האם ילדים מגמגמים בגיל הרך מודעים לאפיוני דיבורם? האם הם חרדים? האם הם

‫האם ילדים מגמגמים בגיל הרך‬
‫מודעים לאפיוני דיבורם?‬
‫האם הם חרדים ממצבי דיבור?‬
‫האם החרדה היא חרדה כללית?‬
‫קרן אמיר‬
‫ד"ר רות עזרתי ‪1,2‬‬
‫פרופ' ניצה כץ ‪1‬‬
‫ד"ר דניאלה לובל ‪3‬‬
‫‪1,3‬‬
‫‪ 1‬החוג להפרעות בתקשורת‪ ,‬הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר‪,‬‬
‫אוניברסיטת ת"א‬
‫‪ 2‬מכון שמיעה‪ ,‬שפה ודיבור מרכז רפואי שיבא‪ ,‬תל השומר‬
‫‪ 3‬קופת חולים כללית‬
‫גמגום בגיל הרך‬
‫‪‬‬
‫במרבית המקרים גמגום מופיע לפני גיל ארבע‪.‬‬
‫‪‬‬
‫במשך שנים רבות השאלה המרכזית הן בחשיבה התיאורטית‪ ,‬והן‬
‫בחשיבה הקלינית הייתה‪ :‬האם ילדים כה צעירים מודעים לגמגום‬
‫שלהם?‪.‬‬
‫‪‬‬
‫עד לפני כ‪ 30-‬שנה ההשקפה של מטפלים הייתה‪ ,‬כי ילדים בגיל הרך‬
‫אינם מודעים לגמגומם‪ ,‬וכי טיפול בגמגום עלול להוביל להגברת‬
‫המודעות לגמגום‪ ,‬ומכאן לגמגום חמור יותר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בהמשך חל שינוי גדול בהשקפה של מטפלים‪ ,‬לפיה יש לטפל באופן‬
‫מידי בכל הילדים המראים סימנים של גמגום מוקדם‪.‬‬
‫)‪) Vanryckeghem & Brutten, 2007; Yairi & Ambrose, 2005‬‬
‫מודעות והתפתחותה‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫בחקר הגמגום המונח מודעות מתייחס ל‪:‬‬
‫להיות מודע באופן חלקי או מלא לקושי בדיבור‪ ,‬לגמגום‪.‬‬
‫רק לקראת גיל ‪ 3‬ילדים מתחילים לתפוס את המימד של ה"עצמי"‪.‬‬
‫"העצמי" מתייחס לא רק למה שחווים עכשיו‪ ,‬אלא גם למה שנחווה קודם‪,‬‬
‫כלומר מדובר ב"עצמי" מתמשך‪.‬‬
‫בגילאי ‪ 5-4‬ילדים מתחילים לקחת בחשבון את האחרים במודעותם העצמית‪,‬‬
‫הקיום העצמי נתפס גם דרך האחר ולא רק איתו‪.‬‬
‫על פי שלבי התפתחות המודעות‪ ,‬בגילאי הגן ילדים למדים לזהות את נקודות‬
‫הדמיון והשוני בינם לבין הסובבים אותם‪.‬‬
‫ילדים בגיל זה מודעים גם לדרכי דיבור שונות (דיבור שוטף לעומת דיבור שאינו‬
‫שוטף)‪.‬‬
‫)‪)Rochat, 2003; Symonds, 1951‬‬
‫מודעות לגמגום‬
‫‪‬‬
‫הוריהם של ‪ 18%‬מהילדים המגמגמים בגילאי שנתיים‪-‬שלוש‪ ,‬דיווחו כי‬
‫קיימים סממנים למודעות לגמגום סמוך לתחילת הופעת ההפרעה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ )1994( Ambrose and Yairi‬ערכו מחקר אורך בו בדקו קיומה של‬
‫מודעות לדיבור שוטף ולדיבור מגומגם‪ .‬התוצאות העידו על הבדל משמעותי‬
‫בין קבוצת הילדים המגמגמים לקבוצת השוטפים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אומנם המודעות לגמגום עשויה להיות קטנה או לא קיימת אצל רוב הילדים‬
‫בגיל הגן‪ ,‬אך לא ניתן להחזיק יותר בגישה המסורתית על פיה המודעות היא‬
‫סימפטום המתפתח מאוחר יותר‪.‬‬
‫) ‪)Boey et al., 2009; Yairi,1983‬‬
‫מודעות לגמגום‬
‫‪‬‬
‫‪ (2012) Clark, et al.‬טוענים כי ילדים צריכים להיות מודעים ליכולות‬
‫הדיבור שלהם‪ ,‬לפני שהם מעריכים באופן שלילי את הגמגום‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ניתן להניח כי מודעות הילדים לגמגומם עשויה לתרום לעיצובם של עמדות‬
‫שליליות כלפי יכולות הדיבור שלהם ואף לחרדה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬נמצא כי לחלק מהילדים המגמגמים קיימת נטייה מולדת‬
‫להגיב לגירויים באינהיביציה התנהגותית‪ .‬ייתכן כי ילדים אלה יפתחו‬
‫מודעות לגמגום בשלב מוקדם יותר מילדים שאינם חרדים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נראה כי קיים קשר מעגלי של סיבה ותוצאה בין מודעות לקשיי הדיבור‬
‫וחרדה‪.‬‬
‫פחד וחרדה‬
‫‪‬‬
‫חרדה ופחד הן תופעות שכיחות בילדות‪ ,‬אך ברוב המקרים תופעות אלה‬
‫חולפות בתוך זמן קצר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הפחד נלמד באופן אינדיווידואלי על פי החוויה של הילד‪ ,‬יחד עם זאת ילדים‬
‫רבים מדווחים על אותן תגובות ואותם פחדים בערך באותו הגיל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בגיל הרך מתפתח הפחד מבעלי‪-‬חיים‪ ,‬פחד מחושך ומסערות ופחד מאובדן‬
‫הדמויות המטפלות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫עם העלייה בגיל אופייניים פחדים מרוחות‪ ,‬ממפלצות וכוחות על טבעיים וכן‬
‫דאגה לבריאות הפיזית‪.‬‬
‫(‪)Muris, 2007 ; Robinson, Rotter, Fey & Robinson, 1991‬‬
‫חרדה אצל מגמגמים‬
‫‪‬‬
‫מחקרים בנוגע לחרדה ודוברים מגמגמים התמקדו בעיקר במבוגרים‪ ,‬עם מחקר‬
‫מוגבל מאוד במתבגרים ובילדים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נכון להיום‪ ,‬לא קיימים מחקרים בנושא החרדה ממצבי דיבור אצל ילדים‬
‫מגמגמים צעירים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫חרדה תכונתית בילדים מגמגמים צעירים נבדקה במחקר אורך יחיד‬
‫שערכו ‪ )2005( Yairi and Ambrose‬בו הושוו שני מדדים לבדיקת חרדה בין‬
‫שלש קבוצות ילדים‪ :‬ילדים ש"החלימו" מהגמגום‪ ,‬ילדים שהמשיכו לגמגם‬
‫וקבוצת ביקורת של ילדים שוטפים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫החוקרים דיווחו‪ ,‬כי לא נמצא הבדל משמעותי בין ממוצעי שלש הקבוצות‪ .‬אף על‬
‫פי כן החוקרים ציינו‪ ,‬כי רמת החרדה של הילדים שהמשיכו לגמגם הייתה‬
‫הגבוהה ביותר‪ ,‬ורמת החרדה בקבוצת הילדים השוטפים הייתה הנמוכה ביותר‪.‬‬
‫מטרות המחקר‬
‫‪‬‬
‫בדיקת קיומן ורמתן של חרדה (תכונתית ומצבית) ומודעות‬
‫לאפיוני הדיבור אצל ילדים מגמגמים בגיל הרך‪.‬‬
‫‪‬‬
‫באמצעות השוואה לשתי קבוצות של ילדים בעלי דיבור‬
‫שוטף‪:‬‬
‫‪ .1‬ילדים בעלי הפרעות היגוי‬
‫‪ .2‬ילדים ללא הפרעות דיבור‬
‫שיטה‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫נבדקים‪:‬‬
‫המחקר כלל שלוש קבוצות נבדקים‪:‬‬
‫‪ 15‬ילדים מגמגמים‬
‫‪ 15‬ילדים בעלי הפרעות היגוי‬
‫‪ 20‬ילדים ללא הפרעות שפה ודיבור‬
‫סה"כ השתתפו במחקר ‪ 50‬ילדים בגלאי ‪ 6-4‬שנים‬
‫ממשפחות ממעמד סוציו‪-‬אקונומי נמוך עד גבוה‬
‫אפיוני הקבוצות‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫ילדים מגמגמים‪:‬‬
‫‪ 5‬ילדים מגמגמים בעלי חומרת גמגום קלה‬
‫‪ 5‬ילדים מגמגמים בעלי חומרת גמגום בינוני‬
‫‪ 5‬ילדים מגמגמים בעלי חומרת גמגום חמורה‬
‫ילדים בעלי הפרעות היגוי‪:‬‬
‫ילדים בעלי שיבושי היגוי ספציפיים‪ ,‬עקביים‪ ,‬ללא הפרעות שפה‪.‬‬
‫ילדים ללא הפרעות שפה ודיבור‪:‬‬
‫ילדים בעלי התפתחות תקינה‪ ,‬ללא היסטוריה של גמגום ו‪/‬או‬
‫הפרעות דיבור אחרות‪.‬‬
‫כלי המחקר‬
‫שאלון סקר מצבים רגשיים בילדים‬
‫)‪Fear Survey Schedule for Children (FSSC‬‬
‫‪‬‬
‫שאלון דווח עצמי בנושא פחדים לילדים בגילאי ‪ 8-5‬שנים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השאלון הינו בשפה האנגלית‪ ,‬קיימת גרסה בעברית בעלת מהימנות ותוקף‬
‫לאוכלוסייה בישראל‪ ,‬בה נעשה שימוש בעבודת המחקר שלנו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השאלון מכיל ‪ 70‬היגדים בהם הילד מתבקש לתאר עד כמה המצב מפחיד‬
‫אותו על סקאלה בת שלושה ציונים‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫שהגננת תיתן לך עונש‬
‫‪ =2‬מעט מפחיד ‪ =3‬מאוד מפחיד‪.‬‬
‫‪ =1‬לא מפחיד‬
‫‪‬‬
‫טווח הציונים נע בין ‪ .210-70‬ככל שהציון גבוה יותר‪ ,‬כך רמת החרדה‬
‫גבוהה יותר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫(פיכמן‪-‬אידלשטיין ‪(Ollendick, 1983 ;1996‬‬
‫שאלון ת‪-‬ילד‪ :‬תגובות ילדים למצבי דיבור‬
‫)‪)Reaction of children to speech situation‬‬
‫‪‬‬
‫שאלון דיווח עצמי‪ ,‬השלכתי בנושא חרדה ממצבי דיבור ותקשורת לילדים‬
‫בגילאי ‪ 7-4‬שנים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השאלון פותח לצורך עבודת מחקר זו על בסיס שאלון קיים (ד"ר רות‬
‫עזרתי)‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בשאלון ‪ 11‬תיאורי מצבים‪ 9 :‬מצבי תקשורת‪-‬דיבור‬
‫‪ 2‬מצבים לא תקשורתיים המשמשים לביקורת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לדוגמא‪ :‬הילדים שחקו בגן במשחק ה"חרוזים"‪ .‬עמית היה צריך להגיד חרוז‬
‫למילה בלון‪ .‬איך עמית הרגיש? איזה פרצוף הוא של עמית?‬
‫‪‬‬
‫טווח הציונים נע בין ‪ .9-0‬ככל שהציון גבוה יותר‪ ,‬כך רמת החרדה ממצבי‬
‫התקשורת‪ -‬דיבור גבוהה יותר‪.‬‬
‫‪KiddyCAT- Communication Attitude Test For Preschool and‬‬
‫‪Kindergarten Children Who Stutter.‬‬
‫)‪(Vanryckeghem & Brutten, 2007‬‬
‫‪‬‬
‫שאלון דיווח עצמי אשר מטרתו להעריך באופן ישיר את העמדות כלפי הדיבור‬
‫של ילדים בגילאי גן (גיל ‪ 6-3‬שנים)‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השאלון כולל ‪ 12‬שאלות‪ ,‬עליהן משיבים בכן או לא בלבד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לדוגמא‪ :‬האם לפעמים מילים נתקעות לך בפה? האם קשה לך לומר את שמך?‬
‫‪‬‬
‫ציינון השאלון מאפשר להעריך את העמדה של הילד כלפי יכולות הדיבור שלו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫טווח הציונים נע בין ‪ ,12-0‬ככל שהציון גבוה יותר כך העמדה כלפי הדיבור‬
‫שלילית יותר‪.‬‬
‫הליך‬
‫‪‬‬
‫במחקר הנוכחי אותרו ילדים‪ ,‬אשר אובחנו על ידי קלינאית תקשורת כבעלי‬
‫הפרעה בשטף הדיבור‪ ,‬או כבעלי הפרעות היגוי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בנוסף אותרו ילדים ללא הפרעות שפה ודיבור‪ ,‬בעלי התפתחות תקינה אשר‬
‫ענו על הקריטריונים שנקבעו במחקר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫במהלך הפגישה הוסבר לילד‪ ,‬כי הגיע לשחק‪ ,‬ותוך כדי המשחק יהיה עליו‬
‫להשיב על שאלות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לאחר מכן הועברו לילד שלושת שאלוני המחקר באופן רנדומאלי‪.‬‬
‫תוצאות‬
‫‪‬‬
‫נמצא הבדל מובהק ברמת החרדה התכונתית בין קבוצת הילדים‬
‫המגמגמים לבין שתי קבוצות הילדים השוטפים‪.‬‬
‫חרדה תכונתית‬
‫‪‬‬
‫במחקרם של ‪ (2005( Yairi and Ambrose‬שהינו המחקר היחיד עד כה אשר בדק‬
‫חרדה תכונתית בקרב ילדים בגלאי ‪ .6-4‬לא נמצא הבדל מובהק בין מגמגמים‬
‫לילדים שוטפים‪ ,‬אלא מגמה בלבד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ניתן להניח‪ ,‬כי ההבדל בין המחקרים נובע משימוש בכלי מחקר שונים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫השאלון בו השתמשנו כולל בין היתר היגדים ספציפיים‪ ,‬הנוגעים באופן ישיר בחרדה‬
‫מכישלון וביקורת ודאגה חברתית‪ .‬לדוגמא‪" :‬לשמוע הערות לא טובות על מה‬
‫שעשית"‪" ,‬לא להצליח בתפקיד שהגננת נותנת לי"‪" ,‬שילדים לא ירצו לשחק איתך"‬
‫‪‬‬
‫לעומת זאת‪ 'Child Anxiety Scale' ,‬כולל שאלות כגון‪" :‬האם אתה מוותר‬
‫בקלות?"‪" ,‬יש לך מזל‪ ,‬או שאתה חושב שאין לך מזל?‪" ,‬האם אתה שמח רוב הזמן‪,‬‬
‫או בדרך כלל לא?"‬
‫‪‬‬
‫ייתכן כי השאלות בשאלון בו הם השתמשו אינן ברורות מספיק‪ ,‬ואינן מתאימות‬
‫לילדים בגיל הרך‪ ,‬ומשום כך השאלון לא הבחין בצורה מובהקת בין הקבוצות‪.‬‬
‫(‪)Gillis, 1980‬‬
‫חרדה במצבי דיבור‬
‫‪‬‬
‫נמצא כי ילדים מגמגמים בגיל הרך חווים יותר חרדה במצבי דיבור בהשוואה‬
‫לשתי קבוצות הילדים השוטפים‪.‬‬
‫חרדה במצבי דיבור‬
‫‪‬‬
‫לפי ‪ )2011( Yairi and Seery‬ניתן להניח כי בין גיל‬
‫‪ 5-7‬ילדים מתחילים לחוות התנסויות ספציפיות עם‬
‫מצבי גמגום‪ ,‬אשר משאירים חותם בזיכרונם‬
‫הביוגראפי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ככל שהתנסויות אלו מתרבות הן מובילות את הילד‬
‫המגמגם פעמים רבות להימנע ממצבי דיבור‪ ,‬לעצור‬
‫עצמו מלדבר‪ ,‬ולהימנע מקשר עין עם מאזיניו‪.‬‬
‫הבדלים בין ילדים מגמגמים‬
‫לבין ילדים עם הפרעות היגוי‬
‫‪‬‬
‫הפרעות ההיגוי של הגאים ספציפיים‪ ,‬הינן קבועות וצפויות מראש הן עבור הדובר והן עבור‬
‫המאזין‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הגמגום הינו הפרעה שאינה קבועה בהופעתה ואינה צפויה בחומרתה ובתדירותה‪.‬‬
‫ייתכן כי בשל כך רמות החרדה שחווים הילדים המגמגמים גבוהות יותר מרמות החרדה של‬
‫ילדים בעלי הפרעות היגוי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫תגובות מאזינים‪ -‬תגובות ההורים‪ ,‬המשפחה הרחבה והחברה משפיעות על רמות החרדה של‬
‫הילדים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ייתכן כי הגמגום נתפס בעיני המאזינים כהפרעה בולטת יותר‪ ,‬חריגה יותר ו‪/‬או חמורה יותר‬
‫מאשר הפרעת ההיגוי שהינה שכיחה מאוד בילדות‪.‬‬
‫ובהתאם לכך תגובותיהם לגמגום קיצוניות ובולטות יותר‪ ,‬דבר אשר עשוי לעורר חרדה גבוהה‬
‫אצל הילד המגמגם‪.‬‬
‫מודעות‬
‫‪‬‬
‫נמצא הבדל מובהק ברמת המודעות להפרעות דיבור בין ילדים מגמגמים‬
‫לילדים ללא הפרעות דיבור‪ .‬ללא הבדל בין ילדים מגמגמים לילדים עם‬
‫הפרעות היגוי‪.‬‬
‫מודעות‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫תוצאות אלו דומות מאוד לתוצאות שהתקבלו במחקרים הקודמים‪,‬‬
‫בהם נעשה שימוש בשאלון ה‪.KiddyCAT -‬‬
‫השאלון כולל‪:‬‬
‫שאלות העוסקות בקושי בהפקת הדיבור‬
‫שאלות העוסקות בדיבור טוב או לא טוב‬
‫שאלות אלו מדגישות את המכנה המשותף שקיים בשתי הפרעות‬
‫הדיבור הללו‬
‫הן ילדים מגמגמים והן ילדים עם הפרעות היגוי חווים קושי בהפקת‬
‫הדיבור ועשויים לחוש שהדיבור אינו יוצא להם בקלות‪.‬‬
‫)‪(Clark et al. 2012; Vanryckeghem et al., 2005; Vanryckeghem & Brutten, 2007‬‬
‫סיכום‬
‫‪‬‬
‫לילדים מגמגמים בגיל הרך קיימת חרדה כללית‪ ,‬חרדה במצבי‬
‫דבור ומודעות גבוהה לבעייתם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אף על פי שהילדים המגמגמים והילדים בעלי הפרעות היגוי‬
‫הפגינו רמות דומות של מודעות‪ ,‬הילדים המגמגמים הפגינו רמות‬
‫חרדה תכונתית ומצבית גבוהות יותר‪.‬‬
‫קיימת חרדה גבוהה יותר אצל ילדים עם הפרעות בשטף הדיבור‪,‬‬
‫הקשורה באופן ספציפי לתופעת הגמגום ולא להפרעת הדיבור‬
‫באופן כללי‪.‬‬
‫סיכום‬
‫‪‬‬
‫התוצאות מדגישות את חשיבות האיתור והטיפול המוקדם בילדים מגמגמים‪,‬‬
‫על מנת להקנות להם כלים להתמודדות עם קשייהם ופחדיהם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ישנה חשיבות רבה להתייחסות לפן הרגשי בטיפול בילדים מגמגמים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫שימוש בשאלונים למדידת רמות החרדה והמודעות בתהליך האבחוני של‬
‫גמגום עשוי לסייע למטפלים בשיקולי התערבות מוקדמת ובהחלטה בנוגע‬
‫לסוג הטיפול המתאים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לא ניתן להסיק לגבי תפקידה של החרדה בהתפתחות הגמגום‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ישנו צורך בהמשך מחקר של החרדה בקרב ילדים מגמגמים צעירים מאוד‪,‬‬
‫אשר תאפשר למידה על תפקידה בהתפתחות הגמגום‪.‬‬