התלמודית בתקופה העברי הלוח עתר קבי רם ומק קרבעיו ..מ,.! לתואר מחקר עבודת
Transcription
התלמודית בתקופה העברי הלוח עתר קבי רם ומק קרבעיו ..מ,.! לתואר מחקר עבודת
הלוח העברי קרבעיו בתקופה ומק רם התלמודית קבי עתר .!, עבודת מחקר לתואר מ.. בהדרכת פרופסור י.י .גליק לשפווז שמיות באוניברסיטה של רדום אפריקה מוגש ע״י משה אהרן קורצטג ביוח ט״ו בכסלו .תשל״ה 29לגובמבר 1974 ת ד כ ן הקדמה: ............................... פרק א‘ : ה ע נ י נ י ם 2 עמדד הכישורים הגדדשי-ם מקובעי הלוח.. ...................... , , עמוד 6 בית דין של כוהבים דקביעת פרק ב*: הלוח .......................................... ............. .ע מ ו ד22 מספר הדייגים הקובעים את פרק ג‘ : הלוח ..................................................... . . .ע מ ו ד29 והלוח ..................................................ע מ ו ד35 פרק ד* : המלך פרק ה‘ : תפקיד הנשיא בקביעת הלוח ...................................ע מ ו ד45 היכן היה בקבע הלוח בתקופת פרק ו*: המטבה ..................................... ..................ע מ ו ד78 בספח א 4ג זמבו של שמואל הקטן ...................................... ..ע מ ו ד 10J בספח ב‘ :שיטת הדמבי׳ם בעבין הסיבות לעיבוד השבה ......................................... .......ע מ ו ד108 ״מהרה ייבבה המקדטז" ..עמוד' 1 1 5 . בספח בספה ד‘ : לוח קיצורים פולחן המקדש לאחד חורבן הבית..עמוד 123 וראשי תיבות . .. .. ...........ע מוד 140 ביבליוגרפיה . . . . .................... .....ע מ ו ד 141 שימוט הקיצורים בביליוגרפיה ..........................................ע מ ב ד 148 תמצית העבודה באבגלית ............................................ ....ע מ ו ד 150 היא 29י־ מ יםי 1 2ןמערו*י ־0־ 03־ך בחורה לימי׳ החגים, זאת התורה כמו קבעה ימיה הם שהחגים מסוימים צריך בצאת השבה באספך אח להיות בעונת האביב, יום. שעות 365 + בחודשי ומשית מעשיך מן מחזוריות הלבנה, ולפעמים בחורף. בקיץ שגת הלבבי׳ היא: שהם 354 יחד ער מסוימות של השגה. ( )7 השדה'' ,׳', וכן האסיף. היו "וחג ואס כן חג הפסח לו היו החגים פסח שבת החמה היא + '12 + דולקים, יום הלבבה. פסח/^".,. וחג הסוכות בזמן קובעים את החגים רק לפי וסוכות חלים לפעמים כל התאריכי□ צריכים לחול בעוגות למשל 'יטמור את חדש האביב האסיף 6 טל שמה /ע' . טביתבו בערך 12x29 »עות«ימיס, ו 8 -שעות י־־^ק^ן חלקים. , 10+21 + ההפרש בין שבת החמה ושבת הלבנה הרא: שעות,ימים, חלקים, כלומר הפרש של קרוב ל 11 -יום .במחזור טל שלוס שבים יצטבר יתרון שהוא ימים של שבות חמה על למעלה מחודש. יש צורך בכדי להוסיף בערך כל חודשים ב שבה רגילה, חודש העבור, והוא או להשוות את מספר שלט שביס פשוטה, לאחר מקדש את בפביו עדים לקבוע את החג, ידע מתי אבו את הקודם תלוי מתי חודש מלא או התגלתה הלבבה, התגלות הלבנה. טבתגלו, .5 בכדי נקראת טבה מעוברת. כמו כן יום ומפרסם את קביעת ופעמים מעובר. ומתי באו העדים החודט בכדי היה טהעם לפעמים ואז קוראים שבית הדין היה קובע ואז החודש בקביעת החודש היה להעיד בבית הדין עונות השבה ללוח הירחי או תלמוד בבלי ,מסכת ראש השבה ,ו ילבא, הגדול ,תשב"ז ,כ״ה עא‘ . טס ו ת כ" ג .16 בית הדין ואחד לחודש הקודם, השינוי 12 כתחילת החודש אותו גוף היה מעבר את השבים לפי להשוות את דברים ם" ז.1 , מסוים השלושים לחודש הקודם, את ראש החודש ביום השלושים בקרא מעברים את הטבה היה קובע כחודש חסר, ובמקום בחודש ב ו סף, בתאריך המסוים של החודש. ראש חודש היה בקבע ביום החודש הקודם החמה טראו את מולד הלבבה, החודש והיה מודיע וימי הלבנה חודש לשבת הלבנה, וכך שבה בת 13חודשים בימים ק דומי׳ ס בית הדין שהעידו שנוח הלבגה קרוב ל33 - ימי ימים, בד־פס על הצרכים משום מחדש הוצאת התלמוד - 4שבראה להלן. סבות אחרות כמובן בחודשו מתיי שבתקופה קדומה זו, על ידי ביית הדין אי שיחולו כל תאריך בשבי לפי החגים, ימים דברי לחול בטבי בצורה מדויקת מתי לחודש. יום הראשון אם חג הפסח כי כמו כן החלטה על ידי בית הדין, גיסן שגי, והשבה הוכרזה כשבה מעוברת. שבראה להלן כאמור, או העם היה אס בית הדין שבארץ ישראל על קביעת תחילת החודש. צריכים היות ולא ישראל לגולה לפבי תחילת המועד, האפשריים וכך התאריכים צריך לחכות עד שהחודש הזה הוא ומשם היו כימי חג, או ביום החודש הזה הוא חודש ההחלטות ההכרזות בדרך ישראל, אי-אפשר יום הראשון השלושים לחודש הקודם, והטבה היא שבה רגילה, שבי אפשריים, למשל, התלויים יחול היום ה־־ 1 5עד אשר בקבע על ואחד לחודש ה;,ודם. אשר תיבתן מארץ ימים תחילת החודש. יכול היה לחול ביום כפ י לוח בקבע בצורה סופית תחילת החודש. אפשריים לקביעת ידי בית הדין השלושים שיודיע מראש התורה צריך לחול ביום ה־־ 1 5לחודש ני 0ן, היה לדעת לחודש כשהחודש היה אפשר היה להתקין עד אשר בחודש י־ול היה נקבע מדי הודנ0 חודש אדר בידי כלל היו להודיע לכל תפוצות תמיד הספיקו היו להודיע בגולה חוגגים את בוצר בכל חג יום שביי של גלויות. במחקר הלוח שלפביבו בתקופת המשבה קביעת הלוח, לבדוק מי ובאיזו אבו בבסה לעקוב אחרי והתלמוד. מתכוונים היה הגוף המוסמך חודשים, במקום ,12 את חטיבות כמו כן כמו כן איזה שעל פיו אפשר לשער אשילו והשבים. לקבוע את תאריכו בבסה מדברים על בבסה טל התחלת החודש, לבדוק איזה גוף ולקבוע ששבה מסוימת תימבה 13 ועל פי קביעת הלוח לפי האמור, כשאבו לקביעת החודשים צורה הדבר היה בעשה. מוסמך היה לעבר את השבה, התהליכים הקשורים בקביעת שיקולים. אין צורך להסביר כל העם היה חוגג את המועדים. ללא בדיקת המקורות שהיה צריך לקבוע - 5 - גוף מרכזי על ידי ומוסמך קביעות ביתן כמו כן שיקבע את הלוח, טונוח, לשער דבר שהגוף איין שקבע אח הלוח, שקשורים אבו עוסקים וכפי שטחים אחרים אלא בצד ה הילכתי משתקפים פירוד בעח. מחיץ לקבילזת הלוח. ואסטרובומיים וההיסטורי. יש לציין והתלמוד, שאין ולברר מה כוובתם כיצד בתפרשו המקראות בקשר לקביעת הלוח על מובן מאליו התוספתא, המשנה, ראשונים שובים שאבו שיצוטטו בשתמש בצורה מירבית תלמוד בבלי ואחרונים. שנכתבו של הפסוקים בתחום בנוסף בבושא זה וירושלמי לכך אבו ולא בשאר מחקר זה לפרש ופשטותח אלא כמו כן שהיתה אצל היהדות הפרושית, בספרות המשבה של אותה תקופה. יווצר בזה הציב את מעמדו בחישובים מ תמ א טייח בקביעת הלוח כפי שהדבריח הכתות לעסוק בקביעת הלוח, בכדי ייעול• היה להביא כסמכות הילכתית גבוהה לגבי בכוובתבו שלא בילבול מן המקרא, ידי החכמים. בספרות התלמודית: ובפירושים מתייחסים שביהבו למאמרים ובנושאים הקשורים לנושא. ע״י ומחקרים - 6 - א‘ פ ר ק ה כ י ש ו ר י ם ר.נ דר mm כפי חשוב שכבר הזכרבו מ ק ו ב ע י הלר ח קבימת החודשים ומרכזי בחיי העם, משום כך, ביתן אדם פרסי, להבין אלא, ואשר קביעתו כי בקביעה זו ל<וף סוכזי תחייב את כל העם לבדוק מי■ היה הגוף הםוסמך שנינו בל החגיח היו תלויים. טאי-אפשר היה להשאיר את קביעת הלוח בי־די■ שהוזקקו במשבה: ועיבור השנים היה תפקיד "עיבור ומוסמך שהוא לנהוג על פיו. בפרק זה בנסה לקבוע את הלוח. החדש בשלשה, עיבור השבה בשלד .דברי ר‘ גסליאל אומר בשלשה ובחמישה בו שא ין מאיד ,ר‘ שמעון בן ובותבין, וגומרין בשבעה, ואם גסרו מתחילי ן, ( מעוברת" 7־ . בשלשה ר"מ קובעים את החודש ומעברים את השבה בבית דין דייגים, ואילו רשב״ג חולק ניחס לעיבור השבה, בהרכב שלושה בהרכב דייבים מתחיל את הדיון, ואם ולפי יותר רחב את הצורך עוד שבי דייבים הדבים בנושא, ואילו בבית דין מורכב של שבעה דייניה. משלושה בית דין יש סיבה להביא לדיון בעיבור השבה, דייבים, דברי משלושה דעתו וכשהם קביעת העיבור בעשה בהרכב לפי המורכב מחליטים חיובית -מוסיפים נעשה יקבע את הלוח, אס קרה בצורה ההחלטה על שעיבור השבה הקביעה היא במלת תוקף - בדיעבד. 2 7ץ) וכן מצאנו בתוספתא" :קידוש החדש( דברי ר"מ, וגומרים .1 משבה א‘ . פרק א‘ , וראה הפירוש הבבלי, סנהדריז . ע״ב. זוהי הגרסה לפי ר‘ התוספתא הגירסה דוד פרדו, המודפסת בסוף נראית כפי .3 בשלשה מחוזילין, בחמישה נושאין ונותנין, בשבעה״(^. סבהדרין , י‘ .2 וחכמים אומרים: ועיבור השבה בשלשה סבהדר י ן . הפסכת של ש״ס שמוכח מהבבלי, שבתוספתא פ״ב, בהגהותיו, וילבא. סנהדרין .י‘ , "קידוש עיבור שבה בגי אי. חסדי דוד .מ ל ע״ב. והגירסה הזו ולא כפי דברי ר״מי', 7 -י- ביחס לפירוט דברי המשנה "זייבור החדש בשלשה", ( )4 פירושים בתלמוד' במה אביי א) . משגה את הגירסה ” ק י ד ו ש החדש ב טל שה", מצאנו ובמקום ולפי "עיבור" הוא גורם "קידוש" - גירסתו מתאימים המשנה לבאמר דברי בתוספתא. ב) רב א החודש, מסביר את המשגה: אם הוא ביום עיבור, קידוש ביום השלושים לחודש שעבר אז הוא בעשה בשלושה את החודש ביום השלושיםואחד,אין אלא הוא מתקדש ג) גחמן רב קידוש אחר מסביר את דברי עיבור בשלושה. את החודש ביום דייגים, השלושים אבל כשבאים הקודם -אז אין אשי רב אין ום מסביר את דברי מאיליו. המשבה בדיוק בצורה הפוכה מרבא, כשהחודש הקודם היה מלא ואחד לחודש הקודם, אז השלושים או "מאי ב יןאס ראש ואחד ,אבליש להשתמש בחישובים אס לעבר את הללו יוצא, להיעשות בהרכב איפוא, לחודש עיבור? חישוב דעיבור". השלושים צריכים בשלושה בשלושה. צורך לקדש את החודש בצורה פורמלית ביום ובאים יש צורך לקדש לקבוע ראש חדש בזמגו -ביום השלושים צורך לקדשו המשגה: כלר מר, קידוש שלפי החודש (כפי של צורך שבכתוב להלן) והחישובים שלושה דייגים. פטמות המקורות לא אלא כל מיוחד, הפקידה ההלכה את קביעת בית דין המוסמך לדון, כשר הוא לקבונן את הלוח. אבו לדון מבדילים בין בכל המקרים, הדיוטות בלשון הודאות וכך ה‘ לבין ההלכה, והלואות^. שבינו צריכין דיינים בתלמוד: דייגים שמוסמכים לדון דק "מועדי ה‘ י, בדיגי דייגים שהם ממונות כגון בדיינים סמוכים. צריכין קידוסז ני״ו... הדיינים או הסמוכים הללו היו מועדי דיינים ע"ב. מהדורה רגילה, .6 סמוכים או לקביעת הלוח יש צורך מומחין"^^. בבלי ,ס נ ה ד ר י ן , מומחים או שאיגח סמוכים, הראויים רמב״ם .מ ש נה תורה, ה ל * ד- :ט"* , בבלי ,בבא בתראי קכייא ע״א, טרק ה‘ מהלכות סגהדדין וברמב״ם שם הל ,ז‘ . מזה וסמכו לדון מוסמכים ע״ י סמיכה ע״ י מוריהם; אלה שהסמיכו גם !1ם הוצרכו דיינים מוסמכים. מדור לדור; איש עד בית ואלו דיגו של דברי הרמב״ם: יהושע בידי כל בית דין מבין יאטיה • 1ומר: של שאין ולפי פירושו ישראלי'( .) 8 הסמוכין שם ראיבו והתוספתא; מומחים-םמוכים, מצאנו מעברין ש ביר ושלי ם? תלמוד לומר: "ובמצאו טל של ת ועד בית דינו של משה רביב ו לעומת פשטות דברי המ שב ה נתונה לפי המסורת ה י תה <.עין להיות אלא את השבה, ראשון הוא לכם; של ר־ איש מפי ( )7 . שקביעת ז 1ל ו ח במכילתא: בבית דין "ר* הגדול דברו אל כל עדת בני י;שיה במכילתא, במטה עיבור השגה ע*ז*״ ב י ת ך ,ךין הגדול טזבי רו טלי nאו הםגהדרין הגדולה .ובאמת מ צאבו ב ע נין זה מחלוקת ממגי נת בין הר מב 11ס ו הר מב11ן ,אם קביעת החרזן!) הסנהדרין היא בידי הרמביים הגדולה ב״ספר המצוות"^ / 9 ” א ב ל מצוה זו לא ישראל לבד... כמו כתב שיש מצווה יעשר אותה לעולם, ולפן בארץ קראים בטלה הראיה אצלנו ישראל עקיבא כמו ובהעדר הוזכמים מארץ שיעבר הטגים פן בספרו "מטבה אין עושין בארץ אותו, ישראל החדנס הזה דביבו, במקומכם, ואין שם, רמב״ם, טאין פ״ד ה ״ ל א* . שמותייי ב מצוות עטה .11 כוונתו פ״ה קנ״ג ,הוצאת מהל‘ תהיה סנהדרין "כל שאמרבו הזמן או או מפבי בית דין גאמר למשה הצורך, הסמוכים ולאהרו ן - : איש מפי איש ממניזה מסורה לכם וי־ל העומד בארץ זה ®אבו ישראל אין קובמין ( )1 1 .v מחטבים היום" Newman J. Semikhah, Machester איש שלוח). תורה לעם ,ירושלים, יבמות קמ״ו ;;דוש החדש הל* שעשה ר* רראה על בושא הסמיכה: (מהדורת למסופר בבבלי, ישראל, רטות שכך בחשבון : University Press. 1950 ,2ג‘ עיי ב בחוצה לארץ כמו השבה מפבי עדות זו מניח אלא המינים אז אפשר לבי״ד הסמוך ומפי השמועה למדו אבל בזמן ממברין כוובו היד התזקה" פסק: שבארץ הסבהדרין שכך הוא פירוש הדבר אחריכח חדטים ועבור לכם ראש חדשים - ולזה וטעו הגדול ״( )1 0 אלא סנהדרין שנתנו להן ובארץ בהעדר בית דין יטראל, תורה - וזד ט על הראיה .10 היום ויקבע החודשים שהתבאר בתלמוד... לקדש חודשית ו שב ים אלא בי״ד הגדול לבד שבטל הקרבת הקורבבות בהעדר המקדש, הבקיאים .7 דוקא אם לאו. א׳־-ג‘ . מ״א. תשי״ט ,ע' .30 ובדבר בזה להלן. - 9לכאורה יוצא בסמכות הסנהדרין הגדולו; -ני״ וין שקיבלו כוח כמו כן לפי משום מפ^ות ו״מכות, רמתו הסיבה מסיבי "הלכה למשה ובזמן שאין שוו היום. ומאימתי התלמוד, קבוע, אבל על קביעה רבי הרמב״ח וכדברי "העדר בית הדין חכמי הגדול, או הרסביים " ,"n m הגדול". סניי־ד הגדיל. וכמו שכתב סנהדרין, ,ל פי ה״י״בון קו ב מ ין כל בעת שחרבה י״ראל לחשוב א־ץ י״ראל, וכן נחמני בהשגותיו על הרמב״ם ומקשה עליו בפו;6 בספר רגינו מהל, 4 לה□ קדוש החדש, מן עיברו שלא (לשטרות), שם אלו שאביי הזהיר□ הל זמן בספר .14 השגות הר מב"ן וחשבון ואנו כי העיבור. קימח, תקובו 320-370 ככר כותב של הלוח ע"י הלל לספירה הנוצרית. לביטול הסמיכה ,וכן המצוות. שנתן לשבות יודעים כי הראשונים ולא אחרד': הקדימו "משה ואע״פ יש להם בורנשטיין .144-154 על ספד מ״שוברתיו כתב רב האי: שנשתמרה ימי הלל גי‘ י ה י ד ה נשיאותו בשנים הדיון סביר הוצאת שהרמב״ם שאב בשבת תר " ע קצר לפגי ביחס באחת שסנהדרין לאחר... ממאוז״ה שעה ל:ו ורבא מתי הנשיא. שכל זמן עד ( )1 4 , המצוות ג . ובה של הסוד הזה להקדיס או כסדר הזה, את עמודים אברהם למד לי 0ראל מ ,קר ו הםךך הזהי ניח דין מכמה צדזיט. מדברי רב האי גאון העיבור ל!־4 הסוד הזה, זה? מסוף הגמרא עד אביי ורב־,. ח י ..משפט הסמיכה וקורותיה ,התקופה, ב ו רב שט י ד 5־ יםיבל״ י ; 0ה ^ ,י י ס ,כיו ,4ע* ,404-5 את בו 3 ( )1 2 ( .י) ישראל היו סומנ־ין משה בן דבריו הראיה שאגו חח שב י ז נשאר שח בימי חכמי החזקה שח: על פי בחשבון ולא הראיה היווה בספרו היז שבזמן התחילו בידי ביייד סחוכין לביטול קביעת החודש על פי בימי חכמי המשנה ארץ דע״ו, שיש טבהדריך!.- ,ובעין חולק על הרמב״רו 13 דברי טלפי קביעת הלו״ היא בטפרו של גיומן, ־ - 10 שהרי־ א) ואפילו "דבר ברור קודם החורבן"^/ 1 שנה עד שלא דורשת על הפסוק: בסמוך למקדש שהרי למדנו: מלמד ממרא איבו נידון כגוף משפטי לאחר החורבן שלא משות הסנהדרין ממקומה, מקשה הרמב״ן, תלויה פי־ על פי משום לא בעשה שקידשו בשלושה את בהרכב של .14 הרמב" ן .15 בבלי, עבודה הרוצחים גלתה רבים; היתר. החורבן, וכן כהן משפט", אין גלתה ולפעול כסנהדרין. והאמת היא במשנה ( )21 ץ, דייגים שמצאנו לקביעה ואין שעיבור החודש ועיבור במסכת ראש השגה שום רמז לצורך לקבוע את הלוח? .30 זרה, חי ע״ב. הסנהדרין ראה הסיגה רחב על ידי הוגיג, .1 6 דבר יח. י" ז.9 , .17 נבלי, .18 דברי ם. .19 בבלי, סנהדרין , .20 המשגה שהזכרנו לעיל. סנהדרין , גב‘ ע״א. טט .8 יב‘ המוזכרת שם: ממיקומה בכדי לא גדולה. .21 פסקה מלפעול לחתימת התלמוד. הוצאת מוסד הרב קוק, פ״ג ישבו צריבה להיפסק קביעת החודש על הגדולה בכדי וראה עוד דיון מ״א, שאין בתחילת מסכת סגהדרין החודש בשלושה שם ע5 שלא במקומח, ועוד 40שבה לפגי החורבן דייגי^ / 2 0 הסנהדרין אומרת שם הגמרא, שאר! דעת הרמב״ס קביעת הל ווו על פי הראיה קרוב במשגה יש משפט ב ז ן יושבת בלשכת שהסנהדרין "שבזמן ואל ועלית על המקוח"^ ,) 1 8 בזמן יכלה להמשיך כבר 40שגה קודם הלא למדנו השגה ולכן הראיה עד זמן "וקמת הסנהדרין במקומם, שאם לפי הסנהדרין יוצא איפוא, בפעולת הסבהדרין, הראיה ב) ממרא. ישבו היתה לבית המקדש. הלויים שיש כהן ומשוח סיבר .זו המרה את פי חברי כזקן וכן , כהן איין ( שהמקום גורח" הסנהדרין "בזמן "ארבעים כ ח נ ו ת " ' ^ ). "ובאת אל הכהבים משפט"( .')1 7 7׳ )1 בתלמוד: וישבה לה בתלמוד קשר הדוק בין וכן הגזית, זקן כפיי ( )1 6 יהיה בימים ההם" השופט אשר ,, מצאנו הגמרא שאין שהדבר מוזכר חרב הבית גלתה סנהדרין יתר על כן, שהרי וידוע הוא שבי׳יד הגדול בטל מארץ ישראל ע"ב. ירוויוליח, משוס רבו י להוציא להורג ש.ב ,.ם נ ה דן־ ין תשב״ה ,ע‘ .125-130 נוסף למרות בר יש לבו לכך, עדויות ד.תלכור ד על חכמיס שלא הליו וזברים זרבוקי ור‘ - 11 בסנהדרין. שמעון־ בן בבבלי י ה ת ד ק הלכו מסופר שר> והן אלו לא גימבו ג) כשהתורה מצווה' על קביעת הלוח״ אל עכז הזה ישראל לכס"^^ / 2 הזה לך", משה אבל מאחר שלושה מתון־ הרמב״ן: והס היו מפגי והרמב״ן מעבריין להדגיש: והסכמה סנ ה ד ר י ן , שהסיק דיינים בסבהדרין לא החדש המכילתא שיהיו ע״א. שהם לא עיברו .23 סנהדרין . שהבאנו .25 בבלי, .2 6 שט ע‘ .31-2 .27 ראה .28 שח, לעיל הע‘ ע‘ .32 שבעי□ גדולה, .8 אלא כל ש ב א מ ת קביעת אלא שבכל מסור שפירשנו עמהם"^/ 2 ( )27 י, לעיל בבי״ד הגדול שר יא ש יה שבירושלים, שהיה להם רשות מכל והוא ישראל שאר הסמוכין פסו־לין לזה״( )2 8״ שח ד״ה לעבר, אמנם, יעוין את השנה, ע״ב, בתוס‘ אלא רק חישבו אם י־ש צורך .24ש_מ ו ת ,י״ב.2 , סנהדרין, ואחד( ^)2 5 בי״ד הגדול היה הדבר הל‘ ב‘ . יג‘ ואחד, סמוכים -מומחין, לעבד. פ״א, שבעים ני והמעברים השנים לא בית דיין את השגה אלא כ״ו, כי״ד של שהיה להט "והוא המבין של כולו,!. כתוב בתורה "החודש ישראל נטולה מכל ביייד אחר מצסם את דברי שאין ממשיך שרשות כל בתורה כתוב: "החדש על הרמב״ם ממיק הרמב״ן "שבזמן המקדשים צורך שבים? לקבוע את הלוח. הקושיות הללו מודה אחר, .22 יכול י u במקום עיבהו וחכמים התורה מדברת בלשון רבל׳ ט בבי״ד הגדול של אין מסורה לכל שלושה להח. אמר חז״ל בחשב ובכל זאת אילו היה כעומד וכתוב "לכם", ב י" ד של זאת ולא כתוב לך. רוייא לעגר את השבה נעסיא^ / 2 2 יחיד ;:ל משה. ברור שהיה צורך בדברי הלוח יוהבן הסגהדרין ולא בלשון פיפור שר‘ עיבר אה השבה( , )2 3 7 בירושלמי על וזברי מובא שמיברו את ranדר, ועוד. - 12 ־ והוא מסביר שוו קנח הלווז ע" י ר‘ השלוח ראה עליו דיני שנתבטלו שבטלה היא שיתבטלו המועדוו[ מפגי קבסות וקדש ועבר בו וכל דבר ועמד הראיה אזיל ג ו למי לנו ב י" שאין ד בהרכב מלא של ג י"ד הגדול של את הלוח, המקורות זה בוגד את דברי הרמב״ן. שציין המשנה וביותר כתב: "אין אלא שבעים מתחילין אותה אותן"' ) 31 ( וכן הרמב״ם הדין שהם דברי הרמב״כו מקד ש ין מכלל סנהדרין בהמשך דנו יו לומר התהוין ואחד ל;ןבוע חברי דיינים לקיים הסנהדרין גדולה ממי הגדולה של קביעת הלוח ע״י את ואחד, שבעיה בארץ-ישראל, ישראל והם לארץ, כפי בסנהדרין מחברי בית יכולים לעבר שגייכז שהוכיח הרמב״ם ולקבוע ממעשהו חודשים של ר‘ שם .ו ע"י ב ו רב שם י ן פ״ב מ ה ל‘ תשט״ז, אפשר ואי מחברי הסנהדרין שנסמכו אפילו עקיבא בארץ בחוץ שהלך לענר שם. הנזכר לעילע‘.12 טי. דייליאון יצחק, על הדף עפשטיין, שהוא כתב קדוש הווז ש הל‘ ח‘ . פ״ד הל4 (הודפסו במאמרו כלומר אבל אם אין בבי״ד של סמוכים ; ) 32 w בבבל .נ:ך פירשו מפרווי מפר המצוות' שם. כפי הגדולה, הרכב של בית דין אז אפשר להסתפק שסמכו באותו פרק. "בשלשה דייג י ן וזכלל סנה זירי גדולה". באיכות זו מדברי ולהלן "ובכמה מעברין שהכיישורים הנדרשים של חבריח ושאר את החדש הקובע את הלוח צריכים לד.י ו 11מדרגר ,ראשונה, במפורש: שנים בשלשה לקבל סנהדרין בשלשה"^ , ^ 0 דייבין ולפיכך כפשוטם שכאילו התכוון בתחילת ייסתרו ם החשבון . הרמב״ם אין כי ותקן הראו י ין להבין שיש צורך ן הפסד הסמיכה שמו חדשים וטזני 0ליד שיבבה בית המקדש, " מחשבין היווה מפגי שצריך מומחין ( )29 ברי הלל הב שי א, "שהוא מגל ת אסתר. אליגורי אברהם,לב שמח. בהוצאה הנזכרת של ספר ברוך הלוי: ת ו רה תמימה, שפירש ב 5ורה זו המצוות). הוצאת עס וע״י עולח, גם, תל-אגיב, על הפסוק בשמרת פרק י״ב אות יא־ . - 13נען.ה טיבי ם יש לדון בבבל ע״י חברי בארץ; בראית הרמביים שמשח הוא לומד, הסגהדרין, שהרי ר6 ממעשה ר‘ שאי שבזמן עקיבא אפשר אפשר למשות זאח ע״י מקיגא היה חבר יד הסנהדרין ימינו עקיבא דר‘ שירד לעבר לקבוע את הלוח בי״ד רגיל שבסמך כפי שברור שלרבן גמליאל דיבגה, טרפו ן מהמקורות אמבם היינו בס ג ה דר י ן אמרו" :שאילו [ )77 ל<! נהרג לא היו אדם ממולם"׳ חברי כי הם חיו .1 הסנהדרין, לומר מכוח אבל אין אלא משום בזמבו אחרי החורבן שלא דגו בזמבם של בר כוכבא. בחידושי הרי 0בי'.ן ,שווזואל מדוע הם לא היו הם חיו דנו לפני החורבן. זיגי וידוין ומתרץ נפטות^^, שהעיר בזה עקיבא רקשאם אי זאת בווו״ל,אביל בן אין יהוצדק. שהרמב״ן וכן ר‘ ציין ,ר‘ יוחגן לעשות זאת ע"י חכמים הפרשן ר‘ אברהם שנים, בסנהדרין, החורבן לא אחרי החורבן, ( ^ )3 . אפשר אכן, ביחס לכישורים של הדיינים, זרנוקי אפשר דייגים חברי 7ז"י שהרי אפשר לקבוע את הלוח חייא בר שעיברו אפשרות לסדר את הלוה לא בפשות, מצאנו משום ש 4 0 -שנה לפני בהגהות מהר"ץ חיות שם אבל מהמיקריח אכן, אבל האמת היא שהם חיו ר4 משגה זו, דיני שהם ור‘ שמעון ללמוד שאם הסנהדרין אפשר סמוכים. אליגרי, של הרמב״ם על יסוד דברי תייא לעין מב לקדש את הירח׳ בספרו "לב הגמרא ) 3 0 שמח" בראש השבה, '. ופירשו מבסס את דמתו שרבי שלוז את ר‘ התוספות שם: חכות .פ"א מ"י. חידושי■ הר יסב"א, תשי״ח, לרביגו חיות,אבי הירש ,הגהות בסוף המסכת. בבלי,כה‘ עיי א. יום טוב, על מסכת מכות ז‘ הוצאת אור תורה, חל־ ע"א. וחיך ו שית למסכת מכות, שב דפ ם ו ־ - 14 ( )37 v "דאיתא בפסיקתא׳ \ /* q וגגו" י' ,למה בי״ד מקדשין על הפסוק ייתקע ו הועד, כיי מציון שופר מחדש בעין בכסה ליום שהוא בית טג לפי אמר הקדוש ברוך הוא בית מועד של כל העולה תצא תורה"' ( . )39 כשם ביבבה כך ואמר יגן תוקעים בעין מב, בירושלמי בית ך ין משמע שהיה שם שגאמר: שתוקעין דומיא קבוע דיבגה^^^. כמו כן "אמר ר‘ שאפילו למקום הוא מביא את קרחה יהושע בן ראש בית דין הועד". וסנהדרין ותוספות בכל מקום וכתב שם רש"י: יקדשוהו בלא ראש עדות החודש היתה אמגם דבריו, דעת הרמב״ן ב ע שת ה על לכאורה, (כדעת הרמב״ם), ישראל, להסיק מתוך הדברים הללו מירושלים. לגבי כמו כן תקיעה בשבת הגירסה, .39 דין אחרים. אין תוקעים תהל ים פייא.4 , ישעיהו. .40 תום' .41 בבלי לא“ שח, ב*« •3 ד"ה ע"ב. זיל. איזו כבגד דברי .290 ההסכמה הוכחה שהביאו קביעת הלוח שהרמב״ן סבור והרשות שניתנה יכול הרמב״ם הרמב״ן? פירושים, ושם אלא שהרי גוו לרזי הלוח לא מכוח הסמכות תרע"ג, וארשא, ויצא לאור הגירסה ייאמר הקבייה ציון שנאמר כי יש בדברי שחל להיות בשבת אין רראים ישיבה ילכו, שגם לפי רש״י מבוארים כל צרכם; אלא מתוך הוועד של כל העולם מה הולכים אלא הוועד של הגדולה פועלת, פסיקתא רבתי דרב כה נ א עם בית .38 אינם ואם כן ירושלים תשכ״ט ,ע‘ יוחנן בן העדים זכאי מסורה בידי הסנהדרין. הגדולה היתד ,פועלת בענין להם על ידי מחדש, יהיו בי״ד"^^. ולא על ידי כל .37 שלא רבן "אלא למקום כשהיתה הסנהדרין ידיה, שהסנהדרין הה י ל כת י ת דברי ר שיי י על דברי ועוד זאת התקין המשנה בראש הטבה: מציון תצא תורה התוספות מדברי הפסיקתא שם: היא ודבר ה‘ הירושלמי "לפיכך ראש השגה תוקעים בכל בעינטב". בכל מקום אלא בעינמב, כנראה צריכה וע״י להיות במפרשים שם. 15 - ךל■ ש להסביר את ראיות "הלב השמח", כגר אה הבין שה ה ם כמה הזו־ בדעת הרמב״ן לקבוע את הלוח ,היתר ,רק בזמן לפגי החורבן כשהסנהדרין אז מאליו להפנוח לכן הגדולה הפסיקה "הלב הטמוו", נעשה ע" י ר' י וחג ן קבעו את החודש, בן העובדות הללו בסגהדרין, שהיו (שהתקין מוכיחות לדברי לקושיות הרמב״ן פי־ ההא יה החורבן למלא גת לראיית הרמב״ן הזה לכמיי, צורך ואחד, וכן כותב בגלל הקנת שהיה צורך אשר מראות שהיו ישראל ללא ורבא, דרישות הילכתיות ולא כפי דרישות ההלכה. את החודש על למרות ש40 - שנה לפני מלפעול; מתרצים המפרשים שם: ורק ביחס לדיני מדברי נפשוה, הוסיפה הסנהדרין של אגיי שסובר הגדולה ( )42 ורבא׳ הכתוב בלשון רביס: "החדש שמשמע שדי בסמיכה הרגילה על סנת להכשיר דיין מתרצים שהפסוק הזה רק מורה שאין לקביעת הלוח; בהרכב או כפיי על הרמג״ח איר קידשו עד זחנו שר ש" י תדברי הרמב״ס. הפסיקה מלפעול אך אחר כך, טב, שלאחר החורבן, שאעפ״כ תקנות לאחר החורבן). התפקידים של הסנהדרין ביחס אין ממיקרים חסכמח כבר פסקה הסנהדרין אבל שאר וממילא לא היה צורר "הלב השמח", עד זמגו של אביי שהסנהדרין שפעלה הקורס, שפעלה בצו רו; מצומצמת, לאחר החורבן שהדבר געשה ע״י לאחר החורבן ללא ראש בית דין, את הלוח ע״י הסנהדרין הרמב״ן * 1׳. ראיות לבי״ד הגדול הגדולה פעלה ואילו ישראל, בית וזו ועז־ בעין זכאי, שגי תג ה מלפעול בגורה את קביעת הלוח לס ג ה דר י ן שהסנהדרין לתקן ריבי סרה ההסכמה של כל מביא הדבר וכשד ג ו גו! בצורה שהסבהדרין נפשות, זו :ו־;וא המפרשים: בי״ד של שבעים שלא מספיק דיין ברצוננו לי ן מלפעול. ואחד, אחד מומחה כמשה, בבעיה זו, עי‘ בהוניג שם. כי משה בחשב מתי כשבעים אבל מבחינת הפסיקה הם בה דר ין - 16 - הנישוריח של משה הגדרשיח, ואהרן הרג ילי ח הפסוק מורה שי® צורך שהיו גדולה, כסנהדרין ההלכה !:דייגים שהם הסנהדרין חברי הראוי מוד שהסב ה דר י ן ה גז־ו לה הייתה יקבעו הסנהדרין כפי את הלוח, פעילה, יש רשות לכל עצמו כתב; "אבל כיוון ואין שהמקום גורם מאותה טעה דיני לעבר ולקדש א פ ילך בחו ״ל( .) 44 יט לציין החורבן על הדעת, אחי ר‘ עליו. ולכן בזמן שגלו לקבוע את הלוח, ובטל כוו המשפט מהם, סגהדרי יהושע ואין להבין מדוע בגלל המבוכה בבבל שחכמי חכמים התרעמו הלב שמח. אבו את הסברה .44 .45 בבלי, שם ,ע‘ בדבריו כטהיה שהדבר הסברה הזאת מתקבלת של ארץ שהרי הוא אבל כלפיו היתה, על הרמג״ן? חנניה בן ישראל התרעמו עליו שבי״ד הגדול קיבל הסכמה לקבוע את הלוח, הרמב״ן שהטענה טם מקטה שבישראל "שתהיה הרשות ביד הגדול שנתבטלה פעילות הסנהדרין( זאת לפי גישת הרמב״ן קסבה לדון להפקיד את קביעת הלוח בי״ד הגדול פועל. שעיבר נוגים ומאז שגוובטלה הרשות ביד הגדול מוסמר, הוא אומר טאי ן הסמוכים מוכן אפשר להבין שהוא לא הגדול מאיפה לומדים ורשות מכולם בפעולתו? .32 ברכות ס״ג מ״א, כל הסכמת העם הי1זה שה ח ובזה גם אפשר להסביר את המעטה היה לאחר .43 איבו ביד כל דיין יכול לגרום. שבישראל", תהיה והסמיכה הרגילה ל ע י ל ' ^ ^. ואפילו גפטות, טהרמב״ן הגדולה, שציטטנו להם כח, שאין ץ ורך מבחינת לקביעת הלוח, .׳ומנח, הדייגים שהוא לאחר ולא די סובר הרמב״ן היא מספיקה להכשיר דיין וכפי בכישוריהם של סמי הה. לעומת דעת הר מ ב"ם, בלבד בדייגים בא י־כו י ו ת יהח ועדיין גדון בזה להלן. - 17 - שבישראל, אפשר "וגדייח מזהב י nנ7ישו לדחות את ראיוח סב לעין לעבר ®גיוז או בסנהדרין מתקנת ר‘ לקבוע את הלוח. מלאחר החורבן אבל דברי למרות ביחס ללוח, שבישראל אבל כדברי רש״י יוצא, ל ב ם ^ ^ -עדות זו העדות שאף ועירבוביות צריכה שמות. שמשח המקור ניחן היו; להרמביין תהא שבת חכמינו: בדברי לכם"^^, אלא בכל "לחשובי "אין ובכל מקום, שונות, כי ולא אפשר זאת אין ראיית הלבנה ששה וגם הרמב״ן יב‘ , שאס שיראה זה אין אותו ויקבעו ובלברליח זה או ויקבע כל אחד מועד שלמעשה בזמן .2 בבלי ,ר א ש השנה,כד.״ע"א. דברי ר ש״י■ שם. עפ שטי ן, וקביעת ימיה וניזובת המחייבח הגדול בהרכבו המלא, תור ה תמימה ,פ ר קי ב‘ מוסר (מעריות) יראה שום הרראה בית הדין מסכימים ולא הכוונה תהיה ראית הירח יצאו מזה טעותים במדינה אחרת ). ותרבה המכשילה"׳ -־(י v להיעשות על ידי מחני "החדש הזה הדור אבי שכל אחד מונה וטעח הדבר פשוט, במדינה זר גח הרמב״ם כגדוליח בערפל מהו אלא לבית דין זז דבר מסור עד שיקדשוהו מסורה לכל אדם לעצמו מלפעול לומה ששנינו ויקדשו וזחדש"^ . ^ 8 ראש חודש, שתיראה כבי״ד הגדול, מפורשת? (ואולי הוא למד מסורה החודש מסורה לכל אדם כמו בשביעי, זכאי בידם לקבוע את הלוח החודש מסורה לכל אדם, שיקבלו שיש 3ורך המובאים להלן). מכל האמור שקביעת פסקה אחרים, בצורה שהלכו יסביר את העובדות הללו, עדיין מקורות תלמודיים להסיק את המסקנה הזו היום הרמב״ן הרשות היתה מהעובדה יוחנן בן שהסנהדרין שבאותו הדור. במקרא או תיישים". "הלב טסוו" ולפי הסבר זד, אות י‘ . שהקביעה בכל אופן שהסנהדרין - 1 8 - הגדולה היתר. הגדולה, קגייעת הלרו־ו בפעולתה, אח כי לא בהרכב דיינים של שלושה שהיו הרמב״ם, דייגים יהיו ההלכה כל בידי דורשת ומהדי־י־ ג ים דיין הסנהדרין הסגהורין הרמב״ם של בית הדין שפעל בית הדין שבעים חברי גקודת המחלו״ת בין ההלכה של מוסמך נעשתה ע" י ווברי ואחד די יגיח, לרמב״ן עולדלת הכשרים לקביעת הלוח הגדול היו! ה הסכמת העח הגדולה, היא זו; לקבוע את הלו,11 ולכן אלא בהרכב הגדולה. הגדול ,ו.־!ילו לפי toד הסגהדרין שום מבחינת הרמב״ן אלא כל עוד למסור את הקביעה בי״ד אחר לא עסק בקביעת הלוח. שדגים ב עב י ן הם ג ה דרי ן ,שקובעים וקביעת החודשים ר.י׳ ו בסמכות הסנהדרין לפרסים הקשורים לא בכבסו לכך היא גם במחלוקת הרמב״ם כנראה כי למעשה בזמן שבים עיבור וקביעת החודשים געשו לכאורה אפשר להוכיח מן הייה ענינו המסרב של בית דיין שבים שדי חמץ הגדול בדבר בעונש כרת, זקן מ מר א, כגון והתלמוד, ס‘ .51 .149 בבלי, פעלה באופן מלא, לגבי פרשת זקן אפשרות שקשור ממר א -חכח הגדול -דורשת הגמרא: שחכם ממך -זה יועץ "כי שיודע שמעברים את אלון, שזדונו בפסח". יחלוק על דברי בעיבור השבה אכילח חמץ בפסח. ושיגוור ' ^c,1 כרת' י '). הוגיג ע4 המאגחד, ,116 ה"ז ע״א. (הגמרא בית עבירה הקשורה כי אחד מהתנאים של לפי פשטות הפסוקים תולדות היהודים ב א"י הרצאת הקיבוץ סנהדרין, שנים לא אומרים עד הפוריםדאי להאי גיסא קא שיורה בדבר ראה למשל, והרמב״ן . והסיבה ולקבוע חדשים .כדתבן :הן העידו שתיתכן הגדולה^ , ^ 0 על ידה. בפסח ואי להא י גיסא ק א שרי חמץ מנסה להראות .5 0 הגדול. בפשטות ש ב א מ ת עיבור שנבי״ד הכתוב מדבר, כל אדרשהיו הדין הגמרא לציית להוראת בית הדין יפלא -במופלא שהסנהדרין שעיבור בתק ופ ת המשגה תל-אביב , תשכ״ז, ח״א 9 -ו - שבאותה פרשה החכם כזקן מחרא5 לשון הפסוקים: לדין דין יוצא, הוא איבו "כי ובין א ל המקום ״ילק ל ל דברי בי״ז־ הגדול חגר יפלא ממך דבר למשסם בין ריבות בשעריך nnjnר_עלי_ת יבחר הי שהמחלוקת בין כן רואים ויוו כן להיות זקן כי החכם הגדול, מוצאים לומר זה נתון אלא מבין מישהו ייתכן בית הדין על חבריו, הגדול, ולבן המלא, הביאו יש לציין, ואז י מלו שהעיר מחרא בענין הגדול, אם שראינו. מילולי, באופן חמישה שלושה או והוא חלק את הנושא לבירור בבית הדין ציית להם הוא הוכרז כזקן ממרא. ייחסו יוקרה רבה לדיינים הללו כפי שראינו וקביעת החודשים. בקרא ( )5 3 ״יועץ״ .52ד ב ר י ט ,י ז* .8 .53 ובאמת הגדול בדברי הגמרא בסנהדרין, בבלי, כפי יש מקום לעבר, שהשתתפו סנה דר י ך, שיכול עיבור השגה, בהרכב המיוחד של בעיבור שניט זה). אחרים, ועלית" שביה וקורע חודשים לשמו7י רגיל? בענין למיקרים הכוגה "וקמת לדון וכשהוא לא שחכמים היתה אם אפשר מגסה לוות דוגמה למי קרים ביה הדין הממרא היה חבר לפי של בית דין מהמפרשים זקן שאין פירוש הגמרא יחייב את כו לח .אם בסמכותו שגו כל ללמוד מהם למעשה בידי אולי שהזקן בהרכבו ופסק די ב ו שהגמרא רק ממרא, בית דיבו המורים או לאו, כוונת הגמרא שיהיה או ובין שעיבור השבה היה (ו 1מ ו ה שלא אין דברי אל ו ק י ר ב ו . ..״^ . ^ 2 לעבר את השבה לאון ר חג את ד 57ת בית הדין כי אלה הה דם לדם בין גגע לבגי3 אשר נני״ד הגדול, שמוכרז פ"ז ע"א. , הדיין וכך גם שהיה מעבר פירשו חכמים - 20 - ) (r, A "יועץ" ב חב"ך׳ את הכיבוי ( )55 .w חודשים"' כשרצו שהתייצבו ל יטיב ו בכזחלוקתו מ ו ע ד י י ' ,׳ / ״;!ו אי ד ר cnו תדטים"' )57 ( ולקבוע יודעי יששכר הזמנים ע" י עם - ואשר התורה כבתה א ו חח: יו ד עי ם " מ היו גח את הפסוק בדברי ^ )*58 ' בינה לעתיח"' קודח לעבר הימים: ש בי ס "ו מבג י פירשו את הכוונה לקביעת ( )5 9 וקידוש הווו דש ים' ־־־. בכדי לתת לעיבור השבה את ה חש יב ו ת המירבית, מזמיבים מענרין משה ח כ מי ם עיבור השביס כנראה, היו . ~ "שי וזע לעבר והביס להבלים את חטיבוחם מל אנשי ולקבוע מראש את הדיינים את השגה אלא ( העומדים להשתתף כמו כן נמזומניך"^ . ^ 0 )61 במקוםטתר -נעלייה - vכשהיו בדיון: היו "אין מקיימים מנותקיח לחלורזין ( )6 2 החיצוני־ . הסיבה לסודיווו שב התכנסו ת הדיינים אינה שגרו זה בעשה בכדי לתת להבליט את לחץ כן, היות .55 חשיבות והחשי ב ו ת .אפ שר ו ת אחרת היא חיצוני על הדי יניס הפסח ואז .54 הייחוד מיוחדת להרכב הדיון בזמן ולעיבור השגה היו בבלי, דין שלא השלכות כלכליות מתי וקרבבות, זה, יופעל על עיבור השבה. תהיה צריכה גדולה של תבואה ישעיהו. מפורשת. בית ייתכן כמו יהיה חג חכמים פ"ג .3 חגיגה, יד‘ ע "א. כבראה בגלל החישובים האסנזרונומי הדרושים ל קו ב ע י ם את הל ר ח. .56 במדבר, .57 בבלי, .58 דברי טז.2 , סגהדרין. הימים א‘ , .59ס דר ש רבה, ק" י ע ״ .k י" ב .32 ווילבא, מהדורה חדשה, ירושלים, תטכייא, ויקרא פ ,ע״ב ,ה‘ .ועי‘ רש״י בפירושו ,דברים ל״ג .18 ,וראה פירושי הרד״ק ומצודת דוד בדברי הימים על אתר. .60בנלי ,ס נהדרין ,י* .61בבלי ,סבהדרין, ע"ב. י״א ע״א. .62שח כ״ו ע״א" ,סליקו לאיגרא טלפוה לדרגא מת inיה" (עלו לגג וסילקו את הסולם). - רצו להבטיח הדיון, לבצל מידע יוכלו על מבת להגדיל אה רווחיהם; כשישמעו לפבי שסוחרים ל» - 21 שהשבה עומדת להתעבר, שהדבר הסודיות ירודע לציבור. שבדיוביח, שיקבלו למשל, סוחרי הבקר, ימכרו את הבקר משום כן־ הבטיחו והדייבים היו מתוף שברשותם חכמים את העולם החיצוני, מבותקים מן לחלוטין. הדיינים כשהיו סדר מסוים: אחריהם, אלה כסי העיבור^^, גם שאין אלא ועשרים ומפרקי קודם, "לעיבור הולכין שאלה מצאבו אחר אליעזר שלשים מהן דורן ראויין שהכניסוהו דרא‘ , שתשרה "שמינים תלמידים שכיבה שלשים מהן .63 תטכ״ח .ר״ר,, שבזמן מפרקי דרייא: .64 ירושלמי, תרב״ו, פ״ב הל‘ ה‘ . ״שהיו כמשה לעבר שהדיינים הוצאת חורה מציון, וראה גם להלן יושבין ר״ה ,פייב הל‘ שהבאנו ה*. מהמדרש החלסה על עיבוד השבה, כביכול השכיבה היתה מגלה את נוכחותה בחדר ירושלמי, עליהן ואויין (וראה להלן פ״ג מה מספרים זיטאמיר, בסוד / בינוניימ" ; כ ט / שחכמים המשתתפים שעיברו את השנה בחשבו על ידי ראוי לכך, r׳/ שהוסמכר המינוי"(^). וכבוד להיוח נין שהתפאר שם ד‘ ץ שבה בכבחו לפני הדייביס כמעט בדרגה של נעלי רוח הקודש; להלל הזקן, רביבו לעבד את השבה, בזאת זכות גדולה בעיבור השנה כפי היו שהוסמכו שלמדנו: והחכמים ראו החכמים נכנסים היד בכגסים לפי ירושלים, בפ״ג את המובאת גדול לפי גדלו וראה גם •שבו), בבלי, וקטן לפי קטברי׳. כתוב ות, קי״ב ע" א. .65 אבות דרבי בחן, ועי‘ פי״ד ,א‘ . עוד נירזשלמי, והשוה בנלי, סוכה, סבהדרין ,פ" א הל‘ ב‘.. ב״ח עייא. - 22פ ר ק של כה כ ים בית דיך ב‘ וקב יעת הל _ח במקורות סצאנו על קירח המקדש ועביגי□ הנוגעים שהיה קיים המקדש, בי"ז ( *'1 לכוהנים בי״ד של כוהנים והיה דן של כרה גיס בבעיות של עגיני בקשר עפ אפשר להגיח בוודאות שהיה ממונה על ושאר יוחסין עניני טקם בבית בעיום המיוחדות לכוהנים^ אבל מצאנו שלכאורה ר־,חודש, מורה מל סמכות בקשר לקידוש מיוחדת שהיתה לכוהנים הדורש פירוש וליבון. שנינו בירושלים בגו במשנה דבר תמהוני המספר על בי"ד של כוהנים, במשגה: הוא ופסלו "אמר ר־ זבנו ועבדו את עבדו ושבאו יוסי מעשה בטוניה הרופא שראה החדש משוחרר, לפגי וקבלו ה כה ניס אותו בי"ד קבלו אותו ואת ואת עבדו ר פסל ך <( ״ ב נ ר ״( ' ) 3 שוממים אגו במשגה זו על עדים הבאים לה מ יד בפגי של כו הגיס ר.י חם לקידוש החודש, אלא לכל העוז. של כוהנים, והשאלה גשאלת: ולא לפני מעוררת תמיהה, של כוהנים מדוע הופיעו נוגע לכוהנים העדים לסני ני״ד המוסמך לקבוע את החודש? כמו כן שמשה ובגו, ואילו כמקור לחוקרים, ועל תפקיד הר..־ך; ב י ח בי"ד אחר לשער וחלקם בבית הדין ס נהדרין ,ד‘ ,ד . 8בבלי ,פסחים ,צ‘ ,ע"ב, ראה פרנקל ז ,.דרבי ה משנה, פוסל? השערות ראה למשל,כתובות ,פ״א ,מ״ב .אהלו ח פ‘ .2 בלבד, כפילות הסמכויות ביחס לקבלת העדים .ב י"ד מקבל את האב משנה זו הסנהדרין, בי״ד מג י ן שאינו בי"ד ביחס למבנה הגדול^^. י״זמ״ה .תוספתא, ועי‘ הוגיג ע‘ יצא לאור ע"י מ. .195 צילינגולד, וורשה ,תרפ״ג ,ע‘ .63 ראש השנה.פ"א,מ"ז. סל גישותשוגותבמבגה הסנהדרין ראה מבטל ,וז.זי‘ .מח;:רים בתולדות ה ס ג ה רר ין . ו1 .כ"ןז ,ל‘ 88 - 90׳ דע‘ ,168-1 70 המשפט העבר י .הו צא ת דביר, רוגיי,-ע‘ 131ואילך וכן הוצאת דביר ,ת" א, ועי‘ גולאק ,א;. תל-אביב, תשכ״ז, יסודי ח"ד ,ע‘.2 0 . וראה "3eth Din Shel Xohanitn" J-'j-RL’ropper, Dr-Dnniel, • )January, 1973), P ♦ 204-221 23 -־ בזכיר ואשיח, ומה כמה הסברים שי® להעיר על דבריהם ידי חוקרים נמוגים שביתגו על ואחר כך בגסה לפרש את הדברים קי פי הבבתגו. פיבקלשטין הכוהנים טוען, והפרושים, מי מחלוקת חריפה במשך שה י תה צריך לקבוע את הלוח. שעיקר קביעת הלוח נוגעת לפניני הפולחן הנוהגים סברו בבית המקדש משום שקביעת המועדים תלויה בקביעת החודש והשבה, הלוח צריכה להיעשות על ידי הכהונים. כנציגי רוב העם את עצמם סברו, החג במועדו. כלכליים, החדשה. כי לעיבוד השבה, אין לעומתם הפרושים, במיוחד, לפי ההלכה אסור לאכול מן בצריכה של התבואה היבול החדש לפגי הקריבו גם משתמשים נתב ואה חדשה לפני התאריך הזה ידי כך היתה גם אלא לסנהדרין ראתה את עצמה שהוא ״יום הבף". בחודש שלם, נדחית הצריכה של החבואה החדשה בחודש, דבר סברו התאריך ט״ז בניסן בסדרי הפרושים מהארצות השכינות, היבוא שדבר קביעת הלוה אינו הגדולה מזהיתה מורכבת מחכמי כמייצגת את רוב העם. פיבקלשסין והמדים המעידים על הי דוש הלבנה היו שבי בתי דין: ובית דין המשבה בראש השבה, פמלייתו דין בית דין אחר. של כוהנים היא שר יד מאותה תקופה בגלל עגין הפרושים נמשכה תקופה ארוכה עד שבמאה הראשובה לספירה פשרה, לאחר החורבן ועל שהיה גם גורם לשינוי הסיבות הללו איבנה דבר היו ד ,שלב ו ח על עגיבים בתאריך ט"ז לניסן. עיבוד השבה היה מאחר את שראו יחיד שצריך לחוג את עיבוד השבה היה גורם לאיחור את העומד בבית המקדש, ומפבי כך קביעת שקביעת המועדים הנוגע לבית המקדש בלבד אלא גם לכל זמן רב בין סבור לכוהנים, ושכאמור שהמחלוקת בוצרה כמין מופיעים בפגי של פרושים. ולכן לדעתו טוביה עם הופיעו לפגי בית דין ר׳ל כוהנים ואחייב בפני בית בית דין קרבת משפחה, ולכן של כוהגים הקפיד פסל את עבדו יותר על היחוס מאשר על וקיבל את בגו, ואילו ביח - דיין "העממי" אמנם פסל את בבו פינקלשטין - 24 וקיבל את עבדו^־). רומז על אפשרות של מבוכה רבה עצמו שהיתר .י ׳..ולה להיווצר מהסדר כתוצאה מקביעת הלוח בעח שכזה, ע״י כותב על השערה זו" :וזבחת ו מוסדות ®וניס. שהיי ו בירושלים את החדש גוררת אחריה הנוזה שהיתר, כן יש להעיר שהרי השנה, המשגה מתקופות שובות. להעיד עם ואילו בבו בתי דין אחד, היו אלא של כוהנים, הפרושים, פסקו ולכן על סמך מה מוצק, כאילו ההשפעה זאת אומרה, ( )7 אחרת נוכל לקבוע ומאורעות שקרו ארעו בסנהדרין, והמנהיגות בסבהדרין שבאמת לא היו המוסמך, היה היה בית דין בהנהגתם של . של מנטל בגלל כמה סיבות. שבוצר בתקופות בלבול בדנרי נדברי המשנה, כיצד קרה שבפעם השביה ראו את הלבנה בדיוק אותח האנשים -טוביה, ולמרוח היה נתון .5 • II P * 6 0 2 - 6 0 3 כשבאו לפבי תחת השפעת הכוהנים, ראשיה, המשנה ללא בפיס שונות נשתרבבו באוחה תקופה? שבית קשה להבין שמגסיובח הראשון, שני וזה היה בית דין השביה בית הדין קשה לקבל את הסברו טוביה הרופא הכוהנים בעלי ההשפעה שבפעם הראשובה בית הדין ואילו זה"^^, כדברי פ ינקל שט י ן. כשבא מוסמכים לקבוע את הלוח, בפעם שק דשו שהמשנה מזגה שבי הראשונה להעיד, חכמי הפרושים. שה יו דברי המשנה, נפעם בפעם השביה כשבאו עברה לידיי שבי בתי דין אנדרלמוסיה גענין השלכות כלכליות מבטל מנסה להסביר את ועבדו, מבטל בצדק מספרת על קדוש החודש ולא על עיבור ולקדוש החודש אין מ או ר & ר ת ועל אפשרות של פירוד בגו ועבדו - בי״ד הגדול שעדיין הוברר להם שאין מקבלים את F i n k e l s t e i n , Louis; The P h a r i s e e s , ־ • Volי Ih i iadelph i a , The Jcx7is!1 P u b l i c a t i o n S o c i e t y s 1938 גיגר א,. והשווה: תש״ט ,ע‘ .6 שם ע‘ .7 ®ם .ע, ,90 ,90 .37 המקרא שכתב וראה הע6 דברים .143 ותרגומיו, דומים. ביאליק, ירושלים, - 25 - עדותו של העבד, הגדול שעכשיו מראש, הדין בכל זאת הרפיעו "שלטו" בד שבית הדין שהיה בתון גם את עבדו הפרושים. שעבר למרותם האס של הפרושים, להעיד? ואס באמת טוביה הפרושים אשר איבס יודע שלא יקבלו דין דרך עיר של כוהנים, מקומי, את הבן, ק?יה להאמין פשטות לשון אומרת: לכך מקפידים על זה, ייחום, ומדוע הביא את הבן שטוביה הרופא בבדקו להעיד? ופמלייתו עדויותיהם על ידי בית . שדברים אלו המשגה מורד, של גינצנרג. יצאו מפיו שהראיה היתר .בירושלים, שהרי שהרי המשנה "מעשה בטוביה הרופא יש להקשוכו על הסבר זה, שאס בי״ד מקומי פסל את עבודתו ופסק שאין אסור לו לקבל את לחלל שבת, עדותו של עבד לקידוש החוד 0 אם כן והעלה את העבד לירושלים, לפני בי״ד קבלו אותו לפי אלו והגישה שראה את החדש בירושלים"! נוסף של העבד ולכן ושם שלכן הביא שהכריע מי מהם ר שא י לחלל שבת בכדי להעיד בפני ״ ( )8 שבירושלים' בית הדין חלוק על בית ידע על השינוי גיבצברג מבסה להסביר את המשבה, עברו ידע טוביה הרופא להשפעת המהנים בשביס הקודמות, החדשה של בית דין אם כן היד. כולם לפני אותו בית דין שפסלו כפי ליואומרת המשנה "וכשבאו ואת עבדו דעתנו דברי המשנה מדוע לא ציית טוביה לפסק ופסלו את מראים לגו את העבד לא נחשבו בנו"? נדורה ברורה שכוהנים כבית דין קונע ומוסמך .לו ומוסמך, והיו פוסלים את העבד הכוהנים הללו היו בי״ד מקובל בצורה מוחלטת אין להביח שם וביה היה מגסה להביא את עבדו ( )9 בבי״ד אחר' . '■7גם .8 דברי ע‘ .9 לפי יש לדקדק שלא מצאנו גיבצברג כפי ,90 הע‘ הנראה נמסרו במשגה הזו, נעל פה, נסבהדרין, לא היו את הניסוי ראה מבטל, שם, .143 דעתי כל ההשערות מנח משגה זד, אין להן על מה לסמוך, סמכות מוחלסת. כי להעיד על עמדת הכוהנים באמת כוהנים אלו - 26 - את הביטוי הזו, אחוימ^ , ^ 0 "ב י"ד של כד.נ ים", דקדוק לשובי׳ כפי זה נראה בולט, ממשיכה -׳"וכשבאו לפני בי״ד", שמצאנו ניחוד במקומות שהמשנה אשד לכאורה מורה שהכוהנים למעשה לא היוו ביי״ד ! כפי הנראה משבה זו דאו את הלננה צריכים היא בירושלים, כפי ללכת להעיד בפני של כוהנים הבית) כשר אם ומאחר ולא את עצמו ובבו ייתכן, כשרות, אלו "וכשבא לפבי יבבה) שלטוביה היו של כוהנים בתקופת והכוהנים הורו לו שיכבעו והחליט לראות מה קבלו את עבדו לכן לא ראה יפסקו לבו על עדים שר‘ ( )1 1 ליבבה קבלן ר׳יג" י י . "וכשבאו את עדותם בואם לפני ר‘ ליננה. את עדותם המרכזי שר‘ מבעה .11 מכאן יוחנן בן בורי (אולי רואים אבו על הנוהג שעדי בבית לפני בואם בורי פסל את העדים ואמר שעדי ליבנה, משום שידעו בעדם סמכות מוחלטת, ראה למשל בכתובות, פ״ב מ״ט. שערים?) לפבי מוסרים לבית הדין טבמשבה זו, כך טוביה הרופא פ" א מ י'נ, שקר הם שעדים היו והמוסמך לקבוע את החודש. מלהמשיך בדרכם המשבה מספרת שהעדים מסרו וכמו יוחנן בן שם, ואמר רואים אבו בפבי בי״ד מקומי או חכם המקומי אין .10 יוחנן בן ביבבה. ופסלו את בבו". השערה אחרת אפשרית לאור ה בלמד ממשבה אחרת. בורי פסלם שבבו את טוביה, סמכות של בית דין, חייב לציית לדבריהם, והיו הלך להיוועץ בבית מדרשם שדבריהם לא היתה לכוהבים בי״ד (של ולכן ייתכן שריד של בית דין עדויות העבד ובבו והעבד פסול. שכתוב וטוביה במפורש במשנה, בי״ד ביבנה. ספיקות ביחס לכשרות העבד (שאולי היה מתקופת יבבה. ופמלייתו העובדה שקר הם, לא שלנית הדין ופמלייתו ושאת הציונים ב ה ע‘ .1 - 27 - מסרו את בדרכם עדותה ליבנה .גם העבד לא היתה הדין בפני כוהנים במקרה של טוביה דעת הכוהנים מוסמכת למבוע בעדו של נוהג זה למסור בואם לבי"ד קשור בדברי המינין שביבנה, שפסלה את מלהביא את העבד לבית אותו משלחין לסמוך על עדותו. מקבלין אחר עמו שהיו לשלוח מישהו העדים אמנם לא ברור כל שלא יהו הרופא פגה לכהבים ויכלו אפשר לשער שעברו שאין יותר מארבעים לבא"^־ .) 1 בלוד, את העדים הדין? לפי דנרי רבי בשאלת השאלה איך שביבנה שאפשר בעדות נאמנות משגה אחרת: עקינא נלוד, "מעשה שלח לו נמצאת מכשילן לעתיד יכול היה ר״ע לעכב המשבה לא היה מקום הדברים לעיל מתיישבים דברי המשנה. העדים פבו הקיים, החלטי, ורק בגדר של חוות דעת, ספיקות אם .12 .1 3 פ״א מ" ו . את עדותם כשהדבר נגע החלטי, בלוד. בחילול שבת, שהרי אפילו אם מותר לחלל שבת, הצליח ר"ע לעכבן שם ,פ י'ב מ" א. ומסרו כפי הנוהג כלל פסקו של ביה" ד המקומי לא היה חוות הדעת הפכה לפסק דין שם, שהם הכירו ישיבת בית אבל בעוד שב דרך ולכן אותו לקבל את עדות הענד. לבי״ד של ר״ע שהיה בי״ד מקומי רק העלתה זו שהיה מצייד אותם ועכבן שלפי דברי או . הסיבה שטוביה שני״ד היה נודק את נאמנות גמליאל א□ מעכב אתה את הרבים, גם כאן "משקלקלו לפני בית הדין הסנרנו זה נוכל גס להבין זוג לשער שהדבר המכירין אם אינן ( )1 2 להעידו" להעיד עליו וני״ד זה סבר לפי צרכו.ייתכן אלא מן בי״ד מקומי, ושומע את עדותם לפני מיוחדת, עדות בפני ב י" ד מקומי לפני המשנה המספרת על תקופה מסוימת: התקינו מכירין שבת, בירושלים לפני שב י נ בה. מקורו רבן שהיו שהמשיכו הדין הוא חוות הדעת שאסור לחלל - 28 - כאמור, אבו יש גישות שונות להסבר בטוחים מה היה התפקיד אעפייב בראה לנו העדים. בי"ד קובע דברי המשנה. שמילא בי״ר של שהצלחנו ומכריע Iלדעתנו, לסמוך. אבו שנכתבו בקיצור גם ע״י עניין ופי ,ד, אחרים חכמים ד), שעיכב ר‘ כשם חכמים קבלה זו ודרישה, כדי לברר אם שיטרחו וילכו החלטתם מכרעת למעשה, דעת החכמים אלבק, מכאן ח,. ביאליק, השלמות ירווזוליס, חכמי לה על מה על העני'ן כוהנים תקבת הקרבן. עקיבא את העדים (עי‘ בדיוננו נתקבלו העדיים שהיה להם משנה ד‘ בלוד (משבה ו‘ ). וכוהבים את העדים היתה לצורךוזקירה יש בכלל ממש בדברי לבית דין. והכוהנים, אין שבדרך לנית דין על ידי בקידוש החודש בשביל שקיבלו .14 "בראה וגם שבי״ד זה לא היה הסנהדרין שצדק אלבק בדבריו וברמז: כוהנים בחקירת כל הנסיונות להראות ממשנה זו שלכוהנים ה י וזה השפעה על עניני סבורים, להוכיח ולמרות שאין אבל החכמים הללו לא היתה ופעמים היו העדים כפי העדים ואם כדאי שרואים כ א ן .)1 ^ " . . . והוספות לפירושו ,1 958ע‘ הולכים לבית דין כבגד .487 על סדר מועד. מוסד ־ - 29 פ ר ק ____ג* מספר הדיי נים הקובעים את הלוח המשנה קובעח הרכבים במספרי□ שונים. אחרים היו ישנס מקרים נהם לעשרים נדון נשאלה, שונים לשלושה דיינים ובמקרים ושלושה דיינים, ודיוני הסנהדרין הגדולה שנעים ואחד דיינים^ .) 1 בפרק זה מתקיימים בהרכב של צריכים של דייגיה, לסקרים מקדשים את החודש בהרכב של כמה דיינים היו ומענרים את השנה. קידוש החודש מוצאים אגו לגני בשלושה דייגים׳( ) 2 הצדדים דיני ממונות -סכסוכים נין על עניני ממון -מתבררים ננית דין אף על פי כן דיני . אמנם, גם יש הנדל בין נעצמו ללא שניים נוספים^/ מדגיש נמפורש שאין מפורסם מומחה לרניס בישראל ואילו לגני סנהדרין , "אין לך דכתיב ויאמר ה‘ אל משה ואל החדש הזה לכסי'^) , מ״א-ו‘ . ראה לעיל פרק א‘ . ם נהדר ין ה‘ ע"א. וראה נ יומן,שם ,ע‘ ההגדרות של המומחים כלומר החודש נדיין אחד ואפילו יותר ממשה רניגו ,ו קאמר ליה הקדוש נארץ מצרים לאמר פ״א קידוש החודש התלמוד התלמוד מנמק זאת; נרוך הוא עד דאיכא אהרן נדידך אהרן ממונות. לגני חהוא "מומחה לדנים" לדון אפשרות לקדש את נמומחיותו. של שלושה דייגים, קידוש החודש ודיני ממונות ההלכה מאפשרת לדיין אס הוא נמשנה ונתוספתא שי־ ש צורך שהקב״ה לא הסתפק ,2 4-32 אשר למיניהם. במומחיותו של משה שיקדש אח החודש אלא צירף אליו את אהרון. ר״ה כ״ה ע״ב .וראה שם, כי אין תוס‘ד״ה בי״ד במספר עד, שמסביר שיש זוגי. - 30 - ביחס ר‘ לעיבור השבה מצאנו מאיר אין אומר על צורך ניותר שנלושה דייניח עיבור השנה .אם מוסיפים ברונ שגי דעות החליטו ובהרכב השגה דבריח גמליאל וכדעת רשב״ג פוסק גם אמנם ב״מדרש רכה" רבותינו לנית מעוברת ( 6 ) שהזמין מצאנו: את עמנו. להם הקב״ה עלי. מסכים עמהם ישתבח שמו של ה קב"ה צדיק מושל עשרה את הדלת ביראת אלוקים. החכמה תעוז לחכם מעשרה .5 בבלי, סגה דר ין .י‘ .6 טס ב‘ ע״א. .7 .8 פ״ד מהל‘ ,7דו ש החדש, עמכם. יודעים שליטיה אשר היו בעיר. הל‘ ט‘ ־. ‘, באותה שנתרצה לאל גומר והוא מסכיח להתודע י״א ע״א. ונותנין מה שהן גו זר י ן בעשרה ע" ב. שם, ונושאין עליון שהבריות גוזר ין ומנין נקיאיח גוזר (צ״ל גזור) והיו אקרא לאלוקיח זקנים. כשהיו בי״ד מבקשיח אגו זרח בחשך אור לישרים. שנאמר: ( )7 ■, השנה זקנים שדעתכם אף אבי יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם האלוקים סיפור "עינור השנה בעטרה שתהא השבה הזאת י״ג חודש. שנאמר את שהקביעה היא מוצאים בחצי הלילה אומרים לאב וחוא אומר להם: שגי . ונועלין מה דיינים, שנעה אנשיח לענר את הרמב״ם ( ) 8 ״ המדרש ואב ני ” ד עמהם לענר את השנה שעה דיינים, ־. אז אח קדה שעיברו גם רשב"ג מודה אגו דידן לעבר את השנהnr. . ה ש( נ 5ה) . מענריס את גמליאל יחנה סיבר ,המצריכה נרונ דעות שיש צורר לדון, ר.כנסים לעבר את השנה נכנסים בדבר כל הלילה. שמעון בן לעבר את השנה מוסיפים עוד והשנה היא על רבן ור' ונושאים ו נ ותניח אוו בהרכב טל שלושה ״ משלושה דיינים. החליפו של שבעה דיינים נמלת תוקף מחלוקת בין מתחיליח נדיון אם דיינים התנאיח; לפי דעת שנאמר זקנים? שנאמר: וכן בימי - 31 - שלמה כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכנים חכם משנעה משיבי־ טעם. שנאמר: שלמה שהיה הוא שלא לדבר בפני מי תופס פיו אומר :כיי תשב ללחווז את מושל בין ואומר: ו ג תן ושמת סכין נע שרד, ספר בפרקי דרבי אליעזר: שנאמר אלוקים ג צב תורה ויי ו ש בין לארץ בלועך אם ופורשין אותו גדול לפי גדלו ופורשין את השם את כפיהן ר‘ ואל אהרן רה זקנים הדברים ללמוז אמר ר‘ שטראשון תבין וקטן ונעשין לפי קטנו לאביהם שב שמיה ויאמר שבו שלחה כמין מביאין גרן ונותנין פניהן הזה: למטה ויאמר וכן ‘ ״( ,)1 0 ( )1 1 ץ. שעיברו את השנה' בחידושיו על המדרש, מעלח פרהסיא לגבי אפשרות ( ? )1 לפרסם את הדבר' קידוש השם: פרסום, יעקב ( xן) פחותה מעשרה בבי אדם"'׳" שבועז אסף עשרה אנשים . יסוד אפשר "אמר ר‘ מנסה להסביר -את הפסוק" :ויקוו פ ה ״ ^/ 1 עגולה וראש הישיבה מזכיר ואומרת בלשון החדש הזה לכם אליעזר אומר המקורות הלל ו שב דורות האחרונים שאומרת הגמרא יוחנן אין כן ר‘ והיד ,שס ואם ג תמעטו שבוכחות עשרה אגשיח גורמת לממשה, ממה וכך את אשר לפניך . במדרש חיו אבהו .9 לפניהם במספר ה די׳י׳ ג ים שמואל המוזכרים מהו חכם "נ שלשה מענרין ,ר‘ בעדת אל. לאמר מנטל סונר מכוח שבי חל שינוי עצל בעיניו שגדול מחנו. בעל נפש אתה. ושומעים בת ,7ו ל שצור וחת אל משה שנעה ( )9 וגד החוזה הרי ע שרה"׳ '. הנביא וכן ה־ עצל בעיניו זקנים לפביו . כמו עשרה אגשים בכדי לדרוש שמוח ,פרשת ט״ו ,כ .אמנם בויקרא רבה פרשה כ״ט ,ד‘ ,מוזכרים חמישה זקנים. פרקי דר״א עם מבםל ,שם, ע, ביאור הרד"ל ,ווארשה ,תרי״ב ,הוצאת אוח, ת ש" ו ,פרק ח‘ ,ע‘ כ. , חידושי הר ש" ש ,203הע‘ .37 ,על מדרש רבה .13בבלי ,סנהדרין ,ע"ד ע"ב. .1 4רות ,ד‘ .2 שם,אות לי'א. - 32 - ולפרסם את ההלכה טרק עמוני -ולא ולא מואבית ׳ ( 3ו). להינשא'^ המואביה את רות "אין עולין "ואין לעיין.^^",.. וגם אסיפה זו אלא לפרסם הדבר שעברזה ולא בירושלמי נאמר: לפי . המדרש "שנושאין לקחו ויק כדי לתת פרסום מתוך התאספו שם, לעיבור. שלא לגבי ליצור מגין "שאם נו[ מעטו מבי אין מובן, אבל לפי זה קצת שאיגם מוסמכים) חספר תורה אמירת דבר ’1׳יי־ף ספד .15 בבלי, ישבו שם אך יקשה מה שלמדנו נכנסים לקידוש ( )1 8 עיבר־ השבה' אליעזר" ניכר, של עשרה יותר. דלא ספר תורה", וכמובן שעשרה הזקנים שהרי מוזכר אין לזה שוס ישמש כתחליף לדיין י רק לגבי שבקדושה בנוכחרת עשרה אגשים ש ת ו ס פ ו ת מסיקיח מכוח ולשון שבאמת רק שבעה והשלושה הנותרים דברי ספר "פרקי זיר‘ בכדי זקנים לא נצטרך להסביר, ומתן, "שחברים (אלה ומשמע שם עשרה בשביל הדיון אלא בכדי לתת לדבר פרסום. ונותבין", חלק במשא "שמואל אמר אין קדוש זה אפשר ליישם את אותה סברה שהתכנסו וההחלטה ב ע ב י ן העיבור, החדש", ובאמת סצאבו אדם", החדש פחות מעשרה"' ביחס לעיבור השנה, לגבי עיבור החודש, וכפי הסברו ץ )1 7 בירושלמי: והל י־די־ כך להתיר בעבור החדש פוזות מעשרה בבי טל רש״י שם, אנשים עמובית אסורים לבוא בקהל ישראל, ורק מואבי - דברים אלו, שבמקרה הצורף מבוגרים, ואין של מצא ב ו עשרה אפשר תורר.^1 5 1 כתובות ,ז‘ מ״ ב ועי‘ בת־רה nrימח, אות קצ"ח. .1 6 סנהדר ין ,ע‘ .17 םנהדדי , 1פ"א הלי .18 סנהד רין, .19 בר_כות,מח‘ ע" ב ,ו ר ש" י ד" ה אכל. ב‘ . פ״א הל* ב' . ס״א, חום‘ ד" ה ולית. ויקרא כ" ב 33 -־ מתבארים, ויידבריס בפרקי שהרי יש ת י!:וריח על בוכהו ה השכיבה; שצוו״ת הזה" קול ההכרזה ואוסרת בלשון של הדיינים יצא אור האלוקים", דר״א בפרקי דר" א: וכוי, שנינו ובמדרש מסופר שלאחר בתלמוד: והיו "ומנין לעשרה שמתפללין , שזה אותו ) ששכינה עמהם שב אמר אלוקים ג צב בעדת אל המובא באור בפרקי זה לנוכחות השכיבה בזמן כמו היות ולפי המקורות הללו היו ההחלטה בעיבור השבה, ( ) 21 בזמן התפילה־ לז :השתנה דבר אמבם העשל־ה אי כפי המיוחדת המיין וכפי יש לעיין אפשר ללזתף שראינו מדוע בכדי לעיבור השגה, גבוהות המונות ,היו אתי מבי רב בבלי, ברבות ו4 וראה שכתב (רב מבית המדרש). וכן של מוסמכים, אפילו לשם קידוש החודש, .20 שהיו הניכרת מן התלמוד, דגים בהרכב של דיגא לקמיה מיכביף "אמר ר‘ יצירת יהושע בן ומייתי עשרה לוי ע״א. בביאור ר‘ הונא שאינם שלכן להסביר תרפעה מעניגת, ובו‘ ״( .)2 2 ובתוספתא. יותר מאשר לגבי חכמים צריכים להסביר את הדבר בחשיבות שהזכרנו ללי י ל בסיף פרק א‘ ,ע‘ בדרך זר ניוזך רנגן ייתכן הדברים היה צורך ליצור את המבין בעיבור השבה חברים חכמי□ הדרלשות היו י, לכן פסוק אבל לגופה של החלטה מהנאמר במשבה מדברי הירוטלמי. שייהסו שנתרצה להם כמקור לצורך בעשרה לעיבור השגה. מתפרשים היטב; מדיין "באותה שמה יודעים ( זר״א "ושומעים בת שיש ברצונם לעבר את השנה, מבית המדרש ובא לפניהם והרי ובמדרש שהזכרנו לוריא,ד. דברים (הרד״ל).על פרי! ידר" אי דומים. משהיה בא לפגידין, היה מכנם ומביאעשרה חכם ים - 34 - ע שרה שיושבין דנים בעשרה. שהרי שנינו בישראל .23 את .25 "כל דיין שדן ~ הקודם אפשר להסביר גם דין אמת לאמיתו בעדת נוכחות השכיבה, א ל " ^ ' ^י היו שרצו תופעה זו: משרה שכיבה מאחר וחכמים ראו לתת לזה חיזוק על ). ( ׳־25ץ נוכחות של עשרה אנשים' עשרה דיינים בבלי, .24 ולפי הסנרגו שנאמר אלוקים בצב בכל דין ישי־ בדין קולר תלוי בצואר כולן" בראה שהי■ ו סנהדרין ,ז‘ שם ז‘ , וראה שיושבים לדון, האחריות ע״ב. ע״א. מנסל שם ,ע‘ 209הע, .54 רובצת על כולם. - 35 - פ ר ק _____ד^_ המלך והלוח בפרק הלוח, זה בדון, אם היו ביחוד לגבי לפי־ פעילה למלכים תפקידים בעיבור השבה. בתקופה העתיקה השתתף המלך בצורה במדרש "שמות רבה" שעיבר את השבה יחד עם הבביאים; גם בתוספתא את השנד\ ,)2 ובתלמודים מפבי הטומאה מרבית העם רבת מאפרים אכלו את הפסח בלא הטוב ש״חזקיחו ומנשה ישויוכר ומתוך הדיון וכפרה על שנהג שלא "רבותינו שאמר לדעת מה לזמני העולם עליחם לאמר ה‘ בתלמוד שם ^) , בראה שח זק יה ו הוא ביקש בעקבות המקורות התלמודיים "ומבני ישראל ראשיהם מאתים פירשו: דכתיב כי וזבולון לא הטהרו כי ולפי המסופר שם, כדין. מסביר הרד״ק את הפסוק: לדעת מה מלך יהודה עיבר וכשה שבה התעברה שלא כדין, הוא ראה את עצמו כאחראי• לכך, יעשה הבביא וגד החוזה( .)1 ובקש רחמים על עצמו היה פעיל מאד בעיבור השבה, הללו בתן מסופר על שלמה המלך ככתוב כי התפלל חזקיהו יכפר נ 1ד " ^ ^ . רחמים מכריעים עיבור ה שבה. מקורות תלמודיים, מצאנו בקביעת יששכר יודעי וכל אחיהם על פיהם", שיודעים לעבר שבים ישראל וזהו יודעי ניבה לעתים יעשה יודעים לחשג שהיו ביבה לעתים ולקבוע חדשים, נחקופות המזלות, וזהו כלומר וזכר עבין זה נזר המקום כי צריך המלך אליהם להתיעץ עמהם כי על פי ו )5 המלך היה נעשה העינור והקניעות כדנר חזקיה המלך" שמות רבה, פ‘ט״ו ,כ. , תוספתא, ס ב ה ד ר יך דברי בבלי, פ״א הל‘ נ‘ . הימים ב ,4ל‘ , .18 שם. קמחי ,ר‘ דברי סנהדרין ב‘ ,ו‘ , בנלי, סנהדריןע"נ ע״א .ירושלמי, דוד,פ«׳ ר ו mעל התב_" ,_1 הימים ,א‘ , י״ב .32 הוצאתשוקן ,יודסליח,תט״ז, וראה לעיל ע‘ .20 - 56 - לעומת ולא מלר זאת מוצאים אגר וכהן בתוספתא: גדול בעיבוד "אין מרשיבין פירשו הטגה״^/בננלי ( ך) שאין מלך ירטב ניתן סעס נוסף "שאין •. נעינרר השנה "משוס אססביא"־ מלך בסנהדרין שהסיבה בירושלמי כבוד המלך לישב נשבעה"^ .)0 השאלה היא אם כן ליישב את הסתירה בין איך ביתן המקורות ) הגו1נדים ( ?'w9 שהדגשנו כפי בתחילת המלך לא השתתף בדיון של כיבוס הדיינים שהוא ביקש רחמים דברינו ,אי של עיבור השבה, שידובר ואם הוא רק היה היוזם של אשמה .6 .7 תוספתא, (רש״י משלח פירש שם מרבא שהמלך פיררש הערוך, ואילו מעונין .9 .10 שלא מצאתי לאף עלי שבאמת שלמה המלך סברר מלך ועל ידי שחרי בזמן היות והוא עינור השנה שבתיים, עינור השגה משכורת חודשית, ולכן הוא איבו יוסיף עוד חודש שההכנסה איגה גדלה, עי"®). י״ח ע״ב. להדגיש שאין השאלה הדייגים?( )1 0 נהגה ו nמסורת ה ש" ס על הדף שהוא בוטל מהעם הם בהרכב של שבעה מעגין נעשתה על ידי שבאמת הוא משלם לצבאו סבהדר י ן פ״ב הל ,א‘ . לשבת הרגיש רגש לעבר את השנה, משכורח שבחית, שחרא חייב לשלם לצבאו, .3 מעונין שיעבדו את השגה. סנהדרין , מדוע הרא הלא החחלסה נהוצאות של חודש. המיסים משום סוף פ״ב. למשרתים נצנאו הוא מ שתכר שהגמרא אומרת שעיברו את השנה שלא כדין, לעיברר השבה, כהוגן, סנהדרין , אלא רק היה היוזם ויחליטו לעבר, ובפרה על עצמו בעיבור שלא אפשר לומר שבעצם חזקיהו שאבר ששלמה דיינים חבצרכים אחד מן הפרשנים נכררגתי להסיק מן רחזקיהר השתתפר דבים בה, וחזקיהר בעיברר השבה. (זאת ארמרת שזה לא לכברד המלך לעיברר חשנה). שידון בבושא זה. המדרש רהתלמרר בעיברר השבה כעובדה היסטוריון. כיצד הדבר לא הטריד אח חחכמים עיברר שבים, לערמת ההלכה שאין שהם מושיבין - 37 - ונראר .לשער שההלכה הזי מושיב ין מלו־ בס יברר ®איץ השבה נתקנה בסרף תקופת הבית, ולכן הדבר לא הפליא את החכמים לייחס לשלמה המלך את השתתפותם מושיבין כפי כי הס מלך בעיבור השבה, אמנם הלכה בעיבור השבה. מצאתי מאותרת, שאוכיח להלן. מאוחרת, בסנהדרין ידעו שאין היא הלכה מאוחרת. אחרת, לדעתו, שבאותה ולחזקיהו שההלכה הזד שמבטל בספרו גם סבור כך מכוח סיבה מפני בגד המלכים מבית הורדוס. שההלכה הזו, דעתי אשר לסי הסיבה לקביעה ברייתא ולא מלך ולא כהן שגינו: היא אינה נכונה שההלכה הזו היא המלך "אין יושב ( ) 11 ,v בעיבור שנה" גדול יושבין וכך כותב מנטל" :כשם שאגו יודעים שחלקה הראשון של הלכה ( O 1׳) זו היה מכוון כנגד "ינאי המלך" (הורקבוס השבי ־־ )? vשלא מבית כך אבר רשאים דוד, כנגד שליטים שהכניסו שלא מבית דרד, אינם מדויקים! שהיה כנגד משום דנין אותו", איבה קשורה במעשה שמסופר שם זוהי ההלכה אבל ההלכה "שאין מושיבין בגמרא, סנהדרין , .12 בבלי, .13 הכו ובה .1 4 מבטל שם ע‘ סוף פ״ג. י״ט ע״א• כבראה לייאפסניא" .31 ולא לאחר מכוונת"^/ 1 בגמרא שבחקבה "שמלך לא דן מלך ולא בסנהדרין" היא ונרחיב קצת את הדברים זה. תוספתא, בימי המלכים לבית משום שמה שמסופר ינאי, סנה דר י ן, לפיכך קררב לרדאי שכגגדו היתר ,הלכה זו מעשה .11 ה ש ג ה ^ .^1 כהני□ גדולים, שלא היו ראויים לכהונתם, כשכבר נתנטל הרע דבריו מלכים ובין נתחברה בימי הבית האחרונים, וכהנים גדולים החורבן, נ עב י ן נין מגמות מדיניות לעיבור שתוספתא זו הורדוס להניח שחלקה האחרון היה מכוון שהזכרנו. - 38 - במשבר. למדבו: שגינו: "איין נימוקימ מושיבין שובים בסבהדרין "המלך לא דן מלך ולא דנין ( י* ר) אוחו״, בסנהדרין"^/ 1 להלכות הללו* הסיבה וזוהי גס כי אס שבדיינים, יוכלו הדיינים לא מושיבין הסיבה שאין הבכיר את דעתו יאמר הדיין לחלוק עליו שהרי משום הוא צריך לוווות את דעתו יוכלו לחוות את דעתם כדי לא לדרשת הכתוב לא תעבה על רב^ / 2 0 אותך"( ,)2 1 אותן דבין והגמרא מסבירה בתקבה משום הוא על עבדו שיבאי בעלי גבריאל ולא מעידין וחבטן בקרקע ויעמוד בזמן ומתו. בראשונה, לחלוק עליו בהתאם סנהדרין . .1 6ס נר■ דרי ,ז . "שמלך לא דן" נית דוד דן ודבין ישראל לא דן ולא סיפור המעשה בגמרא שמעידים שטח דרש בגדו, "אמר להם באותה שעה אמרו ואילו שמעון בן ויפרע מכם. ( )2 3 פ״ב, '. הסנהדרין, ושמעון בן ינוא נעל מחשבות אותו" .15 . שהרג בן אדם ושאר הדיינים פחדו להגיב, מחשבות אתם, אז שאר ואז שאר "אבל מלכי שההלכה שמלכי של ינאי המלך בראשונה, בהרכב את ההלכה ( )22 "מעשה שהיה"׳ יופיע נשעת הדיון ינאי סירב, שטח: ישראל; של הקטן משום הפסוק לא תענה על רב׳ משום מגבילה הגמרא רק למלכי תעבה על רב"( .)1 0 ( ) 19 אותה הדייביס לא מלך בדיני נפשות לשאול את דעתו סיבה לא יכול המלך לשבת כדיין כבודו , ובתלמוד סצאבו משום "ל>! תעבה על ריב"' " - ) 1 ,לא שמתחילים ובתוספתא מלך לא דן סיד בא ולא . מ״ב. • סוף פ״ב. שמות .כ״ג .2 בבלי ,סבה דר י ן חסירה ללא יה‘ (פירוש: ע״ב. יוד -דורשת הגמרא היות שהכוונה היא על רב, שבדיינים). בבלי ,סנהדרין, .20 ועי‘ בבלי, .22 שם. .23 שם, לו‘ תורה תמימה, סבהדר ין , ע״ב. יט* ע״א. כג‘ , אות י״ג-י״ד. ע"א. והמילה ריב כתובה המופלא 39 -־ גירושלמי אמבם בית דוד, אחר גם דגין את המלך: י צ א ^/ 2 משפט מהמדרש משמע בין מלכי של משמע חילוק בין ( )24 המלך דן שבכל המקרים אין שאין מלפביך שאין "אמר ר‘ מלכי . שההלכה שאין ישראל ומלכי נמדרש י ש נימוק בדוד המלך, את המלך אלא הקב״ר,) 2 ^(, דבים את המלך בית דוד, ישראל ירמיה שכתוב הוי אין בריר .דן ומלכי אינה מחלקת ואין לזר .קשר עם המעשה יבאי^^, על כל פבים מדברי הבבלי רואים נתקבה משום לעומת מעשה שהיה זאת ההלכה שאין למעשה שהיה, רק למלכי דבים, והיא מוגבלת למלכי ישראל בלבד; המלך אלא גם מושיבין באמרה התוספות, מתח יל ין הצד", מן וכפי הוא הקטן והם יכול היה גם המלך לדון, .24 סבה דר י ן . .25 תהילים. .26 דברים שבגלל המעשה .27 וראה .28 משנה, יז‘ .2 רבה .פ‘ ה , 6ח‘ . במפרשי סנה דר י ן , ובמפרשי המדרש. פ"ד מ"א. דיני בפשרת, ששם שבדיבי בפשות נפשות שמתחילין מך הג דךל( ,)2 8 גי. הירושלמי שההלכה שבדיינים " -בדיני שלגבי המלך זה היה דיני ממונות כי פ״ב הל‘ מלכי בית דוד מבטים לתרץ, שרואים אבל בדיני ממובות אלא יכולים לשבת בסנהדרין"? אמורה רק לגבי ההלכה לא תעבה על רב, הראשון ינאי, מושיבין מלך בסנהדרין שמחווה את דעתו, איבה מוגבלת מלכי בית דוד אינם והלא למדבו "שאין מלך היא אינה שיכת והיא ובאמת יש צורך להבין אם כן אייך את הקושיה הזו מקשים טזא י ן יושב בסנהדרין והסיבה היא לגמרי שובה, ישראל, בסנהדרין. שההלכה שהמלך לא דן שהיה בעבדו של עבדו היה מעורב ־ - 40 במעשה רצח, בתקבה ההלכה התוספות שם של המלך ידברו דבין כאחד זה. מן הקטן ביסימ על רב אבל בשאר מלכי בית דוד ודאי אין מסביר וכמו כן יודע שההלכה היא ולכן כאחד הדייבים, בצורה אחרת, עדיין ודבריו סבר,דר ין, הדיינים ישראל לא יוכל להיוח בסנהדרין אפילו שעל זה לא באמרה ההלכה בית דוד לשמש אבל מלכי מאד מסתברים ש״פעמים ידונו היא יכולים . שהוא מתרץ את הסתירה בין י״ט ע״א, צריך לברר לפי שתי ההלכות ומתרצים גס את ד .קו שי י ה שתי תום* דברי התום‘ עי״ש. ד״ה אבל, (אמנם איך פסק שלמה המלך הזוגות לגבי התינוק, במקרה המסופר במלכיח א“ , .)16-28 חידושי הר"ן , ביו-יודק, מה שהמלך לא ההלכה לא תעבה ואיכא משום לא תעבה על ( )3 0 לאחר המעשה אפילו של הסכסוך בין .30 ממבין שכל ממקרה הזוגות. בבלי, ג‘ כבודו. שההלכה שמלכי מדברי הרמב״ם בראה .29 וזהו הסנהדרין דעתו, שייכות לעבין יחווה את דעתו רק אחרי נמנה על ההרכב של הדיינים, שלא תעבה על רב לפי ששאלנו יכולים לשבת בסבהדרין מוסבת על מקרה שהמלך אינו יוצא לפי הר״ן נאמרה ההלכה שבדיני נפשות מתחילים לשאול הוא לא כבר חיוו את דעתם תוצאה של המעשה שה׳־ה, כשהוא אותם הם שעליהם להלכה לא תעבה על רב ירצה לחלוק עם אחד מן ריב". שמלכי בית דוד דבים ואין בדיינים הדיינים בושת אם ( )29-7 .v נפשות״' הדייגים המלך כשהמקרה הוא לכבודו כמקרה של בבל שמרד בו ואז "לא היה לו דיני דבים ישראל לא דן. יכול לשבת בדין האחרים לפביו, רבינו שהם שהמלך שמלך ועוד מוסיפים כוובחו לרבינו תשכ״ה, שהמלך ביסים בן ראובן, על סבהדרין דף יחי יושב שלא כאחד מן הוצאת אוצר הספרים, ע״ב. יש צורך לברר הדייבים. - 41 - הרמב״ם פסק" :ואיך מושיבין מלך ישראל בסנהדרין שאסדר ( )31 לחלוק עליו ולמרות את דברו'"... ץ והוא ממשיך בהלכה הבאה: "מלכי בית דוד אף על פי שאיין מושיבין אותם בסנהדריך יושבים ודנים הם את העם ודבים אותם אס יש עליהם דין .אבל מלכי ישראל אין דגים ,ואין דבינז אותם לפי שאין בנגעים לדברי תורה שמא תבא מהם תקלה"( .) 32ביתן להבין שהרמנ״ם מצא דרך ליישב את הסתירה, שההלכה שאין מושיבין מלך בסנהדרין משום שלא תענה על רב, מונעת מן המלך לשבת כחבר בסנהדרין ולדון ,אבל ההלכה הזו אינה מונעת מהמלך לדון לנד .שהרי׳ המלך יכול לדון מורד ב ס ל כ ו ת ו ^ ^ , ולמעלה מזו הרמב״ם בהלכות מלכים פסק" :כל ההורגים נפשות שלא בראייה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד או שובא שהרג בשגגה י׳ ש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפיי מה שהשעה צריכה" /״׳ jועל האפשרות שהמלך ידון יחידי אמרה הגמרא שמשום מעשה שהיה ( )35 .ולפי רק מלכי ביית דוד יכולים לדון ,ולא מלכי ישראל׳ הסברו של הרמב״ם מבואר איך שלמה פסק בדין שתי הזונות, כי הוא פסק יחידי בתוקף תפקידו כמלך "כפי מה שהשעה צריכה", שהרי במקרה ההוא לא היתד ,עדות ,ולכן הדבר לא יכול היה לבוא לדיון בפני הסבהדריך. המשבה בסבהדרין בתחילת פ״ב, ובזה גם מיושבת סתירה בין שהמלך לא דן ,לבין משבה אחרת .31פ״ב מהל‘ סב ה דרי׳ן הל‘ ד‘ . .32שם הל‘ ה‘ . .33בבלי ,מגילה י״ד ע״ב ,ו םבה דרין ,מ" ם ע״א. .34פ״ג הל‘ י‘ ,על משפט המלך בכלל ראה אלון ,מ .המשפט העברי ,הוצאת ספרים ע"ש מאגבס, ירושלים ,תשל"ג ,ח"א ע‘ .42-44 .35הדברים מבוססים על דברי הלחם משבה בהל פ״ד הל‘ ה‘ . סבה דרין - 42 - פרק שבה באמר: באותו "וכותב לו ספר תורה לשמו, בבבס מכביםר .עמו ,י ושב בד<-ן יושב בדין, שהמלך יוצא למלחמה, והיא ... 1np״( r) 3 6 כנגד דברי המשבה באותו פרק ?י > 57 אולם לפי גישתו של הרמב״ם הדברים למלכי הרמב״ם אין "יושב בדין להרחיב את הדבור על מקומו אבל מצא בו לבכון להעיר את הבקו דה הזו את ההלכה שהמלך לא דן ? 3ם ההלכה שאין של המלך בסנהדרין, מתוך ולפי בירור הדברים שהמלך איבר בית בסוף שהעליבו, יושב בעיבוד השבה, שבי, מושיבין מסקנתו מושיבין היא הלכה מאוחרת והיות ובאותה ברויתא באמרה גם ההלכה שאין בעיברר השבה, פ״ב, בסבהדרין על כן זהות. של מבסל שההלכה ההלכה סבהדרין, * לפי דעתבו, ההלכות איבן שאין המלך ) מלך בסבהדרין, היא בכובה אבל לא בגלל בימוקו. מלך שובים מזהים שחוקרים במקורות התלמודיים, שבאמת והוא עמן״( ^) 3 9 ( 39 ושכל ההלכה הזו היתה תוצאה של אותו מעשה בירור הדברים ומלכי וספר התורה היה עמהם ,ו כפ י ב י ח ם לספר תורה: ברצובבו שההלכה ישראל ולא למלכי בית דוד, דבים יחידים פוסק מתפרשים שהמלך שבתקבה לפי הבחתו בחקבה בגלל מעשה שהיה, מושיבין את הברייתא היא תקנה מאוחדת. מ״ד. ראה טשרבוביז ,ח(.רב צעיר) ,תולדות סל הסתירההזו הרעד להוצאת כל כתבי רב צעיר ,ביו-יררק,־ תשייי, ההלכה /,ח״ד ע ,224 4הערה ,7רוצה לומר שד.משבה ד‘ "מדברת מזמן קדום ואפשר מבית ראשון ב‘ ,אחרי פ״ג מלהיטה ל‘ דברי .39 כשהמלך היה ראש השופטים,1, מעשה שהיה. א‘ , והסברו של טשרגוביץלאמתרץאת הרמב״ם. ראה למשל הוביג ,ע‘ רכן ם שרברבי ץ, שם ,ע‘ ,181 וכן .2 24-6 מבטל ס, 111-112ובהערות, - 43 - למומו! איגה שהעליבו, זאת לפי מה קשורה במעשה שהיה, תעבה על רב. לא דן יי, שההלכה שהמלך איבו בתח דשה ההלכה בדיני ממונות, יחידי .אף על פי בן, שהמלך לפי הרמב n מוכרחים אבו להסיק יושב בעיבור השבה היא תקבה מאוחרת, וחז״ל לא התקשו שבים. אלא ההלכה נובעת בגלל הדרשה לא לפי התוספות אפילו הכוונה מאחר ההלכה שאין לעומת זאת — ממעשה שהיה, שאינו דן מושיבין מלך בסנהדרין להסביר איך שלמה וחזקיהו היו מעברים האפשרות היחידה להסביר מדוע המסורת הזו לא עוררה את תמהונם מושיבין של חכמים היא מפני בעיבור השדה, מלך שההלכה שאין שידעו חכמי״ שנתקנה בתקופת היא הלכה מאוחרת ניי ת שב י . בקשר עם אותי הבירור ההלכ״י שבים רבות, שבפרק זה עלי ולא מצאתי להעיר הערה שמטרידה עליה תשובה מספיקה. ״( )40 פסק הרמבייס ג□ לגבי לפי הקמן כלומר מן צייר הר מ ב ״ ס שבדיינים לבםק חיילותיו לעבר"( ) 41 כמו בדיני בפשוח, סושיבין שי׳ אין ומלחמותיו עיבור השנה "מחחיליז כ׳ז ה צ דעתו שמא ואם כן לעיבור השבה מלך מפבי לעבר או בוטה בשבילן נאמר על שאין שאין שנידרבו מושיבין הרמב״ם, לא בסבהדרין, שם, כמה מחברי יא‘ . לתרץ; הסנהדרין ב , שהיות ולפי בהרכבו המלא שהתכנס ר (מקור ההלכה הזו אבל הרמב׳ים הירושלמי סנהדרין פ ״א הל הל‘ ביתן פ״ד מהל* ל־,דוש החדש הל• י‘ . ״ ר ,0הדסב..םי שהד כבד ועיבור השנה היה בעשה עיבור השבה לא בעשה אלא על ידי ב״״רש ע ״ י מדברי .41 מלך בפרק הראשון טל ריסבהדריןי .40 מושיבין מדוע צר ך את המלך לעיבור השבה, הסנהדרין? אכן א ת הקושיה הזו ייי שלא . לכאורה אפשר להקשות גס מל דברי התוספתא, היה לומד מדוע כבראה למד זאת עי ש). ־ 44־ לישיבה בעביבי ה 11יברר ,ו7ן ל כן מיוחדת לרון להדגיש שא״א למלך לשבת ולדון שם ג י ב ו ל /יל, לפגי שבים הגארן ר‘ זר: בראשונה, את המלך הלרי הרצוג דההלכה קרה געניגי העיברר בגלל יש לתמוה?ז זצ״ל, שמתחילין מן ישב שהמלך רהרא גיסה ליישב בצררה הצד איבה מעכבת בדיעבד, בעיברר השבה החלסת העיברר קיימת, והרא אמר את דברר אבל מצד ההלכה המחשידה שיטה את ההחלטה לעבר בגלל הרררחים וו!הו:ו להפיק מכך, הסיבות רברת העליתי את השאלה לפבי ראש הרבנים לישראל, י.א. ייתכן רלכן אם אבל על הרמב״ם יש צורך לתוספתא ההחלמה של עיברר בהשתתפרת המלך, יכול אפילר בדיעבד, בט י ל ה( . )42 לבסוף, במקרים כגון הרארי להזכיר מן מסוימים אלישע בזמן מייחסת המסוהת את עיבוה השבה לבביאיח, הנגיא^^. עיבר את השבים שאפילו כבראה, שהנביאים: אחראים . לעיבור .42 ועדיין . 43 תרספתא, .44 ירושלמי, שמסורת זו בתקופה הקדומה כשהמלבים גלות בבל לאחר חורבן הירושלמי בתקופת הבית הראשון ירמיהו, באה להסביר מי לא הלכו בדרך התורה. הבית הראשון ידוע לבו מדברי יחזקאל וברוך בן בריה היו ( )4 4 ה ש נ ה . הדברים צריכים ליבון ס בה דר י ך , סבהדרין, פ״ב ,ה. , (. פ״א ה? ובירור בוסף. רכן A ב. בבלי . ,סנהדרין י״ב ע ״ א. ־ 45־ ה* פ ר ק תפקיד הנשיא בקביעת ר,לר ח בתקרפה התלמוד יו 1מוצאים אבר את הנשיא קשור פעילה ער1 קביעת הלוח. תפקיד הנשיא בקשר ע n בפרק זה ננסה לבדוק, הלוה? במר כך נצורה מה היה בגסה לשער על פי המקורות ממתי התחיל הבשיא להירת קשרר בצורה פעילה קביעת ה ל ר ח. עם מצאנר במשנה שלאחר מרלד הלבנה; על ידי הדבר דין ההכרזה החגיגית על קידרש החרדש היתר ,נעטית בית ןי \ ^1י שנוי שהעדים העידו בלפי־ מי מוסב התראר ראש בית במחלוקת בלן החוקרים. הסבירים ישנם ( )2 היה אב בית הדין של הסנהדרין' . v ראש בית דין של פררפ4 מוסב כלפי גינצבורג שראש בית דיין היה לבי״ד כזה בתקופת ר' ג ינצבורג שהיה ייהודה בטענה שא י ן יסוט שמקום לידי מ ־ישר,ו אחר, השנים אלא משוט ביהודה^ / 5 אבל בזמנו ר*ה פ״ב מ״ז. סוברים כיבויו שנים, שמצאנו ולעבר הנשיא^/ משום מנמל דוחה את השערתו יעביר את סמכותו ותפקידו ולכן מעברין את משום הלכה זו היה לו שביט לידי חכם גמליאל יהודה הנשיא, עיבור השבים ההלכה הקובעת "שאין וחיה פעיל בעניגי הלוח, דיבבה, מאיזו אחר צורך שישב ביהודה, שהוא עצמו היה ביהודה סיבה היה צריך הוא להעביר . 2nd E d • E d l n b u r g h , •People Schuror, E n i l , A H i s t o r y of the Jewish ־ I* Paso 1 8 4־ D i v i s i o n 2, V o l ,1 8 9 1 וכן טשרנוביץ ,שם ,חלק ד* ,ע‘ .260וכן גוטמאן, מיכל כהן ,מפתח התלמדד ,הרז<:את המחבר ,צטאנגראד, א‘ ע‘ 82רכן הרביג ,שט« ע* 9ו ו. יעבץ,ז !1 .ולדות מבטל בספרו .5 סנהדרין, שהכיבוי טל ראש בי" ד שהוא העביר את להעביר את הסמכות לעיבור של רבן שראש בית מבטל מביא את דמתו אפשר ליחס דבר כזה רק לזמנו של ר‘ מושבו היה בגליל, דין? סיבה שרבן גמליז 1ל דיננו!. בעצמו קובע את הלוח, לאחרים; אחרים בשיא הסנהדרין^ ,י. מיוחד שתפקידו היה לקדש חודשים .2 בבית הדין שראר את ישראל ,מהדררה שלישית, ו'ע‘ .9 מביא אותובעי י״א ע״א, .40 וראה להלן. יחיאל תרס״ו, הרצאת אחיעבר, של - 46 - תפקידו את למישהו אחר, מזר אזס ב יוו ז י ׳ ן אמנם היה הכיבוי של ר דין ( )6 יוחנן בן ז ׳_א י קשה להכריע במחלוקת זו בין טל מנטל ש רק רב י נראית שהתכנה כראש בית דין? מבטל משער קיצונית. היה יוחנן בן החוקרים, אבל השערתו זכאי בתכנה בתואר ראש בית דין - יותר מסתברת דען^ו של גינצבורג, ראש בית הד ין . שהיה בהרכב מיוחד שראש בית ושהיה ממונה לקדש חודשים. ״א ,לז 1ן טב 0ל 0ן ו ־ ״ל ,,נ י ו ו בז ג ״ לי א ל אהד י־,נו־ את היי״ ,איני "איי• ־יי■ « ס ט כו חו ל״כס י ״’ ״' °נ,ן ינו זי ר ’.א פוזקופת ר״ג ולא לפניה? שנית ,אכן סגאנו ״רנן גמליאל היה קשור באופן פעיל בקביעת הלוח ,אבל נד .ו1ו ר ג היה תפקידו מחוץ למדינה יויזיעוו! ז ן-״׳ ע!>1 כרוך נו^. ע 1נ הך ,ה זק,ק להסכמת א 0ן;נ״יא ־־ינה יזכם לסידור שוטף של קידוש החודש י פיברר השג ם ' עם בקביעת הלוח, שב ע נ י נ י שהחואר ראש ני״ דין קידו 0החודש ולא ע□ של סנ 0ל א ,ב י מבוםס גלל. זה היה עיבור השגר; שהרי מה שמצאנו בקשר עח עינו! שהנשיא היה קשור תכן מאד לטפל בצורה א י שי ח מסוים מחברי הסנהדרין, ,״!■רדח) חודשים (כפי ( בראש הרכב מיוחד סק דש חוד השערח גיבצבורג), ריח דין לכהמזמרת שידר שהדבר היה מסוד לאב ב ת ד י ׳ אולם נמצא במשנה משום כך סיעונו השנה .ו ת vא הב ש יא לבכון קידוש החודש לא מצא הנ של חכם ,, ,ר י!־ יד הטיפול היה בחון בידיי שישב או ״ ״ . ) ? < * ,אי,ננל זאתלה״־לא ״ ״ ן הנו־ ננית הדי ,שהוא ידאג לכאורה אפשר היה לומר אלא ולמרוח שפל וטשרבוב יץ) . י » mי ד ד מ ם ב ת ראש השבה על המחלוקת מהמעשה המסופר במשבה ב ור' ,־י,י ויל ל יי לי המפורסמת בין רבן ג מ נראה לבו פעילה גם יהושע ביחס לקידוש החודש, ״ ! n־״ד דיבבה היה מעורב בצוררי שה בשיא מתקופת ר ג ד 8 בקשר עח קידוש החודש () בהמשך דבריו. .6 ראה שם .7 ראה להלן .8 ראה להלן. בהמשך הדברים. ־ - 47 ראשית בעקוב אחרי פעילוו! הנשיא בעיבור השנה, את מעורבת ו בקידוש החודש. בעיבור השגה קובעת ההלכה "שאין ( )9 בשיא"' 7־' ירצה כמו כן נמזומגין^ , " ^ 0 טזל ר ש" י, מעברין קובעת ההלכה "שאין ופירש רש" י: "שהזמיגן את השנה אלא אח כן מעברין את השבה אלא פירושו הנשיא מבערביי. שהנשיא הוא היה המזמין את שאר חברי בית הז־ ין בעיבור השגה מוכח מסיפור שבעה ואח״ב בראה דייגים. רואים אבו, לעיבור השבה. ההלכה הזו, מעשה שם בתלמוד, איפוא, הדבר המענין הוא: שרבן לדיון גמליאל הזמין שהנשיא היה פעיל מאוד ביחס שלא מצאנו לחכמים של נחיצות הבשיא בעיבור השבה, שיסמיכו את למקורות של המקרא. ראיבו בפרק א‘ ,אוו שיטוח הרמב״ם והרמביין מי קרבע את הלוח. למרות שמבחיבה הילכת י ת לא היה צורך דווקא בבית הדין הגדול שיקדש בזמן חודשים בית הדין ה באגו הגדול, סימוכין הגדול, הדין סימוכין בכל זאת באופן קביעת הלוח היתה נתונה לסמכותו. במדרשי תנאים ואילו לגבי מהמכילתא, הלוח. שהדבר בעשה על ידי מעורבותו של הנשיא אין אבו לשער שההלכה המצריכה את מעורבתו בוצרה בכורח המציאות בזמן ר‘ ראינו ובפרק ההוא בית מוצאים במקורות. בראה הלוח ויעבר שבים, מעשי, פעילות שמעיקר הדין ואפילו אם מספיק של הנשיא ב ,7ביעת גמליאל הנשיא, ששלושה דיינים סמוכים דיבבה. יקבעו הדייגים הללו היו חברי הסנהדרין את הגדולה, יכרלה היתה להיווצר אנדרלמוסיה בקביעת הלוה על ידי מחלוקת בין החכמים. ב ת ק ו פ ת רבן להבין, כפי שנראה להלן, גמליאל במקרה מסוים מחי לקבוע את החודש. שעיבור השבה, ש י ת ב א ר ו ב חי׳ ש ובי ם חכמים ואחר יח הקשור בין בעלי באמת היתה מחלוקת בין הקשור בגורמים אסטרונומיים שונים דעות מנוגדות, יסברו שאין שקצתם שובים החכמים בקל של צרכי העח ,כפיי יכול לגרום למחלוקת בין יחליטו שי׳ ש לעבר את השבה צורך לעבר את השבה. ואם לגבי קידוש החודש בעובדות של מולד הלבנה בלבד יכולה היתה להיווצר חכמיה הרי על אחת כמר, וכמה שעיבור השנה מחלוקת יכול היה לגרוח .9ככלי ,סנהדרין ,י״א ע״א. .10שם ,יז ע ״ ב jי״א ע״א. .11ר‘ מאיר אבולעפיא בחידושיו :יד "רמה" ,וורשא ,ישראל ,על מסכת סבהדרין ,מטעים את ההלכה; שהיות ו ר,עיבור בעשה ע"י ה ט נ ה ד ר ין יש צורך בגדול שבהם שדעתו תסכים עם החלטתם ,אבל אינר מציין מקרר .אמנם מבטל שם בע‘ 27הע‘ ,136משער שה י םר ד המקראי הוא שמשר ,היה הראשון שהוסמך לקדש ,והוא היה כנשיא בזמנו; אבל לא מצאנו זאת במקורות .כ"כ יש לדון מה היד .מעמדו של משה? בשיא ,מלך או כהן גדול ,ואין כאן המקום להרחיב אח הדברים בגו שא זה. - 48למחלוקת, כדי וממילא למברכה בדבר כה חטוב הגוגע לאומה כולה. למבוע מצב בידי אפשרי כזה, סמכות מרכזית, היה אורך להפקיד את עיבוד השגה את השבה על וכך ג וצרה ההלכה שמעברין ידי ה ג שי א או לפחות בהסכמתי• ננסה לבסס אח השערתנו, של הנשיא נזמנו בעיבוד השבה של רבן שההלכה הזר וזדררשת את מעררבתר ואולי גם גמליאל דיבגה, בקידוש החודש, לאחר החורבן. המרכזית של האומה איימה להתפורר, מרכזית עלרל ל ה מים סמכות כשבית הדין הבית, התחיל בית הדין הגדול צעדים בכל מיבי בזמן שואה על האומה כולה, שבירושלים גס הר;! ישראל ובתפוצות, בית דין אחד היה צורך לנקום ואמצעית לבצר את הכוח המרכזי שב יבנה, םזוללת עי ידי כך הגולה ״ל המרכז יחיזה, ועוזרת קביעת העיקרייח המחברים את תפוצות שבא״%״( 2ו) , ניצרה וחיזקה אח מעמד הסנהדרין בכלל. 1 ,מו 11הנשיאות בפרס. בתלמוד נשיא״, הפעילוח הקשורה אפשרות של קביעת לוח עייי יצירת סמכות מרכזית שהיתה ׳יאחד הבריחים הגדולה חיזוק מעמדו שהנשיא לא סמך את ידיו על קביעה זו, להשיג אח המטרה של הלוח וביבנה ולגבש את סמכותו ההלכה המעמידה את ה בשיא במרכז בקב ,ע ת הלוחי שחוסר לאחר וו ורבן נחרב, ואחד הצעדים להשיג את המטרה הזו היה על ידי ®ל הנשיא. שהססכווו ושהיה חשש רציני הגדול לרקום עור וגידים המרכזית על העם בארץ נתחו שה ננלי ״ צאנו :ייאין והגמרא ממשיכה לספר: מעברין את השנה אלא א" כ ירצה "ומעשה ברבן גמלי אל שהלר לי םוי י״,ו״ אצל ,־לבו< ,״״• שנסוריא , 1יהה לנוא ר,יניד אח ה(־נח ־ל 0יו ״ ונן גס ליאל ו ״ ״ ר״ג ואמר רוצה אני )1 3 (. נמצאת השנה מעוברת' .12 .13 אלון ,ג .תו ל רו ת תיהוויס, סבהדו,-ן י״ ב עא‘ , במקצת" .מעיייה ברי'ג ושהה לברא מ ע ר בדת" . ח" א ,ע וראה עדויות פז‘ . 126 מ״ז, בנוסח שונה שהלך ליטול ר ו ת מ הגמון בסרריא ועיברו nitהסבה על חבאי לכשירצה ר ג המגה - 49 - לגני ישנם זהותו של ר״ג המוזכר כאן הסוברים שזה היה ר״ג הזקן, ויננו, 1,׳ . '1 פירשו הרומאי הדעות בין בחלקו ויש הסוברים גם את טינה של נטילת דשות מן בשני דרכים :א) חיות והמיסוי הוספת חודש ע ” י עינור השג ה היתר ,גוררת הפסד של מיסים לרומאים, ולכן ( )1 5 לקבל את רשות השלטונות ל ק ניעת ה עינו ר הרומאי התנגד לקביעת המועדות, האומה( .)1 6 מכיון מבטל מנסה להגיע שרנן קהל רב( . )1 7 צ י נ ו ר י ^. הרדך השביה: מנסה לשער אלון שזו הרומאי 1ס ו ע ד ו ת. ר שנטילת הרשות ה י תה ביחס לנשיאות; ( )1 9 גמליאל להשתתף שלא מצאנו שהיה דבר דתיי למרוח שרא ,גו לעיל ,ע‘ ,36 המיסים לפי הלוח העברי, בקביעת הלוח, התנגדו ושייך לקביעת שמלך ישראל קבע אח וזו היתר .הסיבה מדוע אסרו על המלך אבל לא מצאנו שהשלטון צריך ללכת לסוריא לקבל וגס לשון והברייתא מורות על כך; השנה על תבא י לכשירצה ר״ג, השנה מעונרת׳י. .1 5 6ן_ וכשבא ר״ג משמע שרייג היה מופתע העי הרומאי שהרי כתוב: קיונל״זי, ואמר .17 .18 .19 .72 אלו ן, שם ,ע' "ועינרו את נמצאת מההחלטה שיש צורך לענר ״ ־ ר ־יי .138 מנטל שם. יד רמה ,שם ,מביא את הפירוש הזה נראה רוצה אני, 128מביא את הדעות השונות. סוד העינוי ע־ יקבע את אישור לענר את השנה. יד רמה .סנהדרין ,שם. יףאה נןג],י< ״ <0״ •. 131־ני» סניה ז*״ נ,. . שהשלטון לפי הלוח הענרי.משום כך אין הדבר המשנה לאסיפות של גמליאל הלך לימול דשוח בצרכי דברי מנטל, התערב בקביעת הלוח, סברה אחרת שהשלטון שימשה לחיזוק אחדות שהרומאים המטרה היתר ,ל קב ל אישור לנשיאותו של רבן יש בהחלט להסכים עח . היה צורך גמליאל הלך ליסול רשות לקדש את החודש בצורה פומבית משום רבן שזה היי■ י״ג השלטונות נסור יא רשות לעבר את השבה, היה מבוסם על השגה היהודית, החוקרים, ודוחה אותו. - 50את השגה, והסכמתו לא היי ח ה נתונה מראש .אם לקבל רשות על עיבור השנה, זו שהר’־ שיאמר הרי היתה מטרת הליכתו, רוצה אני, לנעלי 0ל ר״ג זה אינה התוספות המעירים: רגילים במעשה התפיסה הזו לד"ג נשיאותו, נרורה כלל, שהלך אלא ומעורפלת. ,ז;,ן ,״ הי ה ניס , ר מצאנו היינו ״״.'*'<, בעלי דיבנה״( ^ 0 לקבוע שהמעשה המסופר כאן הוא ביחס לר ג משניות הסותרות את הנחת דברי נג ל ל אין ומדבר זה מזהים שר״ג מוזכר נגורה סתמית ללא תאר מקומות אמנם "ויכול להיות שזהו ר״ג לבקש רשות מהשלטון, שמצאנו או לקבל רשות (כשמזכיריס את ר״ג הזקן)... מסוים: יכולים איפוא, ציבורי אחר. להזכיר סתם ר״ג אלא ר״ג הזקן", התוספות את ר״ג ולפי מראש את הסכמתו? נראה, לקבל אישור על מה של מונו ת גיוו ם לאיזה ע ג ין זה ו 11ו ידע לפני הליכתו על הצורך לעבר, ואייב מדוע היה צריך לחכות עד בזמן שי׳ דעו ש מ ט ר ת הליכתו היתד ,או נאמר שהוא הלך דיבנה. התוספות. זקן, ־ « ■ ״ ,״לו ביחס ישבח והכוונה היא לר״ג ־־ניר ר' זכריה פרנקל 1־כדו נח תתו״ ס ,״־ל פי רוב ר״ג הזקן פכיני .כר ,״נל נ,״דם אי אופן אפשר להסיק בצורר מוחלטת, שאס התאר זקן אזי הכוונה לר",נ דיבג ה< .>2 2״ף ״ל פי כן לדברי יהושע העיד כלפי בן לומר יישר' על נ ״ ח לני לה0כימ ״ ״ ל ה ״ ״ ר »״ זו,וו,י של ר״ג 'י• כי" ג ד’ בנה• מנ0ל מי עז טמא ויו ד ור* מו ס ב ת איבו מוזכר, מ ל המעשה של ר ג, דורו רייג יהושע האריך חדעת״( . )2 3 השערה זו דיבנר<; אם יש להב ח שעדותו הכוונה לר״ג הזקן אז נצטרך וזה איבו מתקבל ימיס למעלה ממאה שניה, נראית לנו משום שר״ג חוס־ נרה,ו‘ עב‘ ,דה‘ בשפחתו. ^ פ ״ ב מי .ו ; שקל!ם פייג מ״ג; למטלי דיבבה היה, וכן פ " ו מ״אוע־־י צבי חיות על דברי התיס‘ בגדהישהקשה:ם 1הי י הגפ' מסבירה ם]המעשה בשפחתו ש ל ר־־ג היה קשור בלחמי תודה ,יאיר ייתכן .22 שהכוונה לר״ג דיבגוז שחי לאחר פרנקל, ז,. דרכי מנטל שם ע‘.28 הוצאת פלאט ר,ע‘ ,1 המשנה ,מ‘ 60הע החורבן ? .82 ותמוהה ראיית וייס, ומינקוס, ניו-יורק -נרלין, שזה היה ר״ג הזקן. א.ה,.דו ר _ .ד ר ר__יז־ יר״בי .י חרפ ד ,א ,188 - 51 - כאמור, פעיל במיוחד בקביעת הלוח, ובימיו נתחדשה הלכה שאין מעברין אלא בהסכמה הבשיא. אבו מוצאים ספור נוסף המראה את פעילותו ®ל ר ג ד יבבה לגני עינרר השנה, באותו עמוד בגמרא, השכימו לי שבעה לכליה, מעשה נר ג ®אמר השכים ומצא שמונה .אמד .מי הוא שעלה שלא ברשות, ירד .עמד שמואל הקטן ואמר :אבי הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר את השנה עליתי ,אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. על י דך, לה, שנו ראויות כל השנים כולן להתעבר אמר לו :שנ בני, אלא אמרו חכמים :אין מענרין את השנה אלא במזומבין וכו»יי( <)2 4 נ 0פ ־־ זה דומני שיש לנו רמז נרור לזהות את ר״ג -כר״ג דיבנה, שמואל הקטן .שמו של שמואל הקטן שהרי מוזכר כאן במקום אחר בקשר עם ר״ג: מוזכר "ת״ר שטעון הפ קולי הסריר י״ח נרכוח לפני רייג מל הסדר ביבנה .אמר להם ר״ג לחכמים :כלום יש אדם ( )05 שיודע לתקן ברכת הצדוקים? עמד שמואל הקטן ותקנה ,וכר ״ ־* . לכאורה הדברים מפורשים ששמואל הקטן היד .נזפנו של ר״ג דיבנה ועתה נפנה לבדוק נרייחא מפורסמת, שהעסיקה חוקרים רנים בפיעבוחה .מצאנו נתומפ״א" :רני ינאי אומר משום ר־ בן גמליאל שהיה אומר: ו־|פך .,״״״, ( )2 6 בגוזליא רכיכין הן ״ ,שתא דא תלתין שמעון ונאמריא דעדק־ז יומין .מעשה נרנו גמליאל וזקנים שהיו עומדים ע״ג מעלות בהר הניח ויוחנן סופר הלך לפניר.״ ואמרו כתוב :לאחנא בבי גלילא עלאה ובני גלילא ״תאי -שלמ כון י 0גא מהודעין אנ״נא לכון ל״פוקיא 0ע1־ויא ־ 0״ נ י« דרומה תתאה שלמכון יסגא. נבלי< 0גהןוי ,1יא• דמטא זמן ניעורא ולאחנא נני דרומא עילא ונבי מהודעין אנחנא לכון ״‘ וכןבירושלמי, דימשא זמן ־נהדר!!פ״ע קצת בשינוי לשון. נבלי ,ב רכות .כחי עב• ךאה להל ,ננס־ ״ »• ע• 03ו נירורבי״מ לזמנישלשמואל הקטן. ־ 52־ לאס וקי מעטר יא מעומרי שונילא. ולאחגא בדי גלוחא דבבל ובבי גלותא דמרי ו liraר כל גני גלותא דישראל שלמכון מהו דע י ן א בחב א לכו ן דגוזליא רכיבין ואמריא דע דקי ן דאבביבא לא מטא בשפר ב א נ פ א י ובאגפי חגראי, שתא דא תל״ין יומין״( ( . )2 7רי יסגא. וזימגיה ואוספבא מל ינאי אומר משמו של דשב״ג שהיה אומר :הגוזלות רכים והכבשים דקים וחוטב בעיני רזיוספתי מעשה בר"ג וזקנים שהיו עומדים ? sל שבה זו שלושים יום. על גני מעלות נהר הניח ויוחנן הסופר הלך לפג יהרו ואמרו כ1ורנ: לאחינו בבי הגליל העליון נני הגליל התחתון — שלו מכם ירבה. מודיעים אנחגו לכם שהגיע זמן הניעור להוציא המעשרות( )2 8מאסיפת הזיתים. הדרום התחתון -שלומכם ולאחינו נני הרדום העליון ונגי ירבה .מודיעים אגחבו לכם שהגיע הזמן להוציא המעשרות( )2 8מעומרי השיבולים .ולאוויגו בני גלות בבל ובני גלות מדי ושאר כל נגי גלו יוח ישראל — שלומכם ירבה. מודיעיח אבחגו לכם שהגוזלות רכים והכבשים ר כיח ודקים ותקופת האביב לא הגיעה, על שבה זו שלושים והוטב בעיני ובעיני ״נירי, יום). השאלה העומדת לדיון היא מי היה רבן גמליאל זה, רן מ ,היה והוספנו וכמו שמעון בן גמלי;:ל׳>־ האם היה זה רבן גמליאל הזקן ט״י עוד בזמן הבי״ ,או היה זה דייג דיננו? השאלה נדבר זהותו טל ר״ג זה, חשובה לבושא זה שעליי אבו דנימ ,לא רק משום הצורר לזהות את ר־־ג אבל ברצוננו להביא ראיה נוספת שהב״יא הח״יל להיות פעיל ביותר בקביעת הלוח, לדעתנו, נזמנו טל דייג דיננה, הנוטא, שהיה לאחר החדרנו .משום כן־ חשוב לבו וננסה לנדר אח זהותו של ר״ג זה. 0 .27״ דר ,ןי פ* נ״ בי. הלב‘ 28י ועי‘ נבלי טם ,י״״א עא‘ . וירוטלמי פ״א ובמקבילות בשינויים קלים. בערב ךפס״ ״ל שבה רב ,ע ,״ לשמיטה ובשבת השמיטה חייבים לבער את המעשרות ,ראה בפייה מעשר שבי ם־ ו. - 53 - הברייתא הדר מו באר! בבבלי והגמרא ררצה להבלים את ההבדל ( )2 9 .רבן גמלי 1:ל בין "ת קיפ .י קדם;׳! י לדיבוותגי ב ת ראי" שבחשב לתקיף "והיה נוהג שררה ו זורק מורא בחלמי ך ,ם״( )3f כגון, כפי טומ צ בו בכמה מקומותז יהונסע^ ׳) במחלוקת של רייג יר‘ ( \ 2־ ) וערד׳ '־'■ כ111הוז; הודיע על החלטת עיבור השנה ,הרא כתב שההחלמה ביחס לעיבור התקבלה על ידו ועל ידי חבריו .ו 1:ילו רשב״ג, העיבור, שהיה מהעבוותביס הוא כותב תממוחריס^^ באיגרת המודיעה על שההחלטה ביחס לעיבור התקבלה על ידר בלבדי והגמרא שם דוחה את ההשוואה וארמרת: "דילמא בתר ד ע נ ר ו ה ו " ^ ^ .רנמ״י• שם פירש :שאולי־ האיגרת הזר, ר״ג מזכיר את חביריו שבה כשותפים להוולסה ביחס לעיבור, בכתבה לאחר שהעבירו אותו מנשיאותו .פירושו של רשיי י מבוסם על המטופו במסכת ברכות, וזלזל בכברדו וכתוצאה מכך, ר* ולי שרבן י־ העני® את ר‘ בפרהסיא .הדבר גרם להתמרמררת רבה בקרב החכמים החליטו להעביר את ר״ג מנשיאותו, בתפקיד בכיר .הפשרה, אחוו^^. אבל גנו ר‘ אלעזר נן עזריה בשאר שהגמרא מזכירה ,ה י תה שרי'ג דרש ברבים בשלש שבתות, ואילר ר‘ אליעזר בן עזריה בשבת על חיפור זה סומך רש״י את פירושו, שיבה את הבהגתו התקיפה לאחר המקרה עם ר, שהעבירו אותר מנשיאותו, שההחלטה בתקבלה על ידו שט בסבהדר ין. לבין יהושע, .30 .31 בבלי ,רה‘ כ"ה, .32 ב_כררות ל״ו ס״א, רמאז היד ,מנסח את איגרות העיבור ועל ידי חביו־יו, שהרי ראינו לעיל עב* ,דה4 תקיפי במאי. עא'י ברכרת כ״ז עב‘ , ונדון על כך בהמשך הדבר ים. כפי שמסופר בב א מצ יעא ,פ" ד עי'ב ופה‘ ע"א. .34נסבה! ר יך, .35 רלאחר החכמים האחרונים שנחשבים לעבוותניח). רט״י ,שם, בנלי, שייתכן שר״ג (בין החכמים הקדמונים שבחשבו לתקיפים יא' .33 רלמברת את אליעזר בן עזריה כבשיא .בסופו של דבר ,ריי ג פייס את ר‘ יהרשע רהחזירו לבשיארתו, .29 יהושע שם ,עב‘ . כ״ז ענ‘ . ־ 54־ שההלכה דורשת שההחלמה הסופית בעגין העיבור תיעשה על שבעה דיינים. יז י התוספות שם מפרשים בצורה דרסה ,אלא שמדגישים שלאחר שהעבירו את ר" ג מ ב שי itותו הוא התחלק בתפקידו עם ר אליעזר בן עזריה, ועל ידי חב ירו. ולכן הוא הזכיר שההחלטה נתקבלה על ידו התוספות כנראה גורסים "בא גפ א י ובאבפי תבראה" בלשון יחיד, בגמרות שלגו, שהיא בלשון רגיט. כפי שהגירסה ולא "באגפי תניויי", לפי פשטות הסוגיא וכפי׳ פירושם של רש״י והתוספות, האיגרות הללו בכתבו של ידי רבן גמליאל ז יבנה ורשב״ג בנו, שחיו לאחר החורבן. אלא שיש להסבי׳ ר כמה נקודות בלתי מובנות לפי פירוש זה. ראשית ,מה עשה רבן גמליאל בהר הכית לאוור החורבן? וערד יותר יש לתמוה אם עוסקים אבו בתקופה שלאחר החורבן, מה הטעם לנמק את עיבור השנה ״שהגוזלות רכיכין ו א ימריא עדקין (או ערקין)"? עבין הקורבנות בבית המקדש. הגוזלות והכבשים היה קשור בפולחן לפי פירושו של רש״י, כ ק ו ר ב נ ו ת על ידי היולדות ,הזבין והזבות, היו נינרכים להביאם כקורבנותפסח היו המוזכר ,ם בברי ,תא זו ,ה יו לאחר החורבן, שעביני הקורבנות היו סיבות לעיבוד השגה? רש" י שח נעא‘ . _ ,לכרת ואילו .לפי ה ר מ בם נ י צ ד כ י ם לקורבנות ראייה,שכל עולה רגל צריך כל פנים אם ב,.מרשרבן .36 הגוזלות היו II . _ הר ז• גמליאל ורשב״ג, איך נוכל להסניר 55 -־ בגלל הקשיים הללו גמליאל ורנשב״ג, אלון ישבן דיעווז המנסות לזהות אח רבן ובנו שוויו בתקופת הבית. ברגן גמליאל הזקן סגור שה ממטה איר 37בזמנו של רבן גמליאל הזקן ,אלא שהבבלי פירש שהכוונה לרבן גמליאל דיבנו. ^ 8 1 כלומר שהתלמוד פירש בסעות את המעשה שבעצם קרה בתקופתו של ר״ג הזקן קיימת דעה אחרת אשר גם והעביר אוו! ו לתקופת ר״ ג דינבה. היא מסכימה שרבן גמליאל זה היה רבן גמליאל הזקן, ומנסה לפרש את דברי הגמרא שהכוונה לרבן גמליאל הזקן ולא דעה זו גורסת כדברי הגמרא ייבחר ייעברוה״, לרבן גמליאל ריננה. לשון בקיבה ולא "בתר שעבדוהו" כפי־ שנגירסה שלפנינו, ומפרשים שר"ג כתב אה האיגרת שבה הוא מזכיר את חביריו, שבאותה שנה קרה שעיברו את השבה בהיעדרו, את השגה בתנאי העיבור נעשתה בלעדיו, ולכן מאחר ה ד י י נ( י3 9ם )/ פירוש זה גם התלמוד בעצם מכווין לרבן נתקופת הבית, וחביריו עיברו שהנשיא יסכום כפי שלמדנו, לכן הוזכרו שאר והחלמת לפי גמליאל הזקן שחי ולא כפי פירושיהם של רש״י והתוספות. המחזקים את ההשערה בדבר זהותו של ר״ג -כר״ג הזקן, המקור המוזכר בירושלמי, משום וישנם על פי שד״ג ישב על מעלות האולם בהד הני1ו]'10 דמזה הסיקו שה כרובה לרבן גמליאל הזקן ( ) 41 ♦ ויש הרואים כראיה שזה היה ר״ג הזקן מ;סום שמצאנו במקום אחר סיפור המעיד על רבן גמליאל הזקן בהר הבית. "אמר ר‘ בריבי למבריא ומצאו (נ״א רשב״ג) שהיה עומד ע״ג מעלה יוסי מעשה באבא חלפתא שהלר אצל ר״ג שהיה יושב על שלחנו של יוחנן ה ב זו ף ובידו ספר אירב הרגוח, והוא קורא בו. אמר לו: זכורני ברבן גמליאל אגי אביר שהיה עומד ע״ג מעלה בהר הבית, והביאו לפניו ספר איוב תרגום, !{לון׳ שםי א ‘ , ע‘ 150 ואמר לבבאי. וכן עיקעהו תחת פ ר ב ק ל ,שח, ע‘ 59ו ע ו ד . ^ י ד י ר ‘ פ ר ץ ,מו ב א ב שי ט ה מ ק ו ב צ ת על ה ג מ ר א , תוספות ל ־ ^ ״ י י ס ב נ ב נ ש ת י ,ל י י ו ר ב ו ,ייקס״ב׳ י ר ו ש ליי ד,־ ת ש ״ ך .ו ר »ה ב ח זי ז י י ^ ה ר " ץ ח י ו -שגם מ ב י א פירוש זה. ירו ש ל מי, ״. 2ו וע י‘ י 4־ בה ע ‘ ,158 מע_שר_שג— פ " ה ה ל ז ־ שדן שנ« ז ר ״ ב ה ר ח ב ה אם י י ת כ ן כו הני ם. - 56 - ח ג דבר. אף הוא צוה עליו את אבא חלפהא שהיה גן בטיפור זה מוג א י□ .:גו וגנזו דורו של ר״ג ויבנה וסיפר על מעשה שאירע לסבו — ר״ג הזקן — שהיה עומד ע״ג מעלה בהר ה ב י.11 ומאחר שמוצאים אבו שר״ג הזקן היה ע״ג מעלה בהר הבית, משר□ כך יש לזהוח שד"ג שב חב אח איגרת העיבור היד .ר"ג הזקן ’ ^. בגד שיטה זו יש לטעון ,שלא מוזכר באף אחד מן ח מ קו מו ת שזה היה ר״ג "הזקן", שבית, בהחילת הפרק). (אמנם אין זו ראיה מכרעת ,כפי קשה לקבל את דעתו של אלון, עידבב את המעשר .שקרה עט ר" ג הזקן כן שראינו שהחל מו ד וייחסו לר״ג דיבבה. כמו יש קושי בפירוש המנסה להבין את דברי הגמרא שבאמת הכוונה והפירוש "בתר רעברוה" -לאחר שעיברו את השנה לר״ג הזקן, שהרי הגמרא מגסה להראות את ההבדל בין התקיפים בהיעדר הנשיא. הקדמונים לענווחגים המאוחר ים; לגבי רבן גחליאל דיבנה מצי! נו סיפורים המראים על הגהגה תקיפה, וכן על ר שב ג בנו מצאנו סיפור המראה על ענוותנותו אבל היכן מצאנו נמר בן גמליאל הזקן הראה הקיפוח מיוחדה ו שר שב 11ג בגו גילה אח ענוותנותו לכן בראה, ! שצדקו רש״ י והחו״פות בפירושיהם שפירשו טהאיגרות הללו בכתבו ע״י רבן גמליאל דיבגה ובבו רשב״ג שחיו לאחר החורבן, וננסה ליישב אח הקשייח שהעליבו בגד הש7זרה זו. השאלה הראשרבה שבדון בה :איך ביתן ל ה ס ץ ד שרבן גמליאל דיבבה כתב את האיגרת ״על גב מעלת הד הביח־־^ 42־ ניי< naBי .,ט ״ ך ע ״א״ וע,י שם בר״״י. קלים במסכת סופרים ,פה‘ הל ט"ו. ■ , , . ,ידו״ ההלכה .ד‘ .1 גוביץ H i [ ,ךי— ^ ■11n -*1 מ* וראה בשינויים ,2 6 6 ’ וכן מבטל שח ,ע ,32הע‘ .158 .44 .45 ראה טשרנוביץ ,שח ,שעמד על נ־ר• מה 0הזביגו לעיל בריע‘ 40שבירושלמי ״מעשר שגי" מוזכר: ״על מעלו״ בי כ ה, שהרי הל• ״ ״ ו ה״ול״ ב‘ , ״ ו י, נהר ״ ״ ״ *ותה ו מ״ור ושח ה בי ת״, נוס חה ב ריי ״ א, הי ברי ס ניכר זו בירו ש ל מי ...י ה ו ש מ מ ה ה מ ל ה ■■*ולמיי שהנוסחה הנכונה די י;י אינ ה ברורה כל " מנ הדריד" ה בריי״ו ח ונו בל יעל גב מעלות בהר הביתי' הז «י־ו » ל ה ח לי ט 57 -־ ובראה להסביר שד.יה מקום אסיפת עם בהר הבית בזמן עמד על מכונו, םקום. ®הבית ואפילו לאחר החורבן המשיך העם להיאסף באותו בעוד שבית המקדש היה קיים היה בית הדין מכריז על עיבור השבה בהר הבית כדי לתת פירסום להכרזת העיבור, לבהוג לאחר החורבן. וכך גם המשיכו זו היא הסיבה שרבן גמליאל כתב לגלויות השונות "על גב מעלות בהר הבית"^^. האיגרות אח ויותר מזה גראה לשער שהר הבית היה מקום קבוע לאסיפת הקהל ,ולא רק באירועים ובוכיח זאת מכמה מקומות. מסוימים להכרזת המינור. אמר: שנינו בתוספתא :בן זומא ראה אוכלוסין בהר הבית. \ ~/ . .בתלמוד מצאנו את אוחו הספור: "ברוך שברא כל אלה לשמשנו" זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית .אמר ברוך חכם "בן הרזים, וברוך שברא כל אלד ,ל ש מ ש נ י " ^ .^',בן זומא אמנם בולד עוד בזמן הבית ,אבל לדעת אלון אין להביח שהוא היה גדול וחכם בתורה לפני ר.חורב\ ,^4 9 בן ולכן הוא סבור שהקהל הרב הזה שראה ( )5 0 זומא ,היה לאחר החורבן׳ . wפרופסור בכר כותב שמה בבבלי" :הר הבית", שכתוב ובירושלמי" :ירו של יםיי ,היא הוספה ית' )51 אנכרוב ( .w "מעשה ברבי יד,ושל בן חנניה שהיה עומד על וכן מצאנו: גב מעלה בהר הבית וראה בן מאין ולאין בן זומא מבחוץ"^^. זומא ולא עמד מלפניו .אמר לו: זומא? אמר להן ר, אמנח ,ר, יהושע להלמידיו :עדיין בן יהושע היה חכם עוד בזמן הבית, .46כעין זה כתב ב שו״ח מהולב״ח^ ,למורנו הרב לוי בן חביב, לממבעדג ,תרפ״ה ,ע"0 ,ד .וראה גם סאילת ישב״־ז לר. , יעקב עסדין, לממברג ,חדמייד, .47 תוספתא, .48 בבלי. ,ברכות ב״ ח, א‘ , ח״א, תשובה פ"ז• ברכות פ״ז ה״ה. ע״א, והשווה ירושלמי, ברכות פ"ט הל‘ שכתוב שהוא ראה בירושלים. .284-5 אמנם הוא אינו מוכיח .49חולדות היהוד ים,ח״א ע, זאת בצורה מוחלטת. .50יש להזכיר שאלון דוחה את הגירסא" :עייג מעלה בהר הבית", משום שלדעתו בטוי זה מורה על מעשה בבין ,ולכן הוא מקבל את הנוסחות האחרות שהם" :הר הבית" -בתוספתא, ו״ירושלים" -בירושלמי .אבל דעתו ״שעל גב מעלה" מורה על בגין איבה מוכחת; ולכן ייתכן מאד שזה היה מקום מסוים בהר הבית שבו נהגו להתאסף עוד בזמן הבית ,וכן המשיכו להתאסף גם לאחר החורבן. .51בנ;רי ב זי< א גדות התנאים ,מתורגם ע״י א.ז .רבינוביז, הוצאת דניד“ ,ירוטלים ,ברלין ,תרס״ב .ח״ב ,ע‘ 138הע‘ " .2ואפשר לדחות את דבריו לפי מה שכתבנו בהע‘ הקודמת. - 58 - אעפ״כ אין ספק שמקרה זד .קרה כשר‘ גדול לתלמידיו .משום כך, החורבן, יהושע היה חכם מפורסם ורב יש להניח שסיפור זה קרה לארור והמקום היה ״על גב מעלה בהר הבית"! כמד כן "מעשה ברשב״ג שהיה על גבי מ '7לה בהר הבית, לפ״ז, וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר. אמר":מר רבו מעשיך ה‘ ״ ! אפשר להבי״ שזה רשב״ג השבי בן ר״ג דינגה^ י משום כך הוכחת טשרנוביץ מסיפור ר, יוסי בן וולפתא ל ד" ג דיבבה שסיפר" :זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד ע״ג מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום. {מקעהן ואמר לבנאי: nnnר,גדבר"( - ,)5 5שהיות ומצאנו את ר״ג הזקן ע״ג מעלה בהר הבית", "עומד לפיכך כותב האיגרות "עייג מעלה בהר הבית" הוא ר״ג הזקן ,א ין לה על מה לסמוך .אכן רייג הזקן עמד ע״ג מעלה בהר הבית, ואותו מקום שימש כאסיפת קהל גם לאחר החורבן, ונכדו ר״ג דיבנר .שלח את איגרת העיבור, מאותו מקום אשר לפנים )ינו ! עמד בו זל הבעיה השביה ש 57ליבו לדון בה אם ר״ג כותב האיגרות היה ד" ג מיבנה ,איך אפשר להסביר שהנימוקים לעיבור השבה היו קשורים נ ע נ ע י פולחן הקורבנות בבית המקדש? איך ביתן להבין ואימריא עדקין", את דברי ר״ג שבגלל "דגוזליא רכיכין לכן הווזלם לעבר את השנה ,אם עוסקים אבו בתקופה שלאחר החורבן? ביחס לכבשים לכאורה אפשר לשער שהיו מקריבים קורבן פסח, אפילו לאחר שבחרב בית המקדש, שהרי למדנו במשבר" .אמר ר‘ שמעתי שמ7זרי ב יז אע״ פ שאין בית״' "). אין יהושע רואים אנו שלפי ההלכה צורך בבבין המקדש על מג״ שיקריבו קורבבות. ולמעלה מזו גןצאנו לםטגה שמ 0פרו( לבו על ״מעשר .בר״ג שאמר לטבי עברו צא וצלה לגו את הפסח על ה»סנל»״( ,)5 7 וידוע לנו ®לדייג דיבנה .53 בנלי ,עבו_רה זרה ,כ‘ ע״א .אמנם בירושלמי ,ב רכות פייט הל״ב' ,ועב ו דה־ זירה ,פ״א הל‘ ט' ,הגירסה רבן גמליאל. .54 ולא כדברי הי ימאן ,א ,.ספר תולדות תנאים ואמוראים. לונדון ,תרייע ,ח״ג ,ע‘ ,1163שזה היה רשב״ג הזקן. וייתכן שיש לחזק השערה זו ,שהרי מה לעובדת כוכבים בהר הבית ,כשהבית עמד על תילו? .55 ראה למיל הע‘ .42-3 .56ע ד י ר nפ״ח ,מ" ו• .57פסחים,פ"ז מ"א ,וראה להלן באריכות בנספח ד .ע‘ :124 והשווה ק רו כ מ א ל ,ב. , .כ חב «_ר_ ,נחמןJMjL .כמאל ,ערוך ע ״ י ש .ראבינוביץ ,הוצאת ע ינוח ,ברלין ,חרפ ד ,מו רוי גב ו כי ה זמן ,ע‘ ק "ה. - 59 - היה עבד בשם ט ב י ^!: .^',מגם פרנקל דווזה את המסקנה. ( )5 9 עבדיח"'^^. "שאין לגו לדייק בשמות בבבין וכותב: אבל לפי ההלכה אין בית המקדש על מגת להקריב קורבנות, ומשום כך ייתכן מאד שהקרבת הקורבגות המשיכה למעשה גם לאחר ההורגן. בתקופה מאוחרת מאך, לפגי 700שבה בערך, ע" י רבי וו גב א ל (יחי׳ אל) צורך אפילו מוצאים אגו דיון מפריש אם יש להקריב קורבבות בזמן הזד\ , ^ 0אם כן לא ייפלא בעיגיגו שבתקופה המידית שלאחר החורבן המשיכו בעבודת הקורבבות, מל מגת להקריב קורבן פסח ( ) 61 ולכן היו צריכים לכבשים . אמנם ,הסבר זה שהעלינו מספיק בידום לעבין הכבשים שהם עדקין, שאותם היו מקריבים כקורבן פ סוז, את הנימוק של ייגוזליא רכיהין", מביאות היולדות והזב ין, אבל איר ניתן להסביר שזה שייר לקורבבות שהיו ואלו הן לן ורבנווו יחיד שלגביהן אין שום ספק שלא הקריבו לאחר החורבן? הרב גורן בספרו ייתור״ המועדים", כתב את האיגרות בזמן שיחרור ירושלים ע״י רוצה לשער שרבן גמליאל שלסוגו של בר כוכבא .לפי דעתו, בר כוכבא, געשה גסיון לשקם אח הד הבית, ולתכנן את בגין בית המקדש השלישי, וייתכן עבודת הקורבנות חודשה במקום ה מ ק ד ש ^ / 6 לה(סערה זך מל מה לםמורי . 53 שבימי בר כוכבא, יש לדון או יש שהרי אחת האיגרות שנכתבו ע״י רבן גמלי .ל מדברת על ביעור מעשרוח, למשל מ שנה ,ב ר כ ו ת ב ב א -קמא ע"ד ע " ג. לאחר פ ״ ב מ" ז , וכפי שהזכרנו לעיל זמן ס ו_כ ה פ״ב מ״ א, ביעור ב ב לי, דר כ יהמ שגה ,ע‘ 6 0הע‘ . 82 מ ו ב א ב ס פ ר ^ ,! n p j L J j nל ר ‘ א י ש ״ ו ר י ה פ ר ח י ,י ר ו ש ל י ח , 7T n ‘ v־ .ו ר א ה עוד ,ל ב ע י ת ה ק ר ב ת ה פ ס ח ב ז מ נ נ ו , יישי״ט ב ט ו . .ת ’ ח ת ״ ח ס ו מ ר < ל ך ‘ משה ס ו פ ר ,ה ו צ א ת מ ק ו ר ,י ר ו ש ל י ם , * ך ל "ג ו ר ל ״ ו ,ו ע ו ד א ח ר ו נ י □ י״דגו ^•157 61י בשאלה ז ו . ע ״ י ה ג ה ו ח__ מ ה ר :י ץ _ r n ^ n _ י ע ב ־ ^ ,ירו" א ח ש ו ב ה פ י י ט . בסנ הדרין שהעיר בז ה, וכן ב שאילת ג ו ר דהרבשלמה ,ח ו ר ת ה מ ו ע ד י ם ,ה ו צ א ת צ י ו ג י ,ת ל -א ב י ב , ע‘ , 4 80ו צ ל הפרק- :מלחמת ב ר -כו כ ב א ל או ר ה ה ל ר ה ", תשכ״ד ו כ ן ב ' ר ק ש ל א ״ ר י ו " ,מ ל כ ו ת בן כ ו ז י ב א ל א ו ר ה מ מ צ אי ם ב מד בר י ה ו ד ה " .ו ל פ ״ ז הוא רו צ ה ל ה ס בי ר ד ב רי ה תו ס פ ת א ״ ,/uש ,.מ ל ח מ ת ״ ב ד ^ כ י ^ א ב ע ד י ו ת פ יי ג י ע י " ש ר א ה ג ח מ ה דו ר ה ש בי ה ,הו צ א ת מו ס ד ב י א ,ק ,י ר ו ש ל י ם , 19 57 , ע ‘ , 77ה מגי■ ,ש ה ע ב ו ד ה ב ב י ת ה מ ק ד ש חו ד ש ה ב ז מ ן ה ה ו א . - 60 - המעשרות הו 1:בערב פסח של , טנו; רביעית ושביעית השטרות שגמצאו בחחירות שהתנהלו ע״י י .י) ין במדבר יהודה, )(cz .ל(׳ י 11!:ד בוואזי מורבעאת מתאשרת ההנווה ששבה ראשונה לשלמון בר בוכבא היתר .שבת 1 32-1 33לספירה הנוצרית, למווזור השמיטה, שהיא היתר ,ג□ שבה ראשונה ( )6 4 בהיות שגת 131-132שבת הטס ימה׳ כמו ן התאריך המקובל לנפילת ביתר ולסיוח מלכות בר כוכבא הוא ט‘ באב שגת 135לספירה, שזו שבה שלישית לשמיטה ,ואם ז:ן למי חישוב זה אין אפשרות לשמר שרכן גמליאל כתב !:ת האיגרת המזכירה ולבער את המעשרות בשבה הרביעית בתנופת בר —כוכבא ,שב שביי הרביעית לשמיטה כבר בגמרה ת;! ופת נטלוזוג ו . למעלה מזו, )6 6 (,, , מקובל "שרבן גמליאל לא האריך ימים עד המרד משמע ממסורות הלמוזיוו!, _ וכך גם שרבן גj׳ ל י■יל לא חי בזמן המרד י )'ל}| . . . (? )6 .קונ■י רוב בגו רטב״ג שהיה אעיר לימיח באותה תקופה החוקרים רבן גמליאל מת בערך בשבת 117לסטירה לכל המאווור( ,) 6 8 ואח כן אין שוט םפ ק שהאיגרת הזו לא גמובה בזמגו של בר־כוכבא• השערה בוספת מועלית ע״י הרב גורן ,ישו; י גו ות בכתבו בראשית הקופח שלטונו של הקיסר הרומאי אדריאבוס, שהבטיח לבבות את בית המקדש .ההבווה שאדריאבוס הבטיח לב ג י ת אח בית־ המקדט מבוסם״ ע ל אגדה ב״מדרש רכה", בימיו של ד* יהושע בן המספרת על גזירת המלכות חבביה שיבבה בית המקדש, ׳•הכותים•• חזרה בה המלכות מהבטחה זו( .)',9 ובגלל השפעת כמו כן מסופר על ידי אב הכבסיה אפיטניוס וכן במקור של כרדגיקון סודי על .64 .65 .66 .69 רן!המע0,ד״ז3י ,פייה מן״ ,אמבם רש״יב סבה דר ין י״א ע״ב אבל זהלא מדוקדק ,וראה ב־¥בה ש ל י ש י ת והשישית, בחידושי ה רש"ש שהעיר 57ל '־י• ידיזי י. ,.היי י .ו.שי_״_».״וד ?.ר ^נוכנא ,.הו צאת ויידגפלד וגיקולסון ,ירושלים ,תשל א ,ע .1 3 אמבט ,משך ו 1קופ ״ בר כוכבא עצמה איבו ברור כל צרכו ,ראה שט גורן ,והדבר מדיין צריך בירור. בעריכת ראה למשל־ יולדות הןצ .,ת דביר ,״ל-אביב ,ת של א ,חי 320 ״ ״״ידי ח.ה,. .v k ח״ב ע.39 ראהן :לון ,חול:1ות .היהוךי.ם, גרץ .אמבט הלוי יצחק, וכן לי)׳ן 1ליעבץ ,״ו‘ מ־ ,99 דורו״ הראשונים פרנקפורט ,תרס׳יו ,נדפס מחדש ז V 7״ V Y 362סבור שר״ג בפטר קודם לכן. י» י 6 • סד « בראשית ר תה ,פ - 61 - הצו שניתן ע״י אדריאביס לנגות את ירושלים ,אין זה מעגיגבו לדון נבו שא זה ,אם אכן הבטיח אדריאבום לבבות את ביה חמקדש וחזר בו. בוטא זה בידון בהרחבה ע" י בקבל את המסורות השונות, אדריאבום לבבות את המקדש, אלו\ . ^ 0 אפילו אם הקובעות שאכן היתה הבטחה מצד עדיין לא חעליבו ארוכה לבעיתבו, איך כתב רבן גמליאל באיגרתו בימוק לעיבור השבה, הן דכין; שהגוזלות ראשית ,לא מצאנו שאכן גבבה בית המקדש ושעבודת הקורבבות התבהלה כימי קדם ושאפילו קורבבות יחיד הועלו על גבי המזבח .אם העליבו בראשית הדיון את האפשרות שהקרבת הקורבנות במשכה גם לאחר החורבן ,אין הדברים אמורים אלא כלפי קורבבות ציבור ,כגון קורבן פסח ותמיד ,אבל לא קורבבות יחיד ( 71׳) . ש ב ע י ו ת טומאה ואחרות מעכבות בעדן מלה יקרב לאחר החורבן נוסף לכך, עדיין לא ברור מאין פשוט לו לרב גורן שרבן גמליאל חי בימיו של אדריאבום, ובאותו זמן שביתבה ההבטחה לבבות את בית המקדש .האם האגדה במדרש המספרת על ההבטחה שניתנה מל ידי המלכות והמזכירה שזה היה בימיו של ר' יהושע נן חנניה, ואינה מזבירה שזה היה בימיו של רנן גמליאל הנשיא, בצורה, בדורה, _ שהמעשה לא קדה בימיו של רנן גמליאל, איבה מראה אלא ( 0ך) לאחר מותו׳ *־ ? w רבינו ביסים סלל גישה אחרת; לפי דעתו ,לאחר החורבן לא הקריבו קורבנות בלל, ולכן הוא מציע פתרון אחד להננת האיגרות. אלו הם דבריו :״וקשה לאחר החורבן היאך היו רכיכין זבים ואימריא דקוקין והרי לא חיה להם קרבן פסח, ולא קיני ויולדת? וצריך לומד שאף לאחר ההורבן היה (צ״ל היו) אלון, ה בר‘ טרפון גמליאל ,אמר שולחים, דגוזליא חולדות היהודים, ח"א .270-2 89 ובכלל יש צורך ראה שאילת יעב״ץתשובה פ״ז ,ותשובה פייט. ’ לעיין אם ניתן להעלות על הדעת שהיתה עכודת הקורבנות לאחר החורבן ,שהרי מוצאים אבו בבבלי פסחים עב‘ עג: , שלא נא אמש לנית המדרש ,לשחרית מצאו לו :מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו :ענודה ענדתי :אמר לו :כל דנריך אינן אלא דברי תימה ו ובי עבודה נזמן הזה מנין? אמר לו... :עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש" .האם תמיהתו ש ל י"ג איבה מוכיחה שלא היתר ,עבודה לאחר החורבן? וראה נספח ד‘, .72 ראה למשי אלוןי ,DDע‘ 292שכתב" :אין אגו יודעים במדוייק שנת מותו של ר״ג ,ברם ,קרוב לוודאי שלא משכו חייו עד לאדריאבוס... - 62 - מסתכלים בדברים הצדיכיס ,אילו היה בית המקדש קיים( .מאם ייבנד; הבית בימיהם יהיו העניינים על מכונם, הגף, כמו שאמרו לענין שיהיה כולו אסור מטעם "מהרה ייבנה המקדש' .1הוא מוכיוז את סברתו: שהרי אמר בהלכה על שלשה מעבריך "ועל כרחך הרי הוא, את השנה והם אנינ ומשום עומר ומשוס פירות האילן תשרי שיהיה חג הסוכות בתוכה, שעל אחד איין מעברין, ותקופת ודאי שלאחר החורנן אין אגו צריכים אלא מפגי התקופה בלבד, ואפילו הכי אמריבן בגמרא אלא ודאי אף שאר הדברים היו מסתכלים אחר החורבן כמו קודם החורבן^׳' .הר״ן מציע איפוא, שרבן ירם שייתכן גמליאל ויבנה ,כתב את האיגרות לאחר החורבן ונימק את הסיבות לעיבור השנה בגלל המחסור בקורנבות ,אפילו אם לא הקדיבר קורבנות כלל בזמנו ,נאמו בה החזקה שחורבן הבית הוא מצב חולף. ו״מהרה י יננה המקדש"• הרי מצאנו כמה הלכות לאחר החורבן, עדיין על מכונו, שחכמים תקנו שהעם ימשיך לנהוג כאילו בית-המקדש נגלל הטעם "מחרה ייבנה המקדש'^ / 7 4 כך הנימוקים של "גוזליא רכיכין מספיקים לעבר את השגה, ואימריא עדקין" ,היו משוס נימוקים אפילו לאחר החורבן ,כפי שהם היו נימוקים נזמן הבית החכמים סברו שמהרה ייבבה המקדש, ולכן יש צויר להיות מוכנים שאם ייבנה המקדש מיד ,יהיו קורבנות בכמות ( )7 5 / מספקת בשביל הקרבת קורבן פסח ,וגם בשביל קורבנות יחיד .73 חידושי הר״ן על מסכת סנהדרין ,על דברי הגמ' בדף יא‘ ע"נ ,ע' ה־ בעמודי הספר וכן רומז לגישה זו ,נשאילת יענץ ,שם. .74וראה ג ס 1m״ nמהרלב״ח ע‘ סייד ,שכותב שהיו עושים אחר החורבן זכר למח שהיו נוהגים קודם החררבן .אלא שהוא מטעים זאת יותר ,שהצורך קשור היה בעלייה לרגל ,שהיתר. קיימת אפילו לאחר החורבן ,ואלה הם דבריו" :על תנורי פסחים וראי שלא היו מעברים ,כי לא היד צריכים להס כלל, ואפילו לעשות זכר להם לא היה ראוי .אומגם מפני הדרכים והגשרים וגלויות ובו‘ ,ראוי היה להם לענר אפילו אחר החורבן ,כי גם לאחר החורבן היו עולין בכל שנה גג‘ רגלים ,כדאיתא במדרש חזית בשני מקומות וגם במדרשים אחרים .ומזה הטעם גם היה ראוי להם לעבר ,מפגי שעדיין לא הגיע הזמן מפני המלאים מזה הטעם עצמו שימצאו מזוגות בשפע לעולי רגלים .ועיקר הדבר והטעם שהיו עושים אחר החורבן זכר למה שהיו נוהגים קודם החורבן" .וראה ב ב ס פ nג‘ ע‘ צוו ,שבו אגו מונים הלבות הקשורות בתקווה ש״מהרה ייבבה המקדש". .75 ראה בנספח שאפילו בדורות המאוחרים ,יש דיון אם מותר לכוהנים לשתות יין ולגדל שערם ,נכדי שיהיו מוכנים לשרת במקדש משום "שמהרה ייבבה המקדש . ־ 63־ בראה לבו שיש ליישב את הבעיה בצורה יותר פ עוטה .לפי דברי הגמרא מתברר טהנימוקים של חוסר קורבבות איבם מספיקים לעבר את השבה; טגיגו שם" :תנו רבנן על שלשה דברים מעבר ין את השבה על האביב (אם לא בישלה התבואה -ר״ז״י), האילן (אם מתאחר בישולם ועל פירות יותר מזמן העצרת -רש״י), ועל התקופה (תקופת תמוז שבמשבת עד סוכות ,או תקופת טבת שנמשכת עד פסוז — על שבים מהן מעברין רש״י). ועל אחד מהן אין ( )7 6 מעבר ין ...״ הבימוק לעיבור השבה צריך להיות לפהות אחד משלושת הדברים הללו; לא שהתבואה עדיין לא הבשילה ,או שמשערים שפירות האילן יבשילו עד חג השבועות ,או בגלל שעובת הקיץ נמשכת עד עבור סוכות ,או שעובת החורף במשכת עד אחרי פסח .אותה ברייתא ממשיכה לקבוע שיש צורך בשבי בימוקים מתור השלושה ,על מבת להצדיק את עיבור השבה, בימוק אחד איבו מספיק, הברייתא ממשיכה לומר" :אין מעברין את השבה לא מפבי הגדיים לא מעבי הטלאים ( )76 .לפי הסברו לא מפבי הגוזלות שלא הגיעו וכולן סעד לטבה" של רש"י, עבין הקורבנות איבו בימוק מספיק לעיבור השבה, אלא שהוא מצסרף לאחד משלושת הנימוק ים העיקריים :אביב, ותקופה. אם, פירות למשל ,רק התבואה לא הבשילה לקראת חג הפסח, זהו נימוק עיקרי, אבל בהיותו נימוק אחד בלבד אין מעבר יו את השבה בגלל זהי אם נוסף לכך גם יש מחסור בקורבנות אז יכולים לצרף את עבין הקורבנות כייםעדיי, צורך לעבר את הש בה( .)7 7 כהיזוק לםיעון שיש אבו רואים את זה מהאיגרות ”ל ר״ג וושנייג, שהסיבה העיקרית לעיבור השבה היתה משום ייזימנא דאביבא לא בא", ורק כדי לחזק את הסימון שיש צורך בעיבור השבה, הוםיפו ״ דגוזליא רכיב,ז ואימריא עדקין" הסיבה של הקורבנות מ 0ייעת לטכגע את הצ ,בוד שבאמת מבחינת העונה והזמן יש צורך לאחר את חג הפסח, כי בדרך כלל בזמן הבית כשהיה חל חג המ 0ח, היו גוזלות וגדיים בכמות מספקת ,ואם כן טיעון זה הוא בר תוקף וראה בגם‘ שם ,מא • .76 תוספתא ,שם, ךך% ראה רש״,י שם< דה‘ אב ל עושין אותן סעד. — — 64 שהרי הסיבה בנוסף לנימוק העיקרי תסייע גם לאחר החורבן. לשכנע את הציבור שיש צורך לעבד את השנה, ואימריא עדקין", רכיכין משום "שגוזליא למרות שאין צורך בהם לאחר החורבן, אבל הרי הט מוכיחים שחג הפסח יחול סדי מוקדו], ( } 78 צורך לאחרו ע״י עיבור השנה זאת ועוד, . האיגרות שבשלחו בדבר עיבור השנה, אנו שמר עוקבא (מהמאה השלישית) מזמנים שובים ,לכן עיבור, ויש על כן כפי הנראה, נשתמרו זמן רב. החזיק נידו שתי איגרות יש להניח שבאופן כללי השתמשו כותבי האיגרות באותו ניסוח שהשתמר מדורי דורות, נהג ר״ג דיבבה, מוצאים וכן גם הוא כתב את איגרת העיבור בניסוח דומה למה שהיה נהוג בתקופת הכית .לכן נוכל לשער שהסיבה העיקרית לעיבור היתה כי תקופת האביב עדיין לא באה, אנל כסיוע לשכנע את הציבור, יכול היה להצביע על כך שגם הגוזלות רכין והכבשים דקים, סימבים המוכיחים שבאמת חג הפסח יחול מוקדם אם לא יעברו אח השבה, שהרי בזמן הבית כשחג הפסח הגיע, היו בכמות מספקת, ועל כן שהשתמשו בו קודמיו בזמן כסיכול! לדיון נאמר: גמליאל, הגוזלות והכבשים יכול היה ר״ג להשתמש באותו ניסוח ( תילו׳'־)7°־. שהבית עמד על שאיגרת העיבוד שנכתבה ע" י רבן לפי דעתנו מחברה הוא רבן גמליאל דיבנה שחי לאחר החורבן, כפי פשטות דברי הגמרא וכפירושו של רש״י ותוספות, אפשרויות להתגבר על הקשיים הראינו כמה שעוררו החוקרים על זיהוי ר״ג זה כר״ג דיבנה .הראינו שגם לאחר החורבן מקום המעלות בהר הבית בשאר מקום אסיפה לעח, וביחס לניסוח נאיגרות הראינו, שהיתה עבודת קורבנות לאחר החורבן א) ייתכן ב) בגלל התקווה ש״מדירדי ייבבה המקדשי' ,היתרי סיבה לארגן את החיים הדתיים בצודה כזו שאם .78 ייבנה המקדש, בצורה מצומצמת. יהיו בהמות ועופות בכסות ביחוד הדברים מתבהרים ומתבררים לפי הצעתנו ,על פי שיטת הרמב״ם ראה בנספח ב‘ ,ע‘ .108 .79ראה בשאילת יעבז ,שם ,שרומז לאפ שרוח זו בהסברת הדברים. הוא מתנגד להנחה שניסוח האיגרות היה קבוע משוח שא"כ מדוע מעירה הגמרא על ענוותנותו של ר״ג ועל ווקיפוחו של ר שב"ג בנו? אנל נראה שאין זו קושיא; כי הניסוח באופן כללי היה אחיד ,אבל כל אחד ואחד הוסיף או גרע בפרטי דברי האיגרת. ־ - 65 מספקת להקרבה .ג) שכל הטיעון ה ק עזור בקורבנות ביחס לעיבור, היה בר תוקף גם לאחר החורבן ,ב יחוד אח נגיח שניסוח האיגרות השתמר במטך דורות רביח, מטתמטיס בניסוחיה המסורחיים. דיון בעבין וכותבי האיגרות היו באופן כרילי זה מחזק את הנחתנו שר״ג דיבנה גילה פעילות מרובה עיבור הטנה ,על מבת לחזק את מוסד הנטיאות ולמנוע פירוד בעם. בימיו התחדשה ההלכה שהנשיא קובע בעיבור הטבה; הוא מזמין את החכמיח לדיון החלטת ובהעדרו - בצורר בעיבור השנה; הסבהדרין לעיבור השבה זקוקה לאישורו. עתה ברצוננו להרחיב את הדיון גס לשטח קידוט החודש. על ידי ניתוח המקורות בראה שרבן גמליאל דיבגה הוא שיסד את הנוהג שהנשיא קובע גנז בקשר לקידוש החודש. בביבו במטנה" :דמות צורות לבבות היו לו לרבן גמליאל בטבלא, ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות, הכזה ראית ,או כזה? מעשה שבאו שנים, במזרח, וערבית במערב. כשבאו ליבנה, ואמרו: אמר רבי יוחנן בן קיבלן ר"ג. ועוד באו שני ח ואוסר: ראינוהו שחרית בורי: ואמרו: עדי שקר הסי ראינוהו בזמנו, אמר רבי דוסא ובליל עיבורו לא נראו; .וקיבלן רבן גמליאל. היאך בן הרכיבם :עדי שקר הן/,מעידירו על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה? אמר לו ר‘ גמליאל: יהושע: רואה אני דבריך! שלח לו רבן גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוח הכיפורים שחל להיות בחשבובך .הלך ומצאו ר״ע מיצר .אמר לו: ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, ״ ה )8 0 (,, מקראי קודש אשר תקראו אותרו"׳ ,v שנאמר: יש לי "אלה מועדי _ בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו .בא לו אצל רבי דוסא בן הרכיבם. אמר לו :אח באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אבו לדון אחר כל בית דין ועד עכשיו ובית דין שעמד מימות משה שנאמר ״ויעל משה ואהרן ,נדב ואביהוא, ישראל״( •)81 ושבעים מזקני ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד שכל .80ו יל ,ר א .כ״ג .2 ,אמנה הניקוד הוא" :אלה מועדי ה‘ מקראי קודש אטר תקראו אתם״ אלא טר״ע דרש זאת כאילו היה נקוד: אשר תקראו אתם. .81 שמות, כ״ד .9 - 66 - שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל ,הרי הוא כבית דינו נסל מקלו ומעותיו בידו, של משה. והלך ליבגה אצר רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבוגו. מל ראשו. עמד רנן גמליאל וגשקו אמר לו :בוא בשלוח בגי ותלמידי .רבי בחכמה ותלמידי לקבל ת דברי״( .)8 2 תחילת המשגה מספרת מל צורות של לגגה שהיו קבועות בעלייתו של רבן גמליאל, והוא באופן א יוטי היה חוקר את העדים שבאו להעיד על מולד הלבבה. ידי ר‘ המשבה גם מספרת על עדים יוחנן גן נורי כעדי שקר, ( ) 07 ביבבה J . ור״ג קיבלן שהוכרזו מל כשהופיעו לפניו וכן מוצאים אגו את הסיפור הידוע נמשגה זו בדבר המחלוקת בין ר״ג לר‘ ז־וסא בן הרכיבם ור‘ עדימ שר" ג קיבל את עדותם בביגוד לר* שהם עדי שקר, יהושע ניחם לזוג דוסא ור' ולכן אי-אפשר להסתמך על דבריהם, את החודש .רבן גמליאל גזר על ר‘ יהושע שסברו והם רצו לעבר יהושע שיבוא אליו במקלו ובמעותיך ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו של ר‘ יהושע על מגת להראות לעיני כולם שהוא קיבל את החלסת רבן גמליאל בדבר קביעת החודש. יהושע וקיבל עליו לאחר התלבטויות השתכנע ר‘ את הדין. אלון סבור שמשגה זו מוכיחה על מאבק שהיה קייס בין חכמי הסבהדרין לבין הבשיא ביחס לנטילת סמכויות, בבצחובו של שהסתיים ה ב ש י א ^ .^8 דבריו של אלון גראיח לבו כשטחיים מדי והעבין מעון ליבון. המחלוקת בין ר״ג ור‘ יהושע היתה מחלוקת הילכתית ,או מחלוקת במדע האססרובומי ,אח יש לקבל את עדות העדים על מולד הלבנה. אפשר לראות במחלוקת זו, השתקפות שלמאבק מלכוח וסמכות על מחלוקותרבות בין ,מספרת לבו ראש השבה .פ״ב, משניות ח‘ ם.4 ראה לעיל בפרק ב‘ ,ע‘ ,26 בואח לבי"ד הגדול שב יבבה. .84 אלון, שם ,ח״א,199 , שהסברנו את הופעתהעדים לפני וראה ח״ב .126-7 - החכמים 67 - רהנטיאים בנרשאים היילכחייה שרניח? וכי־ נסיק שכל מחלוקת הילכת י ת מורה על מאבק על סמכרירת? נראית לבו טענתו טל מבטל הכותב: אין "העובדה שר‘ יהו טע חלק על ק ידו ט החורט של ר"ג ד יבבה, פירוטה טהוא חלק על זכותו לקדש חודשים ולעבר שבים: מחובתו טל כל חכח היה לחלוק אף על הסנהדרין הגדולה אם ראה ( .גם נראים דנרי מנטל ,שהסנהדרין לא ש מ ע ת ה בדבר הלכה"' ביקשה ליטול מהנטיא את זכותו לקבוע את לוח אלא אף סייעה לו. אם ביקשה הסנהדרין להוציא מידי הנשיא את הזכות לקבוע את הלוח, הרי היתה להח אפשרות לעשות זאת בנקל. גמליאל הלך לסוריא וטהה לבוא, "וכשבא ר״ג ואמר רוצה אבי, ראשית, כשרבן ועיברו על תנאי שירצה נטיא, ( )h 6 במצאת השבה מעוברת"' ,vהאס זר לא היתה הזדמנות מצוינת לסנהדרין ליצור תקדיח טל קביעת עיברר השנה ,ללא הנשיא? טנית, הרי הסנהדרין הררידר את ר"ג מנטיארתר כטמצאר ל נ ב ר ן ^ ה^ ,מי היה מרבע מהם לשלרל את (80 L הלוח ,אח היו ררצים? ניתוח מדוקדקשל דנרי המשנה הללו סיוע להשערתנו, המשגהנוכל לראותבדברי שהנוהג שקביעת הלוח נעשית ע״י הנשיא התחדש בתקופת ר״ג ד יבנה .נוהג זה היה צריך לקבל את הביסוס ההלכתי שבית דינו של הנשיא הוא הקובע הנלעדי למרות שגורמי המחלוקת בין ר‘יהושע לביןר‘ ואסטרונומיים ,היה צורך לטכנע אתר‘ דינו של לציית להחלמה זו .נוהג זה עמו ר‘ ביתדין הבטיא הואהקובע היהחדש ולא ננקלהטליוו יהוטע משום החידוט שנו .מאידך ,רבן גמליאל ראה צורך לעמוד על דעתו ולכפות את סמכותו ההילכתית בצורח תקיפה על שאר החכמים כדי למבוע בלבול ופירוד בעם .רבן גמליאל סבר שאין לאפשר לחכמים לקבוע אח הלוח בצורות פרטיות, .05 טח ,ע‘ .87 בבלי, ויש צורך לרכז .281 םבהדר ין, ברכרת, י״א ע״א וראה כ״ז ע״ב. שם ,עס‘ .202 לעיל בתחילת הפרק. - 68 - את הסמכויות. אחד בלבד, קביעת הלוח לדעת ר"ג הי ח ה צריכה להיעשות ע"יי מיסד ומוסד זה היה ה בשיא ובית דיבו. ננסה לגתח את דברי■ המשבה ולהוכיח את השערתנו. כשמתבובבים בסיפור הדברים מיד מתעוררות כמר ,שאלות. ר‘ פקד ר״ג על יהושעלחלל את יום ומדוע הוא לא פקד עלר‘ בן הרכיבם, יוחנן בך שחלקו על דברי הנשיא, מספרת שכשר‘ הכיפוריה שחל לפי בורי, דוסא וכן ר‘ באותו עביז? ב) המשגה יהושע התלבט אם למלא אחרי פקודת הנשיא ,ר‘ עקיבא הוכיח לו טעליו לציית .אבל עדיין לא נחה דעתו ,רק לאחר ששמע את דברי ר‘ במה השחכבע ר‘ החליט ללכת לרבן גמליאל. דוסא, יהושע על ידי ר‘ יש להבין דוסא יותר מאשר ע״י ר‘ עקיבא? וייס מסביר את הסיבה לתגובה החריפה שהגיב ר״ג כלפי ר‘ ר‘ יהושע ולא כלפי ר‘ דוסא, דוסא היה בכבד ראשית ,ר‘ משום שר‘ ו ע ש י ר י .)8 יהושע היה עבי ואילו יש לדחות הדברים הללו בתוקף. יוחנן בן נווי היה איש עני ומתפרנס מן הצוקה׳ 0׳' , וא"כ מדוע לא הענישו ר״ג באותה צורה כפי שה ע ג יש את ר‘ אם אמנם לא רצח להעניש את ר‘ שנית, יהושע, יהושע? דוסא כפי שהעניש את ר‘ הלא יכול היה לפחות להגיב בצורה יותר מתונה? המעניין שוייס עצמו כותב טבעגין צרת חבת כשהוגד לר״ג שר‘ דוסא מכריע כדברי ב״ש^ 1״'" /גס בגדו התרים ר״ג רק לא בכל חמתו כי אם שלשה חכמים מן הברורים לבקש מאתו אםכן לאמצאנו שהגיב ח״ב ,ע‘ .89 דור דור ודור ■«mו, .90 ירושלמי ,פ אה .פח‘ הא‘ , ט"ז ע"א. .91 בבלי, יבמות. •92 וייס, שם ,ע‘ .80 דין וחשבון על ר״ג כלפי ר‘ .77 וראה וייס, שם ,ע .118 דוסא - 69 - בעבין לפחות בצורה מתרבה? האמת היא שר "ג קידוש החודש, לא פחד מלפעול גח כבגד עשירים ונכבדים בעת ה 3ורך .הוא ת הדין יבדה את גיסו ר‘ ( )93 אליעזר בן הורק בוס שגם הייה עשיר וננבז יי י ובעל אחותו^ / 9 5 , כשראה צורך לעשות כן לטובת האומה. הלוי מסביר את הדברים בצורה אחרת .לפי דעתו ר‘ היה ראש בית הדין החודש. יהושע שלפי ה מ שב ה הוא היה מכריז על קידוש במקרה הזה, המסופר בםשבה ,ר‘ יהושע סבר שהם עדי שקר ,אח כן הוא בוודאי סירב להכריז על קי דו ט החודש, משום שלדעתו החודש לא היה מקודש ורבן גמליאל עשה זאת בעצמו. ר״ג החליט שאפשר לקבל את עד ויו ח העדים, ו ר1 ר* יהושע טירב לעשות זאת, יהושע. ויש לקדש את החודש. עשה זאת ר"ג בגד זעתו של הלו י מבסס את דבריו מל דברי הגמרא ב ב! כו ת, על המחלוקת האחרת בין ר״ג ור‘ בצעירה וביזיל? בראש השבה, צעריה. במעשה דר‘ בבכורות, יהושע, כתוב :עד כמה אשתקד (בשבה שעברה -רשייי) צדוק צער יה. הכי במי צעריה, י) תא ו בעבריזז (בוא ך ב עביר אותו מן הב ש יאות — הלו י טוען שאי אפשר להבין את דברי העם ד״ג ואמרו "בראש השבה אשתקד צעדיה", ע״י ר״ג ביום הכיפורים, שבגרם לד‘ .93 יהושע בעבש שהוא ישב בראש בית הדין, בייט ,עייב. .94א דריי ג פיי ו. .95 שהתמרמרו על שהרי ר‘ ( )9 7 ■. וד״ג הכריז על קידוש החודש בגד דעתו בבלי, • . ולא בראש השבה! ולכן הוא סבור שהצער יהושע היה בראש השבה, בבא מציעא, המספות בבא מציעא ,שם. .96 בבלי, .97 דורות ראשובים ,ח״א, ברכות ,כייז עייב. כרך ה .304-6 , דבריו של הלוי היות <70 - איבם משכנעיח .כי בוודאי כרונת הגמרא: אשתקד, צעריה" איבה על יוח ראש השבה, "בראש השבה אלא כפי גזז פ 1ר ש שם או בקשור בראשהשבה. כשם שדברי הגמרא למסכת נכוו וו,1או למעשה הקשור בבכורות. בוסף לכך, ראש בית הזין ( )98 במקום אחר, ייתכן עדיין לא ברור אם אכן ר . לפי דעתבו ר‘ ערותח ןםל הער ,ת. יהושע היה יהושע לא היה בדכח כשר״ג קיבל את ולא עוד, אלא שר‘ יהושע לא היה כלל ביבבה ( )99 שהיה במקו״ מושבו -פקיעין . ר"ג" ,מורה שר ג לא דיבר 7יי שהרי לשון המשבה" :שלח לו , . - ,.״ '’1 ' 00י ישיבוא א ל ידי שליח לשון המשגה מוכיח את השערתנו" :בטל מקלו שר‘ ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רנן את דברי וייס שמאשיח א ת ״ך‘ לא חלק עח רייג פה אל פהי ידעתנו, ר‘ שהרי מסופר במסכת יבמות־ ״בימי ר‘ דו 0א בן הרכינס והיה הדבר קשה לחכמים, וע ,נ ״ ק 0י 0ינ ״ לני״ הםיי«• .98 ראה מבטל, .99 בבלי ,ם ב ה ד ר יז « .101 ולא הוכיח על פניו לא״ר: ,״( )1 01 טעית- דוסא בן הרכיבם לא היה בבית הוועד ה ״ ,רו צרח הבת לאח ,י, .100 יהושע שלא בד,ג כשורת הדין, ולומר לו טעיתי לפי דעתבו ,גם ר* שביבנה, מ ח י ה אנו יהושע לא היה באותו זמן ביבבה ויכן לא יכול היו; להוכיחו על פניו ה ,ד״ גמליאל...״, יהושע לא היה בימי ח אלו ביבנה .משוח כר מפורש בירושלמי, וייס, שם ,ע‘ ייי ” וי ” ״ .142-9 ל" ב עב • ר"ה, שם ,ע' ""יי מי מפני שחכם גדול פב .92 נאמר חל ז ״ שהשליח היה ר״ע. 71 -־ אמר להן ר‘ עזריה. ואחריו מי? ר‘ ואחריו מי? ר״ע .הלכו ועמדו על פתח ביתו. שפחתו ואמרה לו :רבי ,ווכמי ישראל באין אצלך. ונכנסו. רבי, יהושע :אבי אלך. אליעזר בן יהושע תפסו לד‘ אמר לה: עזריה. ויש בן לעזריה, . חברינו?" אליעזר בן הסיפור הזה בוודאי קרה כמה שבים לפני שה י תה המחלוקת בין רי'ג ו ר בענין החודש. שהרי ד‘ יהושע דוסא לא ידע "שיש בן לעזריה חברינו", ושנה לאחר המחלוקת בין ר״ג ור, היה כבר מפורסם, יכנסו. והושיבהו על מטה וטל זהב אמר לו: אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו :מי הוא? ר‘ אמר: בכנסה אליעזר בן עזריה יהושע ר‘ (למרות היותו צעיר לימים) כנשיא תחת ר״ג! לפי דעתנו, שהרי מינוהו זוהי הוכחה מוחלטת שהסיפור מל ר‘ דוסא קרה כמה שנים להבי המחלוקת בענין קידוש החודש ,ור בדיובי החכמים ביבנה.אס כן על כרחנו שר שקיבלן ר״ג הס עדישקר ,לא היה בוכח ביננה< .>1 0 3 דומני דוטא בן שהצלחנו להראות בצורה ברורה מתוך דברי המשנה שר‘ הרכינס ורבי יהושע לא היר נרכחים בזמן את ע ך nעד ,החך ך ש אשך לפי ר ההבדל בין ר‘ החודש של ר״ג, לפיה, דוסא לר‘ כיון דוסא ור יהושע היו עדי שקר. יהושע היה בזה ,שר‘ דוסא סבר שקביעת שנקבעה היא קיימת ומחייבת את העס לבהדג ללא שום ערעור, משוט כך ניסה ר דוסא לשכבע את ר יהושע שיש חובה לציית לנית דינו של הנשיא. לא חע)ב כך< שר״ג קיבל לעומתו ,ר‘ יהושע ןעל כן הו 1לבם אמ אין זה מחובתו לקבוע את החודש בתאר ,ך האמית; ,סבךאה לן( / 1° 4לכן ר״ג הגיב בחריפות ובתקיפות כלפי שאר הח.:מימ. ט״ז עא‘ . .103 ייתכן שהוא חקר את העדינז בבי״ד מקומי לפני בואם ליבבה, כפ ,שע0ה ר■ יוחבן בן גורי ,וכונרינו לפיל מ* ,26ולגן הריו קבע םה 0עדי שקר .או 0בודמ ל< על תוכן עדותם אחד כך. .104 ראה וייס ,שם ,ע‘ 92הע 1י 72 - - ועכשיו בכין גס אח השאלה השביה שהעלינו; עקיבא, לא השתכגע מדברי ר* מדוע ר* יהושע ורק לאחר ששמע את רברי ר‘ דוסא, ולחלל את יום הכיפוריח זוחל אז החלים למלא את תפקווח דייג, לפי חשבונו^ בגמרא מובאת ברייתא אשר מסבירה ביתר הרחבה את דברי יהושע. ר״ע לר‘ דבי, אמר לו: מפבי מה אתה מיצר .אמר לו: (על עצמו כיוון) אמר לו :דבי, אמור. שיפול למסה יב‘ חרש, מוטעין. תרשיני לומר לפניר דבר אחד שלמדתבי .אמר לו: עוגגין, עקיבא טען כלפי ר‘ שנעשתה שלא כהלכה בין עקיבא, נחמתני, שהיא בעטתה בשוגג, במזיד או למרוח שהיא איבה עקיבא ,אין סיבה לד‘ לפקפק נעבין קביעת החודש שנעשתה ע״י רבן יהושע גמליאל ובית דינו, יהושע היה משוכנע שהח היו עדי שקר, לעבר את החודש, ויש צורך ולקנוע את ראש חודש תשרי ניום שלאחריו. הדבריח הללו שנאסרו עיי י ר‘ ר‘ בחמתב,״( 0 7ר) ^ בין הקביעה קיימת, תואמת את המציאות .לפיכך ,טען ר‘ יהושע אתה -אפילו יהושע שלפי ררשת חכמיח קביעת החודש הוסעה ע"י העדיח, למרות שר4 אתת ,ג‘ פעמד ח( )1 ° 6 אתם -אפילו מזידין, בלשון הזה אמר לו: שבית הדין עקיבא, ראוי לו ואל יגזור עליו גזירה זיז אמר לו :הרי הוא אומר ,אתח ,אתם, אתם -אפילו ר‘ "הלר ר״ע ומצאו לר‘ יהושע כשהוא מיצר. עקיבא לא סיפקו אח ר‘ יהושע. יכול היה עדיין לערער שאם אמנם התורה נתנה כוח לבית הדין שיקבע את החודש אפילו בטעות או במזיד בכל זאת בשאלת השאלה: לאיזו בי״ד ביתן הכוח הזה? ר‘ בביסוס ההילכתי, יהושע פקפק שבי״ד של ר״ג הוא לבדו הקובע ,לכן ר‘ יהונוע חכך בדעתו :האם זר .לא מתפקידו כראש בית דין במקומו (לפחות), לקבוע את החודש ביום שלאחריו, והלא ראינו בפרק א‘ , ביחוד שדעת ר‘ דוסא מסכימה לדעתו? ששלושה דייניח מהסנהדרין הגדולה קובעים את החודשי השחכבע; דוסא הן .106 .107 היה להסביר שר‘ יהושע ייתכןשחשד שדעת רייע של ריי ג ,שיש לקבל את עדויותהעדים ,ולפן לא אבל לאחר ששמע את דברי ר‘ דוסא שעליו לציית שהם עדי שקר, למרות שגח ר‘ דוסא סבר כמותו: ר‘ יהושע .אלא שהסעבוח של ר‘עקיבא ושל ר‘ שובות ,ולכן מסתברים הרברים שאבו כותבים בהמשך. שלש פעמים כתוב בויקרא כ״ג, אתם. בבלי, ראש השנה ,כד‘. מא‘ . "אשר תקראו אתח" ותז״ל דרשו Ik ג ד *757כך ר״ג, משה על עבה ר‘ צריכין ועד דוסא: אבו לדון עכשיו... "אם באין אבו לדון אחר כל בית דין אלא ללמד שכל שלשה זאת ע״י כמשה בדורו. בדורו כשמואל בדורו הרי הוא כאביר להוכיח לר‘ שהדברים ושלשה וכפי שהגמרא מסבירה בתוספתא "...:לומר לר, כאהרן בדורו, שאפילו קל שבקלין שבאביריח"^ .^1 0 8 יהושע מזידין, יפתח בדורו ...בטיעון זה התכוון ר‘ שבאבירים, ההלכה "אתם -אפילו אתם -אפילו מוטעין" המוסמך לקבוע את החודש וזהו הבשיא שאין שלפי החכמים היא מוסעית, לחלל את הקובעים באמרה על קביעת בית ובית דיבו. שעיכב ע את ר‘ זה תואנז את השערתבו, הבלעדיים את mו דש זו דיה י בה שר‘ היה מוכן ספק הביסוס יהושע, למרות שעליו הכיפוריח שח ל ל פ י חשבךבך( ^ )1 09 יום הסבר דוסא שוגגין, ההלכתי המקבה לבשיא את חסמכות הבלעדית בקביעת החודש, הוא ירובעל ובתמבה פרגס על הציבור שהפרבם הרי הוא כאביר מוסבים כלפי הבשיא. אתס -אפילו הדין בדן ללמדך בדורו שעמד מימות שעמדו בית דין ישראל הרי הוא כבית דיבו של משה", קישור הדברים הנאמרים אחר בית דיבר ובית דין של שבבוהג והלוח, שהבשיא היה חדש. ובית דיבו הם והוגהג בזמבו של רי׳ ג יהושע לא השלים בבקל את הנוהג הזה ולכן לא בקלות לקבל עליו את הדין, עד ולחלל את שר‘ דוסא זהכי במקרה ראשית יגרמו אחת שיכבע אותו הוא סבר, שתחלים עבור כל אחרת, למחלוקות אשר יום הכיפורים בסופושל דבר ולכןגם שיש צורך קיימת סכנה יסבו לפירוד ומבוכה בעם. לבסוף משבה זו עלינו לדון במשגה אחרת, מורה ־ל "נסיון הן] ן ך ש( )1 ^ 0 אשר לפי דעתו של הוניג, להמעיט משקלו של הבשיא בקביעת . .108בבלי ,טזס^ בה* עב‘ .בתוספתא שלפנינו פ״א ,י־ז‘ הדב ריח קצת בשינוי" :ללמדך שבית דיבו של ירובעל לפני המקום כבית דיבו של משה; ובית דיבו של יפתח גדול לפני המקום כבית דינו של שמואל ,להודיעך שכל שבתמנה פרבם על הציבור אפילו קל שבקלים שקול כאביר שבאבירים". הלוי רק, ? 11 עלה בדעתי ,ושמחתי למצוא אח"כ את הדברים משמו מבריסק ,בספר אגן __הם_הב ,לצימערמאן ,ר‘ ר כ"ה. ת שט ז,ע ‘•v ־ - 74 שבינו במשגה: יו ח בן בן ד.ולבין זכאי "אמר ר* בכל מקום אלא למקום הוועד^ 1 בתקנתו יוחנן בן ועל כן של ר‘ נסיון לשלול את סמכות הנשיא על כך ש״ספק רב אס תקבה זו של רבן יש ברייתא מפורשת, ה נ שי א" 1 1 2׳ . כל כך אין מדברי הברייתא שתקבתו בית הדין שיא לעיבור השבה, של ר‘ שלא שלפי הוביג הוא הנשיא, ראשית, צורך ואילו יוחנן בן ה נ ש י א ^ ,^1 1 הברייתא מדברת על אין כשר‘ ר‘ .111 ר״ה. .112 ראה לעיל. לא שימש שום ספק שהיד. יכול לעשות זאת ללא חוא הי ה הכוח הפועל מבחינת ההנהגה. יוחנן בןוזכאי וו יקן את התקבה, וממילא אין לכן נמשנה, פ"ד מ"ד. .113ה ו ג י ג, .114 של הנשיא, שהרי יב״ז היה רוצה לשלול את הסמכות ומסמכותושל הנשיא, י המשנה כפשוטן. כדברי איר אפשר לראות את זכאי תיקן את התקבות הללו, שהרי לאחר החורבן לפי הנאמר נתקבלה? לפי בנוכחותו של ראש להמעיטאת סמכותו כבשיא 1לו של קביעת הלוח מהנשיא, עם הנשיא. של הנשיא^ 5וו^. אם נניח גמליאל עדיין חטוביף את נוכחותו.שנית, כגסיון שום קושי, ירצה איר רואה הוניג זכאי לא ולא מחייבת שכשר‘ זכאי נתקבלה, בנוכחותו יוחבן בן תקבת ריב״ז היתר ,שאין דין הוא ג ק של הסנהדרין הוא עצמו מעיר שאי אפשר היה להחליט בעבייבינז הוא הנשיא? ואפילו רבן זכאי הוא רואה יוחנן בן בכתבו ללא תשומת לב מספיקה. דברי המשבר,. יהיו את השבה אלא אס כן כקידוש החודש ועיבור השבה, דברים שלא העדים שראש ביוז דין בקביעת החודש. מעברין משתמע מכאן אלו ייתכן ועוד זאח חחקין הוניג סבור היה הנשיא. דין יהושע בן שאפילו ראסז בית דין קרחה רבן שם. ראה לעיל תחילת הפרק שד.דגר לא ברור כלל. קידוש לראות אין שום סיבהשלא ראש חודש היה - 75 - מרוכז ע" י ר‘ ראש בית יוסי בן מכאן ה ד י ן ^, ^ 1 שראש בית דיך ( ) 1 17 .v הנשיא'׳ עד תקופתו לא היה חושב חברי הסבהדרין לא היו היתה קבועה. שהסנהדרין ייתכן מאד ביבבה, המיוחד לקביעת החודש• ממילא קביעת החודש היתה ב עש ית או ראש בית זין כפי זהותו ראש בית הדין של ראש בית הדין של ר״ג דיבגה הנשיא לא התערב בצורה פעילה בקביעת החודש, ששאר וידבר משה את כזועדי ה‘ . אומר מקו ד. ^ 11 ^ ^"01 יכולה להיות -אב בית הזין; או כפי שאול אמר רבי אמר קרא שהתלמוד מגמל! את ההלכה: מיוחד לקביעת החודש. קובעים את מוטבס בעיר אפילו ר‘ יוחנן בן זכאי ביבנה. שהיה פעיל שהרי שנינו: "צדק צדק תרזיוף^ - ^ 1 8הלך אחר חכמים לישיבה, אחר ר‘ זכאי לברוח חיל, אחר ר‘ אלעזר ללוד, יהושע לפקיעין, ברק" אחר רבן גמליאל ליבבה. וכו ^ 1 ^ ,או לפחוח לסוף חיל .ר‘ יוחגן בן זכאי תיקן ולהעיד במקום מושבו אלא יווזבן בן עליהח אחר ר‘ ימיו מקר מיבבה תקנה זו, עקיבא לבבי והתיישב בבררר שהעדיח איבח של ראש בית הדין (כמו הררעד -יבבה. ראין ללכת למקרח ראש בית הדין זר עקירת חחקנה ריב"ז נתן תוקף הלכה והוא מהחיל למלא את מקומו של ( )12 0 • בקביעת החודש' לפגוע בסמכות הנשיא, צריכים לבוא ברור חיל וכד‘ ) , דין צריך להכריז על קידרש החרדש. ע״י הגטיא, לאחר קבע במקום מושב ריסנהדרין , שלא קבע את מושבו אחר ר‘ לא רק בתקנה זר לא התכוון אלא אדרבא על ידי תקנה זר הרא וחיזוק למוסד הנשיאות של ר״ג להתבסם ביבנה. .115ר ״ר■. בבלי, ראה פ״ב מ״ז, ר״ה. רבר ים ט״ז, וראה לעיל. כ״ד ע ״ א« בתחילת הפרק דעות שובותבזה. .20 ובבלי ,סנהדרי! ,ל״ב ע״ב ,וחאה פרנקל ספרי דברים ,שח, בדרכי המשנה ע‘ 68ובהערה ,4שמפקפק אס ריב״ז היה בברור 67־־ ,64שמקומו חיל .אבל משכב ע ים דבריו של הלו י ח" ג ע הקבוע של ריב״ז לא היה ביבבה. .120 הלוי שח, .324 "אמר - 76שסבורים אבד למרות שהנשיאים לא החערבו בקביעת הלוח עד זמגו של ריי ג ד יבנה, ®לנשיאים היה ידע רב נבע מהתעבייבותח בשטח זה. מבית אבי וכן: היום, יום ומחצר .ווזגי התקין זה ד״ג הזקן אין שלישי מהלכין שיהו יזומה על ידו שבא חידושה של לבבה פחותה שעה וע״ג זזין משם כל עסק בצורה פעילה בקביעת החודש. כבשיא הסבהדרי ן^ ^1 2 4 וראש הסנהדרין, י )1 26 למעשה בקביעת החודש דעתנו ר״ג הצלחנו דיבבה, בהרחבה על חלקו של הנשיא להוכיח מתוך המקורות השוגים, התחיל הנשיא להיות כפי הנלעדית, . בקביעת הלוח. פ ע י ל בצורה מעשיח בקביעת הלוח. נזמגו התחדשה ההלכה שיש צורך מהסכמתו על עיבור השנה, עיבור השבה. חשוב, אישי .122 שס. 123 י * אס הוא כתב איגרות לגולה להודיעם על בקביעת החודש, מקבל עדים .121 ל דון ע ל הצורך בעיבור השבה. לא רק בהחלטות העיבור הנשיא התחיל להיות גורם אלא גם בבלי, לפי שדק מזמנו של הוא הזמין את הדייגים הוחלט על כר בהיעדרו. שמוצאים כל נשיא בתקופתו אבל אין הז* בר מורה ש קביעת הלוח היתה בסמכותו בפרק חלקים"^־ .)1l אלפיים אםה יבי רו ח״( )1 ? 3־ תקנות הילכזזיות מכוח היות בשיא זה דגו "כך מקובלני ( ) 1 21 .v נקצרה"7 גמשבה תקנות שובות שיזם הלל הזקן^ יוזח מוצאיה שום ספק שהדבר "בראשונה לא היו מוכיח כלל שר״ג הזקן היתה ואין בארוכה ופעמים שמוצאים אגו במשנה: תקנה זו היה שבא בכל זאת אגו ר״ג דיבנה מספר לנו: מקובלני מבית אבי אבא, ותטעה מה אנו אבא פעמים "כך עשרים אין גאסטרוגומיה, בצורה פעילה ר״ה, וחוקר אותו,, מדי חו-,ש בחודשו. ר״ג דינבה באופן והוא מכריז על קידוש החודש. כ" ה ע״א. פ״ב מ״ה( .בתחילה ,עדי החוד!! שבאו להעיד בבית הזין ר״ה לתחוס בשבת על מולד הלבבה לא היו זזים ממקום בית הדין במשך כל השבת .התקין ר״ג הזקן להתיר להם ללכח אלפיים אמה לכל צד. .124 כפי .125 כנין שהמשנה שם סובה שהתירו גם במקרים אחרים. פרוזבול ותקנות נ ״ י נ י גיסין ,ג_2ט_ ,_12פ״ד מא‘ -ג* . .1 2 6לפלא שהוגיג ב ע‘ 116נחפז להסיק מסקבה זו של רייג הזקן, שקביעת החודש היתה בידי נשיא הסנהדרין מתקופה קדומה. ־ - 77 החלמת הבשיא ובית דיבר בעב י ן הקידוש, הקובעת המחייבת את כל יןסראל לציית לה. השכיל ר״ג ההנהגה מבוכה הופכת להיות ההחלטה בתקופה זר של יבבה, לראות את חשיבות קביעת הלוח כתהליך של התבססות ובהכרעה בשביל הע& בארץ ופירוד בין חלקי העם. ובתפוצות, וע״י כך למבוע - 78פ ר ק ר,יכו בתות;.תא: ווגינה "זו י ן איש מ .yכ ר י ן קרא: אלא גריה ל 1כנ ו בירורה, ו א ח ע ב ר ו ד, מקום" הקבוע ביהודה. עיברו ישראל ונדון ולפי את עיברו את בהמשן־ בזה שחכמי u ובאת את ש מ ה " ^. נעתיק את יהושע רב ברברי ה ש נ י נו ואילו איש את אונו: איש לא - ביהודה" וכ.י השנה שמובא לעבר במסכת ספרא: היה מעבר סנהדרין, השנה שניים א' יא׳ ביהודה נשוב משחעי: וקובע במםכת מוצאים עדיין ,׳ובהו וי; ו ה בבי"ד אלא . דווקא בבגלי: "או1 רו ו ק}: לברר דווקא. ברכות כי אלא מעוברת". ברצוננו את ו׳ א 1 יהיו השנה עיבור אמר אונו? ( )3 והוא קביעת ביהודה ויורש מעברין את אלא דחנניה שאתה ירושלים ביהודה במלואו, סנהדרין, בבלי, "אין א י! ו, ראשית, ר' לגולה, ת ו 0פ ת א, - חנניה השנה הגורן* הסיפור "אמר •1 עיבור דרשו מנלרש: ררישוז מ ע ו ין מ ע ו נ ר ת ^ ^ .ובי! ל יזו ד ה׳עגיס נזעמא !י! ה ש ר הלאו ה ר ב ר י .0 ו 1מ ח י י 11!! :1:1 כל ו ״ ג יי שהיא את מאי המחייבת 1ל בגליל, - מקום מכורשת עדותו השנה של בגליל מעברין פזי: שמה רען" י שכוו הלכה ,. ובאה . עברוה " א י) שמעון ( )2 בשכנו ואני בעינוי: חדרשו של •יהודה, ההבדל ביהודה, ררבי לפנינו בולם או! ri׳ v,ב ר. מובאיס יהודה ודה, אלא בתקופת אונו הדבריט □ הייה הלוח המשנה לג!ני ו/.ענה שחכמי בקב?1 י‘ מן אנו לדון כשירד וורשיט סוהדרין הפגווק מקור בו בחוצה את רואית אנו "לשכנו אתר בהמשך חג י ג יא ההלרה תדרשו להלכה זו. ו;וו:רי1ו. בן ר" אחי לארץ. ז׳• עב׳. לא מוזכר בדברי הגמ רא חנניה שחנניה עלפידברי העיד ה ת ו ג :ח ת א , דעתו ש ל ת נ נ י ה ש ב ד י ע ב ד את ע י ב ר ו ב ג ל י ל ,ה ש נ ה מ ע ו ב ר ת .ולפי הגמרז; א י נ ה מ ע ו ב ר ת : .־מג : ! 0י ר ו ש ל מ י 0 ,נ ה ד ר י ן פ א ' ה ל ־ ב׳ כ ת ו ב : " ה ע י ר ח נ י נ ה א י ש א ו נ ו ijkwא י נ ה י כ ו ל ה ל ה ת ע ב ר ב י ה ו ד ה ,ש מ ע ב ר י ן אותה •3 רש״י בגליל. ש ,0 דווקא, לפי אבל ר׳ ג!ירול.ו מאיר .,ל רש״י הלוי, ביד נראה רמה, כאילו על וכחב" :ולא מ ס ת ב ר ד א " כ ב י ר ו ש ל י ם מיבעי ארץ י ה ו ד ה קאי ,ד כ ו ל ה ארץ יהודה ,ש כ נ ו .4 דברים ינ׳ הכוונה הגם׳ שנו, לירושלים השיג על ליה .אלא מ ס ת ב ר א של הקו מ מ י ק ר י " . רש"י דאכולא .5 1 - - 79 חכ מי ם; ר' ז כ ר י ו ,בן ל למוד ,ןבוסל. חורו. ו א ב ו 11י ה ״ הרבה הוא \מ י ובעמים אומר ת הו -ה ם. כ י ו ו ן ב א נו. ו ה כ ריז בבית קרי תי אמרו לו: כבר ל פ רו ץ. אמר אמרו לו: וזנה יעלו לוז ר י ^ . עלי ה ם: ל!:דיו והם ואתה *, u rn אמר אג בחי ר ה כ ריז נ י נ ו : י! לו: אג אתה ר״ע, ג ד י י ם ’;■הנחת ים ו nי חלק להם 1ז ל ק •5 לאווד וזהו י ם להתנהג באלקי בחוקות ר !ל .מ י ד ,׳ראל .ו כ ל עוברי כ, א ף ■י 1נ י כל למה? לבנות אדם לחני גדול וזיו; הבמה, ווא׳ם לעי לבני .׳וונניה - וזג ו ל ה לוי היה ר יי י ;\ft . - ר ".י ־\/ם. ו במות בחייל . ו; ו .ו! ת י ו ה! מוטב _ העם ים בוזוץ ים לא ואם י ני חד מ? !.ו ח n״י <ום. - גדרת, נ נ נ ו ו ^ ^ . געו הכוכבים j 1,זל ו קו ב ע מו ט ב. ו ״ 1 מטהריוו? אםיו מ ע י ו .ג ן מ( ,ה ו ו ק ו ב ע 111־ <-ל י ח נ ני ה י ואתם או תר: ה7 ץר ני ם, 'יאה ו מ ע י ן - מזב ח. י א״ל: ב ^ מנו: ׳׳ובגולה: באלקי ל מ תו ר. כבר גנים ב א״י . ו א מ רו לו א ח י ה ^ ’ ^ י ב ו .ו; 7זל מטמא מעכר כמו תו נע הוא מחמא ו ה1ו וא לו הו), זכויז; ׳אתה מ ע ב ר;יני ם הוה ,/׳לא ג דו לי וודו ר אמרו בן י כו ל מה! למה ? unto ו,ללו אני ני הני ח וים בנו קבוטל התחיל עלי!.ם; 1נ י׳ ת י 1 1 ,י להם: הללו דני אל. מ פני כיי^ר להם: י ח כ א ו ו 1ה ה/.־!,דש. מ תי רי ם: י כו ל ראה י ו טיבן ובן 1ל ג ! ו ו .ן ו־ לאו וי; ו :ו בבכיו!, ־נ.׳-.,ר: - ל •< ו ו א מ ר ו• — 'בי תצא מציון וזורה ב מ ק ר ה «■/ל ה !7ניו1 ר' בחו״ל. מדוע וקשה "לעג :נ ן ו!,כר חגניא מ המסו ק: לא a V/ )( i ה' מירוסליט" ’ ׳ . . . הגמרא "ו:יי הסתמשה — לומדה מ י י׳ ו ן ! i n n ויגמרא לו ,ס ב י ר היה הגמרא ת ר ר /ו" - ל י סי ב ת הגו ו.הדר י ן ולתרץ כל סאתה ררישו; hr מירוסליט" ביה ממנו ולכן בבלי, 1m סלא כרי ולא <' נ aס ח י ה, כף: מחדס מת יn timt הדין. ברגמן, פ"ג: ע' סערי חכמה היא תקומות ה' ובינה ומזלות", מדרכי ה', "כי הלוח, ראה סם .9 י ס עי הו ב' .3 0ו. וזתוט' , טנ הדר י ן, ב ת וגז' סבן ו.1 סבו עו ת דדן המקדס !' ל מ:צ י י ח ת צ א וזורה קצת ובני תו .נ י ו, להורגו! ודבר ה׳ לאו ב/זי נ ו י׳, מ י ו י ור ראובן זו, בנו כדי ל ה י נ ת ק הלווז דווקא ביר! ־למי מזכיר לוו מ ז ב ח ;1 מהעט. רק לא הן nn מגלה או£ילו !:ד גירי ו, הוצאת מדבר על כשיסעיהו תורה",... ב ח י ד ו ש י ו: סט, י ה ק ב י ע ה ז! י ו ה אויילו - מעוין אחר ה ימי n סהעמיט תו מוטעים, ה/ל״ד, /וכל וי ע״ו; ע " זה יבואו מונובינו מת כותב: י וי ו׳ ל י ט , הויהאו מ ר הדברים עוגה ומודיעות ב ב ב ל י ,ס ב ת, העמית? ויבא כל התורוז■< 117 111ר 1.ין אתט דס״בי, לכו! v1ל ק כביכול אחרית ולמדנו ל ע י :1י אמ וזיז i j y o מן׳ התורה, מירוס ישיבת מדרכיו, תצא רק דין ו ה^׳טוק כ י על ה ג ס ' מגלות החודסיט ב י ס ע יה ו ?והיא (ברכות) וולילו ע י " !7 ללמוד מדבר לגדא על יחזקאל, סוגגין, - א ו ר ה, ב א ר ץ י ע ר מ ל, הזוז הרב התורה " tm!t מ*י:יון /זוזו :ו ו נ ו; ח י׳1.1 ■ בו ן ל ל״ו ר על ענייני בדבריו׳. ל"א י" ע"א ע״ב, דה' דיה' אין, ורואה, הקסו ס בו ת ב י ט זאת ולא לגבי תרצו. מקרה עי' דומה, השייט. אמו .ט ה ו ט ו ק מ ד ב ר א ב ל (׳שטות ה מ ק ר א . סעסו לגבי 0K "ל/יכו .ו ר' וירוסליוו ע י "ש. זאת ,1 0 ^ 3 הדין כן מקומ, שאי ג ו ציון• מובא מ"י המטוק הוראות '.:/היוו! 1׳ ח<.׳ טו ק !:ל וי ר סיפור קביעת מ ז ידי ן". מ.צ. וה:זיגות כסבוי הלוח? למדנו: ? inי ל ו מקום; " כ יני״־יון גד הלא סהרי סל רב ה 3נ 1ו ק המקרה בדורווו סכל ע י ש׳יורן־ ב״ימו; ל ע ב ר :1י ו;ו רו: הבאים1 " :ין סל בית יש בסכנו סל הל "ה הוקסמו טיעטרקוב, המציאות - הט - הקסו: בעוד בקביעת מותו כ״ב קביעת ה ל ו ח, אל דקרו ק ל ד ר ו שאת ל ה ק ס י ם !ותו <ל נ ו־ ר י ט הלימוד תורה, דווקא על מ הjיו ).ר ק ; . ע"א, ביהוסע לעצם תצא ל מ ד י ו1, ה ל "ב, י»מרו יהיו היה רזבאמת v■? uרו:י!ז בסכנות א "א (וו) ט "ג מ "א הממוטר כך המזרחי, ם טנ הדר י ן הברייתא, ד ו ר 7ו י 11א ת וז( u 1.ו ק הקייט ברכו ת גו נ הריי י ז סעסו מ י ן -ן 1״י י ן ,״ ( » ) 9 ממטכו ! ולזו הן‘ לא הגזית נמצאנו המ קרס ו ו ר17 ב לסב ת מסוע זn it חורה הסאלה בםגהרו־י) מ ט ב י ר ה החורבן, אח וךך.ר ב ד ר ס ו ז ד; ג למדו! מ/יוט .8 חנויא והג ן! ך ך ,/ן י•? ° ( -ז ) • נויאה בגלל סר' לא גי׳ירווז י עי!!.־ו על חזון מ ד ב ר על א ח ר י ו ! ה י מ י ט כ ס ה ב י 11 וירוסליוו חבלי ציון י ע מ ו ד ע ל ת י ל ו, להתייחט לבית - 31 - אכן, ד מביא ״י "לשכנו לעבר דברי תדר .ו", את המקום. הקהל מדברי את ר " 17י השנה את נראה !;ברייווז! ולסי 0.0ו p ׳ל !■עולחו נראה, מ ט ו ס י׳;«נל "כי ר' אתו־ת. בסנהדרין דבריו ביהודו; השימוש שהבין חו.י, 15,1 עס הנימוק ?..־באמו! דר׳ישה מ,ציון » עu/ו; ׳ n nי dו ו־ j ;1 kxii עיקר r1Dtja:t ולהר הלימוד מן שאתו; דורש לא תורה" נעשה על מ נ וז הוא שכביכול אה מעתיק ה! ס ו ק עי/י תהייה גרמו ת גורן בשכגות אלא להבלי ס חשיבות .׳ו .י׳ י ר ו .לי ל״ל( .>|2 לאחר עיון בצורה אחרת עיבור ה׳..נ ה להי־ע■ ות העגה אלא u«w (כנראה שצריך דווקא אינה אותו; מדוקדק להיעשוון בארץ ביהודה, יכולה אין מעברין, מעברין ואס ואס ע יהרו ה אינה מעוברת. בארץ י;\ואל, עיברוה מעוברת. לעבר ביכולין למדוו ל.ין ע י הו ר מ־ 3ו ב ר ת . ״ הבדל ישראל :ר י ן־ מעברין זוין (ומקשה): (ומתרציס): לארץ ין את ח נ נ י ה .ויי, בגליל. אין גרול השנה ין היליד אותה מעברין? בארץ ,למי); יש מעוברת. בוזו׳יה תירץ בירושלמי: שמעברין אינה לארץ !;ירו ביהודה, בגליל ר י ה ורו; כחוצה - רן־ נראה דברי דווקא עיברוו; להתעבר בחוצה על ישראל. a ,n לארץ, בגליל בדברי בהתבססו־ ר מ ב " נ1 שהוא א ת ו /:אלו :ו; ו ו א ב ל (1ז 1ינןי מעברי! את חמי בגליל מעברין, ונו (תראה) אין ואח יכולין - עיברוו לעבר ( ) 13 וזחק הרחב"״: י ?ירא ל גדול . 12 .13 במעברין "אין׳ שנאמר; בחכמה כי ונסמך אויתה מושבינו מציון בארץ בחוצה לארץ"... וקויבעין תצא תורה יסראל הדאיגו ו וי ב ר ויצא ה לחוצה בעקבות ומעברין ./וניס מירושלים. לגרץ דברי ולא היוו לא ו א ס ו! י 11 הניח בארץ למי ץ tר u י ר 1.ל ו;רב *,לין ,א ,ל .ברירושו ^ י נ י , ! ! .על דברי ביתור הדברים בולטים בו״לור המע.,ה כסי /מובא גירו׳’? מי ■ / ,יוד החכמים קרא בתורה" :אלה מועדי חנניה" ,במקום ייאלה מועדי ■I מוהר ! קוד .. חכם שב י קרא בהס״רה :כי מבבל תצא תורה ודבר ה ו;גמ׳ ירושלמי , סנהדרין ,סא' ה"/ב• בסנהדרין. - 82 -׳ ז,, מ ה ע!: ר ץ ייזראל הרי זה לקבוע א ס ו! ( .)1 4 m ר ו ק ו ב/ל ארם ו ל לבר m הר,״ י11 בחוצה אגו ומעבר ג ד ו ל כמוי«ו ו 1:י ן למרץ. מ ד ער י וו .י׳ ט ג:ו! ו צ ה tun צריך עבר הרמג":ו 1; 1א ה לומר ו :p 1ע עיברו ו ■)ni:׳י. ל* 11ן. ג ד ו ל ו 7מי:ו, ו ע י ב ר ל*'. הטו .ו; את ע ;1 ל, רוו ו ץ ( .לום" כ מ ק ר י !1, ׳״היו גדולים חכמי 0 י/יר-:ל, בארץ מילין י קביעת 0י ול ו ר ל ה ו ד י ?ל ארץ ולמקומות י׳־י־ראל, חררטו. להודיע לעבר בארץ דתה את דברי הבבלי, על יה ו ר ה החוסכת ה נ ה י א יורי ו אומר ל נ 1ז ו 0ו .ו ק. ;J.׳1ג ג1 הירו״למי ״ נהגי V י י ה ו ד ה ,יו וי 1ק י. ש ה ׳כינה בתוכה כאמור עלינו ו הי׳ ר ו למי. 7זל "לטכ;.ו תדר?• "•,אמור להסביר את ד .רי אירה ט ע fי ו!11 דווקא ( ל )1 ואם עיברוה בגליל מעוברת"•... ממגי ר j 7ל המקומות ־ !!!,,ל.־; ו;,ו ,י ק החיוב העיבוו 117 ה. ! ! 1 .מ ו ״ /ו .ו להבין • והרתי" :ר ו,ר׳ י ו.ב; י , חנניה אל י מו ק ;ונו .לו הרמב״ח וזג נ יה איט או ג ו לו.*.יבי ר 11ת ו.ו.ג.׳׳ י•! ,יי• ׳•י י ו ׳׳ 11י 1 עוברת < םי ) . ממני ל ההתור בתוספתא . ולכ> . 14 ובירוטלמי, ( 01ק mu7ע ,ברו ר מג" ם, .15 סם, .16 ועיי■, פד' "מט נ ה הל' בספר. תוויה", לב ״מח זאח ה׳ונה מה ק ד ו ל' ה ו 1ד ט< 1י< . ו! על ,0יר מ :1י א »״ ר,מ 3וווו ט״סק לרמבייט, הפכוק י י ל ל נ ו אינו בר בי ^ ,ן;ו: תו ק ף. לא ע ה ^ נ ג ־, מ,צ ו ת טבדיערד ; mעיברו יייייז יי' ; ו ״ ו י ״נניוז, מ ע ב ר י ם » nה נה ב ח ו ל • י י י, ה ר מ ב ״״ עימו נ״״רי״ מיגרי ודבריו ב״ו״ל ען״ מר מהל ומבי•' r1hזיי ר׳'ו' ל נ' ׳'1י י־ י ב׳ . ה^מב"״ ל כנו, מעוברי והובר כ.יי טהיחה עדותו •7ל הגו יה, .,גליל מעוררת, ללא' וודאי <1הוז' דווה »'ג ‘‘’1י־ ילי מ׳יי » ״י , :ם ,י ו ^ ״ א א • ״ור ה״. ב מ ־ י ל מ •ע וב ר ת , ן ' ג ־׳ ״' תררטו ״י י ׳ ל יוןייט ' ו " ה,״ה ^ י< נ ׳•: ב,לרק א ,״מר.ם ק ט ע י ב י י ל«יני ו ר .ה ג.: ׳ ‘׳ ״' ־ ע כ ט״יי), - 83 - ,ל(*.י וליו־ וטו של הרמב״ט ב««ו 1שוי ל ימוז י 1.1ו:י riuל י ו ר י• ר;עגנה .ה! הו ק "לי..כנו הדרשו" -הל ררי m׳.׳יאווה וור» ל״ מהיה מל, ב׳סהג ו של מקום, מלמד nהג ו ;־עיבור ה!/נ ה צריך להיעשוה בארץ יהודה יוו^ז ,׳״יהי ! בשכנותו \7ל מ !.ונו .ר.דו ,1ן.ל uו ק ו ה איו.ו «*ו הל ו,׳הלמו! <י• :ו ר ה׳ תירו לי ל!נ ע./גהה בגליל;1 .מ 0ו ק" :כי מ,צי ו •/הצ 1:הורו; וזי 1 י' , בה"י דווקא ,ו ה ם הו הלט לעבדיי* וי נ ה >.ינהברה הוקף, אלא אה הן׳'1י 11 /ההי11 חז״ל הבינו מה המליח ציון הה הל זה ץ ישר.ל. י קהא: וכליי ו וייו 1 יזו ליט י יג ר.י!1 הו "למה בי! 1דין מקדשין הה דש בעין 6נ ן ל! י \ /17 נ:אמר :הי מעיון ו 1צ ו!וי רה הוער .אמר וזקבייה :ביו! מועד ״ל הל העולה רומים ״ווז״ל דור יה אה הייהו ק "(.י מ,זיוןי הצא הורה" לאו רווק .-.לגבי י ר יישלינו, ענין נוי!! אלא מנלי לו ( 8ז ) לגבי vי• ן :10 .1 מוצאים »וו ג :גההו ״ל הומו ,11".הומר "11 מו וכר בוז! ק יר בה"ד .הנוי בה לכך י' ,י ■־לי י יי■־י זין ל <בר היה :הי הה יוה לעברד.ג:ו־ ז י ר ■ל בלבד,יהדי במה וו ׳ו נ:הב :״ יןהה׳ <-י ן ו קובעי ן הד ג י נ ו ומעברי! a,יה הלז׳ במרץ ישראל" כל קביעה הלוה הוללה ( ־'ו ) .ב ה ר ק ד* קידו? ההודשיוו ועיבור !.!,,יה ,הייבה להיע 1,וה במרץ ישואל יו הרמב״ה רק לגבי עי!:ור ה יגה; יהודה" כטי "ומין מ כרין n .השגה ל ב דץ הנראה קריעה ההודשיה אינה צריכה להי ע וה רווק! ביהודה ( 2 0 ). ׳׳א ר אל יכולה להי עשו ה בכל ? ר‘v 1 הדברים מצו 00י!׳ (11.ו ה«—— !.י , ,,״!■־•״ו־ר ״ה וי ]/עוד דו ג ה ,nutו:׳!י׳!י וננו;' 11 Q . 19 .ן; 1״ :ה כנראה שהרמב״ח המי ק ג׳חיו .״ p uxי ד ו ; ! ! ו ו ד ״ י ו ו‘ ח י י •וי אמנט רי' 1ר י ? טיאי ״ '1י * !•״ ו«וני.ן ׳הוא״״; , ,י ),ב ״ ן ' V p n v i . n ' :נ י ח ^ 1י יי ל״״ י י־ ״ י י ג ז ’7 ' . ע»׳דה'זילליעי ןטב. י 1י• י 1;7ו n ~r n uי»י ^י ב מ ד ץ, ,r ״ זייו , !/קידוש חודשים *נן־ דן זי ; 11 להל ן . י'ע!יו ביהודה ,,vr1 מ? .י ן ן ח ? א ה ו ו ה וראד, לקידוש הדשים, ״,־ 1־ ־ ןל:,׳. “ 966׳ ,29 ■.,י "״־הה ל ע י לה ע ׳ ״ , .3 ולעיביד _.ע הוטה <׳:עור עי״. רמה - 84! !0:1 גם הלוח רארץ היום ו .1ד ע בלבד. בארץ את בוי ובעוז י 1/ר » ל שיעבר השניט החודשים המקדש, דבריו: החכמיט ו ׳־קבע ח ד ש י ו1 ההלכה מ ק ד שי u וזוו׳ <יוו ו מ ע ב ר י ו ! ׳:זג י 0 להניח יה׳־ו שבזמן ה ש נ י ם ו,׳ י ו אלא אטילו הביו! , ב שכנ ו בעגיין הקדומה יט על מ ו ד י ע י.1ו . ׳ מטון היהה ההלכה "נ :ל ת ו;צא י נו במשנה ה הורש מ.יי• "היו »ןויו! 1ווו" ין . ׳ במשנה; למדנו ( )2 3 ו 9יז ׳״ירו 1׳־ן לעוו , ו;י 1זה רש"י: מהר .עושי ן כן ליה בידו ע!■!• ן :ך { קי דו שאוווז בשכנוהו ;1ר י1ווד n על של !י mו!1 מ בהר ב י11 להנחה ירי ה מ ש ו וה וביה לי!ו , ד ר י׳״• ו ת " ו מ א י ן .1י ו ' )/j \ ( ,ן•ן• וז< 11 ,,ן׳1, כידו מהקיימה קי דו ש די) V ה ת ינוז. למעשה מ* t u n ; 1! ,ף >• ן ל>יוזן־ ( )2 2 , לה ו ן, לביו! ובדוק הגדולה ב י ד ו ‘,ל י ס , החודש. !11 למרץ .יי;!:•. 1. א ל א ג: ( )21 גהקומת מ ק ו ם " ו; י 11ו, קידוש היו קביעה אז הלוח, כ ש ה ם נ ה ד ו <׳ ן גע של י yן; ל ע /ו 11ו ראל בהוגה ה מדג:ו־ ה בחקוקה ('ירי ;0 ... מארץ תקוו) ה י ס ו ד־, ״ . . .ו ד ע < f1uvר f '1 על ועיבוד לא מ ד ג י ׳ \ או! ו מ ת ו ע ד י*?* 1.י !v n .־ הד׳יייייט ה*:ורן־ א!*שר זו. ר ,יי מלו׳ ובהעדר־ היו ד ור׳ ו■ <.־<1־ ו ה; י ! ר א ל ז ,ו ו ק.׳;,: י ט ודו ה היכן ה ר מ ג ״ ט, 1111־ !;':ו רן- ■ , י , 'ין תההילין, סרטב;. ( ) ! 4 m יעז־ ק ה י וזהו .ק ר ן )jr ו ל/ ם כל ויעדיו! לאחר י• י ר ' הם! החורבן, ב; 1י ח י נ והו מ ה כו 1< .י u״ ׳י . . .״ למסור ׳הריה כשבאו כ,,ו?קוח או! עדוהט במורה ליבבה, הסנהדרין וי וערביה קיבלו רייג' היה ב׳־ה״ ד ג מ ע 1ב. י. שביבנה. אמר וכן "ג ביבנה, וי' ו.ה: .21 ס נ■! ד , 1׳ ! x !:ו י י וה , .22 רה' ב', ב׳ . .23 שנו , ב ׳ , ד׳ . .2 .4 בבל י , ז•'• ׳ .2 6 ש ט, רו ז ׳ , «׳ ב׳ _ מ : . 1:ו ו ה ע !/ה קו :ג ' כב ׳ 0 ח ׳ . עב'. י ו וו כ ן המהלוקה קיבל חע וי תו,צאיט " מ ע וי אה בין •גגו בן ; ני& גורי; די ור׳ י!,ו ר״ג העדים בטוביה :1ו > ע י ד י 111,1־)' ואמרו: קר ע, ב י ב נ ה .וליי׳'הי־••.י הרוו »• 1 •. - 85ההוד ר.נ ו בירוטלים, ו מסלו בגו". א11 נו מ ל uי־ ק י ן הוא עברו. ההקרה בי on וגגו קרה לאחר לעיבור ועבדיו׳ ו כ ט ם 1ו ל; נ י החורבן השנה, מי, .יו ח ר ר , ב״ד קבלו ווזערי 0 אנו מוצאים וקכלן מותו הוארכו רבו י ו ית ה ח ל ס11 מ ל ד ו !ליוו ';לגרות העיבור גב "מעל העיבור לעומת לתושבי מעלוח כשהבין! זאת, ל א ר ץ. אמוu . ר ו 1ק.׳1 "בי מ ולין בהר י;ייה מ ו צt i n . ראי ג ו הביח", בבגלגו :נו ל ד ב 1י׳ לעבר מרץ ה ב ר י י11ז!: "בשחי ל ג ו ;• ו ח ק י ן• יבנה בדור וי;ירח!למי בא ר ץ י ש ר מ ל, שמע למחר ולא ל^ןזילןץ״^ ):י החורבן, !,ו־ו״עוית ו הוזמו צוו! היו משתדלים /ובו ו.יו וגיליון ממקום ( )2 9 ומחלו ל ל ר ו1 ה ר א ש ו גז; ישראל ע ר דו in »יו ו ׳לייו לקריאת בתקוכיה u־ in׳ 1 ליו כ^ , לb בדבר ה כ ה נ י 11 . ל .יגר nu לשלוח . מ קר י ס המחייב מבל של מח עיבור עיבור כ ש א ירן ה ז :ה השנה י כו לי ן בחוץ בארץ ;י ע ב ר י ב חיץ •ר«ל ל 1 \ 1ר'1 מעבדי במי ך מוחה הירושלמי ברון־ מונה מוי ב י ר : נר יה בן למדץ"^ .^'1 בל בחו״ל" שהידושלה׳• '. "ירמיה עיבר דברי מקרי□ במקרים של עיבור גזזו " ל עיבר .מחו :ה למרץ. לח! ק מ ל לארץ חנניה שמונה בן הירו 1ל מ י, מצאנו הארץ ראה והלבו את בבלי, .2 9 מה '׳ב1ו וראה ירו לארץ, לעבר מת שכתבנו בו 1ר ק ב'. י;' אריכות 'למי, הדברים 0 אם "לא אליעזר, לארץ, צאן נשאר .31 פ״ח בחרק ע י ב ר 11ו י. יהושע הללו עיבוי שעיברו שחכמיו! למרץ. בחובה י,־1 עזב!׳ 3הדרי ן של ר' ח נ נ י א ,ש א ע ש ר ל ק ב ו ע במעחה כמותו דף בא׳ הלב׳ ו ב מ ק ב י ל ו ת .ו ה ש ו ו האת האמור אחהלו ח יס׳ בארץ ישראל. עא': '׳מכאן ורועה צאן ובקר ובקר... גלו לבבל ירושלמי, במקומות את הקודח. היו בארץ שס. -׳.גרמה !חוילו.). ה!.ג ה. בארץ מחד מקריח התקיימו עא' . עא', הגיח מחי ר' החכמים גם לחוץ הללו וכמי בוו ו /ה אלו הירוחלמי כגראה למ ל . /ה , היו מעברין אין והשווה אמרו מעברין מעברין את א ת »; aנ ה גם אלילו את השגה בבבל". את ה 3א מ ר :צדיקים ה .נה ע״י בבבלי, בחויל בתרקי רר' ו ח כ מ י ח _ 1חו אלא הנשאר עיי י רועה בארץ. לא ה - מצאנו "אמר במשנה: נ ויה י ה אי ביה דלי אמר מי עד א ה ד, אלא ו׳ על אמור לי: מריבן מעמי: להם גמליאל הדברי מ וזזקן לפגי 8 6 ר' שמעתי יהודה ט מ 1/י » י ן ובן בן את שאי ן בבא. יודעים גמליאל כ׳ יררווי ע ק י ב א;: לי; א ת ו1 - שמה מ ש י;< י ן על לדבר; אה ו ו ומיתו ,זהמדינה ויזאטה לוהררעא «לי עד ואמר: לעבר האסה לוי: משובשת השוו;, p בארץ הדברים. ב ג י ל ם ו ת; מחד. מצאנ ו לד׳ •יו!!/. מ !.ויבלו.־־ ו כ זבאתי הבר ל אייאל ו;1ו* .י i1י בן י הוד ה ^. לכאורה הגמרא מוצאים ‘•הבאנו . הוא יהושע. בראשי n הגוניר עקיבא בן עקיבא ש ל א ו; ו י 11 למעשה לוטף העלבור מירושו לר' אמרו מסמר ת ג ן• שהמעשה הניחי אה ר״ג מוחו של רייג ^3 בארץ ה 31/י>1 וקובע להולמו! על בבבל ה ד שי ח רש״י על ייתכן אין־ לו: אמרו /זר' ר׳ "והל;. הו0 : ויזנו .יה ישראל? הל של ר׳ גמליאל כששימש / מהי כשאמר: ■יזע ל מ ע ״ה ז ה עקיבא אה דן של לא בארץ ידו, ו!יןיס ׳;ים ה ב יה נ. ישראל, חנניה בוזו"ל! ותו בזמנו וכן ה מ עלזה רבי של עקיב!.', ר :1י ההכוון ב נ ה ר ד ע א. קשה שר' הילכחי י׳.זראל". , ,יי: רש״י קרה עיבור מ ע ב ר .זו .ים ר' תג ג יה, ב ם י מ וו״ מעיה כמוהו של של הסבר המרק; אה הלה לר .י□ ויג1 למעשהו ר' בדבר אלא י;1ניוו יהושע ר׳ את במרץ ר״א בן בנשיאותו בן חנניה, יומי ר' ר' ו; מ יגה ולא הורקגום ע ק יי ״ר״ע רק שn :1נ! ר ל !11׳ הגלילי, ר׳ ( )3 5 מרטו ן .32 ור׳ אלעזר יבמות. מן׳ "...אהט שם כו־ לעבר ■ל'. מירושה הגשתי אה נחמיה אי ן ’ מ ש י א י ן m , חוץ מר' איני ימול מרבן גמליאל זאת לדעה •3 4 בבלי, .35 בבלי, מטבת ער של ר' לעזוב גמליאל בא ברמות בן מ צ י ע א, גיטין, בן לחד. אח ט הזקן יהודה האי,׳ה יהודה לי 31ס י יייי ו לרבן הזו |:ג ׳ שהעיר אח י ב מ ו ת, משובשת של פייעדוחו אמור המדינה לאחר המשנה: השנה, י.:רא ל וראה בגמרא, יודעים היא הבעל), על .כן עזריה, ;!וזיו אמר יודעים בי״י שמוז שלדעהו אגודתי ולבוא ,מה ל \מוע אמר ל אמשר נכונים !/חמו י >■1. שה גי רמה (למי ב דברי ירוווי לי: עד שמעתי אחד להשיא !בארץ האל,יה הדברים. , במניהם עמ״י א ה ו! 1ב ר י ם עד ואמר אבל אחד. הגמרא (המעיד את - היא: לנו,ררעא אמללו ו׳> ל ,ן מקובלתגי ו ה ש ד 111י מזראנו על ח1.1 ומחרתי 1יי ם י י ע בבא). נט' , על עב'. ׳. וראה כך• בכומר, מלא הר ו ע י ם , מ 1ה לי: מ ש ו בל 1ת י.ג י י i n n־־־ ולהעיד האזה עא', עקיבא עדותו לו: אליעזר בגייטוח. דלי, הי בבא של קטו' ר' מבית על ש מ ש י אי ן מותו ר' . ה מ ו ד!ים וו, גי׳ייוה שלש מ ו <» י1.1 שוינוה ״ ל י 11ו־ על ה נ ה , עי גו ר י נ 1! 1ו ■, כבאי אלון רבו יו: ה מ י א י? ד ו ה ה ;׳׳111 אה ה 0ברו י,, טל י ץ ל״קו״ה הסעה הגולה ׳ל ואפשר ווגרי בעיני ולעג י ן י .ר״ל, להוויה לאהר מכן בארץ ישראל" העס כרי של וזיוו ג ל !,י ״ א ״ ו־ fuiu ׳ s״ r היי ינוקא למו בבלי הו ,י ידועים ,.״יה״ ?:1ך - י״ו 1 1:< 7:,י•c חכמי האוסר!! ל<בי שהחישוב הידוק ובעיני הגולה, היו נימי״ קשר ׳יי השעה לי!נ ’ "י עי* ה ° היו י 1 ו,ע/יוו.ו• 1u ; 1 ב י' י '*1״ז׳ ע 1ק ט י ס ו ר מ » ל י ה in. השנה המעובר״ ' r 1 u ’, | p 1:111י יו • Vיזי ■!<״ י ל ו מ״״רינו ו ,.ביעה בינזז ׳ 1י ו :1 ל ה ע ל ו 111 11 ״עמי״ ' וני 1 העיו״וו , הנהגהה י ש רז 1ל . בוי• Y m :יו !.:11.1 ט העי:-.ו, ל, ונעשה ה ! ,״לון, n ע :(l nי אי ״״שר לי״יט -ו. נסביר א״ ל ה י י נ י ו ,ה ר ו -י ל ח ו ח » י ז ־' ״ע!.״ ו ש ל !׳ יעיבר ,,, לו?׳ י1מו.וו ..י1 לן. ;j , ,י!,•, ,וץ ל א ר ץ . ז• ש נ י ס . 1ה ו ץ ׳׳ ’ ... ״■ us״ : חוס״״ '--י מאוהרה, מ■;י• ו u אלון י! , ד ו הו; ג י ר ו ולמי ׳•י־י״יי׳י״ י בין ' , • 1ל לו ' י‘ ו' ןו וזנו יי■־ *י׳ י ׳ ’ 1י 1ר’ י י ? א ת•1יי! קו. וזד :ר 1 נ׳ז 0״ ה “ ““ הר ן ן ויו י ון , ׳'י י מו .־כר o n׳ !״1, • p י ו,־י*< . ) 3 9 תו לרו״ י; ו נ ה ,י ..ו כ״יקוג״ ב חו " ל mi ,ע י י' י־ י• לי":" " ,ל '־נ >ניס ו<.־ ׳1 בארץ ,לעורן ו 0 .ג .ר ל !רץ ו ת י ק ו ן גרץ ----- - x ,י ,י י ■-. ..ל.מי.ייגו' «״י .483 היהודים, שט .154-5 מוסד יןי . ל ,״״ל לחוץ חובה, נעשה ולשה הגולה ידי ה י ה ׳ n Vכ zjי u עקיבא טל vל ע\) 1י־ גי־ ז י1 חכמי״ ו it 1,1מזג י וארץ ,י ז עורן להודיע א״י הגולה לדעתי לצאת י״ ר » ל , ( )3 3 גי רחוק , חכמי הסנהדרין ההלכה .וי, בארץ עיבר /הרז י ע בידיו;!! ( ? )3 ע״י 1115 ארץ ה י •111 נ..לוז ו גרץ יהודי ל״נהדרין. .. די ג ו י.נ ) 111 1 ■1ו!׳ /מ . בחוץ ו ה נ .י וזחילה, ההשבה אלו למעשהו ר • ( )3 6 "העיבור הסנהדרין ו ב י 11 ש ל ;1ב «׳ י* י(1 ואיגרות , ר ל ן־רכ:ו :גנו "ג יהסבר ל י’ גיז ״ y׳ .2 [ 1 ׳ •152-3 •יי• י־' ’ ״ נ ”' י ס «י) יי' ייי י י - ל עי ע ק י in מט י מ ו ד הי וצ״ ע י ב ד 31/י ם - 8 8 ה מ מ ו ר ע 17ל ד r בה ו ץ בג לל ל 15ר ץ גן ח 3נ י ה ״ חי ס י ב ו ת ■'!מ נ ע ו מ מנו ב 1$ר ץ ישר^ל .ו כ ך כתבו חת ו סט ו ת :״ ומה טל•׳ ^ינרו לו מ ר מש & a 1ו נ ם , ע ל aק ר ח 17ר r ירד כ ש ר ז! ע ב א 11י ע ק י ב15 זה . שני ט ל ע בי לר 8ו ת »ת מרד , מו ה הנ הג ה הת ו ר ח י כ לו ב^רץ ו ה ה רג פ עו ל ה מצד ר' בבבל ליי ס ד מק ו ט התה ו ו ן ירד mn לנ ה ר ד ע ^ , ש^ ס ר ו גזי רו תיו ה צי ת מטעם ל ע ב ר ש 3י ם ב א ר ך על כ מו תו ל ע ב ר 3uי מ בי ב מל nי מ ק רי ם בז ^ רץ ב \ ו ר! ה מ ז ו ר י [« שר r 0ו;,־; ו ל י י ע ר! ע ל ה ר א׳ ס ו נ ו ת ש ל &דר י ^ 3ו ס לאח ר י שר &ל * בן די כוי הר ו מ מי 0 ס ע ק ש&ט י ל ו יש ו מצע י רי ו בין דין מחכמ י במרץ מ תו ך ה נני ח ר" ג , מצב כ ל כ לי ב ן msי נ שלח ע" י כ ך מ ו u sי ם itנ ו ר' מ& י ד ך , מ בו ס ס י ה ושע , ח כ מ י ז 1ר ץ ב ב ריי ת א * . 42 ו ל 15כ ה ב נ ת ד ב ר י ה ת ו ס ׳ ב י ב מ ו ת ? ו ר ש " י ב ב ר כ ו ת .ה מ ז ה י ט <׳ mמ ע ש ה ר ׳ ע ק י ב ^ ה מ ו ז כ ר ב ב ר כ ו ת ,ע& ה מ ס ו מ ר ב י ב מ ו ת .ר* 1ה ה ל ו י ,ד ו ה ״ ר ח ב־. 1 9 0 - 3 , . 43 »מר ר ׳ ב א ו ב ל ו ס י ה ב \ 1ר ך , ח ת מ ו ? 1ט ה 41־ . 6 0 3 -6 0 9 ד ה ‘‘ ב ב ל. כ ו כ ב* 1ע ?ז י ל ט י ח ל ו י ,ב ר מ ט י ת י מ י ס ר י נ ו ס ח י ו ג ז י ר ו ת נ ג ד מ ו מ ר ה נ יש י 11ו ת ש ב ע ק ב ו תי הן נ א ל צ ו ל ע ז ו ב מת י ב נ ה ו ל ה ת יי ש ב ב ל ו ד ,דויי ח ר ? חד* ס י נ י ,כרך 624ו ר אה ב ו ר ש ט י י ן . k ,ל ב ע י י ת ע י ב ו ר י ה שנ ה ב ח ו ״ ל , ל ה , rת ש פז ״ז ,ע ' ל ו י * ,ה פ ש ע ר ש ז ה ה י ה ל פ 3י כ ן ב י מ י ה ק י ס ר דו מי טי אנו ס. ש ם, ע?' 1 ל ה נ י ח שר ״ דו רו י הו ש ע ע ל י ה מ ב ה נ 11ג ת ח ע□ . ב ש ל ו ו ד; של מרד בר »לה * reו ת רו ה ת פ קי די ם ה מ ו טל י ט ז כ ה ה ל שבת 8ח י ר ׳* ב ב ב ל, י ?1 40־ ה״ר ק ש ו' ה ו .נ י ה שה.ץ ב ל ע ת ו מ י׳ , ח לו י י ב מו ת תו ר ה י?זר מל יש . rn rm ה ש ל ט ו ו ,ו ת ־ י הו ש ע ל ע ג :ר %ת דד !.-ג י !L ל מ ק ר ה ה מ ס ו!;:.ר מ דו ב ר חני ה ה ה מ ו נ י ׳״]וה רגו למלw kת הי הו די ת מ ת ל מי די יסראל , של^ ש ר' » ל מ ? 1י ר ד ה של ט ו נ ו ת , בז מן ה ר ו ח נ י ת ,״ 15י ן 17ו ט ה& ו כ ל ו dי ה ו שי תו ף כ ו כ ב, 8 ה ג 0׳ י ב ו ת ה רו מ אי ל» ש הו כ חנו, ש ל ר ׳ ח .13י ה מ ש 1ם ב שנ ה כישר*, י הו ש ע, ב :ע ר ץ ל ה :1י ן ע קי ב » ת ח י ל ת ה ת י י ש ב ו nו 17ל ר"׳ רו נ נ י ח ליו ו ר ה ש ל טון בה ו ״ ל , בר ()43 ל מ ר ד׳ גם ש חי ה ו8י לו כ פי גזי רו ת ב ס י& ו ר בח ו ״ ל , ל הז ה, מ מנו מ ש ו נו כ פו שני ם במקרה וג דו לי ם עי ב ר שג ר מו גט לנ ה ר ד ע »• ו בי ת ד י ג ו ( )41 תק ופה חי ה ע ק י בי 1ע י ב ר כ מו תו הנשי» ח י ה'׳ ( )4 0 . כן ע לינו ר׳ ר׳ ע ק י ב &״ - 39״•:י ר ץ ז! ה ר 11ר ך ו ף — הלן* י ו nו .ץ ר .ץ ר' לי בנ ה. — ה ו ד ׳• ו ! - n o t !nןן־ ל ה י כ ג י .ז; ה ר ' 1 יהוח; בהירה בן ומהקבלים ו.ד;רדע», י ה ו לוע על אחר ע ק ל ב ^ —ל:!.׳ .ר י לנ •,:,י י יבין. -,ין ;!ל ירוו לול ל \ ן־,׳!״׳ , ihk־ ר' ר .ר ק■m u . ר . 11נ.י ו.ז■! טח, רט״י ב י ח ד יג '1 ר ל הגולה, ו?ה י t ? ו ו י •.יו — יו.ו בן ו " ג ו ׳ ■ .י . - !■ ל י ' ’ י* יי ר?דו 1,י י ':ג י '׳ילי• ל ו•יז ; ליחיי ! ל » ו ז 1ו ״ז לעבר ״ ״^ ׳ יי* '׳ ו י'־ ו לי' י,י ל מ ו ב ז י ה ,1 ;,ויכו, בחקוהה גרמו ה ג ו ר מ י 11 וויו׳ י והו - נ ה ר ד ע א. על !הווו ב ג ב ל ( , )4 6 "לאוהבי ,ל ומוי 'לי על מ«יי« י המאווה. יוע.־< ל י ר. על _ מה <i , m h ל! ל ו . . , ,מ א ב ר ג ל ? לר ־ י י *’׳ נ 11ן ו* ’ יר'י ל • ( יי ',ג? ב״ורה. מה לו ׳לי'׳־ mt הלי ל ה ־ר על יי ו ה ר ה ׳ יי יי 1,1 ה,-ןוטה ר, ,ןוו;ן . וו /^4r י מקולו י י .,׳ומכריח־! .ויי ל ר י ו ב ׳ 11 1' .ות!.,ו לוי ה ר ד עז; , ()»- ׳.גו?ו! \r <!!; י■ yוי ת ן ,ל וזז !! 11 -ל ?.י י* ו 1י . טיייריי ו מ ק t n״•'׳'יי' « ; -ק י ע י ן . .. ו ,ל ו י i o n : 1 ,־ ר ל ה ק ׳ י הin ’: היהודי בעזרהו י ו ; ו ׳ 1ע ו Dי ב ה ר ד .ו .ה ר ך ע־! להחהייע ל ג ! ; nr , .ר ר י - המרכז הכמיח ל ב ר ו ר י! י ל . ן' הרעו! ! ןל» אהר לי ״י.ו ' t ,׳ י ע ז / — 1ל ו ז . י ׳׳ 1 ויבג׳׳ י יו יי" י" ׳75 י 'י ,', י רי ׳ ׳ י 111,,נ ו י ?'ל ■ ^ ל ״ י ל י צל' :ל T ; rי 11י י ' י י מ י :׳11 ( )47 ביה - מאהבי אלו מ:,ו״ ג;, ,ו לי לאהב <ל ר הל» ר מ י ו .י י ״י טניםבהו״ל, ת״ל ״״ לאבי היוזמה אי טבטמיה" רייי ־ uעו להו ל'י ב ו ע lJ 1י ל׳׳ 5י' 1°״ י ח ו ז־ ׳ז טל י! יי מו,זיל בהו "ל . מו הו י ׳סל :ןן־ו י א נ ו ה , רז!ל ,כ ט ה ח ״ י ל ו נדרט ו׳ ד 1י ן , לב, עב . , ה .45 ו" yו ה ן־ ו ה " ר ה a׳ ,יו רו ה יהו״ ע 11ן .נ.ו ג1 כטהטלטו ן כ■!,־, לקומה ל ה״״י ק ה רו מ אי !ה ט י 1ל(in : ה ה ר י ״ ו ״ 1ל ה י ».א ה ״ עולו תיו ה ע צ מ א י ו הי .׳ ! די י י י ה מ ונ .י!. <) ׳ ח"ד, .692-3 עב'. "ו' הנניה "'ל'ט ׳לל ל ג* י י .46 בבלי ,הו־ לי ן ,מז' .47 מכילתא ,נזמו ח ב' ,6ע' גז״וו עב'. ה .1מ 110ה טס. ע' < ?J1 ?ln - 90 - ול יי!1להוולמוה■;הוחלט yלי f.1בי .י.י-חדו י[' 1:ו׳׳•« ' !inהקטולטיגיוו־המע׳״ !.ן! «.׳יהו י\ע j:i•.11וויי' ה 1מ.:.י!נוירו למל על מרד ו j!yp:o ב ר <1::n: 1:ו דו 11כ 111.0המוז !•ימו • y א״ ה י«■“ י נו, ״Ityr ,־ עו׳ , )4־ יל■' •י . ■.׳\י ל ר מ ט כ ו• ׳ י' * מי ’׳׳ויי יט טי ,, והוה חמי ו 1ד כי, ז ('^) בגויה, נו 1ת urn יי־ יי• ו:יז!* י ה?;1ך! 11 r1:n j11מt.1 11 ;י• •,-,־,י ׳'•״׳.־ י•!״ ה■!,־נו; ואמו יי ל י מ ע ב רו ׳ 1 , י )5 0 (. . . י<מוי ין• נ uו י vו.1ז י') <1 י, !.ד ר,י ד’,יי ,1ויייו׳ 3׳׳ “ז ו ט ק ע י .י• 1י ל י ע י ,׳- ד ח ק י /מעיזי• ר '111ב 1111ר .זוגו•׳לו•: !׳יי■ ע ב ו ד תכוכביו). W י יי־ ל’י־«י ל-י!יה" ני ״'׳״'׳1ו,ל' ־( )4 9 ולמ;, <וי. ו•:י1 ,,יו? ר ב י״■יי' , ־ ;,ו, י׳ יל11גי :מי ל ר!׳ .ל;111 ר י מ ו ן .רמי ר• « 1 1־לי בירו למי"מ :117 "י , n־י'י ׳’'° ו וזד וטיב יי" חד ו ק ב עלי • מ0מר יי־ כדו /מי nקו־ י ה׳•׳;! 1 I ( )5 2 .v מ ס מ ר ז1יי ״■,,י.!,־ ר■!• ר■ין ה כו.ר.ןה 0יד ני ״ )ltsaל1וד ״ ״״ !! גמל י*.ל ללן על :,:,בל .ב נ י נ י ״ . , ה! 1ו מ ר ו1 ל מי ל ר V 'יל '•'י ’ 0 3״ 1 1 ל ’• , י 1ך״].ייי ליו ה!ז ן; דו ו vו ׳׳>י ״ ) 1 זו י• ן״ ר jי ווווkjn.i , ל,ו t o n׳ !,ו ן ,,י.«« .,:ג 1י . 4יז י'׳1י; 1ל• ל'"' י ׳■' M״T ר ' : .בד< נ ע״ז: 1ימט הנטיון ל miר י־י . .יוזון .,י!!! 1 11י בלי-י ו 'v 1 ■ (י? <ז מט ת ב ו ׳ ! /ה ! . 1 !11. 11ק ע 1.י 1 ...י י " ” ' ‘׳ ל 11 ^ .ו לי! קן נ !.ן י׳;ר r.ל , ו, *־ יי־ ־:מ1ז VI י M ,יי ״ .־י -וויירו m nך־ הצי מטל י11ו ונותן לו ., , זי ו 1 •. רין ,עו<יו'.! ,1׳״• 1 וו • י 0ל'וו 0יוו<וו 1ביי״ יייי ; ,ייי ! \ ״ ,׳ ,״ ..ו״׳ י ׳ מלה טהוטמכו ,דוו;"ר ,זר ע U .הע ולמה היו דוחקי ן ה׳•'לי■ לי י r,T׳־* 3י י“ :נ״ (׳בקעי 1יימיז יל11 . 1. ה&״ינו ע ד בו :״/ 1ו ל ״רץ נו,בוז? (קרי ן העיד . .50 באו ונראו, הגדולים .51 י« מע^דו בדור, מי״ ״לייהו. t'H י י מו״די״ לעבי *!'!י ״ v י ו)!ו ,ןיל y׳*ל .י !/ךן; יו:< .׳׳ י 1 1לתוכו כרהוך עיסו( ,עו? ” י ה«׳״ 7ץ יז «^<מי ״גיגה״ יי*•’ ייל u:1מ . nי!ו:ןןי :ו ■* ..י / '"ו י ׳'־ג ן '* ** (a l p mלע וה״ח&I - 91ולז? *y !:ן; !, .j,ובלו! הזו; היה ;0:1י; ?!!חו ,וu 11 ו,ו1י״ 1ו?י1 יל !;וומוי!! ?.ולו 1:1״ ר ר י *■',י• ו י׳׳ י* Iי תר .ע ה מן !;עובדו; ץן•; עי:1ו ר ל !:נ/יל׳;1 , ,,,וי !.הדה־ו׳ה (*״ 9י י י1 , tהי innןי?גלרי,ו ויגלו!׳־ י רי׳5י ט מח^בלה ו .הגה ו™:ץ ישרמל, "ט ל » יטר ;ל, הנו ׳חיו ה ל ט ב:׳;? ר ץ י'!• נ יי■ 1י ׳ 11׳׳י לי' י■י lJי ׳׳!'־י‘ י'י י ‘י ^ .י-־* :1;111י ה ל uה׳׳ ה מו ה) לחומו כ י .1ו 0 ועליו .ובר ׳׳י1 ,־) יבור. ה ה ב ע רה »\> ,י ו! 1ו על הרעו! י1 י י -1יי ״׳׳ י־ < -1י ל pג׳׳ ה ני ח ;:מוי!! ו היו י 'גריי , " 0 •1 V ,;1 ויל" , ב^רץ ר> :ל ״ י ה יו׳ ו יו■ו י י ייי< 1י 1־־ ״!״ ’ ^ 1 והו& ט/ן! ק ב י)־ י ע ו ח י הגו 11:1י !וי*י יי,,׳י • ,', v .,n o למי ה,ט 1ו ו ט ח כ ו עעי’ * ,׳ל ד ב ר י ״ ו ר ה -כ].־ ר׳ ■,י uו;טו:1י uגבגליעלי'׳ 11ל נזזי ג j״1י'’ , )5 6 (, ׳־טרה ל ל״וו . ו ע וי ר ר כוי-ייא,רז יהיךו' ״רד יייי ב כ ל לי לי׳־־ 3י-ר« ,ו״יבה ״« מ . )5 7 (;,היי•!!י בן; י ירי־.ליי־ י**«#ייי*יי ג " * י " '<׳' .,י וב !:י!■.: הן־ עבר ב חקו(•! הזיו /ביו .״,יר״י במאירי־ ע׳ *3° nט׳ ~ ו;,״, ־««,״ ,וי , יי•' ־זר , עיי י a n׳ ,זרו ,״״:״״״ו, « י־יגי׳ל 01:י י :.ן!ו 1,ע ל / \ל י1נ*רז* י ׳rjv ״* fי ;־ ל' • ול)־׳״י י';■/״יי־ ל ;” ,ייי -הי י .,״ד מודו״הוזב״י"■ ^ <5דו ב , uלו 1רזי|יי' ך ה ל ”• “ ־ ’י ■ ״ ־ « ״ י־י. מייני יי'•" ■•ייייייי• היו ב ס ! .ל בו ה *ו:י ז׳ת ו; ד ,0 ״" י ' 1׳ י ׳ • m y יי!י '1י. ה ל ל ו .ו נ• V r yןי ע • 1 3 ״ ״ י ט יג1,« : v ,ו לו חיו .,י״״ לליי*, ״ננין .לוז 0 ,יק ,״ , ׳,,ל רבי הר^ווי, 3חז_ וזו;, ו.מ< 1ו;יר ב ג י ^ ל י• י י י ׳ ו י‘',״ “ י ר»ה . 58 י' ’ ב ייגה "ורייך; ר» ה וי ומר ה נ ״ ל 140-141 ה ע ו ל ה ?!:ענו", ילבין ׳!-ח, ל בורטחי)׳ ה״ עו י ■י י ,׳1י 1/ע י .1וו להמירה. בבלי ,י במ ו , 11ייב . 122 -131 ^ ׳״ yנ: 'י•״ . ,,״״,.גגי■ . 57 ה ב _ ב ל _ י _ ^ -י ׳n . u ■1 ^ L Lיי1 - « 5 5־ק־ ,י רוי ’יי־ י׳ ״••׳»' ־ י׳ יי••׳,'” ,יי’., Vר׳ ,״ ״ ; י ,; ,.V , .״..־״י | m־׳,ולוו ,1י ד היה •5° 5 - ,, ■,״ י י ו י ו ו c ,וי , njiJ■.״ ״ ג ^ 'י'י הרברי״ומנ 0ה ליי זב הח .יני 0וח ל,,י ב״יחור :,מן» :ע; הט׳יחיי׳^3י ׳ ;! ;urn יי• ויטוו n y p . u ,י1ן - 92{ מוהר הי וב-,ן.יןיהר הו זד17 ש ל ז!וי“1י;עוי 0 ו;«נוו י ל במו' יו .י וו! החיויה י ר וזיהה ר* * י './מערן החירה, ה) ■ ■ ־ הבקעת מהשר היה י?‘ו ר Y זמת ונ״ייאו: ויימר ן־, ל יה ר ד ה , רערד, ־י י *I׳ל ל ׳1 , ממנה שלדעתנו ויויווה לקבוע y מה ההחילה לנ שימ, ( ) 5° הטנהדו י ן ללי י היי; ויריו,1 ,«.יסרו :וז יהודי היו; מר רה ז :.!,גליל. ב ש ה ה . i :jד ד י ן גמליאל זגטונינוה ו 1י ר ם ( )1 3 8 - 1 6 1 ימו ל ו ! .ו יגן נקבעו׳; ! m u , מהד; ר«ינו קודגו שנעשה הסיר;־ ביהודה, .׳לגל הו.ד»ה שמהעמי י :.מ ק in החג הדר י ן , בהי רבן מחכמיה השלטרן הרומאי ל מ ה ו ה ? v vי רm . ■1. ב•ו מ ן מ ד ר יוו1 ו } 5 בדברי (שוחה ו ו / י). בדור .יהי יוה »חר ; :וין י והו ן שנינו י ב ן :1רוי׳ן;: ל מ וזיר בה ii.ii.n־:: ל(ל ג י נהגי ן כן ו יו .ו היה! ה ז היהרדיח, והחי ד;ג ר ;v1 מגה הלק ה ג :ן לכה ו ב מכיר ׳:גליל. ׳ל הו■ . גמל י; ;.ל; מין ?!,ו .ו ~ ijV׳ בטגעי1־ )6 0 ( ., המה מו־גי י >»:י זמל י מו \:מ מ ו עמי ח מגו :•!.מ קו־ ד in בגליל. <" ׳דייג : בשר הלוז י • ׳• מגוריהם ד ׳ 1.מ ע ר ן ב מנ ר ץ נ ר וז ר!1 ביבנה, המיד נע .1.ש.׳ מ דבר מ י ר תו 1מ נ ע ב yד ה מ ל ה דש מ ה ה הו .ה ג ח ל! וזיווה בל מוז יסר 1י. לק .! n u ה י;:׳ ו ג. במקרמרה מד ל,l .ן, -, ה מ ק ו ה yjו \ב הגליליה הקימר הן י י ה כ ן ו כשו .ויומו .ה • " n רט! :״ ג •״ ביבנה. על קירו׳;; וייחודה ש נ ע ה ב;׳ וישמ קיד!ר ר ע י־ה בי"ד 111 רוווו:ן־ כר ל ירה השז :י , ההנה במרי״״ ג:ן־ נו־רי, ירד וי' הגו; !., ירך 1 U״ לו בנו .ול ״־> ירחי הגלילי - רע ׳;1 כר״ע. ממר ר וב״ג; ולר " ג די בנה ,גלהה ו ד ב זמנו כמוהןיש דע רוו ׳וו; 0ו .הדר י ןי שבוז חזרה. מיןוהמער.יננ ר לע ס ו ק בנר,ב׳זה כוכבז•!. הנושמ ,ע' חרק;/לה לבירו ר . 1 6 2 - 1 9 7במוחן ש ט ח י מ ה ק ב ל ה דעהו יל מ נ מ ל ה מ ט כ מ ת מה הדי ון; "לכהחילו .מין ל ה ע ל ו ת על הד עה ש ה ה ו.הדר י ן ג ל ח ה ח ע מ י י ה מ י ב ו ה ליווי/׳ ,.:שהרי ה ס נ ה ד ר י ן למ יכלה ל מ ע ו ל ב הל ל ריק מל>.י רק ב מרכז ’׳'ל חיי יהודיה .לחני מדד בר כ ר כ ב מ היווה יהודה מרכז כזה; י ;!ילר מהרי ה מ ר ד ה י תה י ה רדו הוי י בוז וי רב הי \וב ה י ה ו די 1רץ נתרכז ב ג ל י ל " .ע' . 197 .60 בגלי, שבה. יג' עב' ורמה שיר־השיריה ובה ג', ד., - 93נוו,גיןי ״ P־ וליו ביזנו ה"^ . טמקרה להניח אנו .׳ m הנראה הכוונה מ ק וו1 ל ק י ז-ו׳;, קידטו הברייתא י. «.:י«ו 11k דור על הוי וו*׳״, "י יק אמקובל ההודט. באוטא י ד•; ו .י״י iu־1 m :.רבו ומוזהבד t oג:ו מ ג ו -־קיר לראוה זי11 ע ו מ ק י '' 0 וזג ו י א . ב נ וג־הות ה /ג ה " . ההוקריוו 1 באן חר״ילח א מ נ ה 1׳ .1י ה באו* י ל ה( ! 1י ו א ה ; 1ר ב« דמם t הטנה ׳י־ n ב י ויי‘ י ההודט. ד.ר י י א;׳ ו .ו n n o מתעד: ג/ד1:1־ לוזמומו אל w 11 זה 17ק י ד ? ז ו מההירור, המכו׳וניא ^* מעייך!; "מעטה ו׳ על בר׳ נהוראי אקוהא גהוראי זה ויו יי,, טהלן* הלו .ד/.־ קידוט אצל .׳ל דורו ההוד/ייוו העד ר׳ להעיד מאיר, בזיו . ע ל י ו :1 *ru n ■״ /,״(■•י או.-יז\ ) 6 4־ מ׳־ :מ נ ו ל ע ר in זו מהקומה ג י 011 ע(«.ץנף**1ר! מ!ן<* י 11011ל *1 1 ^ 11ר! tדי מ!ע,י?.נ ו ב!1ו 0מ תז51 היה טט מגיל!,, אה ורהבה ההו קרי״; במקום ל ק ר וזן בז; באג ר 1 i x !/ע י\1 ו קראה ;1 — הטנו; ו/ מלבו ר ת ה יז?עה jר לעיבור >ל.ז ל :י בגליל. ;,יא: ה י :,ן הי ״ ה ע 0י ׳1 ויימסו!,ן״ :י א מטר ה י ה >.ו. י ב י1. ההידור דדבר יו יז 1 11 המוריה? yv/יj,וי 3י tj jי ל ך ? יל ינ]׳ סימור _ אס על זו? ומה n *1:1 ע :1 ר׳ מ ג ׳/ו. זוזו; י■: מאיר (1 11 . <׳.ן יו.ג• ׳ ,ו י ר ו ולמי י 1ו ט ט א » ר א ט ה _ה ,ב ׳ מ ' ,ו ב ג ל י myל ב ', ה ו* דלו . 11ר י ב א ו י ט א י; ל ז ה ל י נ י ה א י ב ו .ל ׳י ! ק ו ר ה ו ל ר ׳ י ואו .ן ב ן ב ר ו ק א ו א ר י .ו ל .ן ל א י וווו .ן.׳־)׳ ה ע מ י ד ה ב ד ב ר י 1׳ י׳ !; ׳! רן־ ל א נ ה ג ו ב ל ב נ ה . ה ק ע ב ע ד ר מ ל כ ו י ו ה .ר ! “ ו ! ; .גי ר ל ר ' י ו!ו י ! .ג ל י ל י ה .ו ו .י ו ד לוי נ י ה א י ב ו ; ר ' וו ו.י ו.א ב ו ו 1ל ר ו ב ל ל ב ה ט י ל ה א ה ה ד ר א ל ה ו י ו א ו ק ד ו י ו א ו ז י ו א ,ו ה ק ע -ב ד v 1,1Vל !נהגו בי בנ ה). ר י י י . ,יל בן* ה ע י ר ו ! ב ״ ג ט ז ה ה א 11א ה ה מ נ ה ג ויז;י.י.יון ״ק י ר•ו הזנ ה ", מו ,.ה לפני ירד המרו*. זד ,ה י ו .ל׳ נ י מו ד מר ב ו ! . ו ען א ו מ נ ט ה ל ו י ח ״ ד ע' 447 ה ר ׳ י וווו .ן ב ן : 11י ר ה ירו ב ר ם ,מ נ ט ל ד ו א ה זאא ע ל י ח ו ד ו .ג י ר ה ה ל ר ׳ י והו .ן ב ן ב ר ו ק א . ה מ ! ר;יי ה אא ר ׳ י !מעאל ב נ ו הוחמהא , היי י מ א ן , ;.גי ל ה. ה יי ג ב', vnnה.ינו. ט ו ' ,ב ב לי ur7 כ " " *ayב . 918-9 ב׳* וכן ב ב לי, מ ג י ל הי"וו ע יי ב • י ו ו •לג•• י יי! ן מ ת י מ '! א ה ל א ׳ . - 94 - ר' ג; י n עקיב: •n ,,. .. ה י ה ■:׳:ורן־ ו יל אלון דין, היה ה י ה :1ו ל ל ו ן! להוי)׳ י ע ק ה 7ת ה ״גת 11R ;:גול:1 י,. •ר יהודי על ״בתי ״ היה ל■׳! n u nבה ח ל מ in ' m uר ה ע י י•: • (׳׳’׳1׳'יי‘ בההלהוה הגול;. ינ;, '•■יי׳' «ל» א הוי יעי' 1י ה י ה ב י ן וזה ה מ י גו י׳ יה <j o w nו מאיר ר׳ בז.ו ף מסרי' |יי״י ׳׳',־ בגלל<ויה 0ו ך להגביר ...... ........... ,/י " יי ׳' י , *1,1 ׳■ י י' , י £1י ' י 1,17 י י ״ יעכיר 1״ ק ו ב ע ת ; kvי ן ,ר ן ״׳־ ', י ( ‘ י■ ) |יו' יי 11׳ ב,ו :ק עי' 1יי י■ ^ '*׳11 ״איוו,וזקק /׳.ו 1ו .1 , לבין ר י ";,י*' !, בדי י• ’ , ל! יק ג י<ז 111:וי נ ט הנ׳ייא למקו יי העיבו, ’ ׳י ה ע י ב ור ..ו־ י ן ד ו ה י ם או .ו המסומר ׳**״11 ־ ״ ......ד ; :ו ו , ) ' , 6 ( " . מ ל ב ו !גם ר5 ’י • ל •״,, לו•! י ו.!;,׳1!. ' *1• 1י 1,1 ד ב ר j ;1י.1ו־י' 1יי1'- >ל • ׳ ״״-ץ בין :n יל ־׳ “ 11 r u nב עו .י ג נ ו . ל ה ו ד י עג :ר ב ר ה ה ל ה ת י; ’.ק ,ל י < Hי על ק ן; ל ג ו ה־״׳לי(, במי Tin '.קיי לקבל י י ך ׳'י 1יי' העיבור !( ה נן, לחו"ל, י חו ?. ג.מו * ה 'יו' ויז'׳ ’׳ 1 בעור י I ו ( ,) 6 9 מ:י 1י ר ל ע ב ר in ■: הי./גה בניגוד ! ,, . י לל<ל!1 1, נגרמה ההלכה, '־• גי•/ ועליו1,, בהו״ל, !1ו '•יי דוו ו ד ו ר ן,׳״־מ לעבר ב', יו , ע׳ ע לההלכד, מאיר 111י׳ xי' לעבר 11 .1מ־;י׳•*י‘ •■«•• י ע י‘ ך .1 m ’ עיבלו )7 j )s״< י י ר . 4רץ •7 7 ע' ה״ ב \....י<יי*!י,ו לול ו׳ ׳ומגעו •«.מ׳׳^י-י לה״תמן ׳!״מ לד ו תהיהודיגו דור ? «\«j!1־t$/יי ב ע ל ה ג ט י.׳r n : היה א1, ל ד ע ה י';נ :י־! ׳ מי 1 5 9־ ע ,868 וראה במאמרי '׳׳’ nj " י יז ״״ ־ ־ -------־ ה 7ג!; * Jחן ״ ל ,ע׳ ל<. t הי י ר 1.ן.u ,״ ר ״ .7 0 געלי ו;״ , ' 0 1 ינמייז ■ ,׳ Iט ״ י ׳1ז< ’ 1 '■' : י ' י י ,,,נ״ ״,״״ ן;.,״; ;,לוי ז",י ע־ >0 7־ ,י»יי«? ■־'“’■‘ י•'״״‘ י’ ולהן \.- yר ה י ה ? ni ל ה i11111ר ר י J׳ 11׳ י1 ^, ■’ י - 55 - ו;ו»וי מן׳ מת להוריר המעניי׳ ״״ברו וייו ו; וליי׳' ־ ■יי״ו ליי־' '־‘ י • - ו ז׳־ילו* f :י מ;1יו 1ג:ון ד י ר ה ו ן ה מ ״ ו׳ ;י על • 1י ר ;״ וזממו ו.לר ;;m 1ט :ה <׳ נירו ״-•,.י! י רu • 1 ו 0 :/.י ־. 1י. , ר׳יי-יל ;!17;1ו; מ ע ו ב ר < ועל • 1.י •,י י• י1 ר ׳!׳ 1י‘ י לו: י)1,־ י"י ״י1׳ י !■ר,יי״ ו׳ יי , 11 ן,ו1. י קn , בין ,״ ,״ רב 10־•! ק nzmn un וואי ״ רבו; ל ע נ י / jןל(“ ן יכלי י !:.תקועה ט ,מה ק :jי עז! ךו y ן;?״; )Jו jו ■‘0־ז׳ מ ל ג; i n יל ]/לייןהוז< v uנ י 1 באומן ״״־*י :״, ..,ל״ייייי , •!■, ,ו•.־!. •, T....... . . . ט ע ,׳ ך u״11t. י• <׳' ׳r 1• . י ין טל ל«ן«<« ל«:.י ” "נ! ”'■ . מ;'' ד ” ״ ' ״ ע ל מיירת»״מ1!;:ווו ט לו !..,ו ,0ו 11׳ .1 ה ג ט י » ו ח כ מ יו; 0ו:ו;דיין ל; | « ו ע ,,י״״כי׳יוזורקו;וי;וו י ב ה ’׳'';זיי ל ו י' , . כ 1'.ייי ‘,J י 011י , ►!) ן ־'■ עוסקי(! 1 ״, . ל | ״ ״ ל ל ע ב ו .״ ,ו;,נ)| . ,ולי ן ,׳־ו לל.עמי 1׳ יו , ג״ ל.י .ג ל י ל,׳ •,:י ז ר מי נ ו j ..ר׳, 11 11 ב י ן; ו די< . ה!< ן ר ט י n ה מ י ,,ירמינו - לו ,ו ו י על ל 1נ ’ יי^׳׳ור ׳ ° <י■*! m v ,י׳׳״; ר•יעי; ;,1וו' " • !.׳ ־ ל ,,,.״ .)6 ו ר.־יו; 1,1ו מ rו 1 !־׳יווה י ^ !־!]!•ויו -10,1י . טני נויו 11:1ו " ל ,״ ל י ״ • י י . . ״• 1ר ל י 1ר* י י •11׳׳■ן י ( )7 4 ? ל :1ל . <־ ק ר !. י מ _ ;!!.בל .1ח י ר ו1 * י . ניירי־1,י « .ו נ..j 1 !■:־!•יץ י צ וקריv : ו-ו<! 11 י׳ ו,ו־י! ץ :י ,י “ מ י :׳ ^ 1י י י ׳׳'־ * ’ 1ר ע־'1 )7 1 (., ך 1,:.יג ;:כ יהו׳י! ע לי & י uי״דוז, ל י יי י ל 0י י ׳1 ני ד ר מ ר ״ ו ו יי;)u n ,־ מרבי ״ ח ל ב ה ה מ ת י י ב תלכתווילה ע ט ר ו ר ■iי ו (ר׳ מ!:י ר ,:יו,ב01:י nו הר גי ,רו « הנה ״ יו/ ,ילכגו .ו״ן• על יי ; ■,ל ׳ “.י ׳מי. 1י י י ממר; »«רולגני •רז י,י 1/ימו K״!רונו •יל ״וף היין). ., ,וי כמי לקרה ע<] ן־ וויי !,כ ו׳ ,י ל v •° /. ב״«, :;; u בדרומהטל רץ י ■ו m :התוז־ט בעין ־״ טג ,ורזח; להלן. מיובל לי .מר י יממן, ״י״י י ■ בית המדר « « י ׳.לי־׳ 1׳; . ו וזייונ י)1ט ת ורמה ,1י י מ מן , »v.» ■,% וב.1ינ ,ל בו רטט יין ״, , . טג״מן ׳״«• סמ 0ביר"מטיוזכון", רמה ור .ת .״י■ .... r בגט; הרו הנ״ל טל בור0'.ין ל 0ו נ וזל לו צו 0ו ו י 1ו .0 I ו י ־ הלו• ל ;סי <:בטנות & ער יI -י - 96 - ה ו ללוזג 0 ה יעו ב הם וזיהו ד י התרבו׳ גגליל ה ״ י י .זג ו לקד , קוימו בגליל בך■ ו ן״ בגליל, m \ מי• tn ברור הן• לא צריו היו להיענות >׳» לן מ׳ל ב ר י ן ,ינ י ti קו ואין rנ : .מ1 1מגיסו! ב yי ן ׳ עיקו 1n׳! , י y,;o ו״רורו וךו y רן ל ,ן לן! !.י\ ^,ן לזל הרו 7,י . מקורו jnnpn יהודה ר' הנ׳״י . 17ל י;1 אוו ל בגליל , המי ר׳ כ!! י ? :,,.,yl ל ל ע ג ו R״ ״ ,״ .:’ . .ד די ־, -נרזגה ״י /ד , ׳ ■י 0ע ״':״■ =ו. וו .הי׳>1•1 ןק ידויי ׳> <•1י■יי ה ל ו ח .׳:דרך (:ליל י.1 1.1י ן 1י!,ו דיי' יל' «׳• ב ת ק ו מ ת ׳ י ו ז ו ו ״ ה ן ,ר "•••' 1 ל״י-.עיי; ( !v . a , ) / 1 ל׳יגי׳ג .יו! ה י ה ' 1י י 1׳ ' ה ׳־׳־י ■ י " י• ל ׳׳י':1 ו •' , ' , ״נ-׳ ו י־ מ/זהו .ע ת ; ר■עי' 46וו/. o!juי ןן ע׳ בבלי, ר א ט ה/׳! נ ה , ?.9וזע' i ראה מ ו.מל ,uiyג u״^« זיע ״1״ , iss 9A 10 * The_,Third-Century Scat of C a l e n d a r־ 1י י;מ׳1׳ 11 ׳ ■ ™ ־ ״ ״ 7״ n״ » ^ ״״״• •־■׳ ין י’ ה ,יי "נ י ״' צי־ כו•ז ״ " 1ג . ״ ״ , ,״ .״.וו ,״י•,יי .״ל״״ סםר!1י ;? ,״ ע' ,29וגלן מנ ל <״ ,208וזע'.46 .7 8 n 1נ1 קביעת היוו :הריי י ״ ״ ״ י • . י 1 . ו• ן! ! , ו ק וו להלן. ,. < --- ------ אינה גלות .,..י י 1י י 1.1מ ב י,־־ י י י ־ ״ ל מ דו .ו '? , I ג ז י ר ו ת (.1׳ < .ו ו. 1 מוייאים על !.ז י ח ו ד ^ י חו ?.ו נ! ב .1ר ץ קביעות 1ו < 1ז י ט ( M f ה ״ נ הרו* י ן ״ ״ ,״ וד < '?jנ גי מו דה, uy-jי י ] ו;ג יח , ״!•ו בוי׳ .1.יי: {י 1כ ו 1 הו 1.1י תוו־ מרי ע ג ח קירוי■ ב1ז ו xה ׳׳ יי ץ לגבי וההפר?י 6 לגי׳ יל המו״י /ו1’1 התקי ל היה׳ ״ ,■!•,י״, הו רה.על ׳!.ידוח ו1־־׳י י ם ללכת ״( )7 7 ההדג\_/ה א ו ת י ו ’■. כ ובבא, סבור ר ב ו” , הד• .י 0 להול ל ’ •*) vג 11ו n טעראי את ולכן ה ר ד 1:1 ה י 1(11י ס מעמדו ונו ת. על מ 11י ל ב ת וי ח ו די,_.יי!.ן על ערי ,לאזור ״ י אי נ ה רן, , yו׳ י ן' התאמצו החור/יו^ 6׳ / ביהודה• ( ל י נ ה ב 11ו ה !.1 קל דו א ו זא , ח1־ די? 1יי, 1 מ ע ו ב ר הקל ד!׳ ל לא" •iy • - 97בתלמוד כלור. ושבתו דורו של לקייס ב זימנו של מיהודה וכנראה עד רבי ני.,ל״ , מעברי/ שבסוף אלא י כ? י ו ״( )7 9 כורי ע״י ביוטק" רבי !/y nה ׳ . לעבר ביהודה" בגלל :/והלכו י לר.ו־ את וכנראה ,,קו ה י ה;,נה ./רך עקרו סימאי היו; בלוד, כדי היה את ■ן הנוהג ה י־ י■■J עיבור לגליל. וארבע ר' ), בר' ו ה ו ר ו ך; ח ר(ל ת ה ה ה ל כ ה " :אי ן וכך מצאנו קריות ומתו "ת " ר באונו ר;.י { אה כ(.1.י מצאנו: מע^ה ס י מ א י ו1׳ ג י צדוק ן .ר בולן של בית בפרק שביכלר הנינה בירושלמי: רבי אוזר. מעיר ׳.יהיה "ר' מאותה יש לעזר שנכנסו בעם לעבר ,זעה לקבל את של ר' יהודה תלמידו ר גר. עקרוה ה ם י(לווי ת נ י נו!: ב< ו ד יהודה, מעשה ו נ כ נ עו ■ בזין הזה הנשיא ומטער /י) י' u,u״( )81 וקרעוה כמהימן, בעשרים בגל / !./המסנ :ר מ׳! ו ט במקומות j . זיו!, או" ירו ;j ( )!(2 חייו ר של באשר ר א■ י ה , יהודה׳ להסבר יש וארבעה ו א ר ב ע ה 3; 1 המע^ה, לפענח הכמיו. . את מיגילו המילה ביו! חוכרי בו ן; *1ר קו יוז "קריות", ר ב י ( . )8 3 לסי u n ,3 Kו מ י ט ( ) 8 4 יס והציעו 0 המ^ו אחרי״ עוד, אלה אלון כמה וי ל ו הסבורים היו ויסבר יס . אלה שוזיו ,ר יו, אלה עשריס y רים וארבעה ( )8 5 קרונות מה מלאים של סיבה » נ /ז י ם , ללוד, "עין הרע" שגרמה /זו הי תה מגיעה להיות לעקירת ( ,)8 6 ביכלר וזיתה סבור, מגי;,, ב ב לי, * ראו מה הו לי ן חכמיח נו' לע^ור ע ב'. נ ו כ ח י ס ג .עת ה ע י ב ו ר ה ש נ י נו מיהודה ל ג׳ .י? . מנטל ב ה .׳גתו וו .הל את עיבור נר. צודק עיבור ה״־נה מיהודה י:לם לגליל בגלל . -*■*H i Jewish InStudios Adolf. 1J11chI.Gr,-------------------------------------------r., ו; י י נ ן א ן , rjiv • e 2 2 1״ Pn פ א', סנהדר י ן , •1956 - ג ע n 1 ^ c o r y - 11 ■ , y o״ — . *University Press Oxford London. ה ב'. רג . '“ ;,, ניכלי במאמר ו ן -״• ־> י" כ י ■•׳’ א 3׳,י ?׳" 1י ■ nB״’ אלי׳ .. .״ולוו!■,. ,הודיה’ :נ־ 97מהכוונה י■ בי ״״ס - <.־ י ~ > « י ז .«• ,מ 0״ ב ר .ייני זה הו״ ״»,: ־<וסס נ י. יהודה הנ יי א. ק ליין, " ק ריו ח" ראה ז ^ ’״ * .86 הן ש. יהודה , ארץ הוצאת ד ב י ר ,ת ל א ב י ה ת ו":ט ע' ,W 8 עיי רו ת. ב י כ ל ר שה ^2 2 5 הע ׳ ן־ך ״ ק ו י ו ת " -י■ rק ר נ ו ת . .ו ג ן פ י ־ ר ׳ ז ה ,נ י מער , ,ע ל ה י ר ו ו ל מ י ; ,ם .ח ^ ר א י y ?j P yה ע ' 29ח ו מ ן ־ ב ה ס ב ר ז ה ו מ צ י י ן ליו־ ו ע ו ל מי ב ש ב ת ג ל י ו ' ה ל י ה י ה ו ט ל ט ל ו ק ר ו ן -יל ב י ת ר ר י .1 ר ׳ ; ע ז ר בשס ר ' ח נ י נ א ; מ ע ה מנמל שס ע׳ ,210 הע' 51שהביא דבריו. : ב * • - 98 - ( )& 6 ה .ע י ר ער ,ב נ ח ״עי 1 ....... . . י מר< מ ס וי - הר " y ׳•:יה הי י ‘י'יי ( )B 7 תמלו.ות ה ר ע ה 1/ל ך 1יטגעה יירו: ע ׳ ב ו וה ולי « י^ %- ב״ל״״״ ״,,״,״ טיגו־וס (ב.נ״ ח ^ ״ ר י ״ ;1 ב,, 9 3-4ו). כך על לטונות u » :1 ״יי י י ״ כ ו ר ה ע י ב ו ר ל. ר או לנימ ״ ״ ,״ ? נ י ר ״ ״ ;!התנגדות רק האופן מקרי. ^ <-מאות לב ? הסברה ברוב רואיס ריו־ידי; ,ז יי- » מ ל אי ם ר.וו נ כ ל ו המזרח איפה ? t n , , sם ו ע, )y י ל ,-,‘,..יי״ ו ת י- '.״ Vי■ נ ב < ההבן־ והתאמצות זהטיבו, תלויות ״בור יג לה לאיסור, בקביעת שהיותועיבור היתר■ "ו; 1(0ווז"<. ה;ינוי yj ה •u ;נו v ואו־רעה רי 0 קו ו נ ו ח - יי• במע \.ה ז וי ,־׳׳גוי! ד־ ט י כ ו ר . יים ב א ןל ה ;ו 1ח'I אג D1 ה ס פ י ק ה ל ׳ ' ו'V וגז ״־יו ע״, זי נוי, הרואים ה; נ ה בו• •י \7ל ה י ה ו ׳ ־■ ל״עון, היתה מנ ״ ל י י י “ יי •!’ י י ז . חרר את חלות |,:גו' 0י מר• יאות הכנסיות ו מ *c!yי1 ” " ' " ,’ 3 הרומאים ״:! ,זוי דו עי בו ר ידועה להו.,ין* ל מ ע הע י בוו ,ו! זו בייי י V מ נ י ״ י ־ ״הםע 1.ה ■ ׳'״ז ’ •', א 1 ,ר מז מ' ! י1!11י j uין ו ,ל ,ו נ11 1 י י י'1 ו ב ע ) 1ב ו 1״ ,ם .,ד . .״ י , ) 3 9 ה ג״ ע וארבע לגי* י'י • י רג ״^ י נ ,״ ? 1,ל ,ז < , > » 8 ו ר. ל ר י□ קרו נ ו ח הרומאית מ׳; in עלי P ( )9 2 לאסור על כמו; ה ניס כי כינוסי המונים קר ים נוב ו ר י ם !יו *r מ י ו■ ו ד׳ ה לדעתם . llltY לגליל, ההלכה . הקובעת לילל המע 1Jm. . . ,ל| ,ר ו לכלול כסה ג ם » ru דבריס, ק י ד ו ;1 ונרו ן ע ל י וזח ;,״■•ד׳זים עיבור ף ה י י• ‘, צריך זו 'י־ בקצרה. מנטל 01/ע' .210 סג.1דאי ?.cn 32 ,זם. .89 ;.nt ארץ י!,ו רו; ,ע' • 179 .זנטל מביא את דבריו י מנטל .ljv 210 / תם ין• להתקיים ביהור־ז f ר ,״ ר החוד ה ׳uקר ה תעבירו את עיבור ',) >:,rע({ ל ה י ל וות םנ ביהודו; מ י ס וי ר ק ר י ם אלה מכו ו ר ת לן ’■ 1ר - 99מצ אנו "וטלח לי יהמעטה היה ./זר ב י נזימו עלוו ^ ר' ^רוד ה מסוגר קטור יו־גנו עליו טל א אה חיי א מלך י יראל ב מעט־ ה בני ל ע י ן גו ג ל ק ד ט טרו ו וי 1׳,ן י י u״ ׳!,ורוו, עי רו בm, ״הלבנה כ 'יקד זנו מווו: מלא, המלכות ן;?ו י ן) ( , ) 9 4 מקיום בי לכאורה יעיין ו;נ\י א נראו, ו ב י י ת די י ו .ו ט עלינו י ש ר אל", מראה אטר בזמנו טל יהי ה במוח להודעה ייצופן אין ל הוכי ח 'י מ ה! מטתמטים סט ר מ י . 94 • 95 מיו חד, ב צופן דינו גם ג &טו ו ה היה הוא ל ר׳ ר׳ טב מ חי יא לאמת !.ידו;! !ליל. דעלמא בה ד ו ה ״ ר חב' ל •!.ב׳• ע!ג היווה טב - uyנוו ן . איג ר ת הד להנחה נ עטה זו הוא מ הי מן. מ אי ובכל זאת מצאנו , א ת ד ב ו י הנו החד קידו ט את וב מ קו ר׳ ( י') זהיה טלי חוו״ו במקרה ג י ה ויו ה , ולכן• כדי תוך ויי תכן טל למרות בדברי . מלח ו ואיו! ה חו ד׳׳, !;״ל טונו ת , מוצא ;;רבי מ ח י ק ה יטב י 011 א ח הוו ו דעי להעבי ר ד ב ר י וזה ה 1י י החוד ( ) 97 החלטת מחמת בכדי ל מ הו מ ע מ א? ר' ;1ו . ט ו; נ » י ה י ר ו ,למי הי ה צו ן ה ר ו מ ז על ק י ד ו "י). ל ל ב נ ה (ל;•! י 1 כ פ י ט מ ו ב א ב ת ו גו נ• ו t;L. nד ה ׳ ז י ל ,מ ד ב ר י ה פ ס י ק ת א : מ ק ר י ז י ן ה ויו ר ט ב ע י ן מ ב ל פ י ׳;!׳הוא ב י ת ה ו ע ד " . . . הלו י, או ני תן ו מי וקבלו על ב ב ל י ,ו י א ט ה ט נ ה ,כ ה ׳ ע א ' ,ט י מ ן זו, ה חו ד ט ,מאתר ו מ ל כו ת בי ת דו ד נ מטלה 60 ל,.׳ י •!; jj,/ קבו ע ל עין טהגמרא טקדטו צריכי ם נ עטה 1u למרות להו ד י ע :,יו הוו, אינ טי" ל הודי ע ט ה ר בר פבוו 1הוי " ג א ו ל ח י ו .ו " , ו כי ן ו>1 י! ל א מ יו ! ג■ו j־ 1 n בי״ ר ל ,לוה ט לי ת טהצורין א י ג י ;t אבה ו ט ה טלי הי ט בכדי ה תגוררו או תו, ל א מ ■קו י א מ רו: נ״־לו! ל ב מקומו היו; <u ל הליכ ת לה סביר " אפילו ב מילו ת טהמטוטר בצו 0ן ט ה טי מו ט . 93 1 u " ג ו א ל י נ ו " הכ1 אנו ולכן ויי רו.׳' •;:. נ וה ,בדומה הטעו ל אג לויי ט טליוזי ם ט היו לא : 11 ב ג ל י ל ה . ^ ", טהמיבו; שאפטר ה הוד ט, ד ע בי ר א בירוטלמי, ו בי ת ליווי ם ע ל )-י ד ו 3ל מ י לתא אלא פי ר ו; ו זו רבי ל ע י ן וכן ו.׳מר ה ל י ל ה ה •׳ jו ר ו ו פ ו ! נ י וז י ל ט ו רב»^ . ^ 6 טה ע״י בי הוד ה, תיי א ע ל מווד נר אי ת ר ; " 1י "!/גורוגזי רו; י : 11ו לומר ^ ,י . למדור", ה י י א נ \לרו ט ב ;1י ; 111 n rו■ וזו ד לו: למה ב י ו ז ז• י ן . טג לחה לרבא בצורה טל צוו , ט .9בבלי 0 ,ו.הדר י ן ע ׳ עא׳ .איגרת 0תרי ביוזט לעיבור ;1ינה .וראה יעבץ ,תולדות י ■וי;;ל 11 ,״ו .340 , . 97 •9 ° ב ב לי ,ר א ״ ב נ י אדרו). יא . ה״נוז , הטגה , ת" ג כ ב׳ ה ל' ע ב׳ א'. (כל דבר טע ה י ר לה תגלו ת לא מטקר י u בי 100 -־ במשנה: סנינו ר׳ "*מר יהושע דין בבל בן קרחה .־עוד מץו ח ל יהיו הגמרא מוסיפה זאת החקי ז !;עדינו ר' , ס״ראי טב ובעין והלוי קידשו מ ר א י ם 1,ה מ ק ו ״ ה ח ו ד ש יח את הקבוע _ רק לא ,ל בזמנו ה״ודשים רבי מ ח ג י ו! ^ 1״ ״וועד )1 0 1 (. ^ 1171,1' 1111 לקידוש ■>? " ו י גי ’ . ) 10רואי״ מדגוי ו;ירו,־למי למקו 0ן:וועד ■טל חיד י•<׳׳־ ן,.ילו יו הולכין בירושלמי: ק י ד ו 1,ויוזי' די•' י uוי מ 1 ?'f J אלא rj i 1 היה גה סב. עין בדורות עזלאחו י ו . ״ ו ־ ״ י ״ ־־זל ל ע י ן ס ג ל מ י פ נ א . מה נ ,יל , ונראה ככברה , השליחים מתו בה על ה״ודש ה ש ה ת ק ד ש 11:1ו ד הדור הר^זון ״ ,״ , - ,״< , > 103 היה י ׳.ל נק ר » כמי סימנא, ראינו וזאמור^ים, כמה ל ג י י ס "מ זל ל ע י ן ,״: י הסימוי״ משום שהיו קוראים רב »נו: יודעיט הו כמה עייה ע ד ו ת ע ל מ וקו כד יעד ו 11 ״ ״ י י ט ״( . ) 1 0 4א י ן ש ו ם ס פ ק מ; .י כ ם*י ש כ ר ב ת י םי ו •י א ה ל ב jה, ®ועריו קו 1ם . לוז■הוו מ ר ’ ' י ו •י הי ת ה והקיי״ • ל׳ן)־ל א״ ד נ י , 0 ,י | ״ לםימנא", ל י ״ק":.,ה 0 02(, (הלבנה) וקידוש « ,י י ,דה 0 ,״ י . יטיי יוצא ש ה ע ד ו ת.־עליו , ■ uי ־ רר׳ ר.־ ד ו ר ׳ה ו ש ע י א ק י ב ל א ו ת ס ב ע י ןטל.: יי . ו«י 7 בע א י 17ו ר לרינחה סה ,ה קיים .99 0 0ן . □ ב עד ן ס«־< בי״ד ,ל א ר־׳ !.יו לדור בעין קיר ו ח י י .ה ג י י ל : טב, הרביעי K״ של מוצאים הו.ודל: 'י' אגו בעין י ( )1 0 5 האמור!,ים גנו סג 11 1 ר< 1ח י ק ו ו א בעדינו ,מ ה ו י ן י 11.1 .ו1־ ראש ה׳ינה ,ד' ,ר' • ירו״ל ס ,י ^ 3ד׳ הלייה (פירוש המשנה - ל מ ק ו״ וזו ו ע ר < קיזו ה חו דש) . .101 ספראי שט ע׳ .29 ” 'V -1׳״ ^ ל -iנו־ י .102יי״,למי ,יה׳ פב' הלי' יי' " גינ “ י!יו ׳■׳7 ’1 — « « ״ :״ ” •.״ ’לעי•' «ל ’ י <״״ ל ’ כ ל ׳׳•י׳ •־" והיה ״ ״ ! ה קב"ה עשה כביכול נקב ונראתה הלבנה מתו כה). .103 למשל בפני משה ,על ז; ירו :למי. סנהדר י ן פא׳ ו,לב'. .104 ירושלמי, ל .10 וראה הלו י שט וכן ס^דאי, ,׳:מתנבאים נ״גנו , להאריך בדוגמאות מזמן האמוראים. ,י!׳ . י ״/׳ 1 י ו0ובערים. ״ל1: שנאמר: כשהוא אין א ו שלא תקראו. ביית ויי ו ו ע ר תוקעים ומעברי□ :ל בין כל אח בכל כאמור, ולמה של (׳f)h שנאמר; הלוי לפי החלטות הוועד ביחם טב כמקום בגליל, '<ין בכוונתנו אין בזכויח המצדרוח עדים היו בית (מקום, השני□ העולם. ראוהו בין ב״ר ד י ן .לני.יי כ ך , אלא)^ ^ כי תצא וטפראי, לקידוש עי ן »ב עין ודבר מן בארץ יא ו הנ היה בבי n או ;ערים טב. יהודה, במקוםאחר ל ו מ ר׳t!t*.v לא נעשתה שט שהרי לטי לקדש חודשים ה י חזי׳ להיות שמצאנום דווקא דעתוו ד ר י 11. משום וכפי שהתקנו ביהודה. הטיבה, איטוא, מטעמי תכונינו: נוחות, "זקני דרום, עין ההלכה זאת הרי ו דרום, הדברהוא ם זיהו במקומה ישראל. ו״ ו ו . .1 0 הכוונה י•יי1 או« חודשים אין nו דע■ י ט התגוררו ייע הקבוע ה באמת ק כ י ע תהלו׳ ח ביהודה, חיוב ביהודה במרכז ט עמים יכולה כסי הגרץ, ועוד". בלתי נים אפשרי, ו ק ידו התירה ויתורי ט ההלכה ה /1/י דו<■) 1וj ( ) III י״ידילן עגעו את הלוה בחוץ לארץ במקרים יחיד □ * y -,',״!!ילר ^ י ״ ?(.חח לוי< כני;| ה ל ל ו ל ביהודה, ׳ ! ע י ב ו ר ;1 י רול לעמה. ׳ עקב גזירת המלכות .גם בארץ ״ או1 י ש ט ב ר וו, שמשו מ לתקופת ו; מ ״ נ ה \ tiכ מ י u ל:יףץ« .יר ו v ! <.י■ ojnu״ 1 ואינו את הלוח בארץ ביית אין הנמנע הרמבייח, חכמים ה וועד ל הסנהדרין היווה לקידוש הרבה חכמי׳ מן שקידוש מדברי יו בי התקיימו אמנם א ע ת"כ ולא טב ההלכהדורשת יי״ זה בגליל, ב ת, מ י ר ו \.ל ינו^ :י. ^ 1 , האג■!.זר ו״ ;■.עין סב הי״ה בגליל .למרוח שמקומה הקבוע בציפורי, היא הוזוקרים עין אין ב״ר נזב׳׳ ( 0ן ן) . זו' להנחה של ?יון ה׳ בעין להיות ביהודה, שיש זהותה החודש תל הקב״ה: היתח אלא זי: במקורו ;11/י ו תורה ראיות ב; א ל ת :ל אתר טב ה ח ו ד ?;. ומביאים להכריע רא או1 השנה ' 1ג:ע י נ ס ב , מציון עדים, ר ע ר ר י ה ^ * ' ו> והחודשים. קביעתה שראוהו הרי מ ׳ןויד; . -,י ו:1ברי 1,ןא גגל<״ מע רה בגי אדם״, התייחדה , ירו\לים וארץ וראינו שבדרך כלל הלכה זו .ונן גס נה סגהדי י ז•׳,ה' ח׳ ב׳ י 1:,כל בעי גוי :.ווו ר זייאיל זעולין בעיבורהווודnoווו ״-.׳ ה“ע״׳ עב ועוד גירו 1למ • .107כך כנראה >:ריך להגיה יי,״ ׳> toורה ניי’ י שזוהי שיגרת•יי׳ ייי ״, מעברים את הטני״העיןטב.ברם ,טפראי בעין טב. יימ ום שלאמצ.י 1גו עיבורניני .109פ' 1י^תא רבתי ,פרשה תג ע ■•2 9 / י v׳ 35הע׳ .53 _ • 1יזv 1 . 110יע בץ ,ש״ ,ע׳ .339ור־־ר ס(־ ם ע׳ .223 ראינולעיל. כפי והשווה גל ביו:״»ר - 102 - התקיימה ע י ב ו ר .1 דור וו י! ליזיל וז גי*׳ קירו אין למרכז 2ן ו . ההוד ׳ וט מ ejק יה, ■יההלכה ׳;.בארץ כולו א ר בארץ aמרץ *.ל רבי הרורגוו עד ינו יון, היכן ועיונו, . ^ 1h הלוח מעמדה ויצרו את י ל ל עין ( )1 1 2 נ.ו ההלכה מ״•־ ל •יז וי א מו׳ ׳ י ! ט!, ומר, . בארץ י\/ר»ל, ה םנ ה ד רי ן כהנהגה תיע 1ל ■•ין לו׳* •ה, מקומה tinו\ '1יו1 לחיזוק וו .י ה ה ד ו ר : 1וי ב י .קביעח ובוזפוצווז, לטי יהודה 1 לקד;־; 11N הביאו מ? 1.ו ט n 11דזר־ מסוו^קיח ה ח ב מיי ט הגורמים לעס ביחט ר לקירו מ ג מוז ק ווי וגו סו;ני 1וו m : ה י וזה ל.׳* ח ד יווזניוו לגליל. עין לקירוי, הגז י גוו! עדי ימיו ה ח ו ד י ז י ס י י ע .יה י ־ ב ו מ ה ׳־ 1ל במקוס טוף טל י, ט ע•11. Vי1ו ר 111■. הזיקה ה ההדוקה ל היהיו&וח י 17ר א ל . ל א ד א י נ ו צוייר ל ע י כ ך ,ל *5ד נ ו לט!יל ג ה ר ו מ ר ו ט על ע י ב ו ר ה ז נ ה וזי יא בר זרנוקי ור״׳ס כ ו ׳ ע א' . בן י הו צד ב ק ב י ע ת ה ל ו ח בח קועו! ה א מ ו ר ■ ינו ב ע ס י א ב ח ק ו ט ח ר ' י ו ח נ ן ע ״ י ו' ק המטוטר בבגלי, טנהררין. 03ו -« 0 .פ ח ליל ז מ וו ה' , שמ ו א ל 57 ע' הקם ן . ה ו כ ר נ1 n r .ר! ו ז י י■ 1ו ו ־ 71מ 0ו mו־ ו נ ק מנו הי פו ד יייב*:וו 1ו אויר בג* ק ו 11 מוז כ ר ה י ו; ש מו בז מנו .יל של ש מו אל י "ג ד י בנ ה. ו ל ק בו ע מר י זה לברר, מ הייוי ס ל ר״ג לכ או ר ה ואתנ ם י כ מקוה בי ה הארו אנו לוי.נ י על מ רבדי הם החורבן־ בי ת הי ה לה ו כ יה ה טבור י u וידי ן ב בי ת דין הזכר ת די בנ ה חו ק רי ה דין הג דו ל " >וין הm נה הי ה בי בנ ה שגגו ׳;זזו אלא ;!/ני .1 בבלי, לשו ן . סנהדרין בגלי, שר ׳ מ עלי) או הו לב י ח ידנו בז מן ק י י u ״.יה שכו חו יעה מכו ח י" דר ו ר קר ל י כלוה ה סדי ר י י " ח ו ב ו ,־ !..׳ אדהיו ד ע ל הו כי ח די ה הייה ב י "ד בן ז כ אי י ו ח נן א ן• nו־ ל ה בי ת ,u"y ד י נ י בי.1נ ה. שאר ני רבן לא ה רין נפ שו ת יי ת ר ב הי הג דו ל ל ה קן־ .י 0י ! 1 : בהר ב י ב ו.ה. ריבגוז על דין א ה 1י וו בן ב בי ת ן•ע י ד ו הד י ש בי רו שלי ם - \l A ה ח ו ר ב ן !׳'. י ו ח נן ולהקיו!: ה רין הוזורבן (ז קן י די הג דו ל • 1ג :ו ז ה ק טן. ה חכ מי ס ממרא) בי בנ ה עוד וימו ז כ ר ( )2 א סיפה ה טיבו; דין מ הקוו״ ת ר״גויו י ;, לה י מו ■ ה חו ר בן. מ מי תי ן ש א יז י ל ו כ ת קו ס על ה הוו־בן? אהר שביבנ ה - י בנ ה לאחר נ י הן מ צ אנו: הקטן לא שמואל לזוכ מי ס: מו אל ' ׳.,יל ו ת ק נ ה "... הקטן ו ה עני ן ר בנן ש מעון ר״ג ו ו ; ר; ו n ו/ימויאל מאחו ?ה ז מ נ ו " הנו להם ב! r n t r ה ׳׳ן ׳ , ■f t ^ר״ג ב תלמוד ר ״ ג׳• , י והר כן; י .ר ו א י י! מ ארבעיוו ה מי ר ה מ קו מיי ט. ו י ; 1ח ו ק ר י ה ז כ אי ב שעהיביק ש הוו ע ד,כי שם ה י ה יש ו .ה מזיוויוו ה מ מי ; י ה ה תז :י ע י1 מה ל הון •ו־יז ׳ ׳ /י ; ( ) 5 וכן בירושלמי ,לוט פ"א הל "ד ,ק אה נ״ינוי לסידוו עמוק ע״י הרב ..י,קוקבתי רו 1־ כ״ח <"כ וראן■;רירו ר ע "ח .מדוע דווקא שמואלהקטןחיבר את 1,1רכה. טנו :ד ר י ן פ "א רי״ד׳. בן־-וזבי ב, לוי, שו״הכ/הר לב" ח, קונטרס הסמיכה,דף 30ע״א. ' , vו ע ו ד ר א ה א ל ו ן ) {, 677 ב' ו א מוו אי ס , ה י י מ א ן ,ה ו ל ר ו ת ת ו.א י ה י "ו. א בי ב ,ה תל ה קי בו ץ ה מ או חד, הוצאה ר^ל , ב תול רו ת י מ ח קרי ם י•׳ ,ע׳ ,220 הע' .6 - 104 - מ ו ק טו; ב מ ק צ ת; ת מהין׳•} ו ר ו ח , .ר ;!ו! !ליין ׳׳ יטו •!ל <י' י' ״ י ■1י־יי י. . . .. ע ר ה ׳יי' •<(.,־) די', aי ו! היה .ן י י u !לן ב*־ב׳:ה • ’׳ויי• ■י ׳' 1יי הגדול ״גלתה ינו ״ג ה ר ר ין ה ,׳הלן, גדולה 1 לו• ני ן;ו1וי ר ג ן . וזגזו ׳1 ;•.ל1 ל ירו :ה ■יי ,1r ו ע ר י ) ‘, 1v ף ךי, ף רי, : •"י׳י« קר!־!. ממור • ■aר ./יהי׳ גג! ל וי־ ,ע ע ר ה נר, דעהו י י יק ,־ !ויזרה יי׳!'! ל • ו ’ י'׳< ביה ו • 11ל ח ‘־ ’ *' ” י ואע״פ י ׳ יי ■ו'"*'« ו^ייו י ה ׳ ,,׳ע״ י'׳ nו ,ו;1־ ר י ן ג ד ,ל ו \ י . י ה ״ ’־" u () 8 > גליה ה0נ'י וי^ סורו ייי * ל.י ע ב להק < ••<u׳ ון 1, ;׳.־) ר 1.י ה ג ר ן לן, יי■* *-י"'׳ ׳׳'ז ׳‘ -י י ביה 1״ י 1ו 1׳ •| J ,׳ י י <׳׳1י ג;יי!/ י . י 1' , יי י , *׳1־’׳ ג' ׳ יי ) 9 (. ה ר , ,,is ב ך י; ך י הי .י ר ו ע ג ל ן,ג /7ו. יי ל ■י . ויזו ״׳,״״ הדעה, ׳ יי ין׳ י ...ר ו ד ו ל ק! י׳ !,גזו׳׳ לבית :ל. 1י־ י׳ י • הרזו מ מ י ה י; וין ,ל י ה " . ה ג זי .רירי •לי. - י' >״ ו ה1 .. הרי״ יי! ״,־ל *ל ר ל ■ ■־ .י ה וזה ■יו .ה ״אין ,ן!,,והרה 3 •ירוי: • י 1:ג ו ־י' ״• י•י :י :י׳"' דין m ב ע י ה,הוי- ' ’ ''-,־׳ יליי י׳ עהמיהדרין הגדולה , , י• י• יי• ! ...י׳יריו , בל "־ה ,,, הגזיה -.״!■ולין. מ !./מ׳'!1 י ב ו הלוה ״ ,ז כ ר ; ״ ,י ן 1זגךןל , •י .6 הג . ,ה .... . הזןי ראה אלון־ ני :ויל ךל» ( < > » ין ים , ,״ ע׳ , .״ן !,,זכר הוכהה אלון • מיי ״ f• 1 ממי״י ן י ,,, ׳־‘-י'1 מיד כלל ייז , זו: :יי ל ■יה ר ---------------־,v •.והיז;, , — '^ וז^רך ר? ------ מ ו כ י ! ! ׳111נייר ו הו !׳!'!•'י אלא מ ע ל י ןאוהו ה״לק "' ג י י ל ■ל ,ג r י ו\ 7 u 73 כמממיי : ס ו.הדר י ז די ן מוווו ׳:׳ל ל ו;יה ביה דיין utar ל יבנו• : —■זדד T v ,:..,,דז־ קדיה ־ד י' וי־ ז 1 ־ גוי., !•! <.ו ל:׳־! בבי ר ׳ ע< ׳• 1י י , " 'n 1 1 Iר' «'<■■> — y, y ז ל ו ל ; ה־ןיב^ז י" י , ,׳,׳•!,ן י,ן :ר ״■!,ל״י . י• י * יהי ‘ «», 1 טו .״ ה ו ן , בו,יז ----- n nי . ב 11י ד י _י_ יי ----- תו׳ .u n 4 uו׳נה־־רי יי׳ י . 15 י בי "גו; ׳’,־״־ ’ ׳ ./) 3 - ׳ ,,׳י יהליי ג׳ *לון?n o ,ריס, ל י״י • ■-21 ד. י" לגו .י כסנוזרר י ) גזר וזגדדלה לגרי ״ י יי‘ וזממר», י ין יf:י ן!! ,,ו ג ו מ כ ו ה 11 ’ • ד ג ז ר, י!«י'ג;1׳•.׳ ו רעו להרג׳׳ * ■ -י י רי י ה י י י 1י1 . ל ן ביסודו, ל,,ע ו ה ל וי 9 2- 1 י' ־ ל !!-1ע! יי׳י*. y׳ ,115-116ור;1ה ג׳ גמלו י :״ , . 4| 1י ״ < ״ןו ו ו _______________ . . 05ו עולה הדבריוו מהאמור הללו ששמואל מו 1ו י מ י [1 הקטן למה תיקן ידוע את לנו בקרב יו ״ ג ד י ב נ הנ י ןץ ל וזיו ופרית על מקטרגיט y אחיהם ב נ י׳ ה בתני י׳ כ•, ;ל י 0י ם גווזיםל ט ע ו ל;1 היו,-,,:״ לנ י , ה ;1 ,ו ו י ״ ,״״, m y 0 . להן . י ט .י כ 0י,ו. על ת . ית, ה״ כני . , י;. ביניכוו וזכמיוו ע״י זו כו1 * ״ ,0 K1nמ . . יץ ו ל ו; 1י , , , נ> ׳, ניג ר 1ז ו שמת כדאי. ra1 ״« ,,.,ו לוז ״ והלל ו אתרה *1,1יי ני,-, ז י* מר.,ל״״ לפי בין ״ו: ״ ׳ ! ״ הזקן ,, , m . , לן; ן י ״,י "מע;זה ; 1ו .ג נ ח ו יש ל, ל - ,,י י י ׳׳-י , ... .יי״ ״״״- בי ג י Jj .1אן !- uיי ניהלי. עיניהן ,״ ל יש ביניכם עיניהט בשמואל >״יל ראוי לרוח שהטיהור ; ,י ה ’,ח י י ״ "״ ב י!ז לרוח היו וכ^ם״ י ז קו 1 זוג נ ^ נ 0ו יי א ה ד 1אי ו ג□ ׳״' ” ג ד י יא הקודש פן מ• 0 ;1 הוו־; ביריחו אלא די רי ו י לי ת1ז שאין אלא הד וו ב11 הדור עניו ל ע ל י י ה ב י ב נ ה 1,י צ א ת ׳׳ yי ״ שאין ל ....... .י א ו מ ר יזו ע ל י ו , 1וי י1ז . זק1 ה ק ודש, נ־הן. י צ ת הב 11׳ j.ו ל ״י .י « ,י ן ז ו טט!‘ ק ו ,ו ר זי־ ו 1° “׳י ”, הזקן. ״זי ר.״, ,,קודי״ ו ש מ ו א ל ה ק ט ן א! 1ד י ׳ ............... .............. עזרא .ו להן מנצריו׳ ה״רדה י״ ״ ו י י !לרוח ל ,.ל.עזי בז מתוקנת: ונו! נ ו נ ":ד י ל לזו וין ״ ו,יו ו,יו .ו ז י ה פ י ג ינו ,יל:,׳-ע ע י נ י ה uב א ל י ע ז ר בן ואמרה 1י ׳ 111 ’י יי ה ב י ב נ ה וזב pינ שו ב ש מ ו א «לי■ה קרטי־ןנn . על■' נ יכ נם nולז ץי בצורה מ) 1 י ,., J,ktלעל•״ גייו גי ”••׳ י־ייי״י י ’ * ™ גיי יי ”' י “ * יה .,י ן י כ ן1 הלל ,״,ן, ■ ר ו ע י• י י י ב ק ר.1 ״ ,״ ■ י ״ ״ . ,1 י 1 ,'11ו־ ל . מכונים הליגה, ״י■■'י . .1ג ד r3,י ת מטיוגוית ל ״ ״]נ ״ י 1111 ה(.1ר ו חין ■1י’, נ•,כ״ המיניט התקומה היהדות ( )1 2 u ברכת ׳ל(:ו.י " 1ג :י!״גו.. ב תקו וז יי. ״( )1 5 ונתנו ף> .12 ״. * ך,קט ן • • • בכר אגדות 11,1נ ויג. ״ ■!*-.י v •,״ Kוע״ב וואה L ראה למשל בבלי ,סגוו קט ^ ל .62-3 ״־*! Sבהתטתו״תה ההטטור י ת ,הוצאת ד ב י ר , . י ,מ* 1י ‘n־ o n 7 -ע —ידלו י ג ׳ ע׳ " 172וראה גט בכר שט ע ' יי לי־ וג> 27-20י וז,לו תל אביב ,1972 ,ע .64 הל׳ וייז' • ♦ ת"גג ז!/ הוריותת מ •.!14וי ו ו י ר ־*־‘ וראה בבלי ;, joרו ין י״׳, ,י ׳ ״ .c mע׳ 3כ> הע׳ ' pה »׳ .8וראה גט ב; כר Mנ! °י י , .15ירו,ילמי , '1ינ׳׳ילי י'־^י המ ־ גהי ״ ׳ v׳ 1, 1148נקט עב"י המווווזר בהוויות ,י:,י ר־יג הזקן ,ומ rnכך גט קובע אמנט ראו; ,זיימ» 1י ’י• !,רמיניט לויני ר״ג הזקן .לעומת ז ת -,•, וטוף טי ט ה ׳ 1ש״ו״ל י ' ל מי וינ ״ ל ולכן נ,ונ ב״ י׳יוח .מו ל הקט?׳ תי׳<׳' יי' י מ י ; ׳ •לד האריך אבל K 1 nטבור ו ״ ן ד ; י י ״ °׳ y הלו י ה מ ג ו ח מ י ששמואל הקטל ה’ ה בימ * ת ' מ ״י,ו נתקנה ביבנה לא״ ,ה ת ורבן • 1 זמנו של ר״ ג די_1נה ,וברכת י• 0י׳ עז 1׳ , וראה - 106 - עד י י ן «בל "י יל ר•׳׳»i־זן גי׳ 1עו ! לנ ית ור י עמו בא nr.מוי׳ בתלמוד, הלה בזמנו .,יל ר ” ג ד;זקן. ״ מי ת תו: וי ע מ ע א ל ;וין /ולמנורה ו;ד,..־ יוו מטים ־.ן jן הגמרא ממנירת עעמו* £ל ,1 לווו בז * , לקטל» ו ח ב רו תי א ו עמ.״ז ו ;!/ר ל ב יי ץ : ן ^ן׳/ ר למא" ו י׳• מ ע » ל י דו ג ר י ו לחרבא - ! .:גון ב מ ט ר ק ו ת /יגל ש ע מו א ל ו ב רינו ו ח ב ריו, בי ח ס ל ע תי ד, בגדיהם, וויי זה על ר״ע !,:נו ראוי עליהם ה ׳מועו; בי מי ר״ג הז קן, ונ ת ט ר ו ה רי נ וטף גיורו ב רז ל" ... לויי ר ט ״י " ח ב רו תי ל כ ף, גם ר״ע ח 1:7ט i n הנו ב ר ע ל: וו ׳ ת נ׳ ־ נ א בן ת ר ריון ד ב רי ה ק טן ו.ג.ד - רעב "ג תנ עי א וו׳ י שמעאל ל ק ט ל א ", ו ת בי ריו ז מו א ל ה ! ,טן ה ק ע ו ר י!.ו להעיר עי ה ר ג ו ר" ואמרו: טוען ■ וו' ; ב ד ב רי בני ! :ת מ ר לגז ג ל בי ת ר' י וזו ד ה יעראל, בן אלו זאח צר י כינו אנו האת והל ״ורעבאו בובה... בבא. לו מ ר טובה על לא ה ב רון־ רעב״ג וחגרו באה גנו היו ה מו ס בי ם ר ע ב״ג הי ה על ריין, הז קן ? הו ־ כ׳י ר ד ב רי., ( )1 9 בז ת '? ור' ו כ <נו;רגו י ״ עמדו היתה ה ק טן ב ר ב רי ת דו ר ה ״וו בן, כתוב: י ה רגו ל ע מ ו מ י 11ו ן! י ןי• יי• ;/הו א ל או תו המקדע, יעמעאל אזי - כ"ג בוז ר ישמעאל ו ר״ י מ ״ נ יהוו ל ע ו ל ו1 תתלה ב!ק לא ראתה וקרעו היו ימו מוי1־ו! ■ י', • .16׳בלי תגהדרין י"& ע״א ,וכן ירו \למי uו טה :/נו ,ו (.:׳מעון ו יעמעאל ג 1ובם להירג בחרב ,וחבריהם לעאר מיתות ,ו \אר העם סותו לביזה ,וצרות רבות עתידות לבוא לעולס). .17 .13 ראה חיימאן ,ג׳ ע' 1163המקורות המובאות בקעו לכן־. ראה הגהות הרע״ע בסנהדרין יא׳ עא׳ . •19הלו י ,ג׳ ע׳ .200 . ל מ נ י ו«1.ו1־ :1ן ^ ״ . ^ 1 ה ס בי ר היו 1מ צ א;1ו והיה אחינו לא ב חו ר בן ממה עקיבא י, א לי ע ע לקטלא רע" י, ה לו י ירם" י "י בן ע ם ( 1י ו י ; ן " :ה מ ע ו י ן וכן ,Iי ימאן uע' .1148 - 107 - מקבלין ור״י .וע! :ייו גלוי ו.יה לויני מי u ) * . vרו,׳• n אותה אלא ר" sוו־ ענ ו ת גדול עתיד לבוא לעולם ולפיכך העולם orו ף העול ,0ה.צריק אבד ו !ין גולמוט מי/־ז וערבב אה והעולם מכאן ועד יג׳ ויד «־ים קו היא לרשב״ג וו׳ י; 1מע»ל בן ׳)לישע החורבן ,מזי נסתלקו ׳ לא עברו שם על לב ...אחו 1 לר מן ימים בולאוח <«■ גיזיודו;.,.׳ * כהן ג!ול, !ויול!■?ו .י יק 1ה להבין איך השמועה בדבר הריגתם הגיעה לר״ע ור׳ ( )21 בבא; ,ולא היו ייליי, בולטי״ בדו! .לניני :זחורונן שהכוונה לר׳ שמעון בן ר׳ חנינ ? לכן מרויק □גןתכהנים ור׳ י מעאל דזביר! ( )2 2 יל ר' עקיבא שהיו בדור אחר החורבן אמנם מצאנו: ל> היה לו בן, "וכשמת ,״ואל הקטן חלו מניוזדזו ופנקסו בארונו והיה ר״ג הזקן ורייא בן עזריה מחמידין עליו ,ו לבכות ,על זה ( ו) 2 גאו; להחאבל". ... מ ר ו.י ומרי רואים.ימואל ה ק ט ן ל ר"ג הזקן! הור, ימואל הקטן החורבן, .20 והיה ווי אחד מחכמי יבנה כי nי ר "ג ה וב?ם בתקופהי גוזר .י . K ממכת !/מוזו" 3 ;1ח. הלוי ׳,ul,ן־', ע' .616 ראה 17ם בהמי.ך הדברים. .23 ממכת שמתו ,n הלוי ג׳ ש0 !- 1״ 11ולרו'] י ,— 1״57 1 ע׳ .207ור״הגם יעב?י וכן ׳-.לון חכם ם 1ר בשם ר" ר■״״ ,ז!ל;> החכמים ׳? 6ל ’ אם כי הוא מגסה לזהות אח י ‘ 1 ול» בתו_לדו« חי 11י י ^< י ה י י כי ם ל ת ק ו ע ה אוזרת ,ו 1W היו הכהים מזסן ל ח ״ ו ע ת רייע, ^ יל ,ח ר החורבן. ברם, מ ס כ י ם ,,,א ,אל ה - 108נ L>u 11ב' הרמב״ט יטת ב ענין , 64 על ב צד ק ה החלטת ל ה ר ח י ב את זוז ע י ר ו ת הזיו י ל ן ולא ה די בו ר, ט נ י נ ו ג 11:ו 1( 0ת א : ועל עברוה הרי זו הז כ רנו, הגוז לו ת ה עי בו ר, ,ו ל מ י עי ו ! 11ו ל הרמב״ו !.ה נ י מ ו • 1י ט ,נ ..•n o על ו ר ק י - ,כ נ ע n rדי <:י.ב :ו ל ע י ב ו ר . ,׳;ונו מתו :ו ו ג י ,11.11 ! . י ט תו טל ג ' uי ח נ י ן׳ ה ת קו ע ה * ה י ו מך ני מו סיu ו ל ב ר ר !?ת "על ל עי בו ר ו ה ב ב לי , 0 היו jj ה ר מ ב ״ ט. מ ע ב ו י ן את ו .נו! ע׳; י- ט ני ה מעבר י ן ו!אבי ר J1 ’ f ^ י 1י Kי ז מעוברת .אה היה ״!•ע אהד מ;.גי טימוין ,היו 1מו!ין .ר׳ או מר « אף .לו ט ה ד ב ריו ! ו ע ל ה ת ק ו ע ה.קל ״: 1-ן ; ה סי בו ת ה ״נ ה. על מ ט ר ״ א״ ד ,ר י על מ ע ב רין ש נ י ה מ הן ה כ ל• מ ״ ין . ה ת קו ע ה ( י־) ה ת קו ע ה "' , ר בי ״ מ חין א ו ״בר י ,״ » גף: מ ע ב רי ן •ז מ עון על גן ב ;,בי ל ״ ג הע״ח וצל ו־י רו ת ה א ביר. ו ע לאחד ה הן ג » לי 1* .ל א ו מ ר ־ ע ל הה ק ו ה תקו ע ה א□ ה ת ב ו א ה ל או ל בן .ה ב ריי ת א את ה׳..נ ה ע ל ה ז ו מו ב א ת מ ע ב רין ? טלו״ אין תי קו ת ע ב רין ,דין י ןאת ב ״ ו ב ב;ו 1ו י ' יז ל חו ל בז מן ״. ( )2 חי בו ת מעבר ה ת ב ט ל ה ,־ ’ וו מן ח גי ‘ ,־ 1ה ת ב ו * ה התב• לי, י-י^יל .ירוה ה»י לן -״נ! נראה לבית הי־י ל •ייןטייי ״ למ יהיי י־ י ', ;י עו ״ , . י,.• ,,י כ רי ת יו ב לו ל. ל ה ב י א את ; ,ב י כ ו ר י □ ב ב ו ע ו ״ ; ב 1/ג י ל וי) ^ ו ״ ה -א ״ ה,ןיי ץ ה~נה נ מ ט ב תע: ״ ״ ., ל עגי י; ״ ב״,יז ל» נ ה < n o״ u « . n1 ב ״ ל ה v ;1 <» ,׳> עונ ת •,״<־ ח . m - i m . ט ..ו ^ ו ,י ״ ו , .י מו , . י :רי בי!! ל !13ו ת ל17נ י jי מוV 13 ? ״ <n t l וז־י מ תר ״״ור ף פ די בי ת ה ז ל ו,.!. נ-יי ות ה אי לן או ו•,וקולה יי_ ה ל כ ה א גו וי ר ל א כו ל מ ק ר י ב י ם אח ה עו מ ר, ה ב ר ביטלה ו ר אוי ה אז יי . " ־ " .י' ’ ״ ׳ “ ’ , מ ן ו; ו! ב ו או .ה ח ד 1,ה ע ואח כן ״וזרק!" ״ ' ׳1 יי•י .א יי -ז ו ל טי מו ט. •1 תוטעהא ,סנהדרין ב' ,ב'• •2 יא' עב' • בבלי, 0נר■ רר«■ ן י ה דיןי ח לי ט ר* ו היו ס n u 'י' ה״נו; הפטה ל ע ב ר אח א ב ל א□ ר ק uי בוז ״,״ רי עו ת נ מ ט כ ת עד א ת, ל עי בור ל׳!״ » ״Lmה ״ י ג ו ו ! .ל עו מי ן « ,ז -ן ״ י'.־ הזת ״■ ’ > ’ ׳" ' 1 '; ' ל ל ע י נ ו ו ׳ ה 1/נ ו ז ו;ן! :1ג :י ל tl1 בקרב ן ה טני מ ת א ריך ב ח ו ד ט ,, העוו; י׳, ל מרו ת ויי הו ילנ ' י ־ !יו ’ ה ת בו א ה - 109ו.גמ״ ממ י:,ו .לדון והוא מוגר בדברי ר 1בי’ג m , ,הוא ״״בוו ן לחלוק על ׳•if 1״ו tuמהתת התקועה !:לבר מעברי ס;; •׳זו שאם סיבת העיבור היא מתמת ך;11־!.ו! 5ת* "׳ל|: מוו על i 11,1ו*1■1 ־?חי Jי ‘ "ו ״* ה ;13\7לא בגלל התקועה ן על ידי הן■ רוחי !,את וזג הסוכות ’ יחול בעו*־1(. ■ נרי . י!.ו גל?ו; י הרגל .הגמרא למסקנה ברורה בהבנת דברי ר' סמעו n ’ 77 1 fJ '/״ 10י״ה בריי״א (;״וב: ״אין ימ׳לגר י ז »יי ׳־'" גה לא מ 1,ני הגד ” " יל * ־ lול $מעני הגוזלות {. מפני הטלאיi ״ ״״ ■1 וכן בגמרא: י ויגיעו וע:ו;ן nע ר <׳ ( . >3 ,יל־ ! nbז 4ניהגדי יn 1 מעבריז א ״ 1׳״ני־ "אין ולא מיןגי , י>!ינו ס 1,״ fVי•■ ,י ק ״•ג״ אותס סעד ל נוי ״״״ ־ , :ל ו ם ו 0 :י ־ ו « יי׳*,אין התקוגה העברים; nrו;.׳נה; ן* 11,ו בו»ה1 ,׳^ . 1Jי , ו;גזל!.י n ״( )4 הגוזלות ?•,לא מירחו k 11ל עו ; ין וויירוח נר, ״*, ,י ׳:עי ;יי יי. מס ׳יק זה >!,ין י נוסף לסיבה העיקרית המח׳־׳־ר!,. 1 ■־.-.! !•o S n •, ,ר■, ,י!! עדיין לא גדלו, עיבור דז׳ 1נה ,י 0סיבות מ?1ניו!.;( 1גון ״הגו■■ ■ אז אע?1ר לעבר ז! ת הטנה. לטי ,י רו ר ״י ״׳הסיבות הבנויות -:ייייז• "'7ו יז "?inK״ iy־ aז ו גוי נ ’ הי'־'’ ׳‘ ות עיקריו״ לעיבור־ אלא 11,3,0 ״יבן( 1 n ,-v ,y1מ״וך .י ■י-ל״ !.ו m u .1י/ץ 0לבה עי ,,וי1ז וכבעיס ,ל ׳חת, לו : תבואה, יכולות הסיבות מדרגה יריו נ י ה,כמו: מ;;• כתבלין* לסיבה עי,ןר ת.nru. vי ■י* nי nו ין׳ מ ע ב ר י ן הרמב״ם פסק :״ע? ׳:זלו^די ״ J ועל סירות האילן. ■ ה*■ 1׳ ; iח ה1/נ ה• ע; !1ת קו 1J י י׳ י ►.■.י■ י י לו!< רי! י ז ב t, עיאד. ■ mu״ זחן זן• י י תקוטת ניסן ב7ו;1ה ע17ר בניסן 1ו אח ויודעי/׳ d kתהיה .י•׳וי ל י מ ל נ ר י ן 1ו 11ה ה 1 mixני״ן »״• ,״ ,ב,י .1״>ה י־''“" גזם! י!אג’ג• ’׳!ל סי0ז " ’ י ’י ’ Iל״י״ז ־■״ר .ינז ״״ ״ ' ני" י’’ ’׳"' ”י ׳' ינ 8לא < י ״ ז ־״־י .3 . uu laiiioin .4 בבלי ,017יז!' עא' n01 ;1 >K1 <K,n ״ ״ ״ קורנ׳ < » ,״ ,זי־ז - 110 - 11 ’יי ה י' 'יי| n ”יn <|), ו כ ד ייי• י יויייויי' ז־||יןו’1 ,׳ ’ :1k׳־״ב( ״ל־־) . ה . 1ל :1ז התקווה ובינו •ל ב י ת ה ק ו מ ה ! :י 0 !זדי) a nוזו*.ט‘יי .111יד; 1 ב 1/1/ה ז!י ״י ׳ יי’י י ’ ”’ 11׳'י׳ י11 ר־’' 1י־ r1 ימו וזו ו ה ר״ו• 11י ע י א1זו הימר"״ מ ע ; 1ו י ץ ג .נ י ל ן n 0 , pnnו כלל< ,״ נ ,״ ,, ו ״י ר ,״ ע ד י י ן ל א נ ו ל ד ו kן■ו; ן , ...י״י!. , לר זו יה !ti ׳,נתהייב ג־!,ו , ב/ »,״0 ,עי ל ״גר. ני״ בוו&י^ה “י״י ו ’.ל י ״ ,מ ״ ני ,״ .גי ב 'י ע ו ן ׳ יי י » י ’ < ’ י ״ י ר ו ״ ה»יי> ר '1ז :יי׳)' ■- 8י׳ “ ״ ’'דבי ’ ״ ״ ' ז רי ® • M . ,-...ני י ! n 1ז ל ו!1 י ״ ,m ע עי נוי ־ ־י .״ נ ’ י׳,ני ” " •1 י «״ל ל ,:ערתו 1? .י ן מ yג.י יי V ,״ייי) למסתיה _ _,ר ייהיו הגרי יג׳ ויי^ א uי ביל,לן למי 1 ל-נ ה ...,לן. 11 • ..ג ל ע ;יו 'יי י " ,וז ו ל י׳ לטימן 5 י ע בל1 , ע!״׳ זי/ ״ *ייי " ו הגו ז לו11 tו nן׳ ג 1ע ד ל 1נ. ;1 ”” <ינ’ י ויין ''V " r " : •ליי •!ג ’׳גי י׳ ” י ׳״* 1י ” ״ ׳' ” ״‘ ו ה ג ו ז ל ו ת ׳־ י f 1 " : 1י . יו'.־־ ׳סיבה ,׳וז״יכווז ׳'׳•v . הרמב״ה לני j העיקרית י ׳״ימיר יי ר ■,,ולוח ה ו:י 1;1י ורבי״יי(! כ:״!•: מויני ה א ב י ב ממגי התקומה1,ומ^-י ■rn רעת .רימיה mהסיבות ב ה י בו! התקו«ה תן ה ר מ ב ״ ם׳ ו ו ן 15ו העיק( ל ברה וו( ג ו א ה ,א ל א ל ויטהו ׳׳ייעל התקווה ל .5 י ה ץיי בי ם ל ה בי , in ? . 7 ק ו ז ב/ ה ל' \ל 15ה ג י ע ו ה י אהמוזיקה) »ו ״ וור׳ ר י 6 :והחלטת . <:!:י«.וו1 העירור ל ג נתקבלו! גר י כה ביו וי מ ע ב ר י •"‘ ? 7ר י ׳׳ 1 -■t % .ל ...״זר ת ו ר ה, ר א יון .מני /הנויק הרחב ״על מטתנלקת ני ט מהן ה ג מ ר א ז 1ט ה ל רווו ק דו ;/ו;תוז^_ ,׳:ו י ז -ה. נז :יי' ופיוווו ה א י ל ן נ-ז ״■״ג < 1לי מ ע ב ר י ן ". ,. רי1 -, 1ר׳׳ ר מ ה " ה ,מ\.7נה ״אומי־ י) צ',׳' <:ה ־ ה«י ־ *־^ריטי והל טעלעיבוי'ויי ( ;י.י.(1.׳׳י !*י נ ה ה ג ר י י ה1־ nג .ו v tי' - 11 הרג? ב ״ u לבד וין מ/זמ/זיז• כ11.ו ל י1 ו ה* מ ע ב י י ן, על ואל התקונלה להד - 111מ׳לגרין , הרמב״וו ה»!1 ה ר מ ב ״ ח < 0 1 •:ק כדברי מוסק או מ ע ב ר יון, כדברי ריב״ג, ״על הלא הוזרמו; ם ל אל י הרמב״ם (••;-.משוח והן דבר מ :u 1!1׳ ק ו1 מהין, אם מן, ר ס ב י ,ג הגמרא הם הן מ ימי.יו n יר הגדי ׳' ° 'M:lil?l׳ 0,1 בהדי m u היא המסה •!זג ימו ס יה י ן להול בה 11K ו ה ג י ז 7י 11׳׳'’ בזמן חרט. ה א ר י ב .הרי ו»ין ןדר y mה!! 1ג י ב. וודל1 . ,י הי ה כד , זה r1D,n האביב בזמן ׳׳^ ’ין כסעד? {?.וסיג! י ן ו■ י • מפני ב ה ר ט ב ״י• °׳ י ג ••י‘ 1יז •,ל. ,י ו ,ה ״ י ב ה ר). ־ אה י גר» ה מעוברה יוויר? ודז״ 9ק וי ו1׳ » יך ה ס י ב ו ן ! <ול רעו! ו י י ■ י ו־׳ 1ו ולולא י ני׳ ז^ן ו;וםהי« כ ך כ וזב ב ״ ה ו י־ לעול ״ה י 1 ■ 1°״ י ^ "י IUi 11י נ״: , ההדט ־.־גירוי■1 ה ז'ז ’ 111 י '• ה; 1״ " ' :׳ ( 8J ב י מ ו ת וזוז מ ה רי הרמב״ם ומעמים ׳,,לטמה ה מ ו ז רה הג בימות מים מ ע ב ר יי־י . ה־’ נ ה וזי15 י ״ ג1:1 ’°י <<ח ( )9 יחול בזמן הדבריס: !.ינ״ האביב, הגואה, ג ו ו 0י11 הי , , ,״ ״ ״ ן ל 3י נה ה : ולאו ״ין-ןי ״ !•;!!ורה מירוו! והקומה , io ה !״^יקין ר ג״ יי. יל! »לו הן הרמב ״ ם״,לא ו ה,זק ו ס .ה היא ״קופה לים הל' א' . &• >•, ל. דבריה מהוה טז , ממני , ״י ניסן הל 1 יל ו n r ״ל ל קרמת סיבו״ ,״״ו |״ י׳ם׳ל״ יג' ״־דו^ו קינו ד ב י ' lr1 ,־ ,״ ; " : l , ,,,njll ' n j I הן ו;דו:ר , ״ *',י' *' ווג ו, סיגו״ m n . Wל י י יר מסמיקות ו» יל ן היוו״ ’ lc לגרום "*■ להוולטת טדר<־ ז ראה !■•ר־^ב״ה ה ר מ ב ^ 1.1 1יל 11 יש י■^ ~ו סיבו״ * *׳' י ', " ג ו:יי י' ח וב״'י' נ ״ ב ו נ י ׳'< י עי בו ר ל*מו״ ־׳ ו.ל ב ר . , , , ,י י . י א מ נ ה ג 1. הצורך, ס י מ ו י1-1 ו״״ י . *1-י ת צ ד 111,י ל "יי ;י^ הס ״־ ,ו נה< פ י ר ו ; 1ו ל דווקא הקייץ, •זה !ייוותוז: "׳,זמור •* ״ ו ״ ״ :י|■ אהרות לעיבוו ה׳:ה־ 1׳' 11'1,״׳ מ 12ו -זוז לעי ברור !!קופת ימן סו מ ה י ן זה מדוע גיוון ומעברין ו:אי ן ה עי בו ר ע!•יי ן י י לא סימנים ל הוו אי u .1ע ו נ ת בטי ה ב .וי ל ו טימוגים לשתי מ ו1׳ י 11 ״הזג יחליט על יל הו 0 :ח ה ׳הגדיים וזג מגיץלגה ;,לדעתו וזאבים, ה כל אינו יחול בעונת האביב, ו.ה . לסי י כ ך והגויולויו! הרמב״ם משמשים דעתו היה ך ״חוטר לא על מקור יטה כד הזית ל ר בא: ,ל ל״י ל|!. ״״, הרמב״ם ד משכה הוא את להתאים ורק וגוזלווו גדיים ! 1קוג׳וt טבת יי• ג ד י י ם ו ג ו ז ל ווו עיקריה), וזג הרמב״ם יוזיל מטריקה ל,,״״מך הרמביי !,א י ן v-j 7 ה ג מ ר א ' " :לח י י ה יסטו עד יר בויטן, ן,וו, 11 ׳1 ' , ג:ר 17י‘ 11 וג״ ,ג 0L. .״• m1״ו״ האבי־ ׳״ייי ''״:יב יל ״־‘י ',י’ ״ ״ טסק להלן, » ל י . רואה הרמב״ם מ ך ו ע י,י ב״טהשנה, שתקוו».ת ת ח ש ו ש. האביב בערו... לה].רבו! :,גגו *-,ה ל ל ו ,. ,״י ולכן ואל ג םי• 1י׳ אבל הבטת מ:מו״ תהיה טבת משום בטור; כדברי צורך !הגמר א בראש להזכירם לטי נ משרת (רב עד שכתוב: ניטן). הו״. ש ש ה •יי׳ זר שמויו ■ m 1 נ? nJS W־1 ,זי.I “u השנה. יטת .1ו מביים. ׳■■"1ין בניסזי ח ד ש ■ 1א ב י •1 ׳לו■ ען -י ־ ו 11ג ה ם ט טי י 111 . עשר . 10 ; ב י ת 1,1 : m׳.יו ו ] ו,ה״ו יי־ ה ג!/ו.י? 1, ב נ י ם ?י י׳' 1 ראה ו״ג .ןו!!ה קת לקבל Jו )10 (.,. לעיבור מדברי מס עיקריה טחו סר א״ ווי ! 1 1י היו; ה /נ; ;1ו ק לטיבה ז קו ק׳יוו טיבו! יבול דנו-י השנה, ייזי ׳v 1 1.!-יז יי• י .גון, u לסיבה לטבור _ טה <׳ בז ר! כתווליף בלל, ״נו לא זו המצטרגיוית הי:,־ כסיבה ה מ ע י ז י ■ uלי׳יין, הגיעו; , ולכן׳ ל ט י הגדיים וו 1י tj הימינו!.אבל 1.0 מעברים ״ ו .י ו ח , לטבור וו; ג ו ז ל ו n לו לי 1 על זיוי יי aו ז ג 1ו (ינון ! ה ת ק ו ט ה ,ווג ו< מ ם ח עדיין וזג ו ר ך העיבור יכול א י .י ב , לסימניו) חי \ ו ב בעיבור כטיבוח מטרה זה י1 -יו ר לויןיי׳ןו<!ת וון המביב יכול לעיבור יומן מ yב ר יז יי׳'י )'׳•••י • הזו, ■סלטי (אמנם n o n 11 ין זעונת המעידים ׳.ינוד רש״י אח ב ע ו נו. לא אה <1ו אחר .ין ל י‘ י מ ן י:יי י ״• ה 11ו ר ף , ה מ ע יד י ט דוכן עשר וגי ת בויטן ווו ׳ ’<?1י ? רק א ח ר יט כו!ג: בששה הרתב״וו: ר׳־ ן מוין ויודע׳■,), י״■ לוי’ : | Ui Xי ;נו1 ,־'יי ד 15ג ׳ י־י ז ו,־ ״ - 113אמנט בו 1ו & 0ו ו1 ועל ב 0נהדרי ן, ב 0והדרי ן </ז!לו שהגמרא pnviו ג1ו: מכו ומו לכד ב ר א ש ה• יץ ל ת ק ו מ ת <11גר י !ה מעברי ן, שמאחרת « וו 1ד ת p>1. ותירצו אחר יטלחדנו מה בחוהמות סוכות, הגמר!.!: חיגה מפני ■׳־• זו (ין) מעברים, אס ,י ר א\:ל לומר להזכיר סיבה זאת טיט ס ה 1י ועוד: ; 1ה ר י טל בעלי טלגבי תקומת מספיקה. הגמרא בעיה בראס להתאים את מסמיקה. שעונת חג אלא אלא בסיבות משום הפסח ויחול שעדיין הגדיים ווי 1,ו ב אז אורך ( )1 3 עי׳!ר להבהיר, כן אלא כלל ולמי , שההבדל לרדה תטרי הסוגיות הוא מיגה ומסק מאוחרת, העיבור סיבת סיבת י ו צ א ,7יחג אשר שני כדברי ואין זו שני יש צורך ו.י 0ן לבדה בעונת סימנים ה מ ע י ד י.1 הללו. הרמב״ם לבית כדי יחול ה□ימנים למי היא תקומת המסח הם שימת מדוע ח׳ירי התקומה ולכן מחמת אם לבד אין מערר־ין. . הבדילו, מעברים ת/ירי, תקומת בין ל י 1לא תקומת סעטית האביב, לא והגוזלות, וסיבת התקומה והניירות הגי ע ה, יש בעונת ממני היה זה ■■ירי•, /וצר ין־ התאומה מחלוקת הרמב״ם זו; תקומת!שרי, הוראה סנהדרין 1 1ריןי ׳ כי וזקופ ת על על טזוהי טם טל מי מבחינת לא חבר טבמסבת התברר אם סיבה אתת, טיט מפני מעברים מעברים מסח, בצורה גטנהדרין, גם מס.־יקה כ9י הו1ו 1י ר ה ה ר מ ב ״ ם ז? י ן שהתבואה האביב הגמרא שהרמב״ם פנים 1בל האביב, למי הטוה, תיאורטית על לעי ניסן אn עו ש מ ע ב ר י ם .־!ו! !,׳׳,.נה התוססות וייתכן כל הרמב״ם תירץ לטעמים נוספת, תירוצם אותן אם !.גם ת* !.ו!•ל ת ניסן מ א ׳ ח רת אחר אז י מ ת ח יבים אין להזכיר הדין כלל? .12 רום' .13 ר"ה טם, עיקרו של הוי״ז הלוי. בצורה רחבה. וגוזלות מאיגרת שהרי ה0בר זה נכתב ירו ,ל י ם , וייתכן אינם ר \ב"ג הוא ד"ה עברה נימק את הרב ע"י תטכ״ג, להומיף, יכולים עצמה לההיא ל ־ שאיחור סיבת שתא. סאלמוייגיק, ,1 8 - 2 0 ;,יוה כתיבות בתקומת עי״ש ולמי טיסת לעיבור ניסן ה ע י ב ו ר .ז י מנ א את י.ז. דבריו דאביבא העמוקים הרמב״ם השוה, מהווה חידוטי הוכיח סיבה לא מרז וגדיי הרחב״ם מסמקת ממאי« לעיבור. עי״׳י. - 114 - ׳ וי 0 יאלו רבדיו; ס ע ו 1,י ן ולא ל ;1ח כל נים אותן יהיה ואין נהו להסביר זאת כ(*י י' . . .ו י שם סעד הדבר הטלאים טמסביר דברים להודעה ק ,ה m u א ח ר י ם ׳::ומי ן כדי העביד, להם כל כך . הל כף לאכילה, ראויים המאירי טיטעימו והם: מן »״ הגדיים והם והטלאים להם העזים. י ו ל ד ו 11ו ז ב י ם מ ק ו ם ר׳” .י י ן יכולים להביא בני הגוזלות ה נ ! 7יא עבור ו״י,1ו טולה מפגי הסיבות י׳ ו נ1 הטלאים ואומר: ,,תקומה בני הרי או ■מוגה אנו מודיעין מעגי ט מ ע ב ר י ן .יג ל י; 1ן. ימים. האביב מצר ואף לו* נזה י ה ם , טע״ם ו״ירו״ יגגולה האילן, קטנים ״המלבין »1 ■<דם ר< 1י :1 11י ו תו־ ■כן עועין לאחינו ל בוי■ י \וז י ו לא ה ג ו ז׳■י ח יn ?j 1 ב מ ק v.י ו!יי ו .ו ן 'כ.,-זר ו ת ם ג .ק מ ג י ח וכיצד אלא ו ז ב ו ת ,׳ו כ ו ל ה ע ב י רה , בטבילם העניין צרינייט ; 1כמייגוו 0׳ן ל ק נ ין בתידואיו מעברין למנהדו־ין , ה ו.ן י ל ו ע? < yו י* ר ? אותן טהטנה ממני צריכה אה״ והגוזלווז מן רכים ״( 0 4־ וראינו ביותר אנו מבירורנו י! י ל ו , כסיבה בי״ ולהטעים לכן י ו » ר •,י ן ל•,,וולט״ ל.״ היה העיבור. בעיניהם לא ו הבירי נו עלפי »״ יימלא לעבר ה \ו.ה את טי״״ הרמב״ט מטתמט כעובדה חי ב ו ״ ״ r n 2 בעינינו ״לו לעבר א ,לילו ״י ע הוזכרו הטנה אח טהטתמטו 0מן מחסור או ורק מ 1״ ת בסיבו״ ,הבית בגדיים ל נ * הסיגות הללו עמד ובגוזלות ״״ *'יי1 1 העיקריות. כאמצעי !/כנוע י << 1י ת ו ו ל ה ס ב ר ת ת ו ב ן ה א י ג ר ו ת n r,ו ף riן י וז..ת ן ,י א ג י ,ו 1נ ו ״ ! ״, ובגו, . 14 כג! י ט ה אר כנו כתג י הוצאת ל ר"ג ב מ ר ק ו׳ • r כי ״ הב ״ ,ו ה ,לו ־ ,״״״ ב״ר ״למ, .•1 ד ״ ־ ־ ־ מ רrut קדם, על מ ק ו מ ו ת והערי י ר וי\ ל י ם , ״של"א. ת • י ״ מ לאיי על ״י ! 1בי״'ז "' 3י׳ "'■' י"’ ״ נ 0פ ד1 "מהרה ג" ב פ ר ק , '; 1 שאיגרות הבית ולכן הבית, ה ע י ת וו־ על עמר חילו, לאדור משום בהמות ההקדש". הבאת לטי ו.יום ננסה החורבן, "תהרה ו ל ה ל ן " ^ . זכאי שיהא לתי קיים, בית מירוש היתה מותר ואי נהו לא מן מזרח - מן המשנה תתירה - ויאמרו: דלא השתא :,יל עם י v, .1 שחכמים סברה מ נ חו ת, .2 שם, ,3 בבלי, י ׳, ראש ג ,כל לא אבל העומר, "התקין י . לתקנת היו חורבן מ ״ ז :.1ג י מ ן ו־יב״ז ה י תה: בהאי! מ ז ר ח ? המקד ״( )3 - המקד''. לאחר ביום אכלנו עומר מתיר" שכל משורו ה ט י ב ה מדברי הטיבה הג!. 7ו.ו; , השבית התמה הסיבה איסור הרגיל הוא קי יו׳ , ה א יו . שנה ואיחורו ש״מהרה ייבנההמקד רגיל, ח כ מ י ם ו ,זו י ג ו ב :ל זאח הנזכרת. ה׳ . מא׳ ואנשינו גם ו מ ש ו נו ה ש נ ת 1־ ׳ , סוכה המקדש. איסורו אסרו זו: ה ח ד יה, זריחת מי המקדש, חכמים אלא בצורה התבואה לאסור אפילו קרב עז־ "מותר בית חדש, דבר אם היה כ ו תן :ת במשנה; החדשה. טהוא שמקור ולכן בדיוק השנה הווי1/יה יי!: או 1ו ו ■ " ( ^ • , א כ י ת קד בית העזה "שבמהרו; המקדש וזו ה דאיכא n u nו ו.ה הזה של שבית אנו שמיד וזתבויאה בטעם מהוובוזוה מתגרשת את הכתוב, ה ״ ת ד י" דאשתקד התיר. הנף כולו ל תקן את ה; ו .ה :1א ו ר ה ה ז ו.׳יהיו יום, יודעים החורבן היו המקדש" בזמן בבוקרו בגלל ר !.ילו - הקשורות (?טח. ושלא זאת ה מ ס ב י ר ו :י הנימוקים להרות ה א ו פ ן ן1ןז 15ו מ י , לאכול מוצאים העומר המקדש". ידעו ה!,גי בגמרא לומדים לאכול יי בג ה אחד של תתקיים יום הבאת ההקדש, ":זין מ י ר ו 1לירו לאחר בן ביום העומר nu הבי ח ההלכות בחווה, היה הרחוקים אם וזו*" ן, בהל ייבנה ייבנה לרכז הנאמר העומר הגאה שאפילו מטטקוז זה מנחת טקט אמרו דעהו י במאמר ר הבאנו ככתבו את של אורן קורבנווז נ יכול. ע' ייבנה ,6 2 המקידו". עכשיו ג׳, עא׳ שבשנת שעברה כשלא ואילו עכשיו שיט מוכה ו ה,ווה יאמרו: לאחר וכן האם ברין היה מנחות ל׳« הבאת סח׳ אכלנו ביהמ״ק ביהמ״ק, ביהמ״ק ג׳ , ב׳ . עא׳. בשנה כשזורחת זריחת העומר החמה ("במהרה ■עברה החמה כשזרתה והם מתירה מתירה"). י יגור; את לא וזוומו':׳ יורעיג התבואה, - 116( )4 ה in הדין ™ ו ח ל ה ״ביצה o kו רה י בי ונו טי ר :a גי ונו בילה טוו »ם הגי;יו :הוטלה בלו״ הרא fvסל יו " ט בחוץ לארץ in; ,חוגגי 1. טוביג\ , ^5 "נולדה בזה הרהרו! מוטקים מנו: ב ז ו ; " ^. ביו□ הראשון של רא״■ השנה א״ורה גם ביום יר טעם וגולדה טעמים שוו יו! נאמרו כו,ל ש" מהר ה ייבנה המקז. כשבית ;.וראו את את המקדש הלבנה העדים העדים להעיד ובכל ר א., ה 1,נ ה < השנה, שבית לא איזהו נהגו ,1 n n ״התקין גם של רבן ש בי * ה הדין השני, ,-ה ר , שהביצה .4 שנולדו, רק אסורה ביצה, ביום ,ו״ גם ״״ד ביום הוא ל(!:ני את ההוז־ש קודש ולמוזר קודשיי. ״״גגו טוב, הראשון כיום טוב. השנה, היתר, בן זכאי שיהיו מקבלין ראש בוודאי יוחנן ביום השנה, יו״ ״ ו ב, ההיא השני. עז ות זאת מותר״ .יו, ,וי-׳קייי ה^ני־ k׳ ,א׳ . .5 #6 .7 שם ,וראה כל הסוגיה. ורגל* , *׳״ • ד* r ---י י נ' י ר אט ה< 31הי ד « ,ד • רק ז כ “ יז'־ י ה'־ייו תהיה בכל טו בי ן־ העזים ב ת קו nה *חורה בז יוז ימי גם יוחנן אם יו,-, אה ראה בהקדמה. בבליי ביצה< ד׳ ע ״ ב 7זהו י ר ק יו״ אהד הוא יום טוב. .° הצהרים. ייני שהרי העדי״ ׳״ /ן, 1לו באותו קיבלו של הרא״ון קרה) רק מקרים עיי “ , באים ר׳ של ה ״ י יל' מסוים עי! " י להעיד היו יום ביום ראש אם היום קיים את מקרה מקרשים או.זו 0מק n רק היו חיה מקדשים (בגלל ח שר י המנחה המקדש זאת החורבן, ווי ק נ ו הורש מ״מת גין ״ וכשהיו •ינוהגין זאת ובכל ב י צ ה ? ,נ ן ל ד;1 ל.׳.11ר בוז י ד ו ש ה , לאהר »יטוא, ביום היה המעידים :11ז מ ן 7זל קיים, על באו שלאוור׳יו, להיות •י ;1v יי אוזז“ ,שהג מ ר א קו 11חאתטעם !1,1׳> ההברה נתו ה ש נ י ^) . ביגה . ;נ. - 117"מאי טעמא? 1י'<ה ו:יו שני <!וי. ו ה..ו 1א הן, יתרגלו ;!לו, ומצאנו המקדש"; ייבנה הר ” ן ש«1ו:מי 0 זמא ישתמש ;יו אד! להטיל ר עדיין ל1 "מהרה יבנה ״ מ /וווי ה ה קד ?;ל כ י הלכות :ורך המקרש לא הרגלתם, ן י י 1. לכן י!׳ ואם אוו ל המקד תיו! לנהוג ח ב מ י1י קיים. והרגל י/י שבית של הנובעות "אלזתקד", להיות מוכנים בעיקרו מצווה לעבודתו, בכל התקדמה ויוו זו מוזשש , בר ״זום ו .ויה ג מן הטעם: "מהרה אלא חכמים דאגו לעבודת המקדש או יגזוז את והוא מע ומותו ובעינן היה הבית ת ק ל ה ■/מ. ה ע ד ר לו■! ו.י לקוובן, בנ?נ י נ:׳־ ן להטיל ובין י׳.יחוט ייבנו, •מא ; הרו: הקורבנות, ר בה את את הלא יהיה 1 כעי) כ . . ואז עורה ד .צוו ך אל י ו11ר י1א, vi הגמרא, ;זרי על וv,ל י כ א "״(יו) הבית, הי. סו א ל ה כף . בבהמות לו % 1ש י ו ז י ל ו מ ו מ י ם ב כ ל ע\,ר ב מ גי הבהמה ה עדו, מום? להקרבה, ואו של ( )1 0 עמרה « בוזמה ה! ,ק דש, בעורה תי בניר ן ו; ו ".ל. בהמה ביטלו ו .י itt.v.ך ל ה ג?,י׳ ך «וזר תקלה ולכן והיו כ ר נ ו מע .ר ו:יו1 לסוג המקדש, *r•11ד , I אלו עלולים מחשש ירי ,ר אי 0ו ר 0 כאילו גם לא .tniiי ; •!:ו י במהרה, בדברים m הם ׳ ת קד א, לא ( . )9 סיבת להתיז ייבנה יכוה המקד ני? ה 1U1נמי ויירו׳ .,.ול.ו !ז־ ו 1 ל ד ב ר י ויוו_־ מ י 11 itי 0ו ר׳׳ u מהרו. בית ויי אמו ו: מי אכלנו ו,ר י וזיההו; הגמר וזיווג ו : ׳ 1 11י לו,קר 1וו ול.׳ ה ב ה ם ו , 11 בהמה. דומה רש״י מגסה <ת להסביר דברי בנדה. ו,גתו־» הגמר.. י טו .ז Ifוז ו מ הן־ןז ,ו.א ו מר ת ■ ״בי מי רבי היו נ ז ה רי ל^מא אדנו ועונה יאכל שלא הגמרא: ( )1 קד?., כדעולא. ומסביר ^. יבנה . והגמרא דאמר רש"י ביהמ״ק עולא כו ■ 1ה ■:י לזואלת: חבריא "חרירים האס מדכן בימי בגלילא, שבגלילמטהרים בימיהם"... ר יי י רבי היו *׳לו■ קור וזכא ו .מ י מנטה לילדיו ידנו; m uהמ?ד «-נ י ם יאמר כ! י ביצה יג 1לדה ביו 1וז*3נ י ,ר ךנ •כל ה נה וה/ נו;וי רק יויו *1mהיו;י ו"ם בוודאי,וו. ״׳״בלו מ \וו! הם כי י w אחד .10 בג :וו ו ת ;1ג ׳ . 11 ע " ב. . !2 זנו בבלי, נייה ארוך ע "א. ו' ע ". 1 ב י לי רימי זי י ל ו ב ר ו ר ו יוד אותה יי! י י ג 1ל ד ם .י ו!ו י־ :1ן :לוו קדו.זה). ידנה י Z Z ’ CC<\«. ‘ 4 ‘1•י־׳i, /.״ י ־- •■< ״ 11 IZ' - n d c m S <rtMi 1 (i 4,41, a u ׳׳l c u 1, 1 ' , / l ^ i u ‘ 1:1:1.. <.;1* n j r -{y '2 1■ יm/ Ml i tauci: uull‘ 111.1 דז.*.c «.n 02* » 1: l u :u nczvt cc<. C1»: הא 6 1 ־ua« 1ז‘ ״:ז: a n g t* 1 1 • luaG iuu «.s p . l c i t it 1, 1<\nc!« < ג ו. c a n uticd.ui i.M.ns lulu <^1 tiuicu .גוי <. r > <.r11! t,« u ! יc *.n i:1.<\n ^ c u «.!. I 4 >1e 3 1. (,miiu 1. 1 !!uauLtu Cc. 1 . 1.!• uu<.11* ux 1 ,1 :u * - w ׳w 4 *. <. r: t ־t1. uc!<1!׳. a ‘ mo i l . <.i< ׳.i! ^c־.\׳ w/!1. ״ ״- u1 • ״ מ 1.!(.ul! ׳׳Jui.'Si: ז: 0!>11.׳י. ג- 1:tj.!׳La• a a 1 < S ci?r.j, 1. at: 1. tt 1. ׳. i n g( • ״cl:I CAUl l.:u.: ״- L ״ l/; ״i• t-h: 1 <$ rc g u u i l! 11 !i! ut:«.u • £1• LiCinai.H u <.י11׳ . fiiuiu^u ^!11 >׳ •n ־׳rf> tln 1:11: m n u vL t:tu־at:• t 1 *׳ liacu 1 .!a n c a .u • u«.u c u u u .^ J ^ ) ׳,, c i i u i i n /, ani/t 1!«.1.u׳. a u u ^ a u C I • 1«. 1l» «., ‘ 6 ״ i u a i . ”> ״uGfL « r «. ‘ suu ^ ׳׳u n u !, <. J, t r t i e . n ‘ »•«. l ^ an sou <\a 1u u a,:1«um ‘ ;1 : זזit 4 t 1.vn I 1. J . c*u Ci, r׳u aucti.. tfacii.iu n a n u i c u L ׳. •ru, 55 c , גt. aact u ^ ^ ^ at. m . «. I ccfcu un.ita ;u , rsQLi u,1‘ uu.15 luauun rau<. <. u c^ uui.1.1! i^ r n r 1r;l ^ ,:a ! k t. I, x a 1 ui! m u mx u 1. ־. ׳. '.am mcuu 1 ■■:■ י-יי <■I * oa:«. l )()׳ a: .׳. 1 ».ז: 1 אt cu«. /U ^ ! • ו וurnct ca! h u l l <^>1 r u n n ‘ r s ;u l c c l h i i !!: « iv , a, a « « uct: L ״c!u c «, ai! ,ו_ו^ז. ״׳ 1. n:(. u ‘ L:t:11 :c«,n 1m .11 u *. t: < 1 ^ : זi i r a u r mi:l l > 1!cu-׳ .I. liiu 1 «• \ra u ׳i u ur,1.!1cu: ״kJ 1 '1"-u uu<1!׳. a* u :w n 1. , a I. c1:5?cf1 ci. v-1* n u *.1->:.<11.1:•■׳ cl. nt a ) . 1. n r c . L a n l. ‘ t:■ 1 ךז זl u a ׳w m u aciu i^ lh * a a u .) \ C I; «nu 1׳.\־cu ^oiUi, 1. 1.1.« זי. cn ״, nan , c<.u ;1c . <■.1 , 1 u i u /5 ( L 1) 1‘ ץ <. <. I o\ yarn. 1?* 1. •י 1 6 u t* «c,c«. at:). <־, a 1 u u u n u !׳׳u u ;^׳ c!ca 1 «. I r.^ t;«. vi m ( ( 1 V* ->I/ i u ׳־a«. ll t:«.n זך: n& זא:<:, c m ^nmu iun. ‘ <! רזa ^ ! u l i i 1 (> זוג: /ai.1 s i m . s u m ׳/ vt.1t • u r \Q l u c c a !׳׳c 1. £ <.□ a n a a u : c<^ c u i acn«. (׳ J c l A 41 aciu H c u u 1 ‘ ' (02) \ c : ■h.v. «u 14 ׳k . c u A!׳, A».^ >» ( a u ^ u r « « u t iu n u u 1 ! u ‘ cai u / '/ j ־. a ׳.u 8 •<׳. . uadi. ־u <־, <י>נו.u i : ) ־U ־ ו!זו 1!a <:«.nn .<.u 1..׳׳l c 1. 111 .* ^! . : c t u u ־t j י: r l *. 1:< -׳ r. u^uci . 1 ׳n«. 1 u .» .•:׳ ־ 19ו לריקוד ה רואיט אנו מחלוקת בלן חכמי!! לרבי ,אט י יבנה !.:לול, ו! ר ב ו ת ;ין ל ן שתו כמאן כאן 7לא ולגבי ,־צורן ו,ז!לו־ו,.׳1 חטטו ל v7!1ו ^ אכילה להתחטב בסברה טמא וחכמינו יומנה מחלוקת ח י ל ק לנו מודה טג מומן הרו־ ו ט ו ת *ורן• רבי טהר י י וט תארע טכל מטול י־ ק טאט י לן טבט בצורה »למ לעבוד לכוהניו! כזו, ל זאט בחג, חילת טמא ליבנה סובר תות י לבנה יין לה! 1י ק סבו ר ל ט על ייבנה לדל המקדט, עניין וטלא הזה, אז בלח המקדט, המקד׳יי', ויט ל» יו .יו מ ת ,ןבל ע ! !! אלא גס לע״זו ה ׳;,תו י י ר גי את ל וכלו ה ר !■:רות ל לן , ־1 כוחני • על ר ע תו הכוהו .ליו כל ה 1ו ד רבי ה ב ו הנלוז. ה ק ו ר ב נ ו ת. י בין ה ג מ רמ איחור ח כ מ י v/ 11ל \7 לא דמן מ ד 1ר י טלגבי המחלוקת לין, ן ־]בלי׳ ׳׳)־ומו ראינו טלגבי טתויי עבודת הלא "ההרה לין טהרי גורל לומר !:עניין יהיו »n הזנו אמטר טרבי הכו ה נ י ט וזמקד׳ז, המקדט? ה מ ק ד ט! לחטוג י\ 7 . !וולדה עקרונית תקלה wי וכלו נחיר ליבנו: ה מ ס ו ל לס vJל עקרו נ ל טלא לח. במטטר טל גענללן טמא גל^ה ייבנה ייבנה כרבי" מהרה טל .־מאחר ולא גבנו .ו;בל1ו ג ( )2 3 חמרא? לסברה א לס ו ר רק לוז ן ועל כן יט ?:ורן־ טהכוהניט יוזלו מוכניט לערו דת K :1ו,-, לכמורה הגמרא מ ט יקה בם י רעהו של רבי ?!ניט ■V להו-ייג יה י ו יו1 ט כ ר ו ת נ \ . ^ 2 '4 ויבינו תננאל והרמב״ט מ aר<<י1.1 את דברי רבי בצורה אחרת .לס י ד jתי גוז רבי מודה לדברי חכמי ט טכוהגיט הי וז עי!) באיזה בכית המקדט, על רבנן אטוריט בטתיית יין באותו טבמקרה ;זהה והן אלנו בבית המקדט אט בלת וב הוא ייבנה, לוט או באותו׳ זבוע .רבי ווו לק לכול לזהות > mבית האיטי ו מ מרהו, חכמים אס וו י ס לטתות יין כל ה נו;, על כ! גבו ע עללהז ל רו!. ל מא כל לוט וזוא לווי .ועליו ל יו ת סובר רבי: קלקלתו -׳ואינו יוד?' לisי ז לין׳ ,ז!• וזי מ תקנתו;?" :אס ילוי אט ייבנה׳ הבית ,אינו מטמלז עד 7זי?;ר ב״ד טל כהונה ולקבעוהו במי זה י וו 1לטמ7ז ,לג? יי :ך עכטיו מר nרי)25 (, .23טט"( ,כ;* י דעתו ׳;,ל מי טותיוו הכוהניט בזמן הזה -כרבי"). .24זר ין ,ט.י ,.מהרה י רנה ה מ קדט, י׳ רמאל ,הוצאת מוסד הרב קוק, .25ר בי נ ו חנ נ wל ,. :1ולי ה ג לי ו ן . קובץ ,.תורה ;.בעל ייה ,בעריכת ירו \.ליט ,וו״ה ,תטכ״ג ,ע׳ קלב'. - 120ול ו ס ׳,, . ה יה משמרתו תקנתו ולא - מ אי׳ אבותיו, קלקלתו, ז המ ה ל ז! ו ת ה והרי ייודע א ג ו ח י ונ.iב ר yיי 1 יוד ע ' תות .כלת הרמב״ם: x!:1 \:י י ורע "כלכהן נ ו תן מותר זה עתודה, הו א בוו ,מ ש מ ר ת ו הדין הוא מר מאי לשתות n o n־ ו איגו ר.ה. לשתות תמיד. לו מכיר ע וגז ,י ן ;זאסו: משמר ל i n n -יין כ ל ב׳ ,ת לזן יין י גל1־ מי!■ הין; לעולם. טמינו ן י!י!ץ וזוז, . יכול אבל yד לעבור \^-«f׳ / בבית ’ ״ייקבע "אמר ולמהרה יין. דסתמא נ. 1ירו 1ו ה המקוש, כירים ום תיית ו ג :מלזמר ת ו ״י׳ 1״ '. כ־רבי שתקנתו ל א וזי י? 1י נ ן . ביי. אמר משיג על דברי של 1 "י ולכן כך ל!.סור - ובין כמא הרמב״נו הוא מהיר שתות ן שהוא שאינו את מחיקה כרבי" דברי בעניין על ואת מר b n ל ש ת ו ו! ( )?7 הגמרא זה . כתי יו ו ך !,אי ן ל ש ת ו תיין. בית אב מוהרי שלהם יין. מ .ום מדוע "\אינו 1ב ובמשמרתו" /לו ה ל ו ' ,ים וקלו ומודיע המימרות י מעניינים ביום מתיר עבודה, מותר הכוהנים הרמב״ם ואני עעת חמרא? מוזביר שמםביר בתית מ״יג ע מ1יוי האידנא שהגמרא את יין 1ין ובין כהנא משום טבור הראב״ד קלקלתו מ לשתות של הלכה יבנו; הראת״ד ו־מ אב -אברהם: לו אמנם שם עליו; אומר שייבנה וכי דבריו יודיע .26 הלכות בית .2 7 השגות הראב״ד, .2 8 רומז הוא", נהכ1 עתיד וכן - :.,שימה בית ו בהם ויומם? של ר על "י לב ו ו תה". "כ 0ף ההקדש המ!,מרות ב טו כ ה בירושלמי, בעל בית המקרי, , יג המקדש הראויות, כשיבנה לדברי מ הראב״ד כ"א מא' ב ר כ ו ת, ל דבריו: יהיה ואיזה נ׳ "כמה :זהות מ ,־ נ ה ״ ע ל ו. אם יבנה בימים אתילו לעבוד ומטהר יהיה הראב״ד ע די ,ג :ע דבריו מ:גר ף גת הראויות שם וכן שמים־ ל.ן ב י ;.ותם" הוי! לא ושבתם. ל' עא' כד' שם. עא׳: " ד ג ין העתיד ו הבטי ס לכן היא הלג': "כי ת־ 1ה לבוא, וזג י ר כ ה בא./ בידי של הצתה, יי! תהילת ובא כותב ׳.ו הל"יו. הרמב״ם בר"ה ו 1לו (?י יכול .ואינו מ כ י ר אן\ 111ה - 1 21ועודו סדעח בסטר souב ליתן לעבור טע!1 עד מינו ס י ללמד למה סיקבע רמו י י Of.ר טבל■.״! ( ב ע ר ק) ל א ב.מ ד ר ביג ו בא רביב ו בגין טכעיבוה מוהר בבית לעבודה ביו! מהלכות סלו אב ולכיעל הבוז י ר ה בזמן הזה. ובמטמרתו. ביין, מוהר מצמרו אוזר בקטר ביה וימ^ו ה מ ו רהב על הלכו׳ ה ן־,ק ט ו ר וו1 למטטרות קובעה מס לוי ט ה קורבן. וכן־ מוכמים סאם גוי חלקים: מ ו מ ר רבי: וטבילה ״הליל וכיון בכל זמה ל&י דברי אלא ברית מדם כאבותיכם, .מר למדנו רב יונה, ;״;גמרא בר בברייתא: הברייתא על מחא צריף מכה מ״יקה . סכך י( :ול טמי!:ו מינו המקד !בו,. מז וייפגע המקדס מה עליו הגוי סיוכל מ״מו ממני וכי בזמן הגר ר׳ יגור הזה להמרי ג.י ת י יו:נוז מ׳ יו ט ההליך :,״קלה" < מה טל *לד בחידוטי דבריהגמרא, ועא'. טם,וכן ר "ה ל»' עב'• סו:ו,וכן ירו5.,למי/ ,וקל יה ,פי־יי '7,ז * m וה! ל ב י י ה אל ככנטו מעתה רובע ה״כוו1 ה iי ר1־* ה מ י ד ו מ ל>. ל ד ו ר ו ״ י כ ! ,״ ' . ) 3 '1 גר, ,׳ימרי־י אלעזר: . )3 3 לא גי ו!,- ה ק ו ו ב ן מיננו; מ\!ץ111 "מלא ריי:ר ׳ בן בנוטא זה בהרחבה במרק ה', כריתות ,טי׳ לעבור אתכם אריך רבע להקריב סמעון הבמת סומלה: יז ו mוי ר׳ <■« <״ <■י ,״■oב י ח י ו ; .׳,ן ל מ ׳, ?1,טuי ״,ז כפי סדנו בבלי, ה מ ק ד ש ומהר•׳«: קורבן, אבותיכם אומנה, הגמר״ יעקב: "גר תלויה בבנ י ן המקרי׳ • כטףמיינה ,סו - ,,וראה .31 :ל 'יקבע, מ ב י ? ה ב מ ק ו ו ה ! ?\.י ג/יטיו! ..י י-לינ' vו ו nא ת ■׳ י ק ד י ;7מ ט ב עבכז־י ,י ו נ י? J rי 11 .29 יו ביט בנין להט ר י ס להתגייר מילה, דמים" ל ח ל ו מ י ן, בן ןבז , 1ן ב ט ל ה בית עי ק»הר: עה ולכטיבנה ב מ מ ו נ ה t.ל חייבו רוצה ייככם והרצאה הגיור גרים? לקנות י ט ל׳׳י ״י' ״ והכי ץ ןו) נקבל ועוד לומר: בזמנו. ההלכה מת קרבנוה, ולי קו רםיי^ ^30 סוג במילה . » ט ו ו לי המקדש יין מטטר ( )2 9 ביה ביה לסווות המקדט להקריב נ :מ )3 : לקינו • 1 ״ ג י י' " , ג י|!י ל כ׳' יבג :,ז;/?,י י ־ "כבר נמנה רומי״ ״הי״ה ״ברה ע ל י י 13 , ל ח י י ב׳; ת ה yו L1ו י ב י 1ל ק ו ר ב ןכ י 1נה י יי׳י• • r '״* ן בן ייו ח נ י זכ 1י ב י ט לנוויג ,,הקרבת הקורבנות אינה ידרמה ,סנהדריןכג׳ עב׳ ו»יןרצוננו להאריך בכל. 22ו לזה מואאין! אנו בחלמור בקטר לו־׳י מעאל ״ןלי ■אסור לאדם לקרוא בחמר גליל שבחלמור הגר',מ,׳!112ו ף התרכז ו 11ו ב קרי nr.הסולר להרבות » nהאור. ישכח ויטה nr.הנר לקרב nrהימן לו-יחילה בכד׳ "אמר ררי י ,מעאל גן מעם י׳זז nקר*< ובק \7להטות, ל*! יקרא ל ו ר הנר .ר׳ חטאת ש מ נ ה ^ ־ ^ . בית המקד יי!־ :כמו; .גדולים וברי הכמיח! נתן ;!!ומר: ישמעאל בן אלי זע קריתי י , קרא והמה. וי ■׳ נתן ,ו׳ ישמעאל!; ,גי״יו ואין זוז מקרה יהיר טל ו׳ "האוכל וילג :בזמן הזוזי ■רי י ו !.ומרי וכתב ׳ל ל כ׳נ upו n . :י והטיתי נר בשבח .לב׳ייבנו .בית המקדש!' ,גי■ ישמעאל נ!.גב ילל !״וקחו ,ל! הוא יביא קורבן וויי,ואת ,הt , שהיתה •בלי בו "ל ר' ולישע :אני 1.י ול -טה. צרין יין זו י1־נ! ערות לתקווה והרז• •!!!:נ ה ייבנה וי 0קר ישמעאל ,כי• מ ;11;*:ו שר׳ אל/לו ר 1’.ומר: יכתוב לו לצי החבר הגמרא, יעוד, ימא יבוא בי"ו’ *יחד אח האדם*.וכל תלד .׳־ו הכמות ;!.וכל ,שאולי ייבנר .בית ו,מ !ר י בימיוו י תת1׳ ביח הזי) והה יורו שהכמות אכל אינה בשעור המחייב הבאת קורבן. ׳' •3אלון ,תו לרו ת היהודית ,א' .33 .36 חוס^חא, בבלי, 'בת נ!"א, .70-71 בבלי שם י״ב ע״ב. יומא .מ׳ י ״. 23 -ו - <,,ו -ר.ןוו,1י.ר!ו ן1ו.:זיו1 ד ברינו ון׳>ו.ר1.וו!1 דבי■ קגוע אל* דבר ארע י, ו»יך «ו,י. רק ,.,הוחדרה !■•לורו; ,7יל הלז ,ו. 78.,, י .כ onבר ג עיו:י גו ול יי*י*יי*.ו ר ד* ו ח ר^11 ^1 . 11וי !(.י ו11י 1זדוגו2אוונ גהכ^נו יגרח העיבור, '.ועיברו ׳־ויכלו לוייתו־רו. ה ו ?ה גי 11י sי ''ה!!גרת ג aת :1וו לז(11ו ן; 11וו בן •י''-. !גנ ל על התו 1גזור. ו<• !־ע! ו רב נ וו 1לו ?.קרה מוווו n I יי ן ,ל וה < ב •1‘:יי' ׳•ה‘, « nה ו.ה ל ה 11ג בר זו, ו::ו״וי!r11,1 )’ *׳ ^י^ י ’1 יירגוי 11י■׳, - 124נ50ח ר בפרק ה׳ חורבן העם, ל» בית כי יש המריע, כך ש;׳; י ן ומעשר במשנה; ומוכלי ן »ף שני עמד, 9י על חורבן יהושע; ר' ק ד ש י ם ;■״ף חומה. שי^ין מטילו פי שקדושה בבג י ן לאחר ראשונה הרומאי ההלהה המקדש, ביו! חורבן הבית. ו;׳ף מי קלעים. ( )1 ע׳} בחיי מבחינת שמקריבין u vי ן והעם rnr/n כשהשלטון קשורה שמעתי על מקום הקורבנות. ז!י 3נ ה בקדושתו החכמים תמסו הבית, פולחן הקורבנות "»מר קדשי בקלות nr נ 7ז»ר השלימו הקורבנות ל;^!ןר להמשיך שעבודת המקדש־ שנינו ־ועבודת ש&ללילו גמיונות חורבן ה ס ב ר ה 17ל״.י המקדש הנ״ל, שבית בית, mx הסערה היו ב^רק מקום המקדש העלינו המקדש. ולכן הזמרנ ו פולחן ל msר הבית. - על קדשיט קדושה קלים ל vi :ת ה ( )2 וקדושה למרות לעתיד ;!בית שכך נהגו עלו ע&הס המקדש מן בית, בזמן הזה ששחט ק ד שי ט קדשה על שמשום שלא ב!::ניט, .1 קדושה .2 ע ד י ו, $1 .3 בבלי, .4 שט, .5 הלכות בזמן פי ש^לן במקום שהרי שנתקדשה ת', ו' ז ב ח י ם, ביוו" נובעת לעתיד בזמן - הי הה שהרי לחם ( )3 והעלה מותר לא עזר», שהעיד המקדש הזה וקדשה קז' 8חד ה גרמה קיים, עליית ה ל כ ה יו ו בזמן לשעתה היה הגולה. -ש מ ק ר י ב י ן 1:ף ליקרב לבוא" למעשה » ל15 . כטי ׳•שמועתו . על ולא הלכה חייב חוץ ל ב »ז/, שלמה מקום זו המלך. ע.'£-5 עב'. מעשה ה ק ר ב נ ו ת, פ י"ט טו ׳ . "שלישה <:דם '«ו בית. נביאים ..' *r m n׳העיד ש ^ « 1/י קי p nר י ג; חייב, ש״ין . הל' בלבד ב ר ח ^. - יוחנן; המזבח; לכך ובמקבילות. סב׳ ר׳ »חרת, »ע"ט ( )5 »מר ה ל כ ה ו 1י « ו ר » י ת 1; ,ל:׳.־ שז*.ם לעזרה להקריב ש ל ר"* רק יהושע שהיו מקריבים מקריב םק מעני מטני להם לל^ קורבן הרמביים: "מי ש ה ו v .ר;!.-ו י ש ק ד ו ־שה ראשונה ־ - 125 ויע m y 1 בין מ ח ו י ימו! n txי ל ו מקוט המקדים :1נ ו ש א ז ה. במקום "היו החורבן, הדוממים, במקויו.ו ולא ;!:יסברו; נטתייוו נוטה לעקוב ללא מוזר. כיוון עגודוג עד ;׳'הקרבת ר; ק ו ר.י :נ ו!1 המקדש כאלה לאחר ע״י ה ד ג ו1 .־ וזוז ו ק ר י ם ( )6 שאכן מרד n u n כן, בית בר-כוכבא, לוו י ו :וילה תמוהיט המקדש וומ/״יכו; וייידוע ביח-מקדש, מ ׳ווו \חויב הקורבנות ׳<׳!)■ מן לו.י ל ג ויו ה!! ?.ורדו. וו! דבריו מותר דתקוי׳ה ויו׳ !. אן, ג י יג! ל ה ק ר י ר ג1.ו ד;י :ו xi ב«».קו ■ 1ייn 1־ , ( )7 וזוהי דעו! ו \ ,ל גס המשגה האסכלאי'^^. עבד לו ה׳יט u\;a על אמנט איטוא, לטי ״ו״ג י17 בתקוטת דיבנה; אלו ב פ ט ח, שוט שפסח "ט ס ח אמר כמובן למטווח .6 הוא במאמר זה הוצאת דברי הקוד׳, : ע' ל אוזר זו נו; וו, היה היו זו, ר״ג רמז הן: ,nun על אוו זה, להקרבת שלא (לסו! תקוו זת ה ד י ת. קורבן (111 ה מזגה ומרור. o 1j 1i ;לאחר החורבן נאמו־: של על משמע שבזמן ו• ב ן לא ;מרו: ״ in)Ej ולכן מוכיחה מתקופת בעקבותיו חכמיט, ל ירו דבר, הבית שיש חיות, ליוו, הוא רא יתכן ית לומר צ.ה,. 3ל ,1 9 מצדד כך. כל ש וי ת, 0י:רי במאמרו: לומר שרבן ג?.<.ליאל קו נ טרט שהיתה מטו אוי י לוי מהר"ץ חיות, א חו ו ן עבודת ה מ ק ר א ו .1.ג ו מ י ו , בת-קול מקדאי ו j,,ד הוא יקבל קרבנווויהט ת ק ו ולה אגדה מדברת. וו ע ' ,9 8 ינו ב׳\עה הואמצטטדברי והכריזה: זו". אבל "מי אין ׳ןבל יווו ולטחי ,uז׳,א׳. ו ל ר נ ק ל ,ז. מ בי א זאת ד ר כי ה מ'׳נו; , ע ׳ ,6 0ו ז ע ' בשיו ה ח ש ב " ץ ו ר א ה u עי׳ ,0 2ו ר א ה ל ה ל ן . ת תנ ״ז. פ ט ה י ט ,י ׳ ,ה ׳ . .12 י vו :ו דו! ה ׳!ורבו; וו! ה ח וו ב ן . במדבר, ראה יו! ( ג ), ( ) 12 ת ח מ " ד -ח ח נ " ח. פ ״ ב ?■.ייצאו; חיו ת כ ו ר ,1 דכריו מה?". הולטח׳, הו. :ל יהי), מ׳ ו!) כ ר.י ח אמר, העטה אנו־ ה ז ק ן /ווי אומר: שוט אז! מ ו ג » י ו1 ביהוד הבאה, של ל גו בטיט כל ההגדה אוכליט כי על ן; ו u ה מ י שנ ה *:מצרינו "צא ה הי׳ וער ה ואלו בנוטה אינו. עוד נלך־ ג י י ג ר ,א. איזו אלו, א ו כ ל י 11״ י 1מ ע רגיל בדברי א ו ה לי 0 ר״ג וצלה דיבנה, בוו קוני! ה ג מ ל י ול ^ עבדו: זח חובתו... . . . שראיה היה "רבן ירי דברים אבו תי נ ו ?'אין זהו ל oca למצוא אבותינו לטבי ו,ןו?\נוות ה מ ו ז כ ר : 1מ יצא המקו ט שיהיו גמליאל שהי ו לא ו:אמנו!. שאמר ל ע ב ד י1:1 ה ר ו צ י ^() ^ 1 ר״ג ר״ג 1לא טבי, ט ג י '. ’ ,ניתן ייתכן ד' מטולרת י ה וישע , הקריבו" נ ו טח ההגדה, בדון■ הלכות חמץ ומצה ל ה ר מ ב ״ ט. המכילתא יתרו׳ קרבנותיהו הוכחה גל - 1/מ!1וז :11/י ו אדו לא הרגי - 1 2 6 אבותינו אוכלים ,אין יו ריייי׳ הרי י י ת כ ן 1י ה כ ו מ נאמר ו !ז ן! ;1 י-יי יי יייי ל א כ י ל ת1lUMיז י ט ה ר י ג:ין ■ ו 1יי 1 נ הו!• .מי' ^ 1° י י' צ< ו ל « כ nו 1־ :ייטאנ ו או כל י 3 (., aו ) הרג צ,ה. הגמרא מ״מרת התגלאר ב^ני על נוכרי ג״ ,ו א ח י ו ת !? ב .י ע ל ר .ו כ ר י יהודה ר׳ לאכול <עץ ?ל ראיה לי בן מגייר yEO״ ןזג ,ב ר י עלה מבבל בתירא ה ,,סוו , הב!!ה מעניינת ?יהיה ה ו;4 .y s , ע ל.1 ״לק בתירא. דאת מהחלק מן ומצודווך מ ק ו ר ^ז ״י למרות ו:״וז:חר. ה^לייזז ליוו״לינו ,״־יהי־י*ל חהפיס ליוו בגציבין אהל ,״ר״ «,וי בניציבין לירו ל ה ק ר ב ת «* n 0 ואבל לאתר n n ,1־ . ) j ר גרי, ״וני גיירו 1',׳ עונט מוות?( )1 5 ׳! י״ ( ^ ^ ? והלא .ב u לו,. ■י לו f Vi, ״ ’ :לי ” . .1ו ר71 *י ;ימ גו ב) מר•,ע ,׳ 'י ו .ל!,,לר יהוזוי° ’ "■1׳•7י ( )1 4 ג;י| ו " " " יו;י' ד'־ »״««'״• mיי׳יי־י"י"' לות מתעוררות לין,,ומ הטיהור הזה .א) האו1 לו ט ה ת וו־ה (״»״״; ובי)(!, י• י ■אוהל יהודה גן גתיוא לא לי הו 1.חייו :היה להקריב קורבן וימת. ;:תירא ״י , -ז .,ונחו טל ,ביו טל י ר ׳י ׳ מוזהר טי ׳ י.,ורה בן פואל w .״ aר ׳ יריוךן :חי בער, מאתייס ינון, u kהוא ,.י עיי «».׳►ו ה ב,׳ )17 (11־ תיות מג ״ה לה״ביו ־כאפות המקרה הזה קרה לאתר .זוזו רגן .הק. קורבן vioaהמביכה לאחר התו.־בן, י . < ;.ג..לורה חמוניי•1 י *'*" ו יהודה לא עלה לירושלים .הקו בת הויסת היתה כרוכה בהט ת הנ ו 11מיר הטל טוגון.1 נוגרי זן; ה״״זה כיהורי עיי* יוכל להל; ין למרי הטלת ו! י ת, וזו הי תה הטיבה טהר גו אווז ו. כתו .ילה כתב :ל::;:״ .13ר » ה ר ״ ג ״״ ,י)ל(:ו״ Y m ,ומיה ,״י•״ ה•יל ד״ זה יאנו אובלין" ,ובסוף ההלהה התג 1" :נז ' 1ויזיי אבותינו או הלי!־ ״. בבלי ,נ! 0תיע, ג׳ עייר. הרי ה אי׳ ס וו' ונוכרי לא יאבלתבטר ה ויסת מוסד.על הי1 יאכיל את ו.וכרי ,ולא על הו.והר י. ראה .:־ ,1.1תויים הייימ ן בנ 8יבין. ד״ה מאליה. ט ס ע׳ ,553 סבורזהיווני ר׳ יהודהבן בתיר1ג< ו י־ - 127 ו ; ״ בר ה מעניינו. ו;יא ומבריקה, ה מ ו ג יו,!.. ן:5ל ן! י ןז־ ו, מ ־׳י ‘ 7, ;״׳גזה בו נ גג יי*״ 1י.וי יי• '•1היוז ג־' לע .ן ״ ן;וה m ,T ע ע מ ו, שקי^ל הלק מ ב י ׳1 יי ה7 ^ י ן ׳״ 0ח הJ ביין ,נאמי: שע כשי ושאין יןז ו רו הקור ב נ ו ה . ״ הו« i' j u וייןי,״״ המקר• בייה רג.ר• י )״ T K ככר vjiju׳ ה י ה ר' ;ןןמ! יו; ורך, < ׳ י רי '׳'ו י י ,י■׳ י ^11111 ;],1ו יי‘ במויןאה ״ ( ) 1 9״ ;y n ! j j n K ללת ל״״ר החו רגןי הכוהנים ואה ין .ע ,א ״ כ 17״ זילו ער , ,ן , ן !,־ .,ל » י לאוור ן;ו 1ו ר:1ן , הענ, 1 17י ו כ ? ו ׳>ו,ק1 ־!־ ,י ה ״)ננ י ״ ! ' .,,י-,״ j * ,י היות ן ל^־ן ,ן ,נ י , ו 1,ר י,-,לין!. ל! .י קן.1 ^וז . . קייי■) , י י '׳'לי "nnin ייח ‘ ׳■ r ׳' ג־יי מבא ...... 0 :יימה י,קוו ב נ ו ״ * ,;! t m 1 1 1רו .ו 1י ק ר י ״ "י י ״ קוריו mי,,יד ׳,־קורב׳־־ יי1 יזיה ׳ !״י י-י'* . 1 •י• ג:י 1ק ו יי v 11,11111,21י ״ שמווה ,״ " ק י 1:1 '1", ץ< ,ו ו י’' !>ן * יי י־■ "ח! מ א ה י י, ** י י ה י -ו ב בלי ו מ א ה , 1י ■י י י לוז טיז(׳׳׳! ׳ הקר ב ת ק וו־ו :נ יי!iל היר , ,,, <י בו ר י;,יי ־״' ן,׳ !,י י י י■ י י־ ; ג*1 .יי ״ ״ ״ :1ין . ו ג■ ׳1 צ י ב ו ר ,ג־גו ןנ׳ . 110הרד; ונינו: ^ א? ״ ״ן ! 1,״ ! ; .ו ר ב ו ו ה ה<£ל1ו - 1וf -י ■■ 1,י! טל מי1 u׳וכלו! י ור1 jן ^ 11Jיי'״1 קי י ■ 11ר > '' :,m י' » ל ו tinמ ר ו ר״יו;•,יו; וך ג,, המקדש ל ג‘י נ י־*״ !י■ ארחוה ריייר׳ר׳1 , ו•ך 1־ 1 1 11 •ר ין׳,׳)יןגניוז ■״ .י י ,,״! וי! 1י׳*1■1 ? Jג 1 11 יי׳ ל'י מ\נ?ו ׳ ;1 '• 1,־נ י לר!1!.ו ן י 1 מהאןור!?- א ה ו; נ א מ ר .ן! .1 ׳" י־ 'י1 ,־ ל מ ה' nt:r ■11 T 1 —י ״ ו ל א ו כ ל ״ ,ל ג.י,ןו רכו־י שהעגו ל מ ר ו״ יייי׳ 0.1ו(. •1KK n!1J !■ין■ ,(n ,־ קרביה .a ן ו;ק Iרו ו .ו ■ , II ה 1111ב ן , לאחר ■ ’ : ר ב נ ו!*1י ;נזכ>ו .ל:1לן ״ ה מ ר י ! ,ו,. :מר ו <.1 >- u117j ל ,11:ר ״ חו ן ,ן :1יו 1ר ״, ,״ ״ ,״״■יי י־ ״ 1נ־' ^יי בבלי ,הנ הדרי , 7י "ג ע" ב ,ו ׳.מ.ןג.יי׳ ו ת• .19ע uחי v ,11׳ ,ד׳ . "■יי״ י 1יי ע נ ו ד ״ ׳• 1H - 138הגמרא מ0טרת תרומה ובין ומ 5.א ה טומאה. טם מנהו; כן הגמר;!! תמהה זה כל על אהה ובמה להסביר: מילליא על מת את הגמרא, וממר מי לה: זל ל ה מי זה, ר' טל ס מ מ ו וג הודה ? ה!' י> ' <?׳* ג י י'*,'1 י־ 1 P גי תוזוי. ה ת ו ח מ ו תיינם ןליעזר געזז במקווי לתמי י־ ד '■i1 1 .. .ויגן ו * י;,ו) י׳ אנלתו, בעלי ב א ת ר ודה. כולן הו׳־י" דייג, "»ו« 1ה ני.ו !ו! ובודקת ב ז מ נ י ; 1ל יי' רבי, ־יזמה ת ו במים תרומו! קרה בימי ידה ר״ג תרומה? מקרה יי ק ו ד ש רכן מדלתה ו 1אלו; "ממי מדברת וטואלת: טטוזמ ו ו אוזר! טל ג מ ל י מ ל ?זהי«וז > ו ו ׳יו.ו וללי׳ו :,י‘!׳•■i׳־ י יי* יל״, ׳׳׳ 1 ו היי־ ( )2 2־ זה הזקן, ר״ג רבילות ״אלן להזכיר למי: סתם "מעטה אל*, ר״ג, ב ס בי תא, הזקן" דייג טל ט ^ ת ! 1ו ר " גיה י תו; ( )2 3 מכתנלת טם: ואמא יינות "טלבית לננזכין רבן והיתה גמליאל ס ב י ״ א "( , )2 4 בוריו ״ ׳־'ל היו טהרי קורין ידוע לר״ג כג י מ תר " ג הדורות? בבית כנרמה טהטמות הנ״י»ותי ו מסחררי טבי ויי)1ג;ן , טכך ו;דבר׳*ו1 על ה ד ע ת יתוא, הם. טטכת ״מקריח ת ו j \7 m ו״ ול^הותיהן אבא ״.,י עבד בטם ה,י'° היה ל * י לnK ך ג' י ה״ו זבר ״ ין.אדי ר:1י, .יזדג':י ? iןבי,ן » ל |• ג נ יי, ו' ק,,׳:ו י' י' י ,־' ו ״ ! ז• י ר ו רז ״ ,..,,י ־י י ר ■kז ב ו!< גי ר י‘ 11 1־1 נר רתקו r m יי '1 ,־־ג הזקן, י' ..............י ׳׳יבדר ך כ ל ל ה ת ג וו רי׳< תה ה י תו; מוזגת יין לחמי תודה, מחוץ .2 0 . 21 בבלי, נדה לנסכים י :יי לירו לים? ו' ר? כ 1ו כ^ ״ 1״י .2 2 בולרק ו-,־ , ו .ד ה ,מ " ב 1ם ,מ " א ביתם לדברי י ו<בי המקד,., מלו־ ה "א. היי ד . מ ר מ ההי■ נ י ם ל מ ט ל, ^ ע"ב• הגמרא מתרצ ת כדברי עולא סהיו ל מ נ ח ו ת ,מטעו !.ט מ א ייבנו, וטמן רמה 1 ^J 11 על בבלי, ה י ר ו ט ל מ י 1•-י'‘ "11 ,ב ב אק מ א ,ע " ד עייב. nיי • י' ו ר ז • י- f ■■ .1 ״ י נ ק ל ’’ ״׳' ון ■ י ם ; ע ב ד י nל וי^־ ; ת י מטילו , ק ו1,ך;יי1 די בו ר, הגברי• 1 ׳ p״ r1לן מ ט ב י ר י ם L, לזכר כל לעבדיהן לנו העבדים, חג ’ ת •־־ :ץי ׳ ■I י - 129מ 0:1ה חיוה בחולין. ר׳ המקרים; "ר' שי ז ג:ל ל ק גל להוכיח שר׳ימ סובר ,׳אין מאיר מאיר tik חייט הכרעת בהמה צריף השחיטה, משום שייתכן ממשיכה והגמרא לקבל m : הגמרא אולי .אנו הכרעת הגמרא ו:■.לו1 היתה טריו״ז, וקב ב ו ו יטה שהיה שאפילו מקריב ל מ י ע ו ט א ". הרוב. לחשוש היה ק ו רז :.ן נאמר ר"מ וא״א ׳ ' . 1י י ץ ,י של ין י כ? את טרי׳ 1׳ 11ה במקום א כ ל ב־> 1ר , מה ' ר ו א י ם /זר " מ מ no אכל באכילת לנהוג בראש במטה אחר״ השו:ה. '’ 1,1 ל m iו נ '.והזוי. ב111' . ק ו ׳,ן ו ד ש י ם h u bוקודשיח, ראיה י ו! ( )28 ר ומ מו ! ר"מ ׳ובו ע .11 ה ל כ ו ו ד א י ה ! ,א לה י < דיי ב׳-יו ? ל ג ל ו•1 הבהמה \ ך-ר ! וקודשיו!'־ לל ו ץ ••1 דנו; 0 1ו ג י א 1•.ר ו כיי על !ר 11מ ל.־1 מסח, הרו! 3ל ! הוא שנינו: ל אל ה ג מ ר •,;1,יננו; !י י ל|<י'' 1" 3י וקודשים. מביא ייעל ם״ני ג״י״ו ששה ,ל ״ושי״ ו;״עני)|; כסלן מ ר י -ע ד ע נ ט א ה ל, ה(!ני השל וחין לול על ;r m j l l ,,,ני וע ל מ.ד. יוצאין; מ ד ב ר י , 1השנוי ג י׳■י ן נ(,:׳.וי על ר א ה׳זנה; n׳ -H״ nר י מ:יני א ד ר מ מ נ י ה פ ו י י ״ ;י1־ ״ ',׳‘• י'ז ״( )2 9 המקדש תחילת ן י י jן המדינה יוו1 _ מטמרח u3< 1 י ן ], vי ן • 1ף על יל על שלוחי <די יי׳ יוו :,״! הרין הד י ן המקדש ה.י ל ,״ י ט הגש !נ ה הוא ״מ;!ני לא ה״ממסה מסיק, הי ט ח . ה ״ 0ז( ״ ״ "מפני יצאו י -יו לז*חר על ,י, ״שרי על המסח" ה 0לי״י,ו לעדי :1 די שהשליחים יצליחו מבית להגיע למרוח .27 בבלי, חולין ,״׳! י <.״ ב . .28חיוו! ,שם ע׳ תת נ"א. .29 ראש השוה ,א׳ ג'. .3uשם, ;׳ ד׳ . הדין למדנו היוי ערג 7 הr u m , מ״יימח; ^11 , י‘ז מעיר ״'י נ ״ ממני התקדש קורבן החודש מנ: 11יר בא ור ו, זו ה ו ז י ד ״יט י ״ ל ל ו ב י ב ו וי מסח ,ר ו ל וזל1 '" 11 ?J ה,ןון)' י ״ " ־ המועד? ממני מתי ; 1הרי " ״״£נ י פירושו, והת! רו הוא נינין להודיע ת, ׳*יוז החורגן, קיים"... ילו באו״ו שהנאמר: לדבריו, י ׳* פ ג י מכרו! קו כסה; 1 , בכדי ״ מדי * יו! זי חג ידאו ג טב,ז ״' ז 1,1רי ׳ ? 1ו י* ,-״‘־ '7י^11־|י' י ׳״' ׳ו 130־את ה ש ב ת ( ו , )3 קדושת f r10!1 יל י ח י ט להגיע ד.ז מ ן נראית לירן׳ לר; rj אבל ל א ן; ייתן ו ל ה ג ו yזז י ל ו ל כהשערה ל י rjי דמיוגית; ע ר:1 ל uוג י׳ ״ ב ט ה ו ר ה א ו מ ר ת על גיסן להזכיר ראוי הו .ו ר ב ן . j״ ש ב ע ו ל ״ מ׳Ln , בת. \ 1י ן להלל צורך המדון ק מטנ י - ל ג:1י הך !:וו:1ו; דברי למדנו; בשבת, פו ש ב ו f 11ו חוד״ את ל !,.וזר להקו יב פסה, ומ/יוס לאהד לדעתו יי י ר■״ « 1 ״ " מ,יום ר׳ ל היו, .׳בת י■ 1יי על ל־ ש ל ה או רה ב^׳יי י ר 1׳ ל י(; . . . אל״ ל ה ג ו,׳ »״ (:ל הדריימנא, מסטרת הקדש. של ה ר ו מאייו, ל» ״ ר ל פ, ל צ ו ר נ :י מטבעות טטטות הדר י אגו ״וובן על ט ר 1״יי ג מ ה ב י ת, די CR שחכמי הגמד,, וטו י » נ ו , 0 בן טי(» £ V a n לגנוז אמד מעולות כ ל <:נ', ,יי: ״לו הי ת ה ר ן ,י ,ו A ר צ ו «״ ג ו ב •vי הן ׳השתמשו בהטבעות ו לגני: י׳ •• • ‘ " , שדמות ,ל; יו,ן. י י *1,־ בק ו י 1111 ק הקי״ר׳־י סו לא״ר י ’ י״ "הדרייאנא" ג ד ו ל( , )3 4 ר,,יה לדתות ו " ט ו ר י י נא", ;■ירו לפי בצורה זה, כ,־י זיו בכטי־ ו.מ ו :1ן שלכאורה טבעו י י :ג י « 11 "י 1ו(זט י ״ *חורת; .1ז ר י י <!«••׳ -ין ׳,יום - ט ;<! 1ו חורבן שיירות מ ט ״ ב ר ,ואלו *™־יי" , עגול, ל,ומות ה ןזתו ״ ו הבית זי״ ט 1י הקי.זו-י ;,קיתרי!! ,י ת כ ן ע ל מ ״ ^ ע ו ת י־ נ ו ת v, ,ה ש ת מ ש ו)-1:1 )3 3 (. . ב י ר ו \ל י ם לצרהי . ע ט חי ם .32 בבלי, .33 ראה רש"י שח. .34 תו״ס דה' ד י נר י. , ו׳ ה !/דש, , א׳ ולכן רצו ? ג נ ו ז f i n :. י עבודה זרה, .35וראן :תוספות שם. ו״י, ע״ב ובמקבילות. . 1י! י 'י' *״ ה קד?\ . ^3 3 אומנח 31 הי׳ 1, ( )3 2 יי' ן מטבעו״ מ ו ט . 1עת י ה ״ ג " 5' 1, ,ל , , מ^הי ול . על טבעה מיי נו. ׳׳I■' J,( *-1 , המינה המועדות מראה להגיע 1י ז י ™ל מ ר י ״ תקנת ו ״י־ע י » מנת ב י ו וזו • מתכווגת ויי:ו .ה היוני ש ה ע ז יוי גנן בו י קצר !;תס״, הגמרא "אמד ודהו»: הוא ל י ״ י י־ י ולהן ׳׳יזמ ' 1',י , - 131 - ל; י חיוו!, » : n׳ nג ר ״• ! /י מ ת ו <:11/ ,׳ 11ה ר"ג ה ע י ב ו ר ׳׳:יל הקרבת ויבנה, ו ך; קוי ר !;מנמק את בנ!רק !ץ', א ט \ר ל ה מ ביר למרות לאחר א11 ה חו ר בן, חורבן לבית לאתר תימה! אתן אמר והי את הזז ו ר ב ן , ל ritר י ת , לו: מצ^ו ההוגתהם ע ב ד ״ י. כזמן והזו גנו אמר י ו מ״ לו: לו: אמר _ V , ת וזירת ר״ג, !/ו 1ב ו111 . ? r.. מו. ד בר יו׳, לו: היתה הרי >י:יל1, הוא הי תה ביבנה, חיות ה ,״ה: *ודק ״ ,,n מנין?״, בהנחתו, ע .1ן ד ה מ 1/מ ע במקומ ל אווו־ וביבנה חורבן וזיוה ביתר, ית;מע;זה אירע ביבנה, ב ״ ק .,ג1 •/התמיהה׳ אתר, טלא הי תה זה< הייתה מנתה לאתר <,ן ? ״ , על עבודת להסגיר, מרד אח ?■י• יי‘ ל ' י יי י !.ותר; עבודה בגבולין, מווו :ה העבודה בז מן הז ה ,מ נ י ר ״ ׳ ש ה ,יווה ר׳ עם י־יייוי^ן ״רמון ( )3 7 הקורבנות אבל הקורבנות . וו״יהוזו "ובי , nvד ו 1-׳■ Vי וי גר-כוכבא, מ ע ג ו ד ״ ה ק ו ר ב ג י י‘ ל א' זר ל ,1 לטי באת תרומה עבורו; מ !/וו׳ עבודת ; א תו ׳׳״א !1קו יי 1 !יי ז _ המובן קו! ב t 111 (»ר 9ו ן ׳׳ 1ל א 1 מ יני בל עטו ה ק ר .1ח < בר ב 7גו 0צ ו ר ה , מ״ביר עבודת : °י <י* « מ ד ב ר י ; 11,1מ ו ז , ר״ג :״ו הי טה״מיהה הוי!ני זוייני■ ו יק ! י ג .ו ” מ ע י יה אמר מנין? ,ל ב ע י :1ו י ראיה ;!;!כן להוהיוו מ 0ט ר ת: ר״ג, הזה הצורן' ו!י ! 1ו ר מ י ת מ 17כ נ ע ו ו1 לבאורה הגמרא עבודה עבודה אויי \ר ו 11 ר איוו! א ט!/ר vus Vר א חו״ ו ת . קי׳ימו! מצ אנו אדרבה, המדרש. המדר;י\? ו״הלבה לא הבית, קורבנות האיגרת ?'לטי גה!ו .י11 ב נ ר 11 1ג*ווי יי־ ז, י יי'! עבורה בזמן nי fי דעתו ל בזמן־ .־״ a לא '•זהי הזה! ג יי וודאי 11 11 ° מ״קה עמודת הקררבנוח^ .^3 8 ג״ יי׳ ה״בר « י כ 1ן ״י ז !1 אינו ! , ra״ ״ על הרע״. רא.ית, אין יודעים מ״קבל » מיי( 9״ . 'י•״. ” " 3י ״ *״יי־ ’ ״יי )3 9 (. , ׳;לוד, .36 .37 ואילו סימור המע .ה בבלי ,ט 0חי uע״ב ע"ב. בקובץ אשרי בינה ,נלל ס{!,־,־ מהלייץ היות ,ע .38ע' תת ג"ח. .39 היה ב י ג נ וי ראה הי ימאן .525-529 ו1ו 1ק 0ח. א:,ו , י׳יי א, ״ ’ *9יי אכן - 132ווי 11:־ מעסה זה ,די־ לנו דומני ל»1זו־ החורבן • אלא » להוכיח .זמר להן ה׳!,ורבנו׳״ ו:ן j,i, נ:ן ■:! ,נ־יל מת ההסערה בדבר •!ולהן ויילןו רגו :וו! ; בי חת לקורבן ממה; ו.ו כל לומר 1טמ!ור המע.יה קרו, .למחר החורבן ,ר, ולהן המה ר״ג: באמצע הסנה, "וכי עבורה בזמן הזה, ו;יו 1ה ע ב ו ד ת הקורבנות למוזר החורבן, . פסח, ותו לא. אם ביזות לעבודת הקורבנות ממס, מגי?/״:! ,י (‘.׳;גט היא הי תה מוגבלת להקרבה קווי.<.ן למהר !,,1ו:ן מהודקים אנו LU5 היא הממי כה ,מ ע ט "כ «-י ן סוהו מרק סהזיקה למקדס ולטולחן היווה היא מסתקמת בכמה (!נינו; חזיה המקדס",רי הממונה החזקה חמהרה "יבגז הדן בנווהי הסלכות על עניינית הלכתיים ,מתי סהראינו בנתניוו ובעוד תקנות 1ה ב ה גו ת ברי׳ סב רמה לוזלן. מו צמית מנו, ,׳,1׳׳ ו ו .והגית לעלות לרגל למהר החורבן בזמנו סל ר' אלעזר בן סמוע (שהיה מצעירי תלמידיו סל ר״ע) מ!וןו!ר על מהד ״נטר תה טחינתו׳ בינו ן / aן ליי וסלית׳ 1.תו ר' .כמו־ כן, ( )41 לחוג בירושליכו סע לו לירולי !. מלעלות לרגל, וראה מנסים מבני י..ראל :ועולים לרגל בזוהר מסומר על תקומתו סל ר״ס בן<-־ i.fnין בגמרמ מ<5מו.ו: . ועברה <ל דעתו יוסי זה כנ רמה הייה ר' "מעסה במדם החד, ועלתה לרגל, היתה כנראה ז;מ ■ך סל עליה סל ,ה רגלים, זל ה ויכריז יונו מחד. התקינו סי הי ו .43סס ממ.־.י.י ר ה ילן־ סיבנה במהרה בימיו)■( 4־'), ( )4 5 , ולכן י"מ ע'.56 מחטטים ,הובא ע"יוזי ו ת נדרים כ״ג ע״א, ע' י ר היה ומחר רגל מחרון סב לת ימים ,כדי ״ מכריזים בבהי כנימות ובבתי מדר יוה ... זוהר מ' .42 נימים ,סר׳ "תייר ,בראסונה כל מי מטת ר ב בית המקדס, מדרס רבה קהלת,׳ בבלי, וב» לתו .י ' 1 נוהג סהיה קיים בזמןהבית, היתה נחלת הכלל ,סהרי למדנו: היה מכרי ו יויתי" . . יוסי בן ח ל מ מ סהיה !?.תלמי)■י ר"ע ,ו וזי למוזר ההו רבן11 .י י ת מני 8גם מיגי:ו ר מסטר המע׳ יוה לר׳ \ ך! / j נוהג לעלות לרגל ליז־וסלים בהל רגל ורגל;.' '', עליית רגל זו, .׳הריר ui. ע' תו! קט"ז. וראה מלון ב׳ ע׳ 116והע׳ .172 ח"ת. .־;ין זו רק תטי לה,אלא כולי:/והבאנ ו בנ 0מויו,זוהי תה ונקוה ו.ממונה. בבלי, בבא מ^ייעא:1,ייח, ע"ב. - 133 - גט לגגי יי ׳.׳ר הגט ,״עבמרץ ״״ V nלא -רי, , מ־יזן דאיר־־י עולי יבלה () 17 רגלים היעהח 7זכיו«י^ >4 6ייואלח על •pהג&רא" :י״נח בזמן י ,ז .ןיי ׳ ,גזהן ],אין ביה הקד׳;\ ׳״jי י! lממי איכא להימי מנו ׳;עליית 1,1גל ,למחר החורבן ההט יהה ר'׳י <?1י)י י'*ז *J «)4 8 ( . 1 . רוב העם כג רמה טל א עלוז לרגל ,מ ו ט ״ puaהוזי וג? :ע; ו ח גר ״מ !.הגהה לחה/שיר כילי -רז ״* 0 ™ מ״ירי‘ ה״,׳י' A־’;u,r ח ץ נוח , ,נ; ,-nן jו מ ! " 01זבר לה!,.ד יי". עיינו .הה ינה:1" :דא ונח — היו; הלולב ו .ימי׳ יוה אזזר .מ יחרב ביה ה מקן* כהרינה טבעה, גימל ל.י 1ןי ימו זכ1 מצווה זו !:ל במק! -החיוי ז י1״ ifי י״רז 1־ fיי~׳1י י|' ל ה ק ד ט " ^ .^4מלון הטער עכל ימי הביח !זיג ג<ג, 1.. נחילת לול* :בחג הסו הו ח ,אל*! בהקו ,לו מ״וץ למקדש ל !,נ׳זל|• לול!; ,,.ילן יו,י ו״ר(.)/, ג קבל מ ח ההשערה הזו ,ו נסבור רן},י, ■n :1; ,1זקנה במקז־׳ט, בעה 1.0 1 ,׳ בדי ל״ מ מי לו לולב מוי ו ז ל!,. יגג ,בזמן הבין! נטלו ל ר׳ י•,וזנן בן ז:,אי, לעקור ל* ;1ן;ל ,י 1גי 0י ז ר ' ע״( :.,היות הינ־ודות אחד וי׳^ולי רגל, ״לה״ין*מותההילווה העי'׳'וי ,י י טל ה ״ ג « ה ח ,יל ה יימ^ו עי" י 11ל:׳;• ר ערע ו ר . vvyaii סט. .4 8 ב י חנ! ל בי ח ועוד, הדור מין לערבב הוועד ת דיון כהו מ״ עליית הרגל ב ב ל י ,יי יל ,ו נ » ר ר • נ,:־׳ ו בה ה י 11 ■יי י־ * ^ דנ י ° ו לעליי״ הרגל י" — — ™ 1 J ,1;1־°־ ר'>'- ע ל יוז ל יוי ו.ו ל י ט ע ״ י וז כ ה ייי< '״'! י 1י'■^.: ,, • ת ■1 על מו \ ", ב״ר י0 ,י 0ל 1m>,v ).,כין■ן■;.ילין׳י׳/< ,״> “־ ׳'"'■) **־ל ״’׳' לו גל ,ב! ה ן סו ב ה. .50מ לון, ג', י“ ב. !«* ■ ן;,.ג , 3 הולדות ן ,י הו ד י ט ,מ ד , .163 החג . ג ,, • ׳ ״' - 134!*:יחד־ ז1 1 1 !.חגיגיות הפומבית עסה לח ליל סעודת שבחג וזהירות. המצה והתרור יאכלוהו ״ היוזה כ ז מ ן ז; ג י 11 היתה מוצאים ‘י . 1 tun ח .י ב ו ת עיקר טנלילה הדר הסעודה לאגילת אנו הקרו דגה מזמן ה ב י 11 התרכזה סגיג קורגן של שדעתו יה"^^ . הו 1.ס ח 5 »חא רג קורבן ״צווז "על גר ג ג ל ל ה י<׳׳ י ד הל־' . יעקב !j!0ו . 7 ו.־יל!1 והו ו ו ין- ו;!■;;, ה י א שבו־;* ן ^ )53 א כ י לו1 י זין, מצה הם ומרור . מ ד ר בנ ןי א לזן טי ל מ ע יה ה/ i1ן\ ׳> ו- היוגה tun 1׳ ר י י ת א , אותו ) ר ו י11 ו .111ת י ם ; )5 3 ההתוג( מ? שקרו )עתו, ל 11ד ר י לשוות ה^ועי שהי תה לסעודה זו געע ח הבית! .זיי יי 1 ה מ ה ח 5. 111 ,ו ,1!111וי ן, ליל 11 יי 1־ ;11 ( )5 4 וסוגר; חכמים 1־יה במשך לון, נוהג הזמן גט ל ה דעתו אומר: ״ודום ועושי ן מפני .51 ״...ועו לקיים א י ;1 אותן .יל רומי *,:ותן והשווה גדי גמירת ה א ם -ר רייג, הנהיג מקולסין, שקורין שם ין מקולס v1mt ומוצ״יט את לו; גני ס״רא, במאםרו: בבל ר- . .u זינו (55), טס״ ג ב ר י ית.׳: 1 ליק״ קרוב ז״״ יוחנן . ל ק ו ר ג? רומי, א ף ו; ו » < * ס ״ י ״ ״ ( . , ) 5 6״י ב ל . בלילי דמיון טסתי□ להאכיל בן ז' ר׳ גלילי קד מלון 1SPT • " ח :1יז1 טלאי״ ״בור ג צ ד ק רו־;11'. ים י ,וי « 0חי, ב!ווין , מו ה ג ז!; ^ ח ר _ ה ח ו י ג,1 ® ’ י " n : n y D 1י ’' °׳־י ו1י " ה ר צ ו ז ל ב י 0ו(' 217ה מ ש ע ר ש ה ר ע י ו ן היה; ו ר א ה רמג״י.׳ ■ ! ,ל כ ו ת -ל י "■ ’ • ^ ?-ז ב ל * ז י ק ה ג מ ו ר ה ל ע ב ו ד ת המזג״יי. ה״ל כ״ג הכנסת, "וכדר נהגו ו״מקי^ן אותה ישראל בכ ל בכל יום המקומות כדרך שהיו להניח מקימין תיגה את ב א מ צ ע :1יII ה מ ז ב ח, זכר למקדש, . 52 במדבר ט׳ , .53 בבלי, .54 ביצה . 11 ע t.ח י ם ק " כ, ע "א. ד' (גדי yלן י ב*, על קרגו וכועיו). ו כ ן לר "י ב ג ל י ו ה ש ו ו ה ל פ ״ י הרעייב ע ל ה מ ש נ ה , . 55־ ש ם . ,׳ 165 ( א מ נ ם ל א ב ר ו ר ל נ ו א ס ז ו ה י ת ק נ ה ש ל ר " ג ל!.יי! ב י צ ה ,יי־ -ע ״ ג . ■׳העט רייג ה ת י ר און מ ה כ מ י | .״ ב ו ו * ל ו ן ,או ^ ר ז ןדתיון ל נהג .56 מעצמו להמליך תוסטתא ,בי ,;•!aכ׳ ) את המסורת, י״אי ^.ל אכילת ב; ו והשווה1^ ,״ליי בז צלי בלי; ה״סח. * כ ג *f y ג רו* n 1בזמנו שהי א כעי - 135 ל התנאים ,וזן• לכן במשנה• מנו noת "...שבכל 1 צלי" ומבושל -הלילה הזה כולו סודר זה מתקופת מ ב לו ב שי ר נוחה הקושיה ברכה מיוהדת: אט הבית, .׳ ג לי, להזכיר מ ק כ עי אל מ גניז ה ה ל י ל ווו > 1שר א n מווו ק גבורותיו5'^"... "ולא »ו1 אגו בשר נו,־זו. ה נ והזו עוז, אף ל אזז! (כותב לאכול דברי ל א ה ד הוי nב }■ שג״ מ ת קו פ ה בו״יגו / אוכלים נילי« מלו ן מבי» רעוה •*.ר :נין] ש ה ת פ ר ס מו כו! י ־,זוז י א .2ו ה רואו; ) 57 שהוא במונה; . . . הוא ׳11׳ שיו; .1:1ו 0ה ה•- ו ל ה׳ ו וז מננו,. ילון) מצות מלון, 1ם לי), ז: הרווי!,: ביסודם ך ■י■<v : מ טוי.י-י׳ י לא נראה לנו ביאורו גוגוי הע׳.ינה המסטרת שאוה ר״ג .ת סבי עברו לצלות נהג את בו <ר"ג הטסה להתיר. אמר: יטעו על "צא אנשינו האסכלה; אין אלון הדברים ו ? י לה ויחשבו לגו מסביר מתקהלים את שא־ מ ש ר היה זיעת י! .ו , על הטסה", להקריב זה גדי ורואים קורבן עד מסה מקולה יהו י כמה מהו ץ .י' x גו. ו!,׳ נזהרו מ! י■ רד1 וחי־יזי לבית המקד האס נוכל ( )5 9 ’אסרו הסיבה תודו ס על גדיים להאהיל . מקולסים 1 לא! ! וזוהי , י..ד11 1 שר״ ג כינה את הגדי המקולס?<'101.0 , כמו שלאתר כן השערת רק התודבן, אלו) האג בי ה ס יו! למסודר ובטהרה, כתוספתא, כ ע י ׳; 1ה י ה שאכלו בזמן את הבית, הי ,יי ו־ י 1י / ׳'‘1• i נו .ויוי1 ר הו ק ה. כאמור, תיקנו ליל בעיקרן ונתר ו הטסה *ביון היה ה ת בו ססו ה של דברים, לליל הסדר הבית. בזמן על הלכות אכילת ס שגאמר במשנה: מסכימים שנערך משום קורבן כך אנו לאתר מוצאים טסה; ו י י החורבן אנו כמה נציין אלון שיהיה ״כחי׳ דומה ; ודר;. א ת וי ל כ ו ת י .י דוגי) ווו ׳י׳עו ד ח', > 0יו ( )ז1. לרבו כ יו. "אין אוזו מ ה ס י ו ין הטסת אטיי!,ומ) - ? ),ו כן׳ אתו׳ ר' יהודה .57 פ ס ה י ם, .58 אלון, אשר .59 יסס. צווה אוו אכלו ע״י, בבלי, בבלי, שמואל: ד'. (ראיה בשר a .60ס חי ם, .61 י׳ , אמר "אין מן זו אבותינו הברכה ל ,אכ ול .צלי?). ט 0וז י ט , נ״ג ע"■! • י׳ ,ח׳ . טסה מטסיויין אוזו מאה - אל! י ק וי? ן י ם, קי"מ, ע״ב. אינה בשר מובנת, צלי, ומאין שהרי א כשר ה ב ר כ ה מד! 1 !..יל ; ה ו ע י ת ד .ס ס - 136 - ובדומה לדעת ר״א בן ממר רג»: עזריה ,׳v,קר ר uן הי! 0וז נאכל עד 1ו!!* "מכל מצה בזמן הזה ;?!!!:ר וזוייות לא י$גא"^ 2נ ^ . בליל ולמעלה מזו, הסדר היום ,נ<:־ י ־״נהגו אם ילו ממנהג יו«יד .הלל מחוז מצה הו־ לו! בזמן־ סבר יי■ל<.רוך ^ )63 ומרור ו־ל !:,:וכלן :1יווו' ׳' .הגמרא או־ מ ר" :11וזיסזז־ 1ך לא הילכחא ,לא כהלל ולא כרב ו.ן ,מברך על אכילת מזגה, על אכילת מרור, ואכיל. ואומרים; מ«ה ומרור, היה קיים"^' ואכיל .ו־ו;ו1ן■ מבו ן נוהגים כיום בחדר ליל הי1«1ןץ ,כוו•!;י!1 אנו "זכר למקדט כהלל ,כן עטוי ,הלל בזמן ’׳;וביית המק)׳ ^ ...ההלכה טחכמים תיקנו ״ יחמו, והדר אכיל מ?יה ווז 0א כהרי הררי בלא ברכו; ■- ( )63 ־ ,וכן למ^דט כהלל " זכו •jj ״( )65 . ג ליכול מרור בזמן הזה ,ג .ם . וי; ע ס ח!? ,נימוקה הוא "זכר למקדט",היא מצוות אין "סטירת העומר", כיום לאתר חורבן הבית, לדעת האמורא אמימר, מצווה לתפור את העומר ,מטום טהתורה וזי יבו! לע ,ות זאת ,רק בזמן שגית המקדט היה קיים .כיום ,הזזי ו ג לסכור הוא רק מדרבנן מי וו, \ /ן ״ ו!״ר למקדט" ,ו מ!.ו ם כך לדעתו ,סומרים את הימים בלבר ללא טגועות^ '0 המקרט לאתר ההורבן ,רואים חוקרים ב :מה את המגמה טל המטכת פולחן דינים הקי!ורים ב .בט הכהונה. מתנות כהונה; תרומה 11 ,לה, תרי ו ן זרוע, לחיים, ראטית הגז ורמי׳ קיבה, בכור אדם הניתנות לכהן ,ו המעטרות הניתנות ללוי ים בזמן הבית, חייבות להינתן גם לאחר החורבן. היו ל ם ר נ ס את המטרתי□ במקדט, אלון סבור ?!תכליתם טל מתוות ולאתר החורבן מן הדין לה היה טיגוולו מ ת נ 1ת כ הו נ ה ו ל ו י י ה .ה מ\,ך הנ ו ה ג טל מתן מתנות כ הו נ ,1ו ל ו ייי ה הכי טדורטים החכמים מן המסוקים ,מצביע על המגמה טהזכרנו .אלון ממטי ך למעון •המגמה הזו ק"ב .6 2 טס .6 3 טם, .6 4 הגדה ע״ב. קט"ו \-ל בולמת במיוחד בהלכה הקובעת טהבכורות נוהגי ן אף ע"א. ע ס זז. .65הרב טניאור זלמן מלאדי ,בטולחן ערוך, ס"י תעייה ,י"ז. .6 6 בבלי מנתו ת ומוסכין, ס״ו פ״ו ע״א, ה" ל וראה כ״ד, רט״י ובכסף טט מ!,,נ ה . ווארטא, ו הי*־ ו ה ,1895ח' ג-ז־ רמב״ם, ה״ל ת מ י ך«׳ ך 137־ל» בחג י ■ י ' ! ! יו על גם ל!,.חיי למרות הבית״ ב א ו ר ו ת ?.׳ל !:המה 11הוו־ ה ו מן המו ב ה , ה ח ו ר ב ן ו ל» ־ג u הלה הון? 1יב״לו הרין ע ו ד 8לז,1 מ ק ו ר׳׳וים עם החורבן/ בהמ ה שמעשר קלים היו נ ו nנ יוז וזגאיוו נהג על לה והיו.י ם, ו אעם " כ n קיימו ionאוו .יח בדורוה המזבח, בכדי ׳!/ביטלו!,ו »לא, ה!,ו :ל );|^ Jל ה( ^ )6 7 »י ן בהלכו;,׳. ביטלו m : »ו 1 ה מצוות ערה ד ע ת י ג ו 1ילי!?.ה ;!לו, זו עם השערו ח את אותה מגמה; ממוות מעאר בהמה, מ .יוה אוהו העם? מ 3ני בכורות בגויה הנחה על הללו, ונעיר inג ו לדוגמא, התקלה, גם מו• ק׳ :ק י ם י י ב י דוח לגנה ו ר «! tj>■: , i nכ r>:י 1 17 לה Viל האם היה ב י ה ה למתג in .׳׳הם ו .י ת נ ו אה לו ־^ ות למשרתים ה ן *1,1 בהונה ג ב י 11 וי ו לו י י ה המקרל!, יי!! :.ן .אבל (׳ ) ) ל ש ב ה לוי ן מ ש ו נו של תטקידם מ ר ב י .י כלל. המקדש מסו ם "זהר אלו ,כמי נימוקים אותה תקגה כ ע י ים געו ל י ם ע••ה ו ל ר׳ לאחח מתקעקים גן ה ב ו.חת »ו .ו זכאי, Mי ׳ןן . 0 0ר.׳ 1י בסנדלים חלוצי בעם ', גתקגו ! 1ק ג ו n ו ע ו ד לו ה ח ב ירו חכמים לשם וכוי*. ע:׳ימם היו מה זו לוע״׳־ החיבה צריכים ? מענה וחגן שבבתי עבודתם נכגהו שעשו אך,ירים י' ל הכוהו .י ם ז אה לגבי חסדו ( )6 ° מהונן י ל מ ק ד ש ״, מרוע לא תורה ..ן־׳ין ן;!1ן , מ ע מ ר !..,ל סנדלים, ב ה ש ע רר; ש ה ו וז 3י .j חבור עב וי רת מיי ( )71 ה מ ק ד ש נ עו לי מדוע, איחוא, לא »ת . כל בלמי , זו, טהרי או .ו י לג .יוה ( ,)7 0 י ו ותו. בבית העבודות זה ל ד ו ג.ן יעלו שתקנה המקדש, \ע 1.ו !:׳נדלים אחרת ש ה ו ע ל ת ה ג :ק.־ר עם לברכת המקרש שבמקרי,'.: טרמיט, הכוהו .י ואן•׳ אם לי זו ( )7 2 ה י ;111 .67 מקור ההענה, ,160-2 אלון y nv:׳ .68ד ב ר י ,0ל׳יג10 , הגמרא מ חח שו ן נימוקי! אחרית וראה יעבץ ,ב׳ .278 ועוד. .69כמי שאלון מציין מרר״זות התחוקים ׳!,׳נוהג מצוות אלו אן •/ הבית. בחגי .70 בבלי ,ר , .71 סע ראי ,ראו; הע' .72 בבלי ,חומה ,מ' ע״א .משום כבוד האיבוד \,לא ייראה ה ליי׳ לון* בסנדליו ?.יו;ו א נושא את כחי ו ,או ימא תיעחק הרצועה מהנ דלו והו!, יל! כהן לק ור :חול. מחו י ימות חברת ה ינ ה ,ל "א ע "ב. ,51ע' אותה, וה \ווה ל^י־ע ח<• :ר א י , כ ח.י.יריו .,וייע ר צ ו ־ו ה לויין .212-3 א ו "ח מותר להיות מברכים מ״ י לכהן הכהן את העם ק כ ״ ה, לנעול יחף. וילעיזו ה׳ , ב \עת , 'יי!‘*■) נ י או ח עליו .יה ו א ויי׳ י? ל ל י ם י׳ ל !1י - 133מגמה נראית ו, t1ל ו ן לדעת : וטהרה ל» וטהרה בעגי עוד ו »ןי כהונה), , ; . V- שהוא עי ,ד יר : m iו מ ה 17ל :״.טור ״על להיטמא הל דיני ר :1י 1י מ שאלון עצמו הרגי הלהות aלו , של שמקורן "מיום שהרב הטהרות בית לכל אלו, כו הוי ט ש^אוחן המקדש מוזגי הדת אילו שי בטל ו 111ז ר מ י !״ ך אחר הוירבן •,--ן לראות עמה״, אחת, עלולה הרבה בתעמולתה י ׳ירא ל על ר 1וו הביאו מ כ ין . 7 3אלון .74 .75 החורבן היתה בבלי, ל 1.כ ן יחט ראיה ה", :זו י י ׳ המגמה ז יי! ,,ו.י. הי * * ו ין לאהד 11 מוייי החודבן׳, ׳ :,אות ו.ן יעבץ ל' ע"ב. שט. י וי •זל - joר 1,ע ת י ו ר .ב 1׳►ה j1 י.מקו הדין , J ו ה ש ל מ ה ע מ ה .י ו ל ן ית מי-ייי ,־1׳ וע ו ד , ... ב(.ן, והורו גדולי״ ו מ ו ד ה ? ״ מ י תו, , הגדי׳־’י׳" י י } u ו 1 < וי? ו ף , תחומי״ .יל היה קד י ע ו . חכמי״, היהדות... ול כ ר ו ו.ו ח י' 1׳׳ ׳ ו.יו . . -׳ו ונתקיימה והו תו ה היו ה ח ו ר ב ן .,י » י י « 1ל ■טעתה אהד ה י ט ו ד ו ״ ה״-יאותיי, תוןי;ן, עקירת״ המקדש, להן׳, בכורות, ולא, טגהל ויע ^ הו בו, ־ל שבעדאי, עממה \ע,י :ר ,u 1 6 2 ד א ה :1ם ״ו ז ג ׳ . כל מצוות הנררוז, :דינר בשניה, בחורבן מ17 י!׳ ג ר ר ן' הוראה נזהר ו!1 הבי״ י נ י ״’ מ^-אן• מכווות ה מ ק ד ש" ( . . . ) 7 5 יבנה על ה ••הגי ו ן מאחי" הללו, במגמה את { ו א ת . 1ות לדבריה מ ״ ו .י מ ה מ ג ת'י '׳ ג י• יייי,׳׳ ,1 , ו ץד ז:יל:,ה השערתו, ביותר ר; 1׳ ,״ באמונתט ל מ*־ טו ה 3י nuvij 1.1י *.מן , r n ^y״j עולו ת ואן• 1: ..ומרג'f1, ה ל ל י י ט לי»י׳‘ »יי ׳';מגמה וזנ ״ לי ;ז;,יי י'":יגז' ; להקטיר מהלכים ^ ״. ?yז׳י ויבין! . הוי.,״גתו חכמי״ - לל• v״ זו י!/ה 111׳ ר -1ז האומה היו טהרה ״ רו מו״, ו.ובעת ״uy של טומאה ה tapה ו וזהו״, מחוץ ולגבי , מ ט ו ט״־וכר י דיני בחולשת נהגו אדם"^ , ^ 4 ק דעת ה נ י נ י < 1ו י י ו; י־'' י :י־ מ ו מאה נראה ל|יחהיט זול ה ק ו!וו! ׳cי1 אאל קובע ב עו .י«ינ ינ.ו ל «« 5ר ה ח ו ר ב ן ,ה י ת ה ;.׳הרהיבה הורויוה, ח ן ה ד ׳ ן־ טומאה ש י ה י ו ,י 0 :י ; י ! ו ,׳ nן מ ;1mל מ קן*/י ל !,ו ד י ו . , ה ה ל כ ההוו הבית, גי ל אוו ר ה ח ו ר ב ן ,ל ה ט ו ר ה נאמדו !/יליד n'nan ו..ימי ומהוה .י מן האומה י* ,’1״ בבת הדת הו .זי ר ו ת .1ו ״ג־־ י־י<,1 - ;;מוך י ד ל ה ע ל יי ץ ל די ״ ח הי י י ל י!״ וה י ׳ ',1,י "י, י ) * * ־ - 139 ע ו ד .׳:ווו!) מצווח ^ ו מ נ גז הקורבוות ול» טל מצ;י 1נ ו mל!• ן 1 ו 1קו .ו n בתקומת י 7ו גם ח ק n v־ דעות ל;4וזר עךויוח תרים n m m v , ל ה מ טי ן וזג יו! . !.ת m בין במקדט, חורבן• ר; :1י ו, 1 מוסיקות ה ם י גוית הווהג תקנות ויי:י ו ו ן הוו ו קו־ י ם ט ה ז(:רו .ו , ב זו; זו. ך,י itה ול ו 1»;1׳ 3 1ו ל!.מ 1 -י ך מקצהו; ז ל מ ע ט ה וזו/ קד;/יג ו לעומת ל»וזר ע ד ג :מ ה יגודת יכו; »ו 1ו1ו 1י ל11 ז 1:ח י 0י מגמה ב ד ב ר י ם מיז ו י י מ י ם היטנוז בצורת *jnו לtון וs.וו־זז החיים. .76מלון ,סם .159 ה ס ב ו 1׳־נו לנו להטערו; "במלה בטל! 1ז ל!‘,: ה ו ד יזו׳ , ל ק ב ל ;׳<ח -ל וייכיןי 1 החורבן• ?(151 ר < jj:j nu (<■' )7 ר.י:ריו לי* V i ״וזיו; ו;ח?:י '1:1 40ו -לווו K״K - Rי אדר"ג - inatt r r . yיי! •' אי 1?£ר . גחן. דרי׳ - ז 1ר ץ ילגראל . - אתו ליו; ’; ,ל מר - !is־ על - אן■׳ ע ל יי י ב<• ו! - דין. - ביו! ה מק ר ט. - דור דור וייבוו־ ז ":ל (וי!ה הרא׳ווניט הלכות, - הערה. - ו נ :ו ל ו . זכר ודו i n n ג י ג ל י ו ג ר מ י!ז ) . המתחיל. -ז־ ו ר ו ת - ל! , ,יי. ב י 11 - א«/ויר ליו.. הן. הדין. - ו ר א; ; י ת י ב ( י1י1 ר.י ב ל י ו ג ר ת י ה ) . (ראה הלמה. לברכה. צדי׳׳ן 1ו ל ק .- חוץ - ל; 1ר. \r ז ה ר ו נם חרמי נ ו - יהונן - יורה - יו 0 גן לברכה. זס!י. דעה. וווג. ר והן -למי׳ ג דו־ ל. זה. מ;\נה . מורנו מורנו- נ"■ הרב הרב נוסחה לוי צבי־ אחרת, ׳ י־ה ) . וויבי! ( :ר א ה ב י ב ל י ו ג ר 0 :1ן ביבליוגרפיה). (ראה נוסחאות ג וז ר ו ת . עמוד. -עמוד־ א', -עמוד ב' . על ג ב י .עיין. עי׳ י ן 17נ. 1 -על ידי. ט ר ק .לומר. צ ר י ן• ציון -ו!:י, (ראה לנתעחיה ו:יבליוגרו!יה) . רבן, ר ב יא ל ע ז ר . ר ב יא ל י ע ז ר , ר ב ן ג ת לי׳ א ל .-ר בן ‘■וחנן -רבי ו>.־ויר . -רבי ע ^ י ב . 1: רבי ./ומעון . - ובי ;דמע ו ן - רא ה\,נה. - בן בן ז ר אי . גמליאל. - ר ב י מ \ה בן מימון. - ר ב י מ \7ה בן נחמן. - טולחן - לזאלוח ערוך ו 13/11ב ו ח . תוסתות. -ו 1נ ו (ראה רבנן. ביבליוגרפיה). -1 41ב א. י ב ל י נ ר ו כ1 י ר, מ?וררת ת נ"ר הספרות ה ת ל מר די ת מ דר ש-רבו; על חמשה חומשי תורה וחמש מגילוח ,עם כל המפרשים, ב‘ חלקים .ווילנא ,מהדורה חדשה ,יררשליח ,תשכ״א. J jמית(! דו ישמעאל • -על ספר שמרת ,עם תוספות "מאיר עין" ,סאת מאיר איש של רם ,יוינא ,תריי ל ,ונדפס מחדש ישראל .תשר" .א. (הוצאה לא מזוהה). ששה סדרי משבה עם מפרשים ,מהדורה רגילה. פסיקתא רבתי -דרב כהנא -עם פירושים ,ררארשא ,תרע״ג ,ריצא לאוו־ מחדש ע"י ,הררעד להוצאת כתבי הגר ש" א ררבין ,ירושלים, תשכ״ט. פרקי רבי אליעזר -עם ביארר הרזי’יל, ב י ר-י ר רק ,ת ש"ר. עם מפרשים ,וו ילגא; ירושלים ,תשכ״ז. ווארשא, נדפס מחדש, תלמוד בבלי ( -כולל המסכתות הקטנות), הגזול ,ירושלים ,תשכ״ז. ירושלמי -זיסאמיר, תלמוד הספרות תרכ״ו, תרי״ב; הוצאת ארח, הוצאת התלמוד הגדול, וילגא; ג ד פ ם מ חז ש, הוצאת תורה מציון, הוצאה התלמוד ירושלים, תשכ״וו. הרבני ת נית הבחירה -על מסכת סנהדרין לר* מנחח ב״ר שלמה המאירי ,יוצא לארר על פי־ כתב יד עט מראה מקומרת ר ד.ערו ת ע" י אברהם סרפר ,מהדררה שניה ,הוצאת קדם ,ירושלים ,תשל״א. ח_ידרשי הרימב״א -על מסכת מכרו! לרבינו אור תורה ,חל-א ב י ב ,תשי״ח. ח_ידושי הר" ר -לרגינו ביסים בן ח שכ״ה. ראובן, יום טוב, כרך ו‘ , הרצאת ארצר ספרים ,ניר-יוריו, נליוורנו. ר אר ח י י -לר‘ חיים נגבנוזתי ,נדפס לראשונה מחדש ,יררשלים ,תש״ך( .ההוצאה לא מזוהה). חסדי דוד -לר* דוד פרדו, תוספתא). חידושים ח יד ר ש י ח זיל ה ש" ס -חיות ,צבי־ הירט, הוצאת תקס״ב, וביאררימ על הוזוספחא (ראה לעיל נדפס בסוף כל מסכת. (חדושי הרמ״ה) לרביגו מאיר בר‘ מודרוס הלוי אבולעפיא, יד רמה - ררארשא ,ישראל ,על מסכת סנהדרין( .ההרצאה לא מזוהה; ללא צירן תאר יך). יפה עיביח -לר‘ אריה ליב י־עלי־ן ,נדפס נסרף כל מסכת. כסף משנה -לר‘ ירסף קארר ,פיררש טל היד החזקה לרמב״ח (ראה להלן משה בן מימרן ,היד החזקה). כפתור רחרח -לר‘ אישחורי הפרחי ,סודר והובא לדפוס ע״י יררחם פישל גררסברג ,ירושלים ,תשיי״ט( .ההוצאה לא מזוהה). שמח -לר* אברהם אליגרי ,ביאור על ספר המצרות לרמב״ס( .ראה משה בן מימרן ,ספר ה מ צו ו ת). 42ו - - א ב ר ה ח כ" ר מעזה דיי ברט י ך, ה ר א ש ו ג י ס ( .ראה להלן, מ ש נ ה -לר* לרמביים ו מ פ ר ש י ו היד החזקה) ( חדר שי ה ל כ ו ת ) -לר‘ ש מ ו א ל ( ב דפ 0ב ט ו ף בל מ ס כ ת ) . מל־ ו א יעקב - אליעזר יאליש, משה פירוש לתלמוד ספר - מימון, אז־ליש ,פ י ר ו ש ה מ צ ר ר ת -מ ש ה בן מ י מ ו ן (הרמבייס) ,ערו פירושיו! " א ס ת ר " " ,ה ש ג ו ת הרמביין" ,מ ה ד ו ד ה מ ו ג ה ה ת ו ר ה לעוו ,י ר ו ש ל י ם ,ת ש י ״ ם . ספר ה מ צ ו ו ת לרמב״ ם ספר המצוות). בן צור, היד השגות תורה) צב י אבן ב א ו ר על ספ ר ה מ צ ו ו ת ). החזקה על (משנה ב י א ו ר י ם על מש ה . יצ ח ק ל א ו ן בן א ל י ע ז ר מ_גלת א ס ת ר -לר ‘ ל ר מ ב ״ ח ( ,ר א ה ל ה ל ן ,מ ט ה בן מ י מ ו ן ,ס פ ר ה ר ו ע י ם -לר‘ מסכת). היד החזקה בן נזימון משה בן מהדורה נ חמ ן המצוות לתלמוד בסוף (בדפם כל רגילה. "לב שמח"״ 11מ ג י ל ת ומתוקנת ,ה ו צ א ת (הרמב״ן), ס א ל א ו ו י־ י צ יק .ר* ח י י ם ה ל ר י -מ צ ו ט ט באגן ה מ ח ר ,לר ‘ ה ל ו י צ י מ ע ר מ א ן ,ב י ו -י ו ר ק ,ו! שט" ו ( .ה ה ו צ א ה (ר א ה לעיל א ה ר ן חייבו לא מ ז ו ה ה ) . ס » ר » ו ו י י צ י ק ,ר ‘ י צח ק ד א ב ה ל ר י ,ת י דר שי מרו ר י ״ ז ה ל ו י ,ח י ד ו ש י ם י ר ו ש ל י ם ,ח ש ב ״ ג ( .ה ו צ א ה לא מ ז ו ה ה ) . ו ב י א ו ר י ם על ה ר מ ב ״ ם , תורה פני תמימה - עם מ שה צירו - לנפש ע פ ש ט י י ן ,ב ר ו ר ה ל ו י ,מ ת ו ר ה ש ב כ ת ב עם ת ו ר ה ב י א ו ר ,ה ו צ א ת עח ע ו ל ם ,ת ל -א ב י ב ,וזשט״ז. ל ר 4מ ש ה ש מ ע ו ן מ ר ג ל י ו ת ,פ י ר ו ש י ם ( ו ר א ה לעיל ,ת ל מ ו ד ירושלמי). ראב״ד בינו רד"ל. ד ו ד בן בפוזלי פ ר ב ק ל , תלמוד ירושלמי). ר‘ א ב ר ה ם בן דוד ,ה ש ג ו ת ל ע י ל ,מ ש ה בן מ י מ ו ן ) . חננאל ר* - פירוש חידושי הרד״ל ר‘ ד ו ד ר״ שלמה ר‘ שאילת ,שריית חתם למסכת עובדיה - ל ר‘ סופר - הוצאת למדרש קמחי, בן יצחק, מברטגורא, יעקב שאלות ה־'*, עמדין, לרביבו - רבה, פירוש על פירוט על מסכת ביד ברכות, ירושלמי החזקה. (גדפם רבי לעיל ירושלמי, על ת ל מ ו ד וזגגאל החג"ר, על על הרמב״ם פרקי (ראה פירוש ח״א, פירוש לפסקי תענית ד ו ד ל ר ר י א ,ב י א ר ר ה ר ד ״ ל ל ע י ל פ ר ק י ר‘ א ל י ע ז ר ) י עב ז על ח י ה ( צ ל ״ ח ) -לר ‘ י ח ז ק א ל ס ג ״ ל ל ג ר א , גייעטרקוב ( . 1 8 3 3 ,ה ו צ א ה לא מ ז ו ה ה ) . ל ר‘ לעיל - - תלמוד שבעל-פח, בשולי אליעזר, מדרש (ראה המסכת). (ראח רבה). שוקן,ירושלים, התב״ך (ראה ועל ה ת ל מ ו ד ת ש" ז. הבבלי. למ ש ביות. לעמברג, ו ת ש ו ב ו ת לר* מ ש ה ירו שלי ם ,תש"ל. תרמ״ד( .הוצאה סופר, ח״ א, ו ו י ען , לא מזוהה). תרג״ח; - 143 - שו״ת מהרלב״ח -שאלות ותשובות למר רגו הרב לויי בן תרכ״ה( .הוצאו; לא מזוהה). שר"ע, שולחך ער ו ך -לר‘ יוסף ק ארו, התווה ,י\ ו של יח ,תשכ״א. זלמן שולחך ערוך -לר‘ שגיאור מזרה ה) . לא ח י דו חי הר "<;jש -שטושון ,ש,. מסכת. חידושי הר ש״ ש, אורח חייח, מלאדי ,ח" ג-ד, ח"א, חמרא וחיי -תוספות תלמידי ד‘ פרץ (ראה לעיל). הוצאת פאר ווארשא ל 89ו(.הוצאה פיווש על תלמוד בבלי, שטרשון ש ,.נ»ירו 0על מדרש רבה, חביב, לעס ב ערג, בדפס בסוף כל ראה לעיל מדרש רבה. - 144מחסרים ב. אלבוגן , יצחק משה ,התפילה בישראל בהחפתחותה החסם רר י ת . הרגח יהושע ממיר ,הוצאת דג:ייר ,תל-אביב, א ל ב ק, חגור, אלו ך, גדליהו, השלמות והו טפו ת לפירושו על סדר מועד, ה ו xא ת מוסד ג י א לי ק ,יי־י לי־׳.1 95 8 , תולדות היהודים בארז ישראלי בתקופת המשנה והתלמוד 2חל? ים ,הוצאו! הקיבוץ המאוחד ,ו 1ל-אביב תשכ״ז. מחקרים בתולדות ישראל, ב־ חלקים ,הוצאת הקיבוץ המאוחד, אלון ,מגחוז, בכר, המשפט העברי, תולדותיו ,מקורותיו ,עקרונותיו. ע" ש מאג גס ,ירושלים ,ת מל"ג. בג י מי■ן זאב ,אגדות התנאים 2חלקיס ,מתורגם ע״י א.ז. ירושלים ברלין ,תרפייב. ברגמן, גוטמן, יחיאל מיכל הכהן ,מפתח התלמוד, ח"א הוצאת המחבר ,צשאגגראד, ג ו לא ק, הרב גורן, גייגר, שערי אורה הארות והערות על התורה, ירושלים ,תשל״ד. יסודי המשפט העברי, סדר דיני ממוגות בישראל, תרפ״ב ,תל-אביב ,תשב״ז. שלמה, אברהס, תל-אביב, הוצאת הוצאת תרס״ו. הוצאת דביר, המקרא ותרגו מ יו , תרגם י,ל .בריר, הוצאת מוסד ב י אל יק ,יירו של ים ,ת שייכי. גיבצבורג, צגי, דברי ימי ישראל, ח״ב ,מתורגם מ״י ש.פ .רניגוביץ (שפ״ר), תרצ"ג(.הוצאה לא מזוהה). הוגיג, היימאן, הלוי, בגימין ,סנהדרין־ גדולה, תולדותיו ופעולותיו של בית הדין שגי .תרגם מאג ג לי׳ ח ד" ר י .אלדד. ירושלים ,תשכ״ה. אהרן, ברלין, תורת המועדים, מחקרים ומאמרים על מוען י ישראל לאור ההלכה, הוצאו! ציובי ,תל-אביב ,תשכ״ד. לוי, שמחה דביר, ישיבת רשב״י, מצוטט ע״י מגטל (ראה להלן). גרץ, תשי״ז. ח"א הוצאת ספרינו רניגוביץ, מאיר צבי, אשר, .1 972 ווארטא, הגדול בימי בית מוסד הרב קוק, ספר תולדות תנאים ואמוראים, ג‘ חלקיח ,לוגדון וזר״ע( .הוצאה לא מזוהה). יצחק אייזיק ,דורות י • -■,יי■, ספר דבו י הימים לבגי-יטראל 6 ,כרבים ,פרנקפורט על בהר מיין ,תרס״ו ,גדפה מחדש ,ירושלים ,תשכ״ז. ( הוצאה לא מזוהה) . ־ - 145 יצחק א״ הדצוג, הלוי, בעל-פה. דבריח דיים ,א י י ז י ק הירש ,דור דר ר ו דר ר;Mi־ ו, דברי הימים לתורה שבעל-פה ,ח‘ א-ב, ומיגקוס ניו-יורק ברלין ,תרפ״ד, חיות, צבי הירש ,בק* ספרי מהר״ץ ח ירח, 2כרכיח הוצאת דברי חכמיח, סטרגוביץ, ייבין, ידין, יגאל, יעבץ, זאב, מבסל, חייח דב, קוק, ירושליח, מלחמת בר-כוכבא, מהדורה שביה, ביאליק, הוצאת מוסד החיפושים אחר בר כו כבא, הוצאת ויידגפלד וביקולסון, .1 971 תולדות י שר א ל. ח״ו ,מהדורה תרצ״ד. שלישית, ירו שליח, ירושלים, תשל״א, הוצאת אחיעבר, תל-אניב, הוצאת דביר, תל-אניב, מחקרים בתולדות הסנהדרין , תרגם א .יערי ,והמחבר, תשכ״ט.1 969 , עולת ראיה, פירוש לסידור התפילה ,כרך א', קוק,ירושלים ,תרצ״ם. הוצאת הועד להוצאה שמואל,ארז יהודה. מימי ה מליה מבבל עד חתימת התלמוד, תל-אביב ,תרצ״ט. ר‘גחמן ,כתבי ר* נחמן קרוכמאל, .0ראבידוביץ, תרפ״ד. הוצאת דביר, הוצאתעיבות, ימי הבית השבי ,תולדות עת יד 1ראל, בעריכת בן-שטון ח.ה ,.ח״א, תשל״א.1 969 , ברלין, הוצאת וניר, תל-אביב, מלו נ ים אבן שושן, .1957 זכריה ,דרכי המשנה, התוספתא ,מכילתא ,ספרא וספרי ,מעובד ע" י ר.רנ י. ב יסבבו ים ,יצא לאור ע"י מ .צייליבגולד ,וורשה, תרפ״ג. הרב אברהח, שמרן ,מ ב חח, .1 958 חיים (רב צעיר) ,תולדות הר .ל כה, ח" ד ,הועד לחו צא ח :1ל כתבי רב צעיר ,ב י ו-יו רק ,תש" י. שמואל, פראגקעל ,ר‘ הוצאח פלאם אברהם, המלון החדש, הוצאת קרי ת ספר, ירושלים, תשב ו. -146- ג. מאמו־ י ם נורגטטיך, ב ו רב שט ין, ה.י. "משפט הסמיכה וקורותיה .התקופה .ספר ד‘ עם‘ ,393-426הוצאת טסיבל ,ורמה ,תרע״ם. אברהם, "לבעית עיבורי המנה בוזו"ל" ,סיני .ל" ה עמי ל״ב-מ״ו ,מוסד הרב קוק ,ירושלים ,חשט״ז. "למינויו של רבי נתן הבבלי לאב"ד הסנהדרין בא״י סיני .ל״ו עמי תע״ס-תצ״ו ,מוסד הרב קוק, ירושלים ,תשס״ו. שלמה זוין, הרב ספראי שמואל, יוסף" ,מהרה יבגה המקדש" קוב? התורה (׳■)בעל-ניו בעריכת י .רפאל ,ח״ה ,עם‘ קבייח-קל״ד ,בהוצאת מוסד הרב קוק ,ירושלים ,תשב״ג. "המקורות הקדושים לקידוש חדשים ולעיבור השבה בארץ לאחר ההורבן" ,תרביק כרר ל״די ,עם‘ ,27-38 האוניברסיטה העברית ,ירושלים.1966 , "בחינות חדשות לבעיית מעמדו ומעשיו של ר‘ יוחנן בן זכאי לאתר החור :ן' ,ספר ה זכר ו ן לג דל יהו אלון עס‘ ,203-206הקיבוץ המאוחד ,תל-אביב ,ת ש ״ ל. קליין, שמואל, "אסיא (עסיא)״ ,ספר היובל לכבוד הרב י .פריימאו עם‘ ,116-127ביה״מ לרבני״ ,ברלין ,תרצ״ז. - 147 ־ itlbl lopiraphy in E n g l i s h * .י 3Uchler, Adolf* Studios Oxford Univorsity Press* Finkelstein, Louis* in Jewish H i s t o r y * 155ft The P h a r i s e s * Vol* The Jewish Pub lication Society* Newnan, J* Press* London; II, Philadelphia: 1938 S c i n i k h a h Ordination, Manchester; Universi ty 1950* A Hi s tory of the Jewish P e o p l e , 2nd Ed* Schurer, Enil* Div is i o n II, Vol Tropper, Dr יDaniel, "Beth Din Shel January, 1973• I, Edinburgh; 1891• Kohanin » ״J • . ‘R ‘, ־ 148־ m i m m בקיצורים ב ר ש י מ ה זו ג מ ב י ס ה ס פ ר י ם או א ת מ ח ב ר י ה ם ב ק י צ ו ר . בבליוגרפיה אשר להם בזמן התבוובו, שהזכרנו ת ו ל ד ו ת ה י ה ו ד י ם -אלון גדליהו ,ת ו ל ד ו ת ה י ה ו ד י ם אלון, ב ת ק ו פ ת ה מ ש נ ה ו ה ת ל מ ו ד♦ 2ח ל ק י ם ,ה ו צ א ת ה ק י ב ו ץ ה מ א ו ח ר , תל־־אביב ,ת ט כ ״ ז . ב י כ ל י« Unlver- In Jewish History •London. Oxford א ג ד ו ת ה ת נ א י ם, ב כ ר -ב כ ר נבימין ז א ב , ירושלים, ר ב י ב ו ב י ץ ,ה ו צ א ת דביר, א.ז. צבי, גרץ -גרץ, ווארשא, (שפ״ר), ד ב ר י י מ י י 1ס ר א ל, תרצייג ,ח ״ ב . שמחה בבימין, הוגיג -הוגיג, ו פ ע ו ל ו ת י ו של ב י ה ה ד י ן ה ג ד ו ל דייר י .א ל ד ד ,ה ו צ א ת מ ו ס ד ה ר ב באר? Aichlcr ,Adolf • Studies .lty p r e s s * l 9 5 6 2חלקים ,מתורגם ברלין ,תרפ״ב. מתורגם אותח ע״י ש.פ. ע״י רביבוביץ ס נ ה ד ר י ך ג ד ו ל ה ,ת ו ל ד ו ת י ו ב י מ י ב ית שבי .ת ר ג ם מ א נ ג ל י ת י ר ו ש ל י ם ,תשכייה. קוק, היימאן -היימאן ,אהרן ,ספר ת ולדות לא מ ז ו ה ה ) ל ו ב ד ו ן ,תר״ע 3 ,ח ל ק י ם . תנאים ר א מ ו ר א י ם ( .ה ו צאר. ספר דברי חימים ד ו ר ו ת ה ר א ש ו נ י ם, ד,לוי -ה ל ו י י צ ח ק א י י ז י ק , ל ב ב י י ש ר א ל ( ,ה ו צ א ה ל א מ ז ו ה ה) פ ר ב ק פ ו ר ט על ב ה ר מ י י ן , י ר ו ש ל י ם ,תשכייז 6 ,כ ר כ י ם . ב ד פ ם מחדש, תרסייו, ו י י ס -ו י י ס אי י ז י ק ,ה י ר ש , ל ת ו ר ה ש ב ע ל פה ,ה ו צ א ת פ ל א ם ח‘ ד ד ר דור ד ד ו ר ש י ו ,ד ב ר י ה י מ י ם ב י ו -י ו ר ק ,ב ר ל י ן ,תרפייד, ומיבקוס, א־-ב. טשרבוביץ -סשרבוביץ ה ו ע ד ל ה ו צ א ת כל כ ת ב י תולדות ההלכה, חיים( ,רב צעיר), ר ב צ ע י ר ,ב י ו -י ו ר ק ,תשייי ,חייד. שמואל, ייבין -ייבין, י ר ו ש ל י ם, מוסד ביאליק, מלחמת תשל״א, בר כ ו( נ , w מהדורה מ ב ס ל -מ ב ס ל ח י י ם דב .מ ח ק ר י ם ב ת ו ל ד ו ת ת ל -א ב י ב ,תשכייט, ה ו צ א ת דביר, והמחבר, ביומן - תורה תמימה - עם ת ו ר ה ש ב ע ל 5חלקים. הוצאת .1971 ת ד ל ד ר ת י?סראל, י ע ב ץ -י ע בץ ,זאב, ת ל -א ב י ב ,תרצייד ,ח ״ ו . אחיעבר, Universi ty מהדורה שביה, בהוצאת ;Manchester שלישית, הסנהדריך, הוצאת תרגם א. יערי .1969 !ewinon , J* S e n l k h a h , Ordination, r e s s * 1950 ב ר ו ך ה ל ו י ,ת ו ר ה ת מ י מ ה ,מ ת ו ר ה ש ב כ ת ב עפשטיין, תל-אביב ,תשט״ז, פ ה עם ב י א ו ר ,ה ו צ א ת עם ע ו ל ם , - The six chapters and 149 - four appendices conpr lsing the d i s s e r t a t i o n w h i l s t treating of the above matters, als o touch on s ubsid iary topics, on sor.ie functions of the Sa nhedrin and after for e xample? Its uenbers s and T emp le c e r e n o n i e s its d e s t r u c t i o n 1 A thorough use was wade of Rabbinical sources and of other w o r k of s c h o l a r l y ner it • A CKNO WLEDG MENTS I w ould like to record ny thanks to Professor J*J* G l u c k and guidance, to Mr יA• Katz, Jerusalen, for reading the draft and useful c o m m e n t s ; to Mrs יMaty llazan and Mr יD 1 Segal ass!stance• for his a s s i s t a n c e for their for his invaluable - 150 SUMMARY OF DISSER TATION The fixing of the Jewish Calendar was e xtremely that the dates of ajl religious itself is a combi n a t i o n of the important owing to the fact festivals w e r e d e p e n d e n t u p o n it* The calen dar lunar and the solar calendars* The months arc determined by the a ppearance of the new m o o n w h il st elements calendarj purpose of fixing c e r t a i n festivals a c c o r d i n g to seasons for the the year, are t a k e n into account• el e v e n days between the solar and Since there is a dif fer e n c e is fixed mathematically, would Consequently« we instead of the usual t welve months' of of a p p r o x i m a t e l y lunar year, a n addit ional m onth had introduced every few years to restore the balance• leap year of thirtee n of the solar to be fin <3 a Today the cal endar but during the early Tcilmudic period* a new month be declared by a n authority, after h e a r i n g e v i d e n c e of the new m oon's anpearance* A leap year was decided upon on a n ad hoc basis, acc ording to various a stronomical calculations and nation al needs* In this d i s sertat ion re searc h was directed at tracing the au tho r i t y r e s p o n s i b l e for fixing the calendar and the geogr a p h i c a l The l ocation of this matter* first chapter deals with the qualif i c a t i o n s r e q u ired in fixing the calendar• the role of the priest and postulates The second chapter Chapter Three treats of the required q u o r u m of judges• before the Talnudical fixing the calendar but investigates the theory that w i t n e s s e s gave e v i d e n c e local court before e mbarking u p o n a journey to the to prove that involved It is s hown that these judges w e r e member s of the most au thoritative court - the Sinhendrin• in their for judges period, Tjanhedrin• C h a p t e r Four en deavou rs the king was a c t ivel y involved in the period under discu ssion, he was barred in from any such participation* Chapter Five discusses at involvement length, the president, Ha-Nasi, in proceedings and advances the h y p o t h e s i s of Yabneh initiated the practice of the P r e s i d e n t s essential in proceedings• This hypothes is of the Sanhedrin's that R a b b a n G a a l i e l II p a r t i c i p a t i o n being is de velop ed agains t the bac kgroun d of circumstances after the d e s t r u c t i o n of the second Temple and the attempt to consolidate religious and political Diaspora* of the ways leadership The point of view t aken is that the in the Land of Israel and the fixing of the calendar was one in w h i c h the prestige and aut hority of the Preside ncy was re-established• The final chapter deals wi th geographical days that decisions should Dreferably be taken solely in the province of Judah* locations* It was in the Land of important in those Israel and 'Jo d o find, howeve r, that during times of national e mergency w h e n the Roman rulers prohibited any e x p r e s s i o n of the subject people's autonomy, pro vision was made outside the borders of the Land of Israel* for the fixing of the calendar T H E F IX INS OF T H E J E W I S H C A L E N D A R IN T H E T A L M U D I C PERIOD ־THOSE RESPONSIBLE A ND WHERE IT T O O K P L A C E 3Y MOSHE A H A R O N KURTSTAG SUBMITTED IN F U L F I L M E N T REQUIREMENTS MASTER FOR T H E D E G R E E OF A R T S OF IN T H E D E P A R T M E N T OF S E M I T I C S s U N I V E R S I T Y SUPERVISOR OF T H E OF S OUTH A F R I C A : P R O F ־J •J • G L U C K DATE SU3MITTSD : 29TH N OVEMBER, 1974׳