אורות של הנפש הפרטית והכללית בחבלי משיח

Transcription

אורות של הנפש הפרטית והכללית בחבלי משיח
‫לאור משנתו ודרכו של‬
‫מרן הרב צבי יהודה זצ“ל‬
‫לנתיבתו‬
‫אורות של הנפש הפרטית והכללית‬
‫בחבלי משיח‬
‫בית המדרש למורים מהו"ת‬
‫במהו”ת עוסקים בהעברת השתלמויות‬
‫בית ספריות ומקוונות‬
‫במסגרת 'אופק חדש'‪' ,‬עוז ותמורה'‪ ,‬גמולי השתלמות‬
‫ח”י פרקים במשנת רבנו‬
‫מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל‬
‫וכן פעילויות במ"ה (בית מדרש הורים‪/‬מורים)‬
‫והשתלמויות חלמי"ש (חינוך לחיי משפחה)‪.‬‬
‫ההשתלמויות הועברו עד היום בכ‪ 700-‬בתי ספר‪,‬‬
‫בנושאים שונים אשר חלקם מובאים‬
‫בעמוד הפנימי של חוברת זו‪.‬‬
‫‪02-6416645 | 052-5666620‬‬
‫הוצאת מהות – בתי מדרש למורים‬
‫ירושלים תשע”ג‬
‫תוכן הפרקים‬
‫‬
‫פרק א מהות החינוך‬
‫עמ’ ‪7‬‬
‫‬
‫פרק ב הרגשת הישות האישית בטהרתה‬
‫עמ’ ‪11‬‬
‫‬
‫פרק ג דבריו נשמעים לעצמו‬
‫עמ’ ‪15‬‬
‫‬
‫פרק ד אשר בחר בנו‬
‫עמ’ ‪19‬‬
‫‬
‫פרק ה ערך לימד תורה‬
‫עמ’ ‪23‬‬
‫‬
‫פרק ו מי קודם למי?‬
‫עמ’ ‪27‬‬
‫‬
‫פרק ז אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‬
‫עמ’ ‪33‬‬
‫‬
‫פרק ח שלמותה של ארץ ישראל‬
‫עמ’ ‪37‬‬
‫‬
‫פרק ט קיבוץ גלויות‬
‫עמ’ ‪41‬‬
‫‬
‫כי עין בעין יראו‬
‫עמ’ ‪45‬‬
‫‬
‫פרק יא חזרו ויסדום! על שמירת הלשון‬
‫עמ’ ‪49‬‬
‫‬
‫פרק יב צניעות‪ ,‬טהרה וגבורה בישראל‬
‫עמ’ ‪53‬‬
‫‬
‫פרק יג סיבוכים‬
‫עמ’ ‪59‬‬
‫‬
‫פרק יד בינו שנות דור ודור‬
‫עמ’ ‪65‬‬
‫‬
‫פרק טו הבדלה אינה הפרדה‬
‫עמ’ ‪71‬‬
‫כתיבה ועריכה‪ :‬הרב חן חלמיש‬
‫עיצוב עטיפה והפקה‪ :‬אשחר ותקין פרסום בע"מ‪ ,‬ירושלים‬
‫‬
‫פרק טז נויו של אילן‬
‫עמ’ ‪75‬‬
‫‬
‫פרק יז זכור אל תשכח‬
‫עמ’ ‪79‬‬
‫אלול תשע"ג‬
‫‬
‫פרק יח אבנים לבבות‬
‫עמ’ ‪83‬‬
‫פרק י‬
‫יוצא לאור ע"י‪ :‬התחברות למהות ע"ר‬
‫רח' הפסגה ‪ ,5‬בית אריאל‪ ,‬ירושלים‬
‫טל‪02-6416645 :‬‬
‫פקס‪02-6416637 :‬‬
‫מייל‪[email protected] :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫פתיחה‬
‫בבית מדרש מהות עוסקים יחדיו חברים מקשיבים בבירור סוגיות חינוכיות בניסיון לגבש‬
‫משנה חינוכית מתחדשת‪ ,‬קשובה‪ ,‬דינאמית‪ ,‬ענוותנית ומעמיקה‪ .‬רוח תורתם של מרן הרב‬
‫קוק זצ”ל ובנו הרב צבי יהודה זצ”ל נושבת בבית המדרש‪ ,‬בעמקות מבטה‪ ,‬בהקשבתה לדבר‬
‫ד’ המופיע בנפש הכלל ובנפש היחיד‪ ,‬באחריותה לפעול עם א‪-‬ל‪ ,‬בעינה הטובה ורגישותה‪,‬‬
‫ובענוותה‪.‬‬
‫בשנת הלימודים תשע”ג בחרה הנהלת החמ”ד לעסוק בדמותו של מורנו ורבנו הרב צבי‬
‫יהודה הכהן קוק זצ”ל‪ .‬בית מדרש מהות נרתם באופן טבעי לבירור‪ ,‬לימוד וכתיבת פרקים‬
‫ושיעורים במשנת רבנו זצ”ל‪.‬‬
‫“אמונה צריכה לימוד” ‪ -‬כך היה מכריז רבנו פעם אחר פעם‪ .‬והוסיף להדגיש את דבריו של‬
‫רבי יהושע בן קרחה‪“ :‬למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות‬
‫שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות”‪ .1‬וכך הגדיר את החידוש של ישיבת מרכז הרב‪:‬‬
‫ירושלים מקודשת מכל ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬היא מרכז כל ארץ‪-‬ישראל‪ .‬לכן‪ ,‬גם ריכוזיות התורה‬
‫צריכה להתגלות בה‪ .‬התורה הכוללת את כל מקצועות התורה‪ ,‬כוללת כמובן גם לימוד‬
‫האמונה‪...‬‬
‫שאיפתנו היא לכל התורה כולה‪ ,‬שרק בכלליותה ובשלמותה היא “תמימה משיבת נפש”‪.‬‬
‫“מי ימלל גבורות ד’ ישמיע כל תהלתו”‪“ .‬למי נאה למלל גבורות ד’‪ ,‬למי שיכול להשמיע‬
‫כל תהלתו” ‪ -‬אנו שואפים לכל! כל התורה כולה; כל כלל‪-‬ישראל כולו‪ ,‬כל נשמות ונפשות‬
‫ישראל‪ ,‬כל הצדיקים‪ ,‬הבינוניים והרשעים‪ ,‬שראשי התיבות שלהם הוא צבו”ר; כל ארץ ‪-‬‬
‫ישראל מתוך הכרת הקדושה שמקיפה את כולה‪.2‬‬
‫בלבו של מו”ר הרב צבי יהודה זצ”ל בערה שלהבת אש קודש ממקור מעמד הר סיני‪,‬‬
‫שהדביקה בטהרתה ואמיתתה נפשות רבות‪ ,‬מכל חלקי הציבור‪ .‬רבנו לא וויתר על אף כוח‬
‫‪ 1‬ברכות פרק ב משנה ב‪.‬‬
‫‪ 2‬שיחות הרב צבי יהודה על ספר בראשית עמ’ ‪.228‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫בנפש‪ ,‬על אף יהודי‪ ,‬על אף חלק בתורה‪ ,‬על אף מצווה ועל אף שעל מאדמת ארץ הקודש‪.‬‬
‫את כולם הוא כלל בעבודתו‪ ,‬בלימודו ובתפילתו‪.‬‬
‫אם מרן הראי”ה זצ”ל חידש לדורות התחיה את התורה הגואלת ‪ -‬תורת האחדות הכוללת‪,‬‬
‫הלא בנו הרצי”ה זצ”ל הפך תורה זו לתורת חיים המדריכה את הפרט ואת הכלל במהלך‬
‫תקומתה ובניינה של מדינת ישראל‪ ,‬בעליותיה ובמורדותיה‪ ,‬בכל סיבוכי מהלכיה‪ ,‬באתגריה‬
‫ומשימותיה‪.‬‬
‫ייחודם של פרקים אלו‪ ,‬שיצאו לאור מידי שבוע בחדשים האחרונים‪ ,‬מתמצה בניסיון ללמוד‬
‫את משנת רבנו הרצי”ה זצ”ל מתוך חיבור בין כוחות הנפש ואתגריה בכלל ודורנו בפרט‪,‬‬
‫ובין כוחות הנפש הציבוריים ותחייתם בדורות של גאולה‪ ,‬ללא ניתוקים מלאכותיים ביניהם‪.‬‬
‫יש האומרים כי הרצי”ה עסק אך ורק בתורת הכלל‪ ,‬אולם עיון קל הן בכתביו והן בשיחותיו‬
‫מלמד כי רבנו חי באחדות אחת ממשית ובאיזון שאין דומה לו את הפרט ואת הכלל‪ ,‬את‬
‫בניין הנפש האישית ואת בנין האומה בדורות התחיה‪ ,‬בכל פרטי דקדוקיהם ותוקף ממשותם‬
‫החיונית‪.‬‬
‫אין צורך לומר כי אין ברשימת הפרקים שלפנינו אפילו יומרה לסכם את משנת רבנו‪,‬‬
‫שארוכה היא מני ארץ‪ ,‬רחבה מני ים‪ ,‬ועמוקה ונוקבת עד תשתיות ארץ ומלואה‪ ,‬אלא יש כאן‬
‫ניסיון לטעום מעוצמתה וענוותה של תורתו‪ ,‬להקשיב לרוחו האיתנה ולבקש להמשיך אותה‬
‫עד כמה שניתן לבתי מדרשנו ולמעשה ידינו‪ .‬לשם כך נבחרו ח”י נושאים‪ ,‬ביטויים ומושגים‬
‫שהם חלק מסוים מן היסודות שרבנו חזר עליהם בלי סוף‪ ,‬ובכך הבהיר לתלמידיו מהם עיקרי‬
‫משנתו ויסודותיה‪.‬‬
‫יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו‪ ,‬שלא יארע דבר תקלה על ידינו‪ ,‬וישמחו בנו‬
‫חברינו‪ ,‬כי ה’ יתן חכמה‪ ,‬מפיו דעת ותבונה‪.‬‬
‫פרק א‬
‫מהות החינוך‬
‫להיות צייר‬
‫בשנת תרס”ט‪ ,‬והוא בן ח”י שנים בלבד‪ ,‬כותב הרב צבי יהודה זצ”ל אגרת הדרכה לחבר‪ ,‬ובה‬
‫הדרכה חינוכית‪ ,‬שכיום נשמעת לאוזננו‪ ,‬אך מי יכול היה להגות אותה בזמנו ובגילו?‬
‫על כשרון‪-‬הציור שלך‪ ,‬חושב אני כי עליך להשתדל לבלי לעזבו – אחרי שתחקור‬
‫ותבחן באמת כי פחדך “שמא פנטזיה זאת אצלך” הוא מאפס ואין – ולהתאמץ שתוכל‬
‫לפתחו ע”י לימוד והשכלה לזה‪ ,‬בהשארך גם אז בודאי נאמן לאלהי ישראל ולעמו‪.‬‬
‫מרכיבי חינוך יסודיים המבטאים השקפת עולם אמונית‪-‬תורנית מוצקה מצויים במספר שורות‬
‫אלה‪:‬‬
‫א‪ .‬יש כשרון – יש לפתחו באופן רציני ומושכל‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש להבחין בין פנטזיה דמיונית לבין מציאות הדבר‪.‬‬
‫ג‪ .‬פיתוח האישיות כוחותיה וכישרונותיה ייעשה מתוך נאמנות לאלוקי ישראל ולעם ה’‪.‬‬
‫מהו חינוך?‬
‫בהיותו בן כ”ב שנים התפרסם מאמרו המעמיק של הרצי”ה “התרבות הישראלית”‪ ,3‬בו‬
‫מופיעים דבריו המפורסמים אודות החינוך‪:‬‬
‫בית מדרש מהות‬
‫זאב הס‪ ,‬אלישע וישליצקי‪ ,‬חן חלמיש‬
‫בניהולו של שלמה מרמרוש‬
‫כתיבה ועריכה‪ :‬חן חלמיש‬
‫‪6‬‬
‫החינוך של האיש הפרטי הלא הוא ההוצאה מכח לפועל‪ ,‬מהעלם לגילוי‪ ,‬את הכוחות‬
‫והכשרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה‪ ,‬או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר‬
‫מתוך ההשפעות החינוכיות השונות‪ .‬כשגורמי החינוך – ההורים והמורים‪ ,‬הספרות‬
‫‪ 3‬נדפס בספר ‘לנתיבות ישראל’‪ ,‬מאמר ראשון‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫והסביבה של הילד – מותאמים ומכוונים לשכלול כשרונו הטבעי הזה של הילד ופתוחו‬
‫בדרכי החיים השונים‪ ,‬אז החינוך הוא מוצלח וטוב‪ ,‬ובהפך‪ ,‬כשכשרונו הטבעי הזה של‬
‫הילד נעזב‪ ,‬אם לא יפותח ולא ישוכלל‪ ,‬כשגורמי החינוך מכריחים וכופים אותו לצד‬
‫אחר‪ ,‬המוזר לו לפי טבעו‪ ,‬הרי הוא נעשה גבר לא יוצלח‪ .‬הצלחת החינוך היא באותה‬
‫מידה שהוא עומד על עמדתו הראויה ושומר את תפקידו‪ ,‬שהוא מתכון כלפי הטבע‬
‫הפנימי‪ ,‬כאשר בראו האלוהים‪ ,‬להשלימו‪ ,‬לפתחו ולשכללו על ידי האמצעים הגורמים‬
‫והמסייעים השונים‪.‬‬
‫חינוך – אינו יצירה מחדש אלא גילוי‪ .‬המחנך הינו שותף ליוצר האדם בשלב גילוי הכוחות‬
‫ההוצאה מן הכח אל הפועל‪.‬‬
‫טבע – החינוך צריך לסייע לגלות את הכוחות שבטבע האדם‪ ,‬ולא את מה שנמצא בפנטזיה‬
‫של המחנך או של החניך‪.‬‬
‫כך מחנך הרצי”ה את עצמו‪ ,‬וכך הוא מחנך את תלמידיו‪ .‬אם יש כשרון לציור‪ ,‬אסור להזניחו‪,‬‬
‫זו מתנת הבורא וממילא צו הבורא‪ .‬אולם‪ ,‬יש לברר אל נכון שהנטייה לצייר נובעת מכישרון‬
‫הציור הטבעי ולא מתוך דמיון (למשל – אני מאד רוצה להיות מיוחד‪ ,‬ועיסוק בציור יכריז‬
‫על כך‪ .)...‬דווקא משום שאנו מכבדים כל כך את הכישרונות והכוחות הטבעיים ככאלה שה’‬
‫טבע אותם בנפש המיוחדת הזו‪ ,‬אנו מבקשים לפתח אותם מתוך נאמנות טבעית לדבר ה’‬
‫שבתורה (שעליה נאמר “היה הקב”ה מביט בתורה ובורא את העולם”‪ ,4‬כלומר טבע העולם‬
‫הוא התורה)‪ ,‬ונאמנות לשייכות הטבעית לעם ישראל ולפיתוחו (בלא הסחת הדעת הבאה‬
‫מחמת רוחות זמניות‪ ,‬חיצוניות וזרות המנסרות בחלל העולם והנפש)‪.‬‬
‫מצוי בלימוד המידות מאבותינו‪ ,‬שנקראו כך בשל העובדה שהם הורישו לנו את תכונותיהם‬
‫ומידותיהם הישרות‪ .‬חינוך שיתחיל מגילוי המידות של האבות בבנים‪ ,‬ימשיך בצורה צלולה‬
‫ובהירה בגילוי התכונות הטבעיות הייחודיות‪.‬‬
‫ודור יקום וחי‬
‫לא תמיד שמים לב לכך שדברי הרצי”ה במאמרו הנזכר הינם חלק ממהלך שמטרתו לקרוא‬
‫לעם כולו לפתח את התרבות המתאימה לטבעו‪ ,‬שכן החינוך אינו מהלך אישי בלבד‪ ,‬אלא אף‬
‫מהלך לאומי‪ .‬מעבר לכך שכלולה בקריאה זו התביעה ל”נאמנות לאלוקי ישראל ולעמו”‪ ,‬כלולה‬
‫בה קריאה להקשבה פנימית עמוקה לכוחות החיים המתעוררים בעת שהאומה שבה למקומה‬
‫הטבעי‪ ,‬גם אם ביטויים כלפי חוץ לא נראה תואם בדיוק את הנאמנות לתורת ישראל‪ .‬כוחות‬
‫חיים שלא יכולנו להכירם בחיים הלא‪-‬טבעיים שבגלות‪ ,‬עתה הם הולכים ושבים‪ ,‬ולעיתים אף‬
‫פורצים בצורה חוצפנית וכואבת‪ .‬אם קשה התהליך באדם הפרטי‪ ,‬עד כמה קשה ומורכב הוא‬
‫במישור הציבורי‪ ...‬על כן הקדיש רבנו את כל כוחו אונו ומרצו ללמד את טבעם של ישראל‬
‫וטבעם של בני ובנות ישראל‪.‬‬
‫בקשת האני העצמי‬
‫כיצד יכיר אדם את טבעו שלו וכיצד יכירוהו אחרים? מהי הדרך לחינוך הקטנים שקשה‬
‫לעמוד על טבעם בשלב מוקדם זה של חייהם?‬
‫תשובת רבנו לכך מצויה בשני מישורים‪ :‬א‪ .‬הכל תלוי בגישה‪ .‬כאשר אנו יודעים שזוהי מטרת‬
‫החינוך‪ ,‬והכלים החינוכיים העומדים לרשותנו אינם מצויים בתחום הכפייה והשוואת כולם‬
‫למודל אחד‪ ,‬נוצרת אוירה חינוכית המזמינה את גילוי הכוחות הטבעיים‪ ,‬מאפשרת ומכוונת את‬
‫תהליך הוצאתם לפועל‪ .‬ב‪ .‬אנו בנים לעם ישראל‪ ,‬אנו בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ומתוך כך יש לנו‬
‫ידיעות גדולות ועמוקות מאד על טבע כל אחד מאיתנו‪ .‬הגילוי הבסיסי של כוחותינו ותכונותינו‬
‫‪ 4‬בראשית רבה א א‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫פרק ב‬
‫הרגשת הישות האישית בטהרתה‬
‫כמסקנה של גישה אמונית‪-‬חינוכית המעמיקה לבחון את המציאות מעבר לנגלה לעין בשר‪,‬‬
‫כותב הרצי”ה את הדברים הבאים‪:‬‬
‫יש עברינות ורשעות‬
‫שהיא באה לא מתוך רפיון והמעדה‬
‫לעומת פרטי המעשים‪ ,‬הבטויים והרצונות‪ ,‬ההרהורים והמחשבות‪ ,‬ומכשלותיהם‪,‬‬
‫אלא מתוך דחיפה נפשית נמרצה‬
‫להבלטת הישות האישיית ופעיליותה‪,‬‬
‫וקביעת מקומה וערכה‪ ,‬לעצמה ולאחרים‪.‬‬
‫ויש צורך וענין לכוין את מהלך דחיפת ההבלטה הזאת‪,‬‬
‫במלא רעננותה‪ ,‬ובטהור טבעיותה‪ ,‬בברור חשבונותיה‬
‫ובזכוכם והרמתם של יחסיה החברתיים‪ ,‬העולמיים והאלהיים‪,‬‬
‫ולהישיר את התגלותה הנכונה והשלמה בחיי הצדק והמצוה‪ ,‬הטובה והברכה‪,‬‬
‫הפרטית והכללית‪.‬‬
‫מבט שטחי מזהה בכל גילויי עבריינות ורשעות רק רוע ושלילה‪ .‬אולם רבנו מעמיק לזהות‬
‫כי לא כל רשעות ועבריינות מקורן בחולשת הנפש‪ ,‬רפיון הרוח‪ ,‬וחוסר יכולת להתמודד‬
‫עם יצרים ותאוות‪ .‬יש עבריינות ורשעות המהוות מעטה חיצוני בלבד בשעה שמקורן נעוץ‬
‫בצורך אמיתי‪ ,‬ממנו לא ניתן ולא ראוי להתעלם אלא יש לטפל בו כראוי לו‪ ,‬וממילא תעלמנה‬
‫העבריינות והרשעות‪ ,‬והנפש תצמח לגבהים חדשים‪.‬‬
‫הסוד הגדול של הדברים טמון בביטוי “הרגשת הישות האישיית”‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫ישות וביטול היש‬
‫“ישות” היא תחושת הקיימות הייחודית שיש לאדם‪ ,‬ומקורה בכך שהקב”ה ברא את העולם‬
‫ובריותיו “יש” מ”אין” (כל יצירה אחרת היא לאמיתו של דבר “יש מיש”‪ ,‬כלומר סידור‬
‫הדברים או אפילו שינויי מצב צבירה‪ ,‬אך לא בריאת עצם הממשות)‪ .‬כל בריה מקבלת “ישות”‬
‫ הויה וקיימות‪ .‬בטבע הנפש האנושית קיים דחף פנימי עמוק הנקרא בספרים הקדושים “אני‬‫אמלוך” (ע”פ מלכים א א ה)‪ ,‬כשאמירת “אני אמלוך” מבקשת להשליט על המציאות את‬
‫הייחודית הפרטית‪.‬‬
‫אם בספרי החסידות מדובר רבות על “ביטול היש”‪ 5‬והכרה באפסותה של המלכות האנושית‬
‫אל מול זו האלוקית‪ ,‬מדבר הרצי”ה בפסקה זו על הצורך לכוון את הבלטת הישות האישית‬
‫“במלוא רעננותה‪ ,‬בטהור טבעיותה‪ ,‬בברור חשבונותיה” ו”להישיר את התגלותה הנכונה‬
‫והשלמה בחיי הצדק והמצווה”‪ .‬לפי הרצי”ה תחושת הישות האישית‪ ,‬אמירת “אני אמלוך”‬
‫טבועה בנו עמוק כל כך משום שהקב”ה חפץ בנו‪ ,‬במיוחדות קיומנו וכוחות נפשנו וגופנו‪.‬‬
‫החשש שנימנע מלבטא בחיינו את המיוחד הזה שבעטיו אנו קיימים‪ ,‬מצדיק את יצירת הדחף‬
‫המורכב כל כך ‪“ -‬אני אמלוך”‪ ,‬על כן אין לבטל דחף זה אלא לכוון אותו‪ .‬איננו מחליפים‬
‫ממלכה‪ ,‬אלא מסדרים עצמנו כחלק מממלכת מלך מלכי המלכים‪ .‬תחושת הישות האישית‬
‫לפעם “במלא הרעננות”‪ ,‬ואין לדכא אותה כלל וכלל‪ ,‬אלא לבאר את מציאותן‬
‫צריכה להמשיך ֵ‬
‫של ישויות נוספות‪ ,‬פרטיות וכלליות‪ ,‬כולן יצירות אלוקיות ממש‪ ,‬לחפש את ההרמוניה‬
‫ביניהן‪ ,‬ולגזור מתוך כך את ההשלכות האישיות ‪ -‬הנפשיות ומעשיות ‪ -‬של חיי כל ישות‬
‫ואישיות‪ .‬אם הקב”ה חפץ ביש‪ ,‬אף אנו חפצים ביש ‪ -‬יש אלוקי‪ ,‬שאלוקים רצה בבריאתו‬
‫וחפץ בקיומו‪.‬‬
‫התורה אשר שם משה‪ ,‬מונחת לפני כל ישראל‪ ,‬מצוותיה לכולם נאמרו‪ ,‬ולעתים נדמה לאדם‬
‫כי הדבר החשוב ביותר הוא לקיים את המצוות כמאמרן‪ .‬אולם יש והנפש ממאנת לעשות‬
‫ולקיים מעשים שאינם עוברים בפריזמה הנפשית הייחודית האופיינית לה‪ .‬הדחיפה הנפשית‬
‫המתפרצת לומר “אני כאן”‪“ ,‬אני אמלוך”‪ ,‬נובעת מכך שהקב”ה באמת נטע בנפש ייחודיות‬
‫משלה‪ ,‬וחפץ להתגלות דרכה בהתאם לאופייה המיוחד‪ .‬התביעה הנפשית הקמאית – “אני‬
‫אמלוך”‪ ,‬עלולה להביא להשלת כל מה שנראה שגרתי‪ ,‬כללי וחסר ייחודיות‪ .‬זוהי תביעה‬
‫עמוקה מאד שעוטות אותה קליפות גסות וקשות‪ ,‬ובראשן קליפת הגאווה האגוצנטרית‬
‫העושה רע לאדם עצמו ואף לסביבתו‪ ,‬ואי אפשר להשלים ִאתה‪ .‬אולם‪ ,‬טיפול נכון בתביעה‬
‫נפשית זו‪ ,‬המשכיל ויודע לזהות את מלוא החיוביות הגנוזה בה‪ ,‬מוצא את הנתיב המתאים‪,‬‬
‫הדרך הייחודית והמעשה החדשני‪ ,‬לביטוי אישי נכון וראוי של מערכת התורה והמצווה‪,‬‬
‫מתוך שיווי משקל של הנפש ויחסיה עם כל סביבתה – זו שבין אדם למקום וזו שבין אדם‬
‫לחברו‪ ,‬למשפחתו‪ ,‬לעמו‪ ,‬לארצו‪ ,‬לעולמו ולתורתו‪.‬‬
‫גם בפסקה נוספת בספר ‘אור לנתיבתי’ (אות ה) כותב הרב צבי יהודה זצ”ל אודות הרגשת‬
‫הישות האישית‪:‬‬
‫ההעברה את הצורך הנפשי של הרגשת הישות האישית והבלטתה‪,‬‬
‫אל רשות העבודה הכללית והעליונה‬
‫של הישר והצדק‪ ,‬החסד והטוב‪ ,‬התורה והמצוה ‪-‬‬
‫לא להתהדרות חיצונית‪ ,‬אלא למציאת הסיפוק בעצם ענינם ‪-‬‬
‫הרי היא עוקרת לגמרי את כל מציאותה של גאות האדם שאין בה ממשות‪,‬‬
‫בהיותה קובעת את כל אמתת מצב הנפש‬
‫ואת כל צרך הרגשת ישותה וגילוייה בתענוג אותה העבדות הנחמדה –‬
‫של הפניה וההסתכלות כלפי מעלה‪,‬‬
‫הקישור והכיוון אל המרום והנשא‪,‬‬
‫הממלאה אותו בחיוניות ידיעת חרותה הרוממה‬
‫ובתפארת החלטיות הויתה וכל הופעותיה ופעליה‪.‬‬
‫“אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה”‪.‬‬
‫אף כאן מתייחס רבנו ל”הרגשת הישות האישית והבלטתה” ואומר כי אין לבטל אותה אלא‬
‫“להעביר” אותה ‪ -‬להפנות ולתעל אותה ‪ -‬אל “רשות העבודה הכללית והעליונה”‪ ,‬באופן‬
‫שהרגשת הישות לא תבוא לידי ביטוי “בהתהדרות חיצונית” אלא בשמחה וסיפוק בעצם‬
‫העיסוק האינטנסיבי בצדק ובטוב על פי כל המייחד את ישותו האישית‪ .‬דווקא באופן שאדם‬
‫מפנה מבטו כלפי מקור כוחותיו הוא מתעצם עוד יותר‪ ,‬ומלא תענוג גדול בכך שהוא מגלה‬
‫נאמנה‪ ,‬ובאופן שאף אחד בעולם לא יכול לגלות‪ ,‬את חלקו בהופעת הצדק והטוב‪.‬‬
‫‪“ 5‬איתא בגמ’ ‘גדולים מעשה הצדיקים יותר ממעשה שמים וארץ’ וכו’‪ ,‬פירוש כי מעשה שמים וארץ היה יש‬
‫מאין‪ ,‬וצדיקים עושים מיש אין‪ ...‬וזהו פירוש הפסוק ‘שום תשים עליך מלך’‪ ,‬פירוש מדת מלכות העליונה וע”ז‬
‫אמרו רז”ל ‘שתהא אימתו עליך’” (מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬המגיד ממעזריטש‪ ,‬אות יא)‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫פרק ג‬
‫דבריו נשמעים לעצמו‬
‫ננסה להאיר קרן אור אחת משמש דמותו האדירה והכוללת של רבנו זצ”ל‪ ,‬מתוך דבריו‬
‫שלו‪ .‬על חידושו זה התבטא רבנו זצ”ל כי הוא “מרגלא בפומי”‪ ,6‬וניתן לומר כי חידוש זה אף‬
‫התגלה לכל מי שבא במגע עמו בכל הנהגותיו ‪“ -‬הוא היה אומר”‪.‬‬
‫כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים‪.‬‬
‫בכלל זה והיסוד לזה‬
‫הוא שיהיו דבריו נשמעים לו לעצמו‪.‬‬
‫כי כמה פעמים וכמה אנשים שמכירים‪,‬‬
‫בהבנה והרגשה‪,‬‬
‫דברים ישרים ונכוחים להנהגת דרכי החיים‪,‬‬
‫אבל חסר העז והאומץ הראוי לשלטון המישרים‪,‬‬
‫שיהיו הדברים נשמעים להם לעצמם‬
‫להוציאם לפועל ממש ולקביעות מעשה‪.‬‬
‫וכפי אותה המדה שיש בו יראת שמים‬
‫כך נקבע בו‪ ,‬מתוך יסוד הקשור הפנימי והכולל למעלה‪,‬‬
‫העז והאומץ הנכון למהלך רוחו ודרכי חייו‬
‫שיהיו דבריו נשמעים לו עצמו‪.‬‬
‫וכפי אותה המדה דבריו נשמעים גם לאחרים‪.‬‬
‫יחנני ד’ לשמור ולעשות כן‪.‬‬
‫‪ 6‬בספר ‘אור לנתיבתי’ עמ’ שח‪ ,‬כתב הרצי”ה ביומנו‪“ :‬ליל ר”ח שבט תרפ”ז‪ .‬חלמתי שדברתי בדברים עיוניים עם‬
‫אחדים מבחורי הישיבה הלל‪ ,‬משה‪ ,...‬צמח‪ ,‬שמואל‪ ,‬חיים‪ ,...‬ועוד‪ .‬ובארתי להם בעיון והעמקה גדולה והסברה‬
‫רבה את המאמר‪“ :‬כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים‪ ”...‬על פי המבואר ‪ -‬דמרגלא בפומי ‪ -‬דהיינו נשש‬
‫מעים לו לעצמו‪ ,‬שמחזיק ומדריך עצמו כראוי בהנהגה ישרה ואיצה ומרוכזת ומעוררת‪”...‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫במסכת ברכות‪ 7‬אמרו חכמים‪:‬‬
‫ּכָ ל ָא ָדם ֶׁשּיֵ ׁש ּבֹו יִ ְר ַאת ָׁש ַמיִ ם‪ְּ ,‬ד ָב ָריו נִ ְׁש ָמ ִעים‪ֶׁ ,‬שּנֶ ֱא ַמר (קהלת יב) “סֹוף ָּד ָבר ַהּכֹל‬
‫ֹלהים יְ ָרא וְ ֵאת ִמ ְצ ָֹותיו ְׁשמֹור‪ּ ,‬כִ י זֶ ה ּכָ ל ָה ָא ָדם”‪.‬‬
‫נִ ְׁש ָמע‪ֶ ,‬את ָה ֱא ִ‬
‫חז”ל שומעים את הפסוק בקהלת באופן פלאי‪ :‬הכל יִ ָש ַמע אם את האלוהים ירא‪ .‬הרצי”ה‬
‫מוסיף להעמיק עוד בדברי חז”ל ובאופן הלימוד מן הפסוק‪.‬‬
‫פירוש המילה “נשמע” על פי ביאורם של חז”ל לפסוק הוא‪ :‬מתקבל‪ .‬כלומר‪ ,‬מי שיש בו‬
‫יראת שמים דבריו מתקבלים על לב שומעיו‪ .‬אולם הרצי”ה מוסיף לדייק כי לא זו בלבד‬
‫שהדברים מתקבלים על הלב אלא יוצאים אל הפועל במעשה‪“ - 8‬להוציאם לפועל ממש‬
‫ולקביעות מעשה” (שמא למד זאת הרצי”ה מכך שהפסוק ממשיך ואומר “ואת מצותיו‬
‫שמור” ‪ -‬את המצוות שיראת ה’ מלמדת אותו כי יש לשמרן)‪.‬‬
‫חז”ל מתנסחים‪“ :‬דבריו נשמעים”‪ .‬נשמעים למי? באופן פשוט הכוונה היא ‪ -‬לשומעיו‪,‬‬
‫לזולת‪ ,‬אולם הניסוח הפתוח מאפשר לרבנו לשמוע כאן רובד נוסף ועמוק ביותר ‪“ -‬לו‬
‫לעצמו”!‬
‫בדברים רבה פרשה י אמרו חכמים‪:‬‬
‫‘שמעו ותחי נפשכם’‪ ,‬אמר הקב”ה‪ :‬אם הטית אזנך לתורה‪ ,‬כשתבא לפתוח בדברי‬
‫תורה הכל משתתקים לפניך ושומעים דבריך‪ ,‬כשם שהטית אזנך לשמוע דברי תורה‪.‬‬
‫ומהיכן את למד? ממשה רבינו‪ ,‬שעל ידי שהטה אזנו לתורה‪ ,‬בשעה שבא לפתוח‬
‫בדברי תורה נשתתקו העליונים ותחתונים והאזינו דבריו‪ .‬מנין? ממה שקרינו בענין‬
‫‘האזינו השמים ואדברה וגו’‪.‬‬
‫אם פירושה של שמיעה היא הלימוד כשלעצמו‪ ,‬או אפילו ההסכמה הפנימית כי הדברים‬
‫נכונים וראויים‪ ,‬מה מיוחד כל כך בהטיית האוזן של משה רבנו‪ ,‬האין לומדים רבים המטים‬
‫אוזנם לתורה?! על כרחך שכוונת המדרש לקבלת הדברים עד כדי שייהפכו להיות חלק‬
‫מהותי מהנפש והזהות האישית‪ ,‬ומתוך כך לדרך חיים בפועל ובמעשה‪.‬‬
‫לאור זאת מחדש הרצי”ה כי ישנה חוליה מהותית בין יראת השמים לבין שמיעת הדברים על‬
‫ידי הזולת‪ ,‬והיא ‪ -‬שמיעה עצמית‪:‬‬
‫‪ 7‬ברכות ו ע”ב‪.‬‬
‫‪ 8‬בארמית נקרא משמשו של אדם ‪“ -‬שמעיה”‪ ,‬כלומר המוציא לפועל את מה שנאמר לו‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫כי כמה פעמים וכמה אנשים שמכירים‪ ,‬בהבנה והרגשה‪ ,‬דברים ישרים ונכוחים הנהגת‬
‫דרכי החיים‪ ,‬אבל חסר העז והאומץ הראוי לשלטון המישרים‪ ,‬שיהיו הדברים נשמעים‬
‫להם לעצמם להוציאם לפועל ממש ולקביעות מעשה‪.‬‬
‫לכל אחד מאתנו מוכר מעגל קסמים של החלטות לשינוי ולשיפור‪ ,‬וגילוי לאחר זמן כי‬
‫דבר לא נעשה‪ ...‬כמה חלומות שבאו לכלל החלטות “מתו מיתה טבעית” ונגוזו כלא היו?‬
‫מעגל זה נובע לא אחת משום שאדם רוצה בשינוי אך מתקשה לצלוח את סבך הדרישות‬
‫המרובות ותשומת הלב לכל פרט ופרט על מנת להביא את ההחלטות הגדולות שלו אל‬
‫פרטי החיים וכך להשתנות באמת‪ .‬דווקא בשל עוצמתו של התהליך הנפשי עלינו להביא את‬
‫עצמנו ‪“ -‬בעז ובאומץ” ‪ -‬אל הפרטים הקטנים של החיים ולחולל את השינוי בהם‪ .‬כאשר‬
‫אדם מקבל החלטות משמעותיות‪ ,‬הן יכולות להתמסמס תוך כדי העיסוק בפרטים ו”למות‬
‫מיתה טבעית”‪ ,‬אף אם יש לו רצון להתחיל לפעול לאור ההחלטות‪ .‬העז והאומץ של הנפש‬
‫מעצימים את הנפש תדיר‪ ,‬ומוציאים לפועל את הדבר הנשמע אל הפועל‪.‬‬
‫על איזה קרקע צומחת השמיעה העצמית? ‪ -‬יראת שמים!‬
‫בהקשר זה מסביר רבנו את מהותה של יראת שמים כ”יסוד הקישור הפנימי והכולל למעלה”‪.‬‬
‫ננסה לפשט את הדברים‪:‬‬
‫בכדי לבטא את הגובה והמעוף שאנו מייחסים לאלוקים‪ ,‬אנו משתמשים לעיתים בכינוי‪:‬‬
‫“שמים”‪ ,‬זאת מתוך ההבנה‪ ,‬התחושה והחוויה כי אין אנו חפצים‪ ,‬ואולי אף אסור לנו‪ ,‬להגדיר‬
‫את הגודל האלוקי‪ ...‬וכך אתה עומד ומצביע כלפי המרחב הזה ולא מפסיק לומר‪“ :‬שם‪ ,‬שם‪,‬‬
‫שם‪ .”...‬הרבה “שם” הופכים להיות “שמים”‪ ...9‬החשש והדאגה מלהתרחק משם קרויים‬
‫“יראת שמים”‪( .‬יראת שמים אינה יראה ופחד ממה ש”יעשו לנו” השמים‪ ,‬אלא הזהירות‬
‫מלהרוס בקרבנו את השמים‪ ,‬ולפגוע עבורנו בשמים הכל‪-‬כך טהורים וזכים כפי שהם)‪ .‬ככל‬
‫שאדם קשור יותר לטהרת השמים‪ ,‬ודבקות זו חיה ופועמת בקרבו‪ ,‬היא הופכת למנוע של‬
‫אומץ וגבורה להוציא לפועל את מה שהוא שומע‪ ,‬מקבל ומזדהה עמו‪ .‬מבחינה זו יראת‬
‫שמים היא ראית שמים ‪ -‬ראיה מתמדת של היסוד השמימי בכל דרכי החיים‪“ ,‬שויתי ד’‬
‫לנגדי תמיד”‪.‬‬
‫‪“ 9‬שמים” מופיעים‪ ,‬לפעמים‪ ,‬ככנוי לקב”ה‪ .‬שמים הם ניגוד לארץ‪ .‬אנחנו נמצאים פה‪ ,‬כדור הארץ הוא פה‪.‬‬
‫הניגוד ל”פה” הוא “שם”‪“ .‬שם” בלתי ידוע‪ ,‬בלתי מוגבל‪ ,‬שם‪ ,‬בתהומות עמוקים‪ ,‬שם‪ ,‬במרומי מרומים‪ .‬ה”פה”‬
‫שלנו הוא חלק מן ה”שם” הגדול‪ ,‬והדברים יש להם משמעות גשמית ורוחנית‪ .‬בלשון הקדש‪ ,‬שפת ישראל‪ ,‬שיש‬
‫הרבה להעמיק בה‪ ,‬ישנה צורה מיוחדת של סיומת‪ ,‬המבטאת רבוי‪“ :‬יִ ם”‪ .‬יד ‪ -‬ידים‪ ,‬רגל ‪ -‬רגלים‪ ,‬וכו’‪ .‬מתוך כך‪,‬‬
‫נוצר מושג המבטא רבוי אין סופי‪“ :‬שמים”‪ .‬רבוי של “שם”‪ .‬שם‪ ,‬שם‪ ,‬שם‪ ,‬שם‪ ,‬אין סוף “שם” (‘מתוך התורה‬
‫הגואלת’ (שיחות הרב צבי יהודה)‪ ,‬הרב חיים אביהוא שורץ‪ ,‬חלק ג עמ’ יח)‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫ומי שיש לו יראת שמים‪ ,‬מי שקשור באופן פנימי וכולל למעלה ‪ -‬לשמים‪ ,‬ודבריו נשמעים לו‬
‫עד כדי היותו חי בפועל ממש את תורתו‪ ,‬הוא זה שדבריו יישמעו אף לאחרים‪ .‬דווקא מתוך‬
‫שדבריו נשמעים “לו לעצמו”‪ ,‬יש בהם את הכוח לעורר את ההזדהות‪ ,‬החיוניות והצימאון‬
‫בקרב הזולת‪ ,‬כך שיישמעו גם לאחרים‪.‬‬
‫פרק ד‬
‫הדרך הטובה ביותר לחנך‪ ,‬ואולי אף הדרך היחידה‪ ,‬היא “שמיעה עצמית”‪.‬‬
‫מעשה שפעם לא עשו בישיבה כרצונו ללמוד שמירת הלשון כל יום בין רבע לאחת לאחת‬
‫ורבע‪ .‬הרב צבי יהודה הפסיק את כל שיעוריו ולא בא לישיבה במשך כמה שבועות‪.‬‬
‫כאשר שאלוהו מדוע הפסיק ללמד‪ ,‬השיב‪“ :‬אם דברי אינם נשמעים‪ ,‬סימן שאין לי יראת‬
‫שמים‪ ,‬ועלי לחזור בתשובה”‪ .‬ועוד סיפר הרב חנן פורת זצ”ל כי פעם גער הרב צבי יהודה‬
‫בתלמידים‪ ‬שדברו באמצע התפילה‪ ‬ולא שמעו בקולו‪ ,‬והוא בכה‪ .‬וכששאלו אותו מדוע הוא‬
‫בוכה‪ ,‬השיב כי כתוב בגמרא כי ‘אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים’‪ ,‬ואם דברי אינם‬
‫נשמעים‪ ,‬סימן שחסר בי יראת שמים על כן אני בוכה‪.‬‬
‫לא בכדי מסיים רבנו את הפסקה שלנו בתפילה ‪“ -‬יחנני ד’ לשמור ולעשות כן”‪ ,‬שכן עיקר‬
‫ענינה של הפסקה הוא לדרוש מעצמו ולקיים בעצמו‪.‬‬
‫כמה נחוצה דרכו של רבנו בחבלי משיח‪ ,‬בשעה ש”האמת נעדרת”‪ 10‬ונתבע מכל אחת ואחד‬
‫לפעול לאור הכלל הגדול “קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים”‪.11‬‬
‫אשר בחר בנו‬
‫אחד מחידושיו המפורסמים של הרב צבי יהודה זצ”ל הוא‪“ :‬לימוד תורה מתוך אשר בחר‬
‫בנו”‪ .‬כשהגדיר את החידוש של ישיבת מרכז הרב אמר‪ :‬אצלנו לומדים תורה מתוך “אשר‬
‫בחר בנו”!‬
‫ראשית‪ ,‬נלמד את דברי רבנו בשיחותיו‪ 12‬ולאחר מכן ננסה לעמוד על המשמעויות שלהם‪.‬‬
‫בגמרא (בב”מ פה‪ ,‬נדרים פא) ישנו סגנון מיוחד‪ ,‬מבהיל ומרעיש‪’“ :‬מי האיש החכם‬
‫ויבן את זאת‪ ,‬ואשר דבר פי ה’ אליו ויגידה‪ ,‬על מה אבדה הארץ’ (ירמיהו ט) ‪‘ -‬דבר זה‬
‫נשאל לחכמים’ ‪ -‬מסתמא חכמי קודש‪ ,‬חכמי אמת‪ ,‬נשאלו ‘על מה אבדה הארץ’‪‘ ,‬ולא‬
‫פירשוהו‪ ,‬לנביאים ולא פירשוהו‪ .‬למלאכי השרת ולא פירשוהו‪ ,‬עד שפירשה הקב”ה‬
‫בעצמו‪‘ .‬ויאמר ה’‪ :‬על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם’‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב‪:‬‬
‫שלא ברכו בתורה תחילה”‪ .‬וברש”י‪“ :‬ברכת ‘אשר בחר בנו‪ ...‬ונתן לנו’ שהיא לפניה‬
‫של דברי תורה”‪.‬‬
‫מה כל כך קשה לפרש על מה אבדה הארץ ובא חורבן?! כנראה שיש כאן סיבה פנימית שאינה‬
‫גלויה אפילו לחכמים‪ ,‬לנביאים ולמלאכי השרת‪ ,‬והקב”ה בכבודו ובעצמו נזקק לבאר אותה לעולם‪.‬‬
‫תשובת הגמ’ קשה עוד יותר‪“ :‬שלא ברכו בתורה תחילה”‪ .‬האם על כך שלא ברכו ברכת‬
‫התורה לפני הלימוד הגיע להם חורבן שכזה?! מבאר רבנו‪:‬‬
‫‪ 10‬סוטה מט ע”ב‪.‬‬
‫‪ 11‬בבא מציעא קז ע”ב‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫היו לומדי תורה‪ ,‬היו תופסי תורה‪ .‬ומסתמא גם קיימו‪ ,‬אבל לא ברכו ברכת ‘אשר‬
‫בחר בנו מכל העמים’‪ .‬נעשו אמנם‪ ,‬לומדים‪ ,‬וצדיקים חרדים‪ ,‬אבל לא ברכו תחילה‪.‬‬
‫הנפקא‪-‬מינא היא‪ ,‬איך ניגשים לתורה‪ .‬האם ניגשים אל התורה מתוך אמונה של תורה‪,‬‬
‫מתוך הדרכה של תורה‪ ,‬או לא‪ .‬אין גישה אחרת לתורה‪ ,‬אלא מתוך ‘אשר בחר בנו‬
‫מכל העמים’‪ ,‬ואם לא ניגשים כך‪ ,‬אז אבדה הארץ‪ ,‬אבד כלל ישראל‪ ,‬ואבדה התורה‪.‬‬
‫‪ 12‬מתוך התורה הגואלת‪ ,‬ח”ד עמ’ פב‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫שקידת התורה‪ ,‬וגדלות בתורה‪ ,‬וגבורת התורה‪ ,‬רק מתוך ‘אשר בחר בנו מכל העמים’‪.‬‬
‫בנין התורה‪ ,‬ובנין הארץ ובנין כלל ישראל‪ ,‬זהו ענין אחד‪ .‬כל ענין התורה הוא‪ :‬סדור‬
‫שלם‪ ,‬בנין שלם‪ ,‬של כלל ישראל ופרטיו‪ ,‬בכלליה של תורה ובפרטיה‪.‬‬
‫ברכה בתורה תחלה‬
‫ברכה בתורה תחילה הינה הגישה ללימוד התורה ולכל החיים לאור התורה‪ .‬במטבע ברכת‬
‫התורה למדונו חז”ל מהי התורה ומה אמור להתרחש עמנו בעת הלימוד‪.‬‬
‫התורה נקראת “דברי אלהים חיים” (יומא לה‪“ .):‬כי באור פניך נתת לנו ה’ אלהינו‬
‫תורת חיים”‪ .‬התורה היא מציאות של חיים‪“ .‬תורת ה’ תמימה משיבת נפש” (תהילים‬
‫יט)‪ ,‬ובחז”ל‪ :‬כשהיא תמימה אז היא משיבת נפש‪ .‬החיוניות של התורה והחיוניות‬
‫של הארץ משלימות זו את זו‪ .‬בדורותינו‪ ,‬יותר ויותר יהודים עולים לארץ‪ ,‬ומתוך‬
‫כך יש יותר ויותר שלימות יהדותית ויותר ויותר חזרת שכינה‪“ .‬המחזיר שכינתו‬
‫לציון”‪ .‬חוזרת יותר ויותר הבריאות הממשית‪ ,‬של הגוף והנפש עד לבריאות השלימה‬
‫והמוחלטת‪ ,‬של “המחזיר שכינתו לציון”‪ .‬אשרינו שזכינו לזה‪ ,‬שנתגלגלנו לזה‪ .‬עלינו‬
‫לדעת את ערכנו‪.‬‬
‫כל זה‪ ,‬מחייב אותנו‪ ,‬בשקידת התורה הגדולה‪ ,‬לגלות את התורה בארץ ישראל‪ ,‬ודוקא‬
‫מתוך “אשר בחר בנו מכל העמים”‪ ,‬מתוך לאומיות אמיתית‪ ,‬לאומיות של קדושה‪.‬‬
‫גדלות בתורה‪ ,‬ודבקות בתורה‪ ,‬ושקידת התורה‪ ,‬זוהי שליחותינו ההיסטורית האלוהית‪,‬‬
‫בדורותינו‪ ,‬מתוכנו על ציון ובציון ונזכה לגאולה שלימה במהרה‪.‬‬
‫אין משמעות לתורה אלא מתוך כך שהיא תורת האומה‪ .‬חז”ל הקדימו בנוסח הברכה את‬
‫הבחירה בעם ישראל לנתינת התורה‪ .‬לימוד תורה שאינו מבוסס על האמונה היוקדת‬
‫שהמגמה העליונה של תורה הינה “ממלכת כהנים וגוי קדוש” הוא לימוד חסר‪.‬‬
‫ללמוד מתוך אשר בחר בנו‬
‫מדוע כה חשוב ללמוד מתוך “אשר בחר בנו”?‬
‫נקדים לבירור העניין את דברי המדרש שעמד לנגד עיניו של רבנו בכל הנהגתו‪ ,‬והוא העומד‬
‫בבסיס כל תורת הכלל והפרט שלימד‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫‘גילי מאד בת ציון הנה מלכך יבוא לך’‪ - 13‬זה שנקרא ‘מלך’‪ ,‬שעתיד הוא למלוך על‬
‫דורות הראשונים ועל דורות האחרונים‪ .‬והקב”ה מכריז להם לכל צדיקי דור ודור‪ ,‬אמר‬
‫להם‪ :‬צדיקי עולם‪ ,‬אע”פ שדברי תודה צריכים הם עלי‪ ,‬שחכיתם לתורתי ולא חכיתם‬
‫למלכותי! שבועה היא לפני‪ ,‬שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה‪.14‬‬
‫קיימות שתי מדרגות ‪ -‬תורה ומלכות‪ .‬מגמת התורה להביא לידי מלכות ‪ -‬הופעה אלוקית‬
‫מלכותית במציאות‪.15‬‬
‫א‪ .‬חז”ל מלמדים אותנו כי תאוותו של הקב”ה היא “לעשות לו דירה בתחתונים” (תנחומא‬
‫נשא טז) ו”שותפות בתחתונים” (בראשית רבה ג ט)‪ ,‬כלומר מגמת החיים שלנו אינה לצבור‬
‫זכויות ולעמוד בניסיונות העולם הזה על מנת שנעלה עמם ונזכה לעולם הבא וגן עדן אישי‪,‬‬
‫אלא מגמת חיינו הינה לעשות את העולם הזה מקום להשראת שכינה‪ .‬זו אינה משימה של‬
‫אדם כזה או אחר‪ ,‬יהא גדול אשר יהא‪ .‬משימה כזו היא משימה של אומה שיסוד הנצח‬
‫עומד בבסיסה‪ ,‬וקושר בה רוחני בגשמי ומפליא לעשות‪ .‬רק באומה יש נצחיות‪ ,‬כמו שרק‬
‫באומה מתקיימים כל אופני החיים וביטוייהם ‪ -‬מגדולי הרוח וענקי התורה‪ ,‬מנהיגים ואנשי‬
‫מעשה‪ ,‬מדענים ופועלים ‪ -‬רבבות עמך בית ישראל‪ .‬אם אומה שכזו מצליחה לחיות כאומה‬
‫(=מלכות‪ ,‬משפט‪ ,‬כהונה ונבואה) חיי קדושה וחיי תורה הרי היא ממלכת כהנים וגוי קדוש‪.‬‬
‫ב‪ .‬משמעות לימוד תורה מתוך “אשר בחר בנו” היא אמונה בסגולת ישראל‪ ,‬ובכך שלכל‬
‫אחד מישראל יש אות בספר התורה ‪ -‬קישור ושייכות וחידוש בתורה‪ ,‬גם אם אין הוא בולט‬
‫באופן גלוי‪.‬‬
‫ג‪ .‬משמעות לימוד תורה מתוך “אשר בחר בנו” היא ההבנה כי מה שמתחדש בדורות שלנו‬
‫הוא חזרת נשמה לאומה ‪ -‬תחיית אומה בארצה‪ ,‬ורק מתוך כך מתחדשים כוחות נפש בנפש‬
‫האישית‪ .‬כשאנו לומדים מתוך “ברכה בתורה תחילה” אנו דרוכים ומשתוקקים לחזות בחזרת‬
‫שכינה לציון‪ ,‬ולפעול עם אל בחידוש מדרגת החיים של הדורות שלנו‪“ .‬ברכה בתורה תחילה”‬
‫מחדשת אחריות על תחיית האומה בארצה‪.‬‬
‫ד‪ .‬קיים הבדל עצום בין חשיבה לאומית‪-‬ממלכתית לבין חשיבה פרטית‪ .‬חזרתו של עם‬
‫ישראל לארצו ולממלכתו (על אף שהיא עדיין חסרה מאד) מחדשת בנו הלכות ציבור‪ .‬כשם‬
‫‪ 13‬הפסוק השלם מספר זכריה (ט ט) הוא זה שנדרש על ידי חז”ל לגאולת “בעתה” הבאה קמעא קמעא‪ּ“ :‬גִ ילִ י‬
‫נֹוׁשע הּוא ָענִ י וְ רֹכֵ ב ַעל ֲחמֹור וְ ַעל ַעיִ ר ֶּבן ֲאתֹנֹות”‪.‬‬
‫רּוׁש ִַלם ִהּנֵ ה ַמלְ ּכֵ ְך יָ בֹוא לָ ְך ַצ ִּדיק וְ ָ‬
‫ְמאֹד ַּבת ִצּיֹון ָה ִר ִיעי ַּבת יְ ָ‬
‫‪ 14‬פסיקתא רבתי פרשה לד‪.‬‬
‫‪ 15‬אין כאן מקום להאריך אודות ההבדל בין המון רב של בני תורה לבין אומה מלכותית המגלה שם ה’ בכל הוד‬
‫מלכותה ודרכי חייה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫שיש הבדל בין פסיקת הלכה לחייל דתי לבין פסיקת הלכה לאלוף דתי‪ ,‬כך יש הבדל בין קיום‬
‫כל התורה מתוך חשבון אישי לבין קיומה מתוך חשבון לאומי ציבורי‪ .‬מכאן עולה דיון עמוק‬
‫בסוגיות נרחבות דוגמת משמעות ואופני השירות בצה”ל; יחס לציבור הקרוי חילוני; אחריות‬
‫על רשות הרבים‪ ,‬והמוסר הציבורי‪.‬‬
‫ניתן להוסיף ולפרוט משמעויות רבות נוספות הנגזרות מחידושו של רבנו‪ ,‬אך לא נוכל‬
‫להאריך במסגרת זו‪ .‬נדמה כי לא היה חידוש שרבנו חזר עליו יותר מחידוש זה‪ ,‬ומכוחו ייסד‬
‫הרצי”ה בפועל בית מדרש ענק המחדש ימי עם ותורה מקדם‪ ,‬ומבקש ללמוד תורה המתאווה‬
‫לגאול עם‪ ,‬אדם ועולמם‪.‬‬
‫פרק ה‬
‫ערך לימוד תורה‬
‫רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל הקים מחדש את הישיבה המרכזית העולמית‪ .‬לאחר פטירת אביו‬
‫מרן הראי”ה זצ”ל‪ ,‬התמסר רבנו לעריכת כתביו במשך קרוב לעשרים שנים‪ .16‬לאחר שהעמיד‬
‫רבנו את משנת אביו כתורה שבכתב ערוכה וסדורה‪ ,‬בכל מקצועות התורה‪ ,‬פנה להקמתה‬
‫מחדש של ישיבת מרכז הרב ‪“ -‬הישיבה המרכזית העולמית”‪ ,‬בה תילמד תורתו של אביו‬
‫כתורה שבעל פה חיה וצומחת‪ ,‬ותפיח רוח של גאולה לעם לתורה ולארץ‪.‬‬
‫בתוכנו ומתוכנו‬
‫רבנו עסק בשיעוריו‪ ,‬וכן באישיותו והנהגותיו‪ ,‬בכל צדדיו של ערך לימוד התורה‪ ,‬בפרט‬
‫בארצנו ובדורנו‪ .‬המושג “לגדל תלמידי חכמים” היה שגור על פיו‪ .‬והביטוי “בתוכנו ומתוכנו”‬
‫סיים כמעט כל שיעור ושיחה‪ ,‬כאומר שכל הנלמד כאן בעמל והקשבה צריך להפוך לקניין‬
‫עצמי בתוכנו‪ ,‬ובהמשך לכך עליו להתפשט מתוכנו למרחבי העם‪ ,‬הארץ והמדינה‪:‬‬
‫עניננו בהר הקודש בירושלים‪ ,‬זו הישיבה המרכזית‪ ,‬לזכות את כלל ישראל מתוך‬
‫מעלות התורה שבנו‪ ,‬והמזכה את הרבים‪ ,‬אין חטא בא על ידו‪ .‬שלא נבוש ולא נכשל‬
‫מתוך שנזכה לכך‪ ,‬להיות מזכי הרבים בתוכנו ומתוכנו‪“ .‬לאוקמי גירסא סייעתא דמן‬
‫שמיא הוא”‪ ,‬שנזכה לסייעתא דשמיא במידה הגדולה ביותר של השראה שכינה עלינו‬
‫ועל כל ישראל מתוכנו‪ ,‬מתוך היותנו תלמידי חכמים מקדשי השם בדרכי הנהגה של‬
‫אהבת ישראל‪ ,‬ויתגלה קידוש השם מתוכנו על כל ישראל‪ .‬נזכור תמיד שאנחנו כלל‬
‫ישראל‪.17‬‬
‫‪ 16‬על משמעותה של תקופה זו יש להרחיב בהזדמנות מיוחדת‪ ,‬שכן יש לה פנים והשלכות רבות‪.‬‬
‫‪‘ 17‬מתוך התורה הגואלת’ ח”א עמ’ קח‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫ערכו של לימוד תורה אינו נמדד רק במה שיוצא ממנו בפועל ‪ -‬רבנים או דיינים‪ ,‬מחנכים‬
‫ומורים‪ ,‬אלא עצם מציאותם של לומדי תורה בעם ישראל שייכת למהות הקיום שלו ולבריאות‬
‫חיי העם בארצו‪ .‬כך ביאר רבנו את מטבע התפילה “לקיים בנו חכמי ישראל בכל מקומות‬
‫מושבותיהם”‪ .‬אילו נאמר‪“ :‬בכל מקומות מושבותינו” היה מקום לחשוב שאנו מתפללים על‬
‫קיומם של ת”ח שילמדו אותנו תורה ויפסקו לנו הלכה ויורו לנו דין‪ ,‬אך מאחר ונאמר “בכל‬
‫מקומות מושבותיהם”‪ ,‬משמע שאנו מתפללים על עצם מציאות לומדי תורה בקרבנו‪.‬‬
‫לימוד תורה לשמה‬
‫בשיחותיו לא הרפה מלברר את ערך לימוד התורה‪ ,‬בייחוד במקום ובזמן שאנו זוכים לחיות‬
‫בו‪ ,‬מתוך הבנת הערך המוחלט של לימוד תורה לשמה‪:‬‬
‫‪...‬כשזוכרים את האמיתיות היסודית הזאת‪ ,‬הכל חוזר אל התורה‪ .‬הכל נמשך ממקור‬
‫מדבקּות בתורה ומשקידה בתורה‪ ,‬ועיקר התורה היא בארץ‬
‫התורה ומגילוי התורה‪ֵ ,‬‬
‫ישראל‪“ .‬אין תורה כתורת ארץ ישראל”‪ .‬חז”ל אומרים‪ “ :‬אתה מבקש לראות את‬
‫השכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל”‪ .‬שלמות רוח הקודש‪ ,‬נבואה‪ ,‬שכינה‬
‫בעולם הזה ‪ -‬מופיעה על ידי תורה בארץ ישראל‪.‬‬
‫גם בארץ ישראל יש מדרגות‪ :‬ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל‪ .‬עסֹוק בתורה‬
‫בירושלים‪ ,‬עסֹוק בתורה בהר הקודש בירושלים‪ ,‬בישיבה המרכזית‪ ,‬באותו מצב‬
‫לעילא לעילא‪ .‬עסֹוק בתורה של רוממות‪ ,‬התקדמות בתורה‪ ,‬עליה בתורה‪ .‬מתוך‬
‫גירסא וסייעתא דשמיא‪ ,‬מתגלה השראת השכינה בתוכֵ נו בישיבה‪“ ,‬איש את רעהו‬
‫יעזרו ולאחיו יאמר חזק”‪ ,‬במרכזיות הישיבה‪ ,‬בחדרים של הישיבה ובכל מדרגות‬
‫הישיבה‪ ,‬אצל היחיד והצבור‪ .‬מתוך כל המרכז הגדול של “יגדיל תורה ויאדיר”‪ ,‬בתוך‬
‫הישיבה‪ ,‬תימשך השפעת חיזוק התורה מתוכֵ נו ועל ידינו על כל מלוא רוחב ארצנו‪,‬‬
‫על כל הכלל‪ ,‬על עם ישראל וכל ארץ ישראל‪ ,‬נזכה בעזרת השם‪ ,‬שעל ידינו ומתוכֵ נו‪,‬‬
‫מתוך חיזוק התורה‪ ,‬בירור הסייעתא דשמיא שמתוך התגדלותנו בתורה‪ ,‬נמשיך גדלות‬
‫של תורה על כל ארץ ישראל ועל כל עם ישראל‪ ,‬לאוקמי גרסא‪ .‬נזַ כה איש את רעהו‬
‫ועל יסוד זה נקבל סייעתא אמיתית‪ ,‬ממשית‪ .‬נקיים “את כל דברי תלמוד תורתך”‬
‫בעצמנו‪ ,‬ונְ זַ כה את הרבים‪ ,‬את כלל ישראל‪ .‬רוממות כל הדברים הנמשכים מסדר‬
‫המדבר‪ ,‬יתחדשו במציאות של תחיית עם ישראל ותורת ארץ ישראל בתוכֵ נו בכל‬
‫תוקף‪ ,‬נזכה לקידוש השם הגדול‪ ,‬נזכה להיות תלמידי חכמים המקדשים את השם‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫עליהם נאמר “ישראל אשר בך אתפאר”‪ .‬נזכה בעזרת השם‪ ,‬שד’ יתפאר בנו ואנו‬
‫נזכה לפאר את רבונו של עולם‪ ,‬בתוכֵ נו ומתוכֵ נו על כלל ישראל ועל כל העולם כולו‪.18‬‬
‫והוסיף ואמר‪:‬‬
‫התורה נקראת “דברי אלהים חיים”‪“ .‬כי באור פניך נתת לנו ה’ אלהינו תורת חיים”‪.‬‬
‫התורה היא מציאות של חיים‪“ .‬תורת ה’ תמימה משיבת נפש”‪ ,‬ובחז”ל‪ :‬כשהיא‬
‫תמימה אז היא משיבת נפש‪ .‬החיוניות של התורה והחיוניות של הארץ משלימות זו‬
‫את זו‪ .‬בדורותינו‪ ,‬יותר ויותר יהודים עולים לארץ‪ ,‬ומתוך כך יש יותר ויותר שלימות‬
‫יהדותית ויותר ויותר חזרת שכינה‪“ .‬המחזיר שכינתו לציון”‪ .‬חוזרת יותר ויותר‬
‫הבריאות הממשית‪ ,‬של הגוף והנפש עד לבריאות השלימה והמוחלטת‪ ,‬של “המחזיר‬
‫שכינתו לציון”‪ .‬אשרינו שזכינו לזה‪ ,‬שנתגלגלנו לזה‪ .‬עלינו לדעת את ערכנו‪.‬‬
‫כל זה‪ ,‬מחייב אותנו‪ ,‬בשקידת התורה הגדולה‪ ,‬לגלות את התורה בארץ ישראל‪,‬‬
‫ודוקא מתוך “אשר בחר בנו מכל העמים”‪ ,‬מתוך לאומיות אמיתית‪ ,‬לאומיות של‬
‫קדושה‪ .‬גדלות בתורה‪ ,‬ודבקות בתורה‪ ,‬ושקידת התורה‪ ,‬זוהי שליחותינו ההיסטורית‬
‫האלוהית‪ ,‬בדורותינו‪ ,‬מתוכנו על ציון ובציון ונזכה לגאולה שלימה במהרה‪.19‬‬
‫לומדי התורה אינם בעלי זכויות יתר‪ ,‬ואין הם מתפנקים בשנות לימוד עצמי מחזק ומרומם‬
‫את הנפש האישית‪ ,‬אלא הם בעלי “שליחות היסטורית אלוקית בדורותינו” להוות מקור‬
‫המנביע חיים לאומה‪ ,‬המגלה את ערך החיים שלה וממילא מורה את דרכה מתוך הבריאות‬
‫האינטואיטיבית שהולכת ומופיעה בה בצורה מזוקקת יותר עם בירור עצמיותה ההולך‬
‫ומתגדל עם צמיחתם של הישיבות ובתי המדרשות‪ .‬לכן אמר רבנו לתלמידיו‪:‬‬
‫ככל שנכיר זאת בינינו בידיעה ובהתרגלות מעשית‪ ,‬יותר נזכה לעצמנו ולרבים‪,‬‬
‫בגבורת ישראל אמיתית‪ .‬בממשלה יודעים ש”מרכז הרב” היא “תחנת הכח” של עם‬
‫ישראל‪ .‬לא על‪-‬ידי ביטול תורה‪ ,‬אלא מתוך עיסוק בשקידה תופיע הגבורה הגדולה‪.‬‬
‫מתוך קידוש השם של תורת ישראל‪ ,‬השתכללות עובדה זו בישראל‪ ,‬הופעת הערך‬
‫המורלי המוסרי הפנימי הנשמתי ‪ -‬תתגלה התודעה הלאומית‪ ,‬והערך הצבאי‪ .‬מתוך‬
‫‪ 18‬שיחות הרב צבי יהודה על ספר במדבר עמ’ ‪.131‬‬
‫‪‘ 19‬מתוך התורה הגואלת’ ח”ד עמ’ פב‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫אור תורה ‪ -‬כל הפרובלמטיקה מתבררת‪ .‬פחות יש אור תורה‪ ,‬יותר יש ספקות‪ .‬אנו‬
‫שייכים ל”אור חדש על ציון תאיר”‪ ,‬האור המופיע בנו בירושלים‪ ,‬ומכאן לעולם כולו‪.‬‬
‫“ונזכה כולנו במהרה לאורו”‪ ,‬ל”נר מצוה ותורה אור”‪ .‬התורה היא האור‪ ,‬נשמת כל‬
‫המצוות‪ .‬נר הוא אחיזה ממשית בכלים‪ ,‬ותורה היא אור אבסטרקטי‪ .‬ככל שנגדל‬
‫את האור‪ ,‬יותר נהיה מוכשרים לכל פרטי מצוות‪ ,‬ופרטי עם ישראל יהיו מוארים על‬
‫ידינו‪ .‬ככל שנכיר בכך‪ ,‬נמצא את עצמנו מובלעים ומוארים ומתחיים באור החדש‬
‫המופיע על ציון‪ ,‬נזכה אליו יותר ויותר‪ ,‬ונזכה לקיבוץ גלויות של עוד מיליונים‪ .‬מתוך‬
‫מרכזיות הישיבה בתורה‪ ,‬רבנן ותלמידיהם‪ ,‬נזכה לקידוש השם על ידינו בכל הארץ‬
‫ובעולם כולו‪ .‬נזכה להתנחלויות תורניות‪“ ,‬לקיים בנו חכמי ישראל‪ ...‬בכל מקומות‬
‫מושבותיהם”‪ ,‬בכל המרחב הענקי‪ ,‬וימשך אור חדש‪ ,‬אור תורת אמת בכל מלוא רוחב‬
‫ארצנו‪ ,‬ועל ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬וגם מעבר לים‪ ,‬בכל מקום פזורי ישראל‪ .‬מהר‬
‫הקודש בירושלים‪ ,‬בכל תוקף שקידת התורה‪ ,‬בהתחדשות כל כוחותינו למען התחיה‬
‫הרוחנית‪ ,‬ימשך “אור חדש על ציון תאיר”‪.20‬‬
‫עבור עם ישראל בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬עבור כל כלל‪-‬ישראל ועבור כל העולם כולו‪.21‬‬
‫קריאתו של רבנו לכולנו ‪ -‬הורים ומורים‪ ,‬מחנכים ורבנים‪ ,‬תלמידים ותלמידות‪ ,‬אנשי רוח‬
‫ואנשי מעשה‪ ,‬פוליטיקאים ועוזריהם ‪ -‬מעודדת אותנו להעמיק בהבנת ערך לימוד תורה‬
‫ומוחלטות חיוניותו לעם ולמדינה‪ ,‬ואף לעולם כולו‪.‬‬
‫“תחנת כח” ‪ -‬לא פחות מזה! אם אנו מבקשים אור חדש שיאיר על ציון‪ ,‬הישיבות הן תחנת‬
‫הכוח שההארה האלוקית מאירה דרכן‪.‬‬
‫לימוד תורה מתוך אידיאליסטיות‬
‫מתוך כך דיבר רבנו על הלימוד בישיבה כאידיאליסטיות ממש‪ ,‬וכך אמר בדבריו לצעירי‬
‫הישיבה‪:‬‬
‫כולכם צעירים אידיאליסטים‪ .‬יש המכנים עצמם “אידיאליסטים” במובן אחר‪ ,‬במובן‬
‫של הפקרות מתורה‪ .‬ברור שאיננו מדברים במובן זה‪ .‬כולנו אידיאליסטים של כלל‪-‬‬
‫ישראל‪ ,‬של רוח ישראל‪ ,‬של תרבות ישראל‪ .‬על‪-‬כן מוטלת עלינו החובה לעסוק‬
‫בתורה מספר שנים‪ ,‬ואנו חייבים זאת לישראל‪ ,‬לאורייתא ולקודשא‪-‬בריך‪-‬הוא‪.‬‬
‫הרמטכ”ל ושר הבטחון הצבאי “פסקו” שאין מפריעים לאנשים שתורתם אומנותם‬
‫המתאימים להתגדל בתורה‪ ,‬ומתוך‪-‬כך יהיו אחר‪-‬כך לברכה למדינה‪ ,‬לאומה ולצבא‪.‬‬
‫אנשים בעלי שכל ובעלי דעת מכירים את הערך התרבותי והמוסרי הכלל‪-‬ישראלי‬
‫שיש בגידול אנשי רוח במדרגה גדולה‪ .‬הם מבינים את הערך של אנשי תרבות גדולים‬
‫‪ 20‬שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית‪ ,‬עמ’ ‪.451‬‬
‫‪26‬‬
‫‪ 21‬שיחות הרב צבי יהודה לספר שמות עמ’ ‪.251‬‬
‫‪27‬‬
‫פרק ו‬
‫מי קודם למי?‬
‫מדרש תנא דבי אליהו רצוף אהבת ישראל ולימוד זכותם‪ .‬כמה מאמרים מתוכו חביבים היו‬
‫על רבנו הרב צבי יהודה באופן מיוחד‪ .‬אחד ומיוחד שבהם היה זה‪:‬‬
‫פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום‪ ,‬מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו‬
‫משנה‪ ...‬ואמר לי‪ :‬רבי‪ ,‬שני דברים יש בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה ואלו הן‪ ,‬תורה‬
‫וישראל‪ ,‬אבל איני יודע איזה מהם קודם‪ .‬אמרתי לו‪ :‬בני‪ ,‬דרכן של בני אדם אומרים‬
‫התורה קדמה‪ ,‬שנאמר ‘ד’ קנני ראשית דרכו וגו’‪ ,‬אבל אני אומר ישראל קדמו‪ ,‬שנאמר‬
‫‘קודש ישראל לד’ ראשית תבואתה’‪.22‬‬
‫סיפור זה מעורר שאלות רבות‪ :‬מה חשוב באפיון של אותו אדם כמי שיש בו מקרא אך אין‬
‫בו משנה? מדוע חשוב לדעת מי קודם‪ ,‬ומה פשר הקדימות? מדוע דרכם של בני אדם לומר‬
‫שהתורה קודמת‪ ,‬ומה חידש אליהו הנביא בכך שישראל קודמים?‬
‫רבנו היה נוהג לומר כי ישנם אנשים שהבינו את הסיפור שלנו בצורה מוטעית‪ ,‬שכן הם הבינו‬
‫שפשר השאלה היא מי חשוב יותר‪ ,‬ומכיון שכך‪ ,‬בכל מקום בו נראה לעיניהם הצרה כי ישנה‬
‫התנגשות והתנגדות בין ערכי תורה לערכי ישראל‪ ,‬יש להעדיף את ישראל על פני התורה‪.‬‬
‫אולם לא זאת כוונת המדרש כלל ועיקר‪.‬‬
‫השאלה המתבררת כאן היא איזו תורה הקב”ה נתן לנו‪ .‬האם התורה היא מהות כשלעצמה‬
‫בעוד עם ישראל הוא המופקד לקיים אותה בחייו‪ ,‬או שמא התורה היא בבואה של נשמת‬
‫החיים של ישראל‪.‬‬
‫‪ 22‬תנא דבי אליהו פרק יד‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫ישראל קדמו‬
‫החידוש של אליהו הוא שמה שעמד בראשית המחשבה האלוקית הוא‪ ,‬כביכול‪ ,‬ציור חייהם‬
‫של ישראל בהופעתם השלמה והמלאה כממלכת כהנים וגוי קדוש‪ .‬זהו “סוף המעשה” שהיה‬
‫“במחשבה תחילה”‪ .23‬לשם כך נבראה נשמת ישראל‪ ,‬אופי חייהם של ישראל הטבוע בכל‬
‫גילויי החיים שלהם‪ ,‬ברוח ובחומר‪ ,‬בכל הדורות ובכל הנפשות‪ .‬לשם הוצאת הטבע הנשמתי‬
‫של ישראל אל הפועל ניתנה להם התורה שהיא המגלה כיצד ראוי לטבע החיים של עם‬
‫ישראל להתגלות בסדרי החיים הציבוריים והאישיים שלו‪ .‬המשמעות של קדימת ישראל‬
‫לתורה היא שלעצם חייהם של ישראל ישנו ערך נשמתי‪ ,‬שהתורה באה לגלותו‪ ,‬להוציא מן‬
‫ההבנה המצומצמת כי ישנה תורה ועל כל אדם מישראל לנהוג על פיה‪.‬‬
‫וכך ביאר רבנו זצ”ל את הדברים‪:‬‬
‫כשאומרים ישראל קודמים‪ ,‬צריך להבין מה זה ישראל‪ :‬הגוף הלאומי צבורי חברתי?‬
‫לא‪ ,‬מדובר על ישראל החי! כן הוא כשמדברים על ראובן או שמעון‪ ,‬הכוונה לראובן‬
‫בפנים יש איזה דבר‬
‫או לשמעון החי‪ .‬כמובן‪ ,‬הוא מתגלה בגוף‪ ,‬עצמות וגידים‪ ,‬אבל ְ‬
‫שמחיה אותו‪ .‬כשמדברים על ישראל‪ ,‬אין אומרים ִמלה בעלמא ללא תוכן‪ .‬בעל כרחך‬
‫צריך אתה להודות שיש לך עסק ִעם ישראל החי‪ִ ,‬עם הגוף הלאומי הצבורי החי‪ :‬נשמת‬
‫חיים של ישראל‪ ,‬נשמתם של ישראל‪ .‬וכי יש נשמה בלי גוף? גוף בלי נשמה? כך‬
‫הדבר גם במובן הצבורי‪ :‬יש נשמה המחיה את הגוף הלאומי‪ .‬ישראל שקדמו‪ ,‬זהו‬
‫ישראל החי‪ ,‬החיוניות שמחיה אותו‪ ,‬התוכן התרבותי הרוחני הנשמתי שלו‪“ ,‬חיינו‬
‫ואורך ימינו”‪ .‬ישראל שקדם הוא נשמתם של ישראל‪ ,‬דבר אלוהים המחיה אותנו‪,‬‬
‫“רוחי אשר עליך”‪ .‬ישראל שקדם אין זה גל של עצמות‪ ,‬אלא ישראל הנורמלי והגדול‪,‬‬
‫החיוני והשלם‪ ,‬החי והקיים‪ ,‬אשר בתוכו חיוניותו המקיימת אותו‪ :‬תורת ישראל‪.‬‬
‫הּפנים‪ ,‬בלי הנשמה‪ .‬מתוך כך מובן‬
‫אין לדבר על הגוף הלאומי‪ ,‬המדיני והצבאי בלי ְ‬
‫שכשמדברים על ישראל‪ ,‬ממילא מדברים על תורה‪ .‬במושג “ישראל” טמון המושג‬
‫“תורה”‪ .‬אם כן מה היא התורה שאחרי ישראל‪ ,‬נוספת על שלמותם של ישראל? זאת‬
‫התורה שלומדים בישיבה‪ ,‬זאת התורה המתפרטת לכל פרטיה ודקדוקיה‪ .‬יש להבין‬
‫שכל ההתפרטות וההשתכללות הגדולה של התורה הן מתוך הענין האלוהי של “עם זו‬
‫יצרתי לי‪ ,‬תהלתי יספרו”‪.‬‬
‫בחלק מסוים של המציאות‪ ,‬חלק מסוים של העולם‪ ,‬חלק מסוים של האנושיות‪ ,‬רבונו‬
‫של עולם יצר נשמה כללית לאומית בעלת תוכן מיוחד‪ :‬התורה‪ .‬ביצירה המיוחדת‬
‫‪30‬‬
‫‪ 23‬פיוט “לכה דודי”‪.‬‬
‫הזאת מונח היסוד והשורש של התגלות כל התורה כולה לכל פרטיה ודקדוקיה‪ .‬ישראל‬
‫בנשמתו וחיוניותו הוא הכלל של התורה‪ ,‬ומן היצירה הזאת נמשכים הפרטים של‬
‫התורה‪“ .‬הואיל משה באר את התורה הזאת”‪ :‬יש אומה של תורה‪ ,‬צבור של תורה‪.24‬‬
‫בתמצות הגדיר רבנו בשיחה אחרת‪:‬‬
‫נשמת ישראל היא היא התורה‪ ,‬כדברי חז”ל שישראל קדמו לתורה‪ .‬ישראל הם תורה‬
‫בעצם ממשות החיוניות האלוהית שלהם‪ .‬והתורה‪ ,‬ענינה גילוי אותה מציאות פנימית‬
‫כלל ישראלית‪ ,‬על ידי קיום תורה ועל ידי לימוד תורה‪...‬‬
‫ישראל הוא מין בריה אלוהית כזאת‪ ,‬שהתורה נמצאת בה בעצם טבעה‪ ,‬ועובדה זו‬
‫קודמת לכל התפרטות של תורה ומצוות‪ .‬וכלל גדול זה‪ ,‬אמת אלוהית גדולה זאת‪,‬‬
‫ענינה להתגלות על ידי תורה ומצוותיה שהן הגילוי האמיתי של ישראל‪ .‬באופן יסודי‪:‬‬
‫אורייתא קודשא בריך הוא וישראל‪ ,‬הם אחד‪.25‬‬
‫אין בו משנה!‬
‫אותו אדם ששואל את אליהו שאלה זו מתאפיין כמי שיש בו מקרא ואין בו משנה‪ .‬בפשטות‪,‬‬
‫זהו אדם שלמד תורה שבכתב אך לא תורה שבעל פה‪ .‬מדוע פרט זה כה חשוב‪ ,‬ומה משמעותו?‬
‫לברית האלוקית עם ישראל שני צדדים‪ .‬הצד האלוקי הוא התורה שבכתב‪ ,‬אולם הצד האנושי‬
‫הוא התורה שבעל פה‪ .26‬היכולת להתבונן בתורה שבכתב ולהגות תורה שבעל פה בצורה‬
‫שאכן נוצרה במהלך הדורות כולם היא הביטוי לתכונת הקודש שבישראל‪ ,‬שהתורה שבכתב‬
‫“מפעילה” אותה‪ .27‬בהקשר זה הביא הרב צבי יהודה על פירושו של הטור לברכת התורה‪:‬‬
‫וחיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבעל פה‪.28‬‬
‫“חיי עולם” פירושם תכונת החיים הנצחיים של ישראל‪ ,‬נשמת ישראל‪.‬‬
‫השואל לא היה מחובר לתכונת חיים זו‪ .‬הוא גרס את הצד האלוקי של התורה ולא היה מחובר‬
‫‪ 24‬שיחות הרב צבי יהודה על ספר דברים עמ’ ‪.43‬‬
‫‪ 25‬שם עמ’ ‪.97‬‬
‫יֹוחנָ ן‪ֹ ,‬לא ּכָ ַרת ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְּב ִרית ִעם יִ ְׂש ָר ֵאל‪ֶ ,‬אּלָ א ִּב ְׁש ִביל ְּד ָב ִרים ֶׁש ְּב ַעל ֶּפה‪,‬‬
‫‪ 26‬על פי גיטין ס ע”ב‪ָ :‬א ַמר ַר ִּבי ָ‬
‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪( ,‬שמות לד) “ּכִ י ַעל ִּפי ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ּכָ ַר ִּתי ִא ְּתָך ְּב ִרית וְ ֶאת יִ ְׂש ָר ֵאל”‪.‬‬
‫‪ 27‬כך כתב מרן הרב זצ”ל באורות התורה פרק א‪ :‬התורה שבעל פה מונחת בעצם אופיה של האומה‪ ,‬שמצאה את‬
‫ברכתה על ידי הגילוי השמימי של תורה שבכתב‪.‬‬
‫‪ 28‬טור אורח חיים סימן קלט‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫לצד האנושי‪ .‬זו הסיבה שכבר בהצגת השאלה הוא נקט עמדה‪ ,‬והקדים תורה לישראל‪.29‬‬
‫אילו העמידנו לפני הר סיני ‪ -‬דיינו!‬
‫חידוש מרתק חידש רבנו בהקשר זה בהבנת עניינו של מתן תורה‪ ,‬על פי הפיוט “דיינו”‬
‫הנאמר בהגדה של פסח‪.‬‬
‫“אילו קרבנו המקום לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו”‪.‬‬
‫כי הקירוב לפני הר סיני בעצמו‪,‬‬
‫וההעמדה עליו ואצלו ובתחתיתו‪,‬‬
‫היא המעלה הגדולה היסודית‪,‬‬
‫של ההכשרה וההתקדשות לקבלת התורה‪,‬‬
‫והיא כבר קובעת את יסוד הסגוליות הישראלית‪,‬‬
‫מתוך מקורה האלוהי הכללי של התורה‪,‬‬
‫ואחר כך באה מתוך זה אותה המעלה הרמה המיוחדת‬
‫של מתן התורה‪ ,‬קבלתה‪ ,‬התגלותה והתפרטותה כולה‪,‬‬
‫בהחלטת ‘נעשה ונשמע’ שעם כפיית ההר כגיגית‪.‬‬
‫ולפיכך כבר בעמידה על הר סיני ‘פסקה זוהמא מישראל’‬
‫‘ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני’‬
‫שהיא מהסימנים המיוחדים לאומה זו‪,‬‬
‫ומי שהם נמצאים בו ראוי הוא לידבק בה‪,‬‬
‫ובירושלמי נקראו ‘מתנות טובות שנתן הקב”ה לישראל’‬
‫בקביעות תכונת נפשם‬
‫שהיא פונה ליראת ד’ המתגלית בה על פניהם‪,‬‬
‫וממלאת את המשאלה העליונה מהם‪.30‬‬
‫בפיוט נאמר‪“ :‬אילו קרבנו המקום לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו”‪ .‬אך יש לתמוה‪:‬‬
‫מה הערך של “קרבנו לפני הר סיני” כשלעצמו‪ ,‬עד כדי כך שהפייטן עושה קירבה זו למעלה‬
‫בפני עצמה‪ ,‬בחמש עשרה המעלות הטובות שיש לקב”ה על ישראל‪ .‬רבנו משיב על כך מתוך‬
‫שזירת מאמרי חז”ל המציינים דווקא את שלב העמידה לרגלי הר סיני כנקודת ציון משמעותית‬
‫ביצירת אופיים המיוחד של ישראל‪ ,‬וטביעת תכונות הנפש האופייניות להם – ביישנים רחמנים‬
‫וגומלי חסדים‪ .‬מידות אלה‪ ,‬הן שמוצאות את ביטוין בתורה שתינתן על ההר‪.‬‬
‫התכונה קדמה לתוכן‪.‬‬
‫ישראל קדמו לתורה‪.‬‬
‫משום כך פורצת מפי העם שעמד למרגלות ההר האמירה “נעשה ונשמע” – מי שעושה טרם‬
‫השמיעה‪ ,‬נדחף ככל הנראה מתוך אינטואיציה פנימית חזקה של שייכות לדבר‪ .‬הטבעיות‬
‫הישראלית שהוחלטה בעמידה לרגלי הר סיני‪ ,‬פורצת מתוך ערגה ושייכות אל התורה‬
‫שמכוונת לגלות בפועל את אומר החיים הישראליים‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬תורה שמרוכזת אך ורק ביכולת האישית לקיים אותה ולהתחבר אליה‪ ,‬שייכת למחשבת‬
‫בני אדם אותה שולל אליהו הנביא‪ .‬עלינו להכין עצמנו לקבל תורה המעצימה את ערכו‬
‫ומהותו של כל אחת ואחד מישראל כאבר חי בחזון החיים של עם ישראל כולו‪ ,‬ובהקשבה‬
‫ואחריות למה שפועל הקב”ה עם עמו ונחלתו בדורנו‪.‬‬
‫‪ 29‬עיין בצדקת הצדיק אות קצו‪ ,‬ובסוף הדברים שם כתב‪ :‬ובתנא דבי אליהו רבה ‘דרכן של בני אדם לומר אהבת‬
‫תורה קודמת וכו’ ואני אומר וכו’‪ .‬והוא על דרך שאמרו (מכות כ”ב ע”ב) ‘כמה טפשאי אינשי דקיימי מיקמי ספר‬
‫תורה ולא מיקמי גברא רבא’‪ ,‬דאצל בני אדם ספר תורה חשובה כי כך הוא מצד בני אדם אהבת התורה צריך להש‬
‫קדים להכניס בלב‪ .‬וכן היה מתן תורה ואחר כך כניסה לארץ‪ .‬וכן העזיבה כזה הסדר‪ .‬אך מצד השם יתברך ראשית‬
‫תבואתה היינו הפרי והתבואה שרצה להכניס בזריעת העולם הם נפשות דישראל‪ ,‬והם כוללים כל התורה כולה‪.‬‬
‫רק שאצלם הוא סתום והתורה הוא פירוש על זה‪ .‬וכן מי שהגיע לשלימות‪ .‬אהבת ישראל קודמת שהם העיקר‬
‫ושורש התורה‪ .‬ואחר כך הוא התורה לפרש ולהבין המעמקים הגנוזים בכל נפש פרטי מישראל‪.‬‬
‫ֹלהים ַּוב ֲעבּור ִּת ְהיֶ ה‬
‫מׁשה ֶאל ָה ָעם ַאל ִּת ָיראּו ּכִ י לְ ַב ֲעבּור נַ ּסֹות ֶא ְתכֶ ם ָּבא ָה ֱא ִ‬
‫ֹאמר ֶ‬
‫‪ 30‬כפי שנאמר (שמות כ) «וַ ּי ֶ‬
‫ֹלהיָך ׁש ֵֹאל ֵמ ִע ָּמְך ּכִ י ִאם לְ יִ ְר ָאה ֶאת ד’”‪.‬‬
‫יִ ְר ָאתֹו ַעל ְּפנֵ יכֶ ם לְ ִבלְ ִּתי ֶת ֱח ָטאּו”‪ ,‬וכן (בדברים י) “וְ ַע ָּתה יִ ְׂש ָר ֵאל ָמה ד’ ֱא ֶ‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫פרק ז‬
‫אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‬
‫רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל הקפיד מאד בלימודו ודקדק אפילו בתפקידה של ו’ החיבור‪,31‬‬
‫במיוחד כשהדבר נגע ללשון חכמים‪ .‬אחד ומיוחד ממאמרי חז”ל שרבנו חזר והשמיעו‬
‫לתלמידיו‪ ,‬ואף היה חי אותו בפועל ממש‪ ,‬היה דברי הלל במשנה בפרק א ממסכת אבות‪:‬‬
‫ּתֹורה‪.‬‬
‫אֹוהב ֶאת ַה ְּב ִרּיֹות ְּומ ָק ְר ָבן לַ ָ‬
‫רֹודף ָׁשלֹום‪ֵ ,‬‬
‫אֹוהב ָׁשלֹום וְ ֵ‬
‫ֱהוֵ י ִמ ַּתלְ ִמ ָידיו ֶׁשל ַא ֲהרֹן‪ֵ ,‬‬
‫וכך אמר‪:‬‬
‫במסכת אבות נאמר‪ :‬הלל אומר‪ :‬הוה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף‬
‫שלום‪ ,‬אוהב את הבריות‪ ,‬ומקרבן לתורה‪ .‬ועוד שם (ו א)‪“ :‬אוהב את המקום אוהב‬
‫את הבריות”‪ .‬הדריכונו חז”ל‪ ,‬לאהוב את הבריות‪“ .‬בריות” זהו מושג כללי‪ ,‬שאינו‬
‫מחלק בין דרגות שונות של בני אדם שמצד הבחירה החופשית‪“ .‬אוהב את הבריות‬
‫ומקרבן לתורה”‪ .‬את מי מקרבים לתורה? את הרחוקים מן התורה‪ ,‬ועליהם אנו מצווים‬
‫באהבה‪ .‬ולא הורונו חכמים‪ :‬אהב את הבריות כדי לקרבם לתורה‪ .‬אלא‪ :‬אוהב את‬
‫המקום ומתוך כך אוהב את בריותיו‪ .‬אהבת הבריות היא ערך עצמי ומלבד זאת יש‬
‫לקרבם אל התורה‪.32‬‬
‫ועוד אמר‪:‬‬
‫לא נאמר‪ :‬אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה‪ .‬זאת אהבה מזויפת‪ .‬לאהבת הבריות‬
‫יש ערך עצמי‪ ,‬ומזה נמשך קירוב לתורה‪ .‬באלו בריות מדובר? ודאי ברחוקות מן‬
‫התורה‪ ,‬שהרי אותן יש לקרב‪ ,‬וגם אותן יש מצוה לאהוב‪ ...‬החסידות של אהרון הכהן‬
‫אינה התנהגות חיצונית בעלמא או סתם מידה טובה‪ ,‬אהבתו את כלל ישראל היא‬
‫‪ 31‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הדגיש רבנו זצ”ל כי דבריו של ר’ אבא האמורא בסוגיית הקץ המגולה (סנהדרין צח) “ואמר ר’‬
‫אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ‘ואתם הרי ישראל וכו’”‪ ,‬נפתחים בו’ החיבור‪ ,‬דבר המלמד כי דבריו של ר’‬
‫אבא מהווים למעשה פסיקה במחלוקת התנאים של ר’ אליעזר ורבי יהושע האם גאולה תלויה בתשובה או לאו‪.‬‬
‫‪ 32‬מתוך התורה הגואלת ח”ד עמ’ צו‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫מציאות עובדתית מהותית נשמתית‪.33‬‬
‫שני דגשים יש כאן‪ :‬האחד‪ ,‬אהבה אפילו למי שאין בהם אלא מה שהם נבראו על ידי המקום‬
‫ברוך הוא‪ .‬מצד זה כולנו שווים ‪ -‬הקרובים והרחוקים‪ .‬והשני‪ ,‬שאמר הלל “ומקרבן לתורה”‬
‫ולא “כדי לקרבן לתורה”‪ ,‬ומתוך כך מדייק רבנו כי לא נאמר שמטרת האהבה היא לקרב‬
‫לתורה‪ ,‬אלא שהאהבה הינה בעלת ערך עצמי‪ ,‬ומלבדה יש לקרב לתורה‪ .‬ושמא נאמר כי על‬
‫הרצון לקרב לתורה לנבוע מתוך אהבת הבריות (ולא אהבת הבריות מתוך רצון לקרב לתורה)‬
‫כי אין הטבה גדולה מן התורה‪ ,‬ואם אכן זו המוטיבציה‪ ,‬יש לה סדר וסבלנות‪.‬‬
‫עיקר מגמתה של תורה ‪ -‬החיים‬
‫כך הדבר גם במימד האישי‪ .‬צריך להכיר את הערך שבכל בריה מצד עצמה‪ ,‬מצד התכונה‬
‫האלוקית שבה‪ .‬אהבת הבריות ביסודה אינה נובעת ממדרגת ההופעה הממשית של התוכן‬
‫האלוקי שבהם‪ ,‬אלא מצד התכונה‪ ,‬על כן נאמר “אוהב את הבריות”‪ .‬מאחר ואין עניינה של‬
‫התכונה להישאר בכוח אלא לצאת לפועל‪ ,‬על כן באה הדרכה נוספת‪“ :‬ומקרבן לתורה”‪ .‬לפי‬
‫ערך התכונה מתגדל התוכן הפוגש בה‪ .‬ככל שנדע להעריך את התכונה ונעמוד על ממדיה‬
‫העצומים נגדיל את התוכן שיופיע בה‪ .‬כך גם בעיקרון נוסף שלימד רבנו‪“ ,‬להרבות בשני‬
‫האלפי”ם‪ :‬אהבה ואמונה‪ .‬לא בכדי הקדים רבנו את האהבה לאמונה‪ ,38‬שכן האהבה היא‬
‫התשתית עליה נפרסת האמונה‪ ,‬היא הקובעת האם באמת אמונה יש כאן‪ ,‬או סוג של אינטרס‬
‫רוחני‪...‬‬
‫לאמיתו של דבר החידוש שאנו לומדים במשנה זו נובע מן המבט העמוק של רבנו שבא לידי‬
‫ביטוי כבר בדבריו אודות מטבע ברכת התורה ‪“ -‬אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את‬
‫התורה”‪ .‬קודם כל הבחירה בישראל‪ ,‬ורק מתוך כך נתינת התורה להם‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬יש כאן‬
‫מבט עקרוני שחוזר על עצמו וננסה לבארו בקצירת האומר‪.‬‬
‫לשם ביאור הדברים נמשיל משל לאדם המשווק סחורה‪ .‬עולמו נחלק לשניים‪ :‬אלו שצורכים‬
‫את הסחורה שלו או שהינם צרכנים פוטנציאליים‪ ,‬ומולם‪ -‬אלו שאינם צורכים את סחורתו‬
‫ואף אינם מעונינים בה אם לא למטה מזאת‪...‬‬
‫ביסוד מחשבת הבריאה עומד תוצר החיים בעולם התחתונים‪“ .‬סוף מעשה במחשבה תחילה”‬
‫שורר המשורר‪ ,‬וכוונתו שמה שהופיע בסוף המעשה (=הבריאה) הוא זה שכביכול עמד לנגד‬
‫עיני הבורא בראשית המחשבה אודות בריאה‪ .‬גם חקלאי הנוטע מטע עצי תפוח מעמיד‬
‫בראשית מחשבתו לנגד עיניו ארגזי תפוחים רבים‪ ,‬שעל פי מחשבה זו הוא נוטע את הסוג‬
‫‪35‬‬
‫המתאים בזמן המתאים ובמקום המתאים‪ .‬כשהקב”ה מבקש לעשות לו דירה‪ 34‬ושותפות‬
‫בתחתונים הוא רואה לנגד עיניו כביכול את החיים הישראליים בתוך כלל המציאות בשעה‬
‫שהם כלים לאידיאליים האלוקיים המבקשים את ביטויים במציאות החיים בעולמנו‪.‬‬
‫סכנה זו בדיוק אורבת לפתחו של “משווק האמונה” ויותר מכך של “משווק המצוות”‪ .‬אם‬
‫אדם רואה מטרה לעצמו לקרב רחוקים על ידי ריבוי אמונה וריבוי מעשי מצוות‪ ,‬הוא עלול‬
‫לחלק את הציבור לשניים‪ :‬אלו שנעצרים ליד הדוכן או אלו שעשויים לעשות זאת‪ ,‬מול‬
‫אלו שלא נעצרים ואולי אף צוררים את הדוכן‪ ...‬גם אל המצבים והרגעים הללו התכוון רבנו‬
‫באומרו כי לא נאמר אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה‪“ ,‬זאת אהבה מזויפת‪ .‬לאהבת‬
‫הבריות יש ערך עצמי ומזה נמשך קירוב לתורה”‪ .39‬לעומת זאת אומר רבנו זצ”ל כי היחס‬
‫הבריא לבריות‪ ,‬אהבתם‪ ,‬הארת הפנים אליהם‪ ,‬הינם בעלי ערך עצמי ולא על מנת להשיג‬
‫“קירוב”‪.40‬‬
‫עיקר ערכה של התורה מתגלה בכך שהיא מופיעה בחיים שבעולם הזה‪ .‬ועל כך ֵהצר רבא‬
‫ואמר‪“ :‬כמה טפשים שאר אנשים שקמים לפני ספר תורה ולא קמים לפני אדם גדול”‪ ,36‬כי‬
‫אין הם מבינים כי כל עניינה של תורה וסגולתה להופיע בחיים ולא מצד שהיא מונחת כספר‬
‫בארון‪ .‬לולא היו לחיים הממשיים בעולם תכונה אלוקית לא היתה כל תועלת בפגישתם עם‬
‫התוכן האלוקי‪ ,‬שכן אין תוכן ללא תכונה‪ .37‬ומאחר ויש תכונה כזו בעומק החיים של ישראל‬
‫‪ 33‬שיחות הרב צבי יהודה לספר ויקרא עמ’ ‪.30‬‬
‫‪ 34‬תנחומא נשא טז‪.‬‬
‫‪ 35‬בראשית רבה ג ט‪.‬‬
‫‪ 36‬מכות כב ע”ב‪.‬‬
‫‪ 37‬כשם שאין כלי ללא יכולת קיבול‪ ,‬ואין חשמל זורם בחומר נוגד מוליכות‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫יש כתובת לתורה בעולמנו ‪“ -‬אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה”‪.‬‬
‫‪ 38‬כשם שבעריכת ספרו של אביו «מידות הראיה» הקדים הוא את אהבה לאמונה‪ ,‬ולא רק משום ש”אה” קודם‬
‫ל”אמ”‪.‬‬
‫‪ 39‬הדברים מקבלים משנה תוקף בצירוף דברי האב‪ ,‬הראי»ה זצ»ל‪ ,‬באורותיו‪ :‬האהבה הגדולה‪ ,‬שאנחנו אוהבים‬
‫את אומתנו‪ ,‬לא תסמא את עינינו‪ ‬מלבקר את כל מומיה‪ ,‬אבל הננו מוצאים את עצמיותה‪ ,‬גם אחרי הבקורת‬
‫היותר‪ ‬חפשית‪ ,‬נקיה מכל מום‪ .‬כולך יפה רעיתי ומום אין בך (אורות ישראל ד ג)‪.‬‬
‫‪ 40‬בשנת תרע”ד‪ ,‬התקיימה בעיר רוצפרט אשר בהונגריה אסיפת גדולי התורה וגאוני הדור אשר באו לאדמו”ר ר’‬
‫יששכר דוב מבעלז זצוק”ל ובראשם ר’ משה דוד טייטלבוים אבדק”ק לאפוש אשר בטרנסילבניה‪ .‬הרב מלאפוש‬
‫אשר היה דרשן מופלא‪ ,‬פתח פיו לפני האדמו”ר מבעלז ואמר‪“ :‬היות שעם בני ישראל שרויין בצער כמעט בכל‬
‫העולם‪ ,‬והצרות תקיפות ותכופות הרבה מאד‪ ,‬ואין תרופה למכות ישראל זולת אם יתעוררו כולם יחד כל כלל‬
‫ישראל לתשובה‪ ,‬והיה מן הראוי שתנועה זו על התעוררות התשובה תצא מידי צדיק הדור כמותו‪ ,‬שהכתירו אותו‬
‫בדור זה לצדיק הדור‪ ,‬ואם ההתעוררות לזה תצא ממנו‪-‬בודאי תפעל על הדור להשיב את לבם לאבינו שבשמים‪,‬‬
‫ובזה ישיגו את הישועה שממתינים לה כל כך כל כלל ישראל”‪ .‬מספר הרב יששכר טייכטל מחבר ספר ‘אם הבנים‬
‫שמחה’‪...“ :‬כה טען לפניו כמעט שעה שלמה‪ ,‬והטעים את דבריו בטעמים מתוקים ונפלאים‪ ,‬שרק עליו מוטל חוב‬
‫‪37‬‬
‫ואולי יזכרו בשעת מעשה‬
‫לפני שנים רבות שאל את מו”ר‪ ,‬הרב צבי יהודה זצ”ל‪ ,‬אחד מגדולי תלמידיו‪ ,‬מדוע הוא חוזר‬
‫פעמים כה רבות על עקרונות מסוימים (“אשר בחר בנו מכל העמים ומתוך כך נתן לנו את‬
‫תורתו”; “‪...‬ישראל קדושים קודמים”; “שלא ברכו בתורה תחילה”; “עצבים של ברזל” ועוד‬
‫רבים כדוגמתם)‪ .‬רבנו זצ”ל השיב לו בזו הלשון‪“ :‬ואולי יזכרו בשעת מעשה‪ .”...‬והדברים‬
‫מזעזעים ונוקבים עד תהום הנפש!‬
‫רבנו ראה וחזה‪ ,‬כי עוד תגענה תקופות ויבואו עלינו ימים בהם תיבחן “התורה הגואלת”‬
‫ותהיה צרופה יותר ויותר‪ .‬העקרונות העמוקים‪ ,‬עליהם מושתתת תורת האורות‪ ,‬דורשים‬
‫התחדשות מתמדת ולא פחות מכך חזרה אינסופית והעמקה‪.42‬‬
‫פרק ח‬
‫שלמותה של ארץ ישראל‬
‫‪41‬‬
‫אתגר גדול וחיוני‪ ,‬אך בלתי אפשרי‪ ,‬למצות את משנת רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל אודות ארץ‬
‫ישראל בפרק קצר‪ ,‬על כן ננסה להאיר היבט אחד מתוך משנתו‪.‬‬
‫אם מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל היה המחדש הגדול של תורת גאולתם של ישראל‬
‫ כלל ישראל ויחידיו ‪ -‬הלא בנו הרצי”ה זצ”ל יישם תורה זו בנפתולי המציאות של מדינת‬‫ישראל המתחדשת‪ .‬המעבר בין התורה הגדולה לבין יישומה ִהצריך עמקות אדירה וכוחות‬
‫נפש עצומים‪ ,‬ומתוך כך באו לעולם חידושים מפליגים בתורת הציבור והיחיד ובהנהגת‬
‫הציבור‪.‬‬
‫במבט שטחי‪ ,‬יהיה מי שיגיד כי הרצי”ה זצ”ל היה מאנשי ארץ ישראל השלימה‪ ,‬וכי הוא היה‬
‫קיצוני מבחינת ההשקפה הפוליטית שאינה רואה שום סיטואציה מדינית בלי ארץ ישראל‬
‫כולה בידי עם ישראל‪ .‬המעיינים היטב במשנת רבנו יבחינו בכך שנקודת הכובד של משנת‬
‫הרצי”ה בסוגיה זו מצויה במחוז אחר‪.‬‬
‫מקלט בטוח או החזרת שכינה לציון‬
‫זה”‪ .‬ואז‪ ,‬באותו רגע בו חיכו כולם לשמע מוצא פיו של האדמו”ר מבעלז ותשובתו לרב מלאפוש‪ ,‬ממשיך הרב‬
‫טייכטל ומספר‪”:‬פתח רבינו את פיו קדשו וענה לו רק תשובה קצרה וחדה בזה הלשון (בתרגום)‪ :‬הרב מלאפוש‪,‬‬
‫האם כבר סיימת את טענותיך? כאשר המשיח יבוא היהודים יעשו תשובה‪ .‬עכשיו העיקר שהיהודים יאהבו זה‬
‫את זה‪ .‬וצריך לאהוב אפילו לאיש היותר גרוע שבישראל כנפשו‪ ,‬ולאחד הלבבות‪ ,‬ולרחק כל דבר הגורם פירוד‬
‫לבבות‪ ,‬ובזה תלויה ישועתן של ישראל בעת צרה‪ .‬עד כאן דבריו הקדושים שיצאו בחרדת קודש מעמקי לבבו”‪.‬‬
‫(אם הבנים שמחה עמ’ פא)‪ .‬נראה כי דבריו של הרבי מבעלז אינם מבקשים להרפות את ידיהם של העוסקים‬
‫בקירוב רחוקים לתורה‪ ,‬אלא להעמידם על בסיס איתן של “אוהב את הבריות”‪ ,‬כי יודע וחש הוא הרבי מבעלז‪,‬‬
‫כי דווקא המקרב עלול להיכשל בזה‪.‬‬
‫‪ 41‬כך הגדיר רבנו את תורתו של אביו הראי”ה זצ”ל במאמר שכתב לשנת השלושים לפטירת אביו זצ”ל‪.‬‬
‫‪ 42‬עיין ‘עולת ראיה’ ח”ב עמ’ קכג “חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים”‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫בעוד הציונות החילונית‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬מחפשת פתרון לשאלת היהודים‪ ,‬ומוכנה לקבל‬
‫ניסוחים כמו “מקלט בטוח”‪“ ,‬מרחב מחיה” ו”מרכז תרבותי”‪ ,‬הציונות מבית מדרשו של הרב‬
‫הראי”ה ובנו הרצי”ה זצ”ל עוסקת בחזרתה של נשמת ישראל למקור חייה ‪ -‬ארץ ישראל‪.‬‬
‫עמק וְ ַההֹוד‬
‫ּנֹותן לָ ּה ּכָ ל ָה ֶ‬
‫ְמקֹור ַה ִּצּיֹונּות‪ ,‬הּוא ַה ָּמקֹור ַה ָּקדוׁש ָה ֶעלְ יון ‪ַ -‬ה ַּתנַ ”ְך‪ַ ,‬ה ֵ‬
‫נּועת עֹולָ ִמים זֹו ֶאת ַחּיֶ ָיה‪ִ .‬היא ֹלא ֵהד קֹול‪ֶׁ ,‬ש ַעם ָׂשנּואי‬
‫ַה ָּמ ָס ְר ִּתי‪ ,‬וְ ָראּוי לְ ָה ִׁשיב לִ ְת ַ‬
‫ּגּור‪-‬א ְריֵ ה‬
‫ַ‬
‫רֹוד ָפיו‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁשּגֹוי ָקדֹוׁש‪ְ ,‬סגֻ ּלַ ת ָה ַע ִּמים‪,‬‬
‫ָּבעֹולָ ם הֹולֵ ְך לְ ַב ֵּקׁש לֹו ִמ ְקלָ ט ֵמ ְ‬
‫הּודה‪ ,‬נֵ עֹור ִמ ַּת ְר ֵּד ָמתֹו ָה ֲא ֻרּכָ ה‪ ,‬וְ ִהּנֵ ה הּוא הֹולֵ ְך וְ ָׁשב ֶאל נַ ֲחלָ תֹו‪ֶ ,‬אל “ּגְ אֹון יַ ֲעקב ֲא ֶׁשר‪-‬‬
‫יְ ָ‬
‫ָא ֵהב ֶסלָ ה”‪.43‬‬
‫‪ 43‬אגרות ראיה‪ ,‬אגרת תקעא‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫חזרת עם ישראל לארצו הינה מהפכת עולמים‪ ,‬והיא בגדר ההתרחשות המשמעותית ביותר‬
‫שמתקיימת באלפיים השנים האחרונות (אם לא מאז בריאת העולם!)‪ .‬אין מדובר על אוסף‬
‫של אנשים בדור פלוני המחליטים כי הגיע הזמן לשום קץ לגלות הנוראה‪ ,‬ובעקבות כך‬
‫עולים לארץ‪ ,‬אלא מדובר בדחיפה נשמתית מעמק עומקים‪ ,‬או בלשונו של רבנו “ידיעת‬
‫המעמקים”‪ ,44‬המבשרת את חזרתה של כנסת ישראל לחול בחיים הלאומיים של עם ישראל‬
‫ מדינת עם בארצו‪ .‬מהלך זה נקרא “המחזיר שכינתו לציון”‪ .‬ממציאות חיים פרטית “מפוזר‬‫ומפורד בין העמים”‪ ,‬מתגלה קמעא קמעא המעבר למציאות חיים כללית ‪ -‬חשיבה לאומית‪,‬‬
‫מדינית‪ .‬תחיית אומה בארצה‪“ .‬פתאֹם קם אדם בבוקר ומרגיש כי הו עם ומתחיל ללכת”‪.45‬‬
‫מן הפיזור והפירוד אל הכינוס והקיבוץ‪ ,‬מן הריסוק האישיי היחידיי אל האירגון החיוני‬
‫הציבורי הכללי‪ ,‬אל מקומו של הגוי האחד‪ ,‬אל הקרקע של ממלכת כהונו‪ .‬כפי התרבות‬
‫מדה זו של יישוב הארץ ושיבת בניה‪ ,‬כי יתר ההתגלות של הזיווג הקדוש הזה‪ ,‬של‬
‫העם וארצו‪ ,‬של עם הקודש וארץ הקודש‪ ,‬מתגלית יותר צורת העם שלנו‪ ,‬בתודעתנו‬
‫הנפשית‪ ,‬היחידית והציבורית‪ ,‬בחיינו המעשיים והרוחניים‪ ,‬שבחול ושבקודש‪,‬‬
‫בהופעת עמידתנו כלפי פנים וכלפי חוץ‪.46‬‬
‫הרב צבי יהודה זצ”ל כתב במאמריו ובכרוזיו‪ ,‬ולא פסק פומיה אף בשיעוריו ושיחותיו מלומר‬
‫שהקשר לארץ ישראל נובע מדבר ד’ שבתורה ובנבואה‪ .‬אל הארץ אנו באים מתוך מצוות‬
‫ישוב הארץ הכללית‪ ,‬ממקורה של תורה‪.‬‬
‫שלמות ארץ ישראל ‪ -‬שלמות החיים הלאומיים‬
‫היות ולמדנו ממרן הרב הראי”ה זצ”ל כי “ארץ ישראל איננה דבר חיצוני‪ ,‬קנין חיצוני לאומה‪,‬‬
‫רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני‪.‬‬
‫ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה‪ ,‬חבוקה בסגולות פנימיות‬
‫עם מציאותה”‪ ,‬הלא נדרשת ארץ ישראל כולה‪ ,‬בכל מרחב חיותה וסגולותיה‪ ,‬לשם התחדשות‬
‫החיים של כנסת ישראל והופעתה המלאה במציאות‪ .‬רק בשלימות מרחביה של ארץ ד’ ארץ‬
‫ישראל יכול עם ואדם להיות מלא בתכונת הענווה‪ ,‬האמונה‪ ,‬הרחמנות‪ ,‬הקדושה והנבואה‪.47‬‬
‫‪‘ 44‬לנתיבות ישראל’ ח”א מאמר ‘ובגוים לא יתחשב’‪.‬‬
‫‪ 45‬אמיר גלבוע “שיר בבוקר בבוקר”‪.‬‬
‫‪‘ 46‬לנתיבות ישראל’‪ ,‬ח”א‪ ,‬מאמר ‘ובגוים לא יתחשב’‪.‬‬
‫‪ 47‬עיין ‘שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית’‪ ,‬עמ’ ‪.31-38‬‬
‫‪40‬‬
‫בשל כך הדגיש הרב צבי יהודה זצ”ל מעל כל במה כי אנו מבקשים את ארץ ישראל כולה‪,‬‬
‫בכל מרחביה‪ .‬אם אנו מבקשים את חזרת השכינה לציון‪ ,‬אם אנו חפצי חיים שלמים ומלאים‬
‫ עלינו לדרוש את ארץ ישראל בשלימותה‪ .‬ההדגשה היתירה באה לומר כי אופק החיים‬‫שלנו מבקש לחדש ימים כקדם‪ ,‬ולא לפתור בעיה מקומית או היסטורית כזאת או אחרת‪ .‬מי‬
‫שמבקש את ארץ ישראל בשלימותה מבקש את החיים הישראליים בשלימותם‪ .‬זוהי הבקשה‬
‫ההדדית של הנשמה‪.‬‬
‫כך כתב רבנו‪:‬‬
‫כפי מה שהאומה הישראלית כולה‪ ,‬וכל בניה‪ ,‬יחידיה ואישיה‪ ,‬לכל שינויי פרצופיהם‬
‫ודעותיהם‪ ,‬מדרגותיהם ואפני אחיזותיהם במעמקי שרשיותה ותכונת יציריותה‬
‫האלהית‪ ,‬מודעת בתור גוף אחד שלם‪ ,‬הכולל ואוצר בקרב מהות ישותו את כל‬
‫נשמותיהם של ישראל וכל חלקי חייהם‪ ,‬שכולם בפרטיותם הם ענין אחד עם שלמותו‬
‫ההויתית‪ ,‬כן גודל הדאבון והשוממות‪ ,‬זיע הפחדה הפנימית והסבל הממשי‪ ,‬בהיות‬
‫איזה קלקול או פגם‪ ,‬רוחני או חמרי‪ ,‬במצב הקיום והגידול של האומה‪ ,‬של ארץ‬
‫‪48‬‬
‫נחלתה‪...‬‬
‫כשם שאנו מבינים כי עם ישראל הוא מציאות חיים חיונית אחת‪ ,‬וכולנו אברים בגוף אחד‬
‫שמתגלה בו הנשמה הכללית‪ ,‬כך ארץ ישראל כולה מגלה את נשמת ישראל במציאות החיים‬
‫הלאומית‪.‬‬
‫“’אתהלך לפני ד’ בארצות החיים’ זו ארץ ישראל”‪ .‬ארץ‪-‬ישראל היא ארץ החיים‪,‬‬
‫מקור החיים‪“ .‬כי עמך מקור חיים”‪ .‬מציאות של חיים אינה ניתנת לחלוקה‪ .‬גם בחלק‬
‫הראשון של ספר ‘אורות’ כתוב שארץ‪-‬ישראל היא ארץ החיים‪ ,‬ובחיוניות אין ויתורים‪.‬‬
‫“על כרחך אתה חי”‪ .‬אנו חיים על כרחנו‪ ,‬מתוך חיוניות דורותית‪ .‬אנחנו הנמצאים כאן‪,‬‬
‫הננו השלוחים של כל ישראל‪ ,‬מתוך בריאות‪ ,‬שלמות וקוממיות של חיים‪“ ,‬כי את‬
‫כל הארץ אשר אתה רואה‪ ,‬לך אתננה ולזרעך עד עולם”‪“ .‬עד עולם” – זה עד עולם!‬
‫כל הוויתורים‪“ ,‬אי עביד‪ ,‬לא מהני”‪ .‬אנו שלוחים של עם‪-‬ישראל‪ ,‬של מציאות כל‬
‫הדורות‪ ,‬כל הדורות שעברו וכל הדורות שעתידים להיות‪ ,‬ונישאר נאמנים‪.49‬‬
‫‪‘ 48‬אור לנתיבתי’ סעיף יח‪.‬‬
‫‪‘ 49‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬ארץ ישראל’ עמ’ ‪.25-6‬‬
‫‪41‬‬
‫המקיפה את התורה הגואלת במלואה ושלימותה‪.‬‬
‫קרוע לגזרים!‬
‫חיבור לארץ ישראל הינו חיבור לעצמיות החיים הישראליים‬
‫רבנו היה כל כך דבק בחיוניות הזו‪ ,‬ופעל בכל כוחו ומרצו למימושה‪ ,‬עד כדי כך שכשהוחלט‬
‫בליל יז בכסלו התש”ח (כט בנובמבר) על תכנית החלוקה‪ ,‬רבנו חש כי הוא נקרע לגזרים‪,‬‬
‫פשוטו כמשמעו‪ ,‬כפי שסיפר תשע עשרה שנים לאחר מכן‪:‬‬
‫לאור כל זאת הדגיש רבנו כי ככל שאנו דבקים בארץ ישראל אנו מוסריים יותר (=ישראליים‬
‫יותר)‪ .‬ולכן לא קיבל התנהגות בלתי מוסרית בשם הדביקות בארץ ישראל‪ .‬למשל‪ ,‬מעשה‬
‫שבאוטובוס לאילת נסע ערבי‪ ,‬שחלץ נעליו ונרדם‪ .‬נערים החביאו לו את הנעליים‪ ,‬וכשהיה‬
‫צריך לרדת לא מצא אותם‪ .‬גם העיתונאים חשבו שזה מצחיק מאוד וכתבו על כך בעתון‪.‬‬
‫בעקבות פרסום זה פנה רבנו זצ”ל במכתב למערכת‪“ :‬מחויבני להביע את צערי על פרסום‬
‫הרשימה המכאיבה‪‘ :‬סכסוך הנעליים בדרך לאילת’‪ .‬אם לצערנו קרה מקרה מחפיר כזה‪ ,‬של‬
‫סידור עלבון וצער כזה‪ ,‬מתוך התלוצצות פרועה ומושחתת זו‪ ,‬ע”י אנשים מתוכנו‪ ,‬אל בן‬
‫אדם משכנינו הגרים ויושבים בתוכנו‪ ,‬הרי יש להוקיע זאת ולהתבייש בזה‪ ,‬ולחפש דרכים‬
‫כיצד לפייס באמת את הנעלב‪ ,‬המזדמן לתומו בינינו‪ ,‬ולתקן את המכשלה הזאת‪ ,‬שלא יישנו‬
‫חלילה עוד מקרים נוראים כאלה אצלנו ולסלק את חילול השם‪ ,‬העוון הזה מעלינו ‪ -‬ולא‬
‫לפרסם את זה בתור ‘חוכמה מעניינת’”‪.51‬‬
‫לפני תשע‪-‬עשרה שנה‪ ,‬בלילה הראשון הזה‪ ,‬כאשר הגיעה אלינו הידיעה על תוצאת‬
‫דיוניהם של הגויים‪“ ,‬אז יאמרו בגויים”‪ ,‬לא יכולתי לצאת אל השמחה ברחוב יפו‬
‫וחוצות ירושלים‪ .‬אין צורך לספר כמה כולנו קשורים‪ ,‬ואני קשור בקשר קודש‪ ,‬קשר‬
‫קדושה‪ ,‬קשר חיים וקשר נשמה למדינה‪ ,‬אך בשעות אלה לא יכולתי להצטרף אל‬
‫השמחה‪ .‬ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי‪ .‬באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים‬
‫עם הנעשה‪ ,‬עם דבר ד’ בנבואה “ואת ארצי חילקו”‪ .‬לא היה אפשר לי בכל רמ”ח אברי‬
‫ושס”ה גידי‪ ,‬בכל נשמתי רוחי ונפשי‪ ,‬לצאת‪“ ,‬את ארצי חילקו‪ .‬איפה כל רגב ורגב?‬
‫כל חלק וחלק‪ ,‬כל ארבע אמות של ארץ ד’? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן?‬
‫חלילה וחס ושלום! לכן לא יכולתי אז‪ ,‬באותו מצב‪ ,‬שהייתי פצוע כולי‪ ,‬חתוך לגזרים‪.‬‬
‫את ארצי חילקו! ארץ ד’ חילקתם! חישובים פוליטיים… לא יכולתי לצאת לרקוד‬
‫ולשמוח!” ואשב בדד כי נטל עלי‪ .‬כך היה המצב בלילה הזה ובשעות האלה‪.‬‬
‫דווקא הרצי”ה זצ”ל שחי את הקשר לארץ מתוך מקור הקודש‪ ,‬שראה בשלימותה של הארץ‬
‫ביטוי לחיים השלמים של אומה בארצה‪ ,‬אינו יכול לסבול מעשה שכזה‪ .‬רגישותו מלמדת על‬
‫עומק האמונה והחיוניות של תורתו בקרבו‪.‬‬
‫למחרת או למחרתיים בא איש ברית‪-‬קדשנו הגאון ר’ יעקב משה זכרונו לברכה‪ .‬היה‬
‫לו צורך לבוא‪ ,‬ואיך היה יכול לא לבוא‪ ,‬ולאן יבוא אם לא אל המקום הזה? הוא בא‬
‫אלינו‪ ,‬אל אותו חדר קטן וקדוש‪ .‬התייחדנו‪ ,‬ישבנו שנינו מזועזעים בצורה נוראה‪.‬‬
‫התייחדנו כמה רגעים‪ ,‬התאוששנו ואמרנו שנינו יחד אותם דברי קודש‪“ :‬מאת ד’‬
‫‪50‬‬
‫היתה זאת‪ ,‬היא נפלאת בעינינו”‪ .‬נקבעה החותמת!‬
‫כיצד ניתן לדבר על “חלוקה”‪ ,‬היש חיים לחצאין?! בשביל רבנו אין זאת השקפה עולם‪ ,‬הגות‬
‫או זווית מחשבה בלבד אלא אמת חיים מוחשית ביותר‪ .‬כולו קרוע לגזרים והוא יושב כאבל‪.‬‬
‫כל זאת עד שהוא מתייחד עם “איש ברית קדשנו”‪ ,‬הגרי”מ חרל”פ זצ”ל והם מבררים יחדיו‬
‫את מתווה הגאולה הפלאי “מאת ד’ היתה זאת היא נפלאת בעינינו”‪.‬‬
‫לא חישובים פוליטיים ועקשנות מדינית היו כאן אלא משנת תורה וחיים אדירה וחיה‬
‫‪‘ 50‬מזמור יט למדינת ישראל’‪ ,‬שיחת רבנו בליל יום העצמאות התשכ”ז‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫‪‘ 51‬לנתיבות ישראל’ ב עמ’ רמד‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫פרק ט‬
‫קיבוץ גלויות‬
‫רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל הרבה להזכיר את דברי הרמב”ם בהלכות מלכים (פרק יא ה”א)‬
‫שמהם ניתן ללמוד על ההגדרה המהותית והמעשית ביותר של משיח ‪ -‬קיבוץ גלויות!‬
‫וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו‪ ,‬לא בשאר נביאים בלבד הוא‬
‫כופר אלא בתורה ובמשה רבינו‪ ,‬שהרי התורה העידה עליו שנאמר‪‘ :‬ושב ה’ אלהיך‬
‫את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו’‪ ,‬אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו’‪ ,‬והביאך ה’’‪.‬‬
‫ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים‪...‬‬
‫הרמב”ם מביא ראיה לכך שמי שלא מאמין במשיח או אינו מחכה לביאתו הוא כופר אף‬
‫בתורת משה מן הפסוק שלא מוזכר בו משיח אלא קיבוץ גלויות‪ .‬מכאן שהענף המשמעותי‬
‫ביותר של השינוי הבא בעקבות משיח הוא קיבוץ גלויות‪ .‬הדברים הגיוניים ביותר‪ :‬אם גלות‬
‫היא איבוד מרכז החיים של האומה בארצה‪ ,‬אזי גאולה הינה חזרתה של האומה לארצה‪.‬‬
‫קיבוץ גלויות ‪ -‬מהפכה נשמתית‬
‫אלא שחזרתה של האומה לארצה אינה עניין פורמלי‪-‬מסגרתי בלבד‪ ,‬אלא ביטוי למהפכה‬
‫נשמתית‪-‬רוחנית‪-‬נפשית עצומה שהתחוללה בפנימיותה של האומה ומתגלה אף בקרב‬
‫יחידיה‪ ,‬לאחר שהגלות פעלה את פעולתה והכשירה את האומה לשוב לחיים מלאים בארץ‬
‫חייה‪ .‬מתוך כך מתבונן רבנו על מהלכה של הגלות באופן הבא‪:‬‬
‫באדם יש לב‪ ,‬הלב הוא מרכז החיים‪ .‬מתוכו מתפשטים חיים לאיברים כולם‪ .‬וכך גם‬
‫באומה‪ .‬יש מרכז חיים של האומה‪ ,‬ישנו לב‪ .‬כל זמן‪ ,‬שישנו איזה‪-‬שהוא מרכז‪ ,‬בכל‬
‫דרגה‪ ,‬זה עוד לא הגלות בשלימותה‪ .‬כל זמן שהיה מרכז בבבל‪ ,‬עדיין אין זה מצב שלם‬
‫של גלות‪ ,‬ולכן גם לא נחתם התלמוד‪ ,‬יש עוד מרכז מסוים‪ ,‬ישנה עדיין חיות מסוימת‪.‬‬
‫בתוך המחשכים‪ ,‬ישנה עדיין אורגניות מסוימת‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
‫גם לאחר חתימת התלמוד והמשך ההתפוצצות שמבבל‪ ,‬נמשכת עדיין מרכזיות באיזו‬
‫מידה‪ ,‬אל שני מרכזים‪ :‬ספרד וצרפת‪ .‬ההנהגה האלוהית‪ ,‬שומר ישראל‪ ,‬נצח ישראל‪,‬‬
‫משלשל את גלות ישראל בהדרגות‪ .‬ישנו ערך מיוחד להתבוננות בסדרי הדורות‬
‫האלוהיים‪ .‬היה זמן‪ ,‬שיהדות ספרד היתה לעילא ולעילא‪ ,‬בגשמיות וברוחניות‪,‬‬
‫בפנימיות ובחיצוניות‪ .‬זו היתה תקופת פריחה גדולה‪ ,‬המשך מארץ ישראל‪ .‬מתוך כך‪,‬‬
‫בהמשך‪ ,‬בא שוב פיצוץ ופיזור נוראי‪ .‬גרוש ספרד‪.52‬‬
‫איבוד הלב‪ ,‬הוא מיצויה של הגלות‪ ,‬ומבור עמוק זה מתחיל תהליך הגאולה‪ .‬מתוך כך מזהה‬
‫הרב צבי יהודה את אתחלתא דגאולה (על פי מקורות רזיים) כבר בגירוש ספרד‪ ,‬וכך אמר‪:‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬באותו רגע‪ ,‬היתה אתחלתא דגאולה‪ .‬אמנם עם ישראל נתפזר‬
‫אז לארצות שונות‪ ,‬אבל חלק די גדול בא לארץ ישראל‪ .‬אמרו רמז על גרוש ספרד‪,‬‬
‫בפסוק‪“ :‬מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו” (ירמיהו לא)‪ .‬מזר”ה ‪ -‬בגימטריה‬
‫חשבונו‪ :‬רנ”ב‪ .‬בשנת רנ”ב לאלף הששי היה הגרוש הגדול‪“ ,‬מזרה ישראל”‪ .‬ומתוך כך‬
‫“יקבצנו”‪ ,‬התחיל קיבוץ גלויות‪.53‬‬
‫מתוך שלמדנו כי קיבוץ גלויות הוא עיקר עניינה של הגאולה‪ ,‬והוא מהות החזרת השכינה‬
‫לציון‪ ,‬מובן כי מדובר בתהליך ולא במעשה ניסים חד פעמי ‪ -‬כמו “שהטיפשים אומרים”‪ ,‬וכך‬
‫הדגיש רבנו בלימוד הרמב”ם שם‪:‬‬
‫אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח‪ ,‬צריך לעשות אותות ומופתים‪ ,‬ומחדש דברים‬
‫בעולם‪ ,‬או מחייה מתים‪ ,‬וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים‪...‬‬
‫ולכן חזר והדגיש רבנו את התהליכיות ואת הסבלנות של מהלך הגאולה‪ ,‬ואף אמר כי “בכל‬
‫יום נמשך סדר הפלאים של קיבוץ גלויות” (מתוך התורה הגואלת ח”ד עמ’ נ)‪.‬‬
‫מדרגות בקיבוץ גלויות‬
‫כמי שחיים בדורות של קיבוץ גלויות‪ ,‬אנו חווים את הפלא האדיר של ניתוק העם מן הגלות‬
‫וחזרתו לתחייה בארץ מולדתו‪ .‬במשך אלפיים שנים‪ ,‬אם עלו יהודים לארץ היו אלו עליות‬
‫יחידים או של עשרות ומאות‪ .‬מה קרה בדורות האחרונים שחל מהפך פלאי שכזה בו עולים‬
‫אלפים ורבבות? אין זאת אלא שמתקיימת בנו נבואת יחזקאל בפרק לז‪ ,‬אותה ִהרבה רבנו‬
‫‪‘ 52‬מתוך התורה הגואלת’ ח”ד עמ’ לט‪.‬‬
‫‪ 53‬שם‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫רּוח ְּופ ִחי ַּב ֲהרּוגִ ים ָה ֵאּלֶ ה וְ יִ ְחיּו”‪ .‬רוח ד’‬
‫לְ למד ‪ּ“ -‬כֹה ָא ַמר ֲאדֹנָ י ד’ ֵמ ַא ְר ַּבע רּוחֹות ּב ִֹאי ָה ַ‬
‫אשר על האומה בכללה דוחפת אותה לשוב הביתה‪ .‬מתוך כך דיבר רבנו על מדרגות שונות‬
‫בהופעת הרוח‪ :‬יש שרוח פנימית עליונה ותשוקת לעלות לארץ הקודש ארץ חמדה היא‬
‫הדוחפת אותם; יש שרוח לאומית המבקשת פתרון לחיים לאומיים תקינים פועמת בלבם;‬
‫פֹוצֹותם‬
‫ֶ‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ויש מצב בו מתקיים‪“ :‬וְ ֵ‬
‫אתי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ַע ִּמים וְ ִק ַּב ְצ ִּתי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ֲא ָרצֹות ֲא ֶׁשר נְ‬
‫רֹוע נְ טּויָ ה ְּוב ֵח ָמה ְׁשפּוכָ ה” (יחזקאל כ)‪...‬‬
‫ָּבם ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִּובזְ ַ‬
‫קיבוץ גלויות בנפש‬
‫יתירה מזאת‪ ,‬הרב צבי יהודה מתבונן על התהליך לא רק בצד הלאומי בלבד אלא אף בנפש‬
‫כל אחת ואחד‪:‬‬
‫העבודה הרוחנית של קבוץ כחות רוחניים פזורים‪ ,‬קירוב רחוקים ותקון נדחים‪ ,‬באדם‬
‫ובישראל‪ ,‬יש לה להעשות גם במרחבי ובמעמקי תחומי הנפש של עצמו‪ :‬לתפוס את‬
‫חלקי ושברי ההרגשות והמחשבות‪ ,‬שלא נגמרה צורתם ולא הגיעו לכלל מעמד תכני‬
‫קבוע ובטוי פנימי מבורר‪ ,‬ומתוך כך נתפזרו ונתבלבלו‪ ,‬בין נבכי השדרות הנפשיות‪,‬‬
‫נתרחקו ממגע אחיזת היד העצמית‪ ,‬וגם נדחו ונתגלגלו שם למדורות מורדות ‪-‬‬
‫להעלותם ולשכללם‪ ,‬את כל אלה‪ ,‬להביאם לידי קישור ושלמות במערכה האורגנית‬
‫שהם שייכים לה באמת‪ ,‬למלאותם בהירות וכנות מהזרחת מקוריותם‪ ,‬ולסדרם בזה‬
‫מצרה לרוחה‪ ,‬מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה‪ ,‬להיותם לברכה ולהצלחה בתפארת‬
‫חרותם וחסן ישועתם‪.54‬‬
‫הרצי”ה עושה שימוש במושגים של מצוקת הגלות וקיבוץ הנידחים השייכים לכאורה למישור‬
‫הלאומי‪ ,‬ומעביר אותו אל המישור האישי‪ .‬אלא שכאמור אין מדובר בהקבלה והשוואה בין‬
‫שני תהליכים נפרדים‪ ,‬אלא בשני צירי התפתחותו של תהליך אחד – שהרי קיבוץ הנידחים‬
‫מצרה לרוחה‪ ,‬מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה‪ ,‬אינו עניין טכני בלבד‪ ,‬אלא קיבוץ וכינוס‬
‫הכוחות המיוחדים והייחודיים כולם לארץ חיים אחת‪ ,‬לעבודת חיים של “ממלכת כהנים‬
‫וגוי קדוש”‪ .‬ברור אפוא שקיבוץ הנידחים וסידורם במקומם‪ ,‬אינו מסתכם בשינועו של עם‬
‫ישראל מן הגלות לארץ ישראל‪ ,‬אלא בכך שכל אחת ואחד ימצאו את גאולתם שלהם במרחב‬
‫החיים המתחדשים‪.55‬‬
‫‪‘ 54‬אור לנתיבתי’ צט‪.‬‬
‫‪ 55‬באורות התשובה פרק טו סעיף י מזכיר הרב את הביטוי שלנו‪ :‬כששוכחים את מהות הנשמה העצמית‪ ,‬כ�ש‬
‫‪47‬‬
‫ולסיום‪ ,‬סיפור‪:‬‬
‫מעשה בחקלאי אחד שאמר לרבנו שנולדה לו פרה אדומה‪ ,‬ושאל אם יש לזה משמעות כל‬
‫שהיא‪ .‬השיב רבנו‪“ :‬אכן‪ ,‬לפעמים נולדות פרות חומות”‪ ...‬ולא התרגש‪ .‬סיפר לו תלמיד אחר‬
‫שבן דודו העולה לארץ‪ ,‬הגיע זה עתה לשדה התעופה‪ ,‬ומשם יבוא ישירות לשיעור‪ .‬על אף‬
‫שרבנו לא הכיר את אותו בן דוד‪ ,‬הוא התרגש מאד‪ ,‬הפנה את כסאו מול הדלת‪ ,‬כמו בעמדת‬
‫המתנה‪ ,‬והמשיך ללמד‪ .‬כל רבע שעה התעניין אם העולה כבר הגיע‪ ,‬וכך המתח עלה ועלה‪.‬‬
‫לבסוף התבשר‪ :‬הוא הגיע‪ .‬רבנו קם‪ ,‬כמובן קמו איתו כל התלמידים‪ ,‬ניגש אליו‪ ,‬חיבק אותו‪,‬‬
‫נישק אותו‪ ,‬בכה ובירך שהחיינו בשם ומלכות (מתוך ‘שיחות הרב צבי יהודה’‪ ,‬ארץ ישראל‪,‬‬
‫עמ’ ‪)473‬‬
‫כל אדם שעולה לארץ‪ ,‬וכל שכן אם מדובר על מיליוני יהודים‪ ,‬מעלה מדרגה נוספת את‬
‫תהליך קיבוץ גלויות ואת תהליך ההבראה של עם ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש‪.‬‬
‫פרק י‬
‫כי עין בעין יראו‬
‫פסוקים רבים שגורים היו על לשונו של הרב צבי יהודה זצ”ל‪ ,‬למשל‪“ :‬עם זו יצרתי לי‬
‫תהלתי יספרו”‪“ ;56‬ועם נברא יהלל יה”‪“ ;57‬אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי”‪ .58‬אולם אחד‬
‫הפסוקים השגורים ביותר היה “כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון”‪.59‬‬
‫לרבנו היה פירוש מקורי לביטוי המיוחד “עין בעין”‪:‬‬
‫“כי עין בעין יראו בשוב ד’ ציון”‪ .‬לכאורה “עין בעין” הוא ביטוי סתום‪ ,‬איך אפשר‬
‫לראות עין בעין? אלא‪ ,‬פירוש הדבר שיש לכוון את העין האנושית שלנו מול העין‬
‫האלוהית‪ ,‬ואז רואים “בשוב ד’ ציון”‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬יש ביטוי בתורה “פנים בפנים ִדבר ד’‬
‫עמכם”‪ .‬הכוונה היא שיש שייכות ודבקות הדדית של שומע ומשמיע‪ ,‬רואה ונראה‪.‬‬
‫על האדם לכוין פניו מול פני ד’‪ ,‬לכוין את עינו מול העין האלוהית‪ ,‬מתוך שייכות‬
‫ודבקות‪ .‬אחרת‪ ,‬מופיעים כל מיני סיבוכים באמונה‪ .‬העין האנושית היא מצומצמת‪,‬‬
‫שטחית ומסולפת‪“ ,‬האדם יראה לעינים”‪ ,‬ועין ד’ היא פנימית ועמוקה‪“ :‬ד’ יראה‬
‫ללבב”‪ .‬כשאדם מכוין עינו לעין של מעלה‪ ,‬מסדר אותה כך שיסתכל מתוך העין של‬
‫מעלה‪ ,‬אז הוא רואה “בשוב ד’ ציון”‪ .‬אמנם יש הרבה סיבוכים וקשיים‪ ,‬ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‬
‫כשזוכים לכך‪ ,‬רואים ראיה ברורה “בשוב ד’ ציון”‪ .‬וסוף כל הסיבוכים להתישר‪“ .‬והיה‬
‫העקב למישור”‪.60‬‬
‫מסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות‪ ‬החיים הפנימיים של עצמו‪ ,‬הכל נעשה מעורבב ומסופק‪ .‬והתשובה הראשית‪,‬‬
‫שהיא‪ ‬מאירה את המחשכים מיד‪ ,‬היא שישוב האדם אל עצמו‪ ,‬אל שורש נשמתו‪ ,‬ומיד ישוב אל ‪ ,‬האלהים‪ ,‬אל‬
‫נשמת כל הנשמות‪ ,‬וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה‪ .‬ודבר‪ ‬זה נוהג בין באיש יחידי‪ ,‬בין בעם שלם‪,‬‬
‫בין בכל האנושיות‪ ,‬בין בתקון כל ההויה‪ ‬כולה‪ ,‬שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה‪ .‬ואם תאמר‬
‫שהיא חפצה לשוב אל ד’‪ ‬ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה‪ ,‬הרי היא תשובה של רמיה‪ ,‬שתשא ע”י‬
‫זה‪ ‬את שם ד’ לשוא‪ .‬על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם‪ ,‬העולם וכל העולמים‪,‬‬
‫ההויה כולה‪ ,‬אל קונה‪ ,‬לאור באור החיים‪ .‬וזהו הרז של אורו של‪ ‬משיח‪ ,‬הופעת נשמת העולם‪ ,‬שבהאירו ישוב‬
‫העולם לשורש ההויה‪ ,‬ואור ד’ עליו יגלה‪ .‬וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של‬
‫התשובה באמתה‪ .‬‬
‫‪48‬‬
‫כאשר מופיעה מציאות מורכבת ומסובכת‪ ,‬קשה להבחין במהלך האלוקי של הנהגת‬
‫המציאות‪ .‬מי שמתבונן במציאות כזו במבט אנושי מצומצם ושטחי‪ ,‬מאבד את עצמו בסבך‬
‫הקשיים‪ .‬אולם הנביא קורא לנו לכוון את העין האנושית שלנו לדרך בה אלוקים מתבונן‬
‫‪ 56‬ישעיהו מג‪.‬‬
‫‪ 57‬תהלים קב‪.‬‬
‫‪ 58‬תהלים סב‪.‬‬
‫‪ 59‬ישעיהו נב‪.‬‬
‫‪ 60‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬וארא‪ ,‬סדרה ב סע’ ‪.19‬‬
‫‪49‬‬
‫במציאות ומנהיג אותה ‪“ -‬עיני ד’ אלוקיך בה”‪ .61‬או אז מתברר כי מה שהיה נראה מפותל‬
‫ועקוב הופך להיות הדרך הישרה לשיבת ציון ‪“ -‬כי עין בעין יראו בשוב ד’ ציון”‪.‬‬
‫מתוך לימוד דבר ד’ שביד נביאיו וביד חכמיו‪ ,‬ורבותינו ראשונים ואחרונים‪ ,‬אופק המבט‬
‫האנושי מתרחב ומתקרב להבין את מעשי ד’ ופעולתו‪.69‬‬
‫תיאום כוונות‬
‫צדיקים שאינם מאמינים‬
‫כיצד מכוונים את העין האנושית לעין האלוקית?‬
‫רבנו זצ”ל כאב כל כך את העובדה כי ישנם תלמידי חכמים שאינם רואים את המציאות “עין‬
‫בעין”‪ ,‬ואינם מכוונים את חייהם על פי הנהגת ה’ שבדורותינו‪ .‬בהקשר זה הזכיר רבנו את‬
‫דברי חז”ל‪:70‬‬
‫ראשית ‪ -‬ענוה‪ .‬ענות האדם מול אלוקיו‪ ,‬שלא הוא שמחליט עבור הקב”ה כיצד נכון וראוי‬
‫להביא את הגאולה אלא הוא ניצב נכון לפני אלוקיו לקבל משימות‪ .‬הגאולה יכולה לבוא‬
‫“ברישא חשוכא והדר נהורא”‪“ ,62‬נגלה ונכסה”‪ ,63‬בעוד האדם רוצה לראות את הגאולה‬
‫צועדת בנתיב ישר אל על‪.‬‬
‫שנית ‪“ -‬שייכות ודבקות”‪ .‬הגאולה היא לא מה שחייב אלוקים לאדם; הגאולה אינה‬
‫התרחשות סביבתית‪ ,‬אלא היא תהליך ששותף בו האדם‪ ,‬פועל בו עם אלוקיו ומקדם‬
‫אותו‪ .‬מתוך שייכות‪ ,‬דבקות ומעורבות ישנה הבנה מעמיקה יותר לחשיבותו של התהליך‬
‫ולהתרקמותו בסבלנות אמת‪ .‬בהמשך הדרך מתוודעים לכך ש”לא דרכי דרכיכם ולא‬
‫מחשבותי מחשבותיכם”‪ .‬להנהגה האלוקית יש דרכים שונות מדרכי בני אדם ועלילותם‪ .‬יש‬
‫ללמוד ולהעמיק בדבר ד’ אשר בנבואה‪ ,‬שם למדנו על דרכי הגאולה והופעתה‪ .‬כאשר לומדים‬
‫את נבואתו של יחזקאל על סדר הופעת הגאולה אנו מקבלים כלים להתבונן על המציאות‬
‫שלפנינו‪ .‬כאשר הגמ’ לומדת מנבואת יחזקאל אודות הציווי “ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו‬
‫ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא”‪ ,64‬שזהו קץ מגולה‪ ,65‬אנו לומדים שלא לצפות‬
‫לאותות ומופתים‪ 66‬בהופעת הגאולה אלא להתעוררותה של אדמת ארץ ישראל לבניה‪ ,‬מתוך‬
‫שהם עובדים אותה וחוזרים לחיות בה כעם בארצו‪ .‬כשאנו לומדים את דברי הנביא חבקוק‪:67‬‬
‫ּמֹועד וְ יָ ֵפ ַח לַ ֵּקץ וְ ֹלא יְ כַ ּזֵ ב ִאם יִ ְת ַמ ְה ַמּה ַחּכֵ ה לֹו ּכִ י בֹא יָ בֹא ֹלא יְ ַא ֵחר”‪ ,‬אנו‬
‫“ּכִ י עֹוד ָחזֹון לַ ֵ‬
‫מבינים כי במהלך הגאולה תיתכן תחושה אנושית כבדה מאד של התמהמהות‪ ,‬אולם האמת‬
‫היא שאין כל איחור אלוקי בתהליך‪ ,‬ועל האדם להמשיך ולחכות ולהיות דרוך לכל מה שהוא‬
‫יכול לעשות על מנת “לפעול עם אל”‪ .68‬ככל שמרחיבים את הדעת ומעמיקים את האמונה‪,‬‬
‫‪ 61‬דברים יא‪.‬‬
‫‪ 62‬שבת עז ע”ב‪.‬‬
‫‪ 63‬במדבר רבה יא ב‪.‬‬
‫‪ 64‬יחזקאל לו‪.‬‬
‫‪ 65‬סנהדרין צח‪.‬‬
‫‪“ 66‬אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים‪ ,‬ומחדש דברים בעולם‪ ,‬או מחיה מתים‪,‬‬
‫וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים‪ .‬אין הדבר כן” ‪ -‬רמב”ם הלכות מלכים פרק יא‪.‬‬
‫‪ 67‬פרק ב‪.‬‬
‫‪ 68‬תנחומא אמור ז‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫מאי דכתיב ‘כי מי בז ליום קטנות’ ‪ -‬מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא‬
‫קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫מי גרם לצדיקים שמעמדם (=שולחנם) יתבזה לעתיד לבוא‪ ,‬ויאבד מערכו וחשיבותו? ‪-‬‬
‫קטנות אמונה בקב”ה‪ .‬היתכן?! כיצד צדיקים נחשדים בחוסר אמונה בה’?!‬
‫קטנות אמונה פירושה צמצום התאמת המבט האנושי למבט האלוקי‪ .‬חוסר היכולת לחבר‬
‫את כל האירועים האדירים הנגלים לעינינו לכדי מסכת גאולתם של ישראל הוא קטנות‬
‫אמונה‪:‬‬
‫לצערנו יש “צדיקים שאינם מאמינים” שאינם מתרוממים לראות מעשי ד’‪ .‬קטנות‬
‫באמונה היא הגורמת לכך‪ .‬הכל חוזר לגדלות באמונה‪ .‬צריך להתרגל לראות מעשי‬
‫ד’ בימינו עכשיו‪ .‬בשעה שמכניסים אדם לדין שואלים אותו‪ :‬ציפית לישועה‪ ..‬רש”י‬
‫מסביר‪“ :‬לדברי הנביאים”‪ .‬הר”ן מוסיף‪“ :‬בימיך”‪ .‬עליך לראות איך מתקיימים דברי‬
‫הנביאים עכשיו בימיך‪ .‬הם “נביאי האמת והצדק”‪ ,‬ודבריהם מתקיימים בימינו‪ ,‬רק‬
‫צריך לפקוח עינים‪ ,‬לראות סדרי קיבוץ גלויות של כלל‪-‬ישראל‪“ ,‬מקבץ נדחי ישראל”‬
‫מכל קצוי הארץ‪ ,‬וכן תחיה רוחנית‪ ,‬דרכי תשובה‪ ,‬ובהתקשרות עם אנשים “לא‪-‬‬
‫דתיים” יש תנועה ותזוזה‪.71‬‬
‫‪ 69‬כך כתב בחריפות הרב יששכר שלמה טייכטל זצ”ל הי”ד בספר ‘אם הבנים שמחה’ עמ’ קצא‪ :‬מזה תבין את‬
‫אשר לפניך‪ ,‬ואל תבהל ברוחך לדון ולפסוק שאין לנו לעשות דבר בענין הגאולה אלא נהיה בשב ואל תעשה‬
‫ונמתין עד שיבוא המשיח והוא ישא אותנו על כנפי נשרים לארצנו ונחלתנו‪ ,‬כאשר רבים מבני עמנו ואפילו רבנים‬
‫וגדולי תורה חושבים ומתארים לעצמם כך בענין גאולתינו‪ ,‬וכאשר רב גדול אחד דרש ברבים כן ‪ -‬שאין לעשות‬
‫בע ִבים לארץ‬
‫דבר בזה אפילו בנין וישוב הארץ‪ ,‬אלא להמתין עד ביאת המשיח שיפרח לנו ע”י ָעב וישא אותנו ָ‬
‫ישראל‪ .‬וגרם לו זאת‪ ,‬יען שלא ירד לעומקה של הלכה זו‪ ,‬שהיא אחת מן ההלכות העמוקות והעמומות‪ ,‬וכמו‬
‫שהבאתי בהקדמה שניה מש”ס ותנד”א‪ ,‬ומי שלא העמיק בה אין לו שום השגה בזה‪.‬‬
‫‪ 70‬סוטה מח ע”ב‪.‬‬
‫‪ 71‬שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ ‪.457‬‬
‫‪51‬‬
‫כיצד ניתן לייחס לכל איחור של אוטובוס‪ ,‬טריקה של דלת ונשירה של עלה משמעות עליונה‬
‫מתוך דבקות בהשגחת ה’ על כל פרט במציאות‪ ,‬ולא לייחס למהלך האדיר של שיבת אומה‬
‫לארצה את השגחת ה’ על עמו ארצו ותורתו?!‬
‫פרק יא‬
‫כפי שכתב בעל ‘קול התור’‪ ,72‬ואף הגאון יישכר שלמה טייכטל זצ”ל הי”ד בספר ‘אם הבנים‬
‫שמחה’‪ ,73‬ראה רבנו במרגלים את אבות הצדיקים שאינם מאמינים‪.‬‬
‫עלינו מוטלת הזכות והחובה לזקק את המבט שלנו‪ ,‬להתמלא באמונה בה’‪ ,‬בדור‪ ,‬בנפש‬
‫האדם‪ ,‬בנפלאות דרכי ה’‪ ,‬ולהתאזר בכוחות נפש וגוף לפעול עם אל לשלמות הופעת צמיחת‬
‫גאולתנו‪.‬‬
‫חזרו ויסדום!‬
‫על שמירת הלשון‬
‫כל הבא בשערי ישיבת מרכז הרב לא יכול היה שלא להיתקל בפתק קטן התלוי בפתח‬
‫הישיבה בכתב ידו של ראש הישיבה‪ ,‬הרב צבי יהודה זצ”ל‪ ,‬ובו נכתב‪:‬‬
‫ב”ה‪ .‬קביעות לימוד ברבים בישיבה בספר ‘חפץ חיים’ ‘שמירת הלשון’ במחצית‬
‫השעה הקודמת לתפלת המנחה‪.‬‬
‫וכך נקבע בישיבת מרכז הרב סדר לימוד מיוחד משעה ‪“ - 13:15-12:45‬סדר שמירת הלשון”‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬כשהבחין רבנו כי חל רפיון בהקפדה על לימוד זה‪ ,‬הסיר את הפתק הראשון‪ ,‬וכתב‬
‫פתק חדש‪:‬‬
‫ב”ה‪ .‬חזרו ויסדום לימוד שמירת הלשון חפץ חיים לפני תפילת המנחה‪.‬‬
‫עבור הרצי”ה לימוד שמירת הלשון לא היה בבחינת שימת דגש והקפדה יתירה על חלק‬
‫מסוים של ההלכה בלבד‪ ,‬אלא חלק מהבנת תהליך גאולתם של ישראל ופיתוח כוחות החיים‬
‫הנורמליים של כל אחד ואחת ושל כלל ישראל בדורותינו‪.‬‬
‫על מה מדברים?‬
‫בלשון התורה ישנם שמות רבים לביטוי לאומיות כגון‪ :‬עם‪ ,‬גוי‪ ,‬לאום‪ ,‬אומה‪ ,‬ולשון‪ .‬מה‬
‫פשר השם “לשון”‪ ,‬שאותו אנו מזכירים אף בתפילה ובקידוש‪“ :‬ורוממתנו מכל הלשונות”?‬
‫לא בכדי נפרדים עמים זה מזה בלשון ובשפה המדוברת ביניהם‪ .‬השפה‪ ,‬מטבעות הלשון‪,‬‬
‫הניבים והפתגמים‪ ,‬מבטאים את האופי הפנימי של האומה‪ .‬המאפיין את האדם הוא כוח‬
‫הדיבור‪ .‬אולם השאלה אינה האם אדם יכול לדבר או לאו‪ ,‬אלא מה ידבר האדם ‪ -‬האם דיבורו‬
‫‪ 72‬פרק ה עמ’ ‪.129‬‬
‫‪ 73‬עמ’ שס‪ ,‬שסז‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫יביא לידי ביטוי עולם פנימי ונשמתי‪ ,‬עולם של בקשת הטוב‪ ,‬החסד‪ ,‬הצדק והיושר‪ ,‬או‬
‫שדיבורו יהיה דיבור סרק המתאר ומצייר את שטח הפנים של המציאות החיצונית בלבד‪ ,‬או‪,‬‬
‫חס ושלום‪ ,‬דיבור של טומאה ורשעות‪.‬‬
‫יש כל מיני מחלות‪ ,‬אך המחלה הראשונה והיסודית היא מחלת קלקול הדיבור‪ .‬אפשר‬
‫להבין זאת באופן מאוד שכלי‪ .‬ההגדרה היסודית של האדם היא “האדם המדבר”‪.‬‬
‫“אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה”‪ .‬רש”י מגדיר “ויהי האדם לנפש חיה”‪,‬‬
‫שיש בו “דעה ודיבור”‪ .‬דיבורו של האדם מגלה את הדעה‪ ,‬המחשבה והרגש‪ .‬לכן‬
‫כאשר צד ה”מדבר” שבאדם נגוע‪ ,‬פגוע‪ ,‬חולני ומקולקל ‪ -‬זוהי ראשית כל המחלות‪.‬‬
‫יש מאות מחלות‪ ,‬אך ראשית המחלות היא לשון הרע‪ .‬בסגנונו המיוחד‪ ,‬בדברי קודשו‬
‫של ה”חפץ חיים”‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬בהקדמתו לספרו “חפץ חיים”‪ ,‬הוא מכנה זאת‬
‫שהאדם מטמא את כח הדיבור‪ ,‬כח הדיבור של היחיד בישראל וכח הדיבור של כלל‬
‫ישראל‪ ,‬הוא מטמא את עולם הדיבור ואת מציאות הדיבור‪ .‬יש מאות מחלות בעולם‪,‬‬
‫אך המחלה הראשונה היסודית של האדם היא חולניות הדיבור‪ ,‬הטומאה והטמטום של‬
‫הדיבור‪ .‬זהו המצורע‪ ,‬המוציא רע‪ ,‬מוציא שם רע‪ .‬זו חולניות פסיכופיסיולוגית נפשית‬
‫עובדתית אמיתית‪.74‬‬
‫חזרת עם ישראל לבריאותו ולעצמאותו חייבת להתפתח לכדי חזרה לעצמיותו ולטבעיות‬
‫חייו המאפיינים אותו כממלכת כהנים וגוי קדוש‪ ,‬כעם שבקשת הטוב‪ ,‬הענווה והחסד עומדת‬
‫ביסוד שאיפת חייו‪ .‬לשם כך חשוב כל כך לחדש את שפתו המקורית‪ ,‬ולעצב את אופני‬
‫הדיבור כדיבור הראוי לטבע נשמתי ישראלי מקורי‪ .75‬מבחינה זו הבין רבנו זצ”ל את מקצוע‬
‫“שמירת הלשון” לא כפרטי הלכות בלבד אלא כיחס עקרוני לכוח הדיבור שבאדם ובאומה‪,‬‬
‫וכך דייק במונח “שמירת הלשון”‪:‬‬
‫לביטוי “ שמירה” בעברית יש יותר ממובן אחד‪ .‬בהרחבת המושג‪ ,‬שמירה היא המתנה‪,‬‬
‫כגון בפסוק “ואביו שמר את הדבר”‪ .‬כשעולה על דעתו של אדם לומר איזה דבר‪ ,‬איזו‬
‫“חכמה”‪ ,‬יש צורך להמתין קצת‪ ,‬להתאפק קצת‪ .‬כח הדיבור שלנו הוא מתנה מאת‬
‫‪ 74‬שיחות הרב צבי יהודה לספר ויקרא עמ’ ‪121‬‬
‫‪ 75‬כך כתב מרן הראי”ה קוק זצ”ל באורות ישראל ז‪ ,‬יא‪ :‬השפה‪ ,‬מתוך שהיא נובעת מרוח האומה‪ ,‬פועלת היא‬
‫להטביע יפה את‪ ‬חותם האומה ע”י התגברותה ושלטונה בחיים ובספרות‪ .‬שכך היא המדה‪ ,‬שהענפים‪ ‬מגבירים הם‬
‫בהתגדלם את כח שרשם וגזעם‪ ,‬בהזקיקם אותו לפעול ולהשפיע בהם‪ ‬חיים ולח‪ ...‬הרעיון הפנימי הוא יותר שייך‬
‫עוד לרוח האומה מהשפה‪ .‬ואם אנו בפה מלא‪ ‬מודים שפעולת השפה‪ ,‬מתוך שהיא נשאבת מרוח האומה‪ ,‬הולכת‬
‫ופועלת על הרוח‪ ‬עצמו שהוא מחוללה‪ ,‬לחזקו‪ ,‬קל וחומר שפרי הרוח היותר פנימי‪ ,‬שהם הרעיונות‪ ,‬ההגיונות‪,‬‬
‫המעשים והדעות‪ ,‬שהתחיה הלאומית ממשיכה ומגדילה את הוקרתם‪ ‬ושמירתם‪ .‬‬
‫‪54‬‬
‫יוצר האדם‪ .‬את המתנה הגדולה הזו יש לשמור ולא לבזבז‪ .‬לפני כל דיבור יש להתבונן‬
‫אם הוא באמת נחוץ ומותר‪.76‬‬
‫מכאן מובן מדוע מוגדר הזלזול בשמירת הלשון כ”כפירה בעיקר”!‬
‫בערכין (טו) דף מיוחד על איסור לשוך הרע‪ .‬המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר‬
‫ תואר “נעים” מאד! ‪ -‬שנאמר‪“ :‬אשר אמרו ללשוננו נגביר‪ ,‬שפתנו איתנו‪ ,‬מי אדון‬‫לנו”‪ .‬ביטוי של כפירה בעיקר‪ .‬ישראל ואוריתא וקוב”ה חד הוא‪“ .‬ואתם הדבקים בה’‬
‫אלוהיכם חיים כולכם היום”‪ .‬הכופר בעיקר‪ ,‬זוהי תלישות מהשייכות הכלל ישראלית‪.‬‬
‫שורש (=עיקר) החיים הישראליים הוא הדבקות בין קוב”ה לישראל על ידי תוכן החיים‬
‫הישראליים (התורה)‪ .‬מי שמדבר לשון הרע מנתק את עצמו מתכונת העין הטובה המאפיינת‬
‫את החיים הישראליים מבית מדרשו של אברהם אבינו‪ ,77‬ובכך כופר במציאות הדבקות בין‬
‫ישראל וקוב”ה‪.‬‬
‫שמירת הלשון בדורות הגאולה‬
‫ביסוד זה מיקם רבנו‪ ,‬במבטו החובק שנות דור ודור‪ ,‬את חידוש הלכות שמירת הלשון על ידי‬
‫החפץ חיים דווקא בדורות הגאולה‪ .‬וכך אמר בשיחותיו‪:‬‬
‫בדורנו‪ ,‬הופיעה אישיותו המיוחדת של ה”חפץ חיים” זצ”ל שחיבר ספרים מיוחדים‬
‫על בריאות הלשון‪“ :‬חפץ חיים” ו”שמירת הלשון”‪ .‬הוא היה גאון בהלכה‪ ,‬צדיק‪ ,‬טהור‬
‫וקדוש‪ .‬השם שנשאר ממנו בישראל הוא “חפץ חיים” על שם ספרו‪ .‬את ספרו הוא‬
‫כתב לשם שמים בצורה אנונימית‪ ,‬ולא ידעו מי מחברו‪ .‬רק אחר כך נודע שהוא ר’‬
‫ישראל מאיר‪ .‬הוא ראה צורך לכתוב ספר חינוכי מוסרי המדריך לשמירת בריאות כח‬
‫המדבר של האדם‪ .‬בהקדמה לספרו מופיע ביטוי מיוחד‪ :‬האדם שמדבר לשון הרע‬
‫מטמא את כח הדיבור שלו‪ ,‬ולא רק את כח דיבורו האישי‪ ,‬אלא את כח הדיבור של‬
‫כלל ישראל‪.78‬‬
‫בעולם של תורה שבעל פה שהיא “חיי עולם שנטע בתוכנו” מכנים את האיש על שם ספרו‪,‬‬
‫על שם חידושו בבית מדרשה הנצחי של האומה‪ .‬והנה‪ ,‬על אף שרבים רבים לומדים את ספרי‬
‫‪ 76‬שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ ‪.90‬‬
‫‪ 77‬מסכת אבות פרק ה משנה יט‪.‬‬
‫‪ 78‬שיחות הרב צבי יהודה לספר ויקרא עמ’ ‪.116‬‬
‫‪55‬‬
‫ה’משנה ברורה’‪ ,‬ועל פניו נראה היה כי החיבור על השו”ע הוא מפעל החיים המרכזי של רבי‬
‫ישראל הכהן מראדין זצ”ל‪ ,‬קבעה האינטואיציה העמוקה של עמנו את כינויו על שם ספרו‬
‫העוסק בשמירת הלשון‪ ,‬מתוך הבנה פנימית כי היא מעצבת את טהרת החיים ותחיית השפה‬
‫המתחדשת על פי האופי הלאומי שלנו‪ .‬וכך אף כתב רבנו במאמרו על החפץ חיים‪:79‬‬
‫זה שמו הנודע בישראל ונקבע לדור ולדורות‪‘ :‬החפץ חיים’‪ .‬זה שם ספרו‪ ,‬מפעל חייו‪,‬‬
‫הראשון‪ ,‬ששמו האישי הפרטי‪ ,‬מסתתר ונעלם בו‪ ,‬ובו מופיע שורש מהות אישיותו‬
‫ופעליו‪ ...‬גאון תמימות התורה בעל ה”משנה ברורה”‪ ,‬לטהרת הקודש האישית של‬
‫הדיבור הישראלי בשמירת ברית‪-‬לשונו‪.‬‬
‫“מי האיש החפץ חיים‪ ...‬נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה”‪ ,‬ולא פחות מכך ‪ -‬מי האומה‬
‫החפצה חיים עצמיים ומקוריים‪ ,‬תשמור לשונה מרע ושפתיה מדבר מרמה‪.‬‬
‫נחתום בסיפורו של הרב אריה שטרן שליט”א‪:80‬‬
‫שמירת הלשון אצל הרב צבי יהודה זצ”ל היתה מהיסודות הכי חשובים שלו‪ .‬החידוש‬
‫אינו בעצם שמירת הלשון מצד ההלכה של לשון הרע‪ ,‬אלא מצד שמירת הלשון‪ .‬הוא‬
‫שמר את לשונו‪ .‬פעם אחת לוויתי את הרב ברגל לתחנה מרכזית‪ ,‬ודברנו ‪ -‬איני זוכר‬
‫על מה‪ .‬כנראה אמרתי משהו לא מוצלח‪ ,‬איני זוכר אפילו מה‪ ,‬והוא תפס אותי במילה ‪-‬‬
‫מלא דקדקנות בדיבור‪ .‬והוא שואל “מה אמרת?!” הבנתי שאמרתי משהו לא מוצלח‪,‬‬
‫והשבתי‪“ :‬סתם”‪ .‬ברגע זה “תקף” אותי הרב עוד יותר חזק מהמילה הראשונה‬
‫שאמרתי‪ ,‬ונתן לי שיחה שלמה שלא מדברים “סתם”‪ .‬זו שמירת לשון‪ .‬לשון נקיה‬
‫ומבוררת‪ ,‬דיבור אחראי‪ ,‬זה הרב צבי יהודה‪.‬‬
‫ברגעים בהם נפגשנו עם אופיינו הלאומי‪ ,‬וניתנה לנו תורת חיים‪ ,‬התברר ביותר כוח הדיבור‪.‬‬
‫על כן מספר חכם הרזים רבי שמעון בר יוחאי (ירושלמי ברכות א ב)‪:‬‬
‫אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל‪ ,‬הוינא מתבעי‬
‫קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין‪ ,‬חד דהוי לעי באורייתא וחד דעבד ליה כל‬
‫צורכיה‪.‬‬
‫[תרגום‪ :‬אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל‪ ,‬הייתי מבקש לפני‬
‫הקב”ה שייבראו לבן אדם שני פיות‪ ,‬אחד שיהיה עוסק בתורה ואחד שיעשה בו כל צרכו‪].‬‬
‫אולם פה אחד נברא לאדם‪ ,‬וכל צרכיו צריכים להתברר בקנה המידה של תורה ומגמתה‬
‫בעולם‪ .‬וכך כל דיבור ודיבור שיוצא מפיהם של ישראל צריך להיבחן באחריות על הופעת‬
‫המימד הפנימי של החיים האישיים והציבוריים‪.‬‬
‫אין דבור סתמי‬
‫מכאן עולה אף הזהירות ממה שנקרא “כלי תקשורת” ועלול לפגוע מאד בהתקשרות אמת‬
‫בין בני אדם מרוב מלל ודיבורי סרק וחלקלקות‪ .‬וכבר טבע רבנו את הפתגם האומר שלא‬
‫כל מה שחושבים אומרים‪ ,‬לא כל מה שאומרים כותבים‪ ,‬ולא כל מה שכותבים מפרסמים‪...‬‬
‫‪’ 79‬לנתיבות ישראל’ חלק ב עמ’ ג‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫‪ 80‬סופר בפגישה אישית‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫פרק יב‬
‫צניעות‪ ,‬טהרה וגבורה בישראל‬
‫במלאת שלושים יום לפטירתה של אמו‪ ,‬הרבנית רייזא רבקה ע”ה‪ ,‬בחודש אדר תשי”א‪,‬‬
‫פרסם רבנו זצ”ל מאמר בשם “לצניעות ולטהרה בישראל”‪ .81‬במאמר זה באים לידי ביטוי‬
‫יסודות עמוקים ביותר של משנת הרב צבי יהודה שכללה תמיד במבט אורגני את הפרט ואת‬
‫הכלל‪ ,‬והדריכה באופן טבעי את שניהם בצורה משלימה ומעצימה‪ .‬בפרק זה ננסה לבאר‬
‫בקצרה את חידושו של מאמר זה‪.82‬‬
‫עוז וענוה ‪ -‬סתירה או השלמה‬
‫בעולם האנושי הצר קיימת סתירה בין מידות כמו ענוה ועֹז‪ ,‬צניעות וגבורה‪ ,‬קדושה וחיוניות‪.‬‬
‫ענוה‪ ,‬למשל‪ ,‬נתפסת כמידה שממעטת את תפיסת המקום של האדם בחיים ומצמצמת את‬
‫כוחותיו בעוד שתכונת העֹז מבליטה כוחות ומעצימה את האישיות‪ ,‬לעיתים אף על חשבון‬
‫אחרים‪ .‬לא כך הדבר כשאנו מתבוננים במקורן האלוקי של תכונות אלה ‪“ -‬העֹז והענוה לחי‬
‫עולמים”‪ .‬ישנה השלמה בין שתי המידות הללו‪ ,‬שכן ענוה מבררת מה כלול באישיות ‪ -‬לא‬
‫יותר‪ ,‬אך בה במידה לא פחות ‪ -‬ותכונת העוז מוציאה לפועל את כוחות האישיות בשלמות‪.‬‬
‫כך פועלות תכונותיהם של ישראל בכלל ובפרט‪.‬‬
‫‪ 81‬מאמר זה נדפס בספר ‘אור לנתיבתי’ עמ’ רעו‪-‬רעט‪.‬‬
‫‪ 82‬לתוספת עיון ולימוד עיין בספר ‘ליקוטי ראיה’ ח”ג‪ ,‬מאת הרב מ‪.‬צ‪ .‬נריה זצ”ל עמ’ ‪ ;275-294‬ספר ‘כתנות‬
‫אור’‪ ,‬בעריכת אופיר שוורצבוים ועמיחי סדן‪ ,‬ירושלים אדר ב תש”ס עמ’ ‪ 31-39‬ובספר ‘טל לישראל’‪ ,‬אסופת‬
‫מאמרים בעניין חינוך הבת‪ ,‬לזכרן של טלי חתואל ובנותיה הי”ד‪ ,‬בהוצאת אור עציון‪ ,‬מאמרו של הרב גבריאל‬
‫קדוש‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫מלכות בענוה‬
‫על ישראל נאמר שהם ענווים‪:‬‬
‫‘כי אתם המעט מכל העמים’ ‪ -‬שממעטים עצמכם לפני‪.83‬‬
‫ויחד עם זאת נאמר על ישראל שהם עזים שבאומות‪ .84‬דווקא בשל ענוותם של ישראל‪,‬‬
‫שיודעים למעט עצמם לפני הקב”ה ולהכיר כי מקור הכוחות ומקור הערכים והשאיפות‬
‫שלהם הוא חי העולמים‪ ,‬ניתנים בהם כוחות אלוקיים אדירים של קיימות וגבורה שאין אף‬
‫אומה בעולם שבכוחה לגבור עליהם‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬ככל שגדֵלה הופעת המלכות בישראל גדֵלה עמה הענוה‪ ,‬כפי שאמר רבנו בעקבות‬
‫דברי חז”ל‪:‬‬
‫ככל שמתגלה יותר הישראליות‪ ,‬מתגלה יותר הענוה‪ .‬אברהם אבינו עדיין אינו כלל‬
‫ישראל אלא זרע‪ ,‬גרעין‪ ,‬הבטחה‪ .‬ובגרעיניות היסודית הזאת מונחת הענוה של “עפר‬
‫ואפר”‪ ,‬שהוא ביטוי חריף של ענוה‪ .‬כמה דורות אחרי אברהם אבינו‪ ...‬מגיעים הדברים‬
‫עד שנהיינו לעם לד’ אלוהינו‪ ...‬אז‪ ,‬אצל משה רבנו “נכדו” של אברהם אבינו מופיע‬
‫גילוי יותר עליון של ענוה‪ ,‬המתבטא במילים “ונחנו מה”‪ ...‬ל”עפר ואפר” יש איזו‬
‫מציאות‪ ,‬לעומת “ונחנו מה” שהוא ביטול מציאות‪ ...‬ככל שמשתכללת יותר הופעת‬
‫הישראליות‪ ,‬כך יותר מתרוממת הענוה לעילא לעילא‪ ...‬המדרגה השלישית היא זו‬
‫של דוד המלך ע”ה‪“ :‬ואנכי תולעת ולא איש”‪ ,‬שהיא לא רק ביטול ערך של מציאות‬
‫ועקירת מציאות‪ ,‬אלא שינוי מציאות והופעת מציאות אחרת‪“ :‬חרפת אדם ובזוי עם”‪.‬‬
‫שלש מדרגות הללו הן זו על גבי זו‪ :‬אברהם אבינו יסוד של סגולת ישראל; משה רבינו‪,‬‬
‫מציאות סגולת ישראל‪ ,‬על ידי קבלת התורה; דוד המלך‪ ,‬מלכות ישראל‪ ,‬משיחיות‬
‫ישראל‪ ,‬מדינת ישראל וצבא ישראל‪ ...‬בדוד המלך מופיע השיא של כלל ישראליות‪...‬‬
‫ולכן צריכה גם להתגלות אצלו שיא הענוה‪ ,‬שהיא שייכת לתכונת של ישראל‪ ...‬לא‬
‫לחינם התקינו הקדמונים לעמוד באמירת “ויברך דוד” עד “אתה הוא ד’ האלהים”‪.85‬‬
‫קדושה אינה חולשה‬
‫‪ 83‬חולין פט‪.‬‬
‫‪ 84‬ביצה כה ע”ב‪ ,‬וברש”י שם‪ :‬קשים להינצח‪.‬‬
‫‪ 85‬שיחות הרב צבי יהודה לבראשית עמ’ ‪.152-6‬‬
‫‪60‬‬
‫ֹלהיכֶ ם’‪ .‬רבנו הדגיש תמיד כי אין זה ציווי בלבד‬
‫דׁשים ִּת ְהיּו ּכִ י ָקדֹוׁש ֲאנִ י ד’ ֱא ֵ‬
‫בתורה נאמר‪‘ְ :‬ק ִ‬
‫אלא הבטחה הנובעת מכך שהקדושה היא תכונתם של ישראל‪ ,‬וסופה של תכונה זו להיגלות‬
‫במציאות בשלמות‪ .‬וכך אמר בשיחותיו‪:‬‬
‫יש להבין שקדושה אינה חולשה או מסכנות‪ ...‬הקדושה היא אמיתת המציאות‪,‬‬
‫אמיתיות המציאות‪ ...‬על‪-‬פי‪-‬רוב אנשים רגילים להבין‪ ,‬מתוך הסתכלות שטחית‪,‬‬
‫שהחול הוא המציאות הממשית מפני שהוא נתפס על‪-‬ידי החושים‪ .‬אך לא זו האמת‪.‬‬
‫אמנם החול הוא גם‪-‬כן קצת מציאות‪ ,‬חלק מהמציאות‪ ,‬מעין מציאות‪ ,‬אבל חז”ל‬
‫מדגישים‪“ :‬קדוש לעולם קיים”‪ .‬תכלית הקיימות והמציאות הוא הגדר של הקדושה‪.86‬‬
‫קדושה היא שיא המעלה ושיא הגדלות של ישראל‪ .‬ישראל נקראים רחמנים‪ ,‬ביישנים וגומלי‬
‫חסדים‪ ,‬ענוים‪ ,‬מאמינים‪ ,‬נביאים‪ ,‬ומעל כל זה הם נקראים קדושים‪ .‬קדושה היא מדרגת‬
‫מציאות‪ ,‬שלא כמחשבת הגויים והאפיקורסים שאדם קדוש הוא אדם מסכן ופגום‪ .‬בענין‬
‫זה יש הגדרה יסודית של חז”ל‪“ :‬קדוש לעולם קיים”‪ .‬קיימּות ‪ -‬זאת מציאות‪ .‬קדושה אינה‬
‫ביטול וחולשת מציאות‪ ,‬אלא אדרבה שכלול מציאות‪ ,‬נצח ותוקף מציאות‪ ,‬גדלות ואמיתיות‬
‫מציאות‪“ .‬כי עם קדוש אתה לד’ אלהיך”‪ ,‬כך נוצרתם‪ .‬על כן‪“ ,‬קדשים תהיו” זו מצוה והבטחה‬
‫מקדשכם”‪.‬‬
‫גם יחד‪ .‬אתם מוכרחים להיות קדושים ואתם תהיו קדושים‪ ,‬מתוך “קדוש אני ד’ ִ‬
‫נשמתכם וגופכם קדושים מתוך ש”אתם הדבקים בד’ אלהיכם”‪.87‬‬
‫מתברר ב”מסילת ישרים” בפרק על קדושה‪ ,‬שהאדם הקדוש הוא האדם היותר‬
‫שלם‪ ,‬עד שגם כל הגשמיות שלו‪ ,‬מאכלו ומשתהו הם קדושה‪ ...‬הדבקות בתורה לא‬
‫צריכה להתגלות במיעוט הגוף‪ ,‬אלא בשלמות היותר גדולה של הגופניות והרוחניות‪.‬‬
‫קדושה אמיתית ענינה לרומם את ערך המציאות כולה‪ .‬אצל השל”ה מופיע ביטוי‬
‫חריף‪“ :‬הגוף קודש והנשמה קודש קדשים”‪ .‬ערך המערכת הפסיכופיסיוביולוגית‬
‫של האדם מישראל ‪ -‬הוא כולו קודש! “קדשים תהיו” הוא ציווי אבל לפני כן הוא‬
‫קביעות‪ ,‬החלטה וברכה‪“ .‬קדשים תהיו כי קדוש אני”‪ ,‬כי אתם דבקים בי ושייכים‬
‫מקדשכם”‪ .‬אתם קדושים בעצם מציאותכם‪ ,‬וככל שאתם מכירים‬
‫לי ו”קדוש אני ד’ ִ‬
‫יותר שטבעכם הוא קדושה טהרה וצניעות‪ ,‬כן מתמלאים אתם יותר בריאות נפשית‬
‫וגופנית‪.88‬‬
‫‪ 86‬שם‪ ,‬עמ’ ‪.216‬‬
‫‪ 87‬שיחות הרב צבי יהודה לויקרא עמ’ ‪.238-9‬‬
‫‪ 88‬שם‪ ,‬עמ’ ‪.182‬‬
‫‪61‬‬
‫מתוך הקדושה שבישראל עולה תביעת הטהרה‪ .‬הטהרה מגלה את התכונה הפנימית שבעם‬
‫ישראל ובכל אחד ואחד ממנו‪ .‬ברית המילה נכרתה ב”גולת הזהב”‪ 89‬של גופנו‪ ,‬ששם נבחנת‬
‫מידת הקדושה והטהרה של ישראל‪ .‬אך שייכותו של כל אחד ואחד מישראל למילה אינה‬
‫תלויה בשאלה האם הוא נימול בפועל‪ ,‬שכן אומרים חז”ל‪ 90‬שמי שנודר מן הערלים אסור‬
‫בערלי עכו”ם ומותר בערלי ישראל‪ ,‬ומי שנודר מן המולים מותר במולי עכו”ם ואסור בערלי‬
‫ישראל‪ ,‬ואף הנשים אומרות בברכת המזון “ועל בריתך שחתמת בבשרנו” על אף שאין הן‬
‫נימולות‪ ,‬זאת משום שתכונת הטהרה הלאומית עוברת דרך האם‪ ,‬והן שייכות אליה אף בלא‬
‫מעשה גופני‪.‬‬
‫הטהרה וביטוייה‬
‫הטהרה הפנימית‪ ,‬והזהירות בבניין חיי המשפחה וגילוי הכוחות היצריים‪ ,‬באות לידי ביטוי בלבוש‬
‫מיוחד המבקש לבטא את הכוחות הפנימיים בעולם החיצוני בנאמנות הגדולה ביותר‪ .‬אשר על‬
‫כן‪ ,‬כשמופיעה מלכות ישראל לראשונה בבית שאול נאמר עליה כי “לא נראה מהם לא עקב ולא‬
‫גודל מימיהם”‪ .91‬וכשהנביא ישעיהו‪ 92‬מוכיח את ישראל הוא תולה את החורבן בכך שעם ישראל‬
‫נהה אחרי תרבות זרה וממילא החליף את בגדיו לבגדים חסרי צניעות ומעוררי תאווה‪.‬‬
‫טהרת המחנה אינה תנאי חיצוני להצלחת הצבא במערכה‪ ,‬אלא היא תנאי מהותי‪ .‬כל עניינם‬
‫של ישראל בעולם הוא לקדשו ולרוממו‪ ,‬לטהרו ולזככו ‪ -‬למען זה אנו חיים‪ ,‬ואם אנו נדרשים‪,‬‬
‫על כך אנו מוסרים את הנפש במלחמה‪ .‬משום כך גילוי של חוסר צניעות‪ ,‬במחשבה‪ ,‬בדיבור‬
‫או במעשה‪ ,‬מרוקן את המלחמה מערכה האמתי‪ ,‬והקב”ה “שב מאחריך”‪.94‬‬
‫לא בכדי אנו מברכים ברכת “אוזר ישראל בגבורה” ומתכוונים לשתי כוונות משלימות‪:‬‬
‫א‪ .‬כי בחגורת חגורה עיקר כוונתם כדי שלא יהא לבם רואה את הערוה‪ ,‬מה שאין כן‬
‫זולתם שאין כוונתם בחגורה אלא כדי שיהיו מזורזים בגבורתם יותר‪ ,‬שכן הוא טבע‬
‫החגורה מזרזת את האדם יותר‪ ...‬אבל ישראל עיקר טעם בחגורה הוא לצניעות‪.‬‬
‫ב‪ .‬אוזר ישראל בגבורה להלחם ברוח כביר ובלב אמיץ נגד כל סערות תבל הסוערים‬
‫‪95‬‬
‫להפיצו‪.‬‬
‫הכנתנו לקרב ותשומת הלב להפרדה המתבקשת בין הלב ושאיפותיו ובין היצר ותעיותיו‪,‬‬
‫אחת הן בהופעת הגבורה הישראלית‪.‬‬
‫חוסן זה סדר נשים‬
‫חז”ל‪ 96‬דרשו את הפסוק “והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ד’ היא אוצרו”‬
‫על ששה סדרי משנה‪ .‬את סדר נשים זיהו חז”ל במילה חוסן‪ .‬החוסן הלאומי של עם ישראל‬
‫מושתת על הקדושה והטהרה בסדור ענייני הבית הישראלי על כל צדדיו‪ .‬וכשם שנאמר‬
‫באופן אישי על אשת החיל “שקר החן והבל היופי אשה יראת ד’ היא תתהלל”‪ ,‬וביאר הגאון‬
‫מוילנא‪:‬‬
‫‪97‬‬
‫טהרת המחנה הצבאי הישראלי‬
‫כשאנו מסכמים את כל מה שנאמר עד כה אנו מגלים את פשר ציווי התורה על קדושת‬
‫המחנה וטהרתו‪:‬‬
‫ּכִ י ֵת ֵצא ַמ ֲחנֶ ה ַעל אֹיְ ֶביָך וְ נִ ְׁש ַמ ְר ָּת ִמּכֹל ָּד ָבר ָרע‪ּ :‬כִ י יִ ְהיֶ ה ְבָך ִאיׁש ֲא ֶׁשר ֹלא יִ ְהיֶ ה ָטהֹור‬
‫ִמ ְּק ֵרה לָ יְ לָ ה וְ יָ ָצא ֶאל ִמחּוץ לַ ַּמ ֲחנֶ ה ֹלא יָ בֹא ֶאל ּתֹוְך ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ :‬וְ ָהיָ ה לִ ְפנֹות ֶע ֶרב יִ ְר ַחץ‬
‫את ָׁש ָּמה חּוץ‪:‬‬
‫ַּב ָּמיִ ם ּוכְ בֹא ַה ֶּשׁ ֶמׁש יָ בֹא ֶאל ּתֹוְך ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ :‬וְ יָ ד ִּת ְהיֶ ה לְ ָך ִמחּוץ לַ ַּמ ֲחנֶ ה וְ יָ ָצ ָ‬
‫וְ יָ ֵתד ִּת ְהיֶ ה לְ ָך ַעל ֲאזֵ נֶ ָך וְ ָהיָ ה ְּב ִׁש ְב ְּתָך חּוץ וְ ָח ַפ ְר ָּתה ָבּה וְ ַׁש ְב ָּת וְ כִ ִּס ָית ֶאת ֵצ ָא ֶתָך‪ּ :‬כִ י ד’‬
‫ֹלהיָך ִמ ְת ַהּלֵ ְך ְּב ֶק ֶרב ַמ ֲחנֶ ָך לְ ַה ִּצילְ ָך וְ לָ ֵתת אֹיְ ֶביָך לְ ָפנֶ יָך וְ ָהיָ ה ַמ ֲחנֶ יָך ָקדֹוׁש וְ ֹלא יִ ְר ֶאה ְבָך‬
‫ֱא ֶ‬
‫‪93‬‬
‫ֶע ְרוַ ת ָּד ָבר וְ ָׁשב ֵמ ַא ֲח ֶריָך ‪.‬‬
‫‪ 89‬לשון ספר החינוך במצווה ב‪.‬‬
‫‪ 90‬נדרים פרק ג משנה יא‪.‬‬
‫‪ 91‬ירושלמי סוכה פ”ה ה”ד‪ .‬ושם מוזכרת אף צניעותו הגדולה של שאול בבית הכסא‪.‬‬
‫‪ 92‬פרק ג‪.‬‬
‫‪ 93‬דברים כג‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫מצינו גבי האמהות אשר נשתבחו בחן וביופי‪ ...‬וצריך לומר דהפירוש בפסוק (שקר‪)-‬‬
‫היינו כשהן בלתי יראת ה’‪ ,‬והם כנזם זהב באף חזיר‪ ,‬אבל אשה יראת ה’ היא תתהלל‪,‬‬
‫‪ 94‬עיין במדבר רבה ט ז‪ :‬אמר להם משה לישראל הוו יודעין שאין הקב”ה מייחד שמו בישראל שהוא נקרא אלהיך‬
‫אלא בזמן ‘והיה מחניך קדוש’‪ ,‬ואותה שעה הוא משרה שכינתו ביניכם והוא מציל אתכם מיד אויביכם ומוסר שוש‬
‫נאיכם‪ ,‬הה”ד ‘מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו’‪ .‬ומנין שישראל נקראו קדושים בעת ששומרים עצמן מן הניאוף‬
‫ומן הזמה שכן כתיב (ויקרא כ) ‘והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה’ אלהיכם’‪ ,‬מכאן בזמן שהם קדושים הוא‬
‫להם לאלוה מה כתיב אחריו (שם) ושמרתם את חקתי ועשיתם אותם אני ה’ מקדשכם אימתי הקב”ה מקדש את‬
‫ישראל בזמן שהם שומרים חקיו ומה הם החקים אלו העריות‪.‬‬
‫‪ 95‬על פי סידור ‘אוצר התפילות’ עמ’ ‪.130‬‬
‫‪ 96‬שבת לא‪.‬‬
‫‪ 97‬ישעיהו לג ו‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫רצונו לומר שגם החן והיופי תתהלל‪.98‬‬
‫כן נאמר בכנסת ישראל כולה שבשעה שהיא בטהרתה‪ ,‬כל כוחות החיים שבה משובחים‬
‫ומרוממים‪.‬‬
‫בגלות נפרדו התאומים‪ ,‬העוז והענוה אינם מופיעים יחדיו; הגבורה והצניעות אינן מובנות‬
‫כשתי כוונות משלימות של אותה ברכה‪ .‬שבירת כוחם הלאומי של ישראל הביאה לתפיסות‬
‫חלקיות של הקדושה מחד גיסא‪ ,‬ושל ערך ביטוי כוחות החיים מאידך גיסא‪.‬‬
‫כשהצניעות‪ ,‬כמידה בנפש וכפרק הלכתי‪ ,‬מתבררת באופן שלמדנו מרבנו זצ”ל צומחת‬
‫מוטיבציה גבוהה וזכה יותר לממש אותה ולהביא חוסן לנפש היחיד והכלל בתקופה הרת‬
‫חיים וסוערת כשלנו‪ .99‬בירור שכזה אף שוקל אל נכון את הצניעות כפרק בהלכות ציבור וכל‬
‫מרכיביהן‪.‬‬
‫בעת התחיה הלאומית וחידוש כוחות הנפש והגוף הציבוריים והאישיים אנו נתקלים‬
‫בקשיים מכאן ומכאן‪ .‬מצד אחד רואה הגבורה בענוה‪ ,‬בצניעות ובטהרה מידות החונקות‬
‫אותה ומקשות עליה להופיע במלוא עוצמתה‪ ,‬ומצד שני הענוה‪ ,‬הצניעות והטהרה חוששות‬
‫שהגבורה תפגע בהן ותפקיע את מעמדן בנפש ובחברה‪ .‬אך לא כך הדבר‪ .‬עלינו‪ ,‬באופן אישי‬
‫וציבורי‪ ,‬לגלות שוב את מקורן האחד של המידות הללו‪ .‬בכך אומר לנו רבנו זצ”ל ששאלת‬
‫הצניעות אינה עניין פרטי‪-‬מידותי‪-‬הלכתי‪-‬דתי בלבד‪ ,‬אלא עניין השייך לבניין הלאומי של‬
‫עם ישראל‪ ,‬המגלה ומדייק את גבורתו וחוסנו‪ .‬צבא הנשמר מכל דבר רע הוא צבא היודע על‬
‫מה הוא נלחם‪ ,‬ולמען מה הוא נאבק‪ .‬אשה ואיש היודעים את סוד הצניעות והטהרה בונים‬
‫יחדיו בית ומגדלים משפחה המגלה את כוחות החיים של עם ישראל בטהרתם ובגבורתם‪.‬‬
‫כך כתב הבן‪ ,‬הרב צבי יהודה‪ ,‬בהקדשתו את המאמר לאמו ע”ה‪:‬‬
‫התחדשות הופעתם זאת של דברי אאמו”ר הרב זצ”ל‪ ...‬לקיום ושכלול של הטהרה‬
‫והצניעות בישראל‪ ,‬בפרק זה של הסתלקות עזרתו זצ”ל‪ ,‬יש בה ענין להעמדת ערכה‬
‫של עזרה זו במרחב ההדרכה וההשפעה הקבועה וקיימת לעם ד’ ונחלתו ממקור‬
‫הקודש של אמתת התורה והארת גאולתה‪ .‬דברים אלה שנצטערה עליהם אותה‬
‫צדקנית ז”ל ‪ -‬יוסיפו‪ ,‬יגלו‪ ,‬באמוץ בצרונם‪ ,‬את בחינת גודל הזכות יותר מאשר בחיי‬
‫החלד‪ .‬יוסיפו‪ ,‬ירוממו בכח זה את אור הטוהר ועוז הקודש אשר לתקומת ישראל‪ ,‬ככל‬
‫מצות מלכו העליון חי העולמים‪ ,‬ויכשירונו להופעת כל תנחומותיו בשלמות גאולתנו‬
‫כולה בהתחדשות כל ימינו ושנותינו כקדם בתשובת אמת וכל אורו הגדול על ציון‬
‫וירושלים וכל מקראיהן‪.‬‬
‫כל מילה שקולה בשקל הקודש!‬
‫‪ 99‬כאנשי חינוך‪ ,‬כהורים ומורים‪ ,‬אנו חיים במתח שבין הצד המעשי והצורך בשמירת המסגרת של הלכות צניעות‬
‫והופעותיה השונות (צניעות הלבוש לבנים ובנות‪ ,‬ותשומת לב לעירוב בין המינים)‪ ,‬ויחד עם זה עלינו להזכיר‬
‫לעצמנו כי עיקר החינוך הוא לצניעות כמידה בנפש וכתודעת חיים‪.‬‬
‫‪ 98‬קול אליהו פרשת ויצא אות ל‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫פרק יג‬
‫סיבוכים‬
‫במילה אחת ביטא רבנו הרב צבי יהודה התבוננות עמוקה ששורשיה בראשית יצירת האדם‪,‬‬
‫בניין האומה ואחריתה במהלכי גאולתה ‪ -‬סיבוכים!‪( 100‬תלמידיו זוכרים היטב את ההגייה‬
‫המילעילית המיוחדת בה נאמרה תמיד מילה זו)‪ .‬מילה זו לא נאמרה על ידי רבנו בליווי אנחת‬
‫ייאוש‪ ,‬אלא מתוך דריכות ומוכנות‪ ,‬אחריות ושליחות‪ ,‬עמקות והבנה‪ ,‬ומתוך רגישות גבוהה‬
‫לכאב ואתו לצמיחה‪.‬‬
‫סיבוכים ‪ -‬על מנת כן!‬
‫משפט אחד שאמר רבנו מתמצת בתורה הטובה ביותר את משנת ה”סיבוכים”‪:‬‬
‫למעלה בשמים‪ ,‬אין סיבוכים‪ .‬הם מתגלים למטה במציאות שלנו‪ .‬האדם נברא בצלם‬
‫אלוהים‪ ,‬ועם זה יש סיבוכים בבריאה‪ .‬ואמנם‪ ,‬הבריאה נעשתה על‪-‬מנת כן‪ ,‬שיהיו‬
‫סיבוכים‪ ,‬בינתיים‪ .‬ואנו נוצרנו כדי לתקנם ולהאירם ‪ -‬זהו קידוש השם הגדול‪.101‬‬
‫בעולם האלוקי השמימי הכל ישר ופשוט‪ .‬אין שם קנאה‪ ,‬שנאה ותחרות‪ .‬אין שם יצרים‬
‫ותאוות‪ ,‬אלא טוב פשוט‪ .‬זהו עולם של מלאכי השרת‪ .‬אולם במציאות האנושית מופיעה‬
‫העיוות והסיבוך‪ .‬כאן יש יצרים סכסוכים ובעיות‪ .‬האם הבדל זה מקרי? האם סיבוכים אלו‬
‫בטעות או בכשל יסודם?‬
‫על כך משיב רבנו בצורה ברורה‪ :‬על מנת כן! “הבריאה נעשתה על מנת כן‪ ,‬שיהיו סיבוכים‬
‫בינתיים‪ ,‬ואנו נוצרנו כדי לתקנם ולהאירם‪ .‬זהו קידוש השם הגדול‪”.‬‬
‫עולם של עליונים יש לקב”ה‪ ,‬אך הוא מבקש לגלות את השם הגדול‪ ,‬את הופעת הישרות‬
‫‪ 100‬רבנו השתמש בלשון זה במיוחד בעניינים הבאים‪ :‬בריאת העולם; בריאת האדם; פרשיות יעקב אבינו; היחס‬
‫בין פרשת יתרו ובין פרשת משפטים; חטא העגל; ספר במדבר ‪ -‬ספר הדרך והסיבוכים; מהלך גאולתנו‪.‬‬
‫‪ 101‬שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ ‪.69‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫והטהרה‪ ,‬הגבורה והגדולה‪ ,‬את ממלכת הקודש דווקא בעולם שיש בו אפשרות לסיבוכים‪,‬‬
‫ועל אף הסיבוכים ומתוכם הוא חושף את היושר והטהרה האלוקית שבו‪ .‬לשם כך יש עם של‬
‫ישרות ‪“ -‬עם ישראל” ‪ -‬שמכיר בסיבוכים ונפתוליהם‪ ,‬אך מאמין בטוב ובטהרה האלוקית‪,‬‬
‫ויודע על פי “ספר הישר” ‪ -‬התורה‪ - 102‬את הדרך לחשיפתם‪.‬‬
‫מה מקורם של הסיבוכים בעולם האנושי?‬
‫מבאר הרב צבי יהודה‪:‬‬
‫“כי יצר לב האדם רע מנעוריו”‪ .‬לכאורה‪ ,‬זוהי סתירה לגישה האופטימיסטית‪ .‬מצד‬
‫עצם היצירה‪ ,‬אין ספק‪ ,‬שאשרינו‪ ,‬שמקורנו בחלק אלוה ממעל‪ ,‬קדוש וטהור‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫כשמופיע הזיווג הזה‪ ,‬שבינינו ובין העולם‪ ,‬מופיעים הסיבוכים והמבוכות‪.‬‬
‫“וירד ה’”‪ .‬ישנו מצב של מדרגות וירידה‪ .‬בששה ימים נברא העולם‪ ,‬בעשרה מאמרות‪,‬‬
‫והכל מצד ההתגלות‪ .‬האדם ביסודו ‪ -‬נשמתי‪ ,‬אלוהי‪ ,‬ולאט לאט הוא הולך ומתרקם‪,‬‬
‫ומופיע כגשמי עד שיוצא לאויר העולם של עולם הזה‪“ .‬נר ה’ נשמת אדם”‪ ,‬אבל‬
‫יש גבול‪ ,‬שבו יוצאת הנשמה ממרחבה‪ ,‬ונכנסת לצמצום עולם החומר‪ ,‬וכאן מופיעים‬
‫הסיבוכים‪“ .‬האלוהים עשה את האדם ישר’”‪ ,‬האדם עצמו ישר‪ ,‬בצלם אלוהים‪ .‬אבל‬
‫האדם בעולם‪ ,‬בתהליכי עולם‪ ,‬הוא הבעיתי‪“ .‬והמה בקשו חשבונות רבים”‪“ .‬כי יצר‬
‫לב האדם רע ‘מנעוריו”‪ ,‬ובחז”ל‪“ :‬משננער לצאת ממעי אמו”‪ ,‬כאן מתחיל הרע‪,‬‬
‫הסיבוך‪ .‬שגור בפינו הביטוי שיש “משברים”‪ ,‬בעצם הופעת העולם יש משברים‪.‬‬
‫ברורי הדברים של שנות דר ודר מופיעים מתוך המשברים‪.103‬‬
‫חידוש גדול יש כאן! הסיבוכים אינם במקור‪ ,‬המשברים אינם חלק מצלם אלוקים שבנו‪.‬‬
‫הסיבוכים והמשברים נולדים כתוצאה מהפגישה עם העולם המצומצם‪ ,‬עולם החומר‪.‬‬
‫“פגישת הרוחני והחומרי היא מלאה סיבוכים”‪ .104‬כשאנו יודעים שהסיבוכים הכרחיים‬
‫במציאות החיים שלנו‪ ,‬אולם יחד עם זה אנו יודעים כי הם חיצוניים לנו‪ ,‬יש לנו כוחות‬
‫להתמודד מולם ולצמוח מכוחם‪.‬‬
‫הסיבוכים נובעים מכך שהעולם שלנו הוא עולם של צמצום והדרגה‪ .‬מה שמצומצם ומוגבל‬
‫באבחה אחת‪ ,‬ומה שלא יכול לבטא את‬
‫אינו יכול להכיל ולבטא את כל הגודל האינסופי ִ‬
‫‪ 102‬מדרש תהילים מזמור ט‪.‬‬
‫‪ 103‬מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ יב‪-‬יג‪.‬‬
‫‪ 104‬שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית עמ’ ‪.249‬‬
‫‪68‬‬
‫האינסוף הוא חלקי וחסר את הופעת האמת הגדולה‪ .‬זה כשלעצמו סיבוך איום‪ .‬כשהמציאות‬
‫נאחזת בהופעות חלקיות באים סיבוכים ודוחפים אותה להתרחב‪ ,‬לגדול‪ ,‬להעמיק ולהתקדם‬
‫אל האינסוף‪.‬‬
‫‪...‬עקבתא דמשיחא זה פרוזדור‪ ,‬והפרוזדור תמיד מלא סיבוכים‪ ,‬עד שמתגלית האמת‬
‫לאמיתה‪ ,‬ומתגלה אור ה’‪ .‬הגדלות היא האמיתיות‪ ,‬וכל מה שפחות גדלות זו פחות‬
‫אמיתיות‪ .‬הכל אפשר להבין בקטנות‪ ,‬בשטחיות‪.105‬‬
‫יותר גדול ‪ -‬יותר מסובך‬
‫מתוך כך ברור שככל שהדבר גדול יותר כך יש סיבוכים גדולים יותר במהלך הופעתו בעולם‬
‫והתאזרחותו במציאות החיים‪ .‬ולכן אומר רבנו‪:‬‬
‫שיא הגילויים מתגלים בסדר הפוך‪ .‬בגמ’ בחולין סג‪ .‬בתוך דברי הלכה‪ ,‬מופיעים דברי‬
‫אגדה מופלאים‪ .‬גמירי‪ ,‬כשיבוא שרקרק על הארץ וישרוק‪ ,‬סימן הוא‪ ,‬דאתי משיחא‪.‬‬
‫“שרק” ‪ -‬שי”ן רי”ש קו”ף‪ .‬סדר הפוך‪“ .‬עוף השמים יוליך את הקול”‪ ,‬באוירו של‬
‫עולם יש הרגשה‪ .‬מצבים כאלה‪ ,‬של התגלות משיח מתוך הסיבוכים‪ .‬מה שיותר גדול‪,‬‬
‫מתגלה ביותר סיבוכים‪ .‬דוקא באופן כזה של שי”ן רי”ש קו”ף מורגשים הדברים‬
‫הגדולים שנעשים בעולם‪.106‬‬
‫פגישה עם סיבוכים מתרחשת בכל מהלך התפתחותו של כל אדם ואדם‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬
‫כך מתגלים סיבוכים בתהליך יצירת כוח הציבוריות הישראלית‪ ,‬אצל יעקב אבינו‪:‬‬
‫יעקב אבינו כולו סיבוכים‪ ,‬זו העובדה‪ .‬בצבור ישנם סיבוכים‪ .‬מוסרים בשם האר”י ‪-‬‬
‫צבור ‪ -‬זה ראשי תיבות‪ :‬צדיקים בינונים ורשעים‪ ,‬ובהרכבה כזו ברור שישנם סיבוכים‪.‬‬
‫ממקור הנשמתיות של הגרעין‪ ,‬השורש‪ ,‬אברהם אבינו‪ ,‬דרך יצחק‪ ,‬ועד יעקב מסקנת‬
‫האבות‪ ,‬התגבשות “עדת יעקב”‪ ,‬וכשמתגבש צבור נוצרים סיבוכים‪ .‬ומתחילים‬
‫הסיבוכים משעה שלפני הלידה‪ ,‬ועד אחרית הבירור‪ ,‬אחרית הימים‪ .‬רק שיכור נדמה‬
‫לו העולם כמישור (יומא עה‪ .).‬המציאות היא שהעולם מלא סיבוכים‪ ,‬כבהקדמת‬
‫ה”מסילת ישרים”‪ .‬אמנם “אלוהים עשה את האדם ישר”‪ ,‬מצד מקורו ושרש נשמתו ‪-‬‬
‫האדם ישר‪ .‬אכן‪ ,‬בהפגשו עם ההגבלה של העוה”ז‪ ,‬כאן נוצרים הסיבוכים‪“ ,‬חשבונות‬
‫‪ 105‬מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ י‪.‬‬
‫‪ 106‬מתוך התורה הגואלת ח”א עמ’ קד‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫רבים”‪ .‬יש להזהר מבלבול‪ ,‬ולדעת ולזכור כי למבוכות ולאפילות יש אור ‪“ -‬אור תורה‬
‫מחייהו” ואשרינו שזכינו לאור כזה‪.‬‬
‫“אשר בחר בנו מכל העמים” ‪ -‬נבחרנו כעם‪ ,‬כדי לקדש שם שמים בעולם כולו‪ ,‬לברר‬
‫אור מתוך החשך‪ ,‬וטהרה מתוך טומאה‪ ,‬ובעם ישנם תמיד סיבוכים‪ .‬בחירתנו היא‬
‫בחירה צבורית‪ ,‬ומתוך כך בהכרח שיהיו סיבוכים עד אחרית הברור‪.‬‬
‫סיבוכים בבטן האם‪ ,‬אח”כ עם האח‪ ,‬אח”כ בשידוכים‪ ,‬ושוב עם האח‪ ,‬ובשכם‪ ,‬מלא‬
‫מלא סיבוכים‪ .‬כך מתבררת ועולה דמותו של יעקב‪ .‬כך צריך להיות‪ ,‬וזו הדרך לבירורם‬
‫והזדככותם של ישראל‪ .‬האורות מן המחשכים הולכים ומתבררים‪ ,‬מראשית בריאת‬
‫העולם ועד ימינו‪“ .‬בינו שנות דור ודור”‪ .‬רבקה‪ ,‬האמא‪ ,‬גדלה בתוך בית מלא טומאה‬
‫ “פיניתי הבית”‪ ,‬והולכת הנשמה הזו ומתבררת עד מצב של “ותלך לדרוש את ה’”‪.‬‬‫וכך מופיעה פקודת האמא‪ ,‬לברוח מפני עשו אחיך‪...‬‬
‫“כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל” ‪ -‬זו הדרך‪ ,‬כך צריך להיות תהליך‬
‫בנין האומה‪ ,‬בנין המשפחה ‪ -‬בסיבוכים‪ .‬רחל נקראת נגלה ‪ -‬הכל גלוי חלק ופשוט‪,‬‬
‫ונראה כ”כ טבעי ופשוט‪ ,‬ולפתע‪“ ,‬והנה היא לאה”‪ .‬והולכים ומסתדרים הדברים ע”י‬
‫מה שלא בנגלה‪ ,‬ע”י מה שנסתר מן “האדם יראה לעינים” וגלוי לפני רבש”ע‪ ,‬מסדר‬
‫סדרי הופעת נשמות בעולם‪.‬‬
‫“אני חכמה שכנתי ערמה” (משלי ח‪ ,‬יב)‪ .‬ומתוך סבוכי הערמה‪ ,‬מתגלית החכמה‬
‫האלוהית שבבנין בית ישראל‪ ,‬ע”י הנשמות הקדושות‪ :‬של שתי אמותינו‪ .‬ומגיע זמן‬
‫של בריחה‪ ,‬ושוב סיבוכים בשיבה אל בית אבא‪ .‬וכאן נפגשים אנו‪ ,‬בסיבוך הנורא‪ ,‬של‬
‫שני האחים‪ ,‬הנגודים הקוטביים הללו‪ ,‬והמתח העצום הזה שבין השנים הולך וגובר‪,‬‬
‫עד פגישת שניהם‪ ,‬פנים אל פנים‪.107‬‬
‫ייסורים או סיבוכים‬
‫כמה פעמים חוזר רבנו בדברים אלה על כך שזו הדרך לכתחילה ‪ -‬בניין מתוך סיבוכים‪ .‬וכך‬
‫אמר גם על הכניסה לארץ ישראל‪ ,‬שלא ארץ מגורים בלבד היא אלא ארץ הופעת סגולות‬
‫החיים האלוקיים‪:‬‬
‫‪ 107‬מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ מב‪-‬מג‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫בהפטרה‪“ :‬וישלח יהושע‪ ...‬שנים אנשים מרגלים”‪ ,‬ונפגשים בבית אשה זונה‪ .‬דוקא‬
‫כך? דוקא כך תחילת הכניסה לארץ? אלא שהפגישה עם אוירא דארץ ישראל המחכים‬
‫והמטהר דוקא דרך סיבוכים‪“ .‬והצולעה והנידחה אקבץ”‪ .‬כל הסיבוכים צריכים לבוא‬
‫לכאן‪ ,‬וכאן יקבלו את הזריקות‪ .108‬גילוי אורות הקודש הגדולים ביותר דוקא מתוך‬
‫שכינה בשלימות‪.109‬‬
‫נראה כי לא בכדי המיר רבנו זצ”ל את השימוש במילה ייסורים בשימוש במילה סיבוכים‪.110‬‬
‫המילה סיבוכים מיישרת את המבט הן אל מהות הייסורים ותפקידם והן אל הדרך לצמיחה‬
‫מהם‪ .‬אם הייסורים הם סיבוך‪ ,‬הלא ההיפך ממסובך הוא פשוט וישר‪ .‬כשאנו מבינים שמציאות‬
‫מסוימת היא בגדר סיבוך‪ ,‬אנו מבינים שעומק הבעיה שלה היא בכך שהיא מעוותת‪ ,‬ומאחר‬
‫ולא מופיעה בה האמת הגדולה הגלומה בה תפקידנו ליישר אותה אל מגמתה העליונה‪ .‬עיקר‬
‫עניינינו הוא לכוון מבטנו אל היושר האלוקי‪ ,‬ומתוך כך ליישר את דרכנו‪ .‬הדרך לצמיחה‬
‫מתוך הסיבוכים היא החיבור לעם ישראל שנקרא כך משום שהוא ישר‪-‬אל‪ ,‬ואבותיו נקראו‬
‫ישרים‪ .111‬את תכונת הישרות של עם ישראל מוציאה לפועל התורה הנקראת ספר הישר‪.‬‬
‫לכן אמר רבנו‪“ :‬כשמדרגות תורה וקדושה‪ ,‬רבנן ותלמידיהון‪ ,‬מסודרות‪ ,‬אז מופיעה השראת‬
‫שכינה בשלימות”‪ ,‬ואז “והיה העקוב למישור”‪.‬‬
‫סיבוכי קמעא קמעא‬
‫מתוך כל האמור ברור עד כמה תהא מסובכת הגאולה האחרונה‪ ,‬שכן היא גואלת את כל‬
‫מדרגות המציאות‪ ,‬את כל האנושות את כל הבריות כולן‪ ,112‬ואת כל ההיסטוריה ומהלכיה‪.‬‬
‫הלא על כך נאמר שמהלכה של הגאולה הוא קמעא קמעא‪ .113‬לכן אומר הרצי”ה‪:‬‬
‫אנו ביחד עם כלל‪-‬ישראל‪ ,‬על אף כל הצרות‪ .‬יש הרבה צרות‪ ,‬וגם צרות מבפנים‪ ,‬אבל‬
‫אנו שייכים לכלל‪-‬ישראל על אף כל הסיבוכים‪ .‬אנו אומרים‪“ :‬אני מאמין באמונה‬
‫‪ 108‬כוונת רבנו לנבואת יחזקאל (פרק לו פסוקים כד‪-‬כה) על פיה קודמת ההבאה לארץ לזריקת המים‬
‫הטהורים על בניה‪.‬‬
‫‪ 109‬מתוך התורה הגואלת ח”א עמ’ קלח‪.‬‬
‫‪ 110‬אין כל פרופורציה בין הפעמים בהם השתמש רבנו בלשון ייסורים ובין הפעמים בהם השתמש‬
‫בלשון סיבוכים‪.‬‬
‫‪ 111‬עבודה זרה כה‪.‬‬
‫‪ 112‬רבנו סיפר כי קיבל מסורת מאת אביו זצ”ל ששמע מזקני סמרגון שעוד זכרו את רבי מנשה‬
‫מאיליא‪ ,‬ששמעו ממנו כי “כל זמן שיתכן‪ ,‬שבמרחבי קצוי עולם יש עוד איזו תולעת‪ ,‬שאינה מרגישה‬
‫נוח בנקיקי הסלעים‪ ,‬קשה לומר‪ ,‬שאני מרגיש לגמרי טוב בעולם”‪ .‬עיין עוד ב’שיחות הראיה’ עמ’ עח‪.‬‬
‫‪ 113‬ירושלמי תחילת ברכות‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫שלמה בביאת המשיח‪ ,‬ואף על פי שיתמהמה‪ ,‬עם כל זה אחכה לו”‪ .‬עם כל זה‪ ,‬עם כל‬
‫הסיבוכים‪ ,‬בתוך הסדר הכללי של “השכן ִאתם בתוך ֻטמאתם”‪ .‬אין כאן שום פשרנות‬
‫ושום ויתורים‪ ,‬אלא צריך עמידה בתוקף‪ ,‬אבל ִב ְּפנִ ים‪ .‬כמובן‪ ,‬יש מדרגות בענינים‬
‫השונים שצריכים תיקון‪.114‬‬
‫רבנו אינו משלים עם הסיבוכים‪ ,‬אינו מוותר למציאות‪ ,‬אלא עומד מולה בתוקף מתוך עמדתה‬
‫של נפשו הישרה ותורתו המכוונת‪ ,‬אלא שכל זה נעשה מתוך שהוא חווה את הכל “מבפנים”‪.‬‬
‫כולנו חלק מתוך המציאות שצומחת אך ורק מכוח הסיבוכים‪ .‬אין הסיבוכים מדלגים על אף‬
‫אדם ועל שום ציבור‪ .‬רבנו ראה את רפואת המציאות ותיקונה בהעמקה בתורה מתוך ישרות‬
‫הנפש טהרתה וענוותה הפועלת לפשט את העקמומיות שבלב ואת סיבוכי המציאות‪.‬‬
‫עולם הקודש המחובר למציאות באופן שאינו משתעבד אליה אך אינו מנוכר ומנותק ממנה‪,‬‬
‫חותר לתיקונה מתוך אהבה ואמונה ברוח התורה הגואלת‪ ,‬האוהבת את המציאות‪ ,‬מאמינה‬
‫בה‪ ,‬תובעת ממנה לגלות את מלוא כוחה וטהרתה ומסייעת לה להגיע לכך‪.‬‬
‫פרק יד‬
‫‪115‬‬
‫בינו שנות דור ודור‬
‫אחד החידושים של רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל‪ ,‬שעל פיו לימד את שיעוריו המפורסמים על‬
‫פרשות השבוע שבהם נלמדו עיקרי אמונת ישראל ותורה‪ ,‬הוא חשיפת וקיום הציווי “בינו‬
‫שנות דור ודור”‪.‬‬
‫“זכור ימות עולם‪ ,‬בינו שנות דר ודר”‪ .‬מצוה להתבונן בשנות הדורות‪ .‬צריך להתרגל‬
‫להתבונן במאורעות שנות דֹר ודֹר‪.116‬‬
‫הרב צבי יהודה זצ”ל למד את התורה בצורה אחדותית‪ .‬הוא לא ביקש להבין צורתו של‬
‫פסוק מוקשה פלוני או עניינה של פרשייה אלמונית בלבד‪ ,‬אלא ביקש “להיפגש עם רבונו‬
‫של עולם”! במבט כללי על התורה כולה‪ ,‬על דבר ד’ בכללו‪ ,‬הוא ביקש להבין מה כל זה‬
‫ביחד מלמד אותנו‪ .‬מתוך כך הגיע לחידוש המופלא של שיטת הזוגיות‪ ,‬על פיה מחולקת‬
‫כל התורה לזוגות של פרשות ‪ -‬בראשית‪-‬נח; לך לך‪-‬וירא; חיי שרה‪-‬תולדות; וכן הלאה‪.‬‬
‫פרשיות הפרה‪-‬היסתוריה‪ ,‬פרשיות אברהם אבינו‪ ,‬פרשיות יצחק אבינו וכו’‪.‬‬
‫וכשם שלמד הרצי”ה את התורה באופן זה‪ ,‬כך התבונן במציאות החיים לדורותיה‪.‬‬
‫להיפגש עם ריבונו של עולם בתורה ובחיים‬
‫מרן הרב קוק זצ”ל כתב באחת מאגרותיו‪:117‬‬
‫אנחנו עם יודעי האותיות בספר ד’‪ ,‬כספר התורה הכתוב מרוח ד’ אל עולם ושפעת אמרת‬
‫קדשו החיה לנצח‪ ,‬אשר לא ישוב ריקם דבר אחד מדבריה‪ ,‬כספר ההויה‪ ,‬והתולדה הכללית‬
‫והאנושית‪ ,‬אנחנו יודעים הננו לקרא גם כן‪ ,‬על ידי אנשי‪-‬חמודות‪ ,‬ואורם החי בקרבנו‪ ,‬גם‬
‫‪ 114‬שיחות הרב צבי יהודה לספר שמות עמ› ‪.216-217‬‬
‫‪72‬‬
‫‪ 115‬דברים לב שירת האזינו‪.‬‬
‫‪ 116‬מתוך התורה הגואלת ח”ד עמ’ לט‪.‬‬
‫‪ 117‬אגרת תשלז‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫את הכתב המטושטש הזה של מסבות המאורעות האלה‪ ,‬אשר לא כהלין למקרי יתיה כל‬
‫חרטומיא ואשפיא‪ ,‬ספריא ופרופיסוריא‪ .‬ולקריאה זו אנחנו קרואים‪ ,‬ולמפשר כתבא דנא‬
‫אנו עתידים‪ ,‬באין‪-‬ספק בעתיד הקרוב המוכרח לבא ולהתחדש בעולם ברוח חדש‪.‬‬
‫רבנו זצ”ל נוהג היה להדגיש כי המילה הלועזית – היסטוריה – ניתנת להידרש במובן “הסתר‬
‫י‪-‬ה”‪ ,‬ועל כן נהג אביו זצ”ל ואף הוא אחריו‪ ,‬לכתוב מילה זו באיות‪ :‬הסתוריה‪ .‬כאשר יש לנו‬
‫נביאים ‪ -‬אנשי חמודות‪ ,‬הם מלמדים אותנו את משמעות המאורעות‪ ,‬אך כשאין לנו נביאים‬
‫אנו מצווים לעשות זאת מתוך עמקות הנפש והתורה על ידי גדולי ישראל‪ ,‬גם אם הכתב‬
‫נראה מטושטש‪.‬‬
‫המצבים שקדמו להופעת האדם הבחירי ולסדר ההיסטוריה האנושית אינם שייכים למהלך‬
‫ההתבוננות שלנו אלא יש לזכור שהם שייכים לחכמה ולרצון האלוקיים‪ ,‬אולם לנו אין יכולת‬
‫וממילא כל עניין להתעמק בהם‪ .‬ההתבוננות שלנו מתחילה מן הרגע שבו מופיעה ברצון ה’‬
‫אנושות שיש לה שיג ושיח עם קונה‪ .‬ננסה לבאר לאור משנת רבנו את עיקרי ההתבוננות‬
‫בשנות דור ודור‪.‬‬
‫בעקבות זאת לומד רבנו את הפסוק שלנו במבט מחודש‪:‬‬
‫בינו שנות דור ודור ‪ -‬כי אין ההיסטוריה רצף אקראי של מאורעות וסיפורי דברים אודותם‪,‬‬
‫מתוך ניסיון כזה או אחר להפיק לקחים ממה שכבר ארע מתוך מבט מייאש הגוזר כי “מה‬
‫שהיה הוא שיהיה‪ ,”120‬אלא מהלך ההיסטוריה המגלה את המגמות האלוקיות של הבריאה‪,‬‬
‫והקב”ה הוא “קורא הדורות מראש‪.”121‬‬
‫“זכור ימות עולם‪ ,‬בינו שנות דור ודור”‪ ,‬ובדקדוק‪ ,‬זהו צווי להתבונן במעשה ה’‪,‬‬
‫במציאות גילוי אלוהים בעולם‪ .‬אדון עולם מתגלה בעולמו‪ .‬שני חלקים בפסוק‪ :‬ישנו‬
‫העולם הפיזיקלי על כל חוקיו וסדריו‪ ,‬ובתוכו נמצא האדם‪ ,‬ואומרים חז”ל‪“ :‬הכל”‪ ,‬כל‬
‫העולם כולו‪ ,‬הפיזיקלי‪ ,‬וכל התורה ‪“ -‬בידי שמים”‪ ,‬וישנו “חוץ” בתוך עולם זה‪“ ,‬חוץ‬
‫מיראת שמים”‪ ,‬וזה עולמו של האדם‪ ,‬האדם הבחירי‪ .‬שני עולמות בבריאה‪ ,‬ובפסוק‬
‫באים לידי ביטוי שני עולמות אלו‪ .‬אנו מצווים ב”בינו”‪ ,‬להבין‪ ,‬להתבונן במעשה ה’‬
‫המתגלה בסדרי הדורות‪ ,‬בהיסתוריה האנושית‪.118‬‬
‫התורה מצווה עלינו להיפגש עם הקב”ה כפי שהוא מתגלה בעולם‪ ,‬הן בסדרי הטבע וחוקי‬
‫הבריאה והן בבחירה האלוקית בישראל בתחום האנושי הבחירי‪ ,‬אלא שההתבוננות נדרשת‬
‫במיוחד בתחום האנושי‪.‬‬
‫טרם נברר מהי משמעותה של התבוננות זאת‪ ,‬נשמע את דבריו של הרצי”ה המעמיקים עוד‬
‫יותר בפירוש הפסוק‪:‬‬
‫“זכר ימות עולם”‪ .‬העולם הוא העולם הזה‪ ,‬העולם הריאלי ממשי בו אנו נמצאים‪,‬‬
‫כלשון ספר “מסילת ישרים” ‪“ -‬חובתו של האדם בעולמו”‪ .‬אמנם אנו נמצאים בו‬
‫בסדר של שנים‪ ,‬של “שנות ּדר ודר”‪ .‬בחלק השני של הפסוק מדובר על ההיסטוריה‬
‫שלנו‪“ ,‬בינו שנות ּדר ודר”‪ .‬לעומת זאת‪“ ,‬ימות עולם” הם מצבים‪ ,‬מומנטים של ְּפ ֶרה‪-‬‬
‫היסטוריה‪ ,‬לפני היות דורות האנושות‪ .‬אלה הם עניינים ערפיליים‪ ,‬בבחינת “במופלא‬
‫ממך אל תדרוש”‪ .‬על כל פנים‪ ,‬גם על זה יש צו אלוהי “זכֹר” ‪ -‬היפך השכחה‪ .‬עובדה‬
‫‪ 118‬מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ יב‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫היא שאנו חיים באותו עולם פיסיקלי‪ ,‬שהיה קיים לפני ההיסטוריה שלנו‪ ,‬והוא‬
‫היסוד להתפתחות ההיסטוריה שלנו‪ ,‬ואין לנו לשכוח ימות עולם בהם מתגלה סדר‬
‫בראשית‪.119‬‬
‫בינו שנות דור ודור ‪ -‬כי היחס בין אדם לאלוקים אינו מתמצה בהשגחה מקומית ובמשפט‬
‫שכר ועונש אלא בעיקרו וביסודו הוא יחס של שליחות ויעוד‪ .‬מתוך התבוננות בהיסטוריה‬
‫אנו מבקשים לגלות את המתווה האלוקי של המציאות‪ ,‬ואת מה שברצונו לגלות בעולם‬
‫באמצעותנו ועל ידינו‪.‬‬
‫בינו שנות דור ודור ‪ -‬לא בצורה קטועה‪“ ,‬צו לצו קו לקו זעיר פה זעיר שם‪ ,”122‬אלא ביעף‬
‫אחד ובסקירה מקיפה מתוך אמונת האחדות הכוללת‪:‬‬
‫“זכור ימות עולם‪ ,‬בינו שנות דור ודור”‪ .‬התבוננות בעולם ובאדם שבתוכו‪ .‬התבוננות‬
‫בפיזיקה‪ ,‬ובהסתוריה האנושית‪ .‬ישנו חלק “באורות הקודש” ‪“ -‬האחדות הכוללת”‪.‬‬
‫כל הבריאה‪ ,‬ההויה כולה ‪ -‬באחדות גמורה‪“ .‬זכור ימות עולם” ‪ -‬העולם כולו באחדות‬
‫גדולה ורחבה‪“ .‬בינו שנות דור ודור” ‪ -‬שגם על העולם האנושי הנפוץ והמפורד‬
‫ללשונותיו‪ ,‬בארצותיו‪ ,‬יש להסתכל כעל דבר אחד‪ ,‬חטיבה אחת‪ .‬יש להתרגל למעוף‬
‫עין ‪ -‬מאז בריאת העולם ועד הנה‪ ,‬ככל שהאנושות מתפתחת‪ ,‬היא הולכת ומתבררת‪.‬‬
‫ההתפרטות הגדולה והמסובכת של האנושות בכל הדורות‪ ,‬מראה בהתבוננות מקיפה‬
‫ויסודית‪ ,‬כי כל ענינה הוא סביבנו‪ ,‬סביב עם ישראל‪.123‬‬
‫‪ 119‬שיחות הרב צבי יהודה על ספר דברים עמ’ ‪.524‬‬
‫‪ 120‬קהלת פרק א‪.‬‬
‫‪ 121‬ישעיה מא‪ִ :‬מי ָפ ַעל וְ ָע ָׂשה ק ֵֹרא ַהּדֹרֹות ֵמרֹאׁש ֲאנִ י ד’ ִראׁשֹון וְ ֶאת ַא ֲחרֹנִ ים ֲאנִ י הּוא‪.‬‬
‫‪ 122‬ישעיה כח‪.‬‬
‫‪ 123‬מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ סב‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫במבט המקיף והאחדותי מגלים כי ישנו ציר מרכזי בו פועל ומופיע המתווה האלוקי ‪ -‬עם‬
‫ישראל‪ ,‬גוי אחד בארץ‪.‬‬
‫בינו שנות דור ודור ‪ -‬כי בד בבד עם המבט האחדותי‪ ,‬מתוכו ועל גביו‪ ,‬נדרשת ההתבוננות‬
‫בכל דור ודור‪ ,‬הבנת המיוחד שבו והופעתו דווקא במיקום שלו בסדר הדורות‪.‬‬
‫בינו שנות הדורות של עם ישראל‪“ .‬מלכותך מלכות כל עולמים‪ ,‬וממשלתך בכל דור‬
‫ודור”‪“ .‬דור וָ דור” ‪ -‬קמץ של ה”א הידיעה ‪ -‬כל שנות הדורות‪“ ,‬ודור”‪ .‬והדור הזה‪,‬‬
‫התבוננות בקישור של שנות הדור הזה עם כל הדורות‪.124‬‬
‫ולכאורה צריך לומר דור ודור בשוא‪ ,‬אלא הקמץ במקום הא הידיעה‪ .‬בינו שנות דר‬
‫והדר‪ ,‬מאות ואלפי שנות דור ‪ -‬מאירים על הדור הזה שאתה נתון בתוכו‪ .‬ודאי שכל‬
‫דור משלים משהוא‪ ,‬ולא תמיד רואים את זאת‪“ .‬וחסידך יברכוך”‪ .‬חסידך העליונים‪,‬‬
‫הם שיודעים לברכך ולשבחך‪ ,‬מתוך יסוד ה”בינו שנות דר ודר”‪.125‬‬
‫או אז מתבארת תמונה רוחנית פלאית‪:‬‬
‫“בינו שנות דור ודור”‪ .‬ישנם דורות הוזים הבלים ופנטזיות‪ ,‬שכאילו אפשר להיות‬
‫אחרת‪ ,‬כאילו אפשר לאדם לנתק עצמו מבוראו‪ ,‬לנתק את שייכותו ל”ואתה מחיה‬
‫את כולם”‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬יוצר האדם ומחנכו‪ ,‬ומסדר את הפוליטיקה של הדורות‪,‬‬
‫באופן שישנם דורות של כופרים “הבורחים ממך”‪ ,‬וכל זה כדי להגיע “אליך” (פיוט‬
‫‘כתר מלכות’)‪ .‬נוצרה אפשרות בסדרי הדורות של דמיונות שוא ותעתועים‪ ,‬כאילו‬
‫האדם יכול לנתק עצמו ממקורו‪ ,‬וצריך להאמין באמונה שלמה ובבטחון אלוהי שלם‪,‬‬
‫שמה שנראה כאילו ניתוק‪ ,‬גם זה סדר שנמשך מ”קורא הדורות מראש”‪ ,‬וכל זה‪ ,‬כדי‬
‫לברר ביתר עמקות ובהירות את שייכותנו לבורא‪.126‬‬
‫לולא המבט בסדר הדורות ניתן להתבלבל ולראות את הכפירה המופיעה בדורות מסוימים‪,‬‬
‫ובעיקר בדורות של גאולה‪ ,‬כ”תאונה מקומית” שיש לטפל בה כראוי ולהחזיר את מהלך‬
‫הדברים למסלולו‪ .‬אולם בהתבוננות מתוך “בינו שנות דור ודור” אנו מעמיקים להבין כי‬
‫כאשר נדרשת עליית קומה בחיבור בין קוב”ה ושכינתיה‪ ,‬בין כנסת ישראל לאלוקיה‪ ,‬לקראת‬
‫ההופעה השלמה של “והתהלכתי בתוככם”‪ ,‬נדרשת “יתר עמקות ובהירות בשייכותנו‬
‫‪ 124‬מתוך התורה הגואלת ח”א עמ’ רג‪.‬‬
‫‪ 125‬מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ רמג‪.‬‬
‫‪ 126‬מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ קמט‪-‬קנ‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫לבורא”‪ .‬לשם כך באים דורות של כפירה‪ ,‬של שלילת האמונה המצומצמת והמטושטשת‪.‬‬
‫מכאן אף נלמדים דרכי החינוך‪ ,‬האמונה‪ 127‬והתשובה‪ 128‬האופייניות והנדרשות בכל דור‪.‬‬
‫בינו שנות דור ודור ‪ -‬כי לא רק בשעה שהכל הולך למישרין וההטבה האלוקית ניכרת לעין‬
‫יודעים אנו כי ה’ מנהיג את המציאות על פי מגמתו העליונה והמבוררת‪ ,‬אלא גם במצבים‬
‫ובדורות מסובכים יודעים אנו כי לא עזב ה’ את הארץ‪ ,‬ובמציאות החיים שלנו מופיע הסדר‬
‫הלכתחילאי‪:‬‬
‫יש להתבונן על הסדר של הלא סדר‪ ,‬הסדר שמעל לסדר‪ ,‬סדר שמיימי הנמשך ומתגלה‬
‫לנו‪”.‬בינו שנות דור ודור”‪.129‬‬
‫“הביטו אל צור חוצבתם”‪ ,‬ומאז והלאה‪“ ,‬בינו שנות דור ודור”‪ .‬אין דברים מקריים‪ ,‬הכל‬
‫כפי שצריך להיות‪ .‬לעומת האבות‪ ,‬ישנן אימהות‪ :‬אברהם ושרה‪ ,‬יצחק ורבקה‪ ,‬וביעקב ‪-‬‬
‫רחל ולאה והנלוות להן‪ .‬דוקא כך‪ .‬כך צריך להיות‪“ .‬סוד ה’ ליראיו”‪ .‬יעקב צריך להפגש‬
‫עם רחל‪ ,‬ומתוך כך עם לאה‪.130‬‬
‫‪ 127‬כך הסביר רבנו את הדרכתו של הגר”א ללמוד את ספר חובות הלבבות‪ ,‬חוץ משער היחוד שבמקומו יש‬
‫ללמוד את ספר הכוזרי‪ .‬שכן עיקר בניין תודעת האמונה בדורותנו צריך לצמוח דווקא על בסיס דרכו של רבי‬
‫יהודה הלוי ולא זו של רבנו בחיי‪.‬‬
‫‪ 128‬מתוך כך נובעים דבריו של מרן הראי”ה זצ”ל באגרת שעח‪ ,‬אגרת התשובה‪ :‬ואם יבוא אדם לחדש דברים‬
‫עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה‪ ,‬ואל דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט‪ ,‬לא יוכל לכוין שום‬
‫דבר לאמתתה של תורת אמת‪ ,‬כי כל זמן מאיר בתכונתו‪ .‬וביסוד הדברים עומדים גם דבריו של הגר”א ב’אבן‬
‫שלמה’ פרק יא אות ט‪ :‬בכל דור ודור שולט מדה אחרת ממדותיו של הקב”ה שמנהיג בהן עולמו שמזה משתנים‬
‫הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם הכל הוא לפי ענין המידה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב ובין‬
‫לרע‪ ,‬וכן הנהגת הקב”ה עמהם‪ .‬וכן בכל דור יש קצים לפי ענין התשובה והזכיות המיוחדים לאותו דור‪ .‬אבל קץ‬
‫האחרון לא תליא בתשובה אלא בחסד‪ ...‬וכן דבריו של החיד”א בספר ‘שם הגדולים’ (מערכת א אות ריט)‪ :‬ואתה‬
‫אנוש אלוף לראש אל תתמה על החפץ כי לפי האמור דרכי התשובה אשר אזן וחקר רבינו בעל הרוקח קבלם מרבו‬
‫ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני‪ ,‬וא”כ איך הרב האר”י זצ”ל פור”ש לו לעשות לו דרך חדש בעניני התשובה‬
‫וביאר עליה לכל עון ולכל חטאת משום פגמו בשרשי נשמתו וכיוצא מלין לצד עלאה ימלל הפלא ופלא‪ .‬א”כ‬
‫הוא ראה והתקין מתכונת הלבני”ם זהירי באחורי אשר צ”ם לו במספר שמות הקודש וכיוצא מפלאות תמים‬
‫דעים‪ ,‬הן הן הדברים עצמן מעידין על אמיתותן בצביונן ובקומתן‪ .‬ונרצה יתקיימו שני מקראו”ת הללו‪ .‬דע כי אלו‬
‫ואלו דברי אלקים חיים וכמה פנים לפנים בדרכי התשובה נאמרים באמת למשה רבינו בסיני מפי הגבורה‪ ,‬ויותר‬
‫ויותר מאשר גילו המאורות הגדולים רבותינו הנזכרים יש ויש בכללות ופרטי פרטות כפי ערך האדם וכפי ערך‬
‫נשמתו וכפי מצב העולמות בעת ההיא וכפי תוקף יצרו וכפי הנאתו וכונתו וכפי מצבו אל עירו ואל שער מקומו‪,‬‬
‫וכהנה וכהנה פרטי פרטים ושנויים רבו מספר לפי גלגוליו ולפי שרשי נר”ן וכיוצא‪ .‬אמנם דרך כללי כללות גילו‬
‫לנו רבותינו הנזכרים‪ ,‬והמקיים דבריהם בטוב כונתו ואמיתות חרטתו והכנעתו אלקים יראה לו הן חונן והן מרחם‬
‫לתקן אשר עותו וללקט אשר פזר וליחד אשר הפריד כדת מה לעשות‪ ,‬כי אל רחום הוא ולא כלו רחמיו נהרי”ם‬
‫יאורי”ם רחבי ידים‪.‬‬
‫‪ 129‬מתוך התורה הגואלת ח”ב עמ’ רמ‪.‬‬
‫‪ 130‬מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ קעה‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫רבנו הביא את הציווי “בינו שנות דור ודור” לשיאו בכך שהרבה להתבונן במהלך חייהם של‬
‫גדולי הדורות לפרטי פרטים כחלק מהתכנית האלוקית של המציאות‪ .‬כמובן‪ ,‬כלל זה בא‬
‫לידי ביטוי בצורה בולטת ביותר בחייו של מרן הרב זצ”ל‪ ,‬שליח ההנהגה האלוקית לדורות‬
‫הגאולה‪ ,‬וכך סיפר רבנו‪:‬‬
‫גלגולי סיבות של מסבב הסיבות גרמו ליציאה של הרב מן הארץ‪ .‬מיד אחרי בואו‬
‫לאדמת נכר‪ ,‬פרצה המלחמה בט’ באב‪ ,‬ומתוך כך נהיתה התעכבות של ארבע שנים‬
‫בגולה‪ .‬הרב אבא ז”ל היה בפרנקפורט‪ ,‬מתוך שהכריחו אותו‪ ,‬ממש בעל כרחו‪ ,‬לבוא‬
‫לכנסיית ה”אגודה” שם‪ ,‬וכשפרצה המלחמה הכל התבטל‪ ,‬והרב עבר לשוויץ ומשם‬
‫ללונדון‪ .‬באותו זמן התחילה להתנוצץ “הצהרת בלפור”‪ ,‬שהיה בה גמגום של כאילו‬
‫פתחון פה לאחיזה של עם ישראל בארצו‪ .‬לאחר זמן‪ ,‬התחיל מאבק סביב הענין‪ .‬חוגי‬
‫העשירים‪ ,‬הלורדים‪ ,‬שם באנגליה‪ ,‬התנגדו‪ .‬היו שם גם “צדיקים”‪ ,‬שהתנגדו לענין‬
‫הלאומי הזה‪ ,‬בטענה שהוא זר לדת‪ .‬למרות שאבא ז”ל היה שם במעמד של פליט‪ ,‬הוא‬
‫יצא למלחמה נגד אלה הלורדים האנגלים‪ ,‬אף שהיה בזה סכנה גדולה‪ ,‬וניצח ניצחון‬
‫גדול‪ .‬אמר לי אבא בעצמו‪ ,‬שאילו היה צריך להאבק עם ה”אגודה” שם‪ ,‬היה לו יותר‬
‫קשה לנצח מאשר את האנגלים‪ ,‬שוב פלא ההשגחה‪ ,‬שהרב הוזמן לשם לכהן כרב‪,‬‬
‫ולאנשי האגודה לא נתנו להכנס לשם בגלל מצב המלחמה‪ ,‬וכך הגיעו דבריו לפרלמנט‬
‫האנגלי ולא דבריהם‪...‬‬
‫זהו סדר של השגחה אלוקית‪ ,‬שמחייב את התבוננותנו‪“ .‬בינו שנות דור ודור”‪“ .‬לא‬
‫תלכו עמי בקרי” ‪ -‬במקריות‪ .‬בתוך כל זה הופיע “ראש מילין”‪ ,‬והתחיל המפעל של‬
‫“הלכה ברורה”‪ .‬בג’ באלול שנת התרע”ט‪ ,‬היתה העליה לירושלים‪.131‬‬
‫כחלק מהכלים לבינת שנות דור ודור אנו לומדים במסכת אבות‪“ :‬עשה לך רב וקנה לך חבר‪,‬‬
‫והי דן את כל האדם לכף זכות‪ .”132‬כלומר‪ ,‬על כל אדם לברר את כוחות נפשו‪ ,‬תורתו ודורו‬
‫במתווה שבו שותפים אישיות גדולה ממנו (רב)‪ ,‬אישיות קרובה אליו (חבר) וכל זה מתוך‬
‫אמון גדול בעצמו‪ ,‬במציאות ובדור (לדון לכף זכות)‪ .‬מתוך תורת הראי”ה ומשנת הרצי”ה‬
‫ננסה בע”ה להוסיף ולהתבונן בשנות דור ודור‪ ,‬ובמיוחד בדורות המופלאים של הגאולה‪.‬‬
‫‪ 131‬מתוך התורה הגואלת ח”ד‪ ,‬אורות הגאולה ונתיבותיה‪ ,‬פרק ח‪.‬‬
‫‪ 132‬אבות פרק א משנה ו‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫פרק טו‬
‫הבדלה אינה הפרדה‬
‫פעמים אמר זאת הרב צבי יהודה זצ”ל בלשון הקודש‪“ :‬הבדלה‪/‬הבחנה אינה הפרדה”‪,‬‬
‫ופעמים בלשון לועזית‪“ :‬דיפרציסיון אינו ספרציון”‪ ,‬אך הוסיף ואמר שכאשר יתפרסם‬
‫!‪133‬‬
‫משפט זה‪ ,‬תבוא גאולה לעולם‬
‫מדוע גאולת העולם תלויה בהבנה זו?‬
‫שני עקרונות יסודיים מאד צריכים לשמש בעת ובעונה אחת בשעה שאנו מתבוננים‬
‫במציאות‪ .‬האחד הוא עקרון אחדות המציאות‪ ,134‬והשני הוא עקרון מדרגות‪ 135‬במציאות‪.‬‬
‫אחדות המציאות ומדרגות במציאות‬
‫סגולתו של עם ישראל היא המבט האחדותי על המציאות‪ .136‬לא זו בלבד שאנו מאמינים “כי‬
‫ה’ הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד”‪ ,137‬וש”אחד ואין יחיד כיחודו”‪;138‬‬
‫לא זו בלבד שאנו מאמינים כי “מפי עליון לא תצא הרעות והטוב”‪ ,139‬והכל ממנו והכל‬
‫‪ 133‬על פי ‘גדול שימושה’‪ ,‬הרב אברהם רמר זצ”ל‪ ,‬עמ’ סו‪.‬‬
‫‪“ 134‬כשישים האדם אל לבו להסתכל על אחדות המציאות‪ ,‬אז יתברר אצלו שחילוקי העצמים אינם נמצאים כי‬
‫אם בדמיוננו אנו‪ ,‬אבל באמת הננו אנחנו וכל המציאות המושקפת לנו אינם כי אם פרקים קטנים וחוליות אחדות‬
‫מכללות המציאות האחת בכללה”‪ .‬עין איה שבת פ”ב אות צג‪.‬‬
‫‪ 135‬זהו המושג המשלים את הנושא שלנו‪ .‬כמעט בכל שיעור חזרה מילה זו בהקשר כזה או אחר‪ ,‬למשל‪ :‬מדרגות‬
‫בקדושה; מדרגות בלימוד תורה; מדרגות בארץ ישראל; מדרגות בכתבי הקודש; מדרגות באומה; מדרגות‬
‫בנבואה; מדרגות במידות‪.‬‬
‫‪“ 136‬יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה ואת אי‪ ‬האחדות הנפשית‪ .‬סגולת עולמים היא‬
‫בנו השלום והאיחוד בצורתם האידיאלית‪ .‬ורכן כל פיזורנו הוא רק ארעי‪ ,‬והננו עתידים להתאחד‪ ,‬ולהיות גוי אחד‬
‫בארץ” אורות ישראל ח ז‪.‬‬
‫‪ 137‬דברים ד לט‪.‬‬
‫‪ 138‬פיוט “יגדל אלהים חי”‪.‬‬
‫‪ 139‬איכה ג לח‪ .‬ושם בפירוש ‘משאת המלך’ (ר’ שמעון משה דיסקין זצ”ל) כתב‪« :‬הנה רעות אמר בלשון רבים‬
‫וטוב בלשון יחיד‪ .‬ונראה שהרי האמת שאין רעות כלל‪ ,‬והרי לעתיד לבא יברכו גם על הרעות הטוב והמטיב‪ ,‬ורק‬
‫לעינינו נראים הדברים כרעות‪ ,‬נמצא דטוב יש רק טוב אחד והכל בכללו‪ ,‬מה שאין כן רעות אין זה אלא כפי הנראה‬
‫לבני אדם‪ ,‬ולכן כל רעה היא מראה רעה בפני עצמה”‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫בהשגחתו‪ ,‬אלא שאנו מאמינים כי המציאות כולה הינה אחדותית‪ .‬העולם נמשל לאדם שיש‬
‫בו אברים שונים אך הוא מגלה חיים של נשמה אחת‪ .‬בעולם אין שתי רשויות‪ ,‬ואין הוא‬
‫מורכב משתי ישויות‪ .‬על אף שנראה לעין המתבונן כי העולם מורכב מפרודות פרודות‪ ,‬אנו‬
‫מאמינים כי ביסודם של הדברים מן האלוקים האחד נברא עולם אחדותי‪ .140‬זו תובנה חשובה‬
‫ביותר שיש להאריך רבות בלימודה‪ ,‬בירורה והבנתה‪ .‬אלא שתפיסה אחדותית עלולה לאבד‬
‫את ההבנה המשלימה אותה‪ :‬מדרגות במציאות‪ .‬את פשר העניין לימד רבנו‪:‬‬
‫כשהוציאו את ספרו של הרב אבא ז”ל‪“ :‬אורות הקדש”‪ ,‬שאלו‪ :‬זה “אורות הקודש”‪,‬‬
‫והספר “אורות” אינו קודש? לכן‪ ,‬בהקדמה ל”אורות” כתבתי‪“ :‬שפע קדש הקדשים‬
‫של ספר האורות הזה”‪ .‬ואין זו סתם מליצה‪ .‬יש לברר ולהבין‪“ ,‬לקחת ביד” ‪ -‬ולנתח‬
‫באופן אמיתי‪ :‬מה זה קדש‪ ,‬ומה זה קדש הקדשים?‪...‬‬
‫הגמרא מגדירה‪“ :‬קדוש לעולם קיים” (סנהד’ צב‪ .).‬שתים שלש מלים בחז”ל הן‬
‫עולם מלא‪ ,‬אוצר של חכמה‪ .‬המובן הפשוט של קדוש‪ :‬קיים‪ ,‬נצחי‪ ,‬קיים בכל תוקף‪.‬‬
‫א”כ‪ ,‬המובן של קדושה‪ :‬המציאות היותר שלמה‪ ,‬האמיתית‪ ,‬האבסולוטית ‪“ -‬לעולם‬
‫קיים”‪“ ,‬כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם‪ ,‬לא נמצאו‪ ,‬אלא מאמיתת המצאו”‬
‫(רמב”ם יסודי התורה א‪ ,‬א)‪ ,‬יש מדרגות במציאות‪ ,‬וכולן נקשרות לאמת הגדולה‪,‬‬
‫ל”אמיתת המצאו”‪ .‬העוה”ז הוא חלק מ”מלכותך מלכות כל עולמים”‪ ,‬חלק מן‬
‫המציאות‪ .‬מציאות אמיתית‪ ,‬שלמה‪ ,‬אין סופית‪ ,‬אלוהית‪ ,‬זו הקדושה‪ .‬א”כ‪ ,‬מה הוא‬
‫קודש ומה הוא חול?‬
‫כל המציאות כולה נובעת מן המקור האלוהי‪ ,‬העוה”ז וכל העולמות‪“ .‬וירד ד’ על הר‬
‫סיני” ‪ -‬ישנה השתלשלות משמי מרומים לתחתיות ארץ‪ .‬ישנה שלשלת‪ ,‬ואם כן‪ ,‬ישנן‬
‫מדרגות מציאות‪“ .‬ואתם הדבקים בה’”‪ ,‬ולעומת זאת‪“ :‬כל רחקיך יאבדו” (תהלים עג)‪.‬‬
‫ישנם חלקי מציאות‪ ,‬שנוצרו‪ ,‬נבראו‪ ,‬קרובים למקור‪ ,‬וישנם חלקי מציאות רחוקים‪,‬‬
‫במציאות של העוה”ז‪ ,‬רוב המציאות היא נמוכה‪ ,‬היא חול‪ ,‬אבל‪ ,‬ישנם חלקי מציאות‪,‬‬
‫שהם קרובים בערך המציאותי שלהם‪ ,‬בטבעם ובמהותם‪ ,‬למקור החיים‪ ,‬לאמיתת‬
‫המצאו‪ .‬אם כן‪ ,‬קדושה אינה תואר‪ ,‬אלא ערך מציאות‪ .‬ישנו חלק עולם שהוא “אדמת‬
‫קדש”‪ ,‬ישנה טבעיות מיוחדת‪ ,‬טבעיות של קרבת אלוהים‪ .‬ישנם “אנשי קדש”‪“ ,‬עם‬
‫הקדש”‪“ ,‬כתבי הקדש”‪“ ,‬ארץ הקדש” ו”הר הקדש”‪.141‬‬
‫‪ 140‬עיין נצח ישראל פ”ג‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬
‫‪ 141‬מתוך התורה הגואלת ח”ג עמ’ טז‪-‬יז‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫תמונת מבט של עולם אחדותי אינה מוחקת את ההדרגה שבמציאות על פי מפתח של קרבה‬
‫וריחוק למקור החיים‪ .‬עם ה’‪ ,‬ארץ ה’‪ ,‬הר ה’ ‪ -‬כל אלה הם חלקי מציאות ש”הערך המציאותי‬
‫שלהם‪ ,‬בטבעם ובמהותם” קרוב למקור הקודש האלוקי‪ .‬וכשם שבאדם‪ ,‬על אף שכל האברים‬
‫חשובים ולכל אחד מהם יש תפקיד‪ ,‬עם כל זה ישנם אברים שהנשמה תלויה בהם וישנם‬
‫אברים שאין הנשמה תלויה בהם‪ ,‬כך בעולם האחדותי‪ ,‬ישנם תחומים שנשמת העולם תלויה‬
‫בהם וישנם תחומים שנשמת העולם אינה תלויה בהם אך מתגלה גם בהם‪ ,‬וכל אחד מהם‬
‫נושא תפקיד חשוב‪ .‬אולם בדיוק כאן מגיעה ההדגשה והאזהרה כי הבדלה אינה הפרדה‪:‬‬
‫לכל אחד ערכו המיוחד‪ ,‬לכל אחד תפקידו המיוחד‪ .‬כל אחד עושה שליחותו ואי‪-‬אפשר‬
‫לטשטש תחומים‪ .‬אבל הבחנה אינה פירוד‪ ,‬חס ושלום‪ .‬אלא בסדר הסיסטמתי האלוהי‬
‫הזה‪ ,‬מופיע האורגניזם בכל שלמותו‪ .‬הידיים והרגליים מחולקות לתפקידים אבל לא‬
‫מפורדות‪ ,‬ומגלות שלמות הצורה האלוהית‪“ .‬אתה מן המשוררים ואני מן השוערים!”‪.142‬‬
‫אין חילופי תפקידים! הדבר צריך להיאמר בהבלטה ובחריפות‪ .‬כל אחד ותפקידו‪ ,‬וכולם‬
‫בונים ביחד את האחדות השלמה של כלל‪-‬ישראל המשוכלל בכל גווניו‪.143‬‬
‫גבולות חלק הקב”ה בעולמו‬
‫חז”ל מבררים עיקרון זה בתשובתו של משה רבנו לקורח‪:‬‬
‫אמר להם משה‪ ,‬גבולות חלק הקב”ה בעולמו‪ ,‬יכולין אתם לערב יום בלילה?! זהו‬
‫שאמר הכתוב בתחלה ‘ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך’‪ ,‬בשביל‬
‫תשמישו של עולם‪ .‬וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך כך הבדיל את ישראל מן‬
‫העכו”ם שנאמר ‘ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי’‪ ,‬וכך הבדיל אהרן שנאמר ‘ויבדל‬
‫אהרן להקדישו בקדש הקדשים’‪ .‬אם יכולים אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל‬
‫הקב”ה בין היום ובין הלילה‪ ,‬כך תוכלו לבטל את זו! לכך אמר להם בקר ויודע ה’‪.144‬‬
‫ברור לכל כי היום והלילה הם חלק מהיצירה האחת של העולם‪ ,‬וכך ישראל ואומות העולם‪ ,‬ובכל‬
‫זאת יש ביניהם הבחנה והבדלה ‪ -‬גבולות! כך‪ ,‬אומר משה לקורח‪ ,‬ישנה הבדלה בין הכהן ללוי‬
‫ולישראל‪ ,‬ואין בכך לסתור כלל את קדושת כל העדה כנשמה אחת המופיעה באברים מחולקים‪.‬‬
‫‪ 142‬ערכין יא ע”ב‪.‬‬
‫‪ 143‬שיחות הרב צבי יהודה על ספר בראשית עמ’ ‪.319‬‬
‫‪ 144‬מדרש תנחומא קורח פרק ה‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫לחומת אבנים אין מרכז חיים משום שאין היא גוף אורגני‪ .‬אולם לכל חי יש לב‪ .‬דווקא‬
‫ההבדלה בין המדרגות השונות שבמציאות מלמדת על אורגניות ואחדות המציאות‪ .‬יתירה‬
‫מזאת‪ ,‬דווקא ההבחנה וההבדלה מאפשרות להכיר מצד אחד בייחודיותו של כל דבר‪,‬‬
‫ובהיזקקותו של כל אחד לחברו מצד שני‪.‬‬
‫הכללה‪ ,‬הבדלה וגאולה‬
‫משמעותה של הגאולה היא שכל מדרגה במציאות ניצבת ומוכרת במקומה הנכון לה‪ ,‬ויחד‬
‫עם זה ניתן להבחין במקור החיים האחד המחייה את כל המציאות בכללה‪.‬‬
‫כשכל בריה תרגיש כי היא במקומה הראוי לה‪ ,‬כשכל אחד מישראל ימצא את חלקו בתורה‪,‬‬
‫את נחלתו בארץ הקודש ואת מדרגת שליחותו ‪ -‬תבוא גאולה לעולם‪.‬‬
‫כאשר יתפרסם המשפט שהבדלה אינה הפרדה‪ ,‬תבוא גאולה לעולם‪.‬‬
‫פרק טז‬
‫נויו של אילן‬
‫הכותרת שלנו הינה כותרת מאמרו של רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל בעיתון זרעים‬
‫של בני עקיבא משנת תש”י‪ .145‬במאמר זה מפרש הרב חלק ממשנה ז בפרק ג ממסכת‬
‫אבות‪ ,‬ופורס את מעמקי משנת ארץ ישראל כפי שהעמיק לחדש בה‪ ,‬לחנך לאורה‪ ,‬לשמרה‬
‫ולעשותה‪.‬‬
‫“מה ּנָ ֶאה ִאילָ ן זֶ ה ַּומה ּנָ ֶאה נִ יר זֶ ה”‪,‬‬
‫אֹומר‪ַ :‬‬
‫ַה ְמ ַהּלֵ ְך ַב ֶּד ֶרְך וְ ׁשֹונֶ ה ַּומ ְפ ִסיק ִמ ִּמ ְׁשנָ תֹו וְ ֵ‬
‫ַמ ֲעלֶ ה ָעלָ יו ַהּכָ תּוב ּכְ ִאּלּו ִמ ְת ַחּיֵ ב ְּבנַ ְפׁשֹו‪.‬‬
‫בקריאה פשוטה כוונת המשנה לומר כי מי שמהלך בדרך ומקיים “ודברת בם‪ ...‬בלכתך‬
‫בדרך”‪ ,‬ולמראה אילן ושדה חרוש הוא פוסק ממשנתו ומתחיל לחשב כמה שווה (=נאה) אילן‬
‫וניר זה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו משום שהוא מניח חיי עולם ועוסק בחיי‬
‫שעה‪ .‬הרצי”ה לומד את המשנה מתוך ממדיה הרחבים והעמוקים של תורת ארץ ישראל‪,‬‬
‫“התורה הגואלת”‪.146‬‬
‫“המהלך בדרך” ‪ -‬אין זה תיאור מקרה אלא תיאור של מהות‪ .‬מהו האדם אם לא מהלך‪,‬‬
‫מתקדם‪ ,‬צומח ומשתכלל? בספרים הקדושים‪ 147‬נדרש על הנאמר בספר זכריה (ג ז) “ונתתי‬
‫לך מהלכים בין העומדים האלה”‪ ,‬כי אדם נקרא ‪“ -‬מהלך”‪ ,‬בעוד מלאך נקרא ‪“ -‬עומד”‪,‬‬
‫משום שבאדם יש כוח צמיחה והתקדמות באמצעות כוח הבחירה האלוקי שיצרו אלוקים‬
‫בצלמו‪ ,‬ואילו המלאך נקרא עומד‪ ,‬כי אין לו אלא טבע ברייתו החתום ושליחותו האחת‪.‬‬
‫“המהלך בדרך” ‪ -‬הדרך‪ ,‬הסובב‪ ,‬עולם הטבע‪ ,‬הוא המקום בו מתרחש תהליך הצמיחה‬
‫האנושי והעולמי‪ .‬דרכה של תורת א”י אינה שלילת הטבע ואף לא השלמה שבדיעבד עם‬
‫מציאותו‪ ,‬אלא ראייתו כמציאות של לכתחילה אלוקית‪ .‬זהו העולם שנברא מתוך הסתכלות‬
‫‪ 145‬נדפס בספר ‘לנתיבות ישראל’ חלק ב‪.‬‬
‫‪ 146‬כך כינה הרצי”ה את תורת אביו הראי”ה במלאת שלושים שנה לפטירתו‪.‬‬
‫‪ 147‬למשל‪ ,‬שפת אמת לך לך תרנ”ו‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫‪83‬‬
‫בתורה (תנא דבי אליהו רבה לא)‪ ,‬וקיבל את תוקף קיומו ופשר מציאותו בשעה שקבלו‬
‫ישראל את התורה‪.‬‬
‫“ופוסק ממשנתו” ‪ -‬מהי משנתו של המהלך בדרך? זו משנת ארץ ישראל הרואה בהתהלכות‬
‫בעולם את מהות הייעוד של האדם‪ .‬זו משנת א”י המבקשת ליצור דווקא בעולם הזה “בית‬
‫שכינה”‪“ ,‬בית בחירה”‪ ,‬שמבטא את ההרמוניה וההתאמה האחדותית שקיימת במציאות‬
‫ “נויו של עולם” (כינויו של בית המקדש במסכת זבחים נד ע”ב)‪ .‬המשנה הזו מבחינה‬‫“ׁשֹּלא ִח ַּסר ְּבעֹולָ מֹו‬
‫בסימפטיה האלוקית למציאות‪ .‬היא מבחינה בעושר שחנן ה’ את עולמו ֶ‬
‫טֹובים לְ ַהּנֹות ָּב ֶהם ְּבנֵ י ָא ָדם”‪ .‬היא מעמיקה לראות את‬
‫ָד ָבר‪ָּ ,‬וב ָרא בֹו ְּב ִריֹות טֹובֹות וְ ִאילָ נֹות ִ‬
‫נויו של האילן ושל הניר כביטוי טבעי לעושר ולאחדות שבמקור האלוקי‪ .‬משנת א”י רואה‬
‫בעבודת האדמה בפרט ושאר צורות החיים בארץ ישראל את עבודת הופעת הקודש של‬
‫“ממלכת כהנים וגוי קדוש”‪ ,‬כשכל אחת ואחד מישראל פורחים כתמר ושגיאים כארז‪ .‬זו‬
‫המשנה הינה “עץ חיים למחזיקים בה” ‪ -‬כוח צמיחה גנוז בה ככוח הצמיחה העצום העלום‬
‫בעץ‪ ,‬וכל המחזיק בה ושונה אותה אוצר בקרבו צמיחה זו‪ .‬משנה זו יכולה להיות “משנתו”‪,‬‬
‫המשנה המעמיקה לבאר לאדם את כוחות הנפש שלו‪ ,‬את ייחודיותו ואת טבעו‪.‬‬
‫הרצי”ה כותב שם‪“ :‬לפיכך האור והנועם הגדול והנשגב‪ ,‬הממלא את טרקלין העולם הבא‬
‫הרי הוא חודר ושופע בכל מלוא הפרוזדור העולם הזה‪ ,‬והחיוניות‪ ‬הפנימית‪ ‬האדירה מופיעה‬
‫ופועלת בהדר עוזה בכל מלוא ההתגלות‪ ‬החיצונית”‪ .‬עלינו לגלות את עומק המשמעות של‬
‫העולם הזה‪ ,‬לראות שהעולם הבא הוא בעצם תוכנו הפנימי של העולם הזה‪ .‬חיי משמעות‬
‫וערך בעולם הזה הם הם מפגש עם השכינה‪ ,‬קרי עם הערך האלוקי של החיים‪ .‬רק כך‬
‫החיוניות הפנימית מופיעה בהתגלות החיצונית‪ .‬חידוש זה‪ ,‬של רבי יעקב בעל השמועה של‬
‫משנתנו (לפי חלק מהגרסאות)‪ ,‬מגיע עד כדי “ההכרה כי שעה אחת של תשובה ומעשים‬
‫טובים בעולם הזה‪ -‬חיים הגונים ואידיאלים‪ ‬מקיימי רצון‪ ‬הבורא ומגמת הבריאה‪ ,‬יפה היא‬
‫מכל חיי העולם הבא כשלעצמם”‪.‬‬
‫“מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה” ‪ -‬מתוך משנת א”י קורא אדם בהתפעלות‪ ,‬מה נאה האילן‬
‫ומה נאה הניר‪ .‬דווקא המשנה נותנת ערך ומשמעות לכל בריה בעולם‪ ,‬ודווקא מתוכה ראויה‬
‫לצמוח ההבחנה בנויו של אילן‪.‬‬
‫“ופוסק ממשנתו ואומר” ‪ -‬אך כמה נורא המצב בו אדם מתנתק ממשנתו וחווה את נויו של‬
‫אילן במנותק ממקורו האלוקי! כמה נורא המצב בו מתקיים נתק בין המשנה לבין העולם‪.‬‬
‫הלא כן כתב האב הראי”ה קוק‪:148‬‬
‫תלחש לי סוד ההויה כולה‪,‬‬
‫חיים לי יש קח נא קח‪,‬‬
‫אם יש לך לב ובלב דם‬
‫שרעל יאוש לא זהמתו‪.‬‬
‫ואם ליבתך ערלה ‪ -‬תלחש לי ההויה ‪-‬‬
‫ויופיי לא יקסימך‪,‬‬
‫סורה מני סורה‪ ,‬הריני לך אסורה‪.‬‬
‫אם כל צפצוף עדין‪,‬‬
‫כל יופי חי‪ ,‬לא הדר שירת קודש‬
‫אך זרם אש זרה בך יעוררו‪,‬‬
‫סורה מני סורה‪ ,‬הריני לך אסורה‪.‬‬
‫אם כל יופי חי לא יעורר בך הדר שירת קודש אלא זרם אש זרה ‪ -‬סורה מני סורה‪ ,‬הריני לך‬
‫אסורה! ומשום כך ‪-‬‬
‫“מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו” ‪ -‬כי אין אלו חיים! רק המשנה הזו ‪“ -‬הכתוב” ‪-‬‬
‫היא “עץ חיים”‪ .‬רק בה ניתן לשיר‪:‬‬
‫ודור יקום וחי‪,‬‬
‫ישיר ליופי וחיים‪,‬‬
‫ועדנה בלי די‪ ,‬יינק מטל שמים‪.‬‬
‫ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה‬
‫תקשיב אוזן עם חי‪,‬‬
‫ומעדן שירה ויפי חיים אור קודש ימלא‪,‬‬
‫וההויה כולה לו תדובב‪:‬‬
‫בחירי‪ ,‬הריני לך מותרת‪.‬‬
‫נמצא כי המשנה אומרת שמי שחושב שעל מנת להכיר ולחוות את נויו של אילן עליו לפסוק‬
‫‪ 148‬מופיע בסוף ספר ‘אורות התשובה’‪ ,‬בהוצאת ישיבת אור עציון‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫‪85‬‬
‫ממשנתו‪ ,‬ושחוויית נויו של אילן היא ניתוק והפסקה מן המשנה ‪ -‬אין זו מחשבת תורת‬
‫חיים‪ ,‬על כן הוא מתחייב בנפשו‪ .‬אולם מי שמבין כי כשם שעצם יכולתו להלך בדרך‪ ,‬ולצמוח‬
‫ולהתקדם בחיים‪ ,‬יונקת מתוך המשנה‪ ,‬כך הבחנתו בנויו של אילן והנאתו ממנו נובעת מתוך‬
‫המשנה‪ ,‬הוא מקיים את נפשו ואת העולם כולו‪.‬‬
‫פרק יז‬
‫זכור אל תשכח!‬
‫בעולמם של ישראל תופס הזיכרון מקום רב ועמוק‪ .‬בכל יום ולילה אנו מזכירים את יציאת‬
‫מצרים‪ .‬בכל שבת אנו מזכירים בקידוש את זכר יציאת מצרים ומעשה בראשית‪ .‬בכל יום‬
‫מלוות אותנו שש זכירות‪ .‬שמו של ראש השנה בתורה הוא יום הזיכרון‪ ,‬ושבת שלימה‬
‫הוקדשה לזכירה ‪ -‬שבת זכור‪.‬‬
‫על איזה זיכרון אנו מדברים?‬
‫אם פירושו של זיכרון הוא הזכירה כי אירע אירוע פלוני‪ ,‬כיצד אפשר לומר כי חובה עלינו לזכור‬
‫את אשר עשה לנו עמלק “זכור את אשר עשה לך עמלק”‪ ,‬ותוך כדי דיבור להוסיף ולומר “תמחה‬
‫את זכר עמלק”?‬
‫ישנו זיכרון חושי שתפקידו לשמר את הרשמים שקלטו החושים מן המציאות‪ .‬זיכרון זה‬
‫מאפשר לנו לשוב ולהשתמש במה שלמדנו מן העבר‪ .‬קשה לתאר כיצד היינו שרים ביחד‪,‬‬
‫מתמצאים בדרך לעבודה או לסבתא אהובה לולא הזיכרון החושי‪ .‬יחד עם זאת משמר זיכרון‬
‫זה גם צלילים ומראות שאין אנו חפצים לשאת אותם אתנו במסע החיים (טראומות‪ ,‬רשמי‬
‫חטאים ח”ו)‪ .‬הזיכרון החושי אחוז וניזון כולו מהעולם ההווה והחולף‪.‬‬
‫קיים גם זיכרון המחשבה והרוח‪ .‬הזיכרון משמר בתודעה את כל אשר נלמד ונהגה על ידי‬
‫האדם‪ ,‬ומאפשר לו לבנות קומות נוספות בעולם הרוח‪ .‬אולם גם זיכרון זה מבוסס על רוח‬
‫אנוש שאופק החיים והמחשבה שלה מוגבל ומצומצם‪.‬‬
‫הזיכרון האלוקי‬
‫עד כאן זיכרון ששייך למימד העבר‪ .‬אולם מעבר לאלה קיים הזיכרון העליון‪ ,‬זיכרון אלוקים‪.‬‬
‫ישנה מציאות אלוקית נסתרת הנוכחת בכל‪ .‬ישנה מהות אידיאלית בתשתית המציאות‬
‫‪86‬‬
‫‪87‬‬
‫הנגלית‪ .‬האמונה בכך שהמציאות אינה מתגלגלת מאליה‪ ,‬וההיסטוריה אינה רצף סתמי של‬
‫אירועים אלא תהליך אלוקי המונהג על ידי “קורא הדורות מראש” (ישעיהו מא ד)‪ ,‬אמונה זו‬
‫עומדת בתשתית הזיכרון העליון‪.149‬‬
‫הזיכרון העליון הינו הכישרון לחיות בעולם שמתחת לשמש ויחד עם זאת להיות שייך באופן‬
‫מוחלט אל המהות הפנימית‪ ,‬אל היתרון שמעל לשמש‪.‬‬
‫כך לימד רבנו ולא הרפה‪:‬‬
‫הזכירה היא שייכות ודבקות בדבר‪ ,‬לעומתה השכחה היא טומאה‪.150‬‬
‫והוסיף ואמר‪:‬‬
‫זהו המובן העמוק של “ואתם הדבקים בד’ אלוהיכם”‪ ,‬ולא נפרדים‪ .‬לעומת זה יש‬
‫פסוק בתהלים (ט יח) שה”גוים שכחי אלוהים”‪ ,‬זאת אומרת במצב של חולשה‪ ,‬רפיון‬
‫וניתוק‪ .‬ואנחנו ‪ -‬אשרינו מה טוב חלקנו ‪ -‬אנו דבקים‪ ,‬שייכים ומקושרים‪ .‬וכן מזכירים‬
‫בתפילה של מוצאי שבת “ומדובקים ביראתך”‪ .‬עכשיו בימים אלה‪ ,‬אין אנו שוכחים‬
‫את רבונו של עולם‪ ,‬אין אנו ניתקים‪ .‬הזכירתיות הזאת שייכת למהות הטבע שלנו‪,‬‬
‫לשלמות החיוניות שלנו‪.151‬‬
‫כמה שונה הגדרה זו מן ההגדרה המקובלת‪ .‬זיכרון אינו “מאגר מידע”‪ ,‬אלא הוא זיכרון של‬
‫מציאות חיה וקיימת‪ ,‬זיכרון של הווה עבר ועתיד גם יחד‪ ,152‬זיכרון המניע את האדם והעם‬
‫להוסיף ולבנות‪ ,‬להמשיך ולחדש מכוח העבר לאור העתיד‪.‬‬
‫זיכרון ‪ -‬דבקות במהות‬
‫‪ 149‬זאת הסיבה לכך שמרן הרב קוק זצ”ל ובנו נהגו לכתוב את המילה היסטוריה כך‪ :‬הסתוריה ‪ -‬הסתר י‪-‬ה‪ .‬וכך‬
‫כתב מרן הרב זצ”ל‪“ :‬אנחנו עם יודעי האותיות בספר ד’‪ ,‬כספר התורה הכתוב מרוח ד’ אל עולם ושפעת אמרת‬
‫קדשו החיה לנצח‪ ,‬אשר לא ישוב ריקם דבר אחד מדבריה‪ ,‬כספר ההויה והתולדה הכללית והאנושית‪ ,‬אנחנו‬
‫יודעים הננו לקרוא גם כן‪ ,‬על ידי אנשי חמודות ואורם החי בקרבנו גם את הכתב המטושטש הזה של מסיבות‬
‫המאורעות האלה‪ ,‬אשר לא כהלין למקרי יתיה כל חרטומיא ואשפיא‪ ,‬ספריא ופרופיסוריא‪ .‬ולקריאה זו אנחנו‬
‫קרואים‪ ,‬ולמפשר כתבא דנא אנו עתידים‪ ,‬באין ספק בעתיד הקרוב המוכרח לבא ולהתחדש בעולם ברוח חדש”‬
‫(אגרות ראיה ח”ב‪ ,‬אגרת תשלז)‪.‬‬
‫‪ 150‬שיחות הרב צבי יהודה על המועדים ח”א עמ’ ‪.280‬‬
‫‪ 151‬שם‪.‬‬
‫‪ 152‬כפי שאנו מקדימים בתפילה להזכיר קודם כל את מימד ההווה ‪“ -‬ד’ ֶמלֶ ְך”‪ ,‬ורק לאחריו עבר ועתיד ‪“ -‬ד’‬
‫ָמלָ ְך‪ .‬ד’ יִ ְמֹלְך לְ עֹולָ ם וָ ֶעד”‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫במאמרו הראשון של הרצי”ה‪‘ ,‬התרבות הישראלית’‪ ,‬שהתפרסם בשנת תרע”ג‪ ,153‬הוא‬
‫מתייחס לסוגיית הזיכרון והשכחה‪:‬‬
‫‪...‬עיקר מהותה המיוחדת ומובדלת של תרבות ישראל עם תורת האחדות שלה‪ ,‬הוא‬
‫בזכירת תמיד של התוכן הפנימי האחד הכללי האלהי אשר להוויה כולה הממלא‬
‫וכולל את כולה עם כל פרטי החילוקים והמעקשים‪ ,‬החליפות והתמורות שבה‪,‬‬
‫שכולם מובלעים בכלליותו ומגלים את עומק רוממותו ‪ -‬ובׁשומת דרכי החיים כולם‬
‫ואורחותיהם על פיהו‪...‬‬
‫ההכרה כי יש תוכן פנימי גדול כללי לחיים‪ ,‬להוויה‪ ,‬כי יש אל אחד גדול ונשגב גדול‬
‫ונשא על כל אלהים‪“ ,‬אלהא דאלהיא”‪ ...‬ישנה בעומק רוחם של הגויים ההם גם הם‪.‬‬
‫אבל הם לא זכרוהו ולא דברו בו ולא ׁשמו את דרכי חיי האדם על פיהו‪ .‬בכל משך‬
‫החיים דבק האדם על פיהן רק באיזה חלק ופרט מהחיים וההוויה‪ ...‬ושכח את המהלך‬
‫הכללי האלהי של כל החיים וההוויה עם כל כוחותיהם פרטיהם וחלקיהם‪“ :‬שכחי‬
‫אלהים” היו הגויים ההם‪ ,‬וגם בני ישראל בשפלם ובלכתם “בחוקותיהם” כמו שכחו‬
‫את צור מעוזם‪.‬‬
‫הדבקות בתוכן האלוקי של החיים‪ ,‬החושף מתוכם את המשמעות העמוקה‪ ,‬החיה והכללית‬
‫שלהם‪ ,‬היא מהות הזיכרון הישראלי‪ .‬הוא הזיכרון המלווה אותנו בכל יום ויום‪ .‬זכירת יציאת‬
‫מצרים מעמידה אותנו על יסודות אמונה רבים שמתוך הדבקות בהם‪ ,‬הופכים החיים להיות‬
‫שייכים‪ ,‬מחוברים‪ ,‬משמעותיים ומובילים אלי עתיד מרומם ונישא‪ .‬שכחת אלוקים מותירה‬
‫את החיים בקטנות וצמצום‪ ,‬בחיי הווה שבעוד רגע יהיה לאין‪.‬‬
‫עמלק והשכחה‬
‫אם יש עם ששכחת אלוקים מאפיינת אותו הוא עם עמלק‪ .‬כשם שעם ישראל הוא “ראשית‬
‫תבואתה” של הקב”ה (ירמיהו ב ג) כך עמלק הוא “ראשית גויים” (במדבר כד כ)‪ .‬לזכור את‬
‫עמלק פירושו להיות דבק בכל מה שעמלק מנסה להשכיח ולהתנתק ממנו‪ ,‬ובזיכרון עמלק‬
‫הולכות ונמחות מהעולם שאיפותיו ההרסניות של עם זה‪ .‬לאור זאת‪ ,‬ברור כי זיכרון עמלק‬
‫מבקש לעשות אותנו יותר ענווים‪ ,‬יותר גיבורים ויותר מאוחדים ויחד עם זה פחות מקנאים‬
‫ופחות מיואשים‪.154‬‬
‫‪ 153‬לנתיבות ישראל חלק א מאמר ראשון‪ .‬הרצי”ה היה אז בן עשרים ושתים‪.‬‬
‫‪ 154‬עיין למשל בעניין זה בספר “קול התור” עמ’ ‪ ;93‬עמ’ ‪ 144‬שעמלק הראשון הוא עמלק שבלב (בעיקר‪:‬‬
‫‪89‬‬
‫להיות אדם זוכר פירושו להיות אדם דבק‪ .‬להיות זוכר פירושו לחיות את ההווה כדבק המחבר‬
‫בין העבר לעתיד‪ .‬כך היה זוכר רבנו הרב צבי יהודה זצ”ל את מאורעות העם ואת מאורעותיו‬
‫הוא‪.‬‬
‫פרק יח‬
‫אבנים לבבות‬
‫הדבר המופלא ביותר בעולמנו‪ ,‬והוא יסודה של תורת הרזים‪ ,‬הוא סוד הצמצום ‪ -‬חלות‬
‫האינסוף בסוף‪ .‬את חתימת ברכת “אשר יצר” מבאר הרמ”א‪:155‬‬
‫ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר‬
‫גשמי‪ .‬מפליא אותנו הקישור שמתקיים בין דבר רוחני לדבר גשמי!‬
‫קישור זה מתקיים לא רק באדם‪ ,‬אלא גם במדרגות חיים נוספות‪ .‬מקובלת החלוקה‬
‫האריסטוטלית לדומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי ומדבר‪ .‬ועליהם הוסיף ה’כוזרי’‪ ,‬כפי שהעמיק רבות ללמד‬
‫רבנו הרצי”ה‪ ,‬מין חמישי בבריאה ‪ -‬ישראל‪ .‬בעולם המתמטי למדנו שהמספרים אחד ומיליון‬
‫מקיימים יחס שווה יחסים לאינסוף‪ ,‬וכך אף נאמר שאם אנו מקבלים את חלות הקדושה ‪-‬‬
‫האינסוף ‪ -‬במימד האנושי‪ ,‬ניתן לקבל אותה אף במימד הדומם ‪ -‬קדושת המקום‪.‬‬
‫רבנו הרבה להביא את דברי חז”ל‪:156‬‬
‫רשב”י פתח ‘עמד וימודד ארץ’ (חבקוק ג) ‪ -‬מדד הקב”ה כל האומות ולא מצא אומה‬
‫שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר; מדד הקב”ה כל ההרים ולא מצא הר‬
‫שתנתן בו את התורה אלא סיני; מדד הקב”ה את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בו‬
‫בהמ”ק אלא ירושלים; מדד הקב”ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל‬
‫אלא ארץ ישראל‪.‬‬
‫ישנה הופעה אלוקית העומדת בתשתית בריאת העולם וקיומו‪ ,‬המתאמת בין סגולת הקדושה‬
‫המצויה בין העם והארץ‪ ,‬בין ירושלים והמקדש‪ ,‬בין התורה ודור הראשית של האומה ‪-‬‬
‫דור המדבר‪ .‬שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל אינה כמרחב מחיה‪ ,‬אלא כגוף ונשמה‪.‬‬
‫בהקשר זה הזכיר רבנו שני פסוקים מתהילים שמקורם בשני מזמורים אולם בפסוקי דזמרה‬
‫ייאוש‪ ,‬שקר וגאווה)‪ ,‬והמלחמה העיקרית נגדו היא העמדת “אנשי אמנה” המתוקנים במידותיהם‪ .‬עיין שם עמ’‬
‫‪.104-106‬‬
‫‪90‬‬
‫‪ 155‬אורח חיים סימן ו‪.‬‬
‫‪ 156‬ויקרא רבה יג ב‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫אנו מצמידים אותם‪:‬‬
‫מֹוׁשב לֹו‬
‫ּכִ י ָב ַחר ד’ ְּב ִצּיֹון ִאּוָּה לְ ָ‬
‫ּכִ י יַ ֲעקֹב ָּב ַחר לֹו יָ ּה יִ ְׂש ָר ֵאל לִ ְסגֻ ּלָ תֹו‬
‫‪157‬‬
‫‪158‬‬
‫הבחירה האלוקית בארץ ישראל ובציון אינה בחירה משנית‪ ,‬אלא היא בחירה אלוקית כמו‬
‫הבחירה בישראל לעם סגולה ‪ -‬עם ה’ וארץ ה’‪.159‬‬
‫לב הארץ‬
‫כאשר אנו מדברים על חלות הקדושה בעם ובארץ אנו יכולים לדבר על “לב הארץ”‪.‬‬
‫כך השיב רבנו זצ”ל לשאלה שנשאל‪:‬‬
‫שאלה‪ :‬במה נתייחדה קדושתה של ירושלים משאר המקומות בארץ‪-‬ישראל?‬
‫הרב‪ :‬כשם שבכל דבר יש מדרגות‪ ,‬כן בעניין הקדושה‪ .‬העולם הנברא מלא הבחנות ואין‬
‫להתעלם מכך ולטשטש את ההבדלים שבבריאה‪ .‬כך ברא אלוהים את העולם‪ .‬אבל‪,‬‬
‫דיפרנציאציה אינה צפרציה‪ ,‬הבחנה אין פירושה פירוד‪ .‬הפירוד מביא לידי מלחמות‪,‬‬
‫ההבחנות ‪ -‬לידי שיתוף פעולה‪ ,‬לידי הרמוניה‪ .‬גם בגוף האדם יש הבחנה בין אבר‬
‫לאבר‪ ,‬וכשם שבגוף האדם יש אבר שיש בו מרכזיות מיוחדת‪ ,‬הלב‪ ,‬כך היא ירושלים‬
‫ביחס לשאר מקומות בארץ‪ .‬שכם וג’נין‪ ,‬למשל‪ ,‬שייכות לנו כמו ששלנו היא ירושלים‪,‬‬
‫אבר מאברינו‪ ,‬ואסור לנו לוותר על אחד מהם‪ .‬אך מה ששייך למרכזיות מיוחד‪ .‬הנה‬
‫בירושלים יש ריכוז כל הכוחות הפנימיים של העם‪ :‬היא היתה מקום המלוכה‪ ,‬ערש‬
‫הנבואה‪ ,‬מקום המקדש‪ ,‬שבלשכת הגזית שלו היה גם מושב הסנהדרין‪ .‬עיר שעצמה‬
‫מדינית‪ ,‬רוחנית‪ ,‬מוסרית ומשפטית חברו בה יחדיו‪ .‬כל הארץ היא בחירה‪ .‬אבל גם‬
‫בתוך ארץ‪-‬ישראל מדובר בתורה על מקום “אשר יבחר ד’ אלהיכם”‪.‬‬
‫ייחודה של ירושלים אינו בא להתעלם מקדושת מקומות אחרים בארץ‪ ,‬אלא רק‬
‫מתעלה עליהם ומתוכם‪ .‬נאמר אצלנו “ירושלים מקודשת מכל ארץ‪-‬ישראל” ‪ -‬כשם‬
‫שמובן מזה שירושלים מקודשת יותר מכל ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כך מובן מזה שהיא מקודשת‬
‫‪ 157‬תהילים קלב‪.‬‬
‫‪ 158‬תהילים קלה‪.‬‬
‫‪ 159‬עיין יחזקאל לו “עם ד’ אלה ומארצו יצאו”‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫מתוך כל ארץ‪-‬ישראל‪ :‬מתוך שניישב את כל ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬גם את שכם וגם את חברון‪,‬‬
‫תתקדש ותתגלה יותר גם ירושלים‪ .‬קיבוץ גלויות בכל חלקי הארץ הולך ומעלה את‬
‫קדושתה‪ .‬העיר לא התחלקה לשבטים‪ .‬תוקף ניצחה בהתרחבות שבטי מלכותנו‬
‫במרום הריה‪.160‬‬
‫ירושלים היא לבה של הארץ‪ ,‬היא לבה של האומה‪ .‬בלב מרוכז כח החיים של הגוף כולו‪.‬‬
‫בירושלים מרוכזת הקדושה והמלכות‪ ,‬הנבואה והמשפט‪.‬‬
‫ובליבה מקדש‬
‫ובליבה של ירושלים ‪ -‬מקום הקודש והמקדש‪.‬‬
‫נעמיד מול עינינו כמה משפטים מתוך המאמר המרטיט שכתב רבנו זצ”ל עוד בשנת תרצ”ז‬
‫“מאחר כתלנו”‪:161‬‬
‫כמו ישראל בנפשות‪ ,‬באדם‪ ,‬כן הכותל בעולם‪ ,‬בארץ‪ .‬חסון ותקיף בכחו‪-‬האיתנים‬
‫לאלהיו‪ ,‬מחזיק הוא את עמדתו בכל חליפות מערכות הדורות וקורותיהם‪ ,‬בכל‬
‫התמורות והשינויים‪ ,‬החלחלות והזעזועים‪ ,‬הבאים עלי ארץ ודריה ‪ -‬אשר הוא בתוכם‬
‫ואתם‪ .‬וגם אם קלון החרבן מכסה את מראהו‪ ,‬גם אם אותות ההרס בולטים מעל גביו‬
‫ועננות השממון מאפילות את זהרו‪ ,‬גם אם בסבכי מבואות אפלים ומטונפים נסתר‬
‫הוא מעין רואים‪ ,‬וגם אם נדחק ונלחץ הוא מתגרת יד שכניו המקיפים אותו מכל צד‪,‬‬
‫להסיג את גבולו‪ ,‬לדכאהו ולבלע את נחלתו‪ - ,‬כחלמיש‪-‬צור נצב הוא על משמרתו‪,‬‬
‫מבלי מוש ומבלי הפגם בקרבו גאונו הפנימי‪ ,‬תמים ונאדר בעוז עצמיותו‪ ,‬המתגלה‬
‫לבעל עינא פקיחא גם בעד כל אלה וגם על‪-‬ידי כל אלה‪ .‬כי שריד חמדת הקודש הוא‬
‫קדוש משכני עליון‪ ,‬ובמפלאות סגולת‪-‬קיומו זאת עד הוא למאורעות‪-‬עולם ולקורות‪-‬‬
‫דורות של אלפי שנות תרבות האדם‪ .‬כ”עד הלאומים”‪ ,‬עומד הוא על גביהם ומעיד‬
‫הוא עליהם‪ ,‬על גלגולי מהלכי חייהם‪ ,‬על מקורות זרמי רוחותיהם ועל מוצאות נתיבות‬
‫פעליהם‪ ,‬ומעיד הוא בהם ‪ -‬בזכות קיום חייהם‪ ,‬בערך תוכן רוחותיהם ובמעמד כח‬
‫פעליהם‪.‬‬
‫‪ 160‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬פרק “לא נזוז מכאן”‪.‬‬
‫‪ 161‬לנתיבות ישראל ח”א מאמר שלישי (הוצאת מאבני המקום עמ’ כט)‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫יש לבבות ויש לבבות‪,‬‬
‫יש לבות אדם‬
‫ויש לבות אבנים‬
‫ויש אבנים ויש אבנים‪,‬‬
‫יש אבני דומה‬
‫ויש אבנים לבבות‪.‬‬
‫כמו ישראל “לב האומות”‪ ,‬לב האדם‪ ,‬כן הארץ ומקום‪-‬קדשה בקרבה‪“ .‬לב העולם”‬
‫ולבם של ישראל‪ .‬ומכל קצות הארץ‪ ,‬ומכל פנות העולם‪ ,‬גם מכל תפוצות הגולה‪,‬‬
‫זורמות ועולות שפעות ה’ “עבודה שבלב” דרך נקודת‪ -‬המרכז של הארץ‪ ,‬דרך‬
‫העיר הזאת ודרך הבית הזה‪ .‬וכן האבנים האלה‪ ,‬שארית פליטת הר ביתנו‪ ,‬שהם לנו‪,‬‬
‫“בקדושתם אע”פ שהם שוממים”‪ ,‬כי “שכינה לא זזה מעולם מכותל מערבי”‪ ,‬ורוח‬
‫אלקים חיים קדוש ישראל‪ ,‬המשכין שמו שם‪ ,‬לעולם מרחף הוא עליהם ומחיה אותם‬
‫בחביון‪-‬עוזו בכל מעבה ערמות עפר רקבון ההרס‪ - ,‬האבנים האלה לבבות הם לנו!‬
‫זקופים וחזקים עומדים פה טורי האבנים האלה‪ ,‬וכמצבת ‪ -‬חיים מודיעים הם‪ ,‬פה חי‬
‫עם ישראל‪ ,‬פה גנוז אור‪ -‬חייו‪ ,‬עוז‪-‬כחו וגאון קדשו‪...‬‬
‫בירושלים‪ ,‬ובליבה ‪ -‬הר הבית והכותל שניצב כעדות למה שאמור להיות בנוי עליו‪ ,‬פועמת‬
‫ליבת החיים של האומה‪ .‬בבחינה זו כולנו ירושלמים‪ ,‬וארצנו כולה ‪“ -‬ארץ ציון וירושלים”!‬
‫לסיום הדברים נביא את סיפור שחרור הכותל כפי שספרו רבנו זצ”ל בעצמו‪:‬‬
‫בבוקר של יום שני‪ ,‬כ”ו באייר‪ ,‬הלכתי כדרכי להתפלל תפילת שחרית בישיבה‪ .‬המצב היה‬
‫מתוח‪ .‬כמה וכמה מבני הישיבה היו מגוייסים‪ .‬אחד מן הבחורים ניגש אלי והודיעני שהמלחמה‬
‫החלה‪ ,‬והליגיון של ירדן מתפאר שהוא יכבוש את ירושלים שמחוץ לחומה‪ .‬מאחר ששררה‬
‫אווירת‪-‬מלחמה בעיר התפללתי למחרת ביחידות בביתי‪ ,‬ואחר‪-‬כך הלכתי אל הבניין הישן‬
‫של הישיבה שבתוך העיר‪ .‬שמועה רדפה שמועה על המצב בחזיתות‪ ,‬ובמיוחד על הקרבות‬
‫בעיבורה של ירושלים‪ .‬אחד הידידים טילפן ומסר לי ידיעה בשמו של הרב הראשי לצה”ל‬
‫בזמן ההוא‪ ,‬ר’ שלמה גורן‪ ,‬שיחידות צה”ל הולכות ומתקרבות אל ירושלים שבין החומות‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫הידיעה הרעישה‪ .‬משעה לשעה גברה הציפייה להתפתחויות‪ .‬חייל אחד‪ ,‬בן‪ -‬הישיבה‪ ,‬קפץ‬
‫בשעת חופשה קצרה אל הישיבה ובישר‪ ,‬שמחר‪ ,‬אם ירצה ד’‪ ,‬יגיעו הצנחנים אל הכותל‬
‫המערבי‪ .‬כמובן‪ ,‬כולנו היינו שרויים בחרדה ובתקווה‪ .‬ביום הרביעי לפני הצהריים‪ ,‬בשעה‬
‫אחת‪-‬עשרה בערך‪ ,‬דפק קצין בפתח ביתי‪ ,‬נכנס פנימה ואמר לי בשמו של הרב גורן‪ :‬כבוד‬
‫רבי צבי יהודה מוזמן על‪-‬ידי הרב הצבאי הראשי לבוא מיד אל הכותל המערבי‪ .‬למטה מחכה‬
‫זחל”ם!‬
‫בדרך הצטרף אלינו הרב ר’ דוד כהן‪ ,‬הנזיר זצ”ל‪ ,‬שגם הוא הוזמן על‪-‬ידי חתנו‪ ,‬הרב הצבאי‬
‫הראשי‪ .‬הזחל”ם הבקיע בקושי את דרכו בין המונים עצומים שהצטופפו בחוצות ירושלים‪.‬‬
‫המונים מריעים בדמעות‪-‬שמחה‪ ,‬בשירה ובריקודים‪ ,‬לשחרור העיר שבין החומות‪.‬‬
‫בדרך סח לי הקצין‪ :‬משהגיעו הצנחנים לרחבת הכותל‪ ,‬כשהם נצמדים אל אבניו‪ ,‬עלה על‬
‫נדבכו העליון הקצין יורם זמוש‪ ,‬איש קבוצת יבנה ותלמיד ישיבתנו‪ ,‬והניף את דגל המדינה‬
‫במרומי הכותל המערבי‪ .‬המפקד אמר אל יורם‪ ,‬לקול תשואות הצנחנים‪ ,‬שמגיע לו פרס בעד‬
‫מעשהו ושאלו במה הוא בוחר‪ .‬בדומייה שהשתררה השיב יורם זמוש‪ :‬הפרס המכובד ביותר‬
‫בשבילי יהיה‪ ,‬כאשר תשלחו רכב צבאי ותביאו הנה את מורנו ר’ צבי יהודה הכהן קוק‪ ,‬ראש‬
‫ישיבת “מרכז הרב”‪ ,‬שיהיה בינינו בשמחתנו העצומה!‬
‫הוא גם סח לי‪ ,‬שבין הראשונים שהגיעו אל רחבת הכותל המערבי‪ ,‬על‪-‬אף סכנת הכדורים‬
‫של רובי הצלפים הערביים‪ ,‬שהוסיפו לירות ממקומות מחבוא שונים‪ ,‬היה הרב גורן‪ ,‬כשבידו‬
‫האחת ספר‪-‬תורה ובידו השנייה שופר‪ .‬לוחמים קשוחים‪ ,‬מנוסי קרבות קשים‪ ,‬בכו כילדים‬
‫בשומעם את תקיעת השופר של הרב הראשי‪ .‬הם העריכו את אומץ ליבו ומסירות נפשו‬
‫בהיותו כל הזמן בקו הראשון‪ ,‬כאחד הצנחנים שגלשו מגבעת אוגוסטה‪-‬ויקטוריה אל הכותל‬
‫המערבי‪ .‬לא מעטים נפגעו בהסתכנות זו‪.‬‬
‫לשאלתי דרך איזה שער משערי העיר הגיעו לכותל‪ ,‬השיב לי קול מוכר‪ ,‬קולו של חייל בן‪-‬‬
‫ישיבתנו‪ :‬ברוך השם‪ ,‬כל השערים פתוחים‪.‬‬
‫בכל מקום סביבי הסתובבו ורצו חיילים מזויינים‪ .‬הם היו בפעילות מלחמתית‪ .‬בחלל האוויר‬
‫הדהדו קולות של יריות‪ .‬אחד החיילים‪ ,‬ר’ ישראל שטיגליץ‪ ,‬בן‪-‬ישיבתנו‪ ,‬שכעת הוא רב‬
‫שדה‪-‬יעקב ורב צבאי‪ ,‬ניגש אלי ואמר‪ ,‬שקיבל רשות מהפיקוד לערוך כאן תפילת מנחה‬
‫בציבור‪ .‬התפילה הראשונה בכותל אחר תשע‪-‬עשרה שנות ניתוק‪.‬‬
‫זו היתה תפילת מנחה שכולה דבקות‪ .‬הלב היה מלא והעיניים זלגו דמע‪ .‬חיילים השתטחו‬
‫‪95‬‬
‫נושאים כלליים בהם מועברים השתלמויות דרך בית מדרש מהו"ת‪:‬‬
‫משנת הציונות הדתית כתורת חיים‬
‫(היחס למדינה‪ ,‬קודש בחול‪ ,‬החוצפה בעקבתא דמשיחא)‬
‫מהות החינוך ודמות המחנך‬
‫מוכנות לשינוי ולבירור כתהליך חינוכי‬
‫האמון בחיובי כמקדם תהליכים של צמיחה והתחדשות‬
‫כבוד התלמיד‬
‫הדימוי העצמי‬
‫חירות וכפייה בחינוך‬
‫על שמחה‪ ,‬על רגש וריגושים‬
‫עיצוב המידות כגורם מרכזי באיזון הנפשי‬
‫סבלנות לתהליך והשגיות מול השקעה‬
‫הבנת תסכולים וההתמודדות עמם‬
‫אבות ובנים מרד והמשכיות – גיל ההתבגרות‬
‫ועוד‪...‬‬
‫כל המעוניין לקבל פרטים נוספים‬
‫ולקיים מפגשי לימוד צוותיים בבתי הספר‬
‫מוזמן להתקשר לשלמה ‪ 052-5666620‬או למשרד ‪02-6416645‬‬
‫‪ | [email protected]‬פקס ‪02-6416637‬‬