פרק ה-סיכום-עבור התלמידים.pdf 204 Kb

‫פרק ה' ‪ :‬התפתחות דת האסלאם‬
‫לאחר מות הנביא מחמד ותנועת הכיבושים הגדולה והמהירה‪ ,‬עמדה האימפריה המוסלמית מול בעיות‬
‫חדשות בתחום הדת משלוש סיבות עיקריות ‪ :‬א( גידול במספר המוסלמים‬
‫ב( גיוון אתני וחברתי )העמים הכבושים דיברו שפות שונות‪ ,‬האמינו באמונות דתיות שונות והיתה לכל‬
‫אחד מהם תרבות ייחודית(‪.‬‬
‫ג( פריסה על פני שטח עצום )האימפריה בשיאה שלטה מאיזור הודו‪-‬סין במערב ועד צפון אפריקה‬
‫במזרח(‬
‫משום כך התעורר צורך חשוב – כיצד ניתן לאחד את כל תושבי האימפריה וליצור חברה חדשה ואחידה‪ .‬דת‬
‫האסלאם‪ ,‬שבשמה נכבשו שטחים אלה‪ ,‬היתה התשובה לצורך זה – כלומר הרצון ליצור אחידות מסלמית‬
‫דתית‪ .‬הבסיס לאמונה היה הספר הקדוש – הקראאן – אך לא נתן מענה מושלם לצרכים אלה ולכן נוצרו‬
‫כלים נוספים להתמודדות עם השינויים הגדולים שחלו‪.‬‬
‫א‪ .‬פרשנות הקראאן‬
‫א‪ .1.‬רקע‬
‫הספר הקדוש לאסלאם נקרא קראאן מלשון "קריאה" או "הקראה"‪ .‬הוא נערץ על ידי המסלמים )ראה‬
‫המשך( ומקורו מיוחד לאללה עצמו ‪ :‬כולו דברי אלוהים חיים שהורדו קטעים‪-‬קטעים לנביא מחמד על ידי‬
‫המלאך גבריאל‪.‬‬
‫הקראאן לא מתיימר להיות בשורה חדשה ומחמד עצמו מעולם לא הצהיר שהאסלאם הוא דת חדשה‬
‫בעולם‪ .‬להיפך‪ ,‬במקומות רבים בקראן חוזרת ההדגשה שהנביא מחמד לא בא לחדש אלא לאשר ולקיים‬
‫בדברי נבואתו את התורה הנמצאת כבר בידי היהודים והנוצרים )לכן – מחמד פונה מספר פעמים בקריאה‬
‫ליהודים ולנוצרים להאמין באללה ולהצטרף לאסלאם שמייצג את הדרך הנכונה(‪ .‬יחד עם זאת – ניתן למצוא‬
‫באסלאם תורה חדשה ומגובשת‪ ,‬ולמרות שנוצרה על יסודות קודמים‪ ,‬יש לה אופי משלה ודרך משלה‪.‬‬
‫הקראאן נערך בשנת ‪ 651‬על ידי הח'ליפה השלישי – עת'מאן בן עפאן‪ .‬למרות שהוא נערך בידי בני אדם‪,‬‬
‫הקראאן אינו נחשב לספר אלא למעשה ידי האל‪ .‬על פי האמונה המסלמית‪" ,‬העותק המקורי" של הקראאן‬
‫נמצא בלוח שמימי‪ ,‬שמשמש מקור כל הדתות בעולם‪ .‬הלוח השמימי )שנקרא "אללוח אלמחפוט'" – הלוח‬
‫הגנוז( הוא המקור שממנו הורדו גם ספרים מקודשים אחרים כמו התורה והברית החדשה‪ .‬הקראאן ירד‬
‫בשפה הערבית‪ ,‬ולכן הערבית נחשבת לשפה קדושה בעיני המסלמים‪.‬‬
‫הספר הוא מחולק ל‪ 114-‬פרקים )כל פרק נקרא "סורה"( וכל פרק מחולק )כל פסוק נקרא "איה"(‪ .‬הקראאן‬
‫מסודר לפי אורכן של הסורות ולא לפי סדר כרונולוגי‪ ,‬בהתאם למה שהיה מקובל באותה תקופה )סידור כזה‬
‫נמצא גם בספרות המשנה ביהדות(‪.‬‬
‫הקראאן מהווה את הבסיס המשפטי וההלכתי באסלאם – ממנו גוזרים את הדינים וחוקי הדת למאמינים‬
‫המסלמים )האסלאם הוא דת הלכתית‪ ,‬כמו היהדות‪ ,‬ומנהל כל פרט שקשור לחיי המוסלמים(‪ .‬לפעמים‬
‫מוצאים בקראאן פסוקים שונים המכילים דינים שעוסקים באותו נושא אבל מנוגדים אחד לשני‪ .‬כדי לקבוע‬
‫איזה מהם תקף‪ ,‬הוחלט להשתמש בכלל ‪ ,‬שמקובל גם ביהדות‪ ,‬לפיו ‪ :‬פסוק מאוחר )אלנאסח( שירד‬
‫למחמד מבטל פסוק שירד מוקדם יותר)אלמנסוח(‪.‬‬
‫א‪ .2.‬יחס המוסלמים אל הקראאן‬
‫מעמדו של הספר באסלאם גבוה מאוד – הקראאן נחשב לא רק לדברי אלוהים שנתגלו למחמד )ולמחמד‬
‫עצמו אין כל חלק בגיבוש הקראאן(‪ ,‬אלא לספר שאין כדוגמתו בעולם כולו‪.‬‬
‫סביב רעיון זה צמחו שני עיקרי אמונה חשובים‪:‬‬
‫‪ .1‬המוסלמים מאמינים שאי אפשר ליצור ספר כמותו משום שהוא נחשב לדברי אלוהים חיים‪ .‬כל‬
‫המוסלמים מאמינים שהקראאן הוא ספר מושלם‪ ,‬ומי שינסה לחקות אותו או ליצור ספר כמותו – לא‬
‫יצליח‪ .‬בקראאן ישנם פסוקים שלמים בהם אלוהים מציב אתגר בפני הנביא‪ ,‬המלאכים‪ ,‬הג'ין )השדים‬
‫והרוחות( ובני האדם לנסות ולחבר אפילו פסוק אחד כמו בקראאן‪ ,‬אבל איש לעולם לא יוכל לעשות‬
‫זאת משום שאלו דברי אלוהים ממש‪.‬‬
‫‪ .2‬רובם אפילו מאמינים שהקראאן עצמו מעולם לא נברא‪ ,‬אלא הוא נצחי כמו האל עצמו‪ .‬כלומר –‬
‫המוסלמים מאמינים שהקראאן הוא לא רק התגלות אלוהית בהיסטוריה לנביאו מחמד‪ ,‬אלא‬
‫שהקראאן הוא מעיין יישות שאין לה התחלה או סוף כמו האל עצמו‪ .‬משום כך – חלק מחוקרי‬
‫המערב טוענים שמעמדו של הקראאן בקרב המאמינים המוסלמים גבוה יותר מהתורה בקרב‬
‫היהודים‪ ,‬או הברית החדשה בקרב הנוצרים‪.‬‬
‫התיאלוגים שקיבלו את רעיון נצחיות הקראאן ניסו להסביר את הסבירו את העיקרון הזה ‪ :‬אם מניחים‬
‫שהקראאן מכיל את דברי אללה‪ ,‬הרי שדבריו צריכים להיות נצחיים כמוהו‪ .‬יתר כל כן – בכל דבר שנברא‬
‫ישנם פגמים )מעצם הבריאה(‪ .‬לכן‪ ,‬אם רוצים לראות בקראאן בתור ספר מושלם שלא ניתן להעתיק אותו‪,‬‬
‫חייבים להניח שהוא לא נברא‪.‬‬
‫חלק מהתיאולוגים המוסלמים התנגדו בצורה חריפה לרעיון שהקראאן נצחי )אלקראן ע'יר מח'לוק( ‪ :‬הם‬
‫טענו שאם מקבלים את הרעיון של נצחיות הקראאן‪ ,‬הרי שאפשר לחשוב שמדובר באל נוסף ליד אללה והם‬
‫דבריו עצמו המופיעים בקראאן‪.‬‬
‫כדי לפתור את הויכוח הזה‪ ,‬התגבשה נוסחת פשרה‪ ,‬שהמוסלמים מקבלים אותה עד היום ‪ :‬האב‪-‬טיפוס של‬
‫הקראאן‪ ,‬הספר השמימי שממנו הוא נלקח‪ ,‬מקור כל ספרי הקודש )התורה‪ ,‬הברית החדשה והקראאן( הוא‬
‫בלתי נברא כמו האל עצמו )אם אלכתב‪/‬אללוח אלמחפוט'(‪ ,‬אבל העותקים הכתובים שלו‪ ,‬הציטוטים ממנו‬
‫שנמצאים בידי בני האדם – הם נבראים‪.‬‬
‫אחד הכשרונות הבולטים של הערבים הוא השפה והלשון הערבית‪ .‬משום כך הדגישו הערבים שהנס של‬
‫הקראאן הוא בעיקר בתחום הלשוני שלו‪ ,‬כי כל נביא ונביא נשלח עם הנס המתאים לבני דורו )משה ידע‬
‫לעשות ניסים כמו החרטומים במצרים‪ ,‬ישו ידע להחיות מתים ולרפא חולים כמו חכמי יוון‪ ,‬מחמד הביא את‬
‫הנס המושלם בתחום שבו מצטיינים הערבים – הוא תחום הלשון(‪.‬‬
‫בעקבות ההערצה הקיצונית של הקראאן – מוסלמים רבים לומדים את הקראאן בע"פ ומדקלמים אותו‬
‫לעיתים קרובות‪ .‬עצם ההאזנה לו‪ ,‬בטעמים נכונים ובקצב נכון נחשבת לחוויה דתית‪ .‬בימי הביניים היו‬
‫הנחיות רבות לקראאן ‪ :‬כיצד להקשיב לקריאת הקראאן‪ ,‬כיצד לקרוא אותו‪ ,‬איך מיטהרים לפני שפותחים‬
‫אותו וכו'‪.‬‬
‫א‪ .3.‬הפרשנות‬
‫הקראאן‪ ,‬כפי שנאמר קודם לכן‪ ,‬הספר הקדוש ביותר ומייצג את דברי האל‪ ,‬לכן המסלמי שואף להבין את כל‬
‫הנאמר בצורה הטובה והנכונה ביותר‪ .‬כך נוצרה הפרשנות‪ ,‬שמשמת כלי בידי המסלמי כדי להבין את הכתוב‬
‫בקראאן ולפרשו כראוי‪.‬‬
‫הפרשנות התפתחה משתי סיבות עיקריות ‪:‬‬
‫א‪ .‬הצורך לפרש את התוכן כפשוטו‪ ,‬במקומות בהם היו הפסוקים מסובכים‪.‬‬
‫ב‪ .‬הצורך להתאים את הקראאן לחיים בכל תקופה ותקופה ‪ :‬הטקסט של הקראאן בלתי ניתן לשינוי‬
‫ולכן האסלאם היה זקוק לפרשנות כדי למצוא סימוכין‪ /‬הסברים לרעיונות ולמחשבות שנוצרו‬
‫בתקופות שונות‪.‬‬
‫מכאן ניתן להבין את חשיבות הפרשנות עבור המחקר המערבי ‪ :‬מכיוון שאי אפשר היה לשנות את הכתוב‪,‬‬
‫אך תמיד אפשר היה להוסיף פירוש חדש‪ ,‬התפתח מאוד מדע פרשנות הקראאן‪ .‬לכן כל הוגה דעות דתי‪,‬‬
‫חיפש לעצמו פסוק או פסוקים מתאימים‪ ,‬להראות שהרעיון שהגה אינו מקורי לגמרי )כאילו בקראאן כבר‬
‫כתוב אותו רעיון(‪ .‬ולמעשה נכתבו פרושים חדשים אפילו בתקופה המודרנית‪.‬‬
‫פרשנות הקראאן‪ ,‬כמו פרשנות התנ"ך‪ ,‬משקפת את התפתחות האסלאם בתקופות שונות‪ .‬כלומר ‪ -‬מעבר‬
‫לעניין של "להבין נכון את פסוקי הקראאן" צצה תופעה חדשה בזרמים ובכיתות שונות ‪ :‬כל דור ודור מצא‬
‫אישור והסבר לדעותיו באמצעות הקראאן‪ ,‬וכל הוגה דיעות פירש את הקראאן לפי השקפותיו וגישותיו‪ .‬כל‬
‫תנועה‪ ,‬כל זרם מחשבתי וכל תפישת עולם באסלאם חיפשו לעצמם סימוכין בפסוקי הקראאן שיתמכו או‬
‫שיתארו את דעותיהם‪ .‬לשם כך השתמשו בפירושים כדי להגיע אל האמת המתחבאת בין הפסוקים‪.‬‬
‫ההצדקה לקיומה של תנועה או כיתה מסוימת באסלאם הופיעה תמיד דרך פרשנות פסוקי הקראאן‪.‬‬
‫כך נולדה ספרות פרשנות עצומה הנקראת "תפסיר" )מהמילה – פירוש(‪ .‬חלק מהספרים התעסקו בפירוש‬
‫שיטתי של הפסוקים וחלק מהם פירשו פסוקים תוך כדי ציטוט בדיון בנושאים שונים‪ .‬הפרשן המפורסם‬
‫ביותר היה אלטברי‪.‬‬
‫המחקר המערבי טוען שהפרשנויות הקדומות ביותר מצויות בקראאן עצמו ‪ :‬הפרשנות המוסלמית מדברת‬
‫על ‪ 10‬נוסחי קריאה )ואולי אפילו יותר( לקראאן‪ ,‬שנקבעו במאה ה‪ 10-‬כשווי ערך ומקובלים‪ ,‬למרות‬
‫שלמעשה משתמשים בגרסא כתובה אחת בלבד‪ .‬אחד החוקרים‪ ,‬בשם ג'פרי טען‪ ,‬שהגרסאות‪/‬הנוסחים‬
‫האלה הם למעשה דברי פרשנות קדומים לפסוקים קשים ובלתי מובנים‪ .‬ההוכחה שלו ‪ :‬במקרים רבים פסוק‬
‫שנמצא באחת הגרסאות ובו מילה שקשה להבינה‪ ,‬או מונח שאין לו הסבר‪ ,‬נמצא בגירסא מקבילה כביכול‪,‬‬
‫בצורה קלה ומובנת‪.‬‬
‫שלב קדום אחר בפרשנות הקראאן ניתן למצוא במילונים ‪ :‬הערבים פיתחו תרבות לשונית נרחבת‪ ,‬והייתה‬
‫להם ספרות מילונאית בין המפותחות ביותר בעולם‪ .‬לערבים יש מילונים מסוגים שונים חלקם היו מילונים‬
‫מיוחדים לקראאן שנכתבו עוד בתקופה קדומה‪ .‬המילונים האלה הם כלליים ובעלי היקף רב‪ ,‬וניתן למצוא‬
‫בהם שפע של דברי פרשנות לקראא'ן‪ .‬אנשי הדת המוסלמים איפשרו לספרות המילונאית להתפתח רק‬
‫בגלל שהיא תרמה תרומה חשובה לפרשנות הקראאן‪.‬‬
‫חשוב לזכור – פרשנות הקראאן נוצרה על רקע צורך תיאולוגי‪ ,‬וגם דרכי הפרשנות מוכתבים על ידי צרכים‬
‫תיאולוגיים‪ .‬הפרשנות לא מסתפקת בפרושי מילים ומונחים קשים להבנה‪ ,‬אלא מנסה להתאים את הכתוב‬
‫לעקרונות תיאולוגיים שונים שצמחו באסלאם‪ .‬היה צורך למנוע כל התנגשות בינם לבין הטקסט המקודש‪,‬‬
‫והכלי – האמצעי – להשגת המטרה – היה באמצעות הפירוש של הכתוב‪.‬‬
‫בספרי הפרשנות החלו להופיע שני זרמים מרכזיים של פרשנים ‪:‬‬
‫א‪ .‬אלו שעסקו בפענוח מילים קשות וביטויים קשים להבנה‪ .‬פרושים אלו נקראו תפסיר ‪ -‬פשט‪.‬‬
‫ב‪ .‬סוג מיוחד של פירוש הוא פרוש ה'דרש' )שנקרא "תאויל"( ‪ :‬זהו פירוש אלגורי‪ ,‬שמשתמש ברמזים‬
‫שונים )כמו גימטריה או צרופי אותיות( כדי למצוא בכתובים מה שלא נראה בהם מלכתחילה‪ .‬השיעים‬
‫גם הם השתמשו באותה צורה ‪ :‬משום שהם לא הוזכרו בשום מקום בקראאן‪ ,‬הם ניסו לתקן את‬
‫"המעוות" )לפי דעתם( על ידי גרסאות "מקבילות"‪ ,‬שבהן מופיעים בתוך פסוקי הקראאן עלי ובניו‪ ,‬חסן‬
‫וחסין‪.‬‬
‫א‪ 4.‬בעיות מרכזיות שהפרשנות התמודדה ‪:‬‬
‫הפרשנות הקוראנית התמודדה עם שתי בעיות מרכזיות שמופיעות בקראאן )בעיות אלו העלו סוגיות‬
‫תיאולוגיות והיו בסיס לזרמים תיאולוגיים שונים( ‪:‬‬
‫• האנשה – במקומות מסויימים בקראאן מייחסים לאללה תכונות של אנוש‪/‬אדם או מתארים אותו כבן‬
‫אדם‪ .‬הפרשנים מנסים למנוע בכל מקרה את ההגשמה מהאל‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬בכל מקום שיש חשש‬
‫לכך שהאל יצטייר בפנינו כאילו יש לו תכונות של בן אדם רגיל‪ ,‬מנסים למנוע זאת‪ .‬התופעה הזאת‬
‫נקראת הרחקת ההגשמה מהאל )או במילים אחרות מניעת ההגשמה(‪ ,‬כלומר לגרום לקורא להבין‬
‫שהאל בשום מקרה אינו משהו גשמי‪) .‬למשל בסורה ‪ 2‬כתוב הפסוק ‪" :‬כסאו )=כרסי( של אלוהים מכיל‬
‫שמיים וארץ"‪ .‬התיאולוגים המוסלמים הרגישו שיש בפסוק זה האנשה‪ ,‬מתן דמות של אדם לאלוהים –‬
‫וכדי לבטל את דימוי הישיבה והכיסא‪ ,‬קבעו שהכוונה היא "לידיעתו של אלוהים המכילה שמיים וארץ"‪.‬‬
‫לפרשנות זו היתה השפעה גם במילונים ‪ :‬שם אנו נמצא את המשמעות של "כסא" בתור ידע‪ ,‬למרות‬
‫שאין לכל שום סימוכין מעבר למה שכתוב בקראאן(‪.‬‬
‫אנשי המעתזלה היו הקיצוניים בגישה זו ‪ :‬הם ניסו בפירושי הקראאן להימנע ככל האפשר מכל דימוי‬
‫והאנשה של אלוהים על ידי פרשנות אליגורית ‪ :‬למשל "ידו של אלוהים" – הכוונה ל"חסדו של אלוהים"‪,‬‬
‫"רגליו" – "כעסו של אלוהים"‪.‬‬
‫• חטאי הנביאים הראשונים – בקראא'ן עצמו‪ ,‬בתנ"ך או בברית החדשה מסופר על החטאים של‬
‫הנביאים השונים‪ .‬עם זאת‪ ,‬בתקופה מאוחרת יותר התגבשה באסלאם ההנחה שהנביאים‪ ,‬ובעיקר‬
‫מחמד‪ ,‬לעולם אינם טועים‪ ,‬ובודאי אינם טועים מרגע שליחותם ]מילא‪ ,‬לפני שליחותם[‪ .‬הרי אם הם‬
‫טועים וחוטאים‪ ,‬הם עלולים להטעות אחרים ולגרום להם לחטוא‪ .‬לפיכך‪ ,‬התגבשה באסלאם אחרי‬
‫מותו של מחמד התפישה שלנביאים יש תכונה הנקראת "עצמה" ונותנת להם חוסן מטעות‪ .‬כל‬
‫הנביאים‪ ,‬בינהם מחמד‪ ,‬לא טועים לעולם‪ .‬על רקע הנסיון להתמודד עם סוגיית החטאים של הנביאים‬
‫הראשונים‪ ,‬היה צריך לנסות לפרש את הסיפורים על הנביאים שחטאו‪ ,‬שהוזכרו בקראאן ובתורה‬
‫בצורה שונה ]מהפשט[ ‪ :‬למשל בקראאן מסופר על החטא של יוסף עם אשת פוטיפר‪ ,‬כך גם דוד ויונה‬
‫)שנחשבים לנביאים באסלאם( עשו מעשים שיש בהם לפגם‪ .‬המפרשים השתמשו בפלפולי לשון על‬
‫מנת לטהר את מעשיהם וכדי שמעשים אלו לא יסתרו את העיקרון שהנביאים אינם חוטאים‪.‬‬
‫דוגמא אחרת – אחד הפסוקים המפורסמים בקראאן מדבר על הנביא מחמד עצמו ‪ :‬נאמר שאלוהים‬
‫מצא את מחמד תועה‪-‬טועה והוביל אותו בדרך הישר‪ ,‬כשם שמצא אותו עני והעשיר אותו וכשם שמצא‬
‫אותו יתום‪ ,‬חסר בית ונתן לו בית‪ .‬כמעט כל התיאולוגים טענו‪ ,‬שלא יתכן שהנביא טעה במובן של פניה‬
‫לעבודה זרה‪ ,‬אפילו לפני שנשלח כשליח לבני עמו‪ .‬ולכן הפרשנים טוענים שצריך לקרוא את הפסוק‬
‫אחרת ‪ :‬אדם תועה מצא אותך והובל על ידך בדרך הישר‪ .‬כלומר על ידי שינוי מפעיל לסביל הם משנים‬
‫את הטקסט‪.‬‬
‫מכאן ‪ :‬ניתן לראות שאפילו הפרשנות הקדומה באסלאם לא מסתפקת בפירוש פסוקים קשים על מנת‬
‫להבין אותם בצורה פשוטה אלא מנסים להתאים את הכתוב לעקרונות תיאולוגיים שונים שצמחו‬
‫באסלאם‪ .‬היה צורך למנוע כל התנגשות בינם לבין הטקסט המקודש‪ .‬הכלי‪ ,‬המכשיר‪ ,‬שבעזרתו נעשה‬
‫הדבר – היה באמצעות הפירוש‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬שני דברים נוצרים בפרשנות‪:‬‬
‫‪ .1‬הסבר לקשיים המתעוררים בקריאת הטקסט כפשוטו וניסיון להבין את הכתוב‪.‬‬
‫‪ .2‬ניסיון להתאים את הכתוב לעקרונות תיאולוגיים שונים שצמחו באסלאם‪ ,‬כמו מניעת ההגשמה‬
‫וטיהור שם הנביאים‪.‬‬
‫א‪ .5.‬מדעי הדת )אלעלום אלשרעיה(‬
‫הרבה מן המדעים התפתחו באסלאם מתוך הצורך לכאורה לשמר את הקראאן ולהבין אותו‪ .‬כבר במאה‬
‫השמינית השתנתה השפה הערבית המדוברת בארצות הכבושות עד כדי כך‪ ,‬שפרשנות הקראאן נזקקה‬
‫למילון לשפה הערבית העתיקה‪ .‬במילונים העתיקים ציטטו שירה עתיקה כי השירה שימרה את השפה‬
‫העתיקה )לא שינו את מילות השיר בגלל הצורך להיצמד למשקל ולחריזה הכובלים את הכותב(‪ .‬כך‬
‫השתמרה השירה‪ .‬מדעים נוספים נחקרו ונכתבו‪ ,‬כאילו לצורך הפרשנות‪ ,‬דאגו לכתוב את ההיסטוריה כדי‬
‫לשמר את תקופת הנביא ולהבין אותה‪ ,‬כתבו את ההיסטוריה למן בריאת העולם‪ ,‬כדי להבין את ההערות‬
‫בקראאן על נביאי העמים‪ ,‬על הבריאה וכו'‪ .‬חוברו ספרי דקדוק כדי לנתח אח לשון הבדואים )לשונו של‬
‫הנביא( ספרות ההלכה נקשרה לקראאן‪ ,‬וכן ספרות התיאולוגיה והחדית'‪.‬‬
‫א‪ .6.‬פרשנות שיעית לקראאן‬
‫אמרנו מקודם‪ ,‬שתנועות שונות בתוך האסלאם ניסו למצוא הסבר‪ ,‬הצדקה‪ ,‬סימוכין לדעותיהן בין אם‬
‫בנוסחים שונים של הקראאן ובין אם באמצעות פרשנויות שונות‪ .‬השיעה‪ ,‬כמו שאר הזרמים באסלאם‪ ,‬טענה‬
‫שהקראאן מאשר את טענתה היסודית‪ ,‬כלומר – על פי הקראאן עלי וצאצאיו צריכים לרשת את מקומו של‬
‫מחמד‪ .‬למעשה – אין כלל הוכחות בקראאן לגבי טענה זו‪ .‬ההסבר שלכם לכך ‪ :‬אותם חכמים טענו בהתחלה‬
‫שהקראאן‪ ,‬המצוי בידי המוסלמים‪ ,‬אינו שלם‪ ,‬משום שהושמטו או אבדו חלקים ממנו במכוון על ידי מי שערך‬
‫אותו‪ .‬כלומר ‪ -‬הח'ליף עת'מאן הוריד במכוון פסוקים וסורות‪ ,‬שתומכים בדעתם ומבטאים את רעיון הירושה‬
‫של עלי במקום מחמד‪ .‬החכמים השיעים בכל הדורות מאז הפילוג ועד היום טוענים שהושמטו פרקים‬
‫שלמים שבהם אלוהים גילה למחמד במפורש‪ ,‬שעלי יהיה עוזרו ויורשו ושבניו של עלי – חסן וחוסין –‬
‫וצאצאיהם יהיו שליטי המוסלמים בעתיד‪ .‬טענתם לא התקבלה על ידי האסלאם האורתודוקסי )הסונה(‪ ,‬ולכן‬
‫הם השתמשו בשיטה אחרת כדי להוכיח את טענתם – כלומר השתמשו בפירוש‪ .‬הם טענו שהם מקבלים‬
‫את הקראאן כמות שהוא‪ ,‬ורק באחרית הימים‪ ,‬המהדי )המשיח הגואל( יביא איתו את המסמך השלם‬
‫והנכון של הקראאן‪.‬‬
‫הפרשנות השיעית התפתחה די מוקדם‪ ,‬מייד לאחר טבח כרבלא )‪ 680‬לספירה( )כבר אז ניסו להביא‬
‫הצדקה לטענותיהם(‪ ,‬אבל ספרי פרשנות שיעים נכתבו רק במאה ה‪ .10-‬השיעים טוענים שבידם יש את‬
‫הפרשנות הנכונה של הקראאן‪ .‬פרשנות זו שונה לגמרי מהפרשנות שבה נוקטים אנשי הסונה )סונה –‬
‫הזרם המרכזי‪ ,‬האורתודוכסי של האסלאם( ונמצאת אך ורק בידי חכמי הדת השיעים‪ ,‬בידי האימאמים‬
‫השיעים‪ ,‬צאצאי עלי – חסן וחסין – שלא זכו לשלוט על האסלאם ולכן הסתפקו רק במסירת ידע אמת סודי‬
‫ומיוחד‪ ,‬הכולל גם את פרשנות הקראאן הנכונה‪ ,‬לחכמיהם ולמאמיניהם מדור לדור‪.‬‬
‫הפרשנות השיעית לא השתמשה בפשט )פירוש מילולי( אלא באלגוריה )פרשנות סמלית( כדי למצוא‬
‫הסברים לגישתם ולהוכיח שעלי וצאצאיו אמורים וצריכים היו לתפוס את מקומו של מחמד לאחר מותו‪.‬‬
‫למשל – השיעים האסמאעילים )זרם קיצוני בתוך התנועה השיעית עצמה( נותנים משמעות חדשה לסיפור‬
‫נוח והמבול ‪ :‬הם אומרים שהמבול הוא משל למבול של הידיעה הלא‪-‬נכונה אודות האסלאם‪ ,‬ואילו אלוהים‪,‬‬
‫נביאו ויורשיו‪ ,‬והספינה של נוח יחד עם הניצולים בה‪ ,‬הם משל לשיעים ולמנהיגי השיעים )האימאמים(‪,‬‬
‫שהם לבדם יודעים את האמת‪.‬‬
‫הספרות הדתית השיעית מכונה בשם "תאויל" – הדרש האליגורי לקראאן‪ ,‬שמנסה למצוא בו הסברים‬
‫סודיים‪ ,‬פנימיים )באטן(‪ ,‬חוץ מהפשט – ההסבר המילולי החיצוני )ט'אהר(‪.‬‬
‫ברור שהפרשנות השיעית אינה מקובלת על האסלאם הסוני‪-‬אורתודוכסי‪ .‬היא לא נחשבת לפרשנות‬
‫לגיטימית כמו שעקרונות השיעה אינם מקובלים ואינם מוכרים על ידי אנשי הדת המוסלמים הסונים‪.‬‬
‫א‪ .7.‬פרשנות מיסטיקנית‬
‫לא רק תנועות וזרמים דתיים שיצאו מתוך האסלאם השתמשו בפרשנות של הקראאן על מנת להוכיח את‬
‫דבריהם‪ .‬גם זרמים מיסטיקנים ומחשבתיים השתמשו בקראאן ובפרשנות הקראאן על מנת להוכיח את‬
‫דבריהם‪.‬‬
‫המיסטיקנים המוסלמים‪ ,‬שנקראים "צופים"‪ ,‬ניסו להתקרב ככל האפשר אל האלוהים על ידי דיכוי היצר‬
‫החומרני )בד"כ השתמשו בצום‪ ,‬סגפנות‪ ,‬הסתפקות במועט‪ ,‬עינוי הגוף וכו'(‪ .‬ככל שהיצרים הגופניים‬
‫מדוכאים כך הנפש יכולה להתעלות ולהתקרב יותר לעבר האלוהים‪ .‬רק כך‪ ,‬לפי דעתם‪ ,‬הנפש תזכה לקבל‬
‫את אור האמת הדתית השופעת מתוך האלוהים‪.‬‬
‫מתוך גישה זו‪ ,‬פסוקי הקראאן גם הם צריכים לשמש בתור כלי מיסטי על מנת להתחבר אל האל‪ ,‬לשאוף‬
‫אליו ואפילו להתאחד עימו‪ .‬באמצעות הפרשנות המיסטית‪ ,‬שגם היא – כמו השיעה – משתמשת באלגוריה‬
‫להוכחת טענותיהם – הם נותנים משמעות אחרת לפסוקים ולסיפורים שונים בקראאן‪.‬‬
‫דוגמא לפרשנות מיסטית ‪ :‬סיפור משה והסנה הבוער ‪" :‬של נעליך מעל רגליך‪ "...‬הם טענו שמדובר‬
‫בהשלכת אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא ועבוד את האלוהים‪ ,‬שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬לא בעולם‬
‫הזה ולא בעולם הבא‪.‬‬
‫לפי ה"צופים" סיפור המעראג' של מחמד )העלייה לשמיים מהסלע שבהר הבית( הוא למעשה משל לעלייה‬
‫רוחנית שעולה הצופי – המיסטיקאי – בשלבי הסולם הרוחני שמקרב אותו אל האלוהים‪.‬‬
‫על אותו משקל‪ ,‬לפי המסיטיקאים למשל‪ ,‬העלייה לרגל לכעבה שבמכה – אין הכוונה לעלייה לרגל למקום‬
‫מסויים אלא מדובר בעלייה לרגל פנימית של האדם בליבו אל המהות האלוהית‪.‬‬
‫הפרשנות הצופית לא מקובלת על כלל האסלאם‪ ,‬למרות שרוב הצופים הינם סונים‪ .‬זאת משום‪ ,‬שפרשנויות‬
‫אלה יכולות להביא עד לביטול מצוות היסוד )הצופים טענו למשל שאין צורך לעלות לרגל למכה באופן פיזי‪,‬‬
‫כי מדובר בעלייה לרגל פנימית(‪.‬‬
‫א‪ .8.‬פרשנות מודרנית‬
‫בשנים האחרונות ניתן למצוא סוג חדש של פרשנות לקראאן – פרשנות מודרנית‪ .‬הפרשנות הזו צמחה על‬
‫רקע תסכול פנימי של המוסלמים – הם הרגישו פרימיטיביים ונחשלים לאור ההתפתחות הטכנולוגית‬
‫המדעית והתעשייתית המהירה של המערב )מהמאה ה‪ .(18-‬כדי להתמודד עם הרגשת הנחיתות הזאת‬
‫כלפי המערב‪ ,‬הפרשנות המודרנית מנסה להוכיח שכל הדברים המצויים כיום במערב‪ ,‬נרמזו כבר בקראאן‬
‫עוד בימיו של מחמד עצמו‪.‬‬
‫הפרשנות המודרנית מנסה למצוא רמזים לכל המצאה טכנולוגית של המערב )כך למשל הפרשנים‬
‫המודרניים מצאו רמזים להמצאת המטוס‪ ,‬הפצצה‪ ,‬הרכבת‪ ,‬המכונית‪ ,‬צוללת וכו' ( או התפתחות טכנולוגית‪-‬‬
‫מדעית )טוענים שהג'ין – השדים ‪ -‬המוזכרים בקראאן הם למעשה החיידקים(‪.‬‬
‫ניתן לראות שהעולם המוסלמי מנסה להתמודד עם המציאות החדשה‪ ,‬עם העולם החדשה באמצעות‬
‫הקראאן ופרשנות הקראאן‪ .‬ניסו להכניס ולשלב את העולם החדש בתוך עקרונות העולם המוסלמי‪.‬‬
‫א‪ .9.‬פרשנים מפורסמים‬
‫מבין הפרשנים הרבים ‪:‬‬
‫‪ .1‬אלטברי )מת בבגדאד ‪ – (923‬התפרסם בעיקר כהיסטוריון‪ ,‬אבל עסק גם בתיאולוגיה‪ .‬פירושו‬
‫הגדול )‪ 30‬כרכים( נקרא "תפסיר אלטברי" ומהווה סיכום של כל הפרשנות המסורתית עד תקופתו‪.‬‬
‫)פרטים נוספים – מושגים פרק ב'(‬
‫‪ .2‬אלבידאוי )מת בתיבריז ‪ – (1258‬היה שופט בשיראז )מחוז בפרס(‪ .‬פירושו נקרא "תפסיר אלקאדי"‬
‫)"פירושו של השופט"(‪ .‬ספרו נפוץ ביותר גם היום‪.‬‬
‫ב‪ .‬החדית' )התורה שבע"פ( ‪:‬‬
‫ב‪ .1.‬התפתחות התורה שבע"פ‬
‫הקראאן הוא התורה שבכתב‪ .‬לצד הקראאן התפתחה גם התורה שבע"פ‪ .‬התורה שבע"פ‪ ,‬הועלתה על‬
‫הכתב מאוחר יותר לאחר היסוסים רבים‪ ,‬והפכה להיות ספרות מקודשת בעיני המוסלמים‪.‬‬
‫התורה שבע"פ נקראת "סונה"‪ .‬פירוש המילה "סונה" הוא ‪ :‬אורח חיים‪ ,‬נוהג‪ ,‬מנהג‪ .‬המושג מופיע כבר‬
‫בקראאן בביטויים שונים )למשל ‪ -‬סונת אללה‪ ,‬סונת אלאולין‪ -‬נוהג הראשונים(‪ .‬בהתחלה השתמשו במילה‬
‫'סונה' לציין גם מנהגים רצויים וגם מנהגים לא רצויים )שליליים(‪ ,‬אבל כבר בתקופת מחמד והח'ליפים‬
‫הראשונים ניתן למצוא הבחנה בין ה"סונה" שמציינת מנהג רצוי לבין "בדעה" שמתייחסת לנוהג בלתי רצוי‪.‬‬
‫במהלך השנים המושג "סונה" הפך להיות מושג מיוחד שמתאר את אורח חייו של הנביא )סונת רסול‬
‫אללה(‪ ,‬שעל מוסלמי חייב ללמוד אותו ולחקות אותו במעשי היומיום‪ .‬ואילו הסונה במובן השלילי של המילה‬
‫קיבלה את השם "בדעה"‪ ,‬שמשמעותו – חידוש מגונה‪ ,‬חידוש בלתי רצוי בדת‪.‬‬
‫התפיסה היתה שמנהגים רצויים הם המנהגים שהנביא וחבריו הלכו לפיהם‪ .‬וכל מי שמחדש מנהגים שלא‬
‫היו שגורים בזמן הנביא וחבריו‪ .‬הרי הוא כמי שמחדש דברים שאינם רצויים על פי הדת‪.‬‬
‫מנהגי האדם נמדדו לא רק בנושאים דתיים אלא בכל תחומי החיים‪:‬‬
‫• בתכונות האדם ‪' -‬אח'לאק'‬
‫• בענייני פולחן – 'עבאדאת'‬
‫• ובפרטי חיי היום יום ‪' -‬עאדאת'‪.‬‬
‫כל אלו נמדדו באמת מידה של השוואה למעשים שארעו בימי הנביא ובימי חבריו‪ .‬חיקוי אורח החיים של‬
‫הנביא נבע מהערצה עיוורת של המוסלמים המאמינים‪ .‬הערצה כל כך גדולה עד כדי כך שנהגו לבדוק כל‬
‫דבר בשלוש צורות‪:‬‬
‫א‪ .‬מה אמר הנביא ‪' -‬קולה'‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה הוא עשה – 'פעלה'‪.‬‬
‫ג‪ .‬שתיקתו‪ .‬כלומר מעשים שנעשו בנוכחותו‪ .‬והוא לא התנגד להם – 'סכותה'‪.‬‬
‫המוסלמי המאמין מעוניין להתנהג כמו מחמד בכל פרט מחייו האישיים‪ .‬אבל – הם לא הסתפקו רק בלקיים‬
‫את מצוות הדת כפי שהוא קבע אותו‪ ,‬אלא רצו גם לחקות את תכונות אופיו של מחמד‪.‬‬
‫משום כך התרבו סיפורים רבים‪ ,‬בעיקר מחבריו של הנביא )הצחבאה( שתיארו את אימרות הנביא‪ ,‬את‬
‫מעשיו של מחמד ומעשים של אחרים שנעשו בנוכחותו‪.‬‬
‫הסיפורים האלו סופרו בהתחלה מאנשים אמינים – מעדי ראייה או עדי שמיעה – אבל ככל שחלף הזמן‬
‫התרבו הסיפורים שהמשיכו לעבור מדור לדור ומהימנותם ירדה‪.‬‬
‫כל מוסלמי מאמין נימק את דעותיו ומעשיו תוך השוואה למעשי הנביא )"עשיתי ככה וככה‪ ,‬כמו שהנביא‪,‬‬
‫עליו השלום עשה ככה וככה‪.("..‬‬
‫הסיפורים התרבו עוד יותר בגלל מסע הכיבושים המסלמי ‪ :‬זאת משום שדרך המתאסלמים החדשים‬
‫)המואלי( כל אימרה יפה או סיפור יפה שהיו בכתבי הקודש של העמים האחרים יוחסו למחמד עצמו‪ ,‬והושמו‬
‫בפיו או סופרו אודותיו‪ .‬מן הסתם סיפורים רבים הומצאו כדי להשלים את החסר או כדי לספק הוכחות‬
‫וסימוכין לתופעות שונות‪ ,‬שמחמד מעולם לא נתקל או פגש בהם במהלך חייו‪ .‬לאור זאת ‪ -‬שוב גבר הצורך‬
‫בהגדרות של רצוי ומגונה לגבי תחומים שהנביא כלל לא פגש בהם ושוב היה תמיד מי שסיפק סיפור מתאים‬
‫על מנת שיוכלו להצדיק את המנהגים החדשים‪.‬‬
‫עד מהרה התפתחה סיפרות סיפורים ואימרות או למימדים עצומים‪ .‬סיפורים אלו על מקרים שונים‪ ,‬שבהם‬
‫הנביא וחבריו נהגו כך או אחרת‪ ,‬נקראו חדית' ‪ ,‬מהמילה ‪ :‬חדשה‪ ,‬ידיעה‪) ,‬כלומר סיפור או אימרה אודות‬
‫מחמד או מפי מחמד(‪ .‬מספר החדית'ים הגיע למליונים‪ .‬לא כולם הפכו מנהג‪ .‬חלק מהם נפסל כחדית' בלתי‬
‫מהימן‪ .‬אך רבים מהסיפורים נותרו ונתנו לגיטימציה למנהגים רבים‪ .‬כל מנהג שהתקבל היה לו סימוכין‬
‫בחדית'‪.‬‬
‫הקשר בין הסונה לבין החדית' ‪:‬‬
‫ הסונה מסתמכת על החדית' ‪ :‬כלומר לכל נוהג מקובל יש סימוכין‪ ,‬הוכחה מפי מחמד או מפי חבריו‬‫המספרים על מעשיו‪.‬‬
‫ לכל סונה יש חדית'‪ ,‬אבל לא כל חדית' הפך לסונה‪.‬‬‫ הסונה נמסרת בצורת החדית' )בתקופה המוקדמת של האסלאם כל הספרות הדתית נמסרה באותה‬‫שיטה שבה נמסר החדית' – מבנה ספרותי זהה( ‪ :‬כך נכתבו תולדות הנביא מחמד‪ ,‬פירושי פסוקים‬
‫קשים בקראאן‪ ,‬דיני הלכה וסיפורי אגדה‪.‬‬
‫ב‪ .2.‬ביקורת החדית' באסלאם הקדום‬
‫חכמי האסלאם התייחסו לצמיחה המהירה הזו של החדית' ביחס דו משמעי )אמביוולנטי( ‪ :‬מצד אחד‪ -‬ראוי‬
‫לנביא מחמד לומר כל אימרה יפה או לספר כל סיפור יפה‪ .‬כלומר ‪ -‬אם המקור של כל דבר יפה ומושלם‬
‫נמצא במחמד עצמו – אפשר לומר שכל אימרה יפה נאמרה על ידו ‪ .‬לגישה זו מתקשר חדית' מפורסם‪,‬‬
‫שהושם בפי מחמד עצמו ‪" :‬כל דבר יפה שנאמר הרי הוא מפי – אמרתי אותו או לא אמרתי אותו"‪. .‬‬
‫מצד שני הם הבינו את הסכנה החמורה שמסתתרת מאחורי צמיחת החדית'‪ ,‬ולכן פיתחו מדע חדש‪,‬‬
‫שמטרתו היתה לבצע ביקורת על החדית'‪ .‬חכמי האסלאם הרגישו שחדית' התרבה עד כדי כך שהיתה סכנה‬
‫שיאבד כל משמעות‪ ,‬כי כל דבר יכול היה להיות מוכח דרך סיפור‪.‬‬
‫במאה ה‪ 7-8-‬נפוץ מאוד המנהג של חכמי הדת לנסוע ברחבי האימפריה על מנת למצוא ספורים נוספים‬
‫על הנביא‪ .‬אנשים אלו רשמו את הסיפורים ואת שרשרת המוסרים של כל סיפור‪ .‬שרשרת המוסרים‬
‫נקראה 'אסנאד'‪ ,‬בעוד שגוף הסיפור נקרא 'מתן'‪.‬‬
‫מדע הביקורת של חכמי האסלאם היה בנוי על המבנה הבסיסי של כל חדית'‪ .‬כל חדית' מורכב משני חלקים‪:‬‬
‫א‪ .‬אסנאד – שושלת המוסרים אותו מדור לדור‪ .‬לקוח מהפועל 'אסנד' שפירושו להישען על משהו‪ .‬נוהג‬
‫שמקורו אולי במסירת דברי השירה בע"פ‪ ,‬או כמו בתלמוד‪ .‬האנסאד ארוך יותר מתוכן החדית'‪ .‬לפעמים‬
‫נמסרות גם שושלות מוסרים שונות לאותו חדי'ת‪.‬‬
‫ב‪ .‬מתן – הטקסט‪ ,‬תוכן החדית'‪ .‬לעיתים מביאים את אותו החדית' אבל בשינויי נוסח קלים כדי לחזק את‬
‫מהימנותו ‪.‬‬
‫למשל ‪:‬‬
‫אסנאד }‬
‫מתן‬
‫}‬
‫"סיפר לנו אבו בכר בן שייבה‪ ,‬סיפר לנו גנדר מפי שעבה‪...‬מפי מנצור‪ ,‬מפי‬
‫רבעי‪...‬שהוא שמע את עלי‪ ,‬ירצהו האל‪ ,‬דורש ‪:‬‬
‫אמר שליח אללה ‪" :‬לא תכזבו אודותי כי המכזב אודותיו דינו אש )כלומר –‬
‫גיהנום("‪.‬‬
‫חכמי האסלאם לא העזו לבחון את תוכן החדית' )מתן( ומצאו דרך של פשרה‪ .‬הם החליטו לבקר את‬
‫האסנאד בלבד‪ ,‬משום שבראייתם ‪ -‬הנביא יכול היה לומר כל דבר מראש‪ ,‬לקבל כל תנועה או זרם דתי‪-‬‬
‫רעיוני או להביע כל דיעה‪.‬‬
‫חכמי הדת התחילו לבדוק את האנשים המופיעים בשושלות האסנאד ואת דרך קשירת החוליות של‬
‫השושלת זו בזו‪ .‬הם בדקו את רשימת מוסרי החדית' מדור לדור ‪ :‬אם אנשים אלו חיו באותה תקופה ושהו‬
‫באותו זמן באותו מקום‪ ,‬סימן שיכלו לשמוע אחד את השני‪ ,‬ואז החדית' התקבל כחדית' מהימן‪ .‬אחרת הוא‬
‫נחשב חדית' מזויף‪.‬‬
‫מדע זה של בדיקת החדית' נקרא "עלם אלחדית" או 'אלג'רח ואלתעדיל' )כלומר הכרזה על פגם – ג'רח‪,‬‬
‫והכרזה על יושר – תעדיל(‪.‬‬
‫לאט לאט חכמי הדת הוסיפו קריטריונים נוספים על מנת להגדיר מי נחשב למוסר חדית'ים מהימן ומי לא‪.‬‬
‫הם קבעו קני מידה כדי להעריך מה מידת מהימנותם של המוסרים בשושלת לפי תכונות האופי שלהם‪ :‬ישרי‬
‫דרך‪ ,‬צדיקים‪ ,‬דוברי אמת וכו' או לחלופין ‪ :‬שותי יין‪ ,‬שכחנים‪ ,‬זייפנים וכו'‪ .‬דרך להבעת ניטרליות כלפי‬
‫מעמד האיש היא לאמר ‪' -‬לא באס בה' ‪ -‬אין בו פגם‪.‬‬
‫כך בתוך מדע החדית' )עלם אלחדית'( התפתח ענף מדע נוסף שנקרא בשם "עלם אלרג'אל" )מדע‬
‫האנשים(‪ ,‬שבדק את הפרטים על חייהם של האנשים מוסרי החדית'‪ .‬למשל – אדם ששתה יין לא יכול היה‬
‫להיות מוכר כ"מוסר מהימן ומוסמך" )ת'קה( ‪ .‬הם קבעו מתי חיו המוסרים והיכן‪ ,‬לאן נדדו כדי לחפש ידע‪,‬‬
‫היכן נפגשו אלה עם אלה‪ .‬בצורה כזו חכמי הדת החיו את מדע הגיניאולוגיה )הייחוס המשפחתי‪ ,‬אילן‬
‫יוחסין(‪ ,‬שהיה אהוב מאוד על הערבים בתקופה הטרום‪-‬אסלאמית‪ .‬על סמך המידע שאספו חכמי הדת‪,‬‬
‫נכתבו ספרי "דורות"‪ ,‬בהם תוארו ותועדו ראשית כל חברי הנביא – הצחאבה – הדור הראשון להעברת‬
‫מידע על חייו‪ ,‬מעשיו ואמרותיו של הנביא‪ .‬לאחר מכן ה"תאבעון" – דור ההולכים בעקבותיהם )הדור‬
‫השני(‪ ,‬וכך הלאה‪.‬‬
‫ספרות 'עלם אלרג'אל' תיארה את הפקטים הביוגרפיים את מוסרי החדית'ים‪ .‬היא עסקה בשנת הולדתם של‬
‫חכמי החדית'‪ ,‬שנת מותם‪ ,‬המקומות בהם ביקרו‪ ,‬והאנשים עמהם נפגשו לצורך לימודיהם או עבודתם‪.‬‬
‫ספרות זו נחשבת גם לראשיתה של ספרות גאוגרפיה‪ ,‬כי אנשים אלו תעדו את מסעם ותארו את המקומות‬
‫בהם ביקרו‪ .‬מחקר זה פיתח גם את המחקר החברתי‪ .‬היתה זו "עבודת נמלים" – מפעל עצום ואדיר של‬
‫איסוף מידע וחקירת אנשים‪ .‬ספר הדורות הקדום ביותר היה "כתאב אלטבקאת אלכביר" של אבן סעד‪ .‬אבן‬
‫סעד כתב ביוגרפיות של יותר מ‪ 2000-‬איש מחברי הנביא ומיורשיהם‪ ,‬לפי השתתפותם בקרבות‬
‫המפורסמים )למשל ‪ :‬בדר‪ ,‬אוחוד(‪ ,‬מקום מושבם )למשל ‪ :‬מכה‪ ,‬מדינה‪ ,‬כופה‪ ,‬בצרה‪ ,‬בגדאד(‪ .‬אבן סעד‬
‫הקדיש חלק מיוחד גם לנשים ששימשו כמוסרות מפי הנביא‪.‬‬
‫פרט לחקר האנשים )עלם אלרג'אל(‪ ,‬מדע החדית' )עלם אלחדית'( קבע קריטריונים‪/‬מדדים על מנת להחליט‬
‫על מידת המהימנות של שושלות המסירה עצמן ‪ :‬כלומר חכמי הדת קבעו מה יכול לפגוע במהימנות של‬
‫אותן שושלות‪ ,‬למשל ‪ :‬חסרה חוליית ביניים בין שני מוסרים שלא יכלו להיפגש אישית זה עם זה בשל‬
‫תקופות חיים שונות או ריחוק גיאוגרפי ביניהם‪ ,‬חסרה החוליה האחרונה הצריכה לקשור את הדברים לנביא‬
‫עצמו‪.‬‬
‫על סמך הקריטריונים הללו‪ ,‬חכמי הדת המוסלמים חילקו את כל החדית' לשלוש קבוצות עיקריות‪ .‬הדירוג‬
‫שקבעו הראה את מידת מהימנות המסירה‪:‬‬
‫‪ .1‬צחיח )בריא(– חדית' מהימן ביותר בשושלת המוסרים שלו‪ .‬כלומר ‪ -‬שרשרת מוסרים רציפה והגיונית‪,‬‬
‫שמגיעה עד לנביא‪ .‬משום כך הוא נחשב לאותנטי מפי הנביא או חברי הנביא‪.‬‬
‫‪ .2‬חסן )טוב(– מהימן למדי‪ ,‬אולי יש ספק בנוגע לאחד המוסרים )או לגבי פרט ביוגרפי כלשהו( שפוגע‬
‫בשושלת‪.‬‬
‫‪ .3‬ד'עיף )חולה‪ ,‬חלש(‪ -‬חדית' פגום חלש ובלתי אמין‪ ,‬שעדיף לא להסתמך עליו‪ .‬אך עדיין לא בטוח שיש‬
‫כאן שקר‪ .‬למרות הפגם שיש בשרשרת המוסרים הוא עדיין נחשב לחדית' טוב מאלו שהוכרזו בתור‬
‫מסורות שקר )חדית'ים מזוייפים(‪.‬‬
‫המחקר המוסלמי של החדית' )ביקורת האסנאד( הביא לצמצום משמעותי של תופעת "ייצור" החדית' או‬
‫"המצאת" חדית'ים לפי רצון או לפי הצורך‪ .‬עלם אלחדית' והחשיבה הביקורתית נחשבים לגישה מתקדמת‬
‫יחסית לזמנה בימי הביניים )באירופה הנוצרית למשל לא העזו כלל לבקר עניינים של דת(‪.‬‬
‫יחד עם זאת היה צורך לבדוק גם את תוכן החדית'ים ולא רק את המוסרים‪ .‬ולכן המחקר המערבי חקר את‬
‫החדית' מנקודת ראות שונה – הוא חקר בעיקר את המתן )חקירה שעל פי הדת המוסלמית אסורה‬
‫בהחלט(‪.‬‬
‫המחקר המערבי מניח שישנו גרעין מסויים של ספרות החדית' שאותנטי‪ ,‬אמיתי ומהימן‪ .‬סביב אותו גרעין‬
‫צמחו מסורות רבות אחרות‪ .‬לכן – ניתן לומר היום כי מה שנאמר הנאמר בחדית'‪ ,‬יותר משהוא משקף את‬
‫אמרות הנביא‪ ,‬הוא משקף את התפתחות המחשבה והמנהג בדורות בהם נאמרו החדית'ים‪ .‬יש חוקרים‬
‫מודרניים שאף מרחיקים לכת וטוענים שכל יצירת החדית' היא מאוחרת‪ .‬וכך אין כלל לדעתם חדית' שנאמר‬
‫מפי הנביא‪.‬‬
‫המזרחן הערבי – גולדציהר ‪ -‬חקר את החדית' והגיע למסקנה ‪ :‬אמנם הסונה עוסקת בחיי הנביא‪ ,‬בדעותיו‬
‫ומעשיו‪ ,‬אבל היא מלמדת גם על התפתחות האסלאם ב‪ 250-‬שנה הראשונות לקיומו‪ .‬כל תנועה‪ ,‬כל‬
‫שושלת‪ ,‬כל כת דתית ומדינית‪ ,‬כל תנועה חברתית‪ ,‬ביקשו וחיפשו הוכחות לטענותיהם על ידי אימרות מפי‬
‫הנביא מחמד‪ ,‬או הוכחה בהתנהגות הנביא‪ ,‬כדי להביא ראיות והוכחות לאמיתות דרכם ‪ .‬למשל ‪ :‬אפשר‬
‫להניח שהחדית' ‪" :‬אמר שליח אללה‪ ,‬תפילת אללה עליו וברכתו לשלום‪ ,‬שימעו וצייתו אף אם ימונה עליכם‬
‫עבד חבשי‪ ,‬אשר ראשו כצימוק )כלומר – מכוער ביותר(" – מקורו בין אנשי החוארג'‪ ,‬שטענו שהמועמדים‬
‫לחליפות לא חייבים להיות רק מבני שבט קרייש או קרובי משפחת הנביא‪ .‬אימרה אחרת ‪":‬מי שיתאסלם‬
‫מבני פרס כמוהו כבן שבט קרייש" – אמרה שכנראה צמחה מתוך המואלי )מוסלמים שלא היו מגזע ערבי(‪,‬‬
‫שדרשו שוויון מלא אחרי התאסלמותם‪.‬‬
‫ב‪ .3.‬התחומים הכלולים בקובצי החדית'‬
‫החדית'ים‪ ,‬שנמצאו מהימנים וקיבלו אישור מאנשי הדת המוסלמים‪ ,‬קובצו לספרים ומוינו בהם‪ .‬קובצי‬
‫החדית' מוינו לפי שתי שיטות עיקריות ‪:‬‬
‫‪ .1‬מסנד – מיון לפי שמות המוסרים באסנאד‪ .‬כלומר – כל המסורות שנמסרו מפי המוסר האחרון‬
‫באנסאד )בד"כ היה אחד מחברי הנביא( מובאות תחת שמו‪ .‬המסנד המפורסם ביותר היה של אחמד‬
‫בן חנבל‪ ,‬שמכיל כ‪ 30-‬אלף מסורות‪.‬‬
‫‪ .2‬מצנף – מיון לפי נושאים‪ .‬כל פרק בספר כולל אוסף חדית'ים בנושא ספציפי כמו ‪:‬‬
‫‪ o‬מצוות‪ :‬טהרה‪ ,‬תפילה‪ ,‬צדקה‪ ,‬עליה לרגל‪.‬‬
‫‪ o‬היחסים שבין אדם לחברו )נימוסים‪ ,‬כיבוד אב ואם‪ ,‬נדרים‪ ,‬שבועות‪ ,‬ירושה‪,‬ג'האד וכו'(‪.‬‬
‫‪ o‬פרקים מחיי הנביא‪ :‬חומר היסטורי רב על מלחמותיו‪ .‬ההג'רה שלו‪ .‬חיי צניעות‪ .‬משפחתו ועוד‪.‬‬
‫‪ o‬חיי יומיום של כל אדם )מאכלים‪ ,‬משקאות‪ ,‬לבוש‪ ,‬צורת הבית וכו'(‪.‬‬
‫כרכים מספרים אלו כוללים בד"כ גם פרשנות לקראאן לפי מסורות הנביא וחבריו‪ ,‬תיאור מעלות הנביא‬
‫וחבריו ועוד‪.‬‬
‫שיטת המצנף היתה שימושית ונפוצה יותר‪ .‬הספר הקדום ביותר שנערך בשיטה זו חובר עיי מאלכ בן‬
‫אנס ונקרא בשם "אלמוטא" )"הדרך בה הולכים"(‪ .‬הוא אסף בעיקר את המסורות בעניני הלכה מפני‬
‫חברי הנביא שישבו במדינה )מדינה מכונה בשם "דאר אלסונה"(‪.‬‬
‫רבים מהספרים הללו הפכו להיות מוכרים בתור ספרי התורה שבע"פ הכתובה‪ .‬מתוך כל הספרים שנכתבו‬
‫נבחרו במאה ה‪ 13-‬שישה ספרים‪ ,‬שנחשבים עד היום בתור הספרים המכילים את ספרות החדית'‬
‫המהימנה ביותר והאמינה ביותר‪ .‬ספרים אלו נחשבים לספרים קאנונים‪ ,‬עליהם המוסלמים מסתמכים ללא‬
‫כל עוררין עד היום‪ .‬מבין השישה – שניים עומדים במקום הראשון‪ .‬כל אחד מהם נקרא בשם "אלג'אמע‬
‫אלצחיח" )הקובץ המהימן( ושניהם יחדיו נקראים "אלצחיחאן" )‪ 2‬הקבצים המהימנים ביותר(‪ .‬האחד נכתב‬
‫על ידי מחמד בן אסמאעיל אלבח'ארי והשני על ידי מסלם בן אלחג'אג' אלנסאבורי )שניהם מתו בסוף‬
‫המאה ה‪ 9-‬סביב שנת ‪ 870‬בערך(‪ .‬ארבעת הספרים הקאנונים האחרים מכונים בשם "אלסונן" )לקוח‬
‫מצורת הריבוי של המילה 'סונה'( והם נערצים מאוד על ידי המוסלמים‪ .‬ספריהם קטנים יותר ומכילים בעיקר‬
‫דברי הלכה ופחות חומר היסטורי ואגדתי )בניגוד לקבצי אלבח'ארי ואלניסאבורי(‪ .‬שני המחברים האלו‪,‬‬
‫אלבח'ארי ואלניסאבורי‪ ,‬לא היו ערבים אלא מואלי‪.‬‬
‫יש המספרים שאלבח'ארי בחר רק ‪ 3000‬מתוך ‪ 300‬אלף מסורות שעמדו לרשותו באותה תקופה )למעשה‬
‫הוא הביא בספרו ‪ 7000‬מסורות‪ ,‬אבל רבות מהן חוזרות על אותו המתן בשינויי נוסח קלים(‪ .‬אלניסאבורי‬
‫לעומתו‪ ,‬מספרים שנדד במסעותיו לעיראק‪ ,‬לחג'אז ולמצרים‪ ,‬שם למד את המסורות‪ .‬יש האומרים‬
‫שאלניסאבורי השקיע ‪ 15‬שנה לעריכת ה"צחיח" שלו‪ .‬ה'צחיחאן‪) ,‬של אלבח'ארי ושל אלניסאבורי( מסיימים‬
‫למעשה את תקופת הביקורת של החדית' וקביעת מהימנותם‪ .‬אבל – רק ספר אחד מתוך ששת הספרים‬
‫נערך על ידי אדם ממוצא ערבי‪ ,‬ואילו כל השאר‪ ,‬המחברים שלהם היו מואלי )מסלמים לא ממוצא ערבי(‪.‬‬
‫עד המאה ה‪ 9-‬אספו‪ ,‬ערכו וקבעו מדדים למהימנות החדית'ים‪ .‬השיא היה בעריכת הצחיחאן‪ ,‬אבל הפעילות‬
‫בשטח הדתי לא הסתיימה ‪ :‬האנשים המשיכו לנסוע ברחבי האימפריה ולחפש חדית'ים גם אחרי חיבורם‬
‫של ספרים אלו‪ .‬נסיעות אלו הוגדרו כנסיעות לצרכי חיפוש ידע או בערבים 'פי טלב אלעלם'‪ .‬אנשים היו‬
‫נוסעים עד שמגיעים למרכז של חכם כזה או אחר‪ .‬שם היו מתישבים ליד המסגד או ה"מדרסה" ושומעים‬
‫את החדית'ים משך תקופות מה‪ .‬הם היו רושמים לעצמם רשימות‪ .‬ולפני שהיו עוזבים את המקום היו‬
‫מקריאים את רשימותיהם למספר‪ .‬והוא היה חותם להם שאכן כתבו כמו שהוא סיפר‪.‬‬
‫העיסוק בחדית'‪ ,‬כמו העיסוק בקראאן‪ ,‬נחשב למצווה‪ .‬לכן ‪ -‬סביב ששת הספרים הקאנונים הללו החלה‬
‫להתפתח ספרות פירושים‪ ,‬קיצורים‪ ,‬עיבודים ותוספות שונות‪.‬עם הקמת בתי מדרש ללימודי דת )מדרסה(‪,‬‬
‫חלקם יוחדו ללימודי החדית' )למשל מדרסות בדמשק ובקהיר(‪ .‬עד היום בכל נאום אקטואלי ובכל דרשה‬
‫דתית‪ ,‬נהוג לשלב ציטוטים מתוך החדית' בתור הוכחה לדעות המחבר ולקרב את לב השומעים לנאום‪ .‬כלל‬
‫המוסלמים קוראים לעצמם "אהל אלסונה" – הנאמנים למסורת הנביא כפי שנמסרה בחדית' המהימן‪.‬‬
‫מלבד החדית'ים הרגילים נוצר חדית' מסוג מיוחד שנקרא "אלחדית' אלקדסי" )או ‪' :‬חדית' אלאהי'( ‪ :‬אלו הם‬
‫חדית'ים‪/‬מסורות שנמסרו מפי אללה עצמו ונגלו לנביא מחמד בחלומות או בזמן המעראג'‪ .‬מספר המסורות‬
‫מסוג זה קטן ומצומצם‪ ,‬והן נחשבות מקודשות ביותר‪ ,‬שלא כמו החדית' אלנבוי שהכרנו קודם‪ .‬החדית'‬
‫האלוהי מוזכר גם בקבצים המהימנים כשהוא מלווה באסנאד רגיל מפי אלה ששמעו אותו מפי הנביא‪ .‬סוג‬
‫זה של מסורות טופח בעיקר בקרב חוגים מיסטיים שטענו ששיטת הביקורת של החדית' היא שיטה‬
‫שממיתה את הרגש הדתי החי‪.‬‬
‫סיכום מושגים ‪:‬‬
‫חדית' – אמרה של הנביא או של מקורביו )הצחאבה( או עדות למעשיו‪ .‬השם חדית' ניתן גם‬
‫•‬
‫למכלול של כל הסיפורים והמסורות סביב דברי הנביא ומעשיו‪.‬‬
‫•‬
‫סנת אלנבי – המנהג של הנביא שהחדית' מלמד ושהפך לנורמה מחייבת‪.‬‬
‫אסנאד – שלשלת המסירה של כל חדית'‬
‫•‬
‫מתן – התוכן של החדית' )תיאור האימרה‪/‬מעשה עצמם(‪.‬‬
‫•‬
‫צחיח – חדית' נכון ומהימן‬
‫•‬
‫חסן – חדית' שהוא לכאורה טוב‪ ,‬אבל עלול להתעורר ספק לגביו‬
‫•‬
‫•‬
‫צ'עיף – חדית' חלש‪ ,‬שמהימנותו לא עמדה במבחן‪.‬‬
‫חדית' קדסי )או – אלאהי( – דברים שמחמד מסר כציטוט מפי אלוהים‪.‬‬
‫•‬
‫מחדת'ון – אנשים שאספו את החדית' ומיינו אותו‪.‬‬
‫•‬
‫בדעה ‪ -‬מנהג לא רצוי‪ .‬חידוש מגונה‪.‬‬
‫•‬
‫ג‪ .‬ההלכה )השריעה( ואסכולות ההלכה )מד'אהב( ‪:‬‬
‫ג‪ .1.‬האסלאם דת הלכה‪:‬‬
‫האסלאם‪ ,‬כמו היהדות‪ ,‬הוא 'דת הלכה'‪ .‬כלומר הוא דת שקובעת כל פרט ופרט בכל תחומי החיים ובעיקר –‬
‫מה מותר‪/‬אסור מבחינת מעשיו של האדם‪ .‬זוהי גישה שמגדירה את מערכת היחסים אלוהים‪-‬מאמין כמו‬
‫מערכת יחסים שבין אדון לעבד‪ .‬כלומר – הדרך היחידה שהעבד יכול לשרת את האדון שלו היא על ידי קיום‬
‫מצוותיו‪ .‬משום כך ‪ -‬בהלכה אין הבחנה בין הרוחני לגשמי ‪ :‬היא קובעת למשל איך צריך להתפלל ומצד שני‬
‫היא פוסקת מה דינו של גנב‪.‬‬
‫המילה 'הלכה' במושג "דת הלכה" )שצוין למעלה( מתייחסת למכלול הדינים החלים על האדם‪ ,‬הן בענינים‬
‫שבין האדם למקום )לאלוהים( והן בענינים שבין האדם לחברו‪ .‬לפי התפיסה המסורתית‪ ,‬ההלכה היא הדרך‬
‫שבה חייב אדם ללכת‪ ,‬משום שהיא מגלמת את רצון האלוהים‪.‬‬
‫ההלכה‪ ,‬והמסורות שעונות על שאלות הלכתיות‪ ,‬מלאו תפקיד חשוב בהתפתחות החדית'‪ .‬מסורות אלו הן‪,‬‬
‫לפי המחקר‪ ,‬כנראה הגרעין המקורי והאותנטי של ספרות החדית'‪ .‬יתכן שההלכה המסלמית הושפעה‬
‫באופן ישיר על ידי היהדות בשנים הראשונות של התפתחותה‪ ,‬במיוחד בבבל )עיראק(‪ ,‬בה פרחו הישיבות‬
‫היהודיות במאות הראשונות של האסלאם והתרחבה ספרות השו"ת )שאלות ותשובות( של הגאונים‪.‬‬
‫בהלכה ניתן למצוא גם השפעות של תרבויות‪/‬דתות אחרות‪ :‬השפעות של חצי האי ערב )מנהגי שבטים‪,‬‬
‫חוקת המסחר של מכה(‪ ,‬השפעה רומית ביזנטית והשפעה פרסית )כתוצאה ממסעות הכיבושים והתרחבות‬
‫האימפריה המוסלמית(‪.‬‬
‫ג‪ .2.‬הצורך בשריעה )ההלכה של האסלאם(‪:‬‬
‫ההלכה המוסלמית נקראת בשם "שריעה"‪ ,‬שמשמעותה ‪ :‬הדרך למקור המים‪ ,‬כלומר‪ -‬דרך המלך‪ .‬ההלכה‬
‫צמחה בעיקר מתוך צורך פנימי ‪ :‬הקראאן‪ ,‬הספר הקדוש ביותר‪ ,‬לא יכול היה לספק את כל התשובות‬
‫לשאלות שעלו עם התפשטות הכיבושים והצטרפותם של רבים לאסלאם‪ .‬אפילו בענינים בסיסיים‪ ,‬כמו‬
‫מספר התפילות היומיות‪ ,‬הקראאן לא היה ברור לחלוטין‪ .‬לכן היה צורך והכרח לחזור ולחפש את דברי‬
‫הנביא‪ ,‬שיוכלו להדריך את עדת המאמינים בתנאים החדשים שנוצרו‪.‬‬
‫יש אומרים‪ ,‬שהחדית'ים הראשונים עסקו בענייני הלכה‪ ,‬ושהצורך במציאת פתרונות חוקיים או הלכתיים‬
‫לבעיות שנוצרו עם הכיבושים הולידו את כל עניין החדית'‪ .‬באסלאם היה צורך למצוא סימוכין לבעיות‬
‫החדשות‪ ,‬משום שהקראאן לא סיפק תשובות הלכתיות לרוב הבעיות של חיי היום יום‪ .‬המדע שנתן את‬
‫התשובות לבעיית ההלכה היה ה"פקה"‪.‬‬
‫השריעה פותחה בעיקר על ידי אנשי דת‪ ,‬שהיו רחוקים מהשלטון‪ ,‬וראו את עצמם בתור יועצים לכלל העם‬
‫כיצד למלא אחר רצון האל‪ .‬חכמי דת אלו הביאו לצמיחת מדע חדש‪ ,‬שהיה חלק בלתי נפרד מהחדית'‪,‬‬
‫ונקרא בשם "פקה" – מדע ההלכה המוסלמית‪ .‬חכמי הדת העוסקים בה נקראים "פקהאא" )ביחיד – פקיה(‪.‬‬
‫תפקידם של הפקהאא היה לפתח‪ ,‬לברר‪ ,‬למיין ולהסיק מהשריעה פרטים חדשים‪ .‬הפקהאא פסקו לאחר‬
‫שעיינו בקראאן ובחדית'‪ ,‬משום שבקראאן מופיעים משפטים כלליים‪ .‬בסונה מביאים פירוט נוסף על אותו‬
‫משפט(‪.‬‬
‫ההלכה עוסקת בכל הנוגע לאדם‪ .‬היא למעשה אידיאולוגיה נייטרלית שרוצה לכסות את כל שטחי חייו של‬
‫המוסלמי‪ .‬לכן ‪ -‬טבעי שעם התפתחות החדית'‪ ,‬התפתח גם ה"פקה"‪ ,‬שרצה לקבוע ולסווג כל מעשה ומעשה‬
‫של המאמין‪ ,‬אפילו אם מדובר בפרט שולי‪ .‬לאחר דיונים רבים נקבע שמדע הפקה יעסוק בארבעה תחומים‬
‫עיקריים‪:‬‬
‫• ביחסי אדם לחברו ‪' -‬מעאמלאת'‬
‫• בענייני פולחן – 'עבאדאת'‬
‫•‬
‫בדיני אישות – 'מנאכחאת'‬
‫•‬
‫בדיני עונשין – 'עקבאת'‬
‫בכל אחד מהתחומים הללו סווגו וקוטלגו מעשיו של האדם לפי חמש קטיגוריות בסיסיות )כמו בהלכה‬
‫היהודית(‪ .‬כלומר ‪ -‬כל מעשי האדם )הטובים והרעים( הנקבעים בשריעה נחלקים לחמישה סוגים‪:‬‬
‫‪ .1‬פרד‪/‬ואגב – מעשים שהם חובה‪ ,‬שהאדם חייב לקיים אותן‪ .‬מעשים שהמאמין חייב לעשות המוסלמי‬
‫חייב לקיים את המצוות הללו‪ .‬אדם המקיים את המצוות ‪ -‬יזכה לשכר )פרד'(‪ .‬אדם שלא יקיים את‬
‫המצוות – ייענש‪.‬רוב החובות הללו חלות על כל אדם ואדם )מצוות כאלו נקראות "פרד עין"( למשל ‪:‬‬
‫התפילה‪ ,‬הצום והעלייה לרגל‪ .‬מצוות מעטות מסוג זה חלות על כלל העדה המוסלמית )מצוות כאלו‬
‫נקראות "פרד כפאיה"( למשל‪ ,‬היציאה לג'האד )אלה המתנדבים לצאת למלחמה משחררים את שאר‬
‫המוסלמים מקיום המצווה(‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫מסתחב‪/‬מנדוב – מעשים רצויים‪ .‬מעשים שזוכים לשכר אבל לא חייבים לעשות אותם‪ .‬אדם המקיים‬
‫את המצוות – יקבל שכר‪ .‬אדם שלא מקיים את המצוות – לא ייענש אם לא ביצע אותם‪ .‬למשל‪ :‬צדקה‬
‫וגמילות חסדים‪ ,‬תפילות רשות‪.‬‬
‫מבאח‪/‬גאיז – מעשים מותרים‪ .‬מעשים שאינם בעלי משקל לשכר ולעונש‪ .‬קטגוריה ניטרלית מעשים‬
‫שעושים אותם‪ ,‬או לא – לא מקבלים שכר או עונש‪.‬‬
‫מכרוה – מעשים בלתי רצויים‪ .‬מעשים‪ ,‬שעשייתם לא נאסרה על ידי הקראאן‪ .‬מעשים‪ ,‬שאמנם לא‬
‫נאסרו במפורש על המאמינים ואיש לא ייענש על עשייתם‪ ,‬אך העושה אותם בכל זאת – חלקו ייגרע‬
‫בצורה זו או אחרת‪ .‬אין עליהם עונש אבל לא כדאי לעשות אותם‪ .‬למשל ‪ :‬מנהגים קדומים מימי‬
‫הג'אהליה שהאסלאם דחה‪ ,‬אכילת סוגי בשר‪.‬‬
‫חראם‪/‬ממנוע – מעשים אסורים‪ .‬מי שעושה אותם ‪ -‬ייענש‪ ,‬וזה שנזהר מהם – יזכה לשכר‪ .‬מעשים‬
‫אלו נחלקים לשני סוגים עיקריים ‪:‬‬
‫א‪ .‬חטאים גדולים )כבאיר( כמו כפירה ‪ ,‬רצח‪ ,‬שתיית יין‬
‫ב‪ .‬חטאים קטנים )צע'איר( כמו השתתפות במשחקי מזל‪.‬‬
‫קיימת מחלוקת באסלאם אם הגמול עליהם הוא בידי שמיים או בידי אדם‪ .‬לפי הסונה מי שחטא חטא‬
‫כבד ייענש בידי שמיים ולכן – אין בני האדם רשאים להטיל עליו עונש‪.‬‬
‫קטיגוריות אלו השפיעו גם על הפסיקה המשפטית ועל העונשים שקיבלו העוברים עליהם‪ .‬לכן – צפוי שיהיו‬
‫חילוקי הדעות בין אנשי הדת גם מבחינת פרטי המעשים וסיווגם לקטגוריות וגם על אופן קבלת ההחלטה על‬
‫סיווג המעשים‪ .‬המחלוקת הלכה וגברה לאור העובדה שחוקי ההלכה אינם חוקי ברזל‪ .‬הם משתנים כל‬
‫הזמן עם השינויים בצרכי התקופה‪ ,‬ועל פי החלטותיהם של חכמי הדת‪.‬‬
‫במאות הראשונות הויכוח המשמעותי ביותר היה על הדרך לקביעת ההלכה ‪ :‬היו שטענו שיש לקבוע פסקי‬
‫הלכה רק לפי המקורות הכתובים )הקראאן והחדית'( ולפי מעשי המסלמים הראשונים )הנביא והצחאבה(‪.‬‬
‫והיו שטענו שיש להתחשב ברוחה של התקופה הראשונה‪ ,‬ובכוונותיו של הנביא‪ ,‬ולשם כך ‪ -‬יש להשתמש‬
‫בשכל ולקבוע פסקי הלכה בכל דבר לגופו של עניין‪ .‬התגברות חילוקי הדעות על אופן קבלת ההחלטה על‬
‫מיון המעשים )איזה מעשה שייך לאיזו קטגוריה( הביאה לפיצול בין חכמי הדת לשני מחנות‪ .‬אנשי הקבוצה‬
‫שטענה שיש לפסוק רק על פי דברים כתובים מפי הראשונים נקראו 'אהל אלחדית"‪ ,‬ואילו אנשי הקבוצה‬
‫שטענו למרחב יותר גדול של שימוש בשכל הישר נקראו 'אהל אלראי' )'ראי' פירושו דיעה(‪:‬‬
‫‪ .1‬אהל אלחדית' – אלו שהתבססו והסתמכו על מקורות החדית'‪ .‬הם רצו לבסס את כל ההחלטות על‬
‫החדית' ונקטו בשיטת שיקול דעת עצמאי והגיוני רק במקרים של אין‪-‬ברירה וכשלא היתה דרך אחרת‬
‫להסיק מסקנות‪ .‬העדיפו להתבסס אפילו על חדית' צ'עיף )מפוקפק במהימנותו( ובלבד שלא להפעיל‬
‫שיקול דעת‪ .‬בתחילה הפקיה )פוסק ההלכה( פונה לקראאן ואח"כ לסונה‪ .‬בגישתו לסונה המתבססת‬
‫על חדית'ים הוא יעדיף שיהיה לו חדית' מהימן )צחיח(‪ .‬אם אין לו חדית' העונה לבעיה הספציפית‪ ,‬הוא‬
‫יחפש את התשובה אפילו בחדית'ים בלתי‪-‬מהימנים )צ'עיף( וישתמש בהם‪ ,‬ובלבד שלא להסתמך על‬
‫שיקול הדעת )ראי(‪ .‬אם אין לו חדית' להסתמך עליו‪ ,‬רק אז יפעיל שיקול דעת‪.‬‬
‫‪ .2‬אהל אלראי )שיקול הדעת( – חכמי הדת בקבוצה זו חשבו שזוהי זכותו הטבעית של האדם לשקול את‬
‫הנתונים בשכלו ואז לפסוק‪ .‬אם אין בקראאן הוראה מפורשת או חדית' מהימן‪ ,‬הם חשבו שמחובתם‬
‫להפעיל במקרים כאלו שיקול דעת בריא והגיוני‪ .‬גם הפקהאא השייכים לאהל אלראי פונים בהתחלה‬
‫לקראאן ואחר‪-‬כך לסונה‪ .‬אם הם לא מוצאים פתרון בסוג החדית'ים הראשון בלבד )כלומר רק חדית'‬
‫צחיח נחשב לתקף(‪ ,‬הם יפעילו שיקול דעת ויקבעו פסק הלכה על פי הגיונם‪.‬‬
‫שתי הקבוצות הללו חשובות בהלכה‪ .‬כל אחת משתי הקבוצות נקטה בגישה מסויימת‪ .‬אלו הן שתי גישות‬
‫יסוד שונות בעלות זוויות ראייה שונות לגבי הנושאים‪ .‬פוסקי ההלכה )פקהאא( השתייכו לשתי האסכולות‬
‫ופסקו על פי זווית ראייה מסויימת‪ .‬לעתים קרובות הם היו מגיעים לאותה מסקנה‪ ,‬אך בכל זאת התווכחו על‬
‫המקורות שעליהם התבססו כדי להגיע למסכנה‪ .‬זרם אחד הביא אסמכתא מתוך דברי הראשונים )קראאן‬
‫או חדית'(‪ .‬והזרם השני הביא אסמכתאות לדעותיו שהיו מבוססות על חשיבה הגיונית‪ ,‬ובניתוח של רוח‬
‫הדברים כפי שמחמד היה רוצה אולי להבינם לו חי בתקופה המודרנית‪ .‬רוב המחלוקות בין החכמים לא היו‬
‫על פסקי ההלכה אלא על הדרך להצדיק אותם‪ .‬ויכוח זה השפיע מאוחר יותר גם על התיאולוגיה המסלמית‬
‫)אנשי המעתזלה טענו שיש לקבל את עקרונות האמונה לפי השכל ולא 'בהליכה עיוורת' אחרי מה שנמצא‬
‫במקורות הכתובים(‪.‬‬
‫הפקהאא יכולים לפתח את השריעה‪ ,‬לברר דרכה סוגיות שונות‪ ,‬למיין אותה לפי קריטריונים שונים או‬
‫להסיק באמצעותה פרטים חדשים‪ .‬אבל‪ ,‬השריעה אינה חובה של בני אדם‪ ,‬ולכן אין לעשות בה שינויים או‬
‫לבטל אותה‪ ,‬כפי שניתן לעשות בחוקה שנוצרת על ידי בני אדם‪ .‬באמצעות השריעה חכמי הדת רואים את‬
‫עצמם כיועצים לכלל העם‪ ,‬ומדריכים אותו כיצד צריך למלא אחרי רצונו של אללה‪.‬‬
‫סיכום המושגים ‪:‬‬
‫• ההלכה המסלמית נקראת "שריעה" וכוללת את סך‪-‬כל המצוות והחוקים הדתיים‪.‬‬
‫• מדע ההלכה המסלמית נקרא "פקה" ועוסק במשפט הדתי )כלומר – מחלק את מעשי האדם לפי‬
‫קטיגוריות וקובע מה השכר‪/‬העונש על כל מעשה ומעשה(‪ .‬כדי לפסוק פסקי הלכה‪ ,‬הפקהאא‬
‫השתמשו‪/‬נעזרו בחדית'ים‪.‬‬
‫• החדית' הוא סיפור או מסורת שמביא אימרה של הנביא‪/‬מעשה שעשה‪ .‬הוא משמש גם בתור שם‬
‫לכל הספרות שכוללת את המסורות האלו‪.‬‬
‫• סונה – מושג שמתייחס לזרם האורתודוקסי של האסלאם‪ .‬הסונה נגזרת מתוך השריעה )כלומר –‬
‫השריעה ‪:‬תיאורטי‪ .‬הסונה‪ :‬מעשי(‪.‬‬
‫• ה'עאלם' )ברבים – עלמאא( הוא חכם הדת העוסק בחדית'‬
‫• ה'פקיה' )ברבים – פקהאא( הוא חכם הלכה שפוסק פסקי הלכה בד"כ על בסיס הקראאן‪ ,‬החדית'‬
‫ושיקול דעת בריא‪.‬‬
‫ג‪ .3.‬אצול אלפקה‬
‫ההלכה בכלל באה לקבוע את הדרך שבה המוסלמי המאמין צריך ללכת בה בכל עניין ועניין‪ .‬כלומר ‪ -‬לא‬
‫מדובר בעניני אמונה בלבד‪ ,‬אלא גם בדברים ארציים יומיומיים‪.‬‬
‫לעיתים קרובות חכמי הדת משני הזרמים )אהל אלחדית' ואהל אלראי( הגיעו לאותן מסקנות‪ .‬ויכוחים אלו‬
‫בין שני הזרמים הרעיוניים האלו‪ ,‬לגבי המקורות עליהם יש להתבסס בסיווג ומיון המעשים‪ ,‬הובילו לפשרות‪.‬‬
‫בסופו של דבר התקבלה באסלאם הפשרה לפיה יש ‪ 4-5‬מקורות לקביעת פסק הלכה‪ .‬מקורות אלו נקראים‬
‫שורשי ההלכה ‪' -‬אצול אלפקה' )נקראים גם "אצול אלשריעה"* ומהם צריך ללמד את פרטי ההלכות‪.‬‬
‫ארבעת שורשי ההלכה הם ‪:‬‬
‫‪ .1‬הקראאן – התורה שבכתב‪ .‬הכוונה גם לחומר המשפטי שמפורט בקראאן )דיני אישות‪ ,‬ירושה‪,‬‬
‫מלחמה וכו'( וגם לפסוקים כללים שמהם ניתן להסיק מסקנות‪ .‬המקור הראשון שיכול למסור מידע על‬
‫ההתנהגות של המאמין המוסלמי הוא הקראאן‪ .‬הוא המקור הבסיסי החשוב ביותר‪ .‬המקור הראשוני‬
‫לשאיבת מידע בנוגע לנושאים שונים‪ .‬הפקיה – לא משנה אם הוא מאהל אלחדית' או מאהל אלראי –‬
‫יפנה אל שורשי ההלכה‪ ,‬ובראש ובראשונה יפנה אל הקראאן‪.‬‬
‫‪ .2‬הסונה – התורה שבע"פ‪ ,‬כלומר ספרות החדית'‪ .‬החדית' מתאר את אורח חיי הנביא וחבריו‪ ,‬אורח‬
‫חיים שראוי לחקות אותו‪ .‬אם המידע לפתרון לבעיה לא מצוי בקראאן‪ ,‬הפקיה יפנה אל הסונה‪ .‬כאן‬
‫הדיעות בין שני הזרמים היו חלוקות לגבי השאלה "איזה חדית'ים צריך לקבל כמהימנים" – אם הפקיה‬
‫השתייך לאהל אלחדית'‪ ,‬אז הוא חיפש את התשובה לא רק בחדית' צחיח אלא גם בחסן או בצ'עיף‪,‬‬
‫עד שימצא פתרון‪ .‬אם הוא מאהל אלראי – ברגע שהוא לא מצא פתרון בחדית' הצחיח‪ ,‬הוא פנה אל‬
‫השורש השלישי )הקיאס(‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מקובל על הכל‪ ,‬שהוא מקור חשוב ביותר‪ ,‬ושבכוחה של‬
‫הסונה לדחות פסק הלכה שנקבע לפי הקראאן‪ ,‬היא יכולה לתקן ואפילו לבטל דברים מפורשים בו‬
‫]תופעה שניתן למצוא אותה גם ביהדות ביחס לחוקי התורה[‪ .‬למשל ‪:‬‬
‫‪ o‬כך נקבעו חמש תפילות חובה ביום‪ ,‬למרות שבקראאן מוזכרות רק ‪ 2‬או ‪.3‬‬
‫‪ o‬נאסרו נישואים "זמניים" )מותעה( שנחשבו לנישואים מותרים בקראאן‪] .‬נישואי מותעה – נקראים‬
‫גם "נישואי הנאה"‪ .‬לפני החתונה שני הצדדים חותמים על הסכם טרום‪-‬נישואין ובו נקבע כמה זמן‬
‫השניים נחשבים לזוג נשוי‪ .‬כשהחוזה מסתיים‪ ,‬שני הצדדים נפרדים ללא הליך גירושין רגיל‪.‬‬
‫האישה אינה זכאית לדמי מזונות בנישואי מותעה[‪.‬‬
‫אם לא ניתן למצוא תשובה מפורשת או מספקת לפני שני השורשים הקודמים )הקראאן או הסונה(‪ ,‬מותר‬
‫לחפש תשובה בשני השורשים הבאים ‪:‬‬
‫‪ .3‬קיאס )היקש‪ ,‬אנלוגיה( – הסקת מסקנה הגיונית על סמך כתוב במפורש בקראאן או בסונה‪ .‬שיקול‬
‫דעת רציונלי שמוגבל בסימוכין מתוך המסורת הכתובה )חייבים למצוא הסבר למסקנה בקראאן או‬
‫בסונה(‪ .‬הפקיה מפעיל שיקול דעת‪ ,‬משתמש בהיגיון על מנת להסיק מסקנות‪ .‬שני הזרמים בהלכה –‬
‫גם אהל אלחדית' וגם אהל אלראי – הסכימו שפונים להיקש רק אם אין תשובה לבעיה בשני השורשים‬
‫הקודמים‪ .‬ההבדל בין שני הזרמים הוא ‪ :‬הפקהאא מאהל אלחדית' השתמשו בשורש הזה רק לאחר‬
‫שלא מצאו פתרון או סימוכין אפילו בחדית'ים בלתי מהימנים‪ .‬למשל ‪:‬‬
‫א‪ .‬על פי הקראאן מחמד ציווה שאסור לשתות‪ .‬על סמך היקש‪ ,‬הסיקו שכל משקה משכר אסור על‬
‫המאמינים המוסלמים‪.‬‬
‫ב‪ .‬על פי הקראאן והחדית' אסור לשתות מכלי כסף וזהב‪ .‬על סמך היקש‪ ,‬הסיקו שגם אכילה מכלי‬
‫מותרות מסוג זה אסורה‪.‬‬
‫‪ .4‬אג'מאע )הסכמת הכלל( – עקרון מיוחד לאסלאם‪ ,‬שלא ניתן למצוא כמותו בדתות המונותאיסטיות‬
‫האחרות‪ .‬הכוונה להסכמה שבדיבור במעשה או בשתיקה בהקשר לכל דבר שהוא מנהג התקופה‪.‬‬
‫מדובר במנהגים שהשתרשו בתוך האסלאם והפכו על ידי עצם השתרשותם למקודשים ולחלק‬
‫מההלכה המוסלמית‪ .‬כלומר – אלו הם כללים שנקבעו על ידי רוב החברה המוסלמית – ולכן חובה‬
‫לציית להם‪ .‬למשל ‪:‬‬
‫‪ o‬מוסד הח'ליפות – בקראאן‪ ,‬בסונה ובקיאס לא רשום אודות החליפות‪.‬‬
‫‪ o‬פולחן הקדושים )ביקור בקברי צדיקים מוסלמים(‪ .‬כלומר לא מדובר בהחלטה פה אחד של כל‬
‫חכמי הדת המוסלמים אלא מדובר בהסכמה שבשתיקה‪.‬‬
‫עקרון האג'מאע מבוסס על חדית' שאומר ‪ :‬האומה המסלמית אינה מסוגלת להסכים על דבר שהוא‬
‫טעות‪ .‬כלומר אם ציבור שלם נוהג בדרך מסוימת‪ ,‬סימן הוא שדרך זו היא הדרך הנכונה‪ .‬זהו שורש‬
‫בעייתי מאוד כי החברה המוסלמית אינה חברה דמוקרטית‪ .‬ולכן ניסו להגביל אותו‪ .‬באופן תיאורטי‬
‫קבוצה בתוך האסלאם יכולה להפוך נוהג מסויים לעקרון מחייב בדת ולתת לו לגיטימציה‪ .‬כלומר‬
‫התחום של האג'מאע פרוץ לחלוטין ולכן במהלך השנים ניסו להגביל ולצמצם את השימוש באג'מאע‪.‬‬
‫למשל ‪ :‬הסכמת חכמי האסלאם הראשונים בלבד‪ ,‬הסכמת חכמי מכה ומדינה בלבד‪ ,‬או הסכמת חכמי‬
‫הדת עד המאה ה‪ 10-‬בלבד‪.‬‬
‫חשיבות האג'מאע – האג'מאע שימש מכשיר רב כוח להתפתחות האסלאם‪ .‬הוא זה שאיפשר לאסלאם‬
‫לקבל את חידושי העולם המודרני‪ ,‬כמו רדיו‪ ,‬קולנוע‪ ,‬כלי תחבורה‪ ,‬רפואה מערבית‪ .‬לאותם חידושי‬
‫העידן המודרני‪ ,‬לא היו סימוכין בחדית' ובקראאן )מחמד לא דיבר על ההתפתחויות הטכנולוגיות( ולכן‬
‫מוסלמים רבים חששו להשתמש בהם‪ .‬זוהי אחת הסיבות להתפתחות הטכנולוגית האיטית של מדינות‬
‫ערב ולפיגור הטכנולוגי שלהן‪ .‬רק אג'מאע חדש יכול לבטל אג'מאע ישן )דבר נדיר ביותר(‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬האג'מאע הוא גם מכשיר שהנציח מנהגים עממיים‪ ,‬שחכמי ההלכה ראו בהם מאפיינים אליליים‪,‬‬
‫ולא היו מוכנים בקלות לקלוט אותם לתוך האסלאם‪ .‬כמו למשל ביקור בקברים‪ ,‬התיחסות למחמד כאל‬
‫אדם מיוחד חסין מטעויות ועוד‪.‬‬
‫לארבעת השורשים המוכרים הללו‪ ,‬נוהגים להוסיף שורש חמישי הנקרא "ערף" ‪" /‬עאדה" )מנהג המקום(‪:‬‬
‫‪ .5‬ערף‪/‬עאדה )מנהג המקום( – שורש זה מקובל ברוב המקרים למרות שהיו גם כאלו שטענו שיש רק‬
‫ארבעה שורשי הלכה‪ ,‬וסרבו להכיר ב"ערף"‪ .‬שורש זה נבדל מוקדמו 'אלאג'מאע' ‪ -‬בכך שהוא מכיר‬
‫במנהגים מקומיים של שבטים‪ ,‬כפרים מרוחקים‪ ,‬עיר בודדת ועוד‪ .‬לעתים יכול הערף לסתור הלכה‬
‫מפורשת‪ ,‬ולעתים הוא יכול להחמיר כשההלכה מקלה‪ .‬באימפריה המוסלמית ההולכת וגדלה‪ ,‬היה‬
‫צורך להשאיר מקום מסויים למנהג ולשיפוט המקומי בכל איזור שנכבש‪ .‬השורש הזה היה חייב לצוף‬
‫לנוכח הכיבושים הרבים של האימפריה למשל‪:‬‬
‫א‪ .‬מנהג נקמת הדם – באזורים רבים מנהג זה קיים‪ ,‬למרות שנקמת הדם נאסרה במפורש‬
‫בקראאן‪.‬‬
‫ב‪ .‬מנהג ברית מילה לנשים )ח'תאן( – מנהג שנכנס לאסלאם מהג'אהליה ונהוג היום בכל מדינות‬
‫האסלאם‪ .‬מנהג זה לא מוזכר בקראאן‪ ,‬אבל הוא נחשב ל"ואג'ב" )מעשה חובה(‪.‬‬
‫שני השרשים האחרונים )אג'מאע ועאדה( הם אלו שהפכו את דת האסלאם לדת קלה לקליטה והעלו את‬
‫מספר המתאסלמים בהיסטוריה בכל העולם‪.‬‬
‫זרמים שונים באסלאם נוהגים להוסיף שורשים נוספים ‪ :‬עקרונות אחרים להסקת מסקנות הלכתיות‪ .‬למשל‬
‫"אסתחסאן" )טובת הכלל( "אסתצלאח" )מפני תיקון עולם(‪ .‬בשורשים אלו משתמשים בעיקר בעניני הלכה‬
‫שבין אדם לחברו‪.‬‬
‫תוך כדי הויכוחים וההסכמות שבין שני הזרמים המרכזיים על מידת השימוש בהגיון ‪ -‬לעומת מידת השימוש‬
‫באסמכתאות הכתובות‪ ,‬התפצלו חכמי ההלכה לקבוצות שונות שהלכו בעקבות שיטות פסיקת הלכה שונות‪.‬‬
‫במשך הדורות נותרו ארבע קבוצות בלבד‪ ,‬שנחשבות לארבע אסכולות ההלכה המקובלות )בערבית אסכולה‬
‫היא מד'הב‪ .‬ברבים – מד'אהב(‪ .‬המוסלמים הולכים כל אחד אחרי האסכולה הנראית לו‪ .‬ניתן גם לעבור‬
‫מאסכולה לאסכולה‪ .‬ואפילו אם זה לצרכי כדאיות‪.‬‬
‫סיכום מושגים ‪:‬‬
‫• אצול אלפקה – "שורשי ההלכה" ‪ :‬הקראאן‪ ,‬החדית'‪ ,‬אג'מאע )קונצנזוס‪ ,‬הסכמה כללית(‪ ,‬קיאס‬
‫)היקש מן הנאמר במקורות(‪.‬‬
‫• קראאן – התורה שבכתב‪ .‬כאשר מתבססים על השימוש בקראא'ן בשביל לקבוע הלכה נהוג‬
‫להיעזר בחומר המשפטי כפי שהוא מפורט בספר‪ ,‬כמו דיני אישות‪ ,‬דיני ירושה ודיני מלחמה‪.‬‬
‫• סנה – ספרות החדית' המתארת את אורח חייו של הנביא וחבריו‪ ,‬כפי שראוי לחקות‪ .‬בכוחה של‬
‫הסנה לעמוד נגד כל חוק אחר ואפילו לבטל חוקים מפורשים אחרים‪.‬‬
‫• אלקיאס – הסקת מסקנה הגיונית על סמך כתוב מפורש בקראא'ן או ב"סנה"‬
‫• אסתחסאן – מנגנון נוסף בפסיקת הלכה שמאפשר לקבוע פסק הלכה לתועלת הציבור )נמצא‬
‫בעיקר בשימוש אצל החנפים(‬
‫• אסתצלאח – מנגנון דומה ל'אסתחסאן' שנותן קדימות לטובות הכלל על פני הלכה גזורה )בעיקר‬
‫אצל השאפעים(‬
‫• ראי – שירול דעת חופשי )שלא צמוד לטקסט(‪ .‬אף אחת מהאסכולות לא השתמשה בראי בלבד‪,‬‬
‫אלא שילבה בו סימוכין מהמקורות הכתובים‪.‬‬
‫• תקליד – חיקוי‪ ,‬הליכה בתלם ארבע אסכולות ההלכה האורתודוקסיות )המוכרות( באסלאם‬
‫הסוני‪.‬‬
‫ג‪ .4.‬אסכולות ההלכה )אלמד'אהב( ‪:‬‬
‫חוקי ההלכה אינם חוקי ברזל ‪ :‬הם משתנים בהתאם לצרכי התקופה ועל פי החלטותיהם של חכמי הדת‪.‬‬
‫במאות הראשונות הויכוח המשמעותי ביותר היה על הדרך לקביעת ההלכה‪ ,‬כלומר באילו אסמכתאות ניתן‬
‫להשתמש בעת קביעת פסק הלכה )הקראאן‪ ,‬החדית'( או שמא יש להיעזר בחשיבה הגיונית‪ ,‬בשיקול דעת‬
‫ובניתוח של רוח הדברים כפי שמחמד היה רוצה אולי להבינם לו חי בתקופה המודרנית )ראי(‪.‬‬
‫ויכוחים אלו הביאו להיווצרות שני זרמים מרכזיים בהלכה ‪ :‬אלו שטענו שיש לפסוק רק על פי דברים כתובים‬
‫)נקראו 'אהל אלחדית'"(‪ ,‬ואלו שטענו למרחב יותר גדול של שימוש בשכל הישר )נקראו 'אהל אלראי'(‪ .‬בסופו‬
‫של דבר התקבלה באסלאם הפשרה לפיה יש ‪ 4-5‬מקורות לקביעת פסק הלכה )נקראים שורשי ההלכה ‪-‬‬
‫'אצול אלפקה( ‪ :‬הקראאן ‪ ,‬אלסנה = חדית' ‪ ,‬אלקיאס )ההיקש( ‪ ,‬אלאג'מאע )הסכמת הכלל( ‪ ,‬ערף ‪/‬‬
‫עאדה )מנהג המקום(‬
‫תוך כדי הויכוחים וההסכמות שבין שני הזרמים המרכזיים על מידת השימוש בכל אחד מן העקרונות הנ"ל ‪-‬‬
‫או יותר נכון על מידת השימוש בהגיון ‪ -‬לעומת מידת השימוש באסמכתאות הכתובות‪ ,‬הגיעו חכמי ההלכה‬
‫לכך שקבוצות שונות של תלמידים‪-‬חסידים הלכו בעקבות שיטות שונות של חכמי הלכה גדולים‪ .‬במשך‬
‫הב" )ברבים –‬
‫הדורות ביטלו את רובם והשאירו ארבע אסכולות מקובלות‪ .‬אסכולת הלכה נקראת " ַמ ְד' ַ‬
‫אהב( ומשמעותה ‪ :‬דרך‪ ,‬שיטה‪.‬‬
‫ַמ ַד' ִ‬
‫המד'אהב לא עסקו רק בפסקי הלכה אלא התעסקו גם בתיאולוגיה‪ .‬האסכולות שהיו קרובות לשיטת "אהל‬
‫אלחדית'" )התבססו והסתמכו על מקורות החדית'( היו בדרך‪-‬כלל אסכולות של מסלמים קנאים למסורת‬
‫שפירשו את מה שכתוב בקראאן בפירוש מילולי‪-‬חיצוני‪ .‬משום כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הם הבינו את תיאורי האל‬
‫בקראאן כפשוטם )גם אם היה מדובר בהאנשה של האל(‪.‬‬
‫המסלמים הולכים כל אחד אחרי האסכולה הנראית לו‪ .‬ניתן גם לעבור מאסכולה לאסכולה‪ .‬ואפילו אם זה‬
‫לצרכי כדאיות‪ .‬אך לא מקובל לעשות זאת פעמים רבות מדי‪.‬‬
‫האסכולות נחשבות לשוות במעמדן באסלאם‪ .‬תופעה שמנעה ללא ספק פירוד קשה באסלאם‪ .‬האסכולות‬
‫התקבלו בתור "גוונים שונים בתוך אסלאם אחד"‪ .‬כל מסלמי יכול להשתייך לכל אחת מהן כרצונו מבלי‬
‫שתפחת במשהו מידת היותו מסלמי נאמן‪ .‬יכול הוא גם לעבור מאסכולה לאסכולה כרצונו‪ ,‬כגון ‪ :‬אם יעבור‬
‫לגור במקום אחר‪ .‬היו שהירבו לעשות זאת‪ ,‬אם כי אין רואים זאת בעין יפה‪ .‬כמו כן יכול מסלמי לבקש פסק‬
‫דין של שופט שאינו מבני האסכולה שלו‪ ,‬על מנת להקל על עונשו ועל עצמו על ידי כך‪.‬‬
‫בימינו נשארו רק ארבע אסכולות בכל רחבי העולם המסלמי‪ .‬מייסדי האסכולות הקיימות כיום חיו במאה ה‪-‬‬
‫‪) 8‬כלומר חיו לפני שנערכו ספרי החדית' הראשונים‪ .‬אלו שערכו את ספרי החדית' חיו במאה ה‪.(9-‬‬
‫האסכולות הללו נבדלות ביחסן לשורשי ההלכה ‪ (1 :‬הקראאן ‪ (2‬הסונה ‪ (3‬קיאס ‪ (4‬אג'מאע‪ .‬אמנם כל‬
‫האסכולות פונות קודם כל לקראאן כדי לחפש את התשובה‪ .‬ההבדלים בין האסכולות מופיעים כאשר לא‬
‫ניתן למצוא חדית' צחיח שיכול לתת את הפתרון – כאן מתפלגות האסכולות שמדגישות את השורשים‬
‫בצורה אחרת‪.‬‬
‫להלן ‪ 4‬האסכולות )הסידור הוא מהאסכולה הנפוצה והשכיחה ביותר אל הקטנה ביותר(‪:‬‬
‫ַפי – על שם אבו חניפה‪ ,‬מולא פרסי מהעיר כופה )מת בשנת ‪ .(767‬אבו חניפה‬
‫אלחנ ִ‬
‫ַ‬
‫אלמ ְד' ַהב‬
‫ַ‬
‫א‪.‬‬
‫היה חסיד שהתנגד לשלטונות‪ ,‬סירב להתמנות כשופט מטעם השליט )גם מטעם השלטון האומיי וגם‬
‫מטעם השלטון העבאסי‪ ,‬משום שהחשיב את השלטון למושחת ופסול(‪ .‬בשל התנגדותו למינוי נאסר‬
‫פעמים אחרות עד שמת בבית הסוהר‪]] .‬אומרים שהיה יהודי‪ ,‬ושפגש בכלא את ענן בן דוד‪ ,‬יהודי‬
‫שגיבש את תנועת הקראים‪[[.‬‬
‫אסכולה זו פסקה בעיקר על פי 'ראי'‪ .‬ובזכות זו היא נתפשת כליברלית יותר‪ .‬את דברי אבו חניפה כתב‬
‫תלמידו אבו יוסף אלאנצארי‪ ,‬שהיה שופט עליון בבגדאד בימי הארון אלרשיד‪ ,‬והעלה על הכתב את‬
‫העקרונות והדרכים לניהול האימפריה ברוח האסלאם‪.‬‬
‫האסכולה החנפית ששמרה על מסורת ההלכה החופשית של עיראק‪ ,‬נפוצה מאוד משום שהשבטים‬
‫התורכיים שקיבלו עליהם את האסלאם – קיבלו אותו בנוסח אסכולה זו בלבד‪ .‬על כן‪ ,‬עד היום נפוצה‬
‫היא בכל הארצות שבהן שלטה או גבלה האימפריה העת'מאנית‪-‬תורכית‪ .‬מחצית מ"אהל אלסונה"‬
‫באסלאם הם חנפים‪.‬‬
‫נחשבת לאסכולה הליברלית ביותר‪ ,‬שהולכת לקראת המאמין‪ ,‬להקל עליו ולהתאים את ההלכה‬
‫למציאות‪ .‬זוהי אסכולה שמייצגת את קבוצת אהל אלראי ולכן הם יסתמכו על הקראאן ואח"כ על הסונה‬
‫– אבל רק על חדית' מסוג צחיח‪ .‬מכאן הם יפנו ללוגיקה‪ ,‬על ידי הקיאס‪ .‬אבו חניפה ותלמידיו התירו‬
‫לעיתים קרובות לפסוק לפי שיקול דעת רציונלי‪ ,‬במקרה שאין תשובה מפורשת בקראאן או ב"חדית'"‬
‫המהימן לשאלה הנדונה‪ ,‬אך לא תמיד עשו זאת‪ .‬למשל ‪:‬‬
‫‪ o‬לפי החנפים ‪ -‬אישה שעוברת ליד מסלמי שמתפלל – מטמאת ופוסלת את תפילתו‪ .‬אבו חניפה‬
‫ויורשיו הפעילו הרבה שיקול דעת ולמרות זאת באסכולה זו היחס לאישה הוא יחס שלילי‪.‬‬
‫בתחום הזה אבו חניפה לא היה ליברלי‪.‬‬
‫‪ o‬מסלמי שהורג לא‪-‬מסלמי )אחד מאהל אלד'מה( – דינו דין מוות‪ ,‬בניגוד לשאת האסכולות‬
‫שמקילות בעניין זה‪.‬‬
‫‪ o‬האסכולה החנפית מקילה בדברים אחרים – היא מתירה את תרגום הקראאן לשפות זרות‬
‫לצורכי המאמינים‪ ,‬מכירה בנישואין עם בנות דתות מונותיאיסטיות אחרות‪ ,‬פוטרת חולה מעלייה‬
‫לרגל‪.‬‬
‫פסקי ההלכה של האסכולה הם שהיקנו לה את שמה כאסכולה מתונה ומתקדמת מאוד‪.‬‬
‫כשכבשו התורכים העת'מאנים את האימפריה והתאסלמו ‪ -‬קיבלו על עצמם אסכולה זו‪ .‬ולכן היא נפוצה‬
‫בכל השטח שהיה פעם האימפריה העת'מאנית‪ .‬כך גם במדינת ישראל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אלמא ִלּכִי – על שם מאלכ בן אנס‪ ,‬ערבי מהאצולה הערבית מהעיר מדינה )מת ב‪-‬‬
‫ַ‬
‫אלמ ְד' ַהב‬
‫ַ‬
‫‪ ,(795‬שחיבר ספר הלכה וחדית' )הוא ליקט את המסורות שרווחו באזור אלמדינה והחג'אז(‪ .‬לפי‬
‫המסורת מאלכ קיבץ את נוהגי מחמד וחבריו במדינה שנקראת "דאר אלסונה"‪"/‬דאר אלהג'רה"‪ .‬מאלכ‬
‫ראה בנוהג זה בתור הסונה המחייבת את כל המסלמים‪.‬‬
‫במאה ה‪ 8-‬נטה לשיעת עלי )טען שהח'ליפה האמיתי צריך להיות משושלת עלי ולא מבית עבאס(‪.‬‬
‫הוא גם צימצם את עקרון האג'מאע לחכמי אלמדינה שבדורות הראשונים בלבד‪.‬‬
‫האסכולה שלו ששמרה על מסורת ההלכה השמרנית של החג'אז‪ ,‬נפוצה בזמנה בספרד המסלמית‬
‫ובצפון אפריקה‪ ,‬שם היא שלטת גם היום‪.‬‬
‫יחס לשורשים ‪ :‬גם הוא משתמש ב'ראי'‪ ,‬אם כי פחות מאבו חניפה‪ .‬הוא מסתמך על הסונה‪ ,‬אבל הוא‬
‫בכל זאת לא מסתייג לגמרי מעקרון הראי‪ .‬אומר שאפשר לקבל חדית' חסן‪ ,‬וכאשר אין חסן‪ ,‬העדיפו‬
‫להפעיל שיקול דעת ולא לבדוק בחדית'ים דעיפים‪ .‬הם מקבלים את האג'מאע‪ ,‬אבל מגבילים אותו –‬
‫הם מקבלים רק את הפסיקות שנקבעו על ידי חכמי אלמדינה בדורות הראשונים‪ .‬במקרה של שיקול‬
‫דעת‪ ,‬אם אין את השורש הראשון והשנים‪ ,‬הם אפילו מוכנים להשתמש באסתצלאח ובאסתחסאן –‬
‫פסקי הלכה שנקבעו בדורות הראשונים‪ ,‬כי זו התקופה שבה התגבש האסלאם ורוח האסלאם היתה‬
‫שורה באוויר‪ .‬ככל שהתקרבו לפסיקות שנקבעו בתקופתם – היה חשש מבדעה )חידוש(‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ִי – על שם מחמד בן אידריס אלשאפעי )מת בשנת ‪ .(820‬מוצאו משבט קריש‬
‫אפע‬
‫אלש ִ‬
‫ַ‬
‫אלמ ְד' ַהב‬
‫ַ‬
‫והוא ישב בחצי האי ערב‪ ,‬אח"כ עבר לבגדאד‪ ,‬ומשם למצרים‪ .‬אלשאפעי היה אחד מגדולי חכמי‬
‫המשפט המסלמי והשפעתו ניכרת הרבה בתמורות חשובות בהתפתחות המשפט‪ .‬מייחסים לו את‬
‫קביעת עקרון האג'מאע והערף‪ .‬וכן את קביעת שורשי הפקה‪ .‬שניים מספריו התפרסמו מאוד ‪:‬‬
‫"אלרסאלה" )האיגרת( ו"כתאב אלאם" )ספר היסוד(‪ .‬בספריו הוא עסק בכל הבעיות של הפקה הקדום‪,‬‬
‫בין היתר בשאלות שקשורות לביקורת החדית'‪.‬‬
‫אלשאפעי נודע בחריפות שכלו וביחסו האנושי בסוגיות משפטיות‪ .‬גישתו היתה ‪ :‬מכיוון שהוא עוסק‬
‫בחיי היום‪-‬יום פוסק ההלכה צריך להיות אנושי בפסיקותיו‪.‬‬
‫אלשאפעי נטה ל"אהל אלחדית'"‪ ,‬והסתייג מן ה"ראי"‪ ,‬כלומר קיבל את החדית' והסונה )אפילו את‬
‫החדית' הדעיף( ובלבד שלא להפעיל שיקול דעת‪ .‬עם זאת אלשאפעי נודע ביכולתו לפשר וללכת‬
‫ב"דרך האמצע"‪ ,‬דבר שחיזק את האסכולה שלו‪.‬‬
‫למרות שהסתייג מה'ראי'‪ ,‬הוא ניסה לקבוע גם כללים בהם פונים לקיאס ולאג'מאע‪.‬‬
‫בשל גישתו הפשרנית‪ ,‬רוב פסקי ההלכה שלו מקובלים על כל האסכולות‪.‬‬
‫אסכולה זו נפוצה מאוד בכל ארצות הסהר הפורה‪ ,‬חצי האי ערב‪ ,‬המזרח הרחוק‪ ,‬רוסיה ומזרח‬
‫אפריקה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ְּבלִי – על שם אחמד בן חנבל )מת בשנת ‪ .(835‬היה ערבי יליד בגדאד )עיראק(‬
‫אלחנ ַ‬
‫ַ‬
‫אלמ ְד' ַהב‬
‫ַ‬
‫שהרבה בנסיעות לצורך איסוף החדית'‪ .‬עסק בחדית' ובתיאולוגיה יותר מאשר בהלכה‪ .‬אבן חנבל היה‬
‫קנאי קיצוני בכל דעותיו ונלחם בכל סוג של בדעה )חידוש דתי בלתי רצוי(‪ .‬הוא נלחם בקנאות על‬
‫דעותיו על ידי הרעלות‪ ,‬רציחות בשם הדת )הוא וחסידיו ראו באלימות מצווה( לשם סילוק המתנגדים‬
‫מדרכם‪ .‬הם הפעילו טרור דתי פנאטי כדי לרדוף את הכופרים ולהלחם בחידושים‪.‬‬
‫הוא נמנה על "אהל אלחדית'" ודרש להבין כל פסוק בקראאן כפשוטו‪ ,‬מילולית וקיבל גם את תארי‬
‫האל‪ ,‬מידותיו הפיזיות כביכול ותכונותיו כפשוטם‪ .‬כמו כן התנגד מאוד לרעיון הבחירה החופשית ולכל‬
‫שיקול דעת רציונלי בעניני הלכה‪ ,‬וצימצם גם את האג'מאע לדורות הראשונים בלבד‪.‬‬
‫אבן חנבל היה קיצוני בדרישתו שלא להסתמך על 'ראי' ולצורך זה ניסה לאסוף מסורות חדית' רבות‬
‫ככל האפשר‪ ,‬שיהוו סימוכין לפסקי ההלכה שלו ולדעותיו יש אומרים שמשום כך אסף גם חדית'ים לא‬
‫מהימנים‪/‬מפוקפקים‪.‬‬
‫בזמן אלמאמון סבל בגלל דעותיו השמרניות הקיצוניות )כידוע נטה אלמאמון למעתזלה ‪ -‬הזרם‬
‫הרציונליסטי בתאולוגיה המסלמית וניהל "מחנה" – אינקוויזיציה ‪ -‬כדי לבדוק את דעת המתנגדים לה‬
‫ולדכא אותם(‪ .‬הוא נאסר פעמים אחדות‪ ,‬אך לא שינה את דעותיו‪.‬‬
‫חסיד גדול לתורתו קם לאסלאם במאה ה‪ 14 -‬בדמותו של אבן תימיה‪ .‬שהיה קנאי גדול‪ .‬אבן תימיה‪,‬‬
‫כמו אבן חנבל‪ ,‬היה ידען מופלג בקראאן ובחדית' וקיצוני בדיעותיו‪ .‬הוא דרש הבנה מילולית של הכתוב‬
‫)הוא דרש הסתמכות רק על כתבי הראשונים‪ ,‬כלומר קראאן וחדית'(‪ ,‬אמונה בגזירה הקדומה של‬
‫מעשי האדם על ידי האל ומלחמה בכל בדעה‪ .‬גם הוא סבל בגלל דיעותיו – הושלך לכלא מספר פעמים‬
‫במצרים ובסוריה‪ ,‬אבל לא נסוג מדעותיו והמשיך להלחם בכל מי שלא היה נאמן לאידיאל של האסלאם‬
‫הקדום האמיתי‪.‬‬
‫ממשיכי דרכו של אבן תמיה )ואבן חנבל( היו תנועת הוואהביה שקמה שקמה במאה ה‪ 18 -‬בסעודיה‪.‬‬
‫האסכולה השמרנית ביותר היא האסכולה החנבלית‪ .‬כך גם יחסה אל שורשי ההלכה ‪:‬‬
‫הם מבינים את פסוקי הקראאן פשוטם כמשמעם ומשתמשים פירוש מילולי ולא פרשנות‬
‫‪o‬‬
‫נסתרת‪ .‬האסכולה הזו לא מקבלת את הגישה החנפית )הליברלית יותר( לגבי שיקול הדעת‪.‬‬
‫החנבלים יעדיפו בכל מקרה לפנות אל הסונה ויעזרו בפסק ההלכה אפילו בחדית' דעיף מאשר‬
‫להשתמש בקיאס או באג'מאע‪ .‬רק במקרים שבהם אין הסבר בסונה או בחדית'‪ ,‬הם‬
‫משתמשים בקיאס ובאג'מאע )אבל גם האג'מאע מוגבל לתקופה של עד ‪ 90‬שנה ממות‬
‫מחמד(‪.‬‬
‫הם מאמינים בדטרמיניזם דתי היסטורי ‪ :‬ההיסטוריה האנושית נקבעה על ידי אללה מראש‪.‬‬
‫‪o‬‬
‫הכל צפוי אבל הרשות נתונה בידי היחיד לשנות את מצבו האישי‪ .‬גורלו של עם או קבוצה קבוע‬
‫מראש אך ניתן לשנות את הגורל האישי של הפרט על ידי כך שהוא הופך למסלמי מאמין‪ .‬אבן‬
‫חנבל קיצוני בגישתו בעניין זה ואמר שגם גורלו של האדם נקבע מראש ולא ניתן לשנות את‬
‫המצב )גישה פסימית פאטליסטית(‪.‬‬
‫האסכולה היתה נפוצה בכל ארצות הסהר הפורה ובפרס במאות הראשונות לאחר מות אבן חנבל‪ ,‬אבל‬
‫לאחר מכן ירדה מגדולתה‪ .‬כיום היא מצויה בעיראק‪ ,‬סעודיה‪ ,‬וכן מעט גם במצרים בירושלים העתיקה‬
‫ובחברון‪.‬‬
‫כיום כל האסכולות הן שוות ערך בעיני האסלאם‪ .‬כולן לגיטימיות ומסלמיות‪ ,‬וכולן מנסות לקבוע מהו מסלמי‬
‫טוב‪ .‬חילוקי הדיעות שביניהן נוגעים רק לפרטי הדינים‪ ,‬למשל ‪:‬‬
‫• כולם מסכימים שאסור ליהודים ולנוצרים להקים בתי תפילה חדשים במרכזים מסלמים‪ ,‬אבל – האם‬
‫מותר להם מחות לערים ולישובים המסלמיים הגדולים ? שלוש אסכולות אוסרות את הבנייה בכל‬
‫מקום‪ ,‬אבו חניפה מקל ומתיר הקמת בתי תפילה במרחק קבוע ממרכז יישוב מסלמי )יחס חיובי לאהל‬
‫אלד'מה(‬
‫• בדיון האם מותר לאכול בשר סוסים ? השאפיעים מקלים‪ ,‬החנבלים מתירים‪ ,‬אבל החנפים והמאלכים‬
‫אוסרים זאת‪.‬‬
‫בניית האסכולות ופסיקות עצמאיות הופסקו באסלאם בסוף המאה העשירית‪ .‬לאחר מכן המשיכו‬
‫המסלמים ללכת על פי המסורת‪ .‬שיטה זו של הליכה בעקבות מסורת הראשונים נקראת 'תקליד'‪.‬‬
‫סיכום ‪:‬‬
‫ההבדל העיקרי בין ארבע האסכולות הוא באיזה מידה הן מקפידות על צמידות לטקסט )קראאן וסונה( או‬
‫לחילופין – עושים שימוש בשיקול דעת חופשי )ראי(‪ .‬בקצה הקשת עומדת האסכולה החנבלית הדורשת‬
‫צמידות לטקסט‪ .‬מצד שני – עומדים החנפים שמתירים שימוש רב בראי‪ .‬ביניהם נמצאות האסכולות‬
‫המאלכית והשאפעית‪.‬‬
‫אהל אלחדית'‬
‫אהל אלראי‬
‫‪-----------------------------------------------------------‬‬‫|‬
‫|‬
‫|‬
‫|‬
‫|‬
‫|‬
‫אלמד'הב אלחנפי‬
‫אלמד'הב אלמאלכי‬
‫אלמד'הב‬
‫אלחנפי‬
‫אלמד'הב‬
‫אלמאלכי‬
‫מייסד‬
‫האסכולה‬
‫אבו חניפה‪ ,‬מולא‬
‫פרסי מהעיר כופה‬
‫יחס‬
‫לשורשים‬
‫פסקה בעיקר על‬
‫פי 'ראי' )נתפשת‬
‫כליברלית(‬
‫מאלכ בן אנס‪,‬‬
‫ערבי מהעיר‬
‫מדינה‬
‫גם היא‬
‫משתמשת‬
‫ב'ראי'‪ ,‬אם כי‬
‫פחות מהחנפים‬
‫היכן‬
‫האסכולה‬
‫נפוצה ?‬
‫נפוצה עד היום‬
‫בכל הארצות‬
‫שבהן שלטה או‬
‫גבלה האימפריה‬
‫העת'מאנית )גם‬
‫בישראל(‬
‫נפוצה בעיקר‬
‫בספרד‬
‫המסלמית ובצפון‬
‫אפריקה‪.‬‬
‫אלמד'הב אלשאפעי‬
‫אלמד'הב‬
‫אלשאפעי‬
‫מחמד בן אידריס‬
‫אלשאפעי משבט‬
‫קריש‬
‫נוטה ל"אהל‬
‫אלחדית'"‪) ,‬מסתייגת‬
‫מן ה"ראי"(‬
‫אלמד'הב אלחנבלי‬
‫אלמד'הב אלחנבלי‬
‫אחמד בן חנבל ‪ ,‬ערבי‬
‫מבגדאד‬
‫האסכולה השמרנית‬
‫ביותר‪ .‬נמנית על "אהל‬
‫אלחדית'" )דרשה להבין‬
‫כל פסוק בקוראן פשוטו‬
‫כמשמעו(‬
‫היא מצויה כיום‬
‫נפוצה מאוד בכל‬
‫ארצות הסהר הפורה‪ ,‬בעיראק‪ ,‬סעודיה‪ ,‬וכן‬
‫חצי האי ערב‪ ,‬המזרח מעט גם במצרים‬
‫הרחוק‪ ,‬רוסיה ומזרח בירושלים העתיקה‪.‬‬
‫אפריקה‪.‬‬
‫ג‪ .5.‬נעילת שערי האג'תהאד )פרשנות( ‪:‬‬
‫התקופה שבין אמצע המאה השמינית וסוף המאה התשיעית היא התקופה שבה הוגדרו עקרונות הדת‪,‬‬
‫ההלכה והמשפט המסלמים‪ .‬עקרונות וחוקים אלו הם שהנחו את חכמי הדת וחכמי ההלכה בדורות שבו‬
‫אח"כ‪.‬‬
‫באותה תקופה‪ ,‬על רקע המחלוקת בין "בעלי המסורת" )אהל אלחדית'( לבין "בעלי הדיעה" )אהל אלראי(‪,‬‬
‫התגבשו ארבע אסכולות משפטיות )מד'אהב(‪ ,‬שמוכרות באסלאם עד ימינו ‪ :‬החנפית‪ ,‬המאלכית‪ ,‬השאפעית‬
‫והחנבלית‪ .‬הפחד מפיצול באסלאם על רקע דתי הוא זה שקבע כי כל האסכולות הללו שוות במעמדן‪ .‬כולן‬
‫לגימטיות וכל מסלמי יכול להשתייך לאחת מהן )ואף לעבור מאסכולה אחת לאסכולה אחרת – אם ירצה‬
‫בכך(‪.‬‬
‫במאה ה‪ 9-10-‬המד'אהב היו תנועות חברתיות עממיות עם משמעות פוליטית והיו גורם מרכזי בחיים‬
‫הדתיים והפוליטיים‪ .‬היום יש להן גם משמעויות משפטיות‪ .‬בניית האסכולות ופסיקות עצמאיות הופסקו‬
‫באסלאם בסוף המאה העשירית‪ .‬כלומר ‪ -‬כבר החל משנת ‪ 1000‬לספירה בערך‪ ,‬נקבע כי אסור יותר לפסוק‬
‫פסקי הלכה חדשים‪ .‬פעילת הלכתית זו – דהיינו הדיון והפסיקה העצמאיים על סמך שורשי ההלכה של‬
‫הדת קיבלו את השם "אג'תהאד" )השתדלות(‪" .‬שערי הפרשנות" ננעלו כדי למנוע בדעה )חידושים דתיים‬
‫בלתי רצויים(‪ ,‬וכדי למנוע הלכות שסוטות מרוח ומדרך האסלאם‪ .‬האג'תהאד זהו המאמץ האינטלקטואלי‬
‫לחקור את מקורות המשפט תוך שימוש בשיטות משפטיות ליצירת הלכות ודינים דתיים‪.‬‬
‫התפתחות ההלכה‪ ,‬ועימה מקורות המשפט המסלמי )אצול אלפקה(‪ ,‬ארכה כשלוש מאות שנה באסלאם‪ ,‬עד‬
‫לנעילת שערי האג'תהאד במאה ה‪ .10-‬קיים ויכוח בין החוקרים ביחס לגורמים שהביאו לנעילת השערים‪.‬‬
‫הדיעה המקובלת אומרת שסגירת שערי האג'תהאד קשורה בעלמאא שרצו למסד ולקבע את המד'אהב‬
‫)בתור האסכולות היחידות(‪ .‬העלמאא חששו מהחופש האינטלקטואלי ולכן הגבילו את יכולת החקירה על ידי‬
‫סגירת שערי הפרשנות‪ .‬אם בתקופה המוקדמת – פעילות זו היתה פתוחה לגמרי וכל אחד בעל יכולת‬
‫אינטלקטואלית התמודד עם המקורות וגזר מהם הלכות‪ ,‬הרי שעם התגבשות האסכולות‪ ,‬שקבעו לעצמן‬
‫שיטות חקר משלהן‪ ,‬צומצמו גבולות החקירה בדפוסים מוגדרים יותר‪ .‬מכאן ואילך המשיכו המוסלמים ללכת‬
‫על פי המסורת ואסור יותר לפסוק פסקי הלכה חדשים‪ .‬שיטה זו של הליכה בעקבות מסורת הראשונים‬
‫נקראת 'תקליד'‪ .‬כלומר – חיים על פי דרכי ארבע אסכולות ההלכה המוכרות באסלאם הסוני‪.‬‬
‫החוקרים המערביים סיכמו ארבעה גורמים מדוע שערי האג'תהאד ננעלו במאה ה‪: 10-‬‬
‫א‪ .‬מיצוי המקורות הטקסטואליים – מיצוי היכולת ליצור הלכות חדשות המסתמכות על תקדימים שנקבעו‬
‫בקראאן ובסונה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קביעת הלכה חייבה המתנה לאישור האג'מאע‪ ,‬אשר נמשך דור ואף למעלה מזה‪ .‬מצב של אי וודאות‬
‫משפטית לא יכול להימשך לאורך זמן )תהליך זה נמשך כ‪ 300-‬שנה והופסק בהדרגתיות עם נעילת‬
‫שערי האג'תהאד(‪.‬‬
‫ג‪ .‬התפתחות המשפט המסלמי תאמה את התפתחות המדינה המסלמית – האסלאם יצא לכיבושים ובנה‬
‫מדינה‪ .‬בתהליך זה האסלאם נתקל בבעיות כלכליות‪ ,‬חברתיות ופוליטיות ונדרש לתת להן תשובה‪.‬‬
‫לקראת סוף המאה ה‪ 10-‬התייצבה המדינה המסלמית )ואף החלה בתהליך של נסיגה(‪ .‬עם התייצבות‬
‫הגבולות של המדינה‪ ,‬התייצבו גם התנאים הפוליטיים‪-‬חברתיית‪-‬כלכליים ולא היה יותר צורך בקביעת‬
‫נורמות משפטיות חדשות‪.‬‬
‫ד‪ .‬צמצום יעילותו של האג'מאע – שורש ההלכה הזה הפך לאמצעי כלל‪-‬אסלאמי‪ .‬כלומר‪ ,‬הדרישה‬
‫להסכמת הכלל של כל החכמים בעולם המסלמי ברחבי האימפריה‪ ,‬הפכה לבלתי אפשרית‪) .‬האג'מאע‬
‫מתאים לחברה קטנה‪ ,‬כמו שמחמד בנה בחצי האי ערב‪ ,‬אך היא לא התאימה יותר כאשר האימפריה‬
‫הגיעה לשיאה במאה ה‪ 9-‬בימי בית עבאס(‪.‬‬
‫חשוב לזכור – מבחינת הזרם השיעי )‪ 10%‬מכלל המוסלמים( המושג נעילת שערי האג'תהאד לא רלוונטי‪.‬‬
‫יש שם הערכה רבה לכושר החקירה העצמאית ולכן‪ ,‬בקרב השיעים‪ ,‬האמאם )ראש העדה השיעית( ממשיך‬
‫לפסוק פסקי הלכה עד היום‪.‬‬
‫אך אם באופן תאורטי "נסגרו שערי ההלכה" וצריך היה רק ללכת בעקבות הראשונים‪ ,‬הרי שבאופן מעשי‬
‫דבר זה אינו אפשרי‪ .‬תמיד מתעורר נושא חדש שמצריך התייחסות דתית‪.‬‬
‫בהיעדר אפשרות לשנות את ההלכה גבר המנהג להשתמש בתחבולות שונות על מנת להתאים את ההלכה‬
‫לתנאים המשתנים‪ .‬החנפים בעיקר עסקו בתחבולות אלו )שנקרא "חילה"(‪ .‬כך החנפים איפשרו להחדיר‬
‫לעולם האסלאם שיטות מודרניות של בנקאות )למרות האיסור על לקיחת ריבית(‪ ,‬או שיטות עיבוד קרקעות‪,‬‬
‫)למרות האיסור על חכירת‪/‬השכרת קרקעות(‪.‬‬
‫כדי להמנע מקביעת פסקי הלכה חדשים מצד אחד וכדי לאפשר המשך פעילות הלכתית אמיתית מצד שני‪,‬‬
‫נקבעה שיטת חלופית ‪ :‬השיטה שנקבעה מאותה עת היתה להפנות שאלות לחכם ההלכה – שקיבל‬
‫מעתה את התואר "מפתי"‪ .‬המפתי לא נתן פסק הלכה חדש אלא היה עונה בתשובת הלכה – פתוא‬
‫]כביכול אסור לתת פסק הלכה ולכן הוא נותן פתוא = היקש לפסקי הלכה אחרים[‪ .‬את השאלות שהופנו‬
‫לחכמי הדת מאז ועד היום‪ ,‬היו שואלים השופטים )קאצ'י( שישבו במסגדים ובמדרסות או אזרחים פשוטים‬
‫)אנשים פרטיים(‪ .‬בעקרון‪ ,‬כל חכם הלכה יכול לתת פתוא‪ .‬הוא לא צריך אישור או הסמכה של השלטון‪.‬‬
‫יוקרתו ופרסומו כאיש מלומד הם אלו שהביאו קאצ'ים ואנשים פרטיים לפנות אליו לקבלת חוות דעת‬
‫הלכתית‪ .‬חשוב לזכור ‪ -‬חוות דעת הלכתית )פתוא( לא היתה מחייבת עבור הפונה‪ ,‬לכן גם אישה וגם‬
‫עבד יכול להיות מפתים !‬
‫תשובות ההלכה )הפתוות( קובצו בספרים‪ ,‬כמו ביהדות‪ ,‬והתפרסמו כספרי הלכה‪ ,‬שמהם למדו דורות‬
‫רבים מאוחר יותר )למרות שבאופן תאורטי אינם נחשבים לפסקי דין מחייבים ומדובר רק בחוות דעת של‬
‫הנותנים אותן(‪ .‬שיטת השאלות והתשובות )בקיצור ‪ :‬שו"ת( והספרות שלה נפוצות עד ימינו‪.‬‬
‫ספרות ההלכה נלמדת עד היום במדרסות‪ .‬המדינות המוסלמיות הכפיפו את עצמן לחוק הדתי‪ .‬אך‬
‫למעשה שופט הדת )קאדי( והמפתי הם אנשים שממונים על ידי השלטון‪ .‬כך שהשלטון החילוני יכול היה‬
‫לפקח תמיד על מדיניות החדרת החוקים‪ ,‬כולל החוקים הדתיים‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬למרות נעילת שערי האג'תהאד‪ ,‬עד היום ניתן להפנות לחכמי ההלכה )המפתים( שאלות בהקשר‬
‫לסוגיות הלכתיות המתעוררות אצל האדם‪.‬‬
‫‪ ------------------------‬עד כאן‬
‫ג‪ .3.‬מערכת השיפוט הפסיקה‬
‫ד‪ .‬ההלכה בחיי היום‪-‬יום‬
‫ד‪ .1.‬מצוות היסוד‬
‫ד‪ .2.‬מעמד האישה‬
‫ד‪ .3.‬יחס האסלא לדתות אחרות )אהל אלד'מה( לזרי מבית ומבחו )רעיו‬
‫הג'האד(‬