docמטונימית החתך והפירוש המטאפורי ניתוח תופעת `הפציעה העצמית` בהשראת אבח
download 
Report Transcription
מטונימית החתך והפירוש המטאפורי ניתוח תופעת `הפציעה העצמית` בהשראת אבח
מטונימית החתך והפירוש המטאפורי ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון ורד בר־און 1 פציעה עצמית היא תופעה אנושית מורכבת ומטרידה .היא שויימה לראשונה כתופעה פסיכופתולוגית לפני פחות ממאה שנה .מאז ,מעמיק העניין בתופעה ומתרבה המחקר והידע בתחום .אחת השאלות שממשיכות להטריד היא הקושי הרב בטיפול בפוצעים את עצמם והגעה להישגים טיפוליים מתמשכים .במאמר זה ,באמצעות כלי ניתוח אינטרדיסיפלינריים, אציע הבנה חדשה לקשיים אלה .אבחן את תופעת הפציעה העצמית דרך מופעה בשפה ,ובאמצעות אבחנותיו הקליניות של הבלשן רומאן יאקובסון בין אפזיות מטאפוריות למטונימיות ,אטען כי הקהילייה הטיפולית והפוצעים את עצמם משתתפים בשני 'משחקי שפה'* שונים .בעוד את 'משחק השפה' הטיפולי מאפיינת דומיננטיות מטאפורית תוך תפיסה היררכית של היחס בין מטאפורה למטונימיה ,את 'משחק השפה' של הפוצעים מאפיינת דומיננטיות מטונימית .בהמשך לכך אצביע על ההשתמעויות הקליניות הנובעות מהבנת שפת הפוצעים כמטונימית. ב "שיחות" כ"ד ,החזירה ליטל גליק ( )2במאמרה מעורר המחשבה" ,כתוב בעור" ,את תופעת ה'פציעה העצמית' לקידמת הבמה .נקודת המוצא שלה במאמרה היתה הקושי להגיע לדיאלוג טיפולי סביב הפציעה העצמית ,אותו ביקשה לפרש באמצעות המשגה התמכרותית .גליק סקרה מחקרים המצביעים על תחושות הקושי וחוסר ההבנה שחווים מטפלים באינטראקציה עם הפוצעים ,כמו גם תחושות דחייה ,פחד ותסכול אל מול המטופל הפוצע (.)4 ,3 אני מבקשת לחזור לנקודת מוצא זו ולהוסיף על הקושי באינטראקציה הטיפולית את הממצא כי התנהגות הפציעה העצמית לרוב אינה חולפת בעקבות הטיפול ,ואם היא פוסקת, היא חוזרת בדרך כלל עם סיומו ( .)6 ,5במאמר זה אציע הבנה אחרת לקושי באינטראקציה הטיפולית בין הפוצע למטפל, באמצעות כלי ניתוח בין־תחומיים. פציעת אדם את עצמו היא התנהגות אנושית מסקרנת ומטרידה .מצד אחד ,היא מעוררת אינטואיציה בדבר היותה 'שלא כדרך הטבע' ,כחריגה מעקרונות אבולוציוניים של שימור 1ירושלים. [email protected] ברצוני להודות לפרופ' אבי שגיא ,לדר' ענר גוברין ,לדר' דורית למברגר ולדר' יעל באב"ד מילות מפתח :פציעה עצמית ,רומאן יאקובסון ,מטאפורה ,מטונימיה. בית חורון ,ת.ד ,155 .מיקוד 050-8828311 ;90935 * המונח 'משחק שפה' הוא מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (,)1 לפיו השפה היא מערכת דינמית של פעילויות חברתיות ,שכל אחת מהן באה לשרת מטרה אחרת .כל אחת מן הדרכים המובחנות הללו שבהן ניתן להשתמש בשפה ,היא 'משחק־שפה'. שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 26/07/2011 12:17:59 החיים ושלמות הגוף .מצד שני ,היא תופסת מקום נכבד ונורמטיבי בתרבות האנושית :הן בתרבות הדתית (כדוגמת הבולטות הסימבולית והריטואלית שלה בנצרות ובשיעה) והן בתרבות החול (כדוגמת כתובות הקעקע והפירסינג) .שילוב זה בין זרות לקירבה ,נורמטיבי לאבנורמלי ,הופכים אותה לתופעה מרתקת ומסקרנת. במאמר זה אבחן את תופעת ה'פציעה העצמית'* — ( )self mutilation, nonsuicidal self injuryדרך המופע שלה בשפה .המאה העשרים הביאה עמה שינוי כיוון ותנופת חשיבה בפילוסופיה ,במתמטיקה ובלוגיקה .שינויים אלה ,שכונו "המפנה הלשוני" או "המפנה הגנרטיבי" ,הציבו את הלשון במוקד החשיבה הפילוסופית .בעקבות "המפנה הלשוני" ,השפה החלה להיתפס כנקודת המוצא לפעילות האנושית באשר היא .במילים אחרות :החקירה יכולה להתחיל מרגע המפגש עם השפה ,ולא ניתן לחקור את מה שקדם לכך. לאור המפנה הלשוני אני מעוניינת לחקור את הפציעה העצמית כשפה :על ההיבט התקשורתי של הפציעה העצמית לא ארחיב במאמר זה ,אך אציין כי הוא מורכב — בעוד מקובל על־ידי חוקרים רבים כי פציעה עצמית היא דרך לתקשורת, באופן ישיר או עקיף ,מוצלח או כושל ( ,)11 ,10 ,8 ,7מחקרים * 'הפציעה העצמית' עליה אדון במאמר היא זו השייכת לשיח הקליני ומוגדרת ,כפי שאפרט בהמשך ,כפסיכופתולוגיה .תופעת הפציעה העצמית, כפי שרמזתי בפיסקה הקודמת ,היא רחבה הרבה יותר ,בהבנתי ,מזו שאנו פוגשים בקליניקה ,ומוגדרת במקומות שונים בתרבות המערבית באופן שסותר לעתים את הגדרת התופעה על־ידי השיח הטיפולי ,שהוא שיח אפשרי אחד. 1 .indd 1ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו ורד בר־און אחרים מצביעים על כך כי מרבית הפוצעים אינם תופסים את פציעתם העצמית כאמצעי תקשורת ( .)13 ,12אבקש ברוח המפנה הלשוני לנתח את האופן בו הפוצעים והמטפלים מדברים על הפציעה העצמית ,מתארים אותה וטוענים טענות לגביה, תוך התמקדות בעבודתו המרתקת של אחד מהוגי המפנה הלשוני הפוריים והיצירתיים — רומאן יאקובסון. רומאן יאקובסון ( )1982-1896היה בלשן יהודי רוסי, מהאינטלקטואלים המשפיעים ביותר במאה ה־ .20אחת מתרומותיו החשובות ביותר היא פיתוח ועידוד המחקר האינטרדיסציפלינרי .המתודה הבלשנית של יאקובסון היא מתודה סטרוקטורליסטית .הסטרוקטורליזם מתייחד בכך שהוא חוקר את מושאיו במפורש כמכלולים ואת החלקים המרכיבים את המכלולים הללו כחלקים .דהיינו ,לעולם לא לגמרי מתוך עצמם ,אלא במונחי התרומה שלהם למכלול שהם חלקיו .הסטרוקטורליזם הוא צורת מחשבה הוליסטית, ופעולתו היא חקר החוקים הפנימיים של שלם סטרוקטורלי עם דגש על תהליך ההתפתחות שבו .האידיאל הסטרוקטורלי הוא להוכיח כי מתחת למיגוון הצורות שעל פני השטח שוכנת אחדות ( .)14המתודה של יאקובסון חותרת לבדיקה מתמדת של יחסי הגומלין בין החלקים השונים בכל רמות המערכת הלשונית ,מהיחסים בין היחידות הקטנות ביותר ,הפונמות, אל עבר היחסים בין המילים השונות במשפט ,ועד ליחס בין הלשון כדיסיפלינה אל מול דיסיפלינות אחרות .המתודה היא השוואתית ,בין־תחומית ,עשירה ופתוחה ,היינו ,שמה דגש על שאלת השאלות ובחינת ההבדלים לא פחות מאשר על השבת תשובות וחיפוש המכנה המשותף. במאמרו "שני צדדים של הלשון ושני טיפוסים של הפרעות אפאזיות" ( ,)15בוחן רומאן יאקובסון ,כחלק מן המתודה הסטרוקטורלית שלו וחיבתו לאבחנות בינאריות ,את הצמד המפורסם ועתיק היומין :מטאפורה ומטונימיה .מטאפורה ומטונימיה הן שתי צורות של מעתקים סמנטיים ("טרופ"*): מטאפורה" :השאלה ,העברה ,שימוש במילה או בניב לא בהוראתם הפשוטה ,אלא בהוראה שאולה לשם יתר ציוריות" ( .)16יאקובסון, בהתבסס על הגדרתו של אריסטו ,מגדיר את המטאפורה כהעברה מתחום אחד לאחר על בסיס דמיון משותף ,או בלשון מודרנית ,העברה משדה רפרור אחד לשדה רפרור אחר. במטאפורה נוצר יחס בין מסמן משדה סמנטי אחד למסומן משדה סמנטי אחר ,דבר אחד מושווה לאחר ,אך בלי להשתמש מפורשות במילת ההשוואה. לעומת זאת ,המטונימיה היא 'האחות הפחות מפורסמת' של המטאפורה .לרוב אין מתייחסים אליה כאל מושג עצמאי, אלא מותירים אותה מקופלת בתוך הגדרת המטאפורה ,תוך השתמעות יחס היררכי ביניהן: * מעתק סמנטי הוא מעבר משדה סמנטי אחד (שדה משמעות מסוים) לשדה סמנטי אחר'ְ .טרוֹ ּפ' הוא המונח הלועזי למושג ומקורו ביוונית הקלאסית. 2 26/07/2011 12:17:59 “Metonymies stay at home on domestic detail, while )metaphors go out to discover and conquer the world” (17. מטונימיה" :מבע לשוני שנוצר תוך כדי החלפה של מילה אחת במילה אחרת השייכת לאותו ֶה ְקשר ,סיבה ,חומר ,יחס רעיוני או ייצוג. החלפת סיבה בתוצאה ,החלפת חפץ בתוכנו וכיו"ב" ( .)18יאקובסון מתאר את המטונימיה כמצב בו המסמן קשור במסומן באמצעות הקשר שלו למסמן אחר .לדוגמה" :אוכל לשאול ממך את אתי אנקרי לשבוע הקרוב?" אין בכוונתי לשאול את הזמרת עצמה לשבוע הקרוב ,אלא את הדיסק שלה" .אתי אנקרי" משמשת במשפט זה כמטונימיה ,כשהשם מחליף את התוצר של בעל השם שהוא הדיסק. ּ מטונימיה עשויה להופיע באופן שבו ֵאיברים שונים ַבצירוף מחליפים זה את זה ויכולים להופיע כסינקדוכה .סינקדוכה היא תת־סוג של מטונימיה שמבוססת ,אף היא ,על תהליך החלק מחליף את השלם .לדוגמה: ההחלפה ,אלא שבהחלפה זו ֵ החלק, "שימי עליו עין ,הוא ישב על עבֵ רות של צווארון לבן" .העיןֵ , האיבר האחראי על הראייה ,מחליפה את השלם במשפט שהוא פונקצית הראייה ,כך גם הצווארון הלבן ,חלק מתוך פריט לבוש, שמתאר את השלם. הדיון עתיק היומין בין המטאפורה למטונימיה הוא בעייתי משום שקיימת מחלוקת בין החוקרים בעניין הגדרת מטאפורות ומטונימיות ובשאלת הכרחיותן למבנה ההכרה והשפה .יש חוקרים המעלים את ערך המטונימיה על פני המטאפורה ויש הרואים במטאפורה צורת ביטוי הקודמת למטונימיה וקיימת, למעשה ,בכל רמות הייצוג .יש המנגידים בין שני סוגי 'טרופים' אלה ויש הממזגים ביניהם. ליאקובסון חשוב לחדד את האבחנה בין שני המושגים ולהציג אותם כקוטביים ולא כנתונים בהיררכיה קבועה .בהתייחסו למטאפורה הוא מבקש להדגיש את יחסי הדמיון ()similarity שמקיימת המטאפורה בין המסומנים/הנושאים ,לעומת יחסי הסמיכות ( )contiguityשמאפיינים את המטונימיה .תרומה חשובה נוספת של יאקובסון היא זיהוי הכשרים הקוגניטיביים השונים העומדים בבסיס כל אחד מן המעתקים: היכולת הקוגניטיבית המניבה מטאפורה היא היכולת לבצע ברירה והמרה של מילה במילה :ברירת אפשרות אחת מתוך כמות גדולה ,אך מוגבלת ,של אפשרויות מקבילות אך שונות, משדה סמנטי אחר ,והמרת האפשרות האחת שנבחרה במילה המקורית .לדוגמה" :בטנך ערמת חיטים סוגה בשושנים" ("שיר השירים" ,ז' .)3 ,הדרך בה בוחר המשורר לתאר את בטן אהובתו הנחשקת היא תוך ברירת מושג אחד מני רבים היכולים לבטא את רעיון הבטן המלאה ,הרכה והריחנית ,והמרת המושג הנבחר באפשרות הפרוזאית שלא תסייע להגיע לגבהי הפיוטיות וההתרגשות שמצוי בהם הדובר. היכולת הקוגניטיבית האחראית על יצירת מטונימיה היא היכולת לצירוף והקשריות ,היינו ,צירוף לכדי רצף ,וכן ,היכולת להקשריות ,להסיק לגבי משהו מתוך ההקשר בו הוא נתון. הדגמה יפה ליכולת לצירוף ולהקשריות ניתן למצוא בשיר: שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 .indd 2ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו מטונימית החתך והפירוש המטאפורי :ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר ,במשפט המטונימי: "חורשת האקליפטוס ,הגשר הסירה ,וריח המלוח על המים" — המשפט נוצר כרצף של המרכיבים השונים הסמוכים זה לזה בזיכרונה כילדה ,האחד משרשר את הבא אחריו מתוך ההקשר המרחבי והחוויה האישית .תיאור חווית הילדות הטובה לא מבוטא באמצעות ברירת והשאלת מושג שיתאר באופן המדויק ביותר את החוויה (מטאפורה) ,אלא באמצעות יצירת רצף פריטים שנצרבו בזיכרון בסמיכותם זה לזה מתוך ההקשר ,שמשרטטים בפנינו תמונת נוף פסטורלית'( .הזיכרון המטונימי' ,אגב ,יכול להוליך שולל .נעמי שמר זכרה את "ריח המלוח" בחורשה ,על אף שלמלוח אין ריח .הריח הופיע ונקשר למלוח מכוחה של המטונימיה) .צירוף והכנסה להקשר לפי יאקובסון ,הם שני פנים של אותה פעולה עצמה. האבחנה הבינארית של יאקובסון בין שתי פיגורות אלו היא שורשית מאוד :תוקפה הוא בכל רמות השפה ,גם ברמה התוך־ אישית וגם הבין־אישית ,והיא מאפשרת להבין את החשיבה וההתנהגות האנושית כפי שמבוטאת בספרות ,בציור ,בחלומות, בטקסים מאגיים ועוד" :נראה כי לדיכוטומיה שנידונה כאן חשיבות ראשונה במעלה לכלל ההתנהגות הלשונית ולהתנהגות האנושית כולה" (.)15 דברים אלה נכונים גם לשדה הפסיכולוגי .יאקובסון מדגים יישום קליני מעניין לדיכוטומיה הנידונה .כחלק מן המתודה הסטרוקטורלית האינטרדיסיפלינארית שלו ,בודק יאקובסון כיצד יכולים לתרום ולהיתרם תחום הבלשנות וחקר האפאזיה. הוא מאמין כי חקר התפוררות הלשון עשוי לתרום תובנות חדשות לבלשן בדבר החוקים הכלליים של השפה ותהליך רכישתה .מעורבותו בעבודת הרופאים בבית־החולים הקארוליני הקשר שבין האפאזיות שבסטוקהולם הובילה למחשבותיו בדבר ֶ השונות לשני אופני ארגון שונים :צירוף וברירה .הוא מציע קלסיפיקציה חדשה להפרעות האפאזיות בהתאם לשאלה האם הפגם העיקרי נעוץ ביכולת לברירה והמרה (היכולת המטאפורית) להקשר (היכולת המטונימית) ,וטוען או ביכולת לצירוף והכנסה ֶ כי חולי האפאזיה נחלקים בין שני טיפוסים מנוגדים ומשלימים: הסובלים מ"ליקוי של דמיות" — ליקוי ביכולת לברירה והמרה, והסובלים מ"ליקוי של תסמוכת" — ליקוי ביכולת לצירוף והכנסה להקשר*. * ליקוי של דמיות :מכונה על־ידי יאקובסון גם כ"מנוס מזהות אל תסמוכת" — הפגיעה אצל חולים אלה היא בציר הברירה .ההקשר עבורם הוא גורם הכרחי ומכריע :דיבורם של חולים אלה אינו אלא מגיב .הם יכולים להשלים משפטים שתחילתם נתונה ,אך יתקשו מאוד בפתיחת דו־שיח עד כדי חוסר יכולת .ההקשר הוא המאפשר את הביצוע הלשוני אצל חולים אלה .הפתיחה, לעומת זאת ,היא הקושי העיקרי אצלם ,שכן היא זו היוצרת את ההקשר ודורשת כישורי ברירה .ביטוי קיצוני של הליקוי יהיה בקושי לנקוב בשמו של חפץ נתון .כיוון שאין יכולת להפיק את הפרדיקציה המשוואתית ,הם ינקבו בפעולה של החפץ או בתכונה שלו במקום לציין את שמו .יאקובסון מדגים את ה"מנוס מזהות אל תסמוכת" בתארו חולה שנתבקש לחזור על המילה "חלון" ואמר "זכוכית" (.)15 ליקוי של תסמוכת :בסוג זה של חולי אפאזיה הקשרים במשפט מתפוררים. שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 26/07/2011 12:17:59 אשתמש באבחנה בין מטאפורה למטונימיה ככלי אנליטי לצורך בחינה מחודשת של תופעת 'הפציעה העצמית' .לשם כך אתחיל בסקירת התופעה. פציעה עצמית פציעה עצמית היא ביצוע מכוון וישיר של נזק לגופו של האדם עצמו .הפגיעה נעשית ללא עזרת אדם אחר ,והיא רצינית מספיק כדי לגרום נזק לרקמות ( .)19הגדרה העולה בקנה אחד עם מחקרים רבים בתחום היא כי פציעה עצמית היא התנהגות ישירה (לא כולל התנהגויות של סיכון עצמי שתחשבנה התנהגויות לא־ישירות) ,לא מקובלת חברתית (פירסינג לדוגמה ,לא כלול בהגדרה הצרה בשל היותו מקובל חברתית) ,חוזרת ונשנית, גורמת לפציעה פיסית קלה עד בינונית (פציעות פיסיות קשות קשורות לרוב במצבים הפסיכוטיים ,כאשר הפציעה באה עקב שמיעת קולות הפוקדים על המעשה .נמצא כי הפגיעות הקשות ביותר והבלתי הפיכות הן במצבים אלה ,שאינם כלולים בהגדרה הצרה של התופעה) .בזמן הפציעה העצמית ,האינדיבידואל מצוי במצוקה נפשית ,אך אינו מנסה בהתנהגות זו להתאבד ,והיא אינה משמשת כהתנהגות סטריאוטיפית האופיינית לאוטיזם או לפיגור (.)20 פגיעה עצמית נוטה להתחיל בגילאי ההתבגרות או הבגרות המוקדמת ( ,)21ושכיחותה בקרב כלל האוכלוסייה היא אצל מבוגרים ,4%-1%אצל מתבגרים ,)23 ,22( 23%-13%בקרב סטודנטים נמצאה התופעה בשכיחות של .)24( 35%-13% בקרב אוכלוסיות פסיכיאטריות מצביעים מחקרים על טווח שבין .)26 ,25( 60%-40%מחקרים מצביעים על ממצאים שונים בנוגע להבדלים בשכיחות הפגיעה העצמית בקרב נשים וגברים .בעוד שבעבר הצביעו מרבית המחקרים על שכיחות גבוהה יותר של הפגיעה העצמית בקרב נשים ,היום מצביעים מחקרים על שכיחות דומה בקרב שני המינים (.)9 נמצא כי הפציעה העצמית לרוב אינה פוסקת גם לאחר טיפול ,ואם היא פוסקת ,נמצא כי לרוב היא חוזרת (.)5 ,4 הפציעות העצמיות הן רבות ומגוונות :חתכים ,כוויות, שריטות ,חיטוט בפצעים וכיו"ב .ההתנהגות השכיחה ביותר היא חתכים בעור ( ,)27לרוב חתכים בעזרת סכין גילוח ,אולר, לעתים ציפורניים .חתכים עד זוב דם .לא אקט אימפולסיבי, אלא לרוב מתוכנן מראש ,חוזר ונשנה ,בסתר ,לבד ,כשתוצאותיו מוחבאות מתחת לבגדים .מקומות הפציעה השכיחים הם ּ ְפנים הזרועות ,ופנים הירך .בידוד מאחרים קודם כמעט תמיד לאקט הפציעה ,הפעולה נעשית לרוב לבד ללא ידיעת אחרים ( ,)28אך הראשונות להיפגע הן מילים הטעונות פונקציות דקדוקיות טהורות ,כגון מילות חיבור ,מילות יחס וכיו"ב .המשפטים המתקבלים יהיו בטווח שבין גבב מילים נטולות קשר ,למשפטים בני מילה אחת .בשעה שההקשריות מתפוררת ,פעולת הברירה של חולים אלה ממשיכה .יאקובסון מציין את האופי הכמו־מטאפורי שנושא הדיבור של חולים אלה ,לעומת האופי המטונימי של הדיבור של הסובלים מליקוי בדמיות. 3 .indd 3ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו ורד בר־און לעתים ,כפי שמראים רוזן ופנינג במאמריהם ( ,)10 ,8הפציעה העצמית מפציעה ומשתמרת דווקא בזוגות או בקבוצות. כבר בשלב זה ברצוני לעמוד על תיאור המשותף לחותכים, המעידים כי לפני ביצוע החתך מורגשת הצטברות מתח קיצונית, חרדה ,כעס או פחד .ביצוע החתך מביא לתחושת הקלה מיידית, רוגע ,או סיפוק ).)29 ,12 מאפיינים משפחתיים שנמצאו בקורלציה גבוהה עם פציעה עצמית הם :גירושי הורים בילדות ,חוסר תפקוד הורי ופגיעה פיסית או מינית (.)30 ,24 מחקרים רפואיים אודות התנהגות זו החלו ב־,)31( 1878 אך רק ב־ ,1913במחקר שערך אמרסון ( ,)32שויימה לראשונה ההתנהגות וזכתה בכינוי .self-mutilationההבנה המוקדמת של התופעה נעשתה במסגרת תיאורית הדחף .מעשה הפציעה העצמית הובן כהתנהגות מזוכיסטית 'היסטרית' ,המספקת לפוצעת תשומת לב מהסביבה וסיפוק מיני מחקירת פצעיה שלה .כך ,למשל ,טען אמרסון כי הפציעה העצמית היא המרה סימבולית של אוננות .בנוסף ,המעשה הובן כאקט אובדני. התפתחות חשובה בהבנת ההתנהגות החלה לאחר פרסום ספרו של מנינג'ר ב־,“Man against himself” (33) 1938 בו הוא טען כי הפציעה העצמית אינה אקט מזוכיסטי ואינה אקט אובדני ,אלא ניצחון דחף החיים על דחף המוות. מעשה הפציעה הובן לראשונה כמנגנון התמודדות מורכב, לא אדפטיבי ,אומנם ,לצורך הקלה על מצוקה פנימית. בשנות ה־ 60החל גל גדול של מחקרים בתחום ,כשלראשונה ההתנהגות מנותחת לא רק במסגרת התיאוריה הפרוידיאנית, אלא בהתאם לתיאוריות יחסי האובייקט ,תיאורית העצמי, ה'אני' ,והתיאוריה ההתנהגותית. לפני שאפנה ליישום הכלי האנליטי של יאקובסון על השיח הטיפולי אודות הפציעה העצמית ,אציג בקצרה שימושים קודמים באבחנה בין מטאפורה למטונימיה של שני חברים חשובים בקהילייה הפסיכואנליטית :לאקאן ותלמידו לפלאנש, כהקדמה לאופן בו אבקש לנתח את הפציעה העצמית. מטונימיה ומטאפורה בתיאורית המשמעות של ז'אק לאקאן רז ברקין טוענת בספרה ( )34כי מתחילת הוראתו ייחס לאקאן חשיבות עצומה לנושא המשמעות בפסיכואנליזה .לפי לאקאן ,עיסוק במשמעות הוא עיסוק בסובייקט .הסובייקט (שם־ השם הניתן לילד על־ידי האב ֵ הוא תוצר של שפהֵ . האב) הוא דרך לרכוש זהות חברתית ונורמליזציה ,והמחיר שלו הוא סירוס השפה .השפה מחייבת אותנו לוותר על חלק מממשותנו ומהתענגותנו .מחיר לא פחות חשוב הוא הוויתור על הפרטיקולריות והיבלעות בשיח האוניברסלי הזר של השפה. שיח זר זה שולל מן הסובייקט את ייחודיותו .הסובייקט מוחלף על־ידי מסמן ,לפיכך הוא "עבד של השפה" ולא זו בלבד ,אלא שהוא "עבד שחושב שהוא אדון" ,עבד השרוי באשלית שליטה בעודו כפוף לחוק המסמן. 4 26/07/2011 12:17:59 לפי לאקאן ,בשונה מגישתו של דה־סוסיר ,הרואה את קדימות המסומן על פני המסמן ,אצל לאקאן ,המסמן קודם לוגית למסומן בשל היות המסומן אפקט של משחק המסמנים. כיוון שמשמעות היא תוצר של יחס בין המסמנים ,מה שקיים בתור מערכת לשונית הוא רשת מסמנים בלבד .המסמן הוא חסר ערך פוזיטיבי משל עצמו ולפיכך הוא "מסמן טהור" .משמעותו של המסמן נקבעת רק בדיעבד על פי ההקשר ,כלומר לפי היחס שהוא מקיים עם מסמנים אחרים .משמעות ,אם כך ,אינה קבועה ,אלא היא תהליך שבמהלכו משחק המסמנים בשפה מייצר אשליה של יציבות. לאקאן ,בעקבות יאקובסון ,מבקש להשתמש באבחנה בין מטאפורה למטונימיה ,אך בשונה מיאקובסון ,המטונימיה ,לפי לאקאן אינה מייצגת קשר הגיוני פנימי כלשהו ,המתקיים בין מילה ובין המונח המחליף אותה ,אלא קשר אסוציאטיבי בין מסמנים. הצד האחר של אותו שדה הוא המטאפורה .הניצוץ המטאפורי אינו נובע משני מסמנים שמומשו בשווה ,אלא משני מסמנים שלוקחים האחד את מקומו של האחר בשרשרת המסמנים. לאקאן ,בעקבות יאקובסון ,קשר את המטונימיה לציר הצירוף של השפה ואת המטאפורה לציר הברירה .כשני צדדים של השדה מקיימות המטונימיה והמטאפורה קשר למשמעות .לפי לאקאן ,במטונימיה נשארת התנגדות למשמעות ,במטאפורה, לעומת זאת ,נוצר אפקט של משמעות. לפי לאקאן ,איווי הוא מטונימיה .המטונימיה ,לפי לאקאן ,מתוארת כתנועתו האין־סופית של האיווּי הזורק את הסובייקט ממסמן אחד לאחר ובכך יוצר עיכוב נצחי של אובייקט איווּיוֹ . לעומת המטונימיה שקשורה לאיווי ,המטאפורה קשורה לסימפטום .לפי לאקאן ,המטאפורה אינה השוואה ,אלא הזדהות סמלית .המטאפורה חסרה מימד מימטי ,משום שהמטאפורה היא "תהליך מבנה" .ההעברה הסמלית יוצרת משמעות חדשה ולא השוואה שכבר קיימת .מה שקורה ,לפי לאקאן ,במסגרת שהקשריו המטאפורה הוא שהשימוש של המסמן משתנה כך ֶ הלקסיקליים מתבטלים. הציר המטונימי הוא ביטוי לשיח הזר של השפה ,המרחיק את הסובייקט (הנושא) מתכונותיו הראשוניות (הנשוא), ולפיכך גורם לו לאובדן משמעות .במסגרת שפה ,שהיא שיח אוניברסלי ,רוכש הסובייקט הכרה ותכונות הממשיגות אותו, אך מאבד את ייחודיותו הדינמית .הסובייקט הוא מי שמחפש משמעות ייחודית בתהליך ההתקה שמעביר אותו ממסמן אחד לאחר .התנועה המטונימית היא איווי למצוא את ממשותנו שאבדה. לאקאן מנתח את הבנית הסובייקט במונחי מטונימיה האם, ומטאפורה :אובייקט האיווי הראשוני של הסובייקט הוא ֵ המיוצגת כמו במטונימיה מסוג סינקדוכה על־ידי חלק אובייקט, "שם האב" דוחקת את השד .הופעת הפונקציה האבהית או ֵ ָ האם ,מחליפה אותה ומציגה במקומה הזדהות חדשה איווי ֵ שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 .indd 4ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו מטונימית החתך והפירוש המטאפורי :ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון עם ֵשם־האב ,המאפשרת לילד להיכנס לתרבות .פעילות האב היא מטאפורית משום שהיא מבוססת על החלפה של מסמן האם". "שם־האב" מחליף את המסמן "איווי ֵ אחד באחר .המסמן ֵ המטאפורה האבהית מציגה לסובייקט ֶהקשר חדש במקום ההקשר הישן .במקום ִאשרוּר דמיוני של עצמו ,היא פותחת ֶ להקשרים חדשים שבהם הוא יכול להבין את חייו. אותו ֶ לאפלאנש ,תלמידו של לאקאן ,עליו אפרט בהמשך ,טוען כי האורגינליות (והבעייתיות ,לטעמי) בניתוחו של לאקאן את המטאפורה והמטונימיה נשענת ,מצד אחד ,על תפיסת שני ה'טרופים' הללו באופן אונטולוגי ,ומצד שני ,בהחלטתו לייחס את יעילותם לתהליך ה'סימון' בלבד .כך ,במטונימיה, זו אינה המשכיות אקטואלית (סיבה ותוצאה ,מכיל מוכל, ֵחלֶ ק ושלם וכיו"ב) ,אשר מכוננת את החוט דרכו ההחלקה היא אפקטיבית ,אלא אך ורק ההמשכיות של ההיגד אשר מחבר את המונחים יחד .אותו הדבר ביחס למטאפורה ,שהתוצר שלה יהיה בלתי קשור לחלוטין לכל דמיון או מבנה דומה בין המונחים המחליפים .בעיה נוספת שאני מוצאת בשימושו של לאקאן במושגי המטאפורה והמטונימיה ,היא שימור היחסים ההיררכיים בין המטאפורה למטונימיה. ז'אן לפלאנש' :גזירת הישויות הפסיכואנליטיות' ()35 לפלאנש חוקר את מושגי התיאוריה הפרוידיאנית ומבקש להתחקות אחר מעמדם של מושגים פסיכואנליטיים בולטים. בעקבות המתודולוגיה הפוּקוֹ יאנית ,הוא מבקש לנתח את המושגים הפסיכואנליטיים כשאלה של 'גזירה' :לנתח את השינוי ההדרגתי ,הגלישה במובנו של מושג כלשהו ,בעיקר כאשר הוא עובר משימוש 'לא טכני' לשימוש חדש בשדה מדעי כלשהו, במקרה שלנו בשדה של מדע הפסיכואנליזה .גלישה מושגית, לטענת לפלאנש ,צריכה לפעול במקביל על גלישה מסוימת במציאות עצמה .בעקבות יאקובסון ,טוען לפלאנש כי מושג יכול לגלוש בשני אופנים :של הרחבה דרך המשכיות ,מעבר סמוי לשדה סמוך ,גובל ,אותו הוא מכנה גזירה מטונימית ,ושל שינוי מקום דרך דמיון לשדה שהוא שונה ,אך בנוי כאנלוגיה, שאותו הוא מכנה גזירה מטאפורית. כך ,למשל ,במסגרת חקירת מושג ה'אני' ,מבחין לפלאנש בשתי דרכים שעשויות להוביל מה'אני' ככוליות אינדיבידואלית וחיה אל ה'אני' ,כפי שהוא נתפס בפסיכואנליזה :הגזירה המטונימית והגזירה המטאפורית. בגזירה מטונימית כוונתו של לפלאנש שישנו קשר בין האני כאינדיבידואל ובין האני כ'רשות' ,כמרכיב של המבנה הנפשי, וזהו קשר של סמיכות ,או ליתר דיוק של התבחנות .האני מופיע כאן כאיבר שעבר התמחות* ,כשלוחה של האינדיבידואל .הוא מופקד ללא ספק על כמה תפקודים מיוחדים ,אך למעשה הוא * לפלאנש משתמש כאן במטאפורה מתחום הביולוגיה — 'התמחות' או 'התמיינות' היא התהליך שעוברות רקמות התאים העובריים כאשר הן מתפתחות לאברי הגוף השונים. שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 26/07/2011 12:17:59 רק ממקם משהו שכבר היה נוכח ביישות החיה כמכלול .כך שהאפיק המטונימי נשען על ההמשכיות שבין ה'אני' לאורגניזם שהוא ה'אני' ,שהוא נגזר ממנו והופך בהדרגה לנספחו המגלה מומחיות בפונקציה הסתגלותית כלשהי. בגזירה מטאפורית ,לעומת זאת ,האני אינו נחשב לשלוחה של האינדיבידואל החי ,אלא להתקה שלו או של דמותו למקום אחר .האני נחשב ,איפוא ,למציאות ּ ְפנים־נפשית ,למשקע פנים־ נפשי בדמותו של האינדיבידואל. לפלאנש טוען כי חקירת העניין תצביע על כך שנמצא את שני הקווים הגניאולוגיים שכינינו מטאפורי ומטונימי כמופיעים בתיאוריה הפרוידיאנית בו־זמנית .פרויד מתעקש על קיומם המשותף של שני אופני הבנה של האני בו־זמנית. כפילות זו ,התלבטות זו בין מטאפורה למטונימיה תתגלה מחדש ,לדברי לפלאנש ,לאורך כל הטקסט "מעבר לעקרון העונג" .לעולם לא נדע אם אנו מתמודדים עם רישום ביולוגי — עם הדימוי של יצור חי או עם "האפרטוס הנפשי" .כך גם איננו יכולים להחליט האם כל אחד מן הרישומים הללו מתפקד פשוט כדימוי של האחר בסדרות רציפות או אולי קיימים בין דימויים אלה המשכיות פנימית שהיא בו־זמנית גנטית, טמפורלית ומרחבית. במאמרו "על הטיית הישויות הפסיכואנליטיות" משנת ,1970אומר לפלאנש" :אנחנו מאמינים כי כל בחירה באפשרות אחת מבין השתיים היא פגימה והשחתת החשיבה הפסיכואנליטית" ,אך בספרו משנת " ,2001חיים ומוות בפסיכואנליזה" ,הוא מזכיר מאמר זה ומסכם" :במסגרת השאלה של האני ,הבחנו בשתי דרכים שעשויות להוביל מהאני ככוליות אינדיבידואלית וחיה אל האני כפי שהוא נתפס בפסיכואנליזה :הדרך המטונימית והדרך המטאפורית .בחרנו לעקוב אחר הדרך השנייה שכן היא נראית לנו פורייה יותר"... כך ,גם לפלאנש ,שמבקש לתרום לפסיכואנליזה באמצעות הדגשת הזווית הביולוגית בתיאוריה ,שאותה הוא מקשר לגזירה המטונימית ,מבכר בסופו של דבר התבוננות מטאפורית לצורך הבנה של התפתחות המושגים והישויות הפסיכואנליטיות .בשונה מההיררכיה בין מטאפורה למטונימיה שמשקפת התיאוריה הלאקאניאנית ,העדפתו המטאפורית הסופית של לפלאנש משקפת ,בהבנתי ,ויתור מסוים על 'הלבשה בכוח' את התיאוריה הפסיכואנליטית בלבוש שאינו מתאים וטבעי לה. אנליזה יאקובסונית של השיח הטיפולי אודות הפציעה העצמית ברצוני להיענות להזמנתו של יאקובסון ,ולנתח את השיח הטיפולי אודות 'הפציעה העצמית' באמצעות הכלי האנליטי המוצע :האבחנה בין מטאפורה למטונימיה .בהמשך ללאקאן ולפלאנש ,אבקש להחיל את הכלי על המטא־פסיכולוגיה של הפציעה העצמית ,אך בנוסף גם על השיח הטיפולי הלכה למעשה .לנתח את השפה עצמה המשמשת את הפוצעים בתארם את פציעתם העצמית. 5 .indd 5ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו ורד בר־און בניגוד ללאקאן ,אצמד להגדרותיו של יאקובסון (בעקבות אריסטו) את המטאפורה ואת המטונימיה ולא אמציא הגדרות חדשות ,זאת ועוד ,אשים דגש על הכשרים שעליהם יאקובסון מצביע בהתייחס לכל אחד מה'טרופים' .מעל לכול ,בהמשך להצעתו של יאקובסון ,אבקש לראותן כצמד דיכוטומי ולא כצמד היררכי. אתחיל בניתוח ההסברים התיאורטיים השונים המקובלים לתופעה בשיח הטיפולי ,ואעבור לניתוח שפת הפוצעים כפי שבאה לידי ביטוי בשיח זה. אני מוצאת את הקלסיפיקציה של קארן סויימוטו ()20 כמארגנת בצורה טובה את ההסברים התיאורטיים השונים המקובלים .היא מציעה שישה מודלים פונקציונליים עבור החתכים: .1 .2 .3 .4 .5 .6 המודל המיני; המודל האנטי אובדני (שניהם מקורם בתיאורית הדחף); מודל הוויסות הרגשי (מבית פסיכולוגית האני); מודל הגבולות (שמקורו בתיאוריות יחסי האובייקט); המודל הסביבתי (שמקורו בתיאוריות התנהגותיות ומערכתיות); המודל האנטי דיסוציאטיבי (מבית פסיכולוגית העצמי). המודלים הדחפיים המודלים הדחפיים :המיני והאנטי אובדני שעליהם אעמוד מייד ,נטועים בתיאוריה הפסיכואנליטית .יש בהם ניסיון להבין פציעה עצמית כביטוי או הדחקה של דחפי החיים ,המוות והמין. .1המודל המיני — הקשר בין מיניות לפציעה עצמית מבוסס על השכיחות בה הפציעה העצמית מתחילה עם ההבשלה המינית וכמעט שאינה ומופיעה לפניה ,ועל הקורלציה הגבוהה בין פגיעה מינית לפציעה עצמית, והקורלציה הגבוהה בין פציעה עצמית לפגיעה בתפקוד המיני (.)36 ,30 ,24 ,22 לפי המודל המיני ,הפציעה העצמית קשורה למיניות ,הן באופן חיובי והן באופן שלילי :היא משמשת כדרך להשגת ריגוש מיני ובאותו הזמן מענישה את הנערה על הדחף המיני שלה ( .)37יש היפותזה ( )38כי נערות הפוצעות עצמן חוו קונפליקט וקשיים בשלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואליים המוקדמים ביותר ,שהובילו לקשיים בהתפתחות המינית, המגולמים בחתכים המשמשים כחדירה עצמית ,כשבמקביל גם קיימת משאלה לא־מודעת להרס אברי המין כמקור לדחפים אלה .כך ,הקונפליקט מועתק מאברי המין אל החתך ,והדימום הופך לנשלט — הפיכת החוויה הפסיבית לאקטיבית: "מה אני חוגגת כשאני חותכת את עצמי? אני אוהבת את חלוף הזמן, את המרווח שבין החיתוך והגעת הדם .אני מחכה .האם אני חותכת עמוק 6 26/07/2011 12:17:59 מספיק בשביל להביא את הדם? או שמא זהו חתך בתולי .אני מוכרחה לחכות .אני רגילה להמתנה שכזו .לאחר ככלות הכול ,החתך שבגופי לא דימם עד שהגעתי לגיל .12כך שאני יודעת כל שנחוץ לדעת על המתנה לדימום מחתכים .כך זורם לו הדם ,עולה וזורם ,החוצה ,נוזל על עורי. טהור .שום ביציות אין כאן .שום תינוקות מתים .שום ריחות דוחים. הדם הזה הוא טהור" (.)39 אם נבקש להכיל את הקטגוריות הדיכוטומיות של יאקובסון על מודל הדחף המיני ,נבחין שהמודל המיני מציע הסבר מטאפורי לחתך .החתך מסמל את איבר המין הנשי ,שומר עמו על יחסי דמיון ואף ממיר אותו .להמרת איבר המין בחתך יש ערך מוסף :השימוש המטאפורי בחתך מאפשר חווית שליטה על מה שנחווה כאיבוד שליטה — הגוף ש'בוגד' ,משתנה ומתפתח, ועל אחת כמה וכמה אצל בנות שהיו קורבן לפגיעה מינית, החתך המסמל את איבר המין ,נחווה ככזה שנתון לשליטתן הבלעדית. .2המודל האנטי אובדני — המודל האנטי אובדני מתמקד בהתנהגות הפציעה העצמית כמנגנון התמודדות אקטיבי, המשמש למניעת התאבדות .לפי המודל האנטי אובדני ,פציעה עצמית אנטי אובדנית היא בעצם התקת האובדנות ,מציאת פשרה בין דחף החיים לדחף המוות .היא ניסיון להימנע מהרס מוחלט ובלתי הפיך על־ידי הרס מקומי ,ספציפי ,הפיך .יש טענה כי הפציעה העצמית היא 'מיקרו התאבדות' ,היא חולקת עם אקט ההתאבדות את התנהגות ההרס העצמי ,הפנית התוקפנות כלפי פנים ,והאילוזיה של השליטה במוות (.)41 ,40 ,33 מודל זה מציע אף הוא הסבר מטאפורי ,שבו לחתך תפקיד סמלי המכונן באמצעות תהליך של ברירה והמרה .המטאפורה של החתך ,על פי מודל זה ,עוברת תהליך הפשטה נוסף על המודל המיני .פעולת החתך מסמלת את ההתאבדות והחתך אף מסמל את הדחפים היסודיים הפועלים במשק הנפשי — את המתח בין יצר החיים ליצר המוות .פעולת החיתוך והחתך שומרים עם פעולת ההתאבדות ודחף המוות על יחסי דמיון ברורים, ולכן הם נבררים כמטאפורות .אולם ,ההמרה שונה מן המסומן והשטחיות של הפגיעה (שקשורים המטאפורי ברוורסיביליות ִ ביצר החיים) .החתך ,אם כן ,מסמל בו־זמנית ,הן את הדחף למוות והן את ההתמודדות עמו וההתגברות הזמנית עליו .החתך הופך למטאפורת הפשרה שבין הדחפים המרכזיים במשנתו המאוחרת של פרויד — פשרה בין יצר החיים ליצר המוות. .3מודל הוויסות הרגשי — מודל שלישי שנִ דרש לתופעה הוא מודל הוויסות הרגשי .לפי מודל זה ,פציעה עצמית נובעת מהצורך לבטא או לשלוט בכעס ,בחרדה או בכאב שאי אפשר לבטא באופן מילולי או באמצעים אחרים .לפי מודל זה ,פציעה עצמית עונה על הצורך לחוש כאב פיסי ממשי ,העומד בניגוד לכאב שהוא 'רק' רגשי .נראה כי נערות הפוצעות את עצמן זקוקות לראיה פיסית לפציעה הרגשית שלהן כדי לחוש כי רגשותיהן אמיתיים ,מוצדקים ,או ניתנים לוויסות. את ההחלה של מודל זה ניתן לבסס על תיאור שחוזר על עצמו בשדה הטיפולי .תיאור של תחושת רע כללית ,לא שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 .indd 6ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו מטונימית החתך והפירוש המטאפורי :ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון ממוקדת .להגדרתן "ללא סיבה"" ,אולי אני רק פוזה?" .החתך לעומת זאת' ,מאשר' בתחושתן את חומרת מצבן .בנוסף ,הפציעה העצמית מסייעת לווסת את הרגש המציף על־ידי יצירת חוויה של שליטה :הפנית הכאב הפסיבי לעבר כאב אקטיבי הניתן לשליטה (.)30 ,27 ,19 ,7 אם כן ,ניתן לראות כי מודל הוויסות הרגשי מציע אף הוא הסבר מטאפורי .החתך מאפשר המרת כאב נפשי בלתי נסבל בכאב גופני ,המרת כאב נפשי לא ממוקד בכאב ממוקד חד כתער ,והמרת כאב נפשי הממלא את כל החלל הפנימי בכאב חיצוני ,שטחי ,על פני העור. יתר על כן ,מודל הוויסות הרגשי תולה את התופעה במה שהייתי מעוניינת לכנות בעקבות יאקובסון — "ליקוי של דמיות" :על פיו ,ניתן למצוא קשר בין בנות הפוצעות עצמן לקשיים בביטוי מילולי של רגשות ( .)42 ,11לפי גישות אלו, הקושי של ַּ הבנות החותכות לבטא רגשות באופן מילולי קשור לכישלון ביכולת ליצירת אמון בדמות המטפלת ,וקשור בחוסר יכולת לתפוס סימבולים כדרכים להגיע אל מעבר לתחושות אומניפוטנציה וחוסר ישע .מודל הוויסות הרגשי טוען ,אם כן ,כי פציעה עצמית נובעת מפגיעה ביכולת המטאפורית של בנות אלו .הוא עושה זאת באמצעות פירוש מטאפורי לתופעה עצמה. .4מודל הגבולות :בין המטאפורי למטונימי — מודל רביעי להסברת תופעת הפציעה העצמית הוא מודל הגבולות. מקורותיו של מודל הגבולות הם בתיאוריות יחסי האובייקט, שמציעות כי הפוצעות את עצמן לא השלימו את המשימה מהאם, ההתפתחותית המוקדמת של היפרדות ואינדיבידואציה ֵ בשל התקשרות ראשונית לא מספיק בטוחה ,ומיכל הורי שלא היה חזק דיו .לפי מודל הגבולות ,הפציעה העצמית היא ניסיון להגדיר כל פעם מחדש את גבולות העצמי ביחס לזולת ,ליצור אבחנה בין העצמי לאחרים ,וכך להתגונן כנגד תחושות מיזוג והיבלעות .ההנחה לפי מודל זה היא שחווית הגבול בין הנערה החותכת לבין הזולת היא דיפוזית (:)43 ,27 ,20 "...את יודעת למה חתכתי את עצמי היום ,למרות שהבטחתי לך שלא אעשה את זה בלי לדבר איתך קודם? כי פתאום נתקפתי בהלה. בהלה אמיתית .אולי אני בובה? הייתי צריכה לחתוך את עצמי לראות שיש לי משהו שאין לבובה — שיש לי דם ...אתמול כשהייתי אצלך ,כל־ כך רציתי שתגעי בי .אבל אני מפחדת .אני מפחדת שאם תגעי בי פעם אחת ,ארצה עוד פעם ,ואם תגעי בי עוד פעם ,ארצה תמיד .ואת לא תוכלי לגעת בי תמיד .במוקדם או במאוחר את תלכי .אפילו שאמרת לי אלף פעם ,אני עדיין פוחדת כל יום מחדש שאת לא תסבלי יותר את העומס שאני מפילה עליך .שיום אחד ימאס לך ואת תחתכי את הקשר בינינו" (.)44 למושג ה'אני־עור' שטבע הפסיכואנליטיקאי הצרפתי דידייה אנזייה ( ,)45עשויה להיות תרומה עצומה להבנת התופעה. באמצעות המושג פיתח אנזייה הקבלה שיטתית ונרחבת של העור עם פונקציות האני .ה'אני־עור' הוא מושג מגשר בין הגוף לנפש ,בין חווית האדם את עצמו כסובייקט לבין חוויתו את עצמו כאובייקט .לפי אנזייה ,האני מקיים עם העור ,הן יחסים שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 26/07/2011 12:17:59 מטאפוריים — יחסים של דמיון בהם ה'אני' וה'עור' הם ברי המרה או החלפה ,והן יחסים מטונימיים בהם מתקיימת רציפות בין מושג האני הרחב לבין המושג הצר יותר של 'העור'" :רעיון האני עור הוא קודם כול במתכוון ,מטאפורה רחבה — או ליתר דיוק, יש בו ,לדעתי ,משהו מאותה התנודדות מטאפורית־מטונימית,45( "... עמ' .)46 חבלה ראשונית במגע ,תיצור חווית חסך עורי שתהפוך לפגיעה מהותית ועמוקה בסטרוקטורות המרכיבות את הנפש. החיתוך הוא התקפה על המרקם הזה .תקיפת הממשק ,קו התפר בין העולם הפנימי לחיצוני .חתך הוא מגע בגוף שנועד לחדד את תחושת הגבול .החתך הוא התקפה על השלמות והרציפות ,ההכלה וההחזקה ,הקשר הטבורי וההזדקקות לזולת באשר הוא (.)44 אם כן ,מודל הגבולות מציע תיאור מטאפורי־מטונימי של תופעת הפציעה העצמית .החתך בעור ,הדם המגיח, מסמלים את הגבול הדיפוזי שבין הנערה לעולם ,שבין הנערה לאובייקטים המופנמים שלה ,כמו גם את המיכל ההורי המחורר שלא סיפק לה בראשית חייה תחושת הכלה ורוגע .מחד ,רמת ההפשטה המכוננת כאן את הדמיון בין התופעות והמאפשרת את ההמרה המטאפורית היא גבוהה במיוחד ונובעת ממטא־ תיאוריה פסיכולוגית של יחסי אובייקט .הפרשנות האנליטית של פעולת החיתוך בתיאוריה זו היא פרשנות מטאפורית הקשורה בהתקה מטאפורית שיטתית של אירועים פיסיים ליחסי האובייקט המסומלים על־ידם .מאידך ,החתך בעור אינו רק מטאפורה לפונקציות נפשיות פצועות ,אלא העור הפצוע עצמו קשור בקשר של רציפות עם העור הינקותי שלא בא על סיפוקו במגע. בהמשך לכך אני מוצאת חשיבות ועניין במסקנתו של סלע ( )46על חוסר ההלימה בין ההמשגה התיאורטית אפיסטמית המהפכנית של אנזייה לבין הפרקטיקה הטיפולית השמרנית (ואני אוסיף :הנותרת מטאפורית) ,שלו. לקראת תיאורים מטונימיים של תופעת הפציעה העצמית שלשת המודלים הראשונים שסקרתי :המודל המיני ,המודל האנטי אובדני ,ומודל הוויסות הרגשי הם מודלים המספקים הסברים מטאפוריים לתופעת הפציעה העצמית ,בעוד המודל הרביעי ,מודל הגבולות' ,מתנדנד' בין ההסבר המטאפורי למטונימי. לפני שאציג את שני המודלים הנותרים ,אני מבקשת לשוב לתיאור רוֹ וֵ ַח של בנות החותכות עצמן :לפני ביצוע החתך מורגשת הצטברות מתח קיצונית ,חרדה ,כעס או פחד .ביצוע החתך מביא לתחושת הקלה מיידית ,רוגע ,או סיפוק. "את יודעת ,זאת הקלה .אני עושה זאת כל כמה ימים רק כדי להירגע ...יש שם את הלחץ הזה שמצטבר שאת חייבת לעשות משהו איתו ...שאת מרגישה שאם לא תעשי משהו — תתפוצצי ...ולחתוך זו דרך להרגיע את זה.)20( "... 7 .indd 7ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו ורד בר־און תיאור זה הוא תיאור מטונימי ,כאשר על־ידי צירוף ,שרשור להקשר מתקבל הרצף :מתח־חתך־הקלה .יתר על כן, והכנסה ֶ גם ציטוטי הבנות שהבאתי מוקדם יותר ,המחזקים ,לכאורה, את ההסברים המטאפוריים ,נושאים בפני עצמם אופי מטונימי: "...את יודעת למה חתכתי את עצמי היום למרות שהבטחתי לך שלא אעשה את זה בלי לדבר איתך קודם? כי פתאום נתקפתי בהלה .בהלה אמיתית .אולי אני באמת בובה? הייתי צריכה לחתוך את עצמי לראות שיש לי משהו שאין לבובה — שיש לי דם"... המטופלת שוללת ,באמצעות פעולת החיתוך ,תפישה מטאפורית של זהותה .היא מבקשת לגלות שאיננה בובה. פעולת החתך מתאשרת על הרצף המטונימי של דם מעיד על היותי 'אדם בשר ודם' .הדם הוא עדות מטונימית לממשות הקיומית .הוא אינו מסמל ישויות נפשיות מופשטות בעלות דמיון מהותי לדם (שיהפכו למטאפורה) .הדם נותר דם ותו לא, והדם ממחיש את היותי 'אמיתית'. גם תיאורה של המטופלת של בולס ,שמתארת את ההמתנה בין החיתוך להגעת הדם ,אשר מעוררת במטפל אסוציאציה מטאפורית הקושרת בין החתך לבין איבר המין הוא תיאור מטונימי .יש לשים לב שתיאורה של הפוצעת לא מכיל את הפירוש המטאפורי של פעולת החיתוך .אדרבה ,היא מבחינה בינו לבין דם המחזור היוצא מאיבר מינה .דווקא את דם המחזור היא מפרשת באופן מטאפורי כמורכב מ"תינוקות מתים" ,אולם דם החתך נותן מענה טהור למתח שהצטבר לפני הפעולה. לשומע מן הצד קשה ,כמובן ,להתעלם מהאנלוגיה שנוצרת באמצעות תיאור זה בין איבר המין לבין החתך ,אולם אם נקבל את דברי המטופלת כפשוטם — היא חוגגת את הזמן שבו היא ממתינה לדם .היא לא בוחרת להמיר התנסות מינית באיבר המין בהתנסות בחתך ,אלא מקבילה דווקא בין הניסיון שצברה בשנות בתוליה לבין הציפייה לדם ,המופיע על הרצף המטונימי: "חתך־ציפייה דרוכה־דם". הפער בין האופי המטונימי של תיאור הבנות את הפציעה העצמית לבין המגמה המטאפורית השולטת בתיאוריות הדינמיות השונות מעניין ומעורר מחשבה .הסבר אפשרי אחד הוא מה שכבר נטען על־ידי מודל הוויסות הרגשי ,כי האופי המטונימי של תיאורי הבנות משקף את הפגיעה ביכולת המטאפורית שלהן ,הסבר שמניח היררכיה בין היכולת המטאפורית ליכולת המטונימית ,שלא ברוח יאקובסון. שני המודלים הנותרים מציעים ,בשונה מקודמיהם ,כיוונים מטונימיים. .5המודל הסביבתי — המודל הסביבתי מקורו בתיאוריות התנהגותיות ומערכתיות .הוא מתמקד באינטראקציה שבין החותכת לסביבתה ,ומניח כי הפציעה העצמית משרתת ,הן את החותכת והן את המערכת (משפחה ,בית־החולים ,חברת הנעורים וכיו"ב) .לפי מודל זה ,התנהגות הפציעה העצמית עשויה להירכש בשתי דרכים מרכזיות: א .דרך מודלים של ניצול/התעללות ( ,)abuseשמובילים את הפוצעת את עצמה ליצור התניה בין כאב לטיפול (,)care 8 26/07/2011 12:17:59 והחתכים מהווים עבורה ניסיון לטיפול עצמי (,20( )self care .)43 ב .דרך חיזוקים להתנהגות .לחיתוך העצמי נלווית תחושת הקלה .תחושה זו מהווה חיזוק פנימי מיידי .מערך חיזוקים אחר קשור לחיזוקים הסביבתיים מהמשפחה ,העמיתים או המטפלים .חיזוקים אלה נובעים מתשומת הלב הרבה שלה זוכים המטופלים ומשליטתם באחרים (.)27 ,20 ,7 המודל המערכתי מתייחס למארג החברתי כמכלול אחד שלם .בהתייחס להקשר החברתי כמכלול ההקשרים שבו פועלת הפוצעת את עצמה ,פציעה עצמית עשויה להיות דרך לשמר סטטוס קוו בהטית תשומת הלב אליה .היא הופכת להיות 'הפציינט המזוהה' שבו מטפלים ,שבו מרוכז העניין הטיפולי, במקום שיטופלו בעיות אחרות ,לעתים יסודיות יותר ,של המערכת .ההסבר לפציעה העצמית לפי המודל הסביבתי הוא מטונימי .בהתחשב בשני המרכיבים שמזהה יאקובסון עם מטונימיה — צירוף והכנסה להקשר ,הפציעה העצמית מוסברת מתוך ההקשר שבו היא מבוצעת ועל פי הגיון פנימי שמנחה אותה .היא מונעת מתוך יצירת רצף וסמיכות בין כאב לטיפול ,בין האקט לחיזוקו .התפישה של הפוצעת כ'פציינט המזוהה' יכולה להיתפש כמארג סביבתי סינקדוכי .את הבעיות הרחבות במערך החברתי מעבירים לאיבר אחד ,המייצג את השלם .במסגרת הסבר זה החתך אינו מקבל פירוש מטאפורי, אלא מקבל תפקיד על רקע צירופו לתנאים סביבתיים אחרים ולהקשר שבו פועלת הנערה. .6בהמשך לכך מעניין לבחון את המודל הדיסוציאטיבי — המודל הדיסוציאטיבי מתמקד ביצירת שימור מושג עצמי או זהות .ברומברג ( )47מציע לראות בתהליך הדיסוציאציה את מנגנון הוויסות וההגנה המרכזי של החיים הנפשיים .הוא תופס תהליכים דיסוציאטיביים כרלוונטיים ,הן לפתולוגיות (הפרעות דיסוציאטיביות) והן לנפש הבריאה .בסביבות טראומתיות או בלתי מתקפות באופן קיצוני ,תהליכים דיסוציאטיביים הם חיוניים לשמירה על המשכיות העצמי ,אך לתהליכים אלה יש מחיר נפשי משמעותי .מאחר שמצבי עוררות רגשית וקונפליקטים תוך־נפשיים נחווים כמסוכנים לשימור המשכיות העצמי ,האדם נמצא בנתק ממצבי עצמי שלמים .מצב זה מצריך כוננות תמידית לגיוס מנגנונים דיסוציאטיביים שישמרו על הנתק בין חלקי העצמי ,וכך אובדת היכולת לחוש ביטחון. כמו כן ,מצבים בין־אישיים מקושרים באופן אוטומטי לצורך בדיסוציאציה ,עקב הסכנה באי תיקוף על־ידי האחר. המודל הדיסוציאטיבי לפציעה העצמית מניח ,בדומה למודל הוויסות הרגשי ,שפציעה עצמית מסייעת בוויסות רגשי ,אך מתמקד בחווית הדיסוציאציה ובדרך בה הפציעה העצמית משפיעה ומושפעת ממנה .הפציעה העצמית נמצאה כמסייעת לצאת מהחוויה הדיסוציאטיבית ( ,)43 ,30 ,27 ,24 ,20 ,7באשר הבנות לרוב אינן חשות כאב בעת החיתוך ההשערה היא כי הצבע האדום המהמם של הדם מוביל לסיום הדיסוציאציה (.)49 ,48 מראה הדם 'מזכיר' לאדם הפוגע בעצמו כי הוא חי ומפחית את שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 .indd 8ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו מטונימית החתך והפירוש המטאפורי :ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון הנתק הדיסוציאטיבי ( .)50בנוסף ,הצלקות הנותרות על העור אחרי הפציעה העצמית עשויות לסייע ביצירת תחושת קיום מתמשכת עבור החותכת ,מחברות אפיזודות של דיסוציאציה או משמרות אירועי עבר או רגשות שאין אפשרות לעשות להם אינטגרציה לתוך מושג העצמי (.)51 אפשר ,אם כן ,לומר כי הפציעה העצמית ,לפי המודל הדיסוציאטיבי ,היא ניסיון הגנה על הכישורים הנפשיים המטונימיים של צירוף ושמירה על ההקשר — שנפגעים בתהליך הדיסוציאטיבי — בבקשה ליצור רצף בתוך הדיסוציאציה שמאופיינת בפגיעה ברציפות ,בקטיעות ובניתוקים. המודל האנטי דיסוציאטיבי מחזק את התחושה כי זירת ההתמודדות הדומיננטית עבור הנערה החותכת היא הזירה המטונימית ,כשהיא נדרשת להתמודד על בסיס יום־יומי עם קשיים ביכולת לשמירה על רצף ,כמו גם עם צירופים הרסניים שמתקיימים בה ומשמרים את עצמם .הניסיון הטיפולי שלי מורה שלרוב ,אופן החיתוך העצמי מחושב ביותר .מערך החתכים יוצר מעין מפה שנתיב אחד בה מוביל לקראת אחר. החתך החדש נתפס על פני הרצף המטונימי והמשמעות שלו היא על סמך יחסיו עם החתכים הקודמים. ְמ שִׂ יח מטאפורי לשיח מטונימי בטיפול הקליני בעקבות הדברים העולים מן הניתוח שהצגתי ,אני מבקשת לטעון כי זירת ההתמודדות והקושי של הפוצעים את עצמם היא קודם כול בציר המטונימי :משם הם יוצאים ,שם הם נאבקים ושם הם מבקשים את העזרה הראשונה .הלקות נעוצה בציר המטונימי — אם בקושי בשמירה על חווית הרצף הקיומי שכולל ניתוקים ,קטיעות ושיבושים ,ואם ביצירת צירופים נוקשים, פתולוגיים והרסניים. נקודת המוצא של מאמר זה היתה הקושי באינטראקציה הטיפולית עם הפוצעים את עצמם ,המקשה על הגעה להישגים טיפוליים מתמשכים .אני מבקשת לטעון ,בעקבות ניתוח תופעת הפציעה העצמית באמצעות הכלי האנליטי של יאקובסון ,כי ייתכן שהקושי המוכר לנו מחדר הטיפולים והמתואר רבות במחקר נובע מחוסר הלימה בין 'משחק השפה' הטיפולי לבין 'משחק השפה' המשמש את המטופל הפוצע את עצמו. ב'משחק השפה' הטיפולי אני כוללת ,הן את החשיבה התיאורטית והן את שפת המטפל בחדר הטיפולים (שלא נדונה במאמר זה) ,כחולקות את אותם החוקים ,ההבנות ,ועוקבות אחר אותם כללים .הדומיננטיות המטאפורית של 'משחק השפה' הטיפולי טומנת בחובה תפיסת יחס היררכי בין המטאפורה למטונימיה ,והבנת הדומיננטיות המטונימית של הפוצעים לא כקיימת בפני עצמה ,אלא כמשקפת לקות ביכולת המטאפורית שלהם .במובן זה ,תפיסת הדומיננטיות המטונימית של הפוצעים כחוסר ,כהיעדר ,ולא של יכולות והתמודדויות ,מועד להחמצה ולכשל טיפולי .בעקבות יאקובסון ,נראה לי נכון לאמץ את החלק בגישתו ששולל את ההיררכיה בין המטונימיה למטאפורה שיחות — כרך כ״ה ,חוב׳ מס׳ ,3יוני 2011 26/07/2011 12:18:00 ולהתבונן בחוקיות המנחה כל אפשרות כזו כמבטאת יכולות, כשרים ואף צרכים שונים. בהמשך לכך ,הבנת הפונקציה המטונימית ה'רצפית' של הפציעה העצמית ,ביחס לחווית הפגיעה ברצף המאפיינת רבים מהפוצעים את עצמם ,ממשיגה מחדש את הפציעה העצמית לא כהתנהגות הרסנית ,אלא כדרך התמודדות וניסיון לטיפול ולריפוי עצמי ומבליטה את ההיבטים האדפטיביים ומכווני החיים שבה. ברמת הפרקטיקה ראוי ,אם כן ,שהמטפל הנפגש עם הפוצע ישהה את 'משחק השפה' המטאפורי שלו ,לטובת הכרת משחק שפה אחר ,מטונימי .במשחק השפה המטונימי יש חשיבות להקשר ,וכפועל יוצא מכך, רבה לרציפות ,לשרשור ,להכנסה ֶ חשיבות תשומת הלב למיידי ,לכאן ועכשיו ,לגוף ולפצע הקונקרטי .התבוננות בו ,ביחסו לפצעים הקודמים ,התבוננות בגוף המדמם — לא כמטאפורה .המשגת משחק שפת הפוצעים כמטונימי נותנת משנה תוקף לעבודה טיפולית עם הפוצעים כמו זו הנעשית ב־ ,DBTהשמה דגש על יצירת רציפות על־ידי פגישות קבועות ותכופות וזמינוּת המטפל גם מעבר לפגישות הקבועות .כך גם הטיפול באמנות ובתנועה שמאפשר את הכנסת הגוף הקונקרטי לטיפול ועבודה עמו ועליו שיגבירו את תחושות הרציפות והלכידות. מעבר ליצירת settingהמותאם לצרכים שעל הציר המטונימי ,היבט חשוב נוסף הנובע מהמשגת שפת הפוצעים כמטונימית הוא אפשרות יצירת 'שיח מטונימי' בקליניקה. בהקשר זה אזכיר את תרומתה החשובה של ירום ( ,52עמ' ,)329בהצעתה את 'הפרשנות הטופוגרפית ההתייחסותית' כפיתוח והשלמה למתודולוגיה החסרה של אנזייה .ירום מציעה פרשנות דיאלוגית ,בה המטופל והמטפל מוזמנים לתת מקום בשיח לנוכחות הגופנית של שניהם בחדר הטיפולים .תרומת פרשנות דיאלוגית זו לצרכים המטונימיים של הפוצעים היא בהנכחת ההיבט הגופני של הצמד מטפל־מטופל ,כמו גם בהדדיות השיח הטיפולי ,המאפשרים להתחיל 'לתפור' את הפצעים הגופניים־נפשיים במטרה להשיג חוויה נפשית פחות פרוצה ומקוטעת. מעבר לכך ,ההמשגה המטונימית של זירת ההתמודדות של הפוצעים ,מזמינה אותנו ,המטפלים ,לשוב ולבחון את תפיסת עליונות המטאפורה העומדת בבסיס 'משחק השפה' הטיפולי, על היצירתיות והמעוף הטמונים בה ועל שאר יתרונותיה הרבים, כמו גם על הסיכונים הטמונים בה כדוגמת אפשרות ההרחקה מן ההווה ,מן המיידי ,וחלילה ,מן המטופל עצמו. ספרות: ויטגנשטיין ל ,.חקירות פילוסופיות .ירושלים ,מאגנס1. .1953 , גליק ל" ,.כתוב בעור" :מאפיינים התמכרותיים בפגיעה עצמית 2. חזרתית .שיחות ,כ"ד(.2010 ,164-157 :)2 3. Zila L.M., Kiselica M.S., Understanding and counseling self-mutilation in female adolescents and young adults. J. Counseling and Dev., 79: 46-53, 2001. 9 .indd 9ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ-ןוא-רב דרו ורד בר־און 4. Barglow P., Chandler S., Molitor N. et al. (Eds.), Managed mental health care: Administrative and clinical issues. Washington, DC, APA, 1992. 5. Fafazza A.R., Bodies under siege: Self mutilation and body modification in culture and psychiatry. 2nd ed. Baltimore, Johns Hopkins Univ. Press, 1996. 6. Linehan M.M., Heard H.L., Armstrong H.E., Naturalistic follow-up of a behavioral treatment for chronically parasuicidal borderline patients. Arch. Gen. Psychiatry, 50: 971-974, 1993. 7. Allen C., Helping with deliberate self-harm: Some practical guidelines. J. Ment. Health, 4: 243-250, 1995. 8. Fenning S., Carlson C., Gabrielle A., Contagious selfmutilation. J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry, 34 (4): 402-403, 1995. 9. Klonsky E.D., Moyer A., Childhood sexual abuse and nonsuicidal self-injury: Meta analysis. Brit. J. Psychiatry, 192 (3): 166-170, 2008. 10.Rosen P.M., Walsh B., Barent W., Patterns of contagion in self-mutilation epidemics. Am. J. Psychiatry, 146(5): 656658, 1989. 11. Zlotnick C., Donaldson D., Spirito A. et al., Affect regulation and suicide attempts in adolescent inpatients. J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry, 36: 793-798, 1997. 12.Nixon M.K., Cloutier P.F. Aggarwal S., Affect regulation and addictive aspects of repetitive self-injury in hospitalized adolescents. J. Am. Acad. Child & Adolescent. Psychiatry, 41: 1333-1341, 2002. 13.Osuch E.A., Noll J.G., Putnam F.W., The motivations for self-injury in psychiatric inpatients. Psychiatry: Interpersonal Biological Processes, 62 (4): 334-346, 1999. 14. .2007 , רסלינג, תל־אביב. סטרוקטורליזם,.'סטורוק ג 15. שני צדדים של הלשון ושני טיפוסים של הפרעות,.יאקובסון ר הקיבוץ, תל־אביב. בלשנות ופואטיקה, סמיוטיקה: מתוך.אפאזיות .1986 ,המאוחד 16. .1993 , הוצאת קרית ספר. המילון החדש,.אבן שושן א 17.Matus J., Proxy and Proximity: Metonymic Signing. Univ. of Toronto Q., 58(2): 305-326, 1989. 18. המרכז: מטח. מושגים מרכזיים בתחום הספרות והשירה,.ציונית ד .2003 ,לטכנולוגיה חינוכית 19.Franklin J.C., Hessel E.T, Aaron R.V. et al., The functions of nonsuicidal self-injury: support for cognitive–affective regulation and opponent processes from a novel psychophysiological paradigm. J. Abnor. Psychology, 119(4): 850-862, 2010. 20.Suyemoto K., The functions of self-mutilation. Clin. Psychology Rev., 18(5): 531-554, 1998. 21.Suyemoto K.L., MacDonald M.L., Self-cutting in female adolescents. Psychotherapy, 32: 162-171, 1995. 22.Briere J., Gil E., Mutilation in clinical and general population samples: Prevalence, correlates, and functions. Am. J. Ortho., 4(68): 609-620, 1998. 23.Jacobson C.M., Gould M., The epidemiology and phenomenology of non-suicidal self-injurious behavior among adolescents: A critical review of the literature. Archives of Suicide Research. 11: 129-147, 2007. 2011 יוני,3 חוב׳ מס׳,כרך כ״ה — שיחות רב דרו-ןוא-ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ.indd 10 24.Fliege H., Lee J., Grimm A. et al., Risk factors and correlates of deliberate self-harm behavior: A systematic review. J. Psychosomatic Res., 66(6): 477-493, 2009. 25.Laye-Gindhu A., Schonert-Reichl K., Nonsuicidal self-harm among community adolescents: understanding the “whats” and “whys” of self-harm. J. Youth Adolesc., 34: 447-457, 2005. 26.DiClemente R.J., Ponton L.E., Hartley D., Prevalence and correlates of cutting behavior: Risk for HIV transmission. J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry, 30: 735-739, 1991. 27.Nock M.K., Why do people hurt themselves? New insights into the nature and functions of self-injury. Assoc. for Psychological Science, 18(2): 78-83, 2009. 28.Doctors S., The symptom of delicate self-cutting in adolescent females: A developmental view. In: Feinstein S.C., Looney J.G., Schwartzberg A.Z. et al., (Eds.), Adolescent psychiatry. 9: 443-460, University of Chicago Press, 1981. 29.Huband N., Tantam D., Repeated self-wounding: Women's recollection of pathways to cutting and of the value of different interventions. Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice, 77: 413-428, 2004. 30.Gibson L.E., Crenshaw T., Self-harm and trauma: research findings, trial. Brit. J. Psychiatry, 192(3): 202-211, 2010. 31.Channing W., Case of Helen Miller. Am. J. Insanity, 34: 368-378, 1878. 32.Emerson L.E., The case of Miss A: A preliminary report of a psychoanalysis study and treatment of a case of selfmutilation. Psychoanal. Rev., 41-54, 1913. 33.Menninger K., Man against himself. New York, Harcourt, Brace & World, 1938. 34. קריאה לאקאניאנית בשירת יונה: סימנים של התענגות,.רז ברקין ע .2011 , אוניברסיטת בר־אילן.וולך ודוד אבידן 35.Laplanche J., The derivation of psychoanalytic entities. In: Life and death in psychoanalysis. Baltimore and London, 1976. 36.Dulit R.A., Fyer M.R., Leon A.C. et al., Clinical correlates of selfmutilation in borderline personality disorder. Am. J. Psychiatry, 151: 1305-1311, 1994. 37.Woods J., Layers of meaning in self-cutting. J. Child Psychotherapy, 14: 51-60, 1988. 38.Novotny P., Self-cutting. Bull. Menninger Clinic, 36: 505514, 1972. 39.Bollas C., Being a character: Psychoanalytic self experience. London,Routledge, 1993. 40.Firestone R.W., Seiden R.H., Suicide and the continuum of self-destructive behavior. J. Am. College Health, 38: 207-213, 1990. 41.Himber J., Blood rituals: Self-cutting in female psychiatric inpatients. Psychotherapy, 31: 620-631, 1994. 42.Rosen P.M., Walsh B.W., Rode S.A., Interpersonal loss and self-mutilation. Suicide and Life-Threatening Behav., 177184, 1990. 43.Klonsky E.D., Glenn C.R., Assessing the functions of nonsuicidal self-injury: Psychometric properties of the inventory of statements about self-injury (ISAS), J. Psychopathology and Behav. Assessment , 31(3): 215-219, 2008. 10 26/07/2011 12:18:00 ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון:מטונימית החתך והפירוש המטאפורי 44. , הרצאה ביום העיון במכון סאמיט. כשהיצר קם על יוצרו,.טריאסט י .2002 ,שפורסמה בחוברת יום העיון 45. .1995 , תולעת ספרים, תל־אביב.' ה'אני עור,.אנזייה ד 46. . מבט פילוסופי לינגוויסטי על ה'אני־עור' של דידיה אנזיה,.סלע י ,)1( , כתב עת אינטראקטיבי למחשבה פסיכואנליטית,מרחבים .2011 47.Bromberg P.M., Standing in the spaces: Essays on clinical process, trauma, and dissociation. NJ, Analytic Press, 1998. 48.Simpson M.A., Self-mutilation as indirect self-destructive behavior. In: N.L. Farberow (Ed.), The many faces of suicide: Indirect self-destructive behavior. pp 257-283. New York, McGraw-Hill, 1980. 11 רב דרו-ןוא-ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ.indd 11 49.Simpson M.A., The phenomenology of self-mutilation in a general hospital setting. Canad. Psychiatric Assoc. J., 20: 429-434, 1975. 50.Paris J., Understanding self-mutilation in borderline personality disorder. Harvard Rev. Psychiatry, 13 (3): 179185, 2005. 51.Miller F., Bashkin E.A., Depersonalization and selfmutilation. Psychoanal. Q., 43: 638-649, 1974. 52. בן־. על חוויות נפש אילמות המתפרצות בגוף: סיפורי גוף,.ירום נ .2010 , מודן הוצאה לאור,שמן 2011 יוני,3 חוב׳ מס׳,כרך כ״ה — שיחות 26/07/2011 12:18:00
