חיים - דרכי אבותינו מן המערב

‫ביח חי»‪ 0‬להאחים צאייאג‬
‫ברחוב רוואמדן‬
‫בעובי‬
‫מסנאס‬
‫יע״א‬
‫לזיני׳ ׳ * י | ‪| * V . 0 / 0‬‬
‫‪M P R I M ERIE S A Y A G‬‬
‫‪Rouamzine‬‬
‫‪MEKNES‬‬
‫‪Rue‬‬
‫^‬
‫‪ ^WI^W‬ז^ז^ ^ ל ^ ^ ^‬
‫‪xT^K‬‬
‫^‪dtif‬‬
‫^^‪^ /K^^^^^r^^C ^^C^^C‬‬
‫ן הקדמת ה ר ב המובהק מוהר״ר ן‬
‫טוליראנו זלה״ה ריין ומריץ ו ‪1‬‬
‫ר־זיים‬
‫ן‬
‫בעי״ת סאלי יעי׳א‬
‫}‬
‫‪I‬‬
‫) א׳ מיני ד ר ו של הרב המחבר זלה״ה(‬
‫*******‬
‫מראש‬
‫|‬
‫»*** ^ » ^ ‪i 4 9 R ^ ^ « B V ^ ^ ^ ^ ^ i ^ ^ ^ « @ k‬‬
‫מקדמי׳ ארש׳ הארש׳ תענה אח דברי;הצירות‪ .‬ציר הצירים על מוח‬
‫לבן גדל פ ר ע שערות שהורוה‪ .‬בן עשרים לרדוף על צואר נרדף‬
‫בפרק אל‪ .‬נערות‪ .‬כי נגזר מאר! ר״‪/‬יי•‬
‫‪,‬‬
‫כל מאורוה‪.‬‬
‫ההוא יומא דנה‬
‫הובל לקברות • צר ואור חשך נחשכו‬
‫נפפיה דר׳ בעון ה ד ו מ ה ‪ .‬שתו העם‬
‫אשנליח מרורוה‪ .‬ויכנו נל העם בבני וכימה‪ .‬על זיו דההוא שופרא דבלי בעפרא‬
‫ולשש ועש היה ל י מ ה ‪ .‬שקוד ללמוד חורה ואיזן והיקר חיקן באמה בארוה‪ .‬אין‬
‫די באר לשון צק ונקי וקצר נילל צשר שכירות‪ .‬באיש׳ ערבה ושיחה נאה מאיריס‬
‫נ י ס פ ד י ס ואבנים יקרוה‪ .‬עועמ נוף דבש אמריו ומנעמי מהקי קצור דבריו שם‬
‫ינוחו‬
‫ימצאו מזגיע לנפש עיפה ב ס ב ד ח ישרות‪ .‬נלם ננוחיכ אין בהה נפחל‬
‫יצקש נלס אמרוה שהורוה‪ .‬אלו הן הנצרפיס׳ והנסקלין׳ המסוקלוה מנל שגיאה בקע‬
‫וי ‪ if‬ר ס בשימה‪ .‬מעשה ידי אומן שארינו נלילא חריפא ה ח נ כ השלם והותיק ותורה‬
‫חן וחסר על לשוני כהה״ר היי• מאימרא!‬
‫ע ע ד ו ח ‪ .‬בר‬
‫ובראשיהם‬
‫מההלך בג; בינן של צדיקים‬
‫מיניה‬
‫דמר‬
‫הוא גלי‬
‫עמיקהא ומםהרהא ומשניוחיו סדורוח • הנשר הגדול נ ע ל ה מ פ י ס ארך האבר רב‬
‫הנוצה מלא הרקמה סוה״ר השי־א ק•ישא ופרישאשארינוהרבהמפורססכמוהה״ר‬
‫משה מא מראן‬
‫י‬
‫מודעהנו‪.‬בר‬
‫המפורסם‬
‫פועל גבורוח‪ .‬וזה משה האיש קרוב לגו בו עז‬
‫ר )‪3‬ס‪3‬‬
‫י‬
‫נ‬
‫י‬
‫ת‬
‫י‬
‫ה‬
‫מתהלך* בבית הדשן בחצר גנה ביחן המלך צור‬
‫בנגלות‬
‫אבי^ן‪.‬הוא‬
‫׳‬
‫ניהו ההייר הגדול הרב‬
‫ובנםהרוח • הוא משה בעלה של‬
‫העלובה הענייה *השוממה מרהי דודחי אחיהו של אוהו צדיק עע״ר‬
‫אמ״ו‬
‫עדן היא האשה‬
‫העינים והישרים‬
‫היקרוח‪ .‬המלה‬
‫כרביב‬
‫א נ י הוכיח ה‬
‫‪,‬‬
‫בכשרון המעשים ההמימה במעשיה‬
‫בליירא מביית‬
‫מאן נינהו שרה ורבקה נשים‬
‫ד מ ע ־ על מוח לב; רך ויחיד‬
‫גס‬
‫הקדמות‬
‫גם בן ואח אין לו בשנים קצרוה‪ .‬במספר ההמון לכפל העשרות‪ .‬וחשאי‬
‫החכה‬
‫קפח רוח‪ .‬ולא מצאה היונה מנוח‪ .‬ומשלוס נפשה נזנחה זניח טל יום עברות‪.‬‬
‫יום ע י ר ה היום ההוא יום הוכחה ונאצה וצמה‪ .‬היום ההוא‬
‫הששי חמשה ימים לחדש השרי‬
‫משנת שמרו‬
‫אחינו הרב המחבר זלה״ה‪ .‬וגם הרב‬
‫יום חשך הוא יום‬
‫לפ״ק‪ .‬יו עלה השמיס בםערוח‬
‫מד אביו‬
‫זלה״ה‬
‫נח נפשיה‬
‫בההיא שהא‪ .‬כי יגונוהיו דאו וגבמ והשהרגו על צוארו משבית ארון הקדש וגניזה‬
‫אור יקרוה ‪ .‬בר מיניה דמר׳ פניו כזוהר מז;ירוח‪ .‬זאת ההי נחמתנו כי הניח אחריו‬
‫ברכוה לזכר צדיק‬
‫שטים‬
‫שם טוב מבנים וממות ונעחרוח‪ .‬ויעש לו ארבעה עמודי‬
‫מ ן במדבר׳ ארש' שעה ארש׳לי׳ מטוהרה‬
‫‪,‬‬
‫ה י‬
‫א מסכת ‪p^inp‬‬
‫לארכה ולרחבה דורש על כל קוץ וקין רבו‬
‫ל‬
‫‪y‬׳'‪ f‬שם היפיע ו ה ו ד ע המחיר זי׳ל עוצם‬
‫משערות •‬
‫^‬
‫בינהו ועוז תפארהו‪ .‬הלא‬
‫בספר והרוח‪ .‬ועוד‬
‫ו ש י נ ג ה‬
‫ה ר ת ע‬
‫היא‬
‫כתו‪:‬‬
‫מילא בקםח׳ ידו דרך קסהו׳ כאוהב נצי ימינו כשר רעש לי שיניה על‬
‫משביע בטיבו ולחמו לכל טדד ויתן לעםויאכלו‪3 D *]""ODD‬‬
‫}‪IT‬‬
‫וישבעו ויבערו והביא להם אה המוגממה‪ .‬ושם‬
‫הנהר הרביעי׳ הוא פרה שמימיו פרין ורביןומברין אה האדם‪ .‬הוא ההולך קדמה‬
‫אישור כולל ואישור מוסיף ואישיר חל על אישור ידו לו אגומה‪ .‬הוא הספר היקי־‬
‫ורב ז‬
‫* •‬
‫נית‬
‫ג י נו‪:‬‬
‫^‬
‫י נ י ה ! י‪:‬‬
‫^'‬
‫נ ינה ע ב ה ה י י ד ה ג ר י‬
‫' הרא״‪2‬‬
‫י יו‪! -‬‬
‫>לה״ה בעצרת׳ הדברוח‪ .‬ויאסיר אה רכבו יידו שנאה זו נ‪/‬קלקלה‬
‫ה‬
‫ז ה‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫אח השורה ויכינהו ברוב פרשיו וחילו על פי החירות‪ .‬בכי־‪ :•.‬ורשום בספר והראה‬
‫פנים להלכה פנים מסבירוח‪ .‬נוחים כטל א ו מ ה ‪ .‬קול וםוברו׳ עמו אהא ואייתי‬
‫מהניהא בידיה מספרא וספרי ומכילהא והילקוט והש״ם והמה ס ד ר ו ה ‪ .‬ובעונוהינו‬
‫שרבו לא אסהייעא מילתא ולא בא הדבר לידי גמר כל הפרשיוח‪ .‬כי בו בפרק‬
‫בפרשה הפלה למשה נח נפשיה של אחינו המחבל זלה״ה בפרשה קבלה עול מלכות‬
‫שמים בפסוק ואהבה אז ה״א ונטמן במערות ובמחלות ר א ש ע פ ר ו ח •‬
‫קראתי שם הספר הטוב בישראל‬
‫בש‪5‬‬
‫גלויות ידועות ללבבות‪ .‬הא׳ ע״ש המקרא‬
‫חיים‪ .‬מצורף אל מה שיהיה שם המחבר‬
‫‪f'Dn‬‬
‫היי•‬
‫‪3‬ן‬
‫לשחי סיבות‬
‫בתהלוח מי האיש החפץ‬
‫זל׳ נזכר בין החיים‪ .‬והסבה הב׳ אל‬
‫היות שכל ישעיוחזצו של המחבר זל׳ היה ההתעסקות וההשתדלות בימים ובלילות‬
‫בזאת התירה הורת‬
‫עשק‬
‫א ל ד ״ ח *ם‬
‫ע״ש הההעסקית‬
‫י‬
‫עינים מאירות‪ .‬על כן קרא הקורא שם הבאר‬
‫הנזכרות‪ .‬ויוחר ממה שנהוב והזכרנו למעלה‬
‫עוד לו יתר שאה‬
‫הקדמות‬
‫קצה ממסכת הוריות והרכה ממסכח ד״זג גא‬
‫י‬
‫ועניינים אתריםוהמהמפיזרוח‪ .‬הלא•‬
‫ספר במשנה עצרה מאמרוה‬
‫הם כתובים על‬
‫ומה כהי כי איחל להאריך לשין ומענות לספר‬
‫שפריו וחהלוחיו כי רבו מארבה יאין להם ספורוח‪ .‬ולפי אשים מחסום רב ועצום‬
‫אשמרה על שפחי נ י הם מפורסמוח יניכרוח‪ .‬לעיני אחינו כל ביה ישראל הצאן‬
‫המקושרוח‪ .‬בבריח אהבה המקום ב״האשר אין ממנו פנוי כל מקום‪ .‬המהולל בפי‬
‫כל נשמה בהשבחוח ושירוה‪ .‬ושפהינו אהנו יוצאוחוחולוח‪.‬בעשר לשוטה שלחפלוח‬
‫מול צור נוראעלילוח‪ .‬המהולל בעשר ספירוח‪.‬אנא ה' הבע משמים וראה בעלבון‬
‫ב‪,‬ין העלובים מסרבים יסלוניס סילון ממאיר וקוץ מכאיב רבו מצערוח‪.‬השבידך‬
‫כבוצר על סלסילות‪ .‬ילבן הארמי כרוח במזמרוח‪ .‬ושובה אלד׳ העירה בשר שלום‬
‫ל ע מ ך ‪ .‬ובנה כנה אשר נסעה ימינך הר הביח והעזרוח‪ .‬שם נזבחה זרחי צדק‬
‫עולה וכליל ממלאים המבוקרוח לעשוח נחה רוח ליוצרנו צור עזרה בצרוח״ כד׳‬
‫הצעיר במדבר וניבו נבזה‪ .‬גברא דלא חזי‪ .‬נלעג הלשון והשסחים‪ .‬מסובל ומעופל‬
‫ימכובל ומיחבל אין בו מחום מראש ועד רגלים‪ .‬מחוי קידה על אפים‪ .‬ו כ ד ע ה‬
‫על ברכים‪ .‬קמי רבנן והלמידהון העוסקים בחורה לשם שמים‪ .‬זעיר שם הקען‬
‫רחיים בדאי׳א עט׳ ר כיזהי׳ר יוסף טודיראנו‬
‫זלה׳ה‪ .‬בלא!׳ כ מ י ה ל משה ייל‪ .‬בלאן הח־דג כמוהה״ר יעקב‬
‫זלה״ה זיע״א‬
‫המדמת מני״ר שר צבא יש ״ ראש גולת אריאל‬
‫‪,‬‬
‫מ ת ל • מעוז ומגדול• נר‬
‫עט״יוצפ״ת• המאור‬
‫המערב• עצום ורב• יאשהרבגיםודאב״ד הגדול‬
‫בעי״ת רבאט יע״א * כסש״ח כמוהה״ר‬
‫י ה ו ש ע‬
‫יחש״ז • חי ובריא אולם • אכי‪-‬ר‬
‫ב י ר ד ו ג ו‬
‫ן‬
‫‪I‬‬
‫יתרו!‬
‫ד ע ת ‪ .‬כיתרון האור מן ה ח ‪ :‬ך ‪ .‬הוהירו דורוה הא׳ מהאחרונים‪ .‬באמה‬
‫<‪$‬ו״ר אם הא׳ כמלאכים‪ .‬המה מלכיהם‪ .‬מאן מלכי רבנן בחכמחם‬
‫הנפלאה\ובקדושהס הנוראה‪ .‬ובכקידהם למרומי עוף כנשר דאה‪ .‬ירושה ל‪:‬ס‬
‫‪ .‬ואחנה םימנא‪ .‬המחבר הלזה‬
‫הגיעו שנותיו ליוצא צבא‬
‫‪Y‬‬
‫‪S‬‬
‫•‬
‫בישראל‪.‬‬
‫ע‬
‫‪1‬‬
‫עד‬
‫ד העולם‪ .‬חי איקרי‪ .‬שלא‬
‫שקראו רבו‬
‫צעיר לימים ‪.‬‬
‫ומוריה ומחסין ליה ליה רח״ל‪ .‬עכז׳יי‪-‬כ נעל ר זמנו בגשמיות‪ .‬הגה מלא אח‬
‫החםרון ברוחניות‪.‬‬
‫בי‪ .‬הדה״ג‬
‫שחיגר כמה חבולים ] ראה בהקדמה בן דירו‪ .‬צדיק כיוצא‬
‫מוהריר יויים טיליראנו‬
‫יקראו לו‪ .‬ג״א הרב‬
‫ושנין‪.‬אכל‬
‫וטוחנן זה‬
‫זלהיה[ שם‬
‫המופלה‪ .‬וכבוד ה׳ מלא‪ .‬חריף‬
‫ושבע והותיר‬
‫באמהחוהיי לים מלחמה‬
‫של הורה‪ .‬עוקר הרים‬
‫ה י• מאימרא]‬
‫י‬
‫בבז‪ .‬כקשה מוהר״ר‬
‫‪,‬‬
‫יחיד לעיר וקדיש נודע לש״ט ולההלה‬
‫כלשה‬
‫\‪jT[7‬‬
‫המחבר אשר‬
‫ז ל ה ה ׳ ‪ .‬בן‬
‫ה ר ה ג מוהרר׳‬
‫‪,‬‬
‫שפיר זלהה׳‪ .‬שנחבש״מ על פני אכיו• ולא נשאר בו רוח‬
‫היי•‬
‫המחבר הלזה‪ .‬עודו אפרוח שלא נחפקהו עיניו‪ .‬ילד מסכןוהככ‪.‬‬
‫היזתיה‬
‫^‬
‫ת‬
‫הדיי‪ :‬ו‬
‫^‬
‫ת הי&‪,‬רי‬
‫• י יל ל‬
‫הנס‬
‫?ג ו‬
‫גע‬
‫הכנפים‬
‫• הרא״ם‬
‫זלהה׳‪ .‬כשמו כן הוא‪ .‬כידוע לכל חופש ס פ ר ‪ .‬שבימינו אלה לא‬
‫יוכלו שאה דבריו אף האיתנים‬
‫מוסדי ומ‪5‬וי‪,‬י י ר ן ‪ .‬האם נמצא כבושם הזה‬
‫חפארח‬
‫ה ק ד מ ו ת‬
‫תפארת ארס • בזמן הזה‪ .‬ואנחנו בני עירו נרים ראש בגאה וגאון במחבר הלז‬
‫שבשניו המועעיס נ ע ר יכתבס‪ .‬הגביר היל ר ע ש את כל הכגוד הזה להגביה עוף‬
‫על מרומי הרי השס׳‬
‫ספרא וספרי ו נ ו ׳ ‪ .‬ארי נעשה ע ו ר ף ‪ .‬שואף זורח הוא‬
‫כגבור יצא ‪ .‬וכל מאמר קשה בדברי רש״י והרמב״ן והרא׳׳ס‪ .‬אשר עוז פניו ישונה‬
‫ולא נרגש ע ע מ ו ‪ .‬הנה הרב ז״למקרב רחוקים בזרוע‪ .‬ממרחק יביא לחמו‪ .‬מגיד‬
‫מה שיחו‪ .‬ומריח מי פלגיו הפריחו‪ .‬הנצניס נראו בארן‪ .‬ארן‬
‫ח ••‬
‫יי‬
‫חובחינו‪ .‬בהקדמה נעשה‪.‬לנשמע‪ .‬להצדיק דינו יהברך‪ .‬על חשרונינו‬
‫מנטיעה ש״ק הלזה ‪ .‬הן היהה כזאח‪ .‬להאיר לארן‬
‫למיעוכ• שניס‬
‫כאלה‪ .‬ואס שגיס רבוח חיה‪ .‬מה היו כחוחיו ומפעליו‪ .‬לרוב יגיעתו יבקידהו‬
‫ומוחו החשמלי‪ .‬קול לו קול אליו‪ .‬הנה על כיוצא בזה אמרו יגע ר׳ בון ו כ י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כחלילים יהמה‪ .‬על הפרח הנקעף וקמע בלא עה עדנו ב א ג ו ‪.‬‬
‫ללבי גליתי‪.‬‬
‫אך עלינו להצדיק דינו יהברך‪ .‬כי הוא יודע חעלומוח ל ב ‪ .‬אס המלך מלכו ש״ע‬
‫‪'*£71‬־[‬
‫‪ [ V * T " Q‬למען היוח‪.‬לו חיים נצחיים בעוכס הגמול הנצחי‪ .‬באכר‬
‫י‬
‫מ ע ו ד ו ‪ .‬ולא יכול יוכפ׳ להתאפק‬
‫גמר את חק למודו‬
‫להתמהמה בארן הלזו הנשמה חון מכבודו‪ .‬ושם יקצור אשר ז ר ע ‪ .‬איש כמתנה‬
‫ידו‪ .‬פרי מעשיו וצדקתו וחורחו חורת‬
‫^ י '‬
‫ה י י • ‪.‬‬
‫עולמות ינחל ונהרי דאפרסמונא דכיא‪ .‬רק למען הברכה הזאה‪ .‬הברכה‬
‫העליונה אשר הניח אחריו היא הספר הזה‪ .‬לההלה ולשם ולחפארח ‪.‬‬
‫וזאת נחמח״נו בעוניינו‪ .‬שעוב הוא מבנים ומבנוח מעשה ידיו להתפאר הולדוטה;‬
‫כין וזה חלקו מכל עמלו‪ .‬כמיס כניס לפנים‪ .‬כ ן הוא מעיד על בקיאוהו וחריפותו‬
‫ורוח דעהו ויפעה לגונו האדיר והיא אספקלריא המאירה חשכה לבבו הטוב ‪.‬‬
‫וילמד סחוס מן המפורש‪ .‬רבים וכן שלימים המה ראו כן המהו כל שומעי שמו‬
‫כי הוא הגבר הוקס על מאדירי ההורה מהוגיה ומשוק;י דלהוהיה‪ .‬וקריאתה‬
‫זו הלולה‪ .‬ושפחי כה; המהגר זלה״ה יהיו‬
‫דובבוח בקצר והרי צדיקים במיהחן‬
‫קרויים‬
‫ע ל י ^ ן‬
‫רק לשבח הגואל העהור אי דודו או גן דודו‪ .‬או‪:::‬א״י‪ :‬ממשפחתי‬
‫הן לאיש גואל נברח ומעולה•‬
‫א ו‬
‫יי‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ה י י • ‪.‬‬
‫י'!‪"IT‬‬
‫מלי דאבות‪.‬‬
‫דחילורהיס ומוקי״ר‪ .‬ידאה ה׳ היא‬
‫מ א י מ ר א ל יזייאיאשר הזיל תרומה כסף הנהון לקיים‬
‫לאדפוסי הדרא‪ .‬זו תורת האדם הגדול‬
‫בענקים הזה‪ .‬אנא דאמרי יהא רעוה שיתקיים בו מאי‬
‫דאמו׳יר מנוה גוררת‬
‫מ נ ו ה ‪ .‬יען מ א י ן לו‪ .‬לפוקדו בבנים זכרים הגונים שיק‪ .‬צדיקים כיוצא‪ .‬למחיל‬
‫הקדמות‬
‫אוהבי יש שטחיו של הרב המחבר ונוסף עליהם נ ב הייא ורב הוגא‪ .‬בעבודה‬
‫ה י‬
‫הין‬
‫״‬
‫ת‬
‫מ‬
‫יו‬
‫חס‬
‫בחיים‬
‫ז‬
‫יהיה לגויגדול‪ .‬צדק כ ח מ ר י פ ר ח ‪ .‬או״ע קיהה עוהוחי‪ .‬עמיהנו בהורה‬
‫מזה בן מזה‪ .‬נחונים נחונים המה אליו החכמה והמדע כהימן ודרדמ‪.‬‬
‫הרב המופלא ‪ .‬גודלו וכגיבו מ ל א ‪ .‬כקשה מוה״רי‬
‫‪,‬‬
‫יחשל• אשר ערה ויגע בעשר‬
‫מרדכי עמאר‬
‫אצבעוחיו‪ .‬ע ם רוחב‬
‫שכלו הזך להטה סגיס מחוך החוברח הלזו• אפשר לומר ונקה אח כל ־לאה‪.‬‬
‫עעוח ושגיאה‪ .‬ואיזן וחיקר וחיקן הספר הנחמד הזה‪ .‬יהי אלהיו עמו והרועה‬
‫מלך ב ו ‪ .‬חעמוד לו ולזרעו בו למיגהו‪ .‬חכמים כיוצא בו‪ .‬צדיקים כיוצא ב ו ‪.‬‬
‫דלא ליפסיק גירסא מפימייהו בזכוח הרב המחבר דעביד להורהיה דלא השחזה‬
‫ח יר[‬
‫י‬
‫ויפה באפיו גשמה‬
‫הנני עונה בכל כהי‪ .‬על ברכוה יעשה מורה‪ .‬אחימן׳ ש‪:‬י ‪ .‬חמדה‬
‫אמן‬
‫מ^‬
‫ו ש י‬
‫•‬
‫שמ״ש‬
‫קרוב לנו האיש‪.‬‬
‫בצהרים‪ .‬ז ה ב פ ר ו י ס ‪ .‬אב בחכמה ורך בשנים‪.‬‬
‫חכם‬
‫בחכמחו וצדק באמינהי‪ .‬מושבה ועומד‬
‫בשבח המגיע לכחפים • דבש מצאה אכיל דייך‪ .‬כל חיך שפיעמו אומר לילי‬
‫שא״ב‬
‫הרב‬
‫המובהק‬
‫‪.‬שמן הירק‪ .‬כקש״חמוהדר‬
‫שדם משאש‬
‫יחש״ל ] ה מ י ס ד הברח דובב שפחי ישנים חכב״ןבעי״ח‬
‫מקנאםא יע״א [ יגמלהו ה׳ כצדקו‪ .‬כבר ידיו ישיב ל ו ‪ .‬מגלגל•; זכוה ע״י זכאי‪.‬‬
‫שזוא הוא אשר נשה בו רוח חיים בהמשהדל והמייל‪ .‬ודבריו עשו בו‬
‫גדול עד אשר הציל אח המחבר זלה״ה ומחברחו ממיחה •‬
‫‪3‬צח‬
‫רושם‬
‫לחיי•‬
‫זכור אזכור ידדיגו ידידיה‪ .‬גבר הכס במיז מטאלי הרב המחבר מסערא‬
‫דנוקבאשלס בכל מ ד ה ‪ .‬אוצר בלום כלי חמדה‪ .‬מאןדלביש מדא• יראהו קידמה‬
‫לחכמחו מיקירי ושועי ה ע ד ה ‪ .‬מגיהי מרחם אמו ע ד שובו אל האדמה אשר לוקה‬
‫משס‬
‫• מא ר‬
‫החה״ש‬
‫י‬
‫מאיר שמו‪.‬‬
‫כההיי‬
‫לא פסיק ע ע מ ו הו׳‪ .‬איש הזקן ונשוא‬
‫מאיד | ־ ז ב ב ‪^ T T E‬‬
‫י‬
‫שהשחדל בכל עוז וחעצומוח‬
‫הספר הבהיר הזה‪ .‬ויהי לו עזרה להמו״ל הנז‬
‫פנים ‪.‬‬
‫זלהה׳‬
‫בהדפסה‬
‫‪,‬‬
‫זכרה לו אלהי לעובה‪ .‬והיה‬
‫שכרו אחו‪ ..‬בעולם הגמול על עבודחו אשר עבד ב ה ‪ .‬וזכוחו וצדקהו‪ .‬זכוה אבוח‬
‫לבנים הזכור‪ .‬אלה בני היצהר‪ .‬כאן ב ע י ש י ס ו ט ׳‬
‫לבדו]"‬
‫סלך!‬
‫חכ ב‬
‫מבנים יזיי״א‪ .‬יאריכו ימים ושנוה‬
‫י‬
‫אדם שנברא בצלם‬
‫חיי•‬
‫ועד ה נ ט מחפללים ומחחננים לאל מלך יושב על כסא רחמים ‪ .‬נא‬
‫גבור‬
‫הקדמות‬
‫גבור הראנו בנהמח ציון ובנין‬
‫ביח מקדשך בקרוב ‪ .‬שלח‬
‫אליה‬
‫לבשרינו בביאח הגואל‪ .‬הן משיה לישראל י כי ע ח צרה היא ליעקב וממנה יושע‬
‫חשו‪ 3‬חנחמנו‪ .‬וחאמר לצרוחינו ולצרוח כל העולם די‪ .‬לחח שלם בארן‪ .‬שלם‬
‫במלכיוח ואז מירושלים יזלו מים‬
‫כמסירה והחנה הכו״ח פ ה‬
‫רבאט‬
‫י ע א ׳ ‪ .‬בחדש אב הרחמן ש׳‬
‫אליה לשצס ל פ ג ׳ ‪ .‬הצעיר בעבדי ה אשר בחורחו יהגו‬
‫‪,‬‬
‫ךןיימ‬
‫וסראת‬
‫‪.‬‬
‫מה׳ יהושע בירדוגו סטי‪.‬‬
‫מלפנים ראב״ד בעיר מולדהו מקנאסא יע״א‪ .‬וכעח ראש הרבנים וראב״ד הגדול‬
‫ישן׳ בעיה רבאע י ע א ‪ .‬בלאי׳ן אא׳ הרהג׳ רמי ורמ׳ הרה״ג אביר יעקב זצל׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נין ונכד להגאון הגדול‬
‫המלאך ר׳׳ב‬
‫זצוקלה״ה וזיע״א •‬
‫ההדמת המאור דגדול‪ .‬בבצר עוז וכגדול • פוה־ר­‬
‫ושמו נודע בשערים• הנא ירתגלגאה • סבא‬
‫דמשפטים• מבניי עליה המעטים • ראג״ד כסודש‬
‫דאר לבידא יע״א‬
‫בעוב‪-‬י‬
‫המשט״ח אליסים‬
‫כסש‪-‬ת כמוהר‪-‬ר‬
‫•חש׳ל• הי ובריא א‪ ?•,‬ם•‬
‫אבי‪-‬ר‬
‫!•‪•••C5‬‬
‫נכברהיום‪.‬נורא‬
‫‪D1J‬‬
‫כיד ומעליה • ללוד מזעיר‪.‬‬
‫ואיום‪ .‬בהגלוח נגלוח‪.‬‬
‫צרור ה מ ו ר ‪ .‬גס לי הנפש והלבב‪ .‬יהר מ ב ג ‪ .‬הנו׳׳ה ו מ ע ו ל ? ‪ .‬מפן לא‬
‫יסולה • מ מ ש פ ח ה‬
‫רוחו‬
‫ואומן רוחו‬
‫רס‪.‬כה״רלור‬
‫מאימלא]‬
‫השהדל הוא‬
‫והמדפיסים האחי ט‬
‫המבורכיםט פנחסיהבייי״!יצחקמיכה״ר‬
‫‪,‬‬
‫יצו׳ להוציא לאור‬
‫יזייי׳א‪.‬‬
‫אשר בכל‬
‫חענומוח‬
‫אברהם צאייג‬
‫הכמה בנויוה‬
‫ברמה‪ .‬אשר כ מ ע ע ק ע היו למאכולה עש ורמה‪.‬ואולם גכחםוהשה־לוגס יוציאו •‬
‫הספר הקדוש‬
‫הלב‬
‫חפי[ היי•‬
‫המחבר‪,‬‬
‫להצילו משני עכברים ו מ ש נ י ע ש ‪.‬‬
‫הרב המופלא‪ .‬כל יז לא אניס ליה‪.‬‬
‫קנקן חדש מלא ישן‪ .‬החריף ובקי‪ .‬משנחו קב ונקי‪.‬אין די באר לשין‬
‫צח ונקי‪ .‬מבני ע ל י ה ‪ .‬רב העליליה‪ .‬דבריו הזקיס כשלהבהיה‪ .‬כקש״ח מוהר״ר‬
‫ח ם מא^מלא]‬
‫י י‬
‫זלה״ה ‪ .‬ושלחו לי איזה מלים להרופה‪ .‬מנופיה‬
‫ביג׳ נ פ ה ‪ .‬וראיתי כי הוא נחל נובע מקור חכמה‬
‫עמו עז והעצומה • מעשה ידי אומן‪ .‬פלפלא חריפא‪ .‬ובעודו נעיר לימיה בגיל‬
‫ילדוחו חשף זרוע קדשו ונלחם‬
‫חבוי‬
‫ע‬
‫ל‬
‫כספירים‪.‬‬
‫הלא״ם‬
‫במלהמהו מלחמה מ ט ה ‪ .‬כי נעיס נאוה‪ .‬והוא‬
‫ולא הגיע לבן עשרים‪ .‬וחבר כמה ה ב ו ד ה ‪ .‬מאיריס‬
‫ט ל ה •אמרוה שהורוה‪ .‬ואמיט יקרוה‪ .‬ג ר מיניה דמר‬
‫‪n u‬‬
‫הידמות‬
‫הוא גלי עמיקחא ומסחרחא‪ .‬מפניותיו סדורות‪ .‬הנשר הגדול ג ע ל ה מ פ י ס ‪.‬‬
‫ארך האבר‪.‬‬
‫ומגדול‪.‬‬
‫פועל גבורות ‪ .‬סוהי׳ר‪.‬‬
‫רסידא קדינא וכ־ריכא‪ .‬ה ר ה ג ' ‪ .‬רעוז‬
‫;‬
‫כמוהר״ר משה מא מרא]‬
‫י‬
‫מ״ש עליו‪ .‬וכבר סמך‬
‫זצל׳ ] ע י י ן בס מ ל ט רבנן•‬
‫‪,‬‬
‫את •ידו עליו‪ .‬הרב המופלא ‪.‬‬
‫טולידאנו‬
‫וכבוד ה׳ מלא‪ .‬כמולר״ר‬
‫סאלי יע״א‪ .‬עיין בהקדמתו‬
‫זלה״ה דיין ומון בעיית‬
‫‪,‬‬
‫למעלה ראש‪ .‬ואך למותר‬
‫לספר בשבחיו‪ .‬כי מי אני ומי בית אבי לבא• בסמיכה‪ .‬רק לא באתי אלא לחזק‬
‫להוציא צשוכוה הכמה‪ .-‬כי הרב‬
‫ולתז תודות וחנות ‪ .‬להמשהדל ילהמדפיםי;‬
‫מהרח׳ע למדומה היה קרוב כמבואר שם‪ .‬בהקדמתו‪. .‬והוא מכיר כמה חבורים‬
‫שחגר הרב ה מ ח י ל ‪ .‬וגס מר אביו חבר הרבה חבורים ושימות ‪ .‬ופס״ר‪ .‬עיין‬
‫בס׳ מלכי ר ב נ ן ‪ .‬וגס הסכמת מר אביו הובא בס תהלה לדוד למהרדב״ח זצל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובעוה׳׳ר כי הרב המהיר הוגזר מארן תיים בן עשרים לרדוף‪ .‬נר ואור נחשכו‬
‫כל מאורות‪ .‬יגע־ ר׳ בון וכי׳‪ .‬שתי העם אשכליה מדורות‪ .‬וגעוה״ר לא הניח‬
‫נשקה‪ .‬בוקה‬
‫ז ר ע ‪ .‬וגס ה ר ג ‪ ,‬מר אביו זצל׳ לא הניח ל ה ר ‪• .‬דא עקא• ואש‬
‫ומגולקה‪ .‬זאה היאיגחמחינו כי הניח אחריו ברכוה לאיש צדיק ‪ :‬ם עוב מגנים‬
‫ומגנוה נ ע ה ר ו ח ‪ .‬הבורים מזהירים ומזהירוה‪ .‬ולהיוח שנסלןפק לי שאדוני מו״ז‬
‫עדינו העצני גס שב גס ישיש החכם הזקן י ו י ף י י י ו‬
‫כאימרא!‬
‫ה‬
‫ו ח ־ ד‬
‫־! " והיי•‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ז״ל אשר הוא גדלני כ א י ; כיחיד ורך הייחי לפני‬
‫מרת אמי היא גחו של שם מעיר אדוני זקני הנז׳‪ .‬ולא‬
‫ידעחיאםזקנו של‬
‫המה•‪':‬נהד״אמאימלאן‬
‫אדוני זקני אחי מצאצאיו• או מ ה ר ג‬
‫הא‪ /‬אומה‪-‬ג‬
‫אי‬
‫מהרג‬
‫*‬
‫הניח‬
‫בנים‬
‫עוד ‪ .‬וא״כ‬
‫גלשה מאימראן‬
‫ר־זיי• מאימראן‬
‫שמעיה מאימראן‬
‫האי•‬
‫‪1‬‬
‫שעיד היום נמצא בהכ״נ בייקנאס על שמו‬
‫וזכורני שגהיוחי במקנאכ אמרו לי שזאה בהכ״נ היא עיש אמוז׳ ] עי׳ מלכי רבנן [‬
‫ונדאבון ליי • שקידם שיצאתי מזקי־דש אל ההו״ל גשנה הרעא׳ היהה גידי כתובה‬
‫אדוני זקני מהרה״מובה מבואר שלשלה היחם מדור לדור ע ד י י‬
‫מאימרא!‬
‫שהיה ממגורשי‬
‫אברהם‬
‫קאסעיליא כן׳‪ .‬ובחזרחי‬
‫לעיה״ק עבריא הוביב בשנת תרפ״ב ככלות המלחמה מצאתי‬
‫שנאבד כל ח פ ן שוב‪ .‬וכמה כתיבות ידי שכתבתי בימי חורפי ביתר עמל ועבודה‬
‫וחדד שנחי מ ע ע י ע ד‬
‫שכהבהי כמה‬
‫עניינים והכל‬
‫נאבד והיה למאכולח אש‬
‫ומכללם‬
‫הקדמות‬
‫ומכללם נאנרה לי הכהונה הזאת ולכן נסחםממני כלי חזון‪ .‬עכ״ס נזאח אמרינן‬
‫איישר חילייהו רבני מערבא שכותבי! בכל כחובה מגילה יוחסין לא כן אכן בדירן‬
‫הן מחה שנראה בעליל‬
‫בני ירושלמאה‪.‬‬
‫בשמחה ל ב ב י ‪ .‬אף רוחי‬
‫ה‬
‫ס‬
‫פ‬
‫י‬
‫ה נ כ ח י‬
‫ח פ ץ ךןיי•‬
‫י‬
‫כ ק ר נ י ‪ .‬אני אברך ולי נאה‬
‫ל ב י ך ‪ .‬כי הוא ממשפחת בית אמי‪ .‬וזכוחם חגן במדי‪ .‬ואסיים בברכה אח החו״ן‬
‫המעלוח לדוד הנז״ל שהשחדל להוציא לאור הספר היקר ה ז ה ‪ .‬ה!א ו ח ב י ד ו ‪.‬‬
‫וזכוח הרבנים יגינו בעדו ובעד המדפיסים ויפקד בזש״ק רהיו נשיעוח דומות‬
‫לשרשים בעושר ואושר בגנים ובני בנים• בריב הוטס ואוניה• הכוחב וחוסם ביום‬
‫ ר ח אלול הרחמים ש׳‬‫‪,‬‬
‫הכ״ד שועל דאתי מגוייס האריות‪.‬‬
‫תקריב‬
‫מ ח י לסקי‬
‫י‬
‫ושועל היוצא מקדש קדשים והוא‬
‫»•* משה מאיר חי אליסים ס״ש‬
‫מצאצאי משסחח הםמ״ח מססרא מוקבא רב ראשי וראג״ד בטוגיי דאר לבילא יעיא‬
‫‪ I‬הקדמת המגיה׳ יוצר אור• חשכו‬
‫־ יגיה ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪$‬‬
‫|‬
‫|‬
‫|‪.‬‬
‫•״ענתה השירה הזאה לפניו לעד כי לא ת ש ב ח‬
‫מפי זרעו‬
‫ן‬
‫‪i‬‬
‫)לכדים לאי•(‬
‫‪I‬‬
‫|‬
‫ההבטחה‬
‫‪ .‬הגדולה שהובעהנו לקיומנו יינו ע ם בני י ש ‪ .‬היא ההבטחה‬
‫‪,‬‬
‫שהבטיחנו בכורתו הקדושה‪ .‬אשר היא לנו‪.‬למורשה‪ .‬שהחוריז‬
‫הנצחית ‪.‬הנמסרה לנו‪ .‬לא חשכה מפינו לנצח‪ .‬ככחוב כי לא השכח מפי זרעי‪.‬‬
‫והיא היא‬
‫בעמקי‬
‫הנשמה היחידה‪ .‬והרוח החיוני‬
‫והנר והאבוקה הנוצן ומאיר לנו‬
‫יש גלוחינו‪ .‬שלא'ישלוט בנוהכליין חלילה‪ .‬ובזה נצח יש׳ חי וקייכ לנצח‬
‫י ולזה המצא שבכל הקופה‬
‫והקופה ‪ .‬ובכל דיר וד!ר הללו נוצצים והללו עוליס‪.‬‬
‫אנכיס של צורה‪ .‬שלומי אמוני עס יש׳‪ .‬בעלי ככל אדיר ו ע ז ‪ .‬ונעלי בינה רחבה‬
‫ודעה ישרה ומקיפה‪ .‬לצלול בנבכי חקר יש החלמוד‪.‬‬
‫נשארו בדורוח‬
‫הראשונים‬
‫מעורפלים‪.‬‬
‫ימסבות פונות דוהה הראשונים לא‬
‫לברר וללב; ההלכוח‪ .‬אשד‬
‫וצריכיס בריר ולבון‪ .‬אליבא דהלכהא‪.‬‬
‫שחו להם ל ב ‪ .‬אס מפני קוצר זמנם ורוב‬
‫אחרים שעמדו להם על ה פ ר ק ‪ .‬או לפי‬
‫ערדוחס‪ .‬בסהוח וחצוב הרים גבוהים‬
‫ערך היקף ידיעחצו ובקיאוחם ‪ .‬נשעף העני! בזרם ׳דיעהס וביגחס הרחבה‪ .‬והרי‬
‫הוא כמבואר ‪ .‬או יחכן ואפשר‬
‫שהראשונים לא ירדו‬
‫לעומק אוהה ההלכה על‬
‫ב ו ר י ה ‪ J .‬וכי מאן דלא ידע דא‪ .‬לאו גברא רבה הוי [ ומשמיא קא זכו‬
‫והניחו‬
‫מקום להחגדר בו האחרונים הבאים אחריהם‪ .‬ומזה כיהן החפץ והחשק בלב כל‬
‫חכם ל ב ‪ .‬לדרוש‬
‫ולחור בחכמה‬
‫לסלסל ולפלפל בה • ולדליח פנינים ומרגליוח‬
‫מעמקי‪.‬מצולוה יםהחלמוד‪ .‬ולהפיץ׳ אור‬
‫מעירפלוח‬
‫ג‪1‬גה‬
‫על אותן ההלכוח שהיו עדיין‪.‬‬
‫ולא הוארו כל צרכן • להיוחס נר לרגלי רבני יש וחכמיהם‪ .‬לנחוהם‬
‫‪,‬‬
‫הדרך אשר ילכו בה עפ״י אמחוח ההלכה המסורה‪ .‬וכמה גדולים הס‬
‫דברי‬
‫חכמים המפרשים‪ .‬שאמרו ‪ .‬כי כל רב וחכם הוא נצון ‪0‬׳ ממרע׳יה‪ .‬ולזה נחכווט‬
‫הכמינו זל במליצחם הצחה‪ .‬מפה שפיר‬
‫‪,‬‬
‫קאמרה מחוך ההשקפה הזאה‪ .‬אנו עוברים‬
‫לאישהמופחהזה המחבר ד נ ן ‪ .‬ה ו א ניהו הרבהמופלג״‬
‫מוהר״ר היי•‬
‫מאימראן‬
‫הקדפות‬
‫מאיימלאן‬
‫‪ .‬א ש ר למרוח גילו הרך שכל ימיו לא היו רק כמנץ‬
‫מחזור קטן ב ע ר ך מלה עלה בעוצה חכמחו וחריפוחו במדה נפרזה מאד‪ .‬כאשר‬
‫ישקיף וירא הקורא מעל דפי ה ס פ ר ‪ .‬כחד מקמאי הוא עומד בצד המערכה ‪.‬‬
‫ולוחס מלחמתה של חורה‪.‬‬
‫בפירושו‪.‬‬
‫נוגע בהם‬
‫לנו המחבר אח כל‬
‫נגדגאוניס מפורסמים‪.‬‬
‫באיזה מן ההלכוח שהוא‬
‫הגדול‬
‫חשוף ח‪:‬ף‬
‫הנשר‬
‫וביחוד נגד‬
‫הרא״ם ז״ל‬
‫בלבד פרי‬
‫זרוע עוזו ותוקפו‪ .‬ולא זה‬
‫עשתונות רלדי המחבר הזה בימיו האחדים‪ .‬כי עוד לו אנו רואים מתוך ספרו‬
‫זה‪ .‬חרושים על גס״ח‪ ) .‬ראה בס׳ בלק ד״ה בעת ההיא‪ .‬רומז לחי למסי קידושין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ט" ( •‬
‫גצר זה צן וסרח מסרי‬
‫ואהבח‪ .‬רומז לחי למס‬
‫ונס׳ ואתחנן ד״ה‬
‫בטנו של איש הדגול מרבבה• הרב הגדונ המפורסם‪.‬‬
‫משה‬
‫‪,‬‬
‫מאיימראן‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫מוהריי‬
‫זלה״ה שגס הוא הצטיין בין חכמי דורו בחוקף‬
‫תכמתו בתלמוד•‬
‫וגם הוא הניח אחריו שעוח על הש״ס ‪.‬‬
‫בבקיאות עצומה‪ .‬מי יתן ויהיה להם גואל גם ה ם ‪ .‬אמן‪.‬‬
‫הנכחי הנה הוא היה גנוז‪ .‬ביד חכם א מצאצאי המשפחה הרוממה‬
‫‪,‬‬
‫משפחה‬
‫טו ל ‪1‬אנו‬
‫י‬
‫י‬
‫שלגזע משפחה זו התייחס המחיר מצד אמו‬
‫שהיא היתה בת בנו של שם הרב המפירםס מוהר״ר יעקב שולידאנו הנק׳ בפי׳יה‬
‫מהשייט‬
‫זלה״ה‪ .‬אשר לו ולשמו רומז בתוך פי׳ בזה״ל‪ .‬והרמ״ז ז״ל‪ .‬וכעת נ ת ע ו‬
‫ונצנצה בו רוח עהרה א׳‬
‫מצאצאי‬
‫המשפחה להוציאו לאור הדפוס • היא נ י ה ו ‪.‬‬
‫איש חמודות‪ .‬צניע ומעלי‪ .‬רמים ומוקיר רבנן‪ .‬כ ה י ׳‬
‫נ ד ו ‪ .‬שהוא דור ששי להרב ר ט‬
‫ב; דוד זקנו‬
‫‪,‬‬
‫חיי•‬
‫להמחבר זלהיה‪.‬‬
‫דור מאיימראן‬
‫הא ז״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אשר משוב לבו הזיל כסף כמסת ידו‪.‬‬
‫הוא נתן והוא יקחמיד ה׳ כידו המלאה‪ .‬וכאשר הציב לו שם להמחבר‬
‫במחברתי הלז למזכרת נצח‪.‬‬
‫ט הן בעון‬
‫לקח אותו אלהיס בן ובת אין לו‪ .‬כן‬
‫יעמוד לו זכות הרב המחבר ותורתו‪ .‬להפרותו ולהרבותו בבנים כשרים והגונים‬
‫חכמים ונבונים‪ .‬להחזיר העטרה כמאז ומלפנים‪ .‬כי״ר‪.‬‬
‫להעיר אזן הקורא‪ .‬כי ע ט ד ח ההגה הזאת אשר העמםחי ע ל י ‪.‬‬
‫!^דאי‬
‫היא היחה רחוקה ממני‪ .‬ביען כי מעבעי ומזגי‪ .‬איני יכול לקבל‬
‫עלי אחריות דבר והצי ד ב ר ‪ .‬וביחוד לעח כזאח שמרכז המוח הוא פונה ושקוע‬
‫וצולל בתוך ים המחשבוח‪.‬‬
‫מבהיל ‪.‬‬
‫ההגה‬
‫לרגלי המלחמוח‬
‫וגלי הטרדוח מצד חנאי החיים הקשים ומרים באופן‬
‫האיומוח‬
‫השוררות בעולם ‪ .‬הי ירחם ‪.‬‬
‫ורק‬
‫לזה שיצאתי הון ממחיצחי‪ .‬יען שהאיש היקר הזה המשחדל בהדפסה‬
‫השפר‬
‫הקדמות‬
‫הוא ממיודענו‬
‫השפר ‪.‬‬
‫ובקש ‪ .‬ממני‬
‫לעמוד‬
‫בענייני‬
‫ההדפסה‬
‫‪.‬‬
‫זאת אומרת לתווך בינו ובין המדפיס‪ .‬ואתרי אשר באו אל עמק השוכ‪ .‬וסדרתי‬
‫להם הוזה ככל משפעי‬
‫ד ן ך‬
‫התנאיס אשר ‪.‬עברו ביניהס• שס עינו עלי לעובה הר׳‬
‫ה נ ז ‪ .‬להעמיס עלי ל כ עבודה ה ה ג ה ה ‪ .‬באומרו'המההיל גמצוה ו נ ו ‪/‬‬
‫‪,‬‬
‫ובחפץ לב ורצון עוב קבלתי עלי להשההף גס אני במצוה ר ב ה ‪ .‬להפיץ‬
‫להרב הצעיר והגדול הזה •‬
‫‪ 1 1‬ר • לא‬
‫מעיכות החכמה חוצה‪ .‬ולהקיס שס‬
‫אוכל להתפאר לפניך קורא נ ע י ם ‪ .‬שיצא מהריח ידי דבר ־ משוכלל‬
‫ומתוקן‬
‫באותו השכלול וההדור‬
‫שבאו דברי המחבר‬
‫השלס‪ .‬פן אתבדה‪ .‬ביען ישיש לפעמים באיזה מקומות‬
‫כמעט סתומים‪ .‬וניכר הדבר יבולע לעין שנפל בהם איזה‬
‫ע ע ו ת ‪ .‬וכדי לרדת למצוי הבנתם צריך היה לראות הדברים במקורן‪ .‬אכןהסנאי‪.‬‬
‫לא היה מסכים לזה• מסבה‪ .‬נהימת ‪.‬ומהירות המדפיס וגם בעעיות ה ד פ ו ס ‪.‬‬
‫לצערי ל כ יש‬
‫מקומוח שאחרי חקון ההגהה הנעשיח מן הצד נשמעו איזה ‪,‬‬
‫הקונים מעין השגחתם של המשדרים‪ .‬ולפעמים נשחלבבו עעיוחחדשוח וכבר קנו‬
‫שביחה במקומן ולא היה אפשר לחזור להקנןשובץאךבכלזאח רמה מועמים וכולם‬
‫נכוחים למבין ועם מרוצח לשון המשכיל המה יענדו ואינם‪ .‬ורק בזה טכל להחפאר‬
‫כי בחסד אלהים בדקנו עד מקום שיד שכלנו והשגתנו מגעה‪ .‬וכל אוחם העעיוח הגסוח‬
‫והנשההוח‪ .‬המשחיחיס הוד והדר יופי הספר הרגילים ומצרים בהעחקוח ישטח‬
‫כאלה ‪ .‬כולם נגוזו ועברו ואינם‪ .‬מקור העוב והחסד‪ .‬ישלם ויגמול לאישכמפעלו‬
‫אכייר‬
‫ך א ‪ 0 3‬י‬
‫הרואה שחובה ונחוץ הוא מאד‪ .‬לסדר ולערוך‬
‫איזה ק ע ע ח ש ו ב ‪.‬‬
‫שיכיל חולדוח המחבר ופרשה גדולה חורחו‪ .‬וביחס ג״כ לסרבנים‬
‫בני המשפחה ‪.‬‬
‫להודיע חהלח המשפחה‪ .‬אשר שרשה ומקורה פחוח הוא ארן‬
‫ספרד ארץ משכן חכמה חכמינו המגורשים נ״ן‪ .‬האמנם אין אחנו יודע ע ד מה‬
‫מעניינים כאלה • ואין אנו שלמים בידיעה זאח כראוי‪ .‬ורק מ ע ע מזער אשר השיגה‬
‫ידנו מפי סופרים וספרים‪ .‬אוחם מלאחי אח יד בני החביב‪ .‬חכם בני ושמה‬
‫ב י‬
‫ע י נ י ‪ .‬ל ע ר ו ך אוחם עלי כליון מיוחד כיד השפה הצחה והברוכה‬
‫ל‬
‫אשר‬
‫חונן בה שפתים ישק‪ .‬יואל אלוה ישמרהו‪ .‬ואורך ימיסישגיעהו•‬
‫ברכה‬
‫הקדמות‬
‫ברכה והצלחה יעודדהו‪ .‬ואני חקוה ולו איחל‪ .‬לא אטע ולא חשוב רוחי‬
‫ממני ״ ע ד אשורנו ולא רחוק • שיהיה כולו מוקדש לחורה ולחעודה • לא ימוש‬
‫מהון האהל אהלה של ח ו ר ה ‪ .‬ולא ימושו מסיו ומסי זרעו ופו׳ אמן כן יאמר ה ׳ ‪.‬‬
‫וליה עינינו ישיג אס שטחינו‪ .‬יאיר חשכנו• ויקבץנדחינו‪ .‬ויראנו במין ביח‬
‫קרשט והסארתנו‪ .‬ואז ימלא שחוק סינו‪ .‬החו״ףמקנאם באלול ש׳‬
‫קדשלס״ק כה א מ ר ‪ .‬הצסירהמצפה לחשועח ה׳ בלב חמרמר‪.‬‬
‫ע׳׳ה מרדכי עמאר היי׳ו‬
‫בכםוה״ר שלם זיה״ה •‬
‫בכמו‪1‬ן״ר שמואל זלה״ה‬
‫המחבר ס ‪ .‬דגר שמואל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שבת‬
‫השכמה‬
‫הרבנים המופלאים‪ .‬בפז מסולאים‪ .‬מלאים• ויו ומפיקים‪.‬‬
‫בידינא רבא •ויקרא‪ -‬בעי״ח מקנאס ימאי‪ .‬ובראשם‪,‬הרהג ‪.‬שלשלה‬
‫‪,‬‬
‫יוחסין‪.‬כקש״חכמוסדירפאל‬
‫כרוך טולידאנו‬
‫יחש״^ל‪ .‬אחה ה י ־ ח ש מ ר ם ‪ .‬וכצנה רצוןחעמרם נהר״א ויאריכו ימים‬
‫ושנים על ממלכחס הם וזרעם וז״ז בקריש׳ אכי״ר‪.‬‬
‫כ א ו ‪• 0‬‬
‫בושם‪ .‬ושניו ולשם המשעשעים אח בעליהם ‪ .‬כן ה ס פ ר הבהיר‬
‫הזה‪ .‬י ד ץ וידשן נפש כל הוגה בו בשום שכל • ומה •גס בידעו כי‬
‫הוא פרי" נ ו ע ל המחבר המפורסם‬
‫זיט״א‪.‬‬
‫כמוהר״ר‬
‫דיי• מאיימראן‬
‫אשר בעוןהדור‪ .‬לקח אוחו אלהים בחשרי‬
‫התלטי׳ו‬
‫ליצירה ‪ .‬והוא בן יח׳ שנה ‪ .‬על פני אביו הרהג‬
‫כמוהי״י‬
‫‪,‬‬
‫המפורסם‬
‫ט ש ה ז י ע א ׳ ‪ .‬וסלוקו דכא אח נפש אביו‪ .‬עאוחה‬
‫שנה בשבעה באב‪ .‬נשחלק‬
‫האב‬
‫זצ״ל חכמה וקדושה אוחו ואח בנו‬
‫הנ״ל מפורסמות ה ם ‪ .‬בהעיר עז לנו אצל בני״דורם הרבנים ו ה ע ם ‪ .‬ואצל הבאים‬
‫אחריהם‪ .‬כאשר שמענו מפי י מ ן קשישאי חבה״ זיעא׳‪ .‬וכאשר ראו עינינו ספרן‬
‫של צדיקים אשר אתנו בכחובים ‪ .‬כלם מלאים זיו‬
‫ומסיקים נגה בעומק השכל‬
‫והרעיון ועיצם הבקיאות ‪ .‬וקדושת מחבריהם‪ .‬חיפפת עליהם ולא לאשר ולקיים‬
‫דברי קדשס באנו‬
‫פ ה בהסכמה‪ .,‬כי אין אנחט כדאיס להשמיע במרום קולנו‬
‫להעיד על השמש בחקופת חמוז‪ .‬כי צח אורו‪ .‬כי הוא דבר מלה לעין ג ל ‪ .‬רק‬
‫באני להגיש תודתנו מעמקי‪ .‬לבנו להאי נשיעה של קדש‬
‫נחמד ונעים ‪ .‬איש חכם ונבון כ ה י‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬ממשפחת ר ם ‪ .‬כלו‬
‫דלל מאצטלא]‬
‫ישצ״ו‪ .‬אשד‬
‫נדבה‬
‫הקדמות‬
‫נדבה רוחו אוהו לזכוחנו כהיום הזה בחורח חיים הרהר! המחבר זיננ״א אשר היחה‬
‫‪,‬‬
‫צשינה ע ד כה בשכר זאת יריק ה׳ עליו ברכח שמים מ ע ל ו י ע ש סרי הנובה בזרע‬
‫קדש חי ובריא ואסיריין נמעייה לחד מנן חכם עדיף‪ ,‬מכלל יוסי במדות ובדעוח‪ ,‬הרב‬
‫הכולל בנש״ק‬
‫כמוהר״י מרדכי‬
‫אשר זכה וזכה את‬
‫‪,‬‬
‫הצדיק למשסחח‬
‫?}מאד‬
‫הרבים בהעמיסו‬
‫בהעחקח הספר והגהחו ועורח הדססתו אשר הם משא‬
‫הרוממה ישצ״ו‬
‫ע ל שכמו תשא‬
‫כבד‪.‬‬
‫ובסרמ בזהיז‪.‬‬
‫ע ד אשר הביא לסנינו סרי שלם‪ .‬בעח כי זכוה המחבר חהי לו ולזרעו אחו מגן‬
‫יצכה באורך ימים ושנוח חיים וכל טוב סלה אמן‪ .‬נאום צעירי צאן קדשים החו*ס‬
‫מכנאס יעיא בשלהי אלול שבת לס״ק‪:‬‬
‫ע ב ד המקוה רחמי קומ‬
‫ר פ א ל ברוך טולידאגו‬
‫מבד לצור דוק וחוג אשש‪.‬‬
‫יוסהמשאשס׳מ‬
‫ע׳הברוך טולידאנוס׳מ‬
‫״אך אחד ה נ ע ר ממקומו לא ימיש‬
‫מאחריו והלאה החיים האורה‪-‬‬
‫ומה אהה שמיר‪ ,‬מה אחה חלמיש‬
‫לפני נ ע ר עברי החושק בחורה״‪.‬‬
‫)‪.‬המתמיד״ ח ‪ .‬נ ‪ .‬ביאליק ז״ל(‬
‫ה י ב י חיים‬
‫דל במכנס‬
‫ז״ל המחבר נולד לאביו הרב‬
‫י משה מאיימראן‬
‫]מרוקו[ בשנה החקכ״ו ו נ פ ע ר‬
‫בחמשה בחשרי החק״מוו י( אביו היה רב מפורסם במכנס והנך אח בנו יחידי על ברכי‬
‫ההורה מ פ ״ ח ‪ .‬וכנראה כי מילדוחו נחן הילד נככרינוח יוצאים מן הכלל‪3,‬הבונה‬
‫בלחי שכיחה בבני גילו ובחשק נמרץ י ללמוד בלי הרף ולכן הצליח ועפה חיל‬
‫בלמודו באפן כה מפליא‪ ,‬ביחס לגילו הרך ‪ ,‬ע ד אשר בלי ה ס ח ה י ח ר ה ‪ ,‬אני‬
‫רשאים להניח כי אלו חי הילד בליעא או בפולוניה היה זוכה בודאי לחאר מלוי‬
‫או ילד פלאים‪ ,‬אלא מכיון שאין האריס אלה נוהגים אצלנו במרוקו‪ ,‬טבעי‪ .‬הדבר‬
‫כי גם גאונייחו לא‬
‫ואכל‬
‫נהפרסמה ולא באה‬
‫לידי‬
‫גלוי כי‬
‫אם‬
‫אחרי מוחו‪.‬‬
‫מוחו בלא ע ח בעודנו באבו‪ ,‬מלא כה נעורים ושופע חיים ורעננוח‪ ,‬כשכלי‬
‫נתון לשקידה ילהחמדה בלמודיו במסירוח נפש ממש עד כדי בעול היש‪ ,‬מוחו במבחר‬
‫עלומיו ובאביב חיי רוחו כשרצון הברזל שלו מחוה ללא שום רפיון ושאיפחו עזה‬
‫להיוח‪-‬כוכב נו‪5‬ן ברום שמי היהדוח גרם לפרסום אישייחו המפליאה ומפעל חייו‬
‫הקצרים בשדה‪ ,‬ההורה‪ ,‬כי הרב הצעיר הזה מה רק כבן חשע עשרה שנה והניח‬
‫לסי המסרת מספר חבורים שוה למספר שנוח חייו‪ .‬חבור לשנה חבור לשנה‪.‬‬
‫מתי‬
‫למד ומחי כהב כל כך ? זוהי חידה סהומה אפר הפסיכולוג״החוקר‬
‫יעמוד‬
‫נגדה אחוז‪-‬החפלאוח וחמסין‪ .‬ייט חבורים לבן י ״ ט ש נ ה ? ! זלו‬
‫י ( ע״פי הקדמה בן דודו‪ ,‬אחי אמו של הרב המחיר ז״ל ״ ‪ -‬ה י ב ר חיים טו׳‬
‫‪,‬‬
‫ז׳׳ל‪,‬הבאה בראש ה ס פ ר ‪ .‬והרב ר יעקב מ׳ טילידאנו ני׳ ב ״ נר המערב ״ שלו‬
‫‪,‬‬
‫דךז «‪ 1°‬מקדים אח החאריך הזה בשנה אחה עפ״י כי דודו של הרב המחיר‬
‫‪,‬‬
‫ז״ל‬
‫— הרב ר שלמה מאיימראן ז״ל‪ .‬ונראים דברי בן דודו כי הוא מדיח בלעינו‬
‫‪,‬‬
‫ואומר‪ :‬״ וגם הרב מר אביו זלה״ה נח נסשיה בההיא שהא״ לאתרההקמ״ו מה‬
‫שגס ד ו ד מאשר ומקים‪.‬‬
‫כמובן למעלה מכה א נ ו ש ! ואע״שי כן‪ ,‬אין להשיל שום שסק באמחוח המשרה‬
‫ה ל ל כי היא בה העבר הקרוב ורחוקה היא מהשלגה והגזמה‪ ,‬מה גם כי היא‬
‫אינה מסרח המוניח עממיה‪ ,‬העלולה להחנפח מפה לפה‪ ,‬זוהי קבלה שנשחמרה‬
‫בחוגי החורה והרבנים ונמסרה מרב לחלמידו‪.‬עמדהלו למחבר טדאי‪,‬במדח‪-‬מה‬
‫ע ם גאוניוחו‪ ,‬גס החמדחו שלא ידעה כל גבול ואשר בלעדיה לא היה כוחכ כ״כ‬
‫במשך זמן כה מועע‪ .‬חבל כי לא נשאר לנו מחטריו רק זה )ואפשר עוד אחר(‬
‫שלפנינו המשמש כשלעצמו מוסח ודוגמה לאוחס שאבדו‪ .‬בחבור זה באום לידי גלוי‬
‫חכונוח המחבר ומדוחיו הנעלוח ובו משחקפח בבהירוחדמוחו הרוחניח בכל זיוה‬
‫והדרה ובכל מלוא קומחה‪ ,‬חכן החבור הזה הוא פלפול עמק וישר בפרוש רש״י‬
‫על ההורה ומפרשו הרא״ם״הקויס האפייה שלו הםקדם•כל‪ :‬עמקהמחשבה‪ ,‬סברה‬
‫זכה וברה‪ ,‬הבחנה דקה מן הדקה‪ ,‬שקלא ועריא הגיוניח ומסקנה ישרה ונכונה‬
‫טלטח ביחוד בדברי המחבר הנעיה לאיימשוא סנים בחורה כי האמח נר לרגליו‬
‫בכל משאו ומחט ואס״י מקרני הרא״ם לא יחח‪.‬סגנונו ששיטוברו‪ -‬והרצאחו קלה‬
‫כאחד המחברים הקדמונים‪.‬‬
‫ה ר ב ר׳ ך״זייםרל‬
‫היה נכדו בן בח ב נ ו ) ‪ ( 2‬של הר״הג והמסורסם‬
‫יעסב טולידאנו ז״ל‬
‫הידוע‬
‫בשם מהרי״ט‬
‫ד‬
‫הוא אחי‬
‫מ ה ד ה ע מחבר; ‪ .‬ח ס ומשפט״‬
‫בספרו זה‪ .‬מלבד הספר הזה‪ ,‬היו״ל בפעם הראשונה עכשיו בשם‪ .‬חפ<י חיים״‬
‫והידוע גם בשם‪ .‬פרי ע<ז חייב״ בהעחקוה אחרוה בכ״י‪ ,‬שאר חטריו לא נודע‬
‫ואוחו הוא מזכיר פעמים רבוחבשם הר״מז‬
‫גורלם ורק אחדים מהם אנו יודעים בשמוחם ואלו הם ‪:‬‬
‫שטה על ארבע מסכחוח‬
‫ע"ז‪,‬הוריוח‪ ,‬שטעיח וקדושין)אגב בפר׳ בלק ד״ה ‪ ,‬ב ע ח ההיא" הזכיר המחבר את‬
‫חדושיו על קדושין‪ ,‬עיז העירני אבא מרי‬
‫ההגדה ש״ס‬
‫‪2‬‬
‫[‬
‫יהשל״א(‪.‬חסת הפסח״‬
‫פרוש על‬
‫וירשוה ‪.‬‬
‫ראה למעלה הקרמה בן דודו אחי אמו של הרב המחבר ז״ל‪-‬־‪-‬הרב ר׳ חיים‬
‫טילידאנו‬
‫ז״לממקנס ‪ .‬אגב בהקדמה המצורפחאל כחב היד לא נמצא כי הרב‬
‫ר׳ חיים עולידאנו ז״ל היה‪ .‬דיין ומ״ון כע״יח סאלי יע״א‪ .‬ועמה מי שהוסיף המלים‬
‫האלה בטהרה ההקדמה פה‪ ,‬כי הוא היה דיין ומ״ון רק במכנס עירמולדחוובסרק‬
‫זמן ע ם הר״הג ר יעקב בירדוגו ז״ל‪ .‬יאלו הרב ר ׳ חייס‬
‫‪,‬‬
‫מולידאנו זיל‪,‬‬
‫שהיה‬
‫‪.‬בע״יח סאלי יע״א ״ הוא אחר לגמרי ואין לו עני! ע ם זה כי הוא היה ב״ר יהודה‬
‫ונפערעוד לפני הרב המחבר—י״א שבט החק״מג וזה ב״ר יוסף כמו שהוא בעצמו‬
‫חוחס אח הקדמחו שמח בביח הסהר בפס בשנה החר״ח ‪.‬‬
‫)ראה‪ .‬נ ר ה מ ע ר ב י ‪•188‬‬
‫‪(179‬‬
‫כ ד י י להשלים את הרשימה הזאה רואיסאנו מונה לענמנו ליחד‬
‫אתהלטרעל‬
‫מהפחת המחבר ז״להקובעחברכה לעצמה• וכאן מקום לצין כי ר נ הדברים הנאים‬
‫פ ה פאול הוא מאת ההםמוריון היהודי היחידי הבקי בתולדות ה ק ט ן היהודי במרוקו‬
‫ובשאלות הנוגעות לדברי ימיו; הרב ר י‪.‬מ‪.‬עולידאנו נ״י‬
‫‪,‬‬
‫מטבריה מספרו‪ ,‬נר‬
‫ה מ ע ר ב ״ ) ירושלם תר״ע( ומאת הסופר החוקר ר יוסף בן נאים נ״י מפס מספרו‬
‫‪,‬‬
‫״מלכי רבנן״ )ירושלסחרצ״א( ומעומס ‪ ,‬מעוט הנכר‪ ,‬הוא סרי חקירתו שלאבא‬
‫מרי‪-‬שליט״א והכל כמובן ערוך ומעבד ע״י כותב הטורים האלה‪.‬‬
‫משפחת מאיימראן‬
‫אשר אליה יתיחס הרב המחבר ז״ל היתה משפח׳‬
‫גדולה ומפורסמת במרוקו ביהוד‬
‫ישראל היושבת במכנס בתור‬
‫בין עדה‬
‫משפחת חכמים וסופדים‪ ,‬עסקנים ושתדלנים‪ ,‬מסרת‬
‫היא בידי בניה‪ ,‬ואותה רגילים הס לכתו׳ בכתבותיהם כי אבותיהם הראשונים שהתישט‬
‫במכנס היו ממגורשי קסטיליה אלא שמיחסים דבר זה לאישיוח מאוחרת מאד ביחס‬
‫להאריך הגרוש הזה )הרכ״ז(‪ .‬אולם אפשר כי מסני כסילוחהשמוח המרבה שאנו‬
‫פיגשים במשפחה זו בסרמוברבהמשפחוח היהודיוח במרוקו בכלל נפלה איזו עעות‬
‫בסדר היחס שלהם ויחסו בעעוח החאר ״ממגורשי קסטיליה' למי שאינו מחאים לו‪.‬‬
‫איך שיהיה פ ר ע זה אינו חשוב כ״כ הטקר הוא כי בגי המשפחה הזאח מלאו הפקידים‬
‫חשובים ושמשו במשרות גטהות בשלטון המדיני ועל ידי כן השפיעו השפעה רבה‬
‫על החיים החמרים והרוחנים של ה ק ט ן היהודי במרוקו בחקופה ידועה‪ ,‬ע ד כי‬
‫פחגס‬
‫עממי‬
‫שגור‬
‫בסי רבים ע ד היום‬
‫ימ^יימראניס‬
‫להם‬
‫״טול״״יראניס‬
‫אומי‪:‬‬
‫לבדם נחנה‬
‫הארץ‪,‬‬
‫לאמר‬
‫)משפחה רבה ומסורסמח במכנס ג״כ( ולבני מאיימראן נחנה‬
‫זו קנחה לה שם כיחוד לרגל יועצי השולטן‬
‫לבני טולידאנו‬
‫הארץ‪ .‬משסחה‬
‫ומגידים שיצאו ממנה‪ .‬הנגיד היה‬
‫כעין מורשה ממונה על ידי השולטן בחור בא כח העדה היהודיה בעיר או במדינה‬
‫לפניו‪ .‬עול בימי מלכוח השולטן מולאי ארשיד אנו רואים אח‬
‫הנגיד הראשון‬
‫ממשפחה זו מימון מאיימראן ובמלוך אהיויהשולמן מולאי ישמעאל)הח״לב( ידע‬
‫גם הוא לבחור אח יועציו מבני‬
‫המשפחה‬
‫הזאת‬
‫ומנה אח‬
‫יוסף מאיימראן‬
‫ליועצו הפרעי ולנגיד העדה היהודית במכנס‪ .‬אחריו מגה כמו כן לנגיד אח אחיו‬
‫או קרוט מימון מאיימרא; ״ ובכלל הצמינו ש ל בימי השולטן ה ז ה ‪ ,‬ש מ ע י ה ) ‪( 3‬‬
‫‪( 3‬בני המשפחה הזאת אצלנו ^ממנגס מהיחסים בכחטחיהם ע ל אברהם הנגיד‬
‫בן‬
‫ר׳ שמעיה ‪ #‬ן ר מ ל כ ן אפשר לשער כי שמעיה זה ובגו אברהם הם הם ר׳‬
‫אחי יוסף הנגיד ובניו שלמה ואברהם וגס בגיו של יוסף עצמו‪ :‬אברהם ‪ ,‬משה)‪(4‬‬
‫ושמואל ‪ .‬ביהוד הצטין אברהם בנו שמלא את מקומן בתור יועץ השולטן ואיש סודו‬
‫הנאמן ונגיד‬
‫והוקרה רבה כמו‬
‫ראשי ע ל כל יהודי מרוקו אשר רחשו לו כבוד‬
‫שמעידים התארים שנתנו' לו אז; ‪,‬גדול ליהודים ודורש עוב לעמו* ״נגיר ומצוה לאמיס"‬
‫‪,‬שר ציא ישראל״‪ .‬גס על השולק היתה לו השפעה רבה‪ ,‬וכנראה כי קנאת המושלמים‬
‫פ ג ע ה בו כי הוא מת מהרעלה ע״י רופא מושלמי בליל עו׳ בטבת התפ״ג ומותו‬
‫עורר אז אבל כבד בין יהודי מרוקו‪ .‬בימי‬
‫‪,‬‬
‫הנגיד הזה היו גם לקרוביו מהלכים‬
‫בחצר השולטן כמו מאיר‪ .‬י מאיימראן שהיה איש נכיי־ ונשוא‬
‫ובעיני רבי המלוכה‪.‬‬
‫ושמואל‬
‫שי\ה‬
‫בן יעקב מאיימראן‬
‫פנים בעיני עמו‬
‫גדול וטשיר‬
‫סוחר‬
‫מפורסם וגס קרוב למלכוח‪.‬אחרי א?רהס הנגיד מלא את מקומו לנגיד מימון‬
‫מאיימראן אחד מקמביו וגס הוא היה חשוב בעיני הממשלה‪.‬‬
‫מכתבים עתיקים למר‬
‫‪H D t ^ O‬‬
‫זקני הרב ר שלם עמאר ז״ל מצא אבא‬
‫‪,‬‬
‫מרי יבדל הימנו לחיים ארכים מכתב נלוח~"להרב ר׳ שאול‬
‫סירירו‬
‫אברהם‬
‫דל מאח‬
‫מאיימראן‬
‫חיים‬
‫‪ ?...‬גיסו של הרב ר׳‬
‫בכה״ר‬
‫ורציף אליו שער יקבלה כתוב‬
‫מקוימת‬
‫בב״הד על ידי ר׳‬
‫יוסף‬
‫לע‬
‫יהודיח״ספרדיח‬
‫משה בן ציר‬
‫מכה בן צור ז״ל‬
‫וקרובו‬
‫יהודה‬
‫יגו נזכר‬
‫מאיימראן‬
‫וחתום עליו יהודה הנ״ל וחתימתו‬
‫הלל ור‬
‫‪,‬‬
‫דניאל‬
‫׳‬
‫עולידאנו זיל‬
‫תאריך שער הוא שמנה וארבעים לספירה שנת שלש מאות ותשעים ותשע‬
‫לפ״ק‬
‫ימחכן המכתב נראה כי הם היו אנשים של צורה במכנס ‪ .‬בזה מסתימת‬
‫שורת‬
‫היועצים‪ ,‬הנגידים וסתם עסקנים בעלי השררה שעמדו ממשפחה זו במכנס ‪,‬השפיעו‬
‫השפעה כלשהי על מצבם המדיני של אחיהם בני ישראל‬
‫בעמדם‬
‫בסרן על כל‬
‫צרה שלא 'הביא אליהם ובהליצם עוב בעדם‪.‬‬
‫‪ V t J O J J I‬אנו נוחנים להלן רשימה חכמים י וסופרים אנשי שם שקמו ממשפחה‬
‫זו בדירוה שרגיס במכנס‪ ,‬ובסס‪ .‬ומכיון שאנו יודעים כבר כי אביה‬
‫‪.‬המשפחה הראשונים התישבו במכנס‪ ,‬קרוב לודאי כי גם אלהיםבפם או במקימות‬
‫אחרים הם חער מגזע המשפחה הזאה ‪:‬‬
‫שמעיה ואברהם הנגיד בנו ה ל ל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫* (משה אחיהם של אברהם ושמואל לא הזכירו הרב י‪ .‬מ‪ .‬טילידאנו נר״ו ב‪,‬נר המערב״‬
‫שלו‪ ,‬והראה לי אבא מרי שי׳ פס״דח׳ משנת פד׳׳וחלפ״ק ובו;זכר״גם משה ה ל ל‬
‫בחאר ‪,‬נגיד״ והחום עליו ז ר ג ר׳ יעקב טו׳ ז״ל ויפרוש כהו*• שם‪, :‬הנגיד הרא״ם‬
‫)אברהם מאיימרא;(ה‪.:‬ול מכל אחיו וכל תהיו עמו הרימ )משה( והרש״מ״)שמואל(‪.‬‬
‫במכנס חיו‪ :‬ר שמעיה ) ‪ ( 5‬ה ‪ ' 6‬חותנו של הרב ל חביבמולידאט השני שחי נ מ מ ש‬
‫‪,‬‬
‫בשטח ) ח י ״ ח ־ ח ע ״ ו ( ‪ ,‬ל שמעיה השניבןאנרסםהנגיד בן ל שמעיה ה ל ל ‪,‬‬
‫שמעיה השלישי בן אברהם בן ל שמעיה השני‪ ,‬ל ח י י ם בן ל שמעיה‬
‫ל‬
‫השליו‪/‬‬
‫ל אברהם בן ל חיים הלל‪ ,‬ל אברהם בן משה אחי ל שמעיה השליש‪ /‬ל משה‬
‫ל משה‬
‫)‪ ( 6‬ל ש ל מ ה ‪ ( 7 ) ,‬ל דניאל ו ל ברון ב ט ל אברהם האחרון ו ר חיים בן‬
‫‪,‬‬
‫הוא המחבר שלנו שלא הניח אחריו זרע‪.‬‬
‫בפס חיו‪ :‬ל יוסף‪ ,‬ל ישראל ב; ל יוסף)מח ה ת ל ל ג ( ‪ ,‬ל יוסף ח י י ם ) ת ל י ג ת ל ל ח ( ‪,‬‬
‫רפאל ו ל יהונחן בני ל ישראל‪ ,‬האחרון מהם נרצח ע״י מרבים הי״ד‪.‬‬
‫ל‬
‫ולבסוף כראי לצין גס ל שמואל‪ ,‬מקום מגוריו לא נודע והיה בן דורו של הרב ל‬
‫שמואל הצרפחי מפם]‪:‬מאה החמישיח‬
‫בערך[ ו ל שלם)‪(8‬אשר לא נודע לא‬
‫זמנו ולא עיר מולדתו ומגוריו‪ .‬וחיחי לו למ״ול ה‪ .‬דוד מאיימראן מעירנו שהוא‬
‫ל ;׳מעיה ה ל ה ל ל שהוא בן דוד זקנו של הרב * מ ח ב ר‬
‫נין ונכד ל ד חיים בן‬
‫שהציל משני הערף והכליון של הזמן אח‬
‫הזה‬
‫השריד המעמ‬
‫מפרי רוחו של‬
‫המחבר ז״ל והציב לו בזה יד ושם בין שאר גאוני הרוח נושאי דגל ההורה של עמנו‬
‫שבכל דור ודור‪ .‬יה׳׳ר שיפקדהו האל בזרע אנשים חכמים וצדיקים‬
‫ה ע פ ר ה לישנה וזכיה הרב המחבר ז״ל חגן בעדו כי״רא‪.‬‬
‫מכנס‪ ,‬שלהי אלול התש״ב‬
‫שיחזירו אח‬
‫מאיר עמאר‬
‫‪ (5‬ע ד היום יש בעירנו בית כנסת הנקרא על שמו‪.‬‬
‫‪ (5‬מת ז באב התק״מו וחבר שעה על מסכת שביעות‬
‫‪,‬‬
‫הזכירה גנו הרב המחבר‬
‫ז״ל להלן ב ת ל צו ושעה על מסכת סנהדרין הזכירה ל כ‬
‫להלן ב פ ל‬
‫)אגב השמה האחרונה נמצאת בכ״י כעת בבית הספרים של שארנו הרב‬
‫עמאר ז״ל ביד יורשיו ומצשינת לפי‬
‫פינחס‪.‬‬
‫ל אברהם‬
‫עדות ראית אבא מרי ישי' בחריפות גדולה‬
‫ובבקיאות עצומה( גס שעה על מסכח‬
‫מציעה החחיל לחברה בחשו! ש׳ תל״קת‬
‫וםימה בסיון ע״ל אורות כן נמצא כתוב בכ׳י הרב עצמו‪ .‬והרב ל ‪ p j g v‬גאיש‬
‫נלו‬
‫בספרי‪,‬מלכי‬
‫רבנן ״‬
‫ב ל י ע ל מ ס כ ת מ ג ל ה ברכוח‬
‫׳‬
‫אומר כי נמצאות‬
‫עוד בידו‬
‫שלש שעות אחרות‬
‫וקדישין להרב ז״ל וחבר עוד דרושים‪ ,‬פסקי דין‬
‫ונמוקים על החמש‪.‬‬
‫‪r‬‬
‫(א־‪.‬יו‪ ,‬תלמידו וחתנו נולד במכנס החק״כד וחי אחרי חק״ן חבר קונעריס‬
‫‪,‬שפח אמח ״ על דקדוק נסח החפלה כ״י‪.‬‬
‫‪( 3‬הזכירו הרב ל יוסף משאש ני־״ו מעירנו בספרו כ״י ‪,‬אוצר המכתבים ״ח״א‬
‫בין שאר חכמי המשפחה‬
‫ד‬
‫‪ n‬יי‬
‫חפץ‬
‫‪A1‬״‬
‫בראשי‬
‫פ ר ש ת בראשית •‬
‫רש״י ד־ה‬
‫שתירן‪.‬והיינו לקא׳ דקושטא הוא דלא‬
‫ר׳ יצחק וכו׳ נראה שלא‬
‫היל׳ להחחיל אלא מהחדש ‪ .‬כמש׳‬
‫הוצרכו ישראל לחשובה זו‬
‫הראם׳ זל׳ אלא שאף אם חאמר שצריך‬
‫לאוהע׳ אלא לפי ד ע ח ס ‪ .‬אבל קושעא‬
‫הוא להזכיר מילה וגיד הנשה וחאמר‬
‫הוא דכל מלך ועם אפר גברה ידו על‬
‫דבכלל מצות ההורה הם ‪ .‬מכז׳ למה‬
‫זולתו וכבש אח ארצו מידו קנאה מן‬
‫פחח בבראשיח ‪ .‬והם ענייני הבריאה‬
‫הדין‪ .‬וכדאמרי׳ ב פ השולח דלח׳ גבי‬
‫ולא היל׳ לפחוח אלא באוחס מצוח‪.‬‬
‫גוי ששבה גוי חבירו במלחמה שקונה‬
‫וחירן משוס כח מ ע ש י ו ‪ .‬ועוד אפשר‬
‫אוחו‪ .‬ומייחי ראיה מעמון ומואב שמיהרו‬
‫דב׳ קושיוח הס א׳ שהיל׳ לההחיל‬
‫בסיהון וגמלו ישראל אח ארצם‪.‬ואם‬
‫מ ה ח ד ש ‪ .‬ב ׳ ‪ .‬למה החחיל בבראשיח ‪.‬‬
‫איחא דלאקנה שיחון אח ארצם הרי‬
‫שהרי פי׳ רשי׳ בסמוך שבריאה שמים‬
‫קרקע אינה גגזלח ועדיין היא ברשות‬
‫וארן היחה אחר בריאה המים ודוח‬
‫עמון ומואב בעליה‪ .‬ואיך ירשו אוחה‬
‫ולמה הקדימם ה כ ח ו ב ‪ .‬ולזה הירן‬
‫ישראל ‪.‬׳אלא ודאי דגוי קנה קרקע‬
‫כיוןדכל עיקר כוונה הכחוב בסיפורי׳‬
‫חבירו עי׳ מלחמה ‪ .‬וכי היכי דקנה‬
‫אלי להודיע ש ה א ק של הקב״ה היא‪.‬‬
‫קרקעו קנה גופו עש׳ ואכ׳ לפיז׳ אין‬
‫משו״ה הקדים האי קרא לשמים וארן‬
‫כאן דין לסעיוח כלל שכך הדין נוהג‬
‫שהוא‬
‫נכחב‬
‫אף במלכי האומוס אלא שלפי דעחם‬
‫הסיפור הזה״ ובמלה אח רמוזים גם‬
‫שסוברים שכל אומה שקדמה והחזיקה‬
‫חולדותיהם להורוח שהכל שלו‪ .‬ואגב‬
‫באיזה קרקע זכהה ט לכך הוצרכו‬
‫חזר לפרש הכל בדרך פ ר ס ‪ .‬וכמש׳‬
‫ישראל לחשובה ז ו ‪:‬‬
‫הראם׳ עש׳‪ .‬ועיין בזה בהרב מוז׳‬
‫אמר‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫בא״ך‬
‫מה טעם פחח בבראשיח‬
‫וכו׳‬
‫הלשון‬
‫כפול‬
‫עיי׳‬
‫במפרשים‪ .‬ואפשר לומר כמש הראם׳‬
‫‪,‬‬
‫זל׳ דהאיכא מילה וגיד הנשה‪ .‬עש׳ מה‬
‫עיקר‬
‫מ ה ד ס ׳ זל׳‬
‫הראם׳‬
‫הכל‬
‫שבשבילה‬
‫בספרו מש׳‬
‫בזה‬
‫על‬
‫זל׳‪.‬משםמהראנ״ה זל׳‪.‬ועיי׳‬
‫גכ׳‬
‫הפץ‬
‫ודים‬
‫בראשית‬
‫גכ׳ מ״שמ״ל בה׳ מלכים על הר״אס‬
‫או מפני שכבר עלה סנחריב וכלכל‬
‫מה שהקשה הר״אם‬
‫אה כל האומוה ואין בני כנען ידועים‬
‫דהא כנען עבדו של שם וכו׳‬
‫קלל‬
‫והואפשוע‪.‬גם‬
‫ז״ל‬
‫אבל אין לו‬
‫שםובריס‬
‫‪,‬‬
‫שלא‬
‫נר׳ דלא ישיא דהא| קללה בעלמא‬
‫אלא לכנען ולא לזרעו ‪ .‬ולכן נאסר‬
‫היא ולא עבד דמה כה י‪ :‬ביד נח לשעבד‬
‫גזל בני נח אפי׳ זרע כנען ‪ .‬דזה‬
‫אהב; בט לבניו‪.‬ואע״ג דבסנהזרין‬
‫דוחק‪ .‬ולמה שאמרנו דלדברי הראם'‬
‫חלק כשבאו בני כנען לדון עם‬
‫יקשה וכי יש כח לנח לשעבד אה‬
‫ג ט ה ה ב ן פ ם י ם ה נצחם בטענה דמה‬
‫בן בנו ל ב נ י ו ‪ .‬ייל דמ״מ נהי דלא‬
‫שחנה עבד קנה רבו‪.‬י״ל דבמילחא‬
‫וי‬
‫גס רש״י ז״ל‬
‫בעלמא אוחמינהו‬
‫היהבידוכהלזהאע״פכ כיון שבנבואה‬
‫נאמר לו כן וגס נכחב בהורה ־״"מ‬
‫עבד למו ‪ .‬למס עובד‬
‫דאל״כ‬
‫פ‬
‫‪,‬‬
‫כהב ד״ה‬
‫ובפסוק הב׳ פי׳ שימכרו לעבדים ‪.‬‬
‫על‬
‫למה נכהב בהורה‬
‫ידו‬
‫דבר בעל‬
‫כיון‬
‫עבדים‬
‫שלא יועיל ד ב י ר ו ‪ .‬ג ס מה שהבאחי‬
‫נמכרים מגניו ‪ .‬וכ״ע שלא ימכרו‬
‫ראיה מדברי רש״י שכחב למס עובד‬
‫אין גופו קנוי לשום א ׳ ‪ .‬והרי אמרו‬
‫משרע‬
‫להם•‬
‫ז״ ל והביאה רש״י זיל בפסוק והכנעני‬
‫ק׳ ו‬
‫בגופו‬
‫אז בארן וכו׳‪ .‬ולא זכה בה אברהס‬
‫ז״נ‬
‫דמ״מ קללה‬
‫ע ד י י ן ‪ .‬נר׳ שאין לו שום זכוה בה‬
‫עבדיס יהיה לאחיו היא עבדוה ממש‪.‬‬
‫לא מינה ולא• מקצחה ‪ .‬דאל״כ מה‬
‫אלא שאח״ך פ י פ ר מה שעהיד להיוח‬
‫תשובה‪.‬היא לרועי *'מקנה לוט שאפשר‬
‫שסוף‬
‫לשם ‪ .‬ויהיה‬
‫שיאמרו שהם מרעים בהמוחיהםבהלק‬
‫כנען‬
‫קללה‬
‫והיא‬
‫אברהם‬
‫יהיו‬
‫שהמיר‬
‫שבא‪ .‬משם ‪ .‬ועוד‬
‫היה גזל הגרם בני כנען‬
‫שא״כ‬
‫מוחר וזה‬
‫אבל לא‬
‫‪.‬‬
‫למנין‬
‫י״ל‬
‫האר;‬
‫דסובר‬
‫א‬
‫הראס'‬
‫שאמר‬
‫‪,‬‬
‫לינחן‬
‫למס‬
‫דיש‬
‫עבד‬
‫עובד ‪ .‬ע״ש ברש״י ‪.‬‬
‫וגם בזמן שהיו‬
‫ידם חקיפא‬
‫ישראל גולים‬
‫לכובשם‬
‫ואין‬
‫לעבדים מימ‬
‫א״א‪.‬אלא ודאי כמ״ש‪ .‬ומה שכחב‬
‫יהיו נמכרים מזרע כנען להם לעבדים‬
‫נהירא‬
‫לפי‬
‫הש״ח‬
‫בזה‬
‫משם‬
‫נח״י לא‬
‫לי ‪ .‬א ך מדברי החום׳ דהגיגה ד״ב‬
‫דה‬
‫גמוכ‬
‫לא‬
‫ההו‬
‫וכו׳‬
‫משמע‬
‫דעבד‬
‫הוא‪.‬וכמו שהבין הראם ז״ל‬
‫‪,‬‬
‫ולדידהו צ״ל דאיברא‬
‫דממון‬
‫כנען‬
‫אין בו משום גזל מצד עצמו אלא‬
‫מפני‬
‫שאינו של‬
‫אדם מיוחד שכל‬
‫בני שם ויפה יש להם‬
‫חלק בו ‪.‬‬
‫עי‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬זה‪ .‬נ ד‬
‫אחרים‬
‫דברי‬
‫הראם‬
‫שיהיה‬
‫בעבד‬
‫ועוד‬
‫נר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ליישב‬
‫ז״ל‬
‫שסובר‬
‫ממש‬
‫וגופו‬
‫להק‬
‫ג״כ‬
‫דקללו‬
‫קנוי ‪.‬‬
‫ד‪6‬ף שקללו‬
‫שיהיה ע ב ד עבדים‪ .‬לא שיהיה ג ו פ ו ‪.‬‬
‫קנוי‬
‫אלא כשאר‬
‫בבא׳‪.‬דאמרי׳‬
‫עבדים‬
‫הנוהגים‬
‫בפ׳ השולח דגויאינו‬
‫קונה גוי אלא למעשה ידיו ‪ .‬ו ע ד‬
‫י‬
‫חפץ‬
‫ברא‬
‫ית‬
‫ב‬
‫חיים‬
‫כאן לא אמרו מה שקנה ע ב ד וכו׳‬
‫וכן ראיתי מ ק זה משס ה ר נ יפ״ח ז״ל‬
‫הנמכר לישראל‬
‫ויש לדחוק לדעתו דר״י ראע״ג דאיהו‬
‫שאינו‬
‫ביזייא כמ״ש‬
‫אלא בעבד כנעני‬
‫קנוי ‪.‬‬
‫שטפו‬
‫קונהו אלא‬
‫משאכ׳‬
‫למעשה‬
‫בגוי‬
‫‪,‬‬
‫צריך‬
‫לעעמא דליסין‬
‫ידיו ‪ .‬ואע״ס‬
‫בעבורך עכ״ז לא ניחא לו׳ שכל הקללה‬
‫שגביהה בן פסיסא דחה אוחס וכו׳‬
‫אינה בשביל כך דלא יועיל הך טעמא‬
‫הבעל ‪:‬‬
‫לדדיה אלא כלפי שמקודס לא נזכר‬
‫ורוח אלהים וכו׳ אבל לדברי‬
‫עונה ע ד עכשיו שנענש אדם שאין זה‬
‫רדל בהגיגה שמנו הרוח‬
‫אס לא מטעס דלישין ביזייא‪ .‬אבל ר״פ‬
‫מאוחם שנבראו ביום א׳ צ״ל דאינו כסא‬
‫סובר דעיקר הקללה בשביל כך‪ .‬ומ״מ‬
‫כ ב ו ד ‪ .‬ודו״ק‪:‬‬
‫אי; צורך כי דרך רש״י ז״ל ל פ פ ע ם‬
‫ך ״ ך ן יוסאיוכו׳‪ .‬וגבי ד נהרוחלא שייך‬
‫כחד ופעם כבר פלוגהיה ‪ .‬ואין לו‬
‫שם הראשון ושם השני‬
‫דלרי״בפ ז״ל ס׳׳ל דהא דכתי ארורה‬
‫שאין בריאה ויציאה הא׳ קודם לחבירו‬
‫האדמה בעבורך שתעלה דבר ״ם הארו׳‬
‫נ ב ר א ו ‪ .‬אלא שהחשוב‬
‫כגון נמלים ופרעושים הוא בשביל ליעין‬
‫הקדימו הכחוב ‪ .‬וכן לא שייך למכחב‬
‫ביזייא כדכהי בעבורך אבל לא בשביל‬
‫בשני ושם השני‪ .‬וגבי אח הכבש האחד‬
‫חעאה‪.‬כיון שחעאה היה בגדולי קרקע‬
‫נמי לא שייך למכחב הראשון שקודם‬
‫אין לקללה אלא בגדולי קרקע‬
‫אבל‬
‫שהוקרב אינו ראשון אלא אהד מב׳‬
‫קללת קוץ ודרדר שהיא גדולי קרקע‬
‫הכבשים‪ .‬ועוד כבר דרשו ז״ל מאי אחד‬
‫מעין ה ע א ה ‪ .‬היה בשביל עונה ור״פ‬
‫מיוחד שנעדרו‪:‬‬
‫ס״ל דהכל היה בשביל ליפין ביזייא‬
‫ע כ ׳ נמך׳ והשאר‬
‫ד״ךן‬
‫לו׳‬
‫בזמן שבב׳׳א‬
‫ך״ךן‬
‫נאבד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע ן פרי וכו׳ על ע ו נ ה ‪ .‬אבל‬
‫שהרי שם בבר׳ פ ׳ ה׳ ארישא דארורה‬
‫בב״ר משמע דפליגי וז״ל למה‬
‫האדמה נקע פלוגתייהו‪ .‬אלא נ ר כמ״ש‬
‫גחקללה‪ .‬רי״ה בר שלום אמר שעברה‬
‫דריב״ש סובר שאין ע ע ם ליעין ביזייא‪.‬‬
‫על הציווי שכך א״ל ע ן פרי מה הפרי‬
‫מספיק לקלל בלא הסא כיו; שלא הי״ל‬
‫נאכל אף העץ נאכל‪ .‬והיא לא עשחה‬
‫גרמא בדבר ‪ .‬אלא מפני שיש לתלות‬
‫כן אלא עץ עושה פרי הפרי נאכל ואין‬
‫שהיא גרמה לו‪.‬וכדרך גערה מאורסה‬
‫העץ נאכל‪ .‬ר׳ פנחס אמר לעשוח רצון‬
‫פסוקלי; אותה ע״פ בית אביה ל י ראו‬
‫יוצרה הוסיפה על הציווי אפי׳ אילני‬
‫גידולים ‪ .‬ולולי‬
‫האדמה לא‬
‫סרק עשו פירוח‪ .‬על דעחיה דר״י ניחא‬
‫היה מקללה אלא החלה כשחעאה לא‬
‫דעחיה דר״ס למה נחקללה אלא‬
‫פ׳ גצביס ששמים‬
‫על‬
‫כאיניש דאמריןליעיןביזייא דהדין מיניקן‪.‬‬
‫פי׳ ארורים דדים שמניקים ל ך ‪ .‬ע ״ ש ‪.‬‬
‫שחעאה‬
‫קללה כמיש רש״י‬
‫וארן לא נבראו לשכר ועונש ‪ .‬שאם‬
‫העאו אינם מקבלים פורענוח ‪ .‬ולכך‬
‫לא‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫בראשית‬
‫לא חש לקללה‪.‬אך כשחעא א; ם הנוצר‬
‫שנמצא‪,‬בנ״ר פ׳ ג׳ כדגריהס הרי שם‬
‫ממנה נזכר עונה ותלה בה הקללה לו׳‬
‫בפי יא ויל נמצא כדברי רש״י ז״ל ‪.‬‬
‫שטבע אמו שחטאה גרמה לנוצר ממנה‬
‫וז״ל ברכו‬
‫במאורות אע״פי פנתקללו‬
‫לחעוא לכך נזכר עונה וקללה בשביל‬
‫המאורוח מע״ש לא לקו ע ד מוצ״ש •‬
‫שגרמה בחטאה לאדם‪ .‬וזהו ארורה‬
‫ופי׳ הרמ״ך אור האי הבדילו הקב״ה‬
‫‪,‬‬
‫האדמה בעבורך‪ .‬ירצה ארורה בחטאה‬
‫לעחיד‬
‫בשבילך שגרמח לה להזכיר עונה‪ .‬אבל‬
‫וגזירה זו נגזרה מעיש כשחעא אדם‪.‬‬
‫היא לא נבראת לשכר ולעונש‪ .‬והא ראמ׳‪,‬‬
‫וכמ״ש רש״י סוף פ ' ב׳ ואע״* שנתלו‬
‫רש״י כאיניש דאמר יהון ליעין מפני‬
‫המאורות ביום ד׳ לא נגנז אור הא׳‬
‫חעאה קללה כדרך שמקללין ב״א אע״פ‬
‫ע ד מוצ׳׳ש‪ .‬אד״י אור שברא הקב״ה‬
‫שב״א מקללים בלא ע ע ס ‪ .‬אבל‪ .‬א״ל‬
‫ארה צופה ומביע נו מסוף העולס‬
‫דריב״ש ס״ל דמה שמקללי; את האם‬
‫וע״ס וכיון שנסתכל וכו׳ עמד וגנזו‪.‬‬
‫בעלמא מפני שתולין לו׳ שטבעה ה ר ע‬
‫ר׳ לוי אמר לו׳ שעות שמשה אותה‬
‫דבלי‬
‫האורה יב׳ שעות של נלש ויב׳ של ליל‬
‫סבה מקללים 'האם כיון שמ״מ עי׳‬
‫שבת ויב׳ של יוס שבת וכו׳ ע״כ ‪.‬‬
‫נמצא בעולם ‪ .‬והיא גדלהו‪ .‬שדאין זה‬
‫ואמרי התס דבליל שבת נגנזו דכתי׳‬
‫מתיישב בל׳ הב״ר‪ .‬ומ״ש נר׳ ברור‪.‬‬
‫אדם ביקר בל ילין וכן במקצת הפריס‬
‫למה״רש‬
‫גרסי׳ ברש״י שפת ימבי‪ .‬וא״כ מבואר‬
‫וגדולה גרם לו כן‪ .‬ור״פ ס״ל‬
‫ועיי׳‬
‫בס׳ נמוקי‬
‫שמואל‬
‫צרפתי ז״ל ‪:‬‬
‫ד י ה‬
‫מפני‬
‫שאינו כדאי לרשעים •‬
‫מכאן כדברי רש*י וא״כ עכ״ל שהס‬
‫ותוצא האדן‪ .‬דא״ל דלמינהו‬
‫אגדות חלוקות הס בזה‪ .‬ורש״י ז״ל פי׳‬
‫קאי אתרוייהי והוא עצמי מה‬
‫כחדא‪ .‬וכ״ש דהכי פשעא וכמ׳׳ש הראה׳‪.‬‬
‫ש;ילה הכתוב בעשייה האדן דא״כ‬
‫או שנאמר דמ״ש בביר פ׳ ג׳ דלא שמש‬
‫הול״ל יען פרי שע״י ויו׳ החיבור יהי‪:‬‬
‫אלא ג׳ ימיס היינו שבאותה ג׳ ימים‬
‫חיזרלמינהו עלשניהש‪ .‬וכן דרשו גבי‬
‫היה מיוחד אותו האור לידו‪ .‬אבל ככל‬
‫כפות וכו׳ שא״‪ :‬לאגוד האתרוג ‪ -‬עם‬
‫שאר הימיס היה עמו * ס אור ה ב ׳ ‪.‬‬
‫הלולב מדלא כהי׳ וכפיה‪- .‬ידו״ק‪.:‬‬
‫ושה שמדבר הכתוב על האור האי׳‬
‫ד ״ ה להבדיל‪.‬אבל•בז׳ ימי בראשית‬
‫לא היל׳ להזכיר אלא יהל ימיה ראשוניה‬
‫שמשו האיר והחשך הא׳ זה‬
‫שהיה מיוחד הוא לבדו‪ .‬ואף שאין זה‬
‫ביום וזה בלילה כ ל ל וכן גרים הראש׳‪.‬‬
‫נ ט ן עכ״ז דברי רש״י ברוריה כמ״ש‪:‬‬
‫ועיי׳ מ״ש בשם ה ר מ ל ן ז״ל‪ .‬והראם׳‬
‫ההנינם הגדוליס עיי׳ הראש׳‬
‫‪"1‬״ךן‬
‫כתב שרש״י לא ס״ל כן שאינו פשוטו‬
‫ז״לוז״ל הש׳יס התנינם הגדולים‬
‫אנלפ‬
‫הכא תרגמו אורזילי דימא ריו״ח אמר‬
‫ש״מ ‪ .‬ואני תמיה עליהם כי‬
‫‪V 1‬‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫בראשית‬
‫ג‬
‫זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתין‬
‫ואינו חשר כלוש ע׳׳כנר׳ שנכללו החיוה‬
‫שנא׳ יפקוד וכו׳ הנה מבו׳ שפי׳ תנינם‬
‫בכלל אדם שנולדו ע מ ו ‪ .‬גס מכאן יפורש‬
‫א״א לפ׳ על לויתן אי לאו קרא דיפקוד‪.‬‬
‫ע ע ם לברכה אדם ועיי׳ בש״ח‪:‬‬
‫דמהיכן נדע שהם־ ב׳ לויתן‪ .‬ואפשר‬
‫ך ״ ך ‪ ,‬ורמש וכו׳ מדברי רש״י כאן‬
‫דהיינו מפרשים אורזילי דימא כפי׳ הא׳‬
‫נד׳ דרמש ושרץ חדא מלתא‬
‫או איזה ב ד ה אחרת‪ .‬והך קרא דגלי‬
‫היפך דברי עצמו במס׳‬
‫היא והם‬
‫שנים השתא איכא‬
‫פסחים דכ״ד ע״ב ששם סובר דשרן‬
‫לפרושי תנינם עלייהו‪ .‬ובזה ניחא קו׳‬
‫נאמר על הנמוך ורמש על הגבוה‪ .‬ויש‬
‫דתנינם‬
‫ליישב דעחו כאן עם ש״ס דההס לחי׳‬
‫ח פ ר כמו פילגשים אין נר׳ דא״כ מ ‪:‬‬
‫התוס׳ שם‪ .‬ועי׳ הרמ״ב; בס׳ המצות בזה‬
‫ידרשו במ׳ס למה היא־משמשת‪ .‬והרב‬
‫ך ץ ק נעשה אדם וכו׳ ענותנותו וכו׳‬
‫עצמו המה בזה בפ׳ חיי שרה ע״ש וכ״ש‬
‫נר׳ דב׳ העעמיס צריכי דאם‬
‫הכא דכהי׳ הגדולים‪] .‬א״ה לא רא‪:‬‬
‫ללמד מדת הענוה לחוד למה עשה‬
‫בזה יפה[ גם הש׳יח פי׳ בעא׳ ע״ש‬
‫כן בבריאת האדם ולא בשאר הנבראים‬
‫בדבריו בפ׳ הנ״ז ‪:‬‬
‫ע ם שיי׳ל כי בדבר חשוב דרך ארן‬
‫ויברך איתםוכו׳ והחיות ובו׳‬
‫לימלך ולא בדבר שאינו חשוב‪ .‬י׳יל ג״כ‬
‫ואעיפ שלא נתברכו הם מרובים‬
‫ע ע ם אחר דעשה כן משום ק נ א ה ‪.‬‬
‫הצילם ואילו‬
‫נתברכו‬
‫היו‬
‫ועעמא דקגאה לחוד לא שייך גבי קרא‬
‫מריבים יותר‪ .‬ואפשר‬
‫שהדגים‬
‫הם‬
‫זא־ןאב‪ .‬ועוד למה נכתב זה בתורה‬
‫מרובים ומילידים הרבה בפ״א יותר‬
‫אם לא ללמד לב״א מדת ענוה וק״ל‪:‬‬
‫מהחיות ועיי׳ רא״ם דל שנכללו בכלל‬
‫ר״ךן‬
‫על לויתן שהם‬
‫הרא״ס דל ומ״ש־רא״ם ז״ל‬
‫ד״ח‬
‫לכרכי‬
‫וירדו בדגת הים וכו׳ לא ידענא‬
‫נפש החיה‪ .‬ואין ני־׳‪ :‬שהברכה היהה‬
‫מאי כוונתו‪.‬ויי׳ל דיייק מדלא‬
‫ביי‪ :‬ה׳ והדוח לא נבראו עד יום ו׳‪.‬‬
‫כתיב וימשלו כמ״ש ולמשול ביום וכו׳‬
‫ולא מטנו ברכה למה שעדיין לא נוצר‬
‫א״נ דהוק״ל מה כוונת ה׳ בסיפור‬
‫היום בכלל נפש חיה ‪ .‬ואפשר‬
‫מעשה זה האדם ימשול בדגת הים מה‬
‫שנכללו בברכה אדם כיון׳ שמיים א׳‬
‫שלא אמר כן בכל הנבראים‪.‬וכ״ש אם‬
‫נבראו ודל ביר פ׳ א׳ ברביעי נבראו‬
‫יהיה סיפור זה למלאכים כפשע הכתוב‬
‫עופות ידגים ובני אדם שוחעיןמהם‬
‫כי אדרבא בתום׳ זו יוסיפו קנאה על‬
‫ואוכלים וכדין דגים ואוכלים וכחי׳ בהם׳‬
‫קנאתם‪ .‬ועו״ק דירדו במשמעו נמי'ל׳‬
‫ברכה ואינם חסרים כלום‪.‬בששינברא‬
‫ירידה וזו להפיס דעתם כי אינו במעלה‬
‫אדם ובהמה וב״א שוהעים הבהמה‬
‫תמיד כמותם שלפעמים אפשר שתהיה‬
‫ואוכלים וב״א מתים יכהי׳ בהם ברכה׳‬
‫לו ירידה‪ :‬ועיי בש״ח‪ .‬ובס׳ צרור הכסף‬
‫ו*ימ‬
‫‪,‬‬
‫בי‬
‫חפץ‬
‫חמה בזה איך יגלה הקב״ה למלאכים‬
‫דבר זה שהרי אמרו בבר׳ שאמרהקבה׳‬
‫חיים‬
‫‪n‬‬
‫היה יורד עומר וגמיש וכו׳ ‪.‬‬
‫‪n J f f l‬‬
‫הראם׳ זל׳ הוגר שהכווה‬
‫זה עחידים צדיקים‬
‫שנשאר ימי השגוע היה יורד‬
‫לצאח מ מ נ ו ‪ .‬ולא אמל׳עחירים רשעים‬
‫שיעור עומר לכלא׳ ויותר מעמ‪.‬שהיה‬
‫יקטרגו עליו ‪.‬‬
‫נשאר נעשה נחלים ‪ .‬דאין סנרא שהיה‬
‫ומהרימע׳ זל׳ כחב דאגדוח חלוקיה‬
‫הנס נעשה שירד ה ר נ ה לנעלה וכעש׳‬
‫ה ס ‪ .‬דהא איחא בהדייא בסנהדרין‬
‫היה יורד נ ׳ עומרים לכ״א ‪ .‬ואין נר׳‬
‫אמה אומר אל יברא שכלו מלא שקרים‬
‫דניומא ס׳ יוה״כ יליף דגונהו של מן‬
‫אלמא דהוו ידעי דעחידים לצאח ממנו‬
‫ס׳ אמה נ ר ו ח נ מחנה ישראל משמע‬
‫רשעים ‪ .‬וממ׳ אין בזה חימא כי אף‬
‫שהיה יורד ה ר נ ה נכל יום‪.‬ועוד דאכ׳‬
‫אם יסטר הך מד׳ דגילה להם שעחידין‬
‫לא היה צריך ה ר נ ר שיעוד אלא היה‬
‫לעמוד ממנו צדיקים ולא גילה להם‬
‫יורד כדי צרכן ויוחר מ ע ע ‪ .‬והחם‬
‫הרשעים כדרשא דוירדו דהכאל״ק כי‬
‫ניומא קא' ע״ז איזה מדונה מדה טונה‬
‫א ע פ ׳ שלא גילה להם שיהיה דבז׳‬
‫או מדח פורענוח ‪ .‬ומאי נ ע י והרי‬
‫במציאוח שעחיד שיעמדו ממנו רשעים‬
‫שיעירו ידוע עומר לכ״א ויוסר מ ע ט ‪.‬‬
‫כדי שלא יקערגועכז׳ גילה להם שעונשו‬
‫ועוד דאיכא מיד החם שהיה ג ט ה ע ד‬
‫אס לא יזכה להיוח ירוד לפניהם‪ .‬ולפי‬
‫שהיו רואים כל העולם כ ל ו ‪ .‬ג ס בילקוט‬
‫הפשע יל׳ דמה שהוצרך לו׳ להם וירדו‬
‫ס׳ בשלח ארש״נא מזון אלף שגה היה‬
‫ע ע ם למש׳ בצלמינו כדמוחינו‬
‫יורד ליש׳ בכ״י‪ .‬שנא׳ דבר יום ביומו‬
‫הוא‬
‫כדי‬
‫ויומו של הקב״ה אלף שנה‪ .‬וזה מבואר‬
‫הים ‪ .‬כי עי׳‬
‫צלם‬
‫היפך דבריו‪.‬ואולי יאמר הרב דאגדות‬
‫אלהי שעליו הם מחייראים ממנו כמש׳‬
‫חלוקיה ה ם ‪ .‬אבל הנכון לפ׳ מלח היורד‬
‫בסנהדרין‪ .‬ודוק׳ ‪.‬‬
‫ע ל הנמדד כי השאר שהיה יורד לא‬
‫בצלמו בדפוס וכו׳‪ .‬משוס דהאי‬
‫היה לצורך אכילה אבל היורד לצורך‬
‫בצלמו לאואהקבה׳קאידאכ׳‬
‫אכילה היה עומר בשאר ימים וכפלים‬
‫בצלם אלהים ברא אוחו ל״ל‪ .‬לז״א דכינוי‬
‫בע״ש‪ .‬והר״מז זל׳ כאן ובפ׳ יהרו כחב‬
‫צלמו קאי ע ל האדם צלמו המחוקן לו‬
‫כי הראם׳ שכח דברי רשי׳ דפ׳ בשלח‬
‫שהוא צלם אלדיס׳‪.‬‬
‫דה׳ משגה על אשר היו רגילים וכו׳‬
‫ויברך ברכו במן וכו׳ סשט‬
‫סובר הרב שהכוונה שבשאר ימים אף‬
‫הדברים שהברכה היא מה‬
‫המלקט חצי עומר היה מוצא ע ו מ ר‬
‫שהיה ללקט ב עומרים יוחר משאר‬
‫שלם ‪ .‬וכאן ברכה יחירה שמוצא ב׳‬
‫היונים‪ .‬וז״ל הב״ר שבכל ימוח השבוע‬
‫עומרים ‪ .‬והדברים אמח אבל אין‬
‫למלאכים אדם‬
‫לעמוד ממנו‬
‫הוא‬
‫שעמם‬
‫יצירחו‬
‫שירדו‬
‫בדגח‬
‫דייה‬
‫ךץ״ן‬
‫שלא‬
‫בצלמינו‬
‫‪,‬‬
‫ענין‬
‫חפץ‬
‫בר*‬
‫•ת‬
‫ד‬
‫חיים‬
‫ענין דברי רש״י שס לזה דכונח רש״י‬
‫והיה נ ר להסכים דברי רש״י כאן‬
‫שם לו׳ שבשאר ימים שהיו רגילים‬
‫כחומש וחחיישב םוגייא דעידובין‪ .‬דלא‬
‫בשופע לא היו מוצאין אלא‬
‫היקשי דבריו דכהו׳ דס״ל ד;ס למ״ד‬
‫ללקוש‬
‫‪,‬‬
‫עומר א׳ ‪ .‬והיום הזה שלקעו ג״כ‬
‫פרצוף קשו קראי ההדדי דלא הו״ל •‬
‫בשופע כשאר ימים מצאו ב׳ עומרים ‪.‬‬
‫למכחב נעשה אדה כיון שהס ב׳‪.‬ולא‬
‫ועיי' הראם׳ ז״ל פ ' יחרו דה' ברך‬
‫ניחא ליה לשנויי שנוף שניהם א הוא‬
‫‪,‬‬
‫כיון שהם ב׳ צורוה הול״ל בצלם אלדים ׳‬
‫ויקדשהו‪ .‬ישם פ ׳ בשלח ‪.‬‬
‫זכר ונקבה בראם וכוי עיי'‬
‫עשה אוחסאב׳פרצופין משו׳׳ה הוכרח‬
‫הראם׳ ודבריו חמוהים דכיון‬
‫לשנויי בהחלה עלה במחשבה ‪ .‬והא‬
‫דסוגייא דכהו׳ ההיא אליבא‬
‫דמ״ד‬
‫קא׳ דלמ״ד פרצוף זכר‬
‫פרצוף ‪ .‬ואפי״ה קא׳ החס‬
‫לדדיה‬
‫ונקבה בראם על בי' פרצופין היינו •‬
‫ה ד י ש שעלה במחשבה לברוא‪-‬ב׳ וברא‬
‫מקמי דמייחי שינוייא דרומייא דקראי'‬
‫א׳ ‪ .‬א״כ הדרא קו׳ לדוכחה למה לא‬
‫דר״י אבל בחר דמ־יהי להו ס״ל לש״ס •‬
‫פי רש״י‪*,‬נסוגייא דשס׳ ד י ד ן ‪ .‬וצ״ל‬
‫דלמ״ד פרצוף• נמי זכר ונקבה בראם‬
‫ך״ך;‬
‫דבעירובין‬
‫‪,‬‬
‫דרשי׳י בחומש מפי כפי׳ ההוסידכחובוח‬
‫י‬
‫במחשכה‬
‫איירי‪ .‬אבל רש״י ‪.‬בחומש ‪c‬‬
‫דמ״ד ‪.‬יצירה א׳ הואי היינו מ״דזנב‬
‫•שהק' זכר ונקבה אקרא דויקח א׳‬
‫ואליביה דוקא" דרשי׳ ה ך ד ר ש א ד ע ל ה‬
‫מצלעוחיוא״צ לתרץ דמחחלה עלה וכו׳•‬
‫במחשבה מ״ש ‪ .‬משום דלמ״ד פרצוף‪.‬‬
‫אלא דבי פרצופי; נבראי ואח״ך חלקם‪:‬‬
‫לא קשיין ליה קראי כלל דקרא דזכר‬
‫אלא דאין זה נכון דמ״מ קרא דזכר‬
‫ונקבה בראם היינו‪ .‬דו פרצופי;‪ .‬וקרא‬
‫ונקבה בשם׳ מפי ליה על המחשבה‬
‫דבצלם אלדים׳ עשה אוחו היינו כללוה‬
‫וב׳ גיפוהממש קא׳ ורש׳י מפי ליה על‬
‫האדם בשני פרפוצין כיו; שהם גוף א׳‬
‫ב׳ פ ר צ ו פ י ן ב ג ו ף ‪ -‬א ׳ ‪ .‬ו א פ ש ר שדרשח‬
‫נ ק ע ל׳ יחיד וכן בעירובי; קא׳ בשלמא‬
‫השס׳ אינה לפי הפשע ‪ .‬ודוק׳‬
‫למ״ד פרציף ה״ד זכר ונקבה אלא למ״ד‬
‫ף״ךן‬
‫־‬
‫לכס יהיה לאוכלה ולא לאכול׳‬
‫זנב מאי זכר‪ .‬והי׳ כדרב יהודה בחחי׳‬
‫וכו׳ הימה למה הוצרך לאסור‪.‬‬
‫עלה במחשבה וכו׳ אלמא למיד פרצוף‬
‫לאד״הר אמ״ה ח״ל דכל בשר נאסר‬
‫האי דכהי׳ זכר ונקבה על ב׳ פרצופים‬
‫ל ו ‪ .‬כבר חי׳ החוס׳ בסנהדרין דהיינו׳‬
‫ולפי״ז דברי רש״י בחומש אחיין בגמ׳‬
‫להמיח ולאכול ‪ .‬אבל מחה מאליה‬
‫דידן אליבא דמ״ד פרצוף דקראימוכחי‪.‬‬
‫שרייא ואמי ה מה מאליו אסור‪ .‬עש׳‪.‬‬
‫כווחיהדכחי׳ אחור וקדם צרחני‪ .‬דלמ״ד‬
‫וראיתי להרש״בש בחשו׳ סי׳ חקמב׳‬
‫זנב צריך לשנויי אחור למעשה בראשיח‬
‫נשאל על קו׳ זו והשיב‬
‫דרב דאמר‬
‫וקדם לפורעניוח ולא א״פ חיבה צרחני‪'.‬‬
‫אדה״ר לא הוחר לו לאכי־ל בשר פליג‬
‫אריוה׳‬
‫חפץ‬
‫בר*‬
‫חיים‬
‫ית‬
‫אדוח׳דאמר אדה״רנצמווה ע ל אמ״ה‬
‫מאחוריו קא׳ אעשה אוחה כ נ ג ד ו ‪.‬‬
‫דרב סבר דלא נצטוה אדהיר אלא על ו׳‬
‫נגד סטו שיכול לפרוח ולרטח ע מ ה שוב‬
‫מצוח‪ .‬וכה׳ דעחהרמבם׳ זל׳ שכחב על‬
‫מצאחי זה בזוהר‪] .‬וכ״כ רמבין בחומש[‬
‫ו׳ מצוחנצמיהאדה״ר ‪ .‬הוסיף לנח‬
‫וייצר מן האדמה וכי׳ עיי׳‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ה ר א ם ׳ ‪ .‬ומש׳‬
‫אמ״ה‪ .‬עש׳ ‪ .‬ואיברה דכדבריו ז״ל‬
‫והאי‬
‫ועוד‬
‫איחא בב״ר ס׳ נח ס׳ לה וזל׳ ר׳‬
‫לימדך כאן אינו ממה שהשיב וכו׳‬
‫יוסי בר אייבו בשר׳ יוחנן אדה״ר שלא‬
‫דבריו צריכים ביאור דמהיכן יש ללמוד‬
‫הוחרלו בשר חאוה לא הוזהר על‬
‫ועוד זה של רשי׳ מהחשו׳ של אפיקורוס‬
‫אמ״ה‪ .‬אגל ב״נ שהותרו בבשר חאוה‬
‫לב החשובוח של ב׳ הלשונוח‪ .‬ורוק ‪.‬‬
‫הוזהרו על אמיה ‪ .‬ע כ ׳ ‪ .‬ואס׳ כעז׳‬
‫יסגור מקום החחך ‪ .‬ה ו ר ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ה‬
‫סמך הרמבס׳ להאי פיסקא ‪ .‬אבל‬
‫בזה כי פי׳ חחחנה במקומה‬
‫לדעחי אין קו׳ ממדרש זה לדברי ההום׳‬
‫כמו החחח אלדיס' אני ‪ .‬לא מל׳‬
‫גס דברי הרב אינם מסכימים ע ם סוגייה‬
‫ההחיח‪ .‬והיינו גם למד׳ פרצוף וה״ק‬
‫דהא החם מייחי דחנא דבי‬
‫מקום החחך כלו׳ באיזה מקום סגר‬
‫מנשה דריש גזל מכירק עשב ופריך‬
‫הבשר במקום שממנו חחך וחיסר גבו‬
‫ואידך ‪ .‬פי׳ ד ו ח ׳ ה ד י ש ז׳ מצוח‬
‫ש ל א ד ס ‪ .‬ו א ע ף ׳ של׳ זה נאמרבגמ׳‬
‫מקראדויצו‪ .‬וגזל ממכל ע ן ה ג ן מאי‬
‫למד׳ זנב אין בכך כלום • ולכך היפך‬
‫ד ד ש בהאי קרא דכירק עשב ומשני‬
‫רש״י ז״ל ואחר שכחב זש׳ ב׳ פרצופי׳‬
‫ההוא למשד בשר הוא דאחא ‪ .‬הנה‬
‫נבראו‪ .‬כחב ויסגור‪ .‬לו׳ דקאי' גס למד׳‬
‫אכיל‬
‫פרצוף ודלא כמ״ש השח׳ בשם נחי׳ ם׳ ע ׳‬
‫חאכל ולא אמ״ה קא׳ השס׳ דאחי‬
‫ע׳׳ש ]ומה יענה במ״ש ב ד ה ויישן רקח[‬
‫למישרי בשר ל ב ״ נ ‪ .‬אלמא מקמי הכי‬
‫גם מ״ש רש״י לקמן‬
‫ד ה ויכן הם‬
‫דהיינו לאדה״ר היה אסור כדביי ההוס׳‬
‫אליבא דמ״ד פרצוף כדאיחא בעירובין‬
‫והיסך מ ד ב ד הבר׳ והרשבש׳ זל ודוק׳‪:‬‬
‫הראם׳ כאן‬
‫השס׳‬
‫מ ט א ר דאפי׳ לדוח׳‬
‫דדדש‬
‫‪,‬‬
‫‪JT‬‬
‫ובברכות ע״ש ‪ .‬ומ״ש‬
‫פישון וכו׳ דאלך׳ למאי נמ׳‪1‬‬
‫דחוק מאד‪.‬שהיאך יס׳ רשיי החלה‬
‫קמל׳ שמוחיהם‪.‬והכי הולל׳‬
‫דבור פי׳‬
‫כמ״ד פרצוף‬
‫האחד סובב‪ .‬ועוד מאי שם הא׳ סיכון‬
‫כמיד‬
‫דבקיצור הולל׳ סישון הסובב ‪ .‬אלא‬
‫ופי׳כמיד‬
‫למדרש משמוחיהם שכל‬
‫בפע׳‬
‫ך״ך!‬
‫א׳ ברייחו‬
‫והיא מגדולהו יח׳ ‪.‬‬
‫זנב‬
‫ותכף‬
‫נר׳‬
‫מפני‬
‫שהיחה‬
‫כדי‬
‫דיטר חזר‬
‫פרצוף ‪ .‬גם היאך יפ׳‬
‫למ״ד זנב שאין לו זכר בדבריו אעו‬
‫הלומד פירושו הוא בקי בש״ס כהראם‬
‫עזר כנגדו וכו׳ לפי הפשע‬
‫החלה‬
‫ותוך כדי‬
‫ודו״ק‬
‫ך״ך‬
‫זאח‬
‫‪.‬‬
‫ה פ ע ם מלמד וכו׳ כל‬
‫המפ׳‬
‫חפץ‬
‫בר‬
‫ית‬
‫ה‬
‫חיים‬
‫המפ׳ הקשו היאך נתעברו והולידו‬
‫בכל יום א ואי אס היא שיה למזגו‬
‫הא בהמה נעקרת מביאת אדם כדאיתא‬
‫ומבעו אם יוכל להזדווג אליה ‪ .‬ולא‬
‫בע״ז פ״א ‪ .‬ולכאו׳ נר׳ שכבר נתעברו‬
‫נהקררה דעהו אלא במחשבחו לשמש‬
‫הנקבות או הולידו קודם שבא עליהם‬
‫ע ם חוה ‪ .‬אפי׳ במחשבה קודם מעשה‬
‫אדם ‪ .‬וראיה לזה ממה דאמרי׳ בע״ז‬
‫נתקררה דעהו וידע שעבעו שוה ל ה ‪.‬‬
‫שור שהקריב אדה״ר קרניו קודמות‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫לפרסותיו דכל מעשה בראשית בקומתן‬
‫‪,‬‬
‫והנחש היה ערום‪ .‬עיי׳ רא״ם‬
‫ך״ך)‬
‫נ ב ר א ו ‪ .‬והתם מפ׳ שהקריבו למחרת‬
‫ולי נר׳ דא״אלו׳כןדאם קרא‬
‫ביום השבת שנברא ואם לא הרתה‬
‫דויעש ה׳ וכו׳ היינו מחמה ההעא‬
‫הנקבה ק‪-‬ידם לכן היה השור א ב ו ד ‪.‬‬
‫שעי׳ אכילחם הרגישו בגילוי ערוה ‪.‬‬
‫שהוליד‬
‫והוצרכו לכתנות עור ‪.‬א״כהי״ל לכותבו‬
‫ביום שנברא ‪ .‬כי מניעת ההולדה היא‬
‫קודם ויקרא האדם שם אשתו שהוא‬
‫גדולים‬
‫חוזר לענין הא׳ והוא ענין נפרד וקרא‬
‫כשנבראו ודאי שהיו יכולים להוליד אפי׳‬
‫דויעשהי״ל לחברו עם ענין החעאכיון‬
‫בקוענס‪ .‬אך ראיתי בל׳ ר רכל הבריות‬
‫שהוא סבה העשייה‪ .‬אלא ודאי דקרא‬
‫לא שמשו קודם שנזדווגו אדם והוה‬
‫מימש הוא מני] נ פ ר ד והוא הוזרלענין‬
‫א״כ הדרא קושיין‪ .‬ול״ק לפ״ד הב״ר‬
‫הראשון‬
‫דויקרא הארס‬
‫ההיא דשור ד ע ״ ז ‪ .‬דאם הקריבו ביום‬
‫ושניהם קודם החעא ‪ .‬גס מ״ש איך‬
‫השבת א״כ נמצא השור אבוד דאיפשר‬
‫היו ערומים אין זה הימה כי כן הוא‬
‫לו׳ דביום ו׳ אחר זיווגו של אדם עם‬
‫דרך החשמיש ‪ .‬או גחגלו במקרה ולא‬
‫חוה שמש השור והרתה הנקבה ונר׳‬
‫הרגישו לכסוח עצמן‪ .‬ודוק׳ ‪:‬‬
‫ואפ׳ ג״כ שהולידו כאד״הר‬
‫מחמת‬
‫הקמנות ואלו שהיו‬
‫לתדן דאנירי׳ בע״ז גטל יש לה פחותה‬
‫ך״ךן‬
‫מעשה בראשית כיון דבקומתן נבראו‬
‫יפירש״י מה שהיו עתידים ליגדל אח״ז‬
‫נבראו ב ו ‪ .‬א״כ הרי היא כבת ג״ש‬
‫ואינה נעקרת ‪ .‬א ב ל לא ראיתי למי‬
‫שיאמר שהיה זה בדרך נס לקיום המין‬
‫כמו‬
‫אף כי אמר אלהיס ‪ .‬שראה‬
‫אוחם אוכלים‪ .‬דאל״ך מהיכן‬
‫מבת ג׳ נ ע ק ר ת ‪ .‬אלמא דאוחה שהיא‬
‫גדולה בת ג״ש אינה נ ע ק ר ת ‪ .‬א״כ ה״נ‬
‫קרא‬
‫אכלו שהרי לא הוזכר בכחוב בגן כ״א‬
‫האילנות ונדכתיב ויצמח וכו׳ וכמ״ש‬
‫הר״אם וכתיב נמי כגן ה׳ כאר״מ וסיר״שי‬
‫כגן ה׳ לאילנות כאר״מ לזרעים ‪ .‬ועיי׳‬
‫בש״ח ודוק׳ ‪:‬‬
‫ך״ךן‬
‫לא מות תמותון‪ .‬יש מקשים‬
‫ועיי׳ מהרש״א ז״ל מ״ש בזה וכבר‬
‫אםאדםנצעוהחוההיכןגצמוית‬
‫כתבתי סתירת דבריו‪ .‬ויותר <ר שלא‬
‫ובילקוע טי א שאל את ר׳ אבהו כתוב‬
‫בא עליהם אלא במחשבתו היה מחשב‬
‫בתורה ויצוה״א על האדם אדם נצעוה‬
‫‪,‬‬
‫‪-‬בו‬
‫חפץ‬
‫חוה היכן גצעויח א״ל מה כחיב על‬
‫האדם לאמר מאי לאמר יאמר לאבריו‬
‫חיים‬
‫ית‬
‫יבוא אחריו המן הטן ‪:‬‬
‫ך״ךן‬
‫השיאני וכו׳ עיי׳ רא׳׳ם שכחב‬
‫וחוה א׳ מצלעוחיו ונראה דלמ״ד פרצוף‬
‫דל׳ משיאו עצה הוא ל׳ העעאה‬
‫ל״ק דהכחיבזכר ינקבה בראם ויקרא‬
‫וזה שלא כדברי התוה׳ בע״ז דליל ע״ב‬
‫א״ש אדם אלמא דשניהם נקראו אדם‬
‫ד״ה משיאו‪ .‬לסוברים הס ז״ל דהוא‬
‫ולדידיה הרי הדבור היה לשניהם ‪.‬‬
‫ל׳ הסתה‪ .‬ושייכא גם בעצה הוגנה ‪:‬‬
‫ששניהם היה בהם רוח חיים וכדבעי‬
‫כי עשית זאת וכו׳ ולכך לא‬
‫ך״ך!‬
‫בברטח הי מנייהו מסגי ברישא‪ .‬ולמ״ד‬
‫שאלי מהתלה למה עשית לראוה‬
‫זנב הוא ־ פ ר י ך דאע״פ שהיהה חלק‬
‫מה יהיה בפיו ‪ .‬ואה׳׳ך יקללו ‪ .‬ועיי‬
‫מאדם והציווי היה על כלל הגוף ‪.‬‬
‫הראי׳ם ז״ל ונס׳ קרני רא״ם רצה ליישב‬
‫מ״מ עכשיו חזרה לפגים חדשות גוף‬
‫בדברי רוח ‪ .‬ונעלם מעיניהם דירי‬
‫ונשמה לעצמה‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫החום׳ בסנהדרין דכע׳ וז״ל וא״ח כל‬
‫גם לרבות בהמה עיי׳ הראם׳‬
‫מסיח יפעור עצמו בזו ה ע ע נ ה ‪ .‬וי״ל‬
‫אבל גרסתינו בל׳ ד פ׳ יע׳‬
‫דוקא נחש שלא נצעווה כלא להםיה‪.‬‬
‫הוא הפך דבריו וכ״נ מתום׳ ב״ק דנו׳‬
‫ולא נענש אלא לפי שיאה חקלהעי׳י‪.‬‬
‫ע״ש‪:‬‬
‫אבל מסית שנצעווה שלא להסית נמצא‬
‫ך״ךן‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫וחפקחנה וכו׳ לא שנחפקהו‬
‫כשמשיה עובר ע״כ‪ .‬ובזה ניחא קושייתו‪.‬‬
‫ונחביישו מחמה שהיו ערומים‬
‫ודע שהרב מ״ל פ״ב דרוכה הק׳ היכי‬
‫דא״כ מאי וידעו כי עירומים הם הרי‬
‫מהני נחש בהאי ע ע נ ה ‪ .‬הא ק•"ל‬
‫ידיעה זו כבר קדמה להם מקודם‬
‫אע״ג דאין שליח לד״ע בדי״ש מיהא‬
‫היו מהביישי׳‬
‫מחייב‪ .‬וחי׳ דלא מחייב ב ד ש אלא‬
‫והול״ל ויחבוששו כי עירומים הם מיהו‬
‫שוכר להרוג דעביד מעשה אבל בדבור‬
‫ק׳ דלקמן בקרא דמי הגיד לך מפרשי׳‬
‫לא מחייב‪ .‬וכן הי׳ הש״ך ה‪/‬ז סי׳לב׳‬
‫אע׳׳ג דלא כחיב למה‬
‫סק״ג‪ .‬ולי נר׳ דמ״ש הרמל׳ם ששלח‬
‫גחביישח מהמה שאחה ערום ‪ .‬וצ״ל‬
‫עבדיו וכו׳ דס׳׳ל לחלק דבאדם הכפוף‬
‫כיון דל׳ הכהוב מורה שמקודם לא‬
‫לו ורגיל לעשוח שליחוחו כגון עבדו‬
‫שהם‬
‫ערומים‬
‫ניחא‬
‫שהמעשה געשה ע״י דבורו בהאמיהייב‬
‫קרא‬
‫כפשעיה אע״ג‬
‫בד״ש וכן השוכר אחרים להרוג שע״י‬
‫דבקרא דמי הגיד לך צריך לפרושי‬
‫ממון שנותן להם מסהמא עושים שליחוחו‬
‫בע״א ‪ .‬ועיי׳ ה ר א ם ׳ ‪ .‬ודוק׳ ‪:‬‬
‫והורגים אבל האומר לאדם דעלמא לך‬
‫האכילה‬
‫אלא‬
‫ערום ממש‬
‫היו‬
‫לן‬
‫יודעים‬
‫לפרושי‬
‫ף״ךן‬
‫שלא‬
‫מי הגיד לך וכו׳ דלא שייך‬
‫והרוג אה הנפש לא מחייב משלחו אפי׳‬
‫על המצוה דאיך‬
‫בד׳׳ש דכיון דלא כייף ליה אדעהא‬
‫לפ׳ כאן‬
‫דנפשיה‬
‫חפץ‬
‫בה‬
‫•ת‬
‫דדם‬
‫ו‬
‫דנפשיה קעביד וכו׳ וכן נר׳ דעה החוס׳‬
‫ה ע ט ר ה ‪ .‬וראיהילהרב פרשה ררכיםלו׳‬
‫בב״ק לנ״ו ע״ש ומ״ש הש״ך לחרן‬
‫כתב בפס יפה הואר רב״נ נהרג אף אס‬
‫משוגייאלקילושיןי״ל לההם נמיבסחם‬
‫כלח שליח להרוג הטרו והורגין אותו‬
‫שלוחו שרגיל לעשוח שליחוחו כגון ע נ ד ו‬
‫בביר אגל ביש לינו מכור לשמיס‪ .‬והק׳‬
‫והיינו דמייחי מדנחי׳ואוחו הרגה וכו׳‬
‫עליו הרב מהא לנחש שהי״ל למעון‬
‫דואב מיכף הוה כייף לדוד ולפי מ״ש‬
‫לברי הרב ורברי החלמיר וכוי והא‬
‫הש״ך משם הריעבא׳ ראם נשתלם הנזק‬
‫בב״נ לא מהני ליש שליח לל״ע ‪ .‬נ ר‬
‫מן השליח לא מיהייב הו משלח אפי׳‬
‫מדברי הרב ז״ל שלא הוק״ל כן אלא‬
‫בד״ש יש להרן עוד כיון דאדם והוה‬
‫על היס״ח אבל אס היו ב״נ וישראל‬
‫קיימים בעולם ובידו ליפרע מהם הו‬
‫טיס לא הקשי ליה ואמאי דבלאו דברי‬
‫לא מיחייב נחש מיהו אין זה נכון דענ״פ‬
‫היפית הקשי ליה דליחייב נחש בד״ש‬
‫אף אחר שנהקללו חועאים מיקרו וראוי‬
‫כמ״ש הוא עצמו במ״ל ואפשר כיין‬
‫הנחש לקללה ‪ .‬ולע שהמגיה הירן שם‬
‫דהך זמנא לא הוה דיני אדם בעולס‬
‫מפי השמועה משם הרב מש״ל לכיון‬
‫שאין מי שידון אוחס אלא הקב״ה ודן‬
‫להאי עבירה הוייא מ י ד לאכילה זה‬
‫אוחם בעוה״ז לאלהר בפניהם כשאר‬
‫נהנה וזה מהחייב לא אמרי׳ וללילי‬
‫דיני אדם ‪ .‬א״כ דיני שמיס דהחם‬
‫נ ד ללאו שינוייא הוא ללא אמרי׳ כן‬
‫כדיני אדם הוא ואמרי׳ ביה אין שליח וכו׳‬
‫בקדושין למ׳יג אלא לשמאי הזקן ראיה‬
‫א״נ ס״ל ב״נ נהרג אפי׳ שליח ואינו‬
‫ליה משלח חייב ולאי כל כמה לזה נהנה‬
‫שוכר דקעביד מעשה ‪ .‬אבל לפ״ז לא‬
‫והמשלח לא נהנה פעור וחיוב מיחח‬
‫יהיישב מ״ש היפ״ה ז״ל וז״ל אבל ביש׳‬
‫ב״ד הוא על טף העבירה והרי לא עשה‬
‫דינו מסור לשמים לאמאי כיון דאינו‬
‫ע ב י ר ה ‪ .‬אבל חיוב דדיגי שמים עעמא‬
‫שוכר אף ב ד ש לא מיחייב והנה שם‬
‫הוא משום גרמא שבאה לאלם הקלה‬
‫הי׳ הרב פר‪:‬ח דרכים ב׳ חירוצים א׳‬
‫ע ל פיו וכי נהנה שליח וזה לא נהנה‬
‫דלאאמרי׳ דב״ננהרג אלא בש״ד דרבי‬
‫מאי הוי הרי עכ״פ על פיו נעשיח‬
‫קרא ולא בשאר עבירוח ‪ .‬ועוד חי׳‬
‫העבירה ובר״ש מיהא מיחייב ‪ .‬והרע‬
‫דזה נהנה וזה מהחייב לא אמרי׳ בנחש‬
‫דאי אדני שמים נמי קאי אמאי לא‬
‫להשווחו לב״א דבן נא גופיה אס אמר‬
‫אמר רבא אלא אליבא לשמאי דליה‬
‫להכירו צא ובעול הערוה שליח חייב‬
‫הלכהא כווחיה ולא כרבנן‪.‬ועול למי קצה‬
‫ופעור המשלה מל״א כך היא כוונחו ז״ל‬
‫לשוכר עלי שקר למיחייב משלח ב ד ש‬
‫ונר׳ שהשומע שמע שהרב מהרן כן על‬
‫אע״ג לשליח נהגה אע״ג ללא למי כ״כ‬
‫קו׳ זו חשב שבזה יחורן ג״כ קושייה‬
‫דהכא גבי אלה״ר ההנאה גופה היא‬
‫הרב מש״ל דהנה ודאי ל״ק מנחש אמאי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫בי‬
‫דדם‬
‫־ת‬
‫לא מיחייב בל״ש לי״ל לולאי לא אמרי׳‬
‫דשופך דם הארס נ ר דפליג אמר בזה‬
‫לשליח חייב בל״ש אלא ביש׳ משום‬
‫דבין בג בין יש חיוב מיהה אינא הריגה‬
‫רהוזהרו שלא לגרוס לחביריהס ח ע א ‪.‬‬
‫בבד ליכא ולכך לא הזכיר זה בהל‬
‫כמ״ש לפגי עור לא תתן מכשול וגם‬
‫מלכיס ועוד נ ר דהא דקא דהי״ל להשיב‬
‫הם ערבים זל״ז ונתפשים זע״ז כשיש‬
‫דברי הרב וכו אין הכוונה שבזה יהיה‬
‫בילס למחות כ״ש כשיגרמו העא יענשו‬
‫פעור לגמרי דהאבד״ש חייב אלא שעי‬
‫אבל נחש שלא הוזהר על כך כיון לאין‬
‫ע ע נ ה זו יהיה עונשו על העבירה קל‬
‫שליח לל״ע לא מיהייב אפי בל״ש ‪.‬‬
‫מעונש אדס שלא יחמיר בעונשו כדרך‬
‫] א ה זה תי׳ התוס עצמו שהביא המחבר‬
‫שהחמיר בארס דכי היכי דחי״ל דשליח‬
‫ז״ל בתחלת רבריו‪ [ .‬ובזה תחול קו׳ הרב‬
‫חייב בד״א והורגין אוחו לאלחר ומשלח‬
‫‪,‬‬
‫חייב כ ד ש ואיני נהרג לאלהר דעוגשו של‬
‫בהו מ ה ר ג ע״י שליה אע״ג ללא שייכי‬
‫משלח קל לגבי שליח ה נ החס שנידונו‬
‫הני טעמי א״כ נחש נמי ראוי לעונשו‬
‫כילס בד״ש אלו עען אותה ע ע נ ה דברי‬
‫‪,‬‬
‫הרב וכו׳ לא היה מחמיר בעונש הנחש‬
‫הרב ללא אמרו כן בב״נ אלא בש״ל‬
‫להשוותו לשל ארס שכ״א קללו ע קללות‬
‫אבל בשאר עבירוח ביש הוא לאיכא‬
‫אבל היה מקיל עליו קצת ומשוש דאין‬
‫עונששמים‪ .‬ובב״נליכא לא בר״איולא‬
‫טועני; למסית קפץ ופסק דינו והחמיר‬
‫בל״ש ונחש לכווחייהו‪ .‬ועול זה נהנה‬
‫בו כשל אלס ויותר וכ״ש לאמרי׳ דלא‬
‫וזה מהחייב לא אמרי א״כ כיון לב״נ‬
‫אמרן אלא באלס בן לעת המשלח‬
‫לא מיחייב בל״א ובל״ש לא מצינו שיחחייב‬
‫חבירו להרוג כיון שהמשלח היא בן‬
‫בב״נ וה״ה נחש ומ״מ נר׳ לבין קי הרב‬
‫דעת כמו השליח קרוב הדבר שישמע‬
‫בין קו הרב פ״ל לא קשייןללוקאיש‬
‫‪,‬‬
‫לו השליח ולכן משלח חייב שהוא גורם‬
‫שנצטוו שלא לגרום חעא הם רוקא נענשי‬
‫‪,‬‬
‫אבלאדה״ר שהיה בן דעת מלא ח כ מ ה ‪.‬‬
‫ב ד ש אף משלח וכן ב״נ שנצטווה בכך‬
‫והנחש היה‬
‫כשאר חיות ואין ע ר ך‬
‫כמ״ש היפ״ח לרעה הב״ר אבל נחש שלא‬
‫פקחוחו לגבי אדם ולאהי״ל להיות‬
‫נצטווה אינו אלאכב״נ ולא כישראל ופעור‬
‫נשמע לו לעשות דבריו ולא אדנחש‬
‫המשלח‪ .‬ואע״ג לגבי בהמה נרבעתאמרי׳‬
‫סמיך אלא אדעתא דנפשיה ק ע ב י ד ‪.‬‬
‫דהורגין אוהה משום הקלה שבאה ע״י‬
‫והוה מצי נחש לפעור עצמו בעענת‬
‫החם שאני שגוף העון נעשה בה אבל כאן‬
‫דברי הרב וכו׳ ודו״ק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פיל על היפ״ת לכיון לגם בב״נ אמרי‬
‫בל״א או בל״ש וצריך להרן כמו שהי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אינו אלא מסיח בעלמא‪ .‬אבל הרמבם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך ״ ך ן ‪ .‬היה כאחד וכו׳ ולפי״ז יהיה‬
‫פ״ב דרוצח הביא ראיה דיש׳ ששכר להרוג‬
‫פי׳ כאחד ממנו כמיוחד שבנו ועל‬
‫הבירו דחייב מיתה בידי אדם מקרא‬
‫עצמו הוא אומר וכה״ג דרשו גבי כמעט‬
‫שכב‬
‫חפץ‬
‫בי ית‬
‫ז‬
‫חיים‬
‫שכב אחד העם והראם׳ לא כ״כ ע״ש ‪:‬‬
‫אלמא דרשי׳ אחין ובסנהדרין דנ״ח‬
‫‪ .‬ומה היא וכו׳ פי׳ דה״פ‬
‫אמרי׳ מפני מה לא מחה חוה מיד‬
‫דקרא דהן האדם היה‬
‫שאכלה ע ן הדעה וישא אדס אה בחו‬
‫כיחיד העליון שהוא אלוה והוא יחיד כך‬
‫כדי שישא קין אחוחו‪ .‬והביא זה רש״י‬
‫הוא יחיד בהחהונים שאין דומה לו בדעה‬
‫בפ׳‬
‫קדושיה בפ׳ חסד הוא אלמא‬
‫עור׳ ועתה אם יחיה לעולם כיו; שהוא‬
‫דנולדה תאומה מס קין והיה יכול‬
‫יחיד ומעולה בדעתו על הבריות יגיעה‬
‫חוה‬
‫בא״ך‬
‫ג״כ לו׳ שהוא אלוה ודו״ק ‪:‬‬
‫ךי׳ךן‪.‬‬
‫לנושאה‬
‫אלמא‬
‫חרס‬
‫בשטה שתמות‬
‫שכבר נולדה ובסוטה אמרי׳‬
‫והאדם ידע וכו׳ עיי׳ ראם׳‬
‫סוטה נתנה עיניה וכו׳ וכן בקין וכו׳‬
‫בפי׳ א׳ והוא דחוק ופי׳ ב׳‬
‫ופירש״י כנתן עיניו בתאומה יתירה‬
‫נר׳ עי׳ אך ק״ל גם עליו דהא לקמן‬
‫שנולדה ע ם הבל וכ״כ התוס׳ בסנהדרין‬
‫משיק רש״י דביום שנברא הוליד מדכתי׳‬
‫דל״ח‬
‫דעלו למעה ב׳ וירדו וכו׳ הם‬
‫זה ספר וכו׳ ביום ברוא וכפירש״י שם‬
‫קין ותאומתו אבל הבל וב׳ תאימותיו‬
‫וע״כ נר׳ דאין כוונת הכתוב ורש״י‬
‫בעיבור אחד נולדו ‪ .‬ובהא פליג ש״ס‬
‫להשמיענו חידושים אלו דכבר ידענו‬
‫ד ד ן אב״ר וכל זה נעלם מהראס׳ ז״ל‬
‫זה מכמה פסוקים‪ .‬אלא דרי׳שי הוק״ל‬
‫גס מ״ש הראם׳ סו״פ קדושי׳ בד״ה חסד‬
‫שינוי ל׳ פסוק זה מכל הפסוקי׳ דכתי׳‬
‫הוא דקין נולד חון לג״ע אינו כן כמבואר‬
‫ביה והאדם ידע ותי׳ דמכום דלקוכעא‬
‫בסוגייא דסנהדרי; וכמ״ש הרב עצמו‬
‫דמילתא דבר זה כבר ידוע כמו שנודע‬
‫כ א ן ‪ .‬אך ק׳ על התוס׳ שכתט דב׳‬
‫מכמה פסוקיםהנ״ז‪.‬נקעקרא קושעא‬
‫תאומות נולדו ע ס הבל שהוא היפך‬
‫דמילתא ‪ .‬וכה״ג צ״ל לעיל ד״ה מעל‬
‫סוגייא דיבמות‪ .‬גם הרב מהר״שא תמה‬
‫לרקיע על הרקיע וכו׳ אע״פ שכבר‬
‫שם עליהם ואפשר דלישגא דב״ר נקעו‬
‫למדנו זה מדכתי׳ בתוך המים כמ״ש‬
‫אע״ג דש״ס דידן לא ס״ל הכי א״נ התוס׳‬
‫הרמ״ז ז״ל שם ע״ש ודו״ק ‪:‬‬
‫ש״ל כסוגייא דסופה ‪ .‬וכפיר״ שי שס‬
‫את קין וכו׳ עיי׳ הראם׳ ז״ל‬
‫דב׳ תאומות נולדו עם הבל אך לדעתי נר׳‬
‫ך״ך!‪.‬‬
‫ודבריו ז״ל תמוהים שהוא‬
‫להסכים הסוגיות דלא נולד ע ם הבל אלא‬
‫סובר דקין והבל דוקא נולדו כאחד‬
‫תאומה א׳והא דקא׳שם בקין וכו׳הוא ע ם‬
‫ולא נולדה עמהס תאומה לדעת ש״ס‬
‫מ״ש בש״ר פ׳ לא׳ דקמ״ט וז״ל כשהיה‬
‫ד ד ן ואינו כן דהא אמרי׳ ביבמות פרק‬
‫קין ע ם אחיו שנא׳ ויהי בהיותם בשדה‬
‫הבע״י דב״ש סברי פריה ורביה ב׳‬
‫אמרו זל״ז בואו ונחלוק העולם אמר קין‬
‫זכרים וב׳ נקבות ומייתו לה מדכתיב‬
‫עול אתה המעל׳ ואני הקרקעות חלקו‬
‫את קין את הבל קין ואחותו הבל ואחותו‬
‫ביניהםונטלהבלמטל׳וקיןאתהקרקעות‬
‫ותשב‬
‫בי !ית‬
‫חפץ‬
‫דרים‬
‫וחשב קין להוציאו מה״ע היה הבל מהלך‬
‫בעילם וקין או לו צא מחוך שלי הולך‬
‫‪,‬‬
‫ודו״ק‪:‬‬
‫ל י ה‬
‫שמען קולי וכו עיי הראיס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בהרים א״ל צא מחוך שלי עד שעמד‬
‫שהק׳וא״חא״הלמה לא נמנית‬
‫עליו והרגו הוי נבהל להון איש ר ע עין זה‬
‫פו״ר בכלל ז׳ מצוח ‪ .‬י׳׳ל כמ״ש ההוס׳‬
‫קין שהיהה עינו רעה באחיו ולא ידע כי‬
‫מצוה קום עשה לא קהשיב‪ .‬ולא ירדהי‬
‫חסר יטאנו‪ .‬ומה חסרון הגיע לו שא״ל‬
‫להו״ד הרב זיל‪ .‬דקי׳ מעיקרא ליהא‬
‫הקב״ה נ ע ונד יהיה ע״כ והס ממש‬
‫דפשיעא דלא מנו בהרי ז מצוח אלא מצוח‬
‫דברי הש״ס שרצה קין ליעול מה שאינו‬
‫שהמיר כוהניה בב״נ לעד ונעולמי עולמים‬
‫שלו‪ .‬כי האחים שחלקו ס־^להס דרך‬
‫אבל פו׳׳רשניטלהמהם מהר סיני והלאה‬
‫זע״זוהוא רצה לגזול הבל מהכל ‪ .‬ולכן‬
‫לא קחשיב כמו פלא מנה אכילה עץ‬
‫‪,‬‬
‫גס אדמהו עצמה שעלהה לו לחלקו‬
‫הרעה ואכילה בשר לאהדר שלא נהגי‬
‫נפלו ממנו והיה נ ע וגד וכמ״ש כי‬
‫לשאר ב״נ‪ .‬גם על תירוצו ק דמאי שנא‬
‫חעטד אה האדמה לא הוסף וכו׳ ודברי‬
‫אם פו״ר קום עשה אמאי לא קחשיב‬
‫הרב מהדשא בסועה הם על דרך זה‬
‫ומ ש הרב שכ״כ ההוס ליחא וז״ל‬
‫אך אינם מכוונים בעיני וק׳־ל ‪:‬‬
‫הש״ם והרי פו״ר שנאמרה לב״נ‪.‬דכהי׳‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך|‬
‫מן האדמה‪.‬עיי׳ ראם והימה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ואהם פרו ורבו ונשניח בסיני שיט‬
‫על חמיההו רעל דברי רז״ל‬
‫לכם וכו׳ ‪ .‬וליש נאמרה ולא לב״נ ‪.‬‬
‫הי״ל להמוה שהרי הכחוב צווח כדברי‬
‫וכהבו החום הימא מנלן דלא נאמרה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רש״י וכדכחי׳ אשר פצחה ואם לא פעלה‬
‫לבינ ואי משוס דלא חשיב לה ב ה ד ז‬
‫אין בזה למה י ^ י ר ה ‪ .‬וע״כ נ ר כמ״ש‬
‫מצוח הא אמרי׳ לעיל קום עשה לא‬
‫הרי״ןש זיל דפחיחה זו רעה היא שהסהירה‬
‫קחשיב וי״ל דשב וא״ח הוא ע״כ‪ .‬הנך‬
‫על הרשע היפך השי״ח לפרסם עוברי‬
‫רואה שההוס׳ העלו דהוייא שב וא״ח‬
‫עבירה ומשו״ה קא׳ דמשום דפחחה‬
‫ועוד דלדברי הרב דמאי דלא השיב‬
‫מצוח משים‬
‫דהוי‬
‫פריך‬
‫והרי‬
‫ץ‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫פחיחה רעה זו נענשה ולא פחחה לו׳‬
‫לה‬
‫בהדי‬
‫שירה דכהי׳ מכנף הארץ ולא מפי ה א ק ‪.‬‬
‫קום‬
‫עשה‬
‫וקס״ד דענשה בלא פחחה פיה כוב בין‬
‫פור יכי' דאימא קושעא הוא דלזה‬
‫לרעה נין לעובה דהרעה עצמה היאלרצון‬
‫ולזה נאמרה והא דלא הניא בהדי ז‬
‫הק״בה ‪ .‬ומשו״ה פריך דהא אשכחן‬
‫מצוח משום דקו^ עשה לא קחשיב ‪.‬‬
‫דפחחה פיה דכהי׳ והפחה ה א ק אה‬
‫כ״ז פשוע ‪ .‬שוב זיכני ה וראיחי‬
‫פיה‪ .‬ומפני לשובה הבריוח לא פהחה‬
‫שהרב מ״ל הלי מלכים הפיר עליו‬
‫לרעה פחיזה כגון הך דקרה אע״ג‬
‫בזה‪ .‬ודע דאיכא פלוגהא בש ס דאיכא‬
‫דשם נמי לעשוה רצו! יוצרה פחחה ‪.‬‬
‫בהרבעה בהמה‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬מאי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫מ״ד דנצעוו‬
‫ב״נ‬
‫ובהרבעח‬
‫הפץ‬
‫בי‬
‫ית‬
‫ח‬
‫חיים‬
‫ובהרבעח אילן וכפסק הרמ׳׳בם פ״י‬
‫יום מפכח עד עצרה ואפי״ה נגזר עליו‬
‫דהל׳ מלכים ‪ .‬ולפי״ד מה שהזכירו‬
‫נ ע ונד הרי דנענפ מאותו זמן ובודאי‬
‫חז״ל ז׳ מצוח •‪:‬כל מקום‪ .‬אע״ג דאליבא‬
‫עעמא הוי משוס יהיו נבראיס בדעתה‬
‫דהלכהא הוא ח׳‪ .‬לא מיו אלא אוהם‬
‫והיו ראוייס למונשיס מיד שהרי היו‬
‫שנהרג עליהם ‪ .‬אבל השאר חיוב מיחה‬
‫חולקים את העולס ומריביס זע״ז ולא‬
‫איה בהו ואינו נהרג ‪ .‬וראיה שהם‬
‫יעש‪ :‬זה אלא בן רעת גמור ודו״ק ‪:‬‬
‫מוזהרים בכך ממ״ש בחלק שדור המבול‬
‫היו‬
‫מרביעין מין בשא״מ ‪ .‬אלמי?‬
‫דמוזדריס היו על כך ועון הוא בידם‬
‫סליק פ׳ בראשית בעזרך‬
‫יוצר בראשית‬
‫וראיחי להרשי׳ך ב״ייד סי׳ רנ״ב סכ״ב‬
‫בשם הדרישה בשם הרמ״בס אס ז׳‬
‫פרשר־ז נוח נר־ן‬
‫מצוה אמרו רז״ל ולא יוהר ‪ .‬ובאמה‬
‫שאין להאשים הרב ז״צ בזה בכל מה‬
‫‪ f ] J‬הואיל וכו׳ עיי׳ הראם׳ ודבריו‬
‫שכחב כי המדפיס גרם לי שציין פ׳‬
‫מגומגמיס כמ״ש הש״ח ‪ .‬ונר‬
‫ו׳ דמלכיס ואינו אלא פ׳ יוד׳ ו ד ר י ‪:‬‬
‫דמה שהזר להזכירן הוא להורות לנו‬
‫אפר יבואו וכו׳ לפי׳יז כך המשך‬
‫עעס לידתו ג׳ בניס אלו ותו״ל כי אס‬
‫הכהוב הנפילים והס הענקים‬
‫היה מוליד מקודס הי־‪,‬׳ שנה היו לו‬
‫היו בארץ בימים ההם וגס אח׳׳כ כאפר‬
‫בנים הרבה והיה מורח הרבה ולהכי‬
‫יבאו בני האלהיס אל בנוח האדם‬
‫קא׳ עעמא דויולד גח ג׳ בנים דוקא‬
‫לפי‬
‫כי והשהה הארץ וכו׳ וגמכך כל הענין‬
‫שמאוחה הלידה היו יולדוה נפילים המה‬
‫עד שהביא עליהם אח מי המבול‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫וילדו להם‬
‫לכ‬
‫היו הנפילים‬
‫‪,‬‬
‫הגבורים וכו׳ והרא״ס כחב בענין אחר‬
‫וע״כ לא הוליד כא ג׳ אלו כ״א היה מוליד‬
‫בן חק׳ כנה יכו׳ יפה הגדול‬
‫אחרים בין חיים ביןמתיס היה צער לאו״ן‬
‫וכו׳ וא״ח למה נענש אד״הר‬
‫וכן אמרו בב״ר פ בראשיח אמר הקב״ה‬
‫על עוניוהא ביום שנברא הפא וכמ״ש ז״ל‬
‫אס רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים‬
‫בסנהדרין לק״מ דשאני ב״א שהם נולדס‬
‫ואם צדיקים הס אעריח עליו לעשוח‬
‫ובקענס הסירי דעה ואינם ראויים‬
‫חיטה הרבה וכבש ה מעיינו ע״ש ‪.‬‬
‫לעונכיס עד ך שנה אבל אדה״ר שהיה‬
‫מוכח כמ״ש ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״ך‬
‫‪,‬‬
‫יציר כפיו יה׳ ונברא בדעחו ככל ב״א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‪.‬‬
‫כי השהיה וכו ע י הרא״ם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הגד׳ ראוי הוא לעונש וכצ״ל בקין כשהרג‬
‫וק׳ אי נימא דטעמא כעעם‬
‫הבל אחיו עדיין לא היה אפי׳ בן שנה‬
‫האחרון א״כ למה לא מחו דגים שבים‬
‫שהרי א׳ במ״ד דהבל לא היה אלא המשים‬
‫מהך עממא וגר דלא מחו בשביל‬
‫‪,‬‬
‫האדם‬
‫דדם‬
‫בי ית‬
‫חפץ‬
‫האדם אלא אותם שהשחיתו דרכם או‬
‫טכשיו אגל מפני שניתן רשות למשחית‬
‫מעצמן או שדור המבול הרביעו אותם‬
‫להרוג הרעים מפקיד דינא עלייהו‬
‫כדאיחא נחלק ‪ .‬ומ״מ כיון שהיה כל‬
‫ומעניש גס הטוגים בעוגותיהם גם יש‬
‫שב״א‬
‫ל פ טובים על הגהמות והחיות שהם‬
‫הרביעו אותם כיון שנעבדה בהם ענירה‬
‫טובים ואף אם היו משחיתים דרכם לא‬
‫וכ״ש אס עפו כן מאליהן פאע׳׳פ שלא‬
‫נצטוו על כך ודו״ק ועדיין הדבר צריך‬
‫גצעוו על כך אפי״ה מתו‪ .‬אבל דגים‬
‫תלמוד ‪:‬‬
‫הדור‬
‫אוחו‬
‫מקולקל‬
‫אע״ס‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫שהיו מתוקנים ולא נעבדה בהם עבירה‬
‫כי מלאה ה א ק וכו ‪ .‬עיי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אע״פ שמת האדם ולא נשאר אלא נח‬
‫מהדשא בפ׳ חלק הבי״ד הראם׳‬
‫ובניו אינו בזין שיתמעעו גם הס אלא‬
‫והקשה מהא דאמרי ד נז׳ דמייתי‬
‫יהיו כולם קיימים בשביל נח ובניו ועיי׳‬
‫התם לתנא דבי מנשה ז׳ מצות כל חרא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מהרש״׳א בפ׳ הלק מ״ש ע״ד הראם׳‪.‬‬
‫מקרא באנפי נפשה ‪ .‬ועטרה זרה‬
‫‪,‬‬
‫מייתי לה מדאענופ עלה דור המבול‬
‫ד ד י פליגא אברייחא‬
‫וגזל מדכתיב כירק עשב ולא כירק גינה‬
‫ואדרבא איפכא משמע מדבריו כאן‬
‫והקשה אמאי לא מייתי מדכתי' כי‬
‫ובס נח וחידון הרב שם פשוט ודו״ק‪:‬‬
‫אלמא דאיעגוש‬
‫ולא ידענא היכן נרמז בדברי הראם‬
‫שסובר‬
‫דהך‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך!‬
‫קן כל בשר ‪ .‬יש לחמוה מאי‬
‫מלאה הארץ חמס‬
‫דור המבול וי״ל רגיהא ליה לאתויי‬
‫האי דבתחילה הגזירה גגזרה‬
‫מכירק עשב דהיא אזהרה גופה ‪.‬‬
‫על הרעים והשובים שאף א״ת שישראל‬
‫אינו‬
‫אבל מדאעגוש‬
‫ערבים זל׳׳ז יהיו נתפסים הטובים בעון‬
‫אלא גילוי‬
‫הרעים מכיון שהם ערבים זל׳׳ז אף‬
‫ועוד נ ר ל ת ק דהמש דקרא אינו‬
‫במקום שאין הדי״ן לתופסם בשאר‬
‫מוכרח דהוא גזל דבב״ר דרשו חמס זו‬
‫עבירוח‪ .‬מ״מ תינח בישראל אבל ב״נ‬
‫ע״ז שגא כי מלאה הארן חמס‪ .‬ופי‬
‫למה עוביס ורעים גס ב פ וירא גבי‬
‫הרמ״ך דדריש מלת המס הימוס דברים‬
‫סדום כתב רש״י ועל הפחוח לא בקש‬
‫א״נ מדכתי׳ כי מלאה ה א ק שהעמידו‬
‫שהרי בדור המטל היו ח׳ אלמא דלא‬
‫ע״ז ע״כ תלם תמס זה גילוי עריות‬
‫היה שם צדק אחר ואיך קא והורגת‬
‫חמסי ושארי על בבל ל זנות כמדא׳‬
‫רעים וטובים ותו דהרי נח ובגיו גמלעו‬
‫אל כל שאר •*שרו‪ .‬חמס זו שיד שנא׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דלא‬
‫דור‬
‫המטל‬
‫ענש אא״כ הזהיר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מפני צדקתם ואפשר דנח נמלע מפני‬
‫מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי‬
‫קיום העולם ולכאו נר׳ דהאי טובים‬
‫חמש כמשמעו‪ .‬ע״כ‪ .‬ומשו״ה לא מייחי‬
‫דקא׳ ל״ד דהיינו טובים לגמרי אלא‬
‫ראיה מדאיענוש מלה דור המבול דילמא‬
‫אותם שראוי להאריך אפו ולמהול להם‬
‫חמס זו ע״ז וג״ע וש״ד דחע״ג דפשטא‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫ט‬
‫חיים‬
‫לקרא הייגו גזל הכא כיון רכחי׳ קרא‬
‫כן דנין ידיעת המשחיתים ונין ידיעת‬
‫מעיקרא וירא אלהים אח הארץ והנה‬
‫עהור וממא היתה עיי התינה משום‬
‫נשחתה דהיינו ערוה וע״ז והדר כחי׳‬
‫דא״ל למד תורה לא שייך לו הממאה‬
‫וקשו אהדדי כמ׳׳ש‬
‫והמהורה ראם לא למד תורה לא ינין‬
‫הרא־־ס הו״א דחמס נמי היינו ערוה‬
‫טהורה ושמאה שכלם טהורים לנ״נ‬
‫כי מלאה וכו׳‬
‫ך ךן‬
‫״‬
‫וע״ז ודו״ק היטב ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ועוד מאי חקה לך הא לדעת הש״ס‬
‫‪ .‬צדיק לפני וכו׳ הק׳ מהרש״י‬
‫מאליהן נאו לכך הוכרח לו שלמד תורה‬
‫דאי הוה כתי׳ הכא צדיק‬
‫וא״כ א״צ קליטת החינה בדב״ז להנחין‬
‫תמיס הוה משמע דצדיק תמים לא‬
‫נין טהור לטמא ומהרש״א שם דרך נדרך‬
‫ראה בדור הזה אבל צדיק לחוד מצא‬
‫זה ‪ .‬אך רצה להסכים סיגייא דזנחים‬
‫ולק״מ דודאי ליכא לפרושי דאמו צדיק‬
‫עם דברי רש״י ולא נהירא כי אם‬
‫לחוד ימות על מגן ‪ .‬וא״כ אפי׳ אי‬
‫הש׳׳ס סונר דלמד נח תורה מאי פריך‬
‫כחיב צדיק המיס הוה מפרשי׳ דה״ק‬
‫מנא‬
‫ידע עד שהוצרך לו׳ דהנחין‬
‫דאחה צדיק המיס ושאר הדור ולא‬
‫נקליטות התיבה אימא דידע עיי לימוד‬
‫כלום וקיל ‪:‬‬
‫תו ודו״ק בזו הסוגייא והרמ״ז ז״ל הק׳‬
‫ך״ך;‬
‫‪ .‬העהורה עיי׳ הרא״ם גם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והא א מסימני טהרה הוא קרקנן‬
‫‪,‬‬
‫הרמ״ז נתקשה בזה והצי׳ע‬
‫נקלף וזה א״א לידע מחיים ותי׳ ששחט‬
‫מהמין ונדקו ולדידי ל״ק דהא‬
‫לבסוף והמחוור בכל זה הוא כי לדעה‬
‫א׳‬
‫רש־׳י ב׳ סימנים הוצרכו קליעה החיבה‬
‫כתב הרמב״ם פיא דהל׳ מאכ״א דכ״ד‬
‫ולימוד ההורה כי קליעה החיבה לא‬
‫עופות טמאים יש‪.‬בעולם והבקי בהם‬
‫היחה אלא להבחין בין המשיייחים‬
‫ובשמותיהם אוכל מין אחר שאינו מהם‬
‫דרכם לזולחם אבל מאוחס שלא השחיחו‬
‫שודאי הוא טהור ונח היה בקי בהם‬
‫באו הרבה בין מהטמאים בין מהטהורים‬
‫ועוד שכבר כתבנו שלא היה צריך‬
‫והחיבה יכולה לקלוט כולם אבל ע״י‬
‫נח אלא לידע עהור וממא אהיכא‬
‫לימוד חורה שהיה מכיר בין טמאה‬
‫קאי עוד הק' דהא קי״ל בן נח שלמד‬
‫לטהורה היה לוקח מאלו ב׳ ומאלו ז׳‪.‬‬
‫הורה חייב מיחה ע״פ שנדחק וגס זה‬
‫ומיהו שיס דידן בפ׳ בחרא דזבהים‬
‫לק״מ דהיינו דוקא אהד שקבלוה יש׳‬
‫סובר שגס היכר ממאיס וטהורים היה‪.‬‬
‫משוס דכחי׳ מורשה קהלח יעקב וגזל קא‬
‫עי׳ קליטה החיבה‪ .‬דמהטהורים קלטה‬
‫גזיל לה או‬
‫מאורשה ודיניה כדין‬
‫ז׳ וממאים ב׳ ופי׳ העהורה שאני מהיד‬
‫נערה מאורסה דיש׳ אבל קידם שקבלוה‬
‫לםהרה לדורוח ואיכא למ״ד דמאליהן‬
‫יש׳ אין כאן לא מורשה ולא מאורסה‬
‫באו מאלו ז׳ ומאלו כ׳ ומה שלא פרש״י‬
‫ופשוט ‪:‬‬
‫;"ה‬
‫הפץ‬
‫ך״ךן‪.‬‬
‫ם‬
‫חיים‬
‫זית‬
‫צפור כל כנף בחולין דקל״מ‬
‫צפור כל כנף ש״ג שמות אלו כוללים‬
‫אמד׳ עהור איקרי צפור‬
‫שלשתם טהור וטמא וחגבים לכולם‬
‫ממא לא איקרי צפור עוף משמע בין‬
‫גכלל טוף אלא שהטמא או יכלל גכלל‬
‫טהור נין טמא ופריך והכתי׳ תבנית‬
‫צפור‬
‫ינלל גכל כנף‬
‫ורו״ק‬
‫היל״ל ‪.‬אלא‬
‫מהעוף‬
‫או‬
‫כל צפור כנף מאי לאו צפור נין טהור בין‬
‫]לפי״ז‬
‫טמא כנף לרנות חגנים לא צפור‬
‫למינהו כל כנף העוף כ ג ר ירטנו‬
‫טהור כנף טמא וחגנים ת״ש כל צפור‬
‫דכולל טמאים ומהורים וכ״ש לפי ס״ד‬
‫כל כנף מאי לאו כדאקשינן ע״כ ‪.‬‬
‫דצפור כולל פניהם למה הזר לאו‬
‫וזה לכאו׳ היפך דברי רש״י ז״ל ומ׳׳מ‬
‫אחר עוף ולכ״נ דשתם טוף נאמר‬
‫נר׳ דלשיטחיה אזיל שפי׳ בפ׳ מצורע‬
‫על הרוב על עופות שאינם פורחים‬
‫טהורות למעוטי‬
‫וסתם צפור על העופוח הפורחים ורו״ק‬
‫ב׳‬
‫חיות‬
‫צפרים‬
‫טמאוח והוא מדברי שפרי אלמא דצפור‬
‫לא‬
‫ך׳׳ךן‬
‫םחם טמא וטהור משמע ועיי׳ רא׳׳ם‬
‫‪,‬‬
‫מ״כ חע״ן ‪:‬‬
‫‪ .‬ערף גפיה לפי מ״ש ז״ל‬
‫ז״ל שם והרמ״ז ז׳יל בםפרו נתקשה‬
‫דמג״ע הגיאתו או מא״י‬
‫בםוגייא זו דבין לס׳ המקשה דצפור‬
‫מהיכן ירע שקל המים והרמ״ז תרן‬
‫כולל טהור וטמא בין למתרן ק דהא‬
‫גדרך דרש ע״ש גנימוקו ולפי הפשט‬
‫כבר כתי מן העוף ועוף טהור וטמא‬
‫נרי כי בשליחות א לא הלכה כלל‬
‫משמע ופירש״י כדכתי כל עוף מהור‬
‫כי היו מיס מרובים וא׳׳א לה לצאח ולטא‬
‫תאכלו וכתי וכל שרן העוף ממא‬
‫אבל כאן שהלכה היום כלו והיא משועשח‬
‫תשקצו מן העוף‬
‫בעולם ע ד שהלכה למקומוח הרהוקי‬
‫וא״כ אמאי הדר תו למי כל צפור‬
‫ומצאה מנוח לכף רגלה וגערב היא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הוא לכם וכתי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכו׳ וא״ל דקרא תני והדר מפרש דתחי׳‬
‫באה ידע כי קלו המים ונר׳ דהא‬
‫אמר עוף סתם וחזר לפ׳ מהו העוף צפור‬
‫נשליחוח א ולא מצאה אין‬
‫עהורוכנףממא דמה שמענומן המפורש‬
‫יותר מן הסתום וכ׳׳ש לדעת המק‬
‫‪,‬‬
‫דכחי‬
‫‪,‬‬
‫הכוונה‬
‫‪,‬‬
‫שלא‬
‫מצאה‬
‫מקום לנוח‬
‫בו כלל מפני המים שהרי ראשי ההרים‬
‫דצפור כולל עהור ועמא וצ״ע עכ״ל‬
‫כבר נתגלו בחדש העשירו ועברו מ‬
‫ול״נ דודאי קרא תני והדר מ פ והיינו‬
‫יום אח״ךוז שאחר שליחות העורב אלא‬
‫דלאכתי׳ וכל צפורבוא״ו והיינו גופיה‬
‫הכוונה שלא מצאה מקום מנוחה כי‬
‫ד מ פ קרא שלא תאמר דעוף לא יפול‬
‫ראשי ה ה ד ‪ 4‬לא תנוח בהם‬
‫ואפי‬
‫אלא בעהוריס א״נ מהורים וממאים‬
‫שהי״ז מפני שהיו עדיין המיס מרובים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולא חגבים כי הם יקראו שרן העוף‬
‫ולא‬
‫העוף‬
‫לא‬
‫אלא יש בכללו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והצינה‬
‫ך״ך״!‪.‬‬
‫מרובה והרמיז הצ״ע ‪:‬‬
‫ושרצו בארן מיתורא ד נ א ק‬
‫דייק‬
‫הפץ‬
‫דייק‬
‫חיים‬
‫בראשית‬
‫דכהי׳‬
‫ואזהרחם רמיזא לעיל‬
‫ע ר וזכרתי את‬
‫הול״ל אה קשתי וכו׳‬
‫המה וכל החיה למינה דאקשינהו לב״א‬
‫בריתי אשר ביני וביניכם ותו״ל שהרי‬
‫דחיבת המה יהירה ודו״ק ‪.‬‬
‫כ ב ר מפו׳לעיל על מה היה הברית ולא‬
‫ך״ךק‬
‫‪ .‬לא אוסיף ונו׳ הכי אמרי׳‬
‫בא כאן אצא לפ׳ אות הברית וא״כ קרא‬
‫בשבועוה דל״ו אמר רבא לאו‬
‫דולא יהיה יתר הוא ולשבו׳ הוא דאתא‬
‫לאו שנו׳ דכתי׳ ולא יכדה כל בשר עוד‬
‫אך ק׳ מה שהק׳ הרא״ם ראימא שבו׳‬
‫מימי המבולולא יהיה יכי׳ וכתי׳ ולא יהיה‬
‫הוא‬
‫הברית ה ל ז כאן ו מ ל ל דלאו לאו‬
‫שבו׳‬
‫ותיל־וינו ז׳יל לא נהירא לי רמי‬
‫‪r‬‬
‫>\* ‪ • k‬וי‬
‫‪K/ /‬‬
‫מגיל לא‬
‫מנים לו׳ דהנני מקים ה־יגי אנ‪:1‬ה חיזוק‬
‫על השה‪:‬ת האר;‬
‫לשביעה שנשבעתי כבר ע ר שיחיייב מזה‬
‫‪IV 1‬‬
‫רלאו לאו שבו׳ ולא נאמר רעכשיו כורת‬
‫על האדם אבל שבי׳ איבוד הארס אינם‬
‫כך ונשבע כי פי׳מקיס אינו‬
‫ונר׳‬
‫ודאי ולא יהיה‬
‫חשיב שהיא שבו׳‬
‫‪r‬‬
‫>‪UK‬‬
‫עיר‬
‫‪,1‬‬
‫‪j I.V w I‬‬
‫‪,‬‬
‫ברית על‬
‫אלא ב׳ ולכי ;יישא זו הני תרי לא‬
‫קיים אצא ל׳ הנימדה כמו ואה גריתי‬
‫י«״י<»• ׳‪ Ak-‬י* יי ־־׳—‬
‫אקיש אה ינתק וכפירשי׳ בס׳ וארא וגת‬
‫אלא בלבו ועיקר השבו׳ היא‬
‫הקימותי וא׳יל דדיוק רז״ל ראם הברים‬
‫מה שנשבע לנק בפועל ושם אינם אלא‬
‫היא השבוי ולא כפל הלאוץ א״כ יקשה‬
‫ב׳ אכל ך‪:‬״י;ורם בש ׳ש צא אוסיף ולא‬
‫למה הלאוין דאכה׳ ק׳ קו׳הרא׳׳םהב׳‬
‫איסיןט ולאוי דלקמן לא קחשיג דאינם‬
‫רה׳־ל להביא ראיה מקרא רהנני מקים אה‬
‫אלא ס כ י ־ דברים בעלמא כאשר ביאר‬
‫יי״״ייזיהי ד ״ י י י י ״ •יי' ו ד י י י י יי"״‬
‫גי׳ זו הל־־א״ש ז״ל בפסקיו וכתב שם‬
‫ר״^דיי* וי״^ י י ד ד ה י ' די •״*״דיי—ו י»<‪»-‬ויי‬
‫הו״״יין ייוד‬
‫ויצייד ואמ״ורזוה״ר! *•״דו׳ ה י ^ ו ה ד י ה י •‬
‫דיי*״‬
‫הקב״ה‬
‫•־יי״י״ה‬
‫>‪>\'m‬‬
‫• >‪/‬׳‪r‬‬
‫יו״״ ־־־הי׳‬
‫׳•‬
‫‪P‬‬
‫‪w/‬‬
‫‪i‬‬
‫י• ‪I‬‬
‫* \‬
‫»‪ L‬י• י י—^י'‬
‫‪k‬‬
‫‪t‬‬
‫ו׳« <‬
‫י״ידו^ י—יי »»״^ —»‪A»-‬‬
‫— ‪As‬‬
‫^»»» ‪AlA‬‬
‫יי י‬
‫|‪k‬‬
‫י" ׳־‬
‫יי' י‬
‫‪ V‬וי‬
‫‪ /‬ו‬
‫>‪«-‬״»‬
‫ר״י^ד״״ וי‪£‬׳ *זי•*״ י״יייץ‬
‫‪w‬‬
‫ו‬
‫‪w»>k‬״‪l‬‬
‫ך<»«ן««>•‬
‫| ‪V‬״‬
‫^}ן‬
‫ו^יי״ ייוד‬
‫‪Its‬‬
‫‪w‬‬
‫‪j ^ j‬‬
‫‪.J‬׳‪-‬׳‪lv^ ••. -i‬‬
‫ן ‪ I‬״;‪/‬י•‪'1.?1‬‬
‫ן‬
‫‪A^1‬״>‬
‫‪- s‬‬
‫\‬
‫‪—ml‬‬
‫) ‪I‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ k‬יי ‪t k‬‬
‫‪IJ‬‬
‫\*ץ*‪~.1‬‬
‫\‪L‬‬
‫‪-k‬‬
‫עזובה ולארנך לא יאמר עיר שממה אבל‬
‫שבו׳ בהדייא לא מנינו ועוד שאס היתה‬
‫די״יי׳ ייי••‬
‫שבי׳ גמורה;ב׳ נח ינבי הגלית למה הלה‬
‫להכיה אה כל וקרא דונא יכרת לא‬
‫שבו׳ המביל בגלית לו׳ כמו שקיים שבו׳‬
‫החשיב‬
‫דסיכיר דברים בעלמא היא‬
‫די•"״• י"‪^-‬״•״ יר•״^ ד י י י ייי‪-‬י•• ך^י)״י‬
‫>‪ /J w , J‬׳‪k‬‬
‫י ^ ‪.‬ן‬
‫‪1 ,% v‬‬
‫מבול כן י ד י ם בגלית הא יראי שיריים כיון‬
‫״•**•דיי‬
‫ודי^י ד ד י ׳ ד ו ^‬
‫^ יייי‬
‫‪I'^A-,‬‬
‫ ‪»» 1‬‬‫‪ V«.‬י• י״ יד ^ ‪•«A'v‬‬
‫‪^ I • P‬׳‪i‬׳* • ו! ן ' ^ ; » ‪ /‬י ‪ • * * v u‬ן ‪I‬״‪ 7‬׳*‬
‫על דב״ז שלא יכרת יכה נחית אלא להודיע‬
‫ד י ^ ו ^ ‪AAA‬‬
‫™‪ Ak‬ר• י«<״ ״‪ '\~.‬י‬
‫‪ i‬׳> ו ‪ W‬ו ‪ .‬״ ‪ , u‬״ י ‪ j‬״ ‪ VI k v‬ו‬
‫ענין הברית ומהיתי מהו אבל קרא דלא‪ , P i‬ג ‪1‬‬
‫יי־יי״ יייד יי״י״ ״י״•־״* *״די׳ וי״״ירזודי‬
‫הי‪-‬ץ׳‪-‬ץ ‪ Aws-‬יי ‪ f‬יי־יי״י־יי״^י‬
‫ר״‪^• ^,‬י^יי•‬
‫•< ׳» ׳‪» /k < -‬׳«‪ k • /-‬י * ן ‪t uJ‬‬
‫י‪/‬‬
‫׳ ^ ^ • ‪ v‬וו ן ו• ‪ . r f i i / k‬ו ‪ I v‬ן‬
‫‪v‬‬
‫ץ‬
‫ץ‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪ *•;J,.*' k‬י ׳»'» ‪ J‬י ‪•0‬׳‬
‫‪ *<+‬ו‬
‫ור‪,‬ייה‬
‫*‪1J‬‬
‫בי‬
‫הפין‬
‫וקיים ודוק ושם בשבו הארכנו בזה ע״ש‬
‫‪,‬‬
‫דת‬
‫ולאכול רק אס מתה מאליה כ״ש הוא‬
‫שלא ישלופ לאוכלה בעור נפשה נה‬
‫בחירו׳‬
‫ד״ךן‬
‫חיים‬
‫‪,‬‬
‫לחתוך חלק ממנה ואף אס נשל מאלץ‬
‫הרא״סוז׳׳ל רשיי ביומא דכ״ע‬
‫כיון שהבהמה עדיין היא חיה אבל נח‬
‫שילהי קייטא חומו ק׳ מחום של חמוז‬
‫ששלע על החיוח לאכול מהם עי׳‬
‫לשי שכבר נתחמם כל האויר וגופי‬
‫שחיטה הו״א דשרי נמי לאכול נשר‬
‫הבריות מחום הקיץ שעבר עליו תמיד‬
‫ננפשו קמ״ל‬
‫דמאי‬
‫מהחמס עתה בחום קל ומזיקו וסימניך‬
‫־כתי׳ כירק עשב נחחי לכם אח כל‬
‫תנירא פגירא וכו׳ פי׳ תנור שהוסק‬
‫כולל הכל בין בשר בין אמה׳׳ח ולדבריו‬
‫היום פעמים ו‪:‬׳ נח הוא להסיקו עור‬
‫ז״ל ניחא מאי דגרפי החם דנ״ט ח״ר‬
‫בעצים מועמיס אבל מהוח החום בעצמי‬
‫אך גשר בנפשו רמו זה אבמ״ה רחביג‬
‫ודא• חוס חמוז הס יותר אלא שאינו‬
‫אומר אף דם מן החי וכחבו התום‬
‫קשה לגבי האדם המקבלוונר׳ שנעלם‬
‫אף דם וכו׳ ולרבנן אמה ח וקשה‬
‫זה מהרא״ס ז״ל ‪:‬‬
‫דחנא דלעיל דדריש דנפ׳׳ל אבמ״ה מאכול‬
‫בשר בנפשו עיי׳ הרא״ם ז״ל‬
‫חאכל ולא מוקי האי קרא אלא למישרי‬
‫וז״ל הש״ם פד״מ דנ״זחנא‬
‫שרצים ע ״ כ ולדברי הרא״ס ניחא דקרא‬
‫דבי מנשה דריש לז׳ מצוח כל חרא‬
‫לגופיה אצטריך לאמ ה וש״ס דלעיל‬
‫באנפי נפשה וקא׳ שפיכוח דמים דכהי׳‬
‫דלא שגי הכי י״ל חרא מתרתי שינויי‬
‫שופך דם האדם וכו׳ ואידך ר׳ יוחנן‬
‫נקט ותדע דהא גבי שופך דם האדם‬
‫דדריש לה מויצו מאי דרש בהאי קרא‬
‫ה ימ לשנויי דאצעריך לי דב נ גהרג‬
‫ומשני ההוא לגלויי קטליגהו הוא ראתא‪.‬‬
‫על‬
‫העוברים וכדדריש התם מיניה‬
‫ך״ך!‬
‫קור קשה מחורף וכו׳ עיי‬
‫דהו״א‬
‫ועוד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואמה״ח רכתי׳ אך בשר בנפשו דמו‬
‫דנ׳ ז וחרא מינייהו נקע וכ״כ ה ל ץ‬
‫ואידך ההוא למשרי שרצים הוא דאהא‬
‫ז״ל ע ש אפירכא דאמה ח לפי דרכו‬
‫ע״כהנך רואה שקו׳ הרא״ם הק׳אותה‬
‫ועוד נר׳ ליישב דבריו דודא• מה שהוצרך‬
‫בש״ס והי שלא כתירוץ הרא׳׳ס ולבא‬
‫הקב״ה לחזור ולצוות לנח העעס הוא‬
‫לישוב דבריו עם הסוגייא צריכים אנו‬
‫כמ״ש הרא׳׳ם שלא יחשוב שהותר לו‬
‫ליישב דבריו מעצמם דלכאו ק׳ מי‬
‫הדבר אך מה שנכתב אזהרה זו בתו'‬
‫תלה זו בזו דהא אדה״ר שהותר לו‬
‫בשביל ב ״ נ ^ ר שכבר נכתבה באדה׳יר‬
‫בשר מתה מאליה לא הותר לו אבמ״ה‬
‫הוא יתר דאנן לא ס ד למימר הכי‬
‫גם מהרש״א כתב עליו שאין לדבריו‬
‫דהותר אמ״ה הואיל והותר להם נשר‬
‫עיקר מטפס זה אך כוונתו ז״ל דדוקא‬
‫דישראל יוכיחו אע״ש שהותרו בנשר‬
‫ארה׳יר שלא שלט על שום בדיה להמית‬
‫תאוה נאסרו באמ״ה כדכתי ולא תאכל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫הנפש‬
‫הפץ‬
‫בר‬
‫ית‬
‫יא‬
‫חיים‬
‫הגשש עם הבשר וכן הותרה להם‬
‫לציווי הוא‪ .‬וק מ״ש הראיס דנינמות‬
‫שחיטת בהמות ולא ש״דוא״כה״הב״נ‬
‫משמע דקרא לארה״ר הוא לציווי‪ .‬ותו‬
‫דא״עג דיש׳ ריבה בהם מצות יתירות‬
‫אסוגייא דינמית ק׳ מכלן דהוי צווי עסי‬
‫‪,‬‬
‫וליכא למילף מינייהו מ״מ כיון דעיקר‬
‫מקרא קמא מ ת ‪ .‬ואס שר דסוגייא‬
‫אזהרת אמ״ה כתיבא בב״נ אלא דכי‬
‫דינמות נמי סברא דקרא דאדם לא‬
‫היכי דלא ניטעי לו׳ דבהיתר הבשר‬
‫היי אלא ברכה בעלמא כמו קרא מ ח‬
‫היתר אמ״ה הא מצינן שסיר למילף‬
‫אלא רמי־׳מ רבנן דייקי מהחם מדכתי‬
‫‪,‬‬
‫בגילוי מילתא מיש׳ להעמיד אזהרתם‬
‫וכבשה אלמא שלא כלל בכלל ברכה אלא‬
‫במקומה‪ .‬אלא ודאי שנכחב בתו׳ הוא‬
‫האי‪ :‬ואס יש צורך לאשה בש״ו ער שהיא‬
‫השם׳‪ .‬אבל לנח‬
‫בכלל ציווי הנאמר אח״ךלנח למה לא‬
‫עצמו ודאי הוצרך ליאמר מסגי הטעיה‬
‫כללה בכלל הברכה אך זה אינו כלום‬
‫כדברי הרא״ם והוצרך הרא׳׳ס לזה ליישב‬
‫גם מדברי התום׳ שם אין נר׳‪ .‬שכתט‬
‫השש׳ דקא׳ יכול לא יהא אנדה נוהגבו‬
‫דסרו ורבו ל׳ רבים היינו לברכה ע ש ‪/‬‬
‫וכו׳ עש׳‪ .‬שור׳ מהרש״א זל׳ השיג על‬
‫עוד נר׳ דקרא דאדהי׳ר הוי צווי אבל‬
‫הרא׳׳ס בזה וכחב דמה שהביא מהא‬
‫קרא דנח תחייהו לברכה כדלקמן‬
‫לאיזה חידוש כמש׳‬
‫דקא׳ יכול לא יהיה אמה״ח וכו׳ אינה‬
‫דקראדאדםכיון דכתי׳ ביה וכבשת‬
‫ראיה דרב ס׳׳ל דלא נצעוה אדה״ר על‬
‫למעועי אשה ע״כ מציווי ממעע ל ה ‪.‬‬
‫אמ״ה כלל וכ״ה בירושלמי ע״ש ול״נ‬
‫וסיגייא דשנהדרין ק׳ לזה וצע׳‪ .‬תו קשה‬
‫בס׳‬
‫דאמרינן בסנהדרין דנז׳ וי״אאף על‬
‫בראשית דאיסור בשר ואמ״ה לא נמצאו‬
‫הסירוס דנתי׳ שרצו בארן ורבו בה‬
‫בזמן א׳ וש׳׳ס דידן לא ס״ל הכי כמ״ש‬
‫ואידך ההוא לברכה בעלמא עכ׳‪ .‬סירשי׳י‬
‫שם‪ .‬ודברי הרא״ס נכונים ליישב קו׳‬
‫לא לשרות ולרבות צום אלא ברכס נס״ו‬
‫התוס׳ומ״מ בלא״ה לא ידענאמאיקו׳‬
‫ע״כ‪.‬אלמא לסוס סוגייא זו קראי דנת‬
‫דחי׳ק דקא׳ זו אמ״ה‪ .‬לאו דעיקר‬
‫תחייהו לברכה‪ .‬ואין להק׳ תרתי ל׳׳ל‬
‫אזהרה מהכא נסקא ליה אלא אתא‬
‫כי כיון שהם צריכים למלאת העולם היו‬
‫לאסוקי מרהבג׳ דדריש מינה דם מן החי‬
‫צריכים ברכה אהר ברכה שלא ימותו‬
‫קא׳איהו דלאו הכי דלא איירי קרא אלא‬
‫ויתמעטו כדור המבול וגס הוסיף להם‬
‫ב^מ״ה ומיהו עיקר קרא לא אחא אלא‬
‫בברכה שרצו בארן שיתרבו כשרצים‬
‫למשרי אמ״ה דשרצים דוקא וריק‪:‬‬
‫ויולידו י׳ בכרס א׳‪ .‬ומ״מ הך סוגי־א ק׳‬
‫דהירוש׳ ס״ל‬
‫רה‬
‫״‬
‫כהב״ר שכהבתי‬
‫י ואתם סו״ר‪ .‬הכי אמרי‬
‫בסנהדרין דעו׳ והרי מילה‬
‫שנאמרה לב״נ דכחי׳ ואחם פור׳ אלמא‬
‫דסליגא אסוגייא דד׳ עו׳ דמשמע רקרא‬
‫בתרא הוי ציווי‪ .‬וראיתי להמהרש״א‬
‫ז״ל שס במש׳ עמד בכל זה והביא‬
‫סוגייא‬
‫הפץ‬
‫בראשית‬
‫דרים‬
‫סוגייא רדף נ׳ ז ולא הרגיש שהיא‬
‫אלא משום דאין דרכם לכבוש אבל‬
‫סיהרח שניהם * ונר׳ דרשי׳ ה״ ק לא‬
‫עבדים דרכם לכבוש ‪ .‬ואשי׳ נימא‬
‫לפרוח וכו׳ ציום במה שאמ״ל עכשיו‬
‫דאין טעם כיעורם משום כיבוש הא‬
‫שרצו בארן כדקם״ד למי דבא להזהירם‬
‫אככחן מיהא בב״נ דנשים פעורים‬
‫‪,‬‬
‫שיניחי איברי הזרע כדי לפרוח ולרבות‬
‫ועבדים חייבים‪ .‬וראיה מכנען‪ .‬וא״כ‬
‫אלא לברכה בעלמא ולעילם לא נצטוו‬
‫גם אחר מיה שאוהו ציווי נכחד ליש׳‬
‫על הכירום מיהו פ״ו גושה נצטוו‬
‫כיון שלא נכנה בםיגי א״כ כל מה‬
‫שרו ורבו ‪.‬‬
‫שנכלל באוהו ציווי לב׳׳נ ניחן לישראל‬
‫יהדב מר׳ אבא בנימוקיו לםנהדרין‬
‫דכשם שבאוהו ציווי היו כלולים בגי‬
‫האריך בזה ע״ש באורך‪ .‬אך מי‪ :‬שהק׳‬
‫חורין ועבדים כך לישראל ‪ .‬ושוב זיכני‬
‫שם הרב על ההיס׳ דיבמוה ע״ש לא‬
‫ה׳ ומצאתי להרב מ״ל בפ׳׳י דמלכים‬
‫ק״מ דבאדה׳׳ר שהיה מדבר עם שניהם‬
‫כהב כדברי ע״ש ומ׳ימ למ״ש ההוס‬
‫דוקא זכר ונקבה ע״כ אמר פרו ורבי‬
‫שם בשם י״מ דעבד כעיר מפיו ומה‬
‫ל׳ רבים אהרייהו קאי‪ .‬אבל בנח שהיה‬
‫שכיפין אה רבי אינו י*לא משום לא‬
‫מדבר עמו ועם בניי אפי׳ כהי׳ פרו‬
‫הוהו וכו׳ ‪ .‬דמשמע דלא היהו שייכא‬
‫קאי‬
‫אף במי כאינו מצווה וק׳ דאמרינן‬
‫עליה‬
‫ברישא‬
‫דכהי׳‬
‫ורבו אינו מוכרח דאנשוהיהם‬
‫‪,‬‬
‫אלא על נח ובניי‪ .‬וכ'כ החום׳ בחגיגה‬
‫ביגמיה דש״י ואשה לא משקרא והאמיר‬
‫להוכיח דעבד מיפקר הירייה ורבייה‬
‫יצחק מעשה באשה א׳ שחניה שפחה‬
‫וז״ל ר״ב דיה לא תהי וכו׳ ועוד פרו‬
‫וחניה בה חורין וכפו את רבה ועשאה‬
‫ורבו אכלהו ב״נ כהיב אף לכנען‪ .‬פי׳‬
‫בת חורין ‪ .‬אמר ר׳ נחמן ביי מנהג‬
‫שהוא עבד ומ״מ קיק לדבריהם המקרא‬
‫הפקר נהגו בה ע׳יש ‪ .‬ו)י‪.‬אי קושייא‬
‫הזה נאמר קודם שנהקלל כ נ ע ן ‪ .‬וי׳׳ל‬
‫דהא בעבד דאע״ג דלא מיפקד כופין‬
‫דמ׳׳מ אין םברא שמהמה עבדיהו יפער‬
‫אה רבו משום לא ההו וא׳׳כ אשה נמי‬
‫מקידם דא״כ הו׳׳ל‬
‫כופין מהך עעמא דאין טעם לחלק‬
‫לפרישי ביה בהדייא‪ .‬ומהרש״א תמה‬
‫בין איש נאשה אלא מ;מע דלא תהי‬
‫עליהם דהא אמרי׳ בסנהדרין דפיו ליש׳‬
‫וכו׳ לא שייך אלי במאן דאיפחד אפיו‬
‫וצ״ע ע״כ ‪ .‬וי״ל‬
‫שו״ר שהחום׳ בגטין הרצו דשמא לא‬
‫ממה‬
‫שנתחייב‬
‫נאמר ולא לב׳ינ‬
‫דכיונתם להוכיח בין קידם מ״ה שעדיין‬
‫לא ניטלה מהם מניה פיו היו גם‬
‫העבדים מנייים בה וראיה מכנען אע׳׳פ‬
‫רדןים אח׳'כ‪ .‬ע״ש ‪:‬‬
‫ך״ך״!‬
‫שיפך דם ההרם ‪ .‬לעני; גויס‬
‫בזמה״׳ז‬
‫כתב הרמנ״ם פ״י‬
‫שהנשים היי פטורים אלמא דלא הליין‬
‫דה׳ ע״ז דאםור לרחם עליהם‪ .‬לפיכך‬
‫נשים בעברים משים דנשים לא ממעטי‬
‫אם ראה גיי איבד או טיבע בנהר‬
‫הפץ‬
‫בר‬
‫ית‬
‫יב‬
‫חיים‬
‫לא יעלנו וכו׳ אבל לאבדו ניד או‬
‫שס וכ״כ הרמב״ם לא קאי אמיש דמותר‬
‫לדוחפו לנור וכיוצא נזה אשור‪.‬מפני‬
‫להורידן כמ״ש הט״ז ‪-‬זה א״א כמיש‬
‫שאינו עושה עמנו מלחמה מכיל‪ .‬ונשוף‬
‫הרמב״ס אלא איפכא וכמ״ש אלא מ״ש‬
‫אוחו פרק סיים אין כל אלו הדנרים‬
‫מרן׳ וכ״כ הרמ״נם קאי אמה שחילק‬
‫אמורים אלא נזמן שגלו ישראל לנין‬
‫בין שטח מלהמה דבהא הרמי׳גה הובר‬
‫האומות או שיד גויס תקיפה על י ‪ x‬א ל‬
‫כן כמש״ל‪ .‬ובש׳ נקוה״נ נ ׳ על הש״ז‬
‫אבל אם יד יש׳ תקיפה עליהם אשור לגו‬
‫וזיל השיגעלהבי׳י ולא קשה מירי דהא‬
‫גויס בינינו וכו׳ עד שיקבל‬
‫מבי׳ בבי׳י דדוקא כשאין מקיימין ז״מ‬
‫ז׳ מצות בנ״ג ע״כ והתוס׳ במס׳ עי׳ז‬
‫והכי מוכח בתום׳ ס׳ ד״מ להדייא‬
‫דכ״ו כתבו ואע״ג דסתם גויס עע״ז‬
‫דהיכא דאין מקיימין ז״מ ב״נ חייגיס‬
‫ועוברים על ז מצות מ״מ אין מורידין‬
‫מיחה ‪ .‬והא ראשו׳ להורידן היינו‬
‫דרביגהו קרא להתירא דנתי׳ והיו לך‬
‫כשמקיימיס וממש׳ התום׳ פיק דע״ז אין‬
‫למס ועבדוך‪.‬וזה היפךדברי הרמב״ם‬
‫ראיה דהתה אטו מי ידע אנטוגינוש‬
‫שסובר שכופין אותס לקיים ז״מ ‪.‬‬
‫מי שאינו מקיים ז״מ ב״נ‪ .‬חייב מיתה‬
‫ומ״ש התוש׳ דרנינסו קרא אין לסי‬
‫אבל מי שהוא מין או מכור ידע שפיר‪.‬‬
‫דמותר להגיחס וגס מותר להורגם אם‬
‫בורר‬
‫להגיח‬
‫‪,‬‬
‫ועוד דכשתירנו החוס׳ שהיה‬
‫ירצה‪ .‬רזה איגו דהא לעיל דיר דיה‬
‫המיניס‬
‫ש״מ משמע להדייא מדנריהס דאסור‬
‫ומהומת שבהה מותר להורגה ודאי‬
‫להורידם עיש אלא כווגתס לו׳ דאע״ג‬
‫כל שאינ״מ ז״מ ב״נ למינים ולמסורות‬
‫דמסנרא היה גר׳ דאםור להגיהם אפייה‬
‫דמייןעכיל ‪.‬ואין דבריו נראים לענ״ד‬
‫רנינהו קרא להחירא וממילא איכורא‬
‫דהא התוס׳ דכ״ו בסתם גויס איירי‬
‫גמי איכא נהורדחם‪ .‬הגם שעונדים על‬
‫שאין מקיימין ולא‬
‫ואפי״ה‬
‫ז׳ מצות כ״ע שלא נידונו ננ״ד לא מיחיינ‬
‫קאמרי דמותר ודאסור להורידן וההיא‬
‫כמ׳׳ש התום׳ נעיז דסיד דיה איזהו‬
‫דםנהדרין ודאנטונינוס נמי בסתם גויס‬
‫גר תושנ עיש‪ .‬וראיתי למדין הנ״י זיל‬
‫איירי‪ .‬ואפייה אמרי דאסור להורידן‪.‬‬
‫ניודיע סי' קגית הנין מדנרי התוס׳‬
‫ושוד איני מבין מ״ש דהא דאסור להירידן‬
‫דמותר להורידו ע י ש ‪ .‬ודבריו תמוהים‬
‫היינו כשמקיימין‪ .‬דאס ידוע שמקיימים‬
‫היסך דברי התוש׳ במקומות‬
‫א״כ הוי גר תושב ומעלין ילא מורידין‬
‫שזכרט‪ .‬עוד סימא שלא זכר ס הרמיבם‬
‫גם מה שהביא ראיה ממ״ש התום׳ פ׳‬
‫שהם‬
‫‪,‬‬
‫והמסורות‬
‫אלמא‬
‫בידוע‬
‫דמיניס‬
‫שאוסר‪ .‬וראיתי להס״ז שס השיג עליו‬
‫ד״מ אין‬
‫מסוגייא דםגהדרין גם דחה ראייתו‬
‫חייבים מיתה כיו; שעדיין נא נידונו‬
‫מדברי הרמבים עיש ולי נר׳ שמ״ש מרין‬
‫נר׳דלי יהיה כדבניו שהם‬
‫לאו בני קעלא נינהו‪ .‬כמ״ש התום׳‬
‫דו‪1‬״«‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫בראשית‬
‫דע״ז דס״ד‪ .‬ולכן העקיר דהתוש ‪.‬‬
‫וראיה דאמרינןהתם תדע דדרךחכמהם‬
‫דדכ״ו גמי בסתם גויס איירי ‪ .‬והאי‬
‫קחשיג להו לכתיב ויהי נח כן ח׳׳י!‬
‫להתיראדכתבו לד ואפשר שאף בידוע‬
‫‪,‬‬
‫שנה ויולל נח ו כ ו ‪ .‬שה גלול מחה‬
‫שעברו על זי׳מ כיון בלא נידונו אסור‬
‫שנה‪ .‬חם גלול מיפת שנה נמצה שם‬
‫להורידן‪ .‬ושוב מצאתי בהגהת אכירי‬
‫גלול מיפת ב׳ שנים וכתיב ונח נן‬
‫דע״ז פ השוכר וז׳יל ובן נח אפע״ג‬
‫שש מאות שגה והמבול היה וכתי‬
‫שעובר על ז״מ ב״נ ואזהרחו זו ריא‬
‫בן קי שגה ויולד ו כ ו ׳ ‪ .‬שגתים אחר‬
‫מיחחו וא״צעדים והזראה ‪ .‬מ״מ כ״ז‬
‫המבול בן ק׳ בן ק׳יב הוי אלא לרך‬
‫פלא דנוהו בב״ד אין חייבים מיחה‬
‫חכמחם קחשיב ל ה ו ‪ .‬רב זביל אמר‬
‫ואסור להירגו‪ .‬ע״כ ודו״ק‪.‬‬
‫מהכא אחי יפת הגדול פירש״י בר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫!""]"‪J‬‬
‫‪,‬‬
‫בגו הקען‪ .‬עיי הרא׳׳ם‬
‫ק״ב הואיל והוא גדול מכולם נמצא‬
‫ודבריו אין מתיישבים דרשי׳‬
‫שנולד בן ת״ק שנה ובמבול היה בן‬
‫כתב ב פ בראשית ולקמן ד ה אחי יפת‬
‫ק אלא ש״מ קטן מכולם הוה ובתק״ב‬
‫הגדול דיפת הוא הגדול והוא מ ב ר‬
‫לאבוה אתייליד וכו הרי דשם קטן‬
‫והכי איתא ב פ סורר‪ .‬ומשמע דלאו גדול‬
‫היה מכולם ‪ .‬אך עדיין קשה פירש‬
‫משם לחור קא וחם היה הבכור אלא‬
‫כתב כן לפי המוגת שעשה דא גדול‬
‫גדול שבכולם‪ .‬וכןפירשייבב״ר פרשת‬
‫מחבירו שנה אבל לפי האמת אינו‬
‫בראשית פ כ״ז וז ל והלא יפת הוא‬
‫מוכרח דדלמא יפח נולד בשנת ת ק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫הגדול גדול שבאחין רכתיב ולשם יולד‬
‫ושם בשנת תק ב וחס בשנת חק ג‬
‫ו כ ו ‪ .‬ושם בפי גח פ׳ ל״ז כחב ו ד ל‬
‫לנח ‪ .‬וי ל כמ 'ש הרא״ס ד ל לקמן‬
‫וא״ת שלא הוברר לגו ע״י החשבון‬
‫ד ה אחי יפת שכיון שסתם הכתוב‬
‫שאמרנו תם ויפת איזה מהם גדול‬
‫זמן לילתם מסתמא פנה אחר פנה‬
‫לפיכך גילה לנו הכתוב אחי יפת הגדול‬
‫נוללו ‪ .‬אבל רבריו שם ז ל מגומגמים‬
‫שיפת הוא הגדול שבהם ע ״ כ ‪ .‬ומה‬
‫כמ״ש שם ‪ .‬ויותר גר׳ לכוונת רש י‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫שהקפה דא״כ למה מזכיר חם קודם‬
‫לאף אס חם הוא הקטן מאי נ מ‬
‫יפת‪ .‬ל״ק דהא אמרינן בפרק סורר‬
‫שקורא אותו כאן בשם קטן ומה בכך‬
‫קחשיב ‪ .‬והתום שם‬
‫אם הוא קטין או גלול אלא ולאי לשון‬
‫דרך חכמתם‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫הקשו דא״כ הי״ל למנות יפת קודם‬
‫חס ומ״מ אין תימה כ״כ דדרך חכמתם‬
‫אמרו ולא דרך צדקתם ובחכמת התורה‬
‫ד״ךן‬
‫ י ביזוי ודייק‪:‬‬‫הוא החל ו כ ו ׳ ‪ .‬עיין הרא״ס‬
‫ואגי אומר שאף אם גפרש‬
‫או שאר חכמות היה חס גדול יותר‬
‫מלשון התחנה ל״ק לפי מ״ש הרמב״ם כי‬
‫אבל כוונת רש״י שם דשם הוא הקען‬
‫דור אנוש לא היתה כוונתש בע״ז לכפור‬
‫הפץ‬
‫חיים‬
‫נהקנ״ה אלא מגדולה העבד מעלח‬
‫בבקעה וגה רש״י ככתב כהן נעלה‬
‫החחיל‬
‫לרקיע ינעשה עמס מלהמה‪ .‬י״ל דהיו‬
‫להמרידס לגמרי שעשה עצמו אלוה ‪:‬‬
‫צריכים בקעה המהזקת כולס כרי שיכינו‬
‫אחי יפה וכו׳ עי׳ הראיס ‪.‬‬
‫להס שס צרכי המלחמה‪ .‬והרמי׳ז זלה״ה‬
‫וכבר כהבני דע״כ יפה גדול‬
‫בנימוקי חומש הנין פי׳ אחר בש״ס‬
‫או שס גדול ונח בשנה ח״ק ההחיל‬
‫והניח בצ״ע ע״ש‪ ..‬ועיי׳ל דלר״א ל״ק‬
‫להוליד וכיון ששס נולד בשנה חק״ב‬
‫כי כיון שהוי צריכיס להההלק‬
‫לג‬
‫יפה נולד בח״ק ולא בחק״ג דא״כ הנולד‬
‫כהוה היו צריכיס מקוס רחב להספקה‬
‫בח׳׳ק הוא הס וחם גדול לח שמענו‬
‫כולס ולכן‬
‫בבקעה הרחבה‬
‫כמ״ש רשיי בב׳׳ר ודו״ק ‪:‬‬
‫אבל בהר לא יספיק לכולס ‪ .‬משא״כ‬
‫האדון ניכרה אבל‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫נמרוד‬
‫בחרו‬
‫‪,‬‬
‫ודברים אחדים וכי׳ נעלה‬
‫חס היו רוציס כילם כ״א לעליה לרקיע‬
‫לרקיע וכו׳‪ .‬בפ׳ חלק מאי עבוד‬
‫לחור יקכה היו יכיליןי למוח על אחר‬
‫אמרי דבי ר׳ שילא נבנה מגדל ונעלה‬
‫ההריס ‪ .‬וגס רב״י ככהב כאן נעלה‬
‫לרקיע ונכה בקרדומיה כרי שיזובו‬
‫לרקיע וכו׳ ל״ק כלל ליבנו וכו׳ דשמא‬
‫מימיו מחבורה אהכו עלה במערבא א״כ‬
‫לא‬
‫לעלוח לרקיע וצריכיס‬
‫ליבנו בא׳ ההרים אלא אמר ר׳ אלעזר‬
‫לההאספ בבקעה ולעשוח עמו מלחמה‬
‫נחלקו לג׳ כהוה א׳ אומרה נעלה ונשב‬
‫ואס יניהס לעלוח יעשו מלחמה ברקיע‬
‫שם ‪ .‬וא׳ אומרה נענה ונעבוד ע״ז‬
‫עצמו ואס לא יניחס ילחמו מן הבקעה‬
‫וא׳ או׳ נעלה ונעשה מלחמה וכו׳ ע״כ‪.‬‬
‫ועור כי כל המלחמה היא לננוח או‬
‫ופירש״ א״כ שבנו אוהו כדי לעלוח‬
‫להננח ואס יגוצחו צריכים לנוס אל‬
‫לרקיע למה בני אוהו בבקעה היה להם‬
‫הבקעה ולכן צריכין בקעה מחזקה‬
‫לבניהו על א׳ ההרים ע״כ ‪ .‬פי׳ כיון‬
‫כולס ודו״ק‪ .‬סליק ‪:‬‬
‫ך״״ךן‬
‫‪,‬‬
‫שכל כוונחם היהה להכיה‬
‫הרקיע‬
‫פרשרז לך לך‬
‫ואעשך לגוי זה כאומריסאלהי‬
‫בקרדומיה ‪:‬יזובו מימיו ולא יכול להביא‬
‫יידי•^ י‪^1‬יי״״«‬
‫מתיי*‬
‫תיי^ייייי•‬
‫יניחס‬
‫‪A‬״»‬
‫*•ייי ״•י״יי דייר!״ ^ י ״ ד ״‪-‬״ ך י־ דיי‬
‫‪^.‬י־‪-‬יי• י«»״י‪-‬ייי‬
‫‪ ,L,‬יו‬
‫^ ה י *״יייד ו ^ י ״ ד ^יריו‬
‫י« »‪. w /‬‬
‫‪*J1‬‬
‫כיי מר אלהא דמיזיר היאך ייחד ‪:‬מו‬
‫יה׳ על עצמו יהי דהא אין הקביה מיחד‬
‫»‬
‫~ * ‪ r‬־ •^י״״ד ~— י^י״דייו דיי"?‬
‫‪,‬‬
‫אברהס ונו׳ ואייה ר׳ מאיר‬
‫>‬
‫״״יין‬
‫‪,‬־יי׳‬
‫‪,,*,‬ו‬
‫*‪,‬ו‬
‫ל‪-‬י‪-‬וי• ~ ‪-‬ו״»»»‪»•»-‬י»ן««»"י‪- £‬יי"»‬
‫י‬
‫ן *יעי‬
‫י^י^‪ /*'/‬״ ו‬
‫; ‪1‬‬
‫‪M‬‬
‫רבקעה‬
‫וכי׳ דאוירא‬
‫לק״מ‬
‫יירוי**• ךי״י•‬
‫ליבנו יימי‬
‫לידי* דו‬
‫המגדצ^י*ו‬
‫ייי‪£-‬‬
‫פי׳ שצא נהכוון אלא להקב״ה המאיר‬
‫^י״נוהו‬
‫לא‪ ;-‬ולדריס ודוחק ‪ .‬ויוהר נר׳ שלא‬
‫אמרו כן אלא על החב׳ ה שאינו מייחד‬
‫וייהיי‬
‫יא<ה~‬
‫*דיה‬
‫י־ייי־״ו‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫לומר כה אמר ה׳ אלהי פ׳ אלא אלהי‬
‫יענה הקכ״ה אלהי ישראל גוי ערל ‪.‬‬
‫ישראל לפי שאין ראוי ליחד שמו עליו‬
‫אך ק ממ״ש אלישע איה ה אלהי‬
‫בכך שהרי השם יה׳ אלוה כל העולם‬
‫אליהו והיאך ייחר שמו ית׳ עליו אע״ג‬
‫זה דווקא אס לא‬
‫דאין בזה משוס ייחוד בחייו כיון שעלה‬
‫באדם גיול שהוא חשוב באומה כאץ׳‬
‫בסערה לשמיס ולא שייך עעמא דהן‬
‫וגיכ דוקא אחר מיחה אבל האדם‬
‫בקדושיו מ״מ מי הרשהו לייחד שמו‬
‫עצמו יכול לו׳ ה אלהי שאין כאן יחוד‬
‫של הקב״ה עליו בהרי איו׳ ודוד היו‬
‫שמו של הקב״ה עליו כיון שהוא מדבר‬
‫צריכים הבטחה בכך‪ .‬ועוד שהצרפיח‬
‫או׳ גיכ אלהי כלו׳ שאגי עובד אוהו‬
‫אמרה לו חי ה׳ אלהיך ו כ ו ‪ .‬ועובדיה‬
‫ומודה באלהוחו‪ .‬יכן דהע״ה אמר ה׳‬
‫אמר חי ה׳ אלהיך וכל זה היה קודם‬
‫אלהי גדלה מאד‪ .‬ועזרא אמר משחי‬
‫עלייחו לשמים והיאך יחדו כמו של‬
‫ונכלמחי להרים אלהי ‪ .‬ונחמיה אמי‬
‫הקב״ה עליו בחייו ויעקב אביגו אמר‬
‫אלהי וכו׳ ורבים כאלה אלא שאחרים‬
‫ופחד יצחק מפגי שלא רצה לייהד שמו‬
‫אינם יטלים לומר אלהי פלוני כמ״ש‬
‫של הקב״ה ע ל י ו ‪ .‬ויש מי פחירן דיש‬
‫רש״י לקמן פ׳ ויצא ד ה ופחד יצחק‬
‫לחלק בין הנך דוכהי לעלמא דהתס‬
‫שלא רצה יעקב לומר אלהייצחק דכיון‬
‫כיון שהיו מדברים עמו פנים בפנים‬
‫שגם אוחו המחפלל עובדלהקביה כמו‬
‫מה שאמר אלהיך לא השיב יחוד והוי‬
‫הצדיק למה הוא מזכיר אלהותו יחברך‬
‫כהדס האומר על עצמו אלהי ה״נ אלהיך‬
‫מל אותו צדק מפי מיניה אס לא מפגי‬
‫שאחה מאמין בו כמוחי מכא״כ שלא‬
‫חשיבותו של אותו צדיק וזה ודאי הוי‬
‫בפניו ‪ .‬אבל אין לו דנביא המשחלח‬
‫חשיבוח גדול שמייחד שם הקביה על‬
‫להוכיח לעם לפרסם אלהוהו יח שייך‬
‫אדם א׳ יוחר מכל העולם ולא יאוח‬
‫לו ענין אלהיך דריל ששכינתו שורה‬
‫דבר זה בחיי הצדיק משוס הן בקדושיו‬
‫עליך בשביל לפרסם אלהותו ויראהו‬
‫אבל ד מ שאמר לגוי לו׳ אלהא דמאיר‬
‫וכמו שנקרא‬
‫איש האלהים‬
‫אינו לייהד שם הקב״ה עליו אלא ה״ז‬
‫ואין זה יחוד שמו על הצדיק‪ .‬דאכהי‬
‫ולמה בחר על‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הנביא‬
‫כשמתפלל ואו׳ אלהי ענני כך ‪ .‬זה‬
‫ק׳ מיצחק ‪ .‬אנ״מ אי׳ לומר דההם‬
‫יאמר אלוה שעובד איחו מאיר ומפני‬
‫בצרפית ועובדיה שייחדו שמו עליו בחייו‬
‫שהגוי עע״ז איל שיאמר בחפלחו מאיר‬
‫מאת ה׳דהיה מענה זה בפיהם כיון‬
‫א״נ ה״ק דמאיר יש לו צורך בדבר‬
‫שעתיד לעלות בסערה השמים רזה דבר‬
‫זה וכיון שאהה אלוה שלו צריך אהה‬
‫נוסןז בו משאר כל הצדיקים הורכי‬
‫להצילו‪ .‬ואס היה מצוה אוחו לומר‬
‫לייהד שמו יה׳ עליו ‪ .‬ועי׳ הרא־ס ז״ל‬
‫אלהי יש ענני אין»עם לדבריו כי למה‬
‫בזה ודבריו ז״ל לא הבנתי דלא אליהו‬
‫‪,‬‬
‫חיים‬
‫ה פ ץ‬
‫יד‬
‫אמר ק אלא אלישע ‪ .‬ו א י עוד דכל‬
‫המעיין ק ״ ל ‪ [ .‬ולא נהיראאלא כוונתו‬
‫הצדיקים יכולים לייחד שמו של הקב״ה‬
‫דאה על עצמו הי״ללויעחק שהוא לשון‬
‫‪,‬‬
‫עליהם במיתתם ‪.‬ומה שהוצרכו איו‬
‫‪,‬‬
‫ודוד הבעחה לכך אינו אלא לקבוע‬
‫התנתק וששש ‪:‬‬
‫אהלה וכו עיין הרא״ס ‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫הדבר כך לנהוג חמיד באיו ודור שאנו‬
‫וכדברי הרב כתבו התוספות‬
‫מברכים בשמם בכל יום ‪ .‬וכן נראה‬
‫בהגיגה ד ה יראה יראה דיש לדרוש‬
‫מדברי רש״י פ ויצא אך אין כן דעת‬
‫המקרא חהלה ואי דהכא ל״ל קרא‬
‫הרא״ס ז״ל ודו״ק ‪:‬‬
‫דודאי נמה אהל אשהו ולמה הזכירה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪JTH‬‬
‫‪,‬‬
‫אפר אראך וכו׳ הרא״ס פי׳‬
‫אלא בא ללמד שנעה אהלה החלה ‪.‬‬
‫לחבב ארצו ולא נהירא דארצו‬
‫דאין לו דאפמועי איפכא דשלו החלה‬
‫מאן דכר שמה ברש״י ולא נזכרה אלא‬
‫דא״כ למה לי קרא מפחמא‬
‫שלו‬
‫א״י‪ .‬ועוד דל׳ הב״ר הוא לחבב המצוה‬
‫הקדיס אלא ודאי דאיפכא קמ׳׳ל‪ .‬ועוד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואין זה חיבוב המצוה אלא חיבוב ארצו‬
‫דסברא הוא למדרש אהלה בתהל* רכל‬
‫להקשות המצוה בעיניו‪ .‬ולכן נראה‬
‫כבודה בת מלך פנימה ודו״ק‪:‬‬
‫דה״ק למה לא גילה לו הארץ מיד‬
‫דייה‬
‫ואלי אשר אראך לדי לחבב א״י בעיניו‬
‫שע״י‬
‫דאי‬
‫בכל העולה מה הועיל‬
‫יהיה לבו‬
‫בירידתו לארץ מצרים יותר מא״י ופשוע‪:‬‬
‫משתוקק ומתאוה לידע מה היא הארץ‬
‫ך ״ ך ״ ! הנה נא וכו ‪.‬עיין הרא״ם‬
‫חביבה המצוה בעיניו‬
‫ואין דבריו מתיה לי דפלשהים‬
‫ועי״ז‬
‫שיסתום הדברים‬
‫ויהי רעב בארץ באוחה וכו‬
‫‪,‬‬
‫תהיה‬
‫ופשופ‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫‪:‬‬
‫געי מכוערים הם דהא ממצרים יצאו‬
‫ויבן שס מזבח וכו פי׳ רעל‬
‫וכדכתיב ומצרים ילד וכו׳ ואת כסלוחים‬
‫שניהם בנה מזבח דאי משום‬
‫אשר יצאו משם פלשתים ובודאי שבזו‬
‫בנים לחוד הי״ל לבנות כשא״ל ואעשך‬
‫כולם שוים לרעה ‪ .‬ועוד דרש׳׳י כתב‬
‫דייה‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫לגוי גדול וק״ל ‪:‬‬
‫ב פ וירא ד ה רק אין יראת וכו ‪.‬‬
‫ויעתק משם וכו׳‪ .‬עי בפיח‬
‫אפסנאי שבא לעיר על עםקי אכילה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫| נ״ב וז״ל הרב ש״ה ‪ .‬דק״ל‬
‫ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו‬
‫דהעתקה לא שייך בגיף אשר בו רוח‬
‫שואלים אותו אשתך היא אלזוהך היא‬
‫חיים אלא לבון יציאה כמו שכתב לעיל‬
‫ע״כ ‪ .‬אלמא שהיו שואלים *ותו על כך‬
‫ויקח אברהם וכו ‪.‬או לשין נסיעה‬
‫והיה מוכרח להשיב אחותי שאילולי‬
‫כמי שכתב ויםע אברהם ונו׳ ‪ .‬ועל‬
‫שעיניהם נחנו בה לא היו שואלין ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫זה פירש״י אהלו היה מעתיק משם ‪.‬‬
‫וזהו שפירש״י לקמן קח ולך לא כאבימלך‬
‫עכ״ל הרב ז י ל ‪ .‬כ״ז כתבתי לצורך‬
‫וכו ?המצרים שסופי זעה הם והקשו‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫עליו למה לא סי שהמצריים שחורים‬
‫ודור רביעי ישוט הנה וכו׳ עכ״ז עם‬
‫ומכוערים כמו שפי כ א ן ‪ .‬ולפי מ״ש‬
‫הרועים לא דבר ואי שלא ידעו מזה‬
‫ניחא דבזו כולם הם שוים שהם שחירים‬
‫ועוד כי אין משם ראיה דאף שהיא‬
‫ומכוערים אחיהם של כושיים ודו״ק ‪:‬‬
‫שלו וזכה בה לא יגורש האמורי ממנה‬
‫ויהי ריב ו ט ‪ .‬ולא מפני‬
‫עד‬
‫דור ר והרמ״ז זיל ומהרמ״מ‬
‫שלא הספיק מקום המרעה‬
‫זיל בספרו מלאכה הקדש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לשניהם והיו מריבים זע״ז דאיכ מה‬
‫קשר במיש והכנעני ו כ ו ‪ .‬בא׳ד ולא‬
‫‪,‬‬
‫האריכו‬
‫בזה ע״ש ‪:‬‬
‫ך״ך־!‬
‫זכה בה אברהם וכוי ולא שייך להשיבם‬
‫כגן ה ו כ ו ׳ ‪ .‬הימה דהכא‬
‫‪,‬‬
‫משמע דקאי אככר הירדן‬
‫שיהיה לו זרע ליורשו שהרי מימ הם‬
‫שהוא כגן ה וכארן מצרים ורשיי עצמו‬
‫לפי דעחם סטרים שאין לו יירש ולא‬
‫בס שלח לך דיה וחברון שבע שנים‬
‫נחכווגו לגזול‪.‬ולכןכחב חשו הכנעני‬
‫ונו׳ כתג ואין לך מעולה מכל הארצוח‬
‫להוכיח רשעחס שכיון שראו שהכנעגי‬
‫כמצרים שגא כגן ה וכו נראה מזה‬
‫אז ב א ק משם ידעו דלא זכה בה‬
‫דכגן ה קאי אמצרים‪ .‬ולזה י״ל דלעולם‬
‫אברהם ראם איחא דזכה בה אברהם‬
‫כגן ה קאי אככר הירדן אלא דמ״מ‬
‫מיד הי״ל לגרש הכנעני משם לאלחר דלא‬
‫מדשבחה שהיא כארן מצרים אלמא‬
‫קצרה יד ה להושיע וכו ועוד עדיין יש‬
‫דמצרים היא המעולה ‪ .‬ושוב ראיחי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לשעון כיון שאברהם ולוע אנשים אחים‬
‫שפירש כןמהרשיא פרק בחרא דכחו‬
‫מוחלין זליז שהרי אברהם בלאיה אין‬
‫אבל רש״י כחב שם וזיל ואין לך מעולה‬
‫לו הנאה מאוחם השדוח והס ביר‬
‫שהרי נמשלה לגן וכו גם רשיי בחומש‬
‫הכנענים ויוחר שוב שירעו בהם בהמוח'‬
‫ס שלח לך דיה ככם כגר וכו כחב‬
‫של לוע ולא יעלו אוחס אחרים • ומה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כגן וכו כן ארן מצרים‪.‬ודבריו קשיין‬
‫‪,‬‬
‫שסירש״י כי הכחוב משיבם כך ולא פ י‬
‫אהדדי גם מצד עצמם קשה דאעו‬
‫שרועי אברהם השיט כן משום דא״כ‬
‫בשבח מצרים משחעי הכא‪ .‬ועי הרמיז‬
‫כיון שהזכירם ברישא דקרא היל״ל‬
‫זלה״ה בזה ב ס פ ר ו ‪ .‬וי״ל דלאו בשבח‬
‫ויאמרו להם הכנעני אז ב א ק וכו לא‬
‫מצרים משחעי אלא הק בשבח ככר‬
‫לכחבה סחם ‪ .‬אנ׳־מ י״ל דסיל דאס‬
‫הירדן‪ .‬אלא מדלא כחיב בהדיא כגן‬
‫'הם דברי רועה אברהם מי גילה להם‬
‫ה וכאק מצדם להכי דרשינן דבא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ח זה שלא זכה בה עדיין אלא ודאי‬
‫שהקביה אמר כן כי לא שלם עון‬
‫האמורי ‪ .‬ואפי למיד דמראח בין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫להקיש ארן מצרים לגן ועיקרו לאו‬
‫לשבח מצרים אחא אלא לשבח ככר‬
‫‪,‬‬
‫הבחדם קדמה לכל זה ושם נאמר בס‬
‫הירדן שהיחה כשניהם בזרעים ואילגוח‬
‫וקרא היק ככר הירדן היחה כגן ה‬
‫לאילטת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫טו‬
‫חיים‬
‫לאילנות שצמחה מצליחים כן היתה‬
‫וז״ל יונתן וזיין ית טולימוי דהניך לקרנא‬
‫ארץ מצרים מצלחת בזרעים דמה שא‬
‫‪,‬‬
‫מרנייני ביתיה ולא צבו למהלכה עימיה‬
‫הכתוב כ א ק מצרים אין הכוונה לו‬
‫‪,‬‬
‫ונחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה‬
‫שארץ מצרים דומה באילנות לגן ה אלא‬
‫מתיל בגבורתיה ככלהון תלת מאה‬
‫ר״ל כשם שגידולי קרקע הגן מצליחים‬
‫ותמנסר ע״כ ועיין הרמ״ז מהרי״מז״ל‬
‫כן א״מ היתה מצלחת בגידולי קרקע‬
‫בספרו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא זו בזר׳‬
‫והאמין בה וכו עי׳ הראיס‬
‫‪JI'H‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וזו באילנות ומדכתב קרא שבח ארץ‬
‫הקשה למה שאל אות על‬
‫מצרים הכא שימ רבעי לאוקושי ככר‬
‫ירושת א״י ובבנים האמין‪ .‬יעיין מ״ש‬
‫הירדן לשניהם שהיה מצליח בשתיהס‪.‬‬
‫בשם רמב״ן זיל ודחה הרא״ס תירוצו‬
‫^‬
‫ותיבת בא״מ אתרחי קאי אגן דסמיך‬
‫כי למה האמין כשא״ל לזרעך נתתי‬
‫‪c‬‬
‫ליה וריל כן ארץ מצרים כגן וקאי‬
‫את הארך ע־ש ‪.‬ותירץ הוא ז״ל ן על‬
‫גמי ארישא דככר הירדן היה כארץ‬
‫הבנים ודאי האמין אבל על הארץ כיון‬
‫מצרים‬
‫ד ״ ה‬
‫‪:‬‬
‫שלא היתה כאן הבמחה אלא סיפור‬
‫ממרא ו כ ו ׳ ‪ .‬עיין הראיס ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דברים בעלמא וכו ע י ש ‪ .‬מלבד שדבריו‬
‫ועיין מיש הוא עצמו פ מיי‬
‫ז״ל מנומנמים דמה סיפור שייך כאן‬
‫‪,‬‬
‫שרה דיה קרית ד בזה ודו״ק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫וכו ולפיי יהיה‬
‫לתת לך ו כ ו ‪ .‬ומה כוונת ה בזה אם‬
‫מקרא חסר והיק בהר שלהם‬
‫לא להבעתה ‪ .‬ועוד שאיך אמר לו‬
‫שהוא שעיר ‪ .‬ועיין הראיס ‪ .‬ובגור‬
‫במה אדע אם אין כוונתו להבעיחו‬
‫אריה כתכ כי דוגמתו ותפתח ותראהו‬
‫אבל עיקר דברי הרב ז״ל לק״מ על‬
‫ך״ךן‬
‫בהררס‬
‫במ״ש ה אט ה אפר הוצאתיך וכו׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫את הילד ודויק ‪:‬‬
‫וינא‬
‫הפלימ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הרמב״ן וגס תירוץ הרי ז״ל‪ .‬שכבר‬
‫וכו ‪ .‬והא‬
‫כתט התוס פיק דע״ז ופ״ק דברנות‬
‫דכתינ וישאר אך נת ואשר‬
‫ופ״ק דשבת דגזירת בין הבתרים היתה‬
‫אתו נתינה ליק שעוג שהיה נצידי‬
‫כשהיה אברהם בן ע ׳ שגה ומלחמת‬
‫תינה מזי קרינן ניה אתו נתינה ‪.‬‬
‫המלכים היה בן ע״ה והזכיר זה הראיס‬
‫ועיין הראיס וכו ודו״ק ‪.‬‬
‫ד״ה בארצך ‪ .‬גמצא כ• מ״ש הכתוב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חניכיו וכו׳ ודאי דאין מקרא‬
‫ואברהם בן ע״ה שגה בצאחו מחרן‬
‫שכולם‬
‫היתה יציאה שנייה ובתריה כתיב לזרעך‬
‫נזדרזו אנל לא נלחמו אלא אליעזר‬
‫אתן את הארץ אלמא דהבעחה זו דבין‬
‫ואנרהם‪.‬ואחר שנסו מלפניהם נצמרפו‬
‫הבתרים קדמה לכל הבמחות ה נ ן ‪.‬‬
‫עמו ענדיו וכדכתינ הוא ו ע נ ד ו ויכם‬
‫ואף שרש״י בחומש דיה אחר הדברים‬
‫דייה‬
‫יוצא מידי‬
‫סשומו‬
‫‪,‬‬
‫פי׳‬
‫חיים‬
‫חפץ‬
‫פ י דהיינו אחר מלחמת המלכים היינו‬
‫‪,‬‬
‫שהאמין בהנמחה דא״כ‬
‫דוקא ע ד ויחשבה לו צדקה אבל מויאמר‬
‫כחיב‬
‫אליו אני ה׳ וכו׳ דהיא גזירה בין‬
‫אחא לו׳ דבזו האמין אבל בהבעחת‬
‫הנחרים לכיע בן ע שנה היחה וכמ׳׳ש‬
‫הארץ לא עשה ק ושאל אות ‪ .‬ו ע י י ‪,‬‬
‫התו ‪il‬׳ • ומעהה דנרי הרמנ״ן דל‬
‫עובא‬
‫הקב״ה בהזכירו‬
‫עלו כהוגן נזה ‪ .‬ולעיקר קישייחו נר׳‬
‫הבעחת הארץ לאברהם ג״פ‪ .‬תחילה‬
‫כי נשורח המים כרידיה חלה והוא‬
‫א״ל לזרעך נחחי וכו׳ ויבן שם וכו׳‬
‫היה יודע כעצמו שהיה צ״ג וראוי לכך‬
‫עוד א״ל כי כל הארץ אשר אהה רואה‬
‫אבל הנעהח כניו לירושה א״י שהיא‬
‫וכו׳ ויבן שם וכו׳ וכאן הזר לו׳ אני‬
‫‪,‬‬
‫הכי‬
‫מה‬
‫לעיל‬
‫אמאי לא‬
‫כוונת‬
‫אלא‬
‫לריוקא‬
‫לדור רביעי חשש שמא יגרום החעא ולא‬
‫ה׳ אשר הוצאתיך יכו׳ לחח לך וכו׳‬
‫ירשוה‪.‬ואפשר שזהו שהוק״ל לרבותינו‬
‫והלא הנוחן להבירו חפץ אהד מפעם‬
‫עד שפירשו שבמה אדע היא שאלה‬
‫א׳‬
‫וליחנו‬
‫לו׳ באיזה זכות יתקיים בה דאי כפשעה‬
‫כמה פעמים אלא וראי שכוונח הקב״ה‬
‫למה שאל אות בא״י טפי מבנים ‪.‬‬
‫לרמוז על גלויוחינו שגלינו ממנה שני‬
‫זכה‬
‫בו‬
‫ול״ל‬
‫לחזור‬
‫בתענית דף כ״א כתב שלא‬
‫פעמים ובפעם ג׳ כחוב לא יוסיף‬
‫עיש ומתיש ניחא ‪ .‬ויש מי‬
‫להגלוחך ולזה בפעם א׳ היה מזכיר‬
‫במזלא‬
‫לשון מחנה ולא לשון ירושה דירושה‬
‫תליא‬
‫מילתא ‪ .‬וכיון שהוציאו יימזל‬
‫אין לה הפםר‪ ,‬משא״כ מחנה יכול‬
‫מקר‬
‫הבנים‬
‫להפסיקה ולו׳ אחריך לפלוני‪ .‬ולכן‬
‫והכניסו במזל עוב האמין אבל איי‬
‫בפעם א׳ אמר לו לזרעך אחן אח‬
‫בזכותא תלייא מילתא‪ .‬ואדוני אבי ומורי‬
‫הארץ הזאת והיינו על מה שנכנכו‬
‫שאל‬
‫ישראל תחלה לארץ‪ .‬שזו היתה נתינה‬
‫עכשיו בהבעחת האדן ולעי׳‬
‫א׳ ולכן ויבן שם מזבח לה׳ הנלאה‬
‫בפרשה הבעיהו והאמין ובנה מזבח על‬
‫אליו שהאבות סי׳ לבנים להורות שגם‬
‫זה על בשורה הזרע ועל בשורה איי‬
‫הם עתידים למוח ב׳׳ה ומזבח להקריב‬
‫ולמה חזר עכשיו עוד להרהר ועוד אמאי‬
‫ואמר הנר׳ אליו להורות שבבת אחד‬
‫ורשיי‬
‫מלבו‬
‫דמי‬
‫שחיק‬
‫המורה‬
‫זיל ת י ק‬
‫אוח‬
‫חיי‬
‫על‬
‫ומזוני‬
‫מניעת‬
‫ר ת ו ק ג״כ‬
‫למה‬
‫שם גילוי שכינה‬
‫ואח־׳כ הזר‬
‫כחיב הכא והאמין וכו׳ ויחשבה לו‬
‫היה‬
‫צדקה ולא כחב לן קרא הכי לעיל‬
‫להזכיר להנהיגה פ ע ם ב׳ וזו הוראה‬
‫באוהם הבעחוח ‪ .‬ולזה י״ל שזה כיוון‬
‫שהנעל מידם ביני ביני אחר נחינה א׳‬
‫רש״י לתרץ שכהב לא שאל לו אוח על‬
‫ואה׳׳כ יחזרו לזכוח בה כעם אחרה‬
‫זאת אבל על ירושה הארץ וכו׳ דהיק״ל‬
‫והיינו בביח שני ולכן כהי׳ ‪ :‬ם והיה‬
‫מ״ש ולזיכ דקרא לאו היא גופה קמ״ל‬
‫זרעך כעפר הארץ שאז היו שפלים‬
‫חפץ‬
‫טז‬
‫חיים‬
‫תחת יד מלכי פרס ואמר שם ויבן שם‬
‫כ אייל לך אחננה ולזרעך היה סטר‬
‫מזבח והיא רמז לבית שני שבנו ביה‬
‫אאע״ה שעיקר המחנה לו ולזרעו ונניו‬
‫‪,‬‬
‫ולאו מכחו לגד קאתואלא מפני זכותס‬
‫אליו כי בבית שני לא היה שם גילוי‬
‫ג״כ כי יודע אלהים שיצאו ממנו מיס‬
‫שכינה וגס לא בנאוהו תכף אלא ויאהל‬
‫צדיקים וזכותה ג״כ גורס שהרי זכוח‬
‫ויבא וישב וכ! כי לא מיד בעלייתם‬
‫הנולדים גורס 'אשי למי שהוא רשע‬
‫נבנה שהתחילו לבנותו ואח״כ עמדו‬
‫כעניןהעמוניס והמואגיס מפניפדרוש‬
‫השונאים ובשלו ה מ י ן ‪ .‬אכן במראה‬
‫מיטת כ״ש גצדיק מעיקרו וכ״ש גאא״עה‬
‫השלישית א״ל הבע נא השמימה וספור‬
‫וא״כ לא היה‬
‫שמא יגרום‬
‫הכוכבים שיהיו ישראל עליונים על כל‬
‫החעא דזכותא דרגים שהם זרעו גפיש‪.‬‬
‫גויי הארץ וא״ל אני ה וכו לרשתה‬
‫אך עכשיו שא״ל אשר הוצאתיך וכו׳‬
‫רמז לי שאחר נתינה שניה תנעל מידם‬
‫לתת לך את הארץ הזאת ולא קא‬
‫ויחזרו לזכות גה פעם שלישית כירושה‬
‫ליה לתת לך ולזרעך ש״מ דעיקר‬
‫שאין לה הפסק ולא יהיו החת יד כאומות‬
‫הנתינה לו לגד וכגיו מכחו קא ירתי‬
‫אגל כנחינוח הא היחה ניפלה מידם‬
‫כדרך הירושה שהיא מאג לגן ולכן‬
‫ולזה כיון שראה אאע״ה שהזכיר לו‬
‫א׳׳ל כמה‬
‫אדע כי אירשינה דכיון‬
‫ה ב ט ח ־ פעם אחר פעם וכל נחינה‬
‫שהוא יחידי חשש שמא יגרום החמא‬
‫הנין שכיונה הקג״ה לו שה‪:‬ט‪ :‬מידם‬
‫וי״ל דה״ק אני ה׳ אשר הוצאתיך ע״ד‬
‫גיני גיני ואח״כ חחזור להנהן להם‬
‫מ״ש רש״י כפי וארא ד״ה לך אמור‬
‫ועכשיו א״ל נשון ירושה שאין לה הפשק‬
‫לגני ישראל אני ה׳ אני ה הנאמן‬
‫שנפטס ג׳ לא הנעל מידם ולזה שאל‬
‫גהכעחתי‪ .‬והר׳ יחייא ת י ק דהא תלי‬
‫אוח כמה אדע כי אירשגה רייקא שלא‬
‫ההבטחה כזכות והייני דקא״ל אני נ‬
‫המקדש ומזבח ‪ .‬וכאן לא כתי׳ הנר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חושש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יהיה לה הפסק דשמא יחטאו והנעל‬
‫דהיינו נאמן לשלם שכר אשר הוצאתיך‬
‫מידם כמו בג׳ פעמים האי וכרה טמו‬
‫ומפני שהוצאתיך והלכת אחיי אחה‬
‫גריה יניהא נמי דלא גנה כאן מזכה‬
‫זוכה בנתינת הארץ‪ .‬וכיוון שהלה נתינתה‬
‫כמו כשני פעמים הא׳ כי מין המזגח‬
‫כזכוח חשש שמא יגרום החטא משא״כ‬
‫היה סי׳ לג״השעחיד ליכנוח כ ה ע ״ י‬
‫כשני פעמים הא׳ שלא חלאה גזכוח‬
‫יש׳ וה‪:‬יה הג דלעחיד אין מיינו ע״י‬
‫היה סגור אאע״ה שמצא חן געיניו‬
‫אדם אלא כידי שמיס זה נר לי נכון‬
‫ע״ד וחנותי יכו' וזה נכון ימהיישב ‪.‬‬
‫ולענין‬
‫אך יש ל‪:‬מיה על הרא״ס שמה שהקש‪:‬‬
‫קושייחנו לפי דגרי רשיי ייל דמזחלה‬
‫על הרמב״ן קשיא גס לדידיה שאחר‬
‫ככל הנך היה אומר לזרעך וגפעס‬
‫שא״ל הקב״ה מקודם לזרעך נתתי ונו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואמתי‬
‫גפשמי‬
‫המקראוה‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫דדם‬
‫ששהררחה‬
‫היאך חזר ואמר ואנכי הולך ערירי‬
‫אישורא דאיכא למימר‬
‫•יימה לא האמין בהבעחה ובזו א״א‬
‫ונתנתה לו לאשה מ״מ ק׳ דהא מצדית‬
‫ט׳ דהיא קדמה להבעחוח הא׳ שזה‬
‫ראשונה הואי ואאע״ה קייס אפילו‬
‫היה אהר מלחמה המלכים ואחר כל‬
‫עירובי תכשילין‪ .‬ומהרש״א הי׳ דקודס‬
‫אוחס ההבעחוח ומ״מ אי׳ שנן הוא‬
‫שנימול לא היה מ קייס את ההורה‬
‫דמלחמח המלכים היהה כשהיה בן ע״ג‬
‫שהרי לא קייס מילה ושוב לא‪:‬ירשה‬
‫שנה לדעה רש״י‪ .‬עיין בהוס׳ פיק‬
‫אחר שנימול דהואיל ואשתרי אשתרי‬
‫דשבח‪ .‬ואף למיד בן ע״ה אפשר שהיה‬
‫מיש ‪ .‬ולפ׳׳ז צ״ל רהא רנשא אברהס‬
‫ואח״כ הובעה אוהס‬
‫הנר אח״נ והיא קעורה רכתיב ויוסף‬
‫הבעחוח ‪ .‬א״נ אע״פ שהובעה היה‬
‫בהחלה‬
‫ע״ה‬
‫אברהס ויקה אשה ושמה קעורה משמע‬
‫המזל דוחקו עד שהוציאו מהמזל דכחי׳‬
‫ס וי״״‬
‫^י‪~.‬ויזי• "ייייד‬‫עשה בה‬
‫ויי•'!‬
‫לו זה אחר המילה רהא מצריה א‬
‫מקן עשר שנים וכו׳ עיין‬
‫הואי‪ .‬אלא צ״ל דלא;ירשה מעולס אלא‬
‫הרא״ס הביא סוגייא דיבמוח‬
‫שגירשה מאצלו בלא גע דאע׳׳ג ראס‬
‫והק׳ דמאי פריך אברהס נמי עקור‬
‫היתה נשאח לאחר אין כאן אשת איש‬
‫ו ידי*‪-.‬‬
‫ויוצא אוהו החונה וק״ל ‪:‬‬
‫ף״ךן‬
‫הוחר‬
‫‪,‬‬
‫היה הא אברהם כבר הובעח דכהי׳‬
‫רבני נח זה הוא גירושם נשיפררו זה‬
‫ואעשך לגוי גדול‪ .‬וחירן דהכי פריך‬
‫מזה ‪ .‬מ״מ לענין ליאסר לו משוס‬
‫כיון דעעמא דלא ילפינן מיצחק משום‬
‫מצרית שעתירה ליאסר לישראל שרייא‬
‫דהוא עקור היה ומצדו היה העכוב‬
‫כיון שלא נתגרשה •בגירוש ישראל ‪.‬‬
‫ולכך המהין כ״כ א״כ אברהם נמי‬
‫א״נ שאני החס דע׳׳פ הרבור נשאה‬
‫עקור היה וא״כ איכא למימר דלא‬
‫נראיתא בב״ר‪ .‬ונ״ז רחוק‪ .‬גס הרא״ס‬
‫ילפינן מאברהם שהמחץ עשר שנים‬
‫ז״ל סובר דגס קורס שנימול היה מקייס‬
‫דבעלמא ליא בעינן אלא ה׳ שנים דמה‬
‫ההורה ע״ש בסוף פרשה זו‪ .‬ולכן נר‬
‫שהמחין אברהם עשר היא מפני שידע‬
‫ראף שקייס כל ההורה מ״מ מצרים לא‬
‫שהוא עקור אמר שמא לא הבנייחני‬
‫נאסרו עד דיר ; ׳ א א מפני שבעברו‬
‫‪1‬‬
‫הקב״ה שמיד שבכניסהי אהיה ראוי‬
‫*‪/•>-‬׳«*‬
‫לזרע אלא ששס אזכה לזרע ועדיי‪ :‬אני‬
‫ו‬
‫ר‪1‬י*וי• »^«ך‬
‫‪1 /'( U‬׳*׳״|‬
‫יי״«י‪•• -‬יי— י ו ‪1*4• -‬‬
‫‪| \>10%‬‬
‫‪**000‬‬
‫*‪>- 0‬‬
‫‪110‬‬
‫‪I m‬‬
‫•‪0‬ויי י‬
‫י * י ‪ -‬ו י•••^‬
‫< ‪i0vP‬ו •‪k‬׳»‪_Jw‬‬
‫‪\0‬‬
‫איי" ה‬
‫^יי^ו״״־״ז יי י״ י י י י ״‬
‫*•ןיי־ו ז~י~י•—‬
‫‪•t**.\x‬״•‬
‫^*ייא‬
‫‪0‬‬
‫שרה ליקה הגר ושמע לרה׳׳ק שבה ‪.‬‬
‫ודברי מהרש״א בזה אינם ב־וריס לי‬
‫לאברהם‬
‫ע״ש ‪ .‬ומיהי ק׳ היאך היה־‬
‫׳«‬
‫לישא הגר דחע״ג רמשים שפחה ליכא‬
‫בבעה הדחק לפיכך בניס אבר יולדו להס‬
‫דור ג׳ וכי׳ ושחר אימיה מיהריס מיד‬
‫ץ״ץ'‬
‫ן‬
‫*‪ p‬י י•‬
‫‪-‬‬
‫י‪-.‬י־י‪-‬י«‪.‬‬
‫יי״‪-‬‬
‫‪•I‬‬
‫*‬
‫‪ I‬׳«‬
‫‪-‬‬
‫‪I/‬‬
‫ן‪1‬‬
‫‪I.‬‬
‫‪0‬‬
‫׳‪w>10.01‬‬
‫—•»•ך «׳‪» >- A-^,-» 1‬׳‪ A‬ו » י‪» #I‬י » ‪ 010‬א‬
‫׳‪10‬‬
‫‪ - mJ‬׳‪#‬‬
‫חפץ‬
‫דרים‬
‫חעאו בכך ואדרבא עשו לו כביד‬
‫מותרים היו מיד ופוקד עון בנים על‬
‫אבית לא שמענו ואוחם החוטאים עצמן‬
‫הם מוחרים קודם שחטאו כי אין דני;‬
‫את האדם אלא באשר הוא שם ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״ ך־‪ ,‬וערל זכר וכו׳ ראם על הציווי‬
‫שאיני אלא לזכר הא כבר כתי׳‬
‫המול לכם כל זכר ‪ .‬ול הרא״ם אינו‬
‫מדוקדק ע״ש ‪ .‬וז״ל יב״ע הגר ברת‬
‫פרעה בר נמרוד דטלקך לאתינא‬
‫מורא ע״כ א׳׳כ משמע דכישיז היא‬
‫ומותרת ונק׳ מצרית על שם מקימה‬
‫‪,‬‬
‫יו‬
‫י•‬
‫ואת בריתי ‪ .‬ברית המילה‬
‫ך״ך|‬
‫וכו משמע מהכא רבני‬
‫ישמעאל וב״ק לא מחייבי במילה דהא‬
‫כתי׳ ואת בריתי אקים את יצחק ‪.‬‬
‫יק׳ דבםנהדרין דף נ״ט ע׳׳ב דמילה‬
‫לא נתנה לישמעאל דכתי כי ביצחק‬
‫יקרא לך ז ר ע ‪ .‬ופריך בני עשו ליחייבו‬
‫ביצחק ולא כל יצחק ‪.‬בני קעירה לא‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫ליחייבו אמר קרא את בריתי הפר‬
‫לרטת בני קעורה ע ״ כ ‪ .‬וק׳ אמאי לא‬
‫מייתי לה מדכתיב ואת בריתי אקים‬
‫את יצחק למעוטי ישמעאל ‪ .‬ואפשר‬
‫דאהנ״מ חלא משום דמקרא דכי ביצחק‬
‫אצשריך משום עשו נקע ליה לישמעאל‬
‫א״נ אי מואת נריתי הוה דרשינן לה‬
‫כדרבי אבא מכאן למד ק״ו וכו׳ כמ״ש‬
‫רש״י נםמוך‪ .‬רש להקשה בםוגייא זו‬
‫טובא דמנלן דקרא דאת בריתי הפר‬
‫לרטת בני קטורה אימא דמרבי עשו‬
‫יז‬
‫וישמעאל כיפי מנייק רמאי הזיה ונר׳‬
‫לחרץ עמ״ש הרא״ם פ׳ ויגפ רני ביצחק‬
‫יקרא לך‬
‫זרע וכוי לא‬
‫ממעט‬
‫אלא זרעו של ישמעאל שנבר בא‬
‫לעולם ולא ב״ק שעדיין לא באו לעולם‬
‫עיש ד ה והנה עיניכם מאוח‪ .‬וכדבריו‬
‫ז״ל נר׳ להדיא מדברי הרמב״ם פ״י‬
‫דמלכים דין ה' וז׳יל אמרו חכמים‬
‫שביק שהם זרבי של אברהם שבא אקר‬
‫ישמעאל וינמק חייבים במילה ע״כ‬
‫מטאר כמ״ש הרא׳׳ם ‪ .‬ויש שהקשו‬
‫על הרא״ם דהא ש״ם פריך אלא מעתה‬
‫ב״ק לא לחייבו ואצטריך לרבויינהו‬
‫מאת בריחי הפר ואמאי לא משני‬
‫דב״ק לא ממעטי מכי ביצחק כיון שלא‬
‫באו לעולם ‪ .‬ולק״מ דש״ם הכי פריך‬
‫אצא מעתה ב״ק לא לחיינו דמנלן דכי‬
‫ביצחק לא קאי אלא אאותס שבאו‬
‫לעולם כיון דלא כחי קרא אהרינא‬
‫לרבויינהו ‪ .‬ומשני הא רבי קרא ב״ק‬
‫מאח בריחי וא״כ ע׳׳כ קרא דכי ביצחק‬
‫לא מעיע אלא בני ישמעאל ועשו שבאו‬
‫לעילם‪ .‬דא״אלו דמדבי הכל דהא כהינ‬
‫אתה וזרעיך אחייך וכחי׳ כי ביצחק‬
‫ובו ‪.‬ובזה תחיישב קושייהינו ונתבררו‬
‫דברי הרמב״ס והרא״ם ז״ל‪ .‬ומ״מ יש‬
‫לתמוה על ה־א״ם שפי־ ר ב ד דש״י‬
‫עם דברי הרמב״ס •דרש״י פי׳ בםנה‪ ::‬ין‬
‫דזרע ב״ק לא מחייבי במילה גם נ פ‬
‫בא ד ה תושב ונו נתב שם הרא׳׳ם‬
‫דערבי מהול וגנמוני מהול הם מבני‬
‫קטורה שגתחייט במילה ע״ש ‪ .‬ג ם ק׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שהרה״ם‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫שהרא״ם סצמו פ׳וישנ דיה איש מבר•‬
‫נ ת נ דשמעאל וגני קטורה לא נקראו‬
‫של ום אלא למי שנצסוזס טל המילה‬
‫ולא למי שאיגו מצווה ואינ כיון דטרני‬
‫מנרי אע״ס שהם ממשפחת אנרס•‬
‫וגגמוגי היי<ו גיק כמ״ש הרא״ם והגי‬
‫מצינו שלא נקרא זרע אברהם אלא‬
‫מחייבי נמילם וזרע אגרהס מיקרו‬
‫יצחק לבדו שנא׳ כי ביצחק יקרא לך‬
‫א״כ אמאי קא נהו שיש ואעיג דמהילי‬
‫זרע וכו׳ ע״ש ‪ .‬הרי דגם מ י קעורה‬
‫ממעשי מקרא דכי ביצחק הפך דבריו‬
‫כאן והפך הש״ס דביק בכלל כי ביצחק‬
‫ונכלל ולזרמך דגני מילה ‪ .‬אך הא‬
‫קשייא לן לרמת הרא״ם ז״ל דנ״ק‬
‫מיקרו זרע מהא דאמרינן סרק‬
‫אין מעמידן דף כ״ח מנין למילה בגוי‬
‫שהיא פסולה שנא׳ ואחה את וריחי‬
‫חשמיר ושירש״י אתה וזרעך אחריך‬
‫ולא גוי ‪ .‬ר״י אמר שנא׳ המול ימול‬
‫המל ימול‪ .‬ומסיק מאי ניגייסו ערני‬
‫מהול וגנעוני מהול‪.‬למ״ד המל ימול‬
‫אינא ‪ .‬למיד ואתה אח נריחי תשמור‬
‫כמאן דלא מהילי דמיין והא לדברי‬
‫הרמנ״ם שטמא הוי משום דלא נצטוו‬
‫וג״ק נצטוו ‪ .‬וחי קשה לסי״ז גני‬
‫נדרים דקי״ל הנודר מן המולים אשור‬
‫נטרלי ישראל ומותר במולי אויה ולדעת‬
‫הרמנים וטעמו יהיה אסור נמולי ל ק‬
‫והרב מ״ל בה׳ מלכים יישנ וה ‪1‬כתנ‬
‫וכיון ו נ ח ע ר ט כל םאומות לא מחית‬
‫איגיש נסשיה לססיקא ואין כונתו אלא‬
‫טל ישראל‪ .‬אבל לא יועיל יישובו לסוגיא‬
‫לע״ז דקאי אמי קסורא בלחוד ואף‬
‫אם נאמר דערני וגנטוני לאו היינו‬
‫ג״ק נמ״ש הרא״ם אלא אומה מהולה‬
‫נפירש״י שם מ״מ צריך שעם למה אמרו‬
‫מילה נגוי ססולה דמשמט איזה גוי‬
‫שיהיה ‪ .‬מיהו לזה י״ל דס»מא משוס‬
‫דמעורנין נין האומות וצל״נ עוד‬
‫תמה הרב מ״ל טל סרא״ם ס׳ חיי שרה‬
‫ד״ם שסר מתנה וכו שהקשה איך‬
‫העביר אנרהם הגחלה מישמעאל ונ״ק‬
‫ליצחק והא קי״ל לא תהוי וכו׳ ‪ .‬ות•'‬
‫רשאני הנא ונתיב כי ביצחק יקרא‬
‫לן זרע‪ .‬ג^ק׳ הריב ואנתי היאך‬
‫העביר הנחלה מנני קטורה שהם זרעו‬
‫כמ״ש סרג סי ויגש והצ״ע‪ .‬ונ״ל דל״ק‬
‫ול״מ ולגבי מ י קטורה לא שייך אעבורי‬
‫אחסנתא שעדין לא נולדו ולא נאו‬
‫לינא ו נ ו ׳ ‪ .‬וקשה ניון דערני וגנעוני‬
‫היינו ניק שנצטוו נמילה לדעת הרמנ״ם‬
‫וסרא״ס אינ היני קאמר דלמאן דאמר‬
‫ואתה את נריתי תשמור לינא ואמאי‬
‫כיון דביק ננלל זרע אנרהם סם‬
‫היני ממטסי מואתה את בריתי תשמור‬
‫הא בני שמירה נינהו וזרעך קרינן‬
‫נ ה ו ‪ .‬ובן ק׳ אהא דסריך החם ולמיד‬
‫המל ימול לינא והחניא הנודר מן‬
‫הערלים מותר נטרלי ישראל ואסור‬
‫נמול• אויה אלמא אטיג דלא מהילי‬
‫נמאן דמהילי דמו וכו׳ עיש וקשיא לן‬
‫דאסי׳ מיש םרמג״ם ויל נםלכוס‬
‫נדרים שסשעם םוא מסגי שאין טוני*‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לעולם‬
‫חפץ‬
‫יח‬
‫חיים‬
‫לנולס ולא נשא אמס בשעס שנחן‬
‫ג ב ימים א׳ איכא סכנה ש ס י ‪ .‬ולא‬
‫‪,‬‬
‫המחנה ליצחק ולא שייך בהא עבורי‬
‫ידטתי איך יתיישב לשיטתו לדעת חזל‬
‫אחשנחא ולא קשייא לן אלא מישמעאל‬
‫ל הכתוב בהיותם כואבים ‪ .‬ולמה לא‬
‫שכנר כילד ובהך איכא לשנויי דלאו‬
‫הלנו ב ל ימים הא׳ שהיו כואבים‬
‫זרמו מיקרי ולא נקט הראיס בני‬
‫יותר ‪ .‬אבל הנר דודאי לכ״ע איכא‬
‫קמורה נקושייחו אלא נאשיגרח לישנא‬
‫סננה בב ימים• מפי מיום ג ‪ .‬אבל‬
‫ושם אכחוב אי״ם ודו״ק ‪:‬‬
‫בענין החולשה חולי וכאב ותשות כת‬
‫ך׳׳ךן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יליד ביח וכו׳ ‪ .‬דברי רש״י‬
‫בל יום ג הוא יותר מ נ ימים ה א ‪.‬‬
‫והרא״ס חמוהיס‪ .‬ואיני רוצה‬
‫והיא ע״ר שלהי קיימא קשה מקייעא‪.‬‬
‫האריך נהם‬
‫ולכך אז״ל איי מבקרין את החולה אלא‬
‫מהרש״א במס שבח והרמ״ז זלה״ה‬
‫ביום ג ‪ .‬ואנ׳ כיון שראינו שבחרו‬
‫ע ש ודוק ‪:‬‬
‫שמעון ולוי להורגם ביום ג יוהר מב׳‬
‫שכנר‬
‫להאריך בזה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ימים הא׳ מסתברא רהביקור ג כ היה‬
‫‪,‬‬
‫פרשת ריזיין‬
‫ךי״ךן‬
‫וירא וכו עיין הרא״ם‪ .‬ונר‬
‫‪,‬‬
‫ביום ג ׳ ‪ .‬וכ״כ הרן זל׳ בהדייא בנדרים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫דף לא׳ ‪ .‬ע ש ׳ ‪:‬‬
‫והנהג אנשים ‪ .‬עיי הראם״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כי אם אין זה לניקור אלא‬
‫שהקשה דבתרי סגי ו נ ע ‪.‬‬
‫לדינור שאח״כ לא היה לו להקב״ה‬
‫ע ש י ‪ .‬וגר כי אא׳ למלאך ההופך‬
‫להראוח אליו כלל כיון שהוא שלה‬
‫סדום שהוא דין לעשית שליחות אחרת‬
‫למלאכ ס להיות לו כאורחים היה לו‬
‫לבשר את שרה אי לרסאת אברהם‬
‫להניתו להתמסר! ממם וכאשר יצאו‬
‫כעגייגס רחמים והס שליהיות הפכיים‪.‬‬
‫מאתו להפוך סדום אז הי״ל לדנר עמו‬
‫ופשוע ‪ .‬י נ כ זיל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כך ‪ .‬אלא יראי עיקר הגילוי היה‬
‫ך״׳‬
‫להראות אליו נלנד לנקרו ומפני שפייסו‬
‫הוא וכו׳ לשונו זל׳ מגומגם ‪ .‬כיון דהיינו‬
‫שלא לעטר הוצרך להמחין ע ד שדבר‬
‫לפניו מה ל׳ נקייה הוא ‪ .‬ואולי הוא‬
‫עמו וק״ל ‪:‬‬
‫מ״ש כל הינאדאינא למדרש דרשי׳‪.‬‬
‫יום ג׳ למילחו ‪ .‬הראם׳‬
‫ועיי׳ הראם׳ זל׳ מש בזה ‪ .‬ובאמת‬
‫האריך נזה והעלה ולדעת‬
‫שדבריו זל אינם מובנים‪ .‬ונר׳ שמיש‬
‫רשי׳ נשנח ואף נ ג ׳ ימים הא׳ איכא‬
‫אגל במציעא וכו׳ חוזר ע״כ דברירג״י‬
‫ה נ ג ה ‪ .‬צ״ל דהא גמרהגמיר לה ‪.‬גם‬
‫שהוא סוגר דעליו לסגיו וסמוכים לו‬
‫בא׳יך״‬
‫־‬
‫ע ל י ו ‪ .‬לכניו אבל לי גקייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬וזהו שכחי‬
‫כתנדסוג־יא דפס׳ פליגא אאונקלוס‬
‫קא׳ ולא לפניו ממש‬
‫שחרגם כד חקיסו להוןניביהון • דלשס׳‬
‫אחז׳ ראה שסיו נצביס במקום א׳‬
‫וקדם‬
‫חיים‬
‫חפץ‬
‫וקרם סוא ורץ ‪ .‬נר׳ שפירוש נצבים‬
‫הוא ניחא דלוהשהחוס דםום קאי אגנא‪.‬‬
‫מליו םיינו שהיו רחוקים ממנו קצת ‪.‬‬
‫דלאי במציעא ‪ .‬וקל ‪.‬‬
‫והיה צריך לרוץ אליהם ‪ .‬אבל במציעא‬
‫‪,‬‬
‫ך״ףן‬
‫‪,‬‬
‫ויאמרו אליו ‪ .‬עיי׳ הראם‬
‫‪,‬‬
‫סוברים דעליו היינו לפניו ממש אלא‬
‫ולסי דרכו י״ל עוד דאילמירק‬
‫‪,‬‬
‫אייו לחוד אחא לא הי״ל לנקד אלא‬
‫אחריהם‬
‫הלמד ונשאר איו והוי הכתנ ר נ ה‬
‫מנעיל ‪ .‬וי״ל דגם םם סוברים שגם‬
‫על הנקודה ודרשי׳ םכתב‪ .‬אלא ודאי‬
‫אחר שפירשו ממנו היו)צנים נמקום‬
‫לעקור כל החינה נאלאשמועי׳ ד א ‪.‬‬
‫א׳ שלא להפריחו • ופניהם אליו והיינו‬
‫ומ׳׳מ ג״ל שהדין עס החוס׳ שכאשר‬
‫לקראתם • ומהר״שא סי׳ לקראתם היינו‬
‫נפרש מאיו דאף לשרה שאלו איו׳ א נ ׳ ‪.‬‬
‫לקרוא אותם ‪ .‬ודוק ‪:‬‬
‫ממילא שמעי דדרך ארץ כ ן ‪ .‬דאליכ‬
‫שאחך פירשו ממנו ‪ .‬וקל ‪ .‬ולפי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רנותי ק מאי לקראתם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך*ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ורחצו רגליכם‪ .‬לאנק רגליהם ‪.‬‬
‫ק׳ נשלמא שאלת איה שרה היהה או‬
‫ק׳ איך‬
‫השתחוה להם ‪.‬‬
‫כדי לנשרה ‪ .‬או להודיע שהיא צנועה‬
‫מרן‬
‫קיג׳‬
‫או לשגר לה נוס שנ״ר ‪ .‬אנל פאלח‬
‫המתפלל ונא בגגדו גוי שי״ל שתי וערנ‬
‫אנרהס למה הרי יודעים הינן היה ‪.‬‬
‫והגיע למקום שצריכים לשחות לא ישחה‪.‬‬
‫ואם לא ידעו ושאלו נדרך השואלים‬
‫ונמס ע״ז אמרי מעין המקלח מים‬
‫מם צורך לכתונ עוד להודיעני זה ‪.‬‬
‫נפט ע״ז לא ישוח לשתות מ מ נ ו ‪ .‬מפני‬
‫אלא ודאי ללמד ד״א אתא‪ .‬וגס שיעת‬
‫‪.‬שנר כמשחחוה לעיו ‪ .‬ואפי במקום‬
‫רשי׳ נחומש נ ן היא ‪ .‬ולכן הוסיף‬
‫סכנה ‪ .‬וכיון שהם עונדים לאנק‬
‫ולאשה על האיש ‪ .‬דהיינו איו שמשם‬
‫רגליהם אסור להשתהות להם‪ .‬והפריח‬
‫עיקר הלימוד רכך הוא דא׳ ‪ .‬ומ‪:‬‬
‫נאו״ח תי שהאבק לא היה כנגדו ‪.‬‬
‫שנתקפה אמאי דאמרי קול נאשה‬
‫כיונ‬
‫‪.‬והא‬
‫‪,‬‬
‫נא״ח‬
‫סי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ועוד נר׳‬
‫‪,‬‬
‫דאנק‬
‫ערום ‪ .‬לאו קושייא דלא נאמר זה אלא‬
‫אנק הם‬
‫נקול שירה או נשאלת פלוס שהוא ענין‬
‫לע״ז‬
‫של חינה ‪ .‬אנל שאלת עניינים אחרים‬
‫קמכוין • דאי הכי למה השחחוה לאוחו‬
‫לא‪ .‬עוד נהכ שהתוס תירצו םוגייא‬
‫אבק ולא לשאר אבק שבקרקע‪ .‬אלא‬
‫דמציעא עם סוגייא דקי דהתס נאומר‬
‫ודאי להם השהחוה ‪ .‬ועוד דהכא כיון‬
‫אים סןלונות ‪ .‬אכל לשאול בשלומה‬
‫שמרצה אוהם אחך׳ לביא אל ביהו‬
‫אפור אפי ע י בעלה ‪ .‬ודייק מינה‬
‫מוכחא מילהא דעל כ; השהחוה‪ .‬ועוד‬
‫הראם דאיה פלונית שהוא שואל על‬
‫כ מ ר נודע אאע״ה שעקר ע״ז מן‬
‫האשם עצמה והוא דבר של חיבה אפי‬
‫העולם ‪ .‬ולפי דברי רזל׳ דאדני קדש‬
‫שלא ע י בעלה אסיר דאיכא קירוב‬
‫רגליהם‬
‫לסי מש׳ הרא״ם‬
‫‪,‬‬
‫לד׳ אלא‬
‫לכל‬
‫משחהויס ‪ .‬א״כ מוכח דלאו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫תים‬
‫יט‬
‫ו ע ח ‪ .‬אנל כששואל סל נמלה וליכא‬
‫והא ואמרי׳ בעלמא בעובדא דרב ור״ח‬
‫קירונ ו פ ת נ ה ו ה אפי׳ שואל לאשה‬
‫בריה רהוה מפיך לאימיה י וא״ל אם‬
‫שרי וושוע ‪ .‬גס נעיקר טוגח סתוס׳‬
‫לא תעביד הכי משום למוו לשונם ו ג ר‬
‫נ״ל שאין כוונתם נמו שהבין ה ר נ זל׳‪.‬‬
‫שקר ולא שרי מפני שלום ‪ .‬י״ל והתם‬
‫אלא ואיה סלוני ופלונית ושאלת שלום‬
‫כיון שהיה עושה כן פ ד ר בקבעאיבא‬
‫ו נ ר א׳ הו* ‪ .‬אלא נוו*תם דווקא‬
‫למיחש שיהא ל ג י ל ‪ .‬וכדכהיב‬
‫שאלה שתהיה נשאלת איה מ׳ שזו השאלה‬
‫לשוגס ‪ .‬ותו והתם לא סייל לעשות כן‬
‫אינה יודעת נ ה האשם נ ל ל ‪ .‬אלא שואל‬
‫דאעג׳ ואיכא שלום םיליל כן לרב‬
‫לאשה ‪ .‬אנל לשאול נשלומה בלו׳ לשלוח‬
‫שישנה לה נ ו י שתעשה כרצונו ולא הים‬
‫לה שלום ‪ .‬אסור אפי׳ עי׳ נעלה ‪.‬‬
‫צריך לשנות ‪ .‬וא״ת מאי שנויי יש הלא‬
‫למוו‬
‫וכן תי׳ התיס׳ נהדייא נקדושין ד׳‬
‫אין כאן אלא קיצור ‪ .‬שגס סיא אמרה‬
‫ע ׳ ‪ .‬וםוא עצמו תי׳ הרב ‪ .‬ואם לא‬
‫איזרי בלותי ואמאי שינה ‪ .‬והיינו ואמר‬
‫תאמר בן ותבין דברי התוס׳ נאשר‬
‫במציעא דלא מותינ איסו נוקא׳ איהי‪.‬‬
‫הנין הרב א״נ אמאי קא׳ שס׳ ע״י‬
‫אבל א״ל דשינה סייגו קיצר ‪ .‬רליתא‬
‫נעלה שאני‪ .‬הא אין הדנר תלוי נע״י‬
‫ונהוייא אמרי׳ בירוש׳ • ק ׳ וסאה איר‬
‫נעלם ‪ .‬דהא שמואל נמי נע״י נעלה‬
‫חנינא נא ולאה במה קשס לה״ר שדברו‬
‫מיירי ‪ :‬ועיקר התי׳ הוא שיש חילוק‬
‫הכהינים רנרי בדאי להשיל שלום נין‬
‫בין איה ס׳ לשאלת שלום והבי הולל׳‬
‫אב׳ ושרם דכתי׳ ותצחק שרי בקרבה וכוי׳‬
‫והכא באיה‬
‫ואדוני זקן ולאנרהם אינו אומר כן אלא‬
‫סלונית ־‪ .‬וממילא או תרווייהו בעיי‬
‫ואני זקנתי ואדוני זקן אין כתי׳ אלא ואני‬
‫נעלה ‪ .‬או נאמר דאיה מ׳ אהי׳ שלא‬
‫זקנתי עכ״ל‪ .‬הרי בהדייא דאינו קיצור‬
‫עיי נעלה שרי‪ .‬אלא נר׳ כוונת התוס׳‬
‫אלא דברי נדאי‪ .‬וכן העלה כראם׳ ז״ל‪:‬‬
‫כמש׳‪ .‬וכ׳׳פ הריס׳ זל׳ נטוגתס ע״ש‬
‫ך״״ףן לממן אשר יציה ונו׳ כוונתו‬
‫החם• בשאלת שלום ‪.‬‬
‫וקל׳ ‪:‬‬
‫דלמען אינם דנרי םנתונ‬
‫כוס שב״ר‪ .‬סמס כוס שנ״ר‬
‫שנותן עעם למה מצוום אב׳ כ ך ‪ .‬למען‬
‫של‬
‫הניא‪ .‬וח״כ יהיה ע״מ לקבל סרס ‪.‬‬
‫נרםמ״ז נדאמרי׳ בעלמא לישור לה‬
‫והבתוב אמר אגרהם א ו ה נ י ‪ .‬לכן סי׳‬
‫מר נסא דנרנתא לילתא‪ .‬ואטם׳ שלמם‬
‫שםס וברי אברהם שאו׳ נ ך לנגי ביתו‬
‫לא הל*א היינו לחם חם שרצה למשות‬
‫לחננס ‪ .‬והיינו וקא׳ נ ת ר ה נ י על ביס‬
‫‪TND‬‬
‫בל׳ חז׳יל םוא נוס‬
‫*יום" אבל לחם קר של אתמול םניא‪.‬‬
‫אגרהם לא נאמר ונו׳ ‪:‬‬
‫א<׳ כמ״ו ננ״ר שגם אותו ה ג י א ‪ .‬וקלי‪:‬‬
‫ף ״ ״ ף ן ואברהם ע ו ו ט מומו תיקון‬
‫ואני זקנתי ונו׳ מפל השלום‪.‬‬
‫סופרים וכו׳ סי׳ שהלשון תקני‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫הכתוב‬
‫חיים‬
‫חפץ‬
‫ועיי׳‬
‫ולא מיחו‪ .‬ולולא אמירתם היו מתים‬
‫הראם ס ' ח ט א דה׳ישכננה ‪ .‬עיש‬
‫שלא מיחו‪ .‬אגל נח וגניו היו מוחים‬
‫הכשונ כסופר המתקן לשונו‬
‫‪,‬‬
‫ודוק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ומוכיחים לדור המטל ולכך נמלשו ‪.‬‬
‫דייה כי רנה וכו אין קו מזה‬
‫מיהו נש״ס ן מ״ז ד ד ‪ .‬סריך אהאי‬
‫לסירשי ס' ויחי דה׳ פחז‬
‫קרא ולא והכחי והכרחי ממך צדיק‬
‫כמים וכו׳ שכחנ שם להיסך ע״ש ‪.‬‬
‫ורשע ‪ .‬ומשני החס שיש גידם למחוח‬
‫שכן ראיחי שהקשו והניחו נ צ ע ' ‪ .‬כ י‬
‫וכו משמע דגני סדום גאין נידם איירי‪.‬‬
‫לא נחנרשי׳ כאן כלל זה אלא נחינט‬
‫ומ״מ הנ״ר ורש״י סוכרים כמ״ש‪ .‬וגם‬
‫שהיא ל׳ נקנה ויסודה נ אוחיוח ‪.‬‬
‫שם נשס משמע דלא כפי׳ הראם׳ ‪.‬‬
‫כמטאר נונריו ס׳ לך לך דה ויהי‬
‫ע״ש ודוק׳ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך!‬
‫חלילה לך לעוהכ׳‬
‫‪.‬‬
‫חלילה ל ך ‪ .‬שלא יאמרו וכו׳‬
‫דנין נעוהז׳ נין‬
‫נעוהנ׳‬
‫עיי׳ הראם׳ ולאהננחי דנריו‬
‫יתחלל שמך ח״ו שיאמרו כך היא‬
‫נקושייא א ‪ .‬דנדור המטל איכא‬
‫אומנותו ‪ .‬א״נ היק חלילה וחולין הוא‬
‫למימר שגם הצדיקים מחו ולא נמלמו‬
‫לך להשוות צדיק ורשע נין נעוה״ז‬
‫נח ונטו אלא מסגי קיום המין‪ .‬ושאר‬
‫נין נעוה״נ והזניר שניהם מפני שאנשי‬
‫םצדיקים מחו‪ .‬אנלנסדום כשימלטו‬
‫סדוס נסרדו משניהם כדאי נחלק ודנרי‬
‫•םצדיקים מס פחחון פ ה לו כ ן היא‬
‫הראם נזה דחוקים ‪:‬‬
‫השמש נאה ‪ .‬ע״ש ‪:‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אומנותו שהרי כאן גמלתו ואם כך םיא‬
‫כלו‬
‫‪,‬‬
‫‪JI'H‬‬
‫שני המלאכים וכו׳ עיי׳ הרא״ם‬
‫אומנותי היה מאנד הכל‪.‬אלא ודאי‬
‫מיש מ״ז ‪ .‬ול״נ דס״ק כי‬
‫אין צדיקים חון מאלו‪ .‬גם מה שהקשה‬
‫אנרהם שהיה כחו‬
‫נדמו לו‬
‫מאי שלא יאמרו דמשמע שלולי אמירחם‬
‫כאנשים דעלמא כאורח נמה‬
‫היו מחים גם הצדיקים‪ .‬ואמאי והא‬
‫אנל ליע היה כחו ר ע נדמו לו כמלאכים‬
‫נדור המטל נמלטו‪ .‬הא נמי לא קשייא‬
‫לא שהיה ס ט ר שהם מלאכים אלא‬
‫די״ל ודאי לולי אמירחם היו מחים דכ״מ‬
‫שהיו נעיניו כ״א של שורה ונוראים מאד‬
‫שאתה מוצא זטח וכו יהורגח רעים‬
‫כמלאכים ‪ .‬אנל סנר שהם אנשים‬
‫ועונים ‪ .‬ואנשי סדום היו פרוצים‬
‫וחשונים ‪ .‬וכן אשח מטח אמרה איש‬
‫נעריות‪ .‬אנל נדור המטל אעס שהיה‬
‫האלדיס׳ &א אלי ומראהו כמראה‬
‫שם זנוח נמלסו נח ונטו לקיום העולם‪.‬‬
‫מלאך האלדכ׳ נורא מאד ‪ .‬וקל׳ ‪:‬‬
‫והייט דאמרי נחנק אף על נח ונטו‬
‫מקעון ומד גדול • והא דאמרי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נחחםגז״ראלא שמצא ח ן ‪ .‬א נ ׳ האי‬
‫צדיקים דסדום היינו שהיה נידם למתוח‬
‫ך}!‬
‫‪,,‬‬
‫‪-‬‬
‫גדול‬
‫ללון‪.‬‬
‫ננרכוח נקלקלה מחחיליןמן‬
‫הקסן‪.‬שהרינתחלהנתקלל נחש ואחע‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫כ‬
‫חיים‬
‫חוה וארס‪ .‬ומאי ראיה דילמא החס משום‬
‫דנחש התחיל נענירה ‪ .‬יל׳ הנח׳ אם‬
‫מי הכניסה לשיטש זה שהס ‪.‬‬
‫היו בצוער וראו עולם כמנהגו טהג ‪.‬‬
‫הושוו כלם כעבירה כי הכא ודאי‬
‫יעטר כוס‬
‫המתחיל נענש תחלה‪ .‬אבל גני נחש‬
‫שאין בידו עין שלא נצטווה שלא להסית‬
‫נמש׳ בפ׳ בראשית‪ .‬ועיקר העבירם‬
‫היא לעוברי הציווי ראוי היה לקלל‬
‫אלסוהוה תהילה אס לא מפני קטנוחו‪.‬‬
‫וק• ‪.‬‬
‫ד״ךק ויהפוך‪ .‬וכו׳ עיי׳ הראם‪ .‬ואין‬
‫ספק כי לא נהפכו אלא ד׳‬
‫שהחמישית היא צוער ומפו׳ נכתוב‬
‫שנמלטה‪ .‬אבל כוונת רזל׳ שכל החמשה‬
‫נסלע א׳ היו יושבים ‪ .‬וכולם היו‬
‫ראויוח ליהפך ובא מלאך והפכן‬
‫לאוחם הנז׳ בכהו׳ דהיינו ד׳ ‪ .‬ולא‬
‫הוצרך להוציא א׳ מהכלל ‪ .‬וששיט ‪.‬‬
‫ך״׳יךק ויזכור אלדים וכו׳ ולא פי׳‬
‫שזכר לו עזיבה ארצו ומולדחו‪.‬‬
‫כי זה מעצמו עשאו להנאהו כיון שראהו‬
‫לאנרהם בכל דרכיו חשנילוה׳ ע מ ו ‪.‬‬
‫גם הרן׳ אביו הטיל עצמו לנבשן מוגי‬
‫ז ‪ . :‬וכן נסוף נאמר לליע ההולך וט׳‬
‫ופירשי׳ מי גרם לו זאת הליכתו טם‬
‫אברהם׳ וטיי׳ הרא״ם‪:‬‬
‫ך״״ךן נ י ירא לשנת נצוטר ‪ .‬לא‬
‫ידטחי למה לא סירש מפני‬
‫שירא שמא ימלאו יחיה גם היא ותחמלא‬
‫ואולי חשט שגס עליה‬
‫משני שהיא קרונה לסדום ‪:‬‬
‫הכי אמרי ס ד ואעג‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫דמואנ ראויה היו להריגה ולא‬
‫נמלטו אלא משני נ׳ סדירות מונות‪.‬‬
‫וה״מ לא שייך נאנגרייא משאנ עמון‬
‫י״ל ממ נני עמון למה נאסר אף הגרוי‬
‫יותר מכל האומות ‪ .‬ונשי שגם הם‬
‫ראויים לעונש שהחעיאו יש וגס לא‬
‫קדמום נלחם וכמים וע״ד זה <תענו‬
‫ומורחקי מקהל ה ' ‪ .‬וכמ״ש לא תדרוש‬
‫שלומם ‪ .‬ולמה נאסרו נ ג ר ו י ‪ .‬אל הא‬
‫אתיא כפי׳ האחר שפירשי׳ ס סנחס‬
‫דמואנ לא נתחיינו שלא נכנסו לדנר‬
‫אלא מחמת יראה ‪ .‬והריף נע״י האריך‬
‫נזה ‪:‬‬
‫ויאמר אנרהם‪ .‬וכו׳עלכרחה‬
‫וכו׳ ‪ .‬סי עיכ שודאי היא‬
‫לא תרצה לו׳ כן ע ו ד ‪ .‬ולכן עשה נע״כ‬
‫נלי נטילת רשות ‪ .‬והרא״ם הנין נזם‬
‫דרך רחוק ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך ״ ך ן כי נביא הוא‪ .‬דאל״ך אשת נניא‬
‫נ ע י אםדורי וכו׳ וכדשריך‬
‫נם׳ החוצל‪ .‬וא״ל נ י נניא הוא ויכול‬
‫להמיתך נחשלתו דא״נ ני צדיק הוא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫מנע״ל‪ .‬ועיי׳ הרא״ס וק״ל ‪:‬‬
‫המסיר ונו נעלות השחר‬
‫סאחה שאין ניגיהם אלא שנה א ולא‬
‫ך״ך!‬
‫נמלטה עכשיו אלא מפני מיעות עונות‪.‬‬
‫הרא׳ ן מוסא סמסמנ״ל דלמאנהנן‬
‫ודוק‪:‬‬
‫םחמה ‪ .‬ומקרא מלא ונר הכתונ ט‬
‫‪,‬‬
‫‪JYH‬‬
‫ואיש אין נ א ק ‪ .‬לא ידעתי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לא אוכל למשוח מר‪ .‬וט ומה שהניא‬
‫‪,‬‬
‫יי״‪-‬י‬
‫חיים‬
‫חפץ‬
‫ושי׳ ראיה מדכחי׳ וכמו החס לאו‬
‫מציגן לאוקומי דפקידח שרה ג ד ה‬
‫והמערה איירי אלא שדחקו ללוע לילך‬
‫בהריון ממש משחעי ו נ ג ר קודם ד ה‬
‫נעמוד השחר והציע‪ .‬ולנ׳ דהאי בואך‬
‫התפלל על אנימלך ובר״ה נפקדה‬
‫שמה איגו ד ל הגיעך לשם אלא שיק‪.‬ם‬
‫שרה ואחר ר״ה נתרפא אבימלך וביוה״כ‬
‫לנוא לשם ויהיה הון לסדום ונא לשם‬
‫נימול אברהם וביום ג׳ באו המלאכים‬
‫והכירו וילך הרנה וכפירשי׳ שם ‪.‬‬
‫עכ״ד ואני אומר שדברי התום ברורים‬
‫והוכרחו רז״ל לזה שהרי הזהירו אל הבט‬
‫דקשייא לן עובא רפיון דקייל בר״ה‬
‫אחריך‪ .‬משום דאינו כדאי לראוח‬
‫נפקדה שרה ‪ .‬ולפי״ז פקידת שרה‬
‫בפורענוחם והוא ניצול‪ .‬וע״כ זה היה‬
‫אברהם שהיתה‬
‫‪,‬‬
‫היתה קודם מילת‬
‫בדרך קודם הגיעו לצוער אבל אחר‬
‫ביוה״ך ‪.‬‬
‫שנסגר בעיר דלתים ובריח לא יוכל‬
‫המלאכים נהפכה סרום‪ .‬ואחד הפיכת‬
‫לראוה והרי הוא ככל בני העיר ‪.‬‬
‫סדום באו לוע ובנותיו למערה ומפני‬
‫ואס ליא היתה הפירעניוח עד הגיעו‬
‫שבא על בנותיו ויצא ש׳יר עליו ׳׳או‬
‫וביום‬
‫ג׳‬
‫למילה‬
‫שבאו‬
‫למה הוזהר על ההבטה ולמה נעשה‬
‫מפ;י שנתמעעו עוברים ושבים עי׳‬
‫אשחו נציב מלח ‪.‬והלא לא היה עדיין‬
‫הפיכת סדום נסע משם אברהם דכתי׳‬
‫אז פורענות‪ .‬א״נ האי לא אוכל לעשות‬
‫וישע משם אברהם ויגר בגרר ‪ .‬ואז‬
‫דבר ‪ .‬היינו ההפיכה שהפך המלאך‬
‫לוקחה שיה לבית אבימלך ‪ .‬ואחר‬
‫שירד מאליו‬
‫בשלחה התפלל עליו אברהם ‪ .‬וא״כ‬
‫מאת ה׳ מה״ ש היה מעלות השחר ‪.‬‬
‫תימא ע״ע דפקידת שרה שהיתה עי׳‬
‫‪ .‬אבל המטר‬
‫הסלע‬
‫וכ״כ הרמי׳ ז״ל‪.‬ודו״ק ;‬
‫ך״ךן‬
‫הפלת חברה‪ -‬עכ׳ לא היתה נר״ה‬
‫וה׳ פקר את שרה זיל התוש׳‬
‫שהרי לקיחה שרה היחה אהר ר״ה‬
‫פ׳ החובל וז״ל לא בהריון‬
‫כמה ימים דאע״ג דאמרי׳ הוא גענה‬
‫משתעי קרא שהרי המלאכים בשרו‬
‫החלה היינו‬
‫שהחפלל על חבירו‬
‫את שרה מפסח שלפניו אלא ילדה‬
‫קודם‬
‫דלמד׳‬
‫בריוח כמו‬
‫אברהם על‬
‫דהפיכח סדום היחה אחר ד ה סל׳‬
‫אבימלך ע״כ והנה דבריהם ‪.‬סוחרים‬
‫דמעשה אבימלך היה קורם הפיכה‬
‫מ״ב הס ז״ל בפק׳ דר״ה דש״ש דדן‬
‫סדום כדעה מהרש״א ואע״ג דכחיב‬
‫נימול אברהם ובי״ג‬
‫ויםע משם^אין מוקדם ומאוחר בהו‬
‫בחשרי באו המלאכ־ם גם מהרש״א‬
‫וקודם לכן היה זה‪ .‬ולא ס״לכסירש״י‬
‫כחב עליהסוז״ל דבריהם סוחרים מ״ש‬
‫שמפני ש״ר דבטח לוע נסע ‪ .‬זה לא‬
‫סבר דביוה׳׳ך‬
‫שהתפלל‬
‫ולא‬
‫שיחפלל ‪ .‬וא״ל‬
‫בסק׳ דר״ה ד׳ דאברהס גימול ביוה״ך‬
‫וביום ג׳ למילתו נחבשרה שרה ושפיל‬
‫‪%‬‬
‫‪,‬‬
‫יהכן שהרי כשחזר ממצרים נהיישב‬
‫בחברון דכתי ויאהל אברהם ויבא‬
‫‪,‬‬
‫וישב‬
‫חפץ‬
‫כא‬
‫חיים‬
‫וישב באלוני ממרא ‪ .‬והמילה היתה‬
‫הוק׳ לו דסקידה זו אינה צריכה ‪.‬‬
‫באלוני ממרא ‪ .‬הרי דהנדלה קדמה‬
‫טוו כחב וארכיב קושייתו אחרי רכשי‬
‫למעשה אבימלך‪ .‬ועוד דנגרר שהה‬
‫ע ״ ש ‪ .‬ונר׳ דג״ז ל״ק ולא הק הראיס‬
‫כו׳ שנה כפי׳ רשיי בסוף הפרשה ‪.‬‬
‫והב״ר אלא שהביא‬
‫‪,‬‬
‫אלא טל רש״י‬
‫וא״כ איך אפשר דרפואח אבימלךהיחה‬
‫סוגייאור״הללמוו ממנה שא״א להריון‬
‫אהר ר״ה והמילה שהיחה גיוה״ך היחה‬
‫בעחוח מזה‪ .‬והנה רש״י סי׳ בהחובל‬
‫בממרא ‪ .‬וא״כ לא שהה בגרר אפי׳‬
‫והאי ורשא נסקא מונחי׳ וה׳ ס ק ו ‪.‬‬
‫חצי חדש ‪ .‬ובקרא כהי׳ ימים רניס ‪.‬‬
‫וכמ׳׳ש הרא״ס ‪ .‬ויש לחמוה למה לא‬
‫ועוד דבקרא כחי׳ ויסע משם אלמא‬
‫ודשו גני וה׳ המטיר טל סדום והיינו‬
‫דקאי אממרא שנימול ב ו ‪ .‬וסוף דברי‬
‫מטלוח השחר והיינו רקא׳ השמש יצא‬
‫מהרש״א חמוהים הס ב ע י ט ‪ .‬וע״כ‬
‫וכי׳ ולוט בא צוטרה וכבר וה׳ המטיר‬
‫נר׳ ברור דהאי מ״ד דאמר בפ׳ החובל‬
‫וי״ל דהחם בלא״ה שמטינן לה דהמטר‬
‫דפקידה שרה היחה מפני הפלח אב׳‬
‫היה בטלוה הש־ר כמש״ל‪ .‬מיהו ק׳‬
‫על אבימלך ‪ .‬לא ס־ל ביוה״ך נימול‬
‫גבי וה׳ פקד אח כרה למה לא דרשו‬
‫אברהם‪ .‬אלא ס״ל כדעה ס״ע דבניסן‬
‫הוא וביד כמו וה׳ המטיר ‪ .‬וא״ל‬
‫נימול‪ .‬ובניסן נחבשרה פרה‪ .‬ונהפכה‬
‫ודייקי׳ לה החס מדכהי׳ כאשר אמר‬
‫העטן ‪ .‬וקודם ר״ה‬
‫ומפרש לה החס כאשר אמר אל אבימלן‬
‫לוקחה לביח אגימלך והחפלל עליו‬
‫חרא דרש״י בחומש לא פי׳ כ ן ‪ .‬וחו‬
‫סדום ונמשך‬
‫אברהם • ונפקדה שרה בר״ה ואבימלך‬
‫דאכחי מי״ל רהואגעגה החלה דמכא'‬
‫נחרפא לאחר ר״ה‪ .‬ובזה יבואו דברי‬
‫אמר לא שמטען אלא שנענה גס הוא וי״ל‬
‫החום׳ מכוונים שהקשו שפיר שהרי‬
‫ודו״ק מ״מ דברי הרא״ס ז״ל מגומגמים‬
‫מפסח שעבר נהבשרה שרה ‪ .‬דאע״ג‬
‫שכחב דאס לא הפקד בריה אימחי‪.‬‬
‫דש״ס בר״ה ׳‪L‬״‪ b‬דבהשרי היה זה ע״כ‬
‫והביא‬
‫דר״ה והיא‬
‫ש״ס דהחובל לא סבר אלא כדעה ס״ע‬
‫כנגדו‪ .‬דההס קאמר בהדייא דילדה‬
‫וכמ״ש‪ .‬ואין דבריהם סוחרים כאשר‬
‫למקועעי; וההריון היה ביט׳ לחשרי‬
‫השב הרב ז״ל‪ .‬והרמ״ז ז״ל השיג‪*.‬ל‬
‫רלדה במו׳ בניסן‪ .‬ואס ההריון היה‬
‫מהרש״א בזה ‪ .‬אך גס הוא זיל לא‬
‫ברה׳ לא היה הש״ס צ״ל ד ל ו ה למקו׳‬
‫כיון בזה יפה וע״ש‪ .‬עוד חמה מהרש״א‬
‫דניון דשנה מעוברח היחה א״כ ילדה‬
‫על הרא״ם שנעלכ ממנו חידון החום׳‬
‫לז׳ הדשיס ומו׳ ימיס ועוד שא״כ יהיה‬
‫וחלילה‪ .‬אבל הרא״ס הקשה לדעח‬
‫בן ח׳ ‪ .‬וצ״ל שכוונח הרא״ס להק׳‬
‫רש״י שפי׳ כאשר אמר בהריון‪ .‬וע״ז‬
‫דכיוןדע״כ חפקד באוחו זמן מה בכך‬
‫ראיה‬
‫מסיגייא‬
‫אס‬
‫חפ• ן‬
‫דרים‬
‫אס נפקדה מקורס בימיס מוטעיס ‪.‬‬
‫דהיל״ל וידע הדבר ונו׳ ותו״ל‪ .‬ונידאי‬
‫ודע דלסוגייא דדיה ־ההריון היה ביע׳‬
‫דהיינו על הורוה בהי‪ .‬יעיד דהקב״ה‬
‫לחשרי ‪ .‬א׳׳כ הפקידה שהיהה בר״ה‬
‫אמ״ל על הנער ועל אמתך ‪ .‬ויקרא‬
‫אינה לא פקידה הריון ולא פקידה‬
‫קמא לא נהי׳ אלא על אי דוה בני ‪.‬‬
‫שהלד בריוה ‪ .‬פנבר כהבנו דסוגייא‬
‫לכך פי׳ דהרהי קא׳ קרא ‪ .‬וירע‬
‫דדי; ‪.‬פליגה אדההובל ‪.‬ואינה אלא‬
‫הדיר הגז׳ בעיני אברהס ‪ .‬דהיינו‬
‫פקידה גמורה שהלד בשנה זו‪ .‬ונמ״ש‬
‫גירוש הנער ואמו ו‪:‬ה ר ע על אודוה‬
‫הרמב״ן‪ .‬ודברי ההוס׳ דהדזובל אינס‬
‫בנו שיצא לה״ר‪ .‬ויהשר ואו׳ ועל אוי וה‬
‫אלא לסוגייא דההס ‪ .‬דסברא דמי ש ן‬
‫בנו ‪ .‬וכמוהו רביב ‪ .‬והקל־ה הביב‬
‫שנבר נגזר‬
‫אצ ירע על הגירושין‪ .‬וגה על יציההו‬
‫עליה לילד‪ .‬ולנך היצרנו לו׳ דהפקידה‬
‫לה׳ר הביבו ני ביצהק וכו׳ אבל זה‬
‫היה לילד בריוח ‪ .‬ואל ההמה אס‬
‫אינו בנך ‪ .‬וביב״ע ראיהי וז״ל יבאיש‬
‫הסוגיוה הילקיס ‪ .‬ד‪:‬א ר״ה סיבר‬
‫פהגמא ונו׳ על עיסק ישמעאל בריה‬
‫דסוגייא דר״ ה ס״ל כמי־ ד בניסן נברא‬
‫דנכק לכילהנא‬
‫ואמר ה׳‬
‫העילס‪.‬וא״נ לר״א דס״ל ההסבהשרי‬
‫לאברהה לא יבאש בעיניך על עליי ‪f‬‬
‫שעבר‬
‫גחבשרה אלמא‬
‫נברא העולס וס״ל דבפסה נולד יגהק‬
‫דנפק מהרבוהך ועל אמהך ראנת‬
‫דמפיק לה מדכהי׳ למועד אשיב נ ע ה‬
‫מה‪ :‬ך נל דהימר לך שרה קבל מינה‬
‫היה‪ .‬ע׳׳כ דמפיק לה מרכהי׳ למועד‬
‫דנביאהה היא אדום ביניזק יהקרו; לך‬
‫הזה בשנה האהרח וס״ל כדעה סייע‬
‫בנין ודין בר אמהא לה מהייהס בהדך‬
‫דסוגיא דההובל אחייא כווהיה ‪ .‬וכ״ז‬
‫ולפי״ז ההיה נל אש־ האמר השיבה‬
‫ברור‪ .‬ומהרפ״א פ״ק דר״ה הבין שהי׳‬
‫יי י י *‬
‫דנ״‪.:‬‬
‫ההוס׳ דההובל קאי גס לסוגייא י• >‬
‫וליהא כמ״ש וקיל ‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪01‬‬
‫נונראה‬
‫‪1‬‬
‫ך״ח‬
‫* יי׳ * ‪ .‬ו׳״‬
‫‪/ .‬‬
‫‪I / I‬‬
‫‪ r v v‬ן ‪01/‬‬
‫ן‬
‫‪0‬‬
‫‪.‬‬
‫ואה הילד ונו׳ עיי׳ הראיס‬
‫מי מלל ‪ .‬ע י ׳ הרא״ס‪ .‬ואני‬
‫מש׳ מההיא דמציעא נ ״ נ‬
‫המה כי נמצאו הרכה כהול‬
‫ההוס׳ בי״ ב ד׳ יו׳ גה ‪:‬הו׳ שדהה‬
‫כי מי גוי גדול ומי גוי גדול מי כמוך‬
‫יישביהו ההוס׳ שה ‪ .‬וק״ל ‪.‬‬
‫באליס‪ .‬ומי צור זולהי‪ .‬מי אל כמוך‬
‫ך״ך״! אהר הדברים ונו׳ וצ״ל שדבריו‬
‫יזיי^‬
‫*•יי ו יי ז‬
‫*‬
‫*‬
‫‪0‬‬
‫י ג ל שטן לא היו ביוה המשהה‬
‫י״ ״•ידי־״‬
‫•»»‬
‫‪M0.10‬‬
‫‪w‬‬
‫ועשה מי ברא אלה ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך׳יה‬
‫שהרי המשהה‪.‬לסוף כד׳ הדש והפקידה‬
‫על אודות בני• עיי׳ הראיס‬
‫אהריו לה׳ שנה ‪ .‬והין אהר סמוך ‪.‬‬
‫דרזיל הוקיל‬
‫ויש להדיה מדוע איהר השטן קטרוגו‬
‫ואפשר לו׳‬
‫חפץ‬
‫כב‬
‫חיים‬
‫עד פה‪.‬וצ״ל שהיה הולך ומקערג כל‬
‫עניינו בגירושי שרה שגירשה אותו כ ד‬
‫זמן זה‪.‬אלא פלא נחקבל קטרוגו עד כה‬
‫שלא יירש וחזר עוד להריב עליה ‪.‬‬
‫ברצון הקב״ה שאז הנכיון גד‪,‬ל ואז‬
‫וכאן גמי שנת הרהור אברהם כבר‬
‫א״א זקן גדול וחכיב לו בנו כיכ וא״א‬
‫נזכר ‪ .‬והוא העקידה ‪ .‬ומה שהכרית‬
‫להוליד וגם בנו גדול ורע בעיניו כ״כ‬
‫רז״ל לס נן ולא סי׳ אחר העקידה‬
‫וגס למד׳ אחר דבריו של ישמעאל לא‬
‫שסוברים כפי׳ רשב״ם וז״ל כ״מ שגא׳‬
‫היו דבריס אלו בעח גירושיו‪ .‬שהרי‬
‫אחר הדברים מחובר על הפ׳ שלמעלה‬
‫יהיה ג״כ אחר מופלג ‪ .‬אלא סמוך‬
‫ע״ש באורך ‪ .‬כלו׳ שהדברים שעברו‬
‫לעקידה דבר כן כשהיו מריבים על‬
‫הם שבה לאלו‪ .‬וכ״כ מהרש״א בפ׳‬
‫הגחלה כמט׳ ביב״ע שאעס״י שגורש‬
‫הנחנקיןגבי אחר דפ׳ העקידה‪ .‬ועוד‬
‫מבית אביו היה הולך ובא‪ .‬ונן מצינו‬
‫שאם דברים אגו אינם עגין לעקידה‬
‫שהיה עם אברהם בעת העקידה דנתי׳‬
‫גם היו מופלגים קצת דכהי׳ אחרי וכו׳‬
‫ושני נעריו ע מ ו ‪ .‬ושם ביב״ע אומר‬
‫יותר מוי הי״ל לסמיך לפ׳ העקידה‬
‫שאמר יצחק הנני הייס בן לו׳ שנה ‪.‬‬
‫ס׳ מיתת שרה שהיתה לה העקידה‬
‫ואס חפן הקב״ה בנל איברי איני‬
‫סבת מיתתה ‪ .‬וגם סמוכה ל ה ‪ .‬אלא‬
‫‪,‬‬
‫מעכב בידו מיד והאלהים נסה את‬
‫ודאי לא נסמכו אלו הדברים אלא‬
‫אברהם ‪ .‬ענ־׳ד ע״ש ‪ .‬ד;א כמהרש״א‬
‫מפני שי״׳ל קשר ושייכות עם העקידה‬
‫בפ׳ הנחנקין‪ .‬ע״ש ‪:‬‬
‫ע״י הרהורי דברים וכן דקדק רש״י‬
‫ר י ׳ ה קת נא ונו׳ שלא העדף דעתו‬
‫וכתב וזהו הדברים האלה שהיו ע״י‬
‫כתב הרא״ם שלא מצא זה‬
‫עקידה‪ .‬נר׳ שכיון לפ׳ מלת האלה ודו״ק‪.‬‬
‫בשום מקום י ונעלם ממנו שהיא כוגייא‬
‫ך ״ ך ן ו ב ת ו א ל ילד‪ .‬פי׳ דהוק״ל דבכולן‬
‫גש״ס בהנהנקין ע״ש וק״ל ‪:‬‬
‫לא חשיב בני בגיס וגם לא‬
‫אחר הדברים הרא״ם חמם‬
‫בנותיהן ‪ .‬ועוד דלנן מסתמא גדול‬
‫בזה‪ .‬ילמה שהק' מאי האלה‬
‫מרבקה ‪ .‬דאל״כ יהיה בן שנתים ימים‬
‫לא ידעחי למה לא הק׳ כן בס׳ העקידה‬
‫בנישואי רבקה ועשה כל אותם המעשי׳‬
‫דע״כ דאע״ג‬
‫וא״כ למה לא הזכירו ודו״ק ובילקוע‬
‫שהדנדם עצמם לא נזכרו מ״מ סבח‬
‫ראיתי דקמואל הוא לבן ע״ש ‪ .‬והוא‬
‫דייה‬
‫דכחי׳ האלה ‪ .‬אלא‬
‫הדברים נזכרו דסברח־ אמירח השען‬
‫תימא בעיני דקמואל הוא מבני נחור‬
‫הוא מפני המשחה הנז׳ וכן מחלוקה‬
‫ולבן הוא בן בתואל שהרי אחי רבקה‬
‫ישמעאל ויצחק שהיהה על ירושה שאמר‬
‫הוא ‪ .‬ואולי נתואל נשא אשת אביו‬
‫ישמעאל שהוא צדיק יוחר כבר נזכר‬
‫והוליד רבקה ‪ .‬וא״כ לבן אחי בתואל‬
‫ואחי‬
‫חיים‬
‫חפ^‬
‫ואחי רבקה‪.‬ואיי באיסור נשאה בחואל‬
‫בר עונשין היינו שאין מענישץ אופי‬
‫דאשח אב אסורה לב״נ אף לאח״מ‬
‫על אוחס עבירוח שעשה עד שיגדל‪.‬‬
‫ופליגא נמי אהא דאמרי׳ והביאו רשי׳‬
‫ואז יענישוהו עליהס ‪ .‬אבל אין זה נר׳‬
‫דיה לבן וגהואל וזיל רשע היה וקדם‬
‫כלל יפשיט הוא ‪.‬‬
‫להשיב לפני אביו‪ .‬עיש ודו״ק ‪:‬‬
‫ע ר ך‬
‫סליק פרשה וירא בשיר‪:‬‬
‫הר‪,‬׳ הראיס ממ״ש רשי׳ ס‬
‫‪,‬‬
‫בראשיח ע״ש‪ .‬ונראה דמ״ש‬
‫רש״י וכן לפני מח״ח לאו דוקא בכל‬
‫פרשות חיי שרר־!‬
‫ך׳״ךן‬
‫דורוח שקודם מח״ח‪ .‬אלא דיקא בדורוה‬
‫הא׳ באותם יוד׳ דורות שמנת ועד אב‬
‫‪,‬‬
‫מאה שנה ‪ .‬עיי׳ הראיס‬
‫שחיו שנים ארוכים ולא היו בני דעת‬
‫ידבריוחמוהים בעיני שהקשה‬
‫עד ק׳ שנה ‪ .‬אבל בימי אב׳ נתמעעו‬
‫חחלה מז־כח׳ רשי׳ משיגיע לכלל עונשים‬
‫השנים ואם יהיה בן עונשין ער בן ק‬
‫יג׳ אע״פ שאין‬
‫שנה ‪ .‬א״ך יעברו שני שלישי ימיו בלא‬
‫דבריו מוכרחים דלכלל עונשין יל׳ היינו‬
‫עונשים‪ .‬וזה דוחק ‪ .‬גס מה שנראה‬
‫עונשי שמים •ואחיך חי׳ דחיוב כרח‬
‫מדברי הרא״ש דכשקגלי עליהם תריג׳‬
‫היינו למלקוח ‪.‬וזה יצדק ל ה ק דברי‬
‫מצות היו נענשים עליהם געונשי שמיס‬
‫הרמב״ס‪ .‬אבל דברי רשי׳ דאיירי במילה‬
‫לכאי׳ ק׳ מנ״ל דאינם אלא כאעי‬
‫ומילה מיע היא ואין בה מלקוח וא״כ‬
‫מצווה ועושה והרשות בידם וי״ל דכייז‬
‫היאך חייבגוהו מנן יג׳ כ ר ח ‪ .‬והרמיז‬
‫דקבלו עליהם לקיים המידאיכאעינש*‬
‫וסחמא היינו מבן‬
‫‪,‬‬
‫זלה״הנעהלו׳ נהיפך מכה זה דכרח‬
‫שמים אי הדרי דומה למ״ש התום׳ גגי‬
‫דכחנ רשי׳והרמנ״ם ‪ .‬אינו אלא מבן‬
‫תפלת ערגית רשות ‪ .‬ראם התפלל‬
‫כ ׳ ‪ .‬אנל הרמנ״ם פא׳ דה״ל מילה‬
‫פעם א׳ שגייה הוגה ועי׳ מ״ש גזה‬
‫כחנוכל יום ויום שיענוד עליו משיגדל‬
‫כפ׳ פרשה דרכים‪ .‬ודו״ק ;‬
‫ולא ימול אח עצמו הרי הוא מנעל‬
‫דייה‬
‫גקריח ארכע ‪ .‬ועיי הראיס‬
‫מ ״ ע ואינו היינ כרח ע ד שימוח והוא‬
‫כחג ולא ידעחי למה‪ .‬ונר׳‬
‫ערל ‪.‬והראניד השיגו דננל יום ויום‬
‫כי כיון דכחי׳ קריח הארכע בהא׳‬
‫קאי נכרה ‪ .‬ע י ש ‪.‬ואף הרמנים לא‬
‫היריעה שאינה נופלח עיש העצם ‪.‬‬
‫פישרו אלא מפני שיכיל למול אחיך‪.‬‬
‫ע״כ הוכרחו לו׳ דהיינו מספר הארבע‬
‫ומדכחנ סחם משיגדל משמע וראי‬
‫ומושל העיר נקרא על שס עירו ‪.‬‬
‫דהייט מנן יג שגה‪ .‬וכיכ הראיה‬
‫וק־ל ־‬
‫‪,‬‬
‫לדוכחה וציעאסמ״ש זיל רב; כ׳ אינו‬
‫ך״ך!‬
‫לספוד לשרה‪.‬הראיס האריך‬
‫וכסו״ד‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫ובסו״ד העלה דקבלה בידם היחה‪.‬‬
‫וא״כ ק׳‬
‫דלא הי״ל לרש״י‬
‫ך׳״ךן‬
‫כג‬
‫ונקיה וכו׳ הק׳ הרא״ם דלקמן‬
‫להביאו‬
‫סירשי מבנות לומ או ישמעאל‬
‫דלא הול״ל‬
‫והצ״ע ‪ .‬ונ״ל דליק ששם לא אמ״ל‬
‫ויבא אברהם ‪ .‬אלא ויספור אברהם‬
‫האמת דקת מבנות ה כ נ ע נ י ‪ .‬שכיון‬
‫לשרה וחו לא ‪ .‬ולמאי נ״מ מודיענו‬
‫שהגיד להס שאדוניו השביעו שלא יקח‬
‫הכחוב שמיחח שרה היחה סמוכה‬
‫מבנות כגעגי ׳והיו מאוסים בעיטו‬
‫לעקידה סמינוח זמניי‪ .‬אלא ע״כ שע״י‬
‫והקפיד שלא להשיאו כא ממשפחתו‪.‬‬
‫העקידה מחה ש ר ה ‪ .‬ולנן הודיענו‬
‫היחה זחה דעתם עליהם והיו עושים‬
‫ולכן נר׳ דרז״ל דייקי‬
‫שהיו סמוניס ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לו עיכוב כי ידעו שיקבל אוחו ולא יקה‬
‫גר וחושב‪ .‬עיי׳ הרא״ם שהק׳‬
‫בנוח כנען‪ .‬לכך אל שי״ל אחרים ממש׳‬
‫מפ׳ לך לך וחי׳ דההם עדין‬
‫אברהם ליקח ויקפצו הם לשלחה שלא‬
‫לא הי״ל זרע ‪ .‬וזה דוחק שהכהוב‬
‫יקדמם אחר‪ .‬אבל האמה שאברהם יוחר‬
‫השיגם שם לפי שיעהה שהיו אומרים‬
‫רצה בבנוח מנר והביריו שהיו צדיקים‬
‫דלוס הוא במקום זרעו ‪ .‬ועוד דמה‬
‫מבנוח ישמעאל שהיה רשע ובנותיו‬
‫שלא זכה ג ה אכרהם אזיל משום שעדיין‬
‫רשעים‪ .‬וגםבטח לוש שיצאעלי׳ו ש״ר ע ד‬
‫הכנעני מחכקש לו זכוה‪ .‬וכחי׳ ודור‬
‫שהוצרך אברהם להחרחק מהם‪ .‬ואיך‬
‫רביעי וכו׳ כי לא שלם וכו׳ ואפשר‬
‫ישא מהם‪ .‬ואליעזר מעצמו אמר אוהם‬
‫להרן דודאי אכרהה זכה ג ה והיא‬
‫דברים כדי לייראם‪ .‬גם מה שהקשה‬
‫קנייה לו כחזקה‪ .‬ואה המקום אשר‬
‫למה לא השיא לו בהו של אליעזר שהיה‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יגהר גו יקריכ אליו‪ .‬אך אין לו זכוה‬
‫צדק יוחר‪.‬כבר כהב רש״י לקמן שאין‬
‫־לגרש יושגי האדן רק להיוח כאחד‬
‫ארור מהדבק בברוך דאע״ג דעגר‬
‫העם לדור ולקכור ככל איה נפשו ־‬
‫ואשכול נמי כנענים היו‪ .‬מ״מ גחקיימה‬
‫ודיין ;‬
‫בו הקללה שהיה עבד יוחר מהם ון״ש‬
‫ויקם השדה‪ .‬עיי׳ הרא״ס ונר׳‬
‫שהוא מבדו‪ .‬וכ״ש לפי מ״ש הדא״ם‬
‫שהוק״ל דאי מל׳ קנין א״כ‬
‫מכ״ר לקמן דאניעזר הוא כנען בן‬
‫השדה בחרא יחירא ‪ .‬והכי הול״ל‬
‫הם ‪ .‬דודאי יש לבחור יוחר מ ר ע‬
‫ויקם שדה עפרון והמערה אשר בי •‬
‫הארור מהארור עצמו‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫אלא יראי חרחי קא׳ רקם שדה עפרון‬
‫ד״ח‬
‫וכל סוב וכו׳ עיי׳ הרא״ם‪.‬‬
‫קימה היחה ל ו ‪ .‬ו ז ה ענין האחד וחזר‬
‫וכבר חמהנו בפ׳ בראשיח מה‬
‫ואמר השדה והממרה וכו׳ לאברהם‬
‫חי׳ על ביק שהם נקראים זרעכמ״ש‬
‫למקנה ‪ .‬וק״ל ;‬
‫הוא ז״ל בפ׳ ויגש ושו״ר שלא ממד‬
‫חיים‬
‫חפץ‬
‫ה ר נ נשעה א׳ נזה ‪ .‬כי ראיחי לו‬
‫סונר שאינה אלא דרך תחינה ונפיג‬
‫ד ל נס׳ וישנ ד״ה ע נ ד כחנ דנ״ק‬
‫דתטניח אמרי ג שאלו שלא כהוגן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לאו נכלל ז ר ע ‪ -‬ע ״ ש נשיעחו שנכאן‬
‫אליעזר ע נ ד אנרהס וכו יכול אקי׳‬
‫ומה שנ״ל נזה כהנחיו נ פ נראשית‬
‫חגרת וסומא ‪ .‬והק׳ השוס אמאי לא‬
‫והנה ראיחי למי שחי׳ לקושייתו ד ל‬
‫קאמר ממזרח ושפחה‪.‬ותירצו דהקודס‬
‫דנן שפחה אינו יורש את אכיו‪ .‬דהכי‬
‫מח אין נכך כלוס ‪ .‬וחימא לי דהא‬
‫קי״ל כפשק ה ר מ נ ״ ס ‪ .‬פא׳ דוחלות‪.‬‬
‫אכרהס וזרעו נאסר נכפתה ‪ .‬והכי‬
‫וליחאדודאיאאע״ה שחררה כשנשאה‪.‬‬
‫אמרי נינמוח ד ק דקא מזהר ליה‬
‫וכמ״ש פ לך לך כשם מהרש׳יא ‪.‬‬
‫רחמנא לאב׳ לא חינסנ שפחה וגויה רלא‬
‫וכ״כ הרא׳ס פ חולדוח‪.‬והכי איחא‬
‫ליזיל זרעך בתרה‪ .‬ומשמע שס נסדיא‬
‫נ ה ד א נחרגום ינ׳׳ע ‪ .‬וששונו הוא‪.‬‬
‫יש״ם דלאו אסמכתא היא ותו הימה‪.‬‬
‫ואגי חמה על מהרש״א ד ל דנחלק‬
‫דכפ תולדות כהב רפי׳ ושפחה לא‬
‫דצ״א חי׳ לקי זו של הרא״ם שישמעאל‬
‫רצה לישא לו שהיה עולה תמימה ‪.‬‬
‫נן שפחה היה ונילד קודם שנשתחרה‬
‫מיהו מהא לא קשייא כמ״ש הרא״ם‬
‫ו נ י נ ״ ע מבואר שחררחה ונחנחה לו‬
‫שס‪ .‬וחו חימא דבפ׳ ר״מ קחשינעשר‬
‫אפי׳ כפעם א׳‪ .‬וכ׳יכ הוא עצמי נינמוח‬
‫מציה נצעוו ישראל נמרה ולא מני האי‬
‫דף ק׳‪ .‬גם מה שחירן שם על נ״ק‬
‫נהדייהו‪.‬וכן הרמנ׳׳ס נה׳ל מלכים‬
‫אין לומונןלרעחי ע״ש ‪ .‬וא׳׳כ ננו‬
‫לא הזכירה נמצוח שנצסווה אנרהס ‪.‬‬
‫גמור הוא ‪ .‬עוד ראיחי מהרצים דלא‬
‫ותו ק דהא לדעת הרמנ״ם איכןר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נאמר זה אלא נש״מ וכ״כהג״שנשם‬
‫השפחה מ ד ר נ נ ן ‪ .‬כמט׳ נדנריו סינ׳‬
‫היפיח עיש‪ .‬ולא נהירא מדאמרי' נבחו׳‬
‫לא״כ ‪ .‬וכמו שהוכהחי נ פ ׳ חצא‪ .‬ואולי‬
‫מ ג ר פפא איעסק ליה לבדיה בהדי‬
‫י״ל דאוחו ציווי לאנרהס נלנד נאמר‬
‫נ ח אבא סוראה ולא רצה יהודה נ ר‬
‫ולא לכל זרעו ‪ .‬אנל ראיחי להרנ‬
‫מרימר למיזל כ ה ד ה למכהנלה כהו׳‬
‫מהרש״א ז״ל נינמוח שס הבין ראותו‬
‫מפני שאז ירנה להנשניל כטדוויחן‬
‫ציווי היה לזרעו אחריו‪.‬והרגיש נסוגיא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לנח מה שראויס המים לירש ‪ .‬ואמר‬
‫דסגהדרין‪ .‬מ״ש ‪ .‬ויש להמוה עליו‬
‫שמואל לא חיהוי נ ע ט ר י אחסנחא מ״ש‬
‫דהא‬
‫וזה‬
‫מט׳‬
‫דייה‬
‫היפך דנריהם ודויק ‪.‬‬
‫דנחעגיח‬
‫האטח‬
‫הי(׳‬
‫קיימו‬
‫התיס׳‬
‫על‬
‫כל החו׳ ולא הק׳‬
‫ונה א ד ע ‪ .‬הודע לי נ ה ‪.‬‬
‫נפשיסות דשסחה אסורה מן הדין ‪.‬‬
‫נחכוון ל ה ק קו׳ החוס׳ נ פ ׳‬
‫וצ״ע ‪:‬‬
‫גיד הנשה היאך ניחש ‪ .‬מיש ורש״י‬
‫ך׳ ךן‬
‫‪,‬‬
‫פילגשים ‪ .‬פילגש א׳ ונא׳‬
‫פילגשים‬
‫חפץ‬
‫דרים‬
‫פילגשים ל״ר ‪ .‬כלפי מה שנקראה‬
‫בי׳‬
‫בתו׳‬
‫ולקחה‬
‫במות‬
‫עצמה לאיש א כרצונה הוייא קדשה‬
‫‪,‬‬
‫ש;י‬
‫וליקין ‪ .‬איל‬
‫פעמים ‪ .‬וביי׳ מ״‪ :‬הרא״ס בזה ‪.‬‬
‫ודעת הרמב״ס פ״ד דה״ל מלכים הוא‬
‫הפקירה עצמה אפי לאיש א ‪ .‬וזהו‬
‫כדעת הרמב״ן‪ .‬ומה שהביאהרא״ם ראיה‬
‫שסיים רבינו לפיכך היוצא עליה ש״ר‬
‫מדאמרי׳ י^תיתופל התיר גילוי עריית‬
‫בילדותה אין לה קנס ‪ .‬שהרי נ מ ק ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מדנתי׳ בא אל פילגשי אביך יל׳ דלאו‬
‫שהפקירה עצמה לדביז ברצונה‪ .‬אלמא‬
‫וו‬
‫אפיי יצא עליה ש״ר מפעם א א״ל‬
‫אסירים צהדיוע ‪ .‬וגס היו של אייו‪.‬‬
‫קנס ‪ .‬וקדשה ומופקרה קרינן בה‬
‫והדבר מכוער ‪ .‬יאביזרא דג״ע ג׳יע‬
‫ו‪:‬־מונה ‪ .‬דברי רבינו בה״א ‪ .‬אבל‬
‫ו‬
‫‪r‬‬
‫‪,‬‬
‫מיקרו ‪ .‬וכ׳־כ הל״מ שס ‪ .‬ועוד הק׳‬
‫מרן׳ נהב דב״ה אישות סמך על מש׳‬
‫הרא״ס מסוגייא ־סנהדרין‪ .‬ויל׳ ב‪::‬ע‪:‬ה‬
‫בהצ׳ נערה דבעינן מופקרת ‪ .‬וק׳‬
‫יחידי ליכא אזהרת לא תחלל על ה י ‪.‬‬
‫אנ׳ למה אסר הפילגש בהל מלנים‬
‫אבל יראי א׳הרת ‪ .‬לא תהיה קדשה‬
‫והרי היא מיוחדה לאדם א׳ ומרן׳ שם‬
‫‪,‬‬
‫ג‬
‫נ ח ־ נהדיא משוס קדשה ‪ .‬ואולי ס״ל‬
‫‪t‬‬
‫‪.‬‬
‫•*‪,‬ן‬
‫‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫* ׳‪P1"«11‬‬
‫‪y‬‬
‫‪•%fmVl‬‬
‫^‬
‫ה<\‪£ *0‬ו‬
‫——‬
‫ד״״ר•‬
‫‪j0‬‬
‫‪~6‬י•‬
‫‪*00‬‬
‫‪1*0‬‬
‫‪1‬‬
‫ו״י‪*1‬י*• יזי״ו*•‬
‫‪.‬‬
‫ץ‪-‬״ץ••‬
‫‪v"-«,‬‬
‫‪V‬‬
‫קדשה איל באקראי לא‪ .‬א״נ איסור‬
‫‪ i0‬ו‪L‬‬
‫י״• י״רי»\‬
‫ץ•^׳ י»^»״««‬
‫אשה ‪ .‬דדוקא עי׳ קידושין כמ״ש ה״ה‬
‫‪/‬‬
‫^דיגיי‬
‫<‬
‫‪J‬‬
‫ן ד י ^ ־ ייייי״י‬
‫בה״א‬
‫ומ״ש רבינו‬
‫‪vi‬‬
‫׳« •‪ /‬׳•‪| //‬‬
‫בפי״ח דאיסורי ביאה וכן הבא על‬
‫יץ־ייייד״י‪-‬‬
‫ו » ‪^ -1* /‬‬
‫< ‪V» • V BT‬‬
‫רטלי׳״‬
‫דכשהי* מופקרת לאדם א׳ תמיד הוייא‬
‫הפילגש משים עשה דכי יקה איש‬
‫י״״״ו‬
‫•^דייח‬
‫‪* . \ 0010‬‬
‫הי״יי״‬
‫<\*‪1‬‬
‫הנבעלת‬
‫ע״י פיתוי‬
‫ואונה אין זו קרויה קדשה‪ .‬שהרי לא‬
‫‪r‬ו‬
‫‪'0%‬‬
‫כר‬
‫‪.‬‬
‫״ץ‪-‬‬‫ו *‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬י‪*£‬י"י‬
‫\& י • ‪ -‬י י • י*״•*‬
‫פ״ק‬
‫והראם׳‬
‫‪0‬‬
‫הפנויה אעפ׳ שהיא קדשה שהפקירה‬
‫דבפ׳ ב׳ ד״ה נערה כתב רבינו ‪.‬‬
‫עצמה לכל אע״פ שהיא במלקות וכו׳ האי‬
‫והמכין בתו לכך ה״ה קדשה ולוקה‬
‫הכי׳׳פ לדעת מרן׳ קאי אמופקרת ‪.‬‬
‫הבועל והנבעלת משוס לא תהיה קדשה‪.‬‬
‫ולדעת ה״ה קאי אכל בא על הפנויה‪.‬‬
‫לא בא לו׳ דבאינו מנין בהו נסך לא‬
‫כס בס׳ המנות מנוה נראה כדעת‬
‫הויא קדשה‪ .‬אלא משוס דרבינו קאי‪.‬‬
‫ה״ה‪ .‬יעיי׳ הנחימ שעמד עיז והניח‬
‫ךי‪0w‬‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫‪*01‬‬
‫התם אקרא דאל תחלל את בתך ‪.‬‬
‫‪-‬י״יי‬
‫דדוקא במנין איירי‪ .‬ועלה קי‪.‬׳ ־העיבה‬
‫לוקה משום תגיהקדשא‪ .‬יאנהנ׳‬
‫‪ 0J‬י״• • י •י י ‪ -J I‬י <‪» JJ‬׳‪vUl/ W00 •0 -‬‬
‫דמלך היה ‪ .‬כפיד״שי פ׳ לך לך ד״ה‬
‫דצא תהיה קדשה לחוד אינה אף בחינה‬
‫ע‪.:‬ק המלך‪ .‬וגבי יעקב דנתי׳ וישכב‬
‫מופקרת כל שהיא בלא קדושין והפקירה‬
‫את בלהה פילגש אביו אעפ׳ שלא היה‬
‫כן‬
‫גי~•״ דר*• יל י״ ר י״ י•‬
‫ילי^י ״ י • • י י•‬
‫מלך‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫מ ל ך ‪ .‬צ״ל שלא היו מקיימין המצות‬
‫החשא ‪ .‬אבל גני ישמעאל ע״כ שנה‬
‫בחו״ל כמ״ש הרא״ס ס תולדות‪ .‬וכיון‬
‫שנה לכתי ניה לחלק יצאתה דלא‬
‫שגשאה בהיתר לא גירשה כש גכגס לא״י‬
‫ראי זה כראי זה‪ .‬כמ״ש הרא״ם זיל‬
‫ולפ״ז ראובן לא העא כלום‪ .‬דכיון‬
‫נראש ה פ ‪ .‬א׳׳כ למאי נ״מ אשמועיי‬
‫דפילגש בלא קידושין פגויה גמו׳ היא‪.‬‬
‫קרא שנותיו כיון שרונס היו ברשע ‪.‬‬
‫ומ׳׳ש רזל׳ שעשה השובה על מעשה‬
‫מיהו ק׳ רנהוגייא דכנהדרין משמע‬
‫היא על חילול יצועי אביו ‪.‬‬
‫דישמעאל לא עשה תשו ‪ .‬ואלו ננתרא‬
‫ולפי הפשע ג״כ היה הדבר מכוער ‪.‬‬
‫ל י ו ׳ אמריי שעשה תשובה כמ״שרשיי‬
‫אבל למ״ד לא יצאו האבות מכלל ב״ג‬
‫נסמוך ‪ .‬ועוד הק ה ר נ תו״ח דאי‬
‫להקל‪ .‬א״כ הפילגש לב״נ אשח איש‬
‫איתא דישמעאל לא עשה תשו ‪ .‬א״כ‬
‫גמו היא שהרי איל קידושן וביאה‬
‫היאך נק׳ ר ישמעאל כשה זה ‪ .‬הא‬
‫קונה בב׳׳נ וגעשיח אשהו‪ .‬וב שבאו‬
‫אמרי ושם רשעים ירקנ דלא מסקינן‬
‫על הזונה ‪ .‬ראשון פעור וב חייב‬
‫נשמייהו‪ .‬ושמא ייל שעשה תשו ‪.‬‬
‫משו= א״א ‪ .‬כמ״ש החום פ׳ אין‬
‫אינה תשונה גמו ‪ .‬וצריך עכ״פ יםורי‬
‫מעמידין דלו ע ב ׳ ‪ .‬וא״כ הסא ראובן‬
‫גהינם ‪ .‬ולהכי א מ ד דאין אברהם‬
‫באשה אב ובא״א חלילה ‪ .‬ודוק׳ ושוב‬
‫מצילו וכו א״ג לדוגמא בעלמא נקע‬
‫מצאחי בס פ דרכים פלפל בזה ‪.‬‬
‫לו׳ דאבא לא מזכי ברא‪ .‬דאברהם לא‬
‫ואלה שני חיי‪ .‬פירשיי במגילה‬
‫יציל את ישמעאל א״ל היה עושה תשו‬
‫וכ״כ הרא״ס דמה לנו ולשנוח‬
‫אלא שתשובתו הצילתו‪ .‬או שמא לאו‬
‫הרשעים ‪ .‬ותימא דבסמוך כחב רש״י‬
‫ישמעאל ממש אלא זרע ישמעאל ועשו‬
‫שעשה ישמעאל תשובה‪ .‬וא״ל דס׳׳ל‬
‫קא׳ דלא תועיל להם זכותו של אברהם‬
‫לרש״י כההיא דאמד׳ בסנהדרין דקי״ד‬
‫להצילם ‪ .‬דהא דאמרי בעלמא דזכות‬
‫ואין מידי מציל‪ .‬אי! אברה;‪ ,‬מציל את‬
‫אטת מגנא היינו רוקא מיסורי העו״הז‪.‬‬
‫ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו‪ .‬דמוכת‬
‫אבל לזכות לעו״הב אבא לא מזכי‬
‫מהתם שלא עש‪ :‬תשו׳‪ .‬וא״כ ק שיהיו‬
‫ברא ‪ .‬ועיי׳ בתוח בסגהדרין ודו״ק‪.‬‬
‫דברי רש״י םותריכ חיך כלי דיבור ‪.‬‬
‫סליק פרשת היי שרה בסיד‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בלהה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ושמא י״ל דאע״ג שעשה תשוב למה‬
‫‪,‬‬
‫מנה שנותיו‪ .‬דבשלמא גבי אברהם‬
‫ושרה שהיו צדיקים כל ימיהם מנה‬
‫שנותיהם וכחב בהם שנה בכל כלל‬
‫וכלל לו׳ שכל ימיהם היו נקיים‬
‫‪,‬‬
‫‪p‬‬
‫פ׳ תולדות‬
‫חפ• ן‬
‫חיים‬
‫הולדה‬
‫כה‬
‫להשהוהה ימים אם לא שהדין טחן‬
‫כן בנערה לא היו עושים כן הם ‪.‬‬
‫פרשת תולדות‬
‫אלא ודאי שכך המנהג בנערה‪ .‬וע״כ‬
‫רצו הם למשיח כן אפ שהיחה בוגרח‪.‬‬
‫ואלה וכו הרא״ס כחב‬
‫ף״ףן‬
‫מאבימלך או מ פ ר ע ‪ :‬בשם‬
‫מדרש הנחומא ‪ .‬והוא הימא דהא‬
‫כשבא ממצרים היה לוע עמו‪.‬ואהיך‬
‫נלחם עם המלכים בשבילו‪ .‬והיה אז‬
‫בן ע ג כ נ ה ‪ .‬ובהולד יצחק היה בן ק‬
‫ועוד הגר הביאה ממצרים‪ .‬וכשהולידה‬
‫היה בן פוי ש נ ה ‪ .‬ואחד עבור יד׳‬
‫שנים נולד יצחק ‪ .‬ויל׳ דכיון שנלקחה‬
‫פעם א׳ יאמרו ליצני הדור שמפני‬
‫חבה שהיהה ביניהם היה שולח אהדה‬
‫אחך'‪ .‬והימא דהא הזינן דפםק ממנה‬
‫אורח כנשים ‪ .‬ואפי׳ נימא שהיה שולח‬
‫אחריה אפי אחר שחזר לה אורח‬
‫כנשיכ ואהעבר הימנו הא קי״ל לא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עביר קב״ה ניסא לשקרי‪ .‬וי״ל ודו״ק‪.‬‬
‫ך ״ ך ן בן מ׳ שנה עיי הראם האריך‬
‫והק׳ מהאי דפריך‪ ,‬גבי נשא‬
‫אשה יכו והי ד ע ד פ א מינה משני‬
‫ע״ש ‪ .‬וי‪.‬י; כאן עדיפוח ‪ .‬גס הרב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עצמו דחה הירוצו זה לקמן ‪ .‬אבל‬
‫האמה הוא דהך כםוגייא ם״ל כםוגייא‬
‫דההם בההוא פירקא רקא׳ חין בחולה‬
‫אלא גערה‪ .‬אלמא דרבקה העזה בה‬
‫יו וחצי‪ .‬וכ״כ החום שם ביבמוה‬
‫דס״ד ועיש ‪ .‬ו מ ה שהק מסוגייא ד פ‬
‫אמיפ יל דהכי גמרינן דמכיון דרצה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דודאי מ״ש ז״ל מוחגים לבחולה יב״ח הו׳‬
‫מדברי חז״ל ואסמכוה אקרא שראינו‬
‫שרצו לעשוח לרבקה יבח ‪ .‬ורצו להשווח‬
‫בוגרח לנערה ‪ .‬ואפ׳ דמעעס זה‬
‫לא רצה אליעזר לשהוח כיון שהיא‬
‫בוגדה‪ .‬ועיי מ ש החוש יבמוח דף‬
‫כג׳ ע ב ‪.‬וע ש במהרשא בח״א מ״ש‬
‫לקושייא זו‪ .‬ומ״ש על הרא״ם י ע ש‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫ך ״ ך ן משמרהי‪.‬גזירוח להרחקה וכו‬
‫עיי הראם מה שהביא‬
‫מסוגייא דיומא ‪ .‬וכן הגירסא בע״י‬
‫ומהרשא כהכ ואינו מחוור דהא‬
‫משמרי‪ .‬ש‪:‬ביא רש״י גזירוח להרחקה‬
‫כנון שניוה לעריוח חינם אלא בלאו‬
‫דלא השיר‪ .‬ואפיה דרך הפשע סובר‬
‫פירושי שיקראוהו משמרהי כמ״פ רש״י‬
‫כחומש'‪ .‬ע כ ‪ .‬ילק״מ דוישמור משמרחי‬
‫היינו שעשה משמרה למשמרהי ‪.‬‬
‫כדדרשינן בכי׳ כיצר כלו שאוחם‬
‫שמירוח שלי שצויהיהו לשמור והס‬
‫המציח עשה להם הוא משמרח אחרה‬
‫ואין פ י משמרחי על הגזירוה אלא‬
‫על המצוח‪ .‬ואפי אס יהיה פ י משמרחי‬
‫ג*ירוח שלי ‪ .‬יוחר יחכן לקרוהם שלו‬
‫כיון שלם לצירך מצוח שלו מלקרוח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דברי סופרים בשם חורחי ‪ .‬ומ״ש‬
‫הראם‬
‫‪,‬‬
‫ח‪£‬ץ‬
‫דרים‬
‫הולדות‬
‫הראס׳על הרמב״ן מהך דפסחיס ודאי‬
‫בה בארי והיא אהליבמה בה ענה בה‬
‫לא חמא‪ .‬אלא שמ״מ היה דבר שעחידה‬
‫כבעין כמ״ש רש״י בפ׳ רשלח ‪* .‬למה‬
‫חורה לאוסרן וז״ל הש״ש שס לפי‬
‫שכבר נולד ענה זה כמה ועוד כי י״א‬
‫ב׳ אהיוח בחייס שעהידה‬
‫בע״ש בה״ש‪.‬כדאיחא‬
‫שנשאתי‬
‫דפרד‬
‫נולד‬
‫תורה לאוסרן עלי ע״ש ‪ .‬ואינו חטא‬
‫בפ׳ מקוס שנהגי ‪ .‬וגס ר יוסף סבר‬
‫אבל גנאי הדבר ‪ .‬הרע דיצחק ואברהס‬
‫דאדה״ר המציאס ‪ .‬וזה כהבהי לשאלה‬
‫לא רצו לברך שיצא מהס ישמעאל‬
‫קנה ב״אץאה״ז מצאהי למהרשא׳ כפסהי׳‬
‫ועשו ומה בכך והרי אין זה חטא ‪.‬‬
‫כ־־כ ע׳ ש‪ .‬ולפי ההמה פרדוהיו לדוגמא‬
‫‪,‬‬
‫אלא שרצו לו׳ שלא היו שלמיס לגמרי ‪.‬‬
‫בעלמא נקע ‪ .‬כלו׳ בהמוחיו ׳ ודומה‬
‫ומדרך ענוה עשו כן ויברך אדס ‪:‬שלס‪.‬‬
‫למ״ש רכ״י בענמי שנדמו המלאכיס‬
‫י‪-‬׳*• ;‪7‬׳״• ׳*׳״ ‪ .‬ו ן • ‪.‬‬
‫ר״‬
‫לאברהס כערבייס‪ .‬וערבייס‬
‫עדיי;‬
‫ה וירא והנה וכו׳ משמש מעהו‪.‬‬
‫לא היו בעוצס ‪ .‬והס בני ישמעאל י‬
‫דייק מדכהי׳ מנחק ‪ .‬וכהי׳‬
‫ופשוט‪.‬ועיי' הוס׳מציעא דס״הגרסי‬
‫בהמותיו ‪ .‬ע ׳ פ ‪.‬‬
‫הביא לנו איש עברי לצחק ונהי׳ הבאת‬
‫לנו לצחק בי ‪ .‬אלמא דצהוק היינו‬
‫ך״ך!‬
‫שיעה ‪ .‬עש׳ הבריח‪ .‬בהרא‬
‫משכב ממש ‪ .‬ולא גפופ ונכוק כמש׳‬
‫כהי׳ עכ׳ שס העיר באר‬
‫ועיי׳ הרא״ס ‪ .‬והע״ג דאסור לשמש‬
‫שבע ‪ .‬וכאן כהי׳ גני יצחק ע״כ קרא‬
‫בשני רעבון‪ .‬חשוך בגיס היה שעדיין‬
‫למקיס ההוא באר שבע ‪ .‬ודוהק לו׳‬
‫לא קייס פי״ר שלא נולדה לו בה ‪.‬‬
‫רב׳ מקומוה היו • ועוד הק׳ הרמוז׳‬
‫ומהרשא׳ חירן דבגרר לא היה רעב •‬
‫דאברהס בגרר היה דכהי׳ ו־ גר בגרר‬
‫והרא״ס הי׳ שכבר עבר הרעב דכהי׳‬
‫ומשמע דגרר גק׳ באר שבע ‪ | .‬פי‬
‫ויהי כי ארכו לו שס הימיס ‪ .‬ואין‬
‫שנק באר שבע על מעשה זה[ משמע‬
‫היבריס כן דהכהיב בארן ההיא בשנה‬
‫שב׳ מקימוח הס ‪ .‬עי׳ש ואינו מוכרה‬
‫אע״פ שלא היתה‬
‫בירר‪.‬כשאמ״ל‬
‫ההיא ‪ .‬פירש״י‬
‫כתקנה שהיתה שנת בצורת ‪ .‬דגס‬
‫בגרר היה הרעב אותו זמן ‪.‬‬
‫ך״ך!‬
‫אב׳‬
‫דמחהלה גר‬
‫אבימלך הנה ארצי לפניך הלך למקוס‬
‫אהר ‪ .‬ואפ׳ ^שבאר שבע היה בסוף‬
‫כי גדל מאד ‪ .‬זבל פרדותיו‬
‫ארן פלשהיס ‪ .‬וכהי׳ ויכרהו בריח‬
‫של יצחק ‪ .‬אעיג דפרד בימי‬
‫בבאר שבע ויקס אבימלך ופיכל שצב׳‬
‫יי‬
‫ענה היה ‪ .‬כפירשי׳ פ׳ וישלח עכ״ז‬
‫וישיט וכו׳ דהייכי לגרר ‪ .‬ששס היה‪.‬‬
‫בני העיר החירי כבר היו בזמן זה ‪.‬‬
‫החלה יבא לכרוח בריח והזר לשס ‪.‬‬
‫שהרי כשהיה עשו בן מ׳ נשא יהודיה‬
‫או אפ׳ דבאר שבע אינה מארן פלשהיס‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫ייילייה‬
‫בו‬
‫כלל‪ .‬וכשנלקחה שרה לאיימלך ושלחה‬
‫שהיה יושב אהלים עוסק בהו סירכיה‬
‫הלך אברהם לבאר שבע ‪ .‬והלך אלץ‬
‫גקיע ואחי וע״כ היהש״ש שגור בפיו‬
‫איימלך והחזירו לארץ פלשהים‪ .‬והיינו‬
‫אבל עשו שלא היה רגיל בכך מפני זה‬
‫דכהי׳ ויגר אברהם בארץ פלשחיםי״ר‪.‬‬
‫לא היה ש״ש שגור בפיו‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫וזה מוכרח לייישי דברי הראם׳ ששובר‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫״ ה אם יעקב ו ע ש ו ‪ .‬איגייודע‬
‫דמקום א׳ הוא ‪ .‬מ״מ עדיין ק׳ ; כאן‬
‫מה מלמרגו‪ .‬מה שלא חמה‬
‫משמע שנק׳ כן ע״ש שבועה יצחק‬
‫גכ׳ על חיבה אל לבן בן בחואל ולמה‬
‫וכפי הקודמה קא׳ דע׳׳ י שבו אברהם‬
‫כל הםימגם הללו‪ .‬והלא הכל ידוע‬
‫נק׳ כ ן ‪ .‬ודברי ר אס׳ סהומים ביי‪ :‬יי‬
‫ומפורסם‪ .‬ויל רהכהוב בא לחה עעם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫קו׳ זי ‪ .‬ואין להס מובן‪ .‬ואפ׳שאע׳פ‬
‫לכליחוחו שאל החמה היאך שלח יצחק‬
‫שנק׳ איתו שם לא נתקיים לה אותו‬
‫אח יעקב בגו‬
‫החביב לו אל לבן‬
‫שם ‪ .‬ובימי יצחק נתקיים‪ .‬וכתיב הכא‬
‫ב׳׳ב הארמי רשע בן רשע‬
‫עד היום הזה ‪ .‬והחם לא כתי׳ הכי‬
‫גדול‬
‫אנ׳ שבימי אברהם לא נק׳ באר שבע‬
‫לדון‬
‫אלא אותו מקום של הבאר וםביבוהיי‪.‬‬
‫הכהוב אחי רבקה‪ .‬ר״ל כי חשב יצחק‬
‫ותיל ‪ .‬והיינו דכתי׳ ע׳יכ קרא למקום‬
‫כיון שהוא אקי אמו לא יחנהג עמו‬
‫ההוא באיש ‪ .‬אבל בימי יצחק נק׳ כל‬
‫ברמאוה‪ .‬אי׳נ ה״ק שמפני שהיה קרוב‬
‫העיר עש׳ זה מפני השט׳ שנשבעו‬
‫ואחי ריקה בחר יוהר ליקה מבטחיו‬
‫שם ודייק ‪ .‬והראבע׳ כתב נק׳ כן‬
‫ולא מינוח כנען‪ .‬כי אפשר שהמוח‬
‫על ב׳ דברים או היא עיר אחרה ‪.‬‬
‫יהיו רומים לרבקה אחוח אביהם ‪.‬‬
‫וככ׳ רשב׳׳ם שהי^ עיר אחרה‪ .‬עיש‬
‫הכשרה‪ .‬איל אם יעקב ועשו יהירה‬
‫והביאו הראם׳‪ .‬ונד שהבין בדבריו‬
‫ומפילה‪ .‬וזה ימים פירשחי בחלום ע ד‬
‫‪,‬‬
‫שהב׳ דברים הס א׳ ע״ש הבאר שנק‬
‫‪,‬‬
‫ויעקב‬
‫ורמאי‬
‫עם‬
‫הי‪:‬‬
‫הם ומי יוכל‬
‫שהקיפ‬
‫ממנו ‪ .‬והשיב‬
‫‪,‬‬
‫מש׳ ז״ל רוב בנים רומים לאחי האס‬
‫שבעה לאיזה עעם ‪ .‬יא׳ ע״ש שבועה‬
‫ועכ׳ בא הכתוב ל ת ק תמיהה א‬
‫‪,‬‬
‫אברהם ‪ .‬ועכ׳ כחב וא״צ יכו׳ כי גס‬
‫מבטן מי יצא הקרת שנולד עשו מב‬
‫‪,‬‬
‫ע־ש השגו׳ הוא ‪.‬‬
‫צדיקים יצחק ורבקה‪ .‬ועז אמר אחי‬
‫הקול קול י ע ק ב ‪ .‬לא ידעתי‬
‫ריקה אם יעקב ועשו‪ .‬כנו כי מפני‬
‫למה לא פי׳ לע ל דה׳ גשה‬
‫שהיה לבן אחי רבקה ורוב הבנים‬
‫נא ואמישך נמי כי הכא ‪ .‬או כאן יפ׳‬
‫דומים לאחי אמם ע״ז היחה‬
‫רבקה‬
‫כמיש שם ‪ .‬וצלב׳‪ .‬והא דקא׳ ש״ש‬
‫אם יעקב ועשו שיצא ממנה עשי הרשע‪.‬‬
‫שגור בפיו‪ .‬לאו לגריעותא‪ .‬אלא שיעקב‬
‫זאח אצלי כוונה הכחוב‬
‫הבאר‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪rUJ—fl‬‬
‫!‪t'gf‬‬
‫בראש‬
‫וכו׳‬
‫הפרשה‬
‫היי•‬
‫תולדות‬
‫ואלה‬
‫תולדות‬
‫הצדקת דמיקרבא הנייהה טשי מ;יה‬
‫הדור‬
‫כעוידא דאבא חלקיה * אבל הקביה‬
‫פי׳ רשי׳ שהיו ציצני‬
‫או׳ וכו׳ והוא תימה מה ראה לו׳ כאן‬
‫תלה בזנות יצחק *‬
‫דבר זה בשעה שהוליד ולא בשעה‬
‫שנולד ‪ .‬אך עמש׳ כי ליצני הדור‬
‫מקודם אין ולאו ורפייה‬
‫ויטתד לו ותהד‬
‫ן״״ךן‬
‫והיינו דנתי׳‬
‫וני׳ י‬
‫ויתרוצצו ונו׳ הנה נודט ני‬
‫נידייהו ‪.‬‬
‫כשהיתה ונו׳ כפי״רשי •והנה‬
‫אבל כאשר ראו תולדות יצחק יעקב‬
‫כאשר ראתה רבקה הצדקת כי א׳‬
‫ועשו‪ .‬נתאמת להם שמאבימלך הרשע‬
‫מהה רשע * ותאמר א״כ שלא יהיו‬
‫נהעברה שרה‪ .‬וזה הלקו עשו הרשע‬
‫צדיקיה למה זה אנני‬
‫מתאוה וכו׳‬
‫והלק שרה היא יעקב עכ׳ בא הכחי׳ לו׳‬
‫כי מה ח‪•:‬ן לי שיצא ממני רשע ‪.‬‬
‫דליתא • אלא אברהם היליד את יצחק‬
‫יאמר נמש״זצ ני רבקה היתה‬
‫א‪,‬י‬
‫וא״כ הדרא קו׳ לדוכתה‪ .‬ובא כמתרץ‬
‫ראויה להעמיד יב׳ שבעיה והיינו‬
‫ויהי יצחק בן מ׳ שנה וכו׳ בה בתואל‬
‫דקא׳ אה כן למה זה אנני י ז״ה‬
‫הארמי אחוה לבן הארמי וכו׳ כלו׳‬
‫בגימ׳ יב׳ י כלו׳ למה אערח עורח‬
‫אל החמה על החפץ כי הגורס לעשו‬
‫גדול להתעבר יב׳ פעמיה • וע׳׳כ‬
‫אינו יצחק אלא רבקה שהיחה בה רמאי‬
‫ותלך לדרוש אה׳ ־ להגיד לה השינוי‬
‫ואחות רמאי ורוב הבנים דומים וכו׳‬
‫הזה • והשיבה אל ירע בעיניך שא׳‬
‫ד י ך ״ ! ויעתר יצחק וכו׳ הביאור כי‬
‫רשע ־ עד שאתה מתחרטת על ההריון‬
‫הנה נודע שיצחק אבינו עקור‬
‫כי גס ברשע יש בו תועלת דנפיק‬
‫היה • ואפשר שלא היה יודע בעקרותו •‬
‫מניה זרעא מיעלייא י והיינו דקא׳‬
‫וע״כ כאשר התפלל לא היד אלא לנוכח‬
‫ב׳ גויים בבע׳ *לו אנעונינוס וכו׳‬
‫אשתו כי עקרה היא• ולא היה מתפלל‬
‫ועל אשר היתה תמיהה עוד שככ׳ גדול‬
‫על עקרותו • ועכ״ז ויעהר לו ה׳‬
‫צער העיבור * וגס‬
‫היתה תמיהה‬
‫כלו׳ שעשה לו אפי׳ מה שלא בקש‬
‫דקי״ל אין יצ״הר גיחן באדס אלא‬
‫והסיר עקדוהו ועקרוחה • וזהו ויעהר‬
‫עד שגילד * ויצ״הט עד יג׳ שנה •‬
‫וח‪:‬ררבקה‬
‫וכאן מנעיריהק^יתן בהסוזהו שאמרה‬
‫לו ה׳ להסיר עקדוהו‬
‫אשתו להסיר עקרוחה •‬
‫א ך יאמר עד׳ מש׳הז״ל כל התולה‬
‫א״כ שיצ״הר‬
‫ניתן בהם מקענותס‬
‫למה זה אנכי וכו׳ י‬
‫והוא‬
‫עמש׳‬
‫בזכוה אידים חולין לו בזכוח‬
‫בסנהדרין דר׳ סבר דיצ״הר משעת‬
‫עצמו * והנה יצחק כאן היה מחסלל‬
‫יצירה י ואנעונינוססבר משעת לידה*‬
‫לנוכח אשתו ואומר עשה בזכוח זו‬
‫והכי מסיק התם י‬
‫דא‪ ,‬ך׳‬
‫י‬
‫באמו‬
‫טעע‬
‫הפץ‬
‫באמו ויוצא * והיינו דקא׳ רבקה אם‬
‫הבנים׳ בני ניחן בהם‬
‫חיים‬
‫ויצא‬
‫דיה‬
‫כז‬
‫ויפגע במקום וכו‬
‫ינ׳׳הר משעה‬
‫‪,‬‬
‫הראם סי ־מקום‬
‫‪,‬‬
‫עיי‬
‫‪,‬‬
‫היינו‬
‫‪,‬‬
‫יצירה למה זה מחאוה וכו׳ והלא ר ע‬
‫הקב״ה י ולא ידעחי למה דהא אי‪:‬א‬
‫עלי המעשה דשמא יבעוע בי ויצא ־‬
‫לפרושי נמי מקום כששמה‬
‫שההפלל‬
‫ולזו השיבה פאע״פי שבכל בא׳ אינו‬
‫להקב״ה במקום הגז שהוא ביהמ״ק‬
‫כן י ממ׳ בם נתז ה׳ יצ׳־הר משעה‬
‫עי׳ קפיצת הדרך ״ אבל לסי הראם‬
‫יצירה לםימן י כדאמרי׳ ביומא גבי‬
‫ק י דא״כ לדברי רטתי לפי דרש‬
‫שבתאי אצר פירי וקרו עליה זורו‬
‫עם וילן שם •‬
‫רשעים מרחם י ועל ריוח׳ קרו בערס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בהם יצ״הר משעת יצירה‬
‫י‬
‫ועיי׳‬
‫בעקב‬
‫אולי הוא עם מש׳‬
‫עשו‬
‫‪,‬‬
‫זה לא יקושר כלל‬
‫רע״כ קאי אמקוס הנז י גס הראב״ע‬
‫‪,‬‬
‫אצרךבבען וכו׳ אלמא דפעמיסגיתן‬
‫במהרש״א בסנהדרין י ומה שהיהאוהז‬
‫‪,‬‬
‫רחה פי‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫זה י ורוק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מראשותיו וכו׳ עלי יניח ונו‬
‫‪,‬‬
‫פי כי ד אבנים כמש יבע •‬
‫‪,‬‬
‫ג ל;‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דפנות םביב ראשו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וא׳‬
‫בזוהר׳ רכישראל עושקי׳ בתו׳ מקצצים‬
‫היתהתחת ראשו‪ .‬ועיכ היו מריבים‬
‫רגלי הנחש י והוא סמ׳ שרו של עשי ‪:‬‬
‫אותם שסביב ראשו עם אותה שתחת‬
‫ראשו שנם הם‬
‫פרשת‬
‫ויצא •‬
‫ויצא עושה רושם י עיי׳ הראם״‬
‫ד״ה‬
‫‪,‬‬
‫רוצים להניח‬
‫היו‬
‫עליהם ראשו ממש • ונעשו אבן א'‬
‫ככלי י ועיי‬
‫‪,‬‬
‫הראם *‬
‫‪,‬‬
‫ואפ׳ לו׳‬
‫רמראשו׳ משמע כביב ראשו‬
‫ומינה‬
‫הגיח הבר׳ שהוציאוה‬
‫דייקי׳ שהיו אבנים הרבה * דבאבן‬
‫מקושייח והלא כמה המרים יצאו י‬
‫א לא שייך אלא תחת ראשו * ויל‬
‫הבר׳‬
‫אין זה מוכרח דמראשותיו היינו תחז‬
‫הק׳‬
‫למה‬
‫ואפשר שרש״י סובר דכיונת‬
‫כך היא י דבשלמא אס יציאת יעקב‬
‫היתה משונה מכל שאר יציאות שפיר‬
‫‪,‬‬
‫ראבו י כמו מרגלותיו *‬
‫ך״ה‬
‫ורוק׳ ‪:‬‬
‫שוכב ולו׳ קיפל וכו׳ לכאו‬
‫‪,‬‬
‫אשמועי יציאתו ‪ :‬אבל כיון שכמה‬
‫משמע ״הקיפול הוצרך כמש׳‬
‫המרים יצאו ואין צירך בהזכרתם כיון‬
‫שיהיה דבר בפועל •‬
‫‪,‬‬
‫שאין בהם תועלת י כך לא‬
‫הראם׳ כדי‬
‫‪,‬‬
‫הול׳‬
‫וק׳ דא״כ מנל׳ רהקיפול היה כדי‬
‫להזכיר יציאה יעקב ! ובהכרח לפ׳‬
‫שתהא נוהה ליכבש * אימא דהקיפול‬
‫כמה‬
‫היה בשביל הנתינה כדי להיות בפועל‬
‫וכו אעו ההו הספר לנו‬
‫וכן הק׳ מהרש״א בחולין עש׳•ויל׳‬
‫דברים שאין בהם הועלה הו׳ * ודוק׳‪:‬‬
‫רעל הנתינה אינו סימן כלל • דאעו‬
‫כן י דאלכ מאי קו׳ דוהלא‬
‫‪,‬‬
‫המרים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אוחם‬
‫הפץ‬
‫חיים‬
‫ויצא‬
‫אותם ד׳ אמות עצמם ככר גיתגו לו‬
‫שנע * שאינו במשמעות הנחו׳ כלל •‬
‫באיזה קנין עד שיקיש להם שארהארן‬
‫ואתא ריגס׳ למימי‬
‫דלא היה כלל‬
‫בבח״ש מל׳ הכהו׳ •‬
‫וקראי דמייתי‬
‫והלא כלהארןניתנה אלא באמירה־‬
‫דמי‬
‫ריב״ש לאו לאתי״ דהיה עומד בבית‬
‫דרמז לו כשם שיוכל אדם לכבוש דא׳‬
‫אל * דהא פשיעא אלא לו׳ ולידהי‬
‫בנחת כך יכבשו בניך אה כל הארץ י‬
‫דברי רא״ל דס׳׳ל דהיה בבאר שבע‬
‫א״נ יל׳ דהקיפול היה כדי לרמוז לו‬
‫קא׳ דלא היא י שהרי לא נזכר בכתוב‬
‫כן ולא משום מעשה בפועל • אלא‬
‫אלא בית אליומ״מ יש לתמוה מנל׳‬
‫משום שלא היתה הבע־ןה עז׳ בפה‬
‫לריב״ש שהיה הסלס בבי״המק • ולא‬
‫הוצרך לענותה במעבה ״ לא כן בנתינה‬
‫שנאמר ‪:‬היה נלו בכללותו בבית י ל‬
‫שכבר היתה הבעתה בפה י א״נ יל׳‬
‫וקפצה בי״המק לכאן י ודוק׳ ‪:‬‬
‫אכל לענין נח הכיבוש שפיר‬
‫כדברי הראש‪/‬ומה שנא דרשו ־הקיפול‬
‫באיר‬
‫ולפי שאמרו ונו׳ דברי‬
‫הראה׳ ‪ 3‬זה דחוקים• ופי׳‬
‫היה לנתינה משו׳ דבנהינה כבר הובעחו‬
‫עכשיו אלא‬
‫דגרירש״י כך הם דרז־׳ל חמדו יעקב‬
‫על‬
‫קראו וכו׳ לא כאברהם שקראי הר ‪.‬‬
‫קיפול‬
‫אלא כיעקב שקראו בית י וזה מבואר‬
‫שכנר נתנה זה כמה לאברהם וזרעו‪.‬‬
‫בכתיב שהיא לוז י וא׳׳כ אינה ירושליה‬
‫וכתי׳ כי ביצחק ולא כל יצחק י ובודאי‬
‫וא׳׳כ מהיכן למדו‬
‫כיעקב‬
‫בה אבותיו * ולא בא‬
‫לבאר לו אותה הבעתה‬
‫היא‬
‫יעקב י וע״כ לא היה צריך‬
‫לו׳ כן‬
‫דהיא יעקב הצדיק• אבל שתהא נוחה‬
‫קר*ו בית לירושלים ־ שהרי בכתו׳‬
‫ליכבש זה דבר חדש והיה צריך מעשה‬
‫לא נזכר מזה כלוה * וכ״כ מהרש׳׳א‬
‫בפועל י דאלך׳ היל׳ לאו׳ בפה ולא‬
‫בתולין פ׳ גיד הנשה‬
‫־ אנ׳ הפי׳‬
‫היה צריך לקיפול • וזה עיקר י ודוק׳‪:‬‬
‫‪:‬רז״ל אמרו שיעקב קראו בית אל‬
‫כי אם בית וכו׳ עיי׳ הראם׳‬
‫וזו לוז היא * ובודאי אינה ירושלים‬
‫הק׳ מלשון הבר׳ י דמשמע‬
‫וא״כ הילל׳ יעקב קרא ללוז בית אל•‬
‫ולנ׳‬
‫ומפני שלא תדחה לו׳ ד ל שמות היו‬
‫ה״ה‬
‫שראש‬
‫הםולם היה בבי״המ י‬
‫דהנךקראי לא צריך לאתויינהודהא‬
‫לה לוז וירושלים וא״כ אין קו׳ מהכתוב‬
‫מפו׳ במקרא שהשילה במקום שהיה‬
‫אכתי ק׳ מהיכ\ למדו לו׳ כן דוק׳ *‬
‫שוכב ראה אותו דהיינו בית אל •‬
‫בשלום ־ עיי׳ הראם׳ י ואולי‬
‫כדמייתי ר׳ יוםי בר םימון ־ וממילא‬
‫ך״ך!‬
‫נרמז זה במש׳ והנה‬
‫אנכי‬
‫עמך ״ וכמשיזל גבי דוד דכתיב וה׳‬
‫ולא הוצרך להביא ראיה אלא על באר‬
‫עמו וכו׳ איפשר תעא‬
‫בא על ידו‬
‫«׳«־ י י י‬
‫\‪0J‬‬
‫• ‪W‬‬
‫הפץ‬
‫דרים‬
‫ויצא‬
‫כח‬
‫ושכינה פורה עליו י ואעיפ שכבר‬
‫דל ישמעאל אגל לסירפ״י וכו וכור‬
‫‪,‬‬
‫עמדי וכו׳‬
‫ככוונה הרג לו‬
‫‪,‬‬
‫כחי׳ אס יהיה אלהיס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שאין צורך לזה ־‬
‫הזר ופי׳ בביאור‪ .‬אנ ל השיבותיך דייק‬
‫דקי׳ הרמכ״ן אינה קו שהרי אין הכל‬
‫דלולל׳ והביאוחיך דל׳ שיבה משמע‬
‫מוריה לרגריו ריאסמין רכממ׳ הוא‬
‫ביאה‬
‫דל׳ ישמעאל'ואין רכז״ מוסככ לכיע‬
‫‪,‬‬
‫הזר‬
‫לנמוח‬
‫‪,‬‬
‫שהיה שההיה‬
‫כיציאה י ודוק׳‪:‬‬
‫ד״ה‬
‫‪,‬‬
‫כ״א לא הפירושיס כך נ ר כי׳ דגריו‬
‫‪,‬‬
‫ז״ל י ודו ק ‪1‬‬
‫ויחבק לו וכו׳ דייק מל׳ לו •‬
‫דהולל׳‬
‫‪,‬‬
‫וינשקהו •‬
‫ן ״ ״ ך ן רכות ־ דייר‪ ,‬מדלא כחי היו‬
‫אלא לו לצורכו אנ׳ לו להפ‪-‬י׳דלו׳ שאין‬
‫רכוח כמו ורחל היתה יפת •י‬
‫החיבוק לצורך הנישוק כדרך המנכקיס‬
‫אלא משוס דלא היו כן מהחלת כרייתה'‬
‫דיה‬
‫ויחבקהו‬
‫‪,‬‬
‫לחבק‬
‫ההילה‬
‫דודאיס‬
‫וכו׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫וגפ׳ יש נוחלין פליגי כזה •‬
‫עיי׳ הראס׳‬
‫ד״ה‬
‫הפעס ילוה וכו׳ כחג הראס‬
‫‪,‬‬
‫שהגיה סימלק‪ .‬ונעלמה ממנו‬
‫דהא פליגא אההיא רמגילה •‬
‫סו;ייח השס׳ בסנהדרין דיט׳ ־דאערי׳‬
‫לי״‬
‫מאי דודאיס י רב אמר‬
‫יברויין ־‬
‫וכן פירש״י לקמן דה יוסף ה‬
‫‪,‬‬
‫אגל מהרש״א בברכיה‬
‫‪,‬‬
‫כחג דאינו‬
‫ריוח׳ אמר סיבסך ‪ .‬לויאמרסיגלי‬
‫אלא עד׳ ניגא ולא‬
‫וא׳כ עעגהו של הרמב״ן שכהב שאינו‬
‫עיש * וגס הרמ״ז הגיאו ־ ולא נהירא‬
‫נמצא בימי קציר חעיס הפול ע׳׳ד‬
‫רמה יעשה גמש׳ ואתר ילדה גח •‬
‫רבותינו *ואולינמצאיס במקרה בדרך‬
‫שדנה דין‬
‫ולמה עשחה כן‬
‫מציאה * יעוד דשס פירש״י בגמ׳ דבימי‬
‫אל׳ ידעה שיצאו מיעקג יב‬
‫קציר שלא כפירושו דהכא אלא ר״ל‬
‫עד שאמרה לא חהא רחל אלא כא‬
‫שהכל‬
‫השפחות * ולמה עלה על לגה כך ־‬
‫נכנסיס להוכן י או שיהיה סיגלי אינו‬
‫ולא שייך גזה לו׳ ניגא ולא ידע מה‬
‫בנפסז׳ כמו שאומריס מ״מ ל׳ סראס׳‬
‫ניגא‪ .‬ואע״פ שמהרש״א שס גפ׳ הרואה‬
‫שס מגומגס מאד י שכחב ולפיז׳ אין‬
‫ככ׳ עז׳ ־ ממ׳ דגריו אל׳ שהר גזה‬
‫יאסמין דפ׳ כמה עומנין אוחו יאסמין‬
‫ועיר דא״כ הנה‬
‫דמייחי לה החס‬
‫דל׳ ישמעאל• ול׳ אין אין לו מובן דלפי׳‬
‫מדכחי׳ רמה קרני ולא רמה פכי •‬
‫במע׳‬
‫דאיכא‬
‫אחר שכבר נקצרו‬
‫השדוח‬
‫הפרוך והרמב״ן יאסמי״ן דפ׳‬
‫הנז׳ הוא דל׳‬
‫בעצמה‬
‫ידע מה ניבא‬
‫ואביגיל מדכחי׳ זאה מכלל‬
‫שגעיס‬
‫‪,‬‬
‫ישמעאל ואולי עעיה‬
‫אהריחי ־ למה לא נאמר ג״כ דאמרה‬
‫היא בהי׳ אין והי׳ לכ״ע * וצ״ל ולפיז׳‬
‫זה ע״ד ניבא ולא וכו והו‬
‫דלעיל‬
‫יאסמי״ן דפ׳ במס׳ הוא אוחי יאסמי״ן‬
‫ב פ חולרוח דה ויוגד לרבקה פירש״י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ברו״הה‬
‫‪,‬‬
‫הפץ‬
‫דרים‬
‫ויצא‬
‫ברו״הק י והחם לא חשיב לה בהדי‬
‫מלפני השליט • ומ״ש‬
‫נביאוח *ואין לחלק בין רו״הק לגטאה‬
‫לרבקה אט״ג דעשו בלבו אמר כן ״‬
‫‪,‬‬
‫אפשר שאחיך גחיען טם אחרים והגיד‬
‫דהא במגילה קא׳ שרה מכלן ־ ארי‬
‫רבקה ויוגד‬
‫יסכה זו שרה ולמה נק׳ שמה יסכה‬
‫להם והגידו לרבקה י וכפ״י הראב״ע‬
‫שסוכה ברו״הק ע״ם׳ אלא ע״כאגדוח‬
‫או שם ועבר שהיו גביאיס י ו ד ו ק !‬
‫חלוקיה הן כדברי הרא״ם י או נאמר‬
‫ואבנה גס אנכי וחגר מתניו‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‬
‫כנגד שרה וכו לא ידעתי היכן‬
‫‪,‬‬
‫דשאר האמהוח לא היו יודעים כא׳‬
‫נמצא זה כלל * וצעג •‬
‫‪,‬‬
‫בענייני עצמם דשייכי להם ולא לאדם‬
‫אחר י אגל ז׳ נביאוח היו נביאוח‬
‫גמורוח • ומדים‬
‫בלילה הוא ־ עיי הרא״כ •‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וק׳ דבפ׳ וישלח כתי׳ ויקם‬
‫דמייחי לה ההם‬
‫הנגיאה אהיח וכו׳ שהיחה‬
‫בלילה הוא ‪ .‬וצ״ל דהחם נמי לדדכא‬
‫מחנכאה וכו׳ אע״ג רהחם מילי דידה‬
‫דאמרי פ׳גידהנשה מכאן לח״חשלא‬
‫הוו י י החס עיקר הראיה אינה אלא‬
‫יצא יהירי בלילה* ולהכיקא׳ הואכלו‬
‫מדכחי הנביאה י משמע שהיחה נכיאה‬
‫הוא גרם לעצמו שהוזק אה״ך כשנשאר‬
‫מדכחי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לגמרי אלאמדכהי אהיה אהרן דרשי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א׳ מנבואוהיה שהיחה וכו׳ ולפי דברי‬
‫יחידי‬
‫מפני‬
‫שקם‬
‫‪,‬‬
‫בלילה י אנ׳ כל‬
‫היכא דאיכא למדרש דרשינן ועיי׳‬
‫מהרשיא פ המפלח׳ ודוק׳ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הראיס דסובר דש״ס די; ן עליגאדהכא‬
‫צ״ל לדעה השים דמ״ש לאה הפעם‬
‫ילוה והפעם אודה ודנה דין בעצמה‬
‫ורחל אמרה יוסף ה לי בן וכו לא‬
‫‪,‬‬
‫בנבואה‬
‫‪,‬‬
‫אמרו כן אלא שכך קבלו‬
‫מיעקב שהיה נביא שיוליד יב׳ שבעים‬
‫אבל קריאת ראובן היחה ע״ד ניבא‬
‫וכו׳ כלוי שהש״יח שם בפיה שם זה •‬
‫ך״ךן‬
‫וי״ל דכיון שבעל המעשה הזה‬
‫שעשה ללבן הוא יעקב הוליל‬
‫שמה רוח שיצא ממנה בן שריווהווכו‬
‫דאש״ג דאביה טי היה ולא‬
‫נביא‬
‫אלא שהשי• ה עשה בפיהם זה לרמוז ־‬
‫הייחי עושה לביהך‬
‫ך״ך״!‬
‫זאיז ‪ :‬אלא כגבואה‬
‫אעשה‬
‫•‬
‫ואבנה וכו׳ עיי׳ בסמוך *‬
‫ואולי יל׳ דדייק מדכתי׳ חמםי‬
‫עליך ופירש״י ^שהיתה קובלת עליו‬
‫למה לאהתפלל^עליה׳ וכיון שמסרה‬
‫דין מליו ודאי‬
‫היה מתפלל‬
‫עליה‬
‫אח״כ • ודוק •‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וכשגגה שיוצא‬
‫ועכשיו‬
‫לביתי י ודוק׳‬
‫וכן מ״ש רבקה למה אשכל וכו לפי‬
‫חומה אמרה כ ך שיקומו זעיז ויהרגו‬
‫ומחי‬
‫אעשה אנכי גם לביחך יכנו׳ ההחלה‬
‫ודוגמתו אמרי׳ ההם ברוח למה כק׳‬
‫‪,‬‬
‫גס אנכי לביחי • עיי׳ הרא״ם‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫דברכני וכו עיי הראיס‬
‫‪,‬‬
‫אבל‬
‫בגמ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פרק‬
‫מברכי;‬
‫כיצד‬
‫היים‬
‫ויצא‬
‫אמרי׳‬
‫מברכין‬
‫כט‬
‫תכף לת״ח ברכה‬
‫בלהה וזלפה היו בנותיו‪ .‬א״כ ליפרוך‬
‫במעשה ידיהס ‪ .‬שנא׳ ויברכני ה׳‬
‫אימא אידי ואידי מצדוה דעלמא ‪ .‬י‪.‬ס‬
‫בגללך‪ .‬עש׳ בהא׳‪:‬‬
‫ך׳‬
‫חסנה אה בנוהי רחל ולאה שהקת‬
‫ך״! והיה שכרי‪ .‬עיי׳ הרא״ס כתב‬
‫נדות עליהס בחייהס ‪ .‬ואס ימוהו אלה‬
‫והוכרח לפ׳ וכו׳ ולא היפך‪.‬וכו׳‬
‫אס תקח נשיס על בנותי שהס זלפה‬
‫תמוהיס רינתי׳ מפו׳ וכל‬
‫ובלהה ‪ .‬ומזה הכרית דש״ס דדן סבר‬
‫ודבריו‬
‫שה חוס בנש‪.‬יס ‪ .‬ידוק׳ ‪.‬‬
‫דבלההוזלפה לא היו בנותיו ואי מ‪:‬א לא‬
‫ד י ׳ ה דרך ז׳ ימיס • עיי׳ הרא״ס‬
‫ארייא דל״ק כלל • דא״כ אמאי ‪ :‬נ י‬
‫כתב יא׳׳ל שדרך ז׳ ימיס‬
‫קרא דבוריה דברחל ולאה כתב ל׳ עינוי‬
‫ממקיס י ע ק ב ‪ .‬וא׳׳כ כל מה שהלך‬
‫ובשפחות כתב ואס תקח ‪ .‬ובחד לישנא‬
‫יעקב בעשרה הלך לין בז׳‪ .‬ופ״ס הוא‬
‫הול״ל אס תקח ואס תקח ‪ .‬ואי קשייא‬
‫וצ׳׳ל בד׳ ימיס ‪ .‬שהרי לא הוגד ללבן‬
‫הא קשייא דאימא אס זענה אב׳ היינו‬
‫ע ד יוס הג׳ ‪ .‬או נאמר דיעקב הגיע‬
‫רחל ולאה ‪ .‬וכולל כל מיני עינוי צרות‬
‫דרך ז׳ ימיס ‪ .‬ותקע אהלו ‪ .‬ואתר‬
‫דידיה וצרות דעלמא ‪ .‬ואס חקח וכו׳‬
‫ג׳ ימיס הגיעו לין הונה שס ‪ .‬ולא‬
‫נהירא ‪ .‬ודוק׳ ‪:‬‬
‫ך״ךן‬
‫אס הענה א״ב ‪ .‬הכי אמרי׳‬
‫ביומא דע״ז ע״א השמיש המעה‬
‫היינו אבלהה וזלפה דהיינו צרות דעלמא‬
‫וצ״ל דודאי לבן לא אמר על בנותי‬
‫בפי' ‪ .‬דא״כ לקישעא דמלתא דאס‬
‫תענה היינו מחשמיש ‪ .‬ואס חקח היינו‬
‫ראקרי עינוי • מכלן דכהי׳ אס חענה‬
‫צרות אעו לא הזהיר על הגבירות אלא‬
‫א״ב וכו׳ אס תענה מתשמיש ואס חקח‬
‫מתשמיש ועל השפחות מצרות ‪ .‬ולמה‬
‫מצרוה ‪ .‬ואימא אידי ואידי מצרוח חד‬
‫לא יזהיר משניהס על שניהס ‪ .‬אלא‬
‫לצ־וח דדיה ‪ .‬וחד לצרוח דעלמא ‪.‬‬
‫ודאי לבן אמר סתס אס תענה א״ב‬
‫מי כתי׳ אס תקח ואס תענה ‪ .‬אס‬
‫ואס חקה נשיס עליהס ‪ .‬אלא דהכתוב‬
‫תענה ואס תקת כתי׳ ‪ .‬פירש״י צרות‬
‫שצא הול יענו כמה הס בנוהיו‪ .‬הוצרך‬
‫דידה שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות‬
‫לכפול בכיתי להודיענו שעל ארבעתן‬
‫להן ‪ .‬צרות דעלמא גשיס מן השוק ‪.‬‬
‫היה מדבר‪ .‬וא״כ בקיצור הי״ל ללבן‬
‫מי כתי וכו דצרות דעלמא קשות להס‬
‫לו׳ אס תענה א״ב שכולל ב דבריס‬
‫מן הראשונות וברישא הו״ל לאקדומי‬
‫צרות דידה וצרות ךנןלמא ‪ .‬וקאי אכל‬
‫הקשה יותר ואח״ך ה ק ל ‪ .‬ובסוגייאזו‬
‫בנותיו וכל ^ ד ^ מ ^ י ך ביה ולמה‬
‫גתקשו הרב ש״ש ז״ל והר״מז זלה״ה‬
‫היצרך לו & ס תקה »*לא הוא בכלל‬
‫דלפי פירשיי דפי׳ ד״ה בניתי דגס‬
‫את בנותי קמא כיון סכוז^יייבטחיו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫וזה‬
‫חיים‬
‫פרשח ויצא‬
‫הלקיחה ‪ .‬וני״כ פי שלא כדרכה ‪.‬‬
‫וזה נר׳ בדוחק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ז״ל למ״ד‬
‫אכחי תימא למה לא פי׳ גס כאן דאה‬
‫בכתובות עונתה מזונות שנא׳‬
‫תנגנה היינו שלא כדרכה ‪ .‬וע״כ גר׳‬
‫ויענך וכו׳ ה״נ טמא אם תענה וכו׳‬
‫בעיני שרש״י ז״ל כחומש סובר כשטח‬
‫ממזונות ‪.‬ואולי י״ל ראם תענה דומייא‬
‫הי״מ שהביא ביומא דמביאוח אחרות‬
‫ראם חקח רהוא דבר הלמד מעניינו‪.‬‬
‫היינו שלא כדרכה ‪ .‬ואע״ג דרש״י שס‬
‫^ור‬
‫הק׳ הרב ש״ש‬
‫ואם חקח הוא נישואין וביטול עונת‬
‫דחה פירושם‪ .‬כאן בחומש סובר כפי׳‪.‬‬
‫הראשונים ‪ .‬והי׳נ אם חנ‪1‬נה כהכי‬
‫ומה שהק שם דא״כ אם תענה נמי‬
‫איירי‪ .‬עוד הק׳ הרב ז״ל ככתובות‬
‫נימא היינו שלא כדרכם ‪ .‬י״ל דדבר‬
‫דמ״ז דקא׳ עינתה זה תשמיש שנא׳ אם‬
‫הלמד מעניינו דומייא ראם חקח רצחת‪.‬‬
‫תענה וכו׳ אמאי לא מייתי מדכתי׳‬
‫שע״י הצרוח איכא מניעח חשמיש ‪.‬‬
‫וישכב או׳הה ויענה דאיירי מביאות‬
‫וטור דעינוי דצרוח הוי טפי מעיניי‬
‫‪,‬‬
‫אחרות דהיינו מניעת תשמיש ‪ .‬אבל‬
‫דשלא כד־כה שאין דרך הנשים להקפיד‬
‫אם תענה איכא לפרושי מצרות כדפריך‬
‫בכן ‪ .‬וא״׳כ הדרא קושייא אם חקח‬
‫ש״ס והצ״ע והאי ליק כלל דלא פסיקא‬
‫ואם חענה מנ״ל שאין אשה מתקנאת‬
‫לן דהאי ויענה היינו מביאות אחרות ‪.‬‬
‫אלא מירך חבירחה ‪ .‬וע״כ פי׳ הש״ס‬
‫אלא משוס דאככחן דמניעת תשמיש‬
‫דהיינו מניעה התשמיש דהוי צערא‬
‫קרי עינוי • מדכתי׳ אס תענה ‪ .‬אבל‬
‫דגופא מפי מנרות ‪ .‬וזו היא דעת רשי׳‬
‫מויענה לחוד הו״א ביאה באונס מקרי‬
‫בחומש כדעת ש״ס דידן‪ .‬ואל תתמ‪:‬‬
‫עינוי‪ .‬ודוק׳ בזה‪ .‬אבל יש לתמוה על‬
‫שגם בש״ש מנינו לו כ ן ‪ :‬דדיה אדריה‬
‫רש״י שפי׳ הכא אם תענה היינו מניעת‬
‫דבנדה דט״ו גבי שפחחו של מציק הביא‬
‫תשמיש ‪ .‬ובקרא דויענה פי׳ שלא‬
‫פי׳ ששמע וסתרו‪.‬ובע״ז דמ״ב ובפסח•׳‬
‫כדרכה ‪ .‬ושם כתב רש״י ביומא דא״א‬
‫דלו פי׳ בסתם כדעת שמועתו‪ .‬כלל‬
‫לפ׳ מביאות אחרות שלא כדרכה הי פ ך‬
‫ליישב דברי רש״י והש״ס‪ .‬והר״מז הניח‬
‫ש״ס דידן רסיבר מביאוח אחרות ‪.‬‬
‫זה ב ל ע ‪ .‬ועיי׳ בב״ר מה שפי׳ בקרא‬
‫וא״ל דרש׳׳י פי׳ כשיעת הב״ר ררריש‬
‫ראם תענהאתז‪2‬ותי • ודוק׳‪ .‬חםלת‬
‫התם הכי‪.‬‬
‫פ׳ ויצא ‪:‬‬
‫מפום רפשעא דמילתא‬
‫הכי משמע ליה ולא מניעת תשמיש‪.‬‬
‫כי דוחק לו׳ ששכם שמסר עצמו למיתה‬
‫עליה בישל עינהו‪ .‬ותו דקרא דוישכב‬
‫אותה ויענה ‪ .‬משמע שהכל היה בעת‬
‫פרשת וישלח‬
‫ך״ךן‬
‫ויירא‬
‫ויצר וכו׳‬
‫להעתיק‬
‫ראיתי‬
‫״ ‪ :‬ס ויכליז‬
‫חפיז‬
‫להעתיק בכאן ל׳ הרמ״בם בהקדמהי‬
‫ז״ל כשיבטיה הקב״ה‬
‫חיים‬
‫עי׳‬
‫שהציע גזה עש׳‪ .‬והי ק דאי סעמא‬
‫‪,‬‬
‫נביא‪.‬‬
‫מניה ה‪:‬ז‪:‬ת נביא • א״כ על תנאי‬
‫א״א שלא יעשה כדי כתת־ךכ נבואתו‬
‫א מ ד יינו חוזר הא ניכא ה‪»:‬בת נביא‪.‬‬
‫לבא׳ ‪ .‬והוא מ״ש מיה כל דבר שיצא‬
‫אך כאשד‬
‫בדגרי רכינו‬
‫משי הקב״ה לטובה אשי׳ על תנאי‬
‫מצאתיה סשומיש‪ ,‬והוא ש‪:‬ענין נחלק‬
‫אינו חוזר ט ‪ .‬אבל טמן סהד יעקב‬
‫ל‪:‬׳ חלקיס ‪ .‬הא׳ ״ והוא כי כאשר‬
‫אהר שהבטיחו וכו׳ אחז״ל שהיה מפחד‬
‫יננדח ה ק ל ה הבמחה לנביא לעצמו‬
‫מעון ‪ .‬וזהו מ״ש קסבד שמא יגרום‬
‫או לאחרים ולא יהיה שם חטא שיעכב‬
‫החטא ‪ .‬יורה זה שהקב״ה מבטיח‬
‫ההבטחה ‪ .‬הנה זאח התקיים בהכרח‬
‫בטונה ויגברו עוטח ולא יתקיים הטוב‬
‫כי דברי ה> חיים וקיימים ‪ .‬ואשי׳‬
‫ההוא‪ .‬רש לדעה שטנין זה איני אלא‬
‫ההיה ע״ח כהגעחח ואעשך וט׳ שאף‬
‫בין הקב״ה ובין הנביא ‪ .‬אבל שיאמר‬
‫א״ל היהה מחקיימח אין בה שום חזרה‬
‫הקנ״ה לנניא להנגדה ב״א בבשורה‬
‫שהרי ע״ח היחה ‪ .‬עכ״ז כיון שאין שוס‬
‫מונה נמאמר מוחלט נלא חנאי ואה״ך‬
‫חטא מעכב ולעולם ה׳ דברך נצב‬
‫לאיחקייס הטונ ההוא זה נטל וא״א‬
‫בשמים ‪:‬‬
‫להיוח נשניל שלא יהיה נשאר לנו מקום‬
‫לקיים ט אמונה הנטאה ‪ .‬והקניה‬
‫התטננהי‬
‫‪.‬‬
‫הב׳‬
‫ה ח ל ק‬
‫״‬
‫כאשר‬
‫חהיה‬
‫ההבטחה מ״חיוהמנין‬
‫נתן לנו נחורחו מיקר שהנטא יבחן‬
‫שיבטיח הקב״ה לעצמו או לאחדם ע״ס‬
‫נשיאמט הנטחוחיווכו׳ עש׳ כי קצרחי‪.‬‬
‫שלא יחטאו‪ .‬ואם יחטאו אח״כ הגה‬
‫והנה דנים חמהו עז׳ שדנדו סוחרים‬
‫זאח ההבטחה נמלה‪ .‬וראיה מ״ז החלק‬
‫חנאי‬
‫הוא כל הנרטח האמורות צחורה אם‬
‫ולבסוף כתב בלי חנאי‪ .‬ועוד דהחילוק‬
‫בתקתי תלכו ‪ .‬שלא יתקיימו נטכ״א‬
‫שחילק בין היכא דאיכא הטבח נביא‬
‫כשנשמור המצות ולא שיגרום החמא‪.‬‬
‫או לא ‪ .‬ק׳ דמיש ז״ל כל דטר שיצא‬
‫וזהו שכחנ רניט במאמר מוחלט בלי‬
‫מפי הקב״ה אפיי על חנאי ממשה הוא‬
‫חנאי • לאשוקי כשהי• נחנאי שלא‬
‫דלפי ‪ .‬לה ‪ .‬דכחי׳ הרף ממני וכו׳‬
‫יחטאו ובזה נחה שקמה קו׳ הרא״ם‬
‫ואטשך לטי גדול‪ .‬והחם הבטחה לנביא‬
‫שהק׳ מדכהי• אז יעטר וט׳ דקא׳‬
‫עצמו היא י וליכא הכזנח נביא‪ .‬יכבר‬
‫אלא שגרם החטא ‪ .‬דל״ק כלל דהחם‬
‫גחקשה נכ״ז הרנ סר״ח נפי׳ דהל׳‬
‫ההבטחה משה וכלישראל םם שאמרום‬
‫יסודי ההורה ד ן ד ׳ ‪ .‬ומהשיישנ שם‬
‫לעצמם‪ .‬והמחנבא לעצמו דליכא הכזבש‬
‫לא נהיר כ ל ל ‪ .‬ועיי׳ נס׳ לחם יהודה‬
‫נטא אפשר שלא תתקיים ההבטחה״‬
‫זא״ז דחחלה ‪$‬חנ אפי׳ מל‬
‫וזס‬
‫פרשת ויפלח‬
‫חיים‬
‫וזה פשיע ‪ .‬וכ״כ הפר״ח ‪ .‬והחלק‬
‫ותירץ דהא ברציחה יהרג ואל יעבור‪.‬‬
‫ה״ג והוא כאשר חהיה ההבעחה ס־זס‬
‫וקורס שגדי!׳ עליו מסוגיית הש״ס נל‬
‫בלי שום חנאי שלא יחעא ‪ .‬אז הענין‬
‫דלאי קו׳ דמה בנך אס הביאס בע״כ‬
‫גחלק שאס היחה ההבעחה לנביא עצמו‬
‫באונס כיון שהס באו להציל עצמים‬
‫שאיןכה הכזבת נביא אז כשיגרוס החעא‬
‫בנפשו של יעקב נס הוא היה מותר‬
‫אז ת חבעלההבעחה ואס תהיה לאחרים‬
‫להציל נפשו בנפשס ‪ .‬ראשו מי שאנסו‬
‫כיוןשהיההההבפחהסהםאעפ״ישחעאו‬
‫אנס להרוג הבירו יהיה הבירו מזמין‬
‫תתקיים ההבעחה מפני הנזבח נביא‬
‫לו עצמו להורגו • הא ליתא דודאי‬
‫וכאשר תדקדק בזה יתורצו כל הקושיות‬
‫ילחס נגדו בנל יכולתו בחרב ובחנית ‪.‬‬
‫שהצ״ע בהם הפר״ח והלח‪ :‬יהודה ז״ל‪.‬‬
‫ואס ה־גו אין בכך כלוס ‪ .‬ומה גס‬
‫ומהשה״ק הפר״ח ג״כ מהך ריאשירו‬
‫דגא הי׳־ל ליעקב לחוש שמא באו בע״כ‬
‫דכת״י ונאספת אל קברוחיך בשלום‬
‫וימסיר עצמו למיחה ומה שחירן הרב‬
‫וחצינו שנהרג ע״י פ ר ע ‪ :‬נכה• אף׳ שלא‬
‫דבעי׳ז וג״ע וש״ד יהרג וכו׳ לא גהירא‬
‫הלחה ההבעחה אלא שלא ירא‪ :‬כרעה‬
‫דה״מ בישראל אבל ב״נ אינו מצווה‬
‫הבא‪ :‬אחרי כן שהיה מזכיר שהיא רעת‬
‫על ק״ה דהני מסקינן בסו״ף בן סורר‬
‫החרבן‪ .‬וקרא דרגע אדבר וכו׳ ל״ק‬
‫כ^ל ‪ .‬דההם‬
‫איירי בגזירה פגוזר‬
‫הקב״ה בשמים לעובה או לרעה ולא‬
‫נאמר לנביא שיאמר אוהו‪ .‬לבעל דבר‬
‫‪ .‬בןה דנא הוא שיחזור כשיהיה ח ^‬
‫דליכא הכזבה‬
‫נביא ‪ .‬וה״ז רומא‬
‫להבשחה סחס שהיא לנביא עצמו כההיא ‪-‬‬
‫מעקב שחוזר בו כשיהיה החעא ‪.‬‬
‫כלל בזה ודו״ק ‪:‬‬
‫דייה‬
‫אל עשו אחיי‪ .‬עיי׳ הרא״ם‪.‬‬
‫ול״ק‬
‫ומורה ונפסק הרמב״ם פ״ע דמלכיס‬
‫וראיה למ״פ דאונס חבי׳ להרוג ינול‬
‫הנרדף להציל עצמו בנפשי של רודף ‪.‬‬
‫אע״ף שהרודף לא היה בר מיתה ‪.‬‬
‫מקען הרודף דניתן להצילו בנפשו כמ״ש‬
‫הרמבי־ס פ׳־א דרוצם דין ו׳ ‪ .‬ועוד‬
‫ראיה ברורה מדאמרינן שאס נהפך‬
‫זמרי והרגו לפנחס ‪ .‬אינו נהרג עליו‪.‬‬
‫מ״ע רודף הוא‪ .‬הרי שאע״ף שפנחש‬
‫ברשית רדף וליפ‪ 6‬איסורא כלל ענ״ז‬
‫דאע״ג דגבי לאדוני‬
‫פאי; מצוה ב״דיפהו אלא רשות‪ .‬יכיל‬
‫• •־לעשו ליכא למדרש הכ> כל היכא‬
‫הנרדף להציל עצמו כנפשו פל ר ו ד ף ‪.‬‬
‫ידא‪:‬כא למדרש דרשי וקיל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫ועיש במש״ל וה־בריס ק״ו לנד״ד ‪.‬‬
‫וייריא יעקב וכו שמאיהריג‬
‫ונר׳ להמגיה בה״ל מלכיס כתנ נשס‬
‫הוא את• אדירים ‪ .‬עיי הראיס הק׳‬
‫פ״ד דהא דאמרי‪ :‬ב־נ איני מנווה על‬
‫דילמא ‪£‬שו גברא אלמה והביאם בע״כ‪:.‬‬
‫ק!ה ‪ .‬דוקא בשאר עבירות ־‪. .‬אבל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫פרשה יישלח‬
‫חייט• ־ לא‬
‫ברוצח רמסנרא גפקא לן• גוי ויש׳ סוים‪.‬‬
‫ולמה לא הצר אלא •על הריגה ע & ו ‪ -‬י‬
‫ולפי״ז יחיישט כאן דברי הרא׳׳ם דהכא‬
‫וגס זה אינה קו׳־דלמה יצר לו;צ׳יז‪-‬‬
‫ברציחה איירי‪ ,‬אבל אינו גר׳ בעיגי‬
‫ראם יהיה יכול להצילם בא׳מאיכריהם‬
‫שדברי הרמב׳׳ס שש שכחב ב״נ שאנסו‬
‫יציל‪.‬ואיל יהרגם ‪ .‬אגל כעשי היה ירא‬
‫אנס לעבור על א ממצוח ה׳ מוהר‬
‫שמא לא יוכל להציל ויהרגגו ויקללנו‬
‫לו• לעבור אפי נאנס לעטר ע״ז עובד‪.‬‬
‫א ג י ו ‪ .‬אך בעיקר דגרי ה ר נ שהילק יי‬
‫אלמא דא ממכותיו איזה שחהיה‪ .‬ועוד‬
‫גין גרדף עצמו לאחר המציל שהגרדף‬
‫דהא הנאנס להרוג את הנפש אין ב ׳ד‬
‫עצמו א״צ להצילו גא׳ מאיגריו‪ .‬משא״כ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ממיתין אותו ‪ .‬כדכתב רנינו בפ״ה‬
‫דהל יסוד התורה ‪.‬ולמדה שסמדכתי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אהר המציל‪ .‬וע״כ הוצרך ל״ו דשמא‬
‫יהרוג אחרים שעמו־• לי׳הא 'שאע״ף ־‬
‫ג כי ע״ז הוא ו ^ אניס ‪ .‬וק״ו לשאר‬
‫שהרמג״ס ז״ל ס״א דרוצח כהבידין זה‬
‫מצות ‪ .‬אלמא דע״ז חחירא עפי מרוצח‬
‫גאחר המציל ולא נגרדף ‪.‬‬
‫דנהרג‬
‫וליהא להך סבכא לחיוביה מיתה טפי‬
‫וראי לאו• מקא הוא‪ .:‬ורש״י‬
‫מ ע ״ ז ‪ .‬וכיון דבן נח אינו מנויה על‬
‫בםנהדרין דע״ד ע״א כחי ויכיל הנרדף‬
‫ז״ל‬
‫ק״‪ :‬בע״ז כ״ש ברציחה ‪ .‬ועיר הגע‬
‫או הרואהו להציל ולא הציל א׳א בנפשו‪.‬‬
‫עצמך סברא זו מה עיבה‪ .‬אכנו מסברא‬
‫נהרג ע ל י ו ‪ .‬וכ״כ עוד כפ׳ ז־״מ דנ״ז‬
‫יהיה חייב למוח‪ .‬ואם גאמר שהסברא‬
‫וז־׳ל ויכול הנרדף להציל עצמו •בא‪/‬׳‬
‫היעילה שאפ״י נאנס איכא לא דרגיחה‪.‬‬
‫מאיכריו של רודף ‪ .‬ונעלמו כל זה ז‬
‫א״כ אפ״י נאנס יהיה חייב מיתה או‬
‫מעיני הרא״ס ז״ל ודכרי רש״י גמרא‬
‫מלקוח ‪ .‬אלא וראי שכל דבר שהשכל‬
‫ערוכה הס דאמרי בסו״ף נגמר ה ד ן‬
‫גוזר עליו מחוייכ הארס לקיימו‪ .‬ואם‬
‫דמ״מ אהיוה ליואכ א״ל למה קעלהיה ׳‬
‫מבר עליו ה״ה בכלל מחלל אח ה׳ וזהו‬
‫לאבנר‪ .‬אמיל גואל הדס דעשאל הואי‪ .‬י‬
‫איסורו וחו״ל ‪ .‬וכיון שכן ב״נ דאינו‬
‫עשאל רודף הוא ‪ .‬א״ל הי״ל להצילו ׳׳‬
‫עיניו? על ולא תחללו‪ .‬רז׳ מצות הם ולין‬
‫באימאיבריו ומסיק החם דא״ל ניזל אבנר ז‬
‫‪,‬‬
‫ה׳ • פשיטא דתוהר לו לפטר ולרצוח‬
‫הרי שגס הנרדף היה צריך להצילו בא׳‬
‫מפני האונס וזה ברור אצלי אס לא‬
‫מאיבריו היפך לדלוק הרא״ם ושו״ר ־‬
‫אמצא ראיה מכרתה כדבריו ז״ל ‪.‬‬
‫שהראשוניייפגוזהבעד הרא״ם‪ .‬ומ״מ י‬
‫והשתא ליהנהו לדברי הרא״ם ‪:‬‬
‫^ ן ך‬
‫לקושייתו ייל לסי מ״ז הוא זיל דהאנוה‬
‫הק׳ הרא״ם דשמא לא באו‬
‫יצאו מכלל כ״ג א״כ הא קי״ל דישראל בגוי‪.‬׳‬
‫שיאי‬
‫בכי האי ג מ א מוהרכדצי׳ בף״ ד״מ מ י ז ‪:‬‬
‫עמו והרי רודף ;יכיל להצלו יכו׳‬
‫ואע״פ שרש״י כתכשם פעור‪ ,.‬אס׳ זל״ז‪:‬‬
‫להרי‪ :‬אלא אחרים‬
‫פרשה וישלח‬
‫ח‪^£‬‬
‫ומשום חייב גקמ סמור‪ .‬דהאהגוישלא‬
‫והשחא ניחא ש‪:‬וצרך ל״נ דברים ‪.‬‬
‫מעליןילא מירידן וכשהיא רודף ודאי‬
‫דאי משום מיעוע זכיותיו שע״י החםדם‬
‫מירידי‪ :‬אפ שיכול להצילו ‪:‬‬
‫ה מ ע ח ה שאחץ־ תועיל ‪ .‬איל כיון‬
‫דהא דאמר״י בעלמא סוב‬
‫שחשש שמא יגדוש החמא שחסא אחד‬
‫שכגייס הרוג והקשו התו״ס‬
‫ה מ מ ח ה וזכיות מרוטת א״ל להגין‬
‫במ״ס עיז דכ״ו ע״ב דהא אמריי הגוים‬
‫עליו ולדחוח קסרוג החמא ‪ .‬ולסייז‬
‫לא מעלין ולא מורידן‪ .‬ותירצו דההיא‬
‫המשך הכחוביס כך הוא ויירא יעקב‬
‫בשעת מלחמה ‪ .‬והא דיעקב שעת‬
‫וכו וא״ח למה הרי הובמח‪ .‬ע׳יזאמר‬
‫מלתמה הואי ואדרבא מצוה להורגי‪.‬‬
‫קמינהי וע״כ הוצרכתי לחסלה • וז״ש‬
‫ועוד דהא רשיי כתב שם דהיינו לוקא‬
‫הצילני וכו ואחה אמרת סי וא״ך‬
‫לריביש‪ .‬אבל לרבנן רודף אתר חבירו‬
‫אעיף שאין זכוח גידי עשה למען זכוח‬
‫היתר גמור הוא להורגו אעיף שיכול‬
‫אגוחי לחוד ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫להצילו ‪ .‬והא* דרשא דהכא א־ייא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫ויוחד יעקב ‪ .‬שכח פכים‬
‫קענים וחזר ע יהש ‪ .‬עיי‬
‫‪1‬‬
‫כרבנן ‪ .‬ודייק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫קענתי ‪ .‬עיי הראיס ולא‬
‫הרא״ה ‪ .‬ול״נ שרש״י הוציא השכחה‬
‫נהירא דאין לו ליירא שמא‬
‫שאש משני שחשכה לי הא אמרי לעיל‬
‫י ה ר ג ‪ .‬דהא מסקינן בסי במה בהמה‬
‫שעשה עצמי כגשר ‪ .‬וא״ך לא עבר‬
‫ד ש מיחה בלא חסא ‪ .‬ומאן דא׳ דאין‬
‫כלל לצד האחר של הנחל עד שייוחד‬
‫מיתה וכוי איתותב החם ‪ .‬ועוד שהרב‬
‫לבדו‪ .‬אלא ודאי שבשעה שאסף כל‬
‫והיפך‬
‫אשר לו ונחנו אצל הנחל כדי להעבירם‬
‫ה ע ג י ן ‪ .‬וליתא ‪ .‬כמ״ש התוס שם ‪.‬‬
‫שכח ולא הביא סכים קמנים לשם‬
‫וע״כ נ ר דאם לא היה שם חעא לא‬
‫וע״ך הוצרך לחזור ולמטר ממקומם‬
‫הי״ל ליירא כיון שהיחה ההבעחה ‪.‬‬
‫ה א ‪ .‬ומ״ש סכים ראיחי כחוב בשם‬
‫וכ״כ מהרשיא בברכוח ע״ש ‪ .‬ומ״מ‬
‫מדרש רז״ל רדרשי׳ אל חיקרי לבדו אלא‬
‫עדין ק׳ לפי מיש רשיי לקמן היסב‬
‫לכדו‪ .‬פי כדשלי ‪.‬והואפךואס' שלזה‬
‫בזטתך אימיב בזכות אבותיך ‪ .‬איך‬
‫כיון הראיס אלא שיש סיס בדבדו ו״ל‪:‬‬
‫ה״ז בהכסחה ע״ח יכול לחזור ט אם‬
‫ך ״ י ך ן מד אשר אבא וכו הרחיב‬
‫אין שם זכוה ‪ .‬ולכ״ן דלק״מ לפי מיש‬
‫לו אח הדרך וכו הכי אמדי‬
‫ך׳״ךן‬
‫‪,‬‬
‫כתב אין מיתה בלא חמא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪%‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הרב עצמו לקמן בשם הרמב״ן שהיק‬
‫בס אין מעמידן דכיה ‪ .‬אבל מ״ש‬
‫שהחסדים שהזכ;ר הכחוב שנעשו לו‬
‫ואימחי ילך הוא מביר • ולכאו׳ ג ד‬
‫כבר נעשו קודם ההבמחה ולא נתייראו־‬
‫שהם דרשוח חלוקיה ורש״י חיבר שלהם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ויי‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫פרשה‬
‫חפץ‬
‫‪:‬נ‬
‫לב‬
‫חיים‬
‫וגיר דרש״י סובר ראם להרחיכ לו‬
‫ועי״י הראיס ומהרש״א שם ‪:‬‬
‫הדרך לחוד נחכוון אמאי הוציא דבר‬
‫ד י י ה סרה ורבה ‪ .‬עיי הראיס‬
‫שקר מפיו ‪ .‬ולא הול״ל אלא ואני‬
‫הדבר ברורמדגרסי‬
‫‪,‬‬
‫ול׳נ‬
‫‪,‬‬
‫אהנהלה לאפי למקום אחר ‪ .‬ולא היל״ל‬
‫מגילה דייו דששה חדשים עשה בביח‬
‫ע ד אשר אנא אל וכו׳ דהין אמז‬
‫אל • שששה חדשים חסרו לכ״ב שגה‬
‫ליעקב‪ .‬אין רש״י דייק דאי משום‬
‫ששי׳ מאביו שפירש יוסף ממגו כנגדן‪.‬‬
‫הרחבה הדרך הכי הולל ואני א הנהלה‬
‫ואחיך ינסיעחו נדרך נולד בגימין‪.‬‬
‫לאפי לבוא אל אדוני שעירה ‪ .‬מאי עד‬
‫וא״ך ע״ך שכנר נחענרה קידם שנא‬
‫אשר אבא ‪ .‬דמשמע שלא ילך עכשיו‬
‫לניח אל ‪ .‬ודוחק לו שנולד בן ז‬
‫אלא עד זמן רחוק גס בירושל׳‬
‫פ׳‬
‫אין מעמידן דרכי אלו ב׳ דרשוה‬
‫כדברי רש״י ז י ל ‪ .‬ועיי׳ מהרשי׳א ז״ל‬
‫‪,‬‬
‫ולנ‪.‬קשעין ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך ׳ ׳ ך ן בח ענה בח צבעון ‪ .‬עיי׳‬
‫הראיס וההוס׳‬
‫נ פ ׳ יש‬
‫שם בזה ‪:‬‬
‫נוחלין גרסי׳ שנא ענה על אמו והוליד‬
‫ר׳יךק על לב הנערה ‪ .‬ממון בזבז‪.‬‬
‫ממנה אהלינמה ‪ .‬ועיש במהרש״א ‪.‬‬
‫הא לא אהייא כפיר״שי דלעיל‬
‫ומה שהק׳ דאימא ענה אחי צבעין מח‬
‫דקשיעה היינו מעה דא״ך אין כאן‬
‫ונשא צנעון אשתו והקים שם המח‬
‫ממון ‪:‬‬
‫זקרא ננו כשם אחיו ‪ .‬והא דכחי׳‬
‫ך ״ ך | נסע סוכיהה וכו׳ ננ ׳ שהביא‬
‫הוא ע נ ה ליק כ ל ל ‪ .‬דא״ך למאי נימ‬
‫זה רש״י לייחס בלם יד׳ שנה‬
‫קא׳ קרא דהוא מנהדמעיקרא ועיש‬
‫שהיה יעקב בביח עבר ‪ .‬למיס רש״י‬
‫נקרא ויהיה איך שיהיה‪ .‬והראיס הציע‬
‫ס׳ חולדוח דיה ואלה שני ישמעאל ‪.‬‬
‫דנימא ע נ ה נקבה היא ונא צנעון על‬
‫ודע דכא דקא׳ כוכיה קין ב״ף לאו‬
‫אחיהו ונחו והוליד אהליבמה ‪ .‬ולא‬
‫מהרהי סי כוח מפיק לה דליכא בהו‬
‫ידענא מאי קושייא דלמה לן לדהוקי‬
‫יחירא ‪ .‬אלא מסוכות ל״ר וזיל רשיי‬
‫נפשין בהכי טון דעליף צבעון רשע‬
‫פיק דמגילה ויבן לו ביה נימוח החירף‪.‬‬
‫הוא ‪ .‬דב״ן אסור באהוהו • ועוד‬
‫עשה כונית בימוה הקץ ב״ף שני ימוח‬
‫דפשסא דקרא משמע דזכר הוא דהא‬
‫הקין הרי י״ח חדשים ‪ .‬ע״ך ‪ .‬ונר‬
‫‪,‬‬
‫שהוצרכו רבוחי׳ לדרוש כן ולא כפשע‬
‫הפסוק‬
‫שהביח‬
‫לדרה‬
‫והסוכוח‬
‫למקנהו‪ .‬מפני שלכאו׳ אין חועלח‬
‫בסיפור זה כי כך הוא דרך העילס‬
‫‪,‬‬
‫חשיב ליה בבני שעיר ולא מצינו נפויא‬
‫שמנה ננ‪.‬היו ‪ .‬וכחיב הוא ע נ ה בל‬
‫‪,‬‬
‫?כר ‪ .‬וגם רשנ״ם שם מ נ ר כ ן ‪:‬‬
‫ך״ך״! מגדיאל ‪ .‬היא ר ו מ י ‪ .‬עיי׳‬
‫הראיס ‪ .‬ולין דאעיג דאלוף‬
‫מלכוחא‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫וישנ‬
‫מלכותא בלא חגא ‪ .‬מ״מ קישעא הוא‬
‫ולפיכך הכזיב כל החלום ‪ .‬ולא מפני‬
‫שכמה שניס ברומי שלא היו מלכיס‬
‫שנתכוון להוציא וכו׳ דודאי לא היה‬
‫כלל אלא נשיא וש׳ יועציו ‪ .‬כראי׳‬
‫יעקב אע״ה טועה בזה ‪ .‬עיש ‪ .‬והא‬
‫בס׳ יוסיפון וכפ״י התו״ס במ״ם ע״ז‬
‫לאו קו׳ היא כלל ‪ .‬דא״א לו׳ דיעקב‬
‫בהא דאמרי׳ הסס כל נשיאיה ולא כל‬
‫הכזיכ את כל ההלוה דהא כתי׳ ואביו‬
‫פריה ‪ .‬פי׳ שם משיאיה היינו הנשיא‬
‫שמר את הדבר ‪ .‬עוד כתכ דש לתמוה‬
‫וש׳ יועציו ‪ .‬ועיש ודו״ק ‪:‬‬
‫לפי׳ למה לא פחד שמא ירעו כניו‬
‫סליק פרשהא‬
‫שאין חלוה בלא דבריה בעליה ויבינו‬
‫שאינו אומר כן אלא דדך תחבולה‬
‫פרשת וישב‬
‫ע״ש ‪ .‬והא נמי ל״ק דדוקא גבי בלהה‬
‫שתקרא אמו דהוייא מלתא דסברא אס‬
‫הבוא נבוא וכו׳ ל׳ זה צריך‬
‫ד״ך‪,‬‬
‫היה יידע יעקב כן לא היה אומר‬
‫ביאור דק׳ מנלן דילמא היה‬
‫הבוא כבוא דידיתי גס בניו יבינו זה‬
‫יודע ואמר כן להוציא מלב אחיו‪ .‬ועוד‬
‫מעצמס • אבל אין חלוס בלא ר״ב‬
‫קו׳ הראיס‪ .‬ע״ס‪ .‬ול״ן דלפי פי׳ א׳‬
‫דלאו מילתא דסברא היא אלא ענין‬
‫ס״ל דיעקב נתכוון להוציא וכי׳ וחרוייהו‬
‫מקיבל היה אצלו ולא מסרו לבניו‬
‫איתנהו ‪ .‬והוא דאס יעקב היה יודע‬
‫מהיכן יש להס לבכיו לידע שהיא דרך‬
‫דאקי על בלהה אין כאן תימא ‪ .‬ואינה‬
‫החבולה ‪ .‬ולכן אעיף שידע שאין חלוס‬
‫הוצאה מלב אחיו כלל שגס הס ידעו‬
‫מלהוציא מלב‬
‫בלא וכי׳ לא נמנע‬
‫דב״ז דמלהא דסברא היא ‪ .‬אלא ודאי‬
‫לא ידע ‪ .‬ועכ״ז ק׳ דגר׳ דימקב הכזיב‬
‫ב נ י ו ‪ .‬ידו״ק‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫אהכחנהי‪ ..‬פי׳ וקרא תרתי‬
‫כל החלום כיון שיש שקר על דבר‬
‫קא׳ את כתנתו והוא החלוק‪.‬‬
‫האם ‪ .‬ובתר הכי כתי׳ ואביו שער‬
‫כמו החינה דכהניס וכתנת הפסיס ‪.‬‬
‫את הדבר ‪ .‬אלא ודאי שיעקב אע״ה‬
‫והוא המלבוש העליון ‪ .‬והוא המעיל‬
‫החלום אלא נתכוון‬
‫דכתי׳ בתמר ועליה כתונת פסיס ‪.‬‬
‫להוציא ‪ .‬איל רטחי׳ שלמדו מכאן‬
‫כי כן תלבשנה'בנות המלך מעיליס •‬
‫ע״ך דסברי דאמו ממש קא׳ והוא‬
‫ושלא ככל דברי הרא״ס זיל גזה י‪.‬‬
‫שקר ‪ .‬וע״ך רצה יעקב להוציא מלב‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫לא הכזיב כל‬
‫בניו לו שכל החלום שקר ‪ .‬והרא״ם‬
‫‪,‬‬
‫ך׳ךן‬
‫מעמק חברון • עיי׳ הראיס‪.‬‬
‫כתב ויעקב נתכוון וכו׳ דאיל שלא‬
‫דמהך קרא אין ראיה דההס‬
‫ידע שאין חלום בלא דברים בעלים ‪.‬‬
‫משוט שאיי גטהה מכל וכו׳ ושמא‬
‫דייה‬
‫חיג״ן‬
‫פרשת‬
‫‪:‬־‬
‫לג‬
‫היים‬
‫דייק מרכה׳׳ עלן זה בנגב ועליהם אח‬
‫פ ל י ג ‪ .‬וצלי׳ב‪ .‬וכ; מנאהי בשם הרמב״ן‬
‫ההר ‪ .‬וכחי׳ ויעלו בנגב ויבא עד‬
‫אבל ק׳ מהמדרש שהביא רשי׳י פ׳ ויהי‬
‫חברון ומהרש״א ז״ל נסועה רי״א כהנ‬
‫ויבאו איהו בניו וצא בני בניו ‪ .‬מפני‬
‫עליהס דא״' דשמא כך ידוע לרביהי׳‬
‫שהיי׳ מבנוה כנען ‪ .‬ושם רוחק לו‬
‫שהיא בהר ‪ .‬ואני אומר לא כדברי זה‬
‫שפל כל שאר אומוה היה מקפיד כמו‬
‫ולא כדברי זה ‪ .‬אלא ראיה גדלה יש‬
‫שהקפיד שלא ישא איש מצרי מ פ ח ו ‪.‬‬
‫לרבוהי׳ דכהי׳ ביהושע סי׳ ייד שגגש‬
‫ולכן •נר׳ דר׳ נחמיה דייק דכנעניוה‬
‫כלב ואמרליהן לו חברון דכה׳ייוישיננ‬
‫היו מהחם שלא הניחם למי גניו ליטול‬
‫משה ביום ההיא לאמר אס לא ה׳^רן‬
‫מפני שהיו מבטח כ נ ע ן ‪ .‬יפליג אההיא‬
‫‪,‬‬
‫אשר דרכה רגלך בה לך ההיה לנחלה‬
‫דפםהים גבי יהורה דקא׳ אפשר וכו׳‬
‫וגיהה חנה לי אה ה‪:‬ד הזה אשר דבל‬
‫וש״ס דפסהיס סבר כר׳ יהודה דלאו‬
‫ה׳ ביום ההוא ויברכהו יהושע ויהן‬
‫כנעניוה ה י ו ‪ .‬והראיס בפ׳ ויחי דרך‬
‫לו אה חברון ‪ .‬הנה מבואר דחנרץ‬
‫בדרך אחרה ‪ .‬ומהרש׳א בפ׳ אלו‬
‫בהר היהה ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫עוביין סובר כמ״ש ‪ .‬והרמ״ז הניח‬
‫ך״׳״ךן ונל בנותיו • כנעגיוה היו ‪.‬‬
‫כאן בצ״ע ‪ .‬עי׳ש ‪:‬‬
‫בדור דלד׳ דמי בקש‬
‫נר׳‬
‫ך״ך!‬
‫נסעו מזה ‪ .‬ולפי פשוטו וכו׳‬
‫זאה מיד רינ חמיה להגיד לנו מאיזה‬
‫ויהיה פי׳ נסעו מזה שאל‬
‫אומה הס ‪ .‬ומהיכן ידע שננעניוה‬
‫חחשוב שהם עדיין בשכם אלא שהם‬
‫היי ‪ .‬ולא עמוניות ולא מואביוה ‪.‬‬
‫קרובים ממקום זה שאנו עומדים בו‬
‫וכל כוונת ר׳ נחמיה אינ‪ :‬אלא לו׳‬
‫מלא עין אלא נסעי לנמרי ‪ .‬והי־א״ס‬
‫דלא היו בנוהיו אלא מאומה אחרה‬
‫פי׳ ממחוז הזה והלכו למחוז אחר ‪.‬‬
‫השוכנוה בארן כנען באותו זמן‪ .‬ומפני‬
‫ואין נר׳ מדכחב רש״י בסנהדרין דק״ב‬
‫שהשוכנים באותו זמן היו כנען אמר‬
‫אהא דאמרי׳ דבשכם מכרו יוסף ‪.‬‬
‫כנעניות ‪ .‬ובודאי שלא היו מבנות כנ‪..‬ן‬
‫וז״ל ואע״ג דבדוחן נמכר • דוחן הייט‬
‫הארור אלא איזה אומה שהיתה אז‬
‫כסר הסמיך לשכם ונק׳ ע״ם שכס ‪.‬‬
‫בארץ כנען ‪ .‬ונק׳ ע״ש רוב הגרים‬
‫א׳׳ן כמדרשו שהיו דנים עליו להורגו‬
‫שם שהם כנענים ‪ .‬וכן פ ׳ י רש־י לקמן‬
‫עכ״ל‪ .‬אלמא דלפי פשיטו נמי מאוהו‬
‫בת איש כנעני גברא הגרא ‪ .‬דאמרי׳‬
‫מתיז גיא‬
‫‪:‬‬
‫בפסח ם אפשר בא יצחק והזהיר אה‬
‫ך״ך״! ויספר ‪ .‬כוונהו דאין כיונה‬
‫יעקב לא חקח אשה מבטה כגפן ויהודה‬
‫הסיפור הזה לצורך שניהם‬
‫טשא כנעניח‪ .‬ידוחק לו׳ דר׳ נחמיה‬
‫כמשמעוח הכהוב שכבר ספרו לאחיו‪.‬‬
‫‪f‬‬
‫אלא‬
‫פדשח וישכ‬
‫‪P g n‬‬
‫ח*י•‬
‫אלא שכוונת הסיפור היתה לצורך אביו‬
‫הרא׳׳ם‬
‫לוקא אלא שהיה זה בפני אחיו ודברי‬
‫הולידו‪ .‬וכ״ה כס׳׳ע ובילקינו גם הק׳‬
‫הרא״ס סותרים מ״ש הוא עצמו בפ׳‬
‫היאך נטנשו‬
‫פקוח מגן י״ג שנה‪.‬‬
‫משפעים ד ה ואת כל המשפעים דסיפור‬
‫וכחג דאפי אה״ל גן י״ג קשה גמי‪.‬‬
‫תפול אף על שאינם חדשים ‪ .‬ע״ש‬
‫ול״נ דודאי לאו גני עונשין ה ם ‪ .‬אלא‬
‫דגני ח׳‬
‫‪,‬‬
‫רמהי‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫שנהב‬
‫שנים‬
‫גע‪-‬ן יהודה‬
‫ג״נ והא והא‬
‫ך ״ ך ן היה רעה ‪ .‬עגין השיתיף‬
‫גרמא • והייגו דאמרי׳ פ״ק דסיעה‬
‫אולי הוא עי׳ד צדיק מושל‬
‫כל המהחיל במצוה ואינו גומרה קוגר‬
‫ביראת אלהים‪ .‬וא״ח מ;לן דמשוס החרם‬
‫אשהו וגניו מנ״ל מיהודה ‪ .‬ור‪ ,‬דגני‬
‫ללמא הקב״ה רצה בכך לקיים גזירת‬
‫יהודה גחעאם מחו ‪ .‬אלא ודאי לאו‬
‫בה״ב ‪ .‬ואם היה יודע יעקב היה‬
‫גגי עונשין הם ילא נחהם גז״ד אלא‬
‫פודהו משם ‪ .‬י״ל דמ״מ הי״ל לגלית‬
‫געון אביהם אלא דהעאם נמי גרם ‪.‬‬
‫שעדיין היא חי ‪ .‬א״ן אחר שמלך מיד‬
‫וכמ״ש מהרשי׳א ‪ .‬שם ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הי״ל לגלות ‪ .‬אךהרא ם פי׳ בע״א ‪.‬‬
‫והכריח דבריו דא״ך איך לא התירו‬
‫ך״ך״‪ ,‬כי כסתה פניה‪ .‬עיי׳ הרא״ם‬
‫החרם כשגילו הסיד לאביהם ‪ .‬ואני‬
‫ובם׳ פ״ד חמה עליו דהיא‬
‫תמיה דמי יאמר שלא התירו‪ .‬וכ׳׳ה‬
‫קייל המקדש בלא עדים אין חוששין‬
‫בילקומ וז״ל אמרו נחרים בינינו שאין‬
‫לקידושיו ‪ .‬וכל זרטו של יעקב קרובים‬
‫א׳ מגיד ליעקב ‪ .‬אמייל יהודה ראוי‪ :‬ן‬
‫הם ליהודה ‪ .‬ותירן דהגיים היו עדים‬
‫אין כאן אין החרם מתקיים בש׳ מה‬
‫ול״ק דכיון דלא אפשר לא קילו עליהם‬
‫עשו שתפו למקום עמהם ותרמו ‪.‬‬
‫מה שאינם יכולים לקיים דאפי׳ אשתו‬
‫ושמע החרס‬
‫גמורה לא היה יכול לקדשה בעדים ‪.‬‬
‫ושתק י ואףהקב״ה דכתי׳ מגיד דבריו‬
‫מ״מ תימא דאפ׳י ב״ן קי״ל עשרה‬
‫הגידו החרם לראובן‬
‫הגיד מפני‬
‫שבאו על הזונה ראשון קנאה וכלם‬
‫החרם ‪ .‬וכשבאו למצרים ומצאוהו אז‬
‫ליעקב ‪ .‬דבר זה לא‬
‫חייבים משום א״א כדאיתא בירישל׳ ‪.‬‬
‫החירו החרם ושמע יעקכ ותהי רוחו ‪.‬‬
‫והזכירוהו הי&ס׳‬
‫רל׳׳ו ד״ה משים‬
‫כיון שהחירו החרס שדהה עליו רוה״ק‬
‫נשג״ז ‪ .‬ואיך ליון שחשבה לזונה ‪.‬‬
‫כבחחלה‪ .‬רע״ק או׳ החרם הוא השיו׳‬
‫אשה איש ‪ .‬ואע״ג דאמרי׳ בםועה‬
‫וכו׳ עכ״ל וזה מבו׳ היפך דבריו ד ל ‪.‬‬
‫ששאלה ואמרה פנויה אני‪ .‬מ״מ עועה‬
‫וק״ל ‪:‬‬
‫היחה בכך שסטרה שביאח זנוח אינה‬
‫דייה‬
‫ויהי נ ע ה‬
‫ההיא‬
‫• עיי׳‬
‫קונה ‪ .‬ותו ק׳ דכיון שיהודה בא עליה‬
‫געשיה‬
‫חפץ‬
‫נמשיה אשחו יהיאך‬
‫לד‬
‫חיים‬
‫פלחה לנפשה‬
‫כהנה כיון שאכיה כהן לדונה כשריפה‪.‬‬
‫והיה עונר חיו על לפני עור וכו״‬
‫ומיד דדוק כשנשאה לא מן הפסולים‬
‫שחלו וחזנה עם אחר * והנה לפ״ד‬
‫ונחחללה ‪ .‬משוס דקרא כהיב ט החל‬
‫הרמנ״ס ז״ל שסונר דגירושי נ״ן הם‬
‫לזנוח דמשמע שאינה מחללחו לאניה‬
‫ע״י שישלהגה לגפשה דאע״ף שזיגחה‬
‫אלא ע״י זנוח ז ה ‪ .‬יצהה זו שככר‬
‫מקודם כיון ששלחה לנפשה נחגרשה‬
‫נהחללה וחיללחו מ״י מכרה שקדמה‬
‫ממנו י והא דאמרי שהשאר היינים‬
‫שנשאה לא׳ מן הפסולים ‪ .‬אגל כאן‬
‫משום א״א ־ ה״ד שנאו עליה נמעמד‬
‫שהקכ״ה רצה לימול כהונה מזרמו של‬
‫א • וכן ג״כ ליהודה אעיף שנעשיח‬
‫שם ולא משחה חמר שום דגר להחחלל‬
‫אשחו ע״י כיאה ע ״ י שילוחה הוחרה‬
‫ט ‪ .‬א״ך זנוחה הוא חחלח חילול‬
‫יצאו אטהינו‬
‫א ג י ה ‪ .‬והא דמייא לנשאה ליש דמודה‬
‫מכלל ג״נ • אגל למ״ד יצאוא״ך היחה‬
‫ר‪/‬ז דאע״ג דההםאכחי כהנה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וזה יהיישב למ״ד לא‬
‫צריכה גש‪ .‬ודוחק לו שגחן לה ג ע ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ושמא אע״ג דיצאו להחמיר ע״ע אכל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נה‬
‫הוייא אם אין לה זרמ ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫דייה‬
‫ע ג ר י ‪ .‬עיי הרא״ם ודכריו‬
‫‪,‬‬
‫לאחרים כג״ן חשיכ ‪ .‬א״ן כיון דלא‬
‫סוחרים מיש ג ף ויגש ד ה‬
‫הוה אפשר כגע שאין כאן ע ד ם לא‬
‫ו מ ז עיניכם ריאיח דכ״ן ככלל זרע ‪.‬‬
‫יצאו לעגין זה ‪ .‬אכל זכירגי שהר״ן‬
‫וכ״ג מדכרי הרמגים וככר הארכחי‬
‫כסנהדרין כשש ה״ר דוד כחג דאיכא‬
‫מ״ז לעיל • וזו סחירה למיש הסיד‬
‫רג״ן אין לי גירושין‬
‫כשם מהריכ״א דזרע עע״ז לא מקרי‬
‫מ״ד גירושל‬
‫‪,‬‬
‫זרע ‪ .‬ויליף לה מישמעאל • וליחא‬
‫‪ .‬ז‪t‬ו ק ‪,‬‬
‫ד״ה‬
‫הוציאוה וכוי‬
‫‪,‬‬
‫עיי הרא״ם‬
‫‪,‬‬
‫והק׳ עליו דמארה דשמעחא‬
‫דגהו של שס היחה ר״מ היא ושמעי׳‬
‫דההם גלי קרא ‪ .‬וכני קעורה יוכיחו‪.‬‬
‫וע״ש שכל ראיוחיו ליחגהו‪ .‬ודו״ק‪:‬‬
‫סליק פדשח וישג כס״ד‪:‬‬
‫ליה לר״מ דאמר ג ף ׳ ד״ם דנ״א דגה‬
‫פרשת מקץ‬
‫כהן שנשאה לכהן ולממזר אינה גשרפה‬
‫שאינה כהנה שככר נחחללה ע״י כיאה‬
‫פסול ‪ .‬אע״פ שאכיה כהן ‪ .‬ול״ק‬
‫ךי׳ךן‬
‫נער מ ג ד שאין ע י ר מולך‬
‫דאנה״נ אלא דעיקר השרפה חומרא‬
‫ומה שמלך יוסף שלא כנימוסי‬
‫געלמא היא ומדנא לא מיהייכא ‪.‬‬
‫מצרים ‪ .‬משום דמעס המס׳ו ככהוב‬
‫נ״ו וכיין‬
‫כי הוא איש כשר ורוח אלהים ט‬
‫שהחמירו החג־ר ‪ r‬ג״ך שאע״ף שאינה‬
‫יצוריך לכל הנרלס ט ופיקוח נפשוח‪.‬‬
‫יכמ״ש החויס שם גדף‬
‫ומור‬
‫הפץ‬
‫חיים‬
‫יייזז‬
‫ועוד דמלהא דלא שכיחא היא שיהיה‬
‫כחג משום ואישור השמיש בשני רטגון‬
‫המגד כך וכמלהא דלא שכיחה לא‬
‫אינו אלא משום שהעולם שרוי גצער ‪.‬‬
‫ג ז ר ו ‪ .‬וזהו אומרו אני פרעה ובלעדיך‬
‫ויורדי מצרים יודעים היו בעצמם שהם‬
‫לא ירים ‪ .‬כלו׳ שאהה דוקא יצאה‬
‫ע • ויוסף נמי יודעים היו גו שהוא‬
‫מכלל גזרה ז ו ‪ .‬אבל בלעדיך ע י ר‬
‫שרוי גריוח ־ אגל יוסף היה סגור שהם‬
‫אחר א״א לו למלוך ‪ .‬אין הגיד לו‬
‫שרויים גצער ולכך לא שמש י ומר״ן‬
‫יוספ שהוא גנוב ואינו עבד באמה ‪.‬‬
‫המה עז״ דמפשעי הכחי׳ נ ר‬
‫שלא‬
‫וראיה שהיא גרמני כדאיהאבילקוע ‪:‬‬
‫ידעו גו אס הי ואם מה עד שנהידע‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בשרםחבוא• מרן׳ זיל בא״ח‬
‫להם י עיש י ולין כדגרי הרין זיל‬
‫הירוץ‬
‫דודא• הם שנעים כאוחו זמן וכמ״ש‬
‫הראיס דא״ך גם יוסף היה מוחר‬
‫רש׳׳י והראיס דיה למה חהראו • ונם‬
‫לשמש שלא היה לו בה‪ .‬דבלא׳׳ה היקשי‬
‫יודעים ביוסף ששרוי בדוח מצרוח‬
‫כיון דקי״ל חשוני בנים מוהר ‪ .‬איך‬
‫הרעכ מיהא ‪ .‬שכיון שנמכר למצרים י‬
‫איך קא׳ קרא• בערה הביא דיוסף‬
‫ונעו שמניעו שהלכו לגקשו שם אחיך‬
‫קודם שנולדו לו השיך בניס הוא ומוהר‬
‫נמ״ש רשיי גדיה אחי יוסף ‪ .‬ובמצרים‬
‫לשמש אף בשנה ר ע ב ו ן ‪ .‬ומזה הכריח‬
‫היה מצוי שגר הרגה לא היו דואגים‬
‫דאסמכחא היא ‪..‬עיש ‪ .‬ולין דלאקשה‬
‫עליי מהרעג כי אדוניו יחייהו עמי ‪.‬‬
‫דקרא ה״ק שהולדוח אלו היו צערם‬
‫ועוד שלא היו צריניס כילם ליגעל‬
‫הבוא ‪ .‬משמע דה״ק שלא שמש יוסף‬
‫ניסו״ר גשגיל א׳ מהם ששרוי בצטר ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ס״י חקע״ו‬
‫דחה‬
‫כדי להוליד אלא ערם שנוח הרעב ‪.‬‬
‫איל הוא היה צריך לחוש ניון שכל גני‬
‫אבל י!חר ג׳ שני הרעב לא היה יכול‬
‫יש׳ שרויים גצער י ועוד אם גאו לחוש‬
‫לשמש ולהוליד עיר מפני הרעב ‪.‬‬
‫לנערו של יוסף כל ימיהם היו צרינים‬
‫אלמא דאסיר חיה בשני רעבון‪ .‬ואיה‬
‫לחוש שכל ימי יוסף שרוי כנער הוא ‪.‬‬
‫הא לא היחה לו נח וחשוך בנים היא ‪.‬‬
‫גם לא ידעו אס חי אס מה * ולצער‬
‫ל״קדמחמיר ע״ע הוא ‪ .‬אלא דאנן‬
‫שאר אומוח אין לחוש כלל ‪ .‬שויר‬
‫ילפ״י מדהחמיר יוסף ע״ע אף בחשוך‬
‫כהרין שכחבקיאמרי׳ כף׳ יין דיינגד‬
‫בניס אלמא דאיכא איסורא באינו חשוך‬
‫הורחה כדרך היהה ‪ .‬ני׳ והיינו אחר‬
‫מיהא ראם היה מוהר אף בקיים פו״ר‬
‫שנחודעיוסף אל אחיו י וכשגאו אל‬
‫לא היה נמנע יוסף מפיו כיון שעדיין‬
‫יוסף נהעגרה בדרך‪ .‬וכזה דגרי הרין‬
‫לא קיי‪ :‬פו״ר ולוי לא נהג הך מדה‬
‫למהרש״א בהעניה‬
‫חסידוה זהו דעה הראיס זיל‪ .‬אבל הרין‬
‫גרורים ‪ .‬שויר‬
‫כחג מזה עיש ‪:‬‬
‫דיה‬
‫חיים‬
‫חפץ‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫לה‬
‫למה התראו‪ .‬עי״י הרא״ם‬
‫ולא ל ירידה ‪ .‬מיהו ק׳ מבי יוסף‬
‫דבריו‬
‫כהי רדה אלי וכהי והורדהם אה אני‬
‫בשונית ‪ .‬ובאמת ל׳ הש״ס משמע‬
‫וכו׳ לכך נ ר דעיקר הדיוק מיחורא‬
‫כפירושו וכ״מ בילקיע ע״ש ‪ .‬אך דברי‬
‫רשמה ‪ .‬אלא דמה נמי מדוקדק שלא‬
‫רש״י כאן הפך דבריו‪ .‬ומ״ש דורה‬
‫אמר ל כ ו ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫דחה‬
‫ומהרשיא‬
‫הוא העני לא שמענו פי זה מעולם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ויכר יוסף אח וכו שהניחם‬
‫‪,‬‬
‫מד שיביא רא־ה רש׳׳י ממנו לאחר כאלו‬
‫וכו הק הרמב״ן והא יששכר‬
‫הוא פשיע ‪ .‬גס ל המקרא אינו סוכל‬
‫וזבולן לא היו גדולים מיוסף אלא שנה‬
‫פירושו ‪ .‬ומ׳׳ש בגי ישמעאל ועשו ‪.‬‬
‫או שגחים ‪ .‬ול״ק כי כך מגהג הטולס‬
‫הראיס כחב למבני כנען לא הי״ל לחוש‬
‫שמי שהוא איש שעיר גיכר כו חהימח‬
‫שגס הם היה להם אוכל ‪ .‬וזו נ‪.:‬יאה‬
‫זקן מיד כקענוחו ‪ .‬ויש‬
‫עד יגדל‬
‫היא דאעו מפני שיעקב שהיה שרוי‬
‫הרכה‪ .‬אכל א״ל שהכירה מסגי כתיבה‬
‫שם הי׳׳ל אוכל כל אנשי ה ארן יהיה‬
‫שמוחיהם שנתנו לו השוערים ‪ .‬דא״ך‬
‫אוכל ‪ .‬וע״ך הנראה כדכרי‬
‫לא הכירם ‪ .‬ועוד דויכר יוסף יהירא‬
‫‪,‬‬
‫להם‬
‫הרמבין זיל שנתיירא פן יתקנאו בו‬
‫ויפילו עצמם ע ל י ו ‪ .‬ואע״ף שאין להם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דככר כחי' ויכירם ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫אוחי שכלחם ‪ .‬עיי הראיס‬
‫‪,‬‬
‫לרך עליו מ ‪ :‬בכך כיון שיתראה שבע‬
‫ואף דהכא לא קא׳ שידע‬
‫בשנ• יושבי ־ ה א ד ן ‪ .‬חברך חברא אית‬
‫יעקב כן אלא שחשדס ככך ‪ .‬ואפשר‬
‫ליה והס יגידו להם ‪ .‬ועוד אף׳ כי‬
‫דגם ביוסף חשודים היו בעיניו בכך‬
‫לא היה ירא רק מעשו ומישמעאל שהם‬
‫אבל לא ידע שכן הוא ודאי דמסזמא‬
‫זרע אברהם ‪ .‬אבל הכנענים כבר היו‬
‫אוהו יש לחוש‬
‫נכנעים החת ידו ממעשה שכם שנלי־מו‬
‫עמו כל כני כנמן ונצחם והכניעם ‪.‬‬
‫ועיש כמהרש״א ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״ך!‬
‫‪,‬‬
‫כיון שהיו שונאים‬
‫שיהרגוהו או ימכרוהו ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״׳ךן‬
‫אשר יאמר לכס העשו‪.‬מכאן‬
‫ק למ״ש הרב בי״ד סי רס״ג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רדו שמה ולא אמר לכו וכ׳ו‬
‫ס״ה וז״ל ואסור למול גיי שלא לשם‬
‫דאע״ג דא״י גבוהה ‪ .‬מ״מ‬
‫גירוח אפי כחול‪ .‬ופי העס״ז והעיז‬
‫כיון ששייך בה נמי ל הליכה גהי‬
‫דעעמא שלא להחחימו באוח בריח ‪.‬‬
‫דכש‪:‬ם דברי הנתיב כגון וירדו אתי‬
‫והימא דא״ך היאך מל יוסף להמצריס‬
‫יוסף ש‪:‬ואנסזר שייך שפיר ל' י ר י ד ‪. :‬‬
‫הרי לא נתגיירו ועדיי; עע״ז ‪ .‬וזה‬
‫מימ כשהאדם מדבר לטכחעס חביריי‬
‫ברור שהיאך‬
‫פרעה‬
‫איבעי ליה למנקע לישנא מעלייא ‪.‬‬
‫להתגייר ‪ .‬ולעזוב דחו ‪ .‬ועוד אפי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫היה‬
‫מניחם‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫י‬
‫אם יהגיירו אינה גירוח דהא בע״כ‬
‫על ז‬
‫היא ‪ .‬ואיך היאך מלן‪ .‬גם השיך חמה‬
‫ואולי שלא היה יוסף יכול לבעל מהם‬
‫‪,‬‬
‫דבר הניגע לדתם‪ .‬אבל המילה לא‬
‫עליהם שם מסוגייא דעיז דכ״ו דקא‬
‫‪,‬‬
‫מ‪5‬וח שהם חייבים בהם ‪.‬‬
‫ישראל מל אח הגוי לשם גר לאפוקי‬
‫היתה נוגעת לרחם וכפאס עליה ‪.‬‬
‫לשום מורגא דלא ‪ .‬ופירש״י משום‬
‫אולי מפני שהיה יוסף לשמצה בקמיהם‬
‫דאסורלרפאחםבחנס ‪ .‬אלמאדבשכר‬
‫על‬
‫כסאס‬
‫שרי ולאחיישי שמהחימן בבריח קדש •‬
‫להיותם‬
‫עיש ‪ .‬ואפשר לחרן ולו דרבינו ירוחם‬
‫בחי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫היותו‬
‫נימול ‪ .‬ולכן‬
‫כלס ניימולים ‪ .‬וכן מצאתי‬
‫מהרמ׳׳מ בשם מהר״ש י פ ה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ע״ש וק״ל‪:‬‬
‫סובר דהא דקא החם לאפיקי לשם‬
‫‪,‬‬
‫מורנא ללא ‪ .‬לא כפירשיי דעעמא‬
‫ד י י ך ! ויקוד וישחהו ‪ .‬הכי אמרי‬
‫משום רפואה אלאעעמא מפני שמחהימן‬
‫דייו וז״ל‬
‫בפיב לשבועות‬
‫‪,‬‬
‫בב״ק ואי לחרן ולו לרבי ירוחם סובר‬
‫קידה על אפים ‪ .‬וכהיא ותקוד ביש‬
‫להא רקא החם לאפיקי לשוםמורנא‬
‫אפים ‪ .‬כריעה על ברכים ‪ .‬וכה״א‬
‫דלא‪ .‬לא כפרשיי לעעמא משוס רפואה‬
‫מכרוע על ברכיו‪ .‬השתהואה זו פישוע‬
‫אלא עעמא מפני שמחהי בביק‪ .‬והא‬
‫הטא נבוא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ידים ורגלים ‪ .‬וכהיא‬
‫דלא‬
‫להשתהות לך ארצה • עכיל ‪ .‬ו נ ר‬
‫מכעייא לשום מצוה דמחכוין להחחימו‬
‫ברור רכל השההואה אפי סתם הייגו‬
‫דאסור‪ .‬אלא אפי לשם מורנא שמחכוין‬
‫פישוע ידים ורגלים כדברי רש״י שבכאן‬
‫לרפואחו אעיף שהוא בשכר דליכא כיה‬
‫אע״ג דלא כה׳ בה א ר ן ‪ .‬ובזה ניחא‬
‫משוס שמרפא הגוי מ״מ אסור כיון שע״י‬
‫לקושייא רבחא פהק המפרשי זיל‬
‫מעשיו מהחימו בב״ק‪ .‬משום דמשמע‬
‫דאמאי מייהי מקרא דהטא נטא ולא‬
‫ליה לש״ס דליכא לפלוגי כין מחכוין לכך‬
‫מיית• מקרא ר אברהם וירן לקראחם‬
‫אילא‪ .‬יככלהו אסיר דחר עעמא היא ‪.‬‬
‫וישתחו ארצה ‪ .‬וכן‬
‫מיעקב דכחי‬
‫אבל דעחהרמב״כ רמוחרוכמיש השיך‬
‫וישתחו ארצה ז פעמים ‪ .‬ובמ״ש ניחא‬
‫שם‪ .‬ואדרבא מדכחב שהרי לא נתכוון‬
‫דאי מהתם ליכא למכמע אלא היכא‬
‫למצוה ‪ .‬משמט שאם נחכוון למצוה‬
‫דכתי ארצה היינו‬
‫פישוע ידים וכו‬
‫מקש לשוה מורנא רבוחאקא׳‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מצוה למולו‪ .‬וכ״כ בפ״י דהיל מלכים‬
‫כמשמעות ל׳ ארצה‪.‬אכל היכאדכתי׳‬
‫ב״ן שרצה למשוח מצוה ממצוח ההורה‬
‫השתחואה סתם ליכא למידק דהיא‬
‫כרי לקבל שכר אין מונעין אותו ‪.‬‬
‫פישיע יליס ‪ .‬דדלמא דומה לקידה‬
‫מלעשותה כהלכתה ‪ .‬מיהו ק מה‬
‫היא ‪ .‬אבל מהאי קרא דהטא נטא‬
‫‪,‬‬
‫דייק שפיר דהא בהלום יוםף כתי'‬
‫ראה יוסף לכופס עיז שלא כדין ולא‬
‫־»‬
‫י‬
‫משח״! ים‬
‫חפץ‬
‫פרשת מקן‬
‫חיים‬
‫לו‬
‫משתתוים לי ‪ .‬וכשבא יעקב לפתור‬
‫וא׳׳ך הש‪:‬א ניחא דע״ך כיון דגין‬
‫החלום אמר להשתהות לך ארצה שהוא‬
‫בקידה בין בהשתחואה נהי ארנה‬
‫שקר ח׳׳ו ‪ .‬ולא הול״ל אלא להשההיות‬
‫וכחיב אפיה איה לן לאוקומי קידה על‬
‫לך ואדרבא בא לסלק ‪:‬נאה אתיו והוא‬
‫אפיס כמשמעית ל'‬
‫קידה ‪ .‬ואפ‬
‫עורר איחה ייהר מדאי אלא ודאי‬
‫דפסיקא ליה לברייתא‬
‫דסהס השתחיאה היא פישיע י‪:‬יס ‪.‬‬
‫קדקד ‪ .‬ונריע ה על ברניס ‪ .‬מל‬
‫והתיש כת‪:‬ו שם קידה ע ‪ .‬אפיס ‪.‬‬
‫כרעיס ‪ .‬והשההואה שאין בה שס‬
‫תימא השתתואה נמי אשכחן על אפיס ‪.‬‬
‫מקביל על אבלי פרשי הוייא פישוט‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דקידה מל׳‬
‫‪,‬‬
‫דכת״י ויוצא יוסף אותם וישתהי לאפיו‬
‫ידיס ורגליה ‪ .‬אלא דמייתי דיקרא‬
‫ארצה • אפיס ארן ישתחוו לך ‪ .‬ויקוד‬
‫נמי אשנתן הני ‪ .‬והשתא אין קו‬
‫רשהחו לאפיו ‪ .‬דבלעס‪ .‬וי ל דמגמרא‬
‫מקרא דויקוד‬
‫ארצה וישהחו דניון‬
‫איה לן דקירה על אפיס ‪ .‬ומייתי‬
‫דקידה היינו קרקר א׳׳ך הוי האלו כהי׳‬
‫דאשכהן נמי בקרא הכי‪ .‬ע נ ״ ל ‪ .‬והרב‬
‫רכוף קרקרו ארצה • והוי ממש כקרא‬
‫מי״ז זלה״ה כשם מהר״ח אחיו חמה‬
‫דותקיד כ״ש אפיס ארצה ‪ .‬איל קרא‬
‫עליהם ‪ .‬לל״ק קישייהס כלל דודאי‬
‫דוישההו ארצה דהוייא סחס היינו ודאי‬
‫בכלהו כחיכ על אפיס • אלא דבקידה‬
‫כל הגוף כלו‪ .‬ואיה אכתי היקשי כיון‬
‫על אפיס הוא דהוי וה״ל ‪ .‬וכריעה‬
‫להשהחואה היינו ככל הגוף אמאי כתי׳‬
‫מלבד פישוט‬
‫במקצה פסוקי׳ וישהחו לאפיו ‪ .‬וכן‬
‫ובהשהחואה‬
‫נוסף‬
‫עליהם‬
‫יש להק׳ גס לדברי ההוש׳ ‪ .‬ונר׳‬
‫פישוט ידים ועגלים‬
‫מלבד‬
‫אפים‬
‫ליישב בא׳ משגי פנים ‪ .‬או שגאמר‬
‫הוי נמי על‬
‫אפיס‬
‫ברכים‬
‫וכרכים ‪ .‬ט׳־ש שהאריך‪ .‬ולכאו׳ קו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לודאי כל הש־חואה אע״ג דכחי׳ בה‬
‫זו מבוארת בדבריהם‪ .‬איל ליק לדעהי‬
‫אפים הוי בכל רגוף ‪ .‬וכ׳ך רשיי‬
‫שכבר דחה הריטב״א ז״ל תירוץ זה‬
‫עצמו לעיל ב ד ה וישההו אפיס ארצה‬
‫בחידושי שבועות ‪ .‬וכהי ולא נהירא‬
‫כל השחתואה פישוט ידים ו‪ :‬גלים ‪.‬‬
‫לי דהא בקידה נ מי כהי׳ ויקד ארצה‬
‫אלא שביין שתהלת ההשתתואה היא‬
‫וישתחוי׳ גבי משה וא׳׳ך מנלן דקירה‬
‫נפילת אפיס ונק׳ הכל כשם החלק ‪.‬‬
‫מהשתתואה דהא‬
‫או כנאמר דודא היכא דכתי׳ השתהו אה‬
‫בתרוייהו כתי׳ ארצה וכתי׳ אפיס ומאי‬
‫סהס או השה דאה ‪3‬הדי ארצה הוי‬
‫אולמיה דהאי מהאי ‪ .‬ומ״מ נ״ל שאין‬
‫פישוט ידים ורגלים ‪ .‬אבל היכא לכתי‬
‫צורך לדברי החיש׳ לפי דברי רשיי‬
‫השהחיאה בהדי אפיס לא הוי אלא‬
‫בחומש שכחב קידה כפיפה קדקד‪.‬‬
‫כריעת אפיס ‪ .‬והשתא הה צוק שבין‬
‫על אפים‬
‫מפי‬
‫קידה‬
‫‪,‬‬
‫חפי*‬
‫חיים‬
‫פד‪:‬ח רגש‬
‫קידה להשהחואח אפים‪ .‬הוא‪ .‬דגני‬
‫הא׳ ‪ .‬עכיז מאחר כנחברר לו כן‬
‫קידה ט ע ן גודליו בארץ ‪ .‬משא ׳ך‬
‫על כך ;‬
‫שינה הלשון ולא יחפש‬
‫השהחואח אפים ‪ .‬דאינה אלא שדיה‬
‫*ודו״ק ‪:‬‬
‫בעלמא ‪ .‬מיהו בקרא דויקד וישההו‬
‫ך ״ ך ״ ! וזורדהם אולי ריק מדכחי׳‬
‫לאפיו ק׳ ראם השההואה אפיס שחייה‬
‫גם אח זה ‪ .‬דגם רבוייא ואח‬
‫בעלמא ‪ .‬מה הוסיף על הקידה שעשה‬
‫בהחלה ‪ .‬ונ״ל דחחלה ע‪:‬ה קידה ואחר‬
‫ריבוייא לרחל ויוסף וק״ל ‪:‬‬
‫ך״ךן‬
‫כי עבדך וכו׳ עיי׳ הרא־ם‬
‫שזקף שוב עשה עיר השהחיאה אחרה ‪.‬‬
‫שלא ידע מהיכן הוציא זה ‪.‬‬
‫והריעב״א נחי׳ שכיעוה הסכים לשי׳‬
‫וכדברי רש״י א־הא בילקיט א״ל יוסף‬
‫הב׳ ‪ .‬ולפ״ז יש להרן עוד לקוגייה‬
‫ליהידה למה אחה דברן והלא אחיך‬
‫ההרס דכיון דבכל דוכהא כחי׳ קידה‬
‫גדולים ממך ‪ .‬א״ל אעפ״ך כלס חון‬
‫ובחר השחחואה ע׳׳ך דחחלהעש‪ :‬דיר‬
‫לזיקה הס עומדי׳ ואני מעי קומפין וכו׳‬
‫קעון ושוב הוסיף דבר גדול ממנה ‪.‬‬
‫אלא כך אמרהי לאבא אה ‪ f‬בנידוי‬
‫וא״ך ע״ך א״א לו׳ דקירה הוי פישוע‬
‫בעוה״ז ובעה״ב שנק׳ ימים ‪ .‬עכ׳־ל ‪.‬‬
‫ידים וכו׳ והשחחואה על אפיס ‪ .‬דאין‬
‫ונר׳ דמפשעא‬
‫מפקי נידוי‬
‫זה דרך שהחלה עושים שישוט ושוב ‪.‬‬
‫דעוה׳־ז אלא דמיהורא רכל הימים מפקי‬
‫יעשה השהחואה אפים אלא ההיפך‪.‬‬
‫נמי עיה״ב ‪ .‬ובב״ר שאמרו כל הימים‬
‫וכעין זה כהב מהרש״א במגילה ‪.‬‬
‫דקרא‬
‫לעוה״ב ‪ .‬לפרושי הי׳ כל הימים לבד‬
‫המש ידוה ‪ .‬ולס״ז ה״ה וחרב‬
‫אחו‪ .‬ועוד דכיון דכהי׳ וחעא;י לאבי‬
‫ממשאה כלס עד שכללוהה‬
‫ודאי בעוה׳־ז איירי‪ .‬דבעוה״ב דהיינו‬
‫היחה ה׳ ידוה ‪ .‬והמפרשי׳ פירשו‬
‫לא מעייל למהיבהא וכו׳ לא הול״ל‬
‫כע״א ‪:‬‬
‫לאני‪ .‬וק״ל ‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫סליק פרשה מקן בס״ד ‪:‬‬
‫ך״ך״‪ ,‬גשו נא אלי ‪.‬‬
‫נ ר דדייק‬
‫‪,‬‬
‫דהראה להם המילה מדכהי'‬
‫פרשת ויגש‬
‫גשו נא אלי ‪ .‬ואי משוס גסוגיס לחוד‬
‫היל״ל גשו נא*‪ .‬או גשו לנני ‪ .‬מאי‬
‫ואחיו מ ה ‪ .‬היה מוציא דב״ש ‪.‬‬
‫אלי ‪ .‬אבל ודאי היק גשו נא לנ אוח‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ואע״ף שמקודם היה יודע‬
‫בי • ומדהונרך ל׳ בקשה למדנו שראה‬
‫שלא מה שהרי אמיל שלחפשו באו ‪.‬‬
‫שהם נכלמים הונרךבקשה ‪ .‬גס מדלא‬
‫עכיז יאמרו שביני ביני נהברר שמה ‪.‬‬
‫הלך אנלס הוא והגישם אליו ודאי ראה‬
‫ואע״ג שדברים אלו הם סיפור דירים‬
‫שהיי נסוגים ‪ .‬גם פששא דקרא הכי‬
‫משמע‬
‫חפץ‬
‫פרשת‬
‫ונטמין ונו׳ צואריו צוארו נחינ לא‬
‫משמע • ועי״י הראיס וקיל ‪:‬‬
‫א׳׳ך״‪,‬‬
‫חיים‬
‫רגש‬
‫לז‬
‫והנה עיניכם י וכו׳ כי נ׳‬
‫מצאט כן נכל ס״ח‪ .‬גם בילקוט ונש״ש‬
‫ראיוח צריכי והא נלא הא‬
‫אין הגירסא כ ן ‪ .‬גם דנרי רש״י שהנאט‬
‫לא סגייא ‪ .‬ונר׳ דראיח המילה ראיה‬
‫נסמוך הניא ראיה משם דהוי ל׳ רכים"‪.‬‬
‫גמיו היא ‪ .‬חרא דרשיי ז״ל סונר‬
‫ה א ק מס‬
‫גם מיש הראיס מארוגי‬
‫מחייני נמילה‬
‫ימגס נקרא לויקח אדוגי יוסף ‪ .‬שאיגו‬
‫והיאך נ ח ק דבריו היסך דעהו • ועוד‬
‫כיגוי והוא ביל רניס‪ .‬ויוסר הי״ל ל ה ק‬
‫נסגהדרין דנין לא‬
‫כי אף לדעח הרמב״ם שסונר דחייניס‪.‬‬
‫ששסאדנרז יגילה להכחנ ב״לרנים ‪.‬‬
‫מכיז הדגר צרור שאינו מגט קעורה‬
‫כמו גגלו אליו האלהים ‪ .‬וכסירשיי‬
‫ראע״ג דבני‪^-‬ןסורה זרמו של אנרהם‬
‫נהדייא נף׳ וישלח‬
‫ד ה נגלו ‪ .‬ותו‬
‫סם ונצסוו נמילה עכ״ז בפריעה לא‬
‫דגני משו כחי׳ ייפול מל צאוריו נלא‬
‫נצסוו דלא נחנה סדמח *ילה לאנרהס‬
‫יו״ד‪ .‬אמ״ף שהוא טטי•‪ .‬ולכן נר׳‬
‫אע״ה ‪ :‬אבל פכ״ז אנרהס וזרמו סם‬
‫דהכא דוקא־מדצוארי לדרשא צואריו‬
‫פורעים כשם שקיימו כל ה ח ו ׳ ‪ .‬ונזה‬
‫נמי לדרשא ‪.‬־מיהו לדעפ רש״י דצוארי‬
‫ישים ניכר יוסף מנ״ק ‪ .‬ולסיז העיקר‬
‫י‬
‫נמי אורח* דקרא הוא ‪ .‬צ״ל דדרשם‬
‫כדנרי &רמנ'ן דראייח לסיק‪ .‬אינה‬
‫חיל הוי מויסול וינ״ך ‪ .‬אנל‪ .‬רשיי‬
‫ראיה גמו׳ םיא ‪ .‬אלא סנץז ואומדנא‬
‫בניר פירש דצוארי ליר משמע צואריו‬
‫בעלמא"לםסי־ר םפלא הגדול אשר נפל‬
‫יל׳ יחיד ש״ש ‪ .‬ומייי מסרש״א נמגילם‬
‫בלכס להכחיש ט יהיה ־*ה יוסף ‪ .‬ואם‬
‫יי־‬
‫נפשך לקיים לנרי הרא״ם אולי נאמר‬
‫‪ "TT'1‬והקול נשמע וכו׳ כאן איא‬
‫שדרך בני ישמעאל וביין הים למול‬
‫לסריש כמו ניש ימקנ ‪ .‬דא״ך‬
‫כמנהג‪.‬אנרםם וגם לפרוע ולפי זה‬
‫והקול שמעו כיח פרעה מנעיל והראיס‬
‫־שחי הראיוח א׳ הם כלעח הרא״ם ‪.‬‬
‫כחנדרשיילא הוצרך להוציאו מפשסו‬
‫אבל אלו ואלו לנרי וניאות ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫והוא תמוה דלאכגי נלא״ה ‪ .‬ושמא‬
‫יעל צואיי וכו עיי׳ הראיס‬
‫הוקיל למה לא •ירשו כמו ניס ימקנ ‪.‬‬
‫שהניא הכיר וט כמה צואריס‬
‫וטסף ג״ך נית ‪.‬השימוש ‪ .‬וק״ל ‪:‬‬
‫ך״ה‬
‫‪,‬‬
‫םיו לנטמיןי‪ .‬אנל רשיי נמגילה מחק‬
‫זו ה ט ר ס א ‪ .‬וכחנ שכן לרך הכחונ‬
‫• נזה ‪ .‬עיש ‪:‬‬
‫י‬
‫ך״ךן‬
‫אל פרגזו נ ד ר ך ‪ .‬מיי׳ הראיס‬
‫־ודנרידשיי הם גמרא ערוכה‬
‫לקרות צואר ל׳ רבים ?גל חלקת צואדיו‪.‬‬
‫נחמלס דף יויד ‪ .‬מיש‪:‬‬
‫בכה פל צואריו ‪ .‬מיך ‪ .‬וזה היסך‬
‫ך ״ י ך ן את כל ד נ ח י‪1‬סף ‪ .‬לא‬
‫חילוק הראיס ‪ .‬גם מיש הראיס גבי‬
‫לאימא‬
‫ידמנא‬
‫מאי‬
‫קיל‬
‫סהדבריס‬
‫חיים‬
‫פרשת ויחי‬
‫שהלבריס הם שלגרו שילך אליו כלי‬
‫אנא ‪ .‬דההה לגבי הכן כרו־ אביו‬
‫כטד אמו‬
‫לכלכלו‪ .‬ונ״ר לעי״ז לא היה מאמין י‬
‫ואמו שוים ‪ .‬אלא שיניח‬
‫ולסי״ז וירא את העגלוח • כלו ששלח‬
‫משני שגס אמי חייבח בכנור א נ י ו ‪.‬‬
‫לו עגלות לסימן זה ‪ .‬ע״ל ראה מעשה‬
‫אבל כאן לגבי הבן כבוד אביו הוא‬
‫ונזכר הלכה • והרא״ם כתב לר׳ל‬
‫מחויינ נו יוחר מאני אביו ‪ .‬לאבי‬
‫וישמע לבר העגלות ‪ .‬ולשון הכתוב‬
‫אניו גופיה מכח אנוה קאחי ‪ .‬ולא‬
‫‪,‬‬
‫מגומגם לכתיב לשאת אותו‪ .‬וצ״ל לה״ק‬
‫יהיה הטפל חמור מן העיקר ‪ .‬ועיי׳‬
‫שע״י סימן זה יכולים לשאת אותו‬
‫מור״ס ניויל סי׳ ר״ם סכ״ל‪ .‬ורו״ק ‪:‬‬
‫ולהאמין להם להביאו ‪ .‬וז״ל המ״ר‬
‫וננוח נגיו וכו׳ עיי׳ הרא״ם‬
‫לייה‬
‫ובילקוט כיון שהלך יוסף מאצלי חיה‬
‫מ״שמלהרמנ״ן ששכח לנרי‬
‫יולע יעקב באיזה סרק סירש מ מ נ ו ‪.‬‬
‫רש״י וחלילה כי אדרנא הרא״ם שכח‬
‫כיון שגאו אחי יוסף אצלו וא״ל עול‬
‫לנרי יש״י לנסמוך‪ .‬למוח החאומוח‬
‫יוסף חי נזכר כאיזה סרק שירש ממנו •‬
‫מחו קולם ירילחס למצ״ים ולכן לא‬
‫ואמר בלט יולע אני שכס עגלה מרופה‬
‫נ מ נ ו ‪ ,‬ועול מה יענה נקרא לנסמוך‬
‫םירש ממני א״ל אם אחם יולעים באיזה‬
‫לכחי׳ כל נפש מיו וננוחיו ל״ג‪ .‬ולא‬
‫סרק סירש ממני אני מאמין לכם ‪.‬‬
‫נמניח אלא דינה ‪ .‬ואולי י ח ק שהיא‬
‫ואף יוסף היה יולמ באיזה סרק סירש‬
‫לינה ויוכנד ומי מים ה״ה כמים ״‬
‫מ מ ט ‪ .‬מה עשה יוסף נחן להם עגלוח‬
‫אלא שכאן סרט ננוח לחול וננוח‬
‫שנא ויחן להם יוסף עגלוח • עכ״ל •‬
‫לחור‪ .‬ושם כלל בחו ובח בכו ככלל‬
‫והשחא קרא כסשסיה הוא ‪ .‬מדלא‬
‫בנוחיו ‪ .‬אבל אין כ״ז מחוור ‪ .‬אלא‬
‫כחי נמי שראה החמורים הנושאים‬
‫שנק׳ בה בשם ננוחיו כמו ימי‬
‫ק‬
‫ג ר ‪ .‬ועיי( האמין‪ .‬אלא ולאי שהעגלוח‬
‫חושים • אנל נקרא לכל בניו וכל בטחיו‬
‫היה בהם סימן גמיר פמיש ‪ .‬והמ״ך‬
‫לכחי׳ כל מ״ך חרחי משמט ‪ .‬ולכן‬
‫כחב ללייקי לולאי מגלוח היו נמצאים‬
‫לרשי אחיוח או כנמטוח והא ללא‬
‫בארן מ מ ן ‪ .‬ולי״ק ‪:‬‬
‫מפרשי׳ ננוחיו היינו לינה וסרח משום‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫לאלהי אביו יצחק ‪ .‬לא למי‬
‫ללא ניחא לפרושי נטחיו נחרי גווני‬
‫להאי לאמרי בקידושין אבא‬
‫נחו ונח בט ‪' .‬ולו׳יק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫או השקני מים ואימא או השקני‬
‫ד ׳ י ך ן ואלה מ י ל א ה ‪ .‬וקרא לאשה‬
‫מניח אני כ ט ל אימא ומושה כ ט ל‬
‫כי חזריע ליכא למילף מטה‬
‫אבא שאט ואמי חייבים בכטל אבא‪.‬‬
‫אלא אשה מזרעת חחלה יולרח זכר‬
‫וה״ן אני ואבא חייבים בכטל אני‬
‫אבל איש מזריע החלה לא חלל נקנס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בהכרה‬
‫פרשת‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫ייגש‬
‫לח‬
‫נהכרח אלא או זה או ז‪ . :‬כמו אם‬
‫וכו׳ עיי הרא״ם ‪ .‬ולי‬
‫הזריעו ננ״א ‪ .‬ואי מקרא דאלה נגי‬
‫רשי' ברורים לאם כנוחיו הם בכלל‬
‫לאה לא ידעי התלייה שתלה הכת״ו‬
‫מלבד נשי בני יעקב מה עעם שלא‬
‫באיזה עגין היא ‪ .‬א ן הו״א לאדרנא‬
‫ימנם הכהובויכללם בכלל ולא בפרט‬
‫איש מזריע בסוף יולד׳ נקנה ‪ .‬קמ״ל‬
‫ככל אחיהם ועיר שהרי דינה אשח שמעון‬
‫כי ימריע דחזריע תחלה משמע ‪ .‬א ן‬
‫היתה ומנאה הכתוב ‪ .‬אלא ודאי דה״ק‬
‫כמ״ש הרא״ס דכאן מוכרח לתלותם‬
‫קרא כל הנפש הנאה וכו כלו״ שהאחיות‬
‫מ״ש הרא ׳ס‬
‫תאומות מתו ונשאו אחרים תחתיהם ‪.‬‬
‫דכשהזריעו בנ״א זה מבעל את זה ‪.‬‬
‫או שהיו נשואים נ נשים תחתיהם •‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,,‬‬
‫בלא״ה‬
‫ע״ש ‪ .‬אך‬
‫‪,‬‬
‫נ ר שדברי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ליתא דהא בסרק הרואה מוקי דהא‬
‫וקא׳ שכל הנפשות שהיו יוצאי ירכו‬
‫דמהנו רחמי ‪2‬יהיה זכר בתוך מ׳ היינו‬
‫מלבד נשי נכי יעקנ שאינם יוצאי ירכו‪.‬‬
‫בהזריעו בנ״א ‪ .‬ועיי׳ מהרשא נפי‬
‫והוצרך לו מלנד להודיענו שהיו להם‬
‫המפ לת כתב מזה אך מש׳ הרא״ס דהא‬
‫נשים ‪ .‬ולא מנה אלא יוצאי ירכו ‪.‬‬
‫דיני‪ :‬זכר הוא האמז הוא כמו שתירץ‬
‫ולא נחמד שנירידתם לא‬
‫היו להם‬
‫הראיס ‪ .‬אכל מש׳ מהרש״א שההיפוך‬
‫נשים ‪ .‬ולכן כל מי שירד עמו לא היה‬
‫הוא שהזכר שבבען לאה ניתן נבסן‬
‫אלא יוצאי ירכו ‪ .‬ונזה יתיישנו כל‬
‫רחל‪ .‬ונקבה שככטן רחל ניתנה בבטן‬
‫קושיותיו ‪ .‬שש ורוק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לאה להשתא איש דעיקר יצירתה של‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪TND‬‬
‫‪,‬‬
‫שש נפשות‪ .‬הכל תמהים‬
‫דינה נקבה היא עכיל ‪ .‬אינו נר׳ כלל‬
‫שאין שם אלא חמש‪ .‬ומורי‬
‫‪,‬‬
‫זקיני מהר״מט זל׳ תידץ לקרח הנז׳‬
‫יהר׳ שתלד אשתי זכר הז׳ תפלת שוא‬
‫שם מנני אליפז הוא ולא ממי עשו‬
‫מהא דדינה‪ .‬ומשני אין מזכירין מעשה‬
‫ובנותיו נ הרי ש ש ‪ .‬ועול יש •ליישב‬
‫נסים ואכעא׳ תוך מ׳ הואי‪ .‬פי׳ ואינה‬
‫דאעג׳ דכתי ויקח אינו מוכרח שאחר‬
‫מעשה נסים ‪ .‬ואם היה ההיפוך כדברי‬
‫שנולד כל אלה לקחם ‪ .‬אלא ׳שהכתוב‬
‫דהא בפ׳ הרואה פריך אהא דהאו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הרב אכתי מעשה נסים הוא ‪ .‬ותו‬
‫סיפר תולדותיו יחזר לשפר הלקיחה ‪.‬‬
‫להתס הדר פריך ומי מהנו רחמי תוך‬
‫אלא דדייקי מדכתי את בכיו ב׳ ננותיו‬
‫מ׳ והא איש מזריע וכו׳ ומשני שהזרימו‬
‫נ ׳ כל נפשות ביתו נ ׳ • ‪ .‬הרי שש ‪.‬‬
‫בבת א׳ • אלמא דההיא דדינה נמי‬
‫וזה נר עיקר נעיני ־ ודוק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הזריעו בגא׳ היה ולמה תלאה ב י ע ק ב ‪.‬‬
‫אלא עכל׳ כ ת י ר ^ א ״ ם וברור ‪:‬‬
‫ד״ךן‬
‫כל הנסש וכו ולרגרי האי׳‬
‫‪,‬‬
‫ף׳׳ךן‬
‫רעמםס וט׳‬
‫ומה שנקשו‬
‫לישנ נארן גושן לא שיתן‬
‫כל‬
‫פרשת‬
‫חפץ‬
‫חיי•‬
‫רגש‬
‫ג ל האר! אלא שלא ישנו במצרים״אלא‬
‫הכ׳ שלישיה לשני הרעכ ‪ .‬אכל בד״ה‬
‫במחוז גושן נאיזו עיר שחהיה ונחן‬
‫ולחס ‪ .‬כחב רש״י ולחם אין‪ .‬להחלה‬
‫להם רעמסם ‪ .‬וא״צ לדנרי הרא״ם ‪.‬‬
‫שני הרעכ ‪ .‬ונר דקאי אמ״ש וילקט‬
‫ךן וחן זרע לזרוע‪ .‬חימה דנשגה‬
‫יוסף וכו אכל מיש ויחוס הכסף הוא‬
‫השניח היינו לשני הרעב דהא‬
‫כשנה ב לרטכ שהיא א לביאחס‬
‫פירש ״י דהייט החלח שני‬
‫ליוסף ‪ .‬אגל הרא ם לא כ״כ‪ .‬ושוב‬
‫הרעכ ‪ .‬וכחי׳ רחן להם לחם ולכל‬
‫ראיחי גשם מהרא״ה ג ס יוסף לקח‬
‫מקניהם בשנה ‪ .‬וכחי׳ והחום השנה‬
‫שהצ׳׳ע ג ז ה ‪.‬‬
‫ך‬
‫״‬
‫פנה א‬
‫‪,‬‬
‫ההיא ויבואו אליו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫בשנה השניח ‪.‬‬
‫ד י ׳ ה מקצה‪ .‬כוונחו שאיןפי מקצה‬
‫ומשמע דגחחלח השנה באו ‪.‬וא״כ‬
‫עיר‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫שהיה מעגיר יושכי‬
‫היאך׳ אמרו וחן זרע‪.‬והרי היו סטרים‬
‫שהיו במקצוע דרוס להגיאם לסוף‬
‫שאין חריש וקציר ‪ .‬ומהיכן ידעו שיגא‬
‫מקצוע צפון דמה הועלה בזה וגיציאחם‬
‫יעקב ויפסק ׳הרעג עד שכקשו זרע •‬
‫מארצם'די‪ .‬אלאקראה׳׳ק ואח כעס‬
‫והרי יעקב לא בא אלא ע ס השנה ‪.‬‬
‫העציר מעיר לעיר‪ .‬וזה המעשה ע פ ה‬
‫ואם נאמר דבסוף השנה אחר שבא‬
‫לכל מצרים מקצה ועד קצה ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫יעקב והוזל׳ השער באו לבקש זרע ‪.‬‬
‫סליקא פרשח רגש בס״ד ‪.‬‬
‫ז‬
‫א״כ מה אכלו‬
‫כל‬
‫ההיא‬
‫השנה‬
‫פרשת ויחי‬
‫ומהיכן אכלו שהרי לא כחי אלא‬
‫‪,‬‬
‫רנהלס בלחם בשנה ההיא ‪ .‬ובאמח‬
‫שבסשעי הכהו' היה'נר דשנה'היא '‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ה‬
‫לרעב לא הוצרכו ליוסף וכל א אכל‬
‫‪,‬‬
‫גפפסי‬
‫ונחחיך וכו הגה‬
‫‪,‬‬
‫גחוכיס יש לפ כפגים שוגים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ממה שקבן בשני שובע שאע״ס שהרקיב׳‬
‫הא והיא דקרא כחיכ גוי וקהל גויס ‪.‬‬
‫היו יכולים להספיק להם לשנה א '‬
‫גוי הוא בנימין וקהל גויס הס מגשה‬
‫מיהא ‪ .‬וגם היו קונים בכסף ‪ .‬ובשנה‬
‫ואפרים ‪ .‬וה״ק קהל של ב גויס •‬
‫הב לרעב חס הכסף ומכרו מקגיהס ‪.‬‬
‫א״נ קהל שיחלק לב גויס ‪ .‬וקרא‬
‫ובשנה הג לרעב שהיא ב' לביאחס‬
‫דלקהל עמים יםייכו נמי קהל של עמים‬
‫ליוסף בחחלחה שראו שפסק הרעב׳‬
‫והס מנשה ואפרים ומימין לא הזכירו‬
‫באו לבקש מיוסף לחה להם׳ זרע־‪.‬‬
‫כאן ‪ .‬הב גוי וקהל גרם הוא כמו‬
‫וגס מאכל אשר יאכלו ביני ביני עד‬
‫שפירשנו‪ .‬וקהל עמים הייגו קהלועמיכ‪.‬‬
‫הצמח חטאהס ‪ .‬וגס בקצה נוםהאוח‬
‫קהל הייינו בנימין‪. .‬ועמים הם מגשה‬
‫ברש״י ד ה בשנה מצאהי כך ‪ .‬בשנה‬
‫ואפרים ‪ .‬ובי הפירושים יחכנו בדברי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פרשת‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫ייחי‬
‫לט‬
‫רשיי פ וישלח ט״פ ‪ .‬הג׳ והוא לגוי‬
‫דעח ש״ש דירן‪ .‬מ ר ס י בהוריות ד׳‬
‫הוא בנימין וקהל גויס ר״ל קהל דהיינו‬
‫ה׳ ‪ .‬דאמרי׳ ההם שבט א׳ מכלן‬
‫‪,‬‬
‫דאקרי קהל ‪ .‬אר״א מהכאונחחיך‬
‫בל׳ רבים ט״ש שנטל נחלה נ ב מקומיח‬
‫לקהל עמים ‪ .‬מאן אחייליד בההיא‬
‫רחוקים כב׳ שבטים ‪ .‬וכן לקהל עמים‬
‫פעהא בנימין ש״מ ה״ק רחמנא ‪.‬‬
‫היינו קהל וטמיםדהיינו מנשה ואפרים‪.‬‬
‫מחייליר לך השהא קהל אחרינא ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פירש״י אלא מהכא וכו והיכא א״ל‬
‫‪,‬‬
‫אפרים וגוים דהיינו מנשה ‪ .‬ונק‬
‫‪,‬‬
‫ולזה הפי מטין דברי רש״י כאן ואכ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דבריו סוחרים ‪ .‬וטיי הרא״ם שם ‪.‬‬
‫ה כ י ‪ .‬דכחי' גוי וכו מ״ש ‪ .‬וחימא‬
‫‪,‬‬
‫אמאי לאמייחי ש״ש מהך קרא דגוי‬
‫הב והיק רש״י בשרני שעחיד לצאח‬
‫וקהל טיס ‪ .‬ורוחק לו׳ רמהחם הו״א‬
‫ממני קהל שהוא בנימין‪ .‬ועמים שהש‬
‫ה״ק גוי היינו נגימין וקהל גויס הייגו‬
‫מנשה ואפרים ‪ .‬ואעפ״י שאמ״ל גוי‬
‫כל כללוה בניו יהיו רביס ‪ .‬משו״ה‬
‫וקהל גויס ‪ .‬פי אל חחשוב שקהל‬
‫מייהי מהכא רלא כחיב אלא קהל‬
‫‪,‬‬
‫ונר ליישב דבריו שבכאן כפי הסי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫גויס וקהל עמים פירושם שוה ‪ .‬דאכ׳‬
‫עמיס טכ והיק קהל היינו בנימין‬
‫יהיו ד׳ גויס ‪ .‬גוי א׳ ‪ .‬וקהל א׳ ‪.‬‬
‫שהוא קהל טמיס ‪ .‬ראי לא״ה הולל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עמים ב׳ ‪ .‬הרי ד ׳ ‪ .‬ולא גולד שוס‬
‫גוי וקהל עמיס‪ .‬וזה דוחק מאד ‪ .‬ונר‬
‫גוי אלא קהל גויס שהש בגימין ומנשה׳‬
‫דשיס רידן גמי סבר כפי׳ הב שכחנחי‬
‫ואפרים אלא פי׳ ההבשחה באופן אחר‪.‬‬
‫דגר היינו בגימין וקהל גויס היינו‬
‫וגוי הייגו בטמין קהל גויס היינו מנשה‬
‫מגשה ואפרים‪ .‬והייט דמייתי מדכחי'‬
‫ואפרים והיק קהל שהוא יוסף יהיה‬
‫לק*ל ממיס‪ .‬דהייט קהל שהוא בגימין‪.‬‬
‫לב גויס ‪.‬־ ובזה יהיו דברי רש״י שרם‬
‫וטמיס שהם מגשה ואפריס ‪ .‬אלמא‬
‫‪,‬‬
‫הפי׳ הר׳‬
‫והוא‬
‫דגר‬
‫וקהל‬
‫וכו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דשבט א׳ אקרי קהל ‪ .‬אבל מגר וקהל‬
‫הכל על בגימין לבד ‪ .‬והכפל אולי‬
‫גויס לא מצי לאמרי דההוא על בני‬
‫יאמר ש היה מרובה באוכלוסין כב׳ ‪.‬‬
‫יוסף גאמר שהם ג׳ שבסיס ‪ .‬ואיכא‬
‫וכן הא דכחי׳ לקהל עמים הוא נמי‬
‫למימני רב ‪.‬שבמים הוא דאקרו קהל‬
‫בגימין‪ .‬ולא הזכירו בכאן אלא מפגי‬
‫כדדחי החם גמי גני יהושפט מ״ש ‪.‬‬
‫הבעהח הארץ שהייחה עמה שהוצרך‬
‫אבל חימא לאס הש״ם סיבר דאפריס‬
‫להזכירם כדי להשווח אפרים ומגשה‬
‫ומנשה נזכרו כאן בקרא דגוי וקהל‬
‫לראובן ושמעון בנחלתם ‪ .‬ואגב הזכיר‬
‫גרס א״כ מנליה דקהל עמים היינו‬
‫‪,‬‬
‫כל ההבמהה ואעג׳ שהשמיע מחלציך‬
‫ב נ ע ר ן ‪ .‬אימא דהיינו מגפה ואפרים ‪.‬‬
‫ובנימין לא הוזכרו ‪ .‬גס הרמז ז״ל‬
‫‪,‬‬
‫יצאו איני מזיח ‪ .‬וזה הפי׳ נר׳ שהוא‬
‫כתג‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשת ריח‬
‫כתב מזה ע״ש ‪ .‬ודויק ‪:‬‬
‫כשם שאפ׳ נהיות זכר או נקבה ‪ .‬כך‬
‫ך ״ ך ן וזרעו יהיה וכו׳ שאם כמששעו‬
‫אפשר להיות שניהם ותתחלק הטפה‬
‫על רכוי זרעו ק׳ דכי היכי‬
‫ל ב ׳ ‪ .‬ובקצת יגבר חלק הזכר ‪ .‬ובקצת‬
‫רגמנשה הקדים תחלה ריגוי הכניס ‪.‬‬
‫הנקבה ‪ .‬ושוב מצאחי גליקיכיי פרדס‬
‫וכתר הכי כתיג וגם הוא יגדל ‪ .‬ה״נ‬
‫בראש הס שאפ להיות דביז ‪ .‬ועיי׳‬
‫ג ט אסריס הול״ל ואולם אחיו הקעון‬
‫גיכ במס׳ נדה ח״ך ע״א ‪ .‬ידכ״ה‬
‫זרעו יהיה מלא הגוים ויגדל ממנו ‪.‬‬
‫ט י ב ‪ .‬ומ״מ נ ר דלאו קושייא היא ‪.‬‬
‫ואולי לזה נתכוון הרא״ם עיש ‪.‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דרש״י במשל השפופרת לא בא לו‬
‫‪,‬‬
‫וישם את אפרים ‪ .‬בברכות‬
‫דהנכנס א׳ א״א לצאת אי‪ .‬אלא שנא‬
‫שהקדים‬
‫להרץ דלמה אחז ט יעקוב וע״ז כתכ‬
‫בכרכתו כאפרים וכמנשה הוא להקריס‬
‫דמישום דמתרמי מלתא שהיה טשו‬
‫אותו בדגלים ‪ .‬וזהי ברכה אחרת‬
‫םמוך לפחח השפופרת ‪ .‬יכול היה‬
‫לאפרים ‪ .‬ולא מפגי חשיבותו אצלו‬
‫להתגגר טל יטקוי‪ ..‬ויטקכ היה רוצה‬
‫לבד הקדימו‪ .‬דא״כ וישם יתירא ‪.‬‬
‫להתגגר טליו ולדוחקו ולקדמו‪ .‬ראם‬
‫דהא קחמןלה בקרא ‪ .‬ועיי׳ הראיס‬
‫נאמר פא״א להיות זה במציאות ‪.‬‬
‫ראשית אוני‪ .‬ראיתי ושמעחי‬
‫דא״כ מה היה‬
‫מועלת אחיזתו של‬
‫תמהים בזה ‪ .‬דהא רש״י פי׳‬
‫יעקב ‪ .‬והרי סוף כל סוף לא יצא‬
‫לטיל דתאומות נולדו טם השבטים ‪.‬‬
‫תחילה אלא ע ש ו ‪ .‬אלא ודאי שכאשר‬
‫והנה ע״כ גס עם ראובן נולדה ‪ .‬והנה‬
‫לא ימצא מעכב עליו יכול היא לקדום ‪.‬‬
‫רש״י כתכ לעיל ס׳ תולדות גבי משל‬
‫וענין פרן וזרח יעיד בזה קצת וזה‬
‫השפופרת שהנכנס אחרון יצא א ׳ ‪.‬‬
‫ברור ‪ .‬ולפיז א״ל שנודע זה ליעקב‬
‫וכיון דראוכן הוא ספה א׳ שלו א׳׳כ‬
‫בנטאה‪ .‬שאש שיצא ראובן ראשון נולד‬
‫הוא ככור ליצירה ‪ .‬וא‪,‬כ אינו בכור‬
‫משפה א׳ ‪ .‬ודוחק הוא ‪ .‬ולכן תירוץ‬
‫ללידה ‪ .‬ומאי בכורי דקא׳ ‪ .‬וכבר‬
‫א׳ נכון יותר שנולדו שניהם בהזרעה‬
‫ראיתי שתמה זה בס׳ עין יעקב פ׳‬
‫א ‪ .‬וכ; נ ר ממ״ש רז״ל שתמר מיעכה‬
‫יש טהלין נשם גדול ח ׳ ‪ .‬ודרכו בתירוץ‬
‫באצבע ונתע‪13‬ה מביאה א' ‪ .‬הרי‬
‫שם נדרך נסחר והגה אין לו׳ דהתאומה‬
‫מבואר שבהזרעה א׳ ילדה תאומים‬
‫וראונן נולדו מטפה אחת כי עם שאין‬
‫כדברי הפרדס זיל ‪ .‬מני״ן ‪ .‬ודויק‬
‫נקיאין נטנט ‪ .‬טכ״זלכאו׳ א״א דהא‬
‫ועיי׳ גס׳ בן אירי במ״ש בזה ‪ .‬תבין‬
‫איש מזריט חחלה וכו׳ ולא יהחנרו נ ׳‬
‫בסודם וכו׳ עיי׳ הרא״םהצ״ע‬
‫פי׳‬
‫ד״ךק‬
‫שהקדימה‬
‫ההשכים ואולי נאמר דנהזדעו ננ״א‬
‫‪,‬‬
‫ך׳׳ךן‬
‫‪,‬‬
‫בזה ‪ .‬ולא ידעתי למה‪ .‬שאם‬
‫מפני‬
‫סרשח‬
‫חיים‬
‫ויחי‬
‫מ‬
‫מפגי שדנרי רש״י היפך השיס מה‬
‫מניהך‪ .‬פי שלא רצה שיצא‬
‫בכך ‪ .‬והלא הב״ר היא כדברי רשיי‪.‬‬
‫יעקב ויקכר בעיר אחרה כיון שבאה‬
‫והפשע כן הוא ‪ .‬ולא על המרגלים‬
‫להש ברכה לרגליו‪ .‬או שנחיירא שמא‬
‫שזה לא מיוחד לשמעון אלא לכולם ‪.‬‬
‫ישב יוסף בארץ כנען ‪ .‬ועי״י הרא״ס‬
‫ולדעח הש״ס צ״ל דמפני שרצה לכקש‬
‫מה שחמה • ואמה כי בש״ס לידן לא‬
‫רחמים ע״ע כאן שלא יזכר כמהלוקח‬
‫גרסי' כגירסה‬
‫ד ל ‪ .‬אלא‬
‫‪,‬‬
‫היב‬
‫קרח הזכיר ג״כ עמה הך דמרגלים‬
‫הגירס״א אשחבע לי ללא מגליה ‪.‬‬
‫וכקש רחמים עליה' ‪ .‬גם מה שהק'‬
‫כלו שלא יגלה שפרעה אינו יורע ‪.‬‬
‫דגני זמרי לא מצינן שנחייחש עד‬
‫ואף לגיר הרב לא משחבע בהראי‬
‫יעקנ ‪ .‬ל״ק דש ללמוד מיחוש דקרח‬
‫קא כי לו ביזוי הוא שלא ירע להשיבו •‬
‫שאין דרך הכהו לייחש אלא עד השנע‬
‫או שילנר עמו בפני שרים ‪ .‬וכשלא‬
‫אלא עד יעקכ ‪ .‬וא״כ אמאי כחינ‬
‫ילע להשיט יתברר חשרונו ‪ .‬ונ״ש‬
‫הכא לשמשני ולא כחי נן יעקנ איל‬
‫כשהיה ניהול עם אתיו ‪ .‬וכבר היו‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שנקש רחמים‪ .‬גםמהשהק׳ שאדרבא‬
‫יודעי' שהוא יודע לה״ק ואין כאן חשש‬
‫יקשה נדנרי הימים ל״ק דלכשנאמר‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫שדרך הכחונ לייחס עד יעקנ כקרא‬
‫אשר כדתי ל‪ .:‬כתנ מהרש״ל‬
‫דייך‪,‬‬
‫דדיה מצינו עמם למה שלא ייחס קרח‬
‫כשומה וז״ל ותמיהאלי דלמה‬
‫יעקנ משום נ ס ו ר ס ‪.‬‬
‫לא השינ עשו ליעקב נהי שמכרתי מיהו‬
‫אבל אס נאמר בהפך לא נמצא עעם‬
‫הקטרה אינה מכורה ‪ .‬רהמוכר את‬
‫ליחוסו בדיה עד יש ‪ .‬מיהו גבי זמרי‬
‫קנרו נאין מ י משפחה וגומלין ממנו‬
‫י״ל דכיון דאין כווגח הכחו לייחס‬
‫מ״ש ‪ .‬וליק כלל‪.‬דעעמא משום פגם‬
‫אלא להודיענו על‪.‬איזה שבס‪.‬היה‬
‫משפחה ‪ .‬וכאן אין פגם ‪ .‬שהרי אק‬
‫‪,‬‬
‫שם אלא מקיםקנר א׳ ‪ .‬יעכ״פ א״א‬
‫דמדכחי הכא בשדם דייקי ‪ .‬דאיו‬
‫ליקנרשם שגיהם אלא א׳ מהם ‪.‬‬
‫לא״ה היה מחייחס עליו‪.‬ודו״ק ‪:‬‬
‫וימקנ יקנר שם שאינו איש נ כ ד ‪.‬‬
‫עד‬
‫נקראי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נשיא למה יאמר בן יעקב ‪ .‬ואפ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך ״ ״ ר ן ואגידה לכם ‪ .‬בקש וכו׳ ־‪.‬‬
‫ואין לו דמ״מ גנאי הוא לזרע עשו‬
‫דייק מדכחי' באחריה הימים‬
‫כל המפפהה ‪ .‬שהרי‬
‫ודלאכהרא״ם ‪ .‬מ י ש ‪:‬‬
‫דייה‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫שלא חקנר‬
‫עכ״ם זרעו לא יקנר ממו וצריכים‬
‫עלי שור וכו׳ דברי הרא״ם‬
‫למשוח קנורה מיוחדה ‪ .‬ועוד שהמוכר‬
‫בכאן מגומגמים ‪:‬‬
‫עצמו אינו יטל לערער ‪ .‬שהרי מחל‬
‫כאשר השבימך ‪ .‬לא הייהי‬
‫מל ס ג מ ו ‪ .‬ועוד הא כחנ מ ד ן ניו״ד‬
‫חיים‬
‫פרשת שמות‬
‫סי׳ שסיו דצריכין להחזיר לו הדמים ‪.‬‬
‫מה לעשוחלו ‪ .‬וכן וישימו עליו כמ״ש‬
‫וכאן נתחכם יעקב אעיה שנחן לו‬
‫הראיס ‪.‬‬
‫שהוא משמש‬
‫ממון עצום שימחול באלף אלפי מערות‬
‫לב נהחכס להקביה וגס לעס שן‬
‫בשבילו ואס היה עשו מודה במכירה‬
‫ירבה ‪ .‬וכיון שהוצרך לי׳ כאן בל׳‬
‫היה חייב להחזיר הדמים וקיל‪:‬‬
‫יחיד לדבר הרמוז בונרןס כלה סרשה‬
‫סליקא לה סרשח ויסי יעקב בסיר‬
‫הכי ‪ .‬וכיכ הרי״ף ז״ל וגבי וישימו‬
‫אלא וראי‬
‫‪,‬‬
‫ע ל י ו ‪ .‬גר׳‪.‬שדרשו על סרעח מדכהי׳‬
‫ספר שמות‬
‫דייך״! ויוסף היה‪ .‬כיונחי דמכמעוח‬
‫'למען עמסו כדאיתא בסיעה ‪ .‬ועיש‬
‫בהרייף ‪:‬‬
‫ן״״ךן‬
‫את פיתום ‪ .‬עיי׳ הרא״ם‬
‫הכחיו לכאורה שכל יוצאי‬
‫והנכון כדברי מהרש״אדבימי‬
‫ירך יעקב הנאים ע׳ נסש ויוסף היה‬
‫יעקב כבר היתה רעמסס דכהיב במיסב‬
‫במצרים כלו׳ ועל כן איט בכלל ע ׳‬
‫י האדן בארן רעמסש ‪ .‬ועיש ‪:‬‬
‫שהזכרחי שסם הבא״ס ‪ .‬יעיז הוק״ל‬
‫ךץ״ן‬
‫ששרה ‪ :‬דיק מדכתי׳ אשר‬
‫והלא ונו׳ ואס נאמר דמיש ויושף היה‬
‫שם הא׳ כאלו הוא ידוע כבר‪.‬‬
‫היא חסר שיין כלו׳ שהיה ‪ .‬ואז ייל‬
‫אלא יוכבד ומרים שנזכרו כבר בתורה‬
‫דהיק ע ׳ נפש עם יוסף שהיה שהוא‬
‫וכיכ מהרשיא ‪ .‬אבל ק׳ נאמר הם‬
‫המשלים ע ׳ ״ א״נ אין כוונח הכתוב‬
‫סרח גת אשר ויוכבד • ועיכ הנטן‬
‫להידיענו שיוסף היה בכלל מ׳ או חיץ‬
‫כסי׳ הראיס ‪:‬‬
‫ממנה‪ .‬אלא להודטנו שאינו מן הבאים‬
‫אלא היה שם כ ב ר ‪ .‬מ״ז ק׳ ומה בא‬
‫ך״ךן‬
‫אם‪ .‬בן הוא ‪ .‬אמח שדברי‬
‫י‬
‫רש'י חמוהים ‪ .‬חרא ‪ .‬למה‬
‫להודיעט‪ .‬ודברי הראיס מטמגמים ‪.‬‬
‫לא• סי׳ סמם הריגה הזכרים משום‬
‫ומיק‪:‬‬
‫ונלחם ‪3‬ט ‪ .‬ואץ לרך אשה להלחם‪.‬‬
‫ד״ה‬
‫לי ‪ .‬ומהרשיא‬
‫וכ׳׳כ התו״ס בששה דיינ דיה בשבילי‪.‬‬
‫והראיס נחקשו בזה ‪ .‬ונר׳‬
‫פי׳ מה שרט אוחם‬
‫נחחכמה‬
‫ומו״ק דלעי׳‬
‫דקו׳ חיל דהי״ל לסחוב כל הפרשה‬
‫במים־ כדי שלא חזור הקגיה ליסרע‬
‫כלה בל׳ רבים דקאי אבני יש׳‪ .‬אלא‬
‫מ ה ם ‪ .‬ולקמן דיה לכל ממו כחב מפני‬
‫יראי משום דאיכא קראי דקאי מל‬
‫שראו שמושיען שי״ש לוקה במים ‪.‬‬
‫היחיד דהיינו הקביה מ ו ן נחחכמה‬
‫וכדי להבין הע‪:‬ין נביא משזיל בסושה‬
‫לו וכגון וישימו עליו שאם נסרשם מל‬
‫העם הם דחוקיס ‪ .‬דהוליל נחחכס‬
‫אריח ב״ח ג׳ גזירוח גזר מתחלה א‪3‬‬
‫בן הוא והמחן אוחו ‪ .‬ואחיכ היאורה‬
‫השליכוהו‬
‫חפץ‬
‫סרשת‬
‫‪n‬‬
‫מא‬
‫חיים‬
‫השליכוהו‪ .‬ואחיך לכל עמו גזר ‪.‬‬
‫לא ידעו שהוא לוקה במים אלא הם‬
‫ע״כ ‪ .‬וחימא דגזירה ב׳ מאן דכר‬
‫תיקנו לסעור עצמם לדונם במים ‪.‬‬
‫דהיאורה בגזרה ג׳‬
‫וגזרה ג׳ גזר אס על עמו משני שראו‬
‫כ ח י ׳ ‪ .‬ולכאו׳ נר׳ דהאי גזרה רמיזא‬
‫שהיום טלר וגם ראו שילקה במים ‪.‬‬
‫בקרא ‪ .‬דכחי׳ הבה נחחכמה לו ‪.‬‬
‫והוצרכו ח י ל ל ו שראו שילקה במים ולא‬
‫שמה ‪ .‬דקרא‬
‫‪,‬‬
‫ודרשי׳ למושיען שייש לדונם במים ‪.‬‬
‫אמרו דעעם השלכתו לים גם בגזירה הג׳‬
‫ואי קאי אגזרה ג׳ החם סעמא דמים‬
‫כדי לסעור מצמם‪ .‬חדא‪ .‬מדכתי׳ המה‬
‫משום שמושיען לוקה במים ‪ .‬ולא שייך‬
‫מי מריבה כדאמרי התם׳‪ .‬ועוד מדאמר‬
‫לו׳ בזה נחחכמה לו כלו׳ שנחחכם‬
‫להסמשהבשביליוכו׳דהייטמשוסשכבר‬
‫מליו ויוחר ממנו דהיינו מל הקביה‪.‬‬
‫לקה הוא בעלוה לגזירתייהו‪ .‬וזה הכרח‬
‫דלא שייך לס׳ גחחכס להרוג הולד‬
‫גדול לרש״י זיל דמעס גזרות הראשוטת‬
‫המושיע דאחר שהגירו לו חכמיו שהוא‬
‫גיכ משום המושיע • דאם גאמר דגזרה‬
‫לוקה במים אין כאן חכמה בדיטר‬
‫ג׳ בדוקא היתה משום כן ‪ .‬א״כ כי‬
‫סרמה ‪ .‬ואיכ ג׳ גזירוח הם ‪ .‬והוא‬
‫שדיוה למשה אמאי בעלוה לגזרתייהו ״‬
‫דגזירה א׳ דאס בן היהה גיכ בשביל‬
‫נהי שכבר מת מושיען מימ חחזור‬
‫המושיע ‪ .‬ולא בשביל ונלחם וכו׳ ונמשך‬
‫גזרה א׳ למקומה פן ירבה וכו׳ ונלחם‬
‫רש״י בזה אחר המיר שאמרו מפש היה‬
‫בגו ולא יצשרך למושיע • וכיש אם‬
‫להרוג הזכרים ‪ .‬אלמא דעעמא לאי‬
‫יסכים הוא ושונאים אחרים הבאים‬
‫משים מלחמה שלא כדברי החוס׳ ‪.‬‬
‫להלחם• אלא‬
‫גזרות‬
‫והנה בגזירה א׳ אבדה חכמח מצרים‬
‫הראשוטח בשביל המושיע היו ובסיר‬
‫דלא עשי הקנה לפעור מצמס‪ .‬ואס׳‬
‫הסבה יסור המסובב ‪ .‬אבל ברנוי‬
‫דבגזירה זו לא מת שום ולד שהרי‬
‫במינוי לחוד היה ד והוחר ״ ומהרש״א‬
‫המילדות לא קיימו דבריו ‪ .‬והשתא‬
‫בסיעה דחה דברי רש״י והאריך עיש ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ודאי‬
‫דגם‬
‫הא דאמרי׳ החס דאיל משה ליש׳‬
‫ובילקוע איהא כדברי רש״יעש והבין‪.‬‬
‫בשבילי גצלהם כלכס • והק׳ התום׳‬
‫גם הרמ״ז כחב כמ״ש עיש ודייק‬
‫אררבא בשבילי היתה הגזירה • יתירצו‬
‫‪,‬‬
‫ךי״ךן‬
‫וחחין‪ .‬עיי'׳ הראיס ולכאו׳‬
‫שרוא א׳ שהישלן ליאיר ‪ .‬וגזרה א׳‬
‫ל״קדהאדריש החם ולא עשו‬
‫היחה בשביל ונלחם בגו * ורש״י סובר‬
‫כאשד דבר אליהן מלך‪ .‬מלמד שחבען‬
‫דלא מה שויא בגזירה א׳‪ .‬ובגדרה ב' היא‬
‫לדבר עבי׳ ולא נתבעו‪ .‬וא״כ עלכרהין‬
‫נהחנמה לו‬
‫למכתב ולא המיתו את הילדים‪ .‬ואולי‬
‫היסה ג״כ בשביל המושיע ‪ .‬אבל מדין‬
‫סוגר הרג דההיא מדכתי׳ אליהן ולא‬
‫הרמוזה בקרא דהבה‬
‫לק‬
‫חיי•‬
‫פרשה שמות‬
‫להן דרשיגן לה י אבל וראי אין מקרא‬
‫דלפ‪.‬באיש שכנף אפה הרה דמשלס‬
‫יוצא מידי סשושר דקאי אהריגה הבנים‬
‫דמי ולדות ולא מנכה דמי חיה • פ י‬
‫ומימ רש״י יתרץ כמ״ש דאי כחי׳ ולא‬
‫שכר המילרת• משוס דא״ל אחתא דירי‬
‫אלא אדברי‬
‫פיקחה היא ולא כעייא חיה‪ .‬ע״כ‪ .‬ועיי‬
‫הכתוב לכוללם •‬
‫הראיס כזה‪ .‬מיהו ק׳ שפרעהפאל שניה‬
‫והשתא גיחא הא דאמרי׳ התם ולא עשו‬
‫שאמר מרוע• והחיין• דהיינו מספיקות‬
‫כאשר דבר אליהן מלך •ץק׳ והלא כתב‬
‫להס מיס ומזון‪ .‬והס לא השיט אלא‬
‫רש״י רכל לי ולהן ולו הסמוכים אצל דיבור‬
‫על מה םלא המיתו‪ .‬ונר׳ דכהספקת‬
‫הםבל׳עלוהכאלאשייךל׳על‪-‬אלא‪,‬אלי‬
‫מיס ומזון היו יכיליס להכחיש כזה ‪.‬‬
‫אליי אליהן והגה זה ימים הקשו לי קו׳ זו‬
‫איל כמה שלא המיחו כיון שהם היו‬
‫ושוב ראיחיה בח״א• ולכאו׳ נר׳ דל״ק‬
‫מיילדות הידועות ליילד היו צריכים‬
‫דטנתהש״סלו״ דלכתובלהןולכתובאשר‬
‫עעס לדכריהם ‪:‬‬
‫המיתו לא הוה משמע‬
‫עכירה ולא רצה‬
‫אמר • דבאמירה נופל ג׳ לי ולו ולהם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לכל עמו ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫לאילן הילוד‬
‫ועעמא כיון דכתי׳ ויאמר‪ .‬מלך מצרים‬
‫לעברים מכע״ל‪ .‬ועול שאין‬
‫הנ' ‪-‬הול״ל כאשר אמר לתם י ועוד‬
‫לכל עמו אלא להעמיד‬
‫נר׳ דעיקר דרשתם מקרא דלא עשו‬
‫דהוי יתירה דייקי׳‪ .‬אלא דלפי ירשתם‬
‫דרך ‪ :‬לציות‬
‫פקידים המיוחדים לכך לחפש ‪.‬‬
‫ך״ך״!‬
‫ויקה וכו׳‬
‫להיות‬
‫נערה ״‬
‫‪t‬‬
‫ניחא גמי דכתי אליהן דגקא ררמיז אגיע‬
‫‪i‬‬
‫ומה שיליד עוד בזה ע^ש‪5.‬ח'א ודו״ק‪.‬‬
‫לה אירח כנש ם ונחפשעי הקמעים‪.‬‬
‫כי תיות הנה־‪ .‬הוק״ל ראשו‪,‬‬
‫והימא דלדעה השים חלה ירחי מעיקרא‬
‫מפני שהם מילדות לא יצשרכי‬
‫הוה מיעברא ביה‪ .‬וטלאי' שהיל אורח‬
‫מילדת• וחי׳ דחשר כפ׳ הדמיון והיק‬
‫ננ&ים ואולי נקע רש״יכן משוס רמח‬
‫כי הס בקיאות ליילד עצמן כמיילדות‬
‫מדרש שסובר דלמקושעין ילדחו ‪.‬‬
‫הבקיאות ליילד אחרים ודומים למילדות‬
‫יקיל‪.‬‬
‫דייה‬
‫פירש״י בפ׳׳ק ר ש ע ה שהזר‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫הוא בענין בקיאותם• אבל רז״ל סוברים‬
‫ך״ךן‬
‫על יד היאור• ורבוחי׳ וכו‬
‫‪,‬‬
‫שאין הכתו מדמה איתם לענין הבקיאות‬
‫עייןהרא״םישכחב אבל לרז״ל וכו‬
‫דהא לא כתי אלא כי היות • ר״ל כי‬
‫וע״ס יש בדבריו וצ׳יל אבל גס לרז״ל‪.‬‬
‫אעו‬
‫ועוד אפ לדעהם שיהיה על יד כמו‬
‫מיילדות לא בעו מילדת אחרת וע״כ‬
‫בשביל ‪ .‬ודיל שמחו ע״ע היאור ע״י‬
‫דרשו היות ממש‪ .‬אבל מודים שפשע‬
‫שעיכט על ידה ‪ .‬אבל לא גמצא כן‬
‫הכהוב כדברי רש״י‪ .‬כדאמרי׳ בביר‪.‬‬
‫בשום מקום בל׳ הכחובי אלא בדברי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬מיילדות המה י וע״כ הוק״ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רז״ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫סרשח‬
‫רז״ל‪ .‬וק״ל‪.‬‬
‫ך ך|‬
‫אגל האמת הוא כהי הג׳ נכהב מרין‬
‫‪,‬‬
‫והנה נער ‪ .‬אעיג דכחי‬
‫‪,,‬‬
‫חיים‬
‫שמות‬
‫מכ‬
‫‪,‬‬
‫דההיא דגן ל היינו נזמן המשכן‬
‫מה נעשה לנער היולד ‪.‬‬
‫דעטדה ג כ ה ן ו ‪ .‬אגל גגית המולמיס‬
‫ונחי וינתש דוד כעד הנער ‪ .‬הכא‬
‫משיגדיל • ולא הגיא רגינוקראדמבן‬
‫מאני‪ .‬דקרי ליה ילד וקרי ליה נ ע ר ‪.‬‬
‫ל אלא ללמוד דאינו נכנס לעטרה‬
‫חראים‬
‫עד שילמוד ה שנים ‪ .‬וסשוע הוא ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כדאיחא‬
‫נסועה ‪ .‬ועיי‬
‫ומהרויא כחנ עליו‬
‫‪,‬‬
‫שמדנריו נ ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שהנער כשר לשיר ‪ .‬וק דהא לא‬
‫‪,‬‬
‫ודויק ‪:‬‬
‫כי עוג הוא ‪ .‬ע י הראיס‪.‬‬
‫ךץ״ן‬
‫‪,‬‬
‫יקרא נער אלא עד ל כמיש הראיס‬
‫ואין זה מוכרח דמאן לימא‬
‫ס וישנ ‪ .‬ועטדח הלוים לשיר אינה‬
‫לן שלא הממינו גניהם‪ .‬ולא גא הכהו׳‬
‫מחחלח כי אם מל שנה ואילך‪ .‬עכ״ד‬
‫לספר אלא מנין המושימ‪ .‬וכיש שלדגרי‬
‫זיל • וליק כלל דמימ כיון שעכשיו‬
‫החום משה הוא א שהושלך ליאור ‪.‬‬
‫גס אח״כ‬
‫ועודדלדעחהש״ס דהוח מיעגראגיה‬
‫כשיגדל ויהיה ראוי לשיר יהיה קולו‬
‫חלח ירחי מעיקרא ודאי יכולה להצסינו‬
‫ע נ ה ‪ .‬גם אפ לסי מיש הראיס נסרשח‬
‫יוחר משאר נשים וע״כ הנר ראם‬
‫נהעלוחך דמנן ל׳ עד נן ן הוא‬
‫כפשוסו הול״ל כי יפה הוא‪ .‬גס גגי‬
‫לעגין חיוכ טחא ‪ .‬עיש ‪ .‬דאיכא למי'‬
‫גנוה האדם כי עוטח הנה דרשו‬
‫דמקורםל׳ ראוי לשיר הוא אלא שאיט‬
‫שהיו מסיטן אוחם ‪ .‬ועוד דלא היה‬
‫חיינ‪ .‬ונזה נ ר להרןמה שהק' מרין‬
‫צריך הכהו' לחח עמם להצפנחו ויהים‬
‫זיל עיר רטנו סיג דה״ל כלי המקדש‬
‫מאיזה מעם שיהיה • וכיש שדרך נשים‬
‫וזיל אין נן לוי נכנס לעטדחו עד‬
‫רחמניוח לחמול מל גניהם ואפי יהיה‬
‫שילמדוהו ה שטס חחלה‪ .‬שנאי זאח‬
‫כעור אם חהיה יכולה להצפינו ולזה‬
‫אשר ללוים וכו׳ וכחונ אחד אומר מנן‬
‫דרשו שראחה שכינה ‪ .‬ולזה הצסינחו‬
‫ל׳ ‪ .‬הא כיצד חמש ללמוד ‪ .‬ואינו‬
‫כי אמרה אולי יעשה‬
‫עמו נס ‪.‬‬
‫נכנס לעטרה מד שיגדיל ויהיה איש‪.‬‬
‫וקיל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נני גילו‬
‫קולו ע נ על‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והיק מרין דחחלה כחנ מנן ל׳ ואחיכ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וירא כי אין איש וכו מיי‬
‫ך״ך!‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הראיס י ורע שהרמו״ם זיל‬
‫כחנ עד שיגדל דהיינו מנן יג׳ ‪.‬‬
‫ומ״ש שחירוצו מגומגם ‪ .‬ולמיש ניחא‬
‫ס״י דבל מלכים כחג דגוי ששכח או‬
‫דלענן חיוכ אינו נכנס ע ד נ ן ל ׳ ‪.‬‬
‫שעסק כ ח ו ‪ .‬או שהכה אח יש ווייכ‬
‫וזהו שכחכ לעטדחו המועלה ע ל י ו ‪.‬‬
‫מיחה ואינו נ ה ר ג ‪ .‬וכדין גד שהכה‬
‫אכל למטן רשוח משיגדל רשאי הוא‪.‬‬
‫רניט‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הגיא מרן'‬
‫‪,‬‬
‫ראיה‬
‫לדעח‬
‫מדשקלינן‬
‫חפץ‬
‫פר‬
‫ח ם‬
‫יי‬
‫שמוח‬
‫מדשקלינן וערינן במכוח בגוי שהרג‬
‫דה״ק וליחשניה כהרי ז מצוח ויהרג‬
‫יש אס גולה או נהרג ולא שהיכל‬
‫גם עליה ‪ .‬ומשני רעל קום עשה אינו‬
‫ביש ולכאו לאו ראיה היא ‪ .‬וכבר‬
‫ג ה ר ג ‪ .‬ראשי יש אינו נהרג על עשה ‪.‬‬
‫השיט מהרש״א בח״א דהחם בשוגג‬
‫עש ‪ .‬ולא גהירא דא״כ היכי משגי‬
‫איירי ומסהייןלו׳ דבהרג בשוגג שיהרג‬
‫ההם דינין קום עשה ושבוא״חגיגהו‪.‬‬
‫ולא כחנל ‪ .‬עיש ‪ .‬כוונחו דבחנל הוי‬
‫דמשמע דברינין גושייהו לא השיג אלא‬
‫כשאר מצוחיו שכחב הרמב״ם כרי׳ פ״י‬
‫שב וא״ח איגו ג ה ר ג ‪ .‬והא רביגו כתנ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דבשוגג פעור‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אכל לדעחי אין זה‬
‫בש״מ רנחחייט‬
‫אנשי שכס הריגה‬
‫מספיק דלא גאמר כן אלא בשאר‬
‫משני שלא דנו אה שכס אלמא לעל‬
‫מצוחיו שאינו חב לאחרים‪ .‬אבל במזיק‬
‫קום עשה נהרג ודוחק לו׳ דמשני שנהרג‬
‫יש נ ה ר ג ‪ .‬חרע דהא הרמב״ם ז״ל‬
‫נשכ וא״ח נהרג כקוס ע ש ה ‪ .‬דאדרכא‬
‫פיה דרוצח דין ד יהיב עעמא לגוי‬
‫דאגוי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שהרג יש׳ בשוגג דנהרג משום דאדם‬
‫זיל לאידך גיסא ‪ .‬ואש לו‬
‫‪,‬‬
‫שהרג לק׳ לן‬
‫‪,‬‬
‫משום דהוי אניזרא‬
‫מועד לעולם ‪ .‬והאי עעמא שייך גס‬
‫דששיכוח דמים ‪ .‬כדאמרי בעלמא‬
‫בחובל ביש ‪ .‬אלא ודאי דגוי שחבל‬
‫מלקוש במקום מיחה עומדח ‪ .‬ואע״ג‬
‫בישראל ליכא אלאמיחה בידי שמים‪-‬עוד‬
‫‪.‬דלא דמי דששיכוח דמים כיון שהרג בין‬
‫רויפן כה וכה‬
‫טי בין ישראל ונהכאה ריקה יש מ״מ‬
‫אשמכהא בעלמא היא ‪ .‬ע״כ וזה דוחק‬
‫דמייא לה ‪ .‬דהאגוי שעסק בהו׳ משום‬
‫דא״כ מגלן דחייב מיהה ביש״מ ‪ .‬אלא‬
‫דדמייא לגזל נקש לה בכלל ‪ .‬אע״ג‬
‫‪.‬נר דודאי מקרא מוכח דבשביל שהכה‬
‫‪.‬רעל גזל נהרג ולא על עסק ההו״ ‪.‬‬
‫הרי חייב מיחה ‪ .‬דאל״ך לא הי״ל‬
‫ולא גהירא • גם א״ל דמשוס דגוי‬
‫להמיחו‪ .‬ומדהוצרך לראיה שאין איש‬
‫שזבח וגוי שעסק לא הוי מילחא דסברא‬
‫יוצא ממנו שמעינן דאינו נהרג אלא‬
‫פריך דליחשבה אע״ג דלא‬
‫‪m‬״‪. f‬‬
‫שהוא החמיר עליו להורגו לפי ראיח‬
‫משא״כ גוי שהכה ‪ .‬דא״כ מאי ריפני‬
‫עיניו כדי לסלק הזיקו מעל יש כמ״ש‬
‫קחשיכ ‪ .‬ושמא ייל‬
‫‪,‬‬
‫כחב מרן‬
‫‪,‬‬
‫דקרא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫קזם עשה ‪:‬לא‬
‫‪,‬‬
‫דודאי מ״ד ההם דנז דעל ד מנוח‬
‫דהא דפריך ש״ס למנינהו בהרי ז׳‬
‫גהרג ב״נ ס״ל דטי שהכה יש לא‬
‫מצוח ‪ .‬היינו לאיםורא ולא לקעלא ‪.‬‬
‫מחייב מיחה ‪ .‬מרלא מני ליה בהדי‬
‫והמה עליו מהרשיא לא״כ אמאי לא‬
‫‪ V‬מנוה ‪ .‬וקרא דויפן וכו לא דייק‬
‫מגי גוי שהכה אה יש • דהוי שכ ואל‬
‫כולי האי ראיכא למימר שהרגו מפני‬
‫העשה ולאיסורא והיא פי השוגייא‬
‫מה שעשה לו בביס ‪ .‬אינ מפני שהיה‬
‫הרא״ס ‪ .‬עוד כחב מרין זי׳ל דין ע‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רודף‬
‫ח פ ץ‬
‫ז‬
‫פרשח‬
‫רודף אחריו להורגו‪ .‬כדאי׳ בש״ר ע י ש ‪.‬‬
‫מג‬
‫חיים‬
‫אלא לנח ואפייה נהרג טליו ‪ .‬י״ל‬
‫ור״ח דמחיינ בגוי שהכה איהו גופיה‬
‫מ״מ אכל חאנל כחי החס דהוי ציווי‬
‫אמר לעיל גבי ב״ג שייחד שפחה לעבדו‬
‫לאדה״ר הוי •ממטט עץ הגן אכול‬
‫נהרג עליה‪ .‬אלמה רעל הגזל נהרג‬
‫חאכל ולא כשר ‪ .‬וכדקי״ל דאדה״ר‬
‫וההיא ע״כ אחייא כמ״ר על ז״מ ב״נ‬
‫לא הוחר לו לאכל כשר ‪ .‬וכי כחי‬
‫נ ה ר ג ‪ .‬אכל ההיא דריו״ח ור״ל דגוי‬
‫כירק משב לנח להחיר לוכשר‪ .‬כחינ‬
‫חלמורא‬
‫בחריה אך בשר וכו דהיינו אמה״ח‬
‫לאוקומפ אפי כמ״ד על ר׳ מצויה נינ‬
‫כלוישלאדה״ר בין בשר מן החי בין מן‬
‫‪,‬‬
‫המח נאסר והחיר לנח בשר מחה‬
‫מצוס ‪ .‬ולא בעי לשטי• רלא מני אלא‬
‫ואמה״ח לא החירו ונשאר באיסורו הא‬
‫אוחס שנהרג עניהם ‪ .‬דא״כ למיד‬
‫ונהרג מליו‪ .‬ונשאר אציל חאצל לאמה״ח‪.‬‬
‫ששבח‬
‫בחו‬
‫ועסק‬
‫בעי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נהרג ‪ .‬והיינו דבעי וליחשביה גבי ז‬
‫‪,‬‬
‫על ד׳ סצוס ב״ג גהרג ליח ליה הא‬
‫‪,‬‬
‫י ורו״ק ‪.‬‬
‫דריו״ח ‪ .‬משו״ה בעי למידע אי איכא‬
‫ך״ךן‬
‫חכה ‪ .‬אע״ג דשניהם היו‬
‫שיטייא רויחא לכ״ע ‪ .‬אבל בדר״ח‬
‫רשעים בלא״ה ‪ .‬מכיז ע״כ‬
‫ידם הש״ס דליכא שוס שינוייא ‪ .‬ור״ח‬
‫מה שקראו הכחוב רשע הוא מסני‬
‫לטעמיה אזיל ‪ .‬וצ״ע ‪ .‬ומ״מ לכלהו‬
‫שהרשיע במעשה זה ‪ .‬והיינו דכחי'‬
‫שינויי ק׳ דהא אמרי החם רטל ז״מ‬
‫לרשע דמשמע שהס דברי הכחוב שטחן‬
‫ב״נ נ ה ר ג ‪ .‬וקא החם עעמה משוס‬
‫סימן לאיזה מהם אמר לאוחו שהיה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לגלי רחמנא בש״ד דמו ישפך והיה‬
‫רשע במעשה זה ‪.‬אבל אם הס ר ב ד‬
‫לכלהו‪ .‬וא״כ ק לא״כהנינמי היקשי‬
‫משה שקורהו רשע משום שהיה רשע‬
‫אמאי לא ילסי׳ להו מהחם ‪ .‬ובשלמא‬
‫קודם לזה ‪ .‬הול״ל ויאמר רשע למה‬
‫גגי גוי ששבח וח״ח איכא לחרוצי‬
‫סכה ‪ .‬וכ״כ מהרש״אבח״א •‬
‫רליכא למילף מש״ד אלא מילי דחמירי‬
‫ן ״ ״ ך ן למה זה ‪ .‬עיי הרא״ם ‪.‬‬
‫לגבי‬
‫ונר׳ שהשקאח צאן הרועים‬
‫יש׳ ‪ .‬איל שבח וחיה דליש׳ הוו מצוה‬
‫לא היתה אלא עיי שנחמלא הבאר‬
‫אין נ״נ נהרג עליהם ‪.‬אלא גוי שהכה‬
‫שעי״ז הושקו מיד כל הצאן ‪ .‬אבל‬
‫‪,‬‬
‫השקאח צאן יחרו מפגי שהרועים גירשו‬
‫דלא ילפינן אלא ז׳ מצוח מהדדי משוס‬
‫בטחיו היה צריך הוא ליטפל בצאן‬
‫ראיחקיפ בקרא דויצו היא על הארס‬
‫ולהביאם אצל היאור ולהשקוח כ״א כ ד‬
‫וכו ואמיג דלדעח הרמביס אמיה‬
‫סיפוקו‪ .‬והיינו דכחי מעיקרא וישק‬
‫דאמיה לא נצטווה‬
‫אח צאנם ‪ .‬ולא כחי אח הצאן ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דהוו‬
‫טוחיה‬
‫איכורא‬
‫אף‬
‫קשייא אמ ‪ f‬לא ילפי מהחם ‪ .‬ונר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לא כחי החם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואי‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשה שמוח‬
‫ואי מה שהשקה כל הצאן ע״י דלייה‬
‫שטעה נסעות עיש ‪ .‬ול״ן דאף אם‬
‫הוא לעיל נמיהול״לכל הצאן‪.‬ובלא״ה‬
‫נאמר דכגר ירדו מנכסיהם קודם‬
‫ליק דבש״ר דרשי לה מדכתי דלה‪.‬‬
‫השט לאו כסעוח היא שאין זם דגר‬
‫כל‬
‫מוכמז שמי שהוא מני לא יהיה מלשין‪.‬‬
‫הצאן ונתברכו המיםוכו׳‪.‬ומלט דריש‬
‫וככר ראינו כדור הזה כמה מזה המין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דלה ‪ .‬דלייה א דלה והשקה‬
‫‪,‬‬
‫פגם הם הושלכו‪ .‬ע״ש ו ת נ י ן ‪.‬‬
‫וימת ‪ .‬גצשרט ‪ .‬והא דכתי‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫וע״כ אע״ס שכשעה שנדר אמר מסני‬
‫‪,‬‬
‫האנשים המכקשיס אין זו שטעה נעעוח‪.‬‬
‫משום‬
‫אלא דהוי סתח כלבד‪ .‬והסרה גמו היה‬
‫שהיו יראי לצעוק על הכנים שהם‬
‫צריך עוד כתב הר״ב ז״ל וז״ל כבר‬
‫לרפואת המלך ‪ .‬ולא היו צועקים נ פ ה‬
‫מתו קודם שנשבע ‪ .‬הנה בטסחאות‬
‫אלא מן העטרה ‪ .‬ועיי מיש נדרוש‬
‫שלשני בגמ הכי איתא‪ .‬ורבנן מאי‬
‫לשה״ג נזה ‪:‬‬
‫טעמייהו • קסנרי מי מייתי וכו אלא‬
‫ך ׳ ׳ ך ן אל יתר ונו הראיס האריך‬
‫אר״ל שירדו מנכסיהם ‪ .‬סירש״י וכבר‬
‫וזיל סילקומ ותגחומא למה‬
‫ירדו קודם השט ‪ .‬עוד כתב מי מייתי‬
‫פה‬
‫והא וכו כולהתירוצא דרבנן הוא ‪.‬‬
‫עשס קשר ענן שם כביכול התיר נדרו‬
‫ודבריו תמוהים דאמאי אצעריך לו‬
‫‪ .‬ד״א שהלך ליעול רשות‬
‫שירדו מנסיהס אימא לעולם מתו ממש‬
‫מ מ נ ו ‪ .‬מיכ ‪ .‬ורש״י כאן סי בר״א‬
‫והמיתה היתה קידם השטמה ‪ .‬ואין‬
‫דס״ל דהשט מתחלה היתיו שלא יצא‬
‫לו׳ דכיון דהנדר היה משני המבקשים‬
‫שלא ברפות ופליג אגמרא כאן דס״ל‬
‫ומתו כבר הויה השט׳ געעות ולא‬
‫דצריך התרה ‪ .‬ומה שהק הראיס‬
‫היה צריך התרה דמה בכך ‪ .‬אימא‬
‫דמשמע דבלא״ה‬
‫הוא לגלות‬
‫מן העטרה הייט‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שנ אל יתר חתנו להתיר נדרו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דא״כ מאי כי מתו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫של משה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דמה‬
‫‪ .‬שהלך לחותנו‬
‫‪,‬‬
‫לא היה הילך • ליק ‪ .‬דלדעת רש״י‬
‫לו שהיא בעעית ‪ .‬וכדברי הרא״ס ‪.‬‬
‫כאן האי כי מתו איט פתח שתהיה‬
‫‪.‬יעוד דעיקר התירן חסר מן ה ש פ ר ‪.‬‬
‫שטעה ב ע ע ו ת ‪ .‬אלא כדי שיוסר מלט‬
‫דהו״ל לש״ס לוי שכבר העט •ומדברי‬
‫יראת סרעה ‪ .‬אבל על השט׳ כבר‬
‫הרא״ם צר שגורס כך ‪ .‬ורבנן קסבר‬
‫היה נסער בנשילת רשות‪ .‬ועיי בהר״ן‬
‫הנך כבר מתו ‪ .‬ומי מייתי ו ט גם‬
‫בנדרים דס״ה ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫נ ר מלבדו לקו׳ ומי מייתי באנסי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דמגמ׳‬
‫נפשה היא‪ .‬ומלתא אחריתא היא ‪.‬‬
‫דםומה משמע שהיה‬
‫אכל אין נר׳ כ ן ‪ .‬מדכרי רשיי שכתב‬
‫צריך התרה ‪ .‬ואלו התם משמע דהוייא‬
‫דתירוצא דרכנן הוא ‪ .‬ונר׳ שאם סי‬
‫י ה ר א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫•‬
‫ז״ל‬
‫הק׳‬
‫מתו‬
‫‪,‬‬
‫הפץ‬
‫חיים‬
‫שרכח‬
‫מד‬
‫מחו מיחה ממש לא ניחא לן למימר‬
‫בו הנגע מקורס מת״ת ער חיזר מת״ת ‪.‬‬
‫לקלא איח‬
‫אבל אס נחרפא במת״ח וחזר נגע‬
‫להו וטדאי היה יודע משה ככך ‪.‬‬
‫חרש הוא ‪ .‬אך ק׳ דא״כ היכי משכחת‬
‫ולמה היה צריך הקכ״ה לומר לו כי‬
‫לה דהא כל יש נתרפאו במח״ח ‪.‬‬
‫דכגר מחו קולס הפט׳‬
‫‪,‬‬
‫מתי ולא היל״ל אלא לך והתר ‪ .‬וכ״ש‬
‫ואין מציאות לדין זה ‪ .‬והרמ״ז חי‬
‫דמסתמא מיד קודם השט׳ ידע שמתו‬
‫לזה דאס נחרפא הנגע קודס מת״ת‬
‫ואפיה נשכע ‪ .‬וא״כ אין שט׳ מפני‬
‫לא היה חייב להזוח ג׳ וזי אהר מח״ח ‪.‬‬
‫כאן פחח ‪ .‬וע״כ‬
‫ולא נהירא דהא פשימא דאוחו זמן‬
‫דמיתתן אחר הש‪5‬ועה היחה זמן מה •‬
‫לא היה מקבל עומאה ‪ .‬ולא אצפריך‬
‫וא״כ איכא לאוכוהי דפותחין כנולד‬
‫קרא דיהיה אלא כשעדיין ט הנגע ‪.‬‬
‫משו״ה אצעריט רכנן לפ׳ רמתו הייני‬
‫דאפי״ה כיון שתחלחו היה קזדס מ״ח‬
‫שאפי׳ אם‬
‫עהור ‪ .‬ולכן נרי רקושמא הוא דאין‬
‫היה עמהם כעיר לא י ד ע ‪ .‬דיש מתרושש‬
‫לדין זה מציאוה ‪ .‬אלא ה״ק שאס היה‬
‫והון רכ וא״כ[י'ל דהענו קודם השט׳‬
‫אפ׳ דבר זה הוא מהור ודרוש וקבל‬
‫ולא ידע ‪1‬ה משה עד שהודיע לו הקב״*‪.‬‬
‫שכר ‪ .‬א״נ ההיא דנחרפאו יש׳ דרשא‬
‫גם הרמ״ז זלה״ה דרך' בדרך זה עיש ‪.‬‬
‫בעלמא היא ולפום פשעה מיהו איכא‬
‫וזנה הרין זיל פיק דגדרים ל״ז כתב‬
‫למדרש יהיה‬
‫להט ‪ .‬וקרא דיהיה‬
‫דא״ל רמתו היינו מצורעים ‪ .‬דהא‬
‫אצמריך למילי אחריני ע״ש בהר״ש ‪:‬‬
‫כחינ נקרב המחנה‪ .‬ואין לי׳ שנתרפאו‬
‫ויבקש המיחו ‪ .‬הראיס הק׳‬
‫המכקשיס ואין‬
‫עניות ‪ .‬ולית לה קלא ‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫במת״ת דהא כעגל חזרו למומן‪ .‬וק׳‬
‫היאך הוחר לו למטר על‬
‫לרילמא נתרפאו קודם מת״ת ולכן לא‬
‫המילה מסני הסכנה ‪ .‬הא וחי בהם‬
‫•חזר להם ה מ ע ב ע ג ל ‪ .‬וי״לכיון לעל‬
‫טשי כחיב ‪ .‬עיש ‪ .‬דאעג׳ דאטחיט‬
‫לה״ר נתנגעו וכבר ראיגו שהיו עומדים‬
‫קיימו• כל התורה הג״מ להחמיר ולא‬
‫ברשעתם ‪ .‬איכ ודאי לא נתרפאו כלל‪.‬‬
‫להקל ‪ .‬עיש ‪.‬ואחר שדבריו מתמיהיס‬
‫אלא במת*ח וחזרו בעגל‪ .‬וכתב הדמיז‬
‫אצלי שהרב עצמו ס׳ וישב גבי אמ״ה‬
‫שהק׳ בס׳ גימוקיי יהושע וזיל דאע״ג‬
‫;מפרכסת כתב הרב דיצאו אבותיגו‬
‫לחזרו למומן בעגל הא קייל בפיז‬
‫מכלל ב״ג אפיי להקל ‪ .‬וגדולה מזו‬
‫לנגעים •אלו בהרוח מהורוח שהיו‬
‫כחב בפי חיי‬
‫'בו קודם מחיח וכו׳ ואיכ ניחא מצורעים‬
‫עליהם בעונשי שמים כיש׳ גמור ‪ .‬והכי‬
‫היו ואפי׳ הכי לא נשתלחו ‪ .‬ופשוע‬
‫מסתגר • וכדאמרי׳ גוי שהכה את יש׳‬
‫מגעים שהיו קודם מת״ת היינו שנשאר‬
‫שרה שהיו נענשים‬
‫ח י י ג ‪ .‬ומייתינן לה מהריגת המצרי‪.‬‬
‫אלמא‬
‫חיים‬
‫פרשה שמות‬
‫אלמא דיש׳ קרויים הם ‪ .‬והגה הרב‬
‫בסרהסייא אפ‬
‫דניש כה״ג מחייג‬
‫‪,‬‬
‫כאן סתר דבריו‪ .‬גס מה שתירץ הרב‬
‫גשאר‬
‫זיל כאן דהאי קולא דאהי לידי הומרא‬
‫בפרהסייא ‪ .‬אבל במקום פקוח נפש‬
‫וכו לא ה מ ח י ׳ דאי לא יצאו אטחינו‬
‫ובעלמא קי״ל ביש דככל מחרפאין‬
‫מנללב״נ • להקל‪ .‬מינהןלהם רשוה‬
‫חיץ מעצי אשרה ‪ .‬ואפי׳ בפרהסייא‪.‬‬
‫להקל אפי בחומרא דאהי לידי קולא ‪.‬‬
‫ועעמא דאינו מחטין לעטר על רח‬
‫אלו דברי נביאות הם ולעיקר קו׳ הרב‬
‫אלא להנאחו • ואפי׳ באנסו אנסקי״ל‬
‫זיל נר׳ דליק כ ל ל ‪ .‬דהא אמרי׳ בםויפ‬
‫דאס מניין להנאתו אפי׳ כפרהסייא‬
‫בן סורר בן נח מצווה על ק״ה או‬
‫בשאר מצות יעגור ואל יהרג ‪ .‬א״כ‬
‫דנעמן דכחי׳‬
‫ב״נ נמי במקום פיקוח נפש לא מחייב ‪.‬‬
‫בהשחחויחי וכו׳ ויאמר לי לך לכלום ‪.‬‬
‫דאע״ג דוחי בהם ביש כחיב כבר‬
‫ואם איחא לא לימא ליה לך לשלום‬
‫כחט החוש׳ שם דגלאו יחי בהם הוה‬
‫שנר שהודה לו ודה״ הא בצנעה הא‬
‫סשרינן אינס ‪ .‬ולא אצעריך וחי נהם‬
‫בפרהסייא * והשחא לא מיבע‪-‬יא לדעה‬
‫אלא כי היכי דלאנילף מרוצח ‪.‬עיש‬
‫החוס׳ והרמב״ס דסל החם דנפשעה‬
‫וזה גרור ‪ .‬ועוד דלא מגעי•* לן גני‬
‫הבעייא י דאפי׳ בפרהםייא איני מצווה‬
‫נ״נ אלא אם אנכי אנס לעבוד עיז‬
‫על ק״ה כמטאר בדטייהס ‪ .‬דודא׳‬
‫במעשה דכה״ג ביש מחייב לממםר‬
‫לפ״ז קו׳ הרב ליק כלל ‪ .‬דהא ב״נ‬
‫גפשיה‪ .‬אבל בכופין אותו לשבת ולבעל‬
‫אינו מגווה על ק״ה ‪ .‬אלא דאפי׳‬
‫המצוה ‪ .‬אינו חייב למסור ע צ מ ו ‪.‬‬
‫לגירסח רש״י דכהיבנא עכיז נחבאר‬
‫וכדאמרי׳ אסתר קרקע עולם ‪ .‬וגם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לא ‪ .‬וסשיע מקרא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מהסוגייא‬
‫דלא‬
‫מספקא לן אלא‬
‫מצוח‪.‬‬
‫נמי‬
‫מוי‬
‫מחייב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במצות עשה אין יש׳ חייב למסור עצמו‬
‫בפרהסייא ‪ .‬דהיינו כפני משרה מיש׳‬
‫ואף אס גורה לדברי הראיס דוחי בהם‬
‫עפירשיי שם ‪ .‬אבל בצנעה אינו מצווה‬
‫לא כתי׳ גבי ב״נ הי גו שלא יעשה‬
‫על קיה ‪ .‬והא דמרע״ה צנעה הואי‬
‫העבירה בפועל ‪ .‬אע״פ שנמשך לו‬
‫שהרי לא היו שס עשרה מיש׳ וזה‬
‫סננה ‪ .‬אבל לקיים המצוה ולעשות‬
‫ברור ‪ .‬וכבר הושג בזה מהראשונים‬
‫סננה ל&צמו ‪ .‬זה לא ש מ ע נ י ‪ .‬דהא‬
‫ז י ל ‪ .‬וזו דלא ממריא לי אלא בב־ינ‬
‫נרי עבירה היא דנתי׳ ואך את דמ;ס‬
‫שאנסו ‪6‬נס לעביר על מניהו דדלמא‬
‫ונו׳ וניש שיהרוג התינוק נדי לקיים‬
‫איה ביה לאי דלא חחללו‪ .‬אבל במי״י‬
‫הוא המצוה • יכידרוץ זה מצאתי בשם‬
‫דיש׳ לא מיהייב במקים סכנה סשיסא‬
‫היפית זיל ‪ .‬ומה שנתחייב מרעיה‬
‫דהיה נמי גוי‪ .‬סי׳ דדוקא באנסו אנס‬
‫על המילה אמיג דאינה אלא עשה‬
‫אפפר‬
‫ז‬
‫מה‬
‫חיים‬
‫אפשר מסוס וסביניו נשערה מאד ‪.‬‬
‫הלנו כא׳ אהרן לא נצטווה אלא שילך‬
‫גס מ״ש הרא׳׳ס לקו׳ א׳ בשם הרא׳‬
‫המדגרה עד שיגיע שה משה‪ .‬ולעיקר‬
‫ממיץ יש לתמוה למה הניא עצות‬
‫קושייתו גר׳ דהונרים רש״י וסיעחו‬
‫מרחור‪ . ,‬והלא רש״י והרא״ש והר״ן‬
‫דהא דקא׳ אמיל ואצא סננה לא מפני‬
‫פי׳ נן בנדרים ‪ .‬וראיתי להרב בעל‬
‫הלינת הדרך אלא מפני שיהיה ג׳‬
‫מקום שמואל בחי׳ נדרים תמה עליהם‬
‫ימיה התינוק בדרך והוא נימול ואיכא‬
‫למה הונרחו לזה • וזיל דבלא״ה הא‬
‫למיחש לצניס פהיס ‪ .‬ואפי׳ אס ישהה‬
‫כהב רש״י ש׳ יחרו דיה אחר שילוחיה‬
‫בדרך ג״י בלא הלינה אינא סננה ‪.‬‬
‫מהמכילתא שפגשם אהרן ואמיל לני‬
‫אי׳נ א״א לו׳ שאותו מלון היה אחר‬
‫לבית אביך ‪ .‬הרי דלא הלך משה עם‬
‫ששגשי אהרן והחזירה והיה יכול למול‬
‫אשתו ובניו למצרים ‪ .‬וא״כ ע נ ׳ שי׳‬
‫ותשהה שס צפורה ג״י ‪ .‬וגס דעהו של‬
‫על שנהעסק במלין חחלה ‪ .‬הוא אותו‬
‫משה היה לעשות כן אלא שנתעסק במלון‬
‫מלון שפירבו עצמם זמ״ז‪ .‬ואיל חשוב‬
‫החלה דרא דאדרבא פטור היה מהמילה‬
‫אל ביח אביה ‪ .‬והיה לו אז למול את‬
‫כל עיקר כיון שדטחה לחזור וא״א לשהות‬
‫הנער‪.‬ואי משום סכנה לחזור לבית אביה‬
‫בדרך ג״י דאינא סננה לנימול אלא‬
‫הרי אפשר שתשהה ג׳ ימיס ‪ .‬וע״נ‬
‫ודאי לא פגשו אהרן עד למחר ונסדר‬
‫צ״ל דהאמת נן היה דכיון שמלה שם‬
‫הנחוביס ‪ .‬אבל במלון היה דעתו‬
‫צפורה את בנה ־ הוצרנה לשהות ג׳‬
‫להולינן עמו ‪ .‬וא״כ ציל דאוחו מלון‬
‫ימים ‪ .‬גס לשי מ ר י רשיי דש׳ יהרו‬
‫סמוך למצרים היה‬
‫דאל״ך פטור‬
‫איא לו׳ דהיה סמוך למצרים ‪ .‬דעינ‬
‫הוא מהמילה כ״ט‪ .‬ולנןנטנש שנתע‪:‬ק‬
‫באס הדרך היה נאשר גשגשו אהרן‬
‫במלין החלה ‪ .‬והנה היינו ינוליס לומר‬
‫ומשה ‪ .‬ונן איתא להדייא בילקוט ירעם‬
‫ראותו מלון סמיך למדין היה ‪ .‬ובאותו‬
‫אל בקולו נפלאות ‪ .‬נ ב ע ה שנקש‬
‫מלין כבר פגשו אהרן ורנה להחזירה‬
‫הקב״ה לשלוח את משה והיה במדין איל‬
‫למחר ביקר והיה ינול למול בגו דליכא‬
‫לך שוב מצרים נחלק הדבור לב׳ קולוח ‪.‬‬
‫סננה אלא פנחעסק במלון תחלה‪.‬‬
‫ושמע משה לך שוב ונו׳ ואהרן שמע‬
‫ונן משמע קצת דהא אהרן בהורב‬
‫לך לקראה משה ‪ .‬ונמצא דברי רשיי‬
‫פיכו ומשמע דהורב סמוך למדין ‪.‬‬
‫סוחרים דבריו ודברי המנילחא וצ״ע‬
‫שהרי ראינו שמשה היה רועה צאן‬
‫עניל ‪ .‬והנה מה שהכרח מהילקיש‬
‫יתרו שם נדנתיב‪.‬וינהג אתהנאן ויבא‬
‫שלא היה סמיך למצרים מהלך יום או‬
‫אל הר האלהיס חורבה ‪ .‬אלא דכיון‬
‫יוחרמעשאיןכאן הכריח שאעיג ששניהם‬
‫דסדר הנתובי׳ מוניח שאחר המלון‬
‫והמילה‬
‫חיים‬
‫פרשח וארא‬
‫והמילה היחה הפגישה פי׳ הם זיל‬
‫תראה ‪ .‬אנל חשב שאינה אלא גזירה‬
‫כ ן ‪ .‬ן ולפי״ז ציל ש חר שמלה צפורה‬
‫בטלמא ועיי תפלה תתבטל הגזרה ‪.‬‬
‫אח נגה והחזירה אהרן חזרה נדרך‬
‫אנל גזרת מי מריבה היתה עמה שנו‬
‫ואעיג דאיכא סכנה לא מצאה הקנה‬
‫ואיל כישיל עולמית ‪ .‬וע׳כ קודם מי‬
‫אחרח ‪ .‬כי גם נהליכחה למצרים אולי‬
‫מריבה אמר נוסעים אנחנו ‪ .‬ובזה‬
‫‪4‬‬
‫יתיישבו כל קישיותיו‬
‫היחה חשש סננה ‪ .‬וצל״נ ‪:‬‬
‫דייה‬
‫וירפ מ מ נ ו ‪ .‬הראיס חמה‬
‫נזה ‪ .‬ואפ׳ שאע״פ שאמרה‬
‫‪,‬‬
‫ושו״ר למהרש״א‬
‫ב פ חלק כיכ עיש ‪ .‬ורו״ק‬
‫‪,‬‬
‫ונצלתה וכו שמעתי מקשים‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫כי החן דמים •לא נררך פשיפוח אמרה‬
‫על רשיי מדכתי ונחצחם את‬
‫כן ‪ .‬אלא שכך נעה דעחה ‪ .‬אנל‬
‫מזבחותס דהוי‬
‫בחיריק והוא מל‬
‫ונפעלחם • אעיס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עדיין היחה משופקח דילמא משים‬
‫ופעלחם ‪ .‬ולא‬
‫חעא אחר אלא שמפני זכוח נריח‬
‫דיסווה הוא נותן כמו נוחן ‪ .‬והיא‬
‫שהיחה ט לא הים יכול לנלוע גם המילה‬
‫קושיא נכונה ‪ .‬אנל איני נקי בדרך‬
‫אנל אחר שראחה כשמלה ו ד פ ממנו‬
‫הדקדוק‪ .‬וצל״נ • ודו״ק ‪:‬‬
‫אז אמרה שנחנרר לה כי עונשו לא‬
‫פרשת וארא‬
‫היה אלא על המילה ‪ .‬ומ״מ דנרי‬
‫אונקלוס פירושם נר׳ כדנרי הראיס‪.‬‬
‫ך״ך״!‬
‫ומיש רש״י שהוא! מפרש דמים על‬
‫נ״ב הדיבורים אלו כך ‪ .‬כי‬
‫המילה אקמייחא קאי דוקא ‪ .‬ודויק ‪:‬‬
‫הוא סי׳ ויאמר אליו אני ה׳ הוא תשובה‬
‫וכו׳ הרהרה‬
‫ללמה זה שלחתני ‪ .‬ואחיך מסיים‬
‫נמי‬
‫הכתו שמספר לו שנגלה אל האטת‬
‫הרהור הוא וגא שאלה ‪ .‬וכדקא׳ נחר‬
‫נאל שדי ולא נשם הויה ביה ‪ .‬ולכאו‬
‫ך״["!‬
‫מחה חראה‬
‫וכו דלמא‬
‫‪,‬‬
‫הרעוח‬
‫וארא אל האבות ‪ .‬כוונתו זיל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דנריס אלו איל קשר ושייטת מס‬
‫קובלנא ולא שאלה כי כ נ ר שאל למה‬
‫התשו כלל ע״כ סי דהאי וארא היינו‬
‫הרעוח ‪ .‬וכן כסנהדרין דקייא מייחי‬
‫הנמחתים הגעהות נאל שדי ‪ .‬והוי‬
‫קרא דומאז נאחי אל סרעה וכו ועי״י‬
‫אמר ואט יחם הנעחות נאל‬
‫הכי ומאז נאחי אל פרעה ‪ .‬שהוא ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כאלו‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫הראיס ‪:‬‬
‫ש ד י ‪ .‬ושמי ה ‪ .‬כלו כי כלשםהוים‬
‫ולאנמלחמחלא׳מלטם‪.‬‬
‫הוא המורה על קיום ההנשחוח ‪.‬‬
‫מיש ‪.‬‬
‫ועיכ אמר ונשמי ה לא נודעחי כלו‬
‫ודנריו דחוקים ‪ .‬ונר׳דודאיכנרידע‬
‫שהמחחיינ ממה ששמי ה הוא קיום‬
‫משה שאיטנכנס ממה שאמר לו מחה‬
‫ההנעחות ‪ .‬ואני עדיין לא נכרחי להם‬
‫בא״ד‬
‫הראיס האריך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נמעשה‬
‫חיים‬
‫סרשח וארא‬
‫במעשה בסועל שהרי עדיין לא קיימחי‬
‫ההנטחוח ‪ .‬והיינו‬
‫דקא׳‬
‫ואבמיח‬
‫לאטח על א״י באל שדי׳ ‪ .‬וטדאי‬
‫מו‬
‫הנזכרת‪ .‬משום דלמס י צ ס ע שטי ב׳‬
‫אחר שכברנשבמשט׳ א ׳ ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫מקוצר רוח ‪ .‬לא שאלו לי‬
‫ך״ךן‬
‫שחייב אני לקיים ‪ .‬שאין הפרש בין‬
‫וכו׳ המשך דבריו חמלההק׳‬
‫הבמחוח שיהיו באל שדי׳ לשם ה ר ה ׳ ‪.‬‬
‫דהולילי לא שאלו לי שהמחחייב ממנה‬
‫דההוא אמר ולא יעשה‪ .‬ח ־ ו ‪ .‬וא״כ‬
‫הוא ואחה שאלח • ואם ס ח ק לזה‬
‫ה ד אני ושמי ה׳ לא נודעחי כלו׳ לא‬
‫וחאמר לא הודימס שכך ש מ ו ‪ .‬וא״כ‬
‫קיימחי ההבשחה שעל דבר הקיום‬
‫טון‬
‫שמו‬
‫נק׳ שמי ה׳ וא״כ לא לחנם שלחחיך ‪.‬‬
‫יחחייב מזה שלא שאלו שאס שאלו היה‬
‫סוף דבר דמ״ש ושמי ה׳ הוא במקום‬
‫מודימס ודאי‪ .‬וא״כ האי דכחיב לא‬
‫לא קיימחי‪ .‬ומ״ש רש״י שהרי הבטחחיס‬
‫נודעחי הוא במקום ולא שאלו לי והיק‬
‫אינו ראיה * אלא סי׳ ‪ .‬והראיס ז״ל‬
‫שמי ה לא הודעחי לסם כ ל ל ‪ .‬ואין‬
‫חילק בין ההבטחה דאל שדי׳ לשם‬
‫זה אלא מפני שלא שאלו‪ .‬אבל אחה‬
‫שלא‬
‫הידימם‬
‫שכך‬
‫‪,‬‬
‫הרה׳ ‪ .‬ואני חמה מי נחן לו רשוח‬
‫הודמחי לך שמי עיי ששאלס ״ זה‬
‫בכך חיו ״ ועוד דהבמחח הארץ היחה‬
‫א י נ ו ‪ .‬דהא מצינו שהודימם שכך שמו‬
‫ג״כ בשם ה׳ ‪ .‬ולאברהם נא׳ אני ה׳‬
‫אע״פ שלא שאלו‪ .‬וא״כ אין המדר‬
‫אשר הוצאחיך לחח לך וכו׳ וליעקב‬
‫השאלה מחחיינס מהעדר הידיעה ‪.‬‬
‫נא׳ אני ה׳ אלהי אברהם וכו׳ ה א ק‬
‫וא״כ הדרא קושיין דהוליל לא שאלו‬
‫אשר שוכב וכו׳ גם ש ף ר ב ד רש״י‬
‫וכו׳ כלו׳ שכמה פעמים נגליחי עליהם‬
‫שכחב שהרי וכו׳ עמדו לעדו ז״ל‬
‫ולא שאלו מד שאח״כ הודעחים אני‬
‫וכדבדו כווגח הרמב״ן‪ .‬וכיכ הרב‬
‫ב ע צ מ י ‪ .‬ואתסמידשאלסוכסייהרמ״ו‬
‫רוי״ה זיל‪ .‬ומיש רש״י לכן ע י פ אוחה‬
‫בשס הרא״ש בדברי רש״י מיש ‪:‬‬
‫השט׳ דמשמע דמצד ההבמחה לא‬
‫ר״ךן‬
‫אחוס נחשון וכר הכא ליכא‬
‫נחחייב לקיים ‪ .‬כווגחו רכל לכן ל׳‬
‫למידרששמם ממיגדב והשיאה‬
‫שט׳ כמו לכן נשנעחי וכו׳ ואיכ סשמא‬
‫נחשק אחיה כמו שדרשו גבי נביוח‬
‫דקרא שעכשיו נשדע לגאול י ש ׳ ‪ .‬וכפיי‬
‫דשא״ה דקא משממ לן הךמלסא לייחד‬
‫חיל אין לכן אלא ל׳ שט׳ נשבע ה׳‬
‫שטחיו של יעקב ששמן בביס ע ב ר יד׳‬
‫שיגאלם שהיה ירא משה שמא מדהיר‬
‫שנה ‪ .‬אבל הכא מאי קמ״ל •בזה‬
‫חעכב גאולחם ‪ .‬עיכ ‪ .‬ורשיי שהוא‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫סשסגי סי׳ לכןדמשמעלכן ל׳ שטעה‬
‫ך ^ ז ך ן אםה הדבר ‪ .‬עיי׳ הראיס‬
‫איט שט׳ חדשה׳אלא מיס אוסה השט׳‬
‫מה ששמן מל הרמב״ן מהמטלסא ‪.‬‬
‫ואינא‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשש וארא‬
‫ואיגה עעגה כי לא צרף לו הקניה‬
‫הכביד אח ל ב ו ‪ .‬ולא שה׳ הכבידו ‪.‬‬
‫אהרן למלין ‪ .‬אלא משום ואני ערל‬
‫וא״כ מאי כאשר‪ .‬ועיכ סי׳ דכאשר‬
‫ששחים ‪ .‬ועענה זו לא הועילה אלא‬
‫דבר היינו אולא ישמע דוקא • ולא‬
‫ששרעה לא ישמע לו מצד שהוא ערל‬
‫על ואני אקשה ‪ .‬וכן בכנים נמי כחי‬
‫שפתים ‪ .‬אנל יש לא משני כן לא‬
‫ויאמרו החרעומים וכו׳ והיה עולה‬
‫שמעו לו אלא או מקוצר רות לשי‬
‫עה״ד לו שהקב״ה חזק ולא מעצמו‬
‫לדעת‬
‫נתחזק דמה לו לששוח• זו שהרי לא‬
‫משה ״ וא״כ לא הוצרך אסרן אלא‬
‫היה מחזק לט אלא מחשר כששים ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכאן שהודה למה נתחזק ‪ .‬אלא ודאי‬
‫אתה תדכר היינו עיכ שמשה ידגר‬
‫ה׳ חיזק את לט ‪ .‬וא״כ האי כאשרי‬
‫ליש ולפרעה ולאהרן‪ .‬וכשחזר והוציא‬
‫דיבר היינו ואני אקשה ‪ .‬וע״כ סי‬
‫‪,‬‬
‫האמת או שלא קגלו דגריו‬
‫גדכרס אל סרעה ‪ .‬ואיך כיון דכתי‬
‫‪,‬‬
‫מן הכלל לא הוציא אלא פרעה ויש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דגם כאן קאי אולא ישמע ומעצמו‬
‫כדקיימי קיימי‪ .‬ומ״ש הראיס שאין‬
‫חיזק לגו וחיכ גבי דם נמי מעצמו‬
‫הסרש כין פרעה ליש אינו מוכרח ‪.‬‬
‫חיזק לט כי הכא ‪ .‬וכסירש״י רבה‬
‫כמ״ש ‪ .‬ודויק ‪:‬‬
‫מכוח הראשונוח לא הוצרך ה׳ לחזק‬
‫‪,‬‬
‫ונהסכו‬
‫ד׳׳ךן‬
‫לדם ‪ .‬עמם‬
‫זה‬
‫כילקומ ‪ .‬ולקמן דיה אח‬
‫‪,‬‬
‫אח ל ב ו ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״ך״!‬
‫הערונ סי נענין אחר ‪ .‬ישניהס שם‬
‫למתי אעחיר וכו נ ר שביום‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו למכה •היחה צוחח פ ר ע ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ויש שהציע נזה ‪:‬‬
‫שהרי ז ימים היחה המכה משמש‬
‫כאשרדכר וכו וכס״י גם‬
‫וכצ״ל במכח ה ע ר ו ב ‪ .‬ויש שהציע בזה‪.‬‬
‫נמכח הכניס ‪ .‬וק׳ למה לא‬
‫והראב״ע סי׳ שיום א׳ שימשה ‪ .‬וא״ח‬
‫סי כן כדם ‪ :‬ונר כ״ הכחו אמר‬
‫ונמכח חשך הרי לא היחה אלא וי‬
‫ו נ ד ם ואני אקשה אח ל נ סרמה‬
‫ימים • כבר חי רזיל במדרש שיום‬
‫ולא ישמע אליכם סרמה• והנה כמכח‬
‫הזי נשלם להם בים ‪ .‬דכחי ויהי הענן‬
‫‪,‬‬
‫והחשך וא״ח כיון דבאייר החחילו המכוח‬
‫הקניה ‪ .‬והיינו דכחי׳‬
‫ומשפע מצרים יב חדש‪ .‬ומכח הברד‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הדם דכחי ויחזק ה ‪ .‬איכא למי‬
‫‪,‬‬
‫דהיינו ע י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כאשר דנר ‪ .‬והיינו מיש ואני אקשה •‬
‫היחה בחשרי‪ .‬והיכיקאמרשהשעורה‬
‫אגל נצפרדעים דכחי והכנד א ח ל ט‬
‫אביב ‪ .‬ואין דרך זריעה בזמנים א ל ו ‪.‬‬
‫שהוא ל פעול כפירשיי נסמוך כאלו‬
‫הא ליק דמצרים הם משקים אוחה‬
‫אמרויכנד אח לט ‪ .‬ועוד דכחי׳ וירא‬
‫כגן הירק וטדאי אס בזמנים אלו‬
‫פרמה כי היחה הרוחה • משמע שעייכ‬
‫הגדל עיי השקאה ‪ .‬וק״ל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חיים‬
‫סרשח וארא‬
‫ך״ך‬
‫כצאחי‬
‫מז‬
‫אח העיר ‪ .‬אכל‬
‫בכורות ‪ .‬שזהו סוף המכות ‪ .‬ולא‬
‫‪,‬‬
‫דרשוה על מכת הברד משום דמצעו‬
‫נמכוח הראשונוח לא כחי‬
‫הכי ‪ .‬משום דשם לא ססקו עד למחר‬
‫דמכת בכורו קשה יותר כסירש״י ס‬
‫ומשו״ה לא הודיעו ש!א יחסלל יוד‬
‫שמות ד״ה את מ ך בכורך ‪ .‬ויותר‬
‫צאחו ‪ .‬אנל כאן שהיה דנרו נחון‬
‫יתכן מ״ש מהרוי״ן ז י ל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ך |‬
‫שיחדל הנרד משמע ראותו יום חדלו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫טאסילוחהנה‪.‬עי״יהרא״ם‬
‫״‬
‫ונר שזהו שאז״ל פלאי סלאות‬
‫ולכך הוצרך לו שלא יחדלו מיד אלא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫סד שיצא מן העיר ‪ .‬מיהו ‪5‬״ע ראם‬
‫כלו מ ם החסה והכוסמת אביב ה י ו ‪.‬‬
‫נאמר דניום ו משה זה ‪ .‬א״כ לא‬
‫ואעס״ך לא נוכו ונמצא שהם ב תלאות‪.‬‬
‫שמשה המכה ו ימים ‪ .‬ונרי שבכולן‬
‫שהרי אף עשב הרך הכה הברד •‬
‫ניום ז׳ היה צועק ‪ .‬ונתחלח מחר‬
‫ולא כן הכוסמת והחשה‪ .‬ולא עוד‬
‫היו סוסקי אנל נ נ ר ר ניום סצמו‬
‫אלא שהיתה החמה אביב ‪ .‬ואף כסי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ססקו ומקצח היום ככלו‪ .‬מיהו חימא‬
‫המבע היתה ראויה ללקות ‪ .‬ועכ ‪f‬‬
‫‪,‬‬
‫לא לקתה‪ .‬והשתא ה״ק קרא והסשתה‬
‫ואולי ננס אלדי ‪ .‬מיהו ק למה היה‬
‫והשעורה כסי ה ע נ ע נוכתה ‪ .‬שהרי‬
‫צריך להפילה נצסרדעים ונמרונ‪.‬כיון‬
‫השעורה אביב אבל החעה וכו׳ אע״ף‬
‫שנשלם ז׳ ימים שרגילה המכה לשמש‬
‫שגס הס ממיני מ ן ומסחמא כלן נזרעו‬
‫שהרי גם כדם וכנים לא שימשה אלא‬
‫בזמן א עיי השקאה והיו ג״כ אביב‬
‫איך לא היה מהעורר עד יום הז‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ז׳ ימים שלא מ״י חפלה ‪ .‬ואסשר כי‬
‫עכ״ז לא נוכו כי סלאוח המה ‪ .‬ונמצא‬
‫היה ירא משה דשמא הקנ״ה יאריך‬
‫שלא זכר הכחוב‬
‫השעורה‬
‫זמן מכה על חנירחה ‪ .‬וכ״ש אלו‬
‫היסה כסי השכע אלא להגדיל <ס‬
‫קשות ‪ .‬והא דקא משה החשאר עלי‬
‫החמה‪ .‬וכזה כחכ הרמ״ז ז״ל ע״ש ‪.‬‬
‫ה״ה נמי שאה היה או שלא יסורו‬
‫מחלקחח וכו נס נ ח ו ן ג ס ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫נ ר רהב׳ נסים שמלנד שאין‬
‫‪,‬‬
‫דרך האש לירד כמו שדרך הנרד‬
‫שהוא יוחד מ ז ׳ ‪.‬‬
‫ךה‬
‫״‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע ד אחר ג ימים יהיה כ ן ‪ .‬אעס״י‬
‫אח כל מגסוחי וכו׳ ואס‬
‫שלקוח‬
‫‪,‬‬
‫לירד אלא נס אחר שג״כ היו ממירנין‪.‬‬
‫נכורוח כסשמה ‪.‬‬
‫וי״מ שהנס האי הוא המרוכ ‪ .‬והנ׳‬
‫כי ר׳ יהודה חילק המטח לגי דצ״ך‬
‫שהנרד עצמו היה דולק‪ .‬וע״י נילקוס‬
‫עד״ש נאח״נ ‪ .‬וע״כ אמר דנפעס‬
‫נזה ‪:‬‬
‫שתהיה‬
‫הזאח אגי שולח‪ .‬כלו׳ בסי׳ ז* הג‬
‫אני שולח כל‬
‫‪,‬‬
‫מגפוחי שהיא מכח‬
‫דייה‬
‫ואיך ישמעני‪ .‬כוונתו דלאו‬
‫חרהי מילי יןא' ‪ .‬חרא ‪.‬‬
‫שמה‬
‫חיים‬
‫פרשת נא‬
‫שמה שאחה שולחני לנני״ש לא שמעו‬
‫להם ליש למחול בממונם ולא יחזרו‬
‫א ל י ‪ .‬וגס לשליחוח פרעה איני יטל‬
‫להשחעבד מלעזוב בניהם וכל אשר‬
‫שאגי ערל שפתים ‪ .‬וזה איגו‪ .‬דאמו‬
‫לאיש יחן ג ע ר נפשו אלא שכיון שראה‬
‫היה שולחו לישראל עד שיאמר לא שמעו‬
‫המכות ממשמשוח וכאות כרי שישלחם‬
‫א ל י ‪ .‬אלא נד*ך קו״ח הוא מקיש לה ‪.‬‬
‫עם שפם ‪ .‬בחרמןהרעמיעומוואמר‬
‫ולשי״ז האי ואני ער״ש מלחא נאנפי‬
‫שהצאן והבקר מיהא יוצג אע״ג דלא‬
‫נסשה וחרחי קא׳ ‪ .‬ועיי׳ הראיס למה‬
‫חשיבי כמפ ‪ .‬ומימ ל הכתו מוכיח‬
‫לא הכליע הפירכא ונר׳ דכוונחו דאחר‬
‫יוחר ‪ .‬דהיק יהי כן ה עמכם אם‬
‫שהודע ה׳ למשה דמשוס קוצר רוח‬
‫אשכים גס בשליחוח הפפ לחוד שוראי‬
‫אכחי קו״חקאי מבליע הפירכא ‪.‬‬
‫אני לא אסכים כיש שלא אסכים לשלוח‬
‫ומיהו לא ק׳ דאין כלל זה אלא דרך‬
‫גם הצאן והבקר מלבד הסס ‪ .‬מיהו‬
‫משל אס נרצה ללמוד שאפה נקניח‬
‫צאן ובקר בלא ספ לא נחנאר בכחוב‬
‫בביאה מקו״ח דינמה שאינה נקניח‬
‫אם היה מסכים דודאי מפ עדיפי‬
‫בכסף ונקניח נביאה ליכא למפרך מה‬
‫כמ״ש ‪ .‬והיינו דקא לכו נא הגברים‬
‫ליבמם שכן זקוקה ולכן נקניח בכל‬
‫ולא הסס ‪ .‬נ ר שהסכיםבהליכח הצאן‬
‫ד ה ו ‪ .‬דכיון דאעפ״י שהיא זקוקה אין‬
‫שחרי אוחה היו מבקשים כדי ל ז ט ח ‪.‬‬
‫נקניחבכסף ‪ .‬א״כ אין זקיקחה סייח‬
‫ואס מוד שאס בהליכח הצאן לחוד לא‬
‫קנייהה • וא״כ נבליע הפירכא ‪ .‬לא‬
‫הסכיס והעכור חהיה מ״י חסלה ‪.‬‬
‫כן כאן דאין מעם להנלעה ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫והא דקא כי אוחה אחם מבקשים ‪.‬‬
‫סליקא סרשח וארא‬
‫וסירש״י נלכה נזבח׳‪ . :‬אין הכוונה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שנחרצה במה שהם מבקשים ‪ .‬אלא‬
‫פרשת בא‬
‫ד ךן‬
‫״‬
‫שהוא חופשס בדבריהם‪ .‬שלפי דבריהם‬
‫אין הסף צריכים לילך ‪ .‬ואין צריכים‬
‫למ״ש הרא״ם ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫כאשר אשלח וט׳ פי׳ שאף אם‬
‫אסכים לשלוח הצאן והנקר כדי‬
‫ד״ה‬
‫לא נשאר ארבה א ‪ .‬עיי׳‬
‫‪,‬‬
‫שחזנחו כחג‪ .‬מכ״ז לא אסכים נשליחוח‬
‫יהרא״ם ‪ .‬ולדבריו ז״ל לאו‬
‫הסף כיון שאין דרך הסף לזטח ‪.‬ומה‬
‫מיחורא דיקי׳ אלא משום דאל״ך היו‬
‫שהק׳ הראיס דלקמן נמכח החשך‬
‫שמחים ונר׳‬
‫דמיחורא דחי ארנה‬
‫משמע שיוחר ח נ י נ לו הצאן שהרי‬
‫דיקי הכי דהול״ל לא נשאר א כמו‬
‫אמר צאנכם ונקרכם יוצג‪ .‬אינו מוכרח‬
‫ג נ י הערוכ דכחי לא נש׳ אחד לאשמומי׳‬
‫דודאי סס מ ד ס ‪ .‬ואדרנא יותר יש‬
‫ללא הימא דלא הלך אלא הרונ אנל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עדין‬
‫חיי•‬
‫סרשח גא‬
‫מח‬
‫עדיין נשאר המיעוע משו״ה כחי לא‬
‫שהיה במעשה‪ .‬לכתי׳ חשך אפלה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ומ״ש וחשכו של לילה וכו הוא סי'‬
‫‪,‬‬
‫נשאר א׳ ‪ .‬ואמאי כחי׳ אדנה אלא לו‬
‫דלא נשאר כלל הנק נשם ארנה אס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רמש חשך ‪ .‬ועיי הרמ״ז ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אוחס שכנר מ ח ו ‪ .‬ועוד נ ר דרז״ל‬
‫‪,‬‬
‫לבר נא באזני‪ .‬בבקשה ‪.‬‬
‫דייה‬
‫משקי לה מהכרח אחר דדוקא כעריכ‬
‫סי ללריש נא לכאן ולכאן‬
‫‪,‬‬
‫אלבר ואבאזני מללא כתיב נא לבר ‪.‬‬
‫היינו לאפיקי שלא נאמר שלא הלך‬
‫והוצרך בקשה כי יש לא היו רוצים‬
‫אלא הרוכ אכל הארכה שהלכחם עיי‬
‫נזה כלאמרי התם וישאילום בע״כ‬
‫הרוח טדאי שלא ישאר כ ל ל ‪ .‬וא״כ‬
‫שהיו אומרים ולואי שנצא נמצמנו ‪.‬‬
‫האי דכחי לא נשאר ע״כ למלוחים‬
‫אחריהם‬
‫איכא למי דהא דכחי לא נשאר א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אחא ‪ .‬ועי״ל ודו״ק ‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כי עי״כ‬
‫יתחזקו‬
‫לרדוף‬
‫וכמעשה שהיה ‪ .‬ודיכא הוא כיון שאין‬
‫רמש חשך וחשכו של לילה‬
‫רצונם בנך שהקב״ה סמור אלא שאותו‬
‫וכו אין זה סי וימש חשך ‪.‬‬
‫צדק יאמר כנוס שהעטלה עבלום‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דא״כ מנליה שחשך שהיה כיום היה‬
‫יוחר מחשכו של לילה‪ .‬אלא כוונחו‬
‫במ״כ כך הרכוש‬
‫ף״ךן‬
‫גט״כ ‪.‬‬
‫כה אמר ה ‪ .‬בעומלו וכו׳‬
‫‪,‬‬
‫לוימש חשך סירושו לחשך של יום‬
‫נס׳ א׳ לעוד נגע א׳ לא‬
‫יהיה מחשיך יוחר מחשכו של לילה ‪.‬‬
‫סי׳ כן משוס לאין הכרח לו׳ כן לאולי‬
‫ועייז כשינא חשך של לילה כ״ש שיחשיך‬
‫לא נאמרה לועד אחר שיצא ‪ .‬שהרי‬
‫עוד ‪ .‬ומיש וחשכו של לילה דנרי‬
‫ציוויה אינו אלא ליש׳ ‪ .‬או נאמרה‬
‫רש״י הם ‪ .‬וכוונתו להוציא מרנרי‬
‫קודם טאו לסרעס ואין מוקדם ומאוחר‬
‫התרגום דמש׳ נתר דערי קנל לילייא‬
‫נחו׳ ‪ .‬אנל נס׳ זו שהיא החראם‬
‫שנר׳ שלא היה נא החשך אלא טוס ‪.‬‬
‫לסרעה וע״כ נסני סרמה היה מ ד נ ר ‪.‬‬
‫אנל נלילה לא היה אלא חשך של‬
‫כדכחי וירדו כל ע נ ד ך ‪ .‬וכחי׳ נחלים‬
‫לילה לנד ‪ .‬ואפשר עוד דגם אונקלוס‬
‫ויצא מעם סרעה ע״כ צ״ל דנעומדו‬
‫מורה נזה ומ״ש נחר דיעדי אינו אלא‬
‫לסניסרמה נ א מ ׳ ל ו ‪ .‬דא״לשיצא וחזר‬
‫לו שאע״ס שילך חשך לילה ישאר‬
‫ונכנס שהרי וכו׳ וכאן למחרשה ץ‬
‫חשך הנוסף אנל נלילה ישמשו שניהם‪.‬‬
‫מוכרח לו׳ דנעומדו שם נאמרם ל ו ‪.‬‬
‫ולס״ז חהים טונח רש״י מדיז דמ״ש‬
‫א״כ ודאי גם ס עוד גגע א שם‬
‫ויחשיך סליהם חשך הוא סי׳ ויהיה‬
‫נאמ״ל אלא שאין אגו מוכרחים לומר‬
‫ומ״ש יוחד מחשכו וכו הוא‬
‫כן אלא מכחס׳ אחרוגה ‪ .‬ונזה ד נ ד‬
‫דנרי ה ר נ ‪ .‬והוסיף נ א מ ד ה מה‬
‫רש״י מסכימים ל ד נ ד רז״ל ‪ .‬ושלא‬
‫‪,‬‬
‫חשך‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כדנד‬
‫פרשת‬
‫הפץ‬
‫כדכרי הרא״ם ‪ .‬וק״ל ‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫היים‬
‫נא‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫כחצות ‪ .‬בדאי הוא וכו׳ אבל‬
‫עכשיו‬
‫שאמר כחצות‬
‫החדש הזה ‪ .‬עיי׳ הרא״ם‬
‫מ׳׳ש מהמכילתא‬
‫תי‬
‫על‬
‫‪,‬‬
‫לא‬
‫התוס׳‪ .‬ואמת כי לתי׳ הא׳ לק״מ ־ודאי‬
‫יהפשוהו לו׳ שאם הוא אלוה לא יהיה‬
‫כוונת המכיצתא לו׳ שדבור ה׳ למשה‬
‫ספק לפניו ‪ .‬שיאמר להם שהקב״ה‬
‫פל דברו לא היה געשוד‪ .‬אלא אדלעיל‬
‫גזר שלא יהיה כן בחצוה ממש אלא‬
‫קאי ‪ .‬אכל דברי משה ליש׳ לא איירי‬
‫סמוך לו מלפניו או מלאחריו ‪ .‬ועיי׳‬
‫כה ‪ .‬אלא לתי׳ הב׳ ק' ‪ .‬ומ״מ אין‬
‫הרח״ם מ״ש אדרכ אשי ‪ .‬ונר׳ לו׳‬
‫תימה דבכה״ג בכמה דוכתי מייתי ש״ס‬
‫כפי׳ רש״י‬
‫שינויי אהריני פלא כדברי הברייתא י‬
‫דכעומדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה‬
‫כל היכא דלא פליג כדינא ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫הזה ‪ .‬הדפ ניכן ‪ .‬ועיי׳‬
‫דש״ש וידן אינו סיכר‬
‫זו אלא מקודם נאמרה לו‬
‫ביום‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫וכשאמרה משה לפרעה וליש׳ באורח׳‬
‫דחליסר הוה קאי ואמר כחצוח ‪ .‬וכ״כ‬
‫הרוי״ן ז״ל פ׳‬
‫וארא ד״ה אח כל‬
‫הראייה ‪ .‬וככוגייא דריה ד״ז‬
‫מנגדח לדבריו ואכמ״ל • עש׳‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫מגפוחי שאוחה שעה נאמ״ל נבו׳ זו ‪.‬‬
‫דבריו ‪ .‬עיי׳ הרא״ס ‪ .‬ול״ן‬
‫דכיון דכהי׳‬
‫אהה‬
‫הדבר‬
‫וכשאמרה משה לפרעה לילה היה ‪:‬‬
‫ולא כהי׳ לפרעה או לאהרן כדכחי׳‬
‫שהיה כליל ז׳ לחשך צעק להם וא״ל‬
‫בהר הכי ואהרן ידבר אל פרעה ‪.‬‬
‫אל הוסף שאז היו יכולים לעמוד שכבר‬
‫שמעי׳ מינה דבכל הדיבוריס היה מכה‬
‫הלך החשך ‪ .‬אבל היה סבור שעדיין‬
‫מדבר למי שנפלה לו הדיביר ‪ .‬גה גי׳‬
‫יהיה חשך כג׳ ימים הא׳ ‪ .‬אבל ביום‬
‫הטסהאות נכינה ‪ .‬דמה נשחניח מצוה‬
‫ו׳ לחשך מי צעק למשה והרי לא קמו‬
‫שבת מכל המצוח מיהו ק׳ דדילמא לא‬
‫איש מחחחיו וכיום ז׳ ככר הלך ההפך‬
‫כתי׳ הכי אלא בדיבור שנא׳ למשה‬
‫ולמה צעק• וכן נר׳ מפשעי הכהו׳ שקידם‬
‫ל י ד ו ‪ .‬אבל דיבור זה כתב רש״י לעיל‬
‫לכן נאמרה לו נטאה ז ו ‪ .‬דאל״ך על‬
‫שנכלל נס הוא בדיבור ‪ .‬אימא כיון‬
‫מי המך משה שאמר כן דברת ‪ .‬ומ״פ‬
‫שעס שניהס דבר‪ .‬שניהס דברו ליש׳‪.‬‬
‫בש״ס וה״ק משה ליש׳ ‪ .‬ר״ל להרעה‬
‫אבל בילר\ט רמז קעט׳ מהמכילתא‬
‫וליש׳ ‪ .‬גם כילקוט לא גרשי׳ וליש׳‬
‫קא׳ דגם האי פרשה למשה דוקא‬
‫ע״ש ‪ .‬ועיי׳ מהרש״א ומ״ש הרמ״! ז״ל‬
‫נאמרה ‪ .‬ועש׳ שיפלפ׳ גס דברי רש״י‬
‫עליו ‪ .‬ואפ הראיס אין כוונתו אלא‬
‫כן ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫ליישג דכרי רפ״י ויישוכו נכון לרעת‬
‫רש״י ודו״ק ‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫כ; שנה ‪ .‬עיי׳ הרא״ס ‪ .‬ונר׳‬
‫פי׳ רכרי רי״ש רכל שנתו היינו יום‬
‫תשלום‬
‫חיים‬
‫פרשת‬
‫מט‬
‫תשלום שנתו ‪ .‬ול׳ הרא״ם נזה א״ל‬
‫שהים ‪ .‬נא וממשל לוקה ג ‪ .‬אניי‬
‫מובן אצלי ‪ .‬ונר דכוונתו דאין מונין‬
‫אמר אין לוקין על לאו שבכללוח ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שנה לשנות העולם ‪ .‬אלא מיום ליום‬
‫איכא לאמרי חרחי הוא רלא לקי חרא‬
‫ויליף מעולה דכתי׳ בן שנהו‪ .‬וזה עיקר‬
‫מיהא לקי‪ .‬וא*ל חלא נמי לא לקי ללא‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫מיוחל לאויה כלאו לחסימא ‪ .‬ענ״ל ‪.‬‬
‫דייה‬
‫ושחמו אותו וכוי ואין צורך‬
‫והרמניס זיל ‪ .‬ס״ח להל ‪ .‬קו״ס‬
‫לדכריו ז״ל דלא הוצרך ש״ס‬
‫מפרש לסלוגתייהו בלאו לנא ו מ ט ש ל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לזה כקידושין אלא• למאן• למסיק התם‬
‫דלרנא הוי לאו שבכללות לגירסתו •‬
‫ושחעו לו שכל יש יוצאים כפסח א ‪.‬‬
‫ופסק דלוקה א׳ כלישנא קמא‪ .‬ותמה‬
‫דהשחא מושחטו ליכא למילף שליחוח‬
‫מרן ז״ל עליהע״פ ‪.‬ותי׳לטוןראיכא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אלא בכה״ג לאית ליה שותפות בגויה •‬
‫א״ד וא״ד לאאתבריר הי לישנאקמא ‪.‬‬
‫אגל רש״י פי כריביק למפיק התם‬
‫נקמי׳‬
‫והי לישנא בתרא ‪ .‬והיל״ל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לקולא ‪ .‬ומה גס בדן מלקות שהיא‬
‫יוצאין בפסת א לכעינן כזית לכ״א‬
‫כמיתה ע״כ ‪ .‬ודבריו תמוהים ראררנא‬
‫ואפ״ה־ קא׳ שישחממ׳א׳ מכל יש׳ אלמא‬
‫פסקלחומרא ״׳ואולי סונר מ ר ן דל‬
‫שליחות מושהטו וס״ל לאין כל יש‬
‫‪,‬‬
‫לשלוחו ש״א כמותו אע״ג ללית ליה‬
‫דקולא מיקרייא כיון דאית ליה כפרה‬
‫שותפות כגויה ‪ .‬ועיש כחוס ‪ .‬וקרא‬
‫דומייא להא דאמרי נםגהדרין דמעניר‬
‫לויקחו להםאצשריךלכדדרישליההתם‬
‫כל זרמו למולך פ ע ו ר ‪ .‬ופי׳ זיל דעעמא‬
‫ע ש ‪ .‬ומ״ש‪-‬הש״ח כשם גח״י ליתא ‪.‬‬
‫משום דלית ליה כפרה ‪ .‬וזה נר׳ לכאו׳‬
‫וק־ל ‪:‬‬
‫אכל האמת יורה ררכו למיס נפל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך״‪,‬‬
‫בין הערבים וכו׳ כתכ הרא״ם‬
‫כדכרי מרן וכ‪5‬״ל וממ ק׳ להיל״ל‬
‫רטן ל׳ ותוך ‪ .‬ואין צורך‬
‫נקמי וכו והנר ליישנ דכרי רטנו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שהוא מפ׳ כך ‪ .‬דאביי סכר לוקה ג‬
‫שרש״י הולך ומבאר דבריו‪:‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫במים • נר׳ לפי״ז דמדם‬
‫דלוקין מל לאו שבכללות‬
‫‪,‬‬
‫ורבא אמר‬
‫ל״ד אלא י שדבר הכתוב בהווה‬
‫אין ליקין וקא א״ד תרתי הוא דאינו‬
‫לסתם בישול במים הוא ‪] .‬צ״ל וליכא‬
‫לוקה ‪ .‬וק׳ דהכי הול״ל תלת הוא‬
‫למעמי וכו׳ ודו״ק[ וכיון דליכא למעעי‬
‫דלא לקי ‪ .‬אלא מכממ דתרתי לקא׳‬
‫ולו דבמיס דוקא דהא איכא רבוייא ‪.‬‬
‫הכא לא על המלקיות אלא על ב׳‬
‫וכ״כ מהרש״א ועיי הראיס ‪:‬‬
‫לאוין שבכללות שבכתוב הא׳ הוא לאו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ף״׳ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לנא ומטשל‪ .‬והב דכי אס צלי אש ‪.‬‬
‫ס״ב לפסחים אמר רבא אכלו נא לוקה‬
‫לאהא קא׳ לל& לקי משוס הנך תרתי‬
‫כיא צלי אש ‪ .‬הכי אמרי‬
‫‪,‬‬
‫לאוין‬
‫חיים‬
‫פרשת בא‬
‫לאוין שבכללות ללקוח שלש הא חרא‬
‫זו על ר ט ט ‪ .‬ונעל מגלהאסהרחירן‬
‫ל ק י ‪ .‬דהיינו שילקה משם א׳ דהייט‬
‫לססיקא דאורייהא לחומרא ‪ .‬והאריך‬
‫קרא דנא ומטשל • ולוקה נ משום‬
‫נזה ע״ש ‪ .‬ו נ ט ר אלהיס הסחר דנר‬
‫נא ומשוס מטשל ‪ .‬וקרי ליה חרא‬
‫שלא יאמר כן אלא מי שלא למד נ ס פ ר‬
‫‪,‬‬
‫משום דא׳ לאו שנכללוח ק א י ‪ .‬ואיד‬
‫הרמכ״ם מימיו‪ .‬ולא ידע כלל הססיקוח‪.‬‬
‫חרא נמי לא לקי כלו משום לאו‬
‫עוד הק הרמנ״ן ז״ל למה לא הקשו‬
‫שבכללות דנא ומטשל נמי לא לקי‬
‫למיד חדא נמי לא לקי מהאי נרייחא‬
‫ארחי כדאמר אניי משום נא ומשום‬
‫דחני החם אכל כזיח נא משחשכה חיינ‪.‬‬
‫מטשל אלאחדאדוקא ‪ :‬והיינו דקתני‬
‫אלמא דחדא מיהא לקי‪ .‬והמיא ח י ק‬
‫החס נ נ ד י ח א אכלו נא חיינ ‪ .‬ולא‬
‫בזה דשמא לא הקסידו להשינ מליו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫סרכינן מינה למיד חדא נ מ י ל א ל ק י ‪.‬‬
‫ולפי״ז ניחא מפי מה שפסק רטנו‬
‫משום למלקוח א'לכיע לוקה • והשחא‬
‫כמ״ד חדא מיהא לקי כיון לנרייח'‬
‫ססק רטנו כלישנא נחרא ולקולא ‪.‬‬
‫אחייא טוחיה ‪ .‬אנל ג ר דאין צורך‬
‫וסהדיכמרומים שאחרשסירשחימצאחי‬
‫דנרייחא חיינחניא ואפ׳להייט איסור‬
‫שכ״כ ה ר נ נ ע ל שער אסרים שאלה‬
‫לאו נעלמא ‪ .‬ולא מלקוח‪ .‬אינ נרייחא‬
‫ח ׳ ‪ .‬גם הנין דנרי מרן כמ״ש‪ .‬וכנר‬
‫אחייא כמ״ד לוקין על לאו שנכללוח‬
‫כחנחי דודאי מ״ס הוא‪ .‬והל מוכיח‬
‫דאיכא מאן דסנר הכי ‪ .‬ועוד נר׳‬
‫כן ‪ .‬עוד נרי דרניט מסרש כמ״ש‬
‫נרור‬
‫שפסק כל״ק משום‬
‫תחלה וסוסק כלישנא קמא לחומרא ‪.‬‬
‫דננזיר דל״ח לא אייחי ש״ס אלא הך‬
‫וסממא דמלחא דטון דלאניי לוקה‬
‫לישנא דקא רנא אמר אינו לוקה אלא‬
‫‪,‬‬
‫א נאכל זג וחרצן אלמא חדא מיהא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חרחי ורנא סליג עליה • ולא ידעי‬
‫‪,‬‬
‫דרנינו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אי פליג עליה בחרחי וס״ל ללא לקי‬
‫ל ק י ‪ .‬וכן נס״ק דכריחוח גני חלנ‬
‫כ ל ל ‪ .‬או לא סליג עליה אלא בחלא ‪.‬‬
‫ושור וכנש ועז דסליגי החס רננן‬
‫איח לן למימל לבחרחי רוקא הוא‬
‫ודייש אם לוקין על לאו שבכללות ‪.‬‬
‫לסליג מכמה מעמים ‪ .‬חלא לאפושי‬
‫ולרכנן דהחם לוקה א׳ מיםא וכי!‬
‫סלוגחאלאמסשינן‪ .‬ועול לטון ררבא‬
‫נרור ‪ fob‬שהדין עם ר נ י ט ז ״ ל ‪ .‬ושו״ר‬
‫מססקא לן מאי סבר ולאי הלריגן‬
‫למרן סייח דסנהדרין קצח מזה ‪.‬‬
‫למילתים לאנייטוןללאאחברר ררנא‬
‫מש׳‪:‬‬
‫ססק מוציא מ י ד‬
‫סליג עליה ואי‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מהמכילהא ‪ .‬ועיין נש״ח ‪:‬‬
‫‪ .‬ו ל א י ‪ .‬וזה ל נ ר נרור ‪ .‬ושרר שגס‬
‫הרמב״ן נשורש מ למ״מ הקשה קו׳‬
‫‪,‬‬
‫והנוחר וט׳ נ ׳ הסי׳ הם‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫מחניכם‪ .‬מונחודלמהימשו‬
‫כן‬
‫חיים‬
‫סר*א*‬
‫נ‬
‫כ ן ‪ .‬אכל לא כמיש הרא״ם דקרא‬
‫שנא בראשון ביד ‪ .‬רגג״י אמר ראשון‬
‫לאו דוקא הוא ‪ .‬דזה אינו ‪ .‬ומה‬
‫דמעיקרא משמע‪ ..‬דכהי הראשון‬
‫שהכיא ראיה ממ״ס ססחים ‪ .‬אינה‬
‫אדםתולד‪ .‬רבאאמרמהכאלאחשחס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ראיה דטון דכל הטענין חסזון ה ו א ‪.‬‬
‫מל חמן ואימא כל חד ט שחימ זמן‬
‫ומטעם חסזון עכדינן להו ‪ .‬כללם‬
‫שחישהאמר רחמנא וכו והרמ״ז הציע‬
‫הסנא כלם כשם חשזון‪:‬‬
‫במה נדחקו כל האמוראים טון דאיכא‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫אטשה שפסים ‪ .‬עיי׳ הרא״ם‬
‫קרא מסו לא חשחמ מל ח מ ן ‪ .‬ואיל‬
‫‪,‬‬
‫ומה שהק׳ מהא דאמד׳ הוא‬
‫דהוא ס״ל כל חד כי שחיס ‪ .‬דאיכ‬
‫וגיח דינו‪ .‬י״ל שאין כיח דינו טצמם‬
‫היכי סריך החם אדאביי ואימא לרטח‬
‫השכימו‬
‫ליל ס ו ‪ .‬ד*ל סו'לא צדך קראדמלוא‬
‫כהכאתם ‪ .‬אכל כיח דינו לא הכו ״‬
‫חשחמ נסקא ‪ .‬אבל ניל דל״ק כלל‬
‫וכדאמרי׳ אני ה׳ ולא יאחר ‪ .‬כלו׳‬
‫דמלא השחס הויא שאין איסור סחמן‬
‫ולא אחר משייסיממי ־‪ .‬ומה שחק׳‬
‫ביום יד׳ כלל אלא מפני שחיסח הססח‪.‬‬
‫מדכחי׳וה׳ המסיר י״ל דהממרהלחוד‬
‫ואם היה ממא או בדרך רחוקה או‬
‫י‬
‫וגיד‬
‫המכים אלא שהוא‬
‫‪,‬‬
‫והסיכה לחוד והממרה מאח ה׳ היחה ־‪.‬‬
‫חולהדסעור מססח מוהר לאכול ח מ ן ‪.‬‬
‫והסיכהשהיויושגוח כסלטא׳והסדן‪:‬‬
‫וכן אחר ששחסססחו מותר ללוש מיסה‬
‫וההסכם היחה טי׳ המלאך ושם הארכחי‬
‫ולחמצה ולאוכלם אסי' בליל ש ׳ משו״ה‬
‫כזה ‪ .‬גס מה שרציזהרא״ם להסטם‬
‫אצמריך קלא דחשבחו שאין השנחחו‬
‫דברי המטלתא עם ׳דגרי רש״י ע״ש •‬
‫חלויה בססחכלל‪.‬ולרנאהחםרמסיק‬
‫איט נר׳ דבמכילת׳ לא מסקי לה מאט‬
‫לה מלאחשחס סייגו כמ״ש הסוש׳שס‬
‫ה ׳ ‪ .‬אלא י הכי איתא התם והכיתי‬
‫ד״ה זמן דמסברא נסקא ליה ט״ש ‪.‬‬
‫שומע אני עי׳ שלית תיל וה׳ הכה כל‬
‫והנח רש״י ז״ל הניא דרשה דרגא‬
‫בכור ‪ .‬ולא מאני ה ‪ .‬משום דאני ה‬
‫‪,‬‬
‫•אחא לדרשא אחדתי‬
‫כדדדש‬
‫‪,‬‬
‫ליה‬
‫בילקוט ‪ .‬מ״ש ‪:‬‬
‫ודרנג״י גדמוח‬
‫דרשה א ‪ .‬וכבר‬
‫‪,‬‬
‫נחקשה גזה מהרש״א ו״ל‪ .‬ונר׳ שהדגר‬
‫גרור דרש״י לא ה כ ד ח הטני! אלא‬
‫אן ביום הראשון‪ .‬מעי״מ ‪.‬‬
‫כדרשה דרגא‪ .‬אלא שמגר רשיי דגם‬
‫סק׳ דססחים ד ה חמן משש‬
‫הכא צריך לסירושא דרנכיי דראשון‬
‫שמוח מנלן דאסיר ‪ .‬אמר אביי כחיב‬
‫ל׳ קודם‪ ,‬דאליך מאי א׳ ד ק ^ קרא‬
‫שבמח ימים שאור וכו׳ וכחיאןניוצז‬
‫דמשמט ראשון לז׳ הימים שהוא סו׳‬
‫ך״ה‬
‫האי‪-.‬האיטצדלרבוח יום יד׳ לביעור‪.‬‬
‫דני׳רי״סחנא מציט יו׳ שנק׳ ראשון‪.‬‬
‫אלא שהחילוק שגיניהם הוא דלרנכ״י‬
‫‪$‬״ל דמשממוסא דראשון הייט קורס‬
‫ומהאי‬
‫סרשס‬
‫תים‬
‫נא‬
‫ומהאי משמעוחא‪.‬לחוד מסיק לה ‪.‬‬
‫וכוי כלו׳ ואין כאן קושייא מלי ראשון‪.‬‬
‫והיינו דאקשינן עליה מדכחי׳ ולקחהה‬
‫ירש״י ז״ל שהניא הכרח דרייש דלא‬
‫לכם ניום הא׳‪ .‬אבל לרנא ודאי הראשון‬
‫חשחט‪ ,‬ולא הניא סי חינח ראשון‬
‫אץ נו משמעוח ויכולים אנו לפרשה‬
‫כרייש אלא כרנכיי ‪ .‬מעמו משום‬
‫או כמו קודם או כמו ניום הראשון‬
‫דראייח רי״ש הראשון היינו יר אינה‬
‫דלולכ • וכיון דאחא קרא דלא חשחש‬
‫סשעיח • דקרא דנראשון ניד האי‬
‫לסרושה הראשון היינו‬
‫כראשון לסששהכחונ אניסןקאי שהוא‬
‫קודם‪ .‬וכזה ניחא מה שחמהו החוס׳‬
‫ראש לחדשים • אלא דהדרא קושייין‬
‫שם דרי״ש מסיק לה החםמלאחשחט‪.‬‬
‫על החום ז״ל שסונרי׳ דהגא דני‬
‫ולעיל אמרי׳ דחנא דני רי״ש מסיק‬
‫רי״ש מדמצינו יד׳ שנק ראשון לחוד‬
‫לה מדמצינו יד׳ שנק׳‪ .‬ראשון והדנר‬
‫נסקא ליה מאי ראיה היא זו הא מציט‬
‫ברור לדעח רש״י דודאי עיקר דרשא‬
‫מו נמי איקרי ראשון ״ י״ל דשמא ג״ש‬
‫דדיש לא הוי אלא מלא חשחע ‪ .‬אלא‬
‫קנעי למילף ונחקנלה ג״ש דמקומוה‬
‫לכי היכי דלא היקשי לן ל׳ ראשון‬
‫ולא של חינוח ‪ .‬א״< ה״ק כיון דמצינו‬
‫דמשמע ראשון ל ז ׳ ‪ .‬מיכאמרדמציט‬
‫ידי שנק ראשון וסחם קרא ולא ניאר‬
‫יד׳ שנק׳ ראשון שט וממט מחחילין‬
‫האי ראשון מאי הוא אם יד׳ שהוא‬
‫מנייני הססח ‪ .‬אנל מדמצינויד׳שנק׳‬
‫קרוי ראשון ‪ .‬או שו׳ שהוא קרר גכ׳‬
‫ראשון לחוד אין ראיה דמו׳ נמי איקרי‬
‫ראשון‪ .‬ודאי סמן הכחונ שיש לנו‬
‫ראשין‪ .‬וכדכחי׳ כהדיא כי כל אוכל‬
‫להחמיר ‪ .‬דומייא להא דאמרי׳ כעלמא‬
‫חמץ ונכרחה מיום הראשון עד יום‬
‫לחומרא מקשינן‪ .‬דלאו מססיקא קי״ל‬
‫‪ p‬׳ ‪ .‬והיינו מו׳ דניד׳ אין ט כרח ‪.‬‬
‫הכי אלא מחורה ודאי דכיון דסחם‬
‫נדיחא‬
‫הכהו ולא ניאר ההיקש להיכן הוא ‪.‬‬
‫דמצינו‪ .‬יד וכו׳ נחר נרייהא דלא‬
‫ודאי סמן מליט שלא נקיש כ״א‬
‫חשחס שהוא עיקי ההכרח ‪ .‬משום‬
‫להחמיר ‪ .‬ודוק מינה ואוקי נאחרין‪.‬‬
‫דלא נחכוון ש״ס אלא לשטיי אמילחיה‬
‫וקל׳‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫לא ימשה נהם • עיי' הרא״ם‬
‫ע״כ איכא‬
‫והאי דלא אייחי ש״ס‬
‫האי‬
‫‪,‬‬
‫דאניי דמוכח מכח רומייא‬
‫דקראי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ךן‬
‫ד‬
‫דראשון היינו יד׳ ‪ .‬וכי היכי דלא‬
‫ואיני יודע מהו לשון איט‬
‫היקשי האי ראשון סמן לים האי כדיחא‬
‫צ ד ן דקא' ר׳ יונחן כיון דמיסלג סליג‪.‬‬
‫לד״ש דמציטוט׳ ודוק נל׳רי״ש שלא‬
‫ולכן נר׳ עיקרכגירסתםילקומ מ ד ס‬
‫אמר אין ראשון אלא יד׳ כדאמר רנניי‬
‫הכי לא חמשה אחה ולא יעשה הכירן ‪.‬‬
‫ראשון דמעיקרא ‪.‬משמע אלא מציט‬
‫אנל טי יעשה מלאכחן ‪ .‬או איט‬
‫אלא‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשת‪.‬‬
‫נא‬
‫אלא לא יעשה גוי מלאכחך חל׳ ששת‬
‫בייש ‪ .‬וצל״מ בפוסקים סובא מס ‪:‬‬
‫ימיה וכו אגל יעשה טי מלאכ׳ דביר‬
‫לכל נפש‪.‬א״ך וכי׳ ב מ נ י ל ה‬
‫‪,‬‬
‫ף״ך‪,‬‬
‫יאשיה ‪ .‬ר׳ יונח! או׳ איצ ק״ו וכו׳‬
‫ד י הגלילי או לכלנסש אס‬
‫ע כ ׳ ‪ .‬והשחאלכימ אמירה לגוי שטח ״‬
‫נסש בהמה גמשממ ‪ .‬משמע מביא‬
‫ומ״שרש״י עי׳ אחרים היינו יש׳ אחר ‪.‬‬
‫נפש בהמה ומשמע נסשוח אחדם ‪.‬‬
‫וניחא קי׳ הרמב״ן זיל ‪ .‬ודוק׳ ‪:‬‬
‫ת״ל אך ע כ ‪ .‬ויעיק מפיק לה התם‬
‫ך״ףן‬
‫הוא ולא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מכשידו ‪ .‬עיי׳‬
‫מלכם ‪ .‬וכן איתא בש״ס ד ד ן ‪ .‬ומדי‬
‫הראיס מה שהק׳ לדעח ר״י‬
‫העתיק דברידה״גואין קשידא ‪.‬ועיי‬
‫עיש ‪ .‬והנה הקו׳ ראשונה שבראשוטח‬
‫לטון דבאוכל נסש ליכא קו' דקראי‬
‫ך׳׳ה‬
‫לישחד אפי׳ באששר ליק לרעח ד י‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ם וק״ל‪:‬‬
‫ושמרתם ו נ ו‬
‫‪,‬‬
‫עיי׳ הראיס‬
‫כדרך וכו׳‬
‫ואינה ראיה‬
‫דסנרא הוא דלא שרי אלא בא״א ‪.‬‬
‫דאין מחמיצין את המצות לאו מושסרתם‬
‫‪,‬‬
‫נשקא דהא כתי׳ לא יראה ולא ימצא‬
‫גיל שכן הוא הדוק ללמח ד י הוא‬
‫כמ״ש הראיס עצמו בתחלת הדיבור נ‬
‫לנלו להייט נאוכל נשש לוקא נמקום‬
‫עד יום וכו׳ עיי׳ הרא״ם‬
‫ולקו׳ ומול לטון דמיעומא דהוא וכו‬
‫‪.‬ך״ך״!‬
‫שהחרחי לךלאחילקחיט כ ל ל ‪ .‬ל נ כ ל‬
‫האריך וזיל וא״ת אי ה ט‬
‫גוונא שרי כין אסשר לעשוחם ממייט‬
‫מהיחיחי דלילה וט׳ דבדו מגומגמים‬
‫אלא שהוא מחקלקל‪ .‬בין א״א כלל‬
‫דמאי קו׳ דאכתי מהיכא תיסוק לן‬
‫לעשוחס כגון שנאנס ‪ .‬או איקלעו לו‬
‫דתהיי חונה הא ליכא אלא קרא לעל‬
‫אורחים ‪ .‬אבל במכשידן אף במקום‬
‫מצות ומרודם ‪ .‬דהוי‬
‫בזמן שביס‬
‫שהחרחי שהוא דבר שאיט מחקלקל‬
‫המק״ק ‪ .‬וק״ל‪ .‬גם יש ברבדו קצת‬
‫אני מחלק בין אפשר ללא אפשר ‪.‬‬
‫גמגום ‪ .‬ומיי׳ בסוגיית השיס בערכין‬
‫מיהו ק׳ כיון דכל מכשידן איט מחקלקל‬
‫דיא׳ כי אמיל לאסס הסגאי‪:‬‬
‫א״כ כלהו אפשר נינהו ‪ .‬וי״ל דמ״מ‬
‫בא׳׳ך‬
‫אך ק׳ דהשסא נמי ומ׳‬
‫אע״ס שאינם מחקלקלים כ״כ מ״מ‬
‫ייל דהכי הול״ל בראשון‬
‫ואוחם‬
‫בחמשה משר לחדש חאכלו מצות עד‬
‫מוחדם ‪ .‬אינ היק דאי לאו הוא הויא‬
‫יום וכו׳ וכלכחי בעשור לחדש ולא‬
‫דשדוחא דמכשירין הוי כחבלי! דכלהו‬
‫כחי׳ יום וכיון דלא כחי׳ יום איכא‬
‫אינםמחקלקלים‪.‬וכלהו אפשר כינהו‪.‬‬
‫למשמע מינה נמי ליל סו׳ בערב ליל‬
‫אפפר אסור‬
‫לקובעו חובה • ודמ שכ״מ שסלסל‬
‫וליכא שדוחא אלא כטןסכין שנפגמה‬
‫הרב בקורא רקראי ח״ ימים אינו‬
‫יש שהם מחקלקלים‬
‫קמיל דאף במכשירין‬
‫מעס‬
‫‪,‬‬
‫אלא‬
‫פרש‪:.‬‬
‫חיים‬
‫בא‬
‫אלא לדעח המכילחא‪ .‬אבל למכילחא‬
‫עונש שמענו אזהלה מנין‪ .‬וכמו שביאר‬
‫דרי״ש ודאי ק׳ ז' ימים חאכל מצוח‬
‫הרמנ״ם זיל בס המצות נהקימחו‬
‫לא ליכתונ אלא נ ע ר ב תאכלו מד יום‬
‫אחר שורש מ ׳ ‪ .‬וביוה״כ גופיה אע״ג‬
‫וכו׳ שאור וכו׳ וקרא דמיוס הראשון‬
‫דלא כח ביה‪ .‬אןהרה הא החם ביומא‬
‫דמשמע מניה ליל סו׳ נכרת דאכילת‬
‫דפ״א מפקינןלםמג״שלכלמר כדאיח‬
‫חמן ז׳ ימים וששת ימים ליל ‪ .‬ודוחק‬
‫ליה ‪ .‬ואפי לר״ל דלית ליה החם דלא‬
‫לו׳ דמכילחא דרי״ש נמי סיל דמיום‬
‫נאמרה אזהרה בעינוי היינו כדמס׳‬
‫הא״ היינו מטקרו של א ׳ ‪ .‬ולא ליל‬
‫החם משום דלא אפשר ‪ .‬אבל א‪ 9‬היה‬
‫ס ו ' ‪ .‬משו״ה אצסריך קרא דז׳ ימים•‪.‬‬
‫אפשר ודאי דצריך הכחוב לאומרה ״‬
‫‪,‬‬
‫‪,,‬‬
‫‪,‬‬
‫דאם אינו עטן לימים תנהו מנין ללילות‪.‬‬
‫דאל״כ לא היה לוקה כלל ‪ .‬וכאן שאפי‬
‫‪1‬ליתא ; ועוד שהראיס סונר דמכילווא‬
‫לו אזהרה ודאי שיצשרךהכחונ להזהיר‬
‫דד״ש איהלההקישאדסיקדססחים •‬
‫בעיכ ‪ .‬וששוש ‪:‬‬
‫ואיכ מהחסחיפוק לי ליל מ ו י ‪ .‬ומסני‬
‫‪,‬‬
‫ך״ףן‬
‫כל מחמצח וכו׳ להביא ו נ ו‬
‫‪,‬‬
‫קו׳ זו הוכרח הראיס »״ל לעיל דיה‬
‫עיי הרא״ם שכחב מל הר״ן‬
‫חל׳ בערב ל ח ק ראורחא דמילחא קא׳‪.‬‬
‫דקשייא סח&א אסחמא ‪ .‬ואין זו קו'‬
‫ועוד ״דכיון דכחר הכי קא׳ כי כל אוכל‬
‫דודאי כל היכא דלא מצען להשוות‬
‫מ מ ן שהוא׳ עונש לא שייך לו׳ כי כל‬
‫מחגי׳ אהדדי ומ״כ לו׳ דסליגי ודאי‬
‫וכוי‪ :‬ע ד שיאמר חחלה חאכלו*מצוח‬
‫סחמא׳ בחרא‪).‬דקר;•וכדברי החוח׳‬
‫•ולא חמן כי כל וכו׳ והשחא ׳ניחא‬
‫•זיל‪ .‬אבל כל היכא דמצינן לו׳ דרבי‬
‫חמיהח הראיס שחמה‪.‬למה למדרשו‬
‫לא חזר ט ולתרץ דבריו אהדדי ודאי‬
‫דהוי עשה‪ :.‬דכיוןדאצסדךקרא למי׳‬
‫;לא אמרינן וכההיא דמם׳ ביצה ‪ .‬ווה‬
‫!‪.‬הכי^או משום אורחא דמילחא ‪ .‬או‬
‫ט‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬מטאר בכמה דוכחי בש״ס ואין‬
‫משום אזהרה דאנחריה לאו משה‪ .‬הוא‬
‫גמגום ‪ .‬ודוק' ‪:‬‬
‫דהיכא דליכא יחורא לא דרשינן ללאו‬
‫ד •יה בכל וט׳ מיי׳ הרא״ם בשם‬
‫הנא מכלל משה ‪ .‬כדאיחא להדייא‬
‫דקידושין ‪ .‬ומעוח‬
‫נחילין דס״א ‪ .‬דסדך ואימא לכדר׳‬
‫אפעוריקי‬
‫עיש ‪.‬ודו״ק ‪:‬‬
‫החום׳‬
‫דמוכח ‪ tF‬בלשונו ונצ״ל חד נ א ק‬
‫‪.‬בזמן דאיכא םםח ‪ .‬והיימ קרא דעל‬
‫ד י י ה כל מחמצח וט׳ אזסרא וכו׳‬
‫מצוח ומרורים וחד לחיל בזמן המקדש‪.‬‬
‫מיי׳׳ הראיס ‪ .‬ואיט מכין‬
‫‪ .‬והייט קרא דבערב ועיי׳ נחוש׳ קידוש ן‬
‫• דנריו זיל דהא סשיעא דלא מנש הכחו׳‬
‫'אאיכ הזהיר‪ .‬וככללוכחאקננעש״ס י‬
‫דל״ז מ״ב דיה בזמן • כנ״ל‪5‬הניה מם‬
‫‪.‬גממיץ‪ .‬הלשון מ^ומגס • ודוק׳‪ .‬ועיי׳‬
‫הראיס‬
‫חרם‬
‫סרשת‬
‫נב‬
‫הרא״ם ל״ה ע ל יום האחר ‪ .‬וכן נר׳‬
‫אצמריך לכדכתנ מרן׳ זיל ‪ .‬וצימ ‪.‬‬
‫שמחרצים בע״ז ‪:‬‬
‫וכבר העיר בקצת מזה הל״מ ‪ .‬ויותר‬
‫חושב ‪ .‬עיי מ״ש לעיל ל״ה‬
‫יש לתמוה ע״ל הראבל׳ ז״ל שפי לתושב‬
‫כל ין גכר ע ל א״כ למה‬
‫וכו היינו יש שהוא תושבו ושכירו‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כהב הרמב״ם בס״ב להל׳ מילה לגוי‬
‫שאינו ממונה עמו כמטאר בלכדו ‪.‬‬
‫לא ימול ‪ .‬ולא חילק לערבי דהול‬
‫ותימה להוי ללאכמאן‪ .‬ל ר ע י ק ר ד ש‬
‫כשר לר״ילקי״לטוחיה באשה ‪ .‬ועול‬
‫ליה לגר שמל ולא מ ב ל ‪ .‬ור״א ררי״ש‬
‫שכחב שם ליש ערל כשר למול‪.‬ואם‬
‫ליה לג״ש ‪ .‬וללבד הראב״ל אינה‬
‫יש חילוק בין גררים לעלמא א״כ יש׳‬
‫מופנה וכבר תמה הל״מ והניח בציע •‬
‫מרל גמי לא ימול כלל לדו״חכלאיחא‬
‫ול״נ ליישב ל ב ד הראב״ל ללק״מ לולאי‬
‫החם ‪ .‬אלא מחוורחא לרבינו אינו‬
‫הראב״ל כר״א וכמז שאבאר לקמן‬
‫סובר ככל חילוקי הרב ז״ל ‪ .‬והו ק׳‬
‫להלכתא כוותיה ‪ .‬וקשייא ליה מובא‬
‫גס לחי׳ הא׳ שחיק הרא״ם ‪ .‬להא‬
‫מה שהלן׳ התוס לאיך בחב קרא‬
‫ר ט ט בס״ז למרומוח לין יול׳ סםק‬
‫מילתא להוי שקרא משום ג״ש‪ .‬ולא‬
‫לערל אינו אוכל בחרומה מגיש לחושב‬
‫ניחא ליה לשנויי לבגוי מרל אייד כמו‬
‫ושכיר כר״א ‪ .‬אלמא לס״ל למוסנה‬
‫שתי׳ התום לזה בכלל ערל הוא ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫היא לג״ש‪ .‬ואי׳כ איך רצה הרב להסכימו‬
‫ואין ט חילוש כ ל ל ‪ .‬ואע״ג למופנם‬
‫בב׳ חירוציו אליבא לרמ״ק ‪ .‬וראיחי‬
‫היא לג״ש • מיהו אין מקרא יוצא מ י ד‬
‫למרן׳ ז״ל סס להל ק״ש ד ן ז׳ שהשיב‬
‫סמושו‪ .‬וקרא איירי בתושט ושכירו‬
‫על השגח הראבר׳ ‪3‬׳ השוטח מ״ש ‪.‬‬
‫כמו תושב ושכיר לתרומה ‪.‬‬
‫אלא‬
‫וחי׳ הא׳ הוא קרוב ללברי הרא״ם ‪.‬‬
‫לקושמא הוא לבפםח לא אצסדך לו׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עול יישב בחי׳ האחרון לאזהרה ערל‬
‫שאם לא נמגהממו איטאוכל‪ .‬משום‬
‫אחא לערל יש׳ שהוא עצמו מוזהר‬
‫להא איכא למי^ז מתרומה לכי היכי‬
‫ל א ט ל ‪ .‬וחושב ושכיר אצשדך להזהיר‬
‫לתרומה אינו אוכל בה ‪ .‬אלמא ללא‬
‫ליש׳ שלא יאכילטמכ״ל ולבדו חמוהיס‪.‬‬
‫קגי ליה רביה ‪ .‬ה״נ גבי שסח איל‬
‫לא״כ הימה מל מצמך אמאי לא משני‬
‫נמנה עמו אינו אוכל ואינו ע ר ר אחר‬
‫לרמ״ק רחושב ושכיר אצסדך להט ‪.‬‬
‫ר ט ‪ .‬אלא למופגהלג״ש ‪ .‬ומה נממו‬
‫ואצסדך ללחוקי במל ולא מבל לאינו‬
‫אלי סי׳ הסוגייא שם לף מ׳ ללמחו‬
‫במשמעוח הכחוב כלל והו היכי הוה‬
‫זיל וזיל האי הושב ושכיר לכהי׳ ב פ ס ח ‪.‬‬
‫מוסנה חושב ושכיר לר״א מל להר‬
‫מאי גיסו ״ אי נימא חושב ושכיר ממש‬
‫ר ט ט כמומ ‪ .‬הא‬
‫משום להול׳ הושב ושכיר איפסר ליה‬
‫‪ . pfjl‬וססק‬
‫מפסח‬
‫חפי*‬
‫חיים‬
‫שרשח‪:‬גא ‪.‬‬
‫מפסח • והא קי״ל גבי חרומה ללא‬
‫גר ‪ .‬כדאיתא התם דמ״ו‪ .‬א״כ דקא׳‬
‫אכיל אלמא לא קגי ליה רביה ‪ .‬ה״ג‬
‫התם וריא לטעמיה קושעא דמילחא‬
‫לא קני ליה רניה ‪ .‬וחי׳ דאפי אי‬
‫קא דהכי אשכחן דשבר ר״א ההם‬
‫קני ליה רביה מידי דהוה אענד כנעני‬
‫דגר מטלייא הוא ‪ .‬ו&יכא למי כמי‬
‫כמיש ה ח ו ס ‪ ,‬אלא ודאי רהט קא׳‬
‫דס״ל א״צ להטיף ממנו דם כרית ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דאי אחא קרא לו׳ דאס לא נמנה עם‬
‫אכל לקושטא דמילתא ודאי אשי׳ למ״ד‬
‫רבו לא יאכל‪ ..‬סשיטא ‪ .‬משום ראשו‬
‫דלאו גר היא ‪ .‬וכן למ״ד צריך להטיף‬
‫דהוי שכיר איפטר ליה מפסח וא״צ‬
‫ממנו דם ברית ‪ .‬לא דרשינן‬
‫ליה‬
‫להמנוח לא עם אחרים ולא עם רבו‬
‫כרע״ר‪ ,‬י משום דתושכ ושכיר לא משמע •‬
‫והא ג ט חרומה קי״ל דלא ק נ י ‪ .‬ה״נ‬
‫דאיירי נהכי ואין משמעות הכתוכ סוכל‬
‫ג ט פסח פשיעא דצריך לימנוח ולא‬
‫זה ‪ .‬ורע״ר‪ ,‬לא דריש ליה להכי אלא‬
‫דמי לעבד כ נ ע נ י ‪ .‬אלא לאו לאפודי ‪.‬‬
‫משוס דערל נשקא ליה מאיש איש‬
‫ובזה נחיישט קו החום׳ שם ‪ .‬והוא‬
‫ולייתר ליה תושנ ושכיר ‪ .‬אנל לדידן‬
‫סי נכון בסוגייא ‪ .‬אבל הרמביס זיל‬
‫דלא דרשי איש איש לא דרשי תושנ‬
‫ש כ ר כשי׳ החוס׳ דחושב ושכיר לריא‬
‫ושכיר לגר וקשן‪ .‬דאין זו משמעות‬
‫היינו גר ששב וססק כר״א כסעם‬
‫אלא לג״ש ‪ .‬ועוד דכיון דר״א קיבצ‬
‫שכתב הרב לח״מ‪.‬ע״ש ואעג׳ דרב‬
‫הך ג״ש מרבותיו ודאי דנכל גווגא‬
‫יוסף החם בסוגייא ש״ל דלאו כיע״ק‬
‫אינעי לן למידרשא ולא דרשי קרא‬
‫‪,‬‬
‫לדרשא אחרינא ‪ .‬וש״ס דקא ור״א‬
‫חגיגה ו ד ו ק ׳ [ ‪ .‬לא קי״ל הכי דםוגייא‬
‫לעעמיה קושמא קא דהא נ ג ר שמל‬
‫דש״ס־ ס״ק דהגיגהגני ראיה קא׳ הא‬
‫וכו אשכחן לר״א דסכר הכי נהדייא‬
‫מני־ רע״ק היא * ע״ש ‪ .‬וכ״ש רביע‬
‫ואיכא למי דה ה כקשן ‪ .‬וע״כ ציל‬
‫יפ״י דפרה אדומה דין ו עיש ‪ .‬ומה‬
‫כן כיון דשים ס״לבחדאכר״אוגחדא‬
‫שהק' שם הרכ ל״מ דר״א לא דריש‬
‫כרע״ק ‪ .‬עוד ג״ל דליק כלל ממ״ש‬
‫החם לג״ש אלא משום דסיל דגר שמל‬
‫ה ר נ לח״מ דמה שהק דהא אגן קי״ל‬
‫ולא מבל גר מעלייאהוא ‪ .‬וס״ל דקפן‬
‫ד ע ‪ .‬אינה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫היא עשי דע״ב ע״ב ‪] .‬עיי׳ שיא דה‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫דקען צריןילהנדף ממנו‬
‫י בנולד מהול צריך להעיף ממנו דם‬
‫קו׳ דר״ע כדל כמ״ד נשנח דקל״ה‬
‫בריח אבל רטנו פסק בשניהם היסך‬
‫דודאי ערלה כטשה היא‪ .‬והיא גושה‬
‫זה ע ״ ש ‪ .‬ואפ לו׳ דרנינו סונר כיון‬
‫קמ״ל קרא דערל מיקרי אבל אנן‬
‫דש״ס פסיק הלכהא כר״א נפסח ונגר‬
‫קי״ל כמ״ד ספק ערלה כנושה היא‪.‬‬
‫• שמל ולא עכל הלכתא כר׳יגשי דאינו‬
‫וא״כלא שייך למי׳ לאחא קרא למשעי‬
‫‪,‬‬
‫ספיקא‬
‫חפץ‬
‫שישי*‬
‫חיים‬
‫גא‬
‫נג‬
‫ספיקא דקמי שמייא גלייא ‪ .‬ואם הוא‬
‫אלא גוי גמור הוא ולא אצמרין קרא‬
‫ערל ה״ה ככלל ערל • ואס הוא מהול‬
‫כלל גרור‪ .‬והי אלהיס אמח יגחכו ג ד ר ן‬
‫למה יאסר ‪ .‬ואדרכא אי דרשי׳ קרא‬
‫אמת מטו״ע אני״ר ‪ .‬ומ״ש מרן׳ טל‬
‫להכי איכא למיפשע דערל גמור ליא‬
‫‪!1‬קה כוא‬
‫וזה כרור‪ .‬גס לקי׳ א׳ די‬
‫כמ״ד גר ד* י ‪ :‬י‬
‫‪1,‬‬
‫* ־•‬
‫‪:‬‬
‫מ״‪ :‬ר•‪•:‬־־‬
‫י‪,‬‬
‫־•׳‬
‫־•י ‪•.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫״ ־ ‪ -‬־ ־ י־‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫רגקיט חגלא כתרי רישין׳ ‪.‬‬
‫י ל הרא״ה כתג שאינו לוקה ‪ .‬משום‬
‫זאין בו מעשה ט״ש וצ״ע ‪:‬‬
‫‪ :‬־ •־‬
‫י‪..‬‬
‫‪v‬‬
‫גישר שני ‪ .‬ה?‬
‫במכילתא ‪ .‬אכל‬
‫‪••.‬‬
‫״‬
‫‪-‬לי׳ו‬
‫הנן דיוצאין‬
‫• וכן חלות תודה נפקח‬
‫לן החם דל׳׳ח מקרא אחרינא ‪ .‬ופרין‬
‫••‬
‫״‬
‫שינן מפסח‬
‫ההם והיפוק לי דאינן נאכלוח ככל‬
‫־ י‪ .‬־‪.‬‬
‫‪ * ,‬כי היכי דר׳׳א לא‬
‫מופכוח ‪ .‬ומשני זאה אומרה הלוח‬
‫‪1‬‬
‫״ י משים דגר מעלייא‬
‫הורה נאכלין בנוב וגכעון ע״כ ‪ .‬מיהו‬
‫;״׳׳‬
‫‪!.Vs:‬ג־‪.‬־‪:.::‬־‪:‬ד‬
‫המיהא לן חילהא דהא החם דל״ו בין‬
‫מעלייה הוא ודאי אסיר ‪ .‬וכ״מ כדכרי‬
‫לריה׳׳ג נין לרע״ק דרשי׳ מקרא דכל‬
‫רכינו כסיג׳ דהל׳ איסירי כיאה דמאטח‬
‫מושכוחיכם מצה הנאכלח בכל מושבוח‬
‫יליף לה כסוגייא דכריתיח עש׳‪ .‬והשחא‬
‫למעועי ככודס ע״ש ‪ .‬ואילו בפיק‬
‫אייחד חושכ ושכיר לג״ש וכדכרי רטנו‬
‫דקידושין דריש לה לקבעו חובה ‪.‬‬
‫ז״ל ‪:‬‬
‫והרא׳׳ם לא הרגיש בזה והביא עצות‬
‫גר שיש להר; קי׳ ההוס׳‬
‫מרחוק ‪ .‬ולא עוד אלא שכתב דסוגייא‬
‫כא״א דודאי רעק׳ כר״א‬
‫דקידושין אתייא כר׳ יהורה רהלכחא‬
‫ס״ל דגר שמל ולא עכל כעלמא גר‬
‫כוותיה ‪ .‬וא״כ ר״י לא אתי לא כרי״ש‬
‫מעלייא הוא אלא דכפםח לא אכיל‬
‫ולא כרע״ק דדרשי מושכות ככרייתא‬
‫דמעמיה קרא ‪ .‬מידי דהוה אערל‬
‫דמכילתא ע״ש ‪ .‬ולכאו׳ נר׳ דסוגייא‬
‫דישראל גמור הוא ‪ .‬וגהאי סכרא‬
‫דקידושין אתייא כריה״ג דדריש התם‬
‫פליגי רע״ק ור״א דר״א ס׳׳ל דכיון‬
‫אוני פרע למעיש אלא דבהא פליג‬
‫דבעלמא גר מעלייא הוא לא מסתגר‬
‫עליה דריה״ג כיל דבכורים מותרים‬
‫למעמדה ‪ .‬ורע״ק ס״ל דגפסח מיהא‬
‫לאונן ולא ממעמי מאוגי והן תנאי‬
‫ממעיט ‪ .‬אבל אנן לא קייל כהרוייהו‬
‫םגר דאםורים לאינן וממעמי מאוני‬
‫‪,‬‬
‫ולא‬
‫פרשת‬
‫ולא‬
‫חיים‬
‫גא‬
‫אצעריך מושכות אלא לקוכעו‬
‫להזהיר לא תצאו‪ .‬אלא ודאי לא היתה‬
‫חוכה ‪ .‬גם התום׳ כקידושין תי׳ תי׳‬
‫האזהרה אלא ממחבל מנח בכורוה‬
‫אחר דתנאי ניגהו וכו׳ עיש ‪ .‬ומ״מ‬
‫אע״ס שנס לבתים היה נכנס ‪ .‬עעיז‬
‫יש לתמוה מאי דוחקיה דש״ס התם‬
‫אוחו שבבית ה״ה בכלל החמלה והחנינה‬
‫לו׳ כן דתנאי גיגהו‪ .‬וגם דהך תנא‬
‫ונמלמ עי׳ דס המשקיף והמזוזות ולא‬
‫לא סכר כריהיג וריע״ק דהכא ולישני‬
‫היוצא ‪ .‬ומה שדרשו ממנה במכילחא‬
‫דמושכ אצעריך לכדרע״ק וריה״ג ‪.‬‬
‫ליכנס ככי עוג ‪ .‬וכן בב״ק ד״ס הוא‬
‫וצ״ע ‪ .‬ולעיקר הקו׳ היה נר׳ דמכל‬
‫דכיון דכמשחית מכח בכו׳ לא הוכעחו‬
‫מושטתיכם שמעי׳ תרתי‪ .‬דאי לחרא‬
‫בשמירה היו צריכיס ליסגר בבחיס עס‬
‫מינייהו אמאיאצסריך תו למימר תאכלו‬
‫שלא היו ראוייס ללי י •‬
‫־״י‬
‫מצות ‪ .‬ולעיל דהיה׳ כתיב ז׳ ימים‬
‫בשאר לילות לדיר‬
‫מצות תאכלו ‪ .‬הול״ל תאכלו בכל‬
‫הובעחנו בשמירה‬
‫מושבותיכם והוה שמעי׳ מינה לקובעו‬
‫ככחיס ולא נסמוך צנ ד׳‪:‬ית ; ‪ : :‬י ת‬
‫תוכה ‪ .‬כיוןדהדרכתטההכא תאכלו‬
‫ראכיניס‪ .‬ודי״ק ‪:‬‬
‫מצות‬
‫לסמוך‬
‫תאכלו‬
‫למושטתיכס‬
‫ך״דן‬
‫‪ : ; ...‬נ ־‬
‫‪ :‬־ • ‪ :‬י ‪ :‬־־״י‬
‫‪.‬־‪,:‬־‬
‫הגברים ‪ .‬ולפי׳ז יהיה פי׳‬
‫לו׳ מצה הנאכלת ככל מושטת‪ .‬אכל‬
‫לבד מעף שאף אוחו בן יג׳‬
‫זה רותק ‪ .‬גם התוס׳ לא כ״כ ‪ .‬וצליב‬
‫שגה ע פ קרוי לגבי הגברים‪ .‬ובמכילתא‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫לבד ממף לבד מנשיס ע ף וזקנים ‪.‬‬
‫ך״ך!‬
‫ואתם לא תצאו וכו׳ עיי׳‬
‫הרי דתי׳ עף כולל עף ודכוותיה שאינו‬
‫הראיס ‪ .‬ולכאו׳ הדין עם‬
‫גק׳ גכריס • וק״ל ‪ .‬ועי״י הרא״ס‬
‫רשיי שהרי ל׳ המכילתא מוכיח כן‬
‫רקא׳ למדך שכתצא לדרך הכגס בכי‬
‫ז״ל ‪:‬‬
‫ך״ךן‬
‫כל כן נכר ‪ .‬עיי׳ הרא״ס‬
‫סוב ‪ .‬אבל יותר שהנכון כדברי הרמב״ן‬
‫האריך כצריכותא דקראי ‪.‬‬
‫ז״ל ‪ .‬דהא כתיב ליל שמורים ‪ .‬ליל‬
‫ואיני מבין דבריו דשכיר ל״ל הא מתושכ‬
‫המשומר ובא מן המזיקים ‪ .‬וע״כ‬
‫נפקא גר תושב וכ״ש גוי‪ .‬דא״ל דהו״א‬
‫היינו מזיקי לילה המצויים בלילות ‪.‬‬
‫דהושב היינו ערבי מהול שלא קבל‬
‫וע״כ ביוצאים חון לבית איירי שאז‬
‫ז״מ דהאודאיגר תושב לא עדיף מיש׳‬
‫צריכים שימור‪ .‬אבל המתחבא ככיתו‬
‫מומר למכירה א׳ ‪ .‬וכתי׳ כל בן נכר‬
‫אינו ניזוק ‪ .‬כדאי׳ פ׳ מיס ‪ .‬ואיך‬
‫וכו׳ אכל העיקר דמופנה היא לג״ש‬
‫יתכן שלדורות יהיה משומר מן המזיקין‬
‫כדלקמן‪ .‬וזהו שכהט ההום והכיאס‬
‫ולא בדור שאירע ט הנס עד שהוצרך‬
‫הרב ד״ה הושב דלא עדיפי מערל וכ‬
‫‪,‬‬
‫נכר‬
‫חפץ‬
‫פרשת‬
‫חיים‬
‫נשלח‬
‫נד‬
‫נכר ויש לחמוה טליו זיל שנר׳ מדבריו‬
‫גר שמל ולא פנל ; ר מעלייא איהו‪.‬‬
‫שם דצרכיוח זו שעשה הועיל לר״א‬
‫רהנ״מ כשמל לשס גירות כאבותינו‬
‫משו״ה ק״ל החס דאינה מופנה ‪.‬וזה‬
‫כדיליף התם רא כינמות דמ׳׳ו‪ .‬אכל‬
‫הימה גדול רהא כדמוקי החס חישכ‬
‫ערכי מהול וגכעוני מהיל אפו כאמיר׳‬
‫‪,‬‬
‫ושכיר לרע״ק בערכי מהול וגכעוני‬
‫כעלמא יקרא גר וראי גוי גמור הוא‬
‫ס ד ן ‪ .‬להא ערליס ניגהו והוו ככלל כל‬
‫כ״ע שלא טבל •ילא אצשריך ליה קרא‬
‫ערל לא יאכל בו ‪ .‬וא״כ בערל ובן‬
‫כ ל ל ‪ .‬דאכתי ערל הוא ‪ .‬גס התי׳‬
‫נכר סגי דגויס ממעעי מערל י • ואיל‬
‫הב׳ שתירץ דלכיטתו השיכו • מלכד‬
‫דהוה מוקמי׳ בן נכר בגוי ‪ ,‬דלמה‬
‫שהוא דוחק גדול אלא דק׳ דאמרי׳ פ׳‬
‫לי קרא מערל נסקא ‪ .‬והחס איייבא‬
‫אין מטמידי; מגין למילה בגוי שהיא‬
‫פסולה ‪ .‬רב אמר ואתה את בריתי‬
‫דרע׳׳ק • לא מחוקם אלא במל ולא‬
‫סבל ‪ .‬ור״אס״ל דגר מעלייא הוא‬
‫תשמור ‪.‬־ ריויח אמר ־המל ימול‪ .‬מאי‬
‫\‬
‫ואיכ גא איירי כיה קרא ‪ .‬וא״כ ע״כ' י" בינייהו טרגי מהול‪ .‬לאיד י המל ימול‬
‫חושכ ושכיר‪.‬מופנה היא ‪ .‬ויוחד יש‬
‫לגמגס על‪ .‬ההוס׳ שכחנו דלא עדיף‬
‫מערל • וכפשיעוח הול׳׳ל דערל היא ‪.‬‬
‫גם הקו׳ הב׳ שהק׳ ככר חירצוה החופ׳‬
‫שם ביבמוה ד ע עי־ב דיה אלא ולפי״ז‬
‫‪-‬י‪-‬יי*׳‬
‫_ ך א י כ א ‪ .‬ופריך והתנן הנודר וכוי׳ ומשני‬
‫י‬
‫ן‪1‬ב אשה‪ .‬ואס נאמר גס כאן לשיטתו‬
‫^‬
‫‪1‬‬
‫איצ למה כתנ הרמנ״ם דמילה נגוי‬
‫פסולה ולא הילק דנגוי מהול שרי‪:‬‬
‫פליקא לה פרשת כא נסיר‬
‫יהכן שרשי׳ שכתכ כגון ערבי מהול‬
‫כשימח ד״א‬
‫־ פרשת בשלח‬
‫אמרה וכדכרי החום׳‬
‫אלא דרשי; לא העחיק הגיש דר״א‬
‫שאינו ענין לו • ובזה נסתלקה טענה‬
‫‪"1‬״ךן‬
‫הרמבץ ‪ ,‬אך מה שתירץ הרב זיל‬
‫ואילי התס נמיאיכא למדרש‬
‫לטענתו בנ׳ איפניס ‪ .‬הנה בתירוץ‬
‫דאת ‪ t‬לו׳ דהשבת המטות שעשה משה‬
‫הא׳ לא ידעתי מה הועיל ‪ .‬דאגתי‬
‫לא כיון בה להנאתי שלא יערער אדם‬
‫למה לא כתנ רש״י ערני מסיל שבא‬
‫עוד עליו ‪ .‬אלא עשה כן מפני ציווי‬
‫להתגייר ‪ .‬וכיש הרמבים ז״ל שכתב‬
‫השי״ת‪ .‬וק׳־ל‪:‬‬
‫גר חושב‪ .‬ועוד למה לא העתיק כילד ^‬
‫כשהוא מהול ‪ .‬ץעיי״ל‬
‫ך‬
‫ויעשו כן ‪ .‬עיי׳ הראיס ‪.‬‬
‫״ה וייגר‪ .‬ברביעי חזרו והגידו‬
‫ד ה הושב‬
‫לפרעה ‪ .‬ולפי׳׳ז מהלך קך׳‬
‫ושכיר הארכהי בזה ליישב דברי רכינו‬
‫מיל דמרעמסס לסוכות שהלכי אוהו‬
‫ע׳׳ש ‪ .‬ועוד דהיכי מסיק התם דר״א‬
‫יש׳ בנס נייס א׳ ‪ .‬הלנו גס האוקטידין‬
‫כיוס‬
‫סרשת‬
‫חפץ‬
‫ד‪1‬יים‬
‫בשלח‬
‫ביום א׳‪ .‬שהרי מה שהלכו ישראל טוס‬
‫אלא מעחה ביהושע דכה* ־ אז׳ יבנה‬
‫הנ׳ חזרו טוס הג׳ ונשארו רחוקים‬
‫ה״נ שבקש ומאי קו׳ התם מהיד במקום‬
‫קך׳ מ י ל ‪ .‬ואולי נעשה להם נס זה‬
‫מבר ככל הנך קראי דמייחי הרמב״ן‬
‫לחזק את לנס שישונו וירדפום ‪ .‬וז״ל‬
‫ז״ל‪ .‬וליכא למדרש ביה אבל הכא‬
‫הילקוט ופרעה הקריב מה שהלכו‬
‫דאיכא למדרשיה ש י ד ‪ .‬וכ״ש דהכא‬
‫יש׳ בג׳ ימים הלכי האוקטורין ביום‬
‫מוכרח לדורשו כן ‪ .‬כדמשמע מקרא‬
‫ומחצה הלך סרטה ביום אחד‪ .‬וק״ל‪.‬‬
‫דכלבב דוד אבי דמחמאנמי לא חטא ‪.‬‬
‫טכ״ל ‪:‬‬
‫ועיי׳ מ״ש מהרש״א בס׳ חלק דצ״א ‪:‬‬
‫ואת עמו וכו׳ ואט״ג דכתי׳‬
‫ך״ך!‬
‫ויהפך לבב פרעה וטכדיו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ה‬
‫אלופי אדום ‪ .‬עיי׳ הרא״ם‬
‫בזה ‪ .‬ואין דבדו‬
‫נראים‬
‫עדיין היה לכס חלוק שלא נתחזק לבס‬
‫די*‪.‬ף אס נאמר דאל תצר את מואב‬
‫כסרמה והוצרך למושכם ‪ .‬ועוד דעבדיו‬
‫קדמה לצרור את המדינים‪ .‬אבל נאמר‬
‫היינו קרובי המלטת רואי סני המלך‪.‬‬
‫שנאמרה מיד ביצימ קודם כל ציווי‬
‫ועמו הם המון העם • וכרכתי׳ ובכה‬
‫התורה זה לא ב מ ע נ ו ‪ .‬והכי משמע‬
‫ובעמך ובכל ע ב ד ך ‪ .‬ומייתורא דייקי׳‬
‫פשמא דקראי בס׳ דברים דבשנת המ׳‬
‫לס כדברי הרא״ם • ולא משום דאין‬
‫נאמרו דכתי׳ ונפן ונעטר דרך מדבר‬
‫לקיתהנוסל באנשים כדברי מהרוי״ן‪.‬‬
‫מואב ויאמר ה׳ אלי אל תצר וכו׳ וכתי׳‬
‫כי מצימ ויקת יתרו את צפורה וכו׳‪:‬‬
‫אתה עובר היום אתגטל מואב וקרבת‬
‫וירא יש׳ ‪ .‬שפלט! ‪ .‬אעיג‬
‫מול בע״מ וכו׳ ‪ .‬ולכן הנר׳ שהכתוב‬
‫דלקמן ד״ה תבלעמו וכו׳פ י׳‬
‫הנפלאות שנעשו‬
‫ךי״ךן‬
‫הולך ומשפר כל‬
‫זכו לקבורה על שאמרו ה׳ הצדיק י‬
‫מיצמ׳ עד טאתם לאי׳‪ .‬דכתי׳ נחית‬
‫עכיז דרך הים לפלוע אחר ג׳ ימים‬
‫בחסדך דהיינו ביאת האר; ‪ .‬ואז שמעו‬
‫או׳ ד ׳ ‪ .‬ואותו זמן תכס עליהם הארץ‪.‬‬
‫עמים ירגזון שהם יושט ה א ר ן ‪ .‬וע״כ‬
‫וגס לא כל מסלעים נסלמים למקום‬
‫הוק״ל דאותו זמן למה נתייראו שכנר‬
‫א׳ אלא זה למזרח וזה למערב ‪ .‬וגס‬
‫היה הציווי‪ .‬אלא משום אנינות ‪ .‬וכן‬
‫נפלטו מיד במקום א׳ לצורך יש׳ ‪.‬‬
‫גני פלשת *ייהיק״ל מה לו לפירמם‬
‫וראיחי למ שנדחק בזה ׳‬
‫משחר אומות ‪ .‬וכ״ש שלא היו יכולים‬
‫ד״ך״‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫אז ישיר ‪ .‬מיי׳ הראיס מה‬
‫להם מסגי שט׳ אנרהם לאנימלךולכן‬
‫הרמב״ן ‪.‬‬
‫דרשו שיראו מסגי שהרגו נני אפרים‬
‫וקשייא לי דאיכ כי משני ס׳ במה‬
‫כמ״שבילקיט ‪ .‬כיון ששמעו נניסלשת‬
‫אשה אההיא דשלמה שבקש לבכיה ‪.‬‬
‫שישראל יצאו ונכנסים לאק אמרו וכו׳‬
‫שחיק‬
‫לטטנח‬
‫והא‬
‫חיים‬
‫סרשח‬
‫נה‬
‫והא דאיחא החם במכילתא ובילקוע‬
‫בס סוס ורוכנו • כיון שיצאו מצדם‬
‫זיל שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו‬
‫לרדוף אחריהם א״ל פרעה יודע אגי‬
‫אוה״ע שאבד סרעה וחילו בים ובמלה‬
‫שנטלו זהבכס‬
‫וכפפכם ‪ .‬אלא אל‬
‫מלטח מצרים וכפשיס שנעשו בע״ז‬
‫תתנו דעתכם בביזה ‪ .‬מה עשה פהח‬
‫שלהם ‪ .‬החהילו מהרגזיס ‪ .‬ד״א כיון‬
‫להם אוצרות של יוסף א״ל עלו לכם‬
‫‪,‬‬
‫כסף וזהנ ונעלו ועערו את סוסיהם‬
‫ומכניסן לאק החהילו מחרגזי אלמא‬
‫עכ׳׳ל‪ .‬אלמא דניזה זו משל סרעה‬
‫דלפי קמא היראה וההרגז מיד ביצמ״צ‬
‫היתה מאוצרות יוסף ולא של מצרים‪.‬‬
‫היחה ‪ .‬וא״כ לריא איכא למי הכי ‪.‬‬
‫וק״ל ‪:‬‬
‫ששמעו אוה״ע שהרים קרנן של יש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שהרי מיד מדע שהם נכנסים לארץ‪.‬‬
‫דייה‬
‫ל״ק כלל דה״ק שמפני שהכהו סיפר‬
‫‪,‬‬
‫שם שם לו ‪ .‬עיי הרא״ם‬
‫‪,‬‬
‫שהצ״ע ט ‪ .‬ונעלם ממנו‬
‫החלה ב״ עניינים בכללוח היציאה‬
‫שכן‬
‫והכניסה וחזר לבאר יראה העמיס‬
‫כאשר ‪ .‬ואס לו ששנת א שנצעוו‬
‫הק התוס נשנת דס״ז ד״ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בשני דברים א ל ו ‪ .‬והוא שכאשר שמעו‬
‫נ ה ונשלמו כל דיני שנת היא אותה‬
‫העמים יצי״מ ירמון כל אוה׳׳ע בכלל‬
‫שנת ‪ .‬שהרי נ ה נא אישר הוצאה‬
‫שלא היו חפצים בעובחן של יש ‪.‬‬
‫ואיסור חחימין כמ״ש הראיס לקמן‬
‫ונס כאשר נשמע שהם החחילו ליכנש‬
‫ד״ה טוס א ע״ש ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לארץ אז חיל אחז יושט סלפה ואלופי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר״ה‬
‫אדום ואילי מואב אף שלא היי נכנסים‬
‫לארצם וגם נמיגו כל יושבי כנען ״‬
‫וכדבריהם האלא כחב הרמ״ז זלהיה‬
‫בשם הרב‬
‫דייה‬
‫הרא״ס ‪ .‬וי״ל דא״כ הול״ל‬
‫לנסותו‪ .‬והו‪ .‬ושם ל י ל ‪ .‬וסשוס‪:‬‬
‫ך״ך!‬
‫ס ד ר ‪ .‬והוא זיל דחה‬
‫דבריו‪ .‬וכבר נהיישב במ״ש ‪:‬‬
‫ושם נסהו לעם וכו עיי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ע ו יום‪.‬ולפ״זבשבח נ ס ע ו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וצ״לדלאהיונץ נ ׳ המקימות‬
‫שיעור י נ מיל שהן חהומין דאורייתא‬
‫‪,‬‬
‫ויסע משה • הכל חמהיס‬
‫לדעה קצה פוסקים ‪ .‬ועיין הרא״ס ‪:‬‬
‫ביזה זו מ ‪ :‬סיבה ‪ .‬דהא‬
‫אכלוהו היוס ‪ .‬עיי הרא״פ‬
‫ד״ךן‬
‫‪,‬‬
‫כחי׳ וינצלו את מצ עשאוה כמצילה‬
‫ז״ל המכילחא אכלוהו היום‬
‫וכו והנר' לו כי בדברים הראוים‬
‫איר זריקא מכאן ל; כעודוח נשבח‬
‫להשאיל טלם נמלום ‪ .‬ויש דברים‬
‫לפי שהיו רנילין לצאח כשהריח ‪ .‬איל‬
‫עשרם לכך • וגם לא היו‬
‫מרעיה נצא כשהריח ‪ .‬איל אכלוהו‬
‫צריכים להם יש לחוג בהם וא״לס״ס‬
‫היום א״ל הואיל ולא יצאנו שחריח‬
‫לשאול אוהס ‪ .‬אבל מצאחי בילקוע‬
‫נצא בין הערכים ‪ .‬א״ל כי שכח היום ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שאינס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע״כ‬
‫שרשה‬
‫ע׳׳כ ‪] .‬י״מ דדייק שהם כ׳ שאלות‬
‫חיים‬
‫בשלח‬
‫מכוס‬
‫ואולי‬
‫הרנר‬
‫עיכוב‬
‫לא‬
‫מדכהי׳ היום הרי זמני[‪ .‬משמע דכערכ‬
‫היה כוללו עמהס במיאון א׳ שנראה‬
‫חזרו ושאלי אוהו כשירש״י מדקא׳ הואיל‬
‫פמיאון שניהם שוה ‪ .‬ועוד כי היוצאים‬
‫ולא יצאנו ולא קא׳ הואיל ולא נצא ‪.‬‬
‫לליןוע לא היו אלא מקצת מן העם‬
‫ואיח הרי כין הערכים דהיינו משש‬
‫לא‬
‫שעוח וכן בערב דכהב רש״י היינו‬
‫משש שעוח ‪ .‬וכלכהי׳ השהע אח הפסח‬
‫מחוסרי אמנה והרכה כשרים‬
‫ד׳יך‪,‬‬
‫בערכ ‪ .‬והמן היה נמס כל׳ שעוה‬
‫יצאו ‪ .‬וק״ל ‪:‬‬
‫ה׳ נסי • עי־ הרא״ם מדכהי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ויקרא לו ה׳ שלוס ‪ .‬ואמח‬
‫כראיה׳ החס כמכילחא וביומא פ׳‬
‫דהכי הוא פשעיה דקרא רעל המזכח‬
‫בחרא ‪ .‬ודוחק לו׳ דכד׳ היה‪.‬מהחיל‬
‫ק א י ‪ .‬איל מ״מ פיק דשכח דף יוד׳‬
‫והיה מושך ער שש כמו שנר מדברי‬
‫קא׳‬
‫אהאי קרא ‪ .‬דהקכ״ה גופיה‬
‫הרא״ם ‪ .‬וי״ל שעדיין לא ידעו ענין‬
‫איקרי שלום‪ .‬ע״ש כחוס דדייק מדלא‬
‫הירידה נשבח שחשבו אולי ׳בשבח ירד‬
‫כחי׳ ה׳ שלומי ‪ .‬והרמכ׳ים‪ .‬ז״ל פי׳ג‬
‫נ ע ר ב ולא בבקר בשאר ימים לאיזה‬
‫דה*ל קיש דין ד ססק־דמוחר לו׳‬
‫סבה ‪ .‬וא״ה למה היו יוצאים ללקע‬
‫כביח המרחץ רחום ״ וחנון‬
‫‪ .‬אכל‬
‫נין הערנים אה לצורך מחר כדנרי‬
‫לא שמוחי שאינם‪:‬נמחקים ‪ .‬וחמה‬
‫הרא״ם הוא הימה דכיון דוס ראשון‬
‫מר״ן יזיל למה לא הזכיר שלום ‪.‬ע״ש ״‬
‫הוא חול וירד המן נו למה ירד נשנה‬
‫והנר׳ בעיני דרביגו׳ פוסק כסוגייא‬
‫לצורכו • והו דק״ו הוא ראם צורך‬
‫דס״ק להימס דיוד׳דקאמר החם שמשון‬
‫השנה עצמו לא ירד נ ו ‪ .‬לצורך חול‬
‫ע״ש של ה ק ל ה נק׳ ‪ .‬לכהי׳ כי שמש‬
‫ירד בוי‪ .‬ונר דבבקר באו לשאול על‬
‫ומגן ‪ .‬ופריך אלא מעחה־לא ימחה‬
‫סעידה הבקר אס יאכלו ממה שבידם‬
‫וכוי וככר המהו ההיס׳ ומה כפך‬
‫אוי אסורים לאכול ממנו אלא ילקעו‬
‫דשליס יוכיח ;היא שם ונמחק ‪ .‬והי׳‬
‫אחר ‪ .‬והשינה שיאכלו ממה שניזם ‪.‬‬
‫דחנא ושייר • וק׳ עוכא חרא דמאי שייר‬
‫זמן סעודה ג׳ חזרו‬
‫שיר ‪ .‬ועוד אדהני שם אל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובין הערבים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דהאי‬
‫לשואלו * ס יאכלו מ ‪ :‬שנוהר להם‬
‫אנהיס דליזז בהו יבוחא ל חני שלום‬
‫‪.‬‬
‫דאיח ביה רטהא ‪ .‬ועוד מאי פריך‬
‫כי היום לא‬
‫לא ימחה ואימא אגהי׳ג‪ .‬ו*ע'ג ללא‬
‫תמצאוהו בשדה ‪ .‬יבזה נסהלקו ריב‬
‫חשיב ליה אימא הנא ושייר ‪ ,‬ואף‬
‫מסעודה הבקר‬
‫או ילקנגו הד‪!,‬‬
‫והשיכס כי לא יחכן‬
‫שיש לדחות דש״ם‬
‫עשנות הרא״ם זיל ע״ש ‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫עד אנה ‪ .‬עיי׳ הראיס‬
‫‪.‬‬
‫שריך מכח שלא‬
‫שמענו למי שאמר כן היא דח‪-‬יק ‪.‬‬
‫אלא‬
‫נו‬
‫ח •‬
‫יי‬
‫סרשת יחרי‬
‫אלא נר׳ דשיס החם ס״ל דשלום הוי‬
‫נאזניהס ‪ .‬כדאי׳ בילקוט עיש ‪ .‬אנל‬
‫נמי נמחק ונאמן שאינו אלא נמו רחום‬
‫הנר׳ שהתעוררותו‬
‫היהה מפני נ ׳‬
‫יחנין וכגרייח׳ דשגועוח דלא חני אלא‬
‫דברים אלו דוקא ‪ .‬אנל מ״מ כיון‬
‫ז׳ שמוח דוקא ‪ .‬ולא ס״ל כרכ המנונא‬
‫לכתי׳ אה כל אשר עשה ודאי ששמע‬
‫וכרייח׳ דהחס דאםרה שאלה שלום‬
‫כל הדברים דהיינו המן והבאר ועמלק‬
‫כשמזכיר ה׳ כמו ה׳ עמך וכו׳ ורג‬
‫וכי הוציא וכו׳ דהיינו נמי קייס שהרי‬
‫המנונא מס׳ כרייח׳ דהחס לשיעחיה ‪.‬‬
‫הכליח ההוצאה היא קי״ס ‪ .‬שאלולי‬
‫ואולי ש״ל דפליגא אההיא דשבו׳ רלא‬
‫כן היו חוזרים ‪ .‬נמצא שכל הדברים‬
‫השיכ לה כהרי שמוח שאינם נמחקי׳‬
‫נזכרו בכתוב * אבל עיקר המעוררות‬
‫ואנן לא קי״ל טוחיה ‪ .‬וכמיש ‪:‬‬
‫היתה דוקא על שנים מהם ‪ .‬ומה‬
‫סליק פרשה‬
‫כשלה‬
‫שלא הזכיר התו׳ משום דאיכא מייד‬
‫פרשת יתרו‬
‫ך׳׳ה ויפמע ‪ .‬כאן פירשי׳‬
‫יתיו קודם מת״ת בא ‪ .‬ואע״ג דלקמן‬
‫הזכירה שמא תורה דהתם היינו המצות‬
‫שקבלו עליהם נמרה וכאן לא הזכירם ‪.‬‬
‫כ׳‬
‫כי אין עמס לו׳ שמפני ששמע הציוויים‬
‫רכריס ‪ .‬ולקמן ד״ה א״כ‬
‫ההם בא להתגייר ‪ .‬ולקמן גבי כל‬
‫אשר ע פ ה הזכיר המן והגאר ועמלק *‬
‫העיבה‬
‫הזכיר דברים שהן הקרבת‬
‫ולא קי״ס ‪ .‬ולקמן ע״כ השוכה הזכיר‬
‫התועלת ולא‬
‫מן וכאר והחידה ‪ .‬ואמה שדכריו‬
‫וקי״ס משוס דכתי׳ למשה וליש׳ דמשמע‬
‫צריכים כיאור ‪ .‬והוי ק׳ דכחכ רש״י‬
‫בשביל שגיהס ‪ .‬אבל קייס לא הוצרכה‬
‫גדולה על כלן ‪ .‬וק׳‬
‫אלא בשביל ים׳ שהיו בשעבוד במצרים‬
‫כיון דזו גדולה למה נתעורר לכוא על‬
‫וגרהו ולא למשה ‪ .‬וע״כ הוסיף רפי‬
‫קי״ס דוקא ‪ .‬וכשלמא למ״ד מלחמה‬
‫חי׳ להם ‪.‬ומיהוקי״ס גכללאשר משה‬
‫עמלק שמע י״ל דאע״פ דצמ״צ גדילה‬
‫ליש׳ היא ‪ .‬אגל הדגרים אשר משה‬
‫יוחד עכ״ז גחעורר יוחר מעמלק שהיה‬
‫להם כשוה אלי הס לוק& כ ל ל ‪ .‬והראיס‬
‫גן גילו והיה עמו כאוחה עצה כדאי׳‬
‫הציע גזה ‪ .‬ומהרשיא גזגהי׳ דקי״ו‬
‫ו ט הוציא זו‬
‫גמ״ד ‪ .‬ושמא גם למ״ד קי״ם אע״ס‬
‫שהיציאה ממצרים המלאה‬
‫כספים‬
‫הזטר מלחמת עמלק‬
‫‪,‬‬
‫דרך גדרך אחרה‪ .‬עיש ‪:‬‬
‫ך״ך״!‬
‫גדולה יוחד‪.‬עכ״זמהכין ה״ה לחיש ‪.‬‬
‫יהרו‬
‫ז׳ שמיה‬
‫ונו׳ עיי‬
‫‪,‬‬
‫הראיס ‪ .‬ואי; קושי שהרי לא‬
‫שיצ״מ שמע ע״י שיפור אחרים ‪ .‬אנל‬
‫אמרו ז שמוח יש לו אלא גק׳ לו׳ ‪.‬‬
‫הקריעה‬
‫ונק׳ לו אף גזמניס מחולפים משמע ‪.‬‬
‫קייס כל‬
‫אוה״ע‬
‫שמעו‬
‫‪,‬‬
‫ומה‬
‫חפ״ץ‬
‫פרשה‬
‫חיים‬
‫יחמ‬
‫ומה שהביא ראיה מהמכילחא י״ל דודאי‬
‫ותכינו דהם לא ‪:‬סתפקו אלא היכא‬
‫דהחילוק הוא אם הם בזמן א או‬
‫שנזכרו שם שניהם ט הנא דכתי׳‬
‫‪,‬‬
‫חוחנו • וקיל ‪ .‬גס מ״ש לגם יחרו‬
‫לו מיהא ‪ .‬אבלציע היכא אקרי חבר‬
‫גק איש וכו כ נ ר חירן ננח״י והוא‬
‫דהא קרא למבני חובב קאי איחרו‬
‫פשוט‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בב זמנים ‪ .‬אבל לכ״ע ז שמוח נק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובנו שהוא קרוי חבר ‪ .‬וכבר חמה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪T‬״‪J"1‬‬
‫ויחל יתרו וכו חידודין וכו‬
‫‪,‬‬
‫בזה הרא״ם ז״ל ‪ .‬ואולי שמצינו שהיו‬
‫לפי זה אין פי ויחל סמוך‬
‫רגילי לקרוא לבן בשם האב ‪ .‬דהא‬
‫עם מה שלאחריו להיינו ט״כ הטובה‬
‫יחרו ואביו שניהם נק רעואל‪ .‬וצ״ע ‪:‬‬
‫שלא היה מצר טל טובח יש ‪ .‬אלא‬
‫וישחחו וכו עיי הרא״ס •‬
‫שויחד כוללח חרחי לפשטה הוי ל'‬
‫ול״ק דבעשו ע״כ רץ בשביל‬
‫שמחה וגם ל' הידולין ‪ .‬והוי כאלו‬
‫מדרכם‬
‫כתי תרי זמני ויהל ‪ .‬וקאי אדלטיל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כי‬
‫החיבוק ובודאי נשק‬
‫להחחבר ‪ .‬וכן בלבן דאל״ך למה רצו‪.‬‬
‫ועוד רבלבן דרשו שעשה כן מפני‬
‫הממון מדכחי' לו ‪ .‬ועוד דבשלשהם‬
‫ל״ק דבעשוכתי בתריה וישא את עיניו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ויםפר משה לחותנו וכו׳ ויחד י^‬
‫ט״ז שנטשה בשרו‬
‫חידודין ‪ .‬יי* •‬
‫וישמח יחדו ע״כ הטובה ‪ .‬וק״ל ‪:‬‬
‫דייה‬
‫מתתת יד מצדים ‪ .‬וכפשט‬
‫וכו׳ וע״כ אעשו קאי ‪ .‬וא״כ עי׳כ‬
‫הכתו׳ י״ל דחחלה דכר טס‬
‫לכל הפעולות הקולטות שלו הם לאס‬
‫משה ואהרן וא״ל ברוך ה׳ אשר וכו׳‬
‫הנישוק של יעקב הול״ל וישא עשו את‬
‫אתכם דייקא מיד מצרים ומיד פרעה‬
‫ע י נ י ו ‪ .‬ועור שהניקול של וישקהו ע״כ‬
‫שלא הרגו אתכם ‪ .‬ולכן ל‪ 6‬אמר‬
‫אעשו ק א י ‪ .‬וכן בלבן כתי וינשק לו‬
‫מתחת כי לא היו בשעבוד ‪ .‬וגם אשר‬
‫ויביאהו אל ביתו ‪ .‬והיינו ע״כ לבן‬
‫הציל את העם וכו׳ ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ליעקב ‪ .‬וכתי‬
‫‪,‬‬
‫בתריה נמי ויספר‬
‫ללבן ‪ .‬אלמא שהפעולות הקודמות‬
‫דייה‬
‫כי כרכר אשר‬
‫וכו׳ עיי׳‬
‫הרא״ם ונעלם ממט‬
‫ז״ל‬
‫‪,‬‬
‫דםוגיית הש״ס כשועה דיג׳ כדכרי רש״י‬
‫בתריהויגד משה לאהרן‪.‬ואם הפעולות‬
‫דקא׳ מאי^משמע דהאי גזיר לישנא‬
‫הא הם של משה הול״ל ויגד לו ‪.‬‬
‫לקדירה הוא דכתי׳ ויזד יעקכ נזיד‬
‫]וק״ק דהא כאן אנו מת׳ וישתחואיש‬
‫ע״ש ‪ .‬וצ״ע ‪:‬‬
‫לרעהו זה משה ואפיה הזר לו אחדו‬
‫ך ״ ׳ ׳ ך ! ויהי ממחרת וכו׳ עיי הרא״ם‬
‫‪ [ .‬ועוד‬
‫הק׳ דא״כ אכלו בצום כ פ ו ר ‪.‬‬
‫דגבי אהרן כתי׳ וראך ושמח בלט ‪.‬‬
‫ול״נ רכיון דפירש״י למחרת לאו מחרת‬
‫היו לבן ליעקב ‪ .‬וכן גבי אהרן כתי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ויספר משה לחתנו ‪ .‬וי״ל‬
‫‪,‬‬
‫הסעודה‬
‫שרשח‬
‫הסעודה אלא מחרה רדהו מן ההר ‪.‬‬
‫א״כ ודאי למ״ד יחדו קודם מחיה היה‬
‫ניחא דהסעודה היחה קודם מחית‬
‫ביום ניאחו‪ .‬וכן למיד אחר מח״ח‬
‫בא׳ להייט אחר לוחוח האי‪ .‬איכ‬
‫נוכל לו׳ דהסעודה היחה ביום ביאתו‪.‬‬
‫והביאה היחה ביום כס׳ באב שירד‬
‫מן ההר ‪ .‬ואולי ירד בנקר וכל היום‬
‫היה מסוק עם חוחט ‪ .‬ולמחר נרח׳‬
‫אלול מלה נהשכמה ‪ .‬או נוכל לו׳‬
‫דהסעודה לא היחה ניוס ניאחו‪ .‬כי‬
‫ביום ניאחו לא הי״ל סנאי לסעולה‬
‫טון שהיה מרעיה נהר ולא היחה‬
‫הסעולה מל אחר מוצאי כסור אחר‬
‫ג' או ל׳ ימים שהם סמים ‪ .‬ואין‬
‫מוקדם ומאחר נחו׳‪ .‬ולו״ק ‪ .‬ועיי׳‬
‫נחוס׳לעז׳לכל׳ל״היחרו‪ .‬שדנריהם‬
‫מטמגמים‪:‬‬
‫ך ״ ך ן כי יהיה להם‪ .‬עיי׳ הראיס‪.‬‬
‫ולבדו חמוהים שאיך כחב‬
‫ררש״י מס׳ והולמחי מל הליני! והוא‬
‫היסך מיש רשיי לעיל שהכדח מיהי‬
‫ממחרחאחרמח״ח מלכחי׳ והולמהי •‬
‫ואי קאי מל הדטן אין כאן הכרח ‪.‬‬
‫שכנר נצמוו במרה ‪ .‬וכמיש הרא״ם‬
‫טפיה לעיל‪ .‬ולכן הנכון שכוונה רשיי‬
‫רל לדק׳ לשון הכהו׳ לכהי׳ נא אלי‬
‫דהוליל באים אלי‪ .‬ולכך כהנ רשיי‬
‫שהכהו׳ חסר^אלו כחי׳ כך כי יהיה‬
‫להם‪ .‬מי שיהיה לו הדבר בא אלי ‪.‬‬
‫ומ״ש רש״י הדבר בהא׳ ה י ד מ ה איט‬
‫יתיי‬
‫חיים‬
‫מ‬
‫לרמוז על הדנר הנז׳ נס׳ כי יבא‬
‫אלי העם כמו שהבין הרא״ם ‪ .‬אלא‬
‫קאי על הי׳ כי יהיה להם דכר‪ .‬וקא׳‬
‫מי שיהיה לו אוחו הדנר נא אלי‪.‬‬
‫כאלו אמר כי וכו׳ דנר ‪ .‬נעל הרנר‬
‫נא אלי‪ .‬וקל׳ ‪:‬‬
‫ך ״ ה ויהי אלהים ‪ .‬עיי׳ הרא״ם‬
‫ודנרי ראנ״ע נטנים ‪ .‬דויהי אלהים‬
‫ר\זר מל שמע בקולי שהכוונה קבל‬
‫דברי אשר איעצך ויעזרן האל ‪.‬‬
‫וברור ‪:‬‬
‫ך ׳ י ה ומשה מלה ‪ .‬עיי' הרא״ם‬
‫אמאי הוצרכו לסממאדחילשא‬
‫דארחא‪ .‬וייחר גר׳ דהוצרט להך ‪.‬‬
‫מעמא משום דלא ססיקא אם באו‬
‫ביום הא׳ בבקר למדבר או״ל דשמא‬
‫באו מיד בנקר ‪ .‬שהיה יכול‬
‫למלוח מיד בהשכמה ‪ .‬משו״ה נקס‬
‫מלחא ססיקחאמנום חולשאדארחא‪.‬‬
‫וכ״כ מהרש״אוכ״מהחסבש״ס דלכיע‬
‫בא׳ בשבח שהוא ר״ח חט והנסיעה‬
‫היחס בשבחי או בעיש ‪ .‬ועישולו״ק ‪:‬‬
‫ונטע בקצהו • כוונחו דל׳‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫הכחוב הר כסחח בכד וסיים‬
‫בחגיה דבאזהרה הזהיר על נגיעה‬
‫קצהו וחזר ואמר כל הנוגע נדד ‪.‬‬
‫לכשי׳ דבכלל האזהרה היא גכ׳ ההר‬
‫דהאי בקצהו אפי׳ בקצהו ‪ .‬ודברי‬
‫הרא״ם אינם מונגים לי‪:‬‬
‫ך״ך״! או ירה ‪ .‬עיי׳ הראיס הקשה‬
‫טמא לאם נמו נדחים בסקילה יצא‪.‬‬
‫חיים‬
‫סרשח יתרי‬
‫ואיני מבין דבריו דמי הגיד לו שאם‬
‫ואינו רוצה לקיימה מכין ו כ ו ׳ ‪ .‬אלמא‬
‫נסקל ומה צריך עוד דחייה דאין אחר‬
‫דהאי כפיתה נמי להבא וזה גרור ‪.‬‬
‫מיחה כלום ‪ .‬ואין הדחייה אלא להקל‬
‫אבל אם מתן שכרה בצדה אין כופין‬
‫עליו שאם מח בה א״צ סקילה‪ .‬ומ״ש‬
‫אפי׳ להבא ‪ .‬שהרי ביאר הכתו׳ שזהו‬
‫דא״כ ירה יירה היכי משכהח ‪ .‬ליק‬
‫מונשוולא יותר ‪ .‬ומפני כן יש לתמוה‬
‫דקרא מזהיר אוחנו למשוח כן שלא‬
‫עלמ״ש הרא״הז״ל במצות כיטד או״א‬
‫נעשה כו שקילה מיד אלא ע ד שנרחהו‬
‫סי׳ לג׳ שכתב ואם יש כח ביד ב״דכופין‬
‫החלה ‪ .‬אכל אם נשקל כ ב ד ה ו לא‬
‫אותו כמש״ל שבביעול עשה טפיןעכ״ל‬
‫הדכר דרחייה‬
‫ולכאו׳ הוא סובר דמה שאין כוסין‬
‫בעי אהימ ‪ .‬א״כ ק׳ מנלן דדחייה‬
‫בשמתן שכרה בצדה היינו לשעבר ולא‬
‫קידמת לסקילה ‪ .‬אימא דבכל דוכחי‬
‫לסבא כדברי‬
‫הרא״ם ז״ל‪ .‬ולסי זה‬
‫הסקילה קודמה לדחייה ‪ .‬והדחייה‬
‫משמע שבשאר מ״ע מלקי! אותו אף‬
‫אינה אלא אחר שמח ‪ .‬אלא משמע‬
‫אחר העבירה • ואני תמה שמעולם‬
‫דאחר שמח הו לא צריך ‪ .‬וא״כ ע״כ‬
‫לא מצינו זה שילקה האדם על מ״ע מן‬
‫דחייה קודמה לסקילה שאם נקדים‬
‫החי׳ ‪..‬וכ״ה במכוח דיג׳‪.‬להדייא ‪.‬‬
‫סקילה כ נ ר מה עיי הסקילה ‪.‬׳ א״נ‬
‫והיכן נזכר זה ב ת ו ׳ ‪ .‬וא״ל דמדרבנן‬
‫שם רשקילה סמכה‬
‫לוקה ‪ .‬שכבר דחה זה הראיס ואמר‬
‫צריך ועוד אם אמה‬
‫פמ״ש‬
‫החוס׳‬
‫הכתוב למיתה ‪ .‬ע״ש ‪:‬‬
‫דל מוזהרין דאורייתא משמע ‪ .‬וסוד‬
‫‪,‬‬
‫וכו׳ ובילקומ‬
‫בלא״ה א״א לו׳ כן‪ .‬דאי מדרבנן לוקה‬
‫גרים אמור תעתה מה אתה‬
‫על עשה ‪ .‬א״כ היכי קא׳ בברייח׳‬
‫מחיצה לעצמך אף הם מחיצה לעצמן‪.‬‬
‫בדיא במצוח ל״ח ‪ .‬דהא אין חילוק‬
‫בדברי רש״י‬
‫בין ל״ת למשה ‪ .‬והכי הול״ל בשכבר‬
‫שלפנינו‪ .‬ונסתלקו קושיות הראיס ‪.‬‬
‫נעשית העבירה ‪ .‬אבל קודם שנמשית‬
‫ר״ח‬
‫ועלית אתה‬
‫והעם וכו׳ וכן הגיר׳‬
‫עש ‪-:‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך״!‬
‫מכין אותו‪ .‬ותרוייהו במ״ע ‪ .‬ואולי‬
‫*‬
‫וידבר אלהים ‪ .‬עיי ה ר א י ס ‪.‬‬
‫נאמר כי מה ־שמלקין על העשה אחר‬
‫ואני אומר שאין כאן מקום‬
‫שעבר עליו כיון שהוא מדרבנן אין ט‬
‫גמגים רודאי להבא היו מלקי] אותו‪.‬‬
‫שיעור קצוב אלא הכל לסי ראוחעיני‬
‫וכיכ רש״י ז״ל שם דק־י ע י ב ו ז י ל ‪.‬‬
‫ב י ד ‪ .‬ומשו״ה לא מפליג אלא בין ל״ת‬
‫כפתוהו ע ל העמוד להלקותו‪ .‬כדשניא‬
‫לעשה ‪ .‬וכן ראיחי להר״ן בהי׳ חולין‬
‫בד״א דארבעיס ותו״ל במצות ל״ת שכבר‬
‫דקליב‬
‫כחב נ״ל דמל״ת ועשה לאו‬
‫נמשיה העבירה ‪ .‬אבל במיע שלפניו‬
‫דוק׳‪ .‬אלא ה״ק בד״א דמלקין אוחו מ׳‬
‫‪,‬‬
‫וחויל‬
‫סרכת‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫יתיי‬
‫נו־ז‬
‫ותו״ל במל״ת ד ל שמכין אותו ואומר‬
‫בדברי הרמב״ן שכתב‪.‬דלקדשו דשמור‬
‫לו לא תעשה עוד מה שעשית )פי׳בין‬
‫הוי שלא לחללי ‪ .‬ולא קידוש בפיה •‬
‫עשה ובין ל ת ׳ ‪ ( .‬ואז כיון שהעבירה‬
‫כוונח הרמב״ן לו׳ ׳שכיון‬
‫עשויה לא מלקינןליהתו‪ .‬וכן כשעיר‬
‫ולכן נר׳‬
‫‪.‬‬
‫שהא מנין קידוש בפה שהוא‬
‫‪,‬‬
‫עשה‬
‫סוכות ולא ישב בסוכה אי לא גמל‬
‫וא מנין שמירת מלאנא שהיא ל״ח ‪.‬־‬
‫לולב כ י ו י ־ ל י ח י ליה תו למיתב בסוכה‬
‫והס ב ענייניה א״א לשניתמזה לזה‬
‫וליעול לולב מלקינן ליה מ׳ הסר א׳‬
‫גם מה שיהק׳ לדברי הלמב״ן דהשמר‬
‫והו״ל ״ וכן אם אכל המן בפסח אחר‬
‫מ נ ש ה " ע ש ה ל״ק דריש לקיש אמרה‬
‫שהעבירה עשויה ‪ I‬אבל היה• בססה‪.‬‬
‫ב פ בחרא זיומא י אבל לריו״ח במנחות‬
‫והיה אוכל המןמלקינן ליה‪ :‬יא״לרצה‬
‫דלייו השמל רעשה הוי לאו ‪ .‬עיש"‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לעמוד מלאכול" חמץ •אע״ג דמצוח ל״ח‪ ,‬״‬
‫וכפ״יירש״יי‬
‫היה מהוגי‪.‬ליה הו ע ד שחצא גסשו ‪.‬‬
‫אשר וכו׳ וזיל לטשוח כל מנות‪/‬עשה‬
‫מ כ י ל ‪ .‬ומימ אס לדעחובשמחןשכרה‬
‫באזהרה שכל שמירה‪..‬שבתו׳‪,‬אזהרה‬
‫בצדה‪.‬אין צופיי אפי׳ להבא‪ .‬כמש״ל‪.. .‬‬
‫היא'במקום לאו י•‪.‬ע״כ ‪...‬ובשי‪ .‬ראי‪$‬‬
‫ועיר בס׳ ידי מלאכי סי׳ חקי״ד ו ה ב י ן ‪.‬‬
‫ד ה תשמרו; ליק ל״ת ע ל ‪ .‬עשה שכל‬
‫פ משפטים ד ה ‪ .‬ו ב כ ל‬
‫‪,‬‬
‫השמר ל׳ •ליש הוא ‪ .‬אלא שאין‪ .‬לוקין‬
‫\'ודוק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לשוא וכו׳ הראשון ל שקר‬
‫עליו והיינו כריו״ח‪ .‬ד ל ד ל עשה גמול‬
‫כחרגומו‪.‬גר׳שכןהיה^גוכס‬
‫הוא דאל״ן למה לא נאמרה אזהרה‬
‫בתרגום‪.‬אך מיש דהשגי הוא ל מגן־ לא‬
‫‪ .‬בעינוי‪ .-‬מ י ה ו ‪ .‬ק ע״ד רש״י ג מ א‬
‫כן לעת רטתימ בשיק ־ דשט׳ רכ״ח‬
‫דאמרי במכות די״ג ע״ב רבעי למילף‬
‫ד״ה‬
‫‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫מלקות בלאוין‪.‬מלכתי׳ איל‬
‫שדרשולשואינתראלשבו׳ שקר‪.‬דאיכל‬
‫‪:‬‬
‫ולא אוכל לרטיינהו למלקות עיש ודוק‪:‬‬
‫'לעשות אניד‬
‫התו‬
‫‪,‬‬
‫תשמור‬
‫והפלא ה׳ וכו׳‬
‫זכור וכו עיי׳ הראיה והדבר‬
‫ופריך איה חייבי עשה נ מ י ‪.‬‬
‫סשומ דמה שהוצרכו לו שהם‬
‫א״ל תשמור כתי׳ וכדר׳ איין נדאר״א‬
‫ב ‪ ,‬אזהרות בדיבור א׳משיס שהם ב׳‬
‫כ׳׳מ שנא׳ הפמר פן ואל אינו אלא‬
‫ענייניםא לשמירהממלאכה וא׳ לקידוש‬
‫ל״ת ‪ .‬א״ה לחו שאין בו מעשה כ מ י ‪.‬‬
‫‪, -‬היום ‪ .‬ואולילזה כיון הרמב״ן ולקדשו‬
‫־ עשות כתיב‪ .‬לאו שניתק לעשה נ מ י ‪.‬‬
‫היינו' שלא לחללו ולקדשו ‪.‬‬
‫דומייא דלאו לחסימה י‪ ,‬השתה דאתית‬
‫‪.‬‬
‫ד‪,‬זכוך‪,‬הוא קידוש בסה ‪ .‬אבל הרא״ם‬
‫'להכי כלהו נמי דומייאדלאו דהסימה‬
‫‪.‬‬
‫הבין תחלה דשמור וזכור שניהם רומזים‬
‫ע״כ •והשתא ק מאי משני אילי תשמור‬
‫‪.‬מל‪.‬קידוש היום • ולא ידעחי איך יס׳‬
‫כתיב ‪ .‬הא בחייבי עשה כמי כתי׳‬
‫!"״ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫;‬
‫‪},‬׳‪:‬ידשמור‬
‫ומשני‬
‫‪,‬‬
‫בהו‬
‫חפץ‬
‫נר‬
‫חיי•‬
‫יתרי‬
‫בהו שמירה דהוי או עשה או ל א ו ‪.‬‬
‫־ כגון הך דמגחול^יאמאי אין לוקין טליהס‬
‫ומנין דלא תשמור אלוין קאי ‪ .‬וא״ל‬
‫שהרי יש גהם‬
‫מעכה ואינם בכלל‬
‫דכיון דכתי׳ א״ל תשמור ע״כ דאתא‬
‫לאו שיש גו מטשה'‪.‬י״לדאצה״נדהו״מ‬
‫למעוטי שמירות דמ״ע ולרבויי דל״ת •‬
‫ל מ פ ר ף ה כ י אלא דטדיפא מינה שדיך •‬
‫דאי לא ‪ .‬לא תשמור ל׳׳ל‪ .‬לישתוק‬
‫כגון לאויס גמורים דלאו שאי; גו מע׳ש‪:‬‬
‫מניה ואנא ידענא דאכולהו לקידאכתי‬
‫לעשה י‪ .‬ולפום מסקנא‬
‫היכי שייך למעועי מלא תשמור מידי‪.‬‬
‫ניחא‬
‫ה כ ל ‪ .‬ועי״ל דלא הו״מ ש״ש‬
‫?‬
‫דאימא‬
‫למפרך ‪ •.‬מזייני יעשה נמי כתיב כהו‬
‫דלא תשמור מיעע שמירה‬
‫‪.‬‬
‫דכתי ביה שמירה‬
‫‪ .‬ועוד‬
‫‪,‬‬
‫איסכא‬
‫ולאו הניתק‬
‫יבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו•‬
‫עשה ‪ .‬גס א׳׳ל‬
‫משוס־דאיכא לרחוייזלאוי^כיאתא ‪.‬‬
‫דשמירה דכתי׳ כעשה היא כוללת כל‬
‫אלא כרכר אחר דפיהדי כצו‬
‫א״נ‬
‫התורה ולא ג ר ע מלאו שבכללות דאין‬
‫לקושטא דמלתא סבר פ״ס כדבר א ח ר ‪.‬‬
‫למעוטי‬
‫וה״ה ד ה ר מ ל מ פ ר ך מ ה נ ך משין‪',‬דפ׳‬
‫לפום‬
‫ראה דםתי׳ בהו ה ש מ ר א ל ^ ד ע ד י פ א‬
‫מסקנא דמסקינן טפמא דומייאיללאו‬
‫מינה יפריך ׳‪.‬אנל לא *‪ Vbi‬׳למה כיזב‬
‫מ מ ע ע נמי לאו‬
‫רש״י מל עשה האמולים ג פ ׳ ולאי יהיה‬
‫שבכללות כדאי׳ ב פ כל שעה דמ׳׳ב ‪.‬‬
‫חוור ע ״ ב התונמ ‪$‬סיפ>ה‪ °‬דקרא דלא‬
‫אבל לסוס ס״ד דאכי־‪.‬י לאי קים לן^וך‬
‫תוסף עליו דמשמע ראכל התו׳ קאי‪.‬‬
‫דל״ת ומרבי חייבי‬
‫לוקין עליו דלמזא ‪ .‬דליכא‬
‫לאו שבכללות ממלקות‬
‫לחסימה ‪ .‬דמה׳׳ע‬
‫אלא‬
‫‪,‬‬
‫טעמא^ודאי דלאד ‪!:‬בכללית נמי לוק ן‬
‫עליו׳ וי״ל דמ״מ ב׳ מיני שמירות יש‬
‫ירייה‬
‫ל ־ ^ ״ ל ‪ .‬ודז״ק‪:‬‬
‫י‬
‫נ ד ך * ן ד « א ׳ ‪ ^ :‬י הרא״ם‪.‬‬
‫'יוכל'‬
‫‪.‬שיש שמירה המיוחדת בעבירה ע צ מ ה ‪.‬‬
‫־‬
‫‪r‬‬
‫היא כמ״ש‬
‫שהברכה‬
‫ויש שמירה כללית לכל ה ת ו ר ה ‪ .‬וכיין‬
‫•רש״י פ ׳ בשלח סלאחא' שיביאו היה‬
‫לכתי׳ א״ל תשמור ע״כ דאתא לרבויי‬
‫נעשה לחם משנה • שאפי׳ לוקש חצי‬
‫שמירס סרעית ולמעיטי כללית מיתורא‬
‫עומר היה מוצא ב׳" עומרים שלמים‪.‬‬
‫דאם תשמור ואע״ג דלפום משקנא נמי‬
‫בס 'בראשית ‪.‬‬
‫וככר‬
‫כתכתי בזה‬
‫לא דרשי בה מ י ד י ‪ .‬מ״מ י״ל דאתי^א‬
‫‪,‬‬
‫׳לדרשא אחרינא ‪ .‬אבל השתא דבעי‬
‫למימר דאתייא לאורויי מחריבי מלקית‪.‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫ע״ש‪:‬‬
‫י‬
‫למען יאריפון ;‬
‫כוונת‬
‫פ י שאין‬
‫‪,‬‬
‫הכתו׳ לו׳ שאם לא‬
‫ע״כ למטוסי עשה אתא ‪ .‬אלא דק׳‬
‫יככד לא יאריכוןימיו ולא יקצרו! דהא‬
‫דאכתי אמאי לא סריך משאר השמד‬
‫אמרינן לעיל דמשו״ה‬
‫כתי׳ אלהים‬
‫רטשה שהם סרטיים על דבר מיוחד‬
‫דבעשרת ׳הדברות אם עובר‪ .‬מקבל‬
‫״‬
‫סירנגצמ?^‬
‫פרפח‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫יסיי‬
‫נט‬
‫פורעטח דכאןנמי יש פורעגוהדמכלל‬
‫דכופי; עליה • אבל אי; זה נ ר כ ל ל ‪.‬‬
‫שומע לאו ‪ .‬ומה״ע קי״ל‬
‫גס א״ל דהא דאין טפין היינו קודם‬
‫דמצוח עשה שמחן שכר בצדן' אין‬
‫שהעשה העבירה ‪ .‬אבל במעגישו ע ל‬
‫וחי״ל ‪.‬‬
‫מה שעבר דאינה במ״ע אלא במל״ח‪.‬‬
‫והנה החוש׳ כחולין דק״י הק׳ מצדקה‬
‫משו״ה גם בשלוח הקן כ ו פ י ן ‪ .‬להא‬
‫דאכפייה רבא לר״ן בר אמי אע״ג‬
‫לאין ביד כופין היינו קודם שהעשה‬
‫רמתן שכרה בצדה ‪ .‬וחי דאכפייה‬
‫העבירה שלא הזהירה ההו׳ לכפוחם‪.‬‬
‫בדברים ‪ .‬א״נ בצדקה איכא לאו דלא‬
‫וגם חז״ל לא הקנו בזה אבל אחר‬
‫ילא תאמן • ע״ש ‪ .‬יראיתי‬
‫העבירה ודאי אע״ג דמדאורייח׳ אין‬
‫להרב בעל מש״ל בהל׳ עבדים פ״ג דין‬
‫מדרבגן כופין ובמ״ע‬
‫הן אהא‬
‫כופין עליהם דזהו עונשם‬
‫‪,‬‬
‫תקפי!‬
‫יד הק לשיגוייא קמא‬
‫‪,‬‬
‫כופין‪ .‬מ״מ‬
‫דאפי בלאו‬
‫שמחן שכרה בצדה לא הקנו לכנות‬
‫אי א«כא מתן שכרה בצדה אין טפין‬
‫ונ״ש בשמהן שכרה בצדה אבל בל״ח‬
‫עליה ‪ .‬מהא דאמרי׳ פ׳ שילוח הקן‬
‫דשילוח הקן אע״ג דמראו אין מלקין‬
‫דקמיא ההוא דגזיגהו לן;דפא‪ .‬ושלחה‬
‫בשום ל״ח הניחק ‪.‬‬
‫מדרבנן מלקי!‬
‫ואח״ך תפסה נגדיה״ ר ‪ ^ /‬ו ד ה אמ״ל‬
‫בטלס‪ .‬ואפ‪ ,‬בזו שמח״ש בצדה דלא‬
‫רבי לה גדפה‪.‬ושלסה^ נמאן אי כר׳‬
‫‪.-‬נאמר כלל זה אלא להבא דאין לה‬
‫יהודה לוקה‪.,‬ןאינו‪,‬משלח ‪ .‬איכר^גן‬
‫ע ע ם ‪ .‬ובאמת נ ר‬
‫ברור‬
‫משלחואיגנ לוקה‪ .‬לעולם כךבנן[ומכת‬
‫לכל מבין ואני המה על הרב מש״ל‬
‫מ ז ד מ ן ‪ • .‬והק׳ להא שילוח‬
‫שהק מההוא דגזינהו ל ג ד פ ה ‪ . .‬נ ר‬
‫הקן מת״ש בצדה ‪ .‬ובשלמא' לשיטייא‬
‫דםוכר דמ״ע שמחן שכרה כצדה אין‬
‫בחרא ניחא ‪ .‬דהחם איכא לאו ללא‬
‫טפין א פ י ‪ /‬ל ש ע ב ר ‪ .‬וא״כ דעדיפא‬
‫חקח ‪ .‬אבל‪ .‬לשינוייא קמא קשה \‬
‫מינה חקשי ליה היאך לוקה על שיליח‬
‫והצ״ע ‪.•.‬ואמש שהוא‪.‬קיש• עצום ‪. ,‬‬
‫הקן‪ .‬והא מחש״ב ול״ד ללאו דהסימה‪.‬‬
‫סברי‬
‫אלא ודאי א מב פנים או שנאמר‬
‫התוס דלא‪ .‬תאמן ולא סקסון לא הוי‬
‫דכיון שיש בו לאו הרי גילה הכהוב‬
‫אלא בבא עני‪.‬לפניו לשאול ולא נתן‬
‫שילקה ‪ .‬או דכלל זה להבא נאמר‬
‫ל י ‪ .‬אבל בעני הבא לשאול מהצבור‪.‬‬
‫ולא לשעבר ‪ .‬וא״כ מאי ק״ל מההוא‬
‫וצטר כופין היחידים ל י ת ן ‪ .‬אס אינם‬
‫דגזינהו‪ .‬דמכ״מ דרבנן במקום מלקוח‬
‫טחני ליכא לאו ‪ .‬אלא חיובא בעלמא‬
‫דאורייתא ק א י ‪ .‬ואין להק א״כ ההוא‬
‫דמח״ש בצדה אין‬
‫דלא הוה מיקרי אביה אמאי אמ״ל‬
‫כופין ‪-‬עליה ‪ .‬אגל מורו דאיכא לאו‬
‫היה מלקין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מרדוח‬
‫ולכאן׳ היה‪.‬נראה דבחי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רמי עלייהו וכיון‬
‫‪,‬‬
‫שדבר זה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שנקוה‬
‫דילמא לשעבר‬
‫ו ‪f‬‬
‫‪i‬‬
‫אוחו‬
‫חיים‬
‫יתיי‬
‫אותו‪ .‬י״ל דנכל מ״מ איןמלקין לשענר‬
‫רצה לאכול דם שלא נ ט ף אוחו חלילה‬
‫כמש״ל‪ .‬ועייל דהתם השכרקאי דוקא־‬
‫ואלו קושיוח גדולוח ‪ .‬לכן נר׳ כמ״ש‪.‬‬
‫• ודו״ק‪.‬‬
‫על העשה דסמיך ליה ‪ .‬אנל גני צדקה‬
‫סמוך ללאו דכתיכ ולא ירע וכו׳ כי‬
‫ך ץ י י ן בחחתיח ההר וכו הכיאמרי׳‬
‫נ ג ל ל ו כ ו ׳ ו י ׳ ׳ ל ‪ .‬ו ע ״ כ נ ר דם״ללהתוס׳‬
‫‪.*.‬וכהנו‬
‫‪,‬‬
‫סי רע״ק דס״ח‬
‫‪,‬‬
‫נ ת י א׳ דודאי קושעא הוא דהיכא•‬
‫החוש ואע״ס שכנר הקדימה נעשה‬
‫עליו כמו‬
‫חוזרים כשיראו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דמת״ש נצר הלאו טפין‬
‫‪,‬‬
‫ונשמע ‪ .‬שמא היו‬
‫גכי דם דכתי׳ לא תאכלגו למען ייענ‬
‫האש הגדולה שיצאה נ ש מ ח ן ‪ .‬ע כ ״ ל ‪.‬‬
‫לך ‪ .‬ועעמא דא״א לו דהכתונ טון‬
‫והדנ מ ק ׳ זקנינו ז״ל הק׳ דמה הועיל‬
‫נ כ ז י נ ת השכר לו׳ זהו עונשו ותו״ל‪.‬‬
‫להם חזדחם ‪ .‬דבשלמא אם מ״שנעשה‪,‬‬
‫דהא איכא כיה מלקות ככל הלאוין‬
‫ונשמע היה נדינור בעלמא יל כן׳‬
‫אלמא דאית כיה עונש כידי אדם ‪.‬‬
‫שיוכלו לחזור ולא יחששו ‪ .‬דאעו אדם‬
‫וכון שכן‬
‫וליאי^ טסין עליה ‪ .‬ולאי•‬
‫‪,‬‬
‫שהנעיח חנירו לחה לו מהנה אינו יכול‬
‫נאמר השכר אלא להוסיף לו עונש‬
‫לחזור ‪ .‬אבל בנד״ד שאמרו נעשה‬
‫ולא לסחות מעונשו < ומה״מ נמי ג ט‬
‫ונשמע קבלו עליהם בא^ה ו נ ש נ ו ‪.‬‬
‫שילוח הקן‬
‫דלאו ד י ד ה ‪ .‬איח כיה י‬
‫‪,‬‬
‫דכהי׳ נפרשח משפעים ויקח ם׳ ה נ ד ת‬
‫מלקוח כי לא יקיים העשה ש נ ו ‪ .‬ולא‬
‫ויקרא באזני העם ויאמרו‪.‬כל‪.‬וכו׳‬
‫חיקן העבירה אלמא דיש בלאו שלו‬
‫ופירש״י שם דפ; זו נאמרה נדי כסיון ‪.‬‬
‫עונש בידי אדם ‪ .‬וא״כ ע״כ דאין‬
‫וכחי ויקח מ ש ^ א ח הדם וכו ויאמר‬
‫כתיבת שכרו אלא לעסויי ע ו נ ש א ‪.‬‬
‫הנה דם הכריח אשר כרח הי עמקם‬
‫אנל גני מ״ע שאין בהם עונש בידי‬
‫ע׳׳כ הדברים ועוד היכיקאמר מכ‪£‬ן‬
‫אדם ‪ .‬וכן בצדקה דלאוי דידה אין‬
‫מודעא וכו׳ שמודעא זו‬
‫לאו כלים‬
‫בהם מלקות שהרי לאו שאין בו מעשה‬
‫•היא שקודם האונ^ נחרצו^ וקבלו‪:,‬‬
‫ליקין‪.‬סליו‪ .‬א״כ השכר‬
‫והאריך נזה ע״ש נשהזצ״ע נ ד נ ר ‪ .‬ונאמת‬
‫שנכתב ט הוא לו׳ זהו עונשו ותו״ל‪.‬‬
‫שכן נראים "ששמי הכהו׳‪ .‬ולכאו׳ היה‬
‫שהרי לא עשה בו הכתוב שום עונש‬
‫נ ר דשטעחם לאו כלום היא ‪. .‬דהא‬
‫בידי אדם לכן אין כופין ע ל י ה ‪ .‬וחילוק‬
‫•איןמחוייבים לקיים שטעתם ‪. .‬אלא‬
‫זה נ״ל נכון דאל״ךק מובא לדבריהם‬
‫כאשר ירצו לקבל התורה שהזהירה על‬
‫דאפי בלאוין הכי‪ .‬הוא ‪ .‬א״כ אמאי‬
‫שנו שיא ‪ .‬אנל כיון שאינם מקנלים‬
‫נקס ברייחא מצוח עשה וחו דהא בדם‬
‫התו׳ יכולים הם ל ע ט ר על ה ש ט ‪.‬‬
‫כחיב למען יימב לך האם נאמר שאם‬
‫אלא דא״כ ק׳ ממ״ש התום׳ שם נהא‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫הוא ואין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫שרשת משסנרם‬
‫וכו‬
‫ויהושע השביעום‬
‫‪D‬‬
‫פרשת משפטים‬
‫לקא׳ מכאן מולעא וכו׳ להא משה‬
‫‪,‬‬
‫חיים‬
‫‪>V‬‬
‫עיש ומאי‬
‫קושייא הא לא ירצו לקיים שבועתם‪.‬‬
‫ואלה ונו׳ הרא״ס האריך‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ועול לאפי ב׳׳נ מוזהרים על בל יחל‬
‫בזה ודבריו מגומגמים מאל ‪.‬‬
‫בזה הרב משיל‬
‫אבל הנר׳ בעיני ררש״י מי כדעס ר׳‬
‫‪,‬‬
‫וכו׳ כמי שהאריך‬
‫בראיות בפ״י דהל׳ מלכים עיש ‪ .‬ועוד‬
‫‪,‬‬
‫יהודה ללינין במרה איסקול‪.‬‬
‫)כפיי‬
‫‪,‬‬
‫בס׳ יחרו ‪ .‬וגם לקמן בס׳ זו ‪ .‬ומ״מ‬
‫התום דאע״ס שאמרו נעשה ונשמע‬
‫חזרו ונשנו בםיני‬
‫הראי׳ם‬
‫לא היה אלא דיבור בעלמא ‪ .‬והיו‬
‫עצמו ‪ .‬ועכשיו נתרן‬
‫שראיתי‬
‫למהרש״א דל שתירץ לקו‬
‫‪,‬‬
‫יכולין לחזור כיון שלא היתה‬
‫בשבו‬
‫‪,‬‬
‫ע״ש ‪ .‬לכן נל׳ דודאי לא היתה שים‬
‫‪ .‬כמיש‬
‫קושיותיו ח׳‬
‫לא׳ ‪ .‬א׳ למה לא סתח בשעם הסמיכות‬
‫תחלה ‪ .‬י״ל דרש״י רצה‪ .‬לס׳‬
‫דאפי‬
‫‪,‬‬
‫שבו׳ ‪ .‬דהא דכתי הנה דם הברית‬
‫לסי סירושו שסי׳‬
‫אשר וכו׳ לא הוי על מה שקרא לפטהם‬
‫כאמ וא״כ איכא‬
‫בס׳ הברית אלא מלמצות ב״נ והמצות‪.‬‬
‫ס י ל ק ‪ .‬עכי׳ז ק׳ ולמה נ ס מ כ ה ‪ .‬משום‬
‫שנצעוו במרה ‪ .‬ועליהם נ ש ב ע ו ‪ .‬א ב ל‬
‫רמסהמא ס מזכח ואזהרת כרובים‬
‫המצות שעתיד לצוותם לא היו אלא‬
‫לא נאמרו אלא ע ם אזהרוח מלאכת‬
‫בדיטר במלמא מ״י שהקדימו נעשה‬
‫המשכן‬
‫מני‬
‫לנשמע‪ .‬כלו׳נמשה מה שנשמע אח״כ‪.‬‬
‫שייכי‬
‫והיו יכולים לחזור‪ .‬ומ״מ הק׳ החוש׳‬
‫נצעוו בהם סעם א׳‬
‫שסיר שכיון שהקדימו נעשה לצשממ‬
‫ולפרשם מיד בציווי א׳ אלא לו לך‬
‫מאין הרגלים לו שעכשיו יחזרו בחכם‪.‬‬
‫שתשים סנהדרין ונו׳ ומה שח יש ל׳‬
‫מד שהוצרך כסייה ‪ .‬אלא ע״כ משוס‬
‫מפני‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫רדיגים גם ^ ס י נ י‬
‫‪,‬‬
‫למי׳ רכך‬
‫הוא‬
‫‪,‬‬
‫דכהובי׳ אח״כ‬
‫‪ .‬ועוד שהמצות‬
‫דהני‬
‫אלו שכבר‬
‫היי׳ל להקדימן‬
‫‪,‬‬
‫ד א ולא ל׳ המכילתא ‪ .‬הוא‬
‫זיל ‪.‬‬
‫שר״א ביאר יותר ההיליק‪ .‬שבין אלה‬
‫ועי״ל דאסי׳ אם נשבעו היו יטלים‬
‫לגאלה‪ .‬ומה כלא הביא דברי ר׳ אבהו‬
‫לחזור מיראח האש הגדולה ‪ .‬דהוי‬
‫באלה הילדות‬
‫וכו ודומיהם מפני‬
‫כשט׳ בשעוח שעל דעת כן לא נשבעו ‪/‬‬
‫בשם לא שממנו חידוש בתום׳ הואו׳‬
‫ועי״י בדרושים ‪:‬‬
‫שכבר ידענו שהא׳ פסולים ‪ .‬אלא‬
‫האש ‪ .‬ושלא כחי מהרש״א‬
‫‪,‬‬
‫סליקא לה סרשה יהרו ב ס י ד ‪:‬‬
‫שדרך‬
‫‪,‬‬
‫הכתו׳ לו׳ ואלה כאשר יהיו‬
‫השטים חלוקים מהאי ‪ .‬אבל‬
‫כאן‬
‫שהשמיעט חידוש שגם הס היו בסיני‬
‫העסיקו רש״יז״ל • ומ״שדילמא הואו׳‬
‫הוא‬
‫חפץ‬
‫שרשת משססים‬
‫הוא מוסיף וחסרון הואו אינו להוסיף‬
‫ולא לפסול ‪ -.‬אני אומר דבר ברור‬
‫שמיש אלה ססל אח הא׳‪ .‬לאו מילחא‬
‫ססיקחא היא אלא משום דמייחי עלה‬
‫רא דחהו וטהו‪ .‬נקמו האי לישנא‬
‫דסיסל‪ .‬אבל אין משמעות אלה לפסול‬
‫רק לו אין אצה כמו אלה ‪ .‬ועל כן‬
‫לגבי חולדות השמים שהיו הראשוני'‬
‫ססולין אמרו שהעדר דימוים הוא‬
‫משום סישילים ‪ .‬וה״נ אי הוה כחי׳‬
‫אלה הוימ שאין אלה כמו־ אלה ‪.‬‬
‫שהראשוני׳ מסיגי ואלה אינם מסיגי‪.‬‬
‫משו״ה כתי׳ ואלה שהוא מוסיף לו׳‬
‫שכולם מסיני היו ‪ .‬אע״ס שלא היו‬
‫ממש בקילוח וברקים כעשרההדנרוח‪.‬‬
‫שאיכ היו נכחבים בלוחות עמהם ‪.‬‬
‫ומ״ש דהא כבר כחי׳ אלה המצוחי״ל‬
‫דאי לא הוה כתי׳ ואלה אלא אלה הו״א‬
‫דלא נאמרו מסיני דאלה המצות לא‬
‫קאי עלייהו דהא בסי׳ חילקם הכתוב‬
‫מהאי בחי אלה ‪ .‬א״נ הו״א דדוקא‬
‫שאר משסמים הנכחבי׳ להלן נאמרו‬
‫בשיני‪ .‬אבל סרשה זו שנאמרו במרה‬
‫ודאי לא נשנו בסיני י קמ״ל ואלה ‪.‬‬
‫ונזם יחורצו כל שאר קושיותיו שם‬
‫דוק וחשכח ‪ .‬ולס״ז נר׳ דד״ש ודי‬
‫דמכילחא לא סליגי‪ .‬ומה שמק׳ עוד‬
‫דהיאך אמדו אלה סיסל‪ .‬דהא כתי׳‬
‫אלה המצוח ‪ .‬וכמו שהאריך השיח‬
‫בזה ‪ .‬דכלל זה נאמר באלה הנאמר‬
‫קודם הדבדם ואחר דברים הקודמים‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חיים‬
‫וסמוכים לו לעיל ‪ .‬אכל אלה אחר‬
‫הדנריםאין בו לא לססול ולא להוסיף‬
‫םהרי א״א לכחוב ט חי׳ ואלה בואו׳‬
‫שאין על מה להוסיף ולא לססול ‪.‬‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫ושריר‬
‫נחעניח לכ״א רש״י דה‬
‫אל •מול וכי' ז״ל כל ימוה‬
‫החורף שעסקו כמלאכח המשכן שרחה‬
‫שכינה בהר ומשם ניחנו כל המצות‬
‫בקולי קולות ולסידיס כיוס עשרת‬
‫הדברות עד וכוי ע״ש ‪ .‬וזה דברי‬
‫הרא״ס‪ .‬ואולי גם הרא״ם סובר כן‬
‫אלא ששאר כל התו׳ לא נאמרה ימעמד‬
‫כל יש׳‪ .‬ודו״ק ‪ .‬ועיי׳ חוס׳ שיבח‬
‫ד״א ‪ .‬ודו״ק ‪ :‬י‬
‫ך ׳ י ך ן כי תקנה ‪ .‬מיד ניד‪ .‬חימה‬
‫היכי קא׳ דמכרוהו ב״דלא‬
‫יצא בשש‪ .‬דכי ימכר עיי אחרים‬
‫משמע כדאי״ ס״ק דקי׳ ד' יד‪ /‬ותו חימה‬
‫ליל לאוטחי מקרא דכי ימוך ת״ל‬
‫מגיש דעיבד מברי כמ״ש הרא״ם לעי׳‬
‫והראיס מחקמ״ש רש״י אבי מכרוהו‬
‫ב״ד וכו׳ וקושיא זו היקשי גםלדדה‪.‬‬
‫ולכאו׳ נר׳ דרש״י לא ס״ל כשימח הש״ש‬
‫דכי ימכר מיי אחרים משממ ‪ .‬וזו‬
‫היא דעת המכילתא דהש״ש דס״ל כן‬
‫ס״ל נמי דכי חקנה מאחדם משמע‬
‫וכן‪.‬כסב רש״י שם ד׳ יד׳ עיב דה‬
‫מכרוהו ב״דנמכר לשש דכי הקנה עיי‬
‫אחדם משמע אבל המטלחא לא ס״ל כן‪.‬‬
‫משו״ה כחב רשיי אבל מכרוהו ב״ד‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫לא‬
‫‪.‬‬
‫חפץ‬
‫סרשח‬
‫חיי•‬
‫פנדם‬
‫סא‬
‫לא יצא ב ש ש ‪ .‬דכי ימכור נמי היינו‬
‫ומה״מ גופיה משממ לן דכי ימכור‬
‫ב׳ דברים‬
‫י ע״י אחרים משממ ‪ .‬ובזה ניחא כ״מ‬
‫כסירש״י שם ‪ .‬אבל השחא דקי״ל דכי‬
‫שהקשינו ל ע י ל ‪ .‬אך פשמ• הל אינו‬
‫במ״ע ‪.‬‬
‫ונכחבה מסט‬
‫חקנה במכרוהו‬
‫ב״ד ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫א׳׳פ איכא‬
‫למילף מג״שדעברי עברי דכי ימכור‬
‫דייה‬
‫נמי במכרוהו ב ״ ד ‪ .‬אך ק' מאי הוכחה‬
‫היא ז ו ‪ .‬אס *במוכר עצמו הירי כבר‬
‫מורה כן‪-‬וצ״ע ‪:‬‬
‫בגפו ‪ .‬עיי בחידושי‬
‫אם‬
‫‪,‬‬
‫קידושין דף׳ ך הארכנו בזה ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך!‬
‫נאמר כי ימוך וכו׳ ומאי קו׳ג דהחם‬
‫אם בעל אשם‪.‬־ עיי׳ הרא״ם‬
‫ואיני‬
‫מבין‬
‫דבריו‬
‫דמי‬
‫לא כחי אלא יציאח היובל ‪ .‬והכא‬
‫הכריחו לו׳‪.‬דאיירי שנשאה בעבירה ‪.‬‬
‫כחי׳ יציאה׳ השש"‪ .‬ואיל דאיכא למילף‬
‫דלמא בהיחר א ‪ :‬מ ? ׳ ‪ .‬׳ ו ה ״ ק מ ס ו‬
‫‪.‬יוכמ״ש‬
‫‪.‬יצא ולא ימסור לו שסהה ‪ .‬ואם בעל‬
‫דשכיר‬
‫מפני שהיה כשוי ליש׳‬
‫ליה מג״ש לשכיר שכיר‬
‫;‬
‫הרא״ס‬
‫דג״ש‬
‫‪ • .‬דליחא‬
‫שכיר היינו מדכחי׳‬
‫שפחה‬
‫הוא‬
‫במכרוהו ב״ד‬
‫ויצאה שפחחו עמו •ועז״א יזה * א״א‬
‫כי משנה שכר שכיר בס׳ כי ימכר ‪.‬‬
‫דהרי כבר נאמר האשה וילדיה ולא‬
‫יבס׳ כי ימוך כחי כשכיר כ ח ו ש ב ‪.‬‬
‫חצא • ואעיס שלא היה ש ל ה נגה״ד‬
‫ימכר‬
‫י שהרי מבואר בכהוב ה ס כ ו ‪ :‬זהו דרך‬
‫גוסיה במוכר עצמו איירי וכמ״ש ‪.‬‬
‫רז״ל לבאר לשון הכהו׳ הסחוס שלא‬
‫וא״ל דאכהי הא״ סרשה יחירה דכבר‬
‫י יראה כ ס ו ח ר ‪ .‬וסשומ הוא ‪ .‬יק״ל‪.‬‬
‫כחי כי ימכר וכו דליחא דאכחי כי‬
‫•לדבריו כסם שהיינו‬
‫‪,‬‬
‫ולסי סירש״י להכא‬
‫‪,‬‬
‫ס״לילכי‬
‫‪,‬‬
‫אף‬
‫מתוקמי חרוויהו •במכרוהו ב״ד נמי‬
‫יכולים לסרש בעבר האדון‬
‫היקשי ‪ .‬אלא ודאי שכן דרך משנה‬
‫כך נוכל לס׳ נ ע ב ר ה ע ב ד ונשאה ‪.‬‬
‫תורה להוסיף ע ל מה שכחב לעיל ‪,‬‬
‫והוא דהיכא משאה בעבירה ‪ .‬יוחר‬
‫ועוד הימה דכמה דינים הכא ‪ .‬כגון‬
‫קנסה החו׳ האדון שמסרה ל ו ; ולא‬
‫אס בגפו וסו׳ והיכי מצי לשחוק מהאי׳‬
‫העבד שלקחה מאימה רבו באונס ואין‬
‫סרשה ומסרשה דהחם נמי לא סגי דלא‬
‫ראוי לקונסו‪ .‬משו״ה' מיימי דאי הכא‬
‫יציאח' יובל‬
‫בכנמניח איירי הול״ל אם אדוציו וכו׳‬
‫ואזהרה לא תעבוד בו וצ״ע‪ .‬ובדוחק‬
‫כדכחי׳ באר ה כ י ‪ .‬ודברי הרב מש״ל‬
‫י י״ל דכוונת רש״י דכיון דהחם במו״ע‬
‫ס״ג דעבדים דין ד׳ אין נראים ל י ‪.‬‬
‫כתי׳ כי ימוך ונמכר‪ .‬אם איחא דהכא‬
‫אס אדוניו וכו׳ייעיי׳ הראם‬
‫• למכחבה ‪ '.‬דכתי׳‬
‫בה‬
‫ך״ך!‬
‫נמי במו״ע איירי הול״ל כדכחי׳ החם‬
‫הק׳ טמא דהיבה היא ‪ .‬ולא‬
‫ולימא כי ימוך אחיך ונמכר לך שש שנים‬
‫נהירא דמסירח שפחה לא ה ר אלא‬
‫משום‬
‫ח‬
‫סרשמ משפמים‬
‫י‬
‫י‬
‫ם‬
‫משום ד ע ע ׳ עובד ביום ובלילה״‪ .‬ואמו‬
‫לגופיה אחא שמגישי לפניה‪ .‬ומשו״ה לא‬
‫אם מחל לו ה ר ? יכריחנו הכחוב לענוד‬
‫דרשי׳ איסכא דא״כ לא הוזכרה‪,‬שם‬
‫ו ת ע ב ׳ ‪ .‬ומהכא ילפי׳ דע״ע עובד‬
‫מזוזה‪ .‬אך ק דא״כ מאי האי דקא׳ א״כ‬
‫בפ״ק ד ק י ׳ ר ע ״ ו ‪ .‬ועוד שאיך יחכן‬
‫למה נאמר וכו ומפי הול״ל לאל המזוזה‬
‫שאיסור האשור ליש׳ יהיה מצוה ב ע ב ד ‪.‬‬
‫אצשר״ך להגשה להא עיקר משמיה‬
‫נהיר‬
‫לקרא הכי הוא‪ .‬ושמאי״ל לאי משום‬
‫דוהחנחלחם הוא במי שכבר בא לעולם‪.‬‬
‫הגשה לישחוק קרא מיניה והכי הול״ל‬
‫דאעו מחריב לקנוח עבדים לקיים מצווח‬
‫והיגישו אלוניו אל האלהים ורצע אלוניו‬
‫‪ ,‬והחנחלח‪/‬ואע״ג דרי״ש נפקה ליה רשוח‬
‫אח אוזנו בללח ולא לכחיכ הגשה כ ל ל ‪.‬‬
‫מקרא ראב״י נפקה ליה משברה ואפושי‬
‫אלא לאקשויי אחא מיהו אס נאמר‬
‫פלוגחאלא מפפינן ‪.‬וכ״ד הרמביס‬
‫די״גשהזו מעכבת מכ״ס או אצל דלת או‬
‫ז״ל ס״ג דהל׳ ע ב ד י ם ‪ .‬וכן נר׳ מהא‬
‫אצל מזוזה קשה‪ .‬ונר לולאי האי הגשה‬
‫דסריך בס׳ ו דחמורה שסחה כנעניח‬
‫אורחא דמילתא קא׳ קרא ‪ .‬ל ה א ולאי‬
‫למ״ע מישרא שרי ולא הוי א ח נ ן ‪ .‬ולא‬
‫‪ .‬כיו! מ ר צ ע ע״ג הדלחודאי שהרי הוא‬
‫והתנחלתם‬
‫ומ״ש משום‬
‫לא‬
‫‪,‬‬
‫סריך בסשימוח מסי דמצוה היא ‪.‬‬
‫די׳ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מקורב אצל הללת אלא לקרא ה״ק‬
‫אל הרלח וכו׳ הרא״ם הצ״ע‬
‫שיחקרב בין אצל הדלה בצל שאין בי‬
‫‪ .‬בזה וכבר האיר עינינו בזה‬
‫מזוזה ‪.‬שיעמול במזוזה ררצע בללח ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כלל‬
‫‪ .‬הרמב״ם סיג דהל׳‬
‫‪,‬‬
‫עבדים דין‬
‫ע‬
‫יחירא הוא‬
‫והא‬
‫ללא• לכחוב‬
‫שכחב ומגישו לסוף שש אל הדלה או אל‬
‫והגישו‪ .‬ומהיכא חיחי שצריך שיעמול‬
‫המזוזה כשהם עומדים צבנין ונוקב וכו׳‬
‫אצל ה ל ל ח מ מ ש ‪ .‬א ל א להיקשאאחא‪.‬‬
‫‪ .‬ע ד שיגיע לרלח ולא נאמר מזוזה‪ .‬אלא‬
‫וגם‬
‫שיהיה ש מ ד בין אצל דלח בין אצל מזוזה‬
‫ומה מזוזה כשהיא עומדת אף הדלת‬
‫‪:‬כשהיא ש מ ד ת ‪.‬אבל הרציעה בדלת‬
‫ועיי מ״ש‬
‫‪,‬‬
‫בזה הל״מ‬
‫והמיל‬
‫אנחנו כחבנו ש ד בזה בחי׳‬
‫קידושין‬
‫קחנו מ ש ם ‪. .‬יק״ל‪:‬‬
‫‪ 1 T‬ל א‬
‫חצא ומ׳‪.‬׳‪,‬עיי״ הרא״ס‪,‬‬
‫אעיסשאין כאן מזוזה מ כ י ‪ .‬ונראה‬
‫הק׳ היכ* קא׳ יכול העברי‬
‫דמ״ש אע״ס שאין כאן מזוזה ר״ל שאין‬
‫יוצא בראשי איברים‪ .‬דמהיכא נ י ל ף ‪.‬‬
‫‪ :‬הרציעה במזוזה ‪ .‬אבל צריךשתיהיה‬
‫אי מק״ודעבד מ מ נ י הא אדרבא איכא‬
‫‪ .‬מזוזה כדמשמע מהחלה לשונו‪ .‬שכתב‬
‫למעבד ק״ו מאמה העבריה ‪ .‬ע״ש •‬
‫ב מ י ן ‪ .‬ויש לדחוח‪ .‬ודאתן‬
‫ודבריו חמוהים דמאי ק״ו איכא מאמה‬
‫ל״ק קישיית‬
‫ל הא איכא למיסרך מבד כנעני יוכיח‬
‫הרב זיל דמזוזהלאולטסיה אתאדהא‬
‫בראשי‬
‫שמדים‬
‫מלה מיהא‬
‫דהשתא‬
‫שאינו יוצא בסימנים* ויוצא‬
‫אברים‬
‫חפץ‬
‫אברים ״ אבל המכילתא‬
‫לכ‬
‫הראיס • ושי׳‬
‫חיים‬
‫פרשה משפעים‬
‫סב‬
‫הקשו קו׳‬
‫אע״ג דאיח ביה קיו מסי איה •לן‬
‫כחירוצא‪ .‬קמא‬
‫דומייא דעגריה‬
‫למעושיה מהקישא‬
‫דהרא״ם ‪ .‬ועיי׳ בילקוט ‪ .‬עוד הק'‬
‫ראיה בה נמי ק י ו ‪ .‬ועיי׳ בחי׳ לקידושין‬
‫הא כיון דאיכא לאוקומיהיקישא וק״ו‬
‫הארכהי בזה ‪:‬‬
‫מוקמינן‪ .‬וצ״ע ‪ .‬ומהרש״א בקידושין‬
‫ד״)־־‪,‬‬
‫דיך דיה דלא ג ר ע כתב עליו דלק״מ‬
‫והסדה׳‪ .‬הראיס הק ל״ל‬
‫‪,‬‬
‫קרא לגדעון כססח״ל מ ל ש‬
‫דכיון דאין היקש למהצה מתבעל הק־״ו‪.‬‬
‫וכו מואו דוכי תשיג ודבריו מגומגמים‪.‬‬
‫עיש ‪ .‬ואמת שכל צדדו התוס בחולין‬
‫דלמה הוצרך לואו דוכי תשיג דהא‬
‫דקי״ו דיה מה ‪ .‬ובסםחי‪/‬דכ״ד‪ .‬אבל‬
‫ט ל ה מילחא מ ל * ישכיר שכיר מציגן‬
‫במציעא דקי״ד דה ואידך כחבו כדברי‬
‫למילף דהא בנמכר לגוי נמי‬
‫כתי׳‬
‫הרא״ם עיש ‪ .‬ומ״מ לכאו דבריהם‬
‫שכיר כדאי בהדייא‬
‫בקידושין‬
‫דיי‬
‫תמוהים שהרי כתבו התום ‪ ,‬קי ד״ר‬
‫עיש • ולעיקר קושייתו עיי בתום שם‬
‫ע״בד״ה מ״עדהקישא דעברי לעבריה‬
‫משמע בהדייא מדבריהם שם דגרעון‬
‫לא אצסריך לקנין כ ס ף ‪ .‬דאיכא למילןו‬
‫למילף מגוי ״ ‪ p'p‬טעמם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬לא מציגן‬
‫‪,‬‬
‫ליה מ ל ש דשכיר ש כ י ר ‪ .‬ולא אצעדך‬
‫בחידושינו ״ גס מיש הרב זיל דאצטריך‬
‫הקישא אלא לשאין עברי יוצא בראשי‬
‫והסרה למסדין אותה בע״כ של‪:‬אב ‪.‬‬
‫אברים ‪ .‬וכן חי הרמ״ז ז״ל ‪ .‬ץליחא‬
‫‪.‬כדאי בקי׳די״ח ‪ .‬הם דברים תמוהים‬
‫דאכתי צריך הקישא לשתהא עבריה‬
‫דהאי‪ .‬מילתא לאו דאורייתא קיא אלא‬
‫וכן‬
‫דרבנן תקנו כך ‪ .‬ומעמא משום סגם‬
‫לשיהא ע ב ד גקנה בשטר‬
‫‪.‬משסחה כדאי התם‪ .‬והאי נגממא וראי‬
‫‪ .‬דגמכר‬
‫לאו דאורייתא ‪ .‬עוד כתב דליכא למי׳‬
‫לגוי אינו נקנה בשער כמ״ש הסוס׳‬
‫דוהפדה אצעריך לקנין כסס • דלישתוק‬
‫שם דיה הואיל • עיש ‪ .‬וא׳׳כ'הדרא‬
‫מניה ותיתי מהקישא דאחרת ‪ .‬סובר‬
‫קו׳ למכתה ‪ .‬וי״ל דודאי בעלמא אית‬
‫הרב זיל דאטיג ראשה מקנייא סעי׳‬
‫לן לאוקומי הקישא וקיו כיון דק״ו‬
‫בסרומה ‪ .‬ובאמה בעינן דנר‪-‬משום‬
‫י\כא‬
‫• גירעון כדאי‪/‬התם די״א אסי״ה עיקר‬
‫היקשא‪ .‬למלתא‬
‫קנין כסס נילסמאשה ומדומים דימוי‬
‫‪,‬‬
‫יוצאת ביובל כמ״ש תום שם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אצעריך‬
‫כאמה • דמהקישא גסקא‬
‫סברא הוא לא ד ח ק ליה כל‬
‫דאיכא‬
‫לאיקומי‬
‫אחדתא ‪ .‬אבל‬
‫הכא כיון דהך קיו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ידעי׳ דבעינן דינר‪ :,‬או‪..‬ב׳ פרושות‪-:‬‬
‫זה‬
‫דאיכא בע״ע שייך נמי בעבקיה‪ ,‬דאי‬
‫לאו קרא היה ילפי׳ מק״ו ליוצאה ‪.‬‬
‫ואפייה מיעטה קרא ‪ .‬א״נ נגיע נמי‬
‫כדאי׳ התס • אבל‪-‬ינ&ע דבריגתמוהיס‬
‫אצלי‪ .‬דלמה הוצרך ללימוד אהר דהא‬
‫קנין כספ‬
‫איכא למילס ליה מ ל ש‬
‫ישכיר‬
‫פרשס פשפשים‬
‫לשטר שטר מנמכר לגוי כמוגרעון‬
‫כספ ‪ .‬ו מ המס* שם דה ע״מ‬
‫להלייא‪ .‬וכבר נהעורר ע״ד מהרשיא‬
‫ז״ל והשיגו בזה &"ש ‪ .‬ומה שהק'‬
‫דמה בין זו לשכורה וכו'ע״ש‪.‬לאיוענא‬
‫מאי יץ' דהא אמה גיסה קטי לרבה ‪.‬‬
‫וכדמסקי׳ בפ״ק לקידושין מ״ע טסו‬
‫קנוי ופשיסאלה״ה אמה ‪ .‬תיק לטפה‬
‫קמי וראי אי לאו ‪ fip‬ו‪1‬אי הוה‬
‫מחייבא להשלים כל שש ‪ .‬דסא סעמא‬
‫לפועל יכול לחזור ט • הזי משוס‬
‫עבד הס ולא עבדם לעברים שהשכיר‬
‫מ‪5‬מו לא מקרי עבר כמיש הסוס׳‬
‫במציסא דו״ר ‪ .‬אבל וו כבר נקי עבר‬
‫משעה שנמכרה ‪ .‬וסדע להא בפועל‬
‫קי״ל דט״ל ט ‪ .‬ואפי הקדם לו‬
‫שטחשוא״ל לשלם ה״ה מצוה אצלו‬
‫וא״כ אין החמיר הכסוב בע״ע שאין‬
‫יכול לפרוס עצמו אלא במפות מזומני׳‪.‬‬
‫אלא ולאי עבד שאני לגוש קטי ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ח‬
‫וזה במר ‪ .‬ומ״ק ‪:‬‬
‫וכי ימכור איש‪ .‬מכורה‬
‫קולם לכן‪ .‬עיי הראיס ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ושמפחי להר!׳ מלע רלכשנאמר להאב‬
‫מוכר בסו נפרה לא אצמריך קרא‬
‫רלאסה לו שמוכרה לפסולים רמקיו‬
‫‪,‬‬
‫נפקאאי מקדשה לפסולים לאימכרנה‬
‫לפסולים ולא פדך האי קו ההם אלא‬
‫‪,‬‬
‫דמה לקידושין שרשאי לקדשה בנערותה‬
‫האמר במכירה ס״ש • דיל דאיכא‬
‫למיפרך מה לקמשין שי״ל זטת לקדשה‬
‫חיים‬
‫פעם אמרח לא ק מכירה • אינ‬
‫סה לקידושין ככן אוסם קידושין הס‬
‫נתפסים בה עד פולס‪ .‬הר* שזכהה‬
‫לו הורס כ״כ ‪ .‬האפר במכירה שאין‬
‫מכירתו נהמה בה אלא בקסטס ‪.‬‬
‫יברייהא נקסא מלא מסרי<‪rf‬מסלה‬
‫פירכי‪ .‬וסימא לדבריו דא״כ השסא‬
‫נמי לפי האמה מנ״ל למידרש לממשה‬
‫הבס לאב דהא לאמה אצסרין שיכול‬
‫למוכרה לאמה‪ .‬ודוחק לוי דהדרמס‬
‫שרגליה דהא ודאי פשסא לקרא באמה‬
‫איירי‪ .‬ושמא ייל לס״ל רדרשא לדה‬
‫מהקישא לחול נפקא ולא מימרא ‪.‬‬
‫אבל רש״י בקידושי; כהב דמימרא‬
‫לריש ‪ .‬ע״ש ד ג ‪ .‬ומ״כ למלמל להוי‬
‫נמי יהירא דרשי הרמי ‪ .‬וא״כ ע״כ‬
‫ליהיה לתי׳ הראיס‪ .‬ועיי' מ״ש מהרש״א‬
‫בזה במים קימשץ לי״ד ‪ .‬ןאין דבריו‬
‫נראין‪ .‬ושו״ר שגם במש״ליפיד להל׳‬
‫עבדם דן א׳ חמה על הרא״ם ‪.‬‬
‫ע״ש‪:‬‬
‫ויצאה חנם‪ .‬עיי הראיס ‪.‬‬
‫ד״ח‬
‫ומה שיש ללק׳ עליו עיי‬
‫מהרש״א דל‪ .‬ומהשהק מול לחיפוק‬
‫לימלאמה מ״ש‪ .‬ללק״מ דלאמה‬
‫אץ להכריח דויצאה חנם הייט ימי‬
‫נערוח ״ רלמולס ימי בגרוח רוקא ‪.‬‬
‫והשהאיליכא ק״ו למטרה קורם ‪.‬‬
‫אלא רמימ מקרא ללאמה גופיה‬
‫ראצסריך לאשמוסי׳ רממש״י לאביה‬
‫שמעי׳ ראיט מוכרה כשהיא נמרה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חיים‬
‫סמ«»«‪w‬‬
‫סג‬
‫דאי מוכרה פשיכןא למעשיי שלו ‪.‬‬
‫קרא ודאי איכא לנמנר סכי‪ .‬אלא‬
‫דהשסא זבוכי מ ז ק לה ממשה ידה‬
‫למקרא אחריגא איכא למעמד מ ל ו‬
‫מבסייא ‪ .‬ומיהו אמ״פ שאינו יכול‬
‫ומשיס דמהן קרא מד לא שממי'‬
‫למוכרה בנערות ‪ .‬מימ אם מכרה‬
‫דבגדכן מיסה נקמ לאפוקס מקרא‬
‫בקסמה לא תצא בסימני נעמה ‪.‬‬
‫דמכה איש ‪ .‬וסוד נרי דס‪.‬נס רש״י‬
‫וזה ניל במר ‪ .‬וסיר שכן סי הרב‬
‫והמכילתא * ג ס לו׳ לסייע אוי ‪p‬‬
‫בעל משיל סיג לעבדם ״ ושם הק׳‬
‫לסי האמה ‪ .‬אלא דנקסו לסמ* מה‬
‫הרב ז*ל על ח* הא׳ של הראיס‬
‫שסי׳ ס׳ זה יסר על הניח ‪ .‬גם מם‬
‫דאכתי ע״כ יצאה חנם לנשמת ‪6‬סא‬
‫שהק׳ סרא״ם דנדרוש מיסך ‪ .‬ל״ק‬
‫לאי לממס ל״ל קרא ת״ל מלאצןס‬
‫כלל‪ .‬לא״כ ומס ל״ל‪ .‬ומס שכהב‬
‫למעשה הבת לאב‪ .‬ואיכ ס״כ שיוצאה‬
‫לא״כ גט כי ימצא איש גונב נמי‬
‫בממס ״ לא• אינה יוצאה ה״ה שיכול‬
‫ל״ל איש ‪ .‬ל״ק כלל‪ .‬להא אצסרין‬
‫למוכרה להא ליכא קיו ואיכ ‪.‬פשיסא‬
‫איש לממומי קמן ‪ .‬סול כק' למה‬
‫למעש״י לאב ‪ .‬דהשסא זטני מזבין‬
‫לא דרשו בהיפך ואפי׳ קסן שהכה‬
‫וכו׳ והציע‪ .‬עיש ‪ .‬ולי נרי ללא‬
‫וגנב יהיה חייב ״ ל״ק מלא לסברא‬
‫בעינן קיו אלא בנערה רהריא ברשות‬
‫הוא למפונר קסן ככל ההורה ‪ ,‬וסוד‬
‫אביה להפרת מדים ולשאר מילי הו״א‬
‫דהשהא שפיר ססוקמי ס ד קראי ‪.‬‬
‫דמצי מזבין לס לקרא סחמא כתי' אס‬
‫דקרא דמכה דלא כתיב בזה איש‬
‫בתו לאמה אי לאו קיו למטרה ‪.‬‬
‫אהא לרברי אשה ‪ .‬וקרא לאיש אהא‬
‫אבל בוגרת בלאו קיו‪ ,‬מד‪.‬משהברא‬
‫לממומי קסן‪ .‬אכל אי דרשיכן איפכא‬
‫דלימ מזבין לה רבנסוריה דת אטה‬
‫לא א״ש דאיכאישל״ל‪ .‬גםמהשהק׳‬
‫ולא טגרת ‪.‬אנא דמ״מ‪.‬בשמכרה‬
‫סראים לאימא איש לממוכד קסן‬
‫בקמטתה אפ׳ דאינה יוצאה בממס‪.‬‬
‫ונפלים ‪ .‬ונסש לרבוס אשם ‪ .‬נר״‬
‫דאפיג לאין זטת לאב גממת ‪ .‬מימ‬
‫ללענין נהתיס אשה וקק כי הדד‬
‫כבר נשתעבדה והא למזיד לקמנה‬
‫טנהו‪ .‬ואטיג רקמן‪ .‬לאו בר מ‪5‬וח‬
‫שקידשה אביה שאין קימשיה נפקסים‬
‫הוא לא מסתבר למעושיה כיק לאיכא‬
‫בממת סשויה אצסרין קרא שיוצאה‪:‬‬
‫לאוקומי קרא גמסהבר ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫שוממ אט אפי׳ קק‬
‫‪.‬‬
‫‪ T‬ומיק ‪3‬‬
‫‪N‬‬
‫‪ . ,‬םרא״םתמה להיכאאשכחן רהקסן‬
‫ד י י ך ! מכה איש וכו׳‪? .‬ראיס האדך‬
‫והציע ‪".‬ושמא י״ל למזש‪ • .‬יענש־ דא‪5‬סדך קרא למשסיה מיש‪.‬‬
‫ואפ׳ לו׳ להא אמדי גס׳ ל״מ מיה‬
‫סמטלתא אסי׳‪.‬סמרו היימ למקאי‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫וחפץ‬
‫רחיים‬
‫פרשת משסמים‬
‫ל ק ק שפבר מבירה חקלה מקרייה‪.‬‬
‫•דסגהדרין ד ן ב ׳ ‪ .‬וא״כ מ״כ ד מ י‬
‫אעג׳ ללאו בר עונשין כיון למזילא‬
‫פצמם ‪ .‬ושממא‬
‫מליה'•‬
‫היא ‪ .‬אלא ררחמנא חס‬
‫והשחאהוא׳ ללא חסרח׳ מליה אלא‬
‫בפובר פבירה למצמו ‪ .‬אבל‬
‫פמירי אפי׳ ההילו‬
‫בדברי רנינו ס׳ה דהל׳ רוצח ד ן ה״ו‬
‫ד״ףן‬
‫מ פ ס מ ז ב ח י ‪ .‬כחב הרא״ם‬
‫במדק‬
‫דהא דרציחהדוחה פבודה‬
‫‪,‬‬
‫ל״צ‬
‫אחרים כנון גונב יהורג לא חש רח‬
‫אפי׳ קרבן צבור ‪ .‬אבל‬
‫עליה במקום לאיכא ססילה לאחריני‬
‫קרא‬
‫שלא ירגיל בכך‪ .‬והרי הוא ככלב המדק‬
‫נהירא לי דהא אמרי ש אר״מ דל״ה‬
‫שחייבי לבערו שלא יזיק • 'משו‪6‬‬
‫מ״ב אמר אביי השחא דאמרח אין‬
‫ובערה ה ר ע מקיבך‪.‬וגבי ניאוס גלא״ה‬
‫רציחה דוחה שבח י אין רציחה רוחה‬
‫ל״ק דכבר חי׳ החוס קידושי׳ ד״ד וזל׳‬
‫עבודה מ ק ״ ו ‪ .‬אלא הא דכחי' מעם‬
‫איש סרס ל ק ע ן ‪ .‬ואע״ג דקען לאו‬
‫ולא דחי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דמהיכא‬
‫דיח^ד‬
‫חיחי • פ״ש‪ :..‬ולא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מזבחי ההוא לקרבן יחיד‬
‫בר עונשין הוא ‪ .‬מ״מ אצעריך קרא‬
‫שבח ‪ .‬ורבא מסיק‬
‫דמזבחי המיוחד‬
‫נהרג •‬
‫לי וכי׳ הרי לאביי‬
‫קרבן יחיו‪ .‬ביה‬
‫למעועי משום דס״ד שיהיה‬
‫כיון דהאשה נהרגח על י ד י ‪ .‬ע כ ״ ל ‪.‬‬
‫איירי קרא ולא בק״ץ ראיה ביה ק״ו‪.‬‬
‫וזה נעלם מעיני הרא״ם זיל‪ ,.,‬מיהו‬
‫ולדברי‬
‫הרא״ס ק ׳ ‪ . :‬לאניי‬
‫למאי‬
‫ק' דליכחוב מ י ע ו ע א ^ ק ע ן ^ מ כ ה‬
‫אצעדך‬
‫‪.‬יחיד‬
‫ועוד‬
‫איש׳ וה״ה ג נ נ ‪ ^ -‬י י ^ ^ ם ^ ‪ , .‬גונב‬
‫מאי קא׳ אין רציחה דוהה מק״ו הא‬
‫הו״א דוקא ‪ .‬ג ^ ‪ ,‬ד ל ^ ‪ 1‬ק ע ל י ה חס‬
‫אדרבא קרא לא אצמריך ‪.‬אלא לק״ן‬
‫עליה ‪" L‬אבל מכה לא ״‬
‫כמי‬
‫רחמנא‬
‫קרא‬
‫דאית ביה‬
‫ק״ו‬
‫לקר׳‬
‫‪ ...‬ורגא‬
‫ואי צסב מכה הו״א מכה דוקא משום‬
‫שפיר הוה מחוקק ליה קרא‪ ..‬אי לאו‬
‫דלאשכיח דליעביד ה?יזמ?אאחדנאן‬
‫מזביחי‪ .‬ולכן הנר׳ דלק״ינמיאצסריך‬
‫כיון רקמן הוא^‪. .‬אבל גנב אימא לא‬
‫‪ .‬קרא דלא ידמינן איזה מהם ידחה‬
‫ס׳‬
‫מפני חבירו כיון ששניהם מצות‪.‬ועוד‬
‫קדושים ע״ש ‪ .‬ועיי הרמב״ם ‪ .‬ס״ג‬
‫לרציחה אינם מוברח ‪ .‬שהרי‬
‫יכול‬
‫דאישורי ביאה׳ ודוק'‪.‬‬
‫הוא ללונו אחר שיעמד פ ג ו ל ה • ואי‬
‫קמ״ל‪.‬ועי״ימיש'‪.‬הראיס‬
‫בזה‬
‫‪,‬‬
‫עיי׳‬
‫• לאו קרא הו‪.‬א דלא דחי‪ ..‬פ ו ר ‪ .‬הק׳‬
‫ך ״ ך ן ו ט יזיד י• והשוגג ‪.‬‬
‫הרא״ם כתב דבהתעז עצמם‬
‫הראם׳נימא ג״ש איפכה ררציחה דוחה‬
‫למיתה ודאי חייבים ‪.‬ודבר‪1‬ממוהיס‬
‫שבח • מ ״ פ ‪ .‬ולא שייך ל ו ‪ .‬ללזומרא‬
‫ב נ מ ן שיחיר‬
‫יליפינן כיון לאדרבא זיל לאידך גיסא‬
‫מצמו למיחה‪ .‬כמ״ש הרמצ‪,‬ם סי״צ‬
‫להא נמ• חומרא היא שאנו מקיימים‬
‫דהא באדם דעלמא‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫פרשת משסכדם‬
‫מצות רציחה לאלתר ‪ .‬ולא ק״מ ‪ .‬ראי‬
‫ג״ש להט הוא דאחא ל״ל חיל מקיו‬
‫שתהא רוחה כמ״ש הרב עצמו רא״ל‬
‫מילתא דאתייא בקיו סרח וכחב לה‬
‫קרא בג״ש‪ .‬כמישבס׳י״מסי׳חימ׳‪.‬‬
‫ועול להיכא לאיכא למלרש לרשי׳‬
‫כלאי׳ בקי׳ ליל‪ .‬ועול במה שאין‬
‫מחללין שבת הוי חומרא ‪ .‬אבל במה‬
‫שאין ממתינין להורגו אין כאן אלא‬
‫זירוז במצוה ‪ :‬ולו״ק ‪:‬‬
‫אלהיס •לא תקלל ‪ .‬מיי‬
‫הראיס מה שהק׳ בזה‬
‫ותיק ‪ '.‬ואיט מבין מה שסקי יעל‬
‫אונקלוס מלברי רמ״ק מיש ‪ .‬דאסי‬
‫אונקלוס מס׳ או סוסק להק׳ עליי‬
‫מרע״ק ‪,.‬׳והרי נם הוא קבל מלרטתיו‬
‫רא״ל ור״י‪ .‬גם מה שהק׳ על רש״י‬
‫ל״ק ולא מיד־‪ .‬דאליבא רכיע אלהיס‬
‫לא תקלל תרתי שמעי׳ י מינה מדהו״ל‬
‫למכתב לא תקל וכתב לא תקלל ‪.‬‬
‫והכימסקינן נהדיא־סד״מ דש״ו ‪.‬‬
‫מ״ב•• וסירשיי לא תקלל ב׳ קללות‬
‫במשמע ‪ .‬ואלהים • שסי לשונות יש‬
‫ט ‪ .‬הילכך לא אקלל דרסי׳ אתרוייהו‪.‬‬
‫מ״כ ‪ .‬והשתא דיש ורעיק סליגי‬
‫במיקר קרא דלד״ש לדין אתא ‪.‬‬
‫ולרע״ק למגדס ‪ .‬־ונ״מ אס אלהים‬
‫קדש ואינו נמחק או לא ‪ .‬וממילא‬
‫רווחא שמעחחא ‪ .‬לדכרי רשי׳ אחיין‬
‫ככיע‪ .‬ומיי׳ הרא״ס מיש בשם הרמב״ם‬
‫ומהרש״א כסב מליו ולא הבנחי לבדו‬
‫ד״ךן‬
‫‪,‬‬
‫םד‬
‫חיים‪,‬‬
‫דהיכן בזאר עונש של מקלל הדיין‪.‬‬
‫דהא לא אהי דלוקין עליו אלא מאלהים‬
‫לא תקלל ׳ שהוא לאו שבכללות לאתי‬
‫נמי אזהרה לברכת ה ׳ ‪ .‬אבל הנר׳‬
‫בזה ומ׳ ומיהו י״ל אמאי לקי אקללת‬
‫ליין‪ .‬הא הוי לאו שניתק לאזהרת‬
‫מיתת ‪3‬״ד>‪ .‬וע״כ נר׳ לקללת ךין‬
‫לא אצשריך‪ .‬מהאי קרא לאתי מנשיא‬
‫וחרש כרקא׳ ש״ש הכא ‪ .‬ולאאצמרין‬
‫אלא לאביו‪ .‬ובאבע קושמא 'הוא‬
‫ראק לוקין עליו עכ״ל‪ .‬ולבד הרמבים‬
‫ברורים ‪ .‬שמ״ש ולע‪ .‬היות המין הזה‬
‫אינו מלבר על ס׳ אלהיס וכו׳ אלא‬
‫מל מין לאו שבכללות אשר יכלול‬
‫רבריה רבים שנתבאר עונשם במקום‬
‫אתר^• וז״ש בכל מנין וכו׳‪ .‬ואולם‬
‫רצה‪ ,‬הרב להוריענו שגם באלהיםילא‬
‫‪::.‬תקלל לא נחוש אס האזהרה בברכם‬
‫־ ה׳ היא מלאו שבכללות ‪ .‬להא מיקר‬
‫‪ .‬קרא אצטריך לליין ‪ .‬כיון שכבר‬
‫‪ .‬נחבאר עונשו במיא ‪ .‬אבל שנאמר‬
‫ללא ילקה על קללת ריין כיון להוי‬
‫‪/‬לאו‪.‬שבכללות‪ ..‬זה אינו‪ .‬ןץראיטיקר‬
‫‪ .‬האזהרה היא לליין לביה ולאי איירי‬
‫קרא ממילא משיא דכתי׳ בתריה אלא‬
‫‪ .‬למרמזיק רמוזיגס ברכת ה׳ ומשו״ה‬
‫•לא קרי האי לאו לא לאו שבכללות‬
‫ולא לאו שניתק לאזהרת ביד ‪ .‬ולפיו‬
‫נד׳ שרביט פוסק כמ״ש דאלהים‬
‫מזול ‪ .‬וק׳ דהא דיש ורע״ק סליגי‬
‫‪ .‬בהכי‪ .‬וקי״ל הלכה כרט״ק מחבימ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫וראב״י‬
‫ח ם*‬
‫יי‬
‫פרשס משפעים‬
‫וראב״יינמי החם 'ס״ל כר״ע וקי״ל‬
‫שייך הך‬
‫*׳' מדאורייתא • ואעייג דלא‬
‫משנה ר א ל י קב ונקי ‪ .‬ולכאו׳ נר׳‬
‫מעמא ‪ .‬וכ״כ החוס שס ‪ .‬ו נ ד דל״ק‬
‫ואע״ג דקללח‬
‫כלל ואדרבא היא הנותנת דטון דכתו׳‬
‫לאו שבכללות לוקין עליו‬
‫במולהדעלמא דרבנן אצטריךלאשמועי׳‬
‫מוהסלא ה את מכותיו כדאי בתמורה‬
‫הכא במפחה שכיון שהוא עצמו משאה‬
‫ונמצא דאין המלקות שלוקין עליו מהאי‬
‫במולה • צריך הוא לכתוב לה כתובה‬
‫לאו כ ל ל ‪ .‬אלא אזהרה בעלמא ‪ .‬תדע‬
‫ככל הבתולות ואע״ס שהיא בעולה ‪.‬‬
‫ג ע י למילס ש״ס התם‬
‫משיל הוק׳ לו כן‬
‫דרבינו פוסק כרע״ק‬
‫דיין הוי‬
‫‪,‬‬
‫דאל״ך היכי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ושו״ר שהרב במל‬
‫וחרש ‪ .‬הא קייל‬
‫בפ״א דהל׳ נ ע ר ה וחי׳ כמ״ש ‪ .‬גם‬
‫אין מז&ירין מה״ד ‪ .‬אלא ודאי הכא‬
‫הרמב״ם ז״ל כתב‬
‫דכתובתה‬
‫שאני דמלקוח מקרא אחרינא נסיק •‬
‫מאתים ‪ .‬אע״ס שהוא םונר‬
‫קללח דיין מנשיא‬
‫ואיכ הכא נמי‬
‫לדידן ל״ק • ושרר‬
‫להרב בעל לח״מ סיה דהל׳ ממרים‬
‫ד ן ר׳ כסב קצח ממ״ש‪ .‬ע״ש ‪ .‬ועיי‬
‫‪,‬‬
‫ד״ח‬
‫‪,‬‬
‫שהיציאו זה‬
‫מנ״ל‬
‫דאי׳‬
‫‪,‬‬
‫דכתו׳‬
‫הא ‪.‬‬
‫במכילתא‬
‫ונ״ל‬
‫מהר‬
‫ימהרנה למה נאמר ‪ .‬לפי שהוא אומר‬
‫ונתן האיש השוכב ע מ ה וכו‬
‫סכ״ו מהצ׳ סנהדדן ודו״ק ‪:‬‬
‫מהור ימהרנה ‪ .‬לכאו נ ר‬
‫מדם‬
‫‪ .‬ותימה‬
‫שם‬
‫אני כשם שהתפוסה‬
‫נותן‬
‫‪,‬‬
‫שומע‬
‫מיד כך‬
‫סובר כמ״ד כחו׳‬
‫המפותה מתן מידת״למהור ימהרנה‬
‫מ ר ס ‪ .‬אלא שמכ״ז כך היה המנהג‬
‫וכו׳ מגיד שהוא נעשה עליו מוהר ‪.‬‬
‫לאשתו מוהר ‪ .‬ומ״כ אמר‬
‫הרט‬
‫״•‬
‫לסלוק‬
‫שרש״י‬
‫ואין מוהר י אלא כתו׳ שנאמר‬
‫הכתוב שגם זו יססוק לה מוהר ‪.‬‬
‫על; ׳מוהר ומתן עכ״ל ‪ .‬הרי• כדברי‬
‫אע*ס שהיא ב ש ל ה כבתולות ‪ .‬אבל‬
‫‪ .‬ר ש י י ‪ .‬ומעתה נאצזר דהרמב״ס ז״ל ״‬
‫זה דוחק ‪ .‬ונר׳ שרש״י סונר דכתו׳‬
‫יסבור לא׳‬
‫דאודיחא כמש׳ הרא״ם כאן ‪ .‬ובס׳‬
‫דכתו׳ מפותה‪ ,‬לכ״מ דאורייתא ‪ .‬או‬
‫חיי שרה ד ה ולבני הסילגשים‪ .‬ע״ש ‪.‬‬
‫שיאמר דהאי ברייתא ס ״ ל כ מ י ד כ ת ו ׳ ־׳‬
‫וכס׳ ה ת ו ס ׳ ב כ ת ו ׳ ד ו ״ ד ‪ .‬אבל הימא‬
‫דאורייש' ובעולה דרבנן‪ .‬וכיון דמפותה‬
‫דהא כתי׳ ב ש ל ה לכ״צנ דרבנן כאלמנה‪.‬‬
‫‪ .‬חשבה הכתו' כבתולה להך מ״ד כיון‬
‫ד ר ב נ ן ‪ .‬וכ״מ‬
‫א״כ למ״ד נמי דכתו׳‬
‫דאמרי׳ החם' דהיייא‬
‫׳שהוא פגמה‬
‫מב׳ פנים או‬
‫שיאמר‬
‫בכחו׳ דמ״ל רגבי אונס לא‬
‫דבחולה נמי דיס אלא דהוייא מאחים‬
‫הקיק ליה כתו׳ משום דלא שייךמעמא‬
‫זוז כבחילה חשיבא‬
‫ויש לה מאתים‬
‫דלא תהא קלה בעיניו ‪ .‬ואי כתו׳‬
‫כיון שהוא במלה ‪ .‬ובזה אין צורך לכל‬
‫מיחיב‬
‫מ״ש ‪.‬‬
‫להדייא‬
‫בעולה‬
‫דאורייתא‬
‫הוה‬
‫מה שנרחק בזה הרב מש״ל‬
‫ומ״מ‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשת משפטים‬
‫בזה‬
‫ומ״מ יש חולקים על הרמב״ם‬
‫הרא״ם‬
‫ולא‬
‫גהירא‬
‫סד‪,‬‬
‫לי‬
‫דודאי‬
‫כמ״ש שם ‪ .‬ומה שהוכיח הרב שם‬
‫ג״ש גמו׳ היא מלאמריגן בםגהדרין‬
‫ביבמוח דס״ו ס״ל‬
‫לנ״; א״ל ר׳דרא לאגיי שארהנםקלין‬
‫דשקל של חו לאו כסול היה • הא‬
‫דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי במוח‬
‫וראי ליהא דכל שקל האמור בהו הוא‬
‫יימחו או בדמיהם בכ ‪ .‬פידש׳׳י איזי‬
‫סלע של דבריהם ‪ .‬ול׳כ החים׳ להדייא‬
‫חיבה מושגיה לג״ש ‪ .‬א״ל בדמיהם‬
‫ד״ה גחן לו ‪.‬‬
‫בס ‪ .‬דאי במוח יומחי דמיהס ליל ‪.‬‬
‫דלדעח‬
‫החום‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בכחו‬
‫דצ״ע ע״א‬
‫‪,‬‬
‫וק״ל‪:‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ע״ש ‪ .‬אלמא ד;־ש גמו׳ היא ובעיגן‬
‫ולא ילין חלב ה ג י ‪ .‬ח״ל כל‬
‫מופנה ‪ .‬ואע״ס שאין המלוח דומוח‬
‫‪ .‬דברי רש״י בכאן‬
‫מה בכך ‪ .‬והא ודאי עדיף משיבה‬
‫דברי המכילה אוח באוה ויש‬
‫וביאה דריש ‪ .‬וההיא דאיש מהאיש‬
‫לחמוה על הרא״ס שחמה על רשיי‬
‫לא דמי כלל ‪ .‬דכלהיכאדאיכאדדמי‬
‫בחנם ״ עיש ומ״ש ה״ל כל הלילה ע ד‬
‫כיה ודאי מדדמי ־ ליה י ל פ י ׳ ‪ .‬והכי‬
‫הרא״ם זיל‬
‫מפני ש״ס בכמה דוכחין אלא ברור‬
‫דבא להחיר הקמרחם כל הלילה כשהם‬
‫דג״ש גמו היא ‪ .‬והאי בנה אב לכהי‬
‫על המערכה ‪ .‬דהא אפי חון למערכה‬
‫רש״י ר״ל זה אב המלמד ע״כ דמיהם‬
‫נמי אלא דמיחורא לקרא מפקינן ‪.‬‬
‫בם דבםקילה ‪ .‬דאי במ‪/‬ז הו״א ככל‬
‫הלילה‬
‫הם‬
‫‪,‬‬
‫הבקר אינו כמו שהיין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שכאשר‬
‫על ה מ ע י כ ה רשאי‬
‫יהיו‬
‫סהם מיחה בחנק וק״ל ‪:‬‬
‫להקסירן ו א ע פ שכבר לנו לא נפסלו‬
‫‪,‬‬
‫בלינה ‪ .‬והא‬
‫נקם ינקם וכו׳ עיי׳ הרא״ם‬
‫‪jT'T‬‬
‫דכתי׳ ע ד יקר היינו‬
‫הק׳ אימא הוי דבר שהיה‬
‫אפ בבקרגיפיה מיחוראדקראולישנא‬
‫ב כ ל ל ‪ .‬וכל יש׳‬
‫יהיו בדי; יום או‬
‫דקרא נמ״ הכי הוא‪ .‬דכחי לא חוחירו‬
‫יומים‪ .‬ול״ק דהא קרא יהיב ע ע מ א‬
‫בבקי‬
‫‪ .‬הא ישראל דעלמא‬
‫‪,‬‬
‫ממנו ע ד בקר ‪ .‬והיינו ע״כ‬
‫גופיה ‪ .‬וה״נ‬
‫על מוקדה בבקר •‬
‫כי כספו הוא‬
‫דלאו כספו הוא לא ‪ .‬וזה ברור ‪ .‬גם‬
‫ואין חילוק בין בקר לכל היום‪ .‬ו‪ .‬ו״ק •‬
‫מה שהק למיד לא הוה גמר מכלליה‬
‫‪,‬‬
‫ולא כלליה גמר מגיה ‪ .‬מגליה דרו‪5‬ח‬
‫להמלוחה למזבח דוקא כל הלילה ‪.‬‬
‫בסייפ ‪ .‬ל״ק דדברי‬
‫הרמב״ם הם‬
‫הא אם כבר עלחה יקעירה אפי׳ ביום‪.‬‬
‫סוגייא ערוכה בסנהדרין דג״נ ע״ב‬
‫וזה עיקר • וכ״נ מדברי רש״י פ״ק‬
‫דיליפ לה מגקס יגקם ‪ .‬ולמ״ד דחנק‬
‫דחגיגהדש״ו ע ״ ב ‪ .‬ע ״ ש ו פ פ ו מ ‪:‬‬
‫חמור יליס מעגלה מרופה וא״כ מ״ד‬
‫איג הכי דייקי׳ היא העילה וכו׳ פ י‬
‫ך״ך!‬
‫מוח יומה ‪ .‬בסקילה ‪ .‬עיי׳‬
‫‪,‬‬
‫דכלליה לא גמר מיגיה איכא למימר‬
‫דיליף‬
‫הפץ‬
‫רחיים‬
‫פ ר כ ת משכמיס‬
‫אבל לפיס‬
‫דלא קרי בכה״ג עונש מ ה ״ ד ‪ .‬וכ״נ‬
‫קושעא דמלחא דמ״ר כלליה לא גמר‬
‫מרברי הרמב״ס ז״ל סיב‪ .‬דה״ל‪ .‬רוצח‬
‫מעגלה ערופה‬
‫דיליף‬
‫מיניה נ מ י ‪ .‬הנא ילקה מנקם ינקם‬
‫י דין י״ר שלמר מיתורא דבשבע למעוסי‬
‫‪ .‬חרא‪ -‬דהכא גילוי‬
‫שמדברי המכילה׳‬
‫מכמה עעמי‬
‫מילהה בעלמא באיזו‬
‫מיתה נמיח‬
‫‪1‬‬
‫גס‬
‫אבן מ״ש ‪.‬‬
‫גר׳ דמיהורא‬
‫דבשבע‬
‫ילפי‬
‫לחוד‬
‫‪,‬‬
‫הרוצח ‪ .‬ועוד דמה שהוציאו הכהו׳‬
‫דבעיגן כדי להמית‪. .‬ולא‬
‫מן הכלל הוא להקל עליו לדונו בדין‬
‫גר׳ כן מדברי רש״י ‪.‬ז״ל‪,. ..‬גס מ״ש‬
‫דאפי בעבד‬
‫מיתה לזה ותשלומין‬
‫יום או יומים ‪ .‬וכיין‬
‫שהקל‬
‫‪,‬‬
‫אינו נר׳ דהוי‬
‫לזה‬
‫בו החמיר בו פמיחהו בסייפ‬
‫קיו ליש׳‬
‫שלא‬
‫ח‪:‬א מיהחו בחנק‬
‫כשהם מיחה אלא בסייפ‪ .‬והכי אמרי‬
‫ך‬
‫דחייב ודו״ק ‪:‬‬
‫״ה ולא‬
‫יהיה‬
‫הראיס ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מקו‪ :‬ח ואין‬
‫אסון‬
‫ולי‬
‫עיי‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נד׳\דסע‪3‬‬
‫החם בן חורין מנלן ‪ .‬ולאו ק״ו הוא‬
‫•רבעו הוא‪.‬דכיון דכהי׳ איש כל‪4‬דלא‬
‫קמל עבדא בסייפ בר חורין בחנק ‪.‬‬
‫אתברר דהוי בן קיימא לא מיחייכ׳‪.‬‬
‫ע״ש ‪ .‬ובק״ו גמר ודאי כצליה מניה ‪.‬‬
‫ועוד דבמעי אמו לאו נפש ' ה ו א ־ ‪.:‬‬
‫ד״ה‬
‫ואף אס סופו להחקייס אח״ך בהד‬
‫‪ .‬כדלקמן‬
‫וכן איהו מכלליה‬
‫כשבע‬
‫‪ .‬ודו״ק ‪ .‬י‬
‫השהא אזליני‪ ,,‬אבל מ״פ הרב לעעמא‬
‫בשיע‬
‫וכו ‪,-‬גדגי׳» הרא״ס‬
‫משוס החראח ספק ‪ .‬לא נהירא לי •‪..‬‬
‫בשם המכילהא ‪ . . .‬והכל‬
‫מדאי‪ .‬דאעו ד ל ודיו״ח דפלי‪:‬י בהי׳ס‬
‫חמהיסדאדרבא קולא היא •דילפינן‬
‫•בס״ק דשבו׳‪ .‬ו ד י סבר החס רשמה‬
‫מה״ד ובחי׳ פירפהי ע ם מאי דאמרי‬
‫׳התראה סליג בהא ‪ .‬והא מחני׳ היא‬
‫בסנהדרין חייבי מיחוח שוגען פעירין‬
‫בנדה דאין יומו דוקא מיתייב ‪ .‬כמ״ש‬
‫מן החשלומין וקי״ל דאין עינשין ממון‬
‫הכ״מ •ועור דינן קי״ל כמ״ד התראת‬
‫כי‬
‫ספק שמה החראה כריו״ח ‪ .‬וכ״ה‬
‫יכרה וכר בשם המכילהח <וא״כ־אם‬
‫דעח רבינו כמבואר יחידושינו למש׳‬
‫הכי‪ :‬ע ב ד בדבר שא״ב כדי•••־ להמית‬
‫שבועות ‪ .‬ועוד שאין מנין ה״ס אלא‬
‫בשוגג ונתחייב תשלומין ממקיס אחר‬
‫כשודאי‬
‫אלא‬
‫‪ .‬כיון‬
‫שבשעה‬
‫ד׳׳ךן‬
‫‪,‬‬
‫‪e‬‬
‫מ ה י ד ‪ .‬כמ״ש הרא״ם‬
‫אי לאו ק״ו זה היה‬
‫ד ה אי‬
‫פעור‬
‫עיר‪.‬‬
‫עבירה‬
‫ההחיאה‬
‫ספק ־ אס‬
‫שחייב מיחה ‪ .‬וע״י קו״ח זה הוא‬
‫י ע ט ר או״ל ‪ .‬כההיא‬
‫מהחייב בהשלומין ‪ .‬והרבה דברים‬
‫כ כ ר זה היוס ועברי היום ולא אכלה ‪.‬‬
‫אינם מ ח ו ו ר י ם ‪.‬‬
‫אבל זה שהיא ספק אס עובר או״ל‬
‫ולדעתי משבשתא היא האי ברייתא ‪.‬‬
‫אינו לוקה מספק רשמה אינו חייב ‪.‬‬
‫נאמרו בזה וכלם‬
‫דשבו שאוכל‬
‫‪,‬‬
‫הפץ‬
‫וספק‬
‫גפשות להקל • גס מה שהק׳‬
‫דמי איכא מידי וכו׳ כן הק‬
‫בסנהדרין דע״ו דיה‬
‫התוס‬
‫‪,‬‬
‫ליכא‬
‫הרב א״ל מוגן לדעתי ‪.‬‬
‫ומ״ר שגס לקמן‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ם ג״כ‬
‫‪ .‬ותי׳‬
‫כ ד י ה י ׳ ש ל ה ר א ״ ס ‪ .‬א ך תי׳הא׳פתי‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וניע ‪:‬‬
‫איש או אשה ל״ל הא‬
‫יגת נפקא במכ״ש‬
‫דבב״ק‬
‫דה מימב ו נ ו פי'‬
‫‪,‬‬
‫באופן זה ע׳׳ש ‪ .‬ונרי‬
‫שהרב ז״ל‬
‫מסוגייא‬
‫העתיק דבריו‬
‫ד ש דמפנ• התס ד ה הכי ‪.‬‬
‫ויש לתמוה עליו איך לא ראה סוגיית‬
‫או בן יגח ‪ .‬וא׳ת והמית‬
‫דאנעריך להא‬
‫וחיים‬
‫פרשת משפ׳‬
‫סו‬
‫הש״ס שס‬
‫דמסיק התס רכל‬
‫ד״ז‬
‫מנן‬
‫משלסלין אפי׳ סובין דין משב יש ל ה ס ‪.‬‬
‫‪ .‬וכתב• הראיס‬
‫ליה מימב‬
‫וני לית ליה משל יהיב‬
‫‪,‬‬
‫דאמרי׳ פ״ק דבב״ק‬
‫מקרקע ע ״ ש ‪ .‬והוא עצמו כוונת רפ״י‬
‫דע״ו השוה הכתוב אשה לאיש ‪ .‬ולא‬
‫לק דיה מיעב פדהו ‪ .‬והן פסקו כל‬
‫הבנתי דבריו דהך ילפותא גיפה הוה‬
‫הפושקיס ‪ .‬והשתא ניחא מאי דפריך‬
‫מצינן למילף מבן או בת ‪ .‬דהא בת‬
‫״‬
‫נמי אשה היא ‪ .‬ועוד שהרי‬
‫חרא‬
‫כהבושס דש״ס‬
‫מהתה נפקא‬
‫ך״ך״!‬
‫הכחוב‬
‫וקרא‬
‫דוהמית אצשריך לדרשא דהתס דמ״ב‬
‫ע״ב • לכ״נ דהכא‬
‫ש״ס אי איה ליה‬
‫‪,‬‬
‫מתרי קראי‬
‫נקש ‪ .‬וקושמא הוא דהשוה‬
‫אשה לאיש לאו‬
‫התוס‬
‫‪,‬‬
‫מחייבינן לבעליו‬
‫מיתה בד״ש ‪ .‬ואין עונשין מה״ד‬
‫כמה מרפוס‬
‫‪:‬‬
‫ודו״ק‬
‫אס זרהה וכו כוונתו דאין‬
‫‪,‬‬
‫חילוק בין •וס ללילה ‪ .‬דא״כ‬
‫מאי עליו‬
‫דקא׳ ‪.‬‬
‫ואני‬
‫הראב״ד ז״ל בהשגות‬
‫תמה על‬
‫סוף‬
‫הלכות‬
‫מידי‬
‫גניבה שכתב דאין מקרא יוצא‬
‫‪.‬‬
‫פשועי ‪ .‬ודוקא גנב לילה ע׳׳ש ‪ .‬שהרי‬
‫כמו כרת ד ל פ י לה מאחותו‪ .‬ובהא‬
‫במכילהא אמרו בהדייא שאי; חילוק‬
‫אפי ש״ס ד ד ן מודה ‪ .‬עיי׳ לקמן‬
‫בין יוה ללילה‪ .‬ואין כה בידינו לחלוק‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ה כי יכרה ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫רייך‬
‫עליה ‪ .‬ושו״ר שגס‬
‫כסף ישיב וכו כתב הרא״ס‬
‫‪,‬‬
‫דבש״ס‬
‫הק קראי אהדדי‬
‫‪,‬‬
‫בהגמ״י הביאוה‬
‫ע״ש ‪ .‬ואולי ליש;א דברייהא‬
‫ש״ס‬
‫דמייחי‬
‫בםנהדרק דייק הכי דקא וכי‬
‫‪,‬‬
‫מ״ש • ותימא דא״כ מאי פריך ש״ס ‪.‬‬
‫השמש עליו בלבדז־הה ‪ .‬והכי הול״ל‬
‫הביאה הרב ז״ל‬
‫אס ז ר ח ה ‪ .‬אס ללמד שיש חילוק בין‬
‫השתא אי אית ליה כמה מרפות יהיב‬
‫יוס ללילה ‪ .‬וכי השמש וכו אלא אס‬
‫ד ד ה מבעייא ‪ .‬ומאי קו׳‬
‫וכו ומדקא סחמא וכי משמע דקושמא‬
‫אלא‬
‫אלא‬
‫ולקמן‬
‫ליה וכו‬
‫ד״ה והמת‬
‫‪,‬‬
‫דסרפות דמלמא לא יהיב ליה‬
‫כי לית ליה כסף או קרקע‬
‫ודידה‬
‫מצי יהיב ליהאע״ג דאית ליה מ י מ ב ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הוא ד ש חילוק בין יוס ללילה‬
‫דק״ל עליי ל ״ ל ‪ .‬ונדי‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ם מה‬
‫שהצ״ע על רש״י‪ .‬וראיתי להרמב״ס‬
‫ז״ל‬
‫ךעשץ‬
‫פרשת‬
‫ז״ל פ״ע דגניג‪ :‬כתב כרברי רש״י‬
‫ניחא סיגייא דפסחי׳ דקא׳ אס ברור‬
‫מפרסי׳‬
‫נפשוה‬
‫בחומש ע״ש ‪.‬‬
‫הסיגייא‬
‫ונ״ל שהס‬
‫לך הרבר נאור רעל עסקי‬
‫בארא ‪ .‬והי׳ק לא קשייא‬
‫בא כגון בן על האב הרגהו ‪ .‬ואס‬
‫ברייתא‬
‫ואל‬
‫כאן באב על הבן וכו׳ כלו׳‬
‫מספי׳ל מילחא כלילה יהי כגנב‬
‫לך כשמש‬
‫חהרגהו‪ .‬והיינו אב על הבן‪ .‬וכ פירשי׳י‬
‫הין‬
‫שס ‪ .‬והשתא ניחא דלדינא לא פליגי‬
‫שהוא ברור מבנל־א שי״ל שלוס עמך‬
‫ברור‬
‫ברור‬
‫בתרא דקתני אס‬
‫שי״ל שלוס עמך איידי באי על‬
‫אז אל תהרגהו‬
‫ורמיס‬
‫לו ‪ .‬ואייל‬
‫ברייתות ‪ .‬אלא‬
‫ואיזה ספק‬
‫איזה‬
‫‪ .‬וע״כ‬
‫מירי‬
‫רש׳־י בחומש‬
‫כגון בן על האי או ארס רעלמא או‬
‫והרמב״ס ז״ל תפסו כבריית׳ בתרייתא‬
‫אב שנתברר לך היפך הסברא הורגהו‬
‫מקרי ‪.‬‬
‫רהכא דאב על הבן ברור‬
‫אין לו רמיס ‪.‬‬
‫רקרא‬
‫ועעמייהו משיס דפשעא‬
‫לאי‬
‫ברור‬
‫משמע רלקמיית׳ נריכיס אנו לו דאס‬
‫לך ‪ .‬ולארס דעלמא קרי ליה סהמא‬
‫זרחה אקרא קמא קאי ‪ .‬ואין זה פשע‬
‫דשתמא להרוג אתא ‪ .‬והיינו דקחני‬
‫שהוא‬
‫והיה‬
‫בכלל‬
‫קמא והאי ברייתא קרי‬
‫ברייתא ביומא דפי׳ה ומה זה שספק‬
‫על ממון בא‬
‫ספק על‬
‫נפשות בא‬
‫רקרא הכי‬
‫‪,‬‬
‫הכתו ‪ .‬ומה פפירש״י כשמש‬
‫‪,‬‬
‫שלה׳ בעולס ‪ .‬כרברי‬
‫ולא‬
‫פי׳‬
‫ברור‬
‫המכילתא ‪.‬‬
‫כשמש‬
‫כברייתא‬
‫ניתן רשות להצילו ב נ פ ש ו ‪ .‬ק״ו לפיקוח‬
‫רסנהררי; • משוס דלש״ס אין מבואר‬
‫רהאי‬
‫בכתוב מהו הביריר שהוא מיואר צי‬
‫ק״ו אית ליה פ״רכא משוס דהאי לאו‬
‫כשמש אס שי״ל שלס׳ עמו או לא ‪.‬‬
‫יא‬
‫‪.‬‬
‫ינריך שיהיה הכתו׳ הסר אעפ׳ שהוא‬
‫רהכא‬
‫‪.‬‬
‫מרכתי׳ רמיס לו ‪.‬‬
‫נפש וכו׳ ‪ .‬וקא׳‬
‫ספק הוא אלא ודאי‬
‫רבא התס‬
‫להרוג‬
‫ע״ש ‪ .‬וברייתא בתרייתא‬
‫בכה‬
‫אתייא כברייתא דהתס‪ .‬דכיון דאדס‬
‫המאמר‬
‫רמשמע‬
‫דהבייור‬
‫הוא דייל‬
‫שלוס‬
‫ספק ‪ .‬באי הוי יראי‬
‫ע מ ך ‪ .‬עכ״ז כיון דבמכילחא מפרשי‬
‫דלא להר‪.‬ג בא ‪ .‬וברייתא קמיי׳ איירי‬
‫לה לענין השלוסשאז לא יהיה הכתוב‬
‫בבן על האב ‪ .‬ובריית׳ קיימת׳ קרי‬
‫חסר כלוס ‪ .‬ואף אס הש״ס לא הזכיר‬
‫דעלמא הוי‬
‫‪,‬‬
‫זה מה ב כ ך ‪.‬‬
‫ע מ ך ‪ .‬ו פ ד א מ ר ר ב א התס בס׳ בתרא‬
‫וזה נר׳‬
‫לבן על‬
‫האב ברור שאין‪ .‬לו שלס‬
‫דיומא ‪ .‬והיינו דקא׳ אס‬
‫ברור‬
‫לך‬
‫שאיל שלס עמך ה ר ג ה ו ‪ .‬וא״ל כגון‬
‫אב על ב; דהוי םפיקא אל ת ה ר ג ה ו ‪.‬‬
‫ראכ על הבן ספיקא הוא ‪.‬‬
‫והשתא‬
‫ך]"!‬
‫‪,,‬‬
‫דרשיי מפ׳ הפשע‬
‫‪.‬‬
‫ברור ‪ .‬ודויק ‪:‬‬
‫אס במחתרת ‪ .‬הרב מו״ז‬
‫ז״ל תמה על הרמב״ם‬
‫סוף הל׳ גניבה‬
‫שפסק‬
‫רבין‬
‫ז״ל‬
‫בגגו‬
‫ובחצירו וקרפיפו רשאי להורגו בלא‬
‫התראה‬
‫פרשת משפעים‬
‫חפץ‬
‫התראה ‪ .‬אלא שריר הכתו׳ בהווה‬
‫ע״ש ‪ :‬ותמה הרב ז״ל מדאמרי׳‬
‫פ׳‬
‫הגוזל המכיר כליו וספריו ביד אחר‬
‫וכו׳ וק״א ש״ס כגון שלנו י״א בביתו‬
‫בלילה ‪ .‬ומסיק‬
‫ועמד והפגין‬
‫חיי•‬
‫סז‬
‫לקסלא ‪.‬‬
‫שהחתירה‬
‫מסרי נפשייהו‬
‫ולא לימס ‪ .‬עי״י‬
‫היתה כדי לצאת‬
‫הדמב״ס פ״ק ד ג נ י ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ך׳׳ה‬
‫כגון‬
‫אס המצא תמצא ‪ .‬שלא עבה‬
‫ונו׳‬
‫אין שלא‬
‫פי‬
‫טבח‬
‫‪,‬‬
‫בהון־ ביהו‬
‫בידו ‪ .‬אלא תחילה פירשי מלת בידו‬
‫וב״א שלנו בהוך ביחו יצאו וחבילות‬
‫דל״ד בידו אלא ברשותו‪ .‬יאח״ך חזר‬
‫של כליס ע ל כ ח פ י ה ס ‪ .‬ו פ ר י ך והאמ״ר‬
‫טבח‬
‫שהיסה מחהרח חתורה‬
‫בא במחחרח ונשל כליס ויצא פעור ‪.‬‬
‫מ״מ בדמיה‬
‫במחתרת‬
‫ומשני‬
‫קנינהו ‪.‬‬
‫מסר‬
‫דמעיקרא‬
‫נפשיה‬
‫לקעלא ‪ .‬אבל הני כיון רלא‬
‫נפשייהו לקעלא • ע״ש •‬
‫ה״מ‬
‫מסרי‬
‫פי׳‬
‫‪,‬‬
‫לפ׳ מנין הכתוב דאיירי שלא‬
‫דאי עבח ומכר ‪ .‬ד׳ וה׳‬
‫כרכתי׳ ועבחו‬
‫ך׳׳ך‪,‬‬
‫והרא״ס נתקשה בזה‬
‫נרש‪:‬‬
‫משור וכו עיי׳ הרא״ס ‪ .‬כיי‬
‫נוראות‬
‫כיון‬
‫בעי שלומי‬
‫מגדולתו‬
‫נפצאחי‬
‫שזו היחה ח זורה כבר ‪ .‬ואיכ תימא •‬
‫של הרב זי׳ל דאקרייה רישא דסוגייא‬
‫דהא לדעת הרמב״ם אפי׳ בא ררך‬
‫לא אקרייה סיפא‬
‫ה״ו‬
‫שכל דבריו‬
‫גגי אצ׳ התראה ‪ .‬אלמא דאפי׳ פתח‬
‫תמוהיס ‪ .‬תחלה‬
‫כתב‬
‫לה‬
‫זה שכבר היה פתוח ונכנס בו ‪ .‬להרוג‬
‫מכלל ו פ ר ע ולא קיימא מסקנא ה כ י ‪.‬‬
‫שכבר‬
‫עור תמה על רש״י דההיא‬
‫בסט״ג‬
‫היתה ההורה כבר ‪ .‬דאמרינן החס‬
‫כתי׳ ‪ .‬ויש לתמיה‬
‫דאשבר׳‬
‫גופיה‬
‫בסוגייא ־הגוזל דלאו בר קעלא הוא‬
‫תיקש׳ ליה הכי ‪.‬אבל אינה קו כלל ‪.‬‬
‫ולא קנינהו בדמיה ע״ש שהאריך בזה‬
‫דהה בריש מריבה קא׳ רלמ״ד‬
‫קרא‬
‫והצ׳׳ע ב ד ב ר ‪ .‬ואני אומר דיש לחלק‬
‫דאס ימצא הגנב בגנב ע צ מ ו ‪ .‬וקרא‬
‫בין מתתרת התורה כבר ואוחס ב״א‬
‫דע״כ דגר פשע במע״ג איתקוש תרוייהו‬
‫לניס בו ‪.‬‬
‫להדדי‪ .‬ואי כ איכא למילןז גנב מעע״ג‬
‫דהנהו לא מסרי נפשייהו אבל י״א‬
‫ורש״י‬
‫בא ‪ .‬וה״ז כנכנס‬
‫גנבו בתוך הבית‬
‫במחתרת‬
‫שהיו‬
‫הבאים לגנוב ממקיס אהר אף שנכנסו‬
‫דמייתי‬
‫‪,‬‬
‫דבתרייהו אתרבי כל מילי‬
‫ז״ל פי׳‬
‫‪.‬‬
‫והד‬
‫כן לקמן דחד בגנב‬
‫ודאי להרוג‬
‫ב ע ע י ־ ג ‪ .‬ולמ״ד בעמ״ג יליס התס מאס‬
‫לנים שם אינם‬
‫המצא תמצא לרבויי כל מילי ע פ ׳ גס‬
‫יכוליןלהשמע ‪ .‬ועודגר׳דכגוןשהיחה‬
‫כתובה‬
‫במחחרח חהורה לגנוב‬
‫באו‬
‫כיון שלא‬
‫היו‬
‫מהתרה וכו׳ דקא׳ הכוונה‬
‫הס עצמם‬
‫מה שתירן דכיו; דמדת כסל‬
‫שחחרוה‬
‫בשניהס עיש הוא סימא דכיון דמצינו‬
‫דלא‬
‫בלא‬
‫שגנבו ומ״מ קא׳‬
‫שהס הלוקיס דזה‬
‫בשנו׳ וזה‬
‫שבוייה‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשה משפטים‬
‫שבועה וראי רבעע״ג אשבועה איכא‬
‫שגנב משלם ‪ .‬או יליף לה‬
‫לרברי כל דבר עפי מגנב עצמו דבלא‬
‫דגנב וגזלן כ״ הדרי כינהו‪ .‬ונסמוך‬
‫שבועה ‪ .‬ועוד דאי איה לן למילף הא‬
‫יחנאר‬
‫הראנ״ד ‪.‬‬
‫מהא בגלוי מלחא‪,‬א״כ אמאיאצשריך‬
‫ורש״י ז״ל שכתב מנהג דייגים הוא ‪.‬‬
‫אם המצא חמצא להך מ״ז לרבוה‬
‫לא נתבאר לי כוונתו אם רצה‬
‫לו׳‬
‫כ״ד שאין בו רוח חיים ‪ ,‬וכ״ז מבו׳‬
‫דלאי דינא הכי אלא שכך ראו הדיינים‬
‫למעיין בםיגייא שם וצ׳ע ‪.‬‬
‫לתקן ולדו; ‪.‬ובזה ניחא דברי הרא״ם‬
‫די׳ךן‬
‫חיים‬
‫או דינא קא ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫שנים ‪ ,‬עי׳ הרא״ם‬
‫חמה על רש״י שהניח ש״ס‬
‫ד ד ן ע״ש ‪ ,‬דע‬
‫שכך צ״ל לדעה‬
‫דהכי איחא‬
‫מנזלן ‪.‬‬
‫‪r U n l‬‬
‫ראיתי להראב״ד ז״צ פ״א‬
‫הל׳ גניבה‬
‫פ״ק‬
‫כתב‬
‫דה*‬
‫די״א אמר שמואל אי; שמי;‬
‫אין שמי; היינו בקרנא אבל בכפלא‬
‫דיינים‬
‫שמין ‪ .‬ע״ש בהשגות • הרי מבואר‬
‫בהמה יכלים‬
‫שאינו םובר כדרשת הירוש דאי דריש‬
‫ונפחחו אצלו אין שמין הגבלה והשבריס‬
‫מחיים אפי׳ כ פ י ל א נ מ י ‪ .‬וממתהבאו‬
‫לבעלים ‪ ,‬אלא ישלם בהמה וכלים‬
‫וראיתי שהכל‬
‫דבב״ק‬
‫לגנב ולגזלן ‪ ,‬פירש״י מנהג‬
‫הוא שאם גזל או גנב‬
‫מעולים והשבריס שלו ע ״ כ ‪ .‬וכהבו‬
‫החוס׳ דבירוש׳‬
‫‪,‬‬
‫דברי הרא״ס ע״ן ‪.‬‬
‫תמהו עליו בזה‬
‫וכדכתיבנא ‪:‬‬
‫מפיק לה מדכהיב‬
‫חיים שנים ישלם‪ ,‬ולא מהים ‪ ,‬הרי‬
‫ואין כאן תימא ‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫דדרשא זו איתא גם לדעת ש״ס דידן‬
‫ונקרב בעה״ב קריבה זו וכו‬
‫ראם‬
‫תימא‬
‫קריבה‬
‫‪,‬‬
‫לאו‬
‫רק׳ דהא אצעריך לכדדדיש התם דם״ה‬
‫שבועה ‪ .‬א׳כ ל״ל דכתב רחמנא כפל‬
‫שגנב וכדרב ע״ש ‪ ,‬י״ל כיון‬
‫בגניבה השתא עע״ג דבהתירא אתא‬
‫דכהי׳ חיים ישלם ולא כתיב ישלם חיים‬
‫לידיה מיחייבכפל‪ .‬גנב גופיה לכ׳׳ש ‪.‬‬
‫כי היט למדרש חיים דקאי אהרוייהו‬
‫עיב‬
‫כעין‬
‫ארישא‬
‫וה״ק חיים כעין שגנב ישלם‬
‫וכה״ג קא׳ החם בב״ק‬
‫ע״ש ‪ .‬וא״ל‬
‫דס״ד‬
‫מילתא דאתייא בק״ו‬
‫ואםיפא חיים ולא מתים‪ ,‬כמו תתננה‬
‫ערה וכתב לה קרא דכל היכא דאיכא‬
‫ואכלה או מכור‪ .‬כן כר׳ לדעת ההום׳‪.‬‬
‫למדרש‬
‫עצמו‬
‫אבל דעת הרא״ם דהך מילתא דאין‬
‫משעה שגנבה גחהייב בכפל ‪ .‬אבל‬
‫‪.‬‬
‫עע״ג שכפר חון לב״ד אע״פ שאח״ך‬
‫דאצעריך לדרשא אחריכא כדכהיבכא ‪.‬‬
‫נמצאה אצלו לא מיחייב כפילא ע ר‬
‫שמין לאו מקרא‬
‫כפקא‬
‫רחיים‬
‫אלא משברא כפקא ‪ .‬דכם ה ישיב לא‬
‫(‬
‫כחי׳ אלא בגזקין‪ .‬אבל בגכיבה כעין‬
‫דרשי ‪ .‬וי״ל‬
‫‪,‬‬
‫שיכפור בב״ד‬
‫ושו״ר‬
‫‪.‬‬
‫דגנב‬
‫וזה נר׳ לכאו׳‬
‫להרמ״ז ז״ל כהב בזה‬
‫ועי״י‬
‫ע״פ‬
‫פרשה משי ‪:‬טיס‬
‫הפץ‬
‫•עי״י מיש הראיס זיל ע׳׳ד‬
‫ס ח‬
‫ח י י ם‬
‫הרמב״ן‬
‫אשי עמי משיר והוצרך ללווה לקנומ‬
‫״ל ‪ .‬ולל שכיונה הרג י ל לו׳ דשנו׳‬
‫אבנים מובוה להרוייז‪ ,‬ונכרי או גר‬
‫שלא שלח בה יד אינה חיוב לישבע ‪.‬‬
‫‪-‬חושב שהוצרך ללווה להחיוח אח נשכו‬
‫ואינה נזכרה בכהוב כלל‪ .‬אלא שכאשר‬
‫רלא הימא כיו; ח ה צריך לההיוח אה‬
‫הוא מחוייב לי‪ :‬נ ע שכדבריו מגלגל‬
‫נפשו וזה צריך להנאחו להרויח א״כ‬
‫עליו שלא שלח יד אבל א״ל נחחייב‬
‫רווהא דבע״הב דלישקול מגוי רביחא‬
‫וכ״ד הרמב״ס‬
‫עור נ ר לחרן רגרסי פ״ק‬
‫שבו׳ זולחה לא‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫קמ״ל‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והרמב״ן ז״ל כמ״ש הרה״מ פ׳׳ד דהל׳‬
‫דע׳׳ז ד״כ וה״מ להקדים וכו׳ וכחבו‬
‫שאלה ופקדו! ד ן א׳ עש׳ ובלח״מ ‪.‬‬
‫שי״ל הפץ למכור‬
‫והרמ״ז במ״ב‬
‫ך׳׳ך‪,‬‬
‫האריך‬
‫בזה ‪.‬‬
‫ע״ש‬
‫וריק‪:‬‬
‫אה עמי‬
‫החום‬
‫ואיה מי‬
‫‪,‬‬
‫יחננו לגר קודם שימכרנו לגוי‪ .‬והלא‬
‫וי׳׳ל‬
‫אפי‪/‬יש׳ אינו מצווה על כך ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הרא״ם הצ׳׳ע‬
‫בזה מיש ‪.‬‬
‫לדעה‬
‫מ ו ע ע עכ׳׳ל ‪ .‬והשחא גיהא דמהחס‬
‫ר ט נ ו דס״לפ״ח ־מלוה וליה דהלווחת‬
‫ליכא למיל‪,‬ה אלא דבר‬
‫מועט משרה‬
‫גוי ברביח הוייא מ״ע ‪ .‬ניחא דהשחא‬
‫נ ק ד ם לגר מפי מגוי ‪ .‬אבל הלוואה‬
‫ומכירה‬
‫מובא ‪ .‬הו״א‬
‫והנה‬
‫ליכא למילפ מנהיגה דגר‬
‫דגוי ‪ .‬דההם בנהיגה גר מנוה ראהה‬
‫מצווה לההיוחי ‪.‬‬
‫אבל‬
‫מכירה דגר‬
‫רשאנ‬
‫נבילה שאינה שוה אלא דבר‬
‫•ברביח דהוי רווחה‬
‫גוי קודם ‪ .‬קמ״ל ‪ '.‬לו״ק ‪:‬‬
‫י‬
‫ודמעך‬
‫ד ׳ י ך ! מלאחך‬
‫‪.‬‬
‫עייי‬
‫אע״ג ראיה בה הנאה ליה בה מטה‬
‫בחמורה דק״ג ברש״י וחוס״‬
‫אבל הלוואה נכרי והלוואה יש׳ דחרוי־הו‬
‫והבין ד ב ד רש׳׳י כ א ; ‪ .‬ועי״י הרא״ס‬
‫הנאה‬
‫כרש בזה ואני מצאחי בילקוט מהמכילחא‬
‫בהלואח גוי ברביח ש י י ‪ ,‬קמ׳׳ל עמי‬
‫כדברי רש״י ז״ל • ח״צ מלאחך אלו‬
‫קודם ‪ .‬אבל לדעח הראב״ד ורעמיה‬
‫‪.‬‬
‫מציה ה י א דטון ראיה ליה‬
‫הבכורים‬
‫הניעליס‬
‫דם״ל דהלואח גכרי ברביח לאו כרע‬
‫קשה‪ .‬וי״ל דאצסריך‬
‫מן המלאה‬
‫מכ״ל‪:‬‬
‫להלואה ישראל‬
‫ך ׳ ׳ ך ן ‪ .‬ואנשי קדש ‪ .‬טי" הראיס־‪.‬‬
‫בחגם והלואח גר וחושב ברבית‪ ,‬דהא‬
‫־ ‪ -‬ואני אומר שכדברי רש״י מ ג י‬
‫הליאח גר חושב מצוה היא‬
‫דאהה‬
‫‪1‬‬
‫במכילחא י רש״א‬
‫כשאחם‬
‫קדושים‬
‫מצווה להחיוחי ‪ ,‬וא״כ הדרא שיטיח‬
‫אחם לי איסי ב ן ‪ .‬גיר אריה אומר‬
‫לדוכחה דכיון רחרוייהו מצוה ה י א‬
‫נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה ‪-‬‬
‫מצוה דהנאהו ע ד ף ‪ ,‬קמ״ל‪ .‬ועוד גרי‬
‫מה‬
‫קדושה האמורה להלן‬
‫אסורה‬
‫להרז דהאי ממי ו נ כ ד עמי קודם היינו‬
‫באכילה ‪ .‬אף‬
‫קףשה וכי‬
‫אסורה‬
‫סרשת‬
‫אישי בן‬
‫באכילה ‪.‬‬
‫כשהמקום מחדש‬
‫מוסיף קדושה‬
‫עקביא‬
‫מצוה‬
‫אומר‬
‫שעיס‬
‫אין הכרח להסן‬
‫דאערסה‬
‫סרישא ו ה ג ב ל ה ‪ ,‬ורש״י רדף אחר‬
‫‪,‬‬
‫הפשע כדרכו בכמה‬
‫ב פ יחרו‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פרשת ת מ מ ה‬
‫עיש‪:‬‬
‫לא תבשל גדי וכו‬
‫‪,,‬‬
‫מקומות‪.‬‬
‫סליק סרשת משפעים‬
‫ובכל אשיא אליכם ‪ .‬כבר‬
‫ךה‬
‫סדר הכתובים ‪,‬‬
‫ליש הוא‬
‫‪ .‬משמע‬
‫כתבתי בזה‬
‫יי‬
‫אלא ודאי ביוס ד נאמרו ב׳ האזהרות‬
‫‪,‬‬
‫קאי ‪ .‬וק״ל‪:‬‬
‫ד״ה‬
‫ח ם‬
‫• עי״י‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ם דלהאי תנא אצעריך‬
‫ך״ך!‬
‫אמר‬
‫זהב וכסף ‪.‬‬
‫הצעיר‬
‫תועבה ואצעריך לא‬
‫אמת שמעודי ע ד היוכ הזה‬
‫הו״ל לאו‬
‫נתקשה בעיני ל׳ זה ולא ראיתי בו‬
‫שבכללוח‪ .‬ואיני מבין דבריו דאכחי‬
‫יישוב מספיק נשום מחבר ‪ .‬גס הרמ״ז‬
‫תיעבה ליל חיל מלא‬
‫גמגס בו הרבה ודבריו סותרים זא״< ‪.‬‬
‫ה ב ש ל ‪ .‬לכן נר׳דלהנךאצעריך ל ה ו ‪.‬‬
‫הכלי שרת‬
‫לא חאכל כל‬
‫הבשל דאי מלא‬
‫לא האכל כל‬
‫חאכל‬
‫גס לא נתבאר מה הס‬
‫הפועלים דס״ו‬
‫שהכל לא עשו אלא מזהב וגחשת ‪.‬‬
‫מצשרפין‬
‫ושמעתי אומריס שהס הססליס שהיו‬
‫תועבה‬
‫במזבח ‪ .‬ואין זה כלוס לדעתי כי מי‬
‫מצערפין‬
‫ה;יד לרש״י שבמשכן היו של כסף ‪.‬‬
‫אצעריך להזהיר על פסולי המוקדשין‬
‫ועוד איך לא היתה נדבה אלא בשביל‬
‫פסולי‬
‫דה״ק‬
‫דאמרי פ‬
‫‪,‬‬
‫השוכר‬
‫‪,‬‬
‫מנין לכל איםורין‬
‫שבחו‬
‫‪,‬‬
‫ז ע י ז ‪ .‬שנא לא תאכל כל‬
‫‪,‬‬
‫מיש ‪ ..‬ולמיד‬
‫החם דאין‬
‫דה״ל‬
‫כמיש הרמב״ם פי״ח‬
‫ע״ש ‪:‬‬
‫המוק ד ן ג י ד ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫־דיה‬
‫כליס אלו ‪.‬‬
‫וסטר הייתי לו׳‬
‫רפיי שמתחלה כתב ג' תרומות אמורות‬
‫א ״ כ ד ב ר י ה ‪ .‬ע י ״ י הראיס‬
‫כאן וכו והוא שהכסף הנזכר כאן‬
‫דהש״ס‬
‫הוא כסףהאדניס שהיה בשוה ותרומת‬
‫מדכתיב‬
‫המשכן שהיתה איש איש מה שנדבו‬
‫ויגד לעם ‪ .‬ךאל״ך מה הגיד‬
‫וכו‬
‫‪,‬‬
‫לבו היסה בשאר יב דברים האמורים‬
‫ועיכ‬
‫אנו‬
‫ב ע נ י ן ‪ .‬וחזר להק על דבריו דמנליה‬
‫מוכרחי להפך הכתובי דהא בקרא‬
‫הא דילמא כסף שנא׳ כאן הוא איש‬
‫קדמה פרישה להגבלה‪ .‬אבל ר יהודה‬
‫איש מה שנדבו לבו כשאר הדברים‪.‬‬
‫דפליג החם אדקי״ו ומס ויגד שהיה‬
‫יאיט כסף של אדנים שהיה בשוה •‬
‫‪,‬‬
‫הצ״ע‬
‫בזה ״ ול״נ‬
‫הו‪$‬רך לו דבתלתא הגבלה‬
‫‪,‬‬
‫כמט'‬
‫שם בםיגייא‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מושכן ב ד ב ד ם ‪ .‬וכן לרש״י והמכילת‬
‫‪,‬‬
‫שפי שאמרו רצונט לראות את מלכט‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ותירןשא״א זה שהרי לא מצינו שהוצרך‬
‫שם כסף אחר ‪ .‬שנא‬
‫‪,‬‬
‫וכסף סקודי‬
‫העדה‬
‫רחיים‬
‫העדה‬
‫אה‬
‫עשה‬
‫ווים ‪ .‬ה ר י‬
‫עשו‬
‫לכלי‬
‫נדגה‬
‫פה‬
‫מסקינן‬
‫רלא‬
‫הכסף‬
‫עשאוהו‬
‫כלו׳‬
‫אלא‬
‫גס‬
‫בש״וח כיח‬
‫בדחוקים‪,‬‬
‫כ ס ף י ו ח ר • וא׳־כ ע ״ כ כ ס ף ר כ ה י ׳‬
‫ממר׳‬
‫רש״י‬
‫שנרגו‬
‫כשוה ‪.‬‬
‫הכא‬
‫לגו קא׳‬
‫דאי מ א י ש‬
‫נדגה‬
‫כדגה‬
‫‪ .‬ולכן לא‬
‫גהחלה‬
‫כמ״ש‬
‫הרוחק ‪.‬‬
‫לא‬
‫הוזכר‬
‫שכחי‪:‬‬
‫בנדבה‬
‫אינו‬
‫נפקוהא‬
‫כי תשא‬
‫שהיה‬
‫כחג‬
‫גשוה‬
‫קרויה‬
‫איש איש‬
‫ראיהי‬
‫אגל‬
‫לכפר‬
‫כתג‬
‫ג׳‬
‫היא‬
‫תרומת המשכן‬
‫תרומת‬
‫ר״ל‬
‫גאוחה‬
‫ה ד י ג ו ר ‪ .‬וזה‬
‫ד״ה‬
‫תרומות‬
‫גרי‬
‫לייבב‬
‫לא‬
‫היהה‬
‫שאע״פך‬
‫דכםף‬
‫נדבה‬
‫אלא‬
‫כל‬
‫מריס‬
‫כולם שוה‬
‫ע״כ‪,‬‬
‫לאדנים‪,‬‬
‫אלא‬
‫חרומה‬
‫המשכן‬
‫המשכן‬
‫ה ס ‪• ,‬או‬
‫נאמר‬
‫לא‬
‫שאמרו‬
‫עמהס‬
‫שהרי‬
‫כלס‬
‫לצורך‬
‫להם‬
‫הספיקו‬
‫ש נ ן הי׳ ק צ ה‬
‫קבלה‬
‫‪.‬‬
‫היהה‪,‬‬
‫ממנה‪ .‬לאלפים‬
‫כדברי‬
‫דייה‬
‫קרא‬
‫הכפרה‬
‫כה‬
‫נמי‬
‫והדר‬
‫ןדוס‬
‫צוהאותם‬
‫להביא כ ס ף א ח ר בנדבה‬
‫שלא היו‬
‫הס‬
‫לאיזה‬
‫מני;‬
‫לחהו‬
‫על‬
‫הביאו גס‬
‫הכסה‬
‫ירו״ק ‪.‬‬
‫ונחה‬
‫כהע‬
‫ואל הארון‬
‫נרדנח‬
‫הוצרך‬
‫‪,‬‬
‫המ״פ‪.‬‬
‫אגל היוחר נכון‬
‫ואלהארוןוכו׳‪.‬ואעי׳ג דבהאי‬
‫לגאר‬
‫אבל‬
‫מנעלים‬
‫מ׳‬
‫ה א ׳ ‪ .‬ושו״ר‬
‫‪ .‬ה ר א ״ ס זי׳ל‪.‬‬
‫דודאי ה כ ה ו ב‬
‫מעצמם‬
‫לשעה‬
‫בלחה מטל רגלך ‪ ,‬וכל‬
‫שמפני‬
‫בנדבה לבס‬
‫יניח‬
‫ומיד נדו אותם ועשו מ נ ע ל י ם‬
‫שהיה‬
‫צריכים לו‬
‫ובמידי‬
‫רליכא‬
‫ועי׳ הרא״ס‬
‫אולי א ו ה ה ש ע ה נ ב ר א ו‬
‫והיה‬
‫רכתי׳‬
‫והאדנים‬
‫א׳‬
‫היהה‬
‫כאן ‪ .‬והג׳‬
‫התם‬
‫הזכירו ה כ ה ו ב‬
‫ריה״א‬
‫חיה‬
‫וכ׳׳שבמצהא דהוי‬
‫דאע״פ‬
‫ול; י נ ו ח‬
‫דשבה‬
‫ע״ש‬
‫קפידא אם‬
‫נ ר ע מי יצדק י‬
‫ואפשר‬
‫ד ב נ ך ס ריר;‬
‫שנה‬
‫יד‬
‫נמי‬
‫לדינא‬
‫והי׳‬
‫נ פ ׳ וכי׳‬
‫על‬
‫ב ה ‪ .‬א ל א איש איש מש״ל‬
‫ה י ה נ״ל‬
‫אין‬
‫בצ״ע‬
‫בזה‬
‫במרבד וקרן‬
‫הש׳׳ם ש ל נ ו ‪,‬‬
‫כי לא‬
‫הדל‬
‫העתיק‬
‫ההם‬
‫ע״ש‬
‫אם‬
‫דבריו‬
‫ומהום׳‬
‫כ מ נ ח ה וכי׳‬
‫דכ״ח‬
‫והרמ״ז הניח‬
‫ז״ל‬
‫על‬
‫ואח״יכ נ ג נ ז י ו ה י ו כ ל א ה י ו ‪ ,‬ו כ ה י ׳ נ ע ל ך‬
‫שנא׳‬
‫היהה‬
‫וכו׳‬
‫ל ר ש ״ י ז״ל‬
‫אמורות‬
‫וכו׳ וצא‬
‫איש‬
‫גזולה‬
‫מזה‬
‫א י ש א י ש מש״ל‪ .‬א ל א‬
‫ואע״ף‬
‫מה‬
‫הכריעו‬
‫דהני‬
‫היחה‬
‫לה‬
‫הרי‬
‫כלום ואע״ף‬
‫ר״ל‬
‫וגזה‬
‫והילקיע‬
‫כשבח‬
‫א י ל נ״ל א ע ״ ג‬
‫‪,‬‬
‫המהו‬
‫יעקב המה‬
‫הנחומא‬
‫י ד ו ק ד ק ל׳‬
‫יהא‬
‫אם בהמה ‪,‬‬
‫ליעייודים‪ .‬וא״כ מ ע ה ה לא ה ו צ ר ך‬
‫שכחי‪:‬‬
‫כיון‬
‫הנוהר‬
‫חיה‬
‫ו כ ל י ש ר ה לי׳ר‬
‫הרב‬
‫ב־וה‬
‫הכסף הבא‬
‫וכו׳‪.‬הכל‬
‫ז״ל‬
‫איחא‬
‫הכא‬
‫לא‬
‫ך"ך״!‬
‫ע״ב‬
‫בשיה‬
‫תחש־ס‬
‫הכיירשי׳י‬
‫הוא‬
‫פ׳‬
‫ושאר‬
‫שהגיאו‬
‫פרה ‪.‬‬
‫ווים‬
‫לפי‬
‫שהכסף‬
‫ב נ ד ב ה כלוי‬
‫מאוהה‬
‫שם‬
‫שגגו‬
‫ממנו האדנים ‪ .‬ושאר‬
‫שם‬
‫ונ״גג‪.‬‬
‫ב ק ע ו כ ו ׳ ויהי מ א ח כ כ ר ל צ ק ת‬
‫אדני ה ק ד ש וכו׳ ו א ח ה א ל ף וחש׳‬
‫סט‬
‫הכפרה‬
‫עסוק‬
‫החלה‬
‫הוא ‪.‬‬
‫הארון‬
‫‪.‬‬
‫וכו׳‬
‫לא‬
‫ל ע ד ו ח ‪ ,‬אלא‬
‫בציווי‪.‬‬
‫הכפרה‬
‫הכליה‬
‫ואמר‬
‫אח‬
‫עפייהו‬
‫שהוא‬
‫ואח״ז ח ז ר‬
‫שבעודו‬
‫כדי‬
‫לבאר‬
‫חיים‬
‫תרומה‬
‫אבל‬
‫ולכך בכלהו איכא לספוקי ‪ ,‬והפסק‬
‫בארון שכבר כתב וגתת אל הארון ‪.‬‬
‫בקנה א׳ אינו מוכרע כ״כ כיון דבקרא‬
‫אעיף שאיגואלא להודיע צורך הארון‬
‫אחרינא יש אתנח בתיבת גביעיס ‪,‬‬
‫עכ־׳ז מהתם נמי שמעי ציווי הנתינה ‪.‬‬
‫ועוד יש מקוס לו דרבינו שובר רבקרא‬
‫וא״צ לחזור ולשנות הענין בלי חידוש ‪.‬‬
‫קמא לא נסתפקו כלל רז׳׳ל ‪ ,‬דודאי‬
‫ועי הראיס‪.‬‬
‫משוקדיס אתרוייהו ק א י ‪ ,‬כמו בנשך‬
‫שבעודו ארון יתן בו העדות ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ךן‬
‫‪,‬‬
‫ובמרבית רקי״ל דקאי ארישא ואסיפת‬
‫דהל בית הבחי דין ב׳‬
‫כיון דיש‬
‫משוקדים ‪ .‬הרמב״ם זיל פ‬
‫ג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל בקרא‬
‫בתרא דע״כ‬
‫ופרחים שהיו‬
‫אתנח יש להסתפק אי אזצי בתר סישוק‬
‫בקנים היו משוקדיס מספיקא ‪ .‬והרב‬
‫עעמים ולא קאי אלא אגביעיס ‪ ,‬אי‬
‫בעל מש״ל תמה דלא מספק״ל אלא‬
‫נימ׳א דאתרוייהו ק א י ‪ ,‬ודו״ק ‪ .‬ענין‬
‫בהאי קרא דהוי בגוסה של מ נ ו ר ה ‪,‬‬
‫מלאכת‬
‫להבינו על‬
‫אבל בקרא דג׳ גביעים משוקדיס בקנה‬
‫השלמות יעיין בס׳ מעשה חושב שפי׳‬
‫הא׳ כסתור ליכא ססיקא ‪ ,‬דודאי‬
‫כל הצורך ‪ .‬ולכן אין לי להאריך חנם‬
‫לא קאי אלא אגביעים דבקגה הא׳‬
‫כרובים וכו׳ ‪ .‬עי׳ הראיס‬
‫כפתורים‬
‫כתב שגם‬
‫‪,‬‬
‫רה‬
‫״‬
‫המשכן לרוצה‬
‫הפשיק בין משוקדיס לכפתור עיש‬
‫כתב ושמא לזה כיון ו כ ו ‪,‬‬
‫שהצ״ע‪ .‬ולי נר׳ דרבינו סובי דבהך‬
‫כוונתו דכפורת כרובים דידה היינו‬
‫ועעמא ראם‬
‫כרובים ממש‪ ,‬כרביא‪ ,‬ע״כ לא אמר‬
‫בקרא קמא ליכא ספיקא וטדאי קאי‬
‫צורת כרובים ‪ ,‬אבל כרובים דפרכת‬
‫אגביעים‪ ,‬ודאי דבקרא דבתריה נמי‬
‫ודמשכן תרגם צורת כרובים ‪ ,‬ר״ל‬
‫כלל דילמר סתום מן‬
‫ציורי! בעלמא‪ ,‬לא צורת הילדים אלא‬
‫המסורשותרוייהו אגביעים קאי‪ ,‬וכן‬
‫נ ר אלא‬
‫קרא נמי מ ס פ ק ״ ל ‪,‬‬
‫ליכא ססיקא‬
‫הק׳ הרמ״א זיל‬
‫עיש ‪ ,‬אלא ודאי‬
‫‪,‬‬
‫שאר צורות ‪ .‬ולדידי אין‬
‫דכרובים דכסרת שהיו בולעים‬
‫‪,‬‬
‫ויש‬
‫דבתרוייהו איכא לססוקי‪ .‬והא מקמו‬
‫בהם ממש תרגם כרביא ‪ ,‬אבל אלו‬
‫רש״י ותוס קרא בתרא‪ ,‬אסשר דלא‬
‫שלא היו צורות אלא עיי מחמ או‬
‫דמקרא קמא‬
‫אריגה תרגם צורת ופשוט‪ .‬גס המשיל‬
‫לו׳ דקאי‬
‫השיט‬
‫‪,‬‬
‫סליגי ע ל רבינו אלא‬
‫לחודיה ודאי יותר נוכח‬
‫אגביעים‪ ,‬אבל בקרא בחרא דיש אחנח‬
‫פיח דהל׳ כלי המקדש דייו‬
‫בזה ו ק ״ ל ‪.‬‬
‫במלח גביעים ומשמע דאבחריה קאי‬
‫אכפתורים‪ ,‬כמ״ש החוס׳ ש ם ‪ ,‬ובודאי‬
‫סליק סרשת ת ר י מ ה ‪.‬‬
‫דכל הגביעים והכסתורים שויס הס‬
‫סרשת‬
‫חפץ‬
‫ח "•‬
‫סרשח חציה‬
‫‪,,‬‬
‫לנרוה ביה קיבול ונו׳‬
‫פרשת תצוה‬
‫‪ .‬והוא סותר‬
‫מ״ש אחין בשם ריב״א שהיו עושים‬
‫בימוה ה ק ץ סחילוח גםוח ‪ .‬אלא נ ר‬
‫ד״ך|‬
‫וכו כהב‬
‫זך וכו מגרגרו‬
‫‪,‬‬
‫הראיס דיש‬
‫‪,‬‬
‫היכי‬
‫לחמיה‬
‫נקע בלישניה לישנא דמגרגרו ‪ .‬והא‬
‫ביעייא היא בגימ ע״ש ולי נר׳ דלק״מ‬
‫דהא רש״י שם במנחות‬
‫‪,‬‬
‫דבפתילות בינוניוח משעריגן הצי ל ו ג ‪.‬‬
‫דייה‬
‫־‬
‫ופשוט הוא ‪:‬‬
‫אה‬
‫האורים וכו עיי מיש‬
‫בזה‬
‫הלוי‬
‫‪,‬‬
‫הר׳׳ר‬
‫‪,‬‬
‫מנהס‬
‫דפ״ו כתב‬
‫שהעהיק כל דברי המס ב ז ה ‪ .‬וכחב‬
‫ן הביעייא היא כלישנא רעלמא • אבל‬
‫עליהם שהיא פליאה גדולה ‪ .‬שהרי‬
‫‪ .‬וע״ש‬
‫גם במקדש ב היה שם המפורש ולמה‬
‫אין חילוק משמעוח־ ביניהם‬
‫בתום פי׳יבעניןאחר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לא •כהבוהו וכו והצ״ע ע ש וליהא ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״״ךן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כתית וכו׳ כתב הראיס וא״ת‬
‫שהרי כחב הרמב״ס ז״ל שה לא ציוה‬
‫‪,‬‬
‫למשה לעשוהו אלא הוא סוד מסור‬
‫ואין דבריי מובנים לי רמאי קו' דהא‬
‫לו• מפי הגבורה‬
‫א&י אס‬
‫הוא עצמו כתב ראי לאו כתיח דמנחות‬
‫היו יודעים אוחו• לא ניחן להם לכוחבו‬
‫הו״א כתית דמאור לאכשירי הוא דאתא‬
‫ולחחו שם • שהרי לא נצעוה לעשוחס‬
‫ולמידק מינה פיסולא דמנחות‪ .‬והשתא‬
‫‪ .‬ואולי לא‬
‫לישתוק קרא‬
‫ליכא קיו‬
‫מכחית‪ .‬וכו‬
‫כלל דהא‬
‫‪,‬‬
‫ומעחה‬
‫לא במשכן ולא במקדש‬
‫‪,‬‬
‫במנורה גופה‬
‫ירצה ה׳ לכוחבו וליתנו שם ‪ .‬וכ״ש‬
‫לא פיסל אח השני אלא שבח להכשיר‬
‫‪.‬‬
‫ככה;י בית ב לא היו הגונים כ״כ‬
‫‪,‬‬
‫א׳ במטרה ולפופלו למנחוח • ‪ .‬ומה‬
‫ועוד מהיכן ידעו אוחס השמוח שהיו‬
‫‪,‬‬
‫כתובים שם מה הס ע ד שיכחבו אותם‬
‫שתירץ‬
‫וכו‬
‫דגבי מאור ‪ .‬א' עדיף‬
‫אינו נ ר דהא התם במתט קא אפ‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫המנחות בדין היו שיעענו‬
‫ה ם ‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫סליק פרשח חטה‬
‫שמן זית‬
‫ז ך ‪ .‬ומה מנורה שאינה לאכילה עעונה‬
‫שמן זית זך ‪ .‬מנחות שהם לאכילה‬
‫אינו דין• שטעונים‬
‫זית זך ‪ .‬ולדברי‬
‫הרב דל מאי קו׳ איכא דלמנורה א׳‬
‫עדיף ‪.‬‬
‫ולמנחות‬
‫מחוק‬
‫ד׳ך|‬
‫פרשת חשא‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫עדיף שהוא‬
‫‪ .‬ודו״ק ‪:‬‬
‫דייה‬
‫הימא היאך טעה דהע״ה‬
‫בדב״ז‪.‬‬
‫דאיל • הקב״ה‬
‫ואע״ג‬
‫שכבר אזל‬
‫מסיח קריח לי חייך‬
‫מ ע ר ב ע ד בקר ‪ .‬חצי לוג‬
‫שאני מכשילך בדבר פחשנ״ר יודעים‬
‫וכו עיייהרא״ס כתב שהיו‬
‫יחכז‬
‫‪,‬‬
‫אוחו כדאי ביומא ‪ .‬ע ל ז לא‬
‫‪,‬‬
‫שעעה‬
‫^ חפץ•‪:‬״‪-‬‬
‫שעעה‪:‬על חנם ‪.‬׳ולא‬
‫פרשה?׳‬
‫יתק־‪.‬ש?פח^‬
‫ולכאו‬
‫כוונה רש״י דאין סי בשקל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הץ‪:‬‬
‫הקדש }!הן־יע־ • מ ו ס • ה ש ק ^ כ מ ה‬
‫לייחקיך‪ .‬ונחי כי דהע״ה היה• סטגי ־‬
‫וע״כ אמר שהוא "כמו שקצבהי‬
‫ה ע ק ר ‪ £‬מאן‪ .‬רכהי ־ביה‪:‬זמירוח‬
‫‪,‬‬
‫הי!א אלא‬
‫דהא‪.‬י‪,‬מצוהןלאו‪ .‬לדןרוה‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫הכי ל״ל למי • ׳ הו ך גרה‪.‬השקל‬
‫?ילקק׳‪.‬־;‬
‫והיינו מ•הי׳׳ כופר נפשי ולא‬
‫שייך‬
‫;‬
‫דנחי׳ ולא •יהיה‪ .‬בהם נגף׳ ה״ק ולא ״‬
‫והעעם ׳‬
‫בסקור• אוח? בסביל׳ מנץ ׳זה שיחנו‪.‬‬
‫מ^ציח‬
‫דאבי&י‬
‫השקל ‪ .‬ומיש• • ‪ -.‬ה ר ? ‪ .‬מ ה ך‬
‫והלא׳ כבר‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ה ו ד ב ק ה ‪.. .‬ולכך‪.. .‬כתב‬
‫‪c‬‬
‫רש״י ••עכשיו פי׳‪ .‬לך כלי; ‪.‬שאץ טונה י‬
‫כופר‪ :‬אלא יבמי‪ .‬שנהחייב‪ -‬כ ב ! ‪ .‬והאי‪:‬‬
‫י י ^ ה ג ה ^ נגף בגןון‪:‬הענל‪.‬‬
‫לך‪ -‬במקום אהר שהואי׳ך׳ גרה ״‪.‬־ דא*־ן‬
‫‪,‬‬
‫אוחו מחציה השקל לא היה חלא לכפר‬
‫ע^מעשס‪* :..‬מגל‪ -‬כדאי׳‬
‫הוא‬
‫‪:‬‬
‫וחי^ז׳עי׳׳ש׳ ‪%‬לא ^נהירא ‪. .‬‬
‫רמימא •סוכח־לא&יי‪/‬במק^אסור‪:‬‬
‫הנחו• באו׳‪ .‬בשקל ה ק ר ע _לרמט‬
‫מ נ י ן ^ ש ק ל ‪ . .‬א ל א ‪.‬עכשיו‬
‫ז‬
‫על‬
‫‪:‬‬
‫פי ‪ .‬ל ך‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫וכו׳ ומ״ש בשקל הקדש ‪.‬הוא^להודיע‪,‬‬
‫ששקל זה הוא שוה ‪.-‬לשאר ‪.‬שקלים‬
‫‪.‬‬
‫׳;‬
‫ירי״ק• ‪.‬‬
‫י׳ י ‪z‬‬
‫ף ״ ך ן ונחה אוהו‪ ..‬הראייה האריך‬
‫י ‪/‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬להשיב עלי ע ע ג ח ‪.‬הרטב״ן‪,‬‬
‫אלא ׳ע׳׳? ‪ $ $‬ק ן • ד׳מנאם‪ -‬בבזק •או׳ ׳‬
‫ז״ל ‪ , .‬ו ה נ ה פשע השמועה ‪,‬בערכין‪',.‬‬
‫עלאיס כ׳שאו׳ל‪:‬׳‪ .‬אי ‪3‬מ‪5‬ג»ת •והחזירום י‬
‫ד^ח מוכחת‪,‬כדברי! כמקרא לומעלה‬
‫‪r‬‬
‫להם ‪•:.‬ולא הזכץלו הכתוב‪ .,.‬ור^״ל‪ -:.‬׳‬
‫לא‪.‬ילפי׳נן‪ .‬אלא׳ששגה ך‪/‬כלמעה ממנה‪,.‬‬
‫ך‪5‬״ךן‬
‫זה ־יתנו‪-‬וכו ‪,‬עג״ו־׳עהרא״ש‪.-‬‬
‫ולא ־ מ מ ן מעל״ע • ‪ 1‬ב ע ר כ י ן ‪ ,‬ר ב ע י נ ן ‪.‬‬
‫״י‬
‫ה‪.‬ק‪/‬׳ אמאי״לא‪ ,/‬מנ?־‪ .‬׳ליה •‬
‫מ מ ע ל ה ‪ .‬ילפי \‬
‫‪,‬‬
‫בימ־י• דברים‪ : .‬ש נ ת ק ש ה ‪ ,‬ולק״מ׳שכבר•‪,‬‬
‫כעמ׳‬
‫התום ‪ :‬במנחות‪,‬׳דכ״ע‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫דלא^‬
‫מעל״ע־לאו‪. .‬מקרא‪.‬‬
‫כדעה הרמב״;‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬גסי לאו‬
‫הלכחא !‬
‫גמולי לה‪.‬כמו שנדחקהרא״ס דבמילהא‬
‫חשיב אלא דבריה׳ •שהראה לו לענין‬
‫כי‪-‬האילא הוהגגשחעי^ש״שמלבארק‪^,.‬‬
‫עשייחס ואע^״כ ?הקשה בהם ‪ .‬אבל‬
‫א^אעיקרההי׳_כמ״ש‪..‬שם ל״סלערכין‪,.‬‬
‫איזהו א״ל‬
‫דאמרימבן‪.‬חדש רבעי'׳ ‪.‬חירש־ •שלה ‪V‬‬
‫כאן מהיכן‬
‫הי״ל‬
‫לידע‬
‫היה מליאה• אותו[ לו‬
‫ע*‪ 1:‬ד^ם מה‬
‫מהק׳ בקרא" דוזה אשר וכו׳ ל״ק״דלא‬
‫ה מ ו א ל ־ א ב מ י ל ה א ^ י ת ׳ ב ה קיקי‪p -‬‬
‫ויש‪.,‬לסמוה‪.‬על הריא״ם ' ז ״ ל ‪ ,‬ש ‪ #‬זכר‬
‫רברי‪.‬הס ‪. .‬אבל‪,.‬ראיסי‪.‬לרפ״י‪..‬בנדה^‬
‫‪4‬דמ‪-‬״ח‪-‬ל״ה < ל ע כ ג כ ^ נ וז‪1‬ל‪.‬‬
‫י‬
‫‪1 tey‬‬
‫‪r‬‬
‫אי&׳במילתא דליה׳ בה‪: ,‬קושי הדבר‬
‫רכסי‪/‬מנן‪ .‬ס שנה ומנגצהסשישא"לן'‬
‫מוכ׳יע מעצמו ׳דוזה^‪.‬הוא‪-‬על־המעשה‪.‬‬
‫דשנה ס כלמעק 'ךה‪ 6‬וממלה כ ס י ' ‪.‬‬
‫ד׳׳ה‬
‫‪-‬ופי?׳‪.-‬יל‪1‬״ל‪.‬ג •‬
‫־־•׳״ ־‬
‫ע ש ר י ם ‪ -‬ג ר ה ‪ .‬מייי‪-‬הלאיק‪v‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫אבל ק י ה ׳ שכיס‪-‬ידלא כס‪:‬ב‪..‬אלאימבן‪-‬‬
‫חןןשולאעןי!ומעלה‪...‬אי לןאאשממינן‬
‫הכא‬
‫ז‬
‫ה פ י ך !‬
‫פרשת שי׳*‬
‫רחיים ך‪3‬־‪:‬עא‬
‫‪-‬־־‬
‫ה‪$‬א ןמכנל״עיהו״א שקי ה ' ל ל מ ע ל ה ׳‬
‫כתג מ ו י ?ס*ק‪,‬לח^יגה _לטע‪3‬א‪:‬משי^‬
‫» ‪ v J f‬ולכאוס ער?םי‪.‬אלו‪.‬׳הם‪ ,‬כובר?‪::‬‬
‫שזיו‪ :‬נ ‪ $‬ג פ ץ ? ^ ‪:‬ןייןכץ‪ ,‬להאי נ ז י פ ה‬
‫הרמבץ רהיכא׳ דנתי* ־ ו מ ע ל ? ׳בעינן‬
‫מןץן‪-‬העגל! ׳׳דהוי ־•׳‪,‬מקמי‪•..:‬מלאכת•׳‬
‫מעל״ע‪ .:‬קמי׳לנ אוני ?מבין למהךקניך;‬
‫המשק ‪^,‬לא^מטון‪:‬ףמר‪-‬לצסלכמלש־ד‬
‫‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫מעל׳׳ע לשלמעה •דהא־יבשנת׳״ס׳ נמי‬
‫המיכ^ב״במות‬
‫אע״ג‪,:‬־דהויי‪:‬כלמעה‪ .-‬מ״מ ‪:‬לללמא׳׳‬
‫הןתה אלא נןז)־?־ש אב שב׳או המרגלים‪.,‬‬
‫‪r‬‬
‫בתר שנות׳ ע ו ל ^ א ז ל י ‪ /‬־ ‪• .‬גאם׳דעקו‪:‬‬
‫וקולם‬
‫כ ז ע ת הרמג״ן‪:‬ה<"ל‪:‬ךמומעלה‪:.‬ילסי׳‪:‬‬
‫כסדרן‪ .‬י ו צ ד ק ו לגביה שקליק‪ ,‬לצורך ׳‬
‫‪.:‬תרתי‪ ..‬וכעת אין ב<ד״‪:‬לתרן•;‪-:‬־‪:• .‬‬
‫^ ח ״‬
‫‪$‬‬
‫מג‪:‬נ־־>‪:‬ומיהה‪:‬זו־לא ׳‬
‫‪ $‬היו מקריבין‪:‬תמיר!‪.‬׳‬
‫ה ק ר ב נ ו ם ו ג ב ו י ^ ר נ ץ •בא׳ בניסן• ‪.‬‬
‫‪c‬‬
‫כתב הראי׳ם‪r : c w t p a r j ::‬‬
‫ו אח״ן ב א י ן נ ־ כ נ ^ ו ץ ה ו ^ כו ל‪:‬תן מר‪.‬צ ת •‬
‫הקדישי‪.‬שהל‪3‬לקרמית לא‬
‫ה‪3‬קצגתעהו ‪$‬״כ לקר־בטת ‪? .‬גסשלא ע‬
‫;‬
‫שנצעוי־להב־יא מחנית השקל‪•: :‬לין־־ היה*;‬
‫הןו־צרלכים‪-‬לו‪.:‬י‪ .‬מ!יהו׳לישנא דשבמו‪,‬‬
‫רק׳ בשב?להמק־שלא׳‪,‬הקרי^קרבנות‬
‫של׳־ליי‪-‬שלא ‪99‬״* הנ<הקריבו‪-‬אותה •‬
‫בס^דבר‪ .‬וגזה מתורצת תמיהס‪.‬׳מהר;׳ש•;‬
‫מ^מט‪-‬להלייה‪ :‬דהנ‪-‬זיפה ‪ -‬ה ‪ -‬א מ ע ו ^‬
‫יפה שתמה ׳עלי ר&׳׳?‪#7‬הרי\‪.‬־מ?י־ן ז‬
‫המגל‪ :‬שלא‪ :‬כ ל ב ד התוכן‪ .•/‬ושקא הא‪.-‬‬
‫חומש ׳ הפקודים היה׳באייר ‪.‬׳ובשקליק‪:‬‬
‫והא ‪.‬גרמא^ • חי־נ‪ -‬לאוהה ‪ .‬תרומה‪,‬‬
‫ובילקוט־־אמריי‪ -‬רפא‪ •/‬מ י ‪ $‬ן ‪:‬הוקם‪:‬‬
‫ש‪$‬למ< כניס; }יתה מ ח ק ה ^ כ ף אחר‬
‫המשקונפרמהתרומת׳המענןוהצ׳יע ‪:..‬‬
‫שנותר‪; .‬להס‪ :‬מקורס ‪ .‬ץלא‪ .‬גבו־כלום‬
‫ולדברי הרא״כ לי׳קסמחצי^השקל־לא‪:.‬‬
‫כשעדיין לא נצ‪-‬עוו ‪.‬ובמנץ שנמנו באייד‪,‬‬
‫היה ל ק ‪ .‬ג ע י ו ר ‪:‬המכין‪.‬׳‪:‬ול&_שכיון־׳‬
‫ג ^ ‪ -‬ל ט ר ן ה ק ר ב ט ס ‪ , -‬ואע״ס שלדורות‬
‫ש מ ו אותם הטילוהו בל־שכה־לקףבנות‪•:..-‬‬
‫הגבייה׳ץההרומ^ היא בניסן ‪ .‬ב ש נ ה ‪-‬‬
‫ואם היתיזתחלתגייית!׳ בשביל הקרגן^‬
‫א; •לא־ ה י ה ~ ק ־ י ‪ -‬ל ט ע מ א •מאי משום׳‪.‬‬
‫ה ? צריכים ) ג מ ח י ע י ס ן ־ ^ מ ‪ -‬״ מ ‪ -‬ק ׳ ‪:‬‬
‫חןש והבא לי בתרומה ה ל ש ^ ‪ .‬ובשנה‪..‬‬
‫אותה יתרומם שנתרמה‪.‬בניסן‪ ,‬מהיכן‪-‬‬
‫א‪/‬הסל־קרוי׳קזש‪.‬״‪.‬ווהיעו׳‪.‬‬
‫קהב‪;£‬‬
‫ה*תה ולמה גבואןתה‪-‬ש^רי^לא הקריבו׳׳‬
‫ה ר מ ב ״ ן \ ל ‪ - .‬מ ל ה ‪-‬שהוק״ל‪ .‬לבאוהו‪,‬‬
‫ק ד מ י ת ׳ ב מ ד ב ר ‪• . :‬רתק; שאותו •כסף‪,‬׳‬
‫מטן׳ היו• מבן‪ .‬ך ‪ . /‬גרי לולי‪/‬י‪.‬המנין‬
‫הניתר לסם מ מ ג ת המשכן ־ והניחום‪:‬׳‬
‫ל א ‪ .‬ה י ה בשביל השקלים‪.‬לבלא‬
‫מטן‬
‫לקדמות ‪ jsfr‬יצערכו י •להם ‪ r‬פרברי‪,‬‬
‫לא‪:‬היו י‪-‬כולים • לגבות כ מ ג לדורות‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫;‪:‬‬
‫‪;:‬‬
‫ךז‬
‫‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫ז‬
‫הדא״ס‪-‬ז אבל ״ ז ה ‪ -‬׳ ל ץ ח ק ־ ^ ו ה ץ ת ר ־‬
‫אלא‪.‬עיקר המכין מפני תייבתן‪ ..‬אלא‪-‬‬
‫נר׳׳טמטןזההיה׳באייל‪-‬בשנה הבי•‪• .‬‬
‫שאע״פ• שהע יכולים למעת; בבזק‪-‬או‬
‫וסה‪.‬שלא הקריבו קרמןס במדבר‬
‫‪; j‬‬
‫בטלאים א‪ 1‬יחזירו להם‪ .‬מעותיהם _‬
‫חיים‬
‫פרשת ‪.‬חצוה‬
‫עכז׳ גבו להם בשביל הקרבן‪ .‬ואותם‬
‫ועיי׳ רש״י ס׳ קרח דיה אל חסן אל‬
‫שלא נמנו היו צריכים ליתן בלי שוס‬
‫מנחחס נראה דמשל יש היו מקריבין‬
‫מנין ‪ .‬כמו לדורות ‪ .‬אלא שיש להבין‬
‫תמירים קורס המרגלים ‪ .‬ע״ש ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך״‪,‬‬
‫דאיך אפשר הקריבו קרגטת צגונ׳‬
‫המשים ומאתים סך כולו ‪.‬‬
‫מעשה מרגלים ‪ .‬רהא לר״א‬
‫עי׳ הרא״ס בזה ‪ .‬ואני ג ע ר‬
‫אמרי׳ בפ״ק לחגיגה רלא קרבה עולת‬
‫ולא אדע מי דחקו בכך •לו׳ ־מחציתו‬
‫תמיד בסיגי כלל ‪ .‬משמע כלל כלל‬
‫רקנה בושם ‪ .‬קאי אקנמון והרי לא‬
‫המלואיס‬
‫נכתב מחציתו כלל בקנה בושם ‪ .‬אלא‬
‫הקריבוה ‪ .‬מ״מ‬
‫לשעה היה דבר‬
‫•להקישה‬
‫ומיהו י״ל‬
‫דקא ר״א‬
‫קודם‬
‫לא ‪.‬‬
‫זה ‪.‬‬
‫ואע״ג‬
‫ימי‬
‫רגז׳‬
‫להא‬
‫היינו ‪ .‬רוצים‬
‫שאנחנו‬
‫ולהשוותם‪ .‬וכיון רלא כהי׳ מחצה ומחצה‬
‫‪,‬‬
‫ע״כ דלא דמו‪ .‬וד״ק‪.‬‬
‫לא קרבה היינו קולס שהוקם המשכן‬
‫ך״ךן‬
‫וראיתי להרב מש״ל פ"‪ :‬דהל׳תמידי;‬
‫וידבר ל׳ קושי‪ .‬עי׳ הרא״ס‬
‫כחב דהיינו •מש־ס דלאכהי‬
‫הצ״ע אסוגייא דחגיגה מהא דאמרי׳‬
‫פ ג דמ״ק דע״ו מנודה מהו שישלח‬
‫לאמר‪.‬‬
‫קרבנוחיו‪ .‬ח״ש כל אוחס שנים שהיו‬
‫ואינו נ״ל דבילקוע ש ממוח בבי נקום‬
‫ושלחו‬
‫נקמה דכהי׳ החס וידבר וכהי׳ לאמר‬
‫קרבנוחיהס‪.‬אלמא ששלחו קרבנוחיהס‬
‫דריש החם ל׳ קושי‬
‫גס חימא ע״ ר‬
‫והקריבו במדבר‪ .‬ולוחק לו׳ רבני לוי‬
‫דאמרי׳ במכוח די״א מפגי מה נאמרה‬
‫‪,‬‬
‫ישראל במדבר‬
‫מנודים‬
‫היו‬
‫גס עי׳‬
‫‪,‬‬
‫וארא‬
‫‪,‬‬
‫פ׳ רוצחין גל׳ עזה דכהי׳ וידבר ה׳ ׳‬
‫היו מזכים לכל יש׳ • ונר׳ דל״ק דמה‬
‫שלאהקריבו יש׳ במדבר היינו קורבנוה‬
‫בדבריו‬
‫ס‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫אל יהושע לאמר מפני שהם של חורה‪:‬‬
‫חיבה שלציבור כגון חמילין ומוספין‪.‬־•‬
‫ע׳׳ש ‪ .‬אלחא דאפי' היכא‪-‬דכתי' לאמר‬
‫אבל נדרים ונדבוח •היו מקרבים שהרי‬
‫הוא ל נגיה ‪ .‬ומיהו הא ל״ק דההם‬
‫נאסר •הס בשר חאוה והיו צריכים‬
‫שאני דבכוליה ס ‪ .‬יהושע לא כחיב‬
‫לעשות שלמים וכן קרבנות היחיד של‬
‫אלא ויאמר‪ .‬וכיון דשני הכא למכתב••‪:‬‬
‫חיבה כגון חמאת ואשם היויגוהגיס‬
‫וידבר ע״כ ל׳ עזה היא ‪ .‬אבל בכל ׳‬
‫ואף קרבנות צביר שהיו לשעה ולא‬
‫התורה דדרך לכתוב •כן לא הוי קושי י‬
‫לדורות היו מקריבין ‪ .‬כגון קרבנות‬
‫אלא אי לא כתי׳‬
‫נר׳ ־‬
‫של ז׳ ימי המלואיס ושל יום ח שהם י‬
‫מפרשי שם ‪ .‬ומ״מ נ״ל שעיקר התי ־•‬
‫של כל י ש ׳ ‪ .‬שהקרבגות שהם חובה‬
‫דבדבר שהוא מצוה וציווי למשה וליש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לאמר ‪ .‬וכן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לדורות לא היו מקריבים וא״כ מהנהו‬
‫ככל תרי׳״ג מצות לא היצרכו לדרוש‪.‬‬
‫דקרבי איכא למילף • א מ ש ל ח ‪ • .‬ו ד ו ק '‬
‫ב ו ‪ .‬שודאי כל התורה כלה בל עזה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫•צריכה‪.‬‬
‫פרשח כ׳‬
‫ח‪2‬ץ‬
‫השא‬
‫עב‬
‫דרים‬
‫הס חיוב‬
‫לרעה הרא״ס דא״כ למה נהרג ח ו ר ‪.‬‬
‫כדאמרי׳ התם במצוח מפגי שהם של‬
‫והרי מהחייב‬
‫לרעה‬
‫חורה ‪ .‬ובמקום שאינו ציווי מציוויי‬
‫הרמב״ם וסיעחו דכבר כחב מרן בפיה‬
‫החו גאמרה בל׳ קושי הוצרכו לבאר‬
‫דהל׳ יסודי ה ח י דאדס גדול‪.‬רשאי‬
‫שנאמ׳ בל׳ קושי לאיזו סבה ‪ .‬ושו״ר‬
‫להחמיר ע״ע‪ .‬וכ״ש הפא שהיא עבירה‬
‫ליכהב‬
‫צריכה‬
‫שמצוחיה‬
‫‪,‬‬
‫למהרש״א‬
‫הוא‬
‫בנפש!‬
‫דרביס ואהרן גופיה ודאי היה מחמיר‬
‫מזה‪.‬‬
‫ואשליכהו באש י עי׳ הרא״ס‬
‫אי לאו‬
‫ואין דבריו מכונים כי חלילה‬
‫לדעחי ברור הוא רעל עבירה כזו יהרג‬
‫שיוציא אהרן שקר מפיו ‪ .‬אבל מה‬
‫ואל יעביר משוס דהוי אביזרהא דע״א‪.‬‬
‫שקצר ואמר למי זהב ‪ .‬ולא אמר‬
‫וג׳ עבירוח שאמרו איגהי וכל אביזרייהו‬
‫סרקו כדי שלא יחשד שאדרבא ר ע ה‬
‫דג״ע ‪ .‬כמ״ש המש״ל פ״ה מ״ה יסודי‬
‫לפרוק מעליהם‬
‫ההורה ‪ .‬וחדע עוד שהרי הרמב״ם‬
‫בשביל העגל אע״פ שהוא לעובה כיון‪.‬‬
‫ז״ל סע׳ מ״ה מלכיס כחב שאין מגיחין‬
‫הוא‬
‫לב״נ ליעע אשירוח ולהקיס מצבוח‬
‫שאעפ׳ שצר אוחו‬
‫ולעשוח צורוח אלמא דהני אביזרהא‬
‫בחרפ ונהנו בכור לא היה ראוי לצאח‬
‫דע״ז מיקרו ‪ .‬וה״ה בכלל ע״ז שנצעוו‬
‫אילולי כשפי ע ר ב רב ‪ .‬והס דברי‬
‫עליה ‪ .‬דמה״ע מבעייא צן בפ׳ בן‬
‫א ה ר ן ‪ .‬ופשוס הוא ‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫סורר ומורה אם ב״נ מצווים על ק״א‬
‫ךי ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עשה במה שציוס‬
‫גם מש‬
‫‪,‬‬
‫שיצא מעצמו‬
‫וכפירפי׳ לעיל‬
‫אמה‬
‫מעעמא דכחיבנה ‪ .‬ומ״מ‬
‫מה עשה לך העם הזה ‪.‬‬
‫וה״נ לענין זה ‪ .‬וזה נ ר סםומ ‪ .‬אן‬
‫עי׳ הרא״ס בשס הרמב״ן‬
‫עמדו לנגדי דברי הרמב־ס ורא״ם‬
‫וחמה ע ל י י ‪ .‬ואני חמה עליו ז״ל מאן‬
‫שהם הסך מ״ש ‪ .‬ואיך שיהיה אני‬
‫סשע ליה דחמא זה הוא מן החמאים‬
‫זה‬
‫ך״ך!‬
‫‪,‬‬
‫תמה עליהם‬
‫כי אןז לא יקרא‬
‫שיהרג ואל יעבור ‪ .‬ולרעחי איפכא‬
‫מאביזרהא דע״ז‪.‬‬
‫הוי ‪ .‬ואין חימא ממה שלא גהרג‬
‫עכ״ז‬
‫כל‬
‫אהרן‪.‬שכבר אז״לבסנהדרין ובמדרש‬
‫קי״ל דבפרהסייא יהרג ואל‬
‫שנחיירא דלמא מקיים בהו אס יהרג‬
‫יעבור ‪ .‬ואיל סרהסייא גמלה מ ז ו ‪.‬‬
‫במקדשה׳ כה; ונביא וליה להוחקנהא‬
‫שהיא במעמד כל יש׳‪ .‬ושמא יל׳ דהיינו‬
‫ואע״ג דקי״ל אין אומדסלאדסחעוא‬
‫במחכוין להעבירו על ד ח ‪ .‬א ב ל אלו‬
‫בשביל שיזכה חבירך הא אמרי׳ ס״ג‬
‫לאנהכוונואלא להנאחם ‪ .‬כ ד י למשוח‬
‫דקידופין דגיהא ליה לחבר למעבד‬
‫להם העגל שהיו צריכים לו הס ‪.‬‬
‫איסורה רבה וכו׳ ומ״מ אין להקשוח‬
‫שו״ר בהרמב״ןעצמו שלא כחב כדברי‬
‫בשאר‬
‫הרא״ס‬
‫המצוח‬
‫פרשה‬
‫חפץ‬
‫הדא״ס‪.‬וז״ל‬
‫מן‬
‫הזה‬
‫ואולי‬
‫ואיני נכו; בעיני ש ה ח ע א‬
‫החעאיס‬
‫שיהרג ואל‬
‫א מ ד כ; ל ה ג ר י ל‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫דאיך‬
‫כוונחו‬
‫יעבור ‪.‬‬
‫אשמהו‬
‫עכ״ר‪.‬‬
‫כחב‬
‫מה‬
‫יסורי;‬
‫סבל‬
‫היה‬
‫חיים‬
‫ת‪5‬וה‬
‫דקילא‬
‫רלא‬
‫מצינן‬
‫למילפ‬
‫רע״ק ‪.‬‬
‫קרא‬
‫צריך‬
‫ליהדג‬
‫‪ .‬ו ת י ר ץ שא״ל ס ב ל ש ו ס יסורין‬
‫המתי‬
‫היהה‬
‫אשמהו ‪ .‬וזה מ ס כ י ס‬
‫החוס׳‬
‫וכו׳‬
‫אפי׳‬
‫והלא‬
‫גדולה‬
‫אז‬
‫עור‬
‫‪'1‬‬
‫גכל‬
‫מינה‬
‫חוש׳‬
‫ה ״ ק ה ד נ ז״ל‬
‫לועניהס‬
‫למקץ‬
‫אס‬
‫אשירא‬
‫שניס ‪ .‬ע״ש‬
‫שס‬
‫ת״ל‪.‬מקרא‬
‫ו ה צ י ע י ‪ .‬ולא‬
‫שלא‬
‫די״ב ע ״ ב‬
‫כליליף‬
‫ל ר י ״ ש ל״ל‬
‫להוספה ‪.‬‬
‫ר ב ד י ו ז״ל‬
‫מלאכות‬
‫לגרי‬
‫כייס‬
‫בקושייא שהביא‬
‫למ״ש‪ .‬ו נ ו ס ח א מ ש ו ב ש ח נ ז ר מ ה ל ה ר א ״ ס‬
‫הרי‬
‫לשויייא ל ה ד מ ב ״ ן ז״ל ע י ע ה ח ל י ל ה לו ז ״ נ ‪.‬‬
‫דיליף‬
‫תוספת מקיא‬
‫‪.‬‬
‫משיס‬
‫ד ע ב ו ר ת ק ר ק ע בשמינית מ ת ו ר ת‬
‫ה ר ש י ׳ ץ ז״ל‬
‫ושו״ר שגס‬
‫יע״ש‬
‫ך׳׳ףן‬
‫וקל‬
‫ויגוף ‪.‬‬
‫עי׳‬
‫ראעיי׳ג‬
‫חייביס‬
‫נעשה‬
‫אף‬
‫הוראת‬
‫שעה‬
‫ששניהס‬
‫שעונו‬
‫יש‬
‫חייבי‬
‫בידקיס‬
‫היהה‬
‫בהס‬
‫במגפה‬
‫ותרע‬
‫היהה‬
‫רמ‪:‬״ד‬
‫כריתות‬
‫‪ .‬ואסוריס‬
‫לעולס ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וראי‬
‫ד״ךן‬
‫לא‬
‫שלא‬
‫היו‬
‫יגיעו‬
‫ע״ש‬
‫אע״ס‬
‫עכ״ז‬
‫וראי ריוה״כ‬
‫שאסוריס‬
‫היס׳‬
‫אלא‬
‫‪.‬‬
‫ללמיר‬
‫‪.‬‬
‫ע״ש‬
‫לא‬
‫‪ .‬וא״כ‬
‫שמעי׳ הוס׳‬
‫בסתירה‬
‫מיתתו‬
‫כלל ‪.‬‬
‫בפידוח‬
‫שביעית‬
‫לעולס •‬
‫ו א י ן זו‬
‫ממנה‬
‫חוס׳ שבה‬
‫אבל'מקרא‬
‫רבחריש‬
‫למוח‬
‫ובקצ ר ראיירי ב ע ב ו ר ה ק ר ק ע בשמיניח‬
‫לששיס ‪ .‬ועי׳‬
‫מ ע ע ס חוס׳ •‬
‫חייביס‬
‫‪,‬‬
‫רעעס‬
‫‪.‬‬
‫ע״כ‬
‫‪:‬‬
‫המיר‬
‫בשבח‬
‫דאסיד‬
‫וי״ע ‪.‬‬
‫ושבה וי״ע מ ש ב י ע י ת‬
‫רלא‬
‫ומשוה׳‬
‫מחסרי אלא‬
‫יליף מ י נ ה‬
‫וכיונאבהסץעול‬
‫אלא‬
‫רנילף‬
‫במלאכה ובעינוי משא״כ‬
‫דלא‬
‫קרא‬
‫חמורה‬
‫ש ב ח ויו״ע‬
‫וי׳ל‬
‫׳מקרא‬
‫ר מ ק ‪ :‬לא‬
‫ויוה״כ‬
‫בחריש• ובקציר ‪.‬‬
‫ריוה״ך‬
‫מיתסר‬
‫אלא משוס‬
‫איידי‬
‫אלא‬
‫בעבורה י קרקע‬
‫לכען‬
‫וי״ע‬
‫מהדרוקן‬
‫לגאן‬
‫דאיידי‬
‫שהיה‬
‫עי׳הדא״׳ס‬
‫שה״ק‬
‫ענין‬
‫בעריס‬
‫רמיחה; בסייף‬
‫ורו״ק‬
‫מי‬
‫הוס׳‬
‫מעעס‬
‫ועש׳ שפירש״‬
‫כבני נח‬
‫מה‬
‫יירוה"!־‬
‫גס‬
‫אלא‬
‫שביעית‬
‫ואין‬
‫מיקרו‬
‫חוס׳‬
‫חמודה‬
‫'ביומא ר ס ו ׳ ע ב ׳‬
‫הוא‬
‫כרה ‪.‬‬
‫יוחד‬
‫ריותד‬
‫אלא‬
‫‪.‬‬
‫לאל״ך אינו עני! לתיש׳‬
‫נר׳‬
‫אוהס ‪.‬‬
‫ולכן‬
‫דבהריש ובקציר‪..‬‬
‫ר פ י ר ו ה • ש ה ב י א ו שליש ג ש ב י ב י ח פ י ר ו ת‬
‫ה ד א ״ ס ולי‬
‫לבכל‬
‫המיר‬
‫והתראה‪.‬‬
‫יאבל‬
‫‪:‬‬
‫ע מ ה ס ‪ .‬ד ‪ :‬א בלא עריס ו ה ת ר א ה‬
‫בעלמא‬
‫סייף‬
‫הוספת הוא‬
‫בלא ע ר י ס ‪ .‬לא כרי; ג מ ו ר‬
‫אין‬
‫מיר‬
‫הרגיש‬
‫‪,‬‬
‫בזה‬
‫ז׳־ל מ ש מ ס ‪ .‬ו כ ת ב ו ר ה ש ת א נ י ח א‬
‫חוס׳‬
‫דמדבינן‬
‫שבינרח ולא‬
‫־‪.‬משו״ה‬
‫קרא‬
‫מה‬
‫שה״ק‬
‫גס‬
‫ד מ ק ן ה״ל‬
‫כולה‬
‫מבחריש ובקציר ‪.‬‬
‫רל״קראי‪,‬מבחריש‬
‫חוס׳‬
‫אנעריךועניהס‬
‫מיניה כלהו ‪.‬‬
‫ז״ל ל ר ע ״ ק ל ״ ל‬
‫מילהא‬
‫ר מ ק ר א ר מ ק ! לא ילפי׳‬
‫מוצאי‬
‫ערבשביעיח‬
‫ר ע ״ ק ל ח ו ס ׳ ייה״ך‬
‫לכאו׳ היה‬
‫ובקציר הו״א ל א פ י ׳‬
‫גדל‬
‫פרשה‬
‫כי‬
‫חש*‬
‫עג‬
‫חיים‬
‫גדל מ ע ע בשביעיח אף שלא הביא שליש‬
‫חמידין דעומר דחי שבח ‪ .‬וגם פסק‬
‫אשור‪ ,‬קמ״ל קרא דמקרי שנח השמעה‬
‫דנקצר ביום כשר‪ .‬ובמנ‪:‬וח דע״ב גר׳‬
‫לרבנן‬
‫ד ס ח ר ן ‪ ,‬וכבר הוק׳ זה‬
‫ע ד הג השוכוח ‪ .‬וקיס להו‬
‫דכל‬
‫חיואה‬
‫דנקצרח בסוטה כבר‬
‫דהוו חרחי‬
‫להל״מ והצ״ע‪ .‬וכן הי‬
‫הביאה שליש בשביעיה ‪ .‬והא מלחא‬
‫צבי‬
‫לא נפקא אלא מקרא דמקן ולא מקרא‬
‫דהך דקא׳ אלא קפבר‬
‫דבחריש ובקציר‪.‬‬
‫סי׳ קסו׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בחשו הכם‬
‫‪,‬‬
‫ונר׳ ש ס ב ר רביכו‬
‫רבי‬
‫עומר‬
‫ומיהו יש לרקדק‬
‫לא דחי שבח לאו קושטא דמלהא הכי‬
‫בסוגייא דהחס דמשמע‬
‫אלא לסוס סברח המקשה דהוה ס״ל‬
‫דהבאח שליש איכא למיגמר לה מקרא‬
‫דלא שייך לו׳ בהא חביבה מצוה בשעחה‬
‫דחג האסיף בצאח ה ש נ ה ‪ ,‬או מקרא‬
‫כיון דעדיין לא דחחה שחיטה ומשו״ה‬
‫דלשלש השנים כדמסיק החם ‪ .‬ולכן‬
‫דחיק כל הנך דוחקי‪ .‬אבל לקושעא‬
‫נר׳ דקרא דמקן ז׳ שנים לרע״ק לא‬
‫דמלתא כול ל מ ח ק דר׳ וראברש׳בהך‬
‫דריש ליה כלל ל ה כ י ‪ ,‬אלא לכדדרשי׳‬
‫מלחא גוסה סליגי‪ ,‬אי אמרי׳ חביבה‬
‫בסועה דמ״ה ע״ש ‪ .‬ועי׳ בה ס׳ ר״ה‬
‫מצוה וכו׳ כשעדיין צא דהחה שהיסה‬
‫די״ג ד ה וקרי ליה נר׳ דמ׳׳ש החלה‬
‫או לא‬
‫איגטרין לן‬
‫ע י ק ר ‪ ,‬והרמב׳״םז״ל ס׳׳א דשמעה נר׳‬
‫לדחוקי ולו׳ דםחמי‬
‫דמפ׳ בחריש ובקציר לחריש וקציר‬
‫א ה ד ד י ‪ ,‬וגס הדא מינייהו דלא כר׳‬
‫של שביעיח עצמה‪ ,‬והוא הימה דהוי‬
‫ואגן קי׳׳ל הלכה‬
‫מהבירו ולא‬
‫דלאכרי״ש ודלא כר״עק ‪ ,‬והו חימא‬
‫מחבידיו‪ ,‬וכן ברייחא דמייהי ההם‬
‫דבס״א מהל׳ חמידין ססק וקצירה‬
‫דאלה מועדיייוכו׳‬
‫דמהוקמא שפיר‬
‫העומר דחייה שבח כסחס מחניהין‬
‫כפשסה ואכן אשינויי דחיקי לא סמכי׳‬
‫וע״כ היינו כרי״פ‬
‫במקום אלא‬
‫ע״ז ולעיין‬
‫דמנחוח דע״ב ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דהשחא לא‬
‫או שנאמר דגי׳‬
‫דמהגי׳‬
‫כר׳‬
‫רבינו‬
‫סחרי‬
‫דאלו‬
‫ק ס ב ר ‪ ,‬איבעיח אימא קסבר דהשחא‬
‫לר״עק לא דחי כדמוכח החס בש״ס‬
‫לשינויא קמא לר׳ מעמא משום חביבה‬
‫וכמ״שהרא״ם‪ .‬וכיון דרכינו מפי קרא‬
‫וכו׳ והיינו דקא׳ החס ולד׳ ה׳ינ דחהה‬
‫בקציר של שביעיח א״כ לא אייהר ליה‬
‫שהיעה כלו׳ אע״ג דלא‬
‫שבח‬
‫קרא ל ה כ י ‪ ,‬ושי״ל דודאי גס רבינו‬
‫מקמי קצירה מיהו הא שבח‬
‫דיליף‬
‫לה מבחריש ובקציר ‪,‬‬
‫דריש לה כרי״ש‬
‫אלא דמ״מ פשעא‬
‫רקרא בשביעיח גופה‬
‫איירי‪ ,‬אלא‬
‫דמיחורא דרשי׳ לה לענין שבח דדחי‬
‫מיהא בשחיעה‬
‫דחי׳‬
‫מידחי‬
‫אחר קצירה ופוסק‬
‫כשינויא קמא דהוי‬
‫רויחא ‪ ,‬ואם‬
‫גירסתו כן דבריו מחיישבים‪ ,‬וצ״ע ‪:‬‬
‫ליה ע ו מ ר ‪ .‬אבל חימא על מ״ש בהל׳‬
‫פרפח‬
‫חפי*‬
‫פרשת ויקהל‬
‫פרשת ו ק ה ל‬
‫ף׳יך‪,‬‬
‫דיבמות‪.‬‬
‫חבננרו‪,‬‬
‫לא‬
‫ח י י ם‬
‫נקטי ‪,‬‬
‫היא ‪ .‬והוש׳ רישא דמלהא‬
‫אבל הדבר ברור שגרס להרב כל זה‬
‫הרא׳ים ז״ל‬
‫שלא‬
‫התום׳ דסנהדרין‬
‫ראה דביי‬
‫האריך בזה ותמה על פ י ד ש י‬
‫דל״ה ודל וי״ל מדכחיב לא חבטרו‬
‫גם מלרש״ל שם תמה על‬
‫מלאכה בכל‬
‫רש״י ולכאו׳ הדין ע מ ה ם ‪ ,‬אבל‬
‫לא‬
‫ולא‬
‫כחי׳‬
‫מושגוחיכס‬
‫לא‬
‫חעשו‬
‫דהוה‬
‫ניח דין‬
‫דרשי׳‬
‫ידעתי איך נעלם מעיניהם דברי התום׳‬
‫וההיא דשבח‪ ,‬אבל אהה עושה מלאכה‬
‫בשבת ד״ע שכתבו ממש כדברי רש״י‬
‫במדורת ביח ה מ ו ק ד ‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והיא‬
‫דקרא רלא תבערו לא שמעי׳ מיניה‬
‫דאןז אי‬
‫אלא לשלול דלא בעינן כל על׳ מלאכות‬
‫אבל‬
‫חילוק‬
‫מלאכות להתחייב ע״כ‬
‫כוונתה ג״כ במס׳ שבת‪.‬‬
‫הוה כתי׳ לא‬
‫הוה‬
‫תעשו מלאכה‬
‫דרשי׳ ההיא דמאהיזין‪ .‬ודוק׳ ‪.‬‬
‫א״וא לא נפקא אלא מדברים הדברים‬
‫סליק פרשת ויקהל בס״ד‬
‫וכמו שביאר דבריהם מהר״מ ז ״ ל ‪.‬‬
‫והנה קו׳ זו הק׳ אותה התום׳‪ .‬ומה‬
‫שפירש הרב בכוונת דבריהם כן הוא‬
‫להדיא‬
‫פרשת פקודי‬
‫בדבריהם סנהדרין דל״ה ‪.‬‬
‫גס מ״ש הרב מההיא‬
‫דמאחיזין את‬
‫דשבת ד״ע‬
‫ככר ס׳ מנה ‪ .‬לסיכך וכו׳‬
‫וביאר הרב ז״ל דכוונתם דאסמכתא‬
‫עיין הרא״ס ‪ .‬ולי נר׳ שאין‬
‫ב ע ל מ א ‪ ,‬ועיקר טעמא משום דכהנים‬
‫‪.‬‬
‫האור ותי׳ בשם‬
‫התום׳‬
‫זריזים ה ם ‪ ,‬לא ידעתי מנ׳׳ל‬
‫דהא‬
‫זה הכרח שמכריח‬
‫אלא‬
‫רשיי‬
‫פירושו‬
‫ה״ק דלפי מה שסי׳ דמנה של‬
‫מוכח‬
‫קדפ היה כפול אז אין אנו צריכים‬
‫להריא דלר״ה מדאורייתא ‪ ,‬ורחיים‬
‫דפרטי דככר לא קא חשיב אלא משום‬
‫הוא דקא׳ התם טעמא דכהנים זריזי׳‬
‫לפיכך‬
‫סשעא‬
‫דשיגויא דשנת‬
‫ה ס ‪ ,‬ודוחק לו׳‬
‫דמר‬
‫ד״ך‬
‫אסמיך‬
‫אקרא ומר לא אסמיך ל י ה ‪.‬‬
‫דמנה של קדש‬
‫כפול היה ‪.‬‬
‫ליה‬
‫לא מגה כל הפרמיס שאינם מגיעים‬
‫ועוד‬
‫לככר ולא מעמם אחר ‪ .‬ו ד ו ק ׳ ‪.‬‬
‫דאין עיקר קו׳ התום׳ מההיא דמאחיזי;‬
‫וכו׳ ע ד שנאמר דההיא אסמכתא היא•‬
‫סליק ספר שמות ופ׳ פקודי בש״ד‬
‫דהך דמאהיזין הא דחי לה רח״ס ‪,‬‬
‫ומסיק דמוםבותיכם אינסריך לאברים‬
‫ופרדים וההיא ודאי‬
‫לאו‬
‫אסמכתא‬
‫י*‬
‫׳ג ‪/‬‬
‫חפץ‬
‫חיים עד‬
‫שישה ויקרא‬
‫םפר ו ק ר א‬
‫ף״ךן‬
‫האריך‬
‫היצינייס בשליהוה הסנה דהשהא ניחא‬
‫ע״ש שדחז פי׳ רבינו ה ל ל ‪.‬‬
‫הא דקה׳ ת״כ דלכל דיבוריס קדמה‬
‫על‬
‫קדיאה ‪ .‬והק׳ הרא״ס דא״כ קדאי‬
‫דבריו דאכחי אמאי מייהי לה מקרא‬
‫דסנה וסיני ל ״ ל ‪ .‬ובזה ניחא דמדבר‬
‫עלה שכן באש‬
‫וידבר לינא לדבויי אלא ציווי חורה‬
‫ולייחי מקרא דויקרא אליו ה׳ לאמר‬
‫ממש בהא דאהל‬
‫קראי‬
‫דהשזא ליכא למיפרך מ י ד י ‪ .‬ואע״ג‬
‫דסנה ‪ .‬וכן דסיני צורך חורה הוא‬
‫ד ‪ :‬ז ס ל א נ א מ ר ק ד א ‪ :‬ודיבורכרהכא‬
‫ולא מציה עצמה ‪ ,‬מיהו קו׳ א׳ דסיני‬
‫מ ‪ :‬ב כ ך ‪ .‬ו ל כ ן ל ל ד הכי פריך דסיני‬
‫ל״ל ליהי מסנה ואהל מועד ‪ ,‬ובדברי‬
‫כיו; ש ד ח ה בו מ‪:‬לה יהירה שיש זמ;‬
‫הרא״ס איני רואה חי׳ לקו׳ ז ו ‪ ,‬וגס‬
‫שהיה מדבר באש לכן היחה בו ג״כ‬
‫דבריו המיהיס מאד שהק׳ עלהמעייניס‬
‫מעלה אחרה של קריאה ‪ ,‬אבל ודאי‬
‫דא״כ קרא דסיני ל״ל‪ .‬ילדידיה קשיא‬
‫דקריאה לא היהה בזמ; שמדבר באש‬
‫דליחי סיני במה ה צ ד ‪ ,‬ועוד דבורי‬
‫דוקא ומ״מ לא ירעהי למה לא דחה‬
‫אהל מועד גופייהו שאר הדבוריס‬
‫פי׳ רבינו הללמהא ד פ ד ך לא אמרח‬
‫דאצשריך לרבויינהו בחינ מדבר וידבר‬
‫בהר שהוא לכל יש׳ ובאיחו זמן עדיין‬
‫ל״ל ליחו במה הצד בכל החו׳ נזלה‬
‫שהיה רוצה לדבר ע ס‬
‫דלא אצעריך להו קרא וצ״ע‪ .‬גס מ״ש‬
‫שנאמר שהוצרך ‪.‬קריאה‬
‫הרא״ס להכריח דקרא רסנה מיוהר‬
‫להבדילו מהס ‪ ,‬ויש לדחוח • והרא״ס‬
‫וכו׳ דאל״כ לא היו דורשיס מה שדרשו‬
‫הק׳ כזה דליכהיב סנה ואהל מועד‬
‫בואל הקרב הליס וצ״ע ‪ .‬באמח לא‬
‫־ וצייד סיני מ נ י י ה ו ‪ ,‬א׳׳נ ליכחוב סיני‬
‫יכולהי להבי; כוונה הרב בזה ‪ ,‬ואיני‬
‫ואהל מיעד וליהי סנה מנייהו‪ ,‬והי׳‬
‫יודע מה היא דרשה דאל הקרב הלוס‬
‫ויקרא‬
‫‪.‬‬
‫הרא״ס‬
‫עיש ‪ .‬ודבריו מגימגמיס דקשה‬
‫דהרא״ס ער ד‪ •:‬דיך‬
‫לא‬
‫פולס‬
‫הודיעס‬
‫עד‬
‫עיש ‪ ,‬ולי נר׳‬
‫וצ״ע‪.‬‬
‫דסנה מחרוייהו לא‬
‫אהי דדילמא בשביל שהס צווי הורה‬
‫היהה בהס קריאה אבל לא צווייס‬
‫מועד ולא‬
‫ר ח‬
‫״‬
‫מאהל מ ו ע ד ‪ ,‬עי׳ הרא״ס‬
‫מה שהק׳ דה״כ איך היה‬
‫דומוי‬
‫חיים‬
‫ייקיא‬
‫שומע קול הקריאה חיץ ל א ה ל ‪ ,‬וחי׳‬
‫איש הוה דדשי׳אדס לגריםואי לאו אדם‬
‫דאגדוח חלוקות ה ס ‪ ,‬ע״ש דאכחי ק׳‬
‫הוה דרשי׳ איש איש לגריס וגם זה ננון‬
‫לרבדיו אעו בכל זמן שהיה הדיבור‬
‫מיהו ק׳ על מש׳ הרא״ס למעועי מומרים‬
‫ענן באהל‬
‫ונו׳ ק׳ דאכתי תיקשי אימא אדם לרבות‬
‫מועד היה נמצא שם משה באהל מועד‬
‫מומרים ומכם למעע גרים ונפרש רבני‬
‫שישמע הקריאה ‪ ,‬ובודאי שפעמים‬
‫ישראל כ פ פ ע ה בגי מקבלי ברית וא״ל‬
‫יהיה' בביתו ויצטרך לדבר אליו והיה‬
‫דא״כבנייש׳ ל״ל ליתא דהשהא כמי‬
‫קיראו ומהיכן שמע ה ק ו ל ‪ ,‬וע״כ ני׳ל‬
‫דמפרשי׳ למעע מימרים ל״ל תיפוק לי‬
‫דהא‪ .‬דאז׳׳ל שהיה הקול נפסק היינו‬
‫מקרא דמכם וי״ל דמקרא דמכם סשעא‬
‫קול הדיבור ע צ מ ו ‪ ,‬אבל קול הקריאה‬
‫דידיה‬
‫גרים שאינם‬
‫שהיתה צריכה לצאת חון לאהל א״ל‬
‫ממשפחתכם‬
‫היה משה עומד שם היתה יוצאת חוץ‬
‫משמע ממשפחתכסוליכאלמעועיגרים‬
‫לאהל‪ ,‬דהא קרא דאהל מועד בריבוד‬
‫אלא אי הוה כתיב כ נ ם והשתא ניחא‬
‫כ ת י ג ‪ .‬ויתכן עוד כי הקול עצמו היה‬
‫דכיו;‬
‫דמכם למעועי גרים‬
‫נפשק באהל מ ו ע ד ‪ ,‬אבל מ״מ מאותו‬
‫ואדם לרבות מומרים ‪ ,‬אם איתא רבני‬
‫קול יהיה יוצא קול נמוך ונשמע מבחוץ‬
‫יש׳ היינו בני מקבלי ברית ל״ל ת״ל‬
‫בקיל הנשמע ‪ ,‬וכמו שפי׳ המפרשים‬
‫ממכם ‪ ,‬אלא וראי מקבלי ברית קא׳‬
‫בעני; בת קול שהוא קיל היוצא מקול‬
‫וגלי אמכם למעועי‪.‬מימרים ‪ ,‬והרב‬
‫ואותו היה שומע משה ובזה תתורץ‬
‫ק״א‬
‫ב ע י א ‪ .‬והנ״ל‬
‫גס קו׳ האחדת למה הוצרך מיעוט ליש׳‬
‫כ ת ב ת י ‪ ,‬ודוק׳‪ .‬ולקושיא א׳ י״ל עוד‬
‫ובמ״ש ניחא ‪ .‬ושו״ר ק״א כחב ממש כזה‬
‫דהא דהגוים בנדרים וכו׳ היינו עולות‬
‫ד ״ ה א ר ס י כ ו ‪ /‬עי׳ הדא״ס מ״ש‬
‫והכא מרבי אפי׳ שלמים דבה איירי‬
‫בשם הת״לרלדבויי גדים אתא ע״ש ‪.‬‬
‫נמי האי פרפתא אבל עולות לא צריך‬
‫ותימאל״לרךא לדבויי גרים האהכא‬
‫א״נ‪ .‬לעולת הטוף ‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם‬
‫קרא בנדרים ונדבית איירי והא אמרי׳‬
‫וק״ל‪.‬‬
‫כדיך אליו‬
‫ולא‬
‫היה‬
‫איש איש לרבות הגייס וכ״ש גרים ושדר‬
‫הוא‬
‫ולאו למומרים‬
‫דפשעא‬
‫פי׳ הברייתא‬
‫פ״ג דמעה״ק‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫למעוםי‬
‫ופשוע הוא ‪,‬‬
‫דמכם‬
‫מן הבקר ו כ ו ׳ ‪ ,‬עי׳ הרא״ס‬
‫שגס הקא׳ הוק״ל כ; ונדחק בזה מאד‬
‫דכיו; דיש בזה מה שאין בזה‬
‫והיותר נ״ל רוראי לנדרים ונרביח לא‬
‫אינם שקולים‪ .‬ולי נר׳ דעעמא משום‬
‫אנעדיך אלא לקדמות חובה כחטאות‬
‫דאין החומרית שקולות ‪ ,‬וכ״כ התום׳‬
‫ואשמות ואע״ג דקדא בנדבה איידי‬
‫בב״ק ד״מ ע״ב ‪ ,‬ודבריהם נעלמו‬
‫דדשי׳ באס אינו עני; וי״מ דאי לאו איש‬
‫מהרב ז״ל ע״ש וק״ל‪.‬‬
‫ך!‪£‬ץ‬
‫דיה‬
‫ויקר!!‬
‫פרשה‬
‫עד‪,‬‬
‫חיים‬
‫והקריבו‪ ,‬לכאו׳ דיוק רש״י‬
‫והשתא איבא להרוציבגוונא רויהא והוא‬
‫אינו אלא מהדייא הא שאחר‬
‫דנני אהרן נוכל לפ׳ נ ה ב פירושי׳‬
‫שחיסה וכמ״ש הרא״ש‪ .‬וזימא דנידוק‬
‫הא׳ כל מי שיהיה מזרע אהרן איך‬
‫איפכא מדקחני בחרה זריקה נימא‬
‫שיהיה וזהו פשט ה נ ה ו נ ‪ ,‬או נאמר‬
‫הולכה שאחר זריקה ‪ .‬ועוד‬
‫והיינו דקא׳‬
‫דהיינו‬
‫‪,‬‬
‫דרוקא הדומה לאהרן ‪,‬‬
‫הק׳ הרא״ם דבח״כ לא משמע כן ‪.‬‬
‫בני אהרן‬
‫יכול חללים‪ /‬שנפרש בני‬
‫ושוב גס הוא חמה על ה ח ״ ‪ . :‬ע״ש‬
‫אהרן זרע‬
‫אהר; ה״ל הכהניס יצאו‬
‫ולכאו׳ נר׳ דטפ״ ניחא לו׳ דוהקריבו‬
‫הלנים‪ ,‬אוציא חללים ולא אוציא בעלי‬
‫היינו קבלה שלאחר השחיעה דהשחא‬
‫מ י מ י ן ‪ ,‬דכיו; דאכהי לא פסיקא לן‬
‫‪,‬‬
‫מלהא דבעלי מומין פסולים בכל מין‬
‫והקריבו שהוא קודם הזריקה ‪ ,‬אבל‬
‫הקרבה מםהברא דב״מ בכלל כהנים‬
‫אס נאמר דהיינו הולכה דקודס זריקה‬
‫הוו וכשיד ‪ ,‬דכיון דכהנים הוא כס‬
‫שאחר‬
‫מורה על השירוח איכא למי׳ דב״מ‬
‫השחיטה בכתוב ועור דהולכה דין הוא‬
‫ככרים לקצה מינו שירוה וא״כ כהנים‬
‫שלא יזכירנה הכהוב ‪ ,‬כיון שאינה‬
‫מיקרו ה״ל נ ‪ ,‬־‬
‫דע״כ האי‬
‫מוכרחת להיוח המיר קורס הזריקה‬
‫בני אהר; לאו זרע אהרן קא׳ לרבוח‬
‫שהרי אפשר לבעלה וזה נר׳ פשוע ‪.‬‬
‫בע״מ דל״ל קרא ומהי היהי למעועינהו‬
‫די״ג‬
‫דהא מסברא דכהניס ה י ו ‪ ,‬אלא בני‬
‫בםופ״ק רחגיגה הקשו קו׳ זו ‪ ,‬גס‬
‫אהרן הדומים בכהונחס לאהרן שאינו‬
‫קו הרא״ם‪,‬ודהו פיר״שי ע״ש שחירצו‬
‫קרא גבי‬
‫גם ההולכה נמי נזכרה בכחוב מל‬
‫א״כ לא‬
‫נזכרה קבלה‬
‫ושו״ר שהחוש׳‬
‫כלל‬
‫ורש״י זבחים‬
‫‪,‬‬
‫קו׳ הרא״ם בזה ודוק׳‪.‬‬
‫ך ץ ־ ן‬
‫בני א ה ר ן ‪ .‬ע י ׳‬
‫בע״מ ‪ .‬ולמעיפינהו אסא‬
‫טומאה אדרבא הסברא נוהנה דבע״מ‬
‫הראיס ‪,‬‬
‫לאו בכלל כהניס כיון שכבר מיעען‬
‫וקודם כצ לברי אני המה‬
‫מין שירוח ‪ ,‬א״כ ה״ה‬
‫למאי איצמריךלמעע בעלי מימי; דהא‬
‫קרא בהדיא כחיב כל איש אשר בו‬
‫מום גא‬
‫אהרן‪,‬‬
‫הכחוב מכל‬
‫למומאה • ועוד דכהניס‬
‫הוא וא״כ ־ אי‬
‫ל׳‬
‫שיחה‬
‫כחי׳ הכהניכ הו״א‬
‫י ק ר נ ‪ .‬ומרבינן מניה נמי‬
‫מ מ ע ע חללים ובע״מ ‪ ,‬ה״ל בני אהרן‬
‫זריקח ה ד ם ‪ ,‬עי׳ הרמב״ס ה׳ איסורי‬
‫לרבויי ב ע ״ מ ‪ ,‬ועי׳ בק״א ‪ .‬ודוק ‪.‬‬
‫מזנה ובכ״מ ע״ש ‪ .‬ולכאו׳ נר׳ דלא‬
‫הרא״ס‬
‫אצעריך אלא‬
‫למעוטי‬
‫בעלי‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך״!‬
‫אח‬
‫הדס‬
‫‪ .‬עי׳‬
‫מומי;‬
‫שחמה עירוב חיים מעירוב‬
‫מקבלה הדס ולא מזריקה ‪ ,‬והימא‬
‫דמים וכו׳ ולקמ׳ דהכא דם לס הרי‬
‫דבה״כ דריש קבליה נמי מ ה ח ם ‪ ,‬ונ״ע‬
‫זימני כהי׳ והחייהו יהירי הד לרבייי‬
‫חפ״ז‬
‫פרשת ויקרא‬
‫מינו וחד לשאינו מינו‬
‫גס התי׳‬
‫‪.‬‬
‫שכתב הרא״ם מדעתו ‪ .‬כבר‬
‫רדשי׳ ליה לאקדומי ולא לתופסו על‬
‫בי״הש כלל ‪ .‬ועיש ‪ .‬ו ד ו ק ׳ ‪.‬‬
‫מבוי‬
‫הוא בדברי רש״י בזבחי׳ דפא׳ ע״ב‬
‫ך ׳ ״ ך ן מן העיף עיין הדא״ס מש‬
‫ותמצא מבואר כמ״ש‪ .‬וק׳ ל״ל‬
‫בזה ‪ .‬ואיני יודע איך יישב‬
‫עיש‬
‫‪,‬‬
‫דם תרי זימני הא למינו לא אנעריך‬
‫ל הכתו׳ דקזני ביקר בכשביס ובעזיס‬
‫קרא דת״ל מעירוב בעל חיים ‪ .‬וי״ל‬
‫רהול״ל בבקר ובצאן‪ .‬גס זכר דגבי‬
‫דחד לאשם וחד ל מ ע ש ר ‪ .‬ו ד ו ק ׳ ‪.‬‬
‫צאן דרשי׳ לה למעע עומעוס כמ״ש‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫את ה נ ת ח י ‪ .‬מהכא ילפי׳ בייש‬
‫רש״י לעיל וגס אוהו כלל שחידש רואו‬
‫ס״ב דהולין דשחיעה מן הצואר‪ .‬ותימה‬
‫לא מיקרי היק‪ :‬ליהא ‪ .‬וכבר השיגו‬
‫אתאאלא‬
‫בחידושי׳‬
‫‪,‬‬
‫מנ״לאימאדכוליהקראלא‬
‫לו׳דהפדדחיפהו‬
‫ע ל בית השחיעה‬
‫יד‬
‫הרב‬
‫מלאני‬
‫ואמן‬
‫‪,‬‬
‫שבועות ‪ .‬וראיתי להרב ל״מ‬
‫‪,‬‬
‫פיג‬
‫נמי ראש ‪.‬‬
‫דאיסירי מזבח ‪:‬הביא דברי הראיס‬
‫ויש מתרצים מ ר ק ר דיוקא מדכתי׳‬
‫ורחאס ע״ש ‪ .‬וגס הוא נדחק לתרץ ‪:‬‬
‫ב פ שמיני ואת העילה הקריבו אליו‬
‫ואגי שמעתי ולא אבין כי לדעתי שגגו‬
‫לא כתי׳‬
‫בפי׳ הת״כ דהאי דקתני בבקר וכי׳‬
‫פ ד ר ועיכ לא אתא אלא לרביייה‬
‫פסוק הוא בס׳ אמר לרצוגכס תמיס‬
‫שכבר הותז‬
‫זכר בבקר בכשביס ובעזיס ‪ .‬ופירש״י‬
‫דא״כ אקרא‬
‫תמית‬
‫וא״כ‬
‫אצעריך‬
‫למכתב‬
‫‪,‬‬
‫לנתחיה יאה הראש דהתם‬
‫בכלל‬
‫נתחים‪.‬‬
‫מפני‬
‫בשהיעה ‪ .‬ולא נהירא‬
‫בס‬
‫בחומש מייהודא דקרא‬
‫דהתס הו״ל לר׳ חייא למידרש הכי ‪.‬‬
‫וזכרוה וכו׳ והכי איהא שס בחכ׳ ‪.‬‬
‫ולח בקרא ו ה נ א דאצעריך לגופיה ‪.‬‬
‫וכן פידש״יבזה בפיקדקידושיןדמההס‬
‫אלא הדבר ברור כמ״ש התיס׳ שם‬
‫דייקינן ‪ .‬וכ״כ ההוס׳‬
‫פ״ק דחולי;‬
‫דליכתוב רחמנא חד ראש ותרי פ ד ר ‪.‬‬
‫דכ״ג דיה המוח וזכרות ‪ .‬ע״ש ופשוע‬
‫ותי׳ דא״כ הוא דרשינן‬
‫היא ‪.‬‬
‫פ ד ר וראש‬
‫לחופהו על בית השחיעה ‪ .‬והיד פ ד ר‬
‫ךי׳׳ךן‬
‫תוריס ‪ .‬עי׳ הראיס‬
‫שפי׳‬
‫להקדימו וממילא יקרוס הראש ‪ .‬ראש‬
‫מה‬
‫ב‪:‬ס רש״י ‪ .‬ואמת‬
‫בחרא ליל אלא לו׳ שכבר הוהז • וייל‬
‫שכיב התוס׳ ב‪ :::‬י ‪ .‬התוריס גדוליש‬
‫דחופהי‪.‬‬
‫שלפנינו בדיה‬
‫בע״ח רמפדד לחיד ירעינ;‬
‫משמע‬
‫אך בפירב״י‬
‫ודאי‬
‫ואימא כתב בהרייא דהוריס בין גדוליס‬
‫זע״ז ‪ .‬ואי;‬
‫בין קעגיס משמע ‪ .‬י״ל השים מאי‬
‫להאריך ורוק ‪ .‬וראיהי להקיא הק׳‬
‫תלמודא אמר יבא לא אשתמיפ קרא‬
‫וחד פ ד ר והוה‬
‫וליכתוב מן בני התולים או מ; בגי‬
‫כיו; ששניהם קידמין להקרבה‬
‫דמפדר‬
‫ידעי׳ דחופה‬
‫‪,‬‬
‫דליכהיב הדי ראש‬
‫דיוייי!‬
‫פרשה ויק ־א‬
‫חפץ‬
‫היונה אימא בני יונה דכהב‬
‫חיים עו‬
‫רחמנא‬
‫אלא כגירהח הרא״ס ‪ .‬ודוק ושגבה‬
‫בהו בנים ‪ .‬קטנים אין גדולים לא ‪.‬‬
‫ובדור‪ .‬דאל׳יהה ק׳ ע ו ב א ‪ ,‬הלא למאי‬
‫חורים אי בעי גלולים ‪ .‬אי בעי קטנים‬
‫מכני לא לישחמיט‬
‫בני‬
‫ויש‬
‫דכיון‬
‫ליחי דומייא רבני יונה ע״כ ‪.‬‬
‫ההורים‬
‫‪,‬‬
‫לכתיב‬
‫דהורים‬
‫נן‬
‫גדולים‬
‫להמוה ראם חורים גדולים משמע ‪.‬‬
‫וקענים משמע ל״ל לכחוב בגי בהנם‬
‫דלא‬
‫הא מהורים נמי משמע קטגים‪ .‬ואע״ג‬
‫אישחמיע קרא לכחוב בני חורים ע ״ נ‬
‫דהיינו גופיה לכריך בהר הכי ואימא‬
‫דגדוליס דוקא וליח לן לרבויי קטנים‬
‫וכו׳ אי בעי וכו׳ עכ׳־ז חין ה ה י ‪ ; 0‬חי׳‬
‫פריך‬
‫ועוד אי‬
‫איכ‬
‫ע״כ דהכי‬
‫מק״ו‬
‫‪.‬‬
‫משני דכיון‬
‫וא״כ מאי‬
‫הדר‬
‫ע ד שיצערך עליו קושיא ‪,‬‬
‫אימא הא כבר שנינן לה משום דלא‬
‫כחי׳ בני חורים ה י א רבעי׳ קעניס‬
‫לשחמיע ‪ .‬ועוד חימא מאי קאמר אי‬
‫למטה קמ״ל הורים לכי היכי לבעי‬
‫דשניהם שוים ‪.‬‬
‫יונה דמשגי לא‬
‫בעי וכו‬
‫‪,‬‬
‫דמשמע‬
‫לייחי‪ ,‬דלגבי בגי‬
‫והול״ל גדולים למצוה וקטנים לעיכובא‪.‬‬
‫לישהמיע‬
‫ובדוחק י״ל דהאי אי בעי ל״ר ‪ .‬אלא‬
‫היונה הו״א דלא בעי קעגיס למיטה‬
‫ר״ל כשלא ימצא יביא קעניס וגכשירס‬
‫אלא כי היכי רבעי ‪,‬‬
‫כיון‬
‫מק״וח • גם קו׳ א׳ קשה‪ .‬וגם הרא״ם‬
‫דבכולהו קראי כתי׳ בני יונה ובחד‬
‫הק׳ כן בסוף דבריו ע״ש‪ .‬ונר׳ מדבריו‬
‫•כחי׳ יונה ודאי דלמנוה בעינן קענים‬
‫שלא היה גורס נש״ס לא לישחמיע‬
‫אם‬
‫דליכחונ מן‬
‫לא‬
‫היקשי דאי כהי׳‬
‫דור אי‬
‫וצעיכובא א ט ׳ גדולים ‪,‬‬
‫וכ״ש‬
‫מן‬
‫נני החיריס אלא ה״ג‬
‫יהיה יונה םהם כולל קעגיס וגדולים‬
‫לא לישחמיס דליכחונ מי נני החורים‬
‫ובחד קרא כחיב יונה ובשארא כתיב‬
‫נ נ י היונה‪ .‬וכן העהיק בל׳‬
‫בני דשמעי׳ קשניס למצוה ‪,‬‬
‫ודלא‬
‫הש״ס‪ .‬והשתא ניחא קושייתנו‪ ,‬והשהא‬
‫כמהרש״א שהצ״ע בדבר ע״ש ‪,‬‬
‫אבל‬
‫מה שהק׳ הרא״ם אמאי לא משני ג נ י‬
‫גבי הורים ודאי קשיא ‪ .‬ולכן הנכון‬
‫הורים לא לישתמיע לק״מ דלא שייך‬
‫כגירסח הרא״ם ‪ .‬והנה לכאורה נ ר ׳‬
‫לישהמיט אלא גני יונה *שאין‬
‫ליישב הגירכא וליישב פיר״שי דהורים‬
‫הכהוב מחסר לעולם‪,‬בני״ אבל נחירי׳‬
‫גדולים משמע‪,‬ולהצילו מקישיה הראם׳‬
‫אין לדייק ממה שלעילם אין הכחוב‬
‫וה״פ דשמעהא דמעיקרא קא׳ דחירים‬
‫מזכיר בני דמה לו לכחוב ולייחד מלה‬
‫גדולים ‪ ,‬משום רכך הוא משמעיה ‪,‬‬
‫ב נ י ב ח נ ם ‪ ,‬כיון דמצינןלמילף כשרוח‬
‫לרבויי קטטם וגדולים‬
‫אי מן‬
‫דלא‬
‫קטנים מקיו‬
‫החודים הדחי‬
‫‪.‬‬
‫ואף‬
‫לפי׳‬
‫ומק״וח בעי‬
‫החום׳‬
‫דקרא לא הוו לעיכובא‪ ,‬ומשני דלא‬
‫משמע ‪ ,‬אין לגרוס‬
‫לישהמיש לכתוב מ; בני החורים נשום‬
‫דיכהא‬
‫פרשת‬
‫חיים‬
‫יקיא‬
‫דחורים‬
‫לא מיתכשרי בקטנים ‪ ,‬וחי דתורים‬
‫כשרים בקענים ‪ ,‬ואע״ג דלא ניחא‬
‫גדולים משמע ‪ ,‬ואס כפי מש״ל דלשי‬
‫קאי‬
‫סרתי מ ‪ :‬מ ע ‪ ,‬לא‬
‫דונתא‬
‫דהה‬
‫ליה לכתוב‬
‫משמע נמי‬
‫ליחר‬
‫בני‬
‫מלח‬
‫‪,‬‬
‫המסקנא תורים‬
‫אתרוייהו‪ ,‬אלא ע״כ דוקא גדולים‬
‫נתיישבה קושייתם בדברי רש״י כ ל ל ‪,‬‬
‫כמשמעות הכתוב‪ ,‬והדר פריך ואימא‬
‫ועוד שהס הק׳ עליו היכי בעי למילף‬
‫לתגא‬
‫דתוריס גדולים‬
‫קו לאפוקי ממשמעותא דקרא ‪ ,‬ומאי‬
‫וממילא‬
‫משתמיע‬
‫קו כיון דלפי המסקנא תוריפ חרתי‬
‫בני תורים ‪ ,‬דייקי דדוקא‬
‫מ ש מ ע ‪ ,‬ע ״ נ הדבר ברור דמ״ש התיס'‬
‫גדולים‪ ,‬אימא דתוריס גדולים וקעניס‬
‫בשס רש״י דתוריס גדוליס משמע ‪,‬‬
‫דיוקא‬
‫היינו אף לפי המשקנא‪ ,‬ומ״ש רש״י‬
‫דמדלא אשהמיע ‪ ,‬דכיון דתוריס תרי‬
‫דתוריס תרתי משמע נר׳ שהתיס׳ לא‬
‫בכתו׳ ששניהם‬
‫היו גרסי ליה ברש״י‪ ,‬או נפרש דמ״ש‬
‫דברי רש״י‬
‫רש״י משמע לאו ממשמעיתא דקרא‬
‫ב ד ה ואימא דתורים גדולים‬
‫קא אלא מכח הק״וח‪ ,‬והקיא דבר‬
‫וקענים משמע ‪ ,‬ותימא רהא התום׳‬
‫סרה על הראיס שלא כדין‪ .‬עוד כתב‬
‫והראיס כ ת ב ו ב פ מ ו ל ה י פ ך ‪ ,‬א ל א ודאי‬
‫הראיס‬
‫תורים‬
‫דרש״י כ״כ בקושיית ה ש י ם ‪ ,‬ומשני נהי‬
‫גדולים וכו׳ לאו לפרושי וכו והרמ״ז‬
‫מ״מ היקשא‬
‫פ י בזה וממיש יתבאר לך שלא כיין‬
‫והשתא ל״ק כלל‬
‫בריר‬
‫כלו׳ מגליה‬
‫משמע ‪,‬‬
‫ליכתיב‬
‫מדלא‬
‫‪,‬‬
‫משמע ‪ ,‬והשתא אזדא‬
‫משמע ‪ ,‬הרי מנו׳‬
‫כשרים‪ ,‬ונזה‬
‫שכתב‬
‫דתוריס תרתי‬
‫יתיישבו‬
‫משמע‬
‫איכא לגני י ו נ ה ‪,‬‬
‫לה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ולפ״ז‬
‫דקתני‬
‫הא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יפה‬
‫בכוונתו‪,‬‬
‫אבל‬
‫הדבר‬
‫קו׳ הראיס ‪ .‬ויאיתי להרמ״ז זלה״ה‬
‫דכוונתי דהאי רקתני תורים גדולים‬
‫שכתב שהוא גרור ותמה על הרא״ם‬
‫אינו לו׳ שהתנא מפי לנו פ י מחודש‬
‫בזה ‪ .‬ולדעתי אין מונח לי שהרא״ם‬
‫בכתוב דתורים גדולים ‪ ,‬דהא פשעיה‬
‫למעבד קו׳‬
‫דקרא הכי הוא ‪ ,‬אלא ה״ק אע״ג‬
‫הול״ל שיכיל תורים בין גדולים בין‬
‫רתוריס דפשעיה היינו גדולים איכא‬
‫תורים‪ ,‬פ י דאתקשו‬
‫לפרוש• למ‪5‬וה וכו והשחא ניחא דלא‬
‫אכתי‬
‫חקשי דהא רשיי בחולין ד״ה תורים‬
‫לפיס המסקנא דשמעתא דתורים תרי‬
‫גדולים כחב להדיא דאקרא קאי היפך‬
‫מ ש מ ע ‪ ,‬הדרא קושיין‪ ,‬וכן יש להוכיח‬
‫ולפי מיש אין כאן‬
‫הוק״ל אנןאי‬
‫קסנים‪ ,‬ת״ל‬
‫איצעריך‬
‫לבני יונה ‪ ,‬ולפי‬
‫‪,‬‬
‫שיעה זו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דברי הראיס ‪,‬‬
‫מדברי ההוס׳ שלא הגינו כן בדברי‬
‫רש״י‪ ,‬שהרי הם הגיאו דברי רש״י‬
‫לתרן הישייחם שהקשו מנלן רתורים‬
‫ק ו ‪ ,‬וברור הוא ו ד ו ק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד׳‬
‫‪,‬‬
‫ך‪ ,‬מן החורים‪ ,‬ע י הראיס ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו מיש החום חילוקים יפים‬
‫‪,‬‬
‫מטיח‬
‫םרשח‬
‫חפץ‬
‫«‬
‫עז‬
‫חיים‬
‫מעוח גמור הוא ‪ ,‬ונחחלף לסופרים‬
‫דמקעיר גס הנוצה‪ ,‬וע״ש ו ה ב י ן ‪.‬‬
‫ממ״שגסוף הלשון דגמ׳ ערוכה החס‬
‫ויצקוגחן‪ ,‬עי׳הרא״ס מה‬
‫ך״ך!‬
‫גס מ״ש א״ד הוא מעוח סוסר אלא‬
‫בעייא היא החס ב ג מ ׳ ‪.‬‬
‫ך!״ךן‬
‫שנסתפק במנחה הסולה אי‬
‫צריכה ג׳ מתנות ש מ ן ‪ ,‬ו נ ר‬
‫‪,‬‬
‫שלא‬
‫הכהן ומלק ‪ ,‬כחב הרא״ס‬
‫ראה דברי החוס׳ במנחות‬
‫ולאו למעועי הולכה והובאה‬
‫ועיין בלח׳׳מ סי׳׳ג מהל עבה״ק דין‬
‫ונר׳ דאין כוונתו לס׳ דברי רש״י כן‬
‫דהא בשו״ד כתב דמ״ש רש״י וחותך‬
‫רעיה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫ה׳ מ״ש ‪.‬‬
‫וכי הקריב ‪,‬‬
‫עי‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ס‬
‫לאו למעועי מחזיר‪ .‬וכו׳ אלמא דרש״י‬
‫שהביא סוגייא דמנהות דאמרי׳‬
‫סבר כבני רי׳ח ובני ר״ח סברי מוליך‬
‫ההא בלולה ברקיקין מק״וח‪ ,‬ע״ש ‪.‬‬
‫ומביא ס ס ו ל ‪ ,‬ואיך סי׳ בדברי רש״י‬
‫והנה‬
‫רש״י במנחוח דע״ה לא סי׳‬
‫דברים סותרים‪ ,‬אלא נר׳ דמ״כולאו‬
‫כדברי ה ר ב ‪ ,‬דהאי דקא׳ מאי חלמודא‬
‫קאי‬
‫היינו לעיכובא ‪ ,‬מנלן חיחי בק״וח ‪,‬‬
‫דהכי מס׳ לה התם בש״ס ס״ק דחולין‬
‫אלא כחב רש״י וז״ל מאי חלמודא אימא‬
‫דס״ל מוליך ומביא כשר ומיהו ורש״י‬
‫דנלולוח אחרוייהו ק א י ‪ ,‬וה״נ משוחים‬
‫לא סבר ה כ י ‪ ,‬ומ״מ איני רואה ע ע ם‬
‫שניהם משוחים ע ״ כ ‪ .‬וחימא דא״כ‬
‫בדבריו ז״ל דמגליה דרפיי ס״ל כבני‬
‫אמאי איצעריך ברייחא למעבד ק ״ ו ‪,‬‬
‫ר״ת ‪ ,‬ולא כמ״ד דמוליך ומביא כשר‬
‫לימא שיכול בלולים ומשוחים אחרוייהו‬
‫ואולי מ״ש הרא׳׳ס בםו״ד דרש״י ס״ל‬
‫ק א י ‪ ,‬ושמא הק״ו‬
‫לומר‬
‫כבני ר״ח היק דלשון וחותך המפרקת אין‬
‫דאחרוייהו קאי ‪ ,‬ומיהו חימא למה‬
‫לדייק ממנו ראינו רשאי להחזיר‪ ,‬דא״כ‬
‫לא פי׳ כפשעיה דקא בע• אמאי לא‬
‫היקשי ברייחא לבני ר״ח דאמרי אף‬
‫ילפינן בק״ו‪ .‬והא לק׳ דליכא למילף‬
‫כהך לישנא‬
‫קו׳ כיון דראינו ששינה הכחוב וכחב‬
‫דנקט רש״י אלא יראי דמהאי לישנא‬
‫בזה בלילה ובזה משיחה‪ ,‬דא״ל דהיינו‬
‫ליכא למידק‪ ,‬וא״כ דברי רש״י יחפרשו‬
‫למצוהמשו״ה בעי עיכובאמנלןדקושפא‬
‫בא׳ מפני פ נ י ם ‪ .‬וראיתי להרב מ״ל‬
‫הוא דליכא עיכובא‬
‫מדלא חני לה‬
‫פ״י דהל׳ מעשה הקרבנות תמה ע ל‬
‫בחולין כמו שהק' ה ר א ״ ס ‪ ,‬דכי היכי‬
‫הרא״ם בזה ‪ .‬ע ״ ש ‪.‬‬
‫דק״יל א״ל בלל כ ש ר ‪ ,‬ה״נ אס שינה‬
‫למעוטי אמילתיה דרב‬
‫מחזיר‬
‫דנקטה‬
‫נמי‬
‫כהנא‬
‫מכריחנו‬
‫ב כ נ פ י ו ‪ ,‬עי׳ הרא׳׳ם ‪ .‬וכן‬
‫הך משיחה דקא מוסיף חוס׳ בעלמא‬
‫דק׳־ח‬
‫היא ולא פסלה ‪ .‬וראיחי שגם הרב‬
‫סי׳ כפי׳ הר׳ ישעיה ‪ ,‬וגס פי׳ שם‬
‫ח‬
‫ך״ח‬
‫רש״י גופיה‬
‫בשבח‬
‫בעל לה״מ פי״ג‬
‫דמע״הק‬
‫השיגו‬
‫דן‬
‫‪,‬‬
‫ו׳ץ׳׳׳‬
‫ח נ א י ‪ ,‬ועוד רהא ר״ש ש״ל ־למשיחה‬
‫השיגו בזה ע״ש ודוק׳ ‪.‬‬
‫באייר‬
‫מה ה״ל ב ש מ ן ‪ ,‬דמהא‬
‫דממעשינן‬
‫למאור ולא‬
‫למנחוח לחור הו״א דלא מעעיה אלא‬
‫מעיכובא‬
‫דלמנורה‬
‫משוס‬
‫‪U ' l l‬‬
‫כמין כי כרא״בי‪ ,‬ומשמע וראי דמקרא‬
‫‪,‬‬
‫ררא׳׳בי דריש לה ו ר ו ק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בא״ך‬
‫האפויות וכו כחבהרא״ס‬
‫‪,‬‬
‫דהיינו‬
‫פסול‪,‬‬
‫מנחח‬
‫למעומי‬
‫אבל למצוה ודאי דגס במנחוח בעינן‬
‫הסולח שלא היחה גאה ע פ ר ‪ ,‬ועס״ז‬
‫הך‬
‫חמה על רש״ימדדיה אדידילומכוגיא‬
‫ברייחא רלמצוה אחיא כר׳ אבין דרריש‬
‫רמנחוח ע״ש ‪.‬׳והנה מ״ש גשס רש״י‬
‫בשמן לדרשא אחריחי • והראיס חמה‬
‫דמנחוח ליחיה בגירסחנו בפיר״שי‪,‬‬
‫דהא בשמן דרשי לה 'במנהוה דס״ג‬
‫אגל הרע׳׳ב פ י‬
‫פ״ו‬
‫ע״ב ל ד יהודה וריש לכל מר כדאית‬
‫דמנחוח משנה ה ע״ש ‪ ,‬ומפני קו״‬
‫‪,‬‬
‫ליה ‪ ,‬ולכאן׳ נר׳ דהתס‪-‬מבשמן קמא‬
‫זו נדחק הראי׳ס ליישב ל רש״י‪ ,‬גס‬
‫בה בי; חלות‬
‫התו״יע כסב ליישב חמיהחו ע״ש ‪,‬‬
‫לרקיקין‪ ,‬אבל בשמן בחרא להכשיר‬
‫ולא הבנחי יישובו של הרא״ס דהרא״ס‬
‫שמן ב׳ וג׳ דהרוייהו מחד שמן נפקי‬
‫'לא הק מאוחה סוגיא עד שיועיל חי׳‬
‫ומיהו ע׳׳כ לא אחיא כראב״י דרא״בי‬
‫הרב שס ‪ ,‬אלא ה ק‬
‫מחני׳‬
‫ידריש לה גריגוי אחר ריבוי ‪ ,‬אלמא‬
‫ושס אין שייך יישובו כלל‪ ,‬ואיני יודע‬
‫דהרוייהו יהירי‪ ,‬אגל לתיק לא מיהר‬
‫והריב והח״יע‬
‫שמן ראשו; קמ״ל בשמן ‪ .‬א״נ‬
‫‪,‬‬
‫להוד‬
‫דריפ דהפסיק‬
‫ילה ‪ ,‬אגל בשמן בתרא דמשמן קמא‬
‫'הוא דדרשי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מהיכן ידעו הראיס‬
‫דמנחח‬
‫מהאי‬
‫‪,‬‬
‫הסולח‪ -‬היחה‬
‫נאפח‬
‫עד‬
‫מרלא‬
‫כהיב‬
‫שנאמר שהיהה נאפח עשר ח ל ו ח ‪,‬‬
‫דאייחר שמן‬
‫דרשי׳‬
‫דלדידי משמע דשלח היחה מההלקה‬
‫להפסיק‬
‫לבסוף ‪ .‬וכיון‬
‫כן‬
‫‪,‬‬
‫גמחני‬
‫‪,‬‬
‫לדברי ‪3‬׳ ו ג ׳ ‪ ,‬דכיו; רב׳ גמי פסיל‬
‫בין הכהניס וכ״א‬
‫למנורה ורבייה קרא ה״ה ג ‪ .‬הרע‬
‫ומתני׳ דקתני עשר על אוחס שנאפוח‬
‫דמחד קרא נפקי רהא הד בשמן ע״כ‬
‫ק א י ‪ .‬וכן נר׳ מדברי רש״י במנחות‬
‫במה •מושחן‪,‬‬
‫'דיעד ע״בכתב וזיל מנחת הסלת לח‬
‫שמן‬
‫היה בה חלות דבעודה סלת נקמצת‬
‫דרשי ליה רייה וי״ש מחד שמן דרשי‬
‫ע ״ כ ‪ .‬משמע דלעולס לא היה בה חלות‬
‫לה ‪ ,‬והק״א כחב חי׳ זה בשס גיא ‪,‬‬
‫ושלא כדברי הת״יס ‪ ,‬ומ׳יש רש״י כל‬
‫שכבר נהיישב במ״ש ‪,‬‬
‫המנחות יכו׳ הפי׳ כל אותס האפויות‬
‫בעיני‬
‫לפני קמיצה ‪ ,‬לאפוקי מנחח הסולת‬
‫דמנליה לש״ס דר״ש לא ו ד ש כהנך‬
‫שאין אפי• הה אלא לאחר קמיצה שכבר‬
‫‪,‬‬
‫אצעריך לגופיה לו׳‬
‫ואפי׳ נאמר דהני חנאי מהרי‬
‫ודחאו‬
‫עיש‬
‫ומה שתירץ הרא״ס גזה‬
‫ק׳‬
‫אופה אח ש ל ו ‪. ,‬‬
‫ניעל‬
‫פרשח־ויק‬
‫*‬
‫עח‬
‫חיים‬
‫גימל ממנה צורך‪.‬המזבח ‪ ,‬ואז כ״א‬
‫ל זה ממ״ש שם ד ן י ב ׳ ‪ ,‬ואס היתה‬
‫אופה אוחה בביחו דאז אי; בה ע ש ר‬
‫היחה מן‬
‫חלות‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מנחת‬
‫הסלה‬
‫וכו ואם‬
‫‪,‬‬
‫וכן לקמן ד״ה פחיח כתב‬
‫המנחות האפויות וכו׳ אלמא דסלת‬
‫הרא״ם דכיוין רש״י למעמ מנחח הסולח‬
‫לאו מן האפויות הוא ‪ ,‬שלא כדברי‬
‫ומצאתי ראיה ברורה‬
‫הל״מ שם שכתב דרבינו פליג ע ל רש״י‬
‫לדברי שכן סי׳ לשון זה שהרי ההמ״ג‬
‫דליתא‪ ,‬דא״כ מאי האפויות ו כ ו ועוד‬
‫העתיק לשון המשנה‬
‫רבינו מנחת‬
‫ושםאפרש‪.‬‬
‫ד׳ ריז׳ ע״א‬
‫‪,‬‬
‫שכבר הוכחנו‬
‫דלדעת‬
‫כלשון רש״י כאן‪ .‬ושם ד׳ ריו׳ ע״ב‪.‬‬
‫הסלת לא שייך בה עשר חלות כ ל ל ‪,‬‬
‫שאפויה כשחולקין‬
‫ההיכחה שהוכיח הל״מ שם‬
‫כחב וז״ל מפני‬
‫ואזדא‬
‫אוחה אנשי ביח אב כל שיגיע חלקו‬
‫ממילחיה‬
‫אסי׳ כזית סח הרי הוא ראוי ל ו ‪.‬‬
‫ספא אמנחוח הנאפיח ק א י ‪ .‬ושויר‬
‫אבל הסלח אם יחלקו אותה ביניהם‬
‫שגם בעל ת״ל הלך בשטה ז ו ‪ ,‬אלא‬
‫לכל אנשי ביח אב שמקריבין באוחו‬
‫שדקדק מל רש״י דפליג ארביגו וס״ל‬
‫היום נמצא מגיע לזה מלא כסו סלח‬
‫דהיחה בה אפייה אלא שאינה ע ש ר‬
‫או סחוח שאינו ראוי ללוש אוחו או‬
‫ח ל ו ח ‪ .‬ואין טעם לדברים א ל ו ‪ ,‬גם‬
‫היה עולה ע״הד‬
‫ד ב ד ה ס מ ״ ג ה י ו חיובחיה וכדכחיבנא‬
‫לאפותו‪,‬‬
‫לסיכך‬
‫דרב הפא‬
‫‪,‬‬
‫ודוק׳‪.‬‬
‫שיחלקו מנחה כגגד מנחם ‪ ,‬לכך הוצרך‬
‫לס׳ לכל בני אהרן וכו׳ מ כ י ל ‪ .‬וכ״כ‬
‫לליחא‪ ,‬דרב‬
‫‪J X T‬‬
‫פחות אוחה‬
‫פחים‬
‫וכו׳‬
‫כלשון הזה סרק יוד׳‬
‫ה נ א פ ו ח ו כ ו ׳ ‪ .‬כחב הרא״ס‬
‫דמע״הק דין עו׳ ע ״ ש ‪ ,‬הרי מבואר‬
‫היינו למטע מנחח‬
‫הסלח ‪ .‬והימא‬
‫דשלח חולקין אותה‪ ,‬וא״כ ע ״ כ ל ס ׳‬
‫לדבריו דאיכ אמאי לא הזכיר׳ בש״ס‬
‫המשגה שהעחיק רש״י והםמ״ג‬
‫בהדי לחם ה פ נ י ם ‪ ,‬ולימא הכי למעועי‬
‫כמ״ש‪ .‬וסשימא דאין בה עשר חלוח‬
‫מנחח הסלח ולחם‬
‫ועוד‬
‫וכן נר׳ מדברי הרמי״ם ס״יג דין יוד׳‬
‫דהחס אמרי׳ כל המנחוח הנעשות‬
‫מגחוח אלו האסויוח‬
‫בכלי עעונות פ ת י ח ה ‪ ,‬ואמרי׳ בגמרא‬
‫כשאופין אוחם אופין כל משרון עשר‬
‫למעועי לחם הפנים אבל מנהח הסלת‬
‫דמ״ש האפרוח‬
‫כיון דנעשיח בכלי ע י כ ליכא למעונך‬
‫כיין למעס מנחח הסלח שאינה אפרה‬
‫דאם אינה נאפיה בכ״ש היכן נאפית‬
‫והארבעה הם מחבח ומרחשח ומאפה‬
‫מיהו הא ל״ק דשמא גס היא לא היו‬
‫להו‬
‫אופין אותה בכלי פרת כמו מאפה‬
‫בתרתי סייב דין ד ׳ ‪ .‬וחדע שכן פי׳‬
‫פי״ג‬
‫גם הרמב״ם‬
‫ל׳‬
‫כתב‬
‫כל‬
‫ד׳‬
‫חלוח ‪ ,‬ע״כ ‪ .‬וגר׳‬
‫תנור‬
‫דחלוח ודרקיקין‬
‫דמני‬
‫חנור‪.‬‬
‫וראיחי‬
‫הפנים ‪.‬‬
‫להרב‬
‫לה״מ‬
‫דמע״הק‬
‫פרשת‬
‫חיים‬
‫יא‬
‫הק על הרא״ם‬
‫מאפה תנור‪ ,‬ויש שאין מטוניס בשחי‬
‫כל זה‪ .‬ומה שיישב שם כמדומה שאין‬
‫כל‬
‫דמע״הק דין יוד׳‬
‫‪,‬‬
‫הלחם ולח״הפ‪ ,‬ואי‬
‫הוה‬
‫תני‬
‫לקושיות אלו‪ ,‬אלא‬
‫המנחוח הנקמצות הו״א דה״ה מנחת‬
‫מחוורתא דתרצתא דמלתא כדכתיבנא‬
‫ה ס ל ח ‪ ,‬וליחא רהא אין בה אפייה‪,‬‬
‫השלח אי; בו אפייה כ ל ל ‪,‬‬
‫נקמי‬
‫בו ריח יישוב‬
‫דמנחח‬
‫ואע״ג דמלחא דפשיעא היא‬
‫לי‪:‬ינארוחא‪ ,‬ודוק׳‪.‬‬
‫ומהיע לא שייך בה פתיחה‪ ,‬ומשו״ה‬
‫למגיע‬
‫ואח כל החלב‪ ,‬עי״ הרא״ם‬
‫מנחת הסלת דלא אצעריך תנא למעיעה‬
‫וחימאדרש״י בחולין כחבוז״ל וזהו חלבי‬
‫כלל‪ ,‬וכ״כ הרב מש״ל ע ״ ש ‪ .‬ומה‬
‫שעל הדקי; שנחלקו בו ד י ש ור״עק בפ׳‬
‫ע י ר רש״י שפי׳ למעועי‬
‫א״ע עכ״ל ונר שאין כוונתו' אלא לו שזהו׳‬
‫ב׳ הלחם שאי; נאפות בכלי ו כ י ע׳׳ש‬
‫החלב שעל הדקין שנזכר בפלוגתייהו‬
‫לא הבנתי דבריו דאין כוונת רש״י לו׳‬
‫דרי״ש ורע״ק ולאו ביה מפלגי ו מ ד ן ז״ל‬
‫דעעס דממעע ב׳ הלחם משום דאין‬
‫בביי סי סר׳ על מ״ש העור חלב שעל•‬
‫נעשות בכלי דמי תלה ז״בז ‪ ,‬אלא‬
‫הדקי! אסור כתב בו י דהוי פלוגתא‬
‫הנעשות‬
‫כריעק דאםר‪.‬‬
‫לא אצעריך ש״ס לו׳ דאתא‬
‫םהק׳ שם‬
‫הבדית׳‬
‫רש״י מבאר מ״ש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דתנאי וידוע דהלכה‬
‫משמע מיעיעאדשתי‬
‫ע כ ״ ל ‪ -‬י ־ ^ א תימא דהא בדקין כ״ע‬
‫הלחם ממ״ש הבריית׳ הנעשות בכלי‪,‬‬
‫מורו‪ .‬וצע״ג ־בסיגייא להתם ‪ .‬ודוק ‪,‬‬
‫וע״ז פי׳ משוס רב׳ הלחם אינם נעשות‬
‫פר וכיו‪ /‬עיי הרא״ס‪.‬והשתא‬
‫בכלי‪ ,‬דהכי‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ככלי‪ .‬וכוונת הברייתא ל מ ע ו ע י נ ה ו ‪,‬‬
‫ניחא‬
‫הא‬
‫דאמרי׳ בת״כ >‬
‫גם מה שהק' דכלל זה אינו חותך‬
‫ומייתי לה במס פרהזפ״א משנה בי‬
‫דמנחת מאפה תנור שאין נעשית בכלי‬
‫רמיא א ף ‪ -‬ב נ י‬
‫ד ובני•ה׳ כ ש ד ם ‪,‬‬
‫עעונה פ פיתה‪ ,‬ומנחת הםלת שנעשת‬
‫וע״ש בת״יט דהא‬
‫בכלי אין בה פתיתה ‪ . ,‬ל״ק דמנחת‬
‫זקן‪ ,‬ול״ק דההוא׳־קרא בעילה איירי‬
‫התנא להוציאה‬
‫ואע״ג‬
‫לא הוצרך‬
‫השלת‬
‫‪,‬‬
‫מקרא ממסמינן‬
‫ובעולה מודה•ר״מ ד פ ם ו ל ‪,‬‬
‫מהכלל‪ ,‬דכיו; ראין בה אפייה מהיכן‬
‫דחולה ומזוהם •ירובע ונרבע ודומיהם‬
‫תהא פתיתה שיביתו לא יעלה ע״הד‬
‫הכא‬
‫לא בעינן להו קרא‬
‫לפותתה‪ ,‬והשתא הוי כללא דברייתא‬
‫שפיר‬
‫דהנעשות‬
‫האפויות‬
‫בכלי‪,‬‬
‫בכלי דקא׳‬
‫היינו‬
‫אחרינא‬
‫שאגי דפר גלזל משמע ‪.‬‬
‫ך״ך!‬
‫את פני פרוכת ‪ ,‬ולא‬
‫היו‬
‫אבל מנחת הסלת‬
‫נותנים ‪ ,‬פי׳ לכתחלה ל‪4‬‬
‫אע״ג דנעשית בכלי לא ביארה הבריית׳‬
‫*תן עליה‪ ,‬ואם אירע שנגעו אין בכך‬
‫דינם‪ .‬ויש מהם שממונים פתיתה כגון‬
‫דנ״ה ‪ ,‬ו ‪6‬‬
‫כלוש ‪,‬‬
‫כדאי׳‬
‫ביומא‬
‫ז‬
‫יי‬
‫ח©ץ‬
‫דדי ם‬
‫פרשת ויקרא‬
‫הרא״ס מגומגם אצלי שנר׳ שמהפך‬
‫הדברים דלכחחלה יתנם עליה‪ .‬ועיש‪•.‬‬
‫ך״ךן‬
‫כאשר יורם שלם בעולם ‪,‬‬
‫עט‬
‫שהיה שס ד ש ן ‪ .‬שיקמה‪.‬לשם ד ש ן ‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ומייחי להאי‬
‫בדיתא בזבחים‬
‫ופיד״שי שיקדוס‬
‫לשה‬
‫לקיו‬
‫דשן המזבח‬
‫ע י הרא״ם מ״ש בזה‪ ,‬ונראין‬
‫ציהיה צק׳ מקום שפך הדשן מיש ופי‬
‫דלדברי‪4‬‬
‫י שיקרום היינו שכבר נתנו שה אע״פ‬
‫‪,‬‬
‫לי דברי רבינו הלל מדבריו‬
‫ק׳ ל״ל זבח לרבוייחעאוח ח״ל מהקישא•‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫• שאין בו עכשיו ‪ ,‬ובריית‪ /‬יזני והדר‬
‫ומה צורך להקיש מה שגכחב בביאור‬
‫מפ׳ שיהיה •־מם־ דשן ‪ ,‬כלו׳ שיקלוס‬
‫ולכן דברי רבעו הלל אינם תמוהים‪,‬‬
‫לשסילשןאע״פ‬
‫ולא‬
‫כי יוחד יגדל חמא הנשיא מהמא שאר‬
‫מהאי • קרא ־מפיק‬
‫העם ובו יעלה ע״הד שלא יועיל קרבנו‬
‫אייתורא• לישרף דלקמיה ‪ ,‬ועי׳ בק״א‬
‫אלא לכפר ולא‬
‫לשום שלום ‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ועוד‬
‫יש לתרץ דמזבח לא נפיק אלא שכולם‬
‫שרם ‪ ,‬אכל הו״א דאין ״שלומם שוה‬
‫‪f T H‬‬
‫•י‬
‫שאינו עכשיו‬
‫לה‬
‫א^א םמי׳ף‬
‫וליק־‬
‫או צפש \' 'שזדונו‬
‫כדת ‪.‬‬
‫״ "••'הראיס תמה על רש״י בזה‬
‫דשלמים משימים שלום יותר • שאץ‬
‫דאה צתכוו; לדרשת ת״כ‬
‫באים על חשא כלל ‪ ,‬קמ״׳ל ‪.‬דכלם‬
‫אותה בשבועות ד״ז‪.‬׳'ואיני מבן• רבריז‪.‬‬
‫שרם בשלם ‪ .‬וכן אי‬
‫לא כתי זבח‬
‫‪,‬‬
‫דהש״סילא דחה'הבריית׳‬
‫כ ב ר ‪ .‬דחו‬
‫שהרי לא‬
‫הו״א דלא אתקשו להדדי אלא ששניהם‬
‫א מ ד דה^יא משבשחא ‪ ,‬אלא שלימוד‪-,‬‬
‫עושים שלום ‪ ,‬אבל מסתבדא דאינם‬
‫הבדיחא ־•הועיל ־לבאר על •םומ‪;!$‬־זי‬
‫י מקדשי וקדשיו מיהא ׳איירי ולא ••בגל‪..‬־‪:‬‬
‫שרם ‪ ,‬ו ד ו ק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫וכו ע י ׳‬
‫שאר עבירות ש ב ח ו ‪ ,‬אלא שהוקשה;י‪:‬‬
‫הראיס כתב דלמצוה בעינן‬
‫לנו אימא תרומה •נמי אע״ג לאין בה‪•?..‬‬
‫ע ל שפך‬
‫הדשן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דשן שם ולא לעיכוב׳ וילין! לה מדתניא‬
‫אלא מיתהזלהא אצצנדיך ג״ש‪ ,‬ורש״י‪:‬‬
‫בת״כאל שפך הדש; שיהא שם׳‪ :‬דשן‬
‫נ ק ע לימוד הבדיית דסמכא נמי אגיש ‪/‬‬
‫וכו‪ ,‬עיש ‪ ,‬וחיפשתי‬
‫ב ה ד מ ד ם ולא‬
‫‪,‬‬
‫וכ״ז ביאדוהו החום ' שס ד״ה אתייא‬
‫‪,‬‬
‫מצאתי ד; זה ונ״ל דהאי אע״פ שאגן • • עומאת‪-‬וע״ש ‪ .‬גס מה שתירץ דאחא‪-.‬‬
‫ל מ ע ע י ע ו מ א ח כ מ י ם ‪• /‬לא הבנתי‬
‫שם ר ק ל ק א ׳ ‪ ,‬ר״ל שנתנו בו תחל* ‪:‬־‬
‫לש; המזבח ואח״כ זירהו הדוח והלך‬
‫‪ :‬ראם כוונתו דה״ק לווקא‪-‬טל טומאת ‪,‬־‬
‫ד‬
‫הדשן א ע פ ׳ כן ישדף‪.‬אבל אס לא נתנו ‪-‬׳ ‪:‬מקדשי וילאי־טומאחכהנים ‪ ,‬כדילסי׳ י‬
‫בו דש; המזבח‬
‫מעולם באותו מקום‬
‫שרוצים‬
‫לא‪.‬‬
‫'אעפ׳‬
‫ליתנו אח״ך‬
‫והיינו דקא׳ ברייתא אל שפך‬
‫‪ .‬מצי״ש ליחא ‪ ,‬דלעומאת‪ .‬כהנים‬
‫לא ‪:‬‬
‫‪:-‬אצפריך לאג״ש ולא בנין אב וכמ״ס‬
‫ה ד ש ן ‪ . -‬התום׳־שס‪ .‬וז״לומעומאת כהנים ל״מ‬
‫ויקרא‬
‫למסרן שלא הוזהרו אלא על המח‪.‬‬
‫והכא כתי׳ שרץ ונבלה עכ״ל עיש ‪.‬‬
‫ודוק׳‪.‬‬
‫ואשם ‪ ,‬באכילת קדש ‪ ,‬עי׳‬
‫הראיס הק׳ איך יתפרש והוא‬
‫ידע ואשם ‪ ,‬והנה רז״ל כבר דרשו בו‬
‫בשבועות ד ד מיב דהסל והוא ידע‬
‫בין חד ונעלם ודרוש מינה ידעה‬
‫בהחלה עיש‪ .‬והרב זיל דבר כסי‬
‫סשמ הכחו׳ ודוק׳ ‪.‬‬
‫והיחה לכהן כמנחה וכו׳‪.‬‬
‫ד״ך‪,‬‬
‫חימאדבמנחוח דע״ג עיב‬
‫משמע דקרא ‪ f i‬אצעריך להאידרשא‬
‫כלל‪ ,‬משום דקרא רכל מנחה כהן‬
‫בין בשל נדבה בין בשל חובה איירי‬
‫ולא היה צדך קרא דהכא אלא למדרש‬
‫שהכהן החועא יכול להקדבה כמנהח‬
‫נדבתו‪ .‬אלא דסריך החסדילמאה״ק‬
‫קרא שמנחה זו של כהן חהא כמנחת‬
‫יש׳ שיהיו שיידהנאכלי; ‪,‬וקראדכליל‬
‫חהיה איירי במנחה נדבה ואהא משני‬
‫דא״א זהדכיון שנקיש נדבה לחובה‪,‬‬
‫נקיש ג״כ מה נדבחו אינה נאכלה אןן‬
‫חינחו ‪ .‬אבל עיקר קרא לאאצעריך‬
‫להכידאפי׳אי שתיק מקרא דכליל‬
‫חהיה הוה שמעינן חדוייהו‪ ,‬וצ״ל דמ״מ‬
‫כיון דאצמדך האי קרא דוהיחה לכהן‬
‫לימר שכשרה בעצמה‪ ,‬וכיון שהיצדך‬
‫ליכחב ונכחב הוה סעינן לו׳ דשייריה‬
‫נאכלין ולא ממנגדנן לה אלא מהאי‬
‫הקישא ‪ ,‬אע״ג דמיקר קרא לא צריך‬
‫ד״ךן‬
‫‪%‬‬
‫ח״ם‬
‫להכי נקמיה רש'יז״ל‪,‬וצ'ט‬
‫חטאח היא ונקשרה לשמה‪.‬‬
‫עי׳ הראיס הקשה מהא‬
‫לתנן כל המנחות שנקמצו וכו׳ ואיני‬
‫מבין לבריו דאיכ בזבחי׳ נמי לקתני‬
‫שנזבחו וכו׳ נימא להיינו לוקא שנזבחו‬
‫והא ליחא להא בהדא איחא התם‬
‫בד״ז ובכוליהסרקיןלבכל ל׳ עטלוח‬
‫פשלה מחשבה שלא לשמו עיש‪ .‬וז״ל‬
‫חוס׳ ברים מנחוח עבולה קמייחא‬
‫נקמ והיה נחינה בכלי והולכה והקסרה‬
‫כלקחני סיפא ל׳ עבולוח יש בקומץ‬
‫כנגד ד מבורות שיש בלם וכוי מכיל‬
‫עיש‪ .‬והכי איחא להדיא במנחות לייג‬
‫ע״ב ‪ ,‬המקמיר קומץ מנחה היימ‬
‫זורק בדם ‪ ,‬וממחה אין מקום למה‬
‫שהק׳ מהקערה אמורים דאשם דהחם‬
‫אין הקסרחאימוריםסוסלחנהמשום‬
‫מחשבה ואינה מחרח הבשר ‪ ,‬אבל‬
‫הקמרח קומץ מחרת השיריים‪ ,‬כדם‬
‫ד״ךן‬
‫‪,‬‬
‫המחיר הבשר‪ .‬ולוק׳‪.‬‬
‫וחמאה בשגגה אלא מל‬
‫ד״ך‪,‬‬
‫האוכל וכו׳‪ .‬סי׳ הראיס‬
‫שאינו ר״ל האוכל ולא נהנה קא׳‪,‬‬
‫שהרי בכ״מ שגא לאתאכללאחאכלו‬
‫אסור אכילה והגאה במשמע‪ ,‬ואיני‬
‫מבין לבדו לזר שנ‪6‬נה מתרומה לא‬
‫מיהייבואפי' לכחחלצ מותר להרימה‬
‫אינה אסורה בהנאה כמ ש הרעיכ‬
‫‪.‬פיי דחרומוח משנה ד ׳ ‪ .‬וכןסיר״שי‬
‫גפ׳ בחרא דעיז אהך מתני׳ ואע״ג‬
‫‪,‬‬
‫!‬
‫חפ*‬
‫‪J‬‬
‫דכחי׳ בה‬
‫לא‬
‫פרשה ויי‬
‫דדים‬
‫לה‬
‫דקא׳ מיה לא על גוף ע״ז ‪ 'bp‬דהא‬
‫בפסחים ומשנינן חרומחכס כחי׳ שלכם‬
‫משנחה לה שכבר כעבלה דליח‪ .‬בה‬
‫ההיה ‪ ,‬וזר לא מיחיוב אלא באכילה‬
‫שינוי אלא על‬
‫ק א י ‪ ,‬וכן‬
‫ושהיה וסיכה כדאיחא בחרומוח פ״י‬
‫סיר״שי שינוי שמשנה עצמו משכינה‬
‫מ״י ואי ק׳ מהמעול מעל לא דריש‬
‫ל ע ״ ז ‪ .‬וכך הי״ל להרב לו דבע״ז איכא‬
‫לה בש״ש אלא לצירוף‪ ,‬וכמ״ש הרא״ס‬
‫פ ג ה שהוא סוגם ומחלל עצמו מאלהים‬
‫הרב ז״ל פי׳ דברי רפ״י ע״ז‬
‫החוס׳ שס ל״ה יכול‬
‫והנה‬
‫יאכל‬
‫פרכינן‬
‫*‬
‫פ‬
‫העובדה‬
‫‪,‬‬
‫חייס ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫האופן דה״ק אי מה להל! לא הזהיר‬
‫גהנה ‪ .‬ועול אחי היכן‬
‫אלא על האוכל כלו׳ אוכל ונהנה אף‬
‫לרשא ז ו ‪ ,‬וגר׳ סהרא״ם מס׳ הא‬
‫בלא פגם ח״ל חמעולוכו׳ומציני של׳‬
‫לאמרי׳ החס בש״ס אקשה לעיז ל ע ל‬
‫בע״ז בפגם שאוסר ע ז‬
‫לאיח‬
‫בה שיטי גבי הקלש נמי ע ל‬
‫בהנאה ‪ ,‬ואיירי בדבר שמקבל פגם‬
‫לבקע‬
‫בקורלוס ו י פ ג ו ם ‪ ,‬שהכוונה‬
‫והנה אין קיום לפי׳ זהדאזיללשימחיה‬
‫לני היכי לבע״ז איכא‬
‫מעילה נא׳‬
‫י‬
‫מצא רש״י‬
‫כינוי‬
‫ופגם‬
‫מהנה‬
‫ה״נ בעינן פ ג ם ‪ .‬אבל איןנר׳ מדברי‬
‫בלא פגם וכבר כתבנו דליחא ‪ ,‬ועוד‬
‫•החום׳ ורש״י ‪ ,‬ואין להאריך ‪ .‬והנה‬
‫די״ח וז״ל‬
‫'ע״פ דברי הרב ז״ל שפי׳ דמ״ש לש״י‬
‫הש״ם יכול פגם ולא נהנה או נהנה‬
‫חמעול מעל ריבה ‪ ,‬לאו יהורא קא‬
‫ולא פגם ה״ל • ו ח ע א ה ‪ ,‬נאמר חטא‬
‫דריש ‪ ,‬נ״ל לפ׳ באופן אחר וה״ק אי‬
‫בהרומה יכו׳ מה חעא האמור בהרומה‬
‫מה להל; לא הזהיר אלא על האוכל‬
‫פ ג ם ו נ ה ג ה ‪ ,‬אףהעאהאמור במעילה‬
‫שהיא הנאה שיש בה פ ג ם ‪ ,‬אף כאן‬
‫מבואר דגם‬
‫לא הזהיר אלא ע ל האוכל או נהנה‬
‫בהרומה לאמיחייבאלאבפיגפ ונהנה‬
‫בדבר שיש בו סגס ‪,‬‬
‫ונאמר שאינו‬
‫וכמ״ש החים׳ שם דא״א לאכילה בלא‬
‫מהחייב ע ד שיפגום בדבר הג‪.‬פגם ‪,‬‬
‫סגימה‪ .‬גם יחבאר מכאן דהא רבעי׳‬
‫אבל נהנה בדבר‬
‫שאינו נפגם כגון‬
‫במעילה פ ג ם לאומע״ז ילפי׳ לה אלא‬
‫ע ב ע ח לא ‪ ,‬ת״ל חמעול מעל ריבה‬
‫מחרומה היפך דבריו ז״ל‪ ,‬וכיכ החוס׳‬
‫סי׳ דכיון דכתי׳ ל׳ מעילה ואשכחן‬
‫שם ר״יע ד״ה אקשיה ע״ש‪ .‬ועוד דל׳‬
‫ל׳ מעילה בלא סגס כגון גבי סועה‬
‫רש״י שכחבלא ה ז ‪ :‬י ר מ ש מ ע דהיינו‬
‫וכדאמד ההם בש״ס אקשה רחמנא‬
‫רוצים להקל עליו ולא להחמיר עליו‪,‬‬
‫לסוטה דאע״ג‬
‫פ ג ם ‪ .‬והרא״ס‬
‫גס מ״ש הרב דבע״ז איכא סגס שהוא‬
‫הזכיר פי׳ זה ודהאו בקושיותיו‪ ,‬הא׳‬
‫רסובר דחרומה אסיר אף‬
‫דלהדיא איחא‬
‫פוגם‬
‫ונהנה ‪.‬‬
‫במע־ילה‬
‫הנה‬
‫אוש־ה ב ה נ א ה ‪ ,‬אינו מחוור ‪ /‬־שינוי‬
‫דלא‬
‫דסמעול‪ .‬מעל לא אשכחן לה אלא‬
‫לענין‬
‫פרשת‬
‫‪> I‬״‪U‬‬
‫ויקרא‬
‫לעני! צירוף ‪ ,‬ולא ק׳ דתמעול דקא׳‬
‫ועכ״ז ט״כ אין הסי׳ כדברי הראיס‬
‫שהוזכרה בש״ס ‪.‬‬
‫זיל דמאי דילסי מעיז היינו ע ד דסגים‬
‫דבעינן‬
‫דאית בה שינוי‪ ,‬אנל נהנה ולא סגס‬
‫סגס ונהנה ‪ ,‬ליחא‪ ,‬דההיא בדבר‬
‫לא ‪ ,‬דהא מתרומה ילסי׳ לה ‪ .‬וכן‬
‫ה נ פ ג ם ‪ ,‬גם מה שהק מש תרומה‬
‫נ ר מדברי המוס׳ שהק וזיל וא״ת‬
‫מכל איסורי הנאה ליק דתרומה אינה‬
‫מדוע לא הזכיר גם סטור מ ה נ ה בלא‬
‫בכלל איסורי הנאה כלל‪ ,‬ועדיין ציע‬
‫פגם גבי דתרומה דהא נמי מתרומה‬
‫במ״ש הש״ס אקשה רחמנא לע״זדעד‬
‫דלא סםיקא‬
‫היינו נמי דסוסה‬
‫ומה שהק‬
‫‪,‬‬
‫מת״כ דאמרינן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מכוס‬
‫ילפי׳ ל ה ‪ ,‬וי״ל‬
‫הקדש נמי ע ד‬
‫ליה דהא איכא נהגה בלא פגם דהייב‬
‫דבקע בקרדום ויפגום‪ .‬פיר״שי דאיח‬
‫בדבר שאין בו פגם וכו עכ״ל‪ .‬ומאי‬
‫בה שינוי שמשנה עצמו משכינה לע״ז‬
‫שינויא דאכתי כי היכי דיליפלהמע׳׳ז‬
‫דבקע בקוררוס‬
‫הינ הו״ל‬
‫דאיח בה שינוי גבי‬
‫גבי הקדש נמי עד‬
‫עצי‬
‫חולין דשינה‬
‫ממלאכה‬
‫קדש‬
‫‪,‬‬
‫אעיג דלא‬
‫פפיקא ליה‬
‫למיגקמ לה גבי תרומה ‪.‬‬
‫ועוד יש‬
‫ע ד דביקע‬
‫ל פ דברי רשיי בחומש כששינה מרשות‬
‫הפגמה ע כ ״ ל ‪ ,‬ודבריו לאו רישייהו‬
‫נ ה נ ה ‪ ,‬כגון‬
‫למלאכה חול ‪ .‬לא מעל‬
‫‪,‬‬
‫לרשות ‪ ,‬חע״פ ‪8‬לא‬
‫פמפ׳‬
‫שנתן לחבירו קורה פל הקדש דילפי‬
‫שיטי מקדש לחול‪ .‬ואה״ז אמר דפגמה‬
‫מעיז דהייב׳ כמישהתוס' דיה וחומר‬
‫משמע שהשינוי הוא כפגימה כדברי‬
‫ודוק׳ •‬
‫סיפייהו‪ .‬דמפשט דבריו‬
‫הראיס‪,‬‬
‫נר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואם נאמר דמ״ש דפגמה‬
‫לאו מעיז ילפי׳ לה אלא קוששא דמלחא‬
‫קא׳ דבעינן עד ־ שיפגום‬
‫היקשי מהו זה דקא׳‬
‫‪,‬‬
‫ויקרא‬
‫סליק •פרשה‬
‫בהיד‪.‬‬
‫אכהי‬
‫פ ר ש ת צו‬
‫שינוי מקדש‬
‫להול‪ ,‬ולאפיקי מאי אמרי הכי וילפי׳‬
‫‪,‬‬
‫מ ע י ז ‪ * ,‬י לאפוקי מקדש לקדש כגו;‬
‫ך״ךן‬
‫זאת תו ה ע ו ל ה ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שפסול;‬
‫שביקע בי עצי הקדש דפעור אע״פ‬
‫בקדש ‪ ,‬ע י הראיס שרש״י‬
‫ילפי׳ מריבויא‬
‫פי׳ דהיינו שנפסלו קודם שהוקדשו‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ונד׳ דלפי מאי דמםיק השים בנדה‬
‫כגון‬
‫לבהמת‬
‫שפגמה ‪ ,‬הא החם‬
‫דהמעול מעל אפי מקדש לקדש דאל‬
‫‪,‬‬
‫דההה בדברים‬
‫שהם לצורכו‬
‫‪,‬‬
‫דלא‬
‫אצעדך‬
‫קרא אלא‬
‫בה עצי‬
‫קדשים שנרבעה ‪ ,‬א״כ גם רש׳׳י יפי‬
‫הקדש נמי סגס ולא נהנה הואוסעור‬
‫כפי׳ התוס׳ דמ״ש שפסילן בחול היינו‬
‫ומזרומה איכא למילף ל ה ‪ ,‬וצ״לב‪.‬‬
‫להיות פיםולן בהול‪ .‬ו ד ו ק ׳ ‪.‬‬
‫שקלו וכיוצא דאכהי ביקע‬
‫שיכול‬
‫דיה‬
‫פרשת‬
‫\‪V*X‬‬
‫דדם‬
‫י‬
‫פא‬
‫והאש על המזבח ‪ ,‬הרא״ם‬
‫פיר״שי קורס הטיגין שאז היא‬
‫פי׳ דמערכה של קיום האש‬
‫ועדיין לא הושחרה כשמן ובמחבת ‪,‬‬
‫היינו של שני גזירי עצים ‪ ,‬ואיני יודע‬
‫ליח אמר ממגנהואחיכ אופה והופיני‬
‫מנליה הא דשני גזירי עצים ‪ ,‬נפקא‬
‫האפנה‬
‫נא ‪ ,‬פירש״י כשעה אפייה‬
‫לן מדכחי׳ ובער עליה הכהן ו כ ו ׳ ‪,‬‬
‫שהיא נא ‪ ,‬דהיינו כשיל ולא כשיל מפני‬
‫כל‬
‫שלא טיגנה כ״כ תחלה‪ ,‬ע״ש‪ .‬אלמא‬
‫מערכה אחרה ‪,‬‬
‫דלמאן דמפ׳ האפינה נא ס״ל מטגנה‬
‫ונשקא לן ממוקדה ‪ ,‬ועוד דמערנה‬
‫תקלה‪ ,‬דנא לאו‬
‫הוא‪,‬‬
‫של קיום האש איכא מאן דפליג בה‬
‫כדאיתא להדיא פ׳ כל שעה גבי פשה‬
‫בהו‬
‫שרביט‬
‫ך״ך!‬
‫כדאיחא ביומא דל״ג ‪ ,‬ומערכה‬
‫קיום האש‬
‫וב׳ גזירים‬
‫היינו‬
‫ודאי‬
‫לא‬
‫אשכחן‬
‫פלוגהא ‪ .‬ו ב ס פ ר י ‪ ,‬והאש וכו׳‬
‫ר׳‬
‫הי‬
‫גס מ״ש הרב בד״ה‬
‫גמור‬
‫תופיני‬
‫הלל גורס רכה ‪ ,‬לא‬
‫נאה‬
‫ודעחי למה‬
‫יוסי או׳ מנין שיעשה מערכה לקיום‬
‫הביא עצוח מרחוק ‪ ,‬והלא גס רש״י‬
‫שני‬
‫פי׳ כן במנחות ‪ .‬גס מדברי הרא׳ים‬
‫גזירי עצים שהם מקיימין אה האש‬
‫גד׳ שרש״י גורס כגי׳ רבינו ה ל נ ‪ ,‬ולא‬
‫שהזכירו‬
‫אלא כמו‬
‫האש שנא׳ והאש ‪ ,‬וחכ״א אלו‬
‫ע כ ״ ל ‪ ,‬גם מערכוח אלו‬
‫פי׳ הנחוב לפי‬
‫הפשט‬
‫של מערכה‬
‫בריבו ב ה״כ אנא שרש״י מפי דאפיה‬
‫גדולה כמו שחשב הרב ז״ל‪ ,‬אלא היא‬
‫רבה לאו היינו ב׳ אפיוח אלא הטיגון‬
‫•מיוחדה בפ״ע בנד המערכה הגדולה‬
‫והאפייה קרי לה אפיוח רבוח‪ ,‬ומלבד‬
‫כמו מערכה של קערה ‪ ,‬וכשרואין‬
‫שבש״ס לא פי׳ כ; אלא דרלא״ה‬
‫לא‬
‫שהאש של מערכה גדולה אינו מהגבר‬
‫יחנן פי׳ זה נש״ס דקא החס רלמ״ד‬
‫רש״י‬
‫חאפינה רבה איה ליה נאה ואיה ליה‬
‫הרמל׳ם‬
‫כפיר׳׳שי ז״ל‬
‫ררל אינה חים׳ עצים‬
‫ימוסיפין‬
‫עליה‬
‫מזו‪.‬‬
‫וכייפי‬
‫ביומא ‪ .‬וכ״ז מבו׳ בדברי‬
‫בפ׳׳ה דהל׳‬
‫המידי! ומוספין‪ ,‬גס‬
‫הל״מ השיגו בזה ודוק׳ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נא ואין‬
‫זה אלא‬
‫אלא הדבר ברור שרש׳״י פי׳ כן לפי‬
‫הפשט ‪ ,‬וסי׳ל דהטיגון‬
‫ג׳יכ‬
‫יקרא‬
‫הרא״ם‬
‫בפח בשכ אפייה‪ .‬ולולי דמסחפינא‬
‫דאע׳׳ג דהטיגון נזכר קודם‬
‫הו׳׳א דט״ס נפל בדברי רש״י ‪ ,‬וצ״ל‬
‫האפייה •יהחליעה ‪ ,‬מיהו כיון דכהי׳‬
‫ומעינה במחבת ו א ו פ ה ‪ .‬ועי׳‬
‫מ״ש‬
‫חאפה וכו׳ ‪ .‬ויש לתמוה עליו ראזיל‬
‫הרב לח״מ פ״יג דמהע״ק בזה‪ .‬ודוק׳‬
‫בהר איפכא דבמנחוח ד״ןעיב אמרי׳‬
‫ך ״ ך ! ינבו ‪ ,‬עי׳‬
‫הרא״ס רלינח‬
‫אר״ה בא׳ ארי׳ אופה ויאהיב מטגנה‬
‫לילה הוי גט״לפ ‪ ,‬עי׳ בתדו׳ ה נ ס‬
‫האפנה נאה ‪,‬‬
‫צבי כי׳ פ׳ מי׳שבזה‪ ,‬ולינר׳דנט״לפ‬
‫ך ׳ י ך ן מורננח‬
‫‪,‬‬
‫ומסיח דמפ׳ תופיני‬
‫כהב‬
‫לא‬
‫חיים‬
‫לא שרי אלא‬
‫ודוק׳ ‪.‬‬
‫כש&נלע באחר שלא‬
‫יאסור ת ע ר ו כ ת ו ‪ ,‬אבל זה אסור מנד‬
‫ובשר זבח וכוי ע י הראיס‬
‫ד״ה‬
‫‪,‬‬
‫עצמו מפני שהוא ניתר וצריך ל ב ע ר ו ‪,‬‬
‫האריך ליישב ע ע נ ת הרמב״ן‬
‫ואף אם הוא פגים מה י כ ך שם נותר‬
‫ז״ל‪ .‬ולא הבנתי שהרמב״ן הכריח דא״א‬
‫עליו ‪ ,‬ואע״פ שאינו כעין כ״ע שלא‬
‫לו׳ רהוייא כבן תימא • רבן תימא לאו‬
‫נפסל מאכילה אדם כנבלה מושרהת‬
‫מהאי קרא יליף לה אלא מדהוקש‬
‫כדאי׳ בפ׳ בחרא דע׳יז‪ ,‬ומ״מ מדברי‬
‫לפשח דמהתס יליף זכר בן שנה וכל‬
‫הרב למדנו דין מחודש דהיחר שנכבש‬
‫דיני פסח וא״כ ע*כ רבנן היא ‪ .‬וצ״ע •‬
‫בכלי איסור מע׳ילע אסור ולא נאמר‬
‫ועומאתו ע ל י ו ‪ .‬אזהרה ו ט ׳‬
‫דאימתי‬
‫ך״ך״!‬
‫כדברי‬
‫נבלע בתשלום מעת לעת ‪,‬‬
‫רש״י במס׳ מכות‬
‫הבליעה‬
‫די״ד ‪ .‬ועי׳ בשבועות דפ״ז דבמםקהא‬
‫והפגימה באין כאחד ואסור ‪ ,‬ושלא‬
‫כריתות‬
‫ואז‬
‫נפגם ‪,‬‬
‫כבר‬
‫אלא‬
‫דסוגייא דהתס משיק‬
‫דג׳‬
‫סי׳ קה׳‬
‫לאו לעומאה האמורה שחס אתייא ‪.‬‬
‫שהאריכו להורות היתר בזה ‪ ,‬ע״ש ‪.‬‬
‫אלא לדברים שאינם נאכלים ‪ .‬עיש ‪.‬‬
‫שו״ר שהחוש' והרא״ש הק׳ קו׳ זו בפ׳‬
‫ורש״י נקע תחלת הסוגייא ולא נתכוון‬
‫איירי‬
‫אלא לו׳ דאינס יתרים ‪ .‬וכבר נדרנו‬
‫דמוכח כדברי‬
‫בשבועות וניע ‪ .‬והרמ״ז האריך בזה‬
‫הש״ז‪ .‬גס מה שהק׳ למה לא ישהה‬
‫וכל דבריו תמוהים ‪ .‬וכבר השיגו איא‬
‫כדברי הפ״ז והש״ך ביו״ד‬
‫בתרא דע׳׳ז‪,‬‬
‫ותירצו‬
‫כשנישל בלילה עיש‬
‫איתו ע ד‬
‫דקרא‬
‫אחר עמוד השחר ‪ ,‬הק׳‬
‫עליו רהא אץ מבטלי! אישיר לכתחלה‬
‫וכה״ג כחנו‬
‫התום׳ בפסחים‬
‫נרו׳‪.‬‬
‫ך״ך״‪,‬‬
‫עי׳ בחי׳ לשבועות‬
‫ידיו חביאינה ‪ .‬עי׳ הרא״ם‬
‫כתב אבל ק׳‬
‫ד״ל‬
‫‪.‬‬
‫בעיני וכו׳‬
‫ופריך החס ארב דאמר קדרות בפסח‬
‫ולא הבנתי דבריו דאכתי הכהן היכן‬
‫‪,‬‬
‫חציצה ‪ .‬ועוד‬
‫ישברו ‪ .‬ופריך ולישהינהו וכו׳ והק‬
‫בתוש׳ רהא אי! מבעלין איסור וכו׳ ‪.‬‬
‫יניח ידו דהא‬
‫הוייא‬
‫דדוקא כהן ובעלים שראינו‬
‫שהצריך‬
‫ויל׳ דהרב זל׳ סובר כדעת הסוברים‬
‫הכתיב‬
‫רהא דאין מבעלי! איסור אינה אלא‬
‫חציצה א״א אם לא שזה אוחז למעה‬
‫מ ד ר ב נ ן ‪ .‬וקל״ ‪.‬‬
‫וזה למעלה ‪ .‬אבל‬
‫לכה; ה מ ק ר י ב ‪ .‬ה ר א ״ ס ה נ ״ ע‬
‫להם לאחוז בשני מקימות משונים אלא‬
‫ב ז ה ‪ .‬ומה שנ״ל בתיי קישיותיו‬
‫במקום א׳ המיוחד לנעלים • והא לא‬
‫ך״ךן‬
‫מצאתיהו להרב לח״מ פרק יוד׳ דה״ל‬
‫מעה״ק‬
‫תנופה בשניה׳ וע״כ משוס‬
‫דין מוי ע״ש ‪ .‬ובס׳ ק׳׳א‬
‫ב׳ בעלים א״א‬
‫אפשר משום חציצה ‪ .‬ומה שיש לדקדק‬
‫עור בזה‬
‫כתבתי‬
‫בפ׳ כי תבוא ‪.‬‬
‫יעו״ש‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרפה שמיי‬
‫פב‬
‫כדברי הרב מקים שמואל ששבח א״ע‬
‫יעו״ש ‪.‬‬
‫בחידון זה‬
‫סליק פרשה צו אח אהרן בש״ר‬
‫ד״ה‬
‫קהלך עגל וכו׳ה״ק הראיס‬
‫איך יודע‬
‫פ ר ש ת שמיני‬
‫ך״ך!‬
‫שמכפר ל י ‪ .‬ולא ידעחי למה העלים‬
‫עין ממש׳ בח״כ גבי עגל‬
‫העם חיל‬
‫ונשל‬
‫הכי אמרי׳‬
‫כי עבירה‬
‫‪,‬‬
‫עשר‬
‫ע י לקיחה עגל‬
‫‪,‬‬
‫יבא עגל ויכפר על עגל חדעו שנהרגה‬
‫‪ .‬ויהי ביום ‪ .‬ו כ ו ‪.‬‬
‫עערוח‬
‫‪.‬‬
‫המקום לכפר‬
‫עליכם ‪.‬‬
‫בשבח פ׳ רע״ק ד פ ״ ז ‪ .‬וא׳ מהם א׳‬
‫שאחס מחייראיס ממגה כבר גזבהה‬
‫ששעיר‬
‫לפני המקום שגא׳ לזבוח לפגי ה ׳ ‪.‬‬
‫הנשרף הוא של נחשון‪ .‬ושלא כדברי‬
‫עי׳‬
‫לנשיאים ‪ .‬וכן פירש״י לק׳‬
‫‪.‬‬
‫עכ״ל‬
‫וידיעה זו אינה אלא‬
‫הביי באח׳ סי׳ חכ״ש שכחב‬
‫לקיחה העגל וזביחחי ושריפחו‪ .‬ומה״ע‬
‫דנחשון ביום כני לחדש נ י ס ן ‪ .‬וי״מ‬
‫לא שייך אין קעיגור נעשה סניגור •‬
‫מרין‬
‫דברי‬
‫ודוק׳‪.‬‬
‫מדין שם רמש׳ בריח הוקם‬
‫ויב׳ ימים שאחריו הקריבו‬
‫המשכן‬
‫ך״ךן‬
‫וכמזיל‬
‫שלך‬
‫ישעיה‬
‫דמה‬
‫קערח שכל‬
‫נשחגה‬
‫היה‬
‫הקרבנוח היה מלמדו כל ז׳ הימים‬
‫דעהו ‪ .‬איל הקב״ה‬
‫ע״ש ‪ .‬ואיני מבין קו׳‬
‫זו שהקערח‬
‫שאחה מדליק‬
‫יום‬
‫נמו הקרבח‬
‫שכשראה‬
‫עמהם חלשה‬
‫ויבא משה‬
‫הראיס מה שחמה על רבי׳‬
‫הנשיאים ‪ .‬היינו ששבט לוי גיכ היה‬
‫קרבנו ביום יג׳ והוא הדלקה הנדוח ‪.‬‬
‫ללמדו וכו׳ עי׳‬
‫אהרן שלא‬
‫גדול משלהם‬
‫היא‬
‫חובה לכל‬
‫ומטיב אח הנרוח ‪ .‬והביאו רש״י בס׳‬
‫ה ח מ י ר ‪ .‬והרי הרב עצמו כחב לעיל‬
‫בהעלוחך ‪ .‬וא״‪.‬כ קרבן אהד; ביום‬
‫מלבד שהחמיר לא הקריבוהו‬
‫דה‬
‫הדלקה הנרוח ‪ .‬ואין זה‬
‫כל ז׳ ימים ‪ .‬ובודאי דגם הקמרח לא‬
‫גיחגה‬
‫הוקרנה לסי שלא קרבו אלא •קרבנוח‬
‫לאהרן ביום י ג ׳ ‪ .‬שכבר נצשוו עליה‬
‫שהיו חובה לאוחו יום ‪ .‬גם מה שעען‬
‫מקודם הקמח ה מ ש כ ן ‪ .‬והיא מעשרה‬
‫עליו שהדי גס בשעה שהקטירו אוחה‬
‫יג׳‬
‫הוא‬
‫נכו; כלל שהדלקה גרוה לא‬
‫סדשיוח שהרי משה הדליק הנרוח‬
‫ביום הה׳ כדכחי׳ בס׳ פ ק ו ד י ‪ .‬ומשם‬
‫ואילך ודאי אהר; הדליקה אלא שהקביה‬
‫איל‬
‫שהטבח‬
‫מ ר ו ח שנה; לו כבד‬
‫היה מספיק במקום קרבן ‪.‬‬
‫ופלא‬
‫לא ירדה האש ‪.‬‬
‫אינה‬
‫בהחלה חשבו לאחר‬
‫עענה‬
‫הקערחה‬
‫כי‬
‫עד‬
‫פחדד האש ואח״כ ה ק ט י ר ו ‪ .‬כי אמרו‬
‫אולי עי׳ הקטרח חמהר ביאח האש •‬
‫אבל הראיס חירץ לזה לטון רקי״ל אין‬
‫מחנכין‬
‫‪ r‬שמיני‬
‫מחנכי; וכו׳ לא חששולהקעירה בזמנה‬
‫ו‬
‫דבזמן‬
‫וי!_‪1‬‬
‫י‬
‫שהיחה האש שה על המזבח‬
‫‪ .‬ויחכן ה ע ע ס להודיע שאינה‬
‫הידור האיברים ררבהא על המזבח היא‬
‫חובה אלא ללמד אהרן שידע להקעירה‬
‫עצמה הקמרחם ‪ .‬וכמו שהעלה הרב‬
‫נין הערבים ‪ .‬ואני חמה על מ״ש הרב‬
‫מ״ל פ־׳ד דהלכוח חמיד; ד ן ו׳ מ״‪. :‬‬
‫היהה ללמד אהרן‬
‫ולכך היו צריכים להקעירקםרחקודם‬
‫שיקעירנה נין הערנים ‪ .‬והלא נין‬
‫למזבח‬
‫עש‬
‫‪,‬‬
‫ז״ל שהקשרה זו‬
‫הערבים הקשירה משה כמבואר נ ס‬
‫פקודי וברש״י‬
‫שהקדום‬
‫להקשרה‬
‫הקערח‬
‫עליו •‬
‫איברים ‪ .‬אבל כאן שלא היחה האש‬
‫‪.‬‬
‫היו רשאים ליחן האיברים ע״ג המזבח‬
‫הי״ל להכניס עמי אהרן בין הערבים‬
‫החלה ‪ .‬ואה״ך הקערה שבזה ההיה‬
‫וללמדו ‪ .‬ועוד שאין זה ענין לחינוך‬
‫הקערח‬
‫האיברים‬
‫המזבח שהמזבח כבר נחחנך ע י משה‬
‫ובזמנה‬
‫מיום כג׳ באדר ‪ .‬ואע״פ שעדין לא‬
‫ילפי׳ לה ביומא דלג׳ משום דוקדם‬
‫הוקם מה בכך ‪ .‬וזה חינוך אהר;‬
‫בבקר בבקר לחמיד שלא‬
‫וא״כ למה‬
‫ד״ה ויקער‬
‫‪,‬‬
‫שיעלה האיברים‬
‫כדי‬
‫מן הכבש‬
‫הקעירוה בבקר כלל‬
‫‪,‬‬
‫שנא׳‬
‫הקערה‬
‫קודם‬
‫נעשיח ‪ .‬וחדע דהאי מלהא‬
‫בו‬
‫הוא לא חינוך המזבח‪ .‬ואמה‬
‫דלפום‬
‫נאמר בו אלא העשה בבקר ‪ .‬והאי‬
‫דודאי‬
‫בזמנה‬
‫‪.‬‬
‫ריהעא ‪.‬‬
‫היה‬
‫נ״ל‬
‫קרא ודאי אהקמרח החמיד קאי‬
‫סיפר החלה‬
‫אבל העלאה האיברים למזבח אינה‬
‫הקרבנוח‬
‫מעבודוח הכשרה כלל ‪ .‬ויכולה לקדום‬
‫שנצעוה עליהם בפ׳ זו ואה״ך הזכיר‬
‫לקערה כמו העלאח איבדם לכבש ‪.‬‬
‫עמו‬
‫ונר׳ שלזה כיון רבינו ישעיה ז״ל ואין‬
‫הקעירוה אלא שהכהו׳‬
‫מה שעשה אהרן שהקריב‬
‫מה שעשה מפה ונכנס‬
‫אהרן‬
‫לההלמד והיא הקערה אלא שאין נ ד‬
‫כן ממש׳ ויצאו ויברכו אח ה ע ם וירא‬
‫כ ב ו ד ‪ .‬דמשמע מיד‬
‫מקום נחמיהח הרא״םז״ל ו ד ו ק ׳ ‪.‬‬
‫‪JTH‬‬
‫בכחנותס‬
‫‪ .‬של מחים‬
‫‪.‬‬
‫שיצאו וכרכום‬
‫בסנהדרין ש ד מ דנ״ב איכא‬
‫שהשרה שכינה שרחה ואכלה ה ע ו ל ה ‪.‬‬
‫מאן דליף שריסה דלאו שדסה הגוף‬
‫נר׳ שכבר היהה שם העולה • אבל‬
‫היא מקרח • ואיכא מאן דליף מבני‬
‫דדילמא אחד‬
‫אהרן דכחי׳ בהו וימוחו כעי; מיחה ‪.‬‬
‫שירדה האש ערכו שם איברי עולה •‬
‫גוף‬
‫ודאי אין זה‬
‫ועוד‬
‫מוכרח‬
‫נ״ל ויחכן שהיא‬
‫כיונה רבינו‬
‫ואידך שבר דשרסח‬
‫בני אהרן‬
‫היא ‪ .‬והאי דכחי׳ וימותו‬
‫דאחחיל‬
‫דקטדח‬
‫בהו מגואי כעי; מיחה ‪ .‬דחני אבא‬
‫היחה קדיבהבין דם לאיברים היינו בין‬
‫יוסי‬
‫חוסי; של אש וכו‬
‫זריקה הדם להקשרה האיברים ומשום‬
‫ושרפום • ו ש ד ך והכהי׳ אוחם איחס‬
‫ישעיה דהא רקי״ל בעלמא‬
‫ב ד א ב׳‬
‫ולא‬
‫‪,‬‬
‫חפ ז‬
‫‪#‬‬
‫דדם‬
‫פרשה‬
‫פג‬
‫ולא בגליהם ע״כ ‪ .‬ומהרש״א חמה‬
‫יחיישב כ״מ שחמה הרמ״ז זיל במ״ק‬
‫ד ב חוסי;‬
‫ו ב מ ׳ ג י ע ו ״ ש ‪ .‬כי לא רציתי להאריך‪.‬‬
‫על רש״י דהאי‬
‫ברייחא‬
‫‪,‬‬
‫מוקי לה כמ״ד שריסת ט ף ‪ .‬וכמ״ש‬
‫החוס בשם ח ״ כ ‪ .‬ורש״י הביא דרשא‬
‫‪,‬‬
‫זו למיד שרישח נשמה‬
‫ך״ךן‬
‫וגוף קייס ‪.‬‬
‫ולא חי כלום ‪ .‬ולאו קו היא דהש״ס‬
‫‪,‬‬
‫ועי׳ בקא פ י‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זה ‪ .‬ולא‬
‫‪,‬‬
‫בע״א ‪.‬‬
‫ולא ת מ ו ת ו ‪ .‬כ ת ג הרא״ם‬
‫שלא ירע היכן מצא‬
‫ר‪:‬״י‬
‫ידעחי למה שהרי‬
‫בת׳׳כ‬
‫כמ״ד‬
‫נדרש כ ; ‪ .‬וסוגייא דמו״ק אסמכתא‬
‫שריפח גוף ‪ .‬אלא למ״ד שריפה גוף‬
‫בעלמא היא ‪ .‬וכן מ״ש רשיי מכאן‬
‫מיישב הפסוק כ; אבל ודאי דאף מ״ד‬
‫שהאכל‪.‬‬
‫גם‬
‫שריפה נשמה איח ליה האי סברא‬
‫מדהוצרך להזהירם ש״מ שכן דרך‬
‫דב חוסי; ‪ .‬ושמא קבלה היא ‪ :‬י ד ו ‪.‬‬
‫הנכון ל ע ש ו ת ‪.‬‬
‫לא קא דהך ברייחא סברא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דברים סוחרים החלה‬
‫גם בח״כ יש‬
‫ך ך‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫אמרו דנשרף גוסס ‪ .‬וכמו שהכירוה‬
‫אמר‬
‫ע״ד אסמכתא‬
‫אל ת פ ר ע ו • תימא‬
‫דב״ס‬
‫הנשרפין דפ״ג ילין!‬
‫פרועי‬
‫הכי איחא וזיל‬
‫ראש במיחה מדאתקש לשתויי יין ולמאי‬
‫מבית קה״ק‬
‫אצמריך והא מקרא מפו׳ הוא ‪ .‬וי״ל‬
‫ושרף נשמתם ‪ .‬אבא יוסי וכו׳ ושנים‬
‫דקרא איכא‬
‫לפמשי אאבל דעלמא‬
‫בחוטמו שלזה ‪ .‬ותאכל אותם נשמתם‬
‫ולהתיר תגלהח לכהנים ‪ .‬וכפי ש״ם‬
‫בגדיהם • שנא ויקרבו‬
‫דמי״ק ‪ .‬א״נ י״ל דהו״א הוראת שעה‬
‫וי שאום ככתנותם כתונת הנישאים או‬
‫לבגי אהרן באותו היום ולא לדורות‪.‬‬
‫אינו אלא כתונת הנושאים ת״ל אותם‬
‫ותדע דבעלמא‬
‫היו צריכים ליממאות‬
‫ולא בגדיהם ואומרו לבני אהרן תעשה‬
‫להם ועוד דביום זה היו כלם ככהן גדול‬
‫כתנות • כתוטת לכהנים ולא גלוים ‪.‬‬
‫וכמ׳יש הרא״ס לקמן ד״ה ה; היום ‪.‬‬
‫ע כ ״ ל ‪ .‬והאי ראיה בתרא לאו ראיה‬
‫ובכ״ג כתי את ראשו לא י פ ר ע והו״א‬
‫גמו׳ היא ‪ .‬דאל״ך אותם ל ״ ל ‪ .‬וכ״כ‬
‫דדוקא כ״ג‬
‫וראיתי‬
‫התום בסנהדרין‪ .‬מ״מ מבואר להדייא‬
‫למר״ן פ״א דה״ל ביאת מקדש די; ה‬
‫החום שם ‪ .‬ובהר‬
‫‪,‬‬
‫ותצא אש‬
‫שיצאה אש‬
‫נשרפה ולא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כדביי‬
‫רש״י ‪ .‬ומ״מ נשמתם‬
‫ולא‬
‫בגדהם ה״ה כמי ולא גוסס ‪ .‬אלא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הוי במיתה‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כתב בזה ‪ .‬ע״ש ‪ .‬ו ד ו ק ' ‪.‬‬
‫ך׳יך!‬
‫ולהורות וכו׳‬
‫ה״ק הראיס‬
‫ודאי אם היה גופם נשרף גם בגדיהם‬
‫ד מ י ך אצפריך לגופה ‪ .‬ואי‬
‫היו נשרפים ומדלא נשרפו בגדיהם‬
‫מאתה דריש ולא בניך מיל ‪ .‬ואי; זה‬
‫שמעינן מינה דלא גשרף ג ו פ ם ‪ .‬דלא‬
‫מוכרה דלעולס אתה קא דריש ‪ .‬אלא‬
‫נס ובזה‬
‫דע״כ אחה לאו למעועי בניס א ח א ‪.‬‬
‫ניחא ליה לו דנעשה בהם‬
‫‪,‬‬
‫פרשת‬
‫‪U"1‬יני ‪I‬‬
‫דהא כתיב ולא ת מ ו ת ו ‪ .‬רמפמע שאם‬
‫ש ה ד אין מ פ ו ג כ ח ו נ אלא קרננות‬
‫יפתו ימותו שניהם ‪ .‬אלא ה״ק אתה‬
‫שהיו חובה ליוס ‪.‬‬
‫בך ‪ .‬שהם‬
‫שאזה כהן וכן כיוצא‬
‫כהנים ולא ישראל ״ וק״ל‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫היום וכו‬
‫רש״י‬
‫‪.‬‬
‫באמח שדברי‬
‫‪,‬‬
‫בחון־‬
‫סוחריה זא״ז‬
‫קחו אח •המנחה‪ .‬עי׳הרא״ם‪.‬‬
‫כ״ד ‪ .‬ויחפן‬
‫ולא ידעחי מה הוק״ל דודאי‬
‫לפרש כאן אליבא דמר •וכאן בהיפך ‪.‬‬
‫שם מנחה אינו מוכרח שיהיה כולל‬
‫‪.‬‬
‫ך׳ ק‬
‫‪,‬‬
‫ואל חתמה‬
‫כי כן דרכו של רש״י‬
‫פהסחירוח‬
‫סמוכים‬
‫כולל כל‬
‫דגדולה מזו כהב הראיס פ׳ בראשית‬
‫מנקה נסכים שהיבאו בו ביום ־ ואף‬
‫ד ה ויסגור‪ .‬ודיה ויגן מיש ‪ .‬והראיס‬
‫בפ״ע • וגם שיש לחלק‬
‫כאן הציע בזה ‪ .‬עוד ה״ר‪ ,‬הראיס‬
‫שהוחר להם‬
‫אסוגייא דפמעחין והציע ‪ .‬ולא ידטחי‬
‫בהם אנינוח ‪ .‬אין ללמיד מזו ל ז ו ‪.‬‬
‫למה לא כחב בשם החום׳ שה״ק אותה‬
‫שמיני‬
‫בזבחים דקי א ושמא י״ל כיון דאנינוח‬
‫נדבה או‬
‫מדום מסחיין לאוקומי‬
‫כל‬
‫המנהוח כמו‬
‫שאלו הם‬
‫שאינו‬
‫ביניהם שכיון שחידוש‬
‫כי שמא לא הוחר אלא בשל‬
‫שהיא חובה ‪ .‬ולא‬
‫ההיפך ‪ .‬גם‬
‫בשל‬
‫לילה קליש‬
‫קרייה נאנינוח לילה ‪ .‬וק״ל ‪.‬‬
‫מה שה״ק דלגופיה•‬
‫אצנני־יך דייל דא״כ הול״ל קחו אח‬
‫הנוהרח מן המנחה כדכחי'‬
‫ויישב במיניו‪ .‬כתב הראיס‬
‫ד״ח‬
‫ששמע‬
‫ב פ צו‬
‫‪,‬‬
‫כן; בפי׳ ‪ .‬ותימא‬
‫הנוחרח‬
‫שהחום במנחות דיס ע״ב דיה ושמואל‬
‫משמע הדחי קא קחו אח המנחה‬
‫הק אמאן דיליף דורוח משעה מהן‬
‫דהיינו מנחת נחשון וגס מנחה שמיני‪.‬‬
‫שמא אולי כך‬
‫מרכהיב קחי‬
‫אה המנחה‬
‫‪,‬‬
‫הנותרת מאפי ה׳ מ פ נ י שזו‬
‫ניתרה שלא‬
‫נשרפה‪. .‬‬
‫לבדה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דהנא ‪ .‬וחי בדרך‬
‫‪,‬‬
‫נאמ״ל נ פ י‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬ומאי‬
‫קישייא בדבר‬
‫המפו' בפ״ס ‪ .‬וצ״ע ‪,‬‬
‫מפני שכל‬
‫הקדמות שהניאו חיבה ליום העאוח‬
‫‪,‬‬
‫זאת‬
‫ף״ף;‬
‫ע י הראיס‬
‫ההיה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫יעילות‪ .‬כלס נשרפו וזו נותרה מהם‬
‫וכבר תירצו קושיותיו התום‬
‫לאכילה ‪ .‬א״נ ה״ק קחו מנחת נחשון‬
‫ב ד פ אלו עדיפות ‪ .‬ועי ב פ כי תשא‬
‫וגם‬
‫‪,‬‬
‫קחו הניתרת וכו של יום זה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וק״ל ‪.‬‬
‫ן״״ךן‬
‫ה; היום וכי‬
‫מיש בשם‬
‫‪,‬‬
‫טי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ס‬
‫הדמב״ס יכבר‬
‫‪.‬השיגיהו דדש״י בפסחים רפ״ב‬
‫כהב‬
‫בהיפך דקדב; ריח היה אחר האניגוה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מש בזה ‪ .‬וא״כ מיל‬
‫‪1‬״ה‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫מ פ ר כ ת • כתג הראיס ואלו‬
‫בחזיר וכו׳ דבריו תמוהים ‪.‬‬
‫ו נ ר דצ״ל להודיע שמי שסרסתו יכו׳‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך״‪,‬‬
‫ו״־וק׳ ‪.‬‬
‫מבשרם וכוי הראיס האריך‬
‫בזה‬
‫חיים‬
‫פרפת שמיני‬
‫בזה תחלה תמה‬
‫ישעיה‬
‫פ״ב דהמ״א ותראה הכרה הרמב״ן‬
‫תמיהה דבהך ‪.‬‬
‫ד ל ‪ .‬ו ע ז ׳ בכס הרמבם׳ בס׳ המנות‬
‫סיגייא דמכות סי׳ החוש׳ די״ח רהא‬
‫ו־ תכן צפ׳ דבריו עי׳פ רברי הרמב״ן‬
‫דקא׳ איסורא בעלמא ר״ל איסור לאו‬
‫ל ס ה״ח‬
‫עש׳ ‪ .‬ואין כאן‬
‫ע״ד רבינו‬
‫פר‬
‫וכן נר׳ מדברי‬
‫ודוק' ‪.‬‬
‫שהוא חמור ‪ .‬ואין צורך לבאר זה ‪.‬‬
‫אחר זה חמהעלהרמב״ן ז״למברייח׳‬
‫הראיס‬
‫ך״ך!‬
‫ו ב ג ב ל ת ס ל א ת ג ע ו ‪ .‬ברגל ‪.‬‬
‫דקחני מ ק י ו ‪ .‬ואין זו חמיהה שכבר‬
‫עי׳ מיש הרא״ס‬
‫בזה בס׳‬
‫היא ‪ .‬גס‬
‫הרב‬
‫מ״ל סוף‬
‫כתב הרב דלאו מתרצחא‬
‫ראה ‪ .‬וכיש עליו‬
‫מה שה״ק דא״כ גס אחותו היו לומדים‬
‫הלכות עומאת אוכלי! עיש עליו וכס‬
‫איתה מאותו הדרך ‪ .‬ל״ק רגבי אחותו‬
‫אכתוב בם״ד ‪ .‬ודברי‬
‫רש״י כבכא!‬
‫מש׳ הכתוב בת אביו או בת אמו איגו‬
‫נעלמו מהרב מיל שתמה על‬
‫ע ע ם ה^יסיר אלא הוא ביאור איוז‬
‫ולמה לא הביא דרשה זו בס׳ שמיני ‪.‬‬
‫היא אחותו • אבל ודאי אין להביא‬
‫בת אחיו ובת אמו אלא מקו׳ ‪ .‬אבל‬
‫ולא ראה‬
‫ך״ך!‬
‫יצדק בכל שאין בהם שום סימן ‪.‬‬
‫יפה ‪ .‬וע״ש ודוק׳ ‪.‬‬
‫ושקץ‪ .‬עי׳ הרא״כ ‪ .‬ועי״ל‬
‫דציר הוי ניעבמאתים ‪.‬וכמ״ש‬
‫כאן שדי היה לו׳ איסיר הגמל ולא‬
‫יותר שכיון שביאר מעמו אותו ה ע ע ס‬
‫רשיי‬
‫הלימ סוף פע״ו מהמיא ע״ש ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫לא יאכלו י‬
‫עי׳‬
‫הראיס ‪.‬‬
‫עכז הלא תשאר שום קושייא מקושיותיו‬
‫ותימא דכיו; דשאר מנות אתו‬
‫גס אש׳ הרב‬
‫מבינייא דשרציס ידס ‪ .‬א״כ ל״ל לא‬
‫וברייתא זו אליבא דמד׳ עונשי! מ ה ״ ד ‪.‬‬
‫אתו‬
‫דצ הרמב״ן ז״ל ‪.‬‬
‫יאכלו גבי עופות ‪ .‬עופות נמי‬
‫דגילוי‬
‫מבינייא וצ״ע ‪ .‬ועי׳ במ״ס פסחים ‪.‬‬
‫בעלמא‬
‫‪ .‬לדעתי לא נתכווץ‬
‫ונכון‬
‫הרב לסלוגתא‬
‫אלא‬
‫תמה הרא״ס רהא‬
‫מלתא‬
‫מסקינן‬
‫דאביי ורבא ‪.‬‬
‫להא דאיתא בסגהדרין דע״ד דרשב״י‬
‫ומ״ש הרמ״ז בשם מהרח״א ‪.‬‬
‫הוא ‪.‬‬
‫ך״ך!‬
‫תנור וכיריס‪ .‬הראיס האריך‬
‫ס״ל דעונשין מה״ד ‪ .‬אבל תימא בי;‬
‫להביא דעת הרמב״ס דפלוג‬
‫ע״ב‬
‫דתנור וכירים‬
‫כך ובי; כך דהא במכות דייז‬
‫אדברי רשי׳י ‪ .‬וש״ל‬
‫קא׳ דאפי׳ למ״ד שנשין מן הדין אין‬
‫טמאים אפי׳ במחובר לקרקע ‪ .‬ואני‬
‫מה״ד‬
‫עם‬
‫מזהירי; מהיד והנא אזהרה‬
‫היא ‪ .‬וצ״ע‪ .‬ושוב הביא ר ב ד היה‬
‫חמה‬
‫איך יחלוק בזה רש״י‬
‫הרמב״ס ‪ .‬דהא במ״ס שבת פ׳‬
‫כל‬
‫שזה גרם לו להרמב״ן ל״ו כ;‬
‫הכלים דקכ״ה אמרי׳ בהדייא בש״ס‬
‫מפני שלא חלק בכך ‪ .‬עי׳ ב״ס מיל‬
‫ובפירש״י שם דמדכתיי יוחן ולא כתיב‬
‫ואמר‬
‫חפץ‬
‫פר‪:‬‬
‫חיי•‬
‫שמיני‬
‫ישבר משמע דגמה! בר איירי ד ס ד א‬
‫המערב ע״פ‬
‫כיון דחיריה בארעה כגופה דארעה‬
‫ששמם חגב ‪ .‬ואנו רואים בהכ ד׳‬
‫גמי‬
‫למעלה‬
‫רמי קמ״ל אלא דפאיגן מחובר‬
‫המבודח שהא׳ יל פו‬
‫הם‬
‫סימנים אנל הרגלים‬
‫מרבו ליה ההם רבנן מדכחיי עמאים‬
‫מהקרפוליס וכמדומה שהם אסורים ‪.‬‬
‫יהיו לכם מ״מ ‪ .‬ור׳ יהודה פליג ההם‬
‫אבל ראיגו גאוני עולם אוכלים אוהס‬
‫כ״ע‬
‫ועעמס לא י ד ע נ ו ‪ .‬והנה הרב המערבי‬
‫מורו ‪ .‬ואי׳כ איך יחלוק רש״י בזה ‪.‬‬
‫מהר״ח ן׳ ע ע ר בס׳ פרי חואר בסי׳‬
‫ונל המשניוח דמסכח כלים מבוארים‬
‫פיה קרא הגר על מנהגינו זה ואכרם‬
‫הרמב״ס לכן נר׳ רמש׳ רש״י המע״ל‬
‫הא׳ ממה‬
‫כשאינו‬
‫מחובר‬
‫לאו לאפוקי אס‬
‫אבל במחובר‬
‫חיברם בקרקע‬
‫‪.‬‬
‫ועען עליהם ד׳ ננענוח ‪.‬‬
‫בניהם הקסניס שקורין‬
‫שאין אוכלים‬
‫אלא לאפוקיחנירים שלנו שאינם כלים ‪.‬‬
‫אמר״ד ‪ .‬ואס אבותיהם עהוריכ למה‬
‫אלה הס בניס בכוהליס ואופים שם‬
‫אין בניהם עהוריס • ווז אינה ע ע נ ה ‪.‬‬
‫לא‬
‫מה שאין אוכלים הבנים הוא‬
‫שהם קרקע‬
‫ודאי‬
‫גמור אלו‬
‫כי‬
‫מעמאיחלארוקאאס הסכליהמטלעל‬
‫מהמה‬
‫אע״ף שחברו גם מ׳׳ש הרב רמ״ש של‬
‫הזכריכ ‪ .‬הב׳ רהבנים החלה יש להם‬
‫חרש לאו דוקא ‪ .‬אינו מוכרח שהרי‬
‫עור על גופם בלי שום כנפיס וכשעבר‬
‫הי״ש ריפ פייה דכלים נםהפק אס‬
‫עליהם חדש או פחוס מפשיפין גופם‬
‫בכבשן‪.‬‬
‫הא׳ ויוצא כמין בדיה אחרה ואז יי׳ל‬
‫שהביא ראיה‬
‫אוהו ‪ .‬ואיך‬
‫ההניר היו‬
‫או‬
‫מצרפין איחו‬
‫לא ‪ .‬ע״ש ‪ .‬ומה‬
‫כחשותס כמו כאין אוכלים‬
‫אוכלים‬
‫כנפיס ‪.‬־ ואז‬
‫י מ״ל שבירה ונתינה ‪ .‬לאו ראיה ה י א ‪.‬‬
‫יחזרו לההיר מה שכבר א ס ר ו ‪ .‬וגם‬
‫דכהי׳ לשון‬
‫כחננו שלא‬
‫לפי הסוגייא שכהבהי‬
‫נזיצ; ‪ .‬לאשמועינן דאפי׳ אס הוא‬
‫מחיבר לקרקע לאו‬
‫כגיפא דארעא‬
‫מחמח איסור נוהגים שלא‬
‫ממעל לרגליו ‪ .‬הנה‬
‫בפי׳‬
‫לאוכלם‬
‫אלא מפני כחישוחס ‪ .‬או מפני שכיון‬
‫שצדיין כנפיהם לא‬
‫רמי ‪ .‬ודוק׳‪.‬‬
‫ך״ףן‬
‫זו אינה טענה שכבר‬
‫בהם ‪ .‬ומפני‬
‫נראי‬
‫מראיה‬
‫החמירו‬
‫העין ‪ .‬הג׳‬
‫ממעל ל ־גליו ‪ .‬נ ר ׳ לכאו'‬
‫שאי; במין זה זמן שכנפיו חיפין אה‬
‫שהרגלים אינם לממלה אלא הם למטה‬
‫רובו ‪ .‬שבעה פלא הפשימו גופם הא׳‬
‫‪ .‬אבל‬
‫א״ל כנפיס וכשהפשיע כנפיו יחרים‬
‫למעלה‬
‫דאעו‬
‫מקרשולים ואז הם מותרים‬
‫בהיפך‬
‫אס‬
‫היו‬
‫הרגלים‬
‫על רובו ‪ .‬וזו טענה של חהו‬
‫כנפיו חופי; א״ר ‪ .‬רונו‬
‫מקרסוליס אסירים ‪ .‬וא״כ הימה על‬
‫מ״פ חז״ל‬
‫מנהגינו שאוכלים חגבים בכל ארצות‬
‫ולא כלו קאמרי ‪ .‬דליהא ‪ .‬רהא החס‬
‫פליגי‬
‫ח פ ץ‬
‫דרים‬
‫פרשה שמיני‬
‫פה‬
‫פליגי אס רוב אורכו או רוב ה ק י פ ו ‪.‬‬
‫פרמי לכל‬
‫ואמ״ר פפא דלחומרא בעיגן ח ר ח י ‪.‬‬
‫בוקפא״ז וכיוצא ‪ .‬ה ג אהר שנבאר‬
‫ולקולא‬
‫שא״ל • זנב‬
‫ולדברי‬
‫הרב‬
‫קולא היא ‪.‬‬
‫מין בועח״ו ‪ .‬אמר׳יר‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דברי רש״י בחומש ויש‬
‫קאמרי דלא בעינן כלו אלא רובו ‪.‬‬
‫וצריך וכו׳ נר׳‬
‫אבל כ״ש אי הוו חוסי; כלו דהוי סימן‬
‫שמו חגב כדמיכהא‬
‫פפי ‪ .‬הד׳ העענה דממעל לרגליו ‪.‬‬
‫וכבר הדגים‪-‬בזה מהרש׳׳א שס וכהב‬
‫וזו באמה ע ע נ ה גדולה ‪ .‬ויחכ; שסמכו‬
‫דיש להגיה ברש״י ויש שיש להס זנב‬
‫רז״ל דודאי אין סי׳ ממעל לרגליו ‪.‬‬
‫ובהא בעינן שמו חגי ‪ .‬הכה‬
‫מוכח‬
‫דא׳׳כ אמאי לא מנו לה בש״ס בהדי‬
‫דגאין להס זנב לא בעינן שמו חגב ‪.‬‬
‫ד׳ סימנים ‪ .‬ולימא קרסוליה והס‬
‫יכן נר׳ מפשע דברי הרמב״סבהמ׳יא ‪.‬‬
‫כנפים‬
‫וסמ״ג עשי; סי׳ נ״ע ‪ .‬וכי׳כ רלבי׳ג‬
‫וכנפיו חופי; אח ר ו ב ו ‪ .‬ועוד דבשוס‬
‫קס דיגא‬
‫ממעל‬
‫לרגליו ‪ .‬כמו שמנו‬
‫סיס ק הרמב״ם וסמ״ג‬
‫בפי׳ התורה‬
‫מדבריו דלא בעינן‬
‫‪.‬‬
‫סוגייה לא״ע ‪.‬‬
‫והשהא‬
‫ועור ומר״;‬
‫להגביה אלו מוהריס הס ‪ .‬וכ״ש שכבר‬
‫לא הזכירו דמעל לרגליו‪ .‬אלא ודאי‬
‫כהבחי כשס חגב יש להס בלשוננו‪.‬‬
‫לאו‬
‫וכ״מ להרמב״ס בחילי; בפי׳ המשנה‬
‫אמקוס חיבורם קאי אלא מפני ש‪:‬ס‬
‫וז״ל אבל אס נמצאו בו אלו הסימנים‬
‫ארוכים וגבוהים למעלה מהרגלים ‪.‬‬
‫ולא היה שמו חגב ‪ .‬או השם שקורי;‬
‫וא״כ ממעל לרגליו איגו תנאי ‪ .‬אלא‬
‫אוחו לשו; למה שאנו קורי; חגב אינו‬
‫הוא צורה קרסוליה היאך היא ‪ .‬ולכן‬
‫מוהר ע״כ וקרוב בעיני פההגבים‬
‫פוסק ‪ .‬ודמדומי‬
‫שלנו היא צפורה כרמים הנ״ז באל״ע ‪.‬‬
‫ראיה מצאתי לזה בע״ז פ׳ אין מעמידי;‬
‫המנהג שלנו‬
‫שהכוונה היא דממעל‬
‫לא‬
‫נזכרה בשום‬
‫לרגליו‬
‫וכ״ז‬
‫והמחמיר חע׳ייב ‪ .‬ודוק ‪.‬‬
‫דל״ז ע״ב ‪ .‬וז״ל הקרסוליס הס ב׳‬
‫רגלים מ; הד׳‬
‫ובהם הוא מדלג ‪.‬‬
‫כחבנו‬
‫לקיים‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך{‬
‫וכי‬
‫יומן ‪ .‬חימא‬
‫דמדברי‬
‫לנתר‬
‫רש״י משמע דמפבר* נפקא ‪.‬‬
‫למ״ש ‪ .‬עוד‬
‫ובפ׳ העור והרועב דקי״ח ע״ב אמרי׳‬
‫עע; שצריך שיהיה שמוחגב וזו אינה‬
‫כשם‬
‫פומאה אלא‬
‫ע ע נ ה מג׳ פגיס ‪ .‬הא׳ דחגב גאכל‬
‫לכשיחלשו כך אין מקבלי; הכשר אלא‬
‫במשורה ‪ .‬הג׳ דחגב הוא בל״ע זרא״ד‬
‫עד שיחלשו ‪ .‬פי׳ רש״י שומאה אלא‬
‫והנה אנו רואים שלכל מינים הנאכלים‬
‫וכו׳ כדאמרי׳‬
‫אהה או׳‬
‫קורי; להם בשם כללי זרא״ד‪ .‬דאעו‬
‫מחיבריס עמאיס עמאה אה הכל שאי;‬
‫בלה״ק יקראו אוהס ‪ .‬וגם קורי; בשם‬
‫מצויים‬
‫והיינו כרעים‬
‫ממעל לרגליו‬
‫וכו׳ עכ׳׳ל ‪ .‬וזה נועה‬
‫שאי;‬
‫לך מחוברים‬
‫מקבלי;‬
‫בח׳יכ אס‬
‫שאי;‬
‫שרצים‬
‫פרשה‬
‫ךןהץ‬
‫ן ויי•‬
‫שמיני‬
‫ואח׳ מההוא‬
‫יוכיח שמטהר ממאיס ואינו מציל על‬
‫עעמא דפשוט לו בטומאה חפפוע לו‬
‫העהורים ‪.‬‬
‫דרשע; ק״ו‬
‫בהכשר ‪ .‬שאם אהה או׳ כן הכשרה‬
‫כ ה ״ ג ‪ .‬והדר סריך ש״ס‬
‫אצלם ‪ .‬וה״ק‬
‫הכל‬
‫החוס׳‬
‫במהיבר ‪ .‬וי״ל דאין זו חימא‬
‫אחרוח‬
‫אלמא לא‬
‫דעכדי׳‬
‫מגרייחות‬
‫קו׳ כה״ג ‪.‬‬
‫ומכט‬
‫כ״כ אס נאמר דהוכשר הכל גמהובר‬
‫אין בעלמא דר שי׳ ק־־ו ושאני הכא דאמר‬
‫על‬
‫הזרעים‬
‫קרא וכו׳ והשחא במקיה‬
‫נמי הוה‬
‫עכ״ל ‪ .‬פי׳ דמשכחה לה‬
‫שיכשירו‬
‫דרכי׳ ק״ו אי לאי קרא ‪ .‬וכ״כ הר״ן‬
‫במחוגר עי׳ גשמים ‪ .‬ואין הימא לו׳‬
‫שה דע״ו ע״ב ד״ה ומהדדינן ע״כ ‪.‬‬
‫פעמים‬
‫שאין‬
‫והס דברי רש״י ז״ל ‪ .‬ו ה ד ס המה על‬
‫אחר שכבר‬
‫גדלו‬
‫רש״י היכן מצא קי׳ו זה ‪ .‬וליהא •עוד‬
‫והס ראויים לאכילה ‪.‬‬
‫המה הראיס אפר פרה יוכיח‪ .‬ע ש ׳ ‪.‬‬
‫הרי דהאי ענגמא דרשי׳ ז״ל לא ס״ל‬
‫וקושיוהיו הס על הש״ס דנדריס ולא‬
‫להש״ס דד; • גס בח״כ הוציאוה מ;‬
‫על רש״י זיל ‪ .‬גס ל״ק דמה‬
‫לאפר‬
‫הרהיב • ומ״ש הראיס דרשי׳ לא הגיא‬
‫פרה שכן היא מטמאה לכך‬
‫אע״פ‬
‫עי׳‬
‫גשמים‬
‫שנופלים‬
‫טמאה אח הכל דיש‬
‫הגשמים יורדים‬
‫ונעשו‬
‫זרע‬
‫דקרא ‪.‬‬
‫שמטהרח אינה מצלה ‪ .‬האמר גמקוה‬
‫הך דרשא דלא הוי פשטא‬
‫הכריחו להביא‬
‫שאינו מטמא יציל על הטהודס ועוד‬
‫ד‪/‬ים בפי׳ הפסיקי׳ ולהוציאם מסברא‬
‫עברי׳‬
‫אינו מספיק ‪ .‬דמי‬
‫דהויה ‪.‬‬
‫?}!״ד‬
‫ה״ק‬
‫וצ״ע ‪.‬‬
‫הראיס‬
‫דאפר פרה חידוש הוא ולא‬
‫מניה קיו‪ .‬וזה מוכרח בסוגייה הש״ס‪.‬‬
‫ודו״ק ‪.‬‬
‫ל״ל הכשר‬
‫בשרן ליתי נגק״ו דכלי חרס ‪.‬‬
‫והי׳ מילהא דאחייא בק״ו וכי׳‬
‫דייה‬
‫והאוכל וכו׳ ע י ׳ ה ר א ״ ס כ ה ג‬
‫ולא‬
‫דהרי מיעוטי שמעי׳ ממלח‬
‫ידעחי למה לא הי׳ ‪ :‬מ י שהי׳ בה״כ‬
‫בה ואח״ז ה״ק מנלן דילמא בה לא אחא‬
‫גבי שאר משקי; רלא אחי בקיו דכלי‬
‫אלא למעועי נבלה עוף טהור ממגע •‬
‫‪ .‬דמה לכלי חרס שכ; מטמא‬
‫ונדחק ע׳יש ‪ .‬ולי נר׳ דבנבלה עוף‬
‫בדיה‬
‫גמי איכא קיו שהעמא ב מ ג ע ‪ .‬מנבלת‬
‫הדם׳‬
‫מאוירו ‪ .‬וכמ״ש‬
‫הוא‬
‫עצמו‬
‫בהמה שאינה מטמאה בכיה הבליעה‪.‬‬
‫יהנוגע בנבלתם • הכי אמרי׳‬
‫וכיון דבכל חרא איכא קיו ולא הוו‬
‫בנדרים דע״ה ע ״ ב ‪ .‬דהחס‬
‫הרי קיו דסהרי אהדדי ‪ ,‬דהא איכא‬
‫בעי רא׳ למיד; ק״ו שהבעל מפר נדרי‬
‫למילף חרוייהו גמה מצינו ‪ .‬כמ״ש‬
‫אשהו קידם שיבואו לכלל איסור מק״ו‬
‫ההו״ס כלל זה ככמה דוכחי ‪ .‬וכיו;‬
‫דאחד שבאו ומהדרי ליה רבנן מקוה‬
‫דככל הד איכא ק״ו כי אחא כה מ י ע ע‬
‫ד ה‬
‫״‬
‫הרוייהו‬
‫ע‬
‫פו‬
‫דדים‬
‫חרוייהו דהי מינייהו מפקח ‪ .‬והרב‬
‫ודדיש ההס אביי גדע״ר ע״ב טון‬
‫קא׳ הביא חי׳ זה בשס ג״א והשיגו‪.‬‬
‫שמלאו‬
‫‪ .‬ומיקי לה‬
‫ואינה הפגה לפי דברינו‪ .‬אלא מ״מ‬
‫בסיומה עש׳ ‪ .‬משוס דחרומה קילא‪.‬‬
‫הי׳ דנה לא אחא למעופ אלא עוף‬
‫אבל ודאי רישא דקרא לאו באכילה‬
‫ממגע אכל בהמה דכחי ביה והאוכל‬
‫הדומה איירי‪ .‬גם מה שהק׳ דחיפוק‬
‫מכלן לאפוקי מפשעיה וייל דע״כ האוכל‬
‫ליה אזהרה הדומה‬
‫מן ובא השמש‬
‫היינו שיעוד אכילה‪ .‬דאי אכילה ממש‬
‫ומהר ‪ .‬ויייני מבין ‪ .‬דהן קרא ליה‬
‫ל״ל קרא חיחי בקו׳ מ ע ו ף ‪ .‬וכיין רע״כ‬
‫ביה אזהרה ‪ .‬אלא לאי הבא מכלל‬
‫מפקינן מפפעיה ממעטינן חרוייהו‪.‬‬
‫עשה דהויעשה‪.‬וליכא למילףאזהרה‬
‫‪,‬‬
‫אבל מה שהשיג שם הקא׳ על הרא״ס‬
‫דלאו מבה קא ממעמיגן מ ג ע בעוף‬
‫טהרה‬
‫ימיה‬
‫אלא מבכל קדש‬
‫ך״ך!‬
‫ל״ה ‪ .‬ודוק׳ ‪.‬‬
‫אחד לעולה ‪ .‬אקרא רקמא‬
‫נמי קאי‬
‫ע״ש ‪ .‬אולי געלם ממט דברי רש״י‬
‫אלא‬
‫דנע‬
‫עד‬
‫בחילי; דכ׳]ע״ב שכהבל הדייא דחרוייהו‬
‫דסליק מחרוייהו ופריך ע ל י י ה ו ‪ .‬א״נ‬
‫מבהדרש נןלהוע״ש בחידושי אמין ודוק‬
‫בקרא קמא דכחי׳ לבש לעולה ודאי‬
‫דאע״ג‬
‫פרשת תזריע‬
‫קודמה‬
‫דחטאח‬
‫בהקרבה‬
‫הקדיס העלה משוס דהוי כבש להשיב‬
‫עי׳ הרא״ס ‪.‬‬
‫מפי מעוף ‪ .‬אבל בהאי קרא דחרוייהו‬
‫וכבד כהבהי בזה ב״פ ויגש ‪.‬‬
‫סד״א דאי לאו עולה קידמת‬
‫כי חזריע ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫בכל קדש ‪ .‬עי׳ הרא״ס מה‬
‫שגמגם בדברי החוס׳ ועיקר‬
‫עופוח‬
‫לא‬
‫קרא‬
‫הוה מ ק ד ה לה ‪ .‬ק מ ״ ל ‪ .‬וא״ת‬
‫גופיה תיקשי למה הקד׳כ לה‬
‫הא מילתאביבמות דע״ה ע״א‪ .‬ובראותי‬
‫מקרא ‪ .‬י״ל לאגב קרא קמא גקמ‬
‫סוגיית הש״ס לא ראיתי מקום גמגום‬
‫הכי בקרא‬
‫בתרא ‪ .‬א״ג כיון דהכא‬
‫כ ל ל ‪ .‬ד ה א פשיעא דהך צריכותא למאן‬
‫איירי במי פלא‬
‫השיגה ידו‬
‫לכבש‬
‫‪.‬‬
‫העולה וזהו קרבן שנתחלף גקש עולה‬
‫בבעל ג׳‬
‫החלה דהכי אורהא דלישנא לאיבתעי ‪.‬‬
‫אכתי לא אידכר התם בש״ס‪ .‬ומ״מ‬
‫דאי לא השיג לכבש העולה יביא ע י ף‬
‫דמוקי קרא בזב בעל‬
‫ב׳‬
‫איתא דהא מא; דמיקי לה‬
‫ראיות‬
‫עולה‬
‫תלתא קראי לאו הייגו קראדבכלקדש‬
‫לא ת ג ע ‪ .‬דהא האי קרא מוקמי׳ ליה‬
‫ך״ך!‬
‫והנה‬
‫וק״ל‪.‬‬
‫עמוק וכו׳ הנה זה‬
‫בנגיעת תרומה או קדש ‪.‬כסוגייא‬
‫ימיס בלומדי מ״ס שגעוח‬
‫דקרא בלחוד‬
‫בדברים אלו ולא‬
‫דמכות‬
‫אלא מסיתיה‬
‫דדיש דכתי׳ מד מלאת ימי סהרה ‪.‬‬
‫ראיחי שיש‬
‫קושי‬
‫נחבררו לי הדברים כהוגן‬
‫ע ד אשר‬
‫כה‬
‫ו ו פין‬
‫חיים‬
‫פדשת נהל• שיני‬
‫כה עזרני ה ‪ .‬והנה הרמב״ס ז״ל פ״א‬
‫ו ט ונאכלין לפנים מהק״ל ‪ .‬והרמ״ז‬
‫דה״ל טומאה צרעה כחב כל מראה‬
‫בשם הרש״א ה״ק וזיל וצ״ע דלעיל‬
‫צרעה עור ה י פ ר אינו קרוי נ ג ע ע ד‬
‫ב פ שמיני כהי רש״י‬
‫בס אה הזה‬
‫שיהיה וכו׳ כמראה החמה הנראיח‬
‫התנופה ‪ .‬וכי אח הראשון ו נ ו‬
‫לעין עמוקה מן הצל ‪ .‬אבל אס היה‬
‫משס ששלמי צבור קרשים קליס ה ס ‪.‬‬
‫מראה הלובן או הפיהוך ב ט ה עם‬
‫עכ״ל • ולאו קו היא דלא נל שלמי‬
‫שאר העור או גביה מן העור אינו‬
‫צבור הם קדשי קרשים‪ .‬דדוקא כבשי‬
‫נ ג ע עכ״ל ‪ .‬והשיגו הראב״ד זה לא‬
‫עצרח דהוו חובה לדורוח גילה בהם‬
‫נאמר אלא ביהרח ‪ .‬אבל שאח מראהו‬
‫הכהו שהם ק״ק ‪ .‬אבל שלמים של‬
‫גבוה מן ה ע ו ר ‪ .‬שאין שאה אלא גובה‪.‬‬
‫מילואים שלא היו חובה לדירוח ה״ה‬
‫וכבר השיב מר״ן רהא דאמד׳ שאח‬
‫כשלמי יחיד ‪ .‬והס קדשים קלים ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫גבוהה היינו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נר׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ורות‬
‫לגבי בהרה ולא לגבי‬
‫העור וסיים הכהב ובזה עלהה ארוכה‬
‫‪,‬‬
‫‪,TH‬‬
‫‪,‬‬
‫ושם אמו ‪ .‬ע י הרא׳׳ם •‬
‫‪,‬‬
‫למ״ש רש״י בפי החימש ועמוק אין‬
‫וליק שהרי כחב רש״י אה״ז‬
‫מראיה לא ידעתי פ י ‪ .‬ודוק׳ וחשכח‬
‫שהיחה דברגיח ‪ .‬ועי״כ באה לירי‬
‫ע כ י ׳ ל ‪ .‬ואני העבד לא ידעתי מאי‬
‫כך והכי איחא במדבר רבה פ שמוח‬
‫הרב לקושיית‬
‫בה ‪ .‬ועי׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫היא הארוכה שהעלה‬
‫נאמר דמ״פ‬
‫רש״י ‪ .‬דאס‬
‫ועמוק אין מראה היינו‬
‫‪,‬‬
‫דע״י ד ב ו ר ה נהן עיניו‬
‫שם ‪.‬‬
‫הכתוב‬
‫דלגבי נ ג ע‬
‫ך״יךן‬
‫ומכה אדם יומה ‪ .‬רש״י ז״ל‬
‫אחר אינה עמוקה ‪ .‬אבל וראי היא‬
‫נגרר בזא אחי ח״כ ‪ .‬אבל‬
‫עמוקה ‪ .‬ליהא כלל ‪ .‬דקרא קאמר‬
‫צ״ע דבסנהדרי; רי״ש פרק ר דבבהמה‬
‫ועמוק אין מראה‪ .‬אלמא דלגבי העור‬
‫אף בלא חבלה ‪ .‬וצ״ע ‪.‬‬
‫עמוק‬
‫אינה‬
‫‪,‬‬
‫כאן‬
‫נמצאו חסרים‬
‫מהספד שממנו מעהיקיס‬
‫נמו‬
‫פרשת בהר סיני‬
‫ע׳‬
‫עלין וזה מה שנפ׳ מפ׳ א מ ו ר ‪ .‬והבל‬
‫על דאבדין •‬
‫ד‬
‫״ה בהר‬
‫סיני‬
‫‪ .‬הרא״ס ז״ל‬
‫חמה בזה רכך היל״ל דבהר‬
‫פ ר ש ת אמור‬
‫דייה‬
‫סיני מלמד על השממה שנאמרה בסיני‬
‫ואח״ז היל״ל ומה שממה נאמרה וכו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובאמח שזה הוק״ל להרב ז״ל לסי מה‬
‫איזהו מקימן זבחי שלמי צבור‬
‫שפירש דה א ד‪56‬מדיך בהר סיני ללמד‬
‫קדש יהיו וכו׳ הכי חנן ב פ‬
‫דשמטה‬
‫חפ |‬
‫חיים פז‬
‫פרשה בי ־ ש י נ י‬
‫‪#‬‬
‫דשמעה נאמרה מפיני ולא‬
‫באוהל‬
‫דברינו מיושב גס זה ‪.‬‬
‫אכל לפי‬
‫מ ו ע ד ‪ .‬רהא ליכא למילף מדלא נאמרה‬
‫במשנה הו׳ אס לא מיחורא דבהר סיני‪.‬‬
‫ודוק׳ ‪.‬‬
‫גם‬
‫כס׳ ק״א נ ח כ כמי׳ש ‪ .‬אך לא‬
‫אכל לדעהי כי אבג״ף שהברייחא הזאה‬
‫ביאר ה ע נ י ן ‪.‬‬
‫ס ב ר ה כר׳׳עק דכללוח ופרעוח נאמרו‬
‫ך ״ ך ן ביוס הכפוריס ‪ .‬עי׳ הראיס‬
‫מסיני עכ״זאין זה נלמד מבהר סיני‪.‬‬
‫ה׳׳ק אמאי לא פריך ב ה י פ ך ‪.‬‬
‫דניוס‬
‫אלא עעמא דרע״ק דכיון דלכ״ע קרא‬
‫ול״ק‬
‫דאלה המצוח חוזר על כל כללוה המנוח‬
‫לכדדרשינן ליה בר״ה דל״ד ‪ .‬ביוס ולא‬
‫שבכל הספר שאינם באהל מועד לכ״ע‪.‬‬
‫בלילה ‪ .‬ועוד דביוס הנפוריס גיה;‬
‫ככה יחזור על סרטיהם שב״ס הזה‬
‫זה מכל‬
‫ליכהב‬
‫לא בעייא למילף‬
‫הכפורים‬
‫למה 'כשהגה יוס‬
‫שכלם נאמרו משיני‪ .‬והברייחא הזאה‬
‫שאוחם‬
‫אצטרין‬
‫הימיס ‪ .‬וק׳׳ל ‪.‬‬
‫הפרטוה‬
‫ך ״ ך ״ ! ע ד השנה ה ע ‪ .‬ק״ק כיו;‬
‫הנכהביס במשנה הו ‪ .‬לא בערבות‬
‫דהכואה שמיניח אינה כאכלה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מואב נאמרו ‪ .‬אלא בסיני נאמרו ‪.‬‬
‫ע ד ט ‪ .‬גס של ששיח אינה נאכלה‬
‫ונשנו בערגוח מואב ‪ .‬ולק כהב רש״י‬
‫ע ד שנח ז׳ ‪ .‬וא״כ אין כא; אלא ב׳‬
‫שהוציאו זה כי כיון שהשמעה‬
‫לא‬
‫שניס ז וה׳ ושמא י״ל דודאי עיקר‬
‫א״כ‬
‫כל‬
‫אכילה מחבואה הישנה היא • אף‬
‫פרמוחיהס נאמרו כא; ‪ .‬ואס כן אלה‬
‫מניס; ואילך ‪ .‬אלא דמ״מ אוכליס‬
‫המצוח דסיף הספר קאי גס‬
‫על‬
‫מחבואה החדשה ‪ .‬והוי‬
‫סרעוחיה ‪ .‬וא״כ מש״וה כחיב‬
‫בהר‬
‫נשניח גערבוח מואב‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מעע‬
‫גס‬
‫לשלש השניס ‪ .‬ו ע י‬
‫‪,‬‬
‫הרא״ס‬
‫שה״ק‬
‫סיגי ללמד ע״כ המצוה כלם שגאמרו‬
‫דברי‬
‫פרסוחיהס בסיני‪ .‬והשתא קרא דגהר‬
‫משכחת לה שאי; אוכלים מחבואה ו‬
‫סיני לא אחא לשמשה כ ל ל ‪ .‬דסשיעא‬
‫אלא ע ד ניס; של ח׳ כשחהיה הבואה‬
‫נאמרה ולשאר מטח דוקא‬
‫השנה איגה מאוחרת ‪ .‬כגון שירדו‬
‫ודברי הרמב״ן ז״ל צ״ע‪.‬‬
‫גשמים מתחילת השנה שאז יכולים‬
‫ואולי הבין כמ״ש ועל כן ה״ק שהרי‬
‫לאכול מתבואת השנה מיד בניסן ‪.‬‬
‫הרכה שלא נ ש נ ו ‪ .‬ויש ספק נהם אס‬
‫ויש שנה שהיא מאוחרת ‪ .‬וא״א לאכול‬
‫בשיני או נאוהל מ ו ע ד ‪ .‬וה״נ נשמעה‬
‫תבואתה ע ד ת ש ר י ‪ .‬ו מ ״ מ לא נהירה‪.‬‬
‫וא״כ ג ה ר סיני לא לימד אלא על‬
‫דמנליה לרש״י ל״פ כן‬
‫דבסיני‬
‫אצטריך ‪.‬‬
‫השמיעה ‪ .‬ואוחס שלא נשנו בערבוח‬
‫מואב שנאמרו ולא באוהל‬
‫מועד‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫רש״י אהדדי ‪ .‬ועי״ל דודאי‬
‫‪,‬‬
‫כי לי הארץ‪ .‬פ י שאין ע ע ם‬
‫‪,‬‬
‫זה לחזרה שצריך שהחזירה‬
‫לו‬
‫ךןשץ‬
‫חיים‬
‫פדשז בחיןתי‬
‫לו מפני שהיא שלי‪ .‬דאי; זה ע ע ם ‪.‬‬
‫דאעו כשהיא ביד הא׳ נקראה‬
‫מכר עולס אינה אחוזה עולס ‪ .‬ועוד‬
‫דהאי קרא יהירה הוא ‪.‬‬
‫שלו‬
‫וכשהיא ביד ה ל אינה נקראה ש ל ו ‪.‬‬
‫גר וחושב‪ .‬ואוכל נגלות ‪.‬‬
‫ך״ך!‬
‫בעיניו‬
‫נ ר שלא נתכוון רש״י לו שהוא מקיים‬
‫שנלקחה מידו כי אינה שלו ולא נלקח‬
‫דוקא מצות עי׳ז ולא כל שאר מצות ‪.‬‬
‫מידו אלא דבר שאינו שלו ‪.‬‬
‫וכסברת ר״׳מ בפ׳ השוכר את הסיעליס‬
‫אלא הוא העעם שלא ירע‬
‫ך״ה‬
‫‪,‬‬
‫יבכל ארן אחיזחכם וכו׳ עי׳‬
‫דף ס ד ׳ ‪ .‬אלא רישא ד״ז מצית נקע‬
‫הראיס ‪ .‬ולי נ י א ה דכיליה‬
‫יה״הלכלז׳ מצות וזהו שסייס ואוכל‬
‫קראיחירא ‪ .‬וכ; נראה להדיה מדברי‬
‫נבילות ‪ .‬כלו׳ שאד מצות שנצעוו בהם‬
‫רש״י בחומש‪ ,‬ובקידושין דכ״א ‪ .‬וכבר‬
‫ישראל‪ .‬ונקש נבילה משום והוזכרה‬
‫ה ‪ /‬־ כ ה ׳ גזה גח‪-‬דישי קידושין‪ .‬וכה‪:‬הי‬
‫גבי גר דכתי׳ לא תאכלו כל נבלה‬
‫שדברי הרמג״ם גרורים עיש ‪.‬‬
‫לגר אשר בשעריך תתננה ‪ .‬וכחכמים‬
‫ך'ה‬
‫ושדה הראיס הניח בצ״ע ‪.‬‬
‫דשתם שא״א שיפרש רש״י כר״מ דלית‬
‫וי״ל דודאי הנך קראי בבהי‬
‫הלכתא כוותיה ‪.‬‬
‫ערי חומה איירי‪ .‬אלא דמ״מ ליכא‬
‫למימר רהאי ושדה היינו שלא ימכר‬
‫כ ל ל ‪ .‬דא׳׳כ מהו שאמר‬
‫אחוזה‬
‫אח״ז‬
‫עולם ‪ .‬והרי אין‬
‫כי‬
‫טעם זה‬
‫מחייג שלא ימכרו כלל ‪ .‬ואף‬
‫אם‬
‫פרשת בחקתי‬
‫ף׳׳ךן בעתם ‪ .‬לילי רביעיות וכו‬
‫הכי‬
‫אמרי‬
‫סיג‬
‫דתענית ואמרי׳‬
‫ימכרו אחוזת עולם כיו; שגאולה עולם‬
‫התם ובת׳׳כ דבימי שמעון ן׳ שפח‬
‫אחוזת‬
‫ירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי‬
‫עולם ‪ .‬להגיד מ ‪ :‬גרם ‪.‬עכ״ל ‪ .‬אבל‬
‫שבתות ע ד שנעשו חעיס ככליות ותימא‬
‫נ ד דמגאולת‬
‫דב״פ עיס אמרי דבכל לילייא הוו שכיהי‬
‫עולםליכא למשמע אלא לאפוקי גאולת‬
‫ערימי ריח ן׳ דושא ‪ .‬והכא דרשינן‬
‫זמ; י כגון במכר סתם דבישראל אי;‬
‫בעהם ללילי רביעיוח‪ .‬ואין לו׳ דבעחם‬
‫כגון‬
‫להם ‪ .‬וכ; סיימו בת״כ‬
‫קו׳ ב׳ קשה ‪ .‬ולכן‬
‫כי‬
‫לו אלא גאולה זמניה בא לחדש בהו‬
‫היינו בזמן שאין‬
‫בא׳‬
‫שחהא גאולה עולם ‪ .‬אבל בעני! שאין‬
‫בלילי רביעייה ‪.‬‬
‫גם רש״י ז״ל‬
‫גאילה כלל כגון מכר עולם לא ‪ .‬ה״ל‬
‫עקב פי׳ בעחו בלילוח ‪ .‬ע״ש ‪ .‬דזה‬
‫אחוזה עולם ‪ .‬דהאי קרא לא איירי‬
‫אינו דהא בימי שמעון ן׳ שעח רהוה‬
‫בגאולה‪ .‬אלא אמר ההם שצריך שחהיה‬
‫הזכירו לילי‬
‫ללוים‬
‫אחוזת‬
‫עולם ‪ .‬ואם מוכרים‬
‫מקמי ר״ח ן׳ דוסא‬
‫מצויים‬
‫פ׳‬
‫רביעיוח ‪ .‬ומהרשיא זיל נדחק בזה ‪.‬‬
‫חיים‬
‫ולכן נ״ל דודאי מקמי ר״ח ן‬
‫דוסא‬
‫‪,‬‬
‫‪fTl‬‬
‫פח‬
‫וישן מפגי וכ״ו עיי״ הרא״ם‬
‫נמי הזכירו לילי רכיעיות הוו שטחי•‬
‫ולי נראה שאין כורך לדבריו‬
‫אכל אינם כאים עכ״ף ‪ .‬אכל כלילי‬
‫אלא‬
‫רביעיות ודאי היו כאים עכ׳׳ף ‪ .‬א״נ‬
‫להיניאו מפני החדש יקפידו ע״ז‬
‫מפני‬
‫שוב ויצערכו‬
‫שהישן‬
‫‪.‬‬
‫באותם לילות היו מזיקים יוחר מפני‬
‫כיון שהישן טיב ממט ו;עלס‬
‫כוכב מאדים ושבתאי כמ״ש הרא״ס ‪.‬‬
‫הרב סוגייא דב״בדצ״א דגרסינן החס‬
‫והרע רהא כי שבק לה רחכ״ד רווחא‬
‫והיו ישראל אומרים היאך נוציא זה‬
‫רביעיות‬
‫מפני זה ‪ .‬פירש רשב׳ם יזיל דהני‬
‫ושבחוח ‪ .‬ולא אחרות אלא משום שיש‬
‫בעל‬
‫לא‬
‫לה‬
‫שבק‬
‫לילי‬
‫אלא‬
‫להכחלשלוע בהם יותר משאר לילות ‪.‬‬
‫וע״כ‬
‫מצויין בהם בא׳ ‪ .‬ואפי׳‬
‫אין‬
‫מעיני‬
‫משמע וישן מפני חדש תוציאו‬
‫כרחכם ‪.‬‬
‫להכניע‬
‫יהיה לכם מקום‬
‫שלא‬
‫החדש‪ .‬ואע׳׳פי שהישן מעלי‬
‫כשאר לילות • וקי׳ל‪ .‬אך מ״פ הראיס‬
‫פ פ י יוציאוהו מפכי החדש שהר! ש‬
‫למה לא דרשו דבעתס לאפוקי שלא‬
‫ראוי לההישן טפי מ; הישן ושכבר‬
‫ל״ק דהכ‪6‬‬
‫גם מהרפ״א ה ש י ג ו ‪.‬‬
‫בעתו‬
‫מזיקים ‪.‬‬
‫שהם‬
‫בברכות משתעי ‪ .‬ובודאי לא יורידם‬
‫בשעה שהם מזיקים שהיא ‪.‬קללה ולא‬
‫גחיש; עכ״ל‬
‫דייה‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫ולא חעשו וכו״ עיי״ הרא״ם‬
‫ע ד שפירש בלשון הברייהא‬
‫ברכה‪ .‬ורוק׳‪.‬‬
‫המשה מאה ‪ .‬עי׳ הרא״ם ‪.‬‬
‫דת״כ ‪ .‬ודבריו מגומגמין‪ .‬ראם פשי׳‬
‫ולא ידעהי למה לא ריבוי‬
‫לן ראם לא ישמעו לא יעפו א״כ מאי‬
‫טונות הרבים כריבוי זכיוחיהם ומ״ש‬
‫משכי ת״ל וכ״ו הא כלאו קרא פשיטא‬
‫נעזרים ‪ ..‬אינו‬
‫נכון‬
‫לן הך מלתא ‪ .‬ולכן הדכר כדור דמלת‬
‫בריבויים‬
‫הס‬
‫ת״ל לא‬
‫דייה‬
‫דדילמא שהם‬
‫שהרי גס‬
‫הנרדפים‬
‫נעזרים ‪ .‬ועוד כי‬
‫העזר לא‬
‫ממאה לרבבה ‪ .‬א״נ ההם ל״ק‬
‫יועיל‬
‫תעשו יש לך אדם וכי וכן הוא ככל‬
‫דא׳‬
‫הרא׳ם‬
‫ירדיף אלף ‪ .‬אבל ב׳ לא יידפו אלא‬
‫שהאויבים‬
‫ינוסו‬
‫מאימהם‬
‫‪.‬‬
‫וזה‬
‫והרביתי אחכם י דאס הס‬
‫דבר א ׳ ‪ ,‬כמו‬
‫הנרככי דכתר הכי‬
‫והכיאס‬
‫ב ם מ ו ך ‪ .‬והכוונה לפי שאנו‬
‫שיש אדם שלומד ואינו‬
‫רואים‬
‫עושה ‪.‬‬
‫אל‬
‫תאמר שיתמיד בכך אלא פופו שלא‬
‫עקר •‬
‫דייה‬
‫וכי הוא ט״ס ‪ .‬וכנ״ל מה‬
‫ובלי‬
‫וישרצו וכו׳ הול״ל והפריתי‬
‫אחכם ‪ .‬דהוי חרא ‪.‬‬
‫ל ע פ ו ת ‪ .‬גם‬
‫והוא כרור ‪ .‬ודוק׳ ‪.‬‬
‫פרו‬
‫והרביתי‬
‫הרכ כק״א‬
‫פירש כ;‬
‫ך״ך!‬
‫וזכרתי וכו׳ עיי׳‬
‫ואפשר כי‬
‫הרא״ס ‪.‬‬
‫עעם‬
‫פעמי‪w‬‬
‫החמשה‬
‫‪.‬‬
‫פרשי‬
‫ך ן ‪ £‬ץ‬
‫אפי׳ אס‬
‫פעמיס לרמוז לו כי‬
‫!(יי•‬
‫בחקהי‬
‫ע״ש •‬
‫לא‬
‫יהיו זכאיס ויהיו ח״ו חסריס מחמשה‬
‫ד״ך)‬
‫ואס מכר׳‬
‫חומשי הו׳ עכ״ז יגאלס ‪ .‬וגס כשיהיו‬
‫שהוא מלא יחיש‬
‫זכאיס כשס יעקב‬
‫גאולהס ‪.‬‬
‫ערכך וכו‬
‫ך״ך;‬
‫‪,‬‬
‫ע י הרא״ס •‬
‫ואני אומר דדבר ברור הוא‬
‫כי לפי פשע הכהוב אין‬
‫כף הכינוי ‪.‬‬
‫דגרסי׳‬
‫ברש״י ואס בואו ניחא לי טפי דאחייא‬
‫‪,‬‬
‫הגזבר‬
‫מכרה‬
‫דס״ל דאפי׳ לא‬
‫‪ .‬יוצאה‬
‫לכהניס ‪.‬‬
‫וקרא או או קאמר וכן כחגו החוש‬
‫פי׳ ערכך‬
‫‪,‬‬
‫בערכין רצ״ו ‪ .‬ע״פ ‪.‬‬
‫הול״ל‬
‫כערכו‬
‫לנודר ‪ .‬שהרי‬
‫הכחוב‬
‫לכאו׳ תימא מנליה רבשרה‬
‫כאן מדבר בלשון נסחר איש כי יפליא ‪.‬‬
‫מקנה ג״כ‬
‫חמשיס‬
‫אלא ודאי שס דבר היא ‪ .‬יעיד שאף‬
‫שקל׳ ‪ .‬ולא בפיווייה ‪ .‬וכ״כ הרמב״ס‬
‫אס בערכך הא׳ דרשוה רז״ל שהוא‬
‫פ״ד דערכין רין כ ו ׳ ‪ .‬וכ״כ רשב״ס‬
‫כינוי • עכ״ז כל ע ר כ ך הכחוב בפרשה‬
‫בביב דע״ב ע׳׳ב וראיתי להרב מפ״ל‬
‫הזאה ע״כ אין לדרוש בו שוס לרשה ‪.‬‬
‫שס תמה על רש״י בזה מאר‬
‫היכן‬
‫יל ‪ f‬יחכן פירושו‪ .‬אכל אס יהיה שס‬
‫מצא זה ‪ .‬ואני יגעתי ומצאתי רהא‬
‫דבר גס רש״י ז״ל לא כהב דבר זה‬
‫ורבנן בערכין‬
‫שהוא כינוי‬
‫אלא בקרא‬
‫דא׳יכ‬
‫‪.‬‬
‫הראיס ‪ .‬ולגירהא‬
‫כר׳ יהודה ‪ .‬וד״ש‬
‫‪,‬‬
‫הגזבר‬
‫עי׳‬
‫׳דייה‬
‫ואס‬
‫שדה מקנתו‬
‫את‬
‫פריונה בשיעור‬
‫מילתא פלוגתא דר״א‬
‫־‬
‫דוהיה ע ר כ ך דליה ביה‬
‫דייר ע״ב ‪ .‬ורש״י זיל פי׳ הכא כר״א‬
‫דרשא ‪ .‬גס אין נכון לפ׳ לשו; ע ר כ ך‬
‫ולא ירעתי למה ואולי פשעיה רקרא‬
‫שב אל הכה; או אל גזבר ההקדש ‪.‬‬
‫מוכה כוותיה מרכתי׳ והשב לו ה כ ה ן ‪.‬‬
‫לא נזכר ב כ ת י ב ‪ .‬וגס כיין שאין‬
‫ולא כחיב והעריכו הכהן וצ״ע • גס‬
‫אלא‬
‫גירסחיגו‬
‫ברש׳׳י‬
‫היא כגירסח החיספוח והיא‬
‫העיקר‬
‫כי‬
‫ערכו סליי‬
‫בכה; או‬
‫בגזבר‬
‫קציב ‪ .‬אינו מן הראוי ליחסו אליו‪.‬‬
‫ושייר בהי״ע פיה דערכין השיג הרב‬
‫ז״ל בזה ע״ש ‪ .‬ודוק׳ ‪.‬‬
‫ף״ךן‬
‫טוב ברע ‪.‬‬
‫ולי נר׳‬
‫מיש גשס החוש׳‬
‫ודלא כהרא״ס זיל עיש ודוק׳ ‪.‬‬
‫רי׳ה‬
‫וכל ע ר כ ך‬
‫‪ .‬עי״י הראס ‪.‬‬
‫עי׳ הרא״ס ‪.‬‬
‫ותימה רבריש פ״ב דערכין‬
‫דפי׳ רש״י כאביי‬
‫בהשג יד‬
‫קא׳ להדייא ראך‬
‫הנידון‬
‫משוס דסוגייא רבכורוח קאי כווהיה ‪.‬‬
‫אינו פחות משקל • ומייתי לה מדכ׳‬
‫כמ״ש החיש׳ שס דף ט׳ ‪ .‬ולא שייך‬
‫איחא‬
‫הכא לו׳ הלכהא כרבא לגבי‬
‫אביי‪.‬‬
‫דהא לא פליגי בדינא אלא בעעמא ‪.‬‬
‫וכל‬
‫ערכך יהיה‪ .‬וכיו זהכי‬
‫בבכורות דף יוד׳ ע״ב • ושמא פשע‬
‫הכתיב אינו כ ; ‪ .‬וצ״ע ‪.‬‬
‫חפץ‬
‫ך״דן‬
‫פרשת בהקתי‬
‫חיים‬
‫פט‬
‫כל־ חרכ ‪ .‬עי׳ הרא״סכתב‬
‫כשור זה להעלותו ע ו ל ה ‪ .‬אע״ס שאינו‬
‫דאם היא נדבה וכו׳‬
‫רשאי ‪ .‬וטובה שהזכיר הרכ ז״ל לא‬
‫ולא ידעתי מאין הביא הרב ז״ל רהא‬
‫מצאתיה אלא נבי בכור ע״ש וזה פלא‬
‫‪,.‬כתג‬
‫בערכי; במתני׳ דכ״ת *ודל שור‬
‫זה‬
‫וצ״ע ‪.‬‬
‫עולה אימדיס כמה־ אדס רוצה לית;‬
‫• תס ונפלס ספר ויקרא ‪ .‬בעזר עונה בעת נרה ‪.‬‬
‫פרשה‬
‫ח^ן‬
‫ס פ ר‬
‫ח״ם‬
‫מדבי‬
‫חמה על‬
‫ב מ ד ב ר‬
‫דנס״ק דנכורוח‬
‫רש״י‬
‫דס״ד פ י איסכא ‪ .‬ויישב שרשיי זיל‬
‫‪,‬‬
‫די׳ךן אך אח מעה לוי ‪ .‬עי׳‬
‫הרא״ם ‪ .‬וחלילה לעז עליהם‬
‫פי׳ כאן כאביי משוה‬
‫כיוחיה ‪ .‬ואינו‬
‫דנג״מ מ״ש‬
‫מ ה י ר כלל דההוי‬
‫בהם ‪ .‬אלא דנקע‬
‫מלחא דר׳‬
‫הנינה‬
‫עגל מפני שהיה עין המיר ייתר ועליו‬
‫הנינא היא‬
‫דאמר החס שה א׳ של‬
‫ג״כ היהה ה;;יר; כמ׳ש הרא״ם יגם‬
‫בן לוי פ ע ר כמה ‪ .‬ולבא גופיה התה‬
‫דהיינו‬
‫שק‪-‬ל ועלי נ ה ך מ י ל ה א ‪ .‬ו ע י ד מדפדיך‬
‫במה שלא נכהב‬
‫נקע‬
‫מלחא‬
‫היתה‬
‫שכ‪.‬ר‬
‫רבא ‪ .‬ועוד אה איחא אפי׳ מבהמה‬
‫העגל ‪ .‬ידיק׳ ‪.‬‬
‫דייה‬
‫משה‬
‫ואהרן ‪ .‬לא‬
‫דלא כרבא דר׳‬
‫ידעהי‬
‫פהורה‬
‫נפערו ‪ .‬והלי‬
‫היל״ל אפי׳‬
‫טינתו כזה ‪ .‬גס לעיל ד״ה‬
‫מבהמה עהורה נ פ ע ר ו דהא פער‪1‬ם‬
‫משפיוח ומה הוק״ל יוחד מכלם ‪.‬‬
‫במדבר ‪ .‬ומדלא קא מסיים בה הכי‬
‫ואילי היק״ללמה לא נכללו אהרן ובניו‬
‫משמע דמילחא דפשימא היא דפמרו‬
‫בכלל בני קהה כרוה דרום • ואם‬
‫גס ה מ ה י ר ה ‪ .‬ומה שה״ק מדר׳ הנינא‬
‫כהנים לעצמם‬
‫דני־ןע פ ע ר י חמיריס ‪ .‬ליי‪ ,‬כלל שכנר‬
‫ולוים לעצרם ‪ .‬עכ״ז משה למה לא‬
‫כהני ההוס׳ שס ד ג ע ״ נ ד״ה‬
‫דין‬
‫היה ככלל כני קהה ‪ .‬וע״כ היד; ט‬
‫וכי' עעמא דנקע פערי ה מ ו ד ה גס‬
‫חחים לעצמם‬
‫כ נ ר ע״ש ‪.‬‬
‫רצה הקכ״ה להפריד‬
‫בני קהה ק ג ע להס‬
‫מפני‬
‫המחליקה‬
‫ו״ו‪,‬‬
‫שעטרה‬
‫להיוה‬
‫נחנו ע ע ס לאניי‬
‫וכאמה‬
‫מאי‬
‫שלפי ניאיר הכיגייא והנו׳‬
‫אשר הביא הרא״ס ז״ל‬
‫‪.‬‬
‫נ ד נ ד רש״י‬
‫אשר פקר ‪ .‬ע ׳ הרא״ם ‪.‬‬
‫דהא בהמה טהורה ד ד ה י הפקיעה‬
‫היא דאנמנים‬
‫בהמה יש׳ ה ט ה ו ר ה ‪ .‬וכן נר׳ מדברי‬
‫קאיכדמשמעםי‪.‬ייא דברכוח דלמיני;‬
‫החוש׳ בדיה ד ; שכן גידסהכ ‪ .‬יכ״כ‬
‫ל״צ קרא לוראי לא נצעווה היא במכין‬
‫לקמןע״נד״הלא קדשו‪ .‬ודאי ש ד ב ד‬
‫בני ל י י ‪ .‬ולא הוליל ואהרן • ואצעריך‬
‫רש״י‬
‫קשים להולמם דאדרבא פ ש ע‬
‫לנקוד עליו • אלא ודאי רה״ק אלה‬
‫הכהוב כ ד ב ד רבא הוא דכל בהמות‬
‫סקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן‬
‫יש׳ נשדו בין מהורים בין ממאיס ‪.‬‬
‫כלם בכלל היו‬
‫אבל לפי גירסתנו נרש״י דלג׳ בהמת‬
‫כב׳ אלף ‪ .‬ובאה הנקודה לעקור שלא‬
‫שיגיין‬
‫דייה‬
‫ודבר בריר‬
‫ע ם אוחם הפקודים‬
‫היה מהפקודים ‪.‬‬
‫דייה‬
‫ואחנהמחהלויסוכו׳ הרא״ם‬
‫יש׳ המהירה איכא‬
‫לפרישי‬
‫בגוונה אחדנא וםלקא בניהוהא כ״מ‬
‫שהק׳ החו״ס בד״ה ד ן ובד״ה לא‬
‫חפ*?‬
‫פרשה‬
‫חיים‬
‫נמ‬
‫ו‬
‫קדשו ‪ .‬וה״פ‬
‫דמחני׳‬
‫דאביי‬
‫הכי הוא‬
‫מס׳‬
‫ראם‬
‫הקו׳‬
‫ד״ךן‬
‫הפקיעה‬
‫בהמת הלוים פערי חמוריהם‬
‫צ‬
‫ו פ ו כ ו עליו‪ .‬כי׳ שאל החשוב‬
‫נושאים היפה‬
‫ש נ ב ע ה כהיו‬
‫שלייש‬
‫האש מסתלקת דאלך׳ ישרך‬
‫הבגד‬
‫במרבד דיך ׳הוא שתפקיע אח פ ע ר י‬
‫שאה‬
‫טסעיס‬
‫היתה‬
‫חמוריהם של עצמן ‪ .‬ופריך רבא דאי‬
‫רבוכה כארי‬
‫דרשי׳ ק״ו גבי בהמה ח״כ גבי בכור‬
‫עליה פסכתר ‪ .‬ודלא כהרא״ס ז״ל‪.‬‬
‫בהמה טהורה נמי לפטרו לוים מהך‬
‫ך״ךן‬
‫(‬
‫בשעה‬
‫שהיו‬
‫כמנהגה אלא‬
‫שכיפין‬
‫את כל כלי וכו׳ לא ידעתי‬
‫קיו טפיה דאס בהמה טהורה של לוים‬
‫למה לא יהיה פי׳ בקדש על‬
‫היה בה כח להפקיע בהמה טמאה‬
‫המזבח כמ׳׳ש רשיי בסמוך ד״ה לכסות‬
‫של יש׳ מן הבכורה כ״ש שיהיה כח‬
‫את הקדש ‪ .‬וי״ל‪.‬‬
‫בבה׳׳ע שלהן להפקיע אח עצמן ‪.‬‬
‫ך״ך״!‬
‫ופקודת • עי׳ הרא״ס ‪ .‬ואין‬
‫ודאי רלכ״ע גס במרבד לא‬
‫עעכה ע״ד הרמב״ן כי רש״י‬
‫הפקיעי בכורי טהורה של יש ומסיק‬
‫הוכיח דנריומהירושלמי‪.‬והחס איהא‬
‫נפקא ‪ .‬אבל בכור‬
‫הרש״ן ז״ל‬
‫אבל‬
‫‪,‬‬
‫דבא דמהיקשא‬
‫כדברי ה ר מ ב ״ ן ‪ .‬כמ״ש‬
‫ע״ש •‬
‫טהורה דליה ביה הקישא לויםנמי‬
‫ליחייבו‬
‫ביה משוס‬
‫דבמדבד נמי‬
‫איחייבי בה איכהו וכ״ש שלא‬
‫פדי‬
‫אחדים ‪ .‬ישו׳׳ ר להרמ״ז זלה״ה פי׳‬
‫כן אע״פ שיש בדבריו כמה גמגומים ‪.‬‬
‫פרשת נשא‬
‫ך״ךן וישלחו וכוי הק׳ הרא״ס‬
‫מנ״ל דמהכיהס‬
‫וכ״כ מהרמ״ע ז״ל ובעל קרני רא״ס‪.‬‬
‫לפלוגי זב‬
‫אלא שלבי מהסס בזה דמאי ק״ו איכא‬
‫מעמא מה י אחא דלמא לפלוגי מצורע‬
‫הא איכא למפדך בהמה טהו׳ של יש׳‬
‫מזב וטמא מה אחא ‪ .‬אבל זב ועמא‬
‫הוכיח שמפקעה אח אחרים ואינה‬
‫מה כי הדדי נ י ג ה ו ‪ .‬ולאהבגחי דבריו‬
‫מ פ ק ע ח אח עצמה ‪.‬ימיהול״ק ראיכא‬
‫דא״כ אמאי אצעריך מחניהס לפלוגינהו‬
‫למעבד ק״ו הכי ראם בהמה ;׳הורה‬
‫אי לפלוני מצורע מזב ועמא מה ‪.‬‬
‫של לוים הפקיעה בהמה ממאה פל‬
‫לא חנעריך דכא נפקא מקרא דידד‬
‫יש׳ איני דין שבהמהס הטהורה הפקיע‬
‫י ש ב ‪ .‬שלא יהיו שמאיס אחריכ יישבי׳‬
‫פל עצמן דהשהאליכא יוכיח בי״ש אין‬
‫עמו אלמא דהוא חמור מכלם ‪ .‬וכיון‬
‫בהמחם מהורה מ פ ק ע ח עמאה של‬
‫משולח ממחנה לוייה ע כ‬
‫אחדים‬
‫אלא של עצמן ‪ .‬לכך לא‬
‫הפקיעה עצמה ‪ .‬ודוק׳ •‬
‫דמצורע‬
‫״‬
‫רזבים ומ״מאין משחלחין אלא ממחנה‬
‫שכינה ‪ .‬וא״כ אמאי אצמריך למכהב‬
‫מחגיהם‬
‫פרשה‬
‫חיים‬
‫נשא‬
‫דכוונח‬
‫השער אינו מה״ד אלא במנהג ויישוב‬
‫הרב לו דכיון דלפוכ קופסא דמילהא‬
‫מריני שנוהגים להוציא הנרוע מן העיר‬
‫נקע קרא‬
‫יען כי הוא חולי הנדבק ‪ .‬ונ״ש בציר‬
‫מחגיהם ‪ .‬דהוי ק־ שפא דמלהא ולא‬
‫המלוכה כזו ‪ .‬ואפי׳ בזה״ז מקפידים‬
‫רזה אינו‬
‫ע״ז וא׳׳ת א״כ אכהי ק אימא מצורע‬
‫דאינה י קרא מחניהם משים מנור‪:‬‬
‫הון למחנה לויה ‪.‬‬
‫מח חון‬
‫וזב ועימ דכי הדד• נינהי אלא ע״כ‬
‫למח׳׳ש‪ .‬זב חון לג׳ מהנוח‪ .‬דהשהא‬
‫אחא ‪.‬‬
‫מקיימו כלהו ק ר א י ‪ .‬ל״ק די׳׳ל רקרא‬
‫מחגיהם‬
‫ואיל‬
‫לפלוגינהו ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫איכא‬
‫חילוקא‬
‫מחנם דהוי‬
‫בינייהו‪.‬‬
‫מחנה ח׳ ‪.‬‬
‫דמחניהם לפליגי זב כיע׳׳מ‬
‫עמא‬
‫דברר ישב צא משמע‬
‫ורוק׳‪.‬‬
‫והנה‬
‫‪,‬‬
‫הרב ז״ל הי׳ לקושיוחיו ‪.‬‬
‫אלא‬
‫שיהיה מצורע חמור‬
‫חומרא‬
‫מכלה ‪ .‬אבל‬
‫דא״א לו׳ דמצורע לא ישהלח‬
‫השהא זב המיר מניה ‪ .‬ואף שהרא׳׳ם‬
‫דארבעה‬
‫דנררוש‬
‫אלא חון למחנה‬
‫לוייה ‪.‬‬
‫בקושייהו‬
‫לעיל‬
‫צידד‬
‫אנשים יוכיחו ‪ .‬וזה דוחק גיול דליה‬
‫לקולא ‪ .‬לא‬
‫גלוייא אלא בדברי קבלה ‪ .‬ו ע ו ר דאימא‬
‫אי דרשי׳ הכי הוי‬
‫דקושעא הוא דמצורע חין לג׳ מחנוה ‪.‬‬
‫דלגבי‬
‫אבל זב וע״מ אין משהלחין אלא חון‬
‫לקולא ‪ .‬ולגבי‬
‫לו׳‬
‫נהירא ‪ .‬וכ״ש‬
‫דהכא‬
‫קולא וחומרא •‬
‫זב הוי מצורע‬
‫מימ‬
‫קיל‬
‫דרשי׳‬
‫ודרשי׳‬
‫קרא‬
‫מ״ש הרב שד׳‬
‫לחומרא ‪ .‬ושו׳״ר להרב מיל פ״ג דה״ל‬
‫א^שים היו חון לחומה ירושלים לא‬
‫ביאה המקדש העיר בקצה מזה ‪ .‬ועי‬
‫חון‬
‫מ״ש רבינו פ״י דהל׳ צ ר ע ה ‪ .‬ודוק׳ ‪.‬‬
‫אלא בשומרון שהיא‬
‫ממא ‪ .‬עי׳ הרא״ס ‪ .‬והנכון‬
‫שכינה ‪ .‬גם‬
‫למחנה‬
‫הבינוהי‬
‫‪.‬‬
‫לירושלים‬
‫למלכי יש׳‬
‫כי‬
‫היו‬
‫ד׳ אנשים לא‬
‫‪ .‬ואע״פ‬
‫עיירוח‬
‫כי אין צריך ראיה על עימי‬
‫משהלחין‬
‫מצינו‬
‫רכל‬
‫המוקפוח חומה מצורעים‬
‫מהם ‪ .‬ה״מ בעיירוה המיקפוח חומה‬
‫מימוחיב״ןכמ׳׳שדש׳׳י בפ׳׳ב רשבועוח‬
‫רי״ו ע׳׳א ‪ .‬אבל‬
‫ך״ה‬
‫שומרון לדעהי לא‬
‫שאינה מל׳ עומאה ‪ .‬כי לא‬
‫בל׳ ההרגיס כלל ל׳ פומאה שהעומאה‬
‫היא לה״ק ‪ .‬אבל לשון עצמוח ונמצא׳‬
‫היא בל׳ ארמי כמו אדריינוה וכו׳ ‪.‬‬
‫ודוק׳‪.‬‬
‫היהה מוקפח חומה ולא מיושבח כלל‬
‫בימי‬
‫יב״ן שהרי עמדי‬
‫בנאה ‪ .‬ומקודם לא‬
‫‪,‬‬
‫מלך ישראל‬
‫היחה אלא הר‬
‫ולא היה בה יישוב כ ל נ ‪ .‬כדמשמע‬
‫‪£"£1‬‬
‫יש לחמוה‬
‫החרגום‬
‫ל מ ק ו ם ‪ .‬ואולי‬
‫עצם‬
‫למה‬
‫לשונו‬
‫שינה‬
‫ממקום‬
‫האדם‬
‫המח‬
‫פשעא דקראי במלכים א׳ יו׳‬
‫ומה‬
‫מחרגמו מימי‪ .‬אבל עצם םחסיחדגם‬
‫אנשים המצורעים‬
‫פהח‬
‫אדם שבא‬
‫שהיו הד׳‬
‫גרמא • ולכן‬
‫גבי בעצם‬
‫אחריו‬
‫דרים‬
‫פרשה נשא‬
‫צא‬
‫אחריו ארס הוצרך להרגמו גרמא ‪.‬‬
‫שוס עד הכל בסתירה יש עד וכל‬
‫‪,‬‬
‫עדוה היא בשניס ‪ .‬ולא נהירה דמננ׳‬
‫אח עצמוחי חרגס גרמייאק ‪ .‬וראיהי‬
‫לאימא דכי הינידבטומאה חשיב ע ד א׳‬
‫להרש ן צור חי כן ‪ .‬ו ר י ק ׳ ‪.‬‬
‫כפניה ה׳־נ בסהירה ‪ .‬ורבנן לא מפקי‬
‫מיהו נקרא לעצמות יוסף וכן והעליח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך!‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫להשיב וכו׳ משמע רא״להורה‬
‫בהתירה ב׳ עדיכ אלא משיס ד מ פ‬
‫אלא אהימ הגר הוא ריחן‬
‫ל עריה ‪ .‬וכמה רשיי פי׳‬
‫וער היינו‬
‫ביאיר הענין ע״פ דעה רז׳־ל ב פ י‬
‫לכהניס ‪ .‬והימא דהא דלא כריה״ג‬
‫ודלא‬
‫ע״פ‬
‫כרע״ק לס׳׳ל בקמא דק׳׳ע בכל‬
‫גוונא הוי לכהניס‬
‫‪.‬‬
‫ך״ך;‬
‫והכי הול״ל‬
‫כשרצה להשיב וכו׳ ושמא רש״י מ פ‬
‫‪,‬‬
‫דרכהכ יק״ל ‪ .‬ו‪:‬״ע ‪.‬‬
‫ועד אין בה בפימאה ‪ .‬הא‬
‫מלתא אהייא כ ר י ל ר בריש‬
‫‪,‬‬
‫כפיי הרמילס פיח דגזלה דבהודה‬
‫סיעה ‪ .‬ואע״ג‬
‫קידס מיחה אין חייב ליחן לכהן אלא‬
‫למעיעי‬
‫לקרא‬
‫אדסמיך ליה‬
‫להוציא גזלה מהחה ידו ‪ .‬ו ר ע ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דיהיד‬
‫סחירה אחא עפי‬
‫ונכהב כבר ‪ .‬וכדכהי׳‬
‫ונסתרה והיא נכימאה‬
‫ועד אין בה ‪ .‬ע י הראיס ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שמא פשעא‬
‫‪ .‬והו דבש״ס‬
‫ואמה דהכי מוכח ה ח ס ‪ .‬אבל ודאי רשיי‬
‫ההס מספ ק״ל אי הלכחא כווהיה וקא‬
‫לקרא‬
‫הייש למלהיה ‪ .‬וי־‪,‬א׳ דהאידנא לא‬
‫ראהשקאה רבהריה קאי והכי איחא‬
‫מקני‬
‫איני‪ :‬לאנההיה דילמא קי״ל‬
‫החס בדפי סועה שיש לה עדיס במדינה‬
‫כריב״ר ומהסרא עליה ‪ .‬ויש להמוה‬
‫היס אין המיס בירקיס איחה מ״ע דאמר‬
‫ה ר מ ל ס סוף הלי סופה שדהה‬
‫לא פ*‬
‫כן אלא‬
‫‪,‬‬
‫כפשעיה‬
‫‪,‬‬
‫על‬
‫הך ד ר י ל ר‬
‫קרא יעד אי; בה דליכא דידע בה‬
‫ן‬
‫לאפי׳ הא ראיכא דידע בה פירשי׳י אע״ג‬
‫דדרשי׳ לעיל לעד א׳ גאמ; בסיעה יכו‬
‫| ‪ j‬י*ל‪£‬ן‬
‫לפ׳‬
‫‪,‬‬
‫לגמרי ‪ .‬וינ״ע ‪.‬‬
‫׳‪-‬׳^ י* ‪ .‬׳‪ ,•V ji -‬ן‬
‫ע ע ס זה‬
‫לאשמיעי׳‬
‫אי; מ״ק יוצא מירי פשיעי ודרשי ליה נמי‬
‫דהלכהא כמ״ר מקריב המנקה ואה״כ‬
‫הכי ועד אי; בה הוא ראמרוהביא האיש‬
‫משקה איהה ‪ .‬אכל לעיל לא היצרך‬
‫וכו הא אס יש בה ע ד אין המיס בודקיס‬
‫לפ׳ ‪ .‬דפשוע הוא ‪ .‬ועי בשיה בזה •‬
‫אוחה ע״כ וזהוא פירושי של רש״י ומ״ש‬
‫הרא״ס ז״ל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך!‬
‫חרצניס ע י‬
‫‪,‬‬
‫רש״י אח״ז אבל יש עדיס לשהירה ‪.‬‬
‫ודבריו דחוקיס דלא אשכי!‬
‫‪,‬‬
‫פורצני בל׳ חרגוס על הקליפוח כא׳‬
‫דהיינו ב׳ עדיס ‪ .‬וא״כ ק דאי מ פ‬
‫‪,‬‬
‫ע ד דקרא ע ר אי היכי דייק מינה‬
‫על הגרגריס • יעוד שרש״י ז׳׳ל בסיפ‬
‫מ ס ת י ר ה בעינן ל עדיס ולא מהני‬
‫הכל שוהעין‬
‫המר סי‬
‫ע ד א ‪ .‬ייל דהכי דייק דבעומאה אק‬
‫שניהניס מיס בחרצניס והוא הוסס‬
‫‪,‬‬
‫דכ׳׳ה גבי‬
‫וכתב‬
‫‪,‬‬
‫הפץ‬
‫וכחב שס ש הס‬
‫הי־״ה‬
‫בהעלוחד‬
‫אי; יין בחרנניס‬
‫מזרת ומננדג היו מונקיס מודה הוא‬
‫ואמאי נק ע‬
‫דאל מול פני וכו׳ כלפי האמצעי קה׳‬
‫חרנניס דר׳ יהודה שהס קליפוה ולא‬
‫וס׳׳ל לר׳ דנר מערבי הוא הבי כמצר‬
‫זגיס כר ׳׳ אבל אני המה מהרב ז׳׳ל ששגג‬
‫מזרה ועעמי משי‪ :‬רא׳־א לי׳ ‪ :‬ה ה‬
‫בזה ‪ ; :‬ג ה גדולה ‪ :‬כ ח ב דאין לחלק‬
‫ב׳ ה נ ד ת ננינד מערב מפני שפיהס‬
‫בין לחיס ליבשיס אלא בקליפיח רסיגייא‬
‫ניעי‪ :‬כלפי מזרה ואין פיהס נופיה‬
‫ד^ד׳ ~יי״י־ו׳‬
‫‪ :‬ה ו א הנר הא׳‬
‫לא היה חוסס לעולס ‪.‬‬
‫י י •<*"<•־ די? י‪£‬וי יי*‪*1‬יו‪-‬יי‬
‫‪,‬‬
‫ן‬
‫‪crn‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪j . i s j‬‬
‫ן‬
‫‪1‬‬
‫‪J‬‬
‫‪i‬‬
‫‪/‬‬
‫^‬
‫כלפי ה׳ ‪ .‬ואא״ל‬
‫החס החרנניס והזגיס ‪ :‬ל גויס לחיס‬
‫המזרהי רבעי׳ לפני ה׳ • וצריך‪:‬יהיה‬
‫אסודיס יב‪:‬יס מיהריב ‪ .‬ומפ׳ ההס‬
‫א׳ היצה לו ולא הג׳ ‪ .‬מכוס דאין‬
‫רכל יב׳ הרש הוו לחיס‪ .‬וכ״כ סימבי׳ס‬
‫מעבירין עה״מ ‪ .‬ודברי הרב ליןוהיס‬
‫‪.‬‬
‫מדברי רב״י פ׳ במיד רנ׳יב ‪ .‬ולפ״ז‬
‫׳ ‪ i P i‬׳‪ J^v‬ו‬
‫‪ /‬י ן י‪4‬‬
‫‪.‬‬
‫ו^•‬
‫‪1‬‬
‫*‪w'i,‬‬
‫צ״ל דהא דאמרי׳נפ׳ ‪ :‬ה י הלהס מכלל‬
‫דייך‪,‬‬
‫פ ה ב פ ה א י ס ה י מ י דבכריהוה‬
‫פ״ב מסיק ש׳׳ס דפהע היינו‬
‫שוגג ושחאוס היינו מזיר ‪ .‬ואונס ‪.‬‬
‫ואולי דברי רש״י הס מספרי •‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫זרוע בשלה ‪ .‬כוונהו דאין‬
‫פי׳ בשלה הבדל אוח׳ הזרוע‬
‫לאפוקי‬
‫המבו‪:‬לה‬
‫האחדה ‪:‬אינה‬
‫דכלהו לאו לפני ה׳ ‪ .‬אין‬
‫*•׳‪ w^-‬׳*קו‬
‫ו*‬
‫לפני ה׳ הו; מן‬
‫מדכחי׳‬
‫* י ו ‪j/ /‬׳‪1‬‬
‫•״•*י‬
‫הא׳ ‪ .‬אלא‬
‫היק‬
‫לפני ה׳ מ ‪ :‬מ ע‬
‫לפני ה׳ ‪ .‬אלא יש‬
‫לפני ה׳ שהיא‬
‫ביאר לנו הכהו׳‬
‫הכוונה‬
‫בהס‬
‫פאי; כלס‬
‫א׳ ‪:‬אינו‬
‫החיצון‪ .‬ימפני זה‬
‫שהנר שאני מדבר‬
‫מבי‪:‬לח ‪ .‬אלא הכוונה ‪:‬חיבה בכלה‬
‫נו הוא מאוהס שלפני ה׳ ‪ .‬אבצ רש״י‬
‫יקחנה אלא אחר‬
‫דלר׳ נ ר‬
‫היא ביאור‬
‫שלא‬
‫בפ׳ שחי הלחס דצ״ח פי׳‬
‫שנהבשלה ע ס האיל י והב; ‪ .‬ורוק׳ •‬
‫המערבי היינו נ ר ה״ז הפנימי שהוא‬
‫אמור להס ‪ .‬עי׳ הרא״א ‪.‬‬
‫לפני ה׳ יוהר מכלס ‪ .‬והוא הימא‬
‫ונוסחא הנכונה בהרגוס היא‬
‫שהוא היפך דבריו דשבה והפך מהני‬
‫כד הימרו; להו; • ובזה יהיו ביאירו‬
‫דהוי ר״׳״י‬
‫דהמיד וצ״ע ‪ .‬ומ״מ לא ידעחי למה‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫פרשת בהעלותך‬
‫‪,‬‬
‫הוצרך הרא״ס ז״ל לו׳ דליראצעריךלן‬
‫למילף מקרא דאל מול פני המנורה‬
‫דנר המערבי לאו היינו ג׳ הפנימייה‬
‫משוס רבעי׳ שיהיה גופו ופיו לפני‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫אל מול פני וכי׳ עי׳ הדא״ם‬
‫ה׳ וזה לא נזכר בדברי רש״י כלל ‪.‬‬
‫דאמד‬
‫אלא הדבר פשוע ד ר לא קפיד אלא‬
‫ז׳׳ל כהב דאפי׳ לד׳‬
‫‪,‬‬
‫שיהיה‬
‫ח‪2‬ץ‬
‫חיים‬
‫פרשת בהעלותן‬
‫צב‬
‫שיה״ה גיסו לפני ה ‪ .‬וכיון רכל‬
‫שהה עצמה במזרח‪ .‬ואי׳ כ נרי המערבי‬
‫הכרות הון מ; הא׳ קרו לפני ה ודאי‬
‫הוא האמצעי לכ״ע ‪ .‬ומשנה ־תמיד‬
‫דדינא הוא דקרא דיעדוך קאי בשני‬
‫היא ק׳ לזה לב׳ גירכאות גס דבריו‬
‫משום דאין מעבירין עה״מ ‪ .‬דמה״ט‬
‫דבריו דמכחוה ודשבת ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אלו היפך‬
‫ונ״ע ‪.‬‬
‫גיפיה כתי הראים דלא מפרש״י דהיינו‬
‫ג׳ אע״ג דהוי פנימי עפ־ ‪ .‬ו ע י מ״ש‬
‫‪,‬‬
‫ך׳יךן‬
‫ולקחי פר‬
‫קרבן‬
‫בדברי הדמכיםדחמיד‪ .‬ו נ ר שמסעם‬
‫‪,‬‬
‫בן ב ק ר ‪ .‬והוא‬
‫ניביר‬
‫עי׳‬
‫גע״ז ‪.‬‬
‫זה פסק רבינו כע;׳ דהג בית הבהי׳‬
‫הרי־רם ‪ .‬ודבריי אייל מובן ‪ .‬כי אס‬
‫כמ״ד צפין ודרום מינהים ‪ .‬ועממי‬
‫כיונתי להכריח שזה קרבן עי׳ז ממה‬
‫משום דגרסי׳ במגילה אל מול פה״מ‬
‫שנא מציגו פר לידו עילה בלא מין אחר‬
‫מלמד שמצדד פגיהם כלסי גר מערבי‬
‫עולה‪ .‬רק בע״ז לא היה צריך להכריח‬
‫שכינה ‪ .‬ואריו״ה‬
‫זה ‪ .‬פי כיון שיש כאן חעאת הבאה‬
‫מכאן שאמצעי משובה ‪ .‬והשחא ריו״ח‬
‫על השא ‪ .‬ואין בשאר עבירות עולה‬
‫סבר כראב״ש ‪ .‬דאי כר׳ א״כ‬
‫רק כע״ז ע״כ שזה קרבן ע״ז הוא ‪.‬‬
‫הפנימי שהוא‬
‫ויש מגיהיס כך ‪ .‬ואומר אני ששעיר‬
‫מערבי • דלר׳ מפרש אל מול פה״מ‬
‫היה ונו׳ כי לא מנינו פ ר וכו׳ עמו‬
‫יאירו היינו הפנימי שהיו כלם כנגדו‬
‫בע׳׳ז ‪ .‬וגס זה חינו נכין כי אין הדבר‬
‫‪,‬‬
‫ונר‬
‫פיכ‬
‫כל‬
‫מ פ ר ג י כלפי‬
‫הנריח ליו כלפי‬
‫כמבואר בדבריו‬
‫צריך ביאור • וניע ‪.‬‬
‫פג׳ דחמיד ע ש ‪.‬‬
‫י‬
‫וא״כהא׳ משיבח וראיחילרש״י מגילה‬
‫ך״ןק‬
‫כאשר כיה וכו׳ ע י הראיס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נר‬
‫ול״נ דרש״י אחרי קראי קאי‬
‫צפון ודרום‬
‫והיק דבהני הרי קראי הגיד שבח‬
‫מונידם הוי אמצעי משוך קימעא כלסי‬
‫העושין והנעשה בהס ‪ .‬דקרא קמא‬
‫מערב חין משאר כרוח ‪ .‬ולמיד מזרח‬
‫קאי לשבת העישין‪ .‬והיינו דכהי׳ ככל‬
‫במערב כלפי‬
‫אשר וכו כן עשו להם ‪ .‬וקרא בתרא‬
‫מזרח‪ .‬עכ״ל • ולא ידמהי מה המשכה‬
‫קאי לשבח הנעשה בהם ‪ .‬יה״ד על‬
‫•היא זו דבמכחית מס׳ דאמצעי קרי‬
‫הלוים ‪ .‬ולא ללויס כמו בקרא ק מ א ‪.‬‬
‫מרוח‬
‫וכ״כ כן עשו להם ‪ .‬ולא כחי בני‬
‫סוטס א ל י ו ‪ .‬והוא היה סונה לממרב ‪.‬‬
‫ישראל כמו בקרא קמא ‪ .‬משוס דהך‬
‫ע ו ד כהב דלמד׳ מזדה ומערב הוי‬
‫קרא קמא דאהי לאשמועינ; שבח בני׳‬
‫אמצעי מערבי משום שאוחםהפכימיים‬
‫כתיב ביה בני י ש ׳ ‪ .‬אבל האי קרא‬
‫היה פיהם כלפי מזרח‪ .‬וכיש המזרחיים‬
‫דאתא לשבח הליים כתי על הלויס‬
‫דף כא כהב נ ר‬
‫מערבי‬
‫א מ צ ע י ‪ .‬דלמד׳‬
‫נריח‬
‫ומסרב‬
‫משוס דהוי‬
‫הוייא‬
‫מערבי ‪ .‬משוס דהשאר היו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫פרשי‬
‫ך ‪£‬ץ‬
‫(‬
‫חיי•‬
‫טליה ך‬
‫כל״ו שמה שגזר ה ק ל ה עליהלויס כ;‬
‫הכסח ‪ .‬לא אוכל־להבץ דבריו׳‪.‬‬
‫עשו להם ‪ .‬וקע״ע מה שעשו להם ‪.‬‬
‫רהאי קרא‬
‫דכחקת הפםה לאו־גני‬
‫ך ־ ׳ ך ן ולא יעבוד ע ו ד ‪ .‬כחי הרא״ס‬
‫פשה ב׳ כתי אלא לבי גר דנתי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ט‬
‫כי השיר לא נקי שירוח ‪.‬‬
‫ייגייר־אזכס גד ועסה פסה וכו •והאי‬
‫אמרי׳ בערכין והביאה‬
‫קדא לאו אפסה ב׳ קאי אלא אפסח‬
‫הרמב״ם פ״ג דה״ל כלי המקדש' דין‬
‫א׳ וזה פשוע ‪ .‬גס מה סגד מגירסת‬
‫ב ‪ .‬ושרח בשם ה״א זה השיר ‪ .‬גם‬
‫הדמב׳״ן דצלי אש מנות פעל טפו ה ן ‪.‬‬
‫מיש ע״ד הרמב״ם ואינו נכון לפי‬
‫בל־סק׳׳י דנ״ה בפירשי משמע קצח‬
‫דבריו שאין ה ש ד שידוח נכון הוא ‪.‬‬
‫דהוי מנות שבגופו‪ .‬ולא הוי פעל גופו‬
‫במועדו ‪ .‬בפםהי׳ פ' אלו‬
‫אלא על מצות ומדודיס יאכלוהו ‪.‬‬
‫דברים קא׳ דנםהפקו בני‬
‫לפני משה ולפני וכו׳ הרב‬
‫רהא‬
‫ול״נ‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫בחירא אם פסח דוחה שבח או לא ‪.‬‬
‫ה״ה ז״ל ה״‪ ,‬אמאי לא הביא‬
‫וחמהו המ״פ ז״ל ומעו בה משם בעל‬
‫דש״י דל פליגהייהו דחנאי ‪ .‬דח״א‬
‫טירה כסף מאי םפיק יהו רהא פסח‬
‫‪,‬‬
‫בס‬
‫שעשו יש׳ במדבר בשבת היה ‪ .‬רהא‬
‫פנחס גס בש״ס במס‬
‫ברייה אז״ל שנעל עשר עעדוח וחרא‬
‫אפליגו בהאי קרא ‪ .‬ו ע י הרמ״ז ז״ל‪.‬‬
‫מנייהו ראשון למעשה בדאשיח אלמא‬
‫ואני מצאתי דבספרי איפליגו בה גמי‪.‬‬
‫ד ו ס ראשו; בשבח היה ‪ .‬וא״כ יום‬
‫ו נ ד לי שעעס דש״י משוס שפ״י שס‬
‫יד היה בשית ‪ .‬זוהי קי׳ ז״ל‪ .‬ולדידי‬
‫ב״פחזקח דלמ״דםדס המק׳ודודשהו‬
‫ל״ק כלל ‪ .‬דכ״ע פסח זה לא היה‬
‫עעמא דהקדיס הכתוב משה לאלעזר‪.‬‬
‫מה״ד דהא לא נהחייבו בפסח למ״ד‬
‫משוס ד * ; דדך להזכיר תלמיד קודס‬
‫מבוס‬
‫רבו ‪ .‬והאי טעמא לא שייך אלא‬
‫דהוי ערלים אלא הודאה שעה ‪ .‬ואיכ‬
‫באלעזד ‪ .‬אבל אהרן ״דרך‬
‫הכתו‬
‫ליכא למימד דהוראה ג ע ה הוי למדחי‬
‫להקדימו לפני משה בכמה מקומות‬
‫שכה ולא גמדי׳ מינה ‪ .‬ו ד ו ק ‪.‬‬
‫וא״כ למה הקדים הכתוב משה לאהרן‬
‫‪,‬‬
‫לאחד ירושה וישיבה ‪ .‬א״נ‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫סדס המק וכו וכמו שהביאו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בהרא‬
‫‪,‬‬
‫לא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ככל ח־ןהיו ‪ .‬עי׳ הראיס‬
‫שלא כשדר המעשה שהיה ‪ .‬וקיל ‪.‬‬
‫ודבריו המוהים דאיך אפ׳ ל״ו דמצה ק ד‬
‫דייה‬
‫למה מ ר ע ‪ .‬עיי הרא״ס‬
‫שעל גופו משום דנאכל ע ם הפסח רהא‬
‫תמה עידהראב״ד ‪ .‬ואני שמעתי ולא‬
‫דש״י כתב ז׳ ימים למנה ומצה ז׳ ימים‬
‫אבין כי הדאב״ד ז״ל כתב ב פ י לק״פ‬
‫מה‬
‫די; ב׳ שלא באו לשאול ע ד שעבר זמן‬
‫דנא׳ כהקח‬
‫השהיעה ‪ .‬גם מר״נ ז״ל ה ק קו‬
‫לא‬
‫הוי שעל‬
‫שהכריח‬
‫מפסח‬
‫גופו‬
‫שני‬
‫‪.‬‬
‫גס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הראלד‬
‫‪,‬‬
‫פרשח נה!‬
‫דדם‬
‫ק־‬
‫צג‬
‫הראנ״ד ‪ .‬ואולי לא היו גורסים כן‬
‫דרך לקח׳ לא שהלכו ג ימים ממש‬
‫‪ .‬ועוד דהא איכא לפרושי‬
‫א לו׳ סרסאוח ‪.‬‬
‫נדנדו‬
‫‪,‬‬
‫אלא שהלכי ביום‬
‫‪,‬‬
‫דאוחם ממאיס קושעה הוא דלא נדהו‬
‫ולא חש למנקס ה נ ׳ מילין וחצי שאין‬
‫לססח ב ‪ .‬וכמ״ש החו״ס‪ .‬וכבר כתב‬
‫מגיעים לפרסה ‪ .‬והייס דקרא גופיה‬
‫‪,‬‬
‫בזה הרב מ ״ ל ‪ .‬עו״ש ‪.‬‬
‫דייה‬
‫ג׳‬
‫גקמ דרך‬
‫ימים ‪.‬‬
‫אע״ג ר ע פ י‬
‫ולמשע וכו׳ בשעח סילוק ‪.‬‬
‫מדרך ג״י ה ל כ ו ‪ .‬שהרי לו׳ פרסאות‬
‫שהם עוסקים‬
‫הוא יוחר ממהלך ג״י ו ח ג י ‪ .‬עכ׳יז‬
‫בסילוק • המסע ‪ .‬שמשעה שנעלה‬
‫כל שלא נשלם יום ד׳ לא חש למנקע‬
‫הענן והתחילו לסלק אהליהם ולזמן‬
‫נזה ‪.‬‬
‫פי׳‬
‫בשעה‬
‫ליה ‪ .‬וראיחי רנים‬
‫והלל‬
‫עצמם לנסיעה ‪ .‬אבל אין נוסעים ע ד‬
‫שיתקעו ולכן לא כתב בשעת מסעות ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫נכונים‬
‫כחנחי • ודוק׳ ‪.‬‬
‫למשפחוחיו‬
‫טכה‬
‫‪ .‬עי׳‬
‫הרא״ם ‪ .‬והוא דחוק כי‬
‫ופשוש ‪ .‬ודלא כהרא״ם דל ‪.‬‬
‫דרך ג׳ ימים ‪ .‬עי׳ הרה״ס‬
‫אף שנודה לו דמשרה‬
‫הביא ל׳ ס פ ר י ‪ .‬והוא דבר‬
‫אמרן משה ע ר עכשיו אע״ף כ כ ג ר‬
‫תימא מה הוק״ל שאמר איגו צ ד ך ‪.‬‬
‫נצשוו העם כאינו כןלדעחי כיהקב״ה‬
‫ועוד מה השיב אלא מלמד ונו׳ גס‬
‫לא אמרן ע ד ר״חניסן‪ .‬עכ״ז‬
‫הזם‬
‫מ״ש ל״ו מיל ״ והוא תימא ד;״ו מיל‬
‫כאני ‪ :‬ל א היה נ ה ם צורך ‪ .‬אכל פ ׳‬
‫אינם אפי׳ מהלך יום א׳ לארס בינוני‬
‫ה ע ד ו ח למה לא יאמרנה מיד ויהיו‬
‫שהוא ע פ ר סרסאות ‪ .‬והנכין בעיני‬
‫יש׳ נכשלים כל אוחו זמן באיסור‬
‫דתי׳ מיל ס״ס וצ״ל לו׳ סרסאות ‪.‬‬
‫ערוה ‪ .‬ואולי נאמר כי מרע״ה לא‬
‫והוא דמהלך א״ב ני״א יום הס ק״י‬
‫היה מלמד להם כמ" שנצעוה נסיני‬
‫סרסאית ‪ .‬והס הלכו אותו הדרך ב;׳‬
‫ע ד שהיה חוזר הקנ״ה ואומר לו אמור‬
‫‪ .‬נמצא‬
‫ליש׳ ואז א מ ר ‪ .‬וכ״כ הרכ נסו״ד ‪.‬‬
‫בכ״י לו׳ סרסאות וב׳ מילין‬
‫ואין זה נכון למ״ש רשיי כמ׳ שנה‬
‫וחצי מיל בקירוב ‪ .‬והיינו דקא׳ דרך‬
‫נגמרה‬
‫כחכוה‬
‫וכו׳ כלו׳ אס נס׳ דרך ל ימים כפשמה‬
‫נשלימוח נ ש ע ה שנאמ״ל כסיני מד‬
‫ש ל ימים הלכו א״צ כ״כ ימים לזה ‪.‬‬
‫שחזרו ושנאוה ב ע ר ט ת מואנ ‪ .‬אבל‬
‫שהרי מ ׳ ימים הלכו מהלך י״א יום‬
‫ודאי שכלה נאמ לי״ש כ ס י נ י ‪ .‬י כ ן יש‬
‫מחורב מד קדש ב ר נ ע ‪ .‬ואיך אמר‬
‫כמה סרשיוח שלא נ כ ח נ ו ע ד שנשנו‬
‫כאן שמחורב ע ד קנרוח החאוה משו‬
‫נאהל מועד כמשך כל מ׳ ש נ ה ‪ .‬כדאי׳‬
‫ג׳ י מ י ם ‪ .‬אלא מלמד וכו׳ סי׳ להאי‬
‫כחגיגה ד ו ע״ש ‪ .‬שכל המצוח נשנו‬
‫ך״ךן‬
‫ימים כסירש״י‬
‫שהלכו‬
‫ש׳ דברים‬
‫החו׳‬
‫היינו‬
‫םרשיוח לא‬
‫שלא‬
‫‪,‬‬
‫מפי‬
‫* לך‬
‫חפץ ״‪.‬‬
‫משי ה׳ למשה באהל מוער ‪ .‬אבל‬
‫היו יראים־ ל ע ר ע ר י‬
‫יחנן כי חחלה‬
‫חיים ־‬
‫ב שהם שנה א׳ לשנוח העולם ככר‬
‫‪,‬‬
‫היו בני כ׳ ולא ע ר ע ר ו אלא אוחם‬
‫בתי׳ ולא ע ר ע ר ו ע ד שמצאו עילה של‬
‫שיצאו ממצרים בני כ ואולי היה זה‬
‫מתאוננים ושל בשר ואז צירפו ע מ ה ‪.‬‬
‫מחמח חםירותס ‪ .‬ורוק׳ ‪.‬‬
‫ועוד שהערב רב שהביאום לערעור‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ד י י ה ‪.‬יישארו ב׳‬
‫אנכיכ‬
‫עי׳‬
‫‪.‬‬
‫זה לא היו מערערים כ״א על המן ‪.‬‬
‫ה ר א י ה כחב דלי״א דאמרי‬
‫כי הם אייל עריות־של קורבה ומשפחה‬
‫בקלפי נשתיירו היינו שהם עלה ביריהם‬
‫כ״כ ‪ .‬ולכן לא ערננרו יש׳ תחלה כי*‬
‫חלק ‪ .‬ופי׳ רהמה בכתובים היינו עם‬
‫לא הי״ל מעיר לעזור ; ועור‪ .‬כ י ‪.‬‬
‫הכתובים ‪ .‬ואינו מחוור נלל ‪ .‬ועוד‬
‫בסיני היו יראים מכפיית ההר •שבה‬
‫כי אם הלכו ליעול פתקיהם ועלה‬
‫הכריחם לקבל התורה ‪ .‬ואז יפרןחס‪,‬‬
‫ב?דם חלק א״כ לא נשתיירו הקלפים‬
‫ג״כ על‪.‬העריות ‪ .‬וא״ח וערעור המן‬
‫בקלפי ‪ .‬ולמה החזירום‬
‫‪ .‬ובאמת‬
‫עצמו למה לא ע ר ע ר ו ע ד עכשיו ‪.‬‬
‫שאני המה מי‬
‫י׳׳ל שאז מצאו עילה• שכיון שנחרחקו‬
‫מפירש״י בש״ק דםנהדרין שפי׳ רבקלפי‬
‫מהיישוב ונכנסו במדבר כמ״ש הרא״ם‬
‫נשתיירו‬
‫מפני‪ .‬הנושה שהיו‬
‫בשם הרמ״ק לא ימצאו בשר ו ק כל‬
‫יראים שמא יעלה נידם חלק לא הלכו‬
‫שאר הסירות כבראשונה ‪ .‬ודוק׳ ‪.‬‬
‫ד י י ה שש מאות וכו׳ רמ״הפי׳ וכו׳‬
‫היינו‬
‫הכריחו לפ׳‬
‫היפך‬
‫‪ .‬ליטול סתרןהס ‪ .‬עיש ודוק׳ ‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫וכאמחים‪ .‬פי׳ הראי׳ם דהיינו‬
‫למעע‬
‫מלמעלה‪.‬למעה ‪ .‬ול׳ ספרי‬
‫דהא כל יש׳ יצאו ממצרים ‪ .‬והש״ח‬
‫מלמד שהיתה פורחת ועולה על וכו׳‬
‫לא‬
‫בשם נחי׳‬
‫ידעתי מה בא‬
‫כתב‬
‫למעומי‬
‫הילודים‬
‫במדני‬
‫‪ .‬ושיבוש‬
‫הוא כי‬
‫הילודים‬
‫במדבר‬
‫היו עדיין מועלים בעריסה‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫פ ר ש ת שלח ל ך‬
‫ו ב מ ק שנראש הספר נמני הג׳ אלפים‪.‬‬
‫אלמא‬
‫שמי ך׳‬
‫היו‪.‬‬
‫וגר׳ סשוע‬
‫דביצאתס ממצריםלא היו אלא שש מאות‬
‫ך״ך!‬
‫שלח ו כ ו ׳ ‪ .‬ל מ ה נסמכה עי׳‬
‫הרא״ס ‪.‬‬
‫ונ״ל דליק דהא‬
‫מאלף כרכתי׳ וישעו נ נ י י ש ׳ מ ר ע מ ס ס‬
‫לא שהו נחצרוח כ״א ז׳ ימים של‬
‫‪ .‬והם יצאו‬
‫הסגר מרים ‪ .‬וכסירש״י נ ס ׳ דנרים‬
‫כשיצאו‬
‫ד״ה י״א יום מחורב ‪ .‬וכיון שכן ע״כ‬
‫ממצרים היו בני יט׳ שנה־ וכשנמנו‬
‫דמחלוקחו של קרח נ ח ו ן ימי הסגרה‬
‫בתשרי ־של שנה א ׳ ‪ .‬ובאייר של שנה‬
‫דעובדא‬
‫כשש מאות אלף רגלי‬
‫בניסן ואותם‬
‫הג׳‬
‫אלפים‬
‫של מרים הוה וא״כ‬
‫כיון‬
‫דמריס‬
‫ח‪^2‬‬
‫סרשה שלח לו‬
‫למרים ולקרח בחדאזמנה הוה איכ‬
‫הו״ל לאקלומי ס׳ מדם והוה מיו‬
‫ביום הראשון לביאחם לחצרוח־‪ .‬ובחר‬
‫הכי מניינא לקרח; ואמיג למטן‬
‫מרים נמשך מ״ס הז׳ ימים ומנין‬
‫קרח היה נחוך הז׳ ימים ‪ .‬מניז‬
‫כיון רחחלח ועיקר דטרה של מריס‬
‫קלם שהד ההרהור היה בשביל‪.‬מה‬
‫ששמעה מצסורה בעטן אלדד ומילל‬
‫שהיה בקברות הסאוה הייל להקדמו‪.‬‬
‫ולוק׳‪.‬‬
‫ך״ך! ויקרא משה»‪o‬׳מי׳הראיס‪:‬‬
‫והנכון לרעתי כי סי׳ רקרא‬
‫כסשסיה קדאת שם ‪ .‬אבל מנין‬
‫וצורך שיטי השם הזה לא היה אלא‬
‫להתפלל עליו‪ .‬ולוק׳‪.‬‬
‫החזק הוא ‪ .‬עיי היא״ם ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ול״ק כי המתליה אמרו כי‬
‫מז העם וגס בט ענק ראו שם זה‬
‫אות המזך כי אין הבצורות שימן‬
‫חולשתם אלא עשו כן לסארמקוס בית‬
‫מושבם ועול כא״ה החוזק הזה כשאר‬
‫המדס הבצורוח היה הי׳ לחולשתם‬
‫ואין להתיירא מהם ‪ .‬אבל אלו שהם‬
‫גלולות ובצורות בשמים אף ט נאמין‬
‫שהם חלשים מכ״ז יש להת*א מחוזק‬
‫העיר כייהיא קשה ואיא לטנשה‬
‫צשוס סטס שהד אינם כסתם נצורות‬
‫שאין‪.‬להתיירא מהם כ״כ ‪ .‬ודוק ‪.‬‬
‫ך ׳ ך ‪ ,‬ימי בכוד מנביס סי׳ ט‬
‫אין ביאורו ימי הככוריסשל הענבים‬
‫י‬
‫חיים‬
‫צר‬
‫הראשונים של‬
‫העננים‬
‫שי‬
‫הבינירויס‪ .‬דא״כ עננים ביכורים‬
‫הול״ל ‪ .‬כלו׳‪.‬ימי ענבים הביכורים ‪.‬‬
‫אלא בטרי שם לבר ימי בכור של‬
‫ענבים‪ ..‬־‬
‫וישובו והם הלכו ארכה‬
‫ר״ה‬
‫ורחבה ‪ .‬פי׳ הליכה וחזרה‬
‫‪ .‬והוו קיש יום‪..‬‬
‫ך׳׳ךן‪.‬וגם זבח ‪ .‬בכאן לא מ‪5‬ימ‬
‫שסיפרו המרגלים שקר כלל‬
‫אלא שב״א אומרים משל זה על דוברי‬
‫שקר ‪ .‬וכן המרגלים שהיחס כווגסם‬
‫בסיסוריה לרעה ולא למובה אעיס‬
‫שלברו אמת ‪ .‬מכ״ז אמרו שאינם‬
‫יכולים עליה מחמס חוזקה ‪ .‬ואלולי‬
‫שאמרו אמח לא היו יש׳ גשמעיס‬
‫להם‪ .‬שיאמרו פהסמתכווניס לגנוחה‪.‬‬
‫ומהרשיא בכוסה סי' במק‪.‬אחר ‪.‬‬
‫ך׳׳ךן אל משה וכי זו בלבל וכו׳‬
‫• סי׳ דל׳ זה משמע על הרעה‪.‬‬
‫שמל הרמה היו מססדם כבר ועלה‬
‫קא׳ ז ו ‪.‬‬
‫מ׳ שנה ‪ .‬אמ״ס שהכהו‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ביאר מעמו נמססר הימים‪.‬‬
‫עכ״ז כיון שמן הראוי להיוס ק״ס יוה‪.‬‬
‫וה׳ קיצר לסניהס הדרך ‪ .‬למה לא‬
‫קיצר יוסר למרובה מדה סובה ‪ .‬וחי׳‬
‫וזה להנאחם כלא היו נכרתים ‪.‬‬
‫וק״ל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ך׳ך‪,‬‬
‫מראשית ‪ .‬עי׳ מ״ש הראיס‬
‫בזה ס׳ תבוא ‪ .‬ואחר שנבאר‬
‫לבדו‬
‫חפץ‬
‫שלה‬
‫לכדו שם אחזור לרבדיו שבכאן ‪.‬‬
‫הנה שם הק הרב זיל לגירסא וגרסי׳‬
‫שאין בשי״ן ל״ל קרא רמראשיח ת״ל‬
‫מגיש דאק אדן ‪ .‬טול הק' מיס‬
‫הכא וורשי׳ למעועי שאר סירוח‬
‫מניכודכ ‪ .‬ומ״ש גבי חלה דררשי'‬
‫כל עיסתו חלה ‪.‬ומשני כן קיים גיר‬
‫אין בלא שיין‪ .‬וסיל ללםי האמת ממיס‬
‫ומראשית לרשי׳ שאין ששה כל שדהו‬
‫ביכורים• ואט שמעהי ולא אבין שמה‬
‫שהשכים הרב זיל דאחא למעוטי כל‬
‫שדהו ביכורים ״ ליחא ‪ .‬מהדיא‬
‫חנן בסיג וביכורים מש* ד עושה‬
‫אום כל שוסו מכורים‪ .‬וסי׳ הרמבים‬
‫והדש מוכתי׳ בכורי כל אשר בארצם‬
‫מראשית כל ‪ .‬והנה נעלם מעיני הרב‬
‫זי ל משנה ־־ערוכה ‪ .‬ועור נעלם ממנו‬
‫סוגייא דמנחותדס״וע״כודויחודש‬
‫מראשיה ולא ראשיח כל מארצך ולא כל‬
‫ארצך •סירש״י ולא כל‪ .‬למעוטי שאר‬
‫סירוח שאינםמז׳ המינים‪ .‬וריש לקיש‬
‫גפקא ליה מגיש דאין א ר ן ‪ .‬ודוח׳‬
‫סי׳ אק חי‪ .‬לג״ש לחור לכחו אק‬
‫מאימאק שמי תרחי עיש הנה מט׳‬
‫דחרוייהו בעינן ארן ומים ומראשית‪.‬‬
‫ואין ליישב הסיגייא לדגד הרג אלא‬
‫כרוחק ‪ .‬עור נעלם ממנו דנרי‬
‫הירושלמי הביאו הדש ס״א וגיטדם‬
‫מטא‪ 9‬גהדיא שם דמתרוייהו ורשינן‪:‬‬
‫גם מ״ש הרג ויל מגי חלה ממים‬
‫ומראשית נסקא ליה שאין אום עושה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חיים ׳‬
‫!ן‬
‫כל עיסתו חלה‪ .‬איט מוכרח ומוכתי׳ ‪-‬‬
‫ראשיה לחוד נסק‪ £‬דהכי איחא בחולין׳‬
‫דיןל״ו מיג וזיל אי מה תרומה־ געינ;‬
‫ראשית ששייריה נכרים ‪ .‬אף ראשית‬
‫הגז וכו׳ ע״ס ‪ .‬ובתרומה ליכא מים‪.‬‬
‫וא״ת א״כ גבי‪ .‬ראשית הגז כתי' נמי‬
‫ראשית ליק דהמם אצמריך לדרשא‬
‫אחרינאשם נמ״א ‪ .‬ושו״רשגםהר״ש‬
‫ס״ד לתרומוח מ״ה ונסו״ס א׳ דחלה י‬
‫סי׳ כדברי ‪ .‬מיהו הרמנ״כ שם סי‪/‬‬
‫כדברי הרא״ם ‪ ..‬מימ מל ‪.‬הש״ס‬
‫דקא׳ שיידה טכרים נר דמגיאשיזז‬
‫להוד דריש לה ‪ .‬זמעתה אפובה גא‬
‫לקו הרג זיל‪ .‬לקי׳ א׳ ניל לתרן‬
‫דאי הוה כחי׳ ראשיתכל סרי האדמה‬
‫ודאי לא הוה לרש•׳ גש׳ וארן ארן‪.‬‬
‫שאף אם נאמר פנתקכלה ׳לל‪ 13‬זה‬
‫בלבל ‪ .‬עכ״זאיא להיות מ ש סותרת‪-‬‬
‫הכתו׳ שהכהו או ראשיח כל ־סדי ‪f‬‬
‫וכו׳ אלמא כל הסירוס ואגו נאמר‬
‫מגש׳ דרוקא ז המיטה ‪ .‬אבל אחר‬
‫שנכתב מראשית כל‪ .‬לו למקצה‬
‫מהמיטה לוקא •אז באה הגש' לגלות‬
‫מה הם המינים החייבים ‪ .‬ואט״ג •‬
‫לכתי׳ כל סרי האי כל ררשי לה‬
‫לרישא אחרינא • ולאדקאי אכל‬
‫הסירות כיון מהאי קרא טסים ממיס‬
‫דלאו מכל הסירות ניתי ‪ .‬ה ה נ ר ׳‬
‫נחר למעיין גל׳ הירוש׳ שהניא‬
‫הדש ‪ .‬ט״ש ולקושייא ב ודאי ליק‪.‬‬
‫רהא איכא קרא אחרינא דרגי העושה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חפ*ז‬
‫שלח לך‬
‫כל שלהו ביכורים ‪ .‬ואולי הוא נמי‬
‫קרא לכל סרי האלמה לכתי׳ הכא ‪.‬‬
‫ועול שאםנררוש כן גני ניטלים א״כ‬
‫תהיה לש ראק ארן סותרפ הכתוב‬
‫כמיש ‪ .‬וריש לסי מיש מחלה גוסה‬
‫לאו ממיםררשיילה ־‪ .‬ומעחה אשובה‬
‫ללבד הרב שבכאן שהיק בע״א קצה‬
‫ממ״ש ‪ .‬ו‪.‬הוא לכי היכי ללרשי׳ גבי‬
‫הלה למעונד שלא תאמר לעיסה א׳‬
‫ימיל אותה כלה‪ .‬ושוב לא ימול‪.‬יותר‬
‫משוס עיסה‪, .‬משו״ה כתי׳ מראשית‬
‫מקצת מהראשית ‪ .‬ה״נ בביכורים‬
‫היייל למלרש •נןקציןו ולא כולו אפי׳‬
‫אשכול‪.‬אא ע״ש ‪ .‬הנה מלבד הרב‬
‫שבכאןלנר׳ שכמגיזו להק׳ לאי הוה‬
‫•‪w‬״״׳ ראשית" הוה משמע ככל‬
‫הראשית חייב להט כהי׳ מראשית‬
‫שאיגו חייב להביא אלא מקצת אע״ש‬
‫׳שאם רצה אין מעכב על ילו‪ .‬ואס‬
‫לתרן רהא כתיב קרא אחדנא ראשיה‬
‫ב מ ד אדמתן ‪ .‬משמע שאינו חייב‬
‫להביא כל הביכודם אלא ראשית מהם‬
‫ששייריו‪ .‬ניכדס ‪ .‬ראי לא ‪ .‬הוליל‬
‫ראשית פ ד אלמסן ‪ .‬א״נ ביכוד‬
‫ארמתן ראשית ל״ל ‪ .‬ועול שאין‬
‫לרטת מראשית שצדן להמא כל‬
‫הראשית וכמו גבי תרומה לכתי׳ בה‬
‫ראשית אנלג ללא דמי‪< .‬מי׳ פ״<ן‬
‫רפאה משי א׳ ‪ .‬ונהר״ש מיש בזה‬
‫‪#‬‬
‫מ״ש‪ .‬ורוק׳‪.‬‬
‫ד״ה‬
‫חיים ‪ -‬צה‬
‫תחמא בשגגה‪ .-‬ועוד להא‬
‫מעיז‬
‫מסקינן‬
‫בהוריות ל״ח‬
‫בעי שגגתו המאת ‪ .‬ממתי בתליה‬
‫והנפש אשר תמשה ניר רמה ונכרתה‪.‬‬
‫כי מ ר ה בזה ‪ .‬והיא מ״ז‪ .‬אלמא‬
‫דמי קראי במיזאיירי‪ .‬וקא לבשוגג‬
‫כך דינו • ובמזיד בכרת ‪ .‬ודוק׳ ‪..‬‬
‫ך׳׳ך‪ ,‬ויהיו בניי במדבר ‪ .‬עי‪/‬‬
‫הראיה הק׳ מהא דאמרי׳‬
‫בגמ׳ אלמלא שמרו ישי שבת אחד ‪•.‬‬
‫וייל להא• דקא הכא ששמרו שבה א׳‬
‫היינו מלהלל‪ .‬אנל לא שמרוה כהיגן‪.‬‬
‫שיצאו ללקוע • וסשומ‪ .‬ומ״ש המדרשוח‬
‫אהדד לדעתי נרור היא דפליגי •‬
‫ולא יצדק חי הרב שהרי כתבו ההוס׳‬
‫במ״ס בהרא לקי״ממ״נ בכס המדרש‬
‫דמקושש אחר ממשה מרגלים‪ .‬ובילקומ‬
‫פ' סנהס איחא גבי צלסחל דמקישש‬
‫בשנה א בכיא לחדש השני היה ‪.‬‬
‫עיש וק״ל •‬
‫ויוציאו אוחו עי היאי־ם וחימא‬
‫להא בציווי נמי כתי׳ רגוה ירגמו גו‬
‫כל המרה מהון למחנה ‪'-:yfb‬ואולי‬
‫ממקושש לא גמרינן רהנראמשמה‬
‫הוא > ואיכא למי׳ מהא נגד‪ :‬הוראת‬
‫שמה• היא ‪ .‬אי לא הוה משכחי׳ לה‬
‫בלוכהא אחרינא ‪ ,‬ומרי הרמנים‬
‫תמוהים במיני‪ .‬שיסור זה מה סיבו‬
‫רהא במינן חון לעיר אפי׳ יהיו בהן‬
‫אלןז מילין ‪ .‬וכלאיתא בסנהלד׳‬
‫למ״ב ‪ .‬ואם כשהיו בר׳ חון לעיר א״כ‬
‫ליכא למילף ממשה לההס במינן מ ן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫למהנה‬
‫ףן‪£‬ץ‬
‫״‬
‫שלי‬
‫סרשי*‬
‫דדם‬
‫לו‬
‫‪.‬‬
‫בנו ממש ‪ .‬ולא אל און ודהן ואבירם‬
‫וזכרחם‪.‬עי׳הרא"ם‪.‬ודבד‬
‫שלא היו ב נ י ו ‪ .‬ואינו כן כ* שלוא לא‬
‫דבריו‬
‫היל׳ בן ששמו א ו ן ‪ .‬וגם יקשה למה‬
‫והסי׳ שדהה‬
‫לא ייחס דחן ואבירם מד שבעיהס ‪.‬‬
‫וכ״כ‬
‫ע״כ ‪ .‬סי ד מ י ראובן מוסב על דחן‬
‫הראש׳ שכ״ה בח׳״חומא ע״ש גס מ״ש‬
‫ראוכן •‬
‫למהנה‬
‫ך״ך;‬
‫רש״י‬
‫במנחוח‬
‫דהכא‬
‫דמ״ב ע״ב ‪.‬‬
‫הם‬
‫הרב הוא סי׳יההיס׳שסנדע״ל‬
‫‪,‬‬
‫ואבירם ואון שהיו‬
‫הרב שעעם שחילק הב׳ קשרים מהג׳‬
‫אע״ס שאינם בניו‬
‫ף״ךן‬
‫שאלו מן החו׳ ואלו מדרבנן ‪ .‬מפשע‬
‫דברי דשיי והחום׳ שם נר׳‬
‫משוס מעלין בקדש ולא‬
‫למה‬
‫‪.‬‬
‫כמבואר שם בדבריהם בשם ר״ח ע״ש‬
‫ואי; להאריך ‪.‬‬
‫‪•.‬‬
‫כלם קדושים‪ :‬ה״ק הרא״ם ‪.‬‬
‫דמעמא‬
‫מורידן‬
‫משנס‬
‫כמו קדושי׳‬
‫לא סי׳‬
‫ה ה י ו ‪ .‬ואין זו קו׳ שא״כ אין‬
‫שהרי לא‬
‫לדבריו‬
‫עמס‬
‫היה צועם גדילה‬
‫וכהונה אהרן מחמח סדישוח העריוח‬
‫ע ד שיאמר כן י ועוד מה עמם לסרומ‬
‫פ ר ש ת קרח‬
‫מ‪5‬וה זו‬
‫מכל‬
‫יוחר‬
‫המצוח ‪ .‬אלא‬
‫הדבור‬
‫אנבואה קאי ששומעים מסי‬
‫רקח קרח ‪ .‬לכאו׳ נר׳ דה״ק‬
‫ואהכי קא׳ רכל העדה כלם קדושים‬
‫ויקה קדח ‪ .‬ולמי לקח אח‬
‫‪.‬‬
‫ך״ך‬
‫עצמו ולא‬
‫הזכיר הכחוב‬
‫שמעו מסי הגבו׳‬
‫וק״ל‪.‬‬
‫מי הוא‬
‫הלוקח ‪ .‬אבל מ ר ב ד הדא״ם נראה‬
‫כאהרן מיהא‬
‫ד״‬
‫ה ויסל וכו׳ לסי‬
‫מ״ש‬
‫רש״י‬
‫שמס׳ דה״ק ויקה אח קדח כלו׳ לבו‬
‫ב ד ש שלח לך דמעשה קרח‬
‫לקחו‪ .‬ומה שיש לה״ק ע״ד עי׳ מהדש״ן‬
‫קדם ניחא מה ששלחו נשיאים אחדם‬
‫ז״ל ואין ל ה א ד ך ‪ .‬כי דבריו ב ד ו ד ם ‪.‬‬
‫לרגל שכבר מחו הא׳ בעדה קרח ‪.‬‬
‫ע׳׳ש‪.‬‬
‫ד׳׳ךן‬
‫אבל לדברי רש״י‬
‫ב; יצהר ולא בן יעקב‬
‫‪.‬‬
‫כאן ק׳‬
‫‪ .‬ואולי‬
‫ל ד נ ד ו נשיאים ראשונים מחו‬
‫באש‬
‫הראיס הצ״ע בזה ולא ידעחי‬
‫הבערה ‪ .‬מ ה י י בקצה ה מ ח נ ה ‪ .‬א י נ‬
‫למה כי דברי רש״י הם מבר׳ וכבר‬
‫בכוונה לא לצה לשלוח הנשיאים‪ .‬כי‬
‫הארכחי בזה בס׳ ויחי בס׳ בקהלם‬
‫גנאי היה להם לישב בלא נשיאים •‬
‫אל החד כ ב י ד י ‪ .‬ימו״ש‬
‫דייה‬
‫בני ר א ו ב ן ‪.‬‬
‫ואע״ג ממרגלים כחי״ כל נשיא בהם ‪.‬‬
‫הכוונה שלא‬
‫ר״ל גדול כמו גבי קרח דלכל איש‬
‫קרי נשיאים וק״ל •‬
‫נחשוב כי בני ראובן שב אל‬
‫סלה‬
‫ונאמר‬
‫שהוא 'שלוא‬
‫שהיה‬
‫ך׳׳ך‪,‬‬
‫בקר ויודע ‪ .‬הרא״ס סי׳‬
‫שכרוח‬
‫ח פ י ן‬
‫חיים‬
‫שלי‪.‬‬
‫שכרות המחלוקת ‪ .‬ולא נהירא אלא‬
‫דייה‬
‫שכרות ממש ‪ .‬והכי איתא במ״ר מה •‬
‫צ‪,‬‬
‫ונו‬
‫והקר נחם איש‬
‫‪,‬‬
‫ט־׳‬
‫הרא׳יכ ‪ .‬ואינו מחוור כ ל ל ‪.‬‬
‫ראה לו׳ בקר ‪ .‬אמר שמא מתוך‬
‫אלא כוונח רש״י שאין והקרנתם מוסב‬
‫מאכל ומשתה אמרו דבר זה ״ ושמא‬
‫והס‬
‫בין כך‬
‫כך יעשו תשובה לכך‬
‫ובין‬
‫נאמר בקר ויודע ‪ .‬א״ל אין לי רשות‬
‫ליננם‬
‫על כל הנד‬
‫ואהרן ‪ .‬שא׳יכ יהיו רננ׳‪.‬מחחוח‬
‫ועוד למה הזר לי ואתה ואהרן שהרי‬
‫נ נ ר הזכירו וק׳׳ל ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫•העלו • כתנ הרא״ס כמו‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ושתינו ‪ .‬עכ״ל ‪.‬‬
‫ך״ך‬
‫* יצועי עלה ‪ .‬ותימא רההיא‬
‫את אשר לו ‪ .‬עי׳ הרא׳׳ס‬
‫פי׳‬
‫דוהקרינ אליו‬
‫הקרנת הקערת ע״ש ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫עכשיו אין לפניו לא אכילה‬
‫ולא שתייה׳ אלא בשבילנו על שאכלנו‬
‫לעיל שהם אחה‬
‫ל עליה הוא ‪ .‬ונר׳ דנ״ל מ ע ר ך מ‬
‫‪,‬‬
‫היינו‬
‫ואין דבריו‬
‫עלית ‪ .‬ונ״ע נמסרשים •‬
‫ואס בריאה חדשה ‪ .‬אולי‬
‫ך״ך‬
‫נכונים אצלי בביאור הכתוב ‪ .‬אלא‬
‫כיון ליישב ל׳ הכתונ דהו׳׳לל‬
‫שכתב אותם אליו לו׳‬
‫ואס תפצה ‪ .‬מאי ואס בריאה דהא‬
‫שאין פי׳‪ .‬והקריב מושב על הכהניס‬
‫מה שיש בעולם הוא דבר‬
‫כוונת רש״י‬
‫שהם‬
‫יקרינו‬
‫אליו‬
‫קרבנות ‪ .‬ולפ״ז‬
‫כלו‬
‫‪,‬‬
‫להקלה‬
‫יהיה והקריב מל׳‬
‫הקרבת קרנן וגם הוא חוזר על הכהן‬
‫שהוא יקריב ל ה ק ל ה ועיזכהב רש׳׳י‬
‫יראי‬
‫כל‬
‫יברא •‪ .‬ולכן פי׳‬
‫שהכוונה נ ח י י ה‬
‫בריאה זו עכשיו הדשה והב; זדברי‬
‫ך׳׳ך‬
‫שאינו כך לאיך יהיה והקריב מוסב‬
‫הרא׳יס מגומגמים ‪.‬‬
‫ותכל תלונותס‪ .‬ותכלה וכו׳‬
‫כמו תלונתם‬
‫‪.‬‬
‫פי׳ דתכל‬
‫על הכהנים ועל‪ .‬הלויס שהרי אינם •‬
‫היינו הכלה והיא ל׳ יחיד דלא כתי׳‬
‫בני הקרבה כ״א הנהנים ולא הלויס ‪.‬‬
‫יחכלינה והחיו׳ היא היו׳ הנקבה ולא‬
‫אלא והקריב היינו על ה ק ל ה שיקריב‬
‫הנוכח׳‬
‫ומי׳פ כמו הלונחם הכוונה‬
‫אותם אליו‪ .‬ולפי״ז יהיה ביאור הכתו׳‬
‫שהוא‬
‫כך והקריב אותם‬
‫פי׳‬
‫חכל‬
‫ל׳‬
‫יחיד שחכלה‬
‫אליו מוסב על‬
‫מעצמה התלונה שלהם ‪ .‬ולכן׳ אמר‬
‫לפניו‬
‫שאע״פ • שכתו׳ תלונתם ‪ .‬אינו ר״ל‬
‫ואח אשר ינחר בו להיות כהן יקריב‬
‫תלונות רבים ‪ .‬אלא כמו תלונתם שהיא‬
‫לשמשו • וניקרינ אליו‬
‫שם דבר בל׳ י ח י ד ‪ .‬ואמר שיש בין‬
‫הקרנה אלא‬
‫תלונתם לתלונתם ‪ .‬שהלוגחס הוא על‬
‫להשווח ניאור והקרינ ליקריב‬
‫תלונה א׳ ‪ .‬ותלונותס היא שם דבר ‪.‬‬
‫הלוים שהוא מקריבן לעמוד‬
‫אוחו אליו‬
‫היינו יכולים לס׳ מל׳‬
‫יש‬
‫ודו״ק ‪.‬‬
‫דהיינו חלונה והוא בל׳ יחיד דהיינו‬
‫תלונה‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשת בהעלותך‬
‫חלונה ‪ .‬אלא שכיון שהיא י שם דבר‬
‫ובילקוט ונססרי זוסאאיתה נ ל כ ד‬
‫חאמר גם על המרובים כיחידה ‪.‬‬
‫רש״יוז״ל וזר לא יקרב אין לי אלא בלא‬
‫ומ״ש רש״י חחלה רחלוגוחם היא כמו‬
‫תעשה נ ע ש ה מ ט ן ‪ .‬אמרת ושמרתם‬
‫חלונחם הייני משום דחלונחס היא‬
‫את משמרת גלולה למקדש שיש עליי‬
‫בל׳ יחיד ‪ .‬אבל‬
‫שומרים ע״נ ‪.‬‬
‫חלונוח בל׳ רבים‬
‫והיה עולה עה״ד שהם ב׳ חלונוח ‪.‬‬
‫ך ׳ ׳ ך ן עבולת מתנה ‪ .‬הרא״ם לחה‬
‫משו״ה קא׳ שגס היא ל׳ יחיד דוקה‬
‫‪ .‬ואני‬
‫לברי הרמב״ן עיש‬
‫כמו חלונהם דהוי שם דבר הנופל‬
‫חמה‬
‫על היהיד וגם לשונה ל יחיד ‪ .‬וזה‬
‫לברים ‪ .‬כי אף אס יהיה•סי כלברי‬
‫כחבהי לפי גי׳ הראיס ‪ .‬אבל בס״א‬
‫הרמב״ן למה לא נלמול מכלל הלבר‬
‫הנוסתא רחלוניחס הוי שם דבר בל׳‬
‫עונש לזר הקרב ‪ .‬ופשוט ‪.‬‬
‫יחיד ‪ .‬ותלונתם היא תלונה א׳ אבל‬
‫ד י ׳ ך ן כחזה החנופה ‪ .‬טי הראיס‬
‫לא ידעתי למה קרא לתלונתם ל׳ יחיד‬
‫חמה ליל חדי קראי להא‬
‫‪,‬‬
‫ומ״מ גירסתינן עיקר ‪ .‬ו ר ו ק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ך‪,‬‬
‫ויאמר ה׳ אל אהרן ‪ .‬עי׳‬
‫הרא״ם‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דרשי׳ ליה מדכחי׳ שנה בשנה כמ״ש‬
‫י־ש״י‬
‫פ׳‬
‫ראה עיש ‪ .‬ולינ דלק‬
‫‪,‬‬
‫הם‬
‫דפטגתא היא בהדייא גמיש בכודוח‬
‫בילקונ! מהמדרש דאמרו כן על סדשה‬
‫דכ״ז דאיכא מאן דדדיש דנאכל ליום‬
‫זו ‪ .‬ובספרי שלא הזכירו זה משום‬
‫מדחזה התנופה ודליש שנה בשנה ‪.‬‬
‫איכא למעוטי‬
‫אזיהו שנה שנכנסה בהברוהיה ט״ש ‪.‬‬
‫מקרא חכרון דענין א׳ הם ‪ .‬אלא‬
‫ואיכא מאן דדריש לה משנה בשנה‬
‫דאשי׳ הך פרשה בתרה ליכה למיגמר‬
‫דנאכל ליום ולילה ‪ .‬ואע״ג‬
‫דרשיי‬
‫מינה דלמשה נאמר מהך קרא גוסיה‪.‬‬
‫סי הכא כחד מיד ובסי ראה כבר‬
‫למלקא׳ התם כאשר לבר ה׳ ביל‬
‫סלוגחיה אין קסידא ‪ .‬כי כן דרכו‬
‫משה משמע שלא לבר ה׳ שתהיה‬
‫נ״ל‬
‫דודאי‬
‫האי‬
‫ודברי‬
‫פרשה‬
‫רש״י‬
‫שהוא‬
‫לוחה דבריו־ בעלילות‬
‫‪,‬‬
‫של רש״י בכמה דוכחי ‪ .‬וזה‬
‫הכהונה לאהרן אלא עי׳ משה ‪ .‬ואם‬
‫ברור ‪ .‬ו ק ל ׳ ‪.‬‬
‫ס׳ זו האחרונה נאמ׳ לאהרן הרי‬
‫פ ר ש ת חקת‬
‫נאמר לאהרן עצמו שיהא הוא הכהן‬
‫ללנן מקבל כל אותם המתנות ‪ .‬וגס‬
‫התם כתי׳ את רמס תזרוק ואת חלבם‬
‫תקטיר ‪ .‬וזו עבודת הכהנים ו ר ו ק ׳ ‪.‬‬
‫ךי׳ךן‬
‫וזר לא יקרב עי׳ הראיס‬
‫ך״ך‬
‫חקת זאת ‪ .‬ע י‬
‫מסשוק אח‬
‫‪,‬‬
‫הראיס הק׳‬
‫משססי‬
‫וכו׳‬
‫וכחב וי״ל וכו׳ ובאמת שחי הרב לא‬
‫‪,‬‬
‫נתבאר‬
‫חפץ‬
‫פרשח‬
‫חיים‬
‫ח?ס‬
‫צז‬
‫נחבאר לי שאם כיון לו׳ דבהך קרא‬
‫והשמירה וילמד א מסבירו אבל אס‬
‫בחרא דושמרהם למה נכהבו שניהם‬
‫טעם לו׳‬
‫לחרוצי‬
‫דקרא קמא‬
‫הוא על כללוח התו׳ אין‬
‫הו״ל‬
‫את המצוחתעשו ואח המצוה חשמורו‬
‫ראם חקים ומפפסים‬
‫ותעשו ‪.‬‬
‫הקים ומשפעים ‪.‬‬
‫הכי‬
‫‪,‬‬
‫ובפשיעוש‬
‫קאי אכל המצח למה‬
‫אלא‬
‫את המצות תשמודו‬
‫אכל ק״ל‬
‫ריש ס‬
‫על מ״ש הרא״ם‬
‫‪,‬‬
‫הוצרך לו׳ קרא דושמרהס רהא בקרא‬
‫בהקהי דאת מצותי השמורו לאו כקיום‬
‫קמא כחי נמי שמירה ועשייה ועוד‬
‫בהריה ועשיתם‬
‫‪,‬‬
‫דהא כתי'‬
‫המצות‬
‫שמא שזה פשיס‬
‫אוחכ‪ .‬אלא אחא ללמוד ע״מ לשמור •‬
‫אף להינוקוח ‪ .‬ומ״מ מה בנר׳ מדנרי‬
‫ומאי קו הא שמירה ועשייה ב' עניינים‬
‫הרב דלצפון א׳ שמירה ועשייה חרא‬
‫כ ל ראשון‬
‫למה‬
‫היד! בדרך‬
‫היא ‪ .‬אינו מחוור בשיט דבהכי נא‬
‫פליגו לישני‪ .‬אלא דל׳ א׳ לא ניחא‬
‫‪,‬‬
‫הם ושמא ההיא אהייא‬
‫‪,‬‬
‫לדעה הראיכ דענין א׳ הם ורוק׳‬
‫דייה‬
‫הל‬
‫‪ .‬עי׳‬
‫אלעזר‬
‫הראיס‬
‫לוי כלשי; אחרון משוס דא״כ לינהוב‬
‫כהב אבל במס יומא וכו׳‬
‫קרא דושמרחס ל י ו ד ‪ .‬אבל בזה מודים‬
‫בין כ פ ר י‬
‫ד שמירה להוד ועשייה לחוד והלרא‬
‫קי הרב לדוכחה ‪ .‬אבל הניל להרץ‬
‫‪,‬‬
‫דבקרא דמצוחי חקהי ודאי‬
‫דהוייא‬
‫‪,‬‬
‫ולא ידעהי מה הפרש יש‬
‫למס׳ יומא דמ״ד‬
‫לכהן‬
‫הדייט קא׳‬
‫בהדייא דמ״ב‬
‫נמי לדורוח‬
‫אף‬
‫והכי מוכח ההם‬
‫דפריך בשלמא למ״ד‬
‫על מציה השכליוה והשמעיוח וא״א‬
‫בכהן הדיום שפיר אלא למ״ד‬
‫ל פ פי אחר וכן בקרא זהכא ‪ .‬אבל‬
‫מ נ ל ן ‪ .‬פירש״י כפיר דכיון דלא קבע‬
‫בפי בחקחי וכי ואח מצוחי איא לס׳‬
‫ליה קרא בהדייא כגן או כהיג כל‬
‫דקאי על ב׳ חלקי המצוח‪ .‬דא״כ למה‬
‫נשרים בה ‪ .‬עכ״ל ‪ .‬ואולי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הפרידה הכהוב זה מזה • דאמר אס‬
‫יחקהי‬
‫הלכו ואח‬
‫והשמירה א'‬
‫נר‬
‫‪,‬‬
‫ש‪:‬יא‬
‫מטחי דההליכה‬
‫ע״ס גפל בדברי הרב ז• ל ‪ .‬וק״ל ‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫והניח ‪ .‬עיי י הרא״ס‬
‫יטא‬
‫שההליכה‬
‫עיקר ‪ .‬וכ״כ הש״ח ‪ .‬אבל‬
‫שהזכיר אח״ך‬
‫לא ידעהי היכן פי׳ רשיי כן ט לא‬
‫והול״ל אס בהקהי‬
‫הש״ס ‪ .‬ומה‬
‫ה; ‪ .‬וכ״ש‬
‫העשייה‬
‫ועשיזס איחס •‬
‫כהגיס‬
‫בניג‬
‫נזכר‬
‫דב״ז‬
‫בטליה‬
‫ומצוהי השמורו ‪ .‬אלא ודאי ב׳ עניינים‬
‫שלמדונו בביח הספר‬
‫הם‪ ,‬הלימוד והקיום ‪ .‬וכן יקרא דאה‬
‫אחרוה היינו שבכל סרה היו מערבין‬
‫משפטי העשו ואח חקהי חשמרו אס‬
‫בה משל משה ־ ודב״ז לא נזכר בשום‬
‫הס על ב׳ חלקי מצוה ניחא שחילקם‬
‫מקום כלל‪ .‬וראיחי להדר בעחי״ע פ״ג‬
‫והזכיר‬
‫בכל‬
‫א׳ עניז אי העשייה‬
‫הוא דלפרוח‬
‫דפר׳‪ :‬כהי דצדעה הר״ש והרמב״ס‬
‫הקח‬‫דמשל החיל היו מקדשים ‪.‬‬
‫דס״ל‬
‫תמה‬
‫חיים‬
‫סל‬
‫חמיהה‬
‫סרמג״ן‬
‫ומ״מ לסי מה שהבין הרב ק ׳ ‪ .‬צ״ל‬
‫עצומה ‪ .‬ונ״ל שהוק״ל להרמג״ן ז״ל‬
‫דהאי הכהנים מקדשים ממנו היינו‬
‫מה שהי! רש״י דאי מקרא מפקיכן‬
‫מזין ממט ‪ .‬ואני חמה רהרמב״ם‬
‫לה במשא נמי ליסמא ‪ .‬עוד הוק״ל‬
‫גופי‪ :.‬בל׳ החוס׳ בסי׳ המשנה שבהר‬
‫כי מן‬
‫הידוע שהשריש לגו הרמב״ם‬
‫המשחה לפרוח אחרוה כהניס מקדשים‬
‫ז״ל כי מעולם לא‬
‫מ מ נ ו ) ע ס ד ב ל א ה ׳ בחיבורו אינו גורס‬
‫בדבר שבאה בו הקבלה למ״מ ‪ .‬והיאך‬
‫בחוש׳‬
‫כגי׳‬
‫המשנה פ״ש( והדבר‬
‫כאן סליגי אי הוי הלכחא ‪ .‬וחי דסריך‬
‫ברור‬
‫שמה‬
‫שפי׳ הר״ש והרמב״ס‬
‫בחד הכי ורע״ק עובר במעי אשה‬
‫דמשל החיל היו מזין הייט אהא דקא׳‬
‫עמא מגליה ‪ .‬וחי דמאי קו ומהי‬
‫החם מכל החעאיח שהיו שם ‪ .‬דהיינו‬
‫תיחי לעהוריה ‪ .‬דניון דקרא דע״ס‬
‫מכל הפדוח שנעשו מימוח עולם ‪.‬‬
‫השדה לא מייתר עייש ירפ״י נתכוון‬
‫והא דקא׳ הכא דמהר המשחה היו‬
‫ליישב זה ולכן נ ר ד‪:‬ך סי הסוגייה‬
‫מזין היינו מאפר סרה שעשו קודם‬
‫דמעיקרא ס״ד דגולל ומסק לרע״ק‬
‫לזו שנשהייר ממנה בהר המשח׳ אבל‬
‫מדאורייתא יא‪:‬כי סריך ורי״ש מגליה‬
‫מכל הסרות לא היו יכולים למצוא‬
‫ומסיק דהלכתא גמירי לה ‪ .‬וכיון‬
‫אלא מאוחו ששמור ב ח י ל ‪ .‬אבל בהר‬
‫דאתייא הלכתא להכי ודאי דדע״ק‬
‫המשחה לא היו נותנים אלא אוחה‬
‫גמי לא סליג וקרא כששכרה‬
‫הוא‬
‫ששורפין ע כ ש י ו ‪ .‬ואע״ג ראותו שעשו‬
‫ואסמכתא בעלמא קא׳ והשתא ניחא‬
‫בההמ״ש בפרה א׳ א״א שיכלה שהרי‬
‫דסריך לרע״ק מג״צ דעובר עמא ‪.‬‬
‫לא מזין ממנו כלל אלא עומד לפרות‬
‫ולא ממעעיגן ליה מע״ך השדה ‪ .‬גס‬
‫אחרות ‪ .‬אולי לאחר שכלה אותו של‬
‫בחידושי הרשב״א תמה תמיהה זו עיש‬
‫משמרז היו מזין משל הר המשחה ‪.‬‬
‫מ״ש ‪ .‬א״ג הכי סי׳ ורייש ‪ .‬כלו׳ רי״ש‬
‫נשלו‬
‫דלא דריש גמי גולל ודופק טעמו משוס‬
‫בחיל ‪ .‬וזה‬
‫דהלכה היא ‪ .‬וא״צ שים אסמכתא ‪.‬‬
‫בפי׳‬
‫ליה‬
‫א״נ‬
‫אחד שעשו‬
‫הפרה הב׳‬
‫הנשאר מהא׳ והניחוהו‬
‫מוכרח‬
‫רבד‬
‫לדעת‬
‫רבינו‬
‫‪,‬‬
‫באה המחלוקת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ורש״ק‬
‫ס״ל‬
‫דאפי״ה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫עבדי‬
‫‪ .‬ובזה יתיישבו דברי רש״י‬
‫אסמכתא ‪ .‬והשתא עיקר קרא לרעיק‬
‫בחימש שאינם סיתרים לדבריו דיומא‬
‫אצשריך להא‪,‬דדרשי׳ בס׳ כ״ג כל‬
‫ד״ד‪ .‬כמו שהבין הרב‪.‬וצריך להחיישב‬
‫אשר יגע ‪ .‬זה המאהיל על המת ‪.‬‬
‫בזה ואין פ נ א י ‪ .‬וק״ל ‪.‬‬
‫וזהו שכתב הרמב״ן ומפני יתורו עשו‬
‫המשנה‬
‫רייך‪,‬‬
‫על פני השדה • עי׳ הרא״ס‬
‫בי מדרש ‪ .‬וכך אמדו בנזיד ‪ .‬כלו׳‬
‫חיים‬
‫סרשת הקת‬
‫צח‬
‫דדרשא מזיר הוי מל רש ‪ .‬ולא כמו‬
‫לרע״ק הוי דרבנן קשה חרסי‪.‬יזדא ‪.‬‬
‫שחשב הראיס דבנזיר הוי סשושו דליחא‬
‫אמאי לא ג ע י קרא למאי אחא ‪ .‬והי‬
‫דסשוטו‬
‫מאי קא דלרי״ש הלכהא גמירי לה‬
‫לדעה רבוחינו הוא כסירש״י דקאי‬
‫מי הכריחו לכך נימא דגכ הוא הוגר‬
‫גוסיה‬
‫דהרמבין‬
‫כחב‬
‫‪,‬‬
‫אנג״עה ‪ .‬ואיך סתר דבריו בתוך כדי‬
‫דמדרבנ; היא ‪ .‬ואיך יחכן דרע״ק‬
‫‪,‬‬
‫שדרככ מקיא קא מפרשינן דמדרננן‬
‫מ״ג סי לא ידעתי מ ה ו ‪ .‬והמביאו‬
‫וקרא אסמכהא בעלמא ‪ .‬ורי״ש כלא‬
‫להרמב״ן ז״ל לזה הוא דאי מקראי‬
‫נמצא זכר להס ברבדיו כצל נפרש‬
‫מידריש גולל ודוסק ‪ .‬א״כ למה אין‬
‫מדאורייהא והלכחא ג מ ד י ‪.‬‬
‫דיבור ‪ .‬גס מ״ש הרא״ס שהרי ב פ ר‬
‫‪,‬‬
‫פהס‬
‫על ביאת מקדש ואין‬
‫אחמהה ‪ .‬יציבא בארעא וגיורא ‪3‬נמי‬
‫הנזיר מגלח ע ל י ו ‪ .‬אלא ודאי שהיא‬
‫כמייא ‪ .‬ילכאו׳ היה ג ר לפ׳ גמו‬
‫הלכה ‪ .‬וכל דבר שאינו מפו בהירה‬
‫‪:‬פירשנו נ ד ע ה מ מ ב ״ ן דהכ׳ס ר‪,‬א‬
‫דאורייתא אין הנזיר‬
‫יהיב עעמא אמאי לא אכמיך גולל‬
‫וזה ראיה מכרהת‬
‫ודופק רי׳׳ש אקרא כרמ״ק ‪ .‬דמלשון‬
‫לדעתו ז״ל ‪ .‬ובזה נבוא ליישב דנרי‬
‫הברייתא משמע דלית ליה הך אסמכתא‬
‫הרמביס זיל כסובר דסומאת גולל‬
‫עד‬
‫עליו‬
‫חייבין‬
‫אע״ס‬
‫שהוא‬
‫מגלה‬
‫עליו‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וקא׳ דאיהו לא סיל מדרגגי‬
‫ו־וסק מדרבנן וקרא אסמתא בעלמא ‪.‬‬
‫דעכד‬
‫וכן מ ט א ר בדבריו ס״ה דעומאה מת‬
‫זה רחוק מאד שיעשה השיס מחלוקת‬
‫דין יא ע י ש ‪ .‬וראשונה נאמר שהכריח‬
‫חדשה בקישייה הלישה ‪ .‬ואפשר לבכי‬
‫רביגו לו כן ולא כסשט הכוגייא הוא‬
‫פריך דבשלמא רע״ק דשי׳ל דמדרבנן‬
‫מ ט ׳ בדבריו סיג שנהב שס גבי רביעיח‬
‫היא ואסמכוה אהאי קרא ‪ .‬ניחא‬
‫דס ג׳־כ שהוא מדים ‪ .‬והוכיח הוא‬
‫דגזרו במגע ובאהל ולא במשא משים‬
‫הנזיר‬
‫דאסמכי מילהייהי אמאי דמכמע בהאי‬
‫מגלה עליה ולאי אינה דין חורה ‪.‬‬
‫קרא דאיירי במגע ובאהל ‪ .‬כמיש‬
‫לפיכך אני אומר כל‬
‫חוס׳ בחולין דקכ״ו‪ .‬אלא לרייש דלא‬
‫מומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה‬
‫דריש הא׳ אכמכהא כלל ‪ .‬אי נימא‬
‫דין חורה עכ״ל • ופנה בגולל ולופק‬
‫דמדרבגן היא א״כ הי״ל לגזור אף‬
‫בסכ״ג לאין הנזיר‬
‫ומגיל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זיל ממס הדבר דכיון שאין‬
‫וסייס וכחב‬
‫נחנאר‬
‫להלייא‬
‫לה אה אלא הלכחא ‪ .‬אגל‬
‫‪,‬‬
‫בשמא ‪ .‬וע״כ מדאורייהא‬
‫מגלח עליה ‪ .‬ואיכ אינה לין ח ו ר ה ‪.‬‬
‫ומסיק דהלכתא היא והכי גמירי לה‬
‫‪,‬‬
‫דלמשא לא ‪ .‬א״נ לרעיק‬
‫אלא שיש לתמוה נסיגייח השיס לקה‬
‫ו ד י ש גויר הלכתא גמירי ליה ‪ .‬לאי‬
‫נהדייא‬
‫ראיה ליה האי אסמכתא ניחא שחלשו‬
‫מיל‬
‫פרשת‬
‫רזיל האי גזירה והשמיטה על הכתוב‪.‬‬
‫חיים‬
‫חקת‬
‫ומזה מי הנדה ‪ .‬עי׳ הראיס‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫אבל לרי״ש כיון דליכא בהו אסמכתא‬
‫העלה שהנוגע במיה שיש בהם‬
‫מאיזה מעם גזרו עליו בחנם ‪ .‬אלא‬
‫כדי הזאה משמא בגדים שעליו‪ .‬והציע‬
‫שזה אינו נכוןדגזרו עליו משיסדדמי‬
‫על רש״י שנתב בהיסך ‪ .‬והנה נעלם‬
‫לקבר ‪ .‬אלא דאכתי איכא לאקשויי‬
‫ממנו ז״ל מ״ש התום׳ ביומי! די״ד דיה‬
‫דריס הך‬
‫כובדי רש״י ע״ש ‪.‬‬
‫דרי״ש לא‬
‫מנליה לשים‬
‫אלא ‪ .‬שהעלו‬
‫אשמכתא דילמא איהו נמי וריש ‪.‬‬
‫גם מדברי הרמב״ם אין עעמו כעעכ•‬
‫אלא דעיקר קרא לעובר אתא ‪ .‬רהא‬
‫הראיס רמזה "קאי אתרוייהו‪ .‬אלא‬
‫גם רע״ק דריש לה לררשא דנזיר פ ׳‬
‫כמ״ש‬
‫מרין שם הגוגע טמא שאיי‬
‫כ״ג ואפייה עביר מינה אשמ ושמא‬
‫אפשר שנא יסיע ‪-‬והוי ננישא ‪ .‬ועיש‬
‫סייר ה‪:‬׳׳ס דמדאתא רע״ק לאדטרי‬
‫ותבין ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫האי אסמכתא ואי‬
‫רי״ש גמי מודה‬
‫ך״ך״!‬
‫והנפש הנוגעת ‪ .‬ולפי״ז יהיה‬
‫פ כג׳ ‪.‬‬
‫ביאור הכתוב שיי; אס ממא‬
‫אלא משמע דבהא גמי פליג רייש‬
‫מת הזה נ ג ע בטהור ‪ .‬ובין אם הנפש‬
‫הו״ל לאדכורי דרשא‬
‫אדרע״ק‬
‫לא‬
‫העהורה נ ג ע ה בעמא יממא ע ד הערב \‬
‫מסמכינן ליה כלל ‪ .‬דהלמ״מ הוא ‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫וזה פשע הכתוב לדעתי • •וראיתי'‬
‫גס אמין בחידושי חולין תמה בזה ‪.‬‬
‫להרא״ם דל כתי דבספרי דרשו הני תרי׳‬
‫ועדיין צ״ע ‪ .‬וה׳ יאיר עיניגי בתורתו‬
‫קראי קמא לאדם בכלים שנטמאו במתי‬
‫ו ע י מ״ש מהרשין זיל ‪.‬‬
‫וקרא בתרא לאדם באדם ‪.‬ואני תמטי‬
‫אכי״ר ‪.‬‬
‫וס״ל‬
‫ד‪0‬יר‬
‫דגולל‬
‫‪,‬‬
‫ידופק'‬
‫‪,‬‬
‫יעו״ש ‪.‬‬
‫דמל' ספרי נ ר להרייא דהאי דרשא' *‬
‫‪,‬‬
‫וחעאו ביום הד ‪ .‬כוונתו‬
‫מבחלל חרב נ פ ק א ' ‪ .‬חרב י־ ה י י הוא•‬
‫שאין פ י וחעאו הוא כמו‬
‫‪1‬‬
‫כחלל ‪ .‬שכך אמרו שם לפי שהיא ־‬
‫וה״ק שיחעאני ביום‬
‫אומר יחלל חרב למדנו על"החרב׳‬
‫וחעאי ל הזאה‬
‫שהיא טמאה עומאת ז׳ ־‪ .‬הגוגע בה‬
‫‪ .‬והוא יתר‬
‫ממא מומאת ד ויכו אלמא רכל האי‬
‫הגי וביום הז ‪ .‬ולכן‬
‫דרשא מיחלל חרב נפקא ‪ .‬וחרב הרי‬
‫פי׳ שפי' יחטאו הוא שע״י שיזה עליו‬
‫הוא כחלל ‪ .‬והיה לשאר כלים ‪ .‬ואיל‬
‫ביום הגי וביום הזי ‪ .‬אז וחשאו ‪.‬‬
‫דמהן‬
‫ילפי אלא חרב‬
‫כלו יםהר אז ביום זי ונגמר עהרתו‬
‫ממש • וטלה כתב קרא דהנוגע בה‬
‫ולא ביום ה ג אע״פ שהוזה ג״כ בו ‪.‬‬
‫טמא ז ‪ .‬אבל פאר כלים לא שמעני‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫ציווי והזה ‪.‬‬
‫‪ .‬וא״כ יהיה‬
‫הד‬
‫‪,‬‬
‫שיזה עליו ביום הזי‬
‫דהכתיב ביום‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יין*‬
‫•‬
‫‪,‬‬
‫קרא לא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אלא מקרא דהנא הא ליתא דבקרא ‪.‬‬
‫דבחלל‬
‫חפ״ן‬
‫דבחלל חרב‬
‫הכחוב‬
‫חח‬
‫פרשת‬
‫דרשו בספרי וול׳‬
‫ודו״ק ‪.‬‬
‫דייה‬
‫ולימד על החרב שמעמאה‬
‫מוחאח ז׳ ‪ .‬והגוגע‬
‫חיים‬
‫בא‬
‫בה ע מ ו ז'‬
‫‪,‬‬
‫צט‬
‫‪.‬‬
‫יען וכוי מה שהאריך הרא״ס‬
‫בזו כ ח מ ו בפי שמוח‪ .‬מ״ש‬
‫הא למדנו לכלים ואדם וכו׳ ‪ .‬ולכן‬
‫באורך ‪.‬‬
‫דבר ברור היא דקרא רוכל אשר י ג ע‬
‫דרך‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫האחרים‬
‫וכו‬
‫‪,‬‬
‫ועיי‬
‫בו הא דריש לה בסוף ענייגא ההם‬
‫הרא״ם ‪ .‬ואולי להגיד רשעו‬
‫בשסרי למעועי עמא מח שאינו מעמא‬
‫בא הכהו כי אך כי היה ע מ ס הארון‬
‫במשא אלא דמעיקרא' בעי למדרש‬
‫לא ירא אלהים ‪ .‬ובא להלחם עמהם ‪.‬‬
‫מקר‪4‬י אחריני כל מא• דהוה ס״ד‬
‫ודו״ק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫למיררש מהאי קרא כי היכי דליהו*‬
‫על כן וכו יכחב הרא״ם‬
‫ך״ך!‬
‫‪,‬‬
‫קרא יתירה למאי דרריש בחר הכי י‬
‫שההר של ע ר נ ע ח ק ממקומו‬
‫ושו״ר להרב מש״ל פ״ה דהל׳ עומאת‬
‫ונדבק עם הר מואב ‪ .‬ולא הבנחי‬
‫מת השיג על הראיס בזה ע״ש ואין‬
‫עצמו הר מ ו א ב ‪.‬‬
‫להאריך ‪• .‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ויתמת‬
‫שם ‪.‬‬
‫דכחי אח המואבים היושבים‬
‫‪,‬‬
‫בער ‪.‬‬
‫הרא״ם‬
‫ופי' הכחו' כך הוא שההר של אמוריים‬
‫והחס ממשהילפינן להולא‬
‫נמה ממקומו כדי לשבח בהר מואב‬
‫מ א ה ק ‪ .‬דבאהרן לא ברירא לן לקאי‬
‫שהוא ע ר • ולא‬
‫ש ש ה נכדיה ל נ ד‬
‫אמיתה אלא אקבורה קאי שעלה נהר‬
‫אלא שנעה כ ד לפכח וכך עשה שישב‬
‫ההר ע״פ ה׳ ‪ .‬ולא מפרשינן ליה הכי‬
‫ונשען בער שהוא גבול מואב ‪ .‬וכ״פ‬
‫דקאיגם לאחריו ־‪ .‬אלא בתר דאשכחן‬
‫רש״י בברכוחוז״ל ההר שבעבר העמק‬
‫השיגו‬
‫נשה ונתפשע לצד חבירו ההר אשר‬
‫‪,‬‬
‫הכי במשה ‪ .‬גם‬
‫עי׳‬
‫דהר של ע ר הוא‬
‫מהרש״א‬
‫בזה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫לצד ע ב ר מואב ושם א ק מואב ע ר‬
‫׳ך‪ ,‬פעמיים ‪ .‬עי׳ הרא״ס הק׳‬
‫ע״כ ‪ .‬גס‬
‫הרב חזר בו בהוך כ״ד‬
‫רש״י אהדדי ‪ .‬וגר׳‬
‫ופי כמ״ש יעי״ש ‪ .‬זמה שהק׳ הרמ״ז‬
‫דליק לאלילי לא בא לכלל כפם לא‬
‫ז״ל במ״ש רש״י שהקרנוח היו בהר‬
‫הוציאה‬
‫‪.‬‬
‫'דברי‬
‫היה נדמה לו׳‬
‫שמה שלא‬
‫‪,‬‬
‫האמורי‬
‫והמערות בהר‬
‫מיאב‬
‫מפני שצדך הכאה •ולחדש דבר זה‬
‫דאדרבא איפכא מסחבראדכיון דבעלי‬
‫מדעחו ‪ .‬אלא הי״ל להסחפק דילמא‬
‫העצה‬
‫פשימא שבהר‬
‫אינו זה הסלע שעליו נצסווה ‪ .‬שהרי‬
‫שלהם יעשו כך ‪ .‬ובהר מואב הוא‬
‫לא היו מכירי; אותו ‪ .‬ומה שהביאו‬
‫שהיו הקרמח‪ .‬וכשנזדעזע הר האמוד‬
‫‪.‬‬
‫בהר מואב‬
‫לכלל כעס‬
‫הוא מ״ש דש״י כא;‬
‫הס אמודס‬
‫לצאח לקראת יש׳ פ ג ע‬
‫שכגגדו‬
‫סרשת‬
‫חיים‬
‫חקת‬
‫שכגגדו נכנסו הקרנות לתוך הנקעים‬
‫האריך בזה והחלה הכריח שימח רש״י‬
‫שבהר האמורי וצ״ע ואי לאו דמסחסינא‬
‫מעובדא דגבעונים ‪ .‬ודחה כל תשוטס‬
‫מיקר‬
‫הרמב״ם והרמב״ן ע ד שקיים שימח‬
‫עכ״ל ‪ .‬ודבריו מגומגמים כי לא עשו‬
‫רש״י‪.‬ואח'זהוק"למפסוק דלא היחה‬
‫לס׳ ר ש ״ י ‪.‬‬
‫קריה ו ט ע׳ש ‪ .‬והנה כל חי׳ הרב‬
‫אלא מקודם געשו או כך גבראו שהרי‬
‫אינס‬
‫רשיי כלל‬
‫הקרגותלא היו מישים אותם האמורים‬
‫שהביא הרב גוסיה ב ס שוססיס דס״ל‬
‫קא׳‬
‫דבז' אומיח שבתוך א״י אף שקבלו‬
‫דהם עשו המערוח ש״ס דהחם לא‬
‫עליהם ז מציח אין מקגלין אוחם ‪.‬‬
‫ס״ל כלל שאוסן ה ד ג ח ם היחה ט״י‬
‫אבל שסה בס״ע היא אבל אין תירוצו‬
‫הוזכר שם‬
‫ז״ל מחוור כלל ‪ .‬חדא ‪ .‬דיים מוהר‬
‫שוס קינוח אלא ע״י שהושוו ה ה ד ס‬
‫מן הדין היה לקבלם חלילה שירצו‬
‫לסניהם ונהמעכו בתוך ה ה ד ס מ״ש ‪.‬‬
‫להורגם מסכי שרימו‪ .‬אסו מאן דמשקר‬
‫אבל לסי המדרש ורשיי מיחחם ע״י‬
‫חייב מיחה ‪ .‬ורש״י שאין אדם נחסם‬
‫מיום‬
‫על צערו ולא נכנסו לדבר אלא מהמת‬
‫ולמדו רז״ל לו׳‬
‫יראה ועוד כיון שהגבעונים באו לקבל‬
‫שהנקעים היו נ ה ר מריב כי ל׳ הכחו׳‬
‫ז חצות‪ .‬איך א״ל יהושע אולי בקרבי‬
‫מוכיח כן דכחי׳ אשר נסה לשבח ע ר‬
‫אתה יושב ואיך אכרות לך ברית ‪.‬‬
‫מואב • ועי הם אשר‬
‫ומה בכך כיון שבאו לקבל ז״מ ‪ .‬וזה‬
‫ישב זב״ז והיה צריך ישיבה ע״כ דהיינו‬
‫קושי גדול בעני לדעת הרב ז״ל ‪.‬‬
‫היה להם‬
‫ואולי תתלה לא אמרו שיקבלו ז׳ מצות‬
‫ונשמנו לגבול‬
‫מד אח״ך‪ .‬ועוד כי מה היתה תלונת‬
‫מואב ‪ .‬א״כ הקרנום בהר האמורי‪.‬‬
‫יש מל הנשיאים כיאה בשביל הרמאות‬
‫משו‬
‫הרי לא ד מ ו כ״א לנשיאים ומה להם‬
‫השמים בלבם‬
‫בתגר זה ‪ .‬ע ו ד אני תמה על הרב ז״ל‬
‫כ ד להמיסם‬
‫הוא חחלה דחה הי הרמב״ס‬
‫הייתי מגיה כן ברש״י ‪ .‬וכן‬
‫האמוריים שום מערות‬
‫בחנם ־ ואע״ג דבש״ס דברכות‬
‫שנכנסו הריס זב״ז ולא‬
‫שהיו‬
‫אוחם קרנות‬
‫בדאח‬
‫םעולס ‪.‬‬
‫ונשען לגטל‬
‫ונקעים‬
‫הקרנות שהיו חלויים ולא‬
‫מקום משען וישיבה‬
‫אף אס‬
‫ועוד כי‬
‫המערות ‪.‬‬
‫לעשוחס‬
‫נחט מן‬
‫בהר‬
‫בהם ‪ .‬כשם‬
‫האמודים‬
‫מואב‬
‫שנחנו‬
‫בלבם לכוונם‬
‫‪,‬‬
‫מםנימיס‬
‫לדברי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כי‬
‫שאמר‬
‫‪,‬‬
‫שיושבי‬
‫גבמין‬
‫דימו‬
‫שאין‬
‫נגד הקרטה ‪ .‬ובילקוע איזה הר נ ע ה‬
‫סוחחיס בשלום כי הוא דבר רחוק לו‬
‫אצל זה אותם שהיו שיניים שיניים נמו‬
‫ששממו המלחמה ולא בקשת השלום‬
‫אצל אלו שעשויים מטרוח‪ .‬וט״ש וק״ל‪.‬‬
‫והנה מענה זו הסול גס עליו איך‬
‫אעברה ב א ר צ ך ‪ .‬הרא״םז״ל‬
‫שמעו שקבלו עליהם מס וסבדוח ולא‬
‫ד״ך״‪,‬‬
‫שמעו‬
‫‪,‬‬
‫פרשח‬
‫‪£)n‬״‪l‬‬
‫חיים‬
‫‪r‬‬
‫‪p‬‬
‫ק‬
‫שמעו שלא קבלו ע ז ‪ .‬ועוד חימה לדבריו‬
‫לקרות להם שלום ‪ .‬אבל ללעח רש״י‬
‫למה הוצרך להשיב על הקושייא שהק‬
‫אפי בשלום‬
‫ח ׳ מצות אין חייבים‬
‫שמההיא דירושלמי •ההיא קודם שנכנסו‬
‫לקרות להם אלא כאשר יבואו מעצמם ‪.‬‬
‫רז׳‬
‫מצוח‬
‫וביריחו והטי בקשו מהם אנשי יריחו‬
‫ועו״ק ‪.‬‬
‫דהרמבין‬
‫העהיק‬
‫בלשון‬
‫וגם שהיו להם לחם ועבדות ‪ .‬ולא‬
‫הירושלמי‬
‫וזיל יהושע בן נון קיים‬
‫אמרו להם שיקבלו ז מצות ‪ .‬ולכן לא‬
‫סרשה זו ־ מה עשה יהושע היה שולח‬
‫שמעו להם יש׳ לו׳ להם שאם יקבלו‬
‫הילך‬
‫ז׳ מצות יטהוס ‪ .‬ולכן הגנעוגיס לא‬
‫‪,‬‬
‫ידעו כי אס היתה רצונם לקבל (״מ‬
‫מדקא קייס הס׳ הזאח משמע דמטוה‬
‫היו מניחים אותם כי לא נודע דב״ז‬
‫שנכנס‬
‫כלל לשום אדם ‪ .‬וכן לקו׳ כהקכ־ט‬
‫היה עושה כן לכל מירועוד הימה אם‬
‫מל׳ היחש׳ אפשר שהרב לא הוה גרים‬
‫עונש הגבעונים היה מסגי שרימו א״כ‬
‫בל׳ הירוש'‪ .‬אבל כל שאר הקו׳ עדיין‬
‫אזדא לה ההכרח שהכריח לעיל שישח‬
‫קשים ‪ .‬וראיתי להרג בעל לת״מ פיו‬
‫רש״י מיונאי גבעון והא׳ ולפ׳־ז אין שוס‬
‫דה״ל מ ל כ י ה ‪ .‬ת מ ה על הראיס ממ׳־ש‬
‫הכרח כלל דעונש הגבעונים היה מפני‬
‫עוד הקשה הראיס עיד הרמב״ן מל‬
‫שרימו‪.‬ולעולם במלחמה מצוה הכהו׳‬
‫ספרי דקא' במלחמת הרשות הכתיב‬
‫מדבר • ועו״ק כי מה שהקשה •מרן א‬
‫מ ד ב ר ‪ .‬ילפי׳ הרמב״ן בומאיקמיל ע ש‬
‫דלא היחה קריה; ‪.‬לא היה צריך לכל‬
‫וכבר חי׳ הלימ אך לדעח הרמביס‬
‫מה שהאריך‪.‬ובפשימוח איכא נחרוצי‬
‫ודאי ק ‪ .‬וגר דלדעח הרמביס כווגח‬
‫כמ״ש הוא עצמו על קו דמהירושלמי‬
‫ספרי לו דשלים פל מלחמח מצוה‬
‫דקידס שנכנסו היו כולחים ש ל ם ׳ ‪.‬‬
‫ורשוח‬
‫מלהמח הרכוח‬
‫ד \ ק ק ר א דלא היהה שוס עירנהשלימה‬
‫צריך שיהיה שלומה שוה לשל מטה ‪.‬‬
‫בין קו' שנכנסו בין אחר שנכנסו אעם״י‬
‫דהייגו קבלה ז׳ מצוח ‪ .‬וחדע ד ב פ ר נ ה‬
‫שקו׳ שנכנסו היו רשאים להשכים וכן‬
‫דבהר ה ט כי הצור אל עיר לא הכחיח‬
‫אחר שנכנסו אילי היו יכולים להערים‬
‫איחא בספרי במלחמה הרכוח הכתוב‬
‫כגבעוניס ‪.‬ושום א׳ לא עשה כן בלחי‬
‫מדבר ‪ .‬וכן פי רש״י ‪ .‬ואלי הרמב״ס‬
‫החוי • והנה לקו׳ הא׳ שהקשינו על‬
‫זיל לא כהב שוס חילוק שם‪ .‬ואדרבא‬
‫לזירוז הרב זיל כי כמו שדהה הי׳‬
‫משמע דבכל גווגא הוי ובודאי דהכי‬
‫הרמב״ס מפני שודאי שמעו השלם׳‬
‫מסהברא והא דקהגי בכפרי‬
‫היפ‬
‫כן יקשה להירוצו ‪ .‬ליק דלהרמב״ס‬
‫דל״מ באיי ומלחמה מצוה שלא ישחית‬
‫‪,‬‬
‫ולא משני דהיינו בשלום‬
‫שהיה‬
‫סרוזדגמא בכל מקום‬
‫לכבוש והיה ט ח ב בה מי ג מ ב י כ וכו‬
‫‪,‬‬
‫היה בכך ‪ .‬גס משמע דאחר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שוה‬
‫כאש‬
‫כ״ל דקרא גס במלחמה מטה שחייבים‬
‫עצה‬
‫פרשת‬
‫חיים‬
‫חקת‬
‫עצה‪ .‬אלא אף מלחמת הרשות שאינה‬
‫לחוש ‪ .‬הוא חימא שהרי גחוך א״י היו‪.‬‬
‫מא״י וגם אנו צרין לדור בה ולאכול‬
‫ואעו בעינן סם ישראל בעירם אלא‬
‫מפרותיה אלא להחרים יושביה‪ .‬אפי״ה‬
‫שיש לחמה מהא דגרסיי בסוסה דל״ה ‪.‬‬
‫לא השחית ‪ .‬ואס לא נפ׳ כן יהיו‬
‫נמאן אזלא הא דהגיא ישגיח שביו‬
‫דברי רבינוצ״ע ‪.‬ואי קשייאהא קשייא‬
‫לרביח כנענים שגחו״ל שאס חוזרים‬
‫גה‬
‫בחשובה מקבלים אוהס ‪ .‬כמאן כר״ש‬
‫לרביח כנענים ולמאי אצעריך הא דין‬
‫ע״כ ־ והחלה דע שהאי אס חוזרים‬
‫כנענים ודין שאר עיירות שוה הוא ‪.‬‬
‫ע״ס הוא י דהאי קל א לאו בהאי‬
‫זו לדעת‬
‫עניינא איירי כלצ י אלא ביפח הואר‪.‬‬
‫עליו‬
‫אלא דהכי מייהי דכי היכי דאר״ש דקרא‬
‫הל״מ ‪ .‬ומ״ש ה!׳מ דלדעת רבינו י״ל‬
‫רלא החיה לא איירי אלא כשהם בהון‬
‫^דאצטריך לשלא השלימו ‪ .‬הוא תימא‬
‫א״י‪-‬אבלחוצה לה מקילים בחשו ה״ן‬
‫די‪5‬הייא מושבית שביו נפקא כמ״ש שם‬
‫ס״ל גבי יפה האר דאפי׳ כנעני שהון‬
‫הרא״ם ‪ .‬וצ״ע ‪ .‬עוד יש לתמוה על‬
‫לעיר מוהר לקיימו דלא קאי עלייהו לא‬
‫הרמב״ן והרמב״ס דם״ל בקבלו עלהם‬
‫החיה זהו פירש״י שם‪ .‬וקשה שאס קרא‬
‫דההס רריש כל העם הנמצא‬
‫וכבר‬
‫הק׳‬
‫הרא״ם‬
‫קו‬
‫‪,‬‬
‫הרמב״ן ואינה קי׳ כמי שתמה‬
‫ז׳ מצות אפי׳ ז׳ עממי• שבא״י מותר‬
‫לקיסוכ״כ הרא״ס בשם הרמבן פ׳ שוס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דהחרם חארימם למען אשר לא ילמדו‬
‫קאי אאוחס שהון לא״י ‪ .‬איכ היני‬
‫שתמה צגל רש״י בסועה שכתב להיפך‪.‬‬
‫רבי קרא ושגיח שביו הא בהו נמי‬
‫ובאמת שתמיהות‬
‫הרמנ״ן על רש״י‬
‫איה נהו עשה דהחרס החרימם ‪.‬‬
‫הס גדולות‬
‫והרא״ם רצה‬
‫וכיון שלא חזרו בחשו׳ למה מקיימים‬
‫הענין על‬
‫אוהס ‪ .‬ואל׳ דהכא גלי קרא כיון‬
‫היושבים הון מגבולי א״י‪ .‬ע״ש ודבריו‬
‫שרוב העיר הם משאר אימוח ‪ .‬דא״כ‬
‫חמוהים כי אוהם לא נהן ה׳ נחלה ‪.‬‬
‫ליכא למידק מהכא ראינס בכלל לא‬
‫ואולי נאמר דהאי טחן לך דהאי לאו‬
‫החיה דדילימאישנס בכ אלא דגלי קרא‪.‬‬
‫אערים קאי אלא אעמים ‪ .‬גס החי׳‬
‫ועו״ק דמשמע שם מפירשיי־ דאס היו‬
‫ה ב שה ר\ דמה״ר היה ראוי לקבלם‬
‫בכלל לא החיה לא היו מקילים אוחי‬
‫ו ט אינו מספיק כלל ‪ .‬דאי הכהוב‬
‫ב ח ש ו ׳ ‪ .‬ואהמהה מאי שנא גבי עשהי‬
‫דאשר לא ילמדו מדבר בהם מה כה‬
‫דהחרם ‪ .‬אע״ג דאיה בהו עשה כי‬
‫בידינו להורגם מכה דשמא אין עושין‬
‫עשו חשו׳ ליח בהו ה״נ בלא החיה ‪.‬‬
‫אהך‬
‫מיהו לזה יל׳ דאי הוו בלא החיה‬
‫דשלמה דכיון שאי; דרים בהוכינואין‬
‫להדדי ואי;‬
‫שם‬
‫‪.‬‬
‫ליישבם והשיב כי יפורש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כ״א מיראה ‪ .‬גס מה שחירן‬
‫‪,‬‬
‫בלאו‬
‫א׳‬
‫משנע‬
‫דמו‬
‫מקבלי;‬
‫דדים‬
‫פרשח‬
‫קא‬
‫מקבלין איתס בתשו' ועוד תימה גדול‬
‫חותם‬
‫אצלי היאך כתב הרא״ס ד מ י קראי‬
‫כליה ‪ .‬אבל הם יתקבלו בתשובה ‪.‬‬
‫לא״י איירי רהא קרא כתי׳‬
‫ואפשר דדינה ע ם דין כל נ‪ :‬אומות‬
‫הכי רק מערי העמיס וכו׳ לא חחיה‬
‫שוה הוא • זהו לדעתי באור רש״י ודלא‬
‫כ״נ כי החרס וכו׳ והא פירשי׳ דלא‬
‫כרא׳ים ומה שעען הרמב״ן מהך דשלמה‬
‫חחיה אינו כשחין לא״י ‪ .‬ועור ק״ל‬
‫אולי מאת ה׳ היתה זאת לנסות בם את‬
‫אי לא חחיה לא איירי בהו‬
‫דמ״ש‬
‫כשחון‬
‫לפירש״י‬
‫א״ל‬
‫חקגח‬
‫חטבה‬
‫אלא‬
‫‪,‬‬
‫ישראל ‪ .‬והנה נ ב ר כתבתי‬
‫א״כ אמאי ואס הס בכלל אפי׳ בחשו׳‪.‬‬
‫בברייתה כאם חוזרים בחשו׳ הוא ע״ס‬
‫וע״כ נ״ל ברוד דרש״י מפרש דקרא‬
‫והפעם דהאי קרא לאו בהכי איירי ‪.‬‬
‫וכו׳ כשהם בחוך ח״ איידי‬
‫מיהו יש לישב ד ה״ק כיון שאים חוזרים‬
‫וז״ל שם להודיע לע׳ אומוח היישביס‬
‫מקבלים אותם אלמא לאו בכלל לא‬
‫חון מגבילי א״י שלא נצעוו להחרימם‬
‫תחיה ‪ .‬א״כ ה״נ לענין יפ׳׳ת ‪ .‬ועי‬
‫אלא אוחם שבחיך גמלים גצטוו להחרים‬
‫בתום ד״ה נמאן כ ד ש • אבל לרעתי‬
‫כדי שלא ילמדו אוחגו מעשיהם הרעים‪.‬‬
‫ע״ס היא ‪ .‬ורש״י נתכוין למוחקה‬
‫אבל אותם היושבים חוצה לה אס אחס‬
‫שכתב ה׳׳ג ושבית ‪ .‬ובזה אפשר לתרן‬
‫חוזרים בחשו׳ נקבל אחכם ‪ .‬ושבתוכה‬
‫הסוגייא לרעת הרמב״ן ודרמב״ס דס׳׳ל‬
‫אין מקבלין שמחמת יראה עוםיןע״כ‪.‬‬
‫מקבלין בחשו׳ אפי׳ לז׳ עממין ונן‬
‫ונר׳ להדייא דרפיי מש׳ לקרא דהחרם‬
‫נר׳ מרבדי רש־׳י בחומש ס׳ שופעים‬
‫אומות שבתוך א״י‪ .‬וה״ק‬
‫והכי פי׳ דשמעחתא ‪ .‬דר״ש דאשכחן‬
‫התדס תחרימם למען מכאן יש ללמוד‬
‫דקפיד אלמען ילמדו ונו׳ לאשמועי׳‬
‫דרוקא אותם היושבים < עמנו בתוך‬
‫הא אס חזרו בחשו׳ אפי׳ ז׳ עממין‬
‫למען וכו׳ הוא‬
‫מקבלים איחס כיון דלא שייך בהו‬
‫דהחרס תחרימם וא״ל תקנה ג ת ש ו ׳ ‪.‬‬
‫לימוד שאינם ע מ נ ו ‪ .‬ואפי׳ בלא חשו׳‬
‫אוחס שהם חון לאיי דלא שייך‬
‫אבל רי״ה רגבי ז׳‬
‫דלמען‬
‫וכו׳‬
‫בז׳‬
‫גבולנו דשייך‬
‫הא‬
‫בהו‬
‫לקיימם‬
‫מוחר‬
‫‪,‬‬
‫בהי לימוד ‪ .‬אם חוזרים מקבלים‬
‫עממין‬
‫אותם וה״פ שכתבו התו׳ ע״ג האבנים‬
‫הקפיד הכתו׳ וס״ל דאפי׳ עשו חשו׳‬
‫מפגי אותם אומות שחון לאיי אם ירצו‬
‫‪ .‬משוס שכבר‬
‫לחזור‪ .‬וכהבו להם המקרא‬
‫אין‬
‫לא‬
‫מקבלין‬
‫סל׳‬
‫דדוקא במלמדים‬
‫אוחס‬
‫דלמען‬
‫נגזרה גזרה עליהם להחרימם ‪ .‬והא‬
‫לא ילמדו כדי שיאכלו ללמוד ממנו‬
‫דכחי׳ למען לא ילמדו היינו לי׳ שבא‬
‫משוס דלא קפיר‬
‫הנמשך להם‬
‫שיתקבלו‬
‫בתשו׳‬
‫קרא אלא על היושבים שלא ילמדנו‪.‬‬
‫להגיד‬
‫לישראל היזק‬
‫בהנחתם ‪ .‬אבל לענין החיוב בלאו‬
‫ה!‬
‫היים‬
‫בלק‬
‫פר שת בלק‬
‫הך טעמה כ ב י נההיבו כליה ‪ .‬וכיון‬
‫דצאו ר ק ח המלמריס א״כאיכאלמי‪ .‬ד‬
‫שגס הכנענים ‪ :‬ח ו ן ליבולי א״י בכלל‬
‫ך״ןק‬
‫ויל א כלי־‪ . ,‬עי׳ הראיס ‪.‬‬
‫ו‪,‬כקו׳ היה הפשר לו׳דהרחי‬
‫לא החיה א‪:‬י״ג דצא כייך בהו למען‬
‫כלק‬
‫וידא‬
‫לא ילמרו כיון שאינם עמנו הרי הס‬
‫קא׳ קרא‬
‫בכ‪.‬ל כל האזהדוח שהוזהרנו בכמה‬
‫ו ט ׳ ועוד ידאה אי‪.‬רח מאוד ט היראה‬
‫רק מ ־ח להחרים ז׳ עממין ונ״ל דמ״ש‬
‫היחה אלא‬
‫הא׳ שנצחו לאמורי נא‬
‫לפיכך ויגר‬
‫ע״ס‬
‫מגבורחם ‪ .‬ועוד ידאה אהדה כי אף‬
‫יט׳ה בספרי ‪ .‬והרב ל״מ הניח קו׳‬
‫אה גבודיס כמואביה ‪.‬‬
‫לנו‬
‫זו׳ בצ׳ע ‪ .‬והנ״ל כ ה ב ה י ‪ .‬וה׳ יאיר‬
‫מדיבוייס ‪ .‬וזהו כי דכ הוא ‪.‬‬
‫בבר יהא שאס חוזרים‪.‬וט׳ היא‬
‫יוכלו‬
‫ולפיו‬
‫עינינו בהורהו אכי״ד ‪.‬‬
‫הי׳ ויגר קאי אדלעיל והיכח מאד קאי‬
‫ך ׳ ך ן ולא נחן ‪:‬יחון ‪ .‬נ״ר שכוונה‬
‫אדכחדיה ‪ .‬וקא׳ כנחיירא מאד מכוס‬
‫ט במלך ארוס שלחו‬
‫כי רכ הוא ‪ .‬ועוד נר׳ דהמואביס‬
‫לו החלה ואמ ל ‪ :‬ל א יעברו ‪ .‬ואחר‬
‫היה‬
‫רש״י‬
‫ששלחו‬
‫פעם‬
‫שנייה‬
‫יצא לקראחס‬
‫למלחמה אבל סיחון מהחלה כששלחו‬
‫לו מיד יצא למלחמה ‪ .‬ולא היל׳ אלא‬
‫להשיבם שלא יעביו‬
‫‪ .‬שהדי לא היו‬
‫חשבו כי נצהון ישראל לאמורי‬
‫מקמח ריבויים • ולכן נצהו‬
‫אך לא כ״כ‬
‫גטרים‬
‫כמנהג העולם ‪.‬‬
‫כאמורים‬
‫המרובים ‪.‬‬
‫האמורי‬
‫ודאי ינצחו‬
‫ט‬
‫אף‬
‫והשתא קרא חגי והדר‬
‫מכריחים אוחו החלה ע ״ ז ‪ .‬אלא ודאי‬
‫מפרש‬
‫שהוא היה שו׳‪ .‬ואף אס היו יש׳ מהרצים‬
‫ונתיירא משוס ד ט רב הוא ‪ .‬ו מ ע ע ס‬
‫שלא לעבוד דרך ארצו היה הוא צריך‬
‫זה עצמו נצחו האמורי ‪ .‬כ״ש הם‬
‫להלחם והרמ״ז האריך בזה מיש ודוק ‪.‬‬
‫שהם‬
‫מכח‬
‫ך״׳ך״ן ויכו אוחו • ט ו ן לחרןדהול״ל‬
‫ריבויים ‪ .‬אעיף שהמואבים היו גבוריס‬
‫וכוי ע ד בלחי‬
‫מיש׳ לא הועיל גבורחס ‪ .‬שהרי לא‬
‫השאירו לו שריד ‪ .‬כמו שפהח בחהלח‬
‫הגנורים מהם ‪.‬‬
‫ויכו אוחו‬
‫שמשה‬
‫לבד‬
‫הרגו‬
‫חלשים‬
‫שינצחו‬
‫הועילה לאמוריס‬
‫המקרא בל׳ רבים ‪ .‬אלא לאפמועי׳‬
‫‪ .‬והיינו דכחיב‬
‫כי ראה מה שעשו לאמורי‬
‫אוהם‬
‫וקל׳‪.‬‬
‫ך״ך!‬
‫השאיר לו בל׳ י ח י ד ‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫אל זקני וכו׳ מה ראה וכו׳ ולא‬
‫משאר אומוח ודלא כהראים‬
‫‪1‬‬
‫יה בעח ההיא‪ .‬מנסיכי מדין וכו׳‬
‫פי׳ ט אף בימיםיהוןכהיהה‬
‫מדין החח ידו היו הס נסיכי מדין אלא‬
‫שלא‬
‫חפ״ן‬
‫דרים‬
‫פרשהנל‬
‫קב‬
‫שלא היו מלכיכ ‪ .‬וצור היינו בלק ‪.‬‬
‫פנים ‪ .‬ו נ כ ר עשה כן בס׳ ויהי ‪ .‬א״ג‬
‫כדאיחה במ״ר ‪ .‬ובחידישי קידושין‬
‫מ״ש דאמיר עניהון הוא הוכהה לבאר‬
‫הארכהי‬
‫שעה הכהוב י גה מיש שהוא מקרא‬
‫ך״ך|‬
‫פהורה ‪ .‬עיי׳ הראס ‪ .‬ולא‬
‫מ כ ו ר ס ‪ .‬לא ירעחי למה ‪ .‬כי אין צורך‪.‬‬
‫דהא ודאי גס רדל‬
‫לנה איגנך ‪ .‬עיי׳ הראיס ‪.‬‬
‫הבנחי‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫מודיס שהוא שס עיר שהרי כחוב אחריו‬
‫ודבר ברור כי אין דברי ר»״ל‬
‫אשר על הנהר ‪ .‬ולא יחכן להיוח שב‬
‫לפשע הכהוב ‪ .‬חדא ‪ .‬דמאי באחריה‬
‫אל בלעס אלא אל עיר סחור ‪ .‬אבל‬
‫הימים רקח׳ הרי מעשה זה היה סמוך‬
‫רז״ל דייקי מדלא כחיב לפחוד‪ ,‬ואעיג‬
‫דל‬
‫רכל חיבה שצריכה למדי‪-‬בחחלהה השיל‬
‫להי‪:‬אבסיפהכ!היכהדאיכא‬
‫למדרש‬
‫ונראה ‪.‬‬
‫ך״ךן‬
‫סחורה‬
‫ך ךן‬
‫י‬
‫לבלעס ‪ .‬ויהיה סחירה חוזר‬
‫‪.‬‬
‫דחוקים מאוד‬
‫והוקע איהס ‪ .‬אע״גדהעובד‬
‫ג״ז מאהבה ומיראה דסעור‬
‫דרשי׳ ‪ .‬אי נמי מדלא כחיב ארן בגי‬
‫‪ .‬ע מ ו סחורה אשר על הנהר וסמך‬
‫גס ב׳‬
‫פירושי‬
‫רש״י‬
‫והכא‬
‫מי הבה גפיס‬
‫היא י״ל ודאי‬
‫מהחלה היה כ ן ‪ .‬אבל אהר שהורגלו‬
‫לכאן ולכאן ודו״ק‬
‫בכך עצלוה ברצון ונדבקו בה ‪.‬והיינו‬
‫לקרא לו‪ .‬עיי׳הרא״ס ולא‬
‫דכחיב הרגו איש אנשיו הנצמדים‬
‫הבנהי דבריו ‪ .‬שהרי הוא‬
‫פעור‬
‫העיקר הוא דלקרא לו כלה‬
‫יחירה‬
‫ה י א ‪ .‬דהא כהיב ועחה לכה נא ארא‬
‫‪ .‬גס הרמ״ז דל האריך בזה‬
‫והעלה כמ״ש ‪.‬‬
‫עצמו כהב בד״ה אס לקרא לך וכו׳‬
‫דמדהוליל אוחך ה״נ הול״ל אוהו‪ .‬ומ״מ‬
‫ל‪3‬עצ‬
‫פ ר ש ת פנחס‬
‫ד״ךן סגהס שסיסס וכי‬
‫‪,‬‬
‫אולי‬
‫לי ‪ .‬ו כ ן ב ד ״ ה א ס לקרוא לךוכו׳ ק״ל‬
‫הכוגה כי גס אמו היא‬
‫דמאי קא׳ אם לקרוא הרי כ ב ר נודע‬
‫גכריח שהיא מיהרו ואיך הוא קגא בבא‬
‫זה שלקרוא לו ב א ו ‪ .‬וסשומ ‪.‬‬
‫על הגכריח‪ .‬ע״ד בה יחרו מי החירה‬
‫ך״יךן‬
‫כי ירע וכו׳ עי׳ הרא״ם ‪.‬‬
‫לך‪.‬וכן לא יקנאעלע״ז כיון שאבי אמו‬
‫עע״ז ‪ .‬וק״ל ‪.‬‬
‫ולדעחי מקרא מסורס וצךסדרו הנה‬
‫אנכי יצאחי לשמן ירמ כי הדרך ל נ ג ד ‪.‬‬
‫וה״ק אט יצאחי לשמן‬
‫ולקיירס ‪.‬‬
‫־ משום שהדרך ל נ ג ד י ‪ .‬וק*ל‪.‬‬
‫דייה‬
‫ד״ןץ‬
‫ובני קרח לא ממ טי'הראיס‬
‫ונאמת כי בנוסחאוח שבידינו‬
‫בע״ילא גרסינןלא חיץ ולאנידוטן‪.‬‬
‫ע ס ר י ע ק ב ‪ .‬עי׳ הרא״ס ‪.‬‬
‫גס הגירסא שהעחיק בסירש״י ליחא ‪.‬‬
‫ואולי החרגום הרגמו בב׳‬
‫אלא ה״ג שלא העמיקו כ״כ בגהינס‬
‫ולא‬
‫פרשת !נחש‬
‫ךןסץ‬
‫ולא מתו ותו לא‪ .‬ונזה נסתלקו כל‬
‫קישיותיו‪ ,‬אנל טלקיס מנחתי דגריש‬
‫לאחייןולא טדונ ‪ .‬ונד דהייני בהחה״ם‬
‫אבל אפשר שלדו ומלו נכוה״ז לצידן‬
‫הנרש שיצאו מהם‪ .‬וכן אפש־ שאחר‬
‫שהולידו חזרו למקום בלימתה והם‬
‫נדורש כל ל׳ יוש שש‪ .‬אבל זה רחיק‬
‫מאוד‪ .‬אס״ג שגם הרב רוי״ה כתב כן‪.‬‬
‫והגהבטשתאות עי הטשחא בדש״‬
‫כמ״פ‪ .‬אך בטשחת הש״ס גרים ברש״י‬
‫כך ולא מתו וכל ל׳ יום חוזרים‬
‫לגהינם ופוליס לשש ע״כ ‪ .‬והוא‬
‫תימה ‪ .‬ובש״א נמצא האי וכל ל׳ יום‬
‫במלתיה לרבא בב״ח וכן סיקר ונראה‬
‫שכן ס״משו שרלורם כל משן ל׳ יום‬
‫בגהיגש ובתשלום סל׳ יום מודם‬
‫ופוליס למקים הביךפה ששם ננלסו‪.‬‬
‫וגס שם רוורם שהרי איחדון ליס‬
‫גככא ממורא ‪ .‬והייס וקא מהדרא‬
‫לסו גהיכם להכא כבשר בקלסס ‪.‬‬
‫שסם ססספכים מנהיגם לכאן כגסי‬
‫סמתהסן ממץ• ב&לו * וסי׳ בס׳‬
‫הספיגה‪ .‬וסיש אס*ן בחילושי מהלדן‬
‫יסו״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪p‬לגד סריאם‪3*pjn6J"VH‬‬
‫סצ״ס םס ולא מ מ י דבריו‬
‫‪wen‬‬
‫בצלו שאלו מ ר י רס״ה סש‬
‫אבל רשוימכשכאשרססיההמשפמה‬
‫ממנה מןרא גלש מ ר ס ‪ .‬וא״כ גס‬
‫סאן גרי שאצסן ס ל ד מ ס ס ר מ‬
‫ואמי ממיו היה והוליד מיס מ כ ס‬
‫היי ם‬
‫ונחלקו ל•‪.‬׳ משכהות ובשלה מנפחת‬
‫אננין ונשארה משנחה אזני‪ .‬אנל‬
‫לדמ״ה‪ .‬ודאי ק׳ ראש אזני!ה נתטמה‬
‫אמו בביאתן למצרים לתה לא הזכיר‬
‫מי היא אביו ולמטהס ולו״ משכחת אנו‬
‫ומשפחת בט אפיס שלא היו לו בנים‬
‫אחריה כאשר עשה בשלן וציל דמשפהה‬
‫הייט ישוה לאשרואצטן היא אזטאבל‬
‫לפי מ״שהרמבין לקמן דגה ר׳ מכה‬
‫הדרבן מורה דאין הכחוב מזכיר משפחת‬
‫האב מם הבן אלא כשיש לאב נרם‬
‫אחרים‪ .‬וגם לרמ״ה ל״קוק״ל‬
‫ט לא התפקדו‪.‬הרא״ס ה‪5‬״ע‬
‫דיה‬
‫נזה‪ .‬ונד׳ לל״ק כלצ דההם‬
‫לא שיין סמכ מתן הכתוב כאן ט‬
‫רוקאמנץ והסיה לצירןמחלהבמליו‬
‫נא׳ לאלה החלק הארץ מתלה אמית‬
‫שהיה ג״ג לסיבת המגפה או משוס‬
‫נדחס סשה שלכן מנו בני לוי‪ .‬ולק‬
‫צלי! מפס הכתוב ט לא נמנו בר‬
‫ך כיון שלא נמלו נמלה‪ -‬אבל ‪x r b‬‬
‫המבין לאסיה סרן נמלה כלל שהרי‬
‫נכנסו לאק ואפיס שסדין לא עורה‬
‫גדרססכ״ו ‪ ft‬סיה את* סרן סרן‬
‫לנמלה ©צרכו לאותם שממיס ‪ .‬וסן‬
‫סט*ב מושת ג״כ מ י שלא מ ן מסס‬
‫וס סרסרן םאסתן‪ .‬סיס במכין זה‬
‫ג״כ סס יכול ס מ ג ‪ 4‬ו מ א י מ א‬
‫לגיון שכלל אלא ‪ foppi‬קא״‪ .‬וסוד‬
‫לשם שנמס בשטלחינה ‪3‬פל‪0‬א ©א‬
‫לשייך סאי מסמא וקףל‪ .‬וסי* סלאחס‬
‫״‬
‫סמוה‬
‫דפ״ן‬
‫פרשה מעיה‬
‫כג‬
‫זדים‬
‫תמוה דמה ביין תי׳ זה לפטם ה נ‬
‫רשיי ס״ל כפוגייא דפ׳ נ י נ ו צולין למפיק‬
‫שנהב רביי בם שהיא טטם לבן ף‬
‫מבנדעדו ו פ כ ה כ ו ו ח ה ש נ ת ו ס ו מ א ה ‪,‬‬
‫ך‬
‫וכיכ הראיס ‪ .‬מיש‬
‫ךיך!‬
‫־ה אה הכבש א ה ד ‪ .‬אמיג ו ה ת ם‬
‫כתיב לדורותיכם‪ .‬היינו‬
‫והצנרת‪.‬פיי׳הראיס‪.‬ונמס׳‬
‫נ ה ד א דף יןו׳ימו״ש ‪.‬‬
‫ךיך‪,‬‬
‫כאשר וכו׳ כ נ ר‬
‫כהנתי‬
‫כשיפנו מילואים לדורות נימי כלמה‬
‫ומזרא ולפתיל ־ והמפרכים נ ת ק כ ו מאד‬
‫בתידושיט למס״ קידושין מ״ש‬
‫בזה ‪.‬‬
‫ך ״ ך ״ ‪ ,‬במופלו‪ .‬מיי׳ הרא־ם ודבריו‬
‫ך י ך י ‪ ,‬נהון ה ת ן ‪ .‬סיי׳ מ״ר‬
‫מ ט מ ג מ י ם בפיני‪ .‬דמאי קא״ ולדברי‬
‫ר׳ יונהן קא׳ ומה הכריח הוא זה כי‬
‫פ ר ש ת מטות‬
‫גהר׳ יונהן יסבור כמוהו לקרא לסימאה‬
‫אצסרין ולא לנ״ש‪ .‬אלא נר״ שאם רב״י‬
‫ר ״ ך ן ר ד ב ר משה ‪ .‬כ ת ב הרא״ם‬
‫סובר כשפס ס פ ר י א ק ט ו נ ת ו בס״ש‬
‫אבל לא ילססי היכן מ נ א‬
‫בכל יום הוא אפיי נ ס ו מ א ה ‪ .‬א ל א מ פ ר‬
‫זה לדרוש באס אינו מנין וכוי ובא‬
‫שלשק בפוסלו מורה שהוא מ ר ב ה א‬
‫ה ב מ י דבריו ד מ ם חידש רשיי והלא‬
‫פ ס ס א'בשנה מזמן לזמן כ פ ס ח ‪ .‬ו ב י א ו ר‬
‫מרספיי״ןלעיהלרישםראשי המסות‬
‫נמוטדז ה כ © ‪ 3‬שם כשיגיס מ ו ס ד ו ‪.‬‬
‫ד ה פ ר ס נדרים ביחיד מומחה ‪ ,‬וס״כ‬
‫אכל כאן הכוונה שבכל יום הזא מוסרו‬
‫מ ס מ א משום דימירא היא לפי פ כ ס‬
‫ומ״מ י ס ד א © א לררשא לספרי‪ .‬ואיס‬
‫הכתוב‪.‬‬
‫דאי לאשמוסינן שהנשיאים‬
‫אספר׳יטפ־ה אמאי לא לדיש במוסדו‬
‫קרמו לא א י צ ס ד ן ‪ .‬וכן כספרי אמר‬
‫ל ס ו ס א ם כ מ ו גבי פ ס ח דדריש ה ס ס הכי‪.‬‬
‫שביארו נ ס י זה ש ם כ י א י ם קדמו אמרו‬
‫ו ם א ל ״ ק ד ל א ד ר י ש ה ס ס הכי אלא ב ס ר‬
‫ו ס ג ו ל אל ראשי ה מ ס ו ה מ ר ד שאין‬
‫מ פ ק א לן מ מ ו ס ד ו ק מ א אפיי בשבמ‬
‫ה ס ו ס נדרים אלא מ פ י מ ו מ ח ה ‪,‬‬
‫מג״ש ל ם מ י ל ‪ .‬אלמא למשמסוס במוסדו‬
‫בא״ד‬
‫הוא שידחה מ ר י ם אחרים ס פ ר ז מ ס‬
‫או יכול וכו״ ס י מגלן לראשי‬
‫ה ס פ ו ת ח ס ה מ ח י ל מומחה רינמח‬
‫ל ד כ ו ק כמוסדו כ ם ר א אןז‬
‫משום ת ל הדברות היה אומרם לכל‬
‫כטומאה‪ .‬ואן* א ם נסרש כ מ ר י ה ו י‬
‫? ו ואשמופינןהכא לסי זו לא נ א מ ר ה‬
‫ויל כ מ ר י ה ר כ ל ל שלא ה נ י א ה ר י‬
‫‪ fife‬לנשיאים‪ .‬ואהא ‪bp‬‬
‫לרש© מ מ ר י ס פ ר י ‪ .‬מ ס פ ר י ודאי לא‬
‫ל נ א מ ר כאן זה ה מ ר וכו* וא״כ ס ״ כ‬
‫משמס ל © במוסדו כ ל ל ‪ .‬וכ״ה ©גייס‬
‫לאשי מ מ ו ת לימיל מ ו מ ח ה מ א לאםא‪.‬‬
‫‪ 5‬ו ס ס © ד ס < ו אלו מ ר י ס ת ר ו ‪ .‬א ב ל‬
‫וסי׳י* מ א ו ם ו מ ה שסילן ל ה א מ ס י ק‬
‫מהשהא‬
‫‪9‬‬
‫לזה א*א‬
‫למאי‬
‫״ מפיה‬
‫הפין‬
‫דרי•‬
‫למאי הלכתא היינו דאי כתב קרא סתם‬
‫לפרושי ראשי המעוח‬
‫ונו׳ לא הבנתי דבריו רהא אצמריך‬
‫מומח׳ ומרלא אנעריך לפרושי משמע‬
‫למכתב ראשי המעות לאשמועי׳ דין‬
‫דהך מילתא הוה פשיפא ליה ולא אחא‬
‫יחיד מומחה ‪ .‬וכי היכי רלא תדרוש‬
‫לפרושה השתא‪ .‬אלא שרש״י למר מאותה‬
‫מינה דלא נאמרה אלא לנשיאים כהיב‬
‫ישראל • ודו״ק‬
‫ג״ש רזה הדבר‪.‬ולק״מדקו׳ ש״ס היא‬
‫ה;״ש שנאמרה לכל‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫דאחא‬
‫ליחיד‬
‫לא יחל וכו׳ עיי הרא״ס ולי‬
‫‪,‬‬
‫דלהך מילהא לא היה אצעריך ג״ש ב׳‬
‫נר׳ דמ״ש הוא אינו מ ח ל ‪.‬‬
‫חיבוח י ח ד ה דהו״ל למכחב אל ראשי‬
‫איני מענין מחילה אלא ממנין חלול‬
‫המסיח ואל בני ישראל‪ .‬וחו לא צריך‬
‫וזהו ל׳ מחל ולא מוחל ונפי׳ הר״ן ורא״ש‬
‫אלא ודאי לג׳ הדיועוח אנעריך‪ .‬ימ״מ‬
‫בנר‪ ,‬י • רפיח‪,‬־חכם בלשון החרה דכחי‬
‫ק׳ לשני החיבוה ד ל פ אנעריך ללמד‬
‫לא יחל אבל אחריכ מיחלין ל ו ‪ ,‬שטושין‬
‫על שחיעי חון שהם בראשי המעוח‬
‫כדא״חא החס‪ .‬ונ״ל דל׳ הברייחא דקא׳‬
‫‪,‬‬
‫אוהו חולין ע״ש‪.‬‬
‫ואס הניא‪ .‬ביאור דבריו דחחלה‬
‫ך״ך‬
‫מה להל; אהרן ובניו וכל יש׳ אפ כאן‬
‫אמר שומעו וכו וחזר לפ׳ דהאי‬
‫אהרן ובניו וכל יש׳ ומה כאן ראשי‬
‫מניעה אינה שמנעה ע י ל ה ה ר ה ‪.‬‬
‫אף להלן ראשי המשוח שיש‬
‫אלא שהפר לה כלו ׳ בל ה פ ר ה ‪ .‬והדר‬
‫שאלה בהקדש‪ .‬ואי אאמירה קאי הו״לל‬
‫קא קשייא מכלן הא דבעינן בלשון הפרה‬
‫מה להלן נאמרה לאהרן‪ .‬ומדלא ק זני‬
‫ואמר באמה הנאה זו י'י‪,‬י יודע מאי‬
‫נאמדה משמע דבדיני איירי דומייא‬
‫היא‪ .‬אס הפרה אס ה ה ר ה ‪ .‬אבל מ ק‬
‫דסיפא' ומה כאן ראשי המעוח‪ .‬דאי׳‬
‫אחרינא דכחינ‬
‫והגיא והפר שממי׳‬
‫דהמקשה דקא׳ למאי הלכחא לא הוה‬
‫דהנאה ל מניעה והפרה ולא ה ח ר ה ‪.‬‬
‫דאצעריךלרבויי כל יש ‪.‬והמחרן‬
‫והזר ל ו שפשוסוהוא לי מנימה בלבד‬
‫הו״מ להרוגי הכי אלא דניחא ליה למנקע‬
‫הנופל על ל׳ החרה והפרה שניהם‬
‫המשוח‬
‫ירע‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מילחא רג״מ גס בזמן הזה ודין מהדנים‪.‬‬
‫וא״ל דמנ״ל למדרש ג׳ הדיועוח אימא‬
‫‪,‬‬
‫ך׳׳ךן‬
‫יחד‪ .‬ועי׳‬
‫הרא״ם‪.‬‬
‫כל נ ד ר ‪ .‬עיי׳ הרא״ם ז״ל כחב‬
‫לא אחא אלא לאמירה‪ .‬דזה ודאי אינו‬
‫דבפ׳ בחרא דנדריס‬
‫דאין לש לחצאין וחרוייהו ילפי׳ מינה‪.‬‬
‫דהאנ מפרהכל‪ ,‬וגבר השיגוהו הכל‬
‫ועי׳ מ״ש אמ״ן בנדרים‪ .‬ועוד דברייחא‬
‫בזה‪ .‬ו כ מ ״ ש מ ר ן ׳ פ מ דנדרים• וראיחי‬
‫לאו למד׳ קראי קא אחי אלא הלכחא קא‬
‫להל״ם שם שחמה מל שי׳ רבינו מיש‪.‬‬
‫משמע לן ועוד דאי ברייחא מייחי‬
‫ולדעחי נראהדלהשנאמר רכל א׳ מ >‬
‫ג״ש דהאי ראש המשוח לא להם לבר‬
‫משר שהיא נרשוח כ״א מהם ולא ברשות‬
‫בחר דמיחי ג״ש הויל‬
‫שניהם בשוהפוח‪ .‬א״כ ודאי שהאב‬
‫גאמרה‬
‫א״כ‬
‫מפר‬
‫איהא‬
‫הי ים‬
‫פרשה מפו‬
‫מפר‬
‫קד‬
‫הכל‪ .‬דא״ל רלא רצחה התו׳‬
‫דליחא‪.‬דל‪:‬א לא אנעריך רעיון שהיא‬
‫להעדיפו על הארוס זה דינו ‪:‬כיין‬
‫גרשוה שניהם בשותפות הלק כחלק‬
‫בדירים‬
‫אפ הם יפר נ א י הלקו בשאר נדרים‬
‫לי‪:‬י זק כגון עינוי נ פ ‪ :‬ושבינו‬
‫הלק הבעל נד ינרנו‪ .‬וחזע רהא הרב‬
‫לבינה‪ .‬א״כ אין יפר דברים ‪:‬בינו‬
‫יהיאל‬
‫לידחק ג פ י ‪.‬‬
‫לבינה שאין מגיע לו היזק מזה והארוס‬
‫גרייהא דםפרי ולאאוקמוה בפשיעןח‬
‫אינו מפר אלא מפני הזיקו‪ ,‬וכן ני‪.‬ן‬
‫בעור‪ :‬ארובה מטעמי דכהבינן‪ .‬וזה‬
‫שהאב מכר נדרים שבינו לבינה לרה‬
‫פפיט‪:‬‬
‫‪:‬האריס אינו מפר‬
‫כמגיע‬
‫אלא‬
‫לא יפר גס שאר נדרים דמאי שנא דא״ל‬
‫ורמו הוצרכו‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מיום אל יום׳ עיי׳ הראי׳כ‪.‬‬
‫דלא רצחה הורה להעדיפו על הארוס‬
‫ואני המה למה הוצרך לדייק‬
‫שהרי עדיפ הוא שמפר שביט לנינה אס‬
‫דוקים מרברי הרמי׳גס‪ .‬והלא כיס‬
‫שאין לו הזיק‪ .‬וכ״ש שהרבר פ ט ע אס‬
‫ערוך הוא בנדרים דע׳׳ו דמא; דסגר‬
‫רבינו מפ׳ כפי׳ הר״ן שם דקו׳ שי׳ס‬
‫דהפרח נדרים מעילעמפיק לה מקרא‬
‫היא שהאב יפר לבדו ולא הארוס‪ .‬אלי‪.‬‬
‫דמיוס אל יום‪ .‬ומאן דסבר כל היום‬
‫שקיום הארוס קיום‪.‬דהשחא ודאי ק׳כיון‬
‫מפיק מי‪-‬יוס שמעו׳ ולכן ברור כם׳׳ס‬
‫שכח האב עדיפ למה לא יפר כל הנן ר ם‬
‫נפל בדברי רש״י זיל‪:‬‬
‫ומה גשחגו אלו מאלו לגבי אב והיאך‬
‫חילקה הורה חילוק‬
‫ד״ךן‬
‫א״צ לינדק׳ פי׳ דאפי׳ ידעה‬
‫בלי שחר אלא‬
‫נדרה נדר ‪ .‬וכחב הרמביס‬
‫ודאי דקושעא הוא דהי^ב יפר הכל‪.‬‬
‫פי״א דהל׳ נדרים דהיינו אפי׳ לא‬
‫וא׳כ ל״ל קרא בפנויה• גם מיש על‬
‫הגיאה ב׳ שערוה ‪ .‬וחמהו עליו הל״מ‬
‫הרב יחיאל ל״ק דהכא הא גלי קרא‬
‫יה״מל שהיא היפך סוגייא רנדה דמי׳ה‪.‬‬
‫בהקישא אחרינא בין אב לבהו‪ .‬ומוקמינן‬
‫ואני מצאהי שהס״מג בהל׳ נדרים אהר‬
‫חרי הקיפי כי היכי דלא לישהרו אהדדי‪.‬‬
‫דס׳׳ל דמופלא‬
‫שהעחיק דברי רבינו‬
‫וא״ל דא״כ גם הודם שנחארהה לא‬
‫הסמוך לאיש‬
‫יסר כל הנדרים מהקישא דהויוח‪ .‬זה‬
‫ושלא הביא ב׳ ש ע ר ו ה ‪ .‬כחב שכ״כ‬
‫אינו כלום דכי היכי דמהקישא דבין‬
‫בהלכוה ג״ולוח והמה עליו מהך סוגייא‬
‫אבלבחו לא ילפי׳ בטח אטה לא יפר‬
‫גס בפי׳ המשגה כחב רבינו דדוקא‬
‫אלא בעינוי נפש מפום דקראי מונחי‬
‫הניאו ב׳ שערוה היסךמ״שבהיבור ‪.‬‬
‫איפכא דכחי׳ כל נדריה הנך קראי‬
‫ולכאו׳ יש ל ה ק שרביט סובר דרב‬
‫מפקי מהקישא דהויוח‪ .‬גם א״ל‬
‫המנונא ור׳ זירא ס״ל מופלא הסמוך‬
‫דהקישא דנין אי לנחו טקמיה בארוסה‪.‬‬
‫דס״ל דהוי‬
‫נמי‬
‫ה׳ינו בן‬
‫לאיש דרבנן ‪ .‬ומאן‬
‫יג׳ ויום א'‬
‫דרבנן‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשת ממוח‬
‫דרבנן ס״ל דנדריו נירקי; כמי בן י׳׳ב‬
‫שהצ״עננלרגינומסוגייא מזיר יעו״ש•‬
‫שהניא ב׳ שערות דכי הדדי נינהו‪ .‬ומאן‬
‫ואני אומר דדברי‬
‫ברורים‬
‫דס״ל דאורייתא ס״לדניריו קיימין אע״ס‬
‫ופשוטים רבסוגייא דנזיר קאמד לימא‬
‫שאינו יודע רבקרא לא מרכרבדיקא •‬
‫כהנאי‪ .‬וסיס דכ״ע סל׳ מופלא הסמוך‬
‫ורבהמנונאוריזירא ס״לכמ״ד דרבנן‬
‫לאו מדאורייחא‪ .‬ור דס״ל הלכה ס״ל‬
‫ומש״וה מוקמי למתני דקתני נדריו‬
‫דאתי ראוריית׳ ורחי דאורייה ‪ .‬וטעמא‬
‫קיימיןאע״ס שאינו יודע‪ .‬ע״כבהביאב׳‬
‫דנתנה עליו‬
‫רשויות‬
‫שערות‪ .‬אבל לדידן דקי״ל מופלא דאורי׳‬
‫רשיתטצמו ורשות אביו‪ .‬וריב״רס״ל‬
‫ואע״פ שאינו יורע לשם מי נדר וכיו א״כ‬
‫דרכנן כדי לחנכו‬
‫אתי דרבנן‬
‫מתני׳ נמי בהכי איירי‪ .‬ולפ״ז שים הו״מ‬
‫ודחי דאורייתא ודחי נא וכו׳ וסכמא‬
‫לשנויי הנך תיובתא דאוקי ר ה״מ ור׳‬
‫דסוגייא איכא לאתמוהי עונא היכי‬
‫זירא אדרב וריח דאינהו ס״ל מופלא‬
‫דרבנן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫רבינו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אותו זמן ב‬
‫ולא‬
‫קא משני דר ס״ל‬
‫‪,‬‬
‫מהסיל‬
‫‪,‬‬
‫הסמוך לאו דאורייתא ומתני לאו בהביא‬
‫וא׳׳כ ק׳ דהא‬
‫ב״ש איירי ור דרא דלא הוה ס״ל הכי‬
‫מחבירו וריו״ח ס״ל‬
‫משו״ה אוקי בחיובתא ותדע דהא כתב‬
‫דאורייחא ‪ .‬וחו דהיכי‬
‫הרמב״ן ז״לדהךתיובתאל״דדקושעא‬
‫לאוקומי סלוגהייהו דריו׳׳ח ור״ל‪ .‬והא‬
‫הוא דסליגתא דתנאי היא כדאי׳ בשים‬
‫דמה״סל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫קי״צ‬
‫הלכה‬
‫בנדה‬
‫אכחי מיהוקמא פלוגהא‬
‫כר׳‬
‫מופלא‬
‫דחיקא‬
‫ליה‬
‫בדוכתא אחריתי יעי״ש‪.‬א״ני״לדס״ל‬
‫דאיפליגו בה רב כהנא וריויח ור״ל‬
‫‪,‬‬
‫כמם נדה כתנאי‪ .‬ואדרבא לפוסהך‬
‫מדאורייחא קא׳ מדקהני לאחר זמן‬
‫אוקמתא מיתוקם רריויה מ ר ה כתנאי‬
‫זה‪ .‬משמע דלאח״ז זה דינו שוה וגדול‬
‫ודלא כהלכתא ‪ .‬ותו דבמס׳ נדה בעי‬
‫שעדות‬
‫לאוכוהי מכמה ברייתית דמופלא דרבנן‬
‫קען הוא אלא דרבנן תיקנו כ ן ‪ .‬והו״לל‬
‫ומוחיב לריו״ח ‪ .‬אלמא דלא כמיע לן‬
‫אינו‬
‫לא‬
‫לרבינו דרה״מ משמע ‪.‬ליה‬
‫גמור הוא ‪ .‬וא״ל‬
‫הניא ב׳‬
‫דהוי מדרבנן והנהנה‬
‫ממנו‬
‫דמחני‬
‫‪,‬‬
‫דפליגי חנאי בהך‬
‫מילתא דאי‬
‫לוקה‪ .‬אלא ודאי דכל אח״ך דין אחד‬
‫מאי פריך‪ .‬וחו דבשינוייא דבחר הכי‬
‫להם י וא״כ ע״כ בהביא ב״ש איידי‪.‬‬
‫דקא׳ אבע״א דכ״ע כדי לחנכו ומופלא‬
‫כיון‬
‫הסמוך לאיש ד ר ב נ ן ‪ .‬וחימא רהא ד ל‬
‫דמפיק מקרא משמע מדאורייתא ‪.‬ואם‬
‫ס״ל מופלא דאוריית ואיכ הוי דלא‬
‫בלא הביא ב״ש דהיינו מופלא הסמוך‬
‫כמאן׳ וא״כ ודאי‬
‫ותי‬
‫לאיש דרבנן בעלמא הוא‪ .‬אבל* אין‬
‫דדחיקא ליה מילתא דהכא לאוקומי‬
‫להרב‬
‫דלא‬
‫וכן ברייתא‬
‫דמפיק מינה ד״ז‬
‫זה נכון י ע ד י ; צ״ע וראיתי‬
‫‪,‬‬
‫כתנאי ומוקי‬
‫תנאי‬
‫מילתיה‬
‫היא׳‬
‫דהתם‬
‫בעל ל״מ בפ׳־ב דהל נזירות די; יג׳‬
‫‪,‬‬
‫כמאן‬
‫‪,‬‬
‫ך!)‪£‬ץ‬
‫פרשח‬
‫קט‬
‫!י׳ק חיים‬
‫בלא מ ק ב ל ‪ .‬אבל אמירה חפול בלא‬
‫חלק דק״ח אמרי אף על נח נהתכ ג ד ר‬
‫מקבל ‪ .‬ולכן בפ׳ זו משעה שהזכיר‬
‫אלא ‪:‬מצא חן ‪ : .‬נ א ׳ ונח מצא חן ‪.‬‬
‫עגין המרגלים לא הזכיר דבור אלא‬
‫דמה״ד חייג מיחה ‪ .‬אלא‬
‫אמירה ע ד כאן‬
‫‪,‬‬
‫מגואר‬
‫וכאן גילה הכחוב‬
‫דמחן ומחנה חנס ניצול‪ .‬ואע־׳ג רכהי׳‬
‫שאע״פ שמציגו ל וידבר אחר עגין‬
‫איש צריק לא היהה צרקהו ראויה‬
‫המרגלים לא היה בחבה ‪ .‬אלא כמו‬
‫להצילו מפורענוח עה״ז רלא היה נ״ג‬
‫בלי אמירה שהרי בפי זו הזכיר דבורים‬
‫וכמ׳ שאחה מוצא זנוח וצדקחו עומרח‬
‫שבנהייס בלי אמירה ‪ .‬וק״ל‬
‫לער לולי שמצא חן והוא ב ר ו ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ע ד אשר אעבור ‪ .‬עיי׳הרא״ס‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫לא חושינו ‪ .‬כחב הרא׳יס‬
‫ולא הבנתי דבריו דלא הי רש״י‬
‫וא״ת דמהנא משמע רהינא‬
‫כלום ‪ .‬ועיד כי למה לא נאמר שהיה‬
‫רלאאגיד ליה גהו איסור רגל הוסיף‪.‬‬
‫גבולו סמוך לירדן ‪ .‬אבל כוונה רש״י‬
‫ובסיפא קחני אס פחח לברך ברכה ונו׳‬
‫רעד אשר אעבור לא קאי אדיש'ן דקרא‬
‫כ נ י חי׳ נגמ׳ שאני הה דזמני׳ הוא ע" ש‬
‫כאש־ עשו ל׳ בגי ע ש ו ‪ .‬דאיכ הול״ל ע ד‬
‫ולדידן לא קשה ול״מ דודאי במילהא‬
‫אשר עברנו ‪ .‬ועוד מאי אה הירד; ‪.‬‬
‫רשייךבהאגרנטןלולבוחסליןכלכמה ‪,‬‬
‫כי בני עשו ומואב לא היו מספיקים להם‬
‫דלא אגיד או כשאין צריכיס אגד‪ .‬אמרי‬
‫מיס ומזון רק ע ד עבל־ם גבולם ‪ .‬ולא‬
‫האי להודיה קאי והאי לחודיה קאי ‪.‬‬
‫ע ד הירדן שהוא רחוק מגבולם ‪ .‬וכ״כ‬
‫שהיא בדיבור‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אבל בברכה כהגים‬
‫‪,‬‬
‫הרש״ןז״ל יהוא ברור‪.‬‬
‫ואגידה ג׳‬
‫תוך הנחל • עיי׳ הרא״ם‪ .‬ולא‬
‫להוציאם זה אחר זה כשיוציא אחריהס‬
‫ידעהי מי הגיד לו דיבוק בכלל‬
‫ד איכא בל הוסיף רזו היא‬
‫ברכה‬
‫ברכוח החובה כך הס‬
‫‪,‬‬
‫ויותר מעע‪.‬ררש״ידל אנהל ארנון קאי‬
‫אגידחם וא״א לאוגדם בע״א ‪ .‬והיינו‬
‫שהוא היה בכלל הגבול וגס יותר ממנו‬
‫דאצסדך בספרי לרבויי ברכה כהגיס‬
‫ע ד יבק ולא ע ר בכלל‪ .‬דיבוק הוא גבול‬
‫מקרא רכל הדבר אפי דבור ‪ .‬כמ״ש‬
‫בני עמון ואין להם רשות ב ו ‪ .‬ודו״ק‪.‬‬
‫הראיס ס׳ ראה ד ה לא ח ו ס ף ‪ .‬ו מ ח ה‬
‫‪,‬‬
‫כבוא לדברי הרא״ם מיש שחרצו ב״שס‬
‫פרשת ואתחנן‬
‫שאני החס וכו הוציא זה מהאי דאיחא‬
‫‪,‬‬
‫ס ראוהו ב״ד דקא רנא החם דמצוח‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ואחחנן ‪ .‬עיי׳ הרא׳׳ם‪ .‬ואין‬
‫שלא בזמנם כגון היושב בסוכה בשמיני‬
‫צורך כי אף שנודה דהן וחנון‬
‫ליה ביה ב ׳ ח ‪ .‬וסריך עלה מהך דברכת‬
‫הוא שורש ומנין א ׳ ‪ .‬לק״ כלל דבסר׳‬
‫כהנים ‪ .‬דאחר שמסיים ברכוה חובה‬
‫הוא‬
‫חפץ‬
‫דרים‬
‫סרשת ואתחנן‬
‫איכא צ״ח‪.‬‬
‫ליישב דבריו ז״ל ומעיקרא איירי במי‬
‫ומשני שאני החם דזמניה הוא ‪ .‬כיון‬
‫שיצא כבר י״ח לולב וניעלו פ ע ם אחריז‬
‫צבורא וכו׳ ומעחה לא‬
‫ומוסיף בו מין אחר דזה הוי שלא בזמנו‬
‫ידעחי מה ענין א ג י ד לבזמנן דשם׳ לא‬
‫ועובר אס מכוין למסקנא דההס‪ .‬ואח״כ‬
‫קא׳ שאיה דזמניה הוא לו׳ דמשו״ה אע״ג‬
‫כתב דרש״י איירי בסעס א׳ שיוצא בו‬
‫דלא אגידי איח בהוב״ח דסשימא דאגירי‬
‫דהוי זמניה‪ .‬הא וראי ליתא דיסוד דברי‬
‫היו • אלא דמ״מ ק״ל דהוי כשלא בזמנן‬
‫הרב חחלה הם אסוגייא ד פ הנחנקין‬
‫שאחר שגמר החובה ויצא י״ח מ ו ס י ף ‪.‬‬
‫דס״׳ל דלענין ב״ח איירי • והחס ודאי‬
‫וא״כ גילף מהכא דגם שלא בזמנם עובר‬
‫קא׳ דבלולב ליכא נ״ח כלל א ס י ‪ /‬ס ע ס‬
‫ומשני דזמנם מיקרו‪ .‬ואני חמה ע״ד‬
‫א שיוצא ב ו ‪ .‬י ל ק הוצרך הרב ליישבה‬
‫הרב ז״ל כ״א רצה ללמוד מדברי הש״ס‬
‫לפי׳ ב׳ ואיירי בזק; ווקא ‪ .‬וא״׳כ לא‬
‫דהינא דהוי זמניה כאגידי ד מ ו ‪ .‬עכ״ז‬
‫ידעהי מה קיוכ יש לשמה הראשונה‬
‫לא הועיל לקו׳ ‪ .‬שהוא הק׳ דין הלולב‬
‫והנה שעה הא׳ היא‬
‫שעח החים׳‬
‫דליח ביה ב״ח עם ברכח כהנים‪ .‬זא״כ‬
‫בהנחנקי; דס״ל דהך סיגייא לענין ב״ח‬
‫אין חירוצי כלום רהא גם לולב זמניה‬
‫קיימא • וא״כ צ״ל לקושיית הראיס כמו‬
‫הוא ‪ .‬וא״כ אמאי אמרי׳ דליח בה ב״ח‬
‫שתירצנו א נ ח נ ו ‪ .‬אך התיס׳ י פ לינב‬
‫שהרי בשעה שנועל הד׳ מיעים לצאח‬
‫הגזול דל״א כתבו כדברי הראיס האחרו'‬
‫נועל גס הה׳ ע מ ה ם ‪ .‬והוי זמניה פ פ י‬
‫רסוגייא דהנחנקין לאי לענין בית מיירי‪.‬‬
‫מברכת כהנים שהם בזאח״ז ואלו הס‬
‫ילא ‪:‬אשר כתב הראיס דכיו; דזמניה‬
‫בב״א‪ .‬יסבור הייתי דהרב ז״ל בתירוצו‬
‫הוא כאגידי דמו‪ .‬אלא קישעא דמלתא‬
‫לא בא לסרן הקו׳ אלא לסתור דבריי‪.‬‬
‫דלא ביניכן ‪ n\?S‬לבית כלל ‪ .‬אלא‬
‫דליון רכש״פ תירצו שאיה רזמניה הוא‬
‫דבעינן ׳מניה משוס דשלא בזמנן אינו‬
‫א״כ יש ללמוד דכאגידי דמו ‪ .‬א״כ‬
‫עובר עליו אלא בכוונה‬
‫‪ .‬וסוגייא‬
‫ה״ה בלילב קושמא הוא דאית ביה ב״ת‪.‬‬
‫דהנתנקין לטנין זקן ממרא דגעינן‬
‫וכמו שהעלה הרב בסו״ד ‪.‬אבל מדבריו‬
‫ביה שיהיה גירע בהוספתו‪ .‬אבל בית‬
‫בפ׳ ראה נר׳ להדייא ששני תירוצים‬
‫איכא ‪ .‬ומ״מ נר׳ דבר ברור היא דאף‬
‫הס ‪ .‬וא״כ לא ידעתי מה חשד ז״ל‬
‫לדעת התום בסנהדרין דבדלא אגידי‬
‫תחלה בלולב שהוא מכחיש המוחש ‪.‬‬
‫ליכא ב״ח• הנימ במניח ה בתים בתסלין‬
‫וגס אח״כ חזר בו ואמר דלולב זמניה‬
‫דלא אבירו ‪ .‬אבל המניח ב חסלין‬
‫הואמוסייברכחוואסי״ה‬
‫דאי מחרמי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫חשיב וכן ב״כ ולכן בתריייהו איתבהו‬
‫בית אע״ג רלא אגדי • עוד היה ג ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫כשרים ודאי דאיכא ב״ח‪ .‬וכן הנועל‬
‫ב לולבים כשרים ודאי איכא ביח ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועעמא‬
‫סרשת‬
‫״‪p‬‬
‫קי‬
‫חיים‬
‫ועעמא דבעבד ד׳ בחיס ואייחי אחרינא‬
‫ליה זיל לברי החוש׳ דסוכה והראיס‬
‫ואנח;בייהו‪ .‬בין שחהיה סרשה מאיחס‬
‫שהם כדבריו ו פ ע ה כעיקר יש בהס‬
‫הכמובים בחסלין או אהרח דעלמא ‪.‬‬
‫כאשר כתבט ‪ .‬ו ל ו ״ ק ‪.‬‬
‫דכיון שאין שם חסלין עליה כי קיימא‬
‫ויוציאך בפניו * כסב הראיס‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫וא״נ‬
‫לנסניו כמו לפניו • כמו‬
‫כיון דלא אגידא לא מצרסיגן לה נהדייהו‬
‫וירקה בפניו • ע״ש ‪ .‬וכיכ נפרשה‬
‫וליכא נ ״ ח ‪ .‬וחילוק זה סשוש הוא וכ״כ‬
‫חקח ליה במת בנפש רביח׳ במקום‬
‫הראיה זיל נם׳ החינוך ס׳ ראה ל‪9‬דייא‬
‫למל׳ כמו ושלה אח השעי׳ נ מ ל ב ר‬
‫עיש ‪ .‬ונזה נסחלקה חמיהח הרמ״ז‬
‫למדנר עיש אך כפ׳ חצא שסר לברי‬
‫זיל על העור בס׳ לד׳ שכחב בהנחה‬
‫האומ׳ לביח׳ במקום‬
‫למד׳ נקרא‬
‫ב׳ זוגוה חסלין דרשיי ודדיה ליכא‬
‫רוירקה בפניו מ״ש ‪ .‬ודבריו סוחרים‬
‫ב״ח אלא בעושה ה׳ בחיס ‪ .‬והמה‬
‫גס מה שדחה שם מהן דששון דברי‬
‫עליו משוגייא דעידובין וכמ״ש החי״ע‬
‫הימה הס דודאי היה דוחה אוחו בקש‪.‬‬
‫ב ד ש המוצא חפלין יעו״ש שה‪1‬״ע ‪.‬‬
‫כיון שהיה מ ס בכחו׳ סירוסים זרים‬
‫ולדעהי ל״ק דכווגח המור לו׳ דכיון‬
‫ומהו‪.‬ואיל שיש לס׳ בהסך והמין לא‬
‫האמח‬
‫ידע להשיב דביח׳ במקום למדי‪.‬ומת־‬
‫יהיה חבירו כרצועוח בעלמא ‪ .‬וא״כ‬
‫דהחס היק אי כוה כחיב לששון אא׳‬
‫הא׳ מהם פ ס ו ל ‪ .‬ובהא ליכא ביח אלא‬
‫לס׳ סי׳ אחר אלא מה שהמין אומר‬
‫שאע״פ שההפנין פסול וגס‬
‫השחא דכחי׳ בששון ואין לט שום מחק‬
‫אוחה הניח אין שש חפלין עליה אפייה‬
‫בכהוב לפנוח הסי׳ אס׳ משניה דההוא‬
‫איכא נ״ח אי אגידי * אנל נ ׳ חפלין‬
‫וכו׳ וק״ל‪.‬‬
‫לחורה אלא בצירוף ד׳ האחרים‬
‫שהוא מכרן שכל א׳ שהוא‬
‫בה׳ בחים‬
‫‪,‬‬
‫ללא אגיד אי הוו כשרים איכא ביה‬
‫ואי הוו פסולים ליכא נ י ח ‪ .‬וכ״כ שם‬
‫* הראיה לגועל לולב אחר ססול ליכא‬
‫מ ת י פ ר ש ‪ .‬ו ש ר ר להמ״א בסי׳‬
‫פרשת כי תצא‬
‫לר׳‬
‫והיה אם לא תסצח בה‪.‬מיי׳‬
‫כמ״ש והרמיז זלה״ה לחה ל ב ד ו שהבין‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫שהוא מחלק בין אם כחב סרשה מאוחס‬
‫הראיסמ״שהרבבזה• ובשם מהרשיל‬
‫הכהוביס בחסלין או ס׳ א ח ר ח ‪ .‬וע״כ‬
‫יישבו דדייק מחיבח והיה שהוא יחר‪.‬‬
‫חמה ע ל י ו ‪ .‬וכוונחו מבוארח כמ״ש ‪.‬‬
‫גס השיה כחב מזה‪ .‬ולא נסירא דסובא‬
‫גס הרב בעל ע״ז שם הבי״ל מעלני‬
‫והיה מכחישין זא״ז כגו; והיה אם שמוע‬
‫מלך וכחב שאין בהס ע ע ם ואשחמיע‬
‫חשמעו וכיוצא ולכאו׳ נר׳ דדייק מדכחי׳‬
‫חסצת‬
‫סרשח‬
‫חפץ‬
‫‪:‬י חצא‬
‫ררים‬
‫חפצה בה דהול״ל אם לא החסון ג ה‬
‫כחב וז״ל הוזהרנו שלא למטר יפ״ת‬
‫וחשלחנה ל נ פ ש ה ‪ .‬דהא הכהוב מצוה‬
‫אחר שגא עליה פ ע ה א׳ נ ט ח אקר‬
‫אוחו שישלחנה ‪ .‬ו ה ט הול״ל וחשלחנה‬
‫לקיחח העיר ‪ .‬והוא אומרו יה׳ והיה‬
‫כי היכי דכחי נחריה ומכיר לא חמכרנ׳‬
‫אל׳ חפצח כה הרי להרייא כמ״ש‪ .‬והימה‬
‫בכסף אלא לו׳ שמבשרך שבודאי ישנאנה‬
‫על הל״מ שלא הרגיש גזה‪ :.‬ואלדגה‬
‫וישלחה אבל זה איני דהא כלה פרשחא‬
‫תמה על הרמבין שגסחפק כזה ‪ .‬ולא‬
‫הכי הוא וראיה יחשקח והבאחה‪.‬־ משום‬
‫הרגיש שהרמב״ס אינו סובר‪ .‬ואולי שגם‬
‫דהואו׳ הופכו להבא ‪ .‬ובשם ס׳ כלי‬
‫רטנו אינו גורס כן גכפרי‪ .‬אגל נ״ל‬
‫יקר מצאחי שהי׳ כמ״ש‪ .‬עוד היה נר׳‬
‫דספרי ג‪1‬״ל כמאן דאמר רגיאה א׳ ל *‬
‫שדרשו כן מוהיה משוס דקי״ל דל*‬
‫הותרה אלא אחר הגירות ‪ .‬א״כ ע״כ‬
‫שייך והיה אלא בדבר נ פ ר ד כגר והיה‬
‫טון דכתי׳ תחת אשר עניתה דה• יכו‬
‫אס שמוע ‪ .‬אבל ברבר שהיא היפך‬
‫טאה א׳• א״כ היא אשתו גמורה וכ״ם‬
‫הא׳ כגון זה דממיקרא קא׳ ולקחחלך‬
‫אס הוא מקדשה יאותה כיאה עצמה‬
‫לאשה ‪ .‬ואח״ ו אמר והיה וכו׳דמשמע‬
‫וע״כ דרשו ושלחתה גגט ‪ .‬אגל ר ג ע ו‬
‫דאחר שתקחגה אס לא וכו׳ וזה איגו‬
‫דפוסק‬
‫כשים‬
‫דהאי קרא דוהיה קאי אאותו שלאי‬
‫דידן א׳׳כ וםנחהה כפשקה בלא ג ע‬
‫ח פ ן ללוקחה וקא״ל שישלחה וכרכתי׳‬
‫דכיון דכחי׳ ח‪:‬ר עגיחה הייגי אטלו‬
‫החת אשד עניתה דהיינו ביאה א׳‪ .‬וא״כ‬
‫אחר ביאה א׳ דעייין לא קדשה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫היל״ל ואס לא חפנה בה וט׳ שהוא‬
‫דכיחה‬
‫!ראיתי‬
‫ח׳‬
‫שר־‬
‫כספרי וזיל הא איל‬
‫היפך ה א ׳ ‪ .‬ולא והיה שהוא כמחחיל‬
‫עשה ג ה כל המעשים‬
‫לדכי ‪ .‬אבל דאיהי בספרי ושלהחה‬
‫האלו וגא עליהה״ז לעילת זנוח‪ .‬ואחר‬
‫לנפשה ב ג ע ‪ .‬וא״כ נר׳ שהם סוברים‬
‫כן תבא אליה ובעלתה י אין ל ך ג ה א ל א‬
‫דקאי והיה א״ל‪ .‬היינו אחד הלקיחה‬
‫מצות בעילה וה־תה לך לאשה נ ע נ י ן‬
‫ואפייה דרשו שהיכחוב מבשרך ‪..‬אבל‬
‫שניגמר שארה וכו׳ גא יגרע ‪ .‬תחת‬
‫מדברי הרמי״ם ז׳׳ל פח־ למלטם דין‬
‫אשר עגיחה אפי׳ מעשה יחידי‪ .‬עק״ל‬
‫ה׳ ו׳ נר׳ שהוא מפרש דקאי אקודס‬
‫ופי׳ הרמב״ן וז״ל בספרי אמרו אפילו‬
‫לקיחה שכחי אם דנה ה״ז מהגיידח‬
‫וכוי יחידי‪ .‬ו ‪ :‬ו א מ ה שהזכיגו שהם‬
‫בה‬
‫סוברים שמוהר לבוא עליה ביאה א׳‬
‫משלחה וכו׳ וכן אם כבשה אהר שנבעלה‬
‫מיד שהביאה אל טחו‪ .‬ומאוחה ש ע ‪:‬‬
‫וכו׳ נר׳ שסובר דהכהוב מיידי קידם‬
‫מוזהר עליה בעימוד ומכירה‪ .‬ע כ ״ ל ‪.‬‬
‫הקי׳ והוא ה פ ך ספדי גס בס׳ המצוח‬
‫עול כרגדא׳ בככרי וכו׳ מנוה געילה‬
‫ונישאה בכהו׳ וקי׳ ואסלא ה פ ן‬
‫וכו׳‬
‫חפץ‬
‫פרשה‬
‫חיים‬
‫י‪«.‬‬
‫קיא‬
‫וכו׳ הופכין ב ה ‪ .‬וגם הבעילה לא לכם‬
‫מפני שדנה כגויה אני המה למה ד נ ה‬
‫קידושין שרינה עדיין כגויה ‪:‬אין קידושין‬
‫כגויה דכיון דנהכ הרב לדמה ספדי‬
‫הופכין בה אלא ביתיר לו בעילהה ‪.‬‬
‫ביאה א הותרה קודם כל המעשים ‪.‬‬
‫ומפגי שאמר והיחה לך לאשה יורה‬
‫א״כ קרא דכהיב ואח״כ תבוא אליה‬
‫שהיא אשהו גמורה‪ .‬ואם זגחה החהיו‬
‫ובעלחי;‪ .‬דהיינו אהר כל המעשים ‪.‬‬
‫חילון כאשה איש וכי׳א בקידושי! ניקיתי ן‬
‫היינו ע‪:‬׳נ בביאה ב׳ שהיא אהר הגירוח‬
‫יש לך ב ה ‪ .‬כלו׳ אח‪ :‬כל המעשים ‪.‬‬
‫וא״כ היאך כתב הרב שהיא כגויה ‪.‬‬
‫ובספרי והיהה וכו כעגין לא יגרע ‪.‬‬
‫ועוד ראם הרב איירי אחר ביאה •א׳‬
‫א״כ היא אשחו לגמרי‪ .‬כי‪ -.‬ההורה‬
‫שהיא כגויה וקרי• דובעלחה בהכי איירי‬
‫הקניה לי עכ״ל ודיה ושלחהה‪ .‬והגה‬
‫הקשי ל׳ ספרי דקא׳ הא אייל עשה כל‬
‫כיון שהכתיב מזהיר שישלהנה לנפשה‬
‫המעשים הוי בעילה זנוח • ואם בביאה‬
‫ומזהיר שלא ימכרנה •יכו׳ נלמיד שאין‬
‫ח הא כחי‪ :‬הרב דהוהרה קודם כל‬
‫צריך ממנו גט אבל הכחוב עשה אוהה‬
‫המעשים‪ .‬וע״כ בביאה ב׳ קמיירי‪ .‬ואי׳כ‬
‫כא‪:‬ח איש בהיוחה עמו וכאשר י‪:‬נא‬
‫קרא דובעלחה בביאה ב׳ איירי דהוייא‬
‫אוחה ישלהנה כאנוכה‪ .‬ויחכן כי ע ע ס‬
‫אחר כל המעשים‪ .‬ובהכי איירי ספרי‪.‬‬
‫הכהו׳ לו׳ שאם יבעלנה ויחפוץ בה‬
‫וא״כ אמאי כהב הרב דהוי כגויה •‬
‫ההיה לו לאשה אבל אס יבעננה ולא‬
‫ועוד ח מא דהוא ז״ל כחב דאס אחר‬
‫היהה עריבה עליו ולא יחפוץ בה כענין‬
‫בעילחה לא חפץ בה א״צ גט ‪ .‬ועיכ‬
‫אמנון ע ם חמר יכלחנה לנפשה והכל‬
‫היינו בעילה א׳‪ .‬דא״ל בעילה ב ראמאי‬
‫חלוי בבעילה • כי אם אחרי בעילהה‬
‫א״צ ג ע ‪ .‬ומאי שנא בעילה ב •מג׳‬
‫חעמוד עמו ימים ויבא עליה אס יחזור‬
‫דצריכם ג ע אע״פ שלא קדשה כלום‬
‫וישנא אוהה כאיש אשר ישנה אח אשחו‬
‫מפום שהחי׳ הקניה לו‪ .‬ה״נ שגייה‬
‫כבר נעשיח אשחו והנה ^ י א יהודיה‬
‫כיון דבין ב ובין ג׳ הויין לאחר כל‬
‫ימהגרשה ב ג ע ‪ .‬עכ״ל‪ .‬הנה לפי שני‬
‫המעשים ‪ .‬אלא ע״כ ביאה א׳ קאמר‬
‫הצדדים קרא דושלהההבלא ג ע והיינו‬
‫דהוייא קודם כל המעשים לכך לא‬
‫אחר ביאה א׳‪ .‬ואינו טרם בספרי כן‬
‫בעי ג ע ‪ .‬וק׳ דהכהיב ואח״כ וכו׳‬
‫ועוד רהחס בשם ר׳ יונחן אהמר אלמא‬
‫ובעלחה וע״כ היינו ביאה ב׳ דהוייא‬
‫דיחידאה היא והי ל״מ הבי״ד של הרמב״ן‬
‫אחר כל המעשים ועלה קאמר שאיל‬
‫בהל׳ מלכים ‪ .‬והקשו על רבינו ז״ל‬
‫יחפוץ בה אחר הבעילה י פ ע ר נ ה בלא‬
‫מברייחא דספרי ע " ‪ . :‬ולדעהי דבריו‬
‫ג ע וזה יש ליישב• וצ״ע ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫זי׳ל צ״ע במ״ש שאין קידישין הופסין בה‬
‫ובפירושא‬
‫סרשת כ ח‪5‬א‬
‫ךן^ץ‬
‫ובפירושא‬
‫לססרי‬
‫ללכאו‬
‫‪,‬‬
‫חיים‬
‫גמו' שחייב נשאר ונו׳ וכה״ג גש״ס‬
‫רבריו סותרים‬
‫ולקחת ליקיחין י״ל ב ה ‪ .‬פירש״י קידושין‬
‫לכאו׳ היה גר׳ לו׳ לסבר לגם ביאה‬
‫חושסיןנהואע״ס שהיחה נכרית שהרי‬
‫א לא הותרה אלא לאתר כל המעשים‬
‫אינה מתגיירת מרמתה ובתר הכיקא׳‬
‫דהיינו אחד שיביאה אל ביתי ותעשה‬
‫ספדי ושלחתה בגמ והטונה שהוא מס‬
‫גרות מותר‬
‫דה״ק ואם אחר שלקחתה לאפה גמו׳‬
‫לבועלה ‪ .‬ואפ׳ דאף ביאה א׳ אחר‬
‫לא חפצת נ ה אז ושלחתה נגמ או‬
‫הגירות‪ .‬אלא שמוח׳ לבעול בלא קירישין‬
‫לא גדסי׳ לה נ ם פ ר י ‪ .‬או מדברי ר ׳‬
‫לא כן ביאה ב׳ דבעייא גירות וקידו׳‬
‫יונתן הס שהוא הונר דא״צ קידושין‬
‫ואפ שזהו דעת ר׳ יוחנן בירושלמי‬
‫נלל שהתו׳ הקנית לו‪ .‬ואפי עיי ניאה‬
‫שהביא שם מר״ן בכ״מ‪ .‬וכזה מתירן‬
‫א־ נעשית אשתו ג ע רה וצריכה ג ע‬
‫קו׳ התום׳ בקידושין דכ״ב ד״ה שלא‬
‫ולית הלכתא ה ט ונתר הכי לא תתעמר‬
‫ילחצנה שהק׳ מה חילוק יש בין ביאה‬
‫דהיינו אפי אחר‬
‫‪,‬‬
‫חדש ימים אבל‬
‫בלא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א׳ לשנייה‪ .‬ועתה יהיה פי׳ ל׳ ספרי‬
‫כך שאס לא עשה כל המעשים אף‬
‫אשר וכו׳‬
‫תחת‬
‫‪,‬‬
‫מעשה יחידי דהיינו ניאה א׳‪.‬‬
‫והשר״זא‬
‫ניחאדנדי הרמנ״ס‬
‫שכיון שהיא פיסק‬
‫בעילה א׳ אסור יהוי בעילת זנות והדר‬
‫קא׳ אין לך בה אלא מצות בעילה א׳‬
‫כשיש דיד; דניאה א שהיא קידש‬
‫לי׳ שבביאה א' א״צ קידושין ‪ .‬א׳נ‬
‫כל המעשיה‬
‫נעי‬
‫שאין מותר אלא ביאה א׳ שעדיין כגויה‬
‫קידושין‪ .‬ועדיי‪ ,‬דנריספרי צ״ע ורו'ק ‪.‬‬
‫ואף אס היא גיירת התורה התירתה‬
‫מדנרי רש״י דש״ש לקידושין‬
‫‪,‬‬
‫‪ 3‬ם‬
‫א״כ לריאה נ‬
‫‪,‬‬
‫בלא כלום‪ .‬וא״כ קרא איירי בביאה‬
‫ד״ה ליקוחין וכו קידושין תופשין‬
‫א׳ וס״ק ובעלתה ושוב ולקחת לך לאשה‬
‫נ ה ‪ .‬משמע ששוכר הרמב״ס דצריכה‬
‫עי׳ קדושין •והרי היאאיא גמו׳ישארה‬
‫קידושין גמוריכ‪ .‬ידלא כהרמנין ז״ל ‪.‬‬
‫וכסותה וכו׳ לא יגרע ‪ .‬ואע״ג דדבר‬
‫וכעת הרכד צ״ח והיוחר נכו; אצלי‬
‫פשוש הוא דטון שהיא גיורת על ידי‬
‫דמ״פ בספרי‬
‫א״ל בה אנא מצות‬
‫קידושין הוצרכו בספרי להשמיעגו זה‬
‫בעילה הכוונה שאינו רשאי לבעול אלא‬
‫כדי להבי; סי׳ הכתוב דוהיתה לך‬
‫בעילה א׳ ותו לא ‪ .‬וכ״& ר ט נ ו שש‬
‫לאשה כווגת הכתו׳ לי׳ שאח״כ תהיה‬
‫דין ב ואסור לבעול אותה ביאה ב׳ ע ד‬
‫מותרת על ירי היית קידושין וממילא‬
‫שישאנה ‪ .‬והיינו נמי דקא בתר הכי‬
‫מתחייב בשאר כסות ועונה• ולפרוט‬
‫ולקחת לך לאשה כענין שנאמר וכוי‬
‫לישנא דוהיה קאתו‪ .‬שהכוונה כאשה‬
‫לו׳ שצריך הוא ליקחנה בקידישי; ככל‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אשה‬
‫פרשת‬
‫חפץ‬
‫יא‬
‫חיים‬
‫‪:‬ית‬
‫קיב‬
‫אשה דעלמא ואז שרייא ביאה ב ‪.‬‬
‫הכהו׳ ‪ .‬כי גמרה לה עונשה מגה‬
‫הצ״עהדא״ס כיון דהוי בצעגה‬
‫אניו ולא נ ח אמו הוי עונש מה״ר ‪.‬‬
‫למה הוצרן להחירה ‪.‬ול״ק‬
‫אנל כאן דחייבי מיחוח גופייהו כי‬
‫לדעחי דפרהםייא לאו היינו שבועל‬
‫הוו בלא החראה רהוו נ כ ר ה איכא‬
‫בפני ב״א אלא בידיעה ב״א כמו גבי‬
‫ממזר מיגייהו ‪ .‬א״כ אעו כי גחוספה‬
‫סרהסייא רגבי ע״ז וג״ע וש״ד דהיינו‬
‫נ ה ה מיהה ע״י החראה פ ק ע מיגייהו‬
‫בידיעה עשרה ב״א כמ״ש הפוס ‪.‬‬
‫ממזרוח ‪ .‬והא ודאי לא מיקרי עונשין‬
‫וה״נ ניון שלוקהה בפניהם ומוליכה‬
‫מה״ד דלא ילפי׳ מדוכהא אהרינא ‪.‬‬
‫לניחו ע״ד כ ן ‪ .‬הוי סרהסייא ‪ .‬וכן חי׳‬
‫אלא מוכהי מינה ובה ועיי סנהדרין‬
‫הל״מ שם וזכורני שכן הי׳ הראש׳ בחי׳‬
‫דע״ז ע״א ‪ .‬והך נמי לא דמי להאי‬
‫קידושין‪ .‬וק״ל •‬
‫מעעמא דכחיבנא‪ .‬ומ״מ מדברי רבי‬
‫‪,‬‬
‫‪-pjj‬‬
‫‪,‬‬
‫ן ך ^‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שמ״ש רביט בס״ה מטה נב׳‬
‫וראי׳ס אלו יש להוכיח שלא כ ע ע ס‬
‫דאפי׳ בצנעה איכא כרה אינו‬
‫בסנהדרין סי ד״מ‬
‫הרב מהרש״א‬
‫סוחר לדברי הרא״ס וש״ס דע״ז דל״ו‬
‫דעעמא דאין עונשין מה״ד דכמאכיון‬
‫דרבינו איירי ההם בדרן חחטח דלוקה‬
‫שהוא חמור אין לו כפרה ‪ .‬דהא גני‬
‫מה״ה אפיי בצנעה‪ .‬והחם אירא נ ר ה ‪.‬‬
‫ממזר אס יהיה מחייני כריהוח כיש‬
‫ופשוע‪ .‬ויש מי כ ע ע ה בזה‪.‬וא״כ‪:‬פיר‬
‫מחייבי מיהוח‪ .‬ולא שיין האי מעמא‬
‫מקפה הרא״ם דביאה א׳ דרך זנוח‬
‫ד כ פ ר ה ‪ .‬וכחבחי זה לסי שראיחיבחי׳‬
‫היא‬
‫הר‬
‫וחשהרי ‪) .‬י״ב(‬
‫א״• ־‬
‫מהרמס זצל' בשם ס מים חיים חמה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬״!‪ ,‬ולא יגלה‬
‫ע ל הרא״סז״ל נזה ודחה דבריו‪ .‬ואין‬
‫כנןז אביו‬
‫רש״י ז״ל ודנרי‬
‫ע״ש ‪ .‬אין להק׳ ע ל הרב ז״ל מהא‬
‫דאמרי' במכוח דאיווחו בה אביו ובה‬
‫אמו לא נפקא בק״ו דבח אביו ולא‬
‫חמיהחו אלא על‬
‫הרא״ם ז״ל מנואריס כאשר כ ה נ נ ו ‪.‬‬
‫ורו״ר‬
‫ש•‬
‫)ייג(‬
‫דייה‬
‫לא ההיה‬
‫בה אמו ‪ .‬משים שאין עונשין מ ה ״ ד ‪.‬‬
‫קדשה ‪.‬‬
‫אלמא דאע״ג דבח אביו ובה אמי יש‬
‫כחב הרא״ם ז״ל אבל אוגקלוס ורש״י‬
‫בכללה בה אביו אך לא בח אמו ואפייה‬
‫סוברים וכו׳‬
‫אמרי׳ עלה דאין עוגשין מ ה י ד ‪ .‬וה״נ‬
‫גבי חייבי מיהיח ביד ‪ .‬אע״ג דאיח‬
‫אמר‬
‫י ו צ ע י י‬
‫א<י חמה‬
‫בזה מל‬
‫בהו כריחיח‪ .‬לאו קישייא היא‪ .‬דהח׳‬
‫הרב ז״ל מה כוונתו במ״ש אבל וכו׳‬
‫ודאי כיון רבבה אביו ובח אמו לא עגש‬
‫הרי גם לדעת הרמב״ס הוי מ ר ס‬
‫‪,,‬‬
‫היאך‬
‫פרשח ‪:‬י תצא‬
‫ךן^ץ‬
‫דדם‬
‫י‬
‫היאך כחב אבל אוגקליס וכו׳ הרי‬
‫מדברי הרמבץ נס״ה שירש ה ׳ ‪ .‬גם‬
‫היא כבטח ישראל‬
‫מדברי הרמב״ם ז״ל פיב' דאיסורי‬
‫כוונחו‬
‫ביאה על איסור השפחה כתב אל יקל‬
‫דלהרמב״ם ע ע ס מה שאינה‬
‫בעיניך עון זה מפני שאין כו מלקוח‬
‫אלא מדס״ו ‪ .‬משוס שהיא ממוצעח‬
‫שהריאונקליס כלל אוחי בכלל לא יהיה‬
‫בין גויה ליש׳ ‪ .‬ולרש״י ואונק הוייא‬
‫קדש‪ .‬אלמא דלאונקלום אסור מהת״ו‬
‫בנוח יש׳ ממש ‪ .‬יל בך מוחרח לכן‬
‫ולוקה עליו • וכ״כ ה״ה שם דין י א ‪.‬‬
‫חורין ‪ .‬ואינה אסירה אלא אם תה״ה‬
‫ובפא דאישות דין ד׳ • וזה פשוע ‪.‬‬
‫קדשה ומופקרח ‪ .‬וזה הפך דברי רש״י‬
‫סיף דבר דברי הרב אין להם מובן‬
‫שכחב שהשפחה קדשה היא כיון שאין‬
‫לדעתי ‪.‬‬
‫ונר‬
‫‪,‬‬
‫היא‬
‫לכאו' רכך‬
‫‪,‬‬
‫להגיה רבדיו‬
‫קי חוססין בה ויש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫והואיל‬
‫ואתא לירן צריך להבין‬
‫דלרעה דש״י אסירה מה׳יח‪ .‬והכווגה‬
‫ל׳ רביט פכתב והבא‬
‫דכיון רבה ישראל גמור היא ואין קי׳‬
‫עליה מכין אותו מכ״מ מד״ס שהרי‬
‫חופסי; בה ‪ .‬א״כ הרי היא קדשה‬
‫וכו׳ מדבריו מכו׳ שרוצה להביא ראיה‬
‫י ש ‪ .‬ועכ״ז אין גראין דבריו‬
‫דשפתה מותרת מדהתירה תורה לע״ע‬
‫כדלקמן־ גס חימה לדבריו היאךכחב‬
‫ואם היא אכירה מה״ת היאך הותרה‬
‫דלרש״י ואינק׳ לאמיחסר אלא מדס״ו‪.‬‬
‫ל ע י ע ‪ .‬ומה נשתנה מכל ישראל‪ .‬ולפי‬
‫והרי רש״י ואונק' פי לא יהיה קדש‬
‫דעתו צ״ל רהא ראצעדיך בנ״ק דקי‬
‫לא יסב גברא בר יש אחחא אמה ‪.‬‬
‫קרא להתיר שפחה כנענית היינו כדי‬
‫אלמא דאסירה מדאורייתא לדעתם ‪.‬‬
‫למוסדה לי בע״כ אבל להתירה לו לא‬
‫הוא לקדשה‬
‫צריך דמהיכא תיתי לאיסדה דאין לו‬
‫המופקרת אלא שהתרגום כולל בתוכה‬
‫דהאי קרא גלי דאין שפחה בכלל לא‬
‫האשה המופקדח דהיינו שפחה דדמי‬
‫תהיה קדשה דז״א דבלא׳׳ה ים להביא‬
‫לה וע״ד האסמכתא ‪ .‬דמי הכניסנו‬
‫ראיה דלא אסרה‬
‫הורה אלא שפחה‬
‫להגר זה לו׳ לדעחס מה שלא אמרו‬
‫גחדפת כמי ש רביגי שם‪ .‬ומיהו יל‬
‫‪-‬לא עלה ע י ר כלל • שאין לא יפרש‬
‫דייההס לחוד אין ראיה רכנחרפת דוקא‬
‫אונקלים פשע הכתו׳ ויפרש האסמכתא‬
‫איכא אשם אכל מלקוח איכא גכולהו‬
‫ש ב ו ‪ .‬גם דברי רש״י בחומש אין נרי‬
‫עיר כחי‪ :‬בדין יב ולא גזרו חכמים‬
‫כן כ ל ל ‪ .‬גם יש״י ז״ל בקידושין פרק‬
‫וכו׳ נראה דקאי אע״ע וה״ק מדהחירה‬
‫האומד רש״ע ע״א ד״ה לכתהי׳ וד״ה‬
‫החו' בע״ע יש ללמוד דאינה אסורה‬
‫ממוח‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וא״ל שעיקר‬
‫הכתוב‬
‫או יכו׳ נר׳ מ ט ׳ מרבדיו • וכן נ ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מה״ת ואף חכמים שגזרו בעלמא בע״ע‬
‫לא‬
‫פרשת‬
‫ח‪2‬ץ‬
‫ית‬
‫קה‬
‫חיים‬
‫כמאן‪ .‬אלא הדבר ברור ד מ י שינויי‬
‫דמשני דר״ע דרבנן ופליגי אי דחי הא‬
‫לאו קושעא דמילתאהיא אלא למידחי‬
‫להא‪ .‬הינ אינא למי׳ דריע דאורייתא‬
‫לימא תנאי היא ‪ .‬משוס רכל לימא‬
‫ופלעי אי דחי אי לא‪ .‬יה־ יאיר עינינו‬
‫בתו׳אכי״ר‬
‫כתנאי כוונת הקושייא היא גנבא גנוב‬
‫למה לך לימא הלכה כפלוני ומשו׳׳ה‬
‫ך״ה‬
‫‪.‬‬
‫מאח המדיניס‪ .‬עיי׳ הראיס‪.‬‬
‫דר׳‬
‫ודבריו קשיס בעיני‪ .‬כדמסייס‬
‫וריום׳ לגהכי פליגי לא הוו ר״י ור״ל‬
‫הקב״ה ב׳ פרידות‬
‫מסגי רודאי אי הוו‬
‫פליגי בהכי‬
‫אלא‬
‫כפלוני אלא‬
‫משוס‬
‫מלתייהו‬
‫חר פסיק‬
‫עובוח‪ .‬משמע דהודה הקביה דהקו״ח‬
‫לא‬
‫אמת דמואב ראויס לענוש• יותר אלא‬
‫מפרשא דבהכי פליגי ואיכא נפז־ושי׳‬
‫שזכות הפרידות הגינה עליהס‪ .‬וא״ל‬
‫בגווני‬
‫כל‬
‫החס בש״ס אייל‬
‫דמלחייהו‬
‫קבעו‬
‫אחריני ׳ משו״ה לא‬
‫רהא דהוצרך לטעס זה משוס דאע״ג‬
‫דבריה‪ :‬אהך מילתא ולימא‬
‫הלכה‬
‫להקיו מיפרך‪ .‬מ״מ‬
‫כזלוני ‪ .‬אנל קושפא הוא‬
‫דלרי׳י‬
‫נשחגו מואב מכל האומוה‪ .‬ולכך ה״ל‬
‫וראי‬
‫נרמז‬
‫דאורייחא‬
‫ולר״ל דס״ל מופלא‬
‫עעס‬
‫הפרידות‬
‫עדיין ק׳ ‪ 0‬ה‬
‫דמ״מ היכן‬
‫דבהכי פליגי אי הלכה היא או‬
‫כדי‬
‫סתירת דברי מ ר ע ״ ה ׳ ועוד דמידי‬
‫בפ׳‬
‫כלי‬
‫דהוה אארוס דלית להו סעס פרידות‬
‫מקל‬
‫גצעוו עלהס‪.‬ולכ;נ״ל דהאיד״א שהביא‬
‫כקנאי‬
‫רש״י וסוגייא דבלי ק פליגי זס״ל למהמת‬
‫כ ר ב ‪ .‬והקשו‬
‫יראה עשי ג״כ המדיניס‪ .‬וכיפי רשיי‬
‫מהרוייהו‪.‬‬
‫בפ׳ בלק ד״ה אלא זקגי מדין‪ .‬וכ״כ‬
‫לפרושי‬
‫שסבשס מ״ר מדכתי׳ כל‬
‫לחנכו וכה״ג ממש איחא‬
‫הצלמים גבי הא‬
‫לפניה‬
‫דאמ״ר זרק‬
‫פעיר ‪ .‬ופריך לימא‬
‫ומשני דר״ע לא ס״ל‬
‫ז״ל דא״כ‬
‫ותירצי‬
‫חיקשי‬
‫דהכונה‬
‫פלוגתייהו בגוונא‬
‫לרב‬
‫דאיכא‬
‫הרא״ס‬
‫אחרינא לא שייך‬
‫סביבותינו כלהוך השור ולא כתי׳ כל‬
‫לאקפייי לרב גנבא וכו׳ ודע דהו״מ‬
‫סביבותי אלמא דשניהם מיראה עשו‪.‬‬
‫ודכ״ע‬
‫ומש״וה אין חילוק ביניהם אלא בענין‬
‫ש״ס לשנויי דכ״ע הלכה היא‬
‫מופלא דאורייתא‬
‫ופליגי‬
‫אי‬
‫אתי‬
‫דאורייחא ודחי דאורייתא ‪ .‬אלאדש״ס‬
‫לא נחח לחרן חירוציס רבים אלא לתרן‬
‫הפרידות ודו״ק‬
‫ד״ה‬
‫לכל מעות וכו׳ עיי׳ הרא״ם‬
‫ולא‬
‫ידעתי למה הוצרך‬
‫תי׳ א׳לר״י דכע׳ הלכה‪ .‬וחי׳ א׳ לריל‬
‫לתרץ כן בדרך שמא רהא כוגייא‬
‫רבעו‬
‫ערוכה בספיק דהוריות דאפריס ומנשה‬
‫כובד כפי׳ התום' דהמקשה הוה ס״ל‬
‫לא הוקשו לראובן ושמעון אלא לנחלה‬
‫ד ד ע מופלא דרבנן אלא דמימ כיון‬
‫הוא דחשיבי כחרי ולא לדבר אחר‪ .‬וכן‬
‫ל כ ע ׳ כדי לחגכו‪ .‬ואפ׳ דגם‬
‫דגלים‬
‫ךן^ץ‬
‫סרשח‬
‫ח**•‬
‫ממות‬
‫לדגלים כדרך שמסר להם אבינו יעקב‬
‫מ מ ה ס ‪ .‬ועוד כי צור הוא גלק כדאי׳‬
‫וכן לנשיאים כרי לחלוק כ מ ד לנשיאים‬
‫במ״ר ו ב י ב י ע ‪ .‬וכיון שבלק היה אוחי‬
‫אבל לשאר דברים כגון צביר שעשו‬
‫זמן במדין הלך אצלו ליטול שכרו כי‬
‫לו כחן העצה ‪ .‬ודויק ‪.‬‬
‫בהוראה ב״ד שנמ א ׳הוו •והינ הכא‬
‫לענין נקמח ה׳ * יעו״ש • וכמדומה‬
‫שלא ראה הרב סוגייא זו‬
‫ך״ה‬
‫וכל אשה ‪ .‬כתב הרא״כ טון‬
‫דאשה דהכא וכו׳‪.‬נל׳דל״ק משוס דאכתי‬
‫אותם ‪ .‬א ב י אמו ‪ .‬סי׳ דאפי׳‬
‫ק׳ אשה ל״ל הול״ל וכל יודעת איש‬
‫נאמר דאמיה דאימי׳ מיוסף‬
‫והיינו בקענה ‪.‬אלאע״כאשה למימרא‬
‫שייך לקרותו אבי אמו ראם אמו קרויה‬
‫דאיירי נמי בגדילה הראויה ליבעל •‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ודו״ק •‬
‫אמו רבני בנים ה״ה כ ב נ י ם ‪ .‬וא״צ‬
‫לדברי הרא״ס זיל‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫ה ר ו ג ו ‪ .‬עיין הראיס‪ .‬ועוד‬
‫ך״ך!‬
‫‪-‬‬
‫גר׳‬
‫חמשת וכו׳ עיי׳ הנא״ם ולא‬
‫דאי לא כתיב הרוגו‬
‫הבנחי דבריו כי אף שזקני מדין‬
‫ה י א דה ק החייתם כל נקבה אפילו‬
‫הלכו להם ואמרו שאין ממש בו‪.‬היינו‬
‫אותם שנבעלו וניאפו הן הנה וכולי‬
‫שאין כח בו לקללם ב ס י ו ‪ .‬ובזו גס‬
‫ועתה וכו׳ וכל אשה כלו׳ גדולה הראויה‬
‫בלק עצמו אמר שאין בו ממש‪.‬שא״ל‬
‫ליבעל ולא נ ב ע ל ה ‪ .‬וכן ה ע ף בנשים‬
‫והנה מנעך ה׳ מ כ ט ד ‪ .‬אבצ בסוף‬
‫אשר לא‬
‫ידעו ונו׳ שאינם רארים‬
‫כשנחן להם עצה בעלמא בדרך ח כ מ ה ‪.‬‬
‫ליבעל אע״פ שנבעלו ההיו לכס ולא‬
‫עצה זו היהה לשניהם בין מואב ובין‬
‫חהרגו אלא גדולה שנבעלה ״ והוה‬
‫מרין הפקירו בנוהיהם לזנוח ע״ס עצהו‬
‫מפרשיגן הכי מכה קו׳ הרב ולהט‬
‫ומשניהם צריך לקבל שכרו ומה שהלך‬
‫אצשריך ה ר ו ג ו ‪ .‬וקיל‬
‫למדין ולא למואב ששניהם היו באוחה‬
‫ד י ׳ ך ן כ ל הורג גפש ‪ .‬כ ח ב הראיס‬
‫עצה ‪ .‬י״ל כמ״ש הרב כי ארם היא‬
‫ומ״שהרמב״ן דמומאה בחיטרין‬
‫בהדרי קדם • וכן מדין וכוכחיב קדמה‬
‫דרבנן אינו מחוור‬
‫שהרי בס׳ אין‬
‫אל אקן קדם ‪ .‬ומסני כן הלך בדרך‬
‫מעמידן וכו׳ ואיני מבין דברי הרב‬
‫‪.‬עוברו לבקש ממדין הסמוכים לי ‪.‬‬
‫ז״לבזה כי הוא עצמו בס׳ חקח כחב‬
‫ואח״כ ילך אל מואב ‪ .‬ועוד מי הגיד‬
‫דרש״י ז״ל סובר דעומאה בהיטרין‬
‫לגו שלא הלך למואב החילה וכבר קבל‬
‫דרבנן ולא סיל כדברי החוס׳ וחמה‬
‫שכרו וחזר לקבל גם מ מ ד י ן ‪ .‬א ו שמאה‬
‫מל האומדם להסך‬
‫ועוד שלסי‬
‫ה׳ היחה הליכתי למדיןחחצה כ ד שימצא‬
‫מה שחילק הרב שם דסומאח חיבודן‬
‫שה בעח המלחמה וימול שכרו שיהרג‬
‫דרבנן ‪ .‬והטרי‬
‫ז‬
‫אדם באדם לכ״ע‬
‫אדם‬
‫פרשה‬
‫חפץ‬
‫״‬
‫חיים‬
‫קו‬
‫אדם בכלים וכלים במה בהדייא פליגי‬
‫הרשות‪ .‬ונ״כ שם דלוי‪,‬א אס ירעב ולא‬
‫בה הרמבי׳ס והרהביד לא היה צריך‬
‫מצא מה יאכל אלא רבריס אלו האסורים‪.‬‬
‫לכל האי שקלא ושריא דפשיעא דאי;‬
‫וה״כ למה לא צוה אונם נ ה כ כ ר כלים‬
‫ראיה מההיא דאין מעמידי;‪ .‬ואין אנו‬
‫ועוד שנראה כס מדברי רבינו שלא‬
‫צריכים לדברי ההוס׳ כלל‪ .‬אלא דההיא‬
‫הותרה להב אלה בטולס בגבול מ ר ם ‪.‬‬
‫מיירי בחיבורי ארס בארס וההיא דרבנן‬
‫אבל כאשר יביאו השלל לעיירוהיהס לא‬
‫כנר׳ מדברי רש״י ל ר י ח ‪ .‬וכן נר׳‬
‫הוהר כלל כהרי יש להם מה לאכול ‪.‬‬
‫להרייא מ מ ר י רש״י בנזיר דמ״ב עב׳‬
‫ואין קוני א לרב׳ רבי׳ מסול דחולין דיו׳‬
‫דמפ׳ ההסלהרייא דהיבורי ארס בארס‬
‫דבעי אגרי בשר נהירה שהכניסו יש׳‬
‫דרבנן ושלא כדברי החים׳ והסך לברי‬
‫מי אמרי׳ הואיל והנכרי רכר״ריאו לא‪.‬‬
‫הרא״םכאן‪ .‬אלא וחיבורי א! ס בכלים‬
‫ופריך אימה אלימא ‪3‬כנע שכבשו הכהא‬
‫אפ׳ דהוי ראוריי׳ ונסתלקה קו׳ הרמב״ן‬
‫קרלי וחזירי אשהרי להו נהירה מכעייא‬
‫אך לא ראיתי למי נחלק נ כ ך ־ ו ר א י ו ח‬
‫ולדברי רבינו מאי קונייא לקללי דחזיד‬
‫הרא״ס שם אינם מוכרחוח‪ .‬ועיי׳ במיל‪.‬‬
‫לא אשהרי אלא אכ ירעב ובשר נחירה‬
‫פ ״ ה ! ט ו מ י ה נ‪.‬ת דין ל ה א ר י ך בזה‬
‫שרי לגמרי הא לאו קו׳ למ״שרביטאם‬
‫אך לא הזכיר דברי הרא״ס בפ׳ זו• יעו״ש‪.‬‬
‫י ר ע ב אין הכונה שאס אכלה להכעיס‬
‫ך״! הההטאו‪ .‬עיי׳ יבמוה דע׳ ז ‪.‬‬
‫עובר בלאו לנבלה ובמאה אלא שלמר‬
‫וגס׳ יראים פוסקכשינויאקמא‬
‫רבינוכן מיפ׳ח שאעיפי כהוכרה לא‬
‫מל׳ י ג ׳ דיה‬
‫הוהרה אלא בקושי כנגד יצהיר‪ .‬וזהו‬
‫ך‬
‫דהוי כהמא דש״סעיי׳‬
‫ך״ךן‬
‫אגל נ ר ׳ לי * עש‪,‬‬
‫ככהברבינואכהקסויצרו ר ג ע עצמך‬
‫אך אח הזהב חי׳ למה לא נצעוו‬
‫אי איהו אגרי יצהיר אנפשיה טמא‬
‫ע ל גיעילי נכרים במלחמה סימון ועיג‬
‫לחייב משוס בא ע ל הגדה ‪ .‬אלא שמץ‬
‫ולמה לא אמרה להם משה אוהו זמן‪.‬‬
‫איסור יש ברבר והין ראוי לעשוח כ ן ‪.‬‬
‫והרמב״ן זל׳ הינק דהה״א מאיי היא‬
‫אבל היהי מה״ל הוא‪ .‬וכן לני* קללי‬
‫ובכיבוש ה א י ן אפי׳ קדלי דהזירי אשהרי‬
‫ל ח ד ד אם אכלם במזיל אין איסור אלא‬
‫להו וכש׳ גיעולי נ כ ר י ם ‪ .‬ותירוץ זה לא‬
‫שלא יעשה האלם כ; אלא בקישי כשירעב‬
‫זל׳‬
‫שסובר‬
‫כי לין זה עם יפ״ח לין א׳ להם ‪ .‬וא״כ‬
‫מלכים‬
‫דדין‬
‫לבשר נחירה שהוא היחר מהחלהו ‪.‬‬
‫בכל המלחמות אפי׳ בשל‬
‫שאין בו עכשיו איסור כלל כיון שאפילו‬
‫הרשות‬
‫ובודאי‬
‫דהכי‬
‫מםתברא‬
‫איסור גמור אשחרי עי׳ קושי מ ע ס ‪.‬‬
‫דומייא‬
‫דיפ״ת‬
‫שהותרה‬
‫במלהמם‬
‫ועול להא החם משגי ש״ס לשלל כותים‬
‫יתכ; לדעת‬
‫בפח׳‬
‫זה נוהג‬
‫הרמג״ס‬
‫דה‬
‫אשתד‬
‫פרשה‬
‫ה ם‬
‫יי‬
‫ממוח‬
‫מכאן גר׳‬
‫היו כל יש׳ ממאיס וטומאה הוהרה‬
‫שלא געשה האיסור לגמרי‪ .‬רמה ע ע ס‬
‫בצבור עכ״ל‪ .‬וגס זה לא ידעחי מהו‪.‬‬
‫לחלק בין דידהו לדגויס‪ .‬אלא דשלל‬
‫אמו היו מוחריכ ליכנס למקדש בלא‬
‫כוחיס בעח המלחמה דלא שכיח ההינ־א‬
‫הזאת ג׳ ו ז ׳ ‪ .‬ו מ ה עגין טמאה הוהרה‬
‫כ״כ אשהרי‪ .‬־^בל דידכו כלו׳ כאשר‬
‫דהיינו בקרבן צבור לכאן‪ .‬והגט׳ בעיני‬
‫יביאו השלל לביה^־ דשכיח להו החירא‬
‫כי גיעולי נכריס כבר הזהירה עליהס‬
‫לא אשחרי להו‪ .‬בין מאיסור שיש בביהס‬
‫בכיהון ו ע ו ג ‪ .‬והכתוב לא הזטרכ כמו‬
‫בין של כוהיס דהשחא כרידהו דמי ‪.‬‬
‫שלא הזכיר כ״מ שגכהב במכנה הו‬
‫ואפי׳ גימאדשלל של כיהיס אשהרי אף‬
‫ואע״פ שטלס נאמ׳ בכיני ובאהל מיעד‬
‫אחר שיביאוהו לביהס‪ .‬עכ״ז כיון שלא‬
‫אלא שלא נכתבו ‪ .‬וגס כרי לכהוב‬
‫כוהיס‬
‫שאלעזר אמרהלהס ‪.‬אלא שהיה כריך‬
‫והדבר הוא באיסירו עומר יש ללמוד‬
‫לחזור ולהזהירס בכל מלחמה‪ .‬וכפירש״י‬
‫'שבקושי הותר לאכול שלל אויביו וא״כ‬
‫פ׳כהעלחך ד״ה וידבר וכו׳ לעשות‬
‫אין לו לאכול אלא כאשר ירעב ולא ימצא‬
‫הפסח ‪ .‬ותדע רהא ודאי כבר אמרו‬
‫אליו לחס לאכיל כמו יפ״ח‪ .‬וא״כ חי׳‬
‫ליש׳ זה ימיס • דאלך׳ מהיכן נודע‬
‫הרמב״ן לא יחכן לרכינו‪ .‬ודברי רטנו‬
‫לאלעזר • שהרי כשהיה מלמד מרעיה‬
‫‪.‬‬
‫חי׳ ודיבור שנאמ״ל לכל יש׳ היה אומרו‬
‫והרא״ש כחומש כתב דמלחמח סיהון‬
‫ולא נאלעזר לבדו ‪ .‬וא״כ ע״כ שכבר‬
‫היתה לחרס רכסי׳ ונהרס כל עיר מהיס‬
‫נאמ״ל זה הדיבור יאמרו ליש׳‪ .‬אבל‬
‫יכן אז״ל שעכן מעל בג׳ חרמיס כימי‬
‫היה צריך לחזור ולהזהירה בכל שעת‬
‫משה וכו׳ יעו״ש וזה הימא רקרא כה׳‬
‫מעשה ‪ .‬או שנאמר שזה הענין נאמר‬
‫כהדייא הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים‬
‫למשה אחר מלחמה סיחון • וכה״ג כחב‬
‫והאי ונהרס אה כל עיר קאי על הריגה‬
‫הרא״ס פ׳ בהעלהך‪:‬‬
‫אשתף דידהו לא אשהרי‬
‫התירה הורה‬
‫נרי^ייס נכוניס‬
‫אלא‬
‫של‬
‫בעעמס ונימוקה‬
‫הארס ‪ .‬וחרמים דעכן ככנעני היו ‪.‬‬
‫למשפהוהיו ‪ .‬יעו‪5‬׳ בסוף‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫וכפירש״י פ׳ נגמר הדין‪ .‬ולןע״ג דבילקוע‬
‫הדבור והבין וצל״ב ואולי במלחמה‬
‫ס׳ וישב חשיב בחרמי עכן פל סיחו; ועוג‬
‫זו גאמר לו ואין קושי ממה שלא צוה‬
‫היינו שהחרימו מקנת מהשלל‪ .‬הרע‬
‫אוהס ה׳ ק ו ר ס ‪.‬‬
‫דבייוש׳ פ׳ נגמר הרי; חשיב בגווייהו‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫אך במי גדה ו ט ׳ במ׳ סאה ‪.‬‬
‫הדם מ ד י ן ‪ .‬גס לא ידעהי למה הוצרך‬
‫פ שאין מעהרין במעין יכל‬
‫להזהירם כא; על העומאה ולא בסיחון‬
‫שהוא ‪ .‬מיהו לדעה הרמב״ם דמעין‬
‫ועוג‪ .‬וגס בזו ראיתי בשם הרמב״; דהחס‬
‫מ ע ה ר בכל שהוא‪ .‬גס בנדה הנ׳ מהני‬
‫‪,‬‬
‫כדאיהא‬
‫‪,‬‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשה משות‬
‫קז‬
‫כדאיחא נטיו״ד כי׳ רא׳ והרב בעל‬
‫בא ליה; ע ע ‪ 0‬לאיסור טבילה אויר ומנלן‬
‫חיו״מ חמה עליהם ממהני׳ דמקואוח‬
‫הא ‪ .‬וע״ז כהר שהרי ראינו כהקס״רה‬
‫פ׳ ה׳ משנה ו׳ עש׳ ‪ .‬והצ״ע • ולכאו׳‬
‫התז׳ שאין מעהרין בזוהלין‪ .‬סי׳ בעלמא‬
‫נ ר לאע״ג דהשיבי הנך גל כמעין למהר‬
‫במי גכמיכ אלמא רקפרינן לליהוו מיא‬
‫גזוחלין אע״פ שנחלש היינו לפי שיש בו‬
‫קביעי וקיימי‪ .‬וא״כ כ״ש שיש להקפיר‬
‫חיוה כמעין ויכול לחזור למקומו אבל‬
‫בטבילה אויר ‪ .‬וא״כ שמנינו שהתירה‬
‫לעהד בכ״ש כיון שבאמח הוא חלוש‬
‫לא קפלה במעין ועיהרה אפי זוהלין‪.‬‬
‫ואינו מצורף עם מי המעין הרי אין‬
‫אין בילינו לו׳ ללא קפלה אפי על‬
‫כאן מ׳ סאה ‪ .‬ושו״ר שגס הרב בעל‬
‫אויר ־ כ י ו ן שההו׳ קסדה יימייא דקגיעי‬
‫ש״ך ה ׳ כן סי׳ כא׳ סק״ך וס־׳ק כ ב ׳ ‪.‬‬
‫אכ איכא למי׳ דכי מעהריגן במעין‬
‫אך מה שהי׳ שם בשם הב״ה הוא הימה‬
‫בזוקלין מכוס לקביעי מיהא פורהא‬
‫שהרי הרמב״ם ז״ל בפי׳ח לפרה מש׳‬
‫אבל אויר ללא קביע כלל אפי במע־ן‬
‫יא׳ כתב בהדייא רכל הימים יש להם‬
‫אין בידינו לטהרו‪ .‬וזה נר׳ פשוש לדעתי‪.‬‬
‫דין מעין לעהר בכ״ש ‪ .‬ועוד היה נל׳‬
‫עוד הק׳ מרין י ם בסי ר א על דבר•‬
‫דגל שנפל על האדם לאו זוחלין מיקרי‬
‫הרא״פ כיון דמכהמא כריו״ס‪ .‬אמאי‬
‫לדעה הרמב״ס אלא אשבורן‪ .‬וקושטא‬
‫לא משני בש״סדהאיאחאלאשמועינן‪.‬‬
‫הואדכיון דנחלשלאו כים חשיב ‪.‬אלא‬
‫ו נ ר ללק׳ לודאי לא אמרי להזייא כר׳‬
‫שכיון שהוא בדרך נפילה מלמעלה‬
‫יוסי רלא משוס למהני כהמא ק ה נ י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫למעה אשבוק מיקרי‪ .‬ואע״פי שהרא״ש‬
‫ומשמע אפי׳ מן ה י ם ‪ .‬אבל אס כל‬
‫‪,‬‬
‫הילושא לחנא בהאי מחני לא הניא אלא‬
‫כןלנדייא מדברי ההו״ס בחגיגה די״מ‬
‫למסחם כ ר יוסי פשיטא להו״ל לפרושא‬
‫ד״ה נגזר שכחבו אי לא מוקמינן כר״מ‬
‫בהדייא ולימא גל שנחלש מן הים ולא‬
‫וכו׳ אלמא דאי הוה מוקמינן כר״מ הוה‬
‫ממעין דוקא ‪ .‬דהה כל עיקרו עד״ז שנה‬
‫ניחא ‪ .‬אע״ג דקהני פהוריס אלמא‬
‫משנה זו‪.‬והיאך הניח העיקר בכח ‪.‬‬
‫דאשטרן מיקרו‪ .‬ע״ש‪ .‬וראיחי למר״ן‬
‫ועוד דא״כ אמאי חני לה לגבי גל הו״ל‬
‫ז״ל בפ״ע להל׳מקואוהחמהעלרבינו‬
‫למםהס כ ר יוסי במי שירד לטבול ביס‬
‫‪,‬‬
‫אי נ ע ה ר בזוחלין‪ .‬אלא ודאי אר‪.‬א‬
‫ר א ‪ .‬ולא ידעהי מה כל החררה הזאה‬
‫לאשמועי דטבילח גלמהנייא ולא גזרינן‬
‫כי דברי רבינו אצלי פשועיסדמ״פ לפי‬
‫מפיס הר דליה ‪ .‬וכהבחי עניןזה ע ם‬
‫שאין מעיילין בזיחלי; לאו אזוחלין רימיס‬
‫שאינו נוגע לענין הפרשה שלא ישכר‪.‬‬
‫האי • רהא ודאי ליתא ‪ .‬אלא שיבינו‬
‫מ מ נ י ‪ .‬ומה שנ״ל ע״ד הרא״ס כחבחי‬
‫יכור וב״י וכל המס לא כ״כ‪.‬עכ״ז נ ר‬
‫‪,‬‬
‫בדין זה‪ .‬ע״ש שהאריך וכן ביו״ל סי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בחידושינו‬
‫פרשת‬
‫ך ‪ 0‬ץ‬
‫בחירושינו בםוף ע ״ ז ‪ .‬עיש בס״ד‬
‫דייה‬
‫עי‬
‫חיים‬
‫מדין ניהנה לב״; ‪ .‬ולג״נ־ כי ה״ל היא‬
‫ופשוט‪.‬‬
‫וחציה אח וכו׳ והא דאמרינן‬
‫במדרש נ פ ׳ ומקנה רב שב״ג‬
‫פרשת מסעי •‬
‫וב״ר העשירו ממלחמה מדין ‪ .‬אין‬
‫הכונה שהמקנה עצמו היה בחלקם‬
‫שנעלו רב למאור‪ .‬אלא שבזזו הרבה‬
‫ך״ך!‬
‫וישמע הכנעני וכו׳ פי׳ ד ג פ‬
‫‪,‬‬
‫שטלטלים מכל שאר השבטים וקנו מקנה‬
‫הקת כהי׳ כי גא יש׳ דדן וכו׳‬
‫רב‪ .‬וזה ששוט לרעתי‪ .‬וראיתי למהרמ״ט‬
‫משמע שהכמיעה היתה ה ג י ה ה ‪ .‬אבל‬
‫שהאריך בקושייא זו כמו ד׳ עלין‬
‫הכא נהי׳ גגוא גניי דמני ע כאין זו‬
‫והעלה שהממצהשלמקגה היתהבדרך‬
‫השמיעה ‪ .‬אלא שהשמועה היההבזמן‬
‫זה ‪ .‬שכל מי שבזז באנשי הצבא אלף‬
‫בוא בניי ש ‪ .‬א׳ינ האי גגוא קאי אוהוא‬
‫צאן יהיו לו לבדו‪ .‬אלא שיחן מהם מחצה‬
‫יושב והראיס גורס נדש״יגי׳ אגדת ‪.‬‬
‫ז״ל‬
‫יעו׳׳ש ‪.‬‬
‫לבני יש׳‪ .‬אבל לא יחלוק עם שאר אנשי‬
‫המלחמה ‪ .‬ואינו מחוור בעיני ‪ .‬גם‬
‫ך״]"!‬
‫אה כלש העדיס‪ .‬עיי׳ הראיס•‬
‫לקיחח המכס כמדומה שלא יחכל לדרך‬
‫ועוד נד׳ כי אף השעוה יהיו‬
‫זה ומה שלא הזכיר הכה׳ סוםים ופרדים‬
‫מצויכ לפי המזידיס כי כיון שמי ה ע י י ס‬
‫וגמלים מפני שלא באו לכלל חלוקה ‪.‬‬
‫פרוצים ורוצהיס בזדון ורגילים ב נ ך‬
‫ועיי׳ הרמ׳׳ז זלהה׳ מ״ש בענין זה כי אין‬
‫היא קלה בעיניהם‪ .‬כי אף הנזהד בהס‬
‫רצוני להאריך בזה ודו״ק ‪.‬‬
‫מלהרוג במזיד צא יזהר מלהרוג בשוגג‪.‬‬
‫אצעדה‪.‬צמידים של ר ג ל ‪ .‬ה כ ל‬
‫כי השוגג עצמו אינו הייב גלות אלא‬
‫ר״ה‬
‫חמהו על רש״י ז״ל דבשבח דצ״ג‬
‫מפני שהוא קרוב לפשיעה ‪ .‬שהייל‬
‫אמרו ־אצעדה על הזרוע‪ .‬ומיהו להש״ס‬
‫ליזהר שלא יבוא היזק ממעשיו‪ .‬ראל״ך‬
‫שם אינו מבואר כן אלארש״י כן פי׳‬
‫אונס הוי‪ .‬והחום תי׳ במכות דע׳ וזיל‬
‫שם‪ .‬וגס בססיקחא איחא כפירש״י ונחן‬
‫ולהכי הונרכנו לערי מקלע ‪ .‬לפי‬
‫ע ע ם קרויים כן מפני שצועדוח ‪ .‬והא‬
‫שכשהורגיס מזיר בלא עדיס הקב״ה‬
‫דכחי׳ בשאול ואצעדה אשד עצ זרועו‪.‬‬
‫מזמינה לפונדק א׳ וכו׳ עכיל ‪ .‬ונ״ל‬
‫כ ב ר פ י ׳ רז״ל שהם חפלין ש ל י ד ‪ .‬א ״ נ‬
‫שהכונה שכיון שהמזידים שהם רבים‬
‫החם באנשים והכא בנשים‪ .‬ועגיל נמי‬
‫ומצרי‪ :‬מכנ המקומות‪ .‬וכן ישוגגים‬
‫מ פ ׳ ה ח ס בשבח לסיר דפוס שלדדין‪.‬‬
‫עצמם שהרגו בלא עדים מיד הם יכולין‬
‫עערוח וריבון‪.‬עיי׳ הראיס‪.‬‬
‫להרוג פ ע ם אהדת לאותם המזידיס‬
‫הגיר לו דארן‬
‫שהם רבים ומצרים‪ .‬משא״כ אם המזיריס‬
‫ך״ךן‬
‫ולא ידעהי מי‬
‫מועעיס‬
‫חפץ‬
‫פרשת‬
‫!עי‬
‫חיים‬
‫קח‬
‫מועמים אין השוגגים יכולים להזדמן‬
‫אודחא דמילחא נקנו‪ .‬דבאבןיד סחמא‬
‫ע ם המזידיס בפונדק כדי שיגלה אלא‬
‫איח נ ה כ ד להמיה‪ .‬וקמל׳ דאגן יד‬
‫לזמן רחוק ‪.‬‬
‫סחמא יש בה כ ד להמיח‪ .‬וזה סשומ •‬
‫באבן י ד ‪ .‬עיי׳ הרא״ם‪ .‬ודברי‬
‫ועוד דאצמדך באבן יד כי היכי דליהוי‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫רש״י הם סוגייה הש״ס ס׳‬
‫אשרימוח בה יהיראונידרוש מינה לשער‬
‫ד ע ״ ו ‪ .‬דגרסי החס אמר‬
‫מקום המכה ‪ .‬כמיש הרמכיס שם ‪.‬‬
‫שמואל מפנימה לא נאמרה יד בברזל‬
‫ומ״ש הרמב״ם שם מהאי קרא ע ל זריקח‬
‫מפני שהברזל ממיח בכל שהוא‪ .‬פירש״י‬
‫א ג ן ‪ .‬באמח לא ידעחי היכן מצא זה‬
‫יד בבחל׳ כמו שנאמר באבן יד בכלי‬
‫ואיך שיהיה דרשא בעלמא היא מדלא‬
‫מן שיש בה כדי אחיזה דבעינן שיעורא •‬
‫כתיב מלא י ד ‪ .‬א״נ מיהורא‬
‫ד ד דהא‬
‫ע כ ל ׳ ‪ .‬וטדאי דאס אנו רואים שאבן יד‬
‫כתב אשר ימות בה ‪ .‬ומיהו סשטיה‬
‫אין בה כ ד להמיח פ ע ו ר ‪ .‬אלא קרא‬
‫דקרא בשיעור האבן קא מייד‪ .‬ודוק׳‪:‬‬
‫הנשרפים‬
‫ץ *‬
‫פרשת דברים‬
‫ח פ‬
‫י‬
‫פרש‬
‫דברים‬
‫ך״ךן‬
‫והפכוה י• עי׳ הרא׳יכ׳ ולכיו׳‬
‫ך״ך!‬
‫רר •‬
‫ר׳׳׳ך‪,‬‬
‫את כל הדברים‪ .‬עיי׳ הראיס‬
‫והרמי״ם פי״א דסנהדדין ‪.‬‬
‫המדבר עיי׳ ה ר ח ״ ס ‪ .‬י נ ר ׳ ‪ :‬י‬
‫• ‪ -‬ק״לי על המהרג‪ :‬שכל• אוהו‬
‫הס ודאי צא'היו יראים‪ .‬ומה‬
‫המקים׳ היה נקי בשם חצרות ‪.‬״אלא‬
‫שקראו נורא אינו לערך יש׳ אלא שהוא‬
‫שהלק״ממגיו נק׳ קברוה ההאוה ע״ש‬
‫מעצמו נורא לבני אדם‪ .‬ואתם הלכתם‬
‫המעשה • ומ״מ מ״ס הראיס על פירצ‪£‬י׳י'‬
‫בו'בלא מורא •‬
‫בספרי לא נתכוונו‬
‫דמי‪ :‬ואהס נדברהס ‪ .‬היינו ע ל ‪ :‬ב ש ר‬
‫למ״ש הרב ‪ .‬כי מה יראה יש במתים‪.‬‬
‫ליהא"־דהרעיחה הבשר היהה קודם‬
‫כניס עשר אנשים‪ .‬עיי הראיס‬
‫מריס ‪.‬‬
‫מעשה‬
‫ואיך ילמדו׳ ממה‬
‫‪ :‬ה י ה אח׳׳ך וניע ‪.‬‬
‫‪J‬‬
‫‪J‬‬
‫‪f‬‬
‫ך״ךן‬
‫‪,‬‬
‫ויתכן כי אין הכוונה שיתכוין‬
‫הכתיב להודיע זה כי הוא פשוע‪ .‬אבל‬
‫~)‬
‫הכווונה שמשה אמ״ל דיר זה כי שבעו‬
‫חד‪ :‬הבשר היה יום א׳ להסגר‬
‫לא היה עמהס בעצה להוכיחם ‪ .‬וזהו‬
‫‪L‬״‪/‬‬
‫ויו\‪i‬‬
‫‪.‬‬
‫‪/ < /‬‬
‫‪/‬‬
‫‪vV‬‬
‫מה שהניד הכתוב ‪.‬וצ״׳ע ‪.‬‬
‫מריס ‪ .‬י כ ן ל מ ״ ‪ :‬הרא׳יס ד‪:‬ל‪:‬יס לאו‬
‫דוקא ‪ .‬ויום ל ׳ ‪ :‬ל מריס היה ‪ :‬ל ס ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫צ״ל עכ״פ דיוס י ׳ של מריס הוא כע׳‬
‫הצי׳ע‪ .‬ואין קובי דהכי הולל בשנאת ה‬
‫‪:‬לישר ‪.‬‬
‫אוהני הביאנו לחת אותנו ביר האמרי‪.‬‬
‫ד י י ה אנשים חכמים ‪ .‬עיי׳ הרא״ם‪.‬‬
‫ועוד כי מה ע ע ס בזה דאעו באר״מ‬
‫מה שח‪:‬גהעל הרמב״ס ז״ל‪.‬‬
‫לא היו בשעבוד מר וקשה ימיהה בנים‬
‫ולדעהי אין קפידה בזה • כי מדרך‬
‫ימוחס כגוב מבחייהס‪.‬אלא ע״כ דה״ק‬
‫לכנול החכמה ובינה בשם חכמים ‪.‬‬
‫מהחלה ההיצאה עצמה היתה ר ע ה ‪.‬‬
‫וכמו שאנו קורין לחז׳׳ל והענוה למדה‬
‫ודוק׳‪.‬‬
‫רבינו ממ״ש ‪ :‬ס הוא עצמו סב דין ח׳‬
‫‪,‬‬
‫מה״ש יעו״ש ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫בשנאת ה׳ וכו׳ עיי׳ הרא״ס‬
‫‪,‬‬
‫וידבר ה׳ אלי וכו׳ עיי׳ הראיס‬
‫וראיהי להלימ שנהב‬
‫הצ״ע בזה ‪ .‬והנה לפי כרש‬
‫שהוציא זה מהירושלמי והביא דבריו‬
‫הרב פ׳ כי השא דאין דבור ל׳ קישי אלא‬
‫מדברי הסמ״ג‪ .‬וליה׳‪ .‬דליה׳ הכי בירוש׳‬
‫כשאין אחריו אמירה ‪ .‬ל־ק כלל מי׳ש‬
‫כלל והסמ״ג מדברי הרמב׳־ס העתיקה‬
‫הכא ‪ .‬אבל לדעהי ל״ק כלל שכל דבורי‬
‫מהירוש׳‬
‫התורה הס קישי‪ .‬וזה לא מפאח כעס‬
‫הרב שכ״ז‬
‫אלא מפאח חיובם והכרח קיומם‪ .‬וכמ׳׳ש‬
‫אלא שהשמ״ג העהיק ענין‬
‫וסיים‬
‫בד׳ של ג׳ וחשב‬
‫מהירוש׳ ואינו‪.‬‬
‫במ״א מסיגייא דמכות אבל ל׳ דבור‬
‫בציווי התורה הוא חיבה‪ .‬כי אין דיבור‬
‫‪:‬י ת «‬
‫קיג‬
‫חיים‬
‫לא גזרו לפי שא״כ היו נראים כעוקרים‬
‫ו נ ו ולא אחא כלל למשחרי שפחה לע״ע‬
‫דבר מה״ח שנדבר המפו׳ בהו אין‬
‫כשאר כל ישראל‪.‬אלא מיחורא דלו‬
‫דרכם של חז״ל לאומרו‪ .‬כמ״ש העור‬
‫אנו מדייקים למעומי מוכר עצמו דאינו‬
‫ביו״ד'סי׳ קיז׳ובא״ח סי׳ תקפח׳ סק״ה‬
‫כופהו נ ע ״ כ ‪ .‬וזי שימח הגמרא מ״מ‬
‫וככחוב אצלי בקו׳ םדלה׳ יע״ש‪ .‬וע״כ‬
‫דמ״ד מוכר עצמו אין רבו ולו מ י ע ע‬
‫לא אסרו חז״ל הפסחה בע״ע כיון‬
‫רהמגא וכו׳ לו ולא למו ע ‪ .‬ואידך לו‬
‫שהחירה החי ‪ .‬שהרי לא אסרה החו׳‬
‫ב ע ״ כ ‪ .‬פי׳ דאלו מגיפיה דקרא ראם‬
‫השפחה אלא ה נ ח ר פ ת ‪ .‬זהו המשך ל׳‬
‫אדוגיו לאו להכי אחא אלא לו׳ שאס‬
‫רבינו‪ .‬אך חמיהה לי מילחא דכפ״ק‬
‫נהנה לי ברצונו האשה וכו׳ ואידך בגרכ‬
‫לקידושין דכא׳ בעי ההם ע״ע כהן‬
‫מכי משנה ש״ש נפקא ואייהר לי למעוטי‬
‫מוסר לו רבו שפחה כנענית או לא‪.‬‬
‫מו״ע ממחי דשרבינן ביה מכי משנה‬
‫חידוש הוא ל״ש כהן ל״ש ישראל וכו׳‬
‫ש״ש דמוסר לו בע״כ ‪ .‬קא׳ דבמיע‬
‫חידושא שאדי ע ״ ע שהחירה‬
‫לאו דינא הכי • משוס לקרא דכי משני‬
‫הכהו׳ לכל יש • וע״ע כא׳ יאין כאן‬
‫גלי אקרא דאס אדוניו וכו שאיןחלוי‬
‫חידוש ‪ .‬אבל לכהן ודאי אכירה גם‬
‫ברשוח העבד אלא נמ״כ • וממעמ‬
‫בע״ע ככל כהגיס דעלמא דאסירא‬
‫מו״ע מהך דיגא ״ ואידך אי מהחס הייא‬
‫ליה משוס זונה דלא ג ר ע מגיורח ‪.‬‬
‫ה״מ מדעחיה אבל בע״כ לא ‪ .‬קמ״ל‬
‫ועוד הימה על ראיה רבינו רשפהה‬
‫פי׳ דקרא דכי משגה וכו׳ הו״א דלא‬
‫מד״ס מדהחירה לע״ע ‪ .‬והיקשי ליה‬
‫אחא לחיוכיה בע״כ אלא סיפור דבריה‬
‫לדידיה מע״ע כהן שרבו מוסר לו שפחה‬
‫בעלמא‪ .‬וה״ק שאל י ר ע בעיניך שילוחו‪.‬‬
‫כנעניה אע״ג דבעלמא היא אסורה‬
‫שהרי גם הוא עבדך מרצונו ביוס ובלילה‬
‫לו ‪ .‬א״כ אין ראיה מע״ע ‪ .‬ובשמים‬
‫כ ש פ ח ה ‪ .‬ולהרצאח אדון קאחי‪ .‬כמ״ש‬
‫שו״ר כן‬
‫החום׳ שם קמ״ל לו׳ בע״כ ‪ .‬אך מ״ש‬
‫להרב בעל ל״מ ס״ג ד״ה עבדים דין‬
‫הרב שם דקרא גופיה להתיר שפחה‬
‫ה ק ׳ ‪ .‬ובאמח שדברי מהרשד״ס‬
‫אח‪ . t‬אין גר׳ דאע״ג דרביט למדה‬
‫נראים שמבוארים בדברי רביניומ״ש‬
‫משם ‪ .‬מימ קרא לאו להכי אחא ‪.‬‬
‫עליו המ״ל בזה מסוגייא דקילושין דמיו‪.‬‬
‫ומיש עוד למה לא אסרו חז״ל השפחה‬
‫ללעחי ל״ק למאם אליניו יח״ל אשה‬
‫לע״ע ‪ .‬ומדברי רביגו גר׳ שמוחר ‪.‬‬
‫ליכא למילף ראהא קרא לבע״כ בלא‬
‫והגה ג ר ׳ פ ס ו ע שהדבר מטאר בדברי‬
‫חיבה לו• לקרא לגופיה אחא שאם‬
‫רבינו פי״ב‪ .‬דאיכ רגבי ע ע ׳ לא גזרו‬
‫האלון כחן לו שפחה האפה וילליה‬
‫חזיל בדבר ‪ .‬ו ה ע ע ס כמ״ש ל ע י ל ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ומאי‬
‫‪,‬‬
‫עדי שאחד שנחקשיחי בזה‬
‫ג׳‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫שאיכ‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשת• כי חצא‬
‫שא״כ לא היה קיום לדיני התו׳ האלו‬
‫להוא דחיק ומוקי אנפשיה וכישראל‬
‫בשום אוסן‪ .‬וכבר מבו׳ זה אצלי באורך‬
‫לחיל איירי ‪ .‬וע״ז השיג הש״ס כיון‬
‫וברוחב במיא ‪ .‬גס מיש מההיא דע״ע‬
‫למשירת שפתה לע״ע יש׳ הילוש הוא‬
‫לכאו׳ י״ל רשים מדרבנן קא‬
‫שהדי מוסרה לו כט״כ‪ .‬וזה כלי ט ע ם ‪.‬‬
‫בעי דסשיעא ליה דמדאורייחא פדייא‬
‫אימא נמי שחילש הכתוכ תידוש אחר‬
‫לכהן ‪ .‬דע״ע דקרא בכל גוונא איירי‬
‫להתירה לכהן לטובת האלון‪ .‬אך זה‬
‫כהן ויש׳‪.‬אלא דמבע״ל אי גיזרירבגן‬
‫אינו כלום ‪ .‬וציע‪ .‬טול תימאדמהיכן‬
‫כהן או לא כיון דחידוש הוא ״‬
‫יליף דבינו לשפחה אסורה מררבנן‬
‫שכל יש׳ אסורים בשפחה מדרבנן ‪.‬‬
‫עט׳ כהן יוכיח לאסירא ליה מדאורייח׳‬
‫אפילו‬
‫׳ושרייא בע״ע כפסק יבינו פ״נ לעבליס‬
‫מדרבנן‪ .‬ואע״ג דלישגא דבעייא משמע‬
‫באופן שדברי מהרשד״כ צ״ט עכ״ל‬
‫דמדאורייח׳ היא • י״ל דנקע סחם בהך‬
‫וכבר הקשינו זה לטיל אכל אני או‬
‫בעייא ד פ י ה ‪ .‬אבל‬
‫שאין תלונה בזה טל מהרשד״ס אלא‬
‫ביפ״ח שפיר דלא שייך החם לו׳סחמא‬
‫על רביט שלמדנן בפי׳ בפיב׳ דא״ב‬
‫כחיב ‪ .‬משום דממ״ן ללישנא קמא‬
‫היתר השפחה ‪.‬‬
‫וא״כ אף שנאמר‬
‫להחס לס״ל לביאה א׳ שרייא שלא‬
‫דשפחה לדעת רביט אסורה מה״ה‬
‫לבדה הו׳ אלא כנגל •צה׳ר ‪ .‬ולא‬
‫אלא שאין כה מלקות כיון ששה הכריח‬
‫אצמדיך לו׳ לקרא סהמא כהיב‪ .‬יילא‬
‫מדין ע״ע אלמא דם׳ ל רליכא איסורא‬
‫מפ׳ הוא בכחוב דלא לברה חודה וכו׳‬
‫כלל כמו בע״ע ‪ .‬דיס בעלמא אסורה‬
‫וכדדדיש החס בברייה׳ מקרא‪ .‬וביאה‬
‫מד״ת הדרא קושיין למה הותרה לע״ע‬
‫ב׳ פליגי י ה ושמואל אסר ‪ .‬ולא שייך‬
‫וא״ל שכוונת רבעו סס לו׳ כיון דבע״ע‬
‫לו׳ קרא סתמא כ ח י ב ‪ .‬משום דעיקר‬
‫שרייא לגמרי רוחק הוא שתהיה השפחה‬
‫היתד הכתיב הוא ביאה א ׳ ‪ .‬שישראל‬
‫אסורה לשאר ב״א בלאו ולוקין ע ל י ה ‪.‬‬
‫וכה; שויס ב ה ‪ .‬וביאה ב׳ לא אתשיל‬
‫אלא ודאי דליכא בשפחה איסור לאו‬
‫לה קרא כלל‪ .‬וכהן באיסוריה קאי ‪.‬‬
‫אלא איסורא בעלמא ומשו״ה שדייה‬
‫כהן‪.‬‬
‫וע״ע‬
‫וע״ע‬
‫מוהר גס בכהן שדיין‬
‫לישנא משום‬
‫והשהא ניחא גסלל״בדהתס ‪.‬‬
‫רחמנא‬
‫‪,‬‬
‫בע״ע ‪ .‬אין־ זה נראה כלל‬
‫הםיגייא כפשטה והכי בעי‬
‫‪ .‬מכמה עעמיכ*‪ .‬הדא‪ .‬מהו זה שכתב‬
‫מי נימא דקרא סחמא כחיב‬
‫רגיגו מכת מ ־ ד ו ה מריס ‪ .‬ואס נפשך‬
‫ובכל גוונא איירי‪ .‬ומפני שלח יעלה‬
‫לו׳ דמד״ס היינו נמי דאורייתא דדבר‬
‫על הדעת להק׳ דאיך אפשר להחיר‬
‫שאינו מפו׳ בתו׳ קרי ד״ס ‪ .‬כמ״ש‬
‫שפחה לכהן ‪ .‬וא״כ פבקיה לקרא‬
‫פא׳ דאישות דין א ׳ ‪ .‬א״נ דמד״ס קאי‬
‫אמכ״ס‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫סרשת‬
‫קיר‬
‫אמכ״מ אנל האיסור הוא מלאו‪ /‬אנחי‬
‫רחמנא ‪ .‬אנל אס נ א דלכל ישראל‬
‫ק׳ מהיכן נמצא איסור זה של חירה‬
‫היא נמלקיח לא הוה כרי ליה נ ע ״ ע ‪.‬‬
‫שאיןלוקין עליו ואם אינה נכללקלשה‬
‫שאין וה ג ד כלל ‪ .‬סוף ל נ ר ש ד נ ד‬
‫מי אסרה ‪ .‬אולי מכיון שאין קילושין‬
‫רניגו קשים לכל הצללים ‪ .‬והיה גר׳‬
‫בה הרי היא כאיסור עשה לכי יקח‬
‫לצדל ילהבין מדברי רניגו לאיש נ ה‬
‫איש וכו׳ לנעינן קיחה לקילושין ‪.‬‬
‫איסודא דאורייה׳‪ .‬מדכהנ בדין י ג‬
‫וכמ״ש ה״ה סא׳ לאישות לין ל׳ •יא'כ‬
‫ו י ד שאין בה מלקוח מה״ח משמע‬
‫שסחהנמילא תססי בה קידושין מלכתי׳‬
‫דאיסורא איכא ‪ .‬ולכאו׳ היה נ ר לפי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ע ם החמור איסורא ראוריית׳‪ .‬ואכהי‬
‫ל רנינו דמה שמביא ראיה מ ע ׳ ע‬
‫‪,‬‬
‫הוא לאיםורא מדאו' ‪ .‬ומביא לאיה‬
‫למשמע דקאי אדלעיל מניה אע״ע ‪.‬‬
‫מדאצשריך קיא למשרי בע״ע אלמא‬
‫וקאמר כיון שהתירה התו׳ לא אסרוה‬
‫בעלמא‬
‫כ ד י ‪ .‬ומיהו מלקות אין בה‬
‫חזיל ‪ .‬ובאמת שאין זה צודק אלא אם‬
‫שלא חייבה תו׳ מלקות נשסחה אלא‬
‫לאלם לעלמא היחה אסורה מגזירה‬
‫בנחרפת‪ .‬ולפ״ז איסור השפחה מראו ‪.‬‬
‫חכמים ‪ .‬קא רבינו שבכאן לא גזרו‪.‬‬
‫וכ; ילדק׳ מדברי היה דין יא׳ שכחב‬
‫אבל אם לשאר ב״א אסורה מ ד ח ל א‬
‫ובודאי מכח מרדוח איח בה דלא ג ר ע‬
‫שייך לו׳ ולא גזרו חז״ל שמאיזה ע ע ם‬
‫מאיסור של דבריהם ‪ .‬ואם איסור‬
‫הי״ל לגזור במה שהחירה חורה ‪ .‬וגם‬
‫הפסחה מדרבנן הכי הול״ל‪ .‬ובודאי‬
‫זו איגה ראיה ח ו ח כ ח ‪ .‬אך מ״מ קושיית‬
‫מכימ איח בה דלא ג ר ע משאר איסורי!‬
‫הרב אכחי קשייא על רביגו היכי קא‬
‫ד ר ב נ ן ‪ .‬וכך הוא הלשון המכוון‪ .‬אך‬
‫מ״יחי ראיה להחיר שסחה מע״ע ‪.‬‬
‫ראיוח המיל אינם מכריחות • ומה‬
‫ואפי׳ נימא דלא מייחי אלא לסופרו‬
‫שהון׳ הרב מיל שם מאם נגסו יבא‬
‫ממלקוח כמ״ש לעיל ‪ .‬אכחי אינה‬
‫ג״ז אינה ראיה דאימא גדרה היא שלא‬
‫ראיה כ ל ל ‪ .‬דע״ע כהן יוכיח דשאר‬
‫יקח שסחה כנטגיח ע ב ל שי״ל אשה‬
‫כהניס איה בה מלקוח ח ו נ ה • ובע״ע‬
‫יבגים להא השחא גמי לעגין מסירה‬
‫ש ד רחמנא לגמרי ‪ .‬א״כ הינ נימא‬
‫ן נ ע ״ כ גזה״כ היא ‪ .‬ועול ללא היימ‬
‫לישראל היא כמלקוח ואסי״ס‬
‫יולעים לס׳ כלל לאם מ ס ו ' יבא היינו‬
‫ודוחק לו׳‬
‫לאכחי לא‬
‫ק מ ש רבינו ולא גזרו חכמים וכו‬
‫‪,‬‬
‫ג‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫דשסחה‬
‫שרייה רחמגא ב ע י ע ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שסחה כנענית ‪.‬‬
‫כיון‬
‫דהשחא לא היקשי דכיון דביש׳ דלית‬
‫אשמועינן לנשאר ע״מ מוסרה לו נ ע י כ ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אינ דרשי׳ לה כ ל ר ד ש רבה בקילושין‬
‫דאיח ניה מלקוח שרא‬
‫ל״ב מ״ב מ ס ו שאינו יוצא בראשי איבדם‬
‫ביה מלקיח שרא רחמגא במימ‬
‫בכהן נמי‬
‫כעבל‪ .‬עיש‪.‬‬
‫העולה‬
‫׳חפץ‬
‫הסולח מזה שיותר גר׳ רהששחה‬
‫דרים‬
‫סרשת‪-‬כי״תצא‬
‫הוא והם אינו ו ד ע על א׳ מהם משום‬
‫אסורה מה״ת כאשרדקדקתי‬
‫ערוה כלל‪ .‬ענ׳׳ל ואס היה כגר גמור‬
‫דקי״ל דאין‬
‫היה אסור בכל שאר בשרו‪ .‬גם בחולין‬
‫קידושין תופסין בה ודאי דאיכא איסור‬
‫דקי׳יד ע״ב גר׳ דעבד מוחר באמו •‬
‫עשה דכי יקה וכו׳ כמבו׳ בה״ה פא׳‬
‫ע״ש ‪ .‬שו״ר לרבינו פע״ו דהל׳ א״ב‬
‫דאיפות‪ .‬גם אפשר דמה שהביא ראיה‬
‫דין ד׳ וז״ל לסי דבר זה החירו לממזר‬
‫מ ע ״ ע הוא שלא ההיה השפחה כגויה‬
‫לישא שפחה כדי למהר את בניו שהרי‬
‫עפי‬
‫הוא משחרר אותם ונמצאו בני חורין‬
‫מנויה‪ .‬יעי ׳ פג׳ דהל׳ איסורי ביאה דין‬
‫ולא גזרו על השפחה לממזר מפני‬
‫יוד׳ שכחב רבינו מל׳א מדבריהם‪ .‬ועיי׳‬
‫תקנת הבנים ‪ .‬עכ״ל‪ .‬מכאן מגו׳ רהוי‬
‫כה״ה שם ובפא דא״ב דין ח׳ וצ״ע בכל‬
‫דרבנן כמהרשר״ס וצע״ג‪ .‬וכן נראה‬
‫זה נר׳ שהדכריס יראים סוחרים‪ .‬וגס‬
‫מרבדי רבינו פד׳ דאיסורי מזבח גבי‬
‫שם יש לפ׳ דחדבר׳הם היינו מפני שאיני‬
‫אתנן‬
‫ע ״ ש ‪ .‬ובפוגייא רמש׳ חמורה‬
‫מפי׳ בחורה‪ .‬או קאיאמכ״מ‪ .‬מ״מ יש‬
‫מכל זה נחברר לנו בירור ‪4‬מ‪.‬יר רשפחה‬
‫להמוה על הראיס שכחב שהשפחה אין‬
‫אינה גיורת במו' לדעת רש״י ודברי‬
‫איסורה אלא מד״ס מפני שהיא ישראליה‬
‫הרא״ם בזה אינם מכוונים כלל‪ .‬זהו‬
‫גמ^יושאל לפ״זהעבד למה אינו חייב‬
‫מה שנר׳ לטנ״ר בזה‪ .‬וה׳ יצילני משגילו‬
‫גס הראיה לזה‬
‫דמכיון‬
‫לעגין בעילה מדהוחרה לע״ע‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בכל המצוה והשיב מפני שרשוח אחרים‬
‫עליו כאפה‪.‬׳•ואני שואל לפי שיטהו לפ׳‬
‫‪,‬‬
‫ויראנו מהו׳ נפלאות אכי״ר ‪ .‬־׳‬
‫די׳ד‪,‬‬
‫כלאים ‪ .‬הנה רש״י לא פירש‬
‫לי למה איןיקדושין חוססין בהכגיורח‬
‫אלא איסור זריעה ‪ .‬ובפ׳‬
‫ועיר מה יטעם• לגזירה חז״ל במקום‬
‫השוכר את הפיע׳ גר׳ המנכש יהמהפה‬
‫הזה שאסרו השפחה מה נשחניח מכל‬
‫בכלאים לוקה‪ .‬רע״א אימר אף המקיים‬
‫והצהוב שהזהירנו לעבוד בע׳‬
‫מ״ע דר״עק א״ק כלאים שדך לא ‪.‬‬
‫כנעני ב פ י ך ושלא ־ישחררו לעולם י־‬
‫פירש״י כליירס ר ה ר ג ע ה ק א ררישמרלא‬
‫אחמהה זו הו׳ •וזו שכרה‪ .‬שהוא ג ר‬
‫כחי׳ בהמתך וכו׳ לא הזרע פדך כלאיס‪.‬‬
‫גמור ועיר י־איה ביורה דלאו גיורה‬
‫פמ״ שדך אכלאיס דלעיל מיניה גמי‬
‫גמו׳ מהא ראיהא ביבמוה דצ״ז המחיקה‬
‫דרשי׳ ומשמע רמזהיר הכהוכ כלא יהיו‬
‫רבינו פי״ד דאי״ב דין יא׳ גוי שגהגייר‬
‫כלאים כשדה וכו׳ ע ״ כ ‪ .‬וק׳ מאי קא׳‬
‫שנשהחרר ה״ה כהמן שנולד‪.‬‬
‫דהול״ל ולא הזרע דהא לא שני קרא‬
‫ובל שאר בשר שהיו לו כשהיה עבד‬
‫בדבורים ‪ .‬דהא גכי הרכעה נמי כהי׳‬
‫או גוי אינם שאר בשר ואם נתגייר‬
‫בהמתך לא הרביע כלאים‪.‬ושמאי״ל‬
‫הגיורוה‬
‫ועבד‬
‫די‬
‫‪1‬‬
‫חפ• ן‬
‫פרשה כי חיא‬
‫קיה‬
‫חיים‬
‫למכהב בגוונא‬
‫זה למקיים דרבנן הוא ‪ .‬ומשו״ה כריך‬
‫וכהב בגוונא‬
‫שכיר‪ .‬דכיון דקיוס דרבנן הוא • ודאי‬
‫אחרינאודאי לררשאאחא וכהבו ההוס׳‬
‫לא גזרו אלא בשל יש שנאסר בזריעתו‬
‫אף המקיים • פירש״י שעשה להם ג י ר‬
‫אבל בשל גוי ודאי רבנן נמי לא גזרו‪.‬‬
‫סייג בקוצים‪ .‬ויפה כיון רהא פ״ב‬
‫וא״כ מאי אירייא עוקדן‪ .‬אך מ״ש מר״ן‬
‫דמכוח מוכיח דרע״ק איה ליה נאו‬
‫ז״ל שרביט פסק בס״ה דהלכיח שבס‬
‫שאין בו מעשה אין לוקין עליו וללא כפי׳‬
‫כרבה‪ .‬אין נר׳ כי ה״ה כסב שס דפכק‬
‫הערוך שפי׳ מקיים בהנחה ; כלאים‬
‫כרב יוסף וכ״כ הוא עצמו וכ״כ הל״מ‬
‫ליגדל בחוך שדהו לוקה ראיה ליה‬
‫ואע״ג דקי״ל הלכהא כרבה לגבי רב‬
‫לאו שאין בו ממשה לוקין ע״יו‪ .‬עכ׳׳ד‪.‬‬
‫יוסף בכא ודאי הלכהא כרב יוסף מכוס‬
‫ואמה כי היפשחי בפ״ב דמכות ולא‬
‫רבסוגייא דמכוח אר׳ ינאי משמא רגמרא‬
‫מוכה מהחם מידי‪ .‬ואדרבא מצ‪:‬חי‬
‫כווחיה והכי ס״ל החס לריוי׳ה ור״ל ע״ש‪.‬‬
‫היפך דבריהם ז״ל‪ .‬דבס״ק דשבועיה רף‬
‫אך מה שהירן שם מרן״ לפי שיטהו‬
‫ד׳ בכי שים לאוקומי רעי׳ק כמ״ד לאו‬
‫וכחב ראנן קיי׳ל כרבנן ע״ש‪.‬הואחימ׳‬
‫שאב״מ לוקיךעליו‪ .‬וכ״כ הס עצמם‬
‫גדיל בעיני רעיון דרבינו פוכק כרבה‬
‫שם לחד שיטייא ‪.‬־ ונראה דנ!״ס הוא‬
‫דמנכש הוי חורש וחרישה בכלאים נא‬
‫וצ״ל פ״ק דמכוח שמשם הק׳ החוש׳‬
‫אסרה הורה‪ .‬ול^ אסר מנכש אלא רע׳יק‬
‫ד ה הלא״ה ע״ש ‪ .‬יס״ל‬
‫משוס דהוי מקייכ ‪ .‬וא״כ ק׳ היכי‬
‫כשיטייא בחרא שכהבו ש ם ‪ .‬ימ״מ חין‬
‫פסק דמנכש לוקה דהוי כרע״ק ורבנן‬
‫קו׳ ע ל פי׳ הערוך ‪ .‬והנה הרמב״ם‬
‫פליגי עליה ועוד שדבריו סוחרים שפסק‬
‫פא׳ דכלאיס פסק דהמנכש ומחפה‬
‫במנכש דלוקה ובמקיים דאינו לוקה‬
‫לוקה ‪ .‬והמקיים אינו לוקה איפירא‬
‫ואמאי והא הרוייהו איפורייהו משוס‬
‫מיהא איכא ‪ .‬וחימא לדבריו מהא‬
‫מקיים נינהו‪ .‬וצ״ע‪ .‬ולכן נר׳ שרבינו‬
‫ובמקיים פוסק‬
‫ל כ ל היכא‬
‫ללא‬
‫דהו״מ‬
‫מציגאילמדרפ‬
‫בשגנעוח‬
‫‪,‬‬
‫לאמרי׳ החס בע״ז אהא דהניא אין‬
‫פוסק‬
‫כרב‬
‫יוסף‬
‫עוררין ע ם הגוי בכלאים‪ .‬אבל ע ו ק ד ן‬
‫כרבנן‬
‫וס״ל‬
‫דאיםורא מיהא• אי?א‬
‫עמו כדי ל מ ע פ החיפלא ‪ .‬וקא׳ רע״ק‬
‫מדרבנן וכבר יישבנו הסוגייא לרעהו‬
‫היא ‪ .‬דאי רבנן מאי אידיא עוקרין •‬
‫זי׳ל‪ .‬ומה שהכריחו לו׳ ראיכא איסורא‬
‫אפי׳ קיומי נמי ש״ד ‪ .‬ומאי קו׳ רהא‬
‫הוא ממחט׳ דקחני אסורים מלזרוע‬
‫קיימי אפי׳ לרבנן איסורא מיהאאכא‬
‫ומלקיים דאהייא כרבנן וכדברי הירוש׳‬
‫פ ד י א לגמרי אע״פ שרוצה‬
‫אך ראיחי להסור ז״ל שכחב שהם‬
‫ועקירה‬
‫בקיומו ע ד שיעקור אוחו‪ .‬ו כ ב ר נ ח ע ו ר ר‬
‫שס‬
‫אסורים מי׳ההו מלזרוע ומלקיים‪.‬וסוגייא‬
‫בזה הרב מ״ל‪ .‬ואולי גאמר כי איסור‬
‫דהכא‬
‫סרשח‬
‫ן ע ‪ 5‬ץ‬
‫דדם‬
‫מצא‬
‫להכא ק״ל למשממ ללרבנן שרי‪ .‬גם‬
‫ופוסקים כרבנן ולא היקשי להו סוגייא‬
‫הראב״לז״לשםבהשגוח כחב שהמקיים‬
‫להכא משום לזרימה מם הגוי בשדהו‬
‫בכלאים לוקה אם היה במעשה עיש ‪.‬‬
‫של גוי ולאי לא מיחסר אלא מלרבנן‬
‫ולא ירעחי למה לא השיג על רבעו‬
‫וכן נראה מרברי רבעו שם‪ .‬וסעמא‬
‫שכחב אינו לוקה ולכן נ״ל שהרמבים‬
‫לכרמך כ ה י ב ‪ .‬ואע״ג רדבעו סוסק‬
‫והראביד והעור סושקי׳ כרעיק למקיים‬
‫כמ״ל אין קנין לגר כבל ה י י ן מרן׳‬
‫אסור מ״החו לאלו לרבנן שרו לגמרי‬
‫סא לחלומוח זין יול לחל שינוייא‬
‫כדמוכח סוגייןדע״ז משום דסחם מחני׳‬
‫דהיינו שחזר ולקחה יש עיש‪ .‬והשהא‬
‫לקחני אסורים לקיים אחיא כווחיה‬
‫פריך לאסילונימא למקיים אסור היינו‬
‫ולא חשו בזה לדברי הירוש׳ רהא ש״ס‬
‫בשל יש׳ אבל בשל גוי כיון לזריעה גוסה‬
‫ד ד ן בע״ז סליג עליה אך מה שכחב‬
‫ללוקין עליה בשל יכראג לא הוי בשל‬
‫הרמבים אינו ליהה רמשוס דס״ל כסי׳‬
‫גוי אלא מלרבנן לא הויל למגזר מקיים‬
‫הערוך‬
‫לוקה‬
‫ור״ע דאמר המקיים בכלאים‬
‫ש״ל‬
‫לא‪-‬י‬
‫שאב״מ‬
‫לוקין‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לעוד‬
‫בשל גוי ‪.‬‬
‫יש להרן רפריך אפי׳ למ״ל‬
‫ואנן לא קי״ל הכי ומשויה‬
‫אין קגין כלל‪ .‬והיפ בכלמא אי‬
‫כחב דאינו ליקה דסחם מקיים הוא‬
‫רע״ק היא ניחא דכיון להסיר גמקיים‬
‫בלא מ ע ש ה ‪ .‬דהיינו בהנהה בעלמא ‪.‬‬
‫אך בלא מעשה בשל יש׳ כפי העריך‬
‫ואם ניכש בלאיה חייב משום זורע ‪.‬‬
‫משו״ה אצעריך לו׳ עוקרין כדי למעט‬
‫ואפשר ששובר דבעשייח גדר נמי לא‬
‫אבל בלאיה הוה מהםר אף בשל גיי‬
‫לקי שאין עשייח הגדר עבירה אלא‬
‫אע״ג ללא קעביר מ ע ש ה ‪ .‬כמו שרוצה‬
‫קיום הכלאים בקרקע שאב״מ ‪ .‬ועוד‬
‫בקיומו‪ .‬ובודאי לבשל גוי ולא קעביל‬
‫דחסו בלא גדר זה היו עוקרים כלם‬
‫מעשה לא מיהםר אלא מררבנ; ״ וכן‬
‫ולפ״ז גיי שזרע כלאים בשדהו של יש׳‬
‫נר׳ מלברי ההוס׳ שם במיז לסיד עא׳‬
‫אם גכשו יש׳ מיחייב משום זורע‪ .‬ואם‬
‫דיה רמ״ק ‪ .‬שנדחקו למצוא איסור‬
‫לאנכשו אץ בו מלקות ומפני כן לא‬
‫בבל גוי בלא מעשה אבל דרבנן דבפל‬
‫ידעתי למה הוצרך הראב״ד לו׳ והלא‬
‫יש׳ גופיה קל איסוריה דאין לוקיןאפי׳‬
‫א״א שלא ינכש אותם ולא ישקה אותם‬
‫במעשה בשל גוי בלא מעשה ודאי לא‬
‫ו ה ד הוא מקיים וליל טעמא דמקיים‬
‫גזרי׳ כלל‪ :‬זה ניל ליישב דברי הרמבים‬
‫תיסוק לי׳ להיי זורע ואולי משום השקאה‬
‫והמור ז״ל‪ .‬ומ״מ דברי הרמב״כאינם‬
‫נ ק ע ה ‪ .‬וזה נראה נכון לשיסחס ז״ל‬
‫אלא כמש״ל • והנה הירושלמי שהביא‬
‫ועוד נראה לשיטח הרמב״ס ז״ל והמור‬
‫מרן׳ בםיא לכלאיס ס״ל לקיים במעשה‬
‫דידאי ס״ל דמקיים אסור מדאורייחא‬
‫לוקה לכיע • ובלא מעשה סליגי‪ .‬חה‬
‫עליו ‪.‬‬
‫מסכים‬
‫סרשח כי הנא‬
‫חפץ‬
‫קיו‬
‫חיים‬
‫מסכים קצח לרברי הערוך אבל לא‬
‫מסוגייא למנחות ועל כן לא רציתי‬
‫לגמרי• ללש״ס לילן במעשה נמי פליגי‬
‫להאריך ב ז ה ‪.‬‬
‫וללעח החום כך סי׳ הירושל׳ להכל‬
‫‪,‬‬
‫דייך‪,‬‬
‫ולקח ה כ ה ) ‪ .‬ר ע שחטסח‬
‫מ ו ד ם באיסור אןו בלא מעשה‪ .‬ובמעשה‬
‫הביכורים מבוארח במשגה שהיטלים‬
‫לוקה לרע״ק ‪ .‬וקושיזמ מרן שס על‬
‫אוחזין בשפת הכלי‬
‫מלמעלה והכהן‬
‫היש מי שאומר לא ה ב ג ח י ‪ .‬ורו״ק ‪.‬‬
‫מלמעה עיש בסיג משנה ז ‪ .‬אך בתנופת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫השלמים‬
‫החום׳‬
‫פ ר ש ת בי תבוא‪.‬‬
‫מחלוקת ‪ .‬כי מ ל ב ד‬
‫נפל‬
‫נ י א ה שגם הם‬
‫לםוכה למ״ז‬
‫למעשה‬
‫עזה״ד‪ .‬אך הרמב״ס זיל פיט‬
‫הקרבנוח לין ה ;בי הזה ושוק מבואר‬
‫‪,‬‬
‫ד י י ה ולקחהמראשיה‪ .‬עיי׳הרא״ס‬
‫לחנופה השלמים הוייא כפשמה כהן החח‬
‫והר״ש ריש מ ס ביכורים מ״ג‬
‫יל בעלים אעיגלכביכורים כחב בפ׳־ג‬
‫הביא ל׳ ירושלמי בזה מבר כגירסה‬
‫לביכורים כמחני' וכ״כ הרא״ם כאן‬
‫שאין בשין ‪ .‬גם מה שהק הראיס‬
‫ולפיו מ״ש ה ר ב ח י ״ ע ש ם נ מ ס ביכורי‬
‫אמאי לא ררשי׳ כמו גבי חלה ל מ ע ע‬
‫ואוחזו וכו׳ שנר מלבריו שרצה להשוות‬
‫שלא •היה כל ראשיה ביכורים לבריו‬
‫החנופוח‬
‫ע" פ לברי החוספוח גם‬
‫תמוהים להא חני מהניחין החם פ״ב‬
‫ללעח הרמבים‪ .‬ולי ל ק ‪ .‬וחמיהא לי‬
‫לביכורים מ י ל ׳ ועושה אלם כל שלהו‬
‫על מיש‬
‫ההוה בקידושין לחנופה‬
‫ביכורים ‪ .‬וסי הרע״ב מהירושלמי ‪.‬‬
‫לביכורים היינו הכהן אוחז מלמעלה‬
‫והחיים׳ ימ שם והר״ש מדכחי׳ ביכורי‬
‫ולמנחוח הר איפכא שהוא נגל משנה‬
‫כל מראשיה כל מ״ש ‪ .‬ולא עור אלא‬
‫ערוכה ‪ .‬וע״כ נ ר‬
‫ברור למים נפל‬
‫שהרב ז״ל קייס כן לסי האמח להך‬
‫בספרים וצ״ל הכהן אוחז מלמטה ‪.‬‬
‫גירסא לגרסי בלא שין היסך משנה‬
‫ומלח איסכא סיס וכן נ ר שהיה גורס‬
‫מדוכה ‪ .‬גס לקו ה א נראה לאי לא‬
‫הראיס בלבריהס זיל שם דליו בס צו‬
‫כחיב מראשיה אלא ראשיה כל פרי‬
‫ל״ה יליו הביאנה עיש ‪ .‬והנוסח המנחה‬
‫הארמה לא היה‪.‬שייך כלל ל ש ‪ .‬רהא‬
‫מי ברברי ה ר מ ל ס סיג לסוסה לק‬
‫הכחוב צווח כל סרי האדמה‪ .‬ואין דרך‬
‫סו׳ להוי כשלמים וכיכ הסוס׳ בס״ק‬
‫גיש בזה לסחור הכחוב‪ .‬אבל השחא‬
‫לקילושין לשיטייא קמא וכ״כ ה ר ע י ב‬
‫דכחי׳ מקצח מכל ס ד האדמה אחא‬
‫ירש״י ם״מ למגחוח מ״מ ס ״ ש ‪ .‬וצ״ע‬
‫ביש לאגמוד מאי נינהו וכן העלה‬
‫ללבריהס לכיון דאשכחן גבי ביכורים‬
‫הרמ״ז ז״ל ב מ ל והשיג על הראיס‬
‫לאיסיה להאי לישנא לכהן מטח ילו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫תחת‬
‫פרשת• ‪:‬י תבא‬
‫חפץ‬
‫תחת יד הבעלים ומניף ‪ .‬והתם ע״כ‬
‫ף״ק‬
‫דרים‬
‫לא אכלסי באוני‪ . .‬הדא״ם‬
‫דהייני שהכה; אוחז למעה ובעלים‬
‫המה גזה על הרמב״ס ע״ש‬
‫למעלה כפירש״י שם א״כ מנלן לשנות‬
‫ולדעתי נראה שיבינו ז״ל הוק״ל קו‬
‫הפי׳‪ .‬והרמ״ז‪.‬זיל כתב דהרע״ב ורש״י‬
‫התום׳ שםדע״ג ד״ה והיכן הוזהר ע״ש‬
‫כדל רתחת יד הבעלים ממש קאמר‬
‫שהניחו בחימא דהא מסיגייא דססהי׳‬
‫ופירשו כברייתא דסוכה דפליגא אמתני׳‬
‫מיכח ״ולא ביערהי גושה היא אזהרה‬
‫דביכודס ‪ .‬וליתא דרש״י עצמו פירש‬
‫כדעת רביגו וקו׳ עצימה היא‪ .‬וע״כ‬
‫שם בסוכה כמתני׳ דביכוריס • יעוד‬
‫מפ׳ רבינו דה״ק דמעיקרא קא' דלא‬
‫דהתסלא קתני ברייתא אלאדביכודם‬
‫כיעדתי היינו בין במומאת הגיף בי;‬
‫תנופה יש״ס הוא דהוסיף הך‬
‫בעומאת עצמו משו״ה קא׳ והיכן הוזהר‬
‫‪,‬‬
‫על כך פי׳ דמנלן דלא ביערתי היינו‬
‫כמי‬
‫פירושא‬
‫דייה‬
‫ומנליה‬
‫דפליגא אמתני‬
‫דביכורים ‪ .‬ודו״ק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בין בעומאת הגיף בין געי' כולל הכל‬
‫ולא שכחתי‪ .‬מי׳ הרא״ס‬
‫ופריך אהייא קא ג ע י אילימא אמימא׳‬
‫והתום׳ יש׳ בסוף מ ע פ ר‬
‫הגיף פשיעא דהוי ‪:3‬לל לאגיערתי‬
‫ש נ י ע י ש ‪ .‬ומ״מדבריהרא״ס ז״ל אמת‬
‫שהרי בפי׳ הוזהר אלא קא ג ע י אעומאת‬
‫דכיין דברכוח י דרבנן יקרא אסמכתא‬
‫עצמן מנלן בכלל דהוי לא‬
‫ביערתי‬
‫בעלמא א״כ קרא יתירה הוא לא עברתי‬
‫דלמא לא ביערתי הוא על טומאת הגיף‬
‫דהא כחיב עשיתי ככל וכו׳ אלא ודאי‬
‫שכבר הוזהר עליה ועליה הוא מתודה‬
‫דשבח מיהא בטי והיינו פשעיה דקרא‬
‫ולהכי משני דאעימאת עצמן נמי הוזהר‬
‫והרמב״ן בס״ה שורש ח׳ כתב וז״ל‬
‫וא״כ ולא ביערתי כולל הכל א״כ ודאי‬
‫וכן דרשו בזה שלילוח אחר אמרו ולא‬
‫לא ביערתי לאו גמיר הוא אלא דלא‬
‫והדבר‬
‫תוכל גלי עליה במאי איירי‪ .‬והשתא‬
‫ידים שאם הפריש ולא בידך אינו לוקה‬
‫ניחא םוגייא ״פסחים דמעיקרא גקמ‬
‫י ואינו עובר אע״ס ששולל עצמו מזה‬
‫למילף מולא גערחי דהוא הלאו העיקרי‬
‫שכחתי מלהזכיר שמך עליו‬
‫עכ״ל‬
‫גאזהרח‬
‫עומאה‬
‫אבל לא‬
‫תוכל‬
‫הגדתיהיום‪ .‬לכאורה נראה‬
‫לא נזכר בו אלא ברמז וקרא דלא‬
‫דהיינו שטענה האילן בס׳‬
‫ביערתי איירי אף גמומאת עצמןמכח‬
‫בשנה והרא״ם לא סירש כן וכדבריו‬
‫דגלי עליה קרא דלא תוכל וכ״ת מקיו‬
‫• כתב הרמב״ם ס״ד דהלכות ביכורים‬
‫מיהא לא מצית למילף משו״ה קאמר‬
‫דין יא' ע״ש‬
‫היקשא הוא אגל אס עיקר האזהרה‬
‫ד י ה‬
‫אינה אלא מלא תוכל לא הוה שייך‬
‫למימר‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫פרשתי!‬
‫קיז‬
‫למימר וכיח אין מזהידן מהיד אהך‬
‫ל׳ ספדי לב׳ ענייניה׳ ורישא בבכורים‬
‫קרא דלא חוכל דליח ביה אזהרה כלל‬
‫וסיפא בזק; • גס הרא״׳כ לא הגי; נ;‬
‫ו ע ו ד כי באמת ק אי קרא דלא חוכל‬
‫ברבדיו‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫להכי אחא למאי אצעדך למימד דהיקש׳‬
‫לא אנלהי ג א ו נ י ‪ ' /‬ע י י ‪ -‬מה‬
‫‪,‬‬
‫הוא חיפו ל• דאזה דבשער אכולהו קאי‬
‫שפירשתי לעיל בזה ־ •ושרר‬
‫אלא ודאי כיון דעיקד אזהרה במעשר‬
‫שרבינו דוה אחרת עמו בפי הסוגייא‬
‫כחי לא ביערחי כי כחיב נמי לא חוכל‬
‫כמבואר בדבריו להדייא בפי המש פג'‬
‫בשעריך אמעשר קאי והנך לא אתי‬
‫דמכות‪ .‬והביאי מי־״ן זיל שס ד ה‬
‫אלא בהיקשא כניל לדעת רביכו‪ .‬ומה‬
‫מעשר שני די; א ׳ ‪ .‬מבר מדבריו'שהוא‬
‫שתמה מדבריו בפי המשנה הנה רבינו‬
‫מס׳ דהני קא בעי והיק מוזהר על‬
‫בסה כתב דלוקה והביא עליו ל׳ המשנה‬
‫אכילתו ‪ .‬לא אמר והיכן הוזהר אלא‬
‫לקתני אשור אלמא שאינו מדקדק בכך‬
‫מוזהר ‪ .‬כלו שלא ידענו באיזה מקוס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫מיש ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הוא מוזהר אס בידושליס או בכל מקום‪.‬‬
‫ד י י ה אשר יהיה בימים ה ה ם ‪ .‬ע י י‬
‫‪,‬‬
‫ופריך ש״ס עומאת הגוף בהדייאכתיב‬
‫הראיס זיל מיש על הדמב״ן זיל‪ .‬ואמת‬
‫ביה ולא יאכל מן הקדשים כ״א דהן‬
‫שקושיותיו על הרב זיל אינם מוכרחות‬
‫בשרו במים‪ .‬אלמא דהיכא דרהן בכדו‬
‫וכל חד כדאיתיה ‪ .‬גס כדברי הרמב״ן‬
‫מיהא ש ד ‪ .‬והיינו מ״כ בירושלים והחס‬
‫דרשו זיל פ׳ האימר בקי׳ דס״ו דרריש‬
‫הוא דקא מזהר ולא יאכל מהיק‪ .‬וא״כ‬
‫בן גרושה וב״ח מאשר יהיה בימים ע י ש ‪.‬‬
‫ה״נ קרא דלא בערהי לגבי עומאח הגוף‬
‫אך ל הרמב״ן ופירושו ק׳ בעיני מהו‬
‫ליח לן לרבויי מינה אלא כדאחפרש‬
‫זה שסיימו בספרי וכן הוא אומר אל ‪.‬‬
‫בדוכחא א ח ד ח א ‪ .‬דהיינו בירושלים ‪.‬‬
‫תאמר שהימים וכו׳ וזה אינו מגי; לכשר‬
‫אבל עומאח הגיף מנלן;׳ומסיק דיליף‬
‫שנודע פסלוחו ‪ .‬ובאמת כך הוא לי‬
‫מגיש דעומאת עצמן נ מ י ל א מ י ה י י ב‬
‫הרמב״ן ונר שהם דרשו שאם הקריב‬
‫אלא בירושלים ‪ .‬וכאשר כקב' לבינו סי'‬
‫ביכודס או עולה וקורבנוח בכהן שהוא‬
‫הג״‪ :‬גמשניוח והביאו מרן' שם אך‬
‫בחזקת כשר ‪ .‬ולאח״ז נמצא שהוא בן‬
‫ד מ י ו שם איגם מובטס לי מהיכא׳‬
‫גרושה הקרבנות כ ש ד ם כמו שמוזכר‬
‫משמע מהג״ש דאייד בירושלים ואדרבא‬
‫ב ס אחרון של קידושי;‪ .‬ויכנס בו עוד‬
‫בבכור איירי בכימ ומגלן דהיק קרא‪.‬‬
‫שאם היה קרוב ונחרהק כשר וזה לענין‬
‫שאין אחה רשאי לאוכלו כ ב ש ע ד ך ‪.‬‬
‫הזקן שאינו נידון ע״ס קרוב •ואינו מנין‬
‫ו מ ד ן ז״לוהתיו״ש לא הרגישו בזה‬
‫בכיפורים‪ .‬ע כ ל ‪ .‬וצע שנר׳ שמחלק‬
‫וצ״ע • שו״ר בדברי רביכו ס״ה שורש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫סי‬
‫פרשתי‬
‫חפץ‬
‫‪:‬י תנא‬
‫חיים‬
‫ח' שנחן רביני עמם לדבריו רוירוי זה‬
‫אח הגוף י ואם הוציא נשאר ובריס‬
‫נודמ ממנו אזהרה‪ .‬והרמב״ן השיגו‬
‫אפילו בדבר מצוה כגון שלקח ממנו‬
‫מהאי םוגייא‪ .‬ומהרי׳ די ליאין הרגיש‬
‫ארון וחכריכין למח מצוה ה״ז אוכל‬
‫בדברי רביט דמניח ‪ .‬ומאי דקשיהיה‬
‫כנגדו מכיל • ובאמח דרכינו פי׳ למח‬
‫סשיעא לן‪ .‬ומאי דששיעא ליה קשי־א‬
‫חחרי ר כ ש י ‪ .‬וסוגייא דהערל שהק׳‬
‫לן ‪ .‬ע ש ׳ ‪.‬‬
‫ממנה הראיס זיל נר׳ דהיינו גופה‬
‫תמה על רבינו‬
‫דפריך ואימא ליקח לו ארון והכריכין‬
‫וטעמו בס״ה דילמא אין‬
‫וקרא לרבוחא נקמ ולאו לדיוקא הא‬
‫אנו מוזהרין באלו אלא בלאו הבא מכלל‬
‫לחי שרי‪ .‬ומשני ממנו כחיבאלמא‬
‫ע י ש ‪ .‬ולדעתי כפי ל׳ הכתיב‬
‫דאיירי בסיכה‪ .‬ולגבי סיכה אין מצוה‬
‫תוודע האזהרה כאם היה מחורה בל׳‬
‫ב מ ח ‪ .‬שאינו חייב להציע לו מסה של‬
‫זה אכלתיו שלא באנינות ושלא בטומאה‬
‫זהב ואדרבא לחי עדיף עסי דיש לו‬
‫אז תהא אזהרת האנינות והסומאה לאו‬
‫חועלח מזה‪ .‬וא״כ איכא למידק מינה‬
‫הבא מכלל ע ש ה ‪ .‬אבל כשאמר לא‬
‫הא לחי שרי והיינו בעמא‪ .‬אבל כי‬
‫אכלתי באיני‪ .‬וגס ככל אשר צויהני‬
‫הואסריך ואימא ליקח לו ארון דלמא‬
‫אז יורה שהציווי היי‪ .‬שלא לאוכלו באנינו׳‬
‫בשהור איירי ובארון וחכריכין‪ .‬ומכני‬
‫כלשון היידוי יהוי לאו ג מ ו ר ‪ .‬ועוד‬
‫דאםמא נמי קאי ‪ .‬ואסירה מדכהיב‬
‫כתבתי בזה לעיל‪ .‬ומ״ש השיל בזה לא‬
‫מ מ נ ו ‪ .‬והשהא מחניתין דמ״ש דקחני‬
‫נדירא ‪.‬‬
‫שלא לקחחי ממנו ארון וכו׳ בממכר‬
‫החייע‬
‫‪!* Uni‬‬
‫‪-‬‬
‫עשה‬
‫ולא נתתי ממנו ל מ ת ‪ .‬עיי'‬
‫טהור איירי כ פ ש ע ה ‪ .‬ואע״ג דלחי נמי‬
‫מיש הרא־׳ם ‪ .‬ובאמת שאותם‬
‫אסור לרבותאנקע‪ .‬גסהרע״בוהר״ש‬
‫אחרים הס ג״כ דברי הרמב״ם פס‬
‫מסכימים דמהגי׳ במעשר טהור איירי‪.‬‬
‫שכתב במטה קנני וזל׳ מ(‪$‬נס זכר‬
‫אלא שהם מיישבים מאי דנקס חכריכי‬
‫המת לחיזוק‪ .‬כאלו יאמר ומנ״ס שהוא‬
‫מח בעטן א ח ר ‪ .‬ודלא כהראיס‪ .‬ומ״מ‬
‫‪ 4‬הוציא בה ממעות מיש אלא‬
‫איני יודע מה היא קושייחו של הרב‬
‫כמזין לבד כמיש ונתת הכסף בכל‬
‫זיל שכחב ולא הבינוחי זה ובירושלים‬
‫אשר תאוה נפשך וכי׳ שאם הוציאהו‬
‫וכו׳ ומה בכך והוא עצמו מה שמחודה‬
‫בזולת המזון כאלו הוציאהו למת שאין‬
‫סמעוח ממשר שחילל עליהם המעשר‬
‫ייעלת לו בזה ‪ .‬ובפ״א דמ״ש כתב‬
‫לא קנה בהם אלא המזין ולא שאר‬
‫וזל׳ שנא ולא נתתי ממנו למת כלום‬
‫ל ב ד ם • וכאשר נצעוה ‪ .‬וכ״נ מדברי‬
‫לא הוצאחי אותו נ ד ב ר שאינו מקיים‬
‫הרמב״ם נ ש י ה ונר׳ שכוונחו להקשיח‬
‫חייה‬
‫מצוה‬
‫‪,‬‬
‫אמאי‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫סרשח ‪:‬יהי־א‬
‫קיה‬
‫אמאי נקע למח‪ .‬הא כל דלא הוי מזון‬
‫לשבח י ש כ נ ג ה ‪ .‬פי' שהכהו׳ והוא ה ק ד‬
‫אסור יפשוט ‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫כינה אוהה לקרוס‪ :‬ישכבנה ‪ .‬שהוא‬
‫זיח שמן‪ .‬עיי׳ הרא״ס ז״ל‪.‬‬
‫ל׳ סחוס‪ .‬כי ל שכיבה נופל מל שכיבס‬
‫ולפ״ד יקשה הא דחנן בסיב‬
‫בלא זנוח‪ .‬כמ״ש ישכב במקוכ ההוא‪.‬‬
‫לחירומוח אין חורמין מזיחי כבש • על‬
‫איל ל ישגלנה היא מבואר לגנאי ‪.‬‬
‫זיחי שמן ‪ .‬פ י הרע״נ זיחי כנש *‬
‫כי היא ל׳ יורה טל הזנוה והמשגל ‪.‬‬
‫זתיס שאין עושין מהם שמן וכונשים‬
‫א״ג כמ״ש רבי׳ במס מגילה רפוי‬
‫אוחס‪ .‬וכן ראיחי שהמהו ע ל י ו ‪ .‬אך‬
‫דשגל הוי לי כ ל ב ה א ‪ .‬והשיח שגג בזה‬
‫אי מהא לא אידיא שהרב יפי כפי׳‬
‫פכחב רישכבנה הוי ל׳ מגונה מסי‬
‫הרמב״ס שם פמפני ששמני מועם הס‬
‫מישגלנה‪.‬והמעהו לירשי שכחב והנחו*‬
‫כובשים אוחס י מ״מ המציאוח יכחיש‬
‫כינהי‪ .‬השב דקאי על הכתיב וליהא‪.‬‬
‫זה שודאי יש זהים שאין עושים שמן •‬
‫רהקרי נמי כחוב מיקרי ‪ .‬גס אולי‬
‫ועוד דרש״י והראיס עצמו בע׳ עקב‬
‫הטעהו ל׳ הרא״כ שהביא מדכחיב‬
‫כחבו זיחיס העושים שמן‪ .‬אלמא דאיכא‬
‫ואנרהס מורנו ע ו מ ד ‪ .‬דהחם ה כ ס י‬
‫זחים שאין עושים כמ״ש הראיס שם ‪.‬‬
‫עצמו הוא לשבח‪ .‬וה״נ ה כ א ‪ .‬־ואולם‬
‫זמ״ם הש״ח ליישב זה ליחא‪ .‬וא״כ ק׳‬
‫לא נחכוון הרב לזה כ מ ט שס ב ד ב ד ו‬
‫מגא להו לח״ל לו דבעיג; זיח אגיד‪.‬‬
‫אלא לס מלה חיקו! סוסדם ״ ו ד ב ד‬
‫ושמא מדלא כחי׳זיח כ פ ס דכולל ה כ ל ‪.‬‬
‫הרמ״ז המוהיס אצלי ועיין ש ס ‪.‬‬
‫ך״ך‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ובזה היא משובחח א״י שיש בה כל‬
‫מין זהים אף העושים שמן אלא למידרש‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ך״ך‬
‫ונשארחכ ‪ .‬מועטים חילוף‬
‫מרובים‪ .‬כיונתו דהאי החס‬
‫שעדיין שמנו ב ו ‪ .‬ודשי׳ בס ע ק ב סי׳‬
‫לא כמו־ החס אשר לא ע ב ד ה ו כ י י‬
‫סשסא דקרא ‪ .‬וכאן סי׳ ע״ס דרש‬
‫ועבדח וכו שעטינו שחחה מונכם יהיה‬
‫דזז״ל‪ .‬ואפשר עוד דמיקר מיעומ >‪:‬אר‬
‫לכם כ ך ‪ .‬כי לא עשו עון בדברים ‪.‬‬
‫שמנים אינו אלא כדקחני מ ח ^ ס י ק‬
‫גם לא על ידם נעשה אלא הקב״ה הוא‬
‫דביכודס לפי שאינם מן המובחר‪ .‬והוי‬
‫שהרבה איחס ‪ .‬ל כ י ס דה״ק חילון‬
‫‪,‬‬
‫כהמריס‬
‫שבהדס ופירוח פבטמקיס‬
‫‪,‬‬
‫מרובים ‪ .‬ודלא כהרא״ס ‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫דממעטינן להי החם• ובמנהוחדפ״ד‬
‫מייחי להו מדפחי׳ מארצך ולא כל‬
‫ארצך ‪.‬‬
‫ועיש‬
‫בהרב‬
‫רעו״ב ז״ל‬
‫ודו״ק י‬
‫ך״ק‬
‫ישגלנה • ל שגל והכהו כינהו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ס׳ נצבים‬
‫׳ חפץ‬
‫פרשת‪ .‬נצנים‬
‫פרשת נצבים‬
‫ךי׳ךן‬
‫ושב ה ׳ א ח ש ט ח ך ‪ .‬ק׳ לסי׳‬
‫חיים‬
‫שהראו׳ היא במקום שין׳ והנא נמי‬
‫הי״ל לפרש כ ; ‪ .‬אהמהה ‪ .‬וצ״ע ‪.‬‬
‫ך׳׳ךן‬
‫לא ירפך‪ .‬עי׳ הרא״ם‪ .‬ויותר‬
‫רז״ל מקרא רושבתי את שבוס‬
‫נראה שכוונתו כמ״ש נ פ ׳‬
‫בני ממון וח״ו לא שרתה שכינה על‬
‫ואתחנן ד״ה לא ירפך ע״ש ונהרא״ם‬
‫אוה״סונר׳דעיקר דרשחרז״למדכחיב‬
‫שדנריו מכואריס כמ״ש הכא שנא לפרש‬
‫ושב ושי חרי זימני ושב וקבצך‪ .‬וע״כ‬
‫שאי; הקנ״ה נותן לו הרפיון ממש‬
‫ררשו א׳ מהסמל הקביהוה״ק דאילו‬
‫דא״כ הי״ל לינקד י ר פ ך ‪ .‬אלא הרפיון‬
‫נאמר והשיב לא היו לו סנים לדורשו‬
‫שלא תהיהעוזכ ומופרש ממנו מלהחזיק‬
‫כלסי הקב״הוהשחא דכהיב ושבאיכא‬
‫נ ך והיא נתינת ה ר פ י ו ן ‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫למידרש ה ן יחורא מל הקב״ה ושוב‬
‫ך׳׳ךן‬
‫ויכתוב מפה וכו׳ בני ש נ ס י ‪.‬‬
‫מצאחי כן בזוה״ק ויקרא דכ״ב ע״א‬
‫כיונתו דלאו למימרא שלא‬
‫והשיב לא נאמר אלא ושב חרין ושב‬
‫כתב אלא ע ־ כאן וזה א״א שיהיה ס״ח‬
‫ושב כחיב הכא אלא חד לבלי וחד‬
‫חסר כל מה שכתוב אחרי כן ע ד‬
‫לקב״ה הה״דושב ה״אוכו׳ ושב וקבצן‬
‫לעיני כל ישראל‪ .‬וע״כ כחב כשנגמרה‬
‫וכו׳ עכיל אבל גבי בני עמון דליכא‬
‫פי״ ע ד סופה כתבה ונתנה ומ״שלבני‬
‫יחורה ליכא למדרש ה כ י ‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫שבעו כוונתו עמ״ש בגטי; רנ״ט ע״ב‬
‫מנלן דכה; קירא א׳ ואחריו לוי‪ .‬א״ר‬
‫׳' פרשת ו ל ך‬
‫כהנא דכה׳ ויתנה אל הכהניס בני‬
‫לוי אעו לא ידעינן דכהנ־ס בני ליי‬
‫ף ל י ״ ה וה אמר אלי‪ .‬וכו׳ כחב הראיס‬
‫נינהו אלא לכהניכ החלה והדר בני‬
‫שלא ידע מנציה דואו׳ במקום‬
‫לוי והוא ניצמו כווני רש״י רקשייא ליה‬
‫לסי ואני אומר דהרבה יש כגון ולא‬
‫חרחי הדא אמו לא ידעי׳ דכהנים בני‬
‫יקרא מלין אל ה׳ והיה בך חעא וכגון‬
‫לוי נ ^ ה ו ועוד היכיכחיב הנושאים אח‬
‫ואדם אין לעבוד וכו׳‪.‬פירש״י לסי שאדם‬
‫אה ארון יכהנים אינם נושאים הארון‬
‫אין וכן ולא ירבה לו סוסים ולא י ש ב‬
‫ועור קשה דלקמן בפרשה גופה קא׳‬
‫יכו׳ ו מ ל ם נ ל שהואו׳ במקום שין׳‪.‬‬
‫ויחנה אל בני לוי ואלו נהנים לא קא׳‬
‫וכמ״ש ב ד ש ביצה ואפר כירה מוכן‬
‫ע״כ כהברש״י בני שבעו והכונהדלאו‬
‫הוא דר״ל שאפר‪ .‬ושין׳ היא כמו לפי‬
‫כהניס דוקא קא׳ קרא ־אלא חרחי אל‬
‫וסשומ ויש לחמוה על הרא״ם שכהב‬
‫הכהנים ואל בני לוי הנושאים כםוגייא‬
‫בסי שופעים גבי ולא ישינ אה העם‬
‫רש״ס א'נ אל הכהנים בני לוי ואל‬
‫ג‬
‫חיים‬
‫פרשת יילר‬
‫הנושאים והס הלויס וא״ת אמאי לא‬
‫והכי משמע מדכתיב ושמחם ואין זה‬
‫פריך ש״ס בגעין הכי אפו כהניס נושאי‬
‫אלא בכהניס ולס״ז כוונח רש״י כאן‬
‫ארון נינהו אלא תזלה וכו׳‪ .‬ומהריע״ן‬
‫דלא לכהניס לחוד נחנה אלא לכל‬
‫נתקשה בזה‪ .‬ולק״מ דאכתי אי מ‪:‬א‬
‫בני שבעו שהם בכלל הנושאים ‪.‬‬
‫לא תקשי דאימא ודאי דתרתי קא* קרא‬
‫ך״ך״!‬
‫ואצונו ואזרזנו‪ .‬כוונחו דאין‬
‫וקמ״ל דנתנו לשניהם‪ .‬דלא תימא לא‬
‫לשון ציווי נופל אלא על שוס‬
‫נתנו אלא לכהנים שיתנו י^וחו בארון‬
‫מעשה יאבל כאן לא צוה אותו שיעשה‬
‫קמ״ל אבל מנלן דלוי אחר כהן כקריאה‬
‫שוס דבר דמאי דכתי׳ לקמן ויצו אח‬
‫אי לאו מיתורא רבני לוי יא׳׳ת מא קא‬
‫יהושע וכו׳ לא היה אלא זירוז ולא‬
‫בעי התם מנ״ל הא במתני׳ תנן התם‬
‫ציווי שיכניסה לארן כי כבר ידע זה‬
‫מפני דרכי שלום• וי״ל כמ״ש ה ח ו ס ו ת‬
‫יהושע ולא‬
‫נאמר אלא לזירוז א״כ‬
‫בכמה דוכתי דהך טפיה דקא מפרש‬
‫ענ״ל שסי ואמנו ואזרזנו והיינו מאי‬
‫מגלן ומשו׳ דאיהו פסי לי׳ דמדאורייתא‬
‫דנתי לקמן ויצו את יהושע ויאמר‬
‫היא מכח הנך קראי רמייתי משו״ה‬
‫חזק ואמן שהם דברי הקב״ה כמ״ש‬
‫קבעי לה בדרךביעייא וכןדרןהש״ס‬
‫רש י שם ודברי הרא״ם אינם מובנים‬
‫בכמה דוכהי ועוי״ל דודאי ס״ל לש״ש‬
‫לי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫דלאו מפני ד״ש לחוד הוא דאי הכי‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד״ךן‬
‫הקהילו אלי‪ .‬ולא תקעו וכוי‬
‫היל״ל דת״ח קודם ויעשו תקנה קבועה‬
‫לא ידענו מנליה• ואי משוס‬
‫בבן רהא ח״ח ערי!ה מכהן כדאיתא‬
‫דכהנים הם התוקעים והני לריס כינהו‬
‫דכהניס נכלל לויים‬
‫בהוריוח ‪ .‬אלא ע״כ מקראי נ פ ק י ‪.‬‬
‫אי; זה הכרח‬
‫ועי׳ מהריט״ן סי׳ רפ״ו כל זה כחבהי‬
‫כינהו כמיש הרא״ה סי שע״ע!‪ .‬ותדע‬
‫ע ״ פ מה שראיתי להרמ״ז ז״לוהרא׳יס‬
‫‪.‬דהא לעיל בפרשה כתיב ויתנה אל‬
‫׳ז״ל פ ׳ עקב ד״ה לצאת י מ ה ר י ע ץ‬
‫הכהניס ועיר דמי• ישים אותו אם לא‬
‫ומשמע נהו דלוייס דוקא משאי ארון‬
‫הנהנים ולא הליים שצריך להיות הארון‬
‫זלא הכהניס ואס' שלמדו כן מםוגייא‬
‫מכוסה בבגדים ולא יראו אותי כלל ‪.‬‬
‫דסועה דל״ג ע י ב אבל אין הדבר כן‬
‫מצאתי להראב״ע שכתב ויצו‬
‫‪,‬‬
‫?‪31t‬‬
‫משה את הלוים דרך קצרה‬
‫אלא כהניסולויס שניהם כשרים לנשיאות‬
‫החרו;‪ .‬ואדרבא הרמב״ם סובר דכהנים‬
‫כאלו‬
‫דוקא וכמ״ש כם״ה סי׳ שעיט ‪ .‬והכי‬
‫הכהניס ולא הלויס כי אינם נוגעים‬
‫משמע מדכתיב לקמן רצו משה את‬
‫בארון עכ״ל ואסשר דדייק טון דעם‬
‫הלייס נושאי וכו ושמתם אוחו מצד‬
‫כל הלויים בכלל היה מדבר לא הול״ש‬
‫‪,‬‬
‫אמי‬
‫הלויס‬
‫הגזכריס שהם‬
‫לכלהו‬
‫סרשה‬
‫חפץ‬
‫האזינו‬
‫אבל לפי מ״ש‬
‫א ח כ ם ‪ .‬מחצתי אוחם וארפא אסכם‪.‬‬
‫המשימיס הם הנהנים הא נמי ליתא‬
‫ואין מידי מציל לאומית‪ .‬מידי להגביר‬
‫ודברי רש״י הס דברי מ״ד פ ׳ ויחי ו מ ד ד‬
‫מדה״ר‪ .‬כי ל׳ רהא אשא • כי בשבועה‬
‫קהלת ס׳ אין אדם שליע ברוח דק״ה‬
‫גשבעתי שלא אעשה ע מ כ מדה״ר ‪.‬‬
‫ע״ד ‪.‬‬
‫ולפ״ז יפורש ג״כ כאשר‪ .‬והיק אימתי‬
‫לכלהו הקהילו יכו‬
‫‪,‬‬
‫אין מידי מציל כי אשא אל שמים ירי‬
‫פרשת האזינו •‬
‫לבלתי עשוס עמהם מדהיר וק״ל‪..‬‬
‫וזה תרגום יב׳׳ע מחיתי ית עמא בית‬
‫ומחדרים אימה‪ .‬הדרי לבו‪.‬‬
‫ישראל ואנא מסי יתהון יסוך יומייא‬
‫דייה‬
‫כ ״ ה ב ם פ ד ‪ .‬ומהשלאסירשו‬
‫ולית די משזיב מן ידי גוג ומשרייתיה‬
‫הדבר כפשוטו שבחדריהס יהיה להם‬
‫למםדרא סדרי קרבא ע מ ה ו ן ‪ .‬ארוס‬
‫אימת הגייסות שיכבשו ה ע י ר ‪ .‬הוא‬
‫זקפית ית ידי בשבועה וכוי אחזיר‬
‫מפני דבשלמא מהון ניחא ‪,‬מסיבת‬
‫פורענותי למעיקי עמי וכו מ כ י ל ‪.‬‬
‫ההין שיש ט גייםוה עי״כ מהון השכל‬
‫אס שטתי ברק חרבי וכו׳‬
‫‪,‬‬
‫רייך‪,‬‬
‫חרב ‪ .‬אבל מהזרים אי‪,‬זה ‪ .‬אין לו‬
‫טיי׳ הראיס‪ .‬ונרי דלא ג ד ש‬
‫ע ע ס ‪ .‬כי מסיבה אדם הטמון בחדרים‬
‫ד א אבל הוא ז״ל עצעו בדיה כי יראה‬
‫לא חטא לו האימ‪ :‬והול׳׳ל ובחדרים‬
‫כי אזלת יד נר׳ שמפרש בע״א ע י ש ‪.‬‬
‫אימה‪ .‬אלאקאי על חדרי ל נ ו ‪ .‬והאימה‬
‫ולגירםת ספריגו דגרסי ד״א‪ .‬נ ר‬
‫^ א אל ח ר ד לבו שיהיה בהם סחד‬
‫רכך פ י דלסי׳ א ה״ק שנשבע הקב״ה‬
‫ומורך ‪.‬‬
‫לבלתי עשות דבר זה‪ .‬וזהו חי אנכי‬
‫דייה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וראש פהניס אכזר‪ .‬כוסס‬
‫לעולם‪ .‬אס אשנ; ואחדד חרבי ותאחז‬
‫שהיא אכזר ‪ .‬פ י כוס היי;‬
‫ד ל אם אעשה פורטנות‬
‫‪,‬‬
‫במשפט ידי‬
‫הנזכר בכתוב וכדלקמן בכוך הפרשה‬
‫במשפט כ״א אשיב נקם לצרי ולמשנאי‬
‫כמוס עמדי ‪ .‬והש״ח לא דק בזה ‪.‬‬
‫אשלם‪ .‬ונמצא ד^ילתא חדאקא׳קרא‬
‫ע״ש ‪.‬‬
‫שנשבע לחדד ספ^^ןצנגשית פ ו ר ע ט ת‬
‫כי אשא וכו׳ כתב הראיס‬
‫ותאחז במשפט י ^ * ‪ 5‬א ל ו א מ י אם‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫אעשה פורענות במשפט‪ .‬ולפי הב׳‬
‫‪ fp‬על יוה״ע‬
‫החי אס אינו תלוי בפירש״י ל ק מ ן ‪.‬‬
‫והיק על עבדיו יחנהם שיהפיך הדבר‬
‫וכמ״ש הראיס ע״ש‬
‫וה״ק נשבעתי‬
‫להיטיב ליש׳ ולהרע לאומית‪ .‬ולזיא‬
‫אשר אשק את להב חרבי ואעשה במשפמ‬
‫ראו עתה כי אני אמית אוה״ע ואהיה‬
‫ודו׳׳ח‪.‬‬
‫שלא ירע פי׳ כ י ‪ .‬ואס׳ לו‬
‫דהך ואין מ י ד מציל‬
‫‪%‬‬
‫‪,‬‬
‫דיה‬
‫חפץ‬
‫סרשח‬
‫חיים‬
‫האזינו‬
‫קר‬
‫אשכיר חצי וכו׳ עיי הרא״ם‬
‫דלכ״ע האי קרא דאינה ירדוף א אלף‬
‫ולשונו מגומגם‪ .‬ועיי׳ מה‬
‫איכא למשמע מינה יש׳ ירדפו אלף‬
‫שהגיה בו בס׳ קרני ר א ם ‪ .‬וליחא וברור‬
‫משוה דהא קי״ל מרובה מרה ע ו נ ה‬
‫הוא שהל׳ ה פ ו ך ‪ .‬וכצ״ל שעשהו בעבור‬
‫ו נ ו והיינו זאמרי במו״ק דיו׳ דדוד‬
‫חללי דם לא בעבור הדס ‪ .‬ומ״ש‬
‫היה מהאני‪ ,‬על אלף משיה דכתי׳ איכה‬
‫למעלה וכו כצ״ל וברור ‪ .‬ודוק׳ בזה‪.‬‬
‫רדוף א׳ אלף‪ .‬אעיג דהאי קרא באוה״ע‬
‫ו כ פ ר אדמזו ע מ ו ‪ .‬בפנים‬
‫כתיב איכא למשמע מינה נמי לישראל‬
‫אחרים וכו׳ איכה ירדוף וכו׳‬
‫דמרובה מרה עובה כ ד א מ ר י ‪ .‬ובהובע‬
‫אחד מן האומוח אלף מ ה ם ‪ .‬לפז׳ בין‬
‫גמי כהיב בישראצ איש א׳ מכם ירדוף‬
‫לר׳ יהודה בין ל ד נחמיה הרודפים‬
‫אלף‪ .‬אלמא דביש׳ נמי הוי הכי‪ .‬והחוכ'‬
‫האומיח ‪ .‬אבל בספרי הובא‬
‫בסושה ד״א הקשו דהא קי״ל מרובה‬
‫נילקוע א״ר יהודה דורשו כלפי י ש ‪.‬‬
‫מרה עובה וכאן בפורעניה כחיב א‬
‫אין נהם חנונה אין נהם א ‪ .‬אמש‬
‫יר;וף אלף‪ .‬ובמיבה כהיב ה מאה‬
‫א ממנו רודף אלף מן האומוח ושנים‬
‫והי דההס הל י;ה והכא ר ד י פ ה ‪ .‬וכבר‬
‫ד נ נ ה ‪ .‬אם לא כי צורם מכרם וכו׳‬
‫המהו עליהם מכוגייא דמ״ק‪ .‬ואפילו‬
‫ר׳ נחמיה דורשו כלסי אוה״מ ‪ .‬ואי;‬
‫שגה הם םוברים כמ״ש המפ׳ דמאה‬
‫בהם חבונה אין בהם א׳ שיסחכל ויאמר‬
‫מכם היינו מן החלשים שבכם ‪ .‬אבל‬
‫עכשוו א׳ ממנו רודף מישראל אלף ‪.‬‬
‫הגבירים א׳ ירדוף אלף‪ .‬אלא דסוגרים‬
‫ולימוח המשיח א מישראל רודף ממנו‬
‫דגם קרא דאיכה ירדוף א אלף נמי‬
‫אלף ע כ ״ ל ‪ .‬נר׳ סשומ דלר׳ יהירה‬
‫בכל בגי אדם איירי ולא בגיבורים ‪.‬‬
‫האי איכה ירדוף א אלף קאי על ישראל‬
‫דקרא בחרא גווגא הוו דכיון שמזכיר‬
‫שהיו אמש רודסיס‪ .‬ורש״י לא רצה‬
‫החלשים דרודפים ה מאה ולא הזכיר‬
‫בזה • שא״כ יהיה חצר הכחו׳ ועכשיו‬
‫הגבירים אלמא דהך הוי רבוהא שפי‬
‫א׳ מאוה״ע רודף אלף מישראל א״נ‬
‫וא״כ ה״< הול״ל איכה ירדוף א׳ מכס‬
‫כווגח הילקוע היא ג״כ דהכחו קאי‬
‫אלף‪ .‬אלא ודאי דקרא בכל העם איירי‬
‫אאוה״ע שהם דורסים אלף‪ .‬דק״ל מיה‬
‫אף חלשים וא״כ ק דהוי מדח סורעטת‬
‫תמיהה היא זאח ש נ כ ד ח ממנה ד ה‬
‫מרובה‪ .‬וע״כ חירצו שיש הילו^ בין‬
‫‪.‬הסגירם‪ .‬דילמא מחמח מ״ז שלהם‬
‫הרינה ל ר ד י פ ה ‪ .‬דבהריגה החלשים לא‬
‫אלא ודאי דחמיהא היא‪ .‬דמעיקרא‬
‫יוכלו אלא ה׳ מ א ה ‪ .‬וברדיפה יוכלו‬
‫היו יש רודסיכ אלף‪ .‬ומכריו איכה‬
‫א׳ לאלף אף באוה״ע ובגטרים שלישי‬
‫ירדוף א׳ מן האומוח אלף • נמצא לס״ז‬
‫כיון דהוי חרתי לעיבוחא חדא להיו‬
‫‪JTH‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד׳יךן‬
‫הס‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ידידיי•‬
‫חפץ‬
‫פרש‬
‫‪CPTI‬‬
‫האזיני‬
‫גכורים ‪ .‬ועוד דהוו של יש׳‪ .‬וכיון‬
‫לשונה חד דורשו כלפי אוה״ע • קא•‬
‫דקי״ל מרונה מד״ם‪ .‬א״כ אם אוה״ע‬
‫אאלהימו כחחלח לשונם והיינו ד ״ ה ‪.‬‬
‫רודפים אלף נ ר ד פ ה ‪ .‬ישראל יהרגו‬
‫דיש״ או לאומיה‪ .‬וחד דריש אלהימו‬
‫והיינו דדהע״ה‪ .‬כן נר׳ ליישנ ר נ ד‬
‫כלפי יש׳ והיינו ר׳ נחמיה‪ .‬והרמ״ז‬
‫החוש׳‪.‬ועיי׳ מיש מהרש״א כמ״קעל‬
‫הנין בע״א והצ״ע ל נ ס ו ך ‪ .‬ואיא לו׳‬
‫רש״י בחומש‪ .‬ודו״ק‪.‬‬
‫כרנריו מכח ל׳ ספרי הנז׳ דאייחינן‬
‫ד״ה‬
‫ואמר אי אלהימו ‪ .‬האויב‬
‫יאמר וכו׳ הכי איחא בגמין‬
‫‪,‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫דייה‬
‫נעצם היום הזה‪ .‬הא דלא‬
‫דני׳ ע״ב והכי איחא בספרי וזל׳ רי״ה‬
‫חשיב הך דאנרהם דכחינ‬
‫דורשו כלסי יש׳‪ .‬ר׳ נחמיה דורשו כלפי‬
‫בפ׳ לך לך כמ״ש רש״י שם משום דהחם‬
‫אוה״ע‪ .‬ר׳ יהודה או׳ יש׳ אומרים להם‬
‫י לא היה זה מאח ה׳ אלא שאברהם‬
‫לאוה״ע היכןהסומיקיןוהגמוניס שלכם‪.‬‬
‫עשה כ; והנחו׳ הגיד שבחו שלא נחיירא‬
‫ר׳ נחמיה או׳ זה עיעוס ה ר ש ע ׳ ‪ .‬ועיי׳‬
‫זבעח בדבור הקב״ה* אבל הני דקא‬
‫הרא״ס והחום׳ במם׳ מ״ז כחבו אהא‬
‫חשיב‪ .‬הקב״ה אמר‬
‫כ ן ‪ .‬וגם בנח‬
‫דאמרי׳ התם יין נסך מנלן מדכחיב‬
‫שדחקוהו המים ליכנם בעצם היום‬
‫אשר חלב וכי׳ וזל׳ למאן דדריש האי‬
‫לכיונה הזאח ‪.‬‬
‫קרא באיה״ע ניחא‪ .‬ולמאן דדריש לה‬
‫׳דייה‬
‫ושמה לא חבוא • כהב הראים‬
‫בגעין גבי עיעוס שאמר מקרא זה על‬
‫‪.‬ולא ידעהי היכן מצא ואו׳ במקום כי‬
‫ישראל ונן בספרי ד ״ ה ור׳ נחמיה חד‬
‫•ע״ש• וכבר כחבניבזה פ׳ וילך רואו׳‬
‫דורשו כלפי אוה״ע ״ וחד דורשו על‬
‫במקום ל פ י ‪ .‬גס במקום שין׳ וה״נ‬
‫יפ׳‪.‬‬
‫צ ד ך לפרש‬
‫ה כ א ‪ .‬ודו״ק‬
‫וכו׳ ע״ש ביאור‬
‫דבריהם שתחלה כ ת ט דלמאן ר ד ד ש‬
‫חי׳ אלהימו באוה״ע ניחא‪ .‬והיינו ר׳‬
‫יהודה דדרש קראביש׳• שישראל או׳‬
‫כן לאומות‪ .‬אבל ממין שאמרו שמימים‬
‫אמרו ואלהימו קאי איש׳ והיינו ר׳‬
‫פי וזאת ה ב ר כ ה‬
‫דייה‬
‫וזאה ליהודה מפני הנדר ‪.‬‬
‫נתמיה דס״ל דקראכלסי אוה״עהוא‪.‬‬
‫כן פי׳ רפ״י פ״ק דסימה ד״ז‬
‫והס האומרים וכו׳ נמצא דקושייתם‬
‫כחב דמהכא נפקא לן דנדוי על חנאי‬
‫היא לר׳ נ ח מ י ה ‪ .‬ומ״ש מחחלהלמאן‬
‫צריך ה פ ר ה במס׳ מכוח ומיש רש״י‬
‫דדריש קרא באוה״ס קאי אלהימו‪.‬‬
‫מי גרם וכו׳ אע״ס שלא בעון זה היה‬
‫והיינו רי״ה‪ .‬א״נ מ״ש החום׳ בסוף‬
‫נענש אלא מפני נידויו מ״מ כוונחו‬
‫להזכיר‬
‫חיים‬
‫פרשת וזאת הברכה‬
‫קכא‬
‫להזכיר זכיות ‪ . .‬כי מה שזכה וזיכה‬
‫זה כרישא דקרא דכי שמרו אמרהך‬
‫אחרים לא יאות לו דבר ‪ .‬והיאך יהי‬
‫ובליתך ‪ .‬והיינו כשמיו המילה‪ .‬וה״נ‬
‫ראובן דעייל למחיבחא ‪ .‬ויהודה כך‬
‫ה״ק נהיו מורים ליכ חק ומשהמ וכן‬
‫עלחה בידו ופשוע‪ .‬והרבמהרימ״ע‬
‫היו מקטירים וע׳יכ^רך ה׳ ר‪.‬ילו‪ .‬וביומא‬
‫ז״ל נעלמו ממנו דברי רש״י בסיעה‬
‫דכ״ו אמרי׳ לא משכר‪ .‬צורמ״ר דמורה‬
‫ונחקשה בזה ועשה מחלוקה ‪ .‬וליחא ‪.‬‬
‫אלא דחהי משבש לוי או מכבש ישככר‬
‫דהרא״ם כחב ע ע ם שלא‬
‫לוי דכחי׳ יורו משפטיך וכו׳ יששכר‬
‫ביקש יהודה מאביו להחירו‬
‫דנהי ומבני יששכר יודעי בינה וכו‬
‫משוס שאין מועיל החרה לנידוי של‬
‫ואימא יהורהנמי דכחי׳ יהודה מחוקקי‬
‫העוה״ב אבל הרמב״ם ז״ל ס״ז דח״ח‬
‫אםוקי שמעחא אליבא דהלכחא קאמינא‬
‫כחב ח״ה שנידה לעצמו מסר לעצמו‬
‫עכ״ל וז״ל החום׳ יש מק׳ אמאי לא‬
‫והשיגו הראב״ד‪ .‬א״כ יהודה למה לא‬
‫מייהי מדכתי׳‬
‫לא יסור שבע וכוי‬
‫החיר לעצמו ומר״ןחי׳ דכשנידהעצמו‬
‫ומחוקק וכו׳ וי״ל רהא בברכה הוא‬
‫לעשוח דבר פלוני לפלוני לא מהגי‬
‫דכחי׳ אבל מהאי קרא מייתי שכך‬
‫עוד חירן על מ״ש‬
‫היו ביהודה מחוקקים‪ .‬עכ״ל י נראה‬
‫הראב״דלמהלא החיר לו יעקב דהיה‬
‫שהם מפ׳ דהאי יורו משפעיך לאו ברכה‬
‫שבוי שא״צ כיון שהעמידו לפניו ואני‬
‫היא אלא ה״ק שכך הדבר שהיו מורים‬
‫חמה א״כ למה הוציך ל ה ק חידון‬
‫ליש׳ יכן ביששכר כך היה באוחו זמן‬
‫אחר בעד יהודה לימא דיהודה ג״כ‬
‫שהיו יודעי בינה וממילא ה״ה כל הזמנים‬
‫היה ס ט ר שא״צהחרה ולכן לא החיר‬
‫או א‪•:‬׳ דגם החוס׳ סברי כפירש״י‬
‫לעצמו‪ .‬ולכן יעקב לא הוציך להחיר‬
‫דהכא‪ .‬וגס רש״י אין כוונתו לו׳ שמרע״ה‬
‫לו כיון שיהודה היה יכול להחיי לעצמו‬
‫מברכם‬
‫בכך דא״כ ק׳ מאי ״ישימו‬
‫או כחי היא״סוק״ל‪.‬ועי׳ מ״ש היא״ס‬
‫קטורה אמו זו מברכתו שי‪ .‬משה היא‬
‫‪, ,‬‬
‫ן ך ^‬
‫החרה לעצמו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ס׳ מקן ד״ה כל הימים • ולסי סי א‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫אלא ודאי ה״ק שהמעלה שאנו רואים‬
‫שכחב רש״י זיל צ״ל דוזאח דקא׳ היינו‬
‫אותם בההיא מפני זכוהם וע״כ זכה‬
‫שאוחה חפלה שהחסללחי על ראובן יחי‬
‫להוראה ולכהן וק״ל ובם׳ עמק יהושע‬
‫לעוה״ב היא עצמה אני מחסלל על‬
‫הק׳ על התום' ולא תי׳ ממש׳ שהוא‬
‫יהודה‪ .‬וכן הוא בילקוע ‪.‬‬
‫ברור‪ .‬דדוקא גבי יהודה משים דהוייא‬
‫יורו משפעיך‪ .‬לכאו משמע‬
‫ברכה אפ׳ שלא נתקיימה מסיבת איזה‬
‫ד״ה‬
‫דהיאיברכח משה וה״ק לפי‬
‫השא ח״ו משא״כ דלוי דאינה ברכה‬
‫ששמרו אמרחך וק מנ״ל דלא יהיה‬
‫וא״חהיכיקאמר דלא מסקי שמעתתא‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אליבא‬
‫פרשת וזאת‬
‫חפץ‬
‫‪D^n‬‬
‫הברכה‬
‫אליבא דהלכתא אלא לוי ויששכר והא‬
‫נין הערבים‪ .‬לא הקשירו בבקר יקטירו‬
‫בדור כתיב וה׳ עמו שהלכה כמותו‬
‫בהע״ר מ״ט כיין דלא שניחא וממחרא‬
‫ונפי חלק נמי אמרי׳ דואג‬
‫חבינא להו ולא פשעי• ו נ ח נ ו החוש׳‬
‫לא מ‪3‬קי שמעחחא וכו׳‬
‫השעה משוה ללא שכיחא דבפ״ק דיומא‬
‫דכחי׳ סוד ה׳ ליריאיו והא בלא״ה‬
‫מוכח מקרא לוכליל טל מזבחך ברך‬
‫לא היו משבט לוי ויששכר וכן בשאול‬
‫ה׳ ו ט ׳ לעולה נמי מעחרא עכ״ל‪.‬‬
‫א מ ד ׳ בעירובין דמשוס דלא גלי מסכחא‬
‫ונר׳ שהה מפרשי׳ לה״ק אי הכי עולה‬
‫נא׳ בו בכל אשר יפנה ירשיע וי״ל דה״ק‬
‫נמי והי״ל להכריז חדשיס לעולה ‪.‬‬
‫דלא משכחח שיהיה בנמצא ומרובה‬
‫ומשט דמה שאין מכריזין משוס דשכיחא‬
‫ח״ח המורה ומסיק שמעחא וכו׳ אבל‬
‫וא״צ הכרזה דיראי הכנ‬
‫הקריבו •‬
‫בשאר שבמים אינם נמצאים אלא יחידי‬
‫אבל קערח דלא שדחא ומעהרא צריך‬
‫סגולה אשר יחן ה׳ אח רוחו עליהם‬
‫להכריז עליה שיש רוצה לההעשר עי׳‬
‫אבל ודאי יגיע אך בשאר שבסים ‪.‬‬
‫עשייח הקערח דלא שכיחא והס דברי‬
‫כי תו׳ צוה לנו מ״מ קהלח יעקב ‪.‬‬
‫החוס׳ דמנחוח והכי מ כ ה ג ר דלא ניחא‬
‫א״נ בשאר שבעים צ ד ך תנאים ומורח‬
‫למדרש ברך ה׳ חילו אלפני פניו ‪.‬‬
‫גדול להשיגה כגון מאן דגלי מסכתיה‬
‫ולא שלפניו‪ .‬ועוד דלא דרשי׳ סמוכים‬
‫ויגיעה רבה אבל בהנהו אפי׳ צורמ״ר‬
‫ב כ ה ע כיון שיש הפסק ביניהם‪ .‬והחי״ע‬
‫בתירושי אג־ות‬
‫ס״ד רמנחוח הבי״ד החום וכחב עליהם‬
‫בכימ‬
‫ואחיחופל‬
‫דעלמא ישיג ומ״ש‬
‫וליחא וכו׳ ע״ש‪ .‬מסוגייא דיומא‪ .‬ולפי‬
‫אין ג״ל ‪:‬‬
‫ר״ה‬
‫וכליל על מזבחך • עולה ‪.‬‬
‫הכי‬
‫אמתני׳‬
‫אמד׳‬
‫דתנ; חדשים‬
‫‪,‬‬
‫מ״ש‬
‫ועי׳‬
‫ניחא‬
‫בזה ‪.‬‬
‫ביומא דכ״ו‬
‫לקערת בואו‬
‫מיש הדמיז ז׳׳ל‬
‫ד״ה‬
‫עמים‬
‫הר יקראו ‪ .‬כחב‬
‫והפיסו תנא לא שנה בה מעולם‪ .‬מיט‬
‫הרא״ס איני יודע מה מטינה‬
‫אר״ח מפני שמטשרת א״ל ר׳ פ פ ח‬
‫כל אסיפה זו לברכח יששכר וזבולון‪.‬‬
‫לאביי מ״ע אלימא משום דנתי׳ ישימו‬
‫ולא ירעחי למה לא ידע שהרי רש״י‬
‫קעורה וכו׳ והדר ברך ה׳ חילו אי‬
‫כחב ע״ס עחיהס ועיבוריהכ הס יקראו‬
‫הכי עולה נמי אמ״ל הא שכיחא והא‬
‫והם המודיעים‬
‫ליש׳ זמן אסיפתם‬
‫לא שכיחא‪ .‬םירש״יומסחברא דכי כחיב‬
‫וחגיהם וע״כ כלל זה בברכתם‪ .‬ועס״ז‬
‫עושר אדלא שכיח דא״כ נמצאו הכל‬
‫היה אפ׳ ל פ יקראו קאי איששכר וזבלן‬
‫עשירים‪ .‬ע״כ ובמנחות דין אמריי אם‬
‫שהם הקוראים לעמים‬
‫שהם שאר‬
‫לא הקרינו תמיד בבקר לא יקריבו‬
‫השבעים ומודיעים להם לבא לחוג את‬
‫‪,‬‬
‫חג‬
‫פדשח וזאח הביכה‬
‫חפץ‬
‫חיים‬
‫קכב‬
‫חג הסיכות והחגים שעל ו׳ חדשים‬
‫שובי בהיסך דיאונן הגא ה ג נ ו י וגד‬
‫השלוחים יוצאים על ניסן מפגי הפסח‬
‫ע ב י עמו אע״פ שלא היה כמוהו אלא‬
‫וכו׳ והשתא ניחא קו׳ הרא״ם ז״ל אך‬
‫כשאי אחיו דהא דכחיב וסיף ז י ו ע‬
‫רש״י ז״ל מפרשה מל׳ נ פ ע ל יאספו‬
‫היינו שמבינה משה ולהלן נקרא ג מ ר‬
‫וע״ז ק׳ קישיית הרא״ס ‪ .‬ודו״ק‬
‫אכחי ק׳ חרחי‪ .‬חרא שרש״י כאן ד ה‬
‫ך״‬
‫ה כלביא שכן וכו׳ עי׳ הרא״ם‬
‫ולזבלון סובר כדעה הבבלי ואלו בסמוך‬
‫דלמא היה כגבור כארי‬
‫ויהא ראשי ע ם כחב בגי גד‬
‫דה‬
‫ולק״מ רהא כתב רש״י דגד היה מן‬
‫גבוריס היו ואיל דגבודס היו נ ש ע ה‬
‫החלשים וזהו שהיק׳ לרש״י כאן דא״א‬
‫כיבוש א״י שכבר ברכם משה‪ .‬רהא‬
‫ג ד ג ב ו ר מקודם‪ .‬ולכך‬
‫מייחי ראיה מדכחי׳ חלוצים חעברו‬
‫המשילו ללביא כרכחיבנא אלא ע־׳כ‬
‫ואושה שעה חלשים היו‪.‬וא״כ לא היתה‬
‫‪.‬‬
‫עירתס לפגי העם מ ע ע ס גבורתם‬
‫מפני שקידם היה הלש וע״ז הוק״ל‬
‫כי אס•' בעת חולשתם קע״ע כן ודברי‬
‫למה נאמרה ברכה זו לגד יוחד מכלם‬
‫רש״י דלקמן לא יצרקו אלא לדעת‬
‫שגס הס היו חלשים ועוד לא הספיק‬
‫הנ״ר ד ג י היה מהגבודס והיה גר׳‬
‫לו כפל שמו ככל אחיו אלא וראי‬
‫דפלוגתא דב״ר והבבלי היה בשבעים‬
‫מפני שהיה על י ס פ ר היה צדך גבורה‬
‫עצמם ומפני שהיו אביתיהם חלשים‬
‫יוהד ודייק אך ק׳ דהגה בפ׳ ויגש‬
‫הוצרך מרע״ה לכפול שמותם לחזקם‬
‫הביא רש״י ב׳ לשוגוח ־למדרש אחד‬
‫במרת הגבורה לבניהם ולבני בניהם‬
‫ראובן מן החלשים וגד מן הי בורים ‪.‬‬
‫כי חף שבאותו הדור היו בג׳ גבורים‬
‫ולמדרש הב׳ והוא שהזכיר כאן בהיפך‬
‫צריכים ברכה‬
‫אחד בניהם‬
‫וק׳ דבפ׳ מעיה כה‪ :‬רבני גר ובני‬
‫הקמים תחחס שיהיו גס הס גבוריס‬
‫נחלן‬
‫אף שגד ראש השבע היה חלש והשתא‬
‫חושים לפני ב ל י וכןבפ׳ דברים דיה‬
‫ניחא רכל דברי רש״י דהכא ודסרשת‬
‫לפני אחיכם ע״ש איך אפשר שיהיו‬
‫מסות אילי לדעת הבבלי ועי׳ הרמ״ז‬
‫ב׳ אלו גבוריס דהוי דלא כבבלי ודלא‬
‫ז״ל כאן ובס׳ ויגש וצ׳׳ע ‪.‬‬
‫לו׳ שהיה‬
‫שמשה‬
‫מברכי‬
‫עכשיו‬
‫בגבורה‬
‫ראובן היי ג ב ו ד ס ע״ש ד״ה‬
‫כאגדה איי‪ .‬ואם גאמר דגד דוקא היה‬
‫ך״ך!‬
‫לדוד‬
‫כי שם חלקת מ ז ו ק ק ‪ .‬הכי‬
‫גבוד כדעה ב״ר אלא שכיון שקע״ע‬
‫איחא בסוסה דף י״ג חניא‬
‫גד ל ע ט ר לפני החלו; ע ב ר עמו גס‬
‫א ד יהידה היכן משה מת בחלקו של‬
‫ראובן‪ .‬והיינו דמביא רש״י שם מדכחי׳‬
‫ראובן דכתי׳ ויעל משה אל הר גבו‬
‫בגד וערף זרוע אף קדקד אבל הבבלי‬
‫ו ג ט בחלקו של ראובן קיימא דכתיב‬
‫ובני‬
‫סרשח וזאח‬
‫חפץ‬
‫היי•‬
‫הברכה‬
‫ובני ראובן בנו ואח נבו והיכן מכה‬
‫ועיש כקיבל הלוטה בידיו גל‪ ,‬קבלהו‬
‫קבור בחלקו של ג ד ד כ ח י וירא ראשיה‬
‫•עיש היד והיחה ידו הזקה וראויה‬
‫לו כי שם הלקה מחיקק כפין עיש‬
‫למעלה זאח ודויק והראביע פי' יד‬
‫והשיח הקשה בשה יש מקשיס ו ח י ק‬
‫החזקה נפלאוח היה ומורה הגדיל‬
‫עיש ‪ .‬ואשחמימיה דברי הש״ס עיש‬
‫מחית וגזה יהקכר סוף ההור בחחלהה‬
‫וק״ל‪.‬‬
‫לרמוז שההורה היא ההלה בריותיו‬
‫‪,‬‬
‫דייה‬
‫ברוך מכניס אשר משנ״ל עיין‬
‫הרמ״ז‪.‬‬
‫דץ״ן‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫של הקניה והיא קדמה לעילה וזהו‬
‫ולכל המורא הגדול והיא ההורה אשר‬
‫ולכל היד החזקה אם כוונה‬
‫הניא משה היא ראשיה נריאח אלהיס‬
‫רש״י כמיש הראיס הוא הלא‬
‫וכמיש ה קנט ראשיה דרכו קידה‬
‫של הבל כמ״ש הרמ״ז במ״ב ומור למה‬
‫‪,‬‬
‫מפעליו מאז‬
‫נילא״ו ‪.‬‬
‫לא הזכיר רפ״י מהו הפלא שהיה בקבלח‬
‫סליק ספר דבריה‪ .‬בעזר אומר אמריה‬
‫הלוחוח ויוחר נר׳ דכוונח רפיי על קבלה‬
‫וחהי השלמהו משיק גי אדי שנח‬
‫החורה‬
‫ממש שזכה מרעיה לקבלה‬
‫זקגהיי‪.‬‬
‫חפץ‬
‫ר־זשמטורח‬
‫חיים‬
‫קכג‬
‫אכ יפול בידם ואיךוניחהו הקב״ה ליפול‬
‫ומור דמרמ״ה דרך גוזמא ק א ׳ כ י ע ו ד‬
‫פרשת ואתחנן‬
‫מעט וסקלוני‪ .‬ועוד שאחר ששאל מה‬
‫יעשה כדי שלא יסקלוהו‪.‬אי; מעם לו׳‬
‫לאמר‪ .‬עיי׳ הרא״ם ויוחד עוב‬
‫הודיעני אס אט נוסל‪ .‬כי ודאי על ידי‬
‫יש לחמוה׳ מדברי רש״י דבפ׳‬
‫המעשה לא יסול‪ .‬אבל לא ידעחי למה‬
‫בהעלחך העחיק כל הד׳ דברים ע״ש‪.‬‬
‫אמרו בהך לס׳ וארא להשיבו הקב״ה‬
‫ולכן נר׳ כי שם העחיק ל׳ ססרי‪ .‬אבל‬
‫עחה חראה ולא אמרו רמחשובה היחה‬
‫בביאורי המקראוח במקומם לא העחיק‬
‫מ״ש בסמוך וילבר וכו׳ וכו׳ להוציא‬
‫אלא ג׳ דברים שהם קרובים לפשוטו‬
‫אח בנ״י • ואס נאמר להשאלה היחה‬
‫של מקרא ‪ .‬ולכן פ ה הזכיר רש״י ג׳‬
‫אש יגאלם הוא בעצמי או ע״י שליח ‪.‬‬
‫דוקא כי קרא מידבר משה לפני ה׳‬
‫לבגוף הגאולה ולאי לא היה מסססק‬
‫לאמר הן בני ישראל לא שמעו לאו‬
‫שכבר גאמר לו זה אלף ס עמים‪ .‬וע״כ‬
‫פשעיה דקרא כלל• כי באוחם הג׳ חיבות‬
‫אמרו שהחשובה היחה עחה חראה‬
‫לאמר היא חוזרח על השאלה הנזכרח‬
‫למהסס משמע קצח רע״י הקב״ה בטצמו‬
‫בכחוב• ואמ״ל שישיב אוחו עליה‪ :‬אבל‬
‫יגאלו‪ .‬אכחי חימא לעחה הראה נאמ״ל‬
‫שם היא שאלה אחרח שלא נזכרה נכחו'‪.‬‬
‫קולם שאלהו זה כמה ‪ .‬ואיך חהיה‬
‫ואינה מן הענין‪ .‬וכן קרא דמה אעשה‬
‫חשובה למה שאחריה‪ .‬ולו״ק‪.‬‬
‫ואהבה‪ .‬עיי׳ הרא׳׳ם‪ .‬וכבר‬
‫השאלה היחה מ ה ‪ .‬ולא אס יסול בידם‪.‬‬
‫ל״ה‬
‫וכן ר״א בן עזריה בססרי ס׳ סנחס‬
‫הארכחי ליישב חמיהחו בחילושי׳למס׳‬
‫ובהעלחך לא מנה ז ה ‪ .‬כי איך יסחסק‬
‫ע״ז יע״ש‪.‬‬
‫השםטורת‬
‫הערוח וגרגרים על דברי הרב המחבר‬
‫שנמצא בסוף‪ .‬הספר‪ .‬ולא טדע למי‬
‫הם מיוחסים‪.‬‬
‫^ י י ל במ״פ המחבר פ׳ בראשית ד״ה‬
‫א״ר יצחק וכו׳ • עיין במ״ש‬
‫המחבר בפנים דמה כח יש ביד נח‬
‫לשעבד את בן בנו לבניו‪ .‬ע״ש י ונר׳‬
‫רלק״מ דמימ מצינו שהסכים הקב״ה‬
‫על ידו בזה‪ .‬וכן נר׳ מרבדי המכילתא‬
‫והביאו רש״י ז׳נ בס׳ יואל סי׳ ד׳ ע״פ‬
‫ומכרתי את בניכם וכו׳ כי ה׳ דבר ‪.‬‬
‫ופי׳ רש״י והיכן דבר עבד עבדם יהיה‬
‫לאחיו • כך מפורש במכילתא‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫הרי מצינו שהסכים הקב״ה על ידו‬
‫בקללה זו וקראו דברי הקב״ה‬
‫עיי׳ מיש‬
‫עצמי וק״ל ‪ .‬עיכ •‬
‫המחבר ז״ל בפ׳ גשא ד״ה יישלחו וכו׳‬
‫ובאמת שכך מצאחי לרש״י ‪1‬״ל בפי׳‬
‫לס׳ יחזקאל׳ סי׳ כב׳ שכתב להדייא‬
‫דשומרון נבנית בימי ממרי וזיל ושמותן‬
‫אהלה הגדולה ואהליבה אחותה וכו׳‬
‫ושמותן שומרון וכו׳ ופי רש״ו שמותן‬
‫הראשיגים שומרון היא שאגי מכגה אהלה‬
‫שנעשית אהל מתחלה לעגלי ירבעה ‪.‬‬
‫ובית הבעל לאחאי‪ .:‬ואעפ׳ ששומרון‬
‫לא נבנית אלא בימי עמרי קורא את‬
‫מלכי ישראל על שמה שמשנבנית נעשיח‬
‫ראש‪ .‬ע״כ הרי מבואר כדברי המחבר‬
‫ז‪5‬״ל‪ .‬והיא קושייא ‪.‬ע‪5‬ומה על הרא״ס‪.‬‬
‫ופשופ‪ .‬ורש״י פי׳ שש פתח השער‬
‫דכתי' בדד ישב מחון למחנה וכו׳‬
‫וצ״ע‪ .‬עיי׳ מש המחבר זל׳ פ׳‬
‫וישלח ד ה ויירא ע״ש שהשיג על הראיס‬
‫רבן נח אינו מצווה על קידוש ה ׳ ‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫נ״ב עיי׳ בהדן בפ׳ בן שורר ומורה‬
‫דפ עה׳ עאי^יתיישבו לך דברי הר אדם‬
‫דהכא ע ״ ן ‪ .‬ע״ש‪ .‬ודו״ק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬