פציעה עצמית בין משחק השפה הקליני למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים

‫פציעה עצמית‬
‫בין משחק השפה הקליני למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים‬
‫ורד בר־און‪ ,‬מ‪.‬א‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מאמר זה עוסק בתופעת הפציעה העצמית‪ .‬הידע הקליני על הפציעה העצמית ובמיוחד התגובתיות הנמוכה של הפוצעים‬
‫לטיפול הקליני קוראים לתשומת לב מיוחדת לתופעה‪ .‬תוך שימוש בפילוסופיה של לודוויג ויטגנשטיין אציג שני משחקי־שפה‬
‫מתחרים‪ :‬משחק השפה הקליני ומשחק השפה של תנועת הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬תנועה המתייחסת לפציעה העצמית כאל‬
‫משחק בגוף‪ .‬אנסה להראות כיצד תופעת הפציעה העצמית מתפקדת באופן שונה בכל אחד ממשחקי השפה הללו ואצביע על‬
‫היישומים הרלוונטיים בשדה הקליני‪ .‬מושג 'משחק השפה' הוויטגנשטייני טומן בחובו אפשרות להבנה ולתקשורת על בסיס‬
‫הסכמה‪ ,‬מנהגים ונורמות‪ ,‬ומאפשר לנו לדון במשמעות כחלק משיפוט נורמטיבי תוך שימור מידה של גמישות ופתיחות‪.‬‬
‫אטען כי מודעות למשחקי־שפה שונים עשויה להאיר באור אחר תופעות פסיכולוגיות שאנו מורגלים לחשוב עליהן באופן‬
‫מסוים‪ ,‬ולאתגר את הנחות היסוד הפסיכולוגיות שלנו ביחס לתופעת הפציעה העצמית‪.‬‬
‫ל‬
‫ודוויג ויטגנשטיין (‪ ,)1( )Ludwig Wittgenstein‬פילוסוף‬
‫אנליטי ממכונני המפנה הלשוני‪ ,‬מציע הצעה מהפכנית‬
‫לתיאור השפה ולתיאור מובנן של פעילויות אנושיות התלויות‬
‫בה‪ .‬לתיאוריה של ויטגנשטיין עשויה להיות השפעה מרחיקת‬
‫לכת על האופן שבו אנו תופסים תופעות פסיכולוגיות‪ .‬מהגותו‬
‫עולה שמשמעותן של תופעות אנושיות אינן נתונות וקבועות‬
‫אחת ולתמיד‪ ,‬באיזשהו 'אוצר אפשרויות' נתון מראש‪ ,‬אלא‬
‫מתפתחות ולובשות צורות חדשות בהקשרים חדשים‪ .‬קהילות‬
‫לש ֵ ּיים תופעות זהות בדרכים שונות ולהעניק‬
‫שיח שונות עשויות ׁ ַ‬
‫להן משמעויות שונות בתכלית‪ .‬השיח הקליני‪ ,‬המאפיין את‬
‫קהילת המטפלים‪ ,‬אינו אלא סוג שיח אחד מיני כמה‪ .‬במאמר‬
‫זה אנסה להדגים את השימוש שניתן לעשות בתיאוריה של‬
‫ויטגנשטיין להבנת תופעות פסיכולוגיות באמצעות התייחסות‬
‫לתופעת 'הפציעה העצמית'‪ .‬הפציעה העצמית ממחישה בעינַ י‬
‫בצורה דרמטית את דבריו של ויטגנשטיין שיש אין־ספור סוגים‬
‫שונים של שימוש בכל מה שאנו מכנים 'סימנים'‪' ,‬מילים'‪,‬‬
‫'משפטים'‪ ,‬ושגיווּן זה אינו דבר קבוע‪ ,‬הניתן פעם אחת ולתמיד‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‬
‫ירושלים‪ ,‬רמת גן‪.‬‬
‫מילות מפתח‪ :‬פציעה עצמית‪ ,‬פרימיטיביים מודרניים‪ ,‬לודוויג ויטגנשטיין‪,‬‬
‫משחק־שפה‪.‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‬
‫* אני מבקשת להודות למחלקה לפרשנות ותרבות וללשכת הנשיא באונ'‬
‫בר־אילן‪ ,‬שבזכות תמיכתם התאפשר הביקור והראיון עם מייסד תנועת‬
‫הפרימיטיביים המודרניים‪ .‬תודה למנחים המסורים שלי‪ ,‬פרופ' אבי שגיא‬
‫וד"ר ענר גוברין‪ ,‬כמו גם לד"ר דרור ינון‪ ,‬ד"ר דורית למברגר וד"ר יעל באב"ד‪.‬‬
‫תודה לד"ר אליעזר מלכיאל על ההערות והדיוקים‪ .‬תודה מיוחדת לחברותי‬
‫השותפות לחיבוטי ויטגנשטיין‪ ,‬עירית קליינר־פז‪ ,‬ליאת לביא וענבל רשף‪.‬‬
‫‪172‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:20‬‬
‫משום שלפציעה העצמית יש מובנים ואופני שימוש שונים‬
‫במשחקי־שפה שונים‪ ,‬המנוגדים זה לזה בתכלית‪.‬‬
‫אדגים אפשרות זו באמצעות הצגת משחק השפה של‬
‫הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬תנועה המציעה פרקטיקה חברתית‬
‫של פציעה עצמית כדרך להשגת חיים בריאים ומלאים יותר‪.‬‬
‫משחק־שפה זה מנוגד בתכלית למשחק השפה הקליני המקובל‪.‬‬
‫יתרה מכך‪ ,‬אצעד צעד נוסף בעקבות ויטגנשטיין ואטען כי‬
‫משחקי השפה השונים עשויים להאיר זה את זה‪.‬‬
‫ההשוואה בין משחקי־שפה שונים מעלה את האפשרות‬
‫שייתכן שמשחק השפה הטיפולי מחמיץ אפשרויות להבנת‬
‫תופעת הפציעה העצמית‪ ,‬בהיותו משוקע בתוך עצמו והבנתו‬
‫כוודאות הכרחית‪ .‬כללו של דבר — אני מבקשת לערער על‬
‫הוודאות ההכרחית של הפרשנות הקלינית לתופעת הפציעה‬
‫העצמית‪ ,‬על־ידי התחקות אחר אופני שיח אלטרנטיביים של‬
‫הפוצעים את עצמם בתרבות המערבית‪.‬‬
‫ויטגנשטיין — 'משחק־שפה'‬
‫לפני שאדוּן בתופעת הפציעה העצמית במשחק השפה של‬
‫הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬אבהיר תחילה את המושג הפילוסופי‬
‫'משחק־שפה'‪.‬‬
‫לודוויג ויטגנשטיין (‪ ,)1951-1889‬פילוסוף אוסטרי ממוצא‬
‫יהודי‪ ,‬נחשב בעיני רבים כגדול הפילוסופים של המאה ה־‪.20‬‬
‫הדגש בפילוסופיה של ויטגנשטיין הוא ההכרה במרכזיות‬
‫הלשון בהבנת העולם שלנו‪ ,‬ובחשיבות היותנו יצורים לשוניים‬
‫— יצורים שתפיסתם את עצמם ואת העולם שסביבם כרוכה‬
‫בלשון ובהבנתה‪ .‬לא רק שחשובה לנו יכולתנו להביע את‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 172‬‬
‫פציעה עצמית‪ :‬בין משחק השפה הקליני למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים‬
‫מחשבותינו ורגשותינו באמצעים לשוניים‪ ,‬אלא שיכולות אלו‬
‫קובעות ומכוננות את עצם מחשבותינו והרגשותינו — אלו אינן‬
‫נתונות לנו מחוץ ל"מנסרה הלשונית "(‪.)2‬‬
‫המושג 'משחק־שפה' ( ‪ )language-game‬הוא המושג‬
‫המרכזי בפילוסופיה המאוחרת של ויטגנשטיין‪ .‬עיצובו הסופי‬
‫של המושג נעשה בספרו "חקירות פילוסופיות" (‪ ,)1‬שם הוא‬
‫מופיע בשני מובנים בסיסיים‪:‬‬
‫‪ .1‬תהליך השימוש במילים‪ ..." :‬אנו יכולים אף לדמות לעצמנו‬
‫שכל תהליך השימוש במילים‪ ...‬הוא אחד מאותם משחקים‬
‫שבאמצעותם לומדים ילדים את שפת אמם‪ .‬ברצוני לכנות‬
‫משחקים אלה 'משחקי לשון'‪ ,1( "...‬סעיף ‪.)7‬‬
‫‪ .2‬מובן שני אליו אני מכוונת באופן מיוחד במאמר זה‪,‬‬
‫הוא של הלשון כפעולה במסגרת צורת חיים מסוימת‪:‬‬
‫"לדמוֹ ת שפה פירושו לדמות צורת חיים" (‪ ,1‬סעיף ‪ .)19‬הכרת‬
‫ַ‬
‫צורת החיים היא חיונית לצורך הכרת השימוש בשפה‪,‬‬
‫שכן 'משחק־שפה' אינו קיים באופן עצמאי‪' .‬משחק־‬
‫שפה' מגולם ופועל במסגרת צורת חיים‪.‬‬
‫גורדון בייקר ופיטר האקר (‪ ,)3‬פרשניו של ויטגנשטיין‪,‬‬
‫מוסיפים לדגש על ביטויים מילוליים גם אובייקטים ופעולות‪.‬‬
‫בהבנתם‪ ,‬משחק־שפה אינו מושתת רק על שימוש בשפה‪ ,‬אלא‬
‫מתפקד במסגרת צורת חיים בה מצויים אובייקטים מסוימים‬
‫ובה נעשות פעילויות מסוימות‪ .‬הצעתו של ויטגנשטיין לאפיין‬
‫'משחקי־שפה' שונים באה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כניסיון לפזר כמה טעויות‬
‫רוֹ וְ חות בחקר השפה (‪:)4‬‬
‫טעות ראשונה היא המחשבה כי משמעות המילה קיימת‬
‫בנפרד מן המילה‪ ,‬כמעין ישות המקבילה לה‪ ..." :‬אומרים‪ :‬העניין‬
‫אינו במילה‪ ,‬אלא במשמעותה‪ ,‬ובתוך כך חושבים על המשמעות כמו‬
‫על איזה דבר מהסוג של המילה‪ ,‬אם כי שונה מהמילה‪ .‬כאן המילה‪ ,‬כאן‬
‫המשמעות‪ .‬הכסף‪ ,‬והפרה שאפשר לקנות בו‪ ,1( "...‬סעיף ‪ .)120‬על‬
‫כך עונה ויטגנשטיין כי המשמעות אינה נפרדת מהמילה‪ ,‬אלא‬
‫היא השימוש במילה; וממילא היא מתבררת תוך כדי התבוננות‬
‫בשימוש בה‪.‬‬
‫הטעות השנייה היא הנטייה לניסוח תיאוריה שתסביר את‬
‫אופן פעולת השפה‪ .‬במקום זאת מציע ויטגנשטיין להחליף‬
‫מנגנוני הסבר במנגנוני תיאור‪ ..." :‬אל להם לעיונינו להיות מדעיים‪...‬‬
‫ואל לנו להעמיד כל תיאוריה‪ ...‬יש לסלק כל הסבר ולהציב במקומו תיאור‬
‫בלבד‪ ,1( "...‬סעיף ‪.)109‬‬
‫הטעות השלישית היא השאיפה למשטר ולסדר את השפה‬
‫באופן סופי‪ ,‬כך שכל שימוש עתידי יתברר בכפוף לסדר זה‪.‬‬
‫השימוש במושג 'משחק־שפה' מפקיע תחימה כזו מכלל‬
‫אפשרות ומציע הצבת גבול לצורך מטרה מסוימת שניתנת‬
‫לשינוי‪" :‬משחקי הלשון הבהירים והפשוטים שלנו אינם בבחינת מחקרים‬
‫עתידיים ואיזה משטור עתידי של השפה‪ ...‬אדרבא‪ ,‬משחקי הלשון ניצבים‬
‫כאן כעצמים להשוואה‪ ,‬האמורים לשפוך אור באמצעות דמיון והבדל‪...‬‬
‫ולא כמשפט קדום שהמציאות צריכה להתאים לו‪ ,1( "...‬סעיף ‪.)131-130‬‬
‫ויטגנשטיין סבור כי האנלוגיה בין שפה למשחק מחדדת‬
‫את הארגון לצד הזמניות שבשפה‪" :‬כלום אין ההקבלה בין השפה‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:21‬‬
‫למשחק זורה עבורנו כאן אור? שהרי אנו יכולים לדמות לעצמנו בני אדם‬
‫המבלים את זמנם במשחקי כדור באחו‪ ...‬ועתה אומר מישהו‪ :‬במשך כל‬
‫הזמן האנשים האלה משחקים במשחק כדור‪ ,‬משמע בכל זריקה של‬
‫הכדור הם ממלאים אחר כללים מסוימים‪ .‬וכלום אין גם מקרה שבו אנו‬
‫משחקים ו'ממציאים את הכללים תוך כדי משחק'? ואפילו מקרה שבו‬
‫אנו משנים אותם — תוך כדי משחק" (‪ ,1‬סעיף ‪.)83‬‬
‫באנלוגיה שוויטגנשטיין עושה בין שפה למשחק‪ ,‬הוא מבקש‬
‫להצביע על כך שהכללים שמנחים שפה דומים לכללים שמנחים‬
‫משחק‪ .‬משחק ושימוש בשפה הם פעילויות המתבצעות לרוב‬
‫על־ידי יותר מאשר אדם אחד‪ .‬אדם אחד יכול להשתמש בשפה‬
‫או לשחק משחק‪ ,‬אולם בשני המקרים הפעילות מעוצבת על־ידי‬
‫כללים שאותם יכולים גם אחרים להבין‪ .‬שתי הפעילויות —‬
‫שימוש בשפה ומשחק — מתבססות על תקשורת‪ .‬מושג 'הכלל'‬
‫בניסוחו של ויטגנשטיין קורא תיגר על מושגים חד־משמעיים‬
‫של משמעות‪ .‬כאשר אנו מצייתים לְ כלל‪ ,‬אנו מבצעים מהלך‬
‫בשפה‪ ,‬כמו כאשר אנו פועלים לפי כלל במשחק בו אנו מבצעים‬
‫מהלך‪ .‬מהלך זה הוא חסר משמעות כשלעצמו‪ ,‬והוא מקבל את‬
‫משמעותו רק כחלק ממערכת כוללת של משחק על כלליו‪.‬‬
‫מושג הכלל מתגלם בשימוש‪ ,‬וניסוחו במנותק ממנו יהיה 'לא‬
‫נכון' לפי ויטגנשטיין‪.‬‬
‫בהמשך לכך‪ ,‬ניסח ויטגנשטיין את 'פרדוקס הכללים' המכונה‬
‫גם 'פרדוקס הפירוש'‪" :‬אך כיצד יוכל כלל להורותני מה עלי לעשות‬
‫בנקודה זו? כל מה שאעשה‪ ,‬לפי פירוש כלשהו‪ ,‬מתיישב עם הכלל" (‪,1‬‬
‫סעיף ‪" .)198‬הפרדוקס שלנו היה זה‪ :‬הכלל אינו יכול לקבוע שום פעולה‪,‬‬
‫שכן ניתן להביא כל אופן פעולה לידי כך שיתאים לכלל" (‪ ,1‬סעיף ‪.)201‬‬
‫יש מעט טקסטים בתולדות הפילוסופיה באורכו של סעיף‬
‫פרדוקס הפירוש‪ ,‬שנדונו כמותו‪ .‬ספרים רבים ועשרות‪ ,‬אם לא‬
‫מאות‪ ,‬מאמרים הוקדשו לו‪ .‬אציג כאן את ניתוחו של ברעלי (‪,)2‬‬
‫אשר להבנתי‪ ,‬תורם לדיון הנוכחי‪ .‬לפי ברעלי‪ ,‬השאלה היסודית‬
‫שביסוד הפרדוקס היא‪' :‬מה עומד ביסוד ההכרה ֶש ְּכלל (כלל‬
‫במובן של משמעות מסוימת) קובע אילו פעולות הן נכונות‬
‫(דהיינו‪ ,‬בהתאם לכלל) ואילו לא?' הלקח היסודי של הפרדוקס‬
‫מצוי בטענה שמשמעות אינה עומדת לפירוש‪ ,‬וזאת לא רק‬
‫בגלל הטענה שפירוש אינו אלא המרת סימן אחד בסימן אחר‪,‬‬
‫אלא במובן רדיקלי הרבה יותר‪ ,‬שלפיו משמעות מתבטאת‬
‫בשימוש ובנוהגי פעולה שהם עצמם רו ּויֵ י משמעות‪ ,‬ונתפסים‬
‫בעצמם בגדר אותם מושגים שמתבטאים בהם‪ .‬פעולה‪ ,‬ובכלל זה‬
‫פעולה שבשימוש ובנוהג‪ ,‬היא רו ּויַ ת מושגים ומשמעויות‪ ,‬והיא‬
‫נתפסת בגדרם‪ ,‬על הנורמטיביות הכרוכה בהם‪ .‬לאור זאת‪ ,‬אין‬
‫נקודת מבט 'חיצונית' או 'נייטרלית' שממנה ניתן לסקור ולשפוט‬
‫נוהגי שימוש ופעולות כמילוי של כלל או כהחטאה שלו‪.‬‬
‫חשוב לעמוד על כך שרעיון 'משחק השפה'‪ ,‬מגלם תפיסה‬
‫שמשאירה מקום לנורמטיביות שאינה בת־הצדקה‪ ,‬משום שאין‬
‫היא זקוקה להצדקה‪ .‬ויטגנשטיין מדגיש שהיעדר הצדקה אינו‬
‫היעדר זכות או נכונות‪" .‬להשתמש במילה ללא צידוק אין פירושו‬
‫אחר כלל‪ ,‬כמו‬
‫להשתמש בה שלא בצדק" (‪ ,1‬סעיף ‪ .)289‬במילוי ַ‬
‫ְּב ִציוּת לפקודה‪ ,‬אין בחירה מבין אפשרויות שונות‪ ,‬העולות‬
‫‪173‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 173‬‬
‫ורד בר־און‬
‫כתוצאה ִמ ָס ֵפק איך צריך לפעול‪ .‬הציות היום־יומי לכללי‬
‫השפה המקובלים הוא 'עיוור'‪ ,‬ללא נימוקים ובחירה ומבחינה‬
‫לה ְצדקוֹ ת הצטמצם מאוד בשיטתו‬
‫זו אין בו הצדקה‪ .‬המקום ָ‬
‫של ויטגנשטיין‪ .‬עמדתו נותנת במקום זאת ערך מיוחד להרגל‪,‬‬
‫להסכמה ולהצלחה‪ .‬מכאן ששותפות בפרקטיקה ובנוהג‪,‬‬
‫והתנהגות שנתפסת כנכונה ומוצלחת במסגרתם‪' ,‬מצדיקות‬
‫את עצמן' ואין הן זקוקות לאישרור מגוף שיפוטי זה או אחר‪.‬‬
‫כאן יש לעמוד על מורכבות המונח 'משחק־שפה' בפילוסופיה‬
‫של ויטגנשטיין‪ ,‬אותה אבקש לחדד‪:‬‬
‫מחד‪ ,‬ויטגנשטיין יוצא כנגד תיאוריות מהותניות‪ ,‬כנגד טענות‬
‫אמת גדולה שנמצאת מאחורי הדברים — יש פה‬
‫אפריוריות על ֶ‬
‫מידה של יחסיות‪ ,‬של גמישות‪ ,‬שהן החלק 'המשחקי' במושג‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬המשחק אצל ויטגנשטיין הוא לא ‪ ,play‬אלא ‪;game‬‬
‫הוא מאופיין בחוקים‪ ,‬שאינם תוצאה של איזו אמת גדולה‪ ,‬אלא‬
‫ההקשרי הדומיננטי‬
‫תוצאה של הסכמה‪ .‬כך שלמרות ההיבט ֶ‬
‫בתיאוריה של ויטגנשטיין‪ ,‬הוא אינו ֶרלָ טיביסט ברעיונותיו‪ :‬יש‬
‫אצלו מידה גבוהה של וודאות שקשורה בהסכמה של קהילת‬
‫דוברים‪ .‬בכל קהילה כזו יש מידה של וודאות‪ ,‬שמאפשרת להם‬
‫להבין האחד את השני מבלי לבדוק בכל רגע האם הכללים‬
‫השתנו — וודאות‪ ,‬לצד הידיעה שזוהי אמת חלקית‪ ,‬זמנית‪,‬‬
‫שעשויה עוד להשתנות‪.‬‬
‫'משחקי השפה' של הפציעה העצמית‬
‫"‪ ...‬ילד נפצע‪ ,‬הוא צועק‪ ,‬ואז המבוגרים מדברים אליו ומלמדים‬
‫אותו קריאות‪ ,‬ולאחר מכן משפטים‪ .‬הם מלמדים את הילד התנהגות־כאב‬
‫חדשה‪" .‬האומר אתה‪ ,‬איפוא‪ ,‬שמשמעות המילה 'כאב' היא בעצם‬
‫הצעקה?" — להיפך‪ ,‬הביטוי המילולי של הכאב ממיר את הצעקה ואינו‬
‫מתאר אותה" (‪ ,1‬סעיף ‪.)244‬‬
‫הידע שלנו כמטפלים על תופעת הפציעה העצמית מקורו‬
‫בשיח הטיפולי אודות הפציעה העצמית‪ ,‬שהוא 'משחק־שפה'‬
‫אחד בו משתתפים הפוצעים עצמם‪ ,‬אך הוא איננו היחיד‪ .‬בתרבות‬
‫המערבית הפציעה העצמית מתקיימת כיום במקביל לפחות‬
‫בשלושה 'משחקי־שפה' שונים המקיימים ביניהם יחס של סתירה‪:‬‬
‫‪' .1‬משחק השפה' הטיפולי‪.‬‬
‫‪' .2‬משחק השפה' של הפרימיטיביים המודרניים‪.‬‬
‫‪' .3‬משחק השפה' בבלוגים של קהילות פוצעים ברשת‬
‫האינטרנט*‬
‫‪ .1‬משחק השפה הטיפולי — במאמר קודם ב'שיחות' (‪)5‬‬
‫ניתחתי את הפציעה העצמית מתוך 'משחק השפה' הטיפולי**‬
‫והצגתי באופן מפורט את הבנתן של הגישות הפסיכולוגיות‬
‫* ב'משחק־שפה' מרתק זה לא אדון במאמר הנוכחי‪.‬‬
‫** שם (‪ )5‬טענתי כי 'משחק השפה' הפסיכולוגי כולל את תפיסת עליונות‬
‫המטאפורה על פני המטונימיה‪ ,‬ובעקבות כך ֵחלק מן הטיפול בפוצעים‬
‫הוא להמיר את הנטייה המטונימית שלהם ביכולות מטאפוריות‪ .‬בעקבות‬
‫יאקובסון‪ ,‬הצעתי לא לראות את הצמד מטאפורה־מטונימיה כהיררכי‪ ,‬אלא‬
‫כדיכוטומיה‪ ,‬ובהמשך לכך לא לנסות להמיר את היכולות המטונימיות של‬
‫הפוצעים‪ ,‬אלא לטפל בהם באמצעותן‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:21‬‬
‫השונות לנושא‪ .‬לא אשוב ואפרט זאת‪ ,‬אלא אנקוט בלשון‬
‫מכלילה יותר ואומר כי מתוך ניתוח משחק השפה הטיפולי‪,‬‬
‫עולה שלמרות ההבדלים והמחלוקות בין הגישות הטיפוליות‬
‫השונות ביחס לפציעה העצמית‪ ,‬הן משתתפות באותו 'משחק־‬
‫שפה' וחולקות ביניהן הבנות משותפות ביחס לתופעה‪ .‬הגישות‬
‫הטיפוליות השונות תופסות את הפציעה העצמית כתופעה‬
‫פסיכופתולוגית‪ ,‬המבטאת מצוקה נפשית והיוצרת ומשמרת‬
‫מצוקה נפשית‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬משותפת לגישות הפסיכולוגיות‬
‫השונות ההבנה בדבר הצורך בהכחדת ההתנהגות או המרתה‬
‫בהתנהגות מסתגלת יותר‪ .‬גם הגישות הליברליות ביותר בתוך‬
‫משחק השפה הפסיכולוגי תופסות את הפציעה העצמית‬
‫כפסיכופתולוגיה‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬שני מאמרים עדכניים הרומזים‬
‫בשמותיהם לכאורה למגמה חדשה‪ :‬מאמרה של מיה מדינה‬
‫"‪ ...‬הפונקציה המרפאה של הפציעה העצמית" (‪ )6‬ומאמרה‬
‫של ג'נט פייגנבאום‪" :‬פציעה עצמית — הפתרון‪ ,‬לא הבעיה"‬
‫(‪ .)7‬קריאה במאמרים אלה מראה כי המגמה החדשה נותרת‬
‫רק בכותרת‪ .‬מאמרים אלה ממשיגים מחדש את ההתנהגות‬
‫באופן שיאפשר הבנה אמפתית‪ ,‬מבלי לוותר על הכלל האומר כי‬
‫זוהי התנהגות פסיכופתולוגית שצריך להכחיד‪ .‬ב'משחק השפה'‬
‫הטיפולי לוקחים לרוב חלק מטופלים המגיעים לטיפול מתוך‬
‫רצון לקבל עזרה בהפסקת התנהגות הפציעה העצמית‪ .‬פוצעים‬
‫אלה מוצאים בפציעה העצמית שלהם מקור לסבל ומצוקה‬
‫ומבקשים בטיפול עזרה בהתמודדות עימה ובהפסקתה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬רונית (שם בדוי) שהגיעה אלי לטיפול בעקבות ניסיון‬
‫אובדני‪ .‬בפגישה השנייה‪ ,‬לאחר ששאלתי האם יש דברים נוספים שלא‬
‫עלו בפגישתנו הקודמת‪ ,‬שנראה לה שחשוב שאדע‪ ,‬ענתה כי היא פוצעת‬
‫את עצמה‪ ,‬מרגישה עם זה נורא‪ ,‬היתה רוצה להפסיק‪ ,‬אך לא יודעת כיצד‬
‫תוכל בלי זה‪ .‬רונית משתתפת ב'משחק השפה' הטיפולי אודות הפציעה‬
‫העצמית — תופסת את הפציעה העצמית שלה כבעיה‪ ,‬כמבטאת מצוקה‬
‫וכמקור למצוקה ומבקשת עזרה בהתמודדות עמה‪.‬‬
‫ב'משחק השפה' הטיפולי‪ ,‬ניתן להכליל ולומר כי הפציעה‬
‫מתפקדת כאקט תקשורתי טרום־מילולי‪ ,‬כהתנהגות כאב‬
‫הממירה את הצעקה‪ .‬החתך הוא התנהגות הכאב של הפוצעים‪.‬‬
‫בחדר הטיפולים המטרה היא ללמדם התנהגות כאב אחרת‪,‬‬
‫נורמטיבית יותר‪ ,‬ולהמיר את החתך בדיבור‪.‬‬
‫במשחק השפה הטיפולי‪ ,‬פעולת הפציעה העצמית היא‬
‫חריגה מן הכלל‪ ,‬מן הנורמה המקובלת‪ .‬בחשפם בפני המטפל‬
‫התנהגות זו‪ ,‬המטופלים הפוצעים נתונים לבחינה על־ידי‬
‫קריטריון חיצוני‪ ,‬ולשיפוט המטפל‪ .‬המטפל המשתתף במשחק‬
‫השפה הטיפולי משקף למטופל את ההסכמה בדבר ציות שגוי‬
‫לכלל‪ ,‬תוך שאיפה משותפת של שני הצדדים שהמטופל יציית‬
‫נכון לכללי הבריאות הנפשית והשמירה על שלֵ מות הגוף‪ .‬זאת‬
‫יעשה כשיכולתו המילולית תתפתח ותעבור משלב קדם־מילולי‬
‫לשלב מילולי‪ ,‬והביטוי המילולי של הכאב ימיר את החתך‪.‬‬
‫אך מה לגבי גילה? גילה (שם בדוי) פנתה אלי לטיפול בבקשה‬
‫שאעזור לה להתמודד עם הזוגיות הסוערת ורבת־התהפוכות שיש לה‬
‫עם בת זוגתה‪ .‬במהלך אחת הפגישות‪ ,‬כשתיארה את קורותיה בערב‬
‫הקודם‪ ,‬תיארה בין היתר כיצד פצעה את עצמה‪ .‬היא תיארה זאת בדרך‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 174‬‬
‫פציעה עצמית‪ :‬בין משחק השפה הקליני למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים‬
‫אגב‪ ,‬ולשאלתי ענתה כי עושה זאת מידי פעם‪ ,‬זה טוב לה‪ .‬כשהתעקשתי‬
‫לשמוע על כך יותר‪ ,‬היא חזרה על כך שזה טוב לה‪ ,‬שהיא אינה מעוניינת‬
‫להפסיק את זה ותודה‪ ,‬אך היא לא זקוקה לעזרתי בנושא‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬מה לגבי גילה? אם נחיל עליה כללים המוכרים לנו מתוך‬
‫משחק השפה הטיפולי‪ ,‬נוכל לדוגמה‪ ,‬לומר כי למרות שהיא טוענת‬
‫בתוקף כי אינה מבקשת עזרה בעניין הפציעה העצמית שלה‪ ,‬הרי עצם‬
‫העובדה שהעלתה זאת מקשה על טענותיה; בנוסף‪ ,‬נוכל לטעון מתוך‬
‫נקודת מבט אתית‪ ,‬כי גם אם היא אינה מוצאת בכך בעיה‪ ,‬הרי מתוך‬
‫הידוע לנו זוהי התנהגות בעייתית עם מידה מסוימת של סיכון‪.‬‬
‫בדברים הבאים אתאר את תופעת הפציעה העצמית מתוך‬
‫משחק־שפה שונה בתכלית‪ ,‬שעשוי להאיר באור אחר את‬
‫אמירתה של גילה‪.‬‬
‫‪' .2‬משחק השפה' של הפרימיטיביים המודרניים — "אבל‬
‫כמה סוגי משפטים יש?‪ ...‬סוגים כאלה יש לאין־ספור‪ ...‬והגיוון הזה‬
‫אינו דבר קבוע הניתן פעם אחת ולתמיד‪ ,‬אלא מינים חדשים של שפה‪,‬‬
‫משחקי־לשון חדשים‪ ,‬כפי שנוכל לומר‪ ,‬נוצרים ואחרים מתיישנים‬
‫ונשכחים" (‪ ,1‬סעיף ‪.)23‬‬
‫משחק־שפה אחר המתנהל במקביל לשיח הטיפולי בתרבות‬
‫המערבית בת זמננו הוא 'משחק השפה' של הפרימיטיביים‬
‫ומשיֵ ים את תופעת הפציעה‬
‫המודרניים‪ ,‬אשר תופס‪ ,‬מתאר ׁ ַ‬
‫העצמית בדרך שונה לחלוטין‪ ,‬הסותרת את זו של משחק‬
‫השפה הטיפולי‪ .‬החשיבות שאני מייחסת למשחק השפה השנוי‬
‫במחלוקת של הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬מקורה באתגר שהוא‬
‫מציב לדעות הקדומות שלי כמטפלת ביחס לתופעה — בדבר‬
‫המצוקה שההתנהגות מבטאת והמצוקה שההתנהגות משמרת‬
‫ומייצרת‪ .‬כפי שאומר הפילוסוף הגרמני הנס גאורג גדמר‪:‬‬
‫"למעשה‪ ,‬הדעה הקדומה שלנו מובאת כהלכה לתוך המשחק דרך היותה‬
‫חשופה לסיכון‪ .‬רק בכך שמאפשרים לה להשתתף באופן מלא במשחק‪,‬‬
‫היא מסוגלת להתנסות בתביעתו של האחר לאמת" (‪ ,8‬עמ' ‪.)266‬‬
‫הפרימיטיביים המודרניים הם חלק מתוך מגמה חברתית‬
‫נרחבת של תנועת המודיפיקציות הגופניות (‪,)body modification‬‬
‫הכוללת פירסינג גופני‪ ,‬קעקוע (‪ ,)tattoo‬חיתוך (‪ ,)cutting‬וצילוק‬
‫(‪ .)scarification‬תנועה זו פורחת בארה"ב בעיקר בחוף המערבי‪.‬‬
‫היא התפרסמה בשנות ה־‪ 80‬המאוחרות כתנועה תרבותית‪,‬‬
‫המתמקדת בגוף כמקור לחשיפת הזהות‪ ,‬כמרחב של תענוג‬
‫והע ָצ ָמה‪ ,‬וכמבטא אמירות פוליטיות‪ .‬אני מוצאת עניין בהפניַ ת‬
‫ֲ‬
‫תשומת הלב למגמה זו שאותה אנו מכירים‪ ,‬אומנם בצורה‬
‫מינורית יותר‪ ,‬גם בישראל‪.‬‬
‫למרות העלייה הגדולה בשכיחות של תופעת המודיפיקציות‬
‫הגופניות‪ ,‬קיימים יחסית מעט מחקר וכתיבה על הנושא מן‬
‫ההיבט הפסיכולוגי*‪ .‬הדיונים הטיפוליים נסובים בעיקר סביב‬
‫שאלת ַה ֶק ֶשר בין מודיפיקציות גופניות לפציעה עצמית (‪,)12‬‬
‫קשר בינן לאירועי חיים קשים‪ ,‬כמו פגיעה מינית (‪ַ ,)13‬וה ֶקשר‬
‫בין מודיפיקציות גופניות לפסיכופתולוגיה (‪ .)14 ,12‬אלה‬
‫* לעומת הדיון העשיר בנושא מן הפרספקטיבה הסוציו־פוליטית‪ ,‬ראה‬
‫לדוגמה‪.)11 ,10 ,9( :‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:21‬‬
‫מבין הכותבים‪ ,‬המבקשים להבליט את הצדדים התרפויטיים‬
‫והמאתגרים עבורנו כמטפלים של המודיפיקציות הגופניות‬
‫(כמו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬סו ֵּשיי (‪ ,)15‬שטוענת כי המודיפיקציות הגופניות‬
‫הפנים אל החוץ‬
‫מאתגרות את האקסקלוסיביות של השינוי מן ּ ְ‬
‫המקובל בשיח הטיפולי‪ ,‬לטובת שינוי מן החוץ אל ְּ‬
‫הפנים)‪,‬‬
‫מבחינים בינן לבין הפציעה העצמית‪.‬‬
‫בחירתי להתמקד בטענותיהם של הפרימיטיביים המודרניים‪,‬‬
‫מתוך כלל המגמה‪ ,‬נובעת מהקישור הישיר והמפורש שהם‬
‫עושים בין פציעה עצמית לבין מודיפיקציות גופניות‪ ,‬כמו גם‬
‫עושר טענותיהם לעומת אלו של קבוצות מקבילות‪ .‬אתאר‬
‫את משחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬כפי שהוא‬
‫עולה מתוך ספר הראיונות שערכו וייל וג'וּנוֹ (‪ )16‬עם מספר רב‬
‫של אנשים המגדירים עצמם פרימיטיביים מודרניים‪ ,‬וכן מתוך‬
‫ראיון שערכתי השנה עם מי שנחשב לאבי התנועה‪ ,‬פאקיר‬
‫מוספר (רולנד לומיס‪ ,‬בשמו המקורי) בסן פרנסיסקו‪ ,‬שטענותיו‬
‫וסיפורו האישי המרתק מופיעים גם באפילוג שהוא כתב לספרו‬
‫של הפסיכיאטר ארמנדו פאבאזה על הפציעה העצמית‪" ,‬גופים‬
‫במצור" (‪ ,)17‬כמו גם באלבום התמונות של הפרימיטיביים‬
‫המודרניים "רוח ובשר" שהתפרסם לאחרונה (‪.)18‬‬
‫פציעה עצמית כמשחק גוף (‪)body play‬‬
‫תנועת הפרימיטיביים המודרניים צמחה מתוך תרבות‬
‫הסאדו־מזוכיזם ‪ )sadomasochism( SM‬בשנות ה־‪ 70‬המאוחרות‪.‬‬
‫מקבוצה קטנה ושולית היא הפכה בשנת ‪ ,1989‬עם פרסום ספר‬
‫הראיונות שלהם ”‪ ,)16( “Modern primitives‬לתופעה נרחבת‬
‫הכוללת תפוצה רחבת היקף של הרבעון שלהם ‪BP&MPQ‬‬
‫(‪ ,)Body play and modern primitives quarterly‬סרטים‬
‫וסמינרים לפירסינג גופני בסגנון שבטי‪ ,‬והשפעה על קבוצות‬
‫מודיפיקציה גופנית אחרות‪ ,‬כמו אמני הגוף‪ .‬ספר הראיונות‬
‫של וייל וג'ונו (‪ )16‬התפרסם בסן־פרנסיסקו ונמכר בכ־‪60,000‬‬
‫עותקים‪ .‬הספר מציג את הפרקטיקות והדעות של אנשים‬
‫המשתתפים בקישוט או מודיפיקציה גופנית‪ .‬הפרקטיקות‬
‫הנידונות כוללות טווח נרחב‪ ,‬לעתים אבסטרקטי ('פרימיטיבי')‪,‬‬
‫של קעקועים (‪ ,)tatoo‬פירסינג ולבישת תכשיטים בחלקים‬
‫שונים של הגוף‪ ,‬וצילוק דקורטיבי‪ .‬הספר עצמו תופס מרחב‬
‫מבלבל מעט בין היותו פרשנות על התופעה לבין היותו חלק‬
‫ממנה‪ .‬הוא טוען להיות "בחינה אובייקטיבית" ב"גוף ראשון"‪ ,‬או כפי‬
‫שמעידים העורכים‪" :‬פרימיטיביים מודרניים‪ :‬חקירה אנתרופולוגית‬
‫של חידה חברתית בת זמננו — העלייה בפופולריות‪ ,‬התחדשות‬
‫פרקטיקות הדקורציה האנושית העתיקה‪ ,‬כמו הקעקוע הסימבולי או‬
‫העמוק‪ ,‬הפירסינג המרובה‪ ,‬וטקסי ַה ְק ָרבה‪ .‬פעולות 'פרימיטיביות'‪ ,‬אשר‬
‫קורעות גבולות קונבנציונליים של התנהגות ושל אסתטיקה‪ ,‬נבחנות‬
‫באופן אובייקטיבי‪ .‬בהקשר של מוֹ ת הגבולות הגלובליים‪ ,‬גיליון זה‬
‫משרטט את הטריטוריה של אחד המקורות האחרונים של ניסיון גוף‬
‫ראשון‪ :‬הגוף האנושי" (‪ ,16‬כריכה אחורית)‪.‬‬
‫בעקבות ויטגנשטיין‪ ,‬אני רואה בספר זה ניסיון לשרטט‬
‫'משחק־שפה' חדש‪ ,‬על כלליו ועל העקיבה הנכונה אחריהם‪.‬‬
‫‪175‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 175‬‬
‫ורד בר־און‬
‫המונח 'פרימיטיביים מודרניים' מבקש לציין אדם בן התרבות‬
‫המערבית העכשווית‪ ,‬הנענה ללהט ראשוני לעשות משהו‬
‫בגופו‪ :‬משהו פיסי‪ ,‬כואב‪ ,‬מדמם‪ ,‬המשאיר חותם על הגוף‪.‬‬
‫הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬בדומה לשאר קבוצות המודיפיקציות‬
‫הגופניות‪ ,‬שמים דגש על התנסויות גופניות קיצוניות המקושרות‬
‫לחוויות מיניות עוצמתיות‪ .‬כל הקבוצות הללו מבקשות להעביר‬
‫את המסר "אני הבעלים של גופי ולאף אחד אין זכות לומר לי מה‬
‫לעשות בגופי‪ ,‬כל עוד זה לא פוגע באף אחד אחר"‪.‬‬
‫ייחודיותם של הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬לעומת קבוצות‬
‫אחרות של מודיפיקציות גופניות‪ ,‬כמו למשל‪ :‬אמני הגוף*‪,‬‬
‫‪leatherdykes‬‏**‪cyberpunks ,‬‏***‪,queer sadomasochism ,‬‬
‫הוא באופן שבו הם מקשרים בין קעקוע‪ ,‬פירסינג‪ ,‬חיתוך‬
‫וצילוק לבין מסורות שבטיות כאלו ואחרות‪ ,‬כמו גם באימוץ‬
‫ריטואלים גופניים קיצוניים מתרבויות 'פרימיטיביות'‪ ,‬כמו אלו‬
‫של האינדיאנים‪ ,‬ההודים‪ ,‬והאבורג'ינים‪ ,‬כדרך להגיע למצבי‬
‫תודעה שונים ולחוויות רוחניות‪" :‬כל הדברים הללו רק פותחים‬
‫את הדלת לעולמות שאיננו יכולים להגיע אליהם באופן נורמלי‪ .‬אנחנו‬
‫יכולים לחוות המון דברים‪ ,‬אך החוויה שלנו היא לרוב מוגבלת" (מתוך‬
‫הראיון שערכתי)‪.‬‬
‫פרקטיקות קיצוניות אלו באות לבטא את הבלתי ניתן‬
‫להיאמר‪ ,‬את הנשגב‪ .‬הפציעה מאפשרת ביטוי וחיבור‬
‫לטרנסצנדנטלי‪ .‬הפרימיטיביים המודרניים טוענים לגוף ידע‬
‫אזוטרי ספציפי לגבי הגוף ולגבי היכולת האנושית‪ ,‬שנצבר‬
‫לאורך אלפי שנות התנסות על־ידי תרבויות ִעם ידע מתוחכם‬
‫יותר על הקיום האנושי מזה שלנו בתרבות המערבית‪.‬‬
‫תנועת הפרימיטיביים המודרניים מתנגדת לטרמינולוגיה‬
‫הקיימת ביחס לתופעה שלהם‪ .‬המונח 'פציעה עצמית'‬
‫(‪ ,)self mutilation‬לטענתם‪ ,‬טומן בחובו גריעה וקלקול‪ ,‬ומשקף‬
‫את העמדה המהותנית היהודית־נוצרית ביחס לשלמות גופנית‪.‬‬
‫הפרימיטיביים המודרניים מבקשים לשנות את הטרמינולוגיה‪,‬‬
‫ולכנות את מה שמוכר כ'פציעה עצמית' בשם 'משחק גוף'‬
‫(’‪" .)‘body play‬כולנו התנגדנו להטיַ ת התרבות המערבית לגבי בעלות‬
‫ושימוש בגוף‪ .‬אנו מאמינים כי גופנו שייך לנו‪ .‬אנו דוחים את תפיסת‬
‫הגוף החזקה והמצב הרגשי שנכפה על כולנו‪ .‬גופינו אינם שייכים לאיזה‬
‫ֵאל מרוחק היושב על כיסאו‪ ,‬או לכומר או למטיף‪ ,‬או לאבא‪ ,‬אמא או בן‬
‫הזוג‪ ,‬או למדינה‪ ,‬או למלך‪ ,‬לשליט‪ ,‬או לדיקטטור‪ ,‬או למוסדות חברתיים‬
‫של הצבא‪ ,‬חינוך‪ ,‬או רפואה‪ ,‬וסוג השפה המשמשת לתאר את התנהגותנו‬
‫‑’‪ ,‘self mutilation‬היא עצמה שלילית‪ ,‬והיא צורה של דעה קדומה‬
‫הבאה לשלוט ולדכא‪ ...‬היה לי צורך לקרוא לפרקטיקה החברתית שלנו‬
‫* אמנית הגוף הקיצונית והנודעת ביותר‪ ,‬היא אמנית הגוף הצרפתיה אורלן‪,‬‬
‫המכנה את אמנותה "אמנות בשר"‪ .‬היא התפרסמה בזכות סידרת ניתוחי‬
‫ַה ּ ָפנים שביצעו בה מנתחים פלסטיים בחדרי ניתוח‪ ,‬שהפכו לבימת תיאטרון‬
‫לכמה שעות‪ .‬סידרת הניתוחים בגופה צולמו ותועדו והפכו למיצג‪( .‬לקריאה‬
‫נוספת ר' ‪.)20 ,19‬‬
‫** לרוב קבוצות חד־מיניות‪ ,‬העוסקות בפרקטיקות סאדו־מזוכיסטיות‪ ,‬עם דגש‬
‫על ביגוד מעור שחור ואביזרי עור נלווים (לקריאה נוספת ר' ‪.)22 ,21‬‬
‫***מודיפיקציות גופניות בהשראת המדע הבדיוני‪ ,‬תוך שימוש בטכנולוגיה‬
‫וביו־רפואה‪.‬‬
‫‪176‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:22‬‬
‫בשם בעל משמעות‪ .‬עבורי‪ ,‬היה זה תמיד 'משחק'‪ .‬לפיכך טבעתי את‬
‫ֵ‬
‫מטבע הלשון 'משחק גוף' (‪ ,17( ")body play‬עמ' ‪.)326‬‬
‫את ה־‪ body play‬ניתן למיין לשבע קטגוריות‪:‬‬
‫‪ — contortion .1‬משחקי גוף דרך מתיחת או כיפוף עצמות‪.‬‬
‫‪ — constriction .2‬משחקי גוף באמצעות דחיסת אברים‬
‫(לדוגמה‪ ,‬באמצעות מחוך המכווץ מאוד את המותניים‬
‫והישארות עימו במשך כמה שעות)‪.‬‬
‫‪ — deprivation .3‬משחקי גוף באמצעות שלילה‪ ,‬או‬
‫הקפאה‪ :‬צום‪ ,‬מניעת שינה‪ ,‬הגבלת תנועה‪ ,‬משיחת הגוף‬
‫בחומרים אטומים‪.‬‬
‫‪ — encumberments .4‬משחקי גוף באמצעות נשיאת‬
‫משאות כבדים המחוברים בקרסים לחזה‪.‬‬
‫‪ — fire .5‬משחק גוף באמצעות אש וחשמל (כמו‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫טכניקת ה־‪ branding‬של סימון דוגמאות או מילים על‬
‫הגוף באמצעות כוויה)‪.‬‬
‫‪ — penetration .6‬משחק גוף באמצעות ניקוב וחיתוך‪.‬‬
‫‪ — suspension .7‬משחק גוף על־ידי תלייה‪.‬‬
‫הפרקטיקות הגופניות הקיצוניות יותר‪ ,‬שמזוהות עם‬
‫הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬הן 'ריקוד השמש' (‪)sun dance‬‬
‫ו'מסגרת הקוואדי' (‪:* )Kavadi-bearing‬‬
‫ריקוד השמש — מקורו בטקס אינדיאני הנהוג בשבטים‬
‫מסוימים בלבד‪ .‬יש כמה וריאציות ל'ריקוד השמש'‪ .‬אחת‬
‫הידועה בכינוי ’‪ :‘man against himself‬החזה מנוקב ונועצים‬
‫בו קרס המחובר בחבל לעץ‪ .‬האדם נודר שלא יעזוב את העץ עד‬
‫שבאמצעות כוחותיו הוא‪ ,‬יצליח לתלוש עצמו מן העץ על־ידי‬
‫קריעת בשרו לחופשי‪ .‬פרקטיקה זו רווחת בקרב הפרימיטיביים‬
‫המודרניים הנפגשים ומתרגלים אותה יחד‪.‬‬
‫גירסה חמורה יותר של ריקוד השמש היא של ה־‪Mandans‬‬
‫ושל ה־‪ Oglalas Sioux‬הקרויה‪ o-kee-pa :‬בה נתלים על־ידי‬
‫קרסים בחזה או בגב על עץ למשך ‪ 20-10‬דקות‪.‬‬
‫’‪ — ‘Tamil Hindu kavadi‬במקור טקס הודי הנעשה‬
‫על־ידי פשוטי העם‪ ,‬לרוב בחודש פברואר בחג 'ייסורי שיווה‬
‫בחניתות'‪ .‬בטקס שמים מסגרת שיפודים על הגוף‪ ,‬תוך ששיפודי‬
‫הברזל ננעצים בגוף‪ ,‬ואז מתחילים להתנועע ולרקוד‪ .‬ככול‬
‫שמתנועעים יותר השיפודים ננעצים עמוק יותר‪ .‬המשתתפים‬
‫בריטואלים אלה מדווחים על חוויות אקסטטיות ועל שינוי מצב‬
‫תודעה הנחווה כיציאה מן הגוף‪.‬‬
‫הבחירה במונח משחק גוף (‪ ,)body play‬לדבריהם‪ ,‬מבקשת‬
‫להדגיש‪ ,‬הן את ההנאה המשחקית שיש בפרקטיקה והן את‬
‫ההפרדה שהם מבקשים לשים בין האדם לבין גופו‪" :‬פרימיטיביים‬
‫****‬
‫מודרניים‪ ,‬כולם‪ ,‬חולקים את ההבנה כי אתה חי בגוף הזה‪ ,‬אך אתה‬
‫אינך גופך‪ ,16( "...‬עמ' ‪ .)10‬הגוף‪ ,‬לטענתם‪ ,‬הוא צעצוע שקיבלנו‬
‫במתנה‪ ,‬אותו אפשר לחקור‪ ,‬ובו אפשר להשתמש לצורכי גילוי‬
‫והתפתחות רוחנית‪.‬‬
‫* בסרט ”‪ “Dances: sacred and profane‬מצולמים פרימיטיביים מודרניים‬
‫המבצעים פרקטיקות קיצוניות אלו‪.‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 176‬‬
‫פציעה עצמית‪ :‬בין משחק השפה הקליני למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים‬
‫מילה נוספת שפרימיטיביים מודרניים מתנגדים לה וטוענים‬
‫כי היא יוצרת את ההטיָ ה ואת הסטיגמה השלילית לגבי הפציעה‬
‫העצמית היא 'כאב' — "המונח כאב הוא שלילי ומזיק‪ .‬כאב זה משהו‬
‫גם עבור מצוקות‪ ,‬כמו אלו שנגרמות בעקבות טראומה‪,‬‬
‫ממליצים הפרימיטיביים המודרניים על משחקי גוף כמו‬
‫ה־‪ cutting‬הנתפסים כפעולה לחיזוק ואישור העצמי‪" :‬לעתים‬
‫שראוי להימנע ממנו ומשתמשים בו בתרבות המערבית לתחושות‬
‫פיסיות עוצמתיות‪ .‬אין דבר כזה כאב‪ .‬יש רק תחושות פיסיות‪ .‬אם אני‬
‫לוקח סיכה ואני דוחף אותה לגוף זוהי תחושה פיסית‪ .‬זה פשוט יותר‬
‫אינטנסיבי‪ .‬על־ידי למידה של שליטה על התודעה — שליטה בצ'י — אתה‬
‫יכול לווסת את התחושות הפיסיות‪( "...‬מתוך הריאיון שערכתי)‪.‬‬
‫קרובות להיחתך זו חוויה מאוד מחזקת ומעצימה‪ ,‬במיוחד עבור אנשים‬
‫שהיו בסיטואציות של ניצול‪ .‬לבקש להיחתך (לא בסיטואציה אלימה‪,‬‬
‫אלא בסיטואציה אוהבת‪ ,‬תומכת ושל אמון) ואז לדמם ולסיים עם‬
‫משהו יפהפה‪ ,‬יכול להיות מעצים מאוד" (‪ ,16‬עמ' ‪ .)101‬לטענתם‪,‬‬
‫לדברי רוזנבלט (‪ ,)11‬משתתפים ב־‪ SM‬אינם מדברים על כאב‪,‬‬
‫אלא על תענוג‪ .‬החוויה המינית‪ ,‬הם טוענים‪ ,‬היא התמוטטות‬
‫ההבחנה בין השניים‪ :‬שניהם‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬מהווים 'תחושות'‪,‬‬
‫ואין דבר כזה תחושות טובות או רעות‪ .‬אנשים שעוסקים ב־‪SM‬‬
‫בהקשר של קהילת ה־‪ ,leather‬מדגישים שאין הם נהנים מכאב‬
‫כשלעצמו‪ ,‬אלא הם מחפשים להגיע למצב בו כל התחושות‬
‫יוכלו להיחוות כעונג‪ .‬בדרכים שונות פרקטיקת ה־‪ SM‬יכולה‬
‫להיות מושווית לחוויות טרנסצנדנטיות‪ ,‬כמו במדיטציות‬
‫טרנסצנדנטיות‪ ,‬מסעות חלום של שאמאנים‪ ,‬והשימוש בסמים‬
‫הלוצינטוריים כדרך להארה‪ .‬כל הפרקטיקות הללו מערבות‬
‫כניעה לחוויה‪ ,‬מטאפורה המיושמת בפרקטיקה של ה־‪.SM‬‬
‫מחיר התענוג כמטרה עצמה וככלי להשגת הארה רוחנית‬
‫מקובל על־ידי המשתתפים כמשליך על המשגה פחות דכאנית‬
‫של מיניות‪ ,‬המשותפת בחלקים שונים של העולם שלא נכבשו‬
‫בידי התרבויות המערביות‪ .‬באופן כללי‪ ,‬את ההאשמה באופי‬
‫המיני־הדכאני של המערב הם מכוונים בעיקר כלפי הנצרות‪.‬‬
‫הפרימיטיביות נתפסת כפתוחה יותר למיניות מאשר ַהתרבות‬
‫במערב‪.‬‬
‫תנועת הפרימיטיביים המודרניים שמה לה למטרה להפוך‬
‫את משחקי הגוף מפעולות נסתרות של יחידים‪ ,‬הכרוכות‬
‫בתחושות אשמה ובושה‪ ,‬לריטואלים קבוצתיים שיבטלו את‬
‫הגינוי העצמי ויאפשרו קבלה והפיכת הפעולה לנורמטיבית‪.‬‬
‫לצורך חשיפת 'משחקי הגוף'‪ ,‬הפרימיטיבים המודרניים יוזמים‬
‫כנסים שבהם הם מלמדים ומתאמנים במשחקי גוף שונים‪ .‬הם‬
‫מוציאים כתב עת בשם "‪ ,"Body Play‬המלמד טכניקות חדשות‬
‫ומאפשר לחלוק בהתנסויות‪ .‬הם אינם מתכחשים לקשר בין‬
‫חווית מצוקה לפציעה עצמית‪ ,‬אך להבנתם‪ ,‬מקור המצוקה הוא‬
‫החינוך וההגבלות שהתרבות המערבית מטפחת אשר יוצרים‬
‫חסך‪" :‬התרבות שלנו [המערבית] אינה מזינה‪ .‬היא אינה מזינה את‬
‫פנימיות האדם‪ .‬אינה מזינה ומטפחת את הדחפים שלנו" (מתוך הראיון‬
‫שערכתי)‪.‬‬
‫שחרור מהתניות מערביות‪ ,‬יהודיות־נוצריות‪ ,‬לטובת שיח‬
‫אלטרנטיבי יאפשר‪ ,‬לטענתם‪ ,‬להמשיך באותן פרקטיקות‪ ,‬אך‬
‫הפעם מתוך חוויה של בריאות‪ ,‬שליטה עצמית והתפתחות‬
‫רוחנית‪ .‬הפציעה העצמית כ־‪ body play‬היא‪ ,‬לטענתם‪ ,‬הדרך‬
‫הנכונה ביותר להתמודד עם המצוקה ולהזין את הנפש והרוח‪,‬‬
‫או במילים אחרות — לִ חיות‪" :‬לא לעשות את הדברים הללו [את‬
‫משחקי הגוף] זה לא לחיות — זה להתכחש למטרה לשמה אנו כאן‪"...‬‬
‫(‪ ,16‬עמ' ‪.)11‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:22‬‬
‫בחינת המיקום של הפציעה העצמית המועדף בגוף היא חשובה‬
‫ביותר‪ ,‬כי היא מספרת היכן התקיעוּת האנרגטית נמצאת‪.‬‬
‫הפציעה במקום מסוים זה מסייעת בשחרורה של תקיעוּת זו‪.‬‬
‫או במילותיהם‪" :‬לעתים רק ריטואל גופני יכול לפתור בעיה נפשית"‬
‫(מתוך הריאיון שערכתי)‪.‬‬
‫טענותיהם המרכזיות של הפרימיטיביים המודרניים לגבי‬
‫הפציעה העצמית הן‪:‬‬
‫א‪ .‬קעקוע‪ ,‬פירסינג‪ ,‬צילוק ופציעה עצמית הם 'מאותה‬
‫משפחה'‪ ,‬מקורם באותה תשוקה והם עונים על אותו צורך‪.‬‬
‫ב‪ .‬אין מדובר בחולי נפשי‪ .‬אדרבא‪ ,‬ההיפך הוא הנכון‪ .‬פעולת‬
‫הפציעה העצמית מזוהה עם בריאות נפשית וצמיחה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הפציעה העצמית מאפשרת חוויה רוחנית מעצימה‪ ,‬החשובה‬
‫ביותר לצורך ההתפתחות האישית‪.‬‬
‫טענותיהם של הפרימיטיביים המודרניים יוצאות נגד‬
‫התפיסה הפסיכולוגית המקובלת‪ .‬הן נפרשות על פני שני‬
‫מישורים‪ :‬ברובד הגלוי טענתם — הפציעה העצמית מובנת‬
‫בשיח הפסיכולוגי באופן שגוי‪ .‬בעוד הפסיכולוגיה רואה באקט‬
‫הפציעה העצמית מעשה הרסני של השחתת הגוף ומפרשת‬
‫אותו כפסיכופתולוגיה‪ ,‬תופסים הפרימיטיביים המודרניים אקט‬
‫זה כמבטא בנייה‪ ,‬בריאות והתפתחות‪.‬‬
‫בנוסף לטענה זו‪ ,‬הנאמרת בגלוי‪ ,‬מובלעת בדבריהם‬
‫טענה נוספת — הם רומזים שהפסיכולוגיה אינה מבינה‬
‫כהלכה את הרוחני‪ .‬התרבות המערבית מתנגדת לאפשרות‬
‫להתנסות בחוויות גופניות חזקות וקיצוניות‪ ,‬ובכך מונעת‬
‫מהאדם את האפשרות לחוות מצבי תודעה אחרים‪ .‬האדם‬
‫המערבי נותר כבול למצב תודעה אחד ואינו מכיר את‬
‫התחום הרוחני‪ .‬הפסיכולוגיה‪ ,‬המגנה את משחקי הגוף‬
‫ואוסרת אותם‪ ,‬אינה מתוודעת לרוחני‪ ,‬אינה מבינה אותו‬
‫ואינה מכירה בערכו‪.‬‬
‫בין שני משחקי־שפה‬
‫אם אחזור למושג 'משחק השפה' של ויטגנשטיין‪ ,‬אומר כי‬
‫הפרימיטיביים המודרניים ממחישים‪ ,‬לטענתי‪ ,‬את אפשרות‬
‫היצירה של משחק־שפה חדש‪ .‬הם מבקשים לבסס משחק־שפה‬
‫אלטרנטיבי‪ ,‬המבוסס על מסורות חוץ־מערביות בהן לפציעה‬
‫העצמית מקום נורמטיבי‪ ,‬והיחס כלפיה הוא של כבוד‪ .‬מצד‬
‫משחק השפה הטיפולי־מערבי‪ ,‬הפרימיטיביים המודרניים אינם‬
‫עוקבים 'נכון' אחר הכלל‪ .‬התנהגותם היא טעות ביזרית והם‬
‫אינם יכולים להשתתף ב'משחק השפה'‪ .‬ניסיון להבינם מתוך‬
‫משחק השפה הפסיכולוגי מזמין להשתמש במונחים‪ ,‬כמו‬
‫‪177‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 177‬‬
‫ורד בר־און‬
‫פרוורסיה‪ ,‬מזוכיזם והתמכרות‪ ,‬והצבעה על הפרעה אישיותית‬
‫העשויה להוביל לצורת חיים כזו‪.‬‬
‫לטענת הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬הם אינם רוצים לקחת‬
‫חלק במשחק השפה המערבי־טיפולי‪ .‬הם מעוניינים‪ ,‬דווקא‪,‬‬
‫בצורת חיים אחרת‪" :‬תיקפנו חברתית מחדש את התרבות החדשה‬
‫שלנו‪ .‬אחרי קבלת הפנים החמה הזאת הייתי פתוח לחפש אחרים‪,‬‬
‫אשר רואים 'חיים בגוף' באופן שונה לגמרי מרוב אלה הסובבים אותם‪.‬‬
‫מצאתי אותם במאות ובאלפים‪ .‬כולנו שמענו את הקול של 'התוף‬
‫השונה' והיגבנו לאות‪ ,‬אך האות ששמענו לא היה האות של התרבות‬
‫המערבית היהודית־נוצרית‪ ,17( "...‬עמ' ‪ .)326‬בצורת חיים זו של‬
‫הפרימיטיביים המודרניים יש כללים אחרים של 'נכון' ו'אינו‬
‫נכון'‪ ,‬שקהילת 'דוברי שפה זו' מסכימה לגביהם‪ .‬יש נוהגים‬
‫ואופני שימוש משותפים שמאפשרים לחברי הקהילה להבין זה‬
‫את זה ולתקשר‪ :‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬נכון יהיה לעשות בגופך כל העולה‬
‫על רוחך בתנאי שבחנת היטב את רצונותיך ואת כוונותיך — לא‬
‫כפעולה אימפולסיבית‪ ,‬אלא לאחר בחינה מעמיקה‪ ,‬למידת‬
‫מקורות הפעולה ומשמעויותיה בתרבות המקור‪.‬‬
‫כמו במשחק השפה הטיפולי‪ ,‬גם פה לאקט הפציעה יש‬
‫תפקיד תקשורתי‪ .‬אך בעוד שבמשחק השפה הטיפולי הפציעה‬
‫משמשת כתקשורת טרום־מילולית; יש רצון ֵּ‬
‫לדבר‪ ,‬לבטא משהו‬
‫שאינו מתאפשר עדיין בשפה‪ ,‬הרי לטענת הפרימיטיביים‬
‫המודרניים‪ ,‬אקט הפציעה מבקש לבטא את הבלתי ניתן להיאמר‪,‬‬
‫את הנשגב‪ ,‬את מה שמחוץ לגבולות השפתי‪ ,‬אך לא לשתוק‪,‬‬
‫כפי שממליץ ויטגנשטיין בסיום הטרקטטוס‪" :‬מה שאי אפשר‬
‫לדבר עליו‪ ,‬על אודותיו יש לשתוק" (‪ ,)7 ,23‬אלא לבטאו באופן אחר‪:‬‬
‫'מה שאי אפשר לדבר עליו‪ ,‬על אודותיו יש לחתוך'‪.‬‬
‫האתגר הקליני — "אם האריה יכול היה לדבר לא היינו יכולים‬
‫להבינו" (‪ ,1‬עמ' ‪.)223‬‬
‫האם יש לנו‪ ,‬הפסיכולוגים‪ ,‬קריטריון חיצוני לשיפוט צורת‬
‫חיים זו? בוודאי שלא מתוך 'משחק השפה' שלנו‪ .‬האם נוכל‬
‫להבין צורת חיים שונה? אולי לא‪ ,‬כפי שלא נוכל להבין את‬
‫האריה‪ ,‬אם יתחיל יום אחד לדבר‪ .‬ואולי כן‪ ,‬אם נשהה את‬
‫הנורמות שלנו והכללים שאחריהם אנו עוקבים‪ ,‬ונתבונן בעיון‬
‫בצורת חיים שונה זו*‪ .‬כאמור‪ ,‬לפי ויטגנשטיין‪" :‬משחקי הלשון‬
‫ניצבים כאן כעצמים להשוואה‪ ,‬האמורים לשפוך אור באמצעות דמיון‬
‫והבדל‪ ,1( "...‬סעיף ‪ .)130‬השוואה בין שני משחקי־שפה שונים‬
‫אלה לגבי תופעת הפציעה העצמית מחדדת בעינַ י שתי נקודות‬
‫חשובות בייחס לתופעת הפציעה העצמית בתרבות המערבית‬
‫בת זמננו‪ :‬הראשונה היא שאלת היחס בין בריאות לחולי בפציעה‬
‫העצמית‪ ,‬והשנייה היא שאלת היחס בין פרטיות לפומביות‬
‫המעשה‪.‬‬
‫‪ — Man against himself‬הסתירה הגלויה בין שני משחקי־‬
‫שפה אלה היא בשאלת הבריאות או החולי של אקט הפציעה‪.‬‬
‫* ככלל‪ ,‬אני נוטה לאמץ את התפיסה המכירה בקשרים ובהשפעות הדדיות‬
‫בין משחקי־שפה שונים‪.‬‬
‫‪178‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:22‬‬
‫הפרימיטיביים המודרניים יוצאים בגלוי כנגד התפיסה השלילית‬
‫והפסיכופתולוגית את הפציעה העצמית ב'משחק השפה'‬
‫הטיפולי ומבקשים לשנותה‪ .‬אני חושבת כי את הוויכוח בין‬
‫שני משחקי־שפה אלה ניתן לדייק דרך השימושים השונים‬
‫שהם עושים בביטוי ” ‪.“man against himself‬‬
‫קארל מנינגר נחשב מראשוני וחשובי חוקרי הפציעה‬
‫העצמית‪ ,‬ושמו מופיע בכל מאמר בשיח הפסיכולוגי שסוקר את‬
‫התפתחות התופעה‪ .‬הוא התפרסם בעיקר בזכות ִספרוֹ משנת‬
‫‪ ,)26( “Man against himself ” 1938‬שעסק בהרחבה בתופעת‬
‫האובדנות‪ .‬בספר הוא מקדיש פרק לתופעת הפציעה העצמית‪,‬‬
‫המבוסס על מאמר שפרסם בשנת ‪ .)27( 1935‬ניתוחו המרתק‬
‫של מנינגר נחשב רלוונטי ומשפיע ביותר עד היום‪ .‬חידושו של‬
‫מנינגר הוא בחשיבה על התופעה דרך מושג ה'תנטוס'‪ .‬בשנת‬
‫‪ ,1920‬פרסם פרויד את רעיונותיו בדבר תנטוס ויחסו לארוס‪,‬‬
‫במאמרו "מעבר לעיקרון העונג"‪ .‬מנינגר הוא הראשון לנתח‬
‫את הפציעה העצמית מנקודת מבט זו‪ :‬הבנת הפציעה העצמית‬
‫מצד המרכיב האגרסיבי שבה‪ .‬הוא מציע למיין את תופעת‬
‫הפציעה העצמית ל־‪ 6‬סוגים‪ ,‬ומצביע על המכניזם המשותף‬
‫ביניהם‪.‬‬
‫לטענתו של מנינגר‪ ,‬הדינמיקה הייחודית לפציעה העצמית‪,‬‬
‫היא השילוב בין הענשה עצמית לבין סיפוק עצמי‪ .‬הפציעה‬
‫העצמית היא הפניַ ת התוקפנות פנימה והענשה עצמית על‬
‫התוקפנות או על המיניות‪ ,‬הענשה שהיא בפני עצמה יוצרת‬
‫ומביאה לסיפוק‪ .‬היחס בין העונש לסיפוק משתנה לפי חומרת‬
‫ההפרעה‪ :‬אצל פסיכוטיים וכן במחלות האורגניות‪ ,‬הפציעה‬
‫העצמית האופיינית היא קיצונית וביזרית‪ ,‬מרכיב הסיפוק‬
‫העצמי יהיה נמוך יותר וההקרבה תהיה גדולה ובלתי הפיכה‪.‬‬
‫אצל נוירוטיים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬יהיה יותר מקום לסיפוק‪ ,‬וה'מחיר'‬
‫הפ ׁ ָשרוֹ ת שנעשות על־ידי נוירוטיים הן לרוב פחות‬
‫יהיה קטן; ּ ְ‬
‫קיצוניות וחמורות‪ ,‬ויותר סימבוליות מאשר לתת‪ ,‬למשל‪ ,‬את‬
‫הזרוע‪ .‬בנוסף‪ ,‬טוען מנינגר‪ ,‬מאחורי כל פציעה עצמית מסתתר‬
‫רעיון הסירוס העצמי‪ ,‬שבבסיסו עומד עיקרון ההקרבה‪ :‬הקרבת‬
‫ֵחלק‪ ,‬כדי לשמור על השלם‪ .‬טענותיו אלו של מנינגר‪ ,‬שהדינמיקה‬
‫המרכזית בבסיס הפציעה העצמית היא זו של הקרבת חלק‬
‫לצורך שמירה על השלם‪ ,‬כמו גם טענתו על הפציעה העצמית‬
‫כשילוב של הענשה עצמית עם סיפוק מיני‪ ,‬מובילות שתיהן‬
‫להבחנה החדה שהוא מציע בין הפציעה העצמית לאובדנות‪:‬‬
‫הפציעה העצמית היא הבחירה בחיים‪ ,‬כאשר מתעורר ומתגבר‬
‫באדם יצר המוות‪:‬‬
‫"בכל מקרה‪ ,‬נראה כי פציעה עצמית‪ ,‬כצורה מוחלשת של התאבדות‪,‬‬
‫היא בפועל פשרה‪ ,‬במטרה למנוע כיליון מוחלט‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬התאבדות‪.‬‬
‫במובן זה היא מייצגת ניצחון‪ ,‬לעתים 'ניצחון פירוס' של אינסטינקט‬
‫החיים על פני אינסטינקט המוות" (‪ ,26‬עמ' ‪.)466‬‬
‫אני מוצאת את הביטוי ’ ‪ ,‘man against himself‬לפי‬
‫מנינגר‪ ,‬כמדייק את השימוש הרוֹ וֵ ח בפציעה עצמית ב'משחק‬
‫השפה' הטיפולי — כפנייה תוקפנית של האדם כנגד עצמו‪ ,‬כנגד‬
‫גופו‪ ,‬אקט קשה להבנה באופן אינטואיטיבי‪ ,‬הנוגד על פניו את‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 178‬‬
‫פציעה עצמית‪ :‬בין משחק השפה הקליני למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים‬
‫עקרון שימור החיים; אקט הקשור ביֵ יצר המוות והתגברות עליו‬
‫באמצעים תוקפניים‪.‬‬
‫מנגד עומד שימוש שונה בתכלית של הפרימיטיביים‬
‫המודרניים בפציעה העצמית‪ .‬אחד הריטואלים הקיצוניים‬
‫שהם אימצו מתרבויות פרימיטיביות הוא ריקוד‬
‫השמש האינדיאני‪ ,‬שגירסה אחת שלו ְש ּ‬
‫מה בפיהם‪:‬‬
‫’‪ .‘Man against himself‬בטקס זה‪ ,‬כפי שתיארתי קודם‪,‬‬
‫החזה מנוקב ונועצים בו קרס המחובר בחבל לעץ‪ .‬האדם‬
‫נודר שלא יעזוב את העץ עד שבאמצעות כוחותיו־הוא יצליח‬
‫לתלוש עצמו מן העץ על־ידי קריעת בשרו‪ .‬פרימיטיביים‬
‫מודרניים המשתתפים בטקס זה מתארים כיצד הם יכולים‬
‫לעמוד כך שעות רבות עד ימים‪ ,‬עד שהם מוצאים בתוכם את‬
‫האומץ והכוח להתמודד ולהשתחרר מפחדיהם וממגבלותיהם‪,‬‬
‫ואת העוצמה ששחרור זה מקנה להם‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬אפשר לומר כי מדובר בדינמיקה דומה — גם‬
‫מנינגר ניתח את הפציעה העצמית הטקסית ואת טקסי המעבר‬
‫השבטיים‪ ,‬ומצא בהם את אותו מכניזם שבכלל התופעה‪:‬‬
‫הקרבת ֵחלק כדי לשמור על השלם‪ ,‬הרס מקומי וחלקי המחליף‬
‫את ההרס השלם הבלתי הפיך — את המוות‪ .‬ואולם‪ ,‬אין זה‬
‫הרצון למות שעימו מתמודדים ועליו מתגברים הפרימיטיביים‬
‫המודרניים‪ .‬לטענתם‪ ,‬הדחף הגדול והחיובי הוא הרצון לדעת‪,‬‬
‫לשנות מצבי תודעה‪ ,‬ולהכיר אפשרויות קיום נוספות‪ .‬הפחד‬
‫שעוצר ולא מאפשר הוא המגבלה והכבלים‪ ,‬שמהם יש‬
‫להשתחרר‪ .‬כך‪ ,‬שלפי הפרימיטיביים המודרניים‪ ,‬פציעה עצמית‬
‫היא ‘‪ ’man against himself‬במשמעות של 'אדם אל מול עצמו'‬
‫— האדם עומד אל מול עצמו ודורש מעצמו יותר; התגברות‪,‬‬
‫התבגרות וחריגה מגבולותיו לצורך התפתחות‪.‬‬
‫"חבורות שההבנה חטפה בהתנגשות בגבולות השפה"‬
‫(‪ ,1‬סעיף ‪ — )119‬סתירה מרכזית נוספת בין שני משחקי השפה‬
‫בהם דנתי נוגעת לשאלת האופי המבודד לעומת זה הציבורי של‬
‫האקט‪ ,‬שמשליך על שני היבטים חשובים‪:‬‬
‫במשחק השפה הפסיכולוגי לאקט הפציעה קודם לרוב‬
‫בידוד‪ ,‬והסתרת תוצאותיה היא חלק מוכר ואינטגרלי של‬
‫התופעה‪ .‬כך גם עולה מהתבוננות בהתפתחות המונח בשיח‬
‫המערבי‪ .‬את המונח ’‪ ‘self mutilation‬טבע ב־‪ 1878‬ד"ר וולטר‬
‫צ'נינג (‪ )24‬כשתיאר את המטופלת שלו‪ ,‬הלן מילר והתנהגויות‬
‫הפציעה שלה‪ .‬אחד האיפיונים הבולטים בתיאורו היה הסתרת‬
‫הפציעה‪ :‬היא מעולם לא דיווחה על הפציעות העצמיות שלה‪,‬‬
‫הן הוסתרו היטב מתחת לבגדיה‪ .‬רק בעקבות החמרת מצבה‬
‫הרפואי עד כדי סכנת מוות התגלו‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬הפציעות העצמיות‬
‫שלה‪ .‬באופן דומה‪ ,‬אמרסון (‪ ,)25‬הראשון לתאר את תופעת‬
‫הפציעה העצמית מתוך השיח הפסיכולוגי‪ ,‬תיאר את המטופלת‬
‫א‪ .‬ואת התנהגות הפציעה העצמית שלה כהתנהגות מוסתרת‬
‫ומבודדת‪.‬‬
‫אל מול האקט המבודד והסודי של הפציעה העצמית‬
‫'במשחק השפה' הפסיכולוגי‪ ,‬מציעים הפרימיטיביים‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:22‬‬
‫המודרניים מודל ציבורי־קהילתי של פציעה עצמית‪ .‬הפציעה‬
‫אינה עוד אקט מוסתר ומבודד‪ ,‬אלא אקט גלוי הנעשה לעיני‬
‫אחרים‪ ,‬ולעתים קרובות הם אף לוקחים בו חלק‪ .‬השיתוף‪,‬‬
‫היציאה מן ההסתרה ומן הסודיות‪ ,‬מאפשרים את הפיכת‬
‫התופעה ממג ּונָ ה ומו ֶּד ֶרת לנורמטיבית ומקובלת‪ ,‬כך שהיבט‬
‫חשוב אחד של הפער בין סודיות לפומביות האקט‪ ,‬הוא‬
‫שיקוף הוויכוח על מעמד התופעה כמקובלת או לא‪ ,‬שהוא‬
‫מעין 'ביטוי פוליטי' של הפער בו דנתי תחת הכותרת "אדם‬
‫כנגד עצמו"‪.‬‬
‫היבט נוסף של הסתירה בין האופי המבודד לעומת הפומבי‬
‫של אקט הפציעה בשני משחקי השפה השונים נוגע בקשר‬
‫בין פציעה עצמית לשפה ומאיר בעיני דיאלקטיקה מרתקת‪:‬‬
‫בעוד במשחק השפה הפסיכולוגי‪ ,‬הפציעה העצמית היא‬
‫אקט מבודד ומוסתר‪ ,‬במובן זה — אינו ְמ ַתקשר‪ ,‬הרי ההבנה‬
‫הטיפולית אותו היא מתוך קשר ותקשורת‪ ,‬ואחת ההבנות‬
‫הרווחות היא כי הפציעה היא פעולה טרום־שפתית המשוועת‬
‫למילים‪ ,‬אותן יוכל הפוצע לרכוש בטיפול‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במשחק‬
‫השפה של הפרימיטיביים המודרניים האקט הוא פומבי‪ ,‬במובן‬
‫זה תקשורתי‪ :‬יש עניין לדבר על זה‪ ,‬לכתוב על זה ולמצוא‬
‫טרמינולוגיה ראויה‪ ,‬מחד‪ ,‬ומאידך‪ ,‬פעולת הפציעה עצמה אין‬
‫לה דבר עם תקשורת ועם קשר‪ ,‬היא פעולה של האדם עם‬
‫גופו־הוא כדי לחוות מצבי תודעה שונים‪.‬‬
‫דיאלקטיקה זו המשותפת‪ ,‬הן למשחק השפה הפסיכולוגי‬
‫והן למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים ביחס לפציעה‬
‫העצמית‪ ,‬מאירה בעיני היבט חשוב של תופעת הפציעה העצמית‬
‫בתרבות המערבית העכשווית‪ :‬תופעת הפציעה העצמית‬
‫משקפת מתח בלתי פתיר עבור הפוצעים את עצמם בין הרצון‬
‫שלהם באקט פרטי‪ ,‬בלתי ְמ ַתקשר לבין רצונם בחשיפת הפעולה‬
‫ובדיבור אודותיה‪ .‬המתח הוא פרדוקסלי באשר לא ניתן להגיע‬
‫לסיפוק של אף לא אחד מן הצדדים‪ :‬האקט הוא תמיד פרטי‬
‫ובו־בזמן ציבורי‪ ,‬תמיד מתנגד ל'תרגום' לשפה‪ ,‬ותמיד בו־זמנית‪,‬‬
‫משתוקק להבנה ולפיענוח‪.‬‬
‫לסיכו ם‬
‫ביקשתי במאמר להציע את מושג 'משחק השפה'‬
‫של לודוויג ויטגנשטיין‪ ,‬כדרך נוספת לחשוב על תופעות‬
‫פסיכולוגיות‪ .‬מושג זה‪ ,‬שטומן בחובו אפשרות הבנה ותקשורת‬
‫על בסיס הסכמה‪ ,‬מנהגים ונורמות‪ ,‬והמאפשר‪ ,‬בהבנתי‪,‬‬
‫להחזיק בד־בבד מידה של וודאות לצד גמישות ופתיחות‪ ,‬עשוי‬
‫אחר תופעות שאנו מורגלים לחשוב עליהן באופן‬
‫להאיר באור ֵ‬
‫מסוים‪ .‬באמצעות המושג הפילוסופי 'משחק־שפה' טענתי כי‬
‫ייתכן שהשיח הטיפולי מחמיץ חלקים בהבנת תופעת הפציעה‬
‫העצמית‪ ,‬בהיותו משוקע בתוך עצמו והבנתו כוודאות הכרחית‪.‬‬
‫ביקשתי לערער את הוודאות ההכרחית של ההבנה הקלינית‬
‫לתופעה על־ידי התחקות אחר אופני שיח אלטרנטיביים‬
‫סותרים‪ .‬הצבעתי על הקושי להכיר את התופעה רק דרך‬
‫'משחק־שפה' אחד כמקובל — משחק השפה הטיפולי‪ .‬ניסיתי‬
‫‪179‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 179‬‬
‫ורד בר־און‬
‫להראות שהשיח הטיפולי מתייחס לקבוצת הפוצעים כקבוצה‬
‫הומוגנית; השיח הטיפולי מבין את התופעה רק בשפה אחת‪,‬‬
‫היא שפת המטפלים‪ .‬ואולם אופני שיח שונים‪ ,‬כמו למשל‬
‫זה של 'הפרימיטיביים המודרניים'‪ ,‬מראים כי אין זו כלל‬
‫קבוצה הומוגנית‪ ,‬וכי אנשים הפוצעים את עצמם משתתפים‬
‫במשחקי־שפה שונים‪ ,‬בהם לפציעה העצמית משמעות שונה‬
‫בתכלית‪ .‬מכאן שהשיח הטיפולי‪ ,‬אם הוא רוצה להתייחס‬
‫לתופעה בכללותה‪ ,‬חייב להיפתח לסוגי שיח נוספים ולכלול‬
‫בתוכו 'משחקי־שפה' שעד כה היו זרים לו‪.‬‬
‫מעבר למקרה הפרטי של הפציעה העצמית‪ ,‬חשיבות‬
‫המושג 'משחק השפה' לקהילת המטפלים היא ראשית‪ ,‬לחדד‬
‫ההקשרית בניגוד לזו המהותנית לגבי תופעות‬
‫את ההקשבה ֶ‬
‫קליניות‪ ,‬ולא לטעות ולחשוב כי לתופעה הנידונה‪ ,‬ובכלל זה‬
‫תופעות קליניות שבהן אנו נתקלים בעבודתנו — יש משמעות‬
‫אחת‪ ,‬ואף לא אוסף של משמעויות שיש לבחור ביניהן‪ ,‬אלא‬
‫שעצם השפה שבה אנו משתמשים לתיאור תופעה ַמבְ נָ ה את‬
‫הבנתנו אותה‪ ,‬ובסופו של דבר מבנָ ה אף את התופעה עצמה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬אם נשתמש במונח 'פציעה עצמית'‪ ,‬הרי נראה תופעה‬
‫מסוימת‪ ,‬ולמעשה ניצור תופעה מסוימת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם‬
‫נשתמש במונח ‪ ,body play‬הרי נראה תופעה אחרת‪ ,‬ושוב‪,‬‬
‫למעשה ניצור תופעה אחרת‪ .‬אם נאמר 'כאב' — נתאר‪/‬ניצור‬
‫בעיה‪ .‬עם נאמר 'השתחררות נפשית‪/‬גופנית' — נתאר‪/‬ניצור‬
‫תופעה חיובית‪.‬‬
‫ובנוסף‪ ,‬המושג 'משחק־שפה' בא גם להצביע על מגבלה‬
‫מסוימת‪ :‬כקלינאים אנו משתתפים במשחק־שפה מסוים‬
‫המהווה את הפריזמה דרכה אנו מבינים תופעות ואף‬
‫שותפים ביצירתן‪ .‬צורת חשיבה זו מוכרת לנו מהלך הרוח של‬
‫הפסיכולוגיה ההתייחסותית והאינטרסוביקטיבית‪ .‬אך הדגש‬
‫במושג 'משחק־שפה' אינו על הזוג מטפל־מטופל‪ ,‬ה'בורא' לו‬
‫הבנה ומציאות בחדר הטיפולים‪ ,‬אלא על כך שאנו כמטפלים‬
‫כבר נתונים בתוך משחק־שפה ומדברים מתוך ֶהקשר רחב יותר‬
‫— קהילה של משתתפים במשחק־שפה מסוים‪ .‬בכל קהילה כזו‬
‫יש מידה של וודאות‪ ,‬שמאפשרת להבין האחד את השני מבלי‬
‫לבדוק בכל רגע אם הכללים השתנו — וודאות‪ ,‬לצד הידיעה‬
‫שזוהי אמת חלקית‪ ,‬זמנית‪ ,‬שעשויה עוד להשתנות‪.‬‬
‫ביקשתי לתת במה ל'משחק־שפה' אלטרנטיבי‪ ,‬שהוא‬
‫אינו עוד אלטרנטיבה לצד הגישה הפסיכואנליטית‪/‬‬
‫התייחסותית‪'/‬אני'‪/‬יחסי אובייקט וכיו"ב‪ ,‬מכיוון שכל הגישות‬
‫הפסיכולוגיות (על העושר‪ ,‬ההבדלים והגיוון) חולקות‪ ,‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬הבנה השונה בתכלית מזו של הפרימיטיביים‬
‫המודרניים‪ ,‬שהתוקף היחיד (והחזק) שלה הוא הקהילה הגדולה‬
‫המשתתפת בצורת חיים זו‪.‬‬
‫משחקי השפה המתחרים אמורים‪ ,‬בעיניי‪ ,‬להשהות את‬
‫ההבנה האוטומטית שלנו את מטופלינו הפוצעים לטובת‬
‫בדיקה‪ :‬האם ייתכן שהם משתתפים במשחק־שפה אחר ביחס‬
‫לפציעה העצמית? ואזי — האם אני כמטפל‪/‬ת מסוגל‪/‬ת להכיר‬
‫במשחק־שפה זה כלגיטימי?‬
‫‪180‬‬
‫‪15/04/2013 13:38:23‬‬
‫יהיה זה נכון לומר כי הפעלתי במאמר זה את 'עיקרון‬
‫החסד'* בפרשנות‪ ,‬כי תשומת הלב שהענקתי לעמדתם‬
‫של הפרימיטיביים המודרניים דנה אותם לכדי משמעות‬
‫וחשיבות‪.‬‬
‫ביקשתי להעלות את השאלה האם תתכן אצלנו‪ ,‬הקלינאים‪,‬‬
‫אפשרות לראות אדם הפוצע את עצמו ולקבל זאת כדבר שנכון‬
‫לו ובריא לו‪ ,‬מבלי לנתח את הקשר לטראומה שהוא משחזר‪,‬‬
‫לדיכוי ולהשתקה שחווה וכיו"ב‪ ,‬אפשרות שעבורי אישית היא‬
‫קשה ביותר‪ ,‬כמי שמשתתפת במשחק השפה הטיפולי‪ .‬אך כמי‬
‫שחושבת על השיח הטיפולי כעל 'משחק־שפה'‪ ,‬אני שואלת את‬
‫עצמי האם אין פה תנועה דומה לאופן בו השתנתה התפיסה‬
‫הטיפולית במאה השנים האחרונות‪ ,‬לדוגמה ביחס לאוננות אצל‬
‫ילדים‪ ,‬או ביחס להומוסקסואליות וכיו"ב‪ .‬הצגת משחק־שפה‬
‫אלטרנטיבי אמורה לעורר שאלות שאיני בטוחה שיש לנו‬
‫בינתיים תשובות עליהן‪.‬‬
‫ספרות‪:‬‬
‫ויטגנשטיין ל‪ ,.‬חקירות פילוסופיות‪ .‬ירושלים‪ ,‬מאגנס‪1. .1953 ,‬‬
‫ברעלי ג‪ ,.‬אבות הפילוסופיה האנליטית‪ .‬חלק ג'‪ ,‬ויטגנשטיין‪ :‬לשון‪2. ,‬‬
‫עולם‪ ,‬רוח‪ .‬ירושלים‪ ,‬הוצאת גרעי"ן‪.2009 ,‬‬
‫‪3. Baker G., & Hacker P., Wittgenstein understanding and‬‬
‫‪meaning. Oxford, Basil Blackwell, 1980.‬‬
‫למברגר ד‪ ,.‬משחקי־שפה בשירה הדתית‪ .‬עבודת דוקטורט‪4. ,‬‬
‫אוניברסיטת בר־אילן‪.2005 ,‬‬
‫בר־און ו‪ ,.‬מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת ‪5.‬‬
‫'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‪ .‬שיחות‪,‬‬
‫כ"ה(‪.2011 ,275-265 :)3‬‬
‫‪6. Medina M., Physical and psychic imprisonment and the‬‬
‫‪curative function of self-cutting. Psychoanal. Psychology,‬‬
‫‪28(1): 2-12, 2011.‬‬
‫‪7. Feigenbaum J., Self-harm – the solution not the problem:‬‬
‫‪the dialectical behaviour therapy model. Psychoanal.‬‬
‫‪Psychotherapy, 24(2): 115-134, 2010.‬‬
‫‪8. Gadamer H.G., Truth and method. 2nd rev. ed., New York,‬‬
‫‪Continuum, 2004.‬‬
‫‪9. Pitts V., In the flesh: the cultural politics of body modification.‬‬
‫‪New York, Palgrave, 2003.‬‬
‫‪10.Sullivan N., Tattooed bodies: subjectivity, textuality, ethics‬‬
‫‪& pleasure. London, Praeger, 2001.‬‬
‫‪11. Rosenblatt D., The antisocial skin: Structure, resistance, and‬‬
‫‪“modern primitive” adornment in the United States. Cultural‬‬
‫‪Anthropology, 12(3): 287-334, 1997.‬‬
‫‪12.Stirn A., Hinz A., Tattoos, body piercings and self-injury:‬‬
‫‪Is there a connection? Investigations on a core group of‬‬
‫‪participants practicing body modification. Psychotherapy‬‬
‫‪Research, 18(3): 326-333, 2008.‬‬
‫‪13.Stirn A., Oddo S., Peregrinova L. et al., Motivations for‬‬
‫‪body piercings and tattoos – the role of sexual abuse and‬‬
‫* עיקרון החסד (‪ )principle of charity‬הוא עיקרון המשמש בפילוסופיה‪,‬‬
‫בלוגיקה וברטוריקה‪ ,‬לפיו כאשר מפרשים את דבריהם של אחרים‪ ,‬יש‬
‫להשתמש בפירוש הטוב והחזק ביותר האפשרי לדברים‪ ,‬ולייחס להם‪ ,‬במידת‬
‫האפשר‪ ,‬רציונליות‪.‬‬
‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ז‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,2‬מרץ ‪2013‬‬
‫‪Book-Sihot March 2013.indb 180‬‬
‫ בין משחק השפה הקליני למשחק השפה של הפרימיטיביים המודרניים‬:‫פציעה עצמית‬
the frequency of body modifications. Psychiatry Research,
190: 359-363, 2011.
14.Stirn A., Hinz A., Brhler E., Prevalence of tattooing and
body piercing in Germany and perception of health, mental
disorders, and sensation seeking among tattooed and bodypierced individuals. J. Psychosomatic Research, 60: 531‑534,
2006.
15.Suchet M., The 21st body: Introduction: studies in gender
and sexuality. 10: 113-118, 2009.
16.Vale V., Juno A., Modern primitives: An investigation
of contemporary adornment & ritual. RE/Search, 12,
1989.
17.Musafar F., Body play: state of grace or sickness? In:
Favazza A.R., Bodies under siege. 2nd ed. Baltimore, Johns
Hopkins Univ. Press, 1996.
18.Musafar F., Spirit and flesh. Pointe-Claire, Quebec, Arena
Editions, 2002.
19. ‫ עבודת‬.‫ בין פתולוגיה לאסתטיקה — אומנות הגוף של אורלן‬,.‫קליין ל‬
.2007 ,‫ אוניברסיטת תל־אביב‬,‫דוקטורט‬
‫מ‬
‫חז‬
‫ור ש‬
‫ביעי‬
20.Knafo D., Castration and Medusa: Orlan's art on the
cutting edge. Studies in Gender & Sexuality, 10:142-158,
2009.
21.Mains G., Urban Aboriginals: A Celebration of Leather
sexuality. San Francisco: Gay Sunshine Press, 1984.
22.Tompson M., Leatherfolk: Radical Sex, People, Politics, and
Practice. Boston, Alyson Pub., 1991.
23. ,‫ ספרית פועלים‬,‫ תל־אביב‬.‫ מאמר לוגי־פילוסופי‬,.‫ויטגנשטיין ל‬
.1973
24.Channing W., Case of Helen Miller. Am. J. Insanity, 34:
368-378, 1878.
25.Emerson L.E., The case of Miss A.: a preliminary report
of a psychoanalysis study and treatment of a case of selfmutilation. Psychoanal. Rev. :41-54, 1913.
26.Menninger K., Man against himself. New York, Harcourt,
Brace & World, 1938.
27.Menninger K., Psychoanalytic study of the significance of
self-mutilation. Psychoanal. Q., 4: 408-466, 1935.
"‫ נט‬- ‫המרכז הרב תחומי ימוי טראומה‬
‫התוכנית ימוי פסיכותרפיה ממות טראומה‬
‫אביב‬-‫בשיתוף אוניברסיטת ת‬
‫ והניית‬,‫ תוך גש ע הבנת התהיכים הנפשיים אותם חווים הנפגע וסביבתו‬,‫התכנית מציגה תפיסה ייחוית ש התמוות במצבי טראומה ואסון‬
.‫כים מגוונים ויעיים התערבות פרטנית בוצתית ומערכתית‬
‫ בינה וין‬:‫ פרופ' אבי בייך • מנהת מצועית‬:‫מנה אמי‬
;‫ פרופ' אי ויצטום; פרופ' מוי ה; פרופ' זהבה סוומון; פרופ' שמשון רובין; "ר איתמר ברנע‬:('‫ב‬-'‫סג ההוראה והמרצים )פי א‬
.‫"ר עיא ורון; "ר יפה זינגר; "ר צביה זיגמן; "ר יוסי טריאסט; "ר ניא וי; "ר מיי מטר; "ר רות מינסון; ומרצים אורחים‬
(0 ‫ )שוחה‬0732-363-363 :‫ טפון‬- ‫ י מורי‬:‫פרטים נוספים והרשמה‬
181
Book-Sihot March 2013.indb 181
• 2013 ‫ אוטובר‬16 :‫תאריך פתיחה‬
2013 ‫ מרץ‬,2 ‫ חוב׳ מס׳‬,‫כרך כ״ז‬ — ‫שיחות‬
15/04/2013 13:38:23