1 מבוא לספר במדבר

‫מבוא לספר במדבר‬
‫חומש הפקודים‬
‫חומש במדבר נקרא בפי חז"ל 'חומש הפקודים'‪.‬‬
‫הוא נקרא כך על שם שני המפקדים המתוארים בו בחלקים השונים של הספר‪ .‬בשנה השנייה ובשנת‬
‫הארבעים לצאתם ממצרים‪.‬‬
‫חומש במדבר כהמשכו של חומש שמות ושל חומש ויקרא[התלמיד נדרש לדעת מדוע החומש נחשב‬
‫המשכם של קודמיו אבל איננו חייב לזכור את ההוכחות בכתובים עצמם]‬
‫כפי שנראה להלן חלקו הראשון של חומש במדבר בני ישראל חונים למרגלות הר סיני‪ ,‬המשכן עומד על‬
‫תלו‪ ,‬והוא מתרחש במהלך החודש הראשון והשני לצאת בני ישראל ממצרים(עד תאריך כ' באייר בו החל‬
‫מסעם של בני ישראל לארץ ישראל)‪:‬‬
‫במדבר א‪ ,‬א‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְּמִ ְּדבַּר סִ ינַּי בְּא ֹהֶ ל מֹועֵ ד בְּאֶ חָ ד לַּ ח ֶֹדׁש הַּ שֵ נִי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית לְּ צֵאתָ ם‬
‫מֵ אֶ ֶרץ מִ צ ְַּּרי ִם לֵּאמ ֹר"‬
‫חנוכת המשכן מתוארת בחומש במדבר בחלקו הראשון של הספר בפרק ז‪:‬‬
‫במדבר ז‪ ,‬א ואילך‪" :‬וַּי ְּהִ י בְּיֹום כַּּלֹות מ ֹׁשֶ ה לְּ הָ ִקים אֶ ת הַּ מִ ׁשְּ כָן וַיִּמְ שַ ח א ֹתֹו וַי ְקַ דֵּ ש א ֹתו ו ְאֶ ת כָּל כֵּלָּ יו ואֶ ת‬
‫הַ מִּ זְבֵּחַ ו ְאֶ ת כָּל ֵּכלָּיו וַיִּמְ שָּ חֵּ ם וַי ְקַ דֵּ ש א ֹתָּ ם"וגו'‬
‫חומש שמות מסתיים בהקמת המשכן בא' ניסן של השנה השנייה לצאת ישראל ממצרים ובהשראת שכינה‬
‫על ישראל‪:‬‬
‫ַּ‬
‫הּוקם הַּ מִ ׁשְּ כָן"‬
‫שמות מ‪ ,‬יז‪" :‬וַי ְהִּ י בַּח ֶֹדׁש הָ ִראׁשֹון בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית בְּאֶ חָ ד לַּ ח ֶֹדׁש‬
‫שמות מ‪ ,‬לד‪-‬לז‪" :‬וַּיְּכַּס הֶ עָ נָן אֶ ת א ֹהֶ ל מֹועֵ ד ּוכְבֹוד ה' מָּ לֵּא אֶ ת הַ מִּ שְ כָּן [‪ּ ]...‬ובְהֵּ עָּ לֹות הֶ עָּ נָּן מֵּ עַ ל הַ מִּ שְ ָּכן י ִּסְ עּו‬
‫ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל בְכ ֹל מַ סְ עֵּ יהֶ ם‪ .‬ו ְאִּ ם ֹלא י ֵּעָּ לֶה הֶ עָּ נָּן ו ְֹלא י ִּסְ עּו עַ ד יֹום הֵּ עָּ ֹלתֹו"‬
‫חומש ויקרא מתרחש אף הוא למרגלות הר סיני‪:‬‬
‫ּתֹורה לָּעֹלָּה לַמִּ נְחָּ ה וְלַחַ טָּ את וְלָּאָּ שָּ ם וְלַמִּ ּלּואִּ ים ּו ְל ֶזבַח הַ שְ ָּלמִּ ים‪ :‬אֲ שֶ ר ִּצּוָּה ה' אֶ ת‬
‫ויקרא ז‪ ,‬לז‪-‬לח‪" :‬ז ֹאת הַ ָּ‬
‫מ ֹשֶ ה בְּהַּ ר סִ ינָי בְיֹום ַצּוֹתֹו אֶ ת ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְהַ קְ ִּריב אֶ ת קָּ ְר ְבנֵּיהֶ ם לַה' בְּמִ ְּדבַּר סִ ינָי"‬
‫ויקרא כה‪ ,‬א‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְהַ ר סִּ ינַי לֵּאמ ֹר"‬
‫ויקרא כז‪ ,‬לד‪" :‬אֵּ ּלֶה הַ מִּ צְֹות אֲ שֶ ר ִּצּוָּה ה' אֶ ת מ ֹשֶ ה אֶ ל ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל בְהַ ר סִּ ינָּי"‬
‫בחומש ויקרא נזכרת גם חנוכת המשכן בסיפור נדב ואביהוא‪:‬‬
‫ויקרא ט‪ ,‬א‪" :‬וַי ְהִּ י בַיֹום הַ שְ מִּ ינִּי קָּ ָּרא מ ֹשֶ ה לְַאהֲ רֹן ּו ְל ָּבנָּיו ּו ְלזִּקְ נֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל"‬
‫ויקרא י‪ ,‬א‪-‬ב‪" :‬וַיִּקְ חּו ְבנֵּי ַאהֲ רֹן נָּדָּ ב ו ַאֲ בִּיהּוא אִּ יש מַ חְ ּתָּ תֹו וַיִּּתְ נּו בָּהֵּ ן אש וַיָּשִּ ימּו עָּ לֶיהָּ קְ ט ֶֹרת וַיַקְ ִּרבּו ִּל ְפנֵּי ה'‬
‫אֹותם וַיָּמֻ תּו ִּל ְפנֵּי ה' "‬
‫ָּ‬
‫אֵּ ש ז ָָּּרה אֲ שֶ ר ֹלא ִּצּוָּה א ֹתָּ ם‪ :‬ו ַּתֵּ צֵּא אֵּ ש מִּ ִּּל ְפנֵּי ה' ו ַּת ֹאכַל‬
‫ניתן אם‪-‬כך להסיק שחומש במדבר הוא המשכם של חומש שמות ושל חומש ויקרא בו‪-‬זמנית‪.‬‬
‫את חומש במדבר אנו מציעים לבחון בשלושה צירים מקבילים‪:‬‬
‫ציר הזמן‪ ,‬ציר המקום‪ ,‬והציר התוכני‪.‬‬
‫אנו ממליצים להיעזר בשרטוט הסכמתי של החומש [שימו לב העלנו שרטוט מעודכן]‬
‫ציר הזמן‬
‫מבחינת ציר הזמן‪ :‬אנו מציעים ללכת על פי שיטתו של רמב"ן לחומש במדבר (לדוגמא בפירושו לבמדבר‬
‫ט‪ ,‬א; שם טו‪ ,‬לב על תארוך סיפור המקושש; שם טז‪ ,‬א על סיפור קרח) ורואים את פרקים א‪-‬יח‬
‫כמתרחשים בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים‪ ,‬ואת פרקים כ‪-‬לו כמתרחשים בשנה הארבעים‬
‫לצאתם ממצרים‪.‬‬
‫ראיות לכך‪:‬‬
‫ֵּאתם מֵּ אֶ ֶרץ‬
‫במדבר א‪ ,‬א‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְמִּ דְ בַר סִּ ינַי בְא ֹהֶ ל מֹועֵּ ד בְאֶ חָּ ד לַח ֹדֶ ש הַ שֵּ נִּי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית ְלצ ָּ‬
‫מִּ צ ְַרי ִּם"‬
‫במדבר י‪ ,‬יא‪-‬יב‪" :‬וַי ְהִּ י בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית בַח ֹדֶ ש הַ שֵּ נִּי בְעֶ שְ ִּרים בַח ֹדֶ ש נַעֲ לָּה הֶ עָּ נָּן מֵּ עַ ל מִּ שְ כַן הָּ עֵּ דֻ ת‪ .‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי‬
‫‪1‬‬
‫ארן"‬
‫י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמַ סְ עֵּ יהֶ ם מִּ מִּ דְ בַר סִּ ינָּי וַיִּשְ כֹן הֶ עָּ נָּן בְמִּ דְ בַר פָּ ָּ‬
‫תיארוך פרקי קרח [להעמקה]‪:‬‬
‫"את תיארוך מרד קרח לשנה השנייה לצאתם ממצרים ניתן לבסס על הכתוב בחומש דברים‪:‬‬
‫ו ִּידַ עְ ֶּתם הַ יֹום כִּי ֹלא אֶ ת ְבנֵּיכֶם אֲ שֶ ר ֹלא י ָּדְ עּו ו ַאֲ שֶ ר ֹלא ָּראּו אֶ ת מּוסַ רה' אֱ ֹלהֵּ יכֶם אֶ ת גָּדְ לֹו אֶ ת י ָּדֹו הַ חֲ זָּקָּ ה‬
‫ָארץ אֶ ת פִּ יהָּ וַּתִּ ְבלָּעֵּ ם ו ְאֶ ת‬
‫ִּירם ְבנֵּי אֱ לִּיָאב בֶן ְראּובֵּן אֲ שֶ ר פָּ צְתָּ ה הָּ ֶ‬
‫ּוזְר ֹעֹו הַ נְטּוי ָּה‪ .‬וגו' ו ַאֲ שֶ ר עָּ שָּ ה לְדָּ תָּ ן וְלַאֲ ב ָּ‬
‫בָּּתֵּ יהֶ ם ו ְאֶ ת ָאהֳ לֵּיהֶ ם ו ְאֵּ ת כָּל הַ י ְקּום אֲ שֶ ר ב ְַר ְגלֵּיהֶ ם בְקֶ ֶרב כָּל י ִּשְ ָּראֵּ ל" (דברים יא‪ ,‬ב‪-‬ו)‬
‫לפי הכתוב בדברים שומעי לקחו של נאום משה‪ ,‬שחיו בשנת הארבעים‪ ,‬לא ראו את הנס שהתרחש במרד‬
‫קרח‪.‬‬
‫בפרק כ‪ ,‬א‪" :‬וַיָּב ֹאּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה מִּ דְ בַר צִּן בַּח ֶֹדׁש הָ ִראׁשֹון וַיֵּשֶ ב הָּ עָּ ם בְקָּ דֵּ ש וַּתָ מָ ת ׁשָ ם מִ ְּרי ָם‬
‫ו ַּתִּ קָּ בֵּר שָּ ם"‪-‬סיפור מותה של מרים‪ ,‬ובהמשך – סיפור מותו של אהרן‪ ,‬שם כב‪-‬כו‪" :‬וַיִּסְ עּו מִּ קָּ דֵּ ש וַיָּב ֹאּו ְבנֵּי‬
‫י ִּשְ ָּראֵּ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה ה ֹר הָּ הָּ ר‪ .‬ו ַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה ו ְאֶ ל ַאהֲ רֹן בְה ֹר הָּ הָּ ר עַ ל גְבּול אֶ ֶרץ אֱ דֹום לֵּאמ ֹר‪ .‬י ֵָּאסֵּ ף ַאהֲ רֹן‬
‫יתם אֶ ת פִּי לְמֵּ י מְ ִּריבָּה [‪ ]...‬ו ְהַ פְ שֵּ ט אֶ ת‬
‫ָארץ אֲ שֶ ר נָּתַ ּתִּ י ִּל ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל עַ ל אֲ שֶ ר מְ ִּר ֶ‬
‫אֶ ל עַ מָּ יו כִּי ֹלא י ָּב ֹא אֶ ל הָּ ֶ‬
‫ַאהֲ רֹן אֶ ת ְבגָּדָּ יו ו ְהִּ ְלבַשְ ּתָּ ם אֶ ת אֶ לְעָּ זָּר בְנֹו ו ְַאהֲ רֹן י ֵָּאסֵּ ף ּומֵּ ת שָּ ם"‪.‬מפרק לג‪ ,‬לח ניתן להסיק שמותו של אהרן‬
‫ַארבָעִ ים ְלצֵּאת ְבנֵּי‬
‫התרחש בשנת הארבעים‪" ::‬וַיַעַ ל ַאהֲ רֹן הַ כ ֹהֵּ ן אֶ ל ה ֹר הָּ הָּ ר עַ ל פִּי ה' וַיָּמָּ ת שָּ ם בִׁשְּ נַּת הָ ְּ‬
‫י ִּשְ ָּראֵּ ל מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְַרי ִּם בַח ֹדֶ ש הַ חֲ מִּ ישִּ י בְאֶ חָּ ד לַח ֹדֶ ש"‪ .‬מכאן הסיקו חז"ל שגם מרים נפטרה בשנת הארבעים‪.‬‬
‫את פרק יט אנו מציעים לראות 'מעל הזמן'‪ .‬פרשת פרה אדומה נאמרה לישראל כבר למחרת חנוכת‬
‫המשכן (בבלי גיטין ס ע"א)‪ ,‬והייתה ידועה‪ ,‬שהרי הכתוב מתבסס על ידיעתה ("ו ְכ ֹה תַ עֲ שֶ ה לָּהֶ ם לְטַ הֲ ָּרם‬
‫הַ זֵּה עֲ לֵּיהֶ ם מֵּ י חַ טָּ את וגו' והטהרו" במדבר ח‪ ,‬ז)‪ .‬כאמור בראש פרק כ‪ ,‬מגיעים בני ישראל לקדש שבמדבר‬
‫צין בחודש הראשון‪ ,‬שעל פי חז"ל הוא החודש הראשון של השנה הארבעים‪ .‬מרד קרח בפרקים טז‪-‬יז(וכפי‬
‫הנראה קובץ הדינים הקשור אליו בפרק יח) התרחשו על פי שיטת רמב"ן בשנה השנייה (בפירושו לבמדבר‬
‫טז‪ ,‬א)‪ .‬אנחנו נמצאים אם כן‪ ,‬במקום ייחודי בתורה בין השנה השנייה לבין השנה הארבעים של נדודי‬
‫ישראל במדבר‪ .‬בשלושים ושמונה שנים אלו לא היה דיבור ישיר של ה' למשה ובמהלכן מתו יוצאי מצרים‪.‬‬
‫ציר הזמן של פרקים א‪-‬י (העמקה)‪:‬‬
‫הציווי על המפקד בפרק א מתרחש בא' אייר‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְמִּ דְ בַר סִּ ינַי בְא ֹהֶ ל מֹועֵּ ד בְּאֶ חָ ד לַּ ח ֶֹדׁש‬
‫הַּ שֵ נִי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית ְלצֵּאתָּ ם מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְַרי ִּם לֵּאמ ֹר‪ :‬שְ אּו אֶ ת ר ֹאש כָּל עֲ דַ ת ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמִּ שְ פְ ח ֹתָּ ם ְלבֵּית‬
‫אֲ ב ָֹּתם בְמִּ סְ פַ ר שֵּ מֹות כָּל ָּזכָּר ְל ֻג ְלגְֹלתָּ ם" (במדבר א‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫חנוכת הנשיאים מתרחשת בשנה השנייה מיד לאחר הקמת המשכן (א' ניסן או ח' ניסן)‪" :‬וַי ְהִּ י בְיֹום כַּלֹות‬
‫מ ֹשֶ ה לְהָּ קִּ ים אֶ ת הַ מִּ שְ כָּן וגו'" (במדבר ז‪ ,‬א)‪.‬‬
‫בפרק ט מסופר על חגיגת הפסח הראשונה במדבר שהתרחשה בי"ד ניסן של השנה השנייה‪" :‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל‬
‫מ ֹשֶ ה בְמִּ דְ בַר סִּ ינַי בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית ְלצֵּאתָּ ם מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְַרי ִּם בַּח ֶֹדׁש הָ ִראׁשֹון וגו' וַיַעֲ שּו אֶ ת הַ פֶ סַ ח ב ִָראׁשֹון‬
‫ְַּארבָעָ ה עָ שָ ר יֹום לַּ ח ֶֹדׁש בֵּין הָּ עַ ְר ַבי ִּם בְמִּ דְ בַר סִּ ינָּי כְכ ֹל אֲ שֶ ר ִּצּוָּה ה' אֶ ת מ ֹשֶ ה כֵּן עָּ שּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל" (במדבר‬
‫ב ְּ‬
‫ט‪ ,‬א‪-‬ה)‬
‫בפרק י מתוארכת עזיבת הר סיני ויציאתם למסע ל‪-‬כ' אייר של השנה השנייה‪" :‬וַי ְהִּ י בַּשָ נָה הַּ שֵ נִית בַח ֹדֶ ש‬
‫הַ שֵּ נִּי בְעֶ שְ ִּרים בַח ֹדֶ ש נַעֲ לָּה הֶ עָּ נָּן מֵּ עַ ל מִּ שְ כַן הָּ עֵּ דֻ ת‪ .‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמַ סְ עֵּ יהֶ ם מִּ מִּ דְ בַר סִּ ינָּי וַיִּשְ כֹן הֶ עָּ נָּן‬
‫ארן" (במדבר י‪ ,‬יא‪-‬יב)‬
‫בְמִּ דְ בַר פָּ ָּ‬
‫שתי מסקנות ניתן להסיק מציר הזמן של פרקים א‪-‬י‪:‬‬
‫‪ .1‬עשרת הפרקים הראשונים של חומש במדבר מתארים תקופה קצרה למן החודש הראשון ועד החודש‬
‫השני‪ ,‬אם כי אין הקפדה כרונולוגית מלאה‪ .‬פרק א פותח בא' של חודש אייר‪ ,‬חוזר לתחילת ניסן‪ ,‬ובסופו‬
‫חוזר לאייר‪ .‬התייחסות פרשנית לחריגה הכרונולוגית‪:‬‬
‫רש"י‪ ,‬במדבר ט‪ ,‬א‪:‬‬
‫בחדש הראשון‪-‬‬
‫פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר‪ ,‬למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה‪ .‬ולמה לא פתח בזו?‬
‫מפני שהוא גנותן של ישראל‪ ,‬שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד‪.‬‬
‫רמב"ן‪ ,‬במדבר ט‪,‬א‪:‬‬
‫בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון‪-‬‬
‫‪2‬‬
‫מכאן אמרו חכמים‪ :‬אין מוקדם ומאוחר בתורה‪ .‬וטעם האיחור הזה היה‪ ,‬כי כאשר בא הספר הזה הרביעי‬
‫להזכי ר המצוות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם‪ ,‬רצה להשלים עניין אוהל מועד ותיקונו כל ימי המדבר‪.‬‬
‫והזכיר תחילה הדגלים ומקום האוהל ומעמד משרתיו ותיקון המשמרות למשאו לכל עבודת האוהל והזכיר‬
‫קורבנות הנשיאים שהביאו העגלות אשר יישאו אותו בהן כל עת היותם במדבר‪ ,‬והשלים קורבנותם בחנוכת‬
‫המזבח שהיו מאחד בניסן או (שקודם) [שאחר] לכן‪ ,‬ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא‬
‫ישכחו מצוות הפסח‪.‬‬
‫‪ .2‬בסך הכל שהו בני ישראל למרגלות הר סיני שנה פחות עשרה ימים‪ ,‬למן א' סיון של השנה הראשונה‬
‫לצאתם ממצרים –"בַח ֹדֶ ש הַ שְ לִּישִּ י ְלצֵּאת ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל מֵּ אֶ ֶרץ מִּ צ ְָּרי ִּם בַיֹום הַ זֶה בָּאּו מִּ דְ בַר סִּ ינָּי" (שמות יט‪,‬‬
‫א) ועד כ' אייר של השנה השנייה‪ .‬המרחק בין ארץ ישראל להר סיני היה כאחד עשר ימי הליכה‪ַ" :‬אחַ ד עָּ שָּ ר‬
‫יֹום מֵּ ח ֵֹּרב דֶ ֶרְך הַ ר שֵּ עִּ יר עַ ד קָּ דֵּ ש ב ְַרנֵּעַ " (דברים א‪ ,‬ב)‪ .‬יוצא אם כך שבא' סיון של השנה השנייה היו‬
‫אמורים להגיע לקדש ברנע‪ ,‬על גבול ארץ ישראל‪ .‬יש כאן תכנון מאד מדויק ‪ -‬כשם שבא' סיון הגיעו להר‬
‫סי ני בכדי לקבל את התורה כך היו אמורים ישראל להגיע בא' סיון של השנה השנייה לגבולה של ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬בכדי להשלים את מטרת יציאתם ממצרים‪.‬‬
‫ציר המקום‬
‫מבחינת ציר המקום‪:‬‬
‫בפרקים א‪-‬י בני ישראל חונים למרגלות הר סיני‪.‬‬
‫בפרקים יא‪-‬יח בני ישראל במהלך מסעותיהם בשנה השנייה‪.‬‬
‫בפרקים כ‪-‬כא בני ישראל במהלך מסעותיהם בשנה הארבעים‬
‫ומפרק כב ואילך בני ישראל חונים בערבות מואב‪.‬‬
‫ראיות לכך‪:‬‬
‫פרק א‪ ,‬א‪":‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְּמִ ְּדבַּר סִ ינַּי בְא ֹהֶ ל מֹועֵּ ד"‬
‫פרק י‪ ,‬יב‪" :‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל לְמַ סְ עֵּ יהֶ ם מִ מִ ְּדבַּר סִ ינָי"‬
‫פרק כ‪ ,‬א‪-‬כב‪" :‬וַיָּב ֹאּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה מִּ דְ בַר צִּן בַח ֹדֶ ש הָּ ִּראשֹון וַיֵּשֶ ב הָּ עָּ ם בְקָּ דֵּ ש [‪ ]...‬וַּיִסְּ עּו מִ קָ ֵדׁש‬
‫וַּיָב ֹאּו ְּבנֵי י ִשְּ ָראֵ ל כָּל הָּ עֵּ דָּ ה ה ֹר הָּ הָּ ר"‬
‫פרק כא‪ ,‬ד‪" :‬וַּיִסְּ עּו מֵּ ה ֹר הָּ הָּ ר דֶ ֶרְך י ַם סּוף לִּסְ ב ֹב אֶ ת אֶ ֶרץ אֱ דֹום וַּתִּ קְ צַר נֶפֶ ש הָּ עָּ ם בַדָּ ֶרְך"‬
‫פרק כב‪ ,‬א‪" :‬וַיִּסְ עּו ְבנֵּי י ִּשְ ָּראֵּ ל וַּיַּחֲ נּו בְּעַּ ְּרבֹות מֹוָאב מֵּ עֵּ בֶר ְלי ְַרדֵּ ן י ְֵּרחֹו"‬
‫פרק כה‪ ,‬א‪" :‬וַּיֵׁשֶ ב י ִשְּ ָראֵ ל בַשִּ טִּ ים וַיָּחֶ ל הָּ עָּ ם ִּלזְנֹות אֶ ל בְנֹות מֹוָאב"‬
‫פרק לב‪ ,‬א‪ּ" :‬ומִּ קְ נֶה ַרב הָּ י ָּה ִּל ְבנֵּי ְראּובֵּן ו ְ ִּל ְבנֵּי גָּד עָּ צּום מְ א ֹד וַי ְִּראּו אֶ ת אֶ ֶרץ י ַעְ זֵּר ו ְאֶ ת אֶ ֶרץ ִּגלְעָּ ד ו ְהִּ נֵּה‬
‫הַ מָּ קֹום מְ קֹום מִּ קְ נֶה"‬
‫פרק לג‪ ,‬מט‪-‬נ‪" :‬וַּיַּחֲ נּו עַּ ל הַּ י ְַּּר ֵדן מִ בֵית הַּ י ְּׁשִ מ ֹת עַּ ד ָאבֵל הַּ שִ טִ ים בְּעַּ ְּרב ֹת מֹוָאב‪ .‬וַי ְדַ בֵּר ה' אֶ ל מ ֹשֶ ה בְעַ ְרב ֹת‬
‫מֹוָאב עַ ל י ְַרדֵּ ן י ְֵּרח ֹולֵּאמ ֹר"‬
‫ציר תכני [יש לדעת שתי דוגמאות מתוך חמשת הדוגמאות המוצגות]‬
‫אנו מציעים לחלק את הפרקים שבספר על פי צירי הזמן והמקום באופן הבא‪:‬‬
‫פרקים א‪-‬י‪ :‬בני ישראל חונים למרגלות הר סיני‪ ,‬בחודשים ניסן ואייר של השנה השנייה‬
‫פרקים יא‪-‬יח‪ :‬מסעות בני ישראל למן כ' אייר במהלך השנה השנייה‬
‫פרק יט‪ :‬מנותק לכאורה מכל הקשר של זמן ומקום‬
‫פרקים כ‪-‬כא‪ :‬מסעות בני ישראל בשנה הארבעים‬
‫פרקים כב‪-‬לו‪ :‬בני ישראל חונים בערבות מואב בשנה הארבעים‬
‫באופן כזה נוצר מבנה כיאסטי של הספר‪ .‬בתחילתו ובסופו בני ישראל חונים‪ .‬לאחר‪-‬מכן ולפני‪-‬כן הם‬
‫נוסעים‪ ,‬ובמרכז הספר פרק יט‪.‬‬
‫לאורך כל חלקי הספר ישנה הלימה בין התוכן העולה מן הכתובים לבין צירי הזמן והמקום (כפי שנראה‬
‫בהמשך באופן מפורט ביחידות ההוראה)‪ ,‬בין שמדובר באירועים בין שמדובר בציווים‪ .‬כדאי לשים לב‬
‫לתופעה שסיפורי התלונה מרוכזים בחלקים בהם בני ישראל היו בשעת מסעם‪ ,‬בשעת נסיעתם‪ ,‬בין‬
‫שמדובר בשנה השנייה בין שמדובר בשנת הארבעים‪ .‬מה שלמדנו שאי יציבות במקום קשורה לאי יציבות‬
‫פנימית במחנה ישראל‪.‬‬
‫לדוגמא (צריך לדעת שתי דוגמאות של הלימה בין התוכן לציר הזמן והמקום)‪:‬‬
‫(‪ )1‬בפרקים א‪-‬יישנם אירועים הקשורים להכנות למסע(כמו הפניה לחובב בפרק י) לצד ציוויים שונים‬
‫‪3‬‬
‫הקשורים להכנות למסע (מפקד‪ ,‬סידור המחנה והוצאת הטמאים)‪.‬ציווים נוספים קשורים אף הם‬
‫להתרוממות הרוח ששרתה על מחנה ישראל באותם ימים (פרשת הנזיר‪ ,‬המבטאת את רצונו של האדם‬
‫מישראל להתקדש‪ ,‬ברכת הכהנים– ראו בהרחבה בפירוש הספורנו לפרק ט‪ ,‬א)‪.‬‬
‫(‪ )2‬בפרקים יא‪-‬יח ישנם אירועים המבטאים את המשברים שהיו כרוכים בעזיבת הר סיני (המתאוננים‪,‬‬
‫המתאווים‪ ,‬דברי מרים על משה רבנו‪ ,‬חטא המרגלים ופרשת קרח) לצד ציווים העוסקים בתיקון המשברים‬
‫(מנחת נסכים וחלה‪ ,‬פרשת הציצית‪ ,‬מתנות כהונה ועוד– על פי רמב"ן במדבר טו‪ ,‬ב; ר"ע ספורנו‪ ,‬שם‪ ,‬כ;‬
‫רש"ר הירש‪ ,‬שם‪ ,‬לז)‪.‬‬
‫(‪ )3‬בפרק יט‪ ,‬הנמצא כאמור 'מעל הזמן' במעבר שבין השנה השנייה לשנת הארבעים ישנו ציווי העוסק‬
‫בהיטהרות מטומאת המת (פרשת פרה אדומה)‪ .‬וניתן לראות בו התייחסות של התורה לשלושים ושמונה‬
‫השנים בהן מתו יוצאי מצרים ופסק הדיבור ממשה רבנו – במקום לתאר את סיפור הסתלקותו של דור‬
‫יוצאי מצרים מלמדת אותנו התורה כיצד מיטהרים מהטומאה הכרוכה במוות‬
‫(‪ )4‬בפרקים כ‪-‬כא מתוארים אירועים הקשורים למסע בשנה הארבעים‪ .‬גם כאן ישנם משברים הקשורים‬
‫למסע (התלונה במי מריבה בפרק כ‪ ,‬לאחר שמתה מרים ופסקה הבאר‪ ,‬ותלונת הלחם הקלוקל בפרק כא)‪,‬‬
‫לצד זה רואים שמדובר בדור אחר‪ ,‬שעומד לכבוש את הארץ ומתחיל את הכיבוש‪ .‬גם סיפור התלונה בפרק‬
‫כא הכולל גם תשובה של העם‪ ,‬משקף את השינוי שהתחולל בתוך ישראל לקראת הכניסה לארץ‪.‬‬
‫(‪ )5‬בפרקים כב‪-‬לו חונים בני ישראל בערבות מואב וכובשים חלק מעבר הירדן המזרחי‪ .‬פחדם של אומות‬
‫העולם מעוצמתו של מחנה ישראל משתקף בפרשת בלק‪ ,‬יהושע ממונה למנהיגם של ישראל ובני ישראל‬
‫יוצאים למלחמה במדיינים‪ .‬יש גילויים של תיקון ומפנה חיובי (בקשת בנות צלפחד בפרק כז‪ ,‬נכונות גד‬
‫וראובן להיות חלוצים במלחמה בפרק לב)‪.‬מאידך המפגש עם התרבות המואבית‪ ,‬השוכנת על גבול הארץ‬
‫יוצר משבר (בעל פעור)‪ .‬הציוויים בפרקים הללו מבטאים את ההכנות לכניסה לארץ (גבולות הארץ‪ ,‬ערי‬
‫לווים‪ ,‬ערי מקלט)‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫תובנות מרכזיות בספר במדבר‬
‫לחומש במדבר ישנן מספר תובנות מרכזיות השזורים לאור החומש ומהווים שלד רעיוני שלו‪ .‬במהלך‬
‫ההוראה אפשר להיעזר בתובנות הללו על ולחבר בין הפרקים השונים על מנת שלתלמיד תהיה תמונה‬
‫שלמה ומלוכדת יותר של החומש‪ .‬לניסוח התובנות הללו ניעזר בפרשנים המקרא‪:‬‬
‫המצוות כמענה למציאות המשתנה‪ -‬ומחייבות בכל דור ודור‬
‫רמב"ן‪:‬‬
‫והספר הזה כולו במצות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר‪ ,‬ובנסים הנעשים להם לספר כל מעשה ה' אשר‬
‫עשה עמהם להפליא [‪ ]...‬ואין בספר הזה מצות נוהגות לדורות זולתי קצת מצות‪ ,‬ובענייני הקרבנות‬
‫שהתחיל בהן בספר הכהנים ולא נשלם ביאורן שם והשלימן בספר הזה‪.‬‬
‫לפי רמב"ן בספר במדבר יש מצוות מיוחדות שנהגו רק במדבר (כמו הציווי למנות את ישראל‪ ,‬סדרי חנייה‬
‫ומסע) ומצוות נוספות לדורות‪ ,‬שחלקן משלימות את המצוות בספר ויקרא‪ .‬בעקבות דברי רמב"ן כאן‬
‫ופרשנים נוספים שנציג בהמשך (כמו‪ :‬רמב"ן במדבר טו‪ ,‬ב; ר"ע ספורנו‪ ,‬שם‪ ,‬כ; רש"ר הירש‪ ,‬שם‪ ,‬לז) ניתן‬
‫לראות בכל המצוות המובאות בחומש‪ ,‬גם באילו הנוהגות לדורות התייחסות מדויקת לצרכי השעה‪.‬‬
‫נבהיר את הדברים‪:‬‬
‫ישנן מצוות שניתנו מראש בסיני והקב"ה גילה אותם לעם ישראל רק בספר במדבר‪ ,‬כייון שאז השעה הייתה‬
‫המתאימה ביותר‪ .‬כמובן‪ ,‬שבכל מקרה‪ ,‬כל המצוות כולן‪ ,‬אלו שניתנו בהר סיני לעיני כל ישראל‪ ,‬ואלו שנודעו‬
‫לישראל בהמשך שנות המדבר‪ ,‬כולן כאחת‪ ,‬מחייבות לדורות עולם‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬המצוות בחלק הראשון של הספר (פרקים א‪-‬י) משקפות היטב את הרוח המרוממת של אותה‬
‫תקופה ‪ -‬הוצאת הטמאים מהמחנות‪ ,‬פרשת הסוטה הנזקקת לנס (רמב"ן במדבר ה‪ ,‬כ)‪ ,‬הנזיר הרוצה‬
‫להתעלות בקדושתו (רמב"ן שם ו‪ ,‬יד)‪ ,‬ברכת הכהנים‪ ,‬הדלקת המנורה‪ ,‬הבקשה להקריב קרבן פסח השני‬
‫למרות שהיו פטורים ממנו (רש"י שם ט‪ ,‬ז)‪ .‬בחלק השני של הספר המצוות נותנות מענה לנפילה הגדולה‬
‫במסעות השנה השנייה ‪ -‬מנחת הנסכים ומצוות חלה הן עידוד לכך שעוד יגיעו לא"י (רמב"ן טו‪ ,‬ב; ר"ע‬
‫ספורנו שם‪ ,‬כ)‪ ,‬מצוות ציצית היא תיקון לחטא המרגלים שתרו בארץ (רש"ר הירש‪ ,‬שם‪ ,‬לז)‪ ,‬וסדרי מתנות‬
‫כהונה ולוויה הם מענה לנפילה בעקבות מרד קורח ועדתו בסדרי כהונה ולוויה; ודוגמא למענה לאירועי שנת‬
‫הארבעים ‪ -‬את פרשת הנדרים בפרק ל שבה קבעה התורה‪ְ ":‬ככָּלהַ יֹצֵּא מִּ ִּפיו י ַעֲ שֶ ה(במדבר ל‪ ,‬ג) ניתן לראות‬
‫כתשתית לסיפורם של בני גד וראובן בפרק לב שבהם נדרשו"ו ְהַ יֹצֵּא מִּ פִּיכֶם ַּתעֲ שּו" (של לב‪ ,‬כד)‪.‬‬
‫מהנהגה ניסית להנהגה טבעית– בין אור לחושך‬
‫הנצי"ב‪:‬‬
‫משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לארץ ישראל‪ ,‬מן‬
‫הדרך שהלכו במדבר‪ .‬שבמדבר היו מתנהגים במידת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה‬
‫מהליכות הטבע‪ ,‬ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב"ה (הקדמת הנצי"ב‬
‫לספר במדבר)‬
‫לפי הנצי"ב ההנהגה הניסית בה נהג הקב"ה עם ישראל במדבר אמורה להתחלף להנהגה טבעית ללא‬
‫ניסים גלויים‪ .‬ואמנם‪ ,‬בשנה הארבעים כשבני ישראל חונים כבר על גבול הארץ‪ ,‬ניסי המדבר הולכים‬
‫ומתמעטים (פסק הענן ופסקה הבאר)‪ .‬ההבנה שהנהגת ה' בארץ תהיה טבעית מחוללת משבר כבר עם‬
‫עזיבת הר סיני ומסבירה היטב את הצורך לשלוח מרגלים‪.‬‬
‫ועל זה השינוי המצוין אמרו חז"ל‪' ":‬ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך' זה ספר במדבר שהוא מבדיל‬
‫בין יוצאי מצרים לבאי הארץ"‪( .‬הנצי"ב‪ ,‬שם)‬
‫דברי הנצי"ב מתייחסים למבנה הספר ומבארים אותו ‪ -‬הנצי"ב מחלק בעקבות חז"ל את הספר לשני חלקים‬
‫עיקריים‪ ,‬שביניהם מפריד ספר הארון (י‪ ,‬לה‪-‬לו)‪.‬‬
‫במקביל לדברי הנצי"ב‪ ,‬מחלק ר' עובדיה ספורנו‪ ,‬את ספר במדבר על פי מעשיהם של ישראל ‪:‬‬
‫החלק הראשון בפרקים א‪-‬י הוא האור –כולל מגוון רחב של עניינים חיוביים‪ :‬מסעות ישראל נקבעים על ידי‬
‫הענן‪ ,‬והם מוצגים בצורה מרשימה (מחנה מסודר על דגליו בליווי תרועת חצוצרות)‪ .‬עבודת ה' של עם‬
‫‪5‬‬
‫ישראל מוארת באופן חיובי ‪ -‬הנשיאים מתנדבים לקרבן נדבה(בפרק ז)ובני ישראל שהפסידו את הפסח‬
‫במועדו אינם רוצים להחמיץ את המצווה(בפרק ט) ‪-‬‬
‫[להעמקה בנושא זה ראו פירושו של הספורנו בהמשך]‬
‫עם תחילת הנסיעה מהר סיני ("כתינוק הבורח מבית הספר" [רמב"ן‪ ,‬י‪ ,‬לה]) מתחיל חלק אחר של הספר‬
‫שהנצ"יב מכנה אותו חושך – שבא בעקבות עזיבת הר סיני ותחילת המסעות לכיוון הארץ‪ ,‬שיחייב השתנות‬
‫הדרגתית של ההנהגה הא‪-‬לוקית לנסתרת וטבעית‪ .‬ביטויו המובהק של המשבר הזה הן מסכת התלונות‬
‫בשנה השניה (למן סיפור המתאוננים ועד למרד קרח בפרקים יא‪-‬יד‪ ,‬טז‪-‬יז)‪.‬‬
‫להעמקה‪ :‬גם המצוות בחלק הראשון מיוחדות‪ :‬פרשת סוטה היא פרשה הלכתית התלויה בנס‪ ,‬ופרשת‬
‫הנזיר מבטאת את הרצון להתעלות לקדושת כהן גדול‪[.‬ראו ספורנו לפסוק ט]‬
‫פירושו של הספורנו לבמדבר ט‪ ,‬א [העמקה]‬
‫ַּחדׁש הָ ִראׁשון‪ַ .‬אחַ ר שֶ פָּקַ ד ַאנְשֵּ י הַ ָּצבָּא (פרק א) ו ְסִּ דֵּ ר הַ דְ ָּגלִּים (פרק ב) ו ְנושְ אֵּ י הַ מִּ שְ כָּן (פרק ד) לְהַ ְכנִּיסָּ ם‬
‫ב ֶ‬
‫ָָּארץ‪ ,‬ו ְטִּ הֵּ ר מַ חֲ נֵּיהֶ ם מִּ ן הַ טְ מֵּ אִּ ים (פרק ה) כְָאמְ רו "ו ְהָּ י ָּה מַ חֲ נֶיָך קָּ דוש" (דברים כג‪ ,‬טו) ּומִּ ן הַ מַ מְ ז ִֵּּרים בְעִּ נְי ַן‬
‫ל ֶ‬
‫אֵּ‬
‫ִּ‬
‫שִּ‬
‫מַ‬
‫הַ‬
‫ֵּ‬
‫סִּ‬
‫ִּ‬
‫ְמַ‬
‫הַ‬
‫ּתִּ‬
‫עַ‬
‫ְמַ‬
‫ַארבָּעָּ ה עֲ ים טובִּים שֶ עָּ שּו ישְ ָּר ל‪,‬‬
‫ְאותם‪ ,‬פר כָּתּוב ְ‬
‫סוטָּ ה‪ ,‬ל ן הְ י ֶה שְ כִּינָּה בֵּינֵּיהֶ ם ב חֲ נֵּה צב ָּ‬
‫ָָּארץ מִּ יָּד ִּבלְּתִּ י מִּ לְחָּ מָּ ה לּולֵּא הַ מְ ַר ְגלִּים כְמו שֶ הֵּ עִּ יד משֶ ה ַר ֵּבינּו בְָאמְ רו לְחובָּב "נוסְ עִּ ים‬
‫שֶ בָּהֶ ם זָּכּו ִּל ָּכנֵּס ל ֶ‬
‫אֲ נַחְ נּו אֶ ל הַ מָּ קום" (להלן י‪ ,‬כט)‪.‬‬
‫ִּראשונָּה‪ :‬סִּ פֵּ ר חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ‪.‬‬
‫יזּותם בְעִּ נְי ַן חִּ נּוְך הַ ְלוִּיִּם‪.‬‬
‫שֵּ נִּית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬
‫יזּותם בְקָּ ְרבַן הַ פֶ סַ ח‪.‬‬
‫שְ לִּישִּ ית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬
‫ְרבִּיעִּ ית‪ֶ :‬לכ ְָּּתם ַאחֲ ֵּרי הָּ אֵּ ל י ִּתְ ב ַָּרְך בַמִּ דְ בָּר (על פי ירמיהו ב‪ ,‬ב)‪ַ ,‬אף עַ ל פִּי שֶ הָּ י ָּה הֵּ עָּ לות הֶ עָּ נָּן ִּבזְמַ נִּים ִּבלְּתִּ י‬
‫נודָּ עִּ ים‪ְ ,‬פעָּ מִּ ים אֲ ֻרכִּים ּופְ עָּ מִּ ים קְ צ ִָּּרים‪ ,‬בְאפֶ ן שֶ הָּ י ָּה ָּראּוי שֶ ּתִּ קְ שֶ ה עֲ לֵּיהֶ ם מְ אד הַ חֲ נָּי ָּה ו ְהַ מַ סָּ ע‪ּ .‬ולְהודִּ יעַ כָּל‬
‫אֵּ ּלֶה‪ ,‬סִּ ֵּפר אותָּ ם ְכפִּי מַ דְ ְרגַת הֱ יותָּ ם ל ְָּרצון לְפָּ נָּיו‪ ,‬לא ְלפִּי הַ זְמַ ן שֶ הָּ יּו בו‪.‬‬
‫ו ְ ָּלכֵּן סִּ ֵּפר ְבכָּאן עִּ נְי ַן חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ו ְהַ ְלוִּיִּם ו ְהַ פֶ סַ ח שֶ הָּ יּו בַחדֶ ש הָּ ִּראשון‪ ,‬ו ְהָּ י ְָּתה ְּתחִּ ּלַת הַ סֵּ פֶ ר בַחדֶ ש הַ שֵּ נִּי‪,‬‬
‫ַּתורה'‪,‬‬
‫ֵּאתם מִּ מִּ צ ְַרי ִּם‪ .‬ו ְעַ ל כְמו זֶה ָאמְ רּו 'אֵּ ין מֻ קְ דָּ ם ּומְ אֻ חָּ ר ב ָּ‬
‫ו ְהָּ י ָּה עִּ נְי ַן חֲ נָּי ָּתָּ ם ּונְסִּ יעָּ תָּ ם עַ ל פִּי ה' מִּ יום צ ָּ‬
‫ַּחדׁש הָ ִראׁשון‪ַ .‬אחַ ר שֶ פָּ קַ ד ַאנְשֵּ י הַ ָּצבָּא (פרק א)‬
‫ּו ְלזֶה כַאֲ שֶ ר ּתְ ַכּוֵּן ַּת ְכלִּית מַ ה זּולָּתִּ י הַ זְמַ ן בַסֵּ דֶ ר הַ מְ סֻ פָּ ר‪ .‬ב ֶ‬
‫ָָּארץ‪ ,‬ו ְטִּ הֵּ ר מַ חֲ נֵּיהֶ ם מִּ ן הַ טְ מֵּ אִּ ים (פרק ה) כְָאמְ רו‬
‫ו ְסִּ דֵּ ר הַ דְ ָּגלִּים (פרק ב) ו ְנושְ אֵּ י הַ מִּ שְ כָּן (פרק ד) לְהַ ְכנִּיסָּ ם ל ֶ‬
‫"ו ְהָּ י ָּה מַ חֲ נֶיָך קָּ דוש" (דברים כג‪ ,‬טו) ּומִּ ן הַ מַ מְ ז ִֵּּרים בְעִּ נְי ַן סוטָּ ה‪ ,‬לְמַ עַ ן ּתִּ הְ י ֶה הַ שְ כִּינָּה בֵּינֵּיהֶ ם בְמַ חֲ נֵּה‬
‫ָָּארץ מִּ יָּד ִּבלְּתִּ י מִּ לְחָּ מָּ ה לּולֵּא‬
‫ַארבָּעָּ ה מַ עֲ שִּ ים טובִּים שֶ עָּ שּו י ִּשְ ָּראֵּ ל‪ ,‬שֶ בָּהֶ ם זָּכּו ִּל ָּכנֵּס ל ֶ‬
‫ִּצבְאותָּ ם‪ ,‬סִּ ֵּפר הַ כָּתּוב ְ‬
‫הַ מְ ַר ְגלִּים כְמו שֶ הֵּ עִּ יד משֶ ה ַרבֵּינּו בְָאמְ רו לְחובָּב "נוסְ עִּ ים אֲ נַחְ נּו אֶ ל הַ מָּ קום" (להלן י‪ ,‬כט)‪.‬‬
‫ִּראשונָּה‪ :‬סִּ פֵּ ר חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ‪.‬‬
‫יזּותם בְעִּ נְי ַן חִּ נּוְך הַ ְלוִּיִּם‪.‬‬
‫שֵּ נִּית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬
‫יזּותם בְקָּ ְרבַן הַ פֶ סַ ח‪.‬‬
‫שְ לִּישִּ ית‪ :‬ז ְִּר ָּ‬
‫ְרבִּיעִּ ית‪ֶ :‬לכ ְָּּתם ַאחֲ ֵּרי הָּ אֵּ ל י ִּתְ ב ַָּרְך בַמִּ דְ בָּר (על פי ירמיהו ב‪ ,‬ב)‪ַ ,‬אף עַ ל פִּי שֶ הָּ י ָּה הֵּ עָּ לות הֶ עָּ נָּן ִּבזְמַ נִּים ִּבלְּתִּ י‬
‫נודָּ עִּ ים‪ְ ,‬פעָּ מִּ ים אֲ ֻרכִּים ּופְ עָּ מִּ ים קְ צ ִָּּרים‪ ,‬בְאפֶ ן שֶ הָּ י ָּה ָּראּוי שֶ ּתִּ קְ שֶ ה עֲ לֵּיהֶ ם מְ אד הַ חֲ נָּי ָּה ו ְהַ מַ סָּ ע‪ּ .‬ולְהודִּ יעַ כָּל‬
‫יותם ל ְָּרצון לְפָּ נָּיו‪ ,‬לא ְלפִּי הַ זְמַ ן שֶ הָּ יּו בו‪.‬‬
‫אֵּ ּלֶה‪ ,‬סִּ ֵּפר אותָּ ם כְפִּי מַ דְ ְרגַת הֱ ָּ‬
‫ו ְ ָּלכֵּן סִּ ֵּפר ְבכָּאן עִּ נְי ַן חֲ נֻכַת הַ מִּ זְבֵּחַ ו ְהַ ְלוִּיִּם ו ְהַ פֶ סַ ח שֶ הָּ יּו בַחדֶ ש הָּ ִּראשון‪ ,‬ו ְהָּ י ְָּתה ְּתחִּ ּלַת הַ סֵּ פֶ ר בַחדֶ ש הַ שֵּ נִּי‪,‬‬
‫ַּתורה'‪,‬‬
‫ו ְהָּ י ָּה עִּ נְי ַן חֲ נָּי ָּתָּ ם ּונְסִּ יעָּ תָּ ם עַ ל פִּי ה' מִּ יום צֵּאתָּ ם מִּ מִּ צ ְַרי ִּם‪ .‬ו ְעַ ל כְמו זֶה ָאמְ רּו 'אֵּ ין מֻ קְ דָּ ם ּומְ אֻ חָּ ר ב ָּ‬
‫ּו ְלזֶה כַאֲ שֶ ר ּתְ ַכּוֵּן ַּת ְכלִּית מַ ה זּולָּתִּ י הַ זְמַ ן בַסֵּ דֶ ר הַ מְ סֻ פָּ ר‪.‬‬
‫עם ישראל מתמודד עם משימתו הלאומית [העמקה]‬
‫רש"ר הירש‬
‫החומש הרביעי חוזר עתה אל המציאות הלאומית‪ ,‬והרי הוא מראה לנו את ישראל כמו שהוא‪ :‬הוא מציג‬
‫את האומה הממשית‪ -‬ביחסה אל חזון ייעודה‪ .‬בתחילת הספר מונים את האומה כ"עדה"‪ ,‬המאוחדת על ידי‬
‫‪6‬‬
‫ייעודה המשותף‪ ,‬ומונים באומה את כל חבריה העצמאיים ‪ ,‬אחד אחד‪.‬‬
‫לפי רש"ר הירש חומש במדבר מחזיר אותנו אל הזירה הממשית – עם ישראל המתמודד עם המציאות‬
‫כשבאמתחתו חלק גדול מהתורה‪ .‬להתמודדות יש פנים מורכבות ‪ -‬מצד אחד ישנה דרישה לשמור על סדרי‬
‫העם (סדרי מחנה ותפקידי הלויים) וכנגדה יש התקוממות של חלק מהעם כנגד הסדרים הללו (מרד קרח);‬
‫מנהיגי העם נדרשים להתמודד עם משברים ולגלות מנהיגות ולא תמיד הם מצליחים לעצור את המשבר‬
‫באבו‪ .‬בשלב מסוים ישנו רפיון של כל שלושת המנהיגים‪ :‬אהרן ומרים (בפרק יב) ומשה (בפרקים יא‪ ,‬יג‪-‬יד)‪.‬‬
‫לצד זה ישנו גילוי של מנהיגות אלטרנטיבית (כלב ויהושע‪ ,‬פנחס);עם ישראל מגלה נכונות לשמוע לדברי ה'‬
‫(פסח שני‪ ,‬קנאות פנחס) ולצד זה ישנם גילויי מרי (המעפילים‪ ,‬סיפור המקושש‪ ,‬בעל פעור)‪.‬‬
‫ייחודו של ספר במדבר‬
‫ההבדלים בין חומש במדבר לחומשים אחרים‬
‫כאן המקום להעלות לדיון את השאלה שפתחנו בה‪:‬‬
‫במה שונה חומש במדבר מיתר החומשים?‬
‫בכדי לענות עליה המורה יבקש מהתלמידים להשתמש בתכנים שנלמדו בהקדמה ולהשוותם לחומשים‬
‫אחרים בעזרת סרגל הזמן של התורה‪.‬‬
‫במהלך לימוד החומש‪ ,‬רצוי להיעזר לאורך השנה בסימניה מפורטת יותר לחומש במדבר‪.‬‬
‫נקודות להשוואה‪ :‬משך הזמן של כל חומש‪ ,‬המקומות בהם התרחשו האירועים של החומשים השונים‪,‬‬
‫מבנה החומשים‪ ,‬והתובנות המרכזיות העולות מחומש במדבר‪.‬‬
‫באופן כזה התלמיד יעסוק הן בסיכום של תכני ההקדמה והן בהשוואה שתעמיק את הבנתו בייחודו של‬
‫חומש במדבר‪.‬‬
‫‪7‬‬