הערות הת` באר שבע

‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד‬
‫קובץ‬
‫הערות התמימים ואנ"ש‬
‫עיונים וביאורים‬
‫בתורת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‬
‫בעניני גאולה‪ ,‬משיח‪ ,‬נגלה וחסידות‬
‫א )כ(‬
‫יו"ד – י"א שבט‬
‫יוצא לאור על ידי‬
‫ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש באר שבע‬
‫רח' מורדי הגטאות ‪ 14‬באר שבע‬
‫שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים וחמש לבריאה‪ ,‬ימות המשיח‬
‫הי' תהא שנת עוז המשיח‬
‫‪ 113‬שנה לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‬
‫חברי המערכת‪:‬‬
‫הת' מנחם מענדל שיחי' אפל‬
‫הת' שמואל שיחי' בר זוהר‬
‫הרב מנחם הכהן שיחי' כהן‬
‫קובץ זה מוקדש‬
‫לרפואת הרה"ח ר' מרדכי צבי בן רחל שיחי'‬
‫יו"ל ע"י מערכת "הערות התמימים ואנ"ש"‬
‫שע"י ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש חב"ד ‪ -‬באר שבע‬
‫*‬
‫למשלוח הערות והקדשות‪:‬‬
‫רח' מורדי הגטאות ‪ ,14‬ת‪.‬ד‪ ,5970 .‬באר שבע‬
‫טלפקס‪077-7007703 :‬‬
‫נייד‪058-5770452 :‬‬
‫אימייל‪[email protected] :‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫צריכים לפרסם לכל אנשי הדור‪ ,‬שזכינו שהקב"ה בחר‬
‫ומינה בעל בחירה‪ ,‬שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה‬
‫מאנשי הדור‪ ,‬שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור‪,‬‬
‫שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל ‪.‬‬
‫‪ .‬עד הנבואה העיקרית – הנבואה* ש"לאלתר לגאולה"‬
‫ותיכף ומיד ממש "הנה זה )משיח( בא"‬
‫* לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא‪ ,‬שזהו בוודאות‪.‬‬
‫"‪..‬ועוד לפני זה קוראים בתורה בפרשת "ויצא יעקב בבאר‬
‫שבע"‪ ,‬ששייכת במיוחד לתפילות בני ישראל‪ ,‬שהרי כל‬
‫התפילות עולות למעלה דרך באר – שבע‪ ,‬הקשורה למקום‬
‫מערת המכפילה‪ .‬ויש לומר שענין זה ישאר גם לעתיד לבא‬
‫שהרי "קדושה לא זזה ממקומה"‪ .‬ואדרבה "מעלין בקדש"‪"..‬‬
‫)משיחת ש"פ תולדות ה'תשנ"ב – שיחות קדש ח"א ע' ‪(366‬‬
‫‪3‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪5‬‬
‫פתח דבר‬
‫בשבח והודיה להשי"ת על הטוב אשר גמלנו‪ ,‬שמחים אנו‬
‫להגיש בזה לפני מלכנו משיחנו‪ ,‬ולפני קהל אנ"ש והתמימים‪,‬‬
‫לומדי התורה וחובשי ספסלי בית המדרש‪ ,‬קובץ הערות התמימים‬
‫ואנ"ש דישיבתנו‪ ,‬ישיבת "תומכי תמימים ליובאוויטש" באר‪-‬שבע‬
‫– עיר האבות‪ ,‬לנחת רוח כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‪.‬‬
‫הקובץ יוצא לאור בקשר ובשייכות ליום הבהיר יו"ד‪-‬י"א‬
‫שבט‪ ,‬אשר כפי שכותב כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‬
‫)בשיחת ש"פ בא ה'תשנ"ב סט"ו( ‪" -‬בעמדנו בימי ההכנה ליו"ד‬
‫שבט‪ ,‬יום ההילולא של נשיא דורנו – כשנוספת עלי' בנשיא הדור‬
‫כ"ק מו"ח אדמו"ר‪ ,‬ועל ידו – בכל אנשי הדור‪...‬צריך כל יהודי‬
‫בדורנו‪ ,‬אנשים נשים וטף‪ ,‬לקבל החלטות טובות בנוגע לכל‬
‫הענינים שתבע בעל הגאולה‪ ,‬החל מ"נר מצוה ותורה אור"‪ ,‬לימוד‬
‫התורה )תושב"כ ותושבע"פ(‪...‬וכל זה בהדגשה‪..‬שהלימוד‪..‬ישלים‬
‫וימלא גם מה שנחסר בהתפשטות והפצת המעיינות בגלל המניעה‬
‫ועיכוב בכח הדיבור דבעל ההילולא‪ ,‬הן ע"י לימודו הפרטי בדיבור‬
‫והן בהפצת המעיינות חוצה לאחרים" ‪ -‬הרי מובן דיום זה מתאים‬
‫ביותר להוציא לאור קובץ זה‪.‬‬
‫וכנהוג בישיבות חב"ד ברחבי תבל מקדמא דנא‪ ,‬להוציא לאור‬
‫קבצים מלאים וגדושים בהערות וחידושי תורה‪ ,‬וזאת על פי‬
‫הוראותיו הק' של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‪ ,‬הפזורות אין‬
‫ספור בשיחותיו הקדושות‪ ,‬אשר יש להרבות בכתיבת והפצת‬
‫חידושי תורה‪ ,‬אף אם ישנו החשש שלא הכל מכוון ומדויק‬
‫לאמיתתה של תורה‪.‬‬
‫אף בישיבתנו שהתברכה בתמימים היושבים ושוקדים באהלה‬
‫של תורה‪ ,‬יוצאים לאור מזמן לזמן קובצי הערות מלאים וגדושים‬
‫בחידושי תורה‪ ,‬המתקבלים בעזרת ה' בשמחה ואהדה רבה בקרב‬
‫ציבור אנ"ש והתמימים‪ ,‬שוחרי תורה ולומדי'‪ ,‬ובוודאי גרמו ע"ע‬
‫נחת רוח רב לאבינו רוענו‪ ,‬כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‪.‬‬
‫קובץ זה בא אף הוא בהמשך לקבצים שלפניו‪ ,‬והוא קובץ‬
‫העשרים דישיבתנו‪ ,‬סמוכים ובטוחים אנו‪ ,‬שאף קובץ זה יתקבל‬
‫כקודמיו בשמחה ואהדה רבה‪ ,‬בקרב ציבור אנ"ש והתמימים‪.‬‬
‫ובקשתנו שטוחה לפני קהל הקוראים שיחי'‪ ,‬אשר קולמוס‬
‫הכתיבה בידם ושייכים הם להעלות הערות והארות על הכתב –‬
‫ובפרט ע"פ דברי כ"ק רבינו הזקן באגה"ק )סי' כו( אשר כל אחד‬
‫ואחד שייך לזה "ומחוייב בדבר" – להשתתף עמנו בכתיבת‬
‫חידושי‪-‬תורה על מנת להוסיף בכבודו ויקרו של מלכנו‪.‬‬
‫עמל רב הושקע בקובץ זה‪ ,‬לערוך ולנפות את ההערות מכל‬
‫סיג ופגם‪ .‬אמנם "כשם שאין לבר בלי תבן כך אין לספר בלי‬
‫פגם"‪ ,‬וכבר נאמר "שגיאות מי יבין"‪ ,‬וע"כ נבקש את הקוראים‬
‫לשלוח את הארותיהם והערותיהם על הקובץ לתיבת הדוא"ל‬
‫שלנו‪. [email protected] :‬‬
‫אנו תקווה שקובץ זה יהיה ה"מכה בפטיש" ופעולה אחרונה‬
‫שתפעל את התגלותו המלאה והמושלמת של כ"ק אדמו"ר מלך‬
‫המשיח שליט"א‪ ,‬ומיסמך גאולה לגאולה‪ ,‬הגאולה דיו"ד ‪ -‬י"א‬
‫שבט לגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬ונשמע מפיו "תורה חדשה‬
‫מאיתי תצא"‪ ,‬תיכף ומי"ד ממ"ש נאו!‬
‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!‬
‫המערכת‬
‫ימוֹת המשיח‪ ,‬יו"ד – י"א שבט ה'תשע"ה )הי' תהא שנת עוז המשיח(‬
‫קי"ג שנה לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א‬
‫באר שבע עיר האבות‪ ,‬ארה"ק ת"ו‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪7‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫דבר מלכות ‪9 ................................................................‬‬
‫גאולה ומשיח‪18 ...........................................................‬‬
‫ג' ערים לע"ל בתקופה השני' ‪18 ..............................................‬‬
‫עיונים בדבר מלכות ‪21 ..........................................................‬‬
‫מצוות בזמן הגאולה ‪26 ..........................................................‬‬
‫סימני משיח ‪35 ....................................................................‬‬
‫הבטחת הגאולה בדורנו ‪41 ......................................................‬‬
‫נגלה ‪44 .......................................................................‬‬
‫"לשיטתייהו" במסכת גיטין ‪44 ................................................‬‬
‫"והשאר בשבועה" ‪51 ...........................................................‬‬
‫חסידות ‪54 ...................................................................‬‬
‫סיכום "ענינה של תורת החסידות" ‪54 .......................................‬‬
‫דרגות באהבת ה' ויראת ה' ‪57 .................................................‬‬
‫סיכום על שער היחוד והאמונה‪58 ............................................‬‬
‫משלים בחסידות ‪66 ..............................................................‬‬
‫הפשטת השכל והדיבור בעת הנבואה ‪72 ....................................‬‬
‫עונג אכילה בשבת ‪72 ............................................................‬‬
‫הלכה ומנהג ‪74 .............................................................‬‬
‫אופן אחיזת הלולב בהלל ‪74 ...................................................‬‬
‫בשר קפוא במקפיא חשמלי )בשר המיובא מחו"ל(‪78 ...................‬‬
‫דין הטועה בתפילות שבת ‪81 ...................................................‬‬
‫רמב"ם ‪88 ...................................................................‬‬
‫סדר ההלכות ברמב"ם ‪88 .......................................................‬‬
‫פשוטו של מקרא ‪90 ......................................................‬‬
‫שליחת המרגלים דיהושוע ‪90 ..................................................‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫דבר מלכות‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫גאולה ומשיח‬
‫ג' ערים לע"ל בתקופה השני'‬
‫הת' משה חיים שי' לויאשווילי‬
‫תלמיד בישיבה‬
‫בלקו"ש חל"ח )ע' ‪ 108‬ואילך( מבאר הרבי שליט"א מה"מ‬
‫שלע"ל הלוים יקבלו את החלק שלהם בג' הארצות קיני קניזי‬
‫וקדמוני‪ ,‬ואע"פ ששבט לוי הוזהרו שלא יקבלו חלק "בארצם לא‬
‫תנחל"‪ ,‬כ"ז בארץ כנען‪ ,‬אבל בארצות קיני קניזי וקדמוני יכולים‬
‫הם ליטול חלק‪.‬‬
‫והטעם לכך הוא מפני ששבט לוי הובדלו מכל ישראל‪ ,‬ולכן‬
‫בארץ כנען הם לא נוטלים חלק עם כולם‪ ,‬כי זהו "דרכי העולם"‬
‫והם הובדלו מהם‪.‬‬
‫אבל ג' ארצות שניתנות במתנה – "ואם ירחיב"‪ ,‬ובלי קשר‬
‫לישוב הארץ‪ ,‬בזה הם כן יכולים ליטול חלק‪.‬‬
‫ובפנימיות הענינים מסביר הרבי שליט"א מה"מ‪ ,‬ש‪-‬ז'‬
‫הארצות בארץ כנען מרמזים על ז' המדות‪ ,‬וג' הארצות מרמזים על‬
‫העבודה בג' המוחין‪ ,‬והחילוק ביניהם באופן העבודה הוא‪,‬‬
‫דהעבודה במדות נעשה ע"י התלבשות במתברר‪ ,‬כמו מדות‬
‫ששייכים דווקא כשיש זולת‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪19‬‬
‫והעבודה דג' המוחין הוא באופן של הבדלה מהמתברר ופועל‬
‫בירור בדרך ממילא‪.‬‬
‫וזהו הסיבה בפנימיות הענינים לכך ששבט לוי יקבלו את‬
‫חלקם בג' הארצות האלו‪ ,‬דמכיוון שהובדלו מדרכי העולם‪ ,‬לכן‬
‫שייכים הם להעבודה דג' המוחין‪ ,‬שהם באופן של הבדלה‬
‫מהמתברר )כנ"ל(‪.‬‬
‫ושואל הרבי שליט"א מה"מ שלכאורה לע"ל כל בנ"י יהיו‬
‫מובדלים מדרכי העולם וא"כ מדוע יטלו כל בנ"י את חלקם בארץ‬
‫כנען?‬
‫ומסביר הרבי שליט"א מה"מ שגם לע"ל יהיה חילוק בין כל‬
‫בנ"י לשבט לוי‪ ,‬כי אע"פ שכל בנ"י יהיו מובדלים‪ ,‬אין הפי' שהם‬
‫יהיו מובדלים בעצם‪ ,‬אלא דמכיוון שלע"ל "לא יהיה שם לא רעב‬
‫ולא מלחמה שהטובה תהיה מושפעת הרבה" בדרך ממילא "לא‬
‫יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה'‪ ."...‬ז‪.‬א‪ .‬שכל בנ"י יהיו‬
‫מובדלים טכנית מצד מצב העולם שיהיה לע"ל‪ ,‬אבל שבט לוי הם‬
‫מובדלים בעצם מצד זה שהקב"ה הבדיל אותם‪ ,‬ולכן דווקא הם‬
‫יטלו חלק בג' הארצות‪.‬‬
‫ולכאורה צ"ל‪ ,‬הרי מוסבר בכ"מ )סה"מ מלוקט ח"ב ע' קפ"ד‬
‫– ה‪ ,‬ובכ"מ( שהחילוק בין התקופה הא' לתקופה הב' הוא‪,‬‬
‫שבתקופה הא' שהכל ע"פ "מנהגו של עולם" הרי זה שלא יעשו‬
‫חטאים וזה ש"לא יהיה עסק‪ "...‬הוא מצד מצב העולם שיהי' לע"ל‬
‫)כנ"ל‪ ,‬ש"לא יהי' שם‪ ,("..‬אמנם בתקופה הב' ישתנה טבע האדם‬
‫והעולם‪ ,‬ובמילא הגילוי בעולם )והביטול בנבראים( יהי' מצד טבע‬
‫וגדר העולם גופא‪.‬‬
‫וא"כ צ"ל‪ ,‬שהרי מילא בתקופה הא' שכל ישראל לא יהיו‬
‫מובדלים בעצם‪ ,‬מובן מדוע כל ישראל יטלו את חלקם בארץ כנען‬
‫ושבט לוי בג' הארצות‪ ,‬אבל בתקופה הב' שכל בנ"י יהיו מובדלים‬
‫‪20‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫בעצם‪ ,‬שהרי ישתנה טבע האדם והעולם‪ ,‬מדוע שיהי' הבדל בין‬
‫שבט לוי לכל ישראל‪?1‬‬
‫ויש לישב זה ע"פ המבואר בלקו"ש חל"ט )ע' ‪(9 – 28‬‬
‫החילוק בין תפילין ש"י לש"ר‪ ,‬שש"י מורה על המדות וש"ר מורה‬
‫על המוחין‪ ,‬ובתחילת העבודה הם שתי מצות שונות )עד שאין‬
‫מעכבות א' את השניה(‪ ,‬אמנם כאשר מתעלה בעבודתו שעובד‬
‫מצד פנימיות המוחין‪ ,‬אז המדות נגררות אחרי השכל‪ ,‬והם נעשים‬
‫מציאות א' – "כל שבין עיניך יהיו שנים"‪.‬‬
‫היינו שמצד המוחין כפי שהם שייכים למדות ישנו חילוק בין‬
‫המדות למוחין‪ ,‬אבל מצד המוחין כפי שהם בעצם‪ ,‬הם מציאות א'‪.‬‬
‫ועפ"ז לכאורה י"ל‪ ,‬דבימוה"מ מכיון שהעבודה תהי' מצד‬
‫המוחין כפי שהם בעצם‪ ,‬ומצד דרגא זו המוחין והמידות הם‬
‫מציאות א' )כנ"ל(‪ ,‬לכן מובן איך כל ישראל יטלו חלק בארץ כנען‬
‫אף שיהיו מובדלים בעצם‪ ,‬כי מצד דרגא זו ארץ כנען וג' הארצות‬
‫הם ענין א'‪.‬‬
‫אבל עדיין צ"ל‪ ,‬שהרי )בפשטות( כבר בתקופה הא'‪ 2‬תהי'‬
‫העבודה מצד המוחין כפי שהם בעצם‪ ,‬וא"כ למה זקוקים להסבר‬
‫ששבט לוי יהיו מובדלים בעצם וכל ישראל לא‪ ,‬והרי אפשר לתרץ‬
‫כנ"ל שמצד המוחין כפי שהם בעצם‪ ,‬המדות והמוחין הם מציאות‬
‫א'?‬
‫ואוי"ל )בד"א עכ"פ( ע"פ המבואר בקונטרס העבודה )ע' ‪– 9‬‬
‫‪ (8‬שגם במוחין כפי שהם בעצם ישנם שתי דרגות‪:‬‬
‫א‪" .‬שע"י ההשגה שבבחי' התלבשות בא אל עצם ענין האלוקי‬
‫‪ . .‬וע"כ גם השגה זו הגם שהיא במדרי' פנימיות המוחין יש לה‬
‫________‬
‫‪ (1‬וכפי שכתוב בלקו"ש )שם( בפירוש‪ ,‬וז"ל‪" :‬ועפ"ז מובן‪ ,‬דזה שלע"ל‬
‫)בתקופה הראשונה עכ"פ(‪...‬יהיו כל ישראל מובדלים‪..‬הוא מחמת מצב העולם‪."..‬‬
‫‪ (2‬שהרי דוקא בזמה"ז )לפני ימוה"מ( העבודה עם המוחין ה"ז כפי שהם שייכים‬
‫למדות‪) ,‬ראה דב"מ לך לך‪ ,‬ובכ"מ(‪ ,‬דמזה משמע דבימוה"מ כבר בתקופה הא' תהיה‬
‫העבודה עם המוחין כפי שהם בעצם‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪21‬‬
‫שייכות אל המדות ‪ . .‬וכן בענין המדות עם היות דהתפעלות המדות‬
‫באים בבחי' ממילא‪ ,‬מ"מ אי"ז שהאור מאיר בלב כמו במוח"‪.‬‬
‫ב‪" .‬שיש לו בעצם חוש באלוקות ותופש ומשיג ענין אלוקי‬
‫כמו שהוא בעצם לא ע"י לבושי השגה‪..‬והוא בחי' גדלות המדות‬
‫שמשתנים אל המוחין"‪.‬‬
‫וי"ל )בד"א( שזהו ההבדל בין התקופה הא' לתקופה הב'‪,‬‬
‫דבתקופה הא' ע"ה דהעבודה תהי' מצד המוחין כפי שהם בעצם‪,‬‬
‫מ"מ יהיה זה בדרגא הא' )הנ"ל(‪ ,‬ולכן א"א להסביר שלא יהי'‬
‫חילוק בין שבט לוי לכל ישראל מצד זה שהמדות הם מציאות א'‬
‫עם המוחין‪ ,‬כי בדרגא זו "אין האור מאיר בלב כמו במוח"‪ ,‬ולכן‬
‫מסביר הרבי שליט"א מה"מ הסבר אחר )כנ"ל(‪.‬‬
‫אבל בתקופה הב' תהי' העבודה מצד הדרגא הב' במוחין הנ"ל‪,‬‬
‫ומכיון שבדרגא זו "המדות משתנים אל המוחין"‪ ,‬לכן מובן מדוע‬
‫אע"פ ששבט לוי יקבלו את חלקם בג' הארצות‪ ,‬וכל ישראל בז'‬
‫הארצות‪ ,‬בכ"ז לא יהי' כל חילוק ביניהם‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫כמובן שכ"ז הוא בד"א‪ ,‬ולפענ"ד‪.‬‬
‫עיונים בדבר מלכות‬
‫הת' גיא בצלאל שי' קנטור‬
‫מחב"ס בגאולה ומשיח‬
‫בדב"מ פ' בהר – בחוקותי וכן בדב"מ פ' במדבר לא מדובר‬
‫)עכ"פ בגלוי( על ענייני גאומ"ש‪.‬‬
‫ולכאורה הענין תמוה שהרי לאחרי רצף של כו"כ שיחות‪ ,‬החל‬
‫מכ"ח ניסן ועד לפ' אמור‪ ,‬בהם מדובר בעיקר על ענייני גאומ"ש‬
‫)ועד שבפ' אמור לא מוזכר כלל הפרשה(‪ ,‬וכן אח"ז בקונטרס‬
‫שיצא לאחרי פ' במדבר "תורה חדשה‪ ,"..‬ובפ' נשא ובפ' בהעלותך‬
‫וכן הלאה‪ ,‬חוזר הרבי שליט"א מה"מ לדבר בשטורעם על ענייני‬
‫גאומ"ש‪ ,‬וא"כ מה קרה שבשבועיים האלה הרבי שליט"א מה"מ‬
‫הפסיק )כביכול( לדבר על ענייני גאומ"ש?‬
‫וי"ל )בד"א( בכמה אופנים‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫א‪ .‬בדב"מ פ' במדבר בסופו כותב הרבי שליט"א מה"מ בזה"ל‪:‬‬
‫"כולל ופשוט – הביטול דכל ההעלמות והסתרים דהגלות‪ ,‬וכל‬
‫השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו‪ ,‬שזה בא מצד הגלות עצמה‪,‬‬
‫מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות‪..‬שכל זה יתבטל‪ ,‬ויתהפך‪."...‬‬
‫ובבלתי מוגה בשיחה לחג שבועות )שחות קודש ה'תנש"א ח"ג‬
‫ע' ‪ (251‬הרבי שליט"א מה"מ מדבר ע"כ שישנם כאלו שעושים‬
‫ליצנות ממשיח צדקנו – "אשר חרפו עקבות משיחך"‪ ,‬והרבי‬
‫מסיים שיהי רצון שגם הם יתהפכו לקדושה‪.‬‬
‫וא"כ מובן שהסיבה לכך שהרבי שליט"א מה"מ הפסיק לדבר‬
‫על ענייני גאומ"ש בשבועות אלו הוא מפני אותם אלו שהתנגדו‬
‫ולעגו ע"ז‪ ,‬ורק אחרי שהרבי שליט"א מה"מ אמר שענינים אלו‬
‫יתבטלו ויתהפכו לטוב רק אז הרבי המשיך‪.‬‬
‫]ולהעיר שבדב"מ בהר בחוקותי בהע' ‪ 10‬מצויין לגמ' בשבת‬
‫שבר"ח סיון משה "לא אמר להו ולא מידי"‪ ,‬ובלקו"ש )המסומן‬
‫שם( אומר הרבי שזהו מפני ה"חולשא דאורחא" שהיה מצד בנ"י‪,‬‬
‫היינו מצד חלישות הדרך בעבודה הרוחנית שלהם‪.‬‬
‫ולפ"ז י"ל )בד"א( ג"כ בנדו"ד שאחרי שהרבי שליט"א מה"מ‬
‫התחיל בשטורעם הכי גדול להרעיש על עניני גאומ"ש )החל מכ"ח‬
‫ניסן( באופן שלא מצינו לפנ"ז‪ ,‬בהסברים מהי גאולה מהי הדרך‬
‫הישרה להביא אותה וכו'‪ ,‬נוצר מצב כביכול של "חולשא‬
‫דאורחא" עד כ"כ שישנם הלועגים על ענייני משיח‪ ,‬ולכן "לא אמר‬
‫להו ולא מידי" לפי שעה[‪.‬‬
‫ב‪ .‬בדב"מ פ' בהעלותך )אות י'( מסביר הרבי שליט"א מה"מ‬
‫את החילוק בין חמש לשבע‪ ,‬שחמש קשור עם העבודה בקדושה‬
‫כמו חמשת המדות הראשונות‪ ,‬ושש ושבע קשור עם הירידה‬
‫לבי"ע עלמא דפרודא )כמו יסוד ומלכות(‪.‬‬
‫ולפ"ז י"ל )בד"א( שהחמש שיחות הראשונות )מכ"ח ניסן עד‬
‫פ' אמור( הם קשורים לקדושה‪ ,‬ולכן מדובר בהם בעיקר בענייני‬
‫גאומ"ש‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪23‬‬
‫ושתי השיחות בהר – בחוקותי ובמדבר )השיחה השישית‬
‫והשביעית מכ"ח ניסן( קשורות למס' שש ושבע‪ ,‬ולכן לא מדובר‬
‫בהם על ענייני גאומ"ש בגלוי‪.‬‬
‫ג‪ .‬ועי"ל הטעם לכך שדוקא בשבועות הרבי שליט"א מה"מ‬
‫חוזר לדבר על ענייני גאומ"ש‪ ,‬ע"פ הידוע )היום יום ג' וד' סיון(‬
‫שחה"ש הוא זמן עת רצון באין מפריע משטן המקטרג כמו בר"ה‬
‫ויוה"כ‪.‬‬
‫ולכן לאחרי שהיו כל מיני קטרוגים על ענייני גאומ"ש‪ ,‬הרי‬
‫בחה"ש הם בוטלו‪ ,‬ולכן הרבי שליט"א מה"מ חוזר להרעיש על‬
‫ענייני גאומ"ש בחזרה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בדב"מ פ' מטו"מ כותב הרבי שליט"א מה"מ בזה"ל‪" :‬ויש‬
‫להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות דאהבת ישראל להגאולה לא‬
‫)רק( מפני שביטול הגלות הוא ע"י ביטול סיבת הגלות‪..‬שהרי‬
‫בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתינו‪...‬נמצאים כבר "על ירדן‬
‫ירחו"‪..‬על סף הגאולה‪ ,‬ולכן‪ ,‬ההדגשה דאהבת ישראל היא בתור‬
‫טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה‪"...‬‬
‫ולכאו' צ"ל‪ ,‬והרי שבוע אח"ז בדב"מ פ' דברים אומר הרבי‬
‫שליט"א מה"מ בזה"ל‪" :‬אשר האהבה והאחדות בין בנ"י מבטלת‬
‫את סיבת הגלות‪ ,‬ובמילא ‪ -‬מתבטל המסובב )גלות(‪ ,‬ותיכף ומיד‬
‫ממש באה הגאולה"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬
‫וי"ל שמ"ש בדב"מ פ' מטו"מ‪ ,‬אין הכונה שהאהבת ישראל‬
‫עכשיו זהו אך ורק בתור טעימה והתחלתה של הגאולה )וכלל לא‬
‫בתור תיקון סיבת הגלות(‪ ,‬אלא שכעת ההדגשה היא על אהבת‬
‫ישראל בתור טעימה של הגאולה‪ ,‬אבל ודאי שזהו ג"כ מתקן את‬
‫סיבת הגלות‪.‬‬
‫וכפי שנאמר בשיחה )שם( בפי' "ויש להוסיף ולהדגיש‪ ,"..‬וכן‬
‫בהמשך "ולכן ההדגשה דאהבת ישראל‪ ,"..‬וכן לפנ"ז "לא )רק(‬
‫מפני שביטול סיבת הגלות‪ ,"..‬אשר מכל לשונות אלו מוכח‬
‫כדלעיל‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫ג‪.‬‬
‫בדב"מ כי תצא )אות ה'( שואל הרבי שליט"א מה"מ איך יכול‬
‫להיות )לפי הפי' הפנימי ש"כי תצא‪ "..‬קאי על יציאת הנשמה‬
‫מלמעלה לעוה"ז( ש"במלחמת הרשות הכתוב מדבר" )כפרש"י‬
‫עה"פ(‪ ,‬והרי המלחמה עם הנה"ב היא חובה?‬
‫ומסביר שהן אמת שכאן למטה המלחמה היא חובה‪ ,‬אבל‬
‫הנשמה כמו שהיתה למעלה לא היתה חייבת לרדת למטה‪ ,‬ועד כ"כ‬
‫שהקב"ה נמלך עם נשמות ישראל האם לברוא את העולם‪ ,‬ורק‬
‫לאחרי שהסכמנו לכך וירדנו למטה המלחמה היא חובה‪ ,‬ובמילא‬
‫מובן מדוע "במלחמת הרשות הכתוב מדבר"‪ ,‬כי הנשמה כפי‬
‫שהיתה למעלה היתה יכולה להישאר שם‪ ,‬ולא לרדת‪.‬‬
‫ולכאו' צ"ל מהי התשובה‪ ,‬והרי הנשמה למטה מחויבת להלחם‬
‫עם הנה"ב‪ ,‬ומה זה משנה מה היה לפנ"ז כשהיתה למעלה‪?3‬‬
‫וי"ל ע"פ המבואר בהמשך השיחה שגם בהיות הנשמה למטה‬
‫בבחי' מציאות ה"ה חד עם עצמותו ית' )שהרי גם במצב הכי ירוד‬
‫יהודי אינו יכול להיפרד מאחדותו ית'(‪ ,‬ודווקא לכן אפשר לפעול‬
‫שגם בתחתונים יהיה דירה לעצמותו ית'‪.‬‬
‫ולפי זה מובן מדוע "במלחמת הרשות הכתוב מדבר"‪ ,‬משום‬
‫שגם אחרי שהנשמה ירדה למטה ה"ה קשורה ומיוחדת עם שורשה‬
‫למעלה‪.‬‬
‫וכמודגש לכל אורך השיחה איך שהעבודה והשכר עניינם‬
‫אחד‪ ,‬שגם בזמן הגלות ‪ -‬בשעת העבודה מודגש איך שמציאותו של‬
‫יהודי חד עם הקב"ה ‪ -‬עניין השכר‪ ,‬עיי"ש בארוכה‪.4‬‬
‫________‬
‫‪ 3‬ומ"ש בהע' ‪) 37‬שם( "שמטעם זה גם העבודה בפועל היא באופן ש"רשות‬
‫לכל אדם נתונה"‪ ,"..‬היינו שיש בחירה חופשית האם לעבור על דברי תורה או‬
‫לקיימם‪ ,‬אבל ודאי שהעבודה עצמה היא חובה‪.‬‬
‫‪ 4‬וגם ע"פ נגלה מחוור העניין‪ ,‬שהרי אף במלחמת הרשות‪ ,‬כשכבר התחילה‬
‫המלחמה בפועל הרי "הרוצה לחזור מן המלחמה הרשות בידם )של השוטרים‬
‫הממונים( לחתוך את שוקו שתחילת נפילה ניסה" )רמב"ם הלכות מלכים פ"ז ה"ד(‪,‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪25‬‬
‫________‬
‫היינו שבשעת המלחמה בפועל אין דרך חזרה וחובה להילחם )כל מי שמחיוב לכך(‪,‬‬
‫אלא שעדיין קשה השאלה הב' שמביא הרבי שליט"א מה"מ איך שייך שכר אם אנחנו‬
‫עבדים של הקב"ה‪ ,‬וע"כ צריך להסביר כבפנים‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫מצוות בזמן הגאולה‬
‫‪1‬‬
‫הרב מנחם הכהן שי' כהן‬
‫רב קהילת 'בית מנחם' ור"מ בישיבה‬
‫הקדמה‬
‫ענין הגאולה – שלמות קיום התורה והמצוות‬
‫הרמב"ם בספרו משנה תורה כותב כך‪" :‬המלך המשיח עתיד‬
‫לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה‪ ,‬ובונה‬
‫המקדש ומקבץ נדחי ישראל‪ ,‬וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו‬
‫מקודם‪ ,‬מקריבים קרבנות ועושים שמיטין ויובלות ככל מצותה‬
‫האמורה בתורה"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬גדרו של המשיח וכל פעולותיו בהחזרת מלכות דוד‪,‬‬
‫בנין המקדש וקיבוץ נדחי ישראל הוא )לא נצחונות מדיניים ואף‬
‫לא מנוחה גשמית או אף רוחנית‪ ,‬אלא( – שעל ידי זה דווקא‬
‫יתאפשר ש"חוזרים כל המשפטים‪ . .‬ככל מצותה האמורה בתורה"‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬שעיקר עניינה של הגאולה הוא שדווקא אז יקיימו את‬
‫המצוות התלויות בארץ מן התורה‪ ,‬וכן יקיימו את כל המצוות‬
‫התלויות במקדש ובקרבנות באופן של קבע )שלא כמו בפעמים‬
‫עברו(‪ ,‬ובנוסף לכך ישנם גם פרטים מסויימים במצוות‬
‫שמלכתחילה ניתנו על מנת שיהיה ניתן לקיימם רק בגאולה‬
‫השלימה‪ ,‬כמו הוספת שלוש ערי מקלט‪.‬‬
‫גם ה"איכות" ורמת קיום התורה והמצוות יהיו אז באופן הכי‬
‫נעלה‪ ,‬כמבואר ברמב"ם שבאותו הזמן "ינוחו ממלכויות שאינן‬
‫מניחות להם לעסוק בתורה ומצוות כהוגן"‪ ,‬ויקויים הייעוד‬
‫"והסירותי את לב האבן מבשרכם" )יחזקאל לו‪ ,‬כו(‪ ,‬ו"יהיו‬
‫ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים‪ . .‬ומלאה הארץ‬
‫דעה את ה'"‪ ,‬ובמילא לימוד התורה וקיום המצוות בפועל ממש‪,‬‬
‫________‬
‫‪ (1‬מתוך הספר 'הגאולה והמצוה' ח"ב‪ ,‬שעומד לצאת לאור בעזה"י‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪27‬‬
‫ללא כל מניעות‪ ,‬ובאופן הכי נעלה ומושלם – לשמה‪ ,‬מתוך אהבת‬
‫ה' ויראתו בדרגא הגבוהה ביותר "כמצות רצונך"‪.‬‬
‫זו גם הסיבה לכך שגם סימני הזיהוי של מי שיתגלה כמלך‬
‫המשיח‪ ,‬הוא בכך שרואים בו עצמו את שלימות התורה והמצוות‪,‬‬
‫וגם כיצד הוא פועל זאת גם בעולם )"הוגה בתורה ועוסק במצוות‬
‫כדוד אביו‪ . .‬ויכוף כל ישראל לילך בה"(‪.‬‬
‫מובן אם כן מהי ההגדרה של תקופת ימות המשיח‪ ,‬ומדוע‬
‫דווקא תקופה זו‪ ,‬שבה יקיימו ישראל את כל מצוות התורה‬
‫בשלימותם ובקביעות‪ ,‬היא התקופה שבשבילה נברא העולם‪ ,‬כיוון‬
‫שבה מתבטא שלימות התורה ועם ישראל‪ .‬אם כן מאמרי חז"ל‬
‫ש"לא נברא העולם אלא בשביל משיח" ו"בראשית ברא אלוקים –‬
‫בשביל התורה שנקראת ראשית‪ ,‬ובשביל ישראל שנקראו ראשית"‬
‫חופפים ומשלימים זה את זה‪.‬‬
‫מקורות‪ :‬סנהדרין צח‪ ,‬ב‪ .‬תנחומא )באבער( בראשית יוד )ג' וה'(‪ .‬רמב"ם הלכות‬
‫תשובה פרק ט'‪ .‬הלכות מלכים פרק י"א ה"א‪ ,‬ופרק י"ב ה"ה‪ .‬לקו"ש חח"י עמ' ‪ 271‬ואילך‪.‬‬
‫פרשת וישלח מצווה ג שלא לאכול גיד הנשה‬
‫"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" )לב‪ ,‬לג(‬
‫האם יישארו שאריות של תשעה באב‬
‫האם האיסור שהתורה אסרה לאכול מגיד הנשה יישאר גם‬
‫בזמן הגאולה? כידוע‪ ,‬הסיבה לאיסור זה שרשו קדום ביותר עוד‬
‫מזמן יעקב אבינו‪ ,‬כאשר פגע בו שרו של עשו וגרם לצליעתו‪ .‬מני‬
‫אז גיד זה מסמל את הפגיעה בעם ישראל ולכן אכילתו אסורה‪.‬‬
‫בשו"ת "בית שלמה" )לרבי שלמה הכהן מוילנא( כותב כי‬
‫מהפגיעה בגיד הנשה של יעקב‪ ,‬צמחה האפשריות לפגיעה בעם‬
‫ישראל בכלל על ידי אומות העולם‪ ,‬וזה מה שגרם לחורבן בית‬
‫המקדש הראשון והשני‪ .‬עוד הוא מוסיף‪ ,‬כי בהתאם לכך שישנם‬
‫‪ 365‬גידים ו‪ 365‬מצוות לא תעשה ו‪ 365‬ימים בשנה‪ ,‬הרי שכל‬
‫גיד שייך למצוות לא תעשה מסוימת וליום מסוים‪ ,‬ו)האיסור‬
‫לאכול את( גיד הנשה‪ ,‬שייך ליום תשעה באב‪ .‬דבר זה רמוז גם‬
‫‪28‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫בפסוק "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה )עד היום‬
‫הזה(" )בראשית לב‪ ,‬לג( המילה 'את' היא ראשי התיבות של‬
‫תשעה באב שבו נחרבו שני בתי המקדש‪.‬‬
‫לפי זה כותב ה"בנין שלמה" כי בזמן הגאולה יתבטל איסור זה‬
‫לגמרי‪ ,‬כיון שאז ייבנה בית המקדש ותשעה באב ייהפך לששון‬
‫ולשמחה‪ ,‬אם כן שוב לא יהיה כל איסור בגיד הנשה‪ .‬לפי זה הוא‬
‫מבאר גם את סיום הפסוק שהאיסור לאכול את גיד הנשה הוא "עד‬
‫היום הזה" שזהו לשון נדירה במצוות התורה‪ ,‬ולכאורה היה צריך‬
‫לכתוב "לעולם" או לא לכתוב כלום? אלא‪ ,‬שאיסור זה הוא רק‬
‫בזמן הגלות שנקרא "היום הזה" אבל לימות המשיח המכונה‬
‫בנביאים בשם "היום ההוא" )"והיה ביום ההוא יתקע בשופר‬
‫גדול" "ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה" ועוד( לא יהיה כל‬
‫איסור!‬
‫הרבי מלך המשיח שליט"א מביא סברא נוספת )דומה( להתיר‬
‫את גיד הנשה לעתיד לבוא‪ ,‬ובלשונו הקדוש‪" :‬הרי לא שייך לומר‪,‬‬
‫שלעתיד לבוא יישאר אצל יהודי ענין שמזכיר דבר בלתי רצוי אצל‬
‫יעקב אבינו‪ ,‬בלתי רצוי עד כדי כך שפעולתו נשארת על כל‬
‫הדורות כולם"!‬
‫אך מצד שני מביאים ה"שדי חמד" )ואד"ש‪ ,‬ועוד(‪ ,‬שמצד‬
‫הכלל ש"מצוות אינם בטלות לעתיד לבוא" )לפחות בתקופה‬
‫הראשונה( ומיסודי הדת שאין להוסיף או לגרוע מהמצוות‪ ,‬מסתבר‬
‫שגם מצות גיד הנשה תישאר על כנה‪.‬‬
‫ייתכן לומר שהאיסור אכן יישאר‪ ,‬אבל מציאותו של הגיד‬
‫הנשה תשתנה והיא לא תהיה על כף הירך וכדומה ובמילא לא יהיה‬
‫איסור באכילת גיד כזה )בדומה לביאורו של האור החיים להיתר‬
‫החזיר‪ ,‬שהחזירים יפריסו פרסה ויעלו גרה ובמילא יהיו מותרים(‪.‬‬
‫מקורות‪ :‬שיחו"ק תשנ"ב מוצאי כ"ב שבט עמ' ‪ .656‬החינוך על מצות גיד הנשה‪.‬‬
‫שו"ת בנין שלמה על התורה בהקדמה שניה על וישלח לב‪ ,‬לג‪ .‬זוהר על פרשת וישלח קע‪,‬‬
‫ב‪ .‬שו"ת לבושי מכלול סי' כ"א‪ .‬שו"ת גנזי יוסף סי' מ"ז‪ .‬שדי חמד כללים מערכת ג' סימן‬
‫ע"ו‪ ,‬ופאת השדה מערכת ג' סימן ז'‪ .‬עמ' ‪ 3226‬ואילך‪ .‬רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ט ה"א‪.‬‬
‫אור החיים שמיני יא‪ ,‬ז‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪29‬‬
‫פרשת בא מצווה ז שלא לאכול הפסח נא ומבושל‬
‫"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים‪ ,‬כי אם צלי אש" )יב‪ ,‬ט(‬
‫סעודת הלוייתן ושור הבר הצלויים‬
‫בסעודה הגדולה שתיערך בגאולה השלימה "סעודת שור הבר‬
‫והלוייתן" יהיו כמה חידושים מעניינים‪.‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬הסעודה תכלול )נוסף לשור הבר והלוייתן( גם יין‬
‫ופירות‪ .‬כך מתרגם ה'תרגום יונתן' את הפסוק בשיר השירים )ח‪,‬‬
‫ב( "אשקך מיין הרקח‪ ,‬מעסיס רימוני" ובלשונו )בתרגום חופשי(‬
‫"ושם )בגאולה( נסעד את סעודת הלווייתן‪ ,‬ונשתה יין עתיק שהיה‬
‫משומר בענביו מיום שנברא העולם‪ ,‬ומפירות הרימונים שעתידים‬
‫להיות לצדיקים בגן עדן"‪ .‬כך מובא גם בעוד מקומות‪.‬‬
‫במקומות אחרים מובא‪ ,‬כי יהיה גם עוף גדול בשם "זיז שדי"‬
‫שיישחט בסעודה זו‪ ,‬וכן יאכלו אז לחם מן השמים! וכך אומר‬
‫המדרש‪" :‬מה גואל ראשון )משה( הוריד את המן‪ ,‬שנאמר "הנני‬
‫ממטיר לכם לחם מן השמים" )בשלח טז‪ ,‬ד( אף גואל אחרון‬
‫)משיח( יוריד את המן‪ ,‬שנאמר "יהי פיסת בר ]לחם[ בארץ"‬
‫)תהלים עב‪ ,‬טז(" הרמ"ע מפאנו מוסיף כי בשיאה של הסעודה‬
‫יאכלו מן השקדים שצמחו על מטה אהרן בזמן המדבר ומצנצנת‬
‫המן )שנשארו קיימים עד היום‪ ,‬גנוזים יחד עם ארון הברית(‪.‬‬
‫סעודה זו תכיל אם כן את המובחר שבכל מין ומין‪ :‬הלוייתן –‬
‫המובחר שבדגים‪ ,‬שור הבר – המובחר שבבהמות‪ ,‬זיז שדי –‬
‫המובחר שבעופות‪ .‬לחם מן השמים – המובחר שבמזון‪ ,‬והיין‬
‫המשומר – המובחר שבמשקאות‪ .‬ובלשון הרמ"ע מפאנו "למען‬
‫תוכלל צורת האדם שהוא עולם קטן‪ ,‬מכל החי מכל בשר‪ ...‬וגם‬
‫המה יקבלו שלימות עמו בסעודה‪ ,‬שאין מוציאה פרש כלל"‪.‬‬
‫הרבי מלך המשיח שליט"א מוסיף‪ ,‬כי בשר שור הבר‬
‫והלווייתן ייאכלו צלויים דווקא‪ ,‬בדומה לקרבן פסח שנאכל צלי‪.‬‬
‫ובלשונו "הפסח קשור עם גאולת מצרים‪ ,‬אשר‪" ,‬כימי צאתך‬
‫‪30‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫מארץ מצרים אראנו נפלאות"‪ .‬ו"אינו נאכל אלא צלי" – על דרך‬
‫ש"מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי‪ ...‬כדרך שהמלכים‬
‫אוכלים"‪ ,‬ועל דרך זה לעתיד לבוא‪ ,‬שתהיה אכילת הבשר של שור‬
‫הבר )ויש לומר גם בשר הלווייתן( באופן של צלי דווקא‪".‬‬
‫הרבי שליט"א מה"מ מוסיף ומדגיש‪ ,‬כי עניין זה שייך לגאולה‬
‫דווקא "מה שאין כן בזמן הזה‪ ,‬כולל גם ביום השבת – אינני יודע‬
‫אם ישנם כאלו שאכלו היום בשר צלי‪ ,‬ועל כל פנים‪ ,‬בוודאי ישנם‬
‫כמה וכמה שלא אכלו בשר צלי‪) ,‬כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך‪,‬‬
‫ואמר‪ (:‬ואגלה "סוד" )ובאמת אין זה סוד( – שאני הקטן בתוכם‪,‬‬
‫שאינני אוכל בשר צלי ביום השבת )לא באשמתם של הנמצאים‬
‫מסביבי‪ ,‬אלא( כפי שנקבע על פי רצוני‪".‬‬
‫מקורות‪ :‬תרגום על שיר השירים ח‪ ,‬ב‪ .‬ברכות לד‪ ,‬ב‪ .‬מדרש חכמים‪ .‬אבן עזרא על‬
‫דניאל יב‪ ,‬ב‪ .‬קהלת רבה פ"א י‪ .‬שמו"ר פכ"ה ח‪ .‬מדרש חכמים‪ .‬הרמ"ע מפאנו – מאמר‬
‫שבתות ה'‪ .‬חולין קלב‪ ,‬סע"ב‪ .‬התוועדויות תש"נ ח"ג עמ' ‪ 388‬ואילך‪.‬‬
‫הטבחים שיכינו את הסעודה‬
‫והנה כתב הרמ"ע מפאנו כי הטבחים שיכינו את הסעודה יהיו‬
‫מלאכים! והוא מבאר גם מדוע‪" :‬יהא שר הטבחים גבריאל שוחט‬
‫)כיון שעניינו גבורה "גבריא‪-‬ל"(‪ ,‬ורפאל שר האופים – הואיל‬
‫ובאותה סעודה מרפא לנו ממחלותינו‪ ,‬ומקלקול האכילה הראשונה‬
‫]של חטא עץ הדעת[ שהביאה תחלואים רבים ומיתה לעולם;‬
‫ומיכאל יהיה שר המשקים‪.‬‬
‫הם שלושה אנשים שאכלו בבית אברהם באלוני ממרא והוא‬
‫עומד עליהם – דין הוא שישלמו לו ובניו שכר פעולתו‪".‬‬
‫לדעת רוב הפוסקים הסעודה הזו עתידה להתרחש גם במובן‬
‫הגשמי וגם במובן הרוחני‪ .‬כלומר‪ :‬הסעודה אמנם תתרחש בפועל‬
‫ממש‪ ,‬בגשמיות‪ ,‬אך מטרתה לא תהיה להנאת החך וכדומה כלל‬
‫ועיקר‪ ,‬אלא אך ורק להביא לידי השגה רוחנית נעלית כפי שתהיה‬
‫בזמן הגאולה‪ .‬ובלשון "רבינו בחיי"‪" :‬אין להרחיק להיות לצדיקים‬
‫לעולם הבא סעודה‪ ,‬כפשט הדברים שבאו לרבותינו במדרשים‬
‫והגדות‪ .‬ואין תכלית הכוונה באותה סעודה כוונת המאכל והמשקה‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪31‬‬
‫בלבד למילוי הכרס ולהנאת הגוף והגרון‪ ,‬שאין זה עניין העולם‬
‫הבא‪ .‬ואפשר שאותם המאכלים זכי הטבע מאוד הוכנו מתחילת‬
‫הבריאה להיות מרבים השכל בטבע‪ .‬כעניין שכתוב "ונחמד העץ‬
‫להשכיל"‪".‬‬
‫מקורות‪ :‬שיחת ט"ו אב תשמ"ג סעיף כ"ו‪ .‬שיחת ויצא נ"ב – בלתי מוגה‪.‬‬
‫וירא נ"ב‪ .‬ספר שבילי אמונה נתיב יו"ד פ"ב‪ .‬רבינו בחיי בראשית א‪ ,‬כא‪ .‬כד‬
‫הקמח‪ .‬הרמ"ע מפאנו – מאמר שבתות ה'‬
‫י מצות אכילת מצה‪ :‬יב שלא לאכול מכל דבר שיש‬
‫בו חמץ‪ :‬יט שלא לאכול חמץ בפסח‪:‬‬
‫"בערב תאכלו מצות‪ ...‬שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" )יב‪ ,‬יח‪-‬יט(‬
‫חמץ ומצה בגאולה השלימה‬
‫בגאולה השלמה יתבטל הרע לחלוטין ואף יהפוך לטוב‪.‬‬
‫להבדיל מגאולת מצרים‪ ,‬בה לא הפך הרע לטוב‪ .‬לכן לעתיד לבוא‬
‫נאכל חמץ – בשונה מיציאת מצרים בה נמנענו מזה‬
‫בחג הפסח נזהרים בקפדנות יתירה שלא להיכשל באכילת‬
‫פירור חמץ‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬נמנעים בקהילות רבות שלא לאכול בפסח‬
‫"מצה שרויה"‪.‬‬
‫אך ישנו זמן בו מתירים לאכול שרויה‪ .‬בחוץ לארץ‪ ,‬שם תיקנו‬
‫חז"ל לנהוג 'יום טוב שני של גלויות'‪ ,‬מתירים ואף מקפידים לאכול‬
‫ביום 'אחרון של פסח' מצה שרויה‪ .‬אדמור"י חב"ד ממש 'מהדרים'‬
‫לשרות ביום זה את המצה בכל מאכל‪.‬‬
‫כדי להבין כראוי את סיבת ה'הידור'‪ ,‬יש להקדים ולציין הבדל‬
‫בולט שבין הגאולה ממצרים לבין הגאולה העתידה‪ :‬בעת הגאולה‬
‫ממצרים נאמר לאבותינו‪ ,‬כי החמץ "בל ייראה ובל יימצא" )בא יג‪,‬‬
‫ז‪ .‬יב‪ ,‬יט( אך על הגאולה העתידה לא נאמר איסור כזה‪ .‬אדרבה –‬
‫הרמב"ן מביא את דברי חז"ל כי הקרבן היחיד שנמשיך להקריב‬
‫בזמן הגאולה הוא קרבן 'תודה'‪ ,‬שמורכב בין השאר מלחמי חמץ‬
‫)צו ז‪ ,‬יג(‪ .‬משמע כי לחמץ יהיה מקום לא מבוטל בזמן הגאולה‪.‬‬
‫ובלשון הרמב"ן‪" :‬כי בו מצה וחמץ )יחד(‪ ,‬כעניין העולם הבא"‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫ההסבר הרוחני לעניין מבוסס על המשמעות של החמץ והמצה‪:‬‬
‫החמץ התופח מסמל ישות וגאווה – השורש לכל התכונות הרעות‪.‬‬
‫המצה הדקה מסמל ענווה והתבטלות – השורש לכל התכונות‬
‫הטובות‪ .‬בעת שיצאנו ממצרים‪ ,‬הטוב התגבר על הרע‪ ,‬אך לא‬
‫הכחיד אותו‪ .‬ואת ההתגברות של הטוב אנו מציינים על‪-‬ידי אכילה‬
‫בלעדית של מה שמסמל את הטוב – המצה‪.‬‬
‫אך בעת שתתרחש הגאולה השלמה‪ ,‬יתבטל הרע לחלוטין ואף‬
‫יהפוך לטוב‪ .‬לכן לא רק שלא יהיה עניין להימנע אז מאכילת חמץ‬
‫)במשך כל השנה מלבד בחג הפסח‪ ,‬שימשיך להיות החג שמסמל‬
‫את מה שהיה במצרים(‪ ,‬אלא אדרבה – אכילת החמץ תסמל את‬
‫העובדה שגם הרע הפך לחלק מהטוב‪.‬‬
‫על 'אחרון של פסח' נאמר כי זהו 'יום שמחתו של משיח'‪ .‬זהו‬
‫יום עם זיקה מיוחדת לגאולה השלמה )מכאן נולדה התקנה לאכול‬
‫ביום זה 'סעודת משיח'(‪ .‬ולכן אדמור"י חב"ד 'הידרו' בו באכילת‬
‫מצה שרויה‪ .‬ההורדה המכוונת כביכול ברף הזהירות מחמץ‪,‬‬
‫מסמלת את הקשר של היום אל התקופה בה הרע‪ ,‬המבוטא בחמץ‪,‬‬
‫יחדל להיות רע ואסור ויהפוך להיות טוב ומותר‪.‬‬
‫מקורות‪ :‬תניא פרק ל"א שו"ת אדה"ז סימן ו‪ ,‬ליקוטי שיחות חלק כ"ב ימים‬
‫האחרונים של חג הפסח‪ .‬הגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ‪"-‬שולחן עורך" ומנהגי שביעי‬
‫ואחרון של פסח‪ .‬אגרות קודש חלק ה' עמוד שג )א'תקא(‬
‫חג הפסח בגאולה השלימה‬
‫בעוד שבמשך כל ימות השנה תהיה הדגשה על השימוש‬
‫ב'חמץ' לתועלת הטוב והקדושה – בימי חג הפסח תהיה ההדגשה‬
‫על אכילת מצה בלבד )אם כי ללא חשש מ"שרויה"(‬
‫בהגדה של פסח מופיע הדיון בין התנא בן‪-‬זומא לחכמים על‬
‫העיתויים בהם מזכירים את יציאת מצרים‪ .‬בן זומא דורש כי יש‬
‫להזכיר זאת בכל יום וגם בכל לילה‪ .‬וחכמים מוסיפים כי נמשיך‬
‫להזכיר זאת גם בימות המשיח‪.‬‬
‫בגמרא מתואר המשך הדין ודברים שבין התנאים‪" :‬אמר להם‬
‫בן זומא לחכמים‪ :‬וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח – והלא‬
‫כבר נאמר‪" ,‬הנה ימים באים‪ ,‬נאום השם‪ ,‬ולא ייאמר עוד 'חי השם‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪33‬‬
‫אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים'‪ ,‬כי אם 'חי השם אשר‬
‫העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות‬
‫אשר באו שם'" )משמע כי יחדלו להזכיר את יציאת מצרים(?‬
‫אמרו לו‪ :‬לא שתיעקר )הזכרת( יציאת מצרים ממקומה‪ ,‬אלא‬
‫שתהא )הזכרת( שעבוד )ה(גלויות )האחרות( עיקר‪ ,‬ויציאת‬
‫מצרים טפל לו"‪.‬‬
‫המשמעות הפנימית של הדיאלוג מוסברת בתורת החסידות‪:‬‬
‫קיים הבדל מהותי בין תבוסת כוחות הטומאה ביציאת‪-‬מצרים‪,‬‬
‫לתבוסתם בגאולה השלימה )ראה גם במאמר הקודם( בגאולת‬
‫מצרים נוצחו הכוחות השליליים – אך לא נכחדו‪ .‬בגאולה‬
‫השלימה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הם ייכחדו לנצח‪.‬‬
‫התזכורת היום‪-‬יומית של יציאת מצרים נועדה לחזק אותנו‬
‫במאבק נגד כוחות הטומאה‪ ,‬שהם היצר‪-‬הרע וכל מה שהוא מייצג‪.‬‬
‫היא מזכירה לנו שבעצם זו מציאות שכבר נוצחה בעבר‪ ,‬כך‬
‫שבוודאי נצליח להמשיך ולנצחה – עד להכחדתה הסופית מן‬
‫העולם‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר כבר יסתיים המאבק‪ ,‬והעולם כולו יתעלה‬
‫למצב בו אין שמץ של רוע – ההיגיון אומר כי אין טעם להמשיך‬
‫ולהזכיר את יציאת‪-‬מצרים! וזו אפוא עמדת בן ‪ -‬זומא‪.‬‬
‫על כך השיבו חכמים‪ ,‬כי אמנם בעת ההיא נתעלה למדריגה‬
‫גבוהה וכבר לא יהיה רוע‪ ,‬אולם גם אז תהיה בנו מעלה רוחנית‬
‫מסויימת‪ ,‬שתנבע מייחודיותה של ההתמודדות עם הרוע כפי‬
‫שהייתה ביציאת‪-‬מצרים‪ .‬אמנם זו מעלה טפילה בחשיבותה ביחס‬
‫למעמד ומצב הכללי שלנו בזמן הגאולה‪ ,‬אולם עדיין זו תיקרא‬
‫מעלה‪ .‬ולכן גם לעתיד לבוא ימשיכו להזכיר את יציאת‪-‬מצרים‪.‬‬
‫חידוש נוסף בזמן הגאולה יהיה ביטול אכילת המרור‪ .‬וכך‬
‫מסביר כבוד קדושת רבי שניאור זלמן מלאדי‪ ,‬אדמו"ר הזקן‪ :‬מרור‬
‫עולה בגימטרייה 'מות'‪ .‬המרור מסמל את המרירות על המשיכה‬
‫האנושית לתאוות גשמיות שמהוות מבחינה רוחנית מוות‪ .‬בזמן‬
‫הגאולה לא תהיה משיכה כזו‪ ,‬ולפיכך לא תהיה מרירות וגם לא‬
‫את המרור שמסמלה‪.‬‬
‫מקורות‪ :‬ברכות יב עמוד ב‪ .‬ליקוטי תורה צו יג‪ ,‬א‪ .‬ליל ב' דחג הפסח תשכ"ג‪ .‬דבר‬
‫מלכות שמות תשנ"ב סעיף ד‪-‬ה‬
‫‪34‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫יג שלא נאכיל מן הפסח לישראל העובד לעכו"ם‬
‫"כל בן נכר לא יאכל בו" )יב‪ ,‬מג(‬
‫הגאולה מורגשת בלב‬
‫אחת המצוות של קרבן פסח‪ ,‬היא המצווה שיהודים בלבד‬
‫יאכלו מקרבנות הפסח‪ ,‬ולא גויים‪ .‬הסיבה לכך‪ :‬הגויים לא היו‬
‫בצרתם של בני ישראל ולכן הם גם לא יכולים להשתתף‬
‫בשמחתם‪ .‬ובלשון המדרש )על הפסוק "זאת חוקת הפסח"(‪"" :‬לב‬
‫יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר" )משלי יד‪ ,‬י(‪ . .‬לב יודע‬
‫מרת נפשו – אלו ישראל שהיו נתונין במצרים בשעבוד‪ ,‬וכיון‬
‫שבאו לצאת וגזר עליהן הקב"ה לעשות פסח‪ ,‬באו המצרים לאכול‬
‫עמהם‪ ,‬אמר להם האלקים חס ושלום! כל בן נכר לא יאכל בו‪. .‬‬
‫בשמחתו לא יתערב זר"‪.‬‬
‫המדרש מדגיש כי צרת הגלות ושמחת הגאולה תלויה דווקא‬
‫בלב‪ ,‬והסיבה לכך היא‪ ,‬מכיוון שבדברים כאלו הלב מרגיש עוד‬
‫לפני שהמוח יודע ומבין‪ .‬כפי שרואים במוחש שבהרבה מקרים‬
‫הלב כואב או שמח גם מדברים כאלה שעדיין לא באו והשכל‬
‫שבמוח עוד לא יודע מהם‪ ,‬כיון שהלב מרגיש גם מה שהמוח לא‬
‫יודע ומבין עדיין‪.‬‬
‫דוגמא לדבר ניתן לראות בדיני יום הכיפורים‪ ,‬שם נקבע כי‬
‫באם החולה אומר שהוא צריך לאכול‪ ,‬ואילו רופא מומחה אומר‬
‫שאינו צריך – שומעים לחולה ומאכילים אותו‪ ,‬ומדוע? הלא‬
‫הרופא חכם ומבין יותר מהחולה? כיון ש"לב יודע מרת נפשו"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אף על פי שמצד ההגיון והשכל הצדק עם הרופא כיון‬
‫שהוא המומחה בחכמת הרפואה ולא החולה‪ ,‬אבל החולה מרגיש‬
‫בלבו גם דברים שהרופא )‪-‬השכל וההיגיון( אינו יודע‪.‬‬
‫לכן אומר המדרש "ובשמחתו )של הלב( לא יתערב זר" –‬
‫שבשמחת הלב לא יכול להתערב אף אחד ואפילו לא המוח‪ ,‬שגם‬
‫הוא נחשב כמו זר לגבי עצם הנשמה ששורה בלב‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪35‬‬
‫הרבי מלך המשיח מבאר כי כך הם הדברים בנוגע לתקופתנו‬
‫אנו‪ ,‬שהשמחה אודות הגאולה צריכה להיות גם אם עדיין לא‬
‫מבינים בשכל מדוע צריך לשמוח‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן "יכולה להיות‬
‫כבר שמחת הגאולה מצד הרגש הלב‪ ,‬ויתירה מזה – שצריכה‬
‫להיות שמחת הגאולה‪ ,‬והשמחה עצמה פועלת את התגלות‬
‫הגאולה"‪.‬‬
‫יתירה מזו‪ ,‬אומר הרבי‪ ,‬באמת ה"לב" של כלל ישראל –‬
‫רבותינו נשיאינו – מרגיש וחש כבר את שמחת הגאולה "וכיון‬
‫שהרביים הם לבם של ישראל‪ ,‬נרגשת אצלם שמחת הגאולה‪ ,‬ועל‬
‫ידם נמשכת שמחת הגאולה בלבו של כל אחד ואחד מישראל‪ ,‬גם‬
‫כאשר מצד עצמו לא נרגש הדבר בלבו"‪.‬‬
‫ולכן צריך כל אחד ואחד לשמוח בשמחת הגאולה‪ ,‬לא בגלל‬
‫השכל שמבין אלא דווקא בגלל הלב שמרגיש את הגאולה‪ .‬ומכיוון‬
‫שדבר זה אינו תלוי בשכל ובהבנה‪ ,‬לכן צריך כל אחד להכריח את‬
‫עצמו להיות בשמחה ללא שום טעם וסיבה‪.‬‬
‫מקורות‪ :‬שיחת ש"פ שמיני מבה"ח ניסן תשי"א )התועדויות ח"ב עמ' ‪ .(334‬שמות‬
‫רבה פי"ט‪ ,‬א‪ .‬יומא פג‪ ,‬רע"א‪ .‬שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תרי"ח‪ .‬המשך תרע"ב ח"א פל"ה )ע'‬
‫נט(‪ .‬רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו‪ .‬לקו"ש חי"ט עמ' ‪ 165‬ואילך‪ .‬חל"א עמ' ‪ 74‬ואילך‪.‬‬
‫התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' ‪ 269‬ואילך‪ .‬סה"מ להרמב"ם מל"ת קכ"ח‪.‬‬
‫סימני משיח‬
‫הרב מרדכי צבי שי' סיבוני‬
‫‪1‬‬
‫כותב הרמב"ם בהלכות מלכים )פרק יא' הלכה ג'( בזה"ל‪:‬‬
‫"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד‬
‫אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה‪ ,‬ויכוף כל ישראל לילך בה‬
‫ולחזק בדקה‪ ,‬וילחם מלחמות ה'‪ ,‬ה"ז בחזקת שהוא משיח‪ ...‬אם‬
‫עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל ה"ז משיח‬
‫בוודאי‪ ,‬ויתקן כל העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז‬
‫________‬
‫*נדפס לרפואתו המלאה תומ"י ממש‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם‬
‫אחד"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫לאחרי שהרמב"ם מתחיל לבאר את התפקיד של מה"מ‪ ,‬ואת‬
‫הראיות מהתורה על כך שיש משיח‪ ,‬מבאר הרמב"ם את הסימנים‬
‫שעל ידם אפשר לזהות את מלך המשיח )כשהוא משיח ודאי ‪ ,‬ועוד‬
‫לפנ"ז כשהוא רק בחזקת משיח( ‪.‬‬
‫ומתחיל הרמב"ם עם הסימן הראשון‪:‬‬
‫"ואם יעמוד מלך מבית דוד"‬
‫וצ"ל מה הכוונה מלך‪ ,‬האם הכוונה למלך כפשוטו שיש לו דין‬
‫של מלך‪ ,‬כמ"ש הרמב"ם )הל' מלכים פ"א ה"ג( שמינוי מלך צריך‬
‫להיות ע"י ב"ד של שבעים )וא'( וע"י נביא "וכשמעמידין אותו‬
‫מלך מושחין אותו בשמן המשחה" )שם‪ ,‬ה"ז(‪ ,‬או שהכוונה‬
‫למלכות תורנית כפי שמצינו בכמה מקומות שגם מנהיג תורני‬
‫נקרא בשם מלך ומהם ‪:‬‬
‫‪ .1‬ברמב"ן עה"ת )משפטים כב'‪ ,‬כז'( מפרש עה"פ "ונשיא‬
‫בעמך לא תאור" "הנישא על העם והוא המלך" וממשיך אח"כ‬
‫"וא"כ יאמר לא תאור כל נשיא בעם שהוא ראש שררה על כל‬
‫ישראל‪ ,‬בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות‪ ,‬בין שתהיה‬
‫בממשלת תורה " עכ"ל ‪.‬‬
‫ומכאן משמע שגם מי שהוא "ראש שררה על כל ישראל"‬
‫בנוגע לממשלת תורה נכלל בכלל האזהרה )כפ' הרמב"ן בהתחלה(‬
‫"ונשיא בעמך" ונשיא היינו מלך‪ ,‬כלומר שגם מי שיש לו שררה‬
‫על ישראל בקשר לעניין התורה נקרא מלך‪.‬‬
‫‪ .2‬בגמ' במס' גיטין )סב‪ ,‬א( מסופר שר' הונא ור' חסדא ישבו‬
‫ועבר לפניהם אחד‪ ,‬ואמר להם "שלום עליכם מלכים‪ ,‬שלום עליכם‬
‫מלכים" שאלו אותו מנין לך שרבנן קרוים מלכים וענה להם‬
‫שנאמר )משלי ח‪ ,‬טו ( "בי מלכים ימלוכו "‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪37‬‬
‫‪ .3‬במס' ברכות )סב‪ ,‬א'( מסופר שאחרי שרבא הי' ראש‬
‫ישיבה‪ ,‬כשהי' הולך להתפנות אשתו )שהייתה בתו של ר' חסדא (‬
‫שמרה עליו מפני המזיקין‪ ,‬והגמ' מתבטאת בל' "בתר דמלך" היינו‬
‫אחרי שהיה ראש ישיבה )כפי פי' רש"י שם(‪.‬‬
‫וכן בד' ס"ד ‪" :‬תרתין שנין מלך רבה עשרין תרתין שנין‬
‫מלך ר' יוסף … "‬
‫‪ .4‬במג"א )על שו"ע ח"א סו"ס נ"ג ( כתב שכל המנויין שהם‬
‫כתר תורה )מהלל ואילך( נהגו שבניהם קודמין לכל אדם ‪.‬‬
‫ובמחה"ש שם כתב שמכיוון שקלקלו עבדי חשמונאי בבית‬
‫שני ועמדו הורדוס )ועבדי חשמונאי(‪ ,‬וחטפו להם על ישראל‬
‫מלכות ותיקנו ב"ד שיהי' כתר תורה משלים לכתר מלכות להושיב‬
‫הבן על כסא אביו ‪.‬‬
‫וכן מצינו ג"כ במשה רבינו שאע"פ שמשה רבינו לא נמשח‬
‫על ידי שמן המשחה ולא נמנה למלך ע"י נביא וע"י ב"ד של‬
‫שבעים וא'‪ ,‬ובכ"ז נקרא בשם מלך‪.‬‬
‫א‪ .‬במס' סנהדרין )קי ‪ ,‬ד' ( "חזי מאי קעביד משה איהו הוא‬
‫מלכא"‪.‬‬
‫ב‪ .‬במדרש רבה )שמות פ"ב‪ ,‬ג'( נאמר שמשה זכה גם לכהונה‬
‫)שהרי שימש בשבעת ימי המלואים(‪ ,‬וגם למלכות שנאמר "ויהי‬
‫בישורון מלך" )דברים לג‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫ג‪ .‬וכן במדרש תהלים )מזמור א'( נאמר שמה שכתוב אצל‬
‫שמואל כתוב אצל משה "זה לוי וזה לוי …זה מלך וזה מלך "‪.‬‬
‫וי"ל שאצל מה"מ )עכ"פ בתחילת התגלותו( זה שנקרא בשם‬
‫מלך‪ ,‬אי"ז מצד שיש לו דין של מלך אלא ע"ש שיש לו מנהיגות‬
‫תורנית )כמו משה רבינו(‪.2‬‬
‫ובמילא אין צריך שימשחו אותו בשמן‪ ,‬דאע"פ שמשה רבינו‬
‫נתמנה למלך לפני הציווי של המלך ושמן המשחה בכ"ז "מלך‬
‫________‬
‫‪ (2‬ראה הלכות ביהב"ח פ"ו הי"א‪ ,‬רש"י שבועות ט"ו‪ ,‬א'‪ ,‬במדרש הובא ברמב"ן‬
‫ברכה )לג'‪,‬ה(‪ ,‬זבחים ק"ב ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫היה" מצד זה שהיה נשיא בתורה ולכן‪ ,‬לא צריך את שמן המשחה‬
‫)ראה לקו"ש חכ'ג פנחס ב' בסופו(‪ ,‬ולא שימנו אותו ע"י ב"ד של‬
‫שבעים וא' וג"כ לא ע"י נביא ‪.‬‬
‫א‪) .‬בלקו"ש ח"ח ע' ‪ (361‬הרבי שלי"טא מה"מ מוכיח‪ ,‬מבן‬
‫כוזיבא )שהרי כל הסימנים שהרמב"ם מביא )בפשטות( מקורם‬
‫הוא מבן כוזיבא )ראה לקו"ש ח"ט ע' ‪ 105‬הע' ‪ 73‬בשוה"ג ((‬
‫שר"ע אמר עליו שהוא המלך המשיח ולא היה שם נביא וב"ד של‬
‫ע'‪ , ..‬וכך ג"כ לגבי מלך ש)עכ"פ בתחילה( הוא יהי' מלך‪ ,‬אע"פ‬
‫שאין לו עדיין בפועל דין של מלך‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועוד י"ל עפ"י מ"ש המלבי"ם )בספר יחזקאל ל"ד ‪ ,‬כ"ג‬
‫וכן בעמוס י"א( שהתגלותו של מה"מ תהי' בהדרגתיות‪ ,‬היינו‬
‫שבתחילה יעמוד איש מבית דוד שינהיג את ישראל‪ ,‬ואח"כ יקבלו‬
‫הנהגתו ברצון‪ ,‬ואח"כ יקבלו עליהם מלכות ה'‪ ,‬ומלכות ה' תתגלה‬
‫בעולם‪ ,‬ועבדי דוד יעלה ממדרגת רועה למדרגת נשיא‪ 3‬שהוא יהי'‬
‫המלך המשיח )היינו באופן כללי ג' מדרגות(‪.‬‬
‫ולפ"ז י"ל גם בנדו"ד שאע"פ שלמלך המשיח יהי' בסופו של‬
‫דבר דין של מלך‪ ,‬הרי מכיוון שהתגלותו תהיה בהדרגתיות‪ ,‬אין זה‬
‫מחייב שכבר בתחלת התגלותו יהי' לו כבר דין של מלך‬
‫)כדלעיל(‪.4‬‬
‫ולסיכום יוצא ש"יעמוד מלך" אין הכוונה לא' שיש לו כבר‬
‫דין של מלך אלא שנקרא מלך‪ ,‬מצד נשיאותו בתורה‪.‬‬
‫________‬
‫‪ (3‬וראה ג"כ רמב"ם )הל' תענית פ"ה ה"ג(‪ ,‬שהרמב"ם קורא לו "מלך גדול"‪.‬‬
‫‪ (4‬וראה ג"כ בספר "יחי המלך המשיח " )ע' קמו( שכותב שחייבים לומר שמלך‬
‫המשיח בתחילת התגלותו‪ ,‬כשהוא בחזקת משיח‪ ,‬אין לו דין של מלך‪ ,‬כי אם יש לו‬
‫כבר דין של מלך הרי כבר חזרה מלכות ב"ד ליושנה והרמב"ם כותב )בריש פרק י"א(‬
‫ש"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות ב"ד ליושנה לממשלה הראשונה‪," ..‬‬
‫היינו שרק אחרי שהוא מלך רק אז הוא מחזיר מלכות ב"ד ליושנה )ואין לומר‬
‫שהכוונה ש"עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות ב"ד ליושנה" היינו בעצם התגלותו‬
‫)בהתחלה(‪ ,‬כי בקונטרס "בית רבינו שבבל " הע' ‪ 35‬כותב הרבי שלי"טא מה"מ‬
‫שבה"א )שם( הרמב"ם מדבר על השלב שאחרי "משיח ודאי" )כשבונה ביהמ"ק‬
‫כפשוטו((‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪39‬‬
‫"מלכות בית דוד בזמן הגלות"‬
‫חוץ מהעניין של "יעמוד מלך" שקאי על מה"מ‪ ,‬בכל דוד ודור‬
‫ישנו המשך למלכות בית דוד ‪.‬‬
‫א‪ .‬הגמ' במס' סנהדרין )ה‪ ,‬א( דורשת את הפסוק )בראשית‬
‫מ"ט ( "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" )שיעקב בירך‬
‫את יהודה(‪ ,‬ד"שבט" היינו ראשי גלויות שבבל )ונקראים שבט‬
‫ע"ש שרודים את העם בשבט(‪" ,‬ומחוקק" היינו בני בניו של הלל‬
‫דהיינו נשיאי א"י )כי הלל היה נשיא ובני בניו היינו נשיאי א"י‬
‫)רש"י (‬
‫ומכאן מוכח שגם בזמן הגלות ישנו המשך למלכות בית דוד‪,‬‬
‫שהרי "יהודה" היינו מלכות דוד‪ ,‬כפי שפי' רש"י עה"פ )שם(‪,‬‬
‫ו"לא יסור… "‪ ,‬היינו שמלכות בית דוד יש לה המשך גם בזמן‬
‫הגלות‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן במסכת הוריות נאמר )י"א‪ ,‬ב'( "לא יסור שבט‬
‫מיהודה‪...‬זה ראש גולה שבבבל"‪.‬‬
‫וראה בשל"ה )פ' ויחי כ"ז( "והפורקים אשר פורקים ואומרים‬
‫הלא אין לכם אף זו‪ ,‬דהיינו ראשי גליות ונשיאים‪ ,‬הם לא מבינים‬
‫דברי רבותינו ז"ל‪...‬ור"ג נשיא הראה באצבע‪ ,‬אלו הם שנתקיים‬
‫בהם "לא יסור" וגו'‪...‬ודבר זה יהי' נוהג עד שיבוא משיח"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כותב המהרש"א )סנהדרין צ"ח‪ ,‬ב‪ ,‬ד"ה "אנא"( עה"פ‬
‫)המוזכר בגמ' שם( "והי' אדירו ממנו" שנאמר על משיח‪ ,‬שר"נ‬
‫אומר שאם משיח הוא מן החיים כגון אנא שנא' "והיה אדירו‪,"..‬‬
‫ומסביר המהרש"א שהראיה היא ש"אדירו ממנו" הכוונה מדוד‬
‫המלך‪" ,‬ומושלו" )כהמשך הפסוק( היינו שיהיה מושל מזרע דוד‬
‫המלך‪ ,‬ומכיון שר"נ היה מזרע דוד לכן אמר ע"ע שהוא משיח‪.‬‬
‫וגם מכאן מוכח שגם בזמן הגלות ישנו המשך למלכות בית‬
‫דוד‪ ,‬עוד קודם הגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬והם הראויים להיות‬
‫משיח )אם הדור יהי' זכאי(‪.‬‬
‫ומכ"ז נמצאנו למדים‪ ,‬שמה"מ )עכ"פ בתחילת התגלותו( שבא‬
‫מבית דוד נקרא מלך‪ ,‬לא בגלל שיש לו דין של מלך‪ ,‬אלא ע"ש זה‬
‫‪40‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫שהוא מושל ומנהיג‪ ,‬כפי שמצינו בראשי גלויות שבבבל שאע"פ‬
‫שלא היה להם דין של מלך‪ ,‬בכ"ז הם הוו המשך למלכות בית דוד‪.‬‬
‫ועד שרבי החשיב עצמו למלך לענין קרבן נשיא כפי שנא'‬
‫בגמ' )הוריות י"א‪ ,‬ב'( "בעא מיניה ר' חייא כגון אני מהו בשעיר"‪,‬‬
‫"שאם הייתי בזמן שבהמ"ק קיים )האם הייתי( מביא שעיר"‬
‫)רש"י(‪.‬‬
‫]וכפי שפוסק הרמב"ם )הל' שגגות פט"ו ה"א( ש"כל שגגה‬
‫שההדיוט מביא עליה חטאת הקבועה‪...‬אם שגג בה הנשיא מביא‬
‫עליה שעיר‪ ,‬וכהן משיח פר"‪ ,‬ובפ"י ה"ז )שם( "שלא חילק הכתוב‬
‫קרבן מלך מקרבן ההדיוט‪."...‬‬
‫רואים שהרמב"ם קורא לנשיא שמביא שעיר בשם מלך[‪.‬‬
‫וגם למסקנה‪ ,‬כל המניעה היתה בגלל ר' הונא "צרתך בבבל"‪,‬‬
‫ובלעדי ר' הונא הוא היה נחשב למלך‪.‬‬
‫)ואין לומר שלרבי היה דין של מלך ז‪ .‬א‪ .‬שנמשך בשמן‬
‫המשחה‪ ,‬כי א"כ אין מקום לשאלתו "אני מהו בשעיר" )הוריות‬
‫שם‪ ,‬וב"ד של שבעים וא' לא היה קיים בזמנו(‪.‬‬
‫וכ"כ ה'מעם לועז' )יהושוע י"א‪ ,‬ב'( שמלכותו של מה"מ תהי'‬
‫מעין מלכות משה רבינו ויהושוע והשופטים‪" ,‬להדריך האנשים‬
‫בדבר ה'‪...‬שיהיה תורה וגדולה במקום א'"‪ ,‬כלומר שבזה שהוא‬
‫"מדריך את האנשים בדבר ה'" בזה מתבטאת מלכותו‪.‬‬
‫"מלכות בנשיאי חב"ד"‬
‫ע"פ כל הנ"ל יובן איך לכל 'רבותינו נשיאנו' החל מאדמוה"ז‬
‫)ועוד לפנ"כ( עד לרבי שליט"א מה"מ‪ ,‬יש גדר של מלכים‪.‬‬
‫וכפי שכותב הרבי שליט"א מה"מ בהתווע' )ח"א ע' ‪(472 – 3‬‬
‫שכשמדברים על משיחת כה"ג או מלך ע"פ הלכה‪ ,‬הדבר תלוי‬
‫במשיחה בפועל‪ ,‬אבל כשמדובר על נשיאות )דוגמת ענין המלוכה(‬
‫אין הכונה למשיחה בפועל‪ ,‬והראי' שלא מצינו לא אצל ריש גלותא‬
‫בבבל ולא אצל רבינו הקדוש שמשחו אותם )וגם שאר מלכים‬
‫ונשיאים בזמן בית שני צע"ג(‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪41‬‬
‫ובזמן הזה המשיחה היא לא כפשוטו‪ ,‬אלא ע"י אמירת דא"ח‬
‫)לא חזרה( ברבים‪ ,‬ובזה מתבטאת עיקר ענין הנשיאו‪ ,‬ובל'‬
‫הרמב"ם "להרים דת האמת‪."...‬‬
‫ובמילא יוצא שכל 'רבותינו נשיאנו' יש להם גדר של נשיאים‬
‫ומלכים )עכ"פ לא דין של מלך ע"פ הלכה(‪ ,‬שהרי כל 'רבותינו‬
‫נשיאנו' אמרו דא"ח ברבים‪ ,‬ובזה מתבטאת משיחתם )כנ"ל(‪.‬‬
‫וכך ג"כ בנוגע לרבי שליט"א מה"מ שמשעה שהרבי שליט"א‬
‫מה"מ התחיל לאמר דא"ח ברבים בזה מתבטאת עיקר משיחתו‬
‫ומלכותו ונשיאותו‪.‬‬
‫ובמילא יוצא שהשלב של "יעמוד מלך" התחיל באור לי"א‬
‫שבט תשי"א‪ ,‬שאז התחיל באמירת דא"ח ברבים בפעם הראשונה‬
‫)ראה ימי בראשית ע' ‪.(841‬‬
‫הבטחת הגאולה בדורנו‬
‫הרה"ח יגאל שיחי' לוטקין‬
‫נו"נ ומשיב בישיבה‬
‫בלקו"ש חל"ד )ע' ‪ ,114‬שיחה לפ' שופטים( מסביר הרבי‬
‫שליט"א מה"מ את שלשת הראיות שמביא הרמב"ם בנוגע לגאולה‪,‬‬
‫ומדוע צריכים את שלשתם‪.‬‬
‫הראיה הא' מ"ושב ה' אלוקיך את שבותיך"‪.‬‬
‫הראיה הב' ממ"ש בפ' בלעם שנבא בשני המשיחים בדוד‬
‫ובמה"מ "דרך כוכב מיעקב‪."...‬‬
‫‪42‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫והראיה השלישית מערי מקלט שהתורה לא צותה לתהו‪,‬‬
‫וקיום מצוה זו תהי' בגאולה‪.‬‬
‫ומבאר הרבי שליט"א מה"מ שמהראיה הא' מוכח שתהיה‬
‫גאולה‪ ,‬אבל אינו מוכח שזה יהיה ע"י מה"מ‪ ,‬ולכן אינו מסתפק‬
‫בזה‪ ,‬ומביא ראיה מפ' בלעם‪ ,‬ששם נבא בשני המשיחים‪ ,‬וזהו‬
‫ראיה שהגאולה תתבצע באמצעות מה"מ דוקא‪.‬‬
‫והסיבה שאינו מסתפק בראיות אלו‪ ,‬ומביא עוד ראיה מערי‬
‫מקלט )ועוד מביא זאת בהל' בפ"ע(‪ ,‬משום שאם היה מביא רק את‬
‫שני הראיות הראשונות הרי הגאולה לא היתה חייבת להיות‬
‫בגשמיות כפשוטו אלא יכלה להיות אף ברוחניות‪ ,‬כי נצחיות‬
‫התורה יכולה להיות אף ברוחניות‪ ,‬ובפרט שיכול לחול שנויים‬
‫בנבואה‪ ,‬ואף שבפועל בנוגע לנבואת הגאולה לא יהיה כלל שינוי‬
‫)שהרי "התורה הבטיחה‪ ,("...‬וזה יתקיים )כי זהו נבואה לטובה(‪,‬‬
‫הרי עדיין שייך בה ויש בה גדר של שינוי‪.‬‬
‫ולכן אינו מסתפק בשני ראיות אלו ומביא אף את הראיה מערי‬
‫מקלט‪ ,‬שזהו מצוה בתורה‪ ,‬וכיון שהבטחת הגאולה היא פרט‬
‫ממצות ערי מקלט חל ע"ז גדר נצחיות מצות התורה‪ ,‬ש‪ :‬א' מוכרח‬
‫להתקיים בפשטות ובגשמיות‪ ,‬וב' לא שייך בזה שינוי‪.‬‬
‫ולאידך אי"ז חמור כנבואה )שהרי "העובר על דברי הנביא‬
‫חייב מיתה"‪ ,‬משא"כ על ד"ת(‪ ,‬ולכן מביא אף את הראיה הב' ואינו‬
‫מסתפק בראיה הג'‪.‬‬
‫וי"ל שכן הוא ג"כ בנוגע להבטחת הגאולה בדורנו שיש בה‬
‫את כל הענינים הנ"ל‪.‬‬
‫הרבי שליט"א מה"מ מדבר רבות ע"כ שדורנו הוא הדור‬
‫הראשון של הגאולה‪ ,‬ואט אט קומט משיח‪ ,‬ושהרגע ביהמ"ק‬
‫מתגלה וכו'‪ ,‬שזהו ע"ד ענין הא' ‪ -‬הבטחת הגאולה‪.‬‬
‫הרבי שליט"א מה"מ אומר בדב"מ פ' שופטים‪ ,‬של"הנה זה‬
‫משיח בא" יש לזה תוקף של נבואה‪ ,‬שזהו ע"ד ראיה הב' מפ'‬
‫בלעם "ששם נבא‪."..‬‬
‫נוסף לזה שדורנו דור הגאולה וכו'‪ ,‬אומר הרבי שליט"א‬
‫מה"מ שבדורנו ישנו כבר משיח‪ ,‬והוא התגלה כבר בכל התוקף )פ'‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪43‬‬
‫משפטים תשנ"א(‪ ,‬ויש לא רק את מציאותו של משיח אלא גם את‬
‫ההתגלות של משיח )פ' וירא תשנ"ב(‪ ,‬וכבר ישנו "מלך מבית‬
‫דוד‪...‬בחזקת משיח" )פ' שמות תשנ"ב(‪ ,‬ושמשיח "מנחם שמו" )פ'‬
‫משפטים תשנ"ב הע' ‪ (148‬וכו'‪ ,‬היינו שנוסף לזה שישנה גאולה‪,‬‬
‫ישנו גם גואל ‪ -‬משיח צדקנו‪.‬‬
‫אמנם אחרי הכל אפ"ל שכ"ז אינו בפשטות כפשוטו‪ ,‬אלא‬
‫ברוחניות‪ ,‬וגם אם זהו כן בפשטות‪ ,‬הרי יש לזה ג"כ גדר של‬
‫שינוי‪ ,‬אף שבנוגע לפועל לא יהיה בזה שינוי )כי זהו נבואה לטובה‬
‫שחייבת להתקיים(‪.‬‬
‫ולכן אומר הרבי שליט"א מה"מ שיש לזה ג"כ גדר של‬
‫שליחות ‪" -‬לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש"‪ ,‬שעי"ז יש לזה‬
‫תוקף ונצחיות כמו למצות התורה‪ ,‬ובמילא זה חייב להיות כפשוטו‬
‫בגשמיות "למטה מעשרה טפחים"כפי שמדגיש הרבי שליט"א‬
‫מה"מ כו"כ פעמים‪ ,‬ובמילא לא שייך בזה כלל שינוי‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫נגלה‬
‫"לשיטתייהו" במסכת גיטין‬
‫‪1‬‬
‫הרב שניאור שי' שניאורסון‬
‫ר"מ ומשפיע בישיבה‬
‫ב' ע"ב‬
‫מדוע המביא גט מחו"ל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם?‬
‫לרבה לפי שבחו"ל אין האנשים בקיאים לעשות את הגט‬
‫לשמה ולכן גם אם מביאים את הגט שנים צ"ל בפ"נ ובפ"נ אבל‬
‫בא"י אפילו ממדינה למדינה א"צ לומר בפ"נ שהרי בקיאים‬
‫האנשים בארץ לשיטתו מצד הגברא‪.2.‬‬
‫לרבא לפי שאין עדים שבחו"ל מצויים לקיימו ולכן צריך‬
‫לומר בפ"נ ובפ"נ שאם יבוא הבעל לערער על הגט לא ישמעו לו‬
‫כיון שהשליח כבר קיימו אבל אם שנים מולכים את הגט שהם‬
‫יכולים לקיימו שוב א"צ שיאמרו בפ"נ ובפ"נ וכן בא"י ממדינה‬
‫למדינה שאין מצויים לקיימו גם צ"ל בפ"נ ובפ"נ לשיטתו מצד‬
‫החפצא‪.3 .‬‬
‫ג' ע"א‬
‫בפני כמה נותנו לה?‬
‫________‬
‫‪ (1‬המחלוקות הם לפי הסדר בגמ' על הפרק הראשון‪ ,‬מתוך הספר 'אחדות‬
‫בתורה' ח"ג שיצא לאור בעזה"י‪ ,‬ומתפרסם כאן לראשונה‪.‬‬
‫‪ = 2‬לשיטתו מצד הגברא‪ ,‬וכן בכולם‪.‬‬
‫‪ = 3‬לשטתו מצד החפצא‪ ,‬וכן בכולם‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪45‬‬
‫לר' יוחנן בפני שנים‪ .‬לשיטתו מצד החפצא ואי"צ כ"כ‬
‫אנשים כדי לפעול‪ ,‬אלא זה נפעל מצ"ע‪ .‬לר' חנינא בפני שלוש‪.‬‬
‫לשיטתו מצד הגברא ולכן צריך יותר אנשים כדי לפעול את‬
‫הענין‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ע"ב‬
‫מה העיקר בשטר?‬
‫לר"מ העיקר זה עדי החתימה שפועלים את הענין‬
‫לשיטתו מצד הגברא ולכן סובר שרק העדים פועלים את הענין‬
‫אבל הגט מצ"ע אין בו חשיבות כ"כ וא"צ שכתיבת הגט תהי'‬
‫לשמה‪.‬‬
‫לר' אלעזר העיקר זה השטר מצד עצמו ולכן צריך שהכתיבה תהי'‬
‫לשמה‬
‫ד' ע"א‬
‫מה שורש המחלוקת בין ת"ק לר' אלעזר?‬
‫לת"ק כיון שסמוכות לא"י אז הם יודעים שצריך לכתוב את‬
‫הגט לשמה‪ ,‬או לרבא ששכיח אנשים שיבוא לקיים‪.‬‬
‫לרבן גמליאל רק מובלעות ממש למדו שצריך לשמה אבל‬
‫סמוכות לא למדו‪.‬‬
‫או לרבא שרק מובלעות שכיח שאנשים יקיימו את הגט אבל‬
‫סמוכות לא שכיח‪ .‬לשיטתו מצד הגברא ולכן מצריך שיהיו ממש‬
‫מובלעות‪.‬‬
‫לרבי אליעזר גם מובלעות צריך לומר בפני נכתב כדי שלא‬
‫תחלוק במדה"י‪ .‬לשיטתו מצד החפצא לכן לא מחלק כלל אלא כל‬
‫מה שהוא חו"ל צריך לומר בפני נכתב‪.‬‬
‫ה‪ ,‬ע"ב‬
‫בפני כמה נותן לו את הגט השליח?‬
‫‪46‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫לרבי יוחנן בפני שנים‪ .‬לשיטתו מצד החפצא ולכן סובר‬
‫ששליח נעשה עד ועד נעשה דיין כיון שמסתכל על זה בצורה‬
‫אובייקטיבית ולא נחשב מצד הגברא נוגע בדבר‪.‬‬
‫לרבי חנינא בפני‪ .3‬לשיטתו מצד הגברא ולכן אין השליח‬
‫יכול להיות עד ואין העד יכול להיות דיין כי מצד האדם נחשב‬
‫שנוגע בדבר‪.‬‬
‫למסקנה חולקים –‬
‫לרבי יוחנן אין חוששים שיצרפו אישה שתהי'‬
‫מהשלושה‪ .‬לשיטתו מצד החפצא לכן לא גוזרים‪.‬‬
‫אחד‬
‫ורבי חנינא סובר כיון שאשה כשרה להביא את הגט חוששים‬
‫שיצרפו אותה שתהי' אחד מהשלושה‪.‬‬
‫המביא גט בחו"ל ונתן לאישה בלי להגיד בפני נכתב‪:‬‬
‫לרבי מאיר יוציא והולד ממזר‪ ,‬לשיטתו מצד הגברא שסובר‬
‫שכך נפסל הגט לגמרי‪ ,‬כיון שלא עשה כתקנת חכמים‪.‬‬
‫לחכמים יטלנו ממנה ויחזור ויתן לה בפני שניים ויאמר בפני‬
‫נכתב‪ .‬לשיטתם מצד החפצא‪ .‬ואפילו שלא עשה כתקנת חכמים‬
‫ולכן אין פסול בגט מצ"ע ולכן יכול לחזור וליתנו לה‪.‬‬
‫כמה צריך שיראה השליח בכתיבה?‬
‫לרבי אלעזר אפילו שראה רק שורה א' אי"צ יותר‪.‬‬
‫לרב אשי אפי' שמע שמתקנים את הקולמוס ואת הקלף‬
‫לכתיבת הגט כבר מספיק‪ .‬לשיטתו מצד החפצא לכן מספיק אפילו‬
‫בהכנות לכתיבה‪.‬‬
‫ו‪ ,‬ע"א‬
‫מה הדין במביא גט מבבבל?‬
‫לרב זה נחשב כמו א"י לגבי גטין‪ ,‬לשיטתו מצד הגברא והרי‬
‫שכיח שם האנשים בריבוי הישיבות שיש שם‪.‬‬
‫לשמואל נחשב כחו"ל‪ .‬לשיטתו מצד החפצא‪ .‬שלא מסתכל‬
‫מצד האנשים‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪47‬‬
‫האם המחלוקת עד היכן זה בבל זה גם לגבי גיטין?‬
‫לרב פפא כן‪ .‬לשיטתו מצד החפצא והרי שטח זה נחשב חלק‬
‫מבבל לדעה אחת‪.‬‬
‫לרב יוסף לא‪ .‬לשיטתו מצד הגברא מכיון שלא מצויים שם‬
‫אנשים לפי כולם רק עד הערבה השני' הסמוכה לגשר‪.‬‬
‫מה הדין במביא גט בספינה?‬
‫לת"ק נחשב כמו א"י‪ .‬לשיטתו מצד הגברא‪ ,‬והרי האדם‬
‫נמצא באזור א"י‪.‬‬
‫לרבי יהודה נחשב כמו חו"ל אם אין הספינה גוששת נחשב‬
‫כחו"ל‪ .‬לשיטתו מצד החפצא ולכן יש לספינה מציאות בפ"ע‬
‫מנותקת מהקרקע‪ .‬ועצ"ע‪.‬‬
‫ח‪ ,‬ע"ב‬
‫מה הדין בנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל?‬
‫לרבי טמא כיון שאוהל זרוק לא נחשב כאוהל‪ ,‬לשיטתו מצד‬
‫החפצא שאין לזה קביעות לכן זה לא נחשב ממש כאוהל‪.‬‬
‫לר"י ורבי יהודה טהור לשיטתו מצד הגברא והרי לאדם זה‬
‫נחשב ונראה כמו אוהל‪.‬‬
‫מה הדין בעבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסיי קנויים‬
‫לך? לאביי מתוך שקנה א"ע קנה את הנכסים לשיטתו מצד‬
‫הגברא‪ .‬לרבא רק א"ע הוא קונה‪ ,‬אבל את הנכסים לא‪ ,‬מכיון‬
‫שצריך לקיים את השטר‪ .‬לשיטתו מצד החפצא ולכן צריך שיהי'‬
‫קיום לשטר מצ"ע‪.‬‬
‫הכותב נכסיו לעבדו ושייר קרקע כלשהו‪:‬‬
‫לת"ק לא יצא בן חורין‪ .‬לשיטתו מצד החפצא ולכן מספיק‬
‫ששייר משהו אין זה חירות לגמרי‪.‬‬
‫לרבי שמעון יצא לחרות מכיון ששייר רק קרקע מה שגילה‬
‫גילה ומה שלא שייר לא אומרים שהשאיר לעצמו ויצא לחרות‪.‬‬
‫לשיטתו מצד הגברא ולכן רק מה ששייר במפורש‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫ט‪ ,‬ע"ב‬
‫האומר תן גט לאשתי ושטר שיחרור לעבדי האם יכול‬
‫לחזור בשניהם ?‬
‫לר"מ כן לשיטתו מצד הגברא וזה חובה לעבד שמשתחרר‬
‫שאין מי שידאג לו‪.‬‬
‫לחכמים לא‪ ,‬לשיטתם מצד החפצא והרי ודאי מצד ענין זה‬
‫זכות לעבד שיוצא לחירות‪.‬‬
‫י' ע"א‬
‫מה הדין בנאמנות של כותי לגבי מצוות?‬
‫לת"ק אם זה דבר שכתוב בתורה נאמן לשיטתו מצד החפצא‪.‬‬
‫לרשב"ג אם זה דבר שהחזיקו בו הכותים נאמן אפילו שזה‬
‫רק מדרבנן לשיטתו מצד הגברא ‪.‬‬
‫לר' אלעזר אין נאמן כלל לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצוות‪.‬‬
‫י' ע"ב‬
‫מה הדין אם שני עדים כותים חתומים על הגט?‬
‫לאביי לכו"ע זה לא כשר‪ .‬לשיטתו מצד הגברא וא"א להכשיר‬
‫ע"י כותים‪.‬‬
‫לרבא לר"ג זה כשר ולחכמים זה לא כשר‪ .‬לשיטתו מצד‬
‫החפצא ולכן סובר לרבן גמליאל שגם שיטתו מצד החפצא לכן‬
‫סומכים על גט זה מצ"ע ואין חוששים לזה שהם כותים‪.‬‬
‫י"א ע"א‬
‫מה הדין בשטרות של גויים שלא היו מומחין?‬
‫לר"ע כשרים‪ .‬לשיטתו מצד הגברא ולכן סומך על האנשים‬
‫מצ"ע‪ ,‬ואי"צ מומחים דוקא‪.‬‬
‫לחכמים פסולים‪ .‬לשיטתם מצד החפצא ולכן צריך שיהיו‬
‫מומחים כדי שיהי' חזקה בכשרותם‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪49‬‬
‫י"א ע"ב‬
‫מה הדין באומר שחררו את עבדי האם יכול להתחרט?‬
‫לר"מ כן לשיטתו מצד הגברא ומצידו הרי זה כמו חובה שהרי‬
‫האדון דאג לכל מחסורו ועכשיו אין מי שידאג לו‬
‫לחכמים לא‪ ,‬לשיטתם מצד החפצא ומצד הענין הרי ודאי‬
‫שלהיות בן חורין זה זכות וזכין לאדם שלא בפניו וא"א להתחרט‪.‬‬
‫מי שלקט את הפאה ואמר הרי"ז לפלוני עני‪:‬‬
‫לר' אליעזר זכה אותו עני כיון שיש לו מיגו שיכול להפקיר‬
‫נכסיו ולהיות עני ולזכות בפאה לכן זוכה גם לאותו עני‪ .‬לשיטתו‬
‫מצד החפצא וכיון שזכה בזה בשביל פלוני והוא עני זכה ואפי'‬
‫שהמזכה עצמו עשיר‪ .‬שמסתכלים על התוצאה למי זה מגיע בסוף‪.‬‬
‫לחכמים לא זכה אותו עני וצריך ליתנה לעני שנמצא ראשון‪.‬‬
‫לשיטתם מצד הגברא וה"ה עשיר ואין יכול לזכות בפאה כלל‪.‬‬
‫יב‪ ,‬ע"א‬
‫האם האדון יכול לומר לעבד צא מעשה ידיך למזונתיך‬
‫בשני בצורת שאין לו מספיק במעשה ידיו ?‬
‫לחכמים כן‪ - ,‬כיון שסוברים שאנשים מרחמים גם על עבד‪.‬‬
‫לשיטתם מצד החפצא ואם אינו שווה להשיג מזונותיו אינו מחויב‬
‫לדאוג לו כיון שלא קנה עבד ע"מ שיוציא עליו הוצאות‪.‬‬
‫לרשב"ג לא כיון שאין אנשים מרחמים על עבד שהרי‬
‫הבעלים שלו צריכים לדאוג לו‪ .‬לשיטתו מצד הגברא ולכן צריך‬
‫להתחשב ולרחם גם עליו כי הוא הבעלים שלו‪.‬‬
‫יג‪ ,‬ע"א‬
‫האומר תנו מנה לאיש פלוני ומת אם הכסף צבור ומונח‬
‫בקרן זוית יתנו לאחר מיתה באיזה אופן מדובר?‬
‫לרב זביד מדובר בבריא וקונה מצד מעמד שלשתן כיון‬
‫שסובר שרק אם זה צבור יש קנין של מעמד שלשתן וכן סובר‬
‫רבא לשיטתו מצד החפצא שצריך שיהי' פה החפץ כדי שיחול‬
‫עליו הקנין‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫לרב פפא מדובר בשכיב מרע שאם זה הי' בריא ובמעמד‬
‫שלשתן לא הי' צריך להיות צבור אלא קונה אפילו שזה הי'‬
‫הלוואה שלהוצאה ניתנה‪ .‬לשיטתו מצד הגברא ולכן אי"צ שיהי'‬
‫חפץ שיחול עליו קנין‪.‬‬
‫יג‪ ,‬ע"ב‬
‫האם שכ"מ שאמר כתבו גט לאשתי הכוונה גם שיתנו‬
‫לה?‬
‫לת"ק לא רק אם מפרש או יוצא בשיירה לשיטתו מצד הגברא‬
‫שאז מספיק שאומר כתבו ‪ .‬לשיטתו מצד החפצא לכן צריך‬
‫במפורש שיאמר כתבו ואין אנו מפרשים את כוונתו‪.‬‬
‫לר"ש כן שגם בשכ"מ הכוונה בכתבו שיתנו‪ .‬לשיטתו מצד‬
‫הגברא ואנו יכולים לפרש את כוונתו כיון שאינו יכול לפרש כ"כ‪.‬‬
‫י"ד ע"א‬
‫האומר לשליח הולך מנה לפלוני שאני חייב לו האם יכול‬
‫להתחרט?‬
‫לרב‪ - ,‬לא כיון שסובר שלא אומרים מיגו לשיטתו מצד‬
‫הגברא‪.‬‬
‫לשמואל כיון שחייב באחריותו גם יכול לחזור בו לשיטתו‬
‫מצד החפצא ‪.‬‬
‫י"ד ע"ב‬
‫הולך מנה לפלוני והלך ולא מצאו ומת המשלח למי זה‬
‫שייך )ומדובר שהי' שכ"מ(?‬
‫לת"ק זה חוזר למשלח אם לא מת כיון שלא הי' קנין‬
‫שמשווה שכ"מ לבריא כר' אליעזר‪ .‬לשיטתו מצד החפצא ולכן‬
‫צריך קנין‪ .‬אבל אי"ז חוזר ליורשים כיון שמצוה לקיים דברי‬
‫המת‪.‬‬
‫לר' נתן ולר' יעקב אפילו שמת המשלח יחזרו ליורשי המשלח‬
‫כיון שלא אומרים מצוה לקיים דברי המת‪ .‬וי"א שיחזרו ליורשי‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪51‬‬
‫מי שנשתלחו לו כיון שהוא שכ"מ לכן מקיימים את דבריו‪.‬‬
‫לשיטתו מצד הגברא לכן מצוה לקיים את דבריו‪.‬‬
‫לר' יהודה הנשיא גם יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו אפילו‬
‫שאין מקיימים דברי שכ"מ שהוא כמו בריא כדעת ר' אליעזר אבל‬
‫כיון שמת מצוה לקיים דברי המת‪.‬‬
‫לחכמים יחלוקו כיון שזה ספק אם הלכה כר"א או כחכמים‬
‫וכאן אמרו כל מה שירצה השליח יעשה כיון שזה ספק ועדיף‬
‫"שודא" ‪.‬‬
‫"והשאר בשבועה"‬
‫הת' אברהם שי' יגודייב‬
‫שליח בישיבה‬
‫בגמ' )ב"מ ז‪ ,‬א( "שנים אדוקין בטלית זה נוטל עד שידו מגעת‬
‫וזה‪ ...‬והשאר חולקין‪ ,‬מחוי )סימן( ליה רבי אבהו ובשבועה"‬
‫ובתוס' שם נאמר שלא גורסים והשאר בשבועה מכיוון שכל‬
‫הסיבה שהוא נשבע הוא משום תקנת חכמים "שלא יהא כל אחד‬
‫הולך ותוקף טליתו של חבירו" )ראה ג‪ ,‬א שם(‪ ,‬ותקנה זו שייכת‬
‫אף בחלק שכל אחד מחזיק‪.‬‬
‫וברא"ש מובא עוד טעם )למה לא גורסים "והשאר"( כ"א‬
‫נאמר שנשבע רק על השאר מהו החידוש של רבי אבהו‪ ,‬והרי דין‬
‫זה נאמר כבר במשנה‪.‬‬
‫אמנם ברמב"ם )ראה הגהות הגר"א שם( בהל' טוען ונטען‬
‫)פ"ט ה"ט( כותב שנשבעים רק על השאר )ועל מה שמחזיקים‬
‫נשבעין בגלגול שבועה(‪.‬‬
‫וכ"כ המרדכי )הובא בנחלת דוד שם( והנמו"י‪.‬‬
‫וכן בטוש"ע )סי' קלח ס' ג( נאמר "והשאר חולקין בשווה‪,‬‬
‫ונשבעים‪ ,‬ויש לכ"א לגלגל על חבירו שכל מה שנטל כדין נטל"‪,‬‬
‫וכ"ז לפי גירסתם שגרסו "והשאר בשבועה"‪.‬‬
‫ולכאורה צ"ל איך הם יסבירו את מה שכתבו התוס' והרא"ש?‬
‫‪52‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫והנה הנחלת דוד )על אתר( כתב וז"ל‪" :‬ולענ"ד אין זה ראיה‬
‫כלל כיוון דע"י גלגול מצי לאשבועיה א"כ שפיר נתקנה החששא"‪.‬‬
‫)ואין לחשוש שכ"א יתפוס בדיוק חצי‪ ,‬וממילא לא נוכל‬
‫לגלגל עליהם שבועה ‪ ,‬כי זה לא שכיח(‪.‬‬
‫ולפי"ז מתורצת שאלת התוס'‪ ,‬כי באמת הם כן נשבעין על‬
‫הכל‪ ,‬אלא שאין זה מעיקר הדין אלא ע"י גלגול שבועה‪ ,‬ובמילא‬
‫אין את החשש "שכ"א יהא הולך ותוקף‪."...‬‬
‫ובנוגע לשאלת הרא"ש )מה משמיענו ר' אבהו( מסביר‬
‫ה"אורים ותומים" שבאמת נשבעין רק על השאר‪ ,‬והחידוש של ר'‬
‫אבהו הוא שלא נחשוב ונטעה לומר שהברייתא הזאת )"שנים‬
‫אדוקין"( היא כדעת סומכוס שאומר ש"ממון המוטל בספק חולקין‬
‫בלא שבועה"‪ ,‬אלא שהברייתא היא לפי התנא של משנתינו שסובר‬
‫שצריך לישבע‪.‬‬
‫ואוי"ל שמרומז בל' הגמ' "מחוי ליה‪ "...‬היינו שרק סימן‪/‬ציין‬
‫שהברייתא הזאת היא לפי התנא של משנתינו )ולא שבא לחדש פה‬
‫איזה דין חדש שאז היה צ"ל כתוב )בפשטות( "אמר ר' אבהו‪"..‬‬
‫וכיו"ב(‪.‬‬
‫]ועוי"ל שזה גופא ר' אבהו בא לחדש‪ ,‬שאין נשבעין על מה‬
‫שמחזיקין אלא על השאר )ראה נחלת דוד שם([‪.‬‬
‫אבל עדיין צ"ל איך הרמב"ם יסביר את שאלת הגמ' בהמשך‬
‫"אלא מתני'‪ ,"...‬והרי אפ"ל שאף להמשנה כ"א נוטל עד מקום‬
‫שידו מגעת ומ"ש שיחלוקו בשבועה מדבר על השאר )כמו‬
‫שמקשה הכוס ישועות(?‬
‫וי"ל דלא שייך לומר כן שהרי תוס' )בדף ב‪ ,‬א ד"ה ויחלוקו(‬
‫כתב שההבדל בין המקרה במשנה בבא מציעא הנ"ל למקרה בב"ב‬
‫)לד‪ ,‬ב( עם הספינה שאמרנו "כל דאלים גבר" הוא‪ ,‬ששם אף אחד‬
‫לא מוחזק ולכן הדין הוא כל דאלים גבר משא"כ כאן שכ"א מהם‬
‫מוחזק שהרי תופס בבגד‪ ,‬וממילא יוצא שלא שייך לומר שהמשנה‬
‫מדברת רק על השאר‪ ,‬וא"כ אין הבדל בין המשנה למקרה בב"ב‬
‫שהרי על השאר אף אחד אינו מוחזק‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪53‬‬
‫אבל עדיין צלה"ב למה )לשיטת הרמב"ם( לא תיקנו‬
‫מלכתחילה שישבעו גם על מה שמחזיקים מצד תקנת חכמים הנ"ל‬
‫)שלא יהא כל אחד‪ ,(...‬ומדוע נשבעים רק ע"י גלגול )והלא גלגול‬
‫שבועה בפשטות הו"ע של דיעבד(?‬
‫ועו"ק‪ ,‬שהנמו"י מביא ראי' לשי' הרמב"ם מהמשך הגמ' "אמר‬
‫ר' משרשיא ש"מ )מהברייתא של "שניים אדוקין"( "האי סודריה‬
‫כיוון דתפיס ביה שלש על שלש‪...‬כמאן דפסיק דמי"‪ ,‬ומכאן ראיה‬
‫לשי' הרמב"ם שעל מה שכ"א מחזיק אין צריך שבועה כי "כמאן‬
‫דפסיק דמי"‪.‬‬
‫והריטב"א וכן הרשב"א דוחים את דבריו ואומרים שאין מכאן‬
‫ראי' כי באמת הוא כן נשבע‪ ,‬והפי' "מאן דפסיק‪ "..‬הוא שלכן לא‬
‫חולקים אלא כ"א נוטל ללא חלוקה )משא"כ השאר(‪.‬‬
‫ובמילא צ"ל מה מלכתחילה ראייתו של הנמו"י?‬
‫וצ"ע בכ"ז‪ ,‬והנראה לענ"ד כתבתי‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫חסידות‬
‫סיכום "ענינה של תורת החסידות"‬
‫הרה"ח יהושע אריה שי' אפל‬
‫שליח אד"ש מה"מ בירושלים עיה"ק‬
‫"מודה אני לפניך מלך חי וקים‬
‫שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"‪.‬‬
‫דרגה‬
‫לפני‬
‫לאחר‬
‫חסידות חב"ד חסידות חב"ד‬
‫פשט ]נפש[‬
‫ברכת‬
‫כמו‬
‫הנהנין‪ ,‬כך ברכת‬
‫הודיה על החזרת‬
‫הנשמה – שהיא‬
‫הנאה היותר גדולה‬
‫וכוללת את כל‬
‫ההנאות הפרטיות‬
‫שבעולם‪.‬‬
‫הדגש בפירוש‬
‫"נשמתי" – נשמה‬
‫של יהודי‪ ,‬ולא סתם‬
‫חיים )של גוי או‬
‫עבד(‪ .‬המושג של‬
‫חיים אצל בן מלך‬
‫הוא התקשרותו עם‬
‫אביו המלך‪ .‬מצד‬
‫הארת היחידה נרגש‬
‫אצלו ש"חיים" הם‬
‫חיים יהודיים דוקא‪,‬‬
‫וחיים בשריים לבד‪,‬‬
‫אינם חיים‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪55‬‬
‫רמז ]רוח[‬
‫רומזת לתחיית‬
‫המתים‪ .‬השינה היא‬
‫חלק אחד מששים‬
‫ובמילא‬
‫במיטה‪,‬‬
‫החזרת הנשמה היא‬
‫מעין תחיית המתים‬
‫– ומזה ש'החזרת בי‬
‫נשמתי' – לכן 'רבה‬
‫אמונתיך'‪ ,‬לתחיית‬
‫המתים‪.‬‬
‫לכאורה הרמז‬
‫הוא רחוק מתחיית‬
‫המתים ממש‪ ,‬כי‬
‫השינה רק אחד‬
‫מששים במיטה –‬
‫ולא מיתה ממש‪ .‬עד‬
‫החסידות‬
‫שבאה‬
‫להסביר שבכל רגע‬
‫ורגע מתהוית כל‬
‫מחדש‬
‫הבריאה‬
‫וביטוי‬
‫ממש‪,‬‬
‫חידוש‬
‫התגלות‬
‫הבריאה הוא בכל‬
‫בקר דוקא‪ ,‬והרגש‬
‫זה הוא מצד גילוי‬
‫דוקא‬
‫היחידה‬
‫אצלה‬
‫שנרגש‬
‫אפסיות העולמות‪,‬‬
‫מציאותם‬
‫ואיך‬
‫חידוש גמור‪.‬‬
‫דרוש ]נשמה[‬
‫הקב"ה מחזיר‬
‫נשמתו של אדם‬
‫שהיא כמו פיקדון‬
‫אצלו ואינו מעכבה‬
‫בעד החוב שהאדם‬
‫חייב לו‪ .‬ולכן 'רבה‬
‫אמונתיך'‪ .‬ודורשים‬
‫מכאן שכך צריך‬
‫להתנהג כל אדם‬
‫ולא לעכב פיקדון‬
‫חבירו‪.‬‬
‫החסידות‬
‫שגם‬
‫מבארת‬
‫המצוות שיש להם‬
‫טעם‪ ,‬עיקרם הוא‬
‫העליון‬
‫רצון‬
‫שלמעלה מהטעם‪.‬‬
‫ולכן גם משפטים‬
‫מקיימים מצד ציווי‬
‫הבורא בדרך קבלת‬
‫עול – כמו החוקים‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬גם כשהמפקיד‬
‫חייב לו ממון ואינו‬
‫מחזיר לו את חובו‪,‬‬
‫אין מקום שיעכב‬
‫את פיקדונו ומחויב‬
‫הוא במצות ההשבה‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫ע"י היחידה דווקא‬
‫נרגש מהותו של‬
‫רצון העליון אשר‬
‫הרצון‬
‫תכליתו‬
‫עצמו‪.‬‬
‫סוד ]חיה[‬
‫חסידות‬
‫]יחידה[‬
‫חי‬
‫"מלך‬
‫וקיים" הוא בחינת‬
‫המלכות כמו שהיא‬
‫מיוחדת עם בחינת‬
‫היסוד‪" .‬מלך" =‬
‫מלכות "חי וקיים"‬
‫החזרת‬
‫=יסוד‪.‬‬
‫באה‬
‫הנשמה‬
‫המלכות‬
‫מבחינת‬
‫כמו שהיא מיוחדת‬
‫עם בחינת היסוד‪.‬‬
‫החסידות‬
‫מסבירה‪ :‬מלכות =‬
‫האלוקות‬
‫בחינת‬
‫לעולם‬
‫השייכת‬
‫)גדרי מקום וזמן (‪.‬‬
‫וספירת היסוד =‬
‫אלוקות‬
‫בחינת‬
‫מגדר‬
‫שלמעלה‬
‫לעולם‪.‬‬
‫שייכות‬
‫היחוד של מלכות‬
‫ויסוד = גילוי אור‬
‫אין סוף שלמעלה‬
‫מעולמות בבחינת‬
‫אלוקות המתלבשת‬
‫בעולם‪ .‬וזה בריאה‬
‫חדשה ויש מאין –‬
‫המורגש דווקא ע"י‬
‫שבו‪,‬‬
‫היחידה‬
‫שמיוחדת בעצמותו‬
‫ומכירה בחידוש יש‬
‫מאין‪.‬‬
‫התחלתו של סדר היום הוא "במודה‬
‫אני" שאומרים אותו קודם נטילת ידיים‪,‬‬
‫אפילו בידיים טמאות‪,‬לפי שכל הטומאות‬
‫שבעולם אינן מטמאות את ה"מודה אני"‬
‫של יהודי‪ .‬אפשר שיהיה חסר בענין זה או‬
‫בענין אחר – אבל ה"מודה אני" שלו נשאר‬
‫תמיד בשלימות ]היום יום י"א שבט[‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪57‬‬
‫דרגות באהבת ה' ויראת ה'‬
‫הנ"ל‬
‫א‪ .‬יראה תתאה – אי עשיית הרע מחמת פחד הענישה ]יראת‬
‫העונש[‪ ,‬ובמשמעות נעלית יותר אי עשיית הרע מחמת הלכלוך‬
‫שעצם החטא גורם לאדם ]יראת החטא[ – "אם אין יראה אין‬
‫חכמה" )תניא פמ"ג(‪.‬‬
‫ב‪ .‬יראה עילאה )יראת הרוממות( – האדם ירא ומתבושש‬
‫מלעבור על רצון הבורא מחמת רוממות וגדולת הבורא‪ .‬יראתו‬
‫מהחטא נובעת מזה שהחטא עצמו נוגד רצון הבורא ]יראת‬
‫הרוממות[ – "אם אין חכמה אין יראה" )שם(‪.‬‬
‫ג‪ .‬אהבה זוטא )אהבת עולם( – אהבת ה' המלווה בתחושת‬
‫הטוב שיש לאדם מהתקרבותו לבורא על ידי קיום התורה ומצוות‬
‫)"קרבת א‪-‬לקים לי טוב"‪ ,‬שם מ"ג( = "נפשי אויתיך בלילה" –‬
‫מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתיים לכך אני מתאוה ותאב לך‬
‫)שם מ"ד(‪.‬‬
‫ד‪ .‬אהבה רבה )אהבה בתענוגים( – אהבת ה' וקיום מצוותיו‬
‫ללא כל עירוב של הנאה שיש לאדם מכך‪ ,‬אלא אך ורק למען ה'‬
‫)שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬שם פרקים ט'‪ ,‬י"ד‪ ,‬מ"ג( = "כברא‬
‫דאשתדל בתר אבויי ואימיה‪ – "..‬כבן שאוהב את הוריו יותר מגופו‬
‫נפשו ורוחו כי הלא אב אחד לכולנו‪)...‬שם מ"ד(‪.‬‬
‫ה‪ .‬אהבה ממדת הרחמנות – לעורר במחשבתו תחלה רחמים‬
‫רבים לפני ה' על ניצוץ אלקות המחיה נפשו אשר ירד ממקורו חיי‬
‫החיים א"ס ב"ה ונתלבש ב'משכא דחויא' הרחוק מאור פני המלך‬
‫בתכלית ההרחק‪" – ..‬ליעקב )רחמנות( אשר פדה את אברהם‬
‫)אהבה(" )שם מ"ה(‪.‬‬
‫ו‪ .‬אהבה "כמים הפנים לפנים" – "ויש דרך ישר לפני איש‬
‫שוה לכל נפש‪...‬לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת‬
‫בלבו להיות מאירה בהתגלות לבו ומוחו למסור נפשו לה' וגופו‬
‫ומאודו בכל לב ובכל נפש ומאד מעומקא דלבא באמת לאמיתו‪,‬‬
‫ובפרט בשעת ק"ש וברכותיה" )שם מ"ה(‪.‬‬
‫ז‪ .‬אהבה מבחי' גבורות עליונות – אהבה העולה על כולנה‪,‬‬
‫כמעלת הזהב על הכסף‪ ,‬מגבורות עליונות דבינה עילאה‪ ,‬ע"י‬
‫‪58‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫התבוננות בגדולת א"ס ב"ה דכולא קמיה כלא חשיב‪ ,‬ע"י תגבורת‬
‫יסוד האש האלוקי שבנפש האלוקית המביא לידי צמאון ואח"כ‬
‫לבחי' חולת אהבה ואח"כ באה לידי כלות הנפש ממש – ואח"כ‬
‫'שוב' – דהיינו סדר העבודה בעסק התורה ומצות‪) ..‬שם נ'(‪.‬‬
‫סיכום על שער היחוד והאמונה‬
‫הרה"ת מאיר הכהן שי' קוגן‬
‫מאנ"ש קרית גת‬
‫הנה מגמת אדמו"ר הזקן ב"שער היחוד והאמונה" הוא לבאר‬
‫את ענין יחוד ה' בצורה הקרובה ביותר להבנה והשגה בשכל‬
‫אנושי‪.‬‬
‫פרק א'‬
‫ומקדים‪ ,‬שהחיות של כל נברא ונברא היא מאותיות דבר ה'‬
‫שהן השם של הנברא בלה"ק‪ ,‬והאותיות צריכות להיות מלובשות‬
‫בתוך הנברא כל הזמן‪ ,‬עד שאם מסתלקות ממנו אף לרגע אחד –‬
‫חוזר הוא לאין ואפס ממש‪ .‬ואף על גב דאותו השם אינו מוזכר‬
‫בעשרה מאמרות שבתורה‪ ,‬אעפ"כ‪ ,‬הוא נמשך מעשרה מאמרות‬
‫אלו ע"י צירופי אותיות‪ ,‬חילופי ותמורות האותיות ברל"א שערים‬
‫פנים ואחור כמ"ש בספר יצירה )ובפרק י"ב מבואר בפרטיות(‪ ,‬עד‬
‫שמתקבל השם של אותו נברא והוא מלובש בו ומהווהו מאין ממש‬
‫ליש‪.‬‬
‫פרק ב'‬
‫והנה מכך שהצירוף אותיות מחדש את מציאותו של הנברא‬
‫מאין ואפס ממש ליש – דזהו חידוש ניסי ממש אף יותר מקריעת‬
‫ים סוף שהוא רק שינוי הטבע – מוכיח אדמו"ר הזקן בהוכחה‬
‫שכלית משנת"ל שהאותיות צריכות להיות מלובשות בתוך הנברא‬
‫כל הזמן‪ .‬כי בכדי לפעול חידוש ניסי צריך כח המחדש לפעול כל‬
‫רגע‪.‬‬
‫ונמצינו למדים שעצם מציאות הנברא תלוי' באותיות דבר ה'‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪59‬‬
‫פרק ג'‬
‫ומזה מגיע אדמו"ר הזקן לחידוש נוסף‪ ,‬אשר כל מציאות‬
‫הנברא היא היא הדבר ה' שמחייהו‪ .‬כי אם ח"ו יסתלק הדבר ה'‪,‬‬
‫לא יישאר מהנברא מאומה‪ ,‬ונמצא שכל מהותו הוא הדבר ה'‪.‬‬
‫וזהו הביטול של הנבראים בדבר ה'‪.‬‬
‫וממשיל את זה אדה"ז לאור השמש כפי שנמצא בתוך גוף‬
‫כדור השמש‪ ,‬דבזה מבהיר אדה"ז שמצד אחד הנברא הוא אכן‬
‫קיים במציאות‪ ,‬כמו האור שבתוך המאור דמציאותו היא בתוקף‬
‫המירבי‪ ,‬ומאידך הרי הגדר שלו הוא – אין ואפס ממש‪.‬‬
‫אלא שכאן מתעוררת שאלה עצומה – כיון שהוכח שהנבראים‬
‫הם כלולים ובטלים במקורם – כיצד זה אפשרי שהנבראים יישארו‬
‫מציאות יש ובאופן שלא נרגש כלל שכל מציאותם היא דבר ה'??‬
‫פרק ד'‬
‫בכדי לענות על שאלה זו – מציג לנו אדה"ז את ענין מדת‬
‫הגבורה והצמצום‪ .‬ומקדים‪ ,‬שמדותיו של הקב"ה הם למעלה‬
‫ממציאותם )וממילא גם ‪ (-‬מהשגתם של הנבראים כמו הקב"ה‬
‫בעצמו‪.‬‬
‫וכמו שמדת החסד ופעולתה להוות את הנבראים מאין ממש‬
‫ליש‪ ,‬היא למעלה משכל והשגת הנבראים‪ ,‬כמו כן מדת הגבורה‬
‫ופעולתה להסתיר את החיות האלקית שלא תורגש בנבראים‪ ,‬היא‬
‫ג"כ למעלה משכל והשגת הנבראים‪.‬‬
‫ומכאן התשובה לשאלה הנ"ל – דביכולת מדת גבורתו ית'‬
‫לפעול שהחיות של הנבראים לא יורגש בהם עם היות שהוא כל‬
‫מהותם‪.‬‬
‫וזהו חידוש שלמעלה משכל והשגת הנבראים‪.‬‬
‫פרק ה'‬
‫)במאמר המוסגר מבאר אדה"ז שמדת גבורה זו שנת"ל היא‬
‫שרש הכלים‪ ,‬ועלי' ארז"ל עלה במחשבה לברוא את העולם במדת‬
‫הדין‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫מדות אלו חסד וגבורה הינן כל כך מופלאות מגדרי הנבראים‪,‬‬
‫עד שאפי' משה רבינו עליו השלום בנבואתו לא הגיע להשגת מדות‬
‫אלו‪ ,‬ורק נשמות הצדיקים בג"ע משיגות התפשטות החיות ואור‬
‫הנמשך משתי מדות אלו( )וראה שיחת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח‬
‫שליט"א על פרק זה )הובא בשיעורים בספר התניא(‪ ,‬ושם נתבאר‬
‫כיצד פרק זה מוסיף בהבנת ענין היחוד(‪.‬‬
‫פרק ו'‬
‫אלא דס"ד אמינא שמדות אלו חסד וגבורה כפי שהן מתגלות‬
‫בפועל בעולם‪) ,‬התהוות מצד החסד‪ ,‬צמצום מצד הגבורה(‪ ,‬הן‬
‫סותרות זו את זו – שמדת הגבורה גורמת לסילוק החיות האלקית‬
‫מגדרי הנבראים )אלא שמצד היותה מדה אלוקית‪ ,‬אין זה באופן‬
‫שהנברא חוזר לאין ואפס(‪ ,‬משא"כ מדת החסד‪.‬‬
‫לכן מבהיר לנו אדה"ז‪ ,‬שהצמצום הוא רק לגבי הנבראים‪ ,‬ולא‬
‫לגבי החיות האלקי‪.‬‬
‫ובכדי לבאר זה מקדים ענין התכללות המדות‪ ,‬דנראה בחוש‬
‫שהצמצום וההסתר של החיות האלקי בעולם הוא הוא מה‬
‫שמאפשר לעולם להתקיים כמו שהוא‪ ,‬ונמצא שמדת הגבורה היא‬
‫ג"כ חסד‪ .‬ובזה רואים במוחש את התכללות המדות זו בזו‪.‬‬
‫ובהסתמך על ענין התכללות המדות )שרואים במוחש כנ"ל(‪,‬‬
‫מכריח אדה"ז שהמדות‪ ,‬הן מדת החסד והן מדת הגבורה‪ ,‬מיוחדות‬
‫במהוע"צ ית'‪.‬‬
‫שהרי‪ ,‬מה שגורם את ההתכללות של המדות הוא יחודן‬
‫במהוע"צ ית'‪.‬‬
‫ונמצינו למדים‪ ,‬שמדת הגבורה אינה סותרת להתלבשות‬
‫החיות האלוקי בנברא וביטול הנברא בדבר ה' המחייהו‪ ,‬כי לגבי‬
‫מדת החסד היא אינה מצמצמת כלל דהיא מציאות אחת עם מדת‬
‫הגבורה‪ ,‬הוי' הוא האלוקים‪.‬‬
‫ומעתה יובן ענין "אין עוד" – דאין הפי' בזה שאין עוד אלוה‬
‫ח"ו‪ ,‬דמאי קמ"ל‪ ,‬אלא שאין עוד מציאות חוץ ממנו ית'‪ ,‬דלא תימא‬
‫שאופן התהוות העולמות הוא כהתלבשות הנשמה בהגוף‪ ,‬דהגוף‬
‫הוא מציאות לעצמו‪ .‬אלא שעצם מציאות הנברא היא היא דבר ה'‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪61‬‬
‫ממש‪ ,‬ואין הצמצום וההסתר שמצד מדת הגבורה סותר זה‪ ,‬כי מדת‬
‫הגבורה היא חד ממש עם מדת החסד‪.‬‬
‫פרק ז'‬
‫ואחר שביאר אדה"ז איך שאין עוד מלבדו‪ ,‬ניגש לבאר ב'‬
‫אופנים בביטול הנבראים‪ .‬והוא בהקדים שחיות הנבראים הוא‬
‫ממדת המלכות‪ .‬ובזה ישנם ב' פנים –‬
‫א( אין מלך בלא עם‪ .‬שם 'מלוכה' נופל אך ורק על 'עם'‬
‫)נפרדים( ולא על בנים וכיו"ב‪ .‬ונמצא שהמלכות מחייבת נפרדים‪.‬‬
‫והיות שגדר העולם הוא יש ופירוד )ואל"כ אינו נקרא 'עולם'(‪,‬‬
‫ה"ה נצרך למדת המל' ע"מ שיחול עליו שם 'עולם'‪.‬‬
‫ב( גדרי העולם הם זמן ומקום‪ .‬והיות שדוקא למדת המלכות‪,‬‬
‫בשונה משאר הספירות‪ ,‬יש שייכות לזמן ומקום‪ ,‬לכן חיות הזמן‬
‫והמקום הם ממדת המל'‪.‬‬
‫והנה ישנם ב' מדרגות במדת המל' – כפי שכלולה באוא"ס‪,‬‬
‫וכפי שיורדת להחיות הנבראים‪.‬‬
‫במדריגה הא'‪ ,‬הרי המל' כלולה באוא"ס‪ ,‬וממילא כל הנבראים‬
‫המתהווים ממנה‪ ,‬בטלים במציאות באוא"ס ואין להם מציאות כלל‪.‬‬
‫והוא נק' יחודא עילאה‪.‬‬
‫במדריגה הב'‪ ,‬המל' אינה כלולה באוא"ס‪ ,‬אלא יורדת ע"י‬
‫צמצומים רבים להחיות העולמות‪ ,‬ולכן יש נתינת מקום למציאות‬
‫הנבראים שיהיו בגדרי זמן ומקום ממש‪ .‬ואעפ"כ אוא"ס ממלא כל‬
‫המציאות גם בתוך גדרי הזמן והמקום‪ ,‬ורק מצד הצמצומים הנ"ל‪,‬‬
‫אינו נרגש בגלוי בעולם‪.‬‬
‫***‬
‫ומעתה‪ ,‬כאשר ידוע לנו שהנבראים בטלים במציאות באוא"ס‪,‬‬
‫וגם בתוך גדרי הנבראים – אוא"ס ממלא כל המציאות‪ ,‬יובן מ"ש‬
‫אני הוי' לא שניתי – שבריאת העולמות לא פעלה בו ית' שום‬
‫שינוי והוספה‪.‬‬
‫ויש בזה ב' פרטים –‬
‫‪62‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫א( אין שינוי בעצמותו‪ ,‬מאחר שהנבראים בטלים במציאות גם‬
‫אחר שנבראו‪.‬‬
‫ב( אין שינוי בדעתו – שהרי הנבראים שאותם הוא יודע –‬
‫אינם דבר שחוץ ממנו עד שנאמר שהוא דבר חידוש לגביו ית' ח"ו‪,‬‬
‫אלא בטלים אצלו‪ ,‬ובמילא כשם שבידיעת עצמו לא שייך שינוי‪,‬‬
‫כך בידיעת הנבראים לא שייך שינוי‪.‬‬
‫וגם כי היות שהוא ית' אחדות פשוט‪ ,‬הרי אין כח הדעת שלו‬
‫דבר נוסף על עצמותו אלא מאוחד עמו ית'‪.‬‬
‫***‬
‫ועפ"ז עולה ביאור חדש מדוע מוכרחים לומר שהצמצום הוא‬
‫לא כפשוטו וא"א לומר שסילק עצמו ח"ו מהנבראים – נוסף על‬
‫הסברא הפשוטה שהצורך להסתלק ממקום הנבראים הוא ממקרי‬
‫הגוף ופשוט שלא שייך אצלו ית'‪.‬‬
‫והוא – שהרי מוסכם על כולם שהוא ית' יודע את הנבראים‪.‬‬
‫והנה נתבאר לעיל שידיעת הנבראים אינה דבר נוסף עליו‪ ,‬אלא‬
‫היא היא ידיעת עצמו‪ .‬ומזה מובן שא"א לומר שהנבראים הם חוץ‬
‫מעצמותו ח"ו‪ ,‬שהרי אם כך הוא – הרי ידיעתו אותם אינה ידיעת‬
‫עצמו‪ .‬ונמצא שיש בו עצמו איזה הרכבה ח"ו‪ ,‬והוא לכו"ע אינו‪.‬‬
‫***‬
‫וע"פ כהנ"ל מבאר מאמר הזוהר – "לית אתר פנוי מיני' לא‬
‫בעילאין ולא בתתאין"‪ .‬ובר"מ פ' פנחס – "איהו תפיס בכולא ולית‬
‫מאן דתפיס בי' וכו' איהו סובב כל עלמין ולית מאן דנפיק מרשותי'‬
‫לבר איהו ממלא כל עלמין כו' איהו וקשר ומיחד זינא לזיני' עילא‬
‫ותתא ולית קורבא בד' יסודין אלא בקוב"ה כד איהו בינייהו"‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫דמאמר זה בא לבטא ב' ענינים שיובנו ע"פ מה שנתבאר בענין‬
‫אני הוי' לא שניתי‪.‬‬
‫א( אע"פ שהוא נמצא בתוך גדרי העולם כנ"ל בתחילת הפרק‬
‫)והיינו ממלא כל עלמין(‪ ,‬אינו נתפס בהם‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪63‬‬
‫ב( מ"ש סובב כל עלמין – אין הפי' כפשוטו‪ ,‬אלא כאדם‬
‫המצייר איזה דבר במחשבתו‪ .‬אלא שהאדם אינו מקיף את הדבר‬
‫בגשמיות ממש במחשבתו‪ .‬והקב"ה‪ ,‬להבדיל‪ ,‬מהווה את העולמות‬
‫בפועל ממש‪.‬‬
‫***‬
‫והיות שגם ממכ"ע וגם סוכ"ע נמצא במקום הנבראים ואינו‬
‫נתפס בהם – א"כ מהו ההבדל ביניהם?‬
‫ומבאר שההבדל בין סוכ"ע לממכ"ע הוא –‬
‫שסוכ"ע עם היות שנמצא במקום הנבראים ומהווה הנבראים‪,‬‬
‫אינו מתלבש בגדרי הנבראים‪.‬‬
‫וממכ"ע – הוא שמתלבש בגדרי הנבראים שהם בעלי גבול‬
‫ותכלית בכמותם ואיכותם ע"י צירופי וחילופי האותיות מעשרה‬
‫מאמרות‪ ,‬שכל צירוף וחילוף הוא צמצום החיות של עש"מ עצמן‪,‬‬
‫עד שיתהווה מכחם ואורם עצם הנבראים כמו שהם בעלי גבול‬
‫ותכלית‪.‬‬
‫פרק ח'‬
‫ואחר שביאר ענין ביטול הנבראים בפרקים הקודמים‪ ,‬נשאר‬
‫לבאר איך שגם מדותיו הק'‪ ,‬ואפילו אותיות דבר ה'‪ ,‬אינן דבר‬
‫נוסף על מהוע"צ ח"ו אלא מיוחדות עמו‪.‬‬
‫דהנה מזה שהוא ית' אחדות פשוטה ולא מורכבת כלל – מובן‬
‫בדרך ממילא שגם מדותיו הק' אינן כמו מדות האדם שהן דבר‬
‫נוסף על עצמותו‪ ,‬כי אם שהן מיוחדות עמו בתכלית היחוד‪.‬‬
‫והנה אופן היחוד של מדותיו הק' במהוע"צ אינו ניתן להשגה‬
‫בשכל‪ .‬שהרי השגת הנבראים מוגבלת אך ורק לדברים שהם‬
‫בגדרי הנבראים‪.‬‬
‫והנה בגדרי הנבראים המעלה ומדריגה הכי עליונה היא‬
‫מדריגת החכמה‪ ,‬שהרי היא היא חיות המדות‪ ,‬שהן מקור לאותיות‬
‫המחשבה דבור ומעשה‪ ,‬ונמצא שהחכמה היא מקור ושורש לכל‬
‫המעלות שישנם בגדרי הנבראים‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫פרק ט'‬
‫אבל הקב"ה הוא למעלה מעלה )לא רק מחכמה שבנבראים‬
‫אלא( אפי' ממדריגת חכמה שבאצילות‪ .‬וכשם שאי אפשר לשייך‬
‫את החכמה לחוש המישוש אפי' בדרך שלילה‪ ,‬כך אי אפשר לשייך‬
‫את הקב"ה למדריגת החכמה אפי' בדרך שלילה‪.‬‬
‫ומכאן אנו למדים ב' טעמים לכך שא"א כלל להשיג אופן‬
‫היחוד שלו עם מדותיו הק'‪.‬‬
‫א( כשם שא"א להשיג את הקב"ה עצמו – כך א"א להשיג‬
‫אופן היחוד שלו עם מדותיו הק'‪.‬‬
‫ב( הרי מדותיו ית' עצמן אין להן שום יחס כלל עם מהוע"צ‬
‫ית' כנ"ל‪ .‬ואעפ"כ הן מיוחדות עמו בתכלית היחוד‪ .‬וזה דבר שא"א‬
‫כלל להשיג בשכל איך ומה הוא‪.‬‬
‫פרק יו"ד‬
‫ואעפ"כ לשכך האוזן מה שהיא יכולה לשמוע‪ ,‬נשמע ונתבונן‬
‫ממשל מאור השמש כמו שהוא בגוף כדור השמש‪ ,‬שאינו עולה‬
‫בשם "אור" כלל אלא "מאור"‪ ,‬והיינו שהוא מתעצם ונהי' עצם א'‬
‫ממש עם המאור‪ .‬ורק כשהוא מחוץ להשמש‪ ,‬אזי יש לו שם לעצמו‬
‫שהוא "אור"‪.‬‬
‫כך מדותיו ית' נקראות "מדות" רק לענין הנהגת הנבראים‪.‬‬
‫שהרי הקב"ה בורא ומנהיג את הנבראים ע"י מדותיו הק'‪ ,‬אשר על‬
‫כן אצל הנבראים נרגשות המדות כמציאות לעצמן ויש להן שם‬
‫לעצמן – מדות‪.‬‬
‫אבל לגבי הקב"ה אינן עולות בשם כלל‪ ,‬אלא הן מיוחדות‬
‫במהוע"צ ית' בתכלית היחוד‪.‬‬
‫פרק י"א‬
‫והנה כשם שמדותיו ית' מיוחדות עמו בתכלית היחוד‪ ,‬כך‬
‫אותיות דבר ה' אינן דבר לעצמן אלא מיוחדות עמו ית'‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪65‬‬
‫דקס"ד‪ ,‬שהיות שאותיות דבר ה' נק' בשם 'אותיות'‪ ,‬הרי כשם‬
‫שאותיות בכלל ניתנות להבנה בשכל‪ ,‬כך אותיות דבר ה' ניתנות‬
‫להשגה בשכל ואינן מיוחדות במהוע"צ‪.‬‬
‫ומבאר אדה"ז שנק' אותיות רק בדרך משל – כמו שאותיות‬
‫המחשבה והדבור של האדם הן המשכות משכלו וממדותיו )ומה‬
‫שהן קבועות בפה ולשון‪ ,‬שלמטה מהשכל והמדות‪ ,‬הרי שרשן‬
‫ממהות ועצמות השכל והמדות(‪ ,‬שעל ידי האותיות הוא התגלות‬
‫המדות ופעולתן בעולם‪.‬‬
‫כך אותיות דבר ה' הן כ"ב מיני המשכות מחב"ד וממדותיו ית'‬
‫ממהותן ועצמותן‪ ,‬שעל ידן הוא התגלות הספירות בעולם לפעול‬
‫פעולות פרטיות בעולם‪ ,‬שכל צירוף אותיות הוא המשכת פעולה‬
‫פרטית מסויימת בעולם מא' ממדותיו הק'‪ .‬ונמצא שגם האותיות‬
‫מיוחדות במהוע"צ ית' כמו המדות עצמן‪.‬‬
‫פרק י"ב‬
‫והנה אחר שלמדנו שגם האותיות מיוחדות במהוע"צ ית'‪ ,‬והן‬
‫רק כ"ב אותיות ותו לא – מתעוררת שאלה – כיצד ישנו ריבוי כה‬
‫עצום של נבראים? ושמא אינן באים מאותן כ"ב אותיות עצמן‬
‫המיוחדות במהוע"צ ית'‪ ,‬ובמילא מציאותן היא מחוץ ליחודו ית'‬
‫ח"ו?‬
‫וע"ז מבאר אדה"ז – שאכן כל הנבראים למיניהם נבראו‬
‫מאותן כ"ב אותיות‪ ,‬אלא שהשינוי והריבוי תלוי בצירוף האותיות‬
‫באופנים שונים‪.‬‬
‫והנה הכח המחבר האותיות לתיבה א' הוא המשכת כח עליון‬
‫וחיות כללי הכולל ושקול כנגד כל מיני הכחות והחיות פרטיות של‬
‫האותיות ועולה על גביהן‪.‬‬
‫וכל צירוף אותיות משפיע חיות לעולם מסוים הנברא בצירוף‬
‫זה לכללו‪ .‬אך פרטי הנבראים שבאותו עולם – נבראים מאיזה‬
‫צירוף אותיות מתיבה זו‪ ,‬או מחילופי ותמורות האותיות מתיבה זו‪.‬‬
‫והמשל לזה הוא אור השמש המאיר בארץ בלילה מן הירח‪,‬‬
‫שהוא אור השמש ממש ולא אור חדש‪ ,‬אלא שהוא מצומצם‪.‬‬
‫ונמצא שכל שמות הנבראים המהווים אותם הן צירופי‬
‫האותיות והחילופים והתמורות מהאותיות שבעשרה מאמרות עצמן‬
‫‪66‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫– ובאמת הן הארה דהארה דהארה מהאותיות עצמן‪ ,‬המיוחדות‬
‫במהוע"צ כנ"ל‪.‬‬
‫ונמצא מובן מכל מה שנתבאר לעיל –‬
‫א( שהנבראים בטלים במציאות במהותו ועצמותו ית'‪.‬‬
‫ב( גם בתוך גדרי הנבראים אוא"ס ממלא כל המציאות‪.‬‬
‫ג( מדותיו הק' מיוחדות עמו ית' בתכלית היחוד‪.‬‬
‫ד( האותיות שבעשרה מאמרות – מיוחדות עם מדותיו הק'‪.‬‬
‫ה( גם ריבוי צירופי האותיות – הן הארה וכו' מהאותיות‬
‫שבעשרה מאמרות עצמם‪.‬‬
‫משלים בחסידות‬
‫הת' מנחם מענדל שי' אפל‬
‫שליח בישיבה‬
‫ידוע‪ 1‬שכשמביאים בחסידות שני משלים )או יותר( לאיזה‬
‫ענין‪ ,‬הוא‪ ,‬כי אין המשל מכוון לנמשל בכל הפרטים ‪ ,‬ולכן מביאים‬
‫שני משלים )ויותר(‪ ,‬שכל א' מהם מבאר איזה פרטים מהנמשל‪.‬‬
‫ועל יסוד זה י"ל )בד"א( כמה מקומות בחסידות שמובאים‬
‫כמה משלים לאיזה עניין‪:‬‬
‫________‬
‫‪ (1‬סה"מ מלוקט ח"ד ע' של"ז )אות ה'(‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪67‬‬
‫א‪ .‬בסה"מ תרנ"ז )ע' מ"ו ואילך( מביא אדמו"ר הרש"ב ב'‬
‫משלים לבאר איך ששם אלוקים אע"פ שע"י מתגלה אלוקות‬
‫בעולם עכ"ז ה"ה מעלים על עצם האור‪.‬‬
‫ומביא משל א' מב"ד שהיו נושאים ונותנים כל הלילה )בדיני‬
‫נפשות( כדי שלא ישכחו את הטעמים של ב' הצדדים‪ ,‬ואע"פ‬
‫שהסופרים היו כותבים הכל אבל מה שבלב א"א לכתוב דהיינו‬
‫שע"י הדיבור אמנם מתגלה מה שבפנים‪ ,‬אבל מצד שני זה מעלים‬
‫על העצם‪.‬‬
‫ומשל שני מכוחות הנפש כמו כח הראיה וכדו' שאע"פ שע"י‬
‫האברים מתגלים כוחות הנפש ובאין מן הכח אל הפועל‪ ,‬בכ"ז‬
‫הכוחות כפי שהן בעצם הנפש‪ ,‬אינם מתגלים‪.‬‬
‫וי"ל שהטעם לכך שמביא ב' משלים הוא‪ ,‬כי המשל הראשון‬
‫אינו דומה בכל הפרטים לנמשל‪.‬‬
‫דהנה מבואר ב"דרך מצוותיך" )ע' ‪ 310‬ד"ה "קדושים"(‬
‫ההפרש שבין כחות הנפש )שכל ומדות( לבין לבושי הנפש‪,‬‬
‫שכוחות הנפש הם התפשטות הנפש שאע"פ שמהות ועצמות הנפש‬
‫היא למעלה משכל ומדות‪ ,‬מ"מ ע"י ההתלבשות במוח ולב נמשך‬
‫ממנה שכל ומדות‪ ,‬ולכן כשיחשוב האדם לכתוב מיד תנוע היד‬
‫ותכתוב מאליה מכיון שהיא מיוחדת עם הנפש )וכן בכל כוחות‬
‫הנפש(‪.‬‬
‫משא"כ לבושי הנפש שאין הנפש מתאחדת עמהם כלל רק‬
‫מתלבשת בהם‪ ,‬כמו לבוש כפשוטו שאין הוא מאוחד עם האדם‬
‫הלובשו רק שהאדם מתלבש בו‪.‬‬
‫וכמבואר בכ"מ בחסידות )ראה המשך תער"ב אות נ‪-‬נ"א(‬
‫שבכדי שהעין תראה או שהיד תכתוב או שהרגלים ילכו וכד'‪ ,‬אין‬
‫צריך לשהיית זמן‪ ,‬אלא מיד שרוצה מיד זה קורה‪ ,‬והוא לפי‬
‫שהרצון נמצא בכל הגוף‪ .‬אבל לדבר או לחשוב וכד' זה לוקח זמן‪.‬‬
‫וכמ"ש בתניא פ"כ )בסופו( שקודם כל היתה בכח חכמתו ושכלו‬
‫שהיה נודע אצלו הדבר ואח"כ חזרה ועלתה מהלב למוח לחשב‬
‫ולהרהר איך להוציא תאוותו לפועל וכו'‪ ,‬וכ"ז כנ"ל מפני‬
‫שהלבושים אינם מאוחדים ממש עם הנפש כמו שהכוחות‬
‫מאוחדים‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫ולפ"ז מובן למה הרבי רש"ב אינו מסתפק במשל מהסנהדרין‪,‬‬
‫ששם הראיה מהדיבור שלהם )שסופרי הדיינים לא כותבים את מה‬
‫שבלבם כי את זה הדיבור אינו מגלה( משום שהדיבור הוא דבר‬
‫נפרד כמו לבוש ואינו התפשטות הנפש‪ ,‬משא"כ למעלה ששם‬
‫אלוקים ה"ה דבר א' עם שם ה' )כמבואר בכ"מ( וכפי שכתוב ג"כ‬
‫בתניא פכ"א )בסופו( "כהדין קמצא דלבושא מיניה וביה"‪ ,‬ולכן‬
‫מביא ג"כ את המשל מכוחות הנפש שהם מאוחדים הרבה יותר עם‬
‫הנפש‪.‬‬
‫ולאידך גיסא‪:‬‬
‫המשל מכוחות הנפש ג"כ אינו מדויק‪ ,‬כי אע"פ שבד"כ א"א‬
‫לגלות את הכוחות כפי שהם בעצם הנפש‪ ,‬בכ"ז ישנם זמנים‬
‫שבהם מתגלים כוחות נעלמים כפי שהם כלולים בנפש‪.‬‬
‫כפי שכותב אד"ש מה"מ בדב"מ לך‪-‬לך )אות י"ד( שיהודי‬
‫צריך לגלות לא רק כוחות נעלמים שיש להם שייכות וקרובים אל‬
‫הגילוי‪ ,‬אלא כוחות נעלמים שאף א' לא ידע ולא שיער שיש לו‬
‫כוחות כאלה‪.‬‬
‫ובסה"מ מלוקט ח"ה )ע' רפז( "ובכוחות הנפש הוא החילוק‬
‫בין כוחות הנעלמים לכוחות הכלולים בנפש‪ ,‬שההעלם דכוחות‬
‫הנעלמים…הוא העלם שישנו במציאות‪ ,‬וההעלם דכוחות הכלולים‬
‫בנפש הוא העלם שאינו במציאות"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שההבדל ביניהם )בפשטות( הוא שההעלם שישנו במציאות‬
‫הוא שייך וקרוב אל הגילוי )כמו אש שבגחלת( והעלם שאינו‬
‫במציאות הוא אינו קרוב אל הגילוי )ורק ע"י יגיעה וכו' מגלים‬
‫זאת – כמו אש שבצור החלמיש(‪.‬‬
‫ובמילא‪ ,‬כשאד"ש מה"מ אומר שצריך לגלות כוחות נעלמים‬
‫שלמעלה משייכות ולמעלה מלהיות קרובים אל הגילוי ז‪.‬א‪.‬‬
‫שאפשר לגלות את הכוחות כמו שהם כלולים בנפש‪.‬‬
‫ולכן הרבי רש"ב אינו מסתפק במשל מכוחות הנפש‪ ,‬ומביא‬
‫ג"כ את המשל מהדיבור שהוא אף פעם אינו מגלה את עצם הנפש‪.‬‬
‫ובעומק יותר י"ל עפמ"ש אד"ש מה"מ בסה"מ )ח"ו ע' פ'(‬
‫וז"ל‪:‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪69‬‬
‫"וי"ל דמהבאורים ע"ז שהשרש דכח הדיבור הוא בעצם הנפש‬
‫)ולמעלה מהשרש דכל הכוחות( הוא כי הכוחות שמצד הגילויים‬
‫דהנפש ענינם הוא שהם גילוי הנפש )דגילוי הוא בקירוב להעניין‬
‫שהוא מגלה( וכיון שענינו של כח הדיבור הוא זה שבכוחו לצאת‬
‫ממציאותו )הפך ענין הקירוב‪ ,‬גילוי( הוא מפני ששרשו הוא בעצם‬
‫הנפש שאינה מוגבלת בענין הגילוי‪ ,‬וביכולתה להיות גם בהעלם‬
‫ועד להעלם בתכלית‪ ,‬יציאתו ממציאותו" עכ"ל‪.‬‬
‫ונמצא שבכל אחד מהם )כוחות הנפש‪ ,‬והדיבור( יש מעלה‬
‫ויש חיסרון‪.‬‬
‫בכוחות הנפש יש מעלה שהם מגלים את הנפש "גילויים‬
‫דהנפש" ומצד שני זה לא מגלה את עצם הנפש אלא רק את‬
‫הגילויים )וגם זה לא לגמרי(‪.‬‬
‫וכח הדיבור יש בו מעלה שהוא מושרש בעצם הנפש )ראה‬
‫סה"מ מלוקט ח"ג ע' קצ"ה(‪ ,‬ומצד שני "העלם בתכלית" )והא‬
‫בהא תליא( כפי שכותב אדמוה"ז ג"כ בתניא פכ' – כ"א )ובכ"ז‬
‫מתוך הדבור אפשר לדעת קצת מה שיש בפנים כדמוכח לעיל(‪.‬‬
‫ולכן מביא הרבי רש"ב את שני המשלים‪ ,‬כי בכ"א יש פרט‬
‫שאין בשני‪ ,‬וכ"א משלים את השני‪.2‬‬
‫ב‪ .‬בלקו"ת )פרשת חוקת ס"ה‪ ,‬א( כותב אדמוה"ז בזה"ל‪:‬‬
‫"ומעתה יש להבין פירוש וענין לשון עולם מהו דהנה החיות אלוקי‬
‫שבכל עולם המתלבש בו להחיותו הנקרא נפש הוא כדמיון החיות‬
‫של הנשמה בגוף שלה שמסתתרת היא בגוף‪ ,‬והגוף מלבישה‬
‫ומעלימה‪ ,‬הרי זה כמו על ד"מ המלך שיושב בחדרו סגור וצפון‬
‫שהיכלו וחדרו מעלימו בלתי הגלות נגלות לשום אדם‪ ,‬וכך‬
‫למעלה‪...‬אוא"ס ב"ה מלובש ונעלם בתוך כל עלמין‪...‬לבלתי‬
‫________‬
‫‪ (2‬ויש לקשר זה עם המבואר בסה"מ מלוקט ח"ד )ע' קפ"ז‪ ,‬ועוד(‪ ,‬שבצמצום‬
‫יש שני ענינים‪ .‬זה שהצמצום הוא בשביל הגלוי‪ ,‬וזה שבהצמצום עצמו מתגלה‬
‫השלימות דאוא"ס שהוא לא מוגבל בענין הגילוי ויש לו גם כח ההעלם‪ ,‬שכל א'‬
‫מהמשלים מתאים לענין אחר בצמצום‪ ,‬דהמשל מכוחות הנפש מתאים לענין הא'‬
‫בצמצום‪ ,‬והמשל מכח הדבור מתאים לענין הב' בצמצום‪.‬‬
‫ועיין ג"כ בסה"מ ח"ג ד"ה "ועתה יגדל"‪ ,‬ועוד‪ ,‬בענין מעלת הדיבור שמושרש‬
‫בעצם הנפש‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫הגלות נגלות‪ ,‬וכמו שהנשמה המלובשת בגוף היא נעלמת שאינה‬
‫נראית ונגלית"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ונמצא שישנם ב' משלים לכך שהקב"ה נעלם ואינו מתגלה‬
‫בבריאה‪:‬‬
‫א‪ .‬כמו הנשמה שמסתתרת בגוף‪.‬‬
‫ב‪ .‬כמו מלך שיושב בחדרו שנעלם מכל אדם‪.‬‬
‫והנה הטעם לכך )בפשטות( שאדמוה"ז אינו מסתפק במשל‬
‫השני )מהמלך שצפון ונעלם בחדרו(‪ ,‬מובן‪ ,‬שהרי ידוע שאוא"ס‬
‫ב"ה נמצא ומלובש בכל פרט בבריאה‪ ,‬וגם אוא"ס סוכ"ע נמצא‬
‫בכל פרט בבריאה )כמבואר בתניא פרק מ"ח( וכידוע ש"צמצום‬
‫לא כפשוטו" וכו'‪ ,‬ובמילא המשל ממלך שיושב בחדרו אינו‬
‫מדוייק‪ ,‬כי המלך לא רק שהוא נעלם מכולם אלא הוא גם לא‬
‫מלובש ולא נמצא בכולם‪ ,‬אלא רק משגיח מלמעלה‪ ,‬משא"כ‬
‫אוא"ס ב"ה שמלובש בכל פרט בבריאה )כנ"ל(‪.‬‬
‫ולכן מביא אדמוה"ז ג"כ את המשל מהנשמה שמסתתרת בגוף‬
‫שעכ"ז שהיא מסתתרת בגוף‪ ,‬היא נמצאת ומלובשת בכל הגוף‬
‫ומחיה אותו‪.‬‬
‫אבל צ"ל לאידך גיסא‪ ,‬למה אדמה"ז לא מסתפק במשל הא'‬
‫)מהנשמה שמסתתרת בגוף(‪ ,‬ומביא ג"כ את המשל ממלך שיושב‬
‫בחדרו?‬
‫וי"ל ע"פ המבואר בהמשך המאמר שם שיש הבדל בין‬
‫העולמות העליונים ובין העולם הזה הגשמי שככל שיורדים‬
‫במדריגה כך ההעלם הוא ביותר‪ ,‬ולכן העולם הזה "בתכלית‬
‫החושך עד שנראים השמים והארץ בבחינת גשם ונפרד ממש בלתי‬
‫בחינת ביטול‪ .‬משא"כ למעלה‪ ...‬הרי נאמר וצבא השמים לך‬
‫משתחווים‪."...‬‬
‫ולפ"ז מובן למה אדמוה"ז אינו מסתפק במשל הא' )מהנשמה‬
‫שמסתתרת בגוף(‪ ,‬כי הגוף בטל לנשמה בשווה בכל הגוף )אע"פ‬
‫שהחיות של הנשמה בגוף אינה בכל הגוף בשווה(‪ ,‬ובדיוק כמו‬
‫שכשרוצה להניע את היד מיד היד זזה‪ ,‬כך כשרוצה ללכת מיד‬
‫הרגלים הולכים‪ ,‬וכפשוט‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪71‬‬
‫ולכן מביא ג"כ את המשל השני )ממלך שיושב בחדרו(‪,‬‬
‫שאע"פ שהמלך נעלם מכולם‪ ,‬בכ"ז יש הבדל בין השרים והעבדים‬
‫שנמצאים בקרבתו‪ ,‬לבין שאר העם בנוגע לבחינת הביטול שלהם‬
‫למלך‪.‬‬
‫ג‪ .‬בהמשך תרס"ו )ע' יג( מבאר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע‪,‬‬
‫איך שבג"ע בכדי לעלות ממדריגה למדריגה צ"ל בחי' הביטול‬
‫דמדריגה הראשונה‪.‬‬
‫ומביא לכך ב' משלים‪:‬‬
‫א‪ .‬כשצריך לבוא אל שכל עמוק צ"ל ענין ההשתוממות‪,‬‬
‫שהו"ע הביטול מהשגתו הראשונה‪ ,‬ואזי דוקא בא אל עומק השכל‪.‬‬
‫ב‪" .‬כמו רקבון הגרעין בארץ שמתבטל ונפסד צורתו לגמרי‬
‫אז יומשך בו כח הצומח להצמיח"‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬ששני משלים אלו ה"ה בהתאם לשתי הדרגות שיש‬
‫בהביטול דג"ע )כפי שמבאר בע' טו' שם(‪ :‬א‪ .‬הביטול דנהר דינור‪,‬‬
‫"שמתפשטים מגשמיות דתענוג ושכל הראשון"‪ ,‬ב‪ .‬העליה בעמוד‬
‫)שבין געה"ת לגעה"ע( ש"הו"ע העלי' וההתכללות במדריגה‬
‫העליונה אבל עדיין קודם שנכלל ממש במדריגה העליונה הוא‬
‫ביטול שני הנעשה מגילוי אור ‪ . .‬העליון שמאיר עליו"‪.‬‬
‫וי"ל דהמשל משכל עמוק מתאים להביטול השני‪ ,‬העליה‬
‫בעמוד‪ ,‬דכיון שהביטול נעשה ע"י יגיעה שכלית זהו ע"ד הביטול‬
‫דהעמוד שזהו ע"י המשכת אור מלמעלה; דבמשל זהו ע"י היגיעה‬
‫בשכל עמוק שגורם ל"זיכוך וביטול כלי המוחין"‪ ,‬ובהנמשל הוא‬
‫ע"י המשכת גילוי אור עליון שמאיר עליו‪.‬‬
‫אמנם בהמשל הב'‪ ,‬זה שהגרעין נפסד לא נעשה ע"י כח‬
‫הצומח‪ ,‬אלא שאחרי שהוא נפסד ונרקב )ע"י ששמים אותו‬
‫באדמה( נמשך בו אח"כ כח הצומח‪ ,‬שזהו ע"ד הביטול דנהר דינור‬
‫שהו"ע ההתפשטות מהגשמיות ורק אח"ז יכול להתענג בתענוג‬
‫דג"ע‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫הפשטת השכל והדיבור בעת הנבואה‬
‫הרה"ח יוסף הכהן שיחי' הנדל‬
‫ר"מ ומשפיע בישיבה‬
‫במאמר ד"ה באתי לגני )תשט"ו ס"ז( שואל כ"ק אד"ש מלך‬
‫המשיח בזה"ל‪” :‬אמנם צ"ל דמכיון שהיה צ"ל הפשטת הגשמיות‬
‫)בעת הנבואה( למה הדיבור הגשמי נשאר בהנביא?‪ - ..‬ומבאר ‪-‬‬
‫‪..‬שהדיבור אצל הנביא אינו נפרד משרשו ומקורו ולכן יכול להיות‬
‫כלי שיתלבש בו רוח ה'‪ ,“...‬עיי"ש באריכות‪.‬‬
‫ולכאורה צ"ל‪ ,‬באם הדיבור אינו נפרד כנ"ל אזי כ"ש וק"ו‬
‫שהשכל והמידות אצל הנביא אינם נפרדים )שהרי הם יותר בטלים‬
‫לנפש‪ ,‬כמבואר בכ“מ( ובמילא ה"ה כלים לרוח ה'‪ ,‬וא"כ מדוע היה‬
‫צ"ל בנוסף להפשטת הלבושים אף הפשטת השכל והמדות?‬
‫ולכאורה נ"ל דאף שהדיבור הוא למטה משכל ומדות‪ ,‬הנה‬
‫בענין זה יש מעלה בדיבור על השכל ומדות‪ ,‬דמכיון שדיבור הוא‬
‫דומם ורק כלי למה שלמעלה ממנו – לכן יכול להיות מחובר‬
‫לשרשו וכלי לרוח ה'‪ ,‬אבל השכל והמידות שהינם מציאות בפ"ע‬
‫)מציאות של אלוקות – אבל מציאות עכ"פ( במילא בכדי לקבל את‬
‫השראת הנבואה – רוח ה'‪ ,‬צריך שתהי' אצל הנביא הפשטה גם‬
‫מדרגות אלו‪.‬‬
‫עונג אכילה בשבת‬
‫הת' ברוך נחמיה שיחי' דקל‬
‫תלמיד בישיבה‬
‫בתורה אור בתחילת הדרושים לפרשת חיי שרה אומר אדה"ז‬
‫בזה"ל‪" :‬האכילה בשבת היא המשכה מלמעלה לשובע נפשו מחמת‬
‫המאכל כמו שהוא בשורשו למעלה קודם שנפל בשבירת הכלים‬
‫שאין בו בירור כמו בימות החול יש בו פרש שהוא פסולת‬
‫שהמובחר שולח ללב ולמוח והפסולת יורד למטה בקרביים‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪73‬‬
‫ובמעיים כו' וזהו הבירור אבל בשבת שהוא נעשה מלמעלה למטה‬
‫אין בו פסולת כלל ‪ . .‬אבל בשבת אז תתענג על הוי' למעלה‬
‫מעה"ד ולא יגורך רע כלל" עכ"ל‪.‬‬
‫וצ"ל דהנה ידוע הסיפור המובא בלקו"ש )ח"י שיחה לפ'‬
‫וישלח‪-‬י"ט כסלו הע' ‪ (38‬בזה"ל‪" :‬וכהמעשה הידוע אשר פעם‬
‫הראה הבעש"ט נ"ע לתלמידיו שור מלובש בבגדי שב"ק יושב‬
‫אצל שלחן‪ ,‬כי היה צדיק א' שאכל בשר לקיים מצות שבת‪ ,‬ומפני‬
‫תוקף רצונו לקיים את המצוה באכילת בשר נעשה עצמו כן"‪.‬‬
‫ולפי זה יוצא שגם בשבת ישנו איסור של אכילה לשם תאווה‪,‬‬
‫וצריך לאכול רק לצורך קיום וחיות גופו ונפשו‪ ,‬והרי מהמובא‬
‫לפנ"ז בדברי אדה"ז משמע שבשבת אין פסולת באוכל אלא אך‬
‫ורק להתענג על הוי' באכילה ושתי'‪ ,‬וא"כ איך שייך אכילה כזאת‬
‫עד כ"כ שה"ה כ"שור"?‬
‫ונראה לומר הביאור בזה ע"פ מ"ש ב'דרך מצוותיך' מצות‬
‫אכילת קודשים )ד' צג ע"ב( בזה"ל‪" :‬כמו שבאכילת כהנים היו‬
‫צריכים לברך תחילה כדי שעי"ז יהי' המשכת אוא"ס ושיהי' לו כח‬
‫להמשיך ע"י האכילה כמו כן כדי שיוכל להמשיך ע"י עונג שבת‬
‫את התענוג העליון הנ"ל צריך מקודם להתפלל בכוונה שאם יאכל‬
‫בשבת בלא תפילה בכוונה לא יעשה כלום ויתפשט התענוג הגשמי‬
‫של המאכל בחיצוני'‪ ,‬זולתי כאשר יתעורר תחילה בתפילה‬
‫בקריאת התפילה בכוונה אזי ימשיך אח"כ באכילתו את העונג‬
‫העליון כמו שהי' בבשר הזבח דכהנים הברכה תחילה כמו"כ בשבת‬
‫הקריאה בתפילה הוא כמו ברכה על מצות אכילה בשבת וד"ל"‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ולפ"ז י"ל )בד"א עכ"פ( הא דהיה נראה על אותו ת"ח‬
‫שבשעת האכילה הי' נראה כ'שור עם שטריימל'‪ ,‬מכיון‬
‫ש)בפשטות( הוא לא עשה את ההכנה הדרושה הנ"ל לצורך‬
‫המשכת העונג העליון‪ ,‬ולכן ה"ה מצ"ע נחשב כ"שור‪ ,"..‬מכיון‬
‫שאע"פ שנמשך אור כזה שהוא ללא פסולת‪ ,‬הרי מכיון שהוא‬
‫מצ"ע לא היה ראוי לכך‪ ,‬מכיון שלא עשה את ההכנה הדרושה‪,‬‬
‫‪74‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫במילא היה שייך אצלו שיחשב כ"שור‪ ,"...‬אמנם מ"ש אדמוה"ז‬
‫בתו"א קאי על האור כפי שנמשך מלמעלה שבו לא שייך ענין של‬
‫פסולת‪.‬‬
‫הלכה ומנהג‬
‫אופן אחיזת הלולב בהלל‬
‫הרב מנחם הכהן שי' כהן‬
‫רב קהילת 'בית מנחם' ור"מ בישיבה‬
‫א‬
‫בשיחת ליל ה' דחגה"ס ה'תשמ"ח עורר כ"ק אדמו"ר מלך‬
‫המשיח שליט"א אודות השטורעם בענין ה'הקהל'‪ ,‬ומסביר מהו‬
‫הטעם שנוהגים לאחוז את הלולב בלבד בשעת אמירת ה"הלל"‬
‫)מלבד בעת נענועים( וזלה"ק‪" :‬בין פרטי ההנהגות בבית הכנסת‬
‫השייכות לחג הסוכות – נטילת ד' מינים בעת אמירת ההלל –‬
‫ראינו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר הנהגה שהייתה תמוהה אצלי מכמה‬
‫זמן‪:‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪75‬‬
‫לאמירת הלל – הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר נוטל בידו את הלולב‪,‬‬
‫יחד עם ב' המינים שאוגדים עמו‪ ,‬ולא את האתרוג )שנשאר‬
‫במקומו‪ ,‬בקופסא של כסף‪ ,‬וכיו"ב(‪,‬‬
‫ורק בעת הנענועים הי' נוטל גם את האתרוג ומחברו לג'‬
‫המינים‪ ,‬ולאחרי הנענועים הי' מחזיר את האתרוג למקומו‪ ,‬עד‬
‫לנענוע שלאחר"ז‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬בכל ארבעת הנענועים )ב"הודו"‪,‬‬
‫ב"אנא"‪ ,‬ב"אנא" וב"הודו"(‪ ,‬כלומר‪ ,‬שגם בין הנענועים הי' אוחז‬
‫רק את הלולב ומיניו‪ ,‬ללא האתרוג‪.‬‬
‫ולכאורה‪ ,‬ע"פ הידוע גודל ענין האחדות של כל ד' המינים –‬
‫כמבואר בספרי קבלה וחסידות )ומובא גם בנו"כ השו"ע( שד'‬
‫המינים הם כנגד ד' אותיות שם הוי'‪ ,‬וכהסיפור בא' שלא הי' מנענע‬
‫רק הלולב ומיניו בלא האתרוג‪ ,‬ואמרו לו שעי"ז מפריד ה' אחרונה‬
‫מג' אותיות שם הוי' – הרי עדיף לאחוז את האתרוג יחד עם הלולב‬
‫ומיניו )לא רק בעת הנענועים‪ ,‬אלא( כל משך זמן אמירת ההלל‪,‬‬
‫כדי שיהיו כל ד' המינים יחדיו במשך כל הזמן‪ ,‬ומהו הטעם למנהגו‬
‫של כ"ק מו"ח אדמו"ר – מנהג קבוע‪ ,‬לא רק באופן חד פעמי –‬
‫שהאתרוג הי' נוטל רק בעת הנענועים‪ ,‬וכל משך זמן אמירת ההלל‬
‫)אפילו בין הנענועים( הי' אוחז רק הלולב ומיניו?!‬
‫לכאורה יש לבאר הטעם להנהגה זו – ע"פ הנהגה נוספת‬
‫שראינו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר‪:‬‬
‫אלו שהתבוננו בהנהגתו‪ ,‬ראו‪ ,‬שלאחרי כל נענוע הי' מביט על‬
‫האתרוג‪ ,‬כנראה‪ ,‬כדי לבחון שהאתרוג לא קיבל שריטה )"א‬
‫קריץ"(‪.‬‬
‫וי"ל שמטעם זה לא אחז את האתרוג כל משך זמן אמירת‬
‫ההלל‪ ,‬כי אם‪ ,‬בזמן המוכרח )בעת הנענועים( – בגלל חשש של‬
‫שריטה כו'‪ ,‬כמובן וגם פשוט‪ ,‬שככל שיארך זמן אחיזת האתרוג‬
‫יגדל יותר החשש מפני שריטה‪ ,‬ולכן‪ ,‬נמנע מאחיזת האתרוג אלא‬
‫כפי המוכרח‪.‬‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שהנהגה זו ראינו בשנים האחרונות כאשר מצב‬
‫בריאותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר לא הי' בשלימות וכו' ]ואילו‬
‫בשנים שלפנ"ז‪ ,‬כשמצב הבריאות הי' בשלימות – לא ראינו )אני‬
‫עכ"פ לא ראיתי( אופן הנהגתו בענין הנ"ל[‪ ,‬ולכן היתה זהירות‬
‫‪76‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫יתירה בשמירה על האתרוג‪ ,‬שלא לאחזו אלא כפי המוכרח )בעת‬
‫הנענועים(‪ ,‬שמא ישרט האתרוג בגלל רעד הידיים כו'‪.‬‬
‫והנה מצינו בגמרא ש"רב אחא ברי' דרבא )שהי' תלמידו של‬
‫רב כהנא( מהדר אתרי וחד )ליקח הדס שיש לו רק "שני עלין‬
‫בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השניים"( הואיל‬
‫ונפיק מפומי' דרב כהנא" )"רב כהנא אמר אפילו תרי וחד"(‪...‬‬
‫ועד"ז בנדו"ד‪ :‬מכיון שבפועל ממש נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר‬
‫באופן האמור )מאיזה טעם שיהי'( – הנה כו"כ מהחסידים שדייקו‬
‫להתבונן בהנהגתו התחילו גם לנהוג כן )ליטול לאמירת הלל רק‬
‫את הלולב ומיניו ולצרף את האתרוג רק בעת הנענועים‪ ,‬וגם‬
‫לבדוק האתרוג לאחר הנענועים כו'(‪ ,‬כמנהג הרב‪ .‬עכלה"ק‬
‫לענייננו )ועיי"ש אודות ההנהגה ב'הקהל'(‪.‬‬
‫ומכל זה נמצינו למדים כמה ענינים‪:‬‬
‫א‪ .‬המנהג הוא ליטול לאמירת ההלל רק את הלולב ומיניו‬
‫ולצרף את האתרוג רק בעת הנענועים‪ ,‬מכיון שכך נהג כ"ק‬
‫אדמו"ר הריי"צ בשנים האחרונות בפועל ממש )מאיזה טעם‬
‫שיהי'(‪.‬‬
‫ב‪ .‬אף שייתכן שהסיבה לכך היא בגלל שלא הי' מצב הבריאות‬
‫בשלימות כו' אעפ"כ יש לנהוג כך‪ ,‬ועד שהנהגה אחרת "יש בו‬
‫חשש שלא יפגע חס ושלום בענין ההתקשרות" כלשון כ"ק‬
‫אדמו"ר שליט"א בהמשך השיחה‪.‬‬
‫ג‪ .‬מצד הסברא לבד‪ ,‬היה צריך ליטול את הלולב ומיניו יחד‬
‫עם האתרוג בכל משך ה'הלל' ולא רק בנענועים‪.‬‬
‫ב‬
‫והנה בעניין זה מצינו דבר פלא‪ ,‬אשר אמנם בכל השנים‬
‫)מלבד שנת 'הקהל' – ה'תשמ"ח( היה מנהג כ"ק אד"ש מה"מ‬
‫לאחוז הלולב עם האתרוג רק בעת הנענועים‪ ,‬הנה בשנת ה'תשנ"ב‬
‫שינה כ"ק אד"ש מה"מ מנהגו ואחז את הלולב יחד עם האתרוג‬
‫בכל משך ה'הלל' ב)כמה מ(ימי חוה"מ 'סוכות'‪.‬‬
‫ולהלן כמה קטעי יומנים בעניין זה‪:‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪77‬‬
‫יום רביעי א' דחוהמ"ס י"ז תשרי תשנ"ב‬
‫"ההנהגה המיוחדת בעת אמירת ההלל‪ ...‬היום כהמשך לרצף‬
‫המיוחד של החידושים דשנת 'נפלאות בכל'‪ ,‬שינה הרבי באופן‬
‫בולט מהנהגתו במשך כל השנים! ובשעת כל אמירת ה'הלל' החזיק‬
‫את הלולב והאתרוג יחד!‬
‫כל המעיין בשיחת הרבי בחוהמ"ס תשמ"ח יבין עד כמה שינוי‬
‫בולט זה על הנהגה מיוחדת ובלתי רגילה‪ ,‬ועיין שם‪ ,‬ואולי עוד‬
‫נזכה לפי' וביאור הענין‪ ,‬כבפעם ההיא"‪.‬‬
‫יום חמישי ב' דחוהמ"ס ח"י תשרי תשנ"ב‬
‫"גם היום החזיק הרבי את האתרוג יחד עם הלולב במשך רוב‬
‫ההלל‪ ,‬לבד מ'הודו לה'' עד 'אנא ה'' שאז החזיק הרבי רק את‬
‫הלולב"‪.‬‬
‫יום שישי ג' דחוהמ"ס י"ט תשרי תשנ"ב‬
‫"היום שוב החזיק הרבי את הלולב עם האתרוג במשך כל‬
‫ההלל"‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ע"פ האמור בשיחה‪ ,‬שיש לנהוג ע"פ מנהגו של הרבי‪,‬‬
‫ובפרט ע"פ מה שנוהג בשנים האחרונות ובזה מתבטאת‬
‫ה'התקשרות' אליו‪ ,‬אולי י"ל שיש לנהוג היום כפי מנהגו של הרבי‬
‫בשנת ה'תשנ"ב שזוהי השנה האחרונה לע"ע שבה ראינו את מנהגו‬
‫של הרבי בעניין זה ברבים ובפרסום‪.‬‬
‫ויש להאריך בעניין זה‪ ,‬והנלענ"ד כתבתי‪ ,‬ולא באתי אלא‬
‫לעורר את לב המעיין‪.‬‬
‫ובוודאי נזכה תיכף ומיד לקיום מצוות ד' מינים מן התורה כל‬
‫שבעה בביהמ"ק השלישי נאו!‬
‫‪78‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫בשר קפוא במקפיא חשמלי‬
‫)בשר המיובא מחו"ל(‬
‫הת' מיכאל חיים שיחי' אדרעי‬
‫שליח בישיבה‬
‫הת' מנחם מענדל שיחי' קאליפא‬
‫תלמיד בישיבה‬
‫בשו"ע סי' ס"ט ס"ב כותב הב"י בזה"ל‪” :‬בשר ששהה שלשה‬
‫ימים מעת לעת בלא מליחה נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י‬
‫מליחה ואין לאוכלו מבושל אלא צלי ואחר שצלאו לא יבשלנו ואם‬
‫בשלו מותר" הג"ה‪” :‬ואין להשהות בשר שלשה ימים בלא מליחה‬
‫דחיישינן שמא יבטלנו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועפ"ז יש לדון בדין בשר שהוקפא קודם מליחה ושהה ג'‬
‫ימים‪:‬‬
‫בבאר היטב ס"ק ח' הביא ממנחת יעקב שבשר ששרה אותו‬
‫במים ונקרש הבשר תיכף עם המים ונעשה קרח ושהה עם הקרח ג'‬
‫ימים בלי מליחה‪ ,‬יש לאסור הבשר לבישול‪ ,‬ממה נפשך‪ :‬אי‬
‫חשבינן הקרח כמים א"כ הוי כבשר ששהה במים מעת לעת‬
‫שמבליע הדם‪ ,‬ואם לא חשיב כמים א"כ הוי כבשר ששהה ג' ימים‬
‫בלא הדחה ‪ 1‬אבל לצלי מותר‪.‬‬
‫בפ“ת סק“ו‪ ,‬הביא שו"ע האוסרים אף בשהה מעת לעת‪ ,‬ויש‬
‫הסוברים שאף אם שהה ג' ימים אין ברור לאסור‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬
‫ובנוגע לבשר קפוא במקפיא חשמלי )בשר המיובא מחו"ל( ‪-‬‬
‫כותב הגאון ר' משה פיינשטיין בספרו אגרות משה )יו"ד ח"א‬
‫סכ"ז( בזה"ל‪" :‬בדבר בשר שהוקרש בפריזער והוקשה כאבן אם‬
‫נאסר בג' ימים למליחה‪ ,‬כבר ראיתי דברי האחרונים שפליגי בזה‪,‬‬
‫וקשה להכריע בדבר שלא מצינו בדברי רבותינו הראשונים בזה‪.‬‬
‫________‬
‫‪1‬ראה שו"ע סי"ב בגדרי איסור זה‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪79‬‬
‫ובסברא‪ ,‬דעת האחרונים תמוה‪ ,‬דהא צריך ראיה לאסור באיסור‬
‫זה שהוא רק חומרת הגאונים ובכמה דברים מקילין בו‪,2‬‬
‫וראה נקוה"כ על ט"ז ס"ק ל"ב שכתב שמכיון שחומרת‬
‫הגאונים היא זו‪ ,‬ולא נזכר שום רמז בש"ס‪ ,‬ואף הריב"ל 'שדא ביה‬
‫נרגא'‪ ,‬הבו דלא להוסיף עליה‪ ,‬ואין לנו אלא מה שהחמירו בו‬
‫בפירוש‪.‬‬
‫וכיון שודאי יש סברא גדולה לומר שכיון שקשה כאבן בעת‬
‫שנקרש לא יועיל כלום לשנות הבשר ולייבש הדם בתוכם‪ ,‬מנא‬
‫להו לאסור‪.‬‬
‫ומספק שמא אף שקשה כאבן מועיל לייבש ודאי אין לאסור‪.‬‬
‫וכן תמוה מה שייך הממ"נ שהביא בבה"ט סס"ט סק"ח וכן הפמ"ג‬
‫בש"ד ס"ק ס' מהמנחת יעקב בבשר ששהה במים ונקרש והיה שם‬
‫ג' ימים‪ ,‬דאם אין הקרח כמים להחשיבו כבוש נאסר מדין שהה ג'‬
‫ימים בלא מליחה‪ ,‬דודאי אף שאינו כמים לענין כבוש ‪ -‬דכבוש לא‬
‫שייך אלא בדבר צלול ‪ , -‬מ"מ אפשר לא נאסר גם מדין ג' ימים‬
‫בלא מליחה‪ ,‬דכיון דהבשר הוא קרוש כאבן לא נשתנה כאם‬
‫מבתחילה‪ ,‬ואולי איירי המ"י בלא נקרש כאבן דאז שייך הממ"נ‪,‬‬
‫וכן משמע קצת‪.‬‬
‫וראה פמ"ג סס"ק נ"ג )הובאו דבריו בפ"ת סס"ק כ"ח( –‬
‫שבשר קפוא הקשה כאבן אין שרייתו בהיותו קפוא מועילה‬
‫להשהותו עוד ג' ימים אחרים‪.‬‬
‫מכלל דבריו שבשר קפוא הקשה כאבן השהה ג' ימים חייב‬
‫בשריה‪ ,‬ודלא כמשמע קצת שכתב באגרות משה‪.‬‬
‫________‬
‫‪) 2‬עיין בש"ך ס"ק כ"ג שכתב שם וז"ל‪” :‬ובסימני תורת חטאת – שכן מוכח‬
‫דעת הרב ודו"ק‪..‬שכתב שם שיש מקומות רבים נוהגים היתר אפי' לכתחילה ושבק"ק‬
‫קרקא נהגו כן והניח אליהן מנהגן לכך סתם כאן הדברים להיות נהרא נהרא ופשטיה‪,‬‬
‫ובאמת אין להחמיר בדינים אלו כיון שלא מצינו חומרא בבשר ששהה שלשה ימים‬
‫בלא מליחה בש"ס‪ ,‬וגם הריב"ל ספ"ו 'שדא ביה נרגא'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫וכן בס"ק נ"ז כתב וז"ל‪..” :‬בבשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה היא חומרת‬
‫הגאונים‪"...‬‬
‫‪80‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫דהעולה מתוך ספרו משמע‪ :‬דבשר באם נקפא אף אם עבר ג'‬
‫ימים‪ ,‬יש להתירו‪ ,‬שוב ע"י מליחה דלא כמו העולה מתוך הפמ"ג‬
‫ופ"ת הנ"ל‪.‬‬
‫ושמא יש לחלק בין קפוא כאבן ע"י מקפיא חשמלי דדורנו אנו‬
‫לקפוא כאבן ע"י קרח שאינו קפוא כ"כ‪) .‬ולכן בפמ"ג ופ"ת הנ"ל‬
‫דקפוא הוא ע"י קרח נאסר לאחר ג' ימים( ובמקפיא חשמלי 'דחזק‬
‫הוא מקרח' אף לאחר ג' ימים נתירו‪.‬‬
‫ומסיים שם בספרו‪ :‬ובכל אופן במחלוקת באיסור דרבנן הרי‬
‫יש לילך לקולא‪ ,‬אך אולי המחמירים גדולים מהמקילים‪ ,‬מ"מ כיון‬
‫שמסתבר כהמקילים וליכא ראיה ברורה מהפמ"ג והמ"י‬
‫שמחמירים גם כה"ג יש להקל‪ ,‬אבל רק בדיעבד‪ ,‬דלכתחילה להניח‬
‫בפריזער כדי שיקרש ליותר מג' ימים יש לאסור אם לא לצורך‬
‫גדול שכדיעבד דמי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫כעין זה כתב ביביע אומר )יו"ד ח"ב סי"ד‪ ,‬וח"ז סי"ד( ודחה‬
‫את דברי החוששים למנחת יעקב‪.‬‬
‫ולמעשה כיום בשר גלאט המובא מחו"ל ודאי מוכשר קודם‬
‫הקפאתו‪ ,‬אבל בבשר רגיל יש שאינו מוכשר קודם הקפאתו‪ ,‬וצריך‬
‫להשגיח להמליחו כשיופשר‪.‬‬
‫ולהעיר‪ :‬וכבר כתב אג"מ שם‪ :‬והבשר שמונח בסתם מקרר‬
‫בפריזער )היינו במקרר ולא במקפיא( ועל קרח שלא נעשה בזה‬
‫כאבן‪ ,‬יש ודאי לאסור בשהה שם ג' ימים בלא מליחה כמו בסתם‬
‫בשר‪ ,‬ונמצא דלא התיר אלא בפריזער המקפיא באופן שאין כלל‬
‫לחלוחית מים על המוקפא כמפורש בדבריו‪ ,‬ואין דומה מהאבן‬
‫עליה דיבר הפמ"ג לאבן עליה דיבר אג"מ‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪81‬‬
‫דין הטועה בתפילות שבת‬
‫הרב מנחם מענדל שיחי' קומער‬
‫מאנ"ש צפת‬
‫א‪.‬‬
‫אדמו"ר הזקן כותב )שו"ע סי' רס"ח סעיפים ב' וג'( שאדם‬
‫שהתחיל "אתה חונן" בתפילת שבת‪ ,‬מסיים את הברכה של חול–‬
‫חוץ ממוסף )כיון שהברכות של חול שייכות בעיקרם לתפילות‬
‫השבת חוץ מלתפילת מוסף(‪ .‬ובלשונו הק'‪" :‬אם טעה והתחיל‬
‫ברכה אמצעית של חול‪ ,‬אם נזכר באמצע ברכה צריך לגמור כל‬
‫אותה ברכה‪ ,‬ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת‪ ...‬בד"א‬
‫בתפילת ערבית או שחרית או מנחה‪ ,‬אבל במוסף‪ ,‬אם התחיל‬
‫ברכות אמצעיות של חול צריך לפסוק באמצע"‪.‬‬
‫ובסעיף ח' כותב אדה"ז וזלה"ק‪" :‬אם לא התחיל ]‪-‬‬
‫בשבת[ אלא תיבה אחת מהברכה אמצעית של חול שנזכר בה‪,‬‬
‫צריך לגמור את כולה‪ .‬במה דברים אמורים – בשאר כל ברכות‬
‫האמצעיות‪ ,‬חוץ מברכת "אתה חונן" שאם לא אמר אלא תיבת‬
‫"אתה" לבדה‪ ,‬אף על פי שהיה מתכוון לומר אתה חונן‪ ,‬שהיה‬
‫סבור שהוא חול‪ ,‬ונזכר קודם שאמר "חונן" – לא יגמור אותה‬
‫ברכה‪ ,‬אלא יאמר מיד – "קדשת את יום השביעי" וכו' אם הוא‬
‫בערבית‪ .‬וכן אם הוא במנחה יאמר מיד "אחד ושמך אחד" וכו' לפי‬
‫שלא התחיל עדיין תפילת חול בפיו‪ ,‬שתיבת "אתה" הוא גם כן‬
‫בתפילת שבת‪.‬‬
‫ואף שהייתה מחשבתו על תפילת החול‪ ,‬אין בכך כלום‪,‬‬
‫שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת כמו שנתבאר בסימן‬
‫ר"ט‪ .‬אבל אם הוא בתפילת שחרית שאין תיבת "אתה" באותה‬
‫תפילה‪ ,‬אם כן זה שאמר "אתה" שהיה סבור שהוא חול‪ ,‬הרי‬
‫התחיל בתפילת החול וצריך לגמור אותה ברכה‪ ,‬ואחר כך יתחיל‬
‫"ישמח משה"‪ .‬עכלה"ק‪.‬‬
‫ולסיכום – אם התחיל "אתה" וחשב על תפילת חול‬
‫בתפילת שבת‪ ,‬גומר את נוסח של אותה תפילה של שבת – חוץ‬
‫‪82‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫משחרית שאומרים "ישמח משה" שאז צריך לסיים את הברכה של‬
‫חול ורק לאחר מכן לעבור לתפילת שבת‪.‬‬
‫הסיבה שאדה"ז מביא שבשאר התפילות )חוץ משחרית(‬
‫אם הוא התחיל להגיד אתה וכיוון לחול אפשר להמשיך את הנוסח‬
‫של שבת הוא מכיוון "שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת"‪.‬‬
‫אבל אם הוא בתפילת שחרית שאין תיבת "אתה" באותה תפילה‪,‬‬
‫אם כן זה שאמר "אתה" שהיה סבור שהוא חול הרי התחיל‬
‫בתפילת חול וצריך לגמור אותה ברכה ואח"כ להתחיל "ישמח‬
‫משה"‪.‬‬
‫)ובלשונו "אפילו אם לא התחיל אלא תיבה אחת מהברכה‬
‫אמצעית של חול שנזכר בה‪ ,‬צריך לגמור את כולה‪ .‬במה דברים‬
‫אמורים – בשאר כל ברכות האמצעיות‪ ,‬חוץ מברכת "אתה‬
‫חונן"‪ ...‬ואף שהייתה מחשבתו על תפילת החול‪ ,‬אין בכך כלום‪,‬‬
‫שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת כמו שנתבאר בסימן‬
‫ר"ט‪ .‬אבל אם הוא בתפילת שחרית שאין תיבת "אתה" באותה‬
‫תפילה‪ ,‬אם כן זה שאמר "אתה" שהיה סבור שהוא חול‪ ,‬הרי‬
‫התחיל בתפילת החול וצריך לגמור אותה ברכה‪ ,‬ואחר כך יתחיל‬
‫ישמח משה"(‪.‬‬
‫ובהמשך הסעיף כותב אדה"ז‪" :‬אבל אם היה יודע שהוא‬
‫שבת‪ ,‬אלא שנכשל בלשונו מחמת הרגלו כל ימות החול ואמר‬
‫תיבת אתה ונזכר קודם שאמר חונן לא יגמור אותה ברכה‪ ,‬אלא‬
‫חוזר לתפלת שבת‪ .‬לפי שהרי זה כהחליף תפלה של שבת זו בזו‪,‬‬
‫כיון שיודע שהוא שבת ולא אמר אלא תיבת אתה שישנה גם כן‬
‫בתפלות השבת כגון "אתה קדשת" או "אתה אחד" ואם היה רוצה‬
‫היה יכול לומר 'קדשת' או 'אחד' אחר תיבת אתה שאמר‪ ,‬אם כן לא‬
‫התחיל עדיין של חול‪ .‬ומכל מקום אין צריך לומר קדשת או אחד‪,‬‬
‫אלא יאמר מיד 'ישמח משה' ויהיה פירוש דבריו‪ :‬אתה ‪ -‬הקב''ה ‪-‬‬
‫ישמח משה במתנת חלקו"‪:‬‬
‫ולכאורה צריך עיון בזה‪ ,‬דמה ההבדל? והלא אם אפשר‬
‫לפרש את המילים "אתה‪ ,‬ישמח משה‪" – "...‬הקב"ה‪ ,‬ישמח משה‬
‫במתנת חלקו" במקרה שהוא חשב על שבת‪ ,‬אם כן גם במקרה‬
‫שהוא חשב על חול‪ ,‬גם ניתן לפרש אותו פירוש‪ ,‬ובפרט שאדה"ז‬
‫כותב "שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת" ובמילא גם‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪83‬‬
‫התכוון לחול )ואמר אתה במטרה להמשיך "חונן"( היה צ"ל הדין‬
‫שימשיך מיד "ישמח משה" ויהיה הפירוש "אתה ‪ -‬הקב''ה ‪ -‬ישמח‬
‫משה במתנת חלקו"?‬
‫ב‪.‬‬
‫ואולי יש לומר‪:‬‬
‫כשהוא מתכוון לחול ואומר "אתה" וממשיך "קדשת" או‬
‫"אחד" בתפילת מנחה או ערבית של שבת‪ ,‬אז לא ניכר שהתחיל‬
‫חול )בגלל שיש לזה פירוש מובן(‪ ,‬משא"כ בשחרית של שבת‬
‫כשהוא אומר "אתה" ומתכוון לחול וההמשך "ישמח" אין בזה‬
‫פירוש פשוט על כוונתו‪ ,‬ולכן חייב לגמור הברכה של חול כיון‬
‫שניכר שהוא התחיל הברכה של חול )ואם כן יש כאן קצת יותר‬
‫מכוונה בעלמא(‪ .‬אבל אם הוא התכוון לשבת ויש רק טעות‬
‫בדיבור‪ ,‬אז ניתן להמשיך עם הפירוש "הקב"ה – ישמח משה‬
‫במתנת חלקו"‪.‬‬
‫ולפי זה הכלל "אין בכך כלום‪ ,‬שאין הברכה נפסדת‬
‫בשביל כוונה אחרת" הוא דווקא כשאינו ניכר שכוונתו הייתה‬
‫לחול‪ ,‬אבל כשכן ניכר אז ממשיכים את כוונתו לחול‪.‬‬
‫אבל סוכ"ס עדיין קשה‪ ,‬שהרי במה ניכר אם הוא מתכוון‬
‫לשבת או לחול?‬
‫שהרי בסוף סעיף ד' )כשחשב על שבת וטעה בלשונו(‪,‬‬
‫ממשיך בנוסח של שבת "ישמח משה" מכיון שטעה בשל שבת‬
‫וכוונתו הייתה לשבת‪ ,‬אבל האדה"ז אינו מסתפק בזה ומוסיף עוד‬
‫טעם שיש פירוש למשפט – "הקב"ה – ישמח משה במתנת חלקו"‪.‬‬
‫ונשאלת השאלה דלפי הנ"ל למה צריך טעם זה ולא די בטעם שרק‬
‫טעה בלשונו וכנ"ל? ואם אכן יש פירוש למשפט "הקב"ה – ישמח‬
‫משה במתנת חלקו" אז מה ההבדל אם הוא כיון לשבת או לחול‪,‬‬
‫סוכ"ס ‪ .1‬אין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת‪ .2 .‬אפשר לפרש‬
‫"הקב"ה – ישמח משה במתנת חלקו"‪.‬‬
‫ואולי י"ל באופן אחר‪:‬‬
‫‪84‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫שכאשר האדם מתכוון לשבת אז באמת משה שמח‬
‫שהחזירו לו האלף אורות שנעלמו בחטא העגל‪ ,‬אבל כשהוא‬
‫מתכוון לחול זה פשוט לא נכון‪ ,‬כמבואר ב"היום יום" י"ז תמוז‪,‬‬
‫ש"רק בשבת נותנים לו ]האלף אורות[‪ ,‬כדאיתא בפע"ח" ובמילא‬
‫אם האדם אומר "אתה" וכוונתו לחול‪ ,‬שוב אינו יכול לחבר זאת‬
‫עם "ישמח משה"‪.‬‬
‫רק שעדיין קשה שהרי סוכ"ס רק כוונתו לחול ואם כן‬
‫קשה מהכלל "שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת"?‬
‫ג‪.‬‬
‫ויש לומר הביאור בכל זה‪:‬‬
‫דהנה באמת כאשר האדם מתחיל ואומר "אתה" בתפילת‬
‫שחרית של שבת‪ ,‬בין אם כוונתו לתפילת חול ובין אם כוונתו‬
‫לתפילת שבת‪ ,‬הרי התחיל בברכה אחרת שאינה הברכה של‬
‫שחרית של שבת )"ישמח משה"(‪ .‬ולכן – אם כוונתו לתפילת חול‪,‬‬
‫צריך להמשיך "חונן" ורק לאחר שיסיים הברכה יתחיל "ישמח‬
‫משה" כדין הטועה ומזכיר של חול בשבת שכנ"ל מבואר בסעיף ב'‬
‫שדינו שיסיים את אותה ברכה שהתחיל בה‪ .‬וכמובן אינו יכול‬
‫לומר "אתה‪ ,‬ישמח משה במתנת חלקו" דסו"ס התחיל ברכה אחרת‬
‫ודינו שחייב לסיים אותה‪.‬‬
‫משא"כ כאשר מתחיל האדם "אתה" ומתכוון לתפילת‬
‫שבת‪ ,‬דינו כדין הטועה ומתחיל תפילת ערבית של שבת בזמן‬
‫תפילת שחרית‪ ,‬שדינו מבואר בסעיף י' )שם( ש"הטועה בברכה‬
‫אמצעית של תפלות השבת והחליף של תפילה זו בשל תפילה‬
‫האחרת של שבת‪ ,‬אם נזכר קודם שסיים ברכה זו של תפלה‬
‫האחרת צריך לפסוק ולחזור לראש ברכה זו מתפלה של עכשיו"‬
‫ולכן במקרה זה עליו לעצור מיד לאחר שאמר "אתה" ולחזור‬
‫לתפילת שחרית של שבת‪.‬‬
‫והטעם לכך שאם התחיל ברכה שבתפילת חול צריך‬
‫לסיים הברכה משא"כ אם התחיל ברכה של תפילה אחרת – יש‬
‫לומר שזהו מפני שברכה של חול היא ברכה ש"ראויה לאמרה‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪85‬‬
‫עתה מן הדין" ורק מפני שחכמים לא רצו להטריח על האדם הרבה‬
‫ברכות מפני כבוד שבת ויו"ט לכן פטרוהו מלאמרם )כמבואר‬
‫בסעיף ב(‪ ,‬משא"כ תפילה אחרת של שבת אינה ראויה לאומרה‬
‫עתה מן הדין ולכן צריך לחזור )ולפי זה יוצא שתפילת חול שייכת‬
‫)במידה מסויימת( יותר לתפילה של שבת מאשר תפילת שבת‬
‫אחרת! אבל לאידך – ראה ס"ה כאן(‪.‬‬
‫ומה שכותב אדה"ז שאפשר לפרש "אתה ‪ -‬הקב''ה ‪-‬‬
‫ישמח משה במתנת חלקו"‪ ,‬לא בא לומר שלכן אפשר להמשיך‬
‫מתיבת "אתה" ל"ישמח משה" ולהחשיב זה כחלק מנוסח הברכה‪,‬‬
‫שזה א"א להגיד כלל‪ ,‬אלא בא להסביר ולתרץ הקושיא דלכאורה‬
‫אף שצריך להפסיק מיד לאחר שאמר "אתה" ולחזור לברכה של‬
‫תפילת שחרית כנ"ל‪ ,‬מ"מ מכיון שייצא לכאורה שאין ביאור‬
‫והסבר כלל למילה "אתה" שאמר‪ ,‬היה ראוי שיאמר קודם ")אתה(‬
‫קידשת" או ")אתה( אחד" ורק לאחמ"כ יחזור לשחרית ויאמר‬
‫"ישמח משה"? על זה אומר אדה"ז‪" :‬ומכל מקום אין צריך לומר‬
‫קדשת או אחד‪ ,‬אלא יאמר מיד 'ישמח משה' ויהיה פירוש דבריו‪:‬‬
‫אתה ‪ -‬הקב''ה ‪ -‬ישמח משה במתנת חלקו"‪.‬‬
‫אם כן הטעם להבדל בין התכוון לשבת או לחול אינו‬
‫הכוונה השונה‪ ,‬אלא הדין השונה‪ ,‬דבתפילת חול צריך להשלים‬
‫ברכתו ובתפילת שבת צריך להפסיק ברכתו ולחזור לשחרית כנ"ל‬
‫בארוכה‪.‬‬
‫ומעניין זה לעניין הלכתי נוסף‪:‬‬
‫מנצפ"ך צופים אמרום‬
‫איתא בגמרא )מגילה ב‪ ,‬ב ואילך( "אמר רבי ירמיה‬
‫ואיתימא רבי חייא בר אבא‪ ,‬מנצפ"ך צופים אמרום‪ .‬ותסברא‪,‬‬
‫והכתיב "אלה המצות" שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין‪ ,‬אין‪ .‬מהוה‬
‫הוו‪ ,‬ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים‬
‫ותקינו‪ ,‬פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה‪ .‬סוף סוף‪" ,‬אלה‬
‫המצות" שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה‪ ,‬אלא שכחום וחזרו‬
‫ויסדום"‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫ויש לעיין מה הפירוש "שכחום וחזרו ויסדום"‪ ,‬דכיצד‬
‫שכחו כזה דבר? דהנה הרש"ש על אתר מפרש שהיה תקופה שהיה‬
‫ניתן להחליף סתומות עם פתוחות עד שהצופים סדרו אותם‪ ,‬ובגלל‬
‫זה שכחו את הסדר כיצד קיבל משה‪ .‬ובלשון הרש"ש‪" :‬נראה‬
‫לפרש‪...‬‬
‫אבל קשה להבין תירוץ זה‪ ,‬שהרי‪ :‬א‪ .‬ספר תורה אסור‬
‫לכתוב בעל פה )כמבואר בשו"ע סימן ל"ב סעיף ל"א( אז תמיד‬
‫העתיקו ספר מספר‪ ,‬ואם כן איך קרה שהחליפו סתומות בפתוחות?‬
‫ב‪ .‬היום לכתוב מ"ם סופית באמצע המילה פוסל את הספר‬
‫תורה )ראה שו"ע סי' ל"ב מ"ב סקע"א ועוד(‪ ,‬ומדוע אז היה הדין‬
‫שונה? ואי אפשר לומר שזה גופא מה שהנביאים חידשו שבהחלפת‬
‫סתומות בפתוחות ייפסל הס"ת שהרי נאמר "אלה המצות" ומכאן‬
‫שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה )כמבואר בסוגיין ובמסכת שבת‬
‫קד‪ ,‬א( וא"כ צ"ע מה פירוש – "מנצפ"ך צופים אמרום"?‬
‫ד‬
‫אמנם‪ ,‬מדברי הגמרא במסכת שבת )קד‪ ,‬א(‪" :‬מיהוה הואי‬
‫מידע לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה ואתו צופים‬
‫תקנינהו‪ ,‬ואכתי אלא המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה‬
‫אלא שכחום וחזרו ויסדום" מוכח שאכן בשלב מסוים שכחו בני‬
‫ישראל מה בדיוק צריך להיות באמצע המילה ומה בסוף‪ ,‬עד שבאו‬
‫הנביאים )מן‪-‬צפך‪ ,‬דהיינו "מן הצופים" – הנביאים(‪ ,‬ותיקנו‬
‫והזכירו מה בדיוק צריך להיות באמצע ומה בסוף התיבה‪) .‬וראה‬
‫גליון הש"ס על מגילה ב‪ ,‬ב‪ .‬שמביא עוד שתי דוגמאות ל"שכחום‬
‫וחזרו ויסדום"(‪.‬‬
‫ובנוגע לשאלתנו ש"אין נביא עתיד לחדש דבר מעתה"‬
‫י"ל שאכן לא היה זה בכח הנביאים לתקן שמכאן ואילך אסור‬
‫להחליף הסתומות בפתוחות ורק חכמים )שבכוחם לגזור כך( פסקו‬
‫שדבר זה מעכב )ובאמת בגמרא שבת שם מובאת דעה הפכית‬
‫ש"פתוח ועשאו סתום" אינו מעכב‪ ,‬אף שאינו להלכה(‪.‬‬
‫וא"כ מתורץ גם השאלה שהרי חייבים להעתיק מן הכתב‬
‫ואיך קרה שטעו? והתירוץ פשוט ע"פ הנ"ל שמכיון שאז היה‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪87‬‬
‫מותר מן הדין להחליף הסתומות בפתוחות‪ ,‬לכן אף שהעתיקו‬
‫מספר לספר‪ ,‬אזי כשראו כ' בס"ת העתיקו לכ' ולא הקפידו אם לכ'‬
‫סתומה או פתוחה‪ ,‬עד שבאו נביאים וחכמים והקפידו על כך‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫רמב"ם‬
‫סדר ההלכות ברמב"ם‬
‫הת' דניאל שיחי' ורדי‬
‫שליח בישיבה‬
‫בנוגע לסדר ההלכות ברמב"ם )בשונה מהמשניות והשו"ע( מסביר‬
‫הרבי שליט"א מה"מ בכמה מקומות שהרמב"ם סידר את ההלכות לפי‬
‫סדר הזמנים דמכיון שספר הי"ד החזקה הוא ספר "הלכות הלכות"‬
‫עניינים שנוגעים למעשה בפועל לכן מביא הרמב"ם את ההלכות לפי סדר‬
‫הזמנים‪.‬‬
‫ולדוגמא‪:‬‬
‫א‪ .‬בלקו"ש חי"ז )ע' ‪ (226‬מסביר הרבי שליט"א מה"מ שהסדר של‬
‫הרמב"ם בספר זרעים הוא לפי הסדר של זמן חובת ההלכות – הוא‬
‫מתחיל בהל' כלאים כל הדינים איך זורעים אח"ז הל' פאה ומתנות עניים‬
‫שהם הדינים השייכים לזמן הקצירה אח"ז באים הל' תרומות‪ ,‬מעשר‪,‬‬
‫מעשר שני‪ ,‬נטע רבעי‪ ,‬ביכורים‪ ,‬כל המתנות שצריך לתת לאחר המירוח‪,‬‬
‫אח"ז הל' שמיטה ויובל הבאים אחרי "שש שנים תזרע"‪.‬‬
‫ב‪ .‬בלקו"ש חכ"ה )ע' ‪ (140‬מסביר הרבי שליט"א מה"מ שמ"ש‬
‫הרמב"ם בסוף הל' שכירות )פי"ג ה"ג( זהו לפי סדר הזמן קודם כל מה‬
‫שנוגע קודם זמן המלאכה "חייב לדקדק ע"ע בזמן" ורק אח"ז מה שנוגע‬
‫לזמן העבודה עצמה "וכן חייב לעבוד בכל כוחו"‪.‬‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪89‬‬
‫ולפ"ז צ"ל שהרי בהל' שבת מביא הרמב"ם קודם כל את כל הל"ט‬
‫מלאכות ורק אח"כ בפרק האחרון )פ"ל( מביא את ההלכות הנוגעות‬
‫לערב שבת שהם חלק מענג וכבוד השבת הנוגעים לפני כניסת השבת?‬
‫ואין לומר שמיכוון שרוצה לסיים בדבר טוב )כבוד ועונג השבת(‬
‫לכן מביא הל' אלו בסוף שהרי‪:‬‬
‫א‪ .‬בלקו"ש חט"ו אומר הרבי שליט"א מה"מ שאיו דרך הרמב"ם‬
‫לסיים ההלכות שבספרו דוקא בדבר טוב‪.‬‬
‫ב‪ .‬בלקו"ש חכ"ג )ע' ‪ 415‬הע' ‪ (74‬כותב הרבי שליט"א מה"מ שמה‬
‫שהרמב"ם מביא בסוף ההלכות )בד"כ( זה מעלת או שכר המצוה או‬
‫שרשי וטעמי המצוה‪ ,‬ומזה משמע שאם זה הלכות למעשה הוא קובע את‬
‫זה לפי סדר הזמנים‪ ,‬וכך ג"כ בנדו"ד‪.‬‬
‫ובמילא הדרא קושיא לדוכתא מהו הטעם לכך שהרמב"ם מביא את‬
‫הל' כיבוד וענג שבת בסוף הל' שבת?‬
‫ויש לבאר כ"ז )בד"א(‪:‬‬
‫אכן ספר הרמב"ם נכתב לפי סדר הזמנים‪ ,‬אך בכ"ז יש סדר עדיפות‬
‫להל' שהם מדאורייתא להל' שחיובם מד"ס‪.‬‬
‫וכך ג"כ בנדו"ד‪ ,‬שכבוד ועונג השבת הם מדברי סופרים שנתפרשו‬
‫ע"י הנביאים – "וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד"‪ ,‬כפי שמביא‬
‫הרמב"ם בתחילת הפרק האחרון‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬מצוות אלו מכיון שהם מדברי סופרים הובאו בסוף דווקא‪ ,‬ולא‬
‫בתחילה‪.‬‬
‫כי דרכו של הרמב"ם להביא את דברי סופרים דווקא בסוף‪ ,‬כפי‬
‫שמצינו בתחילת הלכות שבת – שקודם כל מביא הרמב"ם את המלאכות‬
‫האסורות מהתורה‪ ,‬ורק לאחר מכן מביא את איסור שבות מדברי סופרים‪.‬‬
‫ויש להביא עוד דוגמא מהלכות חמץ ומצה‪ ,‬שבתחילה )פ"ב ה"א(‬
‫מצוות שביתת חמץ ואח"כ )בה"ב( כותב דין בדיקת חמץ מד"ס )אף‬
‫שהיא קודמת בזמן(‪.‬‬
‫וכן עוד רבות‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫הערות התמימים ואנ"ש • ישיבת תות"ל באר שבע‬
‫פשוטו של מקרא‬
‫שליחת המרגלים דיהושוע‬
‫הת' שמעון שיחי' יגודייב‬
‫תלמיד בישיבה‬
‫בדב"מ פ' שלח )ע' ‪ 227‬ס"ב‪ ,‬ובכ"מ( מבאר כ"ק אד"ש את א' ההבדלים‬
‫בין שליחות המרגלים דמשה ‪ -‬שה' אמר לו "שלח לך" – לדעתך‪ ,‬היינו‬
‫שהיה ע"פ דעתו של משה‪ ,‬לבין שליחת המרגלים דיהושוע "שה' ית'‬
‫צוהו ע"כ‪".‬‬
‫והנה בדב"מ ש"פ בהעלותך )ע' ‪ 220‬סי"ב( כותב כ"ק אד"ש בזה"ל‪:‬‬
‫”ובזה רואים גם את הענין ד"שלהבת עולה מאילי'“‪ :‬עי"ז שיהושוע‬
‫לכאורה למד ממשה לשלוח מרגלים‪ - ..‬הרי אח"כ הוא מעצמו – "מאלי'“‬
‫ שלח מרגלים והם מילאו את שליחותם‪..‬ויומתק בזה שיהושוע הוא‬‫"כפני לבנה" – שלבנה מקבלת מ"פני חמה" )משה(‪ ,‬אבל לאח"ז נעשה‬
‫זה אור משלה )”עולה מאילי'(‪ ,‬מעלת אור הלבנה"‪ ,‬עכלה“ק‪.‬‬
‫ולפ"ז נשאלת השאלה‪ ,‬כיצד מתיישב הא דשליחת המרגלים דיהושוע‬
‫היתה ע"פ צווי ה'‪ ,‬עם כך שהיה זה באופן ד"מאילי'“ ‪ -‬שהוא מעצמו‬
‫שלח אותם?‬
‫וי"ל הביאור בזה‪:‬‬
‫דהנה מבואר בלקו"ש חכ"ג )‪ 92‬ואילך( הטעם לכך שהקב"ה אמר למשה‬
‫יו"ד‪-‬י"א שבט ה'תשע"ה‬
‫‪91‬‬
‫"שלך לך" – לדעתך ולא צוהו ע"כ )אף שגם אצל משה היה זה "על פי‬
‫ה'“(‪ ,‬מכיון שכל ענין שליחת המרגלים הוא בכדי שכניסתם של בנ"י‬
‫לארץ תהיה לא רק באופן של 'נעשה' – קב"ע‪ ,‬אלא שיהיה זה גם באופן‬
‫ד'נשמע'‪ -‬שיעלו בה בחפץ גדול‪ ,‬ולכך הוצרך שיהיה זה ע"פ דעתו של‬
‫משה‪ ,‬וביחד עם זה ע"פ ה' )כמבואר שם באריכות(‪.‬‬
‫ולפ"ז י"ל אף בנדו"ד שביחד עם זה שהיה זה ע"פ צווי ה' – 'נעשה'‪,‬‬
‫נכלל בזה ג"כ את הענין ד'נשמע'‪ ,‬שהתבטא בכך שלמד זאת ממשה‬
‫)כמבואר בדב"מ הנ"ל(‪ ,‬משום שצריך שיהי' את ב' הענינים‪ ,‬אלא שאצל‬
‫משה עיקר הענין היה 'נשמע'‪ ,‬ואצל יהושוע עיקר הענין היה 'נעשה'‪,‬‬
‫ודו"ק וק"ל‪.‬‬