יהודה פרג

‫נדי‬
‫הוצאה לאור‪ּ :‬כרטא ירושלים בע"מ‬
‫עיצוב ועימוד‪ :‬סטודיו ליזרד דיזיין‬
‫אוגוסט ‪2015‬‬
‫‪1‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫בננו נדי ‪5................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫הרבנית מלכה פיוטרקובסקי ‪66..........................................................................................................‬‬
‫פרידה ‪11................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫הרב מאיר נהוראי‪77.............................................................................................................................‬‬
‫‬
‫דויד‪13....................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫הרב יהושע זאב הס‪79.........................................................................................................................‬‬
‫‬
‫מיכל ‪14..................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫זאב (ווה) פרידמן‪81.............................................................................................................................‬‬
‫‬
‫גיל‪15......................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫עופר בקר‪85..........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫ירון‪16.....................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫דובי מלמד ‪87........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫תמי‪17....................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫איל דוידסון‪90.......................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫אורית‪18.................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫חיים לוי‪92.............................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫עמיחי פרידמן ‪19..................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫דני ליברטי‪95.........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫עופר בקר‪20..........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫שלי גולדברג‪99.....................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫יהודה פרג‪21.........................................................................................................................................‬‬
‫כתר מדע‪107..............................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫אהרן פוירשטיין ‪22...............................................................................................................................‬‬
‫‬
‫ירון‪108.....................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫מיכל ‪32..................................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫ישראל לסקר ‪110....................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫‪33.......................................................................................................Susan Fajnkind‬‬
‫‬
‫רחלי הולצבלט‪111.................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫‪34.....................................................................................................Simone Hayman‬‬
‫‬
‫ניצן ויהודית קלינמן‪113.........................................................................................................................‬‬
‫‬
‫‪35......................................................................................................Michelle Tawill‬‬
‫‬
‫אירית לשם קיפרמן‪114.........................................................................................................................‬‬
‫‬
‫יצחק פרג‪36..........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫רחל גלי צינמון ‪116.................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫עלית כספי‪38........................................................................................................................................‬‬
‫חלק שני‬
‫‬
‫יהודה פרג‪39.........................................................................................................................................‬‬
‫מאמרים‪ ,‬עיתונות‪ ,‬מסמכים‪ ,‬דרך ארץ‪123...............................................................................................‬‬
‫חלק ראשון‪51...........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫רותי ‪125...................................................................................................................................................‬‬
‫כתר תורה ‪53.............................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫הבעת תודה‪126......................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫הרב חיים דרוקמן‪54.............................................................................................................................‬‬
‫‬
‫עיתונות‪127.............................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫גיל‪60......................................................................................................................................................‬‬
‫חלק שלישי ‪-‬ציוני דרך ‪193.......................................................................................................................‬‬
‫‬
‫מושי רוב‪62...........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫ציוני דרך‪194...........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫יעל רוקמן‪64.........................................................................................................................................‬‬
‫‬
‫אהרן פוירשטיין ‪195...............................................................................................................................‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בננו נדי‬
‫וְ ָה ִאיׁש מ ֶֹשׁה ָענָ יו ְמאֹד ִמכֹּל ָה ָא ָדם ֲא ֶשׁר ַעל ְפּנֵ י ָה ֲא ָד ָמה‬
‫(במדבר י"ב‪ ,‬ג')‬
‫במסורת היהודית קיימת מבוכה ביחס לשאלת זהות הכותב של שמונת הפסוקים החותמים את התורה‪ .‬כיצד ייתכן שהיה‬
‫זה משה רבנו? כיצד נראה הרגע בו נאלץ לכתוב במו ידיו את תיאור מותו? בשאלות אלה דנים חכמי התלמוד (בבלי‪ ,‬בבא‬
‫בתרא‪ ,‬ט"ו‪ ,‬א')‪:‬‬
‫ושמונה פסוקים שבתורה [‪ ]...‬אפשר משה (מת) וכתב 'וימת שם משה' (דברים ל"ד‪ ,‬ה')‪ ,‬אלא עד כאן כתב משה‪ ,‬מכאן ואילך‬
‫כתב יהושע‪ ,‬דברי רבי יהושע [‪]...‬‬
‫אמר ליה רבי שמעון‪ :‬אפשר ספר תורה חסר אות אחת‪ ,‬וכתיב‪' :‬לקוח את ספר התורה הזה' (דברים ל"א‪ ,‬כ"ו)‪ ,‬אלא עד כאן‬
‫הקב"ה אומר‪ ,‬ומשה אומר וכותב‪ ,‬מכאן ואילך הקב"ה אומר‪ ,‬ומשה כותב בדמע‪.‬‬
‫כך הרגשתי אני כשערכתי ספר זיכרון יקר זה‪ ,‬כתיבה בדמע‪.‬‬
‫הדמיון שבסיטואציות אינו נעצר כאן‪ .‬ככל שאני הולך ומהרהר במהלך חייו של נדי‪ ,‬ובעיקר במהלך השנתיים האחרונות‬
‫של חייו‪ ,‬איני יכול שלא לשוות לנגד עיני את דמותו האלמותית של גדול מנהיגינו במעש ובמידות –משה בן עמרם‪.‬‬
‫משפחה‪ ,‬חברים לעבודה‪ ,‬חברים לחיים‪ ,‬כולם ציינו את דמותו הייחודית הנדירה של נדב‪ .‬התיאורים כמעט חפפו זה את‬
‫זה‪ ,‬ואכן‪ ,‬ניכרים דברי אמת‪ .‬ללמדך‪ ,‬שענווה‪ ,‬מסירות‪ ,‬אחריות ואהבת אין‪-‬קץ אינן ניתנות לחלוקה‪ .‬אם קיימות באדם‬
‫תכונות אלה הן תבאנה לידי מימוש בחייו‪ ,‬הן ברשות היחיד והן ברשות הרבים‪ ,‬ביחסיו עם הוריו וביחסיו עם שותפיו‬
‫לחיים‪ .‬תכונות יקרות כאלה משאירות חותם אמת לדורות‪.‬‬
‫החלק הראשון של הספר מאפשר למשפחתו ולחבריו של נדי לתת ביטוי מתוך נקודת מבט אישית לאורחותיו הנפלאים‬
‫של נדב אשר‪ ,‬כדברי הכותבים‪ ,‬יישארו עמנו לעד‪ .‬כל כותב בתורו כתב מתוך תחום עיסוקו חיבור קצר בנושא שלפי תחו־‬
‫שתו היה קרוב לנדי במהלך חייו‪.‬‬
‫חלקו השני של הספר עוסק בביטוח ימי‪ ,‬שהוא תחום עיסוקו המקצועי של נדי‪ ,‬תחום‪ ,‬שעד מהרה‪ ,‬הפך להיות גם תח־‬
‫ביבו‪ .‬אספנו מספר מאמרים שכתב‪ ,‬דברים שנכתבו עליו בהקשר המקצועי לצד קטעי עיתונות המתארים את יכולותיו‬
‫המקצועיות‪ ,‬אשר שמען יצא לרחבי תבל‪.‬‬
‫בחלק השלישי ליקטנו תמונות של האנשים‪ ,‬של אירועי המשפחה ושל הנופים שנדי אהב במיוחד‪ .‬חפצים אנו שגם הדו־‬
‫רות הבאים של משפחתנו יטמיעו את ערכיו ויראו בעיניהם כי אפשר גם אפשר להיות בן אדם שמשלב בתוכו אנושיות‪,‬‬
‫יהדות‪ ,‬מחויבות דתית עמוקה‪ ,‬ישראליות‪ ,‬מקצוענות‪ ,‬משפחתיות ופתיחות לעולם‪.‬‬
‫ברצוננו להעלות זיכרונות ספורים מתוך ים הזיכרונות שפוקדים ומציפים את ריבה ואותי מאז נפרדנו מנדי‪ ,‬בננו הבכור‪,‬‬
‫לדרכו האחרונה בתשעה באב תשע"ד‪:‬‬
‫גן הילדים של ציפורה‬
‫הילדים יושבים במעגל והגננת ציפורה מספרת להם‪ ,‬כי מטרתו של יום הכיפורים היא בקשת סליחה ומחילה‪ ,‬ומבקשת‬
‫מכל ילד לבקש סליחה ממישהו בחדר‪ .‬בתום ההסבר שמה לב הגננת‪ ,‬שהילד היחיד ששמו אינו עולה הוא נדי‪ .‬הילדים‬
‫מקשיבים ומצביעים על נדי ואומרים‪ :‬מסכן נדי‪ ,‬אין לו על מה לבקש סליחה ביום כיפור‪.‬‬
‫במהלך ימי השבעה הזכירה לנו ציפורה את הסיפור הזה‪ ,‬ואף הפקידה בידינו שתי תמונות מאותה התקופה בגן הילדים‪.‬‬
‫פציעה קשה בנחל רחף שבמדבר יהודה‪" :‬סליחה‪ ,‬מצטער שדאגתם"‬
‫ארבע עשרה שנה מאוחר יותר‪ ,‬ערב הושענא רבה‪ ,‬נדי ושלושה חברים מישיבת ההסדר יוצאים לטיול במדבר יהודה‪.‬‬
‫בנחל רחף הם יורדים את המצוק של נחל רחף בגלישת סנפלינג מגובה של כשלושים מטר‪ .‬במהלך הגלישה משתחרר‬
‫החבל ונדי נופל לתהום‪ .‬בחדשות של אחת עשרה בלילה מודיעים על נפילת גולש ועל פציעתו‪ .‬חולפות כמה דקות ומגי־‬
‫עה שיחה ממד"א עין גדי‪ .‬נדי על הקו מרגיע את אמא‪" :‬יש לי שבר קטן ביד וחבלה קלה בפנים‪ ,‬אני לא נוסע באמבולנס‬
‫להדסה ירושלים‪ ,‬אלא מזמין מונית ומגיע הביתה‪ .‬אם צריך‪ ,‬ניגש לאיכילוב ליד הבית"‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬נדי ריסק את כף ידו הימנית‪ ,‬ובידו השמאלית‪ -‬שלושה שברים‪ ,‬ושבר נוסף ‪-‬בארובת העין‪.‬‬
‫לאחר שעתיים הופיע נדי בדלת ביתנו‪ ,‬כשהוא סובל כאבי תופת‪ ,‬והמילים הראשונות שלו‪" :‬סליחה‪ ,‬מצטער שדאגתם"‪.‬‬
‫לאחר סדרת ניתוחים הודיע לנו האורתופד‪ ,‬שיש צורך לקבע את היד וכי כף היד תאבד את יכולת הכיפוף‪ ,‬ושמדובר‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫במצב בלתי הפיך‪ .‬ריבה ואני הבנו את המשמעות ארוכת הטווח‪ .‬נדי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא התרגש‪ .‬הוא היה מוטרד מדבר‬
‫אחר‪ ,‬והוא שאל את הרופא אם זה יפגע ביכולתו להיות מאגיסט בצבא‪.‬‬
‫לאחר חדשים ארוכים של כאבים ופיזיותרפיה אינטנסיבית‪ ,‬כאשר נדי לא מוציא מכף ידו את כדור הגומי אותו היה צריך‬
‫לעסות‪ ,‬חזרה אליו אט אט התנועה המלאה‪.‬‬
‫"יש אימונים בשבת?"‬
‫נדי היה חבר בנבחרת הנוער בכדורסל של אליצור‪ .‬משקיף של מכבי ראה את אחד המשחקים ומיד הזמין את נדי לה־‬
‫צטרף לנבחרת הנוער של מכבי‪ .‬השאלה היחידה שנדי שאל הייתה‪" :‬האם אתם מתאמנים בשבת?"‪ .‬מאחר שהתשובה‬
‫הייתה חיובית‪ ,‬וויתר נדי מיד על ההצעה‪ ,‬וזאת על אף שנמנה על מעריצי מכבי ומאד רצה להיות בנבחרת הנוער של‬
‫הקבוצה‪.‬‬
‫"כולם יוצאים לטיול"‬
‫נדי היה מדריך מוערך מאד על ידי החניכים בבני עקיבא ואף על הוריהם התחבב מאד‪.‬‬
‫בין החניכים היה חניך אחד שהייתה לו נכות קשה מלידה‪ .‬נדי עמד על כך שהחניך ישתתף בכל הפעילויות‪ .‬כשהגיעה‬
‫תקופת הטיולים המאתגרים‪ ,‬התעקש נדי ש"כולם יוצאים לטיול"‪ .‬וכך אמנם היה‪ .‬עם חניך זה שמר נדי על קשר רציף‪,‬‬
‫ואף בהיותו בארקנסו התכתב איתו במייל עד יומיים טרם פטירתו‪.‬‬
‫פינת קפה לאחיות במחלקת תינוקות בבי"ח בילינסון‬
‫לפני כעשרים שנה שהו נדי ורותי תקופה ארוכה בביה"ח בילינסון במחלקת ילודים‪ .‬נדי התרשם מאד מעבודתן‬
‫המאומצת של האחיות במחלקה‪ .‬יום אחד הוא פנה אלי והציע שהמשפחה תתרום פינת קפה עם כל הציוד לאחיות המ־‬
‫חלקה ולרווחת ההורים השוהים בה‪ .‬כך אמנם עשינו‪ .‬מאז היה נדי נוהג להביא בכל חנוכה סופגניות לפינת הקפה‪ .‬שנים‬
‫לאחר מכן היינו מקבלים טלפונים מהורים וכמובן מאחיות המחלקה שבילו בה ימים ולילות ושיבחו את נדי על יוזמה‬
‫ברוכה זו‪.‬‬
‫נדי במרכזה של כל שמחה‬
‫בכל שמחה משפחתית ברגע שנדי הגיע הייתה השמחה עולה מדרגה‪ ,‬הריקודים השתלהבו והוא תמיד נמצא במרכז המ־‬
‫עגל רוקד‪ ,‬כשאחד הנכדים על כתפיו‪ .‬במופעי הילדים היה זה תמיד נדי גורם מרכזי בארגון ההופעה‪ ,‬השירה‪ ,‬התלבושות‪,‬‬
‫התנועה והמשחק‪.‬‬
‫חגיגות ארבעים וחמישים שנה לנישואינו‬
‫את חגיגות ארבעים שנות נישואין אירגן נדי באילת‪ .‬בעצמו לא נכח כי נקרא למילואים‪ .‬את יובל החמישים חגגנו בביתם‬
‫של נדי ורותי עם כל הילדים והנכדים‪ .‬האירוע כלל הפקת וידאו שהייתה מבוססת על סרטים ותמונות מחתונתנו בשנות‬
‫הששים המוקדמות‪ .‬זה היה האירוע האחרון שחגגה משפחתנו בשלמותה ובלב שמח‪.‬‬
‫נדי יוזם ומכריח אותנו לשפץ את חדר האורחים שבביתנו‬
‫שנים דובר במשפחה כי הגיע זמן לתת לביתנו מראה מודרני יותר‪ .‬בהכירו אותנו‪ ,‬ידע נדי שאם לא ינקוט יד סמכותית‬
‫והחלטית הדברים לא יזוזו‪ .‬הוא פנה לחברו האדריכל שלומי‪ ,‬גייס אותו לעזרה והודיע לו שהוא לא חוזר אליו ללא ביצוע‬
‫מושלם‪ .‬ואמנם שלומי התייצב אצלנו ולא מש מעמנו עד שהתחייבנו ללכת איתו למגוון החנויות הנדרשות על מנת לב־‬
‫חור את הריהוט ואת התאורה החדשה‪ .‬ההזמנה בוצעה מידית‪ .‬בהתקנת התאורה החדשה הגיע נדי באופן אישי על מנת‬
‫לפקח על העבודה‪ ,‬וזאת על אף שמדובר היה בתקופת מחלתו‪ ,‬ונאסר עליו לשהות במקומות מאובקים‪.‬‬
‫מיד לאחר השלמת המלאכה החל בקמפיין החלפת המכונית הישנה שלנו‪ .‬הוא התקשר לכמה יבואני רכב מידידיו המבו־‬
‫טחים‪ .‬בנו גער "מספיק עם ה'טרנטה' שלכם‪ ,‬אני מחליף לכם את הרכב וזהו"‪ .‬מאחר שבמשך כל תקופת המחלה היה נדי‬
‫אופטימי ומלא תקווה להחלמה‪ ,‬הבטחנו לו שברגע שיחלים נחליף את המכונית‪.‬‬
‫"לא יכול להיות שכל הכתה לא שולטת בחומר"‬
‫נדי היה מרצה במכללה האקדמית בנתניה בחוג לביטוח‪ .‬באחד מהמחזורים האחרונים‪ ,‬כשנדי כבר היה עמוק בתוך המ־‬
‫חלה‪ ,‬קיבלה כל הכיתה ציון נמוך מממוצע השנים הקודמות‪ .‬למרות המחלה‪ ,‬ועל אף שבדרך כלל מנהלים בחברות ביטוח‬
‫אינם ששים לפתוח חזית מול המפקח על הביטוח‪ ,‬חוש הצדק של נדי לא נתן לו לקבל את הגזירה‪ .‬זאת אף שבסך הכל‬
‫לא היה זה בתחום אחריותו לפתור לאחרים את הבעיה‪ .‬נדי פנה למשרד האוצר בטענה כי "לא יכול להיות שכל הכתה‬
‫לא שולטת בחומר" ולא הירפה מהם עד שלנבחנים הוסף פקטור משמעותי לציון‪ ,‬ששיפר דרמטית את ביצועי הכיתה‪.‬‬
‫תלמידיו אהבו מאד את ההרצאות המרתקות בביטוח ימי‪ .‬לא הייתה נשירה בכתה‪ ,‬והוא קיבל את הדירוג הגבוה ביותר‬
‫במשוב המרצים שנערך בתום כל שנה‬
‫‪6‬‬
‫"קשה לי לראות את הכסא של מתי בקר ריק"‬
‫בפעם האחרונה שנדי הלך איתי לבית הכנסת שלנו "גבורת ציון"‪ ,‬בו נערכו בר המצווה שלו ושבת החתן שלו‪ ,‬ראיתי אותו‬
‫מתבונן באריכות בכיוון בימת הקריאה‪ .‬בשורה הראשונה בצמוד לבימה‪ ,‬בכיסא הקיצוני הימני‪ ,‬היה מקום מושבו הקבוע‬
‫של מתי בקר‪ ,‬הגבאי האגדי של בית הכנסת‪ .‬מתי נפטר ממחלה קשה חדשים ספורים קודם לכן‪ .‬לבסוף לאחר שתיקה‬
‫ארוכה אמר לי נדי את המשפט שחוזר ומכה בי מאז‪" :‬קשה לי לראות את הכסא של מתי בקר ריק"‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬היית כאן כל הלילה‪ ,‬לך לישון‪ .‬עכשיו אני מחליף אותך"‬
‫בעת מחלתו של נדי‪ ,‬היתה תקופה שגם ריבה אושפזה בגלל שבר ברגל‪ .‬כל בני המשפחה ארגנו תורניות בדאגה שריבה‬
‫לא תישאר לבד‪ .‬נדי הוחרג מהתורנות כי הרופאים אסרו עליו להיות חשוף לזיהומים נוספים‪ .‬באחד מימי שישי‪ ,‬התייצב‬
‫נדי בבית החולים והתעקש להישאר‪" .‬אבא‪ ,‬היית כאן כל הלילה‪ ,‬לך לישון‪ .‬עכשיו אני מחליף אותך"‪ .‬נדי נשאר למשך‬
‫שעות ארוכות ועזב רק בסמוך לכניסת השבת‪.‬‬
‫"לא רצינו שתחזור למחלקה‪ ,‬אבל אם חזרת אנחנו מאוד שמחים לקבל אותך"‬
‫במהלך האשפוזים החוזרים של נדי‪ ,‬בכל פעם היה עובר תהליך קבלה למחלקה‪ .‬מידי פעם כשחזר למחלקה בתל השומר‬
‫היו האחיות האחראיות אומרות לנו‪" :‬לא רצינו שתחזור למחלקה‪ ,‬אבל אם חזרת אנחנו מאוד שמחים לקבל אותך"‪ .‬נדי‬
‫מצידו היה משיב במנטרה השגורה על פיו‪" :‬אני מרגיש מצוין‪ ,‬אני לא מבין למה אני בבי"ח"‪ ,‬לפעמים היה מוסיף כי כל‬
‫הסיפור על מחלתו אינו נובע ממחלת דם‪ ,‬אלא מעלילת דם‪...‬‬
‫"אבא‪ ,‬בבקשה תרד למזנון ותביא אייס קפה לשתי האחיות האלה‪ ,‬הן על הרגליים מהבוקר ללא הפסקה"‬
‫במהלך אישפוזי היום שהיו תכופים‪ ,‬לאחר שחובר לאינפוזיות‪ ,‬היה נדי אומר לי‪" :‬אבא‪ ,‬בבקשה תרד למזנון ותביא אייס‬
‫קפה לשתי האחיות האלה‪ ,‬הן על הרגליים מהבוקר ללא הפסקה"‪.‬‬
‫בדרך‪-‬כלל נדי היה מחובר לכמה אינפוזיות אבל היתה אינפוזיה אחת שאותה לא ניתק אף פעם‪ .‬היה זה האייפד שאפשר‬
‫לנדי להמשיך בניהול המחלקה הימית וסוכנות היהלומים של חברת כלל ביטוח‪ ,‬במשך כל הזמן הזה‪ ,‬ואפילו בזמן הטי־‬
‫פולים הקשים שעבר‪ .‬לדעתי‪ ,‬האייפד היה האינפוזיה החשובה מכולן ובזכותה שמר נדי על מורל גבוה ועל רוח לוחמנית‬
‫ותקווה גדולה עד ימיו האחרונים‪ .‬זהו המקום לציין לשבח את חברת כלל ביטוח שעמדה על כך שנדב ימשיך בפעילות‪.‬‬
‫המשפחה תהיה אסירת תודה על כך לחברת כלל ביטוח ולמנהליה לאורך ימים‪.‬‬
‫במהלך השבעה אמרו לי מנכ"ל כלל ביטוח‪ ,‬איזי כהן‪ ,‬ועילית כספי‪ ,‬מנהלת האגף הכללי שהם אלה שמודים לנדי על‬
‫מסירותו ועל העבודה המצוינת שעשה גם בשעת האשפוזים‪ .‬יחס כזה של מקום עבודה אינו מובן מאליו ואנו מברכים‬
‫ומודים להם על כך‪.‬‬
‫באחד הטיפולים‪ ,‬במהלך קבלת אינפוזיה‪ ,‬ישבתי עם נדי במשך זמן ארוך‪ ,‬כששנינו ממתינים לגמר האינפוזיה‪ .‬לפתע‬
‫ניגשה אל נדי אישה שבתה אושפזה באותה המחלקה‪ .‬היא חיבקה את נדי בחום והודתה לו בדמעות על שעזר לבתה‪,‬‬
‫שהמחלה התגלתה אצלה רק לאחרונה‪ ,‬לקבל מישרה‪ .‬היא ביקשה לדעת כיצד נדי עשה זאת לאחר שבכל מקום עבודה‬
‫דחו אותה‪ .‬נדי בצניעותו אמר לה שבסך הכל הוא לא עשה כלום‪" ,‬פשוט הפניתי אותה לכח אדם"‪.‬‬
‫"אני רוצה שבשבוע הבא נערוך את האירוסין של דוד בירושלים"‬
‫כשהתקרב מועד הנסיעה לארה"ב הודיע נדי בהחלטיות‪" :‬אני רוצה שבשבוע הבא נערוך את האירוסין של דוד בירוש־‬
‫לים עוד לפני שאני נוסע לארה"ב"‪ .‬וכמה ימים לאחר מכן ביקש בטלפון מארה"ב‪" :‬אבא‪ ,‬אני רוצה שגם רחל תגיע אלי‬
‫לארה"ב עם כל המשפחה"‪ .‬אולי הוא כבר הבין שלחתונה לא יזכה להגיע‪.‬‬
‫ובאחת משיחות הטלפון האחרונות שוב טען שהכל בסדר שהוא מרגיש טוב‪" .‬הכל נהדר רק אתם חסרים לי‪".‬‬
‫כזה היה נדי ואלה היו אורחותיו‪ .‬כמה חבל על דאבדין ולא משתכחין‪.‬‬
‫ריבה ואני לא היינו עם נדי בימיו ובשעותיו האחרונות בארקנסו‪ .‬רותי והילדים‪ ,‬גיל וילדיו‪ ,‬ירון‪ ,‬דארן וישראל היו איתו‪,‬‬
‫תמכו בו‪ ,‬וראו אותו בעיניהם בימים האחרונים למאבקו ולסיום מסכת חייו‪.‬‬
‫ריבה ואני הרהרנו על כך בימים ובלילות‪ ,‬מייסרים את עצמנו‪ .‬ידענו שלנדי מאד חסרנו‪ ,‬והוא נעקר מאיתנו כשאנו רחו־‬
‫קים ממנו אלפי קילומטרים‪ .‬ובלילות ארוכים ללא שינה כשהמחשבות נודדות למחוזות רחוקים‪ ,‬דמיינתי את נדי שלנו‪,‬‬
‫בננו הבכור‪ ,‬שהעניק לנו את חגיגת בר המצווה הראשונה‪ ,‬את החתונה הראשונה‪ ,‬את נכדנו הראשון דוד‪ ,‬שכה דומה‬
‫לנדב במראהו‪ ,‬שבגר‪ ,‬ואח"כ הלך לצבא‪ .‬ועתה דוד העניק לנדי ולנו את אירוסיו לרחל‪ ,‬בהם עוד זכה נדי להשתתף‪ .‬רחל‬
‫כלתו של נדי מעתה היא גם נכדתנו‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫וחשבתי בליבי‪ :‬אלו שיחות ניהל נדי עם בוראו‪ ,‬בו כל כך האמין כל חייו‪ .‬ברגעים אלה הופיעה לנגד עיני דמותו של משה‪,‬‬
‫אדון הנביאים‪ ,‬הקרוב לשכינה מכל האדם‪ ,‬ובו זמנית העניו באדם‪ .‬וביקשתי לחוות את תחנוניו של משה לאותו בורא‬
‫עולם‪ ,‬אשר בו גם נדי האמין בכל לבבו ובכל מאודו‪ .‬גם נדי חש בדיוק כמו משה‪ ,‬כי לא יגשים את חלומו ואל הארץ לא‬
‫יבוא‪.‬‬
‫יכולתם של חכמינו לשתף אותנו בחוויות כאלה עולה על יכולותינו לחוות מצבים אלה‪.‬‬
‫כמו משה‪ ,‬ניסה נדי ללכת בכל נתיב אפשרי על מנת לשנות את רוע הגזירה‪ .‬הוא אהב את החיים ודבק בהם ללא הרף‪.‬‬
‫במשך שנתיים טופל נדי על ידי ד"ר מגן‪ ,‬פרופ' נגלר‪ ,‬פרופ' ראו‪ ,‬ומומחים נוספים בביה"ח בילינסון‪ ,‬תל השומר‪ ,‬שערי‬
‫צדק‪ ,‬ובית החולים האוניברסיטאי בארקנסו‪ .‬ולא עלתה בידו‪.‬‬
‫כך מתוארת הליכה מייגעת זו של משה‪ ,‬ולהבנתי גם של נדי‪ ,‬במדרש תנחומא (פרשת ואתחנן‪ ,‬סימן ו')‪:‬‬
‫"כיון שראה משה שאין משגיחין בו‪,‬‬
‫הלך אצל שמים וארץ‪ ,‬אמר להם‪ ,‬בקשו עלי רחמים‪ .‬אמרו ליה‪ ,‬עד שנבקש רחמים עליך‪ ,‬נבקש רחמים על עצמנו‪.‬‬
‫הלך אצל כוכבים ומזלות‪ ,‬אמר להם‪ ,‬בקשו עלי רחמים‪ .‬אמרו לו‪ ,‬עד שנבקש רחמים עליך‪ ,‬נבקש רחמים על עצמנו‪,‬‬
‫שנאמר‪' ,‬ונמקו כל צבא השמים וגו' (ישעיה ל"ד‪ ,‬ד')‪.‬‬
‫הלך אצל הרים וגבעות‪ ,‬אמר להם‪ ,‬בקשו עלי רחמים‪ .‬אמרו לו נבקש על עצמנו‪ ,‬שנאמר‪' ,‬כי ההרים ימושו והגבעות‬
‫תמוטינה' (שם נ"ד‪ ,‬י')‪.‬‬
‫הלך אצל הים הגדול‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בקש עלי רחמים‪ .‬אמר לו‪ ,‬בן עמרם‪ ,‬מה היום מיומיים‪ .‬הלא אתה בן עמרם‪ ,‬שבאת עלי‬
‫במטך והכיתני וחלקת לשנים עשר שבילים‪ ,‬ולא יכולתי לעמוד לפניך מפני שכינה‪ ,‬שמהלכת לפניך לימינך [‪ ]...‬והיום מה‬
‫עלתה לך‪ .‬כיון שהזכיר לו הים‪ ,‬מה שעשה בנערותו‪ ,‬צעק ובכה ואמר‪' ,‬מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני' (איוב כ"ט‪ ,‬ב')‪.‬‬
‫בשעה שעברתי עליך‪ ,‬הייתי מלך עולם‪ ,‬ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי‪.‬‬
‫מיד הלך לו אצל שר הפנים‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בקש עלי רחמים שלא אמות‪ .‬אמר לו‪ ,‬משה רבי‪ ,‬טורח זה למה‪ .‬כך שמעתי מאחורי‬
‫הפרגוד‪ ,‬שאין תפילתך נשמעה בדבר הזה‪ .‬הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה‪ ,‬ואומר‪ ,‬אצל מי אלך לבקש עלי‬
‫רחמים‪".‬‬
‫נתב"ג‪2014 .‬‬
‫באזני‪ ,‬בעיני‪ ,‬ובעיקר בליבי‪ ,‬אני חש את נדי וחי עמו את יומו האחרון‪ ,‬כאשר נפשו יוצאת לחזור ארצה כדי להיפרד‬
‫מאבא ומאמא וכדי להחזיר את נשמתו הטהורה לבורא עולם בארץ ישראל‪.‬‬
‫כך הלך מעמנו נדי‪ ,‬כך הלך מעם ישראל משה‪ .‬כך שוחח נדי עם נפשו וכך עשה משה לפני מותו‪.‬‬
‫בבראשית רבה (פרשה י"א‪ ,‬סימן ה') מסופר‪:‬‬
‫"אמר רבי יצחק‪ :‬הייתה נפשו של משה מתקשה לצאת והיה משה מסיח עם נפשו ואמר נפשי תאמר שביקש מלאך המ־‬
‫וות לשלוט עליך ‪ .‬אמרה לו לא יעשה הקב"ה כן‪" :‬כי חלצת נפשי ממות" (תהלים קט"ז‪ ,‬ח')‪ .‬ותאמר שראית אותן בוכים ובכית‬
‫עמהם‪ .‬אמרה לו "את עיני מן דמעה" (שם‪ ,‬שם)‪ ,‬אמר לה‪ ,‬ותאמר שביקשו לדחות אותך לגיהינום‪ ,‬אמרה לו "את רגלי‬
‫מדחי" (שם‪ ,‬שם)‪ .‬אמר לה‪ ,‬ולהיכן את עתידה להלך‪ ,‬אמרה לו "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (שם‪ ,‬ט')‪ .‬כיון ששמע משה‬
‫כך נתן לה רשות אמר לה ‪" :‬שובי נפשי למנוחיכי" (שם‪ ,‬ז')‪.‬‬
‫אמר רבי אבין‪ ,‬כיון שנסתלק‪ ,‬התחתונים היו מקלסין אותו ואומרים "תורה צווה לנו משה" (דברים ל"ג‪ ,‬ד') והעליונים מקלסין‬
‫אותו ואומרים "צדקת ה' עשה וגו'" (דברים ל"ג‪ ,‬כ"א)‪.‬‬
‫והקדוש ברוך הוא מקלס אותו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"‪.‬‬
‫מלבורן‪1965 .‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ ‬פרידה‬
‫‪‬‬
‫סּוסי‬
‫ב‪-‬אׁש וְ ֵ‬
‫‪.‬יא וַ יְ ִהי‪ֵ ,‬ה ָּמה הֹלְ כִ ים ָהלֹוְך וְ ַד ֵּבר‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה ֶרכֶ ֵ‬
‫יהם; וַ ּיַ ַעל‪ֵ ,‬אלִ ּיָ הּו‪ַּ ,‬ב ְס ָע ָרה‪ַ ,‬ה ָּשׁ ָמיִ ם‪.‬‬
‫ֵאׁש‪ ,‬וַ ּיַ ְפ ִרדּו ֵּבין ְׁשנֵ ֶ‬
‫יׁשע ר ֶֹאה‪ ,‬וְ הּוא ְמ ַצ ֵעק ָא ִבי ָא ִבי ֶרכֶ ב יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫יב וֶ ֱאלִ ָ‬
‫ׁשיו‪ ,‬וְ ֹלא ָר ָאהּו‪ ,‬עֹוד; (מלכים ב'‪ ,‬ב')‬
‫ּופ ָר ָ‬
‫ָ‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫אבא‪.‬‬
‫אבא‪.‬‬
‫על הגעגועים לרחל ארוסתי שאתה כלכך אוהב למשפחה‪...‬לחברים‪..‬לארץ‪ ..‬אין מה לפרט‪..‬‬
‫מצד שני‪ -‬האמונה שלי שהקב"ה לא בוחר סתם "להתעלל" במישהו אלא שיש סיבה לכל דבר‪ ..‬יוצרת בתוכי‬
‫קונפליקט מוזר שלפעמים דווקא מחזק אותי‪.‬‬
‫אחד השירים שתמיד אהבתי בתור ילד הוא‪ :‬לאבא שלי יש סולם‪..‬מגיע כמעט לשמים"‬
‫ואני תמיד התגאתי ‪ -‬שאבא שלי לא צריך סולם כדי להגיע לשמים‪.‬‬
‫תמיד היית בראש היית מרכז העניינים‪ ..‬כמו שאמרו תמיד‪ ..‬בכל אירוע בכל יום עצמאות בכל שבת‬
‫משפחתית‪..‬בכל תפילת שחרית של שבת‪"..‬נדי הגיע‪ ..‬אפשר להתחיל"‬
‫לימדת אותי אבא‪ ..‬לאהוב‪ ,‬לתמוך‪ ,‬לחבק‪ ,‬להתמסר‪ ,‬לחייך גם כשקשה והרשימה עוד ארוכה‪..‬‬
‫למדתי ממך מהי אהבת אמת ללא גבול וללא תנאים‪..‬‬
‫עלייך ועל אמא רק הייתי צריך להסתכל וכך להתחנך וללמוד איך להיות אבא לתפארת‪ ..‬איך להיות בעל‬
‫שאין מצב שלא מביא זר פרחים כל יום שישי‪ ..‬אבא שמבקשים ממנו להביא חלב מהמכולת והוא מביא‬
‫ממתקים למרות שאמא לא מרשה‪..‬‬
‫לימדת אותי לטייל ולאהוב את הארץ המופלאה שלנו‪ ..‬ממך למדתי שאין מצב שיש מקור מים בטיול שלא‬
‫נכנסים אליו‪..‬‬
‫לימדת אותי לזרום כשקשה‪..‬להיות אופטימי‪ ..‬לקבל הכל באהבה‪ ..‬והכי חשוב לאהוב את אמא‪.‬‬
‫כששאלתי אותך פעם‪ ..‬למה אנחנו לא לומדים תורה בבית בסדר קבוע‪ ..‬אמרת לי "אני מלמד אותך דרך‬
‫ארץ‪ ..‬ללימוד תורה אני אשלח אותך לישיבה שתגדל"‪.‬‬
‫וממך באמת למדתי‪ ,‬להיות בן אדם לפני הכל‪ ..‬לאהוב את הטוב ולדחות את הרע‪.‬‬
‫כשהייתי איתך בבית חולים ובטעות הייתי מעלה את נושא המחלה‪ ..‬מיד היית מעביר נושא ומתעניין בלי‬
‫הפסקה מה שלום אמא מיכל טל וליאור‪..‬תמיד חושב על אחרים ומטפל בעצמך אח"כ‪.‬‬
‫ליווית אותי כל חיי‪ ..‬בכל תחנה‪ ..‬החל מגן לנה‪ ..‬בבר מצווה‪ ..‬סיום שמינית‪ ..‬גיוס ועד לאירוסיי עם רחל‪.‬‬
‫ליוויתי אותך בשנתיים וחצי האחרונות ביום ובלילה בשבתות וחגים ואני אומר בפה מלא ‪ -‬זכיתי באבא‬
‫המושלם‪.‬‬
‫אחד הרגעים המרגשים בחיי‪ ..‬היו באירוסין‪ ..‬שאליהם הגעת כמעט באפיסת כוחות וגבורה עילאית‪ ..‬ופתאום‬
‫בלי הודעה מוקדמת‪ ..‬קמת לרקוד איתי בתוך המעגל‪ ..‬הרגע הזה לא יוצא לי מהראש‪.‬‬
‫אבא‪ ..‬אתה לוחם‪ ..‬אתה אריה‪ ..‬ממך למדתי מהי גבורה יהודית אתה הגיבור שלי הדמות שלי להערצה עד‬
‫אין קץ‪.‬‬
‫באחד הלילות שישנתי איתך בבית החולים‪ ..‬שאלתי אותך שאלה הזויה‪ ..‬אבל אתה ענית בחדות ברורה‪:‬‬
‫שאלתי‪" :‬אבא‪ ,‬אתה רואה משהו טוב בכל המצב הזה?"‬
‫ענית‪" :‬כן‪ ..‬אני שמח שזה אני ולא אתם‪".‬‬
‫אבא‪..‬‬
‫סליחה אם פגעתי או העלבתי אותך או ח"ו לא עשיתי משהו שביקשת אני מקווה שהתה שבוע שעבר היה‬
‫מספיק חם‪..‬‬
‫אני אוהב אותך‪ ..‬תודה על הכל‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫דויד‬
‫הודעה שכתבתי לחבר כשהייתי עם אבא בבית חולים בארקנסו‪:‬‬
‫אני מרגיש חלש‪ ..‬פיזית‪ ..‬אבל בעיקר נפשית‪.‬‬
‫התפילות לא תפילות ועל ברכות אין מה לדבר בכלל‪ .‬יש כעס על בורא עולם‪..‬ואפילו גדול‪ ..‬אין מצווה‬
‫שהתייחסתי אליה בחרדת קודש יותר מכיבוד הורים‪ .‬על הנייר אני חושב שאני זוכה לכיבוד אב למהדרין‪..‬‬
‫אבל יכול להיות שהייתי מוותר‪.‬‬
‫לא זכור לי אי פעם שבכיתי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר‪ .‬מאחל את מה שאני עובר רק לשונאינו‪.‬‬
‫מיכל‬
‫כואב לי וזה לא נתפס לי שאתה לא פה‪.‬‬
‫כשהייתי בפגייה שמעתי שהיית מקדיש לי את השיר של מיקי גבריאלוב " את יפה שלי "ותמיד יורדות‬
‫לי דמעות כשאני שומעת אותו‪ ,‬בידיעה שהקדשת לי את השיר הזה‪ ,‬וזה מבחינתי השיר שלך ושלי‬
‫לעד ארצה לסיים ולהקדיש לך בית מהשיר‪:‬‬
‫"דרך לא דרך אלך איתך‬
‫ועד הסוף אהיה איתך‬
‫אתה ואני לעולם"‬
‫יטה לְ ִמי עֹולַ לְ ָּת ּכֹה"‬
‫ריבונו של עולם ‪ -‬לך אנו צועקים היום באמונה שלמה בך – ְ"ר ֵאה ה' וְ ַה ִּב ָ‬
‫לנדי‪ ,‬שבשמו נדב חקוקה כל הווייתו‪ .‬הֹולֵ ְך ָּת ִמים ּופ ֵֹעל ֶצ ֶדק שתמיד התנדב לעזור‪ .‬שתמיד סייע לכולם‪ .‬אדם‬
‫שלא היה בו קורטוב של רוע‪ .‬אדם שכולו חסד‪ .‬אדם שכולו תום שרק צדיקים התברכו ממנו‪.‬‬
‫לנדי‪ ,‬שגם כשהתייסר ייסורי תופת‪ ,‬לא שכח לשאול בימים האחרונים על המצב בארץ‪ ,‬וכאב כל כך כששמע‬
‫על כל חייל שלנו שנפגע‪.‬‬
‫יטה לְ ִמי עֹולַ לְ ָּת ּכֹה"‬
‫ְ"ר ֵאה ה' וְ ַה ִּב ָ‬
‫נדי שלנו‪ ,‬אני בטוח שאתה יודע כמה חרדנו לך כולנו‪.‬‬
‫אחיך‪ ,‬תמי ואורית‪ ,‬שלילות טרופים משינה התפללו לשלומך‪.‬‬
‫ירון‪ ,‬שבאהבתו אליך‪ ,‬לא נותרה אבן בעולם שלא הרים כדי למצוא לך מרפא‪ .‬שלא היה מחקר או מאמר או‬
‫מרכז רפואי בעולם שלא חיפש בו מזור לייסוריך ושטיפל בך במסירות רבה כל כך‪.‬‬
‫גיסיך‪ ,‬גיסותיך וכל אחייניך‪ ,‬דארן‪ ,‬שבעדינות של מלאך ה' סעד אותך‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬שביסודיות המופלאה שלו‪ ,‬רצה שלא יחסר לך דבר לרפואתך‪.‬‬
‫עמיחי‪ ,‬עינת‪ ,‬דנה‪ ,‬יעל‪ ,‬מושיק ויעלי‪ ,‬שהגנו על משפחתך באהבה עצומה שאין לה שיעור‪.‬‬
‫חנה ויצחק‪ ,‬שאהבו אותך כבנם ממש והתאמצו כל כך לעזור‪.‬‬
‫אבא ואמא המופלאים והאהובים שעטפו אותך כל הזמן במסירות שאין כמותה‪ ,‬בדאגה לכל צרכיך ומחסורך‬
‫ובנתינה האין סופית שלהם‪.‬‬
‫ילדיך המקסימים‪ ,‬דוד הגיבור שסעד אותך שבועות ארוכים באהבה ללא גבול‪ ,‬מיכל‪ ,‬טל‪ ,‬רחל וליאור שתמיד‬
‫הביטו בך כמו כולנו בהערצה ודאגו לומר לך כמה הם אוהבים אותך‪.‬‬
‫ורותי רעייתך‪ ,‬אהובת לבך‪ ,‬שמסירות והקרבה כמו שלה אליך אין בעולם הזה כלל‪.‬‬
‫נדי שלנו‪ ,‬אתה שיודע תמיד לכבוש את לב כולם עם החיוך הנפלא שלך‪ ,‬בקש מלפני כסא הכבוד שיחוס על‬
‫כולנו ועל כל אוהביך ויאמר למשחית הרף ולצרותינו די‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬אנחנו מבקשים ממך סליחה ומחילה אם לא נהגנו בך בכבוד הראוי לך‪.‬‬
‫וגם היום הזה‪ ,‬כמו אז כשסיימת את מסכת תענית‪ ,‬אנחנו נשבעים לך‬
‫הדרן עלך נדי והדרך עלן‬
‫דעתך עלך נדי ודעתך עלך‬
‫לא ניתנשי מינך נדי ולא תיתנשי מינן‬
‫לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי‬
‫אני אוהבת אותך !!!‬
‫ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך!‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫גיל‬
‫אבא יקר וכה אהוב שלי‬
‫כשחגגתי יומולדת ‪ 20‬כתבתי לך ולאמא מכתב תודה ‪,‬ואני רוצה לבוא ולהודות לך על שחינכת אותי‬
‫לנתינה ועזרה לאחרים עד היום אני זוכרת את הביקור שלך בשנת שירות ראשונה שלי ואיך נכנסת‬
‫עם חיוך ענק ושני ארגזי קרמבו‪ .‬תמיד היית מחייך ותמיד אופטימי‪.‬‬
‫תודה שחינכת אותי לחיי עשייה‪ ,‬לאהבה למה שאני עושה ומה הדרך שבה עליי לפעול‪.‬‬
‫ראיתי איך שמחת והתלהבת מהעבודות והצילומים שלי במהלך השנה האחרונה ובכלל ‪.‬‬
‫תודה שחינכת אותי למוזיקה ישראלית ולתרבות הישראלית‪.‬‬
‫תודה על זה שתמיד היית שם בשבילי ועל זה שהיית אבא כזה מדהים מפנק אוהב ותומך ושהאמנת בי תמיד‬
‫לאורך הדרך!‬
‫נדי שלנו‪ ,‬אני זוכר תמונה שלך‪ .‬זה היה לפני יותר משלושים שנה‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה בה סיימת‬
‫מסכת מהתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫ישבתי שם‪ ,‬אחיך הצעיר‪ ,‬מביט בך בהערצה ורואה אותך מאושר כל כך קורא את ברכת ההדרן‪.‬‬
‫סיימת את מסכת תענית‪ .‬כמה סמלי‪ .‬זו הייתה המסכת הראשונה שסיימת כנער‪.‬‬
‫חזרתי אל המסכת הזו נדי היום‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ממש לפני סיום המסכת‪ ,‬מלמדת אותנו המשנה על חמישה דברים קשים שאירעו את אבותינו‬
‫בתשעה באב‪ .‬הראשון שבהם הוא הגזירה הקשה שנגזרה על אבותינו שלא ייכנסו לארץ ישראל‪.‬‬
‫אוי נא לנו‪ ,‬נדי‪ ,‬איך שכחנו כולנו את הנבואה של המשנה על הגזירה הקשה ההיא ולא הצלחנו להשיבך‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬כמו שכל כך רצית?‬
‫לפחות‪ ,‬עתה תשכב באדמת ארץ ישראל אותה כל כך אהבת‪.‬‬
‫שיעור ראשון – "התשובה היא כן"‬
‫ירון‬
‫כמה דרכים שונות היו לך לומר כן?‬
‫"התשובה היא כן"‪" ,‬בטח"‪" ,‬רק תגיד מתי"‪" ,‬ברור שכן"‪" ,‬איזו שאלה?" ועוד ועוד‪ .‬על כל בקשה בכל שעה‬
‫ובכל מצב פיזי שלך‪ .‬אני לא מצליח להיזכר בפעם אחת שבה סירבת לי‪ .‬שפעם לא היית זמין‪ .‬אם זה להתקין‬
‫מדפים‪ ,‬להקפיץ‪ ,‬לאסוף‪ ,‬להחזיר‪ ,‬לארגן‪ ,‬להפיק‪ ,‬להשתתף‪ .‬תמיד כן‪ .‬תמיד שמח לעזור מכל הלב ולכל אחד‪.‬‬
‫תמיד נכון‪ ,‬תמיד קשוב‪.‬‬
‫שיעור שני – "באמת שטוב"‬
‫כל קלישאה כאן תשמע מיותרת‪ .‬אני לא מכיר מישהו יותר אופטימי ממך‪ .‬באשפוזים החוזרים והלא נגמרים‬
‫הייתי שואל אותך‪" :‬נדי‪ ,‬איך אתה מרגיש?" ותמיד אותה תשובה‪" :‬באמת שטוב"‪" ,‬באמת שבסדר"‪" ,‬יש‬
‫שיפור משמעותי מאתמול"‪ .‬אף פעם לא קיטרת‪ ,‬אף פעם לא התלוננת‪ .‬תמיד חיובי‪ ,‬תמיד נלחם ותמיד‬
‫אופטימי‪.‬‬
‫והאיש המת שב לביתו‬
‫לספר לבניו על מותו‬
‫לבל יחרדו בניו למשמע‬
‫הדבר הנורא הזה ‪.‬‬
‫והוא ספר את דבר מותו‬
‫באר דבר על בוריו‪.‬‬
‫כי זאת עלתה במחשבתו‬
‫שמא בזאת ננוחם‪.‬‬
‫ולא היה עוד בין המתים‬
‫מי שעשה כזאת‪.‬‬
‫צאו וראו בקברות המתים‬
‫אם יש מי שעשה כזאת‪.‬‬
‫ואף אם לו יאתה המנוחה‬
‫הוא ישוב אם נפגיע בו‬
‫ועל פנינו לא יעבור‬
‫ועל מדוינו לא יתעלם‬
‫חלק כחלק ישא עמנו‬
‫בדבר הנורא הזה‪.‬‬
‫והוא ישב עמנו ולא מש‬
‫כל שבעת ימי אבלות‬
‫כי איך יבדל מאתנו למנוחה‬
‫ואנחנו לבד בצער?‬
‫שבעה ימים ושנים אין מספר‬
‫בכל עת שיבוא רצון מלפנינו‬
‫כל אימת שהצער יגבר עלינו‬
‫עזוב יעזוב עימנו‪.‬‬
‫שיעור שלישי ואחרון – "אלף סוגים של חיוך"‬
‫את החיוך הכובש שלך אי אפשר יהיה לשכוח‪ .‬לכל סיטואציה ולכל מצב‪ ,‬נפשי או פיזי‪ ,‬היה לך חיוך אופייני‪.‬‬
‫חיוך של אושר‪ ,‬חיוך של שמחה‪ ,‬של סיפוק‪ ,‬של התרגשות‪ ,‬של מבוכה‪ ,‬של היכרות ושל השתתפות‪ .‬אפילו‬
‫חיוך של עצב וכאב היו לך‪ .‬והשתמשת בחיוך כל הזמן‪ ,‬כבשת את לבבות כולנו בחיוך הזה וגרמת לכולנו‬
‫לחייך איתך‪ ,‬גם בזמנים לא קלים‪.‬‬
‫וככה נדי אני בוחר לזכור אותך‪ ,‬אח אוהב עם לב ענק שתמיד ראשון לעזור‪ ,‬אופטימי חסר תקנה ומחייך‪,‬‬
‫תמיד מחייך‪.‬‬
‫נדי יקר שלנו‬
‫‪ 30‬יום חלפו מאז עזבת אותנו והשארת חלל ענק בלב של כולנו‪ ,‬הייתי רוצה לשתף אותך במחשבות ורגשות‬
‫שמתרוצצות בקרבנו מאז שהלכת מאיתנו ‪.‬‬
‫פעמים רבות במהלך השבעה ציפיתי לראות אותך פוסע לתוך החדר בצעדים גדולים ובטוחים עם הפנים‬
‫המאירות והחיוך התמידי ושואל‪" :‬מה העניינים?" הרגשתי שאתה יושב עימנו ולא מש‪ ,‬כי לא מתאים לך‬
‫להשאיר אותנו לבד בצער‪ ,‬כי הדבר שהכי מתאים לך‪ ,‬זו המחשבה כיצד לנחם אותנו‪ ,‬כיצד להרים את רוחנו‪,‬‬
‫כיצד לגרום לנו שוב לחייך ולהיות שמחים ‪ .‬כי השמחה בשבילך לא היתה אף פעם סתם עוד תכונה‪ ,‬היא‬
‫היתה המהות‪ .‬אותו חיוך מפורסם שכל כך הרבה חברים‪ ,‬עמיתים ובני משפחה הרבו לדבר עליו במהלך‬
‫השבועות האחרונים‪.‬‬
‫אבל להבדיל מכל הפעמים הקודמות‪ ,‬הפעם לא באת‪ ...‬באו רק זיכרונות של אח דואג‪ ,‬אוהב ‪,‬מסור ‪,‬מכבד‬
‫ורואה תמיד בכל מצב את הטוב‪.‬‬
‫אני מנסה לחשוב על חוויה משותפת שתוכל לבטא את מה היית בשבילי ומייד עולה על פני חיוך‪ ,‬כי תמיד‬
‫ולא משנה כמה קשה היתה הסיטואציה הצלחת להעלות חיוך על פני ‪,‬תמיד היית שם ותמיד חיפשת דרכים‬
‫להראות לנו שהמצב בעצם לא כל כך נורא ושיהיה בסדר כי בעולם שלך לא היתה קיימת אופציה אחרת‪.‬‬
‫אני נזכרת גם במתנות שהיית מביא לנו בימי הולדת‪ ,‬תמיד את המתנה שלך פתחנו אחרונה כי היה ברור‬
‫שזה הולך להיות מצחיק‪ ,‬לא בהכרח שימושי אבל תמיד מצחיק‪ ,‬כי זו היתה המטרה שלך לגרום לנו להרגיש‬
‫שחשבת עלינו ומה יעשה לנו טוב בלב‪ ,‬ומה יכול לעשות יותר טוב ללב מצחוק הגון?!‬
‫ולמרות שהדבר הנורא הזה קרה ואין נחמה בספור דבר מותך‪ ,‬אנו ננסה להתנחם בידיעה שהשיעור שלימדת‬
‫אותנו באופן שבו התייחסת לכל אדם שנקרה בדרכך בין בזמן בריאות ובין בזמן חולי ילוו אותנו תמיד‬
‫וישמרו אותך נוכח בחיינו לעד‪.‬‬
‫הצוואה שלך נדי אלינו היא הדרישה להיות אנשים טובים‪ ,‬שמחים‪ ,‬קרובים ובמילים של המדרש כמו‬
‫שמופיע בתנא דבי אליהו (רבא פרק כו) "כך אמר להם הקב"ה לישראל‪ :‬בני אהובי‪ ,‬כלום חיסרתי לכם דבר‪ ,‬ומה‬
‫אני מבקש מכם אלא‪ -‬שתהיו אוהבים זה את זה‪ ,‬ותהיו מכבדים זה את זה‪"...‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫תמי‬
‫נדי אחי הבכור‪ ,‬קשה לי להאמין שאנחנו באמת נפרדים‪ .‬זה לא נקלט‪ .‬כל‪-‬כך הרבה הספקתי איתך אבל כל‪-‬‬
‫כך הרבה כבר לא אספיק‪ .‬למדתי ממך כל‪-‬כך הרבה‪ ,‬ברצוני להזכיר רק שלושה דברים‪:‬‬
‫דליה רביקוביץ ‪ /‬תרי"ג מצוות ואחת‬
‫אורית‬
‫נדי‪ ,‬חלפה כמעט שנה מאז אותה בשורה נוראה בליל תשעה באב‪ ,‬הראש יודע ומבין אך הלב מסרב להפנים‬
‫ולקבל‪.‬‬
‫האמת שזה באמת בלתי נתפס לשבת ולכתוב משהו לזכרך‪ .‬אתה לא אמור להיות מהחבר'ה שכותבים‬
‫עליהם בלשון עבר‪.‬‬
‫אח גדול במלוא מובן המילה‪ ,‬בעל כתפיים רחבות עליהן תמיד אפשר לסמוך‪ ,‬בכל דבר ובכל שעה‪ .‬עם לב‬
‫רגיש וגדול ופתוח לכל‪ .‬ואני‪ ,‬האחות הקטנה שבילתה טיולים רבים על הכתפיים האלה‪ ,‬שנים רבות כינו‬
‫אותנו בשם ‪ -‬״הזוג המוזר״ ‪ -‬כמה אהבתי את הזוגיות הזאת‪ ,‬וכמה היא חסרה לי היום‪.‬‬
‫אתה‪ ,‬תמיד ממלא את החדר בנוכחות שלך‪ ,‬לב גדול ואין סופי שכל כולו שמחה ונתינה‪.‬‬
‫אני זוכר את הפוסטרים של הבר מצוה שהכנו יחד לדוד מיכל וטל‪ .‬היית מגיע עם מזוודת טרולי גדולה מלאה‬
‫באלבומים ותמונות‪ ,‬ובמשך לילה שלם ולבן סורקים תמונה תמונה ומרכיבים ביחד קולז' שאתה שם לב לכל‬
‫פרט ופרט כדי שזה יהיה מושלם‪.‬‬
‫ניסיתי פעמים רבות לחשוב כיצד היית נוהג בכל מיני מצבים‪ ,‬ומצאתי את עצמי מתקשה מאוד לאמץ את‬
‫אותה יכולת נדירה שלך לקבל באהבה ובפרגון מלא‪ ,‬עם חיוך גדול ובדיחה‪ ,‬עם עין טובה ששופטת תמיד‬
‫לכף זכות‪ .‬תמיד רואה את הטוב‪.‬‬
‫את הכינוי ״ספינה שוברת קרח״‪ ,‬נתן לך עמיחי באחת השבתות הראשונות שבילה עם משפחתנו ‪ -‬כמה‬
‫פשוט וכמה קולע‪ ,‬בכל סיטואציה ובכל הרכב תמיד היית שם בשביל לקרב את הלבבות ולגרום לכולם‬
‫להרגיש בנוח‪.‬‬
‫למרות שאתה לא כאן ‪ -‬אתה מאוד נוכח ונמצא בתוכנו‪ ,‬יחד איתנו‪ ,‬במחשבות‪ ,‬בחוויות באירועים‬
‫המשפחתיים וגם בשגרה‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬השארת אחריך יצירה מפוארת‪ ,‬משפחתך שהקמת באהבה רבה עם רותי‪ ,‬דוידי‪ ,‬מיכלי טל וליאורי‪ .‬בכל‬
‫אחד מהם יש כל כך הרבה ממך‪.‬‬
‫אני תפילה שאת החלל העצום שהותרת אחריך נצליח למלא באותה אופטימיות‪ ,‬שמחה ועין טובה שכל כך‬
‫מאפיינות אותך‪.‬‬
‫איתך זו לא קלישאה שאפשר להתקשר אליך בכל שעה‪ ,‬באמת היו לילות שהייתי מתקשר אליך בשעה ‪1:00‬‬
‫לפנות בוקר כדי שתעביר לי קובץ אקסל או סתם לתאם איתך מתי אוכל לקחת ממך מקדחה ביום שלמחרת‪.‬‬
‫אפילו בתקופה שהיית מאושפז‪ ,‬היינו רואים יחד סרטים על הללפטופ ועושים מרתון של "שובר שורות"‬
‫לתוך הלילה‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬גם אתה הרגשת חופשי לשלוח לי באמצע הלילה ווטסאפ עם תמונה של יצירה חדשה של מיכל‪,‬‬
‫ומתחת לתמונה "נו‪ ,‬מה אתה אומר??"‬
‫אתה מהאנשים הבודדים שהרגשתי חופשי לבקש עזרה ו"לסנג'ר" בלי שום ייסורי מצפון או תחושה של‬
‫הנה ביקשתי ממנו עזרה וכאן נגמרה לי ההקצאה‪ .‬תמיד אתה נותן תחושה שהכול בסדר ואין שום בעיה‪.‬‬
‫הלארג'יות שלך באה לידי ביטוי בכל תחום‪ ,‬בכל מצב ובאמת ללא שום הגבלה‪.‬‬
‫כשהתחילו האשפוזים‪ ,‬הטיפולים וכל הבלאגן‪ ,‬הצלחת‪ ...‬אבל באמת הצלחת‪ ,‬לתת לי את התחושה וההכרה‬
‫שהנה עוד קצת ואתה מבריא מהמחלה‪ .‬גם כשהיית בארה"ב רחוק מכאן‪ ,‬ירוני היה מעדכן אותנו כל יום‬
‫לגבי מצבך ואיכשהו עדין האמנתי בכל ליבי שאתה חוזר אלינו אחרי החלמה‪.‬‬
‫למרות האופטימיות הרבה ולמרות התקווה‪ ,‬בסוף המחלה הארורה הכריעה אותך‪ .‬אתה הלכת מאיתנו אך‬
‫נשאר הרבה ממך‪ ,‬הלב הגדול‪ ,‬החיוך הגדול‪ ,‬הנוכחות שלך‪ ,‬השמחה הנתינה‪ .‬במהלך השנה הזו אנו חווים‬
‫בכל פעם פירוק והרכבה מחדש‪ .‬פירוק בגלל הכאב והאובדן‪ ,‬והרכבה מחדש כי החיים ממשיכים‪ ,‬וכדי לחבר‬
‫את החתיכות‪ ,‬למרבה האירוניה אתה הוא שמאפשר להדביק ולחבר את החלקים מחדש‪.‬‬
‫מתגעגעת‪,‬‬
‫אוריתי‬
‫באותו יום שהלכת מאיתנו‪ ,‬ליאור היה אצלנו בבית והוא עדין לא יודע שאבא שלו כבר לא עימנו‪ ,‬משחק‬
‫בשמחה של ילד עם אהוד במלחמת הכוכבים עם חרב האור שקיבל ממך‪ .‬ליאור מספר לי שלא הספקתם‬
‫ללכת לדיסני וורלד‪ ,‬אבל ש"אבא יחזור לארץ בריא נלך יחד לקמפינג וללונה פארק"‪ .‬אורית ואני מחייכים‬
‫אליו ובתוך תוכנו יודעים שבעוד כמה שעות נצטרך לבשר לו את הבשורה המרה‪ ,‬ועד אז מנסים להגן עליו‬
‫כאילו הודפים חיות רעות שמנסות להיכנס לבית המוגן‪ .‬מאז‪ ,‬אנחנו רואים את ליאור‪ ,‬טל‪ ,‬מיכל‪ ,‬דוידי ואת‬
‫רותי היקרה שמחזיקה את הכל יחד שלא יתפרק‪ ,‬שיהיה יחד וחזק‪.‬‬
‫אין לתאר כמה אתה חסר‪,‬‬
‫אוהב עמיחי‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫עמיחי פרידמן‬
‫נדי‪ -‬אחי הגדול‪" -‬ספינה שוברת קרח"‬
‫נדי‪ ,‬גיס יקר ואהוב‪,‬‬
‫עופר בקר‬
‫נדי‪-‬שנינו נולדנו לפי ‪ 49‬שנה בשתי קצוות העולם אתה באוסטרליה ואני בישראל בהפרש של ‪ 12‬שעות‬
‫בלבד! נפגשנו לפני ‪ 44‬שנה בתל אביב ‪,‬ומאז דרכינו לא נפרדו‪ .‬אני זוכר את המפגש הראשון שלנו בערב‬
‫שבת שנינו ילדים בני חמש שכל החיים לפניהם מיד נוצר ביננו חיבור מיוחד של חברות אמיתית‪.‬‬
‫למדנו יחד במוריה‪ ,‬בנחלים‪ ,‬הדרכנו יחד בבני עקיבא יצאנו יחד לאין ספור טיולים‪.‬‬
‫למדנו חלק מהזמן באותה ישיבת ההסדר ועבדנו יחד בכלל ביטוח כ‪ 13-‬שנה‪.‬‬
‫כעת נשמתך במרומים‬
‫נותרנו כואבים ודואבים‬
‫אין זאת אלא‬
‫שהצטרפת‬
‫למלאכים‬
‫היו לנו המון שיחות במשך השנים במגוון נושאים הקשורים‬
‫לעבודה‪ ,‬ללימודים‪ ,‬למשפחה למהות החיים ובכולם היתה לך דעה ברורה ותמיד ראיה אופטימית‪ .‬אם אני‬
‫יכול לציין תכונה אחת מיוחדת אצלך‪.‬‬
‫הרי זה טוב הלב האינסופי שלך והרצון לעזור לכל אדם באשר הוא אדם‪ .‬ולגמול אתו חסד‪ .‬לי באופן אישי‬
‫תחסר מאד ואני כבר מתגעגע‪.‬‬
‫מעולל –לאיש‪ -‬למלאך‬
‫מתלול קשה מנשוא‬
‫הדעת קודחת‬
‫והלב גועש‬
‫איך יתכן כזה מהלך?‬
‫אני אסיים ב מדרש רבה (בראשית ח‪ ,‬ה) לגבי ענין החסד‪:‬‬
‫"א" ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת‬
‫כיתות כיתות וחבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם‪.‬‬
‫‬
‫אומרים יברא הה" ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו‪.‬‬
‫‬
‫חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אומר אל יברא שכולו שקרי‪.‬‬
‫‬
‫צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות‪ .‬שלום אומר אל יברא‪.‬‬
‫‬
‫בהתראה כה קצרה‬
‫ובלי סיכוי אנושי להצלה‬
‫כולם נרתמו לעזרה‬
‫עולם ומלואו רחש‬
‫אך לא היה מזור לאח‬
‫נדי שוחחנו בטלפון לפני כשבועיים כשהיית בארה"ב סיפרת לי ששכרתם דירה ורכב ואתה עובר טיפולים כדי‬
‫להפטר מ"הדבר הזה" כבר אחת ולתמיד‪ .‬היית כל כך אופטימי שאפילו הזמנת אותי לבא ולבקר בארקנסו‪.‬‬
‫דכוליה קטטה‪ .‬מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ‪:‬‬
‫הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה‪....‬‬
‫וכעת נדי אנחנו נפרדים אולם זכרך לא ימוש ממני לעולם‬
‫יהי זכרך ברוך!‬
‫אני לא אאריך בדברים ואני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים‪:‬‬
‫הרב דוד סתיו שליט"א רבה של שוהם ‪ -‬הרב של נדי בשנה ה' בישיבת אור עציון‬
‫גילי פרג‪ -‬אחיו של נדי‬
‫ירון פרג‪ -‬אחיו של נדי‬
‫דוידי פרג‪-‬הבן הבכור של נדי ורותי‬
‫מיכלי פרג‪ -‬הבת של נדי ורותי‬
‫ואתה‪ ,‬כמנהגך הנאות‬
‫מחייך ברוב תודות‬
‫ומעודד "יהיה בסדר"‪...‬‬
‫ניצחו אראלים את מצוקים‬
‫ונלקח היקר באנשים‬
‫מאז החל המאבק‬
‫קומתך‪ ,‬חוסנך‪ ,‬ואמונתך‬
‫היו לנו מקור לתקווה‬
‫אך הפור האכזר נפל‬
‫ונלקחת על ידי השכינה‬
‫נדי היקר‪ ,‬נגאלת מייסוריך‬
‫ואנו כאן על פני האדמה‬
‫מוקירים את זכרך‬
‫דמותך הנפלאה‬
‫אצילותך וגבורתך‬
‫זכרונותי מעת לידתך ועד היום‬
‫החקוקים בלבי כמו על לוח גרניט‬
‫נצרבים עתה בליבת היהלום‬
‫ודומעים ללא נחם‬
‫‪20‬‬
‫עת הסבנו לליל הסדר הראשון‬
‫ברחוב דיקנס שבשכונת אלווד‬
‫עת בכית באותו ערב מאושר‬
‫בכי של תינוק תמים‬
‫שרק מסתגל לעולם החיים‬
‫היה זה לפני רגעים‬
‫עת יצאנו לטיולים היפים‬
‫על המזח עם השחפים‬
‫ובגני המשחקים‬
‫בעליצות ושובבות נעורים‬
‫ופה גדלת ובנית משפחה לתפארה‬
‫קנית דעת‪ ,‬חכמה ועלית לגדולה‬
‫בארץ ובעולם יצא שמעך‬
‫רעייתך רות וילדיך דוד מיכל טל‬
‫וליאור‬
‫וגם רחל המצטרפת למשפחה‪.‬‬
‫הקרנת סביבך אושר‪ ,‬טוב לב‬
‫ועשייה‬
‫למען המשפחה‪ ,‬החברים והחברה‪,‬‬
‫ועתה עומדים כולנו חפויים עצובים‬
‫ההורים האחים והאחיות‬
‫האחיינים והאחיניות‬
‫הדודים‪ ,‬כל המשפחה והחברים‬
‫כולנו דואבים‬
‫אובדן כואב מנשוא‬
‫כולנו שפופים ואבלים‬
‫שבט לתפארה עומד ונאלם דום‬
‫מביט במלאך התמיר והנעלם‬
‫בעל חיוך הקסם ופני התום‬
‫אשרינו שחיינו בצילך‬
‫במעט שהוקצב על ידי השכינה‬
‫אפילו לא חצי מאה‪...‬‬
‫נפלה עטרת ראשנו‬
‫על זה היה דוה ליבנו‬
‫‪21‬‬
‫בצידוק הדין נאמר כי‬
‫"מלך העולם עתיד‬
‫להחזיר ולהחיותך בדין"‬
‫אותנו לא עזבת‬
‫רוחך ונשמתך בנו פועמים‬
‫אנו נוצרים את הוויתך בלבנו‬
‫נדי היקר שלנו‬
‫תהי נשמתך עדן‬
‫בן אח‪ ,‬מלאך‬
‫דוד יהודה‬
‫אב התשע"ד אוגוסט ‪2014‬‬
‫יהודה פרג‬
‫נדי חברי היקר נתבקשתי על ידי המשפחה היקרה להנחות את טכס הלוויה‪.‬‬
‫ואני עומד כאן ולא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר‪ ,‬רבים מהאנשים הנמצאים כאן מכיר אותך כנדב‬
‫בעיקר אלו המכירים אותך מתקופת חייך המקצועיים‪.‬‬
‫אבל בשבילי ובשביל רבים שגדלו איתך יחד אתה נדי! האיש עם הלב הענק!‬
‫נדי שלנו מלאך‬
‫בן אחי‬
‫יקר לי כבן‬
‫קרוב לי כאח‬
‫אהוב עלי מעת לידתך‬
‫עלית והמראת לשמיים‬
‫הפכת מלאך‬
‫רגעי האושר עוד זוהרים‬
‫מהשמונה באפריל שנת ‪1965‬‬
‫עת נולדת ועלצנו משמחה‬
‫בעיר הרחוקה ‪ -‬מלבורן‬
‫בן בכור לריבה ומשה יבדלו לחיים‬
‫ארוכים‬
‫נחת של נכד ראשון‬
‫לשפרינצה וחזקאל נשמתם עדן‬
‫לרות ואליעזר נשמתם עדן‬
‫מסלול ההצלחה והאושר שלך‬
‫נסק למרומים‬
‫ככוכב לכת אתה לנו מאור לחיים‬
‫ובאיבחת גורל‬
‫סטה השביט אל בין הכוכבים‬
‫ושוכן שלום עתה בין השרפים‬
‫אהרן פוירשטיין‬
‫אנשים נוסעים לקצווי עולם כדי למצוא מורה רוחני‪.‬‬
‫ואני הכרתי מורה אחד כזה‪ .‬והוא היה לי חבר‪.‬‬
‫בתשעה באב נפטר‪ ,‬ויום אחר כך נקבר כאן‪ .‬בתל אביב‪.‬‬
‫אנשים נוסעים לקצווי עולם‪ ,‬ואני הכרתי אחד שגר כאן‪ ,‬איתנו‪.‬‬
‫לא במקדש לא במנזר‪ ,‬לא בישיבה‪ ,‬נדב פרג‪ -‬נדי‪ ,‬עבד בחברת ביטוח‪ .‬צנוע ופשוט ומעולם לא התיימר‬
‫להורות‪.‬‬
‫הביטו בתמונה הפשוטה הזאת‪ ,‬בתוך התפרצותה של מחלה‪ ,‬ותנו לחיוכו לכבוש אתכם‪.‬‬
‫כזה הוא היה‪.‬‬
‫עם חיוך מנצח‪ ,‬חיוך תמידי מנצח‪ ,‬עם נדיבות ורוחב לב שקשה לתאר‪.‬‬
‫'תמים'‪ ,‬ספדו לו‪' ,‬נטול כל זיק של רוע'‪.‬‬
‫אני קורא את כל היוזמות להורדת מפלס האלימות‪ ,‬העוינות‪ ,‬השנאה‪,‬‬
‫ואני צוחק‪ :‬חי כאן בינינו איש‪ ,‬שלכל המלים הללו לא היתה משמעות בעבורו‪.‬‬
‫כותב ובוכה‪ .‬חומו וחיוכו‪ ,‬היו ממיסים את הקשה שבאבני הלב‪.‬‬
‫כאן באופן מסורתי‪ ,‬מגיעה השבועה‪ -‬איני מגזים‪ ,‬איני מקצין‪ .‬כזה היה‪.‬‬
‫נדי איננו‪.‬‬
‫נדי עבר טיפולים קשים ואת כולם צלח עם מבט מפוכח ובו בזמן באופטימיות מזהירה‪ ,‬בחיוך כובש‪ ,‬באהבה‪.‬‬
‫כשבנו המקסים שאל את נדי אם הוא רואה משהו טוב במצב הזה‪ ,‬נדי ענה‪ -‬ודאי‪ -‬טוב שזה אני‪ ,‬לא אתם‪.‬‬
‫נדי האהוב‪.‬‬
‫המונים באו ללוויה‪ .‬מזועזעים‪ ,‬כואבים‪ ,‬ואת נדי ראיתי שם איתנו‪ ,‬והוא לא הפסיק לחייך‪ .‬מצטער בשבילנו‬
‫ובו בזמן מחייך‪-‬‬
‫כי החיוך של נדי‪ ,‬לא היה טקטיקה‪ ,‬החיוך שלו היה דרך חיים‪ ,‬אמונה מוחלטת בעליונותם הבלתי ניתנת‬
‫לערעור של הטוב‪ ,‬הנכון הישר‪ -‬בנצחונה הברור מראש של האהבה‪.‬‬
‫מעולם לא היתה ברורה לי כל כך ההרגשה‪ -‬נדי כאן‪ .‬איתנו‪ .‬ממשיך לשדר את כוחות האהבה החום והשמחה‬
‫שלו‪ .‬הוא כאן‪ ,‬מעניק אותם לכל מי שרק יסכים לשמוע לכל מי שרק יצליח להתאושש מן הכאב‪ ,‬והכאב‬
‫נורא‪ ,‬מפלח את הנשמה‪ ,‬צורב‪.‬‬
‫נדי‪ .‬קשה לאבד אדם דומיננטי כל כך‪ .‬קשה לחייך כשחלק מהותי כל כך מן החיים הולך כמו ללא שוב‪ .‬ואני‬
‫מעיז לומר‪ -‬נדי גם שלי‪ .‬כן‪ ,‬היית קודם כל איש משפחה‪ ,‬בן זוג ואב ובן ואח‪ ,‬ולהם היית הכל‪ ,‬אבל גם שלי‬
‫היית‪ ,‬מבטא נאמנות ללא סייג לכל חבר‪ -‬גם אם מלפני שלושים שנה‪ .‬נדי‪ ,‬קשה לי פרידתך‪ ,‬ועם זאת כל כך‬
‫יקרה לי דמותך והיכרותך‪ .‬ואני מכיר תודה על חברותך שפיצתה בלי שום קושי על פערי זמן ומרחק‪ ,‬על‬
‫היותך אדם מופלא שכזה‪ .‬ואני יודע שהיא תפצה גם על המרחק הזה בין העולם לשלנו לעולם שמעבר‪ .‬קשה‬
‫לנו‪ ,‬חבריך נדי‪ -‬ופי רבבות מונים קשה לבני משפחתך לוותר על נוכחותך הקרובה‪ ,‬על תמיכתך המופלאה‪,‬‬
‫על לבך וישותך‪ ,‬קשה להפרד ממך‪.‬‬
‫אבל החיוך שלך נדי‪ -‬אני מרגיש אותו כאן‪ .‬אני יודע שהוא כאן‪ ,‬הוא ממש כאן‪ ,‬והוא חי בפשטות את הישר‬
‫הטוב והנכון‪,‬‬
‫חיוכך המופלא אומר‪ ,‬חי‪ ,‬מצווה וממשיך לתת אהבה‪.‬‬
‫זו הפעם הראשונה שאני מבין במעט גם אם עדיין כל כך קשה לי‪ ,‬את צחוקו של ר' עקיבא כשראה את בית‬
‫המקדש חרב‪.‬‬
‫חיוכך‪ ,‬נדי‪ ,‬חי בתוכי והוא מחייך‪ ,‬והדמעות שלי מתערבבות בחיוך הזה‪ ,‬ומחייכות איתו כואבות ומחייכות‪-‬‬
‫שהרי בחיוכך הן יודעות בוודאות מוחלטת את נצחונה הברור של הרוח‪ ,‬את נצחונו הגמור של הטוב‪ ,‬את‬
‫עליונותה של השמחה‪ ,‬את שלטונה של האהבה‪.‬‬
‫נדי האהוב‪ ,‬קשה ומייסרת פרידתך‪ ,‬אבל אתה כאן‪ ,‬עם כולנו‪ .‬מורה רוחני גדול שלי‪ ,‬לא מוותר עליך לרגע‪.‬‬
‫נדי ודוידי בצלילה‪ ,‬אילת ‪2012‬‬
‫דוידי‪ ,‬נדי וירוני בסיום קורס קצינים‪ ,‬מצפה רמון ‪1994‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
25
24
27
26
‫ארבעים שנות נישואין לריבה ומשה‪ ,‬תל אביב ‪2001‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫בר מצווה דוידי‪2004 ,‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
Nadav was crying when he first laid eyes on me, in the bath having his hair washed and he
really scared me! He was a gorgeous baby, I was the novice new aunt, but thankfully when I
recalled this story in later years Nadav had forgotten!
The family were always determined to move from Melbourne to live in Israel so my memory of
the children and especially Nadav was when we travelled.
Nadav had grown, and grown, and grown to this gently boy and then a man! He would light
up a room, always so happy to see me and his Uncle Wolf on our visits. Never tired of talking
and laughing and as Simone, Michelle and David got to know Nadav they all responded to this
special boy. We were lucky to be present at weddings, bar mitzvahs and Yom Tov’s sharing the
fantastic times at the Pereg home and having Nadav around the table to hear his stories.
‫במסגרת לימודי בעיצוב גרפי במכללת אמונה נתבקשתי בשנה שעברה (השנה הראשונה ללימודי) ליצור‬
:‫ במסגרת המשימה התבקשתי ליצור כרזה שתכלול פרטים רבים כגון‬.‫כרזה לסרט פיקטיבי‬
.‫ העלילה והשחקנים‬,‫שם הסרט‬
‫ אבא‬.‫שיתפתי את אבא ברעיונות שלי והוא התלהב מאד מעצם התרגיל ומהסקיצות הראשונות שיצרתי‬
‫ לאחר זמן החלטתי להפתיע אותו וכשהדפסתי את‬.‫ כציון סופי על עבודתי‬100 ‫הודיע לי שהוא נותן לי‬
‫ הענקתי לאבא עותק קטן של הכרזה על מנת שתהיה לשימושו – לבית למשרד‬,‫העבודה הגמורה להגשה‬
‫ אבא התרגש מאוד מהמחווה ושמר את הכרזה בסמוך אליו בתקופה שהיה בבית החולים‬.‫או למקום אחר‬
.‫הידיעה שאבא אהב את זה והיה איתי בכול התהליך שימחה אותי ועודדה אותי להמשיך‬
One of my fondest memories is Nadav with Lior standing with David and Benji, the gorgeous
sight of cousins together with Nadav towering over David who held tiny Benji!
Years passed and life changed, what never changed was the love that Nadav showed me and my
children always. He had a gift, to listen and to make you feel special. Nadav would be the most
optimistic, positive, happy, determined man that I have known. No matter what life served up I
never saw a negative side of him.
A year has nearly passed since 16th June, 2014 which turned out to be my last time with Nadav.
Together with Simone and David we visited the hospital, I was anxious, tense and concerned
of what changes I would see.
We were all greeted with a fabulous smile, hugs and kisses. Nadav lit up the tiny room, the
surroundings didn’t matter, Nadav was so happy to see all of us. That last time was so special.
Nadav spoke of his plans to visit us in Australia, his work and his family. He wanted to know
everything about us. He knew of Eli’s Bar mitzvah and talked so much about the future. Rutie
joined him and together they held each other with the love and support. We stayed about an
hour, how was that possible when Nadav was so uncomfortable and had a constant attention
from the nurse?
It was Nadav as his usual self. He had the ability to separate himself from the surroundings,
embrace the moment and show love, happiness and joy at seeing all of us.
In reflection Nadav has left this world a gift of joy, tenacity and happiness to all of us who want
to take it. Nadav was special and so to me his personality was the giant in him, his smile will be
my memory always.
Susan
33
32
‫מיכל‬
Susan Fajnkind
My Nephew Nadav
I can't believe it is almost a year that the world is without Nadav.
Even though the distance between Israel and Australia is so great, our connection with Nadi
was always constant.It didn't really matter how many years had passed.
To me he was my giant of a cousin in all areas. Of course his height was the first thing that you
would notice. As his little cousin I was always looking up to him. It was not only his height that
I was in awe of but also his warmth and generosity as a person. He would always greet me with
a smile and an invitation to come visit his home and family.
Childhood trips to Israel to visit our family and celebrate milestones.
Below is a photo of me with the family when I was in Israel for my year away in 1986. I was so
lucky to have spent many Shabbats and holidays together with all of them. I very much felt part
of the family. I witnessed a family that had and have so much love for each other.
My wedding in Tel-Aviv,Yoni's Bar -Mitzvah in Jerusalem and David's engagement last year
are just some of the special times we got to share with Nadi.
Nadav as the oldest was the first to do many things he never showed any fear or hesitation to a
challenge.
I only remember seeing Nadi with a smile on his face and always so happy to see you.
Nadav's complete devotion to his entire family was always felt whenever we were together .
My last time I met Nadav was visiting him in hospital last year. He did not allow the location
to stop him greeting myself, mum and David with the same smile and warmth as always. I was
aware that this meeting would be my last with Nadav and I will always cherish that time. I will
cherish the hug that I had with Ruti as even though we may live thousands of miles away from
each other I felt an incredible closeness to both Nadav and Ruti on that day.
One memory that will always stand out is sitting in Riva and Moshes living room three and a
half years ago.Yoni practiced his Parasha with Nadi listening on.
All my love
Simone
I feel lucky that my kids got to meet Nadi on many occasions.
I felt I was going to burst with pride.
I think of Nadi every shabbat when I light my candles.
I will never forget.
We are blessed to have had him in our lives.
35
34
Simone Hayman
Michelle Tawill
I really can't believe I'm writing a letter about Nadi in the past.
‫יצחק פרג‬
‫רואה אני את נדי שלנו‬
‫פנים יפים‪ ,‬זכים ונקיים‬
‫קורנים חכמה ואצילות‬
‫מחייכים בענווה‪.‬‬
‫זוכר אני את הילד המתוק‬
‫גדל לנער חכם וחיוני‬
‫מתנדב כחובש‬
‫באמבולנס מגן דוד אדום‪.‬‬
‫חייל קרבי יפה תאר‪ ,‬בריא וחזק‪.‬‬
‫תלמיד חכם בישיבה‪.‬‬
‫בן ובעל משפחה לתפארת‪.‬‬
‫איש לימוד תורה ועבודה חרוץ‪.‬‬
‫איש אקדמיה מוערך ומכובד‪,‬‬
‫ובחוט השני טורח ועושה למען הזולת‪.‬‬
‫מתוך אהבת אמת לרצות ולקרב הבריות‪.‬‬
‫נדי ניחן בחוש הומור חד ושנון‬
‫דרכו דרך ארץ‪ ,‬דרך אמצע‪ ,‬טובה וישרה‪.‬‬
‫"א ֶמאנְ טש'" – "גבר"‪.‬‬
‫"חב ֶרה'מן"‪ָ ,‬‬
‫במילות סבא אליעזר ע"ה‪ְ :‬‬
‫ובקריאות סבתא רות ע"ה‪" :‬לב זהב"‪" ,‬אציל"‪" ,‬ברוב אושר ונחת מן הנכד הראשון"‪.‬‬
‫בכחול השחק‬
‫מתוך בריאות שלמה‪ ,‬הופיעה מחלה איומה איתה התמודד‪-‬‬
‫נדי שלנו‪ ,‬בחוזק גופני ובעצמה נפשית איתן כגיבור‪.‬‬
‫עבר טיפולים רבים‪ ,‬ארוכים‪ ,‬מורכבים וקשים מנשוא‪.‬‬
‫גם בעת שסבל מכאב שלא ניתן לתארו‪ ,‬הקפיד להרגיע בבדיחותא‬
‫ובשלווה את הדואגים לשלומו‪ ,‬מטפלים וקרובים כאחד‪.‬‬
‫תוך אמונה ותקווה שהרופאים והאחיות‪ ,‬צוותים של טיפול ומחקר‬
‫יכול יוכלו לבלום ואף למגר את מחולל המחלה‪.‬‬
‫ובעוד סגל הרופאים והאחיות עמלים במסירות ובדבקות‬
‫ונדי שלנו‪ ,‬כנותר במערכה אל מול‪ -‬המחולל האיום‬
‫כגיבור יחיד בקרב‪ ,‬ואשא תפילה חרישית‪:‬‬
‫"אנא אל נא גלה נא לרופאים‬
‫צרכי הרפואה ותרופותיה‬
‫ביצירי כפיך לחולי כיליון"‪.‬‬
‫חרף מאמצי הרופאים‪ ,‬נמשך מסע הקרב של נדי תוך התקפי‬
‫כאב ולא יכול היה הגוף למחולל בלא תרופה‪.‬‬
‫ולא היה סיפק למצוא תרופה בידי הרופאים ואנשי המחקר‪.‬‬
‫ובסוף מאבק מעורר השתאות רפואית‪ -‬של נדי שלנו‬
‫בצער גדול ובלב דואב נתבשרנו כי נגאל מיסורי‬
‫המחלה ונלקח לעולם שכולו טוב‪.‬‬
‫נפש ה' צרורה צרור החיים‬
‫את ה' אלוקיך‪.‬‬
‫דאתי עלמא‪.‬‬
‫באור פניך מלך חיים‪.‬‬
‫פועל צדק ודובר אמת בלבבו‪.‬‬
‫רוח דעת ויראת ה'‪.‬‬
‫גם כי אלך בגיא צלמוות‬
‫לא אירא רע כי אתה עימדי‪.‬‬
‫נלב"ע ח' באב תשע"ד‪.‬‬
‫דוד יצחק‬
‫לעילוי נשמה טהורה‬
‫נדי נדב ז"ל‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫יצחק פרג‬
‫נדב היקר והאהוב‬
‫זכרו לטובה לברכה‪.‬‬
‫יום השנה הראשון‬
‫עוד מעט נתכנס סביב מצבת השיש החרוט בטקסט‬
‫מפסוק ח'‪ ,‬פרק י' בספר מיכה‪:‬‬
‫"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש‬
‫ממך‪ ,‬כי אם עשות משפט ואהבת חסד‪,‬‬
‫והצנע לכת עם אלוקיך"‬
‫מדברי חז"ל‪" :‬כי אם עשות משפט" עם עצמו ולא עם הזולת‪.‬‬
‫ודן עצמו לכף חובה ואת הזולת לכף זכות‬
‫ומבטל מרצונו לרצות הזולת‪.‬‬
‫"ואהבת חסד" ומתוך שמחמירי עם עצמו‬
‫ונוח עם הבריות אז יכול לקיים את "ואהבת חסד" עם הזולת‬
‫שהיא "גמילות חסדים"‪ ,‬להבדיל מעשיית חסדים שאינה‬
‫בגדר "ואהבת חסד"‪ -‬אותה קיים נדי ז"ל‪.‬‬
‫"והצנע לכת עם אלוקיך" צניעותו‪ -‬למופת היא‪,‬‬
‫וענוות‪ -‬רוחו לאות ולסמל‪.‬‬
‫עמידתו של נדי היקר ז"ל בכוח ובחוזק‬
‫הלך ועמוד בפרצי המחלה‪ ,‬מבלי‬
‫לסור מן האמונה‪.‬‬
‫מורשת אמת הותיר נדי שלנו ז"ל‪ ,‬בידי הרעייה‪ -‬אשת חייל‬
‫רותי‪ -‬שתל"א‪ -‬היקרה‪ ,‬ולבנים ולבנות היקרים‪ ,‬מי יתן‬
‫וימשיכו מורשת בית אבא‪.‬‬
‫למשה אחי הבכור היקר נ"י לריבה גיסתי היקרה שתחי' ולכל בית משפחת‬
‫פרג היקרה שתל"א‪" :‬יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו‪ ,‬שתיתן אומץ רוח ומרץ רב לכל בני‬
‫המשפחה‪ ,‬חזקם ואמצם בגוף ובנפש ורוח שלם תטע בקירבם"‪.‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫עילית כספי‬
‫מיום ח באב שנת תשע"ד‬
‫ועד יום ח מנחם אב השנה‬
‫עברה שנה של אבל ומספד‬
‫תקופה רוויה בצער ויגון‪.‬‬
‫יום זיכרון לימי עולם‬
‫אך הוא מועד שקפא על עומדו‬
‫נצח תמידי שלא נמוג ולא כהה‬
‫זכרון לאחייני‪ ,‬כה אהוב וכה חסר‪.‬‬
‫ידע וכלים של מומחים‬
‫ו‪...‬אפשר לצאת לדרך צלחה‬
‫אנו חווים את הוויתך‬
‫גם בעומדנו ליד מצבה‬
‫ובכאב רב ובלא נחמה‬
‫עורכים לנדי שלנו‪ ..‬אזכרה!‬
‫איכה לא מש החיוך מפנייך המיוסרות‬
‫גם בעתות המצוקה‬
‫במהלך חדשי המיצרים הקשים‬
‫ואתה‪ ,‬הארת לנו פנים‬
‫איכה ניקטפת מהערוגה הערוכה‬
‫נעקרת כעץ ארזים‬
‫נגדע מקור גאוותנו‬
‫יבש מעיין מעדנות חיינו‪.‬‬
‫ברוח סערה ואש מתלקחת‬
‫נישאת בדרכי גחלי אש ולפידים‬
‫אל מעל הרקיע‬
‫אל מקום השכינה‬
‫ונגה לך מסביב‪.‬‬
‫מורשתך לא תמוש מאיתנו‬
‫אישיותך ועוצמתך האדירה‬
‫קומתך הרמה ועמידתך התמירה‬
‫עם החיוך התמים‬
‫זיו אור פנייך שופע הטוב והחמלה‬
‫מבט של נתינה‪ ,‬תבונה ואהבה‬
‫נוכחותך הקורנת צניעות וחביבות‬
‫ודבקותך בשמחת החיים‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ובעת שמחותינו השנה‪,‬‬
‫עצב נוגה ליוונו‪,‬‬
‫עת רקדנו בטקס הנישואים‪,‬‬
‫בנך בכורך דוד‬
‫עם בחירת ליבו וליבך רחל‬
‫ובנשואי אחיך גילי עם דפנה‬
‫ועוד נכונו שמחות מצווה‬
‫ובכולן אתה‪ ,‬ותישאר עימנו‪.‬‬
‫האמונה באל בורא העולם ותורתו‬
‫על ברכיה חונכת בבית הורייך יבדל"א‬
‫ועליה גידלת את משפחתך הברוכה‬
‫תגבר‪ ,‬ותהיה כנר לרגלנו‪.‬‬
‫מגדלור אתה לנו‪,‬‬
‫וקרן האור לא תועם‪.‬‬
‫אשא לך קינה‬
‫לנעלה שבגיבורים‬
‫בחור כארזים‪,‬‬
‫אשא לך תפילה‪,‬‬
‫שתהא במחיצת צדיקים‬
‫חסידים יסודי עולם‬
‫בעומדך לפני השכינה‬
‫שתהנה מזיו פני הבריאה‬
‫תתעדן נשמתך בטוב‬
‫הצפון לצדיקים‬
‫יחד עם אותם בני משפחתנו‬
‫שכבר שוכנים במרומים‬
‫נדי האהוב והנעים‬
‫נשמתך בצרור החיים‪.‬‬
‫יהודה‬
‫‪39‬‬
‫יהודה פרג‬
‫כמעט שנה חלפה והחוסר מאד גדול‪.‬‬
‫עדיין תופסים אותי מצבים בהם אני נמצאת בסיטואציה מסוימת בה אני זקוקה לתשובה‪,‬‬
‫לפעולה נמרצת‪ ,‬לעצה ממומחה מדרגה ראשונה ובכלל למישהוא שיפתור לי את הבעיה ואני אומרת‬
‫לעצמי‪ -‬אקרא לנדב שיפתור הבעיה ברוחב לב וחיוך גדול‪.‬‬
‫תוך שניות אני מתעשתת ומרגישה הרגשת אי נוחות ועצבות‪.‬‬
‫החוסר מאד גדול‪ ,‬בכל המובנים‪.‬‬
‫ביום השנה הראשון לפטירת נדי שלנו‪.‬‬
‫ח' אב התשע"ה‬
‫בר מצווה נדי עם דודה סוזן‪ ,‬דוד וולף‪ ,‬סימון‪ ,‬מישל ודייויד‪1978 .‬‬
‫חתונה דארן ויעל רוקמן‬
‫חתונת נדי ורותי עם יצחק וחנה רוב‪1990 ,‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
43
42
‫סבתא רות וסבא אליעזר והדודים יהודה ויצחק‬
‫טיול משפחתי בלונדון‪1984 ,‬‬
‫טיול משפחתי בלוצרן‪1984 ,‬‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
‫הר הטיטליס באנגלברג‪2010 ,‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫עם אבא משה במרפסת ברחוב שרת‪ ,‬תל אביב ‪1972‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪ ‬חלק ראשון‬
‫‪‬‬
‫אירוסי דוד ורחל‪ ,‬ירושלים יוני ‪2014‬‬
‫כתר תורה ‪ ‬כתר מדע‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪ ‬כתר תורה‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪‬‬
‫הרב חיים דרוקמן‬
‫ואנו עומדים ותמהים על רבי עקיבא המנחם ועל חבריו המתנחמים‪ :‬הרי אילולא התקיימה נבואת החורבן לא היינו זקוקים‬
‫שהמקדש לא ייחרב מאשר שייחרב וייבנה מחדש?!‬
‫ִ‬
‫כלל לנבואת הבניין! אם אין חורבן ‪ -‬אין צורך בבניין! וכי לא היה מוטב‬
‫התעניות ייהפכו לימים טובים‬
‫שתי געיות בפעם אחת‬
‫מוקדש לנדי‪ ,‬תלמידי האהוב‪ .‬את נדי היקר נזכור תמיד בזכות האישיות שלו‪ ,‬הבן אדם שבו‪ ,‬תמיד מאיר פנים‪ ,‬תמיד שמח‬
‫בחלקו ומשמח אחרים‪ .‬נברך את משפחתו המפוארת שזכה להקים‪ ,‬שתמשיך את דרכו בעולם ונתפלל לגאולה שלמה‪,‬‬
‫"ונאמן אתה להחיות מתים"‪.‬‬
‫למועדים טובים?!‬
‫בספר זכריה אנו נפגשים בנבואה המתייחסת לעתידם של ימי התענית על חורבן בית המקדש‪ .‬הנביא אומר בשם ד'‪,‬‬
‫שלעתיד לבוא‪ ,‬כל ימי האבל ייהפכו לימי ששון‪ ,‬שמחה ומועד (ח‪ ,‬יט)‪:‬‬
‫הּודה לְ ָׂשׂשֹון ּולְ ִׂש ְמ ָחה ּולְ מ ֲֹע ִדים‬
‫יעי וְ צֹום ָה ֲע ִׂש ִירי יִ ְהיֶ ה לְ ֵבית יְ ָ‬
‫יׁשי וְ צֹום ַה ְּשׁ ִב ִ‬
‫יעי וְ צֹום ַה ֲח ִמ ִ‬
‫ּכֹה ָא ַמר ד' ְצ ָבאֹות‪ :‬צֹום ָה ְר ִב ִ‬
‫טֹובים וְ ָה ֱא ֶמת וְ ַה ָּשׁלֹום ֱא ָהבּו‪.‬‬
‫ִ‬
‫הצומות ייהפכו לחגים! אין ספק שזוהי נבואה המרנינה את הלב‪ .‬אם כך ניבא הנביא‪ ,‬ודאי שכך יקרה‪ .‬השאלה הגדולה‬
‫העולה מדברים אלו‪ ,‬היא‪ :‬מדוע? מה הסיבה לכך שהצומות ייהפכו לחגים? למה שאחגוג בתשעה באב וארים כוסית? האם‬
‫יהיה זה בגלל ים הדם שנשפך בעטיו של יום החורבן במהלך הדורות?‬
‫ניתן להבין שלעתיד לבוא‪ ,‬כאשר נגיע אל הגאולה השלימה‪ ,‬וייבנה בית המקדש השלישי ‪ -‬שוב לא נצטרך להתאבל‬
‫ולהתענות‪ ,‬שהרי מה שבכינו עליו שב אלינו וימי האבל של היום יהפכו לימים רגילים ‪ -‬אך מכאן ועד להפוך את ימי האבל‬
‫לימי חג יש מרחק גדול! מה יש לחגוג?!‬
‫עקיבא‪ ,‬ניחמתנו!‬
‫במסכת מכות (כד‪ ,‬ב) מובא סיפור אודות ארבעה חכמים מהתקופה הסמוכה לחורבן הבית‪:‬‬
‫פעם אחת היו עולין לירושלים (‪-‬רבן גמליאל‪ ,‬רבי אלעזר בן עזריה‪ ,‬רבי יהושע ורבי עקיבא)‪ ,‬כיון שהגיעו להר הצופים קרעו‬
‫בגדיהם‪ .‬כיון שהגיעו להר הבית‪ ,‬ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים‪ ,‬התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק‪.‬‬
‫אמרו לו (‪-‬החכמים לרבי עקיבא)‪ :‬מפני מה אתה מצחק?‬
‫אמר להם‪ :‬מפני מה אתם בוכים?‬
‫יּומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ‪ -‬ולא נבכה?!‬
‫אמרו לו‪ :‬מקום שכתוב בו (במדבר יח‪ ,‬ז)‪" :‬וְ ַהּזָ ר ַה ָּק ֵרב ָ‬
‫אּורּיָ ה ַהּכ ֵֹהן וְ ֶאת זְ כַ ְריָ הּו ֶּבן יְ ֶב ֶרכְ יָ הּו" ‪ -‬וכי מה‬
‫אמר להן‪ :‬לכך אני מצחק! דכתיב (ישעיהו ח‪ ,‬ב)‪" :‬וְ ָא ִע ָידה ּלִ י ֵע ִדים נֶ ֱא ָמנִ ים ֵאת ִ‬
‫ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא‪ ,‬תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה‬
‫ירּוׁש ִַלם ִעּיִ ין ִּת ְהיֶ ה וְ ַהר ַה ַּביִ ת לְ ָבמֹות יָ ַער"‪ ,‬בזכריה כתיב (ח‪ ,‬ד)‪" :‬עֹד‬
‫ָ‬
‫ באוריה כתיב (מיכה ג‪ ,‬יב)‪" :‬לָ כֵ ן ִּבגְ לַ לְ כֶ ם ִצּיֹון ָׂש ֶדה ֵת ָח ֵרׁש וִ‬‫רּוׁש ִָלם וְ ִאיׁש ִמ ְׁש ַענְ ּתֹו ְּביָ דֹו ֵמרֹב יָ ִמים"‪ .‬עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה ‪ -‬הייתי מתיירא‬
‫יֵ ְׁשבּו זְ ֵקנִ ים ּוזְ ֵקנֹות ִּב ְרחֹבֹות יְ ָ‬
‫שלא תתקיים נבואתו של זכריה‪ ,‬עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה ‪ -‬בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת!‬
‫בלשון הזה אמרו לו‪ :‬עקיבא‪ ,‬ניחמתנו! עקיבא‪ ,‬ניחמתנו!‬
‫במדרש מובא סיפור מעניין מזמן החורבן (איכה רבה א‪ ,‬נא‪:)2‬‬
‫עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי‪ .‬געת חדא תורתיה עבר עלוי חד ערבי‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬מה את?"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬יהודאי אנא"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬שרי תורך ושרי פדנך"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬למה?"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬דבית מקדשון דיהודאי חרב!"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬מנא ידעת?"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬ידעית מן געייתא דתורך"‪.‬‬
‫עד דהוה עסיק עמיה געת זימנא אחריתי‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬אסר תורך אסר פדנך דאתייליד פריקהון דיהודאי!‪. "3‬‬
‫אמר ליה‪" :‬ומה שמיה?"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬מנחם שמיה"‪...‬‬
‫אמר רבי אבון‪ :‬למה לי ללמוד מן ערביי? ולא מקרא מלא הוא?! דכתיב‪" :‬וְ ַהּלְ ָבנֹון ְּב ַא ִּדיר יִ ּפֹול" (ישעיהו י‪ ,‬לד)‪ ,‬וכתיב בתריה‪:‬‬
‫"וְ יָ ָצא ח ֶֹטר ִמּגֵ זַ ע יִ ָׁשי‪ ,‬וְ נֵ ֶצר ִמ ָּשׁ ָר ָׁשיו יִ ְפ ֶרה" (שם יא‪ ,‬א)‪.‬‬
‫נתרגם את המדרש לעברית‪:‬‬
‫‪ .1‬בעלי התוספות (ד"ה‪" :‬באוריה") תמהים על כך שהנבואה מובאת בשמו של אוריה‪ ,‬והרי הנבואה היא מספר מיכה! לא מצינו נביא בשם אוריה‬
‫שניבא נבואה זו! תשובתם‪ :‬בספר ירמיהו (פרק כו) מסופר על ירמיהו שניבא על החורבן‪ ,‬היו מהעם שרצו להורגו על נבואתו‪ ,‬ומאידך היו שניסו להגן‬
‫("צּיֹון ָׂש ֶדה ֵת ָח ֵרׁש")‪ .‬לאחר מכן הזכירו שהיה נביא אחר‪ ,‬בשם אוריהו‪ ,‬שניבא גם הוא נבואת‬
‫אליו‪ .‬תוך כדי הדיון ביניהם‪ ,‬הזכירו את נבואת מיכה ִ‬
‫חורבן ‪ -‬משמע שאוריה ומיכה העלו נבואות חורבן דומות‪ ,‬ומכאן שניתן ללמוד מנבואת מיכה לנבואת אוריה‪.‬‬
‫‪ .2‬וכן בירושלמי ברכות ב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ .3‬בתלמוד הירושלמי כתוב‪" :‬דהא יליד מלכא משיחא"‪.‬‬
‫מעשה באיש אחד שהיה חורש‪ .‬געה אחד השוורים‪ .‬עבר במקום ערבי אחד ושאלו מי הוא‪ .‬ענה לו אותו איש שהוא יהודי‪.‬‬
‫אמר לו הערבי שישחרר את שורו ואת יתד מחרשתו‪ 4‬כביטוי לאבילות‪ .‬שאלו היהודי מדוע שיעשה כן? ענה לו הערבי שבית‬
‫המקדש של היהודים חרב‪ .‬שאלו מניין לו? ענה לו הערבי שלמד זאת מגעיית השור‪.‬‬
‫עודם מדברים געה השור פעם נוספת‪ .‬אמר לו הערבי‪ :‬קשור שורך וקשור מחרשתך ‪ -‬כלומר‪ ,‬חזור לעבודתך‪ ,‬כיון שנולד‬
‫מושיעם של ישראל‪ .‬שאלו היהודי‪ :‬ומה שמו של אותו מושיע? ענה לו‪ :‬מנחם שמו‪.‬‬
‫אמר רבי אבון‪ :‬למה לי ללמוד מערבי? והרי מקרא מלא הוא‪ ,‬דכתיב (ישעיהו י‪ ,‬לד)‪" :‬וְ ַהּלְ ָבנֹון ְּב ַא ִּדיר יִ ּפֹול‪ ,"5‬ולאחר מכן כתוב‬
‫(שם יא‪ ,‬א)‪" :‬וְ יָ ָצא ח ֶֹטר ִמּגֵ זַ ע יִ ָׁשי וְ נֵ ֶצר ִמ ָּשׁ ָר ָׁשיו יִ ְפ ֶרה"‪.‬‬
‫הרעיון העולה מהסיפור הוא‪ ,‬שביום שבו נחרב המקדש נולד מושיעם של ישראל‪ .‬מה משמעות הדבר?‬
‫ניתן לומר שביום החורבן נולדה השאיפה והציפייה לגאולה‪ .‬זה ודאי נכון‪ ,‬אך נעוץ כאן רעיון נוסף עמוק יותר ‪ -‬המשיח‬
‫יכול "להיוולד" רק בחורבן‪ .‬הגאולה המשיחית השלימה צומחת מתוך ההרס והחורבן‪ .‬חורבן בית שני הוא אבן הפינה לבית‬
‫שלישי‪.‬‬
‫אותם חכמים רואים את בית המקדש בשיא חורבנו‪ ,‬כאשר שועלים מהלכים בו‪ .‬התגובה הטבעית ביותר היא בכי על גודל‬
‫החורבן‪ .‬תגובת רבי עקיבא מפתיעה ‪ -‬הוא צוחק! החכמים שואלים לפשר צחוקו והוא מפנה אותם לנביא ישעיהו‪ ,‬אשר‬
‫באחת מנבואתיו מזכיר שני נביאים יחדיו כ"עדים" לדבריו‪ ,‬הנביאים הם‪ :‬אוריה הכהן וזכריהו בן יברכיהו‪ .‬והדבר תמוה ‪ -‬מה‬
‫לזה אצל זה? אוריה שימש כנביא בימי בית ראשון וזכריה בימי בית שני‪ ,‬בזמן שיבת ציון!‬
‫"ׁשּמֹות" ‪ -‬מלשון שממה‪.‬‬
‫ישנו פסוק בתהלים (מו‪ ,‬ט) התמוה במבט ראשון‪" :‬לְ כּו ֲחזּו ִמ ְפ ֲעלֹות ד'‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָׂשם ַׁשּמֹות ָּב ָא ֶרץ" ‪ַ -‬‬
‫האם השממות שמפיל ד' בארץ אלו הן מפעליו הגדולים שיש לחזות? כיצד זה ששממות ‪ -‬חורבן ‪ -‬הן מפעלות?!‬
‫מלמד רבי עקיבא שקיים קשר מהותי בין נבואותיהם ‪ -‬נבואת הגאולה של זכריה תלויה בקיום נבואת החורבן של אוריה‪- 1‬‬
‫אילולא שתתקיים נבואת החורבן ‪ -‬לא תוכל נבואת הבניין להתקיים‪ .‬עכשיו שראינו את נבואת החורבן מתקיימת והר הבית‬
‫נהיה לבמות יער ושועלים מהלכים בו‪ ,‬אנו יכולים להיות בטוחים שגם נבואת הגאולה תתקיים‪.‬‬
‫מצד האמת אין חורבן אצל הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כל מציאות היא בניין‪ .‬אם נביט על מציאות החורבן במבט של חזון ("לְ כּו‬
‫ֲחזּו") נגלה כי גם החורבן והשממה הם חלק משמעותי בתהליך הבנייה‪ ,‬הם חלק מהמפעל‪ ,‬מהיצירה‪ .‬מגמת השממה‬
‫וההרס היא בניין אדיר‪ .‬בעיניים רגילות קשה להבחין בכך‪ ,‬אך הפסוק מדריך אותנו להביט על המציאות במבט של חזון‪,‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫מבט ארוך טווח‪ ,‬רואים כי הבנייה החלה ‪ -‬המשיח נולד ביום החורבן‪.‬‬
‫"ּומ ֶּמּנָ ה יִ ּו ֵָׁש ַע"‪ ,‬כפי שמביא הגר"א ביחס לתקופתנו‪ ,‬אנו נעלה כאן רק שלוש מהן‪:‬‬
‫דוגמאות רבות ישנן לעיקרון‪ִ :‬‬
‫כל בר דעת מבין שכשרוצים לחדש שכונה ישנה שבתיה מטים ליפול‪ ,‬מן ההכרח הוא תחילה להחריב את הבתים הישנים‪,‬‬
‫שהם גם כך בבחינת חורבות‪ .‬אדם שאינו מבין עניין‪ ,‬יראה בהחרבת הבתים הישנים הרס ושממה‪ ,‬אך האדם שמכיר את‬
‫התוכנית המלאה‪ ,‬אינו רואה כאן הרס‪ ,‬כי אם את שלב הבנייה הראשוני ‪ -‬הכשרת הקרקע להקמת מבנים משובחים‬
‫ומשוכללים יותר‪.‬‬
‫א‪ .‬לאחר השואה‪ ,‬המנדט הבריטי שולט בארץ ישראל ומונע את עליית בני עמנו ארצה‪ .‬הארץ נעולה גם בפני אותם "אודים‬
‫מוצלים מאש"‪ ,‬פליטי השואה‪ ,‬המפוזרים באירופה‪ .‬לפתע החליטה ממשלת בריטניה להעניק מאה אלף אישורי כניסה‬
‫לארץ עבור העם היהודי‪ .‬מאורע זה הביא לשמחה רבתי בארץ‪ ,‬אישורים אלו יכולים לסייע לפתרון בעיית הפליטים ואף‬
‫יותר מכך! ואמנם‪ ,‬כעבור זמן‪ ,‬בא שר המושבות הבריטי וביטל את האישור‪.‬‬
‫ואין הכוונה כאן רק לחורבן הבית במובן הפיזי ‪ -‬כל הצרות והייסורים שחווה עמינו במהלך ההיסטוריה‪ ,‬מטרת הכל היא‬
‫הצמחת מציאות משוכללת ומתוקנת שלא הייתה כמוה בעולם ומעולם!‬
‫קשה לתאר את אווירת הנכאים בישוב היהודי בעקבות מעשה זה‪ .‬הישוב חש שקיבל מכה שאין כדוגמתה‪ ,‬התקווה היחידה‬
‫עליה נשענו כולם נפלה והתרסקה אל מול עיניהם ‪ -‬מה יהיה עכשיו?‬
‫ובמדרש‪ ,‬כששאל היהודי "מה שמו" של מושיע ישראל‪ ,‬ענה לו הערבי‪" :‬מנחם שמו" ‪ -‬כלומר‪ ,‬זהו המנחם האמיתי‪,‬‬
‫הנחמה האמיתית נוצרה‪ .‬החורבן הוא אבן הפינה לנחמה אמיתית‪ ,‬נצחית ובת קיימא‪.‬‬
‫הפגנות מחאה גדולות התעוררו בארץ וכתוצאה מכך עלתה שאלת ארץ ישראל עד לפתח האו"ם‪ ,‬אשר התבקש להכריע‬
‫בנידון‪ .‬ברוב קולות הוחלט באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל‪.‬‬
‫‪ .4‬כך הסביר רבנו מיוחס (בראשית כה‪ ,‬כ) את המילה‪" :‬פדן" בהקשר שלנו‪ .‬ורש"י (שם) הסביר שפדן הוא לשון "צמד"‪ ,‬כמו "צמד בקר"‪.‬‬
‫‪'" .5‬והלבנון' ‪ -‬זה בית המקדש‪ .‬למה נקרא שמו 'לבנון'? שהוא מלבין עונותיהן של ישראל" (אבות דרבי נתן‪ ,‬כה)‬
‫החלטת האו"ם הינה תוצאה ישירה של ביטול אישורי העלייה על ידי שר המושבות‪ .‬אילו האישורים היו בעינם‪ ,‬המצב‬
‫בארץ היה ממשיך כרגיל‪ ,‬אמנם היו עולים עוד מאה אלף עולים ארצה‪ ,‬אך כך זה היה נשאר‪ .‬החלטת האו"ם על הקמת‬
‫מדינת ישראל נבעה ישירות מהצרה ‪ -‬מביטול אישורי הכניסה‪.‬‬
‫ּכִ י נָ ַפלְ ִּתי ‪ָ -‬ק ְמ ִּתי!‬
‫קורא הנביא מיכה (ז‪ ,‬ח)‪:‬‬
‫ַאל ִּת ְׂש ְמ ִחי אֹיַ ְב ִּתי לִ י‪ּ ,‬כִ י נָ ַפלְ ִּתי ‪ָ -‬ק ְמ ִּתי! ּכִ י ֵא ֵׁשב ַּבח ֶֹׁשְך ‪ -‬ד' אֹור לִ י!‬
‫ביחס לדבריו‪ ,‬אומרים חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני תהלים‪ ,‬תרכח)‪:‬‬
‫"ּכִ י נָ ַפלְ ִּתי ‪ָ -‬ק ְמ ִּתי" ‪ -‬אילולא שנפלתי ‪ -‬לא קמתי‪.‬‬
‫"ּכִ י ֵא ֵׁשב ַּבח ֶֹׁשְך ‪ -‬ד' אֹור לִ י" ‪ -‬אילולא שישבתי בחושך ‪ -‬לא היה אור לי‪.‬‬
‫גם כאן שבה ועולה אותה תמיהה שהעלינו לעיל ‪" -‬אילולא שנפלתי ‪ -‬לא קמתי" ‪ -‬אילו לא הייתי נופל לא הייתי זקוק כלל‬
‫לתקומה! וכי לא היה עדיף שהייתי נשאר זקוף?! וכי לא היה עדיף שלא הייתי יושב בחושך והייתי נשאר באור!‬
‫אלא שזהו בדיוק הרעיון ‪ -‬כדי להגיע לתקומה גדולה ומשוכללת יותר מהמציאות הישנה‪ ,‬יש צורך בנפילה וישיבה בחושך‪,‬‬
‫הכרח הוא להחריב את המציאות הישנה המקולקלת‪ .‬אי אפשר לחשוב על מציאות משוכללת יותר כאשר רובצים במציאות‬
‫נושנה מלוכלכת ורדודה‪ ,‬יש צורך בחורבן‪ ,‬בנפילה ובחשיכה כדי להקים הכל מחדש‪ ,‬אך הפעם בצורה מרוממת יותר‬
‫ועילאית יותר‪.6‬‬
‫אומר הנביא ירמיהו (פרק ל‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫ּומ ֶּמּנָ ה יִ ּו ֵָׁש ַע‪.‬‬
‫וְ ֵעת ָצ ָרה ִהיא לְ יַ ֲעקֹב ‪ִ -‬‬
‫ב‪ .‬אמנם האו"ם אישר הקמת מדינה יהודית בארץ‪ ,‬אך התחום הגיאוגרפי שיועד למטרה זו היה זעיר ביותר‪ ,‬שכן‪ ,‬ההחלטה‬
‫הייתה לחלק את ארץ ישראל הקטנטנה לשתי מדינות ‪ -‬מדינה יהודית ומדינה ערבית‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הישוב היהודי שמח‬
‫וצהל על כל שתהיה בכלל מדינה‪ ,‬קטנה ככל שתהיה‪.‬‬
‫הערבים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא היו מוכנים להסכים למדינה יהודית כלל‪ ,‬ולו הקטנה ביותר! הם מיהרו ופתחו במלחמה נגד‬
‫הישוב היהודי‪.‬‬
‫מלחמה היא אסון‪ .‬אחוז מאוכלוסיית הישוב היהודי בארץ נספה בקרבות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בעקבות אסון זה קמה מדינה‬
‫יהודית גדולה ורחבה בהרבה מהתחום הצר שהאו"ם ייעד לנו‪ .‬מפת החלוקה נמחקה לחלוטין ומדינת ישראל הפכה‬
‫למציאות ממשית‪.‬‬
‫במבט היסטורי ניתן לראות כיצד הצרה הצמיחה גם כאן ישועה‪ .‬במבט צר של עמידה בהווה לא ניתן היה לראות זאת‪ ,‬רק‬
‫במבט של "לְ כּו ֲחזּו"‪ ,‬ניתן לראות כיצד מצרה צומחת ישועה‪.‬‬
‫ג‪ .‬כשנפתחה מלחמת ששת הימים היה המצב בארץ קשה ומדוכדך‪ .‬התנהלה ירידה גדולה מהארץ‪ ,‬עד שהתהלכה הבדיחה‬
‫המצמררת‪" :‬האחרון שיעזוב את הארץ ‪ -‬יכבה את האור בשדה התעופה!"‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬תוך זמן קצר ביותר‪ ,‬רובה של הארץ שב לידינו‪ ,‬יחד עם בירת ארצנו ‪ -‬ירושלים‪ .‬רוח העם עלתה‪ ,‬ושמם של‬
‫ישראל יצא בין העמים‪ .‬שוב‪ ,‬מתוך המלחמה שהייתה נראית בתחילה אסון גרידא ‪ -‬צמחה הישועה הגדולה‪.‬‬
‫פשט הדברים הוא שישראל (‪-‬יעקב) יוושע מעת הצרה‪ .‬אך ניתן להדגיש ‪ -‬מתוך הצרה הוא יוושע‪ .‬עת הצרה היא מה‬
‫שמסייעת לו להיוושע‪ ,‬הוא אינו נושע רק ממנה‪ ,‬אלא נושע מתוכה‪ ,‬באמצעותה‪ ,‬היא חלק מרכזי בתהליך התשועה שלו‪.‬‬
‫וכפי שאנו אומרים בסליחות (לשני קמא)‪" :‬וממכה עצמה מתקן רטייה" ‪ -‬הקדוש ברוך הוא מתקן רפואה מתוך המכה‬
‫עצמה!‬
‫אלו הן כמה דוגמאות ביחס לתקופתנו‪ .‬האמת היא‪ ,‬שכך זה גם ביחס לחורבן כולו ולגלות הנוראה‪ .‬החורבן והגלות כולה‬
‫הינם מכה קשה ביותר‪ ,‬אך צריך להבין שזו "הרטייה" לעמינו‪ ,‬לבריאות השלימה של האומה והדרך לגאולה הנצחית ובניין‬
‫השלם‪.‬‬
‫כך מובא ביחס לתקופתנו בשם הגר"א‪ ,‬בספר "קול התור" (א‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫הגאולה כצמח‬
‫לדעת מראש‪ ,‬כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה‪ ,‬והישועה באה מתוך צרה‪ ...‬לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית‬
‫ביסורים‪ ,‬אבל בזה היא נקנית ממש‪ ...‬חלילה לנו לסגת אחור במשהו‪ ,‬אם יהיה חס ושלום איזה קושי‪ ,‬איזה מכשלה בדרך‬
‫עבודתנו‪ .‬ולהיות בטוחים‪ ,‬כי דווקא ממנה יעקב יושע‪ ,‬ומן המיצר נגיע למרחביה‪.‬‬
‫הברכה המתייחסת לביאת המשיח בתפילת עמידה הינה‪:‬‬
‫הישועות צומחות ועולות דווקא מתוך המשברים‪ ,‬מתוך מה שנראה כעיכוב ואפילה ‪ -‬צומחת ההתקדמות והאורה‪.‬‬
‫‪ .6‬בטבע קיימת תופעה דומה‪ ,‬כאשר יערות עולים בלהבות בשריפות ענק‪ ,‬ובכך היער יכול להתחדש‪ .‬העצים הישנים והצמחים הּבלים אובדים‪ ,‬ואת‬
‫מקומם תופסים עצים חדשים ורעננים‪ .‬אילולא שהיערות היו נשרפים‪ ,‬היה היער מזדקן לאיטו עד שהיה נשאר כיער חנוט‪ .‬השריפה והשממה הזמנית‬
‫הן לטובתו (הדבר אינו נכון בכל סוגי היערות ואינו כולל‪ ,‬כמובן‪ ,‬הצתות תכופות על ידי בני אדם)‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך‪ ,‬כי לישועתך קיוינו כל היום ומצפים לישועה‪ .‬ברוך אתה ד'‪,‬‬
‫מצמיח קרן ישועה‪.‬‬
‫לשון הצמיחה מופיעה בברכה שלוש פעמים‪ .‬שימוש בלשון "צמיחה" ביחס לגאולה המשיחית לקוח מהנביאים והכתובים‪.‬‬
‫בנבואת ירמיהו (כג‪ ,‬ה)‪:‬‬
‫‪57‬‬
‫ּוצ ָד ָקה ָּב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ּומלַ ְך ֶמלֶ ְך וְ ִה ְׂשּכִ יל וְ ָע ָׂשה ִמ ְׁש ָּפט ְ‬
‫ִהּנֵ ה יָ ִמים ָּב ִאים נְ ֻאם ד' וַ ֲה ִקמ ִֹתי לְ ָדוִ ד ֶצ ַמח ַצ ִּדיק ָ‬
‫מפרש הרד"ק‪:‬‬
‫"צ ַמח ַצ ִּדיק" ‪ -‬זהו המשיח‪ ,‬וקראו‪" :‬צמח" ‪ -‬שיהיה צאתו בעולם כצאת צמח השדה‪...‬‬
‫ֶ‬
‫ובמקום אחר בירמיהו (לג‪ ,‬טו)‪:‬‬
‫התשובה היא‪ ,‬כי הברכות אינן לפי התובנה השכלית‪ ,‬כי אם לפי מה שהאדם חש ומרגיש ‪ -‬עכשיו כואב לנו‪ ,‬איננו צריכים‬
‫לדקלם ברכות לפי מה שמסבירים לנו‪ ,‬אלא לפי מה שאנו מרגישים‪ ,‬כשכואב ‪ -‬מתייחסים לכאב‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מדוע רבי עקיבא אינו בוכה? מדוע הוא צוחק? הלוא בזמנו הוא ראה רק את החורבן‪ ,‬הוא לא ראה והרגיש כיצד‬
‫ההרס מביא לצמיחה!‬
‫ּוצ ָד ָקה ָּב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫יח לְ ָדוִ ד ֶצ ַמח ְצ ָד ָקה וְ ָע ָׂשה ִמ ְׁש ָּפט ְ‬
‫ּוב ֵעת ַה ִהיא ַא ְצ ִמ ַ‬
‫ַּבּיָ ִמים ָה ֵהם ָ‬
‫"'צ ַמח ְצ ָד ָקה' ‪ -‬זהו מלך המשיח"‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬מפרש הרד"ק‪ֶ :‬‬
‫מלמד אותנו הרב זצ"ל שרבי עקיבא הוא יוצא מן הכלל‪ ,‬הוא כבר עכשיו רואה ומרגיש ממש את הגאולה‪ ,‬שאר החכמים‬
‫בוודאי האמינו שתהיה גאולה‪ ,‬אבל אל מול ההריסות והחורבן לבם שתת דם‪ ,‬הנה הם רואים שועל היוצא מבית קדשי‬
‫הקדשים! רבי עקיבא שונה‪ ,‬כבר עכשיו הוא רואה את הגאולה‪ ,‬כאילו אוחז הוא במשקפת הצופה אל העתיד‪:‬‬
‫כך גם בנבואת זכריה (ג‪ ,‬ח)‪ּ..." :‬כִ י ִהנְ נִ י ֵמ ִביא ֶאת ַע ְב ִּדי ֶצ ַמח" ‪ -‬מביא גם כאן הרד"ק‪" :‬זהו מלך המשיח"‪.‬‬
‫ובפרק ו' שם (פסוק יב)‪:‬‬
‫ּובנָ ה ֶאת ֵהיכַ ל ד'‪.‬‬
‫ּומ ַּת ְח ָּתיו יִ ְצ ָמח ָ‬
‫וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵאלָ יו לֵ אמֹר‪ּ :‬כֹה ָא ַמר ד' ְצ ָבאֹות‪ ,‬לֵ אמֹר‪ִ :‬הּנֵ ה ִאיׁש ֶצ ַמח ְׁשמֹו ִ‬
‫יחי"‪.‬‬
‫יח ֶק ֶרן לְ ָדוִ ד‪ָ ,‬ע ַרכְ ִּתי נֵ ר לִ ְמ ִׁש ִ‬
‫"ׁשם ַא ְצ ִמ ַ‬
‫וכן בתהלים (קלב‪ ,‬יז)‪ָ :‬‬
‫פסוקים אלו הם בודאי הסיבה לכך שאנשי כנסת הגדולה הדגישו בברכת הגאולה המשיחית שבתפילת עמידה את הצמיחה‪.‬‬
‫תהליך צמיחת הצמח‪ ,‬בתחילתו‪ ,‬כרוך בריקבון‪ .‬הזרע שוקע באדמה‪ ,‬בבוץ‪ ,‬הולך ונרקב‪ ,‬קליפתו נשחתת‪ .‬אם נעצור כאן‬
‫נראה תמונת שממון והרס‪ .‬אך זהו רק שלב בתהליך‪ ,‬מתוך ריקבון זה יוצאים שורשים‪ ,‬יוצא גבעול קטן‪ ,‬אשר יצמח ויעלה‬
‫מעלה מעלה וייהפך לצמח יפה וגדול‪ .‬בכך דומה תהליך הגאולה לתהליך הצמח ‪ -‬מתוך הריקבון והחורבן צומחת המציאות‬
‫המשופרת והמשוכללת‪ ,‬כפי שהיא צריכה להיות‪.‬‬
‫‪...‬מפני שלנפשו הענקית ‪ -‬העתיד הרחוק ניצב כהווה‪ .‬את רבי עקיבא המלא צהלה לקול המונה של רומי‪ ,‬מפני שהאהבה‬
‫הא לוהית‪ ,‬הנובעת מעומק חוכמת לבו הנפלאה‪ ,‬הורתהו‪ ,‬עד כדי מלא ציור חי‪ ,‬כי רומי ואליליה כליל תחלוף‪ ,‬ואור ציון‬
‫לעד יזרח‪.‬‬
‫האהבה בתענוגים למחזה העתיד הוודאי‪ ,‬מלאה כל כך את לבבו הטהור ‪ -‬עד כי לא הניחה לו מקום גם לאנחת לב על ההווה‬
‫המרעיד‪ ,‬שהכירו רק כעב קל על פני החמה הברה בשחקים‪.‬‬
‫לפני רבי עקיבא עמד כבר אז ציור חי של המציאות העתידית‪ .‬חבריו בוודאי האמינו בכך‪ ,‬אך לא ראו זאת כבר עכשיו‪.‬‬
‫מֹועד"‬
‫"ק ָרא ָעלַ י ֵ‬
‫ָ‬
‫בשולחן ערוך מופיעה הלכה הנראית תמוהה במבט ראשון (אורח חיים תקנט‪ ,‬ד)‪:‬‬
‫אין אומרים תחנון (ולא סליחות) בתשעה באב‪ ,‬ואין נופלים על פניהם משום דמקרי‪" :‬מועד"‪.‬‬
‫כמו ברפואה ‪ -‬לעתים יש צורך בטיפול רפואי חריף‪ ,‬עד כדי צורך בניתוח‪ ,‬אך הוא חיוני כדי להגיע לבריאות שלימה‪.‬‬
‫זו הסיבה לכך שהצומות ייהפכו לחגים ‪ -‬כשנגיע לגאולה השלימה נבין שהגענו אליה אך ורק כתוצאה ממה שעבר עלינו‬
‫ אז נוכל לתפוס שכל מה שעבר עלינו היה בכדי להביאנו למקום בו אנו נמצאים כעת‪ .‬אנו חוגגים את יום הניתוח‪ ,‬אף על‬‫פי שהניתוח היה איום ונורא‪ ,‬כואב ומייסר‪ ,‬בעל השפעות מכאיבות לטווח הקרוב‪ ,‬הוא זה שבסופו של דבר הציל את חיינו‪,‬‬
‫בזכותו אנו כאן‪.‬‬
‫ישנה הלכה נוספת באותה רוח‪ ,‬בנוגע לערב תשעה באב (שם תקנב‪ ,‬יב והגהת הרמ"א עליו)‪:‬‬
‫אין אומרים תחינה ערב תשעה באב במנחה‪ ,‬משום דאיקרי מועד‪ .‬ואם הוא שבת ‪ -‬אין אומרים צדקתך‪.‬‬
‫כמו בכל ערב יום טוב ‪ -‬אין אומרים תחנון‪ ,‬וכמו בכל ערב יום טוב החל בשבת ‪ -‬אין אומרים במנחה פסוקי "צדקתך"‪.‬‬
‫מֹועד'‬
‫מעלה ה"משנה ברורה" (שם‪ ,‬תקנט‪ ,‬סעיף קטן יז) את המקור להלכות הללו‪'" :‬משום דמקרי מועד' ‪ -‬כדכתיב‪'ָ :‬ק ָרא ָעלַ י ֵ‬
‫(איכה א‪ ,‬טו)" ‪ -‬יום החורבן קרוי "מועד" במגילת איכה ‪ -‬ובמועד אין אומרים תחנון‪.‬‬
‫זוהי טענת רבי עקיבא לחבריו ‪ -‬ללא נבואת החורבן ‪ -‬אי אפשר להגיע לנבואת הבניין השלם‪ ,‬בכך ניחם רבי עקיבא את‬
‫חבריו‪.‬‬
‫אך כיצד ניתן לומר דבר זה? הלוא הפסוק הוצא‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מהקשרו לחלוטין! שכן‪ ,‬כך הוא הפסוק השלם‪:‬‬
‫בשורות טובות ושמועות רעות‬
‫הּודה‪.‬‬
‫חּורי‪ּ .‬גַ ת ָּד ַרְך ֲאדֹנָ י לִ ְבתּולַ ת ַּבת יְ ָ‬
‫מֹועד לִ ְׁשּבֹר ַּב ָ‬
‫ִסּלָ ה כָ ל ַא ִּב ַירי ד' ְּב ִק ְר ִּבי‪ָ ,‬ק ָרא ָעלַ י ֵ‬
‫כעת יבוא מישהו ויאמר‪ :‬עד היום התאבלנו על ט' באב משום החורבן‪ ,‬על הנוראות שעברו עלינו‪ ,‬עכשיו למדנו שהחורבן‬
‫הוא לטובה‪ ,‬הכל מביאנו לגאולה השלימה‪ ,‬מהשנה נחגוג כבר את ימי החורבן! הרי אלו ימים נפלאים וטובים!‬
‫"מועד" מובא כאן בלשון זמן ולא בלשון חג! ואיזה זמן ‪ -‬זמן ועת לשבור בחורי! זהו ביטוי לחורבן וסבל ולא לששון ושמחה!‬
‫אך לאור כל מה שביררנו הדבר פשוט ‪ -‬זוהי נבואת זכריה ‪ -‬ימי האבל ייהפכו לימי ששון ושמחה‪ .‬ה"מועד" כאן הוא התאריך‬
‫שנקבע לניתוח הקשה שמוביל לבריאות השלימה ‪ -‬התאריך שהוא החורבן‪ ,‬אך גם תחילת הבניין‪ ,‬היום בו מחריבים את‬
‫השכונה הישנה המתמוטטת כדי להקים שכונה חדשה ומשוכללת‪.‬‬
‫מלמדים אותנו חז"ל במשנה (ברכות ט‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫ועל הבשורות הטובות אומר‪" :‬ברוך הטוב והמטיב"‪,‬‬
‫ועל שמועות רעות אומר‪" :‬ברוך דיין האמת"‪.‬‬
‫אומרים חז"ל בגמרא (פסחים נ‪ ,‬א)‪:‬‬
‫לא כעולם הזה העולם הבא‪:‬‬
‫העולם הזה‪ ,‬על בשורות טובות אומר‪" :‬ברוך הטוב והמטיב"‪ ,‬ועל בשורות רעות אומר‪" :‬ברוך דיין האמת"‪.‬‬
‫לעולם הבא ‪ -‬כולו "הטוב והמטיב"‪.‬‬
‫חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ‪ -‬אבל לא אותן ברכות‪ .‬בעולם הזה הטוב הוא טוב‪ ,‬הרע מורגש כרע‪,‬‬
‫במקרה הטוב ביותר ניתן לבטוח בד' שגם הרע יהיה לטובה ‪ ,‬ושהדין הוא דין אמת‪ ,‬אך אי אפשר לראות שהרע הוא טוב‪.‬‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬במבט היסטורי ניתן יהיה לראות בחוש שהכל באמת היה לטובה‪ .‬גם מה שכאב לי הוא לטובה‪.‬‬
‫זו האמת על הצומות‪ ,‬שתתברר לנו עם גאולתנו השלימה‪ .‬בינתיים איננו חשים בכך‪ ,‬יש צום ואבל‪ ,‬אבל הלכות אלו רומזות‬
‫לנו כבר עכשיו לאן הכל מוביל‪ .‬עם כל מלוא האבל והכאב‪ ,‬לפנינו התבוננות מעמיקה וחודרת לעומקם של הצומות והאבל‪,‬‬
‫לבניין השלם והנצחי‪ ,‬בית המקדש השלישי והנצחי לעד‪.‬‬
‫נסכם בדברי הרב זצ"ל (איגרות הראי"ה ג‪ ,‬תשח)‪:‬‬
‫תחשף המועדיות הכמוסה של היום המר והנמהר‪ ,‬יום שריפת בית מאויינו‪ ,‬שכל חורבן‪ ,‬כל מאפל וכל הרס ודלדול קשור‬
‫עמו‪ .‬ומבין המצרים רווחה תופיע‪ ,‬הלוך ואור‪ ,‬ויגלה לעינינו איך כל ההריסות קלעו רק אל הקלקול והבאוש‪ ,‬האש אשר‬
‫הצית ד' בציון אכלה ואוכלת באמת רק את הדופי והתיעוב‪ ,‬את החולניות ואת החולשה‪ ,‬המעכבת על עזן של ישראל‬
‫מהופיע בגבורתו‪.‬‬
‫וגם פה תעלה אותה השאלה‪ :‬אם הכל הוא לטובה בסופו של דבר‪ ,‬למה שלא אברך עכשיו על הכל "הטוב והמיטיב" ‪ -‬גם‬
‫על הבשורות הרעות?‬
‫יבוא יום ותחשף אותה מועדיות כמוסה‪ ,‬שהיום אינה מוחשת‪ ,‬לעתיד תהיה מובנת וברורה‪ .‬כל ההריסות היו כדי להרוס‬
‫את הקלקול ואת הבאוש‪ ,‬חיסול הצדדים החולניים והרקובים‪ .‬עניינו האמיתי של החורבן הוא להרוס ולהחריב את השלילה‬
‫והקלקול‪ ,‬לבטל את הרע ולהוביל לטוב הגדול ביותר‪ ,‬לבניין השלם שאין כמוהו‪ ,‬לגאולה השלימה והנצחית‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫גיל‬
‫התחילו הן בוכין‪ ,‬ורבי עקיבא מצחק‬
‫פעם אחת היו עולין לירושלים‪ ,‬כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם‪.‬‬
‫כיון שהגיעו להר הבית‪ ,‬ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים‪.‬‬
‫התחילו הן בוכין‪ ,‬ורבי עקיבא מצחק‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬מפני מה אתה מצחק?‬
‫אמר להם‪ :‬מפני מה אתם בוכים?‬
‫אמרו לו‪ :‬מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" (במדבר א'‪ ,‬נא)‪ ,‬ועכשיו שועלים הלכו בו‪ ,‬ולא נבכה?!‬
‫אמר להן‪ :‬לכך אני מצחק‪ .‬דכתיב‪" :‬ואעידה לי עדים נאמנים‪ ,‬את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" (ישעיהו ח'‪ ,‬ב) ‪ -‬וכי מה‬
‫ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון‪ ,‬וזכריה במקדש שני!‬
‫בימים ובשבועות שלאחר מותו מצאנו את עצמנו‪ ,‬כל בני משפחתו ואוהביו‪ ,‬מוצפים בכאב בלתי נתפס וברגשי געגוע עזים‪.‬‬
‫גם בשעות הקשות ההם‪ ,‬ניסינו כולנו להיאחז במה שנדמה היה לנו כצוואה החשובה ביותר שהשאיר לנו‪ ,‬צוואת התקווה‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬דמותך תמשיך להיות לנצח מגדלור של אופטימיות ושל שמחה‪ .‬החיוך האין סופי הזה‪ ,‬שהיה טבוע תמיד על פניך‪ ,‬היה‬
‫הדבר הראשון שהבחין בו‪ ,‬כל מי שהתבונן בפניך היפות‪ ,‬והדבר הראשון שעולה על פני כל אוהביך‪ ,‬גם היום‪ ,‬כל עת שאנו‬
‫נזכרים בך‪ .‬החיוך הזה שלך נדי היה שיעור‪ .‬החיוך הזה היה ציווי לחיים של שמחה‪ ,‬של תיקון‪ ,‬של תקווה‪ .‬כמו שהבטחנו‬
‫לך אז‪ ,‬כשנפרדנו‪ ,‬נשוב ונבטיח לך גם היום‪ ,‬כי את החיוך הזה שלך נמשיך לנצור בתוכנו לעד‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה ‪ -‬באוריה כתיב‪" :‬לכן בגללכם ציון שדה תחרש‪( "...‬מיכה ג'‪ ,‬יב)‪ ,‬בזכריה‬
‫כתיב‪" :‬עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם‪( "...‬זכריה ח'‪ ,‬ד)‪ .‬עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה‪ ,‬הייתי מתיירא שלא‬
‫תתקיים נבואתו של זכריה; עכשיו‪ ,‬שנתקיימה נבואתו של אוריה ‪ -‬בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת‪.‬‬
‫בלשון הזה אמרו לו‪ :‬עקיבא‪ ,‬ניחמתנו! עקיבא‪ ,‬ניחמתנו!‬
‫בתשעה באב תשע"ג‪ ,‬שנה לפני לכתו של נדי‪ ,‬זכיתי לתרום לו מח עצם‪ .‬ישבנו שנינו בחדר הבידוד‪ ,‬כשאינפוזיה מזלפת‬
‫לגופו תאי מח עצם חדשים‪ .‬במהלך ההשתלה ובשעות שאחריה‪ ,‬הצליח נדי כדרכו לשמור על רוח של שמחה ואופטימיות‪.‬‬
‫"לפחות חסכתי לך לצום היום‪ ,‬אחי" הוא התבדח‪ .‬ואני חשבתי בלבי באותם רגעים על האגדה המכוננת המתארת את‬
‫התגובה הכואבת של חכמים למראה בית המקדש החרב ‪" -‬התחילו הן בוכין‪ ,‬ורבי עקיבא מצחק"‪ .‬וכמו באגדה המופלאה‬
‫ההיא‪ ,‬כמעט וביקשתי לשאול את נדי "מפני מה אתה מצחק?" הוא וודאי היה עונה "מפני מה אתם בוכים?"‪.‬‬
‫רבי עקיבא מצליח באגדה החידתית הזו לחולל את מה שנראה על פניו כבלתי אפשרי‪ .‬בתוך עומקה של האפלה‪ ,‬כאשר‬
‫הכול עסוקים באופן טבעי בצער ובחורבן‪ ,‬הוא מסוגל לצפות למרחקים ולדמיין את הבניין ואת התיקון‪ .‬הנחמה שאותה‬
‫רּוׁש ִָלם"‪.‬‬
‫מלמד רבי עקיבא‪ ,‬היא הנחמה שבתקווה "עֹד יֵ ְׁשבּו זְ ֵקנִ ים ּוזְ ֵקנֹות‪ִּ ,‬ב ְרחֹבֹות יְ ָ‬
‫תשעה באב‪ ,‬היום בו נולד נדי מחדש‪ ,‬ותשעה באב‪ ,‬היום בו‪ ,‬כעבור שנה בדיוק‪ ,‬נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון‬
‫הקודש‪ ,‬הוא יום שמעורר את הלב למחשבה על חורבן‪ ,‬ונושא בחובו גם הזמנה לתקווה ולתיקון‪.‬‬
‫בתשעה באב מקופלים היבטים שונים של חורבן‪ :‬דתיים‪ ,‬לאומיים‪ ,‬תרבותיים ואישיים‪ .‬במהלך הדורות ארגה המסורת‬
‫היהודית משמעויות שונות ומגוונות לאירועי העבר תוך שהיא מבקשת להדהד את מצוקות ההווה ואתגריו אל החורבן‬
‫ההיסטורי‪ .‬בבואם לפרש את החורבן‪ ,‬ביקשו מעצבי התרבות היהודית להבין את שורשיו‪ ,‬את פשרו ומתוך כך אולי למצוא‬
‫גם נחמה‪ ,‬תיקון ובעיקר תקווה‪.‬‬
‫נדי חינך את כל הסובבים אותו‪ ,‬גם בשעות הקשות מנשוא‪ ,‬לחפש את הנחמה‪ ,‬את התיקון ואת התקווה‪ .‬תמיד בחיוך‪ ,‬תמיד‬
‫בנדיבות לב וברגישות‪ .‬גם כשהאפלה כמעט כיסתה את הכול‪ ,‬הוא עצמו היה למקור של אור ואופטימיות עבור כולנו‪.‬‬
‫מי שלא ראה את נדי מעודד בשמחה ובצחוק את הצוות הרפואי לא ראה עוצמת רוח אנושית מימיו‪.‬‬
‫מי שלא ראה את נדי מתקבל בחיבוק על ידי צוות האחיות והעובדים בכל פעם שהיה נדרש לעבור מסכת טיפולים קשה‪,‬‬
‫לא ראה אדם אהוב מימיו‪.‬‬
‫מי שלא ראה את המסירות של נדי להוריו‪ ,‬לרעייתו‪ ,‬לילדיו‪ ,‬לאחיו‪ ,‬לאחיותיו ולכל משפחתו וחבריו‪ ,‬גם בשיא תקופת‬
‫מחלתו‪ ,‬לא ראה אהבה מימיו‪.‬‬
‫מי שלא ראה את הצוות הרפואי המיומן בבית החולים בארקנסו שבארה"ב מתייפח כשנחה נפשו‪ ,‬לא ראה דמעות מימיו‪.‬‬
‫ַא ְש ֵׁרי ַעיִ ן ָר ֲא ָתה כָ ּל ֵאלֶ ּה‪...‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫מושי רוב‬
‫מצוות המילה ומצוות הפסח – דברים שנאמרו בברית המילה של איתן נדב‬
‫שנולד בפסח תשע"ה ונקרא על שמו של נדי‬
‫בעניין קרבן פסח נאמר‪" :‬והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה" (שמות יב‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫רש"י מביא את דברי המכילתא‪ ":‬מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטת ד' ימים‪ ,‬מה שלא ציוה כן בפסח דורות? היה ר' מתיא‬
‫בן חרש אומר‪ ,‬הרי הוא אומר 'ואעבֹר עליך ואראך והנה עתך עת בדים' (יחזקאל טז‪,‬ח) הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם‬
‫שאגאל את בניו‪ ,‬ולא היה בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו‪ ,‬שנאמר 'ואת ערֹום ועריה'‪ ,‬ונתן להם שתי מצוות –‬
‫דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה‪ ,‬שנאמר 'מתבוססת בדמיך'‪ ,‬בשני דמים וכו'‪ ,‬ולפי שהיו שטופים בע"ז אמר להם‬
‫'משכו וקחו לכם'‪ ,‬משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה"‪.‬‬
‫מדברי המכילתא יוצא כי עם ישראל היה ‪" -‬ערום ועריה" מן המצוות בעת גלות מצרים ורק לאחר שקיימו את מצוות‬
‫המילה ומצוות הפסח ‪" -‬ואראך מתבוססת בדמיך"‪ ,‬יכל הקב"ה לקיים את הבטחתו לאברהם אבינו על גאולת בניו ‪" -‬ואומר‬
‫לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי"‪.‬‬
‫נשאלת השאלה מהו הקשר בין שתי המצוות הללו ומדוע נבחרו דווקא הם בכדי לעזור לגאולת עם ישראל ממצרים?‬
‫ישנם קשרים "חיצוניים" סימטריים במהותם בין מצוות המילה ומצוות הפסח וישנו קשר פנימי בינהם‪.‬‬
‫הקשרים החיצוניים בין המצוות הללו הינם‪:‬‬
‫שתי המצוות הללו קויימו עבור ובעת יציאת עם ישראל ממצרים‬
‫שתי המצוות פסקו מלהתקיים בעת נדודי עם ישראל במדבר‬
‫עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל‪ ,‬ביצע יהושע על פי ציוויו של הקב"ה ברית מילה לעם ישראל ומייד לאחר מכן מציין‬
‫הכתוב שעם ישראל קיים את הפסח בגלגל (הציווי על קיום הברית חל בי' בניסן עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל כאשר‬
‫הציווי על קיום מצוות הפסח במצרים חל גם כן בי' בניסן ארבעים שנה קודם לכן)‬
‫שתי המצוות הינם מצוות עשה שדינו של מי שאינו מבצעם הינו כרת (על כריתת ברית‪ ,‬בהמשך)‬
‫אליהו הנביא – אנו "נפגשים" עם אליהו הנביא בפסח ובברית המילה‪" .‬מפגש" זה מלווה בהכנה ממשית מצדינו‪ ,‬בפסח‬
‫נמזגת כוס מיוחדת לכבודו של אליהו ובברית המילה מציבים כסא מיוחד לכבוד אליהו‬
‫למעשה‪ ,‬כפי שכבר כתבנו קודם‪ ,‬הגאולה האינווידואלית בדמות ברית המילה מהווה תנאי מקדמי לגאולה הקולקטיבית‪.‬‬
‫כך היה בעת יציאתם ממצרים‪ ,‬כך היה בעת הנדודים במדבר שפסקו מלקיים את מצוות המילה וממילא פסק קרבן הפסח‬
‫מלהתקיים וכך גם בעת כניסתם של עם ישראל ארצה‪ ,‬ביצע יהושע את ברית המילה בכדי שיוכלו לקיים את מצוות הפסח‬
‫לראשונה בארץ ישראל‪.‬‬
‫בברית המילה אנו מברכים את ברכת "כורת הברית"‪ .‬הדברים מעט תמוהים‪ .‬כריתה משמעותה נתק והיפרדות בעוד ברית‬
‫משמעותה חיבור וצירוף‪ .‬כיצד אנו מחברים בין שתי המילים הללו?‬
‫התשובה לכך היא שבכל ברית אשר מתחילה משהו חדש כדוגמת ברית הנישואים או ברית המילה‪ ,‬ישנה התנתקות‬
‫מן המצב הקיים עד כה ויצירת מצב חדש שחל מעתה והלאה‪ .‬בברית הנישואים לדוגמא בני הזוג מתנתקים מחיבור‬
‫פוטנציאלי עם אחרים ויוצרים מציאות חדשה של חיבור בינהם בלבד‪ .‬כך גם בברית המילה הרך הנימול מתנתק מבדידותו‬
‫ומתחבר לקולקטיב של עם ישראל‪.‬‬
‫בקיץ האחרון חווינו כריתה משמעותית מחיינו עם הליכתו של נדי‪ .‬כאנשים מאמינים שאין מקריות בעולם‪ ,‬חווינו באותו‬
‫יום של פטירתו גם חוויה מטלטלת שמסמלת בעינינו את הברית שלנו עם נדי ודמותו כאשר התבשרנו על כך שיעל בהריון‪.‬‬
‫כחודשיים לאחר פטירתו של נדי שוחחתי עם חבר וסיפרתי לו על הקיץ שעברה משפחתינו‪ .‬בכדי לעודד אותי וללא כל‬
‫ידיעה שיעל בהריון אמר לי חברי כי מופיע בספרים על הפסוק "ובא השמש וזרח השמש" כי עם פטירתה של נשמה גדולה‬
‫מן העולם נוצרת מייד נשמה חדשה שבאה לעולם‪ .‬על פי דבריו‪ ,‬אין לו ספק שלאחר ששמע רבות על נדי‪ ,‬נשמה גדולה‬
‫אחרת תרד לעולם ותשאב מדמותו וממעשיו‪ .‬כבר אז היה ברור לנו כאנשים שהיו מחוברים לדמותו של נדי שאנו רוצים‬
‫להמשיך את החיבור שלנו אליו ולהנציח את זכרו עם קריאת שמו של בננו בשמו של נדי‪ .‬קריאת השם על שמו של נדי‬
‫נובעת בעיקר משאיפתנו שבננו יזכה לתכונות הטרומיות הנכבדות שהיו בנדי‪.‬‬
‫גם בשבת שלפני הברית ניגש אליי אחד ממתפללי בית הכנסת שהכיר את נדי לפני קרוב לשלושים שנה ובעת שבירך אותי‬
‫בברכת מזל טוב אמר לי שאין לו ספק שזהו אירוע משמח ומשמעותי עבור המשפחה לאחר הקיץ שבו נדי הלך מאיתנו‪.‬‬
‫גם מפגש זה חידד אצלינו את התחושה כי אנו זכינו להתחבר עם דמותו של נדי עם היוולדו של בננו איתן נדב‪.‬‬
‫מעבר לכך שנדי היה איש גדול לבבי חם ואוהב‪ ,‬הוא היה גם בעל מידה שלא רבים זכו לה – נוכחות פיזית אך בעיקר נוכחות‬
‫משמעותית מטאפיזית שכל מי שפגש את נדי בכל מסגרת שהיא התרשם ממנו עמוקות ונשאר בו חותם בל יימחה מדמותו‬
‫הקורנת והעוצמתית‪ .‬דומני שאישיותו של נדי והקסם הרב שניחן בו‪ ,‬באים לידי ביטוי בפסוק מספר משלי פרק ג'‪:‬‬
‫"חסד ואמת אל יעזבוך‪ ,‬קשרם על גרגורתיך‪ ,‬כתבם על לוח לבך ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם"‬
‫מורשתו ודמותו של נדי תשאר חקוקה בלבבינו ובלב ילדינו‬
‫מזמור ים ליבשה שחובר ע"י ר' יהודה הלוי‪ ,‬נאמר בשביעי של פסח ובקהילות אשכנז נאמר גם בברית המילה‪ .‬המזמור‬
‫עוסק בעיקרו על גאולת עם ישראל ממצרים ועל נס קריעת ים סוף אך מוזכרת בו גם השורה הבאה המציינת את נושא‬
‫ברית המילה – "הבאים עמך בברית חותמך‪ ,‬ומבטן לשמך המה נמולים‪ .‬שירה חדשה שבחו גאולים"‬
‫עד ימינו אנו‪ ,‬רובו של עם ישראל מקיים דווקא את שתי המצוות הללו‬
‫עתה נעסוק בקשר הפנימי שבין המצוות‪:‬‬
‫גם מצוות ברית המילה וגם מצוות הפסח מהוות אקט שמסמל את הגאולה‪ .‬ברית המילה גואלת את היחיד מבדידותו‬
‫העצמית ומצרפת אותו לכלל ישראל‪ .‬מצוות הפסח שמקורה בעת היציאה ממצרים "גאלה" את עם ישראל כקולקטיב‪.‬‬
‫אברהם אבינו היה הראשון שנצטווה על מצוות ברית המילה בכדי לגאול אותו מבדידותו ולהכניסו לקולקטיב העתידי של‬
‫עם ישראל‪ .‬בד בבד נתבשר אברהם אבינו בברית בין הבתרים גם על הגאולה הקולקטיבית של עם ישראל עם תום השיעבוד‬
‫שצויין בברית בין הבתרים‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫יעל רוקמן‬
‫פעמים רבות לאורך השנים נדי היה מתחיל איתי שיחה במשפט‪ :‬ומה נשמע ב'קולך'? זו היתה דרכו לפתוח איתי בשיחה‬
‫על דברים המעניינים אותי‪ ,‬עולם הפמיניזם האורתודוקסי‪ .‬בחרתי להקדיש את דברי לזכרו של נדי דווקא מתוך עולם תוכן‬
‫זה‪.‬‬
‫כידוע קיימים שלבים שונים בהתפתחות האדם מילד לבוגר‪ .‬שלב חשוב והכרחי הוא שלב הספרציה אינדיווידואציה בו‬
‫המתבגר בונה את גבולותיו הברורים על ידי הפרדות מהוריו‪ .‬גם ההפרדות וגם האינדיווידואציה חשובים מאד להתפתחות‬
‫תקינה‪ .‬ואולם‪ ,‬לדעת אריאלה פרידמן‪ ,)2007( 1‬יש הרבה אי הבנות והטיות‪ ,‬הנובעות בין היתר‪ ,‬מהגדרות לא ברורות של‬
‫המונחים אוטונומיה ואינדיווידואציה‪ .‬התפיסה המקובלת היא כי לְ ָבנות קשה יותר להיפרד בהשוואה לבנים‪ ,‬בגלל הקשר‬
‫החזק עם האם‪ ,‬שאינה מעודדת היפרדות של בתה בשונה מבניה‪ ,‬כפי שטענה ננסי צ'ודורו‪ .)1981( 2‬עצמאות ואוטונומיה‬
‫נחשבות לתוצאה המוצלחת של היפרדות ואינדיווידואציה‪ ,‬והן תכונות שזוכות להערכה רבה בחברה הפטריארכאלית‪ .‬אדם‬
‫עצמאי נחשב בוגר בהשוואה לאדם התלותי הנחשב לילדותי וחלש‪ .‬כך‪ ,‬מסבירה פרידמן‪ ,)2011( 3‬נשים נתפשות כפחות‬
‫עצמאיות ויותר תלותיות‪ ,‬ובשל כך הן מוערכות פחות מגברים‪ .‬הביקורת הפמיניסטית ערערה על תפיסה זו בכך שהעלתה‬
‫את ערכה של היכולת להתקשר ולהתחבר‪ ,‬ובמקביל הגדירה מחדש את ההתפתחות התקינה בהקשר של עצמאות ותלות‪.‬‬
‫תלות הדדית הוגדרה כתכונה חשובה של קשר שאין לוותר עליה‪ .‬ההגדרה של אוטונומיה כעצמאות‪ ,‬הוחלפה ב"אוטונומיה‬
‫בקשר" כלומר‪ ,‬אדם הוא אדם בזכות עצמו‪ ,‬עם רצונות וערכים משלו והוא זקוק לאנשים אחרים‪ ,‬להיות איתם בקשר‬
‫ולחלוק איתם את חוויות חייו‪ .‬האתגר‪ ,‬כפי שמסבירה פרידמן‪ ,‬הוא למזג את ההתקשרות עם אוטונומיה‪ ,‬תוך קונפליקט‬
‫מינימאלי‪ .‬אני רוצה להראות איך תלות הדדית ואוטונומיה בקשר הן המפתח להבנת דמויות נשיות בתנ"ך‪.‬‬
‫כדוגמא הבאתי שתי נשים ידועות‪ :‬רות ואסתר‪ .‬אורית אבינרי בספרה "עומדות על הסף" עורכת השוואה בין הסיפור של‬
‫אסתר לסיפורה של רות‪ .‬במבט ראשון נראה שאין הרבה משותף בין השתיים‪ ,‬רות הגיורת‪ ,‬הפועלת על רקע נופי בית לחם‪,‬‬
‫להבדיל מאסתר היתומה היהודיה הזרה ההופכת למלכה של האמפריה הפרסית‪ ,‬אך מבט עמוק יותר מתגלה לנו דמיון רב‬
‫במערכות היחסים‪ ,‬בהתקדמות העלילה ובקשרים הנרקמים בינן ובין הסביבה‪ .‬בשתי המגילות נוגעות הדמויות בסוגיית‬
‫הזרות והאחרות‪ .‬בפרק ג' במגילת רות מתואר המפגש בין רות האישה המואבייה והזרה לבין בעז‪ ,‬הגבר המסמל את מרכז‬
‫החברה היהודית בבית לחם‪ .‬בפרק ה' במגילת אסתר פוסעת אסתר האישה היהודייה והזרה לעבר משכנו של אחשוורוש‪,‬‬
‫המלך הפרסי השולט על ‪ 127‬מדינות‪ ,‬שם היהודים חיים כמיעוט‪ .‬אלו מפגשים של שני קצוות‪ -‬האישה מול הגבר‪ ,‬היהודי‬
‫מול הנוכרי‪ ,‬השולי מול המרכז‪ ,‬המודר מול הנבחר‪ ,‬רגע מכונן שעלול להתלקח בכל רגע ולמוטט את הגיבורה עם המשימה‬
‫שלשמה יצאה‪.‬‬
‫בידי הגבר מצויים הפתרונות לפתרון המשבר עימו מתמודדת הגיבורה‪ .‬האישה לבדה לא תוכל להצליח במשימה‪ .‬אסתר‬
‫זקוקה לאחשוורוש לשנות את הגזירה ורות ללא בועז לא תוכל להקים משפחה‪ .‬יחד עם זאת הפתרון הוא לא פשוט‪ ,‬הליך‬
‫חוקי ונוקשה עומד בפני הנשים המנסות לפעול‪ .‬למרות מפגש השיא בין גבר לאישה הוא מעיד על אהבה ומחוייבות גדולה‬
‫לדמות אחרת‪ .‬רות לנעמי‪ ,‬היא מוכנה להסתכן ולהיכנס להרפתקה שסופה לא ידוע על מנת להקים זרע לנעמי צאצא‬
‫שימשיך אותה‪ .‬ואסתר למרדכי‪ .‬בשעת המפגש שתי הגיבורות לא מאשימות את הגבר המושיע באי צדק אלא מבקשות‬
‫חמלה ויחס של לפנים משורת הדין‪ .‬אסתר נזהרת שלא להאשים את המלך אחשוורוש אפילו לא בידיעת הצו‪( .‬בוודאי‬
‫שלא באחריות ישירה אליו) ורות נזהרת שלא לברר עם בועז מדוע לא בא לגאול אותה עד כה‪ ,‬ומבקשת גאולה עתידית‪.‬‬
‫שתי הגיבורות מקבלות הוראות מאדם אחר כיצד להתכונן ולהתנהג במפגש‪ :‬רות מנעמי ואסתר ממרדכי‪ .‬שתיהן משנות‬
‫מההוראות ובכך הופכות מסבילות לפעילות‪ .‬היוצרות מתהפכות בזמן השיא הגיבורות מתנהגות ההפך מהמצופה‪ .‬ייחודיות‬
‫המפגשים מודגשת בכך שקורים אחרי תקופה ארוכה מהמפגש הראשון‪ .‬אצל אסתר‪ :‬המפגש הראשון בעת חתונתם‪ .‬ואחר‬
‫כך יש הפסקה עד למפגש הבא אותו יוזמת אסתר כפי שנאמר‪" :‬ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלושים יום"‪ .‬אפשר‬
‫לחוש את המתח המלווה את המעשה‪ .‬אצל רות‪ :‬הפגישה שלה עם בועז בשדה בתחילת פרק ב'‪ ,‬התקיימה בתחילת קציר‬
‫שעורים ובסיום הפרק נאמר‪ :‬רות ב' כ"ג‪" :‬ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים"‪ .‬נראה‬
‫שבמהלך כל עונת הקציר לא נפגשו רות ובועז‪.‬‬
‫לחדר‪ ,‬עמידה מול גבר ולבישת בגדים מכובדים‪ ,‬נדמים מתאימים יותר למגילת רות המאופקת‪ ,‬הגלויה והצנועה יותר‪ .‬רות‬
‫ניגשת לבועז לאחר שאכל ושתה‪ ,‬השפעת היין ניכרת והיא מאפשרת לרות להתקרב לבועז בלי שיבחין בה עד לאמצע‬
‫הלילה‪ ,‬בעוד הגעת אסתר לחצר הפנימית היא אחד הרגעים הבודדים במגילה שהמלך פיקח ולא נתון תחת השפעת‬
‫אלכוהול‪.‬הוא רגיש דיו להבין שקורה משהו חשוב‪ ,‬הוא מבחין במתח ובסקרנות ומבקש לדעת מיד במה העניין לכן ממהר‬
‫לבקש מאסתר שתאמר לו מה רצונה‪ .‬מתיאור זה אנו מרגישים כביכול ששתי הגיבורות הוחלפו בתפקידיהן‪.‬‬
‫מכל האמור לעיל אנו למדים שהמגילות מורכבות יותר מההבנה שלנו את סיפורן בקריאה ראשונה‪ .‬ברגע השיא הגיבורות‬
‫לא מתנהגות כמצופה‪ ,‬או לא כפי שנראה מאופיו של המרחב הסיפורי בו הן קיימות‪ .‬אנו מבחינים ביחס מורכב יותר בין‬
‫קבוצת המיעוט וקבוצת הרב‪ .‬ההבדל המשמעותי בין הסיפורים הוא שסיפור מגילת רות קורה בארץ ישראל בעוד סיפורה‬
‫של מגילת אסתר מתקיים בגלות‪ ,‬לכן הויכוח מול חכמים הוא האם לחגוג את חג הפורים‪ ,‬החג מלמד שגם בחו"ל יש הצלה‪,‬‬
‫תפיסה הקשה לחכמים‪ .‬דבר נוסף‪ ,‬סוף סיפור רות אידיאלי‪ ,‬לעומת זאת הסוף בסיפור אסתר‪ -‬שונה‪ .‬רווח והצלה ליהודים‬
‫אך אסתר לא ניצלת היא נשארת בבית המלך‪ ,‬וכך משלמת מחיר אישי יקר על הצלת עם ישראל‪ .‬להבדיל מסיפורי אגדות‬
‫ועמים‪ ,‬סיפורי התנ"ך מתארות סיפורים מורכבים‪ ,‬עם בני אנוש העושים טעויות‪ ,‬קמים ונופלים‪ ,‬וגם הטובים לא תמיד‬
‫מנצחים‪.‬‬
‫סיפורן של אסתר ורות ממחיש באופן ברור את התנהלותן בתוך מערכות יחסים‪ .‬הן לוקחות פיקוד‪ ,‬מתנהלות באחריות אך‬
‫הן עושות זאת תוך התחשבות ביקרים להם‪ ,‬תוך משא ומתן עם הסובבים אותן‪ .‬כשצריך הן מגלות יוזמה ונחישות אך יחד‬
‫עם זאת הן פועלות בשיתוף פעולה‪ ,‬בהדדיות ובבגרות ומבטאות יכולת של תלות הדדית ואוטונומיה בקשר‪.‬‬
‫נדי חי חיים מלאים והיה דוגמא לאיש משפחה כמו גם לאיש של חברים‪ .‬נדי הצליח לשמר קשרים שנים ארוכות עם‬
‫חברים מהלימודים‪ ,‬מהישיבה‪ ,‬ומהעבודה‪ .‬חילונים כדתיים בדרכו המיוחדת הצליח להיות בקשר עם אנשים מסוגים‬
‫שונים‪ .‬מערכות יחסים אלה‪ ,‬בהם השקיע וראה חשיבות‪ ,‬מלמדות על אדם בעל אחריות ויכולת לנהל תקשורת בין אישית‬
‫חיובית‪ .‬תמיד היה מעורב בארגון אירועים קהילתיים וחברתיים‪ ,‬לקח חלק בהתנדבות למען הכלל עוד מימי ההתנדבות‬
‫באוניברסיטה בפר"ח‪ ,‬דרך וועד הבית‪ ,‬גבאות ווועדות שונות בבית הכנסת‪ .‬פעילויות אלה למען הכלל דרשו ממנו יכולות‬
‫לעבודה בשיתוף פעולה‪ ,‬תוך התחשבות בסובבים והדדיות‪ .‬בצד כל אלה היה נדי איש משפחה במובן הרחב של המילה‪.‬‬
‫הוא היה בן זוג ואב כמו גם בן‪ ,‬גיס‪ ,‬חתן‪ ,‬אח ונכד‪ .‬הוא התנהל בין כולם בשמחה‪ ,‬בהומור וברגישות‪ .‬היה חשוב לו לשמר‬
‫את המשפחה ביחד‪ .‬נדי השקיע בכך את מרצו‪ .‬גם בחגיגת ימי הולדת‪ ,‬כמו גם מסיבות משפחתיות‪ ,‬בהן היה הרוח החיה‬
‫המארגן והמוציא לפועל‪ .‬רותי ונדי היו דוגמא לזוגיות ברוכה‪ ,‬כזו שניתן ללמוד ממנה‪ .‬התנהלותו של נדי בין הסובבים אותו‪,‬‬
‫חברים ומשפחה‪ ,‬מתוך חוכמה ורגישות‪ ,‬כזו המבטאה הדדיות ואוטונומיה בקשר‪ .‬נדי חסר לנו מאד‪.‬‬
‫‪ .1‬פרידמן‪ ,‬א‪" .)2007( .‬אימהות בראי התיאוריה"‪ .‬בתוך‪ :‬ניצה ינאי‪ ,‬תמר אלאור‪ ,‬אורלי לובין וחנה נווה (עורכות)‪ .‬דרכים לחשיבה פמיניסטית‪ :‬מבוא‬
‫ללימודי מגדר‪ . 242-189. .‬תל אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬
‫‪Chodorow, N. (1981) "Oedipal Asymmetries and Hetrosexual Knots", in Sue Cox (ed), Female Psychology: The Emerging self, New‬‬
‫‪York: St. Martins Press.‬‬
‫‪ .2‬פרידמן‪ ,‬א‪ .)2011( .‬מחוברות‪ :‬אמהות ובנות‪ .‬עמ' ‪ .39-42‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫‪ .3‬אבינרי‪ ,‬א‪ .)2015( .‬עומדות על הסף‪-‬שייכות וזרות במגילת רות ואסתר‪ .‬ירושלים‪ :‬מכון שלום הרטמן‪.‬‬
‫המפגש השני של שתי הגיבורות עם הגבר ממנו הן מבקשות עזרה עומד בניגוד למפגש הראשון‪ .‬אצל רות המפגש הראשון‬
‫בשדה לפני הקוצרים‪ ,‬המפגש השני באניטמיות בלילה ואילו אצל אסתר קורה ההפך‪ .‬המפגש הראשון בלילה ואילו המפגש‬
‫השני בפומבי‪ .‬בשני המפגשים אצל רות ונעמי האישה בסכנה כי לא ברור כיצד הגבר יגיב להן כמו גם הסביבה‪.‬‬
‫האפיונים של המפגש השני של רות בלילה בגורן‪ ,‬באינטימיות מתאימים יותר לסיפור של אסתר בפרס הקשורים במסתורין‬
‫ובארוטיקה‪ ,‬לעומת זאת האיפיונים של המפגש של אסתר עם אחשוורוש כשהמפגש הוא במהלך היום‪ ,‬תוך כניסה דרמטית‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫הרבנית מלכה פיוטרקובסקי‬
‫לעילוי נשמת נדב ז"ל‪,‬‬
‫בן ריבה ומשה פרג יבדל"א‪.‬‬
‫"ל ְׁשמֹר ֶאת ֶּד ֶרְך ֵעץ ַה ַחּיִ ים" ‪ -‬איך? ‪" -‬לימדה תורה דרך ארץ"‪:‬‬
‫ִ‬
‫כשפנתה אליי ידידתי ‪ -‬יעל רוקמן‪ ,‬בבקשה שאנחה לימוד במלאת שלושים לפטירתו של גיסה‪ ,‬אודה שהסכמתי בעיקר‪,‬‬
‫משום גמילות חסדים‪ .‬קשה לי מאוד לסרב לבקשה שאטול חלק בלימוד לעילוי נשמתו של נפטר‪ .‬אולם‪ ,‬אודה ולא אבוש‪,‬‬
‫אף שאני זוכה ב"ה‪ ,‬ללמד במשך ארוכות‪ ,‬קשה לי לשאת דברים באזכרות‪ ,‬במיוחד באזכרות בהן אינני מכירה את הנפטר‪/‬ת‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כאמור‪ ,‬משום שקשה לי עד מאוד לסרב לבקשה כזו‪ ,‬אני בדרך כלל נענית ברצון‪.‬‬
‫לקראת סיום שיחתנו‪ ,‬ביקשתי מיעל שאשמח‪ ,‬אם זה אפשרי‪ ,‬לשוחח עם אחותה ‪ -‬רותי‪ ,‬אשתו של נדי ז"ל‪ ,‬כדי שתספר לי‬
‫מעט עליו‪ ,‬על אישיותו‪ ,‬קשריו עם בני המשפחה‪ ,‬תחומי העניין שהיו לו‪ ,‬וכד'‪.‬‬
‫כבר בשיחה הראשונה שלנו‪ ,‬כשהקשבתי לרותי‪ ,‬חשתי שמדובר באדם‪ ,‬שהיטיב לתארו נעים זמירות ישראל בתשובתו‬
‫לשאלה (תהלים‪ ,‬טו' א'‪-‬ג')‪..." :‬ה' ִמי יָ גּור ְּב ָא ֳהלֶ ָך ִמי יִ ְׁשּכֹן ְּב ַהר ָק ְד ֶׁשָך"‪ ,‬מהדברים ששמעתי‪ ,‬מתיאור דרך חייו של נדי ובמיוחד‬
‫אולי‪,‬‬
‫כששמעתי על דרכי התמודדותו עם מחלתו‪ ,‬עלו ו'התנגנו' בראשי‪ ,‬פסוקי המענה‪:‬‬
‫"הֹולֵ ְך ָּת ִמים ּופ ֵֹעל ֶצ ֶדק וְ ד ֵֹבר ֱא ֶמת ִּבלְ ָבבֹו‪ֹ .‬לא ָרגַ ל ַעל לְ ׁשֹנֹו ֹלא ָע ָׂשה לְ ֵר ֵעהּו ָר ָעה וְ ֶח ְר ָּפה ֹלא נָ ָׂשא ַעל ְקרֹבֹו"‪.‬‬
‫כשנפרדתי מרותי‪ ,‬בתום שיחתנו‪ ,‬ידעתי והודיתי לקב"ה‪ ,‬על שהוענקה לי זכות מיוחדת‪ ,‬ללמוד עם הציבור‪ ,‬לעילוי נשמתו‬
‫של נדי ז"ל‪ ,‬מקורות המתמקדים‪ ,‬מבליטים‪ ,‬ומדגישים את הדרך הישרה שאמור לבור לו האדם‪ ,‬דרך שהיתה נהירה וברורה‬
‫לנדי‪ .‬הכנתי את הלימוד בהתרגשות ובמעט מתח‪ ,‬משתדלת מאוד לדייק בבחירת המקורות‪.‬‬
‫בערב השלושים לפטירתו ‪ -‬אור לי' אלול תשע"ד‪ ,‬התחלנו את לימודנו‪ ,‬בעיון בדברי חז"ל‪ ,‬המאפיינים את הקו הבולט‬
‫ביותר באורח חייו של נדי‪ :‬חיים של קיום תורה בדרך ארץ‪ ,‬על שתי משמעויותיו של ביטוי זה‪:‬‬
‫‪ .1‬התנהגות מכובדת ומכבדת את הזולת‪.‬‬
‫‪ .2‬קיום אורח חיים כנהוג וכמקובל‪ :‬פיתוח חיי משפחה‪ :‬טיפוח זוגיות חמה ומחוברת‪ ,‬לידה‪ ,‬גידול וחינוך ילדים‪,‬‬
‫ולקיחת אחריות על הפרנסה‪.‬‬
‫כפי שלמדנו במדרש‪( ,‬אוצר המדרשים (אייזנשטיין)‪ ,‬השכם‪ ,‬עמוד ‪:)142‬‬
‫(ד')‪ ...‬א"ר שמואל בר נחמני‪ :‬גדולה דרך ארץ שקדמה לתורה כ"ו דורות‪ ,‬שנאמר (בראשית‪ ,‬ג' כד')‪:‬‬
‫['וַ יְ גָ ֶרׁש ֶאת ָה ָא ָדם וַ ּיַ ְׁשּכֵ ן ִמ ֶּק ֶדם לְ גַ ן ֵע ֶדן ֶאת ַהּכְ ֻר ִבים וְ ֵאת לַ ַהט ַה ֶח ֶרב ַה ִּמ ְת ַה ֶּפכֶ ת] לִ ְׁשמֹר ֶאת ֶּד ֶרְך ֵעץ ַה ַחּיִ ים'‪,‬‬
‫ֶ'ּד ֶרְך' ‪ -‬זו דרך ארץ‪'ַ ,‬ה ַחּיִ ים' ‪ -‬זו תורה‪.‬‬
‫קדמותה של דרך ארץ לתורה‪ ,‬באה לידי ביטוי מעשי בברייתא‪ ,‬הנסמכת על פסוקי התורה‪ ,‬המתארים את סוגי האנשים‪,‬‬
‫הרשאים לפרוש מהמלחמה ולחזור לביתם (דברים‪ ,‬כ' ה' ‪ -‬ז')‪:‬‬
‫(ה) וְ ִד ְּברּו ַהּשׁ ְֹט ִרים ֶאל ָה ָעם לֵ אמֹר ִמי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ָּבנָ ה ַביִ ת ָח ָדׁש וְ ֹלא ֲחנָ כֹו יֵ לֵ ְך וְ יָ ׁשֹב לְ ֵביתֹו ‪...‬‬
‫ּומי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר נָ ַטע ּכֶ ֶרם וְ ֹלא ִחּלְ לֹו יֵ לֵ ְך וְ יָ ׁשֹב לְ ֵביתֹו ֶּפן יָ מּות ַּב ִּמלְ ָח ָמה וְ ִאיׁש ַא ֵחר יְ ַחּלְ לֶ ּנּו‪:‬‬
‫(ו) ִ‬
‫ּומי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֵא ַרׂש ִא ָּשׁה וְ ֹלא לְ ָק ָחּה יֵ לֵ ְך וְ יָ ׁשֹב לְ ֵביתֹו ֶּפן יָ מּות ַּב ִּמלְ ָח ָמה וְ ִאיׁש ַא ֵחר יִ ָּק ֶחּנָ ה‪:‬‬
‫(ז) ִ‬
‫בברייתא‪ ,‬תיאור 'סדר השלבים' עליו צריך האדם להקפיד ב'בניית' חייו (תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סוטה‪ ,‬דף מד' ע"א)‪:‬‬
‫תנו רבנן‪'ֲ :‬א ֶׁשר ָּבנָ ה'‪'ֲ ,‬א ֶׁשר נָ ַטע'‪'ֲ ,‬א ֶׁשר ֵא ַרׂש' ‪ -‬לימדה תורה דרך ארץ‪ ,‬שיבנה אדם בית‪ ,‬ויטע כרם‪,‬‬
‫ואח"כ ישא אשה‪ .‬ואף שלמה אמר בחכמתו (משלי‪ ,‬כד' כז')‪'ָ :‬הכֵ ן ַּבחּוץ ְמלַ אכְ ֶּתָך וְ ַע ְּת ָדּה ַּב ָּשׂ ֶדה לָ ְך ַא ַחר‬
‫יתָך'‪ -‬זו אשה‪.‬‬
‫ית ֵב ֶ‬
‫ּובנִ ָ‬
‫יתָך'‪'ָ .‬הכֵ ן ַּבחּוץ ְמלַ אכְ ֶּתָך' ‪ -‬זה בית‪' ,‬וְ ַע ְּת ָדּה ַּב ָּשׂ ֶדה לָ ְך' ‪ -‬זה כרם‪'ַ ,‬א ַחר ָ‬
‫ית ֵב ֶ‬
‫ּובנִ ָ‬
‫ָ‬
‫הרמב"ם‪ ,‬מסכם את העולה מן הברייתא הלכה למעשה‪ ,‬באופן חיובי‪ ,‬אך לא חושך שבטו‪ ,‬ממי שבוחרים להתנהל‬
‫בניגוד לסדר המוצע (רמב"ם הלכות דעות‪ ,‬פרק ה' הלכה יא')‪:‬‬
‫כידוע‪ ,‬מציאות החיים מזמנת לעיתים אתגרים מורכבים‪ ,‬לכן‪ ,‬מגיל קטן חייב האב לחנך את ילדיו ולהקנות להם מיומנויות‬
‫שיסייעו בידם לחיות חיים עצמאיים ו'לעמוד על הרגליים'‪ .‬במסגרת סוגיה הדנה בחובות האב כלפי בניו‪ ,‬מצוטטת ברייתא‬
‫המונה את חובות האב כלפי ילדיו (תלמוד בבלי מסכת קידושין‪ ,‬דף כט' ע"א ודף ל' ע"ב)‪:‬‬
‫דת"ר‪ :‬האב חייב בבנו למולו‪ ,‬ולפדותו‪ ,‬וללמדו תורה‪ ,‬ולהשיאו אשה‪ ,‬וללמדו אומנות ‪...‬‬
‫רבי יהודה אומר‪ :‬כל שאינו מלמד את בנו אומנות ‪ -‬מלמדו ליסטות! ליסטות סלקא דעתך?!‬
‫[האמנם מי שלא מקנה לבנו דרך להתפרנס‪ ,‬מלמד אותו לגנוב?!] אלא‪ ,‬כאילו מלמדו ליסטות‪... .‬‬
‫חובות האב מתחלקות לשני סוגים‪ :‬א‪ .‬חובותיו הדתיות‪-‬מעשיות‪ ,‬כגון‪ :‬מילה‪ ,‬פדיון הבן (כשנולד בכור) ולימוד תורה‪.‬‬
‫לצד חובותיו מהסוג השני‪ ,‬הנובעות מהצורך להקנות לבנו הצעיר אפשרות לחיים ב'דרך ארץ' ‪ -‬חיים נורמליים‪ ,‬מאוזנים‬
‫ויציבים‪ ,‬הכוללים‪ :‬בניית זוגיות והקמת משפחה‪ ,‬כגון‪ :‬להשיאו אישה‪ ,‬וללמדו אומנות – משמע‪ :‬מיומנות מקצועית‬
‫באמצעותה הוא יוכל בבגרותו‪ ,‬לפרנס את בני ביתו‪ .‬ר' יהודה בוחר להעצים את המסר העולה מהברייתא‪ ,‬בקביעתו‪ ,‬שמי שלא‬
‫מקנה לבנו מיומנות מקצועית‪ ,‬ממנה הוא יוכל להתפרנס ולפרנס את משפחתו ‪ -‬הרי שהוא כאילו מלמד אותו לגנוב‪ ,‬שהרי אם‬
‫הבן לא יקבל בילדותו כל הכשרה מקצועית ‪ -‬איזו ברירה תישאר לו?! ברור שהוא יצטרך לגנוב על מנת להתפרנס!‬
‫בסוגיית הגמרא‪ ,‬המתייחסת לכל אחת מחובות האב כלפי ילדיו‪ ,‬מתוארת הדרך בה למדו חכמים את שתי חובות האב‪,‬‬
‫מהסוג השני‪:‬‬
‫נֹותיכֶ ם‬
‫ּובנֹות ְּוקחּו לִ ְבנֵ יכֶ ם נָ ִׁשים וְ ֶאת ְּב ֵ‬
‫להשיאו אשה‪ .‬מנלן? דכתיב (ירמיהו‪ ,‬כט' ו')‪'ְ :‬קחּו נָ ִׁשים וְ הֹולִ ידּו ָּבנִ ים ָ‬
‫ְּתנּו לַ ֲאנָ ִׁשים'‪ ...‬ללמדו אומנות‪ .‬מנלן? אמר חזקיה‪ ,‬דאמר קרא (קהלת‪ ,‬ט')‪:‬‬
‫בו]‪,‬עם ִא ָּשׁה ֲא ֶׁשר ָא ַה ְב ָּת [ּכָ ל יְ ֵמי ַחּיֵ י ֶה ְבלֶ ָך ֲא ֶׁשר נָ ַתן לְ ָך ַּת ַחת ַה ֶּשׁ ֶמׁש‬
‫ִ‬
‫ְ'ר ֵאה ַחּיִ ים [רש"י‪ :‬אומנות שתחיה‬
‫ּוב ֲע ָמלְ ָך ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ָע ֵמל ַּת ַחת ַה ָּשׁ ֶמׁש]‪.‬‬
‫ּכֹל יְ ֵמי ֶה ְבלֶ ָך ּכִ י הּוא ֶחלְ ְקָך ַּב ַחּיִ ים ַ‬
‫אם אשה ממש היא ‪ -‬כשם שחייב להשיאו אשה‪ ,‬כך חייב ללמדו אומנות‪.‬‬
‫אם תורה היא ‪ -‬כשם שחייב ללמדו תורה‪ ,‬כך חייב ללמדו אומנות‪.‬‬
‫מכלל המקורות שעיינו בהם‪ ,‬עד לשלב זה בלימודנו נמצאנו למדים‪ ,‬שבאותה מידה שיהודי חייב בלימוד תורה‪ ,‬הוא חייב‬
‫בלקיחת אחריות על פרנסת בני משפחתו‪ .‬בתקופה שאחרי חורבן בית שני‪ ,‬היה ברור לתלמידי החכמים שעליהם להשמיע‬
‫קול צלול וברור‪ ,‬המורה לציבור את דרך החיים הראויה‪ ,‬במסגרתה‪ ,‬חובת לימוד התורה של יהודי‪ ,‬לא אמורה לדחוק ו‪/‬או‬
‫לבטל חלילה‪ ,‬את חובותיו האחרות‪ ,‬המוסריות וההלכתיות‪ ,‬כלפי בת זוגו‪ ,‬וילדיו‪.‬‬
‫בשיחותיי עם קרוביו שבה ועלתה אהבתו של נדי ללימוד תורה‪ ,‬אך כדרך שהטוו חכמים‪ ,‬הוא לא זנח לרגע את כלל חובותיו‬
‫כלפי בני ביתו‪ ,‬ובמיוחד את משימת הפרנסה המוטלת אל כתפיו‪..‬‬
‫נדי עבד כמנהל מחלקה לביטוח ימי בחברת הביטוח‪' :‬כלל'‪ .‬הוא אהב את עבודתו‪ ,‬השקיע בה והיה אהוב על עמיתיו‪ .‬הוא היה‬
‫מוכר וידוע כמומחה לביטוח ימי ואווירי‪ .‬ככזה השתתף בדיונים בוועדות הכנסת‪ ,‬שעסקו בנושאים הקשורים לביטוח ימי‪,‬‬
‫כמו כן הוא שימש כמרצה ולימד את הנושאים השונים‪ ,‬במכללות אקדמיות‪ ,‬כאשר החיבור העמוק בין אהבת שפת התורה‬
‫להתמחותו בתחום עיסוקו‪ ,‬בא לידי ביטוי בהיותו חבר בוועדה למונחי ביטוח‪ ,‬שליד האקדמיה ללשון העברית‪.‬‬
‫חשוב להדגיש‪ :‬את שלל עיסוקיו‪ ,‬שילב נדי בחכמה וברגישות‪ ,‬עם התמסרותו הייחודית לבני משפחתו‪ ,‬שילוב שחז"ל‬
‫עמלו‪ ,‬על הנחלתו‪ .‬זאת ניתן ללמוד מסוגיה במסכת כתובות‪ ,‬בה התרכזנו בלימודנו בערב השלושים‪ ,‬סוגיה הנסמכת‬
‫למשנה‪ ,‬הדנה בהיקף המעשי של חובת מצוות עונה‪( ,‬החובה לקיים יחסי אישות)‪ ,‬בה חייב הבעל לאשתו‪.‬‬
‫המשנה אותה למדנו יחד (משנה‪ ,‬כתובות‪ ,‬ה' ו')‪ ,‬מתחילה בתיאור מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי‪ ,‬ביחס לטווח הזמן המקסימלי‪,‬‬
‫בו יכול הבעל להתרחק מאשתו‪ ,‬ולא לקיים כראוי את חובת העונה כלפיה‪.‬‬
‫המדיר את אשתו מתשמיש המטה [רע"ב‪ :‬כגון שאמר‪' :‬יאסר הנאת תשמישך עלי'‪,]... .‬‬
‫ב"ש אומרים‪ :‬שתי שבתות [מותר לו להתרחק מאשתו‪ ,‬מקסימום‪ -‬שבועיים]‪ ,‬בית הלל אומרים‪ :‬שבת אחת‪.‬‬
‫[דהא משועבד לה‪ ,‬דכתיב (שמות‪ ,‬כא')‪' :‬ועונתה לא יגרע']‪.‬‬
‫דרך בעלי דעה‪ :‬שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה‪ ,‬ואחר כך יקנה בית דירה‪ ,‬ואחר כך יישא אשה‪,‬‬
‫'ּומי ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר נָ ַטע ּכֶ ֶרם ‪ .'...‬אבל הטפשין מתחילין לישא אשה‪ ,‬ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית‪ / ,‬ואחר כך‬
‫שנאמר‪ִ :‬‬
‫בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות‪ ,‬או יתפרנס מן הצדקה‪... .‬‬
‫לאחר תיאור המחלוקת‪ ,‬קובעת המשנה את ה'קצב' הראוי של קיום מצוות עונה‪ ,‬של אותם אנשים המתפרנסים מעבודות‬
‫שונות‪,‬‬
‫בגינן עליהם להרחיק מביתם‪' .‬רשימת' 'בעלי המקצוע' המתרחקים מביתם‪ ,‬על מנת להרוויח את לחמם‪ ,‬מתחילה במילות‬
‫המשנה‪:‬‬
‫התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות ‪ -‬שלשים יום‪.‬‬
‫הפועלים ‪ -‬שבת אחת‪ ,‬העונה האמורה בתורה‪ .‬הטיילין [רע"ב‪ :‬שאין להם מלאכה ולא סחורה] ‪ -‬בכל יום‪,‬‬
‫הפועלים ‪ -‬שתים בשבת‪ ,‬החמרים ‪ -‬אחת בשבת‪ ,‬הגמלים ‪ -‬אחת לשלשים יום‪ ,‬הספנים ‪ -‬אחת לששה חדשים‪,‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫דברי רבי אליעזר‪.‬‬
‫רבנו עובדיה מברטנורא‪ ,‬מסביר בפירושו למשנה (שם)‪ ,‬את העקרון העומד בבסיס קביעות המשנה‪:‬‬
‫הספנים ‪ -‬המפרשים לים הגדול‪ .‬ומי שהיה בתחילתו בעל אומנות שעונתו קרובה‪ ,‬ובקש ליעשות בעל אומנות‪,‬‬
‫שעונתו רחוקה ‪ -‬אשתו מעכבת עליו‪ ,‬חוץ מתלמוד תורה‪ ,‬שאין האשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל‬
‫או פועל‪ ,‬שלא ייעשה תלמיד חכם]‪.‬‬
‫עלינו לברר למה הכוונה במילים‪" :‬דברי ר' אליעזר"? האם אלו קביעותיו של ר' אליעזר‪ ,‬ביחס לכל בעלי המקצוע שהוזכרו‬
‫במשנה‪ ,‬או שמא‪ ,‬זו דעתו ביחס למקסימום זמן הנתק המותר בין בעל ואשתו‪ ,‬כשמדובר בלומדי תורה‪ ,‬דווקא ולא ביחס‬
‫לשאר המקצועות? הגמרא‪ ,‬בניסיונה להבין את הקביעה ביחס לתלמידי החכמים‪ ,‬שואלת‪' :‬ברשות‪ ,‬כמה?'‬
‫על מנת להבין את השאלה‪ ,‬יש לתאר את המציאות ההיסטורית לאחר חורבן בית שני‪ .‬התמסרות ללימוד תורה לא היתה‬
‫דבר שכיח‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬תלמידי החכמים ידעו שעליהם לעבוד לשם פרנסתם‪ ,‬לכן מעטים ביותר היו יכולים להקדיש את כל עיתותיהם או‬
‫אפילו את רוב זמנם ללימוד‪ .‬אולם‪ ,‬היו כאלה ש'לקחו לעצמם' מספר שנים‪ ,‬של ניתוק מבני משפחתם והתמקדו תתמקדות‬
‫מוחלטת אך ורק במשימה אחת‪ :‬התבצרות באוהלה של תורה‪ .‬הדבר נצרך משום שלא בכל מקום אפשר היה ללמוד‪ ,‬מפאת‬
‫היעדר מלמדים גדולי תורה ותנאים אחרים שחסרו כדי להתפתח בלימוד‪ .‬אט אט הלך והתפתח הנוהג‪' :‬לגלות למקום‬
‫תורה' – משמע‪ ,‬לעזוב את הבית‪ ,‬להיפרד מבני המשפחה‪ ,‬ולנדוד למקום רחוק‪ ,‬בו מתקיים מרכז של לימוד תורה‪ ,‬כך‬
‫שתלמידי החכמים ש'גלו למקום תורה' היו חוזרים לבתיהם‪ ,‬רק אחת למספר שנים‪.‬‬
‫זו המשמעות המעשית של המילים‪" :‬התלמידים יוצאין לתלמוד תורה"‪ ,‬השאלה היא מה משמעות הקביעה‪" :‬שלא‬
‫ברשות"?‬
‫מי אמור להרשות או לא להרשות להם? מדוע מותר להם להיעדר מביתם ללא רשות למשך חודש ימים? כמה זמן הם‬
‫יכולים להתמסר למשימתם‪ ,‬ברשות?‬
‫את השאלות הללו מבררת הגמרא‪ ,‬בסוגיה המתמקדת בבירור גדרי חובת מצוות עונה של תלמידי החכמים כלפי נשותיהם‪.‬‬
‫(תלמוד בבלי מסכת כתובות‪ ,‬דף סא' ע"ב ודף סב' ע"א)‪:‬‬
‫גמ'‪ ...‬התלמידים יוצאין לתלמוד וכו'‪ .‬ברשות כמה? כמה דבעי [כמה שצריך ‪ /‬מבקש ‪ /‬רוצה]!‬
‫אורחא דמילתא כמה? [דרך הארץ ‪ -‬על פי הנורמה‪ ,‬הדבר המקובל ‪ -‬כמה מותר לבעל להיעדר מביתו ברשות?]‬
‫אמר רב‪ :‬ח ֶֹדש כאן וח ֶֹדש בבית ‪ ...‬ור' יוחנן אמר‪ :‬ח ֶֹדש כאן ושנים בביתו‪" .‬הספנים ‪ -‬אחת לששה חדשים‪,‬‬
‫דברי רבי אליעזר" ‪ -‬אמר רב ברונא אמר רב‪ :‬הלכה כר' אליעזר‪.‬‬
‫רב ברונא מסכם את הדיון על פי דעת מורו ורבו ‪ -‬רב‪ ,‬שההלכה בשאלת טווח הזמן המותר לאדם להתרחק מביתו ומשום‬
‫כך להזניח את חובותיו כלפי אשתו ללא הסכמתה ורשותה‪ ,‬נקבע בהתאם לדעת ר' אליעזר‪ :‬מקסימום שלושים יום‪ .‬אולם‬
‫רב אדא בר אהבה ‪ -‬תלמיד אחר של רב‪ ,‬טוען שמורו ורבו סבר שדעת ר' אליעזר‪ ,‬איננה דעה יחידה בנושא זה‪ ,‬מולה עומדת‬
‫דעת החכמים‪ ,‬שמותר ללומדי התורה להיעדר מביתם ללא רשות נשותיהם‪ ,‬עד שנתיים או אפילו שלוש שנים‪:‬‬
‫אמר רב אדא בר אהבה אמר רב‪ :‬זו דברי ר' אליעזר‪[ ,‬רש"י‪ :‬הנך עונות ויציאות שלא ברשות דמתניתין‪,‬‬
‫דקתני [של המשנה ששנינו]‪ :‬התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות‪ ,‬שלושים יום]‪.‬‬
‫אבל חכמים אומרים‪ :‬התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות‪.‬‬
‫יש להעיר‪ ,‬שעדותו של רב אדא מעוררת תמיהה‪ .‬הרי במשנה לא מוזכרת כל דעה החולקת על דעת ר' אליעזר!‬
‫במשנה מוזכר טווח זמן מקסימלי אחד ויחיד‪ ,‬שמותר לאדם להיעדר מביתו‪ :‬שלושים יום‪ .‬כך שאם אכן כפי שמעיד רב‬
‫אדא בשם רב‪ ,‬היתה מסורת נוספת בימי תנאים ‪ -‬מסורתם של חכמים שמותר להיעדר מהבית לתקופה של מספר שנים‪,‬‬
‫מדוע מסורת זו לא מוזכרת במשנה? השאלה מחריפה ביודענו שעל פי כללי פסיקת ההלכה‪' :‬יחיד ורבים ‪ -‬הלכה כרבים'‪,‬‬
‫משמע‪ ,‬שאם אכן היתה מחלוקת בין‬
‫ר' אליעזר לחכמים בשאלת זמן ההיעדרות המותר מן הבית‪ ,‬היתה ההלכה אמורה להיקבע על פי דעת חכמים ולא בהתאם‬
‫לדעת ר' אליעזר‪ ,‬שהרי הם הרבים!‬
‫תמיהה זו מתחזקת לאור תיאורו של רבא ‪ -‬אמורא בבלי בדור הרביעי‪ ,‬את שנהגו ה'גולים למקום תורה' בפועל‪:‬‬
‫אמר רבא‪ :‬סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה‪[ ,‬רש"י‪ :‬תלמידים שבדורנו סומכים על דבריו ויוצאין שלא ברשות]‪,‬‬
‫ועבדי עובדא בנפשייהו [ועושים מעשה בעצמם]‪.‬‬
‫[רש"י‪ :‬והוא בא להם ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים]‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫המשמעות המילולית של דברי רבא היא‪ ,‬שתלמידי חכמים סמכו על דברי רב אדא‪ ,‬שאכן לפי חכמים מותר להיעדר מהבית‬
‫לתקופה הרבה יותר ארוכה ממה שקבע ר' אליעזר‪ ,‬ועשו מעשה בעצמם‪ ,‬משמע‪ :‬נעדרו מביתם לתקופות מאוד ארוכות‪.‬‬
‫אולם רש"י בפירושו‪ ,‬חורג מהמשמעות המילולית של המתואר בגמרא‪ ,‬ומסביר שבעקבות 'אימוץ' דעת חכמים על ידי‬
‫לומדי התורה‪ ,‬שהובילה להיעדרות ארוכה ומתמשכת מביתם ‪ -‬בא הקב"ה "ליטול מהם נפשות והם נענשים ומתים"‪.‬‬
‫יכול להיות שרש"י בוחר לפרש כך את דברי רבא‪ ,‬בשל המשך הסוגיה‪ ,‬בה מתוארים מקרים אחדים של תלמידי חכמים‬
‫שבשל היעדרותם הממושכת מביתם‪ ,‬נגרמו מצוקות אנושיות‪ ,‬לנשותיהם וילדיהם עד לכדי מוות‪ ,‬לעיתים‪ .‬אך בטרם‬
‫שנפנה מבטינו לשניים מהסיפורים המתוארים בגמרא‪ ,‬נעיין בפסק ההלכה של הרמב"ם‪ ,‬הדוחה את דעת ר' אליעזר‬
‫ומאמץ להלכה‪ ,‬באופן ברור את דעת חכמים‪ :‬החושק בלימוד תורה רשאי לעזוב את ביתו לתקופה ארוכה אף ללא רשותה‬
‫של אשתו (רמב"ם הלכות אישות‪ ,‬פרק יד' הלכה יב')‪:‬‬
‫יש לאשה לעכב על בעלה שלא יצא לסחורה‪ ,‬אלא למקום קרוב‪ ,‬שלא ימנע מעונתה ולא יצא אלא ברשותה‪.‬‬
‫וכן יש לה למנעו לצאת ממלאכה שעונתה קרובה‪ ,‬למלאכה שעונתה רחוקה‪ ,‬כגון‪ :‬חמר שביקש להיעשות גמל‪,‬‬
‫או גמל להיעשות מלח‪ .‬ותלמידי חכמים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהן שתים ושלש שנים‪,‬‬
‫וכן רך וענוג שנעשה תלמיד חכמים ‪ -‬אין אשתו יכולה לעכב‪.‬‬
‫מפסיקתו של הרמב"ם‪ ,‬עולה השאלה‪ :‬האמנם בכוח לימוד תורה לדחות חובת קיום מצוות עשה דאורייתא ודרבנן‪:‬‬
‫כמו קיום מצוות עונה‪ ,‬או יישום חובות האב לבנו (על פי הברייתא שצוטטה בתחילת עיונינו)?‬
‫במיוחד יש להקשות‪ ,‬מדוע התעלם הרמב"ם ממשמעות פירוש רש"י‪ ,‬שהקב"ה נפרע מאותם לומדי תורה המשילים מעל‬
‫עצמם‬
‫את חובת הדאגה למחסורם של בני משפחתם‪ ,‬פירוש המקבל חיזוק כאמור‪ ,‬מהמתואר בהמשך סוגיית הגמרא?‬
‫על מנת להוכיח ולהמחיש את הסיבות לתמיהתנו‪ ,‬נעיין בשניים מהתיאורים המופיעים בגמרא אודות התוצאות הקשות‬
‫שחוו בני משפחתם של ה'גולים למקום תורה'‪ ,‬בשל יצירת הנתק בינם לבין בני משפחותיהם‪.‬‬
‫בתחילה‪ ,‬נתמקד בסיפורו של רבי חמא בר ביסא ‪ -‬תנא בדור החמישי שחי בדרום הארץ (ירו'‪ ,‬נדה פ"ג ה"ב)‪ .‬אשר רבי יהודה‬
‫הנשיא כינהו‪' ,‬אדם גדול' (נדה י"ד ע"ב)‪ .‬רבי חמא היה אביו של האמורא מחבר הברייתות ‪ -‬רבי אושעיא רבה (כתובות ס"ב ע"ב)‪,‬‬
‫שבהתגלע מחלוקת ביניהם‪ ,‬נקבעה ההלכה כבן ולא כאב‪.‬‬
‫כך מתואר בגמרא‪' ,‬מסלול' לימוד התורה של ר' חמא (כתובות ס"ב ע"ב)‪:‬‬
‫רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא‪ .‬כי אתא‪ ,‬אמר‪ :‬לא איעביד כדעביד בן חכינאי!‬
‫[רש"י‪ :‬שנכנס לביתו פתאום]‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬רבי חמא הלך‪ ,‬ישב שתים עשרה שנים בבית המדרש‪ .‬כאשר בא‪ ,‬אמר (בלבו)‪:‬‬
‫לא אעשה כמו שעשה בן חכינאי‪.‬‬
‫איננו יודעים בשלב הזה‪ ,‬לאן הגיע ר' חמא כשהוא הבטיח לעצמו שהוא יקפיד‪ ,‬מתוך מודעות‪ ,‬לא לעשות כבן חכינאי‪ ,‬האם‬
‫היה זה בתחילת תקופת לימודיו בבית המדרש‪ ,‬או לאחר ששב משנות הלימוד הארוכות‪ ,‬למשפחתו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כדי להבין‬
‫מה הבטיח ר' חמא לעצמו שלא יעשה‪ ,‬עלינו לעיין בסיפורו של בן חכינאי‪ .‬רש"י מסביר אמנם‪ ,‬שר' חמא החליט שהוא לא‬
‫ייכנס לביתו פתאום כפי שעשה בן חכינאי‪ ,‬אולם מעיוננו בסיפורו‪ ,‬עולות אפשריות נוספות של דברים שר' חמא לא רצה‬
‫לעשות‪ ,‬כעמיתו הלמדן שלדעתו שגה בדרך התנהלותו (בבלי כתובות‪ ,‬שם)‪:‬‬
‫רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי‪[ ,‬רש"י‪ :‬סוף ימי חופתו]‪.‬‬
‫[רש"י‪ :‬המתן לי עד שיכלו ימי חופתי‪,‬‬
‫א"ל‪ :‬איעכב לי עד דאתי בהדך‪,‬‬
‫ואלך עמך לבי רב]‪.‬‬
‫לא איעכבא ליה‪ .‬אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב‪.‬‬
‫[רש"י‪ :‬שנבנו בעיר בנינים חדשים‪,‬‬
‫עד דאתי אישתנו שבילי דמתא‪,‬‬
‫ונסתמו בה מבואות]‪,‬‬
‫ולא ידע למיזל לביתיה‪ .‬אזל יתיב אגודא דנהרא‪ ,‬שמע לההיא רביתא [רש"י‪ :‬נערה‪ ,‬דהוו קרו לה ‪]...‬‬
‫דהוו קרו לה‪ :‬בת חכינאי‪ ,‬בת חכינאי‪ ,‬מלי קולתך ותא ניזיל‪.‬‬
‫אמר‪ :‬שמע מינה‪ ,‬האי רביתא דידן‪ ,‬אזל בתרה‪.‬‬
‫הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא‪ ,‬דל עינה חזיתיה‪ ,‬סוי לבה [רש"י‪ :‬ראה לבה‪ ,‬כלומר‪ :‬נדמה ללבה‬
‫פתאום שזה בעלה]‪,‬‬
‫פרח רוחה‪ .‬אמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬ענייה זו זה שכרה?! בעא רחמי עלה וחייה‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫תרגום‪ :‬רבי חנניה בן חכינאי‪ ,‬היה הולך לבית רב (בית המדרש) בסיום חגיגות החתונה של (חברו הקרוב)‪:‬‬
‫ר' שמעון בר יוחאי‪ .‬ביקש ממנו ר' שמעון‪ :‬חכה לי עד שאבוא עמך (חזרה לבית המדרש בו למדו)‪.‬‬
‫לא חיכה לו בן חכינאי‪ ,‬הלך וישב בבית המדרש שנים עשר שנים‪ ,‬עד שהגיע (חזרה) למקום מושב משפחתו‪,‬‬
‫השתנו שבילי המקום ולא היה יודע ללכת (למצוא את הדרך)‪ ,‬לביתו‪.‬‬
‫הלך ישב על שפת הנהר‪ ,‬שמע לאותה נערה שקראו לה‪ :‬בת חכינאי בת חכינאי – מלאי כדך ובואי‪.‬‬
‫אמר (בלבו)‪ :‬אני למד מכך‪ ,‬שזו בתנו‪ .‬הלך אחריה‪ .‬היתה יושבת אשתו (בפתח ביתם) ומנפה את הקמח‪.‬‬
‫הרימה עיניה‪' ,‬קפץ' לבה ופרחה רוחה (התעלפה)‪ .‬עמד ר' חנינא התפלל והתחנן לקב"ה‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬
‫ענייה זו ‪ -‬אשתי‪ ,‬זה שכרה?! ביקש עליה (בן חכינאי) רחמים ו‪-‬חיה‪.‬‬
‫שאלתו של בן חכינאי מצביעה לע מודעותו למחיר הכבד שנאלצה אשתו לשלם בשל היעדרותו מביתו‪:‬‬
‫האם זה שכרה של האישה הטובה הזו‪ ,‬על כל השנים שחיה לבדה ונשאה בעול הטיפול בצרכי הבית וגידול הילדים‪,‬‬
‫רק כדי שאני אוכל ללמוד תורה?! האם זה שכרה של אישה‪ ,‬עליה נאמר במדרש (בראשית רבה (וילנא)‪ ,‬פרשה יז' ג')‪:‬‬
‫"אעשה לו עזר כנגדו" ‪ -‬אם זכה 'עזר' ואם לאו 'כנגדו'‪ ,‬אמר רבי יהושע בר נחמיה‪:‬‬
‫אם זכה ‪ -‬כאשתו של רבי חנינא בר חכינאי ‪"...‬‬
‫האם זהו שכרה של מי שחכמים העניקו לה את המחמאה הרמה מכולן‪ ,‬לתיאור האישה האידיאלית‪' :‬עזר כנגדו'‪ ,‬של בעלה?!‬
‫בן חכינאי עומד ומתפלל לקב"ה בתחינתו שיחיה את אשתו ואכן‪ ,‬היא זוכה להמשך חיים לצד בעלה ששב מ'שדה לימוד‬
‫התורה'‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬עלינו לברר‪ :‬מה מכל מה שאירע לבן חכינאי‪ ,‬הבטיח ר' חמא לעצמו שהוא יקפיד שלא יקרה לו? האם כפי שמסביר‬
‫רש"י (שם‪ ,‬ד"ה‪ :‬לא איעביד) הוא החליט שהוא לא ייכנס לביתו פתאום‪ ,‬ללא התרעה‪ ,‬מתוך חוסר רגישות לצורך הנפשי של‬
‫אשתו‪,‬‬
‫אותו תיארה המשוררת‪ :‬דפנה עבר‪-‬הדני‪ ,‬בשיר‪' :‬שוב'‪:‬‬
‫"חזרת פתאום‪ ,‬הנה אתה בבית‪ ,‬תן לי רק דקה לנשום‪ ,‬באת לי כל כך פתאום ‪ ...‬תן לי דקה להתרגל אליך שוב"‪.‬‬
‫הנחה זו מתחזקת בקריאת תיאור המדרש‪ ,‬את דרך התנהלותו של בן חכינאי‪ ,‬בתקופת לימודיו (ויקרא רבה (וילנא)‪ ,‬פרשה כא' ח')‪:‬‬
‫רבי חנניא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי‪ ,‬הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבא בבני ברק‪ ,‬שהו שם י"ג שנה‪.‬‬
‫רשב"י הוה משלח וידע מה בגו ביתיה‪ ,‬ר"ח לא הוה שלח וידע מה בגו ביתיה‪.‬‬
‫[רשב"י היה שולח שליחים לביתו‪ ,‬כדי שיתארו בפניו את המתרחש שם‪ ,‬ואילו בן חכינאי‪ ,‬לא היה שולח שליחים‬
‫ולא היה יודע מה קורה בביתו‪ .‬עד ש‪]:‬‬
‫שלחה לו אשתו ואמרה לו‪" :‬בתך בגרה בא והשיאה" [אף שהוא קיבל שדר כל כך חשוב מאשתו‪ ,‬שהרי אין מדובר רק‬
‫בחובה מוסרית ערכית‪ ,‬לדאוג להמשך חייה של הבת‪ ,‬אלא שזו גם חובתו ההלכתית להשיא את בתו (אותה למדנו‬
‫בברייתא שצוטטה בגמרא במסכת קידושין)‪.‬‬
‫ואעפ"כ צפה ר' עקיבא ברוח הקודש‪ ,‬וא"ל‪ :‬כל מי שיש לו בת בוגרת ‪ -‬ילך וישיאה‪.‬‬
‫ידע מהו אומר‪ ,‬קם‪ ,‬נסב רשותא ואזל‪.‬‬
‫[נרמז בן חכינאי שר' עקיבא מכוון אליו‪ ,‬קם‪ ,‬נטל רשות ממנו כראש הישיבה‪ ,‬והלך לביתו]‪.‬‬
‫בעי לעייל בגו ביתיה ואשכחת דפניא לזוי' אחורי‪ .‬מה עבד? אזל ויתב ליה על מליותהון דנשי‪,‬‬
‫שמע קלהון דטליותא אמרין‪" :‬בת חנינא מלוי קולתיך וסליק ליך"‪,‬‬
‫[רצה להיכנס לביתו‪ ,‬ונמצא הבית שפנה לזוית אחרת (הוא התקשה למצוא את מיקומו)‪ ,‬מה עשה? הלך וישב‬
‫במקום בו ממלאות הנשים את כדיהן‪ ,‬שמע את קולותיהן של הנערות אומרות‪ :‬בת חכינאי‪ ,‬בת חכינאי‪ ,‬מלאי כדך ועלי]‪.‬‬
‫מה עשה? הלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו‪ .‬נכנס אחריה פתאום‪ .‬לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצאת נשמתה‪.‬‬
‫אמר לפניו‪" :‬רבש"ע עניה זו זו שכרה‪ ,‬לאחר י"ג שנה שהמתינה לי?!" באותה שעה חזרה נפשה לגופה‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון בן יוחאי‪ :‬ד' דברים הקב"ה שונאן אף אני איני אוהבן‪ ... :‬והנכנס לביתו פתאום‪ / ,‬ואין צריך לומר לתוך‬
‫ביתו של חבירו‪... .‬‬
‫אין ספק שתיאור המדרש אכן מחזק את פירוש רש"י‪ ,‬המתאר את החלטתו של ר' חמא‪ ,‬שלא להיכנס לביתו פתאום‪,‬‬
‫לאחר תקופה ארוכה של היעדרות ממנו‪ .‬אולם יכול להיות שבנוסף להחלטה זו‪ ,‬כתוצאה מבחינת דרכו של בן חכינאי‪,‬‬
‫הבטיח ר' חמא לעצמו‪ ,‬שהוא לא יחזור על מה שנראה בעיניו כטעויות נוספות שעשה בן חכינאי?‪:‬‬
‫‪70‬‬
‫אולי‪ ,‬מתוך מודעות לאופן בו 'קנה' בן חכינאי את למדנותו‪ ,‬החליט ר' חמא‪ ,‬שהוא בגלותו למקום תורה‪ ,‬לא יינתק את‬
‫קשריו‬
‫עם בני משפחתו‪ ,‬אלא יקפיד לשלוח מידי פעם שליח ממנו אליהם ובחזרה על מנת שהקשר החי והחם בינו לבין משפחתו‪,‬‬
‫ימשיך רצוף בכל תקופת שהותו בבית המדרש המרוחק?‬
‫אולי‪ ,‬היה לו ברור שאם הוא יקבל מסר שהגיע הזמן לקיים את אחת או יותר‪ ,‬מחובותיו כלפי ילדיו‪ ,‬הוא ישוב מיד לביתו‪,‬‬
‫ולא יתעלם מהשליח ששלחה לו אשתו להזכיר לו את חובתו לבתו‪ ,‬כפי שעשה בן חכינאי‪.‬‬
‫אולי בנוסף להחלטתו לא להיכנס לביתו ללא הודעה מוקדמת על שובו‪ ,‬הוא החליט שהוא יגיע למקום מושב משפחתו‪,‬‬
‫וישלח מישהו להודיע לבני המשפחה שהוא כבר שוהה במקומם ולכן הוא צפוי להגיע אל בית המשפחה בזמן הקרוב‪.‬‬
‫אולי החליט ר' חמא‪ ,‬שהוא לא ימתין לחזרת השליח‪ ,‬במקום כשפת הנהר‪ ,‬בו שוהות הנערות‪ ,‬מכבסות וממלאות כדיהן‪,‬‬
‫הנחשב כמקום לא ראוי‪ ,‬אלא הוא ימתים עד שאםשר יהיהלגשת לביתו‪ ,‬במקום מכובד יותר‪ ,‬כמו בית הכנסת או בית‬
‫המדרש המקומי?‬
‫לבסוף ‪ -‬יכול להיות שר' חמא החליט שהוא ייכנס לביתו רק לאחר זמן‪ ,‬בו הוא יעניק לאשתו שהות להתרגל לרעיון‪ ,‬שהנה‪,‬‬
‫לאחר היעדרות ארוכה‪ ,‬בעלה שב הביתה‪ ,‬לחיים משפחתיים רגילים ויציבים כ‪-‬דרך כל הארץ?‬
‫השערות אלה מתבססות‪ ,‬תוך עיון בתיאור הגמרא את דרך התנהלותו של ר' חמא‪ ,‬בחוזרו משנות ה'גלות' בבית המדרש‪.‬‬
‫לאחר משפטי ההקדמה אותם ניתחנו‪ ,‬בהם מבטיח ר' חמא לעצמו שהוא לא יעשה כחבירו – בן חכינאי (בבלי כתובות‪,‬‬
‫שם)‪ ,‬מתואר בגמרא‪:‬‬
‫עייל יתיב במדרשא‪ ,‬שלח לביתיה‪ .‬אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה‪ ,‬הוה קא משאיל ליה שמעתא‪,‬‬
‫חזא דקא מתחדדי שמעתיה‪ ,‬חלש דעתיה‪,‬‬
‫תרגום‪ :‬נכנס (ר' חמא)‪ ,‬ישב בבית המדרש (כנראה במקום מושב משפחתו)‪ ,‬שלח (שליח) לביתו‪ .‬בא ר' אושעיא בנו‪.‬‬
‫היה שואלו (ר' חמא את בנו שאלות בלימוד ו) הלכה‪ ,‬ראה ר' חמא שמחודדות שמועותיו של הבן (שהוא יודע תורה‬
‫וחריף במחשבתו)‪ ,‬חלשה דעתו של ר' חמא‪.‬‬
‫הביטוי‪' :‬חלשה דעתיה' בתלמוד‪ ,‬שמשמעותו המילולית היא כאמור‪ ,‬חלשה דעתו‪ ,‬מורה על תחושה נפשית קשה ביותר‪,‬‬
‫של מיש חלשה דעתו‪ ,‬הנובעת מהבנה שכתוצאה מדברים התלויים בו‪ ,‬נוצרה החמצה שאין כל דרך לתקנה‪ .‬זהו תיאור‬
‫של תגובה רגשית חזקה‪ ,‬לנוכח מצב שניתן להגדירו כ‪' :‬מעוות שלא יוכל לתקון'‪.‬‬
‫מיד לאחר תיאור חולשתו של ר' חמא‪ ,‬התלמוד מסביר את סיבתה‪:‬‬
‫אמר‪ :‬אי הואי הכא ‪ -‬הוה לי זרע כי האי‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬אם הייתי כאן ‪ -‬היה לי בן כמו זה (הבחור שיושב מולי עכשיו‪ ,‬בבית המדרש המקומי‪ ,‬שהוא מוכשר באופן מיוחד‬
‫בלימוד תורה)‪.‬‬
‫מסביר רש"י בפירושו (שם‪ ,‬ד"ה‪ :‬אי הואי הכא)‪:‬‬
‫אילו הייתי כאן‪ ,‬כשהנחתי בני קטן והלכתי‪ ,‬הייתי מלמדו תורה והיה חכם כזה‪.‬‬
‫משמעותו המיידית של משפט ההחמצה ש'זועק' ר' חמא בר ביסא הוא‪ ,‬שהוא לא זיהה את בנו!‬
‫כשהתלמוד תיאר את ר' חמא הנכנס לבית המדרש ושולח שליח לביתו להודיע על הגעתו‪ ,‬ניתן היה להבין בטעות‪,‬‬
‫שכניסת בנו לבית המדרש‪ ,‬היא תוצאה של שליחת השליח‪ .‬אולם‪ ,‬כעת אנו מבינים שכנראה‪ ,‬אין שום קשר בין הדברים!‬
‫שהרי אם הבן היה נכנס כתוצאה מהמידע שהביא השליח לבני המשפחה‪ ,‬לא סביר שהוא היה נכנס לבית המדרש ופשוט‬
‫מתיישב מול אדם מבוגר שהוא רואה ומתחיל 'לשוחח עמו בלימוד'! אין ספק שתיאור הגמרא את הפגישה המחודשת של‬
‫האב‪ ,‬שנעדר מביתו שנים ארוכות‪ ,‬עם בנו‪ ,‬היה אחר‪ .‬בכניסתו לבית המדרש‪ ,‬הבן לא הציג עצמו לפני האב וגם האב לא‬
‫חקר ובדק את זהותו של הבחור הצעיר שהתיישב מולו‪ ,‬והחל ללמוד עמו‪ .‬כנראה שלא נוצרה ביניהם שיחה‪ ,‬אפילו לא‬
‫בעקבות התפעלותו הכנה של ר' חמא‪ ,‬מעוצמת לימוד התורה שלו‪ .‬ר' חמא לא שואל את הלמדן הצעיר שפגש בו‪ :‬מה‬
‫שמך? ממי למדת תורה? באיזה אופן הגעת לרמת לימוד כל כך גבוהה?‬
‫שום דבר!‬
‫‪71‬‬
‫בנוסף‪ ,‬קשה להימנע מלכאוב את טעותו הקשה של ר' חמא‪ ,‬בהניחו שבוודאי אין מדובר בבנו שבגר והפך תלמיד חכם‬
‫מוכשר‪ .‬שהרי לא ייתכן שבנו שלו היה מגיע להישגים כל כך מרשימים‪ ,‬משום שהוא – אביו‪ ,‬לא היה במקום כדי ללמדו‬
‫ולטפח את כישרונותיו ‪ -‬משימה שגם היא‪ ,‬כמו משימת חיתון הבנים והבנות‪ ,‬אחת מחובות האב כלפי בנו‪ ,‬חובה אותה לא‬
‫מילא ר' חמא‪ ,‬בשל היעדרותו מביתו‪ ,‬בשנות ילדותו של בנו‪.‬‬
‫מהמשפט הקצר שאומר ר' חמא‪ ,‬המתאר את תחושת ההחמצה הקשה שהוא חווה‪ ,‬ברור שנקודת המוצא שלו היא‪ ,‬שלא‬
‫ייתכן שבחור יגיע להישגים כה מרשימים בלימוד‪ ,‬בלא שאביו השקיע את זמנו‪ ,‬מרצו‪ ,‬כוחותיו וכשרונו בתהליך לימוד‬
‫התורה שלו‪ ,‬והביאו בהשקעתו הרבה לרמת למדנות כזו‪ .‬גדלות מובהקת מעין זו שראה ר' חמא בבחור הצעיר‪ ,‬לא יכולה‬
‫להיווצר ללא ליוויו של אב‪ ,‬השם בראש מעייניו את ההתמסרות לטיפוח יכולותיו וכישוריו של בנו‪.‬‬
‫כבר בשלב זה של העיון בתיאור הגמרא את שחש ר' חמא‪ ,‬אי אפשר שלא לחשוב כיצד הוא ירגיש‪ ,‬כשיתברר לו שהבחור‬
‫המרשים‪ ,‬עמו הוא זכה ללמוד בזמן הקצר שהוא חיכה לשובו של השליח‪ ,‬שעליו הוטל לבשר לבני משפחתו את דבר שובו‬
‫אליהם‪ ,‬הבחור שהוא כל כך התפעל ממנו‪ ,‬הוא לא אחר מאשר בנו שלו!‬
‫משלב זה‪ ,‬תמוה מעט סדר הפעולות שהגמרא מתארת‪ .‬משום שאנו מצפים שרק לאחר שוב השליח‪ ,‬לבית המדרש‪,‬‬
‫יצא ר' חמא לביתו‪ ,‬אולם בגמרא מתואר‪:‬‬
‫על לביתיה‪ ,‬על בריה‪ ,‬קם קמיה‪ .‬הוא סבר‪ ,‬למשאליה שמעתתא קא בעי‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬נכנס (ר' חמא לביתו)‪ ,‬נכנס בנו‪ ,‬קם (ר' חמא) לפני בנו‪( .‬משום שר' חמא) סבר‪ ,‬שהבחור הצעיר‬
‫עמו הוא נפגש כבר‪ ,‬בא לשאול אותו הלכות (שאלות בלימוד)‪.‬‬
‫האם בניגוד למה שהבטיח לעצמו‪ ,‬ר' חמא נכנס כעת לביתו בהפתעה‪ ,‬ללא המתנה לתשובת השליח‪ ,‬שהוא שלח לבשר‬
‫את דבר בואו‪ ,‬מדוע הוא לא חיכה ל'אישור' של השליח שההודעה (המרגשת‪ )...‬על דבר שובו של ר' חמא‪ ,‬הגיעה לבני‬
‫משפחתו?‬
‫זאת ועוד‪ ,‬עד עתה איננו יודעים דבר אודות אשתו של ר' חמא‪ ,‬אולם משהכרנו את הבן‪ ,‬סביר להניח שיש לר' חמא אישה‬
‫(או שלפחות היתה לו ‪ .) ...‬חרף זאת‪ ,‬התלמוד לא מתאר את רגעי המפגש הראשונים בין ר' חמא לאשתו וילדיו‪ ,‬אלא‬
‫שמהתיאור‪:‬‬
‫'נכנס לביתו‪ ,‬נכנס בנו (אחריו)' אנו למדים שר' חמא לא התוודע לבנו עוד בבית המדרש ולא הגיע לביתו בעקבותיו‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫ההיפך‪:‬‬
‫כנראה שבשלב מסויים‪ ,‬ר' חמא החליט שעבר מספיק זמן מהרגע שהשליח נשלח לביתו‪ ,‬וכעת הוא יכול כבר ללכת לשם‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬תוך נאמנות להבטחתו לעצמו‪ ,‬שלא יעשה כבן חכינאי שנכנס לביתו פתאום‪ .‬רק לאחר הגעתו הביתה‪ ,‬מגיע בנו‬
‫אחריו וההוכחה לכך היא‪ ,‬שגם כעת כשר' אושעיא נכנס אל הבית‪ ,‬ר' חמא לא מזהה אותו כבנו והוא קם מלפניו‪.‬‬
‫משמעותו המילולית של הביטוי‪' :‬קם קמיה'‪ ,‬היא‪ :‬קם מלפניו‪ ,‬אולם ביטוי זה מורה על כך שהקם מלפני אדם מסויים‪,‬‬
‫מעניק לו כבוד בשל הערכתו העמוקה אליו‪ .‬כשר' חמא קם מלפני בנו‪ ,‬בהיכנסו לביתם‪ ,‬הוא למעשה 'אומר' בשפת גופו‪,‬‬
‫נכנס כעת אדם‪ ,‬שאני סבור שהוא גדול ממני ולכן‪ ,‬אני חייב בכבודו!‬
‫כך‪ ,‬ר' חמא שגלה למקום תורה‪ ,‬למשך שנים ארוכות‪ ,‬על מנת להגיע להישגים גבוהים בלימוד תורה‪ ,‬משום שלהבנתו לא‬
‫היתה לו אפשרות להגיע אליהם במקום מגוריו‪ ,‬הוא שדאג לעצמו לתנאים האופטימליים ללימוד ‪ -‬קם מלפני בנו‪ ,‬שנולד‪,‬‬
‫גדל והתפתח באותו מקום 'דל אמצעי לימוד'‪ ,‬אולם חרף זאת‪ ,‬הצליח להגיע להישגים כל כך מרשימים עד שהוא – ר' חמא‪,‬‬
‫סבור שעליו לעמוד בכניסת הצעיר לביתו ולחלוק לו כבוד‪ ,‬משום שהוא גדול ממנו בתורה!!!‬
‫רק בשלב הזה של תיאור הגמרא‪ ,‬אנו שומעים לראשונה את קולה של האישה‪ .‬כשהיא רואה שר' חמא בעלה‪ ,‬ששב משנים‬
‫ארוכות של שהייה מחוץ לבית‪ ,‬בשל רצונו להעפיל מעלה מעלה בלימוד תורה‪ ,‬והשאיר אותה להתמודד לבד עם תהליך‬
‫גידול הילדים‪ ,‬חינוכם‪ ,‬דאגה לכל מחסורם‪ ,‬וטיפוח תהליכי לימוד התורה שלהם (חובות שכאם היא פטורה מהם‪ ,‬בניגוד‬
‫אליו שכאמור‪ ,‬כאב‪ ,‬הוא חייב בהן)‪ ,‬כשהיא רואה שהוא זה העומד מלפני בנו‪ ,‬היא מתקשה להתאפק ובמשפט קצר וחד‬
‫(בן שש מילים בלבד ‪ ,)...‬היא מבהירה לו את דעתה על האופן בו התנהלו חיי משפחתם‪ ,‬בהתאם להחלטתו לפני שנים‬
‫ארוכות‪' ,‬לגלות למקום תורה'‪:‬‬
‫אמרה ליה דביתהו‪ :‬מי איכא אבא דקאים מקמי ברא?!‬
‫תרגום‪ :‬אמרה לו אשתו‪ :‬האם יש אבא הקם מלפני בנו?!‬
‫"האם אינך מזהה את בנך?!" זועקת האם‪" ,‬שאתה קם מלפניו כמלפני בחור זר‪ ,‬שאתה מעריך כלמדן גדול ממך?!"‪,‬‬
‫‪72‬‬
‫"האם לאחר כל השנים הללו‪ ,‬בהן נשארתי כאן בודדה‪ ,‬נושאת על כתפיי את עול גידול הילדים וטיפוח המשפחה‪ ,‬כדי שאתה‬
‫תוכל ללמוד תורה בתנאים הטובים ביותר‪ ,‬כדי שתוכל להגיע להישגים הגבוהים ביותר בלימוד‪ ,‬אתה זה שקם לפני בחור‬
‫צעיר‪ ,‬שלמד כאן‪ ,‬במקום בו לטענתך (שנאמרה במפורש‪ ,‬או לא‪ ,)...‬אי אפשר להגיע בו להישגים בשל דלות התנאים?!‬
‫האם אין מתעוררת בך חרטה על הדרך שבחרת‪ ,‬כאשר בקומך לפני בנינו‪ ,‬מעיד גופך כאלף עדים‪ ,‬שאתה בצניעותך סבור‬
‫שהבחור הזה גדול ממך בתורה‪ ,‬ואתה רוצה וחייב לכבדו?!"‬
‫קשה שלא לשמוע את זעקת התסכול‪ ,‬אך גם הסיפוק‪ ,‬ההנאה וההרגשה הטובה‪ ,‬הבאים לידי ביטוי במילותיה הקצרות של‬
‫האישה‪ ,‬על כך שחרף הצפוי‪ ,‬בנה גדל‪ ,‬בגר והיה ל'איש תורה'‪ ,‬שלמדן מבוגר ממנו‪ ,‬שהקדיש את כל עיתותיו ללימוד ובשל‬
‫כך התרחק מבני משפחתו‪ ,‬מכבדו בשל גדלותו!‬
‫בטרם שנעיין במשפט הסיום של תיאור הגמרא‪ ,‬את השתלשלות האירועים עם חזרתו של ר' חמא לביתו‪ ,‬נחזור להצהרתו‬
‫של ר' חמא‪" :‬לא איעביד כדעביד בן חכינאי" ‪ -‬לא אעשה כפי שעשה בן חכינאי! האמנם הצליח ר' חמא לעמוד בהבטחתו‬
‫לעצמו?‬
‫האם הוא לא התנתק מהוויית החיים של משפחתו? הרי לא היה לו כלל מושג על דרך גדילתו‪ ,‬כישוריו והישגיו של בנו?‬
‫האם ר' חמא לא הגיע למצב שהוא לא מזהה את יוצא חלציו‪ ,‬בדיוק כמו בן חכינאי על שפת הנהר?‬
‫האם הוא בניגוד לבן חכינאי מילא את חובותיו ההוריות – המוסריות וההלכתיות‪ ,‬כלפי ילדיו?‬
‫האם תיאור סיום התקופה הארוכה‪ ,‬בה הקדיש ר' חמא את כל עיתותיו לעיסוק הבלעדי של לימוד תורה‪ ,‬תוך הזנחת שאר‬
‫חובותיו כבעל וכאב‪ ,‬שלבסוף איננו מזהה את בנו‪ ,‬טראגי פחות‪ ,‬מסיום תיאור הגמרא את שאירע לאשת בן חכינאי‪ ,‬שפרחה‬
‫רוחה והיא התמוטטה‪ ,‬בשל תדהמתה מחזרת בעלה לביתם?‬
‫שאלות אלה יישארו למחשבתו‪/‬ה ולרגשותיו‪/‬ה של הקורא‪/‬ת‪ ,‬בניסיונם להבין את השדר שביקשו חכמים להעביר בתארם‬
‫תיאורים אלה‪ ,‬המופיעים בגמרא‪ ,‬כאמור‪ ,‬לאחר עדותו של רבא‪ ,‬על כך שתלמידי החכמים סמכו על דברי רב אדא בר אהבה‪,‬‬
‫ועשו מעשה בעצמם‪ ,‬בהתרחקם מביתם‪ ,‬למשך שנים ארוכות של לימוד תורה‪ ,‬זאת בניגוד גמור לדעת ר' אליעזר שהתיר‪,‬‬
‫תקופת ניתוק מהמשפחה לצורך התמסרות ללימוד תורה‪ ,‬שלא תעלה על שלושים יום‪ .‬בהקשר זה נזכיר שוב את דברי‬
‫רש"י שצוטטו‪ :‬שהקב"ה בא ליטול מהם נפשות‪ ,‬משמע‪ :‬הקב"ה נפרע בדרך הקשה ביותר ‪ -‬נטילת החיים דווקא ממי‬
‫שלכאורה‪ ,‬הקדיש את חייו לעבודתו‪ ,‬ע"י מסירות טוטאלית ללימוד תורה‪.‬‬
‫בסיום תיאור הגמרא‪ ,‬את שאירע לר' חמא בשובו לביתו‪ ,‬נכתב‪:‬‬
‫קרי עליה רמי בר חמא (קהלת‪ ,‬ד' יב')‪' :‬וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק' ‪ -‬זה ר' אושעיא‪ ,‬בנו של רבי חמא בר ביסא‪.‬‬
‫רמי בר חמא‪ ,‬אמורא בבלי בדור הרביעי לאמוראים‪ ,‬תלמידו של רב חסדא‪ ,‬קורא את הפסוק מספר קהלת (קהלת ד'‪ ,‬יב')‪,‬‬
‫כסוג של סיכום למה שלמדנו‪' :‬וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק'‪ ,‬לאיזה 'שילוש' שלא במהירה יינתק מכוון רמי בר חמא?‬
‫הרי מוזכרים בדבריו‪ ,‬רק ר' אושעיא ואביו – ר' חמא בר ביסא? מיהו 'הצלע השלישית' של החוט המשולש?‬
‫תשובה לשאלה זו ניתן לקבל במסכת בבא בתרא‪ .‬במהלך סוגיה‪ ,‬המבררת מתי לשכן מותר לעכב את שכנו מלעשות דבר‬
‫המשפיע על שניהם‪ ,‬מתוארת מחלוקת בין‪ :‬ר' חמא בר ביסא ובנו ‪ -‬ר' אושעיא‪ ,‬במחלוקת זו מכריע הסבא ‪ -‬ר' ביסא‪,‬‬
‫שיש לקבל להלכה‪ ,‬את דעת ר' אושעיא ולא את דעת אביו (בבלי בבא בתרא‪ ,‬דף נט' ע"א)‪:‬‬
‫‪ ...‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬צינור המקלח מים לחצר חברו ‪...‬‬
‫איתמר‪ :‬רבי אושעיא אמר‪ :‬מעכב‪ ,‬ר' חמא אמר‪ :‬אינו מעכב‪ .‬אזל שייליה לרבי ביסא‪ ,‬אמר להו‪ :‬מעכב‪.‬‬
‫קרי עליה רמי בר חמא (קהלת‪ ,‬ד')‪' :‬וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק' ‪ -‬זה רבי אושעיא‪ ,‬בנו של רבי חמא‪,‬‬
‫בנו של רבי ביסא‪.‬‬
‫גם כאן‪ ,‬קורא רמי בר חמא על בני משפחת ביסא‪ ,‬את הפסוק‪' :‬וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק'‪ ,‬אולם בניגוד לסוגייתנו‬
‫במסכת כתובות‪ ,‬כאן מתארת הגמרא את 'שלוש צלעי המשולש'‪ :‬הסב ‪ -‬ר' ביסא‪ ,‬האב ‪ -‬ר' חמא בר ביסא‪ ,‬והבן ‪ -‬ר'‬
‫אושעיא‪.‬‬
‫התוספות על אתר (ד"ה‪ :‬והחוט המשולש)‪ ,‬מתייחסים בדבריהם לשאלה‪ :‬מדוע ביכר הסב להלכה‪ ,‬את דעת נכדו על פני דעת בנו?‬
‫וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ‪ ... -‬והא דמזכיר ר' אושעיא קודם רבי חמא אביו‪ ,‬במחלוקת ‪ -‬לפי שהיה (ר' אושעיא)‬
‫גדול יותר מדאי‪ ... .‬ר' אושעיא בדורו כר' מאיר בדורו ‪ -‬שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו‪.‬‬
‫בהסתמך על הסוגיה במסכת בב"ב‪ ,‬מסבירים בעלי התוספות את 'חתימתו' של רמי‪ ,‬את תיאור שיבת ר' חמא לביתו‪,‬‬
‫במסכת כתובות (ד"ה‪ :‬החוט המשולש)‪:‬‬
‫'וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק'‪ -‬לפי ששלשתן ראו זה את זה (הסב‪ ,‬האב והבן) כדאמרי' בעלמא (בב"ב נט‪... ).‬‬
‫‪73‬‬
‫לכך קרי עלייהו [קרא רמי בר חמא‪ ,‬עליהם‪ ,‬את הפסוק]‪' :‬וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק' כלומר‪ ,‬לא ינתק‬
‫['חוט לימוד התורה'] מזרעו [של ר' ביסא] לעולם! כדאמרי' בעלמא [כמו שאנו אומרים] (ב"מ דף פה‪:).‬‬
‫כיון שאדם לומד‪ ,‬הוא ובנו ובן בנו‪ ,‬מכאן ואילך תורה חוזרת על אכסניא שלה ‪...‬‬
‫אכן‪ ,‬ניתן להבין שרמי קרא על שלוש דורות אלה את הפסוק הזה דווקא כמכוון להבטחה שמתארת הגמרא במסכת בבא‬
‫מציעא‪ ,‬שאם יש שלושה דורות רצוף של תלמידי חכמים באותה משפחה‪ ,‬מובטח להם שהתורה לא תיטוש את אותה‬
‫המשפחה לעולם‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם נעיין בהקשר הפסוק‪ ,‬אותו ציטט רמי‪ ,‬נגלה שפסוק זה מופיע לאחר תיאור היתרונות המובהקים‪,‬‬
‫של חיים‪ ,‬מתוך חברות אמת בין שניים (קהלת‪ ,‬ד' ט' ‪ -‬יב')‪:‬‬
‫טֹובים ַה ְּשׁנַ יִ ם ִמן ָה ֶא ָחד ֲא ֶׁשר יֵ ׁש לָ ֶהם ָׂשכָ ר טֹוב ַּב ֲע ָמלָ ם‪:‬‬
‫(ט) ִ‬
‫(י) ּכִ י ִאם יִ ּפֹלּו ָה ֶא ָחד יָ ִקים ֶאת ֲח ֵברֹו וְ ִאילֹו ָה ֶא ָחד ֶׁשּיִ ּפֹול וְ ֵאין ֵׁשנִ י לַ ֲה ִקימֹו‪... :‬‬
‫(יב) וְ ִאם יִ ְת ְקפֹו ָה ֶא ָחד ַה ְּשׁנַ יִ ם יַ ַע ְמדּו נֶ גְ ּדֹו וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק‪.‬‬
‫רש"י בפירושו לפסוק יב' (ד"ה‪ :‬וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש) בוחר לצטט רעיון שנמסר במשנה (קידושין‪ ,‬א' י')‪:‬‬
‫כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ ‪ -‬לא במהרה הוא חוטא‪,‬‬
‫שנאמר (קהלת‪ ,‬ד')‪' :‬וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק'‪.‬‬
‫וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ ‪ -‬אינו מן הישוב‪:‬‬
‫המתואר במשנה כמי שמובטח לו שלא במהירה יחטא‪ ,‬הוא מי שלומד ומצוי בתורה ובמשנה‪ ,‬אולם מה המאפיין‬
‫של האדם 'שישנו בדרך ארץ'? מסביר הרמב"ם‪ ,‬בפירושו למשנה (שם‪ ,‬ד"ה‪ :‬ודרך ארץ)‪:‬‬
‫הוא שתהיה חברותו עם בני אדם חברות נאה בעדינות ובנימוס‪.‬‬
‫בהכנותיי לקראת הלימוד בערב השלושים לפטירתו של נדי‪ ,‬קראתי דברים שונים שנכתבו אודותיו‪ .‬במיוחד שבה את לבי‪,‬‬
‫תיאורו של אבי בן חורין‪ ,‬את תהליך היכרותו עם נדי‪ ,‬החל מפגישתם הראשונה (מתוך אתר האינטרנט של איגוד חברות‬
‫הביטוח בישראל)‪:‬‬
‫פגישתנו הראשונה הייתה לקראת כניסתו לתחום הביטוח הימי‪ .‬התבקשתי לעזור בלימוד והכרת "השיוט"‪,‬‬
‫בין גלי הענף‪ .‬לחדר נכנס בחור חסון‪ ,‬גבוה ומחייך‪ .‬את התמונה הזו אי אפשר לשכוח‪ .‬יחד עם זאת‬
‫הוא הקרין נינוחות‪ .‬הוא היה רגוע‪ ,‬הקשיב‪ ,‬שאל שאלות ‪...‬‬
‫לא חלפו הימים‪ ,‬והוא הזמין אותי להרצות בנושא‪ ,‬בכנס שערך במסגרת סוכנות הביטוח בה עבד‪... .‬‬
‫הוא קיבל לידיו את המושכות בניהול המחלקה לביטוח ימי של "כלל"‪ ,‬והקשר בינינו התהדק‪.‬‬
‫הוא ידע לבקש ‪ /‬לדרוש בעדינות אופיינית‪ ,‬את הרחבת הפעילות‪.‬‬
‫הוא הבין היטב את הכיסוי הביטוחי ולא פעם ישבנו ודנו ואף התווכחנו על המהות בסעיף זה או אחר‪,‬‬
‫ולזכותו יאמר שהגיע תמיד לסיכום שהיה מקובל על שני הצדדים‪ .‬הוא לא כפה דעתו‪ ,‬הוא ידע לקבל‬
‫את דעת האחר‪ ,‬הסכים להודות בטעות (די נדיר במקומותינו)‪ ,‬אך גם היטיב לשכנע בצדקתו‪.‬‬
‫נראה שאת מאור הפנים והחיוך של נדי ז"ל‪ ,‬אי אפשר היה לפספס! גם חברו הקרוב ‪ -‬אהרון פוירשטיין‪,‬‬
‫מתאר את החיוך הייחודי‪ ,‬בהנחותו אותנו להביט בתמונתו של נדי‪ ,‬מחייך מעומק לבו (מתוך דברים שכתב‬
‫אהרון פוירשטיין‪ ,‬באתר האינטרנט‪ ,‬שם)‪:‬‬
‫הביטו בתמונה הפשוטה הזאת‪ ,‬בתוך התפרצותה של מחלה‪ ,‬ותנו לחיוכו לכבוש אתכם‪ .‬כזה הוא היה‪.‬‬
‫עם חיוך מנצח‪ ,‬חיוך תמידי מנצח‪ ,‬עם נדיבות ורוחב לב שקשה לתאר‪' .‬תמים'‪ ,‬ספדו לו‪' ,‬נטול כל זיק של רוע'‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬שאין תיאור הולם יותר למי שישנו בתורה‪ ,‬במשנה ובדרך ארץ ‪ -‬כנדי ז"ל‪.‬‬
‫מש'העמקתי' מעט בדמותו‪ ,‬חשתי את הזכות להכיר ולו במעט‪ ,‬יהודי כנדי‪ ,‬שלא היה צריך כלל ללמוד‪ ,‬את הסוגיה במסכת‬
‫כתובות‪ ,‬ולעיין ברצף התיאורים‪ ,‬של הטרגדיות שפקדו את תלמידי החכמים שהתנתקו מביתם‪ ,‬כדי 'לגלות למקום תורה'‪,‬‬
‫ובכך פגעו פגיעה קשה בבני משפחתם‪ ,‬כפי שלמדנו‪.‬‬
‫נדי הוכר כאיש משפחה למופת‪ ,‬בהיותו ראש לכל‪ ,‬חבר נפש של רותי ‪ -‬אשתו‪ ,‬תבדל"א‪ ,‬ואב אוהב‪ ,‬מסור‪ ,‬חם ודואג לילדיו‪.‬‬
‫נדי חי מתוך תודעה אותה מתאר רש"י‪ ,‬בפירושו לפסוקים המהווים מעין הקדמה‪ ,‬למילות הפסוק אותו ניתחנו בהרחבה‪:‬‬
‫'וְ ַהחּוט ַה ְמ ֻׁשּלָ ׁש ֹלא ִב ְמ ֵה ָרה יִ ּנָ ֵתק'‪.‬‬
‫טֹובים ַה ְּשׁנַ יִ ם ִמן ָה ֶא ָחד ֲא ֶׁשר יֵ ׁש לָ ֶהם ָׂשכָ ר טֹוב ַּב ֲע ָמלָ ם‪ ,‬כותב רש"י‬
‫בהסבירו את קביעת החכם באדם‪ִ :‬‬
‫(קהלת ד' יב'‪ ,‬ד"ה‪ :‬טובים השניים)‪:‬‬
‫טובים השניים לכל דבר מן האחד‪ ,‬לפיכך יקנה לו אדם חבר ויישא אישה‪ ,‬אשר יש להם‬
‫‪74‬‬
‫יותר ריווח בעמלם‪ ,‬הרבה מלאכה נעשית בשנים שאין היחיד מתחיל בה לבדו‪.‬‬
‫רש"י מקשר בין תיאור חברות האמת של קהלת‪ ,‬לאופי החיים הרצוי בין בני זוג‪ .‬אם ההנחה היא שבדרך כלל טובים השניים‬
‫מן האחד‪ ,‬משום שיש להם 'יותר רווח בעמלם'‪ ,‬צריך האדם להתאמץ ולשאוף‪ ,‬לרכוש לעצמו חברים ולשאת אישה‪ ,‬אשר‬
‫דפוס היחסים עמה‪ ,‬יהיה מושתת על פיתוח של חברות אמת ביניהם‪ ,‬כתיאור אחד מקטעי המדרשים‪ ,‬שנמצאו בגניזה‪:‬‬
‫ַ'על ּכֵ ן יַ ֲעזָ ב ִאיׁש ֶאת ָא ִביו וְ ֶאת ִאּמֹו [וְ ָד ַבק ְּב ִא ְׁשּתֹו וְ ָהיּו לְ ָב ָׂשר ֶא ָחד'] (בראשית‪ ,‬ב' כד')‪:‬‬
‫הדא הוא דכתיב [זהו שכתוב]‪ ..." :‬וְ ִהיא ֲח ֶב ְר ְּתָך וְ ֵא ֶׁשת ְּב ִר ֶ‬
‫יתָך" (מלא' ב'‪ ,‬י"ד)‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא היה זקוק לאף אחד שיורה לו‪ ,‬שאין לעזוב את הבית לשנים ארוכות‪ ,‬אפילו לא במטרה ליישום ערך נשגב‬
‫כתלמוד תורה‪ ,‬תוך השתמטות מעמידה בחובות‪ ,‬הנובעות מחברותו עם רותי אשתו וחובותיו‪ ,‬החינוכיות‪-‬מוסריות‪-‬‬
‫הלכתיות לילדיו‪ .‬נדי יישם בכל אורחותיו‪ ,‬את תשובותיהם של ר' אליעזר בן הורקנוס ור' אלעזר בן ערך‪ ,‬לשאלת רבן יוחנן‬
‫בן זכאי (משנה אבות‪ ,‬ב' ט')‪:‬‬
‫אמר להם [רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו]‪ :‬צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?‬
‫רבי אליעזר אומר‪ :‬עין טובה‪ .‬רבי יהושע אומר‪ :‬חבר טוב‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬שכן טוב‪,‬‬
‫רבי שמעון אומר‪ :‬הרואה את הנולד‪ .‬רבי אלעזר אומר‪ :‬לב טוב‪.‬‬
‫אמר להם‪ :‬רואה אני את דברי אלעזר בן ערך‪ ,‬שבכלל דבריו דבריכם‪... .‬‬
‫רבינו יונה בפירושו למשנה זו (שם‪ ,‬ד"ה‪ :‬וזהו שאמר)‪ ,‬מסביר את חשיבות ה'עין הטובה'‪:‬‬
‫וזהו שאמר‪ :‬ר' אליעזר עין טובה ‪ -‬רצה לומר‪ :‬מדת הנדיבות שהיא מדה נאה ומשובחת‪,‬‬
‫ואחר היות בתכלית הנדיבות‪ ,‬על כל פנים ישיג אל המעלות האחרות‪.‬‬
‫כי מחמת רוחב לבו ועינו היפה‪ ,‬באה אליו המידה הזאת‪ .‬ואדם כזה ראוי לכל מדה טובה ‪...‬‬
‫פרשן המשנה ‪ -‬רבינו עובדיה מברטנורא‪ ,‬מתאר בפירושו למשנה זו (ד"ה‪ :‬לב טוב)‪ ,‬את מהותו של הלב‪,‬‬
‫כ'מנוע' חיובי המפעיל את דרכו של האדם‪:‬‬
‫לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות‪ ,‬והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות‪.‬‬
‫ואע"פ שיש לפעולות איברים מיוחדים‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬הּכ ַֹח המעורר לכל התנועות הוא בלב‪,‬‬
‫לפיכך אמר ר' אלעזר‪' :‬לב טוב'‪.‬‬
‫ומפני זה אמר ר' יוחנן בן זכאי‪ :‬רואה אני את דברי אלעזר בן ערך‪ ,‬שבכלל דבריו דבריכם‪... .‬‬
‫בשיחותיי אודות נדי ז"ל‪ ,‬עם ידידי מזה שנים ‪ -‬אהרון פוירשטיין ‪ -‬שהוזכר כאחד מחבריו הקרובים‪ ,‬חזר אהרון ותיאר‬
‫בפניי את נדי‪ ,‬כאדם מאיר פנים‪ ,‬המקרין חום וטוב לב‪ ,‬בעל יכולת נתינה נדירה ורצון תמידי להעניק לזולת את שחסר לו‪.‬‬
‫לקראת סיום הלימוד שהוקדש לעילוי נשמת נדי ז"ל‪ ,‬עיינו בערב השלושים‪ ,‬בציטוט דברי ר' שמעון במשנה (אבות‪ ,‬ד' יג')‪:‬‬
‫‪ ...‬רבי שמעון אומר‪ :‬שלשה כתרים הם‪ :‬כתר תורה‪ ,‬וכתר כהונה‪ ,‬וכתר מלכות‪,‬‬
‫וכתר שם טוב עולה על גביהן‪.‬‬
‫מסביר רבנו עובדיה מברטנורא (שם‪ ,‬ד"ה‪ :‬וכתר שם טוב)‪ ,‬מה העניק לכתר האחרון המתואר במשנה‪ ,‬את מעמדו העליון‪:‬‬
‫מי שיש בידו מעשים טובים‪ ,‬ושמועתו טובה מחמת מעשיו ‪...‬‬
‫והוא עולה על גבי כולן‪ ,‬שכל השלשה כתרים צריכים לו‪.‬‬
‫מבהיר הרמב"ם‪ ,‬בפירושו למשנה‪ ,‬את הקשר שבין כתר תורה לכתר שם טוב (שם)‪:‬‬
‫אלו שלוש המעלות הגדולות‪ ,‬ניתנו לאומה בעיקר חקיקת חוקיה‪ ,‬והן‪ :‬הכהונה והמלכות והתורה‪.‬‬
‫כהונה זכה בה אהרן‪ ,‬ומלכות זכה בה דוד‪ ,‬וכתר תורה מונח לכל‪ ,‬לכל מי שירצה להיות מוכתר בו‪.‬‬
‫אמרו‪ :‬שמא תאמר שזה הכתר פחות מהשנים? לא כי‪ ,‬אלא גדול הוא משניהם ובו יהיו השנים ‪...‬‬
‫אבל כתר שם טוב הרי הוא מגיע מן התורה‪ ,‬רצוני לומר‪ :‬לימודה ועשייתה‪ ,‬כי בזה יהיה השם הטוב האמיתי‪.‬‬
‫נדי זכה לשם טוב מאוד בחייו‪ .‬כדי לחוש עד כמה‪ ,‬דיי לקרוא את תיאורו של אהרון‪:‬‬
‫המונים באו ללוויה‪ .‬מזועזעים‪ ,‬כואבים‪ ,‬ואת נדי ראיתי שם אתנו‪ ,‬והוא לא הפסיק לחייך‪ .‬מצטער בשבילנו‪,‬‬
‫ובו בזמן מחייך ‪ -‬כי החיוך של נדי‪ ,‬לא היה טקטיקה‪ ,‬החיוך שלו היה דרך חיים‪ ,‬אמונה מוחלטת בעליונותם‬
‫הבלתי ניתנת לערעור של הטוב‪ ,‬הנכון הישר‪ -‬בניצחונה הברור מראש של האהבה‪.‬‬
‫מעולם לא היתה ברורה לי כל כך ההרגשה‪ -‬נדי כאן‪ .‬אתנו‪ .‬ממשיך לשדר את כוחות האהבה החום והשמחה שלו‪.‬‬
‫‪ ...‬כן‪ ,‬היית קודם כל איש משפחה‪ ,‬בן זוג ואב ובן ואח‪ ,‬ולהם היית הכל‪ ,‬אבל גם שלי היית‪ ,‬מבטא נאמנות ללא סייג‪,‬‬
‫‪75‬‬
‫לכל חבר‪ -‬גם אם מלפני שלושים שנה‪ .‬נדי‪ ,‬קשה לי פרידתך‪ ,‬ועם זאת כל כך יקרה לי דמותך והיכרותך‪.‬‬
‫ואני מכיר תודה על חברותך‪ ,‬שפיצתה בלי שום קושי על פערי זמן ומרחק‪ ,‬על היותך אדם מופלא שכזה‪.‬‬
‫ואני יודע שהיא תפצה גם על המרחק הזה בין העולם לשלנו לעולם שמעבר‪ .‬קשה לנו‪ ,‬חבריך נדי‪ -‬ופי‬
‫רבבות מונים‪ ,‬קשה לבני משפחתך לוותר על נוכחותך הקרובה‪ ,‬על תמיכתך המופלאה‪ ,‬על לבך וישותך‪...‬‬
‫הרב מאיר נהוראי‬
‫דמות המאירה כמנורה‬
‫בערב השלושים‪ ,‬התחלנו עיונינו לעילוי נשמתו של נדי ז"ל‪ ,‬עם לימוד המדרש‪ ,‬המתאר את קדמותה של דרך ארץ‪ ,‬לנתינת‬
‫התורה‪ .‬עמדנו על שתי המשמעויות של הביטוי‪' :‬דרך ארץ' בשפת חכמים‪ ,‬והרחבנו אודות יישומו המעשי של נדי כל אחת‬
‫משתי משמעויות אלה‪ :‬התנהגות מופת נעימה‪ ,‬חמה ומקרבת‪ ,‬בצד נאמנות מעשית למשמעות השנייה של הביטוי‪ :‬חיים‬
‫כדרך כל הארץ ‪ -‬כדרך שחיים אנשים רגילים‪ ,‬נורמטיביים‪ :‬זאת תוך מילוי ראוי של מטלות החיים‪:‬‬
‫דאגה לשלומם וטובתם של בני המשפחה‪ ,‬אחריות על הפרנסה‪ ,‬התנדבות ולימוד תורה‪.‬‬
‫נדי ז"ל היה חבר ילדות‪ .‬מטל שחר ילדותנו הכרנו אולם הנסיבות גרמו להפסקת הקשר כדרכו של עולם‪ .‬אנו מתבגרים‬
‫ומקימים משפחות והריחוק הגאוגרפי גם עושה את שלו ואט אט נפרדת החבילה‪ .‬אולם תמיד נשאר קשר בין נשמות‬
‫במציאות של ידידות קרובה‪ .‬כך אני מרגיש עם נדי ז"ל נשמתו מחוברת לנשמתי תחושה זו היתה מתעצמת ברגע של‬
‫מפגש‪ ,‬שברגע קט הכל פרץ החוצה ומיד התפתחה שיחה כנה וידידותית‪ .‬בעת הפגישה עם נדי חשתי שעל אף השנים‬
‫שחלפו נדמה היה‪ ,‬שנפרדנו רק תמול שלשום‪ .‬דמותו של נדי התמירה והחייכנית מזכירה לי מנורה המאירה לכל הסביבה‪.‬‬
‫אדגים באמצעות מעשה המנורה את מחשבותיי ביחס לנדי‪.‬‬
‫בפרשת תרומה מתוארים הכלים השונים שהיו במשכן‪ .‬כלים אלו היו עשויים מעץ ומזהב ‪ .‬אולם הרכב החומרים בכל כלי‬
‫היה שונה‪.‬‬
‫מהיכן נלמד צורך האדם‪ ,‬בחיזוק בכל אחד מארבע התחומים שהוזכרו? מפרטת הברייתא‪:‬‬
‫ּתֹורה'‪.‬‬
‫תורה ומעשים טובים מנין? ‪ -‬שנאמר (יהושע‪ ,‬א' ז')‪'ַ :‬רק ֲחזַ ק וֶ ֱא ַמץ ְמאֹד לִ ְׁשמֹר לַ ֲעׂשֹות ּכְ כָ ל ַה ָ‬
‫ֲ'חזַ ק' ‪ -‬בתורה‪' ,‬וֶ ֱא ַמץ' ‪ -‬במעשים טובים‪ .‬תפלה מנין? ‪ -‬שנאמר (תהלים‪ ,‬כז' יג'‪-‬יד')‪[ :‬לּולֵ א ֶה ֱא ַמנְ ִּתי‬
‫לִ ְראֹות ְּבטּוב ה' ְּב ֶא ֶרץ ַחּיִ ים] ַקּוֵה ֶאל ה' ֲחזַ ק וְ יַ ֲא ֵמץ לִ ֶּבָך וְ ַקּוֵה ֶאל ה';‬
‫ֹלהינּו [וַ ה' יַ ֲע ֶׂשה ַהּטֹוב ְּב ֵעינָ יו']‪.‬‬
‫ּוב ַעד ָע ֵרי ֱא ֵ‬
‫דרך ארץ מנין? ‪ -‬שנאמר (שמו"ב‪ ,‬י' יב')‪'ֲ :‬חזַ ק וְ נִ ְת ַחּזַ ק ְּב ַעד ַע ֵּמנּו ְ‬
‫ארון העץ היה מצופה זהב מבית ומחוץ‪' :‬וְ ָעׂשּו ֲארֹון ֲע ֵצי ִׁש ִּטים ַא ָּמ ַתיִ ם וָ ֵח ִצי ָא ְרּכֹו וְ ַא ָּמה וָ ֵח ִצי ָר ְחּבֹו וְ ַא ָּמה וָ ֵח ִצי ק ָֹמתֹו‬
‫ית ָעלָ יו זֵ ר זָ ָהב ָס ִביב' השולחן היה עשוי מעץ מבפנים אבל מבחוץ היה‬
‫ּומחּוץ ְּת ַצ ֶּפּנּו וְ ָע ִׂש ָ‬
‫ית אֹתֹו זָ ָהב ָטהֹור ִמ ַּביִ ת ִ‬
‫וְ ִצ ִּפ ָ‬
‫ית ּלֹו זֵ ר‬
‫ית אֹתֹו זָ ָהב ָטהֹור וְ ָע ִׂש ָ‬
‫ית ֻׁשלְ ָחן ֲע ֵצי ִׁש ִּטים ַא ָּמ ַתיִ ם ָא ְרּכֹו וְ ַא ָּמה ָר ְחּבֹו וְ ַא ָּמה וָ ֵח ִצי ק ָֹמתֹו ו ְִצ ִּפ ָ‬
‫מצופה זהב ‪' :‬וְ ָע ִׂש ָ‬
‫זָ ָהב ָס ִביב‪'.‬‬
‫ית ְמנ ַֹרת זָ ָהב ָטהֹור ִמ ְק ָׁשה‬
‫בעוד שהארון והשולחן היו מעץ הרי‪ ,‬שהמנורה היתה עשויה מזהב צרוף – מקשה אחת‪' .‬ו ְָע ִׂש ָ‬
‫יה ִמ ֶּמּנָ ה יִ ְהיּו'‪.‬‬
‫ּופ ָר ֶח ָ‬
‫יה ְ‬
‫יה ּכַ ְפּת ֶֹר ָ‬
‫יע ָ‬
‫נֹורה יְ ֵרכָ ּה וְ ָקנָ ּה ּגְ ִב ֶ‬
‫ֵּת ָע ֶׂשה ַה ְּמ ָ‬
‫בסיום הלימוד‪ ,‬קראנו את הברייתא במסכת ברכות (דף לב' ע"ב)‪ ,‬הקובעת‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ ,‬ארבעה צריכין חזוק ואלו הן‪ :‬תורה‪ ,‬ומעשים טובים‪ ,‬תפילה ודרך ארץ‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬ז"ל לא רק נהג בדרך ארץ אלא ‪ -‬בכוח אישיותו‪ ,‬בדרכי התנהלותו ובאורחותיו הוא הורה את הדרך‪ ,‬לסובבים אותו‪,‬‬
‫למי שזכו להכירו‪ ,‬וזכה לחזקם לילך בדרך בה האמין‪ ,‬כפי שמתאר אהרון פוירשטיין את חוויית החברות שלו עם נדי ז"ל‪:‬‬
‫אנשים נוסעים לקצווי עולם כדי למצוא מורה רוחני‪ .‬ואני הכרתי מורה אחד כזה‪ .‬והוא היה לי חבר‪.‬‬
‫בתשעה באב נפטר‪ ,‬ויום אחר כך נקבר כאן‪ .‬בתל אביב‪ .‬אנשים נוסעים לקצווי עולם‪ ,‬ואני הכרתי אחד‬
‫שגר כאן‪ ,‬איתנו‪ .‬לא במקדש לא במנזר‪ ,‬לא בישיבה‪ ,‬נדב פרג‪ -‬נדי‪ ,‬עבד בחברת ביטוח‪.‬‬
‫צנוע ופשוט ומעולם לא התיימר להורות‪.‬‬
‫הפסוק המסיים את הברייתא‪ ,‬מסתיים במילים‪' :‬וַ ה' יַ ֲע ֶׂשה ַהּטֹוב ְּב ֵעינָ יו'‪.‬‬
‫לעיתים‪ ,‬דווקא בפטירתו של אדם אהוב‪ ,‬יקר‪ ,‬המהווה סמל ומופת להתנהגות אנושית ראויה‪ ,‬אנו חשים תסכול לנוכח‬
‫'חוסר הבנתנו' את דרכי הנהגתו של הקב"ה את העולם‪ .‬האם דווקא אדם נדיר באישיותו ומידותיו כנדי‪ ,‬היה ראוי למסור‬
‫נשמתו לבורא בגיל צעיר כל כך‪ ,‬בטרם שזכה להוביל ילדיו לחופה‪ ,‬להרים נכדיו בהנאה אל על‪ ,‬ולהספיק לעשות עוד‬
‫הרבה טוב לזולת?‬
‫האם קיימים אנשי מעלה רבים כמוהו בעולמנו?! הרי העולם חסר כל כך‪ ,‬אנשים הרגישים לזולתם ומגוייסים לעזור‪,‬‬
‫לכל הזקוק לעזרה‪ ,‬ככל שיש לאל ידם!‬
‫נסתרות דרכי הקב"ה‪ ,‬ואולי חיזוק דרך הארץ לו זקוקים המתקשים להשלים עם חסרונו של נדי‪,‬‬
‫הוא בהשלמה‪ ,‬ש'ה' יַ ֲע ֶׂשה ַהּטֹוב ְּב ֵעינָ יו'‪.‬‬
‫ואולי‪ ,‬אין מתאימות יותר ממילות הזהב של לאה גולדברג‪ ,‬לתאר את תחושת חידת הפרידה‪,‬‬
‫מאיש יקר ואהוב על בני משפחתו‪ ,‬רעיו‪ ,‬ידידיו‪ ,‬וכל שזכה להכירו‪ ,‬חידת הפרידה מנדב פרג ז"ל ‪ -‬נדי‪:‬‬
‫ראינוך הולך וידענו הרבה‪,‬‬
‫וידענו אותך עד מחנק ודמעות‪.‬‬
‫ראינוך הולך ואהבנו הרבה‪,‬‬
‫וידענו מעט מאוד‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫המנורה מחד הייתה עשויה מקשה אחת‪ ,‬אבל מאידך הייתה מלאה בעיטורים ומורכבת מצורות שונות‪ .‬מבין כל הכלים‬
‫דווקא ביצירת המנורה נתקשה משה‪ ,‬שנזקק לעזרתו הישירה של ה' ובמחזה הנבואה נראתה לו המנורה‪ְּ ' :‬ור ֵאה וַ ֲע ֵׂשה‬
‫יתם ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ָמ ְר ֶאה ָּב ָהר'‪ .‬הכלים במשכן משקפים דמויות אנושיות שונות‪ .‬ישנן דמויות הדומות לתבנית השולחן‬
‫ְּב ַת ְבנִ ָ‬
‫או הארון וישנן הדומות למנורה‪ .‬דמויות הדומות לשולחן או לארון הן אלו‪ ,‬שליבם ופיהם אינו שווה‪ .‬כשם שהכלים עשויים‬
‫מעץ ומצופים זהב‪ .‬תוכו של הכלי עשוי מחומר שונה מציפויו‪ ,‬כך ישנם בני אדם שמראים לנו את חיצוניותם שאינה בהכרח‬
‫משקפת את אופיים האמתי‪.‬‬
‫וישנן דמויות הדומות למנורה‪ .‬ליבם לב זהב‪ ,‬הם טבעיים‪ ,‬תוכם כברם‪ .‬כשם שהמנורה מורכבת מחלקים רבים כך דמותו‬
‫של האדם מורכבת להפליא‪ .‬השאיפה לאמת צרופה ודרישת הטבעיות אינן קלות לרכישה‪ .‬לכך עמל האדם כל חייו‪ ,‬להיות‬
‫טבעי ולא מצופה‪ ,‬להיות אמיתי ולא צבוע‪ .‬משה מתקשה ביותר בעשיית המנורה ואינו יודע כיצד לעשותה‪ .‬אומר לו‬
‫הקב"ה‪' :‬כיון שנתקשה אמר הקב"ה למשה טול זהב והשליכהו לאש והוציאהו והיא נעשית מעצמה'‪ .‬אולם ברש"י מובא‬
‫המדרש בניסוח אחר‪ :‬אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה'‪.‬‬
‫קשה ליצור מנורה‪ ,‬ועוד יותר להיות דמות אנושית הדומה למנורה‪ .‬אומר הקב"ה למשה‪ ,‬השלך את המנורה לכבשן האש‪.‬‬
‫כך בן אנוש אשר ישליך עצמו כלומר‪ ,‬יתמסר וישליך את השקר ואת הצביעות ויסיר מעצמו את האגו יוכל לחשוף את נפשו‬
‫הטהורה‪ .‬זו עבודה קשה הדורשת מאמצים כבירים‪.‬‬
‫לאחר תקופה ארוכה יראה זכריה הנביא את המנורה‪:‬‬
‫מּוצקֹות‬
‫יה ִׁש ְב ָעה וְ ִׁש ְב ָעה ָ‬
‫יה ָעלֶ ָ‬
‫ֹאׁשּה וְ ִׁש ְב ָעה נֵ ר ֶֹת ָ‬
‫נֹורת זָ ָהב ּכֻ ּלָ ּה וְ גֻ ּלָ ּה ַעל ר ָ‬
‫יתי ו ְִהּנֵ ה ְמ ַ‬
‫ֹאמר ֵאלַ י ָמה ַא ָּתה ר ֶֹאה וָ א ַֹמר ָר ִא ִ‬
‫וַ ּי ֶ‬
‫ֹאמר ֵאלַ י לֵ אמֹר זֶ ה ְּד ַבר ה' ֶאל זְ ֻר ָּב ֶבל‬
‫ֹאׁשּה‪ ...‬וָ ַא ַען וָ א ַֹמר ֶאל ַה ַּמלְ ָאְך ַהּד ֵֹבר ִּבי לֵ אמֹר ָמה ֵאּלֶ ה ֲאדֹנִ י ‪ ...‬וַ ּיַ ַען וַ ּי ֶ‬
‫לַ ּנֵ רֹות ֲא ֶׁשר ַעל ר ָ‬
‫רּוחי ָא ַמר ה' ְצ ָבאֹות‪( :‬זכריה ד‪,‬ב‪ -‬ד)‬
‫לֵ אמֹר ֹלא ְב ַחיִ ל וְ ֹלא ְבכ ַֹח ּכִ י ִאם ְּב ִ‬
‫המנורה בעלת שבעה הקנים מסמלת את רוח ה' ‪ -‬רוח של חכמה ובינה רוח עצה וגבורה‪ .‬מנורה זו היא מקשה אחת‪,‬‬
‫מורכבת‪ ,‬בעלת קנה מרכזי ובכוחה להאיר באור מיוחד את סביבתה‪ .‬וכך האדם צריך לשאוף לזכות לאותה רוח ה' שתעזור‬
‫לו להיות מגובש‪ ,‬טבעי‪ ,‬אמתי‪ ,‬תוכו כברו‪ .‬כך יוכל הוא להאיר את סביבתו באור זך וטהור יהיה אהוב על הבריות ומקדש‬
‫שם שמים ברבים‪.‬‬
‫תיאור מעשה המנורה מוזכר פעם נוספת בספר במדבר לאחר שהתורה מתארת את תרומת הנשיאים למשכן‪ .‬הקב"ה‬
‫מחזק ומעודד את רוחו של אהרון‪ ,‬ומוסר לו משימה מרכזית וחשובה להדליק ולהיטיב את הנרות‪ .‬אהרון מדי יום ביומו‬
‫יה ּכַ ֲא ֶׁשר ִצּוָה ה' ֶאת מ ֶֹׁשה'‪ .‬בגוף התיאור אודות‬
‫נֹורה ֶה ֱעלָ ה נֵ ר ֶֹת ָ‬
‫הדליק את מנורת המשכן – 'וַ ּיַ ַעׂש ּכֵ ן ַא ֲהרֹן ֶאל מּול ְּפנֵ י ַה ְּמ ָ‬
‫מצוות הדלקת המנורה חוזרת התורה ומתארת את מעשה המנורה‪ .‬וכך נאמר‪' :‬וְ זֶ ה ַמ ֲע ֵׂשה ַה ְּמנ ָֹרה ִמ ְק ָׁשה זָ ָהב ַעד יְ ֵרכָ ּה ַעד‬
‫ִּפ ְר ָחּה ִמ ְק ָׁשה ִהוא ּכַ ַּמ ְר ֶאה ֲא ֶׁשר ֶה ְר ָאה ה' ֶאת מ ֶֹׁשה ּכֵ ן ָע ָׂשה ֶאת ַה ְּמנ ָֹרה'‪ .‬מה זיקתו של פסוק זה להדלקתה של המנורה?‬
‫‪77‬‬
‫כביכול‪ ,‬נעקר פסוק ממקומו הטבעי‪ ,‬מהפרשות המתארות את עשיית כלי המשכן‪ ,‬ונכתב כאן סמוך לציווי הדלקת המנורה‪.‬‬
‫מדוע ראתה התורה לחזור ולתאר את מעשה המנורה בצד הציווי של הדלקת המנורה?‬
‫רש"י מסביר‪' :‬שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה'‪ .‬לדבריו התורה חוזרת ומצווה על עשיית המנורה כדי להדגיש‬
‫את מורכבות המשימה‪ .‬הרב חרל"פ זצ"ל‪ ,‬שהיה אחד מתלמידיו המובהקים של הרב קוק זצ"ל מסביר‪:‬‬
‫מעשה המנורה נסמך למעשה הדלקת נרותיה‪ ,‬לומר בזה שאהרון בכח הדלקתו את המנורה חידש את יצירתה של‬
‫המנורה‪ ,‬כאילו עשה עכשיו את המנורה‪ ,‬וזה היה משבחו של אהרון שלא שינה והשלים את רצונו של הקב"ה‪[ .‬מי מרום‬
‫על פרשת בהעלותך]‬
‫לדבריו‪ ,‬בקשה התורה להדגיש‪ ,‬שהמנורה נוצרה כל יום מחדש‪ .‬מעשה ההדלקה הוא חלק מהותי מיצירתה של המנורה‪.‬‬
‫הסברו של הרב חרל"פ כוחו יפה למהותה של עבודת ה'‪ .‬הרמב"ם בסוף הלכות לולב מציג את אחד היסודות המשמעותיים‬
‫ביותר בעבודת ה'‪:‬‬
‫השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן‪ ,‬עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי‬
‫להפרע ממנו שנאמר‪" :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬
‫ומוסיף המגיד משנה‪:‬‬
‫ועיקר הדבר שאין ראוי לו לאדם לעשות את המצוה מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן אלא חייב‬
‫לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת מצד שהוא אמת ויקל בעיניו טרחן ויבין כי לכך‬
‫נוצר לשמש את קונו ‪...‬‬
‫האתגר הרוחני הוא להדליק את המנורה‪ ,‬וליצור אותה מחדש‪ .‬להתמודד עם שגרת קיום המצוות‪ ,‬ולהדליק ולרומם את‬
‫המצווה‪ .‬היכולת לשמוח במעשה המצווה דורשת לימוד ועמל‪ .‬יש צורך לרענן את השגרה‪ ,‬להוסיף הידור וחידוש במעשה‬
‫המצוה‪ .‬כך נוכל ליצור יצירה רוחנית חדשה כמעשה המנורה והתחדשותה‪ .‬אהרון התמיד והדליק את המנורה מדי יום‪.‬‬
‫אבל בכל יום ההדלקה הייתה שונה והחוויה הייתה אחרת‪.‬הלימוד וההתבוננות‪ ,‬ההידור והרצינות בתורה ובמצוותיה תוכל‬
‫להביא אותנו לשאיפה‪ ,‬שמציג הרמב"ם שיש לו לאדם לשמוח בעשיית המצוה ולא‬
‫חלילה להיות אדיש בבחינת 'מצות אנשים ומלומדה'‪ .‬השאיפה שאדם לא רק יקיים את המצוה אלא יעסוק במצוה‪.‬‬
‫כך גם בעשייה היום יומית צריך אדם לחפש ולהתאמץ כדי ליצור הדלקה חדשה‪ ,‬ריענון‪ ,‬חידוש שיספק לו את הכוחות‬
‫להמשך עשיית ותרומה‪ .‬נדי ז"ל היה אדם שלם דמותו היתה מקשה אחת תוכו כברו טבעי וטהור‪ .‬שמח בחלקו ושמח‬
‫בעבודת השם‪ ,‬מלא סיפוק והערכה לבני משפחתו‪ .‬נדי הדליק את מנורתו מדי יום‪ ,‬גופו היה הנר ועשייתו היתה השלהבת‬
‫שהאירה לכל סביבתה‪ .‬לצערנו הנר כבה והשלהבת פסקה‪ ,‬נדי ז"ל החזיר את נשמתו לבורא אולם גופה של המנורה נשארה‬
‫בידינו‪ .‬דמותו של נדי כמקשה אחת גנוזה עמוק בלבנו ואם נאמץ ולו במעט מאותו לב זהב וטהור יהיה זה שכרנו‪.‬‬
‫הרב יהושע זאב הס‬
‫לע"נ תלמידי החביב והיקר נדב פרג ז"ל‬
‫שלהבת עולה מאליה!‬
‫אנו מדברים רבות על העצמת האישיות‪ ,‬על כישורי חיים במסגרת זו אנו שואלים את עצמנו‪ ,‬במה עלינו להתמקד?פרשת‬
‫תצווה עיקרה בציווי על בגדי כהונה‪ ,‬לאחר פרשת תרומה שעסקה בכלי הקודש‪ ,‬עוסקת הפרשה במדי הקודש‪.‬אולם‬
‫להפתעתנו פותחת הפרשה‪ ,‬בציווי על לקיחת שמן זית כתית למאור‪...‬המלבי"ם שואל מדוע הפסיקה התורה בהוראה‬
‫זו‪ ,‬ומשיב שפרשה זו "כאילו הוא הקדמה למלאכת הבגדים‪ ..‬וכן הוא האמת‪ ...‬שעיקר לבישת הבגדים המקודשים ירמוז‬
‫אל טהרת המידות והדעות שהם בגדי הנפש"‪( ...‬דוק‪ :‬מידות מלשון מדים)‪" ,‬כמו שילבש הגוף החיצוני‪ ,‬שהוא לבוש אל הנפש‪,‬‬
‫מלבושיו החיצוניין‪ ,‬כן תתלבש‪ ,‬הנפש הפנימית את מלבושיה הפנימיים ותתעטף בהם וכמו שנקראו הלבושים החיצוניים‬
‫בשם ימד‪ ,‬שעשויים למידת האדם כן מלבושי הנפש נקראים בשם מדות‪ ,‬שמדות האדם ותכונותיו ילבישו את הנפש ועל‬
‫ידם תראה כוחותיה ועלילותיה"‪ .‬שמן הזית הזך מסמל‪ ,‬אפוא‪ ,‬את טהרת המידות כהקדמה להכנת המדים‪ .‬וכן ממשיך‬
‫המלבי"ם בביאורו "התורה והאדם‪ ,‬חכום הוא נר אלוקים בארץ‪ ,‬התורה היא להב מתפרד משביב היושבי בשמים‪ ,‬והאדם‬
‫בשני חלקיו אבוקה שואבת את גופו‪ -‬פתיליה נפתלת‪ ,‬נשמתו‪ -‬שמן זית זך‪ ,‬בהסכמתם והיצמדם יתמלא הבית (=האדם)‬
‫כולו אורה‪( ,‬אולם) בהיות השמן עכור ומלא שמרים‪ ,‬שנשמתו לא הוטהרה ולא הוכנה אל אור התורה וזיו השכינה‪ ,‬או‬
‫בהיות הפתילה מן הפתילות שאין מדליקין בהם (ז"א) שגופו אינו מוכן אל הטהרה וקבלת האורה‪ ,‬ידעך נרו באשון חשך"‪.‬‬
‫לאור דברי המלבי"ם ניתן לפרש פירוש מקורי‪ ,‬בהיבט הנפשי את הביטוי המתאר על פי חז"ל במסכת שבת את הארת האור‬
‫בשמנים או פתילות שאינם טובים להדלקה "האור מסכסכת בהם"‪ .‬כאשר האש קופצנית ואינה יציבה בפנותה כלפי מעלה‪,‬‬
‫אות הוא כי ישנו סכסוך פנימי בתוך האישיות‪...‬‬
‫דברים חריפים בעניין זה כותב הרב חרל"פ (מעייני הישועה ח"א פרק כו)‪:‬‬
‫כל החסרונות שבעולם הרוחניים והגשמיים‪ ,‬וביחוד הנגודים שישנם על הקדושה ועל קיום התורה והמצוה‪ ,‬וכל הכפירות‬
‫הנמבזות למיניהן‪ ,‬מתהוים בעיקר ע"י המדות הרעות המצויות בעולם‪ .‬כל מדה רעה המתהווה אצל האדם בחדרי חדריו‪,‬‬
‫מביאה רע וכעור בעולם באופן שכל יסודו של הרע בשרשו אינו אלא המדות הרעות‪ ,‬ומי שמוצא חסרונות אצל אחרים‬
‫עליו לפשפש במעשיו ובמדותיו‪ ,‬אולי הוא עצמו במדותיו הרעות גורם לכל זה‪ ...‬כי יסודו של הרע וכל ההתקוממויות‪,‬‬
‫אפילו מה שאדם עובר עברה במסתר סתריו‪ ,‬הכל נובע מן המידות הרעות הנמצאות בעולם‪ ,‬ואם רק מתקנים את המדות‪,‬‬
‫ממילא מתקיימת כל התורה‪ ,‬מבלי לוותר על שום דקדוק קל אפילו מדברי סופרים‪.‬‬
‫שני חידושים מפליגים מצאנו בדברי החרל"פ‪:‬‬
‫‪1.1‬לא זו בלבד שאם אדם רואה נגעי חברו‪ ,‬עליו לדעת כי אין זו אלא בבואת נגעי עצמו‪ ,‬אלא שעליו לבדוק שמא‬
‫הוא הגורם לכל החסרונות המצויים בחברו‪ ,‬ומשמים הראו לו חסרונות אלה ע"מ שישא באחריות להם‪.‬‬
‫‪2.2‬למדות רעות ישנה השפעה על האקלים הנפשי‪ -‬רוחני‪ -‬מוסרי של העולם כולו‪.‬‬
‫הרמח"ל במסילתו (פרק י"א) מתריע כי אף אנשים בעלי שעור קומה עלולים לכישלונות בשל מידות שאינן מתוקנות דיין‪.‬‬
‫דוגמה לכך הוא מוצא במרגלים‪:‬‬
‫מי גרם לקרח שיאבד הוא וכל עדתו עמו? אלא מפני הכבוד‪ ,‬ומקרא מלא הוא "ובקשתם גם כהונה"‪ ,‬וחז"ל הגידו לנו‪ ,‬כי‬
‫כל זה נמשך מפני שראה אליצפן בן עוזיאל נשיא‪ ,‬והיה רוצה להיות הוא נשיא במקומו‪ ,‬הוא שגרם לפי דעת חז"ל אל‬
‫המרגלים שיוציאו דבה על הארץ‪ ,‬וגרמו מיתה להם ולכל דורם‪ -‬מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ‪ ,‬שלא יהיו הם‬
‫נשיאים לישראל‪ ,‬ויעמדו אחרים במקומם‪.‬‬
‫מתברר אפוא‪ ,‬כי המדות שהן עומק אישיותו של האדם‪ ,‬קובעות את הפרספקטיבה שלו ואת שיפוטו את המציאות‪ .‬כך‬
‫אמנם מספרת הגמ' בברכות (נ"ח‪ ,‬א')‬
‫אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי כמה בשר הביא לפני כמה יין הביא לפני כמה גלוסקאות הביא‬
‫לפני וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי חתיכה אחת אכלתי כוס אחד שתיתי כל טורח שטרח‬
‫בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו‪.‬‬
‫זאב (ווה) פרידמן‬
‫קשה להבין כיצד יתכן כי שני אנשים‪ ,‬שחוו יחס זהה מאת מארחם‪ ,‬מסיקים מסקנות הפוכות מן הקצה אל הקצה‪ ..‬תופעה‬
‫זו מוסברת על ידי הרב קוק בפירושו לגמ' (עין אי"ה אות רפז)‪:‬‬
‫כי באמת היאוש וההשקפה בעין רעה על המציאות והבטחון וההקשפה בעין טובה‪ ,‬שניהם אינם באים לאדם ע"פ חילוקים‬
‫בשכל החיצוני המופשט כ"א הדבר תלוי בתכונת הנפש הטובה היא אם רעה‪.‬‬
‫מבחני המשפחה על ממדיהם השונים‪.‬‬
‫מאמר זה לזכרו של נדב (נדי) פרג ז"ל‪ ,‬איש משפחה למופת‪ ,‬יציג ארבעה ממדים ‪,‬במבחני משפחה שונים‪.‬‬
‫הרב ממשיך שם ומבאר כי שני הטיפוסים אינם מתכוונים לשקר‪ ,‬אלא שהם בוחנים את המציאות מתוך מרכיבי האישיות‬
‫שלהם ומידותיהם ולעיתים‪ ,‬מתוך צורך נפשי להצדיק את חולשותיו מוצא אדם פגמים אצל זולתו‪.‬‬
‫מבחן המשפחה הראשון‪ ,‬ייבחן את ממד הצמיחה של עם ישראל‪ -‬בתהליך השינוי החינוכי פסיכולוגי‪ -‬ממשפחה של‬
‫עבדים ‪,‬למשפחה של בני חורין‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אין יכול אדם לומר כי הדבר אינו בשליטתו משום ש"נתנה הבחירה הזו בידי האדם " (שם) לתקן את מידותיו‪.‬‬
‫מדע הפסיכולוגיה החיובית מבית מדרשו של הפסיכולוג היהודי האמריקאי מרטין סליגמן ‪,1998‬מציג מודל דיפרנציאלי‪:‬‬
‫‪ 50%‬מהדברים שקורים לנו בחיינו‪ ,‬עלינו לקבלם כגורל וכגנטיקה‪ 40% ,‬ממה שקורה לנו‪ ,‬תלוי בנו‪ ,‬מה תהא התייחסותנו‬
‫וגישתנו לדברים ‪,‬גם אם הם לא נעימים‪ ,‬שקורים לנו בחיינו‪ 10% .‬אלו הם שאיפותינו וחלומותינו לדברים שאנו רוצים‬
‫שיקרו‪ ,‬שגם תלויים בנו ושיש בהם הגשמה ויעוד‪.‬‬
‫רש"ר הירש מרחיב את היריעה אף לשדה האמונה (פירושו לבמדבר ט"ו ל"ט)‪:‬‬
‫אחרי לבבכם זו מינות‪ -‬וכן הוא אומר‪ :‬אמר נבל בלבו אין אלוהים‪ ,‬ולמדנו מכאן אמת גדולה‪ ,‬המינות הכופרת איננה הסיבה‬
‫אלא תוצאה מחוקי המוסר‪ ,‬הנבל מרגיע נפשו באמרו "אין אלוהים"‪.‬‬
‫מו"ר הרצ"י קוק זצ"ל חזר והדגיש פעמים אינספור‪ ,‬שהסיבה לכך שהתורה פתחה בסיפורי האבות‪ ,‬היא משום שהם אנו‬
‫יונקים את המידות‪ ,‬שהן הבסיס והמבוא לתורה כולה‪.‬‬
‫באופן מיוחד‪ ,‬מתבלטת עבודת המידות בדורותינו המיוחדים‪:‬‬
‫חכמת המוסר דיברה על דבר זיכוך המידות‪ .‬אבל אנו צריכים לדבר גם כן יחד עם זיכוכן על דבר הגברתן והבלטת צורתן‪,‬‬
‫ולהמציא בזה לימודים תיאוריים ומעשיים‪( .‬ערפילי טוהר עמ' לא)‪.‬‬
‫עלינו להדגיש ולהגביר את העוצמות החיוביות של המידות‪ ,‬ולתור אחר דרכים לבטא אותם בחיים של תחייה וגאולה‪.‬‬
‫נעמיק לעסוק במידות הנפש‪ ,‬בבניין המידות ודווקא בעידן של חיפוש גודל ועוצמה‪ ,‬התחברות וזרימה‪ ,‬נשאב כוחות‬
‫להעצים את הנפש וכוחותיה עד שנזכה כי השלהבת תהא עולה מאליה‪.‬‬
‫אין כמו נדב ז"ל להקרין מידות טובות‪ ,‬נעם ונעימות בכל הליכותיו‪ ,‬מתוך שמחה ושלווה פנימית המעידות על נשמתו‬
‫הטהורה שהשרתה שלימות נפשית עצמית‪ ,‬ושלוה על כל הסובבים אותו‪.‬‬
‫אוהב ואהוב על כולם‪ ,‬גבוה בגוף ונפש‪ ,‬שהתאחדו יחדיו לדמות ייחודית שכולם רצו בקרבתה ונהנו מעצתה‪.‬‬
‫בצער רב נפרדנו ממנו אך אין ספק ששלהבתו תוסיף להתעלות בעליונים ולהאיר דרכינו בחיים‪.‬‬
‫בנחמת ציון וירושלים תנוחם כל המשפחה הנכבדה וידעו אך ששון ושמחה‪.‬‬
‫הרב הס היה מחנכו של נדי בישיבת נחלים במשך מספר שנים‪.‬‬
‫שיעור לעילוי נשמת נדב‪ ,‬מתקיים באופן סדיר וקבוע בבית הרב‪ ,‬אחת לכמה שבועות‪.‬‬
‫בשיעור משתתפים בקביעות החברים לכיתה של נדב‪ ,‬מישיבת נחלים ובני המשפחה‪.‬‬
‫מסע בני ישראל במעבר מעבדות לחירות‪ ,‬מתחיל מבירא עמיקתא‪ ,‬במציאות קשה של עבדות ושעבוד‪ .‬המאפיין את בני‬
‫ישראל העבדים בתחילת המסע הוא‪ ,‬״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״(שמות‪ ,‬ו'‪,‬ט')‪ ,‬והמסע מגיע לשיאו‬
‫‪,‬לאיגרא רמא‪ ,‬במעמד קבלת עשרת הדברות‪ .‬המאפיין את בני ישראל הוא‪ ,‬״וכל העם רואים את הקולות״ (שמות‪ ,‬כ'‪,‬יד')‪.‬‬
‫הרב י‪.‬ד‪ .‬סולבייצ׳יק ("קול דודי דופק"‪ ,‬בתוך "איש האמונה" הוצאת מוסד הרב קוק) מאפיין שתי קצוות אלו במסע‬
‫מעבדות לחירות‪ ,‬מברית מצרים‪ ,‬שהיא ברית הגורל‪ ,‬ועד לברית סיני‪ ,‬שהיא ברית היעוד‪.‬‬
‫ניתן לומר‪ ,‬שבפרקטיקה של הפסיכולוגיה החיובית‪ ,‬שהמציאות הקשה במצרים‪ ,‬היא ה‪ 50%‬של גנטיקה‪-‬גורל‪ .‬המסע‬
‫המפרך במדבר‪ ,‬זה ה‪, 40%‬של מבחן הגישה וההתייחסות של בני ישראל‪ ,‬לאירועי המדבר וקשייו הקורים להם‪ ,‬והשיא הוא‬
‫בקבלת התורה ועשרת הדברות‪ ,‬שהם ה‪ ,10%‬של הגשמת היעוד‪.‬‬
‫המסע המיוחד מקצה אחד ‪,‬מדרגה של ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״ ועד לדרגה של ״וכל העם רואים‬
‫את הקולות״‪ ,‬דומה לסרגל מאמצים באבני דרך במסע חינוכי פסיכולוגי‪ ,‬שמחייב פרקטיקה של סל מכשירי צמיחה ומרכיבי‬
‫חוסן‪ ,‬לגיבושו ועיצובו של עם ישראל‪ ,‬במעבר מגורל לייעוד‪ ,‬להתמודד עם מציאות מצרים והמדבר ועד להגשמת ייעודו‪,‬‬
‫לקראת הכניסה לארץ ישראל‪.‬‬
‫מה יש בסל מכשירי הצמיחה ומרכיבי החוסן ?‪-‬״החודש הזה לכם״(שמות‪ ,‬יב'‪ ,‬ב')‪-‬‬
‫המצווה הראשונה שניתנה במדבר‪ .‬הקב״ה מעניק לעם ישראל‪ ,‬שעון‪ ,‬על מנת שייקחו אחריות על הזמן ויתרגלו זאת כבני‬
‫חורין‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬ניתנת מצות קורבן הפסח‪ ,‬שיש במצווה זאת ‪,‬תרגול התנהגותי של ‪-,‬״בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית‬
‫מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו״‪ .‬בעל ספר החינוך‪ ,‬פרשן בלתי נודע שחי בסוף המאה ה‪ ,13-‬מסביר את טעם המצווה‪:‬‬
‫״דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו ‪,‬תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק‪ ,‬אם טוב ואם רע‪ ...‬כי אחרי הפעולות‬
‫נמשכים הלבבות״(מצוה כ'‪ ,‬שמות יב'‪,‬מו')‪ .‬לאחר מכן ‪,‬על הסרגל החינוכי פסיכולוגי בעיצובו של עם ישראל לחירות ועצמאות‬
‫‪,‬מתרחש אירוע קריעת ים סוף‪ ,‬ואירועים נוספים שיש בהם תרגול של מבחן הגישה ‪,‬ההתייחסות והאמונה‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬עדים אנו ‪,‬לרפורמה הארגונית שמציע יתרו לחתנו משה‪ .‬יש כאן תרגול של מבחני המשילות וממשל תאגידי‪ ,‬הארגון‬
‫והסדר של התנהלות מסע חיי המדבר וגם קוד אתי לדמותם של מנהלים ומנהיגים‪ .‬״ואתה תחזה מכל העם‪ ,‬אנשי חיל‪ ,‬יראי‬
‫אלוקים‪ ,‬אנשי אמת ושונאי בצע״ (שמות יח'‪ ,‬כא')‪ .‬אך יש כאן גם מסר למשה רבנו‪ ,‬להתפנות גם לזמן איכות עם משפחתו‪.‬‬
‫שכן‪ ,‬הרפורמה הארגונית בביזור סמכויות לשרי האלפים‪ ,‬המאות והעשרות‪ ,‬תאפשר למשה להקדיש זמן גם למשפחתו‪.‬‬
‫סל מכשירי הצמיחה ומרכיבי החוסן‪ ,‬מוטמע בסרגל עיצוב דמותו ונקודת מבטו של עם ישראל‪ ,‬כיצד עליו להתייחס‬
‫לאירועים הקורים לו במדבר‪ .‬כיצד אפשר להוציא את מצרים מהעם ולא רק לצאת ממצרים‪ .‬כיצד אפשר להפוך הקשיים‬
‫להזדמנויות‪ .‬כיצד ניתן להפוך את הלימון ללימונדה‪.‬‬
‫הנה אנו מגיעים לשיא‪ ,‬בסרגל המאמצים של עם ישראל‪ ,‬לקראת ברית סיני‪ -‬ברית הייעוד‪" ,‬ויחן ישראל כנגד ההר"‬
‫יט'‪,‬א') – "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י) ״וכל העם רואים את הקולות״ (שמות‪,‬כ'‪,‬יד')‪.‬‬
‫יש כאן דרגה רוחנית גבוהה מאד של בני החורין‪ ,‬שרק אתמול היו במציאות הגורל הגנטית ‪,‬מברית בין הבתרים‪ ,‬של תלות‬
‫(שמות‬
‫‪80‬‬
‫‪81‬‬
‫‪,‬שעבוד ועבדות‪ .‬לדרגה גבוהה‪ ,‬של יכולת מאד גבוהה לראות את קולות הקדושה ‪.‬‬
‫החיבור והמחוייבות למשפחה‪ ,‬איננה רק בזמן הווה‪ ,‬אלא היא מחברת את רצף הדורות של המשפחה‪ ,‬בעבר‪ ,‬בהווה‬
‫ובעתיד‪.‬‬
‫התבוננות מעמיקה במאפיין " וכל העם רואים את הקולות"‪ ,‬ניתן לראות באופן מטריציוני‪.‬‬
‫אנו נושאים על כתפינו משא של מורשת ומסורת הורינו‪ ,‬להנחילה לילדינו ולדורות הבאים‪.‬‬
‫ציר אחד אנכי‪ ,‬של ראיה אנכית מלמטה כלפי מעלה‪ .‬אבל יש גם ציר שני אופקי‪ ,‬של ראיה אופקית‪ ,‬של ראיה אמיתית‬
‫ואמפתית של קולות המצוקה של מי שעומד על ידך‪ .‬המעבר ממצרים החשוכה‪ ,‬שכל אחד אינדוידואל הרואה רק את עצמו‬
‫‪,‬בחיים הקשים של העבדות והשעבוד‪ ,‬של משפחה של עבדים‪ ,‬לעבר‪ ,‬מעמד הר סיני המאיר את הסולידריות והערבות‬
‫ההדדית‪ ,‬של משפחה של בני חורין‪ .‬השינוי הוא מאני ‪,‬הרואה רק את עצמי‪ ,‬לאנחנו הקולקטיב ‪ -,‬המשפחה‪ ,‬הקהילה‬
‫והעם‪ ,‬הרואים את הקולות של זה את זה‪ ,‬זאת המשמעות האמיתית‪ ,‬של כל ישראל ערבים זה בזה‪ .‬הסופר הפורטוגלי‬
‫ז'וז'ה סראמאגו ב״על העיוורון״(‪ ,)1995‬מתאר את התדרדרות החברה‪ ,‬שהולכת ומתעוורת וככל שהעיוורון גדול‪ ,‬כך גם‬
‫גדל הניכור והפחד ‪.‬כמו אותם אלה שלא רואים ממטר‪ .‬כאן נדרשת תכונה של ראיית האחר וזה שנמצא על ידנו‪ ,‬ביכולת‬
‫של אמפתיה והכלה‪.‬‬
‫משפחה זאת השקעה מתמדת בהתחברות אמיתית ‪,‬בעיתות של שמחה וצער‪.‬‬
‫ישנו משפט שאומר‪:‬״מי שאין לו זמן למשפחה ולחברים‪ ,‬כאשר יהיה לו זמן‪ ,‬כבר לא תהיה לו משפחה וחברים״‪.‬‬
‫הלקח מהאירוע הדרמטי של נדב ואביהו‪ ,‬בני אהרן‪ ,‬מחייב את החיבור ‪,‬המחויבות והערבות ההדדית‪ ,‬למרות ההבדלים‬
‫והמאפיינים השונים ‪,‬של דור ה ‪ x‬עם דור ה ‪ y‬ועם דור ה ‪.z‬‬
‫מבחן המשפחה השלישי‪ ,‬יבחן את ממד‪ -‬חיבור המשפחה הפלורליסטית‪ ,‬מבית מדרשו של אברהם אבינו‪.‬‬
‫הפסיכולוגיה החיובית הנדרשת מעם ישראל‪ ,‬במסע צמיחתו ‪,‬מברית הגורל במצרים‪ ,‬לעבר ברית היעוד בסיני‪ ,‬משתקפת‪,‬‬
‫במסע מעבדות לחירות‪ ,‬שמתחיל‪ ,‬עמוק בעבדות ובשעבוד ״ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה״ ומגיע לשיאו‪,‬‬
‫במעמד הר סיני ״וכל העם רואים את הקולות״‪.‬‬
‫מבחן המשפחה השני‪ ,‬יבחן את ממד החיבור וההתנתקות‪ -‬באירוע של נדב ואביהו‪.‬‬
‫פרשת ‪,‬שמיני" פותחת באירוע משמח ומרגש שכל ישראל שותפים בשמחה ‪,‬״ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו‬
‫ולזקני ישראל״‪( .‬ויקרא‪ ,‬ט'‪ ,‬א'‪-‬ה') רש״י מבהיר לנו המיוחדות ביום זה‪-,‬״שמיני למילואים הוא ר״ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום‬
‫ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם״‪ .‬בהמשך אנו עדים לשיא ההתרגשות והשמחה‪ ,‬״ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד‬
‫ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ד׳ אל כל העם‪ .‬ותצא אש מלפני ד׳ ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל‬
‫העם וירונו ויפלו על פניהם״‪.‬‬
‫בשיא מעמד השמחה והאופוריה שמחבר את כל העם לאגודה אחת‪ ,‬מתרחש אירוע דרמטי ‪ breaking news‬שהוא האנטי‬
‫קליימקס למעמד שתואר עד כה‪ .‬״ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו‬
‫לפני ד׳ אש זרה אשר לא צוה אותם‪ .‬ותצא אש מלפני ד׳ ותאכל אותם וימותו לפני ד׳״ (ויקרא‪ ,‬י'‪ ,‬א')‪.‬‬
‫אירוע הריב בין רועי אברהם לבין רועי לוט‪ ,‬מבליט את ערך המשפחה הפלורליסטית שיש בה שונות‪ ,‬במבחן הסולידריות‬
‫והערבות ההדדית‪ .‬״ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט‪ ...‬ויאמר אברם אל לוט‪ :‬אל נא תהי מריבה ביני‬
‫ובינך‪...‬כי אנשים אחים אנחנו״ (בראשית‪ ,‬יג'‪ ,‬ז')‪ .‬אברהם ולוט נפרדים גאוגרפית ולמרות הפערים הגדולים ביניהם‪ ,‬באורח‬
‫החיים‪ ,‬בהשקפת עולם ובאידאולוגיה‪ .‬בשעת מבחן כשאחיו ולוט בן אחיו של אברהם נתונים בצרה ובמצוקה‪ ,‬אברהם‬
‫נחלץ להצילם מידי המלכים‪ ,‬תוך סיכון גופו‪ ,‬״וישמע אברם כי נשבה אחיו‪ ..‬וירק את חניכיו‪...‬וירדוף עד דן‪...‬וישב את כל‬
‫הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב״‪ .‬תפיסתו של אברהם את ערך המשפחה והערבות ההדדית‪ ,‬לא יודעת גבולות‬
‫ופשרות‪ .‬למרות הפיצול והמרחק הגאוגרפי והאידאולוגי במשפחה‪ ,‬אברהם איננו עושה חשבונות‪ ,‬איננו עוסק בתיוג בני‬
‫המשפחה השונים ממנו ובהדרתם‪ ,‬ובשעת מבחן הוא מסכן את נפשו ונחלץ לעזרתם‪ ,‬זאת בניגוד לחברה המערבית מבית‬
‫מדרשו של המשורר האמריקאי רוברט פרוסט‪ ,‬בתיקון חומה ‪ ,1915‬שטבע האימרה‪:‬״גדר טובה עושה שכנים טובים״‪ .‬אצל‬
‫אברהם אין כל גדר‪ .‬במשפחה לא מקימים גדר בין אנשים גם אם קיימת שונות ביניהם‪ .‬ערך הסולידריות והערבות ההדדית‬
‫מבית מדרשו של אברהם מוצא את ביטויו גם בעם ישראל‪ ,‬ובדברי הנביא ישעיהו‪:‬״ איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק‬
‫״(ישעיהו‪ ,‬מא'‪,‬ו')‪ .‬כמו בשירה של שמרית אור‪ ,‬״יחד‪ ,‬כל הדרך‪ ,‬יחד‪ ,‬לא אחרת‪ ,‬יד ביד נושיט לטוב‪...‬יחד איש אל איש יפתח‬
‫את לבבו״‪.‬‬
‫מבחן המשפחה הרביעי‪ ,‬יבחן את ממד מדרג האהבה‪.‬‬
‫מה היה חטאם של בני אהרן?‬
‫״בני אהרן‪ -‬שלא חלקו כבוד לאהרן‪ .‬שלא נטלו עצה ממשה‪ .‬איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה״(ספרא‪ ,‬ויקרא י׳‪,‬ו׳)‪.‬‬
‫בני אהרן נדב ואביהו‪ ,‬שברו את כל הכלים במרחב של מקום עבודתם (כהנים בעבודת המשכן) ובמרחב של משפחתם (לא‬
‫חלקו כבוד לאביהם‪ ,‬והתעלמו מדודם משה)‪ .‬הם למעשה פעלו כאינדוידואליסטים‪ .‬הם בעטו בכל המוסכמות ובמסורת‬
‫של המשפחה‪ .‬הם החליטו שהם מתנתקים ממשפחתם‪ .‬הערך של משפחה היה עבורם כנטל ולא כנכס‪.‬‬
‫ההתנתקות וחוסר האמון וההערכה למשפחה וחשיבותה‪ ,‬כפי שמייצגים נדב ואביהו‪ ,‬ראויים להתבוננות יתר בערכים‬
‫המכוננים של חג הפסח‪ ,‬שבמרכזו עומד הערך של המחויבות והאחריות למשפחה‪ .‬מוסד המשפחה המורחבת מועצם‬
‫בקורבן הפסח ובהתנהלותו וכמובן בליל הסדר‪-‬ליל המשפחה‪.‬‬
‫במאמר שכתב פרופ׳ שלום רוזנברג על ערך המשפחה בחג הפסח (מוספשבת‪" ,‬מעריב" ‪ 26.3.2010‬תש״ע)‪,‬הוא מצטט את שמשון‬
‫רפאל הירש‪ - ,‬״לבניית ישראל כהוויה חברתית‪ ,‬בה אדם לאדם‪-‬ריע‪ ,‬יש תנאי הכרחי‪ ,‬קיומה של משפחה‪ ,‬בריאה ואיתנה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬לזבח הפסח‪ ,‬ומתוך כך גם ל״סדר״ שלנו‪ ,‬יש גוון משפחתי בולט‪ .‬בכך‪ ,‬קובע שמשון רפאל הירש‪ ,‬מלמדת אותנו‬
‫התורה שליכוד המשפחה‪ ,‬ובעקבות כך גם שמירת הקשרים בבית האב‪ ,‬המשפחה המורחבת‪ ,‬הם יסוד העצמאות‪ .‬הרס‬
‫המשפחה מביא להשחתתה של המדינה כולה‪ .‬זאת סכנה המאיימת לא רק על עמים נחשלים בעולם השלישי‪ ,‬או גטאות‬
‫בעולם המערבי‪ ,‬שבהם מתגוררים עבדים משוחררים‪ ,‬שהשעבוד פגע באישיותם ובמרקם משפחותיהם‪ .‬המשפחה עלולה‬
‫להיהרס לאו דווקא בתנאי עוני‪ ,‬אלא אף כשהיא טובעת בשפע‪ .....‬החלשת בית האב פירושה פגיעה בנורמטיביות‪ ,‬בקולו‬
‫של האב‪ ,‬באובדן הדרך ארץ בפני החוק במבצרי התרבות והציוויליזציה שבעולם השפע‪ .‬החבורה המשפחתית המתכנסת‬
‫ל״סדר״‪ ,‬מסמלת את אחד העמודים עליהם המדינה מושתתת״‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫מבחנה של משפחה במדרג האהבה‪ ,‬מתעצם בשלבים הבאים‪ .‬השלב הראשון הוא בקיומה של אהבה בסיסית‪ ,‬פעמים‬
‫אהבה שתלויה בדבר‪ ,‬שנותן האחד לזולתו‪ .‬זאת אהבה הנובעת לפעמים‪ ,‬מכורח נסיבות קיומיות או סיפוק צרכים‬
‫אינסטרומנטלים עצמיים‪ .‬מעליה במדרג ‪,‬ניתן לזהות את האהבה שאיננה תלויה בדבר‪ ,‬שאיננה נגועה‪ ,‬בשיקולים אישיים‪,‬‬
‫של רק מה טוב לי‪.‬‬
‫״איזו היא אהבה התלויה בדבר‪ ,‬זו אהבת אמנון ותמר‪ ,‬ושאינה תלויה בדבר‪ ,‬זו אהבת דוד ויהונתן״ (אבות‪,‬ה׳‪,‬טז׳)‪.‬‬
‫מעליה במדרג ‪,‬נבחין באהבה מסוג גבוה יותר‪ .‬אהבה שמקלקלת את השורה‪ .‬״אמר רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬אהבה מקלקלת‬
‫את השורה‪ ,‬דכתיב‪ ,‬וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו‪ ,‬ולא היו לו כמה עבדים?‪ ,‬אלא אהבה מקלקלת את השורה‪....‬‬
‫ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו‪ ,‬וכי לא היו ליוסף כמה עבדים?‪ ,‬אלא אהבה מקלקלת השורה‪( .‬בראשית רבה‪,‬‬
‫וירא‪ ,‬פרשה נה׳‪,‬סימן ח׳)‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬בשלב זה אנו מזהים‪ ,‬סוג אהבה יתירה שגורמת לאדם‪ ,‬לצאת מגדרו וגורמת לו לנהוג שלא כשורה‪ .‬להשקיע להתאמץ‬
‫ולעשות מעל ומעבר‪ .‬כמו לפנים משורת הדין‪.‬‬
‫עד כמה אנו נפעמים נוכח גילוי אהבה אמתית שאינה תלויה בדבר שגורמת להגדלת ראש‪ ,‬לצאת מגדרנו ולמצוא את כל‬
‫הזמן שבעולם‪ ,‬על מנת לסייע לחוליה חלשה במשפחה‪ ,‬במצבים הדורשים התגייסות יתירה‪ ,‬לתת את הלב ואת הנשמה‪.‬‬
‫מבחני המשפחה על ממדיהם השונים‪ ,‬השתקפו בנדב (נדי) ‪,‬הלכה למעשה‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬מופת וסמל לאיש משפחה‪ ,‬לרעייתו‪ ,‬לילדיו‪ ,‬להוריו ולאחיו ואחיותיו‪ .‬איש הערבות ההדדית‪ ,‬האחריות והמחויבות‬
‫למשפחה‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫נדי‪ ,‬איש הפרקטיקה של הפסיכולוגיה החיובית‪ ,‬של גישה והתייחסות מיוחדים להתמודדות‪ ,‬עם קשיים וניסיונות חיים‪.‬‬
‫כולנו נפעמנו מאצילות הנפש ומהחוסן שהפגין בשעות קשות ‪,‬של סבל‪ ,‬מכאובים וייסורים‪ .‬החיוך הנצחי לא מש מפניו‪,‬‬
‫בהתמודדותו עם מחלתו הקשה‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬ענק בגופו‪ ,‬באישיותו ובליבו הרחב‪ .‬הוא הכיל קונטיינר גדול של טוב לב‪ ,‬חמלה ואנרגיות חיוביות‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬איש שראה תמיד את הקולות‪ ,‬אנכית ואופקית ‪ .‬מאמין ומחויב כלפי אלוקים ואדם ‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬איש של אהבה שאינה תלויה בדבר ואהבה שמקלקלת את השורה‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬איש היעוד‪ ,‬שגם בחייו הקצרים‪ ,‬חלם והגשים וזכה להקים ביחד עם רעייתו היקרה רותי‪ ,‬משפחה לתפארת‪ ,‬ברוח‬
‫ישראל סבא‪ ,‬עם ילדיו דוד ורעייתו רחל‪ ,‬מיכל‪ ,‬טל וליאור‪.‬‬
‫נדי‪ ,‬תבנית נוף הוריו היקרים‪ ,‬ריבה ומשה‪ ,‬שהעניקו לילדיהם‪ ,‬ערכים ומשמעות של משפחה‪.‬‬
‫תהא נשמתו צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫זאב ווה פרידמן‬
‫עופר בקר‬
‫"לב טוב" (מאמר לזכרו של נדב בן משה ז"ל)‪.‬‬
‫אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי )‬
‫צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם‪.‬‬
‫רבי אליעזר אומר‪ ,‬עין טובה‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר‪ ,‬חבר טוב‪.‬‬
‫רבי יוסי אומר‪ ,‬שכן טוב‪.‬‬
‫רבי שמעון אומר‪ ,‬הרואה את הנולד‪.‬‬
‫רבי אלעזר אומר‪ ,‬לב טוב‪.‬‬
‫אמר להם‪ ,‬רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם‪ ,‬שבכלל דבריו דבריכם‪(.‬פרקי אבות פרק ט משנה ב)‬
‫מה הוא לב טוב?‬
‫רבינו יונה‪" :‬זה הסבלן שאינו רגזן מתרחק מהכעס ומשיב במענה רך אף כי יעשו לו רעה"‬
‫המהר"ל ‪":‬שעל ידו התבונה ועל ידו החיים באים לכלל האיברים"‪.‬‬
‫תפארת ישראל‪" :‬שלבו תמיד שמח ומזומן להיטיב "‪.‬‬
‫נשאלות כאן כמה שאלות‪:‬‬
‫‪1.1‬מה ראה ר אלעזר לציין דוקא לב טוב?מה המיוחד בלב?‬
‫‪2.2‬מדוע רבו ר יוחנן בן זכאי טרח לציין שזה העיקר(שבכלל דבריו דבריכם)?‬
‫מסביר על כך ר' עובדיה מברטנורא‪:‬‬
‫לב טוב ‪ -‬לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות‪ .‬ואע"פ שיש לפעולות‬
‫איברים מיוחדים‪ ,‬מכל מקום הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב‪ ,‬לפיכך אמר ר' אלעזר לב טוב‪ .‬ומפני זה אמר ר' יוחנן בן‬
‫זכאי רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם‪( :‬רע"ב)‬
‫תוספות יום טוב‬
‫(לג) (על המשנה) שידבק כו'‪ .‬פירוש כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק‪ .‬אלא ר"ל במדה אחת להיות בה שלם‬
‫לעולם‪ ,‬כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלימות ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כלם‪ ,‬מהיות בו כמה‬
‫מדות ואינו שלם באחת מהם‪.... .‬‬
‫השל"ה הקדוש מרחיב ואומר‪:‬‬
‫עשרה דברים נאמרו בלב‪ ,‬הלב רואה‪ ,‬הלב שומע‪ ,‬הלב יודע‪ ,‬הלב מדבר‪ ,‬הלב הולך‪ ,‬הלב נופל‪ ,‬הלב צועק‪ ,‬הלב עומד‪ ,‬הלב‬
‫שמח‪ ,‬הלב מתנחם‪ .‬הלב רואה‪ ,‬שנאמר ולבי ראה הרבה‪ ,‬הלב שומע‪ ,‬שנאמר ונתת לעבדך לב שומע‪ ,‬הלב יודע‪ ,‬שנאמר לב‬
‫יודע מרת נפשו‪ ,‬הלב מדבר‪ ,‬שנאמר ודברתי אני אל לבי‪ .‬הלב מהלך‪ ,‬שנאמר לא לבי הלך‪ ,‬הלב נופל‪ ,‬שנאמר אל יפול לב‬
‫אדם‪ ,‬הלב צועק‪ ,‬שנאמר צעק לבם אל ה'‪ ,‬הלב עומד‪ ,‬שנאמר היעמוד לבך‪ ,‬הלב שמח‪ ,‬שנאמר שמח לבי‪ ,‬הלב מתנחם‪,‬‬
‫שנאמר דברו על לב ירושלים וקראו אליה וגו'‪.‬‬
‫הרי לך שהלב הוא שורש ומקור הכל‪ ,‬ועל כן הסכים רבן יוחנן בן זכאי ואמר רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך‬
‫מדבריכם‪ ,‬שאמר לב טוב‪ ,‬כי הנה כל המדות קנאה ותאוה וכבוד הם בלב‪ ,‬ויש בו דעות רבות מהמדות טובות ורעות‪ ,‬הגאוה‬
‫והענוה הזכרון והשכחה‪ ,‬היגון והשמחה‪ ...‬וכן הרבה דברים מסורים ללב‪ ,‬שעליהם נאמר ויראת מאלקיך‪ ,‬על כן התפלל‬
‫דוד לב טהור ברא לי אלקים‪ ,‬ומחוייב לראות תמיד שיהיה קדש הקדשים נשאר בקדושתו שיהיה מדור לשכינה‪( ...‬שער‬
‫האותיות אות ל) השל"ה‬
‫באותיות דר' עקיבא‪:‬‬
‫"‪ .....‬מלמד שהלב שקול כנגד כל אבריו של אדם‪ ,‬לאדם יש לו עינים‪ ,‬אף ללב יש לו עינים‪ ...‬דבר אחר אין אהבה אלא בלב‪,‬‬
‫שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך‪( ,‬דברים ו') ואין שנאה אלא בלב‪ ,‬שנאמר (ויקרא י"ט) לא תשנא את אחיך בלבבך‪ ,‬ואין‬
‫קנאה אלא בלב‪ ,‬שנאמר (ישעיה ס"ג) כי יום נקם בלבי‪ ,‬ואין דאגה אלא בלב‪ ,‬שנאמר (משלי י"ב) דאגה בלב איש ישיחנה‪ ,‬ואין‬
‫דיווי אלא בלב‪ ,‬שנאמר (קהלת י"א) והסר כעס מלבך‪ .‬לפיכך אין הקב"ה צופה אלא ללב‪ ,‬שנאמר (שמואל א' ט"ז) כי האדם יראה‬
‫לעינים וה' יראה ללבב‪ ...‬ומפני מה לא חוקר אלא לב ואינו בוחן אלא כליות‪ ,‬מפני שהלב מבין בינה ומחשב מחשבה‪ ,‬וכליות‬
‫יועצות עצות טובות ורעות‪ ,‬אמר הקב"ה הללו הן מנהיגיו ופרנסיו של אדם‪ ,‬ואין לו עסק אלא בהן‪...‬‬
‫אם כן למדנו על מרכזיותו של הלב והשפעתו על כל התנהלות האדם וכן התיחסותו של הקב"ה ללב ולהשפעה שלו על‬
‫‪84‬‬
‫‪85‬‬
‫כל אברי הגוף‪.‬‬
‫מתוך הדברים עולה גם דמותו המיוחדת של ר אלעזר בן ערך‬
‫דובי מלמד‬
‫חמישה תלמידים היו לו‪ ,‬לרבן יוחנן בן זכאי‪ .‬ואלו הן‪ :‬רבי אליעזר בן הורקנוס‪ ,‬ורבי יהושוע בן חנניה‪ ,‬ורבי יוסי הכהן‪ ,‬ורבי‬
‫שמעון בן נתנאל‪ ,‬ורבי אלעזר בן ערך‪ .‬הוא היה מונה שבחן‪ :‬רבי אליעזר בן הורקנוס‪ ,‬בור סיד שאינו מאבד טיפה; יהושוע‬
‫בן חנניה‪ ,‬אשרי יולדתו; יוסי הכוהן‪ ,‬חסיד; שמעון בן נתנאל‪ ,‬ירא חטא; אלעזר בן ערך – מעיין המתגבר‪( .‬משנה‪ ,‬אבות ב' י')‬
‫אנחנו נמצאים אחרי חורבן הבית רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים בזמן המצור ומתחיל לשקם את עולם התורה‪ ,.‬עולם‬
‫שבו הולכת וגוברת הנטייה ללמדנות על חשבון עבודת המקדש שאבדה‪.‬‬
‫נדיב לב‬
‫תלמידיו של בן זכאי מתוארים על‪-‬פי דרכם בלימוד התורה‪ .‬בין רשימת התלמידים רואים אנו את דמותו של רבי אלעזר בן‬
‫ערך‪ ,‬התלמיד האהוב‪.‬‬
‫הוא היה אומר‪ :‬אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים‪ ,‬ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה – מכריע את כולם‪ .‬אבא שאול אומר‬
‫משמו‪ :‬אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הורקנוס אף עימהם ואלעזר בן ערך בכף שנייה – מכריע הוא‬
‫את כולם‪( .‬שם‪ ,‬ב' י"א)‪ .‬גם כשמת בנו של ריב"ז ונכנסו תלמידיו לנחמו‪ ,‬לא קיבל את תנחומיהם‪ ,‬עד שבא רבי אלעזר בן ערך‬
‫וניחמו‪ ,‬ואמר לו ריב"ז אלעזר בני‪ ,‬ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמין" (אבות דרבי נתן יד‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫התורה נמשלה למים ומכאן גם התכונות של התלמידים‪ .‬רבי אליעזר בן הורקנוס הוא ּבֹור שאינו מאבד טיפה מלימודו‪.‬‬
‫כל המים נאגרים בו‪ .‬הוא משמר את כל התורה שקיבל בלי שכחה‪ .‬לעומתו רבי אלעזר בן ערך הוא מעיין המתגבר‪ ,‬הוא‬
‫שופע ומחדש מעצמו בלימוד התורה‪ .‬הוא מגיע לתובנות משל עצמו שמעשירות ומקדמות את עולם התורה‪ .‬רבי אלעזר‬
‫בן ערך חביב על רבן יוחנן בן זכאי יותר מכל שאר התלמידים‪ .‬הספונטניות שלו ההתחדשות בלימוד התורה מוערכת מאד‬
‫על ידי רבו‪.‬‬
‫מה הוא הסוד של הענין?‬
‫לב טוב – היא דרכו של רבי אלעזר בן ערך‪ .‬רבן יוחנן בן זכאי מעריך תכונה זאת יותר מכל שאר המידות הטובות שמציגים‬
‫חבריו‪ .‬הרגש הוא שמוביל את תלמודו של ר אלעזר בן ערך ‪.‬‬
‫ניתן לראות זאת גם בסיפור הבא‪:‬‬
‫מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו‪ .‬אמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬שנה לי‬
‫פרק אחד במעשה מרכבה‪ .‬אמר לו‪ :‬לא כך שניתי לכם "ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו"? אמר לו‪:‬‬
‫רבי‪ ,‬תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני‪( .‬תלמוד בבלי‪ ,‬חגיגה י"ד ע"ב)‬
‫רבי אלעזר בן ערך הולך אחרי הלב‪ .‬הוא רוצה לחקור אחר נפלאות הבריאה‪ ,‬להבין את סודות הקיום‪ .‬הוא מבקש לעסוק‬
‫ב‪"-‬מעשה המרכבה"‪ ,‬באותו סוד נפלא של ידיעת האלוהות‪ .‬רבן יוחנן בן זכאי רבו מנסה לצנן את ההתלהבות המתפרצת‬
‫ממנו אך הוא מתעקש‪.‬‬
‫פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה ודרש‪ .‬וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה‪ .‬פתחו כולן ואמרו‬
‫שירה ‪...‬עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר‪ :‬ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור‬
‫ולדרוש במעשה מרכבה‪( .‬שם)‬
‫אם כן הספונטניות ‪,‬הישרות הטבעית‪ ,‬הלב הרחב אלו היו התכונות המיוחדות של ר אלעזר בן ערך‪.‬‬
‫קשה לדבר על נדב‪ -‬נדי בלשון העבר אבל כמי שגדל אתו יחד מגיל חמש אני יכול להעיד שהתכונה הכי שורשית שהיתה‬
‫לנדי היא "הלב הטוב"‪ .‬הוא היה מלא בתכונה הזו תמיד רצה לעזור ולהיטיב לזולת ‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך!‬
‫"על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב"‪ .‬רש"י‪ ,‬שמות ל"ה‪ ,‬ה'‪.‬‬
‫מילים קצרות לזכרו ולע"נ של נדב (נדי) פרג ז"ל‪.‬‬
‫בערב ט' באב התשע"ד‪ ,‬נפטר מן העולם נדי ז"ל‪ ,‬אדם שכולו היה לב גדול‪ ,‬לב רחב‪ ,‬בעל לב טוב ובעיקר נדיב‪-‬לב אשר חיוך‬
‫לא מש מבין שפתיו‪ .‬באותו יום מר ונמהר בו איבדנו את נדי ז"ל‪ ,‬נלקח מאיתנו איש אשר נשאו ליבו‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬איש‬
‫עניו מאוד בכל דרכיו‪.‬‬
‫הייתי מבין אלה שהכירו את נדי גם מקטנות ממש כאחיו הגדול של גילי יבדל"א אשר היינו בני אותו גיל ואותו שבט‬
‫בתנועת בני‪-‬עקיבא‪ ,‬ודרכינו נפגשו שוב כאשר נדי שימש כמנהל המחלקה לביטוח ימי בחב' "כלל"‪ ,‬ובשנותיו האחרונות‪,‬‬
‫דווקא שהמחלה הארורה כבר החלה לקנן בו‪ ,‬מונה ע"י מנהליו להיות בנוסף גם כמנהל "כלל יהלומים"‪.‬‬
‫בחרתי להדגיש להלן את היכרותי עם נדי דווקא בחייו המקצועיים‪ ,‬מכיוון שהיא‪ ,‬מדרך הטבע‪ ,‬הצד הפחות מוכר לרוב‬
‫חבריו וחברי קהילתו המופלאה בגבעת‪-‬שמואל‪.‬‬
‫‪.11.1‬ידוע לכל כי המילה "לב" לבדה‪ ,‬משמעותה לאותו אבר מרכזי וחיוני בגוף האדם האחראי על הזרמת הדם לכל אברי‬
‫הגוף‪ .‬אולם‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬בוחרת התוה"ק לתאר ולהוסיף את המילה "לב" בסמיכות למילים בכלל ולמילות תואר בפרט‪.‬‬
‫למען הדוגמא נציין את הפסוקים‪" :‬ואתה תדבר אל כל חכמי‪-‬לב"‪ .‬שמות כ"ח‪ ,‬ג'‪ .‬וכן את‪" :‬ויעשו כל חכם‪-‬לב"‪ .‬שמות ל"ו‪ ,‬ח'‪.‬‬
‫‪2.2‬ודוק; לא רק בתורה מצינו מעין עניין זה‪ ,‬אלא גם בספרי הנביאים והכתובים נמשך והולך כחוט השני עניין זה של‬
‫סמיכות המילה "לב" ונציין רק מספר דוגמאות מהתנ"ך כדלקמן‪:‬‬
‫‬
‫‪3.1‬‬
‫"בפלגות ראובן גדולים חקקי‪-‬לב"‪ .‬שופטים ה'‪ ,‬ט"ז‪.‬‬
‫‬
‫‪3.2‬‬
‫"שלחני לחבוש לנשברי‪-‬לב"‪ .‬ישעי'ה ס"א‪ ,‬א‪.‬‬
‫‬
‫‪3.3‬‬
‫"אני ה' חוקר‪-‬לב בוחן כליות"‪ .‬ירמיה י"ז‪ ,‬י'‪.‬‬
‫‬
‫‪3.4‬‬
‫"קרוב ה' לנשברי‪-‬לב" תהילים ל"ד‪ ,‬י"ט‪.‬‬
‫‪3.3‬ייתכן לענ"ד שניתן לומר‪ ,‬כי באופן כללי‪ ,‬כוונת המילה "לב" בעניינים אלה הינה‪ ,‬בדרך של השאלה‪ ,‬למרכז החיים או‬
‫מרכז החושים‪ ,‬הרגש או השכל של האדם‪.‬‬
‫‪4.4‬עיון מדוקדק מעלה כי מבחינה מספרית‪ ,‬המילה "לב" כאשר היא מופיעה בסמיכות ובהקשריה השונים‪,‬‬
‫מופיעה במספר הרב ביותר של פעמים במלאכת המשכן ובכל העבודות והביגוד המיוחד הקשורים להקמתו‪.‬‬
‫‪5.5‬משה רבינו מצווה "ואתה תדבר אל כל חכמי‪ -‬לב" לעשיית בגדי אהרן הכהן הגדול‪ .‬את המשכן עושים "כל‬
‫חכם‪-‬לב בעשי המלאכה" וכן "כל איש חכם‪-‬לב אשר נתן ה' חכמה בלבו"‪ ,‬כאשר את הפרוייקט כולו מנהלים‬
‫בצלאל ואהליאב אשר הקב"ה "מלא אותם חכמת‪-‬לב"‪ .‬האחראיות על מלאכת הטוויה של התכלת והארגמן‬
‫לעורות העיזים היו אך רק "וכל אשה חכמת‪-‬לב בידיה טוו" וכן "כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז"‪.‬‬
‫‪6.6‬נראה כי הדברים מצריכים עיון וביאור מדוע כך הם פני הדברים‪ .‬מדוע לכאורה מי שאינו "חכם‪-‬לב" לא יכול להשתתף‬
‫במלאכת המשכן? האם אשה ברוכת כשרונות אך אינה "חכמת לב" לא יכלה להשתתף במלאכת הטוויה? ובמה חטאה‬
‫היא שכך הם פני הדברים?‬
‫‪7.7‬יש שפירשו כי היה חילוק מהותי בין עבודת האנשים לעבודת הנשים‪ .‬אותם אנשים חכמי‪-‬לב ‪ -‬חכמתם שימשה לעשיית‬
‫המשכן ולעומתם חכמת לבבם של הנשים היתה לא בעשיית המשכן אלא בהבאת הנדבה עצמה‪ .‬כהוכחה לכך סוברים אותם‬
‫פרשנים כי אצל האנשים מדובר ב"חכמת לב לעשות" ולכן התורה סומכת את פעולתם וחכמתם לפועל "ויעשו כל חכם‪-‬לב"‪.‬‬
‫לעומת זאת הנשים הביאו נדבה מדברים מעובדים ‪ -‬ומה היה עיבודם? הטוויה‪ .‬ור' עוד בהרחבה במסכת שבת‪ ,‬ע"ד ע"ב‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪87‬‬
‫‪8.8‬דבריםמבהיליםנאמרובמדרשהגדול‪,‬פרשתתרומה‪,‬כה‪,‬ב‪.‬לדבריהמדרש‪,‬בית‪-‬המקדשחרבבגללשאףעלפישתרמולבנייתו‬
‫בשמחה‪ ,‬הנדבה שם לא היתה בכל לב (או אולי ניתן לומר מכל הלב)‪ ,‬ומכיוון שלא היתה בכל לב לא היה למקדש קיום נצחי‪.‬‬
‫‪1515‬מעטים האנשים בארץ הבקיאים בתחום של "ביטוח ימי"‪ ,‬ונדי היה אחד מהם‪ .‬ענף זה דל ביותר בספרות ובפסיקה‬
‫עברית ורוב מקורותיו הינם ממקורות אנגליים ובשפה מקצועית קשה ביותר‪ .‬נדי כתב לא מעט מאמרים מקצועיים‬
‫בתחום ובאחת משיחותינו האחרונות אף עידכן אותי כי בדעתו להוציא לאור ספר מקצועי ומקיף על ענף זה בדיני‬
‫הביטוח‪ ,‬ואף הראה לי את הטיוטה של כתב זה‪ .‬ואם ישאל הקורא איך לא ידע הוא על כך? קשורים הדברים קשר ישיר‬
‫לענוותנותו של נדי ז"ל‪.‬‬
‫‪9.9‬משכך הם דבריו של המדרש‪ ,‬ניתן אולי לפרש כי חזרתה של התורה מספר כה רב של פעמים על דרישת ה"לב" נובעת מהעובדה‬
‫שהתורה רצתה שהמשכן יעשה בצורה מושלמת מכיוון שבבחינת צופה פני עתיד ‪ -‬המשכן לא עתיד להיחרב לעולם‪.‬‬
‫‪1616‬בתפקידו של נדי כמנהל המחלקה לביטוח ימי‪ ,‬ראיתי לא אחת את גדלותו ונדיבות ליבו של נדי במלוא הדרה‪.‬‬
‫אולם לעומת זאת‪ ,‬המשכן לא חרב לעולם מפני שנדבת הלב היתה בו בשלמות‪ ,‬כפי שמצינו בגמרא במס' סוטה‬
‫בדף ט' ע"א‪" :‬משנבנה מקדש הראשון נגנז אוהל מועד‪ ,‬קרשיו‪ ,‬קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו"‪( .‬הדגשות שלי‪-‬ד‪.‬מ‪.).‬‬
‫‪1010‬פרשנות אחרת ניתן ללמוד מדבריו של רבינו חיים בן‪-‬עטר‪ ,‬בעל ה"אור החיים" הקדוש‪ ,‬על הפסוק בספר שמות פרק‬
‫לה‪ ,‬כ"א‪ ,‬ובלשון קדשו‪:‬‬
‫‪1717‬אל שולחנו של נדי הגיעו תביעות מסובכות אשר המילה האחרונה האם לשלם בגינם אם לאו‪ ,‬ומדובר בסכומי עתק ‪-‬‬
‫היתה מסורה לנדי בלבד‪ .‬צריך להבין שכאשר אוניה טובעת בים והמכולות שוקעות במצולות ‪ -‬חובה לקבל החלטות‬
‫מקצועיות במהירות באשר עיכוב יכול להביא לתגובת שרשרת העלולה לגרום לנזקים עצומים‪.‬‬
‫"ויבואו כל איש אשר נשאו וגו׳‪ .‬פירוש אומרו נשאו לבו ונדבה וגו׳ דע כי יש ב׳ הדרגות במתנדבים‪ :‬הא' הוא המתנדב‬
‫כרצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו‪ ,‬ולזה יקרא "נדבה רוחו" לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו‪.‬‬
‫‪1818‬בדידי הווה עובדא כי נדי היה בוחן כל תיק ותיק לגופו עד כדי שליטה מלאה בכל פסיק שבו‪ .‬כאשר היה נדי מגיע‬
‫להחלטה כי המדובר בתביעת אמת ‪ -‬דאג לביצוע התשלום במהירות ובצורה מלאה‪.‬‬
‫והב' הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו‪ ,‬ולזה יקרא "נשאו לבו" פירוש שהלב מנשאהו ומעריכו בערך‬
‫עשיר יותר ממה שהוא‪ ,‬לתת דבר יקר‪.‬‬
‫‪1919‬היות וליבו של נדי לא יכול היה לסבול היה עיוות או רמאות כאשר היה נוכח לדעת כי המדובר בתביעת כזב אשר‬
‫מרמה מאחוריה ‪ -‬היה דוחה אותה לאלתר‪ ,‬כאשר פעמים היה מזמין הוא את התובע לפגישה ומסביר לו בארבע‬
‫עיניים מדוע הוא לא מתכוון לשלם לו המגיע לו‪.‬‬
‫ולזה אמר כי בישראל נמצאו ב' סוגים הנזכרים‪ ,‬ופתח במעולה שבשניהם ואמר "כל איש אשר נשאו לבו‪ ,‬ודקדק‬
‫לומר תיבת "איש" לשון חשיבות‪ ,‬וכנגד הב' אמר "וכל אשר נדבה רוחו" ולא אמר "איש" כי אינו חשוב בערך הראשון‪.‬‬
‫וממוצא דבר אתה יודע כי לא היו בכל המתנדבים אלא ב׳ הדרגות‪ ,‬וב׳ לשבח‪ ,‬שנדבו בלבם ולא עשו הדבר בחסרון רצון‬
‫הלב‪ ,‬אלא שאחד גדול מחברו‪ ,‬ולזה דקדק לומר "תביאו את תרומת ה׳" לרמוז לבחינת הנעלמת שרמז באומרו "יביאה‬
‫את תרומת ה׳" כמו שפירשנו שם שיכוין אל המושכל ודבר זה עקרו בנדבת הלב והנה הוא"‪.‬‬
‫כלומר לדעת רבינו ה"אור החיים" הק'‪ ,‬הנדבה שבמלאכת המשכן הגיעה עד לדרגה ומדרגה שגם מי ש"נשאה ליבו‬
‫אותו" וגם מי "אשר נדבה רוחו אותו" היו מהמעולים ומהמשובחים מאותם "נדיבי‪-‬לב"‪.‬‬
‫וכך מובא בתלמוד הירושלמי‪" :‬אמר רבי אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופיה של אומה זו‪ .‬נתבעין לעגל ונותנין ‪-‬‬
‫נתבעים למשכן ונותנין"‪( .‬ירושלמי‪ ,‬שקלים‪ ,‬פרק א')‪.‬‬
‫‪1111‬נמצינו למדים לפי דבריו של רבי אבא‪ ,‬הנדיבות לכשעצמה אינה בהכרח תכונה חיובית‪ .‬נכונותו של העם ליתן מממונו‬
‫עשוייה להיות פתח להתעלות בבניית משכן ה' מחד אך עלולה גם להיות המפתח לנפילה ולבניית עגל זהב‪.‬‬
‫‪1212‬היסוד בבניית המשכן ובעשיית כליו ובגדיו‪ ,‬הוא בכך שהלב של הנותנים‪ ,‬הנדיבים והתורמים לעשייתו הינו לב "מושלם"‬
‫בבחינת "לב‪-‬טהור ברא לי אלוקים"‪ .‬נתינת תרומה או מתנה בהכרה ברורה שמרגע הנתינה יעשה בה המקבל כרצונו‬
‫ היא מתנה ונדבה מושלמת‪ .‬נדבה בה הנודב אינו דורש דין‪-‬וחשבון והיא ניתנת כקניין גמור זוהי נדיבותה הכנה‬‫והעמוקה של הנפש ‪ -‬נדיבותו של הלב‪.‬‬
‫‪1313‬אותם תורמים במעשה העגל ביקשו מאהרן הכהן "קום עשה לנו אלוהים" ואילו התורמים לקודש ולמשכן נענו‬
‫למצוותו של הקב"ה‪" :‬ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"‪ .‬הראשונים ביקשו להעצים את עצמם והאמינו שהתכלית היא‬
‫"לנו" והאחרונים הבינו כי לא הם התכלית‪ ,‬הם נתנו מרכושם וצמצמו את מקומם‪ .‬אלו הראשונים נדיבים סתם הם‬
‫ואלו האחרונים נדיבי‪-‬לב‪ .‬נדיבות לב זו היא תנאי הכרחי להשראת השכינה ולנצחיותו של המשכן אשר כפי שראינו‬
‫לעיל‪ ,‬לא נחרב מעולם‪.‬‬
‫‪2020‬כל פגישה מקצועית שלי עם נדי אשר עסקה בענייני עבודה‪ ,‬היתה כוללת בחובה הבאה של ארוחה מלאה למשרדי‪,‬‬
‫ארוחה הכוללת מנה ראשונה‪ ,‬עיקרית ואחרונה‪ ,‬סכו"ם ומפיות כי "אי אפשר לעבוד רעבים"‪ .‬כניסתו של נדי למשרד‬
‫היתה מלווה בברכת "שלום" לבבית לכל עובד‪/‬ת ועובד כגדול כקטן‪ ,‬ועל הנוכחות של נדי בעודו מהלך במסדרון אין‬
‫מה להכביר מילים‪.‬‬
‫‪2121‬באחד מהמסרונים האחרונים שנדי שלח לי לפני הנסיעה לארקנסו כתב לי נדי כך‪" :‬הי דובי‪ .‬השתחררתי בשבועות‬
‫מהנופש הפעיל‪...‬מרגיש יחסית טוב מאוד‪ .‬אתמול בנינו הבכור דוידי התארס עם רחלי והשמחה רבה‪...‬נעמוד בקשר‪.‬‬
‫דש חם‪ .‬נדי"‪.‬‬
‫‪2222‬אהבתו של נדי לרותי ולארבעת ילדיו והעובדה כי הם תמיד היו בראש מעייניו ובראש סדר העדיפויות וקודמים לכל ‪-‬‬
‫היו לי פרק חשוב בחיים ומה חשוב באמת בחיים‪.‬‬
‫‪2323‬הדאגה להוריו היקרים‪ ,‬ריבה ומשה יבדל"א‪ ,‬והגאווה שתמיד הרגיש וחש כלפי אחיו ואחיותיו על הצלחותיהם‬
‫המקצועיות והקריירות בהם בחרו והפירגון הבלתי נגמר ‪ -‬הינם מודל לחיקוי וראויים לכך‪.‬‬
‫‪ 2424‬צר לנו מאוד על אובדנו ולכתו של נדי ז"ל‪ .‬אהבנו אותו אהבה רבה‪ .‬נחמה היא לנו כי פירותיו ממשיכם לגדול בדיוק‬
‫בדרך אותה נדי ביקש להנחיל לאוהביו ומי ייתן "ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים"‪.‬‬
‫‬
‫דובי מלמד‪,‬י"ג סיון התשע"ה‪.‬‬
‫‪1414‬זו אולי הסיבה שהתורה‪ ,‬מכל תכונותיו של משה רבינו ע"ה‪ ,‬אדון הנביאים‪ ,‬אינו מגדירה אותו כאיש החכם מכל אדם‬
‫אלא דווקא "עניו מאוד מכל האדם"‪ .‬תכונה זו של ענווה קשורה ביכולת של אדם לצמצם את עצמו ועצמיותו והופכת‬
‫אותו לנדיב‪-‬לב ולכך שבסופו של דבר הקב"ה מדבר איתו "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות"‪ .‬בשביל לבנות את‬
‫המקדש ואת כליו‪ ,‬זקוקים אנו לנדיבים‪ ,‬אך בכדי להיות ראויים לבניין המקדש‪ ,‬זקוקים אנו לנדיבי לב‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫איל דוידסון‬
‫ערבין זה לזה‬
‫המשנה מציגה התלבטות מוסרית קשה ביותר‪" :‬נשים שאמרו להם גוים‪ :‬תנו אחת מכן ונטמאה‪ ,‬ואם לאו הרי אנו מטמאים‬
‫את כולכם – יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל" (משנה‪ ,‬תרומות ח‪ ,‬יב)‪ .‬בגמרא תוארה מציאות קשה נוספת‪:‬‬
‫"סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך‪ ,‬פגעו להן גוים ואמרו‪ :‬תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו‪ ,‬ואם לאו הרי אנו הורגים את‬
‫כולכם‪ ,‬אפי'[לו] כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל" (ירושלמי‪ ,‬תרומות ח‪ ,‬ד)‪ .‬חז"ל מציבים בפסיקות אלה רף מוסרי גבוה‬
‫במיוחד‪ ,‬המחייב את מסירותו של הכלל בתמורה לשלומו של הפרט‪.‬‬
‫מאז הימים שלמדנו – נדי ואני ‪ -‬שעות אינספור בחברותא בישיבת אור עציון‪ ,‬חלפו כ‪ 30-‬שנים גדושות‪ ,‬וקשה לשחזר‬
‫את כל נתיבי החכמה שנפתחו לפנינו בספרים שמילאו את מדפינו‪ ,‬אבל אני זוכר ש'נתיבות עולם' של מהר"ל היה אחד‬
‫מהספרים שאהבנו ללמוד יחד‪ ,‬וכיוון שהפיסקה האחרונה ב'נתיב התוכחה' מתחברת אצלי עם דמותו של נדי בחרתי‬
‫להביא אותה כאן‪ .‬נדי היה איש של אחריות‪ ,‬ובלימוד שלנו תמיד חיפש את נקודות החיים שמחברות את הפרט עם הכלל‪.‬‬
‫בעומק אישיותו הוא חרד מפני הסתגרות של היחיד‪ ,‬והאמין בפתיחות‪ ,‬לא של חולשה ורפיון אלא של שותפות ואחריות‪.‬‬
‫נדי היה איש של חברה‪ ,‬כך הכרנו אותו ב'שיעור ד'' וכך הכירו אותו חבריו לעבודה‪ .‬נדי הרגיש בנימי נפשו את בעיותיה‬
‫המורכבות של החברה בישראל‪ ,‬ותמיד ראה את עצמו כאדם שכל אורח חייו מבטא חיבור ואחריות‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬החברים ב'שיעור'‪ ,‬לא התרגלנו לחסרונו של נדי‪ ,‬ולא השלמנו עם הגעגוע‪ .‬נדי באמת ראה את עצמו כאבר בגוף‬
‫הכלל‪ ,‬וכעת הותיר את כולנו בתחושה של אבר שנגדע מאתנו‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬זהו צו מוסרי של החברה כלפי היחיד‪ ,‬אבל בראייה רחבה יותר ניצבת דרישה חמורה של אחריות היחיד כלפי‬
‫הכלל‪ .‬בתורה תוארה נסיגה ותבוסה מפני אויב‪ ,‬שלאמתו של דבר כלל לא קיים‪" :‬וְ כָ ְׁשלּו ִאיׁש ְּב ָא ִחיו ּכְ ִמ ְּפנֵ י ֶח ֶרב‪ ,‬וְ ר ֵֹדף ָאיִ ן"‬
‫(ויקרא כו‪ ,‬לז)‪ .‬פירש רש"י‪'" :‬וכשלו איש באחיו' – זה נכשל בעוונו של זה‪ ,‬שכל ישראל ערבין זה לזה"‪ .‬פירוש זה מצביע על‬
‫הצורך לנקוט בביטוי 'באחיו'‪ ,‬ולא סתם 'בזולתו'‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬מבחינה תחבירית יכולנו לצפות לביטוי 'וכשל איש באחיו'‪,‬‬
‫אבל 'וכשלו' בלשון רבים מלמד על כוחו של היחיד להפיל את הרבים‪ .‬הערבות ההדדית הדוקה עד כדי כך‪ ,‬שחטאיו‬
‫הפרטיים של היחיד עלולים להכשיל את הכלל‪ ,‬ולכאורה לא מובן במה אשם הציבור שאינו מודע כלל לענייניו האישיים‬
‫של כל פרט ופרט‪.‬‬
‫באזהרותיו של משה מפני תוצאות הסטייה מעבודת ה' נאמר‪ּ" :‬גָ ְפ ִרית וָ ֶמלַ ח‪ְׂ ,‬ש ֵר ָפה כָ ל ַא ְר ָצּה‪ֹ ,‬לא ִתּזָ ַרע וְ ֹלא ַת ְצ ִמ ַח וְ ֹלא‬
‫ּוב ֲח ָמתֹו‪ .‬וְ ָא ְמרּו ּכָ ל ַהּגֹויִ ם‪ַ :‬על ֶמה ָע ָׂשה ה' ּכָ כָ ה‬
‫ּוצבֹיִ ים‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָה ַפְך ה' ְּב ַאּפֹו ַ‬
‫יַ ֲעלֶ ה ָבּה ּכָ ל ֵע ֶׂשב‪ּ ,‬כְ ַמ ְה ֵּפכַ ת ְסדֹם וַ ֲעמ ָֹרה ַא ְד ָמה ְ‬
‫ֹלהי ֲאב ָֹתם‪ ...‬וַ ּיִ ַחר ַאף ה' ָּב ָא ֶרץ ַה ִהוא‪ ,‬לְ ָה ִביא‬
‫לָ ָא ֶרץ ַהּזֹאת‪ֶ ,‬מה ֳח ִרי ָה ַאף ַהּגָ דֹול ַהּזֶ ה? וְ ָא ְמרּו‪ַ :‬על ֲא ֶׁשר ָעזְ בּו ֶאת ְּב ִרית ה' ֱא ֵ‬
‫ּתֹורה‬
‫ֹלהינּו‪ ,‬וְ ַהּנִ גְ ֹלת לָ נּו ּולְ ָבנֵ ינו ַעד עֹולָ ם‪ ,‬לַ ֲעׂשֹות ֶאת ּכָ ל ִּד ְב ֵרי ַה ָ‬
‫תּובה ַּב ֵּס ֶפר ַהּזֶ ה‪ַ ...‬הּנִ ְס ָּתרֹת לה' ֱא ֵ‬
‫יה ֶאת ּכָ ל ַה ְּקלָ לָ ה ַהּכְ ָ‬
‫ָעלֶ ָ‬
‫ַהּזֹאת" (דברים כט‪ ,‬כב‪-‬כח)‪ .‬סיומת הדברים נראית לא קשורה לתחילתם‪ .‬מה עניין הנסתרות והנגלות לחזונות החורבן? הסביר‬
‫רש"י‪" :‬ואם תאמרו‪ :‬מה בידינו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד‪ ...‬והלא אין אדם יודע מטמונותיו של‬
‫חברו? [אלא]‪ ,‬אין אני מעניש אתכם על הנסתרות‪ ,‬שהן לה' אלקינו והוא יפרע מאותו יחיד‪ ,‬אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער‬
‫הרע מקרבנו‪ ,‬ואם לא נעשה דין בהם יענוש את הרבים" (רש"י‪ ,‬שם)‪ .‬לפי זה‪ ,‬הציבור אינו נדרש לאחריות על מה שבין האדם‬
‫ללבו‪ ,‬אלא לבצר את מעמדה המוסרי של החברה על ידי הטלת מרותו על היחידים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נמצינו למדים עד כמה‬
‫גדולה אחריות הציבור על היחיד‪ ,‬ועד כמה אחריות זו מחייבת את היחיד להכרה בכך שהוא אינו עומד בפני עצמו‪ .‬ובלשון‬
‫חז"ל‪" :‬וכשאחד חוטא‪ ,‬כל הדור לוקה" (תנחומא‪ ,‬נצבים‪ ,‬מהדורת בובר‪ ,‬עמ' כה)‪.‬‬
‫ת‬
‫את עומק דרישת האחדות והאחריות ביטאו חכמים במשל קצר‪ ,‬בביאור הציווי "ֹלא ִתקֹּם וְ ֹלא ִתטֹּר ֶאת ְבּנֵ י ַע ֶמָּך‪ ,‬וְ ָא ַה ְב ָ ּ‬
‫לְ ֵר ֲעָך כָ ּמֹוָך‪ֲ ,‬אנִ י ה'" (ויקרא יט‪ ,‬יח)‪ .‬מדוע נסמכו איסורי הנקימה והנטירה למצוות אהבת הזולת? חכמים ענו‪" :‬היה מחתך בשר‬
‫והכתה הסכין לידו‪ ,‬תחזור ותכה את ידו" (ירושלמי‪ ,‬נדרים ט‪ ,‬ד)? הרי לא יתכן שיד ימין תנקם ביד שמאל על כך שפצעה אותה‪.‬‬
‫לפי הבנה זו‪ ,‬הצבור הוא גוף אחד המורכב מפרטים המשולים לאבריו‪" :‬כי הקבוץ ההוא הוא כמו איש אחד‪ ,‬והאיש ממנו‬
‫הוא כמו אבר מאיברי איש ההוא‪ .‬וכמו שכשיחלה אבר מה מאברי האדם יזוק בו האדם ההוא בכללו‪ ,‬כן כשיחטא איש אחד‬
‫מהקבוץ ההוא ינזק בו כלל הקבוץ" (רלב"ג‪ ,‬יהושע ז‪ ,‬א)‪.‬‬
‫בגמרא נאמר‪" :‬כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה ‪ -‬נתפס על אנשי ביתו‪ .‬באנשי עירו ‪-‬נתפס על אנשי עירו‪.‬‬
‫בכל העולם כולו ‪ -‬נתפס על כל העולם כולו" (בבלי‪ ,‬שבת נד ע"ב)‪ .‬לפי זה‪ ,‬דרישת האחריות אינה מוגבלת במקום או בכמות‪,‬‬
‫ומוטל על אדם 'למחות' ולבלום אירוע שלילי‪ ,‬בביתו‪ ,‬ביישובו‪ ,‬במדינתו‪ ,‬ובעולם כולו‪ ,‬ולא – תרבוץ האחריות על כתפיו‪,‬‬
‫כמובן בתנאי שיש בידו למנוע זאת‪.‬‬
‫מה מקור כוחה של אחריות זו‪ ,‬של האדם הפרטי כלפי החברה שבתוכה חי? מהר"ל ביאר גמרא זו כך‪" :‬כל ישראל ערבים זה‬
‫בזה בשביל שהם עם אחד‪ ...‬שאם יש מכה באחד מאבריו – [הרי] שכולם מרגישים [כאב]‪ ,‬בעבור שהם גוף אחד‪ ...‬וכאשר‬
‫יש בידו למחות [על מציאות שלילית‪ ,‬ואינו מוחה] אז נתפס על [עוון] כל הדור‪ .‬שאז הוא דומה לאבר הראש [=מרכזי] כמו‬
‫הלב‪ ,‬ואם אין אותו האבר פועל פעולתו‪ ...‬כל המכשול תלוי בו" (נתיבות עולם‪ ,‬נתיב התוכחה‪ ,‬ב)‪ .‬באמצעות משל האבר‬
‫והגוף מסביר מהר"ל את משמעות תפקידו של כל אדם לשלמות הכלל‪ ,‬אלא שלפי משל זה כל אחד ואחד יכול לשמש‬
‫בתפקיד הלב – האבר המרכזי שמופקד על חיות הגוף כולו‪ .‬אם אחד האברים לא קיבל את מנת הדם שלו‪ ,‬האחריות לכך‬
‫מוטלת על הלב‪ .‬כך‪ ,‬אם אדם מזהה ליקוי מוסרי אצל זולתו‪ ,‬והוא מסוגל לתקן אותו אך עומד מנגד ולא עושה דבר‪ ,‬הוא‬
‫כביכול מועל באחריות שמוטלת עליו‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫‪91‬‬
‫חיים לוי‬
‫"בבית תלמד דרך ארץ‪ ,‬בישיבה תלמד תורה" ‪ /‬מתוך ההספד של דויד‬
‫לאבא נדי זצ"ל‬
‫‪4.4‬סביר להניח שהילל לא ידע את הכוונה של האנשים‪ .‬הלל מתנהג בצורה מאוד אדיבה וחביבה לאנשים אולי אף יותר‬
‫מידי‪ .‬הלל כנראה אומר לעצמו את דברי המשנה באבות‪" :‬הווי דן את כל האדם לכף זכות "‪,‬כל האדם משמע מכלול‬
‫האירועים מילדות ועד בגרות שעברו אותם אנשים ובגינם מתנהגים האנשים כך‪ .‬הלל מכיר את הסיפור על השכיר‬
‫שבא לאדונו בערב יום כיפור וביקש את כספו‪ ,‬וכשאמר האדון שאין לו מהיכן לשלם את שכרו‪ ,‬דן השכיר את האדון‬
‫לכף זכות‪ .‬יתכן כי הלל חשב לעצמו ‪,‬כיצד אני יכול מהמצב בו אני נמצא לדון את האנשים לכף זכות? האם אני מבין‬
‫את הקשיים של אותם האנשים שגרמו להם להתנהג כך?‬
‫ישנה חובה לומר דברי הספד לחבר שנפטר‪ ,‬החובה לומר דברים אלו נובעת מהצורך של הנשארים בחיים ללמוד מדרכו‬
‫של הנפטר‪.‬‬
‫לאחר שהנחנו יסודות אלו‪ ,‬נוכל לנסות ולדמות את תכונותיו של נדי לאלו של הלל הזקן‪.‬‬
‫יש הרבה מה ללמוד מנדי ידידינו הטוב והמיוחד‪ .‬מעגלי ההכרות שלי ושל נדי סבבו סביב מספר מעגלים‪ ,‬ובחרתי ללמוד‬
‫מנקודה אחת שהרשימה אותי במיוחד לאורך כל שנות היכרותי איתו‪:‬‬
‫‪ .1‬משמעותה של הגלימה‪ :‬הלל לא מגיב באופן מידי‪ .‬בטרם צאתו לקבל את פני האנשים ‪,‬הלל מארגן את מחשבותיו‪,‬‬
‫לובש את גלימתו‪ ,‬ואז יוצא ופוגש את שני האנשים‪ .‬משמעות הדברים היא שהלל אומר לעצמו‪' :‬כעת אני במצב אחר‪,‬‬
‫יצאתי מהמקלחת ‪,‬לבשתי את בגדי המכובדים‪ ,‬ועתה הנני מנהיג שמצפים למוצא פי'‪.‬‬
‫ידועה אמרת חז"ל (ויקרא רבה פרשה ט‪ ,‬פסקה ג)‪ ,‬שדרך ארץ קדמה לתורה‪ .‬מדוע בחרו חז"ל להדגיש שכאשר יש ספק כיצד‬
‫לנהוג‪ ,‬אז דרך ארץ צריכה להיות קודמת לתורה?‬
‫גם נדי הקפיד על לבוש ייצוגי ‪,‬בטרם התיישב על כסא המנהל ‪,‬נדי התייחס לפן המקצועי ברצינות מלאה‪ ,‬בטרם נדי ענה‬
‫נדי בדק‪ ,‬שקל‪ ,‬בחן את כל החלופות‪ ,‬בחן את המניע וראה את הרקע‪ .‬נדי הקפיד לענות באופן שקול ומקצועי‪.‬‬
‫הגמרא במסכת שבת (דף לא ע"א) מספרת לנו סיפור על הילל‪:‬‬
‫‪" .2‬שאלה גדולה שאלת"‪ -‬התייחסותו של הלל אל השאלה‪ :‬הלל חיפש משהו טוב אצל השואל במטרה להתקרב אליו‪.‬‬
‫מציאת נקודה טובה יש בה לשנות את כל המציאות ‪ .‬גלגל התנופה המניע את מערכת היחסים הבין אישית מופעל על ידי‬
‫מציאת נקודה טובה‪ .‬נקודה זו מגלגלת את המציאות קדימה‪.‬‬
‫נדי בכל מפגש חיפש את הנקודה הטובה‪ ,‬את הנקודה המחברת‪ ,‬המשותפת‪ .‬דווקא מתוך השיתוף בנה נדי את הגשר‬
‫למעבר טוב בינו לבין עמיתיו רעיו ושותפיו ‪".‬שאלה גדולה שאלת" מראה לנו כי גם מדבר שנראה חסר ערך‪ ,‬ניתן לצאת‬
‫לדרך חדשה של חיבור ושיתוף‪.‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי‪.‬‬
‫מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה‪ ,‬אמרו‪ :‬כל מי שילך ויקניט את הלל ‪ -‬יטול ארבע מאות זוז‪.‬‬
‫אמר אחד מהם‪ :‬אני אקניטנו‪.‬‬
‫אותו היום ערב שבת היה‪ ,‬והלל חפף את ראשו‪ .‬הלך ועבר על פתח ביתו‪ ,‬אמר‪ :‬מי כאן הלל? מי כאן הלל?‬
‫נתעטף [=הלל] ויצא לקראתו‪ .‬אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬מה אתה מבקש?‬
‫אמר לו‪ :‬שאלה יש לי לשאול‪ .‬אמר לו‪ :‬שאל בני‪ ,‬שאל!‬
‫מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות? ‪-‬‬
‫אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬שאלה גדולה שאלת ‪ -‬מפני שאין להם חיות פקחות‪.‬‬
‫הלך והמתין שעה אחת‪ ,‬חזר ואמר‪ :‬מי כאן הלל? מי כאן הלל?‬
‫נתעטף [הלל] ויצא לקראתו‪ .‬אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬מה אתה מבקש?‬
‫אמר לו‪ :‬שאלה יש לי לשאול‪ .‬אמר לו‪ :‬שאל בני‪ ,‬שאל!‬
‫מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות?‬
‫אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬שאלה גדולה שאלת ‪ -‬מפני שדרין בין החולות‪.‬‬
‫הלך והמתין שעה אחת‪ ,‬חזר ואמר‪ :‬מי כאן הלל? מי כאן הלל?‬
‫נתעטף ויצא לקראתו‪ .‬אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬מה אתה מבקש? ‪-‬‬
‫אמר לו‪ :‬שאלה יש לי לשאול‪ - .‬אמר לו‪ :‬שאל בני‪ ,‬שאל!‬
‫מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות? ‪ -‬אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬שאלה גדולה שאלת ‪ -‬מפני שדרין בין בצעי המים‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬שאלות הרבה יש לי לשאול‪ ,‬ומתירא אני שמא תכעוס‪.‬‬
‫נתעטף [הלל] וישב לפניו‪ - ,‬אמר לו‪ :‬כל שאלות שיש לך לשאול ‪ -‬שאל‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? ‪ -‬אמר לו‪ :‬הן‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬אם אתה הוא ‪ -‬לא ירבו כמותך בישראל‪ - .‬אמר לו‪ :‬בני‪ ,‬מפני מה?‬
‫אמר לו‪ :‬מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬הוי זהיר ברוחך‪ ,‬כדי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז ‪ -‬והלל לא יקפיד‬
‫כשאנו באים לנתח סיפור ניתן להניח מספר הנחות יסוד‪:‬‬
‫‪1.1‬עוד בטרם שני האנשים ניגשו אל הלל‪ ,‬הם ידעו שהוא אדם ענו ונוח לבריות‪.‬‬
‫‪2.2‬נראה‪ ,‬המציאות החברתית שהעמידה את הילל כאדם סבלני ועניו ‪,‬הפריעה להם‪ ,‬אולי קנאה להצלחתו של הלל‪.‬‬
‫יש לשער ששני האנשים היו כעסנים‪ ,‬וכשראו אדם כה סובלני לא הבינו כיצד ניתן להגיע למדרגה כזו‪ ,‬והם אמרו‬
‫לעצמם‪ ,‬שמא מעמיד פנים הלל זה ‪,‬הבה ונראה כיצד יעמוד במצבי לחץ‪ ,‬מצבים שבהם אדם רגיל ודאי היה מאבד‬
‫את עשתונותיו‪.‬‬
‫‪ .3‬התייחסותו של הלל אל השואל (בנקודה זו נאמר דברים מעט שונים ממה שכתבנו בראשית הדברים)‪ :‬לדברי המהרש"א‬
‫ידע הלל את כוונתם של השואלים‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬הדבר שהלל יודע הוא שיהיו לו את הכוחות להתמודד עם הכסיל‪ .‬בדרך כלל ההנחיה לאדם מהשורה היא 'אל תען‬
‫כסיל כאוולתו' (משלי כו‪ ,‬ד) שכן‪ ,‬אדם מהשורה לא יצליח בעתיד להתמודד עם שאלות קנטרניות‪ .‬לא כך המצב אצל הלל‪ .‬הלל‬
‫ידע שהוא בכל רגע נתון מקבל את המציאות למרות המורכבות שבה‪ .‬הלל לא בורח מהתמודדות למרות שיש לגיטימיות‬
‫לא להתמודד עם מציאות מסוג זה‪.‬‬
‫לאור דברים אלו‪ ,‬ניתן להבין שהלל לא ידע את כוונת האנשים‪ .‬הלל מציג מצב של ידיעה כיצד להתנהג במציאות מורכבת‪.‬‬
‫במציאות בה מוצגים דברים שאינם ראויים‪ .‬החשיבות והלמוד מהגמרא היא‪ ,‬כיצד יש להתנהג בכל מצב‪ .‬הידיעה או אי‬
‫הידיעה‪ ,‬יש בהם לתת לאדם את האפשרויות לבחירתו כיצד לנהוג‪ .‬הלל מציג יכולת פעילות במציאות מורכת ומצליח‬
‫לפעול ‪.‬‬
‫כהלל‪ ,‬גם נדי לא חשש להיכנס למצבים מורכבים כי היה לו את הכוח להתמודד באופן טבעי עם מציאות מורכבת‪ ,‬והוא‬
‫לא נטה לברוח מן המציאות ומן ההתמודדויות‪ ,‬וידע כיצד להתמודד עם מצבים לא פשוטים שנקרו בדרכו ולפעול בצורה‬
‫הנכונה‪ ,‬על אף המורכבות‪.‬‬
‫‪" .4‬כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז" ‪-‬למשמעותו של הפסד הממון‪ :‬הלל לא הרוויח מן ההתערבות‪ ,‬אחד‬
‫האנשים הרוויח‪ ,‬וחברו‪ -‬הפסיד‪ .‬הלל לא מבקש מהם לבטל את ההתערבות‪ ,‬וטוען שהמפסיד צריך לשלם‪ ,‬ואולי אף לשלם‬
‫יותר ("כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע אות זוז וארבע מאות זוז‪ .)"...‬הלל מלמדנו שגם במציאות זאת יש משלמים‬
‫והתשלום שווה את התועלת‪ .‬לעתים צריך לשלם כדי ללמוד את הלקח ואת המסר‪.‬‬
‫גם אם בטווח קצר‪ ,‬ישנם שאינם מקבלים את המציאות‪ ,‬ומכריזים "אם אתה הוא ‪ -‬לא ירבו כמותך בישראל" ההכרזה הזו‬
‫מקורה בקוצר רוח‪ .‬והלל במידותיו המיוחדות גם ממנה לא מתרגש‪.‬‬
‫נדי היה בעל יכולת נפלא להסתדר עם כולם‪ ,‬אבל ידע בהחלט לעמוד על הדרך המיוחדת שלו‪ ,‬גם אם היה נידרש לשלם‬
‫מחיר‪.‬‬
‫‪3.3‬דרכו של הלל היא דרך אמת‪ .‬דרך שאינה תלויה במציאות נינוחה‪ ,‬אלא כמידת חיים אותה קנה הלל‪ ,‬ומימושה של‬
‫המידה המיוחדת הזו מופיעה גם במצבי לחץ קשים‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫‪93‬‬
‫לסיכומם של דברים‪:‬‬
‫מהספור עולה תיאור של הלל כאדם שיודע לראות את שורש המציאות‪ ,‬להלל ברור שהתנהגותו של השואל אינה‬
‫נובעת מרצון פנימי אמיתי שלו‪ ,‬התנהגותו של השואל נובעת מרצון חיצוני‪ ,‬מרצון לנצח התערבות עם חברו‪ .‬פעמים‬
‫רבות בחיינו מעורבים בחיינו שיקולים זרים‪ ,‬השיקולים הזרים מונעים ממקבלי ההחלטות לנהוג ע"פ דרך הישר‪ ,‬ועקב כך‬
‫הם בוחרים לנהוג בדרך עקומה‪ ,‬להילל הייתה את התבונה והיכולות הנפשיות לראות את שורש הכוונה של השואל‪ .‬אשר‬
‫על כן הצליח הלל לנטרל את השיקולים הזרים ולפנות אל הושאל באופן ישיר ואמיתי‪.‬‬
‫כאשר ישנה סתירה בין דרך ארץ לתורה‪ ,‬סימן שהמתמודד לא הצליח להבין את המציאות לאשורה‪ ,‬שכן תורתנו היא‬
‫תורת חיים‪ ,‬תורת חיים היא התורה המעצבת בונה את המציאות‪ .‬התורה קדמה למציאות‪ ,‬משמע לכל אירוע עתידי‬
‫קיימת הנחייה תורתית כיצד לנהוג בו‪.‬‬
‫זכורים לי דברי הרב שאול ישראלי זצ"ל‪ ,‬בנושא היתר המכירה הנעשה בשנת השמיטה‪ ,‬יש הרואים בהיתר מכירה בערמה‬
‫על דרכה של תורה כמציאת פיתרון שלא על דרכה של תורה ‪,‬הרב ישראלי זצ"ל אמר כי הפתרון מובנה בהופעת תורה‬
‫שבעל פה‪,‬וגילוי הפתרון המתין עד הזמן בו היה צריך פתרון זה להופיע ‪ .‬בפתרון הלכתי הנעשה אליבא דהלכתא אין מדובר‬
‫במציאות אנושית המחוקקת חוקים‪ ,‬כדוגמת חוקי מס‪ ,‬בה לאחר שנחקק החוק‪ ,‬ישנם המחפשים את הפרצה בחוק‪ ,‬ולאחר‬
‫שנמצאה הפרצה המחוקק שב וחוזר סוגר את פרצה זו‪ ,‬תורת חיים קדמה לעולם וביסודה מופיע הפתרון לכל מצב בחינת‬
‫"כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני"‬
‫דני ליברטי‬
‫לחברי נדב בן משה וריבה פרג נבג"מ – על אריזה‪ ,‬שיגור ותכלת‬
‫בסוף פרשת במדבר מובלעת פרשייה בת עשרים פסוקים (פ"ד פס' א'‪-‬כ')‪.‬‬
‫מומלץ מאד‪ ,‬לערוך אתנחתא קלה‪ ,‬לקרוא בעיון את הפסוקים‪ ,‬ואח"כ להמשיך לשורה הבאה‪.‬‬
‫הפרשייה עוסקת בצד פחות מוכר של עבודת המשכן – טכניקת אריזת כלי המשכן במהלך המסעות‪.‬‬
‫בקליפת האגוז יאמר כי תחת פיקודם האישי של אהרן ובניו הוטלה האחריות הכבידה לאריזת כלי המשכן ומשאם במדבר‬
‫על כתפיהם הרחבות של בני קהת‪ ,‬וזאת ביחס לכלים הבאים‪ :‬ארן העדת‪ ,‬שלחן הפנים‪ ,‬מנרת המאור‪ ,‬מזבח הזהב (מזבח‬
‫הקטורת)‪ ,‬המזבח (מזבח הנחושת)‪.‬‬
‫במקביל הוטלה משימה משלימה על אלעזר בן אהרן הכהן לשאת בנפרד את שמן המאור (למנורה)‪ ,‬קטורת הסמים‬
‫(למזבח הקטורת)‪ ,‬מנחת התמיד (מזבח הנחושת ‪ -‬סולת ויין לעולת התמיד) ושמן המשחה (למשיחת המשכן וכל כליו)‪.‬‬
‫בבית תלמד דרך ארץ‪ ,‬דרך ארץ היא שורש התורה בשלמותה‪ ,‬אותה תורה שאברהם למד‪ ,‬אותה תורה שיצחק למד ואותה‬
‫תורה שיעקב למד‪ ,‬התורה הנובעת ונוצרת ממוסר הכליות‪ ,‬אותה תורה של כליותיהם היו יועצות אותם כיצד לנהוג‪ ,‬שכן‬
‫כוונו האבות את שאיפותיהם לרצון האלוקי הכללי‪ .‬המוסר הנובע מהשלמות האלוקית המופיע באדם‪ ,‬מאפשרת לאדם‬
‫לפעול באופן מושלם בכל מציאות הנקראת בדרכו‪ .‬זו היותה תורתו השלמה של נדי‪ ,‬תורה מלאה דרך ארץ‪ ,‬תורה שידע‬
‫כיצד לפעול בכל המציאות‪ ,‬תורה שהתחשבה באחר‪ ,‬תורה שראה את הצורך האמתי של האחר‪ ,‬תורה ישרה בלי משוא‬
‫פנים‪.‬‬
‫כלי המשכן‬
‫כיסוי ‪( 1‬פנימי)‬
‫כיסוי ‪( 2‬אמצעי)‬
‫כיסוי ‪( 3‬חיצוני)‬
‫סה"כ‬
‫כמנהל בכיר בחברת ביטוח ידע נדי לדרוש ‪,‬לומר גם מה שלא נראה לצד השני ‪,‬אבל הכל הגיע מיתוך אחריות מקצועיות ‪.‬‬
‫ארון‬
‫פרכת המסך‬
‫עור תחש‬
‫בגד כליל תכלת‬
‫‪3‬‬
‫שולחן‬
‫בגד תכלת‬
‫בגד תולעת שני‬
‫עור תחש‬
‫‪3‬‬
‫מנורה‬
‫בגד תכלת‬
‫‪---‬‬
‫עור תחש‬
‫‪2‬‬
‫מזבח הקטורת‬
‫בגד תכלת‬
‫‪---‬‬
‫עור תחש‬
‫‪2‬‬
‫מזבח הנחושת‬
‫בגד ארגמן‬
‫‪---‬‬
‫עור תחש‬
‫‪2‬‬
‫בבית תלמד דרך ארץ‪ ,‬מי שיש לו דרך ארץ אמתית תורתו אמתית‪ ,‬מי שיש לו תורה ואין לו דרך ארץ‪ ,‬תורתו אינה‬
‫אמתית‪ .‬תורת אמת היא תורה המתחילה מדרך ארץ וממשיכה ומשתלמת על ידי לימוד תורה‪ .‬שכן תורה ודרך ארץ חד‬
‫הם‪ .‬וסדר הלמוד והיישום של הדברים הוא בבחינת דרך ארץ הקודמת לתורה‪ .‬כזו הייתה דרכו של נדי‪ .‬יהי זכרו ברוך‬
‫מאמר קצר זה יתמקד בתהליך אריזת חמשת כלי הקודש המרכזיים ("קדש הקדשים")‪ :‬הארון‪ ,‬השלחן‪ ,‬המנורה‪ ,‬מזבח‬
‫הקטרת ומזבח הנחושת (להלן‪" :‬כלי הקודש")‪.‬‬
‫מאחר וקראתם באדיקות את הפסוקים מצ"ב טבלה מסכמת‪.‬‬
‫נחזור לפסוקים‪.‬‬
‫בתום תיאור תהליך האריזה (כיסוי) של חמשת כלי הקודש כותבת התורה את ההוראה‪/‬אזהרה הבאה‪" :‬וכלה אהרן ובניו‬
‫לכסת את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו אלה משא בני‬
‫קהת באהל מועד" (פ"ד פס' ט"ו)‪.‬‬
‫אני מדגיש את האמור משום שמיד בדילוג של פסוק אחד מופיעה לה אזהרה נוספת החותמת את פרשת במדבר וחוזרת‬
‫לכאורה על האמור‪ ,‬וכך נאמר שם – "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר‪ :‬אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים‪:‬‬
‫וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו‪ :‬ולא‬
‫יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו‪( ":‬פ"ד פס' כ')‪.‬‬
‫מתוכן הפסוקים עולה כי לבני קהת נשקפת סכנה כפולה‪ :‬אחת מנגיעה‪ ,‬ושניה‪ ,‬הנחזית כחמורה ממנה ‪ -‬מראיה‪.‬‬
‫איסור הראיה מעורר קושי‪ ,‬אם אסור לראות‪ ,‬קל וחומר שאסור לנגוע‪ .‬ובכלל‪ ,‬איך אפשר לארוז אובייקט מבלי להסתכל?‬
‫עיון בפסוקים מגלה את התשובה‪.‬‬
‫איסור הנגיעה מתייחס באופן כללי לכל כלי הקודש‪.‬‬
‫איסור הראיה מתייחס באופן פרטני אל ארון העדות‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫‪95‬‬
‫למעשה‪ ,‬התורה מחדשת כי המזין את עיניו מארון העדות – מועל בקודש‪.‬‬
‫מה יותר ברור?! יש בגד‪ ,‬לבגד יש כנף‪ ,‬לכנף יש ציצית‪ ,‬ולציצית יש פתיל תכלת‪.‬‬
‫הכלל היסודי קובע כי הנאה של אדם מקול‪ ,‬מראה‪ ,‬או ריח‪ ,‬של קודשים אינה נחשבת בגדר "שימוש חורג"‪ ,‬כלומר מעילה‬
‫האסורה על פי דין (ר' רמב"ם‪ ,‬יד החזקה‪ ,‬הלכות מעילה‪ ,‬פ"ה הלכה י"ח)‪.‬‬
‫ומה תפקיד פתיל התכלת? תשובה – לראותו ומתוך כך להיזכר במצוות ה' ולעשותם‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬ארון העדות הינו בגדר חריג לכלל האמור‪.‬‬
‫התורה אף קובעת סנקציה חריפה על המזין את עיניו במהלך תהליך הכיסוי‪ ,‬ולו באקראי ולשבריר שניה ("כבלע את‬
‫הקדש")‪ ,‬וגוזרת עליו עונש מיתה חמור בהתאם‪.‬‬
‫יש כאן "היזק ראיה" הפוך – המתבונן הופך ממזיק לניזוק‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬מסתבר כי גם על אהרן ובניו נאסר‪ ,‬כמו הלויים (הקהתים)‪ ,‬להזין את עיניהם מארון העדות בתהליך הכיסוי‬
‫(הבלעה)‪.‬‬
‫על המנגנון המוצע אומר התנא הקדוש בעל הנס – "‪ ...‬אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה‬
‫תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים‪ ,‬וים דומה לרקיע‪ ,‬ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר "ויראו את אלהי‬
‫ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" וכתיב "[וממעל לרקיע שעל ראשם] כמראה אבן ספיר‬
‫דמות כסא" (סוטה דף י"ז ע"א)‪.‬‬
‫כלומר מדובר על מנגנון אסוציאטיבי‪ .‬אם אתה גר ליד הים‪ ,‬אשריך‪ ,‬שהרי "התכלת דומה לים"‪ .‬אבל גם במידה ואתה לא גר‬
‫ליד הים אתה נהנה כמעט דרך קבע משמים כחולים ובהירים‪ ,‬חינם אין כסף‪ ,‬ישירות מהקב"ה‪ .‬לכן גם אם לקחת פסק זמן‬
‫ואתה מתרווח בכורסא עם כוס קפה ביד ובוהה בבגדיך‪ ,‬בפרט בימים מעוננים ועתות מצוקה‪ ,‬כאשר תצוד עינך את פתיל‬
‫התכלת בציצית המבצבצת‪ ,‬תיזכר מיד בשמים‪ ,‬ומתוך כך בנוטה שמים ובעקבות כך במצוותיו של יושב שמים‪ .‬איזה יופי‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬חוזרת השאלה‪ ,‬מה הטעם למנהג הספרדים להצניע לכתחילה את הציציות מתחת ללבוש?‬
‫אם כן‪ ,‬כיצד ניתן לכסות את הארון מבלי להסתכל?‬
‫התשובה נמצאת בתחילת הפרשייה‪.‬‬
‫"ניכנס לראש" של התורה ‪ -‬איך נראה לנו העולם עת צעדנו בעקבות המשכן‪ ,‬כולנו‪ ,‬מחנה ישראל במדבר‪ ,‬ממסע למסע‬
‫בארץ לא זרועה‪ ,‬בדרכנו לארץ המובטחת?‬
‫הכיסוי הראשון (הפנימי) של הארון הוא פרכת המסך‪.‬‬
‫אין ים‪ ,‬אבל שמים כחולים יש בשפע ‪ -‬אדמת מדבר בשלל גוונים תחת רגלינו ושמים בהירים עד קצה האופק‪.‬‬
‫פרכת המסך שימשה במשכן דרך קבע‪ ,‬ואחר כך במקדש‪ ,‬כחיץ בין תחום קודש הקדשים בו מוצב הארון ובין תחום הקודש‬
‫בו מוצבים השולחן המנורה ומזבח הקטורת‪.‬‬
‫התיאור הנזכר תואם את מנגנון האסוציה המוצע של ר' מאיר‪.‬‬
‫בעת פירוק המשכן והכנתו למסע הקרב התרחש התהליך הבא‪.‬‬
‫בשלב ראשון‪ ,‬נכנסו אהרן ובניו ראשונים למשכן לתחום הקודש ושחררו את פרכת המסך מהקרסים‪ .‬בשלב שני הרימו‬
‫אהרן ובניו את הפרכת תוך שהם משתמשים בה כמגן וחוצץ ראיה מפני הארון‪ .‬בשלב שלישי התקדמו אהרן ובניו עם‬
‫הפרוכת הממסכת לעבר הארון‪ .‬בשלב האחרון הניחו‪/‬הטילו אהרן ובניו את הפרכת על ארון העדות‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫הפרכת שימשה כחוצץ ראיה מפני הארון גם בשלב ההבלעה (כיסוי) וכך נשמרו גם אהרן ובניו מלהזין את עיניהם מארון‬
‫העדות (ר' דעת מקרא‪ ,‬פ"ד פסוק ה')‪.‬‬
‫אלא שאליבא דפרשתנו‪ ,‬מנקודת מבטו של היחיד‪ ,‬ישראל‪ ,‬לוי או כהן‪ ,‬הצועד במדבר מעורר צבע התכלת אסוציה שונה‪,‬‬
‫קרובה ומיידית – סכנה‪.‬‬
‫כאמור ארון העדות הוא היחיד מבין כלי הקודש העטוף כולו מבחוץ בצבע תכלת‪ ,‬ולא בכדי‪.‬‬
‫צבע התכלת בולט מאד על רקע הצהוב‪/‬חום‪/‬אדום של אדמת המדבר‪ ,‬ובעת מסע הוא מאפשר לכל צועד לאתר את‬
‫מיקומו בכל עת‪.‬‬
‫במישור המעשי‪ ,‬משמעות צבע התכלת לצועד במחנה ישראל הפוכה ממש למנגנון המוצע של ר' מאיר‪.‬‬
‫נחזור לטבלה‪.‬‬
‫עיון מהיר בטבלה מגלה כי המעטפת החיצונה של כל כלי הקודש זהה (עור תחש) למעט הארון העטוף בבגד כליל תכלת‬
‫(בגד שכולו תכלת)‪.‬‬
‫צבע התכלת מזכיר לצועד במסע כי עליו לשמור מרחק ביטחון מהאובייקט (ארון העדות) שבתנועה‪ ,‬ולהימנע באופן‬
‫מוחלט מיצירת מגע בהתאם‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬צבע התכלת משדר לצועד במדבר מסר נוסף בנוסח "אל תסתכל ‪ -‬הישמר ממגע עין"‪.‬‬
‫האבחנה האמורה מספקת‪ ,‬לענ"ד‪ ,‬תשובה למחלוקת המפורסמת בדבר חיוב‪/‬מנהג הוצאת הציציות של הטלית הקטן‬
‫מחוץ לבגד‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לא די בשמירת מרחק ומגע אלא יש להפחית מגע עין ככל שניתן‪ ,‬שכן מתחת לכיסוי אורבת סכנה‪ ,‬כלי קודש ייחודי‬
‫שגם אם תראנו להרף עין – תמות‪.‬‬
‫גדולי הפוסקים בדורנו עסקו באריכות בנדון‪ ,‬ואין כאן מקום להאריך‪.‬‬
‫בתמצית‪ ,‬האשכנזים נוהגים להוציא את ציציות הטלית הקטן מעל‪/‬מחוץ לבגד בעוד מנהג הספרדים (עפ"י קבלת האר"י)‬
‫להסתיר את הציציות בתוך הלבוש ולא לחשוף אותם כלפי חוץ‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הוראת השעה האופרטיבית של צבע התכלת לכלל מחנה ישראל במדבר היתה אזהרה ברורה וחדה – בכל‬
‫מחיר אל תתפתו להתבונן בארון העדות (להרחבה ר' שמואל א' פרק ו'‪ ,‬פס' י"ג‪-‬י"ט; מסכת יומא דף נ"ד ע"א)‬
‫והאמת‪ ,‬גם הוראה זו כתובה מפורשות בפסוקים המוכרים החקוקים בליבנו‪.‬‬
‫מנהג האשכנזים מובן ויונק את הגיונו מלשון הפסוקים ממש‪.‬‬
‫וכך אומרת התורה בפירוש בפרשת שלח – "ויאמר ה' אל משה לאמר‪ :‬דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת‬
‫על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת‪ :‬והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'‬
‫ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" (במדבר‪ ,‬פרק ט"ו‪ ,‬פס' ל"ז‪-‬מ"א)‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה לאמר‪ :‬דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת‬
‫הכנף פתיל תכלת‪ :‬והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי‬
‫עיניכם אשר אתם זנים אחריהם"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לצועד במדבר ציין צבע התכלת שעל גבי הארון‪ ,‬ובעקבותיו פתיל התכלת שבציצית הבגד לדורות‪ ,‬אזהרה חמורה‬
‫‪96‬‬
‫‪97‬‬
‫לעמוד בפני הפיתוי‪ ,‬קרי דחף עוצמתי להרוס אל הקודש‪ ,‬ולהזין את העיניים מן הארון בהתאם‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬לענ"ד‪ ,‬יסוד מנהג הספרדים להצנעת הציציות מתחת לבגד‪ ,‬תזכורת שוטפת לתפקידה המקורי של התכלת במדבר –‬
‫אזהרה חמורה על שמירת העיניים והלב‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬שני המנהגים יסודם בקודש‪ ,‬אלו ואלו דברי אלהים חיים‪ ,‬ובלבד שיכוון לבו לשמים‪.‬‬
‫לסיום אבקש לציין כי אתמול עליתי לקבר סבי‪ ,‬ר' מנחם בן דוד זצ"ל‪ ,‬נצר יחיד לר' דוד וברטה הי"ד שנספו בשואה ‪ -‬איש‬
‫חזון ומופת‪ ,‬חלוץ ומורה מחונן‪ ,‬אשר הסתלק לבית עולמו בי"ד סיון תשנ"ט‪ ,‬ליל שבת קודש פרשת בהעלתך‪ ,‬ונטמן בבית‬
‫העלמין סגולה בפתח תקווה‪ .‬יהיו דברים אלה גם לעילוי נשמתם‪.‬‬
‫כאשר הובא סבי לקבורה אמר על הקבר דודי‪ ,‬רפאל יבלח"א‪ ,‬את הדבר הבא שנחרט בלבי – "עכשיו אתה בעולמות עליונים‬
‫רואה דברים שאיננו מבינים"‪.‬‬
‫גם אתה נדי‪ ,‬שכל כך אהבת שמים‪ ,‬ים ואדם‪ ,‬משייט כעת בערבות ורואה דברים שאיננו מסוגלים אפילו להתחיל להבין‪.‬‬
‫לפני שנים נתת לי במתנה שלט קטן ועליו הכיתוב – "‪."Nothing is as simple as it looks‬‬
‫הצבתי את השלט במקום בולט על המדף‪.‬‬
‫כמה שצדקת‪.‬‬
‫אני סמוך ובטוח ששם למעלה אתה מבין‪ ,‬ושוב בדרכך הייחודית‪ ,‬מחייך חיוך גדול וממשיך להשפיע שמחה ואושר על כל‬
‫הסובבים‪.‬‬
‫שלי גולדברג‬
‫נדיב ליב ‪ -‬על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב‬
‫האיש ההוא‪/‬‬
‫נתן יונתן‬
‫איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא‬
‫אשר היה כערבות הבוכיות‪.‬‬
‫למרגלות ההר נולד‬
‫ליד הנחל‪.‬‬
‫בחורף שר בין ערבות בוכיות‪.‬‬
‫בקיץ בין אורות בצעי המים‬
‫לחמו שילח על פני הנחל לדגה‪.‬‬
‫מקני הסוף כרת לו עפיפון‬
‫וכשהיה לאיש‬
‫מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה‪,‬‬
‫מאבן המבצר האפורה בנה לו בית‪,‬‬
‫על מי הנחל טחנה הקים‪,‬‬
‫זרע שדות‪.‬‬
‫שלח הונו על פני הים באניות סוחר‪.‬‬
‫אך יש אשר יניח כלי מלאכתו‪,‬‬
‫ויהיה פתאום לאיש אחר‪.‬‬
‫איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא‬
‫אשר היה כערבות הבוכיות‪.‬‬
‫למרגלות ההר נולד‪ ,‬ליד הנחל‬
‫יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים‪.‬‬
‫ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו‪,‬‬
‫יקנו לו אחוזת עולם‪,‬‬
‫ליד אמות המים השקטות‪.‬‬
‫איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא‬
‫אשר היה כערבות הבוכיות‪.‬‬
‫וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך‪.‬‬
‫איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא‬
‫אשר היה כערבות הבוכיות‪.‬‬
‫תהי נשמתך צרורה בצרור החיים‪.‬‬
‫ימים רבים אני כותבת אינספור מילות שתיקה לנדי ועל נדי‪ ,‬וחשה שכל מילה כתובה לא תיטיב לבטא את נדי‪ ,‬הנעדר‬
‫מהשגה ומהמשגה‪.‬‬
‫חושב עליך הרבה ומתגעגע‪ ,‬חברך‪ ,‬דן ליברטי‪.‬‬
‫עצם המילה עם כל עוצמתה‪ ,‬מוגבלת מהגדרת מהותם של הדברים‪ ,‬וכוחה רק בתיאורים יחסיים ומגשימים‪.‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬במהלך ימי כתיבת הדממה על נדי‪ ,‬חששתי שמא הקורא יחוש שהדברים נכתבים בבחינת " אחרי מות קדושים‬
‫אמור"‪ ,‬לכן אומר שכל מה שייכתב בקצירת האומר‪ ,‬הוא רק "שמינית שבשמינית מקצת שבחו"‪.‬‬
‫נדי הוא האדם החי ביותר שהכרתי‪ ,‬מהמעט שזכיתי להכירו ורבות להוקירו‪ ,‬ולא בכדי הניסוח הוא בלשון הווה‪ .‬נדי השיל‬
‫את כתנת העור‪ ,‬היא הגוף‪ ,‬ועטה את כתנת האור של נשמתו הנצחית‪.‬‬
‫מלכתחילה לא רציתי להתמקד במדרש שמו‪ ,‬שמא ייראה הדבר כמוטיב שחוק משהו‪ ,‬אך בעודי מהרהרת מה התכונה‬
‫הדומיננטית ביותר המאפיינת את נדי לעניות דעתי‪ ,‬רק על נדיבות הלב יכולתי לחשוב‪ .‬ההבדל בין נדיב לבין נדיב לב‪ ,‬ובין‬
‫חכם לחכם ללב הוא בכך שנדיב הלב פועל מתוך ליבו‪ ,‬משורש נשמתו וממהותו הפנימית ולא מתכונה חיצונית‪.‬‬
‫היטיב להגדיר את נדיבות הלב הרב שמעון רפאל הירש‪:‬‬
‫משמעות "נדב" היא נביעה ממקור פנימי‪ ...‬נדיב הוא אדם חופשי ובלתי תלוי‪ ,‬שמעשיו באים רק מכח ציווי פנימיותו‪...‬‬
‫בא הכתוב ומטעים את תכונת ההתנדבות על ידי צירוף המילה "לב"‪ :‬נדיב לב‪ .‬ובהבלטה יתירה‪" :‬נדיב לבו"‪ ,‬לבו שלו‪.‬‬
‫בכך מרחיק הכתוב כל דרך של כפייה ואף כל השפעה חיצונית העשויה לכוון את מעשה המתנדב‪...‬‬
‫פרד"ס חייו של נדי מאופיין בנתינה ובנדיבות הלב‪ .‬כל כולו היה בבחינת 'הנני' לאחר‪ ,‬בגדול‪ ,‬בשפע‪ ,‬ללא גבול וללא משוא‬
‫פנים‪.‬‬
‫חכמי הסוד טוענים שיש קשר בין גופו של האדם ובין נשמתו‪ ,‬וכל שיעור קומתו של נדי‪ ,‬שפת גופו וחיוכו הנצחי הביעו‬
‫את כמיהתו לציווי המקראי "ואהבת"‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪99‬‬
‫נדי אהב לאהוב והאהבה אהבה אותו‪ .‬נדיבות הלב שנבעה מתוכו התממשה בכל מערכת יחסים‪ ,‬מפגש‪ ,‬אירוע או עשייה‬
‫שהיו קשורים בו‪.‬‬
‫אהבתו לאשתו‪ ,‬לילדיו‪ ,‬להוריו ולאחיו הן מן המפורסמות‪ ,‬אהבה שהתפשטה לכל מעגל אחר בחייו‪.‬‬
‫בחייו‪ ,‬וביתר שאת לאחר הסתלקותו‪ ,‬מתרבים הסיפורים על הנועם‪ ,‬התמיכה‪ ,‬החכמה הבינה שהנכיח בתוך כל מי שנקרא‬
‫בדרכו‪.‬‬
‫האדם נשלח לעולם כדי להוציא את איכויותיו‪ ,‬סגולותיו ונשמתו מן הכוח אל הפועל ולאחר שהוא מסיים את תפקידו‬
‫בעולם הזה‪ ,‬נשמתו ממשיכה את מסעה בהתאם למה שהשכיל לממש בעודו בגופו‪.‬‬
‫אחתום 'בארגז כלים' של מספר מקורות המתמקדים בנדב‪ ,‬בנדיב הלב ובמסע הנשמה לאחר הסתלקותה‪:‬‬
‫‪1.1‬ואל אצילי בני ישראל הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים‪ ...‬וקראם כן כי נאצל עליהם רוח אלהים‪ ,‬וכן מאציליה‬
‫קראתיך (ישעיה מא ט)‪ ,‬הנאצלים‪ ,‬שנאצל עליהם מרוחו‪ ,‬או הגדולים שנאצל עליהם כבוד מן המלכות (רמב"ן‪ ,‬שמות‪ ,‬כד‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫‪2.2‬ואל אצילי בני ישראל ‪ -‬נקראו אצילי מלשון אצילות כלומר שנאצל עליהם רוח נבואה במעמד הקדוש הזה‪ ,‬והאצילים‬
‫האלה היו נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (רבינו בחיי‪ ,‬שמות‪ ,‬כד‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫‪"3.3‬ונועדתי שמה לבנ"י ונקדש בכבודי" אל תקרי בכבודי אלא במכובדיי‪ ,‬דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידעו עד שמתו‬
‫בני אהרן‪ ,‬אמר לו אהרן אחי לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה‪ ,‬כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק‬
‫וקבל שכר שנאמר "וידום אהרן"‪ ....‬והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב "נורא אלקים ממקדשך" אל תקרי‬
‫ממקדשך אלא ממקודשיך‪ ,‬בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל' (זבחים קטו‪ ,‬ב) ברש"י מובא‬
‫תוספת 'עכשיו רואה אני שהם גדולים מני וממך' (י‪,‬ג)‬
‫‪4.4‬ולא יחיה הצדיק בעוה"ז אבל יחיה בעוה"ב והראיה נדב‪...‬וזכו לחיי העוה"ב כי על כן נזכרה מיתתם ביום הכפורים‬
‫(רבינו בחיי‪ ,‬שמות יט‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫יא ָה‬
‫רּומה לַ ה' ּכֹל נְ ִדיב לִ ּב ֹו יְ ִב ֶ‬
‫ֹאמר מ ֶֹׁשה ֶאל ּכָ ל ֲע ַדת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל לֵ אמֹר זֶ ה ַה ָּד ָבר ֲא ֶׁשר ִצּוָה ה' לֵ אמֹר‪ְ :‬קחּו ֵמ ִא ְּתכֶ ם ְּת ָ‬
‫‪5.5‬וַ ּי ֶ‬
‫מֹועד‬
‫רּומת ה' לִ ְמלֶ אכֶ ת א ֶֹהל ֵ‬
‫רּומת ה' זָ ָהב וָ כֶ ֶסף ּונְ ח ֶֹׁשת (שמות לה‪ ,‬ד‪-‬ה)‪ ...‬וְ כֹל ֲא ֶׁשר נָ ְד ָבה רּוחֹו אֹתֹו ֵה ִביאּו ֶאת ְּת ַ‬
‫ֵאת ְּת ַ‬
‫(שמות לה‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫‪6.6‬ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה אותו רוחו הביאו‪ ...‬ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו‪ ...‬כל‬
‫איש ואישה אשר נדב ליבם אותם להביא לכל המלאכה (שמות‪ ,‬לה‪ ,‬כא‪-‬כט)‪.‬‬
‫אותה שעה אומר הקב"ה לרוח הכנסי בטיפה זו שביד פלוני פתח הרוח פיו ואומר לפניו רבונו של עולם די לי העולם‬
‫שהייתי דר מיום שבראתני למה רצונך להכניסני בטיפה זו סרוחה שאני קדושה וטהורה ואני גזורה מגזרת כבודך מיד‬
‫אומר הקב"ה לנשמה עולם שאני מכניסך בו יפה יהא לך ממה שהיית דר בו ובשעה שיצרתיך לא יצרתיך אלא לטיפה‬
‫זו מיד מכניסו הקב"ה לשם בעל כרחו ואחר חוזר המלאך ומכניס הרוח לתוך מעי אמו ומזמנין לו שני מלאכים ושומרין‬
‫אותו שלא יצא משם ושלא יפול ומכניסין אותו שם נר דלוק על ראשו זש"ה מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני‬
‫בהלו נרו עלי ראשי וגו' (איוב כט) ומביט ורואה מסוף העולם ועד סופו נוטלו המלאך משם ומוליכו לגן עדן ומראה‬
‫לו הצדיקים יושבין בכבוד ועטרותיהם בראשיהם ואומר המלאך לאותו הרוח תדע לך מי הם אלו א"ל הרוח לא אדוני‬
‫חוזר המלאך וא"ל הללו שאתה רואה נוצרו בתחלה כמותך בתוך מעי אמן ויצאו לעולם ושמרו התורה והמצות לפיכך‬
‫זכו ונזדמנו לטובה זו שאתה רואה דע לך שסופך לצאת מן העולם ואם תזכה ותשמור התורה של הקב"ה תזכה לכך‬
‫ולישיבת של אלו [‪ ]...‬ואתה דע לך שסופך לצאת לעולם והוי צדיק ואל תהי רשע ותזכה ותחיה לעה"ב (מדרש תנחומא‪,‬‬
‫פקודי‪ ,‬פרק ג)‪.‬‬
‫‪1212‬העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה‬
‫ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין‬
‫לגופות בעולם הזה כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא‬
‫אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה הרי נתברר‬
‫לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו כלומר הצדיקים מצויין שם‬
‫בלא עמל ובלא יגיעה וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא (רמב"ם‪ ,‬היד‬
‫החזקה‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק ח)‪.‬‬
‫‪1313‬כאשר עולות הנשמות למקום צרור החיים‪ ,‬נהנות שם מזוהר אספקלריאה המאירה (ס' תפארת) שמאירה ממקום עליון‬
‫מכל (ס' בינה) ואילו לא היתה הנשמה מתלבשת בזוהר הלבוש האחר (לבוש האור הנארג מהמצוות שעשה האדם‬
‫בעוה"ז) לא היתה יכולה להתקרב ולחזות באותו אור (שם‪ ,‬ח"א‪ ,‬סו‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪1414‬הנשמות‪ ,‬הם נמצאים רוחניים מעותדים לבא בגופות ולהתחבר בהם וליקשר בהם קשר גדול‪ ,‬ולהם חוקים פרטיים‬
‫כפי ענינם וכפי המצבים שלהם‪ ,‬פירוש ‪ -‬כי הנה מצבים שונים נמצאים לנשמות‪ ,‬שהרי יש להם מציאות חוץ לגוף‬
‫ומציאות בתוך הגוף‪ ,‬והמציאות חוץ לגוף הם משני מינים‪ ,‬האחד מציאותן טרם היותן בגוף‪ ,‬והשני מציאותן חוץ לגוף‬
‫אחר שכבר היו בו (הרמח"ל‪ ,‬מאמר העיקרים‪" ,‬ברוחניים"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪.)172‬‬
‫‪1515‬ואמנם בצאת הנשמה מהגוף ולכתה אל עולם הנשמות‪ ,‬הנה שם מתפשטת ומזדהרת בזהריה‪ ,‬כפי מה שראוי לה‬
‫על פי מעשיה‪ .‬ובמה שהיא משגת שם כל זמן היותה שם‪ ,‬מתחזקת ממה שנתחלשה בגוף‪ ,‬ומזדמנת יותר למה‬
‫שראוי שתעשה בזמן התחיה‪ .‬עד שכשתשוב בגוף בזמן הראוי‪ ,‬תוכל לפעול בו הפעולה הנאותה לה (דרך ה'‪ ,‬חלק א‪,‬‬
‫‪ ,3‬יב)‪.‬‬
‫‪7.7‬וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה (דברי‪-‬הימים א' ‪ ,‬כט' ‪ ,‬ט')‪.‬‬
‫‪8.8‬רש"י על הפסוק "כל נדיב ליבו יביאנה"‪' :‬נדיב ליבו' ‪ -‬על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב" (רש"י‪ ,‬שמות לה‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫‪9.9‬השפת אמת בפירושו על שיר השירים (ז‪ ,‬ב) אומר על עם ישראל שהטעם שעל‪-‬ידי הנדבה נתדבקו במקור נפשם‬
‫הטובה שנקראת "בת נדיב"‪.‬‬
‫‪1010‬ויפח באפיו נשמת חיים ורמז חיים בעבור שהיא עומדת ולא תאבד כנפש הבהמה והפרש יש בין נשמה ונפש כי לא‬
‫מצאנו בכל המקרא נשמה כי עם על בני אדם כעניין נותן נשמה לעם עליה וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו שב על‬
‫האדם לבדו ואמר שלמה בסוף הספר שרוח בני האדם תשוב אל האלהים ולא אל העפר (פירוש אבן עזרא על קהלת‪ ,‬ג‪ ,‬כא)‪.‬‬
‫‪1111‬תדע לך שכל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם כולן נבראו בששת ימי בראשית וכולן בגן עדן‬
‫וכולן היו במתן תורה [‪ ]...‬אלו גדולות שעושה הקב"ה ביצירת הולד אלא בשעה שבא אדם לשמש עם אשתו רומז‬
‫הקב"ה למלאך הממונה על ההריון ושמו לילה והקב"ה אומר לו דע שזו הלילה נוצר אדם מזרע פלוני דע לך והשמר‬
‫בזו הטיפה וטול אותה בכפך וזרע אותה בגורן לשס"ה חלקים והוא עושה לו כן מיד נוטל בידו ומביא לפני מי שאמר‬
‫והיה העולם ואומר לפניו עשיתי ככל אשר צויתני וטיפה זו מה תהא נגזר עליה מיד הקב"ה גוזר על הטיפה מה יהא‬
‫בסופה אם זכר אם נקבה אם חלש אם גבור אם עני אם עשיר אם קצר או ארוך אם מכוער או נאה אם עבה או דק‬
‫אם בזוי או גס וכן גוזר על כל קורותיו אבל אם צדיק אם רשע לא אלא הדבר ההוא נותנו בידו של אדם בלבד שנאמר‬
‫(שם ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים את הטוב ואת המות ואת הרע מיד רומז הקב"ה למלאך הממונה על הרוחות‬
‫ואומר לו הבא לי רוח פלוני שהיא בג"ע ששמו פלוני ותארו כך וכך לפי שכל הרוחות שעתידין להבראות כולן הן‬
‫נבראות מיום שברא העולם עד שיכלה כל העולם הם מזומנין בבני אדם דכתיב (קהלת ז) מה שהיה כבר נקרא שמו‬
‫מיד הולך המלאך ומביא את הרוח לפני הקב"ה וכשהיא באה מיד כורעת ומשתחוה לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה‬
‫‪100‬‬
‫‪101‬‬
‫עם עופר בקר בברית של דוידי‪1991 ,‬‬
‫בר מצוה בכותל‪1978 ,‬‬
‫עם סבא יחזקאל (זיידה) ותמי‪1974 ,‬‬
‫סעודת בר המצוה‪1978 ,‬‬
‫‪102‬‬
‫ברית של ליאור‪2006 ,‬‬
‫‪103‬‬
‫סבא אליעזר וסבתא רות בחתונה של נדי ורותי‪1990 ,‬‬
‫סבא יחזקאל וסבתא שפרינצה‬
‫בר מצוה‪1978 ,‬‬
‫בר מצוה דוידי בכותל ‪2004‬‬
‫‪104‬‬
‫‪105‬‬
‫‪ ‬כתר מדע‬
‫‪106‬‬
‫‪107‬‬
‫‪‬‬
‫ירון‬
‫הטיפול במיאלומה נפוצה – חצי הכוס מלאה או ריקה?‬
‫אין כמעט שבוע שעובר מבלי שאנו מוצפים בידיעות על התקדמות מדהימה שנעשתה בטיפול במיאלומה נפוצה‪ .‬שיעורי‬
‫ההישרדות עברו משלוש שנים לחמש שנים ועכשיו לשמונה עד עשר שנים‪ .‬לא פחות משש תרופות חדשות אושרו‬
‫לטיפול במיאלומה בעשור האחרון‪ ,‬כמה עשרות של תרופות נוספות נמצאות בשלבים שונים של ניסויים קליניים‪.‬‬
‫המאבק של נדי במיאלומה היה לא פחות מהירואי‪ ,‬את המחלה שלו כנראה שלא ניתן היה לנצח בכלים הקיימים‪ .‬הניצחון‬
‫שלו הוא כמו תמיד בדרך בה ניהל את המאבק‪ .‬הגישה החיובית‪ ,‬הפנים המחייכות והאמונה שיביס את העניין הזה נטעה‬
‫בכולנו אופטימיות שנוכל גם לאתגר זה‪ .‬במהלך המחלה כשנדי היה נשאל על מצבו היתה לו תשובה קבועה שניתנה בפנים‬
‫מאירות עם החיוך האופייני‪" :‬אני בריא‪ ,‬הרופאים טוענים שהמספרים משוגעים"‪ .‬כל‪-‬כך פשוט‪ .‬כל‪-‬כך נדי‪ .‬הוא באמת היה‬
‫בריא והמספרים באמת היו משוגעים‪.‬‬
‫הדרך שלו שקידשה חברות‪ ,‬משפחתיות‪ ,‬זוגיות ואהבה נשארת איתנו‪.‬‬
‫תרופות אלו כוללות כימותרפיות שונות ותרופות ממוקדות יותר‪ ,‬המעכבות מסלולים ייחודיים לביולוגיה של התא הסרטני‪.‬‬
‫בנוסף לתרופות מהדור הישן קיים תחום חדש המקבל תהודה רבה‪ ,‬האימונותרפיה‪ .‬האימונותרפיה הוא תחום המחקר‬
‫החם ביותר בעולם האונקולוגיה בעשרות השנים האחרונות ומביא עימו הבטחה עצומה‪ .‬טיפול זה רותם את המערכת‬
‫החיסונית של הגוף עצמו להילחם במיאלומה‪ .‬תאי מערכת החיסון של החולה מגוייסים למלחמה בתאי הגידול הסרטני‬
‫באמצעות תרופות חדשות ומתוחכמות המשפעלות את תאי מערכת החיסון כנגד תאי הגידול‪ .‬דרך נוספת היא הפקת‬
‫התאים מדם החולה והינדוס שלהם מחדש במבחנה באמצעות כלים של הנדסה גנטית טרם החזרתם לחולה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬העולם המדעי רפואי הולך גם לכיוון של רפואה מותאמת אישית המתבססת על פרופיל המוטציות של החולה‬
‫האינדיבידואל‪ .‬הפוטנציאל בחשיפת המוטציות הגנטיות הגורמות למחלה נותנת לחוקרים תקווה שניתן יהיה לתכנן‬
‫תרופות מותאמות אישית שיהיו יעילות יותר ובעלות תופעות לוואי קלות יותר‪.‬‬
‫לאור כל זה‪ ,‬המסע הפרטי של נדי ושלנו נראה תלוש מהמציאות‪ .‬איך לנוכח כל ההתקדמות הזו וקבלת כל קווי הטיפול‬
‫המצויים בחזית המדע התקדמה המיאלומה שלנו כל‪-‬כך מהר ובצורה כל‪-‬כך אגרסיבית?‬
‫בשנת ‪ 1961‬קבע הנשיא ג'ון קנדי בנאום שנשא בפני הקונגרס את היעד להנחית אדם על הירח ולהחזירו לכדור הארץ‬
‫בשלום‪ .‬שמונה שנים מאוחר יותר צעדו אסטרונאוטים אמריקאים על אדמת הירח‪ .‬בשנת ‪ 1971‬הכריז הנשיא ריצ'רד‬
‫ניקסון בפני אותו הקונגרס מלחמה בסרטן‪ .‬כמעט ‪ 45‬שנים חלפו וסרטן הינו עדיין גורם תמותה מוביל בעולם‪ ,‬שני רק‬
‫למחלות לב המקדימות אותו במעט‪ .‬ההיסטוריה של חקר הסרטן מלאה בהבטחות שהופרו וציפיות שלא סופקו‪.‬‬
‫ההבטחות החוזרות על "פריצות דרך"‪ ,‬מתעתעות ונוטעות תקווה בחולים רבים וקרוביהם‪ .‬כמו בתחומים רבים אחרים‬
‫התגליות המדעיות מרגשות‪ ,‬מסעירות ומציתות את הדמיון‪ .‬בפועל ההתקדמות היא איטית ומדודה והדברים ויישומם‬
‫מתבררים הרבה יותר מורכבים משקיווינו‪.‬‬
‫למרות ההתקדמות הגדולה בטיפול במיאלומה נפוצה‪ ,‬מחלה זו עדיין נחשבת חשוכת מרפא‪ ,‬ניתנת לטיפול אך לא לריפוי‪.‬‬
‫עם זאת ברוב המקרים חצי הכוס מלאה יותר מריקה‪ .‬הספקטרום הרחב של סיפורים אודות אנשים שחיים עם המיאלומה‬
‫באופן כרוני ורבים אחרים שהשיגו תגובה מלאה וחיים בהפוגה נותן את התחושה שכוס טיפול המיאלומה היא חצי מלאה‪.‬‬
‫במיאלומה כמו שחווינו עם נדי‪ ,‬חצי הכוס נראתה ריקה מאוד‪ .‬מחלה המתקדמת במהירות‪ ,‬אגרסיבית ועמידה לכל קווי‬
‫הטיפול‪ .‬כאן טמון חלק מהבעיה‪ .‬מיאלומה נפוצה היא באמת ספקטרום רחב של מחלות עם התנהגויות שונות‪ .‬הסיבות‬
‫לשוני המובהק והכואב הן רבות ומגוונות – מוטציות בגנים מסויימים המקנים עמידות לתרופות‪ ,‬מוטציות בגנים אחרים‬
‫המאיצים את קצב התרבות התאים והתקדמות המחלה‪ .‬אבחון בשלב מתקדם של המחלה‪ .‬וכן‪ ,‬גם טיפול סטנדרטי שאינו‬
‫מטפל בחולה האינדבידואל עם מחלתו הייחודית אלא עוקב אחר פרוטוקולים שאינם מותאמים באופן אישי לחולה‬
‫ומחלתו‪.‬‬
‫קצב פיתוח התרופות למיאלומה הוא מהיר יותר מאשר בסוגי סרטן רבים אחרים‪ ,‬וחלק מהשיפורים אכן מרשימים‪.‬‬
‫אבל ההתקדמות היא הדרגתית‪ .‬חסרות תרופות פורצות דרך שישנו את כללי המשחק‪ .‬יש יותר מדי דגש על שיפור‬
‫תרופות קיימות ופחות מדי תרופות מקטגוריות חדשות עם מנגנוני פעולה שונים‪ .‬הניסויים הקליניים עדיין מגבילים‬
‫מדי ומסורבלים‪ ,‬וזמן הפיתוח ואישור תרופות הוא רב‪ .‬התגברות על עמידויות לתרופות שונות היא עדיין בעיה גדולה‪.‬‬
‫המורכבות וההטרוגניות של תת‪-‬סוגים השונים של המיאלומה יוצרת רבד נוסף של קושי‪.‬‬
‫יש עוד כברת דרך ארוכה והמסע קשה ומייסר‪ .‬התקווה שהמיאלומה תהפוך למחלה עימה אפשר לחיות וממנה אולי‬
‫אפילו להירפא תמשיך ללוות את עולם המחקר‪ ,‬הרופאים המטפלים‪ ,‬וכמובן החולים וקרוביהם‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫‪109‬‬
‫ישראל לסקר‬
‫רחלי הולצבלט‬
‫מנהיג מסוג אחר‬
‫על התנהגות אזרחית ארגונית של מורים ועל נדב פרג ‪" -‬מורה לחיים"‬
‫לא אחת התחילו השיחות שלנו בכאילו זוטות‪ .‬דיברנו על עבודה ופרנסה‪ ,‬על איזה רכב כדאי לקנות ולאן כדאי לטייל‪.‬‬
‫ומפעם לפעם‪ ,‬העיסוק בפרטים הקטנים‪ ,‬היומיומיים‪ ,‬התפתח לנושאים כמו האיזון הנכון לאדם בחייו‪ ,‬בין הצטיינות‬
‫בעבודה להתמסרות למשפחה‪ ,‬ועל דילמות מורכבות‪ ,‬שאליהן נחשפנו כמנהלים‪.‬‬
‫שנה עברה מאז הסתלקותו בטרם עת של נדי האהוב על כולנו‪ .‬שנה קשה של געגועים לחיוך‪ ,‬לצחוק המתגלגל‪ ,‬לאופטימיות‬
‫ולאיש שכולו חסד‪ ,‬אהבה ונתינה לזולת‪ .‬בשנה זו התחדדה אצלי ההבנה כי נדי‪ ,‬אף שלא היה מורה במובן הרגיל של‬
‫המילה‪ ,‬היה לאנשים רבים "מורה לחיים"‪ .‬האופן בה חי את חייו באהבה ובנתינה מעומק הלב ואורחות חייו מהווים עבורנו‬
‫מודל חיקוי לחיים של משמעות‪.‬‬
‫הקונפליקטים הקלאסיים שעימם נדרש מנהל להתמודד‪ ,‬הם‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬ואריאציה על ההכרעות החוזרות ונשנות‬
‫שנדרש כל אדם לקבל בחייו‪ .‬כמו המנהל‪ ,‬שנדרש לעמוד במטרות הארגון‪ ,‬אך מחויב במקביל לדאוג לעובדיו ולהיות רגיש‬
‫למצוקותיהם‪ ,‬כך כולנו נדרשים‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬לעמוד במשימות הנעלות שבשבילן באנו לעולם‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬להיות קשובים‬
‫ורגישים כל הזמן לסביבה האינטימית שלנו‪.‬‬
‫במהלך שיחות אלה‪ ,‬נדי התגלה לי כמנהיג‪ .‬אבל‪ ,‬מסוג אחר‪.‬‬
‫הוא חי חיים מלאים ואינטנסיביים בכמה עולמות‪ :‬בנה משפחה לתפארת‪ ,‬היה פעיל ומעורה בקהילה בגבעת שמואל –‬
‫ובמקביל התקדם כמנהל מקצוען בנושא הייחודי של הביטוח הימי‪ ,‬שעליו גם נהג להרצות‪.‬‬
‫את הכל עשה נדי בעוצמה‪ ,‬בהתלהבות ובתשוקה‪ .‬לא אחת היינו מקבלים ממנו תמונות של ספינות ענק טרופות‪ ,‬מלוות‬
‫בהסברים על הנזק‪ .‬ומנגד‪ ,‬באותם כוחות נפש ובתוספת אופטימיות אין‪-‬סופית‪ ,‬היה נחלץ לעזרת בני משפחה וחברים בכל‬
‫הזדמנות‪ .‬גם בהתמודדות עם המחלה‪ ,‬תיפקד באותו אופן‪.‬‬
‫מנהיג כזה תואר על ידי סיימון סינק (‪ ,)Simon Sinek‬מומחה למנהיגות‪ ,‬בהרצאה שנשא בכינוס ‪ TED‬בארה"ב ב‪2009-‬‬
‫בנושא "מדוע מנהיגים טובים גורמים לך להרגיש בטוח"‪ .‬סיימון התעלם בדבריו במכוון מדמות המנהיג ה"קלאסית"‬
‫והתמקד בתכונות ובהתנהלות המאוד‪-‬מסויימות‪ ,‬שהופכות אנשים מהשורה‪ ,‬כמוני וכמוך‪ ,‬למנהיגים של ממש‪.‬‬
‫סיימון עושה אנלוגיה מחיי המשפחה‪ :‬מנהיג טוב‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הוא כזה שמתייחס לאנשים סביבו באותו אופן שבו אב מתייחס‬
‫לילדיו‪ .‬אנחנו מעניקים לילדינו אין‪-‬ספור הזדמנויות‪ .‬אנחנו דואגים לחינוכם‪ ,‬מקנים להם כללי התנהגות ומשמעת‪ ,‬מתווים‬
‫להם דרך‪ ,‬ובעיקר ‪ -‬עומדים לצידם כל הזמן‪ ,‬בהצלחות ובכשלונות‪ .‬הכל כדי שיתפתחו וישיגו יותר מאתנו כאשר יגדלו‬
‫להיות אנשים עצמאיים‪.‬‬
‫לטענת סיימון‪ ,‬מה שמאפשר לילדינו להתנסות‪ ,‬להצליח אבל גם להתאושש מכישלונות‪ ,‬היא תחושת הביטחון שאנו‬
‫מקנים להם; הידיעה שלהם‪ ,‬שבכל רגע שנדרש באמת‪ ,‬נהיה שם בשבילם‪.‬‬
‫עם מנהיגים בעלי גישה כזו‪ ,‬מסביר סיימון‪ ,‬אנחנו‪ ,‬כעובדים וכמנהלים‪ ,‬מרגישים בטוחים בכל ארגון‪ .‬אלה האנשים‬
‫שבתקופות של משבר יקריבו את נוחותם ומטרותיהם האישיות כדי למנוע פגיעה באנשיהם‪.‬‬
‫נדי היה מנהיג כזה‪ .‬הוא התייחס לחברי ילדות‪ ,‬לחברים בגבעת שמואל‪ ,‬לעמיתים ועובדים ב"כלל"‪ ,‬למבטחי משנה‪,‬‬
‫וגם לאנשים שאיתם הייתה לו אינטראקציה חד‪-‬פעמית ‪ -‬כמנהיג מגונן‪ ,‬אשר לעולם‪ ,‬בעת הצורך‪ ,‬יניח בצד את ענייניו‬
‫האישיים‪ ,‬וייחלץ לעזרה‪.‬‬
‫על מנהיגים כמו נדי שלנו אומר הנביא מיכה‪" :‬הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך‪ .‬כי אם עשות משפט ואהבת חסד‬
‫והצנע לכת עם אלוהיך"‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫כמי שעוסקת בהכשרת סטודנטיות להוראה‪ ,‬אני סבורה כי אחד התכונות המשמעותיות של מורים היא יכולת הנתינה‬
‫שלהם‪ ,‬ובמיוחד זו הנעשית בהתנדבות מעבר לחובה הרשמית של ההוראה‪ ,‬זו שנעשית מעומק הנשמה ולא על מנת‬
‫לקבל תמורה בעדה‪ .‬במהלך השנים חקרתי את המושג האקדמי "התנהגות אזרחית ארגונית" שהינה התנהגות הנעשית‬
‫בהתנדבות על ידי עובדים ויש לה השפעות חיוביות על הארגון בו היא מתבצעת‪ .‬בחלק הראשון של דבריי אציג את המושג‬
‫ותוצאותיו של מחקר שערכתי שבדק התנהגות זו בקרב מורים בישראל‪ .‬בחלק השני יוצג הקשר בין המחקר ובין אישיותו‬
‫של נדי ז"ל שהיה מודל לאדם ששילב בכל תחומי חייו "התנהגות אזרחית ארגונית"‪.‬‬
‫המושג "התנהגות אזרחית ארגונית" (‪ ,)Organizational Citizenship Behavior‬להלן‪ ,)OCB( ,‬הוגדר לראשונה על ידי‬
‫אורגון וחבריו לפני כשלושה עשורים ומאז זכה להתעניינות עצומה בקרב חוקרים מתחומים שונים (‪Organ& Near,‬‬
‫‪ . )1983‬התנהגות זו מוגדרת כ"התנהגות שאינה נכללת בהגדרת התפקיד של הפרט ואינה מזוהה באופן ישיר על ידי‬
‫מערכת התגמולים הפורמאלית של הארגון אך תורמת לאפקטיביות של הארגון" (‪ .)Organ, 1990‬התנהגות זו המכונה גם‬
‫"‪ ,"Extra-Role Behavior‬נעשית באופן וולונטארי על ידי עובדים למרות שאינם מתוגמלים עליה ויש לה השפעה חיובית‬
‫ניכרת על הצלחתם של ארגוני העבודה בו היא מתבצעת‪ .‬החוקרים פיתחו את המושג ומדדו אותו על ידי מערך התנהגויות‬
‫של עובדים שמנהלים מאוד מעריכים אך אינם יכולים לדרוש מהם וודאי שאינם נוקטים בסנקציות כלפי מי שלא מבצעה‪.‬‬
‫התנהגויות אלו כוללות‪ :‬סיוע לעובדים אחרים‪ ,‬התעניינות אישית בעבודה של אחרים‪ ,‬התנדבות לעבודה בלתי נדרשת‪,‬‬
‫סיוע לממונים‪ ,‬הצעות לשיפור ולייעול הארגון‪ ,‬דייקנות ונוכחות בעבודה מעבר למקובל ועוד‪ .‬בהתנהגויות נכללות גם‬
‫התנהגויות שהיחיד נמנע מלעשות למרות שיש לו זכות לכך כגון תלונות על דברים פעוטים והבעת התנגדויות למיניהן‪.‬‬
‫מחקרים רבים עסקו בשאלות מה הגורמים המשפיעים על עובדים לבצע ‪ OCB‬וכיצד ניתן להעלות את מידת נכונותם‬
‫לבצע התנהגות זו‪ .‬המחקר העולמי עסק בעיקר בגורמים הקשורים לעובד כפרט ולאישיותו כגורם המשפיע על ביצוע‬
‫התנהגות זו כגון‪ :‬תכונות ותפיסות של עובדים‪ ,‬משתנים דמוגרפים ועוד‪ .‬רק בשנים האחרונות החלו המחקרים להתייחס גם‬
‫לקונטקסט הקבוצתי והארגוני שבו האדם עובד מתוך ההבנה כי העובד אינו עובד בואקום ולסביבתו השפעה על התנהגותו‬
‫האזרחית (‪ .)Bommer, Miles, and Grover, 2003‬מתוך סקירת הספרות העכשווית עולה כי על ‪ OCB‬משפיעים גורמים‬
‫ברמת הפרט לצד גורמים ברמת הארגון‪.‬‬
‫למרות החשיבות הרבה בחקר התנהגות ‪ ,OCB‬שתורמת להצלחת הארגון רק מחקרים מועטים בדקו התנהגות זו בקרב‬
‫מורים‪ .)Dipaola & Tschannen-Moran2001; Holsblat 2008( .‬מערכת החינוך שנמצאת כיום בעידן של שינויים‬
‫ורפורמות זקוקה למורים שיהיו מוכנים לעשות מעל ומעבר לחובתם הפורמאלית‪,‬למען בתי הספר ותלמידיו‪ ,‬ומכאן‬
‫החשיבות בבדיקת נושא זה בקרב מורים‪.‬‬
‫המחקר הנוכחי (‪ )Holsblat, 2014‬בדק את הגורמים המשפיעים על התנהגותם של ‪ 316‬מורים המלמדים בבתי ספר‬
‫יסודיים‪ .‬מטרתו העיקרית של המחקר הייתה לפתח את מושג ה‪ OCB -‬בתחום בתי הספר ולהוסיף ידע‪ ,‬ברמה התיאורטית‬
‫והאמפירית‪.‬‬
‫המחקר מצא כי ‪ OCB‬של מורים הינו משתנה רב מימדי הכולל התנהגויות המופנות כלפי שלושה גורמים בבית הספר‪:‬‬
‫התנהגויות המופנות כלפי מורים ( כגון סיוע למורים חדשים‪ ,‬התנדבות לוועד המורים)‪,‬התנהגויות המופנות כלפי בית הספר‬
‫(כגון הצעות לייעול‪ ,‬סיוע למנהל) והתנהגויות כלפי תלמידים (כגון סיוע לתלמידים בהפסקות ואחרי שעות הלימודים)‪.‬‬
‫תוצאות המחקר הראו כי העמדות של המורים כגון שביעות רצונם בעבודה‪ ,‬תפיסת המחויבות שלהם לבית הספר‪ ,‬המידה‬
‫בה הם רואים בבית הספר כתומך בהם ומידת ההזדהות שלהם עימו השפיעו על ביצועי התנהגות אזרחית ארגונית‪ .‬ככל‬
‫שמורים היו שבעי רצון בבית הספר‪ ,‬תפסו את בית הספר כמקום תומך‪ ,‬והזדהו עם בית הספר ומטרותיו הם ביצעו יותר‬
‫‪111‬‬
‫התנהגויות מסוג ‪ .OCB‬כמו כן מצא המחקר כי משתנים דמוגראפיים של ותק‪ ,‬השכלה‪ ,‬גיל‪ ,‬ותפקידו של המורה בבית‬
‫הספר השפיעו אף הם על מידת ביצועי התנהגות זו‪ .‬תוצאות המחקר מלמדות על הדרכים בהם ניתן להעלותה בקרב‬
‫מורים‪ ,‬על מנת לסייע להצלחת בתי ספר ותלמידים‪.‬‬
‫ניצן ויהודית קלינמן‬
‫נשאלת השאלה מה בין "אזרחות ארגונית" של עובדים ומורים ובין נדי פרג זכרונו לברכה ? אני סבורה כי נדי היה איש של‬
‫‪ OCB‬במלא מובן המילה‪ .‬אומנם‪ ,‬המושג התנהגות אזרחית ארגונית נבחן רק בתחום העבודה אבל אצל נדי ההתנהגות‬
‫הוולונטארית באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים שהיו גדושים בעשייה מבורכת‪ .‬נדי במובן זה היה "מורה לחיים" שלימד‬
‫אותנו מהי עשייה ומהי תרומה לזולת‪.‬‬
‫לזכרו של נדי היקר‪ ,‬באהבה גדולה‬
‫אם נבדוק את מעגלי החיים של נדי נגלה שהנתינה "מעל ומעבר" הייתה בכולם‪ .‬כאיש משפחה קשה להגדיר מהי התנדבות‬
‫שכן אין הגדרה מקובלת ל"חובת" התפקיד של הורה‪ ,‬בן זוג בן או אח‪ .‬אולם מי שהכיר את נדי יודע שהוא תמיד התנדב‬
‫למשימות שונות למען משפחתו‪ .‬בגני הילדים ובבתי הספר של ילדיו‪ ,‬נדי הוא זה שהתנדב לצאת לטיולים‪ ,‬סייע בהפקת‬
‫אירועים‪ ,‬והשתתף באופן פעיל בכל המסיבות והטקסים‪,‬זאת למרות שתמיד היה בעל קריירה ועיסוקים רבים‪ .‬כמו כן נדי‬
‫היה בן מסור להוריו ואח דואג ואחראי שנמצא בכל צומת דרכים משפחתית‪ -‬תמיד ראשון לסייע להקשיב ולייעץ‪.‬‬
‫רוח ההתנדבות של נדי באה לידי ביטוי גם במעגל העבודה‪ .‬העובדים שלו מספרים על ההתעניינות שלו במצבם‪ ,‬הדאגה‬
‫לרווחתם‪ ,‬האנושיות‪ ,‬שיחות המסדרון העזרה הפיסית והרוחנית לעובדים בעלי קשיים כלכליים וקשיים אחרים‪ .‬כל אלו‬
‫לא היו מוגדרים בחובת התפקיד אלא נבעו מאישיותו‪ .‬נדי לקח על עצמו השתתפות בכנסים בארץ ובעולם ומתן הרצאות‬
‫שנועדו לייצג את החברה והעשייה שלה‪ ,‬הקדיש שעות רבות בעבודה ובביתו להכנת חומרים מצגות בנושאי הביטוח הימי‬
‫בו הפך למומחה בעל שם‪.‬‬
‫כשכן‪ ,‬במשך שנים רבות נדי התנדב לוועד הבית‪ ,‬עמד בקשר עם הגנן‪ ,‬המנקה ושאר בעלי מקצוע‪ ,‬הוביל שיפוצים ודאג‬
‫לרווחת הדיירים‪ .‬בשנים האחרונות היה עסוק בהשגת אישורים להרחבת הדירות ובניית ממ"ד‪ ,‬שעות עסק בדיונים עם‬
‫רשויות‪ ,‬מהנדסים אדריכלים‪ ,‬גיוס חתימות ועוד‪ -‬פרויקט שנגדע עם לכתו של נדי בטרם עת‪ .‬גם בבית הכנסת בו התפלל‬
‫שימש מספר פעמים כגבאי ופעל בהתנדבות ובמסירות למען הציבור‪.‬‬
‫ואילו כחבר‪ ,‬אנשים רבים יעידו שנדי היה החבר ( בה' הידיעה)‪ .‬האדם שאפשר להזעיק באמצע הלילה‪ ,‬לפנות אליו בכל‬
‫עניין לייעוץ ולעזרה ולדעת שהוא יתייצב לצידך בעזרה ומילה טובה‪ .‬אנחנו היינו בין ברי המזל שזכו בנדי כחבר‪ .‬חברות‬
‫שנמשכה כ‪ 25‬שנה שכללה רגעים רבים של צחוק שמחה ובילויים משותפים יחד עם רותי‪ ,‬והמשפחה‪ .‬גם כחבר בקהילה‬
‫בגבעת שמואל‪ ,‬נדי היה זה שהתנדב להפיק אירועים חברתיים לפעול למען החברה מתוך שמחה ואהבה‪.‬‬
‫בשונה מהמחקר האקדמי שהוצג לעיל לא ניתן לייחס התנהגויות אלו של נדי במשתני עמדות‪ ,‬משתנים דמוגרפיים או‬
‫משתנים הקשורים בסביבתו‪ .‬נראה לי שהתנהגות זו של נדי שבלטה בכל רכיבי החיים שלו‪ ,‬מעידה על אישיותו‪ -‬כזה היה‪,‬‬
‫פשוט כך‪ .‬תוצאות המחקר שהבאתי לעיל הראו כי אחד המשתנים שנמצאו כמשפיעים ביותר על התנהגות אזרחית של‬
‫מורים היה משתנה שביעות הרצון בעבודה וככל שמורים היו שבעי רצון בעבודתם הם נקטו ביותר ‪ OCB‬אולי נתון זה יכול‬
‫לתת הסבר חלקי לרוח ההתנדבות שבערה בו? נדי היה איש של שביעות רצון שמחה ואופטימיות גדושה‪ .‬הוא היה שמח‬
‫בחלקו ‪,‬מרוצה מעבודתו מחייו ממשפחתו ומהישגיו‪ .‬תמיד שנשאל לשלומו היה עונה "הכול דבש!" ‪,‬משפט שנהג לומר‬
‫גם בימים של מחלה וסבל רב‪ .‬משפט נוסף שהיה מאפיין אותו היה "לראות את הלימון כלימודנה"‪ :‬משפט שלימד אותנו‬
‫החברים ואת בני משפחתו‪ .‬נדי חי בתחושת שמחה תמידית וידע ליהנות ממה שיש לו‪ .‬אני סבורה שאדם שחי כך את חייו‬
‫יכול להקרין ולתת לזולתו מעל ומעבר‪ ,‬בדיוק כפי שהיה נדי‪ .‬מה שברור הוא שהשם שניתן לו כשנכנס לבריתו של אברהם‬
‫אבינו‪" ,‬נדב"‪ ,‬היה מעין נבואה על האיש שצמח להיות שהיה גדוש בנדיבות אין קץ‪.‬‬
‫נזכור אותו תמיד כחבר‪ ,‬בעל ואיש משפחה מסור‪ ,‬אדם חרוץ‪ ,‬אהוב ואוהב שהשאיר בנו חותמת ומודל להתנהלות בחיים‬
‫מתוך תרומה ונתינה לאחר‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‬
‫הכותבת הינה ראש המסלול לבית הספר היסודי המכללה האקדמית לחינוך תלפיות‪.‬‬
‫כיצד מטפלים במתרפא שפוחד? זהו אחד האתגרים הקשים בפניהם עומד רופא השיניים‪.‬‬
‫סקרים שנערכו בישראל‪ ,‬מראים כי קרוב למחצית האוכלוסיה חוששת מטיפולי שיניים‪ ,‬וב‪ 20% -‬מהמקרים מדובר בחרדה‬
‫דנטלית קשה המכונה דנטופוביה‪ ,‬המתבטאת בתגובות פיזיות כגון רעד‪ ,‬כאבי בטן‪ ,‬דפיקות לב מואצות וכו'‪.‬‬
‫הסיבות לחרדה מגוונות‪ ,‬אך התוצאה היא אחת‪ :‬קושי לשבת בנינוחות ולאפשר טיפול נאות‪.‬‬
‫ברפואת השיניים המודרנית קיימות מס' דרכים להתמודד עם מצבי החרדה הנ"ל ואמנה את העיקריות שביניהן בתכלית‬
‫הקיצור‪:‬‬
‫‪1.1‬גז צחוק – ‪ - N2O‬נייטרוס – משמש בעיקר לטיפול בילדים‪ ,‬אך גם במבוגרים ומשולב לעיתים קרובות בתרופות הרגעה‬
‫נוספות‪ .‬הגז גורם לתחושה נעימה וקלילה של ריחוף‪ ,‬וריחוק מהטיפול‪ ,‬אך הקשר עם הרופא נשמר כל העת‪ .‬יש לציין‬
‫שהגז אינו תחליף לחומר הרדמה מקומית‪.‬‬
‫‪2.2‬סדציה הכרתית – טשטוש עמוק‪ ,‬תוך ורידי‪ ,‬המבוצע ע"י רופא מרדים‪ .‬הסדציה היא שלב לפני הרדמה מלאה ומאפשרת‬
‫תקשורת עם הרופא המטפל‪ .‬לרוב היא מלווה באמנזיה – שיכחה מלאה או חלקית של הטיפול‪.‬‬
‫‪3.3‬הרדמה כללית – מיועדת למקרים קשים במיוחד – בהם לא הועילו השיטות האחרות‪ ,‬וכן בילדים קטנים מאוד או‬
‫מטופלים שאינם שולטים על גופם‪.‬‬
‫לאחרונה נכנסו גם טיפולים של היפנוזה ואף רפלקסולוגיה על מנת להקל על מטופלים חרדים‪.‬‬
‫לפני כל השיטות הנ"ל יש צורך שהמטפל יהיה עדין‪ ,‬נינוח וסבלני כלפי המטופל‪ .‬מטפל כזה יכול בחלק לא מבוטל‬
‫מהמקרים לטפל ללא צורך בשימוש בשיטות שהוזכרו‪ ,‬אלא בשיטת ‪ .TELL SHOW DO‬הרעיון הוא‪ :‬להפוך את הבלתי‬
‫נודע‪ ,‬המפחיד והמאיים (הטיפול שהילד עומד לעבור) למוכר‪ ,‬נגיש ומובן ובכך להוריד למינימום את מפלס החרדה‪.‬‬
‫ראשית ה ‪ :TELL‬מספרים לילד על המכשירים‪ ,‬כגון‪ :‬המראה‪ ,‬הפינצטה וכו'‪ ,‬ואז ‪ – SHOW‬מראים אותם ואף נותנים לילד‬
‫לגעת ולשחק איתם מעט‪ .‬ורק אז ‪ – DO‬מבצעים את הטיפול‪.‬‬
‫וכאן אני מגיע לנדי‪.....‬‬
‫את אחד מביצועי ה ‪ TELL SHOW DO‬המרשימים ביותר בחיי‪ ,‬חוויתי עם נדי (ורותי)‪ .‬אני וזוגתי היינו בחרדה מוחלטת‬
‫לקראת בר המצוה של בננו הבכור‪ ,‬ולא היה לנו מושג איך להתחיל להיערך לאירוע הנ"ל‪ .‬כשנדי קלט את המצוקה‪ ,‬ביושבנו‬
‫בסלון ביתו מס' חודשים לפני האירוע‪ ,‬הוא מיידית הרגיע אותנו‪,‬ואז באופן נינוח וסבלני הסביר לנו בפרוטרוט את מהות‬
‫"ההפקה" המתבקשת‪ .‬בעוד אנו מנסים להבין במה מדובר הלך לחדר הסמוך ושלף משם (לא אשכח זאת כל חיי) ארגז‬
‫הפקות מושלם‪ .‬שלב אחר שלב נחשפנו למושגים כמו "לוגו"‪ ,‬מוטיב מרכזי וכל שאר הדברים שמרכיבים שבת בר מצוה‬
‫מושלמת‪.‬‬
‫יצאנו משם והתחלנו בהכנות‪...‬‬
‫חלפו מעל עשר שנים מאז‪ ,‬אך אנו לא נשכח לעולם את הנדיבות‪ ,‬העזרה מכל הלב והאנרגיות שהכנסת בנו באותו היום‪.‬‬
‫וכך גם נזכור אותך תמיד‪ :‬נדיב ‪,‬אנרגטי ובאופן כללי גדול מהחיים‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫אירית לשם קיפרמן‬
‫סקירה משפטית של פס"ד בנושא אחריות מסוף מטען‬
‫ת"א ‪( 46820-08-10‬בימ"ש שלום פ"ת)‬
‫כלל חברה לבטוח בע"מ נגד סוויספורט בע"מ‬
‫מבוא‬
‫לפני חודשים מספר‪ ,‬בסמוך לאחר פטירתו של נדב ז"ל‪ ,‬ניתן פסק דין בתביעה שהגישה כלל חברה לביטוח כנגד סוויספורט‪,‬‬
‫מפעילת מסוף מטענים בנתב"ג‪.‬‬
‫נדב‪ ,‬ראה בעבודתו כמנהל מחלקה לביטוח ימי‪ ,‬לא רק מקצוע אלא גם תחביב‪ .‬הוא אהב את המקצוע‪ ,‬את התחום‪ ,‬והעמיק‬
‫את הידע בכל תחומי המקצוע‪ ,‬לרבות בתחומי אחריות המובילים ומשטר האחריות המשפטית החל בתחומי ההובלה‬
‫והביטוח הימי והאוירי‪ .‬נדב היה שותף מתעניין ולווה באופן פעיל תיקים בהם היתה מעורבת כלל ובעיקר כאלה המעוררים‬
‫שאלות יותר עקרוניות‪ .‬התיק דנא הינו אחד מהתיקים הנ"ל היה זה אחד התיקים בו גילה נדב עניין רב והיה בודאי שמח‬
‫לשמוע על התוצאה‪ ,‬שהגיעה‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬מאוחר מדי‪ ,‬לאחר לכתו מעימנו‪.‬‬
‫העובדות והשתלשלות העניינים‬
‫‪ .‬אהמקרה שהיה כך היה‪:‬‬
‫‪ .‬בחברת ‪ HP‬בקשה לייצא לחו"ל מכונת דפוס משוכללת‪ .‬המכונה נארזה והובלה למסוף סוויספורט שבנתב"ג‪ .‬שם‬
‫אמורים היו להכינה לטיסה ולאחר מכן להטעינה למטוס לצורך הובלה‪ .‬אלא שרצה הגורל ובמהלך פריקת המכונה‬
‫מהמשאית שהביאה אותה למסוף‪ ,‬הפיל המלגזן של סוויספורט את המכונה מגובה רב והיא התרסקה על הקרקע‪.‬‬
‫‪ .‬גמכיוון שברור היה לכל מי שראה את המכונה כי מצבה בכי רע‪ ,‬נעצר תהליך היצוא‪ ,‬המכונה הוחזרה ל‪ ,HP-‬והוזמנו‬
‫מטעם המעורבים שמאים כדי לבדוק איזה נזק נגרם למכונה‪.‬‬
‫‪ .‬דהשמאי מטעם כלל בדק את המכונה והחליט להיעזר במהנדס מומחה על מנת שיחליט האם המכונה ספגה נזק כליל‪,‬‬
‫או שמא ניתן ‪ /‬כדאי להציל חלקים ממנה‪.‬‬
‫‪ .‬הלאחר בחינת המכונה‪ ,‬קבע המומחה שהליך בדיקת תקינות רכיבי המכונה והנצלתם‪ ,‬יעלות יותר מן התועלת שצפויה‬
‫להיות מופקת ממנו‪ ,‬ובהתאם קבע שהמכונה ספגה אבדן כליל‪.‬‬
‫‪ .‬ובהתאם‪ ,‬נערכה חוות דעתו של שמאי כלל ואושר התשלום למבוטחת ‪.HP‬‬
‫‪ .‬זזה המקום לציין‪ ,‬שהגם שמכונת הדפוס היתה זמינה לבדיקת שמאיי סוויספורט במשך זמן רב‪ ,‬אלה‪ ,‬משיקולים‬
‫השמורים איתם‪ ,‬לא מינו מומחה מטעמם ולא הוציאו דו"ח שמאות‪.‬‬
‫‪ .‬חמכונת הדפוס בוטחה בכלל בסכום של כ‪ 125,000$‬ומשהוכרזה כאבדן כליל (טוטל לוס) פיצתה כלל את המבוטחת‬
‫‪ ,HP‬במלוא ערכה של המכונה‪.‬‬
‫‪ .‬טכעבור כשנה הוגשה תביעת שיבוב של כלל נגד סוויספורט בגין האירוע‪ .‬או אז דרשה סוויספורט לבדוק את המכונה‬
‫על ידי מומחה מטעמה‪ .‬אלא שאליה וקוץ בה‪ :‬בינתיים הושמדה המכונה על ידי ‪ HP‬ולא נותר עוד מה לבדוק‪.‬‬
‫שתי שאלות עקרוניות הקשורות להובלה אוירית ולנטל ההוכחה התעוררו בתיק זה ‪.‬‬
‫סוגיה נוספת שנדונה בפסק הדין והראויה לציון היא סוגיית הנזק הראייתי‬
‫הסוגיה המשפטית וההכרעה בה‪:‬‬
‫א‪ .‬כאמור‪ ,‬סוויספורט העלתה מיד טענה של נזק ראייתי‪ .‬דהיינו טענה שמכיוון שכלל או ‪ HP‬לא שמרו על הראיה החשובה‬
‫במשפט‪ ,‬פגעו בכך ביכולת ההתגוננות של סוויספורט ומנעו ממנה להוכיח את טענות ההגנה שלה (שהן שהמכונה היתה‬
‫בת הצלה או לפחות רכיבים רבים מתוכה היו בני הנצלה)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אלא שטענה זו נדחתה על ידי השופטת קמיר וייס בפסק הדין‪.‬‬
‫ג‪ .‬השופטת קבעה שאין זה סביר לחייב ניזוק לשמור בחצריו גרוטאת ענק כבדה ומאסיבית במשך שנים‪ ,‬רק מפאת החשש‬
‫שמא ביום מן הימים תתעורר הנתבעת מתרדמתה ותרצה לשלוח מומחה לבדיקת המכונה‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫לקביעה זו השלכות פרקטיות רבות בתחום הביטוח הימי‪ ,‬בו מצויים המטענים הניזוקים בעיצומה של תובלה‬
‫א‪.‬‬
‫ושמירתם לאורך זמן במצבם הניזוק כראיה‪ ,‬מכבידה ממש ולעיתים אף אינה אפשרית‪.‬‬
‫קביעה זאת גם מקדמת אינטרס נוסף של התובלה הבינלאומית – ייעול וזירוז הליכי השומה במטרה לאפשר‬
‫ב‪.‬‬
‫המשך המסע או טיפול מהיר בנזק שנגרם‪ .‬ובכך גם מקדמת את אינטרס המבוטחים המעוניינים לקבל פיצוי ולחזור לשגרה‬
‫במהירות האפשרית‪.‬‬
‫מסופי המטען בישראל (שלא כמו במקומות אחרים) אינם משמשים כסוכן של המוביל האוירי ואינם זכאים בשל‬
‫ג‪.‬‬
‫כך ליהנות ממגבלת אחריות ומפיצוי מופחת כאשר הם גורמים ברשלנותם נזק למטענים‪.‬‬
‫אירית לשם קיפרמן עו"ד‬
‫לשם קיפרמן משרד עו"ד‬
‫‪1-1-1333‬‬
‫האם זכאי מסוף מטענים מקומי המטפל בפריקה וטעינת מטענים למטוסים לצורך הובלה‪ ,‬ליהנות ממגבלת האחריות‬
‫החוקית הקיימת לגבי מוביל אוירי עפ"י אמנת ורשה‬
‫א‪ .‬בפסק הדין נדונו מספר סוגיות משפטיות חשובות‪ ,‬ובהן סוגיית מעמדו של מסוף המטענים החדש סוויספורט כסוכן‬
‫המוביל האווירי‪ .‬מוביל אוירי כידוע‪ ,‬זכאי עפ"י חוק להגביל את אחריותו עפ"י משקל הטובין שניזוקו‪ ,‬ובמקרה דנא‬
‫משמעות הדבר היתה פיצוי של פחות ממחצית מסכום התביעה בלבד‪ .‬סוויספורט טענה כי כסוכן של המוביל האוירי היא‬
‫זכאית להינות ממגבלת האחריות החוקית השמורה למוביל‪ .‬מכיוון שסוויספורט הוקמה לפני זמן לא רב‪ ,‬הייתה זו הפעם‬
‫הראשונה בה הגיעה טענה זו לבירור משפטי על ידיה‪.‬‬
‫ב‪ .‬בפסק הדין קבע בית המשפט כי גם סוויספורט‪ ,‬בדומה לממן‪ ,‬הינה מחסן טרנזיט‪ .‬בית המשפט השווה את מעמדה‬
‫המשפטי של סוויספורט לזה של ממן‪ ,‬לגביה נפסק כבר שאינה סוכן של המוביל האוירי‪.‬‬
‫ג‪ .‬כפועל יוצא מכך‪ ,‬נדחתה טענתה של סוויספורט בדבר זכאותה להינות ממגבלת אחריות הקבועה באמנת מונטריאול‬
‫והיא חוייבה בתשלום מלוא סכום התביעה לכלל‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫‪115‬‬
‫רחל גלי צינמון‬
‫מבוגרים צעירים‪ -‬מנוע הצמיחה של החברה הישראלית‬
‫שינויים חברתיים וכלכליים מאפשרים לצעירים מסוימים במדינות מערביות להמשיך את לימודיהם ולרכוש השכלה‬
‫גבוהה‪ ,‬לדחות את נישואיהם ואת בניית התא המשפחתי‪ ,‬להתנסות במספר עבודות ואף במספר קשרים רומנטיים בטרם‬
‫יתחייבו ויתבססו‪ .‬הנתונים הסטטיסטיים לגבי החברה הישראלית תומכים במגמות אלה ומעידים על עלייה בגיל הנישואין‬
‫ובגיל ההורות‪ ,‬וכן על עלייה משמעותית במספר הסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה‪ .‬מגמות דומות מדווחות‬
‫במדינות מערביות נוספות‪.‬‬
‫שינויים אלה הובילו חוקרים אחדים לטעון לקיומו של שלב התפתחותי מובחן בעל מאפיינים ייחודיים‪ .‬שלב זה נקרא‬
‫"הבגרות המתהווה" וגם "הבגרות הצעירה"‪ ,‬ומתייחס לשנים שבין שלהי העשרה לשלהי העשרים‪ .‬תקופה זו‪ ,‬לטענתם‪,‬‬
‫מאופיינת בחוסר יציבות ובהתנסויות מרובות בלתי מחייבות בעיקר בתחומי האהבה‪ ,‬ההשכלה והעבודה‪ ,‬בתחושה של‬
‫זמניות והיעדר קביעות‪ ,‬בהתמקדות בעצמם‪ ,‬בחקירת זהות ובתחושת אופטימיות של מגוון אפשרויות וחופש אישי בצד‬
‫תחושות של בלבול גדול‪ ,‬וחוסר החלטיות‪.‬‬
‫תקופה מתמשכת של חוסר יציבות והתלבטויות ביחס לאורח החיים הרצוי והמתאים היא תקופה מאתגרת ועלולה גם‬
‫להיות קשה ומלחיצה‪ .‬ריבוי האפשרויות הלימודיות והתעסוקתיות בצד מורכבות וחוסר וודאות של עולם העבודה המודרני‪,‬‬
‫הופכים את הבחירה הלימודית והתעסוקתית לבחירה שמרכיב האי‪-‬וודאות בה גדול מאוד‪ .‬דחיית גיל הנישואין ולגיטימציה‬
‫חברתית להתנסויות זוגיות בלתי מחייבות עלולים להפוך את תהליך בחירת בן‪/‬בת הזוג למסע מורכב הכולל גם אכזבות‬
‫רבות ותסכולים‪ .‬תקופה זו עלולה להיות קשה ומורכבת גם עבור ההורים‪ ,‬המלווים את ילדיהם המבוגרים‪-‬צעירים במסע‬
‫מטלטל ומלא אפשרויות זה‪ ,‬כשלא תמיד ברור להם מה נכון עבור ביתם‪/‬בנם וכיצד יש להדריכם באופן ראוי ומכבד‪.‬‬
‫בשל סיבות שונות (למשל‪ ,‬רצון להחליף‪ ,‬פיטורין או סגירת מפעל או חברה)‪ ,‬וגם תהליכי הלמידה המתמשכים של החברה‬
‫הטכנולוגית בה אנו חיים יחייבו אותם ללמוד לאורך כל חייהם (במסגרות פורמאליות ולא פורמאליות‪ ,‬לימודי תעודה ו‪/‬‬
‫או לימודי מיומנויות)‪ .‬כלומר‪ ,‬השאלה החשובה של "אנה פני מועדות" עשויה להעסיק אותם עוד מספר פעמים במהלך‬
‫חייהם ויש להכינם לכך‪ ,‬כמו גם לסייע להם לפתח אסטרטגיות ומיומנויות החשובות להתמודדות עם השאלה‪.‬‬
‫מיומנויות חשובות שיש לפתח בשלב זה הן המיומנות להיות קשוב לעצמך ולברר מה חשוב לך ומה משמעותי עבורך‪,‬‬
‫המיומנות לאסוף מידע על האפשרויות הקיימות בסביבה ולקבל החלטה מושכלת‪ ,‬בצד היכולת להבין שאין תשובות חד‬
‫משמעיות ויש ללמוד ולהכיל עמימות‪ .‬ההבנה כי הם יכתבו עוד פרקים נוספים בספר חייהם עשויה לסייע להם להתמודד‬
‫עם מטלות חיים אלה‪.‬‬
‫בצד ההסכמה הקיימת בדבר מאפייניו הייחודים של השלב‪ ,‬קיימת גם הבנה ביחס לשונות הגדולה שיש בין צעירים‬
‫במאפיינים אלה בשל הבדלים אישיים והבדלים בערכים ובנורמות התרבותיים בהם הם גדלים‪ .‬לפיכך‪ ,‬חשוב מאוד להדגיש‬
‫היבט זה של שונות בתהליכי ההדרכה תוך הדגשת הערך הייחודי והנפרד הקיים בכל צעירה וצעיר‪.‬‬
‫זכיתי להכיר את נדי כאשר היינו שנינו מבוגרים צעירים‪ ,‬סטודנטים באוניברסיטת בר אילן‪ .‬עבדו יחד בפר"ח ובמסגרת זו‬
‫ליווינו והדרכנו צעירים שחנכו ילדים מאוכלוסיות מוחלשות‪ .‬זו היתה זכות גדולה ותענוג לעבוד עם נדי‪ ,‬שהוא גם אחיה‬
‫הגדול של חברתי הטובה תמי‪ .‬שמחת החיים‪ ,‬אהבת האדם‪ ,‬הרגישות ויכולת הארגון המרשימים שלו הפכו אותו לחבר‪-‬‬
‫קולגה שכייף לעבוד במחיצתו‪ .‬במבט רפלקטיבי על חיינו אז‪ ,‬לפני כמעט שלושים שנה‪ ,‬אני יכולה לאמר שאז חיינו את‬
‫מודל ההדרכה שפתחתי בשלב חיים מתקדם יותר והצגתי כאן‪ ,‬מודל המשלב עבודה‪-‬משפחה‪-‬קהילה–פנאי‪ .‬היינו משפחה‬
‫של צעירים‪ ,‬שעבדו ולמדו ביחד‪ ,‬בילינו ביחד לאחר הלימודים והעבודה‪ ,‬עסקנו בפעילות קהילתית‪ ,‬טיילנו וחגגנו יחד‬
‫בשעות הפנאי שלנו‪ .‬זו היתה תקופה נפלאה ומשמעותית ואין לי ספק‪ ,‬כי חוויות שלב הבגרות הצעירה שעברתי עם נדי‬
‫ותמי הוו חלק חשוב במנוע הצמיחה שלי‪ .‬חבר‪ ,‬אתה חסר‪.‬‬
‫רגישותו ומורכבותו של שלב חיים זה והפוטנציאל הקיים בקבוצת גיל זו לקידומה של החברה‪ ,‬מחייבים את פיתוחם של‬
‫התערבויות חברתיות חינוכיות אשר תטייבנה את התהליך ותסייענה לצעירים לקבל החלטות ולבנות את עתידם באופן‬
‫המתאים להם‪ .‬להתערבויות והדרכה בתקופת חיים זו יש יתרונות מיוחדים לנוכח המיקוד העצמי והיכולת הרפלקטיבית‬
‫הגבוהה המאפיינת צעירים בשלב זה של בגרות צעירה‪ ,‬מאפיינים המגבירים את סיכויי ההצלחה של התערבויות מתאימות‪.‬‬
‫ברצוני לתאר שלושה מרכיבים ממודל הדרכת הקריירה שפיתחתי‪ ,‬שכדאי להתייחס אליהם כאל עוגנים חיוניים בליווי של‬
‫מבוגרים צעירים בתהליך בניית הזהות שלהם ובתהליך קבלת ההחלטות (מרכיבים אלה הניתנים ליישום גם בשיחות‬
‫של הורים עם ילדיהם)‪ .‬המרכיב הראשון כולל את עקרון הפרספקטיבה הרחבה‪ .‬חברות תעשייתיות ניו ליבראליות רבות‬
‫מדגישות ומתעדפות את המרכיב התעסוקתי בשיח החברתי ובתהליכי החינוך הפורמאליים והלא פורמאליים‪ .‬מקצועו של‬
‫הפרט מהווה יסוד חשוב בזהותו האישית והחברתית‪ ,‬מרכזיות הנבנית כבר בגילאים צעירים‪ ,‬כאשר היא דוחקת תפקידי‬
‫חיים חשובים אחרים‪ .‬למשל‪ ,‬פנאי וקהילה הופכים להיות עבור רבים תפקידים האפשריים רק אם יש זמן ומשאבים‬
‫כלכליים‪ .‬מומלץ‪ ,‬לפיכך‪ ,‬כי שיחות ותהליכי הליווי וההדרכה של צעירים יעודדו את פיתוחה של תמונת עתיד רחבה‬
‫הכוללת את תפקידי המשפחה‪ ,‬הקהילה‪ ,‬הפנאי והעבודה‪ .‬התעלמות מתפקידי חיים אחרים מעבירה מסר כי אינם חשובים‬
‫ומזמינה את פיתוחה של תמונת עתיד צרה ולא עשירה‪ .‬שיח רחב שכזה עשוי לסייע בפיתוח של זהות אישית רחבה‬
‫וגמישה הרואה במספר תפקידים חברתיים זירות חיוניות ואפשריות לביטוי עצמי ויצירה‪ ,‬וכן עשוי לקדם חברה המעריכה‬
‫ומתייחסת לערכים נוספים בנוסף לערכים כלכליים‪ ,‬השולטים בשיח ובפרקטיקה של מדינות מערביות רבות‪.‬‬
‫המרכיב השני הוא העיקרון ההקשרי‪ .‬הצורך לחנך לאחריות אישית‪ ,‬שהיא ערך חשוב וחיוני‪ ,‬דוחק פעמים רבות את הצורך‬
‫להכיר ולכבד את העובדה שאנו פועלים בתוך הקשרים חברתיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬פוליטיים ותרבותיים‪ .‬יש חשיבות רבה לאפשר‬
‫לצעירים לפתח את ההבנה כי עשייתם מתרחשת בתוך הקשרים חברתיים אלה‪ ,‬ושהתוצאות להתפתחותם והישגיהם אינם‬
‫תמיד רק בידיהם‪ .‬ההבנה זו אינה נועדה להוריד אחריות או להרפות את ידיהם‪ ,‬אלא לפתח תפיסה מורכבת של מציאות‬
‫חברתית ושל יכולת לחיות בעמימות המלווה את חיינו המודרניים‪ .‬יכולות אלה עשויות לשמש חיסון חשוב מפני האשמה‬
‫אישית ואחריות מלאה ובלעדית על חוסר הצלחות וכישלונות המהווים חלק מהחיים‪.‬‬
‫המרכיב האחרון קשור עם פיתוחה של פרספקטיבה התפתחותית‪ .‬אמנם שלב הבגרות הצעירה הוא שלב ייחודי בו מתקבלות‬
‫החלטות חשובת בתחומי חיים מרכזיים‪ ,‬אך אין זו הפעם הראשונה וגם לא האחרונה בה הם נדרשים לקבל החלטות‪ .‬בצד‬
‫ההכרה שההחלטות שיתקבלו בשלב זה הן חשובות ובעלות השפעות ארוכות טווח‪ ,‬יש חשיבות להבהיר כי במהלך החיים‬
‫הם יידרשו לחשוב על המשך דרכם עוד מספר פעמים‪ .‬הם עשויים או עלולים לבחור מחדש את אופן ההשתכרות שלהם‬
‫‪116‬‬
‫‪117‬‬
119
118
121
120
‫‪ ‬חלק שני‬
‫‪‬‬
‫מאמרים ‪ ‬עיתונות ‪ ‬מסמכים‬
‫דרך ארץ‬
‫‪122‬‬
‫‪123‬‬
‫רותי‬
‫דברי תודה למפגש "כלל" במלאת שלושים‪ ,‬במלון דן ת"א‬
‫בשמי ובשם ילדיי והמשפחה אני רוצה להודות לכל החברים והחברות ‪ -‬הקולגות שבאו לכאן היום לחלוק כבוד לנדב‪.‬‬
‫תודה לכל מי שטרח בארגון המפגש המרגש ולאילו שהביעו באומר ובכתב את אהבתם והערכתם האנושית והמקצועית‬
‫לאיש הגדול שלי‪ ,‬שלנו‪.‬‬
‫זו גם ההזדמנות לציין את המקום המשמעותי שתפסה העבודה אצל נדב תוך כדי ההתמודדות עם‬
‫מחלתו‪ .‬בעקשנות ובאנושיות הראויה לציון הוא המשיך לנהל את שתי המחלקות וסרב להרפות‬
‫עד לרגע האחרון‪.‬‬
‫תחושת השייכות והאהבה למקום העבודה‪ ,‬לכם הקולגות שליוו את נדב ורוממו את רוחו‪ ,‬כל אלה היוו למעשה החלק‬
‫הבריא בסיפור המחלה‪.‬‬
‫בחרתי לסיים בדברים שמבטאים את רוחו של נדב כפי שבחר להתנהל בעולם מתוך מכתב הפרידה שכתב הסופר גבריאל‬
‫גרסיה מרקס‪:‬‬
‫"המחר לא מובטח לאף אחד‪ ,‬צעיר או זקן‪ .‬היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך‪ .‬בגלל זה אל תחכה‬
‫יותר‪ ,‬עשה היום‪ ,‬כי אם המחר לעולם לא יגיע‪ ,‬בוודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך‪ ,‬לחיבוק‪ ,‬לנשיקה והיית‬
‫עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה‪.‬‬
‫שמור את אהוביך קרוב‪ ,‬תלחש באזנם עד כמה אתה זקוק להם‪ ,‬תאהב ותתייחס טוב אליהם‪ ,‬תקדיש זמן להגיד להם "אני‬
‫מצטער"‪" ,‬סליחה"‪" ,‬בבקשה"‪" ,‬תודה"‪ ,‬וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר‪ .‬אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך‬
‫הנסתרות‪ .‬בקש מאלוהים את הכוח והחוכמה לבטא אותם‪ .‬תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך‪".‬‬
‫‪124‬‬
‫‪125‬‬
‫הבעת תודה‬
‫מסמכים רבים שיוצגו בפרק זה‪ ,‬מקורם בחוברת שהפיקו חברים לעבודה של נדי לקראת יום עיון שנערך במלון "דן תל‬
‫אביב" ושהוקדש לנדי במלאת שלושים לפטירתו‪.‬‬
‫אנו מבקשים להביע תודה מיוחדת לעו"ד אירית לשם קיפרמן‪,‬לבתה אביטל‪,‬ולאתי אזולאי מזכירת המחלקה לביטוח ימי‬
‫ב'כלל' על הפקת החוברת ועל יום העיון‪.‬‬
‫אנו מוקירים תודה לכלל חברה לביטוח ולעילית כספי‪ ,‬מנהלת האגף הכללי ב'כלל'‪ ,‬על הסיוע הארגוני והכספי שניתן ביד‬
‫נדיבה בלב שלם ובנפש חפצה‪.‬‬
‫כן יעמדו על הברכה שוקי לשר‪ -‬רמון גרניט סוכנות לביטוח‪ .‬אבי זוהר‪-‬ישלב סוכנות לביטוח‪ .‬מנחם קצן‪-‬מ‪.‬קצן ושות'‪-‬‬
‫שמאים‪.‬‬
‫הערכה‪ ,‬תודה‪ ,‬וברכה מיוחדת שלוחה מכאן לעמיחי פרידמן ‪ ,‬על העזרה ‪,‬הידע והמקצוענות שתרם לנו ביד רחבה לקראת‬
‫הוצאתו לאור של ספר זה‪.‬‬
‫תודה לכל המשתתפים והתורמים הרבים האחרים לחוברת ועתה גם לספר זה ‪.‬תיקצר היריעה מלציינם ומלפרטם ‪.‬‬
‫כפי שניתן בקלות לראות כולכם העשרתם אותנו בחומר רב‪ ,‬בתמונות‪ ,‬בחוויות ובזיכרונות על נדי ועל פועלו‪ .‬תרומתכם‬
‫תהיה איתנו עד קץ כל הימים‪ ,‬ותסייע לנו לשמר את מורשתו לעד‪ .‬כולכם תעמדו על הברכה‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫‪127‬‬
‫כל מה שרציתם לדעת על ביטוח ימי‪:‬‬
‫לוקחים בחשבון הכל‪,‬‬
‫כולל פיראטים‪...‬‬
‫עולם הביטוח הימי נוגע למעשה בכל עולמות התוכן של הביטוח‪ .‬מיגוון סחורות‪,‬‬
‫אינספור יעדים על פני הגלובוס‪ ,‬אמצעי שינוע וגם לא מעט סכנות בדרך‪ ,‬כולל‬
‫מתקפות פיראטים שהחריפו מאז פרוץ המשבר הכלכלי‪ .‬כל אלה הופכים את‬
‫מלאכת יצירת פוליסת הביטוח הימי למשימה מורכבת‪ ,‬הדורשת ידע מקצועי‬
‫רחב ומעמיק ‪ 0‬המחלקה הימית בכלל ביטוח מובילה את התחום בישראל‬
‫מאת‪ :‬נדב פרג ‪ ,‬מנהל המחלקה הימית והאווירית‪ ,‬כלל ביטוח‬
‫שינוע סחורות בין ארצות ויבשות מוכר וידוע עוד מתקופות‬
‫קדומות‪ .‬כלי התובלה העיקריים של הימים ההם היו כלי שייט (בדרך‬
‫הים) ובהמות‪-‬משא (ביבשה)‪ .‬באמצעים אלו הועברו סחורות מסוגים‬
‫שונים‪ :‬תבואות‪ ,‬עצים‪ ,‬אריגים‪ ,‬מתכות כבדות ומתכות אצילות‪,‬‬
‫תבלינים‪ ,‬בשמים ועוד‪.‬‬
‫נהוג לייחס את ראשית ענף הביטוח בכללותו‪ ,‬לתחום הביטוח הימי‪,‬‬
‫לפני כ‪ 300-‬שנה‪ .‬בבית הקפה של אדוארד ללויד בלונדון ‪ -‬שהיה‬
‫מקום מפגש לרבי חובלים‪ ,‬סוחרים ובעלי אוניות ‪ -‬החליטו מספר‬
‫בעלי אוניות כי אם אונייה אחת "שלהם" לא תגיע ליעדה‪ ,‬ישתתפו‬
‫בנזק כל בעלי המטענים והאוניות‪ .‬כך נולדה חברת "‪ ,"LLOYDS‬תאגיד‬
‫החתמים הגדול בעולם‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬ביטוח ימי‪ ,‬מסתבר‪ ,‬עתיק הרבה יותר‪ :‬במאה השנייה לספירה‬
‫מופיע בתלמוד הבבלי‪ ,‬במסכת בבא קמא (דף קט"ז)‪ ,‬תיאורן של‬
‫אגודות מקצועיות של מובילי סחורות בים וביבשה‪ ,‬המבטחות את‬
‫חבריהן ומשלמות נזקים לספנים ולבעלי המטענים‪ ,‬בהתאם לנוסחאות‬
‫שנקבעו מראש‪" :‬תנו רבנן‪ ,‬ספינה שהיתה מהלכת בים‪ ,‬עמד עליה‬
‫נחשול לטבעה והקילו ממשאה (השליכו סחורה לים)‪ ,‬מחשבים לפי‬
‫משאוי (משקל) ואין מחשבים לפי ממון‪ ...‬ורשאין הספנים להתנות‪,‬‬
‫שכל מי שאבדה לו ספינה יעמידו לו ספינה אחרת"‪.‬‬
‫הגמרא קובעת דרך חישוב לאחריות המוביל הימי‪ ,‬בהתאם למשקל‬
‫המטען ללא קשר לערכו‪ .‬דרך זהה לחלוטין נקבעה במאה הקודמת‪,‬‬
‫הפיראטים מסומליה או מתימן‪ ,‬מאיימים‬
‫באמנת האג‪ ,‬משנת ‪ ,1924‬לפיה חבות בעלי האוניות תיקבע לפי‬
‫משקל הטובין ולא לפי ערכם‪ ,‬ועד היום זו הפרקטיקה הנהוגה לענין‬
‫חבות בעלי אוניות וחברות תעופה‪.‬‬
‫בקטע שבתלמוד מופיע תיאור קלאסי של ‪GENERAL AVERAGE‬‬
‫("אבריה כללית") וכן ‪"( TOTAL LOSS‬אובדן כליל")‪ .‬מבלי להיכנס‬
‫לפירוט יתר‪ ,‬אין ספק בדבר אחד‪ -‬צדק שלמה המלך באמרו‪" :‬אין‬
‫חדש תחת השמש‪ ...‬מה שהיה הוא שיהיה‪."...‬‬
‫ביטוח ימי ואווירי בישראל‬
‫המונחים "ביטוח ימי" ו"ביטוח אווירי"‪ ,‬כוללים את כל אמצעי התובלה‬
‫הבינלאומיים‪ :‬משלוחים אוויריים‪ ,‬משלוחים ימיים‪ ,‬רכבות‪ ,‬משאיות‬
‫וכן ספינות נהר‪ .‬כמו כן‪ ,‬מתייחסים המונחים הללו לביטוח גופי כלי‬
‫שייט גדולים וקטנים וכן לביטוח מטוסים מכל סוג וכן סיכוני חבויות‬
‫של מפעילי כלי הטיס או השייט‪.‬‬
‫בישראל תחום הביטוח הימי הינו שונה ומיוחד באופיו לעומת‬
‫ביטוחים אחרים‪ .‬חוק חוזה הביטוח משנת התשמ"א ‪ ,1981‬מחריג‬
‫ברובו את הביטוח הימי וקובע‪" :‬הוראות חוק זה לא יחולו על ביטוח‬
‫ימי וביטוח אווירי"‪ .‬הסיבה לכך נובעת מטבעו של הביטוח שעוסק‬
‫במסחר בינלאומי ומן הצורך להתאים את החוק והנוהג המקומי לאלו‬
‫המקובלים ברוב העולם‪.‬‬
‫עקב אי הכפפת הביטוח הימי לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬הרי שהדין החל‬
‫בארץ‪ ,‬הינו חוק הסחר הימי העותומני משנת ‪ .1863‬בפועל‪ ,‬רוב‬
‫הפוליסות הימיות כפופות לחוק ולנוהג האנגלי משנת ‪The - 1906‬‬
‫‪ - Marine Insurance Act‬ולחוק העותומני אין כמעט השפעה על‬
‫הפוליסות או על פסיקה בנושאים ימיים‪.‬‬
‫על נתיב השייט המרכזי המחבר בין אירופה בים ובאוויר ‪ -‬פעילות כלל ביטוח‬
‫והמזרח התיכון לבין המזרח הרחוק ועל‬
‫מעבר משלוחי נפט ממדינות המפרץ‬
‫לים התיכון ולאירופה‪ .‬תופעת הפיראטים‬
‫התגברה הן בשל המשבר הכלכלי והן בשל‬
‫העובדה כי בסומליה אין כיום שלטון מרכזי‪,‬‬
‫שמסוגל לעצור את ההתקפות הללו‬
‫‪20‬‬
‫‪128‬‬
‫‪129‬‬
‫כדי לעסוק בביטוח ימי בישראל נדרש רשיון מיוחד לעסוק בתחום‬
‫הן כמבטח והן כסוכן ביטוח‪ .‬המחלקה הימית והאווירית של כלל‬
‫ביטוח‪ ,‬היא המחלקה הגדולה ביותר בישראל העוסקת בתחומים‬
‫אלה‪ .‬נתח השוק של המחלקה הינו כ‪ 30% -‬ולאורך השנים התוצאות‬
‫העסקיות של המחלקה היו רווחיות ביותר‪ .‬סוד ההצלחה של‬
‫המחלקה ‪ -‬מקצועיות ללא פשרות ושירות של מעל ומעבר‪ ,‬הניתן‬
‫מידי אנשי צוות ותיקים ומנוסים‪ .‬למחלקה קשר עם שמאים ברחבי‬
‫חיפוש‬
‫מפת‪ ‬האתר‬
‫ענפי‪ ‬ביטוח‬
‫חברות‪ ‬ביטוח‬
‫למען‪ ‬הקהילה‬
‫מילון‬
‫‪English‬‬
‫ו' באב תשס"ו‬
‫‪ 31‬ביולי ‪2006‬‬
‫אגוד‪ ‬חברות‪ ‬הביטוח‬
‫מונחי‪ ‬ביטוח‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‬
‫התאחדות‪ ‬חברות‪ ‬לביטוח‪ ‬חיים‬
‫מונחי‪ ‬ביטוח‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‪ ‬העברית‬
‫הוועדה‪ ‬למונחי‪ ‬הביטוח‪ ‬אשר‪ ‬הוקמה‪ ‬על‪ ‬ידי‪ ‬התאחדות‪ ‬חברות‪ ‬לביטוח‪ ‬חיים‪ ‬ואגוד‪ ‬חברות‪ ‬הביטוח‬
‫בשיתוף‪ ‬עם‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‪ ‬העברית‪ ‬מתכנסת‪ ‬מדי‪ ‬חודש‪ ‬בבית‪ ‬אגוד‪ ‬חברות‪ ‬הביטוח‪ ‬ודנה‪ ‬במונחי‪ ‬ביטוח‬
‫התאחדות ‪ ‬החברות ‪ ‬לביטוח ‪ ‬חיים ‪ ‬ואיגוד ‪ ‬חברות ‪ ‬הביטוח ‪ ‬והאקדמיה ‪ ‬ללשון ‪ ‬העברית ‪ ‬הקימו ‪ ‬בשנת ‪ 2003 ‬וועדה‬
‫למונחי‪ ‬הביטוח‪ .‬הוועדה‪ ‬מתכנסת‪ ‬פעם‪ ‬בחודש‪ ‬ודנה‪ ‬במונחים‪ ‬מקצועיים‪.‬‬
‫קרן‪ ‬המחקרים‬
‫ההיסטוריה‪ ‬של‪ ‬הביטוח‬
‫מאמרים‪ ,‬כתבות‪ ‬וידיעות‬
‫נציגי‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‪ ‬העברית‪ ‬הם‪ ‬פרופסור‪ ‬שמעון‪ ‬שרביט‪ ‬וד"ר‪ ‬קציעה‪ ‬כ"ץ‪ .‬פרופסור‪ ‬ראובן‪ ‬מירקין‪ ‬שימש‪ ‬חבר‬
‫מטעם‪ ‬האקדמיה‪ ‬עד‪ ‬שנת‪ ‬תשס"ט‪ .‬מזכירת‪ ‬הוועדה‪ ‬מטעם‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‪ ‬העברית‪ :‬היא‪ ‬סמדר‪ ‬כהן‪.‬‬
‫מרכז‪ ‬הסליקה‬
‫יו"ר ‪ ‬הוועדה ‪ ‬הוא ‪ ‬מר ‪ ‬איתן ‪ ‬אבניאון ‪ ‬וחברי ‪ ‬הוועדה ‪ ‬הם ‪ ‬אברהם ‪ ‬בלבן‪ ,‬זאב ‪ ‬בן­יצחק‪ ,‬שלהבת ‪ ‬גוטמן‪ ,‬ד"ר ‪ ‬אשר‬
‫הלפרין‪ ,‬ז"ל‪ ,‬אתי‪ ‬הרם‪ ,‬עו"ד‪ ‬עוזי‪ ‬ז"ק‪ ,‬עו"ד‪ ‬זאב‪ ‬טל‪ ,‬עֻ זי‪ ‬לוי‪ ,‬אבישי‪ ‬ליוביץ'‪ ,‬שמואל‪ ‬מורד‪) ‬חבר‪ ‬מכותב(‪ ,‬שמואל‬
‫מלכיס‪ ,‬שמואל‪ ‬נבו‪ ,‬שחר‪ ‬פודולי‪ ,‬אבי‪ ‬חורין‪ ,‬נדב‪ ‬פרג‪ ,‬ז"ל‪ ,‬קטיה‪ ‬שוורצמן‪ ‬ויוסף‪ ‬שטח‪.‬‬
‫תל­אביב‪ ‬רי‬
‫המחלקה‪ ‬הכלכלית‬
‫רפי‪ ‬פרסיץ‪ ‬ז"ל‪ ‬נמנה‪ ‬עם‪ ‬חברי‪ ‬הוועדה‪ ‬מיום‪ ‬הקמתה‪ ‬ועד‪ ‬מותו‪ ‬בשנת‪ ‬תשס"ט‪.‬‬
‫היועץ‪ ‬המשפטי‬
‫לזכרו‪ ‬של‪ ‬חבר‪ ‬הוועדה‪ ,‬רפי‪ ‬פרסיץ‪.‬‬
‫פרסומי‪ ‬הפיקוח‪ ‬על‪ ‬הביטוח‬
‫עד‪ ‬כה‪ ‬דנה‪ ‬הוועדה‪ ‬במאות‪ ‬רבות‪ ‬של‪ ‬מונחים‪ .‬עד‪ ‬לאישורם‪ ‬במוסדות‪ ‬האקדמיה‪ ‬הם‪ ‬מוגדרים‪ ‬הצעות‪ ‬הוועדה‪.‬‬
‫מונחי‪ ‬ביטוח‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‬
‫בשנת‪ ‬תש"ך‪ (1960) ‬פרסמה‪ ‬האקדמיה‪ ‬את‪ ‬המילון‪ ‬המקצועי‪ ‬הראשון‪ ‬למונחי‪ ‬הביטוח‪ .‬מאז‪ ‬נוספו‪ ‬מונחים‪ ‬רבים‬
‫ומקצת ‪ ‬המונחים ‪ ‬ששימשו ‪ ‬באותן ‪ ‬השנים ‪ ‬התעדכנו ‪ ‬בעקבות ‪ ‬ההתפתחויות ‪ ‬שחלו ‪ ‬וחלות ‪ ‬בתחום‪ .‬הוועדה ‪ ‬למונחי‬
‫הביטוח ‪ ‬באה ‪ ‬אפוא ‪ ‬למלא ‪ ‬את ‪ ‬הצורך ‪ ‬בעדכון ‪ ‬המונחים ‪ ‬ובהמרת ‪ ‬מונחים ‪ ‬לועזיים ‪ ‬שגורים ‪ ‬במונחים ‪ ‬עבריים‪.‬‬
‫דוגמות‪ ‬למונחים‪ ‬שהציעה‪ ‬הוועדה‪ ‬אפשר‪ ‬לראות‪ ‬במכתב‪ ‬האקדמיה‪ ‬להלן‪.‬‬
‫ביטוח‪ ‬וסיכוני‪ ‬סביבה‬
‫ביטוח‪ ‬בעולם‬
‫פסיקה‬
‫המילון‪ ‬הקודם‪ ‬למונחי‪ ‬הביטוח‪ ‬של‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‪ ‬העברית‪ ‬מוצג‪ ‬במלואו‪ ‬באתר‪" ‬מונחי‪ ‬האקדמיה"‪ ‬במרשתת‪.‬‬
‫כדי‪ ‬לראות‪ ‬את‪ ‬המונחים‪ ‬יש‪ ‬ללחוץ‪ ‬על‪" ‬הצגת‪ ‬מילון"‪ ‬בימין‪ ‬המצג‪ ‬ולחפש‪ ‬את‪ ‬המילון‪" ‬ביטוח"‪.‬‬
‫ראיונות‬
‫לריאיון‪ ‬עם‪ ‬איתן‪ ‬אבניאון‪ ,‬יו"ר‪ ‬הוועדה‬
‫‪solvency II‬‬
‫הגישו‪ ‬מועמדות‪ ‬לחברות‪ ‬בוועדה‬
‫זה שנתיים ימים פועלת במסגרת האקדמיה ללשון העברית ועדה למונחי הביטוח‪.‬‬
‫הוועדה הוקמה בשיתוף ההתאחדות לחברות ביטוח חיים ואיגוד חברות הביטוח‬
‫בישראל‪.‬‬
‫בוועדה חברים בכירים בתחום הביטוח בישראל ונציגי האקדמיה ללשון העברית‪.‬‬
‫החברים הפעילים הם‪ :‬איתן אבניאון )יושב ראש הוועדה(‪ ,‬יוסי אנג'ל‪ ,‬עזרא גבאי‪ ,‬אשר‬
‫מורד‪ ,‬שמואל מלכיס‪ ,‬נדב פרג‪ ,‬רפי פרסיץ‪,‬‬
‫הלפרין‪ ,‬עוזי לוי‪ ,‬אבישי ליוביץ‪ ,‬שמואל ָ‬
‫בן‪-‬עמי צוקרמן ויוסף שטח‪.‬‬
‫נציגי האקדמיה‪:‬‬
‫והיא דנה ברשימת המונחים שהוכנה בעזרת מילונים לביטוח ורשימות שהגישו חברי‬
‫הוועדה‪ .‬עד כה נדונו למעלה מ‪ 600-‬מונחים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫קישורים‬
‫חברות הביטוח‬
‫ראובן מירקין וקציעה כ"ץ; מזכיר הוועדה‪ :‬אבישי ליידנר‪.‬‬
‫הוועדה מתכנסת אחת לחודש בבית איגוד חברות הביטוח ברח' רוטשילד בתל אביב‪,‬‬
‫על‪ ‬הוועדה‪ ‬באתר‪ ‬האקדמיה‪ ‬ללשון‪ ‬העברית‬
‫ביטוח‪ ‬רכב‬
‫לכבוד‬
‫‪ ‬מכתב‪ ‬האקדמיה‪ ‬לחברות‪ ‬ביטוח‬
‫לאחר סיום עבודת הוועדה יוגשו המונחים לעיון הציבור ולעיון חברי האקדמיה ללשון‬
‫העברית‪ ,‬והוועדה תשוב ותדון בהערות שיתקבלו‪ .‬לאחר מכן יובאו המונחים לאישור‬
‫‪ ‬‬
‫בניית‪ ‬אתרים‬
‫עמוד‪ ‬הבית ‪ | ‬צור‪ ‬קשר ‪ | ‬תנאי‪ ‬השימוש‪ ‬באתר ‪ | ‬שלח‪ ‬לחבר | הדפס‬
‫‪ ‬‬
‫במליאת האקדמיה ללשון העברית‪.‬‬
‫עד לאישור במליאת האקדמיה כל המונחים הם בגדר הצעות של הוועדה‪.‬‬
‫בכבוד רב‪,‬‬
‫רונית גדיש‬
‫המזכירה המדעית‬
‫אבישי ליידנר‬
‫מזכיר הוועדה‬
‫טלפון ‪ • 02-6493555‬פקס' ‪ • 5617065‬ת"ד ‪ • 3449‬ירושלים ‪91034‬‬
‫אתר האקדמיה באינטרנט‪http://hebrew-academy.huji.ac.il :‬‬
‫מאגר המונחים באינטרנט‪http://hebrew-terms.huji.ac.il :‬‬
‫‪130‬‬
‫‪131‬‬
‫נדב‪ ‬פרג‪ :‬הספר‬
‫ניסיון‪ ‬של‪ ‬ש נים‪ ‬בה קמה‪ ‬ו ניהול‪ ‬של‪ ‬את רי‪ ‬ביטוח‬
‫‪ ‬שורצמן‬
‫‪ ‬‬
‫ספר‪ ‬לזכרו‪ ‬של‪ ‬איש‪ ‬הביטוח‪ ‬הימי‪ ‬נדב‪ ‬פרג‬
‫בעלת‪ ‬ותק‪ ‬של‪ 35 ‬שנה‪ ‬בענף‬
‫הביטוח ‪ ‬הכללי‪ ,‬מתמחה‬
‫בניהול ‪ ‬סיכונים‪ ,‬מתן ‪ ‬הרצאות‬
‫הדרכה‪ ,‬ייעוץ‪ ‬לאתרי‪ ‬אינטרנט‪,‬‬
‫‪ ‬חו"ד ‪ ‬מומחה‪ ,‬ניהול ‪ ‬תביעות‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬המעוניינים‪ ‬לקבל‪ ‬את‪ ‬הספר‪ ‬מוזמנים‪ ‬לפנות‪ ‬באמצעות‪ ‬האתר‬
‫לחצו‪ ‬על‪ ‬הקישור‬
‫‪ ‬‬
‫המלץ על כך ב‪Google-‬‬
‫‪ ‬‬
‫יה‪ ‬שורצמן‬
‫סיכונים‪ ‬בביטוח‪ ‬כללי‬
‫ל‪ ‬אתרי‪ ‬ביטוח‬
‫בתחילת‪ ‬אוגוסט‪ ,2015 ‬יצויין‪ ‬יום‪ ‬השנה‪ ‬ללכתו‪ ‬בטרם‪ ‬עת‬
‫של‪ ‬איש‪ ‬הביטוח‪ ‬הימי‪ ,‬נדב‪ ‬פרג‪ ,‬והוא‪ ‬בן‪ 49 ‬במותו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ים‪ ‬מהאתר‬
‫לקראת‪ ‬יום‪ ‬השנה‪ ,‬מתכננים‪ ,‬בני‪ ‬משפחתו‪ ‬וחבריו‪ ‬להוציא‬
‫‪ ‬הטיפ‬
‫‪ ‬את‬
‫‪ ‬קבלו‬
‫השבועי‪ ,‬לתיבת‬
‫הדוא"ל ‪ ‬שלכם ‪ ­ ‬ללא‬
‫תשלום‬
‫ספר ‪ ‬לזכרו ‪ ‬של ‪ ‬נדב ‪ ‬להנצחת ‪ ‬דמותו ‪ ‬ופועלו ‪ ‬שנגע ‪ ‬בליבם‬
‫ובחייהם‪ ‬של‪ ‬אנשים‪ ‬רבים‪ ‬שזכו‪ ‬להכירו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫שנאמר‪" :‬מעשיו ‪ ‬של ‪ ‬האדם ‪ ‬נשארים‪ ‬אחריו‪ .,‬הבית‪ ‬שבנה‪,‬‬
‫הספר‪ ‬שכתב‪ ,‬העץ‪ ‬שנטע‪"..‬‬
‫‪ ‬‬
‫מבין ‪ ‬הדברים ‪ ‬הרבים ‪ ‬שנאמרו ‪ ‬ונכתבו ‪ ‬לזכרו ‪ ‬של ‪ ‬נדב‪ ,‬להלן ‪ ‬קטע ‪ ‬קצר ‪ ‬מתוך ‪ ‬מילותיו‬
‫של‪ ‬אבי‪ ‬בן‪ ‬חורין‪ ,‬איש‪ ‬ביטוח‪ ‬ימי‪ ‬בכיר‪ ,‬אף‪ ‬הוא‪ ,‬כפי‪ ‬שפורסמו‪ ‬באתר‪ ‬אגוד‪ ‬והתאחדות‬
‫המבטחים‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אם ‪ ‬נרצה ‪ ‬לראות ‪ ‬דוגמא ‪ ‬נוספת ‪ ‬לחשיבה ‪ ‬האחרת ‪ ‬ולאופי ‪ ‬המיוחד ‪ ‬של ‪ ‬נדב‪ ,‬נוכל‬
‫להיזכר ‪ ‬בארגון ‪ ‬מסיבת ‪ ‬הפרידה ‪ ‬למנהל ‪ ‬מחלקה ‪ ‬ימית ‪" ‬מתחרה" ‪) ‬אלברטו ‪ ‬ליאוצי‬
‫מ"אליהו"(‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫שלח‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫איפוס‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫הוא ‪ ‬העלה ‪ ‬את ‪ ‬הרעיון ‪ , ‬וביצע‪ ‬אותו‪ ‬בדירתו‪ ‬הפרטית‪ ,‬על‪ ‬אף‪ ‬שנושא‪ ‬הבריאות‪ ‬אינו‬
‫עוזב‪ ‬אותו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫מי‪ ‬יכול‪ ‬היה‪ ‬להעלות‪ ‬על‪ ‬הדעת‪ ‬עריכת‪ ‬מחווה‪ ‬שכזו‪ ‬מצד‪ ‬כל‪ ‬המעורבים‪ ‬בביטוח‪ ‬ימי‬
‫לאורך ‪ ‬שנות ‪ ‬הפעילות ‪) ‬מנהלי ‪ ‬מחלקות‪ ,‬שמאים‪ ,‬סוכנים‪ ,‬עו"ד ‪ ‬ואחרים(? ‪ ‬בתור ‪ ‬מי‬
‫שהינו ‪ ‬חלק ‪ ‬מהענף ‪ ‬המיוחד ‪ ‬הזה ‪ ‬כבר ‪ ‬שנות ‪ ‬דור ‪) ‬וקצת ‪ ‬יותר( ‪ ‬איני ‪ ‬יכול ‪ ‬להעיד ‪ ‬שזה‬
‫היה‪ ‬מעשה‪ ‬יחיד‪ ‬ומיוחד‪) ‬וגם‪ ‬של‪ ‬אצילות‪ ‬נפש(‪ ‬ואין‪ ‬לי‪ ‬ספק‪ ‬שהכל‪ ‬חושבים‪ ‬כך‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫נדב ‪ ‬היה ‪ ‬בן ‪ ‬אנוש ‪ ‬כרובנו‪ ,‬עם ‪ ‬רצונות ‪ ‬שאיפות‪ ,‬דעות ‪ ‬ומחשבות‪ ,‬אך ‪ ‬הייתה ‪ ‬לו ‪ ‬גם‬
‫היכולת‪ ‬להתעלות‪ ‬מעל‪ ‬הדברים‪ ‬הקטנים‪ ‬ולהמשיך‪ ‬קדימה‪ ‬עם‪ ‬חיוך"‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫וכך‪ ‬לאט‪ ‬עם‪ ‬מהלך‪ ‬הזמן‪ ‬החולף‪ ‬אנו‪ ‬למדים‪ ‬לדעת‪ ‬להכיר‪ ‬ולהוקיר‪ ‬יותר‪ ‬ויותר‪ ‬את‬
‫דרך ‪ ‬חייו ‪ ‬ומעשיו ‪ ‬של ‪ ‬נדב ‪) ‬נדי(‪ ,‬ז"ל‪ ,‬שהיה ‪ ‬כפי ‪ ‬שעולה ‪ ‬מעדויות ‪ ‬החברים ‪ ‬והאלו‬
‫מבינינו‪ ‬שזכו‪ ‬להכיר‪ ‬אותו‪ ,‬איש‪ ‬מופת‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫‪133‬‬
135
134
137
136
139
138
141
140
143
142
145
144
147
146
149
148
‫מייל מ"לוידס" המודיע על המינוי לועדה בינלאומית‬
‫מברק ניחומים מחברת הביטוח המשנה הגדולה באירופה‬
‫‪150‬‬
‫‪151‬‬
153
152
155
154
157
156
159
158
1
Tel Aviv, Israel Email [email protected] Tel 972-3-6968866 Fax 972-3-6959280
161
Our Ref # XX/XXXX
160
1
163
162
165
164
167
166
169
168
171
170
173
172
175
174
177
176
179
178
181
180
183
182
185
184
187
186
189
188
191
190
‫‪ ‬חלק שלישי‬
‫ציוני דרך‬
‫‪192‬‬
‫‪193‬‬
‫‪‬‬
‫ציוני דרך‬
‫אהרן פוירשטיין‬
‫נדי נולד בו' בניסן תשכ"ה‪ ,8.4.1965 ,‬במלבורן אוסטרליה‪ .‬כעבור שלוש שנים מגיע נדי עם משפחתו לישראל‪ ,‬ומשתלב‪,‬‬
‫תוך זמן קצר‪ ,‬ולמרות פער השפה‪ ,‬בגן בתל אביב‪ .‬כעבור שנה הוא מתחיל את לימודיו בגן העירוני ציפורה ברחוב נהרדעא‬
‫בתל אביב‪.‬‬
‫שנה אחרי מותו של אדם מתבהר המבט‪.‬‬
‫את לימודיו בבית הספר היסודי עושה נדי בבית הספר הממלכתי דתי מוריה ברחוב צייטלין בתל אביב‪ .‬במהלך תקופת‬
‫לימודיו הוא מתבלט באישיותו הלבבית וכובש במהרה את לב מוריו וחבריו‪.‬‬
‫אני מתבונן במה שעברתי בשנה הזאת‪ .‬מעגל השנה כולו השלים את מהלכו; עונות השנה‪ ,‬החגים‪ ,‬פרשות השבוע‪ ,‬ימי‬
‫הולדת ‪ -‬כל אלו מלאו סבב כואב‪ .‬שנה עברה ללא האדם שכל כך אהבנו וגם לבי המסרב לקבל‪ ,‬הכמה ומתגעגע‪ ,‬לומד‬
‫ומתרגל איכשהו להעדרו של נדי‪.‬‬
‫שנת האבל מסתיימת‪ .‬וחכמינו זכרונם לברכה קראו לקרובים האוהבים לשוב אל החיים‪.‬‬
‫עם סיום לימודיו בבית הספר מוריה‪ ,‬מצטרף נדי לישיבת בני עקיבא "נחל יצחק" במושב נחלים‪ .‬בתקופת לימודי התיכון הוא‬
‫פעיל מאוד בתנועת הנוער בני עקיבא בסניף תל אביב מרכז ואף מכהן תקופה ארוכה כמדריך‪ .‬על מנת להעביר פעולה בסניף‬
‫מקפיד נדי מידי שבת בשבתו לצעוד ברגל למעלה משעתיים וחצי מהמושב נחלים לתל אביב‪ .‬שנים רבות לאחר מכן‪ ,‬ימשיכו‬
‫חניכיו לראות בנדי‪ -‬המדריך האגדי של הסניף‪ .‬במקביל‪ ,‬משקיע נדי שעות ארוכות של התנדבות במד"א (מגן דוד אדום)‪.‬‬
‫בתום לימודיו בישיבה התיכונית בוחר נדי במסלול לימודים תורני בישיבת ההסדר "אור עציון" במרכז שפירא‪ .‬במהלך‬
‫חופשת חג הסוכות של שנת הלימודים הראשונה בישיבה נפצע בתאונת גלישת מצוקים (סנפלינג) קשה‪ ,‬גם בתקופת‬
‫השיקום הממושכת שלאחר הפציעה‪ ,‬מקפיד נדי להמשיך וללמוד עם חבריו‪ ,‬המגיעים תדירות לבקרו‪ .‬בשל הפציעה‪ ,‬נאלץ‬
‫לוותר בכאב רב על שאיפתו מגיל צעיר לשרת ביחידה לוחמת‪ ,‬לטובת שירות בחיל המודיעין בפיקוד דרום‪.‬‬
‫עם תום לימודיו בישיבת ההסדר‪ ,‬משלים נדי בהצטיינות תואר ראשון במדעי החברה באוניברסיטת בר אילן‪ .‬בתקופה זו‬
‫מתנדב נדי במקביל כרכז חונכים בתכנית "פרח"‪ .‬בשנת הלימודים האחרונה לתואר הראשון נשא נדי לאישה את בחירת‬
‫לבו רותי‪.‬‬
‫נדי מתחיל לעבוד בסוכנות הביטוח איחוד‪ ,‬שם עבד כשבע שנים‪ .‬בתקופה זו הוא משלים את לימודיו לתואר ‪.MBA‬‬
‫בתום תקופה זו‪ ,‬ממונה נדי לתפקיד מנהל המחלקה הימית בחברת כלל ביטוח‪ ,‬תפקיד‪ ,‬אותו מילא בנאמנות‪ ,‬במסירות‬
‫ובהצטיינות עד ימיו האחרונים‪ .‬במקביל לימד נדי ביטוח ימי בבית הספר לביטוח של מכללת נתניה‪.‬‬
‫לנוכח הצטיינותו בעבודה‪ ,‬התבקש נדי על ידי הנהלת חברת כלל ביטוח‪ ,‬לקחת על עצמו תפקיד נוסף של‬
‫מנכ"ל סוכנות ביטוח היהלומים של החברה‪ .‬כדמות מקצועית מובילה בתחום‪ ,‬נבחר לייצג את ישראל בארגון‬
‫(‪ .International Union of Marine Insurance (IUMI‬במסגרת זו נבחר להיות חבר בוועדה הבינלאומית‬
‫‪ .Loss Prevention Committee‬במהלך השנים מפרסם נדי מאמרים מקצועיים רבים בתחום הביטוח הימי‪ ,‬ושותף בפועל‬
‫לעיצובן מחדש של תקנות משרד האוצר בתחום‪.‬‬
‫במקביל לכל עיסוקיו הרבים‪ ,‬בלטה מנהיגותו גם בתחום הקהילתי בעיר מגוריו‪ ,‬גבעת שמואל‪ ,‬כגבאי בבית הכנסת "צעירי‬
‫הגבעה" וכן בהתגייסות למגוון רחב של פעולות סיוע והתנדבות לטובת הכלל‪.‬‬
‫נדי זכה להקים עם רותי משפחה מפוארת‪ .‬במהלך השנים‪ ,‬נולדו להם ארבעה ילדים‪ :‬דוד‪ ,‬מיכל‪ ,‬טל וליאור‪ .‬שבועות אחדים‬
‫לפני שנסע לטיפולים בארה"ב‪ ,‬זכה נדי להשתתף בשמחת האירוסין של בנו דוד עם בחירת לבו רחל לבית ג'ייקובס‪.‬‬
‫נדי נאבק במחלה בכל דרך‪ ,‬ואת סדרת הטיפולים האחרונה עבר במרפאה בארקנסו‪ ,‬ארה"ב‪ .‬שם‪ ,‬בערב תשעה באב‪ ,‬החזיר‬
‫את נשמתו לבוראו‪ ,‬והוא בן ‪ 49‬שנים‪.‬‬
‫ובחיים‪ ,‬בחיוך ענק‪ ,‬בלב שופע אהבה‪ ,‬מחכה להם נדי‪.‬‬
‫וברגע הזה של בין לבין‪ ,‬לקראת סיומה של השנה‪ ,‬אני חושב שאולי דווקא עכשיו‪ ,‬בחלוף הזמן‪ ,‬השחרור המסויים של מה‬
‫שכל כך רציתי להיאחז בו‪ ,‬יאפשר פתאום להבין שמשהו נפתח כאן‪ .‬איזה ערוץ ישיר‪ ,‬עמוק‪ ,‬עוטף כל‪ ,‬קורא אלינו‪ .‬מכל‬
‫פרח‪ ,‬מכל נשימה‪ ,‬מכל מבט‪ ,‬והקריאה לעתים פוצעת בכאב‪ ,‬אך תמיד מעמיקה את ההסתכלות‪ ,‬את החוויה‪ ,‬את החיים‪.‬‬
‫נדי היה איש של שפע בלתי נתפס‪ .‬נדי‪ ,‬הבין את החיים‪ .‬הוא הבין את כל הטוב שמסתתר מתחת לקליפה האפורה של‬
‫השגרה‪ .‬הוא הבין שכל השמחה והאהבה נמצאות כאן ועכשיו‪ ,‬ברגע הזה‪ ,‬ונדי חי בתוך זה‪ ,‬מפרשו מתוח ומלא ברוח‬
‫טובה שכל הזמן נושבת‪ .‬כל הזמן‪ .‬גם עכשיו‪ ,‬במיוחד עכשיו‪ ,‬תמיד‪.‬‬
‫שנה אחרי ועם השיבה אל החיים‪ ,‬אנו יכולים להבין שנדי פתח לנו צוהר אל מה שקיים כאן ועכשיו וזמין לנו כל כך‪ .‬נדי‬
‫ממתין לנו לא שם‪ -‬אלא כאן‪ .‬בהישג ידינו‪ .‬לא בדברים המיוחדים ויוצאי הדופן‪ ,‬אלא דווקא בחיים הפשוטים הסובבים‬
‫אותנו‪ .‬כל מה שאנו מכנים טריוויאלי‪ ,‬ורואים בו מובן מאליו‪ ,‬כל האנשים שנוכחותם לידינו צפויה ושגרתית‪ ,‬נדי שם‪ ,‬בטוב‬
‫לבו‪ .‬והוא קורא לנו להפוך את כל המובן מאליו לאירוע מיוחד יוצא דופן‪ ,‬מסעיר ממש‪ .‬שם נדי היה‪ ,‬ושם הוא ממתין לנו‬
‫בציפיה שמחה‪.‬‬
‫איך עושים את זה? איך נמצאים שם?‬
‫במשנה מסופר שרבן יוחנן בן זכאי איתגר את תלמידיו בקריאה‬
‫יזֹוהי ֶד ֶרְך יְ ָׁש ָרה ֶׁשּיִ ְד ַּבק ָּבּה ָה ָא ָדם?‬
‫"א ַמר לָ ֶהם‪ְ :‬צאּו ְּוראּו ֵא ִ‬
‫ָ‬
‫טֹובה‪.‬‬
‫אֹומר‪ַ :‬עיִ ן ָ‬
‫יעזֶ ר ֵ‬
‫ַר ִּבי ֱאלִ ֶ‬
‫אֹומר‪ָ :‬ח ֵבר טֹוב‪.‬‬
‫הֹוׁש ַע ֵ‬
‫ַר ִּבי יְ ֻ‬
‫אֹומר‪ָׁ :‬שכֵ ן טֹוב‪.‬‬
‫יֹוסי ֵ‬
‫ַר ִּבי ֵ‬
‫רֹואה ֶאת ַהּנֹולָ ד‪.‬‬
‫אֹומר‪ָ :‬ה ֶ‬
‫ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון ֵ‬
‫אֹומר‪ :‬לֵ ב טֹוב‪.‬‬
‫ַר ִּבי ֶאלְ ָעזָ ר ֵ‬
‫רֹואה ֲאנִ י ֶאת ִּד ְב ֵרי ֶאלְ ָעזָ ר ֶּבן ֲע ָרְך ִמ ִּד ְב ֵריכֶ ם‪ֶׁ ,‬ש ִּבכְ לַ ל ְּד ָב ָריו ִּד ְב ֵריכֶ ם‪" .‬‬
‫ָא ַמר לָ ֶהם‪ֶ :‬‬
‫חכמי ישראל הגדולים תמצתו לנו את חכמתם למשפט קצר ומתומצת‪ .‬ואני אומר‪ ,‬שפר חלקי‪ .‬שהרי לא הייתי יודע באמת‬
‫מהי עין טובה‪ ,‬אלמלא נדי הנמצא עמי עכשיו‪ ,‬שאת חום מבטו עלי אני יכול עדיין לחוש ממש‪ ,‬איך הוא רואה אותי‪ ,‬ורואה‬
‫את כל מה שטוב בי‪ .‬את כל מעלותי ואת חד פעמיותי‪ .‬יודע שאני כאן ושטוב שאני כאן‪ ,‬הו כמה טוב שאני כאן‪ .‬למה אדם‬
‫זקוק יותר משיביטו בו בעין טובה‪.‬‬
‫ומהו חבר טוב‪ -‬נאמן ומוכן בכל עת ממש‪ ,‬לא הייתי יודע באמת אלמלא נדי‪ ,‬מורי ורבי עם שיעור נוסף‪ .‬נדי הנכון תמיד‬
‫לקריאה‪ ,‬למעשה‪ ,‬להחלצות מידית לעשיה‪ .‬אני חושב על מידת הזריזות ממסילת ישרים וחושב על נדי‪ ,‬דרוך ומיידי‪.‬‬
‫על שכנות טובה אין לי ספק שיעידו כל שכניו הקרובים והרחוקים‪ .‬וראיית הנולד‪ ,‬אין היא קריאת עתידות‪ ,‬אלא היא הבנה‬
‫אמיתית ועמוקה של הפוטנציאל העצום הקיים בחיים האלה‪ ,‬בכל רגע ורגע בהם‪ ,‬אין היא אלא נכונות ליילד את הטוב הזה‬
‫מן הרגע‪ ,‬להביא אותו לידי ביטוי‪ .‬כל רגע הוא אפשרות לשמחה‪ ,‬לטוב‪ ,‬לאהבה‪ ,‬לנתינה‪ .‬נדי ראה את הנולד הזה המסתתר‬
‫כל העת בקיום האנושי והיה נחוש להביא אותו לידי ביטוי מלא‪.‬‬
‫ולב טוב‪ .‬לב שופע‪ .‬אני מבין אותו כל כך כשאני יושב וכותב את השורות האלה‪ ,‬כי דיבוק הלב בלב‪ ,‬דיבוק ליבי בלבו של‬
‫נדי הופך את לבי ללב טוב‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫‪195‬‬
‫לכולנו לב טוב‪ .‬מה עשה את לבו של נדי ללב טוב במיוחד?‬
‫אני חושב שצריך לחזור לתחילת המשנה‪ .‬לאתגר‪ :‬איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם‬
‫הלב הטוב עבור נדי‪ -‬לא היה הלב הפועם בחזה‪ ,‬זה שנדם לצערנו לפני שנה‪ ,‬וגם לא הלב הטוב של רגשי האהבה החמלה‬
‫והידידות‪ ,‬המעיר מדי פעם את האדם‪.‬‬
‫הלב עבור נדי היה הדרך בה דבק‪ .‬להתבונן בעולם מתוך הלב הטוב‪ .‬לחוש אהבה אל הברואים בו‪ ,‬לפעול מתוכו‪.‬‬
‫הו‪ ,‬עורלת הלב‪ ,‬המכסה את ליבנו בשגרה‪ ,‬בקטנות‪ ,‬בשטויות‪ .‬לבו של נדי לא איפשר לכל אלו לדבוק בו הוא דבק בלב הטוב‬
‫והפך אותו לדרך חייו‪.‬‬
‫והדרך הזו שבה נדי נמצא‪ ,‬ממתינה לנו‪ .‬עולם שלם ממתין לנו שם‪ .‬ונדי‪ -‬על חיוכו הגדול קורא לנו להצטרף לדרך‪ ,‬לדבוק‬
‫בלב הטוב‪ ,‬לדבוק בחיים‪ ,‬לחבוק את העולם על כל מה שבו‪ ,‬לרוץ לקראת אהובינו‪ ,‬לראות את כל היופי הגלום בהם‪ ,‬את כל‬
‫פוטנציאל החיים המסתתר בהם‪ ,‬ולחיות‪.‬‬
‫שנה קשה עברה על אוהביו של נדי‪ .‬והוא ממתין להם בסופה עם שפע של חיים ואהבה‪ ,‬קורא להם לחיות‪ ,‬לשמוח‪ ,‬לתת‪,‬‬
‫לסייע‪ ,‬לחיות‪.‬‬
‫מלבורן‪1966 ,‬‬
‫‪196‬‬
‫‪197‬‬
‫כרטיס טיפת חלב מלבורן‪1965 ,‬‬
‫בדירה במלבורן‪1968 ,‬‬
‫‪198‬‬
‫‪199‬‬
‫נדי עם אבא משה במלבורן‪1966 .‬‬
‫מלבורן‪1966 .‬‬
‫‪200‬‬
‫‪201‬‬
‫עם דוד יהודה‪ ,‬מלבורן‪1967 ,‬‬
‫עם סבתא שפרינצה בדרך לארץ‪1968 ,‬‬
‫‪202‬‬
‫‪203‬‬
‫פרידה ממלבורן‪1968 ,‬‬
‫חנוכה ברחוב שרת ת"א‪1969 .‬‬
‫גן ציפורה טרום חובה‪1970 .‬‬
‫‪204‬‬
‫‪205‬‬
‫תעודת סיום גן טרום‪-‬טרום חובה‪1969 .‬‬
‫תעודת סיום גן טרום חובה‪1970 .‬‬
‫‪206‬‬
‫‪207‬‬
‫גן ציפורה גן חובה‪1971 ,‬‬
‫תעודת סיום גן חובה‪1971 ,‬‬
‫‪208‬‬
‫‪209‬‬
‫שלום כיתה א'‪ .‬ידיעות אחרונות‪1972 .‬‬
‫ביקור בקווינסלנד‪ ,‬אוסטרליה‪1972 .‬‬
‫סבא יחזקאל וסבתא שפרינצה‪ .‬קווינסלנד ‪1972‬‬
‫ביקור בקווינסלנד‪ ,‬אוסטרליה‪1972 .‬‬
‫בית ספר מוריה‪,‬כיתה א'‪1972 .‬‬
‫‪210‬‬
‫‪211‬‬
‫ביקור במרילנד‪ ,‬אוסטרליה‪1972 .‬‬
‫‪212‬‬
‫שבט התחיה‪ ,‬בני עקיבא‪1975-1983 .‬‬
‫‪213‬‬
‫נדי ואוריתי‪1984 .‬‬
‫חגיגה בית ספר מוריה‪1978 .‬‬
‫בר מצוה נדי‪1978 .‬‬
‫שחמט עם סבא אליעזר‪1982 .‬‬
‫‪214‬‬
‫‪215‬‬
‫התנדבות מד"א‪ .‬תרגול על עופר בקר‪1982 .‬‬
‫בר מצווה ירוני בכותל‪1987 .‬‬
‫בבית חולים איכילוב לאחר נפילה בסנפלינג‪1984 .‬‬
‫טיול משפחתי בגלבוע‪1989 .‬‬
‫‪216‬‬
‫‪217‬‬
‫לונדון‪1984 .‬‬
‫טיול שחרור מצה"ל‪ ,‬לונדון‪1989 .‬‬
‫‪218‬‬
‫‪219‬‬
‫אירוסין נדי ורותי‪1989 .‬‬
‫חתונה נדי ורותי‪1990 .‬‬
‫‪220‬‬
‫‪221‬‬
‫מיכל‬
‫דויד‬
‫‪222‬‬
‫‪223‬‬
‫ליאור‬
‫טל‬
‫‪224‬‬
‫‪225‬‬
227
226
229
228
231
230
232