מהמסובין‬
‫לשתות ארבע כוסות יין‪ ,‬מה שיכול היה להוביל למנוחה‪ .‬המאורע נכתב הרבה לאחר חורבן‬
‫בית המקדש‪ ,‬אז נהיו הפרושים לזרם הדומיננטי ביהדות‪.‬‬
‫‪F652‬‬
‫‪F 108‬‬
‫‪F653‬‬
‫סדר פסח הכולל ‪ 13‬איש בלבד אינו דבר סביר‪ ,‬מאחר והיה על המסובין לאכול את‬
‫הכבשה כולה‪ .‬אם כל אורח מקבל חתיכה קטנה‪ ,‬על הארוחה לכלול אנשים רבים‪ .‬היה לוקח‬
‫למעט אנשים שעות רבות לגמור כבשה שלמה‪ ,‬מה ששובר את כרונולוגית הערב‪ ,‬שגם ככה‬
‫דחוקה‪.‬‬
‫בצד המטאפורי‪ ,‬נראה כי ישוע אכל את האלגוריה של עצמו‪ ,‬שה הקורבן‪ ,‬שזו בדיחה‬
‫חסרת טעם‪ .‬דברים ‪� " 7-16:5‬א תוּכַל‪ִ ,‬ל זְבּ ֹחַ אֶ ת‪-‬הַ פָּ סַ ח‪ ,‬בְּאַחַ ד שְׁ עָ ֶרי�‪ ...‬כִּי אִ ם‪-‬אֶ ל‪-‬הַ מָּ קוֹם‬
‫ְתּ‪ ,‬בַּמָּ קוֹם‪,‬‬
‫ְתּ‪ ,‬ו ְאָ ַכל ָ‬
‫אֲ שֶׁ ר‪-‬יִבְחַ ר י ְהו ָה אֱ �הֶ י�‪ ...‬תִּ ְזבַּח אֶ ת‪-‬הַ פֶּ סַ ח‪ ,‬בָּעָ ֶרב‪ ,‬כְּבוֹא הַ שֶּׁ מֶ שׁ‪ ...‬וּבִשַּׁ ל ָ‬
‫אֲ שֶׁ ר יִבְחַ ר י ְהוָה אֱ �הֶ י� בּוֹ; וּפָ נִיתָ בַבּ ֹקֶ ר‪ ,‬ו ְהָ ַלכְתָּ לְא ֹהָ לֶי�‪ ".‬היה להרוג ולאכול את הכבש‬
‫בבית המקדש‪ ,‬ולא בבית‪ .‬אפילו הייתה רשימה של האנשים אשר הורשו לאכול מהכבשה‪.‬‬
‫‪ 337‬ישוע ותלמידיו לא ביקרו בבית המקדש באותו יום‪.‬‬
‫‪F654‬‬
‫הסעודה האחרונה מזכירה מאוד את הסימפוזיון היווני‪ ,‬ארוחה לגברים‪ ,‬בה שתו ללא‬
‫מעצורים‪ ,‬בעודם אוכלים בשכיבה‪ ,‬כאשר כל גבר נושא נאום בנושא כלשהו‪ .‬הנאתו של ישוע‬
‫ממשתים ויין מתאימה הרבה יותר להלך הרוח היווני מאשר אדם המתיימר להיות מורה‬
‫יהודי‪ .‬ביוון‪ ,‬ההשתתפות במשתים מעין אלה הייתה עניין של נימוס‪ ,‬והיכולת לשתות כמויות‬
‫גדולות של אלכוהול צוינה כמעלה אף של שליטים‪.‬‬
‫הסעודה האחרונה‪ ,‬כמתואר בבשורות‪ ,‬אינה יכולה להיות סדר הפסח‪ ,‬ובהתאם‪ ,‬לא ניתן‬
‫‪110‬‬
‫לתארך את המאורע לליל הסדר‪.‬‬
‫‪F109‬‬
‫‪ 25-26:20‬עם הכרזתו של ישוע כי אחד מ‪ 12‬השליחים יבגוד בו‪ " ,‬וַיִּתְ עַ צְּבוּ מְ א ֹד ו ַ יָּחֵ לּוּ‬
‫אִ ישׁ אִ ישׁ לֵאמ ֹר לוֹ 'הֶ אָנֹכִי הוּא אֲ דֹנִי?' וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמֶ ר 'הָ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר טָ בַל עִ מִּ י אֶ ת־י ָדוֹ בַּקְּ עָ ָרה הוּא‬
‫י ִמְ סְ ֵרנִי‪ ... '.‬וַיַּעַ ן י ְהוּדָ ה הַ מּ ֹסֵ ר אוֹתוֹ ו ַיּ ֹאמַ ר ' ַרבִּי הַ אֲ נִי הוּא?' ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'אַ ָתּה אָמָ ְרתָּ ‪"'.‬‬
‫‪109‬ארוחת הפסח המסורתית‬
‫‪110‬לאחר המלחמה‪ ,‬החליפו היהודים את הכבשה )שאותה היה לשחוט בבית המקדש( בארוחה‬
‫סמלית‪ .‬הכותב חי זמן רב לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬ולכן פעל מתוך בורות כאשר מיקם את ישוע‬
‫בסעודה‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫חלוקה במזון העידה על חברות‪ ,‬והסופר כאמור שיחק על נקודה זו‪ .‬היה זה בלתי הגון‬
‫להסב נזק לאדם שסעדת עימו‪ .‬תגובתו של ישוע להכחשתו של יהודה זהה לתגובתו כלפי‬
‫הכהן הגדול בזמן משפטו‪ 338 .‬האמירה הלקונית הינה אירונית‪ ,‬ושוות ערך ל –'ככה אתה‬
‫אומר'‪ .‬האמירה הינה 'לא' מתחמק הרבה יותר מאשר 'כן'‪ .‬באותו המובן מדבר ישוע אל‬
‫יהודה‪.‬‬
‫‪F 65‬‬
‫‪ " 26:24‬הֵ ן בֶּן־הָ אָדָ ם הַ לוֹ� יֵלֵ� ַכּכָּתוּב עָ לָיו ו ְאוֹי לָאִ ישׁ אֲ שֶׁ ר עַ ל־י ָדוֹ י ִמָּ סֵ ר בֶּן־הָ אָדָ ם! טוֹב‬
‫לָאִ ישׁ הַ הוּא שֶׁ לּא נוֹלָד‪".‬‬
‫בשום מקום בספר דניאל לא נכתב שבן האדם‪ ,‬שליטו הסופי של העולם‪ -‬יחווה בגידה‪.‬‬
‫‪ 26:24‬שובר את ההקשר הברור‪.‬‬
‫אזכור נבואת הבגידה גם היא מעידה על זיוף המאורע‪ ,28-26:26 .‬סעודת האדון‬
‫)‪ (Eucharist‬נערכת לאחר שישוע מכריז על מעשיו העתידיים של יהודה איש קריות‪ .‬מיד‬
‫לאחר האשמת יהודה‪ ,‬ישוע מתחיל לפרוס את הלחם כאילו דבר לא קרה‪ ,‬ומוזג יין לתלמידיו‪.‬‬
‫גם הם עצמם אינם נרתעים יתר על המידה מהכרזתו הדרמטית של ישוע‪ ,‬ואוכלים‬
‫בחופשיות‪ .‬הן תיאור בגידתו של יהודה‪ ,‬והן סעודת האדון הינם זיופים ששולבו בטקסט‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬בזמנים שונים‪.‬‬
‫‪" 28-26:26‬וַיִּקַּ ח י ֵשׁוּעַ אֶ ת־הַ לֶּחֶ ם וַיְב ֶָר� וַיִּפְ ר ֹס וַיִּתֵּ ן ל ַ‬
‫ַתּלְמִ ידִ ים ו ַיּ ֹאמַ ר 'קְ חוּ ו ְאִ כְלוּ זֶה הוּא‬
‫גּוּפִי‪ '.‬וַיִּקַּ ח אֶ ת־הַ כּוֹס וַיְב ֶָר� וַיִּתֵּ ן לָהֶ ם ו ַיּ ֹאמַ ר 'שְׁ תוּ מִ מֶּ נָּה ֻכּ ְלּכֶם‪ .‬כִּי זֶה הוּא דָּ מִ י דַּ ם־הַ בּ ְִרית‬
‫הַ חֲ דָ שָׁ ה הַ נִּשְׁ פָּ � בְּעַ ד ַרבִּים לִסְ לִיחַ ת חֲ טָ אִ ים‪"'.‬‬
‫משה התיז על בני ישראל את דמם של עגלי קרובן‪ ,‬וכינה זאת דם הברית‪ 339 ,‬אולם ישוע‬
‫עצמו מתואר רבות בתור שה הקורבן‪ .‬כמובן שיכלו הנוצרים לשתות יין )דם( בכדי לקבל‬
‫לקרבם את נפשו של ישוע‪ .‬אך אנשים רבים לא יראו בכך כל שוני מאשר מנהגי הקניבלים‬
‫לאכול את יריביהם בכדי לזכות בכוחם‪.‬‬
‫‪F65‬‬
‫בפולחן האל דיוניסוס המכונה אומופגיה‪ ,‬נהגו המאמינים לאכול מבשר החי של חיה‪,‬‬
‫כאלגוריה להתקרבותם לאלוהות שבחיה‪ .‬המצרים דחו את הבשר לטובת חיטה‪ ,‬אשר זוהתה‬
‫עם האלה אוסיריס‪ ,‬אשר מתה בתוך חרצן וקמה לתחיה בתוך אוזן‪ .‬האוונג'ליסט יוחנן זיהה‬
‫ללא ספק את סעודת האדון כטקס פגאני‪ ,‬כאשר כעס על היהודים שלא הבינו את דבריו של‬
‫ישוע אודות אכילת בשרו‪ 340 .‬האלגוריה‪ ,‬אם כי לא הטקס‪ ,‬אכן קיימת ביהדות‪ " :‬לְכוּ‪ ,‬לַחֲ מוּ‬
‫‪341‬‬
‫ְבלַחֲ מִ י; וּשְׁ תוּ‪ְ ,‬בּיַי ִן מָ סָ כְתִּ י‪".‬‬
‫‪F 657‬‬
‫‪F658‬‬
‫התורה אוסרת לשתות דם‪ 342 ,‬מכיוון שהיהודים האמינו שהנשמה שוכנת בדם‪ .‬מעבר‬
‫לכך‪ ,‬גם הנצרות אוסרת לצרוך דם‪ַ " ,‬רק ִלכְתּ ֹב אֲ לֵיהֶ ם אֲ שֶׁ ר י ְִרחֲ קוּ מִ טֻּ מְ אוֹת הָ אֱ לִילִים‬
‫וּמִ ן־הַ זְּנוּת וּמִ בְּשַׂ ר הַ נֶּחֱ נָק וּמִ ן־הַ דָּ ם‪ 343 ".‬אולם סעודת האדון הוכיחה עצמה חשובה יותר‬
‫במסורת המתפתחת‪ ,‬ודעת השליחים נזנחה‪.‬‬
‫‪F659‬‬
‫‪F 60‬‬
‫מסתבר שהשליחים שותים את דמו של ישוע שהוקז על ידו לצורך הגאולה‪ .‬כתוצאה‬
‫מכך‪ ,‬הדם )ישוע( הוקרב למען השליחים‪ .‬התיאור במתי הוכנס מאוחר מאוד כאשר העורך‬
‫לא היה עוד מאולץ לזהות דם עם יין‪.‬‬
‫התיאורים בלוקס )דמי‪ ,‬גופי( אינם קיימים בגרסאות מוקדמות‪ .‬התיאורים המוקדמים‬
‫בדבר אכילת הלחם ושתיית היין מתייחסים לטקס רווח‪ ,‬ולא לסעודת האדון‪ .‬לוקס ‪19-22:17‬‬
‫" וַיִּקַּ ח אֶ ת־הַ כּוֹס וַיְב ֵָר� ו ַיּ ֹאמֶ ר 'קְ חוּ א ֹתָ הּ ו ַחֲ �קוּ‪ .‬כִּי־א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם שָׁ ת ֹה �א אֶ שְׁ ֶתּה מֵ עַ ָתּה‬
‫מִ ְפּ ִרי הַ גָּפֶ ן עַ ד כִּי־תָ בוֹא מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים‪ '.‬וַיִּקַּ ח אֶ ת־הַ ֶלּחֶ ם וַיְב ֶָר� וַיִּ ְבצַע וַיִּתֵּ ן לָהֶ ם ‪"...‬‬
‫‪157‬‬
‫אין כל אזכור לסעודת האדון בטקסט זה‪ .‬בשונה מגרסתו של מתי‪ ,‬גרסתו של לוקס אינה‬
‫מפרה את ההגיון‪ .‬לוקס מתאר קודם את הארוחה‪ ,‬ולאחר מכן את ההאשמות שמטיח ישוע‬
‫ביהודה‪ .‬הדידך מפריד בין הטקס לבין הארוחה‪ ,‬ובדומה ללוקס‪ ,‬באופן תמוהה הוא משנה‬
‫‪344‬‬
‫את סדר הלחם והיין‪ ,‬ומרמז כי היין היה רב ומשכר‪.‬‬
‫‪F 61‬‬
‫אפילו בדידך הנוצרי יהודי‪ ,‬הטקס מושפע ממסורות פגאניות‪" ,‬פרסו את הלחם ותנו‬
‫‪345‬‬
‫תודתכם‪ .‬אולם קודם לכן התוודו על חטאיכם למען קורבנכם והיו טהורים‪".‬‬
‫‪F62‬‬
‫גרסתו של מתי משקפת את המסורת היהודית של חלוקה בלחם ויין הקידוש‪ 111 ,‬על אף‬
‫שבמסורת המקורית‪ ,‬רק אדם אחד שותה מהכוס ואין כל מחשבה שהיין מאפשר תקשור‬
‫פיזי‪-‬נפשי עם גופו של אלוהים‪.‬‬
‫‪F10‬‬
‫בשונה מיוחנן‪ ,‬מתי מתארך באופן תמוהה את סעודת האדון לחג הפסח‪ ,‬על אף שעובדה‬
‫שטקס זה מתנגש עם ליל הסדר אמורה להיות ברורה למתי‪ .‬יוחנן אינו מקשר בין סעודת‬
‫האדון והסעודה האחרונה‪ ,‬ודווקא רומז כי זו התרחשה מוקדם יותר ‪346‬במאורע שאין לו כל‬
‫קשר לסעודה‪ .‬עם זאת‪ ,‬התיאור משקף כי הייתה זו תיאולוגיה שכבר הספיקה להתפתח‪.‬‬
‫יוחנן יוצר מנקודת ההנחה שהקורא כבר יודע על סעודת האדון‪ " .‬הָ אֹכֵל אֶ ת־בְּשָׂ ִרי ו ְהַ שּׁ ֶֹתה‬
‫אֶ ת־דָּ מִ י י ֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם ו ַאֲ נִי אֲ קִ ימֶ נּוּ בַּיּוֹם הָ אַחֲ רוֹן‪ ...‬הָ אֹכֵל אֶ ת־בְּשָׂ ִרי ו ְשׁ ֶֹתה אֶ ת־דָּ מִ י הוּא יָלִין‬
‫בִּי ו ַאֲ נִי בוֹ‪ ".‬הכתוב מתאר דרך לחוות את מלכות השמיים )"לחם"( דרך תהליך מיסטי‪ .‬עורכו‬
‫של תמ ערבב בין סעודת האדון והסעודה האחרונה‪.‬‬
‫‪F63‬‬
‫פאולוס מציע את ההסבר הפשוט ביותר‪ ,‬וככל הנראה שגם הקדום ביותר לסעודת‬
‫האדון‪" :‬וַיְב ֶָר� וַיִּ ְבצַע ו ַיּ ֹאמַ ר 'קְ חוּ אִ כְלוּ זֶה גוּפִי הַ נִּ ְבצָע בַּעַ דְ כֶם עֲ שׂוֹּ־ז ֹאת ְלזִכ ְִרי‪ '.‬וּכְמוֹ־כֵן‬
‫אֶ ת־הַ כּוֹס אַחַ ר הַ סְּ עוּדָ ה ו ַיּ ֹאמַ ר 'הַ כּוֹס הַ זּ ֹאת הִ יא הַ בּ ְִרית הַ חֲ דָ שָׁ ה בְּדָ מִ י עֲ שׂוֹּ־ז ֹאת ְלזִכ ְִרי‬
‫ְבּכָל־ זְמַ ן שֶׁ תִּ שְׁ תּוּ‪ 347 "'.‬רעיון 'כוס הברית' אינו דבר מובן‪ ,‬אך ניתן לומר זאת על דברים רבים‬
‫שכתב פאולוס‪ .‬בגרסאות מאוחרות של מתי נוספה גם שם המילה "חדשה" למילה‬
‫"ברית"‪ 348 .‬בתחילה היה מדובר בברית אחרת‪ :‬דמו של ישוע נשפך על מנת לקרב את‬
‫היהדוים לתורה‪ .‬היו פגאנים שגם נהגו לשתות דם‪/‬יין בכדי להיכנס לברית עם אלוהם‪.‬‬
‫יוסטינוס מרטיר מזכיר לחם עם צלב מעליו וכוס )מלאה מיין ויין ‪ (112‬כחלק מטקסי ארוחת‬
‫האדון של דת המית'ראיזם‪ .‬למה התכוון פאולוס כאשר כתב "עשו זאת‪..‬בכל זמן שתשתו"?‬
‫‪F64‬‬
‫‪F65‬‬
‫‪F1‬‬
‫כאשר היהודים לדוגמה‪ ,‬חוזרים בכל שנה מחדש על טקסי הפסח כזכר ליציאת מצריים‪,‬‬
‫ישנה מסורת עומקה מאחורי המעשה‪ .‬חזרתיות‪ ,‬אפילו פעם בשנה לאורך שנים רבות‪,‬‬
‫תתואר באופן טבעי כ"כל זמן"‪ .‬אולם הנצרות זה עתה נוצרה‪ ,‬ומצטרפים רבים לדת לקחו‬
‫עתה חלק בטקס בפעם הראשונה‪ .‬פאולוס ידע שהנוצרים הטריים הביאו עימם טקסים‬
‫פגאניים רבים‪ ,‬ולכן ניסה לשלבם בנצרות במקום להתנגח עם המאמינים החדשים‪ .‬כך‬
‫שהגויים היו מרוצים מכך שמנהגיהם לא השתנו‪ ,‬ופאולוס השיג את מטרתו בכך שעתה הם‬
‫סגדו לישוע‪.‬‬
‫פאולוס מנסה גם לשתול את סעודת האדון במסורת היהודית‪ :‬בזמן יציאת מצריים "‬
‫ו ְ ֻכלָּם שָׁ תוּ מַ שְׁ קֶ ה אֶ חָ ד רוּחָ נִי כִּי שָׁ תוּ מִ ן־הַ צּוּר הָ רוּחָ נִי הַ הֹלֵ� עִ מָּ הֶ ם ו ְהַ צּוּר הַ הוּא‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ 349 ".‬סברתו של פאולוס לפיה ישוע ליווה את היהודים במדבר סיני תצריך‬
‫אקרובטיקה תיאולוגית רבה מאוחר יותר‪ .‬רק משקל המסורת הכשיל את תקומתן של‬
‫מטאפורות חדשות‪ .‬למרות שכבר היו לא מעט מהן‪.‬‬
‫‪F6‬‬
‫‪111‬חשיבותה של המסורת מודגשת בערכה הכספי של הכוס‪ ,‬אשר עליו להיות שווה לארבעים‬
‫מטבעות זהב‪ .‬ב‪.‬חילולין ‪.87‬‬
‫‪ 112‬למעשה לא היה מדובר ביין במובן המודרני‪ ,‬כי אם בניחוח ענסים‪ ,‬בדומה לגראפה האיטלקי‪ ,‬או‬
‫החחה של הגאורגים באזור הים השחור‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫‪ " 26:29‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם �א אֶ שְׁ תֶּ ה מֵ עַ ָתּה מִ ְפּ ִרי הַ גֶּפֶ ן הַ זֶּה עַ ד הַ יּוֹם הַ הוּא אֲ שֶׁ ר אֶ שְׁ ֶתּה‬
‫א ֹתוֹ עִ מָּ כֶם ו ְהוּא חָ דָ שׁ בְּמַ לְכוּת אָבִי‪".‬‬
‫יין חדש מרמז על מצב רוחני חדש‪ .‬אולם דבר אינו יכול להיות חדש בעבור ישוע אם הוא‬
‫אכן ייצור שמיימי ונצחי‪ .‬מדוע שישוע ימתין לשליחיו בכדי להשיג מצב זה? האם הוא לא‬
‫תמיד נמצא בו? –לפחות מאז תחייתו לחיים‪ ,‬וכי אז השליחים בוודאי שטרם עלו לממלכת‬
‫השמיים‪.‬‬
‫ִי־תבוֹא מַ לְכוּת‬
‫לוקס ‪" 22:18‬כִּי־א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם שָׁ ת ֹה �א אֶ שְׁ תֶּ ה מֵ עַ ָתּה מִ ְפּ ִרי הַ גָּפֶ ן עַ ד כּ ָ‬
‫הָ אֱ �הִ ים‪ ".‬ישוע מדבר על מלכות השמיים כחוייתו האישית‪ ,‬ללא קשר לשליחים )"עמכם"‬
‫במתי(‪ .‬אם נניח שהצליבה הייתה מטאפורה לטקס חניכה‪ ,‬ההבטחה נראית הגיונית‪ :‬אם‬
‫ישוע שותה עם חבריו לפני הטקס‪ ,‬הוא אומר שישתה יין בשנית לאחריו‪ ,‬אז יהיה שרוי במצב‬
‫אלוהי‪ .‬אז היין החדש מסמל משהו הקשור לידע‪.‬‬
‫‪" 26:31‬אָז אָמַ ר אֲ לֵיהֶ ם י ֵשׁוּעַ 'אַ תֶּ ם ֻכּ ְלּכֶם תִּ כָּשְׁ לוּ בִי הַ ָלּיְלָה כִּי כָתוּב 'אַ כֶּה אֶ ת־הָ ר ֹעֶ ה‬
‫וּתְ פוּצֶין ָהַ צּ ֹאן‪"''.‬‬
‫זכריה ‪" 9-13:7‬חֶ ֶרב‪ִ ,‬‬
‫עוּרי עַ ל‪-‬ר ֹעִ י ו ְעַ ל‪ֶ -‬גּבֶר עֲ מִ יתִ י‪--‬נְאֻ ם‪ ,‬י ְהו ָה ְצבָאוֹת; הַ � אֶ ת‪-‬הָ ר ֹעֶ ה‬
‫אָרץ‪ ,‬נְאֻ ם‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬פִּ י‪-‬שְׁ נַי ִם בָּהּ‪ ,‬יִכּ ְָרתוּ‬
‫וּתְ פוּצֶין ָהַ צּ ֹאן‪ ,‬ו ַהֲ שִׁ ב ֹתִ י י ָדִ י עַ ל‪-‬הַ צּ ֹעֲ ִרים‪ .‬ו ְהָ י ָה ְבכָל‪-‬הָ ֶ‬
‫י ִ ְגו ָעוּ; ו ְהַ שְּׁ לִשִׁ ית‪ ,‬יִוָּתֶ ר בָּהּ‪ .‬ו ְהֵ בֵאתִ י אֶ ת‪-‬הַ שְּׁ לִשִׁ ית‪ ,‬בָּאֵ שׁ‪ ,‬וּצ ְַרפְתִּ ים ִכּצְר ֹף אֶ ת‪-‬הַ כֶּסֶ ף‪ ,‬וּבְחַ נְתִּ ים‬
‫ִכּבְח ֹן אֶ ת‪-‬הַ זָּהָ ב; הוּא י ִקְ ָרא בִשְׁ מִ י‪ ,‬וַאֲ נִי אֶ עֱ נֶה א ֹתוֹ‪--‬אָמַ ְרתִּ י עַ מִּ י הוּא‪ ,‬ו ְהוּא י ֹאמַ ר י ְהו ָה אֱ �הָ י‪".‬‬
‫כאשר זכריה אומר 'צאן' הוא מתכוון לכל היהודים‪ ,‬ולא לשליחים‪ .‬הנבואה אינה תקפה‬
‫לישוע‪ .‬המאורעות המתוארים בזכריה לא התרחשו‪.‬‬
‫ישנה טעות לוגית כאן‪ .‬הצאן יפוזר לא כי "כך כתוב"‪ ,‬אלא שהמאורע נכתב כחיזיון של‬
‫הפיזור אשר יכול להתממש או לא להתממש על סמך תשובתו של העם‪ .‬היחס הסיבתי‬
‫נשבר‪ .‬אולם הכותב מחשיב את הכל כאמת‪ :‬השליחים פוזרו מכיוון שזו לכאורה הייתה‬
‫הנבואה‪ .‬הכותב היה מודע בהחלט לכך שהוא המציא את התזה על סמך הנבואה‪ ,‬ושלא‬
‫בכוונה תיעד את ידיעתו בכך‪.‬‬
‫‪" 35-26:33‬וַיַּעַ ן פֶּ טְ רוֹס ו ַיּ ֹאמֶ ר לוֹ '‪�...‬א אֲ כַחֵ שׁ בָּ�' וְכֵן אָמְ רוּ גַּם ָכּל־הַ תַּ לְמִ ידִ ים‪"'.‬‬
‫האם יהודה איש קריות היה בין המסובין? הרי ישוע קבע כי זה יבגוד בו מוקדם יותר‬
‫באותו הערב‪ 350 ,‬בעוד שהשליחים לא עשו דבר ונתנו ליהודה לעזוב ולקרוא לשומרים‪ .‬בתיקון‬
‫הטעות הברורה‪ ,‬יוחנן ‪ 13:30‬כותב כי יהודה עזב את הסעודה‪.‬‬
‫‪F67‬‬
‫‪ " 26:37‬וַיִּקַּ ח אִ תּוֹ אֶ ת־פֶּ טְ רוֹס ו ְאֶ ת־שְׁ נֵי ְבּנֵי ַזבְדָּ י ו ַיָּחֶ ל לְהֵ עָ צֵב וְלָמוּג‪".‬‬
‫אם בגידתו של פטרוס זה עתה נחזתה‪ ,‬מדוע מכבד אותו ישוע? ככל הנראה שולבו כאן‬
‫שני מקורות שונים‪ .‬אותם שלושה השליחים ראו את תחייתה לחיים של בתו של יאיר‪ ,‬ואת‬
‫הטרנספיגורציה של ישוע‪.‬‬
‫בספרות ובמיתולוגיה ההלניסטית‪ ,‬על הדמות המרכזית בטרגדיה לחוות סבל‪.‬‬
‫‪ " 26:39‬וַיֵּלֶ� מְ עַ ט מֵ אִ תָּ ם וַיִּפּ ֹל עַ ל־פָּ נָיו וַיִּתְ פַּ לֵּל לֵאמ ֹר 'אָבִי אִ ם־יוּכַל לִהְ יוֹת ַתּעֲ בָר־נָא‬
‫מֵ עָ לַי הַ כּוֹס הַ זּ ֹאת אַ � �א כ ְִרצוֹנִי כִּי אִ ם־כּ ְִרצוֹנֶ�‪ '.‬ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־הַ ַתּלְמִ ידִ ים וַיִּמְ צָאֵ ם י ְשֵׁ נִים‪".‬‬
‫‪159‬‬
‫אם השליחים ישנו‪ ,‬מי שמע את תפילתו של ישוע? הוא נעצר והוצא להורג מייד ולא‬
‫הייתה לו הזדמנות לספר לשליחים על תפילתו‪.‬תפילה בציבור הייתה סותרת את הוראתו של‬
‫ישוע עצמו‪ .‬יתכן ומדובר באמירה שהייתה שגורה בפיהם של קדושים מעונים נוצריים‪26:39 .‬‬
‫נראה כמו תוספת שמטרתה להראות שישוע לא התנגד לרצון ה' ולא רטן עקב כשלון‬
‫משימתו‪.‬‬
‫ן־תּב ֹאוּ לִידֵ י נִסָּ יוֹן הֵ ן‬
‫‪ " 41-26:40‬ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־הַ ַתּלְמִ ידִ ים וַיִּמְ צָאֵ ם י ְשֵׁ נִים ‪' ...‬שִׁ קְ דוּ ו ְהִ תְ פַּ לְּלוּ פֶּ ָ‬
‫הָ רוּחַ חֲ ֵפצָה ו ְהַ בָּשָׂ ר ָרפֶ ה‪"'.‬‬
‫אפילו עם חוסר אמונתם‪ ,‬קש להאמין שהשליחים באמת היו ישנים נוכח מותו הקרב של‬
‫ישוע‪ .‬לוקס ‪ 22:45‬מעלה ניסיון לא משכנע במיוחד לומר שהשליחים ישנו מכיוון שהיו מלאי‬
‫צער‪ .‬אמירה אודות חולשת הבשר אינה טיפוסית לישוע וללא ספק שייכת לנצורת מאוחרת‬
‫יותר‪.‬‬
‫‪ 26:42‬מילות תפילה נוספות של ישוע‪ -43 .‬השליחים ישנים פעם נוספת‪" 44 .‬אותה‬
‫המילה" של תפילתו של ישוע בפעם השלישית‪ -45 .‬השליחים עודנם ישנים‪ .‬שלוש פעמים‬
‫ישוע מתפלל‪ ,‬שלוש פעמים הוא מוצא את השליחים ישנים‪ .‬הסופר לא הבין את ‪26:41‬‬
‫העוסק בעירנות‪ ,‬ופרש אותו כשינה מילולית‪ /‬התעוררות ופיתח על המאורע‪" .‬מאורע השינה"‬
‫בגת שמנים אינו הגיוני כלל אם מפרשים אותו כפשוטו‪ .‬הוא הופך להגיוני רק אם מפרשים‬
‫אותו כטקס כלשהו‪ " 26:45 .‬ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־הַ ַתּלְמִ ידִ ים ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‪ ' ...‬הִ נֵּה הַ שָׁ עָ ה קְ רוֹבָה‬
‫וּבֶן־הָ אָדָ ם נִמְ סָ ר בִּידֵ י חַ טָּ אִ ים‪"'.‬‬
‫בן האדם של דניאל הינה דמות שמימית ומנצחת‪ ,‬שאינה יורדת לעולם‪ ,‬ואינה נבגדת‪.‬‬
‫‪ " 26:47‬עוֹדֶ נּוּ מְ דַ בֵּר ו ְהִ נֵּה י ְהוּדָ ה אֶ חָ ד מִ שְׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר בָּא ו ְעִ מּוֹ הָ מוֹן ָרב בַּחֲ ָרבוֹת‬
‫וּבְמַ קְ לוֹת מֵ אֵ ת ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים וְזִקְ נֵי הָ עָ ם‪".‬‬
‫הכוהנים היו שולחים את משמר המקדש‪" .‬ראשי כוהנים" מראה שהכותב דמיין שהיו‬
‫כוהנים ראשיים רבים‪ ,‬למרות שבמציאות היה רק אחד‪.‬‬
‫‪ " 26:48‬ו ְהַ מּ ֹסֵ ר א ֹתוֹ נ ַָתן לָהֶ ם אוֹת לֵאמ ֹר 'הָ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר אֶ שָׁ קֵ הוּ זֶה הוּא תִּ פְשׂוֹּהוּ‪"'.‬‬
‫לא ברור אם נישקה דאז הייתה ברכה מקובלת או אם נשמרה לחברים קרובים בלבד‪.‬‬
‫יהודה יכול היה פשוט להצביע על ישוע‪ ,‬שגם ככה היה מוכר מאוד על פי הכתוב‪ .‬פעולה‬
‫תמוהה זו מרמזת כי הוא עדיין נותר חבר של ישוע‪ ,‬אשר בכוונה ציווה עליו את המשימה‪.‬‬
‫‪" 26:51‬ו ְהִ נֵּה אֶ חָ ד מִ ן־הָ אֲ נָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר עִ ם־י ֵשׁוּעַ שָׁ לַח י ָדוֹ וַיִּשְׁ �ף חַ ְרבּוֹ וַיַּ� אֶ ת־עֶ בֶד הַ כּ ֹהֵ ן‬
‫הַ גָּדוֹל וַי ְקַ צֵּץ אֶ ת־אָזְנוֹ‪".‬‬
‫מדוע שליח מטעמו של ישוע נשא חרב? הרי ישוע הטיף לפצפיזם‪ .‬יתכן והמאורע נולד‬
‫בנפרד לסיפור בגת שמנים‪ ,‬והכותב הניח כי היה קהל אחר עם ישוע‪ ,‬ולא רק שלושת‬
‫השליחים‪ .‬בכדי לפתור את הערפול‪ ,‬לוקס ‪ :22:36‬ישוע מייעץ לתלמידיו לרכוש חרבות‪.‬‬
‫האשמת שליח מסוים במיליטנטיות הייתה מובילה למחאה מצד חסידיו‪ ,‬קהילה מסוימת‬
‫המחשיבה את אותו השליח כמייסדה‪ .‬הנוצרים העדיפו שלא לומר לרומאים שמייסדיהם היו‬
‫‪160‬‬
‫חמושים בניגוד לחוק‪ 113 .‬יוחנן ‪ 18:10‬מציין כי פטרוס היה זה ששלף את החרב‪ .‬שינוי הפרט‬
‫הכביכול חסר חשיבות היה מעשה מודע‪ .‬אם פטרוס לא היה אמור לשאת חרב‪ ,‬יתכן ולוקס‬
‫רצה להראות שהוא לא היה השליח היחידי החמוש‪.‬‬
‫‪F 12‬‬
‫לפי פילון האלכסנדרוני‪ ,‬האיסיים לא נשאו על גופם חרב‪ .‬אם לאחד השליחים הייתה‬
‫חרב‪ ,‬יתכן והכוונה היא להראות שהם לא היו איסיים‪ .‬יוסף בן מתתיהו‪ ,‬עם זאת‪ ,‬מציין כי‬
‫האיסיים כן נהגו לקחת עמם חרב או נבוט במסעיהם‪ .‬סביר ביותר הוא שגם האיסיים וגם‬
‫הנוצרים טיילו חמושים‪ ,‬עם כל הכבוד לחינוך הפצפיסטי‪.‬‬
‫‪" 26:52‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו י ֵשׁוּעַ 'הָ שֵׁ ב אֶ ת־חַ ְרבְּ� אֶ ַ‬
‫ל־תּעְ ָרהּ כִּי כָּל־א ֹחֲ זֵי חֶ ֶרב בַּחֶ ֶרב י ֹאבֵדוּ‪"'.‬‬
‫"כל אוחזי חרב" יכול להתייחס לרומאים או ליהודים לאחר המלחמה‪.‬‬
‫מבנה האמירה היה שגור‪ .‬נוח ציווה‪ " :‬שׁ ֹ ֵפ� דַּ ם הָ אָדָ ם‪ ,‬בָּאָדָ ם דָּ מוֹ י ִשָּׁ ֵפ�‪ :‬כִּי ְבּצֶלֶ ם‬
‫‪351‬‬
‫אֱ �הִ ים‪ ,‬עָ שָׂ ה אֶ ת‪-‬הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫‪F68‬‬
‫איוב ‪ " 12-36:11‬אִ ם‪-‬י ִשְׁ מְ עוּ‪ ,‬וְי ַעֲ ב ֹדוּ‪ .‬יְכַלּוּ י ְמֵ יהֶ ם בַּטּוֹב; וּשְׁ נֵיהֶ ם‪ַ ,‬בּנְּעִ ימִ ים‪ .‬ו ְאִ ם‪�-‬א‬
‫י ִשְׁ מְ עוּ‪ ,‬בְּשֶׁ לַח י ַעֲ ב ֹרוּ‪ .‬וְי ִ ְגו ְעוּ‪ִ ,‬בּ ְבלִי‪-‬דָ עַ ת‪ ".‬מתי ‪ 26:52‬ככל הנראה מתכוון להראות שהאלימות‬
‫שנואה על אלוהים‪ ,‬ושם את דבריו של נוח בפי ישוע‪ ,‬בהתאם לדעת הגנוסטיקה‪.‬‬
‫האיסיים התכוננו לקרב האפוקליפטי עם אויביהם‪ ,‬ובין השאר בגלל זה השמידו הרומאים‬
‫את ישוביהם‪ .‬האיסיים הן "אחזו בחרב" והן "נאבדו בחרב‪ ".‬מתי מזהיר את קוראיו פן יטעו‬
‫בדומה‪.‬‬
‫‪" 26:53‬הֲ ת ֹאמַ ר ְבּ ִלבְּ� כִּי �א י ָכֹלְתִּ י לִשְׁ א ֹל עַ תָּ ה מֵ אֵ ת אָבִי ו ִי ַצוֶּה־לִי יוֹתֵ ר מִ שְׁ נֵים עָ שָׂ ר‬
‫ִלגְיוֹנוֹת שֶׁ ל־מַ לְאָכִים?"‬
‫אך ישוע בדיוק התפלל בגת שמנים לאביו ישצילו‪ ,‬ראיה נוספת לכך שהאירוע היה זר‬
‫לבשורה במקור‪ .‬ספירת המלאכים נוגדת את היותם חסרי גשמיות‪ .‬הכתוב "לגיון של‬
‫מלאכים" מופיע גם בספרות היהודית‪ 352 ,‬אך שם הלגיון אינו אלא רמיזה אלגורית לעוצמתם‬
‫של המלאכים‪ .‬המונח "שנים עשר לגיונות" מרמז על ספירה כמותית‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬מדוע לא‬
‫מספיק לקרוא למלאך אחד?‬
‫‪F69‬‬
‫הבשורות מתארות את המלאכים כישויות שונות מאוד מהמתואר במסורת היהודית‪.‬‬
‫היהדות טוענת כי ישנם מלאכים נצחיים לעומת מלאכים שנוצרים לתקופת זמן מוגבלת‪.‬‬
‫המלאכים הנצחיים לרוב אינם מונים יותר מארבעה )מה שגם לא מסתדר עם חוסר‬
‫הגשמיות(‪ ,‬בעוד שהיתר מייצגים כוחות ומעשים שונים של שינוי‪ .‬אולם ישנן עדויות לכך‬
‫שרעיון המלאכים היה במקורו זר ליהדות‪ ,‬וכי שמות המלאכים לא חלחלו לדת לאחר גלות‬
‫‪353‬‬
‫בבל‪.‬‬
‫‪F 670‬‬
‫כותבי הבשורה הסתמכו על סיפורי מלאכים של הגויים‪ ,‬שאולי ורווחו גם במספר כתות‬
‫יהודיות‪ ,‬וציינו מספר אינסופי של מלאכים חצי גשמיים‪ ,‬כולל ‪ 12‬הלגיונות המוכנים להכות‬
‫באויביו של ישוע‪.‬‬
‫‪113‬המדיניות הרומאית באשר לאחזקה בכלי נשק ביהודה ובמושבות בכלל ‪ -‬אינה ברורה‪ .‬היוונים‬
‫נהגו לאסור על ניתניהם להחזיק בנשק‪ .‬אם היו מגבלות כלשהן‪ ,‬אלה לבטח היו נאכפות בירושלים‬
‫בזמן החגים‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫‪" 26:55‬בַּשָׁ עָ ה הַ הִ יא אָמַ ר י ֵשׁוּעַ אֶ ל־הֲ מוֹן הָ עָ ם ‪'...‬אֲ נִי הָ י ִיתִ י י ֹשֵׁ ב וּמְ לַמֵּ ד בַּמִּ קְ דָּ שׁ יוֹם יוֹם‬
‫ו ְ�א הֶ חֱ זַקְ תֶּ ם בִּי‪"'.‬‬
‫במתי‪ ,‬מגיע ישוע לבית המקדש כשלושה ימים לפני צליבתו‪ .‬על פי יוחנן‪ ,‬ישוע ביקר‬
‫בבית המקדש מספר פעמים‪ ,‬אך כל ביקור ערך זמן קצר‪ .‬בלוקס‪ ,‬מבקר ישוע פעמים רבות‬
‫במקדש אך מסופר כי הוא לימד שם רק שלוש פעמים לפני תום משימתו‪.‬‬
‫מנין הגיעו הקהלים אל ההר באמצע הלילה? ככל הנראה מדובר בתוספת נוספת‪.‬‬
‫‪" 26:56‬וְכָל־ז ֹאת הָ י ְתָ ה לְמַ לּאת כִּתְ בֵי הַ נְּבִיאִ ים‪".‬‬
‫ב‪ 26:54‬מסביר ישוע את כניעתו ואת ביטול הצורך בלגיונות מלאכים כהגשמת הנבואה‪.‬‬
‫‪ 26:56‬חייב להתייחס רק ל‪ ,26:55‬אך בשום מקום בנבואות לא כתוב שהמשיח ייתפס‪.‬‬
‫אפילו ב פסאודואפיגרפיה המוכרת אין כל אזכור לדברים מעין אלו‪.‬‬
‫המונח יוצא הדופן "כתבי הנביאים" מצביע על מקור גוי‪.‬‬
‫‪ " 26:59‬ו ְָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ סּוֹ ְפ ִרים וְכָל־הַ סַּ נְהֶ דְ ִרין בִּקְ שׁוּ עֵ דוּת שֶׁ קֶ ר ְבּי ֵשׁוּעַ לַהֲ מִ יתוֹ‪".‬‬
‫רק כוהנים‪ ,‬לביאים והישראלים שורשו להינשא משבט לוי הורשו לשפוט במקרים של‬
‫הוצאה להורג‪ 354 .‬הזקנים לא היו רשאים‪ ,‬כך שהשתתפותם במשפטו של ישוע מוטלת‬
‫בספק‪ .‬תלמידי חכמים מילאו שלוש שורות מלאות‪ 355 ,‬והעובדה שהכותב משמיט אותם‬
‫מרמזת על זיוף הארוע‪.‬‬
‫‪F671‬‬
‫‪F672‬‬
‫מדוע שהסנהדרין יתאסף במהרה בביתו של הכהן הגדול במקום במושבם בלשכת‬
‫הגזית שבבית המקדש? בסנהדרין ישבו ‪ 71‬חברים‪ 356 ,‬ולא פחות מ‪ 23‬שופטים שנדרשו‬
‫לנכוח בעת משפטים חשובים‪ 357 .‬יחד עם הסופרים‪ ,‬הזקנים‪ ,‬והשליחים‪ ,‬כמה כבר יכלו‬
‫להתאסף בבית פרטי‪ ,‬אפילו בית גדול?‬
‫‪F673‬‬
‫‪F 674‬‬
‫אין מסורת שתומכת בטענה שהכהן הגדול לקח חלק במשפטים‪ ,‬למרות שלאחר חורבן‬
‫המקדש דברים השתנו‪ 358 .‬יוסף בן מתתיהו‪ ,‬מצד שני‪ ,‬משוכנע כי הכהן הגדול עמד בראש‬
‫המשפט‪ 359 .‬יתכן וכותב הבשורה הכיר את כתביו של יוסף בן מתתיהו או את המסורת‬
‫היהודית שלאחר המלחמה‪.‬‬
‫‪F 675‬‬
‫‪F67‬‬
‫"כל הסנהדרין" לא היו מחפשים עדויות נגד ישוע‪ .‬לא היה ניתן להרשיעו ללא עדים‬
‫שיובאו בידי התביעה‪ .‬הייתה לו זכות להגנה‪ ,‬וכל משפט התחיל בכתב הגנה‪ 360 .‬לבסוף‪ ,‬אם‬
‫השופטים הצביעו לגנות‪ ,‬התוצאה הייתה זיכוי‪ 361 .‬במקרה יצא שלוקס צדק כאן‪ ,‬לפחות‬
‫‪362‬‬
‫שופט אחד הצביע נגד הוצאת ישוע להורג‪.‬‬
‫‪F67‬‬
‫‪F678‬‬
‫‪F679‬‬
‫על פי הבשורות‪ ,‬המשפט התרחש ביום שישי‪ ,‬בערב פסח ולאחר כניסת החג‪ .‬משפטים‬
‫שעסקו בעבירות שדינן מוות לא נערכו בשבת או בערבי חג‪ 363 ,‬מכיוון שמשפטים היו אורכים‬
‫לפחות יומיים‪ :‬פסק הדין לעולם לא ניתן באותו היום של הגשת התלונה‪ 364 .‬למעשה‪,‬‬
‫הסנהדרים כלל לא היו דנים במקרים בימי חג‪ 365 .‬יתרה על כך‪ ,‬המקרה לא היה דחוף‪ :‬ישוע‬
‫הטיף במקדש מספר ימים‪366 ,‬וחג הפס קרב‪ 367 .‬תיארוך הצליבה לזמן החג סותרת אפילו‬
‫את הבשורות‪" :‬וַיִּוָּעֲ צוּ י ַחְ דָּ ו לִתְ פּ ֹשׂ אֶ ת־י ֵשׁוּעַ בְּעָ ְרמָ ה וְלַהֲ מִ יתוֹ‪ .‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אַ �־�א בֶחָ ג פֶּ ן־תִּ הְ י ֶה‬
‫‪368‬‬
‫מְ הוּמָ ה בָּעָ ם‪".‬‬
‫‪F680‬‬
‫‪F681‬‬
‫‪F682‬‬
‫‪F683‬‬
‫‪F 685‬‬
‫‪162‬‬
‫‪F 684‬‬
‫משפט בליל הסדר‪ ,‬בזמן שהכהן הגדול היה בבית המקדש והציע קורבנות‪ ,‬היה דבר‬
‫בלתי אפשרי‪ .‬אפילו גרסתו של יוחנן נתקלת בבעיות‪ ,‬מאחר שביום שלפני פסח הכהנים‬
‫נדרשו בטהרה ועסקו בהכנות‪ .‬מכיוון שהיום היהודי החל עם רדת ערב‪ ,‬ההכנותל לחג החלו‬
‫בבוקר שלפני‪ .‬לא היה זמן לנהל מפשט‪ ,‬ובטח שלא בלילה מול הקהל המדובר‪369 .‬לוקס‬
‫‪370‬‬
‫אומר שהמשפט התחיל עם עלות החמה‪.‬‬
‫‪F 68‬‬
‫‪F687‬‬
‫הכרונולוגיה עלולה להסתדר‪ ,‬עם זאת‪ ,‬אם ישוע מתכונן לטקס חניכה‪ .‬הוא היה מתפלל‬
‫כל הלילה שלפני בגת שמנים ועובר את הטקס עם שחר‪.‬‬
‫כל בקיאותנו במערכת המשפט היהודית מסתמכת על ההליכים והדוגמאות המובאים‬
‫בתלמוד והמשנה‪ ,‬שנכתבו בסמוך למאורעות ומזכירים פעמים רבות תרגילים לוגיים‪" :‬וכיצד‬
‫יודעים אנו שישבו בסנהדרין שבעים וחאד חברים? הן ככתוב‪ ' ,‬אֶ סְ פָ ה‪-‬לִּי שִׁ בְעִ ים אִ ישׁ מִ זִּקְ נֵי‬
‫י ִשְׂ ָראֵ ל‪ 371 '.‬ומה היה בנוסף להם‪ ,‬כך שהיו ‪ 372 .71‬צורת השאלה מעידה כי העובדות לא היו‬
‫למעשה ידועות‪ ,‬אלא קובצו מטקסטים שונים‪ .‬המשנה מדברת על העבר הרחוק מאוד‪ .‬אפילו‬
‫שפתה מעוררת ספקות‪ :‬היא כתובה בעברית‪ ,‬שלא הייתה בשימוש בימיו של ישוע‪ ,‬והיא‬
‫עושה שימוש במספר מילים בארמית‪ 114 .‬התלמוד משקף את גישת הפרושים כלפי‬
‫פילוסופית המשפט‪ ,‬אולם לפני חורבן בית המקדש‪ ,‬המונים על הצדק היו הצדוקים‪ ,‬אותם‬
‫‪374‬‬
‫תאר יוסף בן מתתיהו כאכזריים וחסרי הגיון‪ 373 .‬יוסף גם מאשים את הסנהדרין בשחיתות‪,‬‬
‫אולם לא מגבה את דבריו בראיות‪.‬‬
‫‪F 689‬‬
‫‪F 68‬‬
‫‪F13‬‬
‫‪F691‬‬
‫‪F690‬‬
‫בשונה מתיאורו של מתי‪ ,‬לוקס ‪ 71-22:66‬מתאר עימות קצר עם הכהנים והסופרים‪ ,‬בו‬
‫ישוע טוען להיותו בן האלוהים‪ .‬לאחר מכן נלקח ישוע אל פילטוס‪ .‬מתי‪ ,‬שהיה בקיא בהליכי‬
‫הדין היהודי‪ ,‬מתאר את המאורע בפני הסנהדרין‪.‬‬
‫הרומאים יכלו להעמיד את ישוע לדין בגין פשע הפוליטי של הצתת מרד‪ ,‬ההסבר ההגיוני‬
‫ביותר למעצרו בערב החג‪ ,‬ולכך שכהני המקדש בירושלים בכלל התעסקו בו )בישוע( ‪ ,‬אשר‬
‫הטיף בגליל‪ -‬שם כמעט ולא הייתה להם סמכות‪ .‬מספט הסנהדרין היה חשוב לנוצרים בכדי‬
‫לטהר את יחסיהם עם הרומאים‪ .‬הנוצרים נזקקו נואשות למייסד שלא היה אויב האימפריה‪,‬‬
‫ועל כן הציגו את הרומאים כמי שלא ידעו את מי הם מוציאים להורג‪ -‬באשמת היהודים‪.‬‬
‫ביוחנן‪ ,‬הסנהדרין אינו שופט את ישוע‪ .‬הכהן הגדול מדבר עימו לפני מסירתו לפילטוס‬
‫‪375‬‬
‫באשמת בגידה‪ :‬ישוע לכאורה כינה עצמו מלך היהודים‪.‬‬
‫‪F692‬‬
‫מסורות רבות מתנגשות כאן‪ .‬פאולוס‪ ,‬הכותב הנוצרי הקדום ביותר‪ ,‬מדווח שהאשמה‬
‫הייתה חילול קודש‪ :‬שיוע נתלה )לא נחנק( על עץ‪ ,‬לאחר שלכאורה נסקל‪ 376 .‬מעשי השליחים‬
‫מדווח את אותו הדבר‪ .‬אין זה באמת אפשרי לגלות את המסורת המקורית תחת ערימת‬
‫השכבות של התוספות המאוחרות‪ ,‬אך הכי סביר שבמקור נכתב כי ישוע נתלה מעץ‪ -‬בידי‬
‫היהודים‪ ,‬ולא הרומאים‪ .‬דברים ‪ " 21:23‬כִּי‪-‬קִ ְללַת אֱ �הִ ים‪ָ ,‬תּלוּי )מעץ(" הניעה את הכותב‬
‫לשנות את התליה לצליבה‪.‬‬
‫‪F693‬‬
‫‪" 26:60‬ו ְאַף כִּי בָאוּ שָׁ מָּ ה עֵ דֵ י שֶׁ קֶ ר ַרבִּים �א מָ צָאוּ" לא מצאו עילה להמיתו‪.‬‬
‫הכהנים אסרו את ישוע בגין חילול קודש ספציפי‪ ,‬אותו מין הסתם שמעו עוד אנשים‪.‬‬
‫מדוע לא הצליחו למצוא עדים‪ ,‬ומדוע היו צריכים לזייף עדויות?‬
‫מה אמרו עדי השקר אם עדותם לא הרשיעה את ישוע? היה ברור לכל מה מהווה עבירה‬
‫דתית ומה לא‪ .‬או שהעדים היו אנשים ישרים שהעידו טובה על ישוע‪ ,‬או שכותב הבשורה‬
‫‪114‬טקסטים תאולוגיים של היום גם הם נכתבים לעיתים בשפה עתיקה‪ .‬היסטוריונים‪ ,‬עם זאת‪ ,‬אינם‬
‫נוטים לכתוב בלשון שכזו‪ .‬יתכן שפסיכולוגית‪ ,‬הדבר מלווה תיאורים שאינם מדוייקים‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫רוצה שנאמין שעדי השקר לא הונחו כראוי‪ .‬אנשים שהעידו עדות שקר הסתכנו עצם בהוצאה‬
‫להורג‪ ,‬מה שלא קרה בסיפורנו‪ .‬על כן ניתן להסיק כי הבשורה מתארת משפט תקין‪ ,‬בשונה‬
‫מהמסורת הנוצרית המתארת עדים משקרים ושופטים מרושעים‪.‬‬
‫היה הליך קבוע לבדיקת עדים‪ .‬ראשית‪ ,‬אלה נאספו ‪ 377‬והוזהרו באשר לחוקי מתן‬
‫העדות ‪ .378‬מותר היה להם לדווח רק את מה שהם ראו ושמעו בעצמם‪ ,‬במצב בו לא היה‬
‫ספק בליבם‪ .‬אז הם הורחקו מבית המשפט‪ ,‬וזומנו אחד אחד לחקירה פרטנית‪ ,‬לא פחות‬
‫משמונה שאלות‪ 379 .‬חקירתם של "עדי שקר" רבים הייתה אורכת זמן רב וחורגת‬
‫מהכרונולוגיה הדחוסה גם כך של אותו היום‪.‬‬
‫‪F694‬‬
‫‪F695‬‬
‫‪F 69‬‬
‫אם נאמין למתואר בבשורות‪ ,‬אז לא הייתה כל בעיה להעמיד את ישוע לדין בגין הפרות‬
‫רבות ומרובות של החוק התורני‪ ,‬כדוגמת חילול שבת ‪ -‬שעל פי יוסף בן מתתיהו הייתה זו‬
‫‪380‬‬
‫עבירה שעונשה נאכף אז‪.‬‬
‫‪F697‬‬
‫‪ " 26:61‬וּבָאַחֲ רוֹנָה נִגְּשׁוּ שְׁ נֵי עֵ דֵ י שֶׁ קֶ ר ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'זֶה אָמַ ר "י ֵשׁ לְאֵ ל י ָדִ י לַהֲ ר ֹס אֶ ת־הֵ יכַל‬
‫הָ אֱ �הִ ים ו ְ ִלבְנוֹתוֹ בִּשְׁ �שֶׁ ת י ָמִ ים‪""'.‬‬
‫הימור בטוח‪ :‬שום מתחזה לא היה מתבקש לאמת את טענתו בהשמדת המקדש‪ .‬מה‬
‫אם הוא צודק? וגם אם היה מתבקש‪ ,‬מיד היה ההמון דורש מהכהן הגדול לבטל את המבחן‪.‬‬
‫מה גם‪ ,‬שהבטחה לבנות את המקדש בכוחו של ה' לא הייתה עבירה‪ .‬אף אחד לא היה דורש‬
‫את הוצאתו להורג של אדם שטען כי הוא מסוגל להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש מיד‪.‬‬
‫היה זה לא יותר מנאום תוכחה באוזני הכהנים‪ .‬הם לרגע לא פחדו שישוע באמת יהרוס את‬
‫המקדש בכוח על טבעי‪ .‬אם היה ביכולתו לעשות זאת הם היו מפחדים ממנו‪ ,‬ולא רודפים‬
‫אותו‪.‬‬
‫יוחנן ‪ " 2:19‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'הִ ְרסוּ אֶ ת־הַ הֵ יכָל הַ זֶּה וּבִשְׁ לשָׁ ה י ָמִ ים אֲ קִ ימֶ נּוּ‪"'.‬‬
‫הרכב המשפט מזכיר דיונים תיאולוגים‪ .‬ישוע אומר שיבנה את המקדש בשלושה ימים‪ -‬אך‬
‫רק אם תובעיו יהרסו אותו תחילה בעצמם‪.‬‬
‫האיום להשמיד את בית המקדש הייתה מתבקשת מצד אדם שלא ייחס לו כל חשיבות או‬
‫קדושה‪ .‬האיסיים סברו כך‪ .‬כל דיבור מעין זה היה נחשב מגוחך לפני ‪ 70‬לספירה‪ ,‬מה שמעיד‬
‫על תאריך מאוחר לשערוריה‪.‬‬
‫האמירה עלולה להיות פרשנות מילולית לתומא ‪" :71‬הרוס אהרוס את הבית הזה ולא‬
‫יוכל איש לבנותו עוד‪ ".‬אולם תומא אינו מתכוון לבית המקדש‪ ,‬אלא כנראה שלעולם כולו‪.‬‬
‫תומא ‪" 10‬אש שלחתי בעולם‪ ,‬וראו ‪ ,‬אשר אטרנו עד יבער‪ ".‬הגונסטים ציפו להשמדת‬
‫העולם‪ ,‬משכנו של השטן‪.‬‬
‫יוסף בן מתתיהו מתאר מצרי שהבטיח להשמיד את חומות ירושלים בעצם נוכחותו‪.‬‬
‫לאחר מכן הרג הניצב פליקס רבים ממאמיניו‪ ,‬והמצרי ברח‪.‬‬
‫‪ " 63-26:62‬וַיָּקָ ם הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'הֲ �א ַתעֲ נֶה דָּ בָר? מַ ה־זֶּה י ָעִ ידוּ־בְ� הָ אֲ נָשִׁ ים‬
‫הָ אֵ לֶּה?' וְי ֵשׁוּעַ הֶ חֱ ִרישׁ‪".‬‬
‫כל שהיה על ישוע לעשות הוא להשיב לטענות ולהכחישן‪ .‬שתיקתו התקבלה כהודאה‬
‫באשמה‪ 115 .‬אם ישוע בחר לשתוק‪ ,‬כיצד ניתן להאשים את הסנהדרין?‬
‫‪F14‬‬
‫‪115‬גם במשפט המודרני היה נחשב הדבר כקבלה ללא עוררין של דברי התביעה‪ -‬שהיא כהודאה‪.‬‬
‫‪164‬‬
‫הכותב משייך את הצורך של ישוע להכריז על אלוהותו בשיא משימתו הארצית‪ ,‬והסירוב‬
‫לענות לשופטים תואם את הנוהג הספרותי ביוון העתיקה‪ .‬עוזרו הסובל של ישעיהו גם הוא‬
‫נדם " ◌ּ כ ְָרחֵ ל ִל ְפנֵי ג ֹזְזֶיהָ נֶאֱ לָמָ ה‪ ".‬ישוע לא יכול היה להודות בהאשמות )ובכך לקבל את גזר‬
‫הדין כצודק( ולא לכפור בהן )מה שהיה מבטל את אלוהותו‪(.‬‬
‫‪" 26:63‬תּ ֹאמַ ר לָנוּ אִ ם־אַ תָּ ה הַ מָּ שִׁ יחַ בֶּן־הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫הצדוקים סברו שהמשיח יהיה אנושי‪ .‬השבת "כן" על השאלה לא הייתה מהווה חילול‬
‫קודש‪.‬‬
‫ביהדות‪ ,‬אין זה בעיה שאדם יכנה עצמו בן האלוהים‪ .‬לוקס רומז כי כל אבותיו של ישוע‬
‫היו בני האלוהים בכך שהוא מפרט את אילן היוחסין של ישוע עד לאלוהים‪ 381 .‬עם זאת‪,‬‬
‫הדבקת הכינוי בן האלוהים עלולה להיחשב כפירה בעיני קנאים‪.‬‬
‫‪F698‬‬
‫חוני המעגל‪ ,‬שנסקל ליד ירושלים‪ ,‬נזכר לעיתים בהקשר זה‪ .‬הוא חולל ניסים וכינה עצמו‬
‫בן האלוהים‪ .‬אולם הוא נהרג בשל סירובו לקלל את המלך אריסטובולוס השני לבקשת‬
‫תוקפיו‪.‬‬
‫אדם הטוען להיותו המשיח יכול היה להיות מואשם בהונאה פלילית‪ ,‬מסורת העולה‬
‫מהתלמוד‪ ,‬בה מכונה ישוע כרמאי‪ .‬אולם בשום מקום בטקסט האותנתי של מתי‪,‬מכנה עצמו‬
‫ישוע כמשיח‪ ,‬ואין כל אזכור ללוחמנות המשיחית הנדרשת‪ ,‬מלבד אולי במאורע תקיפת‬
‫הרוכלים בבית המקדש‪.‬‬
‫מבחינה טכנית‪ ,‬ההאשמות כנגד ישוע לא התגבשו עד לכדי חילול קודש לפי הגדרת‬
‫החוק‪ ,‬שימוש לרעה בשם ה'‪ 382 ,‬על אף שהיו אלה שפרשו את האישום באופן רחב יותר‪.‬‬
‫כאשר ישוע טען שסלח לחטאי האדם נכה האיברים‪" ,‬אֲ נָשִׁ ים מִ ן־הַ סּוֹ ְפ ִרים אָמְ רוּ ִב ְל ָבבָם‬
‫'מְ גַדֵּ ף הוּא‪ 383 "'.‬על אף ששום האשמות הקשורות לניסים לא הוצגו כנגד ישוע‪ ,‬יתכן מאוד‬
‫והאשמות מעין אלה נכללו במקור והוסרו מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪F69‬‬
‫‪F70‬‬
‫"עבר על לא תעשה ועשה תשובה‪ ,‬תשובה תולה‪ ,‬ויום הכיפורים מכפר‪ .‬שנאמר )ויקרא‬
‫טז( 'כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם‪ '.‬עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה‬
‫תשובה‪ ,‬תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין‪ 384 ".‬כאן אנו למדים שחילול הקודש הוא‬
‫חטא ארעי שניתן לכפר עליו‪ ,‬ואינו מכשול לישועה‪ .‬בימיו של ישוע‪ ,‬חילול קודש לא היה דבר‬
‫שניתן לשפוט בגינו‪ .‬הדיון בבית המשפט נראה בלתי אפשרי‪ ,‬ושום עד לא היה מסוגל לאשר‬
‫שאכן נעשה שימוש לא נאות במילה שלא הייתה ידועה לו מלכתחילה‪ .‬טיעון זה יוצא מנקודת‬
‫ההנחה שההגדרה הידועה לנו בדבר "חילול ה'" היא אותה ההגדרה בה התשמשו הצדוקים‪,‬‬
‫שתורתם כמעט ואינה קיימת בתלמוד‪.‬‬
‫‪F701‬‬
‫ישוע יכול היה להשתמש בשם ה' בכדי לחולל ניסים‪ ,‬אך היהודים לא האמינו בכך‪ .‬הם‬
‫אמרו שהוא ריפא בשם השטן‪ .‬אם ישוע השתמש בשם הקדוש‪ ,‬שבתיאוריה היה ידוע לכוהן‬
‫הגדול בלבד‪ 116 ,‬היהודים היו מקבלים אותו כמשיח‪ ,‬ובכך היה מתבטל המשפט‪ .‬גם אם לא‪,‬‬
‫קשה לומר כי ריפוי אנשים הינו שימוש לרעה בשם ה'‪.‬‬
‫‪F15‬‬
‫החוק היהודי בכל הקשור לעשיית קסמים‪ ,‬בנוי כך שאינו באמת יכול להרשיע איש‪.‬‬
‫"המכשף עושה מעשה‪ ,‬ולא האוחז את העיניים‪ ...‬העושה מעשה חייב‪ ,‬והאוחז את העיניים‬
‫‪385‬‬
‫פטור‪".‬‬
‫‪F702‬‬
‫‪116‬התורה נכתבה כפי שהיא‪ ,‬אולם סודותיה מצויים באופן ההגיה של אותיות האהו"י‪ .‬מחובתי לציין‬
‫שזהו דבר תמוה‪ ,‬מכיוון שזה לא מותיר הרבה אופיצות‪.‬‬
‫‪165‬‬
‫האישומים כנגד מתחזים לנביאים היו הצהרתיים‪ ,‬ועוצבו כך שלא יובילו לענישה‪" :‬ונביא‬
‫השקר‪--‬המתנבא מה שלא שמע‪ ,‬ומה שלא נאמר לו‪) .‬מיתתו מיתת בית דין(‪ .‬אבל הכובש‬
‫‪386‬‬
‫את נבואתו‪ ,‬והמוותר על דברי הנביא‪ ,‬ונביא שעבר על דברי עצמו‪--‬מיתתן בידי שמיים‪".‬‬
‫מאחר ושום עד אינו יכול לאשר את מה ששמע הנביא מפי האלוהים‪ ,‬אין כל יכולת להאשים‬
‫‪117‬‬
‫אדם בהיותו נביא שקר‪ .‬על כן עונשו הוא מיתה בידי שמיים‪.‬‬
‫‪F703‬‬
‫‪F16‬‬
‫התלמוד מתאר את אשמת ה'מינות'‪ ,‬מילה שתרגומה אבד‪ ,‬אך זו נוטה להיות מקושרת‬
‫יותר לקנטות מאשר לחילול קודש‪ .‬נכתב כי רבי אליעזר הואשם במינות מבלי שפורטה‬
‫העבירה‪ 387 .‬הרב עצמו סבר כי סיבת האשמה הייתה שהוא נצפה מתרועע עם קנאי‪ ,‬ולא‬
‫חטא ספציפי‪ 118 .‬המינות לא נענשה בהוצא להורג‪.‬‬
‫‪F704‬‬
‫‪F17‬‬
‫יתכן ורדיפתם של המינים השתרשה לאחר ההתנתקות מהקנאים תחת גמליאל השני‪,‬‬
‫אך התיאוקרטיה כבר הייתה חלשה מדי אז‪ .‬צעדים אקטיביים ואגרסיביים כנגד קנאים‪,‬‬
‫כדוגמת הוצאה להורג‪ ,‬הצריכו שליט חזק‪ ,‬דבר שלא היה אפשרי ביהודה בעלת עשרות‬
‫הזרמים והפלגים‪ .‬צליבתם של ‪ 800‬פרושים בידי אלכסנדר ינאי הייתה על רקע פוליטי‪ ,‬ולא‬
‫דתי‪.‬‬
‫גמליאל ציג את קללת ברכת המינים בכדי לגרש את הקנאים מבתי הכנסת‪ .‬הדבר מוכיח‬
‫כי אלה נהגו לבקר תכופות בבתי כנסת‪ -‬משמע הם לא נרדפו‪ .‬לו הייתה ביכולתו של גמליאל‬
‫לרדוף את הקנאים‪ ,‬הוא לא היה נזקק לטריק מחוכם שיוביל לגירושם בדמות ברכה‬
‫שלמעשה הייתה קללה‪.‬‬
‫התלמוד מזכיר שופטים עוינים העושים שימוש בטקסטים נוצריים קדושים כבר בימיו של‬
‫רבן גמליאל‪ 388 .‬הרומאים מינו שופטים מבין נוצרים נאמנים לאחר המלחמה‪ .‬דיכוי היהודים‬
‫בידי הנוצרים הוליד טענות מצד נוצרים כי הם אלה שנרדפים על ידיד היהודים‪ .‬יוסטינוס‬
‫מרטיר העיד כי גיורים יהודים קנאים נהגו לרדוף נוצרים‪ 389 .‬בכל מקרה‪ ,‬הנוצרים נהגו להרוג‬
‫אחד בשני בסכסוכים דתיים‪ ,‬במספרים שמגמדים את רדיפתם האפשרית בידי היהודים‪.‬‬
‫‪F705‬‬
‫‪F706‬‬
‫לבית המשפט היה קשה מאוד להצליח לאכוף את אישום הכפירה‪ ,‬אשר הצריך את‬
‫אישורו של הממשל הרומאי‪.‬מדיניותה של רומא בכל הקשור לדתות במושבות הייתה‬
‫סובלנית מאוד‪ .‬כאשר בבשורה של לוקס מכנה עצמו ישוע מלך היהודים )מונח דתי מובהק(‪,‬‬
‫האישום ‪ 390‬מתערבב עם דבריו של באשר לאי תשלום המס הרומי‪ .‬אולם בלוקס ‪,71-22:70‬‬
‫הסנהדרין מאשים את ישוע כי הכריז על עצמו כבן האלוהים‪.‬‬
‫‪F70‬‬
‫לוקס אינו מזכיר את המהומה שחולל ישוע בבית המקדש‪ ,‬שכללה את גירוש הרוכלים‬
‫מהמקום‪ -‬בתור האישום שמועלה נגדו‪ ,‬סוגיה הרבה יותר סבירה מסכסוך מיסים כזה או‬
‫אחר‪.‬‬
‫עמדתו של הכהן הגדול ברורה‪ .‬נביאי שקר ומשיחים מזוייפים היו דבר שבשגרה דאז‪,‬‬
‫והיו אפילו כאלה שזכו להצלחה‪ .‬כולם התסיסו למרד כושל ברומאים‪ .‬מרד בר כוכבא‪ ,‬שגם‬
‫הוא התחזה למשיח‪ -‬נגמר בחורבן המדינה היהודית במאה השנייה לספירה‪.‬‬
‫‪117‬הייתה עדיין בעיה עם האדם הבונה את נבואתו כה במדויק שניתן היה להוכיח שאכן לא‬
‫התגשמה‪ ,‬מה שהעיד כי האדם היה נביא שקר ולא "שמע" את הדברים אותם אמר‪ .‬אולם המשנה‬
‫מגנה אף על אנשים שכאלה בכך שמציגה פירצה בחוק‪" :‬שובר את מילתו"‪) ,‬ולא את דבר האלוהים(‪-‬‬
‫דיבור נקי לנבואה שלא התגשמה‪ ,‬שדינה עונש בידי שמיים‪.‬‬
‫‪118‬ככל הנראה שמדובר באגדה בלבד‪ ,‬מכיוון שהיהודים שהצטרפו לנצרות‪ ,‬כדוגמת האביונים‪ ,‬לא‬
‫הועמדו לדין‪.‬‬
‫‪166‬‬
‫‪" 64-26:63‬וַיַּעַ ן הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל ו ַיּ ֹאמֶ ר לוֹ 'מַ שְׁ בִּיעֲ � אֲ נִי בֵּא�הִ ים חַ יִּים שֶׁ תּ ֹאמַ ר לָנוּ אִ ם־אַ תָּ ה‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ בֶּן־הָ אֱ �הִ ים‪ '.‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו י ֵשׁוּעַ 'אַ תָּ ה אָמָ ְרתָּ ‪"'.‬‬
‫ישוע ככל הנראה התחמק מהתשובה כדי שלא לאכזב את חסידיו‪.‬‬
‫בהיותו תחת שבועה‪ ,‬היה מספיק לו היה מכנה עצמו המשיח‪ .‬הסנהדרין לא רק שהיו‬
‫משחררים אותו‪ ,‬אלא שיתכן ואף היו מכירים בו כמשיח‪ .‬בזמנו שבועה נשאה משקל רב‬
‫מאוד‪ .‬אולם ישוע לא כינה עצמו המשיח מכיוון שלא היה המשיח‪ .‬הוא התחמק בדומה כאשר‬
‫נשאל את אותה השאלה בידי יוחנן המטביל‪ ,‬ולא טען לכתר אפילו אל מול תלמידיו‪.‬‬
‫חישוביו של הכהן הגדול היו נכונים‪ .‬ישוע לא היה מוכן להעיד עדות שקר‪ .‬כותב הבשורה‬
‫התבלבל בסוגיה‪ :‬תשובתו המתחמקת של ישוע‪" -‬אתה אמרת" – התקבלה כהכחשה‪ ,‬ולא‬
‫כהודאה‪ .‬האישום לא היה שישוע כינה עצמו בן האלוהים אל מול הסנהדרין‪ .‬להיפך‪ ,‬ישוע‬
‫הואשם בכך שכינה עצמו בן האלוהים בכל מקום באשר הלך‪ ,‬אולם לא יכל להוכיח זאת מול‬
‫בית דין‪.‬‬
‫"מרקוס לא הבין את "אתה אמרת" של ישוע‪ ,‬ושינה את הטקסט ל"אני הוא‪ ".‬תשובה זו‬
‫אינה אפשרית מכיוון שביהדות מדובר באחד משמותיו של ה'‪.‬‬
‫ְבוּרה וּבָא עִ ם־עַ נְנֵי‬
‫‪" 26:64‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם מֵ עַ תָּ ה תִּ ְראוּ אֶ ת־בֶּן־הָ אָדָ ם י ֹשֵׁ ב לִימִ ין הַ גּ ָ‬
‫הַ שָּׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫האמירה אינה מתיישבת עם התשובה המתחמקת שלפני‪ ,‬אלא אם כן ישוע לא דיבר על‬
‫עצמו‪ .‬הסופר לא עשה הבדלה בין "בן האדם" ל"בן האלוהים ‪ ".391‬העורך ידע שהכהנים לא‬
‫ראו את ישוע בענני השמיים‪ .‬טענה שכזו הייתה מעלה תהיות בזמן בו המאורעות עוד היו‬
‫טריות בזיכרון‪ .‬ככל הנראה שהטקסט נוסף כמאה שנים לפחות לאחר שהתרחשו המאורעות‪.‬‬
‫‪F708‬‬
‫כותב הבשורה מצטט פעם נוספת את דניאל ‪ " 14-7:13‬חָ זֵה הֲ ו ֵית‪ ,‬בְּחֶ ְזו ֵי לֵי ְלי ָא‪ ,‬ו ַאֲ רוּ‬
‫אָתה ֲ‬
‫עִ ם‪-‬עֲ נָנֵי שְׁ מַ יָּא‪ ,‬כְּ ַבר ֱ‬
‫אנָשׁ ֵ‬
‫הוָא‪ .‬ו ְעַ ד‪-‬עַ תִּ יק יוֹמַ יָּא מְ טָ ה‪ ,‬וּקְ דָ מוֹהִ י הַ קְ ְרבוּהִ י וְלֵהּ י ְהִ ב‬
‫שָׁ לְטָ ן‪ ".‬הכתוב "כבר אנוש" מציין כי לא מדובר בבן אדם‪ ,‬אלא יצור דמוי בן אדם‪ .‬דניאל‬
‫התכוון ככל הנראה לשכינה‪ ,‬ענן הפאר המקיף את נוכחות האלוהים‪ ,‬דבר אותו לא הבין כותב‬
‫הבשורה‪.‬‬
‫הכותב משלב את המסורת של ישוע כעבד ה' הסובל‪ ,‬המשיח‪ ,‬בן האלוהים‪ 392 ,‬וייצור‬
‫‪393‬‬
‫שמיימי "כבן האדם‪".‬‬
‫‪F 709‬‬
‫‪F710‬‬
‫חז"ל פרשו את "כבר אנוש" בתור המשיח‪.‬‬
‫‪394‬‬
‫‪F71‬‬
‫‪" 26:65‬וַיִּקְ ַרע הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל אֶ ת־ ְבּגָדָ יו ו ַיּ ֹאמַ ר 'מְ גַדֵּ ף הוּא! וּמַ ה־לָּנוּ עוֹד ְלבַקֵּ שׁ עֵ דִ ים?'"‬
‫אם התשובה המתחמקת "אתה אמרת" לא הייתה כפירה באשמה‪ ,‬אז הייתה זו פניה‬
‫לדעתם של השופטים‪ .‬אולם דעה אינה כעובדה או ראיה‪ ,‬סוגיה בחוק אותה וודאי שהכיר‬
‫הכהן הגדול‪.‬‬
‫אולי הכהן הגדול לא התנגד לאמירה "אתה אמרת"‪ ,‬וקיבל את הכחשתו של ישוע‪ .‬הוא‬
‫מחה כאשר ישוע‪ ,‬שהודה שאינו המשיח‪ ,‬שייך פתאום את נבואתו של דניאל לעצמו‪ .‬אולם רק‬
‫הקנאים נהגו לייחס חשיבות לדניאל‪.‬‬
‫‪167‬‬
‫אדם ששמע דבר כפירה מחויב לקרוע בגדיו‪ 395 .‬התיאור בבשורה קרוב באופן מחשיד‬
‫למישנה‪ .‬המחשבה שהבשורה באמת מתעדת את פרוטוקול המשפט הינה מגוכחת‪ ,‬בעיקר‬
‫משום שאף אחד מתלמידיו של ישעו לא הכח באירוע‪ .‬יתכן והעורך הסתמך על המישנה‬
‫כשכתב את הארוע‪ ,‬מה שאומר שהבשורה לא יכלה להיכתב לפני אמצע המאה השניה‬
‫לספירה‪.‬‬
‫‪F712‬‬
‫‪'" 26:66‬מַ ה־דַּ עְ תְּ כֶם?' וַיַּעֲנוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'אִ ישׁ־מָ ו ֶת הוּא‪"'.‬‬
‫הנציב הרומי לא היה מאשר את גזר הדין ללא הליך רשמי‪ .‬לשם כך‪ ,‬היה על השופטים‬
‫להצביע בסדר שנקבע על פי ותק‪ .‬אולם בית דין מאולתר המתכנס במהרה בשעת לילה‪,‬‬
‫מחוץ למשכנו בבית המקדש‪ ,‬ללא כל עדים אמינים או הליך הצבעה רשמי‪ ,‬ומוסר גזר דין‬
‫שניתן בו ביום שלא כמקובל – סותר לחלוטין את כל הידוע לנו על מערכת המשפט העברי‪.‬‬
‫לאחר יוליוס קיסר‪ ,‬ניתנה ליהודים זכות לשפוט על פי דין דתם‪ ,‬ולהעניש על פי הנורמות‬
‫המקובלות בחברתם‪ ,‬כולל גזר דין מוות‪ .‬על פי המסורת העממית המשתקפת בתוספות‬
‫הנוצריות ובטקסט הסלבוני של יוסף בן מתתיהו‪ ,‬ניכר כי שלטים בעברית‪ ,‬יוונית ולטינית‬
‫הוצבו בכניסה לבית המקדש‪ ,‬אשר איימו על מפרי גבול גויים במיתה‪ -‬כגזירת החוק היהודי‪,‬‬
‫לא הרומאי‪ .‬הסכמתו של הנציב הרומי‪ ,‬אפילו אם הייתה נדרשת‪ ,‬עדיין לא מבטלת את‬
‫העובדה שככל הנראה וליהודים הייתה יד חופשית בהתנהלותם‪ .‬על פי החוק היהודי‪ ,‬נאסר‬
‫להתעכב בהוצאת גזר הדין‪ .‬על כן‪ ,‬אנאניאס צדק כאשר פעל על פי החוק היהודי כאשר‬
‫הוציא להורג את יעקב‪ ,‬וכשלונו להשיג את הסכמת הרומאים הייתה עבירה פעוטה‪.‬‬
‫המישנה‪ ,‬הקוד המשפטי המוביל של המאה השניה והשלישית‪ ,‬אינו מהסס כמקרים של‬
‫עונש מוות‪ ,‬ללא קשר לדעת הרומאים‪.‬‬
‫‪" 68-26:67‬ו ַ יָּר ֹקּוּ בְּפָ נָיו וַיַּכֻּהוּ בְאֶ גְרוֹף‪ ,‬ו ַאֲ חֵ ִרים הִ כֻּהוּ עַ ל־הַ ֶלּחִ י‪ .‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'הִ נָּבֵא ָלנוּ‬
‫אוֹת�?"‬
‫ָ‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ ,‬מִ י הוּא הַ מַּ כֶּה‬
‫התנהגות שכזו לא תעלה על הדעת בעת משפט של הסנהדרין‪ ,‬שהתנהל על פי חוקים‬
‫נוקשים‪.‬‬
‫סביר יותר כי הקהל‪ ,‬ולא הזקנים‪ ,‬הם שהיכו את ישוע‪ 396 .‬לוקס ‪ 22:64‬כותב כי עיניו‬
‫של ישוע נקשרו‪ .‬העורך של מתי הניח בשגגה כי המשיח היה נביא‪.‬‬
‫‪F713‬‬
‫אנשים אלה לא טעו בדרישתם‪ .‬בהיותו נביא‪ ,‬ישוע יכול היה להשיב להם‪ ,‬ולשנות בכך‬
‫את גורלו‪ ,‬ולכאורה את גורל העולם‪.‬‬
‫ָל־ראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים וְזִקְ נֵי הָ עָ ם עַ ל־י ֵשׁוּעַ לְהֲ מִ יתוֹ‪".‬‬
‫‪" 27:1‬וַי ְהִ י ִל ְפנוֹת הַ בּ ֹקֶ ר‪ ,‬וַיִּוָּעֲ צוּ כּ ָ‬
‫"זקני העם" מעיד על מקור גוי‪ .‬כיהודי‪ ,‬מתי לא היה נכנס לפירוט יתר שכזה‪ ,‬מאחר והוא‬
‫ידע שהזקנים מין הסתם היו יהודים‪.‬‬
‫מה החיפזון להתכנס מיד בבוקר? הרי הם ככל הנראה כבר קבעו את גזר הדין‪ 397 .‬אני‬
‫עדים להן למסורת לוקית נוספת‪ ,‬בה הזקנים‪ ,‬ולא הסנהדין‪ -‬מאשימים את ישוע‪.‬‬
‫‪F714‬‬
‫‪ " 27:2‬וַיַּאַסְ רוּ א ֹתוֹ ו ַיּוֹלִיכֻהוּ מִ שָׁ ם וַיִּמְ סְ ֻרהוּ אֶ ל־פּוֹנְטִ יּוֹס פִּילָטוֹס הַ הֶ גְמוֹן‪".‬‬
‫‪168‬‬
‫נראה שהמזייף אל היה בטוח במעמדו של פילטוס‪ .‬תוארו הנכון אינו הגמון‪ ,‬אלא מושל‬
‫או נציב‪ ,‬מה שמתי ידע היטב‪ .‬מושל הינו ממונה הפועל בהיעדרו של מלך יהודה‪ .‬נציב הוא‬
‫נציגה הרשמי של רומא בשטחי האימפריה‪ ,‬אשר אחראי על קרקעות וגזברות‪.‬‬
‫‪ 4-27:3‬יהודה מחזיר את הכסף לכהנים והזקנים ואומר‪" :‬חָ טָ אתִ י כִּי־דָ ם נָקִ י הִ סְ גּ ְָרתִּ י'‬
‫ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'מַ ה־לָּנוּ וְלָז ֹאת? אַ תָּ ה תִּ ְראֶ ה?'"‬
‫מי בדיוק היה שם לדווח על התקרית?‬
‫העובדה שיהודה עזר בארגון משפטו של ישוע אינו חטא‪ ,‬בהנחה שהוא חשב שהמשט‬
‫יתנהל ככל משפט עברי תקין‪ .‬הבשורה מציינת כי הוצע לישוע ייצוג הגנתי‪ .‬האם יהודה ציפה‬
‫לתוצאה אחרת?‬
‫הכהנים מודים כי ישוע אינו אשם בחילול קודש‪ ,‬ובכך למעשה מודים כי הוא משיח‪ ,‬דבר‬
‫שאינו אפשרי‪.‬‬
‫יתכן והמאורע הומצא על מנת לפנות דרך לשליח פאולוס‪ .‬אולם פאולוס מזכיר ‪12‬‬
‫שליחים‪ ,‬ולא ‪ ,11‬על אף שהוא כנראה שלא היה מודע למעשיה המתוארת במעשי השליחים‪,‬‬
‫שם ממונה מתיה במקום יהודה‪.‬‬
‫ל־ראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ‪ ...‬וַיִּקְ חוּ ָראשֵׁ י‬
‫‪" 7-27:3‬וַיּ ְַרא י ְהוּדָ ה ‪ ...‬וַיִּנָּחֵ ם ו ַ יָּשֶׁ ב אֶ ת־שְׁ �שִׁ ים הַ כֶּסֶ ף אֶ ָ‬
‫הַ כּ ֹהֲ נִים אֶ ת־הַ כֶּסֶ ף‪ ...‬וַיִּקְ נוּ־בוֹ אֶ ת־שְׁ דֵ ה הַ יּוֹצֵר לִקְ ַ‬
‫בוּרת הַ גּ ִֵרים‪".‬‬
‫הטקסט ככל הנראה מתכוון לשדה ליד ירושלים‪ .‬מאחר וירושלים הייתה מלאה בזרים‪,‬‬
‫היה צורך בשטח גדול מאוד‪ .‬כלי חרס היו זולים וכדרים היו אנשים עניים‪ .‬כיצד יכל אחד מהם‬
‫להיות הבעלים של שדה גדול? אם העיר אכן נזקקה לקרקעף מדוע חיכו הזקנים לרכושה‬
‫בכספו של יהודה?‬
‫אנשים שנסקלו חייבים להיקר באדמה ציבורית‪ ,‬ולא בחלקת משפחתם‪ .‬הוצאה להורג‬
‫בסקילה הייתה דבר יוצא דופן‪ .‬בזמנו‪ ,‬רק עבירות דת נדירות נענשו כך‪ .‬על כן לא היה שדה‬
‫נפרד לקבורת אנשים שכאלה‪ ,‬ושלושים מטבעות הכסף יועדו לקניית חלקה בעבור ישוע‪.‬‬
‫בכך הפכה האדמה לציבורית ומתאימה לקבורתו‪.‬‬
‫ישנו דמיון בין המתואר לבין הרשעתו של סוקרטס‪ :‬חסידיו הציעו להמיר את הוצאתו‬
‫להורג בקנס של שלושים מינה כסף‪ .‬סכום זה היה מטאפורה שגורה לערך חיי האדם‪ .‬מינה‬
‫אחת שווה מאה דראכמה‪ ,‬שכל אחד מהן שווה לשכר יומי של פועל ממוצע‪ .‬זהו אנכרוניזם‬
‫תמוה‪ ,‬אך בזמנו של ישוע‪ ,‬דינר גם כן היה שווה ערך לשכר יומי‪ .‬הסופר ככל הנראה לא‬
‫דמיין מטבעות כסף‪ ,‬אלא מינה‪ ,‬כלומר שיהודה קיבל סכום השווה למשכורת של עשר שנים‪.‬‬
‫ישנן גרסאות רבות לסיפור הכולל שלושים יחידות כסף‪ .‬על פי יוסף בן מתתיהו הסלאבוני‪,‬‬
‫השופטים קיבלו את הסכמתו של פילטוס להוצאה להורג בשוחד של שלושים כיכרים‪.‬‬
‫‪ " 10-27:9‬אָז נִתְ מַ לֵּא מַ ה־שֶׁ נֶּאֱ מַ ר ְבּי ַד י ְִרמְ י ָה הַ נָּבִיא 'וַיִּקְ חוּ שְׁ �שִׁ ים הַ כֶּסֶ ף אֶ דֶ ר הַ י ְקָ ר‬
‫אֲ שֶׁ ר י ָקַ ר מֵ עַ ל־ ְבּנֵי י ִשְׂ ָראֵ ל‪ .‬וַי ִתְּ נוּ א ֹתָ ם אֶ ל־שְׂ דֵ ה הַ יּוֹצֵר כַּאֲ שֶׁ ר ִצוָּה י ְהוֹ ָה אוֹתִ י '"‬
‫טקסט זה אינו קיים בספר ירמיהו‪ .‬הדבר הקרוב ביותר הוא‪ " :‬ו ַיּ ֹאמֶ ר‪ ,‬י ְִרמְ י ָהוּ‪ :‬הָ יָה דְּ בַר‪-‬‬
‫י ְהו ָה‪ ,‬אֵ לַי לֵאמ ֹר‪ .‬הִ נֵּה חֲ נַמְ אֵ ל‪ ,‬בֶּן‪-‬שַׁ לֻּם דּ ֹדְ �‪ ,‬בָּא אֵ לֶי�‪ ,‬לֵאמ ֹר‪' :‬קְ נֵה נָא אֶ ת‪-‬שָׂ דִ י אֲ שֶׁ ר‪-‬‬
‫בַּעֲ נָתוֹת‪'...‬ו ָאֶ קְ נֶה‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ שָּׂ דֶ ה‪ ,‬מֵ אֵ ת חֲ נַמְ אֵ ל בֶּן‪-‬דּ ֹדִ י‪ ,‬אֲ שֶׁ ר בַּעֲ נָתוֹת; ו ָאֶ שְׁ קְ לָה‪-‬לּוֹ‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ כֶּסֶ ף‪,‬‬
‫שִׁ בְעָ ה שְׁ קָ לִים‪ ,‬ו ַעֲ שָׂ ָרה הַ כָּסֶ ף‪ .‬ו ָאֶ כְתּ ֹב בַּסֵּ פֶ ר ו ָאֶ חְ תּ ֹם ‪ ...‬כּ ֹה‪-‬אָמַ ר י ְהו ָה ְצבָאוֹת אֱ �הֵ י י ִשְׂ ָראֵ ל‪...‬‬
‫‪169‬‬
‫לָקוֹחַ אֶ ת‪-‬הַ סְּ פָ ִרים הָ אֵ לֶּה‪ ...‬וּנְתַ תָּ ם‪ִ ,‬בּ ְכלִי‪-‬חָ ֶרשׂ‪--‬לְמַ עַ ן י ַעַ מְ דוּ‪ ,‬י ָמִ ים ַרבִּים‪ ...‬עוֹד י ִקָּ נוּ בָתִּ ים‬
‫‪398‬‬
‫ָאָרץ הַ זּ ֹאת‪".‬‬
‫ו ְשָׂ דוֹת וּכ ְָרמִ ים‪ ,‬בּ ֶ‬
‫‪F715‬‬
‫ירמיהו מדבר על המלך צדקיה בירושלים בעת מצור נבוכדנצר‪ ,‬ומבקש להרגיע כי‬
‫היהודים עוד ישובו לבתיהם ויזדקקו לשטרי בעלות‪ ,‬אותם יש לשמור בכדים מחרס בכדי‬
‫שישתמרו‪ .‬לא המקום ולא הכמות תומאים לכתוב בבשורה‪.‬‬
‫הטקסט מתייחס לנבואה שונה לחלוטין‪" :‬ו ָא ֹמַ ר אֲ לֵיהֶ ם‪' ,‬אִ ם‪-‬טוֹב בְּעֵ ינֵיכֶם הָ בוּ שְׂ כ ִָרי‪--‬‬
‫ו ְאִ ם‪�-‬א חֲ דָ לוּ'‪ .‬וַיִּשְׁ קְ לוּ אֶ ת‪-‬שְׂ כ ִָרי‪ ,‬שְׁ �שִׁ ים כָּסֶ ף‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ְהו ָה אֵ לַי‪' ,‬הַ שְׁ לִיכֵהוּ אֶ ל‪-‬הַ יּוֹצֵר‪ ,‬אֶ דֶ ר‬
‫‪399‬‬
‫הַ י ְקָ ר‪ ,‬אֲ שֶׁ ר י ָקַ ְרתִּ י מֵ עֲ לֵיהֶ ם‪ '.‬ו ָאֶ קְ חָ ה שְׁ �שִׁ ים הַ כֶּסֶ ף‪ ,‬ו ָאַ שְׁ לִי� א ֹתוֹ בֵּית י ְהו ָה אֶ ל‪-‬הַ יּוֹצֵר‪".‬‬
‫זכריה מקבל שכר על רעיית היהודים‪ ,‬אלגוריה לניבוי נבואות‪ ,‬בשונה מיהודה‪ ,‬שמקבל שכר‬
‫על בגידתו‪.‬‬
‫‪F716‬‬
‫אוגוסטין הקדוש הודה כי כתבי מתי שמחליפים את ירמיהו ב‪-‬הנביא הן זיוף‪.‬‬
‫‪400‬‬
‫‪F71‬‬
‫בטקסט ניכרים שאריות של מסורות שונות‪ .‬אם נלך לפי זכריה‪ ,‬אז ישוע יהיה הנביא‬
‫שנשלח להוביל את צאנו לטבח שארע במלחמה היהודית‪ .‬לכן שלושים מטבעות הכסף וכלי‬
‫החרס‪ .‬מסורת נוספת ציפתה להתאוששות מהמלחמה‪ ,‬מה שבאנלוגיה מתאים לטקסט של‬
‫ירמיהו‪ ,‬אשר עוסק בקץ גלות בבל‪.‬‬
‫מעשי השליחים ‪ 19-1:16‬מתאר אחרת את האדמה שנרכשה ואת מותו של יהודה‪:‬‬
‫ַתּו ֶ� וַיִּשָּׁ פְכוּ כָּל־מֵ עָ יו‪".‬‬
‫אַרצָה וַיִּבָּקַ ע בּ ָ‬
‫"ו ְהִ נֵּה הוּא קָ נָה לוֹ שָׂ דֶ ה בִּשְׂ כַר הָ ִרשְׁ עָ ה‪ .‬וַיִּפּ ֹל עַ ל־פָּ נָיו ְ‬
‫יתכן שיהודה מת מקילֵה בזמן שטיפל בשדה שרכש עם כספי הפרס על בגידתו‪ .‬איננו יודעים‬
‫אם ישוע נמסר בידי בוגד שניצל רגע בו לא לווה ישוע בידי קהל‪ ,‬או אם ישוע נתפס מבלי‬
‫שמסרו אותו‪ ,‬והמוות שסבל יהודה הוביל לספקולציה כי הוא היה המוסר‪ .‬עוד במאה השניה‪,‬‬
‫אל הייתה הסכמה באשר לגורלו של יהודה‪ .‬אפולינריס הצעיר‪ ,‬הבישופ של לודיקה קיבל את‬
‫גרסתו של פפיאס‪ 401 ,‬לפיה יהודה נרקב למוות זמן רב בעודו בחיים‪ .‬נמק יכול היה להוביל‬
‫למוות המתואר במעשי השליחים‪ .‬פפיאס בחר את המסורת המילולית הסמכותית ביותר‪,‬‬
‫למרות שככל הנראה היו עוד גרסאות‪ .‬מותו של יהודה כמתואר במתי הינו ככל הנראה‬
‫מיתוס‪ .‬הן פפיאס והן אפולינריס הסכימו על כך‪.‬‬
‫‪F718‬‬
‫‪" 14-27:11‬הַ אַ תָּ ה הוּא מֶ לֶ� הַ יְּהוּדִ ים?' ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ 'אַ ָתּה אָמָ ְר ָתּ‪) ...'.‬וישוע( �א עָ נָהוּ‬
‫אַף־דָּ בָר אֶ חָ ד וַיִּתְ מַ הּ הַ הֶ גְמוֹן עַ ד־מְ א ֹד‪".‬‬
‫פילטוס שופט את ישוע בגין בגידה‪ ,‬ולא בגין פשע דתי‪ ,‬למרות שלמונח מלך יתכן והייתה‬
‫משמעות שונה בעבור כותב הבשורה‪ .‬הסופר של מעשי השליחים סבר שהרומאים לעולם לא‬
‫ירדפו אדם בשל פשע דתי‪ .‬הפרוקונסול גליאו סרב לשמוע את פאולוס והורה ליהודים לטפל‬
‫‪402‬‬
‫בסוגיות אמונה בעצמם‪.‬‬
‫‪F719‬‬
‫בניסיון להיות מציאותי יותר‪ ,‬לוקס מציין כי העלמת מס הייתה האשמה המרכזית‪.‬‬
‫יוחנן ‪ ,18:30‬ישוע מואשם ב"עשיית רע"‪ ,‬מה שהשתווה לאשמת עשיית כשפים על פי‬
‫החוק הרומאי‪ .‬אשמה זו מסתדרת עם המסורת לפיה ישוע למד כישוף במצריים‪ .‬אולם בזמנו‬
‫היו קוסמים רבים ביהודה‪ ,‬ואין כל אזכור לרדיפתם בשום מקום‪.‬‬
‫ישוע מפתיע את פילטוס בשתיקתו‪ ,‬מאחר והשתיקה נודעה כהודאה באשמה‪ .‬עוד יתכן‬
‫כי הסירוב לענות התפרש על ידי פילטוס כבוז‪ ,‬דבר שבגינו היו חיילים רומיים מכים את ישוע‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫או שכותב הבשורה נקרע בין הדרישות השונות שהוצבו בפניו‪ ,‬או שהוא הותיר בבשורה‬
‫אוסף פסוקים ללא כל הרמוניה ביניהם‪ .‬מצד אחד היה על ישוע לדמות את העבד הסובל‬
‫בישעיהו‪ ,‬ששמר על שתיקה‪ 403 .‬מצד שני‪ ,‬היה עליו לומר משהו‪ ,‬בכדי לגלות את טבעו‬
‫האמיתי ברגע השיא‪ .‬ב‪ ,26:63‬ישוע שומר על שתיקה‪ ,‬בהתאם לנבואה‪ .‬אך ב‪ 26:64‬הוא‬
‫מצטט את דניאל לכהן הגדול‪ ,‬ובכך הופך את שתיקתו בפסוק הקודם לחסרת משמעות‪.‬‬
‫פילטוס שאל‪" ,‬האתה הוא מלך היהודים?" וישוע השיב "אתה אמרת‪ ".‬אולם ב‪" 27:14‬ישוע‬
‫לא ענהו‪".‬‬
‫‪F720‬‬
‫הבעיה עולה מחדש בלוקס‪ ,‬כאשר לוקס ‪ 12-23:6‬מתארים דין הדברים בין הורדוס‬
‫לישוע‪ :‬בלוקס ‪ ,23:9‬ישוע "לא ענהו‪".‬‬
‫יוחנן ככל הנראה לא הכיר כלל את נבואת ישעיהו‪ .‬בבשורתו‪ ,‬ישוע מדבר בחופשיות הן‬
‫לכהן הגדול והן לפילטוס‪.‬‬
‫‪" 20-27:15‬ו ְהַ הֶ גְמוֹן הָ י ָה מַ תִּ יר לָעָ ם ְבּכָל־חַ ג אָסִ יר אֶ חָ ד אֵ ת אֲ שֶׁ ר י ֶחְ פָּ צוּ‪ .‬וּבָעֵ ת הַ הִ יא‬
‫הָ י ָה לָהֶ ם אָסִ יר מְ פֻ ְרסָ ם וּשְׁ מוֹ ישוע בַּר־אַ בָּא‪".‬‬
‫מסיבות ברורות‪ ,‬טקסטים מאוחרים יותר השמיטו את שמו הפרטי של בר‪-‬אבא‪ .‬יתכן‬
‫והשם 'בר‪-‬אבא' )בנו של אב( הומצא בכדי להציג את הגנב כאדם רגיל ולא מיוחד‪ ,‬שהיהודים‬
‫אף העדיפו לשחרר כל אדם על פני ישוע‪ .‬עם זאת‪ ,‬בר‪-‬אבא באמת היה שם פופולרי‪.‬‬
‫תמוה כי בזיוף ברור נקרא הגנב בשם הגיבור‪ .‬יתכן ופשעם גם הוא היה זהה‪ :‬בר‪-‬אבא‬
‫נשפט על רצח שביצע בעת מרד בירושלים‪ .‬מלבד הרצח‪ ,‬יתכן מאוד וישוע הואשם באותו‬
‫הדבר‪ -‬הוא חולל מהומה בבית המקדש‪ ,‬וגרש את הסוחרים‪ .‬אולי ישוע בר אבא וישוע הם‬
‫למעשה אותו האדם‪ .‬אם כך‪ ,‬אז התנהגות הקהל מובנת‪ .‬הרי ביום שלפני קרא הקהל לישוע‬
‫"הושע‪-‬נא!" וכעת דרש את שחרורו של בר‪-‬אבא‪.‬‬
‫האירוע אולי התחיל מאגדה שנפוצה כי ישוע )או תאומו בר‪-‬אבא‪ ,‬שיתכן והיה השליח‬
‫תומא‪-‬התאום( ניצל‪ .‬אגדה זו יכלה להתפתח מאוחר יותר לסיפור התחייה מחדש‪ ,‬ולעדויות‬
‫של אנשים שנתקלו בו במקומות שונים‪ -‬כולל בהודו‪ .‬קשה מאוד להבדיל בין מציאות לדמייון‬
‫בבליל הזה‪ .‬מאוחר יותר הוכנס התיאור בחוסר הרמוניה לבשורה‪ ,‬וכך נוצרה ההתנגשות‪:‬‬
‫מבין שני האסירים )ישוע ובר‪-‬אבא(‪ ,‬פילטוס הציע לשחרר אחד‪ ,‬אך בסופו של דבר נצלבו‬
‫שני גנבים לצידו של ישוע‪.‬‬
‫אפשרות נוספת‪ ,‬היא שבטקסט מקורי אחד‪ ,‬ישוע מכונה בשמו‪ .‬ובטקסט אחר הוא‬
‫מכונה בר‪-‬אבא‪ .‬על אף שהיהודים ביקשו לשחרר את בר‪-‬אבא‪ ,‬פילטוס לא הרשה לו ללכת‪.‬‬
‫זה עושה סדר בטקסט הבשורה‪ 404 ,‬בו שני מורדים נצלבים לצידו של ישוע‪ .‬כאשר אף אחד‬
‫לא שוחרר‪ .‬זה עוד מסביר מדוע המועמד היחיד הנוסף לשחרור היה בר‪-‬אבא‪ ,‬בעוד שהיו‬
‫עוד שני אסירים נידונים‪ .‬אף אחד לא דרש מפילטוס לשחרר את אלה‪ ,‬אלא רק את ישוע בר‪-‬‬
‫‪406‬‬
‫אבא מנצרת‪ .‬הסנהדרין לא נהגו לדון יותר מאדםם אחד ביום‪ 405 ,‬וגזר הדין נאכף מיד‪.‬‬
‫פסקי דין יהודים לא הובילו להוצאות להורג מרובות בו זמנית‪ .‬הרומאים לא היו מחזיקים‬
‫מורד שנידון למוות‪ ,‬במעצר ממושך‪ -‬רק בכדי להוציאו להורג ביום חג‪ .‬להיפך‪ ,‬הם הוטרדו‬
‫יותר מכל בהרגעת הרוחות בזמן של אסיפות המוניות‪ .‬אם בית דינו של הנציב הרומאי דן את‬
‫בר‪-‬אבא‪ ,‬אז שחרורו היה חשוב יותר ליהודים‪ ,‬מאחר שמנקודת מבטם‪ ,‬הוא נשפט שלא כדין‪.‬‬
‫‪F721‬‬
‫‪F72‬‬
‫‪F723‬‬
‫אין זה סביר שהקהל רצה בשחרורו של אדם שנידון למוות‪ .‬גם אם בר‪-‬אבא היה מסוג‬
‫הגנבים הפופולאריים כמו רובים הוד‪ ,‬הוא עדיין היווה איום בראש ובראשונה על השלטון‪,‬‬
‫והנציב כלל לא היה מציע לשחרר אדם שכזה‪ .‬המאורע כולו מעניין מאוד ואין ספק שבתחילה‬
‫‪171‬‬
‫הייתה לו חשיבות‪ ,‬אך הוא שונה והושחט מעבר לכל היכר‪ .‬אין כל תיעוד הסטורי למנהג‬
‫שחרור האסירים‪ .‬תוספתו של מאורע דומה בלוקס ‪ 23:17‬מצביעה על זיוף‪.‬‬
‫בלוקס ישנו רמז למקורו האפשרי של הארוע‪ .‬פילטוס מציע מספר פעמים לשחרר את‬
‫ישוע‪ ,‬אולם האספסוף צועק את שמו של בר‪-‬אבא‪ .‬אין כאן אזכור לטקס רומי כלשהו‪ ,‬הקהל‬
‫פשוט מבקש חנינה‪ ,‬כפי שיבקש בכל הזדמנות‪ .‬עורך מאוחר יותר יכול היה להסיק שפילטוס‬
‫שחרר את בר‪-‬אבא בגלל החג‪ ,‬והמציא שמדובר במנהג רומאי‪.‬‬
‫‪ " 27:23‬וַיִּצְעֲ קוּ עוֹד ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'י ִ ָצּלֵב!'"‬
‫סביר כי מי שאמר את הדברים לא היו היהודים בכלל אלא הקהל שנכח בסנהדרין‪.‬‬
‫כולל תלמידי חכמים‪ ,‬הקהל יכול היה בקלות למנות מספר מאוד אנשים‪.‬‬
‫‪407‬‬
‫‪F 724‬‬
‫ההוצאה להורג בגין עבירות דת נעשתה בסקילה‪ .‬הצליבה נשמרה לעבירות פוליטיות‪.‬‬
‫מעניין לראות ‪ ,‬שמרד )כנגד השלטון(‪ ,νεωτερίζειν ,‬התכוונה ספציפית לחדשנות‪ -‬יתכן‪,‬‬
‫שגם לחדשנות דתית‪ ,‬מה שבלבל את כותב הבשורה לשייך את הצליבה לישוע‪.‬‬
‫בשונה מיהודים רגילים‪ ,‬האיסיים סברו כי יש להוציא להורג רק בתליה‪ ,‬והתנגדו לתליית‬
‫הגופה לאחר סקילתה‪ 408 .‬עורך גוי יכול היה להתבלבל בין תלייה וצליבה‪.‬‬
‫‪F725‬‬
‫‪" 27:24‬וַיִּקַּ ח )פילטוס( מַ י ִם וַיּ ְִרחַ ץ אֶ ת־י ָדָ יו לְעֵ ינֵי הָ עָ ם ו ַיּ ֹאמַ ר 'נָקִ י אָנֹכִי מִ דַּ ם הַ צַּדִּ יק הַ זֶּה‬
‫אַ תֶּ ם ְראוּ‪"'.‬‬
‫בחוק היהודי‪ ,‬רחיצת הידיים סימלה היטהרות מרצח של קורבן לא ידוע‪ .‬כאשר נמצאה‬
‫גופה מחוץ לעיר‪ ,‬היה על זקני העיר לשטוף את ידיהם ולהכריז כי לא היה להם יד בדבר‪.‬‬
‫‪409‬‬
‫‪F726‬‬
‫מדוע שפילטוס‪ ,‬שנודע בזלזולו ליהדות‪ ,‬ישתמש בטקס העתיק של הוכחת החפות? הרי‬
‫כלל לא הייתה אמורה להטריד אותו כלל מעורבותו המוסרית או החוקית‪ .‬יהיה זה מגוחך אף‬
‫לנסות ולדמיין את הנציב הרומאי פועל לשכנוע הקהל היהודי‪ .‬אם הוא לא רצה לדון את ישוע‬
‫לצליבה כפושע פוליטי בשל הכרזתו כי הוא מלך היהודים‪ ,‬תמיד הייתה ביכולתו לאפשר‬
‫ליהודים לסקול אותו כפושע דתי‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬הוא לעולם לא היה מבטל את סמכותו ומסתכן‬
‫אל מול הקיסר בגלל ששלח אדם חף מפשע אל מותו‪.‬‬
‫‪" 27:25‬וַיַּעֲ נוּ כָל־הָ עָ ם ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'דָּ מוֹ עָ לֵינוּ ו ְעַ ל־ ָבּנֵינוּ‪"'.‬‬
‫אם "עלינו וילדינו" מתייחס לכל היהודים‪ ,‬כיצד יכלו מאמיניו של ישוע לקבל זאת? אם‬
‫הכוונה היא רק לנוכחים בבית המשפט‪ ,‬אז להוקיע אותם ספציפית‪ ,‬ולא למשל את מי שנכח‬
‫בבית הכהן‪ -‬הינו תמוה‪ .‬יתכן והפיסקה נוספה כדי ליצור הרמוניה בין הבשורה של מתי‬
‫היהודי לבין המוטיב האנטי יהודי המובהק של הנצרות הנוכרית‪.‬‬
‫אם ישוע הגיע כמושיע‪ ,‬מדוע היהודים נידונים למוות? אפילו בשיר שמעון הנבואי של‬
‫ִינוֹת ִל ְפנֵי כָּל־הָ עַ מִּ ים‪ .‬אוֹר לְהָ אִ יר‬
‫ִי־ראוּ עֵ ינַי אֶ ת־י ְשׁוּעָ תֶ �‪ .‬אֲ שֶׁ ר הֲ כ ָ‬
‫לוקס הגוי‪ ,‬אנו מוצאים "כּ ָ‬
‫‪410‬‬
‫עַ‬
‫עֵ ינֵי הַ גּוֹי ִם ו ְתִ פְאֶ ֶרת י ִשְׂ ָראֵ ל מֶּ �‪".‬‬
‫‪F 72‬‬
‫היהודים לעולם לא היו מקללים את ילדיהם כפי שנכתב ב‪ .27:25‬בחיפושו אחר מקורות‪,‬‬
‫דילג הכותב מדברים ‪ 21:6‬בפסוק הקודם‪ ,‬ךדברים ‪" :21:8‬ו ְאַל‪-‬תִּ תֵּ ן דָּ ם נָקִ י‪ ,‬בְּקֶ ֶרב עַ מְּ �‬
‫י ִשְׂ ָראֵ ל; וְנִ ַכּ ֵפּר לָהֶ ם‪ ,‬הַ דָּ ם‪".‬‬
‫‪172‬‬
‫האמירה בנויה על פי הליך הדין היהודי בו אומר השופט לעד‪" ,‬כיצד מאיימין על עדי‬
‫נפשות‪ :‬היו מכניסין אותן‪ ,‬ומאיימין עליהן‪ ,‬שמא תאמרו מאומד‪ ...‬ודיני נפשות‪ ,‬דמו ודם‬
‫זרעותיו תלויים בו עד סוף העולם‪ 411 ".‬כאן זה אומר שעל אף שאנשים ידעו על חפותו של‬
‫ישוע‪ ,‬הם העידו נגדו בכל מקרה‪ .‬היכרותו של הכותב עם הליכי הדין היהודיים יכול לרמז כי‬
‫מאורע המשפט נולד לאחר כתיבת המשנה במאה השלישית לספירה‪.‬‬
‫‪F 728‬‬
‫הרעיון היה רווח‪" :‬וַי ְהִ י כִּי הִ מְ רוּ וְגִדְּ פוּ‪ ,‬וַיְנַעֵ ר )פאולוס( אֶ ת־ ְבּגָדָ יו ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'דִּ מְ כֶם‬
‫‪412‬‬
‫בּ ְָראשֵׁ יכֶם ו ְאָנֹכִי נָקִ י מֵ עַ תָּ ה אֵ ְלכָה־לִּי אֶ ל־הַ גּוֹי ִם‪"'.‬‬
‫‪F 729‬‬
‫‪" 27:26‬ו ְאֵ ת י ֵשׁוּעַ הִ כָּה )פילטוס( בַשׂוֹטִ ים וַיִּמְ ס ֹר אוֹתוֹ לְהִ ָצּלֵב‪".‬‬
‫היהודים דרשו להוציא את ישוע להורג ופילטוס התנגד‪ .‬אולם היהודים לא ביקשו ממנו‬
‫להצליף בישוע‪ .‬אם פילטוס רצה לחוס על חייו‪ ,‬מדוע ציווה גם להכות אותו?‬
‫יתכן ופילטוס דרש להכות את ישוע על כך שסרב לדבר‪ -‬דבר אותו ניתן היה גם להעניש‬
‫במוות‪.‬‬
‫‪ 29-27:28‬מתואר כי החיילים הרומיים "הפְשִׁ יטוּ אוֹתוֹ אֶ ת־ ְבּגָדָ יו‪ ,‬וַיַּעַ טְ פֻ הוּ מְ עִ יל‬
‫שָׁ נִי‪ ,‬וַי ְשָׂ ֲרגוּ קֹצִים וַיַּעֲ שׂוֹּ עֲ טֶ ֶרת ו ַ יָּשִׂ ימוּ עַ ל־ר ֹאשׁוֹ‪ ,‬ו ְקָ נֶה בִּימִ ינוֹ‪".‬‬
‫החיילים הרומיים ביהודה היו יודעים מה לובש מלך מקומי‪ ,‬אולם ישוע הולבש כרומאי‪.‬‬
‫מעיל שני היה לבושם המסורתי של האלים במקדשים היווניים‪ .‬ישעיהו מתאר כי המשיח יגיע‬
‫לבוש "חֲ מוּץ ְבּגָדִ ים מִ ָבּצ ְָרה" – והתייחס למשיח בן‪-‬יוסף הצבאי‪ ,‬לא למשיח בן דוד הרוחני‪,‬‬
‫אותו ייצג לכאורה ישוע‪ .‬החיילים לא הכירו את ישעיהו‪.‬‬
‫אין זה פשוט לשזור כתר מקוצים‪ -‬מדובר בשיח קוצני וקשה‪ .‬קשה להאמין שלחיילים היו‬
‫את הכישורים האומנותיים לדבר‪ .‬מה גם שפצעיו של ישוע מהכתר היו צריכים להיות הרבה‬
‫פחות חמורים מאלה שעל ידיו של החייל השוזר‪ .‬אם סיפור הצליבה והתחייה הוא המצאה‬
‫גנוסטית‪ ,‬אז ניתן למוצא בו הגיון‪ .‬בטקסי המסתורין‪ ,‬הנחנך עונד כתר צמחים לראשו‪,‬‬
‫והעלים בולטים החוצה כקרני השמש‪ 119 413 .‬העלים מדמים את כתר הקוצים‪.‬‬
‫‪F730‬‬
‫‪F18‬‬
‫טקיטוס מזכיר )בין אם זה נכון או לא( שהכהנים הגדולים היהודים לבשו זר צמחים‪.‬‬
‫דיוניסוס גם הוא ענד זר שכזה‪ .‬המנצחים במשחקים האולימפיים ענדו זר עלי זית‪.‬‬
‫לוקס ‪ " 22:64‬וַי ֶחֱ פוּ אֶ ת־ר ֹאשׁוֹ וַיַּכֻּהוּ עַ ל־פָּ נָיו וַיִּשְׁ אָלֻהוּ לֵאמ ֹר 'הִ נָּבֵא מִ י הוּא הַ מַּ כֶּה‬
‫אוֹתָ �‪ "'.‬ליהודים היה מנהג שכזה‪ 414 .‬כותב הבשורה לא יכול היה לדעת מה ארע‪ ,‬מאחר‬
‫שכל המשפט התנהל מאחורי דלתיים סגורות‪ .‬טקס בו מכה האדון את הנחנך אכן היה חלק‬
‫מהחניכה המיסטית‪ .‬הטקס יכול להעיד על אמון‪ ,‬צייתנות‪ ,‬שפלות ודחיית החומר‪ .‬תהליך‬
‫מעין זה יכול להעיד מדוע לבש ישוע בגד טקסי‪ ,‬כתר צמחי‪ ,‬והחזיק בקנה סוף בזמן שהוכה‪.‬‬
‫‪F731‬‬
‫יתכן והטקס גם הוא הסיבה לכך שישוע הגיע לירושלים רכוב על שני חמורים‪ .‬נעשה‬
‫שימוש רב בחמור בטקסים מיסטיים‪ ,‬והיו שייחסו לו תכונות אלוהיות‪ .‬אולם במרבית המקרים‬
‫יוחס החמור דווקא לשטן‪ .‬רכיבה על חמור יכולה לסמל התעלות על השטן‪ ,‬ולכן היה לדבר‬
‫משמעות טקסית‪.‬‬
‫‪ 119‬יצחק מוזסון הציע את אותה האטימולוגיה‪ ,‬כאשר טען המילה כתר באנגלית )‪ (crown‬שורשה‬
‫מהמילה העברית "קרן"‪ ,‬כדוגמת קרן אור‪ .‬הסברה שמקור המילה בשורש ההודו‪-‬אירופאי "קר" –‬
‫לכופף‪ ,‬הינה חלשה יותר‪ ,‬מאחר והכתר הוא מאפיין של מלכים‪ ,‬המתוארים רבות כגילומן הארצי של‬
‫אל השמש‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫המשיח יכול היה להידחות בידי העולם כדוגמת החוכמה‪ ,‬ועדיין לעזוב בכבוד‪ .‬אולם אין‬
‫זה יתכן שסופו יהיה בהוצאה להורג משפילה‪ .‬יוסטינוס מרטיר‪ ,‬כותב הספר דיאלוג עם‬
‫טריפו ‪ ,120‬מציג דיון בינו לבין עמיתו היהודי‪ ,‬שמטרתו לשמש הוכחה שהנצרות נעלה על‬
‫היהדות‪ .‬אולם גם בספר זה אינו מצליח יוסטינוס להוציא מטריפו הודאה בכך שייתכן מצב בו‬
‫ייצלב המשיח‪.‬‬
‫‪F19‬‬
‫חיקוי מוות מביש עלול גם הוא להיות חלק מתהליך החניכה‪ .‬ככל הנראה שהיה תיעוד‬
‫לחניכתו המיסטית של ישוע‪ ,‬מותו‪ ,‬וחזרתו לחיים‪ ,‬בדומה למסורות שסבבו סביב המיתוסים‬
‫היווניים‪ .‬אולם המהות המקורית אבדה ברגע שהתחילו להתייחס לסיפור כפשוטו‪ .‬זהו ככל‬
‫הנראה מקור סיפור הצליבה‪.‬‬
‫"מותו" של ישוע היה למעשה חוויה רוחנית‪ ,‬אותה הציע פאולוס לנוצרים אחרים‪ ,‬ולא‬
‫היה מדובר במאורע אמיתי‪ .‬אולם הן פאולוס ופטרוס תיארו את העינויים והמוות על העץ‪.‬‬
‫ככל הנראה שעד לזמנם‪ ,‬הסיפור כבר פורש מילולית‪ ,‬על אף שהתוכן המיסטי הראשוני טרם‬
‫נשכח‪.‬‬
‫בהקשר זה הקימה לתחייה אף היא הופכת להגיונית‪ .‬מיתוסים מצריים עתיקים גם הם‬
‫כללו מוות מטאפורי‪ ,‬קבורה בסרקופג‪ ,‬ועזיבתו לאחר זמן מה‪ .‬הנחנכים בילו יומיים‪-‬שלושה‬
‫בתוך הסרקופג כפי שבילה ישוע במערה‪.‬‬
‫‪" 33-27:32‬ו ַיֶּאֶ נְסוּ א ֹת )שמעון הקוריני ֹ( לָשֵׂ את לוֹ אֶ ת־צְלוּבוֹ‪3 .‬ו ַ יָּב ֹאוּ אֶ ל־הַ מָּ קוֹם‬
‫הַ נִּקְ ָרא ָגּ ְל ָגּלְתָּ א הוּא מְ קוֹם ֻגּלְגֹּלֶת ‪"...‬‬
‫אם הגלגלתא הייתה מקום קבוע להוצאה להורג של גנבים‪ ,‬אז לא היה כל צורך לסחוב‬
‫לשם את הצלב‪ ,‬שכבר היה שם קבוע‪ 121 .‬התיאור כאן ריאליסטי יותר מיוחנן‪ ,‬שם ישוע נושא‬
‫את הצלב בעצמו‪ .‬על אף שנטען שכך היה המנהג‪ ,‬אינני מבין כיצד ניתן לשכנע אדם שנידון‬
‫למוות לסחוב את הצלב בנוסף על הכל‪ .‬על הצלב היה בגובה של ‪ 2‬מטרים לפחות‪ ,‬שמא‬
‫ייגעו רגלי האסיר ברצפה‪ .‬מרבית הצלבים התארכו בין ‪ 2.5‬ל‪ 3 -‬מטרים‪ ,‬מה שהפך את‬
‫נשיאתם לבלתי אפשרית אלא בגב כפוך לחלוטין‪ .‬הליכה ברחובותיה הצרים של ירושלים‬
‫בתנוחה זו‪ ,‬עם משא כה כבד על גופך‪ ,‬מהווה אתגר אפילו לצליינים הנוצרים הנחושים‬
‫ביותר‪ -‬שמגיעים לירושלים בכדי לחקות את מסעו האחרון של ישוע‪ .‬ישוע המוכה והגווע‬
‫ברעב לא היה מסוגל לעשות זאת‪.‬‬
‫‪F 120‬‬
‫אולי הנידון נשא לא צלב‪ ,‬כי אם רק את הקורה אליה מוסמרו ידיו‪ .‬זה מטיל ספק‬
‫בפציעותיו המדווחות של ישוע‪ ,‬בהן נגע תומא המפקפק‪ .‬עם זאת‪ ,‬דבר זה גם הוא בלתי‬
‫סביר‪ ,‬מכיוון שעל הקורה להיות לפחות באורך של ‪ 2.5‬מטרים‪ ,‬מה ששולל את האפשרות‬
‫להתהלך עימה בסמטאותיה הצרות של ירושלים העתיקה‪ .‬אם הסנהדרין הם שדנו את ישוע‪,‬‬
‫‪415‬‬
‫היה עליו למות בתלייה‪ ,‬עם ידיו קשורות אחת לשנייה‪.‬‬
‫‪F732‬‬
‫פושעים היו מוצאים להורג במקום בו ביצעו את פשעם‪ 416 ,‬כך שעל ישוע היה להיתלות‬
‫בגליל‪ ,‬על אף שבמקרים מסוימים היו מביאים את הנידונים למוות לירושלים לשם ביצוע‬
‫‪417‬‬
‫הגזרה בערב חג‪.‬‬
‫‪F73‬‬
‫‪F734‬‬
‫‪120‬מלבד הטקסט‪ ,‬אפילו הכותרת עצמה מעידה על זיוף‪ :‬דיאלוג עם‪ ,‬ולא ‪ -‬נגד טריפו‪ ,‬שיהווה‬
‫כותרת מתאימה בהרבה לטקסט תוכחה‪.‬‬
‫‪121‬אלא אם כן היו הצלבים נגנבים לאחר כל הוצאה להורג כעץ יקר ערך‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫אולי הסופר הנוצרי הכיר את המסורת האיסיית הפופולארית‪ ,‬שאדם נקבר בגולגלתא‪.‬‬
‫עד הזמן בו נכתבו הבשורות‪ ,‬פאולוס כבר ביסס את המסורת לפיה ישוע היה דמוי האדם‬
‫הראשון‪.‬‬
‫מץ מָ סוּ� ִבּ ְ‬
‫‪" 27:34‬וַיִּתְּ נוּ־לוֹ לִשְׁ תּוֹת ח ֹ ֶ‬
‫מרוֹרוֹת‪".‬‬
‫מרקוס ‪" 15:23‬וַיִּתְּ נוּ־לוֹ לִשְׁ תּוֹת יַיִן מָ סוּ� ְבּמ ֹר‪".‬‬
‫היהודים האמינו כי יש לעשות את ההוצאה להורג הומאנית ככל הניתן‪ " .‬היוצא ליהרג‬
‫משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו‪ 418 ".‬הרומאים‪ ,‬עם זאת‪ ,‬נתנו יין‬
‫לנידון בכדי למנוע מוות מיידי שנגרם כתוצאה מכאב והלם‪ .‬קורבנותהים נותרו חיים לפעמים‬
‫ימים שלמים‪ ,‬ואף שבועות אם נעשה שימוש בחבלים במקום במסמרים‪ .‬העובדה שישוע סרב‬
‫לשתות מעידה כי הוא העדיף למות מהר‪ .‬עוד יתכן כי ישוע אכן היה נוצרי‪ ,‬בכוונה שהיה נזיר‬
‫יהודי שנמנע משתיית אלכוהול‪.‬‬
‫‪F735‬‬
‫מרקוס משקף מסורת יהודית‪ .‬העורך של מתי החליף את המור היקר במרורות‪ .‬היהודים‬
‫צמו בערב החג‪ ,‬ולא היו נושאים עימן מזון‪ .‬יוחנן מציין כי חייל רומאי הביא את היין‪.‬‬
‫הנוצרים מניחים בשגגה כי ישוע חווה את המוות הכואב ביותר‪ .‬הצליבה הייתה דרך‬
‫מקובלת להוצאה להורג ברומא‪ ,‬ולא נחשבה לאכזריות יוצאת דופן‪ .‬באסיה נהגו לעשות‬
‫דברים גרועים בהרבה‪ .‬מאוחר יותר עלו הנוצרים רבות על הרומאים באכזריותם‪ .‬העם‬
‫היחידי שראה בצליבה את העונש האכזרי ביותר היו היוונים‪ ,‬שהם היו כותבי הבשורה‬
‫המקורית‪ ,‬ומתחילי המסורת של ישוע‪ .‬סבלו של ישוע אינו תואם את המונותיאיזם‪ .‬אם ישוע‬
‫הוא חלק מאלוהים‪ ,‬הוא אינו יכול לחוות רגשות כתוצאה מהשפעה חיצונית‪ .‬הדוסטיסטים‬
‫טענו כי ישוע רק העמיד פנים כי הוא סובל‪ .‬על להתמודד עם בעיה ברורה זו‪ ,‬הנוצרים‬
‫טוענים כי ישוע התנער מאלוהותו עם בואו לעולם‪ .‬טרם נשמעה תשובה מנצחת לשאלה‪-‬‬
‫כיצד יכול אל‪ ,‬דמות מופשטת מטבעה‪ ,‬להפוך לגשמי ולהתנתק מאלוהותו‪ ,‬ובו בזמן לשמור‬
‫עליה‪.‬‬
‫ההקבלה שאוהבים נוצרים לעשות עם תהילים ‪ 69:22‬הינה כפויה‪ " :‬וַיִּתְּ נוּ ְבּבָרוּתִ י ר ֹאשׁ;‬
‫ו ְ ִלצְמָ אִ י‪ ,‬יַשְׁ קוּנִי ח ֹמֶ ץ‪ ".‬אף אחד לא נתן לישוע מזון‪ ,‬מורעל או רגיל‪ .‬הכותב מתייחס לחלק‬
‫אחד מהנבואה ומתעלם מהשני‪ .‬תהילים ‪ 69‬אינו מתאים כלל לישוע האלוהי שנוצרים רוצים‬
‫לדמיין‪:‬‬
‫" אַ תָּ ה י ָדַ עְ תָּ ‪--‬חֶ ְרפָּ תִ י וּבָשְׁ תִּ י‪ ,‬וּ ְכלִמָּ תִ י‪ ".‬אילו חטאים ביצע ישוע?‬
‫" אַל‪-‬י ֵב ֹשׁוּ בִי‪ ,‬קֹו ֶי�‪ ".‬אולם ישוע לא בייש את ה' בצליבתו‪ ,‬אלא לכאורה הילל אותו‪.‬‬
‫" מוּזָר‪ ,‬הָ י ִיתִ י לְאֶ חָ י‪ ".‬פאולוס לימד כי הנוצרים הם בני ישראל החדשים‪ ,‬ולכאורה אחיו‬
‫של ישוע‪.‬‬
‫" ו ָאֶ ְבכֶּה בַצּוֹם נַ ְפשִׁ י; ו ַתְּ הִ י לַחֲ ָרפוֹת לִי‪ ".‬אף אחד לא לעג או הביא חרפה על ישוע בזמן‬
‫שהוא צם בגת שמנים‪ .‬מה גם שישוע התנגד לצומות אמיתיים‪.‬‬
‫"אַל‪-‬תִּ ְבלָעֵ נִי מְ צוּלָה; ו ְאַל‪-‬תֶּ אְ טַ ר‪-‬עָ לַי בְּאֵ ר פִּיהָ ‪ ".‬ישוע האמין שהוא יחיה לנצח‪ ,‬והבטיח‬
‫לסנהדרין שהם יראו אותו לצידו של ה'‪ .‬בהיותו אלוהי‪ ,‬הוא לעולם לא היה חושש מפני גירוש‬
‫לעולם התחתון‪.‬‬
‫‪175‬‬
‫" ו ְאַל‪-‬תַּ סְ תֵּ ר פָּ נֶי�‪ ,‬מֵ עַ בְדֶּ �‪ ".‬אם ישוע באמת היה אלוהי‪ ,‬הוא תמיד היה רואה את פני ה'‪.‬‬
‫" י ְהִ י‪-‬שֻׁ לְחָ נָם ִל ְפנֵיהֶ ם לְפָ ח; וְלִשְׁ לוֹמִ ים לְמוֹקֵ שׁ‪ ".‬ישוע הטיף לאהבת האויב‪.‬‬
‫אם תהילים ‪ 69‬מכיל נבואה אודות הסבל שחווה ישוע‪ ,‬הסיקו כי מטרתו לבטח לא הייתה‬
‫"לגאול את האנושות בצליבתו"‪ ,‬וכי הוא עשה כל שבכוחו בכדי להימלט מגורלו המר‪.‬‬
‫גוֹרל‪".‬‬
‫‪" 27:35‬וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר ָצלְבוּ אוֹתוֹ וַי ְחַ לְּקוּ אֶ ת־ ְבּגָדָ יו לָהֶ ם וַיַּפִּלוּ ָ‬
‫החיילים לא היו יכולים לחלק ביניהם את החולצה ללא התפרים‪ 122 .‬כהנים נהגו ללבוש‬
‫בגדים שכאלה בזמן טקסים‪ ,‬אך אלה היו נראים מוזר על ישוע המטיף העני בטקסי ההטבלה‬
‫האיסיים והגנוסטיים הנחנך נהג ללבוש חולצה יקרה ללא תפרים‪.‬‬
‫‪F 12‬‬
‫הבד היה כה חשוב‪ ,‬עד שלאחר שהחיילים לקחו חתיכות ממנו‪ ,‬תלמידיו של ישוע מצאו‬
‫חתיכה נותרת ועטפו אותו בה בעת הקבורה‪ .‬מאחר ובזמנו היה טקס הקבורה לעשירים‬
‫בלבד‪ -‬וישע נקבר בידי אדם עשיר‪ -‬בד זה נראה תמוה‪ .‬אולם לבגד הפשתן יש חשיבות‬
‫‪419‬‬
‫גדולה ביהדות‪ :‬זהו בגדו של בר‪-‬נש‪ ,‬בן האדם‪.‬‬
‫‪F 736‬‬
‫אם משפחתו של ישוע נכחה‪ 420 ,‬הם היו לוקחים את בגדיו‪ ,‬ולא החיילים‪ .‬יוחנן‪ ,‬אשר כן‬
‫כולל את קרובי המשפחה בסצינה‪ ,‬ככל הנראה שלא הכיר את המנהג‪.‬‬
‫‪F73‬‬
‫גוֹרל‪ ".‬ישנן גרסאות‬
‫בהשאלה מתהילים ‪" – 22:19‬י ְחַ לְּקוּ ְבגָדַ י לָהֶ ם; ו ְעַ ל‪-‬לְבוּשִׁ י‪ ,‬י ַפִּ ילוּ ָ‬
‫שמוסיפות "לְמַ לּאת אֵ ת אֲ שֶׁ ר־נֶאֱ מַ ר בְּפִי הַ נָּבִיא‪".‬‬
‫הפניה נוספת לתהילים ‪" ,22‬כָּאֲ ִרי‪ ,‬י ָדַ י ו ְַר ְגלָי‪ ".‬גרסאות נוצריות של התורה החליפו פסוק‬
‫זה ב"מחוררות ידי ורגלי" על מנת שיתאים לנבואה‪.‬‬
‫במאמץ לבסס הקבלה עם ‪ ,27:34‬הנוצרים עיוותו את תהילים ‪ " :22:16‬יָבֵשׁ כַּחֶ ֶרשׂ‪,‬‬
‫כּ ֹחִ י‪ ,‬וּלְשׁוֹנִי‪ ,‬מֻ דְ בָּק מַ לְקוֹחָ י‪ ".‬בגירסא הנוצרית נכתב "יבש כחרש פי‪ ",‬על מנת לעשות את‬
‫ההקבלה לחומץ שהוצע לישוע הצמא‪.‬‬
‫תהילים ‪ 22‬אינו מתאים לישוע‪:‬‬
‫"אֱ �הַ י‪--‬אֶ קְ ָרא יוֹמָ ם‪ ,‬ו ְ�א ַתעֲ נֶה; ו ְ ַליְלָה‪ ,‬ו ְ�א‪-‬דֻ מִ יָּה לִי‪ ".‬האם ישוע מעולם לא דיבר עם ה'?‬
‫" בְּ�‪ ,‬בָּטְ חוּ אֲ ב ֹתֵ ינוּ; בָּטְ חוּ‪ ,‬ו ַתְּ פַ לְּטֵ מוֹ‪ ".‬האם ישוע חשב כי ה' פלט אותו?‬
‫" ו ְאַ תָּ ה קָ דוֹשׁ‪ ,‬יוֹשֵׁ ב‪ ,‬תְּ הִ לּוֹת י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ".‬שפה זו אינו מתאימה לאספסוף שעתה עומד‬
‫להרוג מושיע‪.‬‬
‫" ו ְאָנֹכִי תוֹלַעַ ת ו ְ�א‪-‬אִ ישׁ; חֶ ְרפַּ ת אָדָ ם‪ ,‬וּבְזוּי עָ ם‪ ".‬בשיא משימתו‪ ,‬האם החשיב עצמו ישוע‬
‫כנחות לבני אדם?‬
‫‪122‬היה בזמנו מנהג לחלק את בגדיו של אדון עשיר בין עבדיו‪ ,‬אפילו בקריעה‪ ,‬מאחר ובדים יקרים היו‬
‫בעלי ערך כספי רב‪ .‬יש עדויות למנהג זה אף בימי הביניים‪ .‬כותב הביוגרפיה של מרקו פולו‪ ,‬ג'ון‬
‫בפטיסט רמוסו‪ ,‬מתעד כי עם חזרתו של פולו‪ ,‬נערך משתה בו "הורידו את בגדיו‪ ...‬ועל פי הוראותיו‬
‫הם נחתכו וחולקו בין המשרתים‪".‬‬
‫‪176‬‬
‫" עָ לֶי�‪ ,‬הָ שְׁ ַלכְתִּ י מֵ ָרחֶ ם; מִ בֶּטֶ ן אִ מִּ י‪ ,‬אֵ לִי אָ תָּ ה‪ ".‬ולפני זה? ישוע האלוהי אמור להיות‬
‫נצחי‪.‬‬
‫" כִּי סְ בָבוּנִי‪ְ ,‬כּ ָלבִים‪ .‬עֲ דַ ת מְ ֵרעִ ים‪ ,‬הִ קִּ יפוּנִי‪ ".‬מדוע שמישהו ייתן את חייב בכדי להציל את‬
‫הכלבים היהודים הרעים?‬
‫אַרי ֵה‪ ...‬אֲ סַ ְפּ ָרה שִׁ מְ � לְאֶ חָ י; בְּתוֹ� קָ הָ ל אֲ הַ ְל ֶל ָךּ‪ ".‬ישוע לא רצה להיות‬
‫" הוֹשִׁ יעֵ נִי‪ ,‬מִ פִּי ְ‬
‫מוצע כקורבן והבטיח להלל את ה' בחייו‪.‬‬
‫‪" 27:37‬ו ַ יָּשִׂ ימוּ אֶ ת־דְּ בַר אַ שְׁ מָ תוֹ מִ מַּ עַ ל לְר ֹאשׁוֹ וַיִּכְתְּ בוּ 'זֶה הוּא י ֵשׁוּעַ מֶ לֶ� הַ יְּהוּדִ ים‪"'.‬‬
‫הסנהדרין שמעו מספר האשמות‪ ,‬כולל איום להחריב את בית המקדש‪ ,‬ואת ישוע מכנה‬
‫עצמו בן האלוהים‪ 421 .‬אולם כעת נראה שפילטוס שפט את ישוע בגין עבירה שונה לחלוטין‪,‬‬
‫ללא קשר להאשמות הסנהדרין ‪ -‬שנעלמו כאשר שולבו טקסטים שונים יחדיו‪ .‬מאחר ופסיקת‬
‫הסנהדרין התבררה כלא רלוונטית בסופו של דבר‪ ,‬ליהודים לא היה כל חלק בהוצאתו להורג‬
‫של ישוע‪.‬‬
‫‪F738‬‬
‫‪" 27:38‬וַיִּ ָצּלְבוּ אִ תּוֹ שְׁ נֵי פָ ִריצִים אֶ חָ ד מִ ימִ ינוֹ ו ְאֶ חָ ד מִ שְּׂ מ ֹאלוֹ‪".‬‬
‫הנוצרים תרגמו את ישעינו לא נכון‪ .‬במקור "וַיִּתֵּ ן אֶ ת‪ְ -‬רשָׁ עִ ים קִ בְרוֹ‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬עָ שִׁ יר בְּמ ָֹתיו‬
‫)ישעיהו ‪ ,"(53:9‬מרמז כי מקום קבורתו של ישוע אינו על אדמה ציבורית )כנדרש בחוק וכפי‬
‫שמוזכר ב‪ ,(27:7‬אלא בחלקתו של אדם עשיר בשם יוסף‪ 422 .‬אולם ישעיהו אומר "ויתן‪,"...‬‬
‫ולא "הם עשו את קברו‪"....‬‬
‫‪F739‬‬
‫‪" 40-27:39‬ו ְהָ עֹב ְִרים גִּדְּ פוּ אוֹתוֹ ו ַ ָיּנִיעוּ אֶ ת־ר ֹאשָׁ ם‪ .‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'אַ ָתּה הַ ה ֵֹרס אֶ ת־־הַ הֵ יכָל‬
‫וּבֹנֵהוּ בִּשְׁ �שֶׁ ת י ָמִ ים הוֹשַׁ ע ְלנַפְשֶׁ �‪ .‬ו ְאִ ם בֶּן־הָ אֱ �הִ ים אַ תָּ ה ְרדָ ה מִ ן־הַ צְּלוּב‪"'.‬‬
‫לו היה יורד ישוע מין הצלב‪ ,‬היו היהודים מקבלים אותו כמשיח‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אין זה סביר‬
‫שקהלים של אנשים חלפו ליד מקום צליבתו בשישי בצהרים‪ ,‬בעיקר בערב הפסח‪.‬‬
‫אפולוגטיקנים מסבירים כי לישוע הייתה מטלה שונה‪ :‬להמיר את דתם של אנשים למראה‬
‫ייסוריו‪ .‬אולם נס בגיבוי עדותם של הרומאים הינו בכל זאת סיבה טובה יותר לעשות זאת‪.‬‬
‫ַם־ראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים עִ ם־הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ זְּקֵ נִים לֵאמ ֹר‪' ,‬אֶ ת־אֲ חֵ ִרים‬
‫‪" 42-27:41‬וְכֵן הִ לְעִ יגוּ גּ ָ‬
‫הוֹשִׁ יעַ ‪ ,‬וּלְעַ צְמוֹ �א יוּכַל לְהוֹשִׁ יעַ ‪"'.‬‬
‫הכהנים לעולם לא היו מתקרבים למקום הוצאה להורג‪ ,‬מאחר והחג הצריך מהם להיות‬
‫טהורים ועצמם נוכחותם במקום שכזה העביר בהם טומאה‪ .‬מדוע שסופרים וזקנים יחכו‬
‫למותו של ישוע?‬
‫הזקנים כאן מדברים רק על הושעה‪ ,‬דוקטרינה שכמעט ואינה קיימת במתי‪ .‬ניתן לתארך‬
‫את הפסוק לתקופה מאוחרת בה הרעיון של ישוע שיבוא ויגאל את האנושות במהרה הפך‬
‫למרכזי לדת הנוצרית‪.‬‬
‫‪ " 27:42‬אִ ם מֶ לֶ� י ִשְׂ ָראֵ ל הוּא‪ ,‬י ֵֶרד־נָא עַ תָּ ה מִ ן־הַ צְּלוּב וְנַאֲ מִ ין בּוֹ‪".‬‬
‫אם ישוע בא להציל את האנושות‪ ,‬מדוע הוא לא שיכנע אנשים בהפגנת כוחותיו?‬
‫‪ " 27:43‬בָּטַ ח בֵּא�הִ ים‪ ,‬עַ תָּ ה י ְפַ לְּטֵ הוּ‪ ,‬אִ ם־חָ פֵץ בּוֹ‪".‬‬
‫‪177‬‬
‫הביטוי "בטח באלוהים" מציב את ישוע מנגד לדובר‪ ,‬מה שלא יכול להיות מאחר ומדובר‬
‫בכהנים שגם הם בוטחים באלוהים‪.‬‬
‫אָרץ מִ ן הַ שָׁ עָ ה הַ שִׁ שִׁ ית עַ ד הַ שָׁ עָ ה הַ תְּ שִׁ יעִ ית‪".‬‬
‫‪ " 27:45‬וַי ְהִ י ח ֹשֶׁ � עַ ל־כָּל־הָ ֶ‬
‫הכותב מנסה לשייך את המאורע לנבואה‪ " :‬ו ְהָ י ָה בַּיּוֹם הַ הוּא‪ ,‬נְאֻ ם אֲ דֹנָי י ְהו ִה‪ ,‬ו ְהֵ בֵאתִ י‬
‫ָאָרץ‪ ,‬בְּיוֹם אוֹר‪ 423 ".‬עמוס דיבר על השומרון ‪ ,424‬ולא על ישוע‪.‬‬
‫הַ שֶּׁ מֶ שׁ‪ַ ,‬בּצָּהֳ ָרי ִם; ו ְהַ חֲ שַׁ כְתִּ י ל ֶ‬
‫הכותב מפרש את הדימוי של שמש מוחשכת‪ ,‬שאיננה אלא אלגוריה לחורבן קרב‪ -‬באופן‬
‫מילולי‪.‬‬
‫‪F 740‬‬
‫‪F741‬‬
‫יואל ‪ " 2:10‬לְפָ נָיו ָר ְגזָה אֶ ֶרץ‪ָ ,‬רעֲ שׁוּ שָׁ מָ י ִם; שֶׁ מֶ שׁ וְי ֵָרחַ קָ דָ רוּ‪ ,‬ו ְכוֹ ָכבִים אָסְ פוּ נָגְהָ ם‪ ...‬כִּי‪-‬‬
‫ְנוֹרא מְ א ֹד‪ ,‬וּמִ י יְכִילֶנּוּ‪ ".‬הירח נהיה כהה בזמן ליקוי חמה‪ .‬בערב הראשון‬
‫גָדוֹל יוֹם‪-‬י ְהוָה ו ָ‬
‫לאפריל )ככל הנראה י"ד בניסן(‪ ,‬בשנת ‪ 33‬לספירה‪ ,‬אירע ליקוי ירח חלקי מעל ירושלים‪.‬‬
‫מאחר והליקוי ארע ביום חג ונראה בידי רבים‪ ,‬המאורע יכול בהחלט להזכיר את נבואת יואל‪.‬‬
‫איגרת פילטוס הפסאודואפיגרפית גם היא מזכירה את הירח קודר‪ ,‬מה שיכול להעיד על ליקוי‬
‫ירח‪.‬‬
‫ליקוי אינו עורך שלוש שעות‪ .‬ליקוי מלא אורך לא יותר משלוש דקות‪ .‬מה גם‪ ,‬שערב‬
‫הפסח מתרחש בראש חודש ‪ ,425‬בעוד שליקוי ירח מצריך ירח מלא‪ .‬ליקוי ירח‪ ,‬כמתואר‪ ,‬יכול‬
‫להרחש בסוכות‪ .‬ליקוי חמה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬יכול להרחש בראש חודש‪ ,‬כלומר בפסח‪.‬‬
‫‪F 742‬‬
‫הזמנים המתורגמים כאחר הצהריים ושלוש בצהריים‪ ,‬המוזכרים בבשורה‪ ,‬יכולים‬
‫בהחלט להיות תאריך אחר‪ ,‬כדוגמת שש או תשע‪ ,‬על פי שעון השמש‪ .‬רק האיסיים והנוצרים‬
‫עשו בו שימוש )סימן נוסף לשיוך בין שתי הקבוצות( והתחילו את היום בזריחה‪ ,‬שש בבוקר‬
‫לפי השעון המודרני‪ .‬יהודים אחרים התחילו את הספירה מהערב שלפני‪.‬‬
‫ָל־ראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים‬
‫‪" 27:1‬משפטו של ישוע התחיל בבוקר עם "וַי ְהִ י ִלפְנוֹת הַ בּ ֹקֶ ר וַיִּוָּעֲ צוּ כּ ָ‬
‫וְזִקְ נֵי הָ עָ ם עַ ל־י ֵשׁוּעַ ‪ ".‬אלה לא היו מתאספים לפני שבע בבוקר‪.‬‬
‫‪ 27:2‬ישוע נמסר לפילטוס‪ .‬על פי התלמוד‪ ,‬ההליכים ארכו מספר שעות‪ ,‬אם לא יומיים‪-‬‬
‫מה שהיה הסטנדרט‪ .‬גם אם נאמין לבשורה ולכתוב אודות משפט בזק בידי הסנהדרין‪ ,‬ישוע‬
‫עדיין לא היה יכול להופיע בפני פילטוס לפני ‪ 9‬בבוקר‪.‬‬
‫‪ 27:11‬משפטו של פילטוס‪.‬‬
‫‪ 27:20‬העם מתאסף‪.‬‬
‫‪ 27:22‬פילטוס נואם מול היהודים בסביבות ‪ 11‬בבוקר‪.‬‬
‫‪ 27:26‬החיילים מצליפים בישוע‪.‬‬
‫‪ 27:27‬כלל הנוכחים בבית המשפט מכים בישוע ולועגים לו לזמן מה‪ -‬עד לצהריים‪.‬‬
‫‪ 27:32‬שמעון הקוריני גורר את הצלב הכבד במעלה הגבעה ברחובותיה הצרים של‬
‫ירושלים‪ ,‬למשך לפחות שעתיים‪ ,‬ולאחר מכן מורם הצלב בסביבות ‪.15:00‬‬
‫‪ 27:38‬ישוע היה על הצלב לזמן מה לפני רדת החשיכה‪ -‬בסביבות ‪ ,16:00‬ולא באמצע‬
‫היום‪ .‬לא היו מוציאים את ישוע להורג כה מאוחר מכיוון שאסור היה להרגו עם כניסת החג‪.‬‬
‫‪178‬‬
‫אפילו הרומאים נמנעו מלהתריס נגד היהודים ולחלל מצוות במתכוון בחגים‪ ,‬בכדי להמנע‬
‫מבעיות מול ההמון‪.‬‬
‫התיאור בלוקס הוא אף גרוע מכך‪ .‬ישוע הובא בפני פילטוס‪ ,‬אשר שלח אותו להורדוס‬
‫בצד השני של העיר‪ ,‬שבתורו החזיר אותו לפילטוס‪ .‬משם המשיך ישוע לגלגלתא‪ ,‬מחוץ‬
‫לחומות העיר‪ .‬כנראה שלוקס לא ידע דבר על מיקום האתרים בירושלים‪ ,‬ולא לקח בחשבון‬
‫שהמגש עם הורדוס יהרוס את כל הכרונולוגיה‪.‬‬
‫הכרונולוגיה עובדת ללא משפט הסנהדרין‪ .‬הרומאים החלו את יומם עם ארוחת בוקר ב‪-‬‬
‫‪ .5:00‬אם פילטוס התעורר מוקדם‪ ,‬הוא יכול היה לפתוח את המשפט ב‪.6:00‬‬
‫בניגוד למסורת הנוצרית‪ ,‬אם ישוע באמת היה מנהיג עממי פופולארי לפחות כמו יהודה‬
‫הגלילי‪ ,‬אז היהודים היו מתחננים לשחרורו‪ .‬במקרה שכזה‪ ,‬פילטוס היה דורש משפט‬
‫בזק ‪ ,123‬שהיה מסתיים עד השעה שבע בבוקר‪ ,‬ועד עשר ישוע היה נצלב‪.‬‬
‫‪F 12‬‬
‫‪ " 27:46‬וּכְעֵ ת הַ שָׁ עָ ה הַ תְּ שִׁ יעִ ית‪ ,‬וַיִּ זְעַ ק י ֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל 'אֵ לִי אֵ לִי לְמָ ה שְׁ בַקְ ָתּנִי? אֵ לִי אֵ לִי‬
‫לָמָ ה עֲ ַזבְתָּ נִי?'"‬
‫אם ישוע הגשים את משימתו בדרך הקרבה עצמית וקימה לתחייה‪ ,‬אז ה' היה שם עימו‪.‬‬
‫האם הוא פחד שלא יקום מהמתים? מה גם‪ ,‬שאם ישוע מהווה חלק מה'‪,‬כיצד הוא יכול‬
‫לפנות לעצמו? רעיון השילוש הקדוש טרם הומצא‪.‬‬
‫ְתּנִי?" האם ישוע לא ציפה להיצלב? האם הוא חשב שברגע האחרון‬
‫" אֵ לִי אֵ לִי לָמָ ה עֲ ַזב ָ‬
‫הוא יינצל בהתערבות אלוהית? הטקסט חייב להיות קדום‪ ,‬מכיוון שלוקס תיקן את הבעיה עם‬
‫" אָבִי ְבּי ָדְ � אַפְקִ יד רוּחִ י‪"426 .‬‬
‫‪F743‬‬
‫קנאים השתמשו בציטוט מתהילים ‪ 22:1‬בכדי להדגים את דואליות האל‪ ,‬כאשר ישוע‬
‫הוא אחד הצדדים‪ .‬אולם מאחר ואינו פונה לעצמו כאן‪ ,‬תהיה אשר תהיה השקפתו על‬
‫דואליזם‪ ,‬ניתן להסיק כי הוא אינו מחשיב עצמו כחלק מהאלוהים‪.‬‬
‫‪ " 27:47‬וַיִּשְׁ מְ עוּ אֲ נָשִׁ ים מִ ן־הָ ע ֹמְ דִ ים שָׁ ם ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'הוּא ֵ‬
‫קוֹרא אֶ ל־אֵ ִליָּהוּ‪"'.‬‬
‫ישוע לא קרא לאליהו‪ .‬הוא קרא בעברית "אלי! אלי!" מי יכול לבלבל זאת עם אליהו?‬
‫ישוע פונה לה' בתואר 'אל'‪ ,‬מאחר ושמו האמיתי נודע רק לכהן הגדול‪ ,‬ונאמר על ידו רק‬
‫בקודש הקודשים‪ .‬אין זה מוגזם לצפות שבן האלוהים ישתמש בשם הקדוש ברגע קריטי‬
‫שכזה‪.‬‬
‫הכותב לא הכיר את המסורת לפיה אליהו כבר הגיע בתור יוחנן המטביל‪.‬‬
‫‪" 27:48‬וַי ְמַ הֵ ר אֶ חָ ד מֵ הֶ ם ו ַ יּ ָָרץ וַיִּקַּ ח סְ פוֹג וַי ְמַ לֵּא א ֹתוֹ ח ֹמֶ ץ‪ ,‬ו ַ יָּשֶׂ ם עַ ל־קָ נֶה וַיַּשְׁ קֵ הוּ‪".‬‬
‫‪ 27:50‬אומר שישוע מת בדיוק לאחר פנייתו לאלוהים‪ .‬מתי בדיוק הספיק מישהו למצוא‬
‫ספוג‪ ,‬למלאו ביין‪ ,‬וכו? יתכן והכוונה היא ליצור הרמוניה עם יוחנן‪.‬‬
‫‪ 123‬לא הי כל צורך ברשמיות‪ ,‬ופילטוס לא היה צריך לשבת באצטדיון‪ .‬הוא הזניח מנהגים יהודיים‪,‬‬
‫ולא היה לו כל רצון להתווכח עם ההמון‪ .‬להיפך‪ ,‬דבר לא היה משמח אותו יותר מאשר להפטר ממורד‬
‫מסוכן בערב החג‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫‪ " 27:50‬וְי ֵשׁוּעַ הוֹסִ יף לִקְ ר ֹא בְּקוֹל גָּדוֹל ו ַתֵּ צֵא רוּחוֹ‪".‬‬
‫מוות על הצלב נגרם כתוצאה מחנק‪ .‬כיצד יכול היה ישוע לצעוק ללא אוויר בריאותיו?‬
‫ישוע נתלה על הצלב מ‪ 427 9-‬ועד הצהריים‪ ,‬אז ארע ליקוי החמה‪ .‬הבוקר לא היה חם‪,‬‬
‫בטח שלא בתחילת האביב‪ .‬לא מכת חום ולא התייבשות היו הורגים את ישוע כל כך מהר‬
‫במזג אוויר נינוח שכזה‪ .‬נכתב כי פטרוס התחמם ליד האש‪ 428 .‬מותו המהיר הינו תמוה‪.‬‬
‫‪429‬‬
‫פילטוס תהה לעצמו " עַ ל־אֲ שֶׁ ר מֵ ת‪ ,‬וַיִּקְ ָרא אֶ ל־שַׂ ר הַ מֵּ אָה וַיִּשְׁ אָלֵהוּ 'הַ ְכּבָר ָגּו ָע?'"‬
‫‪F‬‬
‫‪74‬‬
‫‪F745‬‬
‫‪F746‬‬
‫האם ישוע מת מחנק? הרמת הידיים מעל לכתפיים בזמן שהגוף מוטל חופשי‪ ,‬גורמת‬
‫לחנק‪ .‬אולם מוות זה אורך כ‪ 15‬דקות‪ ,‬ולא שש שעות‪ 124 .‬הרומאים ידעו זאת‪ ,‬ודאגו לצלוב‬
‫אנשים עם ידיים בגובה הכתפיים‪ .‬ישוע נשא את הקורה אליה נקשר‪ ,‬ונצלב בתנוחה זו‪.‬‬
‫‪F123‬‬
‫הרעלת דם או הלם גם הם לא יסבירו מוות לאחר שש שעות בלבד‪ .‬הרעלת דם הייתה‬
‫הורגת אותו מאוחר יותר‪ ,‬והלם מוקדם יותר‪ .‬היסטוריונים מדווחים על נידונים לצליבה‬
‫ששרדו ימים שלמים‪ .‬המתואר בבשורה אינו יכול להסביר את מותו של ישוע‪ .‬סביר בהרבה‬
‫כי הוא הורד מהצלב בעודו עדיין בחיים‪ ,‬בתרדמת או מחוסר הכרה‪.‬‬
‫אולי בתשובה לספקות שכאלה‪ ,‬יוחנן מתאר כי חייל רומאי דקר את ישוע בצידו‪ .‬אולם‬
‫מאחר שהדם ניגר‪ ,‬ניתן להבין כי ישוע נשם בזמנו‪ .‬הבשורה הגנוסטית של פיליפ מהמאה‬
‫השלישית לספירה מתארת את אותו הסיפור‪ .‬מכות עזות יכולות להסביר את נוכחותו של נוזל‬
‫בריאות‪ ,‬אך לא מספיק עד שזה יזרום מתוכו של ישוע‪ ,‬וכמו כן לא תהיה זו כמות משמעותית‬
‫של דם‪.‬‬
‫הספקות המשיכו‪ .‬הקוראן כותב‪" ,‬ויאמרו‪' ,‬הרגנו את המשיח ישו בן מרים שליח ד'‪ ,‬אולם‬
‫לא הרגוהו‪ ,‬ולא צלבוהו‪ ,‬אלא כך רק חשבו‪ 430 ".‬זו הייתה גם אמונתם של הדוסטיסטים‬
‫מוקדם יותר‪ .‬במה התבטאה ההונאה‪ ,‬נשאלת השאלה‪ .‬יתכן שישוע לא מת על הצלב‪ ,‬או‬
‫שתאומו‪ ,‬יהודה תומא נצלב במקומו‪.‬‬
‫‪F74‬‬
‫בבשורה על פי ברנבא‪" ,‬ויפעל אלוהים בפלאיו‪ ,‬וישנה את פניו ודיבורו של יהודה עד‬
‫אשר דמה לישוע‪ .‬ויקחוהו החיילים ויקשרוהו‪ ....‬ויקחוהו לגבעת הגולגולתא שם נהגו לתלות‬
‫את הפושעים‪ ,‬ויצלבוהו שם‪ 431 ".‬על אף שהסופר מתכוון ליהודה איש קריות‪ ,‬האדם "שינה‬
‫את פניו" כך שסביר יותר שמדובר דווקא בתאום‪ ,‬או יהודה תומא‪.‬‬
‫‪F 748‬‬
‫צליבתם של פושעים יהודיים בעודם בחיים נותרת בגדר השערה בלבד‪ .‬יוסף בן מתתיהו‬
‫תיאר כי כאשר אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬מלך סורי שכבש את ירושלים במאה השני לפני הספירה‪,‬‬
‫צלב אנשים בעודם חיים‪ -‬היה זה מאורע נדיר‪ .‬יתכן והבעיה לא הייתה האכזריות שבדבר‬
‫אלא דווקא העבירה על חוקי היהדות‪ ,‬מאחר והוצאה להורג ארוכה הצריכה את השארת‬
‫הגופות תלויות בלילה‪ ,‬דבר האסור בתורה במפורש‪ 432 .‬מאחר וההוצאה להורג התבצעה מיד‬
‫לאחר המשפט‪ ,‬הצליבה אינה מאפשרת סיטואציה ללא חילול מצוות‪.‬‬
‫‪F749‬‬
‫הצליבה אינה שיטת ההרג היחידה המתוארת בבשורות‪ .‬במעשי השליחים נאמר כי ישוע‬
‫"נתלה מעץ‪ 433 ".‬פאולוס גם הוא שותף לדעה זו‪ ,‬ומרבית החוקרים מסכימים כי תלייתו של‬
‫ישוע אף מוזכרת בתלמוד‪ 434 .‬ההליך מבוסס על התורה‪ " :‬וְכִי‪-‬י ִהְ י ֶה בְאִ ישׁ‪ ,‬חֵ טְ א מִ שְׁ פַּ ט‪-‬מָ ו ֶת‪--‬‬
‫ו ְהוּמָ ת‪ :‬ו ְתָ לִיתָ א ֹתוֹ‪ ,‬עַ ל‪-‬עֵ ץ‪435 ".‬התלייה הייתה דרך להציג את הגופה‪ ,‬ולא ההוצאה להורג‬
‫עצמה‪ ,‬למרות שייתכן והייתה לאחר שתוקן החוק בכדי להסכים לצליבה‪.‬‬
‫‪F750‬‬
‫‪F 751‬‬
‫‪F 752‬‬
‫‪124‬למרות שאדם בכושר טוב יכול לשרוד ככה שעות‪ .‬אולם ישוע זה עתה הוכה קשות‪.‬‬
‫‪180‬‬
‫מגילת המקדש של האיסיים קובעת כי יש להוציא להורג בתלייה )קשירה לעץ( במקום‬
‫תליית הנידון לאחר מותו‪ .‬מדובר בסתירה מובהקת של המצווה בדברים‪ .‬יתכן ויהודים אחרים‬
‫עשו שימוש בצליבה‪ .‬יוסך בן מתתיהו מדווח כי אלכסנדר ינאי צלב ‪ 800‬פרושים‪ ,‬אולם רק‬
‫האיסיים סיפקו סיבה תיאולוגית‪.‬‬
‫לא ידוע אם אכן היה נהוג לתלות גופות על עץ לאחר סקילתן‪ .‬התלמוד מתדיין בדרכים‬
‫להעמיד עמוד תלייה‪ -‬האם עליו להיות מאוזן‪ ,‬או שמא מושען על קיר‪ 436 .‬דעות כה שונות‬
‫בסוגיה כה פשוטה ומעשית מעידות על כך שהמסורת לא התקיימה בפועל‪.‬‬
‫‪F753‬‬
‫סופרי נוצרים מוקדמים מתעקשים כי ישוע מת מוות מביש‪ .‬לצליבה לא הייתה קונוטציה‬
‫מבישה ביהודה‪ 125 ,‬שם מנהיגים פופולאריים רבים נצלבו‪ ,‬מלבד העובדה שהיה זה דבר‬
‫בלתי חוקי‪ .‬אולם תלייה אלחר הסקילה נשמרה למחללי שבת ועובדי אלילים ‪ 437‬ונחשבה‬
‫למבישה במיוחד‪ .‬הרומאים לא היו מוציאים להורג כך‪ ,‬אך נציב רומאי יכול היה לאשר את‬
‫גזר הדין של הסנהדרין‪ ,‬ואז לאכפו לפי המסורת היהודית‪.‬‬
‫‪F124‬‬
‫‪F 754‬‬
‫שפיכות הדמים המעורבת בצליבה עלולה להיות גרום נוסף שהניע את כותבי הבשורה‬
‫לבחור דווקא בה על פני תלייה מעץ כמקובל‪ ,‬מאחר והקזת דם מדמה את ההוצאה להורג‬
‫להקרבת קורבן‪ " :‬כִּי נֶפֶ שׁ הַ בָּשָׂ ר‪ ,‬בַּדָּ ם הִ וא‪ ,‬ו ַאֲ נִי נְתַ ִתּיו ָלכֶם עַ ל‪-‬הַ מִּ זְבֵּחַ ‪ְ ,‬לכַפֵּ ר עַ ל‪-‬‬
‫‪439‬‬
‫נַפְשׁ ֹתֵ יכֶם‪ :‬כִּי‪-‬הַ דָּ ם הוּא‪ַ ,‬בּנֶּפֶ שׁ י ְ ַכ ֵפּר‪ 438 ".‬יוחנן דואג לתאר את ישוע מדמם‪.‬‬
‫‪F 756‬‬
‫‪F75‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מקורה הנוכרי של הצליבה נותר תמוה‪ ,‬מאחר שהתרבות היוונית‪-‬רומאית‬
‫ראתה בצליבה כמנהג שנאכף על פושעים ובוגדים‪ -‬ולא על אלים‪ .‬ככל הנראה אוחדו שתי‬
‫מסורות‪ -‬תליה בגין חילול ה' וצליבה בגין בגידה‪.‬‬
‫במאה הרביעית לספירה‪ ,‬אימצו נוצרים קופטיים את הצלב המצרי העתיק‪ -‬ה"ענח'"‪,‬‬
‫סמל החיים‪ ,‬בתור סמל הכנסייה‪ .‬דבר זה יכול להעיד כי הקופטים לא האמינו בצליבה‪ ,‬או‬
‫שלא הייתה לכך מסורת מקובלת‪.‬‬
‫אָרץ‬
‫‪ " 52-27:51‬ו ְהִ נֵּה נִקְ ְרעָ ה פָּ רֹכֶת הַ הֵ יכָל מִ לְמַ עְ לָה לְמַ טָּ ה לִשְׁ נַי ִם קְ ָרעִ ים ו ַתִּ ְרעַ שׁ הָ ֶ‬
‫ו ְהַ סְּ לָעִ ים הִ תְ בַּקָּ עוּ‪ .‬ו ְהַ קְּ ב ִָרים נִפְתָּ חוּ ו ְַרבִּים מִ ן־הַ קְּ דוֹשִׁ ים י ְשֵׁ נֵי אַדְ מַ ת עָ פָ ר נֵעוֹרוּ‪".‬‬
‫הפסקה מצביעה לכך שנכתבה בידי קנאי יהודי‪ .‬הסופר לא רק שידע את ההליך‬
‫המשפטי על בוריו‪ ,‬אלא שהיה אף בקיא במסורת שנשמות המתים שוכנות בשאול‪ .‬השאול‬
‫אינו מופיע באף אחת מיתר הבשורות‪ ,‬גם לא אלה העוסקות בתחיית המתים‪.‬‬
‫"בעוזבו של האדון המבורך )בודהה(‪ ,‬נשמע רעש אדמה נוראי‪ ,‬אדיר ומסמר שערות‪,‬‬
‫אשר לווה ברעם‪ 440 ".‬רעש האדמה אינו סימן של כעס עקב מותו של ישוע‪ ,‬כי אם סימן שהוא‬
‫עזב את עולמנו‪ .‬הארץ רעדה בשנית עם תחייתו של ישוע‪ 441 .‬רעשי אדמה‪ ,‬ברקים ורעמים‬
‫לוו באורך קבע מאורעות רעים בתרבות היוונית‪-‬רומאית‪ .‬הווילון הקרוע גם הוא בעל‬
‫אנלוגיות‪ .‬בגדו של זאוס נקרע כאשר בני אתונה סוררים הלבישו אותו על פסלו של‬
‫דמיטריוס‪ ,‬לו הם סגדו‪.‬‬
‫‪F 75‬‬
‫‪F758‬‬
‫לאחר ליקוי החמה ורעש האדמה‪ ,‬תחיית המתים וקריעת הפרוכת‪ ,‬מדוע עדיין לא‬
‫האמינו היהודים בישוע? הבשורה על פי פטרוס ‪ 7‬טוענת כי הכהנים החלו להכות בחיזהם‬
‫והתחננו למחילה‪ .‬מדוע הם לא התנצרו‪ ,‬או לפחות הפסיקו לרדוף את הנוצרים?‬
‫‪125‬לאחר נפילת התיאוקרטיה היהודית‪ ,‬הצליבה הפכה לגזר דין מקובל כנגד פושעים‪ .‬רבי שמעון בן‬
‫גמליאל כתב‪ " ,‬אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים‪) ".‬אבות דרבי נתן ‪(38‬‬
‫‪181‬‬
‫‪" 58-27:57‬וַי ְהִ י בָעֶ ֶרב ו ַ יָּב ֹא אִ ישׁ עָ שִׁ יר מִ ן־הָ ָרמָ תַ י ִם וּשְׁ מוֹ יוֹסֵ ף וְגַם־הוּא מִ ַתּלְמִ ידֵ י‬
‫י ֵשׁוּעַ ‪ .‬וַיִּגַּשׁ אֶ ל־פִּילָטוֹס לִשְׁ א ֹל אֶ ת־ ְגּוִיַּת י ֵשׁוּעַ וַיְצַו פִּילָטוֹס ו ַתִּ נּ ֶָתן לוֹ‪".‬‬
‫פילטוס התגורר בקיסיריה‪ ,‬ועם בואו לירושלים היו מקבלים את פניו במשתה‪ .‬האם יוסף‬
‫התפרץ למשתה? אולי בני זמנו התנגדו למאורע‪ ,‬ופטרוס ‪ 442 2‬מתקן זאת‪ :‬יוסף מבקש‬
‫מפילטוס את גופו של ישוע לאחר מתן גזא הדין‪ ,‬אך לפני ההוצאה להורג‪.‬‬
‫‪759‬‬
‫‪F‬‬
‫משפחתו של ישוע‪ ,‬ולא יוסף‪ ,‬היו צריכים לקבל את הגופה‪ .‬מסורת נוספת קבעה כי אדם‬
‫שנסקל למוות חייב להיקבר בחלקה ציבורית מסוימת‪ ,‬ולאחר מכן תורשה המשפחה לקחת‬
‫את הגופה‪ .‬גופותיהם של פושעי מדינה אכן נמסרו על פי בקשה‪ ,‬מה שאומר שיוסף היה חייב‬
‫לבקש מפילטוס בהקדם‪ .‬רק אם אימו של ישוע לא נכחה‪ ,‬בניגוד תיאורו של יוחנן‪ ,‬יכול היה‬
‫‪126‬‬
‫לבוא כל אחד ולדרוש את הגופה‪.‬‬
‫‪F 125‬‬
‫מסירת גופתו של המוצא להורג לידי משפחתו או חבריו הייתה דבר שגור‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫גופתו של הקיסר גלבה נמסרה לפריסכוס הלדיבוס בהסכמת הקיסר הטרי אותו‪ ,‬אשר הורה‬
‫לרצוח את גלבה‪.‬‬
‫‪ " 27:59‬וַיִּקַּ ח יוֹסֵ ף אֶ ת־הַ ְגּוִיָּה וַיִּכְר ֹ� אוֹתָ הּ בְּסָ דִ ין טָ הוֹר‪".‬‬
‫יוסף היה אמור לרחוץ תחילה את ישוע‪ .‬פטרוס ‪ 6:4‬מתקן את הטעות וכותב שישוע אכן‬
‫נרחץ‪ .‬הנוהג היה שנשים טיפלו בגופה‪ ,‬על אף שלא מוזכרות כאן נשים‪ -‬למרות שכן נכחו‬
‫נשים בצליבה‪.‬‬
‫דבר אינו בטוח בקשר לסדין‪ .‬היו גופות שנעטפו בבדים צרים דמויי תחבושות‪ .‬היו‬
‫שנקברו בבגדיהם בציפיה לתחייה גופנית‪ .‬מאחר שטקסי קבורה של אנשים עשירים דמו‬
‫מאוד לטקסיות פגאנית‪ ,‬רבנים התעקשו על תכריכים‪ ,‬ככתוב בצוואתו של רבי גמליאל‪.‬‬
‫עצם הרעיון של סדין "טהור" הינו תמוה‪ .‬הרי ברור שיוסף לא עטף את ישוע בבד‬
‫מלוכלך‪ .‬אולי הייתה זו טוניקה לבנה‪ ,‬או חלק מטקס קבורה מיסטי‪.‬‬
‫‪ 27:60‬יוספוס קובר את ישוע במערה השייכת לו‪.‬‬
‫אין זה ידוע אם הותר בזמנו לקבור אנשים בשבתות )שישי בערב ‪ (443‬או חגים‪ .‬הצורך‬
‫לקבור לפני רדת החשיכה ככל הנראה קדם לשיקולים אחרים‪ .‬אם ישוע אכן מת‪ ,‬המסורת‬
‫היהודית הייתה לקבור אותו לפני השקיעה‪ .‬איש לא היה מחכה ליוסף‪.‬‬
‫‪F 760‬‬
‫רבנים יכלו לאשר קבורה בשבת עבור המשפחה‪ ,‬שבעיניה קדמה הקבורה לארוחת‬
‫החג‪ .‬יוסף וניקודומוס היו משאירים את העבודה למישהו אחר‪ .‬אפילו אם נפקפק בכך‬
‫שניקודומוס אכן היה חבר בסנהדרין‪ 444 ,‬הוא אכן היה אדם רם מעלה בציבור‪ 445 .‬היה בכוחם‬
‫לדחות את הקבורה ביום בכדי לארגן עניינים‪ 446 .‬יוסף יכול היה לקבור את ישוע לאחר שש‬
‫בערב ביום שבת‪ .‬נראה כי הכותב אינו בקיא בפרטי המסורת היהודית‪.‬‬
‫‪F762‬‬
‫‪F761‬‬
‫‪F 763‬‬
‫הסנהדרין ניהלו שני בתי קברות‪ ,‬שאחד מהם יועד בלבד למי שנסקל או נשרף למוות‪.‬‬
‫נכתב כי הכהנים הוטרדו מכך שגופתו של ישוע תיגנב ‪ 448 ,‬כך שאין זה סביר שהם היו‬
‫מרשים ליוסף לקבור אותה במקום אחר‪ .‬קבורתם של פושעים מחוץ לבית הקברות המיועד‬
‫‪447‬‬
‫‪F 764‬‬
‫‪F765‬‬
‫‪ 126‬סתירה זו ניתנת ליישוב בקביעה כי הזקן האלמוני היה לא אחר מאשר יוסף‪ ,‬אביו של ישוע‪ .‬זה‬
‫יוכל להסביר את העניין של יוסף בגופתו של ישוע‪ ,‬וכמו כן יסתדר עם הכתוב על ישוע בתלמוד‪" -‬הוא‬
‫היה מקורב למלכות"‪ .‬הכוונה היא שהוא היה מקושר לבכירים בממשל‪) .‬סוטה ‪ 49‬ב'(‪.‬‬
‫‪182‬‬
‫לכך היה אסור ולו בכדי שלא לטמא את חלקתם של אזרחים הגונים‪ .‬ניתן היה לקבור גופה‬
‫מחדש בחלקת האבות‪ 449 .‬על כן‪ ,‬ליוסף היו את כל הסיבות להותיר את הקבורה לסנהדרין‪.‬‬
‫‪F76‬‬
‫קבורה במערה לא העידה על ענווה‪ :‬ישעיהו ‪ 16-22:15‬מגנה את המשרת המלכותי‬
‫שבנא‪ ,‬אשר ביומרנותו הכין לעצמו קבר במערה‪.‬‬
‫‪" 64-27:62‬וַי ְהִ י מִ מָּ חֳ ַרת‪ ,‬עֶ ֶרב הַ שַׁ בָּת‪ ,‬וַיִּקָּ הֲ לוּ ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים אֶ ל־פִּילָטוֹס‪...‬‬
‫' ַצוֵּה־נָא וְי ִסָּ כֵר פִּי הַ קֶּ בֶר עַ ד־הַ יּוֹם הַ שְׁ לִישִׁ י פֶּ ן־י ָב ֹאוּ תַ לְמִ ידָ יו בַּלַּ יְלָה וּ ְגנָבֻהוּ‪ ,‬ו ְאָמְ רוּ אֶ ל־הָ עָ ם‬
‫'הִ נֵּה־קָ ם מִ ן־הַ מֵּ ִתים‪"''.‬‬
‫הבקשה לשמור על הקבר שלושה ימים מניחה כי הכהנים ידעו על הבטחתו של ישוע‬
‫לקום לתחייה‪ .‬אולם ישוע אמר דברים אלה רק לתלמידיו‪ 450 ,‬ואפילו הם לא הבינו זאת‪.‬‬
‫הכהנים לא פעלו על פי האלגוריה של יונה‪ .‬יתכן שהפרושים שמעו זאת מיהודה איש קריות‪,‬‬
‫אך הברית החדשה אינה מציינת זאת‪ .‬הפרושים מניחים כי תחייתו של ישוע תיחזה בידי‬
‫תלמידיו בלבד‪ ,‬הנחה תמוהה למדי‪ ,‬אשר מעידה על תוספת מאוחרת‪.‬‬
‫‪F76‬‬
‫מדוע דרוש קהל שלם של כוהנים ופרושים בכדי להתחנן לפילטוס עבור טובה פעוטה‪,‬‬
‫אם יוסף כבר השיג את הגופה בכוחות עצמו? הכוהנים פיקדו על משמר המקדש‪ ,‬שתחום‬
‫שיפוטו כנראה שלא הוגבל למקדש בלבד‪ ,‬וכמו כן היו להם משרתים גויים שלא נידרשו בכל‬
‫טהרה בזמן החג‪ .‬אם היהודים לקחו את ישוע בחיים ללא עזרת הרומאים‪ ,‬הם היו יכולים‬
‫לשמור על הקבר בעצמם‪ .‬הכוהנים היו מתנגדים למסירת גופתו של ישוע ליוסף‪ ,‬אשר יכול‬
‫היה לקחת אותה לאן שירצה‪ .‬עד היום למחרת‪ ,‬לתלמידיו של ישוע היה מספיק זמן לגנוב את‬
‫הגופה‪ .‬לאלה לא הייתה כל בעיה לחלל שבת‪.‬‬
‫המאורע כולו ככל הנראה נברא כתשובה להאשמות לפיהן הגופה נגנבה‪.‬‬
‫‪ " 27:66‬וַיֵּלְכוּ וַיִּסְ כְּרוּ אֶ ת־פִּי הַ קֶּ בֶר וַיַּחְ תְּ מוּ אֶ ת־הָ אָבֶן וַיַּעֲ מִ ידוּ עָ לָיו אֶ ת־הַ מִּ שְׁ מָ ר‪".‬‬
‫מדוע לאטום את הקבר אם הוצבו שומרים? אטימת האבן גדולה שכיסתה את הכניסה‬
‫לקבר אינו דבר פשוט‪ .‬הכניסה לרוב נסגרה בלוח אבן‪ ,‬ואטימתה לא הייתה מגנה על הגופה‬
‫יותר מדרך כלל‪ .‬בגרסתו של מתי‪ ,‬הקבר לא נחתם מכיוון שהגופה טרם הוכנה‪ .‬על פי יוחנן‪,‬‬
‫הגופה כבר נכרכה‪ ,‬כך שהכניסה הייתה אטומה‪.‬‬
‫ב‪ ,27:61‬ישבו נשים בכניסה‪ .‬בלוקס ‪ ,24:1‬הן הגיעו לאחר השבת בכדי לעטוף את‬
‫הגופה‪ .‬מדוע הן באו בידיעה שהקבר חתום?‬
‫ספרו הסודי של יעקב ‪ :4:6‬לאחר תחייתו‪ ,‬אומר ישוע כי הוא נקבר בחול ‪ -‬בהתאם‬
‫לשיטה המצרית לשימור גופות‪ .‬כנראה שמחבר ספרו הסודי של יעקב במאה השנייה‪ ,‬לא ידע‬
‫דבר על המערה‪.‬‬
‫‪ " 28:2‬ו ְהִ נֵּה ָרעָ שׁ גָּדוֹל הָ י ָה כִּי־מַ לְאַ � י ְהוֹ ָה י ַָרד מִ ן־הַ שָּׁ מַ י ִם וַיִּגַּשׁ ו ַ ָיּגֶל אֶ ת־הָ אֶ בֶן‬
‫מִ ן־הַ פֶּ תַ ח וַיֵּשֶׁ ב עָ לֶיהָ ‪".‬‬
‫יוסף הצליח להזיז את האבן‪ 451 .‬לשם מה היה דרוש מלאך? בכתבי הקודש‪ ,‬מלאכים‬
‫אינם מבצעים אסונות טבע‪ .‬רעש אדמה המלווה יישות על טבעית מתאים יותר לקנאים‬
‫וגויים‪.‬‬
‫‪F 768‬‬
‫‪183‬‬
‫הסיפור היה מעניין לו הסופר היה מודע לשוני בין חזיונות המלאכים‪ .‬מרבית המקרים‬
‫המתוארים כוללים מלאכים הבאים בחלום לאנשים בעלי כוח נבואה מוגבל‪ .‬מעל זה ישנו‬
‫מפגש במשך היום‪ ,‬והגבוה ביותר הוא פעילות מלאכית עירנית‪ .‬הנשים היו צריכות להיות‬
‫נביאות רמות מעלה בשביל שהמלאך יזיז את האבן בנוכחותן‪ .‬מה גם‪ ,‬שמבחינה תיאולוגית‬
‫זה תמוה מאוד שמעשה מלאכי בחשיבות אדירה שכזו יתבצע מול נשים בלבד‪ ,‬מאחר‬
‫שמלבד יעקוב ‪ 452 127‬והנביאים‪ ,‬איש לא ראה מלאכים‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬הכותב השתייך לכת‬
‫שהעריצה מלאכים כדוגמת האיסיים‪ ,‬שם אנשים טענו כי הם חזו במלאכים בדרך קבע‪ .‬לוקס‬
‫מציע גרסת ביניים‪ " ,‬מַ ְראֵ ה מַ לְאָכִים" ‪ – 453‬כלומר חלום בהקיץ‪.‬‬
‫‪F126‬‬
‫‪769F‬‬
‫‪F70‬‬
‫‪ 28:7‬המלאך אומר " ֵל ְכנָה מַ הֵ ר ו ְהִ גַּדְ ֶתּן ל ַ‬
‫ְתלְמִ ידָ יו כִּי 'קָ ם מִ ן־הַ מֵּ תִ ים‪ ,‬ו ְהִ נֵּה הוּא הוֹלֵ�‬
‫ִל ְפנֵיכֶם הַ ָגּלִילָה‪ "'.‬המלאך אינו מתייחס למרים המגדלית כתלמידה‪ ,‬כנהוג בכנסיה‪ ,‬אך לא‬
‫בקהילות הגנוסטיות המוקדמות‪.‬‬
‫ישנן גרסאות בהן הושמט "מן המתים‪ ".‬זאת מאחר והכתוב סותר את הטיעון הגנוסטי‬
‫לפיו התחייה הייתה מטאפורה להתחדשות רוחנית‪.‬‬
‫מדוע קם ישוע לתחייה רק ביום ראשון? מי הוא היה במשך היומיים הללו? בן אדם‬
‫)שנשמתו ממתינה בשאול( או רוח )שחזרה לאחר יומיים לקחת את הגוף(? ההסבר שישוע‬
‫קם לתחייה מיד‪ ,‬אך אנשים ראוהו רק בראשון‪ ,‬אינה מתיישבת עם הבטחתו הנבואית לשוב‬
‫תוך שלושה ימים‪.‬‬
‫‪ " 28:8‬ו ַתְּ מַ הֵ ְרנָה ו ַתֵּ צֶאנָה מִ ן־הַ קֶּ בֶר ְבּי ְִראָה וּבְשִׂ מְ חָ ה גְדוֹלָה ו ַָתּר ֹ ְצנָה לְסַ פֵּ ר‬
‫אֶ ַ‬
‫ל־תּלְמִ ידָ יו‪".‬‬
‫שילוב זה של יראה ושמחה הוא ככל הנראה הראשון מסוגו‪.‬‬
‫יראן ָ‪ֵ .‬ל ְכנָה ו ְהַ גֵּדְ נָה לְאַחַ י וְיֵלְכוּ הַ ָגּלִילָה ו ְשָׁ ם‬
‫‪ 10 " 28:10‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ן י ֵשׁוּעַ 'אַל־תִּ ֶ‬
‫י ְִראוּנִי‪"'.‬‬
‫ישוע לא נתן מקום ספציפי אליו צריך ללכת‪ .‬הבעיה הייתה ברורה‪ ,‬לכן ‪ 28:16‬מבהיר‪" ,‬‬
‫ו ְעַ שְׁ ֵתּי עָ שָׂ ר הַ תַּ לְמִ ידִ ים הָ לְכוּ הַ ָגּלִילָה אֶ ל־הָ הָ ר אֲ שֶׁ ר אָמַ ר לָהֶ ם י ֵשׁוּעַ ‪ ".‬המזייף שם בפיו של‬
‫ישוע את המילים "אחיי"‪ ,‬שהיה שגור בנצרות המאוחרת יותר‪.‬‬
‫ישוע חוזר על דבריו המלאך לנשים‪ 454 .‬האם ישוע האלוהי לא יודע על פגישת הנשים עם‬
‫המלאך? האם המשיח היה מגלה עצמו דווקא בעיירה גלילית נידחת מבין אוכלוסיה שנודעה‬
‫לשמצה בבורותה ביהדות? אולם אם אכן היה ישוע בחיים‪ ,‬ובמנוסה מהשלטונות הרומיים‪,‬‬
‫לשם בדיוק הוא היה הולך ונמנע מירושלים‪.‬‬
‫‪F71‬‬
‫‪ 15-28:11‬לאחר היעלמותו של ישוע‪ ,‬הכהנים משחדים את שומרי הקבר לומר שגנבים‬
‫לקחו את הגופה‪ " .‬ו ַתֵּ צֵא הַ שְׁ מוּעָ ה הַ זּ ֹאת בֵּין הַ יְּהוּדִ ים עַ ד הַ יּוֹם הַ זֶּה"‪ ,‬פסוק שמעיד כי הוא‬
‫נכתב מאוחר בידי סופר גוי‪.‬‬
‫הכותב אינו מציין כיצד התכוונו לכאורה לתמידיו של ישוע לגנוב את גופתו תחת אפם של‬
‫השומרים‪ .‬אם השומרים ישנו‪ ,‬כיצד הם יכלו לדעת מי גנב את הגופה?‬
‫אם החיילים ראו את המלאך‪ ,‬האם הם היו שומרים זאת בסוד מהנציב הרומי? פטרוס‬
‫‪ 11‬מנסה לפתור את הבעיה‪ :‬החיילים דיווחו הכל לפילטוס‪ ,‬אבל הכוהנים ביקשו ממנו לא‬
‫‪127‬הוא ראה סולם עם מלאכים שעולים ויורדים בו‬
‫‪184‬‬
‫לספר ליהודים דבר‪ ,‬שמא אלה יוציאו את זעמם על הכהנים‪ .‬פילטוס מורה לחיילים לשמור‬
‫על שתיקה‪ .‬אך מדוע אפילו אז בחרו פילטוס והכהנים שלא להאמין בישוע? הסופר של מעשי‬
‫השליחים לא הכיר את המאורע‪ :‬פטרוס מספר לסנהדין המפקפק‪ " ,‬ו ַ)רק( אֲ נַחְ נוּ עֵ דָ יו‬
‫‪455‬‬
‫עַ ל־אֵ לֶּה )התחייה(‪".‬‬
‫‪F72‬‬
‫‪" 18-28:17‬וַיּ ְִראוּ א ֹתוֹ‪ ...‬וְי ֵשׁ מֵ הֶ ם אֲ שֶׁ ר חָ לַק ִלבָּם‪ .‬וַיִּגַּשׁ י ֵשׁוּעַ וַי ְדַ בֵּר אֲ לֵיהֶ ם לֵאמ ֹר 'נ ִַתּן־לִי‬
‫ָאָרץ‪"'.‬‬
‫כָּל־שָׁ לְטָ ן בַּשָׁ מַ י ִם וּב ֶ‬
‫יוחנן מתעד כי רק תומא פיקפק בתחייה‪ ,‬וישוע משכנע אותו בכך שהוא נותן לו לגעת‬
‫בפצעיו‪ .‬כאן מכריז ישוע על דבר מה לא קשור‪ ,‬שאמור איכשהו לשכנע את תלמידיו שהוא‬
‫אכן קם לתחייה‪ .‬פאלוס משקף את המסורת המוקדמת לפיה ישוע קיבל את סמכותו רק‬
‫לאחר התחייה‪ ,‬כאנלוגיה לחניכה מיסטית‪ ,‬בעוד שישוע של יוחנן הינו אלוהי לאורך הבשורה‬
‫כולה‪.‬‬
‫בהנחה שישוע קיבל לידיו את השלטון בשמיים ובארץ‪ ,‬כמו בן האדם‪ .‬מדוע הוא לא עשה‬
‫בכוחו שימוש מיידי לשם הגשמת מטרותיו?‬
‫ְתּם א ָֹתם לְשֵׁ ם־הָ אָב ו ְהַ בֵּן ו ְרוּחַ‬
‫‪" 28:19‬ו ְאַ תֶּ ם לְכוּ אֶ ל־כָּל־הַ גּוֹי ִם ו ַעֲ שׂוֹּ תַ לְמִ ידִ ים וּטְ ַבל ֶ‬
‫הַ קּ ֹדֶ שׁ‪ ...‬וְלִמַּ דְ תֶּ ם א ֹתָ ם‪" ...‬‬
‫פסוק מאוחר זה נתסווף לאחר שגובשה דוקטרינת השילוש הקדוש‪.‬‬
‫ישוע פנה ליהודים בלבד וסרב בנחישות לסייע לגויים‪ .‬רק פאולוס פנה לגויים ודאג‬
‫להדגיש את ייחודו בכך‪ .‬מעשי השליחים ואיגרת פאולוס טוענות כי רבים אם לא כל השליחים‬
‫נשארו בירושלים‪ .‬אם ישוע אמר להם ללכת ולהטיף לאומות אחרות‪ ,‬הם לא מיהרו להגשים‬
‫את מצוותו‪.‬‬
‫‪ ..." 28:20‬וְלִמַּ דְ תֶּ ם א ֹתָ ם לִשְׁ מ ֹר אֶ ת־כָּל־אֲ שֶׁ ר ִצוִּיתִ י אֶ תְ כֶם‪".‬‬
‫זו השאלה המעניינת ביותר‪ .‬מה בדיוק ציווה ישוע? מתי ‪ 6-5‬מתאר דוקטרינה אתית‬
‫סטנדרטית לחלוטין‪ ,‬שאינה שונה במיוחד מהיהדות‪ .‬תומא ולוקס גם הם אינם מחדשים דבר‬
‫אלא משקפים רעיונות גנוסטיים שרווחו בזמנו‪ .‬מרבית אמירותיו של ישוע נלוו מהמסורת‬
‫הספרותית הנפוצה‪ ,‬והן סותרות אחת את השנייה לא פעם אחת‪.‬‬
‫‪ " 28:21‬ו ְהִ נֵּה אָנֹכִי אִ תְּ כֶם כָּל־הַ יָּמִ ים עַ ד־קֵ ץ הָ עוֹלָם אָמֵ ן‪".‬‬
‫הבטחה זו מתנגשת עם אחרות‪ ,‬כולל ההבטחה שהשליחים ישבו לצידו של ישוע ביום‬
‫הדין‪ .‬לאחר אחרית הימים‪ ,‬בעולם הבא‪ ,‬האלוהות תשכון בין האנשים‪ ,‬וישוע יהיה עם‬
‫תלמידיו לאחר קץ הזמן‪.‬‬
‫פרטי התחייה משתנים מבשורה לבשורה‪ :‬מספר המלאכים‪ ,‬עמדתם ודבריהם‪ ,‬נסיבות‬
‫הפגישה עם ישוע‪ ,‬מילותיו והוראותיו‪ ,‬ומעשיהם של הנוכחים‪ .‬הבעיה הייתה חריפה‬
‫מההתחלה‪ .‬תיאולוגים נוצריים המציאו את ההרמוניה‪ ,‬וכללו בה את כל הגרסאות‪ .‬מאמיני‬
‫מושג זה האמינו כי המלאכים היו רבים‪ .‬לטענתם‪ ,‬מתי ויוחנן התייחסו כל אחד למלאכים‬
‫שונים שנכחו בארוע‪ .‬המלאכים דיברו באריכות‪ ,‬וכל שליח כתב חלק אחר מדברם‪ .‬גישה‬
‫שכזו לא תשקיט את רוחם של מבקרים מודרניים‪ .‬אילו למאורעות ניתנה פרשנות מיסטיתף‬
‫אז פרטיהן הועברו הלאה‪ .‬הבשורות של מרקוס ויוחנן אינן תואמות אחת לשנייה מבחינת‬
‫סגנון ועריכה‪ .‬בין התיאור במתי ולוקס אין כמעט כל קשר‪ .‬הגנוסטים היו ממציאי מיתוסים‬
‫‪185‬‬
‫דגולים‪ ,‬אשר הכניסו את ישוע פעם אחר פעם לסיפורים מוכרים להם לא היה לו כל קשר‪.‬‬
‫צליבתו ותחייתו של ישוע זהה לחלוטין לאגדות על אוסיריס‪ ,‬ודיוניסוס – חביבי הגנוסטים‪.‬‬
‫הגנוסטים לא היו זייפנים חסרי מצפון‪ ,‬לפחות לא כמו הכנסייה‪ .‬הם השתמשו במיתוסים‬
‫כסיפורי רקע חסרי חשיבות להצגת הדוקטרינה המיסטית‪ .‬כאן‪ ,‬מרחיבות הבשורות על רעיון‬
‫הריחוק מן העולם לטובת חיי רוח )באלגוריה של צליבה( וחניכה‪ ,‬ואיחוד אם ה' )תחייה(‪.‬‬
‫הגנוסטים השתמשו במיתוסים בכדי לתת משמעות סמלית לדוקטרינה המיסטית שלהם‪,‬‬
‫בעוד שהכנסייה קבעה כי יש להתייחס למעשיות אלה כמאורעות היסטוריים‪ .‬היא שילבה‬
‫את המעשיות ברקע ההיסטורי בכדי לתת את הרושם שמדובר במאורעות שאכן קרו‪.‬‬
‫הכנסייה אימצה את המיתוסים הגנוסטיים בכדי להסתיר את מהותם המיסטית‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫המטאפורה הפכה למציאות‪.‬‬
‫סירוסן של מטאפורות ממשמעותן המקורית הינו דבר שמאפיין רבות את טקסט‬
‫הבשורות‪ ,‬ובעיקר את מתי‪ .‬תחילה לווים כותבי הבשורות אלגוריות‪ ,‬ואז מפרשים אותן‬
‫מילולית ומרחיבים עליהן עפ פרטים נטורליסטים‪ .‬לבסוף‪ ,‬מאורע אבסוריד הטוען לאמיתות‬
‫היסטורית מחליף את המטאפורה‪ .‬סיפור העלייה לשמיים הוא דוגמה אחת‪ 456 .‬במסורת‬
‫היהודית‪ ,‬עלייה גופנית השמיימה מסמלת קרבה לה'‪ .‬סיפורים על התרוממות עד לרקיע‬
‫השביעי או התשיעי היו פופולאריים בקרב מיסטיקנים‪ .‬עלייה סימבולית הייתה שיא החניכה‪.‬‬
‫הבשורות מתארות גוף של ממש עולה מעלה באוויר‪.‬‬
‫‪F73‬‬
‫התלמוד מספר על ויכוחיו הדתיים של רבי אבהו עם האפיקורוסים‪ 128 ,‬שלטענתם חנוך‬
‫נלקח‪ 457 ,‬וכי הוא לא מת לאל עלה השמיימה‪ 458 .‬הרב סותר את טענתם עם מספר דוגמאות‬
‫מהכתובים שם המילה נלקח מתייחסת במפורש למוות‪ .‬אותו הבלבול ככל הנראה רווח‬
‫במקורות הגנוסטיים‪.‬‬
‫‪F127‬‬
‫‪F74‬‬
‫‪F 75‬‬
‫עלייתו של ישוע לשמיים הינה נוראית בפרשנות היהודית‪ .‬עזיבתו של ה' את העולם‪ ,‬בה‬
‫הוא מסתיר את פניו‪ ,‬הינה מטאפורה לנטישתו את העם‪ .‬במובן זה‪ ,‬ישוע נטש את הנוצרים‪,‬‬
‫ולא סיפק להם את תשומת הלב וההגנה שהבטיח‪ .‬המאורעות הסובבים את עלייתו של ישוע‬
‫השמיימה נראו אפוקליפטיים לחלק‪ ,‬על אף שלא היו יוצאי דופן‪ :‬מלכים ושליטים באו והלכו‪,‬‬
‫ממלכות קמו ונפלו‪ ,‬מלחמות‪ ,‬ריבים והרג המוני‪ ,‬רשעים ושעבוד לרומא‪ .‬מורים רבים פרשו‬
‫את החוק ומשכו תלמידים‪ .‬מתחזים הופיעו וארגנו מחזות‪ ,‬ולקחו אנשים למדבר בכדי‬
‫להראות להם אותות‪ .‬ישוע לא חידש דבר‪.‬‬
‫צליבתו של ישוע‪ ,‬שכל כך חשובה לנוצרים‪ ,‬יכלה בהחלט להתרחש מבלי שאיש שם לב‬
‫אליה‪ .‬אלכסנדר ינאי צלב כמה מאות פרושים‪ .‬בר שתא‪ 80 ,‬מכשפות‪ .‬יוסף בן מתתיהו‬
‫מתאר הוצאה להורג המונית של קהלים יהודיים וטבח בתומכיהם‪ .‬גם אם צליבתו של ישוע‬
‫אכן התרחשה‪ -‬אין פלא שהיא לא משכה תשומת לב‪.‬‬
‫סבלנותם של היהודים פקעה‪ :‬הורדוס הציב פסלים בירושלים‪ ,‬פילטוס ניסה להציב פסל‬
‫של הקיסר בעיר‪ ,‬קליגולה רצה לשים פסל של עצמו בבית המקדש‪ ,‬זרים טימאו את בית‬
‫המקדש‪ ,‬פילטוס שדד את כספי המקדש‪ .‬קדושתה של ירושלים הייתה מפורסמת‪ .‬יוסף בן‬
‫מתתיהו כתב שהיהודים העדיפו לכופף את צווארם לחרב מאשר לתת לפילטוס להעמיד‬
‫פסל‪ .‬ירושלים‪ ,‬בשונה מהגליל‪ ,‬הייתה מעוזם של הפרושים‪ ,‬שהיו בקיאים בכל רזי החוק‪.‬‬
‫תורתו של ישוע פגעה בהם‪.‬‬
‫בואו של המשיח האלוהי‪ ,‬ולא איזה מנהיג צבאי‪ ,‬אינו דבר שיש להקל בו ראש‪ .‬האם ה'‬
‫באמת חשב שהיהודים יאמינו לישוע על סמך מילתו בלבד? לו היה ישוע ניצל המצלב בנס‪,‬‬
‫‪ 128‬בתלמוד זהו כינוי גנאי המתייחס במעורפל לאנשים המתנגדים לפרשנות המקראית המקובלת‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫היה זה פותר את שאלת האמונה‪ .‬אולי האמונה נדרשה רק מדורות מאוחרםי יותר‪ .‬זה מה‬
‫שהכנסיה רוצה שנאמין‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫מרקוס‬
‫על פי המסורת הנוצרית‪ ,‬עורך הבשורה הינו מרקוס‪ ,‬תלמידו של פטרוס‪ ,‬על אף שאין כל‬
‫אזכור אליו בטקסט‪ ,‬והכותרת נוספה מאוחר יותר‪ .‬אוסביוס מזכיר את הייחוס בדיון אודות‬
‫הפרשנות האבודה של נבואות האל בידי פפיאס‪ ,‬שאומר כי מרקוס כתב כל מה ששמע‬
‫מפטרוס אודות ישוע‪ .‬קלמנס מאלכסנדריה מסכים‪.‬‬
‫אולם הנחתו של פפיאס אינו מתאימה לכרונולוגיה‪ .‬הבשורה הורכבה לפחות כמה‬
‫עשרות שנים לפני שהחל פפיאס במסעו אחר חיפוש מקורותיה ההיסטוריים של הנצרות‪.‬‬
‫"מרקוס" היה עודנו חי‪ ,‬או שמת רק לאחרונה‪ ,‬ופפיאס יכול היה לפגוש בו‪ .‬אי היכולת לאתר‬
‫את הסופר האמיתי מרמזת כי הבשורה הייתה קדומה יותר‪ ,‬דבר אותו לא ניתן לאשש‪ ,‬או‬
‫שאין אנו יודעים את מקורה‪.‬‬
‫מרקוס הינו קצר מדי בכדי להוות עדות ראייה‪ ,‬וחסרים בו פרטים‪ ,‬תיאורים מדוייקים של‬
‫האירועים אותם מלווה של ישוע ודאי היה כולל‪ .‬בנוסף‪ ,‬המאורעות מתוארים בקצרה ואינם‬
‫תואמים אחד לשני‪ -‬מה שלא היה המקרה לו היו באמת מבוססים על שיחות בין מרקוס‬
‫לפטרוס‪.‬‬
‫אין אנו יכולים באמת להניח שפטרוס סינן בקפידה את המידע שהוא העביר למרקוס‪,‬‬
‫ופרט רק את ההכרחים התיאולוגיים‪ .‬פטרוס לא היה מספר למרקוס תיאורים כלליים או‬
‫אמירות סודיות‪ .‬כמו כן אין אנו יכולים להניח שמרקוס קיצר את הנרטיב‪ .‬אם הוא אכן בילה‬
‫שנים בתיעוד דבריו של פטרוס‪ ,‬ולא סינן את רישומיו – הוא היה רושם כל פרט קטן‪ ,‬ואז‬
‫מרחיב עליו‪ .‬פפיאס מצטט את הזקן "למרקוס היה אכפת דבר אחד בלבד‪ :‬לא לפספס מילה‬
‫ממה ששמע‪".‬‬
‫אם מרקוס הוא עד ראייה לתיאוריו של פטרוס‪ ,‬אז היעדר התחייה מחדש של ישוע הינו‬
‫תמוה ביותר‪ ,‬על אף שניתן לפתור זאת בהכרה שאכן לא הייתה כל תחייה‪ .‬אך אז מדוע אין‬
‫כל דגש על מרותו של פטרוס?‬
‫חוקרים נוצרים מצטטים את פפיאס בכדי לבסס את אמינותו של מרקוס‪ ,‬אבל מתעלמים‬
‫מאזהרתו של פפיאס בנגוע לאותו המקור )בציטוט הזקן המוכר בתור יוחנן בן זבדי ‪(129‬‬
‫שפטרוס נהג לשנות את תורתו לדרישות הקהל ולא היה אדם אמין‪ .‬פטרוס לא הבין את ישוע‬
‫רוב הזמן‪ 459 ,‬וישוע אף כינה אותו שטן‪ .‬פאולוס וכותבי הבשורות גינו את פטרוס בשל‬
‫צביעותו‪ 460 .‬תיאוריו של פטרוס לא יהוו את הבסיס לבשורה מקובלת רשמית‪ ,‬בעיקר כאשר‬
‫היו כל כך הרבה מקורות לבחור מהם‪.‬‬
‫‪F 128‬‬
‫‪F76‬‬
‫‪F7‬‬
‫חוקרים רבים סבורים כי מרקוס קדם לבשורות של מתי ולוקס‪ ,‬הנחה הסותרת את‬
‫המסורת הנוצרית‪ .‬מרקוס ולוקס‪ ,‬שליחי הכנסיה המנוגדים זה לזה‪ -‬פטרוס ופאולוס‪ ,‬הם‬
‫שכתבו את הבשורות‪ .‬בהתחשב בסמכותו המפוקפקת של פטרוס‪ ,‬לוקס לא היה בוחר‬
‫בבשורה שיוחסה אליו בתור המקור היחידי מבין שלל הטקסטים המקוריים שעמדו לרשותו‪.‬‬
‫הרעיון שמרקוס הוא הקדום‪ ,‬כנראה שהיה הדרך היחידה לשמר אותו בקנון‪.‬‬
‫האם הסופרים של מתי ולוקס זייפו בכוונה את המאורעות‪ ,‬אך העתיקו את הטקסט של‬
‫מרקוס ללא שינויים‪ ,‬בהפגנת נאמנות על פני נכונות היסטורית? כמובן שלא‪ .‬הטקסטים טרם‬
‫נוצרו‪ ,‬והמסורת טרם ביססה את מרותו של מרקוס‪ -‬בטח שלא בתור תלמיד של פטרוס‪.‬‬
‫‪129‬איראנוס מאשר כי פפיאס הכיר את יוחנן בן זבדי‪ .‬אפילו אם נקבל את הטענה שיוחנן התגורר‬
‫באפסוס לאחר המלחמה היהודית‪ ,‬פפיאס היה עודנו ילד בזמנו‪ .‬פפיאס יכול היה לפגוש בשליח‬
‫במאה השניה‪ ,‬אם נתארך את הכתוב בבשורות לשנות השישים‪ ,‬ולא השלושים‪.‬‬
‫‪188‬‬
‫לוקס אומר שהוא ביסס את עבודתו על מקורות רבים‪ .‬כנראה שהוא לא העתיק אחד לאחד‬
‫ממרקוס‪ .‬האם היה מרקוס בכלל מקור בר סמכא דאז? התשובה היא שלא הוא או אף אחד‬
‫אחר‪ .‬האם נודע מרקוס באובייקטיביות? תיאורי הניסים לא יכולים להיות אמינים פחות‪ .‬מתי‬
‫היהודי ככל הנראה זלזל במרקוס‪.‬‬
‫טיעון חשוב בעד חשיבותו של מרקוס הינו אזכורו של פפיאס לכך בתחילת המאה השניה‬
‫לספירה‪ .‬יתר הבשורות אינן מוזכרות עד לסוף המאה‪ .‬אולם הטיעון הינו חסר חשיבות אם‬
‫נניח שמרקוס ויתר הסינופטים נכתבו בסוף המאה הראשונה או בתחילת השנייה‪ ,‬הרבה‬
‫לפני הגרסאות הרשמיות המשומרות‪ .‬מה גם‪ ,‬שפפיאס יכול היה להתכוון לבשורה הסודית‬
‫של מרקוס‪ ,‬מסמך מיסטי שהתייחס לבשורות של מתי ולוקס כאל זיופים‪ ,‬למרות שכמעט כל‬
‫המלומדים כיום מסכימים כי אלה היו זמינות בזמנו‪ .‬אזכורים קדומים יותר של מרקוס אינן‬
‫מסייעות רבות לחוקרים‪ ,‬והן עלולות בהחלט להתייחס לטקסט השונה ממרקוס המוכר לנו‬
‫כיום‪ .‬האזכורים המעטים למרקוס אינן מגלות הרבה‪ :‬פסקאות דומות מפיעות בטקסטים‬
‫קדומים רבים‪ .‬מלבד פפיאס‪ ,‬אין כל תיעוד המבסס את ראשוניותו של מרקוס‪.‬‬
‫"המסורת המשולשת" הינה הבסיס לתמיכה בראשוניותו של מרקוס‪ .‬ראשית‪ ,‬מתי‬
‫ומרקוס נוטים להסכים מבלי לפנות ללוקס‪ .‬שנית‪ ,‬לוקס ומרקוס נוטים להסכים מבלי לפנות‬
‫למתי‪ .‬אולם שלישית‪ ,‬מתי ולוקס ממעטים להסכים אלא אם כן שניהם מסכימים עם מרקוס‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬מתי ולוקס מתחילים ומסתיימים בהתאם למרקוס‪ .‬במקומות בהם יש חילוקי‬
‫דעות‪ ,‬אחת הגרסאות לרוב תתאים לכתוב במרקוס‪.‬‬
‫הדברים יכולים גם להסתדר בכיוון ההפוך‪ .‬מרקוס הלווה יכול היה ללכת אחר שני‬
‫האוונג'ליסטים היכן שהסכימו‪ ,‬ולצדד באחד כאשר חלקה דעתם‪ .‬הפסקאות הזהות במתי‬
‫ולוקס יכלו להגיע ממקורות רבים ומרובים מלבד מרקוס‪ .‬בדומה‪ ,‬צירופי המקרים של המלך‬
‫האירועים במרקוס ובבשורות אחרות יכולים לנבוע מכך שהוא פשוט העתיק מהם‪.‬‬
‫יותר מאלף הסכמות קטנות בין מתי ולוקס כנגד מרקוס‪ ,‬הן חיוביות ושליליות‪,‬‬
‫מחזקות את הטענה כי מרקוס לא היה המקור‪ .‬כיצד הסכמות אלה ארעו בזמן ההרמוניזציה‬
‫אינו ברור‪ .‬ראשית‪ ,‬מדוע מרקוס לא נערך בהתאם? שנית‪ ,‬האם היה זה חשוב לחפש ולבטל‬
‫אלפי מקרי שוני במתי ולוקס אפילו כאשר הסתירות הסמנטיות וההקשריות נותרו? שלישית‪,‬‬
‫רק מומחה היה שם לב למרבית ההסכמות‪ .‬סופר לא היה מבחין בכך‪ .‬מתי ולוקס פעלו‬
‫עצמאית אחד מהשני‪ ,‬ולא היו בוחרים בדיוק באותו הניסוח‪ ,‬השונה מהכתוב במרקוס‪,‬‬
‫לכאורה מקורם‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫‪F129‬‬
‫מוזרים ביותר הם מקרי ההסכמה השלילית תומכי ראשוניותו של מרקוס אומרים כי‬
‫פרקים אלה נוספו למרקוס מאוחר יותר‪ ,‬על אף ששום ראיות אינן תומכות בטענה זו‪ .‬תוספות‬
‫נוטות ליצור הרמוניה עם בשורות אחרות או להוסיף פרטים חשובים‪ .‬התיאורים אינם‬
‫מופיעים במתי ולוקס‪ ,‬כך שהרמוניה לא הייתה המטרה‪ .‬הפרטים ברובם חסרי חשיבות‪.‬‬
‫יש שטוענים כי מתי ולוקס השתמשו בגרסאות שונות של מרקוס‪ ,‬אולם עד סוף המאה‬
‫הראשונה‪ ,‬הייתה כבר גירסה של מרקוס עם אלף שינויים מהגרסה שהפכה מאוחר יותר‬
‫לרשמית‪ .‬טקסטים כתובים הופצו באיטיות‪ .‬זמינותם של שתי גרסאות כה שונות אחת‬
‫מהשנייה מייד עם ראשית הנצרות אינה סבירה‪ .‬מה גם‪ ,‬שאם מתי ולוקס הסתמכו על‬
‫מרקוס‪ ,‬אמינותם אף פחותה לזו של הגרסה המפוקפקת של מרקוס‪.‬‬
‫‪130‬מקומות בהם מתי ולוקס מסכימים אולם מרקוס הוא השונה‪ .‬יש שתי אופציות‪ :‬או מתי ולוקס לוו‬
‫מאותו הטקסט שמרקוס לא השתמש בו‪ ,‬הוא להיפך‪ ,‬ששניהם אינם כוללים את מרקוס‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫רק התיאוריה המלאכותית של ‪ ,Q‬מסמך ממנו נלוו אמירות רבות של ישוע‪ ,‬יכולה‬
‫להסביר את ההסכמות המינוריות של יותר ממאתיים פסוקים‪ .‬אולם מקור זה לא שרד‪ ,‬לא‬
‫ככתב ולא כטקס מקור‪ ,‬וכמו כן אין לו כל אזכור כיום‪ .‬נאמר כי מתי ולוקס ציטטו באקראי‬
‫ממרקוס ו‪ ,Q-‬אך שבשני המקרים היו נאמנים למקור ולא סטו ממנו‪ .‬אולם דבר זה אינו סביר‬
‫כלל‪ .‬סביר בהרבה‪ ,‬הוא שלוקס לווה סיפורים ממתי‪ ,‬בעוד שמרקוס לווה משניהם‪.‬‬
‫הן מתי ולוקס מראים סימני עריכה שאינם קיימים במרקוס‪ .‬אולם במרקוס יש תוספות‬
‫שאינן קיימות במתי ולוקס‪ .‬מרקוס יכול היה ללוות מגרסאות מוקדמות יותר של מתי ולוקס‬
‫לפני שאלה עברו עריכה בעצמם‪ .‬כל שלושת הבשורות עברו שינויים‪ ,‬תוספות‪ ,‬ועריכות‬
‫ברמות שונות‪.‬‬
‫זה נכון שבמקרים מסוימים נראה כי גרסתו של מרקוס היא המקורית‪ ,‬אולם אין זה‬
‫מבסס את קדימותה‪ .‬השינויים יכלו להתסווף למתי ולוקס ממקורות מאוחרים בהרבה‪ .‬יתכן‬
‫ומרקוס הוא ששאף להבהיר פסקאות לא ברורות במתי ולוקס‪ ,‬מאחר הוא הבין את משמעותן‬
‫המסיטית‪ .‬יד מאוחרת יותר יכלה לערוך את מתי ולוקס‪.‬‬
‫תמציתיותו של מרקוס אינה מוכיחה את קדימותו‪ ,‬בהנחה שהבשורות האחרות הרחיבו‬
‫עליה‪ .‬מתי ולוקס שונו רבות על מנת שתהיה הרמוניה בין שניהם‪ ,‬מה שלא קרה למרקוס‬
‫מסיבה לא ידועה‪ .‬בתחילה היו שתי הבשורות בערך בנפח של מרקוס‪ .‬אם יתר הכותבים גם‬
‫הם לא הרחיבו בדבריהם‪ ,‬אין כל סיבה לחשוב שמרקוס היה הראשון‪.‬‬
‫מרקוס נותן הרושם שהוא נכתב בחיפזון‪ .‬הנרטיב אינו ברור‪ ,‬ומתמקד רק בעיקר‬
‫הדברים‪ .‬הוא מתאר מאורעות שונים ומבולגנים שאינם קשורים זה לזה‪ ,‬ומכיל תוספות‬
‫שיורדות לפרטי פרטים‪ 461 .‬התנודתיות‪ ,‬הקפיצה ממוטיב אחד לשני‪ ,‬היעדר אזכורם של‬
‫מאורעות חשובים‪ ,‬ותיאורם המוגזם של מאורעות מינוריים‪ ,‬כל אלה מאפיינים את מרקוס‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬מרקוס ‪ 20-1:2‬מכיל בתוכו את כל מתי ‪ ,4-3‬ו‪ 14-‬פסוקים במרקוס ‪ 1‬מתארים‬
‫מעשי ריפוי שעשה ישוע‪.‬‬
‫‪F 78‬‬
‫הפרקים במרקוס נוטים להכיל מאורעות רבים ושונים‪ .‬אילו נכתבו בנפרד‪ ,‬הם היו‬
‫מכילים מאורעות שלמים ונפרדים‪ .‬רק איסוף וקיבוץ הטקסט יכול להסביר את היותו כה לא‬
‫ברור‪.‬‬
‫במקרים מסוימים‪ ,‬הקיצור הפך את הטקסט לבלתי ברור בעליל‪ .‬ישוע מזהיר את‬
‫תלמידיו מהצליבה‪" :‬וַיִּקָּ חֵ הוּ פֶ טְ רוֹס ו ַיָּחֶ ל ִלגְעָ ר־בּוֹ‪ .‬וַיִּפֶ ן אַחֲ ָריו‪ ...‬וַיִּגְעַ ר בְּפֶ טְ רוֹס ו ַיּ ֹאמַ ר 'סוּר‬
‫מֵ עַ ל פָּ נַי הַ שָׂ טָ ן! כִּי אֵ ין ִלבְּ� לְדִ ב ְֵרי הָ אֱ �הִ ים כִּי אִ ם־לְדִ ב ְֵרי הָ אָדָ ם‪ 462 "'.‬רק אם נדע ממתי‬
‫שפטרוס הפציר בישוע להמנע מהצליבה ‪ 463‬נוכל להבין את הטקסט‪.‬‬
‫‪F79‬‬
‫‪F780‬‬
‫מרקוס נראה כגרסה מופשטת‪ ,‬ספר הוראות מצומצם‪ ,‬שעלול להסביר את הדגש שהוא‬
‫שם על ניסים‪ .‬הריפוי באמצעות רוק‪ ,‬בדומה לכתוב בבשורה של יוחנן‪ ,‬הוזכר פעמיים‪ ,‬על אף‬
‫שאינו מוזכר כלל במתי ולוקס‪.‬‬
‫אוגוסטין הקדוש אמר שמרקוס נראה כנרטיב של מתי ולוקס‪ 464 .‬אם מרקוס אכן סיכם‬
‫את מתי ולוקס‪ ,‬הוא עשה זאת לוגית‪ ,‬ועקב אחר אחד מהשניים במקרים של אי הסכמה‪ .‬הוא‬
‫חיבר מלאכותית חלקי סיפורים שונים‪ ,‬והציבם בסמיכות אחד לשני‪" .‬אותו הערב" ‪ 465‬מקשר‬
‫את ריפוי החותנת של פטרוס לריפוים של רבים אחרים‪ .‬אם מתי ולוקס הם שהעתיקו‬
‫ממרקוס‪ ,‬מדוע הם שימרו את הטקסט אך שינו שרירותית את סדר האירועים?‬
‫‪F781‬‬
‫‪F782‬‬
‫מתי ולוקס כביכול מבטלים את הביקורת שמטיח מרקוס בשליחים‪ .‬אולם אם מרקוס‬
‫נכתב מאוחר יותר‪ ,‬ניתן לצפות לקשיחות‪ ,‬מאחר שהוא כתב על רקע המאבק הקנאי בנצרות‪.‬‬
‫‪190‬‬
‫היזכרו בדבריו של פאולוס על פטרוס‪ .‬ניתן לצפות ממרקוס להיות קשה יותר עם שליחים‬
‫שפרשו מילולית את דברי ישוע‪ ,‬אם הוא השתיך לזרם שולי בנצרות‪.‬‬
‫במתי מכנים המאמינים את ישוע אדוני‪ ,‬בעוד שזרים קוראים לו מורי‪ .‬זה מוביל למסקנה‬
‫שמתי ביסס מעין קוד שאינו מופיע במרקוס‪ .‬כסופר לא מוכשר‪ ,‬מרקוס ככל הנראה התעלם‬
‫מכך‪ ,‬בדומה לנוצרים רבים כיום‪.‬‬
‫מתי ומרקוס מצטטים את התנ"ך בשגגה באופן זהה‪ .‬מתי לא היה לווה את הציטוטים‬
‫השגויים ממרקוס‪ ,‬אולם מרקוס בהחלט יכול היה לאמץ את שגיאותיו של מתי‪ ,‬מאחר שהכת‬
‫המיסטית אליה השתייך ככל הנראה לא הייתה בקיאה בתורה‪ .‬מהות הציטוטים הינה מאמץ‬
‫לבסס תמיכה לנצרות בכתבי הקודש‪.‬‬
‫בלשנים מציינים כי סגנונו של מרקוס מתומצת‪ ,‬פשטני‪ ,‬לא ספרותי‪ ,‬פרימיטיבי‪ ,‬וחוזר על‬
‫עצמו – כלומר‪ -‬הוא מוקדם‪ .‬אולם אין זה סביר שמתי ולוקס שיפרו על סגנונו של מרקוס‪.‬‬
‫למתי לפחות לא היו את הכישורים לעשות זאת‪,‬כפי שעולה מבקיאותו הדלה ביוונית‪ .‬סביר‬
‫יותר כי מרקוס פגם במתי ולוקס בשל חוסר תשומת לב‪ .‬הוא העתיק מהם ללא ביקורת‪ .‬הוא‬
‫ידע מעט יוונית‪ .‬בדומה לכותבים חובבנים רבים‪ ,‬הוא חזר על המילים שהכיר והתעלם‬
‫ממילים נרדפות‪.‬‬
‫מתי היהודי ולוקס הגוי כתבו ביוונית סבירה‪ ,‬מה שיכול להעיד כי הם ציטטו עצמם‬
‫ממקורות שנכתבו בשפה הרבה יותר גבוהה משהייתה זמינה למרקוס‪ .‬השפה והסגנון‬
‫התפוררו כאשר מרקוס עיבד את מתי ולוקס‪ ,‬בעיקר בשפה שונה‪.‬‬
‫מרקוס מרבה לספק הסברים כדוגמת "אַ � הַ מְ גַדֵּ ף אֶ ת־רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ אֵ ין־לוֹ סְ לִיחָ ה לְעוֹלָם‬
‫כִּי־עֲ וֹנוֹ י ִשָׂ א ָלנֶצַח‪ ,‬כִּי־הֵ מָּ ה אָמְ רוּ "רוּחַ טֻ מְ אָה בּוֹ‪ 466 ".‬הבהרות שכאלה הן אופייניות‬
‫לסיכומים של טקסטים‪ -‬ולא לטקסטים מקוריים‪ .‬הכותב העתיק ללא שינויים‪ ,‬ואז הסביר את‬
‫הטקסט במילותיו‪.‬‬
‫‪F783‬‬
‫מרקוס נוטה להשתמש בזמן הווה‪ ,‬בעוד שמתי ולוקס מעדיפים את זמן העבר‪ .‬תומכי‬
‫קדימותו של מרקוס מציעים כי מתי לוקס ערכו את סגנונו של מרקוס‪ .‬אולם מרקוס מערבב‬
‫בין הזמנים ומעיד כי לא היה בקיא בשפה‪ .‬יוחנן גם הוא נוטה לבלבל בין הזמנים‪ .‬טעויות‬
‫שכאלה עלולות לצוץ בזמן העתקה רשלנית‪.‬‬
‫בשונה ממתי ולוקס‪ ,‬מרוקס נוטה להשתמש במילה מיד‪ ,‬יתכן שעל מנת להוסיף מתח‬
‫לטקסט‪ .‬אין זה סביר שמתי ולוקס בכוונה יחלישו את הטקסט בכך שישמיטו את תחושת‬
‫המיידיות‪.‬‬
‫מרקוס מרבה לפתוח משפטים ב‪...‬ואז‪ .‬מתי ולוקס אינם עושים זאת‪ .‬הטיעון הרווח הוא‬
‫שם שיפרו את סגנונו של מרקוס‪ .‬אולם אם מרקוס העתיק מהם‪ ,‬יתכן והוא ניסה לפשט את‬
‫הטקסט‪ ,‬והחליף שגנונות שונים ב‪ -‬ואז‪.‬‬
‫חוקרים רבים סבורים כי מתי הוסיף באופן מגמתי את המילים אבי למרקוס‪ .‬אולם עורך‬
‫מאוחר יותר הוסיף זאת למתי‪ .‬נראה כי הפניה אינה קיימת במקור‪ .‬אפילו אם הפנייה הייתה‬
‫קיימת בתחילה‪ ,‬למרקוס הגנוסטי הייתה כל סיבה לנטוש אותה‪ ,‬מאחר והכת שלו לא ראתה‬
‫בישוע אדם יוצא דופן‪ ,‬ולא הייתה מציינת את אלוהותו‪.‬‬
‫הסיום הארוך יותר במרקוס ‪ 467‬כולל תיאורים של התחייה והופעתו של ישוע בפני‬
‫תלמידיו‪ .‬אולם מאורעות אלה אינם מופיעים בגרסאות מוקדמות‪ ,‬והפסקה מוכרת בידי רבים‬
‫כזיוף מאוחר שהתווסף למרקוס הפרימיטיבי‪ .‬אינני סבור כך‪ .‬סיפור התחייה היה קיים הרבה‬
‫‪F784‬‬
‫‪191‬‬
‫לפני כתיבת הבשורות‪ .‬מקורותיו הגנוסטיים של מרקוס מסבירים טוב יותר את היעדר‬
‫התיאורים‪ .‬בעיני מיסטיקנים גנוסטיים‪ ,‬תחייתו המעשית של ישוע המתוארת במתי נתפסה‬
‫כאבסורדית‪ ,‬ולכן הם השמיטו אותה מהטקסט של מרקוס‪.‬‬
‫יתכן ומרקוס היה בשורה סודית בעבור מספר מצומצם של גנוסטים שעברו טקס חניכה‪.‬‬
‫מלבד התוכן המיסטי‪ ,‬הם גם הזדקקו לרקע היסטורי ולוו מהבשורות הקיימות לשם כך‪.‬‬
‫מאורעות רבים שחסרים ממתי ולוקס נכללו בסביבה ההיסטורית של הבשורה הסודית של‬
‫מרקוס‪.‬‬
‫אנו יודעים על קיומה של הבשורה הסודית של מרקוס בזכות מכתב קלמנט‬
‫מאלכסנדריה‪ .‬ההעתק הקדום ביותר הידוע לנו היה במאה ה‪ ,17‬אולם הסכמתו עם סגנונו‬
‫של קלמנט מרמזת‪ ,‬אם לא מוכיחה‪ ,‬שהוא אותנטי‪ .‬סופר שהיה בקיא במכתביו של קלמנט‬
‫יכול היה בהחלט לזייף את המכתב‪ .‬זיוף שכזה היה מערער את ההסבר למקור הבשורה של‬
‫מרקוס‪.‬‬
‫נוצרים רבים למדו את מרקוס הסודי‪ ,‬אולם לא את גרסתו המקורית‪ ,‬כי אם גרסה‬
‫מצונזרת שהסתירה את הרמיזות הגנוסיות‪ .‬במרבית הפעמים פירש הציבור באופן מילולי‬
‫את הרעיונות והטקסים המיסטיים‪ .‬אפילו טקסטים מסורסים שכאלה פושטו אף יותר והוחלפו‬
‫בבדיה בכדי להסיט את תשומת הלב מהמשמעות הסודית‪ .‬מרקוס הינו קצר בהרבה‬
‫מהבשורות הקנוניות‪ ,‬אפילו אם ניקח בחשבון את תפיחתן המאוחרת יותר‪ ,‬מה שמציע כי‬
‫הרבה מהתורה המיסטית סולקה מהן‪.‬‬
‫הבשורה הסודית והמצונזרת של מרקוס‪ ,‬דומה מאוד למתי ולוקס‪ ,‬בכך שהיא מורכבת‬
‫רק ממה שנלקח ממתי ולוקס‪ ,‬בתוספת רמיזות אודות מיסטורין אלוהי‪ .‬זה יכול להסביר את‬
‫טבעו הקריגמטי והבלתי דידקטי של מרקוס‪ .‬הבשורות נוטות להסכים על ניסיו של ישוע‪ ,‬אך‬
‫‪131‬‬
‫לא על דבריו‪ .‬הגנוסטים לא היו לווים עיוותים סינופטיים של כתביהם‪.‬‬
‫‪F 130‬‬
‫יתכן שלא רק מרקוס עבר טיהור‪ .‬במתי ולוקס‪ ,‬ישוע אומר כי הוא מדבר גלויות עם‬
‫תלמידיו‪ ,‬אולם עם אחרים‪ -‬במשלים‪ .‬אולם בבשורות הסינופטיות‪ ,‬ישוע כן פונה לתלמידיו‬
‫במשלים‪ ,‬ובשונה מיוחנן‪ ,‬כמעט ואינו מגלה להם דבר‪.‬‬
‫הגנוסטים שימרו את הטקסט של מרקוס עם מספר שינויים‪ .‬הם לא התעניינו בפרטים‬
‫הקטנים ולא היה להם כל תמריץ לתקן‪ .‬כאשר מרקוס הסודי נודע ברבים בתור מרקוס‬
‫המודרני‪ ,‬והבשורות האחרות נערכו כליל מחדש‪ ,‬מרקוס חמק משינויים והגיע לידינו במצב‬
‫כמעט פרימיטיבי‪.‬‬
‫קלמנט סבור כי מרקוס הוסיף פסקאות מיסטיות לבשורה הקיימת‪ .‬הפערים בנרטיב‬
‫שנותרו בעקבות העריכה מוכיחים כי התיאורים המיסטיים השתייכו לגרסה המקורית ולא‬
‫נוספו‪ .‬על כן‪ ,‬הבשורה הסודית של מרקוס ‪" :2‬אחותו של האדם הצעיר אותו אהב ישוע‬
‫הייתה במקום‪ ,‬יחד עם אימו ושולמית‪ ,‬אולם ישוע סרב לפגוש בהם" באה בין מרקוס המודרני‬
‫‪") 10:46‬ו ַ יָּב ֹאוּ י ְִריחוֹ"( ו‪10:46-‬ב' )"וַי ְהִ י ְכּצֵאתוֹ מִ ִ‬
‫יריחוֹ "(‪ .‬בגרסה הקיימת של מרקוס‪ ,‬ישוע‬
‫מגיע ועוזב מיד‪ .‬הגרסה המקורית הכילה את הכתוב בבשורה הסודית של מרקוס ‪ .2‬אין‬
‫לדעת מדוע הוצאה פסקה זו מהטקסט‪ .‬אולי סירובו של ישוע לראות את האישה לאחר‬
‫שהחייה את האיש הצעיר‪ ,‬נושא מובן מיסטי של שימור הטוהר הדתי או השליטה הרגשית‪,‬‬
‫או אולי הנשים התלוננו על התחייה‪ .‬הנושא היה בוער‪ ,‬מכיוון שהנשים באו מבית היני ליריחו‬
‫לפגוש את ישוע‪ ,‬והוא התחמק מהן‪.‬‬
‫‪131‬זכרו כי מרבית אמירותיו של ישוע הן למעשה גרסאות מעוותות של תומא הגנוסטי‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫ישנן שאריות למסתורין במרקוס‪ :‬האדם הצעיר האניגמטי בבגדי פשתן בגת שמנים‪,‬‬
‫אותו האדם הצעיר שרואות הנשים כאשר הן באות לקברו של ישוע‪ 469 .‬יתכן ומרקוס הסודי‬
‫סובב סביב תחייתו של אדם זה‪ .‬תורתו של ישוע היא " סוֹד מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים" ‪ 470‬המתגלה רק‬
‫לתלמידיו‪ ,‬הנחנכים‪.‬‬
‫‪468‬‬
‫‪F 785‬‬
‫‪F786‬‬
‫‪F78‬‬
‫לא ידוע אם מרקוס השתייך לזרם יהודי או נוכרי של הנצרות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הוא לא מביע‬
‫עניין רב בכתבי הקודש‪ .‬מצד שני‪ ,‬הוא מניח שקהלו בקיא בתרבות היהודית‪ ,‬מה שהוביל‬
‫מאוחר יותר לעיבוי דבריו בפרשנות בסוגריים‪ 471 .‬הוא עשה שימוש רב במילים בארמית‪,‬‬
‫שתרגומן נוסף לאחר מכן‪ 472 .‬חשוב מכל‪ ,‬מרקוס מתעד את ישוע מכנה את הגויים ככלבים‬
‫אשר אינם ראויים למזון הילדים )היהודים(‪ .‬אלא אם מקורה הנוכרי של האישה נוסף מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬והכוונה בכלבים היא לתכונה אחרת‪ ,‬לא לאום או דת‪ ,‬יעיד הדבר כי הזרם של מרקוס‬
‫לא היה יהודי‪.‬‬
‫‪F78‬‬
‫‪F 789‬‬
‫‪ 1:1‬מכריז כי ישוע הוא בן האלוהים‪ .‬כנראה שמרקוס הניח שקהלו כבר ידע במה‬
‫מדובר‪ -‬ממש לא סימן מעיד לטקסט קדום‪ .‬יתר הכותבים מבססים את אלוהות של ישוע‬
‫בעובדות )מתי‪ ,‬לוקס(‪ ,‬או טיעונים תיאולוגיים )יוחנן(‪.‬‬
‫‪" 1:9‬וַי ְהִ י ַבּ יָּמִ ים הָ הֵ ם ו ַ יָּב ֹא י ֵשׁוּעַ מִ נְּצ ֶֶרת אל ה ָגּלִיל וַיִּטָּ בֵל עַ ל־י ְדֵ י יוֹחָ נָן ַבּיּ ְַרדֵּ ן‪".‬‬
‫מרקוס מניח שקוראיו כבר יודעים על ישוע‪ ,‬ככל הנראה מיתר הבשורות‪ .‬נצרת נמצאת‬
‫בגליל‪ ,‬טעות גיאוגרפית מני רבות של מרקוס‪.‬‬
‫אוֹתן א ֹתוֹ נָפְלוּ לְפָ נָיו ו ַתִּ צְעַ קְ נָה לֵאמ ֹר 'אַ ָתּה הוּא‬
‫‪ " 3:11‬ו ְהָ רוּחוֹת הַ טְּ מֵ אוֹת כּ ְִר ָ‬
‫בֶּן־אֱ �הִ ים!'"‬
‫לא פשוט לדמיין קהל הצופה בעניין בזעקותיהם של שדים ורוחות‪.‬‬
‫‪" 3:21‬וַיִּשְּׁ מְ עוּ קְ רוֹבָיו וַיֵּצְאוּ לְהַ חֲ זִיק בּוֹ כִּי אָמְ רוּ 'יָצָא מִ דַּ עְ תּוֹ‪"'.‬‬
‫אף אחד מאמירותיו של ישוע לא חרגו מהמקובל ביהדות‪ .‬בני ביתו לא היו מסמנים אותו‬
‫כמטורף‪ .‬העובדה שאדם מהרחוב התחיל יום אחד ללמד תורה אומנם תראה מוזר‪ ,‬אך‬
‫תיבלע עד מהרה מבליל האנשים שעשו בזמנו בדיוק את אותו הדבר‪.‬‬
‫ישוע ככל הנראה דבק בטקסיות כלשהי‪ ,‬יתכן וניבא נבואות בלהט‪ ,‬אולי אף תוך כדי‬
‫מדיטציה‪ -‬מה שנראה היה למתבונן מבחוץ כדיבוק בידי שדים‪ .‬תיאור הטקסיות האמיתית לא‬
‫היה מופיע בגסרה המצונזרת של מרקוס‪.‬‬
‫אוֹתם מִ ְתיַגְּעִ ים‬
‫ָ‬
‫‪" 48-6:47‬וַי ְהִ י־עֶ ֶרב ו ְהָ אֳ נִיָּה בָאָה בְּתוֹ� הַ יָּם ו ְהוּא ְלבַדּוֹ ַבּיַּבָּשָׁ ה‪ .‬וַיּ ְַרא‬
‫בְּשׁוּטָ ם כִּי הָ רוּחַ ְלנֶגְדָּ ם וַי ְהִ י כְּעֵ ת הָ אַ שְׁ מ ֶֹרת הָ ְרבִיעִ ית וַיָּב ֹא אֲ לֵיהֶ ם מִ תְ הַ לֵּ� עַ ל־פְּ נֵי הַ יָּם ו ַיּוֹאֶ ל‬
‫לַעֲ בוֹר ִל ְפנֵיהֶ ם‪".‬‬
‫מרקוס אומר כי ישוע לא רצה להפחיד את השליחים והתכוון לעבור על פניהם מבלי‬
‫שישימו לב‪ .‬מדוע? משהו חסר כאן‪.‬‬
‫‪ 22-7:21‬לרשימת החטאים במתי ‪ ,15:19‬ישוע מוסיף הונאה וגאווה‪.‬‬
‫היהודים האמינו כי מותר להשתמש בהונאה כנגד אויבים בעת מלחמה‪ .‬גאוותם של בוני‬
‫מגדל בבל הביאה אותם לשמיים‪ .‬במקרים דראסטיים פחות‪ ,‬הגאווה זוכה לגינוי‪ ,‬על אף שלא‬
‫‪193‬‬
‫כעבירה מהותית‪ְ " .‬בּלִבּוֹ‪--‬ח ֵֹרשׁ ָרע ְבּכָל‪-‬עֵ ת" ו " עֵ ינַי ִם ָרמוֹת" זוכות לגינוי‪ 473 .‬בדומה‬
‫לפאולוס‪ ,‬מרקוס משייך איסורים מוסריים רווחים לישוע ללא כל תוכן תיאולוגי‪.‬‬
‫‪F790‬‬
‫‪ " 7:31‬ו ַ יָּשָׁ ב וַיֵּצֵא מִ גְּבוּל צוֹר וְצִידוֹן ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־י ָם הַ ָגּלִיל בְּתוֹ� גְּבוּל עֶ שֶׂ ר הֶ עָ ִרים‪".‬‬
‫צידון נמצאת בכיוון ההפוך מצור‪ .‬לא ניתן להגיע לים כנרת מצור דרך צידון‪ .‬עשר הערים‬
‫נמצאות ממזרח לאגם‪ ,‬בסוריה‪ .‬אותה הדרך לא הובילה מצור לאגם ומשם לעשר הערים‪.‬‬
‫ְעוֹתיו בְּאָ ְזנָיו ו ַ יּ ָָרק וַיַּגַּע עַ ל־לְשׁ ֹנוֹ‪ .‬וַיַּבֵּט הַ שָּׁ מַ י ְמָ ה וַיֵּאָנַח‪".‬‬
‫‪ 34-7:33‬ישוע "שֶׂ ם אֶ ת־אֶ ְצבּ ָ‬
‫טקס פגאני קלאסי‪ .‬ישוע מרפא את האדם העיוור באותו האופן‪.‬‬
‫‪474‬‬
‫‪F791‬‬
‫‪" 9:13‬אֲ בָל א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם גַּם־בָּא אֵ ִל יָּהוּ וְגַם־עָ שׂוּ לוֹ כּ ְִרצוֹנָם ַכּכָּתוּב עָ לָיו‪".‬‬
‫שום דבר שכזה לא יכול היה להיכתב על אליהו‪ ,‬אשר היה מגיע להכריז על בואו של‬
‫העידן המשיחי‪ ,‬ולא בכדי לסבול‪.‬‬
‫‪ " 9:24‬וַיִּתֵּ ן אֲ בִי הַ יֶּלֶד אֶ ת־ק ֹלוֹ ִבּ ְבכִי ו ַיּ ֹאמַ ר 'אֲ נִי מַ אֲ מִ ין אֲ דֹנִי עֲ זָר־נָא לְחֶ סְ רוֹן אֱ מוּ נָתִ י!'"‬
‫הפסקה אולי נראית כניסיון של מרקוס לעודד נוצרים מפקפקים‪ ,‬אך היא ככל הנראה‬
‫משמרת נוסחה ליטורגית או טקס כשלהו‪ ,‬בדומה למאורע בו מבקשים השליחים מישוע‬
‫‪475‬‬
‫שיגדיל את אמונתם‪.‬‬
‫‪F792‬‬
‫‪ָ " 10:24‬בּנַי‪ ,‬מֶ ה קָ שֶׁ ה לַבּ ֹטְ חִ ים עַ ל־חֵ ילָם לָבוֹא אֶ ל־מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים!"‬
‫מדוע שישוע‪ ,‬שלא היה מבוגר מהשליחים‪ ,‬יכנה אותם ילדים? הכותב עבד בין נוצרים‬
‫מפותחים‪ ,‬שעבורם ישוע כבר היה אגדה‪ ,‬ולא שכן‪" .‬ילדים!" מופיע רבות ביוחנן המאוחר‬
‫אולם לא במתי ולוקס‪ .‬יתכן והפנייה הייתה מקובלת בחוגים גנוסטיים‪ ,‬שחשבו עצמם לילדי‬
‫האלוהים‪.‬‬
‫‪ 35-10:34‬מאורע סודי מהבשורה הסודית של מרקוס הפך לפסוקים אלה‪ ,‬החייאתו של‬
‫לעזר המוכרת לנו מיוחנן‪ .‬החומר המצוי בידינו אינו מאפשר פרשנות ברורה בדבר כוונת‬
‫המיסטיקנים בטקס אלגוריית המוות והתחייה‪ ,‬על אף שייתכן והיה זה טקס חניכה‪ .‬ביוחנן‬
‫לוקח לישוע שלושה ימים להגיע לבית היני‪ ,‬על אף שהוא היה בקרבת מקום‪ .‬התקופה עלולה‬
‫להתייחס לטקס חניכה ארוך‪.‬‬
‫בפרק ‪ ,11‬סגנונו של מרקוס משתנה בפתאומיות‪ .‬בלבול וניסים בכל עבר‪ .‬פרטים‬
‫נטורליסטים שאינם קיימים בבשורות האחרות מופיעים כאן‪ .‬הטקס הופך לשקט וריאליסטי‪,‬‬
‫כאילו שרק הזמן שבילה ישוע בירושלים באמת עניין את הכותב‪ .‬ניתן לצפות לכך מגנוסטיקן‬
‫אם שיאו של טקס החניכה‪ -‬התחייה לחיים חדשים – הוא הנושא האמיתי‪.‬‬
‫‪ " 52-14:51‬וְנַעַ ר אֶ חָ ד הָ לַ� אַחֲ ָריו מְ עֻ טָּ ף בְּסָ דִ ין ְלכַסּוֹת אֶ ת־עֶ ְרו ָתוֹ ו ַיּ ֹאחֲ זֻהוּ‬
‫הַ נְּעָ ִרים‪ .‬וַיַּעֲ ז ֹב אֶ ת־הַ סָּ דִ ין ְבּי ָדָ ם וַיָּנָס מִ ְפּנֵיהֶ ם עָ ר ֹם‪".‬‬
‫שריד לבשורה הסודית של מרקוס‪ .‬בבית היני‪ ,‬שיוע מחייה את האדם הצעיר‪ ,‬שהולך‬
‫אחריו מאז לכל מקום‪ ,‬ולובש לגופו תכריך קבורה‪ .‬כאשר הוסר המאורע המיסטי‪ ,‬האיש‬
‫הצעיר נראה שלא במקומו‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫‪ " 14:58‬שָׁ מַ עְ נוּ א ֹתוֹ א ֹמֵ ר 'אֲ נִי אֶ הֱ ר ֹס אֶ ת־הַ הֵ יכָל הַ זֶּה מַ עֲ שֵׂ ה י ְדֵ י אָדָ ם וְלִשְׁ לשֶׁ ת יָמִ ים‬
‫אֶ ְבנֶה הֵ יכָל אַחֵ ר אֲ שֶׁ ר אֵ י נֶנּוּ מַ עֲ שֵׂ ה י ְדֵ י אָדָ ם‪"'.‬‬
‫תיאולוגים נוצריים טוענים כי זוהי נבואה לתחייתו של ישוע‪ ,‬בה הוא מושווה למקדש‪.‬‬
‫אולם אלא אם נודה ברעיון המוזר לפיו הוא מחייה את עצמו‪" ,‬אני אבנה" אינו הגיוני‪.‬‬
‫הד לרעיון המקדש החדש של האיסייים הינו סביר יותר‪' .‬המקדש החדש' יהיה למעשה‬
‫הישראלים עצמם הצייתנים לחוק התורני‪ .‬מקדש שכזה לא יהיה "מעשה ידי אדם"‪.‬‬
‫מרקוס ‪ 15:40‬ו‪ 16:1 -‬מזכירים את שלומית שמופיעה רבות בטקסטים גנוסטיים‪ ,‬אך לא‬
‫במתי‪ ,‬מה שעוד יכול לרמז על נטייתו המיסטית של מרקוס‪.‬‬
‫‪ 15:40‬ניתן להסביר את הופעתן הפתאומית של שלוש דמויות חדשות‪ ,‬שתי נשים בשם‬
‫מרים ואחת בשם שלומית‪ ,‬אשר הולכות אחר ישוע לכל מקום‪ ,‬או בכך שמרקוס הוא טקסט‬
‫סיכום‪ ,‬או בהכרה בכך שמדובר בטקסט מצונזר וחלקי של הבשורה הסודית של מרקוס‪.‬‬
‫ַיּוֹרד א ֹתוֹ וַיִּכ ְְרכֵהוּ בַּסָּ דִ ין‪".‬‬
‫‪ " 15:46‬ויוסף קָ נָה סָ דִ ין ו ֶ‬
‫בשישי בערב‪ ,‬לפני היום השני‪ ,‬או ביום השני של פסח‪ ,‬יוסף לא היה קונה שום דבר‬
‫ביהודה‪.‬‬
‫‪ 16:3‬שלוש הנשים נואשות‪ .‬הן זקוקות למישהו שיזיז את האבן בכדי שהן יוכלו להיכנס‬
‫למערה בה קבור ישוע‪ .‬אולם בכפר‪ ,‬נשים עבדו לצד גברים‪ ,‬ושלוש נשים הן די והותר בכדי‬
‫להזיז אבן‪ ,‬אפילו אם מספר גברים הציבו אותה במקומה )הרבה יותר קל להזיז אבן ממקומה‬
‫מאשר להציבה שם(‪ .‬מה גם שנראה שיוסף הציב את האבן לבדו‪.‬‬
‫‪ " 16:5‬ו ַתָּ ב ֹאנָה אֶ ל־תּוֹ� הַ קָּ בֶר ו ַתִּ ְראֶ ינָה בָּחוּר אֶ חָ ד ישֵּׁ ב מִ יָּמִ ין‪".‬‬
‫הכתוב שונה מאוד ממתי ולוקס‪ :‬הנשים פוגשות באדם הצעיר שהחייה ישוע בבית היני‬
‫על פי הבשורה הסודית של מרקוס‪ ,‬וממש לא במלאך‪.‬‬
‫חוקרים מכירים ב‪ 20-16:9‬כתוספת מאוחרת שאינה מופיעה בגרסאות מוקדמות של‬
‫מרקוס‪ .‬מעניין מאוד להבחין בטקסט שהוסיף המזייף‪ :‬פנייה לכל אומות העולם ורעיון‬
‫הגאולה באמצעות טבילה‪ .‬ישוע מעולם לא טען זאת‪ ,‬אולם הנצרות נזקקה לכך‪.‬‬
‫הגנוסטים הבינו את הצליבה והתחייה כאלגוריה לחניכה ודחו את פרטיה הנטורליסטיים‬
‫והופעותיו של ישוע בפני השליחים לאחר תחייתו‪ .‬המצאת סיום שונה מציבה בעיות‪ ,‬אז‬
‫הנרטיב פשוט מפסיק‪ .‬או שיתכן שכאשר מוזגו מתי ולוקס עם מרקוס הסודי‪ ,‬בבשורות טרם‬
‫נכתב על תחייתו של ישוע‪.‬‬
‫לאחר ‪ ,16:14‬ישנן גרסאות שמוסיפות‪" ,‬עידן זה של פריצות וחוסר אמונה נמצא תחת‬
‫השטן‪ ,‬שאינו מאפשר לאמת ולכוחו של אלוהים לנצח את טומאת הרוחות‪".‬‬
‫אפילו בתקופת הסיומת הארוכה של מרקוס‪ ,‬הגנוסטים עדיין לא הפסיקו לערוך את‬
‫הטקסט‪.‬‬
‫‪" 18-16:17‬ו ְאֵ לֶּה הָ א ֹתוֹת אֲ שֶׁ ר יִלָּווּ אֶ ל־הַ מַּ אֲ מִ ינִים יְג ֲָרשׁוּ שֵׁ דִ ים בִּשְׁ מִ י וּ ִבלְשׁ ֹנוֹת חֲ דָ שׁוֹת‬
‫י ְדַ בֵּרוּ‪ .‬נְחָ שִׁ ים י ִשְׂ אוּ בִּידֵ יהֶ ם וְי ִשְׁ תּוּ סַ ם־הַ מָּ ו ֶת ו ְ�א יַזִּיקֵ ם‪".‬‬
‫‪195‬‬
‫פסקה זו הינה ביטוי לרעיונות גויים שרווחו באותה התקופה באשר לאנשים בעלי כוחות‬
‫על‪-‬טבעיים‪.‬‬
‫‪" 16:19‬וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי אֲ שֶׁ ר־דִּ בֶּר אִ תָּ ם הָ אָדוֹן וַיִּנָּשֵׂ א הַ שָּׁ מָ י ְמָ ה וַיֵּשֶׁ ב לִימִ ין הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫השליחים לא תיארו רגע זה לפרטים‪ ,‬ומתי כלל אינו מזכיר אותו‪.‬‬
‫‪196‬‬
‫לוקס‬
‫אוסביוס מקיסיריה מדווח כי אוריגנס סבר שלוקס הונחה בכתיבתו בידי פאולוס‪,‬‬
‫למרות שפאולוס לא ידע דבר אודות רבות מהמאורעות שתיעד לוקס‪ ,‬ולעולם אל התייחס‬
‫אליהם או למילותיו של ישוע במכתביו‪ .‬מה גם‪ ,‬שהטקסט של לוקס דומה באופן מחשיד‬
‫למתי‪ .‬מעשי השליחים‪ ,‬שגם הוא מיוחס ללוקס‪ ,‬מציג את כנסיית ירושלים האידיאלית ומתאר‬
‫את השליחים ביראת כבוד‪ ,‬בשונה מסגנונו של פאולוס‪.‬‬
‫‪476‬‬
‫‪F793‬‬
‫לוקס מודה כי בשורתו אינה תולדה של התגלות וגם לא של עדות ראייה‪ ,‬אלא דווקא‬
‫קיבוץ של טקסטים רבים‪ .‬הוא מדלג בין ציטטות עבות לבין נרטיבים מעורבלים‪ .‬מדוע‬
‫מייחסים הנוצרים חשיבות כה רבה לאדם שלא הכיר את האנשים המדוברים ולא ידע דבר‬
‫על התרבות היהודית?‬
‫לוקס הסתמך בעיקר על טקסטים גנוסטיים‪ .‬הוא עוקב הדוקות אחר תומא‪ ,‬ומבצע בו‬
‫עריכות קלות‪ .‬חלק מהלוואותיו של לוקס מתומא אינו נמצאות במתי‪ ,‬שככל הנראה דחה את‬
‫טיבן המיסטי‪ .‬לוקס שולף מאורעות גם ממקורות אחרים‪ ,‬שאינם מופיעים בתומא‪ ,‬ופחות‬
‫מפותחים מאשר מתי‪.‬‬
‫אמירות זהות של ישוע מופיעות בהקשרים שונים במתי ולוקס‪ ,‬בעוד שההקשרים‬
‫שמספק לוקס נוטים להיות מתאימים יותר‪ .‬לוקס היה סופר מוכשר‪ .‬הנרטיב בלוקס דינמי‬
‫ביותר‪ ,‬בעוד שסגנונו המסורבל של מתי מרחיב על מאורעות מסוימים ומזניח אחרים‬
‫שנותרים חסרי הגיון או מבנה‪ .‬לוקס מסביר אמירות ומשלים רבים של ישוע‪ .‬תוספותיו‬
‫חסרות הכשרון של מתי קלות לזיהוי‪ .‬לוקס ארג את השינויים שהכניס בטקסט באופן שקול‬
‫והגיוני‪ .‬הוא לא היה נביא או תיאולוג‪.‬‬
‫בעוד שמאורעות מסוימים נכנסו ללוקס ממתי‪ ,‬ככל הנראה בתהליך ההרמוניזציה‪,‬‬
‫מרבית הכתוב נלקח ממקורות אחרים‪ .‬בלוקס חסר סגנונו הייחודי של מתי‪ .‬אמירותיו של‬
‫ישוע ככל הנראה הגיעו מקובץ אמירות שהיה קיים‪ ,‬ולוקס שיבץ אותם בהקשרים הגיוניים‪.‬‬
‫על אף שגרסתו המקורית של מתי עלולה להיות הבשורה הקדומה ביותר‪ ,‬מתי המדורני‬
‫יכול בהחלט להיות צעיר יותר מלוקס‪ .‬גרסתו של לוקס‪ ,‬המשקפת רעיונות גנוסטיים‪ ,‬ואשר‬
‫נלוותה רבות מתומא‪ -‬נראית כגרסת ביניים‪ .‬הוא מעוות את תומא מעט‪ ,‬ומתי משנה את‬
‫הטקסט אף יותר‪.‬‬
‫מרקיון הכופר שאף לבסס את הנצרות כדת חדשה ללא כל שורשים יהודיים‪ .‬הוא‬
‫השתמש בבשורה משלו‪ ,‬שהורכבה מלוקס ופאולוס‪ .‬על פי טרטוליאנוס‪ 477 ,‬בשורתו של‬
‫מרקיון לא כללה את תיאור לידתו‪ ,‬ילדותו וצליבתו של ישוע‪ ,‬מה שהגיוני לחלוטין‪ ,‬מאחר‬
‫ומאורעות אלה שונים במתי ולוקס ואינם מופיעים בטקסטים הקדומים‪ .‬חסידיו של מרקיון‬
‫האמינו כי הכנסיה שינתה את הבשורות בכך שהוסיפה מאורעות שקשרו את הנצרות‬
‫ליהדות‪ .‬גרסתו המקורית של לוקס אינה זמינה כיום‪.‬‬
‫‪F794‬‬
‫אנו יודעים שלוקס כתב בעבור קהל נוכרי ועל פי נורמות נוכריות‪ .‬סגנונו מזכיר מאוד את‬
‫הספרות היוונית‪ ,‬והוא מלא ברעיונות פילוסופיים קונבנציונאלים‪ .‬במטרה להציג את הנוצרים‬
‫כאוטוריטטיבים וראויים לכבוד‪ ,‬היה עליו למצוא שורשים עתיקים בהפניות תנ"כיות‪.‬‬
‫בשורתו של לוקס מעוותת באריכות את כתבי היהדות‪ .‬כל הבשורות מצטטות לא נכון את‬
‫התנ"ך‪ ,‬כולל הבשורה של מרים‪ ,‬שבתור אישה אין זה סביר שהכירה טקסטים אלה‪ .‬לוקס‬
‫משתמש בכתבי היהדות בכדי להוכיח שישוע הגשים נבואה עתיקה‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫החלטתי לדלג על מרבית העיוותים בכדי להמנע ממונוטוניות‪ .‬ציטוטי התנ"ך של לוקס‬
‫מבוססים על תרגום השבעים‪ ,‬למרות שגם אל מול מקור זה ביצע לוקס עיוותים רבים‪ ,‬ושינה‬
‫את מהות הנבואות בכדי להתאים לדרישות הנוצרים‪.‬‬
‫‪ " 4-1:1‬אַחֲ ֵרי אֲ שֶׁ ר ַרבִּים הוֹאִ ילוּ לְחַ בֵּר סִ פּוּר הַ מַּ עֲ שִׂ ים אֲ שֶׁ ר נֶאֶ מְ נוּ בִשְׁ לֵמוּת‬
‫בְּתוֹכֵנוּ‪ .‬כַּאֲ שֶׁ ר מְ סָ רוּם לָנוּ הָ ר ֹאִ ים א ֹתָ ם בְּעֵ ינֵיהֶ ם מִ תְּ חִ לָּה ו ַאֲ שֶׁ ר הָ יוּ מְ שָׁ ֲרתֵ י הַ דָּ בָר‪ .‬חָ שַׁ בְתִּ י‬
‫יתם ְלכָתְ בָם כְּסִ דְ ָרם אֵ לֶי� הָ אַ דִּ יר‬
‫לְטוֹב גַּם־אֲ נִי הַ ח ֹקֵ ר אַחַ ר כָּל־הַ דְּ ב ִָרים הֵ יטֵ ב מֵ ֵראשִׁ ָ‬
‫תְּ אוֹפִ ילוֹס‪ .‬לְמַ עַ ן תֵּ דַ ע אֱ מֶ ת הָ אֲ מָ ִרים אֲ שֶׁ ר לֻמָּ דְ ָתּ‪".‬‬
‫לוקס לא היה טורח להרכיב טקסט שכזה בעבור נוצרי טרי אחד ויחיד‪ .‬תאופוליס אינו‬
‫מוזכר עוד בבשורה‪ ,‬שאינה כתב תוכחה או איגרת‪ .‬מטרתו של לוקס הינה ספרותית‪ ,‬והוא‬
‫לוקח לעצמו רישיון ספרותי לעשות כל העולה על רוחו‪ .‬תיאו פילוס הינו כלי ספרותי‪ ,‬כפי‬
‫שמעיד שמו‪ -‬תיאו‪-‬פילוס "אוהב האלוהים"‪ .‬לוקס מציג אותו כספונסר‪ ,‬זה העיד על יוקרה‪.‬‬
‫לוקס הסתמך על דיווחיהם של "עדי ראייה ומשרתי הדבר‪ ",‬מאחר והוא עצמו לא הכיר‬
‫את ישוע‪ .‬הוא מציין את המעשים "שנמסרו בידי הרואים"‪ ,‬בכוונה לאנשים אחרים‪ ,‬ולא‬
‫לעצמו‪ .‬על עצמו כותב לוקס‪" ,‬גם אני"‪ ,‬ולא "גם אנחנו‪ ".‬לוקס מדווח אגדות עממיות‪ ,‬ולא שום‬
‫דבר אקסקלוסיבי‪.‬‬
‫מי הם האנשים "שהוֹאִ ילוּ לְחַ בֵּר סִ פּוּר הַ מַּ עֲ שִׂ ים"? זאת לא יספר לנו לוקס‪ .‬לפני‬
‫הבשורות‪ ,‬מיתוסים רבים אודות ישוע נפוצו בספרות הפופולארית‪ .‬לאחר הופעת הבשורות‪,‬‬
‫חלק הושמדו והיתר נשכחו‪ ,‬מאחר ולא הייתה עוד דרישה לספרים אלה‪ .‬הבשורות הרשמיות‬
‫מבוססות על טקסטים מוכרים רבים‪ ,‬ולא על מקור אחד ויחיד‪ -‬כפי שתיענת תיאוריית ‪.Q‬‬
‫לוקס מקנה אמינות למאורעות עליו הוא מבוסס‪ ,‬סיפורי מעשיה שנולדו בכדי למלא חורים‬
‫מלכתחילה‪.‬‬
‫המונח "לכתבם כסדרם" גם הוא מעניין‪ ,‬בכוונה שלוקס לא החשיב את המקורות מהם‬
‫ציטט ככרונולוגיה‪ .‬הוא הרכיב את בשורתו מטקסטים מוזרים וחסרי סדר‪ ,‬אוסף לא ניתן‬
‫ממש לבטוח בו‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס מֶ לֶ� אֶ ֶרץ י ְהוּדָ ה ְזכ ְַרי ָה שְׁ מוֹ מִ מִּ שְׁ מֶ ֶרת אֲ ִב יָּה‪ .‬ו ְלוֹ אִ שָּׁ ה מִ בְּנוֹת‬
‫‪" 1:5‬כּ ֹהֵ ן הָ י ָה בִּימֵ י ְ‬
‫אַהֲ רֹן וּשְׁ מָ הּ אֱ לִישָׁ בַע‪".‬‬
‫דוד הקצה תפקידים שונים בפולחן היהודי לשבטים שונים‪ ,‬וביניהם אביה‪ 478 .‬אף אחד‬
‫לא שמר תיארוך משפחתי למשך ‪ 600‬שנה ‪ .132‬נדיר שהיסטוריונים מצליחים לאתר יותר‬
‫משני דורות אחורה בעץ המשפחה של ידוענים בעולם העתיק‪ .‬עד לימיו של ישוע‪ ,‬אפילו‬
‫צאצאיו של הכהן הגדול צדוק‪,‬שכהן בזמן גלות בבל‪ -‬כבר נעלמו‪ .‬אף אחד לא ידע מי היו‬
‫צאצאיו של זכריה‪.‬‬
‫‪F795‬‬
‫‪F13‬‬
‫מדוע מקורו של לוקס חש צורך לבסס את אלישבע כצאצא לאהרון? הדוקטרינה האיסיית‬
‫בדבר שני משיחים עונה על השאלה‪ .‬יוחנן היה המשיח הרוחני צאצא של אהרון‪ ,‬שעתיד‬
‫‪133‬‬
‫לבוא לפני המשיח הצבאי ולהידחות‪.‬‬
‫‪F132‬‬
‫גוֹרלוֹ כְּמִ שְׁ פַּ ט עֲ בוֹדַ ת הַ כּ ֹהֲ נִים ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־הֵ יכַל‬
‫‪" 1:9‬ונבחר ]זכריה[ לְהַ קְ טִ יר קְ ט ֶֹרת ְלפִי ָ‬
‫י ְהוֹ ָה‪".‬‬
‫‪132‬על פי חוקרים רוויזיוניסטים‬
‫‪133‬המשיח הצבאי במקרה זה היה בר כוכבא‪.‬‬
‫‪198‬‬
‫כהנים רגילים לא נכנסו להיכל‪ .‬משימותיהם הבסיסיות של הכהנים לרוב חולקו על פי‬
‫כשירותם‪ .‬לא היה כל טעם בהפלת גורל‪" .‬ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר )הכהנים(‬
‫היוצא‪ 479 "....‬המשמרות השתנו מדי שבוע‪ .‬קטורת הוצעה פעמיים ביום‪ 14 480 ,‬פעמים‬
‫במשמרת‪ .‬אלא אם היו כוהנים ראויים רבים‪ ,‬רוטציה רגילה הינה סבירה יותר‪.‬‬
‫‪F79‬‬
‫‪F 796‬‬
‫יתכן ולוקס ביסס את דבריו על יוסף בן מתתיהו‪ ,‬אשר כתב כי משרת הכהן הגדול‬
‫נקבעה בהגרלה‪ ,‬והוסיף כי היה זה חידוש‪ .‬הכהן הגדול היה נבחר על פי הסדר מבין חמש‬
‫משפחות‪ 481 ,‬בדומה ליתר הכהנים‪.‬‬
‫‪F798‬‬
‫לוקס מכנה את זכריה כצאצא של אביה ואשתו‪ ,‬אלישבע‪ ,‬ביתו של אהרון‪ ,‬אולם שבטו‬
‫‪482‬‬
‫של אהרון הוא שהציע את הקטורת‪.‬‬
‫‪F79‬‬
‫‪" 11-1:10‬וְכָל־קְ הַ ל הָ עָ ם מִ תְ פַּ ֲלּלִים בַּחוּץ בְּשַׁ עַ ת הַ קְּ ט ֶֹרת‪ .‬ו ְהִ נֵּה מַ לְאַ � י ְהוֹ ָה נ ְִראָה אֵ לָיו‬
‫ע ֹמֵ ד מִ ימִ ין מִ זְבַּח הַ קְּ ט ֶֹרת‪".‬‬
‫בטקס נעשה שימוש בקטורת מעל מזבח מיוחד‪ 483 .‬לוקס מבולבל‪ .‬העם היה מחוץ‬
‫למקדש רק בזמן ניקוי מזבח הקטורת‪ 484 ,‬ולא בזמן הטקס היומי‪ .‬אין זה הגיוני שהעם יהיה‬
‫מחוץ למקדש בזמן הטקס‪ ,‬מאחר והקרבן היה טקס ציבורי‪.‬‬
‫‪F 80‬‬
‫‪F 801‬‬
‫אפילו אם אנשים נותרו בחוץ‪ ,‬הטקס היה מסתיים לפני שהופיע קהל הבוקר‪ .‬אנשים ככל‬
‫הנראה לא יכלו להתפלל במקומות שונים בסביבות המקדש‪ ,‬הן באולם ומחוצה לו‪ .‬אם הם‬
‫התפללו בחוץ‪ ,‬למה הם חיכו? הם הציעו קטורת אחד אחד‪ ,‬ולא כקבוצה‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫הקרבת אוכל אפיינה יותר את היהדות דאז‪.‬‬
‫‪ " 1:15‬כִּי־גָדוֹל י ִהְ י ֶה ִל ְפנֵי י ְהוֹ ָה‪ ...‬ו ְרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ י ִמָּ לֵא ]יוחנן המטביל[ מִ בֶּטֶ ן אִ מּוֹ‪".‬‬
‫ישוע קיבל לתוכו את רוח הקודש כמבוגר לאחר שהוטבל בידי יוחנן‪ .‬פאולוס רומז כי‬
‫ישוע קיבל לתוכו את רוח הקודש רק לאחר תחייתו מחדש‪ .‬יוחנן ניחן במעמד רם משל ישוע‪:‬‬
‫הוא ניחן ברוח הקודש אף לפני לידתו‪.‬‬
‫‪ " 1:17‬ו ְהוּא יֵלֵ� לְפָ נָיו בְּרוּחַ אֵ ִל יָּהוּ )בפני ה'("‬
‫אליהו עלה לכאורה לשמיים בעודו חי‪ ,‬ועל כן הוא אמור לשוב ארצה באותו הגיל‪ ,‬ולא‬
‫כתינוק‪.‬‬
‫‪ " 20-1:18‬ו ַיּ ֹאמֶ ר ְזכ ְַרי ָה אֶ ל־הַ מַּ לְאָ � 'בַּמָּ ה אֵ דַ ע אֶ ת־הַ דָּ בָר הַ זֶּה?'‪ ...‬וַיַּעַ ן הַ מַּ לְאָ � 'אֲ נִי‬
‫ַגב ְִריאֵ ל הָ עוֹמֵ ד ִל ְפנֵי הָ אֱ �הִ ים‪ ,‬ו ְשָׁ לוּחַ אָנֹכִי לְדַ בֵּר אֵ לֶי�‪ ...‬ו ְהִ נְּ� נֶאֱ לָם ו ְ�א תוּכַל לְדַ בֵּר עַ ד־הַ יּוֹם‬
‫אֲ שֶׁ ר י ָקוּם הַ דָּ בָר הַ זֶּה‪"'.‬‬
‫תמוה ביותר שזכריה מפקפק בנבואת המלאך‪ .‬המאורע בנוי על סיפורה של שרי‪,‬‬
‫שלא האמינו שהיא תוכל להיכנס להריון‪ .‬הפיכתו של זכריה לאילם תוכל להסביר למה הוא‬
‫לא סיפר לאיש על המלאך‪ -‬על אף שהוא יכול היה לכתוב‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫‪F13‬‬
‫מבין ארבעת המלאכים המרכזיים‪ ,‬לוקס‪ ,‬ולוקס בלבד‪ ,‬מזכיר את גבריאל‪ .‬על אף‬
‫שהמסורת היהודית מרבה להזכיר מלאכים‪ ,‬בימיו של ישוע הם הופיעו בעיקר‬
‫בפסאודואפיגרפיה‪ .‬גבריאל לא זוכה לתשומת לב רבה בכתבי קודש אחרים‪ .‬מוזר שלוקס‪,‬‬
‫שידע מעט על היהדות‪ ,‬יזכיר דמות כה איזוטרית‪ .‬מכל הכתות הידועות לנו‪ ,‬רק האיסיים‬
‫‪134‬אשתו של אברהם‪ ,‬אלוהים כינה אותה מאוחר יותר שרה‪.‬‬
‫‪199‬‬
‫הרחיבו על תיאולוגיית המלאכים‪ .‬אזכורו של גבריאל עלול לנבוע מהם‪ .‬במאה ה‪ ,11-‬יהודה‬
‫הלוי זיהה את גבריאל כרוח הקודש וכבינה אקטיבית‪ 485 .‬הרציונל הפילוסופי להיררכיית‬
‫המלאכים היהודית יכול היה להיות עתיק ומוכר ללוקס‪.‬‬
‫‪F 802‬‬
‫‪" 1:21‬ו ְהָ עָ ם הוֹחִ ילוּ ִל ְזכ ְַרי ָה וַיִּתְ מְ הוּ כִּי־הִ תְ מַ הְ מַ הּ בַּהֵ יכָל‪".‬‬
‫אף אחד לא היה שם לב להתמהמהותו של זכריה‪ .‬שיחתו עם המלאך הייתה קצרה‪.‬‬
‫הצעת קטורת או ניקיון ארכו זמן רב‪.‬‬
‫‪ " 1:23‬וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר מָ לְאוּ י ְמֵ י עֲ ב ֹדָ תוֹ )של זכריה( ו ַ יָּשָׁ ב אֶ ל־בֵּיתוֹ‪".‬‬
‫מאחר והיהודים לא ידעו דבר על שיח הדברים – או שגורל בנו של זכריה היה שונה‬
‫מאוד – הם היו פשוט מניחים שזכריה נעשה חולה וכי אין הוא ראוי עוד לשרת בבית‬
‫המקדש‪ ,‬אפילו עד תום כהונתו‪.‬‬
‫‪" 1:26‬וַי ְהִ י בַּח ֹדֶ שׁ הַ שִּׁ שִּׁ י וַיִּשְׁ לַח אֱ �הִ ים אֶ ת־ ַגּב ְִריאֵ ל הַ מַּ לְאָ � ָגּלִילָה אֶ ל־עִ יר אַחַ ת וּשְׁ מָ הּ‬
‫נְצ ֶָרת‪".‬‬
‫בחירת החודש השישי בלוח השנה היהודי קובע את לידתו של ישוע בדצמבר‪ ,‬על אף‬
‫שהתאריך הרשמי של חג המולד נקבע רק במאה הרביעית לספירה‪ .‬יתכן והמסורת הייתה‬
‫קיימת קודם לכן‪ .‬לוקס אינו מציין כי ישוע נולד כפג לאחר שבעה חודשים כפי שטוענות‬
‫מסורות נוצריות קדומות‪ .‬אם אכן מדובר בחג המולד‪ ,‬אז לוקס מניח כי ראש השנה היהודי‬
‫נופל בסתו‪ .‬אין זה ידוע מתי התאריך הוזז ממקורו באביב‪ ,‬אך ככל הנראה לא לפני המאה‬
‫השנייה לספירה‪.‬‬
‫סביר פחות‪ ,‬הוא שלוקס מתייחס לחודש השישי להריונה של אלישבע‪.‬‬
‫‪" 32-1:31‬ו ְהִ נָּ� הָ ָרה ו ְיֹלַדְ תְּ בֵּן ו ְקָ ָראתְ אֶ ת־שְׁ מוֹ י ֵשׁוּעַ ‪ .‬ו ְהוּא גָּדוֹל י ִהְ י ֶה וּבֶן־עֶ לְיוֹן י ִקָּ ֵרא‬
‫ו ַיהוֹ ָה אֱ �הִ ים י ִֶתּן־לוֹ אֶ ת־כִּסֵּ א דָּ ו ִד אָבִיו‪".‬‬
‫לוקס לא כתב מתוך התגלות אישית אלא ממקורות אחרים‪ .‬רק ממקורות אלה הוא יכול‬
‫היה לדעת על הופעת המלאך בפני מרים‪ .‬שמועות אינן מעודדות אמון‪ .‬אגדות דומות בדבר‬
‫חזיונות על טבעיים של אמהות‪ ,‬אבות ואפילו אחיות רחמניות הינם דבר רווח בהיסטוריה‬
‫היוונית והרומאית‪ ,‬ואף היהודית‪.‬‬
‫נראה כי המלאך טעה‪ :‬ישוע לא ירש את מלכותו של דוד‪.‬‬
‫במתי מדבר המלאך עם יוסף‪ ,‬ולא עם מרים‪ 486 .‬מתי היחסית אורתודוכסי ידע ששום‬
‫מלאך לא ידבר עם אישה‪.‬‬
‫‪F803‬‬
‫‪" 1:33‬וּמָ לַ� עַ ל־בֵּית י ַעֲ ק ֹב לְעוֹלָם ו ָעֶ ד וּלְמַ לְכוּתוֹ אֵ ין קֵ ץ‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוא בא עבור היהודים בלבד‪.‬‬
‫‪" 1:36‬ו ְהִ נֵּה אֱ לִישֶׁ בַע קְ רוֹבָתֵ � אֲ שֶׁ ר קָ ְראוּ־לָהּ עֲ קָ ָרה גַּם־הִ יא הָ ָרה ָללֶדֶ ת בֵּן ְבּזִקְ נ ָָתהּ וְזֶה‬
‫לָּהּ הַ ח ֹדֶ שׁ הַ שִּׁ שִּׁ י‪".‬‬
‫‪200‬‬
‫מרים היא קרובת משפחה של אלישבע‪ ,‬ביתו של אהרון‪ 487 .‬זהו אזכור נוסף לאגדת שני‬
‫המשיחים‪ :‬לוחם מבית דוד )בדרך יוסף( ומנהיג רוחני משבט אהרון )בדרך מרים(‪.‬‬
‫‪F804‬‬
‫הכיצד הם היו מקורבים? בזמנו‪ ,‬היה הגליל מאוכלס בגיורים טריים ליהדות‪ .‬זכריה‬
‫ואלישבע‪ ,‬צאצאים ישירים של היהודים העתיקים‪ ,‬ככל הנראה התגוררו ביהודה‪ .‬הסיכוי‬
‫שלאלישבע היו קרובים בגליל הינו קלוש‪.‬‬
‫לוקס משייך גם את מרים לצאצאי אהרון בכדי לפתור בעיה ידועה‪ :‬מאחר והיא הייתה‬
‫בתולה‪ ,‬יוסף לא היה אביו של ישוע ועל כן לישוע אין כל קשר לדוד‪ .‬לוקס לא היה לבד‪.‬‬
‫הרעיון בדבר הרקע המלכותי של מרים הפך לכה פופולארי שהוא אף חלחל ליהדות‪ " :‬אינשי‬
‫מסגני ושילטי הואי אייזן לגברי נגרי‪ 488 ".‬רבי פאפא רמז שהיא הייתה מעורבת אינטימית עם‬
‫‪489‬‬
‫יוסף בזמן שהייתה נשואה לאדם בשם פפוס בן יהודה‪.‬‬
‫‪F805‬‬
‫‪F806‬‬
‫‪ " 40-1:39‬ו ַתָּ קָ ם מִ ְרי ָם ַבּ יָּמִ ים הָ הֵ ם ו ַתְּ מַ הֵ ר ָל ֶלכֶת הָ הָ ָרה אֶ ל־עִ יר י ְהוּדָ ה‪ .‬ו ַָתּב ֹא בֵּית‬
‫ְזכ ְַרי ָה ו ַתְּ ב ֶָר� אֶ ת־אֱ לִישָׁ בַע‪".‬‬
‫אין זה סביר או הגיוני שאישה מאורסת עזבה את הגליל והלכה ליהודה בעצמה לביקור‬
‫קרובה רחוקה‪ ,‬ונשארה שם שלושה חודשים‪.‬‬
‫‪" 1:43‬וּמַ ה־לִּי כִּי־אֵ ם אֲ דֹנִי בָּאָה אֵ לָי‪".‬‬
‫מדוע שאשתו של כהן תכנה את ביתו של בן דודה "אדוני"? השיחות בלוקס מזכירות‬
‫מאוד את הסגנון היווני ההיסטורי‪ ,‬מה שלא מחזק את אמינותן‪.‬‬
‫‪ 55-1:46‬מרים מדקלמת את המנונה )המגניפיקט( המבוסס ארעית על ספר תהילים‪.‬‬
‫נשים לא למדו את כתבי הקודש‪ .‬מצד שני‪ ,‬התגלות אלוהית של ציטטות מעוותות‬
‫שהוצאו מהקשרן גם היא אינה הגיונית‪.‬‬
‫מספר כתבים עתיקים מדווחים כי דווקא אלישבע היא שדיברה‪ ,‬ולא מרים‪ ,‬מה שיותר‬
‫סביר‪ .‬אולם בגרסה הסופית‪ ,‬אלישבע המבוגרת מהללת ילדה צעירה‪.‬‬
‫המגניפיקט מתאים הרבה יותר לאלישבע‪ ,‬המהללת את הק על הנס שביצע‪ " :‬אֲ שֶׁ ר ָראָה‬
‫בָּעֳ נִי אֲ מָ תוֹ‪ ".‬מרים לא הייתה עניה‪ ,‬אולם אלשיבע הזקנה הייתה עקרה וחסרת ילדים‪ .‬מה‬
‫גם‪ ,‬שהתפרצותה של אלישבע מקבילה לזו של זכריה‪ ,‬המבוטאת בלידתו של יוחנן‪ .‬הנוצרים‬
‫ייחסו לישוע אגדות שבתחילה שויכו ליוחנן המטביל‪ .‬עדויות לשוניות תומכות בגישה זו‪:‬‬
‫סגנונם של שני הפרקים הראשונים בלוקס שונים מיתר הבשורה‪.‬‬
‫סיפור לידתו של המטביל בנוי על סיפורו של שמשון הגיבור‪.‬‬
‫ֵיתהּ‪".‬‬
‫‪" 1:56‬ו ַתֵּ שֶׁ ב מִ ְרי ָם עִ מָּ הּ )עם אלישבע( כִּשְׁ לשָׁ ה חֳ דָ שִׁ ים ו ַָתּשָׁ ב ְלב ָ‬
‫לאחר ששהתה במדינה שכנה עם קרובתה הרחוקה‪ ,‬שבה מרים לביתה בחודש הרביעי‬
‫להריונה‪ .‬אין זה מפתיע כי נוצרים כינו את ישוע "בן החייל‪ ".‬מרים טרם נשואה‪ .‬פרט זה הינו‬
‫מהותי ללוקס‪ ,‬שכן אם לא כך היה‪ ,‬היא לא הייתה בתולה‪ .‬מתי עולה על מוצא משלו בכך‬
‫‪490‬‬
‫שאומר כי יוסף לא קיים יחסי מים עם מרים לפני הולדת ישוע‪.‬‬
‫‪F807‬‬
‫‪ " 1:59‬וַי ְהִ י בַּיּוֹם הַ שְּׁ מִ ינִי וַיָּב ֹאוּ לָמוּל אֶ ת־הַ ָיּלֶד וַיִּקְ ְראוּ אֶ ת־שְׁ מוֹ ְזכ ְַרי ָה עַ ל־שֵׁ ם אָבִיו‪".‬‬
‫‪201‬‬
‫היהודים לא נוהגים לקרוא לילדים בשם אביהם‪.‬‬
‫‪" 63-1:60‬ו ַתַּ עַ ן אִ מּוֹ ו ַתּ ֹאמַ ר '�א‪ ,‬כִּי יוֹחָ נָן י ִקָּ ֵרא לוֹ‪ '.‬וַיּ ְִרמְ זוּ אֶ ל־אָבִיו לָדַ עַ ת מָ ה הַ שֵּׁ ם אֲ שֶׁ ר‬
‫י ִקָּ ֵרא לוֹ‪ .‬וַיִּשְׁ אַל לוּחַ וַיִּכְתּ ֹב עָ לָיו לֵאמ ֹר 'יוֹחָ נָן שְׁ מוֹ‪"'.‬‬
‫ראשית‪ ,‬היו שואלים קודם כל את האב‪ ,‬לא את האם‪ .‬שנית‪ ,‬הקרובים לבטח שהיו‬
‫אמורים לדעת על התגלות המלאך‪ ,‬ולכן היו אמורים גם להכיר את שם הילד‪ .‬שלישית‪ ,‬מי‬
‫חשב לתת שם לילד ללא הסכמת ההורים? זכריה לא היה יושב בפאסיביות ומחכה להישאל‪.‬‬
‫‪" 1:66‬ו ַ יָּשִׂ ימוּ כָל־הַ שּׁ ֹמְ עִ ים אֶ ל־ ִלבָּם לֵאמ ֹר 'מָ ה־אֵ פוֹא י ִהְ י ֶה הַ יֶּלֶד הַ זֶּה?'"‬
‫אבל המלאך כבר אמר לזכריה מה יהיה עם יוחנן‪ 491 .‬האם זכריה באמת לא אמר מילה‬
‫לאיש אודות הלידה המופלאה?‬
‫‪F80‬‬
‫‪ " 1:67‬וַיִּמָּ לֵא ְזכ ְַרי ָה אָבִיו רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ וַיִּנָּבֵא לֵאמ ֹר‪".‬‬
‫שושולת הנביאים הסתיימה כחמש מאות שנה לפני הולדת ישוע‪ .‬על אף שלא ידוע מה‬
‫הייתה הגישה בזמנו‪ ,‬בתיאוריה היו אומרים להכיר בזכריה כנביא שקר ולסקול אותו למוות‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬ה'נבואה' הינה אוסף של ציטטות שגויות מהתורה‪ ,‬ומהווה מעין ניסיון נבואות‪,‬‬
‫ולא נבואה של ממש‪.‬‬
‫‪ " 1:69‬וַיַּצְמַ ח לָנוּ קֶ ֶרן י ְשׁוּעָ ה ְבּבֵית דָּ ו ִד עַ בְדּוֹ‪".‬‬
‫מאחר וישוע טרם נולד‪ ,‬זכירה ציפה מיוחנן להפוך למשיח‪.‬‬
‫תהילים ‪" 18-132:17‬שָׁ ם אַצְמִ יחַ קֶ ֶרן לְדָ ו ִד; עָ ַרכְתִּ י נֵר‪ ,‬לִמְ שִׁ יחִ י‪ .‬אוֹיְבָיו‪ ,‬אַ ְלבִּישׁ בּ ֹשֶׁ ת;‬
‫ו ְעָ לָיו‪ ,‬יָצִיץ נִזְרוֹ‪ ".‬הפסוק בתהילים עוסק בניצחונותיו של דוד‪.‬‬
‫‪ " 1:71‬י ְשׁוּעָ ה מֵ אֹיְבֵינוּ וּמִ יַּד כָּל־שׂנְאֵ ינוּ‪".‬‬
‫כיצד זה יכול להתייחס למאמיניו של ישוע? כיצד יכול היה זכריה לכלול את הנוצרים‬
‫בפנייה לעצמינו? אם טקסט משיחי זה מתכוון לנצחון היהודים‪ -‬ולכך הוא אכן מתכוון – אז‬
‫הוא אינו יכול להתכוון לישוע‪ ,‬לפחות לא כפי שרואה אותו הכנסיה‪.‬‬
‫‪ ..." 1:74‬לְהַ צִּילֵנוּ מִ יַּד אֹיְבֵינוּ וּלְתִ תֵּ נוּ לְעָ בְדוֹ ְבּלִי־פָ חַ ד‪"...‬‬
‫"לעבדו בלי פחד" אינו מתאים‪ .‬על אף שכוונתו של לוקס הינה פחד מאויבים‪ ,‬היהדות‬
‫מדגישה כי חשוב לפחד מה'‪.‬‬
‫‪" 1:76‬ו ְאַ תָּ ה הַ יֶּלֶד‪ ,‬נְבִיא עֶ לְיוֹן י ִקָּ ֵרא לָ�‪ .‬כִּי ִל ְפנֵי י ְהוֹ ָה תֵּ לֵ� לְפַ נּוֹת אֶ ת־דְּ ָרכָיו‪".‬‬
‫זכריה הכהן לא יכנה איש בתואר אלוהים מלבד ה'‪ .‬הוא בטח שלא יקרא לאדם בשם‬
‫ישוע בתואר זה‪.‬‬
‫‪ " 1:78‬בְּחֶ סֶ ד אֱ �הֵ ינוּ וּב ְַרחֲ מָ יו אֲ שֶׁ ר בָּהֶ ם יִפְקְ דֵ נוּ הַ נֹּגַהּ מִ מָּ רוֹם‪".‬‬
‫גרסאות מאוחרות משתמשות בזמן עבר בכדי לרמז שזכריה לא מדבר על מעשיו‬
‫העתידיים של בנו כי אם על לידתו‪ .‬עורך נוצרי העדיף להכפיף את המטביל‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫‪" 1:80‬וַיִּגְדַּ ל הַ יֶּלֶד ו ַיֶּחֱ זַק בָּרוּחַ ‪ ,‬וַי ְהִ י בַמִּ דְ בָּרוֹת עַ ד־יוֹם הֵ ָרא ֹתוֹ אֶ ל־י ִשְׂ ָראֵ ל‪".‬‬
‫האם זכריה ואשתו אסירת התודה גרשו את בנם למדבר?‬
‫‪ " 2:1‬וַי ְהִ י ַבּ יָּמִ ים הָ הֵ ם וַיֵצֵא צַו מֵ אֵ ת קֵ יסַ ר אוֹגוּסְ טוֹס לִמְ נוֹת אֶ ת־כָּל־י ֹשְׂ בֵי תֵ בֵל‪".‬‬
‫יוסף בן מתתיהו אומר כי קסטיוס גאלוס רצה להראות לקיסר נירון שהיהודים היו רבים‬
‫והיוו סכנה על האימפירה‪ ,‬אך לבסוף ערך את מפקד האוכלוסין בירושלים בלבד‪ 492 .‬לא היה‬
‫כל צורך בפקד אוכלוסין‪ ,‬אם המפקד השני עליו כותב לוקס נערך מספר עשרות שנים לפני‬
‫כן‪ .‬קסטיוס לא ספר את העם אחד אחד‪ ,‬אלא דווקא את מספר הקורבנות של חג הפסח‬
‫שהועלו בבית המקדש‪ ,‬והעריך לפי זה את גודל האוכלוסיה‪ .‬התיאור שעולה מיוסף בן‬
‫מתתיהו אינו סביר‪ ,‬מאחר והכהנים הגדולים נהגו לקיים מפקד אוכלוסין‪ ,‬האסור בכתבי‬
‫הקודש‪.‬‬
‫‪F809‬‬
‫ללא מפקד האוכלוסין‪ ,‬ליוסף לא הייתה כל סיבה ללכת לבית לחם‪ .‬אולם ישוע לא יכול‬
‫היה להיוולד בנצרת לפי הנבואה המשיחית‪ .‬בנוסף‪ ,‬משפחות נהגו לגור במקום אחד למשך‬
‫דורות‪ .‬עצם היוולדו בבית לחם לא העניקה לישוע את הזכות להתהדר בתואר של נצר‬
‫לשושלת יהודה‪.‬‬
‫מפקד אוכלוסים ברחבי האימפירה כולה בימיו של אוגוסטוס אינו דבר סביר‪ ,‬מאחר‬
‫והדבר היה משמר את האוכלוסיה עצמה‪ .‬סופרים מהעת העתיקה וימי הביניים נהגו לייחס‬
‫אוכלוסיות אדירות עד גיחוך לערים ומדינות‪ .‬אין היסטוריון עתיק אחד שתעד את מפקד‬
‫האוכלוסין שלכאורה ביצא אוגוסטוס‪ ,‬והדיווחים שיש בידינו שונים מאוד אחד מהשני‬
‫במספרים ותאריכים‪ ,‬ונראה כי מישהו טרח מאוד בכדי לגרום להם להראות אמינים‪ .‬אף אחד‬
‫מהמספרים אינו מתיישב ולו במעט עם מפקד האוכלוסין הרפובליקני שנערך בשנת ‪ 70‬לפני‬
‫הספירה‪ ,‬ועמד על ‪.910,000‬‬
‫הפבריקציה בלוקס תמוהה מאוד‪ ,‬מאחר וקוראיו ידעו את האמת‪ .‬הוא טוען שהספירה‬
‫התרחשה ברחבי האימפריה הרומאית‪ ,‬והוא כתב את דבריו רק מאה שנים מאוחר יותר‪.‬‬
‫התיעוד ההיסטורי וזכרונות האנשים היו סותרים במהרה את דבריו‪ -‬מלבד במקום בו לא גבו‬
‫הרומאים מיסים‪ -‬כלומר יוון‪ .‬ביוון העתיקה‪ ,‬נערך מפקד אוכלוסין כל עשר שנים‪ ,‬ואנשים‬
‫רבים נהגו לנסוע למקום הולדתם בכדי להרשם מכיוון שערי המדינה היווניות לא הקנו‬
‫למהגרים אזרחות‪ .‬לוקס מתאר תרחיש שכזה גם ביהודה‪.‬‬
‫‪" 3-2:2‬ו ְהַ מִּ פְקָ ד הַ זֶּה הָ י ָה הָ ִראשׁוֹן בִּהְ יוֹת ִ‬
‫ְסוּרי ָא‪ .‬וַיֵּלְכוּ ֻכלָּם לְהִ ְתפָּ קֵ ד‬
‫קוּרינִיּוֹס שַׁ לִּיט בּ ְ‬
‫אִ ישׁ לְעִ ירוֹ‪".‬‬
‫יוסף בן מתתיהו ידע על מפקד בשנת ‪ 28‬לפני הספירה או ב‪ 6-‬לפני הספירה‪ .‬אולם זה‬
‫יתנגש עם טענתו של מתי לפיה ישוע נולד בזמן שלטונו של הורדוס הגדול ‪ ,493‬שמת ‪ 10‬שנים‬
‫לפני‪ 135 .‬או שישוע נולד לפני המפקד ב‪ 6-‬לפניה"ס‪ ,‬או שהורדוס חיפש אחריו לפני ‪4‬‬
‫לפניה"ס‪ .‬לוקס לא היה מודע לאי‪-‬ההתאמה‪ .‬עורך כלשהו הוסיף את המילה "הראשון" בכדי‬
‫לרמז על מפקד נוסף תחת הורדוס הגדול‪ .‬אולם מפקדים כה תכופים זה לזה אינם סבירים‪,‬‬
‫וההיסטוריונים נוטים להתעלם מ"המפקד הראשון" המדובר‪.‬‬
‫‪F810‬‬
‫‪F134‬‬
‫שינוי התאריך בכל מקרה אינו פותר את הבעיה‪ .‬לא היה כל מפקד רומאי ביהודה תחת‬
‫הורדוס )על פי תיארוכו של מתי(‪ .‬הוא היה שליט ריבון‪ .‬מאותה הסיבה‪ ,‬לא היה כל מפקד‬
‫‪135‬זו אחת הסיבות התומכות בסברה שעורכו של מתי התבלבל בין שני ההורדוסים‪ ,‬אנטיפס והגדול‪.‬‬
‫אזכורו של הורדוס הגדול במתי ‪ 1-2‬הינו ללא ספק זיוף‪ ,‬כך שמסקנה זו היא בהחלט אפשרית‪.‬‬
‫‪203‬‬
‫בגליל בשנת ‪ 6‬לפניה"ס )תיארוכו של לוקס( מכיוון שהטראך הורדוס שלט שם‪ ,‬ולא‬
‫הרומאים‪.‬‬
‫תיאורי המפקד בבשורות האחרות הינם אף מגוחים יותר‪ ,‬וכוללים את אוגוסטוס המורה‬
‫לערוך מפקד בבית לחם בלבד‪ 494 .‬לוקס לפחות ניסה להפוך את המיתוס להגיוני‪.‬‬
‫‪F81‬‬
‫בעד שמלכים מקומיים נהגו לשלם מס הגנה לרומא‪ ,‬מטרת הנציב הייתה לגבות מיסים‬
‫בשוטף‪ .‬על כן‪ ,‬לשליטי רומא לא היה כל עניין במיגור העלמות מס דרך רישום‪ .‬זו הייתה‬
‫עבודתם של גובי המס המקומיים‪ .‬רומא עלולה הייתה לערוך מפקד בכדי לאמוד את תשואת‬
‫המיסים האפשרית של מושבה מסוימת‪ ,‬אולם לשם כך לא היה צורך במפקד כללי‪ ,‬די היה‬
‫במדגם‪.‬‬
‫בעודו מתאר את מדיניות המס של הקיסר קונסטנטין במאה הרביעית לספירה‪ ,‬גיבונס‬
‫מדווח כי לפני כן המס היחידי ששרר באימפריה כולה הוטל על ייצור וישלוח של סחורות‪ .‬מס‬
‫הגולגלת היה חידוש של קונסטנטין‪ .‬יוסף בן מתתיהו מרמז באופן מפוקפק שמס שכזה‬
‫התקיים גם בימיו של נירון‪ 495 .‬באותו ההקשר הוא מתייחס לאוכלוסיה גדולה באופן מגוחך‪,‬‬
‫שאת מספרה הוא לווה לטענתו מטקסטים רומאיים‪ .‬בהחנה והוא חי ברומא והייתה לו גישה‬
‫למסמכים אמינים‪ ,‬אין כל הסבר למספרים הפרועים הללו‪ .‬הוא ביסס את גודל האוכלוסיה על‬
‫שמועה‪ ,‬בדיוק כפי שהוא ביסס את טענתו למפקד על שמועה‪ .‬עוד אומר יוסף בן מתתיהו‬
‫שקופוניוס ערך ביקורת מס באחוזות הגדולות למטרות פיסקאליות‪ 496 ,‬אבל ביקורת מס של‬
‫המשלמים הגדולים הינה עדיין רחוקה מאוד ממפקד אוניברסאלי‪ .‬מס בלו היה הפתרון‬
‫המעשי היחיד לטריטוריות גדולות ללא מנהל אדמיניסטרטיבי שיתעד את רכושם האישי של‬
‫התושבים‪.‬‬
‫‪F812‬‬
‫‪F 813‬‬
‫אם נתחשב באי הסבירות של מס הגולגולת‪ ,‬סיפור המפקד של אוגוסטוס נראה תמוה‪,‬‬
‫ואפילו קשה יותר להסביר הינו מדוע היה על אנשים להיות נוכחים‪ .‬או שהמס בוסס על רכוש‪-‬‬
‫כך שאין צורך שבעל הבית יהיה נוכח – או שהיה זה מס גולגולת‪ -‬כך שלא היה צורך לנסוע‬
‫לעיר הולדתך‪ .‬ניתן כמובן להרשם היכן שנמצאים‪ .‬מה בדבר אנשים בעלי רכוש בערים‬
‫שונות? ליוסף הנגר ככל הנראה שלא היה רוכש במדינה אחרת‪ -‬יהודה‪ .‬הדרישה להרשם‬
‫בעיר אבותיך גם היא לא הייתה אפשרית‪ -‬אילו אבות?‪ -‬ובלתי מעשית‪ -‬הגירות המוניות‬
‫לאורך האימפריה‪.‬‬
‫לנשים לא היו כל זכויות רכוש‪ .‬הגבר‪ ,‬ראש המשפחה‪ ,‬היה הבעלים‪ .‬לא הייתה למרים‬
‫כל סיבה ללכת לבית לחם‪ .‬מדוע שיוסף יכריח את אשתו‪ ,‬אשר עומדת ללדת את בנם‬
‫האלוהי‪ ,‬ללכת מנצרת לבית לחם? על פנים‪ ,‬מפקד היה אורך זמן רב‪ ,‬ולא היה כל צורך‬
‫ללכת דווקא לפני לידתו של ישוע‪.‬‬
‫לוקס ודאי ידע זאת‪ .‬אולם המסורת שישוע חי בגליל הייתה כה רווחת שלוקס נאלץ‬
‫לפנות להסבר מאולץ‪ ,‬לפיו מרים ויוסף אכן חיו בגליל אך עברו לבית לחם לזמן מה‪ ,‬אז נולד‬
‫ישוע‪.‬‬
‫ככל הנראה שהמאורע נולד לאחר רפורמת המס של קונסטנטין שהפכה את מס‬
‫הגולגולת לדבר רווח‪ ,‬והציעה פתרון ספרותי לבעיה‪.‬‬
‫‪ " 2:4‬וַיַּעַ ל גַּם־יוֹסֵ ף מִ ן־הַ ָגּלִיל מֵ עִ יר נְצ ֶֶרת אֶ ל־י ְהוּדָ ה לְעִ יר דָּ ו ִד הַ נִּקְ ֵראת בֵּית־ ָלחֶ ם‬
‫כִּי־הָ י ָה מִ בֵּית דָּ ו ִד וּמִ מִּ שְׁ פַּ חְ תּוֹ‪".‬‬
‫‪204‬‬
‫במתי‪ ,‬משפחתו של יוסף מתגורר בבית לחם ועוברת לנצרת לאחר שיבתה ממצריים‪.‬‬
‫בלוקס‪ ,‬המשפחה התגוררה בנצרת ועברה לבית לחם ממש לפני לידת ישוע‪ .‬אם לא היה כל‬
‫מפקד‪ ,‬אז בלוקס לא הייתה להם כל סיבה ללכת לבית לחם ולבסס את הקשר המשיחי‪.‬‬
‫" כִּי־הָ י ָה מִ בֵּית דָּ ו ִד וּמִ מִּ שְׁ פַּ חְ תּוֹ‪ 28 ".‬דורות מפרידים בין ישוע ודוד‪ 497 ,‬כלומר כאלף‬
‫שנים‪ .‬בין כיבוש ירושלים בידי דוד והשמדתה בידי טיטוס‪ 498 ,‬עברו ‪ 1179‬שנים‪ .‬איזה אילן‬
‫יוחסין מפואר ומפורט היה ליוסף הנגר! לאחר כל כך הרבה זמן‪ ,‬קשרי המשפחה היו‬
‫מתערבבים מעבר לכל היכר‪.‬‬
‫‪F814‬‬
‫‪F815‬‬
‫מאוחר יותר במאה הראשונה‪ ,‬דומיטיאנוס חיפש אחר צאצאיו של דוד ולא מצא איש‪,‬‬
‫‪136‬‬
‫למרות שמשפחותיהם של אחיו של ישוע יכול בהחלט להתפאר באותו התואר‪.‬‬
‫‪F 135‬‬
‫‪ ..." 2:5‬לְהִ תְ פָּ קֵ ד עִ ם־מִ ְרי ָם הַ מְ א ָֹרשָׂ ה לוֹ ו ְהִ יא הָ ָרה‪".‬‬
‫המלאך בא " אֶ ל־בְּתוּלָה מְ א ָֹרשָׂ ה לְאִ ישׁ"‪ 499 ,‬והודעתו הפתיעה את מרים‪ " :‬ו ַתּ ֹאמֶ ר מִ ְרי ָם‬
‫אֶ ל־הַ מַּ לְאָ � אֵ י� י ִהְ י ֶה הַ דָּ בָר הַ זֶּה ו ַאֲ נִי אֵ ינֶנִּי י ֹדַ עַ ת אִ ישׁ?" ‪ 500‬אירוסין לא כללו יחסי מין‪ ,‬ובטח‬
‫שלא כללו ניסעות ארוכות יחדיו‪.‬‬
‫‪F816‬‬
‫‪F817‬‬
‫אפילו אם מרים סיפרה לבעלה על המלאך‪ ,‬מעטים היו מאמינים לה‪ .‬אפילו יוסף התנהג‬
‫כאילו הוא לא ידע דבר על מקורו האלוהי של ישוע‪ .‬מרים יולדת את בנה בעודה עדיין לא‬
‫נשואה‪ -‬כך שישוע הוא ממזר‪.‬‬
‫‪ " 2:7‬ו ַתֵּ לֶד אֶ ת־ ְבּנָהּ הַ בְּכוֹר ו ַתְּ חַ תְּ לֵהוּ ו ַַתּשְׁ כִּיבֵהוּ בָאֵ בוּס כִּי �א־הָ י ָה לָהֶ ם מָ קוֹם בַּמָּ לוֹן‪".‬‬
‫תיאולוגים נוצריים אומרים כי יוסף בא לבית לחם מכיוון שהיה לו שם רכוש‪ .‬מדוע הם לא‬
‫הלכו לביתו של יוסף‪ ,‬וא לכל הפחות לבית כנסת‪ -‬מה שהיה מותר?‬
‫בזמנו נהגו שיירות לעצור בחאן‪ ,‬אשר היה מקום גדול עם אפשרות לינה‪ .‬אולם הטקסט‬
‫אומר כי לא היה מקום אף לשני אנשים‪ .‬בסיטואציה בה אנשים נשארו בעיירותיהם לשם‬
‫רישום הרכוש‪ ,‬הכיצד ייתכן שמספר כה גדול של מבקרים פקד את בית לחם? בעוד‬
‫שאפולוגטיקנים טוענים שמשפחתו של יוסף רצה קצת פרטיות‪ ,‬משוג זה לא היה קיים אז‪,‬‬
‫ולינה בחאן לא הייתה דבר משפיל‪137 .‬חאן בעל שתי קומות עם מלון נפרד ואורוות היה מקום‬
‫לעשירים‪ ,‬שלא הייתם מצפים למצוא בבית לחם‪.‬‬
‫‪F136‬‬
‫על איזה אבוס מדבר לוקס? סוסים וגמלים היו מחוץ להישג ידם של איכרים בבית לחם‬
‫הכפרית‪ .‬פרות וכבשים נשמרו באורוותיהן‪ .‬האבוס יכול היה להכיל חמורים‪ ,‬אך התמונה כאן‬
‫תמוהה‪ .‬לוקס מתאר את הסביבה שהוא עצמו הכיר‪ ,‬בה סוסים לא היו דבר מיוחד‪.‬‬
‫‪136‬התלמוד מספר על רב שמצא מגילה בין חורבותיה של ירושלים‪ ,‬אשר פרטה אילן יוחסין של אדם‬
‫"שנולד כתוצאה מהתהוללות"‪ -‬רמיזה ברורה לישוע‪ ,‬מסכת יבמות ‪ ,49‬תלמוד בבלי‪ .‬אולם זוהי רק‬
‫אגדה‪ :‬המגילה כביכול שרדה שריפות‪ ,‬היא לא נתגלתה בידי גנבים )עדין ניתן היה לכתוב על צידה‬
‫האחורי(‪ ,‬נתגלתה בטעות בידי רב המוכר לנו מהתלמוד‪ ,‬ובמקרה כללה מידע אודות אי הלגיטימיות‬
‫של ישוע‪ .‬לידתו הבלתי חוקית עלולה להסביר מדוע לא היה נשוי‪ ,‬מאחר והוא היה רשאי להתחתן רק‬
‫עם ממזרה כמוהו‪ .‬הגישה התלמודית סותרת כל אפשרות להכרה בישוע כמורה‪ ,‬מאחר והיחס כלפי‬
‫ממזרים היה רע מאוד‪.‬‬
‫‪137‬בתקופה ההיא ברומא‪ ,‬נבנו בתי שימוש ציבוריים באולמות גדולים‪ ,‬בהם נהגו אנשים לשבת‬
‫בצוותא‪ .‬ציורי קיר יקרים מאשר כי ארכיטקטורה זו הייתה תוצאה של מסורת‪ ,‬ולא היעדר כספים‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫לידתו של חצי‪-‬אל בידי בתולה במערה‪ ,‬אל מול נוכחותם של רועי צאן ונוודים‪ ,‬הייתה‬
‫‪501‬‬
‫מוטיב חוזר בכתות רבות‪ .‬בשורת הילדות של יעקב מספרת כי ישוע נולד במערה‬
‫והתחבא מהורדוס באבוס‪ 502 .‬לוקס הפך את הסיפור לעירוני‪ ,‬ותאר את הסיפור בתוך אבוס‬
‫במקום במערה‪ ,‬אולם הדים של האגדה העתיקה עדיין נותרו‪ -‬נוכחותם של רועי הצאן‪ ,‬אשר‬
‫לרוב לא היו אומרים להיות בתוך העיר עצמה‪.‬‬
‫‪F 81‬‬
‫‪F 819‬‬
‫בעוד שכנסיית המולד‪ ,‬שנבתנה בידי מסדר קונסטנטין‪ ,‬עדיין עומדת בבית לחם‪ ,‬שיוך‬
‫הפרוייקט אליו אינו מוסיף אמינות לסיפור‪ -‬הוא פשוט הורה על בניית הכנסייה במקום בו‬
‫חשקו הנוצרים המקומיים‪.‬‬
‫יראוּ כִּי הִ נְנִי מְ בַשֵּׂ ר אֶ תְ כֶם שִׂ מְ חָ ה גְדוֹלָה אֲ שֶׁ ר‬
‫‪" 11-2:10‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם הַ מַּ לְאָ � 'אַל־תִּ ָ‬
‫תִּ הְ י ֶה ְלכָל־הָ עָ ם‪ .‬כִּי הַ יּוֹם י ֻלַּ ד ָלכֶם מוֹשִׂ יעַ אֲ שֶׁ ר הוּא הַ מָּ שִׁ יחַ הָ אָדוֹן‪"'.‬‬
‫לוקס אומר שהמלאך התבלבל בין המשיח לבין האדון‪ -‬אלוהים‪.‬‬
‫‪ " 2:13‬וּפִתְ א ֹם הָ י ָה אֵ צֶל הַ מַּ לְאָ � הֲ מוֹן ְצבָא הַ שָּׁ מָ י ִם ו ְהֵ ם מְ שַׁ בְּחִ ים אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫במסורת היהודית‪ ,‬מלאכים היו מופיעים במסווה אנושי‪ .‬אולם במוסרת הנוצרית הם‬
‫עוטים צורות שונות‪ .‬היו כתות‪ ,‬כדוגמת האיסיים‪ ,‬אשר לוו גישה זו‪ ,‬שאינה טיפוסית ליהדות‪.‬‬
‫רועי הצאן לא התרשמו ממראה זה מספיק בכדי לעזוב את עדריהם וללכת אחר משפחת‬
‫הילד‪.‬‬
‫‪" 17-2:16‬וַי ְמַ הֲ רוּ ו ַ יָּב ֹאוּ וַיִּמְ צְאוּ אֶ ת־מִ ְרי ָם ו ְאֶ ת־יוֹסֵ ף ו ְאֶ ת־הַ ֶיּלֶד ו ְהוּא שֹׁכֵב בָּאֵ בוּס‪ .‬וַיּ ְִראוּ‬
‫וַיַּשְׁ מִ יעוּ אֶ ת־הַ דָּ בָר הַ נֶּאֱ מָ ר אֲ לֵיהֶ ם עַ ל־הַ נַּעַ ר הַ זֶּה‪".‬‬
‫הערצתם של זרים הינה מוטיב סטנדרטי בלידות "אלוהיות‪ ".‬מתי השמיט את הרועים‬
‫והחליפם באגמושים‪ ,‬משום שידע שעדותם של רועי צאן תזכה ללעג בתרבות היהודית‪.‬‬
‫‪" 2:22‬וַיִּמְ לְאוּ י ְמֵ י טָ הֳ ָרם כּ ַ‬
‫ְתוֹרת משֶׁ ה וַיַּעֲ לֻהוּ י ְרוּשָׁ ַלי ִם לְהַ עֲ מִ ידוֹ ִל ְפנֵי י ְהוֹ ָה‪".‬‬
‫רק מרים נדרשה בטהרה‪ .‬הטקסט המעורפל מרמז שהמשפחה באה לירושלים לשם‬
‫טהרה טקסית‪ ,‬אולם ההיפך הוא הנכון‪ -‬היה עליהם לבוא לירושלים לאחר סיום תקופת‬
‫הטהרה‪ " :‬וּשְׁ �שִׁ ים יוֹם וּשְׁ �שֶׁ ת י ָמִ ים‪ ,‬תֵּ שֵׁ ב בִּדְ מֵ י טָ הֳ ָרה; ְבּכָל‪-‬ק ֹדֶ שׁ �א‪-‬תִ גָּע‪ ,‬ו ְאֶ ל‪-‬הַ מִּ קְ דָּ שׁ �א‬
‫תָ ב ֹא‪ ,‬עַ ד‪-‬מְ �את‪ ,‬י ְמֵ י טָ הֳ ָרהּ‪ 503 ".‬איפה בדיוק שהו חודש בבית לחם? באבוס?‬
‫‪F 820‬‬
‫לוקס מצא חוק יהודי וניצל אותו‪ .‬נשים שהרו לעיתים קרובות נדרשו ללכת לירושלים מדי‬
‫שנה‪ ,‬בנוסף למסע בפסח‪ ,‬אם לא בכל החגים‪ ,‬מה שהצריך מתושבי הגליל להיות בדרכים‬
‫לא מעט לאורך השנה‪ .‬יתכן והיהודים עם זאת הקפידו דווקא על המנהג בלידת הבן הבכור‪.‬‬
‫‪ַ " 2:23‬כּכָּתוּב בּ ַ‬
‫ְתוֹרת י ְהוֹ ָה 'כָּל־ ָזכָר פֶּ טֶ ר ֶרחֶ ם י ִקָּ ֵרא ק ֹדֶ שׁ ַלי ְהוֹ ָה‪"'.‬‬
‫לוקס מתייחס בשגגה ל‪" ,‬קַ דֶּ שׁ‪-‬לִי כָל‪-‬בְּכוֹר פֶּ טֶ ר כָּל‪ֶ -‬רחֶ ם‪ִ ,‬בּ ְבנֵי י ִשְׂ ָראֵ ל‪--‬בָּאָדָ ם‪,‬‬
‫וּ ַבבְּהֵ מָ ה‪ ,‬לִי הוּא‪ 504 ".‬הוא לא הכיר את "וַי ְדַ בֵּר י ְהו ָה‪ ,‬אֶ ל‪-‬מ ֹשֶׁ ה לֵּאמ ֹר‪' .‬קַ ח אֶ ת‪-‬הַ ְלוִיִּם‪ ,‬תַּ חַ ת‬
‫כָּל‪-‬בְּכוֹר ִבּ ְבנֵי י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬ו ְאֶ ת‪-‬בֶּהֱ מַ ת הַ ְלוִיִּם‪ ,‬תַּ חַ ת בְּהֶ מְ ָתּם; ו ְהָ יוּ‪-‬לִי הַ ְלוִיִּם‪ ,‬אֲ נִי י ְהו ָה‪505 "'.‬ניתן‬
‫‪506‬‬
‫היה גם לפדות את הבן הבכור בחמישה שקלים מכסף‪.‬‬
‫‪F821‬‬
‫‪F82‬‬
‫‪F823‬‬
‫‪" 2:24‬וּלְהַ קְ ִריב קָ ְרבָּן כְּמִ ְצו ַת ַ‬
‫תּוֹרת י ְהוָֹה שְׁ ֵתּי ת ִֹרים אוֹ שְׁ נֵי ְבּנֵי יוֹנָה‪".‬‬
‫‪206‬‬
‫ויקרא ‪" 12:8‬ו ְאִ ם‪�-‬א תִ מְ צָא י ָדָ הּ‪ ,‬דֵּ י שֶׂ ה‪--‬וְלָקְ חָ ה שְׁ תֵּ י‪-‬ת ִֹרים אוֹ שְׁ נֵי ְבּנֵי יוֹנָה‪ ,‬אֶ חָ ד לְעֹלָה‬
‫ו ְאֶ חָ ד לְחַ טָּ את; וְכִפֶּ ר עָ לֶיהָ הַ כּ ֹהֵ ן‪ ,‬ו ְטָ הֵ ָרה‪".‬‬
‫אם יוסף הלך לבית לחם‪ ,‬כנראה היה לו רכוש שם‪ .‬ישוע שיחק על גג הבית‪ 507 .‬ניתן‬
‫להסיק שגג שניתן לעמוד עליו לא נבנה מקש בלבד‪ ,‬כך שהבית כולו לא היה צריך פשוט‪.‬‬
‫יוסף לא היה אדם עני‪ .‬רק עניים הורשו להקריב קורבנות נחותים‪.‬‬
‫‪F824‬‬
‫אין כל צורך להביא מנחת כפרה על לידתו של ישוע אם זו לא הייתה תולדה של חטא‪.‬‬
‫‪ 34-2:25‬מכיל סיפור סטנדרטי אודות זקן צדיק‪ ,‬שאינו יכול למות מבלי שיברך את‬
‫"משיח האלוהים‪ ".‬סיפור זהה קיים בבודהיזם‪.‬‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫הוֹריו אֶ ת־הַ נַּעַ ר י ֵשׁוּעַ לַעֲ שׂוֹת לוֹ כְּחֻ קַּ ת הַ ָ‬
‫‪ " 2:27‬הֵ בִיאוּ ָ‬
‫אם לוקס מתכוון לברית מילה‪ ,‬הרי שזו הייתה אמורה להתבצע קודם לכן‪ ,‬עוד בבית‬
‫לחם – לא בבית המקדש‪.‬‬
‫‪ " 2:33‬ו ְאָבִיו ו ְאִ מּוֹ תְּ מֵ הִ ים עַ ל־הַ דְּ ב ִָרים הַ נֶּאֱ מָ ִרים עָ ָליו )בידי שמעון(‪".‬‬
‫האם שכחה מרים את מה שאמר לה המלאך ב‪?33-1:31‬‬
‫‪" 35-2:34‬וַיְב ֶָרך אוֹתָ ם שִׁ מְ עוֹן ו ַיּ ֹאמֶ ר אֶ ל־מִ ְרי ָם אִ מּוֹ 'הִ נֵּה־זֶה מוּסָּ ד לְמִ כְשׁוֹל וְלִתְ קוּמָ ה‬
‫ל ְַרבִּים ְבּי ִשְׂ ָראֵ ל וּלְאוֹת מְ ִריבָה‪ .‬וּ ְבנַפְשֵׁ � תַּ חְ תּ ֹר חָ ֶרב‪"'.‬‬
‫החלק השני של הפסוק עלול להעיד על קיומה המקורי של גרסה שונה להוצאתו להורג‬
‫של ישוע‪ ,‬אולם אחרת הפסקה אינה מובנת‪ .‬סביר יותר‪ ,‬כי הפסוק יוחס בתחילה ליוחנן‪,‬‬
‫שהוצא להורג בעריפת ראש‪.‬‬
‫‪ " 37-2:36‬ו ְאִ שָּׁ ה נְבִיאָה הָ י ְתָ ה שָּׁ ם חַ נָּה בַּת־פְּנוּאֵ ל מִ שֵּׁ בֶט אָ שֵׁ ר ו ְהִ יא בָּאָה ַב יָּמִ ים וְי ָשְׁ בָה‬
‫ְאַרבַּע וּשְׁ מֹנִים שָׁ נָה ו ְ�א מָ שָׁ ה מִ ן־הַ מִּ קְ דָּ שׁ‬
‫עִ ם־בַּעְ לָהּ שֶׁ בַע שָׁ נִים אַחֲ ֵרי בְתוּלֶיהָ ‪ .‬ו ְהִ יא אַלְמָ נָה כּ ְ‬
‫ו ַַתּעֲ ב ֹד אֶ ת־אֱ �הִ ים בְּצוֹם וּב ַ‬
‫ְתחֲ נוּנִים לַ יְלָה ו ָיוֹם‪".‬‬
‫נביאות אינן מחזה שגור ביהדות‪ ,‬לעומת האמונות הנוכריות בהן נמצא הרבה יותר‬
‫נביאות מנביאים‪ .‬היא חיה לא רק ‪ 84‬שנה‪ ,‬אלא ‪ 77‬מתוך אלה היו ללא בעל‪ ,‬ושבע היו עם‪.‬‬
‫אלה לא יכולים להיות מספרים מקריים‪ .‬אותם המספרים‪ ,‬שבע ושבעים ושבע מופיעים במתי‬
‫‪ .22-18:21‬דניאל ‪ 27-9:24‬גם כן מזכיר שבעים תקופות של שבע שנים‪ .‬מספר זה היה‬
‫חשוב ללוקס‪ :‬הוא מאתר את אילן היוחסין של ישוע אחורה ‪ 77‬דורות‪.‬‬
‫הוֹריו י ְרוּשָׁ ַלי ִם מִ דֵּ י שָׁ נָה בְשָׁ נָה לָח ֹג אֶ ת־חַ ג הַ פָּ סַ ח‪".‬‬
‫‪ " 2:41‬ו ְעָ לוּ ָ‬
‫במתי‪ ,‬הסתתרה המשפחה במצריים מפני הורדוס‪ ,‬ולאחר מכן נמנעה מלהגיע לירושלים‬
‫בשל פחדה מארכילאוס‪.‬‬
‫נצרת ממוקמת כמאה קילומטרים מירושלים‪ ,‬ואין זה סביר שהמשפחה הייתה עושה את‬
‫המסע מדי שנה‪ ,‬בטח שלא עם ילד קטן או מספר ילדים‪ .‬אולם סיפור זה מופיע גם במקומות‬
‫‪508‬‬
‫אחרים‪.‬‬
‫‪F 825‬‬
‫‪207‬‬
‫‪ 44-2:43‬בדרכם חזרה מירושלים‪ ,‬הוריו של ישוע מאבדים אותו ליום שלם ולא מוצאים‬
‫אותו‪ .‬הפקרות שכזו כלפי בן האלוהים נראית מוזרה מאוד‪.‬‬
‫‪ " 46-2:45‬ו ְ�א מְ צָאֻ הוּ ו ַ יָּשֻׁ בוּ י ְרוּשָׁ ָלי ִם ְלבַקְ שׁוֹ‪ .‬וַי ְהִ י מִ קֵּ ץ שְׁ לשֶׁ ת י ָמִ ים וַיִּמְ צָאֻ הוּ בַּמִּ קְ דָּ שׁ‪".‬‬
‫היכן חיפשו ההורים את ישוע למשך שלושה ימים? מדוע הם לא באו דבר ראשון‬
‫למקדש?‬
‫‪ 2:47‬הוריו של ישוע בן ה‪ 12-‬חוזרים לירושלים בכדי למצוא אותו משוחח עם רבנים‬
‫בבית המקדש‪" ,‬וְכָל־הַ שּׁ ֹמְ עִ ים א ֹתוֹ תָּ מָ הוּ עַ ל־שִׂ כְלוֹ ו ְעַ ל־תְּ שׁוּב ָֹתיו‪".‬‬
‫לא ידוע לנו אם אמו של ישוע הייתה רשאית להיכנס לאזור הגברים בבית המקדש‪ ,‬או‬
‫אם ילדים מתחת לגיל ‪ 13‬הורשו להיכנס‪ .‬השיחה ככל הנראה לא התרחשה בחצר החיצונית‪,‬‬
‫מאחר וישוע "ישֵׁ ב בְּתוֹ� הַ ִ‬
‫מּוֹרים" ‪ ,509‬כלומר היה בתוך המקדש‪.‬‬
‫‪F826‬‬
‫כצפוי‪ ,‬בקיאותו של לוקס ביהדות לא הייתה מספקת בכדי לרשום בדיוק מה נאמר בין‬
‫ישֵׁ‬
‫ישוע לרבנים שכה הרשים אותם‪ .‬לוקס התבלבל אף קודם לכן‪ " ,‬וַיִּמְ צָאֻ הוּ בַּמִּ קְ דָּ שׁ ו ְהוּא ב‬
‫‪511‬‬
‫בְּתוֹ� הַ ִ‬
‫מּוֹרים ו ְשׁ ֹמֵ עַ אֲ לֵיהֶ ם ו ְשׁ ֹאֵ ל א ֹתָ ם‪ 510 ".‬ו‪" -‬כָל־הַ שּׁ ֹמְ עִ ים א ֹתוֹ ָתּמָ הוּ ‪ ...‬עַ ל־תְּ שׁוּב ָֹתיו‪".‬‬
‫אז האם ישוע שאל שאלות‪ ,‬או שמא ענה עליהן? אפילו לתלמידי חכמים לא הייתה כל רשות‬
‫להציע פרשנויות‪.‬‬
‫‪F82‬‬
‫‪F827‬‬
‫יוסף בן מתתיהו מספר סיפור דומה על עצמו‪" :‬בגיל ארבע‪-‬עשרה‪ ,‬זכיתי בהכרה כללית‬
‫לאהבתי לאות הכתובה‪ ,‬ותכופות היו פוקדים אותי כוהנים וזקנים בכדי לשמוע את הפרטים‬
‫המדויקים אודות עקרי החוק‪ ".‬על אף שנראה זה בלתי סביר‪ ,‬סיפורו של יוסף עלול להיות‬
‫אמיתי‪ .‬אריסטובולוס הפך לכהן הגדול בגיל ‪ 512 .17‬אבל ישוע היה בן ‪ ,12‬מתחת לגיל הבר‬
‫מצווה‪ 138 .‬אולי בניסיון לשפר את עדותו של יוסף בן מתתיהו‪ ,‬שינה לוקס את הסיפור מבלתי‬
‫סביר לבלתי סביר בעליל‪.‬‬
‫‪F829‬‬
‫‪F 137‬‬
‫‪'" 50-2:49‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי אֶ הְ י ֶה בַּאֲ שֶׁ ר לְאָבִי?' ו ְהֵ ם �א הֵ בִינוּ אֶ ת־הַ דָּ בָר אֲ שֶׁ ר דִ בֶּר‬
‫אֲ לֵיהֶ ם‪".‬‬
‫לאחר ביקור המלאך והלידה הבתולית‪ ,‬הם עדיין לא הבינו?‬
‫‪ " 2:51‬ו ְאִ מּוֹ שָׁ מְ ָרה ְב ִלבָּהּ אֵ ת כָּל־הַ דְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה‪".‬‬
‫אבל ב‪ 2:50‬היא לא הבינה וכנראה ביטלה את דבריו של ישוע‪.‬‬
‫‪" 2:52‬וְי ֵשׁוּעַ הֹלֵ� וְגָדֵ ל בְּחָ כְמָ ה‪".‬‬
‫האם חוכמתו של אל יכולה לגדול‪ ,‬או האם היא אבסולוטית מההתחלה?‬
‫‪ " 2-3:1‬וַי ְהִ י בִּשְׁ נַת חֲ מֵ שׁ עֶ שְׂ ֵרה לְמַ לְכוּת טִ יב ְַריוֹס קֵ יסַ ר‪ ,‬וּפוֹנְטִ יּוֹס פִּילָטוֹס הֶ גְמוֹן בִּיהוּדָ ה‪,‬‬
‫ְהוֹרדוֹס שַׂ ר־רֹבַע עַ ל־הַ ָגּלִיל‪ ,‬ו ְאָחִ יו פִּילִפּוֹס שַׂ ר־רֹבַע עַ ל־מְ דִ ינוֹת י ְטוּר ו ְטַ ְרכוֹ נָה ו ְלוּסָ נִיָּס‬
‫ו ְ‬
‫שַׂ ר־רֹבַע עַ ל־אֲ בִילִין‪ .‬בִּימֵ י הַ כּ ֹהֲ נִים הַ גְּדוֹלִים חָ נָן ו ְקַ יָּפָ א ‪"...‬‬
‫‪138‬טקס בו ילד בן ‪ 13‬הופך מבחינה דתית למבוגר החייב בקיום מצוות‪.‬‬
‫‪208‬‬
‫לוקס מנסה לבסס את אמינותו בהפניה כרונולוגית‪ .‬טיבריוס הפך לקיסר בשנת ‪14‬‬
‫לספירה כך שהמאורעות התרחשו ב‪ 28-29‬לספירה‪ ,‬מה שמסתדר עם שלטונו של הורדוס‬
‫אנטיפס )‪ (39-4‬ופיליפוס )‪.(34-4‬‬
‫איננו יודעים דבר ודאי על לוסניס‪ .‬המושל ‪ 139‬ארכלאוס שלט באותו הזמן של הורדוס‬
‫ופיליפוס‪ ,‬ומושלים אחרים אינם מוזכרים‪ 513 .‬לוסניס‪ ,‬בנו של תלמי‪ ,‬חי בזמן שלטונו של‬
‫הורדוס הגדול‪ .‬בזמן שלטונו של אוגוסטוס‪ ,‬כאשר וארו היה מושל סוריה‪ ,‬אברינדיט נלקח‬
‫‪515‬‬
‫מלוסניס וניתן להורדוס הגדול‪ 514 .‬ממלכתו של לוסניס ניתנה לאגריפה בשנת ‪.52‬‬
‫‪F138‬‬
‫‪F830‬‬
‫‪F832‬‬
‫‪F831‬‬
‫לאחרונה‪ ,‬ארכאולוגים שחפרו באבילין גילו אבן עם הכיתוב "טטראך לוסניס"‪ ,‬אשר‬
‫תוארכה מיד לתקופה הנחוצה של תחילת המאה הראשונה‪ .‬הן הממצא והן התיארוך מעלים‬
‫תהיות‪ .‬ההיסטוריון המוכשר יוסף בן ממתיהו לא היה עושה טעות של שבעים שנה בקביעת‬
‫תאריך שלטונו של המושל המקומי‪ .‬סביר יותר אם כבר‪ ,‬שהטעות היא בתאריכים של לוקס‪.‬‬
‫חוקרים נוצריים מתארכים את שלטונו של פילטוס לשנים ‪ 36-26‬לספירה בכדי להתאים‬
‫‪516‬‬
‫עצמם ללוקס‪ .‬אולם טיבריוס מינה את פילטוס לנציב יהודה ישר עם הכתרתו לקיסר‪,‬‬
‫בשנת ‪ 14‬לספירה‪ ,‬לא ‪.26‬‬
‫‪F83‬‬
‫חנניה ויונתן מוזכרים בתור הכהנים הגדולים בערך בשנת ‪ 517 .52‬על פי קדמוניות‬
‫היהודים עם זאת‪ ,‬חנניה‪ ,‬בנו של נבדאוס‪ ,‬החזיק במשרה בין ‪ 47‬ל ‪ 59 -‬לספירה‪ ,‬בעוד‬
‫שיונתן בן חנן החזיק במשרה בשנת ‪ 37‬לספירה‪ .‬דיווחו של יוסף בן מתתיהו מוטל בספק‪.‬‬
‫‪F 834‬‬
‫האם היו שני כוהנים גדולים באותו הזמן? מלחמות היהודים ‪ 2:20:4‬מזכיר את "ספיאס‪,‬‬
‫אחד הכהנים הגדולים"‪ ,‬בצורת הרבים‪ ,‬למרות שבקדמוניות היהודים לא נאמר כך‪ .‬לוקס לא‬
‫שמר את התואר למשך כל חייו של האדם שהחזיק בתפקיד מכיוון שככל הנראה היו יותר‬
‫משני כוהנים גדולים לשעבר שחיו בו זמנית בכל תקופה נתונה‪ .‬הכתוב בבשורה מבוסס על‬
‫דברי יוסף בן מתתיהו‪ .‬ככל הנראה לוקס סבר ששני כוהנים גדולים אכן החזיקו בו זמנית‬
‫באותה המשרה‪.‬‬
‫כייפא )‪ (37-18‬הפך לכהן הגדול אחרי חותנו‪ ,‬חנן בן שת‪ ,‬אשר החזיק במשרה משנת ‪6‬‬
‫ועד ‪ 15‬לספירה‪ .‬סידורו של לוקס מעיד כי הוא נועץ בכרונולוגיה או נרטיב כתוב והזכיר אותם‬
‫באותו הסדר‪.‬‬
‫השמות מוזרים‪ .‬כל הכהנים הגדולים ידועים בשמם ושם אביהם‪ ,‬כדוגמת ישוע בן דמאני‪.‬‬
‫רק לשני אלה אין כל אזכור משפחתי‪.‬‬
‫כרונולוגיית הפסוק מסתדרת עם משימתו של המטביל‪" ,‬הי ָה דְּ בַר אֱ �הִ ים אֶ ל־יוֹחָ נָן‬
‫‪518‬‬
‫בֶּן־ ְזכ ְַרי ָה בַּמִּ דְ בָּר‪".‬‬
‫‪F835‬‬
‫בשונה ממתי‪ ,‬לוקס אינו אומר שישוע הוטבל בפני יוחנן‪ 519 .‬הטבלתו של ישוע מתרחשת‬
‫לאחר כליאתו של יוחנן אך לפני הוצאתו להורג‪ ,‬ולאחר מכן מטיף ישוע למשך שנה )במרקוס‪,‬‬
‫לוקס ומתי(‪ ,‬או למשך ארבע שנים )יוחנן(‪ .‬אם יוחנן המטביל החל להטיף ב‪ 29‬לספירה‪ ,‬הוא‬
‫לא נכלא לפני ‪ 30‬לספירה‪ -‬התאריך המוקדם ביותר להטבלתו של ישוע‪.‬‬
‫‪F 836‬‬
‫הברית החדשה אינה אומרת כמה זמן הטיף יוחנן לפני הטבלתו של ישוע‪ .‬יוחנן ‪1:21‬‬
‫פרושים מירושלים שואלים את יוחנן מי הוא‪ " .‬וַי ְהִ י מִ מָּ חֲ ָרת וַיּ ְַרא יוֹחָ נָן אֶ ת־י ֵשׁוּעַ בָּא אֵ לָיו‪".‬‬
‫ככל הנראה יוחנן לא הטיף זמן רב לפני שפגש בישוע‪ ,‬מכיוון שהפרושים זה עתה למדו עליו‪,‬‬
‫‪139‬שליט לאומי הנחות למלך‬
‫‪209‬‬
‫אם נסתמך על הכתוב בבשורה‪ .‬אנו אז מניחים כי ישוע הוטבל והתחיל את שליחותו בשנת‬
‫‪ 31-30‬לספירה‪ .‬צליבתו התרחשה בין ‪ 35-31‬לספירה‪.‬‬
‫‪" 3:23‬וְי ֵשׁוּעַ הֵ חֵ ל מַ עֲ שֵׂ הוּ ו ְהוּא ְכּבֶן־שְׁ לשִׁ ים שָׁ נָה‪".‬‬
‫אם הוא החל את מעשיו בשנת ‪ 30‬לספירה‪ ,‬לא יתכן שהוא נולד בזמנו של הורדוס‬
‫הגדול‪ ,‬אשר מת ב‪ 4-‬לפניה"ס‪ .‬בעיות אחרות עולות‪ ,‬כדוגמת טבח התינוקות ופגישתו של‬
‫הורדוס עם האגמושים בירושלים‪.‬‬
‫לא יתכן שישוע נולד באותה השנה של המפקד של קוויריניוס בשנת ‪ 6‬לספירה‪ .‬לו הוא‬
‫נולד באותה השנה‪ ,‬הוא היה מתחיל את שליחותו בשנת ‪ 36‬לספירה בגיל שלושים‪ .‬אז‬
‫פילטוס‪ ,‬ששרת בתפקידו רק עד שנת ‪ ,36‬לא יכול היה לדון אותו למוות‪ ,‬לו ייתכן וזה מה‬
‫שקרה אם ישוע היה צעיר יותר משלושים‪ .‬על פי מתי‪ ,‬עם זאת‪ ,‬ישוע נולד בזמן שלטונו של‬
‫הורדוס הגדול‪ .‬לוח השנה הירחי אליו פונים אוונג'ליסטים אינו מעיד על צליבה בשנת ‪36‬‬
‫לספירה ‪ .‬אם מתחילים את הספירה במפקד האוכלוסין של קוויריניוס ב‪ 6-‬לספירה‪ ,‬יוחנן היה‬
‫בן ‪ 23‬בשנת ‪ ,29‬כאשר החל להטיף‪ ,‬על אף שבגיל זה אף אחד לא היה מתייחס אליו כמורה‬
‫סמכותי‪.‬‬
‫ישוע נאמר כי המקדש היה תחת בנייה למשך ‪ 46‬שנים‪ 520 .‬שחזור המקדש החל ב‪-19‬‬
‫‪ 20‬לפני הספירה תחת הורדוס הגדול‪ ,‬כך שהבנייה הסתיימה ב‪ 27‬לספירה‪ .‬ביוחנן‪ ,‬ישוע‬
‫הוטבל כבר מזמן‪ .‬בלוקס‪ ,‬הוא הוטבל שנתיים לאחר מכן‪.‬‬
‫‪F837‬‬
‫דבר מכך אינו משמש ראיות חיוביות‪ .‬הבלבול הינו תמוה אם השליחים כתבו את דברם‬
‫מיד לאחר הצליבה‪ ,‬אבל מובן בהחלט אם סופר גוי מנסה לאתר מאורעות מלפני ‪ 100‬שנה‪.‬‬
‫לוקס השווה בין הטקסטים‪ ,‬שכל אחד מהם תיארך את המאוערות אחרת‪ ,‬על אך שכולם‬
‫סבבו פחות או יותר סביב אותה התקופה‪ .‬הסתירות היו מרובות‪ ,‬הכרונולוגיה הייתה רעועה‪,‬‬
‫מדידת הזמן על סמך האירועים – לידת הקיסר‪ ,‬התחלת הטפותיו של יוחנן וכו‪...‬‬
‫בלוקס‪ ,‬היה גילו של ישוע כשלושים שנה‪ ,‬ביוחנן טרם מלאו לו חמישים‪ .‬ייתכן וכותב‬
‫הבשורה שאב מהמסורת התורנית‪ ..." :‬מִ בֶּן שְׁ �שִׁ ים שָׁ נָה ו ָמַ עְ לָה‪ ,‬ו ְעַ ד בֶּן‪-‬חֲ מִ שִּׁ ים שָׁ נָה‪--‬כָּל‪-‬‬
‫בָּא‪ַ ,‬ל ָצּבָא‪ ,‬לַעֲ שׂוֹת מְ לָאכָה‪ ,‬בְּא ֹהֶ ל מוֹעֵ ד‪ 521 ".‬שלושים היה גיל המינימום וחמישים היה גיל‬
‫המקסימום לעסוק בעבודת כהונה‪ .‬לוקס בחר בגבול התחתון‪ ,‬ויוחנן בעליון‪ .‬גישתו של יוחנן‬
‫עלולה לשקף קנאים יהודיים‪ .‬קחו לדוגמה את תהילים ‪ " 55:24‬אַנְשֵׁ י דָ מִ ים וּמִ ְרמָ ה‪� ,‬א‪-‬י ֶחֱ צוּ‬
‫י ְמֵ יהֶ ם‪ ".‬התלמוד קובע כי אנשים רעים לא יחיו מעבר לגיל ‪ 522 .34‬אולם הגמרא ‪ 140‬הופיעה‬
‫הרבה יותר מאוחר מהבשורות‪ ,‬ופרשנות דומה על תהילים ככל הנראה הייתה קיימת לפני‬
‫כן‪ 141 .‬יהודים נוצריים היו אומרים שישוע היה מבוגר יותר‪.‬‬
‫‪F 83‬‬
‫‪F839‬‬
‫‪F139‬‬
‫‪F140‬‬
‫שלושים היה גיל רווח בו אנשים לקחו על עצמם משימה‪ .‬כך נאמר על הורוס‪ ,‬וגם יוסף‬
‫עלה לכוחו במצריים בגיל שלושים‪.‬‬
‫‪ " 3:2‬הָ י ָה דְּ בַר אֱ �הִ ים אֶ ל־יוֹחָ נָן בֶּן־ ְזכ ְַרי ָה בַּמִּ דְ בָּר‪".‬‬
‫רק ברגע זה העצימה רוח הקודש את יוחנן בכוח הנבואה והתקשור עם הק ומלאכיו‪.‬‬
‫‪523‬‬
‫אולם "ו ְרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ י ִמָּ לֵא מִ בֶּטֶ ן אִ מּוֹ‪".‬‬
‫‪F840‬‬
‫לּוֹתיו‪".‬‬
‫‪ 6-3:4‬לוקס מצטט את ישעיהו ‪" :6-40:3‬י ַשְּׁ רוּ מְ סִ ָ‬
‫‪140‬הטקסט המרכזי בתלמוד‪ ,‬שהוא למעשה פרשנות של המשנה‪.‬‬
‫‪141‬יתכן והרב התלמודי חשב על ישוע כאשר אמר את דבריו‬
‫‪210‬‬
‫מלבד התרגום הלקוי‪ ,‬לוקס גם משנה את ישעיה לנוחותו‪ " :‬ו ְָראוּ כָל־בָּשָׂ ר אֵ ת יְשׁוּ ַעת‬
‫אֱ �הִ ים‪ ".‬ישעיהו ‪ " 40:5‬וְנִ ְגלָה‪ ,‬כְּבוֹד י ְהו ָה‪ ,‬ו ְָראוּ כָל‪-‬בָּשָׂ ר י ַחְ דָּ ו‪ ,‬כִּי פִּי י ְהו ָה דִּ בֵּר‪ ".‬לוקס מליף‬
‫את כבוד בישועות‪ ,‬ובכך מייחס את הנבואה לישוע‪.‬‬
‫‪" 3:11‬מִ י אֲ שֶׁ ר־לוֹ כֻּתֳּ נוֹת שְׁ ַתּי ִם י ִתֵּ ן לַאֲ שֶׁ ר אֵ ין־לוֹ וּמִ י אֲ שֶׁ ר־לוֹ מָ זוֹן כֵּן י ַעֲ שֶׂ ה גַּם־הוּא‪".‬‬
‫זהו הבדל מעניין ומהותי מהרעיון של ישוע‪ .‬יוחנן מצווה שוויון כלכלי‪ ,‬בעוד שישוע ממליץ‬
‫להפטר כליל מרכוש‪.‬‬
‫‪ 38-2:28‬לאחר דויד‪ ,‬משתנה אילן היוחסין של ישוע בלוקס מהמתואר במתי‪ 524 .‬אפילו‬
‫שיוכו למלך שלמה מוטלת בספק‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם מספר הדורות שונה‪ :‬שבעים ושבע בלוקס )מאז‬
‫אדם( ושישים ושתיים במתי )‪ 42‬מאז אברהם‪ ,‬ו‪ 20-‬מאדם לאברהם(‪.‬‬
‫‪F841‬‬
‫לוקס מאתר את שיוכו של ישוע דרך אדם לאלוהים‪ .‬הוא מדמה את אדם כחצי אל יווני‪,‬‬
‫בנו המבורך של אל שמיימי‪ .‬מה גם שישוע לא רק משיח מצד אביו‪ ,‬אלא גם בן האלוהים מצד‬
‫אימו‪ ,‬גלגולה החי של רוח הקודש לאחר ההטבלה‪ ,‬מי שנולד באורח על טבעי מרחם בתולה‪,‬‬
‫וצאצא ישיר של אלוהים‪ .‬לוקס מפספס את העובדה שכל בני האדם גם הם צאצאים של‬
‫אלוהים בדרך אדם‪.‬‬
‫‪ 21-4:18‬ישוע מקריא את ישעיהו ‪ 2-61:1‬בבית הכנסת‪'" :‬רוּחַ אֲ דֹנָי י ֱהוֹה עָ לָי‪ ' ...‬וַי ְהִ י‬
‫כַּאֲ שֶׁ ר ָגּלַל אֶ ת־הַ סֵּ פֶ ר וַי ְשִׁ יבֵהוּ אֶ ל־הַ חַ זָּן וַיֵּשֶׁ ב ו ְעֵ ינֵי כָּל־אֲ שֶׁ ר ְבּבֵית הַ ְכּנֵסֶ ת נְשֻׂ אוֹת אֵ לָיו‪ .‬ו ַיָּחֶ ל‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'הַ יּוֹם נִתְ מַ לֵּא הַ כָּתוּב הַ זֶּה בְּאָ ְזנֵיכֶם‪"'.‬‬
‫אם הנבואה אכן התייחסה לישוע‪ ,‬אז ירידתה של רוח הקודש בזמן ההטבלה מילאה‬
‫אותה‪ .‬הסצינה בבית הכנסת )"היום"( לא הייתה קשורה לנבואה או להגשמתה‪.‬‬
‫‪ 4:14‬מתעד את ישוע מלמד בבתי כנסת אחרים‪ .‬הוא פקד את בית הכנסת בנצרת‬
‫לעיתים קרובות ‪142‬אבל רק באותו היום הוא טען שנבואתו של ישעינו הוגשמה מול האנשים‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬מה הוא עשה בבית הכנסת בכל שאר הפעמים? הנוצרים מנסים לייחס לישוע נבואות‬
‫רבות שהוצאו מהקשרן‪.‬‬
‫‪F14‬‬
‫מאחר וישוע לא היה רב מוסמך‪ ,‬הסיכוי שאופשר לו לקרוא בתורה תלוי בזמן בו החלה‬
‫המסורת של שישה אנשים הקוראים בתורה בשבת‪ 525 .‬הנביאים הצריכו פשרנות‪ ,‬שהייתה‬
‫רמה מבינתו של אדם חסר השכלה‪ .‬בזמנו יתכן והנוהג של פרשנות בשני שלבים היה כבר‬
‫קיים‪ .‬יתכן והורשה לישוע להיות זה שקורא בתורה‪ ,‬אך לא זה שמפרש‪.‬‬
‫‪F 842‬‬
‫‪ " 4:22‬ו ְ ֻכלָּם הֱ עִ ידֻ הוּ ו ְתָ מְ הוּ עַ ל־דִּ ב ְֵרי חֵ ן הַ יֹּצְאִ ים מִ פִּ יהוּ‪".‬‬
‫מדוע אמר ישוע שהוא לא התקבל בנצרת? במתי‪526 ,‬דבריו של ישוע גורמים לסקנדל‬
‫בבית הכנסת‪ .‬על אף שלוקס ניסה לנקות את הבלגאן‪ ,‬הסיפור הפשוט עדיין נראה לעיין‬
‫בבשורה‪ .‬אנשי נצרת לא קיבלו את דבריו של ישוע כהתממשות השכינה‪ ,‬ואכן ניסו להרוג‬
‫אותו‪.‬‬
‫‪F 843‬‬
‫‪ " 4:23‬הֵ ן תּ ֹאמְ רוּ לִי אֶ ת־הַ מָּ שָׁ ל הַ זֶּה 'רֹפֵא ְרפָ א אֶ ת־עַ צְמֶ � וּכְכ ֹל אֲ שֶׁ ר שָׁ מַ עְ נוּ שֶׁ נַּעֲ שָׂ ה‬
‫ִבּכְפַ ר־נַחוּם‪"'.‬‬
‫‪ "142‬וַיֵּלֶ� כְּמִ שְׁ פָּטוֹ‪ "...‬לוקס ‪4:16‬‬
‫‪211‬‬
‫לוקס מבלבל את מקורותיו ושובר את הרצף‪ ,‬מאחר וישוע טרם הטיף בכפר נחום‪527 ,‬הוא‬
‫לא מגיע לשם אלא לאחר שמגרשים אותו מנצרת‪ .‬לוקס יוצא מנקודת הנחה שהקורא כבר‬
‫יודע מה עשה ישוע בכפר נחום‪ ,‬מאחר שהוא הכיר את הבשורה של מתי או מקור דומה‪.‬‬
‫‪F84‬‬
‫אין זה ידוע מה הייתה המחלה שישוע אמור היה לרפא עצמו ממנה‪ .‬ישנה מסורת‬
‫נוצרית לפיה ישוע היה אדם חולני‪ .‬ניתן למצוא אזכורים לכך בגירסה המוקדמת של יוספוס‬
‫הסלבוני‪ ,‬שם ישוע מכונה גיבן‪ .‬ישעיהו ‪ ,53‬שקושר לישוע כבר בידי נוצרים קדומים‪ ,‬גם הוא‬
‫מתייחס לאדם חולה‪ .‬ההסבר שעצמך מקביל לעירך‪ ,‬הינו מלאכותי‪.‬‬
‫האמירה הייתה פופולארית בקרב יהודים ‪ 528‬וגויים כאחד‪.‬‬
‫‪F845‬‬
‫‪ " 4:24‬אֵ ין־נָבִיא ָרצוּי בְּאֶ ֶרץ מוֹלַדְ תּוֹ‪".‬‬
‫האם לא ניתן לצפות מאנשים שיקבלו את ישוע לאחר שראו את הניסים שהוא חולל‬
‫בכפר נחום? וב‪ " ,17-4:16‬ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־נְצ ֶֶרת אֲ שֶׁ ר גֻּדַּ ל־שָׁ ם וַיֵּלֶ� כְּמִ שְׁ פָּ טוֹ בְּיוֹם הַ שַּׁ בָּת אֶ ל־בֵּית‬
‫הַ ְכּנֵסֶ ת וַיָּקָ ם לִקְ ר ֹא בַסֵּ פֶ ר‪ .‬וַיֻּתַּ ן־לוֹ סֵ פֶ ר י ְשַׁ עֲ י ָה הַ נָּבִיא וַיִּפְתַּ ח אֶ ת־הַ סֵּ פֶ ר וַיִּמְ צָא אֶ ת־הַ מָּ קוֹם‬
‫אֲ שֶׁ ר הָ י ָה־כָתוּב בּוֹ‪ ".‬רשות הקריאה מספרי הנביאים העידה על כבוד גדול‪.‬‬
‫‪" 27-4:25‬ו ֶאֱ מֶ ת אַ גִּיד ָלכֶם אַלְמָ נוֹת ַרבּוֹת הָ יוּ ְבי ִשְׂ ָראֵ ל בִּימֵ י אֵ ִל יָּהוּ‪ ... ,‬ו ְאֵ ִל יָּהוּ �א־נִשְׁ לַח‬
‫אֶ ל־אַחַ ת מֵ הֵ נָּה זוּלָתִ י צ ְָרפַ תָ ה אֲ שֶׁ ר ְלצִידוֹן אֶ ל־אִ שָּׁ ה אַלְמָ נָה‪ .‬וּמְ צ ָֹרעִ ים ַרבִּים הָ יוּ ְבי ִשְׂ ָראֵ ל בִּימֵ י‬
‫אֱ לִישָׁ ע הַ נָּבִיא ו ְ�א ט ֹהַ ר אֶ חָ ד מֵ הֶ ם זוּלָתִ י נַעֲ מָ ן הָ אֲ ַרמִּ י‪".‬‬
‫שני ניסים לגויים למול מאות ניסים ליהודים‪ .‬ישוע זה עתה ציטט את ישעיהו ‪ ,61‬הפונה‬
‫ליהודים בלבד‪ ,‬ואז פנה ודיבר לגויים‪.‬‬
‫‪" 34-4:33‬וּ ְבבֵית הַ ְכּנֵסֶ ת הָ י ָה אִ ישׁ וּבוֹ רוּחַ שֵׁ ד טָ מֵ א וַיִּ זְעַ ק בְּקוֹל גָּדוֹל לֵאמ ֹר 'אֲ הָ הּ‬
‫מַ ה־לָּנוּ וָלָ� י ֵשׁוּעַ הַ נָּצ ְִרי?'"‬
‫בתרבות הפגאנית‪ ,‬שדים זיהו את מגרשיהם‪ ,‬אולם לא כך ביהדות‪ .‬לוקס לא הבחין‬
‫בסתירה‪ :‬שד מוכרח לזהות את מגרשו‪ ,‬אולם המגרש הופך אותו לטיפש‪ .‬מעניין לראות‬
‫שהשד מציין שישוע בא מנצרת‪ ,‬על אף שהוא נולד בבית לחם וגורש מנצרת‪.‬‬
‫אין זה סביר שהיו מתירים לאדם הדבוק בשד להיכנס לבית כנסת‪.‬‬
‫‪ " 4:44‬וַי ְהִ י ֵ‬
‫קוֹרא ְבּבָתֵּ י ְכנֵסִ יּוֹת שֶׁ ַבּ ָגּלִיל‪".‬‬
‫‪ 5:8‬לאחר שבאורח נס מועמסת ספינתו של שמעון ביותר מדי דגים‪ ,‬היא מתחילה‬
‫לשקוע והוא אומר‪ " ,‬אֲ דֹנִי צֵא־נָא מֵ עָ לַי כִּי־אִ ישׁ חוֹטֵ א אָנֹכִי!"‬
‫שמעון מגיב מוזר מאוד‪ :‬קל בהרבה יהיה להתחיל להשליך דגים מהספינה מאשר‬
‫להתחנן לישוע‪ .‬הפסוק יכול להיות הגיוני אם "אדוני" נוסף מאוחר יותר‪ .‬שמעון החשיב את‬
‫ישוע למחולל ניסים שעשה לו טובה ותפס לו דגים‪ .‬אולם חטאיו היו גדולים מדי בשביל‬
‫הטובה האלוהית‪ ,‬וכנקמה ספינתו החלה לשקוע‪ .‬שמעון שהוטרד בהצלתו של המטיף הטוב‪,‬‬
‫ביקש ממנו לקפוץ למים‪.‬‬
‫‪212‬‬
‫לוקס קיבל את ההשראה מסיפורו של הנביא יונה‪ ,‬אותו זרקו המלחים למים‪ .‬יונה‪ ,‬עם‬
‫זאת‪ ,‬היה הן נביא וחוטא )הוא הפליג רחוק במקום ללכת לנינוה כפי שצווה(‪ ,‬והמלחים‬
‫השליכו אותו מהסיפון בכדי שלא להביא על עצמם את חרון אפו של ה'‪ .‬לוקס חשב בשגגה‬
‫שיונה הצדיק נטש את הספינה‪ ,‬בכדי שלא למות עם מלחים חוטאים‪ .‬לוקס בהתאם‪ ,‬רצה‬
‫שישוע יעזוב את הספינה במים הטרופים‪ ,‬ויותיר מאחור את שמעון פטרוס החוטא‪.‬‬
‫מאורע דומה הכולל צפיסה גדולה של דגים זויף ביוחנן ‪.21:6‬‬
‫‪ " 16-5:15‬ו ְשָׁ מְ עוֹ הוֹלֵ� הָ לוֹ� וְגָדֵ ל וַיִּקָּ בְצוּ עַ ם ַרב לִשְׁ מוֹעַ וּלְהֵ ָרפֵא עַ ל־י ָדוֹ‬
‫מִ ַתּחֲ לוּאֵ יהֶ ם‪ .‬ו ְהוּא סָ ר אֶ ל־הַ מִּ דְ בָּרוֹת וּמִ תְ פַּ לֵּל‪".‬‬
‫ישוע‪ ,‬האל הנצחי‪ ,‬שמטרת שהותו הקצרה עלי אדמות הייתה להשיב את העם לדרך‬
‫הישר‪ ,‬נמנע מיצירת קשר עם אנשים ומעדיף להתפלל‪.‬‬
‫‪ " 6:12‬וַי ְהִ י ַבּ יָּמִ ים הָ הֵ ם וַיֵּצֵא הָ הָ ָרה לְהִ תְ פַּ לֵּל וַיַּעֲ מ ֹד כָּל־הַ לַּ יְלָה בַּתְּ ִפלָּה לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫פסוק זה לא קיים במתי‪ .‬תפילה ארוכה שכזו אינה אופיינית ליהדות‪ ,‬והיא אף ארוכה מדי‬
‫לקנאים‪ .‬אפילו התפילה בגת שמנים ארכה שעתיים שלוש לכל היותר‪ .‬יתכן ולוקס המציא את‬
‫המאורע בכדי להפגין את אדיקותו של ישוע‪ .‬מתי ‪ 6:7‬ישוע מבקר את התפילה הארוכה‬
‫והקולנית‪.‬‬
‫‪ " 22-6:20‬אַ שְׁ ֵריכֶם אַ תֶּ ם הָ עֲ נִיִּים‪ ,‬כִּי־ ָלכֶם מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים‪ .‬אַ שְׁ ֵריכֶם אַ ֶתּם הָ ְרעֵ בִים‪ ,‬הַ יּוֹם‬
‫כִּי תִ שְׂ בָּעוּ‪ .‬אַ שְׁ ֵריכֶם הַ בֹּכִים‪ ,‬הַ יּוֹם כִּי תִ שְׂ חָ קוּ‪ .‬אַ שְׁ ֵריכֶם אִ ם־י ִשְׂ נְאוּ אֶ תְ כֶם הָ אֲ נָשִׁ ים‪ ,‬ו ְאִ ם־יְנַדּוּ‬
‫אֶ תְ כֶם ו ְחֵ ְרפוּ ו ִי נָאֲ צוּ אֶ ת־שִׁ מְ כֶם כְּשֵׁ ם ָרע לְמַ עַ ן בֶּן־הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫לוקס רושם עניים במקום עניים ברוחם‪ ,‬רעבים‪ ,‬במקום רעבים לאמת‪ ,‬ככתוב במתי‪.‬‬
‫לוקס משמיט את המובן המיסטי בכדי למשוך עניים ורעבים עם הבטחות על מלכות השמיים‪.‬‬
‫ההרחבה אודות השנאה והנצאה אינה אותנטית‪ ,‬מאחר והנוצרים טרם סבלו מרדיפה‪.‬‬
‫‪ " 26-6:24‬אַ �־אוֹי ָלכֶם הָ עֲ שִׁ ִ‬
‫ירים כִּי־ ְכבָר לְקַ חְ תֶּ ם אֵ ת נֶחָ מַ תְ כֶם‪ .‬אוֹי ָלכֶם הַ שְׂ בֵעִ ים כִּי‬
‫תִ ְרעָ בוּ אוֹי ָלכֶם הַ שּׂחֲ קִ ים הַ יּוֹם כִּי תִ תְ אַ בְּלוּ ו ְתִ בְכּוּ‪ .‬אוֹי ָלכֶם אִ ם כָּל־הָ אֲ נָשִׁ ים מְ שַׁ בְּחִ ים אֶ תְ כֶם‬
‫כִּי כַּדָּ בָר הַ זֶּה עָ שׂוּ אֲ ֵ‬
‫בוֹתיהֶ ם ִלנְבִיאֵ י הַ שָּׁ קֶ ר‪".‬‬
‫ישוע מתכוון לעושר חומרי‪ .‬העשירים רוחנית אינם זקוקים לנחמה‪ .‬יתכן ולוקס שינה את‬
‫האלגוריה המקורית‪ ,‬שם הכוונה בשובע הייתה לאנשים המרוצים עם תורת המיינסטרים‪,‬‬
‫אשר מאוחר יותר יהיו רעבים לחוכמתם האמיתית של הקנאים‪.‬‬
‫איננו יודעים מי היו הדמויות המתנ"ך אותן דחו הקנאים‪ .‬הצדוקים דחו את נבואות‬
‫התורה‪ ,‬למרות שאיננו יודעים מה היה יחסם לנביאים עצמם‪.‬‬
‫מתי מציב את הדרשה על הר בכדי להזכיר לקורא את משה שהקריא את עשרת‬
‫הדברות‪ .‬לוקס הגוי ממקם את ישוע במישור‪.‬‬
‫‪ " 6:29‬הַ מַּ כֶּה א ֹתְ � עַ ל־הַ לְּחִ י הַ טֵּ ה־לוֹ גַּם אֶ ת־הָ אַחֶ ֶרת ו ְהַ לּקֵ חַ אֶ ת־מְ עִ ילְ� אַל־תִּ מְ נַע מִ מֶּ נּוּ‬
‫גַּם אֶ ת־כֻּתָּ נְתֶּ �‪".‬‬
‫יתכן ולוקס מתכוון לנורמה פוליטית‪ ,‬ולא למוסרית‪ ,‬אשר לקוחה מכתבי הקודש‪ " :‬עַ ָתּה‬
‫תִּ תְ גּ ֹדְ דִ י בַת‪-‬גְּדוּד‪ ,‬מָ צוֹר שָׂ ם עָ לֵינוּ; בַּשֵּׁ בֶט י ַכּוּ עַ ל‪-‬הַ לְּחִ י‪ ,‬אֵ ת שׁ ֹפֵט י ִשְׂ ָראֵ ל‪529 ".‬יתכן ולוקס‬
‫‪F 846‬‬
‫‪213‬‬
‫מתכוון שאין להתקומם נגד הרומאים‪ .‬יתכן עוש שהוא מתכוון לסבל של המשרת‪ ,‬דמות‬
‫שבלטה בזרם שלו‪ֵ " :‬גּו ִי נ ַָתתִּ י לְמַ כִּים‪ ,‬וּלְחָ י ַי לְמ ְֹרטִ ים; פָּ נַי �א הִ סְ תַּ ְרתִּ י‪ ,‬מִ ְכּלִמּוֹת ו ָר ֹק‪".‬‬
‫‪530‬‬
‫‪F847‬‬
‫‪ 50-7:36‬אישה חוטאת רוחצת את רגליו של ישוע עם דמעותיה‪ ,‬מושכת אותן בשמן‪,‬‬
‫ֹאתיהָ הָ ַרבּוֹת כִּי הַ ְרבֵּה אָהֵ בָה‬
‫ומייבשת אותן בשערה‪ָ '" .‬לכֵן א ֹמֵ ר אֲ נִי אֵ לֶי� נִסְ לְחוּ לָהּ חַ טּ ֶ‬
‫ֹאתי ִ�‪ ...‬אֱ מוּנָתֵ � הוֹשִׁ יעָ ה לָּ�‬
‫ו ַאֲ שֶׁ ר נִסְ לַח־לוֹ מְ עַ ט הוּא א ֹהֵ ב מְ עָ ט‪ '.‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לֶיהָ 'נִסְ לְחוּ־לָ� חַ טּ ָ‬
‫ְלכִי לְשָׁ לוֹם‪"'.‬‬
‫ההגיון כאן מוטעה‪ .‬כביכול‪ ,‬אדם צדיק עם מעט חטאים אוהב את ה' פחות מהכופר‬
‫שחזר בתשובה‪ .‬אם בכלל ניתן להשוות אהבה‪ ,‬הרי שהאדם הצדיק הפגין במהלך חייו הרבה‬
‫יותר אהבת אלוהים‪.‬‬
‫ישוע מוחל לחטאיה של האישה מכיוון שהיא אוהבת‪ .‬אולם "אֲ שֶׁ ר נִסְ לַח־לוֹ מְ עַ ט הוּא‬
‫א ֹהֵ ב מְ עָ ט" רומז את ההיפך‪ -‬שאהבה היא תוצאה של מחילה‪ .‬לוקס מתבלבל בין סיבה‬
‫לתוצאה‪ .‬לוקס רומז את אהבתה של האישה לישוע‪ ,‬לא לאלוהים‪ .‬לוקס רואה את ישוע כמי‬
‫שכבר מגלם את ה'‪.‬‬
‫לוקס מקבל את יכולתו של ישוע לסלוח כמובנת מאליה‪ .‬מתי מכיר בזכות כדבר אלוהי‪,‬‬
‫והישוע שלו מתחמק כאשר נשאל אודות כך‪.‬‬
‫נוֹרה‬
‫‪ " 8:16‬ו ְאֵ ין־אִ ישׁ מַ דְ לִיק נֵר וּמְ כַסֶּ ה אוֹתוֹ ִבּ ְכלִי ו ְ�א י ְשִׂ ימֵ הוּ תַּ חַ ת הַ מִּ טָּ ה כִּי עַ ל־הַ מְּ ָ‬
‫י ַעֲ לֵהוּ לְמַ עַ ן י ְִראוּ כָּל־בָּאֵ י הַ ַבּי ִת אֶ ת־הָ אוֹר‪".‬‬
‫הפסקה מתקשרת למתי ‪ .5:15‬אולם מתי ‪ 5‬הינו הדרשה על ההר‪ ,‬שם נואם ישוע אודות‬
‫חוקי הנצרות החדשים‪ .‬לוקס ‪ 8‬הינו משל‪ ,‬הבדל המעיד כי הדרשה קובצה ממקורות שונים‪,‬‬
‫וכי לא הייתה תיעוד‪ .‬ללוקס לא הייתה כל סיבה לפצל את הדרשה לשני חלקים‪.‬‬
‫‪ " 8:23‬ו ְרוּחַ סְ עָ ָרה י ְָרדָ ה עַ ל־האגם‪".‬‬
‫היהודים נהגו לכנות כל גוף מים בתור 'ים‪'.‬‬
‫‪ " 8:30‬וַיִּשְׁ אַל א ֹתוֹ י ֵשׁוּעַ לֵאמ ֹר 'מַ ה־שְּׁ מֶ �?' ו ַיּ ֹאמֶ ר )האדם הדבוק( ' ִלגְיוֹן שְׁ מִ י‪ ',‬כִּי־שֵׁ דִ ים‬
‫ַרבִּים נִ ְכנְסוּ בוֹ‪.‬‬
‫במקור שואל ישוע את השד‪ ,‬ולא את האדם לשמו‪ .‬השד אומר את שמו‪ ,‬ולא את שם‬
‫האדם שהדביק‪ .‬זהו טיפוסי לגירוש שדים בתרבות הערבית‪ .‬בכדי לגרש שד‪ ,‬חובה לדעת‬
‫את שמו‪.‬‬
‫‪ " 8:31‬וַיִּתְ חַ נֲנוּ לוֹ ְל ִבלְתִּ י ַצ וֹּת א ֹתָ ם לשוב אֶ ל־הַ תְּ הוֹם‪".‬‬
‫התהום היא משכנם הסופי של השדים‪ ,‬והם לא יכלו 'לשוב' לשם‪ .‬נראה כי שדים אינם‬
‫מסוגלים לשרוד במצב חופשי‪ ,‬וחייבות לעבור מגוף לגוף‪ .‬הם מבקשים מישוע למנוע מהם‬
‫לעבור לגוף אחר‪ .‬במעין הומור שחור‪ ,‬ישוע שולח אותם לתוך החזירים שמטביעים את‬
‫עצמם‪.‬‬
‫התרבות היהודית מניחה ששדים מסוגלים לחיות במדבר ואינם בהכרח זקוקים לגוף‬
‫מארח‪.‬‬
‫‪214‬‬
‫‪" 39-8:38‬וַי ְשַׁ לַּח א ֹתוֹ )את האיש שהחלים( י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמַ ר‪' ,‬שׁוּב ְלבֵיתְ � ו ְסַ ֵפּר הַ גְּד ֹלוֹת אֲ שֶׁ ר‬
‫עָ שָׂ ה־לְ� ישוע‪"'.‬‬
‫במקור‪ ,‬הזכיר ישוע לאדם כי אלוהים הוא שחולל את הנס‪ .‬אולם העורך שינה זאת לכדי‬
‫"עשה לך ישוע‪ ".‬לוקס כתב לפני שמעמדו של ישוע כאלוהים בוסס‪.‬‬
‫‪ 17-9:12‬ליד בית צידה "ו ְהַ יּוֹם ָרפָ ה לַעֲ ר ֹב וּשְׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר נִגְּשׁוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ ָל )ישוע( 'שַׁ לַּח־נָא‬
‫אֶ ת־הָ עָ ם וְיֵלְכוּ אֶ ל־הַ כְּפָ ִרים‪ ...‬לִמְ צ ֹא מָ זוֹן‪".‬‬
‫בישראל‪ ,‬בשונה מיוון‪ ,‬הערב אינו אורך זמן רב‪ ,‬ולנוע בחושך היה מאוד לא נוח‪.‬‬
‫פירוש השם בית צידה הינו בית הרחמים‪ .‬כלומר‪ ,‬מקום מפלט למצורעים ודומיהם חוץ‬
‫לעיר‪ .‬זה מוביל למסקנה שבמקום שכזה לא יהיה מזון רב‪ .‬על האנשים היה להתחנן לאוכל‪,‬‬
‫נקודה שטושטשה בגרסאות מאוחרות יותר‪.‬‬
‫מכיוון שלא הבינו את טעותם‪ ,‬הנוצרים "איתרו" את בית צידה במהרה‪ ,‬כפר דייגים קטן‬
‫על חוף הכנרת‪.‬‬
‫‪ 9:43‬לאחר הריפוי‪" ,‬וַיִּשְׁ תּוֹמֲ מוּ ֻכלָּם עַ ל־גְּדֻ לַּת הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫האם מישהו באמת ציפה לפחות מאלוהים? הכותב שהורגל לפוליתיאיזם‪ ,‬היה רגיל‬
‫להשוות אלים זה לזה‪.‬‬
‫‪ " 9:52‬וַיֵּלְכוּ ו ַ יָּב ֹאוּ אֶ ל־אֶ חָ ד מִ כְּפָ ֵרי הַ שּׁ ֹמְ רוֹנִים לְהָ כִין לוֹ‪".‬‬
‫מתי ‪ " 10:5‬אֶ ת־שְׁ נֵים הֶ עָ שָׁ ר הָ אֵ לֶּה שָׁ לַח י ֵשׁוּעַ וַיְצַו א ָֹתם לֵאמ ֹר 'אֶ ל־דֶּ ֶר� הַ גּוֹי ִם אַל־תֵּ לֵכוּ‬
‫ו ְאֶ ל־עִ יר הַ שׁ ֹמְ רוֹנִים אַל־תָּ ב ֹאוּ‪"'.‬‬
‫יתכן ולוקס הכיר את סיפורו של יוסף בן מתתיהו אודות השומרונים‪ ,‬שנהגו לרצוח יהודים‬
‫בדרכם לירושלים בחג הפסח‪ ,‬ועל כן ארגן לשליחים דרך בטוחה‪ .‬בפועל‪ ,‬היו מיישבים את‬
‫הבעיה ברמה המנהלית‪ .‬ראשית‪ ,‬הרומאים היו אלה ששמרו על השלום‪ .‬שנית‪ ,‬רבבות עולים‬
‫לרגל לא יכלו לעקוף את השומרון דרך ערי הגויים‪ .‬לוודאי היה הסדר כלשהו עם השומרונים‪.‬‬
‫‪ " 9:54‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֲ דֹנֵינוּ הֲ תִ ְרצֶה ו ְנ ֹאמַ ר שֶׁ תֵּ ֵרד אֵ שׁ מִ ן־הַ שָּׁ מַ י ִם ו ְת ֹא ְכלֵם‪ ,‬כַּאֲ שֶׁ ר עָ שָׂ ה‬
‫אֵ ִל יָּהוּ?"‬
‫אליהו הרג את השומרים ששלח המלך אחז לתפוסו כאשר הם איימו עליו‪ .‬כאשר הם‬
‫שבו בפעם השלישית ללא פחד‪ ,‬הוא בא איתם‪.‬‬
‫השליחים מתהדרים בכוח יוצא דופן‪ ,‬אולם הם לא היו מסוגלים לגרש את השד מתוך‬
‫האדם החולה‪ .‬אולי במקור הם הפצירו בישוע להוריד את האש‪ ,‬והעורך שינה את הטקסט‬
‫בכדי שלא לעמת את ישוע עם הגויים‪.‬‬
‫‪ " 10:1‬ו ְאַחֲ ֵרי הַ דְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה הִ בְדִּ יל הָ אָדוֹן עוֹד שִׁ בְעִ ים אֲ חֵ ִרים וַיִּשְׁ לָחֵ ם לְפָ נָיו שְׁ נַי ִם שְׁ נַי ִם‬
‫אֶ ל־כָּל־עִ יר וּמָ קוֹם אֲ שֶׁ ר בִּקֵּ שׁ לָבוֹא שָׁ מָּ ה‪".‬‬
‫אלא אם ישוע היה בדרכו לירושלים‪ ,‬לא היה כל טעם לבקר את השומרונים‪ -‬בטח לא אם‬
‫היו לו עוד יעדים רבים‪ .‬ישוע הכיר את השומרונים ולא היה עובר בארצם ללא כל סיבה‪.‬‬
‫‪215‬‬
‫מספר עשרות שליחים הם הרבה יותר סבירים מ‪ 12-‬בלבד‪ .‬מספר כה קטן היה מתייג‬
‫את ישוע כמורה חסר תמיכה‪.‬‬
‫השליחים יצרו ‪ 36‬זוגות‪ .‬כל זוג הלך לעיירה אחרת‪ ,‬ועל כן היה אמור להישאר בכל‬
‫עיירה פי ‪ 18‬יותר זמן מישוע‪ .‬דבר לא סביר‪.‬‬
‫ב ‪ 10:1‬ישוע התכוון לבקר בכל כפרי הגליל פעם נוספת‪ ,‬על אף שהוא‬
‫והשליחים ‪532‬כבר היו שם‪ .‬ההוראות ב‪ 12-10:3‬חוזרות על ‪.6-9:2‬‬
‫‪531‬‬
‫‪F84‬‬
‫‪F849‬‬
‫‪ " 10:4‬אַל־תִּ שְׁ אֲ לוּ לִשְׁ לוֹם־אִ ישׁ בַּדָּ ֶר�‪".‬‬
‫ישוע הקנה לשליחיו רוח שהיה עליהם שלמותה‪ .‬כאשר אלישע שלח את גיחזי ‪533‬זה היה‬
‫הגיוני‪ :‬המסר היה דחוף ועל גיחזי היה להעביר אותו במצב של טוהר רוחני‪ .‬על השליחים‬
‫לבקר בכל כפר וכל אדם‪ ,‬ולא היה ביכלתם לדאוג לטהרתם הרוחנית או לעיכובים שייגרמו‬
‫להם‪.‬‬
‫‪F850‬‬
‫ישונ גם הסבר ציני‪ :‬ברכת שלום בדרך עלולה להוביל עד מהרה לארוחה ויין‪.‬‬
‫‪" 10:8‬אִ כְלוּ אֶ ת־אֲ שֶׁ ר י ָשִׂ ימוּ ִל ְפנֵיכֶם‪".‬‬
‫הוראה זו‪ ,‬שאינה קיימת במתי‪ ,‬אינה מתירה את נטישת הכשרות‪ .‬השליחים נשלחו‬
‫לכפרים יהודיים בלבד‪ ,‬כך שכל מזון שהוצע להם היה כשר‪.‬‬
‫האמירה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬הינה בעלת משמעות בהקשר האיסיי‪ .‬אלה נהגו להסכים לקבלת‬
‫מזון ללא תשלום רק מאיסיים אחרים‪ .‬אם ישוע שלח איסיים לשעבר לקהל היהודי‪ ,‬הם נזקקו‬
‫לרשות לקחת מזון מכל אחד‪.‬‬
‫‪" 10:17‬וַיָּשׁוּבוּ הַ שִּׁ בְעִ ים בְּשִׂ מְ חָ ה ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'אֲ דֹנֵינוּ גַּם־הַ שֵּׁ דִ ים נִ ְכנָעִ ים ַתּחְ ֵתּינוּ בִּשְׁ מֶ �‪"'.‬‬
‫השליחים לא היו אמורים לחזור אלא לפגוש את ישוע באמצע הדרך‪.‬‬
‫אם השליחים גרשו שדים בשמו של ישוע‪ ,‬מדוע הפרושים שאלו באיזה שם גרש ישוע‬
‫שדים? ‪ 534‬אנשים ככל הנראה שהיו נמנעים מגירוש שדים בשמו של מישהו‪ .‬התלמוד מזכיר‬
‫מקרים בהם אנשים סרבו לקבל טיפול בשמות שהו נהוגים בקרב קנאים‪ .‬ככל הנראה‬
‫ש‪ 10:17‬נוסף מאוחר יותר בכדי להבהיר את סוגיית שם הריפוי‪.‬‬
‫‪F 851‬‬
‫‪ " 10:18‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם ' ָראִ יתִ י אֶ ת־הַ שָּׂ טָ ן נֹפֵל ַכּבּ ָָרק מִ ן־הַ שָּׁ מָ י ִם‪"'.‬‬
‫מה עשה השטן בשמיים מלכתחילה? האם ישוע התכוון לתקופה לפני הבריאה‪ ,‬אז היה‬
‫השטן עדיין מלאך? אולם אז טרם נבראו השמיים‪ .‬לוקס מרחיב על מושג הדואליזם הגנוסטי‪,‬‬
‫לפיו שליטו הרע של העולם הזה עתיד ליפול‪.‬‬
‫לוקס ‪ " 17:24‬כִּי ַכבּ ָָרק אֲ שֶׁ ר יִב ְַרק מִ קְ צֵה הַ שָּׁ מַ י ִם וְי ָאִ יר עַ ד־קְ צֵה הַ שָּׁ מַ י ִם כֵּן־י ִהְ י ֶה‬
‫בֶן־הָ אָדָ ם בְּיוֹמוֹ‪".‬‬
‫מי דומה לברק השמיים? השטן? בן האדם? אולי שניהם?‬
‫‪ " 10:19‬הִ נֵּה הִ שְׁ לַטְ תִּ י אֶ תְ כֶם לִדְ ר ֹ� עַ ל־נְחָ שִׁ ים ו ְעַ קְ ַרבִּים‪".‬‬
‫‪216‬‬
‫עקרבים הינם פסיביים ותוקפים רק מתוך הגנה עצמית‪ .‬לרוב הם אינם עוקצים אפילו אם‬
‫דורכים עליהם‪ .‬מה גם שאינם נוהגים להתרוצץ אלא להתחבא בחושך‪ .‬אנשי המדבר אינם‬
‫מחשיבים אותם למסוכנים אלא איטיים‪ ,‬ומספרים אנקדוטות על הנשיכות שלהם‪ .‬אלה הן‬
‫מילותיו של גוי שאינו בקיא בחיי המדבר‪ .‬הקשר לתהילים ‪ 91:13‬אינו במקומו‪ .‬עקרבים‬
‫מוזכרים רק בתרגום הלקוי‪.‬‬
‫לוקיוס אפוליאוס אומר על איזיס‪" ,‬הינך מהלכת מוות‪".‬‬
‫‪ " 10:20‬אַ � בָּז ֹאת אַל־תִּ שְׂ מְ חוּ אֲ שֶׁ ר־נִ ְכנָעִ ים תַּ חְ תֵּ יכֶם הָ רוּחוֹת כִּי אִ ם־שִׂ מְ חוּ עַ ל‬
‫אֲ שֶׁ ר־נִכְתְּ בוּ שְׁ מוֹתֵ יכֶם בַּשָּׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫הצלתם וריפויים של בני הגליל ככל הנראה לא היוו סיבה מוצדקת לשמחה‪.‬‬
‫אָרץ כִּי הִ סְ תַּ ְר ָתּ‬
‫‪ 20-10:17‬עלול להיות תוספת‪ " 10:21 .‬אוֹדְ � אָבִי אֲ דוֹן הַ שָּׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫אֶ ת־אֵ לֶּה מִ ן־הַ חֲ כָמִ ים ו ְהַ נְּבוֹנִים ו ְ ִגלִּיתָ ם ָלע ֹ ֲללִים‪ ".‬לא היה לכך כל קשר לשליחים‪ .‬במתי ‪11‬‬
‫אותו הטקסט נאמר לאחר גינוי כורזין‪ ,‬בית צידה וכפר נחום‪ .‬לוקס ‪ 10‬הינו הגיוני עד לפסוק‬
‫‪ .16‬לאחר מכן באה התוספת שבין ‪ ,20-10:17‬ולאחר מכן הנרטיב ממשיך ב‪,10:21‬‬
‫שלפחות מתקשר איכשהו ליתר הסיפור‪.‬‬
‫‪" 37-10:29‬אִ ישׁ אֶ חָ ד י ַָרד מִ ירוּשָׁ לַ י ִם ל ִ‬
‫ִיריחוֹ וְנָפַ ל בִּידֵ י שׁ ֹדֲ דִ ים ו ְהֵ ם הִ פְ שִׁ יטֻ הוּ וְגַם־פְּ צָעֻ הוּ‬
‫וַיַּעַ זְבוּ אוֹתוֹ‪ .‬ו ְהוּא עוֹמֵ ד בֵּין־מָ ו ֶת לַחַ יִּים‪ ...‬וַיִּקֶ ר מִ קְ ֵרהוּ כּ ֹהֵ ן אֶ חָ ד י ַָרד בַּדֶּ ֶר� הַ הוּא וַיּ ְַרא א ֹתוֹ‬
‫וַיַּעֲ ב ֹר מֵ עָ לָיו‪ ,‬וְכֵן גַּם־אִ ישׁ ֵלו ִי נִקְ ַרה בַּמָּ קוֹם וַיִּגַּשׁ וַיּ ְַרא א ֹתוֹ וַיַּעֲ ב ֹר מֵ עָ ָליו‪ .‬ו ְהִ נֵּה שׁ ֹמְ רוֹנִי הֹלֵ�‬
‫בַּדֶּ ֶר� ו ַ יָּב ֹא עָ לָיו וַיּ ְַרא א ֹתוֹ ו ַיֶּהֱ מוּ מֵ עָ יו‪ .‬וַיִּגַּשׁ אֵ לָיו ו ַיֶּחְ בַּשׁ אֶ ת־ ְפּצָעָ יו וַי ְסוּכֵם בְּשֶׁ מֶ ן וָיָי ִן וַיּ ְַרכִּיבֵהוּ‬
‫עַ ל־בְּהֶ מְ תּוֹ ו ַיּוֹלִיכֵהוּ אֶ ל־הַ מָּ לוֹן וַי ְ ַכ ְל ְכּלֵהוּ‪".‬‬
‫מוסר ההשכל‪ :‬רעך הוא האדם שהטיב עמך‪ .‬אולם החכם שאל שאלה אחרת‪" -‬מה‬
‫אעשה לרשת חיי עולם?" גישתו של לוקס סותרת את דבריו של ישוע‪ " ,‬כִּי אִ‬
‫ם־תּאֵ הֲ בוּ‬
‫ְ‬
‫‪535‬‬
‫אֶ ת־א ֹהֲ בֵיכֶם מַ ה־שְּׂ כ ְַרכֶם הֲ �א גַּם־הַ מֹּכְסִ ים י ַעֲ שׂוֹּ־ז ֹאת?"‬
‫‪F852‬‬
‫מתי משמיט את המשל‪ .‬הוא הבין כי אין לו כל ביסוס‪ .‬הן הכהן והלוי ראו את הנווד וחלפו‬
‫על פניו‪ ,‬מכיוון שהוא היה נראה מת‪ .‬הם נמנעו מלגעת במת בכדי שלא להטמא‪ 536 .‬הם היו‬
‫עוזרים לאדם לו הוא היה חי‪ ,‬אך הם הותירו את ענייני הקבורה לאחרים‪ .‬התלמוד מורה‬
‫לכוהנים לקבור גופה שמצאו בצד הדרך אם אין בקרבת מקום אדם אחר שיעשה זאת‪.‬‬
‫‪F 853‬‬
‫מאחר והמשל מעיד על בקיאות מסוימת במנהגי היהודים‪ ,‬דבר שאינו טיפוסי ללוקס‪,‬‬
‫מקורו ככל הנראה קנאי‪ .‬מכיוון שלשומרונים לא הייתה כל סיבה להיות על הדרך שבין‬
‫ירושלים ליריחו‪ ,‬יתכן והסיפור עסק בתחילה באיסיים‪ ,‬אשר מבחינה הלכתית היו חופשיים‬
‫לסייע במצבים שכאלה‪.‬‬
‫ספרו השני של יוסף בן מתתיהו בסדרת מלחמות היהודים מספק מקור אפשרי למשל‪.‬‬
‫שומרונים רצחו מספר תושבים מהגליל בדרכם לירושלים לחג הפסח‪ .‬היהודים נקמו כנגד‬
‫מספר כפרים שומרונים‪ ,‬אך הוצאו להורג בידי הנציב הרומאי קומאנוס‪ .‬הפרשיה טפחה‬
‫למימדי ענק‪ ,‬עד שמושל סוריה שלח הן את היהודים והשומרונים לעמוד למשפט בפני הקיסר‬
‫קלודיאוס‪ .‬התיאור של יוסף בן מתתיהו מפוקפק‪ .‬בני הגליל הכירו את השומרונים והיו‬
‫נזהרים מהם בהליכה בקבוצות לאורך הדרך הצפופה‪ .‬כאילו כמענה לביקורת‪ ,‬יוסף שינה את‬
‫הסיפור בקדמוניות היהודים‪ :‬גלילים רבים מתו‪.‬לוקס ככל הנראה המציא את הסיפור‪ ,‬ותיאר‬
‫את השומרוני מציל את הגלילי‪.‬‬
‫לוקס רצה להראות שלא רק היהודים היו רעֵ ים‪ ,‬אלא כל בני האדם‪.‬‬
‫‪217‬‬
‫ָתת־לוֹ עַ ל־הֱ יוֹתוֹ א ֹהֲ בוֹ‪,‬‬
‫‪ 8-11:5‬אדם הולך לחברו בלילה לבקש לחם‪ " ,‬גַּם כִּי �א־י ָקוּם ל ֶ‬
‫י ָקוּם בַּעֲ בוּר עַ זּוּת פָּ נָיו וְי ִֶתּן־לוֹ ְכּכָל־צ ְָרכּוֹ‪".‬‬
‫‪" 11:9‬וְגַם־אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם שַׁ אֲ לוּ וְיִנָּתֵ ן ָלכֶם דִּ ְרשׁוּ ו ְתִ מְ צָאוּ דִּ פְקוּ וְי ִפָּ ַתח ָלכֶם‪".‬‬
‫האם ניתן לשנות את רצון ה' באמצעות בקשות חוזרות ונשנות? האמירה עלולה להיות‬
‫המלצה להתפלל לעיתים קרובות‪ ,‬למרות שאין זה מניב תוצאות‪ .‬נראה כי לוקס מרחיב על‬
‫‪ 11:9‬הגנוסטי אודות רכישת הידע‪ ,‬המופיע במקום אחר ‪ 537‬כאמירה עצמאית‪.‬‬
‫‪F854‬‬
‫"שַׁ אֲ לוּ וְיִנָּתֵ ן ָלכֶם" סותר את "וּבְהִ תְ פַּ ֶלּ ְלכֶם אַל־תְּ פַ טְ פְּטוּ כַּגּוֹי ִם הָ א ֹמְ ִרים ִבּ ְל ָבבָם 'בְּר ֹב‬
‫‪538‬‬
‫דְּ ב ֵָרינוּ נִשָׁ מֵ עַ '‪ ...‬כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ‪".‬‬
‫‪F85‬‬
‫ללוקס יש משל דומה אודות שופט מושחת‪ ,‬שסרב לסייע לאלמנה עד אשר היא התישה‬
‫יריו‬
‫אותו וקיבלה פסיקה צודקת‪ 539 .‬מוסר ההשכל – " ו ְהָ אֱ �הִ ים‪ ,‬הַ הוּא �א י ַעֲ שֶׂ ה מִ שְׁ פַּ ט בְּחִ ָ‬
‫הַ קּ ְֹראִ ים אֵ ָליו יוֹמָ ם ו ָ ָליְלָה‪ ,‬ו ַאֲ לֵיהֶ ם י ִתְ אַ פָּ ק?" יתכן והפסוק נועד לתת לגיטימציה לתפילותיהם‬
‫המאריכות של נוצרים שסבלו מרדיפה‪.‬‬
‫‪F856‬‬
‫המשל אינו יהודי‪ ,‬מכיוון שהוא משווה את ה' לשופט מושחת‪.‬‬
‫‪" 28-11:27‬ו ְאִ שָּׁ ה אַחַ ת מִ ן־הָ עָ ם נָשְׂ אָה אֶ ת־קוֹלָהּ ו ַתּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'אַ שְׁ ֵרי הַ בֶּטֶ ן אֲ שֶׁ ר נְשָׂ אַתְ �‬
‫ו ְאַ שְׁ ֵרי הַ שָּׁ דַ י ִם אֲ שֶׁ ר יָנָקְ תָּ ' ו ְהוּא אָמָ ר 'ו ְאַף כִּי־אַ שְׁ ֵרי הַ שּׁ ֹמְ עִ ים ו ְהַ שּׁ ֹמְ ִרים אֵ ת דְּ בַר הָ אֱ �הִ ים!'"‬
‫מאורע זה אינו קיים במתי‪ ,‬למרות שהוא כן קיים גם בתומא ‪ .2-79:1‬ככלל‪ ,‬מתי כן נהג‬
‫לכלול אמירות שמופיעות הן בלוקס והן בתומא‪ .‬יתכן ומתי רצה להמנע מדימויים בעלי שיוך‬
‫מיני‪.‬‬
‫תומא ‪" 79:3‬כי הנה ימים באים ואמרתם‪' :‬אשרי הבטן אשר לא הרתה והשדים אשר לא‬
‫‪540‬‬
‫הניקו‪ "'.‬לוקס כולל את האמירה בנבואתו האפוקליפטית של ישוע‪.‬‬
‫‪F857‬‬
‫העורך המאוחר תומא‪ ,‬שעקב אחר המסורת הגנוסטית שקבעה שהצליבה והתחייה היו‬
‫אלגוריות‪ ,‬יתכן ולקח את האמירה מהאפוקליפסה ושיבץ אותה בהקשר מתאים‪ .‬תומא ‪,79:2‬‬
‫אשר עקבי עם יתר הטקט ומשלים את התשובה ל‪ ,79:1‬מעיד על כך בעקיפין‪.‬‬
‫‪" 11:44‬אוֹי ָלכֶם )הַ סּוֹ ְפ ִרים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים הַ חֲ נֵפִים( כִּי אַ ֶתּם כַּקְּ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר אֵ ינָם נִכּ ִָרים וּ ְבנֵי‬
‫הָ אָדָ ם מִ תְ הַ ְלּכִים עֲ לֵיהֶ ם ו ְ�א י ָדָ עוּ‪".‬‬
‫שדה שלם היה הופך לטמא אם מחרשה העלתה מין האדמה עצמות אדם‪ .‬דריכה על‬
‫קברים הפכה את האדם לטמא‪.‬‬
‫‪" 12:8‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם כּ ֹל אֲ שֶׁ ר יוֹדֶ ה בִי ִל ְפנֵי הָ אָדָ ם גַּם בֶּן־הָ אָדָ ם יוֹדֶ ה בוֹ ִל ְפנֵי מַ לְאֲ כֵי‬
‫אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫מלאכי ה' אינם מבצעי הצדק‪ .‬קשה לדמיין את ישוע מכנה עצמו בפומבי "בן האדם"‪ .‬אין‬
‫ספק שמדובר בתוספת של הכנסייה בכדי להפיץ את הנצרות‪.‬‬
‫‪ 13:15‬ישוע מסביר מדוע מותר לעשות מעשים טובים ביום השבת‪ " .‬הֶ חָ נֵף! הֲ �א י ַתִּ יר‬
‫אִ ישׁ מִ כֶּם בַּשַּׁ בָּת אֶ ת־שׁוֹרוֹ אוֹ אֶ ת־חֲ מ ֹרוֹ מִ ן־הָ אֵ בוּס ו ְיוֹלִיכֵהוּ לְהַ שְׁ ק ֹתוֹ?"‬
‫‪218‬‬
‫במזג אוויר חם‪ ,‬חיות משק לא היו שורדות יום שלם מבלי לשתות‪ .‬הבעיה של טיפול‬
‫בחיות בשבת נבחנה‪ ,‬נפתרה‪ ,‬קיבלה פרשנות הלכתית‪ ,‬ונשכחה כבר לפני מאות שנים‪ .‬רק‬
‫גויים היו רואים בזאת סוגיה חדשה‪.‬‬
‫אנשים מצאו כל מיני דרכים לקיים את טקסיהם מבלי לחלל שבת‪ .‬ביום שישי הם נהגו‬
‫לקשור סכין לכבשה שתועלה כקורבן‪ ,‬ובשבת הכבשה נשאה את הסכין עליה לבית המקדש‪.‬‬
‫על כן הובלת החיה לא נחשבה למעשה מלאכה‪.‬‬
‫הוֹרדוֹס מְ בַקֵּ שׁ‬
‫‪" 13:31‬בַּיּוֹם הַ הוּא נִגְּשׁוּ מִ ן־הַ ְפּרוּשִׁ ים ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו צֵא וְלֵ� מִ זֶּה כִּי ְ‬
‫הוֹרדוֹס 'וּמִ י־זֶה אֲ שֶׁ ר אֲ נִי שׁ ֹמֵ עַ עָ לָיו כַּדְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה?' וַיְבַקֵּ שׁ ל ְִראוֹתוֹ‪".‬‬
‫לְהָ ְרגֶ�‪ " 9:9 ".‬ו ַיּ ֹאמֶ ר ְ‬
‫האם הורדוס רצה להרוג את ישוע? האם היה זה קשה לאתר מורה פופולארי?‬
‫הוֹרדוֹס עַ ד־מְ א ֹד כּ ְִראוֹתוֹ אֶ ת־י ֵשׁוּעַ כִּי מִ יָּמִ ים ַרבִּים הִ תְ אַ וָּה ל ְִרא ֹת א ֹתוֹ‬
‫‪" 23:8‬וַיִּשְׂ מַ ח ְ‬
‫כִּי־שָׁ מַ ע אֶ ת־שָׁ מְ עוֹ וַי ְקַ ו ל ְִרא ֹת אוֹת אֲ שֶׁ ר י ַעֲ שֶׂ ה‪".‬‬
‫‪" 11-14:7‬אַל־תָּ סֵ ב בְּר ֹאשׁ פֶּ ן־י ִקָּ ֵרא שָׁ מָּ ה אִ ישׁ נִ ְכבָּד מִ מֶּ �‪ .‬וּבָא הַ קּ ֵֹרא לְ� ו ְלוֹ ו ְאָמַ ר אֵ לֶי�‬
‫'פַּ נֵּה מָ קוֹם ָלזֶה' ו ְאָז תָּ קוּם ִבּ ְכלִמָּ ה לָשֶׁ בֶת בַּמָּ קוֹם הָ אַחֲ רוֹן‪"'.‬‬
‫לוקס עשה שימוש במשל ‪ 541‬המוכר היטב בתרבות היהודית ‪ 143‬אך מפרש את האמירה‬
‫האתית בכדי לגנות את הפרושים שנהגו לשבת במקום כבוד בשולחן‪ .‬באירועים ציבוריים כמו‬
‫חתונות‪ ,‬האורחים ככל הנראה ישבו על פי סדר בכירות‪ 542 ,‬מלבד מספר אנשים מכובדים‪.‬‬
‫המנהג העתיק ככל הנראה הפך לאידיליה במסורת‪ ,‬אולם ישיבה על פי כבוד עלולה לשקף‬
‫דווקא את המסורת היוונית‪ ,‬ולא היהודית‪.‬‬
‫‪F 142‬‬
‫‪F85‬‬
‫‪F859‬‬
‫בנסיבות הנתונות‪ ,‬אמירתו של ישוע יכולה לרמז רק שעל המקום הטוב ביותר להישמר‬
‫לו‪ ,‬מה שאפילו יותר מקומם‪.‬‬
‫המשל מעיד כי מצטרפים טריים לנצרות הינם עדיפים על היהודים )שמבחינה אלגורית‬
‫החזיקו בכיסאות הטובים ביותר(‪ .‬היה ניסיון לשלב זאת במתי‪ ,‬אולם התוספת ‪ 543‬לא‬
‫השתרשה‪.‬‬
‫‪F860‬‬
‫‪" 32-14:28‬כִּי מִ י מִ כֶּם הֶ חָ פֵץ ִלבְנוֹת מִ גְדָּ ל �א י ֵשֵׁ ב ִראשׁוֹ נָה ו ִיחַ שֵּׁ ב אֶ ת־הַ הוֹצָאוֹת? אוֹ‬
‫מִ י־הוּא הַ מֶּ לֶ� הַ קָּ ם לְהִ תְ גָּרוֹת מִ לְחָ מָ ה בְּמֶ לֶ� אַחֵ ר ו ְ�א י ֵשֵׁ ב בּ ִָראשׁוֹנָה וְי ְִתי ָעֵ ץ אִ ם־יוּכַל לַעֲ ר ֹ�‪".‬‬
‫תומא ‪ " 98‬דומה מלכות האב לאיש אשר אמר בליבו להרוג גדול‪ .‬וישלף חרבו בבית‬
‫ויתקענה בקיר‪ ,‬למען ידע אם חזקה זרועו‪ .‬אז הרג את הגדול‪ ".‬המשל ללא ספק נראה היה‬
‫גס בעיני לוקס‪ ,‬אז הוא המציא שני משלים דומים כדי להחליפה‪.‬‬
‫העורך הגנוסטי הפך את המשל ללוחמני‪ ,‬או שהיינו מוצאים את משלו המתון של לוקס‬
‫במתי‪ .‬אולם אין כל אזכור לכך במתי מה שמצביע לכך שהמשל היה בתומא ‪ 98‬היה בלתי‬
‫מקובל פוליטית‪.‬‬
‫תומא ‪ 98‬מדבר על אדם הבודק את כוחותיו ומוכנותו‪ ,‬ויתכן שגם את השכלתו וכשירותו‬
‫ללמד‪ .‬מצד אחד‪ ,‬מלכות השמיים זמינה לכל מי שרק רוצה בה‪ .‬מצד שני‪ ,‬יתכן ויש כאן הד‬
‫למושג ש"האלימים לוקחים אותה בכוח‪ ",‬וכי היא לא מיועדת לכל אחד‪.‬‬
‫‪143‬אבות דרבי נתן ‪ " ,25‬רד ממקומך שתים ושלש מעלות ושב‪ .‬טוב שיאמרו לך עלה משיאמרו לך‬
‫רד‪".‬‬
‫‪219‬‬
‫תומא ‪ " 97‬דומה מלכות האב לאשה אשר נשאה כד קמח‪ .‬ויהי כהרחיקה ללכת בדרך‪,‬‬
‫ותשבר יד הכד‪ ,‬וישפך הקמח מאחוריה על הדרך‪ .‬ולא ידעה את הדבר‪ ,‬וצרתה לא הבינה‪.‬‬
‫ויהי כבואה הביתה ותנח את הכד ותמצאהו ריק‪".‬‬
‫תומא ‪ 98 ,97‬ממליצים להיות עירני‪ ,‬להכיר את העולם ואת עצמך בכדי להיות מוכן ליום‬
‫הדין‪ ,‬ולא להתקל בהפתעות בלתי רצויות כמו כד ריק‪ ,‬או יד רעועה‪ .‬ככל הנראה לוקס ומתי‬
‫שגו בפרשנותם המילולית של תומא ‪98‬ף כמבחן כוח‪.‬‬
‫ריבוי המשלים ‪ 544‬סביב אותו הנושא מעידה כי הם השתייכו למסורת עממית רווחת‪,‬‬
‫ונוצרו בידי סופרים רבים‪ -‬כלומר אינם אותנטיים‪.‬‬
‫‪F 861‬‬
‫‪ " 14:33‬וְכֵן כָּל־אִ ישׁ מִ כֶּם אֲ שֶׁ ר �א־י ַעֲ ז ֹב כָּל־קִ נְיָנָיו �א יוּכַל לִהְ יוֹת תַּ לְמִ ידִ י‪".‬‬
‫המשלים הקודמים עוסקים בזהירות ועירנות‪ ,‬לא בויתור מוחלט על כל רכושך‪ .‬המשל‬
‫אינו מתקשר ליתר הטקסט‪.‬‬
‫‪ 35-14:34‬ישוע מספר את המשל על המלח התפל שלא ניתן להשיב את טעמו‪.‬‬
‫לאלגוריה אין כל קשר להקשרה‪.‬‬
‫בגדול‪ ,‬לוקס מרבה במשלים מסוג טיפוסי‪ :‬קצרים‪ ,‬שקופים‪ ,‬וישירים‪ .‬הם מספרים על‬
‫מאורעות יום‪-‬יומיים‪ ,‬יש בהם דמויות ברורות‪ ,‬והבחנה ברורה בין טוב לרע‪ .‬לוקס ככל הנראה‬
‫המציא אותן כדי להוסיף צבע לדבריו של ישוע‪.‬‬
‫‪ 15:12‬משל הבן הבזבזן‪.‬‬
‫התרבות היהודית גינתה אנשים שהורישו את רכושם בעודם חיים‪ .‬אפילו בן חסר תועלת‬
‫לא היה נותר ללא דבר‪ 545 .‬במקרה זה‪ ,‬חלקו המבוזבז מושב לו‪ -‬על חשבון אחיו‪.‬‬
‫‪F862‬‬
‫‪ 13-16:1‬משל הסוכן כפוי הטובה‪ .‬מנהל רמאי‪ ,‬שעמד בפני פיטורין‪ ,‬הבטיח את טובתם‬
‫של בעליו החדשים הפוטנציאלים בכך ששינה את הקבלות להוריד את חובם‪.‬‬
‫ישוע עצמו‪ ,‬שנותק מקבוצת האיסיים‪ ,‬עלול להיות הסוכן‪ .‬בעלי החוב הם אלה שמזניחים‬
‫את המצוות‪ .‬ישוע בדה את תחבולתו‪) ,‬ביטול חלק מהמצוות( בכדי לערב אנשים בתנועה‪.‬‬
‫‪ " 16:8‬וַי ְשַׁ בַּח הָ אָדוֹן אֶ ת־סֹכֵן הָ עַ וְלָה עַ ל־אֲ שֶׁ ר הֶ עֱ ִרים לַעֲ שׂוֹת כִּי ְבנֵי הָ עוֹלָם הַ זֶּה עֲ רוּמִ ים‬
‫ְדוֹרם מִ ְבּנֵי הָ אוֹר‪ ".‬המשמעות החדשה היא שאלוהים אוהב את הנוצרים מכיוון שהם‬
‫הֵ ם בּ ָ‬
‫חכמים מ'בני האור'‪ ,‬האיסיים‪ .‬על אף ש'בני העולם' משמש לעיתים ככינוי גנאי‪ ,‬ישוע מהלל‬
‫באירוניה את הריאליזם שלהם בתמודדות מול 'דורם‪'.‬‬
‫כוהנים מכונים לעיתים סוכנים חסרי נאמנות במסורת‪ 546 .‬המשל עלול פשוט להתכוון‬
‫לכך שהכהן הגדול )הסוכן( מפשט את בחוק בניגוד לדרישת האיסיים )מפחית את החוב(‬
‫ואיכשהו זוכה לשכר )מאורעות היסטוריים שאינם ידועים לנו(‪.‬‬
‫‪F863‬‬
‫‪" 16:9‬קְ נוּ ָלכֶם א ֹהֲ בִים בְּמָ מוֹנָהּ שֶׁ ל־עַ וְלָה לְמַ עַ ן י ַאַסְ פוּ אֶ תְ כֶם בְּעֵ ת כְּ�תוֹ אֶ ל־מִ שְׁ כְּנוֹת‬
‫עוֹלָם‪".‬‬
‫במשל של לעזר‪ ,‬לוקס מאשר שעונש מקנה כניסה למלכות השמיים‪ 16:9 .‬עלול להיות‬
‫ההצעה לתרום לכנסיה בכדי להבטיח את מקומך בעולם הבא‪.‬‬
‫‪220‬‬
‫נראה כי אמירה עמומה זו מתירה לבצע מעשים נבזיים בכדי להיכנס למלכות השמיים‪.‬‬
‫אך הכיצד ניתן לזכות בצדיקות בדרך מעשי עוולה?‬
‫‪ָ " 16:11‬לכֵן אִ ם־בְּמָ מוֹנָהּ שֶׁ ל־עַ ו ְלָה �א הֱ י ִיתֶ ם נֶאֱ מָ נִים אֵ ת הָ אֲ מִ תִּ י מִ י י ַפְקִ ידֶ נּוּ ְבּי ֶדְ כֶם?"‬
‫הפסוק סותר את ‪ ,16:9‬שהוא ככל הנראה תוספת‪.‬‬
‫האיסיים ראו בכל רכוש כנחלת הציבור‪ .‬אנשים היו רשאים לקחת חפצים אחד מהשני‬
‫מבלי להצטרך להחזיר‪ .‬סביר שחלק ניצלו לרעה את המנהג‪ ,‬בעיקר כאשר החלה הכת‬
‫להתפורר‪ .‬בהתאם‪ ,‬ישוע אומר‪ " ,‬הַ נֶּאֱ מָ ן בִּמְ עַ ט מִ זְעָ ר נֶאֱ מָ ן גַּם־בְּהַ ְרבֵּה"‪ ,‬כלומר שיש צורך‬
‫בכנות ביחסים קהילתיים‪.‬‬
‫מסקנת המשל – " �א תוּכְלוּ עֲ ב ֹד אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים ו ְאֵ ת הַ מָּ מוֹן" – איננו משכנע‪ ,‬מאחר‬
‫והאדון עמד לפטר את הסוכן על כך שהזניח את האינטרסים שלו‪ ,‬ותר אחר מטרות אישיות‪-‬‬
‫עד שהסוכן עיוות את ספרי החשבונות‪ .‬ללא קשר למעשיו‪ ,‬התוצאה הייתה זהה‪.‬‬
‫‪" 16:14‬וַיִּשְׁ מְ עוּ כָּל־הַ דְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה גַּם־הַ ְפּרוּשִׁ ים אֲ שֶׁ ר הֵ ם א ֹהֲ בֵי כָסֶ ף וַיַּלְעִ יגוּ לוֹ‪".‬‬
‫מתי אינו מזכיר תכונה זו‪ ,‬ודיוקו של לוקס מוטל בספק‪ .‬הפרושים לא גינו כסף‪ ,‬בדומה‬
‫לגנוסטים ופילוסוף שונים‪ .‬הפרושים קיבלו את הכסף כדבר מעשי‪ .‬מצד שני‪ ,‬הפרושים דאגו‬
‫לחוקק סטנדרטים של הגינות ופילנטרופיה בכל הקשור לכסף – יותר מכל תרבות אחרת‪.‬‬
‫תּוֹרה ו ְהַ נְּבִיאִ ים נִתְּ נוּ עַ ד־יוֹחָ נָן‪ .‬וּמִ ן־אָז וָהָ לְאָה בּ ַ‬
‫ְשׂוֹרת מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים‬
‫‪ " 17-16:16‬הַ ָ‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫ָאָרץ לַעֲ ב ֹר מֵ אֲ שֶׁ ר י ִפּ ֹל קוֹץ אֶ חָ ד מִ ן־הַ ָ‬
‫וְכָל־אִ ישׁ ְבּי ָד חֲ זָקָ ה י ָבוֹא בָהּ‪ .‬אֲ בָל נָקֵ ל לַשָּׁ מַ י ִם וְל ֶ‬
‫לוקס משתמש בדמיון הטקסטואלי בכדי להעביר שני רעיונות מנוגדים לחלוטין בקשר‬
‫למצוות התורה‪ :‬ביטולן והיותן נצחיות‪ .‬אלא אם ישוע ראה בבואו של המטביל כמהפך אמיתי‪,‬‬
‫מדוע לייחס חשיבות כה גדולה להווה? חשיבות כה מוגזמת מתאימה יותר לאדם שחי מזמן‪,‬‬
‫מה שעלול להעיד שישוע ויוחנן לא חיו באותה התקופה‪ .‬יתכן ולוקס לווה את ‪16:16‬‬
‫מכתביהם של חסידי יוחנן‪.‬‬
‫‪ 31-16:19‬המשל על לעזר והאיש העשיר‪.‬‬
‫ביהדות אין דוקטרינת גיהינום‪ ,‬על אף שבקרב קנאים‪ ,‬כולל האיסיים‪ ,‬הרעיון אכן היה‬
‫קיים‪ .‬נמשות יישלחו לגן העדן או הגיהינום לאחר יום הדין‪ ,‬ולא מיד עם מותן‪.‬‬
‫הפרטים שמזכיר כותב הבשורה משעשעים למדי‪ :‬עינויים‪ ,‬אש‪ ,‬תהום עמוקה שמפרידה‬
‫בין גן העדן לגיהינום‪ ,‬ולעזר המארח חברה לאברהם‪ ,‬בדומה מאוד למיתוסים יווניים‪ .‬כתבי‬
‫היהדות אומרים במפורש שהמתים אינם מסוגלים לתקשר זה עם זה ‪ ,547‬למרות שניתן‬
‫‪144‬‬
‫להסיק שהיו דעות מנוגדות בעצם האיסור להעלות אנשים באוב‪.‬‬
‫‪F 864‬‬
‫‪F143‬‬
‫האיש העשיר הולך לגיהינום מכיוון ש"אַ תָּ ה לָקַ חְ תָּ טוּבְ� בְּחַ יֶּי� וְלַעְ זָר לָקַ ח אֶ ת־הָ ָרעוֹת‪,‬‬
‫ו ְעַ תָּ ה הוּא יְנֻחַ ם ו ְאַ ָתּה בְמַ עֲ ֵצבָה‪548 ".‬לוקס הופך את הגיהינום ממקום ענישה למקום של גמול‬
‫מאזן בגין עושר ארצי‪ .‬היכן הצדק בהמרת הנאות ארעיות בסבל נצחי? יש נוצרים שמפרשים‬
‫את המשל כגמול למי שלא סייע לעניים בחייו‪ ,‬במקרה שלנו‪ -‬לעשיר שלא נתן ללעזר את‬
‫‪F865‬‬
‫‪ 144‬גישות מוקדמות אלה עלו שנית לאחר התפוגגות היהדות הקשוחה‪ .‬על אף שנראה כי סופרי‬
‫התורה עצמם ניסו לדכא רעיונות אלה‪ ,‬הם כן מתגלים בעקיפין ברעיון שגן העדן והשאול מורכבים‬
‫ממספר מישורים )ישעיהו ‪ ,(14:14-19‬דבר שכלל לא יהיה רלוונטי לנשמות הישנות בשלווה‪.‬‬
‫‪221‬‬
‫השאריות משולחנו‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין דבר בטקסט שיעיד כי לעזר לא קיבל נדבות‪ .‬האדם העשיר‬
‫הולך לגיהינום לא כי הוא שכח את הצדקה‪ ,‬אלא מכיוון שהוא כבר זכה לשכרו בעולם הזה‪.‬‬
‫הרעיון בלוקס מרמז על קיומו של מאגר מוגבל וקבוע מראש של אושר‪ ,‬ממנו יכול האדם‬
‫לדלות בעולם הזה או הבא‪ .‬אם נניח שניצול המאגר בעולם הבא יכול להיות אינסופי‪ ,‬מוסר‬
‫ההשכל מעודד אנשים לא לעבוד בעולם הזה‪ ,‬ולחיות בעוני ורעב מחפירים‪ .‬אז‪ ,‬הופכים‬
‫החיים הארציים הופכים לזירת התעללות‪ ,‬בדומה לגיהינום‪ .‬כמובן שזהו רעיון מטופש‪ .‬הוא‬
‫גם אינו מוסרי‪ .‬קודם כל‪ ,‬בכדי לקיים את העניים בצדקה‪ ,‬על מישהו לצאת לעבוד‪ .‬בכך יוצא‬
‫שהעניים זוכים בגן העדן‪ ,‬אך דנים את יתר האוכלוסיה שכלכלה אותם והתעשרה – לגיהינום‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬התפיסה יוצאת מנקודת ההנחה שהעניים‪ ,‬והם בלבד‪ ,‬ניחנו במידות מוסר גבוהות‪ ,‬מה‬
‫שלא תמיד נכון‪.‬‬
‫אברהם‪ ,‬שלצידו נמצא לעזר בגן העדן‪ ,‬החזיק ברכוש רב‪ ,‬ונחשב ליחסית עשיר בזמנו‪.‬‬
‫מדוע עושרו של אברהם לא מנע ממנו להגיע לגן העדן? אם רק הטוב האישי הוא שקובע‪,‬‬
‫מדוע חלוקתו של לוקס בין גן העדן לגיהינום נעשתה על סמך קריטריון הממון? האם יתכן‬
‫שלמעשה אין כאן שום התחכמות‪ ,‬ואזכורו של אברהם נעשה ללא מחשבה מעמיקה?‬
‫היהדות גם היא משבחת אנשים עניים‪" :‬אויה למי שכנגדו פונה העני לאלוהיו שבשמיים‪,‬‬
‫כי העני הוא הקרוב למלך‪ 549 ".‬אולם אין היהדות מניחה את נעלותם של העניים בכל מצב‪,‬‬
‫מאפיין בולט של הנצרות‪ .‬העניים קרובים יותר לאלוהים מכיוון שהם זקוקים להגנתו יותר‬
‫מכל‪ .‬ככל הנראה שגישה זו פשטה ביהדות לאחר נפילת התיאוקרטיה‪ ,‬כאשר רבנים‪ ,‬עתה‬
‫ללא תמיכה ממשלתית‪ ,‬הפכו עניים ברובם‪.‬‬
‫‪F86‬‬
‫‪" 16:26‬ו ְ�א עוֹד אֶ לָּא שֶׁ גֵּיא גָדוֹל מַ ְפ ִריד בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם‪".‬‬
‫הגיא ככל הנראה היה התשובה לשאלה ברורה‪ ,‬אם הטובים שוכנים בגן העדן‪ ,‬כיצד‬
‫הם יכולים לעזוב כך את המעונים בגיהינום? על כן מושג הגיא‪ -‬הם היו רוצים לעזור‪ ,‬אבל יש‬
‫תיהום ביניהם לגיהינום‪.‬‬
‫‪'" 31-16:27‬אִ ם־כֵּן אָבִי )אברהם(‪ ,‬שׁ ֹאֵ ל אֲ נִי מֵ אִ תְּ � לִשְׁ �חַ א ֹתוֹ )לעזר( אֶ ל־בֵּית אָבִי‪...‬וְי ָעֵ ד‬
‫בָּהֶ ם )באחיי( פֶּ ן־י ָב ֹאוּ גַם־הֵ ם אֶ ל־מְ קוֹם הַ מַּ עֲ ֵצבָה הַ זֶּה‪ '.‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו‪' ...‬אִ ם־�א י ִשְׁ מְ עוּ‬
‫אֶ ל־משֶׁ ה ו ְאֶ ל־הַ נְּבִיאִ ים גַּם כִּי־י ָקוּם אֶ חָ ד מִ ן־הַ מֵּ ִתים �א י ַאֲ מִ ינוּ‪ "'.‬האמירה משקפת את דחיית‬
‫תחייתו של ישוע בידי היהודים‪.‬‬
‫אולם הקורלציה ליוחנן ‪ 11‬אינה רבה‪ .‬יוחנן לא שאב השראה מיתר הבשורות‪ ,‬ותיאוריו‬
‫לגבי תחייתו של לעזר מזכירים מאוד טקסים מיסטיים‪ .‬מקורו לא היה לוקס‪ .‬יתכן ש‪-16:27‬‬
‫‪ 31‬נוספו ללוקס מאוחר יותר בכדי להתקשר ליוחנן‪ .‬לעזר היה דמות פופולארית בפולקלור‬
‫הנוצרי ויתכן ואף היה אדם אמיתי‪ .‬הבשורה הסודית של מרקסו ככל הנראה סובבת סביב‬
‫טקס חניכתו‪.‬‬
‫‪" 17:4‬וְכִי־י ֶחֱ טָ א לְ� שֶׁ בַע ְפּעָ מִ ים בַּיּוֹם ו ְשָׁ ב אֵ לֶי� שֶׁ בַע ְפּעָ מִ ים בַּיּוֹם ו ְאָמַ ר 'נִחָ מְ תִּ י'‪,‬‬
‫וּמָ חַ לְתָּ לּוֹ‪".‬‬
‫התלמוד חוזר ואומר שלכפרה אין כל משמעות אם אנו דורשים מחילה בידיעה מוחלטת‬
‫שנחזור על חטאינו בעתיד‪ .‬גישת הכנסיה דומה‪ ,‬אולם אין לה גיבוי בטקסט‪.‬‬
‫הדגש על כפרה מרמז את סמכותם של מאמינים למחול לחטאים‪ .‬האבולוציה כאן‬
‫מעניינת‪ :‬זכותו של אלוהים למחול על חטאים דתיים יוחסה בתחילה לישוע‪ ,‬ואז לקהילה‬
‫‪222‬‬
‫כולה‪ ,‬אך מאוחר יותר הוכרזה כשייכת לאריסטוקרטיית הכנסיה בלבד‪ .‬על פי המושג בלוקס‪,‬‬
‫כל נוצרי רשאי למחול לחטאים של עצמו בהכרזת כפרה פשוטה‪.‬‬
‫‪ " 17:5‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ הַ שְּׁ לִיחִ ים אֶ ל־הָ אָדוֹן‪' ,‬הוֹסֵ ף לָנוּ אֱ מוּנָה!'"‬
‫הם יכלו לבקש מישוע שיחזק את אמונתם בה'‪ ,‬בו הם לא יכלו לגעת‪ ,‬ושבקיומו הם יתכן‬
‫ופקפקו‪ .‬אפילו כאשר לוקס כתב את דבריו‪ ,‬טרם גובש הרעיון של אמונה בישוע‪.‬‬
‫בקשה להגדלת האמונה כלולה להתקשר לכוחות ריפוי ועשיית ניסים בכלל‪ ,‬ככתוב‬
‫במרקוס‪ 550 .‬אמונה עלולה להיות תחליף מאוחר לידע הגנוסטי המקורי‪ ,‬אותו אכן ניתן‬
‫להגדיל‪.‬‬
‫‪F867‬‬
‫הנוסחה הוצגה ביהדות‪ ,‬ושם הייתה הגיונית‪ .‬בשונה מהאמונה הנוצרית במאורע אחד‪,‬‬
‫האמונה היהודית עוטפת מגוון רב של סוגיות‪ .‬רבים התקשו לעקוב אחר החוקים המרובים‬
‫בתורה‪ ,‬ונהגו לבקש אמונה גדולה יותר לשם קבלת הכוחות הנפשיים לקיום כלל המצוות‪.‬‬
‫‪ " 17:6‬ו ַיּ ֹאמֶ ר הָ אָדוֹן‪' ,‬לוּ־הָ י ְתָ ה ָלכֶם אֱ מוּנָה ְכּג ְַרגַּר הַ חַ ְרדָּ ל אָז תּ ֹאמְ רוּ אֶ ל־הַ שִּׁ קְ מָ ה הַ זּ ֹאת‬
‫'הֵ עָ קְ ִרי ו ְהִ שָּׁ תְ לִי בְּתוֹ� הַ יָּם'‪ ,‬ו ְתִ שְׁ מַ ע ָלכֶם‪"'.‬‬
‫אם הכתוב אותנטי‪ ,‬אז ישוע מחזק את אמונתם של השליחים בציון מעלותיה המעשיות‪.‬‬
‫גרסתו של מתי מציגה את האפשרויות שבאמונה‪ ,‬ואינה רלוונטית לחיזוק אמונתם של‬
‫השליחים‪.‬‬
‫‪ " 10-17:7‬מִ י ָבכֶם אֲ שֶׁ ר לוֹ עֶ בֶד ח ֵֹרשׁ אוֹ ר ֹעֶ ה‪ ,‬אֲ שֶׁ ר י ָב ֹא מִ ן־הַ שָׂ דֶ ה ו ְאָמַ ר אֵ לָ יו 'מַ הֵ ר‬
‫גְּשָׁ ה־הֵ נָּה ו ְהָ סֵ ב?'‪ ....‬הֲ גַם יוֹדֶ ה לָעֶ בֶד עַ ל־אֲ שֶׁ ר עָ שָׂ ה מִ ְצו ָתוֹ? כֵּן גַּם־אַ ֶתּם אַחֲ ֵרי עֲ שׂוֹתְ כֶם אֶ ת‬
‫כָּל־אֲ שֶׁ ר ֻצוֵּיתֶ ם‪ ,‬אִ מְ רוּ 'אֲ נַחְ נוּ עֲ בָדִ ים אֵ ין־מוֹעִ יל בָּם‪ ,‬כִּי ַרק אֶ ת־הַ מֻּ טָּ ל עָ לֵינוּ עָ שִׂ ינוּ!'"‬
‫הורדת סנדלים‪ ,‬רחיצת רגליים‪ ,‬והכנת מזון היו מטלות העבדים ביוון ורומא‪ .‬חז"ל‪,‬‬
‫לעומתם‪ ,‬תמיד התעקשו כי יש להיות אדיבים לעבדים‪ .‬זכויותיהם מרחיקות הלכת של‬
‫העבדים עוגנו בתורה זמן רב לפני כן‪ .‬מרבית העבדים ביהודה היו גויים‪ ,‬ושום אדון יהודי לא‬
‫היה מזמין אותן לשולחנו‪ -‬גם לא ברומא‪ ,‬שם לעבדים היו מגורים נפרדים משלהם‪ .‬ליוונים‬
‫עם זאת הייתה מסורת של אכילה עם עבדיהם‪.‬‬
‫האמירה יכולה להיות ויתור עצמי של הנוצרים או פרדוקס‪ :‬מאחר וקיום מצוות אינו‬
‫מבטיח הכרת תודה )גאולה(‪ ,‬הציות להן נראה כמעט מיותר‪ .‬יתכן ומדובר במקור יהודי קנאי‪:‬‬
‫בעבורם‪ ,‬דבקות קשוחה במצוות הייתה חובה בסיסית‪ ,‬ולא סגולה‪.‬‬
‫השוואת המאמינים לעבדים אינה תואמת את היהדות‪" .‬רבן יוחנן בן זכאי היה דורש ‪...‬‬
‫‪551‬‬
‫אמר הקב"ה ‪ ...‬כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים‪".‬‬
‫‪F86‬‬
‫‪ " 17:11‬וַי ְהִ י ְבּ ֶלכְתּוֹ י ְרוּשָׁ לָ י ִם ו ְהוּא עֹבֵר בֵּין שׁ ֹמְ רוֹן ו ְהַ ָגּלִיל‪".‬‬
‫הדרך מהגליל לירושלים עברה דרך השומרון‪ .‬טקסטים אחרים אינם מזכירים מקום אחר‬
‫בין השתיים‪ .‬כצפוי‪ ,‬לוקס אינו מספק את שם המקום‪.‬‬
‫‪ " 18:31‬הִ נְנוּ עֹלִים י ְרוּשָׁ ָלי ְמָ ה‪ " 18:35 ".‬וַי ְהִ י בְּקָ ְרבוֹ אֶ ל־י ְִריחוֹ ‪ "...‬הדרך מהגליל‬
‫לירושלים אינה עוברת ביריחו‪ ,‬מה גם שאזור זה צחיח ונידח‪ .‬בכדי להטיף ביריחו‪ ,‬היה על‬
‫ישוע לנטוש את האזורים המיושבים בצפיפות‪ .‬עקיפת השומרון הייתה סותרת את קריאתו‬
‫‪223‬‬
‫של ישוע בלוקס שכן לפנות לגויים‪ ,‬את השבחים שמרעיף ישוע על השומרונים‪ ,‬שלא לדבר‬
‫על כוחותיו העל‪-‬טבעיים שאמורים להיות מסוגלים להתמודד עם כל דבר‪.‬‬
‫‪ " 19:11‬כִּי קָ ַרב לִירוּשָׁ ַלי ִם‪ ".‬קשה לומר שיריחו נמצאת ליד ירושלים על פי מושגי הזמן‬
‫ההוא‪.‬‬
‫‪ " 17:12‬ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־כְּפָ ר אֶ חָ ד ו ְהִ נֵּה לִקְ ָראתוֹ עֲ שָׂ ָרה אֲ נָשִׁ ים מְ צ ָֹרעִ ים וַיַּעַ מְ דוּ מֵ ָרחוֹק‪"...‬‬
‫מתי השמיט מאורע זה‪ ,‬אולי מכיוון שמצורעים חיו מחוץ לכפרים‪ 552 .‬אולי החוק לא‬
‫נשמר באדיקות אז‪ .‬אם הותר למצורעים לקחת חלק בקהל‪553 ,‬אז הם לא היו מבודדים‪.‬‬
‫‪F869‬‬
‫‪F 870‬‬
‫‪" 14-18:9‬שְׁ נֵי אֲ נָשִׁ ים עָ לוּ אֶ ל־הַ מִּ קְ דָּ שׁ לְהִ תְ פַּ לֵּל‪ ,‬אֶ חָ ד פָּ רוּשׁ ו ְאֶ חָ ד מוֹכֵס‪ .‬וַיַּעֲ מ ֹד הַ פָּ רוּשׁ‬
‫ְלבַדּוֹ וַיִּתְ פַּ לֵּל לֵאמ ֹר 'אוֹדְ � אֱ �הִ ים עַ ל כִּי אֵ ינֶנִּי ְכּי ֶתֶ ר הָ אָדָ ם הַ גּ ֹזְלִים ו ְהָ עשְׁ קִ ים ו ְהַ נּ ֹאֲ פִים וְגַם־�א‬
‫כַּמֹּכֵס הַ זֶּה‪ .‬אֲ נִי צָם פַּ עֲ מַ י ִם בַּשָּׁ בוּעַ ‪ ,‬אֲ נִי מְ עַ שֵׂ ר אֵ ת כָּל־אֲ שֶׁ ר אֲ נִי קֹנֶה‪ '.‬ו ְהַ מּוֹכֵס עָ מַ ד מֵ ָרחוֹק‬
‫ו ְ�א אָבָה לָשֵׂ את אֶ ת־עֵ י נָיו הַ שָּׁ מַ י ְמָ ה‪ ,‬ו ְתוֹ ֵפף עַ ל־לִבּוֹ ו ַיּ ֹאמַ ר 'אֱ �הִ ים סְ לַח־לִי אֲ נִי הַ חוֹטֵ א!' אֲ נִי‬
‫א ֹמֵ ר ָלכֶם כִּי־י ַָרד זֶה ְלבֵיתוֹ נִצְדָּ ק מִ זֶּה‪".‬‬
‫ענווה היא התכונה החשובה בנצרות‪ ,‬ולא מעשים טובים‪ .‬על פי דעת הכותב‪ ,‬המוכס זכה‬
‫לשכר‪ ,‬והמשיך בחטאיו‪ ,‬בעוד שהפרושי‪ ,‬ששמר מצוות‪ ,‬לא היה ראוי‪.‬‬
‫יתכן ולוקס טועה‪ :‬רק מזונות מסוימים היו חייבים במעשר‪ ,‬ולא ההכנסה כולה‪.‬‬
‫בתלמוד‪ " :‬במקום בו בעלי תשובה עומדים ‪,‬צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד‪".‬‬
‫‪554‬‬
‫‪F871‬‬
‫‪" 32-18:31‬וַיִּקַּ ח אֵ לָיו אֶ ת־שְׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר ו ַיּ ֹאמֶ ר לָהֶ ם‪' ,‬הִ נְנוּ עֹלִים י ְרוּשָׁ ָלי ְמָ ה‪ ,‬וְכָל־הַ כָּתוּב‬
‫בִּידֵ י הַ נְּבִיאִ ים עַ ל בֶּן־הָ אָדָ ם י ִמָּ לֵא‪ .‬כִּי י ִמָּ סֵ ר ַלגּוֹי ִם‪"'.‬‬
‫אין כל תחזית שכזו בטקסטים המוכרים לנו‪ ,‬אלא אם כן נפרש " ֵגּו ִי נ ַָת ִתּי לְמַ כִּים‪ ,‬וּלְחָ י ַי‬
‫לְמ ְֹרטִ ים; פָּ נַי �א הִ סְ תַּ ְרתִּ י‪ ,‬מִ ְכּלִמּוֹת ו ָר ֹק‪ 555 ".‬זהו אזכור בישעיהו לשיטת ההוצאה להורג‬
‫שהייתה נהוגה בפרס‪ ,‬דבר שאינו רלוונטי לישוע‪ .‬הבשורות מדגישות כי היהודים הם אלה‬
‫שדנו את ישוע‪.‬‬
‫‪F872‬‬
‫‪ 27-19:11‬משל הכיכרים‪" .‬אִ ישׁ אֶ חָ ד מִ ן־הָ אַ צִּילִים הָ לַ � אֶ ל־אֶ ֶרץ ְרחוֹקָ ה לָקַ חַ ת־לוֹ מַ מְ ָלכָה‬
‫וְלָשׁוּב‪ ...‬וּ ְבנֵי עִ ירוֹ שֹׂנְאִ ים אוֹתוֹ וַיִּשְׁ לְחוּ מַ לְאָכִים אַחֲ ָריו לֵאמ ֹר 'מָ אַסְ נוּ אוֹתוֹ הָ אִ ישׁ מִ מְּ �� עָ לֵינוּ‪'.‬‬
‫וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי קַ חְ תּוֹ אֶ ת־הַ מַּ מְ ָלכָה‪' ... ,‬אֶ ת־אֹיְבַי הָ הֵ ם אֲ שֶׁ ר מְ אָסוּנִי מִ מְּ �� עֲ לֵיהֶ ם הָ בִיאוּ א ָֹתם‬
‫הֵ נָּה ו ְהִ ְרגוּ א ֹתָ ם לְפָ נָי‪"'.‬‬
‫ישנם מי שאומרים כי בקיאותו של לוקס בהיסטורית יהודה מתגלה כאן‪ ,‬אולם סביר יותר‬
‫כי הפסקה היא תוספת מאוחרת‪ ,‬שאינה קשורה למשל‪ .‬מתי מצטט אותה ללא כל אזכורים‬
‫היסטוריים‪.‬‬
‫מרקוס אנטוניוס מינה את הורדוס‪ ,‬בנו של אנטיפטרוס האדומי ‪ ,145‬לטטראך‪ ,‬לא למלך‪.‬‬
‫היהודים עתרו לאנטוניוס כאשר הורדוס תפס את השלטון בבית היני ודפנה מאנטיוכיה‪ ,‬לא‬
‫בדיוק ערים ב"ארץ רחוקה‪".‬‬
‫‪F14‬‬
‫‪145‬שמו של אנטיפטרוס הינו מפוקפק‪ .‬הוא ככל הנראה מתייחס לקודמו של הורדוס הגדול‪ .‬ערבוב של‬
‫שמות עבריים ויווניים במשפחת המלוכה גם הוא תמוה‪.‬‬
‫‪224‬‬
‫אוגוסטוס נתן לארכלאוס את התואר אנטרך‪ ,‬ולא מלך‪ ,‬על אף שהוא הבטיח לו את‬
‫הכתר בעתיד‪ .‬היהודים ערערו על מינויו לקיסר‪ .‬על אף שארכלאוס נודע באכזריותו‪ ,‬הוא לא‬
‫הרג את אויביו עם חזרתו לרומא‪.‬‬
‫אגריפה היה המלך הבא‪ ,‬והיהודים לא התלוננו עליו בפני קלאודיוס‪ .‬לאחריו לא היו עוד‬
‫מלכים יהודיים‪.‬‬
‫הראיות המרכזיות לבקיאותו של לוקס בהיסטוריה היהודית חלשות מאוד‪ .‬לוקס הכיר‬
‫את סיפורו של ארכלאוס מיוסף בן מתתיהו‪ ,‬ואפילו אז ציטט אותו לא נכון‪.‬‬
‫‪" 44-19:41‬כִּי הִ נֵּה י ָמִ ים בָּאִ ים עָ ָלי ִ� ו ְשָׁ פְכוּ אֹי ְ ַבי ִ� סוֹ ֲללָה סְ בִי ָבי ִ� ו ְהִ קִּ יפוּ� וְצָרוּ עָ ַלי ִ�‬
‫ָאָרץ אוֹתָ � ו ְאֶ ת־ ָבּנַי ִ�‪ ".‬לוקס בונה על תיאורו של יוספוס אודות‬
‫מִ כָּל־עֲ ב ָָרי ִ�‪ .‬ו ְהָ ְרסוּ עַ ד־ל ֶ‬
‫החומה שהקים טיטוס‪.‬‬
‫הנבואה טמועה בנרטיב הברור‪ :‬ב‪ ,40-19:37‬העם מברך את ישוע‪ .‬ב‪ 46-19:45‬ישוע‪,‬‬
‫בלווית העם‪ ,‬מגרש את הסוחרים מבית המקדש‪ " 44-19:41 .‬וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר קָ ַרב וַיּ ְַרא‬
‫אֶ ת־הָ עִ יר" מקושר לטקסט המרכזי‪ .‬אולם ישוע עלה על החמור רק כ‪ 500‬מטרים לפני‬
‫ירושלים‪ .‬הוא ראה את העיר ללא כל בעיה משם‪.‬‬
‫‪ " 19:47‬וַי ְהִ י מְ לַמֵּ ד בַּמִּ קְ דָּ שׁ יוֹם יוֹם‪".‬‬
‫במתי‪ ,‬מגיע ישוע לירושלים כשלושה ימים לפני הוצאתו להורג‪.‬‬
‫‪ " 20:46‬הִ זָּהֲ רוּ מִ ן־הַ סּוֹ ְפ ִרים הַ חֲ ֵפצִים לְהִ תְ הַ לֵּ� עֲ טוּפֵי טַ לִּית‪".‬‬
‫במדינות המזרח התיכון‪ ,‬רבים התלבשו כך‪ .‬ההערה מעידה על סופר אירופאי‪.‬‬
‫‪ " 4-21:1‬וַיּ ְַרא גַּם־אַלְמָ נָה עֲ נִיָּה נ ֹתֶ נֶת )באוצר המקדש( שְׁ תֵּ י ְפרוּטוֹת‪ .‬ו ַיּ ֹאמַ ר 'הָ אַלְמָ נָה‬
‫הָ עֲ נִ יָּה הַ זּ ֹאת נָתְ נָה יוֹתֵ ר מִ ֻכּלָם‪...‬לאלוהים‪"'.‬‬
‫הדוקטרינה אינה חדשה‪ .‬המסורת היהודית מלמדת כי ה' אינו מקבל קורבנות שהופקו‬
‫באמצעות חטאים‪ " .‬טוב מי שהוא עושה צדקה מעוטה משלו‪ ,‬ממי שהוא גוזל וחומס ועושר‬
‫‪557‬‬
‫ועושה צדקות גדולות משל אחרים‪556 ".‬כמו כן‪" ,‬צדקת עני מתקבלת על פני אלף שווירך‪".‬‬
‫חשיבות הצדקה בעין הנותן היא שחשובה‪ ,‬ולא גודלה‪ .‬הכוונה גם היא חשובה‪.‬‬
‫‪F874‬‬
‫‪F873‬‬
‫פולחן הקורבנות זכה לביקורת במאה הראשונה והשנייה‪ 146 .‬חוטאים התייחסו לטקס‬
‫כעתודה לגאולתם והקריבו ממונות שהושגו בדרך עקלקלה‪.‬‬
‫‪F145‬‬
‫לוקס ‪ 21‬ברובו תואם למתי ‪ 24‬בכל הקשור לסימנים שיעידו על אחרית הימים‪ .‬מתי‬
‫מציע "לנוס להרים לנוכח השיקוץ‪ ".‬לוקס‪ ,‬המתכוון בדבריו למלחמת היהודים‪ ,‬מתאר את‬
‫אותו הדבר באומרו "ו ְהָ י ְתָ ה י ְרוּשָׁ ַלי ִם מִ ְרמָ ס לַגּוֹי ִם‪".‬‬
‫‪" 21:24‬וְנָפְלוּ לְפִי־חֶ ֶרב ו ְהָ גְלוּ אֶ ל־כָּל־הַ גּוֹי ִם‪ ,‬ו ְהָ י ְתָ ה י ְרוּשָׁ ַלי ִם מִ ְרמָ ס לַגּוֹי ִם עַ ד אֲ שֶׁ ר־י ִמְ לְאוּ‬
‫עִ תּוֹת הַ גּוֹי ִם‪ ".‬לוקס שוכח שבפרק ‪ 20‬הוא סיפר את משל הכורמים שהרגו את בנו של‬
‫האדון‪ ,‬ושלאחר מכן הרג אותם האדון ונתן את הכרם לאחרים‪ .‬כלומר‪ ,‬או שהגויים יתפסו את‬
‫ירושלים לנצח‪ ,‬או שנצחון הנוצרים על היהודים איננו אפשרי‪.‬‬
‫‪146‬רלוונטיות הנושא לאחר חורבן המקדש‪.‬‬
‫‪225‬‬
‫"עַ ד אֲ שֶׁ ר־י ִמְ לְאוּ עִ תּוֹת הַ גּוֹי ִם‪ ".‬האם כותב בן זמנו יכול היה להרשות לעצמו אמירה‬
‫פוליטית שכזו? רק אחוז קטן באוכלוסיה נלקח בשבי‪ .‬התייחסות לאפוקליפסה היהודית הינה‬
‫הגיונית יותר‪ ,‬כאשר עדות נוספת לכך מובאת ב‪" :21:25‬ו ְהָ יוּ א ֹתוֹת בַּשֶּׁ מֶ שׁ וּ ַב יּ ֵָרחַ וּבַכּוֹ ָכבִים‬
‫אָרץ מְ צוּקָ ה לַגּוֹי ִם‪".‬‬
‫ו ְעַ ל־הָ ֶ‬
‫ְבוּרה וּ ְבכָבוֹד ָרב‪ .‬וּכְהָ חֵ ל הַ דְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה‬
‫‪ " 28-21:27‬ו ְאָז י ְִראוּ אֶ ת־בֶּן־הָ אָדָ ם בָּא בֶעָ נָן ִבּג ָ‬
‫לָבוֹא הִ תְ עוֹדֲ דוּ וּשְׂ אוּ ָראשֵׁ יכֶם כִּי־קָ ְרבָה גְאֻ לַּתְ כֶם‪".‬‬
‫הכותב הגוי לא הכיר בקושי את ספר דניאל‪ .‬אם ישוע הוא בן האדם‪ ,‬אז הנוצרים אמורים‬
‫לקחת את מקום השופטים במקום לחכות לגאולה‪.‬‬
‫לוקס לא ניחן בהבנה התיאולוגית הדרושה בכדי לראות שהענן הוא אמצעי להדגמת‬
‫הגבורה‪ ,‬ולא משהו חיצוני לה‪.‬‬
‫‪" 21:37‬וּ ַב ַלּיְלָה יָצָא )ישוע( אֶ ל־הָ הָ ר הוּא הַ ר הַ זּ ִ‬
‫ֵיתים לָלוּן‪".‬‬
‫בחורף ותחילת האביב‪ ,‬קר מדי בירושלים בכדי לישון בחוץ‪ .‬מתי לא עושה שגיאה זו‪,‬‬
‫וישוע שלו לן אצל חברים‪.‬‬
‫‪" 22:3‬ו ְהַ שָּׂ טָ ן נִ ְכנַס בִּיהוּדָ ה הַ נִּקְ ָרא אִ ישׁ־קְ ִריּוֹת‪".‬‬
‫ישוע ידע שהוא ייצלב‪ .‬או שהוא ידע על מעשי השטן ולא היה ביכולתו למנוע אותו – ואז‬
‫מי הוא הנעלה? או‪ ,‬שהוא רצה בצליבה – והשטן פעל בשליחותו‪.‬‬
‫מדוע לא גירש ישוע את השטן מגופו של יהודה כפי שעשה לאחרים?‬
‫‪ " 22:6‬וַיְבַקֵּ שׁ )יהודה( תּוֹאֲ נָה לְמָ סְ רוֹ אֲ לֵיהֶ ם בְּסֵ תֶ ר ו ְ�א־ ִב ְפנֵי הֶ הָ מוֹן‪".‬‬
‫שום המון לא היה מונע מהרשויות לתפוס פושע‪ .‬מה קרה לקהל המעריץ כאשר הנציב‬
‫שפט את ישוע בפומבי?‬
‫‪" 10-22:9‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו אֵ יפ ֹה ַתחְ פּ ֹץ וְנָכִין אוֹתוֹ )את סדר הפסח(‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם הִ נֵּה אַ ֶתּם‬
‫ירה וּפָ גַע אֶ תְ כֶם אִ ישׁ נ ֹשֵׂ א צַפַּ חַ ת מָ י ִם לְכוּ אַחֲ ָריו אֶ ל־הַ ָבּי ִת אֲ שֶׁ ר י ָבוֹא בוֹ‪".‬‬
‫בָּאִ ים הָ עִ ָ‬
‫נשיאת מים הייתה עבודתה של אישה‪ .‬אולם האיסיים בירושלים התנזרו מיחסי מין‪ ,‬ולא‬
‫היו ביניהם נשים‪ .‬אדם הנושא כד מים כנראה היה איסיי‪.‬‬
‫אם נשקול את הנחתו של ג'וברט שישוע חגג את חג הפסח על פי לוח השנה האיסיי‪,‬‬
‫היה עליו לעשות זאת בבית איסיי‪ .‬על כן הוא סיפר לשליחים כיצד למצוא בית איסיי‪ .‬איסיים‬
‫נודדים יכלו לשהות בבתיהם של חברי הכת ולעשות שימוש ברכושם‪ .‬אם תלמידיו של ישוע‬
‫פנו לאדם איסיי‪ ,‬הוא לא יכול היה לסרב להם‪.‬‬
‫הארוע לא מופיע במתי‪ ,‬לא בגלל שהוא חשב שהוא מופרך – גברים לא נשאו מים –‬
‫אלא מכיוון שהוא התנגד לאיסיים‪.‬‬
‫‪ " 22:28‬ו ְאַ תֶּ ם הֵ ם הָ ע ֹמְ דִ ים עִ מִּ י עַ ד־עַ ָתּה ְבּנִסְ יוֹנ ָֹתי‪".‬‬
‫‪226‬‬
‫השליחים לא היו עם ישוע בזמן פיתויו‪ ,‬משפטו‪ ,‬או צליבתו‪ ,‬והבשורות אינן מזכירות‬
‫נסיונות אחרים שעבר ישוע‪ .‬על כן נראה שהפסוק הוא תוספת‪.‬‬
‫‪ָ " 22:29‬לכֵן אֲ נִי מַ נְחִ יל אֶ תְ כֶם הַ מַּ לְכוּת כַּאֲ שֶׁ ר הִ נְחִ י ַלנִי אָבִי‪".‬‬
‫אפולוגטיקנים נוצרים מתקשים עם אמירה זו‪ .‬ישוע לא היה מכנה את העולם הרשע‬
‫מלכות‪ .‬הוא לא היה עוזב את מלכות השמים לשליחים האנושיים‪.‬יש רק הסבר אחד‪ :‬הוא‬
‫חנך את תלמידיו כפי שהוא עצמו נחנך‪.‬‬
‫‪" 22:36‬אָכֵן עַ תָּ ה אֲ שֶׁ ר־לוֹ כִיס י ִשָּׂ אֵ הוּ‪ ,‬וְכֵן גַּם־אֶ ת־הַ ַתּ ְרמִ יל‪ .‬ו ַאֲ שֶׁ ר אֵ ין־לוֹ הוּא י ִמְ כּ ֹר‬
‫אֶ ת־ ִבּגְדוֹ וְי ִקְ נֶה חָ ֶרב‪".‬‬
‫ההוראה תהיה הגיונית אם היא מתייחסת לאיסיים‪ :‬הם נהגו להתהלך חמושים‪ ,‬ולא‬
‫לקחו עימם כל רכוש‪ .‬עם זאת‪ ,‬כיס ותרמיל הם דברים די בסיסיים‪ .‬הנוצרים ככל הנראה של‬
‫יכלו לבנות עוד על קבלת האורחים של האיסיים‪ ,‬שהצריכה מהם לעשות שינויים‪.‬‬
‫מרקוס ‪ 6:8‬שיעו אומר לשליחים לקחת עימם מטה‪ .‬יתכן והאיסיים לקחו עימם מטה‬
‫כנשק‪ .‬אולם הרעיון יכול לבוא ממקום אחר‪ .‬האלה השומרית אינאנה הוקפה בשדים "שהלכו‬
‫לפניה‪ ...‬מקל בידם‪ .‬שהלכו לצידה‪ ... ,‬מעוט בחגורם‪ ".‬ערבוביה כה גדולה של כתות סמוכות‬
‫תסביר מדוע השליחים הנוצרים לקחו עימם מטה או נשק‪.‬‬
‫חוקרים רבים אינם אוהבים את האנלוגיה לאיסיים‪ ,‬ומעדיפים לראות בהשקפה זו את‬
‫תכונותיו של ציניקן‪ :‬גלימה‪ ,‬מטה‪ ,‬ותרמיל‪ .‬אולם ישוע דורש ספציפית מתלמידיו למכור את‬
‫הגלימה‪ ,‬כך שהקשר לציניקנים הינו מלאכותי‪.‬‬
‫‪ 22:38‬השליחים אומרים לישוע שיש להם שתי חרבות‪.‬‬
‫נשיאת חרב אינה תואמת את אהבת האויבים לה הטיף ישוע‪.‬‬
‫‪ " 22:47‬עוֹדֶ נּוּ מְ דַ בֵּר ו ְהִ נֵּה הֲ מוֹן עָ ם ו ְאֶ חָ ד מִ שְּׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר הַ נִּקְ ָרא י ְהוּדָ ה הֹלֵ� לִפְ נֵיהֶ ם‪,‬‬
‫וַיִּקְ ַרב אֶ ל־י ֵשׁוּעַ ִלנְשָׁ ק־לוֹ‪".‬‬
‫ישוע כבר הוצג לקוראים‪ 558 .‬אך הנה הוא מוצג בשנית כאילו לראשונה‪ .‬אולי סיפורו של‬
‫יהודה הוכנס ללוקס מאוחר‪.‬‬
‫‪F 875‬‬
‫‪ " 22:53‬ו ְאוּלָם ז ֹאת שְׁ עַ תְ כֶם וְזֶה שִׁ לְטוֹן הַ חשֶׁ �!"‬
‫אזכור שלטון החושך יהיה דבר טיפוסי בעיני גנוסטיקנים דואליסטים‪ ,‬ובטח שהיה זה‬
‫מקובל בקרב האיסיים‪ ,‬שכינו עצמם בני האור‪ ,‬ואת כל היתר‪ -‬בני החושך‪.‬‬
‫‪ 62-22:56‬פטרוס מכחיש בפני ישוע שלוש פעמים‪ " .‬וַיִּפֶ ן הָ אָדוֹן וַיַּבֵּט אֶ ל־פֶּ טְ רוֹס‪".‬‬
‫אבל ישוע היה בתוך הבית‪ 559 ,‬ולא בחצר הצפופה‪ .‬פטרוס עקב אחרי ישוע ממרחק‬
‫ולא היה נכנס לשדה ראותו של ישוע‪.‬‬
‫‪F876‬‬
‫‪560‬‬
‫‪F87‬‬
‫ת־ראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְאֶ ת־הַ שָּׂ ִרים ו ְאֶ ת־הָ עָ ם‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‬
‫‪ " 14-23:13‬וַיִּקְ ָרא פִילָטוֹס אֶ ָ‬
‫ָאִ‬
‫ָאתִ‬
‫ְעֵ‬
‫ִ‬
‫קַ‬
‫ְהִ‬
‫'הֲ בֵאתֶ ם לְפָ נַי אֶ ת־הָ אִ ישׁ הַ זֶּה כְּמֵ סִ ית אֶ ת־הָ עָ ם‪ ,‬ו נֵּה אָנֹכִי חֲ ְרתּיו ל ינֵיכֶם ו ְ�א מָ צ י בּ ישׁ‬
‫הַ זֶּה כָּל־אַ שְׁ מָ ה מִ ן־הַ דְּ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר אַ תֶּ ם טוֹעֲ נִים א ֹתוֹ‪"'.‬‬
‫‪227‬‬
‫הוא לא חקר את ישוע לעיניהם‪ ,‬מאחר והוא קרא להם רק לאחר סיום החקירה‪.‬‬
‫ם־רב ו ַהֲ מוֹן נָשִׁ ים ו ְהֵ נָּה ס ֹפְ דוֹת וּמְ קוֹנֲנוֹת עָ לָיו‪".‬‬
‫‪ " 23:27‬וַיֵּלְכוּ אַחֲ ָריו הֲ מוֹן עַ ָ‬
‫משפטים נערכו לרוב באצטדיון או בכיכר שלפני הפרטוריום‪ ,‬כך שהקהל הורשה‬
‫להתאסף‪ .‬חקירה בתוך ביתו של פילטוס אינה סבירה‪.‬‬
‫‪ " 23:30‬אָז י ֹאמְ רוּ אֶ ל־הֶ הָ ִרים 'נִפְלוּ עָ לֵינוּ' ו ְאֶ ל־הַ ְגּבָעוֹת 'כַּסּוּנוּ‪"'.‬‬
‫ההפניה כאן היא לספר הושע ‪ ,10:8‬אולם הנביא מדבר על עונש לגויים‪ " :‬נִדְ מֶ ה שׁ ֹמְ רוֹן‪,‬‬
‫ְחוֹתם;‬
‫מַ ְלכָּהּ‪ ,‬כְּקֶ צֶף‪ ,‬עַ ל‪ְ -‬פּנֵי‪-‬מָ י ִם‪ .‬וְנִשְׁ מְ דוּ בָּמוֹת אָו ֶן‪ ,‬חַ טַּ את י ִשְׂ ָראֵ ל‪--‬קוֹץ ו ְדַ ְרדַּ ר‪ ,‬י ַעֲ לֶה עַ ל‪-‬מִ ְזבּ ָ‬
‫ו ְאָמְ רוּ לֶהָ ִרים כַּסּוּנוּ ‪,‬ו ְ ַל ְגּבָעוֹת נִפְלוּ עָ לֵינוּ‪ 561 ".‬בשומרון לא היה מלך מזה מאות שנים בימיו‬
‫של ישוע‪.‬‬
‫‪F87‬‬
‫‪ " 23:34‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ 'אָבִי סְ לַח לָהֶ ם כִּי אֵ ינָם י ֹדְ עִ ים מָ ה הֵ ם ע ֹשִׂ ים‪"''.‬‬
‫זה‪.‬‬
‫מטרת הפסוק היא לטהר את הרומאים מאשמה‪ .‬בגרסאות מוקדמות אין אזכור לפסוק‬
‫‪ " 23:43‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי לְ� כִּי ַ‬
‫היּוֹם תִּ הְ י ֶה עִ מָּ דִ י ְבּגַן־עֵ דֶ ן‪".‬‬
‫ישוע לא עלה לגן העדן אלא לאחר תחייתו מחדש‪ ,‬ימים רבים לאחר מכן‪.‬‬
‫‪" 23:50‬ו ְהִ נֵּה־אִ ישׁ וּשְׁ מוֹ יוֹסֵ ף ו ְהוּא מִ ן־הַ יּ ֹעֲ צִים‪ ,‬אִ ישׁ טוֹב וְצַדִּ יק מִ ן־הָ ָרמָ ַתי ִם‪ ,‬עִ יר‬
‫הַ יְּהוּדִ ים‪ ,‬אֲ שֶׁ ר �א־נָטָ ה אַחֲ ֵרי עֲ צָתָ ם וּפָ עֳ לָם‪".‬‬
‫אם כל חברי הסנהדרין תמכו באשמה‪ ,‬היה נחשב זה לדבר חשוד מאוד‪ ,‬ולא היו דנים‬
‫את הפושע‪ .‬המזייף המאוחר של מתי לא הכיר את רזי החוק היהודי‪ ,‬ותאר הצבעה אחידה‪,‬‬
‫ובכך הפך את הסיפור לבלתי אמין‪.‬‬
‫בשונה ממקומות אחרים בבשורה‪ ,‬כאן אדם עשיר יכול להיות צדיק‪.‬‬
‫‪ " 23:55‬וּמִ ן־הַ נָּשִׁ ים אֲ שֶׁ ר בָּאוּ אִ תּוֹ מִ ן־הַ ָגּלִיל הֹלְכוֹת אַחֲ ָריו ו ַתִּ ְראֶ ינָה אֶ ת־הַ קֶּ בֶר ו ְאֶ ת‬
‫אֲ שֶׁ ר הוּשַׂ ם־בּוֹ ְגּו ִיָּתוֹ‪".‬‬
‫נשים בזמנו ככל הנראה לא טיילו ללא משפחתן‪ .‬אפילו אלמנות גרו עם ילדיהן‪ .‬ככל‬
‫הנראה רק מנודים כמו זונות נהגו לטייל לבד‪.‬‬
‫‪ " 24:1‬וּבְאֶ חָ ד בַּשַּׁ בָּת ִל ְפנֵי עֲ לוֹת הַ שַּׁ חַ ר בָּאוּ אֶ ל־הַ קֶּ בֶר ו ַתְּ בִיאֶ ינָה אֶ ת־הַ סַּ מִּ ים אֲ שֶׁ ר הֵ כִינוּ‬
‫ו ְעִ מָּ הֶ ן נָשִׁ ים אֲ חֵ רוֹת‪".‬‬
‫במתי‪ ,‬הנשים באו בראשון בכדי לראות את הגופה‪ .‬לכאורה‪ ,‬הן קישטו את גופתו של‬
‫ישוע כבר בערב שבת )שיש בערב(‪ .‬ההבדל אינו מקרי‪ :‬לוקס לא הכיר את המצווה המתירה‬
‫‪562‬‬
‫להכין גופות בשבת‪.‬‬
‫‪F879‬‬
‫‪ 24:16‬השליחים לא מזהים את ישוע החי‪ ,‬מה שסותר את טענת הכנסיה שהוא קם‬
‫בגופו‪.‬‬
‫‪228‬‬
‫מלבד העל טבעי‪ ,‬ישנם עוד שני הסברים לכשלונם‪ .‬במסתורין‪ ,‬כאשר היה הנחנך שב‬
‫ממסעו השמימי‪ ,‬חבריו העמידו פנים כמי שאינם מזהים אותו‪ ,‬בכדי לרמוז לרעיון ששינוי‬
‫פנימי הוביל לשינוי חיצוני של מראה הפנים‪.‬‬
‫סבירה פחות היא האופציה הספקולטיבית שאכן היה זה אדם אחר שפגשו השליחים‪,‬‬
‫ולא ישוע‪ .‬בכדי לבסס את טענת המשיחות‪ ,‬קבוצתו של ישוע יכלה לקדם מתחזה‪ ,‬שבדרך‬
‫לימוד ונבואה שכנעו אחרים שהוא אכן ישוע‪ .‬אז הוא עזב את השליחים‪ ,‬כפי שנטען‬
‫בבשורות‪ ,‬כי הוא לא יכול היה להמשיך ולהעמיד פנים לנצח‪.‬‬
‫‪ " 24:21‬ו ַאֲ נַחְ נוּ קִ וִּינוּ כִּי זֶה־הוּא הֶ עָ תִ יד ִלגְא ֹל אֶ ת־י ִשְׂ ָראֵ ל ו ְעַ ָתּה זֶה שְׁ לשֶׁ ת י ָמִ ים הַ יּוֹם‬
‫מֵ אָז נַעֲ שׂוֹּ אֵ לֶּה‪".‬‬
‫אפילו אחרי כל הניסים‪ ,‬רבים עדיין מפקפקים‪.‬‬
‫‪" 26-24:25‬הוֹי חַ סְ ֵרי דַ עַ ת ו ְ ִכבְדֵ י לֵב מֵ הַ אֲ מִ ין בְּכ ֹל אֲ שֶׁ ר־דִּ בְּרוּ הַ נְּבִיאִ ים! הֲ �א עַ ל־הַ מָּ שִׁ יחַ‬
‫הָ י ָה לִסְ בּ ֹל אֶ ת־כָּל־ז ֹאת וּלְהִ ָכּנֵס ִבּכְבוֹדוֹ?"‬
‫ישוע החי נוזף בטפשותם של המטיילים‪ ,‬ששכחו את הוראתו שלו‪" .‬ו ַאֲ שֶׁ ר 'נָבָל' י ִקְ ָרא‬
‫‪563‬‬
‫)לאחיו(‪ ,‬הוּא מְ חֻ יַּב אֵ שׁ גֵּיהִ נּ ֹם‪".‬‬
‫‪F 80‬‬
‫כל ניסיונות הנוצרים לפרש את התנ"ך העברי ולהוציא ממנו פסוקים המנבאים את‬
‫צליבתו וסבלו של ישוע כשלו כשלון מר‪ .‬משמעויות עוותו‪ ,‬ודברים הוצאו מהקשרם לשם‬
‫ביסוס הנבואה‪ .‬לא ניתן למצוא כל אזכור לביאתו השניה של ישוע בדברי הנביאים‪ .‬או שלוקס‬
‫המציא את הפסוק או שהתייחס לטקסטים קנאיים מחוץ לתנ"ך‪ ,‬המרמזים על המשיח‬
‫הסובל‪.‬‬
‫מאחר ותחייתו של ישוע היא מאורע מרכזי בנצרות‪ -‬לפחות בגרסתה האורתודוכסית‪,‬‬
‫שכן היו קנאים נוצרים שטענו שישוע חווה מספר גלגולים – מדוע דווקא ביאתו השניה אמורה‬
‫לסמל את סוף העולם? דוקטרינת הביאה השניה נראית הגיונית בהקשר של רעיונו של‬
‫פאולוס שישוע הפך לאלוהי רק עם תחייתו‪ :‬הוא היה אדם רגיל‪ ,‬שבורך בידי רוח הקודש‪,‬‬
‫אשר הפך לאלוהי לאחר מותו‪ ,‬ומצפים ממנו שישוב במצב זה‪ .‬אותו הגישה קיימת כלפי‬
‫אליהו הנביא‪ .‬יש ישוע היה אלוהי מאז לידתו‪ ,‬אז אין כל חשיבות לדוקטרינת הביאה השניה‪.‬‬
‫‪" 24:27‬ו ַיָּחֶ ל מִ מּשֶׁ ה וּמִ כָּל־הַ נְּבִיאִ ים וַיְבַאֵ ר לָהֶ ם אֶ ת־כָּל־הַ כְּתוּבִים הַ נֶּאֱ מָ ִרים עָ לָיו‪".‬‬
‫פירוש פסוק אחד בלבד יכול לארוך שעות‪ ,‬אולם ישוע מרצה בפני שומעיו 'חסרי‬
‫‪565‬‬
‫הדעת' ‪ 564‬על כך האזכורים שלו בתנ"ך‪ ,‬בפחות משעתיים בדרכם לעמאוס‪.‬‬
‫‪F82‬‬
‫‪F 81‬‬
‫‪ " 24:45‬אָז פָּ ַתח אֶ ת־ ִלבָּם לְהָ בִין אֶ ת־הַ כְּתוּבִים‪".‬‬
‫"פתח את לבם" מרמז על קשר קרוב במיוחד לאלוהות‪ .‬מדוע הוא לא פתח את ליבם‬
‫לפני שהתחיל לפרש להם את התורה? ‪ 566‬אם הסיפור אכן אמיתי‪ ,‬אז מדוע בקיאותם של‬
‫השליחים בכתבי הקודש כל כך ירודה ב'מעשי השליחים'?‬
‫‪F 83‬‬
‫‪ " 47-24:46‬כֵּן כָּתוּב ‪..‬אֲ שֶׁ ר תִּ קָּ ֵרא בִשְׁ מוֹ תְּ שׁוּבָה וּסְ לִיחַ ת הַ חֲ טָ אִ ים ְבּכָל־הַ גּוֹי ִם הָ חֵ ל‬
‫מִ ירוּשָׁ ָלי ִם‪".‬‬
‫אין שום פסוק שכזה בתנ"ך‪ .‬הברית החדשה לא הייתה קיימת אז‪.‬‬
‫‪229‬‬
‫ביהדות הדברים פשוטים יותר‪ :‬הכפרה מספקת בשביל המחילה‪ ,‬גם בלי שתהיה 'בשמו‬
‫של מישהו‪ '.‬ישוע מציב עול נוסף בדרך למחילה‪.‬‬
‫‪" 24:49‬ו ְאַ תֶּ ם שְׁ בוּ בָּעִ יר י ְרוּשָׁ ַלי ִם עַ ד כִּי־תִ ְלבְּשׁוּ ע ֹז מִ מָּ רוֹם‪".‬‬
‫אולם ישוע כבר העניק לשליחיו את הכוח לרפא לפני שהוא שלח אותם לכל הערים‬
‫בשמו‪.‬‬
‫ההבטחה נראית ריקה מתוכן לאור ההיסטוריה‪ .‬מה למשל היה כוחו של פטרוס אשר‬
‫ניסה לברוח מרומא כדי להימלט מהוצאה להורג?‬
‫‪ " 24:51‬וַי ְהִ י ְבּב ֲָרכוֹ א ֹתָ ם וַיִּפָּ ֵרד מֵ עֲ לֵיהֶ ם וַיִּנָּשֵׂ א הַ שָּׁ מָ י ְמָ ה‪".‬‬
‫החלק השני של הפסוק אינו מופיע בגרסאות מוקדמות של הבשורה‪ .‬הכנסיה מתעקשת‬
‫שישוע קם לתחייה בגופו‪ ,‬ולא היה הזיה‪ .‬ההבחנה הייתה חשובה בימי קדם‪ ,‬מאחר והאמונה‬
‫ברוחות הייתה רווחת‪ ,‬בעוד שהתחייה הגופנית הייתה נדירה‪ .‬הרעיון של גוף פיזי העולה‬
‫השמיימה‪ ,‬ואז נעלם בחלל‪ -‬הינו אבסורדי‪ .‬על אף שמאורעות דומים מתוארים בדתות‬
‫אחרות‪ ,‬שום אדם הגיוני אינו יכול לראות בזה דבר אמת‪.‬‬
‫מה גם‪ ,‬שכיצד יכול גוף חוטא להיכנס לממלכת השמיים‪ ,‬שם רשאיות רק הנשמות‬
‫לשכון?‬
‫אם נתעלם לרגע מציו השני של ‪ ,24:51‬אז ניתן לראות כי מרקוס‪ ,‬לוקס‪ ,‬ומתי מסכימים‬
‫שישוע הסתלק מהזירה‪ ,‬ועזב את השליחים‪ .‬זכרו כי אין כל הוכחה למותו‪ ,‬וכי 'עלייתו‬
‫השמיימה' אינה באמת אופציה‪ .‬הסיפור התמוה על תומא המפקפק‪ ,‬בנוסף למסורת לפיה‬
‫קברו של ישוע נמצא בכלל בהודו‪ -‬מעודדים את המסקנה שישוע‪ ,‬הפצוע אך החי‪ ,‬היגר‬
‫מיהודה‪.‬‬
‫‪" 24:53‬וַיִּהְ יוּ )השליחים( ָתמִ יד בַּמִּ קְ דָּ שׁ מְ הַ ֲללִים וּמְ ב ֲָרכִים אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫לאחר צליבתו של ישוע‪ ,‬הורשו תלמידיו ללמד בבית המקדש‪ .‬בעיני לוקס‪ ,‬השליחים היו‬
‫דמויות מרוחקות‪ ,‬עתיקות וגדולות‪.‬‬
‫‪230‬‬
‫יוחנן‬
‫הבשורה של יוחנן נכתבה מאוחר‪ .‬פוליקרפ‪ ,‬הבישופ של סמירנה בתחילת המאה‬
‫השניה‪ ,‬מזכיר במכתבו לפיליפים את כל הטקסטים הנוצריים שהיו מוכרים בזמנו‪ -‬ואינו‬
‫מזכיר את יוחנן‪ .‬רעיונות רבים המופיעים ביוחנן היו משמשים את פוליקרפ נאמנה‪ ,‬אשר‬
‫נלחם בנוצרים שדחו את אלוהותו של ישוע‪ .‬יוסטינוס מרטיר היה קרוב מאוד ליוחנן מבחינה‬
‫דוקטרינית‪ ,‬אולם הוא פונה בכתביו רבות לבשורות הסינופטיות‪ -‬אך לעולם לא ליוחנן‪ .‬הפניות‬
‫ליוחנן מופיעות רק החל מאמצע המאה השניה בכתביו של של ולנטיוס תלמי הגנוסטי‪-P .‬‬
‫‪ ,52‬הפפירוס המצרי שתוארך לסביבות ‪ 150‬לספירה‪ ,‬הוא העדות המוקדמת ביותר ליוחנן‪.‬‬
‫ישוע של יוחנן לא נידון למוות בליל הסדר‪ .‬יוחנן מתעד מספר ביקורים בירושלים‪.‬‬
‫הבשורות הסינופטיות אינן מזכירות ביקורים אלה וגם לא את הפרסום הרב שלכאורה קושר‬
‫להן‪ ,‬אלא דווקא מתארות את פעילותו של ישוע במקומות אחרים באותו הזמן‪ .‬ישוע של יוחנן‬
‫אינו דורש שניסיו יישמרו בסוד‪ ,‬וגם אינו מתחמק משאלות אודות אלוהותו‪ ,‬כפי שעשנה אל‬
‫מול תלמידיו של המטביל במתי‪ .‬כאן‪ ,‬ישוע לעולם אינו מפספס הזדמנות להכריז על אלוהותו‪,‬‬
‫החל בסצינות ביתיות בהן הופך ישוע מים ליין‪ ,‬וכלה בויכוחים תיאולוגיים‪ .‬עד לימי הופעת‬
‫הבשורה של יוחנן‪ ,‬מסורת אלוהותו של ישוע כבר בוססה‪ ,‬והוכרה על ידי נוצרים רבים‪ .‬יוחנן‬
‫מדגיש רבות את חשיבות האמונה בישוע‪ ,‬ולאו דווקא בדבריו או מעשיו‪.‬‬
‫‪147‬‬
‫‪F146‬‬
‫יוחנן של ישוע מופיע כאילו משום מקום‪ .‬הוא פועל‪ ,‬מלמד‪ ,‬נשפט‪ ,‬מוצא להורג וחוזר‬
‫לחיים – הכל באופן שונה לחלוטין מהמתואר ביתר שלושת הבשורות הסינופטיות‪ .‬ישוע של‬
‫יוחנן הינו נצחי‪ ,‬עצמאי מבחינה תיאולוגית‪ ,‬וקרוב לתיאורו של פאולוס אך לא לבשורות‬
‫הסינופטיות‪ ,‬אשר רואות בו מעל לכל אדם רגיל שבורך בידי רוח הקודש‪ .‬לישוע של יוחנן יש‬
‫כוח וממלכה משלו‪.‬‬
‫ביוחנן חסרות מרבית אמירותיו של ישוע המופיעות בבשורות הסינופטיות‪ .‬אמירות שונות‬
‫המזכירות את הנאמר במתי אינן מתאימות להקשר בו הן משובצות ביוחנן‪ .‬יוחנן אינו מגלה‬
‫דבר אודות השליחים והתנהלותם‪ ,‬דבר לו היינו מצפים לו הוא היה אחד מהם‪.‬‬
‫יוחנן אינו יודע דבר על הדרשה על ההר‪ ,‬או על הדוקטרינה המוסרית של ישוע‪ .‬הוא‬
‫מציג את תורתו של ישוע כבדרך אגב‪ ,‬שלא כמו בבשורות הסינופטיות‪ .‬מסר האהבה המוצג‬
‫בבשורות הסינופטיות אינו תואם כלל לתיאורי יום הדין האגרסיביים של יוחנן‪ -‬ולא ניתן‬
‫לראות בשתי התורות כשני צדדים של פילוסופיה אחת‪ .‬עדיף היה לכנות את בשורתו של‬
‫יוחנן בתור "בשורת היום האחרון"‪ ,‬שכן כחצי מהבשורה עוסקת ביומו האחרון של משימתו‬
‫של ישוע‪ .‬בבשורה‪ ,‬מצא יוחנן רקע נוח להכריז על מושגים אסטוכולוגיים שונים‪.‬‬
‫מתי מתייחס לטקסטים הגנוסטיים כפשוטם‪ ,‬בעוד שיוחנן מדגיש את הפאן המיסטי‪,‬‬
‫מנסה לשנותו‪ ,‬ונוטה להסתבך בדבריו‪ .‬לדוגמה‪ ,‬יוחנן מחשיב את ישוע לדמות אלוהית‪,‬‬
‫ל'לוגוס' )דבר ה'(‪ ,‬אם לא לאלוהים בעצמו‪ .‬ישוע של יוחנן אף לקח חלק בבריאת העולם‪.‬‬
‫הגנוסטים טענו כי העולם נברא על ידי אל‪-‬שטן בשם דמיורגוס‪ ,‬שמעמדו הינו ללא ספק נחות‬
‫מזה של ישוע של יוחנן‪ .‬הרעיון של דמות חצי אלוהית שנכחה בעת בריאת העולם לא הייתה‬
‫אופיינית לגנוסטיקה‪.‬‬
‫ישוע של יוחנן אינו מביע כל עניין במצוות‪ ,‬אלא במיסטיקה מפוזרת הנראית כפרי דמיונו‬
‫של תיאולוג מתחיל‪ .‬תורתו של יוחנן לא הייתה סודית‪ ,‬ישוע שלו תמיד פנה לקהל‪ .‬לא ניתן‬
‫לפתור את הבעיה באמירה כי ישוע פונה רק לחוג מאמיניו‪ .‬הדרישה המרכזית ביוחנן אינה‬
‫‪147‬במתי‪ ,‬ישוע בא לירושלים פעם אחד בלבד‪ ,‬מה שמרמז בבירור על ניצחון משיחי‪.‬‬
‫‪231‬‬
‫כפרה וחזרה בתשובה‪ ,‬כי אם אמונה באלוהותו של ישוע‪ ,‬עדות חזקה לכך שהבשורה נכתבה‬
‫מאוחר‪ .‬יוחנן מזכיר רבות את הפרושים במקום הצדוקים‪ ,‬מאחר והצדוקים כבר לא היו‬
‫פעילים בימיו‪.‬‬
‫יוחנן משלב בנצרות מושגים הלניסטיים רבים‪ ,‬ובשונה מפואלוס‪ ,‬הוא מתגאה בכך‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬ישוע של יוחנן אינו רוחני‪ ,‬אלא בנו הפיזי של אלוהים‪ ,‬והיורש לכוחו‪ .‬בהתאם‬
‫למסורת הנוצרית‪ ,‬ישוע מכנה עצמו בן האלוהים‪ ,‬מה שלא היה מתאפשר בזמנו ביהודה‪.‬‬
‫במתי‪ ,‬מתפתל ישוע לנוכח שאלת הכוהן הגדול בזמן משפטו‪ .‬אולם יוחנן כתב עבור קהל גוי‪,‬‬
‫ובשורתו מלאה בהסברים של מושגים יהודיים‪.‬‬
‫יוחנן אינו בקיא ביהדות‪ .‬מחלוקתו של ישוע מול הפרושים מצטמצמת על לכדי טענתו‬
‫לאלוהות‪ .‬יוחנן מוצא עצמו בסירה הלא נכונה כאשר ישוע שלו אומר‪ " ,‬בְּטֶ ֶרם הֱ יוֹת אָב ְָרהָ ם‪,‬‬
‫אֲ נִי הווה‪ 567 ".‬בעברית‪ ,‬הווה הינו שם ה'‪ .‬ראשית‪ ,‬ישוע לא כינה את עצמו ה'‪ ,‬ושנית‪ ,‬אפילו‬
‫היהודי הסובלן ביותר לא היה עובר על כך בשתיקה‪ .‬שלישית‪ ,‬ישוע היה נשפט באשמת‬
‫חילול קודש‪ ,‬ולא באשמת הכרזתו כמלך היהודים‪.‬‬
‫‪F84‬‬
‫יוחנן כמעט ואינו מתייחס לכתבי הקודש היהודיים‪ ,‬ומפצה על הפער בהלוואות חסרות‬
‫טעם מהמיתולוגיה היוונית‪ ,‬כדוגמת מילה‪ ,‬אור‪ ,‬בשר ודם‪ .‬בניסיונו לבנות מבנים תיאולוגים‬
‫מורכבים‪ ,‬יוחנן כורע תחת העומס‪ ,‬ועושה טעויות לוגיות רבות ומרובות‪ .‬סביר מאוד כי הוא‬
‫כלל לא הכיר את התורה‪ ,‬והשתמש במושגים הלניסטיים וידע כללי אודות תורות מצריות‬
‫והודיות‪.‬‬
‫חלק מרעיונותיו המשניים של יוחנן תואמים להלך הרוח המצוי במגילות הגנוזות‬
‫בקומראן‪ .‬האיסיים היו יהודים‪ ,‬אך תורתם הייתה שונה מאוד מהיהדות המוכרת לנו היום‪.‬‬
‫להיפך‪ ,‬הם ברובם היו מתייוונים‪ .‬יוסף בן מתתיהו ופילוס סופרים כארבעת אלפים איסיים‪,‬‬
‫פחות מאחוז אחד ממספר היהודים שחיו בזמנו ביהודה‪ ,‬ותורתם נחשבה דבר כפירה‪.‬‬
‫יוחנן טובע בסתירות פנימיות‪ ,‬אפילו יותר מהבשורות הסינופטיות‪ .‬הסברים אפשריים‬
‫לכך הם קיבוץ לא אחראי וחסר ביקורת של טקסטים שונים‪ ,‬עריכה מרושלת‪ ,‬או אפילו‬
‫הסתבכות מכוונת של סופר מיסטי‪.‬‬
‫בדומה לגנוסטים‪ ,‬יוחנן מתעלים כליל מבוא מלכות השמיים באחרית הימים‪ .‬הגנוסטים‬
‫לימדו כי מלכות ה' נמצאת בכל מקרה מסביבנו בכל עת‪ ,‬וכי ניתן להשיגה באמצעות לימוד‬
‫פרטני‪ .‬במקום האפוקליפסה‪ ,‬ישוע מבטיח לשלוח את רוח האמת והנחמה‪ .‬בהיעדר אדיקות‬
‫גנוסטי‪ ,‬פונה יוחנן לישוע בשמו‪ ,‬ולא בכינוי אדון או רבי‪.‬‬
‫הגנוסטים עם זאת‪ ,‬היו אדישים ליוחנן‪ .‬לא ניתן לאתר שום טקסט גנוסטי שמתייחס‬
‫לבשורה של יוחנן‪ ,‬למרות שטקסטים גנוסטיים רבים נכתבו מאוחר ובידי סופרים שוודאי‬
‫הכירו את הבשורה‪ .‬אולי הם הכירו באוויליות התיאולוגית שלה‪.‬‬
‫בבשורה‪ ,‬תופס יוחנן את מקומו של פטרוס בתור תלמידו האהוב של ישוע‪ ,‬הן לפני‬
‫ואחרי התחייה‪ .‬ראשו מונח על חזהו של ישוע בזמן הסעודה האחרונה‪ ,‬הוא חוזה בצליבה‪,‬‬
‫ובידיו מפקיד ישוע את הטיפול באמו מרים‪ .‬פטרוס לעומת זאת‪ ,‬מושמץ ללא הרף‪ 148 .‬הוא‬
‫מתכחש לישוע בזמן משפטו‪ ,‬ועוקב אחר יוחנן לקברו של ישוע‪ .‬אולם דברי ההלל ליוחנן אינם‬
‫אומרים שהוא היה כותב הבשורה‪.‬‬
‫‪F 147‬‬
‫‪148‬חוץ מבפרק האחרון המזוייף‪ ,‬ואף שם השבחים מאופקים‪.‬‬
‫‪232‬‬
‫פרק ‪ ,21‬התחייה וזימון השליחים‪ ,‬מוכר לרוב כתוספת מאוחרת לטקסט‪ ,‬אולם אפילו‬
‫שם יוחנן אינו מוזכר‪ .‬ציון התלמיד המרכזי הטקסט ככותב הבשורה‪ ,‬הינו דבר שמקורו‬
‫במסורת‪ ,‬מאחר והסופר אינו מציין את שמו בטקסט‪ .‬אותו הדבר מאפיין את מתי‪ ,‬שגם שם‬
‫מדובר בבשורה ששיוכה לתלמידו של ישוע מפוקפקת ביותר‪.‬‬
‫מי שחיבר את הבשורה של יוחנן ככל הנראה שלא היה תלמיד של ישוע‪ .‬על אף שהוא‬
‫היה בקיא פחות או יותר בגיאוגרפיה של ארץ יהודה‪ ,‬הוא היה בור מוחלט בכל הקשור‬
‫ליהדות‪ .‬ככל הנראה היה זה אדם גוי שגר ביהודה או בקרבתה‪ ,‬חבר בקהילה מבודדת‪ ,‬שלא‬
‫הכירה את יתר הבשורות והטקסטים אודות ישוע‪.‬‬
‫ליוחנן שבבשורה אין כל קשר ליוחנן שב'חזון יוחנן'‪ .‬האפוקליפסה נכתבה ככל הנראה‬
‫בארמית‪ ,‬בעוד שהבשורה נכתבה ביוונית עממית‪ .‬מאחר ובחזון יוחנן מתואר כי בית המקדש‬
‫עודנו עומד‪ ,‬שמו של יוחנן ככל הנראה צורף לאחת מיני שלל האפוקליפסות שב‬
‫פסאודואפיגרפיה היהודית‪.‬‬
‫עדויות רבות מצביעות לכך שחזון יוחנן היה במקור טקסט יהודי קדום‪ ,‬עליו הולבשה‬
‫הנצרות‪ ,‬וכי לא הייתה פרי עטו של השליח יוחנן‪ ,‬או כותב בשורת יוחנן‪.‬‬
‫מעניין לראות כי סופרו של יוחנן מתאר את עצמו‪ ,‬בדומה ללעזר‪ 568 ,‬כמי שישוע אהב‪.‬‬
‫שום אדם אחר אינו מכונה כך‪ .‬העמימות הרבה מרמזת על האפשרות הבאה‪ :‬הבשורה‬
‫טוענת כי ישוע אהב את הסופר‪ ,‬אך אינה מציינת את שמו‪ .‬לתלמיד אין צורך להתחבא‪ ,‬אולם‬
‫יתכן ושמו של לעזר הנחך היה קדוש מדי בכדי להגות‪ .‬יתכן מאוד‪ ,‬כי לעזר הנחך )המושב‬
‫לחיים( הוא שכתב את הבשורה המיסטית והמורכבת הזו‪ ,‬אשר בדומה לבשורה הסודית של‬
‫מרקוס‪ ,‬עלתה למודעות במאה השנייה לאחר שינויים רבים ‪ -‬בתור הבשורה של יוחנן‪ .‬פסקה‬
‫‪570‬‬
‫תמוהה מרמזת כי יוחנן כונה מרקוס‪.‬‬
‫‪569‬‬
‫‪F85‬‬
‫‪F86‬‬
‫‪F87‬‬
‫הבשורה של יוחנן מזכירה את הלך רוחו המפותל של יוחנן המטביל‪ .‬אזכורי הכתות‬
‫המוזרות )"שה האלוהים" הינו רחוק מאוד מ" כ ְָרחֵ ל ִל ְפנֵי ג ֹ ְזזֶיהָ נֶאֱ לָמָ ה" של ישעיהו(‪,‬‬
‫האגרסיביות )"נחשים צפעונים"(‪ ,‬נבואות זעם )"הוּא י ִטְ בּ ֹל אֶ תְ כֶם בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ וּבָאֵ שׁ"( ופנייה‬
‫ליכולותיו של אלוהים )" מִ ן־הָ אֲ ָבנִים הָ אֵ לֶּה י ָכוֹל הָ אֱ �הִ ים לְהָ קִ ים ָבּנִים לְאַב ְָרהָ ם"(‪.‬‬
‫אם יוחנן באמת כה מפוקפק‪ ,‬מדעו התיאולוגים הנוצריים מתעקשים לדבוק בו כה‬
‫באדיקות? כנראה שהתשובה אינה בתיאולוגיה‪ .‬אין זה סביר שבשורה שנויה במחלוקת‬
‫נכנסה לקנון רק בכדי לרצות את האפסים‪ :‬לקהילות רבות היו בשורות משלהן שלא זכו‬
‫להיכנס לקנון‪ .‬יוחנן הינו הבסיס למסורות ומועדים רבים של הכנסייה‪ .‬יוחנן מציג מסורות‬
‫רבות שרווחו בכנסייה‪ ,‬ובהתייחסותה אליו כאותנטי‪ ,‬סיפקה הכנסיה לעצמה אישוש למסורת‬
‫הקיימת‪.‬‬
‫‪ " 1:1‬בּ ְֵראשִׁ ית הָ יה הדבר ו ְהַ דבר היה הָ אֱ �הִ ים ו ֵא�הִ ים הָ י ָה הַ דבר‪".‬‬
‫יוחנן לווה מהמסורת המצרית‪ ,‬שם מזוהה בראשית עם איזיס‪ ,‬אותה זיהו היוונים כדבר‬
‫האל )הכוח המבצע(‪ .‬איזיס הייתה דברו של האל אוזיריס‪ ,‬והייתה אלה בעצמה‪ ,‬ככתוב‬
‫בשורת הפתיחה ביוחנן‪ .‬הבשורה ממשיכה לזהות את ישוע עם האור‪ ,‬שגם הוא מזכיר את‬
‫אוזיריס‪ ,‬שכונה אור החיים‪ ,‬חיי הנצח‪ ,‬הישועה‪ .‬דבר האל השומרי אנליל היא משב הרוח‪,‬‬
‫מה שמזכיר את רוח האלוהים היהודית המתוארת בתורה‪.‬‬
‫אָרץ‪ ".‬רק לאחר מכן בא דבר‬
‫בראשית ‪" 3-1:1‬בּ ְֵראשִׁ ית‪ ,‬בּ ָָרא אֱ �הִ ים‪ ,‬אֵ ת הַ שָּׁ מַ י ִם‪ ,‬ו ְאֵ ת הָ ֶ‬
‫ה'‪" :‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֱ �הִ ים‪ ,‬י ְהִ י אוֹר; וַי ְהִ י‪-‬אוֹר‪ ".‬בעברית‪ ,‬מילה‪ ,‬עצם ומעשה נקראים כולם דבר‪.‬‬
‫‪233‬‬
‫בראשית התרחש מעשה בה התגלה ה'‪ .‬מאחר ומאורעות בראשית הוצגו כמילים שנהגו בידי‬
‫ה'‪ ,‬דרך אנשוית להבין מעשים אלוהיים‪ ,‬המעשים לבסוף זוהו עם המילים‪.‬‬
‫"הדבר היה האלוהים" אינו תואם למושג אחדות וחוסר גשמיותו של האל‪ ,‬שעבורו‬
‫מושגים כגון צורה‪ ,‬גודל‪ ,‬מקום והרכב אינם ישימים‪ .‬דוקטרינת הלוגוס לבסוף חלחלה גם‬
‫ליהדות‪" :‬לא בעמל לא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא 'בִּדְ בַר ה‪ 571 "'.‬יהודים‬
‫מתייוונים בזמנו זיהו רבות את חוכמת התורה עם דבר ה'‪ .‬זיכרו את התוספת המוכרת בבן‬
‫סירא ‪" ,1:5‬עדות ה' מקור חכמה‪ ,‬ומצוותיו הם אורחותיה‪".‬‬
‫‪F8‬‬
‫החכמה הינה נקבית בעוד שישוע הוא זכרי‪ .‬בכדי לבסס אלגוריה תיאולוגית‪ ,‬יוחנן נזקק‬
‫למשהו גברי להשוות אליו את ישוע‪ ,‬ובחר בלוגוס‪ ,‬מבלי לדעת שהאנלוגיות הקרובות ביותר‬
‫לדבר ה' ביהדות‪ ,‬התורה‪ ,‬והחוכמה‪ -‬הן נקביות‪ .‬פילוסופים בזמנו העדיפו להציג את האלוהי‬
‫בתור זכר‪.‬‬
‫ישוע בתור התגלמות הדבר‪/‬חמכה סותרת רעיונות נוצריים‪ .‬החוכמה היא ספירה‪ ,‬נביעה‬
‫של ה'‪ ,‬בעלת מעמד הנמוך מזה המיוחס לישוע בשילוש הקדוש‪ .‬בפולקלור היהודי‪ ,‬החוכמה‬
‫נכנסת בכל דור ודור לפחות באדם אחד‪ ,‬מה שסותר את ייחודו של ישוע‪ .‬החומכה אינה‬
‫מקנה לאדם תיאוסופיה חדשנית‪ ,‬כפי שטענו מאמיניו של ישוע אודותיו‪ ,‬אלא מעודדת‬
‫צייתנות למצוות‪ ,‬לקודים מסורתיים מקובלים‪ ,‬ולהיגיון בריא‪.‬‬
‫‪" 9-1:4‬בּוֹ הָ יוּ חַ יִּים ו ְהַ חַ יִּים הָ יוּ אוֹר ִל ְבנֵי הָ אָדָ ם‪ .‬ו ְהָ אוֹר הֵ אִ יר בַּחשֶׁ � ו ְהַ חשֶׁ � �א‬
‫הִ שִּׂ יגו ‪ ...‬הוּא )יוחנן( בָא לְעֵ דוּת לְהָ עִ יד עַ ל־הָ אוֹר לְמַ עַ ן י ַאֲ מִ ינוּ ֻכלָּם עַ ל־י ָדוֹ‪".‬‬
‫אוֹרי‪ ,‬כִּי בָא ֵ‬
‫"קוּמִ י ִ‬
‫אוֹר�; וּכְבוֹד י ְהו ָה‪ ,‬עָ ַלי ִ� ז ָָרח‪ ".‬של ישעיהו‪ 572 .‬הנוצרים מרבים לצטט‬
‫את הפסקה אך מתעלמים מהמשכה‪ " :‬וּבָנוּ ְבנֵי‪-‬נֵכָר ח ֹמ ַֹתי ִ�‪ ,‬וּמַ ְלכֵיהֶ ם י ְשָׁ ְרתוּנֶ�‪ 573 ".‬לבטח‬
‫אין זה תיאור של ימיו של ישוע‪.‬‬
‫‪F89‬‬
‫‪F890‬‬
‫מגילת ישעיהו בנוסח קומראן מתארת את המשרת הסובל‪ ,‬אותו נוהגים הנוצרים לזהות‬
‫כישוע‪" :‬והוא יראה אור‪ 574 ".‬עם זאת‪ ,‬בנוסח המסורה ‪ 149‬לא קיימת המילה 'אור'‪ .‬האם‬
‫הקנאים בקומראן הוסיפו את המילה? הקהילה בקומראן לא זיהתה את ישוע בתור האור כי‬
‫אם מי שבורך על ידו‪ ..‬כך שלאור היה מעמד תיאולוגי רם משל ישוע‪ .‬זהותו המשולשת של‬
‫ישוע עם האלוהים מציבה אותו מעל לאור‪ ,‬כהתממשותו של האלוהים עלי אדמות‪.‬‬
‫‪F891‬‬
‫‪F148‬‬
‫יוחנן עושה שימוש במונח גנוסטי סטנדרטי‪ .‬שימו לב לחילופי הדברים בין המלאכים‬
‫והשליחים בעודם עולים לספירות העליונות‪ " :‬והיה אם יאמרו לכם‪" :‬מאין באתם?" ואמרתם‬
‫אליהם‪" :‬מן האור באנו‪ ,‬מן המקום אשר שם נהיה האור מעצמו‪ .‬ויעמוד בנוחו‪ ,‬ויגל אליהם‬
‫‪575‬‬
‫בדמותם‪ ".‬ואם יאמרו אליכם "מי אתם?"‪ ,‬ואמרתם "בניו אנחנו‪ ,‬ובחירי האב החי אנחנו‪".‬‬
‫‪F892‬‬
‫אפולוגטים אוהבים להציג את פילון האלכסנדרוני כהוכחה לכך שהאור בתרבות היהודית‬
‫גם הוא סימל את ה'‪ .‬אולם פילון נהג לבזוז מהיהדות מושגים שהקבילו לרעיונות דומים‬
‫בפילוסופיה היוונית‪ ,‬ולא יכול היה לעקוף את האור‪ .‬הוא ראה את האור כהתממשות נוכחותו‬
‫של ה'‪ ,‬השכינה‪ .‬אונקלוס הבין את דבר ה'‪ ,‬את האור‪ ,‬ההוד והשכינה כמילים נרדפות‪ .‬יוחנן‬
‫מזהה במפורשות את אלוהים עם האור ודברו‪.‬‬
‫מסורת מיסטית דומה קיימת כעת ביהדות‪ .‬בספר הזוהר ‪ ,3:31‬רשימה של שבעה סוגי‬
‫אור מציינת את המשיח‪ ,‬דבר הקרוב לרעיונו של יוחנן‪ ,‬על אף שבין שני הטקסטים מפרידים‬
‫כאלף שנים‪ .‬גם שם האור הוא התממשותו של המשיח‪ ,‬ולא גילומו של האור האלוהי‪ .‬המשוג‬
‫‪149‬נוסח המקרא האחיד המוכר כיום‪ ,‬שנקבע במאה העשירית לספירה בידי בעלי המסורה בטבריה‪.‬‬
‫‪234‬‬
‫הרבני המאוחר של 'תורה ודבר ה''‪ ,‬שבו בעת מגלמים את האור שיצר ה' ביום הראשון של‬
‫הבריאה‪ -‬נראה כהשפעה הלניסטית‪ .‬מטאםורת האדם‪/‬אור הייתה פופולארית בעולם‬
‫ההלניסטי‪ .‬הן האדם והאור נהגים כ‪ -‬פוס‪ ,‬ביוונית עתיקה‪ ,‬והם שונים זה מזה רק בדגש‬
‫‪150‬‬
‫ובגוף‪.‬‬
‫‪F149‬‬
‫הבשורות הסינופטיות מקשרות בין אור לידע‪ 576 .‬יוחנן מאניש את האור בתור ישוע‬
‫עצמו‪.‬‬
‫‪F893‬‬
‫‪ " 1:10‬עַ ל־י ָדוֹ נִהְ י ָה הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫הרעיון של ישוע המשתתף בבריאת העולם בתור חוכמה או לוגוס‪ ,‬מבוססת על‬
‫דוקטרינת הבריאה הגנוסטית המאוחרת‪ ,‬שקבעה כי לא אלוהים ברא את העולם‪ ,‬אלא אל‬
‫נחות ממנו‪ .‬הסתירות כאן מרובות‪ .‬בורא העולם מקריב את עצמו )למי?( בכדי לגאול את‬
‫ברואיו )מפני מה?(‪.‬‬
‫פאולוס זיהה את ישוע עם רוח הקודש‪ ,‬אשר לקחה חלק בבריאה‪ 577 ,‬אולם יוחנן לא‬
‫הכיר או שלא קיבל את ישוע כגילומה של רוח הקודש‪.‬‬
‫‪F 894‬‬
‫‪" 1:11-12‬הוא בָא בְּשֶׁ לּוֹ ו ַאֲ שֶׁ ר־הֵ מָּ ה לוֹ �א קִ ְבּלֻהוּ‪ .‬ו ְהַ מְ קַ ְבּלִים א ֹתוֹ הַ מַּ אֲ מִ ינִים בִּשְׁ מוֹ‬
‫נָתַ ן־ע ֹז ָלעמוֹ לִהְ יוֹת ָבּנִים לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫מרבית‪ ,‬אם לא כל תלמידיו של ישוע היו יהודים‪ .‬שום גוי לא היה רשאי להטיף בשמו‬
‫בערים יהודיות‪ .‬ישוע נתן את כוח הריפוי לתלמידיו היהודים‪.‬‬
‫בבשורות הסינופטיות‪ ,‬ישוע מרבה לומר "אביכם"‪ .‬הוא מחשיב את היהודים בתור "בני‬
‫האלוהים‪ ".‬הוא מתכוון לכל שומעיו‪ ,‬ולא רק למספר קטן של מאמינים‪ .‬הרף אליו התכוון ישוע‬
‫היה "יהודים"‪ ,‬ולא "מאמינים"‪ ,‬מכיוון שרבים באו אליו מתוך סקרנות‪ ,‬ולא אמונה‪.‬‬
‫‪" 1:14‬ו ְהַ דָּ בָר נִהְ י ָה בָשָׂ ר‪".‬‬
‫האמירה מרחיבה על פאולוס או על רעיון אחר לפיו ישוע הופיע במה שנראה כגשמי‪ ,‬על‬
‫שלא כך היה למעשה‪ .‬יוחנן טוען מאוחר יותר כי ישוע מעולם לא היה רעב או צמא‪ .‬הגנוסטים‬
‫לא היו מסכימים לרעיון שהרוח המושלמת כלואה בתוך גוף חוטא‪.‬‬
‫‪ " 1:15‬ו ְיוֹחָ נָן )המטביל( הֵ עִ יד עָ לָיו וַיִּקְ ָרא לֵאמ ֹר 'הִ נֵּה זֶה הוּא אֲ שֶׁ ר אָמַ ְרתִּ י 'הַ בָּא אַחֲ ַרי‬
‫הָ י ָה לְפָ נָי כִּי ק ֹדֶ ם־לִי הָ י ָה‪"''.‬‬
‫כותב בשורת יוחנן מדבר במפורשות על ישוע כאל‪ ,‬וכמי שהיה אל מאז ומעולם‪ .‬לעומתו‪,‬‬
‫בבשורות הסינופטיות ישוע אינו מוכן אף לכנות עצמו משיח‪ ,‬אפילו לא מול הסנהדרין‪.‬‬
‫תּוֹרה נִתְּ נָה ְבּי ַד־משֶׁ ה‪ ,‬ו ְהַ חֶ סֶ ד ו ְהָ אֱ מֶ ת בָּאוּ עַ ל־י ְדֵ י י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫‪ " 1:17‬כִּי הַ ָ‬
‫האם לא היה חסד ואמת לפני ישוע? בתהילים של דוד? במשלי של שלמה? בנבואות?‬
‫יוחנן‪ ,‬כמו פאולוס‪ ,‬משתמש בשם 'ישוע המשיח'‪ ,‬שאינו מופיע ביתר הבשורות‪ -‬רק ישוע‪.‬‬
‫‪150‬דגש חזק בפוס בשביל לומר בנאדם‪ ,‬ודגש חלש )פואס( לאור‪ .‬המילים בתחילה היו שונות‪ ,‬אך‬
‫נכתבו זהה בזמנו של יוחנן‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫�א־ראָה אִ ישׁ מֵ עוֹלָם הַ בֵּן הַ יָּחִ יד אֲ שֶׁ ר בְּחֵ יק הָ אָב הוּא הוֹדִ יעַ ‪".‬‬
‫ָ‬
‫‪ " 1:18‬אֵ ת הָ אֱ �הִ ים‬
‫מספר גרסאות מנסות לטשטש את ההפניה לישוע בתור יישות נפרדת מאלוהים‪.‬‬
‫האמירה סותרת את‪ " ,‬ו ְהַ מְ קַ ְבּלִים א ֹתוֹ הַ מַּ אֲ מִ ינִים בִּשְׁ מוֹ נ ַָתן־ע ֹז לָעמוֹ לִהְ יוֹת ָבּנִים‬
‫‪578‬‬
‫לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫‪F895‬‬
‫‪ " 1:26-27‬בְתוֹ ֲככֶם עוֹמֵ ד אֲ שֶׁ ר �א י ְדַ עְ תֶּ ם א ֹתוֹ‪ .‬הוּא הַ בָּא אַחֲ ַרי‪".‬‬
‫יתכן וזו היא אמירה אותנתית של המטביל‪ ,‬שהוכנסה באופן שרירותי להקשר זה העוסק‬
‫בבואו של ישוע‪ .‬לבדה‪ ,‬האמירה הינה הגיונית‪ ,‬במיוחד אם נחליף את 'עומד' ב'קיים'‪ :‬יוחנן‬
‫אמר לעם שהמשיח טרם נתגלה‪ ,‬אך שהוא קרוב מאוד‪ ,‬ויתכן שהוא אף חי מביניהם כיום‪.‬‬
‫לאחר מכן עוותה האמירה בכדי שתתאים לישוע‪.‬‬
‫‪ " 1:28‬ו ְז ֹאת הָ י ְתָ ה ְבּבֵית היני מֵ עֵ בֶר ַליּ ְַרדֵּ ן אֲ שֶׁ ר יוֹחָ נָן מַ טְ בִּיל שָׁ ם‪".‬‬
‫בית היני היה קרוב לנחל שנשפך לירדן‪ ,‬והיה מרוחק למדי מהירדן עצמו‪ .‬היישוב לא שכן‬
‫'מעבר לירדן' כלומר ממזרחו‪ ,‬אלא לצידו‪ -‬כלומר ליד ירושלים‪ .‬אדם שלא הכיר את‬
‫הגיאוגרפיה של יהודה היה רושם זאת‪ .‬מיקומו של יוחנן אינו חושב כמו העובדה שהכותב‬
‫התבלבל בגיאוגרפיה‪ .‬בהכרת הטעות‪ ,‬ישנן גרסאות ששינו את הישוב בישוב אחר‪ -‬בית‬
‫הבר‪ ,‬שאוריגנוס דיווח ששכן ליד הירדן‪.‬‬
‫הסיפור של בית היני הינו מעניין‪ ,‬אך לא ברור‪ .‬יוחנן הטביל שם‪ .‬ישוע לן שם לפני‬
‫הוצאתו להורג‪ .‬שם חיו חבריו עד למידה שהוא סיכן את חייו וחזר ליהודה כדי להחיות את‬
‫לעזר‪ .‬חניכתו של לעזר‪ ,‬הטקס היחיד מסוגו המוזכר בבשורות‪ ,‬ומשיחתו של ישוע למוות‪-‬‬
‫שניהם קרו שם‪ .‬ברור שמשהו משך את ישוע לשם לעיתים קרובות‪.‬‬
‫יתכן שבתחילה בית היני הופיע בסיפור הבשורות רק פעם אחת‪ ,‬ומאורעות אחרים‬
‫קושרו אל הישוב מאוחר יותר‪ ,‬מאחר וסופרים זרים לא הכירו את שמות העיירות האחרות‬
‫בקרבת ירושלים‪ ,‬ונאלצו להשתמש במה שכבר היה בידם‪.‬‬
‫‪ 1:40-41‬השליח אנדרי היה תלמידו של יוחנן המטביל‪ ,‬ועזב אותו לטובת ישוע‪ -‬לאחר‬
‫שלקח עימו גם את אחיו שמעון פטרוס‪ .‬מתי מתאר סיפור שונה‪ " 1:41 .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר )אנדרי‬
‫לפטרוס( 'מָ צָאנוּ אֶ ת־הַ מָּ שִׁ יחַ ‪"'.‬‬
‫אולם ישוע לא בא לעולם כדי להביא את מלכות ה' או ניצחון יהודי עלי אדמות‪ .‬ישוע לא‬
‫כינה עצמו משיח בטקסטים הסינופטיים האמינים יותר‪.‬‬
‫המשיח מצופה שיכריז על עצמו‪ .‬הרעיון של משיח שקט הגיע אולי מהתיאולוגיה‬
‫הקנאית‪ ,‬שדיברה על משיח חולה‪ -‬וחלחל ליהדות הרבנית שם התמזג עם רעיון אחר‪ ,‬של‬
‫משיח לא נודע שחי בעמימות בכל דור ודור‪ .‬יוחנן לא הכיר פרטים אלה‪ ,‬ואף לא ידע כי המשי‬
‫המסורתי היה מנהיג צבאי‪.‬‬
‫‪ " 1:45‬וּפִילִפּוֹס מִ בֵּית־ ָצי ְדָ ה עִ יר אַנְדְּ ַרי וּפֶ טְ רוֹס‪".‬‬
‫‪236‬‬
‫רק סופר מאוחר היה כותב זאת‪ ,‬בזמן בו הדייגים הצנועים כבר הפכו לשליחים נערצים‪.‬‬
‫העיר לא הייתה הופכת למזוהה עימם לפני כן‪ .‬מתי טוען שפטרוס בא בכלל מכפר נחום‪.‬‬
‫בית צידה‪ ,‬שם גרו השליחים‪ ,‬ובית היני‪ -‬נמצאים בקצוות שונים של הארץ‪ .‬המטביל פעל‬
‫ליד בית היני‪ ,‬אולם לפתע הוא מופיע עם שליחיו באותו הזמן של ישוע ליד בית צידה‪ .‬הם היו‬
‫‪579‬‬
‫חייבים להיות בבית צידה‪ ,‬מאחר והם היו בקנה לאחר שלושה ימים‪.‬‬
‫‪F896‬‬
‫יוחנן המטיף בגליל מסתדר עם רדיפתו בידי הטטרך הגלילי‪ ,‬הורדוס אנטיפס‪ .‬אולם‬
‫הטפה בגליל הייתה מורידה ממעמדו החברתי‪ ,‬שכן אז היה יוחנן נותר עלום לפרושים ויתר‬
‫המנהיגים‪ -‬שישבו כולם ביהודה‪.‬‬
‫‪ " 1:52‬מֵ עַ תָּ ה תִ ְראוּ הַ שָּׁ מַ י ִם נִפְתָּ חִ ים וּמַ לְאֲ כֵי אֱ �הִ ים עֹלִים ו ְי ְֹרדִ ים עַ ל בֶּן־הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫השליחים אינם מתעדים שום דבר שכזה למרות שלכאורה זהו מחזה שקשה לשכוח‪.‬‬
‫התמונה עלולה להיות שאולה מסולם יעקב‪ 580 ,‬סמל לקרבתו העילאית של האדם לה'‪.‬‬
‫הסמליות הייתה פופולארית בתרבות ופסאודואפיגרפיה‪ ,‬ויוחנן כנראה שהכיר אותה כמושג‬
‫מיסטי‪.‬‬
‫‪F897‬‬
‫‪ 2:1-10‬הנס בקנה‪ .‬מאחר ומשתה הנישואין תוכנן זמן רב לפני‪ ,‬אין זה באמת סביר‬
‫שהיה נגמר להם היין‪ .‬נוכחותם של המשרתים מעידה על עושר‪ .‬אוכל ומשקאות‪ ,‬ובעיקר יין‪,‬‬
‫נשמרו בכמויות‪ .‬מאחר ויין היה זול בגליל‪ ,‬שם רווחו כרמים רבים‪ ,‬היין לא היה הראשון‬
‫להגמר‪.‬‬
‫האם ללא ספק מצפה לנס מישוע‪ ,‬אולם הוא מסרב בתחילה‪ " :‬מַ ה־לִּי וָלָ�?" פנייתו‬
‫התמוהה של ישוע אל אימו‪ ,‬אשה ‪ 581‬לא הייתה נהוגה בקרב היהודים‪ .‬גישתו גסת הרוח גם‬
‫היא תמוהה‪ ,‬בעיקר מאחר ויוחנן‪ ,‬בשונה מהבשורות הסינופטיות‪ ,‬אינו מנתק את ישוע‬
‫ממשפחתו‪ .‬ישוע מטייל בארץ עם אימו‪ ,‬בעוד שביתר הבשורות הוא מסרב לראותה כאשר‬
‫היא ואחיו באים לראותו‪ .‬כמובן שאישה כבת לוויה‪ ,‬המשמשת יועץ ומסייע‪ ,‬הינה דמות‬
‫חוזרת בסיפורים יווניים‪ .‬היהודים כיבדו נשים כאמהות‪ ,‬אך לא כבנות לוויה במסעות גברים‪.‬‬
‫‪F89‬‬
‫‪" 2:6‬ו ְשָׁ ם שִׁ שָּׁ ה כַדֵּ י־אֶ בֶן עֲ רוּכִים כְּמִ שְׁ פַּ ט הַ יְּהוּדִ ים לְטָ הֳ ָרתָ ם‪".‬‬
‫רק האיסיים סברו כי כדי חימר אינם טהורים וכי המים שבתוכם אינן מתאימים לטקסי‬
‫טהרה‪ .‬כדי האבן הם סיבה נוספת לחשוב שהנוצרים הראשונים היו איסיים‪.‬‬
‫‪ 2:13-16‬ישוע מטהר את המקדש‪ ,‬כפי שהוא עושה בסופו של מתי‪ ,‬כאשר הוא כבר היה‬
‫מוכר‪ .‬מתי הגיוני‪ .‬המהומה שחולל ישוע יכולה בהחלט להיות הסיבה להוצאתו להורג‪.‬‬
‫‪ " 2:17‬כִּי־קִ נְאַת בֵּיתְ � אֲ ָכלָתְ נִי‪".‬‬
‫חוֹרפֶ י�‪ ,‬נָפְלוּ עָ לָי‪...‬אַ ָתּה י ָדַ עְ תָּ חֶ ְרפָּ תִ י‬
‫אבל מה בדבר יתר הכתוב בתהילים ‪" ?69‬חֶ ְרפּוֹת ְ‬
‫וּבָשְׁ תִּ י‪ ...‬אַל‪-‬י ֵב ֹשׁוּ בִי‪ ,‬קֹו ֶי�‪ ...‬אַל‪-‬י ִ ָכּלְמוּ בִי מְ בַקְ שֶׁ י�‪ ,‬כִּי‪-‬עָ לֶי�‪ ,‬נָשָׂ ִ‬
‫אתי חֶ ְרפָּ ה‪ ....‬כִּסְּ ָתה ְכלִמָּ ה‬
‫פָ נָי‪ "...‬האדם המתואר כאן ללא ספק איננו אלוהי‪.‬‬
‫‪ 2:19‬הסוחרים דורשים אות‪ .‬ישוע מציע להם להרוס את בית המקדש על מנת שהוא‬
‫יבנהו מחדש בשלושה ימים‪.‬‬
‫‪237‬‬
‫האם מדובר במתיחה? אם היהודים ישמידו את המקדש‪ ,‬ישוע יבנה אותו‪ ,‬אך כיצד הם‬
‫אמורים להרוס את המקדש? פרדוקסים שכאלה רווחו בתרבות היוונית‪ ,‬כדוגמת התרברבותו‬
‫של ארכימדס‪" ,‬תנו לי מקום לעמוד עליו ואני אהפוך את העולם‪".‬‬
‫‪ " 2:21‬ו ְהוּא דִּ בֶּר עַ ל־הֵ יכַל ְגּו ִיָּתוֹ‪".‬‬
‫יתכן ויוחנן מנסה לעשות אנלוגיה שבין תפיסת המוות והתחייה בגנוסטיקה‪ ,‬לבין חורבן‬
‫ושיפוץ המקדש בחיים האמיתיים‪ .‬אם אכן דיבר ישוע על גופו‪ ,‬מדוע הוא לא הופיע בפני‬
‫הסוחרים לאחר תחייתו?‬
‫ההקשר גם הוא מעיד כי מדובר במקדש‪ ,‬ולא בגופו של ישוע‪ ,‬מאחר והוא מדבר על‬
‫זכותו לחלק הוראות במקדש‪.‬‬
‫‪ " 3:3‬אִ ם־�א י ִ ָוּלֵד אִ ישׁ מִ לְמַ עְ לָה �א־יוּכַל ל ְִראוֹת אֶ ת־מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫הנוסחא כאן היא גנוסטי טיפוסית ואינה קשורה ליהדות הנורמטיבית‪ .‬מי שמת בעולם‬
‫)צליבתו של ישוע‪ ,‬ההטבלה הנוצרית(‪ ,‬וקם מחדש ברוחו )נולד מחדש( מתאחד עם הרוח‬
‫הנצחית )מלכות ה'( והופך לחלק ממנה‪.‬‬
‫‪" 3:5-7‬אָמֵ ן אֲ נִי א ֹמֵ ר לָ�‪ ,‬אִ ם־�א י ִ ָוּלֵד אִ ישׁ מִ ן־הַ מַּ י ִם ו ְהָ רוּחַ �א־יוּכַל לָבוֹא אֶ ל־מַ לְכוּת‬
‫הָ אֱ �הִ ים‪ ...‬אַל־תִּ תְ מַ הּ עַ ל־אָמְ רי לָ� כִּי עֲ לֵיכֶם לְהִ ָוּלֵד מִ לְמָ עְ לָה‪".‬‬
‫ליהודים היה לא מעט להביע עליו תמיהה‪ .‬יוחנן הטביל במים ככפרה על חטאים‪.‬‬
‫מנקודת המבט היהודית‪ ,‬היה זה מספיק בעבור הגאולה‪ ,‬כמעט ללא קשר לחטא‪ .‬הטבלה‬
‫ברוח הקודש הינה חלק מהעידן המשיחי‪ ,‬אז יחיו אנשים במלכות ה' עלי אדמות‪ .‬האם זה‬
‫אומר שכל מי שחי לפני ימי המשיח לא יזכו לגאולה? יוחנן התכוון למלכות המיסטית כאן‬
‫ועכשיו‪ ,‬היוולדות מחדש‪ -‬אולם הוא לא ניסח זאת כיאות‪ ,‬ובלבל בין הרעיון הרוחני‪-‬נצחי ובין‬
‫הישועה הגשמית‪.‬‬
‫‪ " 3:13‬ו ְאִ ישׁ �א־עָ לָה הַ שָּׁ מַ י ְמָ ה ִבּלְתִּ י אִ ם־אֲ שֶׁ ר י ַָרד מִ ן־הַ שָּׁ מָ י ִם בֶּן־הָ אָדָ ם אֲ שֶׁ ר הוּא‬
‫בַּשָּׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫יוחנן מביע כאן את בורותו ביהדות‪ :‬אליהו עלה בסערה השמיימה‪ ,‬ועדיין מצופה כי‬
‫יחזור‪ .‬היכרותו של יוחנן עם מושג 'בן האדם' הינה אימפרסיוניסטית בלבד‪ .‬הדמות האלוהית‬
‫אינה מצופה לרדת מין השמיים‪ .‬יוחנן התכוון לכך שרק אלה המכילים בתוכם את רוח הקודש‬
‫)הנחנך‪" ,‬שירד מהשמיים"( יכולים לחוות את המלכות הרוחנית כאן ועכשיו )"לעלות‬
‫לשמיים"(‪.‬‬
‫‪" 3:14-15‬וְכַאֲ שֶׁ ר הִ ְגבִּיהַּ משֶׁ ה אֶ ת־הַ נָּחָ שׁ בַּמִּ דְ בָּר כֵּן צ ִָרי� בֶּן־הָ אָדָ ם לְהִ נָּשֵׂ א‪ .‬לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר‬
‫�א י ֹאבַד כָּל־הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ כִּי אִ ם־י ִחְ י ֶה חַ יֵּי עוֹלָם‪".‬‬
‫יוחנן פונה לבקיאותו של הקורא בכל הקשור לרוממות רוח‪ ,‬דבר שנוסף מאוחר‬
‫לבשורות‪.‬‬
‫משה הניח נחש מברונזה "על הנס"‪ ,‬ומי שננשך בידי נחשים נרפא בכך שהביט בו‪.‬‬
‫נחש הברונזה לא עלה השמיימה‪.‬‬
‫‪F89‬‬
‫‪238‬‬
‫‪582‬‬
‫יוחנן לא היה משווה את ישוע לנחשו של משה‪ ,‬אילו הוא היה קורא את מלכים ב' ‪,18:4‬‬
‫שם המלך הצדיק חזקיה שבר את הנחש‪ ,‬סמל לעבודת אלילים‪ -‬אלא אם יוחנן רצה לרמוז על‬
‫משהו מאוד לא מקובל בתורתו של ישוע‪.‬‬
‫‪" 3:18‬הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ �א י ִדּוֹן‪ ,‬ו ַאֲ שֶׁ ר �א־י ַאֲ מִ ין בּוֹ ְכּבָר נָדוֹן כִּי �א־הֶ אֱ מִ ין בְּשֵׁ ם בֶּן־הָ אֱ �הִ ים‬
‫הַ יָּחִ יד‪".‬‬
‫לא ברור מאין הביא יוחנן את הרעיון הזה באשר ליום הדין‪ ,‬אשר מנוגד לחלוטין לתנ"ך‪.‬‬
‫האם כל היהודים שחיו לפני בואו של ישוע נידונים? ומי שכן מאמין בישוע‪ ,‬האם מעשיו לטוב‬
‫ולרע חסרי חשיבות? מה קורה למאמין שמבצע חטאים?‬
‫‪� " 12:47-48‬א־בָאתִ י לִשְׁ פּ ֹט אֶ ת־הָ עוֹלָם כִּי אִ ם־לְהוֹשִׁ יעַ אֶ ת־הָ עוֹלָם‪ .‬ו ְאִ ישׁ אֲ שֶׁ ר י ִ ְבזֵנִי‪,‬‬
‫י ֵשׁ אֶ חָ ד אֲ שֶׁ ר־י ָדִ ין א ֹתוֹ הַ דָּ בָר אֲ שֶׁ ר דִּ בּ ְַרתִּ י‪ ,‬הוּא י ָדִ ין א ֹתוֹ בַּיּוֹם הָ אַחֲ רוֹן‪".‬‬
‫אם כיצד‪ ,‬כיצד יתכן שאלה שאינם מאמינים כבר נידונים? אם כך הרי שאין כל צורך‬
‫בשופט‪.‬‬
‫מ ֲ‬
‫מין ְלשׁ ֹ ְל ִ‬
‫א ִ‬
‫‪" 5:24‬הַ שּׁ ֹמֵ עַ דְּ ב ַָרי וּ ַ‬
‫חי י ֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם‪ ,‬ו ְ�א י ָב ֹא בַּמִּ שְׁ פָּ ט‪".‬‬
‫במי מעודד יוחנן את האמונה? בישוע או במי ששלח אותו? האמונה בישוע אינה נדרשת‬
‫כאן‪ ,‬מספיק לשמוע‪ .‬אם נפרש את "שומע את דברי" כ‪" -‬עושה כדברי"‪ ,‬אז יוחנן מסבך את‬
‫הדרישה שב‪ .3:18‬לא רק שחייב האדם להאמין בישוע‪ ,‬אלא שחובה גם למלא אחר תורתו‪-‬‬
‫ומה היא בדיוק? – להאמין באל היהודי‪ .‬יוחנן עושה הבדלה ברורה בין ישוע לבין מי ששלח‬
‫אותו‪ ,‬מה שסותר את רעיון השילוש‪.‬‬
‫‪" 8:51‬אִ ם־י ִשְׁ מ ֹר אִ ישׁ אֶ ת־דְּ ב ִָרי �א י ְִראֶ ה־מָּ ו ֶת ָלנֶצַח‪" 11:25 ".‬הַ מַּ אֲ מִ ין בִּי י ִחְ י ֶה גַּם‬
‫כִּי־י ָמוּת‪ ".‬אם נשים בצד לרגע את העובדה ששתי האמירות סותרות אחת את השנייה‪ ,‬נוכל‬
‫עדיין לשאול‪ :‬מה על הנוצרים לעשות? להאמין? לשמוע? או לציית? יוחנן מציין כי כל אחת‬
‫מהשלוש מספיקה‪ .‬האם באלפיים השנים האחרונות לא חי לו אדם שהאמין‪ ,‬שמע או ציית‬
‫לדברי ישוע? האם צדיק שכזה לא אמור להיות כיום בגיל מופלג?‬
‫‪" 3:33‬ו ַאֲ שֶׁ ר קִ בֵּל עֵ דוּתוֹ הוּא חָ תוֹם חָ תַ ם כִּי הָ אֱ �הִ ים אֱ מֶ ת‪".‬‬
‫כל מי שמכיר בישוע כמשיח מכיר בקיומו של אלוהים‪ .‬אך כדי להאמין בישוע‪ ,‬חובה קודם‬
‫כל לצפות למשיח‪ ,‬ולפני זה‪ ,‬להאמין באלוהים שישלח אותו‪ .‬האמונה באלוהים אינה יכולה‬
‫להיות התוצאה של האמונה בישוע כמשיח‪.‬‬
‫‪" 4:1-2‬כי שָׁ מְ עוּ הַ ְפּרוּשִׁ ים אֲ שֶׁ ר י ֵשׁוּעַ הֶ עֱ מִ יד וְגַם הִ טְ בִּיל ַתּלְמִ ידִ ים הַ ְרבֵּה מיּוֹחָ נָן‪ ,‬ו ְאוּלָם‬
‫ַ‬
‫י ֵשׁוּעַ הוּא �א הִ טְ בִּיל כִּי אִ‬
‫ם־תּלְמִ ידָ יו‪".‬‬
‫‪" 3:22‬וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי הַ דְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה ו ַ יָּב ֹא י ֵשׁוּעַ ו ְתַ לְמִ ידָ יו אֶ ל־אֶ ֶרץ י ְהוּדָ ה וַיֵּשֶׁ ב־שָׁ ם עִ מָּ הֶ ם‬
‫וַיִּטְ בּ ֹל‪".‬‬
‫‪" 1:33‬הִ נֵּה זֶה הוּא )ישוע( אֲ שֶׁ ר י ִטְ בּ ֹל בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪ ".‬המטביל במתי ‪ 3:11‬אומר‪" ,‬הֵ ן‬
‫אָנֹכִי טוֹבֵל אֶ תְ כֶם בַּמַּ י ִם ַלתְּ שׁוּבָה ו ְהַ בָּא אַחֲ ַרי )ישוע(‪ ...‬י ִטְ בּ ֹל אֶ תְ כֶם בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ וּבָאֵ שׁ‪".‬‬
‫הכיצד באמת הטביל ישוע אנשים? לא עם מים‪ .‬יוחנן אומר כי ישוע לא הטביל כלל! אם כך‪,‬‬
‫למי מתכוון יוחנן המטביל?‬
‫‪239‬‬
‫יוחן ‪ 3:22‬אינו אומר מילה על כך שתלמידיו של ישוע הטבילו‪ .‬ישוע לא היה מקבל את‬
‫הטבלתם או מתייחס אליה ברצינות‪ .‬אולם מאוחר יותר הקביעה לא הייתה מרימה גבות‪,‬‬
‫לאחר שכבר בוססו השליחים כדמויות ברות סמכא‪ .‬ישוע ככל הנראה ניסה לבסס את עצמו‬
‫כאלטרנטיבה ליוחנן‪ .‬אם כך‪ ,‬הטקסט ב‪ 4:1-3‬מתבהר‪" :‬וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר נוֹדַ ע לָאָדוֹן כִּי שָׁ מְ עוּ‬
‫הַ ְפּרוּשִׁ ים אֲ שֶׁ ר י ֵשׁוּעַ הֶ עֱ מִ יד וְגַם הִ טְ בִּיל ַתּלְמִ ידִ ים הַ ְר ֵבּה מיּוֹחָ נָן‪ ,‬ו ְאוּלָם י ֵשׁוּעַ הוּא �א הִ טְ בִּיל‬
‫ַ‬
‫כִּי אִ‬
‫ם־תּלְמִ ידָ יו‪ ,‬וַיֵּצֵא מֵ אֶ ֶרץ י ְהוּדָ ה וַיֵּלֶ� שֵׁ נִית הַ ָגּלִילָה‪".‬‬
‫הדיווחים הסותרים הקשו על אפולוגטים נוצריים‪ .‬ראשית‪ ,‬היה עלינם ליצור הרמוניה בין‬
‫הבשורות‪ :‬האם ישוע הטביל או לא? שנית‪ ,‬היה עליהם להתמודד עם טענתו של יוחנן‬
‫המטביל שהבא אחריו אכן יטביל אנשים‪ .‬שלישית‪ ,‬היה עליהם לרומם את ישוע מעל יוחנן‬
‫המטביל‪ ,‬ולומר שבשל כך ישוע לא נדרש לעשות את מעשי יוחנן‪ .‬יתכן ו‪ 4:2‬נועד בכדי לפייס‬
‫את הסתירות‪ " :‬י ֵשׁוּעַ הוּא �א הִ טְ בִּיל כִּי אִ ם־תַּ לְמִ ידָ יו‪".‬‬
‫כיצד יכול היה כותב בשורת יוחנן לפספס את הסתירה שבין ‪ -1:33‬המטביל אומר כי‬
‫ישוע יטביל ברוח הקודש ובאש – ו‪ – 4:1‬ישוע ותלמידיו מטבילים במים? ככל הנראה ‪1:29-‬‬
‫‪) 34‬יוחנן המטביל מזהה את ישוע כמי שבא אחריו( הוכנס מאוחר כדי ליצור הרמוניה עם‬
‫יתר שלושת הבשורות הסינופטיות‪.‬‬
‫מסקנה שכזו מסתדרת עם ‪ 4:1-3‬כאשר החדשות אודות ישוע המטביל התפרסמו‪ ,‬והוא‬
‫ותלמידיו ברחו מיהודה‪ -‬מה שמרמז כי ישוע ותלמידיו הטבילו בסתר ופחדו מהפרושים‪ .‬אולם‬
‫הפרושים לא היו רודפים אחריו אם הייתה לו את ברכתו של יוחנן המטביל‪ .‬האמירה עלולה‬
‫להעיד על סכסוך שהתרחש בין יוחנן המטביל לישוע‪ .‬טענת הבשורה כי יוחנן קבע שישוע‬
‫התברך ברוח הקודש רק לאחר טבילתו עלולה להיות אמיתית‪ -‬אולם המטביל נהג לומר זאת‬
‫לכל אדם שהוטבל בידיו‪ ,‬ולא רק לישוע‪.‬‬
‫יתכן שבתחילה רצה ישוע‪ ,‬בדומה ליוחנן‪ ,‬לעסוק בעסק פשוט‪ ,‬רווחי וקונבנציונאלי‪.‬‬
‫לכשנכשל להתחרות ביוחנן‪ ,‬הוא עזב את יהודה והלך לגליל‪ ,‬שם הוא הטיף לציבור המקומי‬
‫שהיה בור בתורה‪ .‬כאשר הוא שב ליהודה‪ ,‬אנשים דחו אותו בשנית‪.‬‬
‫‪ 4:5-15‬האישה השומרונית‪ " .‬אֲ שֶׁ ר י ִשְׁ תֶּ ה מִ ן־הַ מַּ י ִם אֲ שֶׁ ר אָנֹכִי נ ֹתֵ ן לוֹ �א יִצְמָ א לְעוֹלָם‪ ,‬כִּי‬
‫הַ מַּ י ִם אֲ שֶׁ ר אֶ תֶּ ן־לוֹ י ִהְ יוּ בְקִ ְרבּוֹ לִמְ קוֹר מַ י ִם נֹבְעִ ים לְחַ יֵּי הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫תומא ‪" 108‬השותה מפי כמוני יעשה‪ ,‬ואנכי אעשה הוא‪ ,‬ונגלו לו הנסתרות‪".‬‬
‫ישוע מדבר מילות חוכמה‪" ,‬מים" והשומעים "שותים" מפיו‪ .‬יוחנן משווה את דברי ישוע‬
‫למים חייםף מים זורמים‪ ,‬שאנשים האמינו כי יש להם כוח חיות‪.‬‬
‫ֵית�‪ .‬וְנַחַ ל עֲ דָ נֶי�‬
‫ירמיהו ‪ " 2:13‬א ֹתִ י עָ זְבוּ מְ קוֹר מַ י ִם חַ יִּים‪ ".‬תהילים ‪" 36:9‬י ְִרוְי ֻן‪ ,‬מִ דֶּ שֶׁ ן בּ ֶ‬
‫תַ שְׁ קֵ ם‪ ".‬ביהדות‪ ,‬מיים חיים ממקור אלוהי משמעותם חיים‪ .‬ישוע מספר על המים שהוא יתן‬
‫לאנשים חיים‪ ,‬כלומר ידע‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬חלחלו לתרבות היהודית השפעות הלניסטיות‪ ,‬חיים‬
‫קושרו לידע‪ ,‬וקיבלו אלגוריה של מיים חיים‪ ,‬תורה‪ ,‬חוכמה‪ 583 ,‬ורוח‪ .‬למיים בהקשר זה לא‬
‫הייתה קונוטציה תיאולוגית‪ ,‬והייתה מטאפורה בלבד ללא כל מקור אלוהי‪.‬‬
‫‪F90‬‬
‫אולי יוחנן התבלבל ממטאפורת ההטבלה הגנוסטית‪" :‬מים חיים הם גוף‪ .‬עלינו להלביש‬
‫את האדם החי‪ 584 ".‬בעת ההטבלה‪ ,‬המוטבל מקבל גוף חדש המסומל בידי טקס זרימת‬
‫המים‪.‬‬
‫‪F 901‬‬
‫מי ששותה מים חיים "לא יצמא לעולם‪ ".‬המטאפורה של יוחנן סותרת את משמעותו‬
‫המוכרת של המושג 'הכרה'‪ ,‬כדבר מתמשך‪ .‬מי ששותה ממי הידע לעולם צמא לקבל עוד‪.‬‬
‫‪240‬‬
‫סתירות שכאלה רווחות ביוחנן‪ ,‬אשר מציב מטאפורות דומות אחת מנגד לשנייה והולך‬
‫לאיבוד ביניהן‪.‬‬
‫בבשורות הסינופטיות‪ ,‬ישוע מסרב בכל תוקף לתקשר עם השומרונים‪.‬‬
‫‪ " 4:43-44‬וַי ְהִ י מִ קֵּ ץ שְׁ נֵי הַ יָּמִ ים וַיֵּצֵא מִ שָּׁ ם ָל ֶלכֶת הַ ָגּלִילָה‪ .‬כִּי הוּא י ֵשׁוּעַ עַ צְמוֹ הֵ עִ יד אֲ שֶׁ ר‬
‫אֵ ין כָּבוֹד ַלנָּבִיא בְּאֶ ֶרץ מוֹ ַלדְ תּוֹ‪".‬‬
‫יוחנן טוען כי ישוע גר ביהודה והגלה עצמו לגליל‪ .‬הבשורות הסינופטיות טוענות כי הוא‬
‫גר בגליל‪ .‬המיתוס שישוע גר ביהודה יכול היה לצוץ מאוחר יותר בכדי לרומם את מעמדו‪.‬‬
‫ישוע כנראה הטיף בגליל‪ ,‬שם נודעו התושבים הן בקנאותם ליהדות‪ ,‬והן לבורותם הרבה ברזי‬
‫החוק היהודי‪ .‬הגליל היה מקום מפלט טבעי לתורות קנאיות‪ ,‬שבוססו לא על החוק אלא על‬
‫פניה לרגשות ציבוריים ופופוליזם‪ .‬חז"ל‪ ,‬מנגד‪ ,‬ניסו לבטל את האמונה הרגשנית בידע‬
‫אינטלקטואלי‪ .‬הם הדגישו את אי קבילותה של האמונה הבורה‪.‬‬
‫‪ " 5:1‬אַחַ ר הַ דְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה הָ י ָה חַ ג ַליְּהוּדִ ים וַיַּעַ ל י ֵשׁוּעַ י ְרוּשָׁ ָלי ִם‪".‬‬
‫בשונה מהבשורות הסינופטיות‪ ,‬יוחנן מתאר את ישוע המבוגר מבקר מספר פעמים‬
‫בירושלים‪ .‬איזו גרסה היא הנכונה? האם היה ישוע מטיף גלילי קטן‪ ,‬או שמא היה מטיף גדול‬
‫ביהודה?‬
‫ביקורים חוזרים ונשנים לירושלים מבטלים את משיחותו של ישוע‪ .‬מתי ידע זאת‪ ,‬אולם‬
‫סופרים גויים כמו לוקס לא ידעו זאת‪ .‬במסורת היהודית‪ ,‬המשיח יבוא לירושלים כמנצח‪ ,‬אולם‬
‫רק פעם אחת‪ .‬ישוע כיהודי אדוק )לוקס( או מורה מפורסם )יוחנן( אינו כשיר להיות המשיח‪.‬‬
‫‪" 5:2-9‬וּבִירוּשָׁ ַלי ִם בּ ְֵרכָה עַ ל־י ַד שַׁ עַ ר הַ צּ ֹאן אֲ שֶׁ ר י ִקְ ְראוּ לָהּ ְבּלָשׁוֹן עִ ב ְִרית בֵּית־חַ סְ דָּ א‪,‬‬
‫וְלָהּ חֲ מִ שָּׁ ה אֻ לַמִּ ים‪ .‬שָׁ מָּ ה שָׁ כְבוּ חוֹלִים ו ְעִ ו ְִרים וּפִסְ חִ ים ו ִיבֵשֵׁ י־כ ֹחַ לָר ֹב‪ ...‬ו ְשָׁ ם אִ ישׁ אֶ חָ ד ו ְהוּא‬
‫בְחָ לְיוֹ ‪ ...‬וַיּ ְַרא א ֹתוֹ י ֵשׁוּעַ שֹׁכֵב ‪ ...‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ ָליו י ֵשׁוּעַ קוּם שָׂ א אֶ ת־מִ שְׁ ָכּבְ� ו ְהִ תְ הַ לֵּ�‪.‬וּכ ְֶרגַע שָׁ ב‬
‫הָ אִ ישׁ לְאֵ יתָ נוֹ וַיִּשָּׂ א אֶ ת־מִ שְׁ כָּבוֹ וַיִּתְ הַ לָּ�‪".‬‬
‫יוחנן אינו מבחין ברוע הרב שב'אהבתו' של ישוע‪ .‬הוא נכנס למקום בו שוכבים חולים‬
‫רבים‪ ,‬אך מרפא רק אחד מהם‪ ,‬וגם אז הכוונה אינה עשיית טוב‪ ,‬כי אם רק הצגת יכולותיו‪.‬‬
‫‪ " 5:17‬וַיַּעַ ן א ֹתָ ם י ֵשׁוּעַ 'אָבִי פּ ֹעֵ ל ְפּעֻ לָּתוֹ עַ ד־עָ תָּ ה‪ ,‬וְגַם־אָנֹכִי פּ ֹעֵ ל‪"'.‬‬
‫המסורת היהודית מספרת כי ה' השלים את פעולתו ביום השישי‪ .‬פילוסופים יווניים סברו‬
‫כי אלוהים בורא ללא סוף‪151 .‬המכלול עובר משליטה ישירה וארעית של המאורעות‪ ,‬לכדי‬
‫בריאה מחודשת של כל אטום בכל רגע‪ .‬אפילו הדטרמיניזם היהודי הכופר‪152 ,‬המושפע‬
‫עמוקות מהלניזם‪ ,‬אינו מתקרב לרעיון הבריאה המתמשכת‪.‬‬
‫‪F 150‬‬
‫‪F15‬‬
‫‪ " 5:18‬אָז יוֹסִ יפוּ הַ יְּהוּדִ ים ְלבַקֵּ שׁ אֶ ת־נַ ְפשׁוֹ' כִּי מִ ְלּבַד אֲ שֶׁ ר חִ לֵּל אֶ ת־הַ שַּׁ בָּת גַּם אָמַ ר כִּי‬
‫הָ אֱ �הִ ים הוּא אָבִיו וַיִּדַּ מֶּ ה לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫‪151‬משוג זה אומץ מאוחר יותר בידי המתוקלמין המוסלמים‪ ,‬ובמידה מסוימת גם בידי יהודים חסידים‪.‬‬
‫‪152‬מתי ‪ " 5:36‬כִּי־�א תוּכַל לַהֲ פ ֹ� שַׂ עֲ ָרה אַחַ ת ִל ְל ָבנָה אוֹ לִשְׁ ח ָֹרה‪ ".‬מתי ‪ " 6:26‬ו ַאֲ בִיכֶם שֶׁ בַּשָׁ מַ י ִם‬
‫מְ ַכ ְלכֵּל א ֹתָ ם )את הציפורים(‪".‬‬
‫‪241‬‬
‫רק אדם שאינו בקיא כלל ביהדות היה רושם זאת‪ .‬היה זה נורמלי לחלוטין לומר כי ה'‬
‫הוא אביך‪ .‬מספר אנשים כונו בני ה'‪ .‬אין הטענה מכריזה על שוויון לה'‪ ,‬אלא דווקא על כניעות‬
‫לו‪ .‬במתי‪ ,‬ישוע מכנה את היהודים פעם אחר פעם "בני האלוהים‪ ",‬מאחר שהוא אביהם‪.‬‬
‫וּמוֹרה א ֹתוֹ כּ ֹל אֲ שֶׁ ר י ַעֲ שֶׂ ה‪ ,‬ו ְעוֹד מַ עֲ שִׂ ים גְּדוֹלִים מֵ אֵ לֶּה‬
‫ֶ‬
‫‪" 5:20‬כי הָ אָב א ֹהֵ ב אֶ ת־הַ בֵּן‬
‫ֵ‬
‫יוֹרהוּ‪".‬‬
‫"יורהו"‪ ,‬בעתיד‪ ,‬אומר שישוע טרם למד את כל מה שיש לה' להציע‪ .‬הכיצד מסתדרת‬
‫האמירה עם הטענה שישוע הינו נצחי? הכיצד זה מסתדר עם השילוש הקדוש?‬
‫‪ " 5:21‬כִּי כַּאֲ שֶׁ ר הָ אָב י ָעִ יר ו ְיחַ יֶּה אֶ ת־הַ מֵּ תִ ים כֵּן גַּם־הַ בֵּן י ְחַ יֶּה אֶ ת־אֲ שֶׁ ר י ֶחְ פָּ ץ‪".‬‬
‫כתבי הקודש אינם מתארים שום תחיית מתים המונית‪ .‬יוחנן אינו מתכוון לתחייה‬
‫עתידית‪ .‬ישוע מדבר על מאורעות שכבר קרו בעבר‪.‬‬
‫"אשר יחפץ"‪ ,‬האם ישוע רוצה להחזיר לחיים רק את הבחירים?‬
‫‪ " 5:22‬כִּי הָ אָב �א־י ָדִ ין אִ ישׁ כִּי אִ ם־נ ַָתן הַ מִּ שְׁ פָּ ט כֻּלּוֹ ְבּי ַד הַ בֵּן‪".‬‬
‫האמירה מרוקנת מכל תוכן את מושג יום הדין‪ ,‬וסותרת את דברי יוחנן ב‪ " :3:17‬כִּי‬
‫הָ אֱ �הִ ים �א־שָׁ לַח אֶ ת־בְּנוֹ בָּעוֹלָם ָלדִ ין אֶ ת־הָ עוֹלָם כִּי אִ ם־לְמַ עַ ן יִוָּשַׁ ע בּוֹ הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫אלוהים וישוע הן שתי דמויות נפרדות‪ -‬האחת שופטת‪ ,‬השניה לא‪.‬‬
‫‪ " 5:24‬הַ שּׁ ֹמֵ עַ דְּ ב ַָרי וּמַ אֲ מִ ין לְשֹׁלְחִ י י ֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹ ָלם' ו ְ�א י ָב ֹא בַּמִּ שְׁ פָּ ט‪ ,‬כִּי־עָ בַר מִ מָּ ו ֶת‬
‫לַחַ יִּים‪".‬‬
‫יוחנן מתבלבל‪" .‬מאמין לשלוחי" מתכוון לאמונה בה'‪ ,‬דבר אשר יש לכל היהודים‪ .‬אולם‬
‫באומרו כי ה' שלח את ישוע‪ ,‬יוחנן מסית את מושא האמונה‪ .‬חובה להאמין כי ה' שלח את‬
‫ישוע‪.‬‬
‫‪ " 5:25‬כִּי־תָ בוֹא שָׁ עָ ה‪ ,‬ו ְעַ ָתּה הִ יא‪ ,‬אֲ שֶׁ ר י ִשְׁ מְ עוּ הַ מֵּ ִתים אֶ ת־קוֹל בֶּן־הָ אֱ �הִ ים ו ְהַ שּׁ ֹמְ עִ ים‬
‫חָ י ֹה י ִחְ יוּ‪".‬‬
‫ובכן‪ ,‬המתים טרם קמו‪ ,‬על אף שהשעה "עתה היא‪ ".‬מתי מקשר את תחייתם של‬
‫קדושים מסוימים עם מותו של ישוע‪ 585 ,‬ולא עם משמע קולו‪.‬‬
‫‪F902‬‬
‫על אף שהצירוף "כי תבוא‪ /‬עתה היא" יכול להיות לא יותר מכלי עזר רתורי‪ ,‬סביר יותר כי‬
‫יוחנן או עורכו ביקשו לחזק את "כי תבוא‪".‬‬
‫"המתים" שרויים במצב זמני ופיזי‪ .‬מי שמקבלים את ישוע יחיו חיי רוח‪ .‬יוחנן התבלבל‬
‫בשני המושגים‪ .‬במקום אחר‪ 586 ,‬אומר יוחנן כי המתים יקומו בגופם‪.‬‬
‫‪F903‬‬
‫‪ " 5:27‬ו ְאַף־שָׁ לְטָ ן נ ַָתן לוֹ לַ עֲ שׂוֹת מִ שְׁ פָּ ט כִּי בֶּן־אָדָ ם הוּא‪".‬‬
‫בן האדם מקבל את כוחו רק ביום הדין‪ ,‬לאחר אותות רבים‪ ,‬והוא אינו השופט היחיד‪ ,‬על‬
‫פי דניאל‪ .‬יוחנן מתבלבל בין בן האדם ובן האלוהים‪.‬‬
‫‪242‬‬
‫‪" 5:29‬ו ְעָ לוּ ע ֹשֵׂ י הַ טּוֹב לָקוּם לַחַ יִּים ו ְע ֹשֵׂ י הָ ַרע לָקוּם לַ דִּ ין‪".‬‬
‫‪ " 6:40‬כָּל־הָ ר ֹאֶ ה אֶ ת־הַ בֵּן וּמַ אֲ מִ ין בּוֹ י ִהְ יוּ־לוֹ חַ יֵּי עוֹ ָלם ו ַאֲ נִי אֲ קִ ימֶ נּוּ בַּיּוֹם הָ אַחֲ רוֹן‪ ".‬האם‬
‫ישוע מתכוון להחיות את כולם‪ ,‬או רק את מי שמאמין בו?‬
‫‪� " 5:30‬א אוּכַל לַעֲ שׂוֹת דָּ בָר מִ נַּפְשִׁ י כַּאֲ שֶׁ ר אֶ שְׁ מַ ע‪ ,‬כֵּן אֶ שְׁ פּ ֹט וּמִ שְׁ פָּ טִ י צֶדֶ ק‪ .‬כִּי �א אֲ בַקֵּ שׁ‬
‫ם־רצוֹן הָ אָב אֲ שֶׁ ר שְׁ לָחָ נִי‪".‬‬
‫ְרצוֹנִי כִּי אִ ְ‬
‫ישוע אומר כי אין ביכולתו לעשות‪ ,‬כלומר שהוא אינו ניחם ברצון חופשי‪ ,‬לפחות לא במובן‬
‫התיאולוגי‪ .‬שנית‪ ,‬הוא "שומע"‪ ,‬משמע הוא ישות נפרדת מאלוהים‪ ,‬ושונה במהותו‪ .‬מהו ערכו‬
‫של ישוע כדמות נפרדת?‬
‫‪ " 5:21-22‬הַ בֵּן י ְחַ יֶּה אֶ ת־אֲ שֶׁ ר י ֶחְ פָּ ץ‪ .‬כִּי הָ אָב �א־י ָדִ ין אִ ישׁ כִּי אִ ם־נ ַָתן הַ מִּ שְׁ פָּ ט כֻּלּוֹ ְבּי ַד‬
‫הַ בֵּן‪ ".‬יוחנן טוען אמירות סותרות‪.‬‬
‫‪ " 5:31‬אִ ם־אָנֹכִי מֵ עִ יד עָ לָי עֵ דוּתִ י �א נֶאֱ מָ נָה‪".‬‬
‫הכיצד עלינו להתייחס לכל הדברים שאומר ישוע על עצמו‪ ,‬כולל אמירה זו? "אֲ נִי הוּא‬
‫הַ מֵּ עִ יד עָ לָי‪(8:18) ".‬‬
‫יוחנן אינו מבין דבר במיסטיקה‪ .‬מאז שנחנך ישוע‪ ,‬הוא הבין את אלוהתו ויכול היה להעיד‬
‫על עצמו‪ .‬עדותם של אחרים אינה רלוונטית‪ ,‬מאחר והם לא יכלו להבין את חניכתו או לשפוט‬
‫אותו‪.‬‬
‫‪ " 5:32‬י ֵשׁ אַחֵ ר הַ מֵּ עִ יד עָ לָי וְי ָדַ עְ תִּ י כִּי נֶאֱ מָ נָה עֵ דוּתוֹ ‪".‬‬
‫אולם‪" ,‬ידעתי" גם זו עדות עצמית‪ ,‬ועל כן אינה יכולה להיות מהימנה על פי ‪.5:31‬‬
‫‪ " 5:33‬אַ תֶּ ם שְׁ לַחְ תֶּ ם אֶ ל־יוֹחָ נָן ו ְהוּא הֵ עִ יד עֵ דוּת אֱ מֶ ת‪".‬‬
‫אם הם האמינו מספיק למטביל בכדי לבקש את דעתו‪ ,‬מדוע הם לא האמינו לו בכלה‬
‫קשור לישוע? כנראה שהמטביל לא אמר שום דבר ספציפי אודות ישוע‪.‬‬
‫‪ 5:35‬אודות יוחנן המטביל‪" ,‬הוּא ָ‬
‫היָה הַ נֵּר‪".‬‬
‫לאחר הוצאתו להורג של יוחנן‪ ,‬ישוע יכול היה לומר מה שרצה עליו‪.‬‬
‫יתם‪".‬‬
‫‪" 5:37‬ו ְאַ תֶּ ם אֶ ת־קוֹלוֹ )של אלוהים( �א־שְׁ מַ עְ תֶּ ם מֵ עוֹ ָלם וּתְ מוּנָתוֹ �א ְראִ ֶ‬
‫בעוד שהיהודים לא ראו את אלוהים‪ ,‬ישוע טוען כי הוא כן ראה‪ .‬אלה הם דברי הבל‪.‬‬
‫לאלוהים אין צורה כלל‪ ,‬אולם סופר בשורת יוחנן הורגל לאלילים פגאניים‪.‬‬
‫‪ " 5:38‬וּדְ בָרוֹ אֵ ינֶנּוּ שֹׁכֵן בְּקִ ְר ְבּכֶם כִּי אֵ ינְכֶם מַ אֲ מִ ינִים לִשְׁ לוּחוֹ‪".‬‬
‫ראשית‪ ,‬האם אין זה יותר מדי לצפות שדבר ה' )הנבואה( ישכון באנשים רבים? שנית‪,‬‬
‫יוחנן טוען כי כל מי שאינו נוצרי אינו ניחן בדבר ה'‪ .‬כלומר‪ ,‬שנוכחות הדבר הינה מספקת‬
‫להפיכה לנוצרי‪.‬‬
‫‪243‬‬
‫‪� " 6:44‬א־יוּכַל אִ ישׁ לָבוֹא אֵ לַי ִבּלְתִּ י אִ ם־י ִמְ שְׁ כֵהוּ אָבִי‪ ".‬כאן אותו המצב מבוסס כהכרח‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬קובע יוחנן כי כל הנוצרים הם נביאים )"שומעים את דבר ה'"( וכי אין נביאים אלא‬
‫מבין הנוצרים‪.‬‬
‫‪ " 5:45‬אַל־תַּ חְ שְׁ בוּ כִּי אָנֹכִי אֶ טְ עֹן עֲ לֵיכֶם ִל ְפנֵי אָבִי משֶׁ ה אֲ שֶׁ ר־לוֹ תְ י ַחֵ לוּ הוּא הַ טּ ֹעֵ ן‬
‫עֲ לֵיכֶם‪".‬‬
‫מתי ‪" 10:33‬ו ַאֲ שֶׁ ר יְכַחֵ שׁ בִּי ִל ְפנֵי הָ אָדָ ם אֲ כַחֶ שׁ־בּוֹ גַם־אָנִי ִל ְפנֵי אָבִי שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫‪ " 5:46‬כִּי לוּ תַ אֲ מִ ינוּ לְמשֶׁ ה גַּם־לִי תַ אֲ מִ ינוּ כִּי הוּא כּ ַָתב עָ לָי‪".‬‬
‫ישוע מתכוון להבטחת ה' למשה " נָבִיא אָקִ ים לָהֶ ם מִ קֶּ ֶרב אֲ חֵ יהֶ ם‪ ,‬כָּמוֹ�; וְנָתַ ִתּי דְ ב ַָרי‪,‬‬
‫ְבּפִיו‪ ,‬ו ְדִ בֶּר אֲ לֵיהֶ ם‪ ,‬אֵ ת כָּל‪-‬אֲ שֶׁ ר אֲ ַצוֶּנּוּ‪ 587 ".‬היו שחשבו שייתכן וישוע הוא נביא‪ .‬הנביא‬
‫המובטח‪ ,‬עם זאת‪ ,‬היה אמור להיות "כמו" משה‪ ,‬ולא המייסד האלוהי של דת חדשה‪.‬‬
‫‪F 904‬‬
‫‪ " 5:46‬כִּי לוּ תַ אֲ מִ ינוּ לְמשֶׁ ה גַּם־לִי תַ אֲ מִ ינוּ כִּי הוּא כּ ַָתב עָ לָי‪".‬‬
‫היהודים זה עתה דרשו הוכחה לכך שמשה אכן כתב על ישוע‪ .‬יוחנן מתייחס להנחה‬
‫כעובדה מבוססת‪ ,‬וממשיך הלאה‪.‬‬
‫‪" 6:1‬וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי־כֵן וַיֵּצֵא י ֵשׁוּעַ אֶ ל־עֵ בֶר י ָם־הַ ָגּלִיל אֲ שֶׁ ר לְטִ יב ְַרי ָה‪".‬‬
‫פסוק לפני כן ישוע היה עוד בירושלים‪ ,‬שיחסית מרוחקת מהגליל‪ .‬טבריה נמאצת בצד‬
‫הגלילי של הכנרת‪ ,‬והצד השני שמור לזרים‪.‬‬
‫‪ " 6:9‬הִ נֵּה אִ תָּ נוּ נַעַ ר אֲ שֶׁ ר־לוֹ חָ מֵ שׁ ִכּכְּרוֹת־לֶחֶ ם שְׂ ע ִֹרים וּשְׁ נֵי דָ גִים‪ .‬אַ � מָ ה־אֵ לֶּה לְעַ ַ‬
‫ם־רב‬
‫ָכּזֶה?"‬
‫מבין הקהל כולו‪ ,‬רק לילד היה מזון? יוחנן אומר במפורשות כי כך היה‪.‬‬
‫התאימות הרבה בין יוחנן לבשורות הסינופטיות בפסקה זו מאפשרת לנו להסיק כיצד‬
‫התפתח הסיפור‪ .‬מתי מתאר את הארוע רק בקצרה בפרק ‪ ,14‬בעוד שיוחנן מאריך במילים‪.‬‬
‫לרוב נוטה יוחנן דווקא לדלג על פרטים ולהתמקד במשמעויות מיסטיות‪ ,‬אולם כאן הוא הולך‬
‫אחר המקור‪ .‬יוחנן הזדקק לאות שישתיק את הספק שהובע בישוע בפרק הקודם‪ ,‬ולכן שילב‬
‫את הנס בפרק זה‪ .‬לאחר הסעודה‪ ,‬העם אכן אומר כי ישוע הוא הנביא לו הם חיכו‪ .‬הסופר‬
‫לווה את האות הנדרש מהבשורות הסינופטיות‪ .‬יוחנן משלב את סיפור הסעודה הקסומה‬
‫בהקשר המתאים של ישוע כלחם סעודת האדון‪.‬‬
‫‪ 6:17‬השליחים עברו "אֶ ל־עֵ בֶר הַ יָּם אֶ ל־כְּפַ ר־נַחוּם‪".‬‬
‫כפר נחום נמצא בצד הגלילי‪.‬‬
‫‪ " 6:30-31‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו מָ ה־הָ אוֹת אֲ שֶׁ ר ַתּעֲ שֶׂ ה לְמַ עַ ן נ ְִראֶ ה וְנַאֲ מִ ין בָּ�? אֲ בוֹתֵ ינוּ אָכְלוּ‬
‫אֶ ת־הַ מָּ ן בַּמִּ דְ בָּר‪".‬‬
‫ישוע אינו מציע כל נס‪ ,‬ומתחמק מתשובה‪ .‬בפרק המקביל במתי‪ ,‬ישוע מציע את אותותיו‬
‫חסרי המשמעות של נוח‪ .‬יתכן ומתי הוסיף את המאורע‪ ,‬ועם סיבה טובה‪ :‬כשלונו של ישוע‬
‫‪244‬‬
‫לענות על השאלה המהותית ביותר‪ -‬מקור מרותו‪ ,‬הותירה חלל בנרטיב‪ .‬אופיו היהודי‬
‫בתמצית של נוח‪ ,‬הקורלציה הגרועה שלו להקשר‪ ,‬ואי תאימותו התיאולוגית בגדו במתי‪.‬‬
‫המן לא היה סימן לקיומו או כוחו של ה'‪ .‬בני ישראל פחדו שה' נטש אותם‪ ,‬והמן היה‬
‫עדות לכך שזה לא קרה‪.‬‬
‫ם־רצוֹן שֹׁלְחִ י‪".‬‬
‫‪" 6:38‬כִּי �א י ַָרדְ תִּ י מִ ן־הַ שָּׁ מַ י ִם לַעֲ שׂוֹת ְרצוֹנִי כִּי אִ ְ‬
‫אז הכיצד יכול ישוע לקחת על עצמו את תפקיד השופט ביום הדין במקום אלוהים?‬
‫מודע מצופה מהיהודים שיקשיבו לאדם שאומר שהוא ירד מהשמיים‪ ,‬כאשר הם יודעים שהוא‬
‫בא מנצרת?‬
‫‪588‬‬
‫‪F905‬‬
‫‪" 6:39-40‬וְזֶה ְרצוֹן הָ אָב אֲ שֶׁ ר שְׁ לָחָ נִי אֲ שֶׁ ר כָּל־הַ נּ ִָתּן לִי �א־י ֹאבַד לִי כִּי אִ ם־אֲ קִ ימֶ נּוּ בַּיּוֹם‬
‫הָ אַחֲ רוֹן‪ .‬וְזֶה ְרצוֹן שֹׁלְחִ י אֲ שֶׁ ר כָּל־הָ ר ֹאֶ ה אֶ ת־הַ בֵּן וּמַ אֲ מִ ין בּוֹ‪ ,‬י ִהְ יוּ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם ו ַאֲ נִי אֲ קִ ימֶ נּוּ‬
‫בַּיּוֹם הָ אַחֲ רוֹן‪".‬‬
‫אלוהים לכאורה נתן לישוע כוח מוחלט‪" .‬כל הניתן לי" כולל את כל העמים‪ .‬אם אלוהים‬
‫רוצה להציל את כולם‪ ,‬אז כולם יינצלו‪.‬‬
‫יוחנן ‪ 6:39‬מציג דטרמניזם‪ :‬אלוהים לבדו הוא המעניק ישועה‪ ,‬ללא קשר למעשים‪ .‬אולם‬
‫‪ 6:40‬שולל את הגורל בכך שהוא טוען כי ישוע ישיב לחיים את המאמינים‪ .‬אם כולם יתנצרו‬
‫אין כאן סתירה‪ ,‬אבל כאמור‪ -‬זה לא יקרה‪.‬‬
‫ישוע מבטיח להשיב לחיים ביום הדין רק את מי שהאמינו בו‪ .‬אבל כולם הרי אומרים‬
‫‪589‬‬
‫לקום ביום הדין בכדי להישפט‪.‬‬
‫‪F 906‬‬
‫‪ " 6:45‬הֲ �א כָתוּב ַבּנְּבִיאִ ים 'וְכָל־ ָבּנַי ִ� לִמּוּדֵ י‪"'.‬‬
‫" וְכָל‪ָ -‬בּנַי ִ�‪ ,‬לִמּוּדֵ י י ְהו ָה; ו ְַרב‪ ,‬שְׁ לוֹם ָבּ ָני ִ�‪ 590 ".‬בניך הינו שונה מכל בניך – ואינו כולל את‬
‫כל אומות העולם‪.‬‬
‫‪F907‬‬
‫" כּ ֹל אֲ שֶׁ ר שָׁ מַ ע מִ ן־הָ אָב וְלָמַ ד י ָב ֹא אֵ לָי‪ ".‬אך ב‪ " ,5:24-‬הַ שּׁ ֹמֵ עַ ְדּ ָב ַרי וּמַ אֲ מִ ין לְשֹׁלְחִ י‪"...‬‬
‫מעטים באמת שמעו את דבר ה' וזכו ללמוד ממנו‪ .‬אולם אמירה שכזו הייתה נשמעת טבעית‬
‫בקרב קהילה גנוסטית מבודדת‪.‬‬
‫‪ " 6:49-51‬אֲ בוֹתֵ יכֶם אָכְלוּ אֶ ת־הַ מָּ ן בַּמִּ דְ בָּר ו ַ יָּמֻ תוּ‪ .‬זֶה הוּא הַ לֶּחֶ ם הַ יּ ֵֹרד מִ ן־הַ שָּׁ מָ י ִם לְמַ עַ ן‬
‫י ֹאכַל־אִ ישׁ מִ מֶּ נּוּ ו ְ�א י ָמוּת‪ .‬אָנֹכִי הַ לֶּחֶ ם‪".‬‬
‫לא יתכן שישוע מתכוון למוות רוחני‪ ,‬לאי היתכנותה של התחייה‪ ,‬או למותם של היהודים‬
‫שעזבו את מצריים )"אכלו את המן"(‪ ,‬כך שנותר רק שישוע מתכוון למוות פיזי‪ .‬מי שאכל‬
‫מלחמו של ישוע לא ימות מוות פיזי‪ ,‬ובכך יתבדל ממי שאכל מהמן ביציאת מצריים‪ .‬או‬
‫שמדובר בנבואה שלא התגשמה‪ ,‬או שישוע לא מצא מאמין אחד אמיתי‪ ,‬מה שכולל את‬
‫השליחים‪.‬‬
‫‪" 6:51‬אָנֹכִי הַ לֶּחֶ ם הַ חַ י הַ יּ ֵֹרד מִ ן־הַ שָּׁ מַ י ִם אִ ישׁ כִּי־י ֹאכַל מִ ן־הַ לֶּחֶ ם הַ זֶּה י ִחְ י ֶה לְעוֹלָם ו ְהַ לֶּחֶ ם‬
‫אֲ שֶׁ ר אֶ תְּ נֶנּוּ הוּא בְשָׂ ִרי אֲ שֶׁ ר אֶ תֵּ ן בְּעַ ד חַ יֵּי הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫‪245‬‬
‫אם בשרו של ישוע הגיע אליו מהשמיים‪ ,‬מהו ערך הקורבן? הוא לקח עימו בשר למטרה‬
‫ברורה‪ ,‬אותה הוא הגשים‪ .‬הוא אמור היה להיות שמח להפטר מכלי קיבול חוטא זה‪ ,‬שהעיב‬
‫על טבעו האלוהי‪.‬‬
‫אם נניח שישוע היה בנאדם שחי בבשרו שלו‪ ,‬מהו ערך הבשר האנושי ככפרה על חטאי‬
‫העולם כולו? כאשר היהודים הקריבו כבשים ויונים‪ ,‬הקורבן לא הבטיח מחילה‪ .‬רק תשובה‬
‫אמיתית ‪ -‬המלווה בטקסיות של קורבן‪ ,‬הובילה למחילה‪.‬‬
‫אם רק רוחו של ישוע ירדה מהשמיים‪ ,‬אז מקורה אינו רלוונטי‪ ,‬מאחר ורק גופו של ישוע‬
‫הוקרב‪.‬‬
‫ישוע הציע את בשרו‪ ,‬לא את רוחו כאשר עלה על הצלב‪ .‬הטקסט עושה הבחנה בין בשר‬
‫לרוח‪" .‬אכילת בשר" אינה מקנה אחדות רוחנית‪ .‬יוחנן ככל הנראה התכוון לבשרו של ישוע‬
‫כדבר מה רוחני‪ ,‬ולא ארצי‪ ,‬אך נכשל בתיאור‪.‬‬
‫ישוע מבחין בין הלחם שהוא עצמו לבין הלחם שהוא יתן‪ .‬יוחנן הורס את האלגוריה של‬
‫עצמו‪.‬‬
‫‪" 6:53‬אִ ם־�א ת ֹאכְלוּ אֶ ת־בְּשַׂ ר בֶּן־הָ אָדָ ם וּשְׁ ִתיתֶ ם אֶ ת־דָּ מוֹ אֵ ין־ ָלכֶם חַ יִּים בְּקִ ְר ְבּכֶם‪".‬‬
‫ב‪ 6:51 -‬ישוע מבחין בין רוחו ובין בשרו‪ ,‬ומגדיר את הבשר כקורבן‪ -‬אשר שונה מבחינה‬
‫תיאולוגית מרוחו‪ .‬מהן התכונות של הגוף הזה המאפשרות לו לשלוט בחייהם וברוחם של‬
‫אחרים?‬
‫יוחנן לא הבין את מושג בן האדם בדניאל כדמות שמיימית‪ ,‬ללא גוף שאין אלגוריות‬
‫נטורליסטיות קבילות לגביה‪.‬‬
‫‪ " 6:56‬הָ אֹכֵל אֶ ת־בְּשָׂ ִרי ו ְשׁ ֹתֶ ה אֶ ת־דָּ מִ י הוּא יָלִין בִּי ו ַאֲ נִי בוֹ‪".‬‬
‫לצד רוחו של ה'‪ ,‬ישוע כולל בתוכו גם את רוחו של נוצרי שאכל מלחם הקודש‪ -‬מה‬
‫שאמור לטמא אותו בחטאיהם‪.‬‬
‫‪ " 6:63‬הַ בָּשָׂ ר אֵ ין־בּוֹ מוֹעִ יל‪".‬‬
‫אם כך מה הטעם בבשרו האנושי של ישוע שעלה קורבן?‬
‫‪ " 6:57‬כַּאֲ שֶׁ ר שְׁ לָחַ נִי הָ אָב הַ חַ י ו ְאָנֹכִי חַ י ִבּ ְגלַל אָבִי כֵּן הָ אֹכֵל א ִֹתי גַּם־הוּא י ִחְ י ֶה ִבּ ְג ָללִי‪".‬‬
‫ישוע מתכוון למזון רוחני‪ ,‬וקבלה של הרוח‪ .‬סעודת האדון הנוצרית מציגה אלגוריות של‬
‫גוף ודם פיזיים‪.‬‬
‫הגנוסטים האמינו כי כל מי שנחנך מקבל לתוכו את רוח הקודש והופך לאלוהי ברמה כזו‬
‫או אחרת‪ ,‬והופך לשווה לישוע ביחסו אל אלוהים‪ .‬הכנסיה דחתה שוויון זה על הסף‪ .‬יוחנן‬
‫מציע רעיון ביניים‪ :‬הנוצרים מקבלים את אותה הרוח של ישוע‪ ,‬אולם שלא כמו ישוע‪ -‬הם‬
‫אינם מקבלים אותה ישירות מה'‪.‬‬
‫"בגללי"‪ :‬לישוע לא יכלה להיות רוח משלו‪ ,‬מאחר שלא היה לו‪ ,‬או שאולי הוא דיכא את‬
‫‪591‬‬
‫רצונו החופשי האישי‪.‬‬
‫‪F 908‬‬
‫‪246‬‬
‫‪ " 6:60‬קָ שֶׁ ה הַ דָּ בָר הַ זֶּה‪ ,‬מִ י יוּכַל לִשְׁ מ ֹעַ א ֹתוֹ?"‬
‫ישוע של יוחנן מגלה תורה שונה מאוד מישוע של מתי‪ ,‬אשר מלמד תורה פשוטה‪,‬‬
‫עממית ומלאה במושגים אתיים רווחים‪ .‬יוחנן מהרהר בדוקטרינות מיסטיות מורכבות‪ ,‬שקשה‬
‫באמת להבין ולקבל‪.‬‬
‫‪ " 6:65‬ו ַי ֹאמַ ר עַ ל־כֵּן אָמַ ְרתִּ י ָלכֶם כִּי �א־יוּכַל אִ ישׁ לָבוֹא אֵ לַי ִבּלְתִּ י אִ ם־נ ִַתּן־לוֹ מֵ אֵ ת אָבִי‪".‬‬
‫פסוק זה חוזר על הנאמר ב‪.6:44‬‬
‫‪ " 8:19‬לו י ְדַ עְ תֶּ ם א ִֹתי כִּי עַ תָּ ה גַּם אֶ ת־אָבִי י ְדַ עְ תֶּ ם‪".‬‬
‫מתי ‪" 11:27‬אֵ ין מַ כִּיר אֶ ת־הָ אָב ִבּל ִ‬
‫ְתּי הַ בֵּן ו ַאֲ שֶׁ ר י ַחְ פּ ֹץ הַ בֵּן ְלגַלּוֹת לוֹ‪ ".‬האם כל מי‬
‫שמקבל את ישוע מכיר את אלוהים ‪ ,592‬או האם רק מי שישוע רוצה בו יזכה להכיר את‬
‫‪593‬‬
‫אלוהים?‬
‫‪F90‬‬
‫‪F910‬‬
‫‪ 6:65‬ו‪ 8:19-‬יוצרים מעגל לוגי אכזרי‪ :‬ניתן להכיר את אלוהים רק בדרך ישוע‪ ,‬אך אל‬
‫ישוע ניתן להגיע רק דרך אלוהים‪.‬‬
‫‪ " 6:70‬אֶ חָ ד מִ כֶּם שָׂ טָ ן הוּא‪".‬‬
‫ישוע‪ ,‬הניחן בכוח לגרש שדים‪ ,‬הסכים לקבל את השטן כאחד מתלמידיו‪� " :‬א אַ ֶתּם‬
‫בְּחַ ְרתֶּ ם בִּי כִּי אִ ם־אָנֹכִי בָּחַ ְרתִּ י ָבכֶם‪ 594 ".‬השטן לכאורה נהנה מדרשותיו של ישוע ולא הפריע‬
‫לו כאשר ישוע גרש את אחיו השדים מגופותיהם של אנשים‪.‬‬
‫‪F91‬‬
‫אין זה סביר שיוחנן משתמש במילה שטן סתם כדי לתאר אדם שעשה לישוע רע‪ ,‬ובכל‬
‫מקרה היא סותרת את צוויו של ישוע במתי שלא לקרוא לאדם אף בכינוי טיפש‪.‬‬
‫על פי יוחנן‪ ,‬השטן תכנן לבגוד בישוע וביהודים‪ .‬ישוע ידע על התחבולה‪ ,‬אולם שמר על‬
‫יהודה לצידו‪ .‬מדוע היהודים יוצאים אשמים אם גם השטן וגם ישוע עצמו עמלו למען‬
‫הצליבה?‬
‫בשונה מהבשורות הסינופטיות‪ ,‬ביוחנן מספר ישוע על בגידתו של יהודה לתלמידיו זמן‬
‫רב לפני תום משימתו‪ .‬יוחנן נאלץ לעשות זאת מכיוון שמיקם את הסעודה האחרונה מוקדם‬
‫יחסית בנרטיב‪ .‬נראה כי לאחר מכן ממשיכים התלמידים לטייל זמן רב עם עמיתם הבוגדני‪,‬‬
‫ללא כל חרטה או נסיון להפטר ממנו‪.‬‬
‫מ ְ‬
‫‪ " 6:71‬ו ְז ֹאת דִּ בֶּר עַ ל־י ְהוּדָ ה בֶּן־שִׁ מְ עוֹן אִ ישׁ קְ ִריּוֹת אֲ שֶׁ ר י ִמְ סְ ֶרנּוּ ו ְהוּא אֶ חָ ד ִ‬
‫שּׁנֵים‬
‫ֶ‬
‫ה ָע ָ‬
‫שׂר‪".‬‬
‫‪ " 6:60‬ו ְַרבִּים מִ ַתּלְמִ ידָ יו כְּשָׁ מְ עָ ם אָמְ רוּ‪"...‬‬
‫"רבים מהתלמידים" מעיד כי היו יותר משנים עשר תלמידים‪ ,‬ומספרם נקבע רק מאוחר‬
‫יותר בפסקאות כגון ‪ .6:71‬במסורת המוקדמת‪ ,‬יהודה לא היה בוגד‪.‬‬
‫אַרצָה י ְהוּדָ ה לְמַ עַ ן י ְִראוּ ג ַ‬
‫ַם־תּלְמִ ידֶ י�‬
‫‪ " 7:3-5‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו אֱ חָ יו 'קוּם וְלֵ� מִ זֶּה ְ‬
‫אֶ ת־הַ מַּ עֲ שִׂ ים אֲ שֶׁ ר־אַ ָתּה ע ֹשֶׂ ה‪) '...‬כִּי־אֶ חָ יו גַּם־הֵ ם �א הֶ אֱ מִ ינוּ בּוֹ(‪".‬‬
‫‪247‬‬
‫אמו ואחיו של ישוע היו במשתה בקנה ולבטח ראו את הנס שהוא חולל עם היין‪ .‬האם‬
‫עדיין הם לא האמינו? אולי הם כלל לא ראו ניסים כיוון שלא היו כל ניסים‪ .‬מרים ידעה על‬
‫לידת הבתולין של ישוע‪ ,‬האם היא מעולם לא רמזה על כך לאחיו של ישוע? מה גם שטרם‬
‫היוולדות ישוע‪ ,‬ביקר את מרים מלאך‪ ,‬והיא הרתה בחודש השביעי‪ -‬האם זה לא הוביל לגל‬
‫שמועות?‬
‫תלמידיו של ישוע לא הלכו אחריו ולא ראו את הניסים‪ -‬השלכה מוזרה מאוד‪ .‬אפילו אם‬
‫נזהה את השליחים כאנשים כלליים שהלכו אחרי ישוע‪ ,‬ישוע עדיין ביצע לכאורה מספיק‬
‫ניסים בשביל שכולם יראו‪.‬‬
‫אולי הסופר התכוון לקנאים‪ ,‬איסיים או מיסטיקנים‪ ,‬כשפנה לאחיו של ישוע‪ .‬לדוגמה‪ ,‬לא‬
‫ברור אם יעקב‪ ,‬אחיו של ישוע אכן היה מקורב אליו‪ .‬בצליבה‪ ,‬הפקיד ישוע את הטיפול באמו‬
‫בידי יוחנן‪ ,‬ובביתו היא חיה לאחר מכן‪ -‬בושה לאחיו לדם של ישוע‪ .‬אפולוגטים טוענים כי‬
‫האחים היו בניו של יוסף‪ ,‬ולא של מרים‪ .‬אין זה סביר שאישה צעירה כמו מרים לא ילדה עוד‬
‫ילדים מלבד ישוע‪.‬‬
‫פרשנות זו הינה הגיונית בהקשר הרגע בו סרב ישוע לפגוש באמו ואחיו‪ ,‬וכינה את‬
‫תלמידיו כאחיו האמיתיים‪ .‬אז נבין כי ישוע סרב לפגוש את הקנאים להם הוא השתייך בעבר‪,‬‬
‫והעדיף את "אחיו" החדשים על פני הישנים‪.‬‬
‫‪" 7:7‬א ֹתִ י י ִשְׂ נָא )העולם( בַּאֲ שֶׁ ר אֲ נִי מֵ עִ יד עָ לָיו כִּי ָרעִ ים מַ עֲ ָללָיו‪".‬‬
‫אולם ‪ 5:18‬טוען‪ " :‬אָז יוֹסִ יפוּ הַ יְּהוּדִ ים ְלבַקֵּ שׁ אֶ ת־נַ ְפשׁוֹ כִּי מִ ְלּבַד אֲ שֶׁ ר חִ לֵּל אֶ ת־הַ שַּׁ בָּת‬
‫גַּם אָמַ ר כִּי הָ אֱ �הִ ים הוּא אָבִיו וַיִּדַּ מֶּ ה לֵא�הִ ים‪ ".‬אף מילה על העולם הרשע‪.‬‬
‫במקומות שונים‪ ,‬ישוע אומר כי הוא בא לשפוט או לא לשפוט‪ ,‬להציל את כולם או‬
‫להעניש כמעט את כולם‪ ,‬אך לעולם הוא לא אומר שהוא בא כדי להוכיח שהעולם הינו רשע‪.‬‬
‫אם ישוע בא רק כדי לגלות את טבעו הרע של העולם‪ ,‬אז אין כל טעם בישועה‪ .‬מה כבר יכול‬
‫לתקן ישוע אם חטאו של העולם הוא מצב קבוע?‬
‫‪ 7:8‬ישוע מודיע לאחיו כי הוא לא הולך לירושלים לרגל חג הסוכות‪.‬‬
‫אך ב‪ 7:10‬ישוע לוקח חלק בחגיגה באופן סודי‪ .‬נוצרים‪ ,‬לפחות החל מפאולוס‪ ,‬הוקיעו כל‬
‫מעשה הונאה‪ -‬הכיצד יכול היה ישוע לנקוט בזאת? יוחנן נשמע לערכים יוונים אתיים‪,‬‬
‫ששיבחו את הערמומיות אל מול אויבים‪ ,‬ושייכו תכונה זו לגיבורים‪.‬‬
‫‪" 7:33-34‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם י ֵשׁוּעַ 'אַך־מְ עַ ט עוֹדֶ נִּי עִ מָּ כֶם‪ ...‬תְּ שַׁ חֲ ֻרנְנִי ו ְ�א תִ מְ צָאֻ נְנִי‪ ,‬וּבַאֲ שֶׁ ר‬
‫אֲ נִי שָׁ ם אַ תֶּ ם �א תוּכְלוּ לָבוֹא‪"'.‬‬
‫תומא ‪" 38‬ויאמר ישוע‪ :‬פעמים רבות כספתם לשמוע את הדברים אשר אנוכי מדבר‬
‫אליכם‪ ,‬ומבלעדי אין אשר ישמעכם‪ .‬ובאו ימים‪ ,‬וביקשתם אחרי ולא תמצאו‪".‬‬
‫התאימות עם תומא חייבת להיות לא יותר ממקריות‪ .‬בשום מקום אחר אין קורלציה בין‬
‫שתי הבשורות‪ .‬המשמעויות כאן שונות‪ .‬בתומא‪ ,‬ישוע פונה לשליחים‪ .‬בתומא הוא פונה‬
‫לפרושים‪.‬‬
‫האמירה סותרת את " אֲ שֶׁ ר נ ְַתתָּ ם לִי ְרצוֹנִי שֶׁ יִּהְ יוּ עִ מָּ דִ י בַּאֲ שֶׁ ר אֶ הְ י ֶה‪".‬‬
‫‪F912‬‬
‫‪248‬‬
‫‪595‬‬
‫‪" 7:38‬כִּדְ בַר הַ כָּתוּב 'מִ בִּטְ נוֹ יִנְהֲ רוּ נַהֲ ֵרי מַ י ִם חַ יִּים‪"'.‬‬
‫אין כל טקסט שכזה בתנ"ך‪ ,‬וגם לא אמור להיות טקסט שכזה‪ ,‬מכיוון שמקור החיים‬
‫והידע )המיים החיים( ביהדות הוא ה'‪ ,‬ולא המאמינים‪.‬‬
‫‪" 7:39‬ו ְז ֹאת אָמַ ר עַ ל־הָ רוּחַ ‪ ,‬אֲ שֶׁ ר י ִקָּ חֻ הוּ הַ מַּ אֲ מִ ינִים בּוֹ‪".‬‬
‫האמירה סותרת את ‪ ,6:65‬שם ברכת רוח הקודש קודמת לשמיעת דבר ה'‪ ,‬שעל פי‬
‫‪ ,6:65‬הינו תנאי קודם לאמונה בישוע‪.‬‬
‫שוב‪ 39 ,‬אינו מסביר את ‪ .38‬בוא נאמר שהיהודים מאמינים בישוע ומקבלים לתוכם את‬
‫רוח הקודש‪ .‬מהם הנהרות הזורמים מבטנם? האם כל מאמין יהפוך למקור נפרד של הרוח?‬
‫מה גם שזה מעולם לא קרה‪.‬‬
‫‪ " 7:39‬כִּי �א־נ ִַתּן רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ בְּטֶ ֶרם נִתְ פָּ אֵ ר י ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫יוחנן מסכים עם פאולוס שישוע התפאר רק בהוצאתו להורג וכי רק אז הוא הפך לאלוהי‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬התיאור ביוחנן ‪ 1‬אודות רוח הקודש היורדת אל ישוע בתחילת משימתו‪ ,‬יכול בהחלט‬
‫להיות תוסף מאוחר‪.‬‬
‫תּוֹרה אֲ ִ‬
‫רוּרים הֵ מָּ ה‪".‬‬
‫‪ַ " 7:49‬רק הֶ הָ מוֹן הַ זֶּה אֲ שֶׁ ר אֵ ינָם י ֹדְ עִ ים אֶ ת־הַ ָ‬
‫יוחנן שם מילים קשות ובלתי סבירות בפי הפרושים‪ ,‬אשר מקללים את השומרים שתפסו‬
‫את ישוע‪ ,‬ונראה כי הם מדברים על כל היהודים‪ ,‬כולל הכוהנים שנכחו‪ .‬קללות שכאלה הן‬
‫סטנדרט אצל יוחנן האגרסיבי‪.‬‬
‫‪ 8:3-11‬האישה הנואפת‪.‬‬
‫ביהודה דאז‪ ,‬רק הנציב הרומאי היה מוסמך להוציא אנשים להורג‪ ,‬למרות שהיהודים‬
‫יכלו לפנות אליו שיאשר גזר דין תורני‪ .‬כך שהשאלה הייתה רטורית‪ ,‬מכיוון שהרומאים ראו‬
‫בסקילה רצח‪ .‬מאותה הסיבה הדיווחים אודות הנסיונות לסקול את ישוע הם מפוקפקים‬
‫ביותר‪ .‬סקילה עלולה הייתה להתרחש במקרה של אספסוף שיצא מכלל שליטה‪ ,‬אך לא‬
‫כאירוע מאורגן‪ -‬ורק כאשר לא היו רומאים בסביבה‪ .‬מה גם‪ ,‬שהסקילה בוצעה תחת פיקוח‬
‫‪153‬‬
‫קרוב ‪ ,596‬ואף היו נסיונות להפוך אותה להומאנית‪.‬‬
‫‪F152‬‬
‫‪F913‬‬
‫אפילו במסגרת הקשוחה של החוק‪ ,‬האישה זכתה למשפט‪ .‬זה נראה אבסורד לשאול את‬
‫ישוע‪ .‬או שהקהל עמד לבצע בה לינץ' ולא נזקק לעצה‪ ,‬או שעמדו להוציאה להורג כחוק‬
‫במקום להתייעץ עם ישוע‪.‬‬
‫רבים ביהודה דאז רחשו כבוד מועט לחוק העתיק‪" .‬פעם בקיסריה היה שופט במועצת‬
‫העיר שדן שני גנבים והוללים למוות‪ .‬טרם עזיבתו את ההיכל‪ ,‬הוא נשמע אומר‪' ,‬אמש שדדתי‬
‫ותקפתי אישה‪ – 597 "',‬על אף שהכוונה היא לשופט גוי‪ .‬הוצאה להורג בגין ניאוף הייתה דבר‬
‫נדיר‪ .‬רק בגידה בבן הזוג‪ 598 ,‬ביתוק בתולין מחוץ למסגרת הנישואין‪599 ,‬ומקרים מסוימים של‬
‫גילוי עריות‪ ,‬נענשו במיתה‪ .‬יוחנן אינו אומר בבירור אם האישה נענשה לבסוף‪ ,‬ואפילו אם היא‬
‫נענשה‪ ,‬החוק לא היה נוקשה‪ .‬אישה נואפת נאלצה לשתות "מים ארורים‪ ",‬מעין רעל חלש‪,‬‬
‫‪F 914‬‬
‫‪F915‬‬
‫‪F916‬‬
‫‪153‬הקהל זרק אבנים רק לאחר שהעד הראשון זרק את שלו‪ ,‬והעד השני היה פוגע בלב הנידון‪.‬‬
‫‪249‬‬
‫כמבחן‪ .‬כאשר היא שרדה‪ ,‬היא הוכרזה כלא אשמה‪154 .‬בזמנו של ישוע‪ ,‬חז"ל ביטלו רשמית‬
‫את המבחן מכיוון שגם הבעל נחשב לחוטא‪ 600 .‬המסורת אף הפגינה יותר סובלנות כלפי‬
‫רדיפת בצע ושחיתות‪" :‬נאסר לזרוק אבן על האדם הנופל‪".‬‬
‫‪F 153‬‬
‫‪F 917‬‬
‫ישוע מציע שהאדם אשר נקי מכל חטא יהיה הראשון לסקול‪ .‬היהדות דרשה מעדים‬
‫להעיד באופן אובייקטיבי ללא קשר לחטאיו של המעיד‪ .‬העד‪ ,‬ולא כל אחד בקהל‪ ,‬היה מי‬
‫שזרק את האבן הראשונה‪ .‬כל הרעיון היה שאבנים ייזרקו על הנאשם‪ ,‬ולא שייזרקו אבנים אל‬
‫כיוונו הכללי‪ .‬גם מי שחילל מצוות בשלב כלשהו בחייו היה זכאי להעניש אחרים שעברו על‬
‫החוק‪ .‬אם רק הצדיקים זכאים להעניש‪ ,‬אז לא ניתן לקיים מערכת חוק‪ -‬וכדת מעשית היהדות‬
‫לעולם לא הייתה תומכת בכך‪ .‬קשה לדמיין אדם ללא כל אשם משליך אבנים‪.‬‬
‫עולם ללא פחד מפני ענישה הינו דבר טוב רק בתיאוריה‪ .‬הנוצרים עצמם השתמשו לא‬
‫פעם באיומים של אש הגיהינום בכדי להביא אנשים לכנסיה‪ .‬הם מעולם לא ניסו ליצור עולם‬
‫בו רק הצדיקים מחלקים עונשים‪.‬‬
‫הפסוק הינו תוספת‪ ,‬ואינו מופיע בטקסטים נוצריים קדומים‪ ,‬אך מופיע בגרסאות‬
‫מאוחרות רבות של לוקס‪ .‬סיפורים דומים קיימים עך קרישנה ובודהה‪ .‬ביהדות נהוג להעניש‬
‫את שני בני הזוג שלקחו חלק בהוללות‪.‬‬
‫לא ניתן להסביר את היעדר הסיפור מגרסאות מוקדמות בכך שהיהודים דחו את פתרונו‬
‫של ישוע‪ .‬בימיו של ישוע‪ ,‬ניאוף כבר לא הוענש במיתה‪ .‬אם נסתכל על ריבוי הרמיזות לחטא‬
‫בתורה‪ ,‬ניתן להבין כי הניאוף היה רווח מאוד‪ .‬דבריו של ישוע היו נראות כתירוץ נוח‪ ,‬ולא‬
‫כפנייה לחלל מצוות‪.‬‬
‫‪ " 8:12‬אֲ נִי אוֹר הָ עוֹלָם כָּל־הַ הֹלֵ� אַחֲ ַרי �א י ִתְ הַ לֵּ� בַּחֲ שֵׁ כָה כִּי־אוֹר הַ חַ יִּים י ִהְ י ֶה־לּוֹ‪".‬‬
‫מתי ‪ 5:14‬ישוע אומר לקהל‪ " ,‬אַ תֶּ ם אוֹרוֹ שֶׁ ל־עוֹלָם‪".‬‬
‫מיהו אור העולם‪ ,‬ישוע או היהודים?‬
‫‪ " 8:14‬אַף אִ ם־אָעִ יד עַ ל־נַפְ שִׁ י עֵ דוּתִ י אֱ מֶ ת‪".‬‬
‫‪ " 5:31‬אִ ם־אָנֹכִי מֵ עִ יד עָ לָי עֵ דוּתִ י �א נֶאֱ מָ נָה‪ " 8:18 ".‬אֲ נִי הוּא הַ מֵּ עִ יד עָ לָי‪ ".‬ישוע של‬
‫יוחנן אינו מסוגל להחליט בין כן‪ ,‬לא‪ ,‬ואולי‪.‬‬
‫‪ " 8:18‬גַם־הָ אָב אֲ שֶׁ ר שְׁ ָלחַ נִי י ְעִ ידֵ נִי‪".‬‬
‫‪ " 5:32-33‬י ֵשׁ אַחֵ ר הַ מֵּ עִ יד עָ לָי ‪ ...‬אַ תֶּ ם שְׁ לַחְ תֶּ ם אֶ ל־יוֹחָ נָן ו ְהוּא הֵ עִ יד עֵ דוּת אֱ מֶ ת‪ ".‬יוחנן‬
‫מקבץ עדויות‪.‬‬
‫‪ " 8:15‬ו ַאֲ נִי �א אֶ שְׁ פּ ֹט אִ ישׁ‪".‬‬
‫‪ " 8:50‬אָכֵן �א אֶ דְ רשׁ אֶ ת־כְּבוֹדִ י י ֵשׁ אֶ חָ ד אֲ שֶׁ ר י ִדְ רשׁ וְי ִשְׁ פּ ֹט‪ " 3:17 ".‬כִּי הָ אֱ �הִ ים‬
‫�א־שָׁ לַח אֶ ת־בְּנוֹ בָּעוֹלָם ָלדִ ין אֶ ת־הָ עוֹלָם‪ " 8:16 ".‬וְכִי אֶ שְׁ פּ ֹט אָנֹכִי מִ שְׁ פָּ טִ י אֶ מֱ ת‪ " 5:22 ".‬כִּי‬
‫הָ אָב �א־י ָדִ ין אִ ישׁ כִּי אִ ם־ נ ַָתן הַ מִּ שְׁ פָּ ט כֻּלּוֹ ְבּי ַד הַ בֵּן‪ " 9:39 ".‬אֲ נִי בָאתִ י לָעוֹלָם הַ זֶּה לָדִ ין‪ ".‬שוב‬
‫פעם כן‪ ,‬לא‪ ,‬אולי‪.‬‬
‫‪154‬השוו זאת למבחני האינקוויזיציה הנוצרים‪ ,‬כדוגמת הטבעה‪ ,‬שם הנאשם תמיד נמצא אשם‪ -‬מאחר‬
‫שלא שרד את המבחן ומת‪.‬‬
‫‪250‬‬
‫‪" 8:16-17‬וְכִי אֶ שְׁ פּ ֹט‪ ,‬אָנֹכִי מִ שְׁ פָּ טִ י אֶ מֱ ת‪ .‬כִּי �א ְלבַדִּ י אָנִי‪ ,‬כִּי אִ ם־אֲ נִי ו ְהָ אָב אֲ שֶׁ ר‬
‫שְׁ לָחָ נִי‪ .‬וְגַם בּ ַ‬
‫ְתוֹרתְ כֶם כָּתוּב כִּי עֵ דוּת שְׁ נֵי אֲ נָשִׁ ים נֶאֱ מָ נָה הִ יא‪ ".‬ישוע רואה את עצמו ואת‬
‫אלוהים כשתי ישויות נפרדות‪ ,‬ולא חלק מהשילוש‪ .‬לאחר מכן הוא משווה הן את עצמו ואת‬
‫אלוהים לעדים אנושיים‪ .‬האם עדותו של אלוהים אינה קבילה ללא עד נוסף? מה גם‪ ,‬שישוע‬
‫טוען שהן הוא ואלוהים )בסדר הזה( שופטים‪ ,‬בזמן הווה‪ ,‬כאן ובכל מקום‪ .‬אם כך‪ ,‬מה קורה‬
‫ביום הדין?‬
‫‪ " 8:17‬בּ ַ‬
‫ְתוֹרתְ כֶם כָּתוּב‪".‬‬
‫מדוע 'תורתכם'?‬
‫‪ " 8:20‬כַּדְ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה דִּ בֶּר ְבּבֵית הָ אוֹצָר ְבּלַמְּ דוֹ בַמִ קְ דָּ שׁ‪".‬‬
‫אוצר המקדש היה אולם נפרד ושמור שם לא היו מתירים לישוע או לקהל להיכנס‪ .‬יוחנן‬
‫ככל הנראה התכוון למקום בו נאספו תרומות‪.‬‬
‫‪" 8:21‬אֲ נִי הֹלֵ� מִ זֶּה‪ ,‬וּתְ בַקְ שׁוּנִי‪ ,‬וּבְחַ טַּ אתְ כֶם תָּ מוּתוּ‪".‬‬
‫אך האם החיפוש‪ ,‬כלומר האמונה בישוע‪ ,‬לא מובילה לישועה על פי הדת הנוצרית?‬
‫‪) 8:21‬אף אחד לא יינצל( סותר את ‪" ,8:24‬תָ מוּתוּ בַּחֲ טָ אֵ יכֶם כִּי אִ ם־�א ַתאֲ מִ ינוּ כִּי־אֲ נִי הוּא‪".‬‬
‫הרי מי שלא מאמין לא היה טורח מלכתחילה לחפש‪...‬‬
‫אולי ישוע התכוון למאורעות נוכחיים‪ .‬לאחר מלחמת היהודים‪ ,‬היהודים ציפו מהמשיח‬
‫שינקום ברומא‪ .‬בר כוכבא הוביל את המרד של ‪ 132-135‬לספירה עם מטרה זו‪ .‬יתכן ויוחנן‬
‫רומז לדחיית ישוע בידי היהודים‪ ,‬ותמיכתם במשיח השקר בר כוכבא‪.‬‬
‫‪ " 8:32-33‬ו ִידַ עְ תֶּ ם אֶ ת הָ אֱ מֶ ת ו ְהָ אֱ מֶ ת תּוֹצִיאֲ כֶם לְחֵ רוּת‪".‬‬
‫אגרת שניה אל הקורינתים ‪ " 3:17‬הָ אָדוֹן הוּא הָ רוּחַ וּבַאֲ שֶׁ ר רוּחַ הָ אָדוֹן שָׁ ם חֵ רוּת‪".‬‬
‫אמירה יפה זו הייתה פתגם סטנדרטי בזמן ההוא‪ .‬יוחנן אימץ אותו לצרכיהם המעשיים של‬
‫עבדים‪ ,‬שבימיו היוו אחוז נכבד מהקהילה הנוצרית‪.‬‬
‫ספר הזוהר ‪" 1:132‬העוסק בלימוד תורה חופשי בשני העולמות‪".‬‬
‫‪ " 8:34‬כָּל־ע ֹשֶׂ ה חֵ טְ א עֶ בֶד הוּא לַחֵ טְ א‪".‬‬
‫יוחנן משתמש באותו הפתגם‪ :‬רק האדם הטוב הינו חופשי‪ .‬אנשים רעים הינם‬
‫משועבדים ליצריהם‪ .‬זנון מאליאה תאר את החופש כ"הכוח לפעול עצמאית‪ ,‬בעוד שהעבדות‬
‫הינה היעדר כוח זה‪ 601 ".‬כותב הבשורה יוצא מנקודת ההנחה שאף אחד לא יבצע חטא‬
‫מרצונו החופשי‪ ,‬ומסיק כי כל מעשה רע הינו בהכרח תולדה של כפייה או שעבוד‪ .‬מאחר‬
‫והסתת אדם לעבירה זו לכשעצמה עבירה‪ ,‬שום אדון צדיק לא יסית את עבדו לחטא‪ .‬בכדי‬
‫לעשות זאת‪ ,‬על האדון עצמו להיות רשע‪.‬‬
‫‪F918‬‬
‫ִ‬
‫אַל־תּשְׁ לַט הַ חַ טָּ את בְּגוּ ְפכֶם אֲ שֶׁ ר י ָמוּת לְהַ טּוֹת ְל ַב ְבכֶם אַחֲ ֵרי‬
‫רומיים ‪ " 6:12‬אִ ם־כֵּן אֵ פוֹא‬
‫וֹתיו‪ ".‬יוחנן בונה על המסורת העממית העוסקת ביכולות השיעבוד של החטא‪.‬‬
‫תַ אֲ ָ‬
‫‪ " 8:35‬ו ְהָ עֶ בֶד �א־י ִשְׁ כֹּן ַבּ ַבּי ִת לְעוֹלָם הַ בֵּן י ִשְׁ כֹּן לְעוֹ ָלם‪".‬‬
‫‪251‬‬
‫אם השטן הוא העבד וישוע הוא הבן‪ ,‬הבית הוא העולם‪ .‬יוחנן אומר שישוע תמיד שכן‬
‫בעולם‪ ,‬מה שמבטל הן את חשיבות ביאתו )שכן הוא תמיד כאן(‪ ,‬הן את דחייתו בידי היהודים‬
‫)הוא תמיד היה בעולם‪ ,‬ועל כן‪ ,‬תמיד היה דחוי(‪ ,‬והן את הוצאתו להורג )הוא תמיד יהיה‬
‫בעולם(‪ .‬ישוע והשטן חיו זה לצד זה בדו קיום במשך כל ההיסטוריה של העולם‪ .‬או שהם חיו‬
‫בשלום זה עם זה או שישוע אינו מסוגל או שאינו רוצה להשמיד את השטן‪ .‬אלוהים אינו‬
‫משתנה מאחר והוא מושלם‪ -‬ועל כן ישוע כשיקופו של אלוהים אינו מסוגל לגדול בכוחו‬
‫מבעבר‪ ,‬כך שלעולם לא יעלה ביכולתו להציל את העולם מהשטן‪.‬‬
‫אם בני האדם הם העבדים‪ ,‬אז האמירה ריקה מתוכן‪ .‬הבה נניח שהבית הוא מלכות‬
‫השמים‪ .‬תושביו שוכנים בו לנצח‪ .‬אם הבית הוא הארץ‪ ,‬אז ישוע כלל לא בא או הוצא להורג‪,‬‬
‫מאחר והוא נשאר שם לנצח‪ .‬אפשרות נוספת‪ ,‬אם הבית הוא היקום כולו‪ -‬כדור הארץ ומלכות‬
‫השמים‪ ,‬אז "ו ְהָ עֶ בֶד �א־י ִשְׁ כֹּן ַבּ ַבּי ִת לְעוֹלָם" מתכוון לכך שבני האדם מפסיקים להתקיים לאחר‬
‫מותם‪ -‬ואין שום גן עדן‪ ,‬גיהינום או דין כלשהו‪.‬‬
‫האם החוטא‪ ,‬המשועבד לחטאיו‪ ,‬שוכן אף זמנית בבית אם נאמר שמדובר במלכות‬
‫השמים?‬
‫‪" 8:44-47‬אַ תֶּ ם מֵ אֵ ת אֲ בִיכֶם הַ שָּׂ טָ ן‪ ...‬הוּא רוֹצֵחַ ‪ ...‬אֵ ינְכֶם מֵ אֵ ת הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫האם ישוע יציל את צאצאי השטן? יוחנן נוטה להיות אגרסיבי כלפי יהודים ואנשים חסרי‬
‫אמונה כלל‪ ,‬אולם היינו מצפים לפחות עוינות מישוע‪.‬‬
‫יוחנן‪ ,‬כמו פאולוס‪ ,‬מתעקש שהעם הינו צאצא של קיין‪ .‬אם כך‪ ,‬זוהי לא פחות בעיה‬
‫לנוצרים מאשר ליהודים‪ .‬המסורת הרבנית טוענת כי אבי בני האדם היה דווקא שת‪ ,‬בן נוסף‬
‫של אדם וחווה‪.‬‬
‫‪" 8:48‬הֲ �א הֵ טַ בְנוּ אֲ שֶׁ ר דִּ בּ ְַרנוּ כִּי שׁ ֹמְ רוֹנִי אַ תָּ ה?"‬
‫‪�" 7:52‬א־קָ ם נָבִיא מִ ן־הַ ָגּלִיל‪".‬‬
‫האם האספסוף לא ידע מנין בא ישוע? מקום מוצאך היה חשוב ביהודה‪ ,‬בשונה‬
‫מבארצות הקוסמופוליטיות להן היה יונחן רגיל‪.‬‬
‫‪� " 8:57‬א בֶּן־חֲ מִ שִּׁ ים שָׁ נָה אָ תָּ ה‪".‬‬
‫הגיל שמציע יוחנן הינו תמוהה‪ .‬מעטים חיו אז עד גיל חמישים‪ ,‬אולם "לא בן חמישים‬
‫שנה" נראה כדבר שנועד להניא את ישוע‪ .‬גיל מופלג יוחס רבות לרבנים מפורסמים במסורת‬
‫התלמודית‪.‬‬
‫אם ישוע החל להטיף בגיל שלושים ‪ 602‬והמשיך במעשיו עשרים שנה‪ ,‬מדוע אנשים‬
‫התחילו פתאום להפגע ממנו?‬
‫‪F 91‬‬
‫‪" 8:58‬בְּטֶ ֶרם הֱ יוֹת אָב ְָרהָ ם אֲ נִי הָ י ִיתִ י‪".‬‬
‫האמירה מזכירה מאוד הלך רוח הלניסטי‪ .‬אריסטו האמין כי כוחות השמיים הינם נצחיים‪.‬‬
‫"אני הייתי" הינו אזכור של אלוהים‪ .‬על ישוע היה להציע תורה מיסטית רדיקלית ושונה‬
‫בכדי לומר זאת‪.‬‬
‫‪252‬‬
‫‪ " 8:59‬אָז י ִָרימוּ אֲ ָבנִים ל ְִרגּ ֹם א ֹתוֹ וְי ֵשׁוּעַ הִ תְ עַ לָּם וַיֵּצֵא מִ ן־הַ מִ קְ דָּ שׁ וַיַּעֲ ב ֹר בְּתוֹכָם עָ בוֹר‬
‫ו ְחָ לוֹף‪".‬‬
‫מנין הביאו הסוקלים את האבנים באמצע המקדש? מה גם שסקילה הייתה אסורה‬
‫בשטח המקדש‪ .‬התיאור ביוחנן עשוי להיות השאלה של סיפורו של יוסף בן מתתיהו‪ ,‬המתאר‬
‫‪603‬‬
‫אספסוף שניסה לסקול את מנחם ברחבת המקדש‪.‬‬
‫‪F920‬‬
‫לוקס מתאר את הסיפור אחרת‪ .‬ישוע שלו הפך לבלתי נראה בכדי להמלט מלינץ' בגליל‪.‬‬
‫‪ " 9:2-3‬וַיִּשְׁ אֲ לוּ א ֹתוֹ ַתּלְמִ ידָ יו לֵאמ ֹר ' ַרבִּי מִ י הַ ח ֹטֶ א הוּא אוֹ יֹלְדָ יו כִּי נוֹלַד עִ וֵּר?' וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ‬
‫'�א הוּא חָ טָ א ו ְ�א יוֹלְדָ יו‪ ,‬אַ � לְמַ עַ ן יִגָּלוּ־בוֹ מַ עַ ְללֵי־אֵ ל‪"'.‬‬
‫אנשים האמינו שמחלות היו תולדה של חטאים‪ .‬האם גם ישוע חשב כך‪ -‬שמחלות היו‬
‫תולדה של חטאים‪ ,‬או שנוצרו רק למענו שירפאן ויפגין בכך את כוחו? מדוע לא זכו כלל‬
‫החולים והעוורים בעולם להגאל בכוחותיו של ישוע?‬
‫‪" 9:5‬בְּעוֹדֶ נִּי בָּעוֹלָם אוֹר הָ עוֹלָם אָנִי‪".‬‬
‫האם ברגע עלייתו השמיימה חדל ישוע מלהיות אור העולם?‬
‫‪" 9:22‬כָּז ֹאת דִ בְּרוּ יוֹלְדָ יו מִ יּ ְִראָתָ ם אֶ ת־הַ יְּהוּדִ ים‪ .‬כִּי הַ יְּהוּדִ ים ְכּבָר נוֹעֲ צוּ ְלנַדּוֹת‬
‫אֶ ת־כָּל־אֲ שֶׁ ר יוֹדֶ ה כִּי הוּא הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫"יראתם את הפרושים"‪ ,‬אולי‪ -‬אך לא את היהודים‪.‬‬
‫ישוע של יוחנן אינו מכנה עצמו משיח‪ -‬כי אם 'בן האלוהים'‪ ,‬מעמד אך רם מכך‪.‬‬
‫בתי הכנסת שרדו לאחר בית המקדש‪ ,‬על אף שישוע לא יכול היה לדעת זאת‪ .‬איומו של‬
‫יוחנן בוגד בכותב הבשורה‪ ,‬אשר פעל זמן רב לאחר חורבן ירושלים וגרוש הנוצרים מבתי‬
‫הכנסת‪.‬‬
‫‪" 9:39‬אֲ נִי בָאתִ י ָלעוֹלָם הַ זֶּה לָדִ ין לְמַ עַ ן י ְִראוּ הַ עִ ו ְִרים ו ְהָ ר ֹאִ ים י ִהְ יוּ לְעִ ו ְִרים‪".‬‬
‫היכן האנושיות וההגינות של ישוע? מדוע יש לעוור רוחנית אנשים שעושים כמיטב‬
‫יכולתם לקיים את מצוות ה'?‬
‫‪" 10:1-7‬אִ ישׁ ‪ ...‬אֲ שֶׁ ר י ָבוֹא דֶּ ֶרך הַ שָּׁ עַ ר הוּא ר ֹעֵ ה הַ צּ ֹאן‪ .‬לוֹ יִפְתַּ ח שׁ ֹמֵ ר הַ פֶּ ַתח ו ְהַ צּ ֹאן‬
‫אֶ ת־ק ֹלוֹ תִ שְׁ מַ עְ נָה‪ .‬ו ְהוּא לְצ ֹאנוֹ בְּשֵׁ ם י ִקְ ָרא ו ְיוֹצִיאֵ ם‪ ....‬אֲ נִי הוּא פֶּ תַ ח הַ צּ ֹאן‪".‬‬
‫רועה הצאן הוא שנכנס – לא פותח השער‪ .‬ישוע אומר כי הוא פותח השער‪ ,‬לא הרועה‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫יוחנן מבלבל מטאפורות של המדריך ושומר השער‪.‬‬
‫‪F 154‬‬
‫‪155‬טעות זו הינה הבסיס למסורת נוצרית מעניינת‪ .‬בקתדרלות גדולות ניתן למצוא דלת שנפתחת‬
‫בחג המולד פעם בחמישים שנה‪ .‬הדלת‪ ,‬המסמלת את ישוע‪ ,‬גואלת את העובר דרכה מכל חטאיו‪ .‬כך‬
‫שבמקרה זה‪ ,‬אין צורך אף בכפרה‪ .‬הכנסיה המודרנית הציגה פרשנות מחודשת למנהג אלילי קדום‬
‫זה )המחבר בין הדת לחפצים ארציים( – הטקסיות והאמונה הן שמצילות‪ ,‬ולא עצם המעבר בדלת‪.‬‬
‫כמובן שזה איננו אלא ניסיון מגוחך לרציונאליזציה‪ .‬אם אמונה היא העניין‪ ,‬אז אין כל טעם בדלת‪ -‬די‬
‫להאמין בביתך‪ .‬אם מצד שני‪ ,‬עליך להקחת חלק בטקסיות הנוצרית בכדי להגאל‪ ,‬אז מה הטעם‬
‫‪253‬‬
‫‪" 10:8‬כּ ֹל אֲ שֶׁ ר בָּאוּ לְפָ נַי ַגּנָּבִים הֵ מָּ ה וּפָ ִריצִים ו ְהַ צּ ֹאן �א־שָׁ מְ עוּ לְקוֹלָם‪".‬‬
‫כל? האם ישוע לועג לנביאים שהברית החדשה כה מרבה לצטט?‬
‫‪" 10:11-12‬אָנֹכִי הוּא הָ ר ֹעֶ ה הַ טּוֹב‪ .‬הָ ר ֹעֶ ה הַ טּוֹב י ִתֵּ ן אֶ ת־נַ ְפשׁוֹ בְּעַ ד צ ֹאנוֹ‪ .‬ו ְהַ שָּׂ כִיר ‪ ...‬הוּא‬
‫י ְִראֶ ה כִּי־בָא הַ זְּאֵ ב ו ְעָ זַב אֶ ת־הַ צּ ֹאן ו ָנָס‪".‬‬
‫שכיר? של מי? ככל הנראה אלוהים‪ ,‬על אף שהסבר זה נראה מגוחך‪ .‬נס מאיזה זאב?‬
‫הרי ישוע לא בא להגן על היהודים מאויביהם הארציים‪ ,‬הזאב חייב להיות רוחני‪ -‬כלומר‬
‫השטן‪ .‬אך מדוע ששכיר של ה' יברח מפני השטן? יוחנן מורגל לתיאולוגיה הגנוסטית לפיה‬
‫אל תחתון שטני השולט בעולם הינו חזק יותר מאשר אלוהים‪.‬‬
‫המשל כולו הינו מפוקפק‪ .‬רועי צאן לא נהגו להקריב את חייהם למען העדר‪ ,‬מה גם שלא‬
‫היו עוזבים את העדר בשל ההשלכות שיגרור הדבר מצד המעסיק‪ -‬ממנו הם לבטח פחדו לא‬
‫פחות מהזאבים‪.‬‬
‫‪" 10:15‬אֶ ת־נַפְשִׁ י אֶ תֵּ ן בְּעַ ד הַ צּ ֹאן‪".‬‬
‫‪" 8:58‬בְּטֶ ֶרם הֱ יוֹת אָב ְָרהָ ם אֲ נִי הָ י ִיתִ י‪ ".‬אם ישוע הינו נצחי‪ ,‬מהו ערך הקורבן שבויתור על‬
‫גופו הארצי?‬
‫‪" 10:17‬לכֵּן א ֹהֵ ב א ֹתִ י אָבִי‪ ,‬כִּי אֶ ת־נַפְשִׁ י‪".‬‬
‫האם אלוהים וחלק לא אהב את ישוע לפני שהקריב את חייו? אם ישוע הוא אכן אלוהי‬
‫וחלק מהשילוש הקדוש‪ ,‬האין זה תמוהה לאהוב את החלק המציית להוראות השלם? מי‬
‫מודה לרגלו על כך שהיא הולכת?‬
‫‪" 10:18‬ו ְאִ ישׁ �א י ִקָּ חֶ נָּה )חיים( מֵ אִ תִּ י כִּי אִ ם־אֲ נִי מֵ עַ צְמִ י אֶ תְּ נֶנָּה‪".‬‬
‫מתי ‪" 26:39‬אָבִי אִ ם־יוּכַל לִהְ יוֹת תַּ עֲ בָר־נָא מֵ עָ לַי הַ כּוֹס הַ זּ ֹאת אַ � �א כ ְִרצוֹנִי כִּי‬
‫אִ ם־כּ ְִרצוֹנֶ�‪".‬‬
‫‪" 10:28‬אִ ישׁ �א־י ַחֲ ט ֹף אֶ תְ הֶ ן )הצאן( מִיּ ָדִ י‪".‬‬
‫ח־רכֶב‬
‫מתי ‪" 18:6‬הַ מַּ כְשִׁ יל אֶ ת־אֶ חָ ד מִ ן־הַ קְּ טַ נִּים הָ אֵ לֶּה הַ מַּ אֲ מִ ינִים בִּי נוֹחַ לוֹ שֶׁ יּ ִָתּלֶה פֶ ַל ֶ‬
‫עַ ל־ ַצוָּארוֹ ו ְטֻ בַּע בִּמְ צוּלוֹת י ָם‪ ".‬חלק מעדר אכן ייחטף‪ .‬אם ישוע פנה בדבריו ליהודים‪ ,‬אז רבים‬
‫בהחלט נחטפו‪.‬‬
‫‪" 10:30‬אֲ נִי ו ְאָבִי אֶ חָ ד אֲ נָחְ נוּ‪".‬‬
‫וּמוֹרה א ֹתוֹ‬
‫ֶ‬
‫"�א־יוּכַל אִ ישׁ לָבוֹא אֵ לַי ִבּלְתִּ י אִ ם־י ִמְ שְׁ כֵהוּ אָבִי‪" 604 ".‬כִּי הָ אָב א ֹהֵ ב אֶ ת־הַ בֵּן‬
‫כּ ֹל אֲ שֶׁ ר י ַעֲ שֶׂ ה‪� " 605 ".‬א אוּכַל לַעֲ שׂוֹת דָּ בָר מִ נַּפְשִׁ י " ‪" 606‬הָ אָב אֲ שֶׁ ר שְׁ לָחַ נִי י ְעִ ידֵ נִי‪" 607 ".‬ו ַאֲ שֶׁ ר‬
‫יְכַחֵ שׁ בִּי ִל ְפנֵי הָ אָדָ ם אֲ כַחֶ שׁ־בּוֹ גַם־אָנִי ִל ְפנֵי אָבִי שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם‪608 ".‬ישנן עוד פסקאות סותרות‬
‫רבות‪.‬‬
‫‪F921‬‬
‫‪F92‬‬
‫‪F924‬‬
‫‪F923‬‬
‫‪F925‬‬
‫‪" 10:33-34‬הֲ �א כָתוּב בּ ַ‬
‫ְתוֹרתְ כֶם 'אֲ נִי אָמַ ְרתִּ י אֱ �הִ ים אַ ֶתּם?'"‬
‫באמונה? סביר בהחלט שגם טקס הדלת לא היה כלל המצאה נוצרית‪ ,‬כי אם טקס פגאני קיים ששולב‬
‫בנצרות‪.‬‬
‫‪254‬‬
‫תהילים ‪ 82:6‬מתכוון לבני האדם בכלל ואינו מתכוון לייחודו של ישוע‪ .‬התרגום טשטש‬
‫את ההבדל‪ ,‬שברור למדי בעברית‪ .‬כותב ספר תהילים מתאר מלאכים או יצורים שמימיים‪.‬‬
‫הרמב"ם אמר שהכתוב מתאר את יכולתו של האדם להתקרב לה' בהבנתו של האלוהי‪.‬‬
‫תהילים אינם חלק מהחוק התורני‪ .‬רק הפרושים עשו בהם שימוש חקיקתי‪ .‬יוחנן כתב‬
‫מספיק מאוחר שהשקפת הפרושים כבר הפכה לרלוונטית‪.‬‬
‫‪ " 11:8‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו ַתּלְמִ ידָ יו‪ַ ' ,‬רבִּי עַ תָּ ה זֶה בִּקְ שׁוּ הַ יְּהוּדִ ים לְסָ קְ לְ� ו ְאַ ָתּה ָתּשׁוּב שָׁ מָ ה?'"‬
‫תלמידיו של ישוע היו כולם יהודים‪ ,‬אשר קיבלוהו כמשיח‪ .‬הם היו מתארים את מי שחפץ‬
‫במותו בפירוט רב יותר‪.‬‬
‫יוחנן מספר שישוע ביקר מספר פעמים בירושלים‪ ,‬אפילו לאחר שרב עם הרשויות‪ ,‬כך‬
‫שלתלמידיו אין סיבה לפליאה‪ .‬אם הם האמינו באלוהותו וניסיו של ישוע‪ ,‬מדוע הם בכלל‬
‫חששו?‬
‫יוחנן משייך במבט לאחור פופולאריות רבה לישוע‪ .‬מספר הפרות הסדר המינוריות‬
‫המתוארות בבשורות אינן באמת מספיקות להפיכת ישוע לאישיות בלתי רצויה במדינה כולה‪-‬‬
‫עד למידה שאף בבית היני הוא לא חש ביטחון‪.‬‬
‫ירנּוּ'‪ ...‬י ֵשׁוּעַ דִּ בֶּר עַ ל־מוֹתוֹ ו ְהֵ מָּ ה‬
‫‪'" 11:11-13‬לַעְ זָר י ְדִ ידֵ נוּ י ָשֵׁ ן הוּא‪ ,‬ו ְאָנֹכִי הֹלֵ� לְמַ עַ ן אֲ עִ ֶ‬
‫חָ שְׁ בוּ כִּי עַ ל־מְ נוּחַ ת הַ שֵּׁ נָה דִּ בֵּר‪".‬‬
‫יוחנן מציע כי התלמידים חשבו שישוע נוסע לעיירה אחרת בכדי להעיר אדם משנתו‪.‬‬
‫‪" 11:15‬שָׂ מֵ חַ אֲ נִי ִבּ ְג ַל ְלכֶם כִּי �א־הָ י ִיתִ י שָׁ ם לְמַ עַ ן תַּ אֲ מִ ינוּ‪ .‬ו ְעַ ָתּה נִסְ עָ ה וְנֵ ְלכָה אֵ לָיו‪".‬‬
‫האם השליחים הזדקקו לעוד הוכחות בנוסף לניסים שכבר ראו?‬
‫"שמח כי לא הייתי שם" הינו תמוה‪ .‬ישוע רומז כי לו הוא היה בבית היני‪ ,‬השליחים היו‬
‫חושדים כי מדובר בתכסיס‪.‬אם תלמידיו פקפקו בו‪ ,‬לבטח היו שמועות‪ .‬הסיפורים אודות ישוע‬
‫המבקר במצריים ולומד שם כישוף תומכים בסברה זו‪ .‬זיוף מותו של לעזר לא היה מהווה‬
‫בעיה‪ ,‬אפילו שישוע לא היה בבית היני ולקח לו שלושה ימים להגיע‪ .‬הוא רצה להדגיש‬
‫שלעזר כבר היה מת‪.‬‬
‫‪" 11:16‬ו ַיּ ֹאמֶ ר תּוֹמָ א הַ נִּקְ ָרא דידוּמוֹס אֶ ל־הַ ַתּלְמִ ידִ ים חֲ ב ֵָריו 'נֵ ְלכָה גַם־אֲ נַחְ נוּ לְמַ עַ ן נָמוּת‬
‫עִ מּוֹ‪ "'.‬לא ברור אם תומא התכוון לישוע או ללעזר‪ .‬מבחינה תחבירית הגיוני יותר שמדובר‬
‫בלעזר‪ .‬כל תלמידיו של ישוע רצו לקחת חלק בטקס המיתה והתחייה‪ .‬אולם סביר יותר כי‬
‫יוחנן מתכוון דווקא לישוע‪ .‬מאחר וביקור בבית היני היה מסוכן‪ 609 ,‬יתכן ותומא מציע‬
‫שהתלמידים ילכו אחר ישוע עד המוות‪.‬‬
‫‪F926‬‬
‫תיאור תחייה דומה מופיע רק בבשורה הסודית של מרקוס‪ ,‬בה ניכרת השפעה גנוסטית‬
‫ומיסטית חזקה‪ .‬הסיפור הושמט בכוונה ממרקוס‪ ,‬יתכן שעל מנת שלא לגלות את הטקס‬
‫הסודי‪ .‬יוחנן לא בדה את הסיפורים אלא דווקא ביסס את דברו על המסורת הקיימת אודות‬
‫תורתו המיסטית של ישוע‪ .‬יתכן מאוד והתיאולוגיה של יוחנן מדוייקת יותר מהכתוב בבשורות‬
‫הסינופטיות‪ ,‬אולם אין ספק כי יוחנן הוא הרחוק ביותר מדוקטרינת הכנסיה‪.‬‬
‫‪255‬‬
‫סיפורו של לעזר אינו הגיוני בהקשר הסינופטי‪ ,‬שם ישוע מטיף בגליל ולא מוזכרים שום‬
‫חברים בבית היני ששווה לסכן עבורם את החיים‪.‬‬
‫‪ " 11:33‬וַי ְהִ י כּ ְִראוֹת י ֵשׁוּעַ א ֹתָ ה )את מרים( בּ ֹ ִכ יָּה וְגַם־הָ יְּהוּדִ ים אֲ שֶׁ ר־בָּאוּ אִ ָתּהּ בּ ֹכִים‬
‫הי ַ‬
‫ו ַתִּ זְע ֹם רוּחוֹ וַי ְ ִ‬
‫מ ְר ִעיד‪".‬‬
‫זעזועו של ישוע אינו מסתדר עם "הַ מַּ חֲ לָה הַ זּ ֹאת �א לַמָּ ו ֶת הִ יא כִּי אִ ם־ ִלכְבוֹד‬
‫הָ אֱ �הִ ים‪ 610 ".‬המילה היוונית המקבילה בהקשר של נביאים או קוסמים מתקשרת לאקסטזה‬
‫טרם ביצוע נס‪.‬‬
‫‪F927‬‬
‫‪" 11:44‬וַיֵּצֵא הַ מֵּ ת וְי ָדָ יו ו ְָר ְגלָיו כְּרוּכ ֹת בְּתַ כ ְִריכִין‪".‬‬
‫המצרים נהגו לכרוך מתים כמומיה‪ .‬היהודים נקברו בבגדים טובים‪.‬‬
‫‪" 11:47-57‬אָז י ַקְ הִ ילוּ ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים אֶ ת־סַ נְהֶ דְ ִרין ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'מַ ה־נַּעֲ שֶׂ ה? כִּי‬
‫הָ אִ ישׁ הַ זֶה ע ֹשֶׂ ה א ֹתוֹת הַ ְרבֵּה‪ '...‬ו ְָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְהַ ְפּרוּשִׁ ים ָגּ זְרוּ ְגז ֵָרה אֲ שֶׁ ר אִ ם־י ֵדַ ע אִ ישׁ‬
‫ְשׁ ֹהוּ‪"'.‬‬
‫אֶ ת־מְ קוֹמוֹ יוֹדִ יעֶ נּוּ לְמַ עַ ן י ִתְ פּ ֻ‬
‫‪" 11:48‬אִ ם־�א נִ ְכלָאֵ הוּ ֻכּלָּם י ַאֲ מִ ינוּ בוֹ וּבָאוּ הָ רוֹמִ יִּים וְלָקְ חוּ גַּם אֶ ת־אַדְ מָ תֵ נוּ וְגַם‬
‫אֶ ת־עַ מֵּ נוּ‪ ".‬יוחנן אינו מתכון לקריאתו של ישוע לציית לה' בלבד‪ -‬בניגוד לשליטים ארציים‪.‬‬
‫מתי מדווח כי ישוע הסכים לתשלום מיסים לקיסר‪ 11:48 .‬מתייחס אנכרוניסטית לחורבן‬
‫המקדש וירושלים‪.‬‬
‫העובדה שהעם והכהנים הכירו בבר כוכבא כמשיח גם מבלי שעשה ניסים‪ ,‬מעידה על‬
‫נכונותם למצוא מושיע‪ ,‬על אף שייתכן וישנם עוד גורמים סובייקטיביים כאן‪ .‬בר כוכבא טען‬
‫לעצמו את תפקיד המנהיג הצבאי מבלי שערער על סמכותם של הכהנים או מסורתם‪.‬‬
‫היהודים לא היו מתכחשים לישוע מתוך פחד מהרומאים‪ ,‬לו הוא היה מציג את כוחותיו העל‬
‫טבעיים בניסים‪ .‬הכהנים לעולם לא היו זוממים לפעול נגש שליח אלוהי‪ .‬אולם הם היו עושים‬
‫זאת במקרה בו הם לא ראו כל ניסים‪ .‬אם ישוע אכן בא כמושיע‪ ,‬אז אין אנו יכולים להניח‬
‫שלב העם היה קשה כשל פרעה‪.‬‬
‫הניסים ביוחנן הינם עדות לכוחו של ישוע‪ ,‬ולא מהווים הגשמת נבואה כזו או אחרת‬
‫ככתוב במתי‪.‬‬
‫‪" 11:49‬קַ יָּפָ א הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל בַּשָּׁ נָה הָ הִ יא‪"...‬‬
‫קיפא היה כהן גדול למשך ‪ 19‬שנים‪ .‬יוחנן כותב ספציפית "בשנה ההיא"‪ ,‬כאילו שקפיא‬
‫כהן לתקופה קצרה בלבד‪ .‬המנהג הרומאי של מכירת משרות ציבוריות למשך שנתיים הופיע‬
‫רק בשנת ‪ 59‬לספירה‪ .‬יוחנן חי די זמן לאחר מכן בכדי לטעות ולהפוך את המנהג לעתיק‪.‬‬
‫‪ 12:3‬מרים מושכת את רגלי ישוע‪ .‬יוחנן מזכיר את הסיפור ב ‪ 11:2‬לפני החזרתו של‬
‫לעזר לחיים‪" :‬הִ יא מִ ְרי ָם אֲ שֶׁ ר אֶ ת־הָ אָדוֹן בְּמִ ְרקַ חַ ת ו ַתְּ נַגֵּב אֶ ַ‬
‫רוֹתיהָ ‪".‬‬
‫ת־רגְלָיו בְּשַׂ עֲ ֶ‬
‫מתי מציג את המאורע בהקשר ריפויו של שמעון המצורע‪ .‬יוחנן אומר כי המאורע‬
‫התרחש לאחר תחייתו של לעזר‪ .‬האם מתי לא רצה לבחון את ביטחון קוראיו? או האם היה‬
‫זה יוחנן שהעלה את ההימור בנס מפואר יותר? בכל מקרה‪ ,‬הפרטים מתנגשים‪ :‬בית היני‪,‬‬
‫בית האדם שנרפא‪ ,‬המשיכה במור‪ ,‬וכעסם של השליחים על הבזבוז‪.‬‬
‫‪256‬‬
‫‪" 12:31‬עַ תָּ ה הָ עוֹלָם הַ זֶּה נִדּוֹן ‪".‬‬
‫אך יום הדין הרי לא ארע‪ .‬תיאור הדין בכתבי הקודש כלל לא דומה לתיאור שרווח בימיו‬
‫של ישוע‪.‬‬
‫‪" 12:31‬עַ תָּ ה י ֻשְׁ לַ� שַׂ ר הָ עוֹלָם הַ זֶּה חוּצָה‪".‬‬
‫הדואליזם הגנוסטי מלמד כי השטן שולט בעולם‪ .‬הנבואה לא התגשמה‪.‬‬
‫אָרץ אֶ מְ שׁ ֹ� ֻכּלָּם אֵ לָי‪".‬‬
‫‪" 12:32‬ו ַאֲ נִי בְּהִ נָּשְׂ אִ י מֵ עַ ל־הָ ֶ‬
‫‪ " 3:18‬הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ �א י ִדּוֹן ו ַאֲ שֶׁ ר �א־י ַאֲ מִ ין בּוֹ ְכּבָר נָדוֹן‪".‬‬
‫שׁ ֻ‬
‫‪" 12:38‬לְמַ �את דְּ בַר י ְשַׁ עְ י ָהוּ הַ נָּבִיא אֲ שֶׁ ר אָמָ ר י ְהוֹ ָה 'מִ י הֶ אֱ מִ ין ִל ְ‬
‫מ ָע ֵ‬
‫תנוּ וּזְרוֹעַ י ְהוֹ ָה‬
‫עַ ל־מִ י נִ ְגלָתָ ה?'"‬
‫יוחנן מעוות את המשמעות של ישעיהו ‪" 53:1‬מִ י הֶ אֱ מִ ין‪ ,‬לִשְׁ מֻ עָ תֵ נוּ; וּזְרוֹעַ י ְהו ָה‪ ,‬עַ ל‪-‬מִ י‬
‫נִ ְגלָתָ ה?"‬
‫‪" 12:50‬ו ַאֲ נִי י ָדַ עְ תִּ י כִּי מִ ְצו ָתוֹ חַ יֵּי עוֹלָם‪".‬‬
‫‪" 5:24‬הַ שּׁ ֹמֵ עַ דְּ ב ַָרי וּמַ אֲ מִ ין לְשֹׁלְחִ י י ֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם‪" 6:39-40 ".‬וְזֶה ְרצוֹן הָ אָב אֲ שֶׁ ר‬
‫שְׁ לָחָ נִי‪ ...‬אֲ שֶׁ ר כָּל־הָ ר ֹאֶ ה אֶ ת־הַ בֵּן וּמַ אֲ מִ ין בּוֹ י ִהְ יוּ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם‪" 6:54 ".‬הָ אֹכֵל אֶ ת־בְּשָׂ ִרי‬
‫ו ְהַ שּׁ ֹתֶ ה אֶ ת־דָּ מִ י יֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם‪ ".‬קיום מצוות‪ ,‬או אמונה באלוהים‪ ,‬או אמונה בישוע‪ ,‬או‬
‫נטילת חלק בטקס סעודת האדון הנוצרי – כולם‪ ,‬או חלק )?( מבטיחים מקום במלכות‬
‫השמים‪.‬‬
‫‪" 13:5‬ו ְאַחַ ר יָצַק מַ י ִם ַבּכִּיּוֹר ו ַיָּחֶ ל ל ְִרח ֹץ אֶ ַ‬
‫ת־ר ְגלֵי תַ לְמִ ידָ יו‪".‬‬
‫משרתים נהגו לרחוץ את רגלי אדונם‪ .‬יתכן וישוע ביצע טקס סמלי‪ :‬משיחת רגלי תלמידיו‬
‫כטקס חניכה המעיד על טוהר המחשבה‪ ,‬ומותיר אותם טהורים אל מול העולם‪.‬‬
‫פוקסי ‪" 840:2:2‬האם תלמידיך לא רחו אף את רגליהם?" מציב דרישה מינימלית‬
‫מהנוצרים‪ :‬לרחוץ את רגליהם כחלק מטקס‪ ,‬גם אם לא יעשו דבר אחר‪.‬‬
‫סיפור זה שופך מעט אור על תיאורו של יעקב ביוסף בן מתתיהו‪ .‬יוספוס מעריץ את יעקב‬
‫על כך שלא רחץ עצמו מעולם‪ .‬דבר זה היה בלתי רגיל ומאוד לא נעים לאנשים מהשורה‪,‬‬
‫ולחלוטין בלתי מקובל על האיסיים‪ .‬אולם נראה כאן כי הכת של ישוע לא התרחצה כעקרון‪,‬‬
‫בכדי להדגיש את טוהרם הרוחני‪.‬‬
‫התלמוד מזכיר מורים שפלים רבים‪ :‬הם פתחו דלתות עבור תלמידיהם‪ ,‬מזגו להם יין וכו‪.‬‬
‫סיפור מאוחר ונדיר מתאר את אמו של רבי ישמאעל המתלוננת כי בנה אינו רוחץ את רגליו‪.‬‬
‫הרבנים אומרים לישמאעל‪" ,‬אם זהו רצונה‪ ,‬עליך לציית‪ 611 ".‬מוסר ההשכל‪ :‬צייתנות לרצון‬
‫האם קודם להכל‪ ,‬אף להגנה עליה מפני ביצוע מטלות משפילות‪.‬‬
‫‪F928‬‬
‫‪�" 13:18‬א עַ ל־ ֻכּ ְלּכֶם דִּ בּ ְַרתִּ י‪ .‬יוֹדֵ עַ אֲ נִי אֶ ת־אֲ שֶׁ ר בָּחַ ְרתִּ י בָהֶ ם אַ � לְמַ עַ ן י ִמָּ לֵא הַ כָּתוּב‬
‫'אוֹכֵל לַחְ מִ י הִ גְדִּ יל עָ לַי עָ קֵ ב‪"'.‬‬
‫‪257‬‬
‫תהילים ‪" 41:10‬גַּם‪-‬אִ ישׁ שְׁ לוֹמִ י‪ ,‬אֲ שֶׁ ר‪-‬בָּטַ חְ תִּ י בוֹ‪ --‬אוֹכֵל לַחְ מִ י ; הִ גְדִּ יל עָ לַי עקב‪ ".‬ישוע‬
‫לא הסתמך על יהודה איש קריות‪ .‬יהודה לא אכל את לחמו של ישוע‪ ,‬מכיוון שהשליחים קיבצו‬
‫נדבות‪ ,‬ואכן טקסטים רבים משנים את הכתוב ל"אוכל עימי‪".‬‬
‫ישוע מרבה לומר כי כל תלמידיו הינם נבחרים‪ ,‬אך יוחנן אומר כי רק חלק הם‬
‫מהנבחרים‪.‬‬
‫‪" 13:19‬מֵ עַ תָּ ה אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם בְּטֶ ֶרם הֱ יוֹתָ הּ לְמַ עַ ן תָּ ב ֹא ו ְהֶ אֱ מַ נ ְֶתּם כִּי אֲ נִי הוּא‪".‬‬
‫עדיין השליחים מפקפקים‪ ,‬יוחנן עורם ראיות‪.‬‬
‫‪ 13:23‬השליח אותו "אוהב ישוע" מניח את אשו על חזהו של ישוע‪.‬‬
‫התיאור מתאים הרבה יותר לתרבות היוונית מאשר ליהודית‪.‬‬
‫‪" 13:26-27‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ 'הִ נֵּה זֶה הוּא אֲ שֶׁ ר־אֶ טְ בּ ֹל ְפּרוּסָ ִתי לְתִ ָתּהּ לוֹ' וַיִּטְ בּ ֹל אֶ ת־ ְפּרוּסָ תוֹ‬
‫וַיִּתֵּ ן אֶ ל־י ְהוּדָ ה בֶן־שִׁ מְ עוֹן אִ ישׁ קְ ִריּוֹת‪ .‬ו ְאַחֲ ֵרי ִבלְעוֹ בָּא הַ שָׂ טָ ן אֶ ל־קִ ְרבּוֹ‪".‬‬
‫מוקדם יותר‪ ,‬לפני שרוחץ ישוע את רגלי השליחים‪ " :‬וַי ְהִ י בִּסְ עוּדַ ת הָ עֶ ֶרב ו ְהַ שָּׂ טָ ן נָתַ ן ְבּלֵב‬
‫י ְהוּדָ ה בֶן־שִׁ מְ עוֹן אִ ישׁ קְ ִריּוֹת לְמָ סְ רוֹ‪ 6:70 612 ".‬ישוע מכנה את יהודה שטן‪ .‬נראה כי כותב‬
‫הבשורה אינו מסוגל להחליט מתי הודה אל השטן‪.‬‬
‫‪F92‬‬
‫‪ " 13:27-29‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו י ֵשׁוּעַ אֵ ת אֲ שֶׁ ר־תַּ עֲ שֶׂ ה עֲ שֵׂ ה מְ הֵ ָרה‪ .‬וּמִ ן־הַ מְ סֻ בִּים �א־י ָדַ ע אִ ישׁ‬
‫עַ ל־מֶ ה דִּ בֶּר אֵ לָיו כָּז ֹאת‪ .‬כִּי י ֵשׁ אֲ שֶׁ ר חָ שְׁ בוּ כִּי־אָמַ ר אֵ לָיו י ֵשׁוּעַ קְ נֵה־לָנוּ צ ְָרכֵי הֶ חָ ג אוֹ לָתֵ ת‬
‫לָאֶ בְיוֹנִים י ַעַ ן אֲ שֶׁ ר כִּיס הַ כֶּסֶ ף ְבּי ַד י ְהוּדָ ה‪".‬‬
‫ישוע כבר הצביע על יהודה מול כולם ‪ 613‬ואמר "אֶ חָ ד מִ כֶּם י ִמְ סְ ֵרנִי‪ 614 ".‬נראה כי כותב‬
‫הבשורה אינו שומר על עקביות והתאמה בין המקורות הרבים שהוא משלב יחדיו לכדי סיפור‬
‫אחד‪.‬‬
‫‪F 931‬‬
‫‪F930‬‬
‫מה כבר יכול היה יהודה לקנות כה מאוחר בערב הפסח? אפילו אם נקבל את ההנחה‬
‫הבלתי סבירה שמניחים חוקרים מסוימים‪ ,‬לפיה ישוע חגג את סדר הפסח מוקדם‪ -‬הסברו‬
‫של יוחנן עדיין איננו הגיוני‪ .‬ללא קשר לכוונתו של ישוע‪ ,‬תלמידיו לא יכלו לעבוד ביום השבת‪,‬‬
‫וקניות נחשבות על פי התורה לעבודה‪ .‬הדיווחים כי ישוע ביטל את השבת הם ככל הנראה‬
‫מזוייפים‪ .‬מדוע לקיים את סדר הפסח אך לחלל שבת? מה גם‪ ,‬שהסועדים כבר היו ישובים‬
‫בשולחן‪ -‬למה עוד הם כבר יכולים להזדקק מבחינת "צרכי החג"?‬
‫‪" 13:31‬הוּא )יהודה( יָצָא וְי ֵשׁוּעַ אָמַ ר 'עַ תָּ ה נִתְ פָּ אַר בֶּן־הָ אָדָ ם ו ְהַ אֱ �הִ ים נִתְ פָּ אַר בּוֹ‪"'.‬‬
‫‪ " 11:4‬וַיִּשְׁ מַ ע י ֵשׁוּעַ )אודות מחלתו של לעזר( ו ַיּ ֹאמַ ר 'הַ מַּ חֲ לָה הַ זּ ֹאת �א לַמָּ ו ֶת הִ יא כִּי‬
‫אִ ם־ ִלכְבוֹד הָ אֱ �הִ ים לְמַ עַ ן י ִ ָכּבֶד־בָּהּ בֶּן־הָ אֱ �הִ ים‪ " 12:23 "'.‬בָּאָה הַ שָּׁ עָ ה שֶׁ יִּפ ֹאַר בֶּן־הָ אָדָ ם‪".‬‬
‫האמירה מתייחסת למספר יוונים שביקרו את ישוע‪" 12:28 .‬אָבִי )ישוע ( פָּ אֵ ר אֶ ת־שְׁ מֶ �‪".‬‬
‫‪" 17:1‬אָבִי הִ נֵּה־בָאָה הַ שָּׁ עָ ה פָּ אֵ ר אֶ ת־ ִבּנְ� לְמַ עַ ן י ְפָ אֶ ְר� גַּם־ ְבּנֶ�‪" 17:4-5 ".‬ו ְעַ ָתּה פַ אֲ ֵרנִי ‪...‬‬
‫אָבִי‪ַ ,‬בּכָּבוֹד אֲ שֶׁ ר הָ י ָה־לִי עִ מְּ � טֶ ֶרם הֱ יוֹת הָ עוֹלָם‪ ".‬מתי בדיוק פואר ישוע?‬
‫‪" 13:33‬כִּי אֶ ל־אֲ שֶׁ ר אֲ נִי הוֹלֵ� �א תוּכְלוּ לָבוֹא שָׁ מָּ ה ‪ ".‬ישוע לא אומר "שמה עתה"‪ ,‬אלא‬
‫רק שמה – כלומר כללי‪ .‬השליחים אינם יכולים להיכנס למלכות השמיים‪ .‬אולם‪" ,‬הַ שּׁ ֹמֵ עַ דְּ ב ַָרי‬
‫וּמַ אֲ מִ ין לְשֹׁלְחִ י יֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם ו ְ�א י ָב ֹא בַּמִּ שְׁ פָּ ט כִּי־עָ בַר מִ מָּ ו ֶת לַחַ יִּים‪" 615 ".‬שׁוֹב אָ שׁוּב‬
‫וְלָקַ חְ תִּ י אֶ תְ כֶם אֵ לָי לְמַ עַ ן תִּ הְ יוּ גַּם־אַ תֶּ ם בַּאֲ שֶׁ ר אֲ נִי שָׁ ם‪" 616 ".‬וּבַאֲ שֶׁ ר אֲ נִי שָׁ ם אַ ֶתּם �א תוּכְלוּ‬
‫‪F 932‬‬
‫‪F 93‬‬
‫‪258‬‬
‫לָבוֹא‪ 617 ",‬נאמר ליהודים חסרי אמונה‪" .‬שׁוֹב אָ שׁוּב וְלָקַ חְ ִתּי אֶ תְ כֶם אֵ לָי לְמַ עַ ן תִּ הְ יוּ גַּם־אַ ֶתּם‬
‫בַּאֲ שֶׁ ר אֲ נִי שָׁ ם‪ 618 ".‬מה בדבר ‪ 12‬כסאות המלכות שהבטיח ישוע לשליחים? ‪ 156‬למה מתכון‬
‫ישוע?‬
‫‪F934‬‬
‫‪F 935‬‬
‫‪F15‬‬
‫‪" 13:36-38‬וַיַּעַ ן א ֹתוֹ י ֵשׁוּעַ ‪' ,‬אֶ ל־אֲ שֶׁ ר אֲ נִי הוֹלֵ� שָׁ מָּ ה �א־תוּכַל עַ ָתּה ָל ֶלכֶת אַחֲ ָרי ו ְאַחֲ ֵרי־כֵן‬
‫תֵּ לֵ� אַחֲ ָרי‪ "'.‬שאלת ההליכה או אי ההליכה אחר ישוע כבר נענתה בפסוק הקודם‪ .‬מדוע‬
‫לחזור על כך אלא אם העורך רצה לתקן את ‪?13:33‬‬
‫כאן‪ ,‬בדומה למקומות אחרים ביוחנן‪ ,‬ישוע מחכנה את תלמידיו 'ילדים'‪ .‬ישוע של‬
‫הבשורות הסינופטיות אינו משתמש בכינוי זה‪ .‬עם זאת‪ ,‬עבור יוחנן‪ ,‬ישוע כבר היה דמות‬
‫אגדית וסמכותית‪ .‬הפנייה אינה מתאימה לישוע בן השלושים‪ ,‬הפונה לאנשים בני גילו‪.‬‬
‫‪" 13:34‬מִ ְצו ָה חֲ דָ שָׁ ה אֲ נִי נ ֹתֵ ן ָלכֶם אֲ שֶׁ ר תְּ אֵ הֲ בוּ אִ ישׁ אֶ ת־אָחִ יו‪".‬‬
‫יוחנן מעוות את אחת המצוות המרכזיות ביהדות ומכנה אותה 'חדשה'‪ .‬מתי דורש מבני‬
‫האדם לאהוב אחד את השניי ללא סייג‪ -‬גם כשמדובר באויבים‪ .‬יוחנן מגביל את המצווה‪.‬‬
‫הן המסורת והפסוק מופיעים ביהדות‪ .‬ספר הזוהר ‪" 2:190‬הלומד תורה שאינו אוהב את‬
‫זולתו הולך בדרך שגויה‪".‬‬
‫"כַּאֲ שֶׁ ר אָהַ בְתִּ י אֶ תְ כֶם כֵּן גַּם־אַ תֶּ ם אִ ישׁ אֶ ת־אָחִ יו תֶּ אֱ הָ בוּן‪ ".‬אך ישוע לא אהב את תלמידיו‬
‫באופן שוויוני‪ .‬יוחנן מניח את ראשו על חזהו של ישוע‪ .‬בידי פטרוס הפקיד ישוע את‬
‫המפתחות למלכות השמיים‪ .‬בגרסא היהדות‪ ,‬ההולכת על דרך השלילה בקריאה שרק‬
‫להמנע מעשית רע‪ -‬אין כל משוא פנים או הבחנה שכזו‪.‬‬
‫‪" 13:36-38‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו פֶּ טְ רוֹס 'אֲ דֹנִי אָנָה תֵ לֵ�?' וַיַּעַ ן א ֹתוֹ י ֵשׁוּעַ 'אֶ ל־אֲ שֶׁ ר אֲ נִי הוֹלֵ� שָׁ מָּ ה‬
‫�א־תוּכַל עַ תָּ ה ָל ֶלכֶת אַחֲ ָרי ו ְאַחֲ ֵרי־כֵן תֵּ לֵ� אַחֲ ָרי‪ '.‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו פֶּ טְ רוֹס 'מַ דּוֹע �א־אוּכַל עַ ָתּה‬
‫ָל ֶלכֶת אַחֲ ֶרי�‪ ,‬הֵ ן־נַ ְפּשִׁ י אֶ תֵּ ן בְּעַ ד־נַפְשֶׁ �‪ '.‬וַיַּעַ ן א ֹתוֹ י ֵשׁוּעַ ‪'...‬בְּטֶ ֶרם י ִקְ ָרא הַ ַתּ ְרנְג ֹל ְתּכַחֵ שׁ בִּי‬
‫שָׁ �שׁ ְפּעָ מִ ים‪"'.‬‬
‫יוחנן מעביר את מסורת הכנסייה המורסמת באופן שונה מהבשורות הסינופטיות‪.‬‬
‫שאלתו של פטרוס משוייכת דווקא לפגישתו בישוע על צד הדרך‪ ,‬אז ניסה פטרוס להמלט‬
‫מהוצאה להורג ברומא בשנת ‪ '67‬לספירה‪ .‬אולם יוחנן שכתב את בשורתו מאוחר‪ ,‬כבר‬
‫הכיראותה כפתגם‪ -‬אולם לא בהקשר של מיתוס המוות של פטרוס‪ -‬שכן זה טרם נהגה‪.‬‬
‫‪ְ " 14:2-3‬בּבֵית אָבִי מְ דוֹרוֹת ַרבִּים‪ .‬ו ְאִ ם־�א כֵן הָ י ִיתִ י אוֹמֵ ר ָלכֶם הִ נְנִי הֹלֵ� לְהָ כִין ָל ֶכם‬
‫מָ קוֹם? ו ְהָ י ָה כִּי־הָ ָלכ ְִתּי ו ַהֲ כִינוֹתִ י ָלכֶם מָ קוֹם‪ ,‬שׁוֹב אָ שׁוּב וְלָקַ חְ ִתּי אֶ תְ כֶם אֵ לָי לְמַ עַ ן תִּ הְ יוּ‬
‫גַּם־אַ תֶּ ם בַּאֲ שֶׁ ר אֲ נִי שָׁ ם‪".‬‬
‫" ְבּבֵית אָבִי מְ דוֹרוֹת ַרבִּים" מזכיר את הדוקטרינה המצרית אודות העולם הבא‪ ,‬הדואָט‪,‬‬
‫המחולק למדורות רבים‪ .‬יתכן ומשמעות הכתוב המקורית הייתה שגם השליחים הבורים‬
‫רשאים לזכת לכניסה למדורות מסוימים בעולם הבא‪ .‬יחסו של יוחנן לסיפור הינו נטורליסטי‬
‫ופרימיטיבי‪.‬‬
‫"הנני הולך להכין לכם מקום‪ ".‬השליחים מוכנים אך לא מלכות השמיים‪ .‬שום דבר לא‬
‫הגיוני כאן‪.‬‬
‫‪156‬ישוע הבטיח לשליחיו כי הם ישבו לצידו על ‪ 12‬כסאות מלכות ביום הדין וישפטו את האנושות‬
‫‪259‬‬
‫ישנן בעיות נוספות‪ .‬ישוע אומר כי הוא ייקח את שליחיו לעצמו רק כאשר ישוב‪ .‬אולם "‬
‫כַּאֲ שֶׁ ר י ֵשֵׁ ב בֶּן־הָ אָדָ ם עַ ל־כִּסֵּ א כְבוֹדוֹ גַּם־אַ תֶּ ם תֵּ שְׁ בוּ עַ ל־שְׁ נֵים עָ שָׂ ר כִּסְ אוֹת‪ 619 ".‬האם ישב‬
‫ישוע על כס המלכות רק לאחר ביאתו השנייה? האם לא הייתה לו כל מלכות לפני כן?‬
‫‪F936‬‬
‫יוחנן הרי ידע שההבטחה לא התגשמה‪ .‬ישוע לא חזר לאסוף את שליחיו‪ .‬אם ישוע‬
‫התכוון לחוויה אישית מיסטית‪ ,‬אולי השליחים יפגשו בו בזמן מדיטציה‪...‬‬
‫" הַ שּׁ ֹמֵ עַ דְּ ב ַָרי וּמַ אֲ מִ ין לְשֹׁלְחִ י י ֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם ו ְ�א י ָב ֹא בַּמִּ שְׁ פָּ ט כִּי־עָ בַר מִ מָּ ו ֶת לַחַ יִּים‪".‬‬
‫" אִ ם־י ִשְׁ מ ֹר אִ ישׁ אֶ ת־דְּ ב ִָרי �א י ְִראֶ ה־מָּ ו ֶת ָלנֶצַח‪ 621 ".‬מדוע על ישוע לשוב לאסוף את שליחיו‬
‫אם כבר יש להם חיי נצח?‬
‫‪620‬‬
‫‪F937‬‬
‫‪F938‬‬
‫" שׁוֹב אָ שׁוּב וְלָקַ חְ תִּ י אֶ תְ כֶם ֵ‬
‫א ָלי‪ ".‬עלול להתקשר ל" אֲ נִי אֲ קִ ימֶ נּוּ בַּיּוֹם הָ אַחֲ רוֹן‪ 622 ".‬מוקדם‬
‫‪623‬‬
‫יותר הבטיח ישוע 'להקים לחיים' את כל מי שיעשה טוב‪.‬‬
‫‪F 93‬‬
‫‪F940‬‬
‫‪ " 14:10-12‬הַ אֵ ינְ� מַ אֲ מִ ין כִּי אָנֹכִי בְאָבִי ו ְאָבִי בִּי? ‪ ...‬אָבִי הַ שֹּׁכֵן בְּקִ ְרבִּי הוּא ע ֹשֶׂ ה‬
‫אֶ ת־הַ מַּ עֲ שִׂ ים‪ ...‬הַ מַּ אֲ מִ ין בִּי י ַעֲ שֶׂ ה גַם־הוּא אֶ ת־הַ מַּ עֲ שִׂ ים אֲ שֶׁ ר אָנֹכִי ע ֹשֶׂ ה‪".‬‬
‫ישוע מחולל ניסים בכוחו של ה'‪ ,‬כך שגם יתר המאמינם מסוגלים לעשות זאת‪ .‬ישוע‬
‫מסוגל לעשות שימוש בכוחו של ה' מכיוון שה' שוכן בקרבו‪ .‬אם גם המאמינים מסוגלים לחולל‬
‫ניסים‪ ,‬אז גם ה' חייב לשכון בתוכם כי שהוא שוכן בישוע‪.‬‬
‫שכינתו של ה' בישוע וביתר המאמינם היא למעשה זהה‪ .‬מכיוון שלא ניתן לשייך כל‬
‫מאמין נוצרי לשילוש הקדוש )מכיוון שאז לא יהיה זה יותר שילוש( עלינו להסיק כי שכינתו של‬
‫ה' בישוע וביתר המאמינים היא רוחנית בלבד – מה שאינו אומר שה' שווה ערך לישוע או‬
‫ליתר המאמינים‪ .‬עם נוספת‪ ,‬פונה יוחנן לדוקטרינה מיסטית‪ .‬הנחנכים חובקים לרוח הקודש‬
‫הרוחנית גרידא‪ .‬אין פסול באמונה זו‪ ,‬אולם היא אינה תואמת כלל את תורת הכנסיה‪.‬‬
‫‪ " 14:15‬אִ ם־אֲ הַ בְתֶּ ם א ִֹתי אֶ ת־מִ צְוֹתַ י תִּ שְׁ מ ֹרוּ‪".‬‬
‫ביוחנן ישוע כמעט ואינו מצווה דבר‪.‬‬
‫‪" 14:16‬ו ַאֲ נִי אֶ שְׁ אֲ לָה מֵ אָבִי ו ְהוּא י ִתֵּ ן ָלכֶם ְפּ ַרקְ לִיט אַחֵ ר אֲ שֶׁ ר־י ִשְׁ כֹּן אִ תְּ כֶם ָלנֶצַח‪".‬‬
‫יוחנן מציג דמות תיאולוגית חדשה שמגנה כנגד השטן‪ .‬התיאור תואם לגנוסטיקה בדיוק‬
‫רב‪ .‬השטן והפרקליט משקפים שני כוחות ארציים‪ .‬מוקדם יותר ישוע היה השופט‪" .‬ישכן‬
‫איתכם לנצח‪ ",‬כלומר עד קץ הזמן‪ ,‬אז יגיע ישוע‪ .‬אך מה הטעם בביאה השנייה אם הפרליט‬
‫כבר העניק חיי נצח? כיצד יהיה הפרקליט לנצח עם השליחים‪ ,‬אם אלה יוקמו רק ביום‬
‫האחרון?‬
‫יוחנן דווקא נוטה להזניח את הביאה השניה‪ .‬ישוע אינו מבטיח לחזור‪ ,‬אלא "לשלוח‬
‫פרקליט" במקומו‪ .‬האם ישוע עצמו אינו המושיע? נראה כי יוחנן הסתבך‪ .‬אולי זוהי עדות‬
‫לקיומה של תיאולוגיה נוספת ושונה לחלוטין‪ ,‬בה ישוע הוא בסך הכל גילום נוסף של אלוהים‬
‫מיני רבים‪.‬‬
‫‪260‬‬
‫לאחר מותו הקרב‪ ,‬אליו הוא דווקא מצפה בכליון עיניים‪ ,‬ישוע מצפה לעלות השמיימה‬
‫ולהיכנס למלכות ה' בספירות העליונות‪ -‬שם הוא יתקשר עם רוח הקדוש כשווה בין שווים‬
‫וישכנע אותה לברך את יתר בני הקהילה הנוצרית בעולם‪.‬‬
‫במסורת היהודית‪ ,‬המנחם הוא אלוהים עצמו‪" :‬החוטאים יסבלו בדרכים רבות ללא‬
‫‪624‬‬
‫אשמתם ויאמר ה'‪" ,‬אני אנחמם בעולם הבא‪".‬‬
‫‪F 941‬‬
‫‪" 14:17‬אֶ ת־רוּחַ הָ אֱ מֶ ת אֲ שֶׁ ר �א־י ָכ ֹל הָ עוֹלָם לְהַ שִּׂ יגוֹ בַּאֲ שֶׁ ר �א י ְִראֵ הוּ ו ְ�א י ֵדָ עֵ הוּ ו ְאַ ֶתּם‬
‫י ְדַ עְ תֶּ ם א ֹתוֹ כִּי־הוּא שֹׁכֵן אִ תְּ כֶם וְי ִהְ י ֶה בְּקִ ְר ְבּכֶם‪".‬‬
‫יוחנן ממשיך להציג כאן אף דמות נוספת‪ ,‬רוח האמת‪ .‬אם "העולם לא יכול להשיגה"‬
‫האם ישוע שולח אותה רק בעבור השליחים? מדוע לשלוח אותה אם "הוא שוכן איתכם"?‬
‫השקפת עולמו של יוחנן היא של חבר כת קטנה ומבודדת‪ .‬ישוע שלו פונה בכוונה‬
‫למעטים בלבד‪.‬‬
‫‪�" 14:18‬א אֶ עֱ ָז ְבכֶם י ְתוֹמִ ים‪ ,‬אָבוֹאָה ֲ‬
‫א ֵלי ֶכם‪ ".‬האם יתכן שלזמן מה אכן יוותרו השליחים‬
‫‪625‬‬
‫יתומים‪ ,‬אם רוח האמת כבר שוכנת בתוכם?‬
‫‪F942‬‬
‫‪ 14:3‬ישוע לא יבוא אל שליחיו עד ליום האחרון‪.‬‬
‫‪ 14:26‬ישוע ישלח פרקליט במקומו‪ ,‬ולא יבוא כלל‪.‬‬
‫‪ " 14:19‬עוֹד מְ עַ ט ו ְהָ עוֹלָם �א יוֹסִ יף ל ְִראוֹת א ֹתִ י ו ְאַ ֶתּם תִּ ְראוּנִי כִּי חַ י אֲ נִי וְגַם־אַ ֶתּם חָ י ֹה‬
‫תִ חְ יוּ‪".‬‬
‫האם יזכו השליחים לחיות לנצח כמו ישוע כישויות רוחניות?‬
‫‪" 14:19‬תראו אותי‪" 16:10 "...‬כִּי אֵ לֵ� אֶ ל־אָבִי ו ְ�א תוֹסִ יפוּ ל ְִראוֹת א ֹתִ י‪ ".‬יוחנן אינו מסוגל‬
‫לעשות הפרדה בין אחדותם של הנחנכים עם רוח הקודש והרעיון המילולי של ישוע כדמות‬
‫אלוהית המבקרת בעולם‪.‬‬
‫‪" 14:21‬מִ י אֲ שֶׁ ר מִ צְוֹתַ י אִ תּוֹ וַיִּשְׁ מ ֹר א ֹתָ ן הוּא אֲ שֶׁ ר אָהַ ב א ֹתִ י ו ְא ֹהֲ בִי אָהוּב לְאָבִי ו ַאֲ נִי‬
‫א ֹהֲ בֵהוּ ו ְאֵ לָיו אֶ תְ ו ַדָּ ע‪".‬‬
‫‪" 14:15‬אִ ם־אֲ הַ בְתֶּ ם א ֹתִ י אֶ ת־מִ צ ַ‬
‫ְוֹתי תִּ שְׁ מ ֹרוּ‪ ".‬סיבה ותוצאה מחליפים מקומות‪14:21 .‬‬
‫מבחין בין אהבת ישוע לבין קיום מצוות‪ .‬אלה אינם אותו הדבר‪ .‬ההבחנה מבטלת את‬
‫הסתירה בין ‪ 15‬ל‪.21‬‬
‫יוחנן אינו מדבר על הביאה השנייה כאפוקליפסה‪ .‬המאמין מסוגל לראות את ישוע‪ :‬הרגע‬
‫הוא רוחני‪ ,‬ולא סופו הפיזי של העולם‪.‬‬
‫‪" 14:26‬ו ְהַ ְפּ ַרקְ לִיט רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ אֲ שֶׁ ר־י ִשְׁ לַח אָבִי בִּשְׁ מִ י הוּא יְלַמֶּ דְ כֶם אֶ ת־כּ ֹל וְי ַ ְזכִּיר אֶ ת־כּ ֹל‬
‫אֲ שֶׁ ר־הִ גַּדְ ִתּי ָלכֶם‪".‬‬
‫הפסקה השניה סותרת את הראשונה‪" .‬ויזכיר לכם‪ "...‬נוסף כנראה מאוחר יותר כדי‬
‫לטעון שישוע חינך גם את השליחים לעתיד‪.‬‬
‫‪261‬‬
‫‪" 15:15‬כִּי כָל־אֲ שֶׁ ר שָׁ מַ עְ ִתּי מֵ אֵ ת אָבִי הוֹדַ עְ תִּ י אֶ תְ כֶם‪".‬‬
‫מה מבדיל בין השליחים לישוע מרגע כניסת הרוח בתוכם? מדוע הם לא כינו עצמם בני‬
‫האלוהים? מדוע הם לא עלו השמיימה?‬
‫ְתּם א ֹתִ י כִּי־עַ ָתּה‬
‫‪" 14:28‬הֲ �א שְׁ מַ עְ תֶּ ם כִּי אָמַ ְרתִּ י אֲ לֵיכֶם 'אֵ לֵ� ו ְאָ שׁוּבָה אֲ לֵיכֶם'‪ ,‬לוּ אֲ הַ ב ֶ‬
‫תִ שְׂ מְ חוּ בְּהַ גִּידִ י ָלכֶם כִּי־הֹלֵ� אֲ נִי אֶ ל־הָ אָב כִּי אָבִי גָּדוֹל מִ מֶּ נִּי‪".‬‬
‫כיאה למיסטיקן‪ ,‬יוחנן ראה את הצליבה כאירוע משמח וחניכה רוחנית – ולא כטרגדיה‪.‬‬
‫"כי אבי גדול ממני" סותר את "אֲ נִי ו ְאָבִי אֶ חָ ד אֲ נָחְ נוּ‪ 626 ".‬יתכן והמובן המיסטי הוא כלל‬
‫האצבע כאן‪ :‬לישוע הנחנך יש נפש נצחית‪ ,‬אך הוא בו זמנית מהווה חלק ממנה‪.‬‬
‫‪F943‬‬
‫�א־אַרבֶּה עוֹד אֲ מָ ִרים עִ מָּ כֶם כִּי הִ נֵּה בָא שַׂ ר הָ עוֹלָם הַ זֵּה‪".‬‬
‫ְ‬
‫‪" 14:30‬‬
‫‪ " 12:31‬עַ תָּ ה הָ עוֹלָם הַ זֶּה נִדּוֹן עַ ָתּה י ֻשְׁ לַ� שַׂ ר הָ עוֹלָם הַ זֶּה חוּצָה‪ ".‬מי מגרש את מי‬
‫בדיוק?‬
‫‪" 14:31‬קוּמוּ וְנֵ ְלכָה מִ זֶּה‪ "...‬נראה כי ישוע מסיים את הארוחה‪ ,‬אך ב‪ 15:1‬הוא ממשיך‬
‫"אָנֹכִי הַ גֶּפֶ ן הָ אֲ מִ תִּ ית‪"...‬‬
‫‪" 15:3‬אַ תֶּ ם ְכּבָר מְ ט ֹהָ ִרים בַּעֲ בוּר דְּ ב ִָרי אֲ שֶׁ ר דִּ בּ ְַרתִּ י אֲ לֵיכֶם‪".‬‬
‫ישוע הטיף לרבים‪ ,‬כולל לאלה שמאוחר יותר הטיחו בו האשמות‪ .‬האם גם הם טוהרו?‬
‫‪ 15:15‬ישוע אומר לשליחים‪" ,‬כָל־אֲ שֶׁ ר שָׁ מַ עְ תִּ י מֵ אֵ ת אָבִי הוֹדַ עְ תִּ י אֶ תְ כֶם‪".‬‬
‫האם ישוע שמע כה מעט במשך חיי הנצח עם אלוהים?‬
‫‪ " 15:17‬אֶ ת־אֵ לֶּה אָנֹכִי מְ ַצוֶּה אֶ תְ כֶם לְמַ עַ ן ֶתּאֱ הָ בוּן אִ ישׁ אֶ ת־אָחִ יו‪".‬‬
‫תורות קנאיות נוטות להיות מצומצמות מאוד – האחים לכת‪ .‬גרסת היהדות היא רחבה‬
‫בהרבה – "ואהבת לרעך כמוך‪".‬‬
‫ביוחנן‪ ,‬הוראותיו של ישוע אינן דתיות או אתיות‪ ,‬אלא דווקא באות להסדיר את היחסים‬
‫הפנים קבוצתיים של הקהילה הסגורה‪ .‬ישוע של יוחנן מסביר כיצד על חברי קבוצתו לתפוס‬
‫את אלוהים‪ ,‬את גורלם‪ ,‬וכו‪ .‬אולי היו בבשורה עוד הוראות מיסטיות שנמחקו ממנה מאוחר‬
‫יותר‪.‬‬
‫‪" 15:20‬זִכְכוּ אֶ ת־דְּ ב ִָרי אֲ שֶׁ ר דִּ בּ ִַרתִּ י אֲ לֵיכֶם לֵאמ ֹר �א גָדוֹל הַ עֶ בֶד מֵ אֲ דֹנָיו‪".‬‬
‫‪�" 15:15‬א־אֶ קְ ָרא ָלכֶם עוֹד עֲ בָדִ ים כִּי הָ עֶ בֶד אֵ ינֶנּוּ י ֹדֵ עַ אֶ ת־אֲ שֶׁ ר י ַעֲ שֶׂ ה אֲ דֹנָיו‪ .‬ו ְאָמַ ְרתִּ י‬
‫י ְדִ ידַ י אַ תֶּ ם‪ ".‬קשה לדמיין שישוע כינה את תלמידיו עבדים או משרתים‪.‬‬
‫‪" 15:24‬לוּלֵא עָ שִׂ יתִ י בְתוֹכָם אֶ ת־הַ מַּ עֲ שִׂ ים אֲ שֶׁ ר �א עָ שָׂ ה אִ ישׁ אַחֵ ר‪"...‬‬
‫כאן מגלה יוחנן את בורותו האדירה ביהדות‪ .‬נביאי ישראל‪ ,‬אשר חוללו ניסים לא פחות‬
‫מפוארים מישוע‪ ,‬לא הסיקו בעקבות כך מעולם שגם הם היו אלים‪.‬‬
‫‪262‬‬
‫ְתוֹרתָ ם שִׂ נְאַת חִ נָּם שְׂ נֵאוּנִי‪".‬‬
‫‪" 15:24‬אַ � לְמַ לּאת דְּ בַר־הַ כָּתוּב בּ ָ‬
‫תהילים ‪" 35:19‬שֹׂנְאַי חִ נָּם‪ ,‬י ִקְ ְרצוּ‪-‬עָ י ִן‪ "...‬נדיר לראות את יוחנן מצטט מהמקורות‪ ,‬בעיקר‬
‫אזכורים ספציפיים‪.‬‬
‫ירה ו ְהָ קִ יצָה‪ ,‬לְמִ שְׁ פָּ טִ י; אֱ �הַ י ו ַאד ֹנָי ל ְִריבִי‪ ".‬אם‬
‫חשבו על ההקשר‪ :‬תהילים ‪" 35:23‬הָ עִ ָ‬
‫הפסוק בתהילים אכן מדבר על ישוע כפי שטוענים נוצרים‪ ,‬האם ישוע חושב שאלוהים זנח‬
‫אותו כאשר התחיל את משימתו בעולם? תהילים ‪" 35:28‬וּלְשׁוֹנִי‪ֶ ,‬תּהְ גֶּה צִדְ קֶ �; כָּל‪-‬הַ יּוֹם‪,‬‬
‫תְּ הִ לָּתֶ �‪ ".‬ממש לפני הוצאתו להורג‪ ,‬האם ישוע ציפה להמשיך את שהותו בעולם?‬
‫תהילים ‪ַ " 69:5‬רבּוּ‪ ,‬מִ שַּׂ עֲ רוֹת ר ֹאשִׁ י שֹׂנְאַי חִ נָּם‪ ,‬אֲ שֶׁ ר �א‪ָ -‬ג ַזלְתִּ י‪ ,‬אָז אָ שִׁ יב?" גם פסוק‬
‫זה אינו מתייחס לישוע‪.‬‬
‫‪ " 16:2‬הִ נֵּה יְנַדּוּ אֶ תְ כֶם )מבתי המדרש("‬
‫לוקס ‪ 24:53‬לאחר העלייה לשמיים‪ ,‬השליחים " וַיִּהְ יוּ ָתמִ יד בַּמִּ קְ דָּ שׁ מְ הַ ֲללִים וּמְ ב ֲָרכִים‬
‫אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫‪ " 16:5‬ו ְעַ תָּ ה הֹלֵ� אָנֹכִי אֶ ל־שֹׁלְחִ י ו ְ�א י ִשְׁ אָ ֵלנִי אִ ישׁ מִ כֶּם 'אָנָה תֵ לֵ�?'"‬
‫‪ " 13:36‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו פֶּ טְ רוֹס 'אֲ דֹנִי אָנָה תֵ לֵ�?' וַיַּעַ ן א ֹתוֹ י ֵשׁוּעַ 'אֶ ל־אֲ שֶׁ ר אֲ נִי הוֹלֵ� שָׁ מָּ ה‬
‫�א־תוּכַל עַ תָּ ה ָל ֶלכֶת‪"'.‬‬
‫‪ֶ " 16:7‬לכְתִּ י אַ �־טוֹב ָלכֶם‪ .‬כִּי אִ ם־�א אֵ לֵ� �א־י ָב ֹא אֲ לֵיכֶם הַ פְּ ַרקְ לִיט‪ ,‬ו ְאִ ם־הָ ַלכ ְִתּי אֶ שְׁ לָחֵ הוּ‬
‫אֲ לֵיכֶם‪".‬‬
‫האם יכול להיות דבר טוב יותר מעצם נוכחותו של ישוע‪" .‬אם הלכתי‪ ,‬אשלחהו אליכם‪".‬‬
‫האם לא ניתן לשלוח את הרוח מבלי נוכחותו של ישוע במלכות השמיים?‬
‫‪ " 16:8‬ו ְהָ י ָה כִּי־י ָב ֹא ו ְהוֹכִיחַ אֶ ת־הָ עוֹלָם עַ ל־דְּ בַר הַ חֵ טְ א ו ְהַ צֶּדֶ ק ו ְהַ מִּ שְׁ פָּ ט‪".‬‬
‫הפרקליט יפעל עמאית‪ ,‬ולא בדרך השליחים‪ .‬ישוע כביכול ירד לעולם עבור אותה‬
‫המטרה‪ ,‬עם אותה הרוח בקרבו‪ .‬מדוע על הרוח לחכות עד שישלח אותה ישוע?‬
‫אלא אם נניח כי הרוח הגיעה בתוך מטיף כדוגמת פאולוס‪ ,‬אז הנבואה לא באמת‬
‫התגשמה‪ .‬מאחר והבשורה מתעקשת על בואו של פרקליט שני אף רם מישוע‪ ,‬יתכן ומטרתה‬
‫של הבשורה על פי יוחנן היא לבסס את סמכותו של מנהיג הכנסייה‪ -‬יתכן פאולוס‪.‬‬
‫‪ " 16:12-13‬עוֹד ַרבּוֹת לִי לְהַ גִּיד ָלכֶם אַ � �א־תוּכְלוּן שְׂ אֵ ת עָ ָתּה‪ .‬ו ְרוּחַ הָ אֱ מֶ ת בְּב ֹאוֹ הוּא‬
‫י ַדְ ִרי� אֶ תְ כֶם אֶ ל־הָ אֱ מֶ ת ֻכּלָּהּ כִּי �א י ְדַ בֵּר מֵ עַ צְמוֹ כִּי אִ ם־אֲ שֶׁ ר י ִשְׁ מַ ע י ְדַ בֵּר ו ְהָ א ֹתִ יּוֹת יַגִּיד ָלכֶם‪".‬‬
‫אולם הרוח כבר באה‪ -‬בדמותו של ישוע‪ .‬האם הרוח השרויה בשליחים תסביר בצורה‬
‫טובה יותרמאשר הרוח השורה בישוע? גם ישוע לא דיבר בזכות עצמו‪� " .‬א אוּכַל לַעֲ שׂוֹת‬
‫‪627‬‬
‫ם־רצוֹן הָ אָב אֲ שֶׁ ר שְׁ ָלחָ נִי‪".‬‬
‫דָּ בָר מִ נַּפְשִׁ י‪ ...‬כִּי אִ ְ‬
‫‪F94‬‬
‫‪ " 16:14‬הוּא )הרוח ( י ְפָ אֲ ֵרנִי כִּי מִ שֶּׁ לִּי י ִקַּ ח וְיַגִּיד ָלכֶם‪".‬‬
‫‪263‬‬
‫הבשורה שקיבלו לידיהם השליחים אינה מפארת את ישוע בעולם‪ .‬אילו היו הדברים‬
‫תלויים בשליחים‪ ,‬ישוע כבר היה מתפאר‪ .‬יתכן והטקסט המקורי התייחס לכל בני האדם‪ ,‬ולא‬
‫לשליחים בלבד‪.‬‬
‫הכיצד יכולה הרוח חסרת הגשמיות לפאר את ישוע באופן עצמאי? מדוע לשלוח אותה‬
‫לשליחים? הם היו מפארים את ישוע בין כה וכה‪ .‬האם הרוח תחולל ניסים? ישוע עשה זאת‪.‬‬
‫האם הרוח תכריז על ישוע כמושיע? הוא אף עשה זאת בעצמו בדרך כוחו וניסיו‪ .‬מאחר וישוע‬
‫והפרקליט הינם בעלי אותה המהות‪ ,‬נראה כי הם עושים את אותם הדברים‪.‬‬
‫מדוע השליחים הזדקקו לרוח אם הם כבר טעמו מבשרו ודמו של ישוע במהלך סעודת‬
‫‪628‬‬
‫האדון? ישוע‪ ,‬וכנראה שגם רוח הקודש‪ ,‬כבר שכנו בתוכם לאחר הטקס‪.‬‬
‫‪F945‬‬
‫" כִּי מִ שֶּׁ לִּי י ִקַּ ח‪ ".‬מה כבר יכולה הרוח לקחת מישוע? מוקדם יותר ירדה הרוח על ישוע‬
‫עצמו‪.‬‬
‫‪ " 16:15‬כִּי מִ שֶּׁ לִּי י ִקַּ ח וְיַגִּיד ָלכֶם‪ ...‬כּ ֹל אֲ שֶׁ ר לְאָבִי לִי הוּא‪".‬‬
‫ההרחבה כאן מיותרת‪ .‬אם מי שכתב את ‪ 16:14‬התכוון לכך ש"כל השייך לאלוהים"‪ ,‬הוא‬
‫היה כותב‪" ,‬והוא ייקח הכל‪".‬‬
‫האמירה מרמזת כי גם רוח הקודשת שייכת לישוע‪ .‬במקרה זה‪ ,‬מדוע זו ירדה על ישוע‬
‫רק לאחר הטבלתו? מדוע היה צריך ישוע לבקש מהאב לשלוח את רוח הקודש על‬
‫השליחים‪ 629 ,‬במקום לעשות זאת בעצמו?‬
‫‪F946‬‬
‫"‪...‬כי משלי ייקח‪ "...‬מה כבר יכולה הרוח לקחת מישוע? מוקדם יותר ירדה הרוח עצמה‬
‫אל ישוע‪ .‬הטקסט מפר את ייחודו של ישוע‪ .‬הוא מתואר כמורה‪ ,‬שאחריו יבואו מורים נוספים‪,‬‬
‫שגם הם ייחנכו ויבורכו בידי הרוח‪.‬‬
‫‪" 16:24‬שַׁ אֲ לוּ ו ְתִ קְ חוּ לְמַ עַ ן תִּ מָּ לֵא שִׂ מְ חַ ְתכֶם‪".‬‬
‫" ו ְאַ תֶּ ם אַל־תִּ דַּ מּוּ לָהֶ ם כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ‪".‬‬
‫‪630‬‬
‫‪F947‬‬
‫יוחנן מתכוון לחיפוש אחר ידע‪ ,‬לדרך אינדיבידואליסטית שאינה תואמת לדת הממסדית‪.‬‬
‫הפרשנות הרווחת הינה שהאמירה עוסקת באמונה‪ ,‬אולם אין כל צורך ביותר אמונה לאחר‬
‫שביססנו שדי באמונה בישוע בכדי שיתגשמו כל משאלותיך‪.‬‬
‫מתי ‪ " " 6:8‬ו ְאַ תֶּ ם אַל־תִּ דַּ מּוּ לָהֶ ם כִּי יוֹדֵ עַ אֲ בִיכֶם כָּל־צ ְָר ְכּכֶם בְּטֶ ֶרם תִּ שְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ‪".‬‬
‫‪ " 16:26‬בַּיּוֹם הַ הוּא תִּ שְׁ אֲ לוּ בִשְׁ מִ י ו ְאֵ ינֶנִּי א ֹמֵ ר ָלכֶם אֲ שֶׁ ר אֲ נִי אַעְ תִּ יר לְאָבִי בַּעַ דְ כֶם‪".‬‬
‫‪ " 14:16‬ו ַאֲ נִי אֶ שְׁ אֲ לָה מֵ אָבִי ו ְהוּא י ִתֵּ ן ָלכֶם ְפּ ַרקְ לִיט ‪".‬‬
‫ספרו הסודי של יעקב ‪" 2:6-7‬לא ייכנס איש למלכות השמיים על סמך מילתי כי אם רק‬
‫אם יגשים עצמו‪".‬‬
‫‪ " 16:32‬הִ נֵּה שָׁ עָ ה בָאָה ו ְעַ תָּ ה זֶה הִ גִּיעָ ה וּנְפ ֹצוֹתֶ ם אִ ישׁ ְלבֵיתוֹ ו ְא ֹתִ י תַ עַ זְבוּ ְלבַדִּ י‪".‬‬
‫‪264‬‬
‫‪ 16:32‬הוכנס כתוספת לטקסט הברור‪" 16:31 .‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'עַ ָתּה ַתאֲ מִ ינוּ?'"‬
‫‪" 16:33‬אֶ ת־אֵ לֶּה דִּ בּ ְַרתִּ י אֲ לֵיכֶם לְמַ עַ ן י ִהְ י ֶה־ ָלכֶם שָׁ לוֹם‪ 16:33 ".‬אינו מסתדר הגיונית לאחר‬
‫האשמת השליחים בעריקה‪ .‬התוספת תואמת למסורת הסינופטית‪ .‬הסתירה עולה מכיוון‬
‫שיוחנן מתאר את מהלך האירועים אחרת מיתר שלושת הבשורות‪ .‬ישוע שלו אינו ננטש‪,‬‬
‫‪631‬‬
‫ומספר נשים ולפחות שליח אחד נוכחים בצליבתו‪.‬‬
‫‪F948‬‬
‫ישנה מסורת שלישית‪" :‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר 'הֲ �א אָמַ ְרתִּ י ָלכֶם )הרומאים (‪ ,‬אֲ נִי הוּא‪ָ ,‬לכֵן‬
‫אִ ם־א ֹתִ י תְ בַקְ שׁוּ הַ נִּיחוּ לָאֵ לֶּה )לשליחים( וְיֵלֵכוּ‪ .‬לְמַ לּאת הַ דָּ בָר אֲ שֶׁ ר דִּ בֵּר אֲ שֶׁ ר נ ְַת ָתּם לִי‬
‫מֵ אֵ לֶּה �א־אָבַד לִי אַף־אֶ חָ ד‪ 632 ".‬השליחים לא ברחו‪ .‬ישוע הורה להם ללכת‪.‬‬
‫‪F 94‬‬
‫ָאָרץ‪ ...‬ו ְעַ תָּ ה פַ אֲ ֵרנִי אַ תָּ ה‪ ,‬אָבִי‪ַ ...‬בּכָּבוֹד אֲ שֶׁ ר הָ י ָה־לִי עִ מְּ � טֶ ֶרם‬
‫ֵאַרתִּ י� ב ֶ‬
‫‪ " 17:4-5‬אֲ נִי פּ ְ‬
‫הֱ יוֹת הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫תמוהה לחזות בכושר מיקוח שכזה מצד אותו הישוע שחולל מהומה בבית המקדש‬
‫בזעזוע על מעשי הרוכלים‪ .‬אני פארתי אותך‪ -‬ועתה הגיע תורך לפאר אותי‪.‬‬
‫ההתייחסות לזמן עתיד הינה חשובה‪" :‬כעת‪ ,‬פאר אותי‪ ".‬ישוע יפואר לא בגלל המעשים‬
‫שחולל‪ ,‬אלא בגלל הצליבה שטרם התרחשה‪ .‬פאולוס הרחיב על אותה הדעה‪ .‬על כן מה‬
‫בכלל היה הטעם בעבודת המסיון של ישוע? במה אשמים הכוהנים היהודים אם בחריצת דינו‬
‫של ישוע הם הבטיחו את תפארתו?‬
‫באיזה פאר החזיק ישוע טרם היות העולם? ביהדות‪ ,‬הפאר הינו מילת תיאור‬
‫להתממשות ה'‪ ,‬מונח טכני לכל היותר‪ .‬ישוע רואה בפאר כדבר אותו יש לרכוש וכי הוא טרם‬
‫מחזיק בו‪.‬‬
‫‪ " 17:6‬אֶ ת שִׁ מְ � הוֹדַ עְ תִּ י ִל ְבנֵי הָ אָדָ ם אֲ שֶׁ ר נ ַָתתָּ לִּי מִ תּוֹ� הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫היהדות אוסרת לאמור את שם ה'‪ ,‬אפילו על ידי אלה שלמדו את שמו המפורש בקודש‬
‫הקודשים‪ .‬אפילו אם ישוע מתכון רק לשליחים‪ ,‬הברית החדשה אינה מדווחת על מקרה אחד‬
‫בו אמר ישוע את שם ה' המפורש לשליחיו‪ .‬אולי ביקש יוחנן לזהות את הכוח שבשמו חוללו‬
‫השליחים ניסים‪.‬‬
‫‪" 14:26‬אֲ שֶׁ ר־י ִשְׁ לַח אָ ִבי בִּשְׁ מִ י‪".‬‬
‫‪ " 17:6‬אֶ ת שִׁ מְ � הוֹדַ עְ ִתּי ִל ְבנֵי הָ אָדָ ם אֲ שֶׁ ר נ ַָתתָּ לִּי מִ תּוֹ� הָ עוֹלָם לְ� הָ יוּ וְלִי נ ַָת ָתּ א ָֹתם‬
‫ו ְאֶ ת־דְּ ב ְָר� נָצָרוּ‪".‬‬
‫כאן אנו נתקלים במה שיכול להיות שריד של התרבות הנוכרית הפוליטאיסטית‪ .‬אל אחד‬
‫בוחר אנשים מסויימים‪ -‬אלים אחרים בוחרים אנשים אחרים‪.‬‬
‫"‪...‬אלה אשר נתתם לי‪ ".‬בגירסה אחרת‪ ,‬ישוע בוחר את שליחיו בעצמו‪� " .‬א אַ ֶתּם‬
‫בְּחַ ְרתֶּ ם בִּי כִּי אִ ם־אָנֹכִי בָּחַ ְרתִּ י ָבכֶם‪ " 633 ".‬אֵ ינְכֶם מִ ן־הָ עוֹלָם כִּי אִ ם־בָּחַ ְר ִתּי אֶ תְ כֶם‬
‫‪634‬‬
‫מִ ן־הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫‪F950‬‬
‫‪F 951‬‬
‫‪" 17:8‬כִּי הַ דְּ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר נ ַָתתָּ לִּי נ ַָתתִּ י לָהֶ ם‪ ,‬ו ְהֵ ם קִ בְּלוּם וַיַּכִּירוּ בֶאֱ מֶ ת כִּי מֵ עִ מָּ � יָצָאתִ י‪,‬‬
‫וַיַּאֲ מִ ינוּ‪".‬‬
‫איגרות פאולין מרמזות כי השליחים הבינו מעט מאוד גם לאחר עלייתו של ישוע השמיים‪.‬‬
‫‪265‬‬
‫‪ " 17:9‬אֲ נִי בַּעֲ דָ ם אַעְ תִּ יר ָל� )השליחים(‪� .‬א בְּעַ ד הָ עוֹלָם אַעְ תִּ יר כִּי אִ ם־בְּעַ ד אֵ לֶּה אֲ שֶׁ ר‬
‫נָתַ תָּ לִּי‪".‬‬
‫מדוע צריך ישוע להעתיר בעבור מי שכבר נבחר? האם שלושת חברי השילוש הקדוש‪,‬‬
‫שהם הרי אחד‪ ,‬מפצירים זה בזה? האם ישוע מנסה לשכנע את עצמו? נראה כי הוא כלל‬
‫אינו מעוניין בגורל העולם‪ ,‬אלא קנאי אך ורק לשלום מאמיניו‪.‬‬
‫במקום אחר רומז ישוע כי הוא יוכל לעתור לאלוהים רק לאחר עלייתו השמיימה‪ 635 .‬כמו‬
‫כן הוא רומז שכדאי לתלמידיו לבקש בעצמם‪ 636 ,‬מה שמבטל כליל את הצורך במתווך‪.‬‬
‫‪F 952‬‬
‫‪F 953‬‬
‫‪ " 17:11‬ו ַאֲ נִי בָּא אֵ לֶי� אָבִי הַ קָּ דוֹשׁ נְצ ֹר א ֹתָ ם )את השליחים( בְּשִׁ מְ � אֶ ת־אֲ שֶׁ ר נ ַָתתָּ לִּי‬
‫לְמַ עַ ן י ִהְ יוּ אֶ חָ ד כָּמ ֹנוּ‪".‬‬
‫האם רוח הקודש מאגדת בתוכה גם את השליחים? זו ירדה רק על ישוע בזמן הטבלתו‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬האם לפני ההטבלה לא הייתה כל אחדות עם אלוהים?‬
‫בקשת ההגנה על השליחים בידי ישוע מסתדרת עם נבואתו שמצפה להם גורל מר‪,‬‬
‫שהם ייזרקו מבתי הכנסת ויירדפו עד מוות‪ .‬מדוע לא הגן ישוע על שליחיו לאחר עלייתו‬
‫לשמיים?‬
‫‪ " 17:21‬לְמַ עַ ן י ִהְ יוּ ֻכלָּם אֶ חָ ד כַּאֲ שֶׁ ר אַ תָּ ה אָבִי בִּי אַ ָתּה ו ַאֲ נִי בָ� ו ְהָ יוּ גַם־הֵ מָּ ה בָּנוּ‪".‬‬
‫השילוש הקדוש צמח למעין משפחה מורחבת‪ .‬מיסטיקנים מהתקופה היו מוצאים דמיון רב‬
‫בין תורה זו לשלהם‪.‬‬
‫‪" 17:11‬ו ַאֲ נִי אֵ י נֶנִּי עוֹד בָּעוֹ ָלם‪".‬‬
‫ישוע טרם נתפס ומותו בעולם היה קרוב‪ .‬הפסוק הינו הגיוני רק אם ישוע כבר החל‬
‫להתכונן לחניכתו המיסטית‪.‬‬
‫‪" 17:13‬אֲ נִי מְ דַ בֵּר בָּעוֹלָם‪".‬‬
‫‪" 17:12‬ו ְ�א־אָבַד מֵ הֶ ם אִ ישׁ זוּלָתִ י בֶּן־הָ אֲ בַדּוֹן ‪ ,‬לְמַ לּאת דְּ בַר הַ כָּתוּב‪".‬‬
‫בכתובים אין כל אזכור לכך‪ .‬ההפניה הכפוייה לתהילים ‪ 109‬אינה דומה לא סמנטית ולא‬
‫טקסטואלית‪.‬‬
‫‪ " 17:15-16‬ו ְ�א אַעְ תִּ יר לְ� אֲ שֶׁ ר תִּ קָּ חֵ ם מִ ן־הָ עוֹלָם ַרק שֶׁ תִּ צּ ְֵרם מִ ן־הָ ָרע‪� .‬א מִ ן־הָ עוֹלָם‬
‫הֵ ם כַּאֲ שֶׁ ר גַּם־אָנֹכִי אֵ ינֶנִּי מִ ן־הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫ישוע אומר כי תלמידיו ניחנים באותו הטבע הרוחני שלו‪ .‬אם כך‪ ,‬מדוע הוא מתפלל‬
‫עבורם ולא להיפך? מדוע השליחים לא קמו לתחייה בזמנם? מדוע שהם‪ ,‬כמו ישוע‪ ,‬לא‬
‫יילקחו מהעולם בזמנם אם הם אכן לא שייכים לעולם?‬
‫‪" 17:17‬קַ דֵּ שׁ א ֹתָ ם בַּאֲ מִ תֶּ � דְּ ב ְָר� אֱ מֶ ת‪".‬‬
‫"כִּי הַ דְּ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר נָתַ תָּ לִּי נ ַָתתִּ י לָהֶ ם ו ְהֵ ם קִ בְּלוּם‪" 637 ".‬לְ� הָ יוּ וְלִי נ ַָתתָּ א ָֹתם ו ְאֶ ת־דְּ ב ְָר�‬
‫נָצָרוּ‪ 638 ".‬האם השליחים היו נושאי האמת מההתחלה? האם הם קיבלו אותה מישוע? או‬
‫האם הם יתברכו בה בעתיד?‬
‫‪F954‬‬
‫‪F95‬‬
‫‪266‬‬
‫‪ " 17:20‬אוּלָם �א ְלבַד בְּעַ ד־אֵ לֶּה אָנֹכִי מַ עְ תִּ יר לָ� כִּי אִ ם־גַּם־בְּעַ ד הַ מַּ אֲ מִ ינִים בִּי עַ ל־פִּי‬
‫דְ ב ָָרם‪".‬‬
‫‪ " 17:9‬אֲ נִי בַּעֲ דָ ם אַעְ תִּ יר ָל�‪� ,‬א בְּעַ ד הָ עוֹלָם אַעְ תִּ יר כִּי אִ ם־בְּעַ ד אֵ לֶּה אֲ שֶׁ ר נ ַָתתָּ לִּי‪".‬‬
‫מדוע על ישוע להתפלל למען המאמינים? ‪" 6:47‬הַ מַּ אֲ מִ ין בִּי לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם‪".‬‬
‫‪ " 17:24‬אָבִי אֲ שֶׁ ר נ ְַתתָּ ם לִי ְרצוֹנִי שֶׁ יִּהְ יוּ עִ מָּ דִ י בַּאֲ שֶׁ ר אֶ הְ י ֶה אָנִי לְמַ עַ ן י ֶחֱ זוּ ִבּכְבוֹדִ י‪".‬‬
‫מוקדם יותר הבטיח ישוע לשליחים ‪ 12‬כסאות מלכות‪ 639 ,‬אך נראה שרק עתה הוא‬
‫עותר בבקשה זו לאלוהים‪.‬‬
‫‪F956‬‬
‫‪ " 17:25‬הֵ ן הָ עוֹלָם �א י ְדָ עֲ �‪".‬‬
‫ָאָרץ‪".‬‬
‫ֵאַרתִּ י� ב ֶ‬
‫‪" 17:4‬אֲ נִי פּ ְ‬
‫‪ " 18:8-9‬הַ נִּיחוּ לָאֵ לֶּה וְיֵלֵכוּ‪ ,‬לְמַ לּאת הַ דָּ בָר אֲ שֶׁ ר דִּ בֵּר אֲ שֶׁ ר נְתַ תָּ ם לִי‪' ,‬מֵ אֵ לֶּה �א־אָבַד לִי‬
‫אַף־אֶ חָ ד‪"'.‬‬
‫אך מה בדבר יהודה איש קריות? עוד אמירה מפוקפקת מחזקת את ההימור‪" :‬שָׁ מַ ְרתִּ י‬
‫‪640‬‬
‫ו ְ�א־אָבַד מֵ הֶ ם אִ ישׁ זוּלָתִ י בֶּן־הָ אֲ בַדּוֹן לְמַ לּאת דְּ בַר הַ כָּתוּב‪".‬‬
‫‪F 957‬‬
‫מהו אם כן הצידוק לעלייתם של כל כך הרבה נוצרים לגרדום? האם עלינו להודות שאלה‬
‫לא נבחרו למעשה בידי ישוע? נראה כי האמירה באה להסביר מדוע נטשו השליחים את‬
‫אדונם‪ ,‬והכותב לא הבין את הבלבול שבדבריו‪.‬‬
‫‪ " 18:13-14‬קַ יָּפָ א הוא אֲ שֶׁ ר י ָעַ ץ אֶ ת־הַ יְּהוּדִ ים לֵאמ ֹר טוֹב אֲ שֶׁ ר אִ ישׁ־אֶ חָ ד י ֹאבַד בְּעַ ד‬
‫כָּל־הָ עָ ם‪".‬‬
‫יוחנן רוצה שהכהן הגדול יאשר כי ישוע מת עבור העם ולהסיק מכך שהוא מת עבור כלל‬
‫האנושות‪.‬‬
‫הכהן הגדול יכול היה לדרוש את הוצאתו להורג של ישוע רק בכדי למנוע מהומות ביום‬
‫החג‪ .‬ישוע כבר חולל מהומה כאשר השליך את הסוחרים מרחבת בית המקדש‪ ,‬ובהרכת‬
‫בואה הקרב של מלכות השמיים‪ ,‬וברמיזות הרבות כי הוא המשיח‪ .‬במצב פוליטי נפיץ כפי‬
‫שהיה‪ ,‬מהומות היו גוררות התערבות מצד החיל הרומאי‪ ,‬שהיה הורג יהודים רבים‪.‬‬
‫‪ " 18:16-17‬וַיֵּצֵא הַ תַּ לְמִ יד הָ אַחֵ ר הַ נּוֹדָ ע לַכּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל וַי ְדַ בֵּר אֶ ל־הַ שּׁ ֹעֶ ֶרת ו ַ ָיּבֵא אֶ ת־פֶּ טְ רוֹס‬
‫הַ ָבּי ְָתה‪ .‬ו ַתּ ֹאמֶ ר הָ אָמָ ה הַ שּׁ ֹעֶ ֶרת אֶ ל־פֶּ טְ רוֹס הֲ �א גַם־אַ תָּ ה מִ תַּ לְמִ ידֵ י הָ אִ ישׁ הַ זֶּה ו ַיּ ֹאמֶ ר �א‪".‬‬
‫ממה פחד פטרוס‪ ,‬אם "התלמיד האחר" בא והלך בחופשיות?‬
‫"הנודע לכהן הגדול‪ "...‬הם לא שהו בבית הכהן הגדול כי אם בבית חמו‪.‬‬
‫‪641‬‬
‫‪F958‬‬
‫מדוע שמרה אישה על השער?‬
‫‪ " 18:18-19‬ו ְהָ עֲ בָדִ ים ו ְהַ מְ שָׁ ֲרתִ ים הִ דְ לִיקוּ אֵ שׁ גֶּחָ לִים מִ ְפּנֵי הַ קּ ֹר וַיַּעַ מְ דוּ וַיִּתְ חַ מָּ מוּ‬
‫וְגַם־פֶּ טְ רוֹס ע ֹמֵ ד עִ מָּ ם וּמִ תְ חַ מֵּ ם‪ ,‬וַיִּשְׁ אַל הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל אֶ ת־י ֵשׁוּעַ עַ ַ‬
‫ל־תּלְמִ ידָ יו ו ְעַ ל־לִקְ חוֹ‪".‬‬
‫‪267‬‬
‫חנן היה בעבר הכהן הגדול‪ ,‬ויתכן שהיה חמו של הכהן הנוכחי‪ .‬ישוע יישלח לקפיא‬
‫‪642‬‬
‫מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪F95‬‬
‫מה עשה חנן בביתו בערב הפסח? שום כהן לא היה מסתכן בטומאה ביום כה קדוש‪.‬‬
‫יוחנן‪ ,‬שהיה בור ביהדות‪ ,‬לא הבין שהכהנים חששו אף מהסתובבות ברחובות שמא ייתקלו‬
‫בגויים או שאר אנשים טמאים‪ -‬ויידבקו בטומאה‪.‬‬
‫‪643‬‬
‫‪F960‬‬
‫‪ " 18:20‬תָ מִ יד לִמַּ דְ תִּ י ְבּבֵית ְכּנֵסֶ ת וּ ְבבֵית הַ מִּ קְ דָּ שׁ‪".‬‬
‫בבשורות הסינופטיות‪ ,‬ישוע הוא מטיף גלילי שבא לבית המקדש לראשונה ממש לפני‬
‫הוצאתו להורג‪ .‬אולם ביוחנןישוע הוא מטיף מוכר‪.‬‬
‫‪" 18:21-23‬מַ ה־תִּ שְׁ אַל א ִֹתי? שְׁ אַל־נָא אֶ ת־הַ שּׁ ֹמְ עִ ים'‪ ...‬וַיַּ� אַחַ ד הַ מְ שָׁ ֲרתִ ים הָ ע ֹמֵ ד שָׁ מָּ ה‬
‫ם־רעָ ה דִ בּ ְַרתִּ י‬
‫אֶ ת־י ֵשׁוּעַ עַ ל־הַ לְּחִ י ו ַיּ ֹאמַ ר 'הֲ כָז ֹאת תַּ עֲ נֶה אֶ ת־הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל?' וַיַּעַ ן אוֹתוֹ י ֵשׁוּעַ ‪' ,‬אִ ָ‬
‫הַ גֵּד ָרעָ תִ י ו ְאִ ם־טוֹב מַ דּוּעַ תַּ כֶּה לְחָ י ָי?'"‬
‫נאסר להרביץ לנאשמים בהמלך משפטים רשמיים‪ .‬נראה כי יוחנן מבקש להראות שישוע‬
‫לא זכה להליך הוגן‪ .‬כנראה שהכהן הגדול חשב שישוע יחזור על טענותיו וירחיב עליהן‪.‬‬
‫תשובתו הייתה חצופה‪ ,‬חסרת כבוד ומתחמקת‪.‬‬
‫הבשורות הסינופטיות אינן כוללות מאורע זה‪ ,‬אולם ישנו רגע דומה להפליא במהלך‬
‫משפטו של פאולוס‪" 644 .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר פּוֹלוֹס )אל הכהן הגדול( ‪w‬עָ תִ יד אֱ �הִ ים לְהַ כּוֹתְ � הַ קִּ יר‬
‫הַ מְּ סֻ יָּד!'"‪ .‬מאחר ויוחנן כתב מאוחר יותר מיתר הבשורות‪ ,‬ניתן להניח שהוא ביסס את דבריו‬
‫על משפטו של פאולוס‪ .‬תשובתו חסרת ההגיון של ישוע מחזקת הנחה זו‪ .‬הוא הוכה משום‬
‫שהעליב את בית המשפט והתחמק מלענות על שאלות‪ .‬לכהן הגדול הייתה כל זכות לשאול‬
‫לדעתו של ישוע על ההאשמות‪.‬‬
‫‪F961‬‬
‫יוחנן אינו מבחין כי הוא מתאר את היהודים בדיוק באותו האופן כאשר הוא מספר שהם‬
‫‪645‬‬
‫התחמקו מלענות לפילאטוס על אשמתו של ישוע‪.‬‬
‫‪F962‬‬
‫‪ " 18:28-29‬וַי ְהִ י בַּבּ ֹקֶ ר הַ שְׁ כֵּם ו ַיּוֹלִיכוּ אֶ ת־י ֵשׁוּעַ מִ בֵּית קַ יָּפָ א אֶ ל־בֵּית הַ מִּ שְׁ פָּ ט ו ְהֵ מָּ ה �א‬
‫נִ ְכנְסוּ שָׁ מָּ ה לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר �א־י ִטַּ מְּ אוּ כִּי אִ ם־י ֹאכְלוּ אֶ ת־הַ פָּ סַ ח‪ .‬וַיֵּצֵא פִילָטוֹס אֲ לֵיהֶ ם‪".‬‬
‫יוחנן אינו מזכיר שום משפט בביתם של חנן או קפיא‪ .‬יתכן וכלל לא היו כל הליכי דין‪,‬‬
‫והיהודים שבדו את הסיפורים החדירו לתוכם את קפיא‪ ,‬מכיוון שהם שנאו אותו כמשתף‬
‫פעולה רומאי‪ .‬עוד יתכן כי עורכו של מתי רצה להפגין את בקיאותו בהליכי הדין היהודים‬
‫כאשר הוא סיפר את הסיפור‪.‬‬
‫‪ " 18:29-33‬מַ ה־תַּ אֲ שִׁ ימוּ אֶ ת־הָ אִ ישׁ הַ זֶּה?' וַיַּעֲ נוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו 'לוּלֵא הָ יָה זֶה ע ֹשֶׂ ה ָרע כִּי‬
‫עַ תָּ ה �א הִ סְ גּ ְַר נֻהוּ אֵ לֶי�?' וַיִּקְ ָרא) פילטוס( אֶ ל־י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו 'הַ אַ תָּ ה הוּא מֶ לֶ� הַ יְּהוּדִ ים?'"‬
‫על אף שהכהנים הביאו את ישוע בפני פילטוס למען יישפט‪ ,‬הם לא מעלים כנגדו כל‬
‫טענה ומסרבים לענות לפילטוס לעניין‪.‬‬
‫‪ 18:29-38‬פילטוס מדבר עם ישוע‪.‬‬
‫‪268‬‬
‫לא היהודים ולא תלמידיו של ישוע יכלו לנכוח במקום‪ .‬מדובר בשיחה שהיא לחלוטין פרי‬
‫המצאתו של יוחנן‪ ,‬לה הוא מכניס אף מעט סרקזם הלניסטי‪" ,‬מה היא אמת?" לכך ישוע לא‬
‫השיב‪.‬‬
‫‪ " 18:38‬ו ְאַחֲ ֵרי דַ בְּרוֹ ז ֹאת )פילטוס (יָצָא שֵׁ נִית אֶ ל־הַ יְּהוּדִ ים ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'אֲ נִי �א־מָ צָאתִ י‬
‫בוֹ כָּל־עָ וֹן‪"'.‬‬
‫לאחר שאמר זאת‪ ,‬פילטוס לא יכול היה להסכים לצליבה מבלי לעבור על החוק הרומאי‪.‬‬
‫‪646‬‬
‫במצב דומה‪ ,‬הקונסול גאליו סרב לשפוט את פאולוס‪.‬‬
‫‪F963‬‬
‫היהודים היו רשאים לשפוט את ישוע על פי החוק התורני‪ ,‬אך לא הייתה להם סמכות‬
‫להרוג אותו‪ .‬בכדי לדון את ישוע לצליבה‪ ,‬על פילטוס היה לוודא באופו אישי שאשמתו של‬
‫‪157‬‬
‫ישוע אכן מבוססת תחת החוק היהודי או הרומי‪.‬‬
‫‪F 156‬‬
‫פילטוס מאשר פעם אחר פעם את חופותו של ישוע‪ ,‬אולם לבסוף מוציא אותו להורג‪.‬‬
‫הסופרים הנוצרים מגוננים על פילטוס מכל אשמה‪.‬‬
‫‪ " 18:39‬הֵ ן מִ נְהַ ג הוּא ָלכֶם שֶׁ אֲ שַׁ לַּח ָלכֶם אִ ישׁ אֶ חָ ד חָ פְשִׁ י בַּפָּ סַ ח ְרצוֹנְכֶם שֶׁ אֲ שַׁ לַּח ָלכֶם‬
‫אֶ ת־מֶ לֶ� הַ יְּהוּדִ ים?"‬
‫אם פילטוס חשב שישוע חף מפשע‪ ,‬מדוע בכלל ביקש את רשות היהודית לשחררו?‬
‫‪ " 19:4‬וַיֵּצֵא פִילָטוֹס עוֹד הַ חוּצָה ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם הִ נְנִי מוֹצִיא א ֹתוֹ אֲ לֵיכֶם לְמַ עַ ן תֵּ דְ עוּ כִּי‬
‫�א־מָ צָאתִ י בוֹ כָּל־עָ וֹן‪".‬‬
‫וזואת לאחר שהורה פילטוס לחייליו להכות את ישוע??‬
‫‪647‬‬
‫‪F964‬‬
‫‪ " 19:9‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֶ ל־י ֵשׁוּעַ מֵ אַי ִן אָ תָּ ה ו ְ�א־הֱ שִׁ יבוֹ י ֵשׁוּעַ דָּ בָר‪".‬‬
‫זהו ניסיון שקוף להסתדר עם הכתוב בישעיה ‪ " 53:7‬נִגַּשׂ ו ְהוּא נַעֲ נֶה‪ ,‬ו ְ�א יִפ ַ‬
‫ְתּח‪-‬פִּיו‪,‬‬
‫כַּשֶּׂ ה לַטֶּ בַח יוּבָל‪ ,‬וּכ ְָרחֵ ל לִפְ נֵי ג ֹזְזֶיהָ נֶאֱ לָמָ ה; ו ְ�א יִפְתַּ ח‪ ,‬פִּיו‪ ".‬אולם ישוע כן עונה לפילטוס‬
‫ב‪ 36-37 ,18:34‬ו‪.19:11-‬‬
‫‪ " 19:11‬וַיַּעַ ן י ֵשׁוּעַ לֵאמ ֹר '�א הָ י ְתָ ה־לְּ� ְרשׁוּת עָ לַי לוּלֵא נ ִַתּן־לְ� מִ לְּמָ עְ לָה‪ָ ,‬לכֵן עֲ וֹן‬
‫הַ מַּ סְ גִּיר א ֹתִ י אֵ לֶי� גָּדוֹל מֵ עֲ וֹנֶ�‪"'.‬‬
‫זוהי דוגמא לדטרמיניזם הנוצרי החד צדדי הטיפוסי‪ .‬אם כוחו של פילטוס על ישוע מגיע‬
‫מלמעלה‪ ,‬אז ליהודים שתפסו אותו כנראה שגם יש סמכות אלוהית‪ .‬אם פילטוס חף מפשע‪,‬‬
‫אז גם היהודים חפים מפשע‪ .‬למעשה‪ ,‬רק אלוהים מסוגל היה למסור את ישוע לידי פילטוס‪.‬‬
‫על כן מי אשם? הסופר הנוצרי מבקש הן פעם נוספת לזכות את הרומאים מכל אשמה‪.‬‬
‫‪ " 19:12‬אָז יְבַקֵּ שׁ פִּילָטוֹס לְשַׁ לְּחוֹ‪ ,‬ו ְהַ יְּהוּדִ ים קָ ְראוּ ו ַיּ ֹאמְ רוּ 'אִ ם־תְּ שַׁ לַּח אֶ ת־זֶה אֵ ינְ� א ֹהֵ ב‬
‫לְקֵ יסַ ר כִּי כָל־הָ ע ֹשֶׂ ה עַ צְמוֹ מֶ לֶ� מ ֵֹרד בְּקֵ יסַ ר הוּא!'"‬
‫‪157‬אנו נוטים להפריז בהערכתנו לדבקותם של הרומאים בשלטון החוק‪ ,‬בעיקר משום שהחוק‬
‫המודרני מבוסס על החוק הרומאי‪ .‬אולם הקיסר אלכסנדר סברוס שובח על כך שבמשך כל שנות‬
‫שלטונו לא הוצא להורג רומאי )!( אחד ללא משפט‪.‬‬
‫‪269‬‬
‫שום יהודי דאז לא היה מדבר כך‪.‬היהודים האמינו שמלכיהם שאבו את סמכותם‬
‫מאלוהים‪ .‬דרישת הרומאים להכיר בכוחו העילאי של הקיסר הייתה סיבה למרידות רבות‪,‬‬
‫כדוגמת מרד יהודה הגלילי‪ .‬היהודים אף סרבו בגלוי להכיר בקיסר כאלוהים‪ ,‬ומנעו מפילטוס‬
‫להעמיד פסלים שלו בירושלים‪.‬‬
‫‪ 19:14‬פילטוס שפט את ישוע " בעֵ ת עֶ ֶרב פֶּ סַ ח וְכַשָּׁ עָ ה הָ שִּׁ שִּׁ ית‪".‬‬
‫הליכים משפטיים התרחשו באצטדיון‪ ,‬לפני קהל‪ ,‬ולא על מדרגות בית המושל‪ .‬יהודים‬
‫מעטים‪ ,‬ובטח שלא הכוהנים‪ ,‬היו נאספים בערב החג‪ .‬בעוד שההמונים זרמו לירושלים‪,‬‬
‫הרשויות דווקא עשו כל מאמץ לא לעורר פרובוקציות‪ .‬ישוע היה מוצא להורג בזמן אחר‪ ,‬אלא‬
‫אם האמינו שהוא יעורר מהומות בזמן החג‪.‬‬
‫פילטוס לא היה עורך משפט בזמן החג‪ .‬ישוע היה זכאי למשפט רשמי‪ ,‬ופילטוס לא היה‬
‫ממהר עם גזר דינו‪.‬‬
‫יוחנן רצה להראות שישוע נצלב בערב הפסח‪ ,‬ובכך להשוות אותו לשה הקורבן של חג‬
‫הפסח‪.‬‬
‫‪ " 19:21‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ ָראשֵׁ י כּ ֹהֲ נֵי הַ יְּהוּדִ ים אֶ ל־פִּילָטוֹס 'אַל־נָא תִ כְתּ ֹב 'מֶ לֶ� הַ יְּהוּדִ ים'‪ ,‬כִּי‬
‫אִ ם־אֲ שֶׁ ר אָמַ ר 'אֲ נִי מֶ לֶ� הַ יְּהוּדִ ים‪"'.‬‬
‫הכהנים לא היו מתקרבים למקום הוצאה להורג בערב הפסח‪ ,‬ובטח שלא היו מתווכחים‬
‫עם הרומאי‪.‬‬
‫ניחושו של הכותב הינו ככל הנראה נכון‪ .‬פילטוס לא היה כותב שרק ישוע טען כי הוא‬
‫מלך‪ .‬זה לא היה מהווה בגידה‪ -‬אישום שהיה מרכזי לצליבתו של ישוע‪.‬‬
‫פוּרה כִּי אִ ם־מַ עֲ שֵׂ ה א ֵֹרג מִ פִּיהָ ו ְעַ ד־קָ צֶהָ ‪ .‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ‬
‫‪" 19:23-24‬ו ְהַ כֻּתֹּנֶת �א־הָ י ְתָ ה תְ ָ‬
‫גּוֹרל‪".‬‬
‫)החיילם (אִ ישׁ אֶ ל־אָחִ יו אַל־נָא נִקְ ָרעֶ הָ לִקְ ָרעִ ים כִּי־נַפִּ יל עָ לֶיהָ ָ‬
‫לו היו לכותנת תפרים‪ ,‬האם היו החיילים קורעים אותה? מה כבר היה שוויים של גזרים‬
‫מכותונת של מטיף נודד? נראה כי הכותב עמל בכדי להתאים את הכתוב לנבואות מוכרות‬
‫מהתורה‪.‬‬
‫‪" 19:25‬ו ְעַ ל־י ַד צְלוּב י ֵשׁוּעַ עָ מְ דוֹ אִ מּוֹ‪".‬‬
‫אין זה שמריים הייתה באה לירושלים לבדה וללא ליווי‪" .‬וּמִ ן־הַ שָּׁ עָ ה הַ הִ יא אָסַ ף א ָֹתהּ‬
‫הַ תַּ לְמִ יד אֶ ל־בֵּיתוֹ‪ 648 ".‬מדוע לקח על עצמו תלמיד של ישוע את מטלת הטיפול באימו? הדבר‬
‫לבטח מהווה עלבון לאחיו של ישוע‪ .‬במתי‪ ,‬ישוע בכלל מסרב לפגוש באימו ואחיו‪ ,‬אולם כאן‬
‫היא כן נוכחת‪.‬‬
‫‪F965‬‬
‫‪ " 19:25-26‬ו ְעַ ל־י ַד צְלוּב י ֵשׁוּעַ עָ מְ דוֹ אִ מּוֹ ו ַאֲ חוֹת אִ מּוֹ מִ ְרי ָם אֵ שֶׁ ת קְ לוֹפָ ס וּמִ ְרי ָם‬
‫הַ מַּ גְדָּ לִית‪".‬‬
‫איזה מין הורה יקרא לשתי בנותיו באותו השם?‬
‫נוכחותן של שלוש נשים בשם מרים אינו סביר‪ .‬הסמליות של גבר המוקף בשלוש נשים‬
‫בעת מותו קיימת בתרבויות רבות‪.‬‬
‫‪270‬‬
‫‪" 19:27‬ו ְאַחַ ר אָמַ ר אֶ ל־תַּ לְמִ ידוֹ 'הִ נֵּה אִ מֶּ �'‪".‬‬
‫‪ 7:5‬אחיו של ישוע אינם מאמינים בו‪ .‬האם הם ירשו לאימם לגור אצל מישהו אחר? האם‬
‫הם ירשו לה להתהלך עם ישוע?‬
‫מלומדים נוצריים כבר העלו את האפשרות שמריים לא הייתה אימם של אחיו של ישוע‪.‬‬
‫אם הם היו ילדיו של יוסף מנישואים קודמים ולא דאגו לה‪ ,‬בסתירה מוחלת לחוקי התורה‪,‬‬
‫מדוע הם באים יחדיו אל ישוע בבשורות הסינופטיות?‬
‫‪" 19:29‬ו ְשָׁ ם־ ְכּלִי מָ לֵא ח ֹמֶ ץ וַיִּטְ בְּלוּ סְ פוֹג בַּח ֹמֶ ץ ו ַ יָּשִׂ ימוּ עַ ל־אֵ זוֹב וַיַּקְ ִריבוּ אֶ ל־ ִפּיו‪".‬‬
‫הכותב מציין את האזוב מכיוון שבני ישראל השתמשו בו כאשר צבעו את מפתן בתיהם‬
‫‪649‬‬
‫בדם בערב יציאת מצריים‪.‬‬
‫‪F96‬‬
‫אולם הכותב אינו יודע שענפי האזוב עדינים מדי בכלי לתמוך בכלי מלא חומץ‪.‬‬
‫‪ " 19:31‬ו ְהַ יְּהוּדִ ים אָמְ רוּ �א יָלִינוּ הַ ְפּג ִָרים עַ ל־הַ צְּלוּב בְּיוֹם הַ שַּׁ בָּת כִּי־עֶ ֶרב שַׁ בָּת הָ י ָה‬
‫וְגָדוֹל יוֹם הַ שַּׁ בָּת הַ הוּא וַיִּשְׁ אֲ לוּ מִ ן־ ִפּילָטוֹס לְשַׁ בֵּר אֶ ת־שׁוֹקֵ יהֶ ם וּל ִ‬
‫ְהוֹריד א ָֹתם‪".‬‬
‫קצת מאוחר מדי לבקשות כאלה – הרי על פי הבשורות הסינופטיות‪ ,‬ההוצאה להורג‬
‫התרחשה ביום הראשון של הפסח‪ ,‬בהפרה בוטה של החוק‪ 19:31 .‬יכול להיות תוספת‬
‫מאוחרת שנועדה להתאים את יוחנן לכרונולוגיה הסינופטית‪ .‬אלה מתארכות את הפסח‬
‫באופן שונה‪ ,‬ו‪ 19:31‬לפחות מסתדר עם קביעותיהם אודות תאריכי ההוצאה להורג )שישי(‪,‬‬
‫והתחייה )שבת(‪.‬‬
‫לשבת אין שום קשר לכך‪ .‬ההלכה קובעת שמי שנתלה על עץ חייב להיקבר לפני רדת‬
‫החשיכה‪ 650 .‬את גופו של ישוע היו מוידים מהצלב בסביבות אחר הצהריים‪ ,‬ללא קשר ליום‬
‫המדובר‪ .‬האיסור על השארת גופות בחוץ לאחר רדת החשיכה נוגעת רק לגופות‪ .‬אם היה‬
‫ישוע חי‪ ,‬הוא יכול היה בהחלט להישאר צלוב לאורך כל השבת‪ .‬על אף שאיסור העבודה‬
‫בשבת כלל גם עינויים‪ ,‬הרומאים לא הטורדו בכך‪ ,‬והותירו צלובים רבים למות‪ ,‬ללא קשר‬
‫ליום‪.‬‬
‫‪F 967‬‬
‫הוצאות להורג שהתרחשו מאוחר ביום‪ ,‬בהן אין זה סביר שהנידון אכן ימות לפני רדת‬
‫החשיכה‪ ,‬לא היו דבר נפוץ‪ .‬הכותב סבר שהסיפור על שבירת הרגליים ודקירת החנית לשם‬
‫יעילות ומהירות ייתנו לסיפור יותר אמינות‪.‬‬
‫‪ " 19:34‬ו ְאֶ חָ ד מֵ אַנְשֵׁ י הַ ָצּבָא דְּ קָ רוֹ בַחֲ נִית ְבּצִדּוֹ וַיֵּצֵא דָּ ם ו ָמָ י ִם‪".‬‬
‫ויצא דם ומיים‪ ,‬כלומר‪ -‬ליבו של ישוע עדיין פעם‪ .‬הוא היה חי‪ .‬פצע חנית אינו בהכרח‬
‫סופני‪ .‬החנית ככל הנראה ניקבה את ריאותיו של ישוע‪ .‬אין זה סביר שהמכות שישוע ספג‬
‫גרמו להצטברות נוזלים רבים סביב קרום הריאות‪ -‬שנשפכו עם דקירת החנית‪ .‬המיים יכולים‬
‫באותה המדיה להיות אלגוריה להטבלה בידי רוח הקודש‪ .‬מעניין להבחין כי נראה שיוחנן‬
‫יודע שדם ניגר מתפרק לכדי תאי דם ופלזמה‪ ,‬על אף שהדבר אינו קורה כל כך מהר כמו‬
‫שהוא טוען‪.‬‬
‫החייל לא שבר את רגליו של ישוע מכיוון שהוא כבר היה מת‪ .‬אז מדוע הוא דקר אותו?‬
‫אם לחיילים היו ספקות אם הוא חי או מת‪ ,‬היה לעיהם לשבור את רגליו‪ ,‬כפי שעשו לאחרים‪.‬‬
‫חיילים ידעו מנסיון שאנשים מתים אינם מדממים‪.‬‬
‫‪271‬‬
‫לא בטוח שחניתות היו דבר שגור בצבא הרומאי‪ .‬מקיאוולי‪ ,‬אחד החוקרים הגדולים של‬
‫‪651‬‬
‫אסטרטגיית הצבא הרומאי‪ ,‬פקפק באזכורים המעטים לגבי חניתות בטקסטים רומיים‪,‬‬
‫וטען שהמגן הרומאי הטיפוסי לא אפשר להשתמש גם בחנית‪ -‬שדורשת שתי ידיים‪ .‬גם‬
‫דלברוק הביע ספקות דומות‪ .‬במזרח‪ ,‬שם נראה שכתב יוחנן‪ ,‬לוחמים רכובים על סוסים הרבו‬
‫להשתמש בחניתות‪ .‬יוסף בן מתתיהו לא מדווח על הימצאותם של חיילים כאלה בזמנו‪,‬‬
‫ולחייל הרכוב על סוסים היה קשה מאוד לפעול ברחובותיה הצרים של ירושלים‪.‬‬
‫‪F968‬‬
‫‪ " 19:36‬כִּי ז ֹאת הָ י ְָתה לְמַ לּאת הַ כָּתוּב 'ו ְעֶ צֶם �א־תִ שְׁ בְּרוּ בוֹ‪"'.‬‬
‫הפסוק אליו מתייחס הכתוב הוצא לחלוטין מהקשרו‪" .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ְהו ָה אֶ ל‪-‬מ ֹשֶׁ ה ו ְאַהֲ רֹן‪ ,‬ז ֹאת‬
‫חֻ קַּ ת הַ פָּ סַ ח‪ :‬כָּל‪-‬בֶּן‪-‬נֵכָר‪� ,‬א‪-‬י ֹאכַל בּוֹ‪ְ .‬בּ ַבי ִת אֶ חָ ד י ֵאָכֵל‪� ,‬א‪-‬תוֹצִיא מִ ן‪-‬הַ ַבּי ִת מִ ן‪-‬הַ בָּשָׂ ר חוּצָה;‬
‫ו ְעֶ צֶם‪� ,‬א תִ שְׁ בְּרוּ‪-‬בוֹ‪ 652 ".‬אם ניישר קו לראיית המלומדים הנוצריים‪ ,‬ונראה בישוע את זבח‬
‫הפסח‪ ,‬אז עלינו להסביר כיצד ייאכל בשרו בבית אחד מבלי שיוצא בשרו אל בית אחר‪.‬‬
‫‪F96‬‬
‫יוחנן חוסיף כי ישוע נדבר בצלעותיו‪ ,‬מה שלבטח שבר את עצמותיו‪ .‬אין זה אפשרי‬
‫לדקור אדם בצלעותיו מבלי לשבור אותן‪.‬‬
‫את עצמות זבח הפסח שמרו לא מסיבות מוסריות אלא טקסיות בכדי לסמל את‬
‫המהירות של יציאת מצריים‪ ,‬אז ליהודים לא היה זמן לסיים את ארוחתם‪ 653 .‬סמליות זו אינה‬
‫רלוונטית לישוע‪.‬‬
‫‪F970‬‬
‫העצמות הבלתי שבורות סותרות את הכתוב בישעיהו ‪ ,53:5‬פסיקה החשובה מאוד‬
‫לנוצרים‪ " :‬ו ְהוּא מְ חֹלָל מִ פְּ שָׁ עֵ נוּ‪ ,‬מְ דֻ כָּא מֵ עֲ וֹנ ֹתֵ ינוּ‪ ".‬מבין כלל כותבי הבשורות‪ ,‬נראה שרק‬
‫יוחנן אינו מכיר את ישעיהו‪ .‬הבשורות הסינופטיות אינן מזכירות דבר אודות עצמות שבורות‪.‬‬
‫יתכן מאוד שהחנית הומצאה בכדי לגשר לפסוק ‪" :19:37‬ו ְהִ בִּיטוּ אֵ לָיו אֵ ת אֲ שֶׁ ר דָּ קָ רוּ‪".‬‬
‫יוחנן לא הסתפק בדקירות המסמרים בלבד‪.‬‬
‫יתכן כי צליבתו של ישוע כלל לא כללה מסמרים‪ .‬מסמור ידי הקורבן היא הדרך הכי פחות‬
‫רצוייה להבטיח את קיבועו‪ .‬היה צריך להחדיר את המסמרים בדיוק באמצע כף היד בכדי‬
‫לוודא שהבשר לא ייקרע והנידון ייפול מהצלב‪ .‬הרגליים מוסמרו במסמר אחד‪ ,‬אך הנידון נטה‬
‫להיאבק והיה סביר מאוד שייפול לבסוף‪.‬במרבית הפעמים הידיים נקשרו‪ ,‬ודווקא הרגליים‬
‫מוסמרו‪ .‬שיטה זו של הוצאה להורג גם אפשרה להתעלל בקורבן הרבה יותר זמן‪.‬‬
‫הצלב מתואר בתרבות המערבית לרוב כמשטח חלק‪ ,‬אולם ציורים רבים מימי הביניים‬
‫מתארים אותו עם מדרגה לרגליים‪ 654 ,‬ככל הנראה כדי לתאר אותו כפי שהיה במציאות‪.‬‬
‫‪F971‬‬
‫זכריה ‪ " 12:6-7‬בַּיּוֹם הַ הוּא אָ שִׂ ים אֶ ת‪-‬אַ ֻלּפֵי י ְהוּדָ ה ְכּכִיּוֹר אֵ שׁ בְּעֵ צִים‪ ,‬וּ ְכלַפִּיד אֵ שׁ בְּעָ מִ יר‪,‬‬
‫ו ְאָכְלוּ עַ ל‪-‬י ָמִ ין ו ְעַ ל‪-‬שְׂ מ ֹאול אֶ ת‪-‬כָּל‪-‬הָ עַ מִּ ים‪ ,‬סָ בִיב; וְי ָשְׁ בָה י ְרוּשָׁ ַלִם עוֹד תַּ חְ ֶתּיהָ ‪ ,‬בִּירוּשָׁ ָלִם‪.‬‬
‫ו ְהוֹשִׁ עַ י ְהו ָה אֶ ת‪-‬אָהֳ לֵי י ְהוּדָ ה‪ ,‬בּ ִָראשֹׁנָה‪ :‬לְמַ עַ ן �א‪-‬תִ גְדַּ ל תִּ פְאֶ ֶרת בֵּית‪-‬דָּ ו ִיד‪ ,‬ו ְתִ פְ אֶ ֶרת י ֹשֵׁ ב‬
‫י ְרוּשָׁ ַלִם‪--‬עַ ל‪-‬י ְהוּדָ ה"‪ .‬יוחנן מוציא את זכריה ‪ 12:10‬מהקשרו‪ ,‬מכיוון שאין שום דרך לייחס‬
‫אותו לישוע‪ 19:38-39 .‬יוסף ונקדימון לוקחים את גופתו של ישוע‪.‬‬
‫מבחינה תיאורטית‪ ,‬כל הבשורות טועות בתיאור האירוע‪ .‬עברייני דת מורשעים נקברו‬
‫באדמה ציבורית‪ .‬קרובי משפחה הורשו להוציא את הגופה לאחר זמן מסוים‪ .‬לגברים לא‬
‫הייתה כל סיבה לפנות לפילאטוס‪ ,‬אם ישוע אכן הורשע בבגידה‪ ,‬מכיוון שלרומאים לא היה כל‬
‫עניין בגופה‪.‬‬
‫‪272‬‬
‫‪ " 19:39‬ו ַ יָּב ֹא גַּם־נַקְ דִּ ימוֹן אֲ שֶׁ ר בָּא־לְפָ נִים בַּלַּ יְלָה אֶ ל־י ֵשׁוּעַ ו ַ ָיּבֵא ַתעֲ רֹבֶת מ ֹר־ו ַאֲ הָ לוֹת‬
‫כְּמֵ אָה לִיטְ ִרין‪".‬‬
‫כיצד השיג נקדימון כמות כה גדולה של מור ואהלות בשישי בערב? חנויות נסגרו בשבת‪,‬‬
‫במיוחד בשבת המדוברת‪ .‬קניית התערובת לאחר הרשעתו של ישוע אך לפני מותו נראית‬
‫תמוהה‪ .‬מאחר והשמש שקעה‪ ,‬לא היה זמן רב לחניטה‪.‬‬
‫קופסא אחת של מור נתפסה כבזבזנית בעיניי השליחים‪ 655 .‬מאה ליטר היו עולים‬
‫כשלושים אלף דינר‪ .‬אפילו אם נקדימון יכל להרשות לעצמו סכום שכזה‪ -‬מי היה מחזיק כזו‬
‫כמות במלאי?‬
‫‪F972‬‬
‫נקדימון הינו שם יווני‪ ,‬מה שמוזר מאחר ומדובר באדם כביכול יהודי חשוב‪ .‬על אף שיוסף‬
‫בן מתתיהו מתעד מנהיגים יהודיים רבים בעלי שמות יווניים‪ ,‬נראה כי זו דווקא לא הייתה‬
‫הנורמה‪.‬‬
‫‪" 19:41-42‬וּבַמָּ קוֹם אֲ שֶׁ ר נִ ְצלַב הָ י ָה גָן וּ ַבגָּן קֶ בֶר חָ דָ שׁ אֲ שֶׁ ר �א־הֻ נַּח בּוֹ מֵ ת עַ ד־הֵ נָּה‪ .‬שָׁ ם‬
‫שָׂ מוּ אֶ ת־י ֵשׁוּעַ כִּי־עֶ ֶרב שַׁ בָּת הָ י ָה ַליְּהוּדִ ים ו ְהַ קֶּ בֶר קָ רוֹב‪".‬‬
‫הצליבה לבטח התרחשה על אדמה ציבורית‪ ,‬ולא בבית קברות‪ .‬היה צורך לקחת את‬
‫ישוע ולקבור אותו במקום אחר‪ .‬שום שרידי קבורה מעולם לא נמצאו בגולגולתא‪ ,‬האזור בו‬
‫מאמינים הנוצרים שישוע נצלב‪.‬‬
‫‪ " 19:42‬כִּי־עֶ ֶרב שַׁ בָּת הָ י ָה ַליְּהוּדִ ים‪"...‬‬
‫יוחנן לא הבין את לוח השנה העברי‪ .‬הוא לא הבין שימים החלו עם רדת החמה‪ .‬השעה‬
‫המתוארת כאן הינה שבת לפי ראות היהודים‪ ,‬ולא שישי‪.‬‬
‫‪ " 20:1‬וַי ְהִ י בְּאֶ חָ ד בַּשַּׁ בָּת ִלפְנוֹת הַ בּ ֹקֶ ר בְּעוֹד חשֶׁ � ו ַָתּב ֹא מִ ְרי ָם הַ מַּ גְדָּ לִית אֶ ל־הַ קָּ בֶר‬
‫ו ַתֵּ ֶרא ו ְהִ נֵּה־הָ אֶ בֶן מוּסָ ָרה מֵ עַ ל הַ קָּ בֶר‪".‬‬
‫מרים באה למשוך את גופו של ישוע‪ ,‬על אף שבמזג האוויר של יהודה‪ ,‬אפילו במרץ או‬
‫אפריל‪ ,‬אף אחד לא היה משפש גוויה בת יומיים‪ -‬שלושה‪ .‬יוחנן לא ידע שהיה מותר למשוך‬
‫‪656‬‬
‫את הגופה בשבת‪.‬‬
‫‪F973‬‬
‫אישה לא הייתה מתקרבת לבית קברות בשעת לילה‪.‬‬
‫‪" 20:1-2‬וַי ְהִ י בְּאֶ חָ ד בַּשַּׁ בָּת ִלפְנוֹת הַ בּ ֹקֶ ר בְּעוֹד חשֶׁ � ו ַָתּב ֹא מִ ְרי ָם הַ מַּ גְדָּ לִית אֶ ל־הַ קָּ בֶר‬
‫ו ַתֵּ ֶרא ו ְהִ נֵּה־הָ אֶ בֶן מוּסָ ָרה מֵ עַ ל הַ קָּ בֶר‪ .‬ו ַתָּ ָרץ ו ַתָּ ב ֹא אֶ ל־שִׁ מְ עוֹן פֶּ טְ רוֹס ו ְאֶ ל־הַ ַתּלְמִ יד הָ אַחֵ ר‬
‫אֲ שֶׁ ר י ֵשׁוּעַ אֲ הֵ בוֹ ו ַתּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'הִ נֵּה נָשְׂ אוּ אֶ ת־הָ אָדוֹן מִ קִּ בְרוֹ ו ְ�א י ָדַ עְ נוּ אֵ יפ ֹה הִ נִּיחֻ הוּ‪"'.‬‬
‫הסיפור מומצא לחלוטין בגירסה זו‪ .‬בבשורות הסינופטיות‪ ,‬הנשים מוצאות מלאך יושב‬
‫על קברו של ישוע‪ ,‬אשר מסביר להן הכל‪ .‬ביוחנן‪ ,‬מרים חוזה במלאכים מאוחר יותר כאשר‬
‫היא שבה לקבר עם יתר השליחים‪ .‬היא רואה מלאכים בשנית לאחר שהשליחים מביטים‬
‫פנימה ולא רואים דבר‪ .‬התוסף הופך את התיעוד לחסר כל חשיבות‪ :‬ברואה את המלאכים‪,‬‬
‫מרים חושבת שמישהו גזל את גופתו של ישוע‪ ,‬ומתחילה לבכות‪.‬‬
‫‪273‬‬
‫מדוע לא ראתה מרים את ישוע מיד? מדוע להמציא את הסיפור שהיא קודם כל רצה‬
‫לפטרוס? התשובה יכולה להיות שהעלילה נלקחה מסיפור מצרי‪ .‬לאחר מותו של האל‬
‫אוזיריס‪ ,‬מסופר שאיסיס לא מצאה אותו וחיפשה אחריו ברחבי העולם‪ ,‬תוך כי בכי‪.‬‬
‫‪" 20:5‬וַיּ ְַרא אֶ ת־הַ ַתּכ ְִריכִין מֻ נָּחִ ים ו ְ�א נִ ְכ נָס‪".‬‬
‫התכריכים מעידים על קבורה מצרית‪ ,‬שהייתה נהוגה גם בסוריה‪.‬‬
‫‪" :20:9‬כִּי עֲ דֶ ן �א־הֵ בִינוּ אֶ ת־הַ כָּתוּב אֲ שֶׁ ר קוֹם י ָקוּם מֵ עִ ם הַ מֵּ תִ ים‪".‬‬
‫בניגוד לאמור במסורת הנוצרית‪ ,‬לא יימצא מקום אחד בספרי הקודש הטוען כך‪.‬‬
‫אפילו בימיו של יוחנן‪ ,‬הגישה הרווחת הייתה שלתלמידיו של ישוע לא ציפו למותו ולא‬
‫ידעו את תוכניותיו‪ .‬על אף שיוחנן אכן מראה שישוע לא שיתף רבות עם תלמידיו‪ ,‬הבשורות‬
‫הסינופטיות מתעדות שהוא דוקא סיפר להם הכל‪ .‬אולם עדיין הסתובבו שמועות על כך‬
‫שישוע לא קם לתחייה‪ .‬ללא יכולות להפריך זאת‪ ,‬כותב בשורת יוחנן מאשים את בורותם של‬
‫השליחים‪ .‬לא ניתן באמת לשייך את ‪ ,20:9‬שכתב כי ישוע הבטיח לשליחיו שלאחר מותו‬
‫ועלייתו השמיימה הוא ישלח אליהם את רוח הקדש‪ ,‬ולא ציין דבר על תחייה‪.‬‬
‫‪ 20:14‬מרים אינה מזהה את ישוע הקם לתחייה‪.‬‬
‫תיאורו של יוחנן מסתדר יותר כטקס חניכה מיסטי‪ ,‬ולא כתיאור של תחייה גופנית‪ .‬לאחר‬
‫שובו של הנחנך ממסעו השמיימי‪ ,‬הוא חוזר שונה‪ ,‬ובמחווה סימבולית‪ ,‬אנשים מעמידים פנים‬
‫שהם אינם מזהים אותו‪ .‬הנחנך מספר את מה שראה במסעו‪ ,‬כפי שעוה ישוע בדרך לאמאוס‪.‬‬
‫‪" 20:17‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לֶיהָ י ֵשׁוּעַ אַל־תִּ גְּעִ י בִי כִּי עוֹד �א עָ לִיתִ י אֶ ל־אָבִי‪".‬‬
‫ישוע שומר על טהרה טקסית‪ .‬אולם מהות האלוהים הינה תמיד טהורה‪ .‬אדם פצוע‬
‫נחשב טמא‪ .‬המאורע כולו נושא תווית גנוסטית של חניכה‪ ,‬לפיה על הנחנך להישאר טהור‬
‫מבחינה טקסית‪.‬‬
‫ישוע מזמין את תומא לדחוף אצבעות לפצעיו‪ ,‬דבר שהיה מטמא אותו לא פחות ממגע‬
‫ידה של מרים‪ .‬כותב הפסוק ללא ספק ראה בנשים דבר טמא‪.‬‬
‫‪" 20:23‬ו ְהָ י ָה כָּל־אֲ שֶׁ ר תִּ סְ לְחוּ לְחַ טּ ֹאתָ ם וְנִסְ לַח לָהֶ ם ו ַאֲ שֶׁ ר ַתּאֲ שִׁ ימוּ י ֶאְ שָׁ מוּ‪".‬‬
‫מה קרה ל"אל תשפטו"? מה קרה להבטחתו של ישוע לשפוט את הרשעים בעצמו ביום‬
‫הדין? במתי‪ ,‬ישוע מאציל את הכוח לסלוח לחטאים לפטרוס‪ .‬נראה כי מדובר בתוספת‬
‫מאוחרת שנועדה לבסס את סמכותה של הכנסייה‪.‬‬
‫‪" 20:25-27‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם )תומא(‪' ,‬אִ ם־�א אֶ ְראֶ ה ְבי ָדָ יו אֶ ת־רשֶׁ ם הַ מַּ סְ מְ רוֹת ו ְאָ שִׂ ים‬
‫אֶ ת־אֶ ְצבָּעִ י בִּמְ קוֹם הַ מַּ סְ מְ רוֹת ו ְאָ שִׂ ים אֶ ת־י ָדִ י ְבּצִדּוֹ �א אַאֲ מִ ין'‪ ...‬ו ְאַחַ ר אָמַ ר אֶ ל־תּוֹמָ א 'שְׁ לַח‬
‫וּראֵ ה אֶ ת־י ָדַ י וּשְׁ לַח אֶ ת־י ָדְ � הֵ נָּה ו ְשִׂ ים ְבּצִדִּ י ו ְאַל־תְּ הִ י מְ חֻ סַּ ר אֱ מוּנָה כִּי‬
‫אֶ ְצבָּעֲ � הֵ נָּה ְ‬
‫אִ ם־מַ אֲ מִ ין‪"'.‬‬
‫כפי שצויין קודם לכן‪ ,‬סביר מאוד שידיו של ישוע דווקא לא מוסמרו‪ .‬פצעיו של ישוע הקם‬
‫אינם מתיישבים עם האמונה המתיישבת נוצרית לפיה המתים קמים לתחייה בגוף חדש‪.‬‬
‫‪274‬‬
‫חומריותו של ישוע הקם ב‪ 20:25‬אינה מסתדרת עם יכולתו לנוע דרך קירות ודלתות‬
‫נעולות ב‪ .20:26‬כמו כן‪" :4:31-32 ,‬ו ְַתלְמִ ידָ יו בִּקְ שׁוּ מִ מֶּ נוּ לֵאמ ֹר 'אֱ כָל־נָא אֲ דֹנִי‪ '.‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‬
‫'י ֶשׁ־לִי אֹכֶל לֶאֱ כ ֹל אֲ שֶׁ ר אַ ֶתּם �א י ְדַ עְ תֶּ ם'"‪ .‬הסיפור על תומא המפקפק נוסף מאוחר יותר בכדי‬
‫לתמוך באמונתו של יוחנן שישוע קם לתחייה בגופו‪ .‬הכותב האנטי גנוסטי הציב במשבצת‬
‫המפקפק בכוונה את תומא הגנוסטי‪.‬‬
‫‪" 20:29‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו י ֵשׁוּעַ י ַעַ ן ָראִ יתָ א ִֹתי הֶ אֱ מָ נְתָּ אַ שְׁ ֵרי הַ מַּ אֲ מִ ינִים ו ְאֵ ינָם ר ֹאִ ים‪".‬‬
‫טקסט מאוחר שנועד לנוצרים החיים לאחר מותו של ישוע‪.‬‬
‫בדומה‪ ,‬רבי שמעון בן לכיש שיבח גיורים על פני יהודים מלידה‪ 657 .‬הנביא מוחמד אומר‬
‫את אותו הדבר‪ ,‬ומדרג מאמינים עתידיים גבוהה יותר מתלמידיו הקרובים ביותר‪.‬‬
‫‪F974‬‬
‫‪ " 21:3‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם שִׁ מְ עוֹן פֶּ טְ רוֹס 'הִ נְנִי הֹלֵ� לָדוּג' ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו 'גַּם־אֲ נַחְ נוּ נֵלֵ� עִ מָּ �‪"'.‬‬
‫מיד לאחר תקומתו לחיים של ישוע‪ ,‬חזרו תלמידיו למקצועותיהם המקוריים‪" 20:21 .‬‬
‫ו ַיּ ֹסֶ ף י ֵשׁוּעַ ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם 'שָׁ לוֹם ָלכֶם‪ ,‬כַּאֲ שֶׁ ר שָׁ לַח א ֹתִ י הָ אָב כֵּן אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֶ תְ כֶם‪ "'.‬אולם נראה‬
‫שאף אחד מהם לא מיהר במיוחד לבסס כנסייה‪.‬‬
‫‪" 21:4‬הַ בּ ֹקֶ ר אוֹר וְי ֵשׁוּעַ עָ מַ ד עַ ל־שְׂ פַ ת הַ יָּם ו ְהַ ַתּלְמִ ידִ ים �א י ָדְ עוּ כִּי י ֵשׁוּעַ הוּא‪".‬‬
‫למה? לתומא לא היה כל קושי לזהות אותו‪.‬‬
‫‪" 21:10-11‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם י ֵשׁוּעַ הָ בִיאוּ מִ ן־הַ דָּ גִים אֲ שֶׁ ר ְלכַדְ ֶתּם עָ ָתּה‪ .‬וַיַּעַ ל שִׁ מְ עוֹן פֶּ טְ רוֹס‬
‫וַיִּמְ שׁ ֹ� אֶ ת־הַ מִּ כְמ ֶֹרת אֶ ל־הַ ַיּבָּשָׁ ה ו ְהִ יא מְ לֵאָה דָּ גִים גְּדוֹלִים מֵ אָה ו ַחֲ מִ שִּׁ ים וּשְׁ לשָׁ ה‪"...‬‬
‫ארכימדס השתמש במספר זה בנוסחת מדידת הדגים‪ ,‬סמל נוצרי פופולארי עד היום‪,‬‬
‫שהיה מוכר בזמנים עתיקים כעינו של הורוס‪.‬‬
‫‪" 21:21-23‬וַי ְהִ י בּ ְִראוֹת א ֹתוֹ פֶּ טְ רוֹס ו ַיּ ֹאמֶ ר אֶ ל־י ֵשׁוּעַ 'אֲ דֹנִי וְזֶה מַ ה־לּוֹ?' ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו‬
‫י ֵשׁוּעַ ‪" ...‬מַ ה־לְּ� וְלָז ֹאת? אַ תָּ ה לֵ� אַחֲ ָרי!' עַ ל־כֵּן יָצָא הַ דָּ בָר הַ זֶּה בֵּין הָ אַחִ ים שֶׁ הַ ַתּלְמִ יד הַ הוּא‬
‫)יוחנן( �א י ָמוּת‪".‬‬
‫שרידים למאבק בין יוחנן לפטרוס עולים בפרק זה‪ .‬יוחנן מכיר במסכותו של פטרוס‬
‫ב‪ ,21:15-17‬אך מבסס סמכות משלו בכדי להתעמת עם פטרוס ב‪ .21:21-23‬למעשה‪,‬‬
‫האגדה מספרת כי יוחנן חי עד גיל מופלג‪ ,‬והיו שמועות כי הוא אף היה עדיין חי במאה‬
‫השנייה לספירה‪ ,‬כעדות לכך שהיה מעורב בדבר גורם על טבעי‪.‬‬
‫‪ " 21:24‬זֶה הוּא הַ ַתּלְמִ יד הַ מֵּ עִ יד עַ ל־אֵ לֶּה וַאֲ שֶׁ ר כָּתַ ב כָּל־ז ֹאת וְי ָדַ עְ נוּ כִּי עֵ דוּתוֹ אֱ מֶ ת‪".‬‬
‫יוחנן ‪" 5:31‬אִ ם־אָנֹכִי מֵ עִ יד עָ לָי עֵ דוּתִ י �א נֶאֱ מָ נָה‪".‬‬
‫‪ " 21:25‬וְי ֵשׁ עוֹד מַ עֲ שִׂ ים ַרבִּים אֲ חֵ ִרים אֲ שֶׁ ר עָ שָׂ ה י ֵשׁוּעַ ‪ ,‬ו ְאִ ם־יִכָּתְ בוּ ֻכלָּם לְאַחַ ד אֶ חָ ד‬
‫אֲ דַ מֶּ ה שֶׁ גַּם־הָ עוֹלָם כֻּלוֹ �א יָכִיל אֶ ת־הַ סְּ פָ ִרים אֲ שֶׁ ר יִכּ ֵָתבוּ‪".‬‬
‫כמה זמן כבר כבר ייקח לתעד את מעשיו של ישוע לאחר תחייתו? נראה כי יוחנן אינו‬
‫רוצה לפרט על המאורעות אותם תופסים הנוצרים בתור החשובים ביותר בתולדות העולם‪.‬‬
‫עד אמיתי היה טורח פרט כמה שיותר עד הפרט האחרון‪.‬‬
‫‪275‬‬
‫מעשי השליחים‬
‫במעשי השליחים כמעט ולא תמצאו קישורים מהימנים לבשורות‪ ,‬אולם תמצאו שלל‬
‫ציטוטים משובשים מהתנ"ך‪ .‬האם הבשורות נכתבו מאוחר יותר? אך הנקודה אינה תאריך‬
‫הכתב‪ .‬בספר מצוינים אירועים שבוואי היו ידועים לשליחים‪ .‬גם ללא ארבע הבשורות‪,‬‬
‫השליחים לבטח יכלו לצטט ממה שהם שמעו ישירות מישוע‪ ,‬אולם במעשי השליחים אין ולו‬
‫איזכור אחד לישוע‪ ,‬לחייו או עבודתו באופן ישיר או אמין‪.‬‬
‫לטענה כי מחבר הספר הינו לוקאס בכבודו ובעצמו אין שום בסיס‪ .‬מישהו אחר בשם‬
‫לוקאס יכול היה בהחלט לחבר את מעשי השליחים לפני שבשורת לוקאס הפסאודו‪-‬‬
‫פיגראפית בבכל יוחסה אליו‪ .‬היינו מצפים ממי שכתב את בשורת לוקאס להפגין בה לכל‬
‫הפחות מעט בקיאות במעשי השליחים‪ .‬הדמויות במעשי השליחים מצטטות רבות מכתבי‬
‫הקודש‪ ,‬אולם לעולם לא מלוקאס‪ .‬הדמיון הגדול ביותר בין הבשורות לבין מעשי השליחים‬
‫הינו ששניהם מסתמכים רבות על כתביו של יוסף בן מתתיהו‪ ,‬שהפך למוכר לנוצרים רק‬
‫בתקופה מאוחרת יותר‪.‬‬
‫מעשי השליחים אוהד מאוד את פטרוס‪ .‬הוא מתואר בתור ראש השליחים ומנהיג‬
‫הכנסייה‪ ,‬תפקיד שלבסוף לקח על עצמו יעקב‪ ,‬יתכן שלאחר מותו של פטרוס או לאחר‬
‫הגירתו‪ .‬פטרוס עצמו או אחד מתלמידיו יכלו בהלט להיות מחברי החלק הראשון של מעשי‬
‫השליחים‪" ,‬הפרוטו‪-‬טקסט הירושלמי‪".‬‬
‫במעשי השליחים מככבים פטרוס ופאולוס בסדר הזה‪ ,‬כאשר עוד טקסטים קטנים‬
‫משולבים פה ושם‪ .‬חלק מהמקורות מצטטים ממכתביו של פאולוס‪ ,‬בעוד שאחרים הינם‬
‫מאוחרים מאוד‪ -‬אפילו סוף המאה השנייה לספירה‪.‬‬
‫חלקו הראשון של מעשי השליחים נכתב בגוף ראשון‪ .‬החלק המיוחס לפאולוס כתוב בגוף‬
‫שלישי‪ ,‬על אף שלא בעקביות‪ .‬נראה כי כותב הספר שינה בתחילה את צרות הניסוח לגוף‬
‫ראשון‪ ,‬ואז באמצע הדרך חזר בו משום מה‪.‬‬
‫במעשי השליחים אנו מתוודעים לרשיון הספרותי שנטולים לעצמם היסטוריוגראפים‬
‫עתיקים‪ ,‬בהם הסופר מרשה לעצמו לבדות מאורעות שלמים ולשים מילים בפי הגיבור שלא‬
‫היו ולא נבראו‪ .‬במעשי השליחים אין כל אזכור להוצאתו להורג של פאולוס‪ ,‬על אף שלוקס‬
‫מזכיר אותה בעקיפין פעמים רבות‪ :‬פאולוס אומר לקהילה אחת שהוא לא ישוב‪ ,‬הוא אומר‬
‫לחברי ספינתו שהוא הולך לפגוש את הקיסר ברומא‪ ,‬שם הוא בילה שנתיים‪ .‬לוקאס נמנע‬
‫מציון הרדיפות והוצאתו להורג של פאולוס‪ ,‬מאחר שאינו מוכן לשנות את הנרטיב מהיסטורי‬
‫לטראגי‪.‬‬
‫מחבר מעשי השליחים נוהג באדיבות בלתי טיפוסית כלפי היהודים‪ .‬תקוותו של לוקאס‬
‫לקבע את מקורה של הכנסייה בקהילה היהודית מסבירה את גישתו המכבדת במידה‬
‫‪276‬‬
‫מסוימת‪ .‬עד לימי חיבור מעשי השליחים‪ ,‬הסיפור על קהילת ירושלים כבר הפכה לאגדה‪.‬‬
‫לוקאס חש בנוח להציגה כבדיה ספרותית היסטורית‪.‬‬
‫לוקאס זקוק לירושלים כמרכז נוצרי בכדי לאשש שמדובר בדת ישנה ובעלת סמכות‪.‬‬
‫היהודים שלו‪ ,‬שלא משתגעים על נוצרים‪ ,‬רודפים אותם מדי פעם‪ ,‬אך ברובם שומרים על‬
‫סובלנות‪ .‬בהשראת המייסד‪ ,‬השליחים בונים כנסייה צייתנית לחוק היהודי‪.‬‬
‫הספר מתהדר באין סוף ציטוטים שגויים מהמקורות‪ ,‬לצד הפגנת בורות מרשימה‬
‫בתיאולוגיה היהודית‪ .‬דבר זה עלול להעיד על סופר גוי‪ ,‬שכמעט ולא הכיר את היהדות‪.‬‬
‫קשה מאוד לזהות את פאולוס במעשי השליחים בתור אותו הפאולוס באגרות פאולין‪,‬‬
‫שם נעלמת כליל האהדה והכבוד לכנסיית ירושלים‪ .‬כל הנסיונות להצדיק את החוק במעשי‬
‫השליחים מפנים את דרכם לאנטגוניזם אגרסיבי באיגרות‪.‬‬
‫במעשי השליחים‪ ,‬פונה פאולוס בראשונה ליהודים בכל עיר‪ ,‬ורק לאחר מכן לגויים‪.‬‬
‫באיגרות‪ ,‬הוא שולל את נחיצות החוק אפילו מהיהודים‪ .‬אף אחד לא היה מסכים לשמוע את‬
‫פאולוס מטיף בבתי כנסת על כל שיש להתנער מחוקי התורה ולעבור להאמין בישוע‪ -‬שהיה‬
‫אלמוני לחלוטין עבור רבים‪ ,‬ועל אף שהתהדר בתואר משיח‪ ,‬לא הביא על עם ישראל שום‬
‫נצחונות צבאיים או מלכות שמיים עלי אדמות‪.‬‬
‫ניכר כי לוקאס כתב עצמאית לחלוטין מפאולוס‪ ,‬ולא היה מודע לעמדותיו‪ ,‬מה שמוזר‪-‬‬
‫מאחר והוא ידע על הוצאתו להורג‪ .‬מעשי השליחים נכתב או לפחות נערך שנים רבות לאחר‬
‫המאורעות המדוברים‪ -‬כולל שינוי דעתו של פאולוס‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬מדוע שהשליח המואר ישנה‬
‫את דעתו באופן כה קיצוני אודות עיקרי האמונה?‬
‫איננו יכולים באמת לקבוע מי נכתבו קודם – מעשי השליחים או האיגרות‪ .‬ככל הנראה‬
‫שמעשי השליחים הופיע בתקופה בה עדיין לא הכירו באיגרות‪ .‬או שהכותב התעלם מהן‪ ,‬או‬
‫שביטל אותן כבלתי אמינות או לא אדוקות מספיק‪.‬‬
‫יוסטינוס מרטיר אינו מזכיר את מעשי השליחים‪ ,‬אולי כי הוא ראה בספר מעשה זיוף‪-‬‬
‫אחד מיני רבים‪ .‬אם זו אינה הסיבה‪ ,‬אז שתיקתו של יוסטינוס בנוגע למעשי השליחים מרמזת‬
‫כי הספר לא הופיע עד לסוף המאה השנייה לספירה‪ ,‬מה משצריך את הההנחה הבלתי‬
‫סבירה שהכותב ידע על קיום הבשורות אך לא ייחס להן שום חשיבות‪.‬‬
‫יתכן כי מרבית מעשי השליחים הינו מוקדם‪ ,‬ונכתב הרבה לפני הבשורות או האיגרות‪.‬‬
‫אולם מסיבה כלשהיא‪ ,‬הוא לא התקבל והפך למפורסם רק מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪ְ " 1:1‬בּמַּ אֲ מָ ר הָ ִראשׁוֹן כָּתַ בְתִּ י תְּ אוֹ ִפילוֹס עַ ל־כּ ֹל אֲ שֶׁ ר הֵ חֵ ל י ֵשׁוּעַ לַעֲ שׂוֹת וּ ְללַמֵּ ד‪".‬‬
‫הכותב טוען כי הוא האוונגליסט עצמו‪ ,‬לכאורה לוקאס‪ ,‬על אף שהציטוטים הרבים ספר‬
‫מהבשורות מלאים בשגיאות ואי דיוקים‪.‬‬
‫אזכור הבשורה או "המאמר הראשון" הינה ללא ספק תוספת‪ ,‬שמטרתה להראות‬
‫שהכותבים המוקדמים הכירו את הבשורות‪ ,‬שאמינתן כבר אז הוטלה בספק‪ ,‬כפי שנטען‬
‫מאוחר יותר בידי אוסביוס מקיסירה‪ .‬קל בהרבה לשנות פרטים בתחילת היצירה מאשר‬
‫באמצעה‪.‬‬
‫אַרבָּעִ ים יוֹם‪".‬‬
‫‪ " 1:3‬ו ַאֲ שֶׁ ר גַּם־הִ תְ יַצֵּב לָהֶ ם בְּא ֹתוֹת ַרבּוֹת אַחֲ ֵרי עֻ נּוֹתוֹ וַיּ ֵָרא אֲ לֵיהֶ ם ְ‬
‫‪277‬‬
‫בבשורות אין אזכור למפגשים אלה‪ ,‬אלא רק על מספר מפגשים בודדים לאחר התחייה‪.‬‬
‫יוחנן מתאר מפגש ליד ים כנרת זמן רב לאחר התחייה‪ .‬שום בשורה על כן‪ ,‬אינה מתעדת‬
‫מפגשים רבים במהלך "‪ 40‬יום ולילה‪ ".‬לו היו השליחים אכן חווים מפגשים כה מרובים עם‬
‫ישוע‪ ,‬הם לא היו משמיטים מידע זה מבשורותיהם‪.‬‬
‫ארבעים יום הינו מונח ספרותי שבא להחליף את המושג "זמן רב" בכתבי היהדות‬
‫המסורתיים ‪ ,658‬שהיו ידועים לקיצונים‪ 40 .‬יום היה הסטנדרט התלמודי להתאבלות על‬
‫המת‪ 659 .‬יעקוב נחנט למשך ‪ 40‬יום‪ 660 .‬הופעותיו בתקופה זו מבטיחה לקוראים שהוא אכן‬
‫היה חי‪.‬‬
‫‪F975‬‬
‫‪F 976‬‬
‫‪F 97‬‬
‫כותב הבשורה הסודית של יעקב‪ ,‬שפחות הוטרד באותנתיות‪ ,‬קבע כי חלפו ‪ 550‬ימים‬
‫בית תחייתו של ישוע לעלייתו לשמיים‪.‬‬
‫‪" 1:4-5‬וּבְאָכְלוֹ עִ מָּ הֶ ם ִצוָּה א ֹתָ ם ְל ִבלְתִּ י סוּר מִ ירוּשָׁ ָלי ִם וּלְהוֹחִ יל לְהַ בְטָ חַ ת הָ אָב אֲ שֶׁ ר‬
‫שְׁ מַ עְ תֶּ ם מִ מֶּ נִּי׃ ‪ ...‬אַ תֶּ ם תִּ טָּ בְלוּ בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ בְּקָ רוֹב )כאשר אעלה לשמיים(‪".‬‬
‫לוקס ‪ " 51 ,24:49‬ו ְאַ תֶּ ם שְׁ בוּ בָּעִ יר י ְרוּשָׁ ַלי ִם עַ ד כִּי־תִ ְלבְּשׁוּ ע ֹז מִ מָּ רוֹם‪ .‬ו ַי ְהִ י ְבּב ֲָרכוֹ א ָֹתם‬
‫וַיִּפָּ ֵרד מֵ עֲ לֵיהֶ ם וַיִּנָּשֵׂ א הַ שָּׁ מָ י ְמָ ה‪ ".‬יוחנן ‪ " 20:22‬ו ְאַחֲ ֵרי דַ בְּרוֹ ז ֹאת וַיִּפַּ ח בָּהֶ ם ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‬
‫קְ חוּ ָלכֶם אֶ ת־רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪ ".‬למה חיכו השליחים בירושלים‪ ,‬אם הרוח ניתנה להם לפני עלייתו‬
‫של ישוע לשמיים?‬
‫העובדה שרק השליחים קיבלו את הרוח סותרת את גישתו של פאולוס לפיה כל הנוצרים‬
‫‪661‬‬
‫נושאים בליבם את הרוח‪" :‬כִּי מִ י שֶׁ אֵ ין־בּוֹ רוּחַ הַ מָּ שִׁ יחַ הוּא אֵ ינֶנּוּ שֶׁ לּוֹ‪".‬‬
‫‪F978‬‬
‫ביוחנן ומתי‪ ,‬השליחים לא נשארו בירושלים לאחר תחייתו של ישוע‪ " .‬ו ְעַ שְׁ תֵּ י עָ שָׂ ר‬
‫הַ תַּ לְמִ ידִ ים הָ לְכוּ הַ ָגּלִילָה אֶ ל־הָ הָ ר אֲ שֶׁ ר אָמַ ר לָהֶ ם י ֵשׁוּעַ ‪ 662 ".‬הכיצד יכלו תלמידיו של קורבן‬
‫לינץ' להישאר במקום רדיפתו‪ ,‬תוך התעלמות מנבואתיו של ישוע שהם יירדפו?‬
‫‪F97‬‬
‫יתכן ולוקס התבלבל‪ .‬אולי לא חסידיו של ישוע‪ ,‬אלא קהילה משיחית אחרת‪ ,‬שבראשה‬
‫עמד יוחנן הצדיק‪ ,‬היא שנותרה בירושלים‪.‬‬
‫‪ " 1:6-7‬וַיִּשְׁ אָלֻהוּ לֵאמ ֹר אֲ דֹנֵינוּ הֲ ָתשִׁ יב בָּעֵ ת הַ זּ ֹאת אֶ ת־הַ מַּ לְכוּת ְלי ִשְׂ ָראֵ ל‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‬
‫�א ָלכֶם לָדַ עַ ת הָ עִ תִּ ים ו ְהַ זְּמַ נִּים‪".‬‬
‫יתה עַ ד‬
‫מתי ‪ " 16:28‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם כִּי י ֵשׁ בָּע ֹמְ דִ ים פּ ֹה אֲ שֶׁ ר �א־י ִטְ עֲ מוּ טַ עַ ם מִ ָ‬
‫כִּי־י ְִראוּ אֶ ת־בֶּן־הָ אָדָ ם בָּא בְּמַ לְכוּתוֹ‪".‬‬
‫‪ " 1:11‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אַנְשֵׁ י הַ ָגּלִיל מַ ה־תַּ עַ מְ דוּ ו ְעֵ ינֵיכֶם לַשָּׁ מָ י ִם? זֶה י ֵשׁוּעַ אֲ שֶׁ ר הוֹעֲ לָה מֵ עֲ לֵיכֶם‬
‫הַ שָּׁ מַ י ִם בּוֹא י ָבוֹא כַּאֲ שֶׁ ר ְראִ יתֶ ם א ֹתוֹ עֹלֶה לַמָּ רוֹם‪".‬‬
‫נראה כי השליחים השמיימיים מודעים לגיאוגרפיה‪ ,‬לא היה כל צורך לומר לשליחים כי‬
‫הם גליליים‪ .‬תוכחת המלאך תמוהה‪ .‬אם ישוע יבוא באותה הדרך‪ ,‬אז הוא יירד מהשמיים‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬השליחים צדקו בהביטם לשמיים‪ .‬אולי המלכאים התווכנו למסורת אחרת שרווחה‬
‫בנוגע לחזרתו של ישוע‪ :‬באלימות‪ ,‬ומלווה באש וכו‪ ...‬כלומר גלויה ושלא מותירה ספקות‪.‬‬
‫‪" 1:12‬וַיִּפְ נוּ וַיֵּלְכוּ י ְרוּשָׁ ַלי ְמָ ה מִ ן־הָ הָ ר הַ נִּקְ ָרא הַ ר הַ זֵּיתִ ים ו ְהוּא קָ רוֹב לִירוּשָׁ ַלי ִם כְּדֶ ֶר�‬
‫תְּ חוּם שַׁ בָּת‪".‬‬
‫‪278‬‬
‫ביהדות האורתודוכסית אין דבר כזה "דרך תחום שבת"‪ .‬כל תנועה מחוץ לשטח הבית‬
‫ביום השבת נאסרה‪ .‬רק הפרושים התירו לצאת משטח הבית לזמן קצר‪ .‬מעשי השליחים‬
‫נכתב לאחר נצחון הזרם הפרושי ביהדות‪ ,‬וייתכן ורעיון זה היה רווח ביהודה‪ .‬אם כך‪ ,‬אז אנו‬
‫רואים כאן את תלמידיו של ישוע עושים שימוש בהיתר הלכתי של אויביהם הפרושים‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬נראה כי הכותב בקיא בפרטים אודות היהדות שלא היינו מצפים מגוי‪ ,‬וכנראה שזה‬
‫לווה אותם מטקסטים קדומים יותר‪.‬‬
‫‪" 1:14‬כָּל אֵ לֶּה הָ יוּ שׁ ֹקְ דִ ים י ַחְ דָּ ו ְבּלֵב אֶ חָ ד בִּתְ ִפלָּה וּב ַ‬
‫ְתחֲ נוּנִים הֵ ם ו ְהַ נָּשִׁ ים עִ ם מִ ְריָם אֵ ם‬
‫י ֵשׁוּעַ ו ְעִ ם־אֶ חָ יו‪".‬‬
‫מפסקה זו אנו למדים שמדובר בטקסט מאוחר‪ .‬מספר רב של אנשים שנטשו את‬
‫משפחותיהם‪ ,‬עברו לירושלים והפסיקו לעבוד‪ .‬על הקהילה היה לספק מזון לאנשים רבים‪,‬‬
‫מלבד המשפחה המיידית‪ .‬בזמנו של ישוע‪ ,‬השליחים התקיימו על קיבוץ נדבות‪ .‬ליהודה‬
‫הייתה תיבת תרומות‪ .‬מנגנון צדקה שכזה לוקח זמן לפתח‪ ,‬ובטח שאינו אםשרי כאמצעי קיום‬
‫בראשיתה של תנועה חדשה‪.‬‬
‫נשים תמיד התפללו בנפרד מגברים‪ ,‬וישוע לא אמר דבר כנגד זאת‪ .‬וודאי שהם לא‬
‫התפללו בבית המקדש יחדיו‪.‬‬
‫האחים הם ככל הנראה חברי הקהילה‪ .‬אם אין כך הדבר‪ ,‬אז נראה שלישוע כלל לא היו‬
‫תומכים מעבר לאחיו וחבריו‪.‬‬
‫שלווה ורוגע שכזה בקרב חברי כת שמנהיגם זה עתה הוצא להורג נראית תמוהה ביותר‪.‬‬
‫פטרוס ‪ 7‬אומר שהכהן הגדול הביע חרטה בזמן ליקוי החמה שתרחש ביום הצליבה‪1:14 .‬‬
‫‪663‬‬
‫סותר את אסוביוס‪ ,‬שמדווח כי היהודים רדפו את תלמידיו של ישוע‪.‬‬
‫‪F980‬‬
‫אין כל מקור מהימן שיעיד על קיומה של הכנסייה בירושלים‪ .‬אסוביוס מנסה להסביר‬
‫כיצד חסידיו של ישוע שרדו את המצור על ירושלים‪ .‬הוא מדווח באופן תמוה שהם יצאו בדיוק‬
‫לעיר פלה )דקפוליס( בתחילת המלחמה‪ .‬אך בשנת ‪ 66‬לספירה עוד אף אחד לא העלה על‬
‫הדעת את היקף ההרס שיזרעו הרומאים בארץ‪ .‬באותה השנה‪ ,‬עולים לרגל רבים הגיעו‬
‫כהרגלם לירושלים לחגוג את חג הפסח‪.‬‬
‫‪" 1:16‬אֲ נָשִׁ ים אַחִ ים צ ִָרי� הָ י ָה שֶׁ יִּמָּ לֵא הַ כָּתוּב הַ זֶּה אֲ שֶׁ ר רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ דִּ בֵּר מִ קֶּ דֶ ם בְּפִי דָ ו ִד‬
‫עַ ל־י ְהוּדָ ה אֲ שֶׁ ר הָ י ָה לְמוֹלִי� אֶ ת־תּ ֹ ְפשֵׂ י י ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫הפסוק התומך הראוי ביותר נמצא בתהילים ‪" 41:10‬גַּם‪-‬אִ ישׁ שְׁ לוֹמִ י‪ ,‬אֲ שֶׁ ר‪-‬בָּטַ חְ תִּ י בוֹ‪--‬‬
‫אוֹכֵל לַחְ מִ י; הִ גְדִּ יל עָ לַי עָ קֵ ב‪ ".‬דויד מספר על אויביו‪ ,‬ולא על יהודה איש קריות‪.‬‬
‫ירתוֹ נְשַׁ מָּ ה ו ְאַל־י ְהִ י בָהּ ישֵׁ ב ו ְאוֹמֵ ר ְפּקֻ דָּ תוֹ י ִקַּ ח‬
‫‪" 1:20‬כִּי כָתוּב בְּסֵ פֶ ר תְּ הִ לִּים תְּ הִ י־טִ ָ‬
‫אַחֵ ר‪".‬‬
‫ירתָ ם נְשַׁ מָּ ה;‬
‫תהילים ‪ " 69:21,26‬וַיִּתְּ נוּ ְבּבָרוּתִ י ר ֹאשׁ; ו ְ ִלצְמָ אִ י‪ ,‬י ַשְׁ קוּנִי ח ֹמֶ ץ‪ .‬תְּ הִ י‪-‬טִ ָ‬
‫בְּאָהֳ לֵיהֶ ם‪ ,‬אַל‪-‬י ְהִ י י ֹשֵׁ ב‪ ".‬אמירה זו מכוונת לאנשים רבים‪ ,‬ולא לאחד‪ -‬יהודה‪ .‬תהילים ‪,109:8‬‬
‫‪ " 16‬פְּקֻ דָּ תוֹ‪ ,‬י ִקַּ ח אַחֵ ר‪.‬י ַעַ ן‪ --‬אֲ שֶׁ ר �א ָזכַר‪ ,‬עֲ שׂוֹת חָ סֶ ד‪ .‬וַיּ ְִרדּ ֹף‪ ,‬אִ ישׁ‪-‬עָ נִי ו ְאֶ בְיוֹן‪--‬ו ְנִכְאֵ ה ֵלבָב;‬
‫ל ֵ‬
‫ְמוֹתת‪ ".‬גם פסוק זה אינו מדבר על יהודה‪.‬‬
‫‪" 1:21-22‬ו ְעַ ל־כֵּן צ ִָרי� שֶׁ אֶ חָ ד מִ ן־הָ אֲ נָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר הִ תְ הָ לְּכוּ אִ ָתּנוּ כָּל־י ְמֵ י אֲ שֶׁ ר אֲ דֹנֵינוּ י ֵשׁוּעַ‬
‫יוֹצֵא וָבָא לְפָ נֵינוּ׃ הָ חֵ ל מִ טְּ בִילַת יוֹחָ נָן עַ ד־יוֹם הִ לָּקְ חוֹ מֵ אִ ָתּנוּ י ִהְ י ֶה עִ מָּ נוּ לְעֵ ד תְּ חִ יָּתוֹ‬
‫מִ ן־הַ מֵּ תִ ים‪".‬‬
‫‪279‬‬
‫אולם לא כל השליחים נכחו בעת הטבלתו של ישוע‪ .‬ואף פחות מכך‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬נכחו‬
‫בעת צליבתו‪.‬‬
‫מדוע שלא כל מי שינכח בתחייה יוכל לשמש כעד? פטרוס מכריז רק על קבוצה נבחרת‪,‬‬
‫משום מה חייבת לכלול ‪ 12‬איש‪.‬‬
‫גּוֹרל עַ ל־מַ תִּ יָּה וַיִּסָּ פַ ח אֶ ל־עַ שְׁ תֵּ י עָ שָׂ ר הַ שְּׁ לִיחִ ים‪".‬‬
‫גוֹרלוֹת וַיִּפּ ֹל הַ ָ‬
‫‪ " 1:26‬ו ַיַּפִּילוּ ָ‬
‫האם השליחים האמינו בדטרמיניזם? הרי מתיאס הפך לשליח על סמך מזל בלבד‪...‬‬
‫מדוע היה צורך דווקא ב‪ 12-‬שליחים? ייתכן והיה רצון לקשר בין מסםר השליחים למספר‬
‫שבטי ישראל‪ -‬ולסיפורו של יהודה‪ .‬מדוע לא הוצג פאולוס בתור השליח ה‪ ?12-‬אנומליה זו‬
‫מאשררת את הסברה שאנשים שונים כתבו את שני חלקי מעשי השליחים‪.‬‬
‫הכותב שתמך בפטרוס‪ ,‬הוסיף את מתיאס על מנת להשיב את מספר השליחים חזרה ל‪-‬‬
‫‪ ,12‬ובכך שלל את המקום מפאולוס‪.‬‬
‫‪ " 2:3-4‬ו ַתֵּ ָראֶ ינָה אֲ לֵיהֶ ם לְשׁ ֹנוֹת מִ תְ פָּ ְרדוֹת בְּמַ ְראֵ ה אֵ שׁ ו ַָתּנוּחַ אַחַ ת אַחַ ת עַ ל כָּל־אֶ חָ ד‬
‫מֵ הֶ ם‪ .‬וַיִּמָּ לְאוּ ֻכלָּם רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ ו ַ יָּחֵ לּוּ לְדַ בֵּר ִבּלְשׁ ֹנוֹת אֲ חֵ רוֹת כַּאֲ שֶׁ ר נ ְָתנָם הָ רוּחַ לְסַ ֵפּר‪".‬‬
‫פגאנים האמינו ששדים דיברו בכל לשונות האדם‪ .‬שדים היו חצאי אלים דמוי אדם‪ ,‬לא‬
‫בהכרח מרושעים‪ ,‬והשוואת השליחים לשדים עלולה להרתיע חלק‪ ,‬אך דווקא למשוך אחרים‪.‬‬
‫סברה אחרת‪ ,‬היא שייתכן ופסוק זה נובע מתרגום לקוי של מסורת נוצרית מוקדמת‪ ,‬אז‬
‫"לדבר בלשונות" פורש כלדבר דברי הבל‪ .‬פאולוס מתעקש שדיבור כה חסר פשר מצריך‬
‫‪664‬‬
‫אינטרפרטציה‪.‬‬
‫‪F981‬‬
‫יוחנן המטביל הבטיח‪ " ,‬ו ְהוּא י ִטְ בּ ֹל אֶ תְ כֶם בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ וּבָאֵ שׁ" ‪ 665‬אך הוא התכוון‬
‫לפרושים והצדוקים‪ ,‬ולא לשליחיו של ישוע‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא מעולם לא אמר דבר על דיבור בלשון‬
‫זרה ובלתי מובנת‪ ,‬מה שישוע עצמו גם מעולם לא הפגין‪.‬‬
‫‪F982‬‬
‫האמירה אינה משוייכת למסורת היהדות שהאדם המבורך ברוח הקודש בוער כמו אש‪:‬‬
‫"וכאשר שרתה רוח אלוהים על פינחס‪ ,‬פניו קרנו מאש‪ 666 ".‬הרעיון שרוח הקודש זמינה‬
‫לכולם‪ ,‬אינו זר ליהדות‪" :‬בין אם ביהודה או בגוי‪ ,‬בגבר או באישה‪ ,‬בעבד או באמה‪ ,‬רוח‬
‫האלוהים שורה בהם בהתאם למעשיהם‪ 667 ".‬גישה זו עומדת מנוגדת לסלקטיביות המוצגת‬
‫‪668‬‬
‫בתורה‪ :‬משה בחר בשבעים זקנים עליהם השרה אלוהים את השכינה‪.‬‬
‫‪F983‬‬
‫‪F984‬‬
‫‪F985‬‬
‫הנוצרים‪ ,‬שנטשו את היהדות אך אימצו חלקים רבים מלוח השנה העברי‪ ,‬שינו את‬
‫המאורע וחיברו משמעות חדשה לחג השבועות‪.‬‬
‫‪ " 2:5‬וּבִירוּשָׁ ַלי ִם שָׁ כְנוּ י ְהוּדִ ים י ְִראֵ י אֱ �הִ ים מִ בֵּין כָּל־גּוֹי אֲ שֶׁ ר תַּ חַ ת כָּל הַ שָּׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫הכותב מציג את היהודים כעם כמעט מיסטי ואגדי‪" .‬מבין כל גוי" מצגיג את היהדות ככת‪,‬‬
‫ולא כאומה‪ .‬לא ייתכן ומדובר בגלות‪ ,‬מכיוון שמסופר שהם חיו בירושלים‪.‬‬
‫היהודים מתוארים כ"יראי אלוהים"‪ ,‬מכיוון שהאשמתם בצליבה הינה מסורת מאוחרת‬
‫יותר‪.‬‬
‫‪280‬‬
‫‪ " 2:7-10‬הִ נֵּה הַ מְ דַ בּ ְִרים הָ אֵ לֶּה הֲ �א ֻכלָּם ְבּנֵי הַ ָגּלִיל הֵ מָּ ה? ו ְאֵ י� שׁ ֹמְ עִ ים אֲ נַחְ נוּ א ָֹתם‬
‫אִ ישׁ כִּשְׂ פַ ת־אֶ ֶרץ מוֹלַדְ תֵּ נוּ? פַּ ְרתִּ יִּים וּמָ דִ ים ו ְעֵ ילָמִ ים ו ְישְׁ בֵי אֲ ַרם נַהֲ ָרי ִם י ְהוּדָ ה ו ְקַ פּוֹדְ קִ יָּה פָּ נְטוֹס‬
‫ו ְאַסְ י ָא‪ְ ,‬פּרוּ ְגי ָא וּפַ מְ פּוּ ְלי ָא מִ צ ְַרי ִם ו ְחֶ בֶל לוּב אֲ שֶׁ ר עַ ל־י ַד ִ‬
‫קוּרינִי ו ְהַ בָּאִ ים מֵ רוֹמִ י י ְהוּדִ ים וְג ִֵרים‪".‬‬
‫גלילים‪ ,‬יהודאים‪ ,‬רומאים יהודים וגרים דיברו כולם את אותה השפה – ארמית‪ .‬ומה‬
‫קשורים בכלל הגרים‪ ,‬שאינם מדברים שפה ייחודית להם?‬
‫קשרי חוץ ומסחר מסועפים הצריכו את קיומה של שפה בינלאומית‪ .‬זו הייתה היוונית‪.‬‬
‫בלעדיה‪ ,‬לזרים לא היה כל סיכוי להגיע לירושלים מלכתחילה‪.‬‬
‫הפסוק מזכיר לפחות ‪ 15‬אומות‪ .‬אך היו רק ‪ 12‬שליחים‪ ,‬שדיברו בינם לבין עצמםולא עם‬
‫הזרים‪ .‬האם הם דיברו ביותר משפה אחת?‬
‫‪ " 2:15‬כִּי הָ אֲ נָשִׁ ים הָ אֵ לֶּה �א שִׁ ִ‬
‫כּוֹרים הֵ מָּ ה כַּאֲ שֶׁ ר אֲ מַ ְר ֶתּם כִּי שָׁ לשׁ שָׁ עוֹת בַּיוֹם עָ ָתּה‪".‬‬
‫פטרוס דובר בארמית אל הקהל‪.‬‬
‫אם הקהל שמע את השליחים מדברים אל הקהל בשפות זרות‪ ,‬מדוע שמישהו בכלל‬
‫יחשוד שהם היו שיכורים? הנאום ללא ספק היה בלבולי ההבל של פאולוס המוכרים לנו‬
‫מכתביו‪ 2:7-10 .‬מנסה לתקן את התיאור השלילי‪ .‬עד ‪ 2:22‬הזרים כולם מתפזרים‪ ,‬ופטרוס‬
‫מדבר עתה ליהודים בלבד‪ .‬הקהל הזר הוזמן בתחילה‪.‬‬
‫משעשע לראות שפטרוס טוען להיותם של השליחים פקחים אך ורגע באמירה שהיה זה‬
‫מוקדם מדי בבוקר בשביל להשתכר‪.‬‬
‫‪ " 2:16-21‬ו ְהוּא הָ אָמוּר עַ ל־י ְדֵ י יוֹאֵ ל הַ נָּבִיא‪ .‬ו ְהָ י ָה בָּאַחֲ ִרית הַ יָּמִ ים נְאֻ ם אֱ �הִ ים אֶ שְׁ פּ ֹ�‬
‫אֶ ת־רוּחִ י עַ ל־כָּל־בָּשָׂ ר וְנִבְּאוּ ְבּנֵיכֶם וּבְנ ֹתֵ יכֶם וּב ֵ‬
‫ַחוּריכֶם חֶ זְי ֹנוֹת י ְִראוּ וְזִקְ נֵיכֶם חֲ �מוֹת י ַחֲ �מוּן‪.‬‬
‫וְגַם עַ ל־עֲ בָדַ י ו ְעַ ל־שִׁ ְפ ַ‬
‫חוֹתי ַבּ יָּמִ ים הָ הֵ מָּ ה אֶ שְׁ פּ ֹ� אֶ ת־רוּחִ י וְנִבָּאוּ‪ .‬וְנָתַ ִתּי מוֹפְתִ ים בַּשָּׁ מַ י ִם מִ מַּ עַ ל‬
‫ָאָרץ מִ תָּ חַ ת דָּ ם ו ָאֵ שׁ ו ְִתימְ רוֹת עָ שָׁ ן‪ .‬הַ שֶּׁ מֶ שׁ י ֵהָ ֵפ� לְחשֶׁ ך ו ְהַ ֵיָּרחַ לְדָ ם ִל ְפנֵי בּוֹא יוֹם‬
‫ו ְא ֹתוֹת בּ ֶ‬
‫ְשֵׁ‬
‫ְהַ‬
‫נּוֹרא‪ .‬ו ְהָ י ָה כּ ֹל אֲ שֶׁ ר־י ִקְ ָרא בּ ם־י ְהוֹ ָה י ִמָּ לֵט‪".‬‬
‫י ְהוֹ ָה הַ גָּדוֹל ו ָ‬
‫אַרחִ יק מֵ עֲ לֵיכֶם‪ ,‬ו ְהִ דַּ חְ תִּ יו אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ ִצ יָּה וּשְׁ מָ מָ ה‪--‬אֶ ת‪-‬‬
‫יואל ‪ " 4:1 ,2:20‬ו ְאֶ ת‪-‬הצבא הַ צְּפוֹנִי ְ‬
‫פָּ נָיו אֶ ל‪-‬הַ יָּם הַ קַּ דְ מֹנִי‪ ,‬ו ְס ֹפוֹ אֶ ל‪-‬הַ יָּם הָ אַחֲ רוֹן; ו ְעָ לָה בָאְ שׁוֹ‪ ,‬ו ְתַ עַ ל צַחֲ נָתוֹ‪--‬כִּי הִ גְדִּ יל‪ ,‬לַעֲ שׂוֹת‪...‬‬
‫כִּי‪ ,‬הִ נֵּה ַבּ יָּמִ ים הָ הֵ מָּ ה‪--‬וּבָעֵ ת הַ הִ יא‪ :‬אֲ שֶׁ ר אשוב )אָ שִׁ יב( אֶ ת‪-‬שְׁ בוּת י ְהוּדָ ה‪ ,‬ו ִירוּשָׁ ָלִם‪".‬‬
‫הכותב הנוצרי ברר את חלקי הנבואה הנראים לו וסידר אותם מחדש‪ ,‬עד שאיבדו כל‬
‫משמעות‪ .‬איך שלא מפרשים את זה‪ ,‬הפסוק לא יכול להסביר מדוע השליחים ידעו לשונות‬
‫זרות‪ ,‬על אף שהוא מרמז שהיה להם כוח נבואי‪ .‬ייתכן והכותב החזיק באמונה הפגאנית‬
‫שנביאים מסוגלים לדבר בכל שפה‪.‬‬
‫מתי משתמש בנבואתו של יואל כהוכחה לבוא קץ הזמן‪ 669 .‬מעשי השליחים משתמש‬
‫באותה הנבואה כדי להסביר מאורעות נוכחיים‪.‬‬
‫‪F 986‬‬
‫‪ " 2:25-28‬כִּי־דָ ו ִד א ֹמֵ ר עָ לָיו שִׁ וּ ִ‬
‫ִיתי י ְהוָֹה ְלנֶגְדִּ י ָתמִ יד כִּי מִ ימִ ינִי בַּל־אֶ מּוֹט׃ ‪ָ 26‬לכֵן שָׂ מַ ח‬
‫חַ‬
‫סִ‬
‫תֵּ‬
‫ִ‬
‫שִׁ‬
‫ַ‬
‫ַ‬
‫ִלבִּי ו ַ ָיּגֶל כְּבוֹדִ י אַף־בְּשָׂ ִרי י ִשְׁ כֹּן ָלבֶטַ ח׃ כִּי �א־תעֲ ז ֹב נ ְפ י לִשְׁ אוֹל �א־ת ן חֲ ידְ � ל ְִראוֹת שָׁ ת׃‬
‫אָרחוֹת חַ יִּים שׂבַע שְׂ מָ חוֹת אֶ ת־פָּ נֶי�‪".‬‬
‫תּוֹדִ יעֵ נִי ְ‬
‫‪281‬‬
‫נראה כי פטרוס מנסה לשכנע יהודים בעזרת תרגום יווני לקוי של תהילים ‪ ,670‬שאת‬
‫מקורו הם הכירו היטב‪ .‬הגרסא הנכונה לא הייתה תומכת בטיעון זה‪ .‬מזמור התהילים מספר‬
‫על שמחתו של הצדיק האנושי‪ .‬גופו של של ישוע הצלוב אינו עונה להגדרה זו‪.‬‬
‫‪F987‬‬
‫‪ " 2:33‬ו ְעַ תָּ ה אַחֲ ֵרי הִ נָּשְׂ אוֹ בִּימִ ין הָ אֱ �הִ ים לָקַ ח מֵ אֵ ת אָבִיו אֶ ת־הַ בְטָ חַ ת רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ וַיִּשְׁ פּ ֹ�‬
‫אֶ ת־אֲ שֶׁ ר אַ תֶּ ם ר ֹאִ ים ו ְשׁ ֹמְ עִ ים‪".‬‬
‫נראה כי הכותבים הנוצרים אינם בטוחים מתי בדיוק קיבל ישוע את רוח הקודש‪ .‬היא‬
‫באה אליו בדמות יונה בעת ההטבלה‪ ,‬אולם נאמר גם שהוא עלה השמיימה לאחר מותו וקיבל‬
‫אותה אז‪ .‬הבשורה של יוחנן טוענת שרוח הקודש שכנה בישוע עוד מבריאת העולם‪ ,‬אך עם‬
‫זאת גם מספרת שהיא ירדה עליו בעת הטבלתו‪.‬‬
‫"הנשאו בימין האלוהים" יכול להיות מתורגם כמי שעלה השמיימה‪ ,‬וגם כי שחש‬
‫אקסטזה‪ -‬כאשר האחרון מרמז על זכר לפולחן מיסטי כלשהו‪.‬‬
‫ְתּם לְאָדוֹן‬
‫‪ָ " 2:36‬לכֵן י ֵדַ ע־נָא בֵּית־י ִשְׂ ָראֵ ל כֻּלּוֹ בָּרוּר כִּי הָ אֱ �הִ ים שָׂ ם אֶ ת־י ֵשׁוּעַ זֶה אֲ שֶׁ ר ְצ ַלב ֶ‬
‫וּלְמָ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫האם ישוע נולד אלוהי‪ ,‬או האם האלוהות ירדה עליו מתישהו במהלך חייו? וכיצד בדיוק‬
‫הופכים את אלוהים והמשיח לישות אחת? הרעיון הבלתי מפותח של ישוע כאדם‪ ,‬שרומם על‬
‫ידי ה' למצב אלוהי‪ ,‬מסמלת כי מעבר זה נעשה בנצרות המוקדמת‪.‬‬
‫‪ " 2:37‬וַי ְהִ י כְשָׁ מְ עָ ם הִ תְ עַ צְּבוּ אֶ ל־ ִלבָּם ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֶ ל־פֶּ טְ רוֹס ו ְאֶ ל־שְׁ אָר הַ שְּׁ לִיחִ ים אֲ נָשִׁ ים‬
‫אַחִ ים מַ ה־נַּעֲ שֶׂ ה?‪".‬‬
‫ניסיו הרבים של ישוע לא שכנעו את הציבור‪ ,‬אך נאומו של פטרוס כן‪ .‬בניסיון להסביר‬
‫מוזרות זו‪ ,‬תיאולוגים נוצריים טוענים שישוע ריכך את לבבות האנשים לאחר עלייתו‬
‫השמיימה‪ ,‬בזמן שקודם לכן ליבם היה קשוח‪ -‬בדומה לפרעה בזמן יציאת מצריים‪ .‬רעיון‬
‫מופרך זה‪ ,‬שבא בבירור להסביר רטרואקטיבית את דחייתו של ישוע‪ ,‬אינו מתיישב עם‬
‫נסיונותיו הרבים של ישוע למשוך מאמינים במהלך חייו‪.‬‬
‫‪ " 2:44-45‬וְכָל־הַ מַּ אֲ מִ ינִים הִ תְ אַחֲ דוּ י ָחַ ד וְכָל־אֲ שֶׁ ר לָהֶ ם הָ י ָה ְלנַחֲ לַת ֻכּלָּם‪ .‬וַיִּמְ כְּרוּ‬
‫ת־רכוּשָׁ ם וַי ְחַ לְּקוּ ְל ֻכלָּם לְאִ ישׁ אִ ישׁ דֵּ י מַ חְ סוֹרוֹ‪".‬‬
‫אֶ ת־אַחֻ זָּתָ ם ו ְאֶ ְ‬
‫‪ַ " 6:1‬בּ יָּמִ ים הָ הֵ ם כַּאֲ שֶׁ ר ָרבוּ הַ תַּ לְמִ ידִ ים הָ י ְָתה תְּ לוּנַת הַ יְּהוּדִ ים הַ יְּוָנִים עַ ל־הָ עִ ב ְִריִּים‬
‫נוֹתיהֶ ם ְל ִבל ִ‬
‫עַ ל־אֲ שֶׁ ר הֶ עְ לִימוּ עֵ ינֵיהֶ ם מֵ אַלְמְ ֵ‬
‫ְתּי־תֵ ת לָהֶ ן יוֹם יוֹם אֶ ת־אֲ רוּחָ ָתן‪".‬‬
‫נראה כי הכנסייה עשתה שימוש בתרמית פונזי‪ ,‬שכללה מאמינים חדשים כתזרים ממון‬
‫סדיר שיתמוך בקהילות הגדלות‪ .‬מעטים היו מוכנים לבזבז את עושרם על הבטחות שכאלה‪,‬‬
‫והקהילה לבטח צמחה באיטיות‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬הקביעה היא דווקא אידיאליזציה מאוחרת‪ .‬יעקב‪ ,‬ככל הנראה מנהיג הקהילה‪ ,‬לא‬
‫ידע על דברים אלה מאומה כאשר כתב‪" :‬ואם אחיך ערום ורעב‪ ...‬ולא תספק לו צרכים אלה‪,‬‬
‫‪671‬‬
‫היכן הטוב בכך?"‬
‫‪F98‬‬
‫ַ‬
‫‪ " 2:42-47‬וַיִּהְ יוּ שׁ ֹקְ דִ ים עַ‬
‫ל־תּוֹרת הַ שְּׁ לִיחִ ים‪".‬‬
‫‪282‬‬
‫איזו תורה הייתה לשליחים מעבר לטענה שישוע הוא המשיח ושמלכות השמיים עומדת‬
‫בפתח?‬
‫‪ ..." 3:15‬אֲ שֶׁ ר הָ אֱ �הִ ים הֵ קִ ים מִ ן־הַ מֵּ תִ ים‪".‬‬
‫רעיון השילוש הקדוש טרם הומצא‪ .‬ישוע ואלוהים מתוארים כיישויות נפרדות‪.‬‬
‫יתם גַּם־אַ ֶתּם‬
‫‪" 3:15-17‬ו ְאֶ ת־שַׂ ר הַ חַ יִּים הֲ מִ תֶּ ם‪ ...‬ו ְעַ תָּ ה אַחַ י י ֹדֵ עַ אֲ נִי כִּי ִב ְבלִי־דַ עַ ת עֲ שִׂ ֶ‬
‫ַם־ראשֵׁ יכֶם‪".‬‬
‫גּ ָ‬
‫הכנסיה טרם החלה לחפש אשמים במותו של ישוע‪ .‬הכיצד יוכלו המנהיגים 'לפעול מתוך‬
‫בורות' לאחר שראו את ניסיו של ישוע וזכו להתגשמותן של דברי הנביאים?‬
‫"גם ראשיכם" מעיד כי הכותב אינו יהודי‪ ,‬או לפחות מישהו שחי שנים רבות לאחר‬
‫המאורעות‪ .‬הוא לא החשיב את עצמו לנתין של שליטים אלה‪.‬‬
‫התיאולוגיה של ‪ 3:15‬סותרת את זו המוצגת ב‪ .2:36‬בראשונה‪ ,‬ישוע הוא בורא העולם‪,‬‬
‫בדומה לתפקידו באמונה הגנוסטית‪ .‬בשנייה‪ ,‬הוא אדם מרומם‪ .‬הרעיונות או ששייכים לשני‬
‫סופרים‪ ,‬או שהם מוכיחים כי מדובר בסופר אחד לא עקבי‪.‬‬
‫‪ " 3:18‬ו ְהָ אֱ �הִ ים ָכּכָה מִ לֵּא אֵ ת אֲ שֶׁ ר הִ גִּיד מִ קֶּ דֶ ם בְּפִי כָל־נְבִיאָיו כִּי י ְעֻ נֶּה הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫יהודים לעולם לא היו נסחפים אחר דברי הבל שכאלה‪ .‬הנוצרים הצליחו למצוא קטעי‬
‫נבואה מבין חלק ‪ -‬לא כל – הנביאים‪ ,‬שהוצאו מהקשרם על מנת שיתאימו לתפיסתם הרצויה‬
‫של ישוע‪ .‬אבל אף אחת מהן לא מרמזת על היותו של ישוע המשיח‪.‬‬
‫לנוצרים היו בעיות עם הנביאים‪ " :‬ויאמרו אליו תלמידיו‪ :‬עשרים וארבע נביאים ניבאו‬
‫בישראל וכלם בך דיברו‪ 672 ".‬מציאת ‪ 24‬נביאים בדיוק אורכת זמן‪ .‬אולי הכותב התבלבל עם‬
‫‪ 24‬ספרי הקודש‪ 673 .‬האיסיים שנשמעו לפשר הצטרכו להחשיב כל ספר כנבואי‪.‬‬
‫‪F98‬‬
‫‪F 90‬‬
‫‪ " 3:20‬לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר־י ָב ֹאוּ י ְמֵ י ְרו ָחָ ה מִ ִלּ ְפנֵי י ְהוֹ ָה וְי ִשְׁ לַח אֶ ת־אֲ שֶׁ ר י ְעָ דוֹ ָלכֶם מִ קֶּ דֶ ם אֶ ת־י ֵשׁוּעַ‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ ".‬כאשר נכתב חלק זה של מעשי השליחים‪ ,‬משימתו של ישוע עדיין כוונה ליהודים‬
‫בלבד‪.‬‬
‫‪ " 3:22-23‬הֵ ן משֶׁ ה אָמַ ר אֶ ל־אֲ בוֹתֵ ינוּ נָבִיא י ָקִ ים ָלכֶם י ְהוֹ ָה אֱ �הֵ יכֶם מִ קֶּ ֶרב אֲ חֵ יכֶם כָּמֹנִי‬
‫אֵ לָיו תִּ שְׁ מָ עוּן כְּכ ֹל אֲ שֶׁ ר י ְדַ בֵּר אֲ לֵיכֶם‪ .‬ו ְהָ י ָה כָּל־הַ נֶּפֶ שׁ אֲ שֶׁ ר �א תִ שְׁ מַ ע אֶ ל־הַ ָנּבִיא הַ הוּא‬
‫וְנִכ ְְרתָ ה מֵ עַ מֶּ יהָ ‪".‬‬
‫הכותב שוגה שגיאה לוגית‪ .‬היהודים אינם מתווכחים אודות היחס הראוי כלפי נביא‪.‬‬
‫הנקודה היא‪ ,‬האם ישוע בכלל היה נביא‪ .‬הציטוט אינו מתייחס לכך‪.‬‬
‫הציטוט ‪ 674‬עוות‪.‬אם דיווחו של הכותב מהימן‪ ,‬פטרוס ככל הנראה קיבל השראה מרוח‬
‫הקודש‪ ,‬כפי שהבטיח ישוע‪ .‬בקיאותו של פטרוס בתורה לא הייתה גדולה משל יתר פשוטי‬
‫העם‪ .‬אין זה באמת סביר שרוח הקודש השרתה על פטרוס בקיאות יתר בדמות ציטטות‬
‫מעורבלות‪.‬‬
‫‪F 91‬‬
‫ספר דברים מתייחס למשהו שונה בתכלית‪ .‬כל הנביאים אחרי משה זכו להתגלות‬
‫באמצעות מלאך‪ ,‬ולא ישירות מאלוהים‪ ,‬ולכן יכלו היהודים לפקפק בשליחיהם שלא דיברו‬
‫‪283‬‬
‫ישירות מהמקור‪ .‬אלוהים מאיץ בבני ישראל להאמין לשליחיו‪ ,‬בין השאר באמצעות מופתים‪,‬‬
‫‪675‬‬
‫כדוגמת הענן מעל הר סיני‪ ,‬שנעלם‪.‬‬
‫‪F 92‬‬
‫ישוע לא ביקש לרשת את משה‪ ,‬אלא כיוון למשהו אף גבוה יותר‪ :‬להיות משיח רוחני‪ ,‬לא‬
‫פיזי‪ .‬להפוך לרוח עצמה‪ ,‬ולא להיות סתם נביא‪.‬‬
‫"אַ � הַ נָּבִיא אֲ שֶׁ ר יָזִיד לְדַ בֵּר דָּ בָר בִּשְׁ מִ י‪ ,‬אֵ ת אֲ שֶׁ ר �א‪ִ -‬צוִּיתִ יו לְדַ בֵּר‪ ...‬וּמֵ ת הַ נָּבִיא‬
‫‪676‬‬
‫הַ הוּא‪".‬‬
‫אמירה וז מסתדרת הרבה יותר טוב עם סיפורו של ישוע‪.‬‬
‫‪F93‬‬
‫‪ָ " 3:26‬לכֶם בּ ִָראשׁוֹנָה הֶ עֱ מִ יד הָ אֱ �הִ ים אֶ ת־עַ בְדּוֹ י ֵשׁוּעַ וַיִּשְׁ לָחֵ הוּ ְלב ֵָרך אֶ תְ כֶם בְּשׁוּ ְבכֶם‬
‫אִ ישׁ מֵ ר ֹעַ מַ עַ ְללֵיכֶם‪".‬‬
‫בבשורות‪ ,‬ישוע מברך את תלמידיו אך לא את כולם‪ .‬הסיבה לכך ברורה‪ :‬כותבי‬
‫הבשורות שנאו את היהודים שדחו את בשורתם‪ ,‬בעוד שמחבר 'מעשי השליחים' ניסה‬
‫להציגם כאנשים הגונים עם יחס אוהד כלפי הנצרות‪.‬‬
‫ישוע לא הטיף בציבור לאחר שקם לתחייה‪ .‬מדוע? " בְּשׁוּ ְבכֶם אִ ישׁ מֵ ר ֹעַ מַ עַ ְללֵיכֶם‪".‬‬
‫הבשורות העוסקות באחרית הימים מכריזות בריש גלי שישוע לא יציל את כולם‪.‬‬
‫‪ " 4:1-3‬וַי ְהִ י בְּדַ בּ ְָרם אֶ ל־הָ עָ ם וַיָּקוּמוּ עֲ לֵיהֶ ם הַ כּ ֹהֲ נִים וּנְגִיד הַ מִּ קְ דָּ שׁ ו ְהַ צַּדּוּקִ ים‪ .‬כִּי־חָ ָרה‬
‫לָהֶ ם עַ ל־אֲ שֶׁ ר לִמְּ דוּ אֶ ת־הָ עָ ם ו ְהִ גִּידוּ אֶ ת־תְּ חִ יַּת הַ מֵּ תִ ים ְבּי ֵשׁוּעַ ‪ .‬וַיִּשְׁ לְחוּ י ָדָ ם בָּהֶ ם וַיַּנִּיחוּם‬
‫בַּמִּ שְׁ מָ ר‪".‬‬
‫גם הפרושים הטיפו לקיומה של תחיית המתים‪ ,‬אולם אף אחד מהם לא נאסר על כך‪.‬‬
‫הטיעון הינו המצאה‪.‬‬
‫האם רק תורותו של ישוע אודות תחיית המתים הטרידה את הצדוקים‪ ,‬ולא דבריו על רוח‬
‫הקודש או המשיח? הכותב לא מציין כל בעיות עם יתר תורתו של ישוע‪ ,‬ונראה כי רק רעיון‬
‫תחיית המתים היה חשוב לו מכל‪.‬‬
‫מדוע התירו הכהנים לאסור את פטרוס לאחר שריפא את האדם הצולע? האם הניסים‬
‫‪677‬‬
‫לא הרשימו אף אחד? כיצד יכלו קומץ צדוקים להשתלט על קהל של ‪ 5000‬איש?‬
‫הבשורה על פי לוקס מציירת תרחיש שליו יותר‪ :‬לאחר עלייתו של ישוע השמיימה‪" :‬וַיִּהְ יוּ‬
‫‪678‬‬
‫)השליחים( תָ מִ יד ַבּמִּ קְ דָּ שׁ מְ הַ ֲללִים וּמְ ב ֲָרכִים אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים אָמֵ ן‪".‬‬
‫‪F94‬‬
‫‪F95‬‬
‫‪ " 4:4‬ו ְַרבִּים מֵ הַ שּׁ ֹמְ עִ ים אֶ ת־הַ דָּ בָר הֶ אֱ מִ ינוּ וַי ְהִ י מִ סְ פָּ ָרם כַּחֲ מֵ שֶׁ ת אֲ לָפִים אִ ישׁ‪".‬‬
‫אם פטרוס צעק כך שחמשת אלפים איש )או למעשה הרבה יותר‪ ,‬אם מתוכם האמינו‬
‫‪ (5000‬יכלו לשמוע אותו‪ ,‬האם לא ייתכן והוא נעצר על כך שהפר את הסדר הציבורי? סביר‬
‫בהרבה שהמספר נופח בהגזמה‪.‬‬
‫‪ 4:5‬חָ נָן הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל‪.‬‬
‫יוסף בן מתתיהו מתעד את כהונתו בין ‪ 6‬ל‪ 15‬לספירה‪ .‬קיפא החזיק במשרה בין ‪ 18‬ל‪-‬‬
‫‪ 37‬לספירה‪ .‬מסיבה מסויימת‪ ,‬הברית החדשה נוטה לבלב רבות בין השניים‪.‬‬
‫‪284‬‬
‫‪ 12 ,4:10‬פטרוס מרפא "בְשֵׁ ם י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ הַ נָּצ ְִרי ‪...‬ו ְאֵ ין הַ י ְשׁוּעָ ה בְּאַחֵ ר כִּי �א נִתַּ ן‬
‫ַתּחַ ת הַ שָּׁ מַ י ִם שֵׁ ם אַחֵ ר ִל ְבנֵי אָדָ ם אֲ שֶׁ ר־בּוֹ נִוָּשֵׁ עַ ‪".‬‬
‫לאחר שבורך בידי רוח הקודש‪ ,‬פטרוס אמור היה להיות חסין מחטא‪ .‬אולם "אשר בו‬
‫נושע" מעיד כי גם הוא ציפה לשיבתו הקרבה של ישוע‪ ,‬בעודו )פטרוס( בחיים‪ .‬אולם פטרוס‬
‫עדיין נזהר בדבריו‪ :‬השם "ניתן לבני אדם‪ ".‬הוא אינו מדבר על ישוע כאל‪ ,‬אלא כמשיח‪ ,‬ובן‬
‫‪679‬‬
‫תמותה‪ .‬רוח בקודש מצטטת בשגגה את כתבי הקודש‪.‬‬
‫‪F96‬‬
‫מדוע לא השתמש פטרוס בשורתו של ישוע בסיטואציה דומה?‬
‫‪680‬‬
‫‪F 97‬‬
‫מעניין לראות שגם היום‪ ,‬הנוצרים משתמשים בשמו של ישוע בכדי לחולל ניסים‪ ,‬אולם‬
‫ישוע עצמו לא אמר באיזה שם הוא מרפא‪.‬‬
‫בּוֹ‪".‬‬
‫‪" 4:16‬הִ נֵּה אוֹת גָּלוּי נַעֲ שָׂ ה עַ ל־י ְדֵ יהֶ ם וְגַם־מְ פֻ ְרסָ ם ְלכָל־ישְׁ בֵי י ְרוּשָׁ ָלי ִם ו ְ�א נוּכַל ְלכַחֶ שׁ‬
‫לא הייתה בעיה להכחיש‪ .‬רק מעטים ראו את הריפוי‪ .‬סיפורי רפואה מעין אלה היו‬
‫נפוצים מאוד ביהודה בזמנו ולא נשאו אמינות רבה‪ .‬מדוע ניסיו הרבים של ישוע לא הטרידו‬
‫את הכהנים? אם הם האמינו בניסיו‪ ,‬מדוע המשיכו לדחות אותו?‬
‫הוֹרדוֹס וּפָ נְטִ יּוֹס פִּילָטוֹס עִ ם־הַ גּוֹי ִם וּלְאֻ מֵּ י‬
‫‪ " 4:27-28‬כִּי אָמְ נָם נוֹסְ דוּ )בָּעִ יר הַ זּ ֹאת( ְ‬
‫י ִשְׂ ָראֵ ל עַ ל־י ֵשׁוּעַ עַ בְדְּ � הַ קָּ דוֹשׁ אֲ שֶׁ ר מָ שָׁ חְ ָתּ‪ .‬לַעֲ שׂוֹת אֵ ת אֲ שֶׁ ר י ָדְ � ו ַעֲ צָתְ � מִ קֶּ דֶ ם ָגּ ז ְָרה‬
‫לִהְ יוֹת‪".‬‬
‫הורודס היה טטרך הגליל ולא היה קשור ישירות לצליבה‪ .‬פילטוס בכלל רצה לשחרר את‬
‫ישוע‪ .‬גוים לא היו שם‪ .‬עם ישראל רדף את ישוע מתוך בורות‪ ,‬כפי שהודה פטרוס‪ 681 .‬אם‬
‫בסך הכל מדובר בגשמה של התוכנית האלוהית‪ ,‬במה בדיוק מאשים אותם פטרוס?‬
‫‪F98‬‬
‫‪ " 4:29‬ו ְעַ תָּ ה אֲ דֹנָי ְראֵ ה אֶ ת־גַּעֲ ָרתָ ם ו ְתֵ ן לַעֲ בָדֶ י� לְדַ בֵּר אֶ ת־דְּ ב ְָר� ְבּכָל־א ֹמֶ ץ ִלבָּם‪".‬‬
‫" �א־אֶ קְ ָרא ָלכֶם עוֹד עֲ בָדִ ים כִּי הָ עֶ בֶד אֵ י נֶנּוּ י ֹדֵ עַ אֶ ת־אֲ שֶׁ ר י ַעֲ שֶׂ ה אֲ דֹנָיו ו ְאָמַ ְרתִּ י י ְדִ ידַ י אַ ֶתּם‬
‫‪682‬‬
‫כִּי כָל־אֲ שֶׁ ר שָׁ מַ עְ תִּ י מֵ אֵ ת אָבִי הוֹדַ עְ תִּ י אֶ תְ כֶם‪".‬‬
‫‪F9‬‬
‫" כִּי �א אַ תֶּ ם הֵ ם הַ מְ דַ בּ ְִרים כִּי רוּחַ אֲ בִיכֶם הוּא הַ מְ דַ בֵּר בְּפִיכֶם‪ 683 ".‬האם רוח הקודש‬
‫איבדה מחשיבותה במעשי השליחים?‬
‫‪F10‬‬
‫‪ִ " 4:30‬בּנְט ֹתְ � אֶ ת־י ָדְ � לְמַ ְרפֵּא וְלָתֵ ת א ֹתוֹת וּמוֹפְתִ ים בְּשֵׁ ם י ֵשׁוּעַ עַ בְדְּ � הַ קָּ דוֹשׁ‪".‬‬
‫האם אלוהים מרפא בשמו של ישוע?‬
‫פִּירה‪ ,‬מָ כַר אֶ ת־אֲ חֻ זָּתו‪ .‬וַיִּקַּ ח מִ ן־הַ מְּ חִ יר וַיַּסְ תֵּ ר‬
‫‪" 5:1-10‬וחֲ נַנְי ָה‪ ,‬בהסכמת אִ שְׁ תּוֹ שַׁ ָ‬
‫אַרצָה וַיִּ ְגו ָע‪...‬‬
‫ו ְאִ שְׁ תּוֹ י ֹדַ עַ ת גַּם־הִ יא ו ְחֵ לֶק אֶ חָ ד הֵ בִיא ו ַ יָּשֶׂ ם ל ְַר ְגלֵי הַ שְּׁ לִיחִ ים‪ ...‬חֲ נַנְי ָה‪ ...‬נָפַ ל ְ‬
‫וַיָּקוּמוּ הַ צְּעִ ִ‬
‫ירים וַיַּאַסְ פוּ א ֹתוֹ וַיִּשָּׂ אֻ הוּ הַ חוּצָה וַיִּקְ בּ ְֻרהוּ‪ .‬וַי ְהִ י כְּמִ שְׁ לשׁ שָׁ עוֹת ו ַָתּב ֹא אִ שְׁ תּוֹ ‪...‬ו ַתִּ פּ ֹל‬
‫פִּתְ א ֹם ל ְַר ְגלָיו )של פטרוס( ו ַתִּ ְגו ָע‪.‬‬
‫"בהסכמת אשתו"‪ :‬לבעלים הייתה זכות מלאה להפטר מרכוש ביהודה‪ .‬הסכמת האישה‬
‫לא הייתה נחוצה‪ .‬אין זה סביר שהאתיקה הנוצרית המוקדמת הצריכה את הסכמת האישה‪.‬‬
‫‪285‬‬
‫הנוצרים הראשונים לא היו פחות חמדנים או אגרסיביים‪ ,‬ולא הזדקקו לכסף פחות‬
‫מהבאים אחריהם‪ .‬אם לא כך‪ ,‬הסיפור הוא דבר זיוף‪ .‬לא ייתכן שהכינו את גופתו של חנן‬
‫קבורה תוך שעתיים‪ ,‬והייתה זו עבודה שאף אחד לא היה מסכים לבצע מלבד משפחתו‪.‬‬
‫נשים היו לרוב אלה שהכינו את הגופה לקבורה‪ ,‬ולא "נערים‪ ".‬ייתכן ואנשים נתקלו בבעיות‬
‫כאשר מכרו רכוש לקהילות נוצריות ביהודה‪ ,‬מכיוון שהייתה זו כת דחויה ובלתי רצויה‪ .‬חסידיו‬
‫של ישוע לא היו ברי השפעה בזמן חייו‪ ,‬וחיו על קיבוץ נדבות‪ .‬האיסיים החזיקו ברכוש‬
‫משותף‪ ,‬והשתלטו על נכסיהם של מצטרפים חדשים לכת‪.‬‬
‫"ותפול לרגליו של השליח" בעיני הכותב המאוחר‪ ,‬השליחים לא היו עוד דיגים בורים‪,‬‬
‫אלא מנהיגים ברי השפעה‪ .‬מוקדם יותר‪ ,‬אישה בכתה לרגליו של ישוע‪.‬‬
‫" חֲ נַנְי ָה לָמָּ ה זֶּה מִ לֵּא הַ שָּׂ טָ ן אֶ ת־ ְל ָבבְ� לְשַׁ קֵּ ר לְרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ?"‬
‫כמה תמוה זה לראות את השטן מסייע לנוצרים בכך שהוא מאלץ את חנניה למכור את‬
‫נכסיו ולתת את הכסף לשליחים‪.‬‬
‫ת־רכֻשְׁ �‬
‫ישוע מעולם לא ביקש כסף‪" :‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֵ לָיו אִ ם־חֶ פְ צְ� לִהְ יוֹת שָׁ לֵם לֵ� מְ כ ֹר אֶ ְ‬
‫וְנ ַָתתָּ לָעֲ נִיִּים ו ְהָ י ָה לְ� אוֹצָר בַּשָׁ מָ י ִם ו ְשׁוּב הֲ �ם ו ְהָ ַלכְתָּ אַחֲ ָרי‪ .‬וַי ְהִ י כִּשְׁ מ ֹעַ הַ בָּחוּר אֶ ת־הַ דָּ בָר‬
‫הַ זֶּה וַיִּתְ עַ צֵּב וַיֵּלַ� כִּי נְכָסִ ים ַרבִּים הָ יוּ לוֹ‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֶ ל־תַּ לְמִ ידָ יו אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם קָ שֶׁ ה‬
‫לֶעָ שִׁ יר לָבוֹא אֶ ל־מַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪ 684 ".‬ישוע אינו מכריז כי העשירים יוענשו‪ ,‬וכמו כן אינו אומר‬
‫שלא ייכנסו‪ -‬הוא פשוט אומר שיהיה להם קשה‪.‬‬
‫‪F 10‬‬
‫בעוון איזה חטא מת חנניה? חוסר אמונה או דבר שקר? הוא אפילו לא רימה‪ :‬הוא מכר‬
‫חלקת רכוש‪ ,‬לא את כל רכושו‪ ,‬ולכן לא היה תלוי בקהילה לשם מחייתו‪ .‬הוא נתן מתנה‪.‬‬
‫הסתרת חלק מהנחה אינו דבר שראוי במוות‪ ,‬וכסף המיועד לקהילה אינו מנחה לאלוהים‪.‬‬
‫מאחר וישוע לא ביקש מאיש לתת כסף‪ ,‬למנחה לא היה כל בסיס תיאולוגי‪ .‬הכת דווקא‬
‫הייתה צריכה להוקיר תודה על כך‪ ,‬אולם נראה שענווה הייתה תכונה שלא רווחה בקרב‬
‫הנוצרים הראשונים‪ -‬וגם לא היום‪.‬‬
‫אמונה רווחת היא שהנצרות הראשונה הייתה נחלתם של עבדים‪ ,‬אביונים ומנודים‬
‫אחרים‪ .‬אלה כמעט ולא תרמו דבר‪ ,‬אך קיבלו מעט מתורמי הקהילה‪ ,‬ובכך היו חייבים להם‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מדי פעם‪ ,‬היו אנשים עשירים מצטרפים לקהילה‪ .‬רעיון מסירת הרכוש לא משך‬
‫אותם‪ ,‬מה שהוביל לסכסוכים כמו זה המתואר כאן‪.‬‬
‫‪ " 5:12‬ו ְ ֻכלָּם )הנוצרים(נֶאֶ סְ פוּ לֵב אֶ חָ ד בְּאוּלָם שֶׁ ל־שְׁ �מ ֹה‪".‬‬
‫האם הכהנים רדפו את הנוצרים או לא?‬
‫יוסף בן מתתיהו תאר את בית המקדש בפרוטרוט רב ‪ ,685‬אך לא הזכיר את אולם שלמה‪.‬‬
‫‪F102‬‬
‫‪ " 5:13‬וּמִ ן־הָ אֲ חֵ ִרים אֵ ין אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר מְ לָאוֹ לִבּוֹ לְהִ לָּוֹת עֲ לֵיהֶ ם ו ְהָ עָ ם הוֹקִ יר א ָֹתם‪".‬‬
‫מדוע אף אחד לא העז להצטרף לנוצרים? האם הפחד מענישה גבר על האמונה? הפחד‬
‫מרדיפה לרוב אינו עוצר אנשים קנאים באמת‪ .‬מה גם‪ ,‬שעל איזו סכנה מדובר אם הנוצרים‬
‫היו חופשיים להסתובב בבית המקדש?‬
‫‪286‬‬
‫נראה כי השליחים ארגנו קבוצה סגורה של מאמינים‪ .‬הגשיה לקבוצה הוגבלה‪ ,‬אולי‬
‫מכיוון שזו נשאה אופי מיסטי‪ .‬אפילו בימיו של ישוע‪ ,‬השליחים רבו ביניהם מי היה גדול יותר‪:‬‬
‫‪686‬‬
‫" וַי ֵשׁוּעַ קָ ָרא לָהֶ ם ו ַיּ ֹאמַ ר ‪ ...‬כִּי הֶ חָ פֵץ לִהְ יוֹת גָּדוֹל בְּקִ ְר ְבּכֶם י ְהִ י ָלכֶם לִמְ שָׁ ֵרת‪".‬‬
‫‪F103‬‬
‫‪ " 5:15‬עַ ד כִּי־נָשְׂ אוּ אֶ ת־הַ חוֹלִים אֶ ל־הָ ְרח ֹבוֹת וַי ְשִׂ ימוּם עַ ל־מִ טּוֹת וּמִ שְׁ כָּבוֹת לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר יֵלֵ�‬
‫פֶּ טְ רוֹס וְנָפַ ל אַ �־צִלּוֹ עַ ל־אֶ חָ ד מֵ הֶ ם‪".‬‬
‫הסיפור נועד להדגים את כוחו ואהדתו של פטרוס‪ ,‬אך הוא למעשה מעורר דחייה‪ .‬אם‬
‫הוצאו אנשים חולים אל הרחוב‪ ,‬מדוע פטרוס לא ריפא אותם? מדוע אלה יכלו לכל היותר‬
‫לקוות ליפול תחת צילו? ישוע אמר לשליחיו לרפא את כולם‪ .‬הוא מעולם לא סרב לרפא‬
‫יהודים‪ .‬אין ספק שאנשים חולים פנו לפטרוס שיסייע להם‪ .‬ההסבר עלול להיות פרוזאי‪ :‬לדבר‬
‫על ריפויים וניסים מעורפילם בבית המקדש זה דבר אחד‪ .‬באמת לרפא אנשים ברחובות זה‬
‫דבר אחר‪ " .‬וַיִּגְּשׁוּ הַ תַּ לְמִ ידִ ים אֶ ל־י ֵשׁוּעַ ו ְהוּא ְלבַדּוֹ ו ַיּ ֹאמְ רוּ מַ דּוּעַ אֲ נַחְ נוּ �א י ָכֹלְנוּ ְלג ֲָרשׁ )את‬
‫‪687‬‬
‫השד(‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר י ֵשׁוּעַ אֲ לֵיהֶ ם 'מִ ְפּנֵי ח ֹסֶ ר אֱ מוּנַתְ כֶם‪"'.‬‬
‫‪F 104‬‬
‫ברחובות הצרים‪ ,‬צילו של פטרוס לא היה מובחן מצל הבתים והעוברים ושבים‪.‬‬
‫מיטות לא היו דבר נפוץ בקרב תושביה העניים של ירושלים‪.‬‬
‫‪ " 5:26‬וַיֵּלֶ� שָׁ מָּ ה הַ נָּגִיד וּמְ שָׁ ְרתָ יו וַיִּקָּ חֵ ם אַ �־�א בְחָ זְקָ ה כִּי י ְָראוּ מִ ְפּנֵי הָ עָ ם פֶּ ן י ִסְ קְ לוּם‪".‬‬
‫האם לא פחד הנגיד לכלוא את השליחים מלכתחילה? שימו לב לשילוב המעניין‪" -‬עם‬
‫משרתיו" )המשטרה(‪ ,‬אך "לא בחוזקה" )בלי אלימות(‪...‬‬
‫סיפור אודות בריחה באורח נס הינו סטנדרטי‪ .‬ישנו סיפור דומה על רבי עקיבא שברח‬
‫מהכלא ‪ ,688‬שלא צמח לכדי סיפור על תחייה מחדש‪.‬‬
‫‪F105‬‬
‫‪ " 5:34‬וַיָּקָ ם בְּסַ נְהֶ דְ ִרין אֶ חָ ד מִ ן־הַ ְפּרוּשִׁ ים גַּמְ לִיאֵ ל שְׁ מוֹ ו ְהוּא ֵ‬
‫תּוֹרה מְ ֻכבָּד בְּעֵ ינֵי‬
‫מוֹרה הַ ָ‬
‫כָל־הָ עָ ם‪"...‬‬
‫גמליאל היה ראש הסנהדרין‪ .‬מעשי השליחים מפגין אהדה כלפי הפרושים‪ ,‬גישה שלוקס‬
‫ככל הנראה אימץ מיוסף בן מתתיהו‪ .‬הפרושים שלו מחזיקים בגישה כמעט נוצרית‪,‬‬
‫וההבדלים התהומיים בין שתי הכתות זוכות להתעלמות‪ .‬הפרושים מסייעים לנוצרים‬
‫בסנהדרין‪ .‬כנגד רקע זה רדיפת הנוצרים בידי הפרושים בפסוק זה תמוהה‪.‬‬
‫‪ " 5:36-37‬כִּי ִל ְפנֵי הַ יָּמִ ים הָ אֵ לֶּה קָ ם תּוֹדָ ס וַיִּתֵּ ן אֶ ת־נַפְשׁוֹ‪ ...‬ו ְאַחֲ ָריו קָ ם י ְהוּדָ ה הַ ְגּלִילִי‬
‫בִּימֵ י הַ מִּ פְקָ ד ו ַיָּסֶ ת עַ ם ָרב אַחֲ ָריו וְגַם־הוּא נֶהֱ ַרג ו ְכ ֹל אֲ שֶׁ ר־שָׁ מְ עוּ אֵ לָ יו נָפ ֹצוּ‪".‬‬
‫הכותב מסתמך על יוסף בן מתתיהו או מקור דומה אך מתבלבל‪ .‬תודס בא בשנת ‪45‬‬
‫לספירה‪ ,‬לאחר יהודה בשנת ‪ 6‬לספירה‪ ,‬ולא לפניו‪ .‬מעשי השליחים נכתב מספיק מאחור‬
‫בשביל לבלבל בין המאורעות של ‪ 45‬ו‪ 6-‬לספירה‪ .‬הדבר יכול להעיד כי מעשי השליחים נכתב‬
‫לכל המוקדם במאה השנייה לספירה‪ .‬לא ייתכן והכותב היה תלמידו של פטרוס‪ ,‬כפי שטוענת‬
‫המסורת‪.‬‬
‫‪ַ " 6:1-2‬בּ יָּמִ ים הָ הֵ ם כַּאֲ שֶׁ ר ָרבוּ הַ תַּ לְמִ ידִ ים הָ י ְָתה תְּ לוּנַת הַ יְּהוּדִ ים הַ יְּוָנִים עַ ל־הָ עִ ב ְִריִּים‬
‫עַ ל־אֲ שֶׁ ר הֶ עְ לִימוּ עֵ ינֵיהֶ ם מֵ אַלְמְ נוֹתֵ יהֶ ם ְל ִבלְתִּ י־תֵ ת לָהֶ ן יוֹם יוֹם אֶ ת־אֲ רוּחָ ָתן‪ .‬וַיִּקְ ְראוּ שְׁ נֵים‬
‫הֶ עָ שָׂ ר אֶ ת־הֲ מוֹן הַ ַתּלְמִ ידִ ים ו ַיּ ֹאמְ רוּ �א־נָאו ֶה לָנוּ כִּי נַעֲ ז ֹב אֶ ת־דְּ בַר הָ אֱ �הִ ים וּנְשַׁ מֵּ שׁ‬
‫אֶ ת־הַ שֻּׁ לְחָ נוֹת‪".‬‬
‫‪287‬‬
‫האם היה זה ראוי לאלץ את חברי הכת הפחות רוחניים ומוכשרים אדמיניסטרטיבית‬
‫לשרת את השולחנות? ישוע ותלמידיו התעסקו רבות בנושאים ארעיים אפילו כאשר זמנם‬
‫‪689‬‬
‫יחד היה קצר‪.‬‬
‫‪F106‬‬
‫המזון היה במחסור‪ ,‬והארוחה לא ארכה זמן רב‪ ,‬כך שלא אמורה להיות כאן התנגשות‬
‫עם זמן התפילה‪ .‬מאיזו מילת האל הם הודאגו? הציטטה המעוות מוכיחה כי תלמידיו של‬
‫ישוע לא בילו זמן בלימוד תורה‪.‬‬
‫התנהגותם הערכית של השליחים ראויה לציון‪ .‬השליחים לא יכלו לסרב לספק מזון‬
‫לנשים שבאו אליהם יחד עם בעליהן‪ .‬אולם היחס לאלמנות זרות היה גס רוח‪ .‬מדובר‬
‫בסקנדל לא מינורי אם הוא הגיע לאוזניהם של יהודים זרים‪.‬‬
‫יתכן מאוד ואלמנות הצטרפו לקהילה בכדי לזכות במזון חינם‪ ,‬ובכך היוו נטל‪ .‬פרשנות‬
‫נוספת‪ ,‬שנשים נוכריות כלל לא קיבלו מזון‪ ,‬היא פחות סבירה‪ ,‬מאחר ולא היו הרבה כאלה‬
‫בירושלים‪ .‬המסורת היהודית מנגד‪ ,‬מציבה את צרכיהן של נשים לפני גברים במידה ויש נו‬
‫‪690‬‬
‫מחסור במזון‪.‬‬
‫‪F 107‬‬
‫הסיפור אודות הפילנתרופיה הנוצרית ביהודה מעלה תהיות‪ .‬היהודים לבטח נתנו מעשר‬
‫לענייהם‪ .‬הצדקה הנוצריץ‪ ,‬שהסתמה על תורמים מעטים‪ ,‬הייתה מוגבלת לקהילות בחו"ל‪.‬‬
‫לוקס מאמץ מנהג זה לכנסיית ירושלים המיתולוגית‪ .‬יוסף בן מתתיהו כלל לא מתעד את‬
‫קיומה של כת נוצרית‪ ,‬למרות שהוא מציין כתות רבות ומרובות ביהדות‪ .‬האם ייתכן שיוסף‬
‫פסח על יהודים כופרים שדחו את המצוות?‬
‫‪ָ " 6:3‬לכֵן אַחַ י בְּרוּ־ ָלכֶם שִׁ בְעָ ה אֲ נָשִׁ ים מִ קִּ ְר ְבּכֶם אֲ שֶׁ ר שֵׁ ם טוֹב לָהֶ ם וּמְ לֵאִ ים רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‬
‫ו ְחָ כְמָ ה‪".‬‬
‫ישוע קיבל לתוכו את רוח הקודש בדמות יונה בעת הטבלתו‪ .‬ישוע הבטיח לשליחיו את‬
‫הרוח‪' ,‬הפרקליט'‪ ,‬לאחר עלייתו השמיימה‪ ,‬והתפלל ספציפית למען מטרה זו‪ " :‬אֲ נִי בַּעֲ דָ ם‬
‫אַעְ תִּ יר לָ� �א בְּעַ ד הָ עוֹלָם אַעְ תִּ יר כִּי אִ ם־בְּעַ ד אֵ לֶּה אֲ שֶׁ ר נ ַָתתָּ לִּי כִּי־לְ� הֵ מָּ ה‪ 691 ".‬אולם כל‬
‫המאמינים קודשו ברוח הקודש‪ .‬אם מעשי השליחים נכתב לפני הבשורות‪ ,‬ניתן להניח‬
‫שהדמות המטאפורית של רוח הקודש קיבלה עצמאות תיאולוגית בבשורות והפכה לסימן‬
‫ההיכר של ישוע‪.‬‬
‫‪F 108‬‬
‫רוח הקודש לא הייתה מספקת לשם ניהול קהילה‪ -‬היה צורך גם בחוכמה‪ .‬אנשים כה‬
‫מכובדים יכלו להיות נחותים לשליחים רק בהיררכיה הארגונית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הם נידונו לעבודות‬
‫שהשליחים שנאו‪.‬‬
‫נראה כי המאמינים מבורכים ברוח הקודש בקנה מידה המוני‪ .‬דמותה המטאפורית של‬
‫רוח הקודש במעשי השליחים קיבלה עצמאות תיאולוגית בבשורות והפכה לסימן ההיכר של‬
‫ישוע‪.‬‬
‫‪ " 6:4‬ו ַאֲ נַחְ נוּ נִשְׁ ק ֹד עַ ל־הַ תְּ ִפלָּה ו ְעַ ל־שִׁ מּוּשׁ הַ דָּ בָר‪".‬‬
‫האם על אחרים להתפלל פחות? ישוע הותיר לשליחיו משימה פעילה‪ ,‬ולא קריאה‬
‫לתפילה ושירות הדבר‪ " .‬כַּאֲ שֶׁ ר שָׁ לַח א ִֹתי הָ אָב כֵּן אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֶ תְ כֶם‪" 692 ".‬ו ְאַ ֶתּם לְכוּ‬
‫‪693‬‬
‫אֶ ל־כָּל־הַ גּוֹי ִם ו ַעֲ שׂוֹּ תַ לְמִ ידִ ים וּטְ ַבלְתֶּ ם א ֹתָ ם‪".‬‬
‫‪F109‬‬
‫‪F 10‬‬
‫לוקס ‪ " 24:49‬ו ְהִ נְנִי שׁוֹלֵחַ ָלכֶם אֵ ת הַ בְטָ חַ ת אָבִי ו ְאַ ֶתּם שְׁ בוּ בָּעִ יר י ְרוּשָׁ לַ י ִם עַ ד כִּי־תִ ְלבְּשׁוּ‬
‫ע ֹז מִ מָּ רוֹם‪ ".‬מעשי השליחים ‪ָ " 6:3‬לכֵן אַחַ י בְּרוּ־ ָלכֶם שִׁ בְעָ ה אֲ נָשִׁ ים מִ קִּ ְר ְבּכֶם אֲ שֶׁ ר שֵׁ ם טוֹב‬
‫‪288‬‬
‫לָהֶ ם וּמְ לֵאִ ים רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪ ".‬כבר מזמן אימצה רוח הקודש לא רק את השליחים אלא גם את‬
‫רעיהם‪ ,‬עוד לפני שיצאו השליחים להטיף לגויים‪ .‬כותב מעשי השליחים לא ידע דבר על‬
‫התרחבותה המאוחרת של הנצרות‪.‬‬
‫‪ " 6:5‬וַיִּבְחֲ רוּ אֶ ת־אִ סְ טְ פָ נוֹס‪".‬‬
‫ְבוּרה וַיַּעַ שׂ א ֹתוֹת וּמוֹפְתִ ים גְּדוֹלִים בְּקֶ ֶרב הָ עָ ם‪ ".‬השליחים‬
‫‪ " 6:8‬ו ְאִ סְ טְ פָ נוֹס מָ לֵא חֶ סֶ ד וּג ָ‬
‫התנערו מעבודות בזויות למען פינוי זמן לתפילה‪ .‬אולם אסטפנוס עשה הכל‪ -‬התפלל‪ ,‬נאם‬
‫בבתי הכנסת‪ ,‬חולל ניסים וניהל את מחסן המזון‪ .‬האם הוא היה כשיר יותר משליחיו של‬
‫ישוע?‬
‫‪ " 6:7‬וַי ְהִ י דְּ בַר הָ אֱ �הִ ים הוֹלֵ� וְגָדֵ ל וַיּ ִֶרב מִ סְ פַּ ר הַ תַּ לְמִ ידִ ים בִּירוּשָׁ ַלי ִם עַ ד־מְ א ֹד וְגַם־הָ מוֹן‬
‫ַרב מִ ן־הַ כּ ֹהֲ נִים הִ טּוּ אֶ ת־ ִלבָּם אֶ ל־הָ אֱ מוּנָה‪".‬‬
‫ההיסטוריה לא מלמדת אותנו דבר על צמחיתה לכאורה של הנצרות ביהודה‪ .‬אין זה‬
‫סביר במיוחד שכהני בית המקדש הטו את ליבם לנצרות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אין סיכוי שהם היו‬
‫מצטרפים לכת שעיוותה כליל את כתבי הקודש‪ .‬מצד שני‪ ,‬לאחר חורבן בית המקדש והפסקת‬
‫גביית מס המעשר ומס המקדש‪ ,‬רבים חיפשו פרנסה במקום אחר‪ .‬יתכן והיו כוהנים שחברו‬
‫לכתות אחרות‪ .‬הכותב מייחס את המאורעות שקרו בזמן חייו לתקופה מוקדמת יותר‪.‬‬
‫האיסיים כינו עצמם כוהנים‪ ,‬ויתכן ופסוק זה מעיד על התנצרותם‪ .‬אפשר בהחלט לראות‬
‫כוהני מקדש מצטרפים לנצרות‪ ,‬אילו הייתה זו למעשה כת איסיית‪.‬‬
‫‪ " 6:15‬וַיִּסְ ַתּכְּלוּ בוֹ כָּל־הַ יּשְׁ בִים בְּסַ נְהֶ דְ ִרין וַיּ ְִראוּ ו ְהִ נֵּה פָ נָיו ִכּ ְפנֵי מַ לְאַ � אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫והם עדיין שפטו אותו? כיצד הם בכלל ידעו איך נראות פניו של מלאך? סיפורים אודות‬
‫פניהם המוארות של אנשים שבורכו בידי רוח הקודש היו דבר נפוץ‪ ,‬והשימוש המטאפורי‬
‫שלהם בתלמוד רווח‪ .‬אולי לוקס נזכר בחנוך‪ .‬סיפורים אלה רווחים גם בתרבויות אחרות‬
‫בהקשרים שונים‪ .‬סטרבו‪ ,‬שציין את הסימנים שהובילו לרצח יוליוס קיסר‪ ,‬אמר שאנשים זרחו‬
‫כאילו דלקה בהם אש‪.‬‬
‫על אף שהנוצרים חיו בבטחה בירושלים‪ ,‬הם בקרו את הסנהדרין‪ " 7:42-43 .‬וַיִּפֶ ן מֵ הֶ ם‬
‫הָ אֱ �הִ ים וַיִּתְּ נֵם לַעֲ ב ֹד אֶ ת־ ְצבָא הַ שָּׁ מָ י ִם ַכּכָּתוּב בְּסֵ פֶ ר הַ נְּבִיאִ ים 'הַ ְזּבָחִ ים וּמִ נְחָ ה הִ גַּשְׁ ֶתּם־לִי‬
‫אַרבָּעִ ים שָׁ נָה בֵּית י ִשְׂ ָראֵ ל? וּנְשָׂ אתֶ ם אֵ ת סֻ כַּת מִ לְכּ ֹם ו ְאֶ ת־כּוֹכַב אֱ �הֵ יכֶם ָרמְ פָ ן‬
‫בַמִּ דְ בָּר ְ‬
‫הַ ְצּלָמִ ים אֲ שֶׁ ר עֲ שִׂ יתֶ ם לְהִ שְׁ תַּ חֲ וֹת לָהֶ ם ו ְהִ ְגל ִ‬
‫ֵיתי אֶ תְ כֶם מֵ הָ לְאָה ְל ָבבֶל‪".‬‬
‫עמוס ‪ 5:26-27‬הינו שונה למדי‪ " :‬וּנְשָׂ אתֶ ם‪ ,‬אֵ ת סִ כּוּת מַ ְל ְכּכֶם‪ ,‬ו ְאֵ ת‪ ,‬כִּיּוּן ַצלְמֵ יכֶם‪--‬כּוֹכַב‪,‬‬
‫אֱ �הֵ יכֶם‪ ,‬אֲ שֶׁ ר עֲ שִׂ יתֶ ם‪ָ ,‬לכֶם‪ .‬ו ְהִ ְגלֵיתִ י אֶ תְ כֶם‪ ,‬מֵ הָ לְאָה לְדַ מָּ שֶׂ ק‪ :‬אָמַ ר י ְהו ָה אֱ �הֵ י‪ְ -‬צבָאוֹת‪".‬‬
‫אִ סְ טְ פָ נוֹס אומר שגלות בבל הייתה עונשם של היהודים על כך שהקריבו למולך בזמן‬
‫יציאת מצריים‪ ,‬ולא בגין עבודת אלילים מאוחרת יותר‪.‬‬
‫‪ " 7:48-49‬אֲ בָל הָ עֶ לְיוֹן �א י ִשְׁ כֹּן בְּהֵ יכָלוֹת מַ עֲ שֵׂ י י ָדָ י ִם כַּאֲ שֶׁ ר אָמַ ר הַ נָּבִיא‪' ,‬הַ שָּׁ מַ י ִם כִּסְ אִ י‬
‫אָרץ הֲ ד ֹם ַר ְגלָי אֵ י־זֶה ַבי ִת אֲ שֶׁ ר תִּ בְנוּ־לִי אָמַ ר י ְהוֹ ָה ו ְאֵ י־זֶה מָ קוֹם מְ נוּחָ תִ י‪"'.‬‬
‫ו ְהָ ֶ‬
‫הסנהדרין היו מתנגדים לרעיון זה‪ ,‬מכיוון שבית המקדש נבנה בצו האלוהים‪ ,‬וקודש‬
‫הקודשים היה מקום משכנו של אלוהים‪ .‬האיסיים‪ ,‬ויתכן שגם כתות אחרות‪ ,‬לא ייחסו‬
‫חשיבות רבה לבית המקדש‪ ,‬מה שלא מפתיע מאחר ונאסר עליהם לבצע את טקסיהם שם‪.‬‬
‫‪289‬‬
‫‪ " 7:51‬קְ שֵׁ י ע ֶֹרף ו ְעַ ְרלֵי לֵב ו ְאָזְנָי ִם מַ מְ ִרים הֱ י ִיתֶ ם תָּ מִ יד בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ כַּאֲ בוֹתֵ יכֶם‬
‫גַּם־אַ תֶּ ם‪".‬‬
‫אִ סְ טְ פָ נוֹס גוער בכוהנים על כך שאינם נימולים מבחינה רוחנית‪ .‬אך רק מספר פרקים‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬הנוצרים עצמם נפטרים ממנהג המילה‪.‬‬
‫‪ " 7:58‬וַיִּדְ חָ פֻהוּ )את אִ סְ טְ פָ נוֹס( חוּצָה לָעִ יר וַיִּסְ קְ לוּ א ֹתוֹ בָּאֲ ָבנִים‪".‬‬
‫בלתי אפשרי" רק הנציב הרומאי כפה גזר דין מוות‪ ,‬ובדיוק בגלל זה הובא ישוע בנפפני‬
‫פילטוס מלכתחילה‪ .‬הסנהדרין מעולם לא היה מפר את החוק הרומאי באופן כה בוטה‪.‬‬
‫יוספוס מתאר את גזר דינו של יעקוב בהיעדר נציב רומאי כדבר יוצא דופן‪.‬‬
‫כל דבריו של סטפן נבעו מבורות‪ ,‬ולא ניתן לראות בהם עילא להוצאה להורג‪.‬‬
‫‪ " 8:1‬וַיָּפֻ צוּ ֻכלָּם בְּעָ ֵרי י ְהוּדָ ה ו ְשׁ ֹמְ רוֹן ְלבַד מִ ן־הַ שְּׁ לִיחִ ים‪".‬‬
‫מרבית חסידיו של ישוע באו מהגליל‪ .‬מדוע שיתיישבו בשומרון‪ ,‬שהייתה יהודה כעוינת‬
‫ליהודים וגלילים? אוכלוסית יהודה הייתה אורתודוכסית‪ ,‬והנוצרים לא יכלו להתחבא בקרבה‪.‬‬
‫מדוע היחס הקשה כלפי הנוצרים לא השפיע על השליחים?‬
‫ָתּים וַיִּסְ חַ ב מִ שָּׁ ם אֲ נָשִׁ ים ו ְ נָשִׁ ים וַיַּסְ גּ ֵ‬
‫‪ " 8:3‬ו ְשָׁ אוּל הֶ חֱ ִריב אֶ ת־הַ קְּ הִ ילָּה וַי ְשׁוֹטֵ ט ַבּבּ ִ‬
‫ִירם‬
‫ַל ֶכּלֶא‪".‬‬
‫את מי בדיוק הוא רדף בירושלים אם כולם התפזרו?‬
‫ָאָרץ וַיְבָשְּׂ רוּ אֶ ת־הַ דָּ בָר‪".‬‬
‫‪ " 8:4‬ו ְהַ נְּפוֹצִים עָ בְרוּ ב ֶ‬
‫איזו מין רדיפה התירה לנוצרים להמשיך להטיף? נראה כי הרדיפה הוגבלה בהטלת‬
‫איסור על הנוצרים להטיף בבית המקדש‪.‬‬
‫מטאפורת הדבר‪ ,‬החכמה‪ ,‬תורגמה ביוחנן לכדי הלוגוס החי‪.‬‬
‫‪" 9:1‬ו ְשָׁ אוּל עוֹדֶ נּוּ י ְ ֵפחַ זַעַ ם ו ֶָרצַח עַ ל־תַּ לְמִ ידֵ י הָ אָדוֹן ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל‪".‬‬
‫שאול לא יכול היה להרוג אף אחד ללא הסכמת הרומאים‪ ,‬מאחר והם לא אישרו הרג על‬
‫רקע דתי‪.‬‬
‫הכהן הגדול‪ ,‬ככל הנרא צדוקי‪ ,‬לא היה מגלה הבנה כלפי שאול הפרושי‪.‬‬
‫‪" 9:2‬ו ַ)שאול( יִּשְׁ אַל מֵ אִ תּוֹ מִ כְתָּ בִים לְדַ מֶּ שֶׂ ק אֶ ל־בָּתֵּ י ְכנֵסִ יּוֹת לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר י ֶאֱ ס ֹר אֶ ת־אֲ שֶׁ ר‬
‫י ִמְ צָא א ֹחֲ זִים בַּדֶּ ֶר� הַ הִ יא אֲ נָשִׁ ים אוֹ נָשִׁ ים ו ִיבִיאֵ ם י ְרוּשָׁ ָלי ִם‪".‬‬
‫הבקשה הייתה אמורה ללכת לרשויות המקומיות‪ ,‬ולא לכהן הגדול‪ .‬שאול ביקש חיל‬
‫משמר לאסירים‪ .‬שומרי המקדש היו נטולי סמכות מחוץ לירושלים‪ ,‬ובטח שלא במדינה‬
‫אחרת‪ .‬סמכותו של הכהן הגדול מחוץ לירושלים הייתה מועטה ביותר‪.‬‬
‫‪290‬‬
‫הרומאים לא היו מסכימים להתערבות דתית של מדינה אחת באחרת‪ .‬לכהן הגדול לא‬
‫הייתה כל סמכות בסוריה‪ ,‬אף לא על יהודים‪ .‬האיסיים והגנוסטים סטו מהיהדות לא פחות‬
‫מהנוצרים‪ ,‬אבל חיו בשלווה באדום )קומרן(‪ ,‬ובסוריה‪ .‬האיסיים‪ ,‬שהעריצו את השמש‪ ,‬חיו אף‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫לוקס ידע שקהילה נוצרית‪ ,‬ככל הנראה גנוסטית‪ ,‬וחשובה מספיק בכדי למשוך את‬
‫תשומת ליבו של שאול‪ ,‬אכן התקיימה בדמשק‪ .‬אולם המשימה לא הייתה ניתנת לשאול‪.‬‬
‫יוספוס מציין שרק אזרחים מכובדים קיבלו משימות בחו"ל‪ .‬שאול לא היה מיוחד בשום אופן‪.‬‬
‫הוא החזיק בבגדיהם של העדים שסקלו את אסטפנוס‪ .‬הסיפור יהיה הגיוני יותר אם נתיחס‬
‫לדמשק כשם קוד לקומראן‪ ,‬דבר שניתן להסיק ממגילות ים המלח‪.‬‬
‫הנוצרים הראשונים קראו לדתם "הדרך"‪ ,‬בדומה ליהודים‪ ,‬הבודהיסטים והגנוסטים‪.‬‬
‫קיומה של דרך לשלמות מעידה שהכרזת האמונה לא הייתה היסוד היחיד בנצרות‪" .‬הדרך"‬
‫עלולה להתייחס למנהגים נוספים שהיו קיימים בראשית הנצרות והיוו חלק אינטגראלי‬
‫מהדת‪.‬‬
‫‪" 9:3-5‬וַי ְהִ י )שאול( הֹלֵ� ו ְקָ ֵרב לְדַ מֶּ שֶׂ ק ו ְהִ נֵּה פִתְ א ֹם נָגַהּ עָ לָיו מִ סָּ בִיב אוֹר מִ ן־הַ שָּׁ מָ י ִם‪.‬‬
‫אָרצָה וַי ִשְׁ מַ ע קוֹל מִ דַּ בֵּר אֵ לָיו שָׁ אוּל שָׁ אוּל 'לָמָּ ה ִת ְרדְּ פֵ נִי?' ו ַיּ ֹאמֶ ר 'מִ י אַ ָתּה אֲ דֹנִי?' ו ַיּ ֹאמֶ ר‬
‫וַיִּפּ ֹל ְ‬
‫הָ אָדוֹן 'אָנֹכִי י ֵשׁוּעַ אֲ שֶׁ ר אַ ָתּה רוֹדֵ ף‪"'.‬‬
‫האם היה זה חזיון? פאולוס מתאר את החוויה‪" :‬וּכְשֶׁ הָ י ָה ָרצוֹן מִ ִלּ ְפנֵי הָ אֱ �הִ ים הַ מַּ בְדִּ יל‬
‫א ֹתִ י מֵ ֶרחֶ ם אִ מִּ י וַיִּקְ ָראֵ נִי בְּחַ סְ דּוֹ‪ְ .‬לגַלּוֹת בִּי אֶ ת־בְּנוֹ‪ 694 ".‬השאלה "מי אתה אדוני" נשמעת‬
‫מצחיקה בהקשר של אלוהים‪ -‬והגיוני יותר לקרוא אותה במובן של אדון‪.‬‬
‫‪F10‬‬
‫הכיצד יכול היה כותב מעשי השליחים לדעת את פרטי שיחתו הפרטית של פאולוס עם‬
‫שומריו‪ ,‬את נאומו בפני אגריפה‪ ,‬או את חזיונו בדרך לדמשק? התגלות אלוהית אינה יכולה‬
‫להסביר בקיאות כה רבה בפרטים‪ .‬אם פאולוס סיפר על כך ללוקס‪ ,‬מדוע סיפורו סותר את‬
‫‪695‬‬
‫תיאורו של פאולוס?‬
‫‪F 102‬‬
‫ישוע של מתי מדבר על נביאי שקר‪ָ " ,‬לכֵן כִּי־י ֹאמְ רוּ אֲ לֵיכֶם הִ נּוֹ בַמִּ דְ בָּר אַל־תֵּ צֵאוּ הִ נּוֹ‬
‫ַ‬
‫אַל־תּאֲ מִ ינוּ‪ 696 ".‬פאולוס טוען כי שמע את ישוע במדבר‪.‬‬
‫בַחֲ דָ ִרים‬
‫‪F103‬‬
‫בהנחה שישוע לא מת על הצלב‪ ,‬ואכן היה מיומן בכשפנות מצרית‪ ,‬הוא יכול היה לפגוש‬
‫בקבוצה מוכרת של שליחי הסנהדרין ולחולל מולם קסמי אור‪ .‬ביתו של ישוע בדמשק‪ ,‬למרות‬
‫שהיה סוד שמור היטב‪ ,‬יוכל להסביר את הקהילה הגדולה במקום‪.‬‬
‫ירה וְי ֵאָמֵ ר לְ� אֶ ת־אֲ שֶׁ ר עָ לֶי� ַלעֲ שׂוֹת‪".‬‬
‫‪" 9:6‬קוּם לֵ� הָ עִ ָ‬
‫המתואר סותר את הדיווח של פאולוס עצמו‪" :‬הָ ַלכְתִּ י לַעֲ ָרב וּמִ שָּׁ ם שַׁ ב ִ‬
‫ְתּי אֶ ל־דַּ מָּ שֶׂ ק‪".‬‬
‫‪697‬‬
‫‪F104‬‬
‫‪ " 9:7‬ו ְהָ אֲ נָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר הָ לְכוּ אִ תּוֹ עָ מְ דוּ נֶאֱ לָמִ ים כִּי שָׁ מְ עוּ אֶ ת־הַ קּוֹל ו ְאִ ישׁ �א הִ בִּיטוּ‪".‬‬
‫על פי הגדרה‪ ,‬רק נביא מסוגל לשמוע את קולו של ה'‪ ,‬וגם זה קורה לעיתים רחוקות‪ .‬כאן‬
‫קהל שלם שמע‪.‬‬
‫‪ " 9:13‬וַיַּעַ ן חֲ נַנְי ָה ו ַיּ ֹאמַ ר 'אֲ דֹנִי שָׁ מַ עְ תִּ י ַרבִּים מְ סַ ְפּ ִרים עַ ל־הָ אִ ישׁ הַ זֶּה כַּמָּ ה ָרעוֹת עָ שָׂ ה‬
‫לִקְ דוֹשֶׁ י� בִּירוּשָׁ ָלי ִם‪"'.‬‬
‫‪291‬‬
‫זו הפעם הראשונה בה קרויים הנוצרים "קדושים‪ ".‬האיסיים גם כינו עצמם כקדושי ה'‪.‬‬
‫תיאורו של ישוע הנגלה בפני שאול הוכנס לסיפור בכדי לבסס את קביעותיהם של תומכי‬
‫פאולוס‪ .‬ההתגלות לשאול הייתה אמורה להיות ייחודית‪ ,‬מה שהיה מבטיח את מקומו מבין‬
‫השליחים‪ .‬אולם נראה שגם נוצרים פשוטים כדוגמת חנניה היו בקשר עם ישוע‪.‬‬
‫‪ " 9:17‬וַיֵּלֶ� חֲ נַנְי ָה ו ַ יָּב ֹא הַ ָבּי ְתָ ה ו ַ יָּשֶׂ ם אֶ ת־י ָדָ יו עָ לָיו ו ַיּ ֹאמַ ר 'שָׁ אוּל אָחִ י‪ ,‬הָ אָדוֹן י ֵשׁוּעַ הַ נּ ְִראֶ ה‬
‫אֵ לֶי� בַּדֶּ ֶר� אֲ שֶׁ ר־בָּאתָ בָּהּ שְׁ לָחַ נִי לְמַ עַ ן תִּ פָּ קַ חְ נָה עֵ י נֶי� ו ְתִ מָּ לֵא רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪"'.‬‬
‫פאולוס היה נביא – הוא שמע את קולו של ה' – לפני שהוא קיבל לתוכו את רוח הקודש‪.‬‬
‫המסורת לרוב רצה הפוך‪ .‬הסיפור מדגים כי בנצרות המוקדמת‪ ,‬רוח הקודש הייתה זמינה‬
‫לכולם‪.‬‬
‫‪ " 9:28‬וָבָא )שאול( בִּירוּשָׁ לָ י ִם וַיִּקְ ָרא בְּא ֹמֶ ץ לִבּוֹ בְּשֵׁ ם הָ אָדוֹן י ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫האם היו עדיין נוצרים בירושלים או לא? האם הם התפזרו או לא?‬
‫‪ " 9:29‬וַי ְדַ בֵּר וַיִּתְ וַכַּח גַּם עִ ם־הַ יְּהוּדִ ים הַ יְּוָנִים ו ְהֵ ם זַמֲ מוּ לַהֲ מִ יתוֹ‪".‬‬
‫כותב מעשי השליחים מדגים את הסובלנות הדתית היהודית הטיפוסית‪ .‬אפילו‬
‫המתייוונים הטיפו‪ .‬מדוע שהם ירצו לרצוח את המטיף הנוצרי היחיד? ויכוחים פילוסופיים היו‬
‫דבר נפוץ בתרבות היוונית‪ ,‬ונדיר היה שאלה היו מסתיימים במוות‪.‬‬
‫אם המתיוונים הם יוונים יהודים‪ ,‬ולא פילוסופים‪ ,‬מדוע התווכח פאולוס רק איתם?‬
‫‪" 9:31‬וַי ְהִ י שָׁ לוֹם לַקְּ הִ לּוֹת ְבּכָל־מְ ק ֹמוֹת י ְהוּדָ ה ו ְהַ ָגּלִיל ו ְשׁ ֹמְ רוֹן ו ַתִּ ָבּנֶינָה ו ַתִּ תְ הַ ַלּ ְכנָה ְבּי ְִראַת‬
‫הָ אָדוֹן ו ַתִּ ְרבֶּי נָה ְבּנֶחָ מַ ת רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪".‬‬
‫מה בדבר האמירות האחרות במעשי השליחים אודות רדיפתה של התנועה?‬
‫‪ " 10:1-2,22‬ו ְאִ ישׁ הָ י ָה בְּקֵ יסַ ְרי ָה וּשְׁ מוֹ קָ ְרנֵילִיּוֹס שַׂ ר־מֵ אָה מִ ן־הַ גְּדוּד הַ נִּקְ ָרא הָ אִ יטַ לְקִ י‪.‬‬
‫ו ְהוּא חָ סִ יד ו ִֵירא אֱ �הִ ים עִ ם־כָּל־ ְבּנֵי בֵיתוֹ‪ ...‬אִ ישׁ צַדִּ יק ו ִֵירא אֱ �הִ ים ו ְלוֹ שֵׁ ם־טוֹב ְבּכָל־עַ ם‬
‫הַ י ְהוּדִ ים‪".‬‬
‫בעבור היהודים‪" ,‬שר מאה רומאי צדיק" היה נראה רעיון מפוקפק ביותר‪ .‬הכתוב 'ירא‬
‫אלוהים' יכול להעיד שהוא היה גר‪ ,‬אולם אדם שכזה לא היה מצטרף לצבא הרומאי‪-‬שהושתת‬
‫על טקסיות פגאנית‪ .‬הכיצד ידעו 'כל היהודים' על שר מאה מקיסירה?‬
‫‪ " 10:11-15‬וַיּ ְַרא )פטרוס( אֶ ת הַ שָּׁ מַ י ִם נִפְתָּ חִ ים ו ְהִ נֵּה־ ְכלִי י ֵֹרד אֵ לָיו כִּדְ מוּת מִ טְ פַּ חַ ת־בַּד‬
‫גְּדוֹלָה ו ַ‬
‫אָרץ ו ְחַ יָּה ו ֶָרמֶ שׂ ו ְעוֹף‬
‫אָרץ‪ .‬וּבְתוֹכוֹ מִ כָּל־בֶּהֱ מַ ת הָ ֶ‬
‫ְפוֹתיו עַ ל־הָ ֶ‬
‫ְאַרבַּע ַכּנ ָ‬
‫ַיּוּרד קָ שׁוּר בּ ְ‬
‫הַ שָּׁ מָ י ִם‪ .‬וַי ְהִ י־קוֹל אֵ לָיו לֵאמ ֹר קוּם פֶּ טְ רוֹס טְ בַח ו ֶאֱ כ ֹל‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר פֶּ טְ רוֹס חָ לִילָה לִּי אֲ דֹנִי כִּי מֵ עוֹלָם‬
‫�א אָ ַכל ִ‬
‫ְתּי כָּל־ ִפּגּוּל ו ְטָ מֵ א‪ .‬וַי ְהִ י־עוֹד קוֹל אֵ ָליו פַּ עַ ם שֵׁ נִית לֵאמ ֹר אֶ ת־אֲ שֶׁ ר טִ הַ ר הָ אֱ �הִ ים אַ ָתּה‬
‫אַל־תְּ טַ מְּ אֶ נּוּ‪".‬‬
‫החיזיון סימל את ביטול חוקי הכשרות‪ .‬הסיפור מובא לנו בהקשר של אגדה אודות שר‬
‫מאה אדוק‪ .‬לא היו למאורע עדים‪ .‬המסר סותר את דברו של ישוע‪ " ,‬אַל־תְּ דַ מּוּ כִּי בָאתִ י לְהָ פֵ ר‬
‫תּוֹרה‪� ...‬א בָאתִ י לְהָ ֵפר כִּי אִ ם־לְמַ לּאת‪ 698 ".‬אופיו הנטורליסטי של החיזיון מבחין אותו‬
‫אֶ ת־הַ ָ‬
‫מהתגלות רוחנית‪.‬‬
‫‪F105‬‬
‫‪292‬‬
‫מכתביו של פאולוס מדברים רבות על דו הפרצופיות של פטרוס‪ .‬הוא התעלם מחוקי‬
‫הכשרות כאשר היה בקרב גוים‪ ,‬אך דגל בהם בקרב יהודים‪ .‬אילו נודע חזיונו ברבים‪ ,‬למה‬
‫לטרוח? מצות הכשרות ניתנה בידי אלוהים‪ .‬הנוצרים מבקשים לבטל מצווה זו בדרך חזיון‬
‫הזוי של פטרוס הרעב‪ ,‬השליח שבא תחת הכי הרבה ביקורת בברית החדשה‪.‬‬
‫מה גם‪ ,‬שהחיזיון אינו מבטל את חוקי הכשרות‪ ,‬אלא דווקא מוסיף להם קריטריון איכותי‬
‫– "את אשר טהר האלוהים" – כלומר לא כל המזון טהור‪ .‬אולי האמירה הומצאה בכדי להקל‬
‫על האיסורים המפליגים של האיסיים‪ ,‬בטרה לבסס שמותר למאמין לאכול כל מזון שהתורה‬
‫התירה‪ ,‬ללא קשר למוצאו‪ ,‬בין אם נקנה מאיסיים או מגויים‪.‬‬
‫הנוצרים רואים באיסור אכילת חלק מהחיות‪ -‬למעשה מרביתן‪ -‬כעול‪ .‬אולם רעיון האיסור‬
‫הוא שונה בתכלית‪ :‬רצח‪ ,‬אפילו של חיות‪ ,‬נחשב לחטא על פי התורה‪ .‬אנשים זקוקים לבשר‬
‫חיה בכדי לשרוד‪ ,‬והתורה עושה כאן ויתור‪ ,‬ומתירה להרוג ארבע חיות למאכל‪ .‬בחירת ארבע‬
‫החיות הללו עלולה ועלולה כן או לא להיות קשורה לתפיסתן הירודה בעיני בני אדם‪ .‬איסורי‬
‫המזון מחוקקים את כל הקשור לרצח חיות‪ ,‬ומתירות אותו רק כאשר אין ברירה‪ -‬ומזכירות ב‬
‫בבד לאנשים את קדושת החיים שהם נוטלים בכדי להאכיל את עצמם‪.‬‬
‫לטוהר אין קשר מהותי לכשרות‪ .‬אסור לאכול כהן טהור‪.‬‬
‫‪ " 10:28‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם )פטרוס( אַ תֶּ ם י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי־אָסוּר הוּא לְאִ ישׁ י ְהוּדִ י לְהִ לָּוֹת וְלִקְ ר ֹב‬
‫הוֹרה אֱ �הִ ים ְל ִבלְתִּ י אֱ מ ֹר ח ֹל אוֹ־טָ מֵ א עַ ל־כָּל־אָדָ ם‪".‬‬
‫אֶ ל־נָכ ְִרי ו ְא ֹתִ י ָ‬
‫העובדה שאף אחד לא טהור אינה קשורה להיתר לאכול רק חיות טהורות‪.‬‬
‫פטרוס ללא ספק העליב את החייל הרומאי ומשפחתו כאשר כינה אותם טמאים‪.‬‬
‫הכותב מרמז כי אסור ליהודים לבאו במגע עם גויים‪ ,‬מה שאינו נכון‪ .‬בכתות המסורתיות‪,‬‬
‫רק הכהנים שמרו על כללים כה נוקשים‪ ,‬וכנראה שרק בחגים ומועדים‪ .‬מתי מציג אותם‬
‫מתווכחים עם פילטוס הגוי‪ .‬האמירה יכולה להיות הגיונית אם לוקס מתכוון לאיסיים‪ .‬הם‬
‫שמרו על טוהר טקסי בכל זמן‪ ,‬והגבילו את התקשורת אף עם יהודים אחרים‪.‬‬
‫‪ " 10:43‬ו ְעָ לָיו כָּל־הַ נְּבִיאִ ים מְ עִ ידִ ים כִּי י ְקַ בְּלוּ סְ לִיחַ ת הַ חֲ טָ אִ ים בִּשְׁ מוֹ כָּל־הַ מַּ אֲ מִ ינִים בּוֹ‪".‬‬
‫אף נביא לא הבטיח מחילה למי שמאמין בביאת המשיח‪ ,‬ובטח שאף אחד לא הפך שם‬
‫ארצי לאלוהי‪.‬‬
‫‪ " 11:1-2‬וַיִּשְׁ מְ עוּ הַ שְּׁ לִיחִ ים ו ְהָ אַחִ ים אֲ שֶׁ ר בִּיהוּדָ ה כִּי־קִ בְּלוּ גַם־הַ גּוֹי ִם אֶ ת־דְּ בַר הָ אֱ �הִ ים׃‬
‫וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר עָ לָה פֶ טְ רוֹס י ְרוּשָׁ ָלי ִם ו ַ יּ ִָריבוּ עִ מּוֹ הַ מּוּלִים‪".‬‬
‫מה בדבר ‪ ?2:4-11‬השליחים מקבלים לתוכם את רוח הקודש ומדברים לזרים מרחבי‬
‫העולם בשפתם – ומסתבר שלחינם‪ ,‬מאחר וכל יהודי התפוצות ידעו יוונית או ארמית אם הם‬
‫‪699‬‬
‫ְתּם אותם‪".‬‬
‫קראו בתורה‪ .‬וגם " ו ְאַ תֶּ ם לְכוּ אֶ ל־כָּל־הַ גּוֹי ִם ו ַעֲ שׂוֹּ תַ לְמִ ידִ ים וּטְ ַבל ֶ‬
‫‪F106‬‬
‫מדוע דאגו השליחים כאשר שמעו שרוח הקודש ירדה גם על הגויים? האם הם התנגדו‬
‫לבחירתו של אלוהים? היהדות מעולם לא הכחישה את יכולתם של גויים להתגייר‪ .‬נראה כי‬
‫שליחי ירושלים לא התייחסו לטענה ברצינות והתנגדו למעשיו של פטרוס‪ .‬הכותב משייך‬
‫שנאת זרים מאוד אנושית לשיחים שאמורים להיות מבורכים ברוח הקודש‪ .‬מאחר וכל‬
‫השליחים בורכו ברוח הקודש‪ ,‬שהייתה אמורה ללמד אותם מה לומר‪ ,‬הדיון כולו נראה תמוה‪.‬‬
‫‪293‬‬
‫‪ 11:8‬פטרוס מדווח כי ראה בגד עם חיות‪ " ,‬ו ָא ֹמַ ר חָ לִילָה לִּי אֲ דֹנִי כִּי כָּל־פִּ גּוּל ו ְטָ מֵ א‬
‫�א־בָא בְּפִ י־מֵ עוֹלָם‪".‬‬
‫האם דייג פשוט מעולם לא אכל מזון טמא? הפרושים כעסו על ישוע שתלמידיו לא נטלו‬
‫ידיים‪ ,‬וקיבצו מזון בשבת‪.‬‬
‫‪ " 11:16‬ו ָאֶ זְכּ ֹר אֶ ת דְּ בַר הָ אָדוֹן אֲ שֶׁ ר אָמָ ר יוֹחָ נָן הִ טְ בִּיל בַּמַּ י ִם ו ְאַ ֶתּם תִּ טָּ בְלוּ בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪".‬‬
‫ישוע לא הבטיח את ההבטחה‪ ,‬אלא דווקא יוחנן המטביל‪ ,‬והבטחה זו כוונה ליהודים‪ ,‬לא‬
‫לגויים‪ 700 .‬השליחים בורכו ברוח הקודש מספר פרקים לפני כן‪ 701 ,‬וההבטחה נמתלאה‪.‬‬
‫‪F107‬‬
‫‪F 108‬‬
‫‪ " 11:17‬ו ְעַ תָּ ה אִ ם־מַ תָּ נָה אַחַ ת נָתַ ן הָ אֱ �הִ ים לָהֶ ם )לגויים( וְלָנוּ הַ מַּ אֲ מִ ינִים בָּאָדוֹן י ֵשׁוּעַ‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ מִ י אָנֹכִי כִּי אֶ עֱ צ ֹר לֵא�הִ ים?"‬
‫שמעון הלך לגויים לפני שירדה עליהם רוח הקודש‪ .‬בדרכו‪ ,‬הוא לא ידע עדיין ש"אלוהים‬
‫נתן להם מתנה"‪.‬‬
‫הכאוס התיאולוגי השגרתי חוגג בזמן שהנוצרים מתקשים עם רוח הקודש‪ .‬מעשי‬
‫השליחים מרמז פעמים רבות לקבלתה האוניברסאלית של הרוח‪ ,‬מה שמבטל את טענתו של‬
‫ישוע לייחודיות‪.‬‬
‫אם כהונתו של ישוע החלה לאחר שקיבל את רוח הקדש בהטבלתו‪ ,‬הכיצד שונה הדבר‬
‫מיהודים וגויים אחרים שגם הם קיבלוה לתוכם? יוחנן מקדיש ארבע פרקים שלמים – ‪14-17‬‬
‫– על מנת לתאר את שכינתה של רוח הקודש בשליחים לעתיד כדבר יוצא דופן לחלוטין‪.‬‬
‫טיעונו של פטרוס תלוי בשאלה‪ -‬האם באמת כל האנשים הללו בורכו ברוח הקודש?‬
‫בדרך אגב‪ ,‬כיצד ידע פטרוס שאנשים אלה אכן בורכו ברוח הקודש?‬
‫‪ 11:29-30‬באנטיוכיה‪" ,‬וַיִּוָּעֲ צוּ הַ תַּ לְמִ ידִ ים לִשְׁ �חַ אִ ישׁ אִ ישׁ כַּאֲ שֶׁ ר ַתּשִּׂ יג י ָדוֹ לְעֶ זְַרת‬
‫הָ אַחִ ים הַ יּשְׁ בִים בִּיהוּדָ ה‪ .‬וְכֵן גַּם־עָ שׂוֹּ וַיִּשְׁ לְחוּ אֶ ל־הַ זְּקֵ נִים עַ ל־י ְדֵ י בַּר־נַבָּא ו ְשָׁ אוּל‪".‬‬
‫כולם שלחו תרומה‪" ,‬איש בהתאם להשגת ידו‪ ".‬מכך עולה שהנוצרים באנטיוכיה לא חיו‬
‫בקהילה שיתופית‪.‬‬
‫כיצד שרדה קהילה נוצרית גדולה את הרדיפות ביהודה? במעשי השליחים‪ ,‬הרדיפות‬
‫נפסקות בפתאומיות עם המרת דתו של שאול‪ .‬יתר היהודים הו סובלניים כלפי הקנאים‬
‫הנוצריים‪.‬‬
‫מדוע שקהילה אחת תתמוך באחרת? תשלומים אלה‪ ,‬אם אכן התקיימו‪ ,‬לא רק נוספו‬
‫כתוצאה ממנהגי הכנסיה המאוחרת‪ ,‬אלא היו מעין דמי זיכיון‪.‬‬
‫‪ " 12:6‬וַיִּישַׁ ן פֶּ טְ רוֹס בֵּין־שְׁ נֵי אַנְשֵׁ י ָצבָא ו ְהוּא אָסוּר בִּשְׁ נַי ִם זִקִּ ים ו ְשׁ ֹמְ ֵרי הַ פֶּ ַתח שׁ ֹמְ ִרים‬
‫אֶ ת־הַ מִּ שְׁ מָ ר‪".‬‬
‫אם הורדוס כל כך פחד מהנוצרים‪ ,‬מדוע הוא לא שלח את צבאו כנגדם‪ ,‬כפי שעשה נגד‬
‫רבים אחרים? דבר שכזה לא קרה לנוצרים‪.‬‬
‫‪294‬‬
‫‪ 12:12‬לאחר שהשתחרר באורח נס ממאסר‪ ,‬פטרוס " בָא עַ ד־בֵּית מִ ְרי ָם אֵ ם יוֹחָ נָן‬
‫הַ מְ ֻכנֶּה מַ ְרקוֹס אֲ שֶׁ ר נִקְ הֲ לוּ־שָׁ ם ַרבִּים ו ְהֵ ם מִ תְ פַּ ֲללִים יָחַ ד‪".‬‬
‫האם הנוצרים הנרדפים לא חששו מהתכנסות במקומות מוכרים?‬
‫הכותב מבלבל בין מספר אנשים‪ ,‬מה שמסגיר את בקיאותו השטחית בבשורות‪ .‬אם‬
‫כוונתו לשליח מרקוס‪ ,‬מה שבהחלט ייתכן‪ ,‬אז היותו של מרקוס בשנות ה‪ 40\30-‬לחייו מונעת‬
‫ממנו לחבר את הבשורה של מרקוס כשבעים שנה לאחר מכן‪.‬‬
‫‪ 12:20-23‬מותו של הורדוס אגריפס‪.‬‬
‫יוסף בן מתתיהו מספר את אותו הסיפור‪ ,‬שהתרחש באמפיטאתרון בקיסריה‪ .‬המאורע‬
‫המתואר הינו מפוקפק‪ ,‬מכיוון שהשגרירים לא היו מעזים לפגוע ביהודים בכך שכינו את‬
‫הורדוס אל‪.‬‬
‫‪ " 13:1‬ו ַאֲ נָשִׁ ים נְבִיאִ ים וּמְ לַמְּ דִ ים הָ יוּ בַקְּ הִ ילָּה אֲ שֶׁ ר בְּאַנְטְ יוֹ ְכי ָא‪"...‬‬
‫נביאים רבים במקום אחד נשמע תמוה‪ ,‬מאחר ולאורך אלפי שנים היו רק קומץ‪.‬‬
‫‪ " 13:25‬וַי ְהִ י ְכּכַלּוֹת יוֹחָ נָן אֶ ת־מְ רוּצָתוֹ ו ַיּ ֹאמֶ ר "לְמִ י ַתּחְ שְׁ בוּנִי? �א אֲ נִי הוּא כִּי הִ נֵּה‬
‫הוּא־בָא אַחֲ ַרי‪".‬‬
‫בבשורות‪ ,‬מילים אלה מבשרות על בואו של ישוע‪ ,‬ולא על סוף משימתו של יוחנן‪ .‬אולי‬
‫פאולוס כלל לא ידע שיוחנן המטביל הוצא להורג‪.‬‬
‫‪ " 13:32-33‬וְגַם אֲ נַחְ נוּ מְ בַשְּׂ ִרים אֶ תְ כֶם אֶ ת־בּ ַ‬
‫ְשׂוֹרת הַ הַ בְטָ חָ ה אֲ שֶׁ ר הָ י ְָתה לַאֲ בוֹתֵ ינוּ כִּי‬
‫א ֹתָ הּ קִ יֵּם הָ אֱ �הִ ים ְל ָבנֵינוּ בַּהֲ קִ ימוֹ אֶ ת־י ֵשׁוּעַ ‪ַ .‬כּכָּתוּב בַּמִּ זְמוֹר הַ שֵּׁ נִי ְבּנִי אַ ָתּה אֲ נִי הַ יּוֹם‬
‫יְלִדְ תִּ י�‪".‬‬
‫תהילים פרק ‪ " 2‬י ִתְ יַצְּבוּ‪ ,‬מַ ְלכֵי‪-‬אֶ ֶרץ עַ ל‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬ו ְעַ ל‪-‬מְ שִׁ יחוֹ‪ ...‬אָז י ְדַ בֵּר אֵ לֵימוֹ ְבאַ פּוֹ;‬
‫וּבַחֲ רוֹנוֹ יְבַהֲ לֵמוֹ‪' .‬ו ַאֲ נִי‪ ,‬נָסַ כְתִּ י מַ ְלכִּי'‪ ...‬י ְהו ָה‪ ,‬אָמַ ר אֵ לַי ְבּנִי אַ ָתּה‪--‬אֲ נִי‪ ,‬הַ יּוֹם יְלִדְ ִתּי�‪ .‬תְּ ר ֹעֵ ם‪,‬‬
‫בְּשֵׁ בֶט בּ ְַרזֶל‪ִ :‬כּ ְכלִי יוֹצֵר תְּ נַ ְפּצֵם‪".‬‬
‫תהילים מדבר על מנהיג צבאי‪.‬‬
‫‪ " 13:24‬ו ְעַ ל־הֲ קִ ימוֹ א ֹתוֹ מִ ן־הַ מֵּ תִ ים ְל ִבל ִ‬
‫ְתּי שׁוּב עוֹד לַשָּׁ חַ ת כּ ֹה אָמַ ר אֶ תֵּ ן ָלכֶם חַ סְ דֵ י דָ ו ִד‬
‫הַ נֶּאֱ מָ נִים‪".‬‬
‫ישעיהו ‪" 55:1-3‬הוֹי כָּל‪-‬צָמֵ א לְכוּ לַמַּ י ִם‪ ,‬ו ַאֲ שֶׁ ר אֵ ין‪-‬לוֹ כָּסֶ ף; לְכוּ שִׁ בְרוּ‪ ,‬ו ֶאֱ כ ֹלוּ‪ ,‬וּלְכוּ שִׁ בְרוּ‬
‫בְּלוֹא‪-‬כֶסֶ ף וּבְלוֹא מְ חִ יר‪ ,‬יַי ִן ו ְחָ לָב‪ .‬לָמָּ ה תִ שְׁ קְ לוּ‪-‬כֶסֶ ף בְּלוֹא‪-‬לֶחֶ ם‪ ,‬ו ִיגִיעֲ כֶם בְּלוֹא לְשָׂ בְעָ ה; שִׁ מְ עוּ‬
‫שָׁ מוֹעַ אֵ לַי ו ְאִ כְלוּ‪-‬טוֹב‪ ,‬ו ְתִ תְ עַ נַּג בַּדֶּ שֶׁ ן נַפְשְׁ כֶם‪ .‬הַ טּוּ אָ ְזנְכֶם וּלְכוּ אֵ לַי‪ ,‬שִׁ מְ עוּ וּתְ חִ י נַפְשְׁ כֶם;‬
‫ו ְאֶ כ ְְרתָ ה ָלכֶם בּ ְִרית עוֹלָם‪ ,‬חַ סְ דֵ י דָ ו ִד הַ נֶּאֱ מָ נִים‪".‬‬
‫הנבואה מספרת על חזרת העם היהודי לאלוהיו‪ ,‬ולא על תחיית המתים‪.‬‬
‫‪ָ " 13:38‬לכֵן אֲ נָשִׁ ים אַחִ ים יִוָּדַ ע ָלכֶם כִּי עַ ל־י ְדֵ י־זֶה תִּ קָּ ֵרא ָלכֶם סְ לִיחַ ת הַ חֲ טָ אִ ים‪".‬‬
‫‪295‬‬
‫כאן מתואר בפנינו עיקר הנצרות‪ :‬האמונה בישוע מספיקה בכדי למחוק את חטאיך‪.‬‬
‫בתיאוריה‪ ,‬זה נראה הגיוני‪ :‬אמונה כנה הופכת את האדם לצדיק‪ ,‬וחטאי העבר אינם משנים‬
‫עוד‪ ,‬בהנחה שאלוהים אינו ביקורתי או נקמן‪ .‬אולם בפועל‪ ,‬ישנו פיתוי רב בהמרת דתך‬
‫לנצרות כדרך למחוק לחלוטין כל רגשות אשם ממצופנך מבלי שעשית דבר‪ .‬על כן נטשה‬
‫הכנסייה את רעיון המחילה הנצחית לטובת מחילה זמנית בתא הוידויים‪.‬‬
‫‪ " 13:39‬וְכָל־הַ מַּ אֲ מִ ין יִצְדַּ ק בּוֹ לְכ ֹל אֲ שֶׁ ר �א־י ְ ָכלְתֶּ ם לְהִ צְטַ דֵּ ק מִ מֶּ נּוּ בּ ַ‬
‫ְתוֹרת משֶׁ ה‪".‬‬
‫התורה כן מספקת למאמיניה מחילה מוחלטת מכל חטאיהם‪ ,‬לרוב לאחר תשובה כנה‬
‫אמיתית‪ ,‬במקרים אחרים‪ -‬במותם‪.‬‬
‫הנה דוגמה טובה לדרך בה הנוצרים משנים את תורתם‪ :‬ה"מאמין הכנה" הפך ל"נוצרי‬
‫הטרי"‪ -‬מי שמקבל את רעיון תחייתו של ישוע‪ .‬האמונה במאורע אחד ויחיד מחליפה דרך‬
‫חיים שלמה של קיום מצוות‪.‬‬
‫האיסלאם פעלה בדומה לנצרות‪ .‬כאשר דרישותיה של הנצרות הפכו למורכבות מדי‪,‬‬
‫החל האסלאם להתפשט באירופה בזכות הבטחת חיי נצח ושיבה לגן העדן בתמורה לקבלת‬
‫מספר תנאים פשוטים‪.‬‬
‫הפסוק מנסה להצדיק את נטישת מצוות התורה‪ .‬פאולוס מלמד עוד שהאמונה מבטלת‬
‫את החוק‪ .‬כותב בשורת מעשי השליחים‪ ,‬עם זאת‪ ,‬לא הכיר את אגרות פאולוס‪ .‬פאולוס לא‬
‫היה הראשון שחשב על כך‪ ,‬והוא ככל הנראה שאב את הרעיון מאותו המקור בו השתמש‬
‫כותב מעשי השליחים‪.‬‬
‫‪ָ " 13:40-41‬לכֵן הִ שָּׁ מְ רוּ ָלכֶם פֶּ ן־י ָבוֹא עֲ לֵיכֶם הַ נֶּאֱ מָ ר ַבּנְּבִיאִ ים‪ְ .‬ראוּ בֹּגְדִ ים ו ְהִ תַּ מְּ הוּ ו ָשׁ ֹמּוּ‬
‫כִּי־פ ֹעַ ל פּ ֹעֵ ל אֲ נִי בִּימֵ יכֶם פּ ֹעַ ל אֲ שֶׁ ר �א תַ אֲ מִ ינוּ כִּי־י ְסֻ פַּ ר ָלכֶם‪".‬‬
‫הטקסט המקורי בספר חבקוק אומר‪ְ " :‬ראוּ בַגּוֹי ִם ו ְהַ בִּיטוּ‪ ,‬ו ְהִ ַתּמְּ הוּ תְּ מָ הוּ‪ :‬כִּי‪-‬פ ֹעַ ל פּ ֹעֵ ל‬
‫בִּימֵ יכֶם‪� ,‬א תַ אֲ מִ ינוּ כִּי י ְסֻ פָּ ר‪ .‬וכִּי‪-‬הִ נְנִי מֵ קִ ים אֶ ת‪-‬הַ כַּשְׂ דִּ ים‪ 702 ".‬לקהלו של לוקס לא הייתה כל‬
‫סיבה לחשוש מהכשדים‪ ,‬שנעלמו שנים רבות לפני כן‪.‬‬
‫‪F109‬‬
‫יתכן וזוהי עדות למסורת מוקדמת מאוד לכך שסיפורו של ישוע התקיים כמיתוס בלבד‬
‫ללא כל שורשים היסטוריים‪ .‬על כן‪ ,‬עושה הכותב שימוש בנבואת "אילו היו אומרים לכם"‪,‬‬
‫בהתייחסותו לסיפורים שהסתובבו אודות ישוע‪.‬‬
‫‪ " 13:46‬אָז י ַעֲ נוּ פּוֹלוֹס וּבַר־נַבָּא ִבּ ְפנֵיהֶ ם לֵאמ ֹר בְּדִ ין הָ י ָה לְהַ שְׁ מִ יעַ אֶ תְ כֶם אֶ ת־דְּ בַר‬
‫הָ אֱ �הִ ים בּ ִָראשׁוֹנָה ו ְעַ תָּ ה אַחֲ ֵרי אֲ שֶׁ ר־מְ אַסְ ֶתּם אוֹתוֹ ו ְדַ נְתֶּ ם עַ ל עַ צְמְ כֶם שֶׁ אֵ ינְכֶם ַזכָּאִ ים לְחַ יֵּי‬
‫עוֹלָם ָלכֵן הִ נְנוּ פֹנִים אֶ ל־הַ גּוֹי ִם‪".‬‬
‫הפנייה לרוח הקודש אינה מבססת את החלטתם‪ .‬ההחלטה לפנות לעמים אחרים‬
‫סותרת את התעקשותו של ישוע כי הוא בא עבור היהודים בלבד‪.‬‬
‫אָרץ‪".‬‬
‫‪ " 13:47‬כִּי כֵן אָמַ ר לָנוּ י ְהוָֹה נְתַ תִּ י� לְאוֹר גּוֹי ִם לִהְ יוֹת י ְשׁוּעָ תִ י עַ ד־קְ צֵה הָ ֶ‬
‫ישעיהו ‪ " 49:6‬ו ַיּ ֹאמֶ ר‪ ,‬נָקֵ ל מִ הְ יוֹתְ � לִי עֶ בֶד‪ ,‬לְהָ קִ ים אֶ ת‪-‬שִׁ בְטֵ י י ַעֲ ק ֹב‪ ,‬ונצירי )וּנ ֵ‬
‫ְצוּרי(‬
‫אָרץ‪ ".‬הנבואה מאששת את‬
‫י ִשְׂ ָראֵ ל לְהָ שִׁ יב; וּנ ְַתתִּ י� לְאוֹר גּוֹי ִם‪ ,‬לִהְ יוֹת י ְשׁוּעָ תִ י עַ ד‪-‬קְ צֵה הָ ֶ‬
‫ראייתו של שיעו לפיה הישועה תגיע מהיהודים‪.‬‬
‫‪296‬‬
‫מתי ‪ " 15:24‬וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמַ ר �א שֻׁ לַּחְ תִּ י‪ִ ,‬בּלְתִּ י אֶ ל־הַ צּ ֹאן הָ אֹבְדוֹת אֲ שֶׁ ר ְלבֵית י ִשְׂ ָראֵ ל‪".‬‬
‫‪ " 13:49-50‬וַיִּ ְפר ֹץ דְּ בַר־י ְהוֹ ָה ְבּכָל־הַ מָּ קוֹם‪ .‬ו ְהַ יְּהוּדִ ים הֵ סִ יתוּ אֶ ת־הַ נָּשִׁ ים הַ חֲ סִ ידוֹת‬
‫ְעוֹררוּ ְרדִ יפָ ה עַ ל־פּוֹלוֹס וּבַר־נַבָּא וַיְג ֲָרשׁוּם מִ גְּבוּלָם‪".‬‬
‫ו ְהַ י ְקָ רוֹת ו ְאֶ ת־אֲ צִילֵי הָ עִ יר וַי ֲ‬
‫האם ליהודים הייתה סמכות כה רבה שהיה ביכלתם לגרש את המטיפים הנוצרים נגד‬
‫רצון האוכלוסיה?‬
‫‪ " 13:51‬ו ְהֵ מָּ ה נִעֲ רוּ עֲ לֵיהֶ ם אֶ ת־הֶ עָ פָ ר מֵ עַ ל ַר ְגלֵיהֶ ם וַיֵּלְכוּ )מאנטיוכיה( לְאִ יקָ נְיוֹן‪".‬‬
‫מדוע שתסבול אנטיוכיה ביום המשפט אם פאולוס ייסד שם כנסייה וביקר בה במסעו‬
‫השני ליוון?‬
‫‪ ..."14:3‬וַיֵּשְׁ בוּ־שָׁ ם י ָמִ ים ַרבִּים וַיְלַמֵּ דוּ וּמָ עֻ זָּם י ְהוֹ ָה הַ מֵּ עִ יד עַ ל־דְּ בַר חַ סְ דּוֹ בַּעֲ שׂוֹתוֹ‬
‫עַ ל־י ָדָ ם א ֹתוֹת וּמוֹ ְפתִ ים‪".‬‬
‫מתי ‪ " 10:1‬וַיִּקְ ָרא אֵ לָיו אֶ ת־שְׁ נֵים עָ שָׂ ר תַּ לְמִ ידָ יו וַיִּתֵּ ן לָהֶ ם שָׁ לְטָ ן עַ ל־רוּחוֹת הַ טֻּ מְ אָה‬
‫ְלג ֲָרשֵׁ ם וְל ְִרפּוֹא כָּל־חֳ לִי וְכָל־מַ דְ ו ֶה‪ ".‬ישוע נתן את הכוח לחולל ניסים לשליחיו בלבד‪ ,‬שעדיין‬
‫לא קיבלו לתוכן את רוח הקודש‪ .‬הניסים בוצעו לא על ידי רוח הקודש אלא על ידי סמכות‬
‫ספציפית‪ .‬אפילו אם פאולוס וחבריו בורכו ברוח הקודש‪ ,‬מעשי השליחים אינו מדווח שהיה‬
‫ביכולתם לחולל ניסים‪ ,‬כפי שחוללו השליחים‪ .‬ב‪ 5:15-‬הכוח לחולל ניסים מתואר ככוח שהיה‬
‫של פטרוס בלבד‪.‬‬
‫‪ " 14:9-10‬וַיִּשְׁ מַ ע אֶ ת־פּוֹלוֹס מְ דַ בֵּר ו ְהוּא הִ סְ תַּ כֵּל בּוֹ וַיּ ְַרא כִּי־אֱ מוּנָה בוֹ לְהִ וָּשֵׁ עַ ‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר‬
‫בְּקוֹל גָּדוֹל עֲ מ ֹד הָ כֵן עַ ַ‬
‫ל־ר ְגלֶי� וַי ְדַ לֵּג וַיִּתְ הַ לָּ�‪".‬‬
‫ישוע ריפא את כולם‪ ,‬גם לא‪-‬מאמינים‪ ,‬כדוגמת העיוור שלא ידע דבר על המשיחות‪ .‬הוא‬
‫אף ריפא אנשים שלא רצו להירפא‪ ,‬כדוגמת הדמוניאק שהרוח הרעה ששרתה בו עברה‬
‫לחזיר‪ .‬פאולוס 'מרפא' באופן הרבה יותר מציאותי‪ ,‬על ידי רמיזה‪.‬‬
‫‪" 14:23‬וַיִּבְחֲ רוּ לָהֶ ם זְקֵ נִים ְבּכָל־קְ הִ לָּה וּקְ הִ לָּה וַיִּתְ פַּ לֲלוּ וַיָּצוּמוּ וַיַּפְקִ ידוּם ְבּי ַד הָ אָדוֹן אֲ שֶׁ ר‬
‫הֶ אֱ מִ ינוּ בוֹ‪".‬‬
‫מכתביו של פאולוס מתארים כנסייה קהילתית‪ ,‬בה מדברים אנשים זה אחר זה‪ ,‬חולקים‬
‫ארוחות טקסיות‪ ,‬ומנהלים את העניינים בעצמם‪ .‬לא מתוארים "זקנים" שניהלו אותם‪.‬‬
‫הנוצרים לוו את מסורת הנחת הידיים על ראשי המקודשים מהגויים שהאמינו כי ניתן‬
‫בדרך זו להעביר את רוח הקודש‪.‬‬
‫‪ " 15:1-2‬וַיּ ְֵרדוּ אֲ נָשִׁ ים מִ יהוּדָ ה ו ְהֵ ם ִ‬
‫מוֹרים אֶ ת־הָ אַחִ ים לֵאמ ֹר אִ ם־�א תִ מּוֹלוּ כְּדָ ת משֶׁ ה‬
‫�א תִּ וָּשֵׁ עוּן‪ .‬וַי ְהִ י ִריב וּמַ חֲ �קֶ ת ַרבָּה לְפוֹלוֹס וּ ְלבַר־נַבָּא עִ מָּ הֶ ם וַיִּ ְגזְרוּ שֶׁ יַּעֲ לוּ פּוֹלוֹס וּבַר־נַבָּא‬
‫ו ַאֲ חֵ ִרים מֵ הֶ ם לִירוּשָׁ לַ י ִם אֶ ל־הַ שְּׁ לִיחִ ים ו ְהַ זְּקֵ נִים עַ ל הַ שְּׁ אֵ לָה הַ זּ ֹאת‪".‬‬
‫נציגי כנסיית ירושלים דרשו מהגויים לעבור מילה ולציית לתורת משה‪ ,‬כלומר להתגייר‬
‫כהלכה‪ .‬הם האמינו שישעו בא עבור היהודים בלבד‪ ,‬ונתן רק להם את הגאולה‪ .‬ישוע מעולם‬
‫לא חיפש להביא גויים לארגונו‪.‬‬
‫‪297‬‬
‫‪" 15:3‬ו ַתְּ ַלוֶּה א ֹתָ ם )פאולוס ובר‪-‬נבא( הַ קְּ הִ לָּה וַיַּעַ בְרוּ אֶ ת־פִּינוּקְ י ָא ו ְאֶ ת־שׁ ֹמְ רוֹן ו ְהֵ ם‬
‫מְ סַ ְפּ ִרים אֶ ת־תְּ שׁוּבַת הַ גּוֹי ִם וַיִּשְׂ מְ חוּ כָּל־הָ אַחִ ים שִׂ מְ חָ ה גְדוֹלָה‪".‬‬
‫מדוע הם נמנעו מהגליל‪ ,‬ביתם של תלמידים כה רבים? הייתכן שהם מצאו תמיכה‬
‫בפינוקא העויינת ובשומרון אך לא בגליל? אולי כותב הבשורה לא הכיר את הגיאוגרפיה של‬
‫האזור‪ -‬למרות שהוא דווקא מראה בקיאות בגיאוגרפיה של יוון‪.‬‬
‫‪ " 15:5‬וַיָּקוּמוּ אֲ נָשִׁ ים מַ אֲ מִ ינִים מִ כַּת הַ ְפּרוּשִׁ ים ו ַיּ ֹאמְ רוּ לָמוּל א ָֹתם וּ ְל ַצוּ ָֹתם לִשְׁ מ ֹר‬
‫ַ‬
‫ת־תּוֹרת משֶׁ ה‪".‬‬
‫אֶ‬
‫הכותב קיבל את הרושם שהפרושים גם היו נוצרים‪ ,‬כלומר שהייתה תאימות בין שתי‬
‫התורות‪ .‬ען כן גישתו המבטלת של ישוע כלפי החוק התורני הומצאה מאוחר יותר‪ .‬לכאורה‬
‫ההבדל היחידי בין פרושים רגילים לפרושים נוצרים הייתה קבלתו של ישוע כמשיח‪.‬‬
‫אם למעשה מדובר בפאולוס המכנה עצמו פרושי‪ ,‬מוביל אותנו הדבר למסקנה אחרת‪,‬‬
‫אם כי פחות סבירה‪ .‬הפרושים דאז היו שונים מאוד מהמתואר במקורות היהודיים‪ .‬הם לא‬
‫שמרו על מצוות התורה באדיקות כה רבה‪ ,‬ובדומה לקנאים אחרים‪ ,‬התייחסו לכתביח הקודש‬
‫כראות עיניהם‪.‬‬
‫‪" 15:7‬וַי ְהִ י בּ ְִרבוֹת הַ מַּ חֲ �קֶ ת וַיָּקָ ם פֶּ טְ רוֹס‪".‬‬
‫סדר ההצבעה בהסנהדרין בסוגיות טהרה התקיים מהזקנים לצעירים‪ 703 .‬יעקב ופטרוס‪,‬‬
‫השליחים המבוגרים ביותר ובעלי הסמכות הרבה ביותר‪ ,‬היו אמורים לפתוח את הדיון‪ .‬אולי‬
‫הכותב התבלבל‪ ,‬מאחר שבמרבית המקרים החלה ההצבעה עם הצעירים ביותר על מנת‬
‫‪158‬‬
‫לאפשר לחברים חדשים לומר את דעתם‪ ,‬מבלי שיפחידו אותם רבנים ברי סמכות‪.‬‬
‫‪F102‬‬
‫‪F157‬‬
‫‪" 15:10‬ו ְעַ תָּ ה מַ ה־תְּ נַסּוּ אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים לָשׂוֹּם ע ֹל עַ ל־ ַצוּ ֵ‬
‫ְארי הַ ַתּלְמִ ידִ ים אֲ שֶׁ ר גַּם־אֲ בוֹתֵ ינוּ‬
‫גַּם אֲ נַחְ נוּ �א י ָכֹלְנוּ לָשֵׂ את?"‬
‫האם פטרוס מתכוון לכך שהיהודים בזמנו ואבותיהם לא עברו ברית מילה? אפילו אם‬
‫נתייחס ל"מילה" כאל ציות לחוק היהודי כולו‪ ,‬אז מדווח כי פאולוס כן ציית לחוק‪ ,‬ופטרוס מעיד‬
‫‪704‬‬
‫את אותו הדבר על עצמו‪.‬‬
‫‪F 102‬‬
‫‪ " 15:11‬אֲ בָל מַ אֲ מִ ינִים אֲ נַחְ נוּ כִּי בְחֶ סֶ ד י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ אֲ דֹנֵינוּ נִוָּשֵׁ עַ ‪ ,‬כְּמוֹהֶ ם כָּמוֹנוּ‪".‬‬
‫עוד תרגיל‪ .‬היהודי מקווה לחיי נצח לאחר שיישפט בידי בורא עולם‪ .‬זאת כמובן בתנאי‬
‫שקיים מצוות במהלך חייו‪ .‬רעיון זה שונה בתכלית מהישועה הלא מורווחת של הנוצרים‪,‬‬
‫שנשענת אך ורק על כוחו השרירותי של ישוע לחלק חסדים‪ .‬אילו הייתה הישועה תוצאה של‬
‫דבקות בחוקתו של ישוע‪ ,‬כדוגמת הציווי לאהוב את שכנך‪ -‬אז לא מדובר כאן בחסד‪ ,‬אלא‬
‫בפרס מורווח בגין התנהגות טובה‪ .‬אולם עצם מהות הישועה היא שרירותית‪ ,‬היא אינה‬
‫קשורה למעשים‪ ,‬כפי שבאמת הכירו בכך פאולוס ולותר אחריו‪ .‬היהדות הרבנית נמנעה‬
‫ממלכודת זו בכך שטענה שהישועה היא אופציה בעבור מי שעושה תשובה‪ ,‬באומרם כי אפילו‬
‫מעט מעשים טובים יכולים להבטיח גאולה מידי שמיים‪ .‬ביהדות‪ ,‬משמעות החסד הינה ביסוס‬
‫מערכת חוקים שתוביל לישועה‪ .‬בנצרות‪ ,‬חסדים מחולקים אד הוק‪ ,‬מבלי שהורווחו במעשים‬
‫או אורח חיים‪.‬‬
‫‪158‬הליך הגיוני זה היה כה יוצא דופן שבימי הביניים הוא כונה "הוונציאני" על שם העיר בה הוא‬
‫התקבל‪.‬‬
‫‪298‬‬
‫‪ " 15:13‬וַיַּעַ ן י ַעֲ ק ֹב"‬
‫על אף שתשובתו מהווה את אבן הפינה להתפתחות הנצרות‪ ,‬מעשי השליחים אינו‬
‫מדווח באיזה יעקב מדובר‪ .‬יעקב אחי יוחנן הוצא להורג מוקדם יותר בידי הורדוס‪ 705 .‬תלמיד‬
‫נוסף‪ ,‬יעקב בן אלפאוס‪ ,‬אינו מתואר כמורה בולט‪ .‬ההגיוני ביותר הוא יעקב הצדיק‪ ,‬שנראה כי‬
‫‪706‬‬
‫היה ראש הקהילה‪ ,‬אך לא היה שליח‪.‬‬
‫‪F102‬‬
‫‪F1023‬‬
‫‪" 15:15-17‬וְלָז ֹאת מַ סְ כִּימִ ים דִּ ב ְֵרי הַ נְּבִיאִ ים ַכּכָּתוּב׃ אַחֲ ֵרי־כֵן אָ שׁוּב ו ְאָקִ ים אֶ ת־סֻ כַּת דָּ ו ִיד‬
‫הַ נּ ֹפֶ לֶת ו ַהֲ ִרסוֹתֶ יהָ אָקִ ים וּ ְבנִיתִ יהָ ‪ .‬לְמַ עַ ן י ִדְ ְרשׁוּ שְׁ אֵ ִרית אָדָ ם אֶ ת־י ְהוֹ ָה וְכָל־הַ גּוֹי ִם אֲ שֶׁ ר נִקְ ָרא‬
‫שְׁ מִ י עֲ לֵיהֶ ם נְאֻ ם־י ְהוֹ ָה ע ֹשֶׂ ה כָל־אֵ לֶּה‪".‬‬
‫עמוס ‪ " 9:11-12‬בַּיּוֹם הַ הוּא‪ ,‬אָקִ ים אֶ ת‪-‬סֻ כַּת דָּ ו ִיד הַ נּ ֹפֶ לֶת; וְגָדַ ְרתִּ י אֶ ת‪ִ -‬פּ ְרצֵיהֶ ן‪ ,‬ו ַהֲ ִרס ָֹתיו‬
‫אָקִ ים‪ ,‬וּ ְבנִיתִ יהָ ‪ ,‬כִּימֵ י עוֹלָם‪ .‬לְמַ עַ ן י ְִירשׁוּ אֶ ת‪-‬שְׁ אֵ ִרית אֱ דוֹם‪ ,‬וְכָל‪-‬הַ גּוֹי ִם‪ ,‬אֲ שֶׁ ר‪-‬נִקְ ָרא שְׁ מִ י‪".‬‬
‫קריאה בשם ה' אינה גורמת להתגיירות הגויים‪ ,‬כי אם לעבדותם ליהודים‪.‬‬
‫‪ " 15:19-20‬ו ְעַ ל־כֵּן אֲ נִי דָ ן שֶׁ לּא לְהַ חֲ מִ יר עַ ל־הַ שָּׁ בִים מִ ן־הַ גּוֹי ִם לֵא�הִ ים׃ ַרק ִלכְתּ ֹב אֲ לֵיהֶ ם‬
‫אֲ שֶׁ ר י ְִרחֲ קוּ מִ טֻּ מְ אוֹת הָ אֱ לִילִים וּמִ ן־הַ זְּנוּת וּמִ בְּשַׂ ר הַ נֶּחֱ נָק וּמִ ן־הַ דָּ ם‪".‬‬
‫נאום זה הינו הבסיס התיאולוגי לדחיית ברית המילה והמצוות בידי הנצרות‪ -‬רק בגלל‬
‫שיעקב החליט לא "להחמיר" עם הגויים‪.‬‬
‫ליעקב לא הייתה שום זכות או סמכות לכרות ברית עם הגויים בכך שביטל באופן‬
‫שרירותי לחלוטין מצוות שלא נראו לעיניו‪ .‬מדוע לשמור את המצוות העוסקות בדם טמא‪ ,‬אך‬
‫להשילך את כל יתר חוקי הכשרות? מדוע להזכיר אלילים שמצטפים נוצריים כבר ויתרו‬
‫עליהם?‬
‫התורה מציינת בבירור כי גויים החיים בשטח הארץ מחוייבים במצוות מסויימות בהם‬
‫חייבים היהודים‪ ,‬כדוגמת האיסור על עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות‪ ,‬אכילת דם‪ ,‬עבודה בשבת‪,‬‬
‫ואכילת חמץ בפסח‪ .‬אדם ונוח גם הם קיבלו מצוות בהן חייבים הגויים‪ .‬רשימתו של יעקב‬
‫אינה כוללת אף אחת מאלה‪ .‬שבע מצוות בני נוח כוללות הקמת בתי דין‪ ,‬איסור חילול שם ה'‪,‬‬
‫איסור עבודה זרה‪ ,‬רצח‪ ,‬גילוי עריות‪ ,‬שוד וגזל‪ ,‬ואכילת בשר חיה בעוד בחיים‪ 707 .‬האם‬
‫החליט יעקב לוותר על שוד וגזל? נראה כי יעקב התמקד רק בכשרות‪ ,‬ולא העלה על הדעת‬
‫את ביטולן הכולל של המצוות‪.‬‬
‫‪F 1024‬‬
‫פאולוס לא התנגד לכך שהנוצרים יאכלו מזון שהוקרב לאלילים‪ 708 .‬הנוצרים אוכלים‬
‫בדרך קבע בשר נא‪ ,‬למרות האיסור המפורש של יעקב‪ 159 .‬ישנן אף גרסאות של ברית‬
‫החדשה בהן הושמט האיסור על אכילת בשרן של חיות שנחנקו‪.‬‬
‫‪F1025‬‬
‫‪F158‬‬
‫יעקב‪ ,‬שדחק בפאולוס לקיים את כל מצוות היהדות בזמן שהייתו בירושלים‪ ,‬לא היה‬
‫מתעלם ממצוות השבת‪ ,‬אותה חויביו גויים שחיו בקהילות יהודיות לקיים‪.‬‬
‫יעקב סבר שגויים שהתנצרו‪ ,‬הפכו למעשה ליהודים המחוייבים בקיום המצוות‪ .‬אחרת‪,‬‬
‫היה צורך להכיר בנצרות כדבר השונה מהיהדות‪ .‬יעקב הנוצרי היה על כן מחויב להפסיק‬
‫להיות יהודי‪ ,‬מה שמנוגד לתיאור במעשי השליחים‪ .‬אין כל הגיון בשמירת המצווה כנגד‬
‫אכילת הדם‪ ,‬אך ביטול השבת‪ -‬אשר כלולה בעשרת הדברות‪.‬‬
‫‪ 159‬באופן תמוה‪ ,‬הדיון על הבשר‪ ,‬שלכאורה יושב לפני ‪ 1500‬שנה‪ ,‬פרץ בשנית באמה ה‪ .16-‬ראה ‪-‬‬
‫‪.Russian Chronograph‬‬
‫‪299‬‬
‫התורה מחייבת גוים החיים בקהילות יהודיות לעבור ברית מילה‪ ,‬ומגנה את מי שלא‬
‫עושה זאת‪ " :‬אָז י ִ ָכּנַע‪ְ ,‬ל ָבבָם הֶ עָ ֵרל‪ ,‬ו ְאָז‪ ,‬י ְִרצוּ אֶ ת‪-‬עֲ וֹנָם‪ 709 ".‬הברית אינה משתמעת לשתי‬
‫פנים‪ " :‬ו ְ ָזכ ְַרתִּ י לָהֶ ם‪ ,‬בּ ְִרית ִראשֹׁנִים‪ :‬אֲ שֶׁ ר הוֹצֵאתִ י‪-‬א ֹתָ ם מֵ אֶ ֶרץ מִ צ ְַרי ִם לְעֵ ינֵי הַ גּוֹי ִם‪ ,‬לִהְ יוֹת‬
‫‪710‬‬
‫לָהֶ ם לֵא�הִ ים‪--‬אֲ נִי י ְהו ָה‪"..‬‬
‫‪F1026‬‬
‫‪F1027‬‬
‫השליחים אומרים שגויים החוברים לנצרות אינם מחויבים בברית מילה‪ ,‬וכי לאחר‬
‫ההתנצרות אין כל הבדל בין יהודים לנוצרים‪ .‬אולם יעקב אינו אומר מילה על שינוי החוקים‬
‫בעבור יהודים מתגיירים‪ .‬הנורמות שיושמו בעבור "יראי השמיים" ייתכן והשפיעו על חוקי‬
‫השליחים‪ .‬יתכן והפרושים‪ ,‬שנודעו בלהט המיסיונרי שלהם‪ ,‬בראו את ההגדרה הזו‪ -‬של אדם‬
‫שהמיר את דתו‪ ,‬אך לא נחשב רשמית מתגייר‪ ,‬ולא חויב לשמור את כל המצוות‪ .‬אך כן את‬
‫מצוות השבת‪ .‬יעקב ביטל את תוקפן של המצוות שישוע דווקא הדגיש‪ 711 ,‬ואף את המצווה‬
‫לאהוב את רעך‪ .‬היו מי ששמו לב לכך‪ ,‬וגרסת הסינוד האורתודוכסי של מעשי השליחים‬
‫מחזירה מצוות אלה לפיו‪.‬‬
‫‪F 1028‬‬
‫נוצרים רבי חושבים שמצוותו של ישוע לאהוב עולה על כל יתר דבריו‪ .‬אולם אין מילה‬
‫אחת בברית החדשה שמעידה על כך‪ .‬ישוע אמר במפורש שחובה לקיים את מצוות התורה‪,‬‬
‫כולל התורה שבע"פ הפרושית‪ .‬ישוע הזכיר את מצוות האהבה ‪ 712‬כבדרך אגב‪ ,‬כתוספת‪,‬‬
‫ולא כתחליף לכל המצוות‪" :‬כבד את אבין ואמך‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך‪ ".‬מה גם‪ ,‬שישוע ציווה‬
‫אהבה רק כלפי רעים‪ ,‬ולא לכולם‪ .‬חושב מכל‪ ,‬באותו הפרק‪ ,‬ישוע מצווה מצווה נוספת‪ ,‬ממנה‬
‫מתעלמים כליל כלל הנוצרים‪ :‬למכור את כלל רכושך ולתת את כספך לעניים‪ .‬יעקב‪ ,‬ראש‬
‫הכנסייה בירושלים‪ ,‬כלל לא מזכיר את מצוות האהבה‪.‬‬
‫‪F1029‬‬
‫שום חוק אזרחי אינו יכול להסתמך על הדרישה לאהוב אחרים‪ .‬חובה לחוקק חוקים‬
‫מעשיים המגבילים את האינטראקציה בין אנשים‪ .‬פאולוס היה פרגמטי‪ ,‬וסרב לדמיין‬
‫שהקהילה שלו תמנע מביצוע פשעים וחטאים רק בזכות הדרישה לאהוב‪ .‬הדרישה לאהוב‬
‫את רעיך הייתה לא יותר מתירוץ לביטול מצוות התורה‪ ,‬ולכל היותר הייתה זו הנחיה‬
‫מעורפלת‪ ,‬לא מצווה מעשית‪.‬‬
‫תּוֹרה אוֹ אֶ ת־דִּ ב ְֵרי הַ נְּבִיאִ ים‪� .‬א ב ִ‬
‫ָאתי לְהָ ֵפר כִּי‬
‫" אַל־תְּ דַ מּוּ כִּי בָאתִ י לְהָ ֵפר אֶ ת־הַ ָ‬
‫אָרץ �א ַתּעֲ ב ֹר יוֹד אַחַ ת אוֹ־קוֹץ‬
‫אִ ם־לְמַ לּאת‪ .‬כִּי אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם עַ ד כִּי־י ַעַ בְרוּ הַ שָׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫תּוֹרה עַ ד אֲ שֶׁ ר י ְקֻ יַּם הַ כּ ֹל‪ָ .‬לכֵן הָ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר י ָ ֵפר אַחַ ת מִ ן־הַ מִּ צְוֹת הַ קְּ טַ נּוֹת הָ אֵ לֶּה‬
‫אֶ חָ ד מִ ן־הַ ָ‬
‫אוֹתן‪,‬‬
‫ָ‬
‫ו ִילַמֵּ ד אֶ ת־ ְבּנֵי הָ אָדָ ם לַעֲ שׂוֹת כָּמוֹהוּ‪ ,‬קָ טוֹן י ִקָּ ֵרא לוֹ בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪ .‬ו ַאֲ שֶׁ ר י ַעָ שֶׂ ה ו ִילַמֵּ ד‬
‫‪713‬‬
‫ָלזֶה גָּדוֹל י ִקָּ ֵרא בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫‪F 103‬‬
‫" ָלכֵן כּ ֹל אֲ שֶׁ ר־י ֹאמְ רוּ ָלכֶם ]הפרושים והסופרים [ שִׁ מְ רוּ ו ַעֲ שׂוֹּ ַרק הִ שָׁ מְ רוּ מֵ עֲ שׂוֹת‬
‫כְמַ עֲ שֵׂ יהֶ ם כִּי א ֹמְ ִרים הֵ ם ו ְאֵ ינָם ע ֹשִׂ ים‪ 714 ".‬לא רק שישוע דורש ציות לחוק‪ ,‬הוא גם מוקיע את‬
‫הפרושים‪ ,‬שלא מקיימים אותו כיאות‪.‬‬
‫‪F103‬‬
‫הנביא דניאל‪ ,‬בו מכירים הנוצרים ומצטטים אותו רבות‪ ,‬אומר כי " ו ְקַ ְרנַ יָּא עֲ שַׂ ר‪--‬מִ נַּהּ‬
‫ָתה מַ ְלכִין‪,‬‬
‫מַ לְכוּתָ א‪ ,‬עַ שְׂ ָרה מַ ְלכִין י ְקֻ מוּן; ו ְאָחֳ ָרן י ְקוּם אַחֲ ֵריה ֹן‪ ,‬ו ְהוּא י ִשְׁ נֵא מִ ן‪-‬קַ דְ מָ י ֵא‪ ,‬וּתְ ל ָ‬
‫י ְהַ שְׁ פִּל‪ .‬וּמִ לִּין‪ְ ,‬לצַד עליא )עִ לָּאָה( י ְמַ לִּל‪ ,‬וּלְקַ דִּ ישֵׁ י עֶ לְיוֹנִין‪ ,‬י ְ ַבלֵּא; וְי ִסְ בַּר‪ ,‬לְהַ שְׁ נָי ָה זִמְ נִין ו ְדָ ת‪,‬‬
‫וְי ִתְ י ַהֲ בוּן בִּידֵ הּ‪ ,‬עַ ד‪-‬עִ דָּ ן ו ְעִ דָּ נִין וּ ְפלַג עִ דָּ ן‪ .‬ו ְדִ ינָא‪ ,‬י ִתִּ ב; ו ְשָׁ לְטָ נֵהּ י ְהַ עְ דּוֹן‪ ,‬לְהַ שְׁ מָ דָ ה וּלְהוֹבָדָ ה עַ ד‪-‬‬
‫סוֹפָ א‪ 715 ".‬כלומר‪ ,‬החוק היהודי תקף עד קץ הזמן‪.‬‬
‫‪F 1032‬‬
‫הבשורות רומזות פעם אחר פעם לישעיהו ‪ ,53‬אולם הסובל המתואר שם "מְ חֹלָל‬
‫מִ פְּשָׁ עֵ נוּ‪ ,‬מְ דֻ כָּא מֵ עֲ וֹנ ֹתֵ ינוּ‪ 716 ".‬הטסקט העברי מתייחס באופן שאינו משתמע לשתי פנים‬
‫לעבודה שהעם לא קיים את מצוות התורה‪ .‬הכיצד ניתן על כן לצפות מישוע לוותר כליל על‬
‫המצוות?‬
‫‪F103‬‬
‫‪300‬‬
‫הבשורה על פי מרים ‪ " 4:9‬אל תניחו שום חוק מעבר למה שקבעתי לכם‪ ".‬השליחים‬
‫חוקקו חוקים רבים רק עבור גויים‪.‬‬
‫פאולוס מאשר ‪ 717‬שהפגישה עם השליחים לא הובילה לכפיית חוקים על מי שלא נימול‪,‬‬
‫מה שסותר ישירות את ‪ .15:19-20‬השליחים דרשו ממנו רק לסייע לעניים‪ 718 ,‬אותם ככל‬
‫הנראה המציא הכותב מכיוון שחוק זה אפשר לפאולוס לאסוף תרומות מהגויים‪.‬‬
‫‪F1034‬‬
‫‪F1035‬‬
‫הצעתו של יעקב לכתוב לגויים הינה מעניינת‪ .‬ככל הנראה עדותו של פאולוס נחשבה‬
‫בלתי מספקת‪ ,‬למרות שהיה היכולתו להעיד על ישוע ללא בעיה‪ ,‬ולא אישור לנכונות הדברים‪.‬‬
‫‪ " 15:21‬כִּי מִ דּ ֹר ֹת עוֹלָם י ֶשׁ־לְמשֶׁ ה ד ְֹרשִׁ ים ְבּכָל־עִ יר ו ָעִ יר וּמִ דֵּ י שַׁ בַּת בְּשַׁ בַּתּוֹ י ִקָּ ֵרא ְבּבָתֵּ י‬
‫ְכנֵסִ יּוֹת‪".‬‬
‫כיצד זה מתקשר להפרת החוק המקראי?‬
‫הקריאות בבית הכנסת כלל לא עסקו במצוות של משה‪ -‬אותם כולם הכירו‪ .‬בתי הכנסת‬
‫עסקו בטסקטים שהיה צורך לפרשם‪ ,‬כדוגמת דבר הנביאים או סיפורים מהתורה‪.‬‬
‫‪ 15:30-40‬וַיִּהְ יוּ שָׁ ם י ָמִ ים אֲ חָ דִ ים וַי ְשַׁ לְּחוּם הָ אַחִ ים בְּשָׁ לוֹם אֶ ל שֹׁלְחֵ יהֶ ם‪ ...‬וּפוֹלוֹס‬
‫וּבַר־נַבָּא יָשְׁ בוּ בְּאַנְטְ יוֹ ְכי ָא ‪ ...‬וּפוֹלוֹס בָּחַ ר־לוֹ אֶ ת־סִ ילָא וַיִּמְ סְ ֻרהוּ הָ אַחִ ים אֶ ל־חֶ סֶ ד י ְהוֹ ָה וַיֵּצֵא‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬סילא נותר באנטיוכיא למרות שהוא עזב‪ .‬על מנת ליישב סתירה זו‪ ,‬ישנן גרסאות‬
‫המוסיפות את פסוק ‪" - 15:34‬וַיִּיטַ ב בְּעֵ ינֵי סִ ילָא לָשֶׁ בֶת שָׁ ם‪".‬‬
‫‪ " 16:3‬ובטִ ימוֹתִ יּוֹס בָחַ ר פּוֹלוֹס ָלצֵאת אִ תּוֹ‪ .‬וַיִּקַּ ח ו ַ יָּמָ ל א ֹתוֹ לְמַ עַ ן הַ יְּהוּדִ ים אֲ שֶׁ ר בַּמְּ ק ֹמוֹת‬
‫הָ הֵ ם כִּי ֻכלָּם י ָדְ עוּ אֶ ת־אָבִיו כִּי יְוָנִי הוּא‪".‬‬
‫לרוב‪ ,‬יהודים יוונים נטו לגרש את פאולוס ‪ ,719‬בעוד שהגויים קיבלו אותו בזרועות‬
‫פתוחות‪ .‬מדעו מלו את טימותיוס?‬
‫‪F1036‬‬
‫פטרוס שמר על כשרות עם יהודים‪ ,‬אך לא עם גויים‪ -‬ופאולוס כינה זאת כצביעות‪ .‬אולם‬
‫הנה הוא בא ועושה את אותו הדבר‪.‬‬
‫ירא‪...‬‬
‫‪" 14-15 ,16:12‬וּמִ שָּׁ ם ]הם עברו[ אֶ ל־ ִפילִפִּי ‪ ...‬ו ְאִ שָּׁ ה י ְִראַת אֱ �הִ ים ‪ ...‬מֵ עִ יר תִּ יאֲ טִ ָ‬
‫תִּ טָּ בֵל הִ יא וּ ְבנֵי בֵיתָ הּ ו ַתְּ בַקֵּ שׁ‪ ...‬בּ ֹאוּ־נָא אֶ ל־בּ ִ‬
‫ֵיתי וּשְׁ בוּ־בוֹ ו ַתִּ פְ צַר בָּנוּ‪".‬‬
‫פילפי במקדוניה‪ ,‬ותיאטירא במיסיה‪ ,‬נמצאות במרחק של ‪ 160‬קילומטר אחת מהשנייה‪.‬‬
‫‪ " 16:19‬וַיּ ְִראוּ אֲ דֹנֶיהָ ]האמה [ כִּי אָבְדָ ה תּוֹחֶ לֶת ִבּצְעָ ם וַיִּתְ פְּשׂוֹּ אֶ ת־פּוֹלוֹס ו ְאֶ ת־סִ ילָא‬
‫וַיִּסְ חָ בוּם אֶ ל־הָ ְרחוֹב ִל ְפנֵי זִקְ נֵי הָ עִ יר‪".‬‬
‫כמה אדונים היו לנערה? ככל הנראה מספיק בכדי לתפוס את פאולוס וסילא מהנוצרים‬
‫ולגרור אותם מרחק מספיק‪.‬‬
‫מוזר להפגין אלימות שכזו כלפי מגרש שדים שבדיוק חולל נס‪.‬‬
‫‪" 16:26‬ו ְהִ נֵּה ַרעַ שׁ גָּדוֹל פִּתְ א ֹם ו ַ ָיּזֻעוּ מוֹסְ דוֹת בֵּית הַ ֶכּלֶא ו ַתִּ פָּ תַ חְ נָה כָל־הַ דְּ לָתוֹת וּמוֹ ְסרוֹת‬
‫ֻכּלָּם נִתָּ קוּ‪".‬‬
‫‪301‬‬
‫‪ " 16:24‬וַיַּנִּיחֵ ם בַּחֲ דַ ר הַ מִּ שְׁ מָ ר הַ ְפּנִימִ י ו ַ יָּשֶׂ ם אֶ ַ‬
‫ת־ר ְגלֵיהֶ ם ַבּ ָסּד‪".‬‬
‫‪" 16:35-39‬וּבִהְ י ֹת הַ בּ ֹקֶ ר שָׁ לְחוּ הַ שָּׂ ִרים אֶ ת־הַ שּׁוֹטְ ִרים לֵאמ ֹר שַׁ לַּח אֶ ת־הָ אֲ נָשִׁ ים הָ הֵ ם‪...‬‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר פּוֹלוֹס אֲ לֵיהֶ ם 'הַ כֵּה הִ כּוּנוּ נֶגֶד כָּל־הָ עָ ם‪ ,‬בְּ�א־דִ ין וּמִ שְׁ פָּ ט ו ַאֲ נַחְ נוּ אֲ נָשִׁ ים רוֹמִ יִּים וַיַּשְׁ לִיכוּ‬
‫ִיראוּ‪ ...‬וַיִּשְׁ אֲ לוּ מֵ הֶ ם ָלצֵאת מִ ן־הָ עִ יר‪".‬‬
‫א ֹתָ נוּ בַּמִּ שְׁ מָ ר'‪ ...‬וַי ְהִ י כְּשָׁ מְ עָ ם כִּי־רוֹמִ יִּים הֵ ם וַיּ ָ‬
‫פאולוס מתעקש שהוא אזרח רומי‪ ,‬אך לא שהוא נוצרי‪ .‬פאולוס וסילא חיו ביהודה‪ .‬אין זה‬
‫נראה סביר שהרומאים נתנו אזרחות ליהודים רבים‪ ,‬ובטח שלא למי שהמיר את דתו לכת‬
‫הנוצרית האסורה‪ .‬ייתכן ומעשי השליחים מנסה לתת לגיטימיות לנצרות בכך שהוא טוען‬
‫שאזרחים רומיים היו נוצרים‪ .‬אם הוריהם של פאולוס וסילא לא היו יהודים כי אם רומאים‪ ,‬אז‬
‫הם לא היו נימולים‪ ,‬מה שיהפוך את גישתם כלפי המילה להרבה יותר מובנת‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫פאולוס ספג ביקורת על כך שהמיר את דתם של הגויים‪ ,‬כלומר‪ -‬הוא נתפס כיהודי‪ .‬הוא מכנה‬
‫את עצמו פרושי‪ .‬מדוע דווקא הוא‪ ,‬ולא סילא‪ ,‬ציין את אזרחותו הרומאית כאשר היכו אותו?‬
‫הנציב פליקס השאיר את פאולוס כלוא למשך שנתיים ‪ 720‬ואפילו ניסה לגבות ממנו‬
‫שוחד‪ 721 ,‬אולם פאולוס לא אמר דבר על אזרחותו הרומאית‪ ,‬שהייתה מוציאה אותו עם‬
‫משפט מהיר‪ .‬מה גם‪ ,‬שלפליקס לא הייתה הסמכות לשלוח לכלא את פאולוס‪ ,‬אזרח רומי‪,‬‬
‫בגין משפט שהתנהל בשטחו של אגריפס‪ ,‬השליט הרומי של הגליל‪ -‬טריטוריה אחרת‪ .‬פליקס‬
‫גם לא היה מביע כל עניין בעמדת הסנהדרין בנושא זה‪ .‬לכל אזרח רומי הייתה הזכות לערער‬
‫לקיסר‪ ,‬ופאולוס לא היה צריך להתחנן לנציב בכדי שישלח אותו לנירון‪ .‬מעטים היו הרומאים‬
‫שהוצאו להורג בגין אמונתם הדתית‪ .‬הנצרות טרם צברה לעמה מוניטין רע‪ ,‬ולנירון לא הייתה‬
‫כל סיבה אמיתית להוציא להורג את פאולוס‪ -‬אולם הוא עשה זאת בכל את‪.‬‬
‫‪F1037‬‬
‫‪F1038‬‬
‫‪ " 21:39-22:3‬ו ַיּ ֹאמֶ ר פּוֹלוֹס אִ ישׁ י ְהוּדִ י אָנֹכִי מִ טַּ ְרסוֹס אֶ ז ְָרח בְּעִ יר בַּעֲ לַת שֵׁ ם אֲ שֶׁ ר‬
‫בְּקִ ילִיקְ י ָא‪".‬‬
‫‪ " 22:25-28‬וַי ְהִ י כַּאֲ שֶׁ ר אָסְ רוּ א ֹתוֹ לְהַ כּוֹתוֹ ב ְִרצוּעוֹת ו ַיּ ֹאמֶ ר אֶ ל־שַׂ ר הַ מֵּ אָה הָ ע ֹמֵ ד עָ לָיו‬
‫'הַ אַף ִרשְׁ יוֹן ָלכֶם לְהַ כּוֹת אִ ישׁ רוֹמִ י בְּ�א־דִ ין וּבְ�א מִ שְׁ פָּ ט?'‪ ...‬ו ַיּ ֹאמֶ ר פּוֹלוֹס ו ַאֲ נִי י ֻ ַלּדְ תִּ י בָהּ‬
‫]באזרחות הרומית[ ‪ ".‬פאולוס שוב טוען כי הוא אזרח רומי‪ ,‬כאשר הוא עומד בסכנת הלקאה‪.‬‬
‫‪ " 23:6‬וּפוֹלוֹס י ָדַ ע כִּי מִ קְ צָתָ ם צַדּוּקִ ים וּמִ קְ צָתָ ם פְּרוּשִׁ ים וַיִּקְ ָרא בְּאָ ְזנֵי סַ נְהֶ דְ ִרין לֵאמ ֹר‬
‫אֲ נָשִׁ ים אַחִ ים פָּ רוּשׁ בֶּן־פָּ רוּשׁ אָנֹכִי‪ ".‬אם הוריו של פאולוס היו יהודים והוא נולד מחוץ לרומא‪,‬‬
‫כיצד הוא קיבל אזרחות רומית? יתכן והאליטה הירושלמית קיבלה אזרחות‪ ,‬אבל אין סיכוי‬
‫שכך היה עם העניים מטרסוס‪ .‬הכיצד ייתכן שאזרח רומי עבד עבור הכהן הגדול? באמה‬
‫הראשונה לספירה הרומאים עדיין לא התחילו לתת אזרחות לאזרחי הערים שסופחו‬
‫לאמפריה‪.‬‬
‫הסיפור דומה מאוד להתנהגותם של גיבורי יוון‪ ,‬שנהגו להמציא סיפורים על עברם כדי‬
‫להמלט ממוות‪ .‬אולם לשונו המהירה של הגיבור היווני אינה מתאימה למי שאמור להיות צדיק‬
‫ותולה את תקוותו באלוהים‪ .‬לא שגישה זו הינה בהכרח רעה או בלתי הגיונית – אמונה אינה‬
‫מחייבת פאסיביות – אך זה אינו מתאים לדמות שפאולוס מתיימר לגלם‪ .‬בעיית אזרחותו‬
‫הינה חשובה‪ ,‬מאחר שהיא רמזת על היושר האישי שלו‪ .‬אם פאולוס נהג לשקר לרומאים‪,‬‬
‫על מה עוד הוא שיקר? האגדה על הוצאתו להורג של פאולוס בחרב גם היא תלויה‬
‫באזרחותו‪ -‬שכן סוג זה של הוצאה להורג היתה נחתלם של אזרחים רומאים‪.‬‬
‫התנהגותו של פאולוס הייתה הגיונית רק מנקודת מבטו של זר‪ .‬היהודים ידעו היטב‬
‫שנאמנות לרומא לא הבטיחה ישועה‪ .‬יוסף בן מתתיהו מספר על גסיוס פלורוס‪ ,‬הנציב‬
‫מהימים שלפני המלחמה‪ ,‬שהוציא להורג אריסטוקרטים יהודים‪ -‬אזרחים רומיים – בגין‬
‫‪302‬‬
‫מעללים פעוטים‪ .‬הרומאים החשיבו את בני המושבות כאזרחים סוג ב'‪ ,‬אותם מותר להעניש‬
‫ללא צורך בחקירה אמיתית‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬כיצד ניתן היה להוכיח אזרחות בזמנו? היו מתחזים רבים‪ ,‬וללא ספק היו‬
‫הוצאות להורג המוניות‪.‬‬
‫‪ " 17:4‬וַיַּאֲ מִ ינוּ מִ קְ צָתָ ם ]מיהודי תסלוניקה[ וַיִּסָּ ְפחוּ עַ ל־פּוֹלוֹס ו ְסִ ילָא וְגַם־י ִ ְראֵ י אֱ �הִ ים‬
‫מִ ן־הַ יְּוָנִים לָר ֹב וְגַם־ נָשִׁ ים חֲ שׁוּבוֹת �א־מְ עָ ט‪".‬‬
‫כיצד הגיעו היוונים לבית הכנסת‪ ,‬בעיקר ביום השבת? הפסוק הזה מריח מזיוף כאשר‬
‫הוא מציין את "הנשים החשובות‪ ".‬היו אומנם נשים רומיות אצילות‪ ,‬אך נשות יוון היו כולן‬
‫תלויות בגבריהן‪.‬‬
‫‪ " 17:18-19‬וְגַם־מִ קְ צָת הַ פִילוֹסוֹפִים מִ ַתּלְמִ ידֵ י בֵּית אַ פִּ יקוֹרוֹס וּמִ תַּ לְמִ ידֵ י בֵּית הָ אִ סְ טְ ו ָא‬
‫הִ תְ גָּרוּ בוֹ וְי ֵשׁ אֲ שֶׁ ר אָמְ רוּ מַ ה־יּ ֹאמַ ר הַ מְּ פַ טְ פֵּט הַ לָּז ו ַאֲ חֵ ִרים א ֹמְ ִרים כִּמְ דֻ מֶּ ה שֶׁ הוּא מַ גִּיד אֱ �הֵ י‬
‫נֵכָר כִּי־בִשָּׂ ר א ֹתָ ם אֶ ת־י ֵשׁוּעַ ו ְאֵ ת הַ תְּ חִ יָּה‪ .‬ו ַיּ ֹאחֲ זוּהוּ וַיְבִיאֻ הוּ אֶ ל־ ִגּבְעַ ת הַ מִּ שְׁ פָּ ט הַ נִּקְ ָראָה בְּשֵׁ ם‬
‫תּוֹרה הַ חֲ דָ שָׁ ה הַ זּ ֹאת אֲ שֶׁ ר אַ ָתּה מְ לַמֵּ ד?"‬
‫אַריוֹפָ גוֹס ו ַיּ ֹאמְ רוּ הֲ נוּכַל ָלדַ עַ ת מָ ה הַ ָ‬
‫ְ‬
‫על מה בדיוק הם התווכחו קודם לכן אם רק עתה הם שאלו את פאולוס על תורתו? מדוע‬
‫הפילוסופים היוונים הסקפטיים כל כך מתעניינים בפאולוס? מדוע הם היו כה בורים בנצרות‬
‫אם מעשי השליחים מציין שכנסיות צצו בערים יווניות רבות שמשכו את ההמון?‬
‫‪ " 17:26‬ו ַיּוֹשֶׁ ב כָּל־עַ מְ מֵ י ְבנֵי־אָדָ ם מִ דָּ ם אֶ חָ ד עַ ל־כָּל־ ְפּנֵי הָ אֲ דָ מָ ה ו ַיַּצֵּב זְמַ נִּים קְ בוּעִ ים‬
‫וּגְבוּלוֹת מוֹשָׁ בָם‪".‬‬
‫פאולוס מביע בקיאות שטחית ביותר ביהדות‪ .‬קיין הפציר באלוהים‪ " :‬ו ְהָ י ִיתִ י נָע וָנָד‪,‬‬
‫ָאָרץ‪ ,‬ו ְהָ י ָה כָל‪-‬מֹצְאִ י‪ ,‬י ַהַ ְר ֵגנִי‪ 722 ".‬כלומר היו עוד אנשים רבים בעולם מלבד קיין‪ .‬המסורת‬
‫בּ ֶ‬
‫היהודית מציינת כי בני האדם כיום הם צאצאיו של נוח‪ ,‬בעוד שכלל העמים הקודמים טבעו‬
‫במבול‪ .‬אולם פאולוס מתכוון לאדם‪ ,‬כפי שהוא חוזר ואומר במכתביו‪.‬‬
‫‪F1039‬‬
‫" ו ַ ַיּצֵּב זְמַ נִּים קְ בוּעִ ים וּגְבוּלוֹת מוֹשָׁ בָם"‪ .‬בתורה אין כל אזכור להלך רוח שכזה מלבד‬
‫מקרים מסוימים‪ .‬הדטרמיניזם הינו זר ליהודת‪ .‬להיפך‪ ,‬היהודים מאמינים שהעולם מתפתח‬
‫לבד בהתאם לחוקיות קיימת‪.‬‬
‫‪ ..." 17:27‬לְמַ עַ ן יְבַקְ שׁוּ אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים‪"...‬‬
‫כל ניסיון להתקרב לאלוהים מחוץ לדרכים המפורטות בתורה‪ ,‬זכה לעונש‪ .‬בזמן שמשה‬
‫התעכב על ההר‪ ,‬בני ישראל יצקו את עגל הזהב ונענשו על כך‪ .‬פאולוס מתאר מסורת יוונית‬
‫פילוסופית של חיפוש אחר אלוהים‪ .‬היהודים מאמינים כי הם כבר מצאו את אלוהים‪ ,‬וכי הוא‬
‫מגולם במצוות‪.‬‬
‫‪ָ " 17:30‬לכֵן עַ תָּ ה ‪ ...‬מְ ַצוֶּה ]אלוהים [ אֶ ת־כָּל־ ְבּנֵי הָ אָדָ ם ְבּכָל־אַ ְפסֵ י־אֶ ֶרץ לָשׁוּב אֵ לָיו‪- ".‬‬
‫עתה – אולם יוחנן המטביל הפציר בעם לשוב לאלוהים לפני בואו של ישוע‪ ,‬ולכן מכנים אותו‬
‫תיאולוגים בתואר – "הרץ הראשון"‪ " 18:3 .‬וַיִּגַּשׁ אֲ לֵיהֶ ם כִּי ְבּנֵי אֻ מָּ נוּת אַחַ ת הֵ ם וַיֵּשֶׁ ב אִ ָתּם‬
‫וַיַּעַ שׂ בִּמְ לָאכָה ו ְאֻ מָּ נוּתָ ם ע ֹשִׂ ים י ְִריעוֹת א ֹהָ לִים‪".‬‬
‫הקהילות הנוצרית היו כה חסרות חשיבות שאפילו את קיום מניהגן הן לא יכלו לספק‪.‬‬
‫פסוק זה מטיל ספק גדול על התרומות לכנסיית ירושלים‪.‬‬
‫‪303‬‬
‫"בני אומנות אחת הם" אינו הגיוני‪ .‬בצעירותו‪ ,‬פאולוס שרת את הכהן הגדול‪ ,‬רדף את‬
‫הנוצרים‪ ,‬ולאחר מכן חבר אליהם‪ .‬אילו כישורים היו לו?‬
‫‪ " 18:5‬וּכְבוֹא סִ ילָא ו ְטִ ימוֹתִ יּוֹס מִ מַּ קְ דּוֹנְי ָא‪ "...‬האם הנוצרים לא גורשו ממקדוניא? ככל‬
‫הנראה פאולוס נאלץ לנטוש את מקדוניא בשל הפולמוס שלו עם הכנסייה המקומית‪.‬‬
‫"מִ תְ אַ מֵּ ץ בַּדָּ בָר לְהָ עִ יד" ‪ - 723‬פאולוס ככל הנראה התקוטט עם בני לוויתו‪.‬‬
‫‪F104‬‬
‫‪ " 18:6‬וַי ְהִ י כִּי ]היהודים [ הִ מְ רוּ וְגִדְּ פוּ וַיְנַעֵ ר אֶ ת־ ְבּגָדָ יו ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם דִּ מְ כֶם בּ ְָראשֵׁ יכֶם‬
‫ו ְאָנֹכִי נָקִ י מֵ עַ תָּ ה אֵ ְלכָה־לִּי אֶ ל־הַ גּוֹי ִם‪".‬‬
‫פאולוס כבר הטיף לגויים בעבר ונשבע שלא להטיף עוד ליהודים‪.‬‬
‫‪724‬‬
‫‪F104‬‬
‫ָאתם‬
‫הוא לא יודע שישוע אמר‪ " ,‬ו ְכ ֹל אֲ שֶׁ ר �א־י ְקַ בֵּל אֶ תְ כֶם ו ְ�א י ִשְׁ מַ ע לְדִ ב ְֵריכֶם ו ִיצ ֶ‬
‫מִ ן־הַ ַבּי ִת הַ הוּא וּמִ ן־הָ עִ יר הַ הִ יא וּנְעַ ְרתֶּ ם אֶ ת־עֲ פַ ר ַר ְגלֵיכֶם‪ 725 "...‬ואת האבק מבגדיכם‪.‬‬
‫‪F1042‬‬
‫‪ 18:12-16‬היהודים גוררים את פאולוס בפני הפרו‪-‬קונסול גליון‪ ,‬ואומרים לו כי " הָ אִ ישׁ‬
‫ַתּוֹרה‪ ".‬גליון משיב ‪" -‬זו הִ יא שְׁ אֵ לָה‬
‫הַ זֶּה מֵ סִ ית אֶ ת־ ְבּנֵי הָ אָדָ ם לַעֲ ב ֹד אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים שֶׁ לּא כ ָ‬
‫עַ ל־מִ לִּין ו ְשֵׁ מוֹת ו ְהַ דָּ ת שֶׁ לָּ כֶם‪ ....‬ו ַאֲ נִי �א אֶ הְ י ֶה שׁ ֹ ֵפט בֵּין־דְּ ב ִָרים כָּאֵ לֶּה‪".‬‬
‫ַתּוֹרה‪ ".‬אך ישוע עצמו הטיף‬
‫פאולוס " מֵ סִ ית אֶ ת־ ְבּנֵי הָ אָדָ ם לַעֲ ב ֹד אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים שֶׁ לּא כ ָ‬
‫שלא לסטות מהתורה‪.‬‬
‫הנוצרים כבר ראו בישוע אל‪ .‬לכן שאלת השמות‪ -‬שם אחר לאלוהים‪.‬‬
‫‪ " 18:24-25‬ו ִיהוּדִ י אֶ חָ ד ‪ ...‬אִ ישׁ דְּ ב ִָרים וְגָדוֹל בַּמִּ קְ ָרא‪ ...‬מְ לֻמָּ ד דֶּ ֶר� הָ אָדוֹן ו ְהוּא מְ דַ בֵּר‬
‫כְּח ֹם רוּחוֹ וּמְ לַמֵּ ד הֵ יטֵ ב אֶ ת־דִּ ב ְֵרי י ֵשׁוּעַ ו ְ�א י ָדַ ע כִּי אִ ם־טְ בִילַת יוֹחָ נָן ְלבַדָּ הּ‪".‬‬
‫אפולוס הכיר את תורתו של יוחנן‪ ,‬שעל פי הנוצרים‪ ,‬הצביעה לישוע‪ .‬האיש המשכיל הכיר‬
‫את יוחנן המטביל אך לא שמע על ישוע‪.‬‬
‫‪ ..." 18:28‬וַיּ ְַראֵ ם מִ ן־הַ מִּ קְ ָראוֹת כִּי י ֵשׁוּעַ הוּא הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫האם ישוע‪ ,‬כאשר היה חי‪ ,‬אם היה חי‪ ,‬התנהג כמשיח? האם הוא חולל ניסים ופיקד על‬
‫נצחונות צבאיים מפוארים? ‪ 18:24-25‬מראה כי באותה העת‪ ,‬רבים כלל לא ידעו על ישוע‪.‬‬
‫האם חייו של ישוע‪ ,‬המאוד לא משיחיים בהתנהלותם‪ ,‬ללא כל דין סופי לאנושות‪ ,‬או נצחון‬
‫צבאי מרהיב‪ ,‬באמת עונים להגדרה? או שמא רעיון אחרית הימים השתנה מאוד מא ועד‬
‫ימינו? כחמש מאות שנה לאחר שנחתמה התורה‪ ,‬הספיקו רבים לענות להגדרה של מי‬
‫שהגשימו נבואות כאלו ואחרות של הטקט‪ .‬מדוע להיתפס דווקא לישוע?‬
‫‪" 19:2‬הֲ נִתְּ נָה ָבכֶם רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ אַחֲ ֵרי אֲ שֶׁ ר הֶ אֱ מַ נְתֶּ ם? ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו‪ ,‬אַף �א שָׁ מַ עְ נוּ כִּי י ֵשׁ‬
‫רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪".‬‬
‫מה הם בכלל ידעו על ישוע? אם הם לא ידעו דבר על רוח הקודש‪ ,‬האם הם ידעו על‬
‫הטבלתו של ישוע‪ ,‬או על הבטחתו לשלוח את הפרקליט לשליחים‪ ,‬או הבטחתו שרוח הקודש‬
‫תתן להם תשובות? האם הם לא שמעו דבר על הניסים שהשליחים חוללו לכאורה בכוחה של‬
‫הרוח‪ ,‬אפילו שפאולוס וחבריו הטיפו מזה זמן רב ביוון? נראה כי הנצרות הייתה סתם 'עוד‬
‫כת' חסרת חשיבות‪.‬‬
‫‪304‬‬
‫על אף שישוע שלח את הרוח אל השליחים רק לאחר עלייתו השמיימה ‪ ,726‬פאולוס אומר‬
‫שכל נוצרי מקבל לקרבו את הרוח בעת ההטבלה‪ .‬הכנסיה דחתה בתחילה את רעיון הרוח‬
‫הנגישה לכל‪ ,‬שהשוותה בין הקהילות והציבה מכשול ברצון לכונן היררכיה‪.‬‬
‫‪F1043‬‬
‫נראה כי האנשים המדברים עם פאולוס קרובים ליהדות המיינסטרים‪ ,‬ואינם יודעים דבר‬
‫על רעיון 'רוח הקודש' היוונית‪ ,‬שהפכה לכה מרכזית לנצרות‪ .‬יתכן ורעיון זה נולד בקרב‬
‫נוצרים גויים או שנוסח לראשונה בידי פאולוס‪ ,‬שהכיר את הדת והפילוסופיה היוונית‪.‬‬
‫‪ " 19:3‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‪ ,‬עַ ל־מָ ה אֵ פוֹא הָ טְ ַבּלְתֶּ ם? ו ַיּ ֹאמְ רוּ‪ ,‬טְ בִילַת יוֹחָ נָן‪".‬‬
‫הכת של יוחנן המטביל ככל הנראה הייתה גדולה‪160 ,‬אך מרבית הדוקטרינה שלו נעלמה‬
‫מבלי שהתירה זכר‪ .‬אולם מאחר ומאמיניו נותרו בציפייה לביאת המשיח‪ ,‬הם לבטח היו‬
‫אמורים לדעת על פגישותיו עם ישוע ועל כך שיוחנן הכיר בו כמשיח‪.‬‬
‫‪F159‬‬
‫‪" 19:4‬ו ַיּ ֹאמֶ ר פּוֹלוֹס‪ ,‬יוֹחָ נָן הִ טְ בִּיל טְ בִילַת הַ תְּ שׁוּבָה ו ְאָמַ ר אֶ ל־הָ עָ ם שֶׁ יַּאֲ מִ ינוּ בַּאֲ שֶׁ ר י ָבוֹא‬
‫אַחֲ ָריו ו ְהוּא הַ מָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫פאולוס מגזים כאשר הוא אומר‪" ,‬המשיח‪ -‬ישוע‪ ".‬עדיין לא הוכח שהנביאים ויוחנן אכן‬
‫כיוונו בדבריהם דווקא לישוע‪.‬‬
‫‪" 19:5‬וַי ְהִ י כְּשָׁ מְ עָ ם אֶ ת־הַ דָּ בָר הַ זֶּה וַיִּטָּ בְלוּ בְּשֵׁ ם י ֵשׁוּעַ הָ אָדוֹן‪".‬‬
‫השוו את הקלות שבהמרת דתם של קנאים לנצרות‪ ,‬להתנגדותם של היהודים‬
‫האורתודוכסים‪ .‬כתות אפוקליפטיות שתרו אחר סימנים לבואו של סוף העולם מיהרו לאמץ‬
‫את הנצרות‪.‬‬
‫ההטבלה בשמו של מישהו )במקרה זה‪ ,‬ישוע( משמע הבעת נאמנות לאל אחר‪ .‬אין קשר‬
‫בין זה לבין ההטבלה כסמל להיטהרות מחטא‪.‬‬
‫‪" 19:8‬ו ַ יָּב ֹא אֶ ל־בֵּית הַ ְכּנֶסֶ ת וַיִּקְ ָרא־שָׁ ם בְּא ֹמֶ ץ לִבּוֹ וַי ְדַ בֵּר עִ מָּ ם כִּשְׁ לשָׁ ה חֳ דָ שִׁ ים וַיַּט‬
‫אֶ ת־ ִלבָּם אֶ ל־מַ לְכוּת הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫הבסיס התיאולוגי הרשמי של הנצרות טרם גובש‪ .‬מה כבר יכול היה פאולוס להטיף‬
‫למשך שלושה חודשים?‬
‫הכיצד זה שפאולוס‪ ,‬שלא היה רב‪ ,‬הורשה להטיף בבית כנסת למשך שלושה חודשים?‬
‫שלא כמו באסלאם‪ ,‬היהדות לא מתירה סתם לכל אחד להתחיל לדבר בבית הכנסת‪ .‬פאולוס‬
‫יכול היה להתווכח מחוץ לבית הכנסת‪ ,‬או בין דרשות‪.‬‬
‫‪ " 19:9‬וּמִ קְ צָתָ ם הִ קְ שׁוּ אֶ ת־ ְל ָבבָם ו ְ�א הֶ אֱ מִ ינוּ וַי ְדַ בְּרוּ סָ ָרה עַ ל־הַ דֶּ ֶר� הַ הוּא ִל ְפנֵי הַ קָּ הָ ל‬
‫ְטוּרנוּס‪".‬‬
‫ו ַ יָּסַ ר מֵ הֶ ם וַיַּבְדֵּ ל מִ תּוֹכָם אֶ ת־הַ ַתּלְמִ ידִ ים וַי ְדַ בֵּר אֲ לֵיהֶ ם יוֹם יוֹם ְבּבֵית הַ מִּ דְ ָרשׁ אֲ שֶׁ ר ל ְ‬
‫כלומר‪ -‬לא בבית הכנסת‪.‬‬
‫‪" 19:10‬וְכֵן כִּשְׁ נָתַ י ִם י ָמִ ים‪".‬‬
‫‪160‬מתי ‪ " 3:7‬וַי ְהי כּ ְִראוֹתוֹ ַרבִּים מִ ן־הַ פְּ רוּשִׁ ים ו ְהַ צַּדּוּקִ ים נִגָּשִׁ ים לְהִ טָּ בֵל ו ַיּ ֹאמֶ ר לָהֶ ם יַלְדֵ י צִפְ עוֹנִים מִ י‬
‫הִ שְׂ כִּיל אֶ תְ כֶם לְהִ מָּ לֵט מִ ן־הַ קֶּ צֶף הֶ עָ תִ יד לָב ֹא"‬
‫‪305‬‬
‫פאולוס לא שב לבית הכנסת‪ ,‬כי היהודים דחו את תורתו‪ .‬הוא בילה שנתיים באפסוס עם‬
‫הצלחה מועטה בלבד‪ .‬ניתן לתהות מדוע פאולוס לא שב לירושלים או אנטיוכיא‪ .‬האם הוא‬
‫היה מסוכסך עם היהודים שם?‬
‫‪" 19:12‬עַ ד לְהַ נִּיחַ סוּדָ ִרים ו ַחֲ ג ֹר ֹת מֵ עַ ל־עוֹר בְּשָׂ רוֹ עַ ל־הַ חוֹלִים וַיָּסוּרוּ מֵ הֶ ם תַּ חֲ לֻאֵ יהֶ ם‬
‫וְגַם־הָ רוּחוֹת הָ ָרעוֹת יָצָאוּ‪".‬‬
‫מעשייה זו היוותה את הבסיס לממכר עתיקות רבות ‪ ,161‬והייתה המוקד לרמאיות רבות‬
‫שניסו לעשות כסף על סיפורי הנצרות‪.‬‬
‫‪F160‬‬
‫תמוה על כן שחרף הניסים הללו‪ ,‬פאולוס לא התקבל על היהודים‪.‬‬
‫ָאָרץ הוֹאִ ילוּ לְהַ זְכִּיר אֶ ת־שֵׁ ם י ֵשׁוּעַ‬
‫‪ " 19:13‬ו ַאֲ נָשִׁ ים מִ ן־הַ יְּהוּדִ ים נְבוֹנֵי לַחַ שׁ ו ְס ֹ ֲבבִים בּ ֶ‬
‫הָ אָדוֹן עַ ל־אֲ חוּזֵי הָ רוּחוֹת הָ ָרעוֹת לֵאמ ֹר מַ שְׁ בִּיעַ אֲ נִי אֶ תְ כֶם ְבּי ֵשׁוּעַ אֲ שֶׁ ר פּוֹלוֹס ק ֵֹרא בִשְׁ מוֹ‪".‬‬
‫אפילו נבוני הלחש היהודים לא שמעו על ישוע או על הניסים שלכאורה חולל‪ .‬אם פאולוס‬
‫היה המקור לכל המידע הזה‪ ,‬הוא היה חופשי להמציא אילו סיפורים על ישוע שעלו ברוחו‪.‬‬
‫מאחר ופאולוס עצמו אף פעם לא באמת נפגש עם ישוע‪ ,‬היה עליו להמציא סיפורים לפחות‬
‫למשך שנתיים‪ 727 .‬מאוחר יותר‪ ,‬כל מה שהוא אמר הצריך סמכות‪.‬‬
‫‪F 104‬‬
‫‪" 19:19‬ו ְַרבִּים אֲ שֶׁ ר עָ שְׂ קוּ בְּהַ ְבלֵי כְשָׁ פִים הֵ בִיאוּ אֶ ת־סִ ְפ ֵריהֶ ם וַיִּשְׂ ְרפוּם בָּאֵ שׁ‪".‬‬
‫היהדות מגנה מעשי כשפים‪ " :‬אַל‪-‬תִּ פְנוּ אֶ ל‪-‬הָ א ֹב ֹת ו ְאֶ ל‪-‬הַ יִּדְּ עֹנִים‪ ,‬אַל‪-‬תְּ בַקְ שׁוּ לְטָ מְ אָה‬
‫בָהֶ ם‪ 728 ".‬מדעו שקוסמים גויים בכלל יתעניינו בפאולוס? אם כבר‪ ,‬ניסיו שיפרו את דעת‬
‫הקהל כלפי עושי ניסים‪ .‬נטישת קסמיהם העתיקים נראה טפשי‪ ,‬מאחר שרק השליחים ידעו‬
‫לחולל ניסים בשמו של ישוע‪.‬‬
‫‪F1045‬‬
‫‪ 19:22‬לפני צאתו למקדוניה‪ ,‬פאולוס שולח לשם שני עוזרים‪.‬‬
‫סיפור זה עשוי להיות המקור לסיפור חסר ההגיון על ישוע ששלח את תלמידיו בזוגות‬
‫לעיירות בהן הוא עצמו התכוון לבקר‪.‬‬
‫ם־רב לֵאמ ֹר‬
‫‪ 19:26‬מפסלי האלילים באפסוס מתלוננים‪" :‬פוֹלוֹס פִּ ָתּה ו ְהִ דִּ יחַ הֲ מוֹן עַ ָ‬
‫�א־אֱ �הִ ים אֵ לֶּה הַ נַּעֲ שִׂ ים ְבּיָדָ ייםִ ‪".‬‬
‫אסכולות פילוסופיות רבות לימדו את אותו הדבר ברחבי העולם היווני‪ ,‬ללא הצלחה‪.‬‬
‫רבים מהנוצרים הגויים הראשונים פשוט הוסיפו את ישוע לפנתאון הקיים‪ -‬דבר שהיה מחזק‪,‬‬
‫ולא הורס‪ ,‬את עסקי בניית פסלוני האלים‪ .‬הפסלים באפסוס ועמיתהם למקצוע ברחבי העולם‬
‫הנוצרי‪ ,‬באו לבסוף על סיפוקם כאשר הכנסייה הקימה את השוק הגדול בעולם לפסלי‬
‫אלילים‪ :‬האיקונות והקדושים הנוצריים‪.‬‬
‫‪ " 20:21‬ו ָאַזְהֵ ר הַ יְּהוּדִ ים ו ְהַ יְּוָנִים עַ ל־הַ תְּ שׁוּבָה לֵא�הִ ים ו ְעַ ל הָ אֱ מוּנָה בַּאֲ דֹנֵינוּ י ֵשׁוּעַ‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ "‬
‫'תשובה' הייתה יסודית בתורתו של יוחנן המטביל‪ ,‬אך לא שיחקה תפקיד גדול אצל ישוע‪.‬‬
‫‪161‬אומנם סחר זה בעתיקות מאגיות היה מפורסם בימי הביניים‪ ,‬אך בפועל ישנן עדויות לכך שמדובר‬
‫במקצוע עתיק בהרבה‪ .‬אימו של הקיסר קונסטנטין‪ ,‬הלנה‪ ,‬מתועדת כמי שקנתה עתיקות רבות‬
‫ביהודה‪.‬‬
‫‪306‬‬
‫פאולוס עושה הבחנה בין ישוע ואולוהים‪ .‬דוקטרינת השילוש הקדוש באה מאוחר יותר‪.‬‬
‫פאולוס מדגיש תשובה ‪ -‬מול אלוהים‪ ,‬ואמונה ‪ -‬בישוע‪.‬‬
‫‪ " 20:22‬ו ְעַ תָּ ה הִ נְנִי הֹלֵ� י ְרוּשָׁ ָלי ִם ו ַאֲ נִי אֲ סִ יר הָ רוּחַ ו ְ�א אֵ דַ ע מַ ה־יִּקְ ֵרנִי שָׁ ם‪".‬‬
‫מעשי השליחים ‪ 15‬מעיד כי בירושלים הייתה קהילה נוצרית גדולה‪ .‬האם פאלוס לא‬
‫שמר עימם על קשר מאז פגישתם האחרונה? אולי הוא חשש מתגובתם אליו יותר משהוא‬
‫חשש מיהדות המיינסטרים‪ -‬בעיקר אם הוא המציא את הסכמת השליחים להטפותיו לגויים‪,‬‬
‫‪729‬‬
‫ואת ביטול החוק התורני‪.‬‬
‫‪F1046‬‬
‫‪ " 20:23‬הַ קּ ֹדֶ שׁ מֵ עִ יד ְבּכָל־עִ יר ו ָעִ יר לֵאמ ֹר כִּי־מוֹסֵ רוֹת וְצָרוֹת נָכוֹנוּ לִי‪".‬‬
‫מסתבר‪ ,‬כי החזרה לירושלים הייתה מסוכנת מכיוון שנראה כי כלל לא הייתה שם‬
‫קהילה‪ .‬לאחר הרדיפות‪ ,‬לאן היא והשליחים נעלמו? האם הנצרות התקיימה רק ביוון? מעשי‬
‫השליחים ‪ 15‬מספר כי פאולוס והשליחים החליטו לאפשר לנוצרים הטריים לוותר על המצוות‬
‫וברית המילה בירושלים‪ .‬עד כמה ניתן לסמוך על טקסטים אלה?‬
‫‪ ..." 20:24‬ו ְאָנֹכִי �א אָחוּשׁ לְאַחַ ת מֵ הֵ נָּה וְגַם־נַ ְפשִׁ י �א י ָקְ ָרה בְעֵ ינָי מִ כַּלּוֹת בְּשִׂ מְ חָ ה‬
‫אֶ ת־מְ רוּצָתִ י ו ְאֶ ת־הַ שֵּׁ רוּת אֲ שֶׁ ר קִ ַבּלְתִּ י מֵ אֵ ת הָ אָדוֹן י ֵשׁוּעַ לְהָ עִ יד עַ ל־בּ ַ‬
‫ְשׂוֹרת חֶ סֶ ד אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫האם לא יכל אף אחד אחר להטיף על הנצרות בירושלים? האם הוא בא לירושלים על‬
‫מנת להביא את האמונה החדשה לארץ מקורה?‬
‫‪�" 29:33-35‬א חָ מַ דְ תִּ י כֶּסֶ ף אִ ישׁ אוֹ זְהָ בוֹ אוֹ לְבוּשׁוֹ‪ .‬ו ְאַ ֶתּם י ְדַ עְ ֶתּם כִּי־י ָדַ י אֵ לֶּה עָ שׂוֹּ בְּעַ ד‬
‫צ ְָרכַי וּבְעַ ד צ ְָרכֵי הַ ה ֹ ְלכִים אִ תִּ י‪ .‬וּבַכּ ֹל הֶ ְראֵ יתִ י אֶ תְ כֶם כִּי כֵן עָ לֵינוּ לַעֲ מ ֹל לִתְ מ ֹ� בַּעֲ מַ ל י ָדֵ ינוּ‬
‫אֶ ת־הַ חַ לָּשִׁ ים‪".‬‬
‫האם פאולוס הרוויח מספיק בתפירת אוהלים בזמנו הפנוי בכדי לקיים את עצמו‪ ,‬את‬
‫תלמידיו‪ ,‬ואת החלשים? או שמא הוא החשיב את עצמו ותלמידיו בתור החלשים? מבחינה‬
‫לוגית‪ ,‬דוגמה זו אינה קוראת לאחרים לתמוך בחלשים‪.‬‬
‫‪" 20:35‬ו ְ ִל זְכּ ֹר אֶ ת־דִּ ב ְֵרי הָ אָדוֹן י ֵשׁוּעַ כִּי־הוּא אָמַ ר טוֹב אֲ שֶׁ ר־תִּ ֵתּן מִ שֶּׁ תִּ קָּ ח‪".‬‬
‫יושע לא אומר זאת באף אחת מהבשורות‪.‬‬
‫‪ " 20:36‬ו ְאַחֲ ֵרי דַ בְּרוֹ אֶ ת־הַ דְּ ב ִָרים הָ אֵ לֶּה כּ ַָרע עַ ל־בּ ְִרכָּיו וַיִּתְ פַּ לֵּל עִ ם־ ֻכּלָּם‪".‬‬
‫זוהי סתירה לדבריו של ישוע ממתי ‪" 6:5-6‬וְכִי תִ תְ פַּ לֵּל אַל־תְּ הִ י כַּחֲ נֵפִים הָ א ֹהֲ בִים‬
‫לְהִ תְ פַּ לֵּל בְּעָ מְ דָ ם ְבּב ֵ‬
‫ָתּי ְכנֵסִ יּוֹת וּ ְבפִנּוֹת הַ שְׁ ו ָקִ ים לְמַ עַ ן י ֵָראוּ ִל ְבנֵי אָדָ ם‪ .‬אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם הֵ מָּ ה‬
‫נָשְׂ אוּ אֶ ת שְׂ כ ָָרם‪ .‬ו ְאַ תָּ ה כִּי תִ תְ פַּ לֵּל בּוֹא בְחֶ דְ ְר� וּסְ ג ֹר דְּ לָתְ � בַּעַ דְ � ו ְהִ תְ פַּ לֵּל אֶ ל־אָבִי� אֲ שֶׁ ר‬
‫בַּסָּ תֶ ר ו ְאָבִי� הָ ר ֹאֶ ה בַּמִּ סְ ָתּ ִרים הוּא ) ַבּגָּלוּי( יִגְמְ לֶ�‪".‬‬
‫‪" 21:7-10‬ו ַאֲ נַחְ נוּ ִכּלִּינוּ אֶ ת־דֶּ ֶר� הַ יָּם וַנּ ֵֶרד מִ צּוֹר אֶ ל־עַ כּוֹ וַנִּשְׁ אַל לִשְׁ לוֹם הָ אַחִ ים וַנֵּשֶׁ ב‬
‫אִ תָּ ם יוֹם אֶ חָ ד‪.‬וּמִ מָּ חֳ ָרת נָסַ עְ נוּ )פּוֹלוֹס ו ַאֲ שֶׁ ר אִ תּוֹ( וַנָּב ֹא אֶ ל־קֵ יסַ ְרי ָה וַנֵּלֶ� אֶ ל־בֵּית ִפי ִלפּוֹס‬
‫ה ְ‬
‫מ ַב ֵ‬
‫ַ‬
‫שּׂר אֲ שֶׁ ר הוּא אֶ חָ ד מִ ן־הַ שִּׁ בְעָ ה וַנֵּשֶׁ ב עִ מּוֹ‪ ... .‬וַי ְהִ י בִּהְ יוֹתֵ נוּ שָׁ ם יָמִ ים ַרבִּים וַיּ ֵֶרד נָבִיא אֶ חָ ד‬
‫מִ יהוּדָ ה וּשְׁ מוֹ אֲ גָבוֹס‪".‬‬
‫‪307‬‬
‫הבשורה של פיליפוס לא זכתה להכלל בברית החדשה‪ ,‬על אף שהיא מצויינת במעשי‬
‫השליחים כאוטוריטטיבית‪ .‬מסורת פאולוס המיסטית מסתדרת היטב עם בשורתו של‬
‫פיליפוס‪ .‬אפולוגטיקנים אנטי גנוסטים מעדיפים לתארך את פיליפוס מאוחר יותר‪ -‬לסביבות‬
‫‪730‬‬
‫המאה השלישית‪ ,‬מה שנראה כלא נכון עקב ציונה במעשי השליחים‪ .‬שימו לב שפפיאס‬
‫מדרג את פיליפוס יחד עם פטרוס ותומא‪.‬‬
‫‪F1047‬‬
‫פאולוס מרמז על קיומן של שבע בשורות מרכזיות‪ ,‬או לפחות שבעה שליחים בירושלים‪.‬‬
‫מלבד רמיזה זו‪ ,‬נראה כי כותב בשורת מעשי השליחים אינו יודע דבר על הבשורות‪ .‬על‬
‫כן‪ ,‬או שפסקה זו נוספה מאוחר יותר‪ ,‬או שהבשורות טרם נחשבו סמכותיות בזמנו כמקור‬
‫לציטוט‪.‬‬
‫קיסירה הייתה בזמנו חלק מיהודה וביתו של הנציב הרומאי‪ .‬אין זה סביר שהנוצרים חיו‬
‫בבטחה בקיסירה אך נרדפו בירושלים‪ .‬אולם קהילת הנוצרים בירושלים‪ ,‬אם בכלל הייתה כזו‪,‬‬
‫עלולה הייתה להפגין יותר עוינות כלפי פאולוס מאשר לפיליפוס ויתר המיסטיקנים בקיסריה‪.‬‬
‫‪ " 21:18‬וּמִ מָּ חֳ ַרת הַ יּוֹם נִ ְכנַס פּוֹלוֹס עִ מָּ נוּ אֶ ל־י ַעֲ ק ֹב ו ַ יָּב ֹאוּ שָׁ מָּ ה כָּל־הַ זְּקֵ נִים‪".‬‬
‫מדוע יתר השליחים לא היו שם? ‪ 162‬הגישה המאופקת כלפי פאולוס הינה תמוהה‪ :‬יעקב‬
‫הסכים לראותו רק למחרת‪ .‬יתר השליחים כלל לא באו לפגושו‪ -‬על אף שפאולוס כבר היה‬
‫‪731‬‬
‫מוכר היטב בשל דרשותיו בקרב הגויים‪.‬‬
‫‪F16‬‬
‫‪F1048‬‬
‫‪" 21:20‬וַיִּשְׁ מְ עוּ וַי ְהַ לֲלוּ אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו הִ נְּ� ר ֹאֶ ה אָחִ ינוּ כַּמָּ ה ִרבּוֹא י ְהוּדִ ים בָּאוּ‬
‫ַתּוֹרה‪".‬‬
‫לְהַ אֲ מִ ין ו ְ ֻכלָּם מְ קַ נְּאִ ים ל ָ‬
‫אפילו המספר האופטימי שננקב היה למעשה חסר משמעות‪ .‬יוסף בן מתתיהו מתאר‬
‫נביא שקר מצרי שאסף סביבו עד מהרה ‪ 30‬אלף מאמינים ביהודה‪" .‬אלפים" היו אחוז קטן‬
‫ביותר באוכלוסיה‪.‬‬
‫‪ " 21:21‬ו ְהֵ ם שָׁ מְ עוּ עָ לֶי� לֵאמ ֹר תְּ לַמֵּ ד אֶ ת־כָּל־הַ יְּהוּדִ ים אֲ שֶׁ ר בְּקֶ ֶרב הַ גּוֹי ִם לָסוּר מֵ אַחֲ ֵרי‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫משֶׁ ה בְּאָמְ ְר� שֶׁ אֵ ינָם חַ יָּבִים לָמוּל אֶ ת־ ְבּנֵיהֶ ם ו ְ�א ָל ֶלכֶת בְּחֻ קּוֹת הַ ָ‬
‫פאולוס לימד כי בואו של ישוע ביטלה את חוקי התורה‪ .‬באו זייפנים מאוחרים יותר‬
‫והוסיפו את הסכמתם של יתר השליחים לדבר בכדי להקל על קבלת הברית החדשה בקרב‬
‫אָרץ‬
‫הגויים‪ .‬אולם ישוע מעולם לא הטיף לכך‪" :‬כִּי אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם עַ ד כִּי־י ַעַ בְרוּ הַ שָׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫‪732‬‬
‫תּוֹרה עַ ד אֲ שֶׁ ר י ְקֻ יַּם הַ כּ ֹל‪".‬‬
‫�א תַּ עֲ ב ֹר יוֹד אַחַ ת אוֹ־קוֹץ אֶ חָ ד מִ ן־הַ ָ‬
‫‪F1049‬‬
‫‪ " 21:28-29‬וַיִּזְעֲ קוּ לֵאמ ֹר אַנְשֵׁ י י ִשְׂ ָראֵ ל עֲ ז ֹרוּ זֶה הוּא הָ אִ ישׁ אֲ שֶּׁ ר בְּאָ ְזנֵי כָּל־אָדָ ם‬
‫תּוֹרה ו ְעַ ל הַ מָּ קוֹם הַ זֶּה וְגַם־הֵ בִיא אֶ ל־הַ מִּ קְ דָּ שׁ‬
‫אָרץ י ְדַ בֵּר סָ ָרה עַ ל־הָ עָ ם הַ זֶּה ו ְעַ ל הַ ָ‬
‫וּ ְבכָל־הָ ֶ‬
‫אֲ נָשִׁ ים יְוָנִים וַי ְחַ לֵּל אֶ ת־הַ מָּ קוֹם הַ קָּ דוֹשׁ הַ זֶּה‪ .‬כִּי הָ יוּ ר ֹאִ ים אֶ ת־טְ רוֹפִימוֹס הָ אֶ פֶ סִ י בָּעִ יר אִ תּוֹ‬
‫וּסְ ִ‬
‫בוּרים שֶׁ פּוֹלוֹס הֵ בִיא א ֹתוֹ אֶ ל־הַ מִּ קְ דָּ שׁ‪".‬‬
‫כותב בשורת מעשי השליחים לא היה בקיא ביהדות‪ .‬כולם‪ ,‬כולל גויים‪ ,‬באו לבית‬
‫המקדש בכדי להקריב קורבנות מלבד בימי חג‪ .‬על בית המקדש היו תבליטים ביוונית‬
‫‪733‬‬
‫ולטינית‪.‬‬
‫‪F105‬‬
‫‪162‬מעשי השליחים ‪ 15:4‬עושה הבחנה בין הזקנים לשליחים‪ ,‬כך שהזקנים המוזכרים אינם השליחים‪.‬‬
‫‪308‬‬
‫‪ " 21:30‬ו ַתֵּ ה ֹם כָּל־הָ עִ יר וַיּ ָָרץ הָ עָ ם וַיִּקָּ הֲ לוּ ו ַיּ ֹאחֲ זוּ אֶ ת־פּוֹלוֹס וַיִּסְ חָ בֻהוּ אֶ ל־מִ חוּץ לַמִּ קְ דָּ שׁ‬
‫וּכ ְֶרגַע סֻ גְּרוּ הַ דְּ לָתוֹת‪".‬‬
‫דבר כה פעוט לא היה מעורר את כל ירושלים‪ ,‬עיר גדולה‪ ,‬וגם אין שום סיכוי שדלתות‬
‫בית המקדש היו נסגרות בשל סוגיה כה פעוטה‪.‬‬
‫אַרבַּעַ ת‬
‫‪ " 21:38‬הֲ �א הַ מִּ צ ְִרי אַ תָּ ה אֲ שֶׁ ר ִל ְפנֵי הַ יָּמִ ים הָ אֵ לֶּה הֵ עִ יר מֶ ֶרד ו ְהוֹצִיא הַ מִּ דְ בּ ָָרה ְ‬
‫אֲ לָפִים אַנְשֵׁ י דָ מִ ים‪".‬‬
‫יוסף בן מתתיהו מתעד את המאורע לתקופה שממש לפני פרוץ המלחמה‪ 734 ,‬בין ‪ 54‬ו‪-‬‬
‫‪ 60‬לספירה‪ ,‬תחת נירון ופליקס‪ ,‬ויותר מעשרים שנה לאחר תאריך הוצאתו להורג המקובל‬
‫של ישוע‪ .‬חלק זה של מעשי השליחים נכתב על כן אף מאוחר יותר‪ ,‬ועדיין ניכר כי הכותב לא‬
‫הכיר את הבשורות והטקסטים המקוריים‪.‬‬
‫‪F105‬‬
‫יש לתעד את המאורע לתקופה שלאחר המלחמה‪ .‬ראשית "אנשי דמים" הם הסיקריקים‬
‫בטקסט היווני המקורי‪ ,‬קבוצה שהופיע ממש לפני המלחמה‪ .‬שניץ‪ ,‬לוקס‪ ,‬ששאב את דבריו‬
‫מיוספוס‪ ,‬מבלבל בין המצרי‪ ,‬שלו שייך יוספוס ‪ 30‬אלף מאמינים‪ ,‬ותאודה‪ ,‬שלו היו בין ‪400‬‬
‫ל‪ 4000-‬מאמינים‪ .‬לוקס אינו מבין שכאשר הופיע המצרי‪ ,‬לא היו עוד סיקריקים‪ .‬הבלבול‬
‫נובע מכך שיוספוס מזכיר אותם יחד‪ .‬הוא מכנה את חסידיו של המצרי "טפשים"‪ ,‬מבלי‬
‫שמרמז על אלימות‪ .‬הוא לא הוביל את חסידיו לשממה‪ ,‬כי אם אל הר הזיתים‪ -‬אך השממה‬
‫מוזכרת בסמיכות‪ ,‬מה שכנראה בלבל את לוקס‪.‬‬
‫‪" 22:5‬קִ ַבּלְתִּ י מִ כְתָּ בִים ו ָאֵ לֵ� אֶ ל־הָ אַחִ ים לְדַ מֶּ שֶׂ ק‪".‬‬
‫כהוכחה‪ ,‬פאולוס מתייחס אל הכהן הגדול ובית הזקנים‪ .‬הוא מתכוון לסנהדרין‪ ,‬שלא היה‬
‫מורכב ספציפית מזקנים‪ ,‬כפי שהיה נהוג בקרב הגויים‪ .‬רבנים צעירים יחסית‪ ,‬ויתכן שגם בני‬
‫אצולה צעירים‪ -‬היו חברים‪ .‬מספר גדול מתלמידי רבנים גם כן נכחו‪ ,‬מה שהיה הופך את‬
‫הקהל לצעיר ברובו‪.‬‬
‫‪" 22:8‬ו ָאַעַ ן ו ָא ֹמַ ר מִ י אַ תָּ ה אֲ דֹנִי ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לַי אֲ נִי י ֵשׁוּעַ הַ נָּצ ְִרי אֲ שֶׁ ר אַ ָתּה רוֹדֵ ף‪".‬‬
‫‪" 9:5‬אָנֹכִי י ֵשׁוּעַ אֲ שֶׁ ר אַ תָּ ה רוֹדֵ ף‪ ".‬אפילו בתרחיש הקנוני‪ ,‬פאולוס אינו זוכר את המילים‬
‫החשובות ביותר בחיו‪.‬‬
‫ִיראוּ ו ְאֶ ת־קוֹל הַ מְ דַ בֵּר אֵ לַי‪".‬‬
‫‪ " 22:9‬ו ְהָ אֲ נָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר אִ תִּ י ָראוּ אֶ ת־הָ אוֹר וַיּ ָ‬
‫‪" 9:7‬ו ְהָ אֲ נָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר הָ לְכוּ אִ תּוֹ עָ מְ דוּ נֶאֱ לָמִ ים כִּי שָׁ מְ עוּ אֶ ת־הַ קּוֹל ו ְאִ ישׁ �א הִ בִּיטוּ‪".‬‬
‫תּוֹרה וּשְׁ מוֹ חֲ נַנְי ָה אֲ שֶׁ ר קָ נָה לוֹ שֵׁ ם טוֹב בְּקֶ ֶרב‬
‫‪ " 22:12-13‬ו ְשָׁ ם אִ ישׁ י ְֵרא אֱ �הִ ים כְּפִ י הַ ָ‬
‫כָּל־הַ יְּהוּדִ ים הַ יּשְׁ בִים שָׁ ם‪ .‬וַיָּב ֹא אֵ לַי ‪"...‬‬
‫‪ " 9:10‬ו ְַתלְמִ יד אֶ חָ ד הָ י ָה בְדַ מֶּ שֶׂ ק חֲ נַנְי ָה שְׁ מוֹ‪' ".‬כל' היהודים לא היו מדברים שבחים על‬
‫אדם נוצרי‪.‬‬
‫ת־רצוֹנוֹ וְל ְִראוֹת אֶ ת־הַ צַּדִּ יק וְלִשְׁ מ ֹעַ‬
‫‪" 22:14-16‬ו ַיּ ֹאמַ ר אֱ �הֵ י אֲ בוֹתֵ ינוּ בָּחַ ר בְּ� לָדַ עַ ת אֶ ְ‬
‫קוֹל מִ פִּיהוּ‪ .‬כִּי ִתהְ י ֶה־לּוֹ לְעֵ ד עַ ל־הַ דְּ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר ָראִ יתָ ו ְשָׁ מַ עְ ָתּ נֶגֶד כָּל־ ְבּנֵי אָדָ ם‪ .‬ו ְעַ ָתּה לָמָּ ה‬
‫תִ תְ מַ הְ מֵ הַּ קוּם ו ְהִ טָּ בֵל ו ְהִ תְ ַרחֵ ץ מֵ חַ טּ ֹאתֶ י� בְּקָ ְראֲ � בְּשֵׁ ם הָ אָדוֹן‪".‬‬
‫‪309‬‬
‫אותו המקרה המדווח במעשי השליחים ‪ 9‬אינו מכיל את הדברים הנאמרים‪...‬‬
‫מעשי השליחים מרומם אדם דמשקאי חסר חשיבות בכך שניתן לו שם הזהה לזה של‬
‫הכהן הגדול‪ 735 .‬הסופר האוהד את פטרוס של ‪ 5:1-10‬המציא את השם חנניה‪ ,‬אדם חשוב‬
‫בביוגרפיה של פאולוס‪ ,‬שגם היה מי שרימה את פטרוס ומת‪.‬‬
‫‪F1052‬‬
‫‪" 22:17-18‬וַי ְהִ י בְּשׁוּבִי אֶ ל־י ְרוּשָׁ ַלי ִם ו ָאֶ תְ פַּ לֵּל בַּמִּ קְ דָּ שׁ ו ַתְּ הִ י עָ לַי י ַד־י ְהוֹ ָה‪ .‬ו ָאֵ ֶרא אוֹתוֹ‬
‫מְ דַ בֵּר אֵ לַי חוּשָׁ ה צֵא בִמְ הֵ ָרה מִ ירוּשָׁ ָלי ִם‪".‬‬
‫מעשי השליחים ‪ 9‬אינו כולל את המאורע ומציג את בריחתו של פאולוס מירושלים אחרת‪:‬‬
‫" וַי ְדַ בֵּר וַיִּתְ וַכַּח גַּם עִ ם־הַ יְּהוּדִ ים הַ יְּוָנִים ו ְהֵ ם זַמֲ מוּ לַהֲ מִ יתוֹ‪ .‬וַיִּשְׁ מְ עוּ הָ אַחִ ים ו ִ‬
‫ַיּוֹרידוּ א ֹתוֹ‬
‫לְקֵ יסַ ְרי ָה וַי ְשַׁ לְחֻ הוּ אֶ ל־טַ ְרסוֹס‪ 736 ".‬הנוצרים‪ ,‬ולא אלוהים‪ ,‬אמרו לו לברוח‪.‬‬
‫‪F1053‬‬
‫‪" 23:2‬וַיְצַו חֲ נַנְי ָה הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל אֶ ת־הָ ע ֹמְ דִ ים עָ ָליו לְהַ כּוֹתוֹ עַ ל־ ִפּיו‪".‬‬
‫למרות הוראת בית הדין לשמוע את פאולוס‪ ,‬וסירובו להצליף לאזרח רומאי?‬
‫‪ " 20:16‬כִּי־פוֹלוֹס אָמַ ר ַלעֲ ב ֹר מֵ עַ ל־ ְפּנֵי אֶ פֶ סוֹס ְל ִבל ִ‬
‫ְתּי הִ צְטָ ֵר� לְהִ תְ מַ הְ מֵ הַּ בְּאַסְ י ָא כִּי אָץ‬
‫אוּלַי יוּכַל לָבוֹא לְחַ ג הַ שָּׁ בוּעוֹת י ְרוּשָׁ ָלי ִם‪".‬‬
‫חנניה היה הכהן הגדול הסמכותי ביותר‪ ,‬במיוחד לאחר שהסיקריקים רצחו את יונתן‪.‬‬
‫חנניה היה בבית המקדש בזמן חג השבועות‪ ,‬ולא ישב עם הסנהדרין‪ .‬מאחר ויהודים מאסיה‬
‫מחו על נוכחותם של יוונים בבית המקדש‪ 737 ,‬המאורע ככל הנראה התרחש בזמן החג‪.‬‬
‫‪F 1054‬‬
‫‪ " 23:3‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו פּוֹלוֹס עָ תִ יד אֱ �הִ ים לְהַ כּוֹתְ �‪ ,‬הַ קִּ יר הַ מְּ סֻ יָּד!‪".‬‬
‫ישוע אומר‪ " ,‬כִּי י ִמְ סְ רוּ אֶ תְ כֶם לְסַ נְהֶ דְ ִריּוֹת וְי ַכּוּ אֶ תְ כֶם בַּשׁוֹטִ ים ִבּ ְכנֵסִ ֵ‬
‫יּוֹתיהֶ ם‪...‬אַל־תִּ דְ אֲ גוּ‬
‫אֵ י� תְּ דַ בְּרוּ וּמֶ ה תְּ דַ בֵּרוּ כִּי יִנָּתֵ ן ָלכֶם בַּשָׁ עָ ה הַ הִ יא אֵ ת אֲ שֶׁ ר תְּ דַ בֵּרוּן‪ .‬כִּי �א אַ ֶתּם הֵ ם‬
‫הַ מְ דַ בּ ְִרים כִּי רוּחַ אֲ בִיכֶם הוּא הַ מְ דַ בֵּר ְבּפִיכֶם‪ 738 ".‬האם באמת סביר שרוח הקודש תתקוטט‬
‫כך עם הכהן הגדול? לא היינו מצפים לתשובה מכובדת יותר?‬
‫‪F105‬‬
‫‪ " 23:4-5‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ הָ ע ֹמְ דִ ים שָׁ ם 'אֶ ת־הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל לֵא�הִ ים תְּ חָ ֵרף?' ו ַיּ ֹאמֶ ר פּוֹלוֹס 'אַחַ י‪� ,‬א‬
‫י ָדַ עְ תִּ י אֲ שֶׁ ר הוּא הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל‪ ,‬כִּי כָתוּב 'נָשִׂ יא בְעַ מְּ � �א ָתא ֹר''‪".‬‬
‫ַתּוֹרה?" ‪ 739‬הוא ידע שדמות דתית‬
‫פאולוס בדיוק שאל‪" ,‬הַ אֻ מְ נָם ישֵׁ ב אַ ָתּה לָדִ ין א ֹתִ י כּ ָ‬
‫סמכותית שפטה אותו אל מול הסנהדרין‪ ,‬מה גם שלבושו הייחודי של הכהן הגדול היה קשה‬
‫לפספוס‪ .‬מדוע רוח הקודש לא אמרה לפאולוס מה לומר?‬
‫‪F 1056‬‬
‫‪ " 23:6‬וּפוֹלוֹס י ָדַ ע כִּי מִ קְ צָתָ ם צַדּוּקִ ים וּמִ קְ צָתָ ם פְּרוּשִׁ ים וַיִּקְ ָרא בְּאָ ְזנֵי סַ נְהֶ דְ ִרין לֵאמ ֹר‬
‫אֲ נָשִׁ ים אַחִ ים פָּ רוּשׁ בֶּן־פָּ רוּשׁ אָנֹכִי ו ְעַ ל־תִּ קְ וַת הַ מֵּ תִ ים וּתְ חִ יּ ָָתם אֲ נִי נָדוֹן‪".‬‬
‫הפרושים האמינו בתחיית המתים‪ ,‬לעומת הצדוקים שלא‪ .‬אולם הפרושים לא נרדפו על‬
‫ידי הסנהדרין‪ .‬פאולוס הטיף לתחייה רוחנית‪ 740 .‬הפרושים ציפו לתחייה גופנית‪ ,‬רעיון אותו‬
‫גינה ישוע‪ 741 .‬תחמנותו של פאולוס‪ ,‬ולא רוח הקודש‪ ,‬היא שהסיתה את הפרושים לצידו‪.‬‬
‫‪F1057‬‬
‫‪F 1058‬‬
‫פאולוס מכנה עצמו "פרושי בן פרושי‪ ".‬נראה כי הוא חש שקביעה זו תבסס את היותו‬
‫חלק מהמיינסטרים מהר יותר מדיון תיאולוגי‪ .‬מה זה מעיד על טיב הטיעון שלו?‬
‫‪310‬‬
‫נוצרי שהציע לגויים להתגייר מבלי צורך לקיים מצוות אינו יכול להתהדר בנוצות פרושי‪.‬‬
‫האשמה מול הסנהדרין הייתה שונה‪ ,‬והפרושים ידעו זאת‪" :‬זֶה הוּא הָ אִ ישׁ אֲ שֶּׁ ר בְּאָ ְזנֵי‬
‫‪742‬‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫אָרץ י ְדַ בֵּר סָ ָרה עַ ל־הָ עָ ם הַ זֶּה ו ְעַ ל הַ ָ‬
‫כָּל־אָדָ ם וּ ְבכָל־הָ ֶ‬
‫‪F1059‬‬
‫העובדה שלקח לפאולוס זמן רב לזהות את הפרושים בקהל הסנהדרין מעידה כי הוא לא‬
‫באמת עבד עבור הכהן הגדול מוקדם יותר‪.‬‬
‫‪ " 23:11‬ו ְהָ אָדוֹן נִצָּב עָ לָיו ַבּ ַלּיְלָה הַ הוּא ו ַיּ ֹאמֶ ר חֲ זַק פּוֹלוֹס כִּי כַּאֲ שֶׁ ר הַ עִ‬
‫ידוֹת לִּי בִּירוּשָׁ ַלי ִם‬
‫ָ‬
‫כֵּן הָ עֵ ד תָּ עִ יד בְּרוֹמִ י‪".‬‬
‫פאולוס לא העיד על ישוע בירושלים‪ .‬יהודי אסיה נידו אותו מבית המקדש‪ .‬לאחר מכן‬
‫הוא סיפר לקהל על המרת דתו‪ ,‬בסתירה לכתוב במעשי השליחים ‪ ,9‬ולבסוף הוא סיפר‬
‫לסנהדרין שהוא בכלל פרושי‪.‬‬
‫ישוע פספס הזדמנות פז להמיר את העם בכך שנגלה לפאולוס בלבד ולא לכולם‪ .‬אין‬
‫ספק שמאורע זה נבנה על בסיס סיפורו של פטרוס‪ ,‬שנפגש עם ישוע בזמן שברח מהוצאה‬
‫להורג ברומא בשנת ‪ 68‬לספירה‪.‬‬
‫‪ " 23:15‬ו ְעַ תָּ ה הוֹדִ יעוּ־נָא אַ תֶּ ם ו ְסַ נְהֶ דְ ִרין אֶ ת־שַׂ ר הָ אֶ לֶף ו ִ‬
‫ַיוֹרידֵ הוּ )את פאולוס( מָ חָ ר‬
‫אֲ לֵיכֶם כְּאִ לּוּ תַ חְ ְפּצוּ לַחֲ ק ֹר עָ לָיו הֵ יטֵ ב ו ַאֲ נַחְ נוּ נְכוֹנִים לַהֲ מִ יתוֹ בְּטֶ ֶרם י ִקְ ַרב אֲ לֵיכֶם‪".‬‬
‫רק לנצבי הרומאי הייתה הסמכות להוציא אנשים להורג ביהודה‪ .‬קשירת הקשר‬
‫המתוארת הינה לא פחות ממרד ברומא‪ ,‬בעיקר בשל נוכחות הסנהדרין‪ .‬ההנהגה היהודית‬
‫לעולם לא הייתה מסתכנת בכך‪.‬‬
‫האם בכלל היה צורך בלינץ'? פליקס‪ -‬מושל יהודה בזמנו ‪ ,743‬שנודע לשמצה בכך ששחט‬
‫את כלל חסידיו של "המצרי"‪ ,‬אותם הוא כינה "מורדים"‪ -‬ודאי שלא היה מנתגד להוציא להורג‬
‫נוצרים שהטיפו לשחרור מכוחות ארציים‪ ,‬כפי שעשה ישוע‪.‬‬
‫‪F106‬‬
‫‪ " 24:1‬וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי חֲ מֵ שֶׁ ת י ָמִ ים וַיּ ֵֶרד חֲ נַנְי ָה הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל ו ְאִ תּוֹ הַ זְּקֵ נִים ו ְאִ ישׁ דְּ ב ִָרים אֶ חָ ד‬
‫טַ ְרטֻ לּוֹס שְׁ מוֹ ו ַיּוֹדִ יעוּ אֶ ת־הַ הֶ גְמוֹן אֶ ת־דְּ בַר ִריבָם עִ ם־פּוֹלוֹס‪".‬‬
‫מדוע הזדקק חנניה לאיש דברים‪ ,‬אם הוא והכהן הגדול יונתן בדיוק ערערו לנירון אודות‬
‫המרד בשומרון? שם הם פעלו כסניגורים במקרה חשוב בהרבה מזה של פאולוס‪.‬‬
‫‪ " 24:3‬עַ ל־י ָדְ � פִילִיכַס הָ אַ דִּ יר י ָשַׁ בְנוּ בְּשָׁ לוֹם ָרב ו ְתַ קָּ נוֹת ַרבּוֹת נַעֲ שׂוֹּ לָעָ ם הַ זֶּה בְּהַ שְׁ גָּחָ ֶת�‬
‫עַ ל־אֵ לֶּה אֲ נַחְ נוּ מוֹדִ ים לְ� ְבּכָל־פָּ נִים וּ ְבכָל־מָ קוֹם‪".‬‬
‫יהודה בערה תחת פליקס‪ ,‬מהומות‪ ,‬עימותים‪ ,‬וגנבים בכל עבר‪" .‬פסטוס ששלט ביהודה‬
‫‪744‬‬
‫לאחר פליקס החל לפעול כנגד פושעי הארץ ללא דיחוי‪".‬‬
‫‪F 106‬‬
‫ישנם פרשנים שאוהבים לראות בזאת הלצה מצידו של טרטלוס‪ .‬אולם הצעה זו‬
‫מתעלמת מהמציאות דאז‪ .‬פליקס מיד היה משתיק אדם המתבדח על חשבונו‪ -‬לנצח‪ ,‬וללא‬
‫מחשבה שנייה‪ .‬אין זה הוגן לראות בכל הכתוב דבר אמת ולבטל אמירות שלא מסתדרות‬
‫כציניות‪.‬‬
‫‪ " 24:5‬כִּי מָ צָאנוּ אֶ ת־הָ אִ ישׁ הַ זֶּה כְּקֶ טֶ ב וּמְ ג ֶָרה מִ דְ יָנִים בֵּין כָּל־הַ יְּהוּדִ ים עַ ל־פְּ נֵי תֵ בֵל ו ְהוּא‬
‫ר ֹאשׁ כַּת הַ נָּצ ְִרים‪".‬‬
‫‪311‬‬
‫האשמת פאולוס בכך שהוא עומד בראש כת מעידה כי כלל לא הייתה כנסייה בירושלים‪.‬‬
‫אחרת‪ ,‬מנהיגיה האמיתיים‪ ,‬והתנגדותם לפאולוס‪ ,‬הייתה מתגלה‪.‬‬
‫תוֹרתֵ נוּ‪".‬‬
‫‪ " 24:6‬וַנִּתְ פּ ֹשׂ אוֹתוֹ וַנַּחְ פּ ֹץ לְשָׁ פְ טוֹ עַ ל־פִּ י ָ‬
‫הכותב אינו יודע שליהודים הייתה סמכות לפשוט על פי חוקי התורה‪ ,‬אך לא להוציא‬
‫להורג ללא הסכמה רומאית‪.‬‬
‫‪ " 24:10‬וַיּ ְִרמ ֹז הַ הֶ גְמוֹן לְפוֹלוֹס לְדַ בֵּר‪ ,‬וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמַ ר "י ָדַ עְ תִּ י כִּי זֶה כַּמֶ ה שָׁ נִים שׁוֹפֵ ט אַ ָתּה‬
‫לָעָ ם הַ זֶּה‪".‬‬
‫פליקס נודע לשמצה כמי שמחלק עונשים שרירותיים‪ .‬פאולוס מתחנף אליו ללא בושה‪.‬‬
‫הכיצד ניתן לסמוך על כנותו ביתר המקרים?‬
‫‪ " 24:11‬אַ תָּ ה תוּכַל לָדַ עַ ת אֲ שֶׁ ר �א עָ בְרוּ יוֹתֵ ר מִ שְּׁ נֵים עָ שָׂ ר יוֹם מֵ עֵ ת עֲ ִ‬
‫לוֹתי י ְרוּשָׁ ַלי ִם‬
‫לְהִ שְׁ תַּ חֲ וֹת‪".‬‬
‫פאולוס לא היה צריך לבוא לירושלים בכדי להשתחוות‪ .‬הוא יכולה היה לסגוד לישוע בכל‬
‫מקום‪ .‬מדוע פאולוס‪ ,‬שלא הקפיד על קיום מצוות‪ ,‬יעלה לירושלים לצורך עבודת ה'?‬
‫פאולוס נשאר בירושלים יותר מ‪ 12-‬יום‪" .‬וַי ְהִ י כְּב ֹאֵ נוּ י ְרוּשָׁ ָלי ִם וַי ְקַ בְּלוּ א ָֹתנוּ הָ אַחִ ים‬
‫בְּשִׂ מְ חָ ה‪ .‬וּמִ מָּ חֳ ַרת הַ יּוֹם נִ ְכנַס פּוֹלוֹס עִ מָּ נוּ אֶ ל־י ַעֲ ק ֹב‪ 745 ".‬יום אחד‪" .‬וַיִּקַּ ח פּוֹלוֹס אֶ ת־הָ אֲ נָשִׁ ים‬
‫וַיִּטָּ הֵ ר אִ תָּ ם וּמִ מָּ חֳ ָרת בָּא אֶ ל־הַ מִּ קְ דָּ שׁ וַיַּגֵּד כִּי־מָ לְאוּ י ְמֵ י טָ הֳ ָרתָ ם עַ ד כִּי־הָ קְ ַרב קָ ְרבַּן כָּל־אֶ חָ ד‬
‫מֵ הֶ ם‪ 746 ".‬ימי הטהרה ארכו יומיים לכל הפחות ושמונה ימים לכל היותר‪ " .‬וַי ְהִ י כִּמְ �את‬
‫ְעוֹררוּ אֶ ת־כָּל־הֶ הָ מוֹן וַיִּשְׁ לְחוּ י ָדָ ם‬
‫שִׁ בְעַ ת הַ יָּמִ ים ו ְהַ יְּהוּדִ ים אֲ שֶׁ ר מֵ אַסְ י ָא ָראוּ א ֹתוֹ בַּמִּ קְ דָּ שׁ וַי ֲ‬
‫בּוֹ‪ 747 ".‬תשעה ימים‪ " .‬וּמִ מָּ חֳ ָרת ‪ ...‬וַיַּתֵּ ר מוֹסְ רוֹתָ יו‪ 748 ".‬עשרה ימים‪ " .‬וַי ְהִ י ִלפְנוֹת הַ בּ ֹקֶ ר‬
‫‪749‬‬
‫וַיִּתְ חַ בְּרוּ הַ יְּהוּדִ ים וַיַּאַסְ רוּ אִ סָּ ר עַ ל־נַפְשָׁ ם אִ ם י ֹאכְלוּ ו ְאִ ם י ִשְׁ תּוּ עַ ד אִ ם־י ַהַ ְרגוּ אֶ ת־פּוֹלוֹס‪".‬‬
‫אחד‪-‬עשר יום‪ " .‬וּמִ מָּ חֳ ָרת ‪ ...‬וַיַּעֲ מִ ידוּ לְפָ נָיו גַּם אֶ ת־פּוֹלוֹס‪ 750 ".‬שנים עשר יום‪ " .‬וַי ְהִ י אַחֲ ֵרי‬
‫חֲ מֵ שֶׁ ת י ָמִ ים וַיּ ֵֶרד חֲ נַנְי ָה הַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל‪ 751 ".‬שבעה‪-‬עשר יום‪.‬‬
‫‪F1062‬‬
‫‪F 1063‬‬
‫‪F1065‬‬
‫‪F1064‬‬
‫‪F106‬‬
‫‪F 1067‬‬
‫‪F1068‬‬
‫‪ " 24:12‬ו ְ�א בַמִּ קְ דָּ שׁ מְ צָאוּנִי מִ תְ וַכֵּחַ עִ ם־אִ ישׁ אוֹ־מְ ֵ‬
‫עוֹרר מְ הוּמָ ה בָּעָ ם ו ְ�א ְבּבָתֵּ י ְכנֵסִ יּוֹת‬
‫ו ְ�א בָעִ יר‪".‬‬
‫" וַי ְדַ בֵּר וַיִּתְ וַכַּח גַּם עִ ם־הַ יְּהוּדִ ים הַ יְּוָנִים ו ְהֵ ם זַמֲ מוּ לַהֲ מִ יתוֹ‪ " 752 ".‬חֲ זַק פּוֹלוֹס כִּי כַּאֲ שֶׁ ר‬
‫הַ עִ ידוֹתָ לִּי בִּירוּשָׁ ַלי ִם‪ 753 "...‬ומה בדבר הנאום שהוא נושא?‬
‫‪F1069‬‬
‫‪F107‬‬
‫‪ " 24:14‬אֲ בָל אֶ ת־ז ֹאת מוֹדֶ ה אֲ נִי לְפָ נֶי� כִּי בַּדֶּ ֶר� הַ הִ יא אֲ שֶׁ ר י ִקְ ָראוּהָ בְּשֵׁ ם כַּת בָּהּ אֲ נִי‬
‫ַתּוֹרה וּ ַבנְּבִיאִ ים‪".‬‬
‫עֹבֵד אֶ ת־אֱ �הֵ י אֲ בוֹתֵ ינוּ בְּהַ אֲ מִ ינִי ְבּכָל־הַ כָּתוּב בּ ָ‬
‫מה בדבר ברית מילה וכשרות? פאולוס הכריז כי המתגיירים החדשים יכולים לשכוח‬
‫מאלה‪.‬‬
‫‪ " 24:25-26‬וַי ְהִ י כְּדַ בְּרוֹ עַ ל־הַ צֶּדֶ ק ו ְעַ ל־הַ ְפּ ִרישׁוּת ו ְעַ ל־הַ דִּ ין הֶ עָ תִ יד לָבוֹא ו ַ יֶּחֶ ַרד פִילִיכַס‬
‫וַיַּעַ ן ו ַיּ ֹאמַ ר ֶל�־נָא עַ תָּ ה ו ְ ִלכְשֶׁ אֶ פְ נֶה אָ שׁוּב לִקְ ר ֹא־לָ� ו ְהוּא מְ קַ וֶּה לְפוֹלוֹס כִּי י ִֶתּן־לוֹ שׁ ֹחַ ד לְמַ עַ ן‬
‫י ַתִּ ֵ‬
‫ירהוּ וּבַעֲ בוּר זֶה קָ ָרא לוֹ ְפּעָ מִ ים הַ ְרבֵּה וַי ְדַ בֵּר עִ מּו‪".‬‬
‫האם פיליכס קיווה לשוחד בשל חששן מגזר דין? דברי התוכחה של פאולוס לא היו‬
‫מרתיעים קצב כמו פיליכס‪.‬‬
‫‪312‬‬
‫כמה כסף כבר קיווה פיליכס להוציא מהמטיף העני? מדוע לא סייעה כנסיית ירושלים‬
‫לפאולוס? אולי השליחים לא רצו לסייע לו‪.‬‬
‫‪ " 24:27‬וַי ְהִ י מִ קֵּ ץ שְׁ נ ַָתי ִם י ָמִ ים וַיָּקָ ם פָּ ְרקִ יּוֹס פֶּ סְ טוֹס ַתּחַ ת פִילִיכַס וּפִילִיכַס חָ פֵץ לְהַ ְראוֹת‬
‫חֶ סֶ ד אֶ ל־הַ יְּהוּדִ ים ו ְ�א הִ ִתּיר אֶ ת־פּוֹלוֹס מִ בֵּית הָ אֲ ִ‬
‫סוּרים‪".‬‬
‫המושל הרומאי לא היה מחזיק מישהו בכלא זמן כה רב‪ .‬לו היו הסנהדרין מציגים ראיות‬
‫מרשיעות‪ ,‬פאולוס היה מוצא להורג‪ .‬ללא ראיות שכאלו‪ ,‬פליכס לא היה כולא אזרח רומי לזמן‬
‫כה ממושך‪ .‬הכליאה הממושכת מעידה כי לפאולוס לא היו כל תומכים‪.‬‬
‫‪ 25:1‬פסטוס מחליף את פליכס‪.‬‬
‫נראה כי סיפור כליאתו של פאולוס בקיסריה ‪ 754‬הוארך יתר על המידה על מנת להציג‬
‫דמות היסטורית נוספת לסיפור‪ -‬פסטוס‪ .‬עד מהרה עולים על הבמה המלך הורדוס אגריפס‬
‫השני‪ ,‬ואחותו ברניס‪ 755 .‬נראה כי הכותב רצה להקיף את פאולוס בכמה שיותר דמויות‬
‫היסוריות בכדי לתת אמינות לסיפור‪ .‬נקודות ציון היסטוריות כה רבות אינן קיימות ביתר‬
‫הבשורות‪.‬‬
‫‪F107‬‬
‫‪F1072‬‬
‫‪ " 25:2-3‬ו ְהַ כּ ֹהֵ ן הַ גָּדוֹל ו ְָראשֵׁ י הַ יְּהוּדִ ים הוֹדִ יעֻ הוּ אֶ ִ‬
‫ת־ריבָם עִ ם־פּוֹלוֹס‪ .‬וַיִּפְ צְרוּ־בוֹ‬
‫)בפסטוס( וַיִּשְׁ אֲ לוּ מִ מֶּ נּוּ ַלעֲ שׂוֹת חֶ סֶ ד עִ מָּ הֶ ם לַהֲ בִיאוֹ י ְרוּשָׁ ָלי ִם ו ְהֵ מָּ ה מִ תְ נַ ְכּלִים א ֹתוֹ לַהֲ מִ יתוֹ‬
‫בַּדָּ ֶר�‪".‬‬
‫ראשית‪ ,‬כותב הסיפור לא יכול היה לדעת מה תכנן הכהן הגדול‪ .‬שנית‪ ,‬הוא לא יכול היה‬
‫לדעת דבר על המתרחש בפגישתם הסגורה של הכהן הגדול והמושל הרומאי‪ .‬שלישית‪,‬‬
‫היהודים לא היו מסתכנים בעימות חזיתי עם המושל הטרי‪ .‬רביעית‪ ,‬ליהודים לא הייתה שום‬
‫סיבה לחתור תחת פאולוס‪ ,‬שאפילו כסף לשוחד לא היה לו‪.‬‬
‫‪ " 25:10‬ו ַיּ ֹאמֶ ר פּוֹלוֹס ִל ְפנֵי כִּסֵּ א מִ שְׁ פָּ טוֹ שֶׁ ל־קֵ יסַ ר אֲ נִי ע ֹמֵ ד ו ְשָׁ ם אֶ הְ י ֶה נִדּוֹן �א הֲ ֵרע ֹתִ י‬
‫ַליְּהוּדִ ים כַּאֲ שֶׁ ר י ָדַ עְ תָּ הֵ יטֵ ב גַּם־אָ תָּ ה‪".‬‬
‫פעם נוספת‪ ,‬פונה פאולוס לתחבולות‪ ,‬או שמא לשקר גס‪ .‬הוא יודע היטב כי הוא חטא‬
‫כנגד היהדות כאשר המיר גויים ליהדות מבלי לדרוש מהם לדבוק בחוקת משה‪ ,‬תוך‬
‫הסתמכות על התגלות אלוהית לכאורה‪ .‬הסנהדרין העמיד אתו לדין על נבואת שקר‪.‬‬
‫‪ " 25:11‬אִ ם־הֲ ֵרע ֹתִ י וְי ֶשׁ־בִּי דְּ בַר מִ שְׁ פַּ ט־מָ ו ֶת בַּל־אֶ חְ שׂ� נַפְשִׁ י מִ מָּ וֶת ו ְאִ ם־אֵ ין־בִּי דָ בָר‬
‫ִירנִי אֶ ל־י ָדָ ם אֶ ת־קֵ יסַ ר אֲ נִי ֵ‬
‫מִ כּ ֹל אֲ שֶׁ ר הֵ ם עֹנִים בִּי אִ ישׁ �א יוּכַל לְהַ סְ גּ ֵ‬
‫קוֹרא לְדִ ינִי‪".‬‬
‫פאולוס החליט שלא לסמוך על התערבות אלוהית וביקש לחמוק מידי משפט הסנהדרין‪.‬‬
‫"את הקיסר אני קורא לדיני‪ ".‬אולם ההאשמות נגדו היו דתיות בטבען‪ ,‬ובתחום סמכותו‬
‫השיפוטית של הסנהדרין בלבד‪.‬‬
‫‪" 25:14‬וַי ְסַ ֵפּר פֶּ סְ טוֹס לַמֶּ לֶ � אֶ ִ‬
‫ת־ריב פּוֹלוֹס‪"..‬‬
‫אגריפס השני‪ ,‬מלך טראכוניטיס‪,‬בא לברך את פסטוס‪ .‬אילו פאולוס היה אזרח רומאי‪,‬‬
‫אגריפא לא יכול היה לשפוט אותו‪ -‬כמו שלא יכול היה לו פאולוס היה יליד טארסוס‪ .‬לאגריפס‬
‫לא הייתה כל סמכות ביהודה‪.‬‬
‫‪313‬‬
‫יתכן והמאורע היווה את אב הטיפוס למתואר בבשורה של לוקס‪ .‬שם שולח פילאטוס את‬
‫ישוע להורדוס למען יישפט‪ 756 .‬לבסוף‪ ,‬הרומאים שפטו הן את ישוע ופאולוס‪ .‬לוקס מפליל את‬
‫כל מי שהוא רק יכול‪.‬‬
‫‪F1073‬‬
‫‪ " 25:16‬ו ָא ֹמַ ר אֲ לֵיהֶ ם כִּי אֵ ין דֶּ ֶר� הָ רוֹמִ יִּים לְהַ סְ גִּיר אִ ישׁ בְּטֶ ֶרם י ַעֲ מ ֹד הַ נִּטְ עָ ן ִבּ ְפנֵי ט ֹעֲ נָיו‬
‫וְנ ִַתּן־לוֹ מָ קוֹם לְהִ צְטַ דֵּ ק מִ ן־הַ שִּׂ טְ נָה‪".‬‬
‫מערכת המשפט היהודית אפשרה לנאשם טווח הגנה רחב בהרבה מזו הרומאית‪ ,‬והליך‬
‫משפטי הרבה יותר רשמי ומערכתי‪ .‬לפאולוס הייתה זכות מלאה להליך הוגן בסנהדרין‪.‬‬
‫‪ " 25:21‬וַיִּשְׁ אַל פּוֹלוֹס לְהַ נִּיחוֹ בַמִּ שְׁ מָ ר עַ ד־צֵאת מִ שְׁ פָּ טוֹ מִ ִלּ ְפנֵי אֲ גוּסְ טוֹס ו ָאֲ ַצוֶּה ְלשָׁ מְ רוֹ‬
‫עַ ד־אֲ שֶׁ ר אֶ שְׁ לַח א ֹתוֹ אֶ ל־קֵ יסָ ר‪".‬‬
‫מדוע ביקש פאולוס להשפט דווקא בידי הקיסר נירון‪ ,‬שנודע לשמצה באכזריותו? נירון‬
‫אומנם זיכה את שפחתו אפיכריס מאשמה בקשירת קשר כנגדו‪ ,‬אולם הוא לא היה מגלה כל‬
‫סימפטיה כלפי מטיף יהודי בעייתי‪ ,‬שהפיץ בשורה אודות פושע שהוצא להורג בהתאם לחוק‬
‫הרומאי ‪ -‬והיה למעשה בן האלוהים‪.‬‬
‫פאולוס לא יכול היה לקוות לחמלה כשלהיא מהקיסר‪ ,‬בעודו מטיף לחילול מצוות‬
‫היהדות‪ ,‬בזמן שאשתו של נירון‪ -‬פופאה‪ ,‬הייתה גיורת בעצמה‪ .‬אפילו אם פאולוס ביקש‬
‫להשפט בידי נירון לפני גיורה של פופאה‪ ,‬היא ללא ספק גילתה אהדה ליהודים עוד לפני כן‪,‬‬
‫והשפעתה על נירון נמשכה לפחות משנת ‪ 62‬לספירה‪ -‬כלומר לפני משפטו של פאולוס‪.‬‬
‫פסטוס היה הנציב הרומאי משנת ‪ 60-62‬לספירה‪ .‬פאולוס ככל הנראה הגיע לרומע‬
‫בשנת ‪ ,61-62‬וחי שם שנתיים‪ 757 .‬הוא ניצב בפני נירון בשנת ‪ ,64‬תקופת שיא המרידות‬
‫ביהודה שהובילו למלחמה‪ ,‬בערך הזמן הגרוע ביותר שניתן להופיע מול הקיסר עם מקרה‬
‫שכזה‪.‬‬
‫‪F1074‬‬
‫תיארוך משפטו של פאולוס הופך את הריב שלו מול פטרוס ויעקב לבלתי הגיוני‪ :‬הם כבר‬
‫היו זקנים מדי לאקטיביזם שכזה‪ " 26:3 .‬מְ אַ שֵּׁ ר אֲ נִי נַפְשִׁ י הַ מֶּ לֶ� אַג ְִרפַּ ס כִּי לְפָ נֶי� אֶ צְטַ דֵּ ק‬
‫הַ יּוֹם עַ ל־כּ ֹל אֲ שֶׁ ר־ט ֹעֲ נִים עָ לַי הַ יְּהוּדִ ים‪ .‬כִּי אַ תָּ ה י ֹדֵ עַ הֵ יטֵ ב כָּל־הַ מִּ נְהָ גִים ו ְהַ שְּׁ אֵ לוֹת אֲ שֶׁ ר בֵּין‬
‫הַ יְּהוּדִ ים ו ְעַ ל־כֵּן אֶ שְׁ אֲ לָה מֵ אִ תְּ � לִשְׁ מ ֹעַ א ֹתִ י כְּא ֶֹר� רוּחֶ �‪".‬‬
‫ניכר כי הכותב אינו יודע שאגריפס קיים יחסי עריות עם אחותו ברניס‪ ,‬הפרה בוטה של‬
‫החוק‪ -‬דבר אותו המקומיים לבטח ידעו‪ .‬אין זה משכנע לסבור שפאולוס דיבר באירוניה‪.‬‬
‫‪" 26:10‬כַּאֲ שֶׁ ר עָ שִׂ יתִ י בִירוּשָׁ ָלי ִם וְגַם־קְ דוֹשִׁ ים ַרבִּים אֲ נִי הִ סְ גּ ְַרתִּ י ְל ָב ֵתּי כְלָאִ ים בּ ְָרשׁוּת‬
‫הוֹרגֵיהֶ ם ָרצִיתִ י‪".‬‬
‫אֲ שֶׁ ר קִ ַבּלְתִּ י מֵ אֵ ת ָראשֵׁ י הַ כּ ֹהֲ נִים ו ְעִ ם ְ‬
‫מעשי השליחים אינו מציין שפאולוס שלח איש לכלא‪ .‬הוא לא היה חבר בסנהדרין‪ ,‬באילו‬
‫משפטים הוא כיהן?‬
‫‪" 26:13‬ו ָאֵ ֶרא אֲ דֹנִי הַ מֶּ לֶ� )את ישוע( לְעֵ ת צָהֳ ַרי ִם בַּדָּ ֶר� ו ְהִ נֵּה אוֹר צַח מִ זּ ֹהַ ר הַ שֶּׁ מֶ שׁ אֲ שֶׁ ר‬
‫מִ שָּׁ מַ י ִם נָגַהּ מִ סָּ בִיב עָ לַי ו ְעַ ל הַ ה ֹ ְלכִים אִ תִּ י‪".‬‬
‫‪" 9:3‬וַי ְהִ י הוּא הֹלֵ� ו ְקָ ֵרב לְדַ מֶּ שֶׂ ק ו ְהִ נֵּה פִתְ א ֹם נָגַהּ ָע ָליו מִ סָּ בִיב אוֹר מִ ן־הַ שָּׁ מָ י ִם" – רק‬
‫עליו‪.‬‬
‫‪314‬‬
‫אָרצָה"‬
‫‪" 26:14‬וַנִפּ ֹל ֻכּלָּנוּ ְ‬
‫‪ " 9:7‬ו ְהָ אֲ נָשִׁ ים אֲ שֶׁ ר הָ לְכוּ אִ תּוֹ עָ מְ דוּ נֶאֱ לָמִ ים‪".‬‬
‫‪ " 26:14‬ו ָאֶ שְׁ מַ ע קוֹל מְ דַּ בֵּר אֵ לַי ְבּלָשׁוֹן עִ ב ְִרית לֵאמ ֹר שָׁ אוּל שָׁ אוּל לָמָּ ה תִ ְרדְּ פֵ נִי קָ שֶׁ ה לְ�‬
‫ִלבְע ֹט בַּדָּ ְרב ֹנוֹת?"‬
‫‪" 9:4‬וַי ִשְׁ מַ ע קוֹל מִ דַּ בֵּר אֵ לָ יו שָׁ אוּל שָׁ אוּל לָמָּ ה תִ ְרדְּ פֵ נִי?"‬
‫‪" 26:16-18‬אֲ בָל קוּם ו ַעֲ מ ֹד עַ ַ‬
‫ל־ר ְגלֶי� כִּי בַּעֲ בוּר ז ֹאת נ ְִראֵ יתִ י אֵ לֶי� בַּעֲ בוּר אֶ בְחַ ר בְּ�‬
‫אַראֶ ‪ .‬בְּהַ צִּילִי אוֹתְ � מִ ן־הָ עָ ם וּמִ ן־הַ גּוֹי ִם אֲ שֶׁ ר אֶ שְׁ לָחֲ �‬
‫לִמְ שָׁ ֵרת וּלְעֵ ד הַ דְּ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר ָראִ יתָ וָאֲ שֶׁ ר ְ‬
‫עַ תָּ ה אֲ לֵיהֶ ם‪ִ .‬לפְק ֹחַ אֶ ת־עֵ ינֵיהֶ ם לְמַ עַ ן י ָשׁוּבוּ מֵ חשֶׁ � לְאוֹר וּמְ יַּד הַ שָּׂ טָ ן אֶ ל־הָ אֱ �הִ ים ו ְהֶ אֱ מִ ינוּ‬
‫וְנִסְ לַח לְחַ טּ ֹאתָ ם ו ְהָ י ְָתה לָהֶ ם הַ נַּחֲ לָה בְּתוֹ� הַ מְ קֻ דָּ שִׁ ים‪".‬‬
‫ירה וְי ֵאָמֵ ר לְ� אֶ ת־אֲ שֶׁ ר עָ לֶי� לַעֲ שׂוֹת‪".‬‬
‫ב‪ ,9:6-‬ישוע הרבה פחות רהוט‪" :‬קוּם לֵ� הָ עִ ָ‬
‫מסתבר שבסופו של דבר ישוע לא הציל כלל את פאולוס‪ -‬לא מהיהודים ולא מהגויים‪.‬‬
‫היהדות אכן אומרת כי הגויים נמצאי באוחזו של השטן‪ .‬אך למעשה‪ ,‬הנצרות לוותה את‬
‫רעיון השטן כסוכן פעיל של הרוע‪ ,‬מהגויים‪.‬‬
‫ישוע לא אמר שהאמונה בו מזכה מחילה ‪ .‬מעשי השליחים ‪ 26‬מסכים במידה מסוימת‬
‫עם מכתבו של פאולוס אל הגלטיים‪.‬‬
‫גלטיים ‪ " 1:15-16‬וּכְשֶׁ הָ י ָה ָרצוֹן מִ ִלּ ְפנֵי הָ אֱ �הִ ים הַ מַּ בְדִּ יל א ֹתִ י מֵ ֶרחֶ ם אִ מִּ י וַיִּקְ ָראֵ נִי בְּחַ סְ דּוֹ׃‬
‫ְלגַלּוֹת בִּי אֶ ת־בְּנוֹ לְמַ עַ ן אֲ בַשְׂ ֶרנּוּ בַּגּוֹי ִם אָז �א נוֹעַ צְתִּ י עִ ם־בָּשָׂ ר ו ָדָ ם‪ ".‬אם פאולוס הובדל טרם‬
‫לידתו‪ ,‬מה פשר רדיפת הנוצרים וההתגלות בדמשק? אם פאולוס נולד בכדי להטיף לגויים‪,‬‬
‫מדוע הוא הטיף ליהודים בדמשק וירושלים?‬
‫פרטים נוספים באיגרת אל הגלטיים אינם מתיישבים עם המתואר במעשי השליחים‪.‬‬
‫גלטיים ‪ ..." 1:17‬כִּי אִ ם־הָ לַ כְתִּ י לַעֲ ָרב וּמִ שָּׁ ם שַׁ בְתִּ י אֶ ל־דַּ מָּ שֶׂ ק‪ ".‬במעשי השליחים‪ ,‬פאולוס‬
‫הולך ישירות לדמשק‪ ,‬ולאחר מכן לירושלים‪ .‬אולם ההבדל המהותי מכל נמצא בגלטיים‬
‫‪ " :1:16‬וּכְשֶׁ הָ י ָה ָרצוֹן מִ ִלּ ְפנֵי הָ אֱ �הִ ים הַ מַּ בְדִּ יל א ֹתִ י מֵ ֶרחֶ ם אִ מִּ י וַיִּקְ ָראֵ נִי בְּחַ סְ דּוֹ‪ְ ,‬לגַלּוֹת ִבּי‬
‫אֶ ת־בְּנוֹ לְמַ עַ ן אֲ בַשְׂ ֶרנּוּ בַּגּוֹי ִם‪ ".‬פאולוס טוען שישוע התגלם בתוכו עצמו‪ ,‬חוויה מיסטית‬
‫שטושטשה בטקסטים מאוחרים יותר ‪" -‬לגלות לי את בנו‪ ".‬הדרך לדמשק‪ ,‬שלא במפתיע‪,‬‬
‫הייתה הומה אדם‪ .‬רבים היו חוזים לבטח באור האלוהי‪.‬‬
‫"ו ְהֶ אֱ מִ ינוּ וְנִסְ לַח לְחַ טּ ֹאתָ ם ו ְהָ י ְתָ ה לָהֶ ם הַ נַּחֲ לָה בְּתוֹ� הַ מְ קֻ דָּ שִׁ ים‪ ".‬מרמז שאפילו הנוצרים‬
‫ראו ביהודים העם הנבחר‪ .‬תרגומים רבים מטשטשים פסקא זו‪" :‬והאמינו ויקבלו‪ ...‬מקום בין‬
‫המקודשים באמונה בי‪ -".‬מה שמסית את הפוקוס מיהודים לנוצרים‪" .‬מִ ן־הָ עָ ם" נוסף בדומה‬
‫אל הפסקא שבמקור לא כללה אותו‪ ,‬וכיום מוכרת כ‪" :‬בְּהַ צִּילִי אוֹתְ � מִ ן־הָ עָ ם וּמִ ן־הַ גּוֹי ִם‪".‬‬
‫‪ " 26:21‬וּ ִב ְגלַל הַ דָּ בָר הַ זֶּה ָתּפְשׂוֹּ א ֹתִ י הַ יְּהוּדִ ים בַּמִּ קְ דָּ שׁ וַיְבַקְ שׁוּ לַהֲ מִ יתֵ נִי‪".‬‬
‫לא ולא‪ .‬היהודים האשימו את פאולוס בניבוי נבואות שקר‪ 758 ,‬וגיור גויים שלא כהלכה ‪.759‬‬
‫‪F1075‬‬
‫לא ברור מדוע הכותב מייחס שקר כה ברור לפאולוס‪ .‬אולי בכדי לגמד אותו בעודו‬
‫לכאורה מכבד אותו‪.‬‬
‫‪315‬‬
‫‪F 1076‬‬
‫‪..." 26:22‬ו ְאֵ ינֶנִּי מְ דַ בֵּר דָּ בָר זוּלָתִ י הַ דְּ ב ִָרים אֲ שֶׁ ר הִ גִּידוּ הַ נְּבִיאִ ים וּמשֶׁ ה כִּי־עֲ ִתידִ ים הֵ מָּ ה‬
‫לָב ֹא‪"...‬‬
‫החוק התורני והנביאים לא ידעו לקבוע אם מישהו הוא משיח‪ ,‬למרות שהם כן מספקים‬
‫קווים לדמותו‪ .‬בין אם ישוע היה משיח או לא הינו עניין אמוני בלבד‪.‬‬
‫‪" 26:23‬שֶׁ עָ תִ יד הַ מָּ שִׁ יחַ לְהֵ עָ נוֹת וְלָקוּם ִראשׁוֹן מִ ן־הַ מֵּ תִ ים לְהָ פִיץ אוֹר בָּעָ ם וּבַגּוֹי ִם‪".‬‬
‫כתבי הקודש אינם אומרים על כך דבר‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬נביאים כבר הקימו מתים לחיים לפני‬
‫ישוע‪ ,‬כך שהוא לא היה הראשון‪.‬‬
‫‪ " 27:38‬ו ַיּ ֹאכְלוּ לְשָׂ בְעָ ה וַיָּקֵ לּוּ מֵ עַ ל־הָ אֳ נִיָּה וַיָּטִ ילוּ אֶ ת־הַ צֵּדָ ה אֶ ל־הַ יָּם‪".‬‬
‫האם יהודה ייצאה חיטה? האקלים לא היטיב במיוחד עם גידולים‪ ,‬וחיטה עלה יותר‬
‫ביהודה מאשר באירופה‪ .‬שליחת חיטה מסוריה לנמלים ביהודה היה עסק יקר‪ .‬מטעמי מיסוי‪,‬‬
‫היה הגיוני יותר למכור את החיטה ביהודה ולשלוח את הכסף לרומא‪ ,‬או לקנות את החיטה‬
‫במצריים‪.‬‬
‫ֹדוֹתי�‪ ,‬ו ְ�א־בָא הֵ נָּה אֶ חָ ד‬
‫‪ " 28:21‬ו ַיּ ֹאמְ רוּ אֵ לָיו �א נִתְּ נוּ לָנוּ אִ גְּרוֹת מֵ אֶ ֶרץ י ְהוּדָ ה עַ ל־א ֶ‬
‫מִ ן־הָ אַחִ ים אֲ שֶׁ ר הִ גִּיד אוֹ־דִ בֶּר עָ לֶי� דָּ בָר‪".‬‬
‫אם שמועות עליו אכן לא הגיעו לרומא‪ ,‬ניכר כי פאולוס לא הוכר כמעט ביהודה ויוון‪.‬‬
‫ההיררכיה בירושלים ידעה שפאולוס הולך לעמוד למשפט‪ .‬מאחר וזיכויו היה פועל‬
‫כנגדם‪ ,‬הם לבטח היו שולחים עד מטעם התביעה‪ .‬אולם חרף עיכובו של פאולוס בהגיעו‬
‫למשפט‪ ,‬אף אחד לא הגיע לרומא בכדי ליידע את הקהילה היהודית‪ .‬הסיפור כולו בדוי‪.‬‬
‫וּראוּ ָראוֹ ו ְאַל־תֵּ דָ עו‪ .‬כִּי שָׁ מֵ ן לֵב‬
‫ְאַל־תּבִינוּ ְ‬
‫ָ‬
‫‪ " 28:26-28‬לֵ� ו ְאָמַ ְרתָּ לָעָ ם הַ זֶּה שִׁ מְ עוּ שָׁ מוֹעַ ו‬
‫וּרפָ אתִ יו‪.‬‬
‫הָ עָ ם הַ זֶּה ו ְאָ ְזנָיו ָכּבְדוּ ו ְאֶ ת־עֵ נָיו הֵ שַׁ ע פֶּ ן־י ְִראֶ ה בְעֵ י נָיו וּבְאָ ְזנָיו י ִשְׁ מַ ע וּ ְלבָבוֹ יָבִין ו ְשָׁ ב ְ‬
‫ָלכֵן דְּ עוּ כִּי אֶ ל־הַ גּוֹי ִם נִשְׁ לְחָ ה תְּ שׁוּעַ ת אֱ �הִ ים ו ְהֵ מָּ ה י ִשְׁ מָ עוּ‪".‬‬
‫ציטוט זה עוות ללא היכר‪ ,‬והכותב אף אינו מצטט הכל‪ " .‬ו ָא ֹמַ ר‪ ,‬עַ ד‪-‬מָ תַ י אֲ ד ֹנָי; ו ַיּ ֹאמֶ ר עַ ד‬
‫אֲ שֶׁ ר אִ ם‪-‬שָׁ אוּ עָ ִרים מֵ אֵ ין יוֹשֵׁ ב‪ ,‬וּבָתִּ ים מֵ אֵ ין אָדָ ם‪ ,‬ו ְהָ אֲ דָ מָ ה‪ ,‬תִּ שָּׁ אֶ ה שְׁ מָ מָ ה‪ .‬ו ְִרחַ ק י ְהו ָה‪ ,‬אֶ ת‪-‬‬
‫אָרץ‪ .‬ו ְעוֹד בָּהּ עֲ שִׂ ִר יָּה‪ ,‬ו ְשָׁ בָה ו ְהָ י ְָתה ְלבָעֵ ר‪ :‬כָּאֵ לָה וְכָאַ לּוֹן‪,‬‬
‫הָ אָדָ ם; ו ְַרבָּה הָ עֲ זוּבָה‪ ,‬בְּקֶ ֶרב הָ ֶ‬
‫‪760‬‬
‫אֲ שֶׁ ר בְּשַׁ ֶלּכֶת מַ ֶצּבֶת בָּם‪--‬ז ֶַרע ק ֹדֶ שׁ‪ ,‬מַ ַצּבְתָּ הּ‪ ".‬כלומר‪ ,‬עזבונה של יהודה יימך זמן רב‪ ,‬אך‬
‫לא לנצח‪ .‬הכותב מדבר על עזבון פיזי‪ ,‬ולא על חריצת דינם של היהודים לאבדון‪ ,‬ובטח שלא‬
‫על נטישת היהודים לטובת הגויים‪.‬‬
‫‪F 107‬‬
‫פאולוס אינו מתכוון להתגלות אלוהית‪ .‬מילותיו סותרות את ישוע‪� " :‬א שֻׁ לַּחְ ִתּי ִבּלְתִּ י‬
‫אֶ ל־הַ צּ ֹאן הָ אֹבְדוֹת אֲ שֶׁ ר ְלבֵית י ִשְׂ ָראֵ ל‪� ...‬א־טוֹב לָקַ חַ ת אֶ ת־לֶחֶ ם הַ ָבּנִים וּ ְלהַ שְׁ לִיכוֹ ִל ְפנֵי צְעִ ֵ‬
‫ירי‬
‫‪761‬‬
‫הַ ְכּ ָלבִים‪".‬‬
‫‪F1078‬‬
‫מהפך קריטי זה בתורתו של פאולוס ארע ללא קשר לבשורות‪ ,‬ועוד ברומא‪ -‬מסיבה לא‬
‫ידועה‪ .‬ניתן היה לצפות הגיונית‪ ,‬שפאולוס יפסיק להטיף ליהודים לאחר גירושו מירושלים‪ ,‬אך‬
‫הוא עשה זאת רק לאחר ש"חלק" מיהודי רומא דחו אותו‪ 762 .‬ברומא התגוררו יהודים רבים‬
‫‪763‬‬
‫שהמירו את דתם לאחורנה לנצרות‪ ,‬אליהם פנה פאולוס לאחר מכן‪.‬‬
‫‪F1079‬‬
‫‪F108‬‬
‫‪316‬‬
‫טקסט זה הינו אחד מיני רבים מכתביו "האחרונים" של פאולוס הדוחים את היהודים‪.‬‬
‫בהתעסקותו עם טקסטים רבים‪ ,‬המחבר פספס את העובדה שפאולוס סרב להטיף ליהודים‬
‫‪764‬‬
‫פעמים רבות‪ ,‬נשבע לפנות לגויים בלבד‪ -‬ואז ניסה שוב עם יהודים‪.‬‬
‫‪F108‬‬
‫‪ " 28:30‬וּפוֹלוֹס י ָשַׁ ב שְׁ נָתַ י ִם י ָמִ ים ְבּבֵיתוֹ אֲ שֶׁ ר שָׂ כַר־לוֹ וַי ְקַ בֵּל אֵ ת כָּל־הַ בָּאִ ים אֵ לָיו‪".‬‬
‫האם פאולוס באמת בילה זמן כה רב במעצר? מאז דחתה אותו הקהילה הנוצרית‬
‫בירושלים‪ ,‬הוא נסע לרומא בחיפוש אחר קהילה מסבירת פנים‪ -‬ולא על מנת להשפט בידי‬
‫הקיסר‪.‬‬
‫אגרות פאולוס‬
‫מעט מהכתוב במכתביו של פאולוס באמת מופיע בבשורות עצמן‪ .‬מה שאכן מופיע כתוב‬
‫באופן ספרותי ומעודן בהרבה מגרסתו של פאולוס‪ .‬רתוריקה הייתה כלי חזק בזמנו‪ ,‬בעיקר‬
‫ביוון ורומא שם הטיף פאולוס‪ .‬אין זה סביר שפאולוס בחר במודע לנסח מחדש במכתביו ‪-‬‬
‫באופן רהוט פחות ‪ -‬את הכתוב בבשורות‪ .‬סביר יותר כי מכתביו של פאולוס דווקא באו‬
‫קודם‪ ,‬וכי האמירות בבשורות נוספו מאוחר יותר‪ ,‬כשמכתביו או מקורות אחרים אולי היו‬
‫המקור‪ -‬שנוסחו יפה יותר בידי המחבר‪.‬‬
‫מכתביו של פאולוס מאריכים במילים‪ ,‬ותופסות נפח גדול יותר אף מהבשורות‬
‫הקאנוניות‪ .‬כך שמאז ראשית הנצרות הן נתפסו כבסיס האמונה‪ ,‬ולא סתם מכתבים‪ .‬לכותבי‬
‫הבשורות המאוחרים הייתה כל סיבה להשתמש בפאולוס כבסיס לכתיבתם‪.‬‬
‫מכתביו של פאולוס מראית עקביות מרשימה בציטוט לקוי ופרשנות שגויה של המקורות‬
‫התנ"כיים‪ .‬כמות הציטטות השגויות האדירה הופכת את הביקורת האינדיבידואלית של כל‬
‫ציטוט וציטוט למיותרת‪ .‬למעשה‪ ,‬אין פעם אחת בה פאולוס מצטט נכון‪ .‬הטעויות לרוב נראות‬
‫לעין בהשוואה לתרגום השבעים‪ .‬הקדמונים לא נהגו להקפיד על מקורות‪ .‬פילון ויוספוס נהגו‬
‫רבות לייפות את כתבי הקודש‪ ,‬גם כשציטטו‪ .‬האיסיים הוסיפו לא מעט לתנ"ך העברי‪ .‬כותבים‬
‫נוצריים עיוותו ללא היכר את הכתוב‪ -‬את הדברים שהם האמינו שאלוהים בעצמו כתב – דבר‬
‫אותו היהודים לא היו חולמים לעשות‪.‬‬
‫מכתביו של פאולוס רוויים במבנים לוגיים קלוקלים‪ ,‬המנסים ללא הרף להוכיח נקודות‬
‫שונות‪ .‬מכתביו של פאולוס סותרים לא פעם זה את זה‪ ,‬הן תיאולוגית והן עובדתית‪ -‬ואפילו‬
‫‪317‬‬
‫סגנון כתיבתם אינו זהה‪ .‬אין זה ידוע מי מהם מקורי ומי מזויף‪ .‬סגנון הכתיבה לעיתים‬
‫משתנה דרמטית אף בתוך מכתב אחד‪ ,‬מה שמרמז על עריכה ותוספות מאוחרות‪.‬‬
‫ניכר כי מכתבו של פאולוס לרומאים הורכב מטקסטים שונים עם אג'נדות שונות‪ .‬אל‬
‫הקורנתים א' מכיל ללא ספק תוספות מאוחרות רבות‪ .‬איגרת אל הגלטיים סותרת את הכתוב‬
‫בבשורות ומעשי השליחים‪ ,‬כמו את יתר המכתבים‪ .‬המצב אינו משתפר ביתר המכתבים‪.‬‬
‫הרשימה האלכסנדרוית הקדומה ביותר כוללת את מכתביו של פאולוס אל הרומאים א'‪,‬‬
‫קורינתים ב'‪ ,‬גלטיים‪ ,‬אפיסיים‪ ,‬פיליפיים‪ ,‬קולוסים‪ ,‬תסלוניקים‪ ,‬והעבריים‪ .‬אולם האגירת אל‬
‫העבריים נבדלת עמוקות מהיתר בשל סגנון כתיבתה היווני המסוגנן‪ ,‬ומבניות הטקסט‬
‫המורכבת‪.‬‬
‫אגרות הרועה ‪ 163‬טיטוס ותימותי הינם זיופים מוכרים‪ 164 .‬שלוש אמירות מקובלות‬
‫בפוליקרפ‪ ,‬משנת ‪ 135‬לספירה‪ ,‬תואמים בזמן לאגרות הרועה אך אינם מיוחסים לפאולוס‪.‬‬
‫אגרות הרועה מוזכרות לראשונה באירניוס בשנת ‪ 185‬לספירה‪.‬‬
‫‪F163‬‬
‫‪F162‬‬
‫אגרות הרועה מציגות את פאולוס כדמות מוכרת וסמכותית בכנסייה‪ ,‬ולא כמטיף קשה‬
‫יום‪ .‬אין כל אזכור לביאה השנייה של ישוע‪ ,‬אלא על החיים כאן בהווה‪ -‬ועל כוונתו של אלוהים‬
‫להציל את כולם ולא רק מספר נבחרים‪ 165 .‬היוונית הספרותית באגרות הרועה אינה דומה‬
‫כלל לשפה השבורה של יתר "איגרות פאולוס"‪.‬‬
‫‪F164‬‬
‫מארסיון )סביבות ‪ 140‬לספירה(‪ ,‬מעריצו של פאולוס‪ ,‬אינו מזכיר כלל את אגרות הרועה‪.‬‬
‫טרטוליאן אומר שמריון הכיר את אגרות הרועה אך דחה אותן‪ ,‬אולי מכיוון שהן תיארו את‬
‫ההיררכיה המבנית של הכנסייה בשונה מהנהוג בקהילתו של מרקיון‪ .‬המחבר של אגרות‬
‫הרועה אינו בונה דוקטרינה אלא משתמש במסורת ובטקסים מסיומים בכדי לתת משקל‬
‫להנחות שלו‪.‬‬
‫טיעונים מעגליים מוטעים משחקים חלק רב בניסיון לאמת את מכתביו של פאולוס‪ .‬רבים‬
‫נוטים לראות באיגרת אל הגלטיים כיצירה מקורית‪ ,‬מכיוון שהיא מסתדרת עם הרעיונות‬
‫המקובלים על התיאולוגיה הפאולינית‪ -‬אשר נקבעה באופן שרירותי לחלוטין מבין בליל‬
‫הכתבים‪ ,‬שמרביתם מלקחו מהאיגרת אל הגלטיים‪ .‬לאחר מכן באים חוקרים ומשווים את‬
‫יתר האיגרות לנאמר באל‪-‬הגלטיים בכדי לבסס את אמיתותן‪.‬‬
‫סיבה נוספת לאשרור אמיתות האידרת אן הגלטייםבידי תיאלוגים הינה העובדה‬
‫שהאיגרת מכילה אזכורים כרונולוגיים‪ 765 .‬כלומר חרף העובדה שהאיגרת מכילה סתירות‬
‫רבות ומרובות‪ 166 ,‬היכולת לתת סימוכן כרונולוגים הינה מפתה מדי‪.‬‬
‫‪F 1082‬‬
‫‪F165‬‬
‫למעשה‪ ,‬אין שום עדות לכך שאפילו אחת מהאיגרות הינה אמיתית‪ .‬הן נכתבו על ידי‬
‫אנשים בעלי השקפות סותרות בזמנים שונים‪ .‬חוקרים נוצריים קודם משייכים את האגרות‬
‫לפאולוס‪ ,‬ואז משתמשים בהן כדי להוכיח את ההיסטורית שלו‪ -‬הגיון מעגלי מגוחך‪ .‬אבות‬
‫הכנסיה המוקדים מדברים על סופר מיתילוגי של האגרות‪ ,‬אשר משוייך בעיניהם לפאולוס‪.‬‬
‫אולם בשום מקום לא ניתן מידע מהימן על פאולוס כדמות היסטורית‪ ,‬ואין שום אזכור על‬
‫הקשר בינו לבין השליחים‪ .‬ישנן אגדות על תלמידיו של פאולוס‪ ,‬אך גם הן אינן מספקות כל‬
‫סיבה לאמינות‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬תלמידו המוכר ביותר של פאולוס‪ ,‬לוקס‪ ,‬מציג דוקטרינה שונה‬
‫‪ 163‬טקסט שלכאורה מציג את התנהלותו של פאולוס מול הכנסיה וטקסיה‬
‫‪164‬לדוגמא‪ ,‬האנסון‪ ,‬הולדן‪ ,‬דייויס‪.‬‬
‫‪165‬רומאים ‪9‬‬
‫‪166‬אל הגלטיים ‪ 3:1‬ישוע הצלוב הוצג לראווה ציבורית בגלאטיה‪.‬‬
‫‪318‬‬
‫מאוד מזו המוצגת באגרות‪ .‬לוקס מתאר בפרוטרוט את משימתו של ישוע‪ ,‬למרות שאין כל‬
‫אזכור לזו באיגרות‪.‬‬
‫אם נתמקד בכל האגרות לא נסיים את הספר הזה לעולם‪ .‬על כן אתמקד בשני מכתבים‪.‬‬
‫איגרת פאולוס אל הרומאים נתפסת כאמיתית ומכילה את גרסתו של פאולוס לבשורה‬
‫ומסקנתו על היהודים‪ .‬קורינתים ‪ 1‬גם היא נתפסת כאמינה‪ ,‬וממוענת לגויים‪.‬‬
‫איגרת פאולוס אל הרומאים‬
‫‪" 1:1‬פּוֹלוֹס עֶ בֶד י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ ,‬מְ ק ָֹרא לִהְ יוֹת שָׁ לִיחַ ‪"...‬‬
‫יוחנן ‪�" 15:15‬א־אֶ קְ ָרא ָלכֶם עוֹד עֲ בָדִ ים‪ ...‬ו ְאָמַ ְרתִּ י י ְדִ ידַ י אַ ֶתּם‪".‬‬
‫ְבוּרה לְפִי‬
‫‪ " 1:3-4‬עַ ל־דְּ בַר בְּנוֹ אֲ שֶׁ ר מִ זּ ֶַרע דָּ ו ִד ְלפִי הַ בָּשָׂ ר‪ .‬אֲ שֶׁ ר הוּכַן ְלבֶן־הָ אֱ �הִ ים ִבּג ָ‬
‫רוּחַ הַ קְּ דֻ שָּׁ ה בִּתְ חִ יָּתוֹ מִ בֵּין הַ מֵּ תִ ים הוּא י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ אֲ דֹנֵינוּ‪".‬‬
‫פאולוס ‪ 167‬רואה בתחייתו של ישוע עדות מרכזית לאלוהותו‪ .‬על כיצד ניתן היה לצפות‬
‫מהיהודים שיאמינו בישוע טרם מותו? ואף לאחר מותו‪ ,‬במידה ואיש מהם לא חזה בתחייה‪...‬‬
‫מדוע שהיהודים יאמינו לשליחים‪ -‬הרי גם הם לא ראו את התחייה‪ ,‬וגם מדוע שיאמנו‬
‫היהודים לשליחים אם הם כבר דחו את ישוע? אם נשפוט את יחסו של פאולוס לשליחים‪,‬‬
‫נראה כי גם הוא לא סמך עליהם‪.‬‬
‫‪F16‬‬
‫לתיאורי התחייה בבשורות אין הרבה במשותף זו עם זו‪ .‬מרבית הנתונים שונים מאוד‪.‬‬
‫אם זהו הגזע עליו נשענת הנצרות‪ ,‬אז אין ספק שהכנסייה נחה על כרעי תרנגולת‪.‬‬
‫" אֲ שֶׁ ר הוּכַן ְלבֶן־הָ אֱ �הִ ים ‪ ...‬בִּתְ חִ יָּתוֹ מִ בֵּין הַ מֵּ תִ ים‪ ".‬מה באשר ליתר? הניסים‪ ,‬הלידה‬
‫הבתולית? ניכר כי פאולוס לא שמע על אלה‪ ,‬מכיוון שמעשיות אלה טרם הומצאו‪.‬‬
‫‪167‬לאורך הפרק העוסק באגרות אני אכנה את המחבר "פאולוס" אלא אם ישנן עדויות לזיוף‪ .‬אולם אין זה אומר שלראייתי‬
‫המכתבים אכן נכתבו על ידי פאולוס‪.‬‬
‫‪319‬‬
‫מדוע ליחחס את תחייתו של ישוע לאלוהותו יותר מאשר שאנו מייחסים זאת ללעזר או‬
‫דמויות אחרות מהתנ"ך?‬
‫"מזרע דויד" נדיר שפאולוס מציין עובדות על חייו של ישוע‪ .‬אילן היוחסין במתי ולוקאס‬
‫סותרים זה את זה‪ ,‬וניכר שדווקא מתי הוא הזיוף‪ ,‬אולי כדי להתאים לאמור בפאולוס‪ .‬מתי‬
‫היהודי לא יכול היה לקבל את ישוע בתור המשיח היהודי‪ ,‬מצביא צבאי‪.‬‬
‫פאולוס מחשיב את ישוע לבן אנוש‪" ,‬מזרע דויד לפי בשר"‪ -‬ולא לאלוהים‪ .‬מאוחר יותר‬
‫‪766‬‬
‫הוא משנה את דעתו ואומר שישוע אימץ דמות אנושית לזמן מה‪.‬‬
‫‪F1083‬‬
‫הפיסקה משבשת את מאמציהם של תיאולוגים להראות שפאולוס הטיף על בואו של‬
‫המשיח הסובל והדחוי‪ ,‬כפי שמופיע בפסאודופיגראפיה היהודית‪ .‬אולם אותו ה"משיח" מאז‬
‫ומעולם שויך לצאצא של יוסף על פי השושלת הכוהנית‪ -‬ולא לדויד‪.‬‬
‫‪ ..." 1:5‬אֲ שֶׁ ר־עַ ל־י ָדוֹ נ ִַתּן לָנוּ חֶ סֶ ד וּשְׁ לִיחוּת לְהָ קִ ים מִ שְׁ מַ עַ ת הָ אֱ מוּנָה ְבּכָל־הַ גּוֹי ִם לְמַ עַ ן‬
‫שְׁ מוֹ‪".‬‬
‫ישוע לא שלח את תלמידיו להטיף לגויים – אלא לאחר "תחייתו"‪ ,‬שאינה אלא זיוף ברור‪,‬‬
‫שהכתוב בה סותר את כל מה שנאמר לפני כן‪.‬‬
‫‪..." 1:10‬וּמִ תְ חַ נֵּן אֲ נִי ְבּכָל־עֵ ת בִּתְ פ ַ‬
‫ִילּוֹתי אֲ שֶׁ ר אַ ְצלִיחַ לָבוֹא אֲ לֵיכֶם ַרק־הַ פַּ עַ ם בְּחֵ פֶ ץ‬
‫הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫‪" 1:7‬כָּל־י ְדִ ידֵ י הָ אֱ �הִ ים וּמְ ק ָֹראִ ים לִהְ יוֹת קְ דוֹשִׁ ים אֲ שֶׁ ר בְּרוֹמִ י‪ ".‬כאשר כתב פאולוס את‬
‫מכתבו לקהילה ברומא‪ ,‬הוא לא נכח ברומא‪ .‬במעשי השליחים ‪ 28‬מספר פאולוס ליהודים‬
‫הרומאים על ישוע‪ ,‬והם משיבים‪ " .‬נוֹדַ ע לָנוּ שֶׁ ְבּכָל מָ קוֹם י ִָריבוּ אֶ ל־הַ כַּת הַ זּ ֹאת‪ 767 ".‬פאולוס‬
‫‪768‬‬
‫לא מצא נוצרים מקומיים עם הגיעו לרומא‪.‬‬
‫‪F1084‬‬
‫‪F1085‬‬
‫כאשר פאולוס הגיע לרומא‪ ,‬לא הייתה במקום קהילה נוצרית‪ .‬אז לאילו קדושים הוא מען‬
‫את מכתבו? בניסיון לגשר על הבעיה‪ ,‬טענה הכנסייה שפאולוס עזב את רומא לאחר ביקורו‬
‫הראשון )המתואר במעשי השליחים(‪ ,‬וכתב מכתב לקהילה שהוא ביסס שם‪ .‬רק אחר כך הוא‬
‫שב לעיר‪ ,‬והוצא להורג‪ .‬אולם מעשי השליחים מציין במפורשות שפאולוס לא עזב את רומא‪.‬‬
‫מה גם‪ ,‬שהמכתב נכתב לפני ביקורו של פאולוס בירושלים‪ 769 ,‬שעל פי מעשי השליחים‬
‫התרחש לפני המסע הראשון לרומא‪.‬‬
‫‪F1086‬‬
‫ְתאִ ים‪".‬‬
‫‪..." 1:14‬מְ חֻ יָּב אָנֹכִי ַליְּוָנִים וְלַלּעֲ זִים גַּם לַחֲ כָמִ ים ו ְ ַלפּ ָ‬
‫הניגוד של יוונים מול לעזים הינו טבעי כאשר הוא בא מלשונו של סופר יווני‪ .‬פאולוס‬
‫דווקא היה מעדיף לדבר על יהודים או נוצרים מול גויים‪.‬‬
‫ְשׂוֹרה גַּם־אֶ תְ כֶם ְבּנֵי רוֹמִ י‪ .‬כִּי אֵ ינֶנִּי בוֹשׁ‬
‫‪ָ ..." 1:15-16‬לכֵן נְדָ ַבנִי ִלבִּי לְהַ שְׁ מִ יעַ אֶ ת־הַ בּ ָ‬
‫ְשׂוֹרת הַ מָּ שִׁ יחַ אֲ שֶׁ ר גּ ַ‬
‫מִ בּ ַ‬
‫ְבוּרת אֱ �הִ ים הִ יא לִתְ שׁוּעָ ה ְלכָל־הַ מַּ אֲ מִ ין ַליְּהוּדִ י ִראשׁוֹנָה וְגַם־ ַליְּוָנִי‪".‬‬
‫כצפוי‪ ,‬פאולוס אינו מציין את השועת הרומאים‪ :‬חסידיו היו בעיקר יוונים‪ .‬או שהמזייף‬
‫חסר הזהירות היה עצמו יווני‪.‬‬
‫הבלבול באשר לקהל היעד מרמזת על זיוף‪ .‬המכתב ממוען או לרומאים יהודים )פאולוס‬
‫‪770‬‬
‫מודה בעליונותם ומשבח אותם בכל דרך( או ליוונים‪ ,‬או לגויים ככלל‪.‬‬
‫‪F1087‬‬
‫‪320‬‬
‫האמונה בישוע אינה מבטיחה ישועה‪" :‬אָמֵ ן אָמֵ ן אֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם הַ שּׁ ֹמֵ עַ דְּ ב ַָרי וּמַ אֲ מִ ין‬
‫ַחַ‬
‫לְשֹׁלְחִ י י ֶשׁ־לוֹ חַ יֵּי עוֹלָם ו ְ�א י ָב ֹא בַּמִּ שְׁ פָּ ט כִּי־עָ בַר מִ מָּ ו ֶת לַחַ יִּים‪" 771 "...‬אִ ם־חֶ פְ צְ� לָבוֹא ל יִּים‬
‫‪772‬‬
‫שְׁ מ ֹר אֶ ת־הַ מִּ צְוֹת‪".‬‬
‫‪F108‬‬
‫‪F1089‬‬
‫‪" 1:17‬כִּי־בָהּ נִ ְגלְתָ ה צִדְ קַ ת אֱ �הִ ים מֵ אֱ מוּ נָה אֶ ל־אֱ מוּנָה ַכּכָּתוּב וְצַדִּ יק בֶּאֱ מוּנָתוֹ י ִחְ יֶה‪".‬‬
‫הציטוט התנ"כי הנכון הוא‪ " ,‬הִ נֵּה עֻ ְפּלָה‪� ,‬א‪-‬י ָשְׁ ָרה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּ יק‪ ,‬בֶּאֱ מוּנָתוֹ י ִחְ י ֶה‪".‬‬
‫הנביא התכוון לאמונה באלוהים‪ ,‬לא בישוע המשיח‪.‬‬
‫‪773‬‬
‫‪F 109‬‬
‫‪ " 1:18-20‬כִּי נִ ְגלָה חֲ רוֹן אֱ �הִ ים מִ ן־הַ שָּׁ מַ י ִם עַ ל כּ ִ‬
‫ָתם אֲ שֶׁ ר י ַעַ צְרוּ‬
‫ָל־רשְׁ עַ ת ְבּנֵי אָדָ ם ו ְעַ וְל ָ‬
‫אֶ ת־הָ אֱ מֶ ת בְּעַ וְלָה‪ .‬י ַעַ ן אֲ שֶׁ ר דַּ עַ ת הָ אֱ �הִ ים גְּלוּי ָה בְקִ ְרבָּם כִּי הָ אֱ �הִ ים ִגּלָּה לָהֶ ם‪ .‬כִּי מַ הוּתוֹ‬
‫ְבוּרתוֹ הַ נִּצְחִ ית ו ֵאלָהוּתוֹ מֵ עֵ ת נִב ְָרא הָ עוֹלָם‬
‫הַ נַּעֲ לָמָ ה הִ יא כּ ֹחוֹ תִּ וָּדַ ע בְּמַ עֲ שָׂ יו ו ְתֵ ָראֶ ה בָהֶ ם גּ ָ‬
‫עַ ד־אֲ שֶׁ ר אֵ ין לָהֶ ם פִּתְ חוֹן פֶּ ה לְהִ תְ נַצֵּל‪".‬‬
‫הפסקה משקפת הרבה יותר את התרבות ההלנית מאשר את היהודית‪ .‬הרעיון של‬
‫צפייה באלוהים דרך יצירותיו הינה יוונית‪ ,‬ורק מאוחר יותר היא אומצה חלקית בידי חז"ל‪.‬‬
‫ביהדות‪ ,‬אלוהים מוכן לסבול כמעט כל חטא מלבד עבודת אלילים)השוו ל"כל‬
‫רשעותם‪.("...‬‬
‫‪" 1:23‬ו ַ יָּמִ ירוּ אֶ ת־כְּבוֹד הָ אֱ �הִ ים אֲ שֶׁ ר הוּא חַ י ו ְקַ יָּם בִּדְ מוּת ֶצלֶם אָדָ ם אֲ שֶׁ ר הוּא ָכלֶה‬
‫ו ְהוֹלֵ� ֶצלֶם כָּל־עוֹף ו ְהוֹלֵ� עַ‬
‫ל־אַרבַּע ו ְֶרמֶ שׂ הָ אֲ דָ מָ ה‪".‬‬
‫ְ‬
‫כמה מוזר זה שנוצרי אשר מעריץ את "אלוהים" העוטה גוף בשר ודם‪ ,‬יעביר ביקורת על‬
‫‪168‬‬
‫יהודים עובדי אלילים!‬
‫‪F167‬‬
‫"‪ ...‬ו ַ יָּמִ ירוּ אֶ ת־כְּבוֹד הָ אֱ �הִ ים אֲ שֶׁ ר הוּא חַ י ו ְקַ יָּם בִּדְ מוּת ֶצלֶם אָדָ ם‪ ".‬מרבית הגויים לא היו‬
‫מעולם מונותאיסטים‪ .‬הרומאים סגדו בעיקר לאלילים חייתיים‪.‬‬
‫" ו ַ יָּמִ ירוּ אֶ ת־כְּבוֹד הָ אֱ �הִ ים‪ "...‬הרומאים מעולם לא האמינו באל היהודי‪ .‬יהודי לעולם אל‬
‫היה אומר שהגויים "הכירו את אלוהים‪".‬‬
‫‪ " 1:24‬עַ ל־כֵּן גַּם־הָ אֱ �הִ ים נְתָ נָם לַטֻּ מְ אָה בְּתַ אֲ וֹת ִלבָּם ְלנַבֵּל ְגּו ִיּוֹתֵ יהֶ ם אִ ישׁ בּ ְֵרעֵ הוּ‪".‬‬
‫דעיכה מוסרית נוטה ללוות עבודת אלילים הן בכתבי הקודש ובפסאודופיגראפיה‪ .‬פאולוס‬
‫הופך אותם לסיבה ותוצאה ללא כל סימוכין – למרות שהיחס הוא דווקא הפוך‪ :‬קודם בני‬
‫האדם מתחילים לחטוא‪ ,‬ואז הם מתחילים לעבוד אלילים‪.‬‬
‫כפי שיאמר פאולוס מאוחר יותר‪ ,‬דבר אינו טמא בפני עצמו‪ .‬על כן כיצד יכולה הטומאה‬
‫להיות עונש?‬
‫האיסיים לא עשו כל הבחנה בין טומאה פיזית לנפשית‪.‬‬
‫‪ 168‬עד כה מירב ההפניות שייכות ליוסף בן מתתיהו‪ ,‬שאת דבריו יכלו הנוצרים לשנות כאוות נפשם על מנת להציג את‬
‫קודמיהם היהודים באור חיובי‪ .‬הדבקות העיקשת במונותיאיזם שמציג יוסף בן מתתיהו אינה מתיישרת עם הגישה המתירנית‬
‫שהייתה רווחת בזמנו כפי שידוע לנו ממקורות טקסטואלים וניסיון מאוחר יותר‪ .‬ללא איום חיצוני‪ ,‬כדוגמת זה שהיוותה‬
‫הנצרות‪ ,‬הדבקות הייתה פחות נוקשה‪ ,‬מתירנית ומתבוללת‪.‬‬
‫‪321‬‬
‫‪ " 1:27‬וְכֵן גַּם־הַ ְזּכ ִָרים עָ זְבוּ דֶ ֶר� ֶגּבֶר בְּאִ שָּׁ ה וַיֵּחַ מּוּ זֶה ָבזֶה בְּתַ אֲ ו ָתָ ם וַיַּעֲ שׂוּ תוֹעֵ בָה ָזכָר‬
‫עִ ם־ ָזכָר‪".‬‬
‫ההומוסקסואליות‪ ,‬שאסורה על היהודים‪ ,‬הוענשה בהוצאה להורג ובהוקעה חריפה‪.‬‬
‫כאשר שיחררו היהודים את ירושלים מידי הרומאים‪ ,‬הם הפכו את המרחצאות הרומאיות‬
‫לאורוות‪ ,‬כבוז להומוסקסואליות שרווחה בהם‪.‬‬
‫ההומוסקסואליות לא רווחה בקרב היהודים כפי שרווחה בקרב היוונים והרומאים‪ .‬הכותב‬
‫מתאר את המצב בקרב הגויים‪.‬‬
‫‪ָ " 2:1‬לכֵן כָּל־בֶּן־הָ אָדָ ם הַ דָּ ן אֵ ין לְ� הִ תְ נַצְּלוּת כִּי בַדָּ בָר אֲ שֶׁ ר ָתּדִ ין אֶ ת־חֲ ב ְֵר� תְּ חַ יֵּב נַפְשְׁ �‬
‫בַּאֲ שֶׁ ר אַ תָּ ה הַ דָּ ן ַתּעֲ שֶׂ ה כְמַ עֲ שֵׂ הוּ‪".‬‬
‫"אַל־תִּ שְׁ פ ֹטוּ לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר �א תִּ שָׁ פֵ טוּ‪ 774 ".‬על אף שמתי הלביש את האמירה של פאולוס‬
‫באופן ספרותי יותר‪ ,‬ההקשר כאן הינו שונה מאוד‪ .‬פאולוס טוען את הדבר הבא‪ :‬מאחר‬
‫והשופט מבצע את הפשע שהוא דן אחרים בגינו‪ ,‬הוא למעשה דן את עצמו‪ .‬אולם מתי אומר‬
‫שלאדם אין כל זכות לשפוט אחרים‪ ,‬פריבילגיה השמורה לאלוהים בלבד‪.‬‬
‫‪F109‬‬
‫היהודי רשאי לדון אדם זר על חילול מצוות‪ .‬יתכן והיהודים תהרחקו מפאולוס וחסידיו‬
‫עקב חילול המצוות‪ .‬אם כך‪ ,‬יוצא כי פאולוס מבקש להצדיק את עצמו‪ ,‬כפי שעשה בשיא‬
‫המחלוקת‪ :‬התנגדותו לברית מילה ב‪.2:25-29‬‬
‫‪ " 2:7‬חַ יֵּי עוֹלָם לַשּׁ ֹקְ דִ ים ַלעֲ שׂוֹת הַ טּוֹב ו ְשׁ ֹחֲ ֵרי ָכבוֹד ו ְהָ דָ ר אֲ שֶׁ ר אֵ י נֶנּוּ עֹבֵר‪".‬‬
‫ישוע‪ ,‬מנגד‪ָ " : ,‬לכֵן בַּעֲ שׂוֹתְ � צְדָ קָ ה אַל־תָּ ִריעַ לְפָ נֶי� בַּשׂוֹפָ ר כַּאֲ שֶׁ ר י ַעֲ שׂוֹּ הַ חֲ נֵפִים ְבּבָתֵּ י‬
‫‪775‬‬
‫ְכנֵסִ יּוֹת וּב ְָרח ֹבוֹת לְמַ עַ ן י ְהַ לֲלוּ אוֹתָ ם הָ אֲ נָשִׁ ים אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם הֵ מָּ ה נָשְׂ אוּ אֶ ת שְׂ כ ָָרם‪".‬‬
‫‪F1092‬‬
‫תּוֹרה מִ ילָתְ �‬
‫תּוֹרה אֲ בָל אִ ם־עֹבֵר אַ ָתּה אֶ ת־הַ ָ‬
‫‪ " 2:25‬הֵ ן הַ מִּ ילָה תוֹעִ יל אִ ם־תִּ שְׁ מ ֹר אֶ ת־הַ ָ‬
‫הָ י ְתָ ה־לְּ� לְעָ ְרלָה‪".‬‬
‫היהדות אינה מצפה מכולם לקיים מצוות כל הזמן‪ .‬עבירות הן דבר שקורה‪ ,‬ואין לעשות‬
‫מהן עניין גדול‪ ,‬בהנחה והחוטא עושה שתובה אמיתית‪ .‬המילה היא הסימן לברית בין‬
‫היהודים לאלוהים‪ ,‬סימן לשייכות שבטית‪ ,‬אשר אין לה קשר רב לקיום מצוות‪ ,‬מאחר וזו‬
‫נעשית מיד לאחר הלידה לעולל שטרם קיים מצוות כלשהן‪.‬‬
‫תּוֹרה הֲ �א תֵ חָ שֶׁ ב־לוֹ עָ ְרלָתוֹ לְמִ ילָה?"‬
‫‪ " 2:26‬ו ְאִ ם־י ִשְׁ מ ֹר הֶ עָ ֵרל אֶ ת־מִ שְׁ ְפּטֵ י הַ ָ‬
‫קיום מצוות אינו מהווה תחליף למילה‪ .‬מה גם שפאולוס הטיף גם כנגד מצוות אחרות‪.‬‬
‫מדוע שגרים נוצריים‪ ,‬המוכנים לקיים את כל יתר המצוות‪ ,‬יתנגדו דווקא למילה? המילה אינה‬
‫מעיקה פחות ממצוות אחרות‪.‬‬
‫התורה באה בדרישה מוצקה ומנותקת מזמן‪ " :‬ז ֹאת בּ ְִר ִ‬
‫יתי אֲ שֶׁ ר תִּ שְׁ מְ רוּ‪ ,‬בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם‪,‬‬
‫וּבֵין ז ְַרעֲ �‪ ,‬אַחֲ ֶרי�‪ :‬הִ מּוֹל ָלכֶם‪ ,‬כָּל‪ָ -‬זכָר‪ .‬וּנְמַ לְתֶּ ם‪ ,‬אֵ ת בְּשַׂ ר עָ ְרלַתְ כֶם; ו ְהָ י ָה לְאוֹת בּ ְִרית‪ ,‬בֵּינִי‬
‫‪776‬‬
‫וּבֵינֵיכֶם‪".‬‬
‫‪F 1093‬‬
‫פאולוס אינו יכול לגייס את ישוע לצידו בעניין ביטול המילה‪ .‬אולי הגנוסטיקנים‪ ,‬ששיחקו‬
‫בטקסטים ביד קלה‪ ,‬סיפקו את התמיכה בתומא‪ " :‬ויאמרו אליו תלמידיו‪ :‬המועילה המילה‪,‬‬
‫אם לא? ויאמר אליהם‪ :‬לו הועילה‪ ,‬הולידום אבותיהם נמולים מאמם‪ .‬אבל המילה האמתית‬
‫‪322‬‬
‫ברוח מצאה יתרון כליל‪ 777 ".‬זהו טיעון מטופש‪ ,‬שכן אין אנו חיים כשם שנולדנו‪ .‬אנו מסירים‬
‫את התוספתן‪ ,‬גוזרים שיער וציפורניים‪ ,‬ונוטים לשטוף את הרפש הטבעי מגופנו‪ .‬כמו כן אנו‬
‫רוכשים נכסים מועילים‪ ,‬כדוגמת ידע‪ .‬רק היוונים האמינו שכל הטבעי הוא המושלם‪.‬‬
‫‪F 1094‬‬
‫רבי עקיבא‪ ,‬שהשיב למושל טורנוס רופוס‪ ,‬אומר כי הוא ציפה לשאלה‪ .‬תשובתו‪ :‬האדם‬
‫מסוגל לשפר את עצמו בכך שיפתח את מצבו הטבעי‪ .‬בין אם כניסה להיכל ה' היא שיפור‬
‫עצמי או לא‪ ,‬זהו עניין של בחירה‪.‬‬
‫אך ישוע ותלמידיו לא התעניינו בכך‪ .‬הם כולם היו יהודים נימולים שכלל לא חשבו על‬
‫שיתוף הגויים‪.‬‬
‫"אביהם" מרמז כי הכותב הגוי התכוון ליהודים‪.‬‬
‫"מילת הרוח" מופיע במקום אחר כאלטרנטיבה למילה הפיזית‪ ,‬למרות שהשימוש בה‬
‫אינו מבטל את הצורך במילה פיזית‪ .‬אולי המזייף של תומא ‪ 53‬הכיר את כתביו של פאולוס‪.‬‬
‫מאז ימי אברהם‪ ,‬המילה הייתה טקס פיזי‪ .‬הנוצרים החליפו אותה בעבור "מילת הרוח"‬
‫הציורית‪ ,‬שאינה אלא הד למצווה העתיקה‪ .‬אולם שינוי מצווה הינו כשינוי דבריו של אל נצחי‪-‬‬
‫שזה בדיוק מה שהם עשו‪.‬‬
‫תּוֹרה הוּא י ִשְׁ פּ ֹט א ֹתְ � אֲ שֶׁ ר־לְ� הַ כּ ְָתב ו ְהַ מִּ ילָ ה ו ְעָ ב ְַר ָתּ‬
‫‪" 2:27‬ו ְהֶ עָ ֵרל מִ לֵּדָ ה הַ מְ קַ יֵּם אֶ ת־הַ ָ‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫אֶ ת־הַ ָ‬
‫‪" 2:29‬כִּי אִ ם־תּוֹכוֹ שֶׁ ל אָדָ ם הוּא י ְהוּדִ י וּמִ ילָה הִ יא ַבּלֵּב כְּפִי הָ רוּחַ ו ְ�א ְכּפִי הַ כּ ְָתב אֲ שֶׁ ר־�א‬
‫מִ ְבּנֵי אָדָ ם תְּ הִ לָּתוֹ כִּי אִ ם־מֵ אֵ ת הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫פאולוס ממיר גויים דווקא ליהדות‪ .‬הנצרות לא נחשבה עדיין לדת נפרדת‪ .‬מומרים טריים‬
‫החשיבו עצמם ליהודים‪ .‬כנראה שפאולוס לא שמע על יראי‪-‬ה'‪ ,‬אנשים שהכירו במונותיאיזם‬
‫היהודי אך לא קיבלו את החוק התורני‪.‬‬
‫מה דרוש בכדי להיות יהודי פנימי? אמונה מונותאיסטית? סלידה מאלילות? צייתנות‬
‫לחוק? ניכר כי טיעונו של פאולוס מסתכם ב"אם אתה חש עצמך יהודי‪ ,‬אתה אכן יהודי‪"....‬‬
‫‪" 3:1-2‬אִ ם כֵּן מַ ה־הוּא י ִתְ רוֹן הַ יְּהוּדִ י וּמַ ה־הִ יא תּוֹעֶ לֶת הַ מִּ ילָה? הַ ְרבֵּה מִ כָּל־פָּ נִים תְּ חִ לָּתוֹ‬
‫שֶׁ ְבּי ָדָ ם הָ פְקְ דוּ דִּ ב ְֵרי אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫אם המילה מספקת יתרונות רוחניים‪ ,‬מדוע לסרב לה? "הרבה מכל פנים"‪ ...‬פאולוס‬
‫מתאר יתרון אחד בלבד‪" :‬שבידם הפקדו דברי אלוהים‪ ".‬זה לא ממש נכון‪ ,‬מכיוון שפגאנים‬
‫כדוגמת בלעם גם הם ראו חזיונות‪ .‬במקום אחר מאשרר פאולוס שרק האמונה הנוצרית‬
‫מניבה תועלת‪ ,‬ושלנוצרים יש ידע העולה על מצוות התורה‪ ,‬יש בידם את הבטחת הישועה‪,‬‬
‫וכו‪ ...‬פאולוס מחמיא לקהלו היהודי‪.‬‬
‫בעזרת כלים סכולסטים‪ ,‬פאולוס מגיע למסקנה הפוכה‪ " :‬ו ְעַ ָתּה מָ ה הֲ יֶשׁ־לָנוּ מַ עֲ לָה‬
‫י ְתֵ ָרה? �א בִמְ אוּמָ ה‪ְ .‬כּבָר הוֹכַחְ נוּ שֶׁ גַּם־הַ יְּהוּדִ ים גַּם־הַ יְּוָנִים ֻכּלָּם ַתּחַ ת הַ חֵ טְ א‪ 778 ".‬בעיני‬
‫הרומאים היהודים‪ ,‬פאולוס כותב על היוונים‪ ,‬שלבטח היו קהלו האמיתי‪ .‬יתכן והוא מעמיד‬
‫פנים שהוא פונה ליהודים על מנת לספק מראית עין של אובייקטיביות לדבריו‪.‬‬
‫‪F1095‬‬
‫‪323‬‬
‫כאשר כותב פאולוס לגויים‪ ,‬הוא מתאר סיפור שונה על היהדות‪ " :‬ו ְאִ ם־שֵׁ רוּת הַ מָּ וֶת‬
‫הֶ חָ רוּת בְּאוֹתִ יּוֹת עַ ל־הָ אֶ בֶן נ ְִראָה ְבּכָבוֹד עַ ד־שֶׁ לּא יָכְלוּ ְבּנֵי י ִשְׂ ָראֵ ל לְהַ בִּיט אֶ ל־ ְפּנֵי משֶׁ ה מִ פְּ נֵי‬
‫כְּבוֹד פָּ נָיו הַ בָּטֵ ל‪ ,‬כְּבוֹד שֵׁ רוּת הָ רוּחַ כַּמָּ ה יִגְדַּ ל כְּבוֹדוֹ?" ‪ 779‬לא רק שפאולוס מכנה את עשרת‬
‫הדברות "מוות החרות באותיות" אלא שהוא אומר כי לשרת את ישוע זוהי מטרה נעלה‬
‫בהרבה‪ .‬כלומר‪ ,‬פאולוס מתנער ממה שאמר קודם לכן לרומאים אודות מעלות היהודים‪ .‬הוא‬
‫מכיר בתפארתו של משה‪ ,‬אך טוען שפאר הנוצרים רב יותר‪ -‬גם ללא כל קשר לישוע‪ .‬הוא‬
‫מציע להחליף את הדוקטרינה המקראית בלא יותר מניחושים‪.‬‬
‫‪F1096‬‬
‫טיעוניו של פאולוס אינם רלוונטיים ליהודים הנימולים‪ ,‬ואלה לא היו רואים כל סיבה‬
‫להותיר למתייגרים חדשים להישאר ערלים‪ .‬מצד שני‪ ,‬טיעונו של פאולוס הינו יהודי מדי בכדי‬
‫לעבוד על הגויים‪ ,‬בעיקר פרק ‪ .4‬כותב מאוחר יותר פנה לגויים כמו שהוא חשב שפאולוס‬
‫לבטח היה נוהג‪.‬‬
‫‪ " 3:3‬ו ְאִ ם־מִ קְ צָתָ ם �א הֶ אֱ מִ ינוּ? מַ ה־ ְבּכָ� הַ יְבַטֵּ ל חֶ סְ רוֹן אֱ מוּנ ָָתם אֶ ת־אֶ מוּנַת אֱ �הִ ים?"‬
‫פאולוס שוגה בהנחתו שאמונו של אלוהים‪ ,‬הנתון לכל אדם‪ ,‬מצריך חיים טובים לכל‪.‬‬
‫אמונו של אלוהים שריר וקיים בנטייתו לקיים הבטחות – לגמול עם הצדיקים‪ ,‬ולהעניש את‬
‫הרשעים‪ .‬אלוהים רב אמון מעניש את חסרי האמונה‪.‬‬
‫‪ " 3:4‬חָ לִילָה אֲ בָל הָ אֵ ל הוּא הַ נֶּאֱ מָ ן וְכָל־הָ אָדָ ם כֹּזֵב ַכּכָּתוּב 'לְמַ עַ ן תִּ צְדַּ ק בִּדְ ב ֶָר� תִּ ְזכֶּה‬
‫בְשָׁ פְ טֶ �‪"'.‬‬
‫לא נאמנותו של אלוהים ולא השקר האנושי נידונים בפסוק אותו עיוות פאולוס‬
‫‪780‬‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫‪F1097‬‬
‫"כל האדם כזב"‪ .‬היהדות מבוססת על האפשרות הניתנת לכל אדם להיות צדיק‪ .‬גם‬
‫פאולוס מדבר על גויים צדיקים‪ .‬דברי התהילים סותרים את פאולוס‪ " :‬הֶ אֱ מַ נ ְִתּי‪ ,‬כִּי אֲ דַ בֵּר;‬
‫אֲ נִי‪ ,‬עָ נ ִ‬
‫ִיתי מְ א ֹד‪ .‬אֲ נִי‪ ,‬אָמַ ְרתִּ י בְחָ ְפזִי‪ :‬כָּל‪-‬הָ אָדָ ם כֹּזֵב‪ 781 ".‬האמונה תחת מתקפה היא אמונה‬
‫מנצחת‪ .‬כותב הפסוק בתהילים מודה שהגזים בכעסו‪.‬‬
‫‪F 1098‬‬
‫פאולוס כהרגלו מעוות את הפסוק על מנת שיתמוך במשנתו‪ .‬אמיתות האל מוכחת‬
‫בצדקתו‪ ,‬ולא בחוטאים מתנשאים‪ .‬הוא הבטיח דברים טובים רק לאלה שיקיימו מצוות‪.‬‬
‫אמיתות האל כלפי החוטאים מתבטאת בעונשים שאלוהים מכה בהם‪.‬‬
‫‪ " 3:3‬ו ְאִ ם־מִ קְ צָתָ ם �א הֶ אֱ מִ ינוּ?" ‪ " 3:4‬וְכָל־הָ אָדָ ם כֹּזֵב‪ ".‬מחוסר האמונה של מקצתם‬
‫לכזבתם של כולם בפסוק אחד!‬
‫ִתהִ לָּה לוֹ לָמָּ ה אֶ שָּׁ פֵ ט עוֹד כְּחוֹטֵ א?"‬
‫‪ " 3:7‬כִּי אִ ם־ ְבּ ָכ זְבִי תִּ ְרבֶּה ו ְתִ ְפר ֹץ אֲ מִ תּוֹ שֶׁ ל אֱ �הִ ים ל ְ‬
‫האדם מחוייב לשמור מצוות‪ ,‬ואל לא להפר אותן בכדי לראות אם אלוהים אכן יופיע כדי‬
‫להענישו על כל חטא‪ .‬אכן‪ ,‬אין שום מצווה לעודד את אלוהים להוכיח את גדולתו‪ .‬פרעה לא‬
‫חדל מחטאיו לאחר שהכין עבור משה את הבמה להראות את פאר האלוהים‪ .‬רוצח אינו חדל‬
‫מלהיות פושע רק מכיוון שמשפטו הראה לכל עד כמה מוצלחת היא מערכת המשפט‪.‬‬
‫אולם על פי פאולוס‪ ,‬העבירה הופכת לקדושה‪ .‬אך הוא התכוון בדבריו רק לנוצרים‬
‫‪782‬‬
‫מומרים‪ ,‬שקיימו מצוות‪.‬‬
‫‪F109‬‬
‫‪324‬‬
‫פאולוס ידע שיש לו טיעון חלש בידיים‪ " :‬וְלָמָּ ה �א נַעֲ שֶׂ ה כִּדְ בַר מְ חָ ֲרפֵינוּ וּמוֹצִיאֵ י דִ בָּה‬
‫עָ לֵינוּ כְּאִ לּוּ א ֹמְ ִרים אֲ נַחְ נוּ 'נַעֲ שֶׂ ה הָ ַרע לְמַ עַ ן י ָב ֹא הַ טּוֹב'‪ ,‬אֵ לֶּה הֵ ם אֲ שֶׁ ר עֲ לֵיהֶ ם י ָב ֹא דִ ינָם‬
‫‪783‬‬
‫ְבּצֶדֶ ק‪".‬‬
‫‪F10‬‬
‫‪" 3:9‬הֲ י ֶשׁ־לָנוּ )היהודים ( מַ עֲ לָה י ְתֵ ָרה? �א בִמְ אוּמָ ה‪ְ .‬כּבָר הוֹכַחְ נוּ שֶׁ גַּם־הַ יְּהוּדִ ים‬
‫גַּם־הַ יְּוָנִים ֻכּלָּם תַּ חַ ת הַ חֵ טְ א‪".‬‬
‫גישה זו הינה טיפוסית לקנאים קיצונים שמחלקים את העולם כולו לשחור ולבן‪ -‬צדיקים‬
‫ורשעים‪ .‬כמובן שמדובר בגישה מגוחכת מבחינה מעשית‪ :‬גם החטא הקטן ביותר גורע‬
‫מהצדיקות‪ .‬על פי פאולוס‪ ,‬ברגע שביצע האדם חטא פעוט‪ ,‬אין זה משנה אם ימשיך לחטוא‬
‫גם מעבר‪ -‬מידת חטאו תישאר זהה‪ -‬חוטא‪.‬‬
‫ישנו הבדל בין חטא אחד לבין רבים‪ ,‬ובין דרגות שונות של חטא‪ .‬אל לנו לבחור בחיי‬
‫חטא או לשקוע בהרהורים על החטא לאחר דעת מוטעה יחיד‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬שמידת חטאתם‬
‫של יהודים שלרוב מקיימים מצוות לעומת זו של היוונים שאינם מקבלים עליהם עול מצוות‬
‫היא שונה בתכלית‪.‬‬
‫כתבי הקודש היהודים לא אומרים בשום מקום שהיהודים נבחרו בשל צדיקותם‪.‬‬
‫‪ַ " 3:10-18‬כּכָּתוּב אֵ ין צַדִּ יק אֵ ין גַּם־אֶ חָ ד‪ .‬אֵ ין מַ שְׂ כִּיל אֵ ין־דּ ֵֹרשׁ אֶ ת־אֱ �הִ ים‪ .‬הַ כּ ֹל סָ ר י ַחְ דָּ ו‬
‫נֶאֱ לָחוּ אֵ ין ע ֹשֵׂ ה־טוֹב אֵ ין גַּם־אֶ חָ ד‪ .‬קֶ בֶר פָּ תוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם י ַחֲ לִיקוּן חֲ מַ ת עַ כְשׁוּב ַתּחַ ת‬
‫לּוֹתם‪.‬‬
‫שְׂ פָ תֵ ימוֹ‪ .‬אֲ שֶׁ ר אָלָה פִּיהֶ ם מָ לֵא וּמְ ר ֹרוֹת‪ַ .‬ר ְגלֵיהֶ ם י ְמַ הֲ רוּ לִשְׁ פָּ �־דָּ ם‪ .‬שׁ ֹד ו ָשֶׁ בֶר בִּמְ סִ ָ‬
‫ו ְדֶ ֶר� שָׁ לוֹם �א י ָדָ עוּ‪ .‬אֵ ין פַּ חַ ד אֱ �הִ ים ְלנֶגֶד עֵ ינֵיהֶ ם‪".‬‬
‫ציטוט זה מורכב מחלקי פסוקים מעוותים ממספר ספרים‪ :‬תהילים ‪ ,12:1-3‬תהילים‬
‫‪ ,35:1-4‬תהילים ‪ ,5:9‬תהילים ‪ ,140:3-4‬ישעיהו ‪ ,59:7-8‬תהילים ‪ .36:1‬הפסוקים בתנ"ך‬
‫מדברים על חטאיהם של חלק‪ ,‬אך ממש לא על כל היהודים‪ .‬אין מילה אחת על הגויים‪.‬‬
‫תהילים ‪ 36:2‬אותו מצטט פאולוס במפורש מגנה את מי שאינם מצייתים לחוקי התורה‪.‬‬
‫תּוֹרה עֲ לֵיהֶ ם כְּדֵ י‬
‫תּוֹרה מְ דַ בּ ֶֶרת לָאֵ לֶּה שֶׁ עוֹל הַ ָ‬
‫‪" 3:19‬ו ַאֲ נַחְ נוּ י ָדַ עְ נוּ כִּי כָל־מַ ה־שֶּׁ אָמְ ָרה הַ ָ‬
‫שֶׁ יִּסָּ כֵר כָּל־פֶּ ה ו ִיהִ י כָל־הָ עוֹלָם חַ יָּב ִל ְפנֵי אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫אך אחרויותו של האדם לפני האלוהים הייתה קיימת עוד מלפני התורה‪ .‬אלוהים אינו‬
‫זקוק למצוות בכדי לשלו באנושות‪.‬‬
‫פאולוס מדמיין אל מרושע שהמציא את המצוות בכדי למלא את האדם ברגשות אשם‪,‬‬
‫גישה מאוד גנוסטית‪ .‬אולם אלוהים נתן לעם ישראל את התורה כעדות לברית שכרת עימו‪.‬‬
‫פאולוס מסיק בשגגה שכל מי שניחן בידע מיסטי מתרומם בכך מעל למצוות ‪ ,169‬ועצם‬
‫מעשיו הם חוקי האל מכיוון שנשמתו מאוחדת עם הבורא‪ .‬אולם פאולוס מרבה לתאר את‬
‫ההמון הנוצרי כפגאנים אדישים וחסרי הבנה‪ ,‬שהמרת דתם לנצרות הייתה לא יותר ממחווה‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫אולי הם היו מתנהגים אחרת אילו הכירו את המצוות?‬
‫‪F168‬‬
‫‪F169‬‬
‫‪ 169‬גישה זו מזכירה את הרמב"ם‪ ,‬שגם הוא הושפע מהפילוסופיה היוונית‪ ,‬שאמר כי הטקסט הפשוט של התורה נועד‬
‫לאספסוף‪.‬‬
‫‪ 170‬ניתן לספק את הכשרות בתור דוגמא להבדלה‪ ,‬דרך הרעיון של מזון טהור וטמא‪ .‬אילו מזונות נכנסים לאיזו קטגוריה אינו‬
‫חשוב‪ .‬מה שחשוב הוא קיומן של הקטגוריות‪ .‬ההבדלה מובילה למודעות ובחירה‪ .‬הניבחר אולי הגיע למודעות ואינו זקוק עוד‬
‫‪325‬‬
‫פאולוס הפרגמטי מודה שהמצפון בלבד אינו מוליד צדיקות‪ .‬הוא כותב " כִּי מְ שָׁ ֶר ֶתת‬
‫אֱ �הִ ים הִ יא לְטוֹב לָ� אֲ בָל אִ ם־הָ ַרע ַתּעֲ שֶׂ ה י ְָרא כִּי �א לְחִ נָּם חֲ ג ַֻרת־חֶ ֶרב הִ יא כִּי־מְ שָׁ ֶר ֶתת‬
‫אֱ �הִ ים הִ יא לְשַׁ לֵּם גְּמוּל וְלִשְׁ פּ ֹ� חֵ מָ ה עַ ל ע ֹשֵׂ י הָ ָרע‪ .‬עַ ל־כֵּן עָ לֵינוּ לְהִ ָכּנֵעַ �א בַעֲ בוּר הַ קֶּ צֶף‬
‫‪784‬‬
‫ִבּ ְלבַד כִּי־גַם מִ דַּ עַ ת חוֹבָתֵ נוּ‪".‬‬
‫‪F10‬‬
‫תּוֹרה דַּ עַ ת הַ חֵ טְ א‪".‬‬
‫תּוֹרה �א־יִצְדַּ ק לְפָ נָיו כָּל־בָּשָׂ ר כִּי עַ ל־י ְדֵ י הַ ָ‬
‫‪ " 3:20‬מִ ְפּנֵי שֶׁ מִּ מַּ עֲ שֵׂ י הַ ָ‬
‫פאולוס טוען שהחטא הופיע בעולם עם הולדת המצוות שבאו לרסן אותו‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫המצוות רק חידדו את רעיון החטא‪ .‬קיין חטא דורות רבים לפני מתן תורה‪.‬‬
‫הפשע אינו מתקבל על הדעת‪ ,‬גם בהיעדר חוקים השוללים אותו‪ .‬החוק האזרחי מגדיר‬
‫כל פשע ופשע על מנת לשלול פרשנויות שונות‪ .‬אולם הגדרת הפשע אינה מולידה את קיומו‪,‬‬
‫כפי שטוען פאולוס‪ .‬אף אחד לא יאמר‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬שהרצח אינו פשע‪ ,‬ויצפה שרוצחים יחדלו‬
‫מלחוש כפושעים‪ ,‬או שכעת רוצחים פוטנציאלים יירתעו פחות מלשבור את החוק‪.‬‬
‫עובדת קיומו של החוק אינה חשובה‪ .‬העבירה על החוק היא מה שחשוב‪ .‬הפורץ נשפט‬
‫לא על הזלזול בחוק האוסר פריצות‪ -‬אל על הפריצה עצמה‪ .‬גם בהיעדר חוק אזרחי‪ ,‬הפריצה‬
‫עדיין הינה ברת ענישה‪ .‬זימה הינה חטא בין אם החוק אוסר עליה או לא‪ .‬למעשה‪ ,‬פאולוס‬
‫מחשיב אותה לחטא מבלי לחפש הצדקה הלכתית כלשהיא‪ .‬אל לאדם לקפוץ מגג הבניין‪ ,‬לא‬
‫משום שיש שלט אזהרה‪ ,‬אלא מכיוון שהקפיצה תהרוג‪ -‬ככתוב בשלט‪.‬‬
‫תּוֹרה ְכּבָר הָ י ָה חֵ טְ א בָּעוֹלָ ם‬
‫פאולוס מגיע מאוחר יותר למסקנה דומה‪ " :‬כִּי ִל ְפנֵי מַ ַתּן ָ‬
‫‪785‬‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫אֶ לָּא שֶׁ לּא י ֵחָ שֵׁ ב חֵ טְ א בְּאֵ ין ָ‬
‫‪F 102‬‬
‫ניתן להניח מקורות שונים לתיאולוגיה של פאולוס‪ .‬עקרון מהותי בחוק הרומאי‪ -‬אין פשע‬
‫ללא החוק – מניח שניתן לשפוט אנשים רק בגין עבירות שהוגדרו בחוק‪ .‬יתכן ופאולוס לא‬
‫הבין זאת‪.‬‬
‫השוו את הנאמר לדבריו של ישוע‪ָ " :‬לכֵן הָ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר יָפֵ ר אַחַ ת מִ ן־הַ מִּ צְוֹת הַ קְּ טַ נּוֹת הָ אֵ לֶּה‬
‫אוֹתן‬
‫ָ‬
‫ו ִילַמֵּ ד אֶ ת־ ְבּנֵי הָ אָדָ ם לַעֲ שׂוֹת כָּמוֹהוּ קָ טוֹן י ִקָּ ֵרא לוֹ בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם ו ַאֲ שֶׁ ר י ַעָ שֶׂ ה ו ִילַמֵּ ד‬
‫‪786‬‬
‫ָלזֶה גָּדוֹל י ִקָּ ֵרא בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם‪".‬‬
‫‪F 103‬‬
‫תוֹרה צִדְ קַ ת אֱ �הִ ים יָצְאָה לָאוֹר‪".‬‬
‫‪ " 3:21‬ו ְעַ תָּ ה ִבּ ְבלִי ָ‬
‫תּוֹרה אוֹ אֶ ת־דִּ ב ְֵרי הַ נְּבִיאִ ים �א בָאתִ י לְהָ ֵפר‬
‫מתי ‪ " 5:17‬אַל־תְּ דַ מּוּ כִּי בָאתִ י לְהָ ֵפר אֶ ת־הַ ָ‬
‫כִּי אִ ם־לְמַ לּאת‪ ".‬מתי ‪ " 19:17‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו מָ ה־זֶּה תִּ שְׁ אָ ֵלנִי עַ ל־הַ טּוֹב אֵ ין־טוֹב כִּי אִ ם־אֶ חָ ד‬
‫ו ְהוּא הָ אֱ �הִ ים ו ְאִ ם־חֶ ְפצְ� לָבוֹא לַחַ יִּים שְׁ מ ֹר אֶ ת־הַ מִּ צְוֹת‪ ".‬ישוע בא עבור אלה ששכחו לקיים‬
‫את חוקת משה‪ .‬יוחנן המטביל דחק באנשים לעשות תשובה‪.‬‬
‫‪ " 3:22-23‬ו ְהִ יא צִדְ קַ ת אֱ �הִ ים בֶּאֱ מוּנַת י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ אֶ ל־כּ ֹל ו ְעַ ל־כּ ֹל אֲ שֶׁ ר הֶ אֱ מִ ינוּ בוֹ כִּי‬
‫אֵ ין לְהַ בְדִּ יל‪ .‬כִּי־ ֻכלָּם חָ טָ אוּ ו ְחַ סְ ֵרי־כְבוֹד אֱ �הִ ים הֵ מָּ ה‪".‬‬
‫חטאים שונים אינם שווים בחומרתם‪.‬‬
‫הנביאים חוזרים פעם אחר פעם אל כך שזעמו של אלוהים כלפי היהודים הוא זמני‬
‫בלבד‪ .‬רעיון המשיח מושתת על עקרון זה‪.‬‬
‫לחוקי הכשרות‪ ,‬אך קשה לומר על מרבית הנוצרים שהם היו מוארים וידעו להבדיל ולהתנהל במודעות‪ .‬על כן מושג האדם‬
‫הנבחר שהשתחרר מעול מצוות אינו תופס לגביהם‪.‬‬
‫‪326‬‬
‫‪ " 3:24‬וְנִצְדְּ קוּ חִ נָּם בְּחַ סְ דּוֹ עַ ל־י ְדֵ י הַ ְפּדוּת אֲ שֶׁ ר הָ י ְָתה בַּמָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫לא כמתנה אלא כיחסי הדדיות בתמורה לאמונה בישוע‪ .‬האמונה משמעה לציית למילותיו‬
‫‪787‬‬
‫של ישוע‪ -‬משמע לקיים מצוות‪ .‬ישוע אמר במפורש שהגאולה תבוא רק דרך קיום מצוות‪.‬‬
‫‪F 104‬‬
‫‪ ..." 3:25‬אֲ שֶׁ ר שָׂ מוֹ הָ אֱ �הִ ים לְפָ נֵינוּ ְלכַפּ ֶֹרת עַ ל־י ְדֵ י הָ אֱ מוּנָה בְּדָ מוֹ לְהַ ְראוֹת אֶ ת־צִדְ קָ תוֹ‬
‫אַחֲ ֵרי אֲ שֶׁ ר הֶ עֱ בִיר אֶ ת־הַ חֲ טָ אִ ים הָ ִראשֹׁנִים בְּעֵ ת חֶ מְ לָתוֹ‪".‬‬
‫פאולוס מטיף שיש לכולנו חלק בקורבן העצמי של אדק צדיק‪ .‬כאן אנו עדים להבהרה‬
‫נדירה באשר לאילו חטאים נמחלים‪ :‬כל החטאים שבוצעו עד כה‪ .‬כמה פשוט‪ .‬היהדות סותרת‬
‫גישה זו כאשר היא דורשת פיצוי לקורבן‪.‬‬
‫לרוב‪ ,‬חוטאים המבצעים כפרה מביאים קורבן‪.‬על פי פאולוס‪ ,‬אלוהים הוא המביא‬
‫קורבנות לעצמו‪.‬‬
‫‪ " 3:26‬לְהַ ְראוֹת אֶ ת־צִדְ קָ תוֹ בָּעֵ ת הַ זּ ֹאת כִּי צַדִּ יק הוּא וּמַ צְדִּ יק אֶ ת־בֶּן־אֱ מוּנַת י ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫מהי משמעות האמונה בישוע? מה משנה האמונה‪ -‬אם ישוע היה או לא היה משיח?‬
‫איזה מובן מעשי משנה אמונה זו את חיינו? הנקודה היא לשמור מצוות‪ ,‬דבר שגם ישוע‬
‫הפציר לעשות‪.‬‬
‫אם אדם מאמין באלוהותו של ישוע‪ ,‬אך עם זאת רוצח וגוזל‪ ,‬האם יינצל? כמובן שלא‪.‬‬
‫הנוצרים מטיפים שאל למאמינים לעשות דברים אלה‪ .‬על כן משמעות האמונה בישוע היא‬
‫קיום מצוות‪ ,‬ולו כמה בסיסיות בלבד‪ -‬אז למה לא את כולן? ישוע לא הגדיר יוצאים מין הכלל‪,‬‬
‫ופאולוס בטח שאינו יותר בר סמכא מישוע‪.‬‬
‫תוֹרה‪".‬‬
‫‪ָ " 3:28‬לכֵן דָּ נִים אֲ נַחְ נוּ שֶׁ בֶּאֱ מוּנָה יִצְדַּ ק הָ אָדָ ם ִבּ ְבלִי מַ עֲ שֵׂ י ָ‬
‫פאולוס זונח כליל את התיאולוגיה לטובת דעתו האישית‪ .‬אף על פי שמרבית החוקרים‬
‫מפרשים את "בבלי" כהכרזת המצוות כחסרות חשיבות‪ ,‬אין זה ודאי‪ .‬פאולוס ראה באמונה‬
‫דרך נוספת‪ ,‬המקבילה לצדיקות תחת עול המצוות‪.‬‬
‫‪ " 3:30‬כִּי אֶ חָ ד הָ אֱ �הִ ים הַ מַּ צְדִּ יק אֶ ת־הַ מּוּלִים מִ תּוֹ� הָ אֱ מוּנָה ו ְאֶ ת־הָ עֲ ֵרלִים עַ ל־י ְדֵ י‬
‫הָ אֱ מוּנָה‪".‬‬
‫פאולוס מנסה להוכיח את חוסר הרלוונטיות של המילה‪ .‬עליו להראות את השוויון בין‬
‫הנימולים והערלים בעת הגאולה‪ .‬במקום זאת הוא פשוט מניח מראש את שוויונם בעת‬
‫הגאולה‪ -‬הנחה חסרת בסיס או ניסיון הוכחה – ומסיק משם את השיוויון בין המילה והערלות‪.‬‬
‫‪ 3:30‬הינה מסקנה מוטעית המבוססת על הנחת יסוד בלתי מוכחת‪ ,‬שהיהודים מוצדקים‬
‫בידי האמונה בישוע‪.‬‬
‫תּוֹרה עַ ל־י ְדֵ י הָ אֱ מוּנָה? חָ לִילָה! אַ � מְ קַ יְּמִ ים אֲ נַחְ נוּ‬
‫‪ " 3:31‬הַ מְ בַטְּ לִים אֵ פוֹא אֲ נַחְ נוּ אֶ ת־הַ ָ‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫אֶ ת־הַ ָ‬
‫פאולוס מייצג את הנושא בשגגה בכך שהוא מייחס לדברים משמעות אחרת‪ .‬פאולוס‬
‫מתכוון "לחוקת האמונה"‪ ,‬המחוייבות להאמין בישוע‪ .‬הוא מציע להתעלם כליל מחותק משה‬
‫ולהסתמך על אמונה בישוע בלבד‪.‬‬
‫‪327‬‬
‫הבה נתבונן במבנה הלוגי של פרק ‪.3‬‬
‫‪ 3:2‬עדיפותם של היהודים‪ ,‬נושאי התורה‪.‬‬
‫‪ 3:3‬חלק מהיהודים אינם כנים בדרכם‪.‬‬
‫‪ 3:4‬כולם שקרנים )על סמך פסוק שהוצא כליל מהקשרו(‬
‫‪ 3:4‬אלוהים הינו בר אמון בין כה וכה )בכך שהוא מקיים את הבטחותיו ומעניש את‬
‫החוטאים(‪.‬‬
‫‪ 3:5‬חטאי האדם מפארים את אמיתות האל‪ .‬פאולוס מסיק בשגגה שאמיתות האל‬
‫מתבטאת בישועה‪ ,‬במקום בצדק‪.‬‬
‫‪ 3:5‬אלוהים‪ ,‬המתפאר בזכות חטאי האדם‪ ,‬אינו כועס‪) .‬סותר אינספור דוגמאות בתורה‬
‫בהן אלוהים מביע את זעמו כלפי החוטאים‪(.‬‬
‫‪ 3:7‬החוטאים אינם מבצעים חטאים‪) .‬מנותק מקשר סיבתיות לנאמר לעיל‪ .‬חוטאים‬
‫נותרים חוטאים‪ ,‬אפילו שהם סיפקו את הבמה לאלוהים להוכיח את גודלתו בדרך הטלת‬
‫העונש(‪.‬‬
‫‪ 3:8‬אל לאדם לעשות רע בכוונת תחילה על מנת לפאר את אלוהים )מדוע לא‪ ,‬אם‬
‫מדובר בהשלכה ישירה של הנאמר לעי"ל?(‬
‫‪ 3:9‬היהודים והיוונים שווים בפני אלוהים מכיוון ששניהם נגועים בחטא‪) .‬אינו נובע‬
‫מהטיעונים שנאמרו עד כה‪ ,‬ומתעלם כליל מדרגות החטא השונות‪(.‬‬
‫‪ 3:27‬ליהודים אין במה להתפאר מאחר והמחילה נובעת אך ורק מהאמונה בישוע‪.‬‬
‫)מסקנה שנובעת מהנחת יסוד שלא הוכחה או נידונה קודם לכן(‬
‫‪ 3:29‬אלוהים אינו אלוהי היהודים בלבד אלא גם הגויים‪) .‬פאולוס פונה לטיעון חדש על‬
‫מנת לתמוך בדעתו ב ‪ .3:28‬הוא מתעלם מהאמירה שאלוהים ברא את כלל אומות העולם‬
‫ומתמקד רק באמירה שאלוהים בחר ביהודים‪(.‬‬
‫‪ " 4:2-5‬כִּי אִ ם־נִצְדַּ ק אַב ְָרהָ ם מִ תּוֹ� הַ מַּ עֲ שִׂ ים לוֹ הַ תְּ הִ ילָּה אֲ בָל �א ִל ְפנֵי הָ אֱ �הִ ים‪ .‬כִּי מָ ה‬
‫אָמַ ר הַ כָּתוּב ו ְהֶ אֱ מִ ן אַב ְָרהָ ם בַּיהוֹ ָה וַיַּחְ שְׁ בֶהָ לּוֹ צְדָ קָ ה‪ .‬הִ נֵּה הַ פּ ֹעֵ ל �א־י ֵחָ שֵׁ ב לוֹ שְׂ כָרוֹ ְלפִי‬
‫הֶ חָ סֶ ד כִּי אִ ם־לְפִ י הַ חוֹבָה‪ .‬אֲ בָל לַאֲ שֶׁ ר אֵ ינֶנּוּ פ ֹעֵ ל כִּי אִ ם־מַ אֲ מִ ין בַּמַּ צְדִּ יק אֶ ת־הָ ָרשָׁ ע אֱ מוּנָתוֹ‬
‫תֵּ חָ שֶׁ ב לוֹ ִלצְדָ קָ ה‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬האמונה חשובה‪ ,‬ולמעשים אין כל חשיבות‪ .‬במקום אחר הכריז פאולוס‪ " :‬כִּי‬
‫אִ ם־קָ ָראתִ י ִראשׁוֹנָה לְישְׁ בֵי דַּ מֶּ שֶׂ ק ו ִירוּשָׁ ַלי ִם וּ ְבכָל־אֶ ֶרץ י ְהוּדָ ה וְגַם לַגּוֹי ִם לֵאמ ֹר הִ נָּחֲ מוּ ו ְשׁוּבוּ‬
‫אֶ ל־הָ אֱ �הִ ים ו ַעֲ שׂוֹּ מַ עֲ שִׂ ים ְראוּי ִם לַתְּ שׁוּבָה"‪ 788 .‬אם כן‪ ,‬מה כן נחוץ? אמונה בלבד או מעשים‬
‫טובים?‬
‫‪F105‬‬
‫" ו ַיּוֹצֵא א ֹתוֹ הַ חוּצָה‪ ,‬ו ַיּ ֹאמֶ ר הַ בֶּט‪-‬נָא הַ שָּׁ מַ י ְמָ ה וּסְ פ ֹר הַ כּוֹ ָכבִים‪--‬אִ ם‪-‬תּוּכַל‪ ,‬לִסְ פּ ֹר א ָֹתם;‬
‫ו ַיּ ֹאמֶ ר לוֹ‪ ,‬כּ ֹה י ִהְ י ֶה ז ְַרעֶ �‪ .‬ו ְהֶ אֱ מִ ן‪ ,‬בַּיהו ָה; וַיַּחְ שְׁ בֶהָ לּוֹ‪ ,‬צְדָ קָ ה‪ 789 ".‬הנקודה כאן אינה שאברהם‬
‫‪F106‬‬
‫‪328‬‬
‫האמין באלוהים‪ ,‬אלא דווקא שהוא האמין בהבטחה מאוד לא סבירה‪ .‬וגם אמונתו לא הייתה‬
‫‪790‬‬
‫ירשֶׁ נָּה?"‬
‫אבסולוטית‪ " :‬ו ַיּ ֹאמַ ר‪ :‬אֲ ד ֹנָי י ְהו ִה‪ ,‬בַּמָּ ה אֵ דַ ע כִּי אִ ָ‬
‫‪F 107‬‬
‫על אמונתו של אברהם אומרת התורה‪ " ,‬וַיִּפּ ֹל אַב ְָרהָ ם עַ ל‪-‬פָּ נָיו‪ ,‬וַיִּצְחָ ק; ו ַיּ ֹאמֶ ר ְבּלִבּוֹ‪ ,‬הַ ְלּבֶן‬
‫מֵ אָה‪-‬שָׁ נָה י ִ ָוּלֵד‪ ,‬ו ְאִ ם‪-‬שָׂ ָרה‪ ,‬הֲ בַת‪-‬תִּ שְׁ עִ ים שָׁ נָה תֵּ לֵד‪ 791 ".‬אולם מעשיו היו מרשימים‪ ,‬כולל‬
‫נכונותו להקריב את בנו‪ .‬הנצרות מאידך דורשת אמונה חסרת ספקות או ביקורת‪ ,‬המבוססת‬
‫על סיפור חסר ביסוס שאינו מציע שום תמיכה וא סימוכין‪.‬‬
‫‪F 108‬‬
‫טיעונו של פאולוס דומה לזה של חז"ל‪" .‬אנו מוצאין כי אברהם ירש את העולם הזה‬
‫והעולם הבא‪ ,‬רק בחסד אמונתו בה'‪ 792 ".‬אולם אברהם פעל על סמך אמונתו בניגוד לפאולוס‬
‫המשבח את אלה שלא עושים דבר‪.‬‬
‫‪F 109‬‬
‫הגיונו של פאולוס שגוי‪ .‬הוא מסתמך על טיעון באמצעות אנלוגיה – אם ‪ X‬נכון לגבי ‪,A‬‬
‫ו‪ B‬חזק מ‪ ,A‬קל וחומר ש‪ X‬תקף לגבי ‪ .B‬אמונתו של אברהם נזקפה לזכותו כדבר צדיקות‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬אמונה חזקה יותר‪ ,‬או אמונה תחת תנאים קשים יותר הינה לבטח צדיקה יותר‪.‬‬
‫מסקנתו של פאלוס‪ ,‬שאדם יכול להיות צדיק ללא מעשים‪ ,‬אינה עובדת‪ ,‬מכיוון שאיננו יודעים‬
‫האם אמונתם של נוצרים חסרי פעולה באלוהי התורה‪ ,‬אכן חזקה יותר מזו של אברהם‪.‬‬
‫הכיצד נוכל להשוות את אמונתם אם לא על פי מעשיהם‪ ,‬דבר אותו דוחה פאולוס‪.‬‬
‫פאולוס לרוב נוקט בטיעונים אפורטיריורים‪ ,‬שהיה פופולארי בקרב היוונים כאשר אלה‬
‫היו מנסחים טיעונים חלשים‪ ,‬אולם הוא חוזר על אותה הטעות פעם אחר פעם‪ :‬המסקנה‬
‫עולה על הנחת היסוד‪ .‬כל עוד ‪ X‬נכון לגבי ‪ ,A‬משמע ‪ X‬נכון לגבי ‪ .B‬אולם האם ‪ A‬ו‪ B-‬כלל‬
‫שווים זה לזה או בכלל קשורים‪ ,‬אינו נאמר‪ .‬פאולוס לרוב סוגר את המעגל‪ ,‬ובעודו מניח‬
‫בשגגה של ‪ X‬נכון גם לגבי ‪ ,B‬מניח ש ‪ B‬חזק יותר מ‪ .A‬דוגמא‪ :‬היהודים מקבלים הטבות‬
‫מאלוהים‪ .‬הנוצרים‪ ,‬באמונתם‪ ,‬יקבלו אפילו יותר הטבות )דבר שאינו נגזר מהאמירה‬
‫הקודמת(‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬האמונה הנוצרית עדיפה על היהודית )מסקנה שאינה מסתמכת על‬
‫הנאמר קודם‪ (.‬הוסיפו לכך את נטייתו של פאולוס לשנות משמעויות של מושגים במהלך דיון‪-‬‬
‫השוו לדוגמא "אמונה‪ :‬באלוהים‪ ,‬ו"אמונה בסיפורי השליחים הסותרים אודות תחייתו של‬
‫ישוע‪ -".‬בראיה זו‪ ,‬כל הדוקטרינה הנוצרית בת ימינו נראית עקומה‪.‬‬
‫יעקב השתמש באתה ההצעה בכדי להוכיח את ההיפך‪ ":‬אמונה הניתקת ממעשה הינה‬
‫עקרה‪ ...‬האם אברהם אבינו לא צדק‪ ...‬כאשר הציע את בנו יצחק כקורבן? בכך הוגשמו כתבי‬
‫‪793‬‬
‫הקודש באומרם‪" ,‬אברהם האמין לאלוהים‪ ,‬ונזקף הדבר לזכותו כצדיקות‪".‬‬
‫‪F10‬‬
‫עמדתו של יעקב ברורה‪" :‬מה יוצא לנו‪ ,‬אחי‪ ,‬אם יש בנו אמונה אך לא מעשים?" ‪" 794‬היו‬
‫עושי הדבר‪ ,‬ולא רק שומעיו‪" 795 ".‬האמונה לכשעצמה‪ ,‬אם אינה מגובה במעשים‪ ,‬הינה‬
‫‪797‬‬
‫מתה‪" 796 ".‬בדומה‪ ,‬האם רחב הזונה לא הוצדקה אף היא בשל מעשיה הצדיקים?"‬
‫‪F1‬‬
‫‪F 12‬‬
‫‪F14‬‬
‫‪F13‬‬
‫האוונג'ליסטים גם הם הטרדו במעשים‪ ,‬כאשר שמו את המילים הבאות בפיו של ישוע‪:‬‬
‫" �א כָל־הָ א ֹמֵ ר לִי 'אֲ דֹנִי אֲ דֹנִי' י ָבוֹא בְּמַ לְכוּת הַ שָׁ מָ י ִם כִּי אִ ם־ ָ‬
‫הע ֶֹשׂה ְרצוֹן אָ ִבי שֶׁ בַּשָׁ מָ י ִם " )מתי‬
‫‪ " (7:21‬אָז אֶ עֱ נֶה־בָּם לֵאמ ֹר 'מֵ עוֹלָם �א י ָדַ עְ תִּ י אֶ תְ כֶם סוּרוּ מִ מֶּ נִּי פּ ֹעֲ לֵי אָו ֶן'"‪) .‬מתי‪,(7:23 ,‬‬
‫"כָּל־הַ בָּא אֵ לַי ו ְשׁוֹמֵ עַ אֶ ת־דְּ ב ַָרי ולא יע ֹשֶׂ ה א ֹתָ ם אַ גִּיד ָלכֶם לְמִ י הוּא דוֹמֶ ה?‪ ...‬דּוֹמֶ ה לְאִ ישׁ אֲ שֶׁ ר‬
‫‪798‬‬
‫ָבּנָה ַבי ִת עַ ל־הַ קַּ ְרקַ ע ו ְאֵ ין לוֹ י ְסוֹד וַיִּ ְפ ָרץ־בּוֹ הַ נַּחַ ל וַיִּפּ ֹל פִּתְ א ֹם וַיִּגְדַּ ל שֶׁ בֶר הַ ַבּי ִת הַ הוּא‪".‬‬
‫‪799‬‬
‫"אִ ם־חֶ ְפצְ� לָבוֹא לַחַ יִּים שְׁ מ ֹר אֶ ת־הַ מִּ צְוֹת‪".‬‬
‫‪F 15‬‬
‫‪F16‬‬
‫ישועה באמצעות אמונה סותרת את עמדתו של פאולוס במכתבו לעבריים‪ .‬דרישותיהם‬
‫המוסריות של הנביאים מהתנ"ך עומדות מנוגדות לרעיון הישועה על סמך אמונה בלבד‪.‬‬
‫פאולוס חייב לסתור את הצדקת הפילוסופים‪ ,‬שקראו לביצוע מעשים‪ -‬ולא מילים‪.‬‬
‫‪329‬‬
‫נוצרים מלומדים הסתמכו לא רק על אמונה כאשר ניסו לבסס את הנכונות ההיסטורית‬
‫של ישוע‪ .‬החל מאסוביוס‪ ,‬הם השתמשו בכתביו של יוסף בן מתתיהו בכדי להוכיח את קיומו‬
‫של ישוע‪ .‬אולם על פי פאולוס‪ ,‬די להאמין במשהו‪ ,‬לא משנה אם זה שקר‪.‬‬
‫בעייתו של פאולוס ברורה לכל‪ .‬מעשים טובים ניתנים להגדרה רק בתוך מסגרת של‬
‫חוקים‪ ,‬כדוגמת המצוות‪ .‬הוא לא יכול היה לכפות את חוקי היהדות על הנוצרים הטריים‪,‬‬
‫אולם גם לא נתן להם כל מערכת חוק אחרת‪ .‬על כן מה נותר לפאולוס‪ ,‬מלבד לטעון שדי‬
‫באמונה בלבד‪.‬‬
‫לפאולוס לא הייתה כל ברירה‪ .‬הוא רצה למשוך מתגיירים לכת חדשה‪ ,‬לכאורה יהודית‪,‬‬
‫שאינה כוללת מחוייבות לחוקי היהדות – מה שהכריח אותו להמעיט בערכן של המצוות‪ .‬כעת‬
‫הוא מנסה גישה אחרת‪ :‬המצוות והחוקים עדיין תקפים‪ ,‬אולם אינם מהותיים‪ .‬לשיטתו‪ :‬אם‬
‫לא הצלחתי להוכיח לכם שהמצוות לא תקפות לזמננו‪ ,‬בסדר‪ .‬אבל הרגישו חופשיים בכל‬
‫מקרה לזנוח אותן אם אתם מאמינים למה שסיפרתי לכם על ישוע‪.‬‬
‫בכך שהוא מבטל את החוק‪ ,‬פאולוס לא רק מתיר לנוצרים להמנע מהמעשים הטובים‬
‫שמחוקקת התורה‪ ,‬כדוגמת שמירת שבת וכשרות‪ .‬במעשיו הוא מרמז על תקפותם של‬
‫חטאים‪ :‬מדוע להמנע מרצח או עבודת אלילים אם אין שום חשיבות למעשים? רבי נחמיה‬
‫אמר‪" ,‬אברהם אבינו ירש את העולם הזה והבא באמצעות אמונה‪ ,‬ככתוב‪" ,‬והאמין אברהם‬
‫‪800‬‬
‫לאלוהים‪".‬‬
‫‪F17‬‬
‫ביהדות‪ ,‬לא ניתן להפריד בין מעשים לבין אמונה‪ .‬האמונה מתבטאת בחיים האמיתיים‪,‬‬
‫במעשים‪ 171 .‬המצוות אף חשובות יותר מאבן פינה נוספת ביהדות‪ -‬הלימוד‪ 801 .‬האמונה‬
‫באלונים מובילה בהכרח לקיום מצוות‪ .‬כותבי הברית החדשה אינם מגיעים ביניהם להסכמה‬
‫אחת בנוגע לחוקים אותם הניח ישוע‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬וכפועל יוצא‪ ,‬הנוצרים אשר מתעלמים‬
‫מהחוק היהודי אינם חייבים בשום מצוות‪ -‬ולכן פועלם‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪ ,‬אינו רלוונטי‪.‬‬
‫‪F18‬‬
‫‪F170‬‬
‫הויכוח אודות חשיבותם של המעשים על פני האמונה אינו קיים ביהדות‪ .‬בעברית‬
‫עתיקה‪ ,‬המילה "דבר" מסמלת "מילה" )ביטוי לאמונה(‪" ,‬מעשה" ו"דבר"‪ .‬מילה היא דבר‬
‫חומרי‪ ,‬בלתי נפרד ממעשה‪ ,‬ולא דבר מופשט‪ .‬אף אחד שיודע עברית‪ ,‬שלא לומר –קיבל‬
‫התגלות אלוהית בעברית‪ ,‬לא היה כותב דברים כאלה‪.‬‬
‫בזמן שהנוצרים מכנים את השטן בליעל‪ ,‬היהודים דווקא מכנים אותו "בלי‪-‬יעל"‪ ,‬כלומר‬
‫חסר תועלת‪ .‬המילה באה גם כן לתאר אנשים חסרי ערך‪ .‬בכך‪ ,‬אנשים שאינם עושים דבר‬
‫טוב מושווים לשטן‪.‬‬
‫השעיית מצוות הפולחן בעידן המשיחי לא היו זרות ליהדות‪ 802 .‬נאמר שאנשים יהיו כל‬
‫קרובים לאלוהים שלא יהיה כל צורך בטקסיות‪ .‬אולם פאולוס לא יכול היה לטעון בשום דרך‬
‫שעידן זה אכן כבר הגיע‪ ,‬אלא רק שסופו להגיע ביום מין הימים‪ .‬יהיה אשר יהיה‪ ,‬גם אם ימות‬
‫המשיח נמצאים מעבר לפינה‪ ,‬אין זה אומר שמותר לנטוש את המצוות כבר עכשיו‪.‬‬
‫‪F19‬‬
‫בעוד שפאולוס שיחרר את הנוצרים מעול המצוות‪ ,‬הוא לא הטיל עליהם לחקור כלל את‬
‫‪803‬‬
‫דתם‪ ,‬בשונה מהמסורת היהודית‪ " :‬אין בור ירא חטא‪ ,‬ולא עם הארץ חסיד‪".‬‬
‫‪F120‬‬
‫‪ " 4:4‬הִ נֵּה הַ פּ ֹעֵ ל �א־י ֵחָ שֵׁ ב לוֹ שְׂ כָרוֹ ְלפִי הֶ חָ סֶ ד כִּי אִ ם־לְפִי הַ חוֹבָה‪".‬‬
‫‪171‬אותן מכנה הרפורד "אותרתופקסיה" בכדי להבדילה מהאורתודוכסיה‪.‬‬
‫‪330‬‬
‫פאולוס מתכוון ששכר הוא מתנה רק כאשר ניתן למי שאינו עובד‪ .‬מכך‪ ,‬שעל מנת לחשוף‬
‫את רצונו הטוב של האל‪ ,‬על האדם להפסיק לעשות מעשים טובים ולחכות למתנת הגאולה‪.‬‬
‫פאולוס מבולבל‪ :‬אלוהים אינו מעניק בחסדו כאשר האדם שומר מצוות‪ .‬האדם הוא שמטיב‬
‫מהמצוות‪ .‬על כן האנלוגיה לעבודה בשכר הינה מוטעה‪ .‬קיום מצוות הוא המטרה‪ ,‬ולא‬
‫אמצעי‪.‬‬
‫‪ " 4:9‬וּ ְבכֵן הָ אִ שּׁוּר הַ זֶּה הַ עַ ל־הַ מִּ ילָה הוּא אוֹ־גַם עַ ל־הָ עָ ְרלָה הֲ �א אָמַ ְרנוּ כִּי לְאַב ְָרהָ ם‬
‫נֶחְ שְׁ בָה אֱ מוּנָתוֹ ִלצְדָ קָ ה‪".‬‬
‫פאולוס מחליף את המונה בתחייתו של ישוע באמונתו של אברהם באלוהים‪.‬‬
‫ישוע לא רצה שגויים ילכו אחר תורתו‪" :‬ו ְאִ ם־�א י ִשְׁ מַ ע גַּם־אֶ ל־הַ קָּ הָ ל ו ְהָ י ָה לְ� כְּגוֹי‬
‫וּכְמוֹכֵס‪ 804 ".‬אולם פגאני שהתנצר שאינו מקיים מצוות נותר גוי לכל דבר‪.‬‬
‫‪F 12‬‬
‫‪ " 4:10‬ו ְאֵ ימָ תַ י נֶחְ שְׁ בָה־לּוֹ בִּהְ יוֹתוֹ נִמּוֹל אוֹ בְּעוֹדֶ נּוּ עָ ֵרל הֵ ן �א בִּהְ יוֹתוֹ נִמּוֹל כִּי אִ ם בְּעוֹדֶ נּוּ‬
‫עָ ֵרל‪".‬‬
‫חובת המילה טרם התקיימה אז‪ .‬כאשר אלוהים ציווה עליה‪ ,‬אברהם מל את עצמו ואת‬
‫משפחתו‪ .‬הגיונו של פאולוס היה מתיר לגויים להצטרף‪ ,‬ואז למול אותם‪.‬‬
‫‪ " 4:11‬ו ְאוֹת הַ מִּ ילָה נ ִַתּן לוֹ לְחוֹתַ ם צִדְ קַ ת הָ אֱ מוּנָה אֲ שֶׁ ר הָ י ְָתה־לּוֹ ו ְהוּא עָ ֵרל לִהְ יוֹת לְאָב‬
‫ְלכָל־אֲ שֶׁ ר י ַאֲ מִ ינוּ ו ְהֵ ם עֲ ֵרלִים לְמַ עַ ן תֵּ חָ שֵׁ ב הַ צְּדָ קָ ה אַף־לָהֶ ם‪".‬‬
‫ְתּם‪ ,‬אֵ ת בְּשַׂ ר עָ ְרלַתְ כֶם; ו ְהָ י ָה‬
‫למילה לא היה שום קשר לצדיקותו של אברהם‪ " :‬וּנְמַ ל ֶ‬
‫‪805‬‬
‫לְאוֹת בּ ְִרית‪ ,‬בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם‪".‬‬
‫‪F12‬‬
‫פאולוס מניח שהאמונה יכולה להחליף את המילה‪ ,‬אולם תינוקות נימולים ביום השמיני‬
‫להיוולדם‪ ,‬בזמן שאין להם עוד שום אמונה‪ -‬ובדוואי שלא אמונה בישוע‪.‬‬
‫‪) " 4:12-13‬אברהם היה( ‪...‬אָב גַּם־לַמּוּלִים אַ �־�א לַאֲ שֶׁ ר אֵ ינָם אֶ לָּא נִמּוֹלִים כִּי‬
‫תוֹרה‬
‫אִ ם־גַּם־ה ֹ ְלכִים בְּעִ קְּ בוֹת הָ אֱ מוּנָה שֶׁ הָ י ְתָ ה־לּוֹ לְאַב ְָרהָ ם אָבִינוּ בְּעוֹדֶ נּוּ עָ ֵרל‪ .‬כִּי �א עַ ל־י ְדֵ י ָ‬
‫הָ י ְתָ ה הַ הַ בְטָ חָ ה לְאַב ְָרהָ ם אוֹ ְלז ְַרעוֹ לִהְ יוֹת י ֵֹרשׁ הָ עוֹ ָלם כִּי אִ ם־עַ ל־י ְדֵ י צִדְ קַ ת הָ אֱ מוּנָה‪".‬‬
‫ִית‪ ,‬לְאַב הֲ מוֹן גּוֹי ִם‪ .‬ו ְהִ ְפ ֵרתִ י א ֹתְ �‬
‫אלוהים אמר לאברהם‪ " ,‬אֲ נִי‪ ,‬הִ נֵּה ב ְִריתִ י אִ תָּ �; ו ְהָ י ָ‬
‫בִּמְ א ֹד מְ א ֹד‪ ,‬וּנ ְַתתִּ י� לְגוֹי ִם; וּמְ ָלכִים‪ ,‬מִ מְּ � יֵצֵאוּ‪ .‬ו ַהֲ קִ מ ֹתִ י אֶ ת‪-‬בּ ְִריתִ י בֵּינִי וּבֵינֶ�‪ ,‬וּבֵין ז ְַרעֲ �‬
‫אַחֲ ֶרי� לְד ֹר ֹתָ ם‪ִ --‬ל ְב ִרית עוֹ ָלם‪ :‬לִהְ יוֹת לְ� לֵא�הִ ים‪ ,‬וּ ְלז ְַרעֲ � אַחֲ ֶרי�‪ .‬וְנ ַָת ִתּי לְ� וּ ְלז ְַרעֲ � אַחֲ ֶרי�‬
‫אֵ ת אֶ ֶרץ מְ ג ֶֻרי�‪ ,‬אֵ ת כָּל‪-‬אֶ ֶרץ ְכּנַעַ ן‪ ,‬לַאֲ חֻ זַּת‪ ,‬עוֹלָם; ו ְהָ י ִיתִ י לָהֶ ם‪ ,‬לֵא�הִ ים‪ .‬ו ַיּ ֹאמֶ ר אֱ �הִ ים אֶ ל‪-‬‬
‫אַב ְָרהָ ם‪ ,‬ו ְאַ ָתּה אֶ ת‪-‬בּ ְִריתִ י תִ שְׁ מ ֹר‪--‬אַ תָּ ה וְז ְַרעֲ � אַחֲ ֶרי�‪ ,‬לְד ֹר ָֹתם‪ .‬ז ֹאת בּ ְִר ִ‬
‫יתי אֲ שֶׁ ר תִּ שְׁ מְ רוּ‪,‬‬
‫ְתּם‪ ,‬אֵ ת בְּשַׂ ר עָ ְרלַתְ כֶם; ו ְהָ י ָה לְאוֹת‬
‫בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם‪ ,‬וּבֵין ז ְַרעֲ �‪ ,‬אַחֲ ֶרי�‪ :‬הִ מּוֹל ָלכֶם‪ ,‬כָּל‪ָ -‬זכָר‪ .‬וּנְמַ ל ֶ‬
‫בּ ְִרית‪ ,‬בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם‪ .‬וּבֶן‪-‬שְׁ מֹנַת י ָמִ ים‪ ,‬י ִמּוֹל ָלכֶם כָּל‪ָ -‬זכָר‪--‬לְד ֹר ֹתֵ יכֶם‪ :‬יְלִיד ָבּי ִת‪--‬וּמִ קְ נַת‪-‬כֶּסֶ ף‬
‫מִ כּ ֹל בֶּן‪-‬נֵכָר‪ ,‬אֲ שֶׁ ר �א מִ זּ ְַרעֲ � הוּא‪ .‬הִ מּוֹל י ִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְ �‪ ,‬וּמִ קְ נַת כַּסְ פֶּ �; ו ְהָ י ְָתה ב ְִריתִ י‬
‫ִבּבְשַׂ ְרכֶם‪ִ ,‬לב ְִרית עוֹלָם‪ .‬ו ְעָ ֵרל ָזכָר‪ ,‬אֲ שֶׁ ר �א‪-‬י ִמּוֹל אֶ ת‪-‬בְּשַׂ ר עָ ְרלָתוֹ‪--‬וְנִכ ְְרתָ ה הַ נֶּפֶ שׁ הַ הִ וא‪,‬‬
‫‪806‬‬
‫מֵ עַ מֶּ יהָ ‪ :‬אֶ ת‪-‬בּ ְִר ִ‬
‫יתי‪ ,‬הֵ פַ ר‪".‬‬
‫‪F123‬‬
‫הכיצד יכול פאולוס לומר שאין כל צורך במילה? פאולוס מתייחס לסיפורו של אברהם‬
‫באופן מאוד סלקטיבי‪ :‬בכדי לגמול על הברית‪ ,‬אך מתעלם מתנאיה המקדימים‪.‬‬
‫‪331‬‬
‫פאולוס אומר שאברהם היה אב לאומות רבות שלא צייתו לחוק התורני‪ ,‬אולם אנשים‬
‫ַ‬
‫אלה אינם צאציו האמיתיים‪ " :‬ו ְ�א מִ ְפּנֵי שֶׁ הֵ ם ז ֶַרע אַב ְָרהָ ם ֻכּלָּם ָבּנִים כִּי ְביִצְחָ ק י ִקָּ ֵרא לְ� זָרע׃‬
‫‪807‬‬
‫כְּלוֹמַ ר �א ְבנֵי־הַ בָּשָׂ ר הֵ מָּ ה ְבּנֵי הָ אֱ �הִ ים כִּי אִ ם־ ְבּנֵי הַ הַ בְטָ חָ ה הֵ ם הַ נֶּחֱ שָׁ בִים ְלז ַָרע‪".‬‬
‫‪F 124‬‬
‫תּוֹרה אֵ ין עֲ ב ֵָרה‪".‬‬
‫תּוֹרה מְ בִיאָה קָ צֶף כִּי בְּאֵ ין ָ‬
‫‪ " 4:15‬י ַעַ ן אֲ שֶׁ ר הַ ָ‬
‫ביהדות‪ ,‬אין כל פסול בחרון אפו של אלוהים המופנה כנגד חוטאים‪ .‬כתבי הקודש קוראים‬
‫פעם אחר פעם לחרון אפו כנגד עובדי האלילים‪ .‬למעשה‪ ,‬אין כל איסור המעלה את כעסו של‬
‫אלוהים כמו עבודת אלילים‪.‬‬
‫‪ " 4:16‬עַ ל־כֵּן מֵ אֱ מוּנָה לְמַ עַ ן תִּ הְ י ֶה לְפִי־חֶ סֶ ד בַּעֲ בוּר אֲ שֶׁ ר תִּ כּוֹן הַ הַ בְטָ חָ ה ְלכָל הַ זּ ַָרע �א‬
‫תּוֹרה ְלבַדָּ ם כִּי־גַם ִל ְבנֵי אֱ מוּנַת אַב ְָרהָ ם אֲ שֶׁ ר הוּא אָב ְל ֻכלָּנוּ‪".‬‬
‫ִל ְבנֵי הַ ָ‬
‫אברהם לא היה האדם הראשון‪ ,‬וגם לא אביו של כל שבט וגזע בעולמנו‪ .‬היוונים‪ ,‬אליהם‬
‫פונה פאולוס‪ ,‬אינם צאצאיו של אברהם‪ .‬על פי ההגיון התורני‪ ,‬אליו פונה פאולוס‪ ,‬ליוונים אין‬
‫חלק בהבטחה שניתנה לאברהם‪.‬‬
‫אלוהים הבטיח שידאג לצאצאי אברהם רק אם אלה יעברו ברית מילה‪ 808 ,‬שזה בדיוק‬
‫ההיפך ממה שפאולוס מטיף לו‪.‬‬
‫‪F 125‬‬
‫‪ " 4:19-20‬ו ְ�א ָרפְתָ ה אֱ מוּ נָתוֹ )של אברהם( בְּהִ תְ בּוֹנֲנוֹ אֶ ל־בְּשָׂ רוֹ אֲ שֶׁ ר הָ י ָה כַמֵּ ת בִּהְ יוֹתוֹ‬
‫ל־רחֶ ם שָׂ ָרה אֲ שֶׁ ר ָבּלָה׃ ו ְ�א־חָ לַק לִבּוֹ בְּהַ בְטָ חַ ת הָ אֱ �הִ ים כִּמְ חֻ סַּ ר אֱ מוּנָה כִּי‬
‫ְכּבֶן־מְ אַת שָׁ נָה ו ְאֶ ֶ‬
‫אִ ם־הִ תְ חַ זֵּק בֶּאֱ מוּנָתוֹ וַיִּתֵּ ן כָּבוֹד לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫ההיפך הוא הנכון‪ " :‬וַיִּפּ ֹל אַב ְָרהָ ם עַ ל‪-‬פָּ נָיו‪ ,‬וַיִּצְחָ ק; ו ַיּ ֹאמֶ ר ְבּלִבּוֹ‪ ,‬הַ ְלּבֶן מֵ אָה‪-‬שָׁ נָה י ִ ָוּלֵד‪,‬‬
‫‪809‬‬
‫ו ְאִ ם‪-‬שָׂ ָרה‪ ,‬הֲ בַת‪-‬תִּ שְׁ עִ ים שָׁ נָה תֵּ לֵד‪".‬‬
‫‪F126‬‬
‫‪ " 4:22‬עַ ל־כֵּן גַּם־נֶחְ שְׁ בָה־לּוֹ ִלצְדָ קָ ה‪".‬‬
‫הרגע שאישר את צדיקותו של אברהם היה מוקדם בהרבה‪.‬‬
‫‪810‬‬
‫‪F127‬‬
‫‪ " 4:23-24‬ו ְ�א־לְמַ עֲ נוֹ ְלבַד כָּתוּב הַ דָּ בָר הַ זֶּה שֶׁ נֶּחְ שְׁ בָה לוֹ‪ .‬כִּי אִ ם־גַּם לְמַ עֲ נֵנוּ אֲ שֶׁ ר‬
‫עֲ תִ ידָ ה לְהֵ חָ שֵׁ ב לָנוּ הַ מַּ אֲ מִ ינִים בְּמִ י שֶׁ הֵ עִ יר אֶ ת־י ֵשׁוּעַ אֲ דֹנֵינוּ מִ ן־הַ מֵּ ִתים‪".‬‬
‫כל היהודים האמינו באלוהים‪ .‬אולם פאולוס מחליף את האמונה בתחייתו של ישוע‬
‫באותה האמונה‪ .‬ניתן בהחלט להאמין באלוהים מבלי לסבור שהוא‪ ,‬או מישהו אחר‪ ,‬הקים‬
‫את ישוע לתחייה‪.‬‬
‫‪)" 4:25‬ישוע( נִמְ סַ ר בַּעֲ בוּר פְּשָׁ עֵ ינוּ וְנֵעוֹר ְלבַעֲ בוּר צַדְּ קֵ נוּ‪".‬‬
‫פאולוס קובע דברים ללא כל יסוד או ניסיון להוכיחם‪ ,‬ואז ממשיך להסיק מסקנות‪.‬‬
‫‪ " 5:6‬כִּי הַ מָּ שִׁ יחַ בְּעוֹדֵ נוּ חַ לָּשִׁ ים מֵ ת בְּעִ תּוֹ בְּעַ ד הָ ְרשָׁ עִ ים‪".‬‬
‫פאולוס מדבר על זמן ער מרוחק ומופשט‪" .‬כי המשיח מת בעודנו חלשים‪ ".‬הרושם הניתן‬
‫הוא שפאולוס מדבר לא על מאורע היסטורי אלא על חוויותיו האישיות‪ .‬גורלו של ישוע מיוחס‬
‫לכל אדם‪.‬‬
‫‪332‬‬
‫אָרץ‪".‬‬
‫ישוע החשיב את תושבי יהודה כצדיקים‪ ,‬ולא כרשעים‪ " :‬אַ ֶתּם מֶ לַח הָ ֶ‬
‫‪811‬‬
‫‪F128‬‬
‫‪� " 5:7‬א בִמְ הֵ ָרה י ָמוּת אִ ישׁ בְּעַ ד הַ צַּדִּ יק‪".‬‬
‫ההיפך הוא הנכון‪.‬‬
‫‪ָ " 5:12‬לכֵן כַּאֲ שֶׁ ר עַ ל־י ְדֵ י אָדָ ם אֶ חָ ד בָּא הַ חֵ טְ א לָעוֹלָם ו ְהַ מָּ ו ֶת בְּעֵ קֶ ב הַ חֵ טְ א וְכֵן עָ בַר הַ מָּ ו ֶת‬
‫עַ ל־כָּל־ ְבּנֵי אָדָ ם מִ ְפּנֵי אֲ שֶׁ ר ֻכּלָּם חָ טָ אוּ‪".‬‬
‫למרת הפרשנויות השונות‪ ,‬עמדתו של פאולוס היא שכל בניו של אדם הינם עבריינים‪.‬‬
‫המשיכו לקרוא‪ " :‬כִּי אִ ם־בְּפֶ שַׁ ע הָ אֶ חָ ד מָ לַ� הַ מָּ ו ֶת עַ ל־י ְדֵ י הָ אֶ חָ ד אַף כִּי־מְ קַ ְבּלֵי שִׁ פְ עַ ת הַ חֶ סֶ ד‬
‫וּמַ תְּ נַת הַ צְּדָ קָ ה י ִמְ לְכוּ בַחַ יִּים עַ ל־י ְדֵ י הָ אֶ חָ ד י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ 812 ".‬כלומר‪ ,‬כל צאציו של אדם הם‬
‫חוטאים‪ .‬כל המאמינים בישוע הינם צדיקים‪ .‬ראו גם רומאים ‪.5:18‬‬
‫‪F129‬‬
‫דטרמניזם מקדים שכזה בנושא החטא סותר את הרצון החופשי שיש לאדם‪ :‬כולם‪ ,‬כולל‬
‫גויים‪ ,‬חופשיים לבחור בין טוב לרע‪ .‬מעניין לראות שרעיון הדטרמיניזם מניח מראש את קיומו‬
‫של הרצון החופשי‪ ,‬מכיוון שלא ניתן להגדיר תופעה ללא הרקע של שלילתה‪ ,‬כלומר היפוכה‪.‬‬
‫הדטרמיניזם קיים רק כל עוד חלק כלשהו באדם חופשי לבחור‪ ,‬בדיוק כשם שרצון חופשי‬
‫קיים רק לצד דטרמניזם כשלהו‪.‬‬
‫פאולוס אינו מבחין בכך שהנחת קיומו של חטא אבסולוטי מצריכה את קיומם של חוקים‬
‫יותר מכל דבר אחר‪ .‬מחשבות רעות לבדן מצדיקות את קיומן של מצוות‪ ,‬וחוקים‪ .‬היהדות‪,‬‬
‫בשל היותה דת פרקטית‪ ,‬אינה מנסה למגר כליל א השחיתות האנושית‪ ,‬אלא להמעיט אותה‬
‫עד כמה שניתן באמצעות המצוות‪ .‬השאיפה לשלמות אישית היא נחלתו הפרטית של כל‬
‫אדם‪ ,‬דבר אותו מקדמות המצוות בכך שהן דורשות צדיקות ואוסרות חטאים‪.‬‬
‫עמדתו של פאולוס שוללת את הוקעתם של חוטאים‪ :‬מדוע להוקיעם אם כולנו חוטאים‬
‫מעצמם היותנו ילדיו של אדם? פאולוס משחרר את הנוצרים מכל אחריות‪ ,‬אבן הפינה של‬
‫האתיקה‪ .‬הכיצד יכול אדם לקחת אחריות על מעשיו אם הוא רואה את עצמו כאשם ומרושע‬
‫בין כה וכה? מהות האחריות היא היכולת לבחור מבין האופציות‪ -‬הטובות והרעות‪.‬‬
‫פאולוס ככל הנראה בעצמו לא הבין את תפיסת החטא של אדם ביהדות‪ ,‬וקבע שכל‬
‫צאצאיו הינם חוטאים‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬הוא הבין את הצורך בגינוי חוטאים‪ ,‬שאחרת אינם חייבים‬
‫שום דין וחשבון‪ -‬מה שעורר בו את ההבנה לסתירה שבין דטרמניזם לבין אחריות אישית‪.‬‬
‫פאולוס נוטה להתעלם מהמסורת היהודית שקובעת כי האנושות המודרנית אינה צאצא‬
‫של אברהם‪ -‬אלא ניחנת בטבע שונה‪ .‬אלוהים ברא את אדם ישירות ותקשר עימו‪ .‬צאצאיו עד‬
‫לנוח חיו חיים ארוכים מאוד‪ .‬המבול השמיד זן זה של בני האדם‪ .‬האנושות המודרנית הינה‬
‫מצאצאיו של חנוך‪ ,‬ולכן חשיבותו בספרות‪.‬‬
‫פאולוס מכנה את ישוע "האדם השני" אשר גואל את חטאו של האדם הראשון‪ ,‬ובכך‬
‫חוטא הן בטבעו האלוהי‪ ,‬והאנושי כאחד‪ .‬אם ישוע היה אלוהי‪ ,‬משמע הוא היה נעלה לאדם‬
‫פי כמה‪ .‬אם אנושי‪ ,‬אז רעיונו של פאולוס נשען על ההנחה הרעועה שישוע היה שווה לאדם‪-‬‬
‫אשר היה הרבה יותר מסתם אנושי‪ .‬פאולוס דמיין את ישוע כלא אנושי ולא אלוהי‪ ,‬אלא גיבור‬
‫חצי אלוהי‪ ,‬ועל כן הקבילו לאדם‪.‬‬
‫אם ישוע כיפר רק על חטאו של אדם‪ ,‬מה באשר לחטאיה של יתר האנושות? התורה‬
‫משחררת ילדים באופן מפורש מאחריות על חטאי אבותיהם‪ ,‬וכך גם שהאנושות אינה חייבת‬
‫בחטאיו של אדם‪ ,‬אם כלל היה זה חטא‪ .‬מה גם שחטאו של אדם אינו ניתן להערה גנטית‪.‬‬
‫‪333‬‬
‫במקום אחר פאולוס מניח שישוע כיפר על חטאי היהודים והאנושות כולה‪ .‬אם חטאיו של‬
‫אדם כוללים בתוכם את כלל חטאי האנושות שבאו לאחר מכן‪ ,‬משמע הרשע קבוע מראש או‬
‫שלפחות מנותב ברובו‪ ,‬ועל כן האדם אינו אחראי על כלום‪ .‬אין כאן על מה לגאול‪.‬‬
‫פאולוס עושה את אותה הטעות הנפוצה בקרב אנשים שקוראים את בראשית ברפרוף‪.‬‬
‫כאשר גורשו אדם וחווה מגן העדן‪ ,‬כדור הארץ כבר היה מיושב‪ .‬קיין אומר לאלוהים‪ " ,‬ו ְהָ י ִ‬
‫ִיתי‬
‫ָאָרץ‪ ,‬ו ְהָ י ָה כָל‪-‬מֹצְאִ י‪ ,‬י ַהַ ְר ֵגנִי‪ 813 ".‬חטאו של אדם לא יכול להשפיע על אף אחד מלבד‬
‫נָע וָנָד‪ ,‬בּ ֶ‬
‫צאצאיו‪.‬‬
‫‪F 130‬‬
‫התיאולוגיה הנוצרית מניחה שבנכונותו למות‪ ,‬שחרר ישוע את האנושות ואת אדם מחטא‬
‫המרת פיו של אלוהים‪ ,‬אשר הוענש במוות‪ ,‬כלומר אובדן האפשרות לחיי נצח‪ .‬דבר ראשון‪,‬‬
‫גאולתו של ישוע באה מעט מאוחר מדי‪ ...‬שנית‪ ,‬התורה לא מבטיחה‪ ,‬ולא יכולה להבטיח את‬
‫גאולת החטא‪ .‬עצם קיומם של צאצאיו של אדם הינו תולדה של חטאו‪ .‬שלישית‪ ,‬ישוע לא‬
‫שינה דבר בעולם במותו‪ -‬אנו לא חיים כיום לנצח‪ .‬רביעית‪ ,‬חיי נצח אינם דבר שיביא שגשוג‬
‫לכדור הארץ‪ ,‬וכדור הארץ לא מסוגל לתמוך בכל כך הרבה אנשים‪ .‬חמישית‪ ,‬התיאולוגים‬
‫הנוצרים אינם מבינים את מהת עונשו של אדם‪ -‬אשר היה מוות רוחני‪ ,‬דואליזם פנימי‪ ,‬ומדון‪,‬‬
‫אשר תואר באיבתו כלפי אישתו‪ ,‬שהיא עצמה חלק ממנו‪.‬‬
‫פאולוס עושה את ההשוואה לאדם על מנת לגבש סמכות דרך פנייה לקדמוניות‪ .‬סתם‬
‫מישהו שהופיע ביהודה כמה שנים קודם לכן והחל לטעון שהוא משיח לא היה מרשים את‬
‫הגויים‪ .‬הנוצרים היו צריכים לקשר בין ישוע לבין דמות עתיקה כלשהי‪ ,‬אך רק היהודים‬
‫הוטרדו באמת בדמויות עתיקות‪ .‬לא היו הרבה ברירות‪ :‬אדם‪ ,‬חנוך‪ ,‬או נוח‪ .‬אברהם‪ ,‬אבי‬
‫ישראל‪ ,‬לא היה מרשים גויים‪ .‬גם חנוך לא התאים‪ ,‬מאחר שדבק בו שם של מי שנכתבה‬
‫היסטוריה שקרית בשמו‪ .‬נוח היה מוקדם מדי‪ ,‬והיה מצריך מישוע להוריד מבול על הארץ‪.‬‬
‫אדם היה מושלם‪ .‬הוא היה הקורב מכל האנושות לאלוהים‪ .‬זה לא היה חשוב שהגויים לא‬
‫ידעו מי הוא‪ .‬הוא היה מספיק קרוב לאנדרוגינוס של אפלטון‪ ,‬הוא היה עתיק‪ ,‬ועל כן שימש‬
‫כאב טיפוס אמין לישוע‪.‬‬
‫לאחר שנהפך ישוע לאל בידי הכנסייה‪ ,‬היה עליה לחתור מעבר לאנלוגיה פשוטה לאדם‪:‬‬
‫לכן היא קבעה שישוע התקיים עוד לפני הבריאה‪ .‬ואף זה לא הספיק‪ :‬ישוע נמשל לחוכמה‪,‬‬
‫ולגיבור של משל נוסף‪.‬לאחר שנכלל בשילוש הקדוש‪ ,‬כבר לא נותר לאן ללכת‪.‬‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫תּוֹרה ְכּבָר הָ י ָה חֵ טְ א בָּעוֹלָם אֶ לָּא שֶׁ לּא י ֵחָ שֵׁ ב חֵ טְ א בְּאֵ ין ָ‬
‫‪ " 5:13‬כִּי ִל ְפנֵי מַ תַּ ן ָ‬
‫החטא הוענש עוד לפני מתן תורה‪ .‬אדם וחווה גורשו מגן העדן‪ ,‬קיין קולל‪ ,‬כדור בארץ‬
‫הוצף מיים‪ ,‬סדום ועמורה עלו בלהבות‪.‬‬
‫כדברי הרמב"ם‪ 814 ,‬תוצאת חטאו של אדם הייתה ההכרה בקיומו של טוב ורע בעולם‪.‬‬
‫מאז אותו הרגע ידעו אנשים להבחין בין השניים ולתייג כל מעשה לאחת משתי הקטגוריות‪.‬‬
‫מכיוון שהאדם החדש גאל על חטאו של האדם הישן‪ ,‬טוב ורע היו אמורים להעלם מהעולם‪,‬‬
‫לפחות עבור הנוצרים‪ .‬עם זאת‪ ,‬פאולוס מחזיק את החבל משני קצוותיו‪ :‬צליבתו של ישוע‬
‫אינה מבטלת את החטא‪ .‬רק דחיית החוק עושה זאת‪.‬‬
‫‪F13‬‬
‫‪ " 5:15,18‬כִּי הִ נֵּה בְּפֶ שַׁ ע הָ אֶ חָ ד מֵ תוּ הָ ַרבִּים אַף כִּי־חֶ סֶ ד אֱ �הִ ים וּמַ תְּ נָתוֹ ַרבּוּ ָל ַרבִּים‬
‫בְּחֶ סֶ ד הָ אָדָ ם הָ אֶ חָ ד י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ָ ...‬לכֵן כַּאֲ שֶׁ ר בְּפֶ שַׁ ע אֶ חָ ד נֶאְ שְׁ מוּ כָּל־ ְבּנֵי־אָדָ ם כֵּן ִבּ זְכוּת‬
‫אַחַ ת יִזְכּוּ כָל־ ְבּנֵי־אָדָ ם לַחַ יִּים‪".‬‬
‫‪334‬‬
‫עונשו של אדם חל גם על כלל צאצאיו‪ ,‬בעוד שלישוע לא היו צאצאים הידועים לנו‪ .‬על כן‬
‫החסד אינו אבסולוטי‪ ,‬ולא כולם התברכו בו‪ .‬האנלוגיה של פאולוס אמורה הייתה לזכות את‬
‫כלל אוכלוסיית העולם בחסדו של ישוע ללא קשר למעשיהם‪.‬‬
‫‪ " 6:8‬ו ְהִ נֵּה אִ ם־מַ תְ נוּ עִ ם־הַ מָּ שִׁ יחַ נַאֲ מִ ין כִּי־גַם־נִחְ י ֶה עִ מּוֹ‪".‬‬
‫אם הנוצרים חוו מוות רוחני בישוע‪ ,‬הם הניחו שהם לא ימותו לעולם‪ .‬דייווויס הבחין‬
‫בצדק כי שעל פאולוס להסביר עצמו לסלוניים‪ ,‬שרתחו מזעם על ההונאה‪ 815 .‬פאולוס הגה‬
‫רעיון חדש בכדי להסביר מדוע הנוצרים אכן מתו‪ :‬לכשיגיע המשיח פעם נוספת יקומו המתים‬
‫ויירשו את מלכות השמיים ראשונים‪ -‬לפני אלה החיים באותו הזמן‪.‬‬
‫‪F 132‬‬
‫פאולוס הכיר את סיפורי דיונייסוס‪" :‬להיות בתוכם‪ ,‬והם בתוכו"‪ .‬היהדות דוחה על הסף‬
‫את ניסיונות הזיהוי של האדם והאלוהים‪ ,‬על אף שהרעיון חלחל ליהדות החסידית לאחר‬
‫כ‪ 1600‬שנה בדמות רעיון האלוהות השוכנת באדם‪.‬‬
‫‪" 6:9‬בַּאֲ שֶׁ ר י ָדַ עְ נוּ כִּי הַ מָּ שִׁ יחַ אַחֲ ֵרי אֲ שֶׁ ר נֵעוֹר מִ ן־הַ מֵּ תִ ים �א י ָמוּת עוֹד ו ְ�א י ִשְׁ לַט־בּוֹ עוֹד‬
‫הַ מָּ ו ֶת‪".‬‬
‫לא עוד‪ :‬האם המוות לפני כן הכריע המוות את ישוע האלוהי? פאולוס מדבר בבירור על‬
‫בן אדם שעבר מטמורפוזה רוחנית‪ ,‬ולא על דמות אלוהית‪.‬‬
‫‪" 6:10‬כִּי אֲ שֶׁ ר מֵ ת מֵ ת לַחֵ טְ א פַּ עַ ם אֶ חָ ד ו ַאֲ שֶׁ ר חַ י חַ י הוּא לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫פאולוס חושב שישוע היה חוטא כמו כולם‪.‬‬
‫פאולוס מסתבך עם רעיון גנוסטי רווח‪ :‬צליבתו של ישוע מסמלת את מותו למען עולם‬
‫מלא חטאים‪ ,‬בעוד שתחייתו לחיים היא חניכתו‪ ,‬והשבתו לחיי רוח‪ .‬אולם מתעוררת בעיה‬
‫כאשר מסבים את הדיון לתחייה פיזית בידי דמות אלוהית‪.‬‬
‫‪" 6:11‬וְכֵן גַּם־אַ תֶּ ם הֱ יוּ בְעֵ ינֵיכֶם כְּמֵ תִ ים לַחֵ טְ א ו ְחַ יִּים לֵא�הִ ים בַּמָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ אֲ דֹנֵינוּ‪".‬‬
‫‪" 6:23‬בַּמָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ אֲ דֹנֵינוּ‪".‬‬
‫פאולוס מערבב בין שני רעיונות שאינם ניתנים ליישוב‪ .‬ב‪ ,6:11‬ישוע הוא המתווך האלוהי‬
‫לפני אלוהים‪ ,‬כמו הרמס טריסמג'יטוס‪ .‬ב‪ ,6:23‬פאולוס נותן לישוע את השם היווני לאלוהים‬
‫בתרגום השבעים‪ .‬פאולוס לא התכוון ל"אדון" במשמעותו המילולית‪ -‬כי אם "אלוהים‪".‬‬
‫‪ֻ " 6:2-11‬כלָּנוּ הַ נִּטְ ָבּלִים לַמָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ לְמוֹתוֹ נִטְ ָבּלְנוּ‪ ...‬לְמַ עַ ן נ ְִתהַ לֵּ� בְּחַ יִּים מְ חֻ דָּ שִׁ ים‪.‬‬
‫כַּאֲ שֶׁ ר הַ מָּ שִׁ יחַ נֵעוֹר מִ ן־הַ מֵּ תִ ים עַ ל־י ְדֵ י כְּבוֹד הָ אָב‪ .‬כִּי אִ ם־נִדְ בַּקְ נוּ בְּדִ מְ יוֹן מוֹתוֹ אָכֵן דְּ בוּקִ ים‬
‫נִהְ י ֶה גַּם־לִתְ חִ יָּתוֹ‪ .‬בַּאֲ שֶׁ ר י ֹדְ עִ ים אֲ נַחְ נוּ כִּי־נִ ְצלַב עִ מּוֹ הָ אָדָ ם הַיּ ָשָׁ ן אֲ שֶׁ ר בָּנוּ לְמַ עַ ן י ֹאבַד גּוּף‬
‫הַ חֵ טְ א ו ְ�א נִהְ י ֶה עוֹד עֲ בָדִ ים לַחֵ טְ א‪ .‬כִּי הַ מֵּ ת נִקָּ ה מִ ן־הַ חֵ טְ א‪ .‬ו ְהִ נֵּה אִ ם־מַ תְ נוּ עִ ם־הַ מָּ שִׁ יחַ‬
‫נַאֲ מִ ין כִּי־גַם־נִחְ י ֶה עִ מּוֹ‪".‬‬
‫פאולוס מייחס את מותו של ישוע למותם של הנוצרים‪ ,‬אולם אלה שונים‪ :‬המוות היה‬
‫אשלייה בעבור ישוע‪ ,‬אך אמיתי בעבורם‪ .‬היהדות מאמינה כי המוות מבטל חטאים עליהם‬
‫התבצעה חזרה בתשובה‪ .‬הנצרות אימצה מאוחר יותר את הגישה הזו ודרשה וידוי וחרטה‬
‫לפני המוות‪.‬‬
‫‪335‬‬
‫מבנה הטיעון הינו מסורתי וניתן לפרשו על פי טעם אישי‪ .‬על כן בתלמוד‪" :‬המתחבר עם‬
‫‪816‬‬
‫גוי ומביאו בקרב ישראל‪ ,‬הינו כמי שהוליד את הגוי מחדש‪".‬‬
‫‪F13‬‬
‫‪" 6:13‬ו ְאַל־תִּ תְּ נוּ אֶ ת־אֵ ב ֵָריכֶם לִהְ יוֹת ִל ְכלֵי־עָ ו ֶל לַחֵ טְ א אֲ בָל תְּ נוּ עַ צְמְ כֶם לֵא�הִ ים כַּחַ יִּים‬
‫מֵ עִ ם הַ מֵּ תִ ים ו ְאֵ ב ֵָריכֶם ִל ְכלֵי צְדָ קָ ה לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫אוֹתהּ ו ְהַ שְׁ לֵ�‬
‫ָ‬
‫פאולוס אינו מודע למילותיו של ישוע‪" :‬ו ְאִ ם־י ָדְ � הַ י ְמָ נִית ַתּכְשִׁ ילְ� קַ צֵּץ‬
‫‪817‬‬
‫מִ מְּ �‪".‬‬
‫‪F 134‬‬
‫ַ‬
‫תּוֹרה כִּי אִ‬
‫ם־תּחַ ת הֶ חָ סֶ ד‪".‬‬
‫‪" 6:14‬כִּי הַ חֵ טְ א �א י ִשְׂ תָּ ֵרר עוֹד עֲ לֵיכֶם מִ ְפּנֵי שֶׁ אֵ ינְכֶם תַּ חַ ת הַ ָ‬
‫מהו חטא בעיני פאולוס? רק חוסר אמונה באלוהותו ואמיתותו ההיסטורית של ישוע‪,‬‬
‫מאחר ששום דבר אחר אינו נאסר רשמית‪ .‬על כן ברור מדוע הוא מחשיב את הנוצרים כחסרי‬
‫חטא‪ :‬על פי הגדרה הם אכן כאלה‪.‬‬
‫‪" 6:16‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי אֲ שֶׁ ר תִּ תְּ נוּ נַפְשְׁ כֶם לוֹ לִהְ יוֹת עֲ בָדָ יו לָסוּר לְמִ שְׁ מַ עְ תּוֹ עֲ בָדִ ים אַ ֶתּם לוֹ‬
‫לִשְׁ מ ֹעַ בְּקוֹלוֹ אִ ם־לַחֵ טְ א אֱ לֵי־מָ ו ֶת אִ ם־לַמִּ שְׁ מַ עַ ת אֱ לֵי־צְדָ קָ ה‪".‬‬
‫משמעות הצייתנות היא כנראה שמירה על אמירותיו של ישוע‪ .‬האמירות היחידות של‬
‫ישוע היו דרישתו לקיים את מצוות התורה‪ ,‬להן מתנגד פאולוס‪.‬‬
‫פאולוס שוגה גם על בסיס אתי‪ .‬צייתנות מודעת למצוות הינה דבר שונה מאוד מעבדות‬
‫עיוורת למצוות‪ .‬צדיקות יכולה לנבטו רק היכן שיש רצון חופשי‪ ,‬דבר שאינו אפשרי במצב של‬
‫כניעה נטולת בחירה‪ .‬צדיקות אינה רק דחיית החטא‪ .‬בשונה מהחטא‪ ,‬שיכול להיות רגש‬
‫חייתי ועילאי‪ ,‬הצדיקות הינה תמיד מודעת‪ ,‬ותמיד נובעת מבחירה‪.‬‬
‫היהוידם אינם "עבדי החוק"‪ 818 .‬הם חופשיים להמיר את דתם או לעבור לגור בקרב‬
‫גויים‪ -‬ולחטוא כאוות נפשם‪ .‬מחויבותם לחוק היא תולדה של בחירה חופשית‪.‬‬
‫‪F135‬‬
‫‪" 6:23‬כִּי־שְׂ כַר הַ חֵ טְ א הוּא הַ מָּ ו ֶת‪".‬‬
‫פאולוס מתכוון למוות רוחני‪ -‬אובדן הכניסה לעולם הבא‪ .‬אולם פאולוס טועה בקשר‬
‫לפסיקת הדין‪ .‬ההיסטוריה ראתה קומץ אנשים צדיקים‪ ,‬ואפילו הם חטאו‪ .‬דויד ביצע רצח‬
‫בעקיפין‪ .‬חריצת הדין תלוייה ביחס שבין מעשי הצדק לבין מעשי הרוע‪ -‬והתשובה שנעשתה‬
‫בגינם‪ .‬על פי התלמוד‪ ,‬מספיק אור קטן בכדי להאיר על חושך רב‪.‬‬
‫ְטוּרה הִ יא מִ דִּ ין‬
‫תּוֹרה זְקוּקָ ה ְלבַעְ לָהּ בְּחַ יָּיו וּבְמוֹת בַּעְ לָהּ פּ ָ‬
‫‪" 7:2-3‬כִּי אֵ שֶׁ ת אִ ישׁ מִ ן הַ ָ‬
‫בַּעְ לָהּ‪ .‬ו ְעַ ל־כֵּן אִ ם־תִּ הְ י ֶה לְאִ ישׁ אַחֵ ר בְּ◌ְ חַ יֵּי בַעְ לָהּ נ ֹאֶ פֶ ת י ִקָּ ֵרא לָהּ וּבְמוֹת בַּעְ לָהּ חָ פְשִׁ ית הִ יא‬
‫תּוֹרה ו ְאֵ ינֶנָּה נ ֹאֶ פֶ ת בִּהְ יוֹתָ הּ לְאִ ישׁ אַחֵ ר‪".‬‬
‫מִ ן־הַ ָ‬
‫פאולוס אינו יודע שהחוק התורני מתיר לאישה להנשא לגבר אחר אפילו עם גרושה עדיין‬
‫‪819‬‬
‫חי‪" .‬וְיָצְאָה‪ ,‬מִ בֵּיתוֹ; ו ְהָ ְלכָה‪ ,‬ו ְהָ י ְתָ ה לְאִ ישׁ‪-‬אַחֵ ר‪.".‬‬
‫‪F136‬‬
‫ַתּוֹרה ִבּ ְגוִיַּת הַ מָּ שִׁ יחַ לִהְ יוֹת לְאַחֵ ר לַאֲ שֶׁ ר נֵעוֹר‬
‫ִיתם כַּמֵּ תִ ים ל ָ‬
‫‪" 7:4‬וְכֵן אַחַ י גַּם־אַ תֶּ ם הֱ י ֶ‬
‫ֵא�הִ‬
‫ים‪".‬‬
‫מִ ן־הַ מֵּ תִ ים לְמַ עַ ן נַעֲ שֶׂ ה־ ְפּ ִרי ל‬
‫לאחר מות בעלה‪ ,‬האישה חופשייה להנשא מחדש‪ .‬כאנוגיה‪ ,‬לאחר מות החוק‪ ,‬הנוצרים‬
‫חופשיים להנשא לישוע‪ .‬אולם ישוע מת‪ ,‬ועל פי פאולוס‪ ,‬הנוצרים מתים גם הם‪.‬‬
‫‪336‬‬
‫‪" 7:6‬אֲ בָל עַ תָּ ה פּ ִ‬
‫תּוֹרה כִּי מַ תְ נוּ לַאֲ שֶׁ ר הָ י ִינוּ זְקוּקִ ים לוֹ לְמַ עַ ן נַעֲ ב ֹד‬
‫ְטוּרים אֲ נַחְ נוּ מִ ן־הַ ָ‬
‫הַ‬
‫מֵ עַ תָּ ה לְפִי חִ דּוּשׁ הָ רוּחַ ו ְ�א ְלפִי־ישֶׁ ן כְּתָ ב‪".‬‬
‫השוו את "פטורים אנו מהתורה‪ ...‬ישן הכתב" למילותיו של ישוע‪" :‬כִּי אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם‬
‫תּוֹרה עַ ד אֲ שֶׁ ר י ְקֻ יַּם‬
‫אָרץ �א ַתּעֲ ב ֹר יוֹד אַחַ ת אוֹ־קוֹץ אֶ חָ ד מִ ן־הַ ָ‬
‫עַ ד כִּי־י ַעַ בְרוּ הַ שָׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫‪820‬‬
‫הַ כּ ֹל‪".‬‬
‫‪F137‬‬
‫‪ " 7:8‬ו ְהַ חֵ טְ א מָ צָא לוֹ סִ בָּה בַמִּ ְצו ָה ל ֵ‬
‫תּוֹרה הַ חֵ טְ א מֵ ת‬
‫ְעוֹרר בְּקִ ְרבִּי כָּל־חִ מּוּד כִּי מִ ַבּלְעֲ דֵ י הַ ָ‬
‫הוּא‪".‬‬
‫פאולוס מתנגד לברית המילה‪ .‬האם האם המצווה מעודדת אותו למול בתכיפות רבה‬
‫יותר?‬
‫אנשי סדום לא הכירו את התורה ואת איסוריה הרשמיים‪ ,‬אך הרצון לפריצות מינית פשה‬
‫בקרבם‪ .‬על פי אנלוגיה‪ ,‬אתיאיסטים מודרניים‪ ,‬שגם להם אין שום איסורים דתיים‪ ,‬נוהגים‬
‫לעיתים בפריצות מינית‪ .‬לגויים אין את חוקי התורה‪ ,‬ולעיתים גם הם נוהגים בחטא‪ .‬אפילו‬
‫הנוצרים של פאולוס מבצעים חטאים‪ ,‬כפי שמראים מכתביו‪ ,‬למרות שהם אינם נשמעים‬
‫לחוק‪ .‬על כן החוק אינו מתסיס לביצוע חטאים‪ .‬יהיה זה מגוחך לחלוטין לטעון שהחוק עשה‬
‫את היהודים מוסריים פחות‪.‬‬
‫היהדות בימיו של פאולוס הייתה רוויית איסורים‪,‬כודגמת האיסור התמוהה על תוויית‬
‫בגדים מחוטים שונים‪ .‬יהודים רבים טוענים כיום כי דבקות במצוות תמוהות אלה מטשטשת‬
‫את מהות האתיקה‪ -‬וכי מדובר באיסורים מפוקפקים וטורדניים‪ .‬אולם בשום מקום פאולוס‬
‫אינו מציין איסורים פעוטים אלה‪ ,‬אלא רק את המווצת הבסיסיות העוסקות במילה ומזונות‬
‫כשרים‪ .‬הוא דוחה על הסף את עקרונות היהדות‪ ,‬ולא את פרטיה הקנים‪.‬‬
‫התורה אינה ממציאה איסורים מלאכותיים בכדי להמציא חטא היכן שקודם לא היה‪" :‬אל‬
‫תביט בזרת האישה" וכך כולם להוטים להביט בה‪ .‬התורה רק אוסרת להוציא אל הפועל‬
‫נטייות רוע קיימות‪ ,‬אשר יימצאו בנו עם או בלי החוק‪ .‬מטרת המצוות ניתנת להבנה ברמה‬
‫החברתית‪ ,‬רוחנית או מיסטית‪ ,‬אך שום מערכת חוק אינה מסוגלת לתפקד מבלי שתגביל את‬
‫היצר האנושי הקיים בין כה וכה‪.‬‬
‫הטענה שהיצר מתעורר דווקא בשל הניסיון לדכאו אינו זר ליהדות‪" .‬רבי ירמיה החליט‬
‫להתנזר מיין‪ ,‬אולם כאשר נדר נדר‪ ,‬מיד עלה בו הרצון לשתות‪ .‬כאשר התיר נדרו‪ ,‬חלף הרצון‬
‫לשתות‪ 821 ".‬מדובר במידה‪ .‬האיסור אכן עלול להגביר את היצר‪ ,‬אולם האדם יחשוק גם ללא‬
‫איסורים‪ .‬מצפון‪ ,‬מוסר ציבורי‪ ,‬חוקים ונדרים‪ ,‬הם כולם כלים שנועדו לשלוט ביצר‪ .‬רבי ירמיה‬
‫לא שתה גם לאחר שנדר נדר‪ ,‬על אף שרצה‪ .‬פאולוס מבטל את החוק אך לא מציב במקומו‬
‫שום מערכת חוק אחרת‪.‬‬
‫‪F138‬‬
‫תוֹרה וּכְשֶׁ בָּאָה הַ מִּ ְצו ָה וַי ְחִ י הַ חֵ טְ א‪".‬‬
‫‪" 7:9‬ו ַאֲ נִי הָ י ִיתִ י חַ י מִ לְּפָ נִים בְּ�א ָ‬
‫מעשי השליחים ‪ " 23:6‬וּפוֹלוֹס י ָדַ ע כִּי מִ קְ צָתָ ם צַדּוּקִ ים וּמִ קְ צ ָָתם ְפּרוּשִׁ ים וַיִּקְ ָרא בְּאָ ְזנֵי‬
‫סַ נְהֶ דְ ִרין לֵאמ ֹר אֲ נָשִׁ ים אַחִ ים פָּ רוּשׁ בֶּן־פָּ רוּשׁ אָנֹכִי ו ְעַ ל־תִּ קְ ו ַת הַ מֵּ תִ ים וּתְ חִ יּ ָָתם אֲ נִי נָדוֹן‪ ".‬מתי‬
‫אם כן חי פאולוס ללא חוקי התורה?‬
‫‪" 7:10‬ו ַאֲ נִי מַ ִתּי וְנִמְ צָא שֶׁ הַ מִּ ְצו ָה אֲ שֶׁ ר נִתְּ נָה לַחַ יִּים הָ י ְָתה לִּי לַמָּ ו ֶת‪".‬‬
‫מה הייתה המצווה שכה השפיע על פאולוס לרעה? לא תגנוב? לא תחמוד את אשת‬
‫רעך‪ ,‬לא תנאף? לא תרצח? פאולוס‪ ,‬שהינו בור גמור למצוות‪ ,‬אינו מפרט‪.‬‬
‫‪337‬‬
‫ברגע שעלתה בכוחה‪ ,‬הכנסייה הבינה את הצורך שבחקיקת ההתנהגות האנושית‬
‫והציבורית‪ ,‬לקחה את מצוות התורה‪ ,‬הפחיתה מהן עד לאתיקה בסיסית‪ ,‬ושינתה אותן‬
‫בהתאם לתקנות שעה‪.‬‬
‫הנוצרים דווק התעלמו מפאולוס‪ ,‬וחזרו לקיים את עשרת הדברות‪ .‬התיאולוגיה אינה‬
‫מסוגלת להסביר מדוע הכנסייה אימצה חלק מהמצוות וזנחה אחרות )כדוגמת השבת(‪ .‬כמו‬
‫כן זנחה הכנסייה את הכשרות והמילה‪ .‬התורה רואה במצוות אלה אבן יסוד‪ ,‬והנוצרים‬
‫בתורם שואבים אסמכתא ללא הרף מהתנ"ך‪ .‬ישוע והבשורות לא מטיפים לנורמות המוסריות‬
‫להן נשמעים כיום הנוצרים‪ .‬ניכר כי התנגדותו לשבת בבשורות זויפה על ידי הכנסייה‪.‬‬
‫הכנסייה אינה יכולה להסתמך על ישוע בניסיונה לברור את המצוות התאימות לה‪.‬‬
‫תּוֹרה הִ יא קְ דוֹשָׁ ה ו ְהַ מִּ ְצו ָה קְ דוֹשָׁ ה ו ִישָׁ ָרה ו ְטוֹבָה‪".‬‬
‫‪" 7:12‬וּ ְבכֵן הַ ָ‬
‫אולם פאולס דוחה אותה‪" 7:13 .‬הֲ כִי הַ טּוֹבָה הָ י ְתָ ה־לִּי לַמָּ ו ֶת? חָ לִילָה!‪ ...‬כְּדֵ י שֶׁ יִּהְ יֶה‬
‫הַ חֵ טְ א לַחֲ טָ אָה י ְתֵ ָרה עַ ל־י ְדֵ י הַ מִּ ְצו ָה‪".‬‬
‫וכיצד יוגדר הטוב‪ ,‬אם לא באמצעות מצוות כשלהן?‬
‫תּוֹרה רוּחָ נִית ו ַאֲ נִי בָשָׂ ר וְנִמְ כָּר ְבּי ַד־הַ חֵ טְ א‪".‬‬
‫‪" 7:14‬כִּי י ֹדְ עִ ים אֲ נַחְ נוּ שֶׁ הַ ָ‬
‫החוק ניתן עבור הבשר‪ ,‬כלומר עבור האדם‪ .‬פאולוס סותר כאן את עצמו‪ .‬קודם לכן‪,‬‬
‫נוצרים היו רוחניים ולא הזדקקו לחוק‪ .‬כעת‪ ,‬המצב הוא הפוך‪ ,‬החוק הוא טוב עבור מי שחי‬
‫בהתאם לרוח אך אינו פרקטי עבור כל השאר‪ .‬במקום אחר‪ ,‬פאולוס טוען שמרבית הנוצרים‬
‫מבורכים ברוח הקודש‪ -‬ועל כן עליהם לציית לחוק‪.‬‬
‫‪" 7:17‬ו ְעַ תָּ ה �א־אֲ נִי עוֹד הַ פּ ֹעֵ ל א ֹתוֹ כִּי אִ ם־הַ חֵ טְ א הַ שֹּׁכֵן בְּקִ ְרבִּי‪".‬‬
‫יתכן ופאולוס בונה כאן על הרעיון המיסטי האומר כי גופו של האדם יכול לחטוא מבלי‬
‫להזיק לנפש‪ .‬הוא מעדכן את הרעיון בהכרזה כי ישנה נפש מכופלת‪ ,‬המורכבת מה"אני"‬
‫הטהור‪ ,‬וה"אני" החוטא‪ .‬ביהדות‪ ,‬האדם אחראי לכלל מעשיו וחופשי לבחור בדרך הטוב או‬
‫הרע‪ .‬הוא אינו יכול להשליך את אחריותו האישית על שטן הדוחק בו מבחוץ‪.‬‬
‫‪" 7:18‬כִּי י ָדַ עְ תִּ י אֲ שֶׁ ר־בִּי ִבּבְשָׂ ִרי �א י ִשְׁ כֹּן טוֹב כִּי רֹצֶה אֲ נִי ַלעֲ שׂוֹת הַ טּוֹב ו ְ�א אֶ מְ צָא‪".‬‬
‫פאולוס וען שמכיוון והאדם אינו ניחן במקור טוב פנימי‪ ,‬אל לדחוק בו לציית למצוות‪ .‬אולם‬
‫מה הטעם בדת אם בני האדם אינם טובים מטבעם? מטרת המצוות היא לדכא יצרים חייתים‬
‫רעים ולעצב את האדם לדרך האדיבות וטוב הלב‪.‬‬
‫�א־רצִיתִ י אֲ נִי ע ֹשֶׂ ה �א־עוֹד אֲ נִי הַ פּ ֹעֵ ל כִּי אִ ם־הַ חֵ טְ א הַ שֹּׁכֵן בְּקִ ְרבִּי‪".‬‬
‫ָ‬
‫‪ " 7:20‬ו ְאִ ם אֶ ת־אֲ שֶׁ ר‬
‫האם דיכוי יצרים רעים וטיפוח הטוב באמת מהווים התגלמות של החטא? אולי אין זהו‬
‫טוב לב רוחני‪ ,‬אך קשה יהיה לכנות זאת חטא‪ ...‬מה עדיף‪ :‬להתנגד לרוע בעזרת רצון לעשת‬
‫טוב‪ ,‬או לעשות רע ללא כל עכבות? ניכר כי פאולוס מתעקש על התשובה הלא מוסרית‪.‬‬
‫‪ " 7:22-23‬כִּי ְלפִי הָ אָדָ ם הַ ְפּנִימִ י חָ פַ צְתִּ י בּ ַ‬
‫ְתוֹרת אֱ �הִ ים‪ .‬אֲ בָל ר ֹאֶ ה־אֲ נִי בְאֵ ב ַָרי ח ֹק אַחֵ ר‪".‬‬
‫משפט זו סותר את " כִּי י ָדַ עְ תִּ י אֲ שֶׁ ר־בִּי ִבּבְשָׂ ִרי �א י ִשְׁ כֹּן טוֹב‪".‬‬
‫‪338‬‬
‫‪822‬‬
‫‪F139‬‬
‫במצבו של פאולוס‪ ,‬מוטב היה לו בחר בכריתת אבירים‪ -‬כדבריו של ישוע‪ " :‬ו ְאִ ם־יָדְ �‬
‫אוֹתהּ ו ְהַ שְׁ לֵ� מִ מְּ � כִּי טוֹב לְ� אֲ שֶׁ ר י ֹאבַד אֶ חָ ד מֵ אֵ ב ֶָרי� מֵ ֶרדֶ ת כָּל־גּוּפְ �‬
‫ָ‬
‫הַ י ְמָ נִית תַּ כְשִׁ ילְ� קַ צֵּץ‬
‫‪823‬‬
‫אֶ ל־גֵּיהִ נּ ֹם‪".‬‬
‫‪F140‬‬
‫ְתוֹרת הָ אֱ �הִ ים וּ ִבבְשָׂ ִרי אֲ נִי עֶ בֶד ל ַ‬
‫‪ " 7:26‬אֲ ב ְָרכָה וּ ְבכֵן בְּשִׂ ְכלִי הִ נְנִי עֶ בֶד ל ַ‬
‫ְתוֹרת הַ חֵ טְ א‪".‬‬
‫כיצד טבעו החוטא של פאולוס שומר עליו מצייתנות לחוק‪ ,‬אולם אינו מונע ממנו להיות‬
‫נוצרי טוב? המסקנה היא שהנצרות דוחפת את האדם לחטא הרבה יותר מאשר חוקי‬
‫היהדות‪ .‬פאולוס מטיף לנטישת המצוות בעודו חי במצב של חטא פיזי ורוחני‪.‬‬
‫‪ " 8:1‬עַ ל־כֵּן עַ תָּ ה אֵ ין־אַ שְׁ מָ ה בָאֵ לֶּה אֲ שֶׁ ר הֵ ם בַּמָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ )הַ מִּ תְ הַ ְלּכִים שֶׁ לּא ַכבָּשָׂ ר אֶ לָּא‬
‫ְלפִי הָ רוּחַ (‪".‬‬
‫כלומרף הבשר נותר אשם‪ ,‬אך הרוח ממירה את השעבוד למצוות באמונה בתחייתו של‬
‫ישוע‪ .‬מה היתרון כאן?‬
‫פאולוס משנה את משנתו‪ :‬על הנוצרים לשמור על חוקי האל‪ ,‬על פי הבשר‪ ,‬אך באי‬
‫הצייתנות אין חטא‪ .‬אולם קבלת החוק הינה להגדיר את אי הצייתנות כחטא‪.‬‬
‫תוֹרת רוּחַ הַ חַ יִּים אֲ שֶׁ ר בַּמָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ הוֹצִיאָה א ֹתִ י לַחָ פְ שִׁ י מִ ַ‬
‫‪ " 8:2‬כִּי ַ‬
‫תּוֹרת הַ חֵ טְ א‬
‫ו ְהַ מָּ ו ֶת‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬אמונה באדם המטיף לקיום מצוות‪ ,‬מבלי לקיים מצוות‪...‬‬
‫אפילו הגנוסטים לא היו בטוחים כל כך‪" :‬כי אין בעולם חטא‪ .‬האדם הוא שבורא את‬
‫‪824‬‬
‫החטא כאשר הוא פועל בהתאם למכונה ניאוף‪ ,‬המוגדר כחטא‪".‬‬
‫‪F 14‬‬
‫תּוֹרה לַעֲ שׂוֹת מִ ְפּנֵי שֶׁ נֶּחֱ לַשׁ כּ ֹחָ הּ עַ ל־י ְדֵ י הַ בָּשָׂ ר א ֹתוֹ עָ שָׂ ה‬
‫‪ " 8:3‬כִּי מַ ה־שֶּׁ לּא י ָ ְכלָה הַ ָ‬
‫הָ אֱ �הִ ים בְּשָׁ לְחוֹ אֶ ת־בְּנוֹ בְּדִ מְ יוֹן בְּשָׂ ר הַ חֵ טְ א וּבְעַ ד הַ חֵ טְ א וַיּ ְַרשִׁ יעַ אֶ ת־הַ חֵ טְ א ַבּבָּשָׂ ר‪".‬‬
‫לא ניתן להחליש את החוק בידי הבשר‪ .‬מטרת המצוות היא לעצור את יצריו החוטאים‬
‫של האדם‪.‬‬
‫"וירשיע את החטא בבשר"‪.‬יוצא בזאאת שהיהודים הוציאו להורג לא את התגלמות‬
‫האלוהות כי אם את מודל החטא‪ .‬על כן מדוע עליהם לבקש מחילה? מהו הערך ההקרבתי‬
‫של חטא מדומה‪ ,‬של בשר מדומה? פאולוס הולך לאיבוד בתחמנותו התיאוסופית וסותר את‬
‫כלל הערך שבהקרבתו העצמית של ישוע‪ :‬הצליבה לא הייתה האמציעה להבאת הגאולה‪ ,‬כי‬
‫אם אלגוריה לגינוי החטא‪.‬‬
‫"דמיון בשר‪ "...‬הכיצד יכול ישוע להיות צאצא של דויד המלך אם הוא ניחן בדמיון‬
‫בשר? ‪ 825‬קודם ישוע היה אדם שהפך לאלוהי בעת צליבתו‪ .‬פתאום הוא מתואר כדמות‬
‫אלוהית ללא גוף אמיתי‪ ,‬שגילם באורך פלא את רעיון החטא‪...‬‬
‫‪F142‬‬
‫במקומות אחרים‪ ,‬פאולוס דווקא מתייחס לישוע כבעל גוף אמיתי‪ .‬אולי העורך שהבחין‬
‫בבעיה הוסיףאת המילה "דמיון" מאחור יותר‪ .‬על כל פנים‪ ,‬הערך ההקרבתי של בשר חוטא‬
‫או מדומיין אינו רב‪.‬‬
‫‪339‬‬
‫הכותב הולך לאיבוד כליל‪ָ " :‬לכֵן כַּאֲ שֶׁ ר עַ ל־י ְדֵ י אָדָ ם אֶ חָ ד בָּא הַ חֵ טְ א לָעוֹלָם‪ 826 ".‬הכיצד‬
‫יכול הכותב לעוות את מושג חטאו של אדם על מנת שיתאים לדיכוטומיית הבשר‬
‫הטמא\טהור? כאשר חטא אדם‪ ,‬בשרו שהתהווה בגן העדן לא היה מלא חטא‪ .‬השאלה‬
‫הגדולה היא‪ ,‬כיצד יכול אל טוב לברוא משהו הנגוע כלל בחטא? פאולוס לא הבין שרצון‬
‫חופשי‪ ,‬מחשבה‪ ,‬ונשמה הם שאחראים לחטא‪ .‬הגוף אינו חוטא מעצם טבעו‪.‬‬
‫‪F 143‬‬
‫ניתן להציע שכאשר למד אדם להבחין בין טוב ורע‪ ,‬הוא לא חטא אלא דווקא קיים את‬
‫רצון האל‪ .‬אם אדם לא חטא‪ ,‬אז הקבלתו של פאולוס בין ישוע לאדם הראשון‪ ,‬כאשר אדם‬
‫נתן וחיים וישוע נתן מוות‪ -‬לוקה בחסר‪.‬‬
‫תּוֹרה בָּנוּ הַ ה ֹ ְלכִים �א־כְדֶ ֶר� הַ בָּשָׂ ר כִּי אִ ם־ ְלפִי הָ רוּחַ ‪ .‬כִּי ְבּנֵי‬
‫‪ " 8:4-5‬כְּדֵ י שֶׁ תְּ קֻ יַּם צִדְ קַ ת הַ ָ‬
‫הַ בָּשָׂ ר י ֶהְ גּוּ בְּדִ ב ְֵרי הַ בָּשָׂ ר וּ ְבנֵי הָ רוּחַ בְּדִ ב ְֵרי הָ רוּחַ ‪".‬‬
‫פאולוס מעוות את הטקסט‪ .‬מוקדם יותר הוא אישר כי בשר הנוצרים מלא חטא‪ ,‬למרות‬
‫שנפשם טהורה‪ 827 .‬כעת הוא אומר שהנוצרים "אינם חיים על פי הבשר‪ ,‬אלא על פי הרוח‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬הם מתכחשים לבשר‪ .‬האם הנוצרים אכן מתכחשים לבשר‪,‬או האם הם חיים בו‬
‫ככולם? האסתטסיזם היא תכונה הרבה יותר יוונית מאשר יהודית‪ .‬היהדות דורשת שליטה‪,‬‬
‫ולא התכחשות לגוף בלתי צייתן‪.‬‬
‫‪F14‬‬
‫במקומות רבים‪ 828 ,‬אמר פאולוס כי החוק עצמו הוא טוב‪ ,‬אך סופו להוליך את הבשר‬
‫לקראת חטא‪ .‬אולם אם הנוצרים אינם חיים על פי הבשר‪ ,‬עליהם לציית לחוק‪.‬‬
‫‪F145‬‬
‫התיאוסופיה הפרימיטיבית של פאולוס מאצילה את הבשר ברצון משלו‪ ,‬כאילו מנותק‬
‫מהרצון החופשי והנפש‪ .‬החטא הקדמון נובע מהנפש החוטאת‪ .‬טוהר הנפש אינו בא בחשבון‪,‬‬
‫אם הבשר‪ ,‬אפילו תחת משטר חוקים‪ -‬יחטא‪.‬‬
‫‪" 8:7‬מִ ְפּנֵי שֶׁ מַּ חֲ שֶׁ בֶת הַ בָּשָׂ ר ַרק שִׂ נְאַת אֱ �הִ ים הִ יא בַּאֲ שֶׁ ר �א תִ שְׁ תַּ עְ בֵּד ל ַ‬
‫ְתוֹרת הָ אֱ �הִ ים‬
‫ו ְאַף �א תוּכָל‪".‬‬
‫הנוצרים עלולים להתגבר על העיונות בכך שישמרו מצוות‪ .‬ההשלכות של התעמקות‬
‫בתאוות ארציות ועיסוק בנצרות נראות זהות‪ :‬עוינות כלפי חוקי האל‪.‬‬
‫תאוות ויצרים אינם בהכרח מנוגדים לחוק‪ .‬יצרים מסויימי דווקא מסייעים בשמירה‬
‫המצוות‪ .‬לדוגמא‪ ,‬הכמיהה למזונות מסתדרת בתוך מערכת המצוות‪.‬‬
‫פאולוס מניח כי הבשר אינו יכול לציית לחוק‪ ,‬מה שלמעשה קובע שהאל לא ידע מה הוא‬
‫עשה כאשר נתן את החוק‪.‬‬
‫‪ " 8:9‬ו ְאַ תֶּ ם אֵ ינְכֶם ַבּבָּשָׂ ר כִּי אִ ם־בָּרוּחַ ‪".‬‬
‫אפולוגטיקנים נוטים להתעלם מהגנוסטיקה הזועקת כאן מהדף בכך שהם משתמשים‬
‫בפרדגנציה אינטלקטואלית‪ .‬פאולוס מתאר את הגוף האנושי כהתגלמות החטא ומציב אותו‬
‫מנגד לצדיקות הטמועה בנפש‪.‬‬
‫‪" 8:10‬ו ְאִ ם־הַ מָּ שִׁ יחַ בְּקִ ְר ְבּכֶם הַ גּוּף מֵ ת ִבּ ְגלַל הַ חֵ טְ א ו ְהָ רוּחַ חַ יִּים ִבּ ְגלַל הַ צְּדָ קָ ה‪".‬‬
‫הגוף המת הינו גם מת לחסדים ומעלות‪" .‬וּ ְבכֵן‪ִ ...‬בבְשָׂ ִרי אֲ נִי עֶ בֶד ל ַ‬
‫ְתוֹרת הַ חֵ טְ א‪".‬‬
‫האם בשרו של פאולוס חוטא או לא? האם ישוע אכן שוכב בקרבו?‬
‫‪340‬‬
‫‪829‬‬
‫‪F 146‬‬
‫פאולסו טוען שהנוצרי מכיל בתוכו בו זמנית את ישוע ואת רוח הקודש‪" .‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי‬
‫‪830‬‬
‫הֵ יכַל אֱ �הִ ים אַ תֶּ ם ו ְרוּחַ אֱ �הִ ים שֹׁכֵן בְּקִ ְר ְבּכֶם‪".‬‬
‫‪F147‬‬
‫‪ " 8:11‬ו ְאִ ם־י ִשְׁ כֹּן בְּקִ ְר ְבּכֶם רוּחוֹ שֶׁ ל הַ מֵּ עִ יר אֶ ת־י ֵשׁוּעַ מִ ן־הַ מֵּ תִ ים הַ מֵּ עִ יר אֶ ת־הַ מָּ שִׁ יחַ‬
‫מִ ן־הַ מֵּ תִ ים הוּא גַם אֶ ת־ ְגּו ִיּוֹתֵ יכֶם הַ מֵּ תוֹת י ְחַ יֶּה עַ ל־י ְדֵ י רוּחוֹ הַ שֹּׁכֵן בְּקִ ְר ְבּכֶם‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬בשר הנוצרים ישוחזר כחומר אחר המלא בחיים אלוהיים‪ .‬במקרה זה‪ ,‬על‬
‫הנוצרים להודות כי שטרם קיבלו לקרבם את רוח הקודש או שבשרם מסוגל לשמור מצוות‪.‬‬
‫שימו לב לזמן ההווה בו כתובים הדברים‪" :‬רוחו השוכן בקרבכם‪ ".‬כלומר‪ ,‬פאולוס כתב‬
‫לנוצרים שכבר בורכו ברוח‪ ,‬וגופם התחדש‪ .‬על כן מדוע אומר פאולוס שבשרו עוד נושא‬
‫חטא? ‪ 831‬ומדוע הוא אומר "יחיה את גויותיכם" בזמן עתיד? אם רוח הקודש אכן חיה בגופו‬
‫של כל נוצרי‪ ,‬אז הם כבר חיים‪ ,‬בזמן הווה‪ ,‬למוות אין כל שליטה עליהם יותר‪.‬‬
‫‪F148‬‬
‫אין כאן שום יחסי סיבתיות‪ .‬ראשית‪ ,‬אם הנוצרים נושאים בתוכים את רוח הקודש באותו‬
‫המובן כמו ישוע‪ ,‬אז אין כל הבדל בינם לבינו‪ -‬שזה למעשה מה שמנסה לומר פאולוס‪ .‬אם‬
‫כך‪ ,‬מדוע הם מתפללים לישוע ולא להיפך? שנית‪ ,‬ישוע קם מהמתים לא רק בגלל שנשא את‬
‫רוח הקודש אלא בגלל יתר סגולותיו‪ .‬שלישית‪ ,‬הנוצרים עצמם לא זכו לקום לאחר המוות כמו‬
‫ישוע‪ .‬רביעית‪ ,‬פאולוס מעלה הצעה בלתי סבירה כנקדות מוצא לוגית‪" :‬אם ישכון בקרבכם‬
‫רוחו‪"...‬‬
‫ְתּם רוּחַ מִ שְׁ פַּ ט ָבּנִים אֲ שֶׁ ר בּוֹ‬
‫‪" 8:15‬כִּי �א קִ ַבּלְתֶּ ם רוּחַ עַ בְדוּת לָשׁוּב לִיר ֹא כִּי אִ ם־קִ ַבּל ֶ‬
‫ק ְֹראִ ים אֲ נַחְ נוּ אַ בָּא אָבִינוּ‪".‬‬
‫החוק היהודי אינו משרה פחד‪ ,‬כי אם תקווה‪ .‬העבדות לחוק מפנה את דרכה לאמונה‬
‫בישוע‪ ,‬אשר הטיף דוקא לשמירת מצוות‪ .‬האם התכוון פאולוס לעבדות לריקבון שלאחר‬
‫המוות? ‪ 832‬הכיצד יוכלו הנוצרים להמנע מכך?‬
‫‪F149‬‬
‫פאולוס דומה כאן לאוונג'ליסט יוחנן‪ ,‬הטקסט שלו רווי בסוגי רוחות שונים‪ ,‬רוח העבדות‬
‫במקרה זה‪ .‬שני הטקסטים משקפים את הלך הרוח היווני שהיה טרוד בקיומם של אינספור‬
‫רוחות ושדים הפועלים בעולם‪.‬‬
‫‪" 8:18‬כִּי א ֹמֵ ר אֲ נִי שֶׁ עִ נּוּי ֵי הַ זְּמַ ן הַ זֶּה אֵ ינָם שְׁ קוּלִים ְכּנֶגֶד הַ כָּבוֹד הַ בָּא לְהִ גָּלוֹת עָ לֵינוּ‪".‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬כוונת ה"עינו" היא להשפלה עצמית‪ ,‬הגבלת חטאיו של הבשר‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫סבל ניתן לחוות גם רוחנית‪ .‬כלומר‪ ,‬נשמתו של פאולוס מתענה על כך שנבצר ממנה לחטוא‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬נשמתו של פאולוס היא החוטאת‪.‬‬
‫מתי ‪" 10:22‬מי שיסבול עד הסוף ייוושע‪"...‬‬
‫‪" 8:26‬כִּי �א י ָדַ עְ נוּ לְהִ תְ פַּ לֵּל כּ ָָראוּי ‪"...‬‬
‫מתי הרחיב‪ָ " ,‬לכֵן כּ ֹה תִ תְ פַּ לָּלוּ‪"...‬‬
‫‪833‬‬
‫‪F150‬‬
‫‪" 8:36‬כ ָכּתוּב כִּי־עָ לֶי� ה ַֹרגְנוּ כָל־הַ יּוֹם נֶחְ שַׁ בְנוּ כְּצ ֹאן טִ בְחָ ה"‬
‫‪F15‬‬
‫‪341‬‬
‫‪834‬‬
‫הנוצרים נרדפו לא על כך שהאמינו באלוהים‪ ,‬אלא על כך שקיימו דת בלתי חוקית ועוררו‬
‫בעיות‪ ,‬בדיוק כמו הרבה כתות אפוקליפטיות אחרות שהיו בטוחות שמלחמת גוג ומגוג‬
‫נמצאת מעבר לפתח‪.‬‬
‫פאולוס הופך פתאום לממוקד בדבריו שלא כהרגלו‪ .‬על כן ניכר כי הפסוק נוסף מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬לאחר התגבשות אגדת רדיפות הנוצרים המוקדמים‪ ,‬כאשר נשכחו כבר העובדות‪.‬‬
‫כאשר הגיע פאולוס לרומא‪ 835 ,‬היהודים המוקמיים ידעו על קיומה של הנצרות רק משמועות‪.‬‬
‫כאשר כתב פאולוס את מכתבו‪ ,‬הנוצרים טרם נרדפו על ידי רומא‪ .‬סיבת רדיפתם ביהודה‬
‫מעולם לא הייתה אמונתם באלוהים‪.‬‬
‫‪F152‬‬
‫תּוֹרה ו ְהָ עֲ בוֹדָ ה‬
‫‪" 9:4‬אֲ שֶׁ ר הֵ ם ְבּנֵי י ִשְׂ ָראֵ ל וְלָהֶ ם מִ שְׁ פַּ ט הַ ָבּנִים ו ְהַ כָּבוֹד ו ְהַ בּ ְִריתוֹת וּמַ תַּ ן הַ ָ‬
‫ו ְהַ הַ בְטָ חוֹת‪".‬‬
‫פאולוס בהחלט טוען כאן לאקסקלוסיביות‪ .‬אולם הוא כתב ליהודים רומאים‪ָ " :‬לכֵן דְּ עוּ כִּי‬
‫אֶ ל־הַ גּוֹי ִם נִשְׁ לְחָ ה תְּ שׁוּעַ ת אֱ �הִ ים ו ְהֵ מָּ ה י ִשְׁ מָ עוּ‪" 836 ".‬אֱ מֶ ת אֲ נִי מְ דַ בֵּר בַּמָּ שִׁ יחַ ו ְ�א אֲ שַׁ קֵּ ר‬
‫ו ְדַ עְ תִּ י מְ עִ ידָ ה לִי בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪ 837 ".‬רוח הקודש השוכנת בפאולוס אינה מסוגלת להחליט אם‬
‫ישוע בא לגאול את היהודים בלבד או גם את הגויים‪.‬‬
‫‪F153‬‬
‫‪F154‬‬
‫‪" 9:7-8‬ו ְ�א מִ ְפּנֵי שֶׁ הֵ ם ז ֶַרע אַב ְָרהָ ם ֻכּלָּם ָבּנִים כִּי ְביִצְחָ ק י ִקָּ ֵרא לְ� ז ַָרע‪ .‬כְּלוֹמַ ר �א‬
‫ְבנֵי־הַ בָּשָׂ ר הֵ מָּ ה ְבּנֵי הָ אֱ �הִ ים כִּי אִ ם־ ְבּנֵי הַ הַ בְטָ חָ ה הֵ ם הַ נֶּחֱ שָׁ בִים ְלז ַָרע‪".‬‬
‫פאולוס אומר כי לא כל ילדיו של אברהם היו נבחרים‪ ,‬אלא רק צאצאיו של יצחק‪ ,‬וכי‬
‫הכתובים מכירים רק במי שאלוהים הבטיח להם משהו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לא כל היהודים‬
‫יינצלו‪ ,‬אלא רק מי שמאמינים בישוע‪ .‬אולם התורה לא אומרת שום דבר שכזה‪ -‬שרק חלק‬
‫מהיהודים הם חלק מהעם הנבחר‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬שעל פי הגיונו של פאולוס‪ ,‬גויים אינם יכולים‬
‫להיות נוצרים מכיוון שאינם מצאצאיו של יצחק‪.‬‬
‫‪ " 9:20-21‬אֲ בָל בֶּן־אָדָ ם מִ י אַ תָּ ה כִּי תָ ִריב אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים? הֲ י ֹאמַ ר יֵצֶר לְיֹצְרוֹ 'מַ דּוּעַ ָכּכָה‬
‫יתנִי?' אִ ם־אֵ ין ְרשׁוּת ַליֹּצֵר עַ ל־הַ ח ֹמֶ ר לַעֲ שׂוֹת הַ גּ ֹ ֶלם הָ אֶ חָ ד ְכּלִי כָבוֹד אוֹ ְכּלִי קָ לוֹן?"‬
‫עֲ שִׂ ָ‬
‫רעיונותיו של פאולוס רעועים למדי‪-9:16 .‬המחילה תלוייה ברצונו הבלעדי של אלוהים‪.‬‬
‫‪ : 9:21‬הישועה נקבעה מראש‪ 10:13 .‬כל מאמין‪ -‬באלוהים או בישוע?‪ -‬סופו שייוושע‪ .‬הטיעון‬
‫יכול להתבסס על הרעיון התיאוסופי שהאדם מאמין כי יש לו חופש בחירה‪ ,‬בזמן שבחירותיו‬
‫ה"חופשיות" למעשה נקבעו כבר מראש וידועות לבורא‪ .‬ניכר כי פאולוס לא מודע לתפיסה זו‬
‫ולכן אינו מזכיר אותה‪.‬‬
‫דניאל התעקש על גורל‪ " :‬וּבָעֵ ת הַ הִ יא י ִמָּ לֵט עַ מְּ �‪ ,‬כָּל‪-‬הַ נִּמְ צָא כָּתוּב בַּסֵּ פֶ ר‪ 838 ".‬כלומר‪,‬‬
‫התנהלות האדם חשובה רק לעצמו ורק בחייו‪ ,‬אך אינה קשורה לישועתו שנקבעה מראש‪.‬‬
‫רעיון זה הינו עקבי עם חוסר רצונו של אלוהים והכוחות החיצוניים המניעים‪ .‬הנוצרים‪ ,‬עם‬
‫זאת‪ ,‬מאמינים כי התנהלותם מסוגלת לשכנע את אלוהים להציל אותם‪.‬‬
‫‪F15‬‬
‫‪ " 9:19-20‬ו ְאִ ם תּ ֹאמַ ר לָמָּ ה־זֶּה יִפְק ֹד עָ וֹן כִּי נֶגֶד ְרצוֹנוֹ מִ י י ְִתיַצָּב?"‬
‫השאלה כאן מתבקשת‪ .‬הטענה שהכל קבוע מראש טומנת סתירה בחובה‪ :‬אלוהים קבע‬
‫כבר הכל‪ ,‬אולם אנשים עדיין חוטאים‪ .‬היהדות אומרת שאלוהים ברא את העולם ואת‬
‫החוקיות הקיימת בו‪ ,‬אך לאדם יש בחירה חופשית‪ .‬דתות ופילוסופיות שונות מתווכחות על‬
‫רמות בחירה השונות שיש או אין לאדם‪ .‬הצדוקים התכחשו לרעיון הגורל‪ ,‬בעוד שדניאל טוען‬
‫שלא ניתן לברוח מגורל‪.‬יתכן וכתות מסויימות דגלו בגורל מטעמים מעשיים‪ :‬בכדי להבטיח‬
‫לעצמם את הכניסה לגן עדן‪.‬‬
‫‪342‬‬
‫‪ ..." 9:24‬ו ְהֵ ם אֲ נַחְ נוּ אֲ שֶׁ ר קְ ָראָנוּ �א מִ ן־הַ יְּהוּדִ ים ְלבַדָּ ם כִּי אַף מִ ן־הַ גּוֹי ִם‪".‬‬
‫פאולוס טורף את הקלפים פעם נוספת‪ .‬איש אינו מפקפק בכך שהגויים יכולים להתגייר‪.‬‬
‫‪839‬‬
‫פאולוס קיווה להוכיח משהו אחר‪�" :‬א־כ ֹל אֲ שֶׁ ר מִ יִּשְׂ ָראֵ ל י ִשְׂ ָראֵ ל הֵ מָּ ה‪".‬‬
‫‪F 156‬‬
‫ְ�א־רחָ מָ ה ֻרחָ מָ ה‪ .‬והָ י ָה בִּמְ קוֹם‬
‫ֻ‬
‫‪ " 9:25-26‬כְּאָמְ רוֹ בְהוֹשֵׁ עַ אֶ קְ ָרא לְ�א־עַ מִּ י עַ מִּ י וּל‬
‫אֲ שֶׁ ר־י ֵאָמֵ ר לָהֶ ם �א־עַ מִּ י אַ תֶּ ם י ֵאָמֵ ר לָהֶ ם ְבּנֵי אֵ ל־חָ י‪".‬‬
‫פאולוס מעוות את הפסוק מעבר לכל היכר בכדי להוכיח שהיהודים אינם למעשה העם‬
‫‪840‬‬
‫הנבחר‪ ,‬למרות שקודם לכן הוא דווקא אישר זאת‪.‬‬
‫‪F157‬‬
‫הושע ‪" 2:1‬ו ְהָ י ָה מִ סְ פַּ ר ְבּנֵי‪-‬י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬כְּחוֹל הַ יָּם‪ ,‬אֲ שֶׁ ר �א‪-‬י ִמַּ ד‪ ,‬ו ְ�א י ִסָּ פֵ ר; ו ְהָ י ָה בִּמְ קוֹם‬
‫אֲ שֶׁ ר‪-‬י ֵאָמֵ ר לָהֶ ם‪� ,‬א‪-‬עַ מִּ י אַ תֶּ ם‪ ,‬י ֵאָמֵ ר לָהֶ ם‪ְ ,‬בּנֵי אֵ ל‪-‬חָ י‪ .‬וְנִקְ בְּצוּ ְבּנֵי‪-‬י ְהוּדָ ה וּ ְבנֵי‪-‬י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬י ַחְ דָּ ו‪,‬‬
‫אָרץ‪ :‬כִּי גָדוֹל‪ ,‬יוֹם י ִ ז ְְרעֶ אל‪ ".‬לנבואה אין שום קשר לנוצרים‪.‬‬
‫ו ְשָׂ מוּ לָהֶ ם ר ֹאשׁ אֶ חָ ד‪ ,‬ו ְעָ לוּ מִ ן‪-‬הָ ֶ‬
‫הושע ‪" 1:9‬ו ַיּ ֹאמֶ ר‪ ,‬קְ ָרא שְׁ מוֹ �א עַ מִּ י ‪ :172‬כִּי אַ תֶּ ם �א עַ מִּ י‪ ,‬ו ְאָנֹכִי �א‪-‬אֶ הְ י ֶה ָלכֶם‪ ".‬הושע‬
‫ָאָרץ‪ ,‬ו ְִרחַ מְ תִּ י אֶ ת‪�-‬א ֻרחָ מָ ה; ו ְאָמַ ְרתִּ י לְ�א‪-‬עַ מִּ י עַ מִּ י‪-‬אַ ָתּה‪ ,‬ו ְהוּא י ֹאמַ ר‬
‫‪" 2:25‬וּז ְַרעְ תִּ יהָ לִּי בּ ֶ‬
‫אֱ �הָ י‪ ".‬אלוהים מפנה זמנית את גבו ליהודים‪ ,‬על אף שהם ישובו להיות עמו הנבחר‪.‬‬
‫‪F17‬‬
‫‪ " 9:27-28‬ו ִישַׁ עְ י ָהוּ ק ֵֹרא עַ ל־י ִשְׂ ָראֵ ל כִּי אִ ם־י ִהְ י ֶה מִ סְ פַּ ר ְבּנֵי י ִשְׂ ָראֵ ל כְּחוֹל הַ יָּם שְׁ אָר י ָשׁוּב‬
‫אָרץ‪".‬‬
‫בּוֹ ) ִכּ ָלּיוֹן חָ רוּץ שׁוֹטֵ ף צְדָ קָ ה(‪ .‬כִּי ָכלָה וְנֶחֱ ָרצָה אֲ דֹנָי ע ֹשֶׂ ה בְּקֶ ֶרב הָ ֶ‬
‫פאולוס מעוות את הכתבו על מנת להראות שלא כלל ישראל ייוושעו‪.‬‬
‫ישעיהו ‪ " 10:12‬ו ְהָ י ָה‪ ,‬כִּי‪-‬י ְ ַבצַּע אֲ דֹנָי אֶ ת‪-‬כָּל‪-‬מַ עֲ שֵׂ הוּ‪ ,‬בְּהַ ר צִיּוֹן‪ ,‬וּבִירוּשָׁ ָלִם‪--‬אֶ פְק ֹד‪ ,‬עַ ל‪-‬‬
‫ְפּ ִרי‪-‬ג ֹדֶ ל ְלבַב מֶ לֶ�‪-‬אַ שּׁוּר‪ ,‬ו ְעַ ל‪-‬תִּ פְאֶ ֶרת‪ ,‬רוּם עֵ ינָיו‪ ....‬ו ְהָ י ָה בַּיּוֹם הַ הוּא‪� ,‬א‪-‬יוֹסִ יף עוֹד שְׁ אָר‬
‫י ִשְׂ ָראֵ ל וּ ְפלֵיטַ ת בֵּית‪-‬י ַעֲ ק ֹב‪ ,‬לְהִ שָּׁ עֵ ן‪ ,‬עַ ל‪-‬מַ כֵּהוּ; וְנִשְׁ עַ ן‪ ,‬עַ ל‪-‬י ְהו ָה קְ דוֹשׁ י ִשְׂ ָראֵ ל‪--‬בֶּאֱ מֶ ת‪ ".‬הנביא‬
‫מדבר על שארית הפליטה שתינצל מידי האשורים‪.‬‬
‫‪ַ " 9:33‬כּכָּתוּב הִ נְנִי י ִסַּ ד ְבּצִיּוֹן אֶ בֶן נֶגֶף ו ְצוּר מִ כְשׁוֹל וְכָל־הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ �א י ֵבוֹשׁ‪".‬‬
‫פסקה זו הינה קומפילציה‪.‬‬
‫ישעיהו ‪" 8:13-14‬אֶ ת‪-‬י ְהו ָה ְצבָאוֹת‪ ,‬א ֹתוֹ תַ קְ דִּ ישׁוּ; ו ְהוּא ַ‬
‫מוֹראֲ כֶם‪ ,‬ו ְהוּא מַ עֲ ִר ְצכֶם‪ .‬ו ְהָ י ָה‪,‬‬
‫לְמִ קְ דָּ שׁ; וּלְאֶ בֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִ כְשׁוֹל לִשְׁ נֵי בָתֵּ י י ִשְׂ ָראֵ ל‪ ,‬לְפַ ח וּלְמוֹקֵ שׁ‪--‬לְיוֹשֵׁ ב‪ ,‬י ְרוּשָׁ ָלִם‪ ".‬ישעיהו‬
‫‪ָ " 28:16‬לכֵן‪ ,‬כּ ֹה אָמַ ר אֲ דֹנָי י ְהו ִה‪ ,‬הִ נְנִי י ִסַּ ד ְבּצִיּוֹן‪ ,‬אָבֶן; אֶ בֶן בּ ֹחַ ן פִּ נַּת י ִקְ ַרת‪ ,‬מוּסָ ד מוּסָּ ד‪--‬‬
‫הַ מַּ אֲ מִ ין‪� ,‬א י ָחִ ישׁ‪".‬‬
‫ישעיהו מדבר על אלוהים‪ ,‬אולם פאולוס מתעלם מההקשר ורואה רק עדות לישוע‪.‬‬
‫תּוֹרה ִלצְדָ קָ ה ְלכָל־הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ‪".‬‬
‫‪ " 10:4‬כִּי הַ מָּ שִׁ יחַ סוֹף הַ ָ‬
‫תּוֹרה אוֹ אֶ ת־דִּ ב ְֵרי הַ נְּבִיאִ ים �א בָאתִ י‬
‫מתי ‪" 5:17-18‬אַל־תְּ דַ מּוּ כִּי בָאתִ י לְהָ ֵפר אֶ ת־הַ ָ‬
‫אָרץ �א תַּ עֲ ב ֹר יוֹד אַחַ ת‬
‫לְהָ ֵפר כִּי אִ ם־לְמַ לּאת‪ .‬כִּי אָמֵ ן א ֹמֵ ר אֲ נִי ָלכֶם עַ ד כִּי־י ַעַ בְרוּ הַ שָׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫תּוֹרה עַ ד אֲ שֶׁ ר י ְקֻ יַּם הַ כּ ֹל‪".‬‬
‫אוֹ־קוֹץ אֶ חָ ד מִ ן־הַ ָ‬
‫‪172‬כלומר‪" ,‬לא העם שלי‪".‬‬
‫‪343‬‬
‫ניכר כי פאולוס אף סוטה מהתיאולוגיה הגנוסטית שלו‪ .‬הוא יכול הרי לומר שנכון‪ ,‬המרת‬
‫דת מודעת לישוע מבטלת את הצורך בקיום מצוות‪ ,‬ולא עצם תחייתו‪.‬‬
‫‪" 10:6-8‬ו ְהַ צְּדָ קָ ה אֲ שֶׁ ר מִ תּוֹ� הָ אֱ מוּנָה א ֹמֶ ֶרת אַל־תּ ֹאמַ ר ִבּ ְל ָבבְ� מִ י־י ַעֲ לֶה הַ שָּׁ מַ י ְמָ ה‬
‫ל ִ‬
‫ְהוֹריד אֶ ת־הַ מָּ שִׁ יחַ ‪ .‬אוֹ מִ י י ֵֵרד לִתְ הוֹם לְהַ עֲ לוֹת אֶ ת־הַ מָּ שִׁ יחַ מִ ן־הַ מֵּ ִתים‪ .‬אֲ בָל מַ ה־תּ ֹאמַ ר קָ רוֹב‬
‫אֵ לֶי� הַ דָּ בָר ְבּפִי� וּ ִב ְל ָבבֶ� הוּא דְּ בַר הָ אֱ מוּנָה אֲ שֶׁ ר אֲ נַחְ נוּ מְ בַשְׂ ִרים‪".‬‬
‫דברים ‪" 30:10-14‬כִּי תִ שְׁ מַ ע‪ ,‬בְּקוֹל י ְהו ָה אֱ �הֶ י�‪ ,‬לִשְׁ מ ֹר מִ צְוֹ ָתיו ו ְחֻ קּ ָֹתיו‪ ,‬הַ כְּתוּבָה בְּסֵ פֶ ר‬
‫תּוֹרה הַ זֶּה‪ :‬כִּי תָ שׁוּב אֶ ל‪-‬י ְהו ָה אֱ �הֶ י�‪ְ ,‬בּכָל‪ְ -‬ל ָבבְ� וּ ְבכָל‪-‬נַפְשֶׁ �‪ .‬כִּי הַ מִּ ְצו ָה הַ זּ ֹאת‪ ,‬אֲ שֶׁ ר אָנֹכִי‬
‫הַ ָ‬
‫מְ ַצ וְּ� הַ יּוֹם‪�--‬א‪-‬נִ ְפלֵאת הִ וא מִ מְּ �‪ ,‬ו ְ�א ְרח ֹקָ ה הִ וא‪� .‬א בַשָּׁ מַ י ִם‪ ,‬הִ וא‪ :‬לֵאמ ֹר‪ ,‬מִ י י ַעֲ לֶה‪-‬לָּנוּ‬
‫הַ שָּׁ מַ י ְמָ ה וְי ִקָּ חֶ הָ לָּנוּ‪ ,‬וְי ַשְׁ מִ עֵ נוּ א ֹתָ הּ‪ ,‬וְנַעֲ שֶׂ נָּה‪ .‬ו ְ�א‪-‬מֵ עֵ בֶר ַל יָּם‪ ,‬הִ וא‪ :‬לֵאמ ֹר‪ ,‬מִ י י ַעֲ בָר‪-‬לָנוּ אֶ ל‪-‬‬
‫עֵ בֶר הַ יָּם וְי ִקָּ חֶ הָ לָּנוּ‪ ,‬וְי ַשְׁ מִ עֵ נוּ א ֹתָ הּ‪ ,‬וְנַעֲ שֶׂ נָּה‪ .‬כִּי‪-‬קָ רוֹב אֵ לֶי� הַ דָּ בָר‪ ,‬מְ א ֹד‪ :‬בְּפִי� וּ ִב ְל ָבבְ�‪,‬‬
‫לַעֲ שׂ ֹתוֹ‪ ".‬המצוות ברורות וידועות‪ ,‬ואין כל צורך לתור אחריהן‪ .‬צייתנות למצוות אינה מצריכה‬
‫דבר בלתי מציאותי‪.‬‬
‫פאולוס מעוות לחלוטין את הרעיון‪ :‬במקום להמליץ על צייתנות לחוק‪ ,‬הוא ניסה למצוא‬
‫דרך לעקוף את הכתוב בספר דברים‪ ,‬אותו הספר שמבסס את חוקי האל‪.‬‬
‫‪" 10:9‬כִּי אִ ם־ ְבּפִי� תוֹדֶ ה שֶׁ יֵּשׁוּעַ הוּא הָ אָדוֹן ו ְַתאֲ מִ ין ִבּ ְל ָבבְ� שֶׁ הָ אֱ �הִ ים הֱ עִ ירוֹ מִ ן־הַ מֵּ תִ ים‬
‫תִּ וָּשֵׁ עַ ‪".‬‬
‫אולם הפה הוא חלק מהבשר‪ ,‬שעל פי פאולוס הינו חוטא‪ .‬פאולוס מטיף פעם אחר פעם‬
‫לדיכוי הבשר‪ ,‬אולם כאן הוא דווקא טוען שמדובר בכלי בדרך לישועה‪.‬‬
‫פיסקה זו אולי מסכמת באופן המוצלח ביותר את הדוקטרינה הנוצרית‪ :‬לא מעשים‪ ,‬לא‬
‫אמונה‪ ,‬רק הצהרות‪ ,‬פשוט כך‪ .‬אפילו האסלאם דורשת עוד ארבעה עקרונות מלבד אמירת‬
‫המשפט ‪:‬אללה הוא אכבר‪ .‬פאולוס הלהיב את הנוצרים הטריים בהבטחה של כרטיס קל לגן‬
‫העדן‪.‬‬
‫‪" 10:10‬כִּי ִב ְלבָבוֹ י ַאֲ מִ ין הָ אָדָ ם ו ְהָ י ְתָ ה לּוֹ ִלצְדָ קָ ה וּבְפִיהוּ יוֹדֶ ה ו ְהָ י ְָתה־לּוֹ לִישׁוּעָ ה‪".‬‬
‫מוקדם יותר חזר פאולוס על טענתו כי די באמונה בכדי להיוושע‪ ,‬אולם כעת הוא מוסיף‬
‫את הצורך להמיר אחרים לנצרות בכדי לזכות בישועה‪.‬‬
‫‪ " 10:11-12‬כִּי הַ כָּתוּב א ֹמֵ ר כָּל־הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ �א י ֵבוֹשׁ‪ .‬ו ְאֵ ין הַ ְפ ֵרשׁ בֵּין הַ יְּהוּדִ י ַליְּוָנִי כִּי אָדוֹן‬
‫אֶ חָ ד ְל ֻכלָּם ו ְהוּא עָ שִׁ יר ְלכָל־ק ְֹראָיו‪".‬‬
‫אין כל הבדל דתי בין יהודי אתני ליווני אתני‪ ,‬כל עוד אמונתם זהה‪ .‬פאולוס טוען כי אין כל‬
‫הבדל‪ ,‬אפילו אם הראשון יהודי והשני פגאני‪.‬‬
‫פאולוס מתכוון לישוע; ‪ 841‬הכתובים היהודיים מתכוונים לאלוהים‪ָ " :‬לכֵן‪ ,‬כּ ֹה אָמַ ר אֲ דֹנָי‬
‫‪842‬‬
‫י ְהו ִה‪ ,‬הִ נְנִי י ִסַּ ד ְבּצִיּוֹן‪ ,‬אָבֶן; אֶ בֶן בּ ֹחַ ן ִפּנַּת י ִקְ ַרת‪ ,‬מוּסָ ד מוּסָּ ד‪--‬הַ מַּ אֲ מִ ין‪� ,‬א י ָחִ ישׁ‪".‬‬
‫בתרגומים מסויימים מופיעות המילים ‪ – Believes‬כלומר לא במובן של "סומך"‪ ,‬ו‪Shame-‬‬
‫במקום "יחיש"‪ .‬ישעיהו מתכוון שאמונה‪ ,‬המרוכזת בציון ומבוטאת בתורה‪ ,‬הינה בסיס בר‬
‫סמכא לצדיקים המתנגדים לרשע בדרגים גבוהים ‪ ,843‬אשר ייסחפו‪ 844 .‬לטקסט אין כל קשר‬
‫לישוע או לנוצרים הגויים‪.‬‬
‫‪F158‬‬
‫‪F159‬‬
‫‪F160‬‬
‫‪344‬‬
‫‪F 16‬‬
‫‪" 10:13-14‬כִּי־כ ֹל אֲ שֶׁ ר־י ִקְ ָרא בְּשֵׁ ם י ְהוֹ ָה י ִמָּ לֵט‪ .‬ו ְעַ ָתּה אֵ י� י ִקְ ְראוּ אֶ ל־אֲ שֶׁ ר �א־הֶ אֱ מִ ינוּ בוֹ‬
‫ו ְאֵ י� י ַאֲ מִ ינוּ בְּמִ י שֶׁ לּא שָׁ מְ עוּ אֶ ת־שִׁ מְ עוֹ ו ְאֵ י� י ִשְׁ מְ עוּ ו ְאֵ ין מַ גִּיד?"‬
‫פאולוס מחליף בין מושגים‪ .‬ישעיהו מדבר על אמונה באלוהים‪ ,‬לא בישוע‪ .‬שימו לב‬
‫שבזמנו הנוצרים לא ראו בישוע ובאלוהים אותה דמות‪ .‬היהודים מאמינים באלוהים‪ ,‬אך‬
‫פאולוס דוחק בהם לקבל את ישוע כמשיח‪ ,‬בהתבסס על לא יותר משמועות בדבר תחייה‪ ,‬או‬
‫מפגש האישי עם ישוע‪ -‬ששניהם דורשים אמונה עיוורת בפאולוס‪.‬‬
‫בנסיבות זהות סרבו הנוצרים לקבל את הנביא מוחמד‪ -‬שכלל ה"עדויות" לאלוהותו‬
‫מתבססות על שמועות שהפיצו תלמידיו‪ ,‬וספר הקוראן‪ .‬לנוצרים אין שום טקסטים מקוריים‬
‫של ישוע‪ ,‬בזמן שהקוראן כתוב בשפה כה רהוטה ויפה‪ ,‬ומעוצב עד שלמות‪ -‬שמעלות אלה‬
‫כבר יושמו כטיעון לאלוהותו של הטקסט אל מול מפקפקים‪.‬‬
‫‪" 10:17‬אִ ם־ ֵכּן הָ אֱ מוּנָה בָאָה מִ תּוֹ� הַ שְּׁ מוּעָ ה‪".‬‬
‫האם עלינו להאמין לכל מה שנשמע?‬
‫‪" 10:19‬הֲ כִי י ִשְׂ ָראֵ ל �א י ָדָ ע ]על ישוע[? הִ נֵּה־ ְכבָר משֶׁ ה אָמַ ר 'אֲ נִי אַקְ נִיאֲ כֶם בְּ�א־עָ ם‪ ,‬בְּגוֹי‬
‫נָבָל אַכְעִ יסְ כֶם‪".‬‬
‫דברים ‪" 21-23 :32‬הֵ ם קִ נ ְאוּנִי בְ�א‪-‬אֵ ל‪ ,‬כִּעֲ סוּנִי בְּהַ ְבלֵיהֶ ם; ו ַאֲ נִי אַקְ נִיאֵ ם בְּ�א‪-‬עָ ם‪ ,‬בְּגוֹי‬
‫נָבָל אַכְעִ יסֵ ם‪ .‬כִּי‪-‬אֵ שׁ קָ דְ חָ ה בְאַ פִּי‪ ,‬ו ַתִּ יקַ ד עַ ד‪-‬שְׁ אוֹל תַּ חְ תִּ ית; ו ַתּ ֹאכַל אֶ ֶרץ ו ִי ֻבלָהּ‪ ,‬ו ַתְּ לַהֵ ט מוֹסְ דֵ י‬
‫הָ ִרים‪ .‬אַסְ פֶּ ה עָ לֵימוֹ‪ָ ,‬רעוֹת; חִ צַּי‪ ,‬אֲ ַכלֶּה‪-‬בָּם‪".‬‬
‫" בְּגוֹי נָבָל אַכְעִ יסְ כֶם‪ "...‬הפסקה מתייחסת לכך שעם קטן יגבר על היהודים בקרב‪ ,‬מכיוון‬
‫שאלה פנו לעבודה זרה‪ ,‬ולא מכיוון שהם סרבו להאין בישוע ותחייתו‪" .‬לא עם" נועד בכדי‬
‫להתסיס את היהודים ותו לא‪.‬‬
‫‪" 11:1‬כִּי גַם־אָנֹכִי י ִשְׂ ְראֵ לִי מִ זּ ֶַרע אַב ְָרהָ ם לְמַ טֵּ ה ִבנְי ָמִ ין‪".‬‬
‫פאולוס‪ ,‬שנולד בטרסוס שבסיציליה‪ ,‬לא יכול היה לזהות עצמו עם שבט בנימין מבחינה‬
‫טריטוריאלית‪ ,‬ואת אילן היוחסין שלו לא ניתן לשייך ליותר מאלף שנים אחורנית‪.‬‬
‫‪�" 11:2-5‬א־ ָזנַח הָ אֱ �הִ ים אֶ ת־עַ מּוֹ ‪ ...‬וְכֵן גַּם־ ְבּי ָמֵ ינוּ נִשְׁ אֲ ָרה שְׁ אֵ ִרית ִכּ ְבחִ ַ‬
‫ירת הֶ חָ סֶ ד‪".‬‬
‫הפסקה נכתבה לאחר מלחמת היהודים‪ .‬באומרו "שארית" פאולוס התכוון ככל הנראה‬
‫לנוצרים היהודים בגלות‪.‬‬
‫‪" 11:11‬ו ְעַ תָּ ה אֲ נִי א ֹמֵ ר הֲ נִכְשְׁ לוּ לְמַ עַ ן י ִפּ ֹלוּ? חָ לִילָה! "‬
‫המכתב שואף לשל את פאולוס בקרב יהודי רומא‪ ,‬משהו שלא נראה במכתביו ליוונים‪.‬‬
‫פאולוס מנסה לשכנע אותם שהם נבחרו לנצרות‪.‬‬
‫ניכר כי בסופו של דבר פאולוס אינו מסוגל להסביר את מצבם של היהודים לאחר מותו‬
‫של ישוע‪ .‬קודם הוא אומר שאלוהים לא דחה את האומה ככלל‪ .‬אחר כך הוא אומר שרק מעט‬
‫יהודים "שארית" ייוושעו‪ .‬לאחר מכן באה לדבריו הגאולה רק באמצעות האמונה‪ ,‬והיות האדם‬
‫יהודי או לא יהודי אינו רלוונטי‪ .‬לבסוף מסיים פאולוס בכך ש"כל ישראל יושע"‪ 845 .‬במאמץ‬
‫רב‪ ,‬מגשר פאולוס על הסתירות‪ :‬כלל היהודים יאמינו בבוא היום בישוע‪ ,‬על אף שבינתיים‬
‫‪F 162‬‬
‫‪345‬‬
‫"יִּשְׂ ָראֵ ל בָּא לִידֵ י טִ מְ טוּם הַ לֵּב לְמִ קְ צָתוֹ עַ ד כִּי־י ִ ָכּנֵס מְ �א הַ גּוֹי ִם‪ 846 ".‬פאולוס אינו מציע כל תוכן‬
‫ממשי‪ ,‬וניכר כי דבריו לא עמדו במבחן הזמן‪.‬‬
‫‪F163‬‬
‫‪ " 11:6‬ו ְאִ ם עַ ל־י ְדֵ י הַ חֶ סֶ ד �א הָ י ְתָ ה מִ תּוֹ� הַ מַּ עֲ שִׂ ים כִּי אִ ם־כֵּן הַ חֶ סֶ ד אֵ י נֶנּוּ־עוֹד חָ סֶ ד ‪".‬‬
‫פאולוס מאמין כי חסד אינו קשור למעשים טובים‪ .‬אולם הוא בדיוק הכריז על ההיפך‪:‬‬
‫אַרתִּ י לִי שִׁ בְעַ ת אֲ ָלפִ ים אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר �א־כ ְָרעוּ ַלבָּעַ ל‪ .‬וְכֵן‬
‫" וּמֶ ה־עָ נָה א ֹתוֹ דְּ בַר אֱ �הִ ים הִ שְׁ ְ‬
‫‪847‬‬
‫גַּם־ ְבּי ָמֵ ינוּ נִשְׁ אֲ ָרה שְׁ אֵ ִרית ִכּבְחִ ַ‬
‫ירת הֶ חָ סֶ ד‪".‬‬
‫‪F 164‬‬
‫הציטוט מאליהו בסך הכל אומר שרק מי שלא פנו לעבודת האל בעל הם הנבחרים‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬על סמך מעשיהם‪ .‬פאולוס מכנה זאת חסד ה'‪ ,‬וסותר את אמירתו שבחירה בידי‬
‫האלוהים אינה קשורה למעשים‪.‬‬
‫‪" 11:7‬אֵ ת אֲ שֶׁ ר־בִּקֵּ שׁ י ִשְׂ ָראֵ ל �א הִ שִׂ יג‪ַ .‬רק הַ נִּבְחָ ִרים הֵ ם הִ שִׂ יגוּ ו ְהָ אֲ חֵ ִרים הִ שְׁ מִ ינוּ‬
‫ְל ָבבָם‪".‬‬
‫קומץ אנשים נבחרו להאמין שישוע הוא המשיח ‪ -‬והם יינצלו‪ .‬כיצד ניתן להסביר אם כן‬
‫את גדילתה של הנצרות? האם חלק העמידו פנים שהם ממירים את דתם? מה הטעם‬
‫בהטפות אם הנוצרים נבחרו מראש למטרתם? בשום מקום בכתבי הקודש והבשורות אין‬
‫אזכור לכך שחברי הכת הנוצרית נבחרו מראש למטרתם בידי כוח עליון‪ ,‬וכי יתר האנושות‬
‫נידונה לאבדון‪.‬‬
‫‪ַ " 11:8‬כּכָּתוּב 'נָתַ ן לָהֶ ם הָ אֱ �הִ ים רוּחַ תַּ ְרדֵּ מָ ה עֵ ינַי ִם �א ל ְִראוֹת ו ְאָ ְזנַי ִם �א לִשְׁ מ ֹעַ‬
‫עַ ד־הַ יּוֹם הַ זֶּה‪"'.‬‬
‫הפסוק מורכב משני מקורות שונים‪" :‬ו ְ�א‪-‬נ ַָתן י ְהו ָה ָלכֶם לֵב לָדַ עַ ת‪ ,‬ו ְעֵ ינַי ִם ל ְִראוֹת ו ְאָ ְזנַי ִם‬
‫‪849‬‬
‫לִשְׁ מ ֹעַ ‪ ,‬עַ ד‪ ,‬הַ יּוֹם הַ זֶּה‪ 848 ".‬ו‪" -‬כִּי‪-‬נָסַ � עֲ לֵיכֶם י ְהו ָה רוּחַ תַּ ְרדֵּ מָ ה‪ ,‬וַי ְעַ צֵּם אֶ ת‪-‬עֵ ינֵיכֶם‪".‬‬
‫‪F16‬‬
‫‪F165‬‬
‫"עד היום הזה"‪ -‬בכוונה בתנ"ך ‪ -‬עד בוא משה‪ -‬מה שמעוות פאולוס ל'ימיו שלו' באומרו‬
‫"עד היום הזה‪ ".‬פאולוס שוגה בפרשנותו‪ .‬עיני הישראלים 'לא יכלו לראות' לפני שהם השלימו‬
‫את הברית הנוספת עם אלוהים‪ ,‬שאפשרה להם להכנס לארץ המובטחת‪ .‬ברית זו פתחה את‬
‫עיניהם כאלף שנים לפני פאולוס‪ .‬כמו במקרים רבים‪ ,‬הציטוט דווקא פועל לרעתו של פאולוס‪,‬‬
‫שמנסה לייחס את הדברים לאל אחר‪.‬‬
‫‪"11:11‬ו ְעַ תָּ ה אֲ נִי א ֹמֵ ר הֲ נִכְשְׁ לוּ לְמַ עַ ן י ִפּ ֹלוּ חָ לִילָה כִּי בְפִשְׁ עָ ם בָּאָה הַ י ְשׁוּעָ ה ַלגּוֹי ִם לְמַ עַ ן‬
‫הַ קְ נִיאָם‪".‬‬
‫מאחר והישועה תתרחש רק עם תחייתו השנייה של ישוע‪ ,‬יהיה זה מאוחר מדי בשביל‬
‫לעורר איזושהי קנאה מניבת תועלת‪.‬‬
‫ָתם‪".‬‬
‫‪" 11:14‬אוּלַי אוּכַל לְהַ קְ נִיא אֶ ת ְבּנֵי־עַ מִּ י וּלְהוֹשִׁ יעַ מִ קְ צ ָ‬
‫האם פאולוס מאמין שעל ידי הטפה לגויים הוא ימיראת דתם של היהודים? הוא דווקא‬
‫‪850‬‬
‫מאשרר את ההיפך‪ :‬מספר היהודים שיינצלו כבר נקבע מראש‪.‬‬
‫‪F 167‬‬
‫‪346‬‬
‫ְתּ ַתחְ ֵתּיהֶ ם וְנִתְ חַ בּ ְַר ָתּ לְשׁ ֶֹרשׁ‬
‫‪ " 11:17-18‬וְכִי נִקְּ פוּ מִ קְ צָת הָ עֲ נָפִים ו ְאַ תָּ ה זֵית הַ יַּעַ ר הֻ ְר ַכּב ָ‬
‫ת־הַ‬
‫תִ‬
‫שּׁ ֶֹרשׁ כִּי‬
‫הַ ַזּי ִת וּלְדִ שְׁ נוֹ‪ .‬אַל־תִּ תְ פָּ אֵ ר עַ ל־הָ עֲ נָפִים ו ְאִ ם־תִּ תְ פָּ אֵ ר דַּ ע שָׁ אַ ָתּה �א שָׂ א אֶ‬
‫אִ ם־הַ שּׁ ֶֹרשׁ נ ֹשֵׂ א אוֹתָ �‪".‬‬
‫אפילו פאולוס‪" ,‬השליח לגויים"‪ 851 ,‬יודע שישוע פנה בדבריו ליהודים וכינה את הגויים‬
‫נספחים לכל היותר‪ ." :‬אַל־תִּ תְ פָּ אֵ ר עַ ל־הָ עֲ נָפִים‪".‬‬
‫‪F168‬‬
‫מדוע להשפיל את הקהל הפגאני אותו אתה מנסה לנצר? מי רוצה להיות חלק מדת‬
‫שמתייחסת אליך כסוג ב'? פסוק זה מהווה ראיה לכך שמכתב זה אינו מקורי‪ ,‬כי אם זיוף‬
‫מאוחר שנכתב לכאורה בשמו של פאולוס‪ ,‬והרחיב על דעותיו‪.‬‬
‫‪ַ " 11:26-27‬כּכָּתוּב‪' :‬וּבָא ְלצִיּוֹן גּוֹאֵ ל וְי ָשִׁ יב פֶּ שַׁ ע מִ יַּעֲ ק ֹב‪ '.‬ו ְז ֹאת בּ ְִריתִ י אֲ שֶׁ ר אֶ כְר ֹת אִ ָתּם כִּי‬
‫אֶ סְ לַח ַלעֲ וֹנָם‪".‬‬
‫טקסט שכזה אינו קיים בתנ"ך‪.‬‬
‫ירה ]היהודים[ חֲ בִיבִים הֵ ם ]על אלוהים[ ִבּ ְגלַל הָ אָבוֹת‪".‬‬
‫‪" 11:28‬בִדְ בַר הַ בְּחִ ָ‬
‫באופן תמוה‪ ,‬ההיסטוריה של עם ישראל רוויית עבודה זרה ופשיעה בקנה מידה המוני‪,‬‬
‫בזמן שדווקא היהודים בימי ראשית הנצרות היו אדוקים מאוד‪ .‬מעלות האבות לא ממש היו‬
‫בסיס מוצק יותר לישועה מאשר התנהלותם של בני דורו היהודים של פאולוס‪.‬‬
‫‪" 11:7‬אֵ ת אֲ שֶׁ ר־בִּקֵּ שׁ י ִשְׂ ָראֵ ל �א הִ שִׂ יג ַרק הַ נִּבְחָ ִרים הֵ ם הִ שִׂ יגוּ ו ְהָ אֲ חֵ ִרים הִ שְׁ מִ ינוּ‬
‫ְל ָבבָם‪ ".‬ליהודים יש אבות משותפים‪ִ " .‬בּ ְגלַל הָ אָבוֹת" כולם אמורים היו להינצל‪ .‬נראה‬
‫שפאולוס אינו מסוגל לגבש דעה‪.‬‬
‫‪ " 11:32‬כִּי־הָ אֱ �הִ ים הִ סְ גִּיר אֶ ת־ ֻכּלָּם לַמֶּ ִרי לְמַ עַ ן י ָח ֹן אֶ ת־ ֻכּלָּם‪".‬‬
‫אז מה כל ההתעסקות באמונה בישוע? אפילו חסרי האמונה ייוושעו‪.‬‬
‫הרעיון כאן מגוחך‪ :‬אלוהים ברא את החטא בכדי למחול עליו‪ .‬משמע‪ ,‬יותר חטא‪ -‬יותר‬
‫מחילה בשביל אלוהים‪ .‬לשיטתו של פאולוס‪ ,‬אלוהים אוהב בני אדם חוטאים‪.‬‬
‫‪ " 11:34‬כִּי מִ י־תִ כֵּן אֶ ת־רוּחַ י ְהוָֹה?"‬
‫פאולוס עצמו מתוודה על היכרות יוצאת דופן עם כוונותיו ומחשבותיו של אלוהים‪.‬‬
‫‪ " 11:36‬הֲ �א מִ מֶּ נּוּ הַ כּ ֹל ו ְעַ ל־י ָדוֹ הַ כּ ֹל ו ְאֵ לָיו הַ כּ ֹל‪".‬‬
‫תומא ‪ " 77:1‬ויאמר ישוע‪ :‬אני האור מעליהם כולם‪ .‬אני הכל‪ .‬ממני בא הכל‪ ,‬ואלי הכל‬
‫ישוב‪ "..‬פאולוס לא הכיר את כתביו של תומא‪ .‬חלק מהטקסט בתומא ‪ 77‬בגרסא היוונית שייך‬
‫למעשה לתומא ‪ ,30‬ונתווסף בידי גנוסטיקנים גויים‪.‬‬
‫תומא ממשיך " בקעו בול עץ ושם אני‪ ,‬גלו אבן ותמצאוני‪ 852 ".‬יתכן והאמירה מעידה על‬
‫היכרות שהייתה בין הגנוסטיקה לבין ההינדואיזם‪ .‬היהודים העתיקים הפרידו בתקיפות בין‬
‫אלוהים לבין העולם‪ .‬הרעיון שאלוהים עצמו התפשט ברחבי הבריאה חלחל ליהדות רק דרך‬
‫החסידות‪ -‬תנועה טרייה במונחים יהודיים‪ ,‬בעיקר בכתביו של רבי שניר זלמן‪ .‬הרעיון קיים גם‬
‫בקבלה‪ .‬זוהי פעם נוספת בה רעיונות הגנוסטיקה מסכימים איכשהו עם רעיונות יהודיים‬
‫‪F169‬‬
‫‪347‬‬
‫שנהגו רק אלף שנים מאוחר יותר‪ .‬אולי הקבליסטים צודקים כאשר הם טוענים שתורתם‬
‫עתיקה מאוד‪.‬‬
‫‪ " 12:1‬ו ְעַ תָּ ה הִ נְנִי מְ ֵ‬
‫עוֹרר אֶ תְ כֶם ‪ַ ...‬תּגִּישׁוּ אֶ ת־ ְגּו ִיּוֹתֵ יכֶם קָ ְרבָּן חַ י ו ְקָ דוֹשׁ וְנ ְִרצֶה לֵא�הִ ים ‪".‬‬
‫ישוע לא התכחש לגוף‪ .‬הוא הפך מיים ליין‪ ,‬האכיל אנשים‪ ,‬וסרב לגנות את האישה‬
‫שנתפסה נואפת‪ .‬ישוע אומר לתלמידיו לא לדאוג לצרכיהם הגופניים‪ ,‬אלא להסתמך כלכלית‬
‫‪853‬‬
‫על האנשים שבביתיהם הם שוכנים‪.‬‬
‫‪F170‬‬
‫פאולוס אמר מוקדם יותר שלנוצרים יש את אותה רוח הקודש ששרתה על ישוע‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫הוא תיאר את ישוע מש לפני התחייה כבן אדם מהמניין‪ .‬על כן‪ ,‬הנוצרים ניחנים באותו הטבע‬
‫של ישוע‪ .‬הקורבן שלו מוכר ברבים כמעשה שמחל על כלל חטאי הנוצרים‪.‬עבור מה‬
‫הקרבתם‪ ,‬אפילו אם במחינה אלגורית בלבד?‬
‫‪ " 12:13-17‬הִ תְ נַדְּ בוּ צ ְָרכֵי הַ קְּ דוֹשִׁ ים ‪ ...‬בּ ֲָרכוּ אֶ ת־ר ֹדְ פֵיכֶם‪ ...‬שִׂ מְ חוּ עִ ם־הַ שְׂ מֵ חִ ים וּבְכוּ‬
‫עִ ם־הַ בֹּכִים‪ .‬לֵב אֶ חָ ד י ְהִ י ְל ֻכ ְלּכֶם‪ ...‬אַל־תְּ שַׁ לְּמוּ לְאִ ישׁ ָרעָ ה ַתּחַ ת ָרעָ ה דִּ ְרשׁוּ הַ טּוֹב בְּעֵ ינֵי‬
‫כָּל־אָדָ ם‪".‬‬
‫"ברכו את רודפיכם" ו‪"-‬אל תשלמו רעה תחת רעה" הם ככל הנראה תוספות מאוחרות‬
‫שמטרתן לבסס את קשרו של פאולוס לבשורות‪ .‬אמירות אלה‪ ,‬שהן צוויון מעשי לחיי‬
‫הנוצריים‪ ,‬אינן שייכות ליתר הטקס מבחינה תיאולוגית או תוכנית‪ .‬הפסוק שייך לתקופה‬
‫מאוחרת יותר בה הקהילות הנוצריות היו גדולות דיו להכיר סכסוכים פנימיים‪.‬‬
‫במתי‪ ,‬ישוע מלמד שלא לדאוג למזון או ביגוד‪ ,‬להתפלל ביחידות ולתת צדקה רק בסתר‪-‬‬
‫שלא לשם שבחים‪.‬אולם הנה אומר פאולוס‪" :‬דרשו הטוב בעיני הכל‪".‬‬
‫‪" 12:18‬אִ ם־תּוּכְלוּ ְכּכָל־אֲ שֶׁ ר תִּ מְ צָא י ֶדְ כֶם י ְהִ י ָלכֶם שָׁ לוֹם עִ ם־כָּל־אָדָ ם‪".‬‬
‫ישוע הרבה יותר קטגורי‪ " :‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם אֶ הֱ בוּ אֶ ת־אֹיְבֵיכֶם‪".‬‬
‫‪854‬‬
‫‪F17‬‬
‫‪" 12:19‬אַל־תִּ נָּקְ מוּ נָקָ ם י ְדִ ידַ י כִּי אִ ם־תְּ נוּ מָ קוֹם לַחֲ רוֹן־אָף כִּי כָתוּב לִי נָקָ ם ו ְשִׁ לֵּם‪".‬‬
‫דברים ‪" 32:35‬לִי נָקָ ם ו ְשִׁ לֵּם‪ ,‬לְעֵ ת תָּ מוּט ַר ְגלָם‪ ".‬הטקסט עוסק בהענשת היהודים בגין‬
‫עבודה זרה‪ ,‬לא בנקמה כפי שהיא מובנת במערכות יחסים בין אנשים‪ .‬הכיצד יכול אלוהים‬
‫לנקום בעצמו על כל עבירה אנושית‪ ,‬בעיקר כאשר שני הצדדים חשים "פגועים"?‬
‫‪" 13:1‬כָּל־נֶפֶ שׁ תִּ ָכּנַע ִלגְדֻ לַּת הָ ָרשֻׁ יּוֹת כִּי־אֵ ין ָרשׁוּת כִּי אִ ם־מֵ אֵ ת הָ אֱ �הִ ים ו ְהָ ָרשֻׁ יּוֹת‬
‫הַ נִּמְ צָאוֹת עַ ל־י ַד אֱ �הִ ים נִתְ מַ נּוּ‪ ".‬הנה חלק חשוב בפילוסופיה החברתית של הנצרות‪,‬‬
‫הקוראת לכניעהאל מול שליטי הארץ‪ -‬הרומאים‪ .‬בכתבי היהדות‪ ,‬שמואל דחק בעיקשות כנגד‬
‫‪855‬‬
‫המלוכה‪.‬‬
‫‪F 172‬‬
‫הרעיון נובע מדטרמיניזם‪ :‬הרשות השולטת תמיד מתמנית על ידי אלוהים‪ ,‬ללא קשר‬
‫להתנהגותה‪ .‬אולם התיאולוגיה לרוב מודה על קיומה של בחירה חופשית‪ ,‬מה שמעיד כי‬
‫השליט האנושי אינו תמיד נבחר האל‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬על פאולוס להודות כי אלוהים גם הוא העומד הן מאחורי חילופי שלטון ומתנגדי‬
‫משטר‪ .‬באסיביות נוגדת את רצון האל‪.‬‬
‫‪348‬‬
‫שלישית‪ ,‬אלוהים לרוב מבצע את פועלו לא בדרך ניסים אלא בדרך מעשי האדם‪ .‬על כן‪,‬‬
‫שינוי שלטוני לא יתרחש אלא בדרך בני אדם‪ ,‬שיקומו ויתקוממו‪.‬‬
‫רביעית‪ ,‬על פי טיעונו שלו‪ ,‬פאולוס אמור היה להכנע למרותה של האימפריה הרומית‪,‬‬
‫ולהפסיק להטיף את דתו הבלתי חוקית‪.‬‬
‫האיסור היה נתפס כלא טבעי ליהודי רומא‪ ,‬שלא היו צריכים להתנגד לרשויות ממילא‪.‬‬
‫הפסוק מהווה אישור עקיף נוסף לכך שלא עבור יהודי רומא יועד המכתב‪.‬‬
‫‪" 13:3‬כִּי אֵ ין פַּ חַ ד הַ שַּׁ לִּיטִ ים עַ ל ע ֹשֵׂ י הַ טּוֹב כִּי אִ ם־עַ ל ע ֹשֵׂ י הָ ָרע‪".‬‬
‫מה בדבר פילאטוס? ניכר כי פאולוס לא ידע דבר על תפקידו של פילאטוס‪.‬‬
‫‪" 13:6-7‬עַ ל־כֵּן נ ֹתְ נִים אַ תֶּ ם אֶ ת־הַ מָּ ס כִּי מְ שָׁ ֲרתֵ י אֱ �הִ ים הֵ ם ‪ָ ...‬לכֵן תְּ נוּ ְלכָל־אִ ישׁ‬
‫מַ ה־שֶּׁ אַ תֶּ ם חַ יָּבִים לוֹ‪ ,‬הַ מַּ ס לַאֲ שֶׁ ר־לוֹ הַ מַּ ס ו ְהַ מֶּ כֶס לַאֲ שֶׁ ר־לוֹ הַ מֶּ כֶס‪ ...‬ו ְהַ כָּבוֹד לַאֲ שֶׁ ר־לוֹ‬
‫הַ כָּבוֹד‪".‬‬
‫אמירה זו מזכירה את שאמר מתי מאוחר יותר בדמות‪" :‬תְּ נוּ לְקֵ יסַ ר אֵ ת אֲ שֶׁ ר לְקֵ יסַ ר"‪,‬‬
‫וייחס לישוע‪.‬‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫‪ " 13:8‬הָ א ֹהֵ ב אֶ ת־חֲ בֵרוֹ קִ יֵּם אֶ ת־הַ ָ‬
‫ניכר כי פאולוס לא חש צורך להיות בקיא בתורה בכדי לסכם אותה על רגל אחת‪ .‬נוסחא‬
‫זו הייתה פופולארית ביהדות‪ ,‬ופאולוס לבטח שמע אותה‪.‬‬
‫מיקומו של פסוק זה בסוף המכתב הינו תמוה‪ .‬פסוק יחיד זה מהווה טיעון טוב יותר‬
‫לביטול החוק התורני מאשר כל מה שנאמר לאורך המכתב‪ .‬במקום שלל הציטוטים‬
‫המשובשים והמגוחכים מהתורה‪ ,‬יכול היה פאולוס לפנות להשקפת העולם של חז"ל לפיה‬
‫החוק מבוסס על מצוות ההדדיות‪ .‬הכותב מתכוון כאן לחוק השונה מאוד מיתר המכתב‪:‬‬
‫אתיקה מעשית‪ .‬במכתב עסק פאולוס בחוק דתי‪ ,‬ובעיקר במילה‪ ,‬שאינה קשורה בשום דרך‬
‫לאהבת בריות‪ .‬החוק הדתי מבוסס על המצווה הראשונה‪ -‬לאהוב את אלוהים‪ .‬ניכר כי הטיעון‬
‫נוסף מאוחר יותר למכתב‪ ,‬יחד עם הוראות אחרות שמקורן מפוקפק‪ .‬המצווה להדדיות‬
‫אקטיבית מופיעה גם במתי‪.‬‬
‫מבחינה מעשית‪ ,‬חוק ההדדיות אינו יכול להוות תחליף לכלל המצוות‪ .‬החוק הינו‬
‫אקסיומה‪ ,‬בעוד שהחוק מורכב מציוויים לוגיים‪ .‬אין מדינה בה מתבססת מערכת הצדק על‬
‫החוקה בלבד‪ ,‬אלא על מערכת חוקים שמיישמים את רוח החוקה ביום יום‪" .‬ואהבת לרעך‬
‫כמוך" הינו גמיש מדי בשביל להיות מעשי‪ :‬נוצרי יכול להכעיס את אצמו לפני שיבצע רצח‪,‬‬
‫אולם היהודי אינו יכול לעקוף את הצוויון האבסולוטי‪" :‬לא תרצח‪ ".‬כמו כן‪ ,‬אנשים הרבה פחות‬
‫נכונים לעבור על חוקי האל מאשר לתמרן עקרון מנחה גמיש‪.‬‬
‫‪" 14:3‬הָ אֹכֵל ]מזון טמא[ אַל־יִבֶז אֶ ת־אֲ שֶׁ ר �א י ֹאכֵל‪ ...‬כִּי־קִ בֵּל א ֹתוֹ הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫נכון‪ ,‬בתנאי שאלוהים מקבל הן את מי שנוהגים על פי חוקי הכשרות והן מי שלא‪ .‬התורה‬
‫דווקא אומרת ההיפך‪ ,‬ופאולוס אינו מנסה להפריך‪.‬‬
‫הכותב פונה כאן לקהל אחר‪ :‬נוצרים גויים שמתעבים את היהודים‪ .‬גישתו דומה לזו של‬
‫לוקס‪ :‬מאחר והיהדות היא בסיס הנצרות‪ ,‬עדיף לכבד את היהודים‪.‬‬
‫‪349‬‬
‫‪" 14:4‬מִ י אַ תָּ ה כִּי תָ דִ ין עֶ בֶד שֶׁ אֵ ינוֹ שֶׁ לָּ�?"‬
‫פאולוס עצמו מבקר את מי שאינם נוצרים ללא סוף‪ .‬מלבד‪ ,‬השאלה אינה דעתו של‬
‫האדם אלא דעת האל‪ .‬פאולוס שואף להמנע מלדון על החוק‪ ,‬מכיוון שאין לו למעשה טיעון‪.‬‬
‫הנוצרים הראשונים לא היו "עבדיו של אל אחר" אלא של אלוהי היהדות‪ .‬הכותב המאוחר‬
‫כנראה ראה בפער שבין היהדות לנצרות מספיק רחב בכדי להכריז שהנוצרים מאמינים באל‬
‫אחר לחלוטין‪ -‬ישוע‪.‬‬
‫‪" 14:6‬הָ אֹכֵל אֹכֵל לְשֵׁ ם הָ אָדוֹן‪ ,‬כִּי מוֹדֶ ה הוּא לֵא�הִ ים‪ .‬ו ַאֲ שֶׁ ר אֵ י נֶנּוּ אֹכֵל לְשֵׁ ם הָ אָדוֹן‪ ,‬אֵ י נֶנּוּ‬
‫אֹכֵל‪ ,‬וּמוֹדֶ ה הוּא לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫הכיצד יכול אדם האוכל מזון לא כשר‪ ,‬להודות לאלוהים בזמן שהוא עובר על מצווה‬
‫מפורשת? הודיה לאלוהים לאחר אכילת שרצים מהווה חטא חמור‪.‬‬
‫‪" 14:9‬כִּי בַּעֲ בוּר ז ֹאת מֵ ת הַ מָּ שִׁ יחַ ‪) ,‬וַיָּקָ ם( ו ַ יֶּחִ י לְמַ עַ ן י ִהְ י ֶה אָדוֹן גַּם עַ ל־הַ מֵּ תִ ים גַּם‬
‫עַ ל־הַ חַ יִּים‪".‬‬
‫האם לישוע לא היו שום כוחות לפני תחייתו? יוחנן ‪" 8:58‬בְּטֶ ֶרם הֱ יוֹת אָב ְָרהָ ם אֲ נִי‬
‫הָ י ִיתִ י‪".‬‬
‫‪" 14:14‬אֲ נִי י ָדַ עְ תִּ י וּבָרוּר לִי הַ דָּ בָר בָּאָדוֹן י ֵשׁוּעַ כִּי־אֵ ין טָ מֵ א ִבּ ְפנֵי עַ צְמוֹ‪ ,‬ו ְַרק־טָ מֵ א הוּא לְמִ י‬
‫שֶׁ יַּחְ שְׁ בֶנּוּ לוֹ לְטָ מֵ א‪".‬‬
‫הצוויון לאהוב את הזולת מצריך מהאדם לסייע לעבריינים להתגבר על טעויותיהם‪ -‬לא‬
‫להביע אדישות כלפיהם‪.‬‬
‫פאולוס סותר את היהדות‪ :‬הכשרות מחייבת גם את הגר התושב‪ ,‬ללא קשר לדתו‪.‬‬
‫פאולוס מתשמש בביטוי "ברור לי הדבר באדון" במובן של שכנוע עצמי עמוק‪,‬ולא כעדות‬
‫להתגלות אלוהית‪ 173 .‬פאולוס אומר כי שלילת דיני הכשרות ברורה לו בשל אמונתו באדון‬
‫ישוע‪ .‬מדוע אינו משוכנע שאלוהים‪ ,‬שנתן את המצוות אותן לימד ישוע‪ ,‬התכוון למה שאמר‬
‫בנוגע לכשרות?‬
‫‪F172‬‬
‫‪ " 14:15‬אַל־נָא תְ אַ בֵּד בְּאָ ְכלְ� אֶ ת־אֲ שֶׁ ר בַּעֲ דוֹ מֵ ת הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫האם ישוע סבל בצליבה בכדי שגויים יוכלו לאכול מזון לא כשר‪ ,‬דבר אותו הם עושים בכל‬
‫מקרה? להיפך‪ ,‬מותו ותחייתו נועדו בכדי להציל את היהודים ולעורר בהם את קיום המצוות‪.‬‬
‫לאמונה יש חשיבות רק כאשר היא מייצרת פעולה‪ ,‬צייתנות לחוקי האל מקרה זה‪ ,‬מכיוון‬
‫שיום הדין קרב ובא‪.‬‬
‫‪" 14:22‬אִ ם י ֵשׁ לְ� אֱ מוּנָה תְּ הִ י־לְ� ְלבַדְּ � ִל ְפנֵי הָ אֱ �הִ ים אַ שְׁ ֵרי הָ ע ֹשֶׂ ה הַ כָּשֵׁ ר בְּעֵ ינָיו ו ְאֵ ין‬
‫לִבּוֹ נ ֹקְ פוֹ‪".‬‬
‫האמירה סותרת את מנהג הסגידה הקולקטיבית‪ ,‬אותו הכיר פאולוס‪ .‬אם ביטוי חיצוני‬
‫לאמונה מתקבל במקרה זה‪ ,‬מדוע אינו מתקבל במקרה הכשרות?‬
‫שׁיִּ ְהי ֶה‪".‬‬
‫‪173‬גלטיים ‪ֻ " 5:10‬מ ְבטָח ֲאנִי ָבכֶם בָּאָדוֹן כִּי �א תִ ְהי ֶה רוּ ַח אַח ֶֶרת ִע ָמּכֶם ְוהָעֹכֵר ֶאתְ כֶם יִשָׂא ֶאת־עֲוֹנוֹ י ִ ְהי ֶה מִי ֶ‬
‫‪350‬‬
‫‪" (16:25-26) 14:24-25‬בהתאם לגילוי הלוט שנשמר בסוד מזה דורות ועתה הוסר‪"...‬‬
‫האם הסוד היה שאין צורך לשמור עוד מצוות? אם פאולוס מתכוון לתעלומת ישוע‪ ,‬מדוע‬
‫הבשורות מתעקשות שנכתב על בואו בתורה‪ ,‬הרי זה אמור להיות סוד‪...‬‬
‫‪" 15:2-3‬כִּי כָל־אֶ חָ ד מִ מֶּ נּוּ יְבַקֵּ שׁ הֲ נָאַת חֲ בֵרוֹ לְטוֹב לוֹ לְמַ עַ ן י ִתְ כּוֹנָן‪ .‬כִּי גַם־הַ מָּ שִׁ יחַ �א‬
‫חוֹרפֶ י� נָפְלוּ עָ לָי‪".‬‬
‫ִבקֵּ שׁ הֲ נָאַת עַ צְמוֹ אֶ לָּא ַככָּתוּב חֶ ְרפּוֹת ְ‬
‫חוֹרפֶ י�‪,‬‬
‫ֵית� אֲ ָכלָתְ נִי; ו ְחֶ ְרפּוֹת ְ‬
‫הציטוט מתהילים אינו מתאים להקשר‪ " :‬כִּי‪-‬קִ נְאַת בּ ְ‬
‫נָפְלוּ עָ לָי‪ 856 ".‬מזמור התהילים עוסק בשלמות האמונה‪ ,‬ולא בבאהבה בין שכנים‪ .‬החורפים‬
‫הינם גויים או יהודים מחללי מצוות‪ .‬פאולוס רוצה לזכות בחסדם על ידי ביטול חוקי הכשרות‪.‬‬
‫‪F173‬‬
‫‪" 15:8-9‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר כִּי י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ נוֹלַד לִהְ יוֹת מְ שָׁ ֵרת הַ נִּמּוֹלִים לְמַ עַ ן אֲ מִ תּוֹ שֶׁ ל הָ אֱ �הִ ים‬
‫לְקַ יֵּם אֶ ת־הַ הַ בְטָ חוֹת אֲ שֶׁ ר לָאָבוֹת‪ .‬ו ְהַ גּוֹי ִם הֵ מָּ ה י ְ ַכבְּדוּ אֶ ת־הָ אֱ �הִ ים לְמַ עַ ן ַרחֲ מָ יו ַכּכָּתוּב עַ ל־כֵּן‬
‫אוֹדְ � בַגּוֹי ִם וּלְשִׁ מְ � אֲ זַמֵּ ָרה‪".‬‬
‫מעטות הן האמירות שפאולוס מצליח לשבש יותר מזו‪ " 857 .‬ו ְאֹיְבַי‪ ,‬נָתַ תָּ ה לִּי ע ֶֹרף;‬
‫וּמְ שַׂ נְאַי‪ ,‬אַצְמִ יתֵ ם‪ 858 ".‬פגאנים מומרים לא בדיוק היו נהנים לשמוע את הפסוק המקורי‪.‬‬
‫‪F174‬‬
‫‪F 175‬‬
‫אמירה דומה מופיעה במקום אחר‪ 859 .‬דויד מפאר את אלוהים מבין העמים‪ ,‬משום‬
‫ש" ְבּנֵי נֵכָר‪ ,‬י ִבּ ֹלוּ; וְי ַחְ גְּרוּ‪ ,‬מִ מִּ סְ גְּרוֹתָ ם‪ .‬חַ י‪-‬י ְהו ָה‪ ,‬וּבָרוּ� ִ‬
‫צוּרי‪ .‬וְי ָֻרם‪ ,‬אֱ �הֵ י צוּר י ִשְׁ עִ י‪ .‬הָ אֵ ל‪,‬‬
‫הַ נּ ֹתֵ ן נְקָ מ ֹת לִי וּמ ִֹריד עַ מִּ ים‪ ,‬תַּ חְ תֵּ נִי‪ 860 ".‬המזמור חוגג את נצחון היהודים על הגויים‪ -‬לא‬
‫משהו שרלוונטי לפאולוס‪.‬‬
‫‪F 176‬‬
‫‪F 17‬‬
‫‪" 15:10‬ו ְאוֹמֵ ר הַ ְרנִינוּ גוֹי ִם עַ מּוֹ‪".‬‬
‫"הַ ְרנִינוּ גוֹי ִם עַ מּוֹ‪ ,‬כִּי דַ ם‪-‬עֲ בָדָ יו י ִקּוֹם; וְנָקָ ם י ָשִׁ יב ְלצ ָָריו‪ ,‬וְכִפֶּ ר אַדְ מָ תוֹ עַ מּוֹ‪ 861 ".‬התורה‬
‫מכנה רק את עובדי האלילים "אויבי אלוהים"‪ .‬כאמור אין זה תקף לגויים‪.‬‬
‫‪F178‬‬
‫ְשׂוֹרה �א בִּמְ ק ֹמוֹת אֲ שֶׁ ר־שָׁ ם ְכּבָר נִקְ ָרא שֵׁ ם הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫‪" 15:20‬בְּהִ שְׁ תַּ דְּ לִי לְהַ גִּיד אֶ ת־הַ בּ ָ‬
‫על פי מעשי השליחים‪ ,‬פאולוס הטיף פעם אחר פעם באותם המקומות‪ .‬כמו כן‪ ,‬האמירה‬
‫מרמזת כי רומא כבר הכירה את בשורתו של ישוע‪ ,‬אולם במעשי השליחים נאמר שפאולוס‬
‫לא מצא נוצרים שם‪ .‬אולי האמירה נוספה מאוחר יותר‪ ,‬כאשר סיפור ייסוד הכנסייה הראשונה‬
‫בידי פטרוס כבר השתרש בתודעה‪.‬‬
‫‪" 15:21‬אֶ לָּא ַכּכָּתוּב אֲ שֶׁ ר �א־סֻ פַּ ר לָהֶ ם ָראוּ ו ַאֲ שֶׁ ר �א־שָׁ מְ עוּ הִ תְ בּוֹנָנוּ‪".‬‬
‫כהרגלנו עם פאולוס‪ ,‬גם כאן אין הטקסט מופיע בתורה‪ .‬אלא עם פאולוס בדה את הפסוק‬
‫מליבו‪ ,‬יתכן וציטוטיו הרבים מעידים על קיומו של טקסטים תנ"כיים עתיקים שהיו שונים מאוד‬
‫מאלה שבידינו כיום‪ .‬אולם עד כמה שידוע לנו‪ ,‬התורה כמעט ולא נשנתה לאורך הדורות‪ ,‬על‬
‫אף שלקנאים בהחלט היו ספרים מקודשים משלהם‪.‬‬
‫‪" 15:24-25‬אָבוֹא אֲ לֵיכֶם ְבּ ֶלכְתִּ י לְאִ סְ פַּ מְ י ָא כִּי מְ קַ וֶּה אָנֹכִי ל ְִראוֹתְ כֶם בְּעָ ב ְִרי ו ְאַ ֶתּם‬
‫דוֹשִׁ‬
‫ים‪".‬‬
‫תְּ שַׁ לְּחוּנִי שָׁ מָּ ה ו ְאֶ שְׂ בְּעָ ה מְ עַ ט מִ כֶּם בּ ִָראשׁוֹ נָה‪ .‬אָמְ נָם עַ תָּ ה אֵ ְלכָה י ְרוּשָׁ ָלי ְמָ ה לַעֲ זוֹר לַקְּ‬
‫הכותב מתכוון לשליחים‪ ,‬ולא לקהילת ירושלים‪ ,‬שחבריה לכאורה לא היו נעלים על יתר‬
‫הנוצרים‪ .‬על אף שפאולוס מכנה עצמו שליח‪ ,‬כאן הוא מכנה את שליחיו של ישוע בשם‬
‫‪351‬‬
‫"קדושים‪ ".‬גישה זו מנגשת בחריפות עם יומרנותו הרגילה‪ ,‬מה שיכול להעיד על תוספת‬
‫מאוחרת לטקסט בזמנים בהם סמכותיותם האדירה של השליחים כבר בוססה‪ .‬הכותב מכפיף‬
‫את פאולוס למרות זו‪.‬‬
‫ניכר כי פאולוס אינו מודע לרדיפותיה של כנסית ירושלים‪.‬‬
‫‪" 15:25-26‬אָמְ נָם עַ תָּ ה אֵ ְלכָה י ְרוּשָׁ לָ י ְמָ ה לַעֲ זוֹר לַקְּ דוֹשִׁ ים‪ .‬כִּי מַ קְ דּוֹנְי ָא ו ַאֲ ַכ יָּא הוֹאִ ילוּ‬
‫לִתְ ר ֹם תְּ רוּמָ ה לְאֶ בְיוֹנֵי הַ קְּ דוֹשִׁ ים אֲ שֶׁ ר בִּירוּשָׁ לָ י ִם‪".‬‬
‫ישנו הקשר מעניין ב‪:‬אביוני הקדושים"‪ .‬פאולוס רומז לקיומה של קבוצה גדולה‪ ,‬ולא רק‬
‫לכמה שליחים‪ .‬ריבוי הקדושים אינו מתיישב עם תיאור הנסיעה כ"עזרה"‪ .‬כמה תמוה לעזוב‬
‫את הקהילות הנוצריות העניות ביוון בכדי לסייע לקהילה הענייה בירושלים‪ .‬המזייף החל את‬
‫דבריו בחשיבה על השליחים‪ ,‬וסיים עם הקהילה‪.‬‬
‫ְתמְ כָם גַּם‬
‫‪" 15:27‬הִ נֵּה לַגּוֹי ִם הָ י ָה חֵ לֶק בְּדִ ב ְֵרי הָ רוּחַ אֲ שֶׁ ר לָהֶ ם ]ליהודים[ ו ַהֲ �א עֲ לֵיהֶ ם ל ָ‬
‫בְּדִ ב ְֵרי הַ גּוּף‪".‬‬
‫פאולוס סובר שהנצרות מיועדת גם ליהודים‪ ,‬בעוד שעל הגויים לשלםמעין זיכיון בתמורה‬
‫להתנצרות‪ 174 .‬מכיוון שסוגיית התרומות ליהודים התעוררה רק לאחר שפאולוס החליט לבקר‬
‫בירושלים‪ ,‬לא היו עוד יהודים בקהילות נוצריות בארצות אחרות‪ .‬מחוץ לארץ מנו קהילות‬
‫הנוצרים גויים בלבד‪ .‬מסעו של פאולוס נראה כעלייה לרגל לאתר הקהילה המסיטית היהודית‬
‫נוצרית‪.‬‬
‫‪F173‬‬
‫‪ " 16:1‬ו ְהִ נְנִי מַ זְכִּיר ָלכֶם לְטוֹב אֶ ת־פּוּבִי אֲ חוֹתֵ ינוּ שֶׁ הִ יא מְ שַׁ מֶּ שֶׁ ת הַ קְּ הִ לָּה אֲ שֶׁ ר בְּקַ נְכּ ְָרי‪".‬‬
‫הרעיון של נשים במשרת כומר היה חידוש בנצרות‪ .‬התורה אינה מאפשר לאישה לכהן‬
‫במשרת‪ ,‬ולא הוזכרו כלל נשים מבין קהילתו של ישוע בבשורות הקאנוניות‪.‬‬
‫‪ְ " 16:19‬רצוֹנִי שֶׁ תִּ הְ יוּ חֲ כָמִ ים לְהֵ טִ יב וּתְ מִ ימִ ים ְל ִבל ִ‬
‫ְתּי הָ ֵרעַ ‪".‬‬
‫יתכן והפסוק הוא המקור לדבריו של ישוע "עֲ רמוּמִ ים ַכּנְּחָ שִׁ ים וּתְ מִ ימִ ים כַּיּוֹנִים‪".‬‬
‫‪F 179‬‬
‫‪" 16:23‬גָּיוֹס הַ מְ ֵ‬
‫אָרחַ אוֹתִ י ו ְאֵ ת כָּל־הַ קְּ הִ לָּה שׁ ֹאֵ ל לִשְׁ לוֹמְ כֶם‪".‬‬
‫אם הקהילה כולה יכלה להפגש בבית אחד‪ ,‬משמע היא הייתה קטנה מאוד‪.‬‬
‫‪174‬הכנסייה המודרנית לעולם לא הייתה מסכימה להסדר שכזה עם ישראל‬
‫‪352‬‬
‫‪862‬‬
‫איגרת פאולוס הראשונה אל הקורנתיים‬
‫‪ " 1:7‬עַ ד אֲ שֶׁ ר־�א חֲ סַ ְרתֶּ ם כָּל־מַ תַּ ן הֶ חָ סֶ ד‪".‬‬
‫רומאים ‪ " 12:6‬וְי ֶשׁ־לָנוּ מַ תָּ נוֹת שׁ ֹנוֹת כַּחֶ סֶ ד הַ נּ ִָתּן לָנוּ אִ ם־נְבוּאָה הִ יא תְּ הִ י כְּמִ דַּ ת‬
‫הָ אֱ מוּנָה‪".‬‬
‫‪ " 1:10‬ו ְהִ נְנִי מַ זְהִ יר אֶ תְ כֶם אַחַ י בְּשֵׁ ם אֲ דֹנֵינוּ י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ לִהְ יוֹת ֻכּ ְלּכֶם פֶּ ה אֶ חָ ד ו ְ�א‬
‫תִּ הְ י ֶינָה מַ חֲ �קוֹת בֵּינֵיכֶם‪".‬‬
‫עשרים עד חמישים שנה לאחר מותו של ישוע‪ ,‬הדעות בדבר טיבו היו רבות ומגוונות‬
‫בתוך הקהילה הנוצרית הקטנה‪ .‬טקסטים דתיים‪ ,‬ולאחריהם הבשורות‪ ,‬הופיעו מאוחר יותר‬
‫על בסיס אגדות אלה שהתקבלו על פני אלה שלא‪.‬‬
‫‪ " 1:12‬אִ ישׁ מִ כֶּם א ֹמֵ ר אֲ נִי לְפוֹלוֹס ו ַאֲ נִי לְאַ פּוֹלוֹס ו ַאֲ נִי ְלכֵיפָ א ו ַאֲ נִי לַמָּ שִׁ יחַ הִ נֵּנִי‪".‬‬
‫‪353‬‬
‫הבלבול מעיד על שוני מהותי אפילו בין הנוצרים המוקדמים‪ ,‬ושעוד מראשית הדת לא‬
‫היה סיפור אחיד‪.‬‬
‫פאולוס הטיף לגויים‪ ,‬וקיומה של קבוצה נוצרית שהולכת אחריו בלעדית הינה דבר צפוי‪,‬‬
‫בדומה לקבוצה היהודית ברובה שנשמעה לפטרוס\כיפא‪ .‬אך מהי קבוצתו של אפולו? זכרו‬
‫‪863‬‬
‫שהוא היה תלמידו של יוחנן המטביל שהחל להטיף את הנצרות לאחר שלמד על ישוע‬
‫מתלמידיו של פאולוס‪ .‬מה הוא ידע על ישוע‪ ,‬ואילו אגדות הוא המציא?‬
‫‪F180‬‬
‫מאמיניו של ישוע עלולים להקים כת אנרכיסטית הדוחה את מוסדות השלטון לטובת‬
‫תקשורת ישירה עם האלוהות‪.‬‬
‫כותבי ארבע הבשורות הקאנוניות התעלמו מכתביו של פטרוס‪ ,‬או שעסקו בהן רק לאור‬
‫מכתביו של פאולוס‪ .‬מאחר ופאולוס מעולם לא פגש בישוע‪ ,‬השפעתו הרבה על הבשורות‬
‫פוגעת באמינותן‪ .‬בתורה‪ ,‬הכנסיה סרסה את הדוקטרינה המסיטית של פאולוס‪.‬‬
‫פאולוס אינו מבקר כאן את פטרוס אלא מתמקד במקום באפולו‪ .‬אולי פטרוס נחשב‬
‫לדמות סמכותית‪ .‬או אולי חסידיו היהודים לא קיבלו את פאולוס‪ .‬או שיכתן ופאולוס פנה‬
‫בדבריו לקורינתיים‪ ,‬אליהם הטיף בדיוק אפולו בזמנו‪ 864 .‬הם ידעו מעט מאוד על פטרוס‪,‬‬
‫ופאולוס יכול היה לנקוב בשמו בכדי לרכך את הדיון עם אפולו‪.‬‬
‫‪F18‬‬
‫‪" 1:14‬לּא טָ ַבלְתִּ י אִ ישׁ מִ כֶּם ִבּלְתִּ י קְ ִרסְ פּוֹס וְגָיוֹס‪".‬‬
‫תלמידיו של ישוע עברו הטבלה במהלך חייו‪ ,‬והוא הגדיר את הטבילה כהכנה לאחרית‬
‫הימים‪ .‬יוחנן המטביל אמר‪ " ,‬הֵ ן אָנֹכִי טוֹבֵל אֶ תְ כֶם בַּמַּ י ִם לַתְּ שׁוּבָה ו ְהַ בָּא אַחֲ ַרי חָ זָק מִ מֶּ נִּי אֲ שֶׁ ר‬
‫קָ טֹנְתִּ י מִ שְּׂ אֵ ת נְעָ ָליו ו ְהוּא י ִטְ בּ ֹל אֶ תְ כֶם בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ וּבָאֵ שׁ‪ 865 ".‬לא התורה ולא הבשורות‬
‫)מלבד סיפור התחייה המפוקפק( קוראות לבצע הטבלות לאחר מותו של ישוע‪ ,‬וכמו כן הן‬
‫אינן מגדירות את הקריטריון לפיהן מותר להפוך למטביל מוסמך‪.‬‬
‫‪F182‬‬
‫מדוע פאולוס הטביל שני אנשים בלבד? אם הוא היה מייסד הקהילה‪ ,‬היה עליו להטביל‬
‫את חבריה הראשונים‪" .‬מייסד" כלומר‪ -‬מי שהטביל את השניים הראשונים‪ ,‬שלאחר מכן‬
‫הטבילו את היתר‪ .‬על כן ניכר שתרומתו של פאולוס לייסוד הכנסייה הייתה מינימאלית‪.‬‬
‫‪" 1:24‬אֶ ת־הַ מָּ שִׁ יחַ אֲ שֶׁ ר הוּא גּ ַ‬
‫ְבוּרת אֱ �הִ ים ו ְחָ כְמַ ת אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫לרוב נעשה שימוש בפסוק זה על מנת להראות את חובו של פאולוס והתיאולוגיה‬
‫שפיתח‪ -‬ליהדות‪ ,‬אולם זוהי פרשנות דחוקה‪ .‬לבטח פאולוס הכיר את הסיפור‪ ,‬שהיה אז‬
‫פופולארי ביהדות‪ ,‬אך אותה האגדה הייתה טיפוסית לדתות רבות בזמנו‪ .‬הוא משתמש‬
‫במילה גבורה באופן אלגורי‪ ,‬מכיוון שלא הייתה דמות מתאימה במיתלוגיה‪ .‬את אותו הדבר‬
‫ניתן לומר על "חוכמה"‪ ,‬וההתאמה לדמות החוכמה הינה מקרית‪.‬‬
‫‪ " 1:25‬כִּי סִ כְלוּת הָ אֵ ל חֲ כָמָ ה הִ יא מֵ אָדָ ם ו ְחֻ לְשַׁ ת הָ אֵ ל חֲ זָקָ ה הִ יא מֵ אָדָ ם‪".‬‬
‫תיאורים של כסלות וחולשה אינם ישימים לאלוהים‪ .‬אנשים אינם מסוגלים לתפוס את‬
‫אלוהים כפי שמתאר אותו פאולוס‪.‬‬
‫‪ " 1:26‬כִּי ְראוּ־נָא אַחַ י אֶ ת־קְ ִריאַתְ כֶם שֶׁ לּא ַרבִּים הַ חֲ כָמִ ים מִ ן־הַ בָּשָׂ ר �א ַרבִּים הַ שַּׁ לִּיטִ ים‬
‫�א ַרבִּים ָרמֵ י הַ יַּחַ שׂ‪".‬‬
‫‪354‬‬
‫איזה תיאור מבזה של הנוצרים! איזו אמונה‪ ,‬אילו אגדות וטקסטים כבר יכלו אנשים מעין‬
‫אלה להגות?‬
‫‪ " 1:27-29‬כִּי אִ ם־בַּסָּ כָל שֶׁ בָּעוֹלָם בָּחַ ר הָ אֵ ל לְמַ עַ ן ַבּיֵּשׁ אֶ ת־הַ חֲ כָמִ ים וּבֶחָ לוּשׁ שֶׁ בָּעוֹלָם‬
‫בָּחַ ר הָ אֵ ל לְמַ עַ ן ַבּיֵּשׁ אֶ ת־הֶ חָ זָק‪ .‬וּבְדַ לַּת הָ עוֹלָם בָּחַ ר הָ אֵ ל וּ ַבנִּמְ אָס וּבַאֲ שֶׁ ר כְּאָי ִן לְמַ עַ ן בַּטֵּ ל‬
‫אֵ ת אֲ שֶׁ ר יֶשְׁ נוֹ‪ .‬כְּדֵ י שֶׁ לּא־י ִתְ הַ לֵּל לְפָ נָיו כָּל־בָּשָׂ ר‪".‬‬
‫החוכמה אינה מתפארת‪ ,‬והיא נעימה לאלוהים‪ .‬לכן ביקש שלמה את החוכמה על פני כל‬
‫מתנה אחרת‪.‬‬
‫אָרץ כִּי‬
‫הרעיון התפתח בבשורה‪ " :‬בָּעֵ ת הַ הִ יא עָ נָה י ֵשׁוּעַ ו ְאָמַ ר אוֹדְ � אָבִי אֲ דוֹן הַ שָׁ מַ י ִם ו ְהָ ֶ‬
‫‪866‬‬
‫הִ סְ ַתּ ְרתָּ אֶ ת־אֵ לֶּה מִ ן־הַ חֲ כָמִ ים ו ְהַ נְּבוֹנִים ו ְ ִגלִּיתָ ם לָעוֹ ֲללִים׃‪".‬‬
‫‪F183‬‬
‫באיזו דרך בוישו החכמים? בדרך טפשותם של הנוצרים? בישועתם? הם מתו בדיוק כמו‬
‫אלה שלא האמינו בישוע‪ .‬החכמים‪ ,‬כמובן‪ ,‬פקפקו בטענת הנוצרים שהם ימשיכו לחיות בגן‬
‫העדן‪.‬‬
‫‪ " 2:2‬כִּי �א־אָמַ ְר ִתּי לָדַ עַ ת בְּתוֹ ֲככֶם דָּ בָר ִבּלְתִּ י אִ ם־י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ ו ְהוּא הַ נִּ ְצלָב‪".‬‬
‫לא בסיס איתן במיוחד לדת החדשה‪ :‬שאדם כשלהו חי בעבר‪ ,‬ונצלב‪ .‬פאולוס מכריז‬
‫בריש גלי שהוא אינו יודע שום פרט נוסף על הפרשה‪.‬‬
‫ְבוּרה‪".‬‬
‫‪ " 2:4‬וּדְ ב ִָרי וּקְ ִריאָתִ י �א לְפַ תּוֹת בְּאִ מְ ֵרי חָ כְמַ ת ְבּנֵי־אָדָ ם כִּי אִ ם־בְּתוֹכַחַ ת הָ רוּחַ ו ְהַ גּ ָ‬
‫לא כך‪" :‬וַי ְדַ בֵּר וַיִּתְ וַכַּח גַּם עִ ם־הַ יְּהוּדִ ים הַ יְּוָנִים‪ 867 ".‬הוא הסיק רשימה ארוכה של‬
‫פסקאות משיחיות מהכתובים‪ " 868 .‬וּפוֹלוֹס נִ ְכנַס אֲ לֵיהֶ ם כְּמִ שְׁ פָּ טוֹ ו ְשָׁ לשׁ שַׁ בָּתוֹת הִ ְתוַכַּח‬
‫‪869‬‬
‫עִ מָּ הֶ ם מִ ן־הַ מִּ קְ ָראוֹת‪".‬‬
‫‪F184‬‬
‫‪F 185‬‬
‫‪F186‬‬
‫‪ " 2:6‬אֲ בָל חָ כְמָ ה אֲ נַחְ נוּ מְ דַ בּ ְִרים בְּקֶ ֶרב הַ שְּׁ לֵמִ ים �א חָ כְמַ ת הָ עוֹלָם הַ זֶּה גַּם־�א שֶׁ ל־שָׂ ֵרי‬
‫הָ עוֹלָם הַ זֶּה אֲ שֶׁ ר י ֹאבֵדוּ‪".‬‬
‫פאולוס מתייחס למבנים תיאולוגיים מורכבים וחסרי חשיבות‪ ,‬כמו אלה שהוא הציג‬
‫במכתביו‪ .‬הנוצרים משום מה ראו בה דבריו חוכמה‪ ,‬בזמן שאחרים לעגו להם‪ .‬לכן פאולוס‬
‫טוען שהתברך בחוכמה מיוחדת‪.‬‬
‫‪ 2:6‬סותר את ‪ ,2:4‬שם מתחמק פאולוס מהחכמה‪ .‬פאולוס מעולם לא הכיר באיש כשווה‬
‫אליו‪ .‬מי היו השלמים עימם דיבר פאלוס על החוכמה?‬
‫בתקופה של שינויים פוליטיים סוערים וספקולציה אסטרולוגית‪ ,‬רבים ציפו לסוף העולם‪.‬‬
‫לכן השימוש ב"העולם הזה‪"".‬שרי העולם" הם הכוחות הדמוניים ששולטים בעולם‪ ,‬על פי‬
‫הגנוסטים‪ .‬האם פאולוס‪ ,‬המצוי באחיזת הרומאים‪ ,‬היה מעז לכתוב "שרי העולם הזה אשר‬
‫יאבדו?" המכתב נכתב לאחר ביקורו ביוון‪ ,‬ככל הנראה בזמן מאסרו בקיסריה אם לא רומא‪.‬‬
‫בשני המקרים‪ ,‬פאולוס לא היה מעז לדבר נגד רומא‪ .‬בכל מקום בו היה כותב‪ ,‬הוא היה‬
‫מסתכן בהעלבת השליט המקומי‪.‬‬
‫‪" 2:7‬כִּי אִ ם־נְדַ בֵּר בַּסּוֹד חָ כְמַ ת הָ אֱ �הִ ים הַ נִּסְ תָּ ָרה אֲ שֶׁ ר הָ אֱ �הִ ים י ְעָ דָ הּ ִלכְבוֹדֵ נוּ לִפְ נֵי י ְמוֹת‬
‫עוֹלָם‪".‬‬
‫‪355‬‬
‫לפני בריאת העולם‪ ,‬אלוהים כבר חשב על הנוצרים וכיצד לפאר אותם‪ .‬פאולוס אומר‬
‫שבריתות האלוהים פגו‪ ,‬אך לא רצונו לפאר את הנוצרים‪.‬‬
‫‪ " 2:8‬אֲ שֶׁ ר �א י ְדָ עָ הּ אִ ישׁ מִ שָּׂ ֵרי הָ עוֹלָם הַ זֶּה כִּי אִ לּוּ י ְדָ עוּהָ �א ָצלְבוּ אֶ ת־אֲ דוֹן הַ כָּבוֹד‪".‬‬
‫הכותב חי מספיק מאוחר בשביל שהנציב הרומאי‪ ,‬הסנהדרין‪ ,‬והקיסר יתמזגו בדמיונו‬
‫לכדי "שרי העולם‪ ".‬זה מעיד על כך שטרם נתגבשה עוד המסורת שהיהודים היו אלה שצלבו‬
‫את ישוע‪.‬‬
‫‪" 2:9‬כִּי אִ ם־ ַכּכָּתוּב 'אֲ שֶׁ ר־עַ י ִן �א ָראֲ תָ ה ו ְאֹזֶן �א שָׁ מְ עָ ה ו ְ�א עָ לָה עַ ל־לֵב אָדָ ם אֵ ת‬
‫אֲ שֶׁ ר־הֵ כִין הָ אֱ �הִ ים לְא ֹהֲ בָיו‪"'.‬‬
‫ַפְתּ וַנֶּחֱ טָ א‪ ,‬בָּהֶ ם עוֹלָם‬
‫"פָּ גַעְ תָּ אֶ ת‪-‬שָׂ שׂ ו ְע ֹשֵׂ ה צֶדֶ ק‪ ,‬בִּדְ ָרכֶי� י ִ ְזכְּרוּ�; הֵ ן‪-‬אַ תָּ ה קָ צ ָ‬
‫וְנִוָּשֵׁ עַ ‪ 870 ".‬פאולוס אומר‪" ,‬עין לא ראתה" את אשר הכין אלוהים‪ .‬ישעיהו אומר שאיש לא‬
‫ראה את אלוהים‪.‬‬
‫‪F187‬‬
‫תומא ‪" 17‬ויאמר ישוע‪ :‬נתון אתן לכם את אשר לא ראתה עין ואשר לא שמעה אזן‪ ,‬ואשר‬
‫לא מששה יד‪ ,‬ואשר לא עלה על לב איש‪ ".‬לפאולוס אין הקבלות אמינות עם פאולוס עם‬
‫תומא‪ ,‬לכן הביטוי הינו כנראה אידיומאטי‪.‬‬
‫‪" 2:11‬כִּי מִ י הוּא מִ ְבּנֵי אָדָ ם י ֹדֵ עַ אֵ ת אֲ שֶׁ ר בָּאָדָ ם כִּי אִ ם־רוּחַ הָ אָדָ ם אֲ שֶׁ ר בְּקִ ְרבּוֹ וְכֵן אֵ ין‬
‫אִ ישׁ י ֹדֵ עַ אֵ ת אֲ שֶׁ ר בֵּא�הִ ים כִּי אִ ם־רוּחַ הָ אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫כאן מתמוטט כליל ההגיון‪ .‬אלוהים לבטח מכיר את עצמו‪ .‬אם הרוח יודעת טוב יותר‬
‫משאלוהים מכיר את עצמו‪ ,‬מבחינה תיאולוגית רוח זו עדיפה על אלוהים‪.‬‬
‫מבחינה מעשית‪ ,‬לאמירה אין כל משמעות‪ .‬אלא אם פאולוס חשב שהוא מכיר את הרוח‬
‫ואת אלוהים דרכה‪-‬מה שהיה מבסס את טענתו לסמכות‪.‬יתרה על כך‪ ,‬אם כל נוצרי נושא‬
‫בתוכו את הרוח‪ ,‬אז יוצא שכל אחד מהם מכיר את אלוהים לא פחות טוב מאלוהים עצמו )!(‬
‫ולכן אינו זקוק למצוות‪ .‬הטיעון תלוי בשאלה האם הנוצרים מבורכים ברוח או לא‪.‬‬
‫"רוח האדם" משקפת את הפוליתיאיזם הנוכרי ואת שלל אלוהותיו‪ .‬פאולוס מתכוון לרוח‬
‫הנפרדת מהאדם אשר מכירה אותו‪ ,‬ולא לנפש פנימית‪.‬‬
‫‪" 2:15-16‬אֲ בָל הָ אָדָ ם הָ רוּחָ נִי י ָדִ ין הַ כּ ֹל ו ְאוֹתוֹ �א־י ָדִ ין אִ ישׁ‪ ... .‬ו ַאֲ נַחְ נוּ הִ נֵּה י ֶשׁ־לָנוּ רוּחַ‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫לעולם יתפתח עימות בין שני אנשי רוח‪ :‬כל אחד מהם רואה עצמו כרשאי לשפוט את‬
‫כולם‪ ,‬אך שולל מכל את האפשרות לביקורת עצמית‪ -‬שכן לא יעלה על הדעת לשפוט אדם‬
‫המואר ברוח‪ .‬הכל מותר לנחנכים‪ ,‬בהתאם לגישת המיסטיקה‪ .‬בפועל‪ ,‬מידת המותר‬
‫השתנתה בין תרבות לתרבות‪ .‬האיסיים‪ ,‬שהחשיבו עצמם לקדושים‪ ,‬דרשו טוהרה טקסית‬
‫ואסרו גניבה‪ -‬אף מגויים!‬
‫פאולוס אומר שלא כל הנוצרים מושלמים‪ 871 .‬האם לכולם יש את "רוח המשיח?"‬
‫‪F18‬‬
‫‪ " 3:1-5‬ו ַאֲ נִי �א י ָכֹלְתִּ י לְדַ בֵּר עִ מָּ כֶם אַחַ י כְּדַ בֵּר עִ ם אַנְשֵׁ י רוּחַ ‪ ,‬כִּי אִ ם כְּדַ בֵּר עִ ם אַנְשֵׁ י בָשָׂ ר‬
‫ִיתם י ְכוֹלִים‬
‫כְּדַ בֵּר ‪ -‬עִ ם עוֹ ֲללִים בַּמָּ שִׁ יחַ ‪ .‬חָ לָב הִ שְׁ קֵ יתִ י אֶ תְ כֶם ו ְ�א־מַ אֲ כָל כִּי עֲ דַ י ִן �א הֱ י ֶ‬
‫וְגַם־עַ תָּ ה אֵ ינְכֶם י ְכוֹלִים כִּי עוֹדְ כֶם שֶׁ ל־הַ בָּשָׂ ר‪ .‬כִּי בַּאֲ שֶׁ ר קִ נְאָה בֵּינֵיכֶם וּמְ ִריבָה וּמַ חֲ �קוֹת הֲ �א‬
‫‪356‬‬
‫שֶׁ ל־הַ בָּשָׂ ר אַ תֶּ ם ו ְנ ֹהֲ גִים מִ נְהַ ג ְבּנֵי אָדָ ם‪ .‬הֵ ן בֶּאֱ מ ֹר זֶה 'אֲ נִי לְפוֹלוֹס' וְזֶה 'אֲ נִי לְאַ פּוֹלוֹס'‪ ,‬הֲ �א‬
‫שֶׁ ל־הַ בָּשָׂ ר אַ תֶּ ם‪ .‬מִ י אֵ פוֹא פוֹלוֹס? וּמִ י־הוּא אַ פּוֹלוֹס? ‪ -‬אַ �־מְ שָׁ ֲרתִ ים‪".‬‬
‫פאולוס מרמז על מספר רמות של לימוד‪ ,‬אך מול פשוטי העם הנוצרים הוא מעדיף את‬
‫הגישה הפשוטה ביותר‪ ,‬חלב‪ .‬יתכן שאפולו‪ ,‬לכאורה מומר של פאולוס‪ ,‬הטיף לדוקטרינה‬
‫מיסטית ומורכבת יותר‪ ,‬והקורינתים לא היו מרוצים מפאולוס‪ .‬הוא מנסה לתרץ את אי‬
‫ההתאמה‪ .‬מאחר והוא אינו מסוגל להגן על חשיבותו וסמכותו‪ ,‬הוא נפתר מאפולו בכך שהוא‬
‫ממעיט בחשיבותם של שניהם גם יחד‪ .‬שניהם לכל היותר "משרתים"‪ .‬זוהי טקטיקה‬
‫מוצלחת‪ .‬פאולוס טוען למעשה שגם הוא וגם אפולוס נמצאים מעל להמון הנוצרי‪ ,‬ושלהם‬
‫יחסים מיוחדים עם אלוהים בתור משרתיו‪.‬‬
‫‪" 3:3‬כִּי בַּאֲ שֶׁ ר קִ נְאָה בֵּינֵיכֶם וּמְ ִריבָה וּמַ חֲ �קוֹת הֲ �א שֶׁ ל־הַ בָּשָׂ ר אַ ֶתּם?"‬
‫פאולוס ממען את מכתבו לאלה הנקראים "קדושים" ‪ – 872‬הקהילה שבורכה ברוח‬
‫המשיח‪ 3:3 873 .‬בפירוש אינו מתאר עם קדוש‪.‬‬
‫‪F189‬‬
‫‪F190‬‬
‫על מה כבר יכלו להתווכח ביניהם בני הקהילה הנוצרית בימים ששליחיו של ישוע עוד היו‬
‫בחיים? או שמא הם כלל לא הכירו את השליחים‪ ,‬שתפקידם היה להעביר להם את הוראותיו‬
‫של ישוע?‬
‫‪" 3:6‬אֲ נִי נָטַ עְ תִּ י ו ְאַ פּוֹלוֹס הִ שְׁ קָ ה‪".‬‬
‫אך לאפולוס הייתה קהילה משלו‪ ,‬ופאולוס מתכוון אליהם‪ .‬אפולוס הוליך את מומריו של‬
‫פאולוס הרחק מדרך הישר‪.‬‬
‫‪" 3:10‬ו ַאֲ נִי ‪ ...‬שַׁ תִּ י י ְסוֹד ו ְאַחֵ ר בּוֹנֶה עָ לָיו‪ .‬אַ �־י ֵֶרא כָל־אִ ישׁ אֵ י� הוּא־בֹנֶה עָ לָיו‪".‬‬
‫פאולוס אינו קורא לנוצרים להתאחד כמו שהם טוען לבעלות על קהילתו של אפולוס‪ .‬הוא‬
‫אינו מייעץ לחסידיו שלו‪ ,‬אשר אומרים "אני לפאולוס" ‪ ,874‬לחבור לאפולוס‪ ,‬על אף שזה בדיוק‬
‫מה שהם אמורים לעשות‪ ,‬מאחר ופאולוס היה מי שהמיר אותם‪ ,‬אולם כעת הגיע תורו של‬
‫אפולוס לבנות ולהשקות‪ .‬פאולוס אומר גלויות שהוא אינו אוהב את מה שאפולוס מטיף לו‪" :‬‬
‫אַ �־י ֵֶרא כָל־אִ ישׁ אֵ י� הוּא־בֹנֶה עָ לָיו‪".‬‬
‫‪F19‬‬
‫‪ " 3:16-17‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי הֵ יכַל אֱ �הִ ים אַ תֶּ ם ו ְרוּחַ אֱ �הִ ים שֹׁכֵן בְּקִ ְר ְבּכֶם‪ .‬ו ְאִ ישׁ אֲ שֶׁ ר‬
‫י ַשְׁ חִ ית אֶ ת־הֵ יכַל אֱ �הִ ים הָ אֱ �הִ ים י ַשְׁ חִ ית א ֹתוֹ כִּי הֵ יכַל אֱ �הִ ים קָ דוֹשׁ ו ְאַ ֶתּם הֵ יכָלוֹ‪".‬‬
‫פאולוס הנוצרי מאיים על אפולוס הנוצרי‪.‬‬
‫‪ " 3:20‬י ְהוֹ ָה י ֹדֵ עַ מַ חְ שְׁ בוֹת חֲ כָמִ ים כִּי הֵ מָּ ה הָ בֶל‪".‬‬
‫המזייף‪ ,‬שאינו מצפה מנוצרים שיבדקו אותו‪ ,‬מעוות את הנאמר בתהילים‪ " :‬י ְהו ָה‪--‬י ֹדֵ עַ ‪,‬‬
‫מַ חְ שְׁ בוֹת אָדָ ם‪ :‬כִּי‪-‬הֵ מָּ ה הָ בֶל‪ 875 ".‬הוא מבקש לגבות את טענתו הקודמת אודות חוסר‬
‫התועלת שבפילוסופיה‪.‬‬
‫‪F192‬‬
‫‪" 3:23‬ו ְאַ תֶּ ם שֶׁ ל־הַ מָּ שִׁ יחַ ו ְהַ מָּ שִׁ יחַ שֶׁ ל־אֱ �הִ ים‪".‬‬
‫פעם נוספת מכפיף פאולוס את ישוע לאלוהים והורס בכך את אחדותם‪ .‬אם ישוע שווה‬
‫לאלוהים והנוצרים שווים לישוע באותו המובן‪ ,‬ניכר כי הם שווים לאלוהים‪ -‬איזה אבסורד‪.‬‬
‫‪357‬‬
‫‪" 4:3‬ו ַאֲ נִי נְקַ לָּה הִ יא בְּעֵ ינַי שֶׁ אַ תֶּ ם דָּ נִים א ֹתִ י אוֹ־יוֹם דִּ ין שֶׁ ל־ ְבּנֵי אָדָ ם גַּם־אֲ נִי �א אָדִ ין‬
‫נַפְשִׁ י‪".‬‬
‫ישוע מעולם לא יצא נגד ביקורת עצמית‪" :‬ו ְלָמָּ ה זֶּה ִת ְראֶ ה אֶ ת־הַ קֵּ יסָ ם בְּעֵ ין אָחִ י�‬
‫‪876‬‬
‫קּוֹרה אֲ שֶׁ ר בְּעֵ ינְ� �א תַ בִּיט?"‬
‫ו ְאֶ ל־הַ ָ‬
‫‪F193‬‬
‫‪ " 4:4‬כִּי אֵ ינֶנִּי יוֹדֵ עַ ְבּנַ ְפשִׁ י מְ אוּמָ ה ָרע וּ ְבכָל־ז ֹאת �א אֶ צְדָּ ק כִּי הָ אָדוֹן הוּא הַ דָּ ן א ֹתִ י‪".‬‬
‫האם פאולוס מאמין שהוא חף מכל פשע לאחר שרדף את הנוצרים? במקום אחר הוא‬
‫מודה שחטא‪.‬‬
‫יוחנן ‪" 3:18‬הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ �א י ִדּוֹן ו ַאֲ שֶׁ ר �א־י ַאֲ מִ ין בּוֹ ְכּבָר נָדוֹן כִּי �א־הֶ אֱ מִ ין בְּשֵׁ ם‬
‫בֶּן־הָ אֱ �הִ ים הַ יָּחִ יד‪ ".‬האם פאולוס לא החשיב עצמו למאמין?‬
‫‪" 4:5‬עַ ל־כֵּן אַל־תִּ שְׁ פְּטוּ דָ בָר ִל ְפנֵי עִ תּוֹ עַ ד כִּי־י ָבוֹא הָ אָדוֹן‪".‬‬
‫פאולוס מתעלם מאמירתו הקטגורית יותר של ישוע‪ " :‬אַל־תִּ שְׁ פ ֹטוּ לְמַ עַ ן אֲ שֶׁ ר �א‬
‫תִּ שָׁ ֵפטוּ‪ ".‬ישוע ככל הנראה דמיון קומונה אנרכיסטית של מיסטיקנים מודעים לעצמם‪.‬‬
‫‪ " 4:11-13‬ו ְעַ ד־הַ שָּׁ עָ ה הַ זּ ֹאת הִ נְנוּ ְרעֵ בִים גַּם־צְמֵ אִ ים ו ַעֲ ֻרמִּ ים וּמֻ כִּים בְּאֶ גְר ֹף ו ְאֵ ין מָ נוֹחַ‬
‫לָנוּ‪ .‬ו ִיגֵעִ ים אֲ נַחְ נוּ בַּעֲ מַ ל י ָדֵ ינוּ מְ קַ ְלּלִים אוֹתָ נוּ וּנְב ֵָר� מְ חָ ְרפִים א ָֹתנוּ וְנִסְ בּ ֹל‪ .‬גִּדְּ פוּ א ָֹתנוּ וְנִתְ חַ נָּן‬
‫וַנְּהִ י ְכּ ֶג ֲללֵי הָ עוֹלָם וְלִסְ חִ י ְל ֻכלָּם עַ ד־הַ יּוֹם הַ זֶּה‪".‬‬
‫מוקף בחסידיו‪ ,‬קשה לומר שפאולוס היה רעב ללחם‪ " .‬עַ ָתּה אֵ ְלכָה י ְרוּשָׁ ָלי ְמָ ה לַעֲ זוֹר‬
‫לַקְּ דוֹשִׁ ים‪ .‬כִּי מַ קְ דּוֹנְי ָא ו ַאֲ ַכיָּא הוֹאִ ילוּ לִתְ ר ֹם תְּ רוּמָ ה לְאֶ בְיוֹנֵי הַ קְּ דוֹשִׁ ים אֲ שֶׁ ר בִּירוּשָׁ ָלי ִם‪ 877 ".‬אם‬
‫פאולוס לקח כסף לירושלים‪ ,‬הוא עצמו לא סבל‪ .‬כמו כן הוא לא היה מוכה‪ .‬כאשר עמדו‬
‫להכותו הו טען לאזרחותו הרומאית‪ .‬פאולוס לא היה נווד דרכים‪ ,‬אלא עבר והטיף בין ערים‪.‬‬
‫השוו את " מְ קַ ְלּלִים אוֹתָ נוּ ונברך" עם " ו ַיּ ֹאמֶ ר אֵ לָיו פּוֹלוֹס ]לכהן הגדול[ 'עָ תִ יד אֱ �הִ ים לְהַ כּוֹתְ �‬
‫‪878‬‬
‫הַ קִּ יר הַ מְּ סֻ יָּד!'"‬
‫‪F194‬‬
‫‪F195‬‬
‫‪ " 4:19‬אֲ בָל בּוֹא אָבוֹא אֲ לֵיכֶם ִבּ זְמַ ן קָ רוֹב אִ ם־י ְִרצֶה י ְהוֹ ָה ו ְ�א אֶ ת־דִּ ב ְֵרי הַ מִּ תְ גָּאִ ים אֵ דָ עָ ה‬
‫ְבוּרתָ ם‪".‬‬
‫כִּי אִ ם־אֶ ת־גּ ָ‬
‫פאולוס מתכוון לתרצנות הפילוסופית של אפולוס‪ .‬על אף שפאולוס התכוון ללכת‬
‫לאסיה‪ 879 ,‬לא ידוע אם הוא הסתכן ובקר בקורינתיה‪ .‬הוא שב למקדוניה לאחר שהתגלתה‬
‫‪880‬‬
‫עוינות כלפיו‪.‬‬
‫‪F196‬‬
‫‪F 197‬‬
‫‪ " 4:21‬וּמָ ה־אַ תֶּ ם רוֹצִים הֶ אָבוֹא אֲ לֵיכֶם בַּשֵּׁ בֶט אִ ם בְּאַהֲ בָה וּבְרוּחַ עֲ נָו ָה?"‬
‫פאולוס מאיים על חסידיו של אפולוס‪ .‬במקום אחר הוא מתכחש לשימוש בעונשים‪,‬‬
‫אוֹתנוּ וּנְב ֵָר� ‪...‬‬
‫ָ‬
‫"שבט"‪ " .‬עַ ל־כֵּן אַל־תִּ שְׁ פְּטוּ דָ בָר ִל ְפנֵי עִ תּוֹ עַ ד כִּי־י ָבוֹא הָ אָדוֹן‪ " 881 ".‬מְ קַ ְלּלִים‬
‫‪882‬‬
‫גִּדְּ פוּ א ֹתָ נוּ וְנִתְ חַ נָּן‪".‬‬
‫‪F198‬‬
‫‪F 19‬‬
‫‪ " 5:11‬אַ �־ז ֹאת כּ ַָתבְתִּ י ָלכֶם ְל ִבלְתִּ י הִ תְ עָ ֵרב עִ ם־מִ י שֶׁ נִּקְ ָרא אָח ו ְהוּא ז ֹנֶה אוֹ־בֹצֵעַ ֶבּצַע‬
‫אוֹ־עֹבֵד אֱ לִילִים אוֹ מְ גַדֵּ ף אוֹ סֹבֵא אוֹ ַג ְזלָן ו ְאַף �א לֶאֱ כ ֹל עִ ם־הָ אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר ָכּזֶה‪".‬‬
‫רשימת החטאים של פאולוס מוזרה‪ :‬מגדף ושתיין‪ ,‬אך לא רוצח? האיסורים אינם‬
‫‪883‬‬
‫תואמים את אלה שביסס השליח יעקב‪.‬‬
‫‪F120‬‬
‫‪358‬‬
‫המוסרת היהודית גם היא הוקיעה את הגידוף‪ 884 ,‬כמו גם עבירות מוסריות אחרות‬
‫שפאולוס מונה כאן‪ .‬אולם אלה לא היו חטאים‪ .‬פאולוס מציע להרחיק אנשים מהקהילה בגין‬
‫עבירות פעוטות‪.‬‬
‫‪F 120‬‬
‫פאולוס אינו מכיר את אמירתו של ישוע " ו ְאִ ם �א תִ מְ חֲ לוּ ִל ְבנֵי אָדָ ם גַּם־אֲ בִיכֶם �א־י ִמְ חַ ל‬
‫‪885‬‬
‫לְחַ טּ ֹאתֵ יכֶם‪".‬‬
‫‪F120‬‬
‫‪ " 5:13‬ו ַאֲ שֶׁ ר בַּחוּץ הָ אֱ �הִ ים י ִשְׁ ְפּטֵ ם‪ ,‬ו ְאַ תֶּ ם תְּ בַעֲ רוּ אֶ ת־הָ ַרע מִ קִּ ְר ְבּכֶם‪".‬‬
‫אם הנוצרים יגרשו את הרוע בקרבם‪ ,‬משמע הם שופטים אחד את השני‪ -‬מה שאסרו הן‬
‫ישוע והן פאולוס‪.‬‬
‫קודם התנער פאולוס מהמצוות‪ ,‬בטענה שנוצרים מוארים רוחנית אינם זקוקים להן‪.‬‬
‫כעתת הוא רואה שלא ניתן להמנע מקביעת קוד התנהגותי‪ ,‬ומתחיל לקבוע כללים שרירותיים‬
‫ביד קלה‪ .‬לאחר שביטל את המצוות‪ ,‬הוא ממציא אותן מחדש באלתור‪ .‬יתרה על כן‪ ,‬יחד עם‬
‫המצוות נזרקת גם המחילה אל מחוץ לדלת‪ .‬העבריין מורחק מהקהילה לצמיתות‪ ,‬ולפחות‬
‫מבחינה רשמית‪ ,‬חדל להיות מוכר כנוצרי‪.‬‬
‫‪ " 6:1‬הֲ י ִָריב אִ ישׁ מִ כֶּם עִ ֵ‬
‫ם־רעֵ הוּ וְיָזִיד לְהָ בִיא דִ ינוֹ ְל ְפנֵי הָ ְרשָׁ עִ ים ו ְ�א ִל ְפנֵי הַ קְּ דשִׁ ים?"‬
‫הכיצד יכולים קדושים לשפוט? הרי נאסר עליהם הדבר‪.‬‬
‫הטקסט חייב להיות מאוחר‪ .‬פאולוס לא היה מעיז לכנות את הרשויות "רשעים"‪ .‬נוצרים‬
‫יוונים נאלצו להופיע בפני שופטים מקומיים שפסיקותיהם היו מחייבות‪ .‬שופטי הקהילה פעלו‬
‫ללא כל סמכות חוקית‪ ,‬ושימשו כבוררים לכל היותר‪ .‬כמובן שלא היו בזמנו בתי דין נוצריים‪.‬‬
‫אילו מקרים כבר יכלו הנוצרים להעביר לשופטיהם? ישוע אמר‪ " ,‬ו ַאֲ שֶׁ ר י ַחְ פּ ֹץ ל ִָריב עִ מְּ �‬
‫‪886‬‬
‫וְלָקַ חַ ת אֶ ת־כֻּתָּ נְתֶּ � תֵּ ן־לוֹ גַּם אֶ ת־הַ מְּ עִ יל‪".‬‬
‫‪F1203‬‬
‫‪" 6:2‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי הַ קְּ ד ֹשִׂ ים י ָדִ ינוּ אֶ ת־הָ עוֹלָם‪ .‬ו ְאִ ם־הָ עוֹלָם י ִדּוֹן עַ ל־י ֶדְ כֶם ‪"...‬‬
‫"על ידכם"‪ :‬פאולוס מכריז על כלל הנוצרים כקדושים‪ ,‬כולל אלו שטרם הוגלו בגין עבירות‬
‫לא מוסריות‪ .‬אלוהים הוא השופט הבלעדי‪ -‬לא הקדושים‪ .‬אפילו כתבי הקודש מוסרים את‬
‫‪887‬‬
‫סמכות השיפוט בידי השליחים‪ ,‬ולא בידי קדושים מקומיים‪".‬‬
‫‪F1204‬‬
‫‪ " 6:3‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי נָדִ ין דִּ ין־הַ מַּ לְאָכִים?"‬
‫לא התורה ולא הבשורות טוענות טענה שכזו‪ .‬האם ניתן בכלל לשפוט מלאכים? מעניין‬
‫לחשוב‪ ,‬שאם ישפוט פאולוס את עמיתיו של השטן‪ ,‬תמנע ממלאכי הרשע היכולת להתעלל‬
‫באויבי הנצרות באש הגיהינום‪.‬‬
‫‪ " 6:7‬אַף־ז ֹאת י ְִרידָ ה הִ יא ָלכֶם שֶׁ תָּ ִריבוּ זֶה עִ ם־זֶה‪ .‬וְלָמָּ ה �א תִ בְחֲ רוּ לִהְ יוֹת מִ ן־הָ עֲ לוּבִים‬
‫ו ְאֵ ינָם עוֹ ְלבִים וּמִ ן־הָ עֲ שׁוּקִ ים ו ְאֵ ינָם עוֹשְׁ קִ ים?"‬
‫זה לא עובד כך‪ .‬הימנעות מהתייצבות בבית הדין פוגעת רק באחד מן הצדדים‪ ,‬זה‬
‫שצודק והיה זוכה לו היה מופיע לדיון‪ .‬אם שני נוצרים נוטשים את ריבם‪ ,‬רק הצד הפגוע‬
‫באמת נפגע‪ ,‬בעוד שהצד הפוגע הרוויח‪.‬‬
‫‪359‬‬
‫אחת המצוות החשובות ביותר שניתנו לבני נוח הייתה להקים מערכת חוק ומשפט‪.‬‬
‫‪ " 6:15‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי גּוּפ ֹתֵ יכֶם אֵ ב ֵָרי הַ מָּ שִׁ יחַ ?"‬
‫הרעיון מזכיר את המושג הפילוסופי לפיו העולם כולו הוא גוף חי ונושם‪.‬‬
‫‪" 6:16‬הֲ �א י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי הַ דָּ בֵק בַּזּוֹנָה גּוּף אֶ חָ ד הוּא עִ מָּ הּ‪ ,‬כִּי הַ כָּתוּב א ֹמֵ ר 'ו ְהָ יוּ שְׁ נֵיהֶ ם‬
‫ְלבָשָׂ ר אֶ חָ ד‪"'.‬‬
‫ישוע משתמש באותו הפתגם ‪ 888‬כדי לגנות גירושין‪ .‬פאולוס משתמש בו כדי להפריד‪,‬‬
‫ישוע כדי לקרב‪.‬‬
‫‪F1205‬‬
‫‪ " 6:17‬אֲ בָל הַ דָּ בֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶ חָ ד הוּא עִ מּוֹ‪".‬‬
‫ההשוואה בין אלוהים לבין זונה אינו ראוי‪ ,‬ומבטא רת חוסר הבנתו של פאולוס‪.‬‬
‫‪ַ " 6:18‬רחֲ קוּ מִ ן־הַ זְּנוּת כָּל־חֵ טְ א אֲ שֶׁ ר־י ֶחֱ טָ א הָ אָדָ ם מִ חוּץ לְגוּפוֹ הוּא ו ְהַ זּוֹ נֶה ח ֹטֵ א בְּעֶ צֶם‬
‫גּוּפוֹ‪".‬‬
‫האין צריכת הדם‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬גם חטא גופני – לפחות לפי התורה? השליחים אסרו על‬
‫כך‪ 889 ,‬אך פאולוס מתעלם מהאיסור‪.‬‬
‫‪F1206‬‬
‫‪" 6:19‬אוֹ הֲ �א־י ְדַ עְ תֶּ ם כִּי גוּ ְפכֶם הוּא הֵ יכַל רוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ הַ שֹּׁכֵן בְּקִ ְר ְבּכֶם?"‬
‫האמירה נחה על הנחת היסוד שכל נוצרי נושא בגופו את רוח הקודש‪ ,‬לא סביר‪ ,‬מכיוון‬
‫שישוע קיבל לגופו את רוח הקודש רק בעת ההטבלה‪ ,‬והוריש אותה לשליחים רק לאחר‬
‫עלייתו לשמיים‪.‬‬
‫פאולוס אינו מספק סיבה למי שאינו ניחן ברוח הקודש להמנע מחטא‪.‬‬
‫‪" 7:1‬וּלְעִ נְי ַן אֲ שֶׁ ר כּ ְַתבְתֶּ ם אֵ לָי הִ נֵּה טוֹב לְאָדָ ם שֶׁ לּא יִגַּע בְּאִ שָּׁ ה‪".‬‬
‫הסוגיה ככל הנראה הייתה לוהטת בקורינתיה‪ ,‬מכיוון שהקורנתים העלו את השאלה על‬
‫כתב לפאולוס‪ .‬ישוע אמר‪ " ,‬עַ ל־כֵּן י ַעֲ זָב־אִ ישׁ אֶ ת־אָבִיו ו ְאֶ ת־אִ מּוֹ ו ְדָ בַק בְּאִ שְׁ תּוֹ ו ְהָ יוּ שְׁ נֵיהֶ ם‬
‫‪892‬‬
‫ְלבָשָׂ ר אֶ חָ ד‪ 890 ".‬פאולוס אומר שמין הינו דבר טבעי ‪ 891‬ומגדף סריסים‪.‬‬
‫‪F1208‬‬
‫‪F1207‬‬
‫‪F1209‬‬
‫טקס הפרישות של טיטאנוס ‪ 175‬הוקע בידי הכנסייה המוקדמת והוכרז ככפירה‪ ,‬בעיקר‬
‫על ידי אירניוס‪ .‬דוקטרינה דומה של מרקיון הוכרזה גם היא ככופרת‪ ,‬על אף שההכרזה‬
‫התייחסה בגדול לכלל הדוקטרינה הגנוסטית‪ -‬שראתה בישוע התגלות של אל שאינו האל‬
‫היהודי‪.‬‬
‫‪F 174‬‬
‫הנה שורש תורת הכנסייה הרומית בכל הנוגע למין ופרישות בעיקר‪ ,‬שנקבעה כמעט‬
‫אוטומאטית פעם אחר פעם במקרים אין ספור‪ ,‬מבלי שתסופק תיאולוגיה מגבה‪ .‬דוקטרינה‬
‫מזעזעת זו כלפי מיניות האדם הותירה מיליוני אנשים לאורך הדורות במשבר עמוק עם גופם‪.‬‬
‫אם ניתן בכלל לקיים דת המונים כהלכה‪ ,‬עליה לספק שוויון הזדמנויות לכל גם בעולם‬
‫הבא‪ .‬אחרת‪ ,‬היא מתדרדרת במהרה לדוקטרינה תועלתנית בידי קבוצות קטנות של‬
‫‪175‬תלמידו של יוסטינוס מארטיר‪ ,‬חבר כת האנקרטיטים‬
‫‪360‬‬
‫"מוארים" על חשבונם של אחרים‪ .‬כאלה היו האיסיים בפרישותם‪ ,‬ששרדו רק בזכות תזרים‬
‫קבוע את מומרים חדשים‪ .‬אם הפרישת טובה לישועה‪ ,‬אז היא מהווה את הטוב העילאי‪ ,‬ועל‬
‫כולם לקיים אותה‪ -‬ואז לצפות בכת מתפרקת מהתשה‪ .‬הגבלה הגיונית על ניאוף עוותה לכדי‬
‫מושג מגוחך של פרישות מוחלטת‪ ,‬שנדרש ממרבית הכמורה הקתולית‪ ,‬ונתפס כאידיאל בידי‬
‫הנוצרי מהרחוב‪.‬‬
‫‪" 7:4‬הָ אִ שָּׁ ה אֵ ין גּוּפָ הּ בּ ְִרשׁוּתָ הּ אֶ לָּא בּ ְִרשׁוּת בַּעְ לָהּ וּכְמוֹ־כֵן הָ אִ ישׁ אֵ ין גּוּפוֹ בּ ְִרשׁוּתוֹ אֶ לָּא‬
‫בּ ְִרשׁוּת אִ שְׁ תּוֹ‪".‬‬
‫הטיעון מכשיל את עצמו‪ -‬לאף אחד אין שליטה‪ .‬פאולוס אמר‪" ,‬ו ְהַ גּוּף אַל־י ְהִ י ַלזְּנוּת כִּי‬
‫אִ ם־לָאָדוֹן‪ 893 ".‬לאף אחד אין ריבונות על גופו‪ ,‬אפילו לטובת נישואין?‬
‫‪F 120‬‬
‫" ו ְאַל־תִּ תְּ נוּ אֶ ת־אֵ ב ֵָריכֶם לִהְ יוֹת ִל ְכלֵי־עָ ו ֶל לַחֵ טְ א‪ 894 ".‬היכר כי כאן פאולוס דווקא סובר‬
‫שלאנשים כן יש ריבונות על גופם‪.‬‬
‫‪F 12‬‬
‫אוֹתהּ‬
‫ָ‬
‫ישוע גם הוא רמז למידה הגיונית של שליטה‪" :‬ו ְאִ ם־י ָדְ � הַ י ְמָ נִית ַתּכְשִׁ ילְ� קַ צֵּץ‬
‫‪895‬‬
‫ו ְהַ שְׁ לֵ� מִ מְּ �‪".‬‬
‫‪F12‬‬
‫אם אין אנו אדונים לגופנו‪ ,‬הכיצד נוכל להתנגד לפיתויים? מה בדבר רווקים?‬
‫‪ִ " 7:7‬כּי מִ י י ִתֵּ ן ו ְהָ י ָה כָל־אָדָ ם כָּמֹנִי )רווק(‪".‬‬
‫פרישות מתאימה לאנשים שמחכים לאפוקליפסה‪ .‬דתות אחרות העלו דרישה זו רק ממי‬
‫שהגיע לרמה רוחנית מספיק גבוהה‪ ,‬אך פאולוס מתכוון לכולם‪ .‬אלא אם הוא דמיין את סוף‬
‫העולם בתקופת חייו‪ ,‬ואם כן‪ -‬אז ניכר שהוא טעה‪.‬‬
‫דוקטרינות דתיות נאמרות לרוב ללא כל ביסוס‪ ,‬ולא כמשהו שניתן לקיימו טוב יותר‪.‬‬
‫אחרת‪ ,‬רעיון החטא הופך מדולל‪ .‬פאולוס כופה על ההמון הנוצרי רעיון פילוסופי גבוה‬
‫שמתנגש עם היהדות – "פרו ורבו ומלאו את הארץ‪".‬‬
‫התורה אינה מכירה את הפרישות‪ .‬להיפך‪" ,‬פרו ורבו ומלאו את הארץ‪ 896 ".‬האבות‪,‬‬
‫דויד‪ ,‬ושלמה כולם היו נשואים‪" .‬האדם הנשוי הינו עבד אמיתי לה'‪ ,‬מכיוון שבכוחו לכוון את‬
‫‪897‬‬
‫רוחו וכוונותיו לעבודת ה'‪ ,‬ולא לסיפוק יצריו‪".‬‬
‫‪F123‬‬
‫‪F124‬‬
‫רבים דוחים את פאולוס כשליח‪ 898 .‬מדוע? כוחותיו לא באות תחת פקפוק‪ .‬כנסיית‬
‫ירושלים מינתה אותו לשגרירה‪ 899 .‬עבירותיו של פאולוס על החוק היהודי לא היו מרגיזות את‬
‫חסידיו הגויים‪ .‬אם כן‪ ,‬אולי ההתנגדות הייתה לאיסורו על נישואין‪.‬‬
‫‪F125‬‬
‫‪F126‬‬
‫יתכן ופאולוס עצמו היה נשוי‪" :‬הַ ַאֵין ְרשׁוּת ְבּי ָדֵ נוּ לְהוֹלִי� עִ מָּ נוּ אָחוֹת לְאִ שָּׁ ה כַּשְּׁ לִיחִ ים‬
‫הָ אֲ חֵ ִרים?" ‪ 900‬באומרו‪" ,‬ו ְאָנֹכִי �א עָ שִׂ יתִ י כְּאַחַ ת מֵ אֵ לֶּה וְגַם �א־כ ַָתבְתִּ י ז ֹאת לְמַ עַ ן י ֵעָ שֶׂ ה־לִּי כֵּן‬
‫ְאַר ִתּי ל ִָריק‪ 901 ".‬פאולוס רק מדגיש שהוא לא חי על‬
‫כִּי־טוֹב לִי הַ מָּ וֶת מֵ אֲ שֶׁ ר י ָשִׂ ים אִ ישׁ אֶ ת־תִּ פ ְ‬
‫חשבון הכנסייה‪.‬‬
‫‪F127‬‬
‫‪F128‬‬
‫פאולוס לא היה ילד כאשר המיר דתו לנצרות‪ .‬הוא טוען להיות רווק‪ ,‬תופעה נדירה בקרב‬
‫גברים ביהודה‪ .‬מה מנע ממנו להנשא? זכרו שהכוב חדור הכוונות הטובות של מעשי‬
‫השליחים דיווח שפאולוס עסק במקצוע בזוי‪ :‬הוא שמר על בגדיהם של אלה שסקלו למוות‬
‫את סטפאנוס‪ .‬אם תיאור זה נכון‪ ,‬ואינו ניסיון לנקות את פאולוס מאשמת הוצאתו להורג של‬
‫נוצרי בכיר‪ ,‬יתכן והדבר המעיט ביכולתו למצוא עבודה מהשורה‪.‬‬
‫‪361‬‬
‫‪ " 7:10-11‬אֲ נִי מְ ַצוֶּה ‪ -‬ו ְ�א מֵ עַ צְמִ י כִּי אִ ם־מִ דַּ עַ ת הָ אָדוֹן ‪ -‬שֶׁ לּא־תִ ְפרשׁ אִ שָּׁ ה מִ בַּעְ לָהּ‪.‬‬
‫ו ְאִ ם־פָּ רשׁ תִ ְפר ֹשׂ מִ מֶּ נּוּ תֵּ שֵׁ ב בְּ�א אִ ישׁ‪".‬‬
‫איסור זה מופיע מאוחר יותר בבשורות‪" :‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם הַ מְ שַׁ לֵּחַ אֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ ִבּלְתִּ י‬
‫עַ ל־דְּ בַר זְנוּת מְ בִיאָ הּ לִידֵ י נִאֻ פִים ו ְהַ לּקֵ חַ אֶ ת־הַ גְּרוּשָׁ ה לוֹ לְאִ שָׁ ה נ ֹאֵ ף הוּא‪ 902 ".‬על מנת להפוך‬
‫את איסורו המקורי של פאולוס למעשי‪ ,‬גירושין הופכים לניאוף‪ ,‬כלומר‪ -‬חטא‪ .‬הגירושין‬
‫הופכים אסורים בשל האיסור להנשא מחדש‪ ,‬אולם אם זוג מתגרש בכל מקרה‪ ,‬החלק השני‬
‫של החוק המתוקן מתמודד על זה‪ .‬התורה הרבה יותר מעשית‪ " :‬וְיָצְאָה )הגרושה(‪ ,‬מִ בֵּיתוֹ‬
‫‪903‬‬
‫)של בעלה לשעבר(‪ .‬ו ְהָ ְלכָה‪ ,‬ו ְהָ י ְָתה לְאִ ישׁ‪-‬אַחֵ ר‪".‬‬
‫‪F129‬‬
‫‪F120‬‬
‫הרעיון של אישה העוזבת את בעלה הינו תמוה‪ ,‬מכיוון שלנשים לא הייתה זכות כזו‪.‬‬
‫אולם דברים מעין אלה קרו בתוך הקהילות הנוצריות חסרות החוק‪ .‬או שאולי נשים נוצריות‬
‫החלו עזוב את בעליהן שלא היו נוצריים‪ ,‬מה שיצר קונפליקט עם הרשויות‪.‬‬
‫יתכן ופאולוס פשוט תאר את המצב הקיים לא מחשבה נוספת‪ .‬הקהילות הנוצריות ככל‬
‫הנראה משכו לשורותיהן לא מעט נשים גרושות בכך שהציעו מזון‪ ,‬מעמד חברתי וכו‪ .‬פאולוס‬
‫רצה למנוע מהן להנשא מחדש‪ ,‬מאחר ונישואין יבטלו את תלותן הכלכלית בכת‪ ,‬בעיקר אם‬
‫בעליהן החדש יתנגד לחברותן בכת בלתי חוקית‪.‬‬
‫‪ " 7:15‬וּמִ י שֶׁ אֵ ינֶנּוּ מַ אֲ מִ ין אִ ם בָּא ִל ְפרשׁ י ִ ְפרשׁ‪ .‬ו ְהָ אָח אוֹ הָ אָחוֹת אֵ ינָם זְקוּקִ ים‪".‬‬
‫החטא הופך לתלוי בדבר‪ :‬אם אדם מתרגש מאשתו מכיוון שהתנצרה‪ ,‬היא חופשייה‬
‫להנשא מחדש‪ .‬אולם אם הוא מתגרש ממנה מכל סיבה אחרת‪ ,‬נאסר עליה להנשא מחדש‪.‬‬
‫פאולוס מנסח דוקטרינה אופורטוניסטית שתשרת מטרות מעשיות‪.‬‬
‫הבשורות הפכו את איסורו של פאולוס לבלתי מתפשר‪" :‬ו ַאֲ נִי א ֹמֵ ר ָלכֶם הַ מְ שַׁ לֵּחַ‬
‫אֶ ת־אִ שְׁ תּוֹ ִבּל ִ‬
‫ְתּי עַ ל־דְּ בַר זְנוּת מְ בִיאָ הּ לִידֵ י נִאֻ פִים ו ְהַ לּקֵ חַ אֶ ת־הַ גְּרוּשָׁ ה לוֹ לְאִ שָׁ ה נ ֹאֵ ף‬
‫‪904‬‬
‫הוּא‪".‬‬
‫‪F 12‬‬
‫‪ " 7:19‬אֵ ין־הַ מִּ ילָה נֶחְ שְׁ בָה ו ְאֵ ין־הָ עָ ְרלָה נֶחְ שָׁ בָה‪".‬‬
‫"הֵ ן הַ מִּ ילָה תוֹעִ יל‪ " 905 ".‬וּמַ ה־הִ יא תּוֹעֶ לֶת הַ מִּ ילָה? הַ ְרבֵּה מִ כָּל־פָּ נִים"‬
‫‪F12‬‬
‫‪906‬‬
‫‪F123‬‬
‫‪ " 7:23‬בִּמְ חִ יר נִקְ נֵיתֶ ם אַל־תִּ הְ יוּ עֲ בָדִ ים ִל ְבנֵי־אָדָ ם‪".‬‬
‫למילה אין כל קשר לעבדות‪ .‬המילה היא סימן הברית ואינה ברית עם בני אדם‪ .‬פאולוס‬
‫מורה לנוצרים להתעלם ממי שדורש מהם מילה‪ -‬כודגמת אפולוס‪.‬‬
‫‪ " 7:32‬מִ י שֶׁ אֵ ין־לוֹ אִ שָּׁ ה טָ רוּד בַּאֲ שֶׁ ר לָאָדוֹן אֵ י� י ִיטַ ב בְּעֵ ינֵי הָ אָדוֹן‪".‬‬
‫אולם ‪ 7:2‬אומר "אַ � מִ ְפּנֵי הַ זְּנוּת תְּ הִ י ְלכָל־אִ ישׁ אִ שְׁ תּוֹ ו ִיהִ י ְלכָל־אִ שָּׁ ה בַּעְ לָהּ‪ ".‬פאולוס‬
‫מדמיין את שני העולמות‪.‬‬
‫תּוֹרה כָּל־ זְמַ ן שֶׁ הוּא חָ י‪ ,‬וּכְשֶׁ מֵּ ת בַּעְ לָהּ מֻ תֶּ ֶרת הִ יא‬
‫‪" 7:39‬הָ אִ שָּׁ ה זְקוּקָ ה ְלבַעְ לָהּ מִ ן־הַ ָ‬
‫לְהִ נָּשֵׂ א לְמִ י שֶׁ תִּ ְרצֶה‪".‬‬
‫על אף שפאולוס מתייחס בדבריו לחוק התורני‪ ,‬הוא אינו מכיר אותו‪ :‬אלמנה מחוסרת‬
‫ילדים חייבת במצוות ייבום – כלומר להנשא לאחי בעלה‪.‬‬
‫‪362‬‬
‫אם אישה מתגרשת‪ ,‬היא אינה רשאית להנשא בשנית‪ .‬אם התאלמנה‪ ,‬מותר לה‪.‬‬
‫מכיוון שאסור לה לגרום למותו של בעלה‪ ,‬או לגירושין‪ ,‬הסטנדרטים האתיים של פאולוס‬
‫תלויים בגורמים חיצוניים‪ .‬בעל מת עדיף על בעל חי‪.‬‬
‫‪907‬‬
‫‪F124‬‬
‫‪" 8:10‬כִּי הָ ר ֹאֶ ה א ֹתְ � אֲ שֶׁ ר לְ� הַ דַּ עַ ת מֵ סֵ ב ְבּבֵית אֱ לִילִים הֲ �א הַ חַ לָּשׁ י ָע ֹז בְּרוּחוֹ לֶאֱ כ ֹל‬
‫מִ ִזּבְחֵ י אֱ לִילִים?"‬
‫מה עושים אנשים שאינם סוגדים לאלילים במקדש האלילים מלכתחילה? כהרגלו מטייח‬
‫פאולוס את העובדה שהנוצרים שלו הם למעשה עובדי אלילים‪.‬‬
‫הנוצרים רשאים לאכול מזונות שהוקרבו לאלילים – בזמן השתתפותם בטקסי עבודת‬
‫אלילים – אך אל להם לעשות זאת על מנת שלא לפתה נוצרים אחרים‪ .‬השליחים אסרו כליל‬
‫על עבודת אלילים‪ 908 .‬אפילו פאולוס ויתר מאוחר יותר‪" ,‬מַ ה־שֶּׁ יִּ ְזבְּחוּ הַ גּוֹי ִם לַשֵּׁ דִ ים הֵ ם זֹבְחִ ים‬
‫‪909‬‬
‫ו ְ�א לֵא�הִ ים‪".‬‬
‫‪F125‬‬
‫‪F126‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬אל תפתו אחרים בדוגמא רעה‪ ,‬על אף שהבנתכם מזכה אתכם מחטא‪.‬‬
‫אולם אחרים יגיעו להבנה בסופו של דבר‪ .‬האם אז יותר להם לאכול את מזון קורבן‬
‫האלילות? אם כך מדוע לטרוח מלכתחילה? האיסור הופך למכשול‪ ,‬ולאויב לפאולוס‪.‬‬
‫הנוסחה הינה צבועה‪ :‬המזון מקובל כל עוד מקורו מוסתר‪ .‬אולם אם יתגלה מקורו‪ ,‬הוא‬
‫איננו עוד מתקבל‪.‬‬
‫פאולוס לא יכול היה לאסור על מצטרפים חדשים לדת להציע קורבנות לאליהם הקודמים‬
‫– או במידה והדת החדשה אכזבה אותם‪ .‬הוא עושה תמרונים אינטלקטואלים על מנת ליישב‬
‫בין עבודת אלילים והנצרות‪ .‬באותו הזמן‪ ,‬הוא מעודד את הנוצרים להתרחק ממקדשי אלילים‪.‬‬
‫‪" 8:13‬עַ ל־כֵּן אִ ם־מַ אֲ ָכלִי מַ כְשִׁ יל אֶ ת־אָחִ י �א־אֹכַל בָּשָׂ ר לְעוֹלָם פֶּ ן־אַכְשִׁ יל אֶ ת־אָחִ י‪".‬‬
‫פאולוס מנסיא להניא את המומרים הטריים מבלי לגנות עבודת אלילים‪.‬‬
‫‪" 9:1‬הֲ �א ָראִ יתִ י אֶ ת־י ֵשׁוּעַ הַ מָּ שִׁ יחַ אֲ דֹנֵינוּ? הֲ �א פָּ עֳ לִי אַ ֶתּם בַּאֲ דֹנֵינוּ?"‬
‫לא‪ ,‬פאולוס לא ראה את ישוע‪ ,‬רק אלומת אור‪ ,‬כפי שדיווח בעצמו‪.‬‬
‫מכיוון ופאולוס מחשיב את החיזיון שראה כמספק להכרזתו כשליח‪ ,‬יתכן והוא החשיב‬
‫את יתר השליחים גם ככאלה‪ :‬כמי שחוו חיזיון‪ ,‬בעיקר מכיוון שהוא מעולם לא מציין את‬
‫היכרותם האישית עם ישוע‪.‬‬
‫ַ‬
‫חוֹתם שְׁ לִיחוּתִ י אַ ֶתּם בַּאֲ דֹנֵינוּ‪".‬‬
‫‪ "9:2‬ו ְאִ ם־אֵ ינֶנִּי שָׁ לִיחַ לַאֲ חֵ ִרים‪ָ ,‬לכֶם שָׁ לִיחַ אָנִי‪ .‬כִּי‬
‫כלומר‪ ,‬שליחיו של ישוע לא הכירו במינויו העצמי של פאולוס‪ .‬הוא החשיב עצמו לשליח‪,‬‬
‫מכיוון שהוא המיר אנשים לנצרות‪ .‬אם זה היה הקריטריון‪ ,‬אז היו הרבה יותר מ‪ 12‬שליחים‪.‬‬
‫‪" 9:5‬הַ ַאֵין ְרשׁוּת ְבּי ָדֵ נוּ לְהוֹלִי� עִ מָּ נוּ אָחוֹת לְאִ שָּׁ ה‪ ,‬כַּשְּׁ לִיחִ ים הָ אֲ חֵ ִרים וְכַאֲ חֵ י הָ אָדוֹן וּכְמוֹ‬
‫כֵיפָ א?"‬
‫‪363‬‬
‫מוקדם יותר הדגיש פאולוס את היותו רווק‪ 910 .‬ניסיונותיהם של אפולוגטיקנים לטעון‬
‫שהייתה לפאולוס הזכות להנשא רק שהוא בחר שלא‪ ,‬אינה משכנעת‪ .‬פאולוס פוטר את עצמו‬
‫‪911‬‬
‫על בסיס תקדים שנקבע לפניו‪.‬‬
‫‪F 127‬‬
‫‪F128‬‬
‫הסופר הנוצרי הקדום מבחין בבירור בין 'אחיו' של ישוע‪ ,‬שליחיו וכפיא‪ .‬אחיו מתייחס ככל‬
‫הנראה לתלמידיו‪ ,‬שליחיו הינם האותוריתה הכנסייתית‪ ,‬ואזכורו הנפרד של פטרוס‪-‬כפיא הינו‬
‫תעלומה‪.‬‬
‫‪" 9:6‬אִ ם־לִי ְלבַדִּ י וּ ְלבַר־נַבָּא �א נִתְּ נָה ְרשׁוּת לַחֲ ד ֹל ַלעֲ שׂוֹת מְ לָאכָה‪".‬‬
‫יתכן ופאולוס הואשם בכך שאינו עוד למחייתו‪ .‬לאור זאת ניתן להבין את תעסוקתו‬
‫כתופר אוהלים‪ 912 .‬מיד לאחר מכן‪ ,‬עם זאת‪ ,‬נסע פאולוס לירושלים בכדי להביא לקהילה‬
‫תרומות מנוצרי יוון‪ .‬על כן ייתכן והקהילה היוונית כלכלה את פאולוס‪ .‬ניכר כי פאולוס הזדקק‬
‫לעבודה רשמית כשלהיא בשביל להתחמק מהאישום שהוא חי על חשבון הקהילה‪.‬‬
‫‪F129‬‬
‫‪" 9:9‬כִּי כָתוּב בּ ַ‬
‫ְתוֹרת משֶׁ ה �א־תַ חְ ס ֹם שׁוֹר בְּדִ ישׁוֹ‪".‬‬
‫‪913‬‬
‫‪F1230‬‬
‫פאולוס פונה למצוות שהוא דורש לדחות‪ .‬אולם השור יאכל את התבואה אותה הוא דש‪,‬‬
‫בעוד שהמטיפים הנוצרים דרשו שמגיע להם חלק בתרומות העלובות של פוקדי הכנסייה‪.‬‬
‫‪ ..." 9:10‬כִּי הַ ח ֵֹרשׁ י ַחֲ ר ֹשׂ אֱ לֵי־תִ קְ ו ָה ו ְהַ דָּ שׁ י ָדוּשׁ אֱ ל ִ‬
‫ֵי־תקְ ו ָה לָקַ חַ ת חֶ לְקוֹ בַתִּ קְ ו ָה‪".‬‬
‫האם פאולוס המיר אנשים בשביל לזכות בכספם?‬
‫‪ " 9:11‬אִ ם־ז ַָרעְ נוּ ָבכֶם עִ נְיְנֵי הָ רוּחַ הֲ דָ בָר גָּדוֹל הוּא שֶׁ נִּקְ צ ֹר מִ כֶּם עִ נְיְנֵי הַ בָּשָׂ ר‪".‬‬
‫במקום אחר אומר פאולוס‪�" ,‬א חָ מַ דְ תִּ י כֶּסֶ ף אִ ישׁ אוֹ זְהָ בוֹ אוֹ לְבוּשׁוֹ‪ .‬ו ְאַ ֶתּם י ְדַ עְ ֶתּם כִּי־י ָדַ י‬
‫אֵ לֶּה עָ שׂוֹּ בְּעַ ד צ ְָרכַי וּבְעַ ד צ ְָרכֵי הַ ה ֹ ְלכִים אִ תִּ י‪ .‬וּבַכּ ֹל הֶ ְראֵ יתִ י אֶ תְ כֶם כִּי כֵן עָ לֵינוּ ַלעֲ מ ֹל לִתְ מ ֹ�‬
‫‪914‬‬
‫בַּעֲ מַ ל י ָדֵ ינוּ אֶ ת־הַ חַ ָלּשִׁ ים‪".‬‬
‫‪F123‬‬
‫‪ " 9:15‬ו ְאָנֹכִי �א עָ שִׂ יתִ י כְּאַחַ ת מֵ אֵ לֶּה‪".‬‬
‫בעודו מגן על זכותו לכספי הנוצרים‪ ,‬הכותב משתמש בצורת הרבים "אנחנו ‪ -915‬כדוגמת‬
‫"בידינו‪ ".‬השינוי בפנייה יכול להעיד על כותב אחר‪.‬‬
‫‪F123‬‬
‫כיצד התפרנס פאולוס ללא עבודה אמיתית? פרנסתו היחידה הייתה כתופר אוהלים‪ ,‬וגם‬
‫זה לזמן קצר בלבד‪.‬‬
‫ְאַרתִּ י ל ִָריק!"‬
‫‪ " 9:15‬כִּי־טוֹב לִי הַ מָּ וֶת מֵ אֲ שֶׁ ר י ָשִׂ ים אִ ישׁ אֶ ת־תִּ פ ְ‬
‫היכן השפלות והצניעות?‬
‫‪9:19-21‬‬
‫"עָ שִׂ יתִ י עַ צְמִ י עֶ בֶד ְלכָל־אָדָ ם לִקְ נוֹת אֶ ת־הָ ַרבִּים‪ .‬ו ָאֶ הִ י ַליְּהוּדִ ים כִּיהוּדִ י‪ ,‬לִקְ נוֹת הַ יְּהוּדִ ים‪.‬‬
‫תּוֹרה‪ ,‬הָ י ִיתִ י כְּמִ י‬
‫תּוֹרה‪ ...‬לְא ָֹתם שֶׁ אֵ ין לָהֶ ם ָ‬
‫תּוֹרה ‪ -‬לָהֶ ם הָ י ִיתִ י כְּמִ י שֶׁ ַתּחַ ת הַ ָ‬
‫אֲ שֶׁ ר הֵ ם תַּ חַ ת הַ ָ‬
‫תּוֹרה‪".‬‬
‫שֶׁ אֵ ין לוֹ ָ‬
‫‪364‬‬
‫פאולוס מתגאה במה שלא ניתן לתאר אלא כצביעות‪ .‬זכרו את התקפתו על פטרוס‪:‬‬
‫"וְכַאֲ שֶׁ ר בָּא כֵיפָ א לְאַנְטְ יוֹ ְכי ָא הוֹכַחְ תִּ י דַ ְרכּוֹ אֶ ל־פָּ נָיו‪ .‬כִּי ִל ְפנֵי ב ֹא אֲ נָשִׁ ים מֵ אֵ ת י ַעֲ ק ֹב אָכַל‬
‫‪916‬‬
‫ֵ‬
‫וּפוֹרשׁ מֵ הֶ ם‪".‬‬
‫עִ ם־הַ גּוֹי ִם י ַחְ דָּ ו‪ .‬וּכְב ֹאָם הָ י ָה מִ תְ ַרחֵ ק‬
‫‪F 123‬‬
‫‪ " 9:25‬וְכָל־הָ ע ֹמֵ ד לְהִ תְ גּוֹשֵׁ שׁ יִנָּזֵר מִ כָּל־דָּ בָר‪ .‬הֵ מָּ ה ָלקַ חַ ת כּ ֶֶתר נִפְסָ ד ו ַאֲ נַחְ נוּ לָקַ חַ ת כּ ֶֶתר‬
‫אֲ שֶׁ ר אֵ ינֶנּוּ נִפְסָ ד‪".‬‬
‫" הַ מַּ אֲ מִ ין בּוֹ �א י ִדּוֹן‪ 917 ".‬מה הטעם בהתנזרות ממין אם המאמין כבר מקבל את כל מה‬
‫שהוא רוצה? פאולוס מחזק במקום אחר שמעשים אינם קריטיים לישועה‪.‬‬
‫‪F 1234‬‬
‫יהודי הגולה נמנעו מאירוע ספורט מכיוון שאלה תמיד כללו הקרבת קורבנות לאלילים‬
‫פגאניים‪ .‬לא כך היה בגולה‪ :‬פילון ופאולוס משבחים ספורטאים‪.‬‬
‫‪ " 9:27‬כִּי אִ ם־אֲ דַ כֵּא אֶ ת־גּוּפִי ו ַאֲ שַׁ עְ בְּדֶ נּוּ‪ ,‬שֶּׁ לּא־אֶ הְ י ֶה אֲ נִי הַ ֵ‬
‫קּוֹרא לַאֲ חֵ ִרים נֶאֱ לָח בְּעַ צְמִ י‪".‬‬
‫אולי אמירה זו מסבירה את " ו ְאָנֹכִי �א עָ שִׂ יתִ י כְּאַחַ ת מֵ אֵ לֶּה‪ 918 ".‬יתכן ופאולוס מתכוון‬
‫לכך שהוא לקח פחות )מזון?( מקהילתו ממה שהותר לו‪.‬‬
‫‪F1235‬‬
‫ישוע לא תעב את הגוף‪ ,‬אלא כיבד אותו‪ " :‬נר הַ גּוּף הָ עָ י ִן ו ְאִ ם־עֵ ינְ� תְ מִ ימָ ה כָּל־גּוּפְ �‬
‫‪919‬‬
‫י ֵאוֹר‪".‬‬
‫‪F1236‬‬
‫‪ " 10:1‬ו ְ�א אֲ כַחֵ ד מִ כֶּם אֶ חָ י שֶׁ אֲ בוֹתֵ ינוּ הָ יוּ ֻכלָּם ַתּחַ ת הֶ עָ נָן ו ְ ֻכלָּם עָ בְרוּ בְּתוֹ� הַ יָּם‪".‬‬
‫פאולוס מתכוון ליציאת מצריים‪ " .‬וַיהו ָה הֹלֵ� ִל ְפנֵיהֶ ם יוֹמָ ם בְּעַ מּוּד עָ נָן‪ַ ,‬לנְח ָֹתם הַ דֶּ ֶר�‪".‬‬
‫העבריים עצמם לא הלכו מתחת לענן‪.‬‬
‫‪920‬‬
‫‪F1237‬‬
‫‪ " 10:2‬ו ְ ֻכלָּם נִטְ בְּלוּ לְמשֶׁ ה בֶּעָ נָן וּ ַב יָּם‪".‬‬
‫איש לא הוטבל‪ ,‬ובטח שלא לדת משה‪ .‬פאולוס מנסה להפוך את הטבילה מסימן של‬
‫גאולה לסימן של אחדות לאומית‪.‬‬
‫‪ " 10:4‬ו ְ ֻכלָּם שָׁ תוּ מַ שְׁ קֶ ה אֶ חָ ד רוּחָ נִי כִּי שָׁ תוּ מִ ן־הַ צּוּר הָ רוּחָ נִי הַ הֹלֵ� עִ מָּ הֶ ם ו ְהַ צּוּר הַ הוּא‬
‫הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫פאולוס מציין שמשה הכה בסלא והוציא ממנו מים ‪ ,921‬אך מפספס לחלוטין את הנקודה‪.‬‬
‫המרד במריבה היה חטא‪ .‬היהודים בחנו את אלוהים‪ .‬בגלל שנכנע לדרישותיהם‪ ,‬נאסר על‬
‫משה להכנס לארץ הקודש‪ 922 .‬אלגוריה אינה יכולה להחליף הגיון‪ .‬מדוע הסלע הוא ישוע‪ ,‬ולא‬
‫לדוגמה סלא פטרוס כפיא? ההשוואה הינה דוגמה למסורת הנוצרית הקדומה לקשר בין ישוע‬
‫למשה‪ ,‬הברית החדשה לתורה‪ ,‬ולידת הנצרות ליציאת מצריים‪.‬‬
‫‪F1238‬‬
‫‪F1239‬‬
‫‪ " 10:7‬ו ְ�א תִ הְ יוּ עֹבְדֵ י אֱ לִילִים כַּאֲ שֶׁ ר הָ יוּ מִ קְ צָתָ ם כְּמוֹ שֶׁ כָּתוּב 'וַיֵּשֶׁ ב הָ עָ ם לֶאֱ כ ֹל ו ְשָׁ תוֹ‬
‫וַיָּקֻ מוּ ְלצַחֵ ק‪"'.‬‬
‫חשבו על ההקשר‪ " :‬וַיּ ְַרא אַהֲ רֹן‪ ,‬וַיִּבֶן מִ זְבֵּחַ לְפָ נָיו; וַיִּקְ ָרא אַהֲ רֹן ו ַיּ ֹאמַ ר‪ ,‬חַ ג לַיהו ָה‬
‫מָ חָ ר‪ 923 ".‬העבריים לא חיפשו לעבוד אל אחר‪,‬אלא דווקא דרך חדשה לעבוד את אלוהים‬
‫בהעדרו של משה‪.‬‬
‫‪F1240‬‬
‫‪365‬‬
‫" ו ְעַ ל־דְּ בַר אֲ כִילַת זִבְחֵ י הָ אֱ לִילִים‪ ...‬י ֵשׁ זֹכ ְִרים עוֹד אֶ ת־הָ אֱ לִיל ו ְא ֹ ְכלִים כֶּאֱ כ ֹל ֶזבַח אֱ לִיל‬
‫ו ְ ִלבָּם הֶ חָ לוּשׁ י ִתְ גָּאָל" ‪ 924‬פאולוס מתיר לנוצרים לקחת חלק בטקסי אלילים‪ ,‬אפילו כשהוא‬
‫מגנה את העבריים על משהו דומה במקצת‪.‬‬
‫‪F124‬‬
‫‪ " 10:8‬ו ְ�א־נִהְ י ֶה זֹנִים כַּאֲ שֶׁ ר זָנוּ מִ קְ צָתָ ם וַיִּפְּלוּ בְּיוֹם אֶ חָ ד שְׁ �שָׁ ה ו ְעֶ שְׂ ִרים אֶ לֶף אִ ישׁ‪".‬‬
‫הענישה לא הייתה על יחסי מין כמו על עבודה זרה של חלק מהעבריים לבעל תחת‬
‫‪925‬‬
‫השפעת נשות מדיין‪ 24 .‬אלף מתו‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא ‪ 23‬כפי שמדווח פאולוס‪.‬‬
‫‪F124‬‬
‫‪" 10:19‬ו ְעַ תָּ ה מָ ה א ֹמַ ר? הֲ י ֵשׁ מַ מָּ שׁ בָּאֱ לִיל אִ ם־י ֵשׁ מַ מָּ שׁ ְבּזִבְחֵ י אֱ לִילִים?"‬
‫טקסי האלילים הינם חסרי משמעות‪ .‬התפילה אליהם אסורה וגוררת עונש‪.‬‬
‫‪" 10:20‬אֶ לָּא מַ ה־שֶּׁ יִּ זְבְּחוּ הַ גּוֹי ִם לַשֵּׁ דִ ים הֵ ם זֹבְחִ ים‪".‬‬
‫פאולוס בדיוק הכריז שאין כל חשיבות לאלילים‪ .‬כעת הם שדים‪ .‬קורבן לשד בוודאי ניחן‬
‫במשמעות כלשהיא‪...‬‬
‫לכתבי היהדות יש הרבה לומר על אלים אחרים‪,‬אך בשום מקום הם אינם מכונים שדים‪.‬‬
‫פאולוס‪ ,‬שדווקא היינו מצפים ממנו לסובלנות הדתית שאפיינה את הגנוסטים‪ ,‬מאבד את‬
‫שלוותו בתסבוכת התיאולוגית ומכנה אלילים כשדים‪.‬‬
‫‪" 10:23‬הַ כּ ֹל ְרשׁוּת לִי אֲ בָל �א כָל־דָּ בָר מוֹעִ יל‪".‬‬
‫על פי הגדרה‪ ,‬לא הכל יכול להיות חוקי‪ .‬החוק הוא אסופה של כללים‪ .‬ישנם דברים‬
‫המתיישבים עם חוקים אלה‪ ,‬ואחרים שאינם‪ .‬על כן‪ ,‬לא הכל רשות‪.‬‬
‫אָרץ‬
‫‪" 19:25-26‬כָּל־הַ נִּמְ כָּר בַּשּׁוּק א ֹתוֹ ת ֹאכֵלוּ ו ְאַל־תַּ חְ קְ רוּ מִ ְפּנֵי מִ כְשׁ ֹל הַ לֵּב‪ .‬כִּי ַלי ְהוֹ ָה הָ ֶ‬
‫וּמְ לוֹאָ ‪".‬‬
‫האם המצוות לא ניתנו גם על ידי אלוהים? ההיגיון של פאולוס מאפשר קניבליזם‪ ,‬שכן‬
‫גם בני האדם ממלאים את הארץ ושייכים לאלוהים‪ .‬השליחים אסרו לאכול כל דבר‬
‫‪926‬‬
‫שנחנק‪.‬‬
‫‪F1243‬‬
‫‪" 11:1‬לְכוּ בְּעִ קְּ בוֹתָ י כַּאֲ שֶׁ ר גַּם־אֲ נִי הֹלֵ� בְּעִ קְּ בוֹת הַ מָּ שִׁ יחַ ‪".‬‬
‫פאולוס ממוקם כמנהיג הקהילה‪ ,‬מתווכה בין שמיים לארץ‪ ,‬על אף שבמקום אחר הוא‬
‫כבר אישר שלכל נוצרי יש את רוח הקודש ממש כמוהו‪ .‬פאולוס אולי מקושר לישוע‪ ,‬אך כל‬
‫היתר יכולים רק לשאוף להיות כמותו‪.‬‬
‫‪" 11:7-8‬הָ אִ ישׁ אֵ י נֶנּוּ חַ יָּב ְלכַסּוֹת אֶ ת־ר ֹאשׁוֹ כִּי הוּא ֶצ ֶלם אֱ �הִ ים וּכְבוֹדוֹ ‪.‬ו ְהָ אִ שָּׁ ה הִ יא כְּבוֹד‬
‫הָ אִ ישׁ‪ .‬כִּי אֵ ין־הָ אִ ישׁ מִ ן־הָ אִ שָּׁ ה כִּי אִ ם־הָ אִ שָּׁ ה מִ ן־הָ אִ ישׁ‪".‬‬
‫בני האדם דומים לאל לא במיניותם‪ ,‬אלא בתכונותיהם הרוחניות‪ .‬הרמב"ם רואה בדמיון‬
‫זה‪ ,‬מה שהוא מכנה "הצלם"‪ ,‬בתור תכונה אנושית ייחודית‪ -‬הנשמה‪ 927 .‬הן הזכר והנקבה‬
‫נבראו‪" ,‬ויברא אלוהים את האדם בצלמו‪ -‬זכר ונקבה ברא אותם‪".‬‬
‫‪F124‬‬
‫‪366‬‬
‫"אלוהים וכבודו" הינו מונח טכני שמשמעותו השתפכות‪ ,‬הנתפסת בידי האדם כהתגלות‪.‬‬
‫לא מדובר ב"גבר" כעצם גשמי‪.‬‬
‫‪ " 11:14‬ו ַהֲ �א תִ לְמְ דוּ מִ נּוֹהַ ג שֶׁ בָּעוֹלָם כִּי אִ ישׁ אֲ שֶׁ ר יְגַדֵּ ל פֶּ ַרע שְׂ עַ ר ר ֹאשׁוֹ חֶ ְרפָּ ה הִ יא לוֹ?"‬
‫אף אחד המכיר את היהדות לא היה רושם כך‪ :‬תושבי נצרת לא היו גוזרים את שערם‪.‬‬
‫הרומאים והיוונים הסתפרו קצר‪.‬‬
‫‪ " 11:20-21‬ו ְעַ תָּ ה כַּאֲ שֶׁ ר תֵּ אָסְ פוּ י ָחַ ד אֵ ין־זֶה לֶאֱ כ ֹל סְ עוּדָ תוֹ שֶׁ ל־הָ אָדוֹן‪ .‬כִּי כָל־אֶ חָ ד‬
‫מַ קְ דִּ ים לָקַ חַ ת סְ עוּדָ תוֹ‪".‬‬
‫מילת המפתח היא "כל אחד"‪ .‬אדיקות‪ ,‬אפילו כמחווה טקסית‪ ,‬אינה באה בחשבון‪.‬‬
‫דיווחיו של פאולוס על נבואות רבות אינם יכולים להיות אמיתיים‪.‬‬
‫‪" 11:23-25‬כִּי־כֵן קִ ַבּל ִ‬
‫ְתּי אֲ נִי מִ ן־הָ אָדוֹן וּמָ סַ ְרתִּ י ָלכֶם כִּי הָ אָדוֹן י ֵשׁוּעַ ַבּ ַלּיְלָה אֲ שֶׁ ר־נִמְ סַ ר בּוֹ‬
‫לָקַ ח אֶ ת־הַ לָּחֶ ם‪ .‬וַיְב ֶָר� וַיִּ ְבצַע ו ַיּ ֹאמַ ר קְ חוּ אִ כְלוּ זֶה גוּפִי הַ נִּ ְבצָע בַּעַ דְ כֶם עֲ שׂוֹּ־ז ֹאת ְלזִכ ְִרי‪.‬‬
‫וּכְמוֹ־כֵן אֶ ת־הַ כּוֹס אַחַ ר הַ סְּ עוּדָ ה ו ַיּ ֹאמַ ר הַ כּוֹס הַ זּ ֹאת הִ יא הַ בּ ְִרית הַ חֲ דָ שָׁ ה בְּדָ מִ י עֲ שׂוֹּ־ז ֹאת‬
‫ְלזִכ ְִרי ְבּכָל־ זְמַ ן שֶׁ תִּ שְׁ תּוּ‪".‬‬
‫הטקסט מזכיר באופן רופף את הנאמר בבשורות‪ .‬יוחנן אינו מדווח על הארוחה בהקשר‬
‫של הסעודה האחרונה‪.‬‬
‫ביוונית‪ ,‬משמעות המילה "קיבלתי"‪ ,‬הינה "נמסר לי מקודמי"‪ -‬כלומר הכוונה היא למסורת‬
‫ולא והתגלות של מידע אמין‪ .‬פאולוס רומז כי הוא קיבל את המסורת‪ ,‬ולא שלל המורים‬
‫האחרים שפעלו בקורנתיה‪ .‬ציטוט ישיר של ישוע הינו דבר כה חריג לפאולוס שמפתה מאוד‬
‫לראות בכך תוספת מאוחרת‪.‬‬
‫‪ָ " 11:27‬לכֵן מִ י שֶׁ יּ ֹאכַל מִ ן־הַ לֶּחֶ ם הַ זֶּה אוֹ־י ִשְׁ תֶּ ה מִ כּוֹס הָ אָדוֹן שֶׁ לּא כ ָָראוּי י ֶאְ שַׁ ם לְגוּף‬
‫אֲ דֹנֵינוּ וּלְדָ מוֹ‪".‬‬
‫לחם ויין הינם דמו ובשרו של ישוע רק דרך האמונה‪ .‬לא מדובר בדם ובשר ממשיים‪ .‬על‬
‫כן‪ ,‬אם נוצרי רעב ולא אדוק רואה למולו רק מזון‪ ,‬הוא אינו אשם באכילת גופו דומו של ישוע‪.‬‬
‫‪ִ " 11:30‬בּ ְגלַל הַ דָּ בָר הַ זֶּה י ֵשׁ־ ָבּכֶם חוֹלִים ו ְחַ לָּשִׁ ים ַרבִּים ו ְהַ ְרבֵּה י ָשְׁ נוּ הַ מָּ ו ֶת‪".‬‬
‫איזה בסיס חברתי תמוה לדת עולמית‪.‬‬
‫‪ִ " 11:30-32‬בּ ְגלַל הַ דָּ בָר הַ זֶּה י ֵשׁ־ ָבּכֶם חוֹלִים ו ְחַ ָלּשִׁ ים ַרבִּים ו ְהַ ְרבֵּה י ָשְׁ נוּ הַ מָּ ו ֶת‪ .‬כִּי‬
‫אִ ם־נִבְחַ ן אֶ ת־נַ ְפשֵׁ נוּ �א נִהְ י ֶה נִדּוֹנִים‪ .‬וּכְשֶׁ אֲ נוּ נִדּוֹנִים נִוָּסֵ ר עַ ל־י ַד הָ אָדוֹן כְּדֵ י שֶׁ לּא נְחֻ יַּב‬
‫עִ ם־הָ עוֹלָם‪".‬‬
‫פאולוס צריך להסביר מדוע הנוצרים סובלים ומתים‪ ,‬למרות שהובטחה להם ישועה‪ .‬הוא‬
‫מציע כתגובה חריצת דין ראשונית‪ ,‬וקורא לטוהרה בעולם הזה כהכנה לעולם הבא‪ .‬עדיין אין‬
‫שום חטאים מוגדרים תיאולוגית עבור נוצרים מאמינים‪ ,‬שאינם רואים כל סיבה לענישה‪.‬‬
‫מה באשר למי שמת? הם אינם יכולים לכפר על חטאיהם‪.‬‬
‫‪� " 12:3‬א י ִקְ ָרא אִ ישׁ ְלי ֵשׁוּעַ אָדוֹן ִבּלְתִּ י אִ ם־בְּרוּחַ הַ קּ ֹדֶ שׁ‪".‬‬
‫‪367‬‬
‫פאולוס מניח שכל נוצרי מבורך ברוח הקודש‪ ,‬אותה הרוח שמאפשרת לנוצרים לאכול‬
‫את המזון המוצע לאלילים ולבצע חטאים מבלי להענש‪.‬‬
‫‪ " 12:7-10‬וּ ְלכָל־אִ ישׁ ו ָאִ ישׁ נִתְּ נָה הִ תְ גַּלּוּת הָ רוּחַ לְהוֹעִ יל‪ .‬כִּי הָ אֶ חָ ד נ ִַתּן־לוֹ עַ ל־י ְדֵ י הָ רוּחַ‬
‫דִּ בּוּר הַ חָ כְמָ ה וּלְאַחַ ר דִּ בּוּר הַ דַּ עַ ת ְכּפִי הָ רוּחַ הַ הוּא‪ .‬לְאַחֵ ר הָ אֱ מוּנָה בָּרוּחַ הַ הוּא וּלְאַחֵ ר מַ תְּ נוֹת‬
‫הָ ְרפֻ אוֹת בָּרוּחַ הַ הוּא‪ .‬וּלְאַחֵ ר לִפְ ע ֹל גְּבוּרוֹת וּלְאַחֵ ר נְבוּאָה וּלְאַחֵ ר לְהַ בְחִ ין בֵּין הָ רוּחוֹת וּלְאַחֵ ר‬
‫מִ ינֵי לְשׁ ֹנוֹת וּלְאַחֵ ר בִּאוּר לְשׁ ֹנוֹת‪".‬‬
‫מוקדם יותר‪ ,‬אמונה הייתה התנאי לקבלת הרוח‪ ,‬אמונה לא הייתה ההתממשות שלה‪.‬‬
‫רוח הקודש מאפשרת לכולם לדבר בשפות רבות ‪ ,928‬ולא רק לחלק‪ .‬מתנת הריפוי הובטחה‬
‫‪929‬‬
‫לכל המאמינים‪.‬‬
‫‪F1245‬‬
‫‪F 1246‬‬
‫‪ " 12:11‬וְכָל־אֵ לֶּה י ִ ְפעַ ל הָ רוּחַ הָ אֶ חָ ד הַ הוּא הַ חֹלֵק לְאִ ישׁ כּ ְִרצוֹנוֹ‪".‬‬
‫פאולוס מונה מספר רוחות במקומות שונים‪" :‬רוח הענווה‪" 930 ",‬רוח השליחים" ‪" ,931‬רוח‬
‫מחייה" ‪ 932‬וכו‪...‬‬
‫‪F1247‬‬
‫‪F 1248‬‬
‫‪F1249‬‬
‫‪" 14:9-13‬כֵּן גַּם־אַ תֶּ ם אִ ם �א־תוֹצִיאוּ ִבלְשׁוֹנְכֶם דִּ בּוּר מְ פ ַֹרָשׁ אֵ יכָה יִוָּדַ ע הַ מְ דֻ בָּר?‪...‬‬
‫עַ ל־כֵּן י ִתְ פַּ לֵּל הַ מְ דַ בֵּר ְבּלָשׁוֹן וְגַם י ְפָ ֲרשֶׁ נָּה‪".‬‬
‫הנוצרים‪ ,‬כמו קנאים דתיים פרימיטיבים רבים בזמנם‪ ,‬היו מוציאים מפיהם גיבובי שטויות‬
‫בטענה שמדובר בשפה זרה‪ -‬וכי הם עושים זאת בהשראה אלוהית‪.‬התרבות היוונית סברה‬
‫לעיתים מוקדמת באקסטזה‪ .‬נביאים יווניים רבים דיברו באופן בלתי מובן ונדרשו לפרשנים‪.‬‬
‫‪" 14:14‬כִּי אִ ם־אֶ תְ פַּ לֵּל ְבּלָשׁוֹן רוּחִ י מִ תְ פַּ לֵּל ו ְשִׂ ְכלִי אֵ י נֶנּוּ ע ֹשֶׂ ה פֶּ ִרי‪".‬‬
‫כותבי הבשורות טענו שאף אחד מלבד רוח הקודש אינו מדבר דרך פי המאמינים‪,‬‬
‫אולי כדי להצדיק את הדיבור הלא מובן‪.‬‬
‫‪933‬‬
‫‪F1250‬‬
‫‪" 14:16‬כִּי אִ ם־תְּ ב ֵָר� בָּרוּחַ ‪ ,‬אֵ י� י ַעֲ נֶה מִ י שֶׁ הוּא נָתוּן בִּמְ קוֹם הַ הֶ דְ יוֹטוֹת 'אָמֵ ן' אַחַ ר‬
‫בּ ְִרכָתֶ �‪ ,‬ו ְהוּא אֵ ינֶנּוּ י ֹדֵ עַ מָ ה אַ תָּ ה א ֹמֵ ר‪"...‬‬
‫ה"הדיוטות" לא לקחו חלק בטקסים‪ ,‬אולי משום שהיו בלתי חוקיים‪ .‬פאולוס משטה‬
‫בקהל מרעו לשנות את הרגליהם‪.‬‬
‫‪..." 14:18‬יּוֹתֵ ר מִ ֻכּ ְלּכֶם אֲ נִי מְ דַ בֵּר ִבּלְשׁ ֹנוֹת‪".‬‬
‫מאחר ופאולוס מצטט את תרגום השבעים ותקשר עם יוונים‪ ,‬סביר כי הוא לא הכיר שפה‬
‫אחרת‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬הוא לא הכיר יותר שפות מאשר כלל המאמינים יחדיו‪ .‬על כן הוא לבטח‬
‫דיבר באופן בלתי רהוט‪ ,‬בניסיון לחקות את רוח הנבואה‪.‬‬
‫ַתּוֹרה כִּי־ ְבלַעֲ גֵי שָׂ פָ ה וּ ְבלָשׁוֹן אַחֶ ֶרת אֲ דַ בֵּר אֶ ל־הָ עָ ם הַ זֶּה וְגַם בְּז ֹאת‬
‫‪" 14:21‬הֵ ן כָּתוּב בּ ָ‬
‫�א־אָבוּ שְׁ מ ֹעַ ־לִי אָמַ ר י ְהוֹ ָה‪".‬‬
‫הטקסט הקרוב ביותר בתנ"ך הינו‪" :‬כִּי ְבּלַעֲ גֵי שָׂ פָ ה‪ ,‬וּ ְבלָשׁוֹן אַחֶ ֶרת‪ ,‬י ְדַ בֵּר‪ ,‬אֶ ל‪-‬הָ עָ ם הַ זֶּה‪.‬‬
‫‪934‬‬
‫אֲ שֶׁ ר אָמַ ר אֲ לֵיהֶ ם ‪ָ ...‬לכֵן שִׁ מְ עוּ דְ בַר‪-‬י ְהוָה‪ ,‬אַנְשֵׁ י לָצוֹן‪--‬מ ֹשְׁ לֵי הָ עָ ם הַ זֶּה‪ ,‬אֲ שֶׁ ר בִּירוּשָׁ ָלִם‪".‬‬
‫"לשון אחרת" כוונתה דחייה‪ ,‬ולא הברברת הנוצרית בזמן אקסטזה‪ .‬רק השליטים מאויימים‪,‬‬
‫לא העם כולו‪.‬‬
‫‪F125‬‬
‫‪368‬‬
‫‪" 14:26‬ו ְעַ תָּ ה מַ ה־לַּעֲ שׂוֹת אֶ חָ י בְּהִ קָּ הֶ ְלכֶם י ַחַ ד כָּל־אֶ חָ ד ו ְאֶ חָ ד מִ כֶּם י ֶשׁ־לוֹ מִ זְמוֹר יֶשׁ־לוֹ‬
‫הוֹראָה י ֶשׁ־לוֹ לָשׁוֹן י ֶשׁ־לוֹ חָ זוֹן י ֶשׁ־לוֹ בִאוּר‪".‬‬
‫ָ‬
‫הנצרות נוסדה על "חזון" ו"באורים" בידי מתחזים אותם המשיל פאולוס למטורפים‪.‬‬
‫‪935‬‬
‫‪F125‬‬
‫‪" 14:31‬כִּי תוּכְלוּ לְהִ תְ נַבֵּא ֻכ ְלּכֶם זֶה אַחַ ר זֶה לְמַ עַ ן יִלְמְ דוּ ֻכלָּם‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬אל לנביאים לקטוע זה את זה‪.‬‬
‫מטרתו של נביא היא לגלות את העתיד‪ .‬מה כבר יש לאדם כזה ללמוד? ואם ילמד‪ -‬מה‬
‫ילמד? הוא מקבל הכל בהתגלויות במילא‪.‬‬
‫‪" 14:34-35‬נְשֵׁ יכֶם ַבּ ְכּנֵסִ יּוֹת תִּ שְׁ תּ ֹקְ נָה כִּי �א־נִתְּ נָה לָהֶ ן ְרשׁוּת לְדַ בֵּר כִּי אִ ם־לְהִ ָכּנֵעַ כַּאֲ שֶׁ ר‬
‫ֵיתן כִּי־חֶ ְרפָּ ה הִ יא ַלנָּשִׁ ים לְדַ בֵּר‬
‫תּוֹרה‪ .‬ו ְאִ ם־חֶ ְפצָן ִללְמ ֹד דָּ בָר תִּ שְׁ אַ ְל נָה אֶ ת־בַּעְ לֵיהֶ ן ְבּב ָ‬
‫אָמְ ָרה הַ ָ‬
‫בַּקָּ הָ ל‪".‬‬
‫זוהי תוספת מאוחרת‪ .‬פאולוס עצמו לא ייחס חשיבות לתורה ולא אסר על נשים לקחת‬
‫חלק בחיי הכנסייה‪ ..." .‬וְכָל־אִ שָּׁ ה אֲ שֶׁ ר תִּ תְ פַּ לֵּל אוֹ תִ תְ נַבֵּא ו ְר ֹאשָׁ הּ פָּ רוּעַ ‪ " 936 "...‬ו ְהִ נְנִי מַ ְזכִּיר‬
‫ָלכֶם לְטוֹב אֶ ת־פּוּבִי אֲ ֵ‬
‫חוֹתינוּ שֶׁ הִ יא מְ שַׁ מֶּ שֶׁ ת הַ קְּ הִ לָּה אֲ שֶׁ ר בְּקַ נְכּ ְָרי‪" ,937 ".‬אֵ ין ָזכָר ו ְ�א נְקֵ בָה כִּי‬
‫‪938‬‬
‫ֻכ ְלּכֶם אֶ חָ ד אַ תֶּ ם בַּמָּ שִׁ יחַ י ֵשׁוּעַ ‪".‬‬
‫‪F1253‬‬
‫‪F1254‬‬
‫‪F125‬‬
‫טקסט דומה מופיע במכתב פסאודופיגראפי " ו ְאֵ ינֶנִּי נ ֵֹתן ְרשׁוּת לָאִ שָּׁ ה ְללַמֵּ ד אַף �א‬
‫לְהִ תְ נַשֵׂ א עַ ל־הָ אִ ישׁ אַ � תִּ דּוֹם" ‪ 939‬זו הייתה הגישה הרווחת בנצרות‪" :‬יפה השתיקה‬
‫‪940‬‬
‫לאישה‪".‬‬
‫‪F 1256‬‬
‫‪F1257‬‬
‫‪" 14:37‬מִ צְוֹת הָ אָדוֹן הֵ נָּה‪".‬‬
‫פאולוס מחנך את עדר מרעתו להפר את חוקת משה‪ ,‬ואז מבסס את הוראותיו הסותרות‬
‫על מצוות התורה‪.‬‬
‫‪ָ " 14:39-40‬לכֵן אַחַ י הִ שְׁ ַתּדְּ לוּ לְהִ תְ נַבֵּא ו ְאַל־תִּ ְכלְאוּ מִ לְדַ בֵּר ִבּלְשׁ ֹנוֹת‪ .‬הַ כּ ֹל י ֵעָ שֶׂ ה כַּהֹגֶן‬
‫ַשּׁוּרה‪".‬‬
‫וְכ ָ‬
‫מלמולי ההבל של המאמינים כבר חרגו מעבר לכל הגינות‪ .‬ההוראה הינה תמוהה‪ ,‬מכיוון‬
‫שבמקום אחר אוסר פאולוס על דיבור בלשונות‪ 941 .‬נראה שהמנהג שרד‪ ,‬והמזייף המאוחר‬
‫מחפש להסדיר אותו‪.‬‬
‫‪F1258‬‬
‫ְתּם ו ַעֲ מַ דְ ֶתּם בָּהּ‪".‬‬
‫וֹרה אֲ שֶׁ ר בִּשַּׂ ְרתִּ י אֶ תְ כֶם ו ְאַ ֶתּם קִ ַבּל ֶ‬
‫ִירכֶם אַחַ י אֶ ת־הַ בְּשׁ ֹ ָ‬
‫‪ " 15:1‬ו ַאֲ נִי מַ ְזכּ ְ‬
‫אם הנוצרים "עומדים בבשורה" מדוע צריך פאולוס להזכיר להם זאת?‬
‫באומרו "בשורה" מתכוון פאולוס לחדשות טובות‪ ,‬ולא לטקסט‪ .‬אין שום קשר מהימן בין‬
‫כתביו של פאולוס לבין הבשורות הקאנוניות‪.‬‬
‫‪ " 15:5‬וְנ ְִראָה אֶ ל־כֵּיפָ א ו ְאַחֲ ָריו אֶ ל־שְׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר‪".‬‬
‫שנים עשר? יהודה איש קריות לא היה איתם‪ ,‬ופאולוס ומתיאס לא היו שליחים בזמן‬
‫תחייתו של ישוע‪ .‬ניכר כי אפילו בזמן הכתיבה המאוחרת של איגרת אל הקורינתיים א' טרם‬
‫‪369‬‬
‫נתגבשה האגדה על יהודה איש קריות ולא היה כל צורך להוריד את מספר השליחים‬
‫בהתאם‪.‬‬
‫כמו ב‪ , 9:5‬הסופר מרמז כי פטרוס‪-‬כיפא לא היה אחד מן ה‪.12-‬‬
‫הבשורות הסינופטיות סופרות ‪ 11‬שליחים בזמן תחייתו של ישוע‪ ,‬כולל פטרוס כפיא‪,‬‬
‫ויוחנן‪ -‬בין שבע לשנים עשר‪ 943 .‬אף בשורה אינה מתיינת את פטרוס בתור הראשון שראה‬
‫את ישוע החי‪ .‬אפילו בטקסט הללא ספק מזויף בלוקס ‪ 24:12‬והמפוקפק בהתאם ביוחנן‬
‫‪ ,20:6‬פטרוס רואה רק את בגדיו של ישוע‪.‬‬
‫‪942‬‬
‫‪F1259‬‬
‫‪F1260‬‬
‫‪ " 15:6‬ו ְאַחֲ ֵרי־כֵן נ ְִראָה לְיוֹתֵ ר מֵ חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת אַחִ ים כְּאֶ חָ ד‪".‬‬
‫לישוע לא היו מאמינים כה רבים ביהודה‪ .‬הבשורות מספרות על מעטים בלבד שראו את‬
‫ישוע החי‪ .‬לכותב היה א( מידע כללי מאוד על המאורעות המדוברים‪ ,‬ו‪-‬ב( הם התרחשו זמן‬
‫כה רב לפניו שהוא היה חופשי להמציא אי אילו פרטים שעלו על רוחו‪ ,‬מבלי לדאוג שיבדקו‬
‫אותו‪.‬‬
‫‪ " 15:5-7‬וְנ ְִראָה אֶ ל־כֵּיפָ א ו ְאַחֲ ָריו אֶ ל־שְׁ נֵים הֶ עָ שָׂ ר‪ .‬ו ְאַחֲ ֵרי־כֵן נ ְִראָה לְיוֹתֵ ר מֵ חֲ מֵ שׁ מֵ אוֹת‬
‫אַחִ ים ‪ ....‬ו ְאַחֲ ֵרי־כֵן נ ְִראָה אֶ ל־י ַעֲ ק ֹב ו ְאַחֲ ָריו אֶ ל־כָּל־הַ שְּׁ לִיחִ ים‪".‬‬
‫מי הם כיפא והשנים עשר? נראה כי פאולוס משייך משמעות שונה למילה "שליחים"‪.‬‬
‫‪ " 15:8‬ו ְאַחֲ ֵרי ֻכלָּם נ ְִראָה גַם־אֵ לַי‪".‬‬
‫פאולוס ראה רק אור במדבר בדרך לדמשק‪.‬‬
‫‪ " 15:10‬כִּי־יוֹתֵ ר מִ ֻכּלָּם עָ מַ לְתִּ י )מהשליחים(‪".‬‬
‫הנה אנו רואים רמז למאבק בין ק