docדבר המערכת - ועד מתיישבי גוש קטיף
download 
Report Transcription
דבר המערכת - ועד מתיישבי גוש קטיף
מערכת :דפי בורנשטיין ,חגית ירון .גרפיקה :נעמי טוקר .צילום :מרים אמיתי. דבר המערכת הדגל שלי מידי שנה בשנה מתכנסים המוני בית ישראל ומתייחדים עם חללי מערכות ישראל והטרור .זו התייחדות לשם זיכרון ולימוד אשר מקשרת יחדיו את הרוגי המלכות שמסרו נפשם למען האומה ,עם בוני המלכות שממשיכים למסור נפשם למען האומה .אמנם –“הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם“,אך ליד מחיצתם בוני נמצאים המלכות. עוברות השנים וצבעו במשך הדורות של מגן הדוד משתנה בזמן שעם ישראל מכחול לאדום ומאדום לכחול ,ימי שמחה גלה מארצו ,ובזמן וימי האבל זה מנת ששב לארצו ,חברו חלקו של עם ישראל .יחדיו המטרות חשבנו שאלו צבעיו והאידיאלים של הבלעדיים של מגן הרוגי המלכות הדוד ,כחול – אדום ובוני המלכות, נפש אך לצערנו נצבע מגן מסירות הדוד בצבע נוסף – להקים ולהשלים המלכות כתום את של עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל .לא בכדי נבחרו בכפיפה אחת שני הימים יום הזיכרון ויום העצמאות ,זיכרון של עבר -מה עשו ומה עשינו אנו למען אנו תושבי גוש קטיף בניין המלכות של שגלינו מעל ”שולחן עם ישראל תורת וארץ אבינו“ הולכים עם ישראל ובניין הדגל שלנו ,עם הרקע ישראל, הלבן המסמל את של הווה ועתיד נצח ישראל עם פסי – מה עושים ומה התכלת המסמלים את שתי הקומות :נעשה להשלמת הרוחנית והגשמית ,המלכות של עם תורת ומגן הדוד שנותר ישראל וארץ עדיין בצבעו צבע ישראל כתום .ישראל. מדינת ישראל חרטה על דגלה אם במתכוון או לא במתכוון ,לשאוף ולהגיע למטרה קדושה זו של בניין המלכות בשיא קומתה ותפארתה .דגלה של מדינת ישראל ברקע לבן אשר מסמל את הנצח והיופי האין גיליון ד‘ 7 /ניסן תשע”א סופי – נצח ישראל .פסי התכלת מסמלים את שתי הקומות של המלכות ,הקומה הרוחנית והקומה הגשמית ,ובמרכז אותו מגן דוד ידוע ,אשר מוביל את עם ישראל לדורותיו ,המחבר את שלוש הצלעות של עם ישראל ,תורת ישראל וארץ ישראל. מאז הקמת המדינה מונף דגלנו בכל רחבי הארץ והעולם .באירועים ממלכתיים משמחים מונף הדגל לראש התורן, ובאירועים עצובים מורד הדגל .הדגל מהווה סימן לעצם מצב חיינו וקיומנו בארץ ישראל. מגן הדוד בצבעו הכחול במרכז הדגל ,מסמל את החיבור הנפלא שבין העם התורה והארץ .ברבות השנים מאז הקמת המדינה שינה את צבעו. בה‘ באייר כאשר מנהיגי עם ישראל התגלו בשיא עוצמתם וגבורתם והכריזו על הקמת המדינה ,הונף הדגל בצבעו המקורי מגן הדוד בצבע כחול .אלפיים שנות גלות הגיעו לקיצם ,ואתחלתא דגאולה מתגלה והדגל מונף בשיא עוצמתו ותפארתו. פרצו מלחמות ופעולות איבה ,מדינת ישראל מוכה ע“י הטרור האיסלמי ,וצבעו של מגן הדוד השתנה לצבע אדום .הדגל הנמיך את קומתו,האבל הלאומי והאבל האישי חברו יחדיו .כתמי הדם ועשן השריפה עדיין ניכרים סביב מגן הדוד האדום. עוברות השנים וצבעו של מגן הדוד משתנה מכחול לאדום ומאדום לכחול ,ימי השמחה וימי האבל -הם מנת חלקו של עם ישראל. חשבנו שאלו צבעיו הבלעדיים של מגן הדוד, כחול – אדום אך לצערנו נצבע מגן הדוד בצבע נוסף – כתום. לפני חמש שנים הרסה ממשלת ישראל חבל ארץ יפהפה ,גוש קטיף .במשך כל השנים בהם גרנו בגוש קטיף הנפנו את הדגל למרומי השמים ,צבעו הכחול של הים וצבעיו הכחולים של הדגל העידו כאלף עדים שפה השכינה שורה ופה גם פורחת התורה. ממשלת ישראל החליטה להרוס ולעקור ולסלק את השכינה מגוש קטיף ,ובכך נשתנה צבעו של מגן הדוד מכחול לכתום. אנו תושבי גוש קטיף שגלינו מעל ”שולחן נמצאים אנו כעת בתקופת אייר בהם חלים ימים שבחרנו לכנותם “-ימים לאומיים“. ימים של שמחה והודיה מחד ומאידך טלטלות בנפש ,מחשבות שונות ותחושות מורכבות ביחס לשני מושגים: האחד-זיכרון על היבטיו השונים ברמה הכללית והפרטית ,והשני-עצמאות במובנה הרחב מעבר לתאריך המציין את יום היווסדה של המדינה. בעלון זה אנו מבקשים להשמיע את רחשי הלב והמחשבות של החברים מהקהילות השונות ביחס לתחושותיהם כלפי המדינה וסמליה נוכח יום העצמאות הקרב ואת הדרכים השונות בהם לקחו תושבי הגוש את הזיכרון של הבית שנשאר שם ,אל הבתים החדשים ההולכים ונבנים. נאחל לכולנו כי בעזרת ד‘ נזכה במהרה לחוות עצמאות אמיתית במעגל האישי -משפחתי ,הקהילתי והלאומי. העורכות אבינו“ הולכים עם הדגל שלנו ,עם הרקע הלבן המסמל את נצח ישראל עם פסי התכלת המסמלים את שתי הקומות: הרוחנית והגשמית ,ומגן הדוד שנותר עדיין בצבעו צבע כתום. בימים אלה כאשר עם ישראל מניף את דגלה של מדינתנו ,ומתנוסס לו הדגל מעל כל בית ומבני ציבור ,מתחברים כולנו לרגעי השמחה ,לרגעי העצמה וההתעלות של עם ישראל ,ועם פרקי ההלל וההודאה נתפלל מעומק ליבנו להחזרת חלקי ארצנו הקדושה ולתקומתה השלימה של מדינת ישראל. חג עצמאות שמח הרב ניסים מזרחי 1 גוש ד ו ר ש צ ד ק מהנעשה בוועד לתושבים שלום. 2 בסיכום חצי שנתי של שנת תשע“א ,בס“ד אפשר לציין רשימה מכובדת של נושאים שהגיעו לכלל ביצוע במסגרת מימוש המלצות ועדת החקירה הממלכתית ,בדרך החקיקה ובהחלטות ממשלה. תיקון החוק הנוסף שעבר לפני מספר שבועות מסמל עבורנו נקודת ציון משמעותית לפתרון סוגיות רלוונטיות מאוד לכ 300-משפחות של שוכרים פרטיים ומשפחות בעלות דירה עם וותק נמוך ,זאת מלבד החלטות ממשלה שסגרו תחומים נקודתיים נוספים. היעדים המרכזיים העומדים בפנינו בחודשים הקרובים בתחום זה: .1סיוע פרטני למשפחות המתקשות מבחינה כלכלית להגיע לבית הקבע ומציאת הפתרון הנכון ביותר ברמה המשפחתית דרך בניה מרוכזת או כל דרך אחרת. .2מאבק לשינוי בוועדה המיוחדת בהתאם להמלצת ועדת החקירה בנושא סמכויות הועדה. .3סיום החקיקה בנושא החקלאים ובנושא ערך הכינון. בדרך החקיקה והועדה המיוחדת נסגרו הנושאים הבאים: .1סיום חוק העסקים ופרסום התקנות. .2סיום השוואת הפיצוי לישובים לא מוכרים. .3סיום סוגיית שוכרים פרטיים. .4סיום הפיצוי לציוד. .5תיקון מקדם הוותק ומס רכישה. בנושא ישובי הקבע אנו עדים להתקדמות במקומות רבים .בראשם המעבר הראשון של קהילות שלמות לישובים חדשים ,אשר קמו ”יש מאין“ החל בישובי חלוצה ,דרך משפחות ראשונות בגני טל וכלה במעבר לאתרים זמניים בתוך ישובי הקבע בניר עקיבא ובנווה ים. במקביל משפחות רבות מתקדמות בתכנון ובבניית ביתם באתרים השונים -לכולן בהצלחה. בתחום התודעה הציבורית יכולים אנו לציין את יום גוש קטיף במערכות החינוך – בכ“ב שבט השנה ,כאירוע שיא מבחינת החשיפה והעלאת התחום ברמה הרחבה ביותר ,בד בבד עם התחלת העבודה במרכז קטיף ,כגוף ממלכתי בראשותו של מוכי בטר והעברת תחומים לאחריות וביצוע של המרכז. היעד המרכזי בתחום זה :מיצוב יום השנה בחודש אב כאירוע לאומי שאיננו רק ”בעיה“ של אנשי גוש קטיף אלא מהווה חלק מהותי ומשמעותי לחברה בישראל .האתגר בנושא זה מתרכז סביב היכולת להגיע לשאלות ולנקודות הרלוונטיות גם היום בציבור הרחב ,נקודות אשר סיפור גוש קטיף העלה בעת העקירה בעוצמות גבוהות למרכז הבמה ,כל זאת ללא טשטוש העמדה הברורה שלנו. שתי נקודות מרכזיות שלא הגיעו לסיכום: א .חקלאים שלא חוזרים לעסוק בחקלאות. ב .ערך כינון לאלו שחזרו לעסוק בחקלאות ולהקמת עסקם מחדש. בנושאים אלו הוגשו בתאום שתי הצעות חוק :חקלאים שלא חוזרים לפעילות -ביוזמת ועד החקלאים וחוק בנושא ”ערך כינון“ -ביוזמת ועד המתיישבים. נקודות אלו בצירוף סגירת השומות הפרטניות )שכפי הנראה יגיעו לסיכום סופי בימים אלו ( סוגרות את נושא הפיצוי הרוחבי. בפגישות רבות שקיימנו עם שרים וח“כים בחודשים האחרונים העלנו את ציפייתנו מהממשלה הנוכחית ,לסיים בחקיקה ובהחלטות ממשלה את כל רשימת הנושאים למימוש וביצוע ,ולא להשאיר זאת לתקופה נוספת שעלולה ל“התנגש“ בהכרזה על בחירות ,תקופה בה היכולת לבצע חקיקה ו/או החלטות ממשלה הופכת להיות מוגבלת מאוד. בברכה ובהצלחה דורון בן שלומי גוש שומר זכרונות בס”ד גוש קטיף פרק בסיפור הישראלי בואו לפגוש את סיפור ההתיישבות של גוש קטיף במרכז המבקרים של גוש קטיף בניצן במרכז המבקרים אפשר לקיים סיור חוויתי הכולל צפייה בסרטים ייחודיים ובמיצגים אמנותיים פרי עבודתם של תושבי הגוש. ההדרכה מתבצעת ע”י תושבי הגוש המשלבים בהדרכה את סיפורם האישי והאותנטי. ונבנתה עיר על תילה התכנים בהם עוסק המרכז עומדים סביב הציר של ”ונבנתה עיר על תילה” המספר את סיפורו של גוש קטיף על שכבותיו השונות: 35שנות התיישבות ,בנית החקלאות והקהילה ,עולם התורה והתרבות ,החינוך וההתמודדות עם הטרור תקופת המאבק והעקירה תקופת התלישות באתרי הקראוונים היכולת לאסוף את הכוחות לבניה ולצמיחה מחדש. כדאי לדעת :בשנת תשס”ח 2008חוקקה הכנסת את חוק מורשת גוש קטיף וצפון השומרון .מכוח חוק זה הוקם מרכז קטיף אשר מפעיל את מרכז המבקרים בניצן. ניתן להוסיף לביקור במרכז קטיף סיורים באתרים הזמניים, ביישובי הקבע ובמשקים חקלאיים מתחדשים. הסיורים יכולים להיערך שעתיים ,חצי יום ויום שלם. ניתן לערוך את הסיור בדגשים שונים :מנהיגות במבחן, נוער ,אמונה וריאליה ,חקלאות ועוד. אתרים קרובים :חולות ניצנים ,בית ספר שדה שקמים, אנדרטת ”יד לאישה הלוחמת” ,חוף ניצנים ,מרכז המבקרים אשדוד ,פארק לאומי אשקלון ,גבעת ”תום ותומר”, קיבוץ נגבה ועוד... חוויה של מפגש עם סיפור ציוני של בניה שבר וצמיחה. ציטוט מס ¬«²¥ «¡¨³µ ¡µ ¬®¬Â© ©Ã 4 ©¸®µÀ ¿¶²¹¿²¹ פר האורחים: ¶²µÂ®Á²µ ¶²µÂ®Á²µ ”תו ומלמדדהת על חוויה מרגשת פר ק המדינה ,הזכ חשוב בתולדות רון והעבר”... לפרטים נוספים :מרכז קטיף- 077-4324101 ,077-4320515פקס077 4324102 - 077-4324102 אורית ברגר[email protected] 054-5953953 : ח וויה היוצרת נדבך משמעותי בז הות היהודית -ישראלית של כולנו. שלומית .נתיב העשרה w w w . g u s h k a t i f . c o . i l תושבי גוש קטיף היקרים- אנו מזמינים אתכם לבקר במרכז קטיף עם משפחותיכם ויקיריכם ,לבד או ביחד. ..054-5953953 054-59 לתיאום סיורים אפשר ליצור קשר עם אורית ברגר óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå øò Friends of Gush Katif 3 גוש לאומי 4 ימים לאומיים יום העצמאות-אחרי העקירה מהגוש .יש על מה לחגוג?? הימים והמועדים הלאומיים ,המתרגשים עלינו בקרוב,שוב מעוררים מגוון של רגשות בלב. העקירה מגוש קטיף שטילטלה את מכלול חיינו לא פסחה גם על נקודת המפגש הפנימית של כל אחד מאיתנו עם ארצנו ומדינתנו.יצאנו לשטח להיפגש עם הקולות השונים בקרבנו ביחס ליום העצמאות אז והיום .בקשנו לשמוע מה טומנת בחובה המילה עצמאות עבור תושבי הגוש ,והאם הם בוחרים לחגוג ולציין יום זה? האם יש שינוי בגישה ,בהתייחסות לימים אלו או בהתנהגות בהם -לאמור :האם אז הנפנו את הדגל בגאווה והיום מאז העקירה הוא נותר בארון או רק מונף בצינעה? האם שירת התקווה נשמעת בקהילותינו השונות כבעבר ,או שהתחושה כי השורה “:להיות עם חופשי בארצנו“ שעדיין מתעכבת מלהתממש, אולי לא מאפשרת לנו לתת להמנון להתנגן? ובפרקי התפילה וההודאה ,היכן אנו נמצאים? האם אנו נלחמים על הזכות להתחזן בתפילת ההלל ביום העצמאות ובתפילה לשלום המדינה ולחיילי צה“ל ,או שמפאת גודל הכאב והכעס שלא נרגע ,אנו בוחרים להמתין בחוץ עד שהש“ץ יסיים ? יצאנו לשמוע להקשיב ולאסוף מקבץ מהתחושות והקולות שבקרבנו, חמש וחצי שנים אחרי...ערב יום הולדתה ה 63-של מדינת ישראל. עבור בת שבע סלב מניסנית אין שינוי בהתייחסות הרעיונית ובחשיבות יום העצמאות אלא במוטיבציה הפנימית לציין את הסממנים החיצוניים” .בעוד שבגוש חשתי כמיהה להניף את הדגל כמה שבועות מראש“ ,היא אומרת, “היום אני לא חשה צורך למהר ולהניפו ואני עושה זאת למען בני הקטן על מנת שידע שיש לנו מדינה“. היחס לחיילים נשאר אצלה חם ועדיין רואה בהם ילדיה ,וזאת לדבריה תודות לכך שבחרה לעזוב את הגוש שבוע לפני בכוחות עצמה ,ובכך נמנעה מעימות עמם וההערצה אליהם נותרה. אצל משפ‘ דהן שמעון ויסכה מנו“ד התרחש תהליך הדרגתי“ :בשנה הראשונה לאחר הגירוש לא חגגנו את יום העצמאות. היינו כעוסים ועצובים ולא כל-כך ברורים. בעצם כעסנו על המדינה כמו שכועסים על ילד שעשה לנו משהו רע ,שבגד בנו .לאחר שנה הבנו שגם ילד שבגד בנו נשאר הילד שלנו-המדינה שלנו ,ואנו נמשיך לחגוג לו יום הולדת ונמשיך לחגוג את עצמאותה של המדינה .לאחר שנה אפילו שמחנו שיש לו יום-הולדת ולבשנו לכבודו בגדים חגיגיים- לבשנו חגיגי ביום העצמאות.לאחר שנה תלינו לו אפילו שלט בחוץ שכולם ידעו שאנו שמחים ביום ההולדת שלו ,ותלינו מחוץ לביתנו דגל.אנו כועסים על הגירוש אך מודים להקב“ה שנתן לנו מדינה“... למזל צאייג מגני טל קשה לשמוע כשכועסים על המדינה או יוצאים נגדה” .זו מדינתי היחידה אני גאה בה ,אמסור נפשי עליה ואעשה הכל עבורה .להורי לא היתה מדינה והם חיו בגלות כנרדפים וגם שם מתוך זקיפות קומה הרימו דגל ואז החל הפוגרום .אנו בראשית צמיחת גאולתינו. המנהיגות הקלוקלת תתחלף ,וארצנו גם אם היא בשלטון זה אין מצב שלא נשמח ביום העצמאות ולא נאהב אותה .אנו יודעים מה היה לפני ומה אחרי הקמתה“. חננאל דוד נמיר מנווה דקלים עבר תהליך ממצב בו אחרי הגירוש לא רצה להתגייס לתחושה כי ”נפקחו לי העיניים בקטע של תפיסת עולם האומרת שיש לקחת את הטוב שבעולם ולהסתכל על הצד הזה ואת הרע לתקן .על כן ביום העצמאות אגיד הלל מתוך תחושת הודאה להקב“ה על המציאות הטובה תוך כדי הבנה שיש בעיה עם המנהיגות החילונית שללא עיניים של תורה והנהגות כשרות ,מגיעה גם לעיוותים כמו הגירוש“ .לאחרונה התגייס ממקום של רצון לנסות ולשנות מבפנים. יעל ממן מנצ“ח הביטה על כל מהלך העקירה מלמעלה ,ממבט אמוני יותר .גם היא מונעת מתוך הגישה של לשנות מבפנים וחושבת ש ”לא להתפלל לשלום המדינה זו טעות כיון שאנו חיים כאן ושולחים את ילדינו לצבא על מנת שיתרמו .דווקא אקט של להתגייס להשפיע ולהניף דגל וכו‘ יראה לציבור שלא יודע ולא מבין, את היכולת שלנו שלמרות מה שהיה אנו בוחרים ללכת קדימה ולצמוח מתוך המשבר“. המושג עצמאות לוקח את חננאל דוד ליכולת ”ללכת עם האמת והאומץ שלנו לא מהמקום הדורסני כלפי האחר ,כי אם מתוך הבנה שבמוסר היהודי יש חוקים מאד ברורים וזה מתחשב בכולם ויורד לפרטים הקטנים“. המעבר של איריס חמו וחברי קהילתה למבקיעים מבטא בעיניה את עצמאותם הקהילתית של אנשי פאת שדה“.כשהגענו למבקיעים ,הקמנו ישוב מחדש-ישוב שהיה מת ,ישוב של ניצולי שואה שכולם סיעודיים שם ,והנה הגענו עם דור צעיר וכוחות גוש לאומי והפחנו במקום מחדש עצמאות שמחה וחיים“ .עם האופטימיות שלה ללכת קדימה היא מחנכת את ילדיה ש“כל מקום שכביכול קמל ,הפסולת של מה שנישאר מחיה דברים אחרים שיקומו ויבנו על גביו“ ליהודה מעודי ממורג ,כלוחם במלחמת לבנון נשאר כבוד גדול לדגל ולשירת המנון התיקווה.עם זאת בפן האישי ,בעוד שבמורג חש ייחודיות וסמליות מיוחדת בעת ציון הטקסים הללו ,היום חסרים לו מאד המקום והאווירה ההיא. אך יש גם מי שהדברים נחווים אצלם קצת אחרת: לבת-אל אפשטיין מתל קטיפא למשל ,קשה לומר הלל ביום העצמאות ולכן משפחתה אומרת אותו ביום ירושלים .היא חשה כי אי אפשר להגדיר אורח חיים והתנהלות של מסירת שטחי א“י לאויב וחוסר תגובה לפיגוע הקשה שחוינו באיתמר ,כמצב של עצמאות אלא כבריחה מהתמודדות וראית המציאות. ”באופן פנימי כואב לי וקשה לי לראות שהמדינה כאילו חוגגת עצמאות כשהיא בעצם לא עצמאית“ .הגירוש עבורה נתפס כסטירת לחי מהמדינה” ,סטירה שהעירה אותנו ופקחה את עיננו להבין כי יש לראות דברים באופן שונה ולא ללכת בראש מושפל“. כפועל יוצא מכך למשל ,נוסח התפילה לשלום המדינה ולחיילי צה“ל שונה אצלה בהתאם. ואם הזכרנו את התפילה אז למשה לקס מנו“ד יש תחושת צביטה בלב ,ביום העצמאות בכל שנה מאז הגירוש .הוא שר את המנון התקוה בלב ואומר הלל ”כי השכל מבין שיש על מה להודות אך הלב-קשה לו“ .הוא מנסה לא להיות הש“ץ בתפילה לשלום המדינה והוא גם לא עומד בעת שהיא נאמרת. לעומתו ,עזרא אלדר מגני טל מחכה עד שישנו רשמית את נוסח הברכה לחיילי צה“ל ועד אז הוא יוצא מביהכ“ס בעת אמירתה ואמירת התפילה לשלום המלכות” .אני לא מוכן להתפלל למען מנהיגות שכזו ומתקשה גם לסלוח לה על שהפכה את הדגל לכלי שעמו באו לגרשנו .כשיחלו לדבר באופן אחר מהכיוון של גירוש נוסף ,ארגיש שזה יהיה תיקון“ .עם זאת הלל הוא אומר ללא קושי ”כי אין לי נגד רבש“ע דבר“. ליעל גבריאלי מנו“ד לא היו ספקות .היא הודיעה נחרצות ברגע הגירוש כי ”איש לא יקח מאיתנו את הדגל ,לא את האמונה ולא את אהבתנו למדינה למרות שהשתמשו בזה למעשה כ“כ רע“ .לכן משפחתה יצאה מהבית עם דגל מורם ומאז הם ממשיכים להניפו. אצל בת שבע אבני מעצמונה השינוי התרחש, אך לא בנוגע לאמירת ההלל או לדגל כי אם ”בהבנה שצריך להגביר את הקשר בין חלקי העם השונים בכדי שגם בערכים ובתפיסות העולם נוכל לבנות משהו משותף ,ושאסור לנו להישאר עם עצמינו ובהבנותינו“. אשרק‘ה מבצרי מכפ“ד מרחיב ברוח דבריה של בת שבע את ההבנה כי“ :יש לשאוף ולתקן את הערבות ההדדית שבעם ישראל .הכואב בגירוש היה הפגיעה במתיישבים שנשלחו ע“י ממשלות ישראל“ .בנוסף לכך הוא מדבר על הצורך להעמיק את השייכות ,ההבנה והאמונה בקשר לא“י בחינוך ובהתיישבות. אמרנו התיישבות? ועוד לא הזכרנו את ניצה כהן החווה את התיישבותה של קהילתם בנוה ים כתהליך עצמאות שהחזירה לימים עברו” .בנינו משהו חדש כפי שעשיתי ברפיח ים לפני 24שנים .אנו חוזרים ונהיים צעירים, שוב מקימים את כל הוועדות .כאן זו קהילה חדשה עם חשק ורצון לחבר ישן וחדש ומטרות ארוכות טווח קדימה“ .עבור ניצה עצמאות פירושה להתעצם ולצמוח מכל דבר שקורה” .מהגירוש שאלתי את עצמי לאן? והתשובה היתה רק קדימה .קרה מה שקרה אך אסור לנו להישבר .השליטים והמנהיגים טעו והקב“ה השולט .זו מדינתי ואין אחרת ולא אעניש אותה.עצמאות עבורי זו מילה של עוצמה“. וברוח עוצמות אלו של בניה ועשיה שלא פוסחות על ראית הרוע הקושי והכאב אך גם לא נותנות לו לצבוע את הכל בקדרות ,נאחל לעצמנו כי נשכיל ללכת ברוח זו ,ונמשיך לברור המוץ מן התבן עד לזיכוך הממשלה והמלכות ,זו שלא יהיו עוררין בדבר תומתה וזכותה והלוואי ונזכה במהרה לחוות עצמאות אמיתית!. 5 גוש ח ו נ ך ב י ת ה רב י ג א ל קמי נצקי לרגל כניסתן של לא מעט משפחות לבתיהם החדשים, ובתקווה ובתפילה שכל אחד מאתנו יזכה לחנוך את ביתו במהרה ,מובא כאן בירור של מספר הלכות השייכות לנושא הלא כל כך מוכר של השארת ”אמה על אמה“ ללא סיד זכר לחורבן: מקור הדין: 6 מובא בגמ‘ מסכת בבא בתרא דף ס/ב אמר להן ]רבי יהושע[...:שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא“כ רוב צבור יכולין לעמוד בה... אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא כנגד הפתח. מגמרא זו רואים ששיור אמה על אמה ,הוא מדין מנהגי אבלות. בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף א ,הלכות אלו מופיעות תחת הכותרת: ”לעשות זכר לחורבן“ .משחרב בית המקדש ,תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים ,אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד ]וכן לשון הרמב“ם[ .משמע לשו“ע שתכלית השארת אמה על אמה היא הזכירה] .כתכלית בפני עצמה ולא כאמצעי לאבל ,אכן נראה בהמשך שיש להבחנה זו משמעות הלכתית[. הטור ,אורח חיים ,סימן תקס ,פסק: סד אדם את ביתו בסיד ומניח בו אמה על אמה בלא סיד זכר לחורבן הבית .הטור אינו מציין שההנחה היא מול הפתח. בית יוסף שם...ורבינו אגב שיטפא נשמט ממנו :כלומר הב“י סובר שוודאי שהטור מצריך הנחה כנגד הפתח ,אלא שבמרוצת כתיבתו נשמטה הלכה זו מדבריו. הב“ח שם חולק וסובר :רבנו ס“ל דרב יוסף דאמר אמה על אמה ,פליג על רב חסדא דסגי אפילו שלא כנגד הפתח. כאמור השו“ע פוסק ,כמובא בב“י ,שצריך אמה על אמה כנגד הפתח דווקא .בהכרעה זו ישנה חומרא וקולא .החומרא ,שצריך להניחה מול הפתח דווקא ,והטעם הוא, שעיקר המצוה לראות את ”האמה“ כשנכנס ויוצא .הקולא היא ,שיתכן שאם אין לו מקום מול הפתח יהיה פטור ,או משום שאז הדבר אינו ניכר ,או משום שרק במקום זה ישנו חיוב .לדעת הב“ח ,בדעת הטור ,הפוסק שאין מצוה להניח מול הפתח דווקא ,כשאין מקום מול הפתח ,יכול להניחה בכל מקום שהוא. צ“ל שהמחלוקת ביניהם היא ,שדעת השו“ע ,כפי שראינו לעיל ,שתכלית המצוה היא הזכירה ,וע“כ החיוב להניח אמה על אמה הינו מול הכניסה שכל הנכנס יזכר בחורבן .לדעת הב“ח עיקר המצוה היא שהבית יהיה חסר וע“כ החסרון יכול להיות בכל מקום בבית. המחייבים להניח אמה על אמה גם בדיעבד, סוברים שחובת ההנחה עומדת בפני עצמה ותכליתה לזכור את החורבן ,וע“כ אם לא הניחו ,חייבים לעשות זאת גם לאחר הסיוד ,משא“כ לחולקים ,חובת הזכירה אינה עומדת בפני עצמה אלא היא פועל יוצא של קיום המצוה בזמנה ,כלומר לאחר שהשאירו אמה על אמה בזמן הבנייה, הדבר משמש לזיכרון ,אבל אם לא הניח מה דינו של בית שלא שיירו בו מראש אמה על אמה ראינו בגמ‘ לעיל” :סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר אמה על אמה“ ,משמע שבתהליך צביעת הבית צריך לשייר אמה על אמה ללא סיד .מה הדין ,כפי שקורה פעמים רבות ,שהסייד לא שייר אמה על אמה ,האם גם אז חובה לגרד את הסיד מהמקום? מובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף א והלוקח חצר מסויידת ומכויירת )פירוש מצויירת( ,הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים .וכך כותב המגן אברהם על השו“ע שם ס“ק ד ד“ה והלוקח חצר -דתלינן שנעשה קודם החורבן או שנעשה ביד עכו“ם ולקחה ישראל ממנו ,אבל אם יודע שנעשה באיסור ,חייב לקלפו :וכן פוסק האליה רבה במקום :אם הישראל בנה בעצמו ולא הניח, חייב לקלוף. לפי“ז ניתן לומר שאם לא הונחה האמה בזמן החיוב ,חייבים להניחה. אך יש החולקים על כך: הכלבו סימן סב ד“ה צריך :,אדם הבונה בית וסד אותו בסיד משייר בה אמה על אמה כנגד הפתח כדי שיזכור החורבן בבואו ובצאתו ,אבל הלוקח בית מסויד לא הצריכו לפחות בה זה .וכן מובא בכפתור ופרח פרק ו ]עניני החורבן[ :מי שלקח בית שהוא מסוייד כלו במשלם יפי בבנינו ,אין עליו שיסתור ממנו כדי שיקיים מצות שיור אמה על אמה... .כדגרסינן )תוספתא ב“ב פ“ב ה“ו( ...לקח חצר מסויידת מכויירת מפוחמת הרי זו בחזקתה .וכן כתב רבינו האי ז“ל שער נ“א. פוסקים אלו אינם מבחינים בין אם הדבר נעשה בשוגג או במזיד ולשיטתם תמיד ,אם לא השאירו אמה מראש ,אין צורך לגרד את הסיד אח“כ. אמה על אמה בזמן הסיוד ,עבר זמנה וביטל המצווה וממילא אין על מה שתחול מצוות הזכירה ,בדומה למי שאכל ללא ברכה שאין שייך שיברך ,לאחר שסיים את אכילתו .וכן משמע ברמב“ם יד החזקה הלכות תעניות פרק ה )יב( משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים ,אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד והלוקח חצר מסויידת ומכויירת הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלף הכתלים :רואים ברמב“ם שעיקר החיוב הוא ,שכשבונים בית יש להשאירו חסר. האם ניתן להשאיר אמה על אמה באופן דקורטיבי? יש היוצרים קישוטים בתוך האמה על אמה או כותבים בו ”זכר לחורבן“ בצורה אומנותית וכדו‘ האם דבר זה מותר? המגן אברהם אורח חיים סימן תקס ס“ק החורבן מתוך שברון לב אבל שיחור זה אינו מגנה אלא מייפהו ומשמח הלב כשאר ציורים .וכן כותב השל“ה דף ר‘ עמ‘ א: אותם הבונים בתים ועושים בבתיהם צורות שחורות מרובעות אמה על אמה וכותבין על זה זכר לחורבן הוא שחוק והיתול בעיני כי אדרבה זה היא נוי. פרי מגדים ,משבצות זהב ס“ק א :אפילו מצייר על זה צדקיהו מלך יהודה וכדומה שיש בו זכרון גדול למעשה החורבן אסור דבעינן שלא למלא תאוותו .ובספר חיי אדם חלק שני -כלל קל“ז )א( ...מניח בו אמהעל אמה בלא סיד כנגד הפתח ,כדי שיראהו תמיד כשיוצא ונכנס ויזכור החורבן ויתאונן עליו אבל מה שמציירין כל החדר ומשחירין אמה אחת ,לא מהני ,דגם זה הוא ציור ואף שכותבין זכר לחורבן ,לא מהני :וכן פוסק האגודה תענית פרק ג‘ פרקים ס“ק כב :יניח אמה על אמה בלי ציור וסיד או מראה שחור דק בלא תיקון כלל. אך יש החולקים על כך ערוך השלחן או“ח תק“ס :המנהג אצלנו האם בימינו לאחר ששבנו לארץ יש מקום להקל יותר בדין ”אמה על אמה“? הגמרא במסכת ברכות דף לא/א :אמר רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגויים הגדיל ה‘ לעשות עם אלה .מרבית הראשונים מסבירים שהכוונה שבגלות אין לשמוח ,וכך כותב ספר כפתור ופרח פרק ו ]עניני החורבן[ אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ,כלומר בזמן הגלות, שנאמר )תהלים קכו ,ב( אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה ,אימתי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה ,בזמן שיאמרו בגויים הגדיל יי לעשות עם אלה. וכן כותב הרמב“ן בספרו תורת האדם שער האבל :אמר ר‘ יוחנן משום ר‘ שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ,כלומר בזמן גלות שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בזמן שיאמרו בגוים הגדיל גוש ח ו נ ך ב י ת ג ד“ה בלא סיד כותב :ודלא כאותן העושין האמה שחור דזהו ג“כ ציור ]לבוש ,של“ה[ ואותם התולין בגדי רקמה סביב הכתלים ישיירו ג“כ אמה )של“ה(: וכן כותב הלבוש סימן תק“ס :לא יפה עושים הנוהגים לסייד כל הבית ואחר כך צובעים בשחור אמה על אמה ,כי צריך לשייר מקום אמה על אמה ולהניחו מקולקל ובלתי מתוקן כלל כדי לגנות הבניין שיזכור שמשחירין וכיוון דזהו ההיכר לחורבן מה לנו אם כה אם כה. שער הציון תק“ס ס“ק ח‘ :אף דחיי אדם מחמיר גם בזה מ“מ נראה דאין למחות ביד המקילין אחרי שהא“ר הביא בשם האגודה סמך למקילין שעושין שחור המקום ההוא. אכן המשנה ברורה סימן תקס ס“ק ג מביא את שתי השיטות... :ואותו השיור יהיה בלא סיד ודלא כאותן העושין אמה שחור דזהו ג“כ ציור ]לבוש[ ויש מקומות שעושין שחור וכותבין ע“ז זכר לחורבן. שו“ת אגרות משה חלק או“ח ג סימן פו סובר שגם לדעת המתירים ,מה שמותר זה רק צבע שחור דהוא מסמל אבל וחורבן, אבל דברים אחרים אסור. צ“ל שהמחלוקת בין המתירים להניח רקע שחור ,לאוסרים ,הוא כפי שראינו לעיל, שלמתירים התכלית היא הזיכרון ,וע“כ גם רקע שחור מזכיר את החורבן .לאוסרים, התכלית היא הרגשת החורבן והצער עליו, וכדברי הלבוש ”שיזכור החורבן מתוך שברון לב“ וכן כלשון החיי אדם ”שיזכור החורבן ויתאונן עליו“ ,וצבע שחור לא מספיק לכך. לאלו הסוברים שהתכלית היא הזיכרון ,ניתן לכאורה לעשות את האמה על אמה בכל ציור או כיתוב ,ובלבד שיזכיר את החורבן, ולאלו הסוברים התכלית היא האבל והצער, רק אמה על אמה הנעשים באופן שגורמים צער ,מותרים. ה‘ לעשות עם אלה. השו“ע מביא הלכה זו בהלכות שהם תחת הכותרת ”לעשות זכר לחורבן“ וכך מובא בשולחן ערוך לעיל סעיף ה :אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה .משמע שהוא שמכריע שהטעם הוא משום החורבן והגלות. מכיוון שלמרבית הראשונים וכהכרעת השו“ע הטעם הוא מדין גלות ,יש היום יותר מקום לשמחה ,לפי שכבר חלק נכבד מעם ישראל עזב את הגלות ובא לארץ וכן מצינו אור החיים על דברים פרק כו פסוק א והיה כי תבא אל הארץ אמר והיה לשון שמחה )ב“ר מב ג( ,להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ ,על דרך אומרו )תהלים קכו ב( אז ימלא שחוק פינו וגו‘: וכך כותב רבנו הרצ“י ]מתוך התורה הגואלת /חלק א /מקדש ישראל והזמנים /כ“ח אייר התשמ“א[ ”אז ימלא שחוק פינו“. הגענו עד ה“אז“ שהולך ומתמלא שחוק פינו ,ולשוננו רינה” .אז יאמרו בגויים“. ב“ה ,הגענו ,שהגויים שמסביב אומרים ”הגדיל ה‘ לעשות עם אלה“ .ומכאן אנחנו אומרים” :הגדיל ה‘ לעשות עמנו היינו שמחים“ .ואנחנו מבקשים” :שובה ה‘ את שביתנו כאפיקים בנגב ...בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו“ .ב“ה הולכים ובולטים האלומות ,בשוב ה‘ את שיבת ציון המלאה, והשלימה ,והגדולה” .תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי ,אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי“ .ב“ה ,כולנו שמחים .כל ישראל שמחים ”בשוב ה‘ את שיבת ציון“. ו“ירושלים ,על ראש שמחתי“ .ירושלים היא הראש .חזרנו אל ארצנו ,אל מקומנו כולנו שמחים .אבל עיקר השמחה -בירושלים. לסיכום :מצאנו מחלוקת בטעם הנחת אמה על אמה .יש אומרים שהטעם הוא כדי שנצטער ונתאבל על החורבן .ויש אומרים שהטעם הוא זיכרון בלבד לזכור את החורבן ]דבר היכול להביאנו לעשות תשובה או לעסוק בבניין הארץ וכדו‘ ולאו דווקא לבוא לידי צער ואבל[ .למ“ד שהטעם הוא זכירה בלבד ראינו פוסקים המתירים להשאיר אמה על אמה בכל צורה שתזכיר לנו את החורבן כמו שכתב ערוך השלחן לעיל: המנהג אצלנו שמשחירין וכיוון דזהו ההיכר לחורבן מה לנו אם כה אם כה. אכן גם למרבית הפוסקים שהטעם הוא לגרום לצער ואבל על החורבן ,לאחר ששבנו לארצנו שיש יותר מקום להרבות בשמחה ,נלע“ד ,שיש מקום להקל גם בנושא אמה על אמה ולעשותה גם באופן דקורטיבי באופן שרק יזכיר את החורבן ולא יגרום לצער. 7 גוש זוכר זיכרוני לדורות... בבית משפחת גבריאלי בבית משפחת לקס אז איך יראה הבית החדש שניבנה? האם הוא יהיה זהה לבית הקודם או שיהיה שונה בסגנונו לחלוטין? האם תהיה בו פינת זיכרון לגוש? או אולי קיר שלם ינציח את הבית הישן והאהוב? ומה לגבי פני הישוב שניבנה? אזכור לישוב שהיה בבחינת תל עליו נבנה הישוב החדש ,או דווקא לצאת מהסטיגמה של ”מפונים“ ולהיפתח להתחברות לציבור הרחב? הרי לכם מגוון מחשבות, הגיגים ויצירות מקרב הציבור שבנה ,בונה ומתכונן לבניה. 8 בבית משפחת חלמיש לאה לב מאלי סיני כבר הכינה בחוג קרמיקה את הסמל של אלי סיני על גבי תשעה אריחים והם ארוזים וממתינים להיתלות על קיר החזית בכניסה. בבית משפחת לקס מנו“ד נכתב בכניסה פסוק מספר עמוס ,לאו דווקא כאזכור גוש קטיף אלא כתמרור אזהרה –אם יעלה בדעת מישהו לבוא ולהחריב את הבית הזה ..לצדו יש תמונה של דקל עם חול מהגוש המוטבעים בתוך זכוכית. ס חמו מפאת איריס אר זהירהה זהיירר שדה זה יותר בבית משפחת יעקב ביחס לאזכור העבר ומקפידה על כך ש“תהיה פינה עם אלבום ותמונות ומצגת כזכרון לטובה ולא חורבן ,ומי שירצה מוזמן לגשת לשם ולראות אך זו לא פינת הנצחה כי מחורבן קמים והולכים קדימה“. גיתית ימיני שותפה לתפיסה זו ומרגישה כי“ מה שהיה-טוב להיזכר בו ולא לשקוע בזיכרונות שיחלישו אותנו ויפגעו בחשק לבנות ולהתקדם .קיר זכרון –לא .אולי תמונ תמונ ונ תמ תמונהה יפה ומזכרות אישיות לשבת לעיייי לעיי ולע ולעייןן בימים הטובים ,אך לא הנצחה שכלל שכ כל אחד שיבוא יראה שזו משפחה ש אולם כשמדברים שפונתה“. על איזכור הגוש בקרב הקהילה הבונה כאן התפיסה שלה שונה. ””חשוב לי שיראו שזו קהילה שע שעברה את המשבר הזה והצליחה ללעמו מו לעמודד שוב על הרגליים ובעז“ה שזה יצליחח י ל צל יח והיא תשדר עוצמה ועשייה וקבוצה מגובשת חיה ותוססת .להראות שחיים בלי צלקות“. לנח וודקה מכפר דרום חשוב גם כן האיזכור הקהילתי והוא רוצה כי בישובו הניבנה יהיו שמות רחובות ושם בית הכנסת ע“ש קדושי גוש קטיף .עם זאת הוא מדבר על ”חשיבות לא מוגזמת כך שאדם מבחוץ לא ירגיש לא שייך למקום, ושהזיכרון יהיה כזה שנותן כוחות לעתיד ולא מדכא או חוסם“. גם נאוה יזרעאלי מנצר חזני חושבת ברוח זו של פתיחות לציבור ואומרת כי כקהילה זה לא נכון שיהיה איזכור לגוש. ”אנו ממותגים ככאלו ולעיתים זה טוב אך לעיתים המיתוג לא מאפשר להמשיך ולא מאפשר להתחבר יחד עם אנשי המקום למושב אחד .והמטרה הרי לקרב לבבות ולא להתבדל“. טלי וינגוט מעצמונה מרגישה כי בבית בבית משפחת יסכה ושמעון דהן מש פחת י עקב גוש זוכר האיזכור שישובם החדש בחלוציות הוא מהגוש ,קורה ללא סממנים חיצוניים אלא מעצם הרוח במקום” .כל אחד שבא ורואה את האנשים והאידיאל שמנחה כאן אומר שאלו אנשים מהגוש .האידיאל ממשיך“. בקראוילה של אברהם במברגר מנווה דקלים אין איזכור של הגוש והוא מודיע כי גם בבית שבתהליכי בניה לא נראה איזכור או תמונה של הגוש “.אני לא חי את זה 24 שעות ביממה. זה קיים וכמובן אפשר שאי לשכוח ,אך אין לנו עניין לראות התמונות את וכל הזמן לבכות. זה כמו אבל: פעם בשנה ניזכר אך אני לא יכול לחיות עם האבל העיניים, מול וכמובן שיש להתייחס לגירוש ולאזכורו בעיניים יותר אמוניות“. למירי גובי מנווה דקלים לעומת זאת, התמונות ישתלבו בכל מקום ובחיי היומיום מתוך תחושה שזה מצב טבעי וחלק מאיתנו “.כמו שאלקנה בננו הי“ד עמנו בכל פינה ,הוא חי עמנו ,במקביל לידו תמונות הבית והגוש .כמו שיש את בית המקדש שמחכים לו ,זה בית שאנו חולמים עליו, נושמים את הגוש ואת אלקנה .וכשנישאל למעלה אם ציפינו לתחיית המתים ולגאולה, בבית משפחת לב נענה בלב שלם שכן!“. ויש מי שמוסיף על התמונות גם פן אומנותי: שלומית אהרנסון מנצרים ציירה סידרת תמונות המביעות רצף החל מהתפרצות רגשות האבל והחורבן ,דרך סדרת תמונות הקרויה ”ציפורים נודדות“ המנסות להביע את מגוון רגשות המגורשים כמו תחושת עמל אין סופי ,ליאות וקושי ,תחושת בבית משפחת עזרן תלישות ,קהילה חובקת או טשטוש בקהילה כשרואים אותה כמירקם ולא כל אחד כפרט ,וכלה בתמונות העוסקות בבניה מחדש כשהן בוקעות מהקרשים בביתה ההולך וניבנה או מהארגז ההוא של הצבא. גם לרחל חלמיש יש עבודות על קיר ביתה הזמני ובהן ניבטות תמונת הישוב עצמונה ותמונת הדקל שצמח בסמוך למידרשה. שתיהן הומשכו בציור על ידי בת המשפחה ויעברו בעז“ה לבית שיבנה .בהיבט הקהילתי חשוב לרחל לא פחות שיהיה איזכור על הקיר בכניסה למשרדים” .זה בבחינת דע מאין באת ,כי אנו לא משהו אחר אלא קשורים למה שהיה שם“. יעל גבריאלי מנווה דקלים הרגישה קשורה מאד בעיקר לאדמה או ליתר דיוק לגינתה. יעל עברה וקטפה רגע לפני עקירתם מהבית ,ענף מכל עץ אהוב בחצרה .בהמשך הגיעה לאומנית ,אסתר כהן ממושב אדרת, המפיקה ניירות מחומרים טבעיים ומתמחה בשימור צמחים ,וזו עיצבה והדביקה את העלים מהגינה בשילוב הדפסים והטבעות מהצמחים .היום היצירות הללו תלויות כתמונות במרכז הסלון” .זה היה צורך בסגירת מעגל ותרפיה לעיבוד הקשר המיוחד והעמוק שלי עם הגינה ,המקום בבית שהיה לי הכי קשה להיפרד ממנו ,כי הגינה ביטאה את הקשר לארץ ואת הקושי להתנתק“. ענת יעקב מגן אור בחרה לציין את המסר שהבית שיבנה יושתת על הבית ההוא, דרך הוספת אלמנטים ומזכרות שאספה, ושילובם ביצירה שעשתה” :בתמונה שיצרתי מפסיפס יש איחוד השברים מחדש ומשולבים שם בתי מזוזה ומפתחות מהבית, מכסה הברזל מתיבת הדואר ,חתיכת אריח מהמטבח וצדפים מחוף הים בגוש .החיבור בתמונה הוא בין הגוש לירושלים וכמובן בשניהם האמירה היא לא לשכוח ולהתפלל לבנייתם מחדש“. ועוד רבים ומקוריים הרעיונות וקצרה היריעה מלהביא את כולם .איש איש בכיוונו ובאופן ביטויו ,אך דומה כי מה שעובר כחוט השני אצל כולנו הוא הזיכרון והעובדה כי בליבנו פנימה איש לא שכח ולא ישכח .דרכי הביטוי שונים ומוסיפים יופי במיגוון הדעות והרעיונות .כי כפי שבגוש היינו גוש ישובים ובו גיוון רב ,כך גם היום . ולמיגוון הרחב שהוצג אנו מצטרפים ומקווים שמתוך הזיכרון של העבר החרוט ומפעפע בליבנו תמידית ,נזכה לבנות את בתינו הפרטיים ואת הגוש החרב עם בית הבחירה במהרה בימנו. 9 גוש זוכר ומספר השלב האחרון של פרויקט זוכרים ומספרים ה ה ז ד מ נ ו ת ש ל ך לתיעוד אישי 1 10 במסגרת פרויקט התיעוד האישי התראיינו עד כה קרוב ל 450אנשי הגוש ועוד דמויות שהיו פעילות ומשמעותיות בחיינו .מהרשמים שכותבים המרואיינים לאחר הראיון האישי עולה כי התיעוד נחווה כבעל עוצמות רגשיות וכחויה מש־ מעותית ותורמת מאד הן למרואין עצמו והן ברמה הציבורית שתאפשר את סיפור חיינו בגוש כפרק בסיפור הישראלי .בימים אלו אנו עומדים לקראת סיומו של הפרויקט החשוב הזה ומזמינים רגע לפני הדקה האחרונה את כל מי שעוד חפץ ,לבוא ולספר את סיפורו בראיון של שעה במרכז התיעוד והתודעה בניצן. לתיאום ראיון יש ליצור עמנו קשר. מוכי 054-7775604 :או דפי054-5684203 : נישואין א .אסור לערוך נישואין בימי הספירה כדי לא להרבות בשמחה .בני אשכנז נוהגים שלא לערוך נישואין מפסח ועד ר"ח סיון ,פרט לל"ג בעומר שהתירו .לבני ספרד אין נושאים אשה מפסח ועד יום ל"ד בבוקר ,ולאח"כ מותר .למעשה כיום בארץ ,נהגו כל העדות להתיר לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר. ב .לנוהג מנהגי אשכנז ,מותר להשתתף בחתונה של יוצא ספרד הנישא בין ל"ד בעומר לר"ח סיוון. ג .מותר לערוך סעודת שידוכין ]מה שנקרא בלשוננו "אירוסין"[ בימי הספירה .אולם גם בשמחה זו ,ריקודים ומחולות אסורים. ספירת העומר סיכום הלכות אבלות לימי ספירת העומר: מוסיקה וריקודים ד. ה. ו. ז. יש להימנע ממוסיקה וריקודים בימים אלו אך שירי קודש לכבוד ה' מותרים. ברית מילה וכן פדיון הבן החלים בימי הספירה ,מותר בסעודת המצוה להשמיע מוסיקה שמחה ,וכן מותר לרקוד. אם מסיבה כל שהיא ישנו הכרח לקיים הכנסת ספר תורה בימי הספירה ,מותר להשמיע מוסיקה ולרקוד לכבודה של תורה. תלמידים הלומדים נגינה ,מותר להם להמשיך ללמוד בימי הספירה ,אם הדבר נעשה לצורך לימוד ואימון ולא לצורך תענוג. תספורת ח. ט. י. יא. יב. אין מסתפרים בימי הספירה .לבני ספרד עד יום ל"ד בבוקר ,ולבני אשכנז מותר כבר ביום ל"ג בעומר .קיימת מחלוקת האם לשיטה זו מותר להסתפר רק בבוקר או אפילו בליל ל"ג בעומר. איסור התספורת כולל את כל השער בגוף .וחייבות בו גם הנשים .במקום צורך יש להקל, כגון שער שפם המפריע לאכילה וכדו'. ברית מילה החלה בימי הספירה ,מותר לאבי הבן ,למוהל ולסנדק ,להסתפר .ומותר להם להסתפר כבר מהלילה ,וכן אם חלה הברית בשבת ,מותר להם להסתפר מערב שבת. קטן שמסיבה כלשהי לא הסתפר לפני הספירה ושערו מכביד עליו ,מותר לספרו. חתן המתחתן בל"ג בעומר ,מותר לו להסתפר כבר לכבוד ה"שבת חתן" שלפני כן. שאר דינים: יג .מותר בחול המועד פסח לשמוח כרגיל ,למרות שכבר החלו ימי הספירה. יד .מותר ליטול צפרניים כל ימי הספירה. טו .מעיקר הדין מותר לברך ברכת שהחיינו בימי הספירה .ואם אין הדבר מכביד ,עדיף לדחות זאת לשבת. טז .בימים אלו אין מרבים בשמחה ,וע"כ אין להשתתף בכל מיני תכניות משעשעות. יז .בעת הצורך ,מותר להיכנס לבית חדש בימי הספירה. בברכת התורה והארץ יגאל קמינצקי רב גוש קטיף תובב"א 11 גוש מאחל נטע: למשפחת פורת להולדת הבת אביה למשפחת פלג להולדת הנכדה למשפחת גלמן להולדת הבת רות לרננה שטראוסמן בהגיעך לגיל מצוות למשפחת לילנטל לארוסי נחמיה עם חן לאליקו ורחל אסרף להולדת הנכד – בן למשה ולנעמה ולהלל אסרף בהגיעך לגיל מצוות למשפחת קשאני להולדת התאומים למשפחת שניידר להולדת הנכדה – בת להודיה ומאיר למשפחת מבצרי לנישואי סיני עם חפציבה קטיף אמציה: 12 למשפחת מלכה אשר ושושי להולדת בניה לרעיה שונם הלוי בהיכנסך לעול מצוות לאריאל פריג‘ה בהיכנסך לעול מצוות לדביר שלמון בהיכנסך לעול מצוות לנוה מימון בהיכנסך לעול מצוות לרונן אוהב ציון בהיכנסך לעול מצוות לחברון שומרון בהיכנסך לעול מצוות לגליה צורי לנשואי יסכה למשפ‘ גלזר דוד ומירב לנשואי אביגיל ודוד לאורן טלקר החלמה מהירה בע”ה! ניסנית – ניצן: ליורם ואילנית כהן להולדת הבת למיכאל בוסקילה לרגל הגיעך למצוות ליוני וגלית מאור זאדה להולדת הבת ליאור אבני איתן: למעיין ואייל ידעי להולדת הבת אדל לקרין ויובל מצליח להולדת אבישי לעוז ושירן יהודה להולדת הבן איתי מזל טוב לאחיה אברהם בהגיעך למצוות טנא עומרים: לרב איציק ועדינה אמתי להולדת הנכד יאיר בן לתחיה ויצחק חי לחגי ושרי שומרון להולדת הבת רני לר‘ איתן ותהילה גולדשטין להולדת הבת יקרת תמר לאילת ושלמה בן דהן להולדת הבן שבי דרום – כפר דרום: לגרינבלט רננה בהגיעך למצוות לכהן יוסי וימימה להולדת הנכד לכהן יוחאי וחוי להולדת אביה לדייפני יהודה ומיכל להולדת עמיחי ולמאיר ונורית להולדת הנכד לגיאת נריה ונטע להולדת טוהר ולעמי ואורנה להולדת הנכדה לסודרי נעם וטלי להולדת הנכדה לצורן עונג ותמר להולדת זמרת נצר חזני למשפחת מצליח להולדת הנכדים :אבישי בן לקארין ויובל, דניאל בן ליגאל שולי ,יואב יוסף בן למזל ואיתן וישי אהרון בן לאוסנת ואביאל לאדרי ציון ונאוה להולדת הנכד בן לצוריאל תמר למשפחת מליחי להולדת הנכדות שיראל בת ליואב והילה עדני והלל בת לאושרת ויאיר הרשלר למשפחת טוקר אניטה וסטואי להולדת הנכד דוד נחמן בן לאביסף ותרצה למשפחת זרביב ישראל ומוניק ולניסים חדד להולדת הנכד עמית בן לאפריים ואיילת. למשפחת אלמסי להולדת הנכדות תהילה אסתר בת לרונן ועדי יעלה בת ויעל ואיתי ביליה למשפחת צרור לנישואי מתן עם זוהר למשפחת קוך לנישואי ילון עם יקרת ולנישואי אביה עם נועה למשפחת בטיטו להולדת הנכדים אורי בן לנתנאל ורחלי יפעת בת לדקלה ואשר קופץ למשפחת בשארי להולדת הנכד לביא יצחק בן לאיילת ושלמה בן דהן למשפחת הילברג להולדת הנכד יהונתן בן לנטע וארנון למשפחת זרביב אריק וסנדי להולדת הבת נועה למשפחת טננבוים אילן ודורית לנישואי בניה עם יהודית למשפחת עבאדי שמעון ועדנה להולדת הנכדה בת ליהונתן ויעל למשפחת חיון יחיאל ומלכה להולדת הנכד בן לנעה ויעקב למשפחת קאופמן שמעון ושרה להולדת הנכד בן לצביקה ואיילת ולאירוסי אור עם יעל שומריה: למשפחת אטדגי להולדת הבת למשפחת אפשטיין לנישואי פדות עם אהרון למשפחת בר יוסף להולדת הנכדה – בת למיכל ונריה למשפחת אלברט להולדת הנכדה – בת לאליצור ויערה למשפחת עמנואל להולדת הנכדה – בת לבת שבע ואפרים למשפחת עשרי – להולדת הבן למשפחת טאוב – להולדת הבת למשפחת אפשטיין להולדת הנכדה – בת לרב אלעד ושלומית למשפחת אליהו לנישואי יעקב עם דנה למשפחת הורוביץ להולדת הבן למשפחת אוחיון – לרגל בר המצווה של נהוראי למשפחת פלג להולדת הנכדה – בת למיכל ועקיבא למשפחת גבריאלי להולדת הנכדה – בת לשירה ואורי למשפחת גוטסמן להולדת הנכד – בן למיכאל ולאה‘לה למשפחת בהגון – להולדת התאומים לרב ראובן ומאירה נתנאל – להולדת הנכד – בן לדבורה וברכיה לצפי ודודו פורת – להולדת הבת למשפחות גוטסמן ונתנאל – להולדת הנכדה בת לחיים-נתן ולאבישג למשפחת חוברה – להולדת הנכדה – בת לעטרה ויהודה למשפחת גבאי להולדת הבת. למשפחת וולברשטיין לנישואי שבות עם אברהם מאחל בני דקלים: לרוני ונחמה משריקי לנישואי נריה עם רעות לאילה ודוד עזרן להולדת הנכד בן ליהל למיכל ומוטי שומרון להולדת הנכד בן לאליסף ולהולדת הנכדה בת לחגי ושרה למשה ואסתי שלוה להולדת הנכדים בת לאהרון ונעמי ובן לחנה ,ולאירוסי יעקב עם מוריה לורדה ודידי גרשנזון לאירוסי מוריה עם אליהו לשלום ועופרה אביטן להולדת הנכדה בת לאסף והלל ולאברהם אביטן בהיכנסך לעול המצוות לגדי ואורה אוחנה להולדת הנכדים בן לאליסף ובן לאודיה ואיתמר. לאודיה ואיתמר יזדי להולדת הבן למוריה בניטה בהגיעך למצוות לרוני ואפרת בקשי לנישואי מוריה עם שלמה לאריאלה וזבולון חזן להולדת הנכדה בת לשנית ואיל לשפרה ויהודה היימנרט להולדת הנכד בן לתהילה לרב אהוד ויפה אחיטוב להולדת הנכדים בן לאברהם ובת למרים לאליהו ורינה אקרמן להולדת הנכד בן לבן-ציון ואביה לשבתאי ומרים נאמבורג לאירוסי צבי עם שפרה גוש נווה דקלים –ניצן: למשה ורבקה וקנין לאירוסי מנחם חי עם חן לליאורה ואלימלך וקסלר להולדת הנכדים ,בן לתהילה ויהודה אליצור ובת לחגית ופנחס וולף לצפורקה וליגאל קירשנזפט לנישואי פנחס מאיר למוטה ומרים גרינבלט להולדת הנכדה בת ליערה ואליצור איתן. ליעל ורמון בראון להולדת הנכד ,בן לרובי ומיכל בראון לבת שבע אלפסי לנישואי רותי למשפחת הרשטיק לנישואי נועם עם הדר ולהולדת הנכד בן לאיציק ומלכי חזות. לורד ושמואל מנשה להולדת הבן מור לתרצה ושמעון אזולאי להולדת הנכד ,בן לבת-אל ועמוס לרחל כהן לאירוסי מתניה לסיליה ומייקל גולדשטיין ולאביעד ודליה מורחי להולדת הנכדה, בת לבת אל וצביאל גולדשטיין לקרן ואליה דוד להולדת הבן לנעה בן שמחון בהגיעך למצוות ליצחק ולמלכה כהן להולדת הנכד ,בן ליוחאי וחוי כהן לחגית ואייל כרמל להולדת הנכד ,בן לתמר ועמיחי צדוק לעמרם ורחל חזות להולדת הנכדים ,בן לשני ורונן לקס ובן לאיציק ומלכי לרב צבי ורחל שוורץ לאירוסי מוריה עם שי ולהולדת הנכדה עדן ,בת לעקיבא ותמר לזהבה לסינגר להולדת הנכד ליאיר ועילית בן דוד להולדת הבן לאורית ואלעזר כהן בהגיע רועי למצוות למיכאל וחנה פיקאר לנישואי הדר עם יהודה ליעל וחגי אסולין להולדת הבן לנדין וישועה חנון ולאבי ופנינה אסולין להולדת הנכד ולסבתא עזיזה להולדת הנין למירב ויואל אטדגי להולדת הבן ולשמחה ואבי לוי להולדת הנכד לחגית ודוד מסאמי לאירוסי דביר עם שיר למרים וראובן נמטה להולדת הבן ולמלכה נמטה להולדת הנכד ליואל ואורית פרידמן ולנפתלי ונעמי לנצ‘נר להולדת הנכדה /הנינה נעה בת לאילת ולאלישיב ולאירוסי שמואל עם הודיה לאביגיל ואריאל פרץ להולדת הבן ולשוש ורחמים בן חיים להולדת הנכד לפנינה ושמעון חדד לאירוסי זהורית עם שחר ליוני ומזל כהן להולדת הנכדים ,ראם בן לדפנה ואביאל זולדן, גילי בן לחיים ואסנת כהן לישראל ואסתר לילנטל להולדת הנינה גני טל: למשפ‘ הרמתי להולדת הבן יהונתן ולמשפחת כהן להולדת הנכד למשפחת ברזילי להולדת הנכדה בת ליוחאי וענבל למשפחת צור להולדת הנכד בן לאורן ומלכי למשפ‘ גובי להולדת הנכדה בת ליעל ויעקב ליפעת ושלומי אדלר להולדת הבת חן ולמשפ‘ אדלר להולדת הנכדה לאיילה וערן לובל להולדת הבן בארי ולמשפ‘ לובל להולדת הנכד ליוני ואירית בשארי להולדת הבן גלעד יחיאל ולמשפ‘ בשארי להולדת הנכד לירון וחגי לקס להולדת הבת ולמשפחת לקס להולדת הנכדה לעדי ואורן בוכריס להולדת הבן אלעד ולרותי וחזי כהן להולדת הנכד למשפ‘ גיבר להולדת הנכדה למשפחת ברגר להולדת הנכד בן לנועה ובועז למשפחת מרמלשטיין להולדת הנכדה למשפחת חוברה להולדת הנכדה לשרה ונועם חוברה להולדת הבת נגה למשפחת בלבן להולדת הנכד בן לעפרה ויואל למשפחת הינוך להולדת הנכדה למשפחת דדון מרים ומיכאל להולדת הבת הדסה למשפחות ר‘ קדוש ועסיס להולדת הנכדה בת לעינב ומאיר יהודה למשפחת עסיס להולדת הנכדים בן לעדי ואושרה ,בן לערן ונועה למשפחת צאיג להולדת התאומים בנים לנדב וירדן למשפחת פינסקי לנישואי דניאל עב”ל שהם למשפחת בסקין לאירוסי הבן איתן יד בנימין: מזל טוב לדבורה סרוסי בהגיעה לגיל גבורות לרב יוסף ושושנה אלנקווה להולדת הנכדה אביגיל בת ליצחק ולורין לעליזה וחיים באבי לארוסי אפרת לבת סיני וששון גיבלי להולדת הנכדים לבת חן ובני גוטליב להולדת הבן יצחק למרב וחנניה גוטמן לארוסי אוריה לתמי וגרשון פרלמן לנישואי יוחאי עם אודיה לקרן ויגאל דהרי להולדת הבת הדס למיכל ויהודה דמארי לנישואי יאיר ולהולדת הנכדות בנות לצורית ויהודית לדבורה ויוני כהן להולדת הבת לאסנת ומרדכי מינס להולדת הנכדה ללירז ושושנה נעמן להולדת הבן ישי לרותי ויוסי הרוש לארוסי ידידיה לחיים ורבקה זבולון לנישואי מרים עם איתן לזיוה וחיים עובדיה להולדת הנכד לחני ואיציק צדוק להולדת הנכדה לדבורה וציון שרעבי להולדת הנכדה לאפרת ושלמה ונחוצקר לבת המצוה של יעלי ולהולדת הנכד לנילי וניב הדר לבר מצווה של מתניה ,ולהולדת הבת הודיה לד”ר סודי ורבקה נמיר לבר המצווה של נהוראי, ולהולדת הנכד בן לחננאל לזאב ורבקי פוקס להולדת הנכד אורעד בן לשרון ואלעד ולבת המצוה של דבורה לאמירה וקובי נגר לבר המצוה של ישראל שלום ולנישואי חן עם יורי לאריאל הדאיה בהיכנסך לעול מצוות לאלרועי אלמושנינו בהיכנסך לעול מצוות לתומר טרטקס בהיכנסך לעול מצוות לאיתיאל כהן בהיכנסך לעול מצוות לאוריה כראדי בהיכנסך לעול מצוות לרוה כהן בהיכנסך לעול מצוות לאוהד פיטוסי בהיכנסך לעול מצוות לאיתמר שעאר בהיכנסך לעול מצוות 13 גוש מנחם 14 אהוד ,אודי בפי הכל ,ורות פוגל הגיעו לנצרים בשלהי שנת תשס”א. היה זה כמעט שנה אחרי פרוץ ”האינתיפאדה השניה” .הארץ כולה היתה נתונה בעיצומה של מלחמת הטרור האכזרית ,ואזורנו ,חבל עזה, בפרט. הם הגיעו אלינו מכרמי צור שבגוש עציון ”כדי להיות במקום שצריך” וכדי שאודי יצטרף לכולל דרך אי”ה שבנצרים. כקצין קרבי מצטיין ,הפך אודי עד מהרה למפקד כיתת כוננות ולפעיל מרכזי בתחום הבטחון ביישוב .הצטיין בכישוריו ובשקדנותו המיוחדת. רותי לימדה בתיכון לבנות שדות נגב ועד מהרה התקדמה לתפקידים ניהוליים. אחרי הגירוש ,היו הם מהראשונים להחליט על מעבר לאריאל ובין הדוחפים להקמת קהילת נצרים בעיר. בדרכם ההחלטית אך השקטה ,הם פיתחו את רעיון ההתחברות הנדרשת דווקא בעקבות ההתנתקות והגירוש .היו מהפעילים המרכזיים בקהילה ובוועדותיה. התאפיינו בעין טובה ומבט מעמיק על העובר עלינו כעם וכחברה .גידלו את ילדיהם בשובה ונחת ,לתפארת. אודי ריכז את פעילות ”מרימים את הדגל” שהוקם אז ע”י ועד המתיישבים ,והוביל את הפעילות באריאל בשנה הראשונה להקמת הגרעין. רותי לימדה במסגרות שונות לבנות ולאחרונה באולפנת מעלה לבונה ,ואודי בחן מוסדות חינוך שונים ,עד שמצא את מקומו בישיבה הגבוהה באיתמר. לפני כשנה וחצי הם עברו להתגורר באיתמר כדי שהרב אודי יוכל להתמסר לעבודתו .על אף המעבר המשיכו לשמור על קשר רצוף עם אריאל ואודי אף העביר שיעור קבוע בעיר. בשיא פריחתם נלקחו מאיתנו יחד עם שלושה מילדיהם .ה‘ יקום דמם. תנחומים למשפחות פוגל ובן ישי על הילקחם מאיתנו של אודי, רותי, יואב, אלעד והדס הי“ד בית גוש קטיף משפחת פוגל מנצרים השורות הבאות נכתבו ע"י אודי לעלון קהילת נצרים באריאל ,במלאת שנה לגירוש. הן משקפות היטב את הרוח שנטלו עימם מגוש קטיף ואיפיינה את דרכם גם כשהשתנו הנסיבות סיכום שנה חלפה שנה ,עומדות היו רגלינו בנצרים ,סעד ,ירושלים ואריאל .בגלגולי הסיבות שנשגבה בינתנו מלהכיל – לכאן הגענו וב"ה נלך ונשתקע ,ונזכה לקדש שם שמים ברבים. כשהשתתפנו בתיעוד המשפחתי בקרנ"ש נשאלנו מה לדעתנו היה מיוחד בנצרים – מה נשאר לנו באופן מיוחד – חוץ מהזיכרונות והחוויות הרבות. לדעתי – יש שלושה דברים עיקריים שהיו בנצרים ואותם חשוב שנמשיך ונטפח לנצח נצחים. א .אחדות ושמירת הלשון הציבורית – כידוע בצבא של אחאב עבדו ע"ז אך נצחו במלחמה כי אהבו זה את זה ואפילו לא הלשינו על הנביאים שהתחבאו מאחאב. כל שכן שהברכה שורה בציבור שיש בו יראת שמים שמתרחבת לרחוב ולבית הכנסת,לועדות ולמזכירות .השנה ,עם כל הטלטלות והקשיים שעברנו ,הרגשתי את אותה אחדות שהייתה בנצרים ,אין לשון הרע ורכילות גם כשרבים .השלום כערך עליון ,ממיס את כל המחלוקות ונותן עמידה גם כשמסביב יש בעיות וקשיים. שנזכה להמשיך ולחיות אור גדול זה ולהפיץ אותו הלאה. ב .עשייה קהילתית – בנצרים ,לא היה רגע מנוחה ,ובכל זאת לא היה לחץ וכל אחד עשה ותרם לכלל כמידת יכולתו ,מתוך רצון טוב ולא בכפייה .אמנם ,אין לנו את אותן משימות ומאבקים שהכריחו אותנו לפעול – אבל רואים שזה כבר טבע שני,זורם בעורקים הצורך לפעול ,לקדם ,להוסיף עוד משימה או אירוע ...והכול בנחת . השילוב של העין הטובה והעשייה הברוכה יוליד ב"ה קידוש ה' גדול לעיר כולה, ונזכה ב"ה להגדיל ולרומם בכל התחומים. ג .אמירה רוחנית – מה שמשך אותי בנצרים זה הקו הרוחני הברור ,אמנם בלי לחץ או חדגוניות בקרב האוכלוסייה – היו המון דעות וויכוחים ,אבל הקו הכללי היה אחד ומאוחד – בוגר ,מאוזן ,לוקח בחשבון צדדים שונים – ובסוף החשבון נותן הרגשה וידיעה שאנחנו חלק מאותם הפועלים עם א-ל במהלך גאולתנו – מתעלים מעל העיסוק בפרטים ושואלים את עצמנו מה רצון ה' מאיתנו כציבור ,מתוך אחריות על מה שנכון לעשות כדי לקדם ולרומם את המהלך כולו .זה המקום לחזק את לימוד התורה הקהילתי – שיש לו ערך של לימוד תורה כפשוטו וערך מוסף של יצירת תשתית להנהגה רוחנית ברורה ,עם אמירה גדולה וקו אחד. אודי פוגל תנחומים תנחומים תנחומים תנחומים לחזי כהן לשפרה אוחיון לארלט שונם הלוי לדליה דנינו על פטירת אמו על פטירת אביה על פטירת אחיה על פטירת אימה גני טל נווה דקלים – ניצן נווה דקלים – ניצן נווה דקלים – ניצן תנחומים תנחומים ליעל בראון סוניה ברנס, אבי ורפי אנקרי לשמעון חזות, שוש בן חיים ודניאלה טובול תנחומים תנחומים תנחומים תנחומים לרבקה אברמוביץ‘ לרבקי פוקס לר‘ מאיר כהן לרבקה נמיר על פטירת אביה ל פטירת אחיו על פטירת אביה על פטירת אחותם גני טל יד בנימין יד בנימין יד בנימין נווה דקלים – ניצן ובני דקלים תנחומים על פטירת אחותה לנעמי מרמלשטיין על פטירת אמה גני טל על פטירת אמם נווה דקלים – ניצן תנחומים תנחומים תנחומים תנחומים תנחומים לרחל פרץ לעזריאל הלל לציון אדרי לחנה פרל ליעל שוורץ על פטירת אחיה יצחק שריקי על פטירת אביו על פטירת אימו על פטירת אביה במות האב נצר חזני נצר חזני נצר חזני כפר דרום לנטע באר גנים תנחומים תנחומים תנחומים תנחומים תנחומים תנחומים ליהודה קראווני לרינה אקרמן לסוניה ברנס לדקלה כהן לחנה כהן לקובי זוהר על פטירת אחותו על פטירת אימה על פטירת אחותך על פטירת אימה על פטירת אימה על פטירת אביו שומריה בני דקלים בני דקלים בני דקלים בני דקלים בני דקלים גוש מנחם ש קטיף שלום לתושבי גוש סוזי מלכה -אמא של טלי חטואל, כתבה ספר ילדים )לא ספר זיכרון ( ..על רוני חטואל. הספר הינו על ילדה שאהבה ממתקים ו.... מלווה באיורים מדהימים ואפילו בציור אמיתי של רוני. הספר בעלות של 40ש”ח וכל הכסף תרומה לעמותת טלי ביד רמ”ה -לסיוע בפוריות מי שמעוניין -נא לפנות ליורם אוהב ציון 054-9499154 15 כשהשמים התקרבו לאדמה מאת שרה אהרוני רומן חדש מא נכתב בעקבות עשרות ראיונות עם תושבי גוש קטיף. זהו סיפורם של חנה ואורי זהו הסיפור של כולנו. ניתן לרכוש את הספר בחנויות הספרים. ãñá úåìåëùä úåçôùîäå óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå íä øùàá íéáùåúä úà íéðéîæî ïåøëéæä íåé ñ÷èì ìàøùé úåëøòî éììçì äáéàä úåìåòô éòâôðìå .óéè÷ ùåâá åìôðù éðù íåéá ä"éà êøòéé ñ÷èä 9.5.11 àòùúä øééàá 'ä 11:00 äòùá .ïöéðá éàáöä ïéîìòä úéáá ïéîìòä úéáì äñéðëá íéé÷úî ãåîéì ìäåà .íéìôåðä úîùð éåìéòì 10:00 äòùäî .øùôàä ìëë íã÷åî òéâäì ìãúùäì àð .íå÷îá äééðç øò óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå Friends of Gush Katif óéè÷ ùåâ éáùééúî ãòå úåìåëùä úåçôùîä øåáòàå" êééìò êàøàå úññåáúî êééîãá êì øîåàå êééîãá "ééç
