סיכום טור ובית יוסף

Transcription

סיכום טור ובית יוסף
‫בס"ד‬
‫גבור חיל‬
‫והוא סיכום דברי‬
‫הטור והבית יוסף‬
‫בטבלאות ערוכות‪,‬‬
‫של כל סימני העיון‬
‫למבחני הרבנות‬
‫בהלכות שבת‪:‬‬
‫רנג‪-‬רנט‪ ,‬רעט‪ ,‬שב‪ ,‬שז‪-‬שיא‪ ,‬שיד‪-‬שכב‪,‬‬
‫שכה‪ ,‬שכח‪-‬שלא‪ ,‬שלז‪ ,‬שמ‬
‫חיברתי בעזהשי"ת‪:‬‬
‫דניא‪-‬ל קינד‬
‫(בגימטרייה‪' :‬גבור חיל')‬
‫פעיה"ק ירושלם תובב"א‪ ,‬הישיבה המרכזית העולמית‪,‬‬
‫שיעור ד'‪ ,‬שנת "שובו בנים שובבים" (בגי'‪ :‬התשע"א)‬
‫בס"ד‬
‫"שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב"‬
‫ברוך ה' שזיכני לשבת באוהלה של תורה‪ ,‬בישיבה המרכזית העולמית בירושלים עיר הקודש זה מספר שנים ולהוציא‬
‫עוד ספר בסדרת ספרי 'גבור חיל'‪ .‬קראתי לספרי 'גבור חיל' מפני שידועים דברי 'הרוקח'‪ 1‬בהקדמה לספרו‪" :‬כל אדם‬
‫צריך לרשום שמו בספרו"‪ ,‬והרי מספר "גבור חיל" (=‪ )952‬שווה בגימטריה למספר‪" :‬דניאל קינד"‪.‬‬
‫אודה לה' על שנתן בי חכמה בינה ודעת לסכם את דבריהם של רבותינו הקדושים הדומים למלאך ה' צבקות‪ -‬רבינו‬
‫יעקב בעל הטורים ומרן הרב רבי יוסף קארו בעל הבית יוסף‪ ,‬שאת מימיהם אנו שותים בצמא‪.‬‬
‫אף שעמל תורה רב הושקע בסיכום הזה (אחר שסידרתי את הפרטים כראוי‪ ,‬ובחלק מהמקרים סידרתי את כל השקלא‬
‫וטריא של הב"י בהבנת דברי הראשונים)‪ ,‬חשתי את עצמי במהלך כל העבודה על הסיכום כיעקב שנאמר עליו עת‬
‫חיכה ‪ 7‬שנים לרחל‪" -‬והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"‪ ,‬שגם לי השעות והימים עברו מבלי משים לזמן‬
‫העובר‪ ,‬מרוב שמחת הלימוד שהציפה אותי‪.‬‬
‫החלטתי לסדר את הפרטים בטבלאות‪ ,‬כדי שמרוב החומר לא אאבד שום פרט עיקרי‪ ,‬וכל פרט יהא במקומו מונח‪.‬‬
‫בדומה לכך מצינו שהמקובל האלוקי הרמ"ק סידר לעיתים את דבריו בטבלאות‪ ,‬כמו שכתב בספרו הקדוש (כידוע‬
‫ליודעי ח"ן)‪" :‬וגם כן אסדר לוח אחד (=טבלה) להמציא ענינים אלו אל עין המעיין לשבר את האוזן ולשככה ולהמתיק‬
‫הדבר אל המעיין במשלים כזה"‪.‬‬
‫מוצֵ א ָש ָלל ָרב"‪.‬‬
‫דוד המלך נעים זמירות ישראל אמר (תהלים פרק קיט‪ ,‬פס' קסב)‪ׂ ָ " :‬ששׂ ָאנ ִֹכי ַעל ִא ְמ ָר ֶת ָך ְכ ֹ‬
‫מסביר הפרי צדיק (דברים ‪,‬עקב) פירושו של דבר‪ ,‬שלאדם נדמה שהוא זה שמחדש את הדברי תורה‪ ,‬ובאמת הם‬
‫דברי אלוקים חיים מה שה' יתברך מופיע בו‪ ,‬כמו שאמרו‪" :‬דבר ה' זו הלכה"‪ .‬כלומר‪ ,‬שכל אחד מישראל זוכה‬
‫שהקב"ה בכבודו ובעצמו נותן בו את הכוח והחיות לקבל דברי תורה‪ ,‬והאדם רק צריך להיות כלי מוכן לקבל את‬
‫השפע הרוחני העצום שהקב"ה חפץ כל הזמן לתת בו‪.‬‬
‫אודה לה'‪ ,‬ויגל ליבי על כל הטובה שגמל עימדי שהצלחתי בעזרת ה' יתברך להוציא בסופו של דבר סיכום מסודר‬
‫ויפה על כל סימני העיון לבחינות הרבנות‪.‬‬
‫בעז"ה אני תפילה לה' שיזכני להמשיך ללמוד תורה מתוך נחת רוח‪ ,‬הצלחה בגשמיות ורוחניות ודבקות בקב"ה‪,‬‬
‫אכי"ר‪.‬‬
‫דניאל קינד‬
‫מכתב ברכה מראש הישיבה מצורף בסוף החיבור‬
‫‪1‬‬
‫כמו כן החיד"א האריך בדבר במערכת ספרים ערך 'זכרונות'‪ ,‬וכתב שטוב לכתוב את שמו שאז כשיזכירו שם המחבר‪ ,‬אף לאחר פטירת‬
‫המחבר‪ ,‬תמיד יליצו מלאכי החסד על המחבר בשמיים ויהיה הדבר תועלת למחבר ולזרעו‪ ,‬בעז"ה שכן יליצו זכות מלאכי החסד בעדי עוד בחיי‬
‫‪1‬‬
‫תוכן עניינים‪:‬‬
‫מס'‬
‫סימן‬
‫נושא כללי‬
‫עמוד‬
‫‪1‬‬
‫רנג‬
‫שהייה והחזרה‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫רנד‬
‫צלי‬
‫‪16‬‬
‫‪3‬‬
‫רנה‬
‫חומרי בעירה‬
‫‪21‬‬
‫‪4‬‬
‫רנו‬
‫תקיעות ער"ש‬
‫‪22‬‬
‫‪5‬‬
‫רנז‬
‫הטמנה‬
‫‪23‬‬
‫‪6‬‬
‫רנח‬
‫הטמנת כלי‬
‫‪33‬‬
‫‪7‬‬
‫רנט‬
‫חומרי הטמנה‬
‫‪35‬‬
‫‪8‬‬
‫רעט‬
‫טלטול שמן\מנורה‬
‫‪39‬‬
‫‪9‬‬
‫שב‬
‫כיבוס‬
‫‪44‬‬
‫‪11‬‬
‫שז‬
‫דיבור בשבת‬
‫‪53‬‬
‫‪11‬‬
‫שח‬
‫מוקצה‬
‫‪67‬‬
‫‪12‬‬
‫שט‬
‫בסיס לדבר האסור‬
‫‪98‬‬
‫‪13‬‬
‫שי‬
‫מוקצה‬
‫‪115‬‬
‫‪14‬‬
‫שיא‬
‫טלטול מת‬
‫‪116‬‬
‫‪15‬‬
‫שיד‬
‫בניין וסתירה בכלי‬
‫‪127‬‬
‫‪2‬‬
‫‪16‬‬
‫שטו‬
‫בניין וסתירה‬
‫‪141‬‬
‫‪17‬‬
‫שטז‬
‫צידה‬
‫‪152‬‬
‫‪18‬‬
‫שיז‬
‫קשירת קשר‬
‫‪166‬‬
‫‪19‬‬
‫שיח‬
‫בישול‬
‫‪178‬‬
‫‪21‬‬
‫שיט‬
‫בורר‬
‫‪213‬‬
‫‪21‬‬
‫שכ‬
‫סחיטה‬
‫‪229‬‬
‫‪22‬‬
‫שכא‬
‫מעבד‪,‬טוחן‬
‫‪251‬‬
‫‪23‬‬
‫שכב‬
‫מוקצה ועוד‬
‫‪265‬‬
‫‪24‬‬
‫שכה‬
‫מלאכת גוי‬
‫‪269‬‬
‫‪25‬‬
‫שכח‬
‫רפואה‬
‫‪316‬‬
‫‪26‬‬
‫שכט‬
‫הצלה בספקות‬
‫‪351‬‬
‫‪27‬‬
‫של‬
‫יולדת‬
‫‪354‬‬
‫‪28‬‬
‫שלא‬
‫מילה‬
‫‪364‬‬
‫‪29‬‬
‫שלז‬
‫דשא"מ‪,‬פ"ר‪,‬כיבוד‬
‫‪381‬‬
‫‪31‬‬
‫שמ‬
‫מלאכות שונות‬
‫‪387‬‬
‫‪3‬‬
‫רנ"ג‪:‬‬
‫טור רנג‬
‫אם הכירה הוסקה בגפת ובעצים‬
‫אם הכירה הוסקה בקש‬
‫ובגבבא או‬
‫שהכירה גו"ק‬
‫מה‬
‫ניתן‬
‫להניח‬
‫בערב‬
‫שבת‬
‫לפני‬
‫כניסת‬
‫השבת‬
‫שיטת רש"י‬
‫ור"י‬
‫שיטת הרי"ף‬
‫‪ .1‬תבשיל מבושל‬
‫כ"צ ומצטור"ל‬
‫(אין חשש שמא‬
‫יחתה)‬
‫‪ .2‬תבשיל חי (אין‬
‫חשש חיתוי‬
‫ומסיח דעתו)‬
‫‪ .1‬תבשיל‬
‫שמבושל‬
‫כמאב"ד‬
‫‪ .2‬תבשיל‬
‫המבושל כ"צ‬
‫ומצטוי"ל‬
‫‪ .3‬תבשיל שלא‬
‫מבושל כ"צ ונתן‬
‫בו חתיכה חיה‬
‫(הסיח דעתו)‬
‫שיטת‬
‫הרי"ף‬
‫‪.1‬‬
‫תבשיל‬
‫המבושל‬
‫רק‬
‫כמאב"ד‪,‬‬
‫דהיינו‬
‫שליש‬
‫בישול‬
‫רש"י ור"י‬
‫‪ .1‬תבשיל‬
‫שמבושל‬
‫כמאב"ד‬
‫תבשיל‬
‫מבושל‬
‫כל צורכו‬
‫ומצטמק‬
‫ורע לו‬
‫הוסק‬
‫בגפת‬
‫ועצים‬
‫הוסק‬
‫בקש‬
‫וגבבא‬
‫דינו‬
‫כתנור‬
‫דינו‬
‫ככירה‬
‫‪ .2‬תבשיל‬
‫המבושל כ"צ‬
‫ומצטוי"ל‬
‫‪.2‬‬
‫תבשיל‬
‫מבושל‬
‫כ"צ‬
‫ומצטוי"ל‬
‫‪ .4‬לסמוך לה קדירה‬
‫בסמוך חוצה לה‬
‫כירה‬
‫מתי מותר להחזיר?‬
‫שיטת‬
‫בתנור‬
‫שהוסק‬
‫בקש‬
‫וגבבא‬
‫שגו"ק‬
‫בכופח‬
‫אם היא גו"ק או אם היא‬
‫הוסקה בקש וגבבא אף‬
‫אם היא לא גו"ק‬
‫כופח‬
‫א‪ .‬הוסק בקש וגבבא‪-‬‬
‫דינו ככירה‪ ,‬וניתן‬
‫להחזיר עליו אם הוא‬
‫גו"ק‬
‫תנור‬
‫אף אם הוא גו"ק‪ -‬אסור‬
‫‪2‬‬
‫להחזיר‬
‫ב‪ .‬הוסק בגפת ובעצים‪-‬‬
‫דינו כתנור‪ ,‬ואסור‬
‫להחזיר עליו אף אם‬
‫‪2‬‬
‫המהרל"ח כתב‪" :‬אפילו להחזיר מבעו"י אסור בתנור בכל עניין‪"...‬‬
‫‪4‬‬
‫הוא גו"ק‬
‫אם עשה השהייה‬
‫האסורה‪ ,‬מה דין‬
‫התבשיל?‬
‫שכח והשהה בשוגג‬
‫תבשיל שלא בושל‬
‫כ"צ‬
‫שכח והשהה בשוגג‬
‫תבשיל מצטוי"ל‬
‫הטור‬
‫הרמב"ם‬
‫הטור‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור‬
‫לכל‬
‫אסור עד‬
‫מוצ"ש‬
‫אסור‬
‫לכל‬
‫התבשיל‬
‫מותר מיד‬
‫השהה במזיד‬
‫תבשיל שלא בושל‬
‫כ"צ‬
‫הטור‬
‫הרמב"ם‬
‫השהה במזיד‬
‫תבשיל שמצטוי"ל‬
‫הטור‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור לכל‬
‫מהם תנאי ההחזרה לכירה? ‪ .1‬גו"ק ‪ .2‬הקדירה רותחת ‪ .3‬על גבי הכירה‪ .4 3‬עודה בידו ‪ .5‬היה בדעתו להחזירה‬
‫מתי אסור להחזיר את הקדירה לכירה? ‪ .1‬אין להכניס את הקדירה לתוך חלל הכירה ‪ .2‬אין להחזיר את הקדירה‬
‫אם הניח אותה ע"ג הקרקע ‪ .3‬לא היה בדעתו להחזירה אף שהיא עוד בידו ‪ .4‬תלאה במקל ‪ .5‬הניחה ע"ג מיטה ‪.6‬‬
‫פינה התבשיל ממיחם למיחם‪ .7 4‬אם הכירה אינה גו"ק ‪ .8‬בערב שבת בזמן שאין מספיק זמן להרתיח את הקדירה‬
‫באם היא הייתה עתה קרה לגמרי (שמא יניח לכתחילה בשבת)‬
‫בית יוסף רנג‬
‫מה פירוש "לא יתן" במשנה‬
‫צד ראשון‪ -‬שיטת חנניה‬
‫צד שני‬
‫לא יתן= לא יחזיר‪ ,‬כלומר לא יחזיר על‬
‫גבי כירה שאינה גו"ק‪ ,‬אבל להשהות‬
‫מותר אע"פ שאינו גו"ק‪ ,‬כיוון שתבשיל‬
‫אף שמבושל רק כמאב"ד ניתן להשהות‬
‫ע"ג כירה שאינה גו"ק‬
‫לא יתן= לא ישהה‪ ,‬כלומר שאסור אפילו‬
‫להשהות אא"כ הכירה גו"ק‪ ,‬וכן אסור‬
‫להחזיר אא"כ הכירה גו"ק‬
‫מהי מסקנת הגמרא לגבי מהו "לא יתן"? בגמרא אין הכרעה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫פרישה‪ :‬א‪ .‬על דופן הכירה ב‪ .‬על גבי כיסוי שהונח על פי הכירה‪ ,‬והושיב את הקדירה על אותו הכיסוי‬
‫‪4‬‬
‫פרישה‪ :‬הכוונה היא שאח"כ הוא רוצה שוב להחזיר למיחם הראשון‪ ,‬והדין הוא שאסור‪ ,‬שכיון שהעביר למיחם השני‪ ,‬כאשר הוא‬
‫יחזיר למיחם הראשון עתה הרי זה כהנחה חדשה‪ ,‬וכמו שהניח על גבי הקרקע‬
‫‪5‬‬
‫דעת הסוברים שהכוונה שאסור‬
‫אפילו להשהות אם לא גו"ק‪ ,‬וכ"ש‬
‫שאסור בחזרה‬
‫מהי מסקנת הפוסקים לגבי "לא‬
‫יתן" במשנה?‬
‫א‪ .‬הרי"ף (שהלכה כדעת רבי‬
‫הושעיא ורבה בר בר חנה‪,‬‬
‫ואין ממש בסיועו של רבא)‬
‫דעת הסוברים שהכוונה שאסור‬
‫דווקא להחזיר‪ ,‬אבל להשהות מותר‬
‫אף כשאינו גו"ק‬
‫א‪ .‬בעל המאור‬
‫‪7‬‬
‫ב‪ .‬הרא"ש‬
‫ב‪ .‬ר' יונה‬
‫ג‪ .‬רש"י‪( 8‬סמך על סיועו של‬
‫רבא וכן על רב ששת)‬
‫ג‪ .‬בעל השאלתות (רב אחאי‬
‫גאון)‬
‫ד‪ .‬רב האי גאון‬
‫ד‪ .‬ה"ר יהודה ברצלוני‬
‫ה‪ .‬תוס'‬
‫ה‪ .‬הרמב"ם‬
‫ו‪.‬‬
‫הרמב"ן‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫רבנו חננאל‬
‫ו‪.‬‬
‫ז‪ .‬הרשב"א‬
‫ח‪ .‬סמ"ג‬
‫ט‪ .‬סמ"ק‬
‫י‪.‬‬
‫תרומה‬
‫יא‪ .‬הגמי"י‬
‫‪5‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ג הלכה ד‪" :‬כיצד תבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן או תבשיל שבשל כל צרכו‬
‫וכל זמן שמצטמק הוא יפה לו אין משהין אותו על גבי האש בשבת אע"פ שהונח מבעוד יום גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים‬
‫בשולו או כדי לצמקו‪"...‬‬
‫‪6‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף לז עמוד א‪ :‬מהו לסמוך‪ .‬פירש ר"י אלפסי ז"ל לשהות בסמיכה וכן הלכה‪ ,‬אבל אין ראיותיו‬
‫ברורות לנו כל הצורך אלא דכיון דמתניתין למאי דאוקימנא להחזיר חסורי מחסרא‪ ,‬ועוד דצריכת למימר דסבר לה כר' יהודה‬
‫בחדא ופליג עליה בחדא‪ ,‬משום הכי ניחא לן למימר לשהות תנן דאשנויי לא סמכינן בכי האי גוונא‪ ,‬ואף על פי שמקצת הגאונים ז"ל‬
‫חלוקין בדבר ואומרים דהלכתא כלישנא דלהחזיר‪ ,‬אנו אין לנו אלא כלשון רבינו הגדול ז"ל משום דחזינן דבתר כל שקלא וטריא‬
‫דשמעתין כולהו אמרו לקמן הלכתא מצטמק ויפה לו אסור‪ ,‬וכבר פירשתי שכל שאסר מצטמק ויפה לו אי אפשר שלא יאסור‬
‫לשהות כמאכל ב"ד‪ ,‬שכל תבשיל שבעולם ואפי' חמין כמאכל ב"ד מתבשל ומצטמק ויפה לו הילכך אסור‪...‬‬
‫‪7‬‬
‫הב"י ציין שלדעת בעל המאור אסור לתת להשהות לכתחילה מאב"ד‪ ,‬אבל תבשיל המבושל כ"צ ויפה לו‪ ,‬אף שיש ‪ 2‬לשונות‬
‫בגמרא‪ ,‬אנו פוסקים כמו הלישנא שמתירה את הדבר ועל כן מותר להשהות ע"ג כירה שאינה גו"ק‪ -‬תבשיל המבושל כ"צ ויפה לו‬
‫וזו לשונו של בעל המאור בדף טז עמוד א‪ :‬ולדברי רבינו האי דעתנו נוטה דלא מפלגינן בשהיות בין כירה לתנור אלא כולהו‬
‫שריאן בכל שהוא כמאכל בן דרוסאי והני מילי במצטמק ורע לו אבל מצטמק ויפה לו לבני מדינחא דמקרבי לרב ושמואל אין משהין‬
‫ע"ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה אע"פ שבישל כל צרכו ולבני מערבאי דמקרבי לרבי יוחנן מותר לשהות ע"ג כירה שאינה‬
‫גרופה ואינה קטומה והוא שבישל כל צרכו אבל כמאכל בן דרוסאי אין משהין בכירה שאינה גרופה וקטומה במצטמק ויפה לו ל"ש‬
‫למדינחאי ל" ש למערבאי ואנן דלית לן מנהגא בהכי נקטינן לקולא כבני מערבאי והרוצה להחמיר על עצמו כבני מדינחאי רשאי‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף לז עמוד ב‪" :‬ורב ששת נמי דיוקא דמתניתין קא משמע לן ‪ -‬משום דלא מתני לה בהדיא הא קרמו שרי‪,‬‬
‫ואנן דמשהינן קדירה על גבי כירה שאינה גרופה ‪ -‬אדחנניה סמכינן‪ ,‬הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה‪"...‬‬
‫‪6‬‬
‫יב‪ .‬מרדכי בשם א"ז‬
‫בשיל ולא בשיל‬
‫בשיל‬
‫לדעת הרי"ף‬
‫מעת שהתחיל להתבשל עד שמבושל כ"צ ורע לו‬
‫כ"צ ומצטור"ל‬
‫לדעת רש"י‬
‫מעת שהתחיל להתבשל עד שמבושל כמאב"ד‬
‫כמאב"ד‬
‫‪9‬‬
‫מהו עיקר החשש בהשהייה על גבי כירה שאינה גו"ק? שמא יחתה בגחלים‪.‬‬
‫מה ניתן להשהות גם בכירה שאינה גו"ק‪ ,‬גם בכופח וגם בתנור? כל מה שמותר להשהות בכירה שאינה גו"ק‪,‬‬
‫מותר בכולם‪ ,‬וזה מקביל למה שנקרא "בשיל"‪.‬‬
‫רק בתנור‬
‫היכן מותר להניח קדירה חיה?‬
‫‪10‬‬
‫בין בתנור ובין בכירה‬
‫א‪ .‬אשיר"י‬
‫א‪ .‬תוס' בתירוץ אחר‪ -‬ע"פ הב"י‬
‫ב‪ .‬הגהות מרדכי‬
‫ב‪ .‬סמ"ג‬
‫ג‪ .‬מרדכי‬
‫ג‪ .‬סמ"ק‬
‫ד‪ .‬תוס' לחד תירוץ‬
‫מהו שיעור מאב"ד?‬
‫רש"י‬
‫הרמב"ם‬
‫שליש בישול‬
‫חצי בישול‬
‫הטור‪ ,‬הרמב"ם‬
‫הר"ן‪ ,‬בעל המאור‬
‫מהי 'גריפה'?‬
‫הוצאת כל הגחלים לחוץ‬
‫גריפת הגחלים מצד אחד (העיקר שלא‬
‫יהיו מתחת לקדירה)‬
‫האם מועילה גריפת כל‬
‫הגחלים לחוץ בתנור?‬
‫לא‪ ,‬כיוון שלא ניתן לגרוף הכל‬
‫כן‬
‫מה כוונת הירושלמי‬
‫באומרו שיש לחטט בידו‬
‫את הגחלים בגריפה?‬
‫יש להוציא את כל הגחלים לחוץ‬
‫יש לדאוג שמתחת לקדירה לא יהיו‬
‫גחלים‪ ,‬אך ניתן שיהיו גחלים בצד‬
‫הכירה‬
‫הטור ע"פ הב"י‪ ,‬והרמב"ם בהלכות‬
‫הרמב"ם בפירוש המשנה‬
‫‪9‬‬
‫ספר אור זרוע ח"ב ‪ -‬הלכות ערב שבת סימן ח‪" :‬וי"ל משום דבעי לאוקמא מתני' כחנניא דהלכתא כותי'‪"...‬‬
‫‪10‬‬
‫הסברא היא מפני שתנור חומו רב‪ ,‬ובלא חיתוי התבשיל ג"כ יתבשל עד למחר‪ ,‬אבל בכירה ששולט בה האוויר‪ -‬אסור‪ ,‬שמא‬
‫יחתה‬
‫‪7‬‬
‫מהי חתיכה חיה?‬
‫בשר‬
‫ירק או בשר‬
‫במה מועיל להשליך את‬
‫החתיכה החיה?‬
‫מסיח דעתו מלחתות‬
‫מעשה היכר שלא יחתה (כמו קטימה)‬
‫הרמב"ם‬
‫‪11‬‬
‫הירושלמי‬
‫גללי בהמה דקה‬
‫כקש וגבבא‬
‫כגפת ועצים‬
‫גללי בהמה גסה‬
‫כגפת ועצים‬
‫כקש וגבבא‬
‫הגהות מרדכי‬
‫המ"מ‪ ,‬הרמב"ן‪,‬‬
‫הרשב"א‪ ,‬הר"ן‪, 12‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬ושאר‬
‫הפוסקים‬
‫הכלבו בשם בעל‬
‫ההשלמה‬
‫רי"ו‪ ,‬רי"ף‪,‬רא"ש‬
‫האם ניתן להשהות‬
‫בתנור כשאין‬
‫היס"ב?‬
‫מותר‬
‫(נראה שמותר)‬
‫מותר (נראה שמותר)‬
‫(נראה שיתירו)‬
‫האם מועילה גו"ק‬
‫בתנור?‬
‫( נראה שלא)‬
‫לא‬
‫כן‪,‬‬
‫לא‬
‫האם מועיל להשהות‬
‫בתנור כ"צ‬
‫ומצטור"ל?‬
‫הב"י הסביר שזה‬
‫מפני שהוא דיבר על‬
‫התנורים שלהם‬
‫שפיהם מהצד ועל כן‬
‫דינם ככירה כיון‬
‫שהבלם פחות משל‬
‫‪13‬‬
‫תנור רגיל‬
‫(נראה שיתירו)‬
‫מותר‬
‫‪11‬‬
‫ספר כלבו סימן לא‪ :‬וכתב הרמב"ם ז"ל גללי בהמה דקה אינה כקש וכגבבה‪ ,‬ומצאתי בירושלמי גללי בהמה דקה כעצים וגללי‬
‫בהמה גסה כקש וכגבבה‪ ,‬וגרס הרב בהפך‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫כן כתב הר"ן‪ ,‬וכתב שגם לא מועילה גו"ק בכופח‬
‫‪13‬‬
‫בהמשך הביא הב"י מהכלבו שדין תנור שפיו מן הצד‪ ,‬והוא רחב מבפנים יותר מכדי שפיתת קדירה אחת‪ -‬דינו ככירה‪ .‬כמו כן‬
‫כתב ר"ח בפרק 'לא יחפור' שדין התנורים בימיו ככירה של אופים‪ .‬כמו כן כתב המשנה ברורה בסימן רנג ס"ק כח‪" :‬ותנורים שלנו‬
‫ שפיהם מן הצד ועוד שרחבים ביותר אין חומם רב כ"כ וע"כ דינו ככירה ובספר תפארת שמואל הביא בשם רש"ל שחולק ע"ז‬‫וסובר דשוים הם לדינא ע"ש ועכ"פ בתנור של נחתומין שמסיקין בו תדיר וחומו רב טוב להחמיר לדונו כתנור"‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הטור‬
‫האם צריך לגרוף כופח‬
‫שהוסק בקש וגבבא?‬
‫כן‬
‫לא‬
‫הטעם‬
‫המהרל"ח הסביר שכיוון‬
‫שכופח חמור מכירה כשהוסק‬
‫בגו"ע‪ ,‬עליו להיות חמור גם‬
‫כשהוסק בקו"ג‬
‫כיוון שדינו ככירה‪ ,‬ובכירה‬
‫שהוסקה בקו"ג אין צורך‬
‫בגריפה‬
‫האם יש הבדל בימינו בין כופח‬
‫לכירה?‬
‫האם מועיל להשהות‬
‫מאכל שלא הגיע לכדי‬
‫מאב"ד והכירה\התנור‬
‫לא גו"ק אם הוא רוצה‬
‫לאכול אותו רק ביום‬
‫השבת?‬
‫רבינו ירוחם‬
‫הבית יוסף‬
‫אין הבדל‪ ,‬כיון שאין הבדל בחום‬
‫נראה שיש הבדל‪ ,‬שגם בימינו לא‬
‫תועיל גריפה בכופח שהוסק בגו"ע‬
‫(הר"ן כתב שבימינו דין התנור כדין‬
‫הכופח)‬
‫הסבר ראשון בב"י‬
‫הסבר שני בב"י‬
‫הכלבו והגהמ"ר‬
‫שאר הפוסקים‬
‫לא‪ ,‬שהרי הטור כתב‬
‫במפורש שאין‬
‫להשהות בדבר כזה‪,‬‬
‫ואף שכתב "לצורך‬
‫הלילה"‪ ,‬כי הטור לאו‬
‫דווקא נקט כן‪ ,‬וה"ה‬
‫שלמחר אסור‬
‫‪15‬‬
‫להשהות‬
‫כן‪ ,‬הטור נקט‬
‫בדווקא 'לצורך‬
‫הלילה'‪ ,‬דאילו לצורך‬
‫מחר מותר כל דבר‬
‫מועיל‬
‫לא מועיל (כן כתב‬
‫הב"י‪ 16‬שלא מצא‬
‫בשאר הפוסקים‬
‫שהתירו את‬
‫הדבר)‬
‫האם פרק 'כירה' עוסק בהטמנה?‬
‫‪14‬‬
‫הר"ן‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬הב"י‬
‫‪14‬‬
‫רש"י‬
‫הטור‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬הגהות‬
‫כן‪ ,‬ועל כן יש לגרוף כי הכירה‬
‫מוסיפה הבל‬
‫לא‪ ,‬ועל כן מועיל לגרוף מצד שאין‬
‫כבר חשש שמא יחתה בגחלים‬
‫הב"י כתב על דבריו של הטור שיש לגרוף כופח שהוסק בקו"ג‪" :‬ואין זה מוכרח"‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫הב"י כתב שאורחא דמילתא נקט הטור‪ ,‬שמי שמשהה לצורך הלילה לא מטמין‪ ,‬כיון שלא יעבור זמן רב והקדירה לא תתקרר לו‪,‬‬
‫אך מי שרוצה לאכול את התבשיל רק מחר הוא בדר" כ מטמין ועל כן נקט הטור לשון שהייה דווקא במי שמתכוין לאכול בלילה‪,‬‬
‫שאם היה מדבר על יום השבת היה שייך לו לנקוט לשון הטמנה‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫"אבל לא ראיתי בדברי שום פוסק זולתם שחילק בכך"‬
‫‪9‬‬
‫האם יש חילוק בין להשהות‬
‫או להטמין באש?‬
‫האם מותר להניח קדירה על‬
‫גבי הגחלים עצמם?‬
‫ע"פ דעת המרדכי‬
‫בשם הא"ז‬
‫האם מותר‪-‬‬
‫הראבי"ה‬
‫התרומה‪ ,‬ספר המצוות‬
‫אין הבדל והרי זה מותר‬
‫יש הבדל‪ ,‬שאף שמותר‬
‫להשהות‪ ,‬אך אסור להטמין‬
‫רש"י והראבי"ה‬
‫הר"ן‪ ,‬הרא"ש‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫להניח קדירה‬
‫מער"ש על גבי‬
‫גחלים‬
‫ליהודי ליטלה‬
‫בשבת כשהגחלים‬
‫לוחשות‬
‫לומר לגוי‬
‫ליטלה בשבת‬
‫כשיש גחלים‬
‫לוחשות‬
‫מותר‬
‫אסור (מבעיר‬
‫ומכבה)‬
‫לכתחילה‪-‬‬
‫לאסור‬
‫ובדיעבד‪ -‬מותר‬
‫הגהות אשיר"י והרמב"ם ע"פ‬
‫הב"י‬
‫מותר‪ ,‬רק אם אין גחלים‬
‫לוחשות‪ ,‬ויש מקום לתפוס את‬
‫הקדירה‬
‫פשט לשון הרמב"ם‬
‫‪17‬‬
‫אם שכח והשהה‬
‫באיסור תבשיל‪ ,‬מתי‬
‫מותר לו לאכלו?‬
‫עד מוצ"ש בכדי שיעשו‬
‫עד מוצ"ש (ומיד‪ ,‬ואין צורך‬
‫לחכות בכדי שיעשו)‬
‫הטעם‬
‫כיוון שקנסו שמא יעשה כן לפעם‬
‫אחרת‬
‫לא שייך לקנוס כאן כיון שהוא‬
‫שכח‪ ,‬וממילא מותר מיד‬
‫במוצ"ש‪ .‬משא"כ בעבר‬
‫ושיהה במזיד פשוט‬
‫שהרמב"ם קנס עד בכדי‬
‫שיעשו‪.‬‬
‫אם עבר ושיהה‬
‫במזיד למי התבשיל‬
‫מותר?‬
‫‪17‬‬
‫ליהודי ליטול את הקדירה‬
‫כשאין גוי‬
‫הטור‬
‫מרדכי‬
‫הב"י‬
‫הרי"ף‬
‫אסור לכל‬
‫למבשל‪ -‬אסור‬
‫אם מבושל כ"צ ויפה לו‪-‬‬
‫מותר לכל‬
‫אסור (כן כתב‬
‫הב"י)‬
‫לאחרים‪ -‬מותר‬
‫אם לא התבשל כ"צ‪ -‬אסור‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ג הלכה ט‪..." :‬ואם שכחו‪ ,‬אם תבשיל שלא בשל כל צרכו הוא אסור עד מוצאי שבת‪"...‬‬
‫‪11‬‬
‫רי"ו‬
‫בשם‬
‫רבינו‬
‫יונה‬
‫תבשיל שרובו‪ 18‬רוטב ומצטמק ויפה לו‬
‫והוא צונן ניתן להחזיר לכירה?‬
‫תבשיל כנ"ל שלא הצטנן‬
‫לגמרי?‬
‫האם מותר להחזיר תבשיל‬
‫שלא הגיע לכדי מאב"ד‪?19‬‬
‫אסור‪ ,‬משום 'מבשל'‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫על גבה‬
‫תוכה‬
‫האם לפי שיטתו ניתן‬
‫להניח על גבי‬
‫קרקעית הכירה‬
‫עצמה?‬
‫רש"י‬
‫כשהסיר בתוך הכירה עצמה אך לא נוגע בקרקעיתה‬
‫כשהסיר יושב על קרקעית‬
‫הכירה עצמה‬
‫כן‪ ,‬שהרי רש"י‬
‫לשיטתו סובר שאין‬
‫זה נחשב כהטמנה‬
‫טור‬
‫כשהסיר יושב על שפת הכירה או על כיסוי שעל גבי‬
‫חללה (אך אין שום חלק בכלל בתוך חללה)‬
‫כשהסיר בתוך הכירה‬
‫עצמה אך לא נוגע‬
‫בקרקעיתה‬
‫לא‪ ,‬שהרי לפי הטור‬
‫זה נחשב כהטמנה‬
‫‪20‬‬
‫בדעת חזקיה משמיה‬
‫דאביי האם מותר‬
‫להחזיר‪-‬‬
‫עודן בידו ואין בדעתו‬
‫להחזיר‬
‫על גבי קרקע אע"פ ש\אם‬
‫דעתו להחזיר‬
‫כמי ההלכה?‬
‫ללישנא קמא‬
‫(בסיס‪ ):‬אסור‬
‫(דיוק‪ ):‬אסור‬
‫כן פסק הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪,‬‬
‫רי"ו‪ ,‬והמ"מ בשם‬
‫הגאונים כלישנא קמא‪,‬‬
‫וכתב הר"ן שאף שהיה‬
‫לפסוק כלישנא בתרא כי‬
‫הלכה כמיקל‪ ,‬מפני שהם‬
‫דברים שקרובים לבוא‬
‫לידי איסור תורה‬
‫ללישנא בתרא‬
‫(דיוק‪ ):‬מותר‬
‫(בסיס‪ ):‬מותר‬
‫כן פסקו ההגהות‬
‫מימוניות בשם ספר‬
‫התרומה‪ ,‬משום שבשל‬
‫‪18‬‬
‫יש להעיר שמכאן דייק המנחת כהן שדווקא אם רובו רוטב‪ -‬אסור‪ ,‬אך אם מיעוטו רוטב‪ -‬מותר‪ .‬אך אליה רבה ועוד פוסקים‬
‫חלקו עליו‪ ,‬וסברו שמה שנקט 'שרובו רוטב'‪ -‬לאו דווקא‪ ,‬ואפילו אם יש מעט רוטב אסור להחזיר על גבי כירה דהוי מבשל‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫בהלכה זאת סברו כן גם המ"מ‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬הרשב"א‪ .‬הב"י העיר שישנה מציאות לפיה התבשיל יהיה מבושל רק כמאב"ד‪,‬‬
‫במציאות שהתבשיל התחיל להתבשל ואז הוא נטל אותו מן הכירה רגע לפני השבת ועתה בשבת הוא רוצה להחזיר אותו‬
‫‪20‬‬
‫כמו שהטור כתב לעיל‪" :‬אבל הטמנה על גבי גחלים דברי הכול אסור‪ ,‬דקיי"ל הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום‬
‫אסור"‬
‫‪11‬‬
‫סופרים הלך אחר המיקל‬
‫האם‬
‫ניתן‬
‫להחזיר‬
‫אם‪-‬‬
‫על גבי‬
‫קרקע‬
‫על‬
‫גבי‬
‫מיטה‬
‫הטור‬
‫הרמב"ם‬
‫תלאה‬
‫במקל‬
‫לא היה‬
‫בדעתו‬
‫להחזיר‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫פסק לחומרא כיון שהם דברים הקרובים להגיע‬
‫לידי איסור תורה (כדברי הר"ן)‬
‫לא הזכיר כלל בעיות אלו‪ ,‬והב"י כתב‬
‫שנראה שהרמב"ם סובר ש‪ -‬מותר‬
‫בבעיות סובר שיש להקל כיון שהם גזירות מדרבנן‬
‫וספק דרבנן לקולא‪ ,‬וכן סובר שאף אם אין בדעתו‬
‫להחזיר‪ -‬מותר‪ ,‬כיוון שהאמוראים הראשונים בגמ'‬
‫לא חילקו והתירו בסתמא ועל כן אין לנו להחמיר‬
‫כדעת חזקיה משמיה דאביי‬
‫האם ניתן להחזיר על גבי הכירה אם‬
‫נטל את הכירה מערב שבת כשלא‬
‫שמר על תנאי ההחזרה?‬
‫האם ניתן להחזיר על גבי‬
‫הכירה אם נטל את הכירה‬
‫בשבת כשלא שמר על תנאי‬
‫ההחזרה?‬
‫טעם סברתו‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫נאמר "מחזירין אפילו‬
‫בשבת" לומר שדווקא‬
‫אם נטל מער"ש יש דיני‬
‫החזרה‪ ,‬אך אם נטל‬
‫בשבת עצמה‪ -‬אין תנאי‬
‫החזרה‬
‫הר"ן‬
‫התוס'‬
‫הרא"ש‬
‫והרמב"ם‬
‫התוס'‪,‬‬
‫הרא"ש‪,‬‬
‫מרדכי ‪,‬‬
‫סמ"ג‪ ,‬רי"ו‬
‫פינה‬
‫ממיחם‬
‫למיחם‬
‫מהי סברתו ע"פ הב"י?‬
‫נאמר "מחזירין אפילו‬
‫בשבת"‪ ,‬לומר שתמיד‬
‫כאשר מחזיר בשבת‬
‫עליו לשמור על תנאי‬
‫ההחזרה‬
‫אסור‬
‫האם ניתן להחזיר‬
‫את הקדירה לכירה‬
‫בערב שבת אם היא‬
‫לא תספיק לרתוח?‬
‫האם ניתן להחזיר את‬
‫הקדירה המבושלת כ"צ‬
‫בערב שבת לכירה שאינה‬
‫גו"ק?‬
‫טעמם‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫משום שיש חשש שאם נתיר לו בערב‬
‫שבת להחזיר קדירה המבושלת כ"צ‪,‬‬
‫הוא יבוא גם להשהות לכתחילה בשבת‪,‬‬
‫ולכן כשנותן בערב שבת זה כנתינה‬
‫‪12‬‬
‫בדעת הרי"ף‬
‫הר"ן‪ ,‬רש"י‪,‬‬
‫הרמב"ם‬
‫חדשה‬
‫מותר‬
‫לדעת הרא"ש‬
‫הגהות מרדכי‬
‫כן מוכח מדבריו של רב ששת שניתן‬
‫להחזיר ואינו כהנחה חדשה‬
‫מותר‬
‫מדוע אסור להחזיר בערב‬
‫שבת קדירה המבושלת‬
‫כ"צ?‬
‫האם מותר להחזיר‬
‫בערב שבת קדירה‬
‫שמתכוון להטמינה ולא‬
‫להשהותה?‬
‫מדוע מותר להחזיר‬
‫בערב שבת קדירה‬
‫שעדיין לא מבושלת‬
‫כ"צ?‬
‫כיוון שהיא מבושלת כ"צ הוי‬
‫כתחילת שהייה‪ ,‬ואם נתיר‬
‫לו עתה‪ ,‬יבוא להשהות‬
‫משתחשך‬
‫מותר‬
‫כיוון שאף אם יעשה כן‬
‫בשבת הוא יתחייב משום‬
‫'מבשל'‪ ,‬ועל כן אין חשש‬
‫שיכשל בכך‬
‫‪---‬‬
‫זה לדעת התוס' והרא"ש‪ ,‬אך כמה גדולים חלקו עליהם‬
‫ולכן לא נהגו ליזהר בזה‬
‫תוס'‬
‫הגהות מרדכי‬
‫הגהות מיימוניות‬
‫האם מותר לסמוך לאש‬
‫תבשיל?‬
‫אין ראייה להתיר‪ ,‬ואף‬
‫שהתרנו לסמוך לכירה‪ ,‬כי‬
‫שם הדפנות מפסיקות אך‬
‫כאן שאין הפסק‪ -‬החום‬
‫גדול‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫הערה‬
‫הב"י העיר שניתן לומר‬
‫שגם התוס' מתירים‬
‫למעשה לסמוך לאש‪ ,‬רק‬
‫שכתבו שאין ראייה מזה‬
‫שהתירו לסמוך לכירה‪,‬‬
‫שיהיה מותר גם לסמוך‬
‫לאש‪.‬‬
‫אף אם הקדירה הייתה‬
‫קרה כל כך שאין מספיק‬
‫זמן לרתוח עד כניסת שבת‬
‫שכן כתב‪:‬‬
‫"לסמוך קדרה אצל האש‬
‫מותר אפילו סמוך‬
‫לחשיכה ממש"‪.‬‬
‫אם מדובר במקום שאין‬
‫היס"ב נראה שאף התוס'‬
‫יתירו בשבת‬
‫כופח שהוסק בגפת‬
‫ועצים וגרפו אותו‪,‬‬
‫האם ניתן לסמוך‬
‫לו?‬
‫הרשב"א‬
‫התוס'‬
‫הרמב"ם‬
‫הב"י בדעת‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר‪ ,‬כיוון שאסרו‬
‫סמיכה רק בתנור‬
‫יש מאן דאמר‬
‫שמתיר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל מקום‬
‫שאסור להחזיר‪-‬‬
‫אסור לסמוך‬
‫נראה שהרמב"ם‬
‫יתיר לסמוך במקום‬
‫שאין היס"ב‬
‫‪13‬‬
‫הגהות אשיר"י‬
‫הגהות מרדכי‬
‫מה הדין אם ישראל החזיר בשוגג בשבת תבשיל‬
‫המבושל כ"צ?‬
‫צ"ע‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שבכל מקום‬
‫שעבר על איסור דרבנן‬
‫מה הדין אם גוי החזיר בשוגג בשבת תבשיל‬
‫המבושל כ"צ עבור הישראל?‬
‫מותר‬
‫אסור להנות‬
‫האם מותר‬
‫לתת בשבת‬
‫מים חמים‬
‫לתוך קדירה‬
‫שבה מים‬
‫חמים‬
‫שעומדת על‬
‫הכירה?‬
‫רבינו יונה‬
‫ורי"ו‬
‫הרשב"א‬
‫הכלבו‬
‫הר"ן‬
‫מהר"י‬
‫אבוהב בדעת‬
‫ר' יונה‬
‫סיכומו של‬
‫הבית יוסף‬
‫אסור‪ ,‬שמא‬
‫יתן כאשר‬
‫המים לא יהיו‬
‫יס"ב (המים‬
‫שמוסיף או‬
‫המים‬
‫בקדירה)‬
‫ונמצא 'מבשל'‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬מצד‬
‫'מגיס'‬
‫(='מבשל')‪ ,‬כל‬
‫עוד שהקדירה‬
‫מונחת על גבי‬
‫הכירה‬
‫לפי רש"י היה‬
‫לאסור מצד‬
‫הטמנה‪ ,‬אך‬
‫התוס' כתבו‬
‫שבדבר‬
‫המעורב אין‬
‫איסור הטמנה‬
‫ולכן מותר‬
‫ר' יונה סובר‬
‫שכיוון שאם‬
‫פסק כוח‬
‫הרתיחה של‬
‫המים יש בו‬
‫משום בישול‪,‬‬
‫יש לאסור‬
‫יש לאסור‪,‬‬
‫מפני שכמה‬
‫'גדולים'‬
‫אסרו את‬
‫הדבר‬
‫הר"ן‬
‫האם מותר לתת על סיר מלא שמונח על האש‪ -‬פאנדי"ש לכתחילה‬
‫בשבת?‬
‫מותר‪ ,‬שאין דרך בישול בכך‬
‫האם מותר להטמין תחת הבגדים שמונחים על הסיר ‪ -‬פאנדי"ש לכתחילה‬
‫בשבת?‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שאסור להטמין בשבת‬
‫אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל‬
‫הדין‬
‫האם מותר בשבת להרשות לגוי‬
‫להבעיר אש מתחת לקדירה שקצת‬
‫הצטננה אך עדיין חמה‪?21‬‬
‫מותר‬
‫אמנם בדרכי משה הביא שהאור זרוע כתב‪" :‬מיהו ראוי ונכון שלא לעשות‬
‫כן משום דאוושא מילתא ואיכא זילותא דשבת וכל מדינה דלא שכיח בה‬
‫רבנן‪ -‬ראוי לאסור עליהן דבר זה"‬
‫האם מותר להניח לשפחה לקחת‬
‫את הסיר הקר ולחמם אותו על בית‬
‫החורף לאחר שהיא הבעירה את‬
‫התנור?‬
‫מותר (תה"ד)‪ ,‬כיון שעיקר כוונתה לחמם את בית החורף ורק ממילא זה גם‬
‫מחמם את הקדירה‬
‫האם מותר שהישראל יניח את‬
‫הקדירה ואח"כ השפחה תבעיר את‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה כאחד נתן את הקדירה ואחד הצית את האור ואסור‬
‫‪21‬‬
‫בב" י הגדיר שגדר דבר חם שניתן לחמם אותו בשבת ולא יעבור על איסור בישול הוא כל דבר שאוכלים אותו עדיין מחמת‬
‫חמימותו‪ ,‬והוא נאכל בגדר של 'תבשיל חם'‬
‫‪14‬‬
‫התנור?‬
‫האם מותר להשהות פירות חיים על גבי כירה‬
‫שאינה גו"ק?‬
‫כיצד ניתן למעשה‬
‫להשהות תבשיל‬
‫לצורך השבת אם‬
‫ידוע שהוא לא‬
‫מבושל כ"צ עד‬
‫כניסת השבת?‬
‫כיצד יש‬
‫שמתירים‬
‫להחזיר‬
‫לתנור‬
‫בשבת?‬
‫רי"ו‪ ,‬והרי"ף‬
‫רש"י וסייעתו‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שדינם‬
‫כמאב"ד ומצטוי"ל‬
‫מותר‪ ,‬שהרי מותר להשהות מאב"ד‬
‫לרש"י וסייעתו‬
‫לרי"ף וסייעתו‬
‫תירוץ שני‬
‫כיצד ינהג למעשה‬
‫ע"פ הבית יוסף?‬
‫כיוון שהם פוסקים‬
‫כחנניה‪ ,‬וממילא רוב‬
‫הקדירות מבושלות‬
‫כמאב"ד בכניסת‬
‫שבת ואף יותר‬
‫ניתן להתיר כיוון‬
‫שתנורים שלנו דינם‬
‫ככירה‪ ,‬ולכן מועילה‬
‫גו"ק‬
‫ניתן לומר שכל מה‬
‫שהגמרא אסרה‬
‫להשהות ע"ג כירה‬
‫שאינה גו"ק זה רק‬
‫כשמשהה לצורך‬
‫הלילה‪ ,‬אך אם‬
‫משהה לצורך היום‬
‫מותר להשהות אף‬
‫על כירה שאינה גו"ק‬
‫כי לא יבוא לחתות‬
‫שמסיח דעתו‬
‫מהתבשיל‬
‫יניח חתיכה חיה‬
‫בקדירה‪ ,‬וכך לכו"ע‬
‫מותר‪ ,‬שאז הוא‬
‫בוודאי מסיח דעתו‬
‫מן התבשיל‬
‫הר"ן‬
‫הסברו של הב"י‬
‫צדדים לאסור‪:‬‬
‫הגבלת הב"י‬
‫בהיתרו של‬
‫הכלבו‬
‫מסקנת הב"י‬
‫למעשה‬
‫באם נטלו‬
‫בשבת אין‬
‫צורך‬
‫לשמרו על‬
‫דיני‬
‫החזרה‬
‫(ע"פ דברי‬
‫הירושלמי)‬
‫כיון שהתנורים בימינו‬
‫דינם ככירה‪ ,‬וכשהוא‬
‫מחזיר כבר הגחלים‬
‫עממו‪ ,‬הו"ל כגו"ק‪,‬‬
‫והכלבו כתב שכיון שכהו‬
‫גחליו אין צריך שיזהר‬
‫מחשש חיתוי‪ ,‬ולעיתים‬
‫גם גורפים מבער"ש‬
‫וממילא אין חשש חיתוי‬
‫כלל‬
‫‪.1‬התירו להחזיר רק‬
‫על גבה ולא לתוכה‬
‫כל מה שהתירו‬
‫לתת בתנור זה‬
‫דווקא שלא‬
‫חיממו אותו שוב‬
‫מער"ש‪ ,‬אך אם‬
‫הגוי חיממו‪-‬‬
‫אסור‬
‫"מכל מקום נכון‬
‫לאסור אפילו בכהאי‬
‫גוונא כדי שלא יבואו‬
‫להתיר את האסור‬
‫וכל שכן שאין הדבר‬
‫ברור כל כך להיתר"‬
‫‪.2‬יש שמחזירים אף‬
‫כשהקדירה קרה ויש‬
‫למחות‬
‫‪ .3‬לא קיי"ל‬
‫כירושלמי שהר"ן‬
‫הוכיח ממנו שאין‬
‫צורך לשמור על דיני‬
‫החזרה בשבת‬
‫‪15‬‬
‫סימן רנ"ד‪ :‬טור‬
‫בקדירה‬
‫על האש (צלי)‬
‫בשר חי‬
‫מותר להשהות בערב שבת‬
‫אסור להשהות בערב שבת‬
‫הטעם‬
‫מסיח דעתו ממנה עד למחר‪ ,‬כיון שאינה ממהרת‬
‫להתבשל‬
‫לא מסיח דעתו ממנה‪ ,‬כיון שראויה לאכילה כבר‬
‫באכילה ויש חשש שמא יחתה‬
‫בשר גדי מנותח לאיברים‬
‫בשר עז מנותח לאיברים\שלם‪ ,‬וכן בשר גדי‬
‫שלם‬
‫בתנור סגור‬
‫בטיט‬
‫מותר להניח‪ ,‬כיון שהרוח קשה לו וכן התנור‬
‫סגור‬
‫מותר להניח‪ ,‬ואין חשש שיחתה כיון שהתנור‬
‫סגור‪ ,‬אף שהרוח לא קשה לו‬
‫בתנור סגור ולא‬
‫מטויח‬
‫מותר להניח‪ ,‬כיוון שהרוח קשה לו‪ ,‬ממילא‬
‫אין חשש שיחתה‬
‫אסור להניח‪ ,‬שיש חשש שיחתה כיוון שהרוח לא‬
‫קשה לבשר‬
‫מה המאפיין‬
‫שלו‬
‫הרוח קשה לו‪ ,‬ולכן יש פחות חשש שמא‬
‫יחתה‬
‫הרוח לא קשה לו‪ ,‬ולכן יש יותר חשש שמא יחתה‬
‫מתי מותר לתת על האש לצורך‬
‫השבת‪-‬‬
‫מה הדין אם נתן את הפת‬
‫לתנור סמוך לחשיכה‬
‫בערב שבת ולא קרמו‬
‫פניה לפני השבת‪-‬‬
‫בשר בצל וביצה‬
‫פת בתנור\חררה‬
‫בכדי שיצולו מבעו"י‬
‫כמאב"ד‬
‫שיקרמו פניה הדבוקים בתנור‪ 22‬או שכנגד‬
‫האש‬
‫בערב שבת במזיד‬
‫בערב שבת בשוגג‬
‫נתן בשבת במזיד\בשוגג‬
‫אסור ליהנות מן הפת עד‬
‫מוצ"ש בכדי שיעשה‬
‫מותר לו לרדות מזון של ‪3‬‬
‫סעודות‪ ,23‬ואומר לאחרים‬
‫לרדות להם מזון ‪ 3‬סעודות‬
‫מותר לו לרדות הכול קודם‬
‫שיאפה כדי שלא יתחייב‬
‫סקילה‬
‫‪22‬‬
‫למהרש"ל‪ :‬צריך שירקמו שני פניה (ע"פ התוס')‪ .‬לפרישה‪ :‬ניתן לומר שמספיק שיקרמו פניה בצד אחד‪ ,‬כמו שהר"ן והמ"מ‬
‫פסקו שהלכה כר"א‬
‫‪23‬‬
‫ב"י (ע"פ הר"ן)‪ :‬אך לא יותר מצורך ‪ 3‬סעודות‪ ,‬כיוון שרדייה שלא לצורך השבת‪ -‬לא התירו‪ .‬שכל מה שהתירו זה רק לכבוד‬
‫השבת ואם כבר יש לו מזון ‪ 3‬סעודות אין לו עוד היתר לרדות שוב‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫בית יוסף רנד‪:‬‬
‫האם מותר להניחו בערב‬
‫שבת לכבוד השבת‪ ,‬לפי כל‬
‫לשון?‬
‫בשר גדי‬
‫ופי התנור טויח‬
‫רב‬
‫אשי‬
‫לשון ראשון‬
‫בשר גדי‬
‫רב‬
‫ירמיה‬
‫מותר‬
‫ופי‬
‫טויח‬
‫התנור‬
‫לא‬
‫בשר עז‬
‫בשר עז‬
‫ופי התנור טויח‬
‫ופי התנור לא‬
‫טויח‬
‫רב אשי‬
‫רב‬
‫ירמיה‬
‫רב‬
‫אשי‬
‫רב‬
‫ירמיה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫לשון אחרון‬
‫רב‬
‫אשי‬
‫רב‬
‫ירמיה‬
‫אסור‬
‫‪----‬‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫כמי ההלכה?‬
‫‪24‬‬
‫א‪ .‬הסמ"ג‪ ,‬הסמ"ק‪,‬‬
‫התרומה‪ ,‬והרז"ה כרב‬
‫‪25‬‬
‫אשי‬
‫ב‪ .‬הרי"ף והרא"ש‪ ,‬הב"י‪,‬‬
‫הטור‪ ,‬התוס' והרמב"ם‬
‫פסקו כרב ירמיה בלישנא‬
‫‪26‬‬
‫בתרא‬
‫להניחו בתנור בער"ש‪ ,‬כאשר הוא לא‬
‫מבושל בכדי מאב"ד‬
‫הטעם‬
‫‪24‬‬
‫הגמרא מעירה שרב אשי הסביר שמה שאמרה הברייתא שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעו"י‪ ,‬זה רק אם מדובר‬
‫בבשר שמונח ישירות על גבי הגחלים‪ ,‬ששם גם רב אשי מודה שחשש החיתוי הוא גדול‪ .‬ועל כן אף שרב אשי לא חשש שיחתה‬
‫בבשר הגדי כשפי התנור לא מטויח‪ ,‬כאן כשהבשר מונח על גבי הגחלים‪ ,‬גם רב אשי הודה שחשש החיתוי הוא גדול ועל כן אסר‬
‫להניח את הבשר ע"ג הגחלים אם הבשר לא התבשל כמאב"ד מבעו"י‪.‬‬
‫מכך שרב אשי ג"כ הודה לאסור כשהבשר מונח ישירות על גבי הגחלים‪ ,‬משמע שכאשר ישנה אפשרות מאוד קלה לחתות‪ ,‬כולם‬
‫מודים שיש לאסור מצד חשש חיתוי‪ .‬על כן הסיק הב"י‪ ,‬שהוא הדין יהיה‪ ,‬שגם רב אשי יודה לאסור בבשר שהונח בתנור‪ ,‬באם‬
‫התנור פתוח לרווחה‪ ,‬ועל כן אף בבשר גדי שהרוח‪ -‬קשה לו‪ ,‬בכל זאת כאן יהיה אסור‪ ,‬שכיון שהתנור פתוח‪ ,‬ואפשרות החיתוי‬
‫מאוד מצויה‪ ,‬אף שהרוח קשה לבשר הגדי‪ ,‬אנו חוששים מאוד שמא יחתה‪.‬‬
‫כך כתוב בהגהות אשיר"י‪ ,‬וכן היא דעת הטור‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫כיוון שיש מעלה אחת‪ -‬זה מספיק (או שמדובר בבשר גדי שקשה לו הרוח‪ ,‬או שמדובר שהתנור טוח בטיט)‪ ,‬ואין כבר חשש‬
‫שמא יחתה‪ ,‬ו על כן ניתן להשהות על האש בשר שכזה בין אם הוא חי או שהתחיל להתבשל ולא הגיע לכדי מאב"ד‪ ,‬כיוון שאין‬
‫כבר חשש חיתוי בדבר‬
‫‪26‬‬
‫שאנו אוסרים בתרתי לגריעותא‪ .1 :‬עז‪ -‬שהרוח לא מפריעה ויש חשש שיחתה ‪ .2‬התנור לא טויח‪ -‬ויש חשש שיפתח את התנור‬
‫ויחתה‬
‫אולם אם יש דבר אחד לגריעותא‪ ,‬כגון בבשר גדי שקשה לו הרוח‪ ,‬אך הוא מונח בתנור שלא מטויח‪ -‬מותר‪ .‬כמו כן הסיק הב"י‪,‬‬
‫שאפילו אם מדובר שבשר הגדי מונח בתנור שפיו פתוח לרווחה‪ ,‬או שהבשר בכלל על הגחלים ממש‪ -‬מותר‪ ,‬שכיוון שאם הוא‬
‫יחתה בגחלים הבשר יתחרך‪ ,‬ממילא אין חשש שהוא יבוא לחתות‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫מה דין גדי\עוף‬
‫שלם‬
‫‪27‬‬
‫כיון שהרוח קשה לו‪ ,‬ממילא יש חשש שיבוא לחתות‬
‫בכדי למהר את הבישול‬
‫אסור‬
‫הרי"ף והרמב"ם‬
‫רש"י וסייעתו‬
‫לגבי מה שנאמר אין צולין‬
‫בשר אלא כדי שיצולו מבעו"י‬
‫כמאב"ד‪ -28‬היכן מונח‬
‫הבשר?‬
‫על האש ממש‬
‫בין על האש ובין סמוך לאש ובין‬
‫בקדירה‬
‫נימוק‬
‫כיוון שרק על האש מספיק שיהיה מבושל‬
‫כמאב"ד‪ ,‬שאז כבר אין חשש שיחתה שמא‬
‫הבשר יתחרך‪ ,‬אך בקדירה צריך דווקא שיהיה‬
‫מבושל כ"צ ורע לו‬
‫כיוון שאף אם הבשר לא יהיה‬
‫מונח גופא על האש עצמה‪,‬‬
‫עדיין אין חשש שיחתה‪ ,‬כיון‬
‫שהוא מבושל כמאב"ד‬
‫האם מותר לתת‬
‫בשר\בצל\ביצה על האש‬
‫לשבת‪ ,‬כשלא התבשלו‬
‫כמאב"ד?‬
‫בית‬
‫שמאי‬
‫בית‬
‫הלל‬
‫נימוק‪:‬‬
‫הגהות מרדכי‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫בית שמאי אסרו כיוון שיש חשש חיתוי‪,‬אך בית הלל מתירים כיוון שנתנו‬
‫את הבשר לפני שקיעת החמה ('עם השמש')‬
‫הבית יוסף בדעת כל‬
‫הפוסקים‬
‫האם ניתן להניח בשר‬
‫שלא מבושל כמאב"ד אם‬
‫הוא רוצה לאכול אותו רק‬
‫למחרת?‬
‫אסור‬
‫כיוון שבית לבית שמאי\הלל יש לאסור מצד 'שמא יחתה'‬
‫מרדכי ושיבולי הלקט‬
‫הב"י בדעת שאר הפוסקים‬
‫מותר‪ ,‬כיוון שהוא מסיח דעתו‬
‫וממילא אין חשש שהוא יבוא לחתות‬
‫בגחלים‬
‫אסור‪ ,‬שכיוון שהבשר מתבשל במהירות על‬
‫האש‪ ,‬יש חשש שהוא ירצה את הבשר לבסוף‬
‫לצורך הלילה‪ ,‬וממילא יש חשש שמא יחתה‬
‫הר"ן‪ ,‬המ"מ‪ ,‬הרמב"ם‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫הטור‬
‫האם קרימה זו היא חומרא?‬
‫‪27‬‬
‫הב"י הביא שלדעת הסמ"ג‪,‬הסמ"ק‪,‬התרומה‪,‬המרדכי‪,‬הגהמ"י‪,‬הרז"ה והר"ן דין עוף כדין גדי‪ ,‬שאף שכשהוא מנותח קשה לו‬
‫הרוח‪ ,‬מ"מ כשהוא שלם‪ -‬לא קשה לו הרוח‪ ,‬ועל כן יש חשש שמא יחתה‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫הב"י העיר שיש לדאוג שהבשר יהיה צלוי משני צידיו‪ ,‬כי צד אחד‪ -‬לא מועיל כלום‪ ,‬שהרי סתם אדם בוודאי לא רוצה לאכול בשר‬
‫שחצי ממנו 'חי'‪ ,‬ועל כן הוא בוודאי יבוא לחתות בגחלים בכדי למהר את הבישול‪ .‬כן מוכח מן הרמב"ם (ט‪,‬ה) שחייב על צליית‬
‫בשר שחצי ממנו היה כבר מבושל אך חצי ממנו היה 'חי'‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫הב"י הסביר שמה שכתב הטור שיקרמו פניה‪ :‬א‪ .‬המדובקים בתנור‪ -‬זה עוסק בפת ב‪ .‬פניה שכנגד האש‪ -‬עוסק בחררה‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫מהי קרימת הפנים‪ 30‬הנצרכת בפת‬
‫בכדי להתיר לתת אותה מער"ש‬
‫בתנור?‬
‫רש"י‪ 31‬כתב שזו חומרא‪ ,‬כיוון שקודם כל הפת‬
‫נקרמת בצד הפונה לתנור‪ ,‬ורק אח"כ היא‬
‫נקרמת בצד המודבק לדופן התנור (כר"א)‬
‫הלכה כרבי אליעזר‬
‫שהקרימה היא צד‬
‫הפנים הדבוק לתנור‬
‫האם מותר לתת פת שלא קרמו פניה בתנור‬
‫שמטויח בטיט?‬
‫הגהות אשיר"י‬
‫הכלבו‬
‫מותר‪ ,‬שכמו שהתרנו‬
‫בעז כשפי התנור מטויח‪,‬‬
‫כך לא גרע כאן‬
‫‪---‬‬
‫האם מותר לתת פת לתנור שלא קרמו פניה‬
‫כשיש לו כבר מזון ‪ 3‬סעודות לשבת והוא צריך‬
‫את הפת הזאת רק למוצ"ש?‬
‫מותר‪ ,‬כיוון שזה בדיוק כמו קדירה‬
‫חיה‪ ,‬שכיוון שהוא לא צריך את הפת‬
‫אלא רק למוצ"ש‪ -‬ממילא הוא מסיח‬
‫דעתו ממנה ובוודאי לא יבוא לידי‬
‫חיתוי‬
‫‪---‬‬
‫בתורמוסים וכו'‬
‫בפת‬
‫אם הניח באיסור האם מותר לאכול בשבת עצמה‬
‫לכבוד השבת לצורך ה‪ 3‬סעודות?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫נימוק‬
‫משום שאין בכך ביטול‬
‫כבוד השבת‬
‫ב"י‪" :‬משום כבוד שבת לא‬
‫קנסו לגבי שלשה סעודות‬
‫בשוגג"‬
‫הר"ן‪ ,‬הרמב"ם‬
‫‪32‬‬
‫הרמב"ן‬
‫האם ניתן לרדות כדרכו כשהניח את הפת באיסור?‬
‫לא‪ ,‬ירדה בשינוי כגון ע"י סכין‬
‫לא‪,‬‬
‫האם ניתן לרדות כדרכו כשהניחו מבעו"י בכדי קרימת‬
‫פנים?‬
‫כן‪ ,‬כיוון ש‪:‬‬
‫ירדה‬
‫א‪.‬הוא לא עשה שום איסור‬
‫ב‪.‬זה לצורך השבת‬
‫‪33‬‬
‫בשינוי‬
‫ע"י‬
‫סכין‬
‫‪30‬‬
‫הב"י הביא מהגמ"י מהתוס' שקרימת פנים היינו כשפורס את הלחם ואין חוטים נמשכים‪ ,‬כלומר שזה אפוי‪ .‬בפשטידה יש‬
‫צורך שיקרמו הפנים העליונים והתחתונים והפנים כמאב"ד‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫רש"י בדף כ עמוד א‪" :‬מדובקים בתנור ‪ -‬וחומרא היא‪ ,‬דפנים שכלפי האור ממהרין לקרום"‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫וזו לשון הרמב"ם בפרק ג הלכה יח‪ " :‬אין נותנין את הפת בתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי הגחלים כ אלא כדי שיקרמו‬
‫פניה שהם מודבקים בתנור או באש‪ ,‬ואם נשארו אחר כן עד שיגמור אפייתן מותר שאם יחתה יפסיד אותן‪ "...‬משמע מלשונו של‬
‫הרמב"ם שכתב "מותר"‪ ,‬שכיון שלא עשה בכלל איסור מותר לרדות כדרכו‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫וזו לשון הרמב"ן במלחמות דף א' ע"ב‪" :‬ולא התירו בין בבא להציל בין בעלמא אלא בשינוי"‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫הרמב"ן‬
‫המגיד משנה (והדרכי משה)‬
‫אם הפת קרמה בהיתר מבעו"י האם מותר‬
‫לרדות כמה שירצה?‬
‫מותר רק מזון ‪3‬‬
‫סעודות‬
‫כמה שירצה‬
‫האם בהנ"ל צריך לרדות בשינוי?‬
‫כן‪ ,‬יש לרדות‬
‫בסכין‬
‫כן‪ ,‬יש לרדות בסכין‪ .‬כל מה שאסרו לרדות‬
‫כדרכו כמה שירצה זה רק כשרודה במרדה‬
‫בתנורים שלנו ע"פ רי"ו‬
‫סכין\מקל‬
‫וכדו'‬
‫רחת‬
‫האם מותר להוציא את הפת ב‪-‬‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬עובדין דחול (ב"י)‬
‫האם מותר להוציא מזון ג'‬
‫סעודות ע"י?‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬שכיוון שזה נראה כעובדין דחול‪ ,‬ממילא אף לצורך השבת‬
‫ייתכן שאין להקל ויש להוציא בשינוי (ב"י)‬
‫הגהות אשיר"י ע"פ ר"ח‬
‫האם מותר לרדות את הפת כשהיא עיסה‬
‫ר"י בתוס'‬
‫‪34‬‬
‫אסור (ר"ח כתב שאסור לרדות כי זה כעין לש)‬
‫האם מותר לרדות את הפת כדרכו לאחר שכבר‬
‫נאפתה‬
‫מותר‬
‫אסור (עדיין יש איסור‬
‫מדרבנן)‬
‫הטור‪ ,‬רש"י‪ ,‬רא"ש‪ ,‬ר"ן‬
‫הרמב"ם‬
‫האם תורמוסין‬
‫וכו' צריכים בישול‬
‫רב או מועט?‬
‫בישול רב‬
‫בישול מועט‬
‫מדוע אסור לתת‬
‫אותם סמוך‬
‫לחשיכה‪?35‬‬
‫כיוון שהם צריכים בישול כ"כ רב עד שגם כל הלילה לא יספיק‬
‫להם ויש חשש שמא יחתה‬
‫כיוון שדינם כתבשיל שהתחיל‬
‫להתבשל ולא הגיע לכדי כ"צ‬
‫ולכן אסור שמא יחתה‬
‫‪34‬‬
‫תוספות מסכת ראש השנה דף כט עמוד ב‪ :‬ד"ה רדיית הפת – "פירש רבינו חננאל רדייה דהכא לאחר אפייה ושרי לכתחילה‬
‫ורדייה דריש מסכת שבת (דף ג‪ ):‬דהתירו לו לרדות קודם שיבא לידי אפייה דאיסור סקילה או לא התירו דמשמע דאסור מדרבנן‬
‫ברודה הפת בעוד שהיא עיסה דהוא כעין לש שמרככו כשרודהו בידו ובחנם דחק דהך דהכא נמי לא שריא אלא מדאורייתא‬
‫(כלומר אבל שעדיין יש עכ"פ איסור מדרבנן)‬
‫‪35‬‬
‫בב"י העיר שאף אם נתן אותם בשוגג‪ ,‬ג"כ אסור לאכול אותם עד מוצ"ש בכדי שיעשו‪ ,‬וזאת מפני שיש גזירה שגזרו על השוכח‬
‫אטו המזיד שאמר 'שכחתי'‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫רנ"ה‪ :‬טור וב"י‬
‫עד כמה צריך‬
‫לדלוק בכדי‬
‫שיהיה מותר ב‪-‬‬
‫כמות הדליקה‬
‫הערה‬
‫מדורה‬
‫שלהבת עולה מאיליה‬
‫בכולם אם לא הדליק כראוי‪ -‬אסור ליהנות‪ ,‬שמא יחתה ויזיז‬
‫העצים כדי שהאש תדלק יפה‬
‫עץ יחידי‬
‫רוב עובי (עד רובו) והיקף‬
‫(מבחוץ)‬
‫רב‬
‫שמואל ורב חייא סייע לו‬
‫רוב כל עץ‬
‫שרוב המדורה תדלק כראוי‬
‫רב פפא הסיק‪ 36‬למעשה שיש צורך ברוב עובי והיקף גם יחד‬
‫פחמים‬
‫‪37‬‬
‫טור ורי"ו‬
‫הרמב"ם‬
‫כל שהוא‬
‫רובו‬
‫לטור‪ :‬שאף בכל שהוא‪ ,‬הם כבר 'דולקין והולכים'‪ ,‬ור' יהודה‬
‫לא חולק על ת"ק‪ ,‬אלא מוסיף על דבריו ות"ק מודה לדבריו‬
‫מהרמב"ם בפיהמ"ש‪ :‬נראה שסובר שרבי יהודה חולק על‬
‫ת"ק‪ ,‬שכתב שאין הלכה כרבי יהודה‪( 38‬כלומר שלפי ת"ק‬
‫צריך רוב‪ ,‬ואילו לפי רבי יהודה מספיק כל שהוא)‪ ,‬וכן נראה‬
‫מכך שלא חילק בין עצים לפחמים ובשניהם הצריך שידלק‬
‫‪39‬‬
‫רובו‬
‫אם הצית כראוי את המדורה‪ ,‬האם יכול להתחמם‬
‫כנגדה \להשתמש לאורה‬
‫בקרקע\ על גבי מנורה‬
‫הדין‬
‫מותר‪ ,‬אף אם הדליקו מדבר שאין עושים ממנו פתילה‬
‫לשבת‬
‫‪36‬‬
‫שבת דף כ עמוד א‪ :‬עץ יחידי‪ ,‬רב אמר‪ :‬רוב עביו‪ .‬ואמרי לה‪ :‬ברוב היקפו‪ .‬אמר רב פפא‪ :‬הלכך בעינן רוב עביו‪ ,‬ובעינן רוב‬
‫היקפו‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫דף יט עמוד ב‪..." :‬ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד (כ‪ ).‬ובגבולין ‪ -‬כדי שתאחוז האור ברובו‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬בפחמין‬
‫כל שהוא"‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫רמב"ם על משנה מסכת שבת פרק א משנה יא‪' :‬ואין הלכה כר' יהודה שאומר מחיזין את האור בקצות הפחמין עם חשכה‬
‫ואין צריך ברובן'‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ג הלכה יט‪... :‬וצריך שידליק רוב המדורה קודם חשיכה עד שתהא שלהבת עולה מאליה קודם‬
‫השבת‪ ...‬הלכה כ‪ :‬במה דברים אמורים בגבולין אבל במקדש מאחיזין את האור בעצים במדורת בית המוקד עם חשיכה ואין‬
‫חוששין שמא יחתה בגחלים שהכהנים זריזין הן‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫האם צריך‬
‫שתיאחז האש‬
‫ברובה ב‪-‬‬
‫הדין‬
‫נימוק‬
‫מדורת‬
‫זפת\קש\גבבא‬
‫לא‬
‫כיוון שהם נוחים להידלק‪ ,‬והאש כבר תתפשט‬
‫בקלות‬
‫הטור‪ ,‬הרא"ש‬
‫מדורת קנים‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫לא‬
‫כן‬
‫כן‬
‫לא‬
‫לא צריך‬
‫רוב‪ ,‬כי‬
‫הם‬
‫דולקים‬
‫מאיליהם‬
‫צריך‬
‫רוב‪ ,‬כי‬
‫אין לאש‬
‫במה‬
‫לשלוט‬
‫צריך רוב‪,‬‬
‫כי האש‬
‫לא נוחה‬
‫להידלק‬
‫כך‬
‫לא צריך‬
‫רוב‪ ,‬כי‬
‫הם‬
‫דולקים‬
‫מאיליהם‬
‫הטור‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬רש"י‬
‫מדורת גרעינים‬
‫הרי"ף הרמב"ם‬
‫‪40‬‬
‫ורש"י‬
‫הטור‪ ,‬הרא"ש‬
‫הרי"ף הרמב"ם‬
‫ורש"י‬
‫הרי"ף הרמב"ם‬
‫הטור‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬רש"י‬
‫הרי"ף הרמב"ם‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫אגודים‬
‫מפוזרים‬
‫לא‬
‫כן‬
‫כן‬
‫לא‬
‫לא צריך‬
‫רוב‪ ,‬כי‬
‫הם‬
‫דולקים‬
‫מאיליהם‬
‫צריך‬
‫רוב‪ ,‬כי‬
‫אין לאש‬
‫במה‬
‫לשלוט‬
‫צריך‬
‫רוב‪ ,‬כי‬
‫האש לא‬
‫נוחה‬
‫להידלק‬
‫כך‬
‫לא צריך‬
‫רוב‪ ,‬כי‬
‫הם‬
‫דולקים‬
‫מאיליהם‬
‫סימן רנו‪ :‬טור וב"י‬
‫כנגד מה תקעו את‬
‫התקיעות?‬
‫זמן התקיעות‬
‫‪42‬‬
‫תקיעה ‪1‬‬
‫תקיעה ‪2‬‬
‫תקיעה ‪3‬‬
‫תקיעה ‪4,5,6‬‬
‫שיפסיקו ממלאכה מי‬
‫‪41‬‬
‫שעובד בשדה‬
‫לנעול את החנויות‬
‫סילוק קדירות‬
‫מהכירה‪ ,‬הטמנה‪,‬‬
‫הדלקת נרות‬
‫להודיע שנכנסה‬
‫השבת ויש לשבות‬
‫ממלאכה‬
‫במנחה (רמב"ם)‬
‫‪---‬‬
‫סמוך לשקיעת‬
‫שוהה אחר התקיעה‬
‫‪40‬‬
‫שמנו קו תחתון מתחת לשיטת רש"י‪ ,‬כיון שיש לשים לב שרש"י לא סובר במדורה של קנים‪ ,‬כמו שהוא סובר במדורת של‬
‫גרעינים‬
‫‪41‬‬
‫הב"י הביא שבגמרא נאמר שעל כל הפועלים שעובדים בשדות להיכנס ביחד‪ ,‬בכדי שלא יחשדו באף אחד שהוא המשיך לעבוד‬
‫לאחר התקיעה‪ ,‬למרות שבעצם הוא עצר מיד ומה שהוא נכנס מאוחר זה בגלל שלקח לו זמן רב ללכת‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫הרמב"ם פרק ה הלכה כ‪" :‬תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה‪ ,‬והשלישית קרוב לשקיעת החמה‪ ,‬וכן תוקעין במוצאי שבת‬
‫אחר צאת הכוכבים להתיר העם למעשיהן"‪ .‬בב"ח כתב שזמן תקיעה ‪ 1‬הוא חצי שעה סמוך למנחה‪ .‬ותקיעה ‪ 6‬זה מתי שבזמנם‬
‫הש"ץ היה אומר 'ברכו' שהרי הם היו מתפללים מבעוד יום‪ .‬כמו כן כתב הב"ח שבצליית הדג הכוונה היא בכדי לצלות אותו‬
‫כמאב"ד‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫החמה (רמב"ם)‬
‫ה‪ 3‬בכדי לצלות דג‬
‫קטן או להדביק פת‬
‫בתנור‬
‫סימן רנז‪ :‬טור‬
‫בדבר המוסיף הבל‬
‫בדבר שאינו מוסיף הבל‬
‫האם מותר להטמין בערב שבת‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם מותר להטמין בספק חשיכה ספק אינו‬
‫חשיכה‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם מותר להטמין בשבת‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫דברים המוסיפים הבל‬
‫פסולת של זיתים\ שומשומים‪ ,‬זבל‪ ,‬מלח‪ ,‬סיד‪ ,‬חול‪ -‬בין לח\יבש‪ ,‬ואילו תבן‪,‬זגין‪,‬מוכין‬
‫ועשבים רק לחים‬
‫דברים שאינם מוסיפים‬
‫הבל‬
‫תבן‪,‬זגין‪,‬מוכין ועשבים כשהם יבשים‪ ,‬וכמו כן טומנים בכסות‪,‬פירות‪,‬כנפי יונה‪,‬נעורת של‬
‫פשתן ונסורת של חרשים‬
‫האם מותר‬
‫בדבר‬
‫שאינו‬
‫מוסיף הבל‬
‫כשטמן‬
‫בער"ש‬
‫אם נתגלה‬
‫בשבת‪-43‬‬
‫לחזור‬
‫ולכסות‬
‫לגלותו‬
‫בשבת‬
‫ולחזור‬
‫ולכסותו‬
‫להוסיף‬
‫עליו‬
‫בשבת‬
‫ליטלו כולו ולתת‬
‫אחר במקומו אם‬
‫השני קר מן‬
‫הראשון‬
‫ליטלו כולו ולתת‬
‫אחר במקומו אם‬
‫השני חם מן‬
‫הראשון‬
‫גילה מבעו"י על‬
‫דעת שלא‬
‫לכסותו‬
‫משתחשך‬
‫והתבשיל‬‫מבושל כ"צ‬
‫מותר‬
‫והתבשיל‬‫אינו‬
‫מבושל כ"צ‬
‫אסור‬
‫(כיוון שהכל גורם לבישול‪ ,‬ואפילו תוספת כיסוי בעלמא אסורה כיוון שהיא ג"כ‬
‫גורמת לבישול)‬
‫‪43‬‬
‫אסור‬
‫(כיוון שזה דומה‬
‫לתחילת הטמנה‪,‬‬
‫והרי בשבת אסור‬
‫לטמון לכתחילה‬
‫אפילו בדבר‬
‫שאינו מוסיף‬
‫הבל)‬
‫עיין לקמן מח' ע"פ הנוסחאות בטור‪ ,‬מה הדין אם הקדירה התגלתה מאיליה מבעו"י הםא ניתן לחזור ולכסותה בשבת‬
‫‪23‬‬
‫האם מותר להטמין לכתחילה‬
‫בשבת‬
‫בקדירה‬
‫שבישל בה‬
‫כשפינה התבשיל לקדירה‬
‫אחרת‬
‫דבר צונן (תבשיל\מים)‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר (עושה זאת כדי להפיג‬
‫את הקור)‬
‫רשב"ם‬
‫ר"ת‬
‫האם מותר להטמין מאכל המבושל כמאב"ד‬
‫בדבר המוסיף הבל‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הטעם‬
‫כיוון שזה מבושל (כשיטת‬
‫רש"י) אין כבר חשש שיחתה‬
‫כיוון שהטמנה היא לצורך מחר‪,‬‬
‫ועל כן יש חשש גדול שיחתה כדי‬
‫שהתבשיל יהיה חם עד למחר‬
‫להשהות בתוכה‬
‫האם מותר‬
‫בחפירה מרוצפת‬
‫בלבנים לתת‬
‫קדירה חיה\כ"צ‬
‫האם מותר‬
‫בכירה שדפנותיה‬
‫גבוהות מן‬
‫הקדירה לתת‬
‫קדירה חיה\כ"צ‬
‫להטמין בתוכה‬
‫בפשטות נראה לאסור כיוון שזה הטמנה בדבר המוסיף הבל‬
‫אך יש להתיר כיוון שיש הפסק אוויר בין הקדירה לדפנות החפירה‬
‫מותר‬
‫שהרי מפורש‬
‫להיתר בגמרא‬
‫אף שהיה לאסור כמו שהגמרא אומרת‪ 44‬על קופה שהטמין בה שאסור לתת‬
‫אותה על גבי גפת של זיתים‪,‬‬
‫אך נראה להתיר אם מניח קרש על הכירה ורק עליה מניח את הבגדים (כך‬
‫שיש הפסק אויר בין הקדירה לקרש)‪ ,‬וכמו כן יש גם הפסק בין הקדירה‬
‫לדפנות הכירה (כן עשה הרא"ש‪.)45‬‬
‫אולם אם יניח את הבגדים ישירות על הקדירה בכירה יש לאסור‬
‫רשב"ם‬
‫מותר‪,‬‬
‫האם מותר לתת פירות סביב הקדירה כך שא"א להם להצלות לפני השבת?‬
‫‪44‬‬
‫כיון שפרי חי הוא כמאב"ד‬
‫‪46‬‬
‫שבת דף מז עמוד ב‪" :‬דאמר רבי זירא משום חד דבי רבי ינאי‪ :‬קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים"‬
‫‪45‬‬
‫הרא"ש נימק שהגמרא אסרה בקופה כיוון שדרך הטמנה בכך‪ ,‬אך מה שהוא עשה (שהניח הבגדים על הקרש וכן היה הפסק‬
‫אויר בין הקדירה לדפנות הכירה)‪ -‬אין לאסור‪ ,‬כיון שאין דרך הטמנה בכך‬
‫‪46‬‬
‫כמו כן פרי חי בלא בישול כלל‪ ,‬עדיף מפרי שהתחיל להתבשל כמאב"ד ולא הגיע לכל צורכו‪ ,‬וממילא בסתם פרי אין חשש חיתוי‪,‬‬
‫כיון שעדיף להשאיר אותו חי כמות שהוא‬
‫‪24‬‬
‫האם מותר להחזיר את כיסוי הקדירה על הקדירה באם הוא יכסה כך גם את‬
‫הפירות החיים שבצד הקדירה?‬
‫אסור‪ ,‬מפני שממהר את‬
‫בישול הפירות בשבת‬
‫בית יוסף‪ :‬רנז‬
‫רש"י (כן עיקר‪ ,‬כך‬
‫כתבו הר"ן והרא"ש)‬
‫הרי"ף‪( 47‬מוסבר ע"פ הר"ן והרמב"ם)‬
‫מדוע אסור להטמין‬
‫בדבר שאינו מוסיף‬
‫הבל בשבת?‬
‫שמא ירתיח כשימצא‬
‫שהתבשיל התקרר לו‪,‬‬
‫ויבוא לבשל בשבת‬
‫שמא יטמין ברמץ‬
‫מדוע אסור להטמין‬
‫בדבר שמוסיף הבל‬
‫אפילו מבעו"י?‬
‫שמא יטמין ברמץ שיש‬
‫בה גחלת‪ ,‬ובשבת‬
‫יחתה בגחלים‬
‫שמא ירתיח‪ ,‬כלומר שמא הקדירה תרתח יותר מידי בשבת עד‬
‫שיצטרך להורידה מן הכירה בשבת כדי שתצטנן‪ ,‬ואח"כ הוא יחזור‬
‫ויכסנה בדבר המוסיף הבל‪.‬‬
‫בבין השמשות אין לגזור כי הקדירות כבר נחו מבעבוען‬
‫ע"פ הרמב"ן‪:48‬‬
‫אם טמן באיסור‬
‫בשבת בדבר‬
‫המוסיף הבל‬
‫דבר קר שהתחמם‬
‫ע"י ההטמנה‬
‫אסור בדיעבד‪ ,‬כיוון שהוא נהנה מאיסור‬
‫ההטמנה‬
‫האם מותר לתת בשבת עצמה‬
‫הטעם‬
‫האם גפת של‬
‫שומשומים‬
‫נחשב כדבר‬
‫המוסיף הבל?‬
‫תבשיל כ"צ ויפה לו‬
‫דבר שלא השתנה חומו בעקבות ההטמנה‬
‫מותר בדיעבד‬
‫כלי על התבשיל לשמרו‬
‫מעכברים‬
‫כלי על התבשיל לשמרו מלכלוך‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫כיון שזה כנותן כיסוי בעלמא על הקדירה ואין כאן הטמנה‬
‫בפשטות‬
‫הר"ן‪,‬רי"ו‪,‬הטור‪,‬הרמב"ם‬
‫נראה להתיר‪,‬‬
‫כיון שהבעיא לא‬
‫נפתרה בגמרא‬
‫וכיון שזה מידי‬
‫דרבנן יש להקל‬
‫אסור‪ ,‬תירוץ ראשון‪ :‬כיון שהגמ' נקטה לשון "לעולם אימא לך" משמע שגם‬
‫שומשומים ‪-‬בכלל האיסור‬
‫תירוץ שני‪ :‬כיון שזה קרוב לבוא לאיסור תורה (שמא יטמין ברמץ ואז יחתה‬
‫בגחלים) יש להחמיר בספיקו (כמ"ש הר"ן)‬
‫‪47‬‬
‫הקשו על הרי"ף‪ :‬כיצד לפי שיטתך מבעוד יום (שהוא יום ודאי)‪ -‬אסור להטמין בדבר המוסיף הבל‪ ,‬ואילו בבין השמשות שהוא‬
‫כבר ממש ספק חשיכה‪ -‬מותר?‬
‫‪48‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף לט עמוד ב‪ " :‬ושמעינן מדרב חסדא דמטמין בדבר המוסיף אסור התבשיל אפי' דיעבד שלא‬
‫תאמר אין טומנין אמרו לכתחלה אבל עבר והטמין מותר‪ ,‬ומיהו דוקא בצונן שנתחמם או נצטמק ויפה לו אבל בעומד בחמימותו‬
‫כשעה ראשונה אין לנו"‬
‫‪25‬‬
‫החומרים הלחים‪ 49‬שהזכירה הגמרא‪ ,‬מתי הם‬
‫אסורים בהטמנה?‬
‫לדעת הרי"ף‪,‬רש"י‪,‬רי"ו‪,‬הרמב"ם בפיהמ"ש‬
‫והרא"ש‬
‫לחים מחמת‬
‫עצמם‬
‫לחים מחמת דבר‬
‫אחר‬
‫מה מחמם יותר?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫לחים מחמת עצמם‬
‫‪50‬‬
‫לדעת הרמב"ם בהלכות‬
‫אסור‬
‫לדעת הטור ע"פ ה'דרכי משה'‬
‫רבינו ירוחם‬
‫רב‬
‫הושעיא‬
‫האם ניתן‬
‫להטמין‬
‫בכסות‬
‫או‬
‫פירות‬
‫לחים?‬
‫אסור‬
‫‪51‬‬
‫אסור‬
‫(כדעת הרמב"ם‪ ,‬ועל כן הטור לא‬
‫‪52‬‬
‫חילק בינהם‪ ,‬וסרה קושיית הב"י )‬
‫התוס'‬
‫מותר‪,‬‬
‫מותר‪,‬‬
‫כיון שהמשנה‬
‫(מט‪ ).‬שנתה‬
‫בסתמא שמותר‬
‫להטמין‬
‫בכסות\פירות ולא‬
‫חילקה אם הם‬
‫לחים או יבשים‬
‫ורב הושעיא‬
‫שאסר‪ -‬אינו‬
‫קשה‪ ,‬כי הוא‬
‫חולק על‬
‫המשנה‬
‫לחים מחמת דבר‬
‫אחר‬
‫הב"י ברי"ף‬
‫מחמת עצמם‬
‫מחמת דבר‬
‫אחר‬
‫אסור‪,‬‬
‫מותר‪,‬‬
‫ונראה לומר כן‪ ,‬מכך שהרי"ף כתב‬
‫"וכסות לחה דעבידא ממרטא דביני‬
‫אטמי" שאסור להטמין בה‪ ,‬נשמע‬
‫שכסות ופירות לחים מחמת עצמם‪-‬‬
‫אסור להטמין בהם‬
‫כיון שרב‬
‫הושעיא לימד‬
‫שניתן לטמון‬
‫בהם אך רק‬
‫כשהם לא לחים‬
‫מחמת עצמם‬
‫אם גילה את הקדירה מבעו"י שלא ע"מ לכסותה משתחשך‪ ,‬האם מותר‬
‫לכסותה משתחשך?‬
‫התוס'‪,‬הרא"ש‪,‬רי"ו‬
‫אסור‬
‫‪49‬‬
‫הגמרא הזכירה אין להטמין בדבר המוסיף הבל כדוגמת תבן\זגין\מוכין\עשבים כאשר הם לחים‪ ,‬והסתפקנו האם כוונת הגמרא‬
‫לחומרים אלו כשהם לחים בצורה טבעית מן הבהמה או מהקרקע‪ ,‬או שמא הכוונה היא כאשר הם לחים מחמת דבר אחר שנשפך‬
‫עליהם או שנשרו בו?‬
‫‪50‬‬
‫פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שבת פרק ד משנה א‪" :‬ואין כונתו באמרו לחים שיהיו מלוחלחים במים‪ ,‬אלא הכונה שיש בהם‬
‫לחות טבעית"‬
‫‪51‬‬
‫שכן הרמב"ם כתב בפרק ה' הלכה א'‪" :‬ואפילו מחמת עצמן"‪ ,‬משמע שאין להטמין כאשר הם לחים מחמת דבר אחר‪ ,‬וכמו כן‬
‫אין להטמין כאשר הם לחים מחמת עצמן‬
‫‪52‬‬
‫הב"י הקשה על הטור‪" :‬והתימה על רבינו שלא הזכיר מזה (באיזה 'לחים' מדובר) כלום"‪ ,‬וע"פ הדרכי משה הדבר פשוט‪,‬‬
‫שהטור לא הביא מזה כלום משום שהוא סובר שבין כך ובין כך הדבר אסור בכל סוג של לחים‪ ,‬ועל כן הוא לא חילק בדבר אלא‬
‫סתם שחומרים אלו כשהם לחים הם אסורים‬
‫‪26‬‬
‫אם הקדירה התגלתה מאיליה לפני שבת‪ ,‬האם מותר לחזור ולכסותה בשבת?‬
‫סמ"ג‪,‬סמ"ק‪,‬תרומה‬
‫‪53‬‬
‫הירושלמי‬
‫אסור‬
‫ע"פ הב"י משמע שאסור‪ ,‬אך למעיין שם נראה שמותר‪ ,‬כי זה בעיא שם שלא נפשטה ולקולא‬
‫בדרבנן‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור‬
‫הגהות מי'‬
‫הכרעת הבית יוסף‬
‫לא הכריע‬
‫‪55‬‬
‫התוס'‪,‬סמ"ק‪,‬סמ"ג‪,‬‬
‫הרא"ש‬
‫ר' יונה‬
‫‪54‬‬
‫אסור‪ ,‬הב"י הכריע שיש להחמיר ולאסור‪ ,‬כיון שרוב הפוסקים ועימם הרמב"ם והירושלמי‬
‫אוסרים‬
‫‪56‬‬
‫האם לפי‬
‫ת"ק מותר‬
‫להוסיף‬
‫האם לפי‬
‫ת"ק מותר‬
‫להחליף‬
‫האם לפי‬
‫רשב"ג‬
‫מותר‬
‫להוסיף‬
‫האם לפי‬
‫רשב"ג‬
‫מותר‬
‫להחליף‬
‫האם רשב"ג‬
‫מפרש את‬
‫דעת ת"ק או‬
‫חולק עליו?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫חולק‬
‫כתנא קמא‬
‫שמותר רק‬
‫להוסיף אך‬
‫אסור להחליף‬
‫לפרש‬
‫כת"ק‪,‬‬
‫ורשב"ג רק‬
‫פירש דבריו‬
‫מותר‬
‫‪53‬‬
‫ספר התרומה הלכות שבת סימן רלא‪" :‬תנן נתגלה מותר (שם) לכסותו והא דקתני נתגלה לשון דיעבד דאפי' הכי דווקא נתגלה‬
‫מעת שתחשך מותר לכסותו כיון שכבר כסהו מבעוד יום אבל נתגלה מבעוד יום אפי' ממילא אסור לכסותו משתחשך דדמי‬
‫לתחלת הטמנה"‬
‫‪54‬‬
‫כן נראה מדבריו שכתב בפרק ד הלכה ד‪..." :‬חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו בשבת מותר לכסותן‪ ,"...‬משמע דווקא אם‬
‫התבשיל התגלה בשבת ניתן לחזור ולכסותו‪ ,‬אך אם הוא נתגלה כבר מערב שבת‪ -‬לא ניתן לחזור ולכסותו‬
‫‪55‬‬
‫יש להעיר שהב"ח הלך לפי הדפוסים בטור שאומרים שאף אם הקדירה התגלתה מאיליה מבעו"י‪ -‬ניתן לחזור ולכסותה‬
‫משתחשך‪ ,‬ועל כן הב"ח התיר את הדבר‪.‬‬
‫כמו כן הב"ח הביא שאם גילה את הקדירה מבעו"י על מנת לחזור ולכסותה מבעו"י‪ ,‬ולבסוף הוא שכח לחזור ולכסותה וכבר נכנסה‬
‫השבת‪ -‬מותר לחזור ולכסותה בשבת‪ ,‬כיוון שהייתה דעתו לחזור ולכסותה‪ ,‬ועל כן כמו שאם הקדירה התגלתה מאיליה שמותר‬
‫לחזור ולכסותה משתחשך (ע"פ שיטת הב"ח בדברי הטור)‪ ,‬כך מותר לחזור ולכסותה אם הוא שכח לחזור ולכסותה‪ ,‬שהשכחה‬
‫הויא כגילוי ממילא‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫כמו שאמרנו ע"פ הב"י נראה שהירושלמי אוסר‪ ,‬אך למעיין שם נראה שדווקא הירושלמי נוטה להתיר כיון שזה ספק דרבנן‬
‫ולקולא אזלינן‬
‫‪27‬‬
‫רא"ש‪,‬סמ"ג‪,‬ר"י‬
‫רי"ף‪ ,‬ר"ן‪,‬‬
‫רמב"ן‪,‬‬
‫רשב"א‬
‫(שו"ע)‬
‫הרמב"ם‪( 57‬ע"פ המ"מ‪)58‬‬
‫הרמב"ם ע"פ הב"י‬
‫האם מותר רק‬
‫להוסיף או גם‬
‫להחליף?‬
‫רק להוסיף‪ ,‬כי‬
‫הלכה כת"ק‬
‫להוסיף וגם‬
‫להחליף‬
‫מותר להוסיף כיסוי רק ע"י‬
‫החלפה בכיסוי שטוב ממנו‪,‬‬
‫אך אסור להוסיף כיסוי על‬
‫כיסוי‬
‫אין הכרע ברמב"ם‪ ,‬כיוון‬
‫שניתן לומר שאם מותר‬
‫להחליף בכיסוי שטוב‬
‫ממנו כל שכן שמותר‬
‫להוסיף כיסוי על כיסוי‬
‫כמו איזה גרסה‬
‫הם גרסו?‬
‫לא גורסים "כיצד"‪,‬‬
‫כי רשב"ג חולק על‬
‫ת"ק‬
‫האם מותר לגלות‬
‫את הקדירה‬
‫מער"ש‪ ,‬על דעת‬
‫לחזור ולכסותה‬
‫משתחשך לפי‬
‫ת"ק?‬
‫גורסים "כיצד" ורשב"ג מפרש את ת"ק‬
‫הרא"ש בדעת התוס'‬
‫הב"י בדעת התוס'‬
‫אסור‪ ,‬שכיון שהקדירה הייתה מגולה לגמרי‬
‫עתה כשהוא מכסה אותה הרי זה כתחילת‬
‫הטמנה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין זה כתחילת הטמנה שהרי הוא‬
‫מכסה באותם הבגדים עצמם שהטמין בהם‬
‫בתחילה (ואין זה משנה שהיא הייתה מגולה‬
‫לגמרי)‬
‫האם מותר להוסיף בשבת כיסוי על קדירה‬
‫שלא מבושלת כ"צ אע"פ שהתבשיל מבושל‬
‫כמאב"ד?‬
‫סמ"ג‪,‬סמ"ק‪,‬תרומה‪,‬הגהות‪,‬‬
‫הטור‬
‫הטעם‬
‫אסור‬
‫כיוון שע"י תוספת הכיסוי‬
‫בשבת הרי זה כ'מבשל'‬
‫אסרו להטמין באותו מיחם בו‬
‫בישל‬
‫התירו להטמין אם פינה למיחם אחר‬
‫רש"י‬
‫שמא ירתיח‬
‫כיון שהרי הוא עשה פעולה המקררת ועל כן אין חשש שהוא יבוא‬
‫להרתיח כי התייאש מהחום‬
‫ר"ן‬
‫מח' רמב"ם (כ"ר)\ רש"י (שמא‬
‫ירתיח)‬
‫למד מרש"י שאין חשש שיחתה שהרי הוא עשה פעולת קירור ואין‬
‫חשש שיעשה פעולת חימום‬
‫‪57‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ד הלכה ד‪ :‬ספק חשיכה ספק אינה חשיכה מותר לטמון את דבר חם‪ ,‬ומותר לטמון את דבר הצונן‬
‫בשבת בדבר שאינו מוסיף כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפוג צנתן‪ ,‬חמין שטמנן מערב שבת ונתגלו בשבת מותר לכסותן‪,‬‬
‫שהרי אינו מוסיף‪ ,‬ומותר להחליף הכיסוי בשבת‪ ,‬כיצד נוטל כסות ומניח כנפי יונה או נוטל כנפי יונה ומניח הכסות‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק ד הלכה ד‪" :‬ומתוך דברי רבינו נראה שרשב" ג בא לפרש שלא התירו להוסיף אלא על ידי חלוף‬
‫הכסוי בטוב ממנו‪ .‬אבל להוסיף כסוי על כסוי אסור‪ .‬ואחרים התירו ופירשו בדרך אחרת וכן כתבו להתיר הרמב"ן והרשב"א ז"ל"‬
‫‪28‬‬
‫רמב"ם‬
‫כי הוא כלי ראשון‬
‫כיון שהוא בכלי שני‪ ,‬וגזרו הטמנה רק בכלי ראשון‬
‫בדבר שאינו מוסיף הבל‪ ,59‬בשבת‪-‬‬
‫רש"י‬
‫האם ניתן להטמין את הצונן ע"מ שלא‬
‫יתחמם יותר?‬
‫מותר‬
‫האם ניתן להטמין את הצונן ע"מ שיתחמם‬
‫יותר?‬
‫אסור‬
‫כיצד הסביר את הדין שמותר להטמין אם‬
‫פינה ממיחם למיחם‬
‫מותר‪,‬‬
‫מותר‪,‬‬
‫כיוון שמדובר שפינה בכדי לקרר‬
‫את התבשיל‪ ,‬וממילא אין חשש‬
‫שירתיח‬
‫כיוון שגזרו הטמנה רק‬
‫בכלי ראשון‪ ,‬ועל כן מותר‬
‫להטמין כלי שני‬
‫כיוון שלפי רש"י יסוד הדין לאסור‬
‫הטמנה הוא מפני החשש שמא‬
‫ירתיח‪ ,‬ממילא אף בצונן שגילה‬
‫דעתו שהוא חפץ בחימומו‪ -‬יש‬
‫לאסור‪,‬‬
‫כיוון שלפי הרמב"ם יסוד‬
‫איסור ההטמנה הוא רק‬
‫בכלי ראשון‪,‬‬
‫הסבר השיטות‬
‫רמב"ם והגאונים‬
‫מותר‬
‫אך אם רוצה שרק לא יתחמם‬
‫יותר‪ -‬מותר‪ ,‬שהרי הוא לא גילה‬
‫דעתו שהוא חפץ בחום גדול כך‬
‫שיהיה חשש שמא הוא יבוא‬
‫להרתיח‬
‫רשב"ם‬
‫האם מותר להטמין‬
‫בדבר המוסיף הבל‬
‫תבשיל המבושל‬
‫כמאב"ד\כ"צ ורע לו‬
‫מבעו"י‬
‫הטעם‬
‫ממילא תמיד מותר להטמין‬
‫את הצונן אף אם עושה‬
‫זאת על מנת לחממו‪ ,‬כיוון‬
‫שהצונן הרי הוא לא חם‬
‫ככלי ראשון‪,‬‬
‫וממילא אין לנו שום צד‬
‫לאסור את הדבר‬
‫ר"ת בתוס'‪,60‬רא"ש‪,‬ר"ן‪,‬מרדכי‪,‬סמ"ק‪ ,‬סמ"ג‪,‬תרומה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫כיוון שאין חשש שיחתה‬
‫אם כבר מבושל כמאב"ד‬
‫(אזיל לשיטתיה‬
‫שכמאב"ד זה 'בשיל')‬
‫כיוון שסתם הטמנה לצורך השבת‪ ,‬וכיוון שצריך חום רב‪ ,‬יש‬
‫חשש שיחתה מעט כי החיתוי מאוד מועיל לשמור על החום‬
‫בהטמנה‪ ,‬ויש חשש שמא יטמין ברמץ ויחתה‪ ,‬ועל כן אף‬
‫בכ"צ ורע לו אסור כיון שעצם התבשיל צריך חום רב שיהיה‬
‫‪59‬‬
‫הב"י העיר שלכו"ע אסור להטמין את הצונן בדבר המוסיף הבל ואף מבעו"י‪ ,‬שהרי מצינו בגמרא שחכמים אסרו לבני טבריה‬
‫את המים הקרים שהוטמנו בצינור החם‪ ,‬אף שהדבר היה מוכן מער"ש‪ ,‬כיון שכך המים נחשבים כמוטמנים בדבר המוסיף הבל‬
‫‪60‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף מז עמוד ב‪..." :‬ונראה לר"ת שיש לחלק בין השהאה להטמנה דודאי להשהות מותר כשהוא מאכל בן‬
‫דרוסאי שאין חיתוי מעט מועיל לו שהרי מגולה הוא ושליט ביה אוירא אבל הטמנה שעושין לצורך מחר והוא מוטמן יש לחוש שמא‬
‫יחתה שמעט חיתוי מועיל לו ליתפס חומו וגזרו להטמין בכל דבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה"‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫חם גם למחר‬
‫רבינו ירוחם‬
‫בית יוסף‬
‫האם ר"ת התכוון שאף תבשיל כ"צ ורע‬
‫לו אסור להטמין בדבר המוסיף הבל‬
‫מבעו"י?‬
‫לא‬
‫כן‬
‫האם ר"ת נקט בלשונו שאסור‬
‫בכמאב"ד בהנ"ל בדווקא?‬
‫כן‬
‫לא‬
‫הטעם‬
‫שהרי ר"ת כתב במפורש‬
‫שאסור אף אם מבושל‬
‫כמאב"ד‬
‫מה שנקט ר"ת כמאב"ד זה אגב דברי‬
‫הרשב"ם‪ ,‬אך לשיטתו אף כ"צ ורע לו‪ -‬אסור‬
‫למעשה האם יש לחוש ולאסור הטמנה‬
‫בדבר המוסיף הבל אף בכ"צ ורע לו?‬
‫האם הרא"ש הניח‬
‫בדווקא את הקרש ע"ג‬
‫הכירה ולא על הקדירה‬
‫עצמה?‬
‫כן‪ ,‬כיוון שגם רבינו ירוחם נקט‪ 61‬שיש מה'גדולים' שכתבו שאפילו מצטמק‬
‫ורע לו‪ -‬אסור‬
‫מפשט לשונו של הטור‬
‫למסקנה לדעת הב"י‪ ,‬ר"ן לדעת הר' יונה והרשב"א‪ ,‬רי"ו‬
‫משמע שכן‪ ,‬וזאת בכדי‬
‫שיהיה הפסק אוויר וכך‬
‫הדבר לא ייחשב‬
‫כהטמנה‬
‫לא‪ ,‬אלא הניח כן כדי שהלוח ייתיישב יפה‪ ,‬ואף אם היה‬
‫מניח על הקדירה עצמה היה מותר‪ ,‬כיון שהלוח הוא דבר‬
‫שאינו מעלה הבל כלל‬
‫תוס'‪ ,‬סמ"ג‪,‬סמ"ק‪,‬תרומה‪ ,‬ר"ן בשם ר' יונה ורשב"א‬
‫‪62‬‬
‫האם מותר להטמין קדירה בבגדים כשהיא יושבת על‬
‫גחלים?‬
‫אסור‬
‫הטעם‬
‫אף שהבגדים אינם מוסיפים הבל ממת עצמם‪ ,‬אך מחמת‬
‫הגחלים שלמטה זה נחשב שהבגדים מוסיפים הבל‬
‫‪61‬‬
‫רבינו ירוחם ‪ -‬תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק ג‪ :‬יש מה'גדולים' שכתבו דכל אלו שאמרנו שאסור להטמין בהן אפילו מבעוד‬
‫יום אפילו שנתבשל התבשיל כל צרכו ואפילו מצטמק ורע לו גזירה שמא יטמין ברמץ דאע"ג דמותר לשהותו על גבי כירה שאינה‬
‫גרופה וקטומה מאחר שנתבשל כל צרכו כאשר אכתוב‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫וזו לשון הר"ן‪" :‬דווקא כשאינה מוטמנת מלמעלה‪ ...‬ולא התירו להשהותה אלא כשמניחה מגולה וכסויה עליה כמנהגנו בחול וכן‬
‫דעת הרשב"א ז"ל‪ ...‬ולפי דעת זה אסור להשהות את את החמין על גבי כירה קטומה שהיא מוספת הבל‪ ,‬ולהטמין את הקדירה‬
‫למעלה בבגדים‪ ,‬אלא מניח כדרכה בחול או שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו נוהגין לשום על גבי הקדירה דכל כי האי גונא‪ -‬לא‬
‫הוי הטמנה"‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ע"פ הר"ן‬
‫האם ניתן לתת בגדים על קרש מעל הקדירה‬
‫שמונחת ע"ג הגחלים‪ ,‬כך שהבגדים כלל לא‬
‫נוגעים בקדירה?‬
‫הטעם של ר' יונה‬
‫האם ניתן להניח‬
‫קדירה על גחלים‬
‫קטומות‪ 63‬וכדו'‬
‫לרא"ש‬
‫ע"פ המהר"י אבוהב‬
‫לר' יונה‬
‫מותר‬
‫כיון שהבגדים לא נוגעים‬
‫בקדירה עצמה ממילא אין‬
‫בזה חשש הטמנה‬
‫לרא"ש‬
‫לר' יונה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫כל הנחת בגד קרויה הטמנה בדבר‬
‫המוסיף הבל מחמת הגחלים שלמטה‬
‫(ר' יונה מחמיר יותר מן הרא"ש)‬
‫באם אין דבר המפסיק ביניהם‬
‫באם יש דבר המפסיק ביניהם‬
‫לדעת הרמב"ן‪:‬‬
‫כן‪ ,‬כיוון שכל שיש דבר המפסיק‬
‫(כהפסק אוויר) זה נקרא שהייה ולא‬
‫הטמנה‬
‫לא‪ ,‬כיוון שזו הטמנה בדבר המוסיף הבל‪ ,‬ואסור‬
‫לדעת רש"י‪:‬‬
‫כן‪ ,‬ואף בתנור כיון שדינו ככירה בימינו‪ ,‬וגחלים‬
‫קטומות אינן מוסיפות הבל‬
‫הערה‬
‫לפי זה מותר להניח קדירה שבתוך‬
‫הקופה על הגפת‪ ,‬וכן לתת קדירה‬
‫שטמונה למעלה בבגדים על גבי כירה‬
‫גו"ק שמוסיפה הבל‪ ,‬כיון‬
‫שהבגדים\הקופה זה דבר שאינו‬
‫מוסיף הבל‬
‫‪---‬‬
‫האם צריך שיהיה מבושל‬
‫כמאב"ד בכדי שיהיה‬
‫ניתן לתת אותו סביב‬
‫הקדירה?‬
‫פירות חיים‬
‫ביצה‬
‫בצל‬
‫לא‪ ,‬שכיוון שניתן‬
‫לאכלו חי‪ ,‬ממילא הרי‬
‫כמאב"ד‬
‫כן‪ ,‬שכיוון שאין הדרך לאכלה‬
‫חיה‪ ,‬ממילא אם היא לא‬
‫מבושלת כראוי יש חשש‬
‫שיחתה‬
‫כן‪ ,‬שכיון שאין הדרך לאכלו חי‬
‫כמו פרי‪ ,‬ממילא יש חשש‬
‫שיחתה אם הוא לא מבושל‬
‫כראוי‬
‫‪63‬‬
‫הב"י הביא שכתבו הסמ"ג‪,‬הסמ"ק‪ ,‬התרומה והמרדכי שאף שאסור להניח קדירה על גבי גחלים קטומות שמא יחתה‪ ,‬אם‬
‫מצא בשבת מתחת לקדירה כמה גחלים בוערות באפר שהטמין בו‪ -‬האוכל מותר‪ ,‬כיון שעיקר ההטמנה הייתה מדבר היתר‬
‫‪31‬‬
‫האם ניתן להטמין‬
‫לצורך היום או גם‬
‫לצורך הלילה‪:‬‬
‫המרדכי‬
‫‪64‬‬
‫בצל\ביצה‬
‫חיים‬
‫הטעם‬
‫לצורך ה‪:‬‬
‫כיון שאם מטמין לצורך היום ממילא אין חשש שמא יבוא לחתות כי מסיח דעתו‬
‫יום‪ -‬מותר‬
‫לילה‪ -‬אסור‬
‫הב"י ע"פ שאר‬
‫‪65‬‬
‫המפרשים‬
‫בכל מקרה‪-‬‬
‫אסור‬
‫כיוון שהם יהיו מוכנים כבר בלילה לאכילה‪ ,‬ממילא יש חשש שיבוא לחתות בהם‬
‫כדי שהם יהיו מוכנים לו לאכילה כבר לצורך הלילה‪ ,‬או שיהיו חמים לצורך המחר‬
‫האם ניתן להחזיר את הכיסוי בשבת על הפירות שמונחים סביב הקדירה‪ ,‬באם הוא‬
‫נטל את הכיסוי‪-‬‬
‫מה יותר פשוט לאסור?‬
‫מבעו"י‬
‫בשבת עצמה‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫אם נטל מבעו"י‪ ,‬כיוון‬
‫שהדבר נראה יותר‬
‫כתחילת הטמנה‬
‫ע"פ המרדכי‪:66‬‬
‫קדירה חיה\ תבשיל המבושל כמאב"ד‬
‫האם מותר להניח בער"ש בתנור שאינו גו"ק שלא ע"ג הגחלים‬
‫כשהתנור מטויח בטיט‪ ,‬או שמא יש לאסור מצד חשש הטמנה?‬
‫מותר‬
‫הטעם‬
‫כיוון שהוא סובר כרש"י‪ ,67‬וכמו כן אין זה נחשב‬
‫להטמנה בדבר המוסיף הבל‪ ,‬על אף שהחום‬
‫בתנור רב מאוד‪ ,‬כיון שהקדירה לא מונחת ע"ג‬
‫הגחלים‪ ,‬והקדירה לא נוגעת בדפנות התנור‬
‫‪64‬‬
‫וזו לשונו של המרדכי (סי' ש')‪..." :‬וה" ה שמותר להטמין תפוחים ואגסים חיים כי הם ראוים לאכילה יותר משנתבשל כמאכל‬
‫ב"ד וה" ה לביצים חיים ומים כדי שיהיו חמין למחר הכל מותר להטמינן לצורך מחר אבל לצורך הלילה נראה דאסור שמא יחתה‬
‫בגחלים למהר בישולם"‬
‫‪65‬‬
‫וזו לשונו של הבית יוסף אורח חיים סימן רנד‪..." :‬ולא משמע כן מדברי המפרשים שכתבתי בראש סימן זה‪ ,‬אלא מאחר‬
‫שראוי לאכול בלילה אתי לחתויי ואף על פי שאינו צולה אלא לצורך מחר"‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫הב"י הביא כמו כן שהמרדכי כתב שאם שכח ושגג והטמין בדבר המוסיף הבל‪ ,‬תבשיל המבושל כ"צ‪ -‬מותר בדיעבד‬
‫‪67‬‬
‫שמספיק להיות מבושל כמאב"ד‪ ,‬ובאמת לפי זה בוודאי הרי"ף והרמב"ם יחלקו ויאסרו מחשש שמא יחתה בגחלים המונחים‬
‫בתנור‬
‫‪32‬‬
‫סימן רנ"ח‪ :‬טור‬
‫בשבת‪-68‬‬
‫להניח אותו ע"ג קדירה טמונה כדי שלא יצטנן‬
‫לטוח פיו‬
‫בבצק‬
‫שנילוש‬
‫מאתמול‬
‫כלי שיש בו תבשיל חם‪,‬‬
‫האם ניתן‪-‬‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫כלי שיש בו תבשיל קר‪,‬‬
‫האם ניתן‪-‬‬
‫באם הוא באם הוא‬
‫לא‬
‫יתבשל‬
‫מהתחתון יתבשל‬
‫מהתחתון‬
‫ויש בו‬
‫דבר‬
‫קרוש‬
‫אסור‬
‫באם הוא לא יתבשל מהתחתון ואין בו דבר‬
‫קרוש‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫רנ"ח‪ :‬בית יוסף‬
‫האם ניתן להניח קדירה ע"ג מיחם ולהיפך‬
‫גרסא דידן‬
‫גירסת התוספתא‪ ,69‬הרי"ף‪,‬הרא"ש‪ ,‬הרמב"ם‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם ניתן להניח תבשיל קר על גבי קדירה טמונה כך‬
‫שהעליון יגיע לחום שהיס"ב‪?70‬‬
‫‪68‬‬
‫תוס'‪ ,‬ר"ן‪,‬‬
‫המ"מ‬
‫מקור\טעם‬
‫אסור‬
‫כן מצינו במקרה עם רבה ור' זירא‪,‬‬
‫שמדובר שהקומקום היה חם כ"כ עד‬
‫שהיה מרתיח את הכוזא שמעליו ולכן‬
‫גער בו רבה‬
‫אבל מערב שבת מותר‪ ,‬כיון שאין איסור הולדת חום מערב שבת‬
‫‪69‬‬
‫תוספתא מסכת שבת פרק ג הלכה כג‪ " :‬טומנין מיחם על גבי מיחם וקדירה על גבי קדירה ומיחם על גבי קדירה וקדירה על‬
‫גבי מיחם"‬
‫כמו כן כתב רש"י במסכת שבת דף נא עמוד ב‪ :‬קדרה ‪ -‬משל חרס‪ ,‬יש ספרים שכתוב בהן אבל לא מיחם על גבי קדירה‪,‬‬
‫ומפרשים טעמא מפני שהקדירה מרבה חמימות ומוספת הבלא למיחם‪ ,‬אבל בתוספתא גרסינן‪ :‬ומיחם על גבי קדירה‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫הבית יוסף העיר שוודאי אין להקשות מדוע חייב על בישול התבשיל בכלי העליון‪ ,‬שהרי הסיר התחתון לא מונח על גבי האש‪,‬‬
‫שהרי כבר למדנו שהמבשל בתולדות האור חייב כמו מי שבישל באש עצמה‪ ,‬וממילא לקדירה הטמונה יש גדר של תולדות האור‬
‫שחייבים עליה‪ .‬כמו שהגמרא אומרת בדף ל"ט ע"א‪" :‬בתולדות האור כולי עלמא לא פליגי דאסיר"‬
‫‪33‬‬
‫האם ניתן להניח תבשיל חם על גבי קדירה טמונה‬
‫כך שהעליון יגיע לחום שהיס"ב?‬
‫מותר‬
‫כיון שאין בישול אחר בישול בלח חם‬
‫הבנת הב"י בדברי‬
‫המהר"י בן חביב ע"פ‬
‫הטור‪ ,‬באם ניתן להניח‬
‫התבשיל ע"ג קדירה‬
‫טמונה שתחמם את‬
‫הקדירה העליונה‪ ,‬באם‬
‫הקדירה העליונה היא‪-‬‬
‫מבושל כמאב"ד‬
‫מבושל כ"צ‬
‫תבשיל חם‬
‫אסור‪ ,‬מצד דיני בישול‪ .‬אף שלא שייך‬
‫באח"ב בחם‪ ,‬אך בדבר שאינו מבושל‬
‫כ"צ‪ -‬שייך באח"ב‬
‫מותר‪ ,‬שהרי אין באח"ב‪ ,‬וממילא מותר בין‬
‫לבשל ממש ובין רק להפשיר‬
‫תבשיל קר‬
‫אסור‪ ,‬שהרי יש באח"ב‪ ,‬ואף אם כוונתו‬
‫רק להפשיר‪ -‬אסור‪ ,‬כיוון שיש באח"ב‬
‫בלח ויש חשש שהוא יניח את הקדירה‬
‫העליונה שם עד שהיא תגיע לכדי יס"ב‬
‫ויתחייב משום 'מבשל'‬
‫אסור‪ ,‬שהרי יש באח"ב‪ ,‬ואף אם כוונתו רק‬
‫להפשיר‪ -‬אסור‪ ,‬כיוון שיש באח"ב בלח ויש‬
‫חשש שהוא יניח את הקדירה העליונה שם‬
‫עד שהיא תגיע לכדי יס"ב ויתחייב משום‬
‫'מבשל'‬
‫רי"ו‪ ,‬רא"ש‬
‫‪71‬‬
‫י"א‬
‫י"א‬
‫האם בהיתר של‬
‫מיחם ע"ג מיחם ניתן‬
‫שהמיחם התחתון‬
‫יהיה על האש ממש?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שדינו כמניח כנגד המדורה (שמותר‬
‫להניח דבר יבש\לח חם)‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שזה כמניח את המיחם העליון‬
‫ע"ג האש ממש או ע"ג הכירה לכתחילה‬
‫בשבת ואסור אפילו אם כ"צ ורע לו ורק‬
‫רוצה לשמור על חומו‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רבינו ירוחם כתב שראשון נראה עיקר‪ ,72‬וכן‬
‫דעת הרשב"א והר"ן (כיון שאין דרך בישול בכך)‬
‫‪---‬‬
‫‪71‬‬
‫הב"י תמה על דבריו של רי"ו‪ ,‬היכן הוא מצא שהרא"ש סבר כסברא ראשונה?!‬
‫‪72‬‬
‫רי"ו ציין שוודאי אין בהיתר להניח דבר לח שמצטוי"ל‪ ,‬שהרי יש חשש שמא יחתה‪ ,‬וכל מה שהתרנו זה רק בדבר שאין חשש‬
‫חיתוי כמו דבר יבש או לח ורע לו‬
‫‪34‬‬
‫רנ"ט‪ :‬טור‬
‫במקרה שטמן\השתמש בחומר‬
‫הבא‪ ,‬האם ניתן לטלטלו?‬
‫מוכין‬
‫גיזי צמר‬
‫אבנים\לבנים‬
‫הדין‬
‫טמן דרך מקרה‬
‫ייחדן לכך‬
‫אסור‪ ,‬אלא מנער את הכיסוי והן נופלות‪,73‬‬
‫באם הכיסוי קצת מגולה‪ ,‬שאז זה רק טלטול‬
‫מהצד‬
‫מותר‬
‫לא עומדים לסחורה‬
‫עומדים לסחורה‬
‫מותר‪ ,‬אף שלא ייחדן בפירוש‬
‫מותר‪ ,‬רק אם ייחדן לכך‪ ,‬ואם לא‬
‫ייחדן‪ -‬מנער הכיסוי והן נופלות‬
‫מותר‪ ,‬רק אם ייחדן לכך‬
‫האם יכול להחזיר את הקדירה‬
‫להטמנה באם טמן ב‪:‬‬
‫גיזי צמר שעומדים לסחורה‬
‫הדין‬
‫נתקלקלה הגומא‬
‫לא נתקלקלה הגומא‬
‫לא יכול להחזיר‬
‫דבר הניטל‬
‫דבר שאינו ניטל‬
‫יכול להחזיר‬
‫‪74‬‬
‫מותר ליטול הקדירה ולהחזירה‬
‫כיסה בדבר הניטל‬
‫מותר‪ ,‬ע"י שיאחוז בקדירה ויוציאה‬
‫כיסה בדבר שאינו ניטל‬
‫מקצת הקדירה‬
‫מגולה‬
‫כל‬
‫הקדירה‬
‫מכוסה‬
‫מותר להוציא‬
‫הקדירה‬
‫אסור‪,‬‬
‫כיוון‬
‫שאין לו‬
‫במה‬
‫לאחוז‬
‫את‬
‫הקדירה‬
‫‪73‬‬
‫רש"י פירש שמותר ליטול את הכיסוי‪ ,‬כיון שיש תורת כלי עליו‪ ,‬ואע"פ שהמוכין המוקצים מונחים על הכיסוי‪ -‬מותר ואין הכיסוי‬
‫נעשה בסיס לדבר האסור‪ ,‬כיוון שהעיקר הוא הכיסוי‪ ,‬ולא המוכין‪ ,‬ועל כן אין הכיסוי נעשה בסיס למוכין‬
‫‪74‬‬
‫ואפילו לכתחילה יכול להוציאה על דעת להחזירה אם לא תקלקל‪ ,‬ואין אנו חוששים שמא הוא יחזיר אותה אף אם היא תקלקל‬
‫‪35‬‬
‫רנ"ט‪ :‬בית יוסף‬
‫האם ניתן לטלטל גיזי צמר‪-‬‬
‫לישנא קמא דרבא‬
‫קושייה על ל"ק דרבא מברייתא‬
‫לישנא בתרא דרבא‬
‫רבינא‬
‫הדין‬
‫לא טמן בהם‬
‫טמן בהם‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫משמע מן הברייתא‪ 75‬שאף אם טמן בהם‪ -‬אסור לטלטל‬
‫לא ייחדן להטמנה‬
‫ייחדן להטמנה‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫לא עומדים לסחורה‬
‫עומדים לסחורה (=הפתק)‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הדין‬
‫ע"פ הר"ן (וכן‬
‫ברא"ש) האם ניתן‬
‫לטלטל מוכין‬
‫של סחורה‬
‫לא של סחורה‬
‫ייחדן להטמנה‬
‫לא ייחדן להטמנה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫לאותה השבת‬
‫לשבת אחרת‬
‫תירוץ ראשון‬
‫תירוץ שני‬
‫תירוץ שלישי‬
‫לתירוץ‬
‫הראשון‬
‫והשני‬
‫לתירוץ‬
‫השלישי‬
‫מותר‪ ,‬כי מועילה‬
‫עצם ההטמנה‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שמוכין‬
‫הם חשובים מגיזי‬
‫צמר‪ ,‬ולכן לעולם‬
‫אין מטלטלים‬
‫אותם אא"כ ייחדן‬
‫לכך‬
‫מותר‪ ,‬שכיוון‬
‫שטמן בהם‬
‫כבר פעם אחת‪,‬‬
‫ניתן מעתה‬
‫לטלטלן לעולם‬
‫אסור‪,‬‬
‫אא"כ ייחדן‬
‫בפירוש‬
‫לכך‬
‫מותר‪ ,‬שכיוון‬
‫שטמן בהם‬
‫כבר פעם‬
‫אחת‪ ,‬ניתן‬
‫מעתה לטלטלן‬
‫לעולם‬
‫‪75‬‬
‫כיוון שהברייתא אמרה שאם טמן את הקדירה בגיזי צמר‪ ,‬אסור לטלטל אותם להדיא‪ ,‬אלא נוטל את הכיסוי וגיזי הצמר יפלו‬
‫מאיליהם‪ ,‬משמע שאף אם טמן בגיזי צמר‪ ,‬בכל זאת אסור לטלטלם‬
‫‪36‬‬
‫כמי ההלכה?‬
‫ההשלכה המעשית לדבר‪:‬‬
‫כרב אדא‪ ,‬וכלישנא‬
‫בתרא דרבא‬
‫אין הבדל בין מוכין\גיזי צמר\מיעד לסחורה\לא מיועד לסחורה‪ ,‬אם‬
‫ייחדן להטמנה‪ -‬מותר‪ ,‬כי הכול תלוי בייחוד‬
‫הרשב"א‪ 77‬התוס'‬
‫הרא"ש‪ ,‬והטור‬
‫כרבינא‬
‫בגיזי צמר שאינם עומדים לסחורה‪ ,‬אף אם לא ייחדן להטמנה‪-‬מותר‬
‫לטלטלם‪ ,‬ורק במוכין יש צורך בפירוש לייחדן‬
‫הבית יוסף‬
‫למעשה פסק‬
‫כרשב"א ודעימיה‬
‫בגיזי צמר שלא עומדים לסחורה‪ ,‬אף אם לא ייחדן להטמנה‪-‬‬
‫מטלטלין אותם‬
‫הרי"ף והרמב"ם‬
‫‪76‬‬
‫האם באבנים לצורך ההטמנה צריך ייחוד לעולם?‬
‫הדין‬
‫הבנת הב"י בטור‪ ,‬הרשב"א‬
‫כן‪ ,‬צריך ייחוד לעולם‬
‫הבנת הב"י בר"ן‬
‫כן‪ ,‬ואף שלדעת הר"ן אין צורך בייחוד לעולם באבן שמיוחדת‬
‫לפצח בה אגוזים‪ ,‬זה רק משום שאורחיה בהכי‪ ,‬אך כאן כיוון‬
‫שהדרך להשליך את האבנים אחר ההטמנה (כלומר שאין‬
‫אורחיה בהכי)‪ -‬צריך ייחוד לעולם‬
‫האגור בשם שיבולי הלקט‬
‫בפשטות דבריו משמע ש‪-‬לא‪ ,‬אך הב"י דחה שאין לומר כן‪,‬‬
‫‪78‬‬
‫שהרי גם הוא הצריך עכ"פ מעשה‬
‫האם מותר להחזיר את הקופה‬
‫להטמנה של גיזי צמר מוקצים‬
‫שהתקלקלה?‬
‫האם מותר ליטול את הקופה‬
‫מהטמנה של גיזי צמר‬
‫מוקצים?‬
‫ראב"ע‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬שמא הקופה תתקלקל‬
‫ויבוא לתקן הגומא בשבת‬
‫רבנן‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין אנו חוששים‬
‫שהוא יבוא לתקן את הגומא באם‬
‫היא תתקלקל‬
‫כמי ההלכה?‬
‫‪--------------‬‬‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש והטור פסקו‬
‫כרבנן‬
‫‪76‬‬
‫רמב" ם הלכות שבת פרק כו הלכה יב‪..." :‬וכן גיזי צמר אין מטלטלין אותן מפני שהוא מקפיד עליהן‪ ,‬לפיכך אם ייחדן לתשמיש‬
‫מותרין‪ ,‬והשלחין מותר לטלטלן בין שהיו של בעה"ב או של אומן מפני שאינו מקפיד עליהם"‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף נ עמוד א‪" :‬דרבינא בתראה הוא וקיימא לן כוותיה"‬
‫‪78‬‬
‫הדרכי משה הביא שהמרדכי כתב שאסור לטלטל את האבן בשבת אא"כ הוא תיקן אותה לכך‪ ,‬אך הטור משמע כאגור‬
‫שבייחוד סגי‪ ,‬ואין צורך במעשה תיקון באבן‬
‫‪37‬‬
‫רש"י הטור ורי"ו‬
‫הרמב"ם בפיהמ"ש‬
‫‪79‬‬
‫מדוע אסור להחזיר את הקופה לגומא‬
‫שנתקלקלה?‬
‫האם ניתן יהיה לחזור ולהטמין בדבר שאינו‬
‫מוקצה?‬
‫כיוון שהוא מזיז את גיזי הצמר בידיים לצדדים‬
‫מותר‬
‫כיון שכאשר הוא יחזיר אותה הוא יעשה לה‬
‫מקום וזה נראה כמטמין לכתחילה בשבת‬
‫אסור‪ ,‬כיון שגם בהיתר הוא יצטרך לפנות לה‬
‫מקום וזה ג"כ נראה כמטמין לכתחילה בשבת‬
‫אם טמן את הקדירה בדבר הניטל וכיסה בדבר‬
‫שאינו ניטל‪ ,‬האם מותר לו ליטלנה אם מקצת‬
‫הכיסוי מגולה?‬
‫נימוק‬
‫רש"י‬
‫אסור‬
‫כיון שהוא הניח במכוון את הכיסוי ע"ג הקדירה וממילא הקדירה‬
‫הפכה להיות 'בסיס לדבר האסור'‬
‫ר"ת‬
‫והטור‬
‫מותר‬
‫אין זה נחשב כ'בסיס'‪ ,‬כיון שהייתה דעתו מער"ש ליטול את‬
‫הקדירה בשבת‬
‫האם מותר ביו"ט שחל‬
‫בער"ש להטמין את‬
‫הקדירה באבנים?‬
‫נימוק‬
‫רבי יהודה בר נתן‬
‫(משיבולי לקט)‬
‫אסור‬
‫כיוון שזה 'בניין'‬
‫הרב בנימין (")‬
‫מותר‬
‫התורה אסרה רק בניין קבע‪ ,‬ואף שרבנן גזרו אף על בניין עראי אין לגזור‬
‫מפני כבוד השבת כמו שלא גזרו מפני כבוד הבריות בבית הכיסא‬
‫האגור והמרדכי‬
‫מותר‬
‫כמו שהרב בנימין התיר‬
‫האם מותר לסתור את סתימת פי התנור שמטויח בטיט בשבת?‬
‫מה הדין אם יש גחלים לוחשות‪-‬‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫מותר ע"י גוי‪ ,‬ואם אין‪ -‬יעשה ע"י קטן‪ ,‬ואם אין‪-‬יעשה ע"י גדול‬
‫בשינוי‪ ,‬ואם א"א‪ -‬אף מותר כדרכו כי נראה שאין חשש איסור בדבר‬
‫אפילו בתנור שמחובר לקרקע‬
‫‪---‬‬
‫מרדכי‬
‫מותר‪ ,‬כיון שה'דף' אינו עשוי לקיום‪ ,‬והוא מכוון להוציא את האוכל‬
‫ולא לעשות 'פתח'‬
‫אין לישראל ליטול את הקדירה משם ‪ ,‬כיון‬
‫שהוא 'מכבה' ו'מבעיר' את הגחלים‪ ,‬ואסור אף‬
‫לומר לגוי כיון שיש איסור מדרבנן של‬
‫משאצל"ג‪ ,‬ובדיעבד‪ -‬מותר‬
‫מהרי"ל‬
‫מותר (כמרדכי)‬
‫‪---‬‬
‫אגודה‬
‫אסור ('סתירה'‪ ,‬כיון שהתנורים שלנו מחוברים לקרקע)‬
‫לגבי סגירת התנור ע"י טיח‪ -‬בישראל יש‬
‫לאסור מצד פ"ר אם סותם לגמרי‪ ,‬ובגוי‪ -‬מותר‬
‫‪80‬‬
‫‪ 79‬רמב"ם על משנה מסכת שבת פרק ד משנה ב‪..." :‬הרי זה אסור להחזירה לאותו התבן לפי שכבר נתקלקל מקומה‪ ,‬ותעשה הקדרה לעצמה מקום כשמחזירה‬
‫וכאלו טמן בשבת‪"...‬‬
‫‪ 80‬ואם אין שם גחלים לוחשות אלא גחלים שהתמעט חומן‪ ,‬מותר אף בישראל ליטול את הקדירה‪ ,‬בתנאי שיהיה לו מקום לתפוס את הקדירה‬
‫‪38‬‬
‫לסתום לגמרי‬
‫רע"ט‪ :‬טור‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‬
‫בשבת‪-‬‬
‫מותר השמן שהדליקו בהם‬
‫באותה השבת‬
‫נר שלא הדליקו בו באותה השבת‬
‫אפילו אם הוא מאוס כנר חרס של‬
‫נפט‬
‫מנורת פרקים או שדומה‬
‫לפרקים ע"י חריצים‬
‫אסור (בין בעודו דולק ובין‬
‫לאחר שכבה)‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫רע"ט‪ :‬בית יוסף‬
‫מדוע נר שהדליקו בו באותה השבת‬
‫הוקצה מחמת איסור?‬
‫האם ניתן‬
‫לטלטל‬
‫נר חדש‬
‫רבי יהודה‬
‫מותר‬
‫רבי מאיר‬
‫רבי שמעון‬
‫נר ישן‬
‫(מאוס)‬
‫ר"ן‬
‫מחמת איסור הכיבוי‪ ,‬שהרי מי שמסתפק מנר דולק בשבת חייב משום‬
‫'מכבה'‬
‫נר שהדליקו בו‬
‫באותה השבת‬
‫(מוקצה מחמת‬
‫איסור)‬
‫נר הדולק‬
‫עתה בשבת‬
‫(בסיס)‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫כמי ההלכה?‬
‫כתבו הרי"ף והרא"ש שהלכה כדברי‬
‫המיקל מרב אחא ורבינא והמיקל אמר‬
‫שהלכה כר"ש חוץ מבנר שהדליקו בו‬
‫באותה השבת ונר שדולק עתה בשבת‬
‫(כן פסק הרמב"ם)‬
‫רא"ש‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬רי"ף‪,‬‬
‫הטור‬
‫המרדכי‬
‫האם ניתן לטלטל נר המוקצה מחמת מיאוס‬
‫דווקא בשמן או גם בנפט?‬
‫גם בנפט‪ ,‬כיון שהם‬
‫סתמו דבריהם ולא‬
‫חילקו‬
‫‪---‬‬
‫האם ניתן להוציא נר שכבבה מחמת גרף של‬
‫רעי?‬
‫‪---‬‬
‫לא‪ ,‬כי כולם יאמרו שהם אניני דעת‪,‬‬
‫אך מי שהוא איסטניס יכול להקל‪ ,‬אך‬
‫טוב להחמיר‬
‫‪39‬‬
‫ר"ן‪,81‬רמב"ן‪,82‬רשב"א‪,‬מ"מ‪,‬‬
‫ריב"ש‪,83‬רשב"ש‪,‬רשב"ץ‪,‬ארחות‬
‫חיים‪,‬הרא"ה‪,‬הבית יוסף‬
‫רי"ו‪,‬תוס'‪,‬הגהות אשיר"י‪,‬כל בו‪,‬‬
‫דרכי משה‬
‫האם מותר לטלטל נר‬
‫שדלק בשבת ע"י תנאי‬
‫מער"ש לטלטלו לאחר‬
‫שיכבה?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הטעם‬
‫מועיל תנאי מערב שבת‬
‫לא מועיל תנאי מערב שבת‬
‫‪81‬‬
‫רי"ו‪,‬הרא"ש‪,‬הר"ן‪,‬כל‬
‫בו‪ ,‬בעל ההשלמה‬
‫קצת מחכמי‬
‫צרפת‬
‫הריב"ש‬
‫האם ניתן‬
‫לטלטל נר‬
‫שכבה בשבת‬
‫ע"י כיכר?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫הטעם‬
‫משום שלא התירו‬
‫לטלטל ע"י כיכר אלא‬
‫לצורך המת בלבד‬
‫כיון שהכיכר‬
‫הונח מבעו"י‪,‬‬
‫ומה שאמרו שלא‬
‫הותר לטלטל ע"י‬
‫כיכר אלא מת‬
‫בלבד‪ ,‬הכוונה‬
‫אם הכיכר הונח‬
‫בשבת עצמה‪,‬‬
‫אך אם הכיכר‬
‫הונח לפני השבת‬
‫מותר אף שאר‬
‫מוקצה‬
‫אולם יש להניח את הכיכר מער"ש‪ ,‬שאז הנר נעשה‬
‫בסיס לדבר האסור (שלהבת) והמותר (הכיכר)‪,‬‬
‫ולאחר שהנר כבה זה נחשב כאילו התנה מער"ש‬
‫לטלטל את הנר‪ ,‬ואז ניתן לטלטלו אף שהנר דלק‬
‫והיה כאן 'מיגו דאתקצאי'‬
‫וזו לשון הר"ן‪..." :‬מהני תנאה"‬
‫‪82‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף מה עמוד א‪ :‬ואף אנו נאמר בנר של מתכות לר"מ ור"י דמהני בהו תנאה ודומיא דסוכה‬
‫רעועה‪ ,‬ואפשר דאפי' בסוכה בריאה מהני‪ ,‬ואין אנו ולא רבותינו הצרפתים ז"ל צריכין מעתה לדחוק בסברות‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫שו"ת הריב"ש סימן צג‪" :‬ואע"פ שיש לי לדון בהיתר זה‪ ,‬כי לא התירו אלא לרבי שמעון בכוס‪ ,‬דלית ליה מגו דאיתקצאי‪ ,‬אבל‬
‫לדידן‪ ,‬דאית לן מיגו דאיתקצאי‪ ,‬דקיי"ל כרבי יהודה בנר‪ ,‬לא מהני תנאי‪ .‬כי היכי דלא מהני בנוי סוכה‪ ,‬אלא באומ'‪ :‬איני בודל מהם‬
‫כל בין השמשו'‪ ,‬ובנר‪ ,‬על כרחו בעוד שהוא דולק אסור‪ ,‬הלכך‪ ,‬אפי' לאחר שכבה‪ ,‬אסור‪ ,‬משום מגו; אלא שכבר הורה זקן (דהיינו‬
‫הרמב"ן שהתיר את הדבר בשופי)"‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫האם‬
‫ניתן‬
‫לטלטל‬
‫נר שכבה‬
‫ע"י‬
‫כיכר?‬
‫קצת‬
‫מחכמי‬
‫צרפת‬
‫דחיית הכלבו‬
‫דחיית הב"י את דחייתו של הכלבו‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שמצינו שהגמרא מתירה להניח בער"ש נר‬
‫על גבי דקל‪ ,‬ובפשטות היה לאסור שהרי מי שיוריד‬
‫אותו בשבת ישתמש במחובר‪ ,‬אלא שבגלל שאין שום‬
‫דרך להוריד את הנר בשבת הגמרא התירה בשופי את‬
‫הבר ולא חששה שיורידו בשבת את הנר‪ ,‬ומכאן שלא‬
‫מועיל לטלטל הנר ע"י כיכר‬
‫ניתן לומר שמותר‪ ,‬כי ההוכחה של‬
‫הכלבו מן הגמרא אינה מוכרחת‪ ,‬כיון‬
‫שניתן לומר שכל מה שהגמרא‬
‫התירה להניח נר על גבי הדקל זה‬
‫רק אם לא הניחו כיכר מער"ש‪ ,‬אך‬
‫אם הניחו כיכר אין הכי נמי שאסור‬
‫להניח נר על הדקל מחשש שהוא‬
‫יוריד אותו בשבת וישתמש במחובר‬
‫לפי סברת‬
‫המתירים‬
‫לטלטל את הנר‬
‫לאחר שכבה‬
‫ע"י כיכר‪ ,‬האם‬
‫יש צורך שדבר‬
‫ההיתר יהיה‬
‫חשוב‬
‫מהאיסור?‬
‫רשב"א‬
‫בתשובה‬
‫ריב"ש‬
‫דרכי‬
‫משה‬
‫דרישה‬
‫כן‪ ,‬כמו שמצינו‬
‫שמותר לטלטל‬
‫מחתה שבה שברי‬
‫עצים מוקצים אגב‬
‫האפר (=דבר‬
‫ההיתר) שצריך‬
‫לכסות הרוק‪ ,‬כיוון‬
‫שהאפר חשוב לו‬
‫משברי העצים‬
‫(=דבר האיסור)‬
‫כן (כך‬
‫משמע‬
‫מדבריו‬
‫ב'דרכי‬
‫משה‬
‫הארוך')‬
‫כן‪ ,‬כיוון שהנר היה מוקצה בביהשמ"ש והוקצה לכל השבת‪,‬‬
‫ממילא מועיל בשבת לטלטל את הנר רק כי זה נחשב כאילו‬
‫התנה מער"ש לטלטל‪ ,‬ועל כן כיון שהוא באמת לא התנה אלא‬
‫זה רק כאילו הוא התנה‪ ,‬ממילא הכל תלוי כאן בגילוי דעת ולכן‬
‫צריך דווקא שההיתר יהיה חשוב מן האיסור‪ ,‬שנדע שהוא‬
‫באמת התנה מער"ש לטלטל את ההיתר כי הוא היה יותר‬
‫חשוב לו‬
‫האם יש מוקצה‬
‫לחצי שבת?‬
‫האם נר שהדליקו בשבת עבור יולדת או‬
‫חולה ונתרפאו בשבת‪ ,‬ניתן לטלטל את‬
‫הנר?‬
‫האם נר שהיה כבוי בבהשמ"ש‪,‬‬
‫והדליקו אותו בשבת בשוגג הוא‬
‫מוקצה לכל שאר השבת?‬
‫לא‪ ,‬שכיוון שזו ספק‬
‫שלא נפשט בגמרא‪,‬‬
‫הוי ספיקא דרבנן‬
‫ולקולא‬
‫מותר‪ ,‬כיוון שבכניסת השבת הנר לא‬
‫הוקצה\נדחה‪ ,‬ובזה שהדליקו אותו לצורך‬
‫החולה אין הקצאה\דחייה‬
‫לא‪ ,‬כי אין מוקצה לחצי שבת‪ ,‬וכיון‬
‫שבבהשמ"ש הוא לא היה מוקצה‪,‬‬
‫ממילא גם עתה הוא לא מוקצה‬
‫‪41‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‬
‫בשבת‪-‬‬
‫נר שהדליקו בו באותה השבת‪ ,‬האם מותר לטלטלו לאחר שכבה‬
‫כלי‬
‫שמלאכתו‬
‫לאיסור‬
‫מסור‬
‫גדול‬
‫מוקצה‬
‫מחמת‬
‫איסור‬
‫מותר‪,‬‬
‫לצורך‬
‫גופו או‬
‫מקומו‬
‫מותר‬
‫לצורך‬
‫גופו‬
‫ומקומו‬
‫ככשמל"א‬
‫(מרדכי)‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שהוא‬
‫נאסר בבין‬
‫השמשות‬
‫מחמת‬
‫איסור לכל‬
‫השבת‬
‫מרדכי‪ ,‬ר'‬
‫‪84‬‬
‫ישעיה‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הגהות אשיר"י‪ ,‬רי"ו‪ ,‬הרא"ש‬
‫מותר‬
‫לצורך גופו‬
‫או מקומו‬
‫אסור אפילו לצורך גופו או מקומו‪ ,‬כיון שהוא נעשה‬
‫בסיס לשלהבת בבין השמשות ונעשה מוקצה לכל‬
‫השבת‪ ,‬משא"כ כשמל"א שלא הוקצה בבהשמ"ש כיון‬
‫שגם אז הוא הותר בטלטול לצורך גו"מ‬
‫האם ניתן‬
‫לטלטל‬
‫מנורה‬
‫שניטלת‬
‫ביד אחת‬
‫שניטלת רק‬
‫בשתי ידיים‬
‫כיצד לדעת המתירים מותר‪ ,‬אם הטעם‬
‫הוא משום חוליות?‬
‫למעשה האם יש לגזור‬
‫במנורה קטנה (שידוע‬
‫שהיא לא של פרקים)‬
‫שיש בה חריצים‪ ,‬כי‬
‫יטעו לומר שהיא של‬
‫פרקים?‬
‫ריש לקיש‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫גם ריש לקיש לא התיר בחוליות‪ ,‬וכל מה‬
‫שהתיר זה רק בכעין חוליות כלומר שיש‬
‫בה חריצים‬
‫מותר‬
‫‪----‬‬
‫אסור‬
‫ר' יוחנן‬
‫אסור‬
‫הרא"ש‪ ,‬התוס'‬
‫הרי"ף‬
‫הר"ן‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫מנורה של חוליות‬
‫(שיכולה להתפרק)‬
‫ביו"ט?‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫הטעם‬
‫כיון שהלכה כר' יוחנן שבכל מנורה‬
‫אוסרים וגם בקטנה עם חידקי‪.‬‬
‫כיון שסובר שהדעה‬
‫שסוברת בבית הלל‬
‫שניתן לזקוף מנורה‬
‫ביו"ט‪ ,‬סוברת שאין בניין‬
‫כלים‪ ,‬אך כיוון שהרי"ף‬
‫סובר שיש בניין בכלים‪,‬‬
‫ממילא אין הלכה‬
‫כשמועה זו‬
‫כיון שלהלכה אנו‬
‫נוקטים שאין בניין‬
‫בכלים‪ ,‬וממילא‬
‫מותר לטלטל‪ ,‬כי‬
‫אף אם יזקוף את‬
‫המנורה‪ -‬אין איסור‬
‫יש‬
‫אין‬
‫אמנם מה שהתירו בית הלל שם במנורה‪,‬‬
‫זה במנורת חוליות כזאת שאינה יכולה‬
‫להתפרק אלא שלפעמים מטים אותה‬
‫ולפעמים זוקפים אותה‬
‫האם יש בניין בכלים?‬
‫יש‬
‫‪84‬‬
‫ספר האגור הלכות הוצאת שבת סימן תנד‪" :‬ועוד כתב רבינו ישעיה דאפי' נר שהדליקו בו באותה שבת דאסרו רב אחא‬
‫ורבינא‪ ,‬אילו היה צריך למקומו כגון שתלה הנר על שלחנו או בשום מקום שצריך להשתמש בו והנר מעכבו שמותר לטלטלו"‬
‫‪42‬‬
‫הטור‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬התוס'‪ ,‬הר"ן‪,‬‬
‫הרמב"ן‬
‫ר"ח‪ ,‬רש"י‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫מנורה גדולה בשבת?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם פמוטות של בית‬
‫רבי היו גדולות?‬
‫כן‬
‫לא‪ ,‬הן היו קטנות‬
‫נימוק לדין‬
‫כיוון שהותר בבית רבי‪ ,‬ממילא מותר‬
‫גם מנורה גדולה‪ ,‬וכתב הר"ן שאף‬
‫אם המנורה ניטלת ביותר מ‪ 2‬ידיים‪-‬‬
‫מותר‪ ,‬ואף אם ניטלת רק בכמה בני‬
‫אדם‪ ,‬כיון שתורת כלי עליה‬
‫כיון שכל מה שהותר זה רק כמו בבית רבי שאלו‬
‫היו מנורות קטנות‪ ,‬אך מנורה גדולה‪ -‬לא הותרה‪,‬‬
‫כיון שבסתמא אדם קובע לה מקום והוי מוקצה‬
‫קושיות הבית‬
‫יוסף על דברי‬
‫‪86‬‬
‫הרמב"ם‬
‫שכתב שאין‬
‫לטלטל מנורה‬
‫גדולה מפני‬
‫כובדה‬
‫קושיה ראשונה‬
‫קושיה שנייה‬
‫משמע בגמרא שרבי יוחנן‬
‫אסר במנורה קטנה שיש בה‬
‫חריצים שמא היא תראה‬
‫כמנורת חוליות‪ ,‬ולא משום‬
‫מוקצה כמ"ש הרמב"ם‪ ,‬וא"כ‬
‫היה לרמב"ם לאסור אף‬
‫במנורה קטנה של חריצים‬
‫הרמב"ם פסק שאין לטלטל‬
‫מנורה כבדה מפני כובדה‪ ,‬והרי‬
‫זה הטעם של רבה ורב יוסף‬
‫שנדחה‪ ,‬ולמסקנה נקטנו כאביי‬
‫שהטעם שאסרנו במנורה גדולה‬
‫של חריצים שמא תתחלף‬
‫בחוליות‪ ,‬אך בקטנה של חידקי‬
‫לא גזרנו ע"פ ר"ל‪ ,‬וא"כ מדוע‬
‫הרמב"ם נקט טעם זה?‬
‫תירוץ‬
‫‪85‬‬
‫הרמב"ם פסק כריש לקיש שלא‬
‫גוזר במנורה קטנה של חריצים‪,‬‬
‫וכרש"י‪ ,‬ועל כן אין לטלטל מנורה‬
‫גדולה שניטלת בשתי ידיים‪,‬‬
‫והטעם שאסרנו הוא מפני‬
‫כובדה ולא מפני החידקי‪ ,‬כמו‬
‫שאסרנו בקרונות שנושאות בני‬
‫אדם מפני כובדן‬
‫‪85‬‬
‫כמו כן יש להעיר בשם הבית ארזים שבחידושי הר"ן המיוחס לריטב"א העתיק את דברי הרמב"ם ללא המילים "מפני כובדה"‬
‫וממילא לפי זה כל קושית הב"י מעיקרא ליתא‪ ,‬ולבסוף נשאר הבית ארזים בצריך עיון האם יש להשמיט מילים אלו‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה יא‪ :‬מנורה של חליות בין גדולה בין קטנה אין מטלטלין אותה שמא יחזירנה בשבת‪ ,‬היו בה‬
‫חדקים והיא נראית כבעלת חליות‪ ,‬אם היתה גדולה הניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה מפני כובדה‪ ,‬היתה קטנה מזו מותר‬
‫לטלטלה‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫סימן ש"ב‪ :‬טור‬
‫מצב הטלית‪:‬‬
‫אם חסר פרט אחד מהנ"ל?‬
‫‪.1‬חדשה‬
‫‪.2‬שחורה‬
‫מנער אותה מקסמין וקשרים‬
‫שנשארו מהאריגה‬
‫‪ .3‬מקפיד‬
‫האם מי שמנער‬
‫טלית חייב משום‬
‫כיבוס‪ ,‬אם היא‪-‬‬
‫חייב‬
‫פטור‪ ,‬ומותר‬
‫חייב‪ ,‬אם מקפיד‬
‫נימוק‬
‫כיוון שרק אז הניעור‬
‫מועיל לבגד ככיבוס‬
‫כיוון שאם חסר פרט אחד‪ ,‬אזי אין‬
‫על זה 'שם כיבוס'‬
‫כיון שמקפיד‪ ,‬ע"י התיקון הוי‬
‫ככיבוס‬
‫האם‬
‫מותר‪-‬‬
‫לקפל בגד אם‬
‫זה‪-‬‬
‫לקפל בגד אם‬
‫זה‪-‬‬
‫לקפל בגד‬
‫אם זה‪-‬‬
‫בגד ישן או‬
‫צבוע‬
‫‪.1‬‬
‫לצורך‬
‫השבת‬
‫‪.1‬‬
‫לצורך‬
‫השבת‬
‫‪.2‬‬
‫באדם אחד‬
‫‪.2‬‬
‫בשני‬
‫בני אדם‬
‫‪.3‬‬
‫חדשים‬
‫‪.3‬‬
‫חדשים‬
‫‪.4‬‬
‫לבנים‬
‫‪.4‬‬
‫לבנים‬
‫‪.5‬‬
‫אין לו‬
‫להחליף‬
‫או‬
‫להתיר מכבש‬
‫של בעל הבית‬
‫בשבת כדי‬
‫להשתמש‬
‫בבגדים לצורך‬
‫השבת‬
‫לכבוש מכבש‬
‫של בעל הבית‬
‫בשבת‪ ,‬כדי‬
‫שהבגד יהיה‬
‫מגוהץ לצורך‬
‫החול‬
‫להתיר‬
‫לכבוש‬
‫מכבש של‬
‫אומן‬
‫מכבש של אומן‬
‫שפתוח כבר‪,‬‬
‫ומכיר את כליו בו‬
‫שיש לו להחליף‬
‫בבגד אחר‬
‫הדין‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫נימוק‬
‫א‪ .‬באדם אחד‪-‬‬
‫כיוון שאינו תיקון‬
‫חשוב‬
‫כיון דהוי תיקון‬
‫חשוב בשני‬
‫בני אדם‬
‫כיוון שמותר‬
‫לקפל רק בבגד‬
‫חדש‪ ,‬כמו כן‬
‫שהדבר ייעשה‬
‫לצורך השבת‪,‬‬
‫ועל כן אם יש לו‬
‫להחליף בבגד‬
‫אחר‪ ,‬ממילא זה‬
‫לא לצורך השבת‬
‫שכיוון שזה‬
‫מכבש של בעל‬
‫הבית אין איסור‬
‫סתירה ואינו‬
‫מתקן הבגד כ"כ‪,‬‬
‫וכמו כן כיוון שזה‬
‫לצורך השבת‪-‬‬
‫מותר‬
‫כיון שאסור‬
‫שום פעולת‬
‫גיהוץ אם זה‬
‫עבור החול‪ ,‬וכל‬
‫מה שמצאנו‬
‫להיתר זה‬
‫לצורך השבת‬
‫מפני שהוא‬
‫עשוי לתקן‬
‫הבגדים‬
‫ותחוב‬
‫בחזקה‬
‫והתרתו‬
‫דומה‬
‫ל'סתירה'‬
‫מותר להוציא כיון‬
‫שאין כאן איסור‬
‫סתירה‬
‫ב‪ .‬בלבנים‪ -‬כיון‬
‫שאינו מתקן כ"כ‬
‫ג‪ .‬בחדשים‪ -‬כל‬
‫עוד שלא כובס‪,‬‬
‫עדיין לא צריך כ"כ‬
‫קיפול‬
‫חלוק (בגד פנימי)‬
‫סודר (בגד חיצוני)‬
‫האם מותר‬
‫לאחר הכביסה‬
‫לרכך‪-‬‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫נימוק‬
‫חלוק מתקשה לאחר שמכבסים אותו ומכוונים רק‬
‫לרכך אותו אך לא לצחצח את המראה שלו‪ ,‬ולכן אין‬
‫חשש מלבן‬
‫כיוון שמתכוונים לצחצח את מראיתו ע"י‬
‫הריכוך‪ ,‬וממילא יש כאן משום 'מלבן'‬
‫‪44‬‬
‫האם מותר טיט ב‪-‬‬
‫הרמב"ם‬
‫הרא"ש‬
‫נימוק‬
‫כותל‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אין חשש אשווי גומות‬
‫קרקע‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫יש חשש אשווי גומות‬
‫לשפשף צידי‬
‫הבגד מבפנים‬
‫לשפשף צידי‬
‫הבגד מבחוץ‬
‫האם מותר‬
‫בבגד שיש עליו‬
‫טיט‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫נימוק‬
‫אין חשש ליבון‬
‫כיוון שזה כליבון‬
‫לגרד את הטיט בצפורן\סכין‬
‫דעת ה"ר פרץ‬
‫דעה‬
‫ראשונה‬
‫מותר‬
‫שכך הבגד‬
‫מתלבן‬
‫אין שום‬
‫חשש‬
‫‪87‬‬
‫לח‬
‫יבש‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫ה"ר פרץ אוסר ביבש‪ ,‬כיון שזה 'טוחן'‪ ,‬ואף‬
‫שזה משאצל"ג‪ ,‬עדיין הרי זה אסור מדרבנן‬
‫האם‬
‫מותר‪-‬‬
‫לגרד‬
‫מנעל‬
‫חדש\‬
‫ישן‬
‫לשכשך‬
‫מנעל‬
‫במים‬
‫לכבס‬
‫מנעל‬
‫במים‬
‫לשכשך (וכל‬
‫שכן‪\)-‬לכבס‬
‫בגד שיש עליו‬
‫לכלוך‬
‫לקנח בסמרטוט‬
‫בגד שיש עליו‬
‫לכלוך‬
‫להסתפג במגבת\ לקנח במפה\‬
‫להרטיב קצת בגד שתינוק הטיל‬
‫בו מי רגלים‬
‫הדין‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫ר"ת‪ -‬מותר‬
‫נימוק‬
‫מפני‬
‫שקולף‬
‫את‬
‫העור‪,‬‬
‫והוי‬
‫'ממחק'‬
‫אינו‬
‫כיבוס‬
‫מדין‬
‫'כיבוס'‬
‫אסור אפילו‬
‫לשכשכו וכל שכן‬
‫לכבסו‪ ,‬כיוון‬
‫שאף השכשוך‬
‫אצלו נחשב‬
‫ככיבוס‬
‫כיון שאינו דרך‬
‫כיבוס‬
‫ר"ת התיר‪ ,‬כיון שסובר שאין אנו‬
‫אומרים 'שרייתו זהו כיבוסו' בדרך‬
‫לכלוך‪:‬‬
‫‪ .1‬אין זה דרך לבון אלא‬
‫דרך לכלוך‬
‫‪ .2‬במי רגלים‪ -‬מכוונים רק‬
‫לבטל את מי הרגלים ולא‬
‫לכבס‬
‫‪87‬‬
‫ספר מצוות קטן‪ ,‬הגהות רבינו פרץ מצוה רפב הגהה טו‪ :‬פיר' בתוס' רבינו יהודה דוקא בטיט לח‪ ,‬דאי ביבש הוי טוחן ואסור‬
‫ואף על גב דאינה צריכה לגופה מכל מקום אסור לכתחלה עכ"ל‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫האם אומרים 'שרייתו זהו‬
‫כיבוסו'‬
‫בבגד פשתן‬
‫בבגד צמר‬
‫ההשלכה המעשית‪:‬‬
‫הר"ם מרוטנבורק‬
‫אומרים‬
‫לא אומרים‬
‫‪ .1‬מותר לתת מים על בגד צמר‬
‫שנשפך עליו יין‬
‫‪ .2‬החמיר שלא לנגב הידיים בבגד‬
‫פשתן אלא רק בבגד צמר‬
‫הטור‬
‫אומרים‬
‫יש כיבוס בין בבגד צמר או פשתן (רק‬
‫בעור‪ -‬אין)‬
‫בעל הלכות גדולות‬
‫אומרים‬
‫כנ"ל‬
‫האם בבגד שנשפך עליו יין‪-‬‬
‫מותר לתת עליו מים‬
‫מותר לנגב בו את הידיים‬
‫בעל הלכות גדולות‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫נימוק‬
‫כיוון דהוי כיבוסו‬
‫כיוון שיש רק מעט מים בניגוב הידיים‪ ,‬אין בכך פעולת 'כיבוס'‬
‫מראה שאינה של‬
‫מתכת ניידת‬
‫מראה שאינה של‬
‫מתכת שקבועה‬
‫בקיר‬
‫האם מותר להסתכל‬
‫בשבת ב‪-‬‬
‫מראה של מתכת ניידת‬
‫מראה של מתכת קבועה‬
‫בקיר‬
‫הדין‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫נימוק‬
‫שמא יסיר בה שערות‬
‫מדולדלות ע"י שהיא חריפה‬
‫כאיזמל‬
‫גזירה שמא יתחלף לו‬
‫ב'ניידת'‬
‫אין חשש איסור‬
‫ש"ב‪ :‬בית יוסף‬
‫האם חייב משום ליבון‬
‫במנער טליתו מהטל?‬
‫במנער טליתו מהעפר?‬
‫רש"י‬
‫חייב (ליבון)‬
‫חייב (ליבון)‬
‫התוס'‪,‬הרא"ש‪,‬הר"ן‪,‬המרדכי ‪ ,‬הראב"ד‬
‫בהשגות‪ ,‬הרשב"א‪ ,‬רבנו חננאל‬
‫חייב (ליבון)‬
‫פטור‪ ,‬כיון שאין ליבון בעפר‬
‫דרכי משה‬
‫חייב (ליבון)‬
‫יש להחמיר שחייב (אור זרוע) אם מקפיד‬
‫על נקיות הבגד‬
‫‪88‬‬
‫‪88‬‬
‫והנה יש להעיר שבדברי המרדכי מצינו דעות סותרות; ברמז תמא משמע מהמרדכי שחייב רק על ניעור טל‪ ,‬ואילו ברמז תמד‬
‫הוא חייב גם על ניעור עפר‪ .‬וביישוב הסתירה כתב החידושי אנשי שם (על רמז תמד) שבאמת דעת המרדכי היא שהמנער טליתו‬
‫מן העפר‪ -‬פטור‪ ,‬ומה שחייב שרמז תמד זה רק בצירוף טל עם העפר‪ ,‬אך בעפר לבדו‪ -‬פטור כמו שכתב ברמז תמא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫אמנם הדרכי משה הביא בהערתו רק את דברי המרדכי ברמז תמד לפיהם יש לפטור לכאורה בעפר לבד‪ ,‬אך אח"כ סייג את‬
‫דבריו וכתב בשם האור זרוע שיש לחוש אף בעפר לבדו במקום שהוא מקפיד על נקיות הבגד‪ .‬עכ"פ חזינן מהתם שהרמ"א סבר‬
‫שהמרד כי באמת הבין שיש צד לפיו יש לחייב על ניעור עפר בלבד‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫מדוע יש לאסור לנער דווקא בגד חדש ושחור‬
‫רש"י‬
‫כיון שהאבק מקלקל את המראה במיוחד בבגד כזה‬
‫רבנו חננאל‬
‫כיון שהניעור מן הטל שעליו מייפה את הבגד‪ ,‬וניכר הכיבוס בבגד‬
‫מדוע לא חייב על כיבוס הבגד באם לא מקפידים על נקיות הבגד?‬
‫רש"י‬
‫הרשב"א‬
‫כיוון שהוא לא מקפיד‪ ,‬ממילא זה לא נחשב בעבורו ככיבוס‪ ,‬ולכן מותר לו לנער לכתחילה‬
‫‪89‬‬
‫א‪ .‬עבור מי שמקפיד‪ -‬זה פ"ר ב‪ .‬עבור מי שלא מקפיד‪ -‬זה דבר שאינו מתכוון‪ ,‬שאינו כיבוס‬
‫גמור‬
‫מה נקרא 'חדש'?‬
‫ההבנה הרגילה‬
‫כל זמן שלא כיבסו‬
‫ההבנה ברמב"ם‬
‫אף אם השתמשו בה‪ ,‬אך היא עדיין בחידושה כך שעדיין הבגד נמכר בתור 'בגד חדש'‬
‫כיצד הבינו הראשונים מהו הנוטל קשרים מן האריגה?‬
‫רש"י‬
‫קשרים שנקשרו בבגד מבלי מתכוון ונוטלים אותה לאחר האריגה‪ ,‬ולכן חייב משום 'מכה בפטיש'‬
‫רמב"ם‬
‫כגון המלקט יבולות שע"ג הבגדים‪ ,‬ואם הסיר בכוונה אף שלא היה נמנע מללבוש גם מבלי שהיה מסיר‪-‬‬
‫חייב‬
‫רמב"ם‬
‫התוס'‪ ,‬האגור‬
‫מה דינו של הלוקט‬
‫יבולות?‬
‫המנער טלית‬
‫חדשה שחורה כדי‬
‫לנאותה?‬
‫האם חייב על ניעור טלית בעצם הניעור של הטלית‬
‫השחורה החדשה גם אם לא היה מקפיד ללבוש אותה לא‬
‫מנוערת‪ ,‬כמו שחייב בלוקט יבולות אף שלא היה נמנע‬
‫מללבוש אם לא היה מסיר?‬
‫חייב‪ ,‬משום מכב"פ‬
‫חייב‪ ,‬משום מכב"פ‬
‫הב"י הסתפק בדבר‬
‫האם מותר לקפל את טליתות בית הכנסת‬
‫בשבת לצורך יום חול?‬
‫האם יכול בשבת לקפל לצורך השבת אם יש לו טלית‬
‫אחרת אך לא יפה כזאת?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שאינו צורך שבת‬
‫ר"י הסתפק בדבר‬
‫מרדכי‬
‫מותר לקפל שלא בסדר הקיפול הראשון אפילו בשני בני אדם‬
‫כלבו‬
‫בימינו נהגו לקפל את כל הבגדים‪ ,‬כיוון שנאסר רק קיפול תחת המכבש שמפשט הקמטים היטב‬
‫‪89‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קמז עמוד א‪ :‬המנער טליתו‪ .‬פירש רש"י ז"ל מפני האבק ומשום מלבן‪ ,‬ובתוספות הקשו‬
‫דלא מצינו לבון בכיוצא בזה‪ ,‬אבל ר"ח ז"ל פירש מנער את הטלית מן הטל כההיא (דרבה) [דרב יוסף] דבסמוך ומשום מכבס‪,‬‬
‫ולמאן דקפיד הוי פסיק רישיה ולמאן דלא קפיד ליכא אלא דבר שאין מתכוין‪ ,‬שאינו כיבוס גמור‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫האם מותר להתיר מכבש של‬
‫כובסים שהיה 'מותר' מער"ש ?‬
‫רמב"ם‬
‫טור‪ ,‬ורי"ו‬
‫‪91‬‬
‫‪90‬‬
‫תנא קמא‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫רבי יהודה‬
‫נימוק‬
‫מותר‬
‫ת"ק מסכים לר"י‪ ,‬שכיוון‬
‫שהמכבש היה מותר‬
‫מער"ש‪ -‬אין זה נראה‬
‫כ'סתירה'‬
‫ת"ק חולק על ר"י‪ ,‬והרמב"ם‬
‫סובר שהלכה כת"ק בלבד‬
‫האם יש להתיר‬
‫לרכך מצד‬
‫'ליבון'‪-‬‬
‫כותנת\חלוק‬
‫סודר‬
‫נימוק‬
‫הגירסה‬
‫הטור‪ ,‬הרא"ש‪,‬‬
‫הרמב"ם‪,92‬‬
‫המ"מ‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫יש לאסור‬
‫בסודר כיוון‬
‫שהוא מכוון‬
‫לצחצחו והוי‬
‫כ'מלבן'‬
‫גרסו שבעי מיניה דרב הונא‬
‫ופשיט לי לאיסורא‪ -‬בסודר‪,‬‬
‫וממילא פשוט שבסודר יש‬
‫לאסור‬
‫הר"ן‪ ,‬הראב"ד‬
‫בהשגות‪,93‬‬
‫הרמב"ן וכתבו‬
‫כן בדעת‬
‫הרי"ף‬
‫מותר‬
‫כיוון שמוכח גרסו שבעי מיניה דרב הונא‬
‫בלשון הגמרא ופשיט לי להיתרא‪ -‬בסודר‪,‬‬
‫ששניהם שווים וממילא פשוט שבסודר יש‬
‫להתיר‪ ,‬וכל הספק היה‬
‫להיתר‬
‫בכתונת‪ .‬מכך שהרי"ף הזכיר‬
‫רק דין כתונת‪ ,‬והשמיט‬
‫שכמו‬
‫משמע‬
‫הסודר‪,‬‬
‫שבסודר‪ -‬מותר‪ ,‬כך בכתונת‬
‫מותר למעשה‬
‫‪90‬‬
‫שבת דף קמא ע"א‪ :‬מכבש של בעלי בתים ‪ -‬מתירין‪ ,‬אבל לא כובשין‪ .‬ושל כובסין ‪ -‬לא יגע בו‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬אם היה מותר‬
‫מערב שבת ‪ -‬מתיר את כולו ושומטו‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫רמב"ם פרק כו הלכה יב‪..." :‬ושל כובסין לא יגע בו מפני שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס‪ "...‬הרי שהרמב"ם השמיט את דינו‬
‫של ר"י‬
‫‪92‬‬
‫רמב"ם שבת פרק כב הלכה יז‪ :‬המכסכס את הסודר אסור מפני שהוא מלבנו אבל החלוק מותר מפני שאין כוונתו אלא לרככו‪.‬‬
‫השגת הראב"ד‪ :‬המכסכס את הסודר אסור‪ .‬א"א טעה בזה דבין סודר בין חלוק מותר וכן פסק הרב ז"ל (הרי"ף‪ ,‬עי' מ"מ)‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫השגת הראב"ד (על הרמב"ם בהערה הקודמת)‪ :‬המכסכס את הסודר אסור‪ .‬א" א טעה בזה דבין סודר בין חלוק מותר וכן‬
‫פסק הרב ז"ל (הרי"ף‪ ,‬עי' מ"מ)‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫האם מותר לכסכס בגד פשתן?‬
‫שבלי לקט‬
‫ה"ר יאשיה‬
‫אסור‪ ,‬על כן אין לכסכס כובעים דקים של פשתן‪ ,‬כיון שזה 'ליבון'‬
‫‪94‬‬
‫הבית יוסף‬
‫אסור‪ ,‬ועל כן אין לכסכס חלוק\מכנס וכדו' וכל בגדי פשתן‬
‫יש להחמיר‪ ,‬כיון שה"ר יאשיה הבין ש‪ :‬א‪ .‬סודר‪ -‬אסור‪ ,‬וה"ה כל בגד פשתן‬
‫ב‪ .‬כתונת‪ -‬מותרת‪ ,‬וה"ה כל בגד שאינו בגד של‬
‫פשתן‬
‫על כן יש להחמיר‪ ,‬כי זה דבר שאין בו צורך כ"כ‬
‫האם ניתן לקנח‬
‫את הטיט שעל‬
‫גבי רגלו‪-‬‬
‫בכותל‬
‫בקרקע‬
‫בקורה‬
‫כמי שיטה זאת?‬
‫איכא מ"ד ברי"ף‬
‫(ר"ח)‬
‫אסור (נראה‬
‫כ'בונה')‬
‫אסור (אשווי‬
‫גומות)‬
‫מותר‬
‫כמר בריה דרבינא‬
‫בעל הלכות‬
‫והרמב"ם‬
‫מותר‬
‫אסור (אשווי‬
‫גומות)‬
‫מותר‬
‫כרבא‬
‫הרא"ש‪ ,‬בעל‬
‫המאור‪ ,‬הטור‬
‫האם יכול לגרד טיט‬
‫שע"ג מנעלו ב‪-‬‬
‫מהר"י אבוהב‬
‫מותר‬
‫גב הסכין\ ציפורן‬
‫כרב פפא (כיון שהוא בתראה)‬
‫בכותל\בקרקע\בקורה‬
‫אסור‪ ,‬אך בסוף דבריו כתב שאולי אין זה גרידה הממחקת ונשאר בצ"ע‬
‫בית יוסף‬
‫אסור‪' ,‬ממחק'‬
‫רי"ו‬
‫אסור‪ ,‬כנ"ל‬
‫מותר‪ ,‬ואף אם ימחק זה לא פ"ר‪ ,‬ומצינו שרבא התיר‬
‫‪95‬‬
‫מותר‪ ,‬ואם מקנח בחרס‪ ,‬יקנח בחרס הראוי לטלטלו שראוי לסתום‬
‫בו כלי‬
‫האם מותר לכסכס את הטיט שעל בגדו מבחוץ ב‪-‬‬
‫בגד פשתן‬
‫בגד צמר\משי‬
‫שבלי לקט בשם רבינו תם‬
‫אסור‪ ,‬כיון נראה כ'מלבן'‬
‫מותר‬
‫‪94‬‬
‫יש גורסים‪" :‬ר' ישעיה\הזקן"‬
‫‪95‬‬
‫שבת דף קכד עמוד ב‪" :‬דרבא הוה קאזיל בריתקא דמחוזא‪ ,‬אתווסאי מסאניה טינא‪ ,‬אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה"‬
‫‪49‬‬
‫האם יכול לגרר את הטיט‬
‫שעל גבי‪-‬‬
‫בגדו בציפורן‬
‫בגדו בסכין‬
‫הטור‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬רי"ו‬
‫מותר‬
‫מותר‪ ,‬כיון שמה שנקטו בברייתא בציפורן זה רק כיון שכך‬
‫הדרך‪ ,‬אך באמת אין איסור גם בסכין‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרמב"ם (‪,‬הב"ח)‬
‫מותר‬
‫הב"י הסתפק שאולי ה'טור' יתיר אפילו בחוד הסכין כיוון שזה‬
‫מעין ציפורן‬
‫אסור‪ ,‬כך משמע מכך שהם לא הזכירו דבר זה בפירוש (הב"ח‬
‫כתב בפירוש שאין לגרר בסכין)‬
‫האם מותר לגרר את הטיט שע"ג המנעל בסכין?‬
‫רי"ף‪ ,‬רא"ש‪,‬‬
‫רמב"ם‪ ,‬הטור‬
‫אסור‬
‫הכלבו‬
‫דיוק הב"י בדברי‬
‫ה"ר פרץ‬
‫טיט יבש‬
‫טיט לח‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שהמנעל מתקן ע"י הגרירה‬
‫מותר‪ ,‬כי אין בכך תיקון‬
‫מכך שה"ר פרץ סבר שאסור לגרר את הטיט שע"ג הבגד אם הוא יבש‪ ,‬משמע שהברייתא‬
‫שהתירה לגרר את הטיט בציפורן‪ ,‬זה בטיט לח‪ ,‬ועל כן היא התירה‪.‬‬
‫לפי זה מה ששנו שם בברייתא שאסור לגרר את המנעל בגב הסכין זה ג"כ בטיט לח‪ ,‬ובכל‬
‫זאת רבי חייא שנה שהדבר אסור‪ ,‬משמע שאסור לגרר את הטיט מע"ג המנעל ע"י סכין בין‬
‫בטיט לח\יבש‬
‫האם מותר במנעל עור‪-‬‬
‫לשכשכו במים‬
‫לכבסו‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬רש"י‪ ,‬והטור‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬והיינו לשפשף צד אחד על השני כדרך‬
‫המכבסים‬
‫האם מותר לתת מים על‬
‫גבי‪-‬‬
‫כר של בגד שיש עליו צואה‬
‫כר של עור שיש עליו צואה‬
‫רש"י‬
‫אסור ('שרייתו זהו כיבוסו')‪,‬‬
‫אך מותר לנגב בסמרטוט‬
‫יבש‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לא בר כיבוס‪ ,‬אך לכבס ממש בידיים‬
‫צד זה על זה‪ -‬אסור‪ ,‬כי שייך לומר כיבוס בעורות רכים‪,‬‬
‫אף ששרייתן לא זהו כיבוסן‬
‫האם מותר בבגד שספוג‬
‫בשתן‪-‬‬
‫לשפוך עליו מים‬
‫לקחת סמרטוט ולהניח‬
‫על הבגד בקלות‪ ,‬אך לא‬
‫בדוחק פן יסחוט‬
‫הגהות בשם הסמ"ק‪ ,‬ה"ר‬
‫פרץ‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪51‬‬
‫ריב"א‬
‫אם זה שתן בכמות כ"כ גדולה של טופח ע"מ להטפיח‪-‬‬
‫מותר‪ ,‬אם רוצה לברך\ להתפלל‪ ,‬כי מכוון לטהר ולא לצחצח‬
‫תוס' בשם ספר הישר‬
‫אסור‪ ,‬כי 'שרייתו זהו כיבוסו'‬
‫האם מותר בבגד שהתינוק הטיל בו שתן‪ ,‬לקנח ידיים רטובות בבגד‬
‫ר"ת‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬המרדכי‪,‬סמ"ג‪,‬סמ"ק‪,‬הגהות‪ ,‬הטור‬
‫מותר ‪ ,‬במקום מצווה הקילו‪ ,‬כדי שתוכל להתפלל ולברך‬
‫התוס' בשם ר"י‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬הגהות‬
‫אסור‪ ,‬שהרי היא מתכוונת לנקות הבגד והרי זה דרך רחיצה‬
‫וליבון‬
‫קושיית הב"י‬
‫תירוץ ראשון של‬
‫הב"י‬
‫תירוץ שני של‬
‫הב"י‬
‫יישוב התירוץ‬
‫הראשון‬
‫דחיית התירוץ‬
‫הראשון‬
‫למסקנה‪-‬‬
‫התירוץ השני‬
‫כיצד ר"ת אמר‬
‫שמועיל לקנח‬
‫ידיים במקום שיש‬
‫בו את מי הרגלים‪,‬‬
‫אם צריך רביעית‬
‫מים בכדי לבטלם‬
‫לצורך תפילה?‬
‫ניתן לומר שהב"י‬
‫התיר ליטול ידיים‬
‫ע"ג הבגד‪ ,‬וע"י‬
‫כך המי רגלים‬
‫יתבטלו‬
‫הכוונה היא‬
‫שמקנח שם את‬
‫ידיו וזה מותר כי‬
‫זה רק דרך לכלוך‬
‫אף שהתוס' לא‬
‫הזכירו שר"ת‬
‫התיר לשפוך מים‬
‫ע"ג הבגד אלא‬
‫רק לקנח‪ ,‬ניתן‬
‫לומר שאף ר"י‬
‫יתיר‪ ,‬כיוון שהמים‬
‫שנטל בהם הם‬
‫כמי שפכים ואין‬
‫זה דרך כיבוס‬
‫ומותר‬
‫בפוסקים הוזכר‬
‫שר"ת התיר רק‬
‫לקנח ולא לשפוך‬
‫מים על הבגד‪ ,‬כי‬
‫אף שהמים‬
‫שנשפכים הם מי‬
‫שופכים‪ ,‬אך כיוון‬
‫שהם לא‬
‫מלוכלכים וראויים‬
‫לכיבוס‪ -‬יש‬
‫בשפיכתם על‬
‫הבגד משום‬
‫כיבוס‬
‫ר"ת התיר רק‬
‫לקנח‪ ,‬ומדובר‬
‫במצב שאין‬
‫הרבה מ"ר‪,‬‬
‫ועל כן מועיל‬
‫הקינוח לבטל‬
‫את המ"ר‬
‫האם מותר לשפוך מים על הצד השני של הטלית שאחזה בה האש?‬
‫התוס' בשם רשב"ם‬
‫אסור‪ ,‬כיוון ששרייתו זהו כיבוסו‬
‫הבנת הב"י ברא"ש‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין שם טינוף (ואף אם הבגד הושחר מזיעה\תשמיש זה לא נקרא טינוף)‬
‫הטור בסימן של"ד‪ ,‬הגהות בשם רא"ם‪,‬‬
‫ובשם בה"ג (וכרשב"ם)‬
‫אסור‪ ,‬משום 'כיבוס'‬
‫מתי אומרים 'שרייתו‬
‫זהו כיבוסו'?‬
‫מדוע הטור סבר בסימן של"ד שאסור לתת‬
‫מים על גבי הצד השני של הטלית שאחזה‬
‫בה האש?‬
‫הסמ"ג‪ ,‬הסמ"ק‪ ,‬התרומה‬
‫תירוץ קמא בתוס'‬
‫אם יש טינוף בבגד‬
‫תירוץ בתרא בתוס'‬
‫אפילו בדבר שאין בו‬
‫טינוף‪ ,‬כל שאינו דרך‬
‫לכלוך‬
‫נראה שהטור סבר כתירוץ השני של התוס'‪,‬‬
‫ועל כן אף אם אין טינוף בטלית יש לחוש מצד‬
‫כיבוס (שכיוון שהתוס' תירץ את התירוץ השני‪,‬‬
‫ממילא נדחה כבר התירוץ הראשון)‬
‫פסקו כתירוץ הראשון של התוס'‪ ,‬שרק אם‬
‫יש טינוף בבגד חייב משום כיבוס‪ ,‬עם זאת‬
‫עדיין לא התירו להשרות בגד במים‪ ,‬שמא‬
‫יסחוט‬
‫‪51‬‬
‫האם מותר לנגב ידיים רטובות ישירות בבגד?‬
‫המרדכי בשם המהר"ם‪,‬‬
‫שבלי לקט בשם היראים‬
‫אסור‪ ,‬אלא קודם לכן יסיר המים כפי יכולתו‪ ,‬מחשש 'שרייתו זהו כיבוסו'‬
‫התוס' ‪,‬הרא"ש ‪,‬התרומה‪,‬‬
‫הסמ"ג‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה רק דרך לכלוך‪ ,‬וכן (סמ"ג‪ )-‬מפני שזה רק מעט מים ואינו מתכוון‬
‫לליבון‬
‫דרכי משה בשם האגור‬
‫‪96‬‬
‫מותר‪ ,‬נהגו להקל‬
‫האם מותר לנגב כוס שהיה בה מים\יין במפה?‬
‫התשב"ץ בשם מהר"ם‪,97‬‬
‫רי"ו‬
‫אסור‪ ,‬שמא יסחוט או ילבן‪ .‬אין זה כניגוב הידיים במפה‪ ,‬כי שם זה דרך לכלוך‬
‫האם מותר‬
‫להסתכל בשבת‬
‫במראה של מתכת‬
‫שקבועה בכותל?‬
‫נימוק‬
‫האם מותר להסתכל‬
‫בשבת במראה שאינה של‬
‫מתכת אפילו אם היא לא‬
‫קבועה בכותל?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫תנא‬
‫קמא‬
‫אסור‬
‫שמא יראה שערות‬
‫מדולדלות ויחתוך אותם ע"י‬
‫המראה‪ ,‬וגזרו במראה‬
‫קבועה שמא יתחלף לו‬
‫במראה שאינה קבועה‬
‫מותר‬
‫הרי"ף ‪,‬הרא"ש‪ ,‬הרמב"ם‪,‬‬
‫המ"מ‪ ,‬והר"ן פסקו כתנא קמא‪,‬‬
‫רבי‬
‫מאיר‬
‫מותר‬
‫כיוון שהיא קבועה אין חשש‬
‫שישיר שערות על ידה‪ ,‬ואין‬
‫חשש שתתחלף לו באינה‬
‫קבועה‬
‫מותר‬
‫‪98‬‬
‫ושלא כאומרים שת"ק אסר‬
‫בכל סוגי המראות‪ ,‬ומה שנקטו‬
‫מראה של מתכת זה רק כדי‬
‫לפרש את טעם הגזירה‪ -‬שמא‬
‫ישיר שערות‪ ,‬והר"ן דחה‬
‫‪99‬‬
‫סברתם‬
‫‪-------‬‬
‫‪96‬‬
‫ספר האגור הלכות הוצאת שבת סימן תעו‪ :‬ולענין רבוי מים לא ידעתי שעורן הלכך מנהג כשר הוא כשאדם רוחץ ידיו בשבת‬
‫שיזרוק המים מידיו וינע' בכח קודם שיקנחם במפה או בבגד משבה"ל‪ .‬ואני המחבר לא ראיתי מוריי נזהרים בדבר לנער הידים‬
‫קודם הנגוב‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫שו"ת מהר"ם מרוטנברג חלק ד (דפוס פראג) סימן תקיא‪ :‬ואסור לנגב כוס בשבת בבגד פשתן‪ ,‬ולא דמי לניגוב ידים דידיו‬
‫מלוכלכות‪ ,‬ואפי' ידיו צריך לנגבן היטב זו בזו קודם שינגבם במפה או בחלוקו שלא יבא לידי ליבון או לידי סחיטה‪ ,‬אבל כוס‪ -‬אסור‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫ה"ר משה בר יוסף ובעל המאור‬
‫‪99‬‬
‫הר"ן דחה אותם ואמר שאם ת"ק באמת היה אוסר בכל סוגי המראות‪ ,‬היה לברייתא לשנות שרבי מאיר מתיר בכל המראות‬
‫חוץ ממראה של מתכת שאינה קבועה‪ ,‬כיון שרבי מאיר לא מקבל את סברתו של רבה שאין להסתכל במראה של מתכת שמא‬
‫ישייר בה השערות‪ ,‬ואם באמת ת"ק אסר בכל המראות‪ ,‬היה לברייתא לשנות כן כראוי‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫סימן ש"ז‪ :‬טור‬
‫הדין‪:‬‬
‫מה המקור‬
‫לכך שיש‬
‫לשמור על‬
‫הדיבור‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר לומר‬
‫בשבת‪" :‬דבר‬
‫פלוני אעשה‬
‫למחר"\"סחורה‬
‫פלונית אקנה‬
‫למחר"‬
‫האם מותר‬
‫להרבות‬
‫בשיחה‬
‫בטלה?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לשכור‬
‫פועלים‬
‫לצורך‬
‫החול?‬
‫האם מותר‬
‫לומר לגוי‬
‫שישכור‬
‫בעבורו‬
‫פועלים?‬
‫האם מותר לומר‬
‫לגוי קודם השבת‬
‫שישכור לו פועלים‬
‫בשבת?‬
‫שנאמר‬
‫"ודבר דבר"‬
‫אסור‬
‫ע"פ‬
‫הירושלמי‬
‫להימנע שלא‬
‫לצורך‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬שכיון‬
‫שלו אסור‬
‫לעשות כן‪-‬‬
‫אסור לו ג"כ‬
‫לומר כך לגוי‬
‫אסור‬
‫‪100‬‬
‫ספר‬
‫המצוות\התרומה‬
‫האם מותר לומר לגוי אחר השבת‪" :‬מדוע לא עשית כן בשבת"‪,‬‬
‫שיבין לעשות כן לשבת הבאה?‬
‫מותר‬
‫האם מותרת אמירה לגוי בשבות דרבנן לצורך‬
‫מצווה‪?102‬‬
‫הרמב"ם‬
‫התוס'‬
‫הטור‬
‫‪101‬‬
‫מסתבר שיש קצת‬
‫לאסור‬
‫האם מותרת אמירה לגוי לצורכי‬
‫מילה‪?103‬‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪100‬‬
‫כ"כ התוס'‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הר"ן‪ ,‬הרמב"ם והסמ"ג‪ .‬התוס' הביאו את המדרש מויקרא רבה פרשה לד‪" :‬ודבר דבר‪ ,‬אימיה דר' שמעון‬
‫בן יוחי כד הוות משתעייא מותר מילה בשובתא הווה אמ' לה אימא שובתא היא והיא שתקא"‬
‫‪101‬‬
‫ספר התרומה מפתח הסימנים הלכות שבת סימן רכב‪" :‬מותר לומר לעכו"ם בחול מדוע לא עשית כך בשבת שעברה אע"ג‬
‫כי שמא העכו"ם ע"י כן עושה העכו"ם בשבת הבאה כן"‬
‫‪102‬‬
‫כגון‪ :‬שהגוי יעלה על עץ כדי להוריד משם שופר כדי לתקוע תקיעה של מצווה‪ ,‬או יש קצת חולי כגון להביא מים דרך חצר לא‬
‫מעורבת להביא מים לתינוק או לאדם המצטער‪ ,‬אך התוס' כאמור אסרו את הדבר במידי דרבנן‪ ,‬אפילו דבר כמו להביא ספר‬
‫ללמוד בו תורה דרך כרמלית‬
‫‪103‬‬
‫התוס' התירו רק במצב שכזה‪ ,‬כיוון שמילה גופא דוחה את השבת‬
‫‪53‬‬
‫הטור‬
‫הטור‬
‫הטור‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לחשב‬
‫חשבונות‬
‫שעוד‬
‫חייב‬
‫לפרוע?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לחשב‬
‫חשבונות‬
‫שכבר‬
‫פרע?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לומר‬
‫לחבירו‪:‬‬
‫"הנראה‬
‫שתעמוד‬
‫עמי‬
‫לערב"?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לומר‬
‫לחבירו‪:‬‬
‫"היה‬
‫נכון עמי‬
‫לערב"?‬
‫האם יכול‬
‫לומר‬
‫לחבירו‬
‫שיעשה‬
‫עמו דבר‬
‫שניתן‬
‫לעשותו‬
‫גם‬
‫באיסור‬
‫וגם‬
‫בהיתר?‬
‫האם יכול‬
‫לומר‬
‫לחבירו‬
‫לעשות‬
‫עמו דבר‬
‫למוצ"ש‬
‫שיש בו‬
‫רק איסור‬
‫דרבנן‪?104‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫להחשיך‬
‫לסוף‬
‫התחום?‬
‫אם‬
‫החשיך‬
‫לצורך‬
‫היתר‪,‬‬
‫יכול‬
‫אח"כ‬
‫במוצ"ש‬
‫לעשות‬
‫את דבר‬
‫האיסור‬
‫מיד?‬
‫‪105‬‬
‫אסור (כי‬
‫זה‬
‫דיבור‬
‫ממש)‬
‫מותר‪,‬‬
‫ובלבד‬
‫שלא‬
‫יזכיר לו‬
‫סכום‬
‫השכירות‬
‫אסור‬
‫לצורך‬
‫היתר‪-‬‬
‫מותר‪,‬‬
‫לצורך‬
‫איסור‪-‬‬
‫אסור‬
‫מותר‪,‬‬
‫כיון‬
‫שעיקר‬
‫ביאתו‬
‫הייתה‬
‫בהיתר‬
‫מותר‬
‫האם מותר‬
‫לומר‬
‫לחברו‬
‫שמור לי‬
‫פירות‬
‫שבתחומך‬
‫ואני‬
‫אשמור‬
‫פירותיך‬
‫שבתחומי?‬
‫מותר‬
‫‪106‬‬
‫האם מותר לומר לחבירו 'הלויני'?‬
‫האם מותר לומר‬
‫לחבירו 'השאילני'?‬
‫האם יש הבדל בלעז‬
‫בלשון השאילה?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה משמע זמן מרובה ויש חשש שיבוא‬
‫לכתוב החוב‬
‫מותר‪ ,‬וכן ראוי לנהוג‬
‫לכתחילה‬
‫ה"ר פרץ‪ -‬אין הבדל‬
‫האם מותר‬
‫לקרוא‬
‫בכתב כמה‬
‫אורחים‬
‫זימן?‬
‫האם מותר‬
‫לקרוא בכתב‬
‫איזה מאכלים‬
‫יגיש‬
‫לאורחים?‬
‫אם הכתב‬
‫הוא ע"ג‬
‫כותל גבוה‬
‫מאוד‪ -‬מותר‬
‫לקרוא בו?‬
‫אם הכתב‬
‫חקוק‬
‫בכותל‪-‬‬
‫מותר‬
‫לקרוא?‬
‫אם הכתב‬
‫חקוק‬
‫בטבלא\‬
‫פנקס‪-‬‬
‫מותר‬
‫לקרוא?‬
‫האם מותר לקרוא‬
‫בשטרי‬
‫חובות\חשבונות\שאילת‬
‫שלום?‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫אסור שמא‬
‫יקרא בשטרי‬
‫הדיוטות‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬אפילו בעיון ללא‬
‫קריאה‬
‫‪104‬‬
‫כגון שיש לו פירות שהם מוקצה מחוץ לתחום‬
‫‪105‬‬
‫אע"פ שחבירו מבין מתוך כך שהוא רוצה לשכור אותו לעבודה בערב‬
‫‪106‬‬
‫המהרל"ח הסביר‪ ,‬שאף אם מדובר שהפירות מוקצים‪ ,‬לכאורה אז לא מועיל הבורגנין‪ ,‬אלא שע"י הבורגנין אנו רואים את‬
‫הפירות כמונחים בתוך התחום שלו‪ ,‬וממילא הוא יכול עכ"פ לשומרם‪ ,‬ואין בדבר איסור‬
‫‪54‬‬
‫האם מותר לקרוא בכתב שהגיע אליו‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר לגעת בכתב שהגיע‬
‫אליו בשבת?‬
‫המהר"ם מרוטנבורק‬
‫מותר‬
‫הטור‬
‫נראה לאסור‪ ,‬כיון שקריאתו היא הנאה‬
‫ממעשה שבת‬
‫אסור‬
‫רבינו תם בתירוץ ראשון‬
‫אם לא הובא בשבילו‪ -‬מותר‬
‫רבינו תם בתירוץ שני‬
‫אף אם הובא בשבילו‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שהדוור‬
‫שלח זאת בעבורו ולא עבור הנמען‬
‫מותר‪ ,‬כי כל הגזירה לא לטלטל‬
‫דבר שהובא מחוץ לתחום היא רק‬
‫מפני החשש שמא הוא ישלח לגוי‬
‫מחוץ לתחום שישלח לו‪ ,‬וכיון‬
‫שהוא לא עשה שום דבר‪ -‬מותר‬
‫תמיהת הטור על ר"ת‬
‫כיצד ר"ת התיר‪ ,‬אם זה כשטרי הדיוטות?‬
‫אסור‬
‫המנהג הרווח‬
‫מותר‪ ,‬על הצד שמא יש בכתב דבר הקשור‬
‫לצורך הגוף\פיקו"נ‪ -‬והוי כדבר מצווה‪ ,‬ואין זה‬
‫כשטרי הדיוטות שאין בהן צורך כלל‬
‫מותר‬
‫דעת הטור על המנהג הרווח‬
‫נראה שיש להחמיר‪ ,‬כיון שהטעם לא מספיק‬
‫בכדי להתיר‬
‫אסור‬
‫הטור‬
‫אסור‬
‫‪107‬‬
‫האם מותר לקרוא בכתב שתחת הצורה?‬
‫האם מותר לעיין בהנ"ל לא קריאה?‬
‫אסור‬
‫אסור (דרישה)‬
‫ש"ז‪ :‬בית יוסף‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫‪107‬‬
‫האם מותר לספר סיפורי מלחמות וכדו'‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר לספר את הנ"ל לחבירו‪ ,‬אע"פ שהוא לא‬
‫מתענג מהסיפור?‬
‫מותר‪ ,‬כמו שמותר לרוץ ולקפוץ למי שמתענג‬
‫מכך‬
‫חשש איסור‬
‫המהרל"ח‪" :‬שכיון שבא מחוץ לתחום‪ -‬אסור לטלטלו"‬
‫‪55‬‬
‫האם מותר לומר לגוי‬
‫קודם השבת לעשות דבר‬
‫בשבת?‬
‫נימוק‬
‫הרא"ש בשם רס"ג‪ ,108‬הנ"י בשם‬
‫הרשב"א‬
‫אסור‬
‫אנו רואים מן הסוגיא בב"מ‪ 109‬שהיה‬
‫אסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת‬
‫אף שאומר לו כן קודם השבת‬
‫נטיית הרא"ש‬
‫מותר‬
‫כיון שהיה מדובר כבר בשעת איסור‬
‫המעשה‪ ,‬אך לפני שחל זמן האיסור (כמו‬
‫אם אומר לפני השבת)‪ -‬מותר‬
‫פסיקת הרא"ש למעשה בב"מ‬
‫אסור‬
‫שאף שדחה ראיית‬
‫ברמזים‪ 110‬סתם לאיסורא‬
‫מ"מ‬
‫הר"ן‬
‫אסור‬
‫ג"כ דחה ראיית הרס"ג‪ ,‬וכתב שמכך‬
‫שמצינו שהתירו לתת כיסו לגוי בערב‬
‫שבת‪ ,‬כי אדם בהול על ממונו‪ ,‬משמע‬
‫שסתם כך אסור להשתמש בגוי אף‬
‫שיעשה המלאכה בשבת‬
‫אסור‬
‫הרמב"ם כתב שאע"פ שהישראל צריך‬
‫את אותה המלאכה רק לאחר השבת‪-‬‬
‫אסור‬
‫תשובות הרשב"א‪ ,‬הרא"ש בשבת‪,‬‬
‫מרדכי‪,‬סמ"ג‪,‬תרומה‪,‬הרמב"ם‪,111‬המ"מ‬
‫בשם מפרשים‬
‫הרא"ש בשם רס"ג‪ ,‬רי"ו‪ ,‬המרדכי‬
‫בשם ר"ש ב"ר ברוך‪ ,‬הגמ"י‬
‫‪112‬‬
‫הרס"ג‪,‬‬
‫האם מותר לתת כסף לגוי‬
‫בער"ש‪ ,‬ע"מ שיקנה לישראל‬
‫בשבת?‬
‫האם יכול לומר לגוי‪' :‬קנה לעצמך‬
‫ואם אצטרך אקנה ממך לאחר‬
‫השבת'?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪108‬‬
‫רא" ש מסכת בבא מציעא פרק ז סימן ו‪ :‬מכאן פסק רב סעדיה גאון ז"ל דאסור לאדם שיאמר לנכרי ע"ש הילך מעות וקנה‬
‫בשבת כך וכך‪ .‬דהא קחזינן הכא דאע" ג דאינו דש מיד כי אם אחר החסימה היה אסור אם היה איסור סקילה‪ .‬ונ"ל דאין ראייה‬
‫מכאן דהכא אמירה היה בשעת איסור המעשה הלכך אע"ג דהמעשה הוא אחר האמירה אסור‪ .‬אבל חסימה דאיסור לאו לא‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫בבא מציעא דף צ עמוד א‪ :‬איבעיא להו‪ :‬מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה‪ ,‬מי אמרינן‪ :‬כי אמרינן אמירה לנכרי‬
‫שבות ‪ -‬הני מילי לענין שבת‪ ,‬דאיסור סקילה‪ ,‬אבל חסימה דאיסור לאו ‪ -‬לא‪ .‬או דלמא לא שנא?‬
‫‪110‬‬
‫בקיצור פסקי הרא"ש כתב בפסק ו'‪":‬ואסור לומר לנכרי בערב שבת‪ :‬הילך מעות וקנה לי בשבת כך וכך"‬
‫‪111‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ו הלכה א‪ :‬אסור לומר לגוי לעשות לנו מלאכה בשבת אע"פ שאינו מצווה על השבת ואע"פ שאמר‬
‫לו מקודם השבת ואע"פ שאינו צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת‪ ,‬ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה‬
‫בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫מגיד משנה שם‪..." :‬והמפרשים ז"ל הוכיחו כן ממקום אחר"‬
‫‪56‬‬
‫מדוע בית הלל התירו לעשות מלאכה‬
‫לפני כניסת השבת ואילו בגוי אסרו‬
‫את האמירה לפני השבת?‬
‫באמירה לגוי‬
‫במלאכה בער"ש‬
‫הגהות מימוניות‬
‫כיון שהגוי יכול לעשות את אם אמר לגוי שיקנה לו בשבת‪ -‬וודאי‬
‫המלאכות גם במוצ"ש‪ ,‬אם הגוי שהגוי קנה בשבת עבור הישראל‪,‬‬
‫בפועל עושה אותן כבר בשבת זה שהרי הוא לא יכול לקנות במוצ"ש‪,‬‬
‫מתוך רצונו ולא מכוח ציווי הישראל כי רק בשבת זה יום השוק‬
‫הערת הבית יוסף‬
‫במלאכות הללו הוא לא אומר לו אף אם בשבת אין את יום השוק‪,‬‬
‫במפורש לעשותן בשבת‪ ,‬ועל כן בכל זאת‪ -‬אסור‪ ,‬כיוון שהישראל‬
‫הדבר מותר אף אם הגוי לבסוף אמר במפורש לגוי לקנות לו ביום‬
‫השבת‬
‫עשאן בשבת‬
‫האם מותר לתת‬
‫כסף לגוי בער"ש‬
‫ע"מ שיקנה לו הגוי‬
‫לכשירצה דבר‬
‫מסוים?‬
‫מרדכי בשם הסמ"ג‬
‫הסמ"ק‬
‫האם מותר לתת‬
‫בגדים לגוי בער"ש‬
‫ע"מ שימכור אותם‬
‫בשבת‪ ,‬אם קצץ לגוי‬
‫שכר?‬
‫האם מותר לתת‬
‫בגדים לגוי בער"ש‬
‫ע"מ שימכור אותם‬
‫בשבת אם לא קצץ‬
‫לגוי שכר?‬
‫האם מותר לתת‬
‫בגדים לגוי ביום‬
‫רביעי או חמישי‬
‫ע"מ שימכור אותם‬
‫בשבת אם לא קצץ‬
‫לגוי שכר?‬
‫אסור (כ"כ הדרכי משה שלא מועילה אפילו הקציצה‪ ,‬כיון שאמר לו‬
‫במפורש ללכת למכור בשבת)‬
‫מותר‬
‫הרי"ף והרמב"ם‬
‫האם מותר לומר לגוי לעשות שבות לצורך‬
‫בשבת?‬
‫מותר‪ ,‬כמו שמותר‬
‫לשלוח אגרת ע"י גוי‬
‫שקצץ עמו שכר‬
‫אסור‪ ,‬כמו שאסור‬
‫לשלוח איגרת‬
‫בער"ש ע"י הגוי אם‬
‫לא קצץ לו שכר‬
‫מותר‪ ,‬ע"פ הסברא‬
‫של האגרות‬
‫אסור‪ ,‬כיון שלא קצץ עמו שכר‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הראבי"ה‬
‫הגאונים‬
‫התוס'‬
‫מותר‪ ,‬אם זה‪:‬‬
‫אסור‬
‫אסור‪,‬‬
‫רק במקום חולי‬
‫גמור או במקום‬
‫מילה התירו (כי‬
‫מילה דוחה‬
‫שבת)‬
‫‪ .1‬מקצת חולי‬
‫‪ .2‬צורך הרבה‬
‫‪ .3‬דבר מצווה‬
‫האם מותר לומר לגוי לעשות שבות לצורכי‬
‫מילה?‬
‫מותר‪ ,‬כמו שהתרנו‬
‫את הדבר באיגרות‬
‫מותר‪ ,‬הב"י העיר שמכאן‬
‫הרמב"ם למד לכל המצוות שיש‬
‫להתיר‬
‫‪----‬‬
‫מותר‬
‫‪57‬‬
‫האם מותרת אמירה לגוי במלאכה דאורייתא בדבר שהייתה תקנה לעשותו ע"י ישראל?‬
‫הראבי"ה‬
‫מותר (כגון להביא דבר מרה"ר‪ ,‬שהרי יכלו לעשות מחיצות מבני אדם)‪ ,‬אא"כ יש חשש שיבואו‬
‫‪113‬‬
‫להחליף ברה"ר ואז אסור אפילו בדרבנן לצורך מצווה‬
‫קושיית הב"י על‬
‫הראבי"ה‬
‫אם הראבי"ה התיר את האמירה בדבר שהייתה תקנה ע"י ישראל‪ ,‬כגון שהגוי יביא דבר דרך‬
‫רה"ר כיון שהיה ניתן לעשות זאת ע"י מחיצות‪ ,‬מדוע יש לגזור באיסור דרבנן כשזה יכול‬
‫להתחלף בדאורייתא כמו של רה"ר‪ ,‬הרי מצינו שהדבר מותר ע"י הגוי‪ ,‬וצ"ע‬
‫תירוצו של‬
‫‪114‬‬
‫הב"י‬
‫חשש החלפה בין מקרה שמועיל ע"י ישראל ובין שלא‪-‬‬
‫מה שהראבי"ה התיר ע"י גוי אף ברה"ר שהיא דאו'‪ ,‬זה בגלל ששם מדובר שלא יבואו להחליף‬
‫בין דבר שאפשר למצוא תקנה ע"י ישראל או שלא‪ ,‬ואם אין תקנה ע"י ישראל‪ -‬לא יאמרו לגוי‬
‫ומה שהוא אסר ע"י גוי‪ ,‬כמו בהוצאת מים מהבית דרך כרמלית (עיין לעיל בהערה)‪ ,‬זה כי שם כן‬
‫יבואו להחליף בדאו' ויבואו להוציא דרך רה"ר‪ ,‬וגוזרים אף שבאמת אין בדבר איסור דאו' אם‬
‫הגוי יוציא בפועל את המים דרך הכרמלית‪ ,‬כיון ששם אין תקנה להוציא ע"י ישראל ועל כן יש‬
‫חשש שבכל זאת יתירו את האמירה לגוי‬
‫תירוצו של הדרכי‬
‫משה‬
‫חשש באמירות לגוי שלא לצורך‪-‬‬
‫מה שמצינו שהראבי"ה התיר ע"י גוי אף במלאכה דאו'‪ ,‬זה במקום שאין חשש שה'רואים' יבואו‬
‫להתיר אמירה לגוי גם שלא במקום הצורך‪,‬‬
‫ומה שמצינו שהראבי"ה אסר אמירה לגוי‪ ,‬זה במקום שיש חשש שה'רואים' יבואו להתיר אף‬
‫שאר אמירות שלא לצורך‪ ,‬ואז יש לאסור אפילו אמירה דרבנן במקום מצווה‬
‫האם מותרת אמירה לגוי לעשות מלאכה‬
‫דאורייתא לצורך סעודת השבת?‬
‫האם מותרת אמירה לגוי לעשות מלאכה‬
‫דאורייתא לצורך המילה?‬
‫הר"ן בשם בעל‬
‫העיטור‬
‫מותר‪ ,‬ולמד כן מכך שבה"ג מתיר מלאכה דאו'‬
‫לצורך המילה‪ ,‬וממנו למד בעל העיטור להתיר‬
‫בכל מצווה‪ ,‬וזאת ע"פ הבנתו שהרמב"ם‬
‫השווה כן‬
‫מותר‬
‫בעל הלכות גדולות‬
‫אסור (כך משמע מפשט דבריו‪ ,‬ולא כהבנת‬
‫בעל העיטור)‬
‫מותר‬
‫הרי"ף והרמב"ם‬
‫התוס'‬
‫מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דרבנן לצורך מצווה‬
‫אסור (אף שהגוי יעשה איסור דרבנן‪ -‬אסור)‬
‫אסור‪ ,‬מותר רק איסור דרבנן ע"י הגוי‬
‫‪113‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬אם רוצים להביא מים לתינוק מהבית‪ ,‬ע" י שיעברו על איסור דרבנן של אמירה לגוי לצורך מצוות המילה‪ .‬אזי אומר‬
‫הראבי"ה שאם מדובר שהמים שבתו בתוך בית‪ ,‬וניתן להביא את המים דרך כרמלית או דרך רה"ר‪ ,‬כיוון שיש חשש שהגוי יביא‬
‫את המים דרך רה"ר‪ ,‬אם נתיר לו להביא דרך הכרמלית‪ ,‬על כן יש לאסור את הדבר‪ ,‬שהרי לא ניתן להעביר מים מבלי עירוב‬
‫מביתו לבית חבירו‪ ,‬ועל כן מותר להביא את המים רק דרך גגות חצירות וקרפיפות‪ .‬כיון שכאמור‪ ,‬בכל מקום שיכול להיות שיחליפו‬
‫בין דרבנן (כרמלית) לדאורייתא (רה"ר) יש להחמיר‪ ,‬ועל כן מחותר להביא את המים רק דרך גגות חצירות וקרפיפות‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫חלק זה הושמט מרצף דברי הב"י‪ ,‬אך נראה ששייך לדבריו‬
‫‪58‬‬
‫מקורות לשיטת התוס'‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫תוספות מסכת גיטין דף ח עמוד ב‪ :‬אע" ג דאמירה לעובד כוכבים שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן ‪ -‬אבל משום מצוה אחרת‬
‫לא היינו מתירין אמירה לעובד כוכבים במלאכה דאורייתא‪...‬‬
‫תוספות מסכת בבא קמא דף פ עמוד ב‪ :‬אומר לנכרי ועושה ‪ -‬דוקא משום מצוה זו דישוב דא"י אבל לצורך מצוה אחרת לא שרי אמירה‬
‫לנכרי ואפי' לצורך מילה משמע בפרק הדר (עירובין דף סח‪ ).‬דלא שרי אמירה לנכרי באיסורא דאורייתא ‪ ...‬ואפילו איסורא דרבנן אור"י‬
‫שאין להתיר משום מצוה אחרת על ידי נכרי כגון להביא ספר דרך כרמלית כדי ללמוד בו דדוקא מילה דהיא גופא דחי שבת שרי על ידי נכרי‬
‫איסור דרבנן‬
‫ומיהו בה" ג משמע דאפילו איסורא דאורייתא שרי על ידי נכרי לצורך מילה שפירש דאפי' דניתי נכרי מתוך ביתו דהיא דרך רשות הרבים‬
‫דהוי איסורא דאורייתא שרי על ידי נכרי לצורך מילה כמו הכא משום ישוב ארץ ישראל‪...‬‬
‫האם‬
‫מותרת‬
‫אמירה לגוי‬
‫לצורך‬
‫מילה?‬
‫רבינו יצחק‬
‫בתוס'‬
‫האם‬
‫מותרת‬
‫אמירה לגוי‬
‫משום ישוב‬
‫א"י?‬
‫מותר‬
‫אבי עזרי‬
‫(הראבי"ה)‬
‫האם מותר‬
‫לומר לגוי‬
‫להביא ספר‬
‫ללמוד בו‬
‫תורה דרך‬
‫כרמלית?‬
‫האם מותר לומר לגוי לנגן בחופה?‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיוון שמותרת אמירה לגוי במקום מצווה‬
‫הטור בסימן‬
‫של"ח‬
‫מותר‪ ,‬כי‬
‫מותר רק‬
‫בדבר שהוא‬
‫עצמו דוחה‬
‫את השבת‬
‫תשו'‬
‫הרשב"א‬
‫והדרכי משה‬
‫בסימן של"א‬
‫מותר‬
‫לא כתב‬
‫במפורש‬
‫להתיר‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כי אין לנו היתר אלא רק מה שחז"ל התירו לנו‬
‫בפירוש‪ ,‬ומה שלא הותר בפירוש דומה עלינו איסורו‬
‫כאיסור כרת‬
‫האם יכול לומר לחבירו‪" :‬הנראה שתעמוד עמי לערב"?‬
‫בית יוסף‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לא מפרש בהדיא אף ששניהם מבינים‪ ,‬כי‬
‫הרהור‪ -‬מותר‬
‫סמ"ג בשם ר"י‬
‫מותר‪ ,‬וכוונתו הנראה בעיניך‪...‬‬
‫הגהות חדשות בשם ר"י‬
‫מותר‪ ,‬וכוונתו הנראה טוב בעיניך‪...‬‬
‫‪59‬‬
‫האם מותר לומר לחבירו‬
‫שהוא חפץ לרכוב למחר?‬
‫נימוק‬
‫אסור‬
‫פירש הבית יוסף‪ :‬כוונתו לשכור ממנו סוס שיהיה מזומן לו למחר‪,‬‬
‫ומפני שהוא לא יכול לשכור ממנו את הסוס בשבת‪ ,‬אז גם אסור לו‬
‫לומר זאת לחבירו בשבת‬
‫הרוקח‬
‫תוס'‪,‬רא"ש‪,‬ר"ן‪,‬מ"מ‪,‬רמב"ן‪,‬‬
‫רשב"א‪,‬רש"י‪,‬רי"ף‪,‬רמב"ם‬
‫האם מותר לומר לחבירו‪" :‬מחר‬
‫אלך לכרך פלוני"?‬
‫האם מותר לומר לחבירו‪" :‬מחר לך לי לכרך‬
‫פלוני"?‬
‫מותר‪ ,‬שכן מפורש בגמרא להיתר‬
‫מותר‪ ,‬שאין הבדל בדבר (זה לא מפורש‬
‫בגמרא)‬
‫האם מותר לומר‪' :‬מחר אלך לכרך פלוני'‪ ,‬אם אין בפועל את הבורגנין?‬
‫הבנת הב"י ברבינו‬
‫ירוחם‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שאין למעשה צד היתר בדבר שהרי בפועל בשבת הוא לא יכול ללכת‪ ,‬ואף שבחול‬
‫יוכל ללכת‪ -‬אין זה מועיל‬
‫קושייה ראשונה של‬
‫הב"י על רי"ו‬
‫יוצא שאין חידוש בדברי רב יהודה‪ -‬אם הכוונה היא שרק כשיש בורגנים מותר ללכת‪ ,‬אז מה‬
‫מחדש לנו רב יהודה בדבריו‪ ,‬והרי ברור שמותר לו לומר שילך למחר כיון שאפילו היום הוא‬
‫כבר יכול לילך בהיתר‬
‫קושייה שנייה של‬
‫הב"י על רי"ו‬
‫משמע מפשט הגמרא כן‪ -‬משמע בגמרא שבשבת עצמה אין היתר ללכת‪ ,‬ועל כורחך בגלל‬
‫שאין שם בורגנים‬
‫מסקנת הב"י‬
‫מדובר שאין שם בורגנים‪ ,‬וחידש רב יהודה שבכל זאת מותר לומר שילך לכרך פלוני‪ ,‬וכפירוש‬
‫‪115‬‬
‫רש"י‬
‫בית‬
‫יוסף‬
‫‪115‬‬
‫האם מועיל לומר‬
‫שיביא למחר דבר‬
‫מוקצה ע"י שיש‬
‫בורגנין?‬
‫מה הכלל באמירה‬
‫בשבת?‬
‫האם יכול‬
‫לומר לחבירו‬
‫'עשה לי‬
‫דבר זה‬
‫למחר'?‬
‫האם יכול לומר‬
‫לחבירו 'עשה לי‬
‫דבר זה למחר'‬
‫ויזכיר לו סכום‬
‫השכירות?‬
‫האם מותר‬
‫לומר שיעשה‬
‫למחר דבר‬
‫שיש בו רק‬
‫איסור‬
‫דרבנן?‬
‫לא‪ ,‬כיוון שאין צד‬
‫היתר לעשות כן‬
‫בשבת (רש"י)‬
‫כל דבר שיש בו צד היתר‬
‫שיכול לעשותו בשבת‪ ,‬יכול‬
‫לומר‪' :‬אעשה זה למחר'‬
‫מותר‪ ,‬אם‬
‫מדובר בדבר‬
‫היתר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהרי זה‬
‫דיבור מפורש‬
‫(רא"ש)‬
‫אסור (רא"ש)‬
‫כמו כן רש"י כתב שם במסכת שבת‪" :‬אפילו במקום שאין שם היתר"‬
‫‪61‬‬
‫תוס'‪ ,‬רמב"ן‪,‬‬
‫רשב"א‪,‬‬
‫הב"י בדעת‬
‫‪116‬‬
‫הטור‬
‫ב"י‬
‫ע"פ‬
‫רש"י‬
‫ה"ר‬
‫פרץ‪,‬‬
‫סמ"ג‬
‫ארחות‬
‫חיים‬
‫בשם‬
‫הרשב"א‬
‫האם מותר להחשיך על התחום כדי לתלוש פירות‬
‫מחוברים מחוץ לתחום?‬
‫האם מותר להחשיך כדי לתלוש פירות‬
‫מחוברים בתוך התחום?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהדבר ניכר ויבוא לידי חשד‬
‫מותר‪ ,‬כיון שלא ניכר הדבר‬
‫האם יכול להחשיך בסוף‬
‫התחום כדי לשמור על‬
‫פירותיו?‬
‫האם יכול להחשיך בהנ"ל ולהביא אח"כ‬
‫את הפירות אם לא הייתה עיקר‬
‫מחשבתו לכך?‬
‫אם מותר בהנ"ל כשהייתה‬
‫עיקר מחשבתו גם לכך?‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם יש הבדל בלעז בין 'הלויני'‬
‫ל'השאילני'?‬
‫כיצד יאמר למעשה בלעז‪ ,‬כדי שלא ישמע כלשון‬
‫הלוואה?‬
‫לא‪ ,‬זה לשון אחת‬
‫'תן לי' וכיוצ"ב‬
‫אם משאיל מחבירו דבר וחבירו לא מאמין לו‪,‬‬
‫מה יעשה?‬
‫האם בהנ"ל יכול לומר לחבירו‪" :‬הילך טליתי‬
‫אצלך"‪?117‬‬
‫יניח משכון אצלו‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה כמעשה חול של הלוואה‬
‫רב ביבי‬
‫אביי‬
‫מדוע אסור לקרוא את רשימת‬
‫האורחים\המאכלים מהכתב?‬
‫שמא ימחוק‬
‫שמא יקרא בשטרי הדיוטות‬
‫האם מותר לקרוא את הרשימה אם היא כתובה‬
‫גבוה על הכותל?‬
‫מותר‪ ,‬שאין חשש שימחוק‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שעדיין שייך הטעם‬
‫כמי ההלכה?‬
‫‪---‬‬
‫הרי"ף הרא"ש‪ ,‬והרמב"ם‬
‫פסקו כאביי‪ ,‬כיון שרבה חולק‬
‫על רב ביבי‬
‫‪116‬‬
‫הב"י הסביר שכן דעת הטור‪ ,‬מכך שהטור כתב ש"אסור לו להחשיך בסוף התחום‪ "...‬משמע שדווקא בסוף התחום הדבר‬
‫אסור‪ ,‬אך בתוך התחום‪ -‬הדבר מותר‬
‫‪117‬‬
‫בדרכי משה העיר מתשובות בר ששת שכשם שאין לווין בשבת‪ ,‬כך גם אסור לפרוע בשבת‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫האם מותר לקרוא‬
‫רשימה שכתובה על‪:‬‬
‫טבלא\פנקס כתוב‬
‫טבלא\פנקס חקוק‬
‫הרי"ף ‪,‬הרא"ש‪ ,‬הר"ן‬
‫אסור‪,‬‬
‫אסור‪,‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון ש‪:‬‬
‫כיון ש‪:‬‬
‫ואף שאין חשש‬
‫מחיקה‪ ,‬בכל זאת יש‬
‫לאסור מצד שיבואו‬
‫להחליף ולקרוא‬
‫בשטרי הדיוטות‬
‫‪ .1‬אין חשש שמא‬
‫להתיר‬
‫יבוא‬
‫בשטרי הדיוטות‬
‫יבואו‬
‫לא‬
‫כי‬
‫להחליף בין שטר‬
‫לכותל‬
‫‪ .1‬יש חשש מחיקה‬
‫‪ .2‬יבואו להחליף‬
‫ולקרוא בשטרי‬
‫הדיוטות‬
‫חקוק‬
‫‪118‬‬
‫על הכותל‬
‫כתוב על כותל‬
‫גבוה\נמוך‬
‫אסור‪ ,‬לא פלוג‬
‫‪ .2‬אין חשש מחיקה‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שבכל דבר חקוק‪ -‬מותר‬
‫שאין חשש מחיקה)‬
‫‪119‬‬
‫(כיון‬
‫אסור‬
‫מהם שטרי‬
‫הדיוטות?‬
‫האם מותר לקרוא אגרות שלום?‬
‫רש"י‬
‫שטרי מקח וממכר\‬
‫חשבונות\אגרות‬
‫שלום‬
‫אסור‪ ,‬שהם בכלל שטרי הדיוטות‬
‫ר"י ור"ת בתוס'‪,‬‬
‫מרדכי‪,‬אבי עזרי‬
‫(ראבי"ה)‪,‬הגהות‬
‫אשיר"י‪ ,‬הגמ"י‬
‫בשם המהר"ם‬
‫שטרי חובות‬
‫מותר‪ ,‬כיון שלפעמים יש בהם עניינים של פיקו"נ (ר"י)‪ ,‬ואף אם אין בהם פיקו"נ‪,‬‬
‫יש להתיר כיון שהוא כבר יודע מה שכתוב בהם ואין לו בהם צורך‪ ,‬ואף אם לא‬
‫יודע עדיין יש להתיר מצד שמא יש בהם פיקו"נ או צורך גדול (ר"ת)‬
‫הרא"ש בדעתו‬
‫ובדעת ר' יונה‬
‫אסור‬
‫הר"ן בפרק 'השואל'‬
‫בדעת הרמב"ן‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין זה כשטרי הדיוטות‬
‫הר"ן בפרק 'כל‬
‫כתבי' בדעת רש"י‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה כשטרי הדיוטות‬
‫המ"מ ברשב"א‪,‬‬
‫הרמב"ם‬
‫‪120‬‬
‫בפיהמ"ש‬
‫אסור‪ ,‬אך המ"מ כתב שלמעשה נהגו להתיר לקרוא באגרות שלום ואין לחוש מצד‬
‫שטרי הדיוטות כדעת הרמב"ן‬
‫‪118‬‬
‫הב"י הביא מרבינו ירוחם‪ ,‬שכל מה שמצינו היתר בחקוק על גבי הכותל זה רק אם הכתב שוקע‪ ,‬אך אם הכתב בולט‪ -‬אסור‪,‬‬
‫שעדיין יש חשש מחיקה‬
‫‪119‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה יט‪ ..." :‬לפיכך אם היו השמות חקוקין על הטבלה או על הכותל מותר לקרותן מפני שאינו‬
‫מתחלף בשטר"‬
‫כתב עליו המגיד משנה שם‪" :‬דברי רבינו לפי הנראה לי הם בחקוקין על הטבלא ועל הכותל‪ ,‬לא בכתובים‪ ,‬לפי שהכתובים ודאי‬
‫אסור וכן מוכחת הסוגיא שם ואף בחקוקים על הטבלא נחלקו עליו קצת המפרשים ואמרו דטבלא ושטר מיחלפי אחר ששניהם‬
‫מיטלטלין"‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שבת פרק כג‪" :‬הטעם שאסרו למנותם מן הכתב שמא יקרא אגרות בשבת‪ ,‬וזה אסור"‬
‫‪62‬‬
‫הגמ"י בשם‬
‫א"ז‪ ,‬מרדכי‪,‬‬
‫הגהות מרדכי‬
‫האם מותר לקרוא במכתבים שאחד‬
‫שולח לחבירו?‬
‫האם ניתן בהנ"ל שהגוי יחזיק והישראל‬
‫יעיין בלי קריאה בפה?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם מותר לקרוא את רשימת‬
‫האורחים מהכתב?‬
‫הרא"ש בשם‬
‫רבוותא‬
‫האם מותר לעיין בעלמא ברשימת‬
‫האורחים בלי קריאה בפה?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הרא"ש בשם ה"ר‬
‫יונה‬
‫אסור‬
‫שבלי לקט בשם‬
‫ה"ר בנימין‬
‫אסור‪ ,‬כיון שאי אפשר שלא ישא ויתן‬
‫בענייני האגרת‬
‫הביא בספר רבינו ירוחם‬
‫האם מותר לקרוא באגרות שלום?‬
‫יש אומרים‬
‫מותר‬
‫יש אומרים‪ ,‬וכן דעת ה"ר יונה‬
‫אסור‬
‫רבינו ירוחם למעשה ע"פ דעת אגרת שנשלחה לפני זמן‬
‫רב‬
‫רבותיו‬
‫אסור‬
‫אגרת שנשלחה בערב שבת‬
‫מותר‪ ,‬שמא יש בה צורך‪ ,‬ויש היתר‬
‫לקרוא אותן יותר מסתם אגרות‬
‫רשות ואין זה נקרא שטרי הדיוטות‬
‫דיוק הב"י בדעת רבינו ירוחם‬
‫נראה מדבריו של רי"ו שאף לדעת ר' יונה ודעימיה מותר לקרוא‬
‫באגרת שהביאו לו בשבת‪ ,‬כיוון שהוא לא יודע מה כתוב בה‪ ,‬ולפי‬
‫זה גם יהיה אסור לו שוב לקרוא אותה שנית בשבת אחר שכבר‬
‫הוא יודע מה כתוב בה‪ ,‬משום שטרי הדיוטות‬
‫הבנת הב"י בדעת הטור‬
‫נראה שהטור הבין שמי שאסר לקרוא בהן‪ -‬אסר בכל מצב‪ ,‬אף‬
‫אם האגרת הובאה לו בשבת והוא לא יודע מה כתוב בה ויכול‬
‫להיות שיש בה צורך הגוף‪ ,‬ולא כמו שמשמע מרבינו ירוחם שיש‬
‫צד היתר בדבר אף לדעת האוסרים‬
‫‪63‬‬
‫האם מותר לעיין בלי לקרוא‬
‫בפה בכתב שהגיע אליו‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר לטלטל כתב שהגיע אליו בשבת?‬
‫המהר"ם מרוטנבורק‪,‬‬
‫הגהות בשם א"ז‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬מדין מוקצה (ומה שמצינו שדבר שאין במינו‬
‫במחובר שהובא בשבת מחוץ לתחום שאינו מוקצה‪ ,‬זה‬
‫רק דין באוכל)‬
‫תוס'‪,‬‬
‫הגהות‪,121‬מרדכי בשם‬
‫הראבי"ה‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫פסק‬
‫ההלכה‬
‫של‬
‫הבית‬
‫‪122‬‬
‫יוסף‬
‫האם מותר לעיין בלי לקרוא בפה‬
‫בכתב שהגיע אליו ולא יודע מה כתוב‬
‫בו?‬
‫האם בהנ"ל מותר כשכבר יודע‬
‫מה כתוב בו?‬
‫האם מותר לטלטל את‬
‫הכתב?‬
‫מותר‪ ,‬יש להקל ולסמוך על המקילים‬
‫כיון שזה רק איסור דרבנן‬
‫אסור‪ ,‬יש להחמיר‬
‫אסור‪ ,‬יש להחמיר בכך כדי‬
‫לחוש לדעת האוסרים‬
‫בית יוסף‬
‫מדוע יש לאסור לקרוא את הכתב שתחת הדיוקנאות?‬
‫מדין שטרי הדיוטות‬
‫האם מותר לעיין בסיפורי מלחמות בלעז?‬
‫התוס' בשם רבינו יהודה‬
‫‪123‬‬
‫אסור‪ ,‬כי זה לא גרע מכתב שתחת הצורה שאסור‪ ,‬וכמו כן זה 'מושב לצים'‬
‫אסור‪ ,‬מדין 'מושב לצים'‬
‫הרא"ש בשם ר' יונה‬
‫האם מותר לקרוא בכתבי הקודש ובספרי‬
‫קודש?‬
‫האם מותר לקרוא בשבת בספרי החכמות?‬
‫הרמב"ם‬
‫בפיהמ"ש‪ ,‬דיוק‬
‫הב"י מדעת הר"ן‬
‫בשם הרז"ה‬
‫מותר‬
‫אסור (בבעה"מ זה מכוח דיוק)‬
‫תשו' הרשב"א‪,‬‬
‫הרמב"ן‪ ,‬האגור‬
‫מותר‬
‫מותר‪ ,‬וכמו"כ התיר להביט באצטרול"ב‬
‫רפואה‬
‫‪124‬‬
‫‪ ,‬ובספרי‬
‫‪121‬‬
‫ההגהות כתבו שהמהר"ם הורה כדעת הראבי"ה‪ ,‬והסביר הב"י שהכוונה היא שהוא מסכים לדעת הראבי"ה שמותר לעיין בכתב בלי קריאה‬
‫בפה‪ ,‬אך לא התכוון לומר גם מותר לטלטל את הכתב כמו שהראבי"ה רצה להתיר‬
‫‪122‬‬
‫הדרכי משה הביא מהגהת אלפסי שאם זה כתב כזה שיש בו דברי תורה מותר לקרוא בו לכולי עלמא בשבת אף אם הכתב כבר הגיע‬
‫מער"ש‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫הדרכי משה דקדק מדבריהם שאם סיפורי המלחמות כתובים בלשון הקודש מותר לקרוא בהם‪ ,‬כי עצם הקריאה בלשון הקודש מוסיפה‪ ,‬כי‬
‫יש בה קדושה‪ ,‬ולומד מעצם הלשון דברי תורה‪ .‬אף שהיו כאלו שאסרו בספרי חכמות חיצוניות הכתובים בלה"ק‪ ,‬יש להתיר כיון שזה איסור‬
‫דרבנן‪ ,‬ולכן נוהגים לקרוא בספרי החכמות בשבת‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫בדרכי משה כתב שנראה שלרמב"ם אסור לקרוא בספרי הרפואה‪ ,‬וכמו כן אסור לטלטל בשבת את האצטרול"ב‬
‫‪64‬‬
‫רב‬
‫שמואל‬
‫האם מותר לקרוא ב'כתובים' בשבת?‬
‫מותר שלא בזמן בית המדרש‬
‫אסור‬
‫כמי ההלכה?‬
‫הרי"ף והרא"ש פסקו כרב (אך הר"ן‬
‫פסק בשם בעל המאור שבימינו מותר‬
‫בכל השבת כולה‪ ,‬כיון שבימינו כבר לא‬
‫דורשים עד זמן הסעודה‪)125‬‬
‫‪---‬‬
‫האם מותר לשאול את השד בשבת לצורך רפואה‪?126‬‬
‫רבינו ירוחם‬
‫מותר‪ ,‬וכל מה שמותר בחול‪ -‬מותר גם בשבת‬
‫האם מותר לומר לגוי להוציא את הקדירה כשהיא נוגעת בגחלים?‬
‫הגהות‬
‫מותר‪ ,‬ואין חשש במה שהגחלים בוערות ע"י כך שהוא הוציא את הקדירה (כמו כן מותר‬
‫שהגוי יבעיר את האש ויחמם את הקדירה)‬
‫האגור בשם הרא"ם‪,‬‬
‫שבלי לקט‬
‫אסור‬
‫האם מותר לומר לגוי להוציא את הסחורה מהספינה‬
‫שנפסדת מהגשמים?‬
‫הרשב"א‪ ,‬האגור‪ ,‬סמ"ג‪,‬תרומה‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהתירו לומר לגוי "כל המכבה אינו מפסיד"‬
‫רק בדליקה‬
‫הלכות גדולות‪,‬סמ"ק‪ ,127‬הרא"ש‪ ,‬הטור (של"ד)‪ ,‬הבית‬
‫יוסף‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין חילוק בין דליקה לשאר הפסדים‬
‫עד מתי אסור לאדם שעבר על איסור אמירה לגוי בשבת ליהנות ממלאכת הגוי מדין קנס?‬
‫רבינו ירוחם‬
‫אסור לעולם‬
‫הרמב"ם‪ ,‬והבית‬
‫יוסף‬
‫עד מוצ"ש בכדי שיעשו‬
‫‪125‬‬
‫הדרכי משה כתב בשם האור זרוע שמותר ללמוד בשבת אפילו בדברים שהוא לא רגיל בהם‪ ,‬ואין בזה איסור מצד צער בשבת‬
‫‪126‬‬
‫מסכת סנהדרין דף קא עמוד א‪ :‬ואין שואלין בדבר שדים בשבת‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬אף בחול אסור‪ .‬אמר רב הונא‪( :‬אין) הלכה‬
‫כרבי יוסי‪ .‬ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה‪ ,‬כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא‪ ,‬ואתעביד ליה ניסא פקע ארזא‬
‫ופלטיה‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫הסמ"ק הסביר שמה שהגמרא מיעטה לאסור אמירה לגוי‪ ,‬זה רק בדבר שאין בו הפסד ממון‪ ,‬אך בדבר שכזה שיש בו הפסד‬
‫ממון‪ -‬מותר‬
‫‪65‬‬
‫האגור בשם‬
‫המהרי"ל‬
‫האם מותר לומר‬
‫לגוי לעשות מאכל‬
‫לתינוק מקמח‬
‫ומים?‬
‫האם מותר לישראל‬
‫לטלטל את המאכל‬
‫שהגוי יכין מהנ"ל?‬
‫האם מותר לומר‬
‫לגוי להכין את‬
‫המאכל הנ"ל‬
‫לתינוק אם יש לו גם‬
‫מאכל אחר חלופי?‬
‫האם מותר לחמם‬
‫את המאכל הנ"ל‬
‫הקר לצורך‬
‫התינוק?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהתינוק‬
‫הוא כחשאב"ס‬
‫מותר‪ ,‬ואין זה‬
‫מוקצה‪ ,‬ואף שבבין‬
‫השמשות זה היה‬
‫קמח או עיסה (טור‬
‫סי' שכ"ה)‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬אך יחמם כנגד‬
‫האש במקום שאין‬
‫היס"ב‬
‫האם מותר לומר לגוי בשבת‪" :‬עשה מלאכתך"?‬
‫הגהות מרדכי‪,‬‬
‫הרמב"ן על התורה‬
‫מותר‬
‫הרא"ש‬
‫אסור‪ ,‬כלומר שאסור לומר לגוי שאין מזונותיו עליך‪' :‬הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך'‬
‫האם מותר לעבור על שבות דרבנן לצורך מצווה בבין השמשות?‬
‫הטור (סי' שמ"ב)‬
‫מותר‬
‫ר' יונה‬
‫מותר‪ ,‬ועל כן מותר לומר לגוי להדליק נר לכבוד השבת‬
‫האם מותר לציבור להחרים בשבת?‬
‫ספר העיתים‬
‫מותר רק אם זה לצורך השבת‬
‫מדוע מותר לתת לגוי להכניס את הסחורה לאוצר של הישראל בשבת והגוי גם מודד את הכמות?‬
‫אגודה‬
‫כיון שהסחורה היא של הגוי עד אחר שהוא יתחשבן עם היהודי וממילא אין כאן מלאכה שנעשית עבור‬
‫היהודי‬
‫האם מותר ללכת עם הגוי כמה חודשים לשדה ולקחת אח"כ את הגבינות שהגוי‬
‫הכין?‬
‫מהר"ם‪ ,‬אורחות חיים‬
‫מותר‪ ,‬שכיוון שכל הסחורה היא של הגוי‪ ,‬ממילא הוא עושה הכול על דעת עצמו‪ ,‬ורק‬
‫אחר שהגוי מסיים את הגבינות הוא מוכר אותן לישראל‬
‫‪66‬‬
‫סימן ש"ח‪ :‬טור‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‬
‫בשבת‪-‬‬
‫סתם‬
‫כלי‬
‫כלי שהאדם חס‬
‫עליו‬
‫כלי גדול‬
‫וכבד מאוד‬
‫כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור‬
‫כלי שמלאכתו‬
‫להיתר‬
‫כלי שנשבר בשבת‪,‬‬
‫לגבי השברים‬
‫טור‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬מוקצה כיון‬
‫שמקפיד עליהם‬
‫שלא לטלטל‬
‫אותם סתם כדי‬
‫שלא יפגמו‪ .‬גם‬
‫כשמל"א יכול‬
‫להיות‪ ,‬כמו פטיש‬
‫של בשמים‬
‫שחושש‬
‫שיתלכלך‬
‫מותר‪ ,‬כיון‬
‫שלא‬
‫התבטל‬
‫ממנו 'שם‬
‫כלי' לא מפני‬
‫גודלו\כובדו‬
‫מותר‪ ,‬אך רק‬
‫לצורך גופו או‬
‫מקומו (לצורך‬
‫הכלי‪ ,‬כגון שלא‬
‫ייגנב‪ -‬אסור)‬
‫מותר‪ ,‬בין לצורך‬
‫גופו\מקומו\‬
‫לצורך הכלי שלא‬
‫ייגנב‬
‫מותר לטלטל את‬
‫השברים‪ ,‬בתנאי שהם‬
‫ראויים לשימוש אחר‪,‬‬
‫אך אם לא ראויים‬
‫לשום מלאכה‪ -‬אסור‬
‫האם מותר לטלטל‪-‬‬
‫חתיכת חרס שנשברה‬
‫בחול וראויה לכסות בה‬
‫כלי‬
‫ואם בהנ"ל אין כלים‬
‫מצויים שהיא תוכל לכסות‬
‫אותם?‬
‫חתיכת חרס שנשברה‬
‫מבעו"י וזרקה לאשפה?‬
‫טור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שבטלה מהיות‬
‫כלי‬
‫כלי הניטל בשבת‬
‫שהתפרק ביום חול‪,‬‬
‫האם ניתן לטלטל את‬
‫הדלתות שלו?‬
‫כלי הניטל בשבת‬
‫שהתפרק בשבת‪,‬‬
‫האם ניתן לטלטל‬
‫את הדלתות‬
‫שלו?‬
‫טור‬
‫האם ניתן‬
‫ליטול‪-‬‬
‫האם ניתן‬
‫ליטול את‬
‫הדלת‬
‫מתיבה\שידה‬
‫מגדל?‬
‫האם ניתן להחזיר את‬
‫הדלת לתיבה\שידה‬
‫מגדל?‬
‫מותר‬
‫האם בלול תרנגולים‬
‫ניתן ליטול\להחזיר‬
‫את הדלת?‬
‫אסור‬
‫כיסוי בור ודות‬
‫שאין להם בית‬
‫אחיזה?‬
‫כיסוי בור ודות‬
‫שיש להם בית‬
‫אחיזה?‬
‫כיסוי של כלי‬
‫המחובר‬
‫לקרקע וגם אין‬
‫לו בית‬
‫אחיזה?‬
‫מחט שלימה‬
‫מחט שניטל‬
‫חודה או‬
‫חורה שלה‬
‫מחט חדשה‬
‫שעוד לא‬
‫ניקבו אותה‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬שאז‬
‫מוכח שהוא כלי‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪67‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‪-‬‬
‫שירי‬
‫מחצלאות‬
‫שירי מטלניות שיש בהם ‪ 3*3‬אצבעות‬
‫שירי מטלניות שאין בהם ‪ 3*3‬אצבעות‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם מותר‬
‫לשמוט‬
‫מנעל חדש‬
‫נימוק‬
‫מותר‬
‫אע"פ שהוא כשמל"א‪ ,‬מפני ש'שם כלי' עליו ולכן מותר לטלטלו לצורך‬
‫מקומו‬
‫מעל הדפוס‪-‬‬
‫האם‬
‫מותר‪-‬‬
‫לטלטל סנדל שנפסקה‬
‫הרצועה הפנימית שלו‬
‫לטלטל סנדל‬
‫שנפסקה‬
‫הרצועה‬
‫החיצונית שלו‬
‫לכרוך עליו גמי‬
‫לח שראוי‬
‫לבהמה ברה"ר‬
‫לכרוך עליו גמי‬
‫לח שראוי‬
‫לבהמה‬
‫בכרמלית‬
‫לכרוך עליו גמי‬
‫לח שראוי‬
‫לבהמה בחצר‬
‫מותר‪ ,‬כיון שעדיין שם כלי‬
‫עליו‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא‬
‫בטל מתורת כלי‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שהוא נשמר‬
‫שם‬
‫חלוק שכיבסו ותחבו‬
‫בו קנה לייבשו‪ ,‬האם‬
‫יכול להוציא את‬
‫החלוק מן הקנה?‬
‫חלוק שכיבסו ותחבו‬
‫בו קנה לייבשו‪ ,‬האם‬
‫יכול להוציא את‬
‫הקנה מן החלוק?‬
‫חלוק שכיבסו ותחבו בו‬
‫כלי לייבשו‪ ,‬האם יכול‬
‫להוציא את הכלי מן‬
‫החלוק?‬
‫חלוק שכיבסו ותחבו בו‬
‫כשמל"א לייבשו‪ ,‬האם‬
‫יכול להוציא את‬
‫הכשמל"א?‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהקנה הוא‬
‫לא כלי‬
‫מותר‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה לצורך‬
‫מקומו‬
‫הדין‬
‫כירה שנשמטה אחת מירכותיה‬
‫כירה שנשמטו שתיים מירכותיה או יותר‬
‫אסור‬
‫אסור (ק"ו שאסור)‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל‬
‫לבנים שנשארו מבניית הבניין‬
‫הנ"ל שסידרם זה ע"ג‬
‫זה והקצה אותם לבניין‬
‫אחר‬
‫דבר שאינו כלי (כצרורות‬
‫בחצר)‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫‪68‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‪-‬‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל‬
‫להדיא‪ ,‬קוץ שמונח‬
‫ברה"ר‬
‫פחות פחות מארבע אמות‪,‬‬
‫קוץ שמונח ברה"ר‬
‫אסור‬
‫מותר (לא גזרו על שבות‬
‫במקום היזק של רבים)‬
‫סולם רגיל‬
‫סולם של עלייה שהוא‬
‫גדול‪ ,‬בחצר‬
‫טור‬
‫רמב"ם‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לצאת‬
‫בפשתן‬
‫סרוק‬
‫וצמר‬
‫מנופץ ש‪:‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‪-‬‬
‫להדיא‪ ,‬קוץ‬
‫שמונח בכרמלית‬
‫מותר‬
‫סולם של עלייה שהוא‬
‫גדול‪ ,‬ברה"ר‬
‫(מהרל"ח)‬
‫סולם של שובך‪ ,‬אפילו ברה"ר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫פחות פחות מארבע‬
‫אמות‪ ,‬קוץ שמונח‬
‫בכרמלית‬
‫מותר‪ ,‬אך לא יוליכנו משובך‬
‫לשובך כיום חול‬
‫אסור‬
‫חריות של דקל שקצצן‬
‫לשריפה‬
‫הנ"ל שישב עליהן‬
‫בפועל מעט מבעו"י‬
‫הנ"ל שחשב עליהם‬
‫מבעו"י לישב‬
‫‪128‬‬
‫עליהם‬
‫הנ"ל שקשרם כך‬
‫שראויים לישב‬
‫עליהם‬
‫אסור‪ ,‬מוקצה‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫חשב לצאת‬
‫בהם‬
‫יצא בהם כבר‬
‫‪129‬‬
‫בחול‬
‫צבעם בשמן‬
‫כרכן‬
‫במשיחה‬
‫האם אין לחוש לצאת עמו משום‬
‫רפואה?‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מותר‪ ,‬כי גילה‬
‫דעתו שהם‬
‫עומדים לריפוי‬
‫מכה‬
‫מותר‬
‫לא‪ ,‬כיון שהוא רק כמלבוש שלא‬
‫יסרטו בגדיו את המכה‬
‫עורות של בעל הבית‬
‫עורות של אומן‬
‫נסרים של בעל‬
‫הבית‬
‫נסרים של‬
‫אומן‬
‫נסרים של אומן שחשב‬
‫עליהם מבעו"י לעשות‬
‫בהם תשמיש כלשהו‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫‪128‬‬
‫פרישה‪ :‬אפילו אם חשב לשבת עליהם רק בחול ולא בשבת‬
‫‪129‬‬
‫תוס' שבת דף נ‪ .‬כתבו שלאו דווקא אם יצא בהן בחול‪ ,‬אלא אף אם ישב בהן בביתו‪ -‬מותר‬
‫‪69‬‬
‫עצמות‬
‫שראויים‬
‫לכלב\‬
‫קליפות‬
‫שראויות‬
‫לבהמה\‬
‫פירורים‬
‫שאין בהם‬
‫כזית‬
‫דבר‬
‫שהוא‬
‫איננו‬
‫מאכל‬
‫בהמה‬
‫חבילות‬
‫עצים\‬
‫קש\זרדים‬
‫שמוכנים‬
‫לבהמה‪,‬‬
‫אפילו הם‬
‫גדולים‬
‫מאוד‬
‫לוף חי‬
‫גרעיני‬
‫גרעיני‬
‫חצב אם‬
‫תמרים‬
‫תמרים‬
‫יש לו‬
‫במקום‬
‫במקום‬
‫צבי‪,‬‬
‫שמאכילים שמאכילים‬
‫שברי‬
‫לבהמה‬
‫לבהמה‬
‫זכוכית‬
‫באדם‬
‫אם יש לו‬
‫חשוב‬
‫בת יענה‬
‫(נעמית)‪,‬‬
‫חבילי‬
‫זמורות‬
‫אם יש לו‬
‫פילים‪,‬‬
‫חרדל אם‬
‫יש לו‬
‫יונים‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬אף‬
‫שהוא‬
‫ראוי‬
‫לעורבים‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫יש‬
‫להחמיר‬
‫כיצד‬
‫מטלטל?‬
‫כדרכו‬
‫מנער את‬
‫הטבלא‪,‬‬
‫והן‬
‫נופלות‬
‫כדרכו‬
‫‪---‬‬
‫כדרכו‬
‫כדרכו‬
‫בשינוי‬
‫האם מותר לטלטל‪-‬‬
‫בשר חי אפילו תפל שאינו מלוח‬
‫כלל\תפוח‬
‫דג מלוח‬
‫דג חי שאינו מלוח‬
‫טור‬
‫מותר‪ ,‬כי ראוי לכלבים‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שלא ראוי אפילו‬
‫לכלבים‬
‫האם מותר לטלטל‪-‬‬
‫חבית שנתגלית‬
‫אבטיח שנשבר (מ"מ‪ :‬ניקר בו‬
‫נחש‪)130‬‬
‫קמיע שאינו‬
‫מומחה‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר לטלטל ולהניח‬
‫במקום המוצנע‪ ,‬אף שלא‬
‫ראוי לאכול מה שבתוכה‬
‫מותר לטלטל ולהניח במקום‬
‫המוצנע‪ ,‬אף שלא ראוי לאכלו‬
‫מותר‪ ,‬אף שאין‬
‫יוצאים בו‬
‫‪130‬‬
‫תוספתא מסכת שבת פרק יד הלכה ז (\טו‪,‬ט)‪" :‬חבית שנתגלתה ואבטיח שניקר נוטלן ומניחן במקום המוצנע" המנחת‬
‫ביכורים מסביר שבשניהם החשש הוא מפני 'גילוי'‪ ,‬שמא הנחש שתה מהם‪ ,‬ויש סכנה עתה לאכול מהם‬
‫‪71‬‬
‫האם‬
‫מותר‪-‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטלטל‬
‫צואה של‬
‫תרנגולים‬
‫שבחצר‬
‫לטלטל‬
‫צואה של‬
‫תרנגולים‬
‫שבחצר‬
‫אחרת‬
‫שאינו דר‬
‫שם‬
‫לטלטל‬
‫בהנ"ל‬
‫שמפחד‬
‫שהתינוק‬
‫יגע בה‬
‫לטלטל‬
‫גרף‬
‫של רעי‬
‫בחזרה‬
‫למקומו‬
‫להביא‬
‫לפניו‬
‫דבר‬
‫שימאס‬
‫כדי‬
‫שיוציא‬
‫מלפני‬
‫כשימאס‬
‫בעיניו‬
‫מדין‬
‫גרף של‬
‫רעי‬
‫מותר‪ ,‬אף‬
‫בלא כלי‪,‬‬
‫מדין גרף‬
‫של רעי‬
‫אסור‬
‫אסור‪,‬אך‬
‫מותר‬
‫לכפות‬
‫כלי‬
‫אסור‪,‬‬
‫אא"כ‬
‫נתן‬
‫לתוכו‬
‫מים‬
‫אסור‬
‫לקבוע להשתמש להשתמש‬
‫בעפר‬
‫בשבת‬
‫ישיבתו‬
‫שנתן‬
‫בעפר‬
‫אצל‬
‫באמצע‬
‫שייחד לו‬
‫הנ"ל‬
‫ביתו‬
‫מקום‬
‫בכדי‬
‫להוציאו מער"ש? מער"ש?‬
‫אחר‬
‫שימאס‬
‫בעיניו?‬
‫לכפות כלי‬
‫כדי שיעלו‬
‫וירדו בו‬
‫האפרוחים‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שהוא‬
‫בטל‬
‫לעפר‬
‫הבית‬
‫מותר‪ ,‬ואין‬
‫זה נחשב‬
‫כמבטל כלי‬
‫מהיכנו‪,‬‬
‫וכמו"כ כלי‬
‫ניטל לצורך‬
‫דבר שאינו‬
‫ניטל‬
‫מותר‬
‫מותר‪,‬‬
‫שהרי הוא‬
‫מוכן לכך‬
‫מער"ש‬
‫לדדות‬
‫תרנגולת‬
‫שברחה‬
‫באגפיה?‬
‫ואם‬
‫בהנ"ל‬
‫רגליה‬
‫בארץ?‬
‫לדחות‬
‫מאחוריה‬
‫תרנגולת‬
‫שברחה?‬
‫לדדות‬
‫עגל\סיח\חיה\עוף‬
‫בחצר?‬
‫לדדות‬
‫עגל\סיח\חיה\עוף‬
‫בכרמלית\רה"ר?‬
‫לאישה‬
‫לדדות‬
‫את בנה‬
‫ברה"ר?‬
‫לאישה‬
‫לגרור‬
‫את‬
‫בנה?‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‪ ,‬אם הוא לא‬
‫מגביה אותם‬
‫מהקרקע‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬אם‬
‫תמיד הוא‬
‫נשען על‬
‫רגל אחת‬
‫שלו‬
‫אסור‬
‫שח‪ :‬בית יוסף‬
‫מדוע‬
‫חל‬
‫איסור‬
‫טלטול‬
‫מוקצה‬
‫בשבת?‬
‫תירוץ ראשון לרמב"ם‬
‫‪ .1‬מנוחה‪-‬‬
‫שמא לא ינוח בשבת ע"י‬
‫שיזיז את המוקצה‬
‫ויתבטל הטעם של "למען‬
‫ינוח"‬
‫תירוץ שני לרמב"ם‬
‫‪ .2‬מלאכה‪-‬‬
‫שמא מתוך שיתעסק‬
‫בחפצים יבוא לידי‬
‫מלאכה‬
‫תירוץ שלישי לרמב"ם‬
‫‪ .3‬שביתה‪-‬‬
‫כדי שתהיה שביתה‬
‫הניכרת לאותם האנשים‬
‫שגם כל השבוע הם לא‬
‫עובדים‬
‫הראב"ד‬
‫‪ .4‬הוצאה‪-‬‬
‫גדר להוצאה‪ ,‬שמא אם‬
‫נתיר לו לטלטל הכול יבוא‬
‫גם להוציא‬
‫‪71‬‬
‫סוג ‪1‬‬
‫סוג ‪2‬‬
‫סוג ‪3‬‬
‫סוג ‪4‬‬
‫סוג ‪5‬‬
‫סוג ‪6‬‬
‫מהם סוגי‬
‫המוקצים?‬
‫מוקצה‬
‫מחמת‬
‫חסרון כיס‬
‫כלי‬
‫שמלאכתו‬
‫לאיסור‬
‫דבר שאינו כלי\מאכל‬
‫כלי‬
‫שמלאכתו‬
‫להיתר ועליו‬
‫מוקצה‬
‫היה מחובר‬
‫או מחוסר‬
‫צידה בבין‬
‫השמשות‬
‫מוקצה‬
‫מחמת‬
‫מצוותו‬
‫דוגמה‬
‫כלי שאדם‬
‫מקפיד עליו‬
‫שלא יפגם‪,‬‬
‫כגון סכין‬
‫של מילה‬
‫כגון קורנס‬
‫של נפחים‬
‫לפצע אגוזים‬
‫אבנים\כסף\קנים\‬
‫חבית שהיא‬
‫בסיס לאבן‬
‫שעל פיה‪,‬‬
‫ומוקצה לכל‬
‫השבת 'מיגו‬
‫דאתקצאי'‬
‫פירות שהיו‬
‫מחוברים‬
‫עצי סוכה‬
‫ונוייה‬
‫"מקדש"‬
‫בתחילת‬
‫דבריו‬
‫אסור‪,‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫והראייה‬
‫לטלטל‬
‫שמצינו‬
‫תפילין‬
‫בגיטין‬
‫בשבת?‬
‫שספר‬
‫הפטרות‬
‫אילולי‬
‫שהיה מותר‬
‫לקרוא בו‬
‫היה אסור‬
‫לטלטלו‪,‬‬
‫משמע‬
‫שתפילין‬
‫שאין בהם‬
‫שימוש‬
‫בשבת‪ -‬הם‬
‫מוקצה‬
‫קורות\עצים\עפר\חול\מת\‬
‫בע"ח\גרוגרות\צימוקים‬
‫קושיית‬
‫הב"י‬
‫לכאורה‬
‫משמע‬
‫שמותר‪,‬‬
‫כמו‬
‫שמצינו‬
‫במסכת‬
‫'ביצה'‬
‫שמותר‬
‫לשלוח‬
‫תפילין‬
‫ביו"ט‪,‬‬
‫א"כ‬
‫מוכח‬
‫שהם‬
‫אינם‬
‫מוקצים‬
‫הרא"ש‬
‫בתשו'‬
‫התוס'‪ ,‬רש"י‪,‬‬
‫הר"ן‪,‬תרומת‬
‫‪131‬‬
‫הדשן‬
‫תירוץ‬
‫הב"י‬
‫"מקדש"‬
‫למסקנת‬
‫הדברים‬
‫הר"ר לוי‬
‫בן חביב‬
‫מותר‪.‬‬
‫מותר‪,‬‬
‫מותר‪,‬‬
‫ניתן לומר‬
‫שדווקא‬
‫הרא"ש‬
‫לצורך‬
‫לצורך‬
‫גו"מ‬
‫גופו‬
‫ביו"ט‬
‫לא הזכיר‬
‫התירו כי ומקומו‪,‬‬
‫כלל את‬
‫כדברי‬
‫עניין‬
‫דלא גרע ה'מקדש'‪,‬‬
‫נהנה‬
‫התפילין‪,‬‬
‫וסיבת‬
‫בשליחה‪ ,‬מכשמל"א‬
‫וכתב‬
‫ההיתר‬
‫משא"כ‬
‫בשבת‬
‫הב"י‬
‫היא כיון‬
‫שזה דבר שמשמע‬
‫שאין דין‬
‫מכך‬
‫מצווה‪,‬‬
‫שילוח‪-‬‬
‫אסור‬
‫וממילא שהרא"ש‬
‫לא ראה‬
‫יש לו‬
‫לטלטל‬
‫שום‬
‫חשיבות‬
‫את‬
‫בעיה‬
‫שבגללה‬
‫התפילין‬
‫לטלטלן‬
‫ניתן‬
‫בשבת‬
‫לטלטלו‬
‫מותר‪ .‬הב"י‬
‫הוכיח כן מכך‬
‫שהם כתבו‬
‫שאם יש צורך‬
‫בדבר אין‬
‫איסור להניח‬
‫תפילין‪,‬‬
‫משמע‬
‫שנדחית‬
‫ראייתו של‬
‫ה'מקדש'‬
‫מגיטין שיש‬
‫איסור להניח‬
‫תפילין‬
‫בשבת‪,‬‬
‫וממילא מותר‬
‫לטלטלן‬
‫‪131‬‬
‫תרומת הדשן סימן ע שאלה‪ :‬מה שנמנעים ליגע ולטלטל התפילין בשבת וביו"ט‪ ,‬יש חשש איסור בדבר או לאו? תשובה‪:‬‬
‫יראה דהיתר גמור הוא לטלטל תפילין בשבת וביו"ט‪ ,‬אם יש שום צורך בדבר‪ .‬ומשנה שלימה היא בפ"ק דביצה‪/ :‬דף טו ע"א‪/‬‬
‫משלחין תפילין ביו"ט‪ .‬וקאמרינן התם דאע"ג דאין נאותין מהן ביו"ט‪ ,‬משלחין אותן‪ .‬אלמא דמותר לטלטלן‪ ,‬דאל"כ היאך משלחין‬
‫אותן‪ .‬הנראה לע"ד כתבתי‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫מהם ‪ 13‬אופני ההיתר לטלטל מוקצה מחמת גופו?‬
‫היתר ‪1‬‬
‫ע"י מחשבה‪ ,‬כגון בחריות של דקל‬
‫היתר ‪2‬‬
‫ע"י הכנסה ויחוד מקום‪ ,‬כגון בהכנסת עפר לביתו‬
‫היתר ‪3‬‬
‫ע"י שפשוף או לימוד‪ ,‬כגון נדבך אבנים‬
‫היתר ‪4‬‬
‫בית אחיזה לכיסוי בור ודות‬
‫היתר ‪5‬‬
‫התירו להדיא לצורך בית הכיסא‬
‫היתר ‪6‬‬
‫התירו להדיא לטלטל את הכלי של גרף של רעי‪ ,‬מפני כבוד הבריות‬
‫היתר ‪7‬‬
‫התירו לטלטל מת להדיא מפני הדליקה‪ ,‬מפני שאדם בהול על מתו‬
‫היתר ‪8‬‬
‫התירו לטלטל מת ע"י כיכר או תינוק‬
‫היתר ‪9‬‬
‫התירו לטלטל קוץ להדיא במקום שינזקו בו רבים‪ ,‬כי זה צערא דרבים‬
‫היתר ‪11‬‬
‫התירו לטלטל רעי ע"י כלי או להדיא אם לא ניתן אחרת‬
‫היתר ‪11‬‬
‫התירו לסלק את הטבלא שעליה קליפות אגוזים ולנערה‬
‫היתר ‪12‬‬
‫התירו לטלטל שברי כלים שעושים מעין מלאכתן‬
‫היתר ‪13‬‬
‫התירו לטלטל האיסור בגופו שלא ע"י שימוש בידיו‬
‫מהם ‪ 5‬אופני ההיתר לטלטל בסיס לדבר האסור?‬
‫היתר ‪1‬‬
‫שכח שם את האיסור‪ ,‬שמותר להטות את החפץ כי זה טלטול מן הצד לצורך דבר המותר‬
‫(כגון חבית שעליה אבן או צנון טמון בקרקע שמקצת עליו מגולים)‬
‫היתר ‪2‬‬
‫אם המוקצה לא הונח מדעת‪ ,‬ולא יכול להטות או שצריך למקום‪ ,‬מותר אף להגביה‬
‫היתר ‪3‬‬
‫אם יש ביד בנו אבן (דינר‪ -‬אסור) מותר להגביה בנו אם הילד מצטער מאוד‬
‫היתר ‪4‬‬
‫אבן שמשמשת דופן לדלעת‪ -‬ניתן לטלטל הכל‬
‫היתר ‪5‬‬
‫בסיס לדבר האסור והמותר‪ ,‬אם אי אפשר לנער את האיסור‪ ,‬וצריך למקום הכלי או לגוף‬
‫הדבר המותר‪ ,‬מותר לטלטל הכול‪ ,‬בתנאי שההיתר חשוב מן האיסור‬
‫חרבא דאושכפי‬
‫רש"י‬
‫תוס'‬
‫סכינא דאשכבתא‬
‫סכין של קצבים‬
‫סכין של רצענים‬
‫סכין של שחיטה‬
‫‪73‬‬
‫הרמב"ם‬
‫האם מותר לטלטל מוקצה‬
‫מחמת חסרון כיס לצורך‬
‫גופו או מקומו?‬
‫האם מותר לטלטל כלי‬
‫שמקפיד עליו שמא יפחתו‬
‫דמיו?‬
‫כלי שמוקצה לסחורה‬
‫ומקפיד עליו‪ ,‬האם יכול‬
‫לטלטלו?‬
‫כלי שמוקצה לסחורה ולא‬
‫מקפיד עליו‪ ,‬האם יכול‬
‫לטלטלו?‬
‫אסור‪ ,‬מדין מוקצה מחמת‬
‫חסרון כיס‬
‫אסור (מ"מ בדעת‬
‫הרמב"ם)‬
‫מותר‪( 132‬מ"מ בדעת‬
‫הרמב"ם)‬
‫המרדכי‬
‫תוס'‪ ,‬הרא"ש בתשו'‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬הדרכי משה‬
‫בשם רבינו ירוחם‬
‫אסור‬
‫‪133‬‬
‫מותר‬
‫האם מותר לטלטל קורה כבדה (שרק ‪ 11‬בני אדם יכלו לשאתה) או מכתש בנפח של ‪15‬‬
‫כור?‬
‫הרי"ף והרא"ש‬
‫מותר‬
‫קושיית המ"מ בשם‬
‫המפרשים‬
‫לכאורה אסור‪ ,‬שהרי מצינו בגמרא שהסכימו לאסור בטלטול כוורת בנפח של ‪ 4‬כורים‬
‫תירוץ התוס'‬
‫‪134‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שיש חילוק בין כוורת לקורה‪:‬‬
‫כוורת‪ -‬אין הדרך לטלטלה ועל כן בנפח של ‪ 4‬כור‪ ,‬אסור לטלטלה‪ ,‬כי אין תורת כלי עליה‬
‫קורה‪ -‬הדרך לטלטלה אף שהיא גדולה מאוד‪ ,‬ועל כן תורת כלי עליה ואין היא מוקצה‬
‫המ"מ בדעת הרי"ף‪,‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬והטור‬
‫רבא‪ ,‬ע"פ ת"ק‬
‫שהתיר בכל הכלים‬
‫לצורך ושלא‬
‫‪135‬‬
‫לצורך‬
‫מותר‪ ,‬שכיון שהם לא הזכירו כלל את עניין איסור טלטול הכוורת מפני גודלה בהלכותיהם‪,‬‬
‫ממילא משמע להם שבכל מקרה‪ -‬תורת כלי עליה‪ ,‬ועל כן מותר לטלטל כל דבר אפילו אם‬
‫הוא גדול כיון שעדיין תורת כלי עליו‬
‫לצורך מה מותר לטלטל כלי שמלאכתו‬
‫להיתר?‬
‫לצורך מה מותר לטלטל כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור?‬
‫לצורך‪ -‬בין לצורך גופו או מקומו‬
‫לצורך‪ -‬גופו או מקומו‬
‫שלא לצורך‪ -‬אפילו מחמה לצל‬
‫שלא לצורך‪ -‬מחמה לצל אסור‬
‫‪132‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כו הלכה יד‪" :‬ופי' תמרי דעסקא העומדים לסחורה וכ"ש לכלים המוכנים לסחורה ושאם הוא‬
‫צריך להם שמותר לטלטלם שהרי פירות אלו הותרו אפי' באכילה"‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫גם הבגדי ישע על המרדכי דחה את דבריו‬
‫‪134‬‬
‫תוספות מסכת עירובין דף קב עמוד א‪ :‬ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה ‪ -‬ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין (שבת‬
‫דף לה‪ ).‬גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא(=כוורת) אין רגילות‬
‫לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא(=קורה) דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫שלא כרבי נחמיה שאמר שאין ניטלין אלא לצורך‪ ,‬וכתב הבית יוסף שידוע שההלכה היא כתנא קמא‬
‫‪74‬‬
‫האם נר שהדליקו בו‬
‫באותה השבת‪ ,‬מותר‬
‫בטלטול ככשמל"א?‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫מוקצה מחמת גופו‬
‫לצורך גופו או‬
‫מקומו?‬
‫המ"מ בשם‬
‫מפרשים‪,‬‬
‫התוס'‪ ,‬והר"ן‬
‫הרא"ש בתשו'‪,‬‬
‫הראב"ן‬
‫מרדכי‬
‫הרמב"ם‪ ,136‬הרא"ש‪ ,‬רבינו ירוחם‪ ,‬הבית יוסף‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הרמב"ם‪ ,‬המרדכי בשם רבינו מאיר‪,‬‬
‫הטור‬
‫נימוק‬
‫אסור‬
‫כיוון שכל מה שמצינו היתר לטלטל לצורך גופו‬
‫או מקומו זה רק בדבר שתורת כלי עליו‬
‫האם כשטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו‪ ,‬הוא יכול להניחו היכן שירצה או שמא עליו‬
‫לשומטו מיד בגמר השימוש?‬
‫היכן שירצה‪ ,‬שכיון שהוא טלטל אותו לצורך מקומו‪ ,‬ממילא הוא יכול להניחו היכן שירצה‬
‫האם ניתן לטלטל‬
‫כשמל"א מחמה לצל‬
‫ע"י כיכר או תינוק?‬
‫האם ניתן לטלטל אבן מחמה לצל‬
‫ע"י כיכר או תינוק?‬
‫האם ניתן לטלטל ארנק מלא‬
‫בכסף מחמה לצל ע"י כיכר או‬
‫תינוק?‬
‫מותר‪ ,‬שכן מצינו‬
‫שמותר לטלטל מדוכה‬
‫אם יש עליה שום‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה מוקצה מחמת גופו‬
‫ולא התירו בכגון זה אלא במת‪ ,‬כיון‬
‫שאין שום צד היתר בדבר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהארנק בטל לגבי‬
‫הכסף‪ ,‬וממילא זה נחשב‬
‫כמוקצה מחמת גופו ואסור‬
‫הכלבו בדעת‬
‫בעל ההשלמה‪,‬‬
‫הדרכי משה‪,‬‬
‫‪137‬‬
‫הטור‬
‫הרי"ף‪,‬‬
‫הרא"ש‪,‬‬
‫והרמב"ם‬
‫אסור‬
‫האם מותר לטלטל קורנס של‬
‫זהבים (אומן זהב) כדי לפצח בו‬
‫אגוזים?‬
‫האם מותר לטלטל קורנס של בשמים כדי לפצח בו אגוזים?‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס‬
‫‪136‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה י‪" :‬כל כלי שהוקצה מחמת האיסור אסור לטלטלו‪ ,‬כגון נר שהדליקו בו בשבת והמנורה‬
‫שהיה הנר עליה ושלחן שהיו עליו מעות אף על פי שכבה הנר או שנפלו המעות אסור לטלטלן‪ ,‬שכל כלי שהיה אסור לטלטלו בין‬
‫השמשות נאסר לטלטלו כל השבת כולה אף על פי שהלך הדבר שגרם לו האיסור"‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫טור אורח חיים סימן שיא‪ :‬אבל כל שאר דברים האסורין לטלטל לא התירו ע"י ככר או תינוק הלכך אותם שמטלטלים מנורה‬
‫שהדליקו עליה בשבת ע"י ככר או תינוק לא יפה הם עושים‬
‫‪75‬‬
‫מהי קושיית הב"י על גירסת הרמב"ם לגבי דין הקורנס?‬
‫מדוע קושיית הב"י לא קשה לפי‬
‫הגירסה של הספרים שלנו‪?138‬‬
‫מדוע הרמב"ם גרס "קורנס של נפחים" בתוך הרשימה של המוקצים מחמת‬
‫חסרון כיס?! והרי לא מצינו בגמרא דעה הסוברת שיש לאסור קורנס של נפחים‬
‫אלא רק את רב יהודה והוא אוסר זאת לא מצד ממח"כ אלא מצד כשמל"א והוא‬
‫אוסר אף לצורך גופו ולא קיימא לן כוותיה!‬
‫כיוון שבספרים שלנו באמת‬
‫הגירסה ברמב"ם היא "קורנס של‬
‫בשמים" ולא "קורנס של נפחים"‬
‫ולפי זה קושייתו של הב"י מעיקרא‬
‫ליתא!‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל כלי‬
‫שמלאכתו‬
‫להיתר שלא‬
‫לצורך כלל?‬
‫נימוק‬
‫המ"מ‪ 139‬ברמב"ם‪,‬‬
‫הרשב"א‬
‫הר"ן‬
‫יש אומרים‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬אך בכתבי הקודש ובמזונות‪-‬‬
‫מותר אפילו שלא לצורך‪ ,‬כיוון שמעולם‬
‫לא גזרו עליהם איסור‬
‫מותר‬
‫כיון שכל מה שמצינו שהתירו זה רק מחמה לצל‪ ,‬אך לא מצינו‬
‫שהתירו גם שלא לצורך כלל‬
‫מה שמצינו שהתירו מחמה‬
‫לצל זה לאו דווקא‪ ,‬וה"ה‬
‫שמותר אפילו שלא לצורך‬
‫כלל‬
‫מתי ניתן לטלטל שבר של כלי?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫תנא קמא‬
‫אם הוא עושה מעין מלאכה כלשהיא‪ ,‬אף‬
‫שהיא לא מעין המלאכה הראשונה‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬והרמב"ם‪ 140‬פסקו‬
‫כתנא קמא‬
‫רבי יהודה‬
‫דווקא אם ניתן לעשות בשבר הכלי מעין‬
‫המלאכה הראשונה‬
‫(הרב צמח גאון‪ ,‬כיון שהלכה כרבי יהודה‬
‫כנגד רבי מאיר)‬
‫‪138‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה ט‪ :‬כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים‬
‫ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו אסור לטלטלן בשבת וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס‪ ,‬כגון המסר הגודל ויתד של‬
‫מחרישה וסכין של טבחים וחרב של אושכפים וחצין החרשים וקורנס של בשמים וכיוצא בהן‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כה הלכה ג‪ :‬ודע שמדברי רבינו נראה שאין לטלטל שום כלי שלא לצורך כלל ואף הרשב"א ז"ל‬
‫כן העלה פ' כירה שיש להחמיר שלא ליטול כלי ללא צורך וכן בדין שהרי בגמרא נחלקו אביי ורבה על רבא ואמרו דאפי' כלי‬
‫שמלאכתו להיתר אינו מותר בשביל עצמו של כלי דהיינו מחמה לצל‪ .‬ופירשו שלא לצורך דמשנתנו לצורך מקומו ורבא בא והתיר‬
‫ופי' דלא לצורך אפי' מחמה לצל ואם דעת רבא היא להתיר אפי' שלא לצורך כלל לא היה לו להזכיר מחמה לצל אלא היה לומר‬
‫שלא לצורך דמשנתנו דהיינו שלא לצורך כלל‪ .‬וכן הדברים מוכרעים שם לפי דעתי‪ .‬ויש מפרשים מתירין כלי שמלאכתו להיתר אפי'‬
‫שלא לצורך כלל ואין להם על מה שיסמוכו‪:‬‬
‫‪140‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה יב‪ ... :‬וכן כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו בין קודם השבת בין בשבת שבריהן נטלין‬
‫והוא שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכה‪ ,‬כיצד שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית‪ ,‬שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך וכן כל‬
‫כיוצא בזה‪ ,‬אבל אם אין השברים ראויין למלאכה כלל אסור לטלטלן‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫חתיכת חרס‬
‫שנשברה בחול‬
‫בחצר?‬
‫רב נחמן בשם‬
‫שמואל‬
‫רב נחמן בדעתו‬
‫שלו‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫חתיכת חרס‬
‫שנשברה בחול‬
‫בכרמלית?‬
‫מותר‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫חתיכת חרס‬
‫שנשברה בחול‬
‫ברה"ר?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫רבא‬
‫‪--‬‬‫אסור‬
‫מותר‪,‬‬
‫כיון שבחצר זה נחשב ככלי‪,‬‬
‫אף ברה"ר לא פקע מחתיכת החרס 'שם כלי'‪,‬‬
‫ועל כן ניתן לטלטלה אף ברה"ר‬
‫‪--‬‬‫הרי"ף והרא"ש‬
‫פסקו כרבא‪ ,‬שניתן‬
‫לטלטל את חתיכת‬
‫החרס אף במקום‬
‫שאין שם כלים‬
‫מצויים לכסות‬
‫אותם בה‬
‫האם מותר לטלטל את חתיכת החרס דווקא אם היא נשברה בחול?‬
‫התוס'‬
‫כן‪ ,‬כי אם היא נשברה בשבת היא 'נולד'‪ ,‬ועל כן רבא אמר דווקא בער"ש‪ ,‬שגם לו יש דין 'נולד'‬
‫תמיהת הבית יוסף‬
‫אם מדובר שניתן לכסות כלי עם חתיכת החרס הזו ממילא זה לא 'נולד'‪ ,‬וכמו שהטור התיר‬
‫לעיל לטלטל בשבת שבר כלי שעושה מעין מלאכתו הראשונה ולא אסר מצד 'נולד'‪ ,‬אז למה‬
‫כאן משמע שאסר אם הכלי נשבר בשבת?!‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫א‪ .‬כלי שנשבר בשבת‪ -‬השבר מותר בטלטול כשהוא עושה מעין מלאכה ראשונה ואינו‬
‫אסור מדין 'נולד'‬
‫ב‪ .‬חתיכת חרס שנשברה מכלי שעדיין קיים‪ -‬אסור בטלטול מדין 'נולד'‪ ,‬שכיון שהכלי עדיין‬
‫קיים ומשמש תשמישו הראשון‪ ,‬ועתה החתיכה הזאת ראויה לשימוש בפני עצמה‪,‬‬
‫ומקודם הייתה ראויה לשימוש רק כחלק מן הכלי‪ ,‬ממילא היא נחשבת כ'נולד'‬
‫האם ניתן לטלטל חתיכת חרס שזרקה לאשפה‬
‫מבעו"י?‬
‫האם ניתן לטלטל חתיכת חרס שזרקה לאשפה רק בשבת‬
‫עצמה?‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שהוא זרק אותה מבעו"י‪ -‬התבטל ממנה‬
‫תורת הכלי בכניסת השבת‬
‫מותר‪ ,‬כיון שעם כניסת השבת היה לה תורת כלי‪ ,‬ועל כן אף‬
‫עתה כשהיא באשפה יש לה תורת כלי לכל השבת הזאת‬
‫ארחות חיים‪ ,‬הדרכי משה בשם הכלבו והגהת מרדכי‬
‫האם ניתן לטלטל שבר כלי שאינו ראוי למלאכה כלל‪ ,‬אך‬
‫הוא נמצא במקום שעלול מאוד להזיק (על‬
‫השולחן\אמצע הבית)?‬
‫מותר‪ ,‬כמו שמצינו שמותר לטלטל קוץ בכרמלית‪ ,‬כיון‬
‫שיש היזק בדבר‬
‫‪77‬‬
‫מדוע דלת של שידה\תיבה\מגדל מותר ליטול אך לא להחזיר?‬
‫רבא‬
‫אף שאין בניין\סתירה בכלים‪ ,‬אך יש גזירה שמא יתקע ויתחייב משום גמר מלאכה‪" -‬מכה בפטיש"‪ ,‬וממילא‬
‫ליטול‪ -‬אין בעיה‪ ,‬אך להחזיר‪ -‬אסור‬
‫מדוע אסור להחזיר דלת של שידה‬
‫וכו'?‬
‫הרי"ף‬
‫מדוע אסור ליטול\להחזיר דלת של לול של‬
‫תרנגולים?‬
‫גזירה שמא יתקע‬
‫הר"ן בדעת הרי"ף‬
‫כיוון שמחובר לקרקע וממילא יש בניין וסתירה‬
‫גזירה שמא יתקע‬
‫המ"מ בדעת הרמב"ם‬
‫והרי"ף‬
‫גזירה שמא יתקע‬
‫קושיית הב"י הראשונה‬
‫מדוע הם כתבו שחייב בלול מצד 'שמא יתקע'‪ ,‬והרי אף בלי תקיעה הוא חייב משום‬
‫'בונה'!‬
‫קושיית הב"י השנייה‬
‫מדוע הרמב"ם לא כתב‪ 141‬טעם מדוע אסור להחזיר את דלתות הכלים בשבת?‬
‫תירוץ לקושייה השנייה‬
‫הרמב"ם סמך על מה שכתב בסוף דבריו "שמא יתקע" שזה נסוב גם לגבי האיסור‬
‫להחזיר את דלת הכלי בשבת‬
‫תירוץ לקושייה הראשונה‬
‫לא ברור דיו ש'לול' (=כלי) המחובר לקרקע דינו כבניין‪ ,‬ועל כן נקטו הרמב"ם והרי"ף‬
‫את הטעם 'שמא יתקע'‪ ,‬ושוב לא נצרכו לטעם שהלול מחובר לקרקע מדין בניין‬
‫האם חובה שיהיה‬
‫בית אחיזה לכיסוי‬
‫קרקע?‬
‫האם חובה שיהיה‬
‫בית אחיזה לכיסוי‬
‫כלי?‬
‫תנא קמא‬
‫כן‬
‫רבי יוסי‬
‫לא‬
‫(אם תורת כלי‬
‫עליו‪)142‬‬
‫האם חובה שיהיה‬
‫בית אחיזה לכיסוי‬
‫כלי המחובר‬
‫לקרקע?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫כן‪ ,‬כי גוזרים אטו‬
‫כיסוי קרקע‬
‫הרי"ף והרא"ש‬
‫פסקו כתנא קמא‬
‫לא‪ ,‬כי אנו לא גוזרים‬
‫אטו כיסוי קרקע‬
‫‪---‬‬
‫‪141‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה כה‪ :‬התוקע חייב משום בונה לפיכך כל הדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין אותן ולא‬
‫מחזירין גזירה שמא יתקע‪ ,‬אבל דלת שידה תיבה ומגדל ושאר דלתות הכלים נוטלין ולא מחזירין ואם נשמט ציר התחתון שלהן‬
‫דוחקין אותו למקומו‪ ,‬ובמקדש מחזירין אותו‪ ,‬אבל ציר העליון שנשמט אסור להחזירו בכל מקום גזירה שמא יתקע‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫כך הרמב"ם כתב (כה‪,‬יג)‪ ,‬ותמה הב"י מדוע הטור השמיט הלכה זאת?!‬
‫‪78‬‬
‫כמי הרי"ף פסק במחלוקת תנא קמא ור' יוסי לגבי כיסוי הכלי?‬
‫הרא"ש‬
‫כר' יוסי‪ ,‬שהרי הרי"ף במפורש פסק שניתן ליטול כיסוי של תנור מחובר לקרקע ללא בית‬
‫אחיזה‬
‫הר"ן (וכן היא דעתם‬
‫האישית של הרמב"ם‬
‫והרשב"א)‬
‫כתנא קמא‪ ,‬ואין קושי‪:‬‬
‫א‪ .‬בכיסוי כלי שמחובר לקרקע והוא מגולה‪ -‬אין צורך בבית אחיזה‪ ,‬כדוגמת תנור‬
‫המחובר לקרקע והוא גלוי לגמרי‪ .‬תנא קמא לא גזר בזה כיון שלא שייך לגזור בכלי‬
‫שהוא מגולה‪ ,‬כיוון שאין חשש שיבואו להחליף בכיסוי קרקע‬
‫ב‪ .‬בכיסוי כלי שטמון בקרקע‪ -‬יש צורך בבית אחיזה‪ ,‬כיון שהכלי לא נראה והרי זה‬
‫ככיסוי קרקע שחובה שיהיה לו בית אחיזה‪ ,‬ולכן תנא קמא גזר בכלי שכזה שמא‬
‫יתחלף בכיסוי קרקע‬
‫מה פירוש‬
‫הדבר‬
‫שצריך‬
‫שיהיה‬
‫תורת כלי‬
‫על הכיסוי?‬
‫רש"י‬
‫תוס' בשם ר"ת‪ ,‬המ"מ‪,‬‬
‫הרא"ש בתשו'‬
‫הר"ן‬
‫שיהיה ראוי‬
‫לתשמיש אחר‬
‫תיקנו ועשה בו מעשה והכינו‬
‫לכך‪ ,‬ואף שלא ראוי לדבר‬
‫אחר‬
‫בכיסוי כלי שלא חיבר לקרקע צריך שיהיה עליו‬
‫תורת כלי רק אם לא השתמש בו מבעו"י‪ ,‬אך אם‬
‫כבר השתמש בו‪ -‬אין צורך‪ ,‬כיון שעצם השימוש בו‬
‫נותן לו את תורת הכלי שלו‬
‫האם ניתן לטלטל מחט שניטל חורה או עוקצה?‬
‫מחט שעוד לא ניקבו אותה‬
‫רב יוסף‬
‫רבא‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהיא כגולם וראויה ליטול בה את הקוץ‬
‫כמי ההלכה?‬
‫‪---‬‬
‫הרי"ף והרא"ש פסקו כרבא‬
‫המ"מ בשם הרמב"ן‬
‫האם ניתן לטלטל שירי מחצלאות שזרקן מבעו"י לאשפה?‬
‫‪143‬‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה כשבר כלי שזרקו מבעו"י שהתבטלה‬
‫לו תורת הכלי שלו‬
‫‪143‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף קכד עמוד ב‪" :‬אם היו קרומיות מבע"י וזרקן אסורין דהו"ל כצרורות שבחצר ודמיא לשברי‬
‫חביות שזרקן לאשפה מבע"י דאסירי"‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫האם ניתן לטלטל‬
‫שירי מטלניות שאין‬
‫בהם ‪ 3*3‬אצבעות?‬
‫הר"ן והמ"מ‬
‫‪144‬‬
‫המ"מ בדעת הרמב"ם‬
‫בשם הראב"ד‪ ,‬ועוד מפרשים‬
‫מותר‪ ,‬אא"כ זה טלית של מצווה שאסור‪ ,‬אך שאר בגד מותר כיון‬
‫שראוי לקנח בו‬
‫האם ניתן ליטול מנעל שמונח ע"ג האימוס (=הדפוס‬
‫‪145‬‬
‫)?‬
‫אסור‪ ,‬בכל סוג של טלית כיון‬
‫שלא ראוי לעשירים או לעניים‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רבנן‬
‫מותר‪ ,‬כיון שתורת כלי על המנעל‬
‫הבית יוסף כתב שהלכה כרבנן‬
‫רבי אליעזר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שאין תורת כלי על המנעל‬
‫‪---‬‬
‫תנא קמא‬
‫רבי יהודה‬
‫מתי מתבטל‬
‫מהסנדל שם כלי?‬
‫בין אם נפסקה הרצועה הפנימית או החיצונית‬
‫רק אם נפסקה הרצועה החיצונית שלו‪ ,‬שאז זה גנאי‬
‫לתקן וכיון שלא רגילים כבר לתקן סנדל שכזה‪ ,‬ממילא‬
‫מתבטל ממנו 'שם הכלי'‬
‫כמי ההלכה?‬
‫‪----‬‬
‫הטור פסק שההלכה היא כרבי יהודה‪ ,‬שכן מצינו‬
‫שהיא דעת רבה בר בר חנה‪ ,‬רב יוסף‪ ,‬אביי‬
‫האם מותר לכרוך‬
‫גמי לח על סנדל‬
‫שנפסקה רצועתו‬
‫בכרמלית?‬
‫האם מותר‬
‫לכרוך גמי לח על‬
‫סנדל שנפסקה‬
‫רצועתו בחצר?‬
‫מדוע הרמב"ם לא הזכיר את הדין הנ"ל בחצר?‬
‫הרי"ף והרא"ש‬
‫מותר‬
‫אסור (כיון שזה‬
‫טרחה יתירה)‬
‫‪---‬‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר‬
‫‪----‬‬
‫‪---‬‬
‫(לא כתב דין זה)‬
‫המ"מ בדעת‬
‫הרמב"ם‬
‫‪-----‬‬‫הבית יוסף‬
‫יכול להיות שהוא סובר שאין הלכה כרב יוסף שאסר‬
‫את הטלטול בחצר‪ ,‬כיון שרב יוסף סובר כרבי יהודה‬
‫ששבר כלי מותר לטלטל רק אם עושה מעין מלאכתו‬
‫הראשונה והרי אין הלכה כן‬
‫כיון שסנדל לא ראוי לכסות בו כלי כי הוא מאוס‪ ,‬על כן‬
‫אם לא ניתן לנעול אותו הוא לא ראוי לשום תשמיש‬
‫כלל‪ ,‬אך כיון שהרי"ף והרא"ש הסכימו לדעה אחת‪ -‬כך‬
‫נוקטים‬
‫‪144‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כו הלכה ו‪..." :‬אבל ראיתי בשם הראב"ד ז"ל דהכא בשירי טלית של מצוה עסקינן דאינו מקנח‬
‫בו טנוף הא שירי טליתות דעלמא אפי' פחות מכן מותר דלא גרע מחרס קטנה שראויה לקנח ע"כ‪ .‬ורבינו סובר דבכל טליתות אסור‬
‫וקצת מפרשים סוברים כדברי הראב"ד ז"ל"‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫דינו ככשמל"א ובכל זאת מותר ליטול את המנעל‪ ,‬כיון שזה טלטול לצורך מקומו‪ ,‬שהרי הוא צריך את המקום שבו מונח המנעל‬
‫לתוכו‬
‫‪81‬‬
‫האם מותר לטלטל כירה שנשמט אחת‬
‫מרגליה?‬
‫האם מותר לטלטל כירה שנשמטו‬
‫שתי רגליה?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫‪---‬‬
‫תנא קמא‬
‫רב‬
‫הבית יוסף הביא שהפוסקים פסקו כרב‬
‫אסור‪ ,‬אפילו רגל אחת‪ ,‬שמא יתקע‬
‫האם ספסל ארוך שנשמטה לו‬
‫רגל אחת‪ ,‬יכול להניחו ע"ג‬
‫ספסל אחר?‬
‫האם מותר להחזיר את הרגל לתוך ספסל‬
‫ארוך‪ ,‬ואם הוא רפוי?‬
‫אם ישב ע"ג הספסל מבעו"י‪ ,‬האם יכול לשבת ע"ג‬
‫הספסל חסר הרגל?‬
‫אסור (תרומת הדשן)‬
‫אסור‪ ,‬ואף אם רפוי‪ ,‬שמא יתקע (ב"י‪ ,‬סי' שי"ג)‬
‫מותר‪ ,‬לא גרע מחריות של דקל (דרכי משה)‬
‫האם מותר לטלטל חרס שבא משבר כלי לכסות בו כלי?‬
‫האם מותר לטלטל צרורות\אבנים לכסות בהם את הכלי?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהם באו מכלי‪ ,‬על כן כל זמן שהם ראויים לכסות בהם‬
‫את הכלים‪ ,‬תורת כלי עליהם (מהרל"ח)‬
‫אסור‪ ,‬אף שהם ראויים לכסות בהם את הכלי‪ ,‬כיון שאין דרכם בכך‬
‫תוס' והרא"ש‬
‫האם מותר לטלטל סולם של עלייה ביו"ט בביתו?‬
‫האם מותר לטלטל סולם של עלייה בשבת בביתו?‬
‫אסור‪ ,‬שכיון שמותר להוציא את הסולם ביו"ט לרה"ר‪,‬‬
‫הרואה יאמר שהוא הולך להטיח גגו‪ ,‬ועל כן אף בחדרי‬
‫חדרים‪ -‬אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין דרך להוציא את הסולם לרה"ר‪ ,‬וממילא‬
‫אין חשש הרואים בשבת‬
‫הערה‬
‫‪ .1‬הבית יוסף כתב שלא נראה לטור לומר כדעת ר"ת שהחילוק הוא בין סולם של בית שמותר‪ ,‬לסולם של‬
‫עלייה שאסור‪ ,‬כיון שנראה לו מהרא"ש אביו שהחילוק הוא פשוט בין יו"ט שאסור לשבת שמותר‪ ,‬ואז לפי זה‬
‫גם סולם של עלייה מותר‬
‫‪.2‬‬
‫הרמב"ם‬
‫מסקנת הבית יוסף‬
‫הבית יוסף הקשה מסימן תקי"ח ששם משמע שהטור נקט כתירוץ ר"ת ולפי זה יהיה אסור לטלטל סולם של‬
‫עלייה בשבת‬
‫אסר לטלטל סולם של עלייה כיון שאין עליו תורת כלי‬
‫ביו"ט הלכה כבית הלל‪ ,‬ועל כן מותר להוליך סולם משובך‬
‫לשובך‪ ,‬משום שמחת היום טוב‬
‫‪146‬‬
‫בשבת אין להוליך סולם משובך לשובך‪ ,‬כיוון ש‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫אין את הטעם של 'שמחת יו"ט'‬
‫‪.2‬‬
‫כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול (כן איתא‬
‫‪147‬‬
‫ברמב"ם )‬
‫‪ ,‬אך ממקום למקום מותר אפילו בסולם של עלייה‪.‬‬
‫‪146‬‬
‫במהרל"ח כתב שנראה שסובר כר"ת כיון שלא נראה לו לחלק בין יו"ט לשבת ועל כן תמיד אסור לטלטל סולם של עלייה וכל‬
‫ההיתר הוא רק בסולם של בית‬
‫‪147‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה ז‪" :‬סולם של עליה אסור לטלטלו שאין עליו תורת כלי‪ ,‬ושל שובך מותר להטותו‪ ,‬אבל לא יוליכו משובך‬
‫לשובך שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לצוד‪"...‬‬
‫‪81‬‬
‫רב‬
‫שמואל‬
‫רב אסי‬
‫כיצד מוציאים‬
‫ענפי דקל שקצץ‬
‫אותם לצורך‬
‫שריפה מתורת‬
‫מוקצה?‬
‫קושר אותם מבעו"י‪ ,‬כך‬
‫שיהיה מוכח שהם‬
‫עומדים לישיבה‬
‫חושב עליהם שהם יהיו לו‬
‫לישיבה‪ ,‬ומועיל ייחוד במחשבה‬
‫יושב‪ ,‬אע"פ שלא קשר ולא חשב‬
‫לישב עליהם גם מחר‪ ,‬בכל זאת‬
‫ע"י עצם הישיבה הוא גילה‬
‫דעתו שהם עומדים לישיבה‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רבינו תם בתוס' פסק‬
‫כרב‬
‫הגהות אשיר"י פסקו כשמואל‬
‫במקום הצורך כגון לצורך מצות‬
‫בית המשתה\בית המדרש‪ ,‬כן‬
‫פסק הר"ן‪,‬רב האי‪,‬ר'‬
‫יונה‪,‬הרא"ש‬
‫רבינו שמשון הזקן בתוס'‪,‬‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הרמב"ם‪,‬‬
‫הר"ן‪,‬רב האי‪,‬ר' יונה פסקו כרב‬
‫אסי‬
‫לגבי הוצאת‬
‫החריות דקל‬
‫מתורת מוקצה‪-‬‬
‫האם מועילה לפי‬
‫שיטת רב אסי גם‬
‫מחשבה?‬
‫מחשבה כשמואל‬
‫ישיבה כרב אסי‬
‫הר"ן‪ ,‬רב האי‪ ,‬ר' יונה‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬והרמב"ם‪ -148‬אם אנו פוסקים לפי רב אסי‪ ,‬אז גם מחשבה‬
‫מועילה‪ ,‬כיון שמחשבה עדיפה מישיבה‬
‫‪----‬‬
‫האם לפי ר"י בתוס'‪ 149‬מועילה מחשבה לתת‬
‫תורת כלי דווקא לצורך השבת או גם ליום חול‬
‫זה מספיק?‬
‫לפי הרמב"ן בדעת רב אסי דווקא ישיבה‬
‫מועילה‪ ,‬אך מחשבה בלא מעשה‪ -‬לא‬
‫מועילה‬
‫נימוק‬
‫‪148‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הכ"א‪ :‬חריות של דקל שגרדן לעצים ונמלך עליהן מערב שבת לישיבה מותר לטלטלן‪ ,‬וכן אם ישב עליהן‬
‫מבעוד יום מותר לטלטלן‪.‬‬
‫‪149‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף נ עמוד א‪" :‬ואם יצא בהן שעה אחת כו' ‪ -‬אע"פ שלא צבע ולא חישב היינו כרב אסי דאמר ישב אע"פ שלא חישב‬
‫ולא קישר קשה לר"י רישא דקתני יוצאין בהן בזמן שצבען מאי אריא צבען אפילו חישב נמי דהא כיון דמתיר יצא אע"פ שלא צבע ולא חישב כל‬
‫שכן חישב ולא צבע דלכאורה ישיבה גריעא ממחשבה וכן נמי יציאה ותירץ דהאי דקאמר צבען לא לצאת בהן בשבת אלא כדי לצאת בהן מבעוד‬
‫יום ואחר כך נמלך ואפ"ה יכול לצאת בהן בשבת"‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫הרא"ש‬
‫דווקא לצורך השבת‬
‫רואים מר"י מכך שאמר "אפילו הכי יכול‬
‫לצאת בשבת" שצריך מחשבה דווקא לצורך‬
‫יום השבת‬
‫דעת הבית יוסף‬
‫בין לצורך השבת ובין לצורך החול‬
‫אנו רואים שאם חשב לצאת בהם מבעו"י‬
‫ואח"כ נמלך שלא לצאת‪ ,‬בכל זאת יכול‬
‫לבסוף לצאת בהן בשבת‪ ,‬משמע שלא צריך‬
‫מחשבה דווקא לצורך השבת עצמה‬
‫האם בנדבך של אבנים צריך דווקא מעשה או שמועילה מחשבה?‬
‫הרמב"ם‬
‫‪150‬‬
‫מעשה‪ ,‬שפסק שמועיל בנדבך של אבנים רק אם 'למדום'‪ ,‬כלומר שעשה בהם מעשה סידור‬
‫וכדעת רב אמי בגמ' שחלק על רב אסי ("שפשום")‬
‫המ"מ בדעת‬
‫הרמב"ם‪( 151‬מסביר‬
‫מדוע הרי"ף השמיט‬
‫ההלכה של 'נדבך')‬
‫א‪ .‬בחריות של דקל‪ -‬מספיקה מחשבה‪ ,‬כיון שיש חריות לישיבה ויש לעצים‪ ,‬ולכן‬
‫מחשבת ישיבה כבר מוציאה מידי מחשבה לעצים‬
‫ב‪ .‬בנדבך אבנים‪ -‬אין עשוי לישיבה‪ ,‬ולכן צריך מעשה כדי להוכיח שהוא עומד לישיבה‬
‫הבית יוסף בהבנת הרי"ף‬
‫חריות‬
‫נדבך של אבנים‬
‫מה צריך לעשות כדי לתת‬
‫תורת כלי?‬
‫ישיבה כרב אסי‬
‫שפשוף כרב אסי‬
‫מדוע הרי"ף השמיט את‬
‫ההלכה של נדבך?‬
‫כיון שהוא סמך על מה שכתב במניח אבן על פי החבית‪ ,‬שלא מועילה הנחת האבן‬
‫בעלמא על החבית כדי לתת לה 'שם כלי' אלא צריך מעשה‬
‫מדוע הרא"ש השמיט את‬
‫ההלכה של נדבך?‬
‫מאותו הטעם של הרי"ף‬
‫האם לפי הרי"ף והרא"ש בנדבך של אבנים צריך למוד (סידור) או שמספיק שפשוף?‬
‫הבנה אפשרית ‪1‬‬
‫בבית יוסף‪ ,‬וכן‬
‫דעת רבינו ירוחם‬
‫שפשוף (ולא צריך מעשה גדול של סידור) ולכן הם סתמו דבריהם מלעסוק ב'נדבך' וממילא‬
‫משמע שבמעשה כל דהו‪ -‬מספיק‬
‫‪150‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה כא‪ :‬נדבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום אם למדום מותר לישב עליהן למחר ואם‬
‫לאו אסור‬
‫‪151‬‬
‫המגיד משנה שם‪ :‬ונ"ל שלכך השמיטו בהלכות ההיא דנדבך משום דמהכא שמעינן שא"צ מעשה ובמחשבה בלחוד סגי וא"כ‬
‫יש לתמוה על רבינו למה פסק למעלה כמאן דמצריך מעשה שכתב אם למדום‪ .‬ונ"ל שדעת רבינו דשאני חריות דאיכא דקיימי‬
‫לישיבה ואיכא דקיימי לעצים וכאן לא נאסרו אלא מפני מחשבתו שגדרן לעצים‪ .‬וזהו שהזכיר כן בדוקא ומפני כך מחשבת ישיבה‬
‫מוציאה מידי מחשבה דלעצים‪ .‬אבל נדבך של אבנים ליכא דקאי לישיבה ולפיכך צריך מעשה להוכיח שהן לישיבה כנ"ל לדעת‬
‫רבינו‪:‬‬
‫‪83‬‬
‫הבנה אפשרית ‪2‬‬
‫בבית יוסף‬
‫צריך למוד‪ ,‬וכיוון שכבר פסקנו כרב אמי שבמניח‪ -‬הדבר נעשה בסיס לדבר האסור‪ ,152‬ממילא‬
‫קיי"ל כוותיה גם במה שאמר שצריך דווקא לימוד‬
‫י"א כרב אמי (למוד) וי"א כרב אסי (שפשוף) והרא"ש לא הכריע בדבר‬
‫הראש‬
‫בתשובה‬
‫‪153‬‬
‫הכרעת הבית‬
‫יוסף למעשה‬
‫בסוגיא‬
‫כיוון שהרמב"ם פסק במפורש שצריך למוד‪ -154‬אנו נוקטים כמותו‪ ,‬ונראה שכן היא דעת הרי"ף‬
‫והרא"ש‬
‫דעת הדרכי משה‬
‫במרדכי פסק שאין חילוק בין חריות לאבנים‪ ,‬ובשניהם מועיל מעשה כל דהו‪ ,‬ולכן בנדבך של‬
‫אבנים צריך סיתות (שפשוף)‪ ,‬והב"י 'דחק עצמו לפרש דעת הרי"ף והרא"ש כדעת הרמב"ם'‬
‫האם מועילה הזמנה באבן לעשותה כלי לפצוע בו אגוזים?‬
‫הרשב"א בתשו'‬
‫רק אם מייחדה לעולם‪ ,‬אך לא מועיל ייחוד לשבת אחת כמו שמצינו שמי שמניח אבן על פי‬
‫החבית נעשה בסיס לדבר האסור כיון שהאבן היא עדיין מוקצה‬
‫הר"ן‪ ,‬ורש"י‬
‫מועילה הזמנה אפילו לשבת אחת‪ ,‬כיוון שדרכו בכך‪ ,‬וכל מה שצריך ייחוד לעולם זה רק‬
‫בדבר שאין דרכו בכך‪ ,‬כגון במניח אבן על פי החבית או גיזי צמר של סחורה להטמנה שאין‬
‫דרך לעשות כן‬
‫האם צריך להשתמש באבן שייחד לפצע בה אגוזים כדי שיוכל‬
‫להשתמש בה בשבת?‬
‫הרשב"א בתשו'‬
‫צריך שימוש‪ ,‬כמו שמצינו בפיקורין‬
‫‪155‬‬
‫הרא"ש‬
‫מספיקה מחשבה‪ ,‬כמו שבציפה מועילה מחשבה‬
‫הבית יוסף למעשה‪ ,‬המרדכי‪ ,‬רבינו ירוחם‬
‫צריך מעשה (רי"ו‪ :‬הניכר)‪ ,‬כמו שבנדבך מצינו שצריך למוד או שפשוף‬
‫הדרכי משה בדעת הטור בסי' רנ"ט‬
‫מספיקה מחשבה‬
‫האם מועיל מעשה (שפשוף) למוקצה מחמת גופו שדרכו בכך כאבן לפצע אגוזים?‬
‫הבית יוסף‬
‫נראה שאף מי שפסק כרב אמי שצריך למוד כי הזמנה אפילו במעשה חשוב כשפשוף לא‬
‫מועיל‪ ,‬יודה שבדבר שדרכו בכך מועיל מעשה‪ ,‬משום שכל מה שרב אמי אמר שצריך למוד‬
‫‪152‬‬
‫מסכת שבת דף קכה עמוד ב‪ :‬אמר רבה אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן‪ :‬לא שנו אלא בשוכח‪ ,‬אבל במניח ‪ -‬נעשה בסיס לדבר‬
‫האסור‬
‫‪153‬‬
‫שו"ת הרא" ש כלל כב סימן ח דרך י'‪" :‬ויש מהם בשפשוף‪ ,‬או בלמוד‪ ,‬כגון נדבך של אבנים ‪ ,‬בפלוגתא דרבי אמי ורבי אסי;‬
‫ויש מי שקבע כרבי אמי ויש מי שקבע כרבי אסי"‪.‬‬
‫‪154‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה כא‪ :‬נדבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום אם למדום מותר לישב עליהן למחר ואם‬
‫לאו אסור‬
‫‪155‬‬
‫מסכת שבת דף נ עמוד א‪ :‬דתניא‪ :‬יוצאין בפקורין ובציפא בזמן שצבען (בשמן) וכרכן במשיחה‪ ,‬לא צבען (בשמן) ולא כרכן‬
‫במשיחה ‪ -‬אין יוצאין בהם‪ ,‬ואם יצא בהם שעה אחת‪ ,‬מבעוד יום‪ ,‬אף על פי שלא צבע ולא כרכן במשיחה ‪ -‬מותר לצאת בהן‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫זה דווקא בדבר שאין דרכו בכך כנדבך‪ ,‬אך בדבר שדרכו בכך מועיל מעשה בעלמא‬
‫מוכח כן מן הסוגיא שמטבע שאין דרכו בכך לטלטלו‪ -‬מועיל דווקא ע"י מעשה‬
‫ראייה לדבר‬
‫אך באבן שייחדה מבעו"י‪ -‬מועיל אפילו רק מחשבה ללא מעשה‬
‫האם ניתן לטלטל בשבת אבנים שסידר סביב הקדירה‪ ,‬או אבן שסגר בה את הדלת?‬
‫מותר‪ ,‬שמועילה מחשבה‪ ,‬כיוון שהם מיוחדים ומוקצים לכך‪ ,‬וכמו כן אם השתמש בהם מבעו"י‬
‫הם נעשו בכך כלים מיוחדים לכך במחשבתו‪ ,‬אע"פ שאינם קשורים לדלת או לחלון‬
‫הרי"ד‬
‫האם מותר להבריח זבובים בענף של דקל?‬
‫הרי"ד‬
‫אם חתכו מבעו"י לצורך זה‪ -‬מותר‪ ,‬כיוון שעשאו כלי גמור‬
‫הכלבו‬
‫מותר‪ ,‬ובלבד שיזהר שלא יהרוג את הזבובים‬
‫האם ניתן לקחת בשבת נר‬
‫שעווה דולק אם מכניס בנו‬
‫בפעם הראשונה לביכנ"ס?‬
‫נימוק‬
‫בנו של‬
‫הר"ש‬
‫בר צמח‬
‫מותר‬
‫כיוון שחשב על כך מער"ש‪ ,‬ממילא המחשבה מתרת לטלטל דבר‬
‫מוקצה‪ ,‬כמו שמצינו שמחשבה מועילה להשתמש בחריות הדקל‬
‫הבית‬
‫יוסף‬
‫אסור‬
‫יש חילוק בדבר‪:‬‬
‫א‪.‬בחריות‪ -‬ע"י המחשבה ניתן להשתמש בגופן בשבת‪ ,‬ועל כן מחשבה‬
‫מועילה‬
‫ב‪.‬בנר של שעווה‪ -‬לא ניתן להשתמש בהם אפילו שחשב עליהם‬
‫מער"ש‪ ,‬שהרי הם בסיס לשלהבת האסורה‪ ,‬ועל כן גם מחשבה לא‬
‫מועילה לטלטלן‬
‫רש"י‬
‫מדוע מועיל לצבוע את הפשתן הסרוק?‬
‫מדוע מועיל לצאת שעה אחת קודם השבת עם‬
‫הפשתן הסרוק?‬
‫שאז הוא גילה דעתו שהפשתן עומד לשימוש‬
‫לצורך המכה‪ ,‬ואין הוא בא לרפואה אלא הוא‬
‫כמלבוש‪ ,‬ואם לא צבעו הרי הוא כמשאוי‬
‫כרב אסי שאמר שמועיל לישב אף שלא קשר או חשב‬
‫אם לא צבע את הפשתן‬
‫הסרוק בשמן‪ ,‬האם יכול‬
‫לצאת בו?‬
‫אם לא צבע את הפשתן‬
‫הסרוק בשמן‪ ,‬האם יכול‬
‫לטלטל אותו?‬
‫האם מועיל לישב בביתו שעה אחת עם‬
‫הפשתן מבעו"י או שחייב לצאת עמו‬
‫לחוץ?‬
‫‪85‬‬
‫התוס'‬
‫יכול אף לישב עמו בביתו‪ ,‬ומה שכתוב שיצא‬
‫עמו מבעו"י‪ -‬לאו דווקא (וכן דעת הטור‪ ,‬כ"כ‬
‫הב"י)‬
‫אסור‬
‫מדוע בחריות מועילה מחשבה‪ ,‬ובפיטורין וציפה חייב‪ 156‬לעשות מעשה ולא מועילה‬
‫מחשבה?‬
‫ר' יונה (בר"ן)‬
‫א‪.‬בחריות‪ -‬מועילה מחשבה כי מוכחת מחשבתו שהחריות עומדים לישיבה‬
‫ב‪.‬בציפה וכו'‪ -‬לא מוכחת מחשבתו שהוא ייחדן למכתו‪ ,‬וזה נראה כמערים להוציא בשבת‪ ,‬אך‬
‫אם עשה מעשה או שיצא עמן מבעו"י‪ ,‬מוכחת מחשבתו‬
‫האם מדובר שהוא צבע את‬
‫הפשתן הסרוק כדי שיוכל‬
‫לצאת בו בשבת בדווקא?‬
‫האם צריך מחשבה לצאת עם הפשתן דווקא לצורך השבת?‬
‫ר' יונה‬
‫כן‪ ,‬כדי שיהיה מוכח שהוא יוצא‬
‫עם הפשתן לצורך מכתו‬
‫כן‪ ,‬והמחשבה שחשב לצאת מבעו"י גרועה מהמחשבה לצאת בהן‬
‫בשבת‪ ,‬ובכ"ז יכול לצאת בו בשבת‬
‫הרא"ש‬
‫לא‪ ,‬הוא צבען בכדי לצאת בהן‬
‫מבעו"י‪ ,‬ולבסוף לא יצא בהן‪,‬‬
‫ואפ"ה יכול לצאת בהן בשבת‬
‫(לא‪ ,‬כך משמע מדבריו)‬
‫הערת‬
‫הבית יוסף‬
‫‪------‬‬
‫משמע שבחריות אפילו אם חשב להדיא מחשבה להשתמש בהם‬
‫בחול ולא בשבת‪ -‬מועיל‪ ,‬ואין צורך במחשבה לצורך השבת עצמה‪,‬‬
‫ומה שנקטו 'צבען' הכוונה צבען וה"ה חשב‬
‫האם ניתן לטלטל עורות של‪-‬‬
‫אומן‬
‫בעל הבית‬
‫כמי ההלכה?‬
‫תנא קמא‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪----‬‬
‫ר' יוסי‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫הרמב"ם‪ ,‬והתוס' פסקו כר' יוסי‬
‫רש"י‬
‫איזה עור לא ניתן לטלטל?‬
‫איזה עור ניתן לטלטל?‬
‫עור של בהמה דקה‪ -‬אסור‪ ,‬כיון שלא‬
‫ראוי להישען עליו‬
‫עור של בהמה גסה‪ -‬מותר‪ ,‬כיון‬
‫שראוי להישען עליו‬
‫‪156‬‬
‫השלטי גיבורים בדף כב‪-:‬כג‪ .‬בדפי הרי"ף כבר העיר שאמנם לפי ר"ח ומיי' ור' יונה ציפה ופיקורין זה כעין כיסוי לבעלי קרחת‪,‬‬
‫שמחשבה לא מועילה לתת לכיסוי זה 'שם כלי'‪ ,‬מה שאין כן לפי רש"י הרא"ש והטור פוקרין זה פשתן סרוק וציפה זה צמר מנופץ‬
‫ומועילה גם מחשבה לתת להם 'שם כלי'‬
‫‪86‬‬
‫או שייחדו לישיבה (הב"י בדעת‬
‫רש"י)‬
‫רבינו‬
‫תם‪,‬‬
‫והר"ן‬
‫בעור לח בין של בהמה דקה\גסה‬
‫שלא ראוי להישען עליו‬
‫בעור יבש בין של בהמה דקה או‬
‫גסה שניתן להישען עליו‬
‫האם ניתן להעביר מעל גבי‬
‫השולחן את הקליפות?‬
‫בית שמאי‬
‫בית הלל‬
‫בתחילת הגמרא‬
‫מותר להעביר בידיים‬
‫(כשיטת רבי שמעון)‬
‫אסור לטלטל בידיים‪ ,‬אלא‬
‫ינער את המפה והקליפות‬
‫יפלו בטלטול מן הצד‬
‫למסקנת הגמרא (מוחלפת‬
‫השיטה‪ -‬רש"י)‬
‫אסור לטלטל בידיים‪,‬‬
‫אלא ינער את המפה‬
‫והקליפות יפלו‬
‫בטלטול מן הצד‬
‫(כשיטת רבי יהודה)‬
‫מותר להעביר בידיים‬
‫(כשיטת רבי שמעון)‬
‫(כשיטת רבי יהודה)‬
‫רש"י‬
‫באילו‬
‫עצמות‬
‫קליפות ועצמות שראויים למאכל כלב‬
‫קליפות קשות ועצמות‬
‫וקליפות‬
‫שאינם ראויים למאכל‬
‫מדובר?‬
‫כיוון שאפילו לדעת רבי שמעון מותר לטלטל רק אם‬
‫כלב‬
‫עכ"פ זה ראוי למאכל בהמה‬
‫רבי שמעון‪-‬‬
‫כגירסת הר"ן‬
‫‪157‬‬
‫התוספות‪ ,‬הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הר"ן‪ ,‬הרמב"ם‬
‫‪157‬‬
‫אם נתפרקו מער"ש‬
‫אם נתפרקו בשבת‬
‫אפילו רבי שמעון מתיר‬
‫רבי שמעון מתיר לטלטל עצמות‬
‫וקליפות שראויים למאכל בהמה‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה טז‪ " :‬כל שהוא ראוי למאכל בהמה וחיה ועוף המצויין מטלטלין אותו בשבת‪"...‬‬
‫‪87‬‬
‫קושיית הב"י על‬
‫דברי הר"ן‬
‫‪.1‬והרי מצינו שאפילו רבי יהודה (שיש לו מוקצה) התיר לטלטל נבילה שנתנבלה מער"ש‪ ,‬וא"כ‬
‫מה הרבותא שרבי שמעון ג"כ התיר‪ ,‬שהרי לר"ש בסתמא בכלל אין מוקצה!‬
‫‪.2‬מלשונו שכתב שרבי שמעון התיר אם התפרקו העצמות בשבת‪ ,‬משמע שכל שכן שאם‬
‫התפרקו העצמות בער"ש שמותר‪ ,‬והרי לפני כן משמע הפוך ובשבת יותר פשוט להתיר‬
‫‪158‬‬
‫רבי יהודה‪-‬‬
‫כגירסת הבית‬
‫‪159‬‬
‫יוסף‬
‫האם ניתן להגביה את‬
‫השולחן והמפה‬
‫שעליהם העצמות‬
‫וקליפות שלא ראויים‬
‫לבהמה?‬
‫אפילו רבי יהודה שיש לו דין מוקצה‪ ,‬מתיר לטלטל נבילה‬
‫שנתנבלה בער"ש‪ ,‬וה"ה שמותר לטלטל עצמות שנתפרקו‬
‫מער"ש כיון שהיו מוכנים מער"ש‪ ,‬וצ"ע אם באמת יש‬
‫להגיה כן (הב"ח כתב שפשוט הוא שיש להגיה כן)‬
‫הרא"ש בתשו'‬
‫הסמ"ג‬
‫מותר אפילו להגביה‪,‬‬
‫אסור להגביה‪ ,‬כל מה שמותר זה רק לנער את המפה כמו‬
‫שמצינו שמנער את הכר והמעות שעליו נופלות‬
‫כיון שהם בטלים אגב הפת המותרת‬
‫בטלטול‬
‫האם בהנ"ל מותר‬
‫כשצריך למקום‬
‫השולחן?‬
‫הבנת הבית יוסף‬
‫למסקנה‬
‫מותר‪ ,‬שכן מצינו שבמעות על הכר ניתן להגביה את הכר‬
‫אם צריך למקום הכר‬
‫הרא"ש התיר כיון שהוא עסק במקרה‬
‫שיש פת על השולחן‪ ,‬וממילא ניתן‬
‫לטלטל את הקליפות ועצמות שאינם‬
‫ראויים לכלבים אגב הפת‬
‫האם ניתן לטלטל חבילות‬
‫קש ועצים‬
‫כמי ההלכה?‬
‫האם ניתן לטלטל?‬
‫אסור‪ ,‬מדין נולד‬
‫הסמ"ג אסר כיון שהוא עסק במצב שאין פת על השולחן‬
‫אלא יש רק את הקליפות והעצמות שאינם ראויים למאכל‬
‫בהמה‪ ,‬ולכן אסור לטלטל כרגיל אלא רק לנער את המפה‬
‫מותר‬
‫תנא קמא‬
‫רשב"ג‬
‫מותר‪ ,‬אם התקינם למאכל בהמה (לא‬
‫התקינם‪ -‬אסור)‬
‫מותר‪ ,‬אם אלו חבילות שניטלות ביד אחת‬
‫(בשתי ידיים‪ -‬אסור)‬
‫הטור פסק כתנא קמא‬
‫‪160‬‬
‫‪ ,‬ועל כן אף אם החבילות הן כבדות מאוד וניטלות רק בשתי ידיים (או‬
‫יותר)‪ ,‬בכל זאת ניתן לטלטלן‬
‫תנא קמא דמתניתין‬
‫רשב"ג‪ ,‬תנא קמא דברייתא‬
‫‪161‬‬
‫(שאזיל‬
‫‪158‬‬
‫בדרכי משה כתב שקושיה מעיקרא ליתא‪ ,‬כיון שהר"ן לא התכוון לדבר על שבת כשהוא כתב "אע"פ שנתפרקו"‪ ,‬אלא הוא‬
‫דיבר על הבשר‪ ,‬שאע"פ שהעצם התפרקה מן הבשר‪ ,‬בכל זאת ניתן לטלטל את העצם כל זמן שיש עליה קצת בשר‪,‬כיון שהוא‬
‫מטלטל את העצם אגב הבשר‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫הדרכי משה העיר שפשוט הוא שאפילו אם יש לו עצמות שנתפרקו מער"ש‪ ,‬שאין לטלטלן אלא רק אם יש לו חיה שתאכל‬
‫אותם‪ .‬על כן צדק הר"ן שדווקא עצמות שנתפרקו מהבשר בשבת‪ -‬מותר להעבי רן מהשולחן הואיל ועדיין הם ראויים למאכל הכלב‬
‫אע"פ שאין לו כלב‪ ,‬אבל שאר עצמות פשוט שאסור לטלטלן‪.‬‬
‫‪160‬‬
‫המ"מ העיר שצריך חבילות שהתקינן למאכל בהמה‪ ,‬משום שבסתמא העצים הללו עומדים להסקה‪ ,‬ואף שהם ראויים לבהמה‪,‬‬
‫הם לא עומדים לכך‪ ,‬ועל כן צריך בדווקא שיתקין אותם בפועל למאכל הבהמה‪ .‬וזו לשונו של המגיד משנה בפרק כו הלכה יח‪:‬‬
‫"חבילי קש וכו'‪ .‬שם (דף קכ"ו‪ ):‬משנה כלשון רבינו והטעם דבעינן התקינן משום דסתמן להסקה קיימי ואע"ג דחזו למאכל בהמה‬
‫בסתמא לא קיימי להכי"‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫בשיטתיה דרשב"ג)‬
‫לוף\ חצב\ חרדל\‬
‫שברי זכוכית‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫כמי ההלכה?‬
‫המ"מ כתב שהרשב"א‪ ,‬וכן הרי"ף פסקו כתנא קמא‪,‬‬
‫וכמו כן היא דעת הטור‬
‫אין הלכה כמותו כיון שהוא נכתב בשיטה אחת‬
‫עם עוד תנאים ואין הלכה כ'שיטה'‬
‫האם ניתן לטלטל חצב וחרדל גם כשאין לו את החיה שאוכלת אותם?‬
‫הרשב"א‪ ,‬הרי"ף‪ ,‬הטור‬
‫אסור‬
‫הרמב"ם בפשט לשונו‬
‫מותר‬
‫דעת הר"ן וכך הבין‬
‫בדעת הרי"ף והרמב"ם‬
‫אסור‬
‫הר"ן תירץ שאין סתירה בין המשנה לברייתא‪:‬‬
‫א‪.‬המשנה‪ -‬עוסקת במקום שלא היו רגילים לגדל חיות אלו‬
‫‪162‬‬
‫‪ ,‬ולכן אסור לטלטל מאכלים אלו‬
‫ב‪ .‬הברייתא‪ -‬עוסקת במקום שהיו רגילים לגדל חיות אלו (כיונים את החרדל)‪ ,‬ולכן מותר לטלטל‬
‫מאכלים אלו‪.‬‬
‫ממילא מה שמצינו שהרמב"ם התיר לטלטל מאכלים אלו‪ ,‬זה בגלל שהוא דיבר במקומות שמאכלים‬
‫אלו מצויים‪.‬‬
‫קושיית המ"מ‬
‫כיצד הרמב"ם התיר לטלטל את הנ"ל‪ ,‬והרי כתוב במפורש במשנה שאסור לטלטל את הלוף והחרדל‪,‬‬
‫והיא סתם משנה בלי מחלוקת‪ ,‬ונשאר בצריך עיון‬
‫תירוצו של הבית יוסף‪,‬‬
‫והצעה לקושייה‬
‫אם מצד סתם משנה‪ -‬לא קשה‪ ,‬כיון שהרמב"ם סמך על הכלל שכל מקום ששנו דבר בשם רשב"ג‬
‫במשנה‪ -‬הלכה כמותו‪ ,‬אלא כך היה לו להקשות‪ :‬כיצד כאן במשנה שלנו הלכה כרשב"ג‪ ,‬אם יש לנו‬
‫כלל שכל מקום שיש תנאים ב'שיטה' אחת אין הלכה כמותם‪ ,‬והרי רשב"ג בכלל השיטה?‬
‫כמו כן משמע מהרי"ף שהלכה כמשנה שלנו‪ ,‬וא"כ כיצד הרמב"ם פסק כנגדה?‬
‫גרעינים של תמרים‪-‬‬
‫גרעיני ארמייתא‬
‫גרעיני פרסייתא‬
‫פירוש ראשון ברי"ף‬
‫מותר לטלטלן‪ ,‬כיון שהם רכים והם נאכלים עם‬
‫אסור לטלטלן‪ ,‬כיון שהם קשים והם לא‬
‫‪161‬‬
‫מסכת שבת דף קכח עמוד א‪ :‬תנו רבנן‪ :‬מטלטלין את החצב ‪ -‬מפני שהוא מאכל לצביים‪ ,‬ואת החרדל ‪ -‬מפני שהוא מאכל‬
‫ליונים‪ ,‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬אף מטלטלין שברי זכוכית‪ ,‬מפני שהוא מאכל לנעמיות‪.‬‬
‫‪162‬‬
‫כן מוכח מלשון הרמב"ם שבהלכה ט"ז כתב שמורת לטלטל חצב וחרדל‪ ,‬ואילו בהלכה י"ז כתב שאסור לטלטל את הלוף‪ ,‬מפני‬
‫שהוא לא מצוי‪ ,‬משמא שהכל תלוי ברגילות הגידול‪ ,‬שאם מגדלים חיות אלו‪ -‬מותר‪ ,‬ואם לא מגדלים אותם‪ -‬אסור‪ ,‬וזה לשון‬
‫הרמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה יז‪..." :‬ולא את הלוף אף על פי שהוא מאכל לעורבים‪ ,‬מפני שאין אלו וכיוצא בהן מצויין אצל‬
‫רוב בני אדם"‪.‬‬
‫כמו כן הוסיף הבית יוסף ואמר שכל מה שהרמב"ם אסר בלוף זה רק בסתמא במקום שאין מגדלים שם עורבים‪ ,‬אך אם באמת‬
‫מדובר שמגדלים שם את העורבים‪ -‬מותר לטלטל את הלוף‪ .‬כמו כן‪ ,‬בגלל שבארצו של הרמב"ם היו מצויים יונים וצביים הוא התיר‬
‫לטלטל מאכל הראוי להם‪ .‬פשוט הוא ע"פ פשט הגמרא‪ ,‬שכל מקום שיש לו את החיה‪ ,‬אע"פ שהיא לא מצוייה שמותר לו לטלטל‬
‫את המאכל הראוי לה‪.‬‬
‫גם הפרישה כתב שכל מה שמצאנו למעשה שהרמב"ם אסר בלוף‪ ,‬אף שהתיר בחצב וחרדל‪ ,‬זה בגלל שלא מצויים עורבים‬
‫(כנראה במקום בו גר הרמב"ם)‪ ,‬ועל כן סתם לאיסור‪ ,‬אך בסתמא יש להתיר באם יש לו עורבים‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫פירוש שני ברי"ף‬
‫(ורש"י)‬
‫התמרה עצמה‬
‫נאכלים עם התמרה עצמה‬
‫מותר לטלטלן‪ ,‬כיון שהם קשים‪ ,‬והבהמה‬
‫אוכלת אותן עם התמרים‬
‫אסור לטלטלן‪ ,‬כיון שהם רכים ואין הבהמה‬
‫אוכלת אותם‬
‫סייג ברי"ף‬
‫כל מה שהתרנו לטלטל זה רק במקום שמאכלים אותם לבהמה‪ ,‬אך במקום שאין מאכלים‬
‫אותם לבהמה‪ -‬אסור‬
‫הערת הרא"ש‬
‫הסוגיא של גרעיני התמרים הולכת בשיטת רבי יהודה שיש לו מוקצה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬לנו שאין לנו דין‬
‫מוקצה כרבי שמעון‪ -‬מותר לטלטל‬
‫קושיית הרא"ש‬
‫אם כן כיצד מצינו שהרי"ף הביא סוגיא זאת בהלכותיו?‬
‫תירוץ הרא"ש‪,‬‬
‫הרא"ש בתשו'‪,‬‬
‫ר"ת בתוס'‪ ,‬הר"ן‬
‫בשם ר' יונה‬
‫ובעל המאור‬
‫הרי"ף ודאי ג"כ לא סובר שסוגיא זאת היא להלכה‪ ,‬וכל מה שהשמיע לנו הרי"ף אותה זה כדי‬
‫שאדם חשוב יידע שעליו להחמיר בדבר‪ ,‬כמו ששמואל החמיר ע"ע מטעם זה‬
‫דעת הרמב"ן‪,‬‬
‫וכך הבין ברי"ף‬
‫גרעיני התמרים עומדים בסתמא להסקה‪ ,‬ואם כן כיצד מצינו שר"ש התיר משום נולד?‬
‫א‪ .‬ביו"ט‪ -‬ר"ש התיר‪ ,‬שכיון שהגרעינים ראויים להסקה‪ ,‬וראויים למאכל בהמה‪ -‬הם לא‬
‫נולד ומותר לטלטלן‬
‫ב‪ .‬בשבת‪ -‬ר"ש אסר‪ ,‬כיוון שהם לא ראויים להסקה עתה בשבת‪ ,‬וכיון שהם עומדים בעיקר‬
‫להסקה‪ ,‬אף שהם ראויים קצת לבהמה‪ ,‬אך כיוון שבעיקר הם ראויים להסקה‪ ,‬הם‬
‫מוקצים ואסור לטלטלן‬
‫הטור‬
‫פסק כמו הרא"ש להיתר‪ ,‬ובאדם חשוב כתב להחמיר‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר לטלטל גרעינים‪ ,‬רק באם הם ראויים למאכל בהמה‬
‫כיצד ניתן לטלטל את גרעיני התמרה?‬
‫התוס'‬
‫כיוון שלא היה ניתן לטלטלם מבעו"י‪ ,‬על כן התירו לטלטלם אגב הפת אף‬
‫שבסתמא התירו כן רק לצורך המת‬
‫תירוץ ראשון של הרא"ש בשם‬
‫ריב"א‬
‫יניח בסל לחם ואז יזרוק לתוכו את הגרעינים‪ ,‬אך אסור להניח בסל שלא היה‬
‫בו קודם לכן לחם וזרקו בו גרעינים‪ -‬לחם‪ ,‬כדי שיוכל לטלטל אגבו‪ ,‬כי התירו כן‬
‫רק במת‬
‫תירוץ שני של הרא"ש בשם ריב"א‬
‫כיון שלפעמים אוכלים את אותם הגרעינים ע"י הדחק‪ -‬הקלו לטלטלם אגב‬
‫‪163‬‬
‫הפת‬
‫קושיית הבית יוסף‬
‫‪163‬‬
‫מדוע הטור שנה פעם שנייה שניתן לטלטל חבילי קש וכו' שראויים למאכל בהמה?‬
‫שהרי אם הם היו ראויים להיאכל לבהמה כרגיל‪ ,‬היה ניתן לטלטלם אף בלא פת‬
‫‪91‬‬
‫תירוץ אפשרי‬
‫א‪ .‬הלכה ראשונה‪ -‬מדובר כשהם לא ראויים למאכל בהמה אלא ע"י הדחק‪ ,‬ולכן ניתן לטלטל‬
‫אותם רק אם התקינם למאכל בהמה‬
‫ב‪ .‬הלכה שנייה‪ -‬מדובר כשהם רכים‪ ,‬וראויים למאכל בהמה‪ ,‬ועל כן גם שנה עימם את‬
‫ה"זרדים" מה שלא נמצא בהלכה הראשונה‪ ,‬ללמד שאפילו אם לא התקינם למאכל בהמה‪-‬‬
‫מותר לטלטלם‪ ,‬כיוון שהם רכים כאמור‬
‫דחיית התירוץ‬
‫לא ניתן לחלק ולומר כן‪ ,‬שהרי אפילו בזרדים רכים‪ ,‬אם לא התקינם למאכל בהמה‪ -‬אסור‬
‫לטלטלם‪ ,‬וכל ההיתר לטלטל הוא רק כשהתקינם למאכל בהמה‬
‫האם ניתן לטלטל בשר תפל?‬
‫כן‪ ,‬מפני שהוא ראוי גם להיאכל חי‬
‫האם ניתן לטלטל דג תפל?‬
‫לא‪ ,‬מפני שהוא איננו ראוי לכלום‪ ,‬ואף שהכלבים יכולים לאכלו‪ ,‬כיון שהוא לא חושב עליהם‬
‫לתת להם אותו‪ ,‬לא ניתן לטלטל בעבורם‬
‫הרי"ף ‪,‬הרא"ש‪ ,‬הרמב"ם‪,‬‬
‫‪,‬הר"ן‪ ,‬הטור‬
‫הבית יוסף ורבינו ירוחם‬
‫האם ניתן בחצר‬
‫בה הוא דר‬
‫להוציא צואה של‬
‫תרנגולים\ בני‬
‫אדם?‬
‫האם ניתן בחצר‬
‫‪164‬‬
‫אחרת להוציא צואה‬
‫של תרנגולים?‬
‫האם ניתן בחצר אחרת להוציא צואה של‬
‫קטן\גדול?‬
‫מותר‪ ,‬מדין גרף‬
‫של רעי‬
‫אסור‪ ,‬כיון שאדם מקצה‬
‫לה שם מקום‪ ,‬ועל כן‬
‫אין את ההיתר של גרף‬
‫של רעי‪ ,‬אלא מותר רק‬
‫לכפות עליה כלי‬
‫אסור‪ ,‬כנ"ל‬
‫‪165‬‬
‫מותר‪ ,‬משום שע"פ הגירסא של הב"י בגמרא‪,‬‬
‫משמע שאם מדובר בצואה של קטן‪ ,‬אפילו בחצר‬
‫אחרת ניתן לטלטלה‪ ,‬ורי"ו כתב שמותר אף‬
‫בצואת גדול‬
‫האם ניתן להחזיר את הגרף המלא במים ללא צורך להשתמש בו שוב בשבת?‬
‫רבינו ירוחם‪ ,‬מהר"י אבוהב‪ ,‬הרשב"א‬
‫אסור‪ ,‬שכל ההיתר הוא רק מפני שהוא צריך להשתמש בו שוב‪ ,‬וכל ההיתר לטלטל‬
‫מוקצה ללא צורך אגב היתר (כיכר\כאן זה‪ -‬מים) זה במת‬
‫הרא"ש‬
‫מותר‪ ,‬כיון שמטלטל אגב המים שהם דבר היתר‬
‫הסבר הבית יוסף ‪ -‬מדוע הרא"ש‬
‫לא חילק בין אם הוא צריך להשתמש‬
‫שוב בגרף או שלא‬
‫מה שאמרו להתיר ע"י כיכר זה רק בדבר שלא היה היתר מתחילה להוציאו‪ ,‬כמת‪ ,‬אבל‬
‫כאן שהוא הוציא בהיתר את הגרף מפני כבוד הבריות‪ ,‬גם התירו לו להחזיר‪ ,‬שאם‬
‫נאסור עליו את ההחזרה‪ -‬הוא גם לא יוציא מתחילה‪ ,‬מפני שיחוש שמא ייגנב לו הכלי‬
‫‪166‬‬
‫‪ 164‬הבית יוסף כתב שהכוונה היא אפילו באותה החצר בה הוא דר‪ ,‬אלא שהיא בחלק המוקצה מהחצר לאשפה‪ ,‬או לתרנגולים‪ ,‬ועל כן‪ ,‬כיון שהיא לא במקום בו‬
‫הוא רגיל להלך‪ ,‬ממילא אין היתר לטלטל את הגרף של רעי‬
‫‪ 165‬רבינו ירוחם ‪ -‬תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק יג דף פד טור ב‪ :‬צואה של קטן ולא צריכא למימר באותה חצר שמשתמש בה מותר לגררה ולטלטלה ולפנותה‬
‫דלא גרע מגרף של רעי שמותר לטלטלו אלא אפילו בחצר אחרת מותר לטלטלה ולפנותה שראויה להאכילה לכלבים פי' והוא הדין לצואת גדול כך פשוט בשבת‪.‬‬
‫‪ 166‬עוד הביא הב"י את קושיית הרשב"א שהקשה‪ :‬מה מועיל לתת מים בגרף‪ ,‬והרי ברגע שהם נכנסים לגרף‪ ,‬הם בעצמם הופכים להיות גרף‪ ,‬ואינם ראויים לכלום‪,‬‬
‫אז כיצד הוא יכול לטלטל את הגרף המוקצה אגב המים שאמורים להיות דבר היתר‪ ,‬אם הם בעצמם אינם דבר היתר?‬
‫תשובה‪ :‬כיוון שהמים הללו ראויים עכ"פ לבהמות‪ ,‬ניתן לטלטל את הגרף אגב המים שבתוכם‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫אם אסור לעשות גרף של רעי לכתחילה‪ ,‬כיצד התיר‬
‫רבה לאביי‪ 167‬להכניס את מיטתו לבית הריחיים?‬
‫התוס'‬
‫במקום הפסד התירו‬
‫המ"מ בשם מפרשים והרא"ש בתשו'‪ ,‬הגהות אשיר"י‪,‬‬
‫הטור‬
‫כיון שכאן הגרף של רעי נעשה ממילא‪ ,‬ועל כן התירו‬
‫הב"י‬
‫ע"פ‬
‫התוס'‬
‫והרא"ש‬
‫הרא"ש‬
‫בתשו'‬
‫האם מותר לקבוע ישיבתו ליד הגרף של רעי שנמצא שלא במקום דירתו רק לפני שנעשה כבר הגרף‬
‫או שמא אף אחר שכבר נעשה הגרף ונמאס?‬
‫מותר אף לאחר שכבר יש את הגרף‪ ,‬והיינו שישהה שם מעט עד שיימאס בעיניו הגרף של רעי‪ ,‬ואז יוכל‬
‫להוציאו משם‬
‫האם כדי להתיר טלטול גרף‬
‫של רעי צריך בדווקא לקבוע‬
‫מיטתו שם?‬
‫האם כדי להתיר טלטול גרף של רעי ניתן להסתפק בישיבה‬
‫בעלמא?‬
‫לא‪ ,‬ניתן להכניס גם שאר כלי‬
‫תשמישו‬
‫לא‪ ,‬צריך דווקא קביעות כגון מיטה לשכב עליה או שולחן לאכול עליו‬
‫האם ניתן לקבוע ישיבתו בחצר שלא גר בה‪ ,‬שרתחה בה חבית‬
‫הצבע שלו והכל יוצא לחוץ כדי שיוכל להכניס את הצבע לכלים?‬
‫הב"י בשם אחד מגדולי הדור‬
‫מותר‬
‫הסגת הבית יוסף ע"פ המ"מ בשם‬
‫המפרשים ע"פ הגירסא הראשונה ‪,‬‬
‫‪169‬‬
‫והרא"ש בתשו'‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל מה שהתירו להכניס מיטתו וכדו' זה רק בבית (היינו‬
‫מקום הראוי לדירה)‪ ,‬אך לא בחצר‪ ,‬כיוון ששם ניכרת הערמתו‪ ,‬שהרי‬
‫אין אדם עשוי לישון במקום שכזה‬
‫המ"מ בשם המפרשים ע"פ הגירסה‬
‫האחרת‪ ,170‬שנראית אמיתית לבית יוסף‪,‬‬
‫‪171‬‬
‫הראב"ד בהשגות‬
‫מותר‪ ,‬כיון שע"י קביעת מיטתו שם המקום נעשה כמקום מגוריו וממילא‬
‫יש את ההיתר לטלטל מדין גרף של רעי‬
‫‪168‬‬
‫‪167‬‬
‫הב"י הביא שהרי"ף והרא"ש פסקו כרבה‪ ,‬שכן מוכח מכך שאביי הודה לרבה בדיעבד אחר המקרה‬
‫‪168‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כה הלכה כד‪ :‬וה מפרשים למדו ממעשה זה דבמקום הפסד אם יש שם דירה יכול לשום מטתו‬
‫שם כדי שיהא כגרף של רעי‪...‬‬
‫הבית יוסף דייק שמלשון המפרשים משמע שדוקא במקום שיש שם דירה יכול להכניס לשם את מיטתו וע"י כך לטלטל מדין גרף‬
‫של רעי‪ ,‬אך בסתם חצר שלא ראויה לדירה‪ -‬אסור‬
‫‪169‬‬
‫שו"ת הרא" ש כלל כב סימן ח‪ :‬הדרך הח' הוא‪ :‬שהתירו לטלטל גרף של רעי בעצמו בלא שום דבר‪ .‬כדאמרינן פרק משילין‬
‫(לו‪ ,):‬גבי עכברא דאשתכח באספרמקי‪ ,‬דרב אשי אמר להו‪ :‬נקטוה בצוציתיה ואפקוה‪ .‬והני מילי בבית‪ ,‬אבל בחצר‪ ,‬או במקום‬
‫שאין אדם מקפיד עליו‪ ,‬לא‪ .‬ואסור לעשות גרף של רעי לכתחלה; אבל אם הוא במקום שאדם מקפיד‪ ,‬מותר להכניס מטתו‪ ,‬או כלי‬
‫תשמישו‪ ,‬לגרום להיותו גרף להוציאו‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫האם הלכה כרבה שניתן לקבוע מיטתו במקום שאינו מקום מגוריו‪ ,‬כדעת רבה (שחלק על‬
‫אביי)?‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‬
‫ועוד‬
‫הרמב"ם‬
‫הרמב"ם‬
‫‪174‬‬
‫‪172‬‬
‫כן‪ ,‬הלכה כרבה‪ ,‬שהרי אביי הודה לרבה‬
‫לא‪ ,‬אין הלכה כרבה‪ ,‬אלא הלכה כאביי‪ ,‬שהרי כשאביי אמר לרבה‪" :‬וכי עושין גרף של רעי‬
‫לכתחילה"‪ ,‬רבה תחילה שתק לו‪ ,173‬ומה שמצינו אח"כ שאביי אמר שהוא מקבל עליו את הדין‬
‫על שעבר על דברי רבה זה דברי אנינות בעלמא‬
‫מה הדין אם עשה‬
‫בדיעבד גרף של רעי?‬
‫נימוק‬
‫מותר בדיעבד‬
‫המ"מ‪ 175‬הסביר בדעת הרמב"ם‪ ,‬שזה מפני שאם נאמר שאסור להוציאו‬
‫אם עשה במזיד גרף של רעי‪ ,‬אז למה בכלל מתחילה יש לאסור לעשות‬
‫גרף שכזה? והרי אין שום הפסד לאדם במה שיש לו גרף בחצירו!‬
‫האם ניתן לטלטל את העפר שהכניסו לביתו וייחד לו קרן‬
‫זווית?‬
‫האם ניתן לטלטל את העפר שהכניסו לביתו ונתנו‬
‫באמצע ביתו למדרס הרגליים?‬
‫מותר‪ ,‬כיון דהוי כעומד ומוכן לכך‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא בטל לגבי קרקעית הבית‪ ,‬והוא‬
‫מוקצה‬
‫‪170‬‬
‫מגיד מ שנה הלכות שבת פרק כה הלכה כד‪ :‬והמפרשים למדו ממעשה זה דבמקום הפסד ואין שם דירה יכול לשום מטתו‬
‫שם כדי שיהא כגרף של רעי וזה לא נתבאר בדברי רבינו וצ"ע למה לא ביאר זה ודברי ההשגות בכאן‪ .‬דברים ברורים‪:‬‬
‫הבית יוסף דייק שדווקא בגלל שמדובר במקום שאינו עשוי לדירה יש צורך להכניס לשם את מיטתו כדי שיוכל לטלטל מדין גרף‬
‫של רעי‪ ,‬אך במקום שהוא ממש בית דירה‪ ,‬אף מבלי להכניס לשם את מיטתו מותר לו להוציא לחוץ את הגרף‪ ,‬כיון שזהו מקום‬
‫דירתו‪ ,‬והרי מצד עצמו הוא כבר מקפיד על נקיות המקום‪ ,‬גם בלי קשר למציאות מיטתו שם‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫השגת הראב"ד על הרמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה כד‪ ..." :‬ואם היה בבית שאינו דר שם ואם יעשה בו לכלוך אין‬
‫קפידא אם יש לחוש לו להפסד הבית יכניס שם מטתו כדי שיהא לו הלכלוך גרף של רעי ויהא מותר לשפוך לחוץ כמעשה דבי‬
‫רחייא דאביי‪"...‬‬
‫‪172‬‬
‫כמו שכבר הבאנו לעיל‪ ,‬המגיד משנה תמה על הרמב"ם מדוע הרמב" ם לא הביא את הדין הזה שמותר להכניס מיטתו לחצר‬
‫אחרת כמו המעשה של אביי‪ ,‬והבית יוסף תירץ כמו שהבאנו שלא היה נראה לרמב"ם שהלכה כרבה‪ ,‬אלא דווקא כאביי‬
‫‪173‬‬
‫מסכת ביצה דף לו עמוד ב‪ :‬בי רחיא דאביי דלוף‪ ,‬אתא לקמיה דרבה‪ .‬אמר ליה‪ :‬זיל עייליה לפוריך להתם‪ ,‬דלהוי כגרף של‬
‫רעי‪ ,‬ואפקיה‪ .‬יתיב אביי וקא קשיא ליה‪ :‬וכי עושין גרף של רעי לכתחלה? אדהכי נפל בי רחיא דאביי‪ .‬אמר‪ :‬תיתי לי‪ ,‬דעברי אדמר‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה יג‪..." :‬ואין עושין גרף של רעי לכתחלה בשבת‪ ,‬אבל אם נעשה מאליו או שעבר ועשהו‬
‫מוציאין אותו"‪.‬‬
‫‪175‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כה הלכה כד‪ ..." :‬ובאמרם לכתחלה למד רבינו שאם עבר ועשה מותר לטלטלו שאם אסור‬
‫למה אין עושין אותו לכתחלה ומה הפסד יש בעשייתו אם לא היה מותר לטלטלו לכשנעשה"‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫האם ניתן לטלטל את הסל בעוד האפרוחים עליו?‬
‫האם ניתן לטלטל את הסל באם האפרוחים היו עליו‬
‫בבין השמשות?‬
‫האם מותר לכפות את‬
‫הסל כדי שהאפרוחים‬
‫ירדו ויעלו בו?‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הסמ"ג‪,‬‬
‫הטור‬
‫האם ניתן לדדות תרנגולת?‬
‫לא‪ ,‬מפני שהיא נשמטת‬
‫כיצד ניתן לדדות בהמה חיף ועוף בחצר‬
‫הר"ן‬
‫‪176‬‬
‫‪ ,‬והרי כל דבר שאין ראוי לטלטל כולו‪ ,‬גם אין לטלטל‬
‫מקצתו?!‬
‫א‪.‬‬
‫לצורך החיה‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שיש צער בע"ח בדבר‬
‫ב‪.‬‬
‫שלא לצורך החיה‪ -‬באמת אסור‬
‫האם ניתן לדדות בהמה קטנה ברה"ר?‬
‫האם ניתן לדדות בהמה גדולה ברה"ר?‬
‫הרמב"ם‪,‬‬
‫והטור‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫הר"ן‬
‫אסור‪ ,‬כי מתוך שקשה להנהיגם בהליכה‪ ,‬אם תתיר לדדות‬
‫אותם‪ ,‬הוא בסוף יבוא גם לטלטל אותם‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהם נוחים ללכת‪ ,‬ועל כן לא שייך לגזור‬
‫בהם כי אין חשש שיבוא לטלטלם‬
‫הר"ן‪ ,‬רבינו ירוחם‬
‫האם מותר לגרור תינוק קטן שלא מסוגל ללכת בעצמו?‬
‫האם מותר לגרור תינוק שגורר רגלו האחת‬
‫ומניח השנייה וחוזר חלילה?‬
‫אסור‪ ,‬כחכמים ודלא כרבי נתן שהתיר מטעם שהחי נושא‬
‫את עצמו‪ ,‬ואף שפטור באמת מחטאת מטעם זה‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫אסור מדרבנן‬
‫מותר‬
‫‪176‬‬
‫הבית יוסף הקשה‪ :‬כיון שמתחילה אסור לדדות בהמה וכו' ברה"ר רק מפני גזירה שמא יגביה אותם‪ ,‬אז מדוע אסרנו גם‬
‫בכרמלית‪ ,‬והרי זה גזירה לגזירה!‬
‫תירוצו של המהרל"ח‪ :‬כיון שיש כאן ‪ 2‬איסורים‪ .1 :‬איסור טלטול מוקצה ‪ .2‬איסור העברה (ד' אמות בכרמלית)‪ ,‬על כן החמירו‬
‫לאסור גם בכרמלית‬
‫תירוצו של הפרישה‪ :‬כיון שאם נתיר בכרמלית‪ ,‬הוא בוודאי יבוא לבסוף לדדות אותם גם ברה"ר‪ ,‬כיון שכך הדרך שכשלוקחים‬
‫בהמה וכו' היא בורחת לפעמים ואז כשירדוף אחריה הוא לא יתן דעתו באיזו רשות הוא נמצא‪ ,‬ויבוא לדדות אותה אף ברה"ר‪.‬‬
‫‪94‬‬
‫הר"ן‬
‫בשם‬
‫הרמב"ן‬
‫אם גוי עשה כבש לעצמו‪ ,‬האם‬
‫הישראל יכול לירד אחריו?‬
‫האם מותר לטלטל את הכבש‬
‫שעשה הגוי לעצמו לירד בו‬
‫מעצים מחוברים בשבת?‬
‫האם מותר לטלטל את הכבש שעשה הגוי לעצמו לירד‬
‫בו מעצים תלושים בשבת?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין הגוי מקצה כלום ודעתו על הכול‪ ,‬וכן‬
‫מצינו בירושלמי שאין הכן לגוי‬
‫בפירוש דברי הירושלמי‪" :‬אין הכן לגוי"‪ ,‬מה‬
‫פירושו?‬
‫לפי זה‪ ,‬מדוע אין בעיה‬
‫לטלטל את הכבש שהגוי‬
‫עשה לעצמו מעצים תלושים?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫כלומר‪ ,‬שאין הגוי מקצה כלום מדעתו‪,‬‬
‫כיון שכאמור אין הכן לגוי‬
‫הבית יוסף סיכם למעשה‬
‫שההלכה היא כר"ן‪ ,‬כיוון ש‪:‬‬
‫הר"ן בשם‬
‫הרמב"ן‬
‫ועל כן מותר להשתמש בחפציו‬
‫אף שלא ייחדו אותם לתשמיש בשבת‬
‫הכלבו בשם‬
‫'יש מפרשים'‬
‫כנ"ל‪ ,‬אך כל זה בסתמא‪ ,‬אולם בדברים שכולם מקצים‬
‫מדעתם‪ ,‬כגון גרוגרות וצימוקים צריך הכנה אף אם‬
‫הם של הגוי‬
‫המרדכי והכלבו בשם רבינו‬
‫מאיר‪ ,‬רבינו ירוחם‪ ,‬המ"מ‪,‬‬
‫תרומת הדשן‬
‫‪.1‬‬
‫הוא רב מובהק‬
‫‪.2‬‬
‫יש להקל בדרבנן‬
‫כיון שכאמור אין הכן לגוי‪ ,‬ולא‬
‫מדובר בדבר שכולם מקצים‬
‫מדעתם‬
‫‪-------‬‬
‫האם מותר לגעת במוקצה אם לא מטלטלו?‬
‫מותר‪ ,‬על כן מותר לגעת במעמד עליו הנרות‪ ,‬ולכפות כלי על מוקצה (כביצה)‪ ,‬ולגעת בתנור בית החורף‬
‫האם ניתן לטלטל רק חלק מן המוקצה?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל דבר מוקצה שאסור לטלטלו כולו‪ ,‬גם אסור לטלטל מקצתו‬
‫הר"ן‬
‫האם ניתן לטלטל מוקצה ע"י נפיחה?‬
‫מותר‪ ,‬ואף שכוחו כגופו‪ ,‬מ"מ נראה להתיר כיוון ש‪:‬‬
‫המהרי"ל‬
‫‪.1‬‬
‫טלטול מן הצד‬
‫‪.2‬‬
‫טלטול בשינוי כלאחר יד (ואין לך כלאח"י גדול מזה)‬
‫האם מותר לתלוש חתיכת חרס מחבית שנשברה?‬
‫הרמב"ם‪ ,‬רש"י‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא עושה בכך כלי‪ ,‬ואסור מדין 'מכה בפטיש'‬
‫האם מותר לקנח בעפר תיחוח?‬
‫הרשב"א בתשו'‬
‫התוס'‬
‫‪177‬‬
‫‪177‬‬
‫והרא"ש‬
‫מותר‪ ,‬שכל מה שאסרו בבית הוא רק מצד החשש שמא ישווה גומות‬
‫אסור‪ ,‬מפני שמזיז את העפר ממקומו‪ ,‬וההיתר הוא רק באם ייחד לו קרן זווית‬
‫‪178‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף צה עמוד א‪..." :‬אלא ודאי כיבוד אסור לכולי עלמא מפני שמזיז עפר ממקומו‪"...‬‬
‫‪95‬‬
‫האם מותר לשחק בכדור בשבת ויו"ט?‬
‫האגור בשם שיבולי הלקט‬
‫התוס'‬
‫‪179‬‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהכדור לא ראוי לצור על פי צלוחית‪ ,‬וה"ה שאסור בכדור של עץ‬
‫מותר‪ ,‬כבית הלל שהתירו להוציא קטן לטיול‪ ,‬משמע שכל דבר להנאה מותר‪ ,‬ואף שדיברו שם‬
‫ביו"ט‪ ,‬ה"ה שמותר בשבת‬
‫הב"י ע"פ הירושלמי‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שמצינו שיש אומרים שטור שמעון חרב בגלל שהיו משחקים בכדור‬
‫דרכי משה‬
‫אף לדעת המתירים‪:‬‬
‫א‪ .‬בשבת‪ -‬בחצר‪ ,‬אך אסור ברה"ר או בכרמלית שמא ייפול מחוץ ל‪ 4‬אמות ויטלטלנו‬
‫ב‪ .‬ביו"ט‪ -‬אפילו ברה"ר מותר כדעת התוס' הנ"ל‬
‫האם מותר לתת תחת אצילי ידיו הדבר שמתהווה ממנו המשי?‬
‫אסור‪ ,‬משום‪:‬‬
‫הרשב"א‬
‫בתשו'‬
‫א‪ .‬איסור טלטול‬
‫ב‪ .‬מוליד בחומו‪ ,‬ואסור מדין מלאכת מחשבת‬
‫האם מותר לטלטל בשבת בגד של כלאיים?‬
‫רבינו ירוחם בשם רבינו מאיר‪ ,‬המרדכי‬
‫זרוע‬
‫‪180‬‬
‫בשם האור‬
‫רבותיו של האור זרוע‪ ,‬רבינו שמחה‬
‫כלבו‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שאינו ראוי ללבישה‪ ,‬שאין תורת כלי עליו‬
‫מותר‪ ,‬כיוון שתורת כלי עליו‪ ,‬כמו שמצינו בסנדל המסומר שאף‬
‫שאסור לנעלו ‪ ,‬בכל זאת מותר לטלטלו‬
‫האם מותר לטלטל מניפה בשבת כדי להבריח את הזבובים?‬
‫הרמב"ם‬
‫תוס'‬
‫‪181‬‬
‫‪ ,‬הרא"ש‬
‫מותר‪ ,‬אך יזהר שלא יהרוג אותם‬
‫מה דינו של מטאטא שעשוי מתמרה?‬
‫האם מותר לכבד קרקע מרוצפת?‬
‫כלי שמלאכתו להיתר‬
‫מותר‪ ,‬ועל כן זה נחשב ככשמל"ה‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור‬
‫אסור‪ ,‬ועל כן זה נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור‬
‫‪178‬‬
‫מסכת ביצה דף ח עמוד א‪" :‬ואמר רב יהודה‪ :‬מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו‪ .‬דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה‪:‬‬
‫והוא שייחד לו קרן זוית"‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫תוספות מסכת ביצה דף יב עמוד א‪... :‬וכי פליגי ב"ש וב"ה בדברים שאינן לצורך אוכל נפש ואיכא בהן צורך יו"ט קצת כגון קטן למולו‬
‫דהמצוה נקראת צורך יום טוב ולולב לצאת בו וס"ת לקרות בו וכן פי' רבינו חננאל אבל ליתא פירושן דלאו דוקא קטן למולו דה"ה שלא למולו‬
‫דשרי גם טיול דהא אשכחן נמי דמשחקין בכדור שקורין פלוט"א בלע"ז ביו"ט ברה"ר אע"ג דליכא אלא טיול‪...‬‬
‫‪180‬‬
‫מרדכי מסכת ביצה פרק ביצה רמז תרסו‪ :‬כתוב באור זרוע מעשה היה שבא עכו"ם ליקח משכונו מיד הישראל בי"ט וכבר היה פדוי מעי"ט‬
‫ואני המחבר אסרתי כי שעטנז אסור לטלטל הואיל ואינו ראוי ללבוש והוי כלאים וחלקו עלי רבותי והשיבני ר' שמחה ערבים עלי דברי דודים‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף צה עמוד א‪ ..." :‬אלא ודאי כיבוד אסור לכ ולי עלמא מפני שמזיז עפר ממקומו ולא שרינן הכא לרבי‬
‫שמעון אלא דווקא ריבוץ"‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫האם מותר לטלטל אצטרול"ב בשבת?‬
‫הרשב"א‪ ,‬האגור‬
‫מותר‬
‫הב"י ברמב"ם‬
‫אסור‪ ,‬כן נראה מדבריו‪ ,‬כמו שאסר לקרוא בספרי חכמות חיצוניות‬
‫האם מותר לטלטל שעון בשבת?‬
‫באיזה סוג שעון מדובר?‬
‫מהרי"ל בשם מה"ר וייפ"ש‬
‫ספק (לא רצה להתיר‪ ,‬כיון שנתפשט לאיסור)‬
‫ספק על מה הוא דיבר‬
‫דעת המהרי"ל‬
‫דינו ככלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬כיון שהוא עשוי למדידה‪ ,‬ואין‬
‫ראייה שזה דווקא עבור מדידה של מצווה‬
‫חול‬
‫יש אומרים במהרי"ל‬
‫נראה לאסור‬
‫חוליות‪ .‬המהרי"ל הסתפק בדעתו‪ ,‬האם‬
‫התכוון לשעון שמש שמודד את הצל‪,‬‬
‫ובכל מקרה כתב שזה גרע משעון חול‪,‬‬
‫כיון שהוא ממש מודד את הצל משא"כ‬
‫בחול‬
‫האם מוקצה של אדם עשיר הוי גם מוקצה לעני?‬
‫נימוק‬
‫כן‬
‫כיון שמספיקה הקצאת הדעת של העשיר‪ ,‬ואין צורך‬
‫בהקצאה של כולם (כן מצינו באישה שיכולה לנדור הנאה‬
‫מכיכר‪ ,‬והוי מוקצה‪ ,‬אף שיכול להיות שבעלה או חכם יפר‬
‫לה)‬
‫הב"י בשם הר"ן‬
‫האם מותר לטלטל מוקצה מחמת איסור ע"י‬
‫שהתנה לפני כן לטלטל אותו לאחר שיעבור זמן‬
‫האיסור?‬
‫הר"ן‪ ,‬הרמב"ן (הביא‬
‫ראיה מהירושלמי)‪,‬‬
‫הרשב"א‪ ,‬המ"מ‬
‫מותר‬
‫רבינו ירוחם‪ ,‬וכן נראה‬
‫לבית יוסף‬
‫אסור‬
‫הערה‬
‫‪--‬‬‫יש להעיר‪ ,‬שאף שהב"י כתב כאן שנראה לו לאסור כרי"ו‪,‬‬
‫בסימן רע"ט הוא כתב שמפני שרבים ה'גדולים' שהתירו‬
‫ומדובר במידי דרבנן‪ ,‬יש לסמוך ולהתיר‬
‫האם מותר לטלטל שופר?‬
‫האם מותר לטלטל חצוצרה?‬
‫הב"י ע"פ גמרות בש"ס‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא ראוי לגמע בו מים‪ ,‬ועל כן הוי כלי שמלאכתו לאיסור‬
‫שהשימוש של ההיתר בו‪ -‬מותר‪ ,‬דהוי צורך גופו‬
‫אסור‪ ,‬כיון שאין לו שום שימוש של‬
‫היתר‬
‫דרכי משה ע"פ ההגהות‬
‫אשיר"י והאור זרוע‬
‫מותר‬
‫‪---‬‬
‫‪97‬‬
‫סימן ש"ט‪ :‬טור‬
‫האם מותר‬
‫ליטול את‬
‫בנו כשיש‬
‫לבן אבן‬
‫בידו?‬
‫האם מותר‬
‫ליטול את בנו‬
‫כשיש לבנו‬
‫מטבע בידו‬
‫או כשאין לבן‬
‫געגועים על‬
‫אביו?‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל סל‬
‫שסתמו‬
‫דופנה באבן?‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל דלעת‬
‫שתולים בה‬
‫אבן כדי‬
‫להכבידה כדי‬
‫שימלאו בה‬
‫מים‪ ,‬אם האבן‬
‫קשורה היטב?‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל‬
‫דלעת‬
‫שתולים בה‬
‫אבן כדי‬
‫להכבידה‬
‫כדי שימלאו‬
‫בה מים‪ ,‬אם‬
‫איננה האבן‬
‫קשורה‬
‫היטב?‬
‫מה יעשה בסל‬
‫מלא בפירות‬
‫רטובים‬
‫(כתאנים\ענבים)‬
‫ואבן בתוכו?‬
‫מה יעשה‬
‫בהנ"ל בסל‬
‫מלא‬
‫בפירות‬
‫שלא יופסדו‬
‫אם ינערם‪,‬‬
‫ואבן‬
‫בתוכו?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון‬
‫שהאבן נעשית‬
‫כדופנה‬
‫מותר‪ ,‬כיוון‬
‫שהאבן בטלה‬
‫לדלעת‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שהוי בסיס‬
‫לדבר האסור‬
‫יטול את הסל‬
‫כמות שהוא‪ ,‬כי‬
‫אם ישליך את‬
‫הפירות הם‬
‫יופסדו‬
‫ינער הפירות‬
‫עם האבן‬
‫שבתוכו‬
‫מה יעשה‬
‫אם שכח‬
‫אבן על פי‬
‫החבית או‬
‫כסף על‬
‫הכרית?‬
‫מה יעשה‬
‫אם הניח‬
‫מדעת אבן‬
‫על פי‬
‫החבית או‬
‫כסף על‬
‫הכרית?‬
‫מה נקרא‬
‫'שכח'?‬
‫יטה החבית‬
‫או ינער‬
‫הכרית‬
‫אין תקנה‬
‫שהייתה‬
‫דעתו מבעו"י‬
‫ליטול את‬
‫המוקצה‬
‫כשהניחו‪,‬‬
‫ולבסוף שכחו‬
‫שם‬
‫מה נקרא 'מניח'?‬
‫אם הניח את‬
‫המוקצה על מנת‬
‫ליטול אותו‬
‫במהלך השבת‪,‬‬
‫האם זה נעשה‬
‫בסיס לדבר‬
‫האסור?‬
‫מה הדין‬
‫אם שכח‬
‫והניח אבן‬
‫על פי‬
‫החבית‬
‫והוא לא‬
‫יכול להטות‬
‫שם את‬
‫האבן?‬
‫מה הדין‬
‫אם לא‬
‫יכול‬
‫להטות‬
‫את האבן‬
‫במקרה‬
‫ששכח‪ ,‬כי‬
‫צריך‬
‫שמקום‬
‫החבית‬
‫יהיה‬
‫פנוי?‬
‫הטור‬
‫בעל‬
‫התרומה‬
‫הטור‬
‫בעל‬
‫התרומה‬
‫כשהניח‬
‫על דעת‬
‫שיישאר‬
‫שם‬
‫בכניסת‬
‫השבת‬
‫כשהניח‬
‫על דעת‬
‫שיישאר‬
‫שם כל‬
‫אותה‬
‫השבת‬
‫כן‪,‬‬
‫כיוון‬
‫שהוא‬
‫היה‬
‫מונח‬
‫בזמן‬
‫כניסת‬
‫השבת‬
‫לא‪ ,‬כיון‬
‫שהוא‬
‫לא הונח‬
‫על דעת‬
‫להיות‬
‫שם כל‬
‫השבת‬
‫מותר לו‬
‫להגביה את‬
‫כל החבית‬
‫ולהטות‬
‫אותה‬
‫שתיפול‬
‫האבן‬
‫במקום אחר‬
‫מותר‪,‬‬
‫כנ"ל‬
‫‪98‬‬
‫ש"ט‪ :‬בית יוסף‬
‫היכן מותר להגביה את‬
‫התינוק כשיש לו געגועים‬
‫על אביו?‬
‫רק בחצר התירו‬
‫מדוע התירו רק כשהילד מחזיק אבן ולא‬
‫התירו בדינר?‬
‫אם תיפול האבן‪ -‬האב לא ירים‪,‬‬
‫אם ייפול הדינר‪ -‬האב ירים ויטלטל ד' אמות‬
‫האם איסור הרמת תינוק שמחזיק‬
‫דינר הוא מדין מוקצה?‬
‫לא‪ ,‬שהרי מצינו שהתרנו באבן‪ ,‬ובכל‬
‫זאת אסרנו בדינר‪ .‬טעם האיסור הוא‬
‫שמא יטלטלנו ד' אמות ברה"ר‬
‫האם מותר להחזיק את היד לתינוק שמחזיק דינר מבלי להרימו?‬
‫רש"י‬
‫הרמב"ן‬
‫אסור‪ ,‬שמא כשייפול לתינוק הדינר‪ ,‬אביו יבוא להגביהנו ולטלטלו ד' אמות ברה"ר‬
‫‪182‬‬
‫מותר‪ ,‬כל האיסור הוא רק להגביה אותו‪ ,‬אך סתם כך אין חשש שיבוא להגביה דינר שנפל לתינוק‬
‫שהחזיק לו את היד‬
‫האם ניתן לטלטל‪ -‬אם האבן שבדלעת קשורה היטב?‬
‫האם ניתן לטלטל‪ -‬אם האבן לא קשורה היטב‬
‫בדלעת?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שיש 'שם כלי' לאבן והרי היא כדופן‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שהדלעת היא בסיס לדבר האסור‬
‫(=האבן)‬
‫לפי קושיית הגמרא שינער את‬
‫הפירות בסל לצדדים‪ ,‬ואז‬
‫ינער לחוץ רק את האבן‪-‬‬
‫האם ניתן לטלטל סל שלם שיש בתוכו פירות‬
‫המטנפים ואבן בתוכו?‬
‫האם יש לגרוס "ולניערינהו‬
‫נעורי"?‬
‫הר"ן‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהסל נעשה בסיס לאבן‪ ,‬כיון שהרי‬
‫ע"פ קושיית הגמ' היה ניתן לנער את הפירות‬
‫לצידי הסל‪ ,‬וכך להשליך לחוץ את האבן‪,‬‬
‫ומשלא עשה כן‪ ,‬הרי היא נעשית בסיס לאבן‬
‫כן‬
‫הרמב"ם‪ ,183‬הטור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שבמקום הפסד‪ -‬לא גזרו‬
‫המ"מ‪ 184‬כתב שע"כ לומר‬
‫שהרמב"ם לא גרס כן‪ ,‬שאם כן‪,‬‬
‫לא מובן כיצד הוא התיר ולא חש‬
‫לאסור‬
‫‪182‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף קמא עמוד ב‪ :‬ומיהו כל היכא דלא מטלטל ליה לתינוק שרי דלא גזרינן משום דלמא נפיל ואתי לאתויי‪ ,‬דכל‬
‫היכא דלא עביד איהו מעשה ולא שייך בטלטול זה מאי גזרינן שלא יראה אדם תינוק מטלטל דינר ולא יעמוד אצלו בקרוב ד' אמות‪ ,‬והאוחזו בידו‬
‫נמי לאו מידי עביד ביה כן נראה לי‪ .‬אבל רש"י ז"ל כתב דלהאי טעמא דחיישינן דילמא אתי לאתויי טעמא לאו משום טלטול הוא דאפילו לאחזו‬
‫בידו והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא דלמא נפיל ואתי לאתויי‪ ,‬ולא מחוור‪.‬‬
‫‪183‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה טז‪ :‬היתה הכלכלה מלאה פירות והאבן בתוך הפירות אם היו הפירות רטובים כגון ענבים ותותים נוטל‬
‫אותה כמות שהיא שאם ינער הפירות יטנפו בעפר ובמקום הפסד לא גזרו‪.‬‬
‫‪184‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כה הלכה טז‪... :‬ונראה שגרסת רבינו היא שאין בה ולינערינהו נעורי ורב חייא בר אשי בשם רב עושה‬
‫אוקימתא אחרינא ושתיהן אמת‪...‬‬
‫‪99‬‬
‫מדוע הרי"ף והרא"ש לא גרסו את ההלכה של פירות המטנפים?‬
‫הר"ן‬
‫לא יודע‬
‫הבית‬
‫יוסף‬
‫נראה מפני שהם סברו שנדחתה העמדתו של ר' יוחנן שמדובר בסל מלא פירות‪ ,‬ולמסקנה הדין הוא כרב‬
‫בכלכלה פחותה‪ ,‬והרי כבר שמענו דין זה מהאבן שבדלעת‪ ,‬ועל כן השמיטו‬
‫מהי הסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם שהביא הב"י?‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫א‪ .‬ברמב"ם בהלכות‪ -‬משמע שכלכלה שבתוכה פירות המטנפים וגם לא ניתן לומר כן שיש סתירה ברמב"ם‪,‬‬
‫אבן בתוכה‪ -‬מותר לטלטלה‪,‬‬
‫אלא ודאי כיוון שהאבן משמשת לדופן‪,‬‬
‫כיון שהאוקימתא של רב זה על פירות רגילים‪ ,‬ובכל זאת התיר ניתן לטלטל את הכלכלה אף אם לא היו‬
‫בה פירות כלל (שאז זה גרע מבסיס‬
‫לטלטל הכלכלה הפחותה עם האבן שבתוכה‬
‫לאיסור והיתר)‪ ,‬כדין אבן שבדופן הדלעת‬
‫‪185‬‬
‫ב‪ .‬ברמב"ם בפיהמ"ש ‪ -‬משמע שכלכלה פחותה‪ ,‬שבתוכה פירות ש‪-‬מותר‪.‬‬
‫המטנפים‪ ,‬והאבן סותמת את החור‪ ,‬בכל זאת‪ -‬אסור לטלטלה‪,‬‬
‫על כן אנו סומכים כפשט הרמב"ם‬
‫כיון שהאוקימתא של רב זה על פירות המטנפים‪ ,‬שדווקא אז מותר בהלכות‪ ,‬ואין לדייק מדברי הרמב"ם‬
‫לטלטל את הכלכלה‪ ,‬הא לאו הכי‪ -‬אסור‪ ,‬ועל כן בסתם פירות אף בפיהמ"ש שאף אם האבן משמשת דופן‬
‫שהאבן משמשת לדופן‪ -‬אסור לטלטלה‪ ,‬אף שזה מקום הפסד‬
‫יש לאסור שזה אינו נכון‪.‬‬
‫מה הדין אם צריך לעצם המקום של הכלכלה שבה הפירות והאבן‪ ,‬האם‬
‫יכול לטלטל משם את הכלכלה או שמא הוא חייב לנער שם את הפירות‬
‫אף שלא יוכל להשתמש באותו המקום?‬
‫מה הדין בהנ"ל אם הניח את האבן‬
‫מדעת?‬
‫מותר לו לטלטל את הכלכלה‪ ,‬ואין הוא חייב לנער את הפירות‬
‫מותר לנער‪ ,‬כיון שהכלכלה נעשית‬
‫בסיס לדבר האסור והמותר‬
‫שנינו במשנה‪ :‬שאם טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל‪ ,‬אם לא היה מקצתו מגולה‪-‬‬
‫אינו נוטל ומחזיר‬
‫‪185‬‬
‫הרמב"ם על משנה מסכת שבת פרק כא משנה א‪ :‬לא הותר לטלטל כלכלה והאבן בתוכה אלא בשלשה תנאים‪ .‬האחד שיהא‬
‫בכלכלה פירות‪ ,‬אבל אם אין בה פירות נעשית בסיס לדבר האסור‪ .‬והתנאי השני שיהו פירות שדרכן להיות נמאסין כגון ענבים‬
‫ותותים וקרוסטמלין‪ ,‬אבל אם היו אגוזים או שקדים אסור לפי שאפשר לנערם מן הכלכלה לארץ‪ .‬והתנאי השלישי שתהיה האבן‬
‫מונחת בנקב שבכלכלה כדי לסתמו שבכך היא נעשית חלק מן הכלכלה‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫קושיית רש"י‬
‫מדוע לא יפנה את סביביה שטמונים בדבר הניטל‪ ,‬ואז יטנה על צידה ויפול הכיסוי המוקצה?!‬
‫קושיית התוס'‬
‫מצינו שאע"פ שמותר לטמון בגיזי צמר‪ ,‬בכל זאת אין מטלטלין אותן‪ ,‬ובכל זאת מותר לנער את‬
‫הכיסוי וגיזי הצמר יפלו‪ ,‬א"כ מדוע המשנה לא התירה כאן לנער ע"י שימוש בצד הניטל?!‬
‫תירוץ התוס'‬
‫בשם ר"ת‪ ,‬בעל‬
‫התרומה‪,‬‬
‫ההגהות‪ ,‬סמ"ג‬
‫יש לחלק‪:‬‬
‫א‪ .‬בגיזי צמר‪ -‬מותר לנער‪ ,‬אף שאסור לטלטלם‪ ,‬כיוון שזה לא נחשב כ'הנחה'‪ ,‬שהרי היה‬
‫בדעתו ליטלם בשבת‪ ,‬כלומר כל עוד שלא התכוון להניח אותם במהלך כל השבת‪ -‬אין זה‬
‫נחשב כהנחה‬
‫ב‪ .‬בטמן בדבר שאינו ניטל‪ -‬לא הייתה דעתו ליטלם‪ ,‬ועל כן נחשב כהנחה ואין ליטול אם אין‬
‫מקצתו מגולה‬
‫הבנת הב"י‬
‫ברש"י‬
‫מדברי רש"י משמע שכל שהניח על דעת שיישאר בכניסת השבת‪ ,‬אף שלא התכוון שיונח שם בכל‬
‫השבת כולה‪ ,‬הוי 'הנחה' ואסור לטלטלו‪ .‬שהרי הוא הטמין לצורך השבת‪ ,‬ואף שבוודאי היה דעתו‬
‫ליטול משם את התבשיל בשבת‪ ,‬בכל זאת מצינו שאם אין מקצתו מגולה‪ -‬אסור לטלטלו‬
‫שאלה נסתרת‬
‫בבית יוסף‬
‫כיצד למעשה רש"י תירץ את ההיתר לטלטל מן הצד את גיזי הצמר שהונחו על הקדירה?‬
‫תירוצו של הבית‬
‫יוסף‬
‫רש"י כתב שאותם הגיזים לא הונחו על דעת לכסות את הקדירה עצמה‪ ,‬אלא כדי להטמין בהם‪,‬‬
‫‪186‬‬
‫ועל כן כיסוי הקדירה לא נעשה בסיס לגיזי הצמר‬
‫מה נקרא 'הנחה'?‬
‫רבינו תם‪ ,187‬בעל התרומה‪ ,‬הגהות‪ ,‬סמ"ג‬
‫מניח על דעת שיישאר שם כל השבת כולה‬
‫רש"י‪ ,‬הטור‬
‫מניח על דעת שיישאר שם בכניסת השבת‬
‫‪ 186‬שלא כמו במניח אבן על פי החבית‪ ,‬ומעות על הכר‪ ,‬שכיון שהניחם שם מדעת הוי בסיס לדבר האסור‬
‫‪ 187‬ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן רמד‪ :‬ואמר לי ר' דמותר הואיל ודעתו היה ליטלה בשבת משם דהא [ד]אמרי'‬
‫במניח נעשה בסיס לדבר האסור היינו דאין דעתו ליטלה כגון חבית שאין מסתפקין ממנה אלא שנמלך בשבת אבל היכא דדעתו‬
‫ליטלה מותר מד תנן בבמה טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותם כיצד יעשה נוטל את הכיסוי והן נופלות מאליהן‪ .‬ואמאי והא נעשה‬
‫קדירה בסיס לדבר האסור‪ .‬אלא ש"מ היכא דדעתו ליטלה בשבת שפיר דמי‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫האם זה‬
‫נחשב‬
‫'הנחה'‬
‫דווקא‬
‫כשמניח‬
‫בערב‬
‫שבת?‬
‫תרומת‬
‫‪188‬‬
‫הדשן‬
‫הבית‬
‫יוסף‬
‫כן‪ ,‬ואם‬
‫הניח לפני‬
‫כן‪ -‬נחשב‬
‫כ'שוכח'‬
‫הראיות של התרומת הדשן‬
‫דעת הב"י בנוגע לראיותיו‬
‫של התרומת הדשן‬
‫‪ .1‬הרמב"ם כתב בהלכות‬
‫שבת פרק כה הלכה יז‪:‬‬
‫אבל אם הניח המעות מערב‬
‫שבת על הכר או הניח האבן‬
‫על פי החבית הרי אלו אסורין‬
‫לטלטלן ואפילו ניטלו המעות ‪ .2‬הב"י ציין שזו ראייה‬
‫טובה‪ ,‬אך עדיין יש‬
‫והאבן שהרי נעשו בסיס‬
‫להקשות‪ ,‬שלפי זה‪ ,‬אף‬
‫לדבר האסור‪.‬‬
‫‪ .1‬יש לדחות‪ ,‬כיון שערב‬
‫שבת זה לאו דווקא‪ ,‬וה"ה‬
‫לפני כן נקרא ערב שבת‬
‫ועל כן הוי הנחה‬
‫לא‪ ,‬כיון‬
‫שכל מה‬
‫שהוא לפני‬
‫השבת‪,‬‬
‫‪ .2‬רש"י כתב ששכח‪ ,‬היינו‬
‫נקרא כ'ערב‬
‫ששכח את האבן בבין‬
‫שבת'‬
‫השמשות‪ ,‬משמע שדווקא‬
‫בער"ש הוי הנחה‬
‫אם הניח בער"ש‪ ,‬אך‬
‫לבסוף שכח להוריד בבין‬
‫השמשות‪ -‬לא הוי הנחה‬
‫מדעת‪ ,‬כיון שהעיקר הוא‬
‫זמן בהשמ"ש‬
‫האם הוי הנחה כשמניח דבר לאו בדווקא על ההיתר הזה‪ ,‬כמו‬
‫במניח חפצים באקראי בתיבה?‬
‫תרומת‬
‫‪189‬‬
‫הדשן‬
‫יש אומרים‬
‫‪190‬‬
‫הוי הנחה‪ ,‬כיון שסו"ס הניח שם מדעת‬
‫לא הוי הנחה‪ ,‬כיון שלא התכוון להניח בדווקא על ההיתר הזה‪ ,‬אלא‬
‫הניח כך כי לא היה לו מקום פנוי‬
‫‪188‬‬
‫תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קצג‪ :‬אמנם בנדון דידן שהיה נח המוקצה על החפץ לפני זמן מרובה‪ ,‬נראה אפילו הניחו‬
‫בתחילה בכוונה ולא בדרך אקראי שרי‪ ,‬משום דבע"ש נעשה שוכח‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קצג‪... :‬אבל במניח בע"ש אפי' באקראי‪ ,‬הואיל ויודע שהמוקצה יהא נח על החפץ בשבת‪,‬‬
‫גם החפץ נעשה מוקצה מפני שמקצה דעתו ממנו‪...‬‬
‫‪190‬‬
‫תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן קצג‪ :‬אבל מה שמניחין בדרך אקראי כמו שרגילין להשים בתיבה חפצים אלו על אלו מפני‬
‫שאין לו ריוח לפנות לכל חפץ מקום בשולי התיבה לעצמו‪ ,‬כה"ג לא חשיב מניח אלא שוכח‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫מה הדין אם אדם‬
‫מה הדין אם‬
‫מה הדין אם הניח‬
‫בשבת הניחו את הניח מוקצה על‬
‫אבן\מעות על‬
‫היתר של חבירו‬
‫המוקצה על‬
‫דבר היתר‪,‬‬
‫לזמן בהשמ"ש‪,‬‬
‫ההיתר‪ ,‬האם‬
‫ובשבת ניטל‬
‫האם ההיתר‬
‫היתר נעשה‬
‫המוקצה?‬
‫נעשה בסיס?‬
‫בסיס?‬
‫הוי מוקצה לכל‬
‫השבת‪ ,‬כיון 'דמיגו‬
‫דאתקצאי‪'...‬‬
‫(רמב"ם)‬
‫לא‪ ,‬כיוון שאין‬
‫מוקצה לחצי‬
‫שבת‪ ,‬והעיקר‬
‫הוא שהמוקצה‬
‫ינוח על ההיתר‬
‫בזמן בהשמ"ש‬
‫(כלבו)‬
‫אם הניח אבן‬
‫על חבית‬
‫מדעת‪ ,‬האם‬
‫מותר רק‬
‫להטות את‬
‫החבית לצד?‬
‫לא‪ ,‬כיון שאין אדם אסור‪ ,‬אם הניח‬
‫מדעת החבית‬
‫אוסר דבר של‬
‫נעשית בסיס‬
‫חבירו שלא‬
‫מדעתו (דרכי‬
‫ואין להזיזה‬
‫משה בשם האור‬
‫כלל‬
‫זרוע)‬
‫האם רבינו ירוחם מתיר לטלטל בסיס‬
‫לדבר האסור לצורך מקומו?‬
‫מפשט לשונו‬
‫משמע ש‪-‬כן‪ ,‬כיוון שהוא כתב‪, :‬ודווקא‬
‫במניח‪ ..‬אבל לצורך מקומו‪ -‬מותר"‪,‬‬
‫משמע שלצורך מקומו‪ ,‬אף אם הניח‬
‫מדעת ונעשה לבסיס לדבר האסור‪ -‬מותר‬
‫לטלטל‬
‫האוקימתא של הבית יוסף‬
‫וודאי שרי"ו התכוון לומר בשוכח‪ ,‬ומה‬
‫שחילק ואמר שלצורך גופו אסור‪ ,‬ורק‬
‫לצורך מקומו‪ -‬מותר‪ ,‬אינו קשה‪ ,‬כיון‬
‫שהתכוון לומר‪ ,‬שלצורך גופו שמספיק‬
‫ניעור בעלמא‪ -‬אסור לטלטל‪ ,‬אך לצורך‬
‫מקומו שהוא חייב לטלטל‪ -‬מותר לו‬
‫לטלטל‬
‫‪113‬‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל את‬
‫הכרית שיש‬
‫עליה כסף‪,‬‬
‫מחשש שיגנבו‬
‫לו את הכסף?‬
‫אסור (רבינו‬
‫ירוחם)‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫מה יעשה אם‬
‫שכח כסף בתוך‬
‫כיסו מער"ש?‬
‫מה הדין בהנ"ל‬
‫אם יש בו גם‬
‫כתבי הקודש?‬
‫יתיר את כיסו ויפילנו לארץ (רי"ו)‬
‫האם מותר‬
‫לומר לגוי‬
‫להצניע את‬
‫כספו?‬
‫אם התיר‬
‫את כיסו‬
‫בשוק‪,‬‬
‫האם יכול‬
‫לומר לגוי‬
‫לשמור על‬
‫כספו?‬
‫לא‪ ,‬כיון שכל‬
‫מה שאסור‬
‫לעשות‪-‬‬
‫אסור גם‬
‫לומר לגוי‬
‫(מהר"ם‬
‫מרוטנבורג)‬
‫מותר (דרכי משה רסו‪,‬ב)‬
‫האם מותר להניח על הראש‬
‫מטרון‪ 191‬שיש במתג שלו כסף‬
‫ששכחו?‬
‫אם שכח כסף בכיס שתפור‬
‫בבגד‪ ,‬וכולו תלוי ולא תפור‬
‫לעצם המלבוש‪ ,‬האם יכול‬
‫ללבוש את הבגד?‬
‫אם שכח כסף בכיס שכולו תפור‬
‫לאורך המלבוש‪ ,‬האם יכול ללבוש‬
‫את הבגד?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהכסף לא נמצא‬
‫בעיקר הכלי (אלא זה במתג)‬
‫מותר לטלטל את הבגד‪ ,‬אך‬
‫אסור ללבשו שמא ישכח ויצא‬
‫עמו לרה"ר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל הבגד נעשה בסיס‬
‫לדבר האסור‬
‫האם מותר לטלטל כשמל"א כשטלטלו‬
‫לצורך מקומו‪ ,‬ולבסוף לכסות עמו ביצה?‬
‫אגודה‬
‫ואם בהנ"ל‬
‫הכיס נמצא‬
‫בכנף חלוקו?‬
‫מה הדין‬
‫בהנ"ל אם‬
‫הגוי במקום‬
‫לשמור‪,‬‬
‫הביא את‬
‫הכסף לבית‬
‫הישראל?‬
‫מותר (כן מפורש בגמ' שבת מג‪).‬‬
‫אם אדם שכח כיסו עליו‪ ,‬האם יכול ללכת עמו למקום‬
‫המוצנע או שחייב להתיר את הכיס במקומו?‬
‫בבית‬
‫יכול ללכת למקום המוצנע‬
‫אם יש לאדם כיס בחליפה (בגד\עור)‪ ,‬האם יכול‬
‫ללובשה?‬
‫אסור (התשב"ץ)‬
‫במקום שאין עירוב‬
‫יתיר במקומו‬
‫‪192‬‬
‫באיזה מצבים העמיד הבית יוסף את המקרה הנ"ל?‬
‫‪ .1‬בשכח את המעות בכיס‬
‫‪ .2‬כשיטת ר"ת‪ -‬אף אם מדובר שאין בכיס כלל מעות‪,‬‬
‫ובכל זאת אסור‪ ,‬כיון שהכיס מיוחד להנחת מעות‬
‫(כמיטה שייחדה למעות)‬
‫‪191‬‬
‫זוהי גלימה לכיסוי גוף האדם‬
‫‪192‬‬
‫אך יכול לומר לגוי לשמור לו על כיסו‪ ,‬ואם הגוי יביא את הכיס לביתו של הישראל‪ -‬אין חשש איסור בדבר‬
‫‪114‬‬
‫סימן ש"י‪ :‬טור‬
‫האם מותר לטלטל עץ‬
‫שתולים בו דגים‪ ,‬שהרי‬
‫הוא מאוס?!‬
‫האם מותר לטלטל נר‬
‫שהדליקו בו באותה‬
‫השבת‪ ,‬אחר שהוא כבה?‬
‫האם בשאר סוגי המוקצה‬
‫קיי"ל כר"ש‪ -‬כחיטים‬
‫שזרע בקרקע ועוד לא‬
‫השרישו\ ביצים שתחת‬
‫התרנגולת?‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫ממח"כ ש‪.1:‬חשוב לו ‪.2‬‬
‫מקפיד עליו ‪ .3‬מייחד לו‬
‫מקום?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שקיי"ל כר"ש‬
‫שמתיר במוקצה מחמת‬
‫מיאוס‬
‫אסור‪ ,‬כיון שלא קיי"ל‬
‫כר"ש בזה‬
‫כן‪ ,‬חוץ ממוקצה ש‪.1:193‬‬
‫לא חזי ‪ .2‬אידחי שגם ר"ש‬
‫מודה דהוי מוקצה‬
‫אסור‪ ,‬וגם ר"ש מודה בכך‬
‫האם יש‬
‫מוקצה‬
‫לחצי‬
‫שבת‬
‫באיסור‬
‫אכילה\ט‬
‫לטול?‬
‫מה דין‬
‫דבר‬
‫שהיה‬
‫ראוי‬
‫בבהשמ‬
‫"ש ‪,‬‬
‫התקלקל‬
‫במהלך‬
‫השבת‪,‬‬
‫וחזר‬
‫ונתקן‬
‫במהלך‬
‫השבת?‬
‫מה דין‬
‫דבר‬
‫שהוקצה‬
‫בבהשמ"ש‬
‫?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לתת כלי‬
‫מתחת‬
‫למוקצה?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לכסות‬
‫מוקצה?‬
‫האם‬
‫היתר‬
‫שהניחו‬
‫עליו‬
‫מוקצה‬
‫מבעו"י‪,‬‬
‫מותר‬
‫בטלטול‬
‫בשבת?‬
‫לא‬
‫מותר‬
‫בשימוש‬
‫אסור‬
‫לטלטלו‬
‫בכל השבת‬
‫אסור‪,‬‬
‫משום‬
‫שהוא‬
‫מבטל כלי‬
‫מהיכנו‪,‬‬
‫והוי‬
‫כ'סותר'‬
‫מותר‪ ,‬אך‬
‫לא יגע בו‬
‫לא‪ ,‬כיון‬
‫שהוא‬
‫נעשה‬
‫'בסיס'‬
‫מה דין כיס שייחדו‬
‫להניח בו מוקצה‪ ,‬ואין‬
‫בו בשבת שום מוקצה‪,‬‬
‫וגם לא היה בו כל‬
‫בהשמ"ש?‬
‫הרי"ף‬
‫רבינו‬
‫תם‬
‫מותר‬
‫בטלטול‬
‫אסור‬
‫בטלטול‬
‫כיון‬
‫שייחדה‬
‫לכך‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל‬
‫בסיס לדבר‬
‫האסור‬
‫והמותר?‬
‫כן‪ ,‬אך‬
‫בתנאי‬
‫שהדבר‬
‫המותר‬
‫חשוב‬
‫מהאסור‪,‬‬
‫שאל"כ‬
‫המותר בטל‬
‫לגביו ואסור‬
‫לטלטלו כיון‬
‫דהוי בסיס‬
‫לדבר‬
‫האסור‬
‫‪193‬‬
‫כגרוגרות וצימוקים ש‪ .1:‬הוא דחה אותם בידיים בכך שהעלם לגג ‪ .2‬הם לא ראויות למאכל עד שהן תתייבשנה‪ ,‬כי הן‬
‫מסריחות לפני הייבוש‬
‫‪115‬‬
‫האם מותר לטלטל את הדבר של הבשר?‬
‫האם מותר לטלטל את‬
‫הדבר של הדגים?‬
‫הרי"ף והרא"ש כתבו שרב חייא‬
‫בר אשי בשם רב סובר כרבי‬
‫יהודה שיש לו מוקצה מחמת‬
‫מיאוס‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הרי"ף והרא"ש כתבו שלשיטת‬
‫רבי שמעון ‪-‬אין מוקצה מחמת‬
‫מיאוס‪ ,‬והלכה כמותו‪ ,‬וכן פסק‬
‫הטור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מהו אותו הדבר?‬
‫הרא"ש‪,‬‬
‫המ"מ‪( 194‬הייתה‬
‫לו נוסחה אחרת‬
‫ברמב"ם)‬
‫הרמב"ם‬
‫(כפי‬
‫שלפנינו)‬
‫רש"י‬
‫עץ‬
‫עלים‬
‫בשר מליח‬
‫שנתלה לייבשו‬
‫במה אנו סוברים‬
‫כר"ש?‬
‫במה אין ההלכה‬
‫כר"ש?‬
‫לפי זה‪ ,‬איזה‬
‫מוקצה נאסר‬
‫בטלטול?‬
‫דעה ראשונה‬
‫בכל ענייני השבת‬
‫במוקצה מחמת‬
‫מיאוס כנר ישן‬
‫שהדליקו בו כבר‪-‬‬
‫שאסור לטלטלו‬
‫(ודלא כר"ש‬
‫שהתיר)‬
‫מוקצה מחמת‬
‫מיאוס‬
‫דעה שנייה‬
‫בכל ענייני השבת‬
‫ובמוקצה מחמת‬
‫מיאוס‬
‫במוקצה מחמת‬
‫איסור ‪ ,‬והוא נר‬
‫שהדליקו בו‬
‫באותה השבת‬
‫מוקצה מחמת‬
‫איסור‬
‫‪----‬‬
‫כמי ההלכה?‬
‫‪---‬‬
‫מה דין מוקצה‬
‫מחמת חסרון‬
‫כיס?‬
‫אין מחלוקת שגם‬
‫ר' שמעון מודה‬
‫שהוא מוקצה‬
‫ואסור בטלטול‬
‫הרי"ף והרא"ש‬
‫פסקו כדברי‬
‫המיקל כיון שכך‬
‫הדין במח' רב‬
‫אחא ורבינא‬
‫שהלכה כדברי‬
‫המיקל‬
‫‪194‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כו הלכה יט‪ :‬אמר רב האי תלאי דבשרא שרי לטלטולי דכוורי אסור‪ .‬ופירשו בהלכות תלאי‬
‫דבשרא העץ שתולין בו הבשר מטלטלין אותו דתורת כלי עליו דרגילות הוא‪ ,‬דכוורי‪ -‬לא‪ ,‬אלא כל שנשתמש בו זורקו לבין העצים‬
‫ע"כ כתב הרשב"א ז"ל וכן עיקר‪:‬‬
‫‪116‬‬
‫לפי דעת‬
‫רבי‬
‫שמעון‪,‬‬
‫מה הדין‬
‫ב‪-‬‬
‫נר קטן שהיה ברור שהוא יכבה במהלך השבת?‬
‫נר גדול שהיה ברור‬
‫שהוא יכבה במהלך‬
‫השבת?‬
‫צרורות\אבנים\מעות‬
‫(כל דבר שאינו‬
‫כלי\אוכל)‪ ,‬מותרים‬
‫בטלטול?‬
‫מותר בטלטול לאחר שיכבה והוא איננו מוקצה‪ ,‬כיוון‬
‫שהייתה דעתו עליו מבעו"י להשתמש בו לכשיכבה‬
‫אסור לטלטלו‪ ,‬שכיון‬
‫שהיה ברור שכל השבת‬
‫הוא יהיה דלוק‪ ,‬ממילא‬
‫הוא הקצה אותו מדעתו‬
‫אסור בטלטול‪ ,‬כיון‬
‫שהוא לא ראוי לשום‬
‫דבר (רש"י‪ ,‬והמרדכי)‬
‫(הבית יוסף העיר שאף שאנו פוסקים כר"ש‪ ,‬מ"מ‬
‫אין אנו פוסקים כר"ש בנר קטן)‬
‫אם הניחו דבר המוקצה על דבר ההיתר‪,‬‬
‫והמוקצה היה עשוי להסתלק במהלך השבת‪,‬‬
‫האם ההיתר נעשה 'בסיס'?‬
‫לרבי שמעון‬
‫לא‪ ,‬כיון שהייתה דעתו על ההיתר להשתמש בו‬
‫לאחר שהמוקצה יוסר ממנו‪ ,‬ובתנאי שלמוקצה יש‬
‫תורת כלי\אוכל‬
‫הבית יוסף‬
‫כן‪ ,‬כיון ד"מיגו דאתקצאי"‬
‫קושיית הבית יוסף‬
‫תירוצו של הבית יוסף‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫מוקצה מחמת איסור‬
‫(לא ראוי‬
‫לשימוש\הונח עליו‬
‫איסור\אין לו תורת‬
‫כלי)?‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫כלי שמלאכתו‬
‫לאיסור מחמה‬
‫לצל?‬
‫אסור‬
‫מדוע לפי ר"ש אם אין על המוכני עתה בשבת מעות מותר לטלטלה אף שהיו עליה‬
‫בבהשמ"ש‪ ,‬ואילו בנר גדול אנו אומרים שגם ר"ש מודה שהוא מוקצה?‬
‫הבית יוסף כתב שיש לחלק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬במוכני‪ -‬כיון שהוא לא מיוחד להנחת מעות בתוכו‪ ,‬ממילא ניתן ליטול את המעות‬
‫בשבת ע"י עבד גוי או תינוק‪ ,‬ועל כן האדם לא מקצה את דעתו מהמוכני‪ ,‬ולא הוי‬
‫מוקצה‬
‫ב‪ .‬בנר גדול‪ -‬ודאי לא היה בדעתו שהגוי או התינוק יכבו את הנר בשבת‪ ,‬אלא היה‬
‫בדעתו שהנר ידלק כל השבת כולה‪ ,‬ועל כן הוא הסיח דעתו מהנר‪ ,‬והו מוקצה‬
‫‪117‬‬
‫האם מותר לטלטל מוקצה‬
‫מחמת נולד?‬
‫האם מותר לטלטל מוקצה מחמת איסור?‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שדחאו בידיים‪ ,‬כגון נר שהודלק באותה‬
‫השבת‬
‫יש אומרים‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה כגרף של רעי‬
‫דחיית המרדכי את הי"א‬
‫‪---‬‬
‫יש לאסור‪ ,‬כיון שכל אדם יטען שבשבילו הנר הוא מאוס‪,‬‬
‫ועל כן לא מותר אלא רק למי שהוא באמת איסטניס‬
‫תמיהת הבית יוסף‬
‫‪---‬‬
‫הבית יוסף תמה‪:‬‬
‫המרדכי בשם הסמ"ג‬
‫‪195‬‬
‫א‪ .‬על דעת המתירים‬
‫ב‪ .‬על דחייתו של המרדכי‪ ,‬כיון שהוא לא טען כנגדם‬
‫שום טענה ממשית אלא רק טען שיש להחמיר בדבר‬
‫איזה מוקצה יש לדעת ר"ש?‬
‫ר' יוחנן‬
‫רק נר שדולק בו השמן‬
‫רב יהודה בשם שמואל וכן דעת רבי‬
‫גרוגרות וצימוקים‬
‫קושייה נסתרת בב"י‬
‫האם ר' יוחנן חולק על דעת רבי‪ ,‬שלר"ש יש מוקצה של גרוגרות וצימוקים?‬
‫תירוץ הב"י ע"פ התוס'‬
‫בוודאי שגם ר' יוחנן מודה לרבי שיש לר"ש מוקצה בגרוגרות וצימוקים‬
‫האם לפי דעת ר"ש הוי‬
‫מוקצה‪-‬‬
‫נימוק‬
‫גרוגרות וצימוקים‬
‫אפרסקים‪ ,‬חבושים‪,‬‬
‫וכל שאר מיני‬
‫פירות‬
‫כן‬
‫לא‬
‫רש"י‬
‫תוס'‬
‫כיון שהם לא ראויים‬
‫לאכילה עד שיתייבשו‬
‫הביא מהירושלמי שהם מסריחים עד‬
‫שיתייבשו‪ ,‬וכיון שהם כ"כ‬
‫מתקלקלים‪ ,‬הוא מסיח דעתו מהם‬
‫עד שיתייבשו‬
‫כיון שהם לא‬
‫מתקלקלים‬
‫‪195‬‬
‫מרדכי מסכת ביצה פרק ביצה רמז תרמב‪ :‬ומיהו במוקצה דנולד פסק בסה"מ דאסור וכן במוקצה מחמת איסור דדחיה בידים‬
‫כגון נר הדולק באותה שבת כדאיתא בסוף מסכת שבת וא"כ נר שהדליקו בה בשבת אסור לטלטלו ויש מתירין משום דהוי כגרף‬
‫של רעי ואין זה נכון כי כל השוטים יאמרו דאנינו דעתייהו ואינו מותר אלא למי שהוא אסטניס והמחמיר לא הפסיד‪:‬‬
‫‪118‬‬
‫מדוע תמרי בוסר שמכניסים לסל והם מתבשלים שם‪ -‬אינם מוקצה‪ ,‬ואילו גרוגרות וצימוקים הם כן מוקצה‬
‫לר"ש?‬
‫רש"י‪,‬‬
‫הרי"ף‪,‬‬
‫הרא"ש‪,‬ה‬
‫רמב"ם‬
‫כיון שר"ש סובר שיש מוקצה רק באם יש את ‪ 2‬התנאים‪:‬‬
‫‪ .1‬דחייה בידיים‬
‫‪ .2‬הדבר לא ראוי מצד עצמו‬
‫על כן‪:‬‬
‫א‪ .‬תמרי בוסר בסל‪ -‬אף שהם לא ראויים לאכול עד שהם יתבשלו‪ ,‬אך הוא לא דחה אותם בידיים‪ ,‬כיון שהם‬
‫לא נמאסו בעיניו מחמת קלקול‬
‫ב‪ .‬גרוגרות וצימוקים‪ -‬דחה אותם בידיים וגם הם לא ראויים לאכילה עד שיתייבשו ועל כן הם מוקצה‬
‫האם לפי ר"ש סתם אוכל שאינו צימוקים וכו' נחשב‬
‫כמוקצה?‬
‫תלוש‬
‫מחובר‬
‫אינו מוקצה‬
‫הוי מוקצה‬
‫מדוע לפי ר"ש יש לאסור באוכל שהיה מחובר בזמן‬
‫בהשמ"ש?‬
‫כיון שמכך שהוא לא ליקט את הפירות בער"ש‪ ,‬זה כמו שהוא‬
‫גילה בדעתו שהוא דוחה אותם בידיים‪ ,‬ועל כן הוי מוקצה‬
‫האם מותר לישראל לתת פירות שהיו מחוברים‬
‫בזמן בהשמ"ש לגוי קטן?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה נחשב כמוקצה עבור הישראל‬
‫לפי דברינו שכל טעם איסור המוקצה הוא מפני‬
‫שמכך שלא ליקט את הפירות זה כמו שדחאם‬
‫ביידיים‪ ,‬האם מותר ליהנות מפירות שהיו מחוברים‬
‫שלא היה בידו ללקטם?‬
‫אף שלא היה בידו ללקטם ומכך לכאורה אין גילוי דעת שהוא‬
‫דחאם בידיים‪ ,‬בכל זאת עלינו לאסור‪ ,‬מפני שיש לנו את‬
‫הכלל שרבנן לא פלוג‪ ,‬ועל כן כל דבר שהיה מחובר בזמן‬
‫בהשמ"ש‪ -‬אסור בטלטול‪ ,‬אף אם הוא לא היה יכול ללקטו‬
‫לפני השבת‬
‫מדוע דורון (פירות) שהגוי הביא לישראל בשבת הוי מוקצה?‬
‫רש"י‬
‫מכך שהישראל לא ליקטם בער"ש‪ ,‬הוי כמו שהישראל דחה אותם בידיים והקצה אותם מדעתו‬
‫‪196‬‬
‫בעל המאור (דוחה את‬
‫רש"י)‪ ,‬וכן דעת הבית יוסף‬
‫‪197‬‬
‫הרמב"ן במלחמות ה' (דוחה‬
‫את בעל המאור)‬
‫אין לפרש כרש"י‪ ,‬שהסיח דעתו מהדורון‪ ,‬אלא פשוט כיוון שר"ש מודה בכל מוקצה מחמת‬
‫איסור דהוי מוקצה כיון שאין דעתו עליו‪ ,‬ועל כן כיון שלא הייתה דעתו על הדורון של הגוי ברור‬
‫ש‪ -‬הוי מוקצה‬
‫אין לפרש כבעה"מ‪ ,‬שיש כאן דין מוקצה כיון שלא הייתה דעתו על הדורון מער"ש‪ ,‬אלא הטעם‬
‫הוא פשוט מפני שיש חשש שמא יבוא לתלוש מן המחובר בשבת את הפירות‬
‫‪196‬‬
‫בעל המאור ביצה דף יג עמוד א‪ :‬והא דאמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור‬
‫פירשה ה" ר שלמה משום דכגרוגרות וצמוקים דמי דאסח דעתיה מיניה וכן כל מחובר לקרקע אסוחיה אסח דעתיה מיניה ולא היה‬
‫צריך לכל זה כי ברור הוא דמודה ר" ש בכל מוקצה מחמת איסור שאין דעתו עליו כגון כוס וקערה ועששית‬
‫‪197‬‬
‫הבית יוסף כתב שמטעם זה נראה שרבי שמעון מודה גם במוקצה בדבר המחוסר צידה דהוי מוקצה‪ ,‬כיון שלא הייתה דעתו‬
‫עליו מער"ש‬
‫‪119‬‬
‫האם יש מוקצה לחצי שבת?‬
‫הרא"ש‪,198‬הרשב"א‪ ,‬א‪ .‬בטלטול בעלמא‪ -‬ברור שאין מוקצה‬
‫הר"ן‬
‫ב‪ .‬באוכל‪ -‬יש ספק‪ ,‬והלכה כלישנא בתרא שאומרת שאין מוקצה לחצי שבת‪ ,‬כיון שבד"ס‬
‫הלך אחר המיקל‬
‫קושייה נסתרת‬
‫ברא"ש‬
‫מדוע הרי"ף לא הביא בהלכותיו את ההלכה הזאת?‬
‫תירוץ הרא"ש‬
‫כיון שהרי"ף תמיד לא מביא את ההלכה כשברור לנו מהי ההלכה‪ ,‬וכיוון שזה מידי דרבנן‪ ,‬הרי‬
‫ברור שעלינו ללכת אחר המיקל ולהתיר באוכל כיון שאין מוקצה לחצי שבת‬
‫הב"י‬
‫ע"פ‬
‫פסק‬
‫‪199‬‬
‫הגמ'‬
‫האם גרוגרות שיבשו בזמן בין השמשות והבעלים לא ידע מכך בכניסת השבת‪ -‬הוי מוקצה כיון‬
‫שהבעלים לא ידע ועל כן הוי הקצאה והיסח הדעת או שמא כיון שסו"ס הפירות היו מוכנים לאכילה הם‬
‫אינם מוקצים?‬
‫אינם מוקצה‬
‫האם דבר מוקצה שיש שאנשים שאוכלים‬
‫אותו ויש שלא‪ -‬הוי מוקצה (ר"ן)?‬
‫האם מוקצה שיבש בבהשמ"ש‬
‫והבעלים לא הכירו הוי מוקצה‬
‫(ב"י)?‬
‫הזמין אותו למאכל‬
‫לא הזמין אותו‬
‫למאכל‬
‫בבלי‬
‫ירושלמי‬
‫לא הוי מוקצה‬
‫הוי מוקצה‬
‫לא הוי מוקצה‬
‫הוי מוקצה‬
‫האם דבר שלא היה ראוי‬
‫למאכל והזמינו‪ -‬האם מותר‬
‫בשימוש (ארחות חיים)?‬
‫לא‪ ,‬כיון דהוי מוקצה‪ ,‬שלא‬
‫מועילה בו הזמנה‬
‫האם מותר לשתות בליל שבת\יו"ט את המים שנתנו על התמרים בגיגית מערב שבת\יו"ט?‬
‫הכלבו‬
‫קושיותו של‬
‫הב"י‬
‫מותר‪ ,‬כיון דהוי 'גמרו בידי אדם' שהרי הוא יכול להשהות את המים שם עד שהם יקלטו את טעם‬
‫התמרים‬
‫‪ .1‬מדוע הכלבו הוצרך לטעם של 'גמרו' והרי אפילו ר"ש מודה שאין מוקצה בשאר פירות חוץ‬
‫מגרוגרות וצימוקים‬
‫‪ .2‬התמרים הללו לא נכללים בכלל בגדר של 'גמרו בידי אדם'‪ ,‬כיון שבעת כניסת השבת הם לא‬
‫‪200‬‬
‫היו ראויים לשתייה‪ ,‬ועל כן אין הוא נחשב כדבר גמור‬
‫‪198‬‬
‫רא" ש מסכת ביצה פרק ג סימן ז‪ :‬ועוד דקאמר התם (דף מד א) אמר רב מטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה‬
‫מעות מותר לטלטלה‪ .‬והוא שלא היו עליה כל בין השמשות‪ .‬ואיכא תרי לישני‪ .‬בלישנא קמא א"ל יש מוקצה לחצי שבת ובלישנא‬
‫בתרא א"ל אין מוקצה לחצי שבת‪ :‬ומיסתבר כלישנא בתרא דבשל סופרים הלך אחר המיקל ולכך לא הביאה ה"ר אלפס‬
‫‪199‬‬
‫מסכת ביצה דף כ"ו ע"ב‪" :‬והאמר רב כהנא‪ :‬מוקצה שיבש‪ ,‬ואין הבעלים מכירין בו – מותר"‪.‬‬
‫‪200‬‬
‫כמו שמצינו בדעת התוס' (מג‪' .‬בעודן' ‪ )2‬שסתם קדירות רותחות בבין השמשות לא הוי מוקצה‪ ,‬כיון שהוא יכול לקררן ועל כן‬
‫זה מוגדר כ'גמרו בידי אדם'‪ .‬משמע שלדבר שמוגדר כ'גמרו בידי אדם' צריך להיות הפוטנציאל שניתן יהיה להשתמש בו באותו‬
‫‪111‬‬
‫האם יש מוקצה בחפצים של גוי (כגרוגרות וצימוקים וכדו')‪?201‬‬
‫אין‪ ,‬ועל כן זה מותר בשימוש בלי צורך בהכנה\הזמנה‬
‫הכלבו‬
‫האם מותר לכפות כלי על‬
‫הביצה?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רב חסדא‬
‫מותר‬
‫הרי"ף ‪,‬הרא"ש‪ ,‬הר"ן והרמב"ם פסקו כרב חסדא‬
‫ר' יצחק‬
‫אסור‬
‫(י"א בר"ן‪ ,‬הגהות מרדכי‪ ,‬דרכי משה (סי' שיא‪,‬ב) כתב שיש לחוש)‬
‫מדוע אסור לתת כלי תחת‬
‫הביצה ע"פ רב חסדא?‬
‫מדוע התרנו לתת כלי על הביצה לפי רב‬
‫חסדא?‬
‫רבה‬
‫כיון שלא התירו הצלה שאינה‬
‫מצויה‬
‫כיון שזו הצלה מצויה (אף שהביצה אינה‬
‫ניטלת)‬
‫רב יוסף‬
‫כיון שהוא מבטל כלי מהיכנו‬
‫כיון שהוא לא מבטל בכך את הכלי מהיכנו‪,‬‬
‫שהרי הוא יכול כל רגע ליטול את הכיסוי‬
‫כמי ההלכה?‬
‫‪---‬‬‫הב"י הביא‬
‫שהפוסקים פסקו‬
‫כרב יוסף‬
‫קושיית‬
‫הב"י‬
‫מדוע התרנו להניח את הסל שיעלו עליו האפרוחים המוקצים ועם זאת אסרנו להניח כלי תחת‬
‫התרנגולת כדי שלא תכנס לתוכו הביצה המוקצה?‬
‫תירוצו של‬
‫הב"י‬
‫יש חילוק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬באפרוחים‪ -‬בידו להפריחם כל שעה‪ ,‬והם עשויים לרדת‪ ,‬על כן זה לא נחשב כמבטל כלי מהיכנו‬
‫ב‪ .‬בכלי שתחת התרנגולת‪ -202‬כיון שהביצה היא דוממת ואינה עשויה לצאת כל השבת‪ ,‬הרי הוא‬
‫מבטל כלי מהיכנו‬
‫הרגע‪ ,‬כמו בקדירות שיכול לקררן‪ .‬אך כאן במים שהניח על גבי התמרים‪ ,‬הרי בכניסת השבת עוד המים לא קלטו את טעם‬
‫התמרים‪ ,‬וממילא אין זה נחשב כ'גמרו בידי אדם'‪.‬‬
‫‪201‬‬
‫הכלבו ציין שתמרי דעיסקא הוי מוקצה‪ ,‬אך הב"י הסיג עליו וכתב שאין זה מוקצה‬
‫‪202‬‬
‫עם זאת העיר הבית יוסף שאם האפרוחים היו מונחים על הסל כל זמן בין השמשות‪ ,‬אסור כל השבת לטלטל את הסל‪ ,‬כיון‬
‫ש'מיגו דאתקצאי'‬
‫‪111‬‬
‫האם מותר שהכיסוי יגע בביצה (=מוקצה)?‬
‫ירושלמי‪ ,203‬הרא"ש‪ ,204‬הראב"ד בהשגות‬
‫אסור‬
‫המגיד משנה‬
‫מותר בסתם מוקצה‪ ,‬ונראה שאסרו בביצה שמא יזיזנה ע"י‬
‫כפיית הכלי‬
‫תרומת הדשן‬
‫האם‬
‫ניתן‬
‫לטלטל‬
‫הערות‬
‫בביצה‬
‫בשאר מוקצה‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהנחת הכיסוי על‬
‫הביצה הוא לצורך הביצה‬
‫עצמה‪ ,‬ממילא אסור ליגע בה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהנחת הכיסוי על‬
‫המוקצה הוא לא לצורך‬
‫המוקצה עצמו ‪ ,‬וממילא‬
‫מותר גם שהכיסוי יגע‬
‫במוקצה (דהוי כטלטול מן‬
‫הצד)‬
‫מיטה שלא ייחדה למעות‬
‫מיטה שייחדה למעות‬
‫הניח עליה מעות‬
‫לא הניח עליה מעות‬
‫יש עליה מעות‬
‫אין עליה‬
‫‪205‬‬
‫מעות‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫רבינו תם סובר שאף אם אין עליה‬
‫עתה מעות וגם לא היו בזמן‬
‫בהשמ"ש‪ ,‬אלא רק הונח קודם לכן‪-‬‬
‫אסור לטלטלה‪ ,‬כיון שאדם מקפיד‬
‫עליה ומייחד לה מקום ודינה ככלי‬
‫שמלאכתו לאיסור‪ ,‬ועל כן מותר‬
‫לטלטלה באין עליה מעות רק לגו"מ‬
‫‪206‬‬
‫(וכן כתב ההגהות אשיר"י )‬
‫הרי"ף (הרמב"ם‪ ,‬ורבינו ירוחם)‬
‫כתב שלא משנה אם ייחדה או‬
‫לא‪ ,‬העיקר הוא שאם אין עליה‬
‫מעות ולא היו כל זמן בהשמ"ש‪-‬‬
‫מותר לטלטלה‪ ,‬ודלא כרב יהודה‬
‫בשם רב שמחלק כיון שהוא הולך‬
‫בשיטת רבי יהודה והרי אנו‬
‫פוסקים כר"ש‪ ,‬ועל כן אף אם‬
‫ייחדה‪ ,‬כיון שאין עליה מעות‪-‬‬
‫מותר לטלטלה (וכן כתבו בדעתו‬
‫‪207‬‬
‫הר"ן והרא"ש )‬
‫העירו שמדובר‬
‫התוס'‬
‫כשהניח מדעת‪ .‬כמו כן‬
‫מדובר שהניח בשבת‪ ,‬כיון‬
‫שאם הניח מבעו"י‪ ,‬אף אם‬
‫עתה אין עליה מעות‪ -‬אסור‬
‫לטלטלה‪ ,‬ומדובר כאן כגון‬
‫מדעת‬
‫בשבת‬
‫שהונח‬
‫הישראל ע"י גוי או קטן‬
‫‪203‬‬
‫תלמוד ירושלמי מסכת ביצה פרק ה הלכה א'‪ :‬א"ר שמעון בי ר' ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה‬
‫שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עליה כלי ושמואל אמר כופין עליה כלי א"ר מנא ובלבד שלא‬
‫יהא כלי נוגע בגופה של ביצה‬
‫‪204‬‬
‫רא"ש מסכת ביצה פרק א סימן א‪ :‬ירושלמי (פ"ה הל' א) ובלבד שלא יהא כלי נוגע בביצה‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫כמו הנר של מתכת שהתיר רב יהודה‪ ,‬כיוון שלא ייחדו וגם מדובר שהוא לא הודלק‬
‫‪206‬‬
‫הגהות אשרי מסכת שבת פרק ג סימן כ הגהה ד‪ :‬פר"י נ"ל דאסור שלא לצורך גופה ומקומה אפי' אין עליה מעות ולא היו‬
‫עליה בין השמשות רק שייחדה למעות והניח עליה מעות אפי' בחול כמו שופר וחצוצרות דהוה ליה מלאכתו לאיסור‪ .‬ה"ג‪ .‬מהרי"ח‪:‬‬
‫‪207‬‬
‫רא" ש מסכת שבת פרק ג סימן כ‪ :‬והא [דף מד ע"ב] דאמר רב מטה שייחדה למעות הניח עליה מעות אסור לטלטלה לא‬
‫הביא רב אלפס משום דלית הלכתא כהא דאליבא דר' יהודה אמרה וקי"ל במוקצה כרבי שמעון ור"ת [פי'] דר"ש [מודה] במטה‬
‫שייחדה והניח עליה מעות דאדם קפיד עלה ומייחד לה מקום‪ .‬מידי דהוה אכיפי ומזורי דאמר בריש כל הכלים (דף קכג א) הכל‬
‫מודים כיון דמייחד להו מקום ופר"ת הכל מודים ואפילו ר" ש משום דהוה קשה ליה מהא דאמר לקמן בפרק מפנין (דף קכח א)‬
‫דרב סבר כר' שמעון במוקצה דטלטול‪ .‬הלכך צריך לומר דהך דמטה ר"ש מודה בה‬
‫‪112‬‬
‫מה דין מיטה שהיו עליה מעות כל זמן בהשמ"ש ואח"כ נטלו את המעות בשבת (כדין נר‬
‫שכבה)‪,‬‬
‫האם ניתן לטלטלה?‬
‫כל הפוסקים‬
‫הגהות אשיר"י‬
‫אסור‪' ,‬מיגו דאתקצאי'‬
‫‪208‬‬
‫מותר לצורך גו"מ‬
‫מהו צד האיסור שיש במחתה?‬
‫התוס'‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬המ"מ‬
‫שברי העצים המוקצים שעליה‬
‫האם מותר לטלטל את‬
‫המחתה שעליה שברי‬
‫העצים ואפר‪-‬‬
‫כשצריך לאפר שעליה?‬
‫כשצריך למקום המחתה?‬
‫כשצריך לגוף המחתה‬
‫עצמה?‬
‫הבית יוסף ע"פ הרא"ש‬
‫בתשובה‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬אלא ינער את האפר‬
‫ושברי העצים‪ ,‬ולא‬
‫יטלטלנה כמות שהיא‬
‫מדוע אסור לטלטל שברי פתילה?‬
‫רש"י‬
‫מה הדין אם האיסור אינו חשוב מההיתר‪,‬‬
‫האם הנר נעשה בסיס (ע"פ דרכו של ה'חיי‬
‫אדם')?‬
‫מדובר בגלילא‪ ,‬ששברי הפתילה חשובים להם‪ ,‬כיון דווקא אם האיסור חשוב יותר‪ -‬נעשה בסיס‪ ,‬אך‬
‫שאין להם בגדי פשתן‪ ,‬ועל כן שברי הפתילה לא אם האיסור לא חשוב יותר מההיתר‪ ,‬אף‬
‫בטלים לשמן‪ ,‬והנר נעשה בסיס לשברי הפתילה‪ .‬שהאיסור שווה להיתר‪ -‬מותר‬
‫משמע שאף אם השמן ג"כ חשוב‪ ,‬בכל זאת‪ -‬אסור‪.‬‬
‫תוס' בשם‬
‫רבינו תם‬
‫מדובר בגלילא‪ ,‬שהיה להם הרבה מאוד שמן ובגדי‬
‫פשתן‪ ,‬ולכן שניהם אינם חשובים להם‪ ,‬ולכן שברי‬
‫הפתילה לא בטלים אגב השמן‪ ,‬כי שניהם לא‬
‫חשובים להם ואסור‪ ,‬כי הנר נעשה בסיס לשברי‬
‫הפתילה‬
‫אף אם האיסור שווה להיתר‪ -‬אסור‬
‫כמי פסק‬
‫הטור?‬
‫הבית יוסף הביא שהטור פסק כרבינו תם‬
‫מהטור משמע שכיון שנקט תחילה שלא נעשה‬
‫בסיס‪ ,‬דווקא אם ההיתר חשוב מהאיסור‪,‬‬
‫שדווקא אם ההיתר חשוב מן האיסור‪ -‬מותר‪,‬‬
‫אך אם שניהם שווים‪ -‬אסור‪ ,‬כיון שנעשה בסיס‬
‫לאיסור‪,‬‬
‫לפי זה אם האיסור וההיתר שניהם חשובים או‬
‫‪209‬‬
‫שניהם לא חשובים‪ -‬אסור‬
‫‪208‬‬
‫הפוסקים שסוברים שהוא מותר לצורך גופו הם המרדכי‪ ,‬והאגור בשם ה"ר ישעיה‬
‫‪113‬‬
‫מדוע ניתן לטלטל את‬
‫המחתה שיש עליה שברי‬
‫עצים ואפר?‬
‫קושיית הר"ן על הרי"ף‬
‫רש"י‪ ,‬תוס'‪,‬‬
‫הרא"ש‪,‬המ"מ‪ ,‬הטור‬
‫הר"ן בשם הרמב"ן‬
‫כיון שהאפר חשוב מן שברי‬
‫העצים‪ ,‬ועל כן אין המחתה‬
‫נעשית בסיס לדבר האסור‬
‫מדובר שהאפר לא חשוב‬
‫כי הוא לא ראוי לשימוש‪,‬‬
‫ובכל זאת מותר‪ ,‬כיון‬
‫שהאפר ושברי העצים‬
‫בטלים אגב המחתה שהיא‬
‫ראויה לשימוש‪ ,‬ועל כן היא‬
‫לא נעשית בסיס להם‪ ,‬כי‬
‫היא העיקר והם טפלים לה‬
‫הרמב"ם‬
‫‪210‬‬
‫כיון שיש למחתה זו דין של‬
‫גרף של רעי‬
‫הר"ן כתב כנגד דעת הרמב"ן‪ ,‬שכיון שדעת הרי"ף היא שאין הלכה כר"ש שמתיר‬
‫לטלטל מוקצה מחמת איסור אחר שנגמר האיסור‪ ,‬ממילא אין מציאות שהמחתה תהיה‬
‫מותרת בטלטול כשיש בתוכה אפר שאינו ניטל והרי הוא מוקצה‪,‬‬
‫והמציאות היחידה שנמצא היתר בדבר זה רק במצב שהגוי הסיק בשבת כך שהאפר‬
‫הלא ראוי לא הוקצה בבהשמ"ש‪ ,‬או באפר שהוסק מער"ש אלא שאינו ראוי לטלטול כי‬
‫נפלו עליו מים וכדו'‪ ,‬ומכך שהרי"ף לא פירש כן‪ -‬משמע שאין דעתו כן‬
‫הגהות מיימוניות‬
‫‪211‬‬
‫הערת הבית יוסף‬
‫האם מותר לטלטל תיבה שיש בה אוכל ומעות‪ ,‬אם‬
‫האוכל הוא העיקר?‬
‫האם מותר לטלטל תיבה‬
‫שיש בה מעות בצד אחד?‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫בדין הנ"ל‪ ,‬אם ההיתר הוא אוכל‪ -‬לאו דווקא‪ ,‬וכל דבר היתר‬
‫מועיל לכך שהתיבה לא תחשב כבסיס לדבר האסור‪.‬‬
‫אולם אם הניח את ההיתר רק בשבת‪ -‬לא מועיל‬
‫(מהרשב"א)‬
‫‪209‬‬
‫שער הציון סימן שי ס"ק ל'‪" :‬ועיין בחיי אדם שכתב דבין ששניהם חשובין או אינם חשובין"‬
‫‪210‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה יג‪..." :‬ומטלטלין כנונא מפני אפרו אף על פי שיש עליו שברי עצים מפני שהוא כגרף של‬
‫רעי‪"...‬‬
‫המגיד משנה כתב שם בדעת הרמב"ם‪ :‬ואיני יודע לתרץ הסוגיא אשר שם לפי מ"ש רבינו מפני שהוא כגרף של רעי אא"כ נאמר דה"פ אלא אמר רבא במחתא באפרא ליכא משום גרף‬
‫של רעי משום דמיכסי והוא עיקר הטעם אבל בכנונא שהוא כלי שעושין אותו להתחמם בו והוא מגולה הרי הוא כגרף של רעי ומטלטלין אותו וכבר הושג רבינו מזה ואיני יודע לו תירוץ‬
‫אחר‪ .‬וגם זה דחוק ונראה שעקר הנוסחא ראויה להיות בספריו מפני שראוי לגרף של רעי כלומר האפר שהזכיר ראוי לכסות גרף של רעי ונמצא הכנונא בסיס לאפר שמותר בטלטול‬
‫ולעצים שאסורין ובסיס לדבר המותר והאסור מותר לטלטלו וכן פירשו ז"ל‪ .‬אי נמי משום דשברי עצים לא חשיבי ובטלי וכן עיקר דכל דחשיב אע"פ שיש עמו דבר המותר לא בטיל ואסור‬
‫לטלטלו‪:‬‬
‫‪211‬‬
‫הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כו הלכה יג‪[ :‬ז] אמר רבא כי הוינן כי ר"נ הוינן מטלטלינן כנונא אגב קיטמא אע"ג דאיכא עליה שברי עצים ולפיכך תיבה שיש בה אוכלין ומעות‬
‫אם המעות אינן עיקר מטלטלין התיבה עם המעות ותיבה שיש בה מעות מצד אחד מותר להשתמש בה מהר"ם ע"כ‪:‬‬
‫‪114‬‬
‫האם אזור שיש בו כיס מיוחד להנחת מעות מותר בטלטול‪ ,‬אם הוציא את המעות‬
‫לפני השבת?‬
‫הראב"ן‪ ,212‬רבינו תם‬
‫אסור‪ ,‬כיון שייחדו להנחת המעות‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬רבינו‬
‫ירוחם‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין בו עתה מעות וגם לא היה בזמן בהשמ"ש‬
‫מדוע ר"ש התיר‬
‫לטלטל נר של נפט‬
‫אף שהוא מאוס?‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫זכוכיות של מקיזי דם‬
‫שנמצאים על גבי‬
‫הבהמה?‬
‫האם מותר להשתמש‬
‫במי גשמים או שהם‬
‫מוקצים‪?213‬‬
‫האם מותר להשתמש במי‬
‫האוקיינוס\במי נהרות\מעיינות או‬
‫שהם מוקצים?‬
‫כיון שהוא ראוי‬
‫לכסות בו כלי‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהם לא ראויים‬
‫לכסות בהם את הכלי‪ ,‬אם‬
‫הם ייפלו וישברו‬
‫מותר‪ ,‬ואף אם לא היו‬
‫עננים בבהשמ"ש‪ ,‬כיון‬
‫שהמים בעננים הם‬
‫ניידים‪ ,‬וכל דבר נייד לא‬
‫קונה שביתה (שבלי‬
‫לקט‪ 214‬בשם רב צמח‬
‫גאון)‬
‫מותר‪ ,‬כי גם הם ניידים‪ ,‬ואף אם‬
‫מדובר במעיין של אדם פרטי‪-‬‬
‫מותר לכל‪ ,‬ואין זה נקבע ע"פ‬
‫התחום שבת שלו (שבלי לקט‬
‫בשם רב צמח גאון)‬
‫‪212‬‬
‫ראב"ן שבת סימן שעח‪ :‬האזורים שעשוין כעין כיסין ולמעות מיוחדין והניח בהן מעות אע"פ שהוציאן מערב שבת נ"ל דאסור‬
‫לטלטלם בשבת‪ ,‬דאמר רב הונא מיטה שייחדה למעות והניח עליה מעות אסור לטלטלם בשבת‪ ,‬ואם עשה בה מעשה שפרסו‬
‫מלמטה וסילקו מייחוד מעות מותר (מ)[ל]טלטלן‪ .‬ואפילו לר"ש דלית ליה מוקצה‪ ,‬כיון דיחדן למעות הוי כעין מוקצה דגרוגרות‬
‫וצימוקין‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫מסכת עירובין דף מו עמוד א‪" :‬מיא בעבים מינד ניידי"‪.‬‬
‫‪214‬‬
‫ספר שבולי הלקט ענין שבת סימן פה‪ :‬כתב רב צמח גאון זצ"ל מטר היורד בשבת ויו"ט אע"ג דמאתמול לא היו עבים מותר‬
‫לרחוץ בהן ולשתות מהן דאסיקנא מיא בעבים מינד ניידי ולא הוי מוקצה השתא דאתית להכי מיא באוקינוס מינד ניידי ושרי תניא‬
‫נמי הכי נהרות המושכין ומעיינות הנובעין ה"ה כרגלי כל אדם‪:‬‬
‫‪115‬‬
‫סימן שי"א‪ :‬טור‬
‫האם מותר לטלטל מת‬
‫במקום דליקה?‬
‫רש"י‬
‫והרא"ש‬
‫הרי"ף‬
‫מותר‬
‫טלטול‬
‫‪215‬‬
‫גמור‬
‫מותר רק‬
‫בטלטול מן‬
‫‪216‬‬
‫הצד‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל מת‬
‫שמוטל‬
‫בביזיון\בחמה‬
‫מהבית לחצר‬
‫שהיא רשות‬
‫היחיד?‬
‫האם מותר לטלטל מת‬
‫שמוטל בביזיון\בחמה‬
‫לכרמלית?‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫מת שמוטל‬
‫בביזיון\בחמה‬
‫לרשות הרבים?‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל כל דבר‬
‫מוקצה ע"י כיכר‬
‫או תינוק?‬
‫מותר‪ ,‬אך רק‬
‫ע"י כיכר או‬
‫תינוק‬
‫הטור‬
‫הרמב"ן‬
‫הרמב"ן‬
‫רבנו‬
‫חננאל‬
‫רק ע"י כיכר‬
‫או תינוק‬
‫כמות‬
‫שהוא‪,‬‬
‫שעדיף‬
‫להוציאו‬
‫בלי כיכר‬
‫או תינוק‬
‫כדי למעט‬
‫בהוצאה‬
‫מותר‪,‬‬
‫אך רק‬
‫ע"י תינוק‬
‫ולא ע"י‬
‫כיכר‬
‫אסור‬
‫כלל‬
‫אסור‪ ,‬כיון שלא‬
‫התירו אלא רק‬
‫לצורך המת‬
‫אם אין לו כיכר או תינוק‬
‫בכדי לטלטל את המת‪,‬‬
‫האם מותר לו לטלטלו מן‬
‫הצד ממיטה למיטה?‬
‫האם מותר לצורך מת שמוטל בשמש לעשות לו אוהל?‬
‫האם מותר לחלל‬
‫את השבת‬
‫באיסור דרבנן‬
‫לצורך המת?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שטלטול מן הצד‬
‫לצורך דבר האסור‪ -‬אסור‬
‫אסור‪ ,‬אלא כל מה שמותר זה שיבואו שני בני אדם וישבו בצידו עד‬
‫שיהיה חם להם‪ ,‬ואז יביאו מיטות לשבת עליהן‪ .‬אח"כ כשיהיה חם‬
‫להם מלמעלה‪ ,‬יביאו מחצלת ויפרסו על המיטה‪ ,‬ויזקפו וילכו‪ ,‬וכך‬
‫המחיצה נעשתה מאיליה וזה נראה שעשאוה לצורך החי‬
‫אסור‬
‫‪215‬‬
‫פרישה‪ :‬בוודאי שזה רק במקרה שאין לו כיכר או תינוק‪ ,‬וגם אין לו שני מיטות משום גזירה שמא יכבה את הדליקה‪ ,‬כיון שאדם‬
‫בהול על מתו‬
‫‪216‬‬
‫פרישה‪ :‬כלומר‪ ,‬שאם יש לו ‪ 2‬מיטות‪ ,‬יהפכנו ממיטה למיטה‪ ,‬ואם אין לו‪ -‬לא יטלטלנו כלל!‬
‫‪116‬‬
‫האם מותר‬
‫לסוך\להדיח\לשמוט‬
‫מעל הכר את‬
‫המת?‬
‫מותר‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫יזיז בו שום איבר‬
‫‪217‬‬
‫אם פי המת‬
‫נפתח‪ ,‬האם‬
‫יכול לסגור‬
‫לו את הפה?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לסגור את‬
‫עיני‬
‫המת?‬
‫האם מותר‬
‫טלטול מן‬
‫הצד לצורך‬
‫דבר‬
‫המותר?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫להוציא‬
‫מהקרקע‬
‫צנון שטמן‬
‫בארץ‬
‫ומקצת‬
‫מעליו‬
‫מגולים?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫טלטול‬
‫בגופו‬
‫לצורך‬
‫דבר‬
‫האסור?‬
‫מה דין‬
‫קש‬
‫שהניח‬
‫עליו‬
‫מבעו"י‬
‫כר או‬
‫כסת?‬
‫כיצד‬
‫יכול‬
‫להוציא‬
‫פירות‬
‫שטמונים‬
‫בקש‬
‫מוקצה?‬
‫אסור‪ ,‬כיוון‬
‫שזה מזיז‬
‫איבר‪ .‬כל מה‬
‫שמותר זה‬
‫רק למנוע‬
‫מהפה‬
‫להיפתח עוד‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שזה מזיז‬
‫איבר‬
‫מותר‪ ,‬ועל כן‬
‫מותר לנער‬
‫כר ששכחו‬
‫עליו מעות‬
‫בכדי שיוכל‬
‫להשתמש‬
‫בכר‬
‫מותר‪ ,‬אף‬
‫שבנטילתו‬
‫הוא מזיז‬
‫עפר‬
‫מותר‪,‬‬
‫ועל כן‬
‫מותר‬
‫לנער קש‬
‫שעל גבי‬
‫המיטה‬
‫בגופו‬
‫אינו‬
‫מוקצה‪,‬‬
‫כיון‬
‫שהכינו‬
‫מבעו"י‬
‫לשכב‬
‫עליו‬
‫מותר‬
‫לתחוב‬
‫מחט כדי‬
‫לנער כך‬
‫את הקש‬
‫ויטול את‬
‫הפירות‬
‫בית יוסף‪ :‬שי"א‬
‫כיצד מותר לטלטל את‬
‫המת?‬
‫הרי"ף‪ ,‬ר' יונה‬
‫רק ע"י טלטול מן הצד‬
‫רש"י‪ ,‬המרדכי (מהדרכי משה)‪ ,218‬הרמב"ם‪,219‬‬
‫הר"ן‪ ,‬הרא"ש‬
‫אפילו בטלטול גמור‬
‫הערה‬
‫ההיתר בטלטול גמור הוא‬
‫רק באם אין כיכר\תינוק‪ ,‬או‬
‫שאין לו ‪ 2‬מיטות לטלטלו מן‬
‫הצד‬
‫‪217‬‬
‫הפרישה כתב שלצורך הדחת המת מותר לגעת בו‪ ,‬כיון שמצינו שמותר לגעת במוקצה‪ .‬אולם הקשה שהרי התרומת הדשן‬
‫אוסר לגעת במוקצה כאשר זה לצורך המוקצה‪ ,‬וא"כ כיצד התרנו כאן נגיעה במוקצה לצורך הדחתו? תירץ הפרישה שבמת הקלו‬
‫כיון שכבר מצינו פעם אחת לגעת בו‪ ,‬וגם רצה לתרץ שהנגיעה במת היא לצורך החיים‪ ,‬אך דחה זאת‪ ,‬כיון שאז היינו אומרים אותו‬
‫הדבר גם בהנחת כלי על הביצה‬
‫‪218‬‬
‫מרדכי מסכת מועד קטן הלכות אונן רמז תתקטז‪" :‬ומתוך דברי ר"י משמע התם דאפילו טלטול גמור [*שרי] מהאי טעמא וכ"כ רבינו זרחיה הלוי בספר‬
‫המאור"‪:‬‬
‫‪219‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה כא‪ :‬ואם אין שם ככר ולא תינוק מצילין אותו מן הדליקה מכל מקום שמא יבא לכבות מ מפני שהוא בהול על מתו שלא‬
‫ישרף‬
‫‪117‬‬
‫רב יהודה אמר‬
‫שמואל‬
‫כיצד ניתן לטלטל את המת?‬
‫האם טלטול מן‬
‫הצד נחשב‬
‫כטלטול?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫מן הצד‪ ,‬ע"י טלטול ממיטה למיטה‬
‫לא‬
‫‪----‬‬
‫ע"י שמניח עליו כיכר או תינוק‬
‫כן‬
‫התוס'‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הרי"ף‪,‬‬
‫והרמב"ם פסקו שטלטול מן‬
‫הצד‪ -‬נחשב כטלטול‬
‫רב חנינא בר שלמיא‬
‫משמיה דרב‬
‫כיצד מוציאים את‬
‫המת לכרמלית?‬
‫נימוק‬
‫רש"י‪ ,‬הר"ן בדעת‬
‫הראשונים‪ ,‬המ"מ בשם‬
‫‪220‬‬
‫הרשב"א‬
‫רק ע"י כיכר או‬
‫תינוק‬
‫כיוון שע"י כיכר או‬
‫תינוק (=כאו"ת) אין‬
‫איסור טלטול‪ ,‬ויש‬
‫לתקן מה שניתן‬
‫הרמב"ן וכן כתב בדעת‬
‫‪221‬‬
‫הרמב"ם‬
‫כמות שהוא‬
‫אף שע"י כאו"ת אתה‬
‫מתקן את איסור‬
‫הטלטול‪ ,‬אך אתה‬
‫מרבה באיסור‬
‫ההוצאה שלא לצורך‪,‬‬
‫ולא התירו הוצאה‬
‫אלא במת בלבד‬
‫הערות‬
‫הבית יוסף דחה את דעת הרמב"ן שגם‬
‫הרמב"ם סובר כמותו‪ ,‬וכתב שנראה‬
‫שהרמב"ן סבר שהרמב"ם סובר כמותו‬
‫כיון שהרמב"ם לא הזכיר שצריך להוציא‬
‫את המת לכרמלית ע"י כאו"ת‪,222‬‬
‫ודחה הר"ן‪ ,‬שניתן לומר שהרמב"ם‬
‫כדרכו העתיק את לשון הגמ' כמות‬
‫שהיא‪ ,‬ובוודאי התכוון שיש להוציא את‬
‫המת לכרמלית רק ע"י כאו"ת‬
‫‪220‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף צד עמוד ב‪ :‬ויש לי לומר דכל שהוא בתוך רשות היחיד אי אפשר להתיר בלא ככר או תינוק‬
‫מפני שיש לתקן איסור הטלטול על ידי כך‪ ,‬וכיון דכל שאר טלטולי המת שברשות היחיד לא התירו בלא ככר ותינוק נראה שלא‬
‫התירו כאן בלאו הכין‪ ,‬ואם באנו לומר דכשיגי ע בצד הכרמלית יסלק הככר ויוציאנו בלא ככר יראה כחוכא‪ ,‬דעד כאן לא התרנו‬
‫לטלטל בלא ככר ועכשיו אתה אוסרו בככר ומתירו בלא ככר‪ ,‬הלכך לא אפשר בלא ככר או תינוק‪.‬‬
‫‪221‬‬
‫תורת האדם לרמב"ן‪ ,‬שער הסוף ‪ -‬ענין מי שמתו מוטל לפניו‪ :‬ולי נראה שלא אמרו ככר או תינוק אלא במטלטל המת‬
‫ברשות היחיד מחמה לצל‪ ,‬אבל במקום שצריך להוציאו לכרמלית‪ ,‬כשם שהתירו הוצאתו אף על פי שיש בה משום שבות כך הותר‬
‫טלטולו‪ ,‬שאינו בדין להוסיף בהוצאה‪ ,‬אם המת מותר בהוצאה משום כבודו‪ ,‬הככר והתינוק האיך הותרו להוציאן‪ ,‬והן אינן טפלים‬
‫למת כמטה ואין מסייעין בהוצאה כלל‪ .‬ועו ד הוצאה דככר קרובה לבא לידי איסור תורה יותר מהוצאת המת דאפילו מוציאו לקברו‬
‫מלאכה שא"צ לגופה היא‪ .‬הילכך מוטב להוציאו בפני עצמו‪ ,‬ולא שיוציאוהו ע"י שום דבר אחר‪ .‬וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל‪.‬‬
‫‪222‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה כג‪ :‬מת שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזים ממנו מותר להוציאו‬
‫לכרמלית‪ ,‬גדול כבוד הברי ות שדוחה את לא תעשה שבתורה שהוא‪ :‬לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל‪ ,‬ואם היה להן‬
‫מקום אחר לצאת בו אין מוציאין אותו אלא מניחין אותו במקומו ויוצאין הם‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫האם מותר לטלטל את המת רק כשהוא כבר מסריח או אף לפני כן כדי שלא יגיע‬
‫לכך?‬
‫הב"י בטור‪ ,‬רש"י‪ ,‬הר"ן‬
‫עוד לפני שהסריח‬
‫הרמב"ם (הטור‪ -‬ע"פ‬
‫השלט"ג)‬
‫רק כשמסריח (שכתב‪" :‬מת שהסריח בבית")‬
‫הרמב"ן בתורת‬
‫האדם‬
‫האם מותר להוציא את המת לרה"ר?‬
‫נימוק‬
‫מותר רק ע"י תינוק‪,‬‬
‫ומה שהתיר ר"נ בר יצחק דווקא‬
‫לכרמלית כי כך היה שם המעשה‪ ,‬אך‬
‫הוא היה מתיר אף לרה"ר ע"י תינוק אם‬
‫היה צורך בדבר‬
‫אך ע"י כיכר‪ -‬אסור‪ ,‬כיוון שהכיכר אינו טפל למת‬
‫ויש איסור דאורייתא בהוצאתו‬
‫רבנו חננאל‪ ,‬הר"ן‬
‫אסור‬
‫התרנו לצורך כבוד הבריות רק באיסור‬
‫דרבנן (ככרמלית) ולא באיסור תורה‬
‫(כרה"ר)‬
‫האם ניתן לטלטל את המת אגב‬
‫הכסות שהוא לבוש בו?‬
‫נימוק‬
‫המרדכי בשם ה"ר‬
‫‪223‬‬
‫אביגדור כהן‬
‫מותר‬
‫כיון שכן מצינו שמותר לטלטל שיורי כוסות של גוי (יין‬
‫נסך המאוס) אגב הכוס שהיא דבר היתר‬
‫הב"י בדעת רש"י‬
‫והפוסקים‬
‫אסור‬
‫משמע שכך דעת רש"י והפוסקים מזה שהם לא פירשו‬
‫בזה להיתר‪.‬‬
‫כמו כן יש לדחות ראייתו‪:‬‬
‫בכוס‪ -‬אין היא בטלה לשיורי הכוס‪ ,‬ולכן ניתן לטלטל על‬
‫ידה‬
‫במת‪ -‬הכסות בטל למת‪ ,‬ולכן אין אפשרות לטלטל על‬
‫ידו‬
‫קושייה נסתרת על‬
‫שיטת האוסרים‬
‫תירוץ לקושייה‬
‫הרי מצינו שהרמב"ן בתורת האדם כתב שניתן לתת על המת אחד מהכלים שהוא לבוש בהם‪,‬‬
‫ועל ידו לטלטל אותו‪ ,‬וא"כ מדוע האוסרים אסרו לטלטל את המת אגב כסותו?‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫כסותו של המת‪ -‬בטל אגב המת‪ ,‬ולכן לא מועיל לטלטל על ידו את המת‬
‫כלי שנתון על המת‪ -‬אינו בטל אגב המת‪ ,‬ועל כן גם ניתן באמת לטלטל את המת אגב הכלי‬
‫‪223‬‬
‫מרדכי מסכת שבת פרק כירה רמז שיב‪ :‬פי' ה"ר אביגדור כהן דמה שצריך ככר או תינוק היינו דוקא למת ערום אבל למת‬
‫בכסותו מטלטלין אותו אגב כסותו‬
‫‪119‬‬
‫האם התירו לטלטל את המת‬
‫אם הוא מוטל בשמש?‬
‫האם התירו לטלטל את המת אם הוא מוטל על כרים וכסתות ויש‬
‫חשש שיסריח?‬
‫הגהמ"י‪,‬‬
‫הכלבו‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫הערת‬
‫הבית‬
‫יוסף‬
‫‪----‬‬
‫רק אם מדובר שלא ניתן לשמוט את הכר מתחת למת‪ ,‬כי אם ניתן‪-‬‬
‫אסור לטלטל את המת‪ ,‬אלא פשוט ישמוט את הכר מתחתיו (משנה‬
‫קנא‪).‬‬
‫אם חוששים שגוף המת‬
‫יתקשה‪ ,‬ואז לא יוכלו‬
‫לפשט את איבריו‪ ,‬ויהיה‬
‫ביזיון למת‪ ,‬מה ניתן‬
‫לעשות?‬
‫יכול להניח עליו כיכר או‬
‫תינוק וללחוץ על מת עד‬
‫שיתפשטו איבריו (המרדכי‬
‫בשם הראבי"ה)‬
‫האם מותר לטלטל את המת ע"י כיכר או תינוק‬
‫לצורך כהנים או דבר אחר?‬
‫הבית יוסף‬
‫דרכי משה‬
‫אסור‬
‫משמע קצת שמותר מהמהרי"ל שהתיר‬
‫לטלטל את המת ע"י גוי משום כבוד‬
‫הכהנים‬
‫האם מותר לטלטל‬
‫את המת שמוטל‬
‫בביזיון קצת ע"י גוי‬
‫דרך כרמלית לחצר?‬
‫נימוק‬
‫רבינו אליעזר ממיץ‬
‫מותר‬
‫כמו שמצינו שרב נחמן התיר להוציא‬
‫את המת לכרמלית תוך כדי מעבר‬
‫על שבות‪ ,‬ועל כן מותר גם לעבור על‬
‫איסור שבות של אמירה לנכרי‬
‫במקרה שהמת מוטל בביזיון‬
‫רבינו ברוך ממגנצא‬
‫אסור‬
‫‪ .1‬ב"המצניע" התירו להוציא את‬
‫המת לכרמלית רק בחשש‬
‫דליקה ולא בחשש ביזיון‪ .‬כמו כן‬
‫מצינו שטלטול מן הצד‪ -‬אסור‬
‫קושייה נוספת של‬
‫רבינו ברוך‬
‫אם מותר לגוי לטפל במת בשבת‪ ,‬מדוע הצריכו לעשות עיבור‬
‫כשחל יוכ"פ סמוך לשבת‪ ,‬והרי ניתן לעשות תקנה ע"י‬
‫שהגויים יטפלו במת?!‬
‫‪ .2‬מצינו שהתירו ביו"ט ראשון‬
‫שהגויים יתעסקו במת ולא מצינו‬
‫שהתירו כן בשבת‬
‫האם מותר לטלטל את‬
‫המת מן הצד אם צריך‬
‫למקומו של המת או לדבר‬
‫שהמת מונח עליו?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה נכנס בגדר‬
‫של טלטול מן הצד לצורך‬
‫דבר המותר ולא לצורך דבר‬
‫האסור (=כמו לצורך המת‬
‫עצמו)‬
‫תשובתו של הרא"ם‬
‫לקושיותיו של רבינו ברוך‬
‫משום שרצו לומר שביו"ט‬
‫השני מותר אפילו לישראל‬
‫לטפל במת‪ ,‬על כן אמרו‬
‫שביו"ט הראשון מותר רק‬
‫בגויים‪ ,‬אך זה לא בא לאפוקי‬
‫משבת‬
‫‪121‬‬
‫כמי ההלכה במח'‬
‫הנ"ל?‬
‫נימוק‬
‫הבית יוסף‬
‫בדעת‬
‫המרדכי‬
‫נראה שהמרדכי סבר‬
‫כרבינו ברוך שאסור‬
‫להשתמש בגוי‬
‫שכן משמע מלשונו‬
‫הגהות מיי'‪,‬‬
‫וכן דעת‬
‫הבית יוסף‪,‬‬
‫שיבולי‬
‫‪224‬‬
‫הלקט‬
‫כרא"ם‪ -‬שמותר ע"י‬
‫גוי‬
‫‪ .1‬מפורש ברש"י לגבי ה'שכבא' שהיה בביזיון ובכל זאת התירו‬
‫‪ .2‬בטלטול התרנו רק ע"י כאו"ת‪ ,‬כי ניתן לעשות כן‪ ,‬וכשלא‪ -‬ניתן אף בגוי‬
‫‪ .3‬לגבי הקושיה לגבי גויים ביו"ט‪ ,‬ניתן לומר שבשבת אמנם הגויים לא יקברו‬
‫את המת‪ ,‬אך כן יטלטלו אותו אם הוא במקום ביזיון‬
‫האם מותר להביא קודם את‬
‫המיטה ואז להניח עליה את‬
‫המחצלת?‬
‫האם מותר להביא קודם את‬
‫המיטה ואז להביא את המחצלת‪,‬‬
‫ולהחזיק את המחצלת בידיהם‬
‫עד לאחר שעה שיזקפום‬
‫וישמטום על המיטה?‬
‫אסור כיון שזה כדרך בניין כיון‬
‫שעושה מלמטה למעלה‪,‬‬
‫וקיי"ל שאין עושים אפילו אוהל‬
‫עראי בתחילה בשבת (רש"י)‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה לא דרך בניין כיון‬
‫שעשו מלמעלה למטה (רש"י)‬
‫‪ .1‬מדוע מצינו שמותר להביא את‬
‫המיטות רק כשחם להם מלמטה?‬
‫‪ .2‬מדוע צריך להביא את המיטה ורק‬
‫אח"כ את המחצלת ולא ניתן להביא‬
‫את שניהם בבת אחת כשיהיה חם‬
‫להם מלמטה ומלמעלה?‬
‫חז"ל רצו להחמיר בדבר לעשות היכר שכל‬
‫העסק כאן הוא רק עבור ה'חי'‪ ,‬ועל כן הורו‬
‫לעשות בצורה כזאת שנראה שכל מה שעשו‬
‫כאן לא היה אלא עבור ה'חי' ולא עבור המת‬
‫כלל (תוס')‬
‫האם המיטות הן חלק מהאוהל הסופי‬
‫שמניחים מעל המת?‬
‫מהו השימוש‬
‫במיטות?‬
‫האם מותר להניח את המחצלת על‬
‫גבי המיטה?‬
‫רש"י‬
‫כן‪ ,‬שהרי מדובר שיש ‪ 2‬מיטות מ‪ 2‬צידי‬
‫המת‪ ,‬והמחצלת פרוסה על גבי המיטות‬
‫לצל‬
‫הן חלק מהאוהל הסופי‬
‫מותר‪ ,‬בוודאי‪ ,‬שהרי זה חלק‬
‫מהאוהל הסופי‬
‫רמב"ם‬
‫לא‪ ,‬שהרי האוהל הסופי מורכב רק מ‪2‬‬
‫המחצלות שמונחות מ‪ 2‬צידי המת‪,‬‬
‫הסמוכות זו לזו‬
‫הן באו רק כדי להוכיח‬
‫שהוא הניח את‬
‫המחצלת כדי לעשות‬
‫לעצמו צל כשישב על‬
‫המיטה‪ ,‬ולא כדי לעשות‬
‫אוהל למת‬
‫אפשר שאסור‪ ,‬כך כתב הב"י בדעת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬שהרי אם יניח את‬
‫המחצלת על המיטה זה יהיה נראה‬
‫כאילו כיוון לעשות אוהל למת‪ ,‬ועל כן‬
‫הרמב"ם אמר ש"זוקף מטתו"‪,‬‬
‫להורות שזה לא חלק מהאוהל‬
‫‪224‬‬
‫ברה"ר‪ -‬ע"י גוי‪ ,‬בכרמלית‪ -‬אף ע"י ישראל מפני כבוד הבריות‬
‫‪121‬‬
‫הבנה הבית יוסף‬
‫בסוגיית המחיצה ע"י‬
‫שני בני אדם‪ -‬לשם‬
‫מה יש לעשות כן?‬
‫רבי יצחק אמר שאין‬
‫כלי ניטל אלא לצורך‬
‫דבר הניטל‬
‫תמיהה על הרמב"ם‬
‫והטור‬
‫מעתה יש לתמוה על הרמב"ם והטור שכן הביאו הלכה זאת‪ ,‬אף שקיי"ל כאמור שאין הלכה‬
‫כר' יצחק‪ ,‬וא"כ מדוע פסקו שיש לעשות את המחיצה דווקא בשני בני אדם?‬
‫יישוב שיטת‬
‫הרמב"ם והטור‬
‫הטעם שיש צורך לעשות את המחיצה הוא לא מצד איסור טלטול הכלים (שאין כלי ניטל‬
‫לצורך המת כיון שהוא דבר שאינו ניטל וכדר' יצחק)‪ ,‬אלא מצד שכך תהיה המחיצה נעשית‬
‫מאיליה‪ ,‬שהרי אין עושים אוהל עראי לכתחילה בשבת‪ ,‬ורק מפני צער החי‪ -‬התירו לעשות‬
‫בשניים‬
‫הצעה להבנה ברב‬
‫הונא ורב ששת‬
‫ניתן ע"פ זה לומר שגם רב הונא התכוון לומר שיש צורך לעשות את המחיצה בשני בני אדם‬
‫רק מצד המחיצה ולא מצד טלטול הכלים‪ ,‬ורב ששת הוא שרצה לפרש את דברי רב הונא‬
‫שדיבר מצד איסור טלטול הכלים‪ ,‬וכדר' יצחק‬
‫סיוע להבנה בשיטת‬
‫הרי"ף‬
‫מצינו בדעת הרי"ף שכתב שאין הלכה כר' יצחק‪ ,‬וזה מוכח מכך שרב הונא סובר שמותר‬
‫לשמוט מעל בהמתו את כלי הזכוכית הקטנים על גבי כרים‪ ,‬אף שכלי הזכוכית של מקיזי הדם‬
‫הם דבר שאינו ניטל‪ ,‬ומוכח א"כ שרב הונא לא סובר כר' יצחק‬
‫קושיית בעל המאור‬
‫על הרי"ף‬
‫כיצד אתה הרי"ף אומר שרב הונא לא סובר כר' יצחק‪ ,‬והרי מצינו לעניין עשיית מחיצה שרב‬
‫הונא הסביר את דברי ר' יצחק‪ ,‬ואף אם תאמר שאצל בהמה רב הונא חולק על ר' יצחק‪,‬‬
‫‪225‬‬
‫לפחות היה להקשות סתירה בדעת רב הונא‬
‫תירוץ הבית יוסף על‬
‫קושיית המאור‬
‫אין סתירה בדעת רב הונא כאמור‪ ,‬שהרי באמת רב הונא גם לגבי עשיית מחיצה לא סובר‬
‫כר' יצחק‪ ,‬כי ניתן לומר שרב הונא מודה שכל העניין לעשות מחיצה בשני בני אדם הוא רק‬
‫כדי שלא יהיה ניכר שעושה מחיצה לצורך המת‪ ,‬אך באמת מצד איסור טלטול הכלי לצורך‬
‫המת שהוא דבר שאינו ניטל‪ -‬אין כאן חשש‪ ,‬ודלא כר' יצחק‬
‫סיכום שיטת הרי"ף‬
‫והרא"ש‬
‫למעשה נראה לומר שמה שהרי"ף והרא"ש השמיטו את ההלכה של עשיית מחיצה בשני בני‬
‫אדם זה לא מפני שהם לא סוברים שיש לעשות כן את המחיצה‪ ,‬אלא משום שפשוט להם‬
‫שלא מותר לעשות מחיצה רק לצורך האדם החי‪ ,‬וממילא פשוט הוא שאם עושים כן לצורך‬
‫המת יש לעשות כן בצורה שיהיה היכר שלא עשו זאת אלא לצורך החי ולא לצורך המת‬
‫(וממילא יש לעשות כן בשני בני אדם)‬
‫‪225‬‬
‫רב ששת הביא שרב‬
‫הונא הסביר שר'‬
‫יצחק התכוון לומר‬
‫שעל כן לצורך המת‬
‫מותר לעשות לו צל‬
‫רק ע"י שני בני אדם‬
‫לפי זה‪ ,‬אם אנו‬
‫פוסקים להלכה שכלי‬
‫ניטל אף לצורך דבר‬
‫שאינו ניטל‪ ,‬שלא כר'‬
‫יצחק‪ ,‬אזי ניתן‬
‫לעשות מחיצה למת‬
‫אפילו באדם אחד‬
‫להדיא‪ ,‬כמו שמותר‬
‫לצורך אדם חי‬
‫לפי זה הרי"ף‬
‫והרא"ש השמיטו‬
‫את ההלכה הזאת‪,‬‬
‫כיון שברור הוא‬
‫הדבר‪ ,‬שאם אנו‬
‫פוסקים שלא כר'‬
‫יצחק ניתן יהיה‬
‫לעשות מחיצה‬
‫להדיא למת‪,‬‬
‫וממילא לא שייכת‬
‫ההלכה של עשיית‬
‫המחיצה בשני בני‬
‫אדם‬
‫שפעם מצינו שהוא סובר כדעת ר' יצחק (בעשיית מחיצה)‪ ,‬ופעם מצינו שהוא לא סובר כר' יצחק (בבהמה)‬
‫‪122‬‬
‫קושיית התוס'‪,‬‬
‫הרא"ש‪ ,‬הרי"ף‬
‫כיצד אנו אוסרים לטלטל את המת מן הצד כיון שאנו אומרים שטלטול מן הצד‪ -‬שמיה טלטול‪,‬‬
‫והרי מצינו במקומות אחרים שטלטול מן הצד‪ -‬לא שמיה טלטול?‬
‫תירוץ התוס'‪,‬‬
‫הרא"ש‪ ,‬הרי"ף‪ ,‬וכן‬
‫‪226‬‬
‫דעת הרמב"ם‬
‫והמ"מ בשם הרמב"ן‬
‫והרשב"א‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫‪ .1‬כשעיקר הטלטול הוא משום הדבר המותר‪ -‬וכל מה שהוא מטלטל את הדבר‬
‫האסור זה רק מפני שאי אפשר לו לטלטל את הדבר המותר לולי שהוא יטלטל גם‬
‫את הדבר האסור‪ ,‬מותר לו לטלטל גם את הדבר האסור כי זה נחשב שמטלטל את‬
‫האסור רק בטלטול מן הצד‬
‫‪ .2‬כשעיקר הטלטול הוא משום הדבר האסור‪ -‬אע"פ שהוא מטלטל את הדבר האסור‬
‫רק בטלטול מן הצד‪ ,‬כמו במת שמטלטלו מן הצד כדי שלא יסריח בשמש‪ -‬אסור‬
‫הרא"ש הביא את‬
‫‪227‬‬
‫קושיית ר' יונה‬
‫כיצד אתה אומר שהתרנו בטלטול מן הצד כשזה רק לצורך הדבר המותר‪ ,‬והרי מצינו שאם‬
‫יש קש על גבי המיטה שהוא דבר האסור (=מוקצה)‪ ,‬ובכל זאת התרנו להוריד אותו מהמיטה‬
‫ע"י נענוע בגופו‪ ,‬הרי שהתרנו טלטול מן הצד לצורך דבר האסור?!‬
‫תירוץ הרא"ש על‬
‫קושיית ר' יונה‬
‫לא קשה כלל‪ ,‬כיון ששם הדבר בכלל לא מוגדר כטלטול‪ ,‬שהרי הוא לא מטלטל בידו אלא רק‬
‫בגופו כלאחר יד‪ ,‬לכן אף שמדובר שהקש הוא מוקצה‪ ,‬הטלטול בגופו נחשב רק כטלטול מן‬
‫הצד לצורך דבר המותר‬
‫תירוץ הר"ן על‬
‫קושיית ר' יונה‬
‫לא קשה כלל‪ ,‬כיון שגם שם הדבר מוגדר כטלטול לצורך דבר המותר‪ ,‬כיון שהרי הוא לא‬
‫מטלטל את הקש כיון שהוא צריך לו גופא‪ ,‬אלא שהוא צריך למקום המיטה‪ ,‬ועל כן ממילא‬
‫הוא מטלטל את הקש שמפריע לו‪ ,‬וכיון שהוא גם לא מטלטל את הקש בידיים אלא רק‬
‫כלאח"י‪ -‬מותר‬
‫מהי דעת הטור?‬
‫הטור פסק כרא"ש‪ ,‬ועל כן מותר טלטול בגופו אף שמטלטל דבר האסור‪ ,‬שלא כקושיית ר'‬
‫יונה‬
‫רש"י‬
‫לשם מה צריך לתקוע‪ ,‬לשלוף ואז‬
‫לתקוע את העשב באדמה?‬
‫מדוע צריך שמקצת העלים של הצנון יהיו מגולים?‬
‫כדי שלא יזיז עפר ממקומו כשייטול‬
‫את העשב בשבת‬
‫כי אם אין לו במה לאחוז את הצנון‪ ,‬הרי הוא חייב להזיז את העפר‬
‫בידיים‬
‫האם מותר לתחוב כוש בעשב שתקוע באדמה בכדי‬
‫להוציאו?‬
‫האם מותר לתחוב כוש כדי להוציא פירות שטמונים‬
‫בתבן\קש?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה נראה כעושה גומא (המ"מ‪)228‬‬
‫מותר‪ ,‬כי אין חשש עשיית גומא (המ"מ‪,‬עיין בהערה)‬
‫‪226‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה יד‪ :‬שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו והן סמוכים זה לזה או זה על זה או זה בזה ובזמן שמטלטלין ה‬
‫אחד מהן יטלטל השני‪ ,‬אם היה צריך לדבר שמותר לטלטלו מטלטלו ואף על פי שדבר האסור מיטלטל עמו‪ ,‬ואם היה צריך לטלטל דבר האסור לא יטלטלנו באותו‬
‫דבר המותר‪.‬‬
‫‪227‬‬
‫רא"ש מסכת שבת פרק ג סימן יט‪ :‬והקשה על זה ה"ר יונה מהא דתנן לקמן בפרק תולין (דף קמא א) הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו‬
‫בגופו ודייקי מיניה בי רב דטלטול מן הצד ל" ש טלטול והתם לצורך הקש שהוא מוקצה הוא מטלטל‪ .‬ולא קשה דהתם אף טלטול אין כאן כמו פגה וחררה ופוגלא‬
‫שהוא מטלטלן בידו ואגבן מטלטלין דבר אסור‪ .‬אבל בקש אינו מטלטל אלא בגופו כלאחר יד הלכך אע"ג דלקש שהוא מוקצה הוא צריך מדמה ליה לטלטול מן הצד‬
‫שהוא צורך לדבר המותר‪.‬‬
‫‪228‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כה הלכה טו‪ :‬וכן לפת וכו'‪ .‬ברייתא פרק במה טומנין‪ .‬וכתבו המפרשים דוקא מקצת העלין מגולין אבל אין מקצתן מגולין כיון‬
‫שהיתה הגומא מכוסה אם תוחב בהן כוש או כרכר מיחזי כעושה גומא אבל בתבן וגחלים אין בהם משום גומא‪:‬‬
‫‪123‬‬
‫האם מותר להוציא מן הקרקע‬
‫צנון שראשו העב היה למעלה‬
‫ועוקצו הדק למטה?‬
‫רב נחמן אמר ש‪ -‬מותר‪ ,‬לפי‬
‫שהגומא רחבה מלמעלה ואין‬
‫הוא מזיז את הקרקע כשהוא‬
‫שומטה‬
‫קושיית התוס'‬
‫האם מותר להוציא מן הקרקע צנון‬
‫שראשו העב היה למטה ועוקצו‬
‫הדק למעלה?‬
‫רב נחמן אמר בפרק "כל‬
‫הכלים" שטלטול מן הצד‪ -‬לא‬
‫שמיה טלטול‪ ,‬וא"כ מדוע הוא‬
‫אמר בצנון ששמיה טלטול?‬
‫הגמ' אמרה בפרק 'כל הכלים'‬
‫רב נחמן אמר ש‪ -‬אסור‪ ,‬כיון‬
‫שבהוצאת הצנון הוא מזיז את העפר שרב נחמן חזר בו‪ ,‬ולמסקנה הוא‬
‫ומטלטלו‪ ,‬ואע"ג שזה טלטול מן הצד סובר שטלטול מן הצד‪ -‬לא שמיה‬
‫טלטול‬
‫‪ .1‬אם מדובר שהוא מניח את הצנון מדעת‪ ,‬אז אפילו אם מדובר‬
‫שהחלק הרחב למעלה מדוע מותר להוציאה ע"י טלטול מן‬
‫הצד‪ ,‬והרי אפילו ניעור אסור וכל שכן שאסור טלטול מן הצד!‬
‫‪ .2‬אם מדובר שהוא שכח להוציא את הצנון‪ ,‬מה טעמם של‬
‫האוסרים‪ ,‬והרי מצינו שהתירו בשכח אפילו טלטול גמור?‬
‫תירוץ התוס'‬
‫מדובר כשהניח על מנת ליטול אותו‪ ,‬ואף שהוא מוגדר כ'שכח' כיון‬
‫שהוא לא התכוון להניח שם את הצנון לכל השבת‪ ,‬אך בכל זאת היה לו‬
‫לדאוג שלא יצטרך לכתחילה אפילו לטלטול מן הצד‬
‫מסקנת הבית יוסף‬
‫אף שהתרנו טלטול מן הצד לצורך דבר המותר‪ ,‬אך זה דווקא אם שכח‬
‫או כשהניח על מנת ליטול אותו בשבת‪ ,‬אך אם הניח מתחילה ע"מ‬
‫ליטול אותו רק לאחר השבת‪ -‬אסור אפילו בטלטול מן הצד\ניעור‪ ,‬אף‬
‫שזה מלמטה למעלה‬
‫הערת הדרכי משה‬
‫הביא בשם הכלבו שיש חולקים וסוברים שלעולם אוכל לא נעשה בסיס‬
‫לדבר האסור (כגון לעפר)‪ ,‬והבין כן בב"י למסקנה‪ ,‬וכך הדין למעשה‬
‫האם מותר ליטול את הצנון אף‬
‫אם הוא השריש?‬
‫האם מותר ליטול את הצנון‬
‫הטמון אם הוא לא השריש‬
‫עדיין אך נתווסף בו מחמת‬
‫הלחות?‬
‫האם נקט בדווקא שטמן את‬
‫הצנון ולא זרעו?‬
‫אסור‪ ,‬וכל מה שהתרנו זה רק‬
‫כשעוד לא השריש‪ ,‬כי אם השריש‬
‫הרי הוא עוקר דבר מגידולו (תוס'‪,‬‬
‫הר"ן)‬
‫מותר (הב"י)‬
‫כן‪ ,‬כיון שאם הוא התכוין לזריעה‬
‫יש לו לחוש (ועיין בהערה‪ 229‬ממה‬
‫יש לו לחוש)‬
‫‪229‬‬
‫מגן אברהם סימן שיא ס"ק כב‪ :‬לא נתכוין לזריעה ‪ -‬צע"ג דהא בסי' ש"י ס"ב כ' דחטין שזרען בקרקע שרי ובאמת דברי התוס'‬
‫דף נ' לא קאי אלא אמעשר ושביעית וכלאים דאם נתכוין לזריעה נתחייב בכולן אבל גבי שבת אפי' נתכוין לזריעה שרי כל זמן שלא‬
‫השרישו כנ"ל ברור ע"ש‪:‬‬
‫‪124‬‬
‫האם מותר‬
‫ליטול פגה‬
‫שטמנה‬
‫בתבן ע"י‬
‫ניעור התבן‬
‫בכוש?‬
‫אך‬
‫מותר‪,‬‬
‫בתנאי שלא‬
‫את‬
‫הניח‬
‫על‬
‫הפגה‬
‫דעת להניחה‬
‫כל‬
‫שם‬
‫השבת‪ ,‬שאם‬
‫כן הניח לכל‬
‫השבת אזי‬
‫דינה כבסיס‬
‫לדבר האסור‬
‫(=התבן)‬
‫(התוס'‪,‬‬
‫והרא"ש)‬
‫האם מותר‬
‫ליטול חררה‬
‫שטמנה‬
‫בגחלים?‬
‫האם מותר ליטול פגה שטמנה בתבן רק ע"מ‬
‫שתתבשל שם (ולא כדי להניחה שם לכל‬
‫השבת)?‬
‫מותר‪ ,‬ואף אם הבית יוסף רצה לדייק מדברי הרא"ש בתשו' שכמו‬
‫מדובר שהניחה שהתרנו בחררה‪ ,‬כך נתיר גם בפגה באם מניח רק‬
‫מדעת בכל זאת כדי שתתבשל שם‪,‬‬
‫יש להתיר‪ ,‬כיון‬
‫ולפי זה ניתן לומר שהפוסקים לא חילקו והתירו אף‬
‫שהוא לא התכוון‬
‫במניח‪ ,‬כי לא מדובר שמניח לכל השבת אלא רק‬
‫להניחה שם לכל‬
‫לצורך הבישול\האפייה‬
‫השבת‪ ,‬אלא רק‬
‫לצורך האפייה קושייה נסתרת‪ :‬אולי הפוסקים אוסרים במניח‬
‫ואח"כ‬
‫היה אפילו רק ע"מ שתתבשל‪ ,‬ועם זאת הם לא הזכירו‬
‫בדעתו לסלקה דין של מניח כי סמכו על דין בסיס לדבר האסור‬
‫ועל כן אין היא שמצינו כבר באבן על פי החבית!‬
‫בסיס‬
‫נעשית‬
‫תירוץ‪ :‬באמת ניתן לומר כן‪ ,‬אך כיון שדין בסיס‬
‫האסור‬
‫לדבר‬
‫לדבר האסור הוא רק דין מדרבנן‪ ,‬אנו נוקטים לקולא‬
‫‪230‬‬
‫(הרא"ש )‬
‫ומתירים כשהניח על מנת ליטלם‬
‫האם מותר ליטול חררה‬
‫שטמונה בגחלים‬
‫בוערות?‬
‫מדוע הטור לא פסק שמותר להוציא חררה שטמונה בגחלים ע"י כוש?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא מבעיר‬
‫ומכבה את הגחלים (רש"י‬
‫רשב"א‪)231‬‬
‫הבית יוסף תירץ שכיון שהעמדנו שמדובר בגחלים בוערות‪ ,‬ממילא אין רבותא‬
‫בדין החררה מדין הפירות הטמונים‪ ,‬שהרי ברור שאסור לגרום לכיבוי הגחלים‪,‬‬
‫וכן ברור שאם הגחלים לא בוערות מותר להוציא ע"י כוש‪ ,‬כמו שהתרנו להוציא‬
‫את הפירות מהתבן הטומן אותם‬
‫‪230‬‬
‫שו"ת הרא" ש כלל כב סימן ח הדרך הא'‪ :‬מצינו שהתירו לטלטל האיסור מצד ההתר; כחררה שהטמינה בגחלים‪ ,‬שהתירו‬
‫לתחוב בכוש או בכרכר ולנערה‪ .‬ודוקא בשוכח‪ ,‬אבל במניח‪ ,‬נעשית החררה בסיס לדבר האסור; א"נ אפילו במניח‪ ,‬ושאני הכא‬
‫דלא נעשה החררה בסיס אלא לצורך האפייה לסלקה‪.‬‬
‫‪231‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת עירובין דף עז עמוד א‪ :‬וחררה שהטמינה בגחלים‪ .‬פי' רש"י ז"ל והוא שכבו עכשיו הגחלים‪ ,‬הא‬
‫בשלא כבו לא דמתוך שנהפכין מכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות וכדאיתא בזבחים‪:‬‬
‫‪125‬‬
‫האם לפי דין הרמב"ם‪ 232‬מותר ליטול את החררה מהגחלים הבוערות?‬
‫כן‪ ,‬כיון שהרמב"ם העמיד במצב שהחררה לא מוטמנת בתוך הגחלים‪ ,‬אלא שהיא‬
‫מונחת על גבי הגחלים‬
‫ואין להקשות שהרי מצינו שהברייתא נקטה לשון של 'חררה שטמנה' משמע שהחררה‬
‫טמונה בגחלים ולא נמצאת על גבי הגחלים‪ -‬שלא כרמב"ם‬
‫כיון שהברייתא נקטה לשון של 'הטמנה' רק בגלל שהיא נקטה כן כבר ברישא לגבי‬
‫הפגה‪ ,‬ועל כן נקטה את אותו הלשון בסיפא לגבי החררה‪ ,‬אך האמת היא שבחררה‬
‫מדובר שהניחה על גבי הגחלים ואין היא מוטמנת בתוך הגחלים‬
‫האם מותר לגלות ולהוציא אתרוג\פריש שהצניעו‬
‫בחול\בעפר?‬
‫שיבולי הלקט בשם מותר‪ ,‬ואף שמצינו שפגה שטמונה בתבן אסור לגעת להדיא‬
‫ה"ר בנימין‬
‫בתבן‪ ,‬זה משום ש‪:‬‬
‫א‪ .‬בפגה\בחררה‪ -‬מדובר שהפגה טמונה בתבן שבאוצר‬
‫שהוא מוקצה‪ ,‬או החררה בגחלים שהם מוקצים‪ ,‬ועל כן‬
‫ניתן לטלטל אותם רק אחר שינער אותם ע"י הכוש‬
‫ב‪ .‬בפרי שבחול‪ -‬מותר לטלטל להדיא כיון שע"י זה שהוא‬
‫הצניע מבעו"י את הפרי בחול\עפר‪ ,‬הוא ייחדו לשימוש‬
‫בשבת‪ ,‬וממילא העפר איננו מוקצה‪ ,‬וניתן לטלטל להדיא‬
‫את הפרי‬
‫‪232‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה טו‪... :‬וחררה שהיתה על גבי גחלים תוחבן בכוש או בכרכר ונוטלן ואף על פי שהתבן‬
‫והגחלים ננערים בשבת בשעת נטילה‪...‬‬
‫‪126‬‬
‫סימן שי"ד‪ :‬טור‬
‫האם יש בניין וסתירה‬
‫בכלים?‬
‫בחבית‬
‫שנשברה‬
‫ודיבקו שבריה‬
‫בזפת‬
‫אין‪ ,‬ולכן יכול‬
‫לשבור אותה‬
‫ולקחת מה‬
‫שבתוכה‬
‫האם‬
‫בחבית‬
‫שנשברה‬
‫שהתרנו‬
‫לשבור‬
‫אותה‪,‬‬
‫מותר לכוון‬
‫לעשות לה‬
‫נקב יפה‬
‫‪233‬‬
‫לפתחה ?‬
‫האם בחבית‬
‫שלימה‪,‬‬
‫מותר‬
‫לעשות לה‬
‫פתח ע"י‬
‫נקב שאינו‬
‫יפה‬
‫לפתחה?‬
‫האם‬
‫בחבית‬
‫שלימה‪,‬‬
‫מותר‬
‫להרחיב‬
‫נקב שכבר‬
‫קיים?‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫בחבית אסור‪ ,‬כי אם‬
‫שלימה יעשה נקב‬
‫יפה הרי זה‬
‫אסור מצד‬
‫שהוא 'מתקן‬
‫מנא'‬
‫יש‬
‫האם מותר לחזור‬
‫ולפתוח נקב שנסתם?‬
‫הנקב למטה‬
‫מהשמרים‬
‫ויש עליו לחץ‬
‫מכובד היין‬
‫הנקב‬
‫מעל‬
‫השמרים‬
‫ואין עליו‬
‫לחץ‬
‫אסור‪ ,‬כי זה‬
‫נחשב כפותח‬
‫מחדש כי‬
‫צריך שם‬
‫סתימה‬
‫מעולה‬
‫מותר‬
‫האם מותר להתיז‬
‫ראש החבית בסייף?‬
‫האם מותר לנקוב‬
‫לחבית נקב בצידה?‬
‫האם מותר בהנ"ל‬
‫כשעושה לה פתח‬
‫גדול ע"י רומח?‬
‫האם מותר לנקוב את‬
‫החבית למעלה‪?234‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לא‬
‫מכווין לעשות לה פתח‬
‫אסור (הב"ח ביאר‬
‫שהטור אסר בין בצד‬
‫גוף החבית ובין בצד‬
‫המגופה)‬
‫אסור‪ ,‬ואף שזה לא‬
‫דומה לפתח רגיל‪ ,‬כיון‬
‫שהוא בוודאי מתכוון‬
‫לעשות לה פתח בכך‬
‫שהוא החליט להתיז‬
‫את ראשה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לא‬
‫מכווין לעשות לה פתח‪,‬‬
‫שהרי אין דרך לעשות‬
‫פתח למעלה כי ייפלו‬
‫לחבית בוודאי עפר‬
‫וצרורות‬
‫‪233‬‬
‫‪234‬‬
‫הבית יוסף הביא שרש"י פירש שעשיית נקב יפה‪ ,‬היינו לעשות אותה לכלי‪ ,‬ע"י שיעשה לה פתח נאה‪.‬‬
‫היינו בפי החבית‪ ,‬בצד שפונה לשמיים‬
‫‪127‬‬
‫האם ניתן בחותמות של כלים‬
‫כמו של תיבה\מגדל‬
‫להתיר\לחתוך בסכין\להתיר‬
‫קליעתו של החבל שהכיסוי‬
‫קשור בו?‬
‫האם ניתן‬
‫להסיר את‬
‫היתדות‬
‫שנועלים בהם‬
‫את התיבה‬
‫וכדו'?‬
‫מותר‬
‫ה"ר פרץ‪:‬‬
‫אסור‪ ,‬כי זה כמו‬
‫בניין גמור והרי‬
‫זאת סתירה‬
‫האם מותר להפקיע\לשבור פותחת‪ 235‬של עץ\מתכת?‬
‫הרא"ש‬
‫אסור‪ ,‬כיון שגם‬
‫בכלי שייך‬
‫בניין\סתירה‬
‫גמורה‬
‫נחלקו בהיתר שבירת פותחת של תיבה‪:‬‬
‫הסמ"ק‪ 236‬בשם ה"ר‬
‫אליעזר‬
‫הסמ"ק בשם הר"י‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הסמ"ק סיכם שיש להקל ע"י גוי‬
‫האם מותר להתיר‬
‫חבל שקשור‬
‫לחותמת של כלי‬
‫שטמון בקרקע כמו‬
‫דלת של בור?‬
‫האם מותר‬
‫להפקיע\לחתוך חבל‬
‫שקשור לחותמת של‬
‫כלי שטמון בקרקע‬
‫כמו דלת של בור?‬
‫האם מותר לחתוך‬
‫שפופרת בכדי לתת‬
‫אותה בנקב‬
‫שבחבית כדי‬
‫שיקלח היין?‬
‫האם מותר לתת‬
‫בנקב שבחבית‪,‬‬
‫שפופרת שהייתה‬
‫כבר חתוכה‬
‫מער"ש?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה לא‬
‫קשר של קיימא‬
‫(שהרי הוא עומד‬
‫להתיר)‬
‫אסור‪ ,‬כיון שיש בזה‬
‫‪237‬‬
‫איסור 'סתירה'‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬בין אם מדובר‬
‫שלא נתנה שם‬
‫מעולם וכ"ש אם‬
‫מדובר שמחזיר‬
‫אותה לאחר שנפלה‬
‫‪235‬‬
‫האם מותר לתת‬
‫בנקב שבחבית עלה‬
‫של הדס קטום?‬
‫יש לו‬
‫הרבה‬
‫עלי הדס‬
‫קטומים‬
‫יש לו רק‬
‫את אותו‬
‫העלה‬
‫הקטום‬
‫מותר‪,‬‬
‫כיוון שאין‬
‫חשש‬
‫שהוא‬
‫יקטום‬
‫לכתחילה‬
‫עלה אחר‬
‫אסור‪,‬‬
‫כיוון שיש‬
‫חשש‬
‫שהוא‬
‫יקטום‬
‫עלה אחר‬
‫ונמצא‬
‫'מתקן‬
‫כלי'‬
‫מנעול של דלת‬
‫‪236‬‬
‫הבית יוסף שכסמ"ק גם כתבו כן הסמ"ג וההגהות‪ ,‬וכל מה שהטור בחר לנקוט להביא את ההלכה רק בשם הסמ"ק לבדו‪ ,‬זה‬
‫כיון שרק הסמ"ק סיכם לבסוף שניתן להקל ע"י גוי לפתוח את התיבה‬
‫‪237‬‬
‫הפרישה הביא בשם המרדכי שמדובר שיש לאסור דווקא כשהחותם עומד לקיום‪ ,‬על מנת שלא להסירו בשבת‪ ,‬אך אם מדובר‬
‫שהחותם לא עשוי לקיום כלל‪ -‬מותר ואין בכך חשש סתירה‪ .‬מטעם זה התיר המרדכי להסיר את הדף שסותמים בו את התנור כיון‬
‫שהוא לא עשוי לקיום כלל‪ ,‬אף שהרי מדובר שהתנור הוא כלי שמחובר לקרקע‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫האם מותר לתת‬
‫שעווה או שמן עב‬
‫בנקב החבית?‬
‫האם מותר לתת בחבית‬
‫שניקבה והיין יוצא ממנה‪ -‬בד‬
‫של שום לסתום אותה?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא‬
‫'ממרח'‬
‫אסור‬
‫אם בהנ"ל הוא מערים לומר שהוא נותן שם את השום‬
‫כדי להצניעו שם‪ ,‬ולא כדי לסתום את הנקב‪ -‬מותר?‬
‫סתם אדם‬
‫צורבא מרבנן‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫בית יוסף‪ :‬שי"ד‬
‫מדוע אם נתנו את העירוב‬
‫ב'מגדל' לא ניתן לשבור אותו‬
‫בשבת?‬
‫כיצד שנינו "שובר אדם את‬
‫החבית לאכול ממנה‪ "...‬ולא‬
‫חששנו מצד סתירת כלי?‬
‫האם חייב משום‬
‫'בונה' על עשיית‬
‫חבית\תנור\כוורתה‬
‫שלמים?‬
‫הרא"ש‬
‫הר"ן‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫הרא"ש‬
‫הר"ן‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫הרא"ש‬
‫רש"י‬
‫כיון‬
‫שמדובר‬
‫בכלי‬
‫שלם‪,‬‬
‫ובניין‬
‫גמור‬
‫וסתירה‬
‫גמורה‬
‫שייכת‬
‫גם‬
‫בכלים‪-‬‬
‫רא"ש‪,‬‬
‫כמו‬
‫שמצינו‬
‫שמי‬
‫שמכניס‬
‫את העץ‬
‫ליתד‬
‫ה'את'‬
‫חייב‬
‫משום‬
‫'בונה'‪.‬‬
‫כיון‬
‫שמדובר‬
‫שם‬
‫במגדל‬
‫גדול‪,‬‬
‫ושייכת‬
‫בנין‬
‫וסתירה‬
‫בבניין‬
‫גדול‪ ,‬כי‬
‫זה‬
‫כדוגמת‬
‫אוהל‬
‫כיוון‬
‫שמדובר‬
‫שם‬
‫במגדל‬
‫שיש בו‬
‫‪40‬‬
‫סאה‪,‬‬
‫וממילא‬
‫שייך בו‬
‫בניין‬
‫וסתירה‬
‫הב"י‬
‫העיר‬
‫שניתן‬
‫לומר‬
‫שגם‬
‫הר"ן‬
‫התכוון‬
‫לומר‬
‫כתה"ד‬
‫ולא‬
‫מחייב‬
‫כשאין‬
‫‪ 40‬סאה‬
‫שם מדובר‬
‫במוסתקי‪,‬‬
‫שרש"י‬
‫הסביר‬
‫שזה שברי‬
‫כלים‬
‫המדובקים‬
‫יחד על ידי‬
‫זפת‬
‫שמחמת‬
‫גריעותו‬
‫לא‬
‫חוששים‬
‫שהוא‬
‫יתכוון‬
‫לעשות‬
‫כלי‪ ,‬ולכן‬
‫מותר‬
‫לשבור את‬
‫החבית‬
‫שם‬
‫מדובר‬
‫בחבית‬
‫קטנה‪,‬‬
‫ולא‬
‫שייך‬
‫בניין‬
‫וסתירה‬
‫בכלי‬
‫קטן‬
‫שם‬
‫מדובר‬
‫בחבית‬
‫שאין‬
‫בה ‪40‬‬
‫סאה‪,‬‬
‫ועל כן‬
‫לא‬
‫שייך‬
‫בה‬
‫בניין‬
‫וסתירה‬
‫חייב‪,‬‬
‫כיון שיש‬
‫בניין‬
‫בכלים‬
‫בבניין‬
‫גמור‬
‫פטור‪,‬‬
‫כיון‬
‫שאין‬
‫בניין‬
‫בכלים‬
‫‪238‬‬
‫הב"י‬
‫העיר‬
‫שניתן‬
‫לומר‬
‫שגם‬
‫הר"ן‬
‫התכוון‬
‫לומר‬
‫כתה"ד‬
‫ומחייב‬
‫רק‬
‫ב‪40‬‬
‫סאה‬
‫מתי לפי‬
‫הרא"ש יש‬
‫חיוב בניין‬
‫בכלים?‬
‫מתי יש‬
‫בניין‬
‫וסתירה‬
‫בכלים‬
‫ע"פ‬
‫הר"ן?‬
‫האם‬
‫התוס'‬
‫הסכימו‬
‫לדעת‬
‫הר"ן‬
‫שחייבים‬
‫על בניין‬
‫רק בכלי‬
‫גדול‬
‫כר"ן?‬
‫מדוע‬
‫לפי הר"ן‬
‫חייב‬
‫כשמכניס‬
‫את העץ‬
‫ל'את'‬
‫משום‬
‫בונה‪,‬‬
‫והרי זה‬
‫כלי‬
‫קטן?!‬
‫כשעושה‬
‫את כל‬
‫הכלי‪ ,‬או‬
‫שעושה‬
‫תיקון גמור‪,‬‬
‫רק‬
‫בכלים‬
‫גדולים‪,‬‬
‫שהם‬
‫כדוגמת‬
‫אוהל‪,‬‬
‫אך אין‬
‫בניין‬
‫וסתירה‬
‫בכלים‬
‫קטנים‪.‬‬
‫הר"ן‬
‫כתב‬
‫שכן‬
‫דעת‬
‫‪238‬‬
‫רש"י‬
‫לא‪,‬‬
‫שהרי‬
‫כבר‬
‫מצינו‬
‫שמי‬
‫שמכניס‬
‫את העץ‬
‫ל'את'‬
‫חייב‬
‫משם‬
‫בונה‪ ,‬אף‬
‫שזה כלי‬
‫קטן‬
‫הר"ן‬
‫מודה‬
‫שחייב‬
‫מדאו'‬
‫כשעושה‬
‫כלי חדש‬
‫מתחילה‬
‫או כלי‬
‫שנתפרק‬
‫וצריך‬
‫אומן‬
‫להחזירו‪,‬‬
‫אך הר"ן‬
‫לא מחייב‬
‫בזה מצד‬
‫'בניין‬
‫בכלים'‬
‫אלא מצד‬
‫עושה כלי‬
‫חדש‬
‫וחייב‬
‫משום‬
‫'בונה'‬
‫אך אם רק‬
‫מחזיר‬
‫מנורה של‬
‫חוליות‬
‫לשלמותה‪-‬‬
‫אינו נקרא‬
‫בניין‬
‫רש"י מסכת עירובין דף לה עמוד א ד"ה ומתניתין‪..." :‬דהא לכולי עלמא אי גדול הוא ‪ -‬אהל הוא‪"...‬‬
‫‪129‬‬
‫האם חייב על שבירת 'מגדל' של‬
‫אבן?‬
‫האם חייב על שבירת 'מגדל' של עץ?‬
‫תוס' ע"פ הירושלמי‬
‫חייב‬
‫פטור‪ ,‬כיון שזה כשובר חבית להוציא ממנה‬
‫גרוגרות‬
‫הטור ע"פ הרא"ש‬
‫חייב‬
‫חייב‪ ,‬כיון שזה כלי שלם ויש בו סתירה גמורה‬
‫מדוע התירו לשבור את החבית כדי להוציא ממנה גרוגרות?‬
‫רש"י‬
‫כיון שאין ב'מקלקל' כלל משום איסור בשבת‬
‫הר"ן‬
‫חולק על רש"י וסובר שאף שה'מקלקל' בשבת‪ -‬פטור‪ ,‬אך יש עכ"פ איסור (פטור אבל אסור)‪,‬‬
‫ומה שהתרנו כאן לכתחילה זה מפני צורך השבת‪ ,‬אך כמובן התרנו רק בחבית קטנה שלא שייך בה בנין‬
‫וסתירה‬
‫על איזו חבית חייבים אם שוברים אותה‬
‫בשבת?‬
‫על איזו חבית לא חייבים אם שוברים אותה‬
‫בשבת?‬
‫יש בה ‪ 40‬סאה‪,‬‬
‫אין בה ‪ 40‬סאה‪ ,‬כיון שהיא כלי‪ ,‬ואין בנו"ס‬
‫בכלים‬
‫תרומת הדשן בשם‬
‫האור זרוע‬
‫הערת הדרכי משה‬
‫כי היא כקרקע ועל כן יש בה בנו"ס‬
‫כיון שקיי"ל להלכה שדבר שאין מתכוון מותר‪ ,‬ממילא מותר לשבור את החבית אף שהיא‬
‫שלימה‪ ,‬כי הא"ז סובר שאין איסור סתירה בכלים (בחבית שאין בה ‪ 40‬סאה)‬
‫האם מותר לנקוב בחבית שלימה נקב‬
‫יפה?‬
‫האם מותר לשבור חבית שלימה בעניין כזה שהוא לא עושה ממנה‬
‫כלי?‬
‫אסור (הב"י)‬
‫אסור‪ ,‬כיון שיש בנו"ס בכלים שלמים (הב"י)‬
‫האם מותר להוסיף על נקב ישן בחבית‬
‫שלימה?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫תנא קמא‬
‫מותר‬
‫‪----‬‬
‫יש אומרים‬
‫אסור‬
‫הב"י הביא שההלכה כיש אומרים‬
‫‪131‬‬
‫האם מותר להוציא סכין שהיה תקוע בחבית מער"ש?‬
‫המרדכי‪ ,‬הבית יוסף‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לא מתכוון להוסיף על הנקב (אף שלא תקעוהו והוציאו מבעו"י)‬
‫תרומת הדשן‬
‫מותר רק אם מדובר שמער"ש תקעו אותו‪ ,‬הוציאו ושוב תקעו‪ ,‬שזה כבר לא פסיק‬
‫רישיה שהנקב יתרחב‬
‫האם מותר לקרוע את העור שדבוק‬
‫על פי החבית אם צריך לשתייה?‬
‫תוספתא מסכת ביצה‬
‫מותר‪ ,‬ואין חיוב משום 'קורע'‬
‫האם מותר בהנ"ל לעשות בעור‬
‫הקרוע כעין מרזב לשפוך דרך שם‬
‫את היין?‬
‫‪239‬‬
‫אסור‪ ,‬מצד 'מתקן כלי'‬
‫לשמר‬
‫לחזק‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רב חסדא‬
‫למעלה מן היין‬
‫למטה מן היין‬
‫‪----‬‬
‫רבה (ואביי סייעו)‬
‫למטה מן היין (כיון שלא‬
‫נשען על הנקב כובד היין‪,‬‬
‫מספיק סתימה כל שהיא‪,‬‬
‫ואין עושים אותה מהודקת‬
‫כי ייתכן שיפתחו את אותה‬
‫הסתימה)‬
‫למטה מן השמרים (כיון‬
‫שנשען על הנקב כובד היין‪,‬‬
‫וצריך סתימה מעולה‪ ,‬כיון‬
‫הזאת‬
‫הסתימה‬
‫שאין‬
‫עשויה להיפתח לעולם‪ ,‬אם‬
‫הוא ינקוב שם שוב‪ ,‬הרי זה‬
‫כפותח כלי וכעושה כלי)‬
‫הרי"ף והרא"ש פסקו‬
‫כרבה כיון שגם אביי סייע‬
‫לו‬
‫מרדכי‬
‫האם מותר‬
‫לנקוב‬
‫במקום‬
‫הנקב הישן‬
‫לכתחילה?‬
‫האם יש‬
‫הבדל‬
‫בהנ"ל‬
‫אם זה‬
‫נקב גדול‬
‫או קטן?‬
‫האם מותר‬
‫לנקוב‬
‫במקום‬
‫הנקב הישן‬
‫כשהנקב‬
‫סתום‬
‫לגמרי?‬
‫האם מותר לנקוב במקום הנקב‬
‫הישן כשאינו סתום לגמרי?‬
‫מותר‪,‬‬
‫אפילו‬
‫במקדח‬
‫אין הבדל‬
‫ומותר‬
‫מותר (שהרי‬
‫יש צורך‬
‫בדבר)‬
‫מותר (ויש חידוש בדבר‪ ,‬שאף‬
‫שהוא קצת פתוח ואין צורך כ"כ‬
‫גדול‪ ,‬בכל זאת התירו אף‬
‫במקדח)‬
‫האם מותר‬
‫להוסיף‬
‫הרחבה‬
‫חדשה בנקב‬
‫ישן?‬
‫אסור‬
‫‪240‬‬
‫על איזה‬
‫נקב נאמר‬
‫שהקודח כל‬
‫שהוא‪-‬‬
‫חייב?‬
‫בנקב חדש‬
‫או בדבר‬
‫המחובר‬
‫לקרקע‬
‫‪239‬‬
‫שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שמ סעיף יז‪ :‬אבל משום קורע אין איסור אלא כשקורע ומפריד גופים רבים שנתחברו כגון‬
‫קורע בגד הארוג מחוטי ם הרבה אבל הנייר שהוא גוף אחד אין בפסיקתו וחיתוכו משום קורע ומטעם זה מותר לקרוע עור שעל פי‬
‫חבית של יין כמ"ש בסי' שי" ד מפני שהעור הוא גוף אחד ולא שייך בו איסור קריעה אלא איסור החיתוך אם מקפיד לחתכו במדה‬
‫כמ"ש שם‪.‬‬
‫‪240‬‬
‫אף שהבית יוסף הביא משם המרדכי‪" :‬ומשמע דאפילו להוסיף על רוחב הנקב שרי"‪ ,‬כבר כתבו האליה רבה והפמ"ג שלענין‬
‫דינא אין להתיר להוסיף ולנקוב כשפותח נקב הישן במקום שלא היה נקוב קודם לכן‬
‫‪131‬‬
‫כלבו‬
‫האם מותר לנקוב נקב ישן‬
‫בחבית של חרס?‬
‫האם מותר לנקוב נקב ישן בחבית‬
‫של עץ?‬
‫האם מותר לנקוב בנקב ישן‬
‫בחביות שנסתמו בימי הקיץ?‬
‫יש אומרים‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שאין‬
‫הסתימה מהודקת יפה‪ ,‬ועל כן‬
‫זה לא מוגדר כפותח פתח‬
‫‪241‬‬
‫חדש‬
‫יש אומרים‪ -‬אסור‪ ,‬כיון שמהדקים‬
‫היטב את הסתימה על דעת שלא‬
‫להוציאם‪ ,‬ועל כן אם ינקוב עתה זה‬
‫ייראה כנקב חדש‬
‫אסור‪ ,‬כיון דהוי סתימה גמורה‪ ,‬כי‬
‫לא משכו יין אחר הסתימה‬
‫אם הברז של החבית‬
‫סתומה‪ ,‬ולא ניתן‬
‫להוציאה‪ ,‬האם מותר‬
‫לתקוע בתוכה ברזא‬
‫אחרת?‬
‫האם בחבית שסתמו‬
‫אותה בעץ מותר לנקוב‬
‫ולהוציא העץ?‬
‫האם מותר לתת קנה חלול‬
‫בנקב כדי להוציא היין‪ ,‬אם‬
‫מדובר שהקנה לא היה‬
‫מעולם בנקב?‬
‫האם מותר לקחת סתם‬
‫עץ‪ 242‬שלא היה בחבית‬
‫מעולם ולתקוע אותו‬
‫כברזא בחבית?‬
‫מותר‪ ,‬אם זה לצורך‬
‫שתיית יין בשבת (ה"ר‬
‫אביגדור)‬
‫מותר‪ ,‬אך בתנאי שהנקב‬
‫לא יהיה כנגד השמרים‬
‫(ה"ר יוסף)‬
‫מותר (ה"ר יוסף)‬
‫מותר‪ ,‬אך בתנאי שהכינו‬
‫לכך מאתמול‪( 243‬ה"ר‬
‫יוסף)‬
‫רש"י‬
‫והרמב"ם‬
‫רשב"ג אומר‬
‫מביא אדם‬
‫חבית של יין‬
‫ומתיז ראשה‬
‫בסייף‪ ,‬מהו‬
‫'ראש‬
‫החבית'?‬
‫הטור‬
‫קושיית הב"י‬
‫על הטור‬
‫נוסחא‬
‫אחרת בטור‬
‫קושייה על‬
‫הנוסחא האחרת‬
‫הבנת הב"י‬
‫בטור למסקנה‬
‫"ראש‬
‫המגופה"‬
‫לפי דברי‬
‫הטור משמע‬
‫שדווקא את‬
‫ראש המגופה‬
‫מותר להתיז‪,‬‬
‫אך את ראש‬
‫החבית‪-‬‬
‫אסור‬
‫"מותר להתיז‬
‫ראש‬
‫החבית"‪,‬‬
‫והב"י כתב‬
‫שהיא נוסחא‬
‫מתוקנת‬
‫הרי בהמשך דבריו‬
‫הטור כתב‪" :‬וה"מ‬
‫בצידה" וזה בוודאי‬
‫נסוב על המגופה‪,‬‬
‫וא"כ כאן הרי הטור‬
‫מדבר על החבית‬
‫עצמה (לפי‬
‫הנוסחא האחרת)‪,‬‬
‫ולפי זה משמע‬
‫שמותר לנקוב‬
‫למעלה והרי‬
‫בוודאי שזה אסור‪,‬‬
‫כי הוא מכווין‬
‫לפתח‬
‫יש לגרוס שפיר‬
‫בטור‪" :‬ראש‬
‫המגופה"‪,‬‬
‫ופירושו הוא‬
‫שמותר להתיז‬
‫את ראש החבית‬
‫שהמגופה בו‬
‫‪244‬‬
‫פי החבית‬
‫שמתחת‬
‫למגופה‬
‫‪241‬‬
‫הפמ"ג העיר שהוא הדין בחבית של חרס‪ ,‬אם סתמו אותה היטב שיהיה אסור לפי ה'יש אומרים' לנקוב אותה מחדש‪ ,‬אלא אורחא דמילתא נקט שהיה יותר‬
‫נקל לסתום בחוזקה את החביות של עץ שכך היה מצוי בזמנו‪.‬‬
‫‪ 242‬איספינ"א‬
‫‪ 243‬ובבדק הבית תמה מדוע צריך להכין את העץ מאתמול‪ ,‬שלא מצינו כן רמז לזה בגמ'‪ .‬אולם הבית מאיר כבר תמה על תמיהתו שהרי אם לא הכין את העץ‬
‫מאתמול תמוה כיצד ניתן לטלטל אותו‪ ,‬שהרי העץ הזה ראוי רק להסקה בעלמא ולא לטלטול? !‬
‫כמו כן יש לייחד את העץ‪ ,‬כדי שיהיה הדרך לסתום בו‪ ,‬דאל"ה מלבד איסור הטלטול כנ"ל אף אסור הוא מצד סתימת הנקב‬
‫‪244‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה ב‪" :‬ומביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף "‬
‫‪132‬‬
‫האם כשאדם נוקב את צד החבית בנקב גדול שאינו‬
‫דומה לפתח‪ -‬הוא מתכוון באמת לעשות לה פתח חדש‪,‬‬
‫או שהוא לא מתכוון לעשות לה פתח חדש אלא רק‬
‫לעשות לה פתח גדול (עין יפה) יותר למוצא היין?‬
‫נימוק‬
‫רב ששת פסק שהוא מתכוון לעשות לה פתח ועל כן‪ -‬אסור‬
‫מוכח כן‪ ,‬שהרי מכך שהוא לא הסיר פשוט את המגופה‬
‫כולה כדי שיצא היין בצורה יותר‪ ,‬מוכח שהוא התכוון‬
‫לעשות לה פתח‪ ,‬ולא ניקבה בצידה כדי להוציא את היין‬
‫יותר בקלות‬
‫האם מותר לנקוב מגופה של חבית?‬
‫ע"פ רב הונא‪ -‬המחלוקת היא‬
‫האם למעלה מותר לנקבה‪-‬‬
‫ע"פ רב חסדא‪-‬‬
‫המחלוקת היא מן הצד (‪,‬‬
‫אך על גבה לדברי הכול‬
‫מותר)‪-‬‬
‫רבי‬
‫יהודה‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא עשה שם פתח‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא רוצה‬
‫לעשות לה שם פתח‪ ,‬כי‬
‫מלמעלה ייכנס לכלוך‬
‫חכמים‬
‫מותר‪ ,‬אך לא יקבנה מצידה (כיון‬
‫שלעיתים הוא רוצה לעשות לה פתח מן‬
‫הצד‪ ,‬ולא למעלה‪ ,‬כדי שלא ייפול עפר או‬
‫פסולת ביין)‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין הדרך לעשות‬
‫שם פתח‪ ,‬אלא הדרך היא פשוט‬
‫ליטול את המגופה כולה‬
‫מותר‬
‫כמי‬
‫ההלכה?‬
‫‪---‬‬
‫‪245‬‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש והרמב"ם‬
‫פסקו כרב הונא ואליבא דחכמים‪.‬‬
‫על כן מה שרב ששת אסר‬
‫למיברז חביתא וודאי מדובר‬
‫כשרצו לעשות נקב בצד המגופה‬
‫(רבינו ירוחם)‬
‫ע"פ שמואל‪-‬‬
‫האם מותר להתיר?‬
‫בחותמות שבקרקע‬
‫מותר‪ ,‬שהרי זה לא קשר‬
‫של קיימא‪ ,‬שהרי הוא‬
‫תמיד עשוי להתיר‬
‫בחותמות שבכלים‬
‫האם מותר להפקיע‪?246‬‬
‫(התוס' פסקו כרב חסדא‪,‬‬
‫וכיון שהלכה כחכמים‪,‬‬
‫ממילא בין על גבה ובין מן‬
‫הצד של המגופה‪ -‬מותר‪,‬‬
‫וכל מה שרב ששת אסר‬
‫זה רק לנקב בצד החבית‬
‫עצמה)‬
‫האם מותר לחתוך?‬
‫אסור‪ ,‬שהרי זה מעשה סתירה‪ ,‬ויש סתירה בבניין של‬
‫קרקע‬
‫מותר‪ ,‬שהרי אין בנו"ס בכלים‬
‫‪245‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה ב‪" :‬נוקבין מ גופה של חבית להוציא ממנה יין ובלבד שיקבנה מלמעלה אבל מצדה אסור‬
‫מפני שהוא כמתקן כלי‪"...‬‬
‫‪246‬‬
‫רש"י‪ :‬לסתור עבות גדילתו‬
‫‪133‬‬
‫האם מותר להתיר\להפקיע\לחתוך את חותלות (סלי)‬
‫התמרים?‬
‫האם מותר בסכין לקרוע את גוף החותלות?‬
‫מותר (רמב"ם‪)247‬‬
‫מותר (כלבו)‪ ,‬כי זה כשבירת קליפת האגוז לצורך‬
‫נטילת האגוז שבו‬
‫האם מותר להסיר את היתדות שנועלים בהם?‬
‫ה"ר פרץ‪ ,‬הדרכי‬
‫משה בשם הרא"ש‬
‫המרדכי והתוס'‬
‫אסור‪ ,‬אף בכלים‪ ,‬כיון ששייך בנו"ס בסתירה גמורה‪.‬‬
‫יש לדחות את ה"ר מקינון שהרי מצינו שאין להחזיר דלת של תיבה שמא יתקע‪ ,‬והיינו שמא‬
‫יסיר הצירים שהם בניין חשוב‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזו סתירה גרועה‪ ,‬שהרי הוא לא צריך לשבור שום דבר‬
‫ה"ר מקינון‬
‫מדוע העירוב נחשב כעירוב כשר‪,‬‬
‫אף שהמגדל נעול?‬
‫דיוק הרא"ש מדברי הגמרא (וכן דעת התוס' והמרדכי)‬
‫כיון שמדובר במגדל של עץ שהמנעול‬
‫קשור בחבל‪ ,‬וניתן לחתוך את החבל‬
‫בסכין וממילא זה נחשב שהוא‬
‫ועירובו במקום אחד‬
‫הרא"ש דייק שמכך שהגמ' העמידה במצב כזה שהמנעול קשור בחבל‪ ,‬שכל‬
‫מה שהתרנו בחותמות שבכלים לחתוך אותם זה רק כשהם קשורים בחבל‪,‬‬
‫אך אם מדובר במנעול (פותחת) של עץ\מתכת‪ -‬אסור לשבור אותם בשבת כיון‬
‫דהוי סתירה גמורה‬
‫האם מותר לשבור מנעול בשבת?‬
‫האגור‬
‫הבית יוסף‬
‫אסור‪ ,‬כתב שמימיו לא ראה מי שהורה להתיר בכך (לא כתב אם הוא מדבר בישראל או בגוי)‬
‫בישראל‬
‫בגוי‬
‫אסור‪ ,‬וכתב שזוהי כוונת‬
‫ה'אגור' במה שאסר‬
‫מותר‪ ,‬אין להחמיר ויש להתיר‪ ,‬כיון שיש מי שמתיר אף בישראל (עיין‬
‫בד"מ שכך התיר האור זרוע)‬
‫מותר אף בישראל‪ ,‬ועל כן סיכם הד"מ שיש להקל עכ"פ בגוי‬
‫הדרכי משה בשם האור זרוע‬
‫האם מותר להפקיע ולחתוך חותמות שבכלים?‬
‫המרדכי‬
‫כשעשוי לקיום‬
‫כשלא עשוי לקיום‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫על כן מותר לסתור את דף התנור שמחובר לקרקע‬
‫אור זרוע‬
‫בשם‬
‫רש"י‬
‫לא שייכת סתירה מדאורייתא בקרקע אלא רק כשעושה פתח יפה‪ ,‬אך כשעושה סתם‬
‫פתח אינו אסור מדאורייתא‪ ,‬אלא אסור רק מדרבנן כיון שעכ"פ נראה כ'סותר'‬
‫מותר לסתור את שריקת התנור כיון שהיה עשוי רק‬
‫לשמור על החום לפי שעה ומתחילה היה עשוי‬
‫להיסתר בשבת‬
‫ועל כן בחותמות שבקרקע על אף שהם גרועים‪ ,‬אך כיון שהם נעשו לקיום לזמן מה‬
‫‪248‬‬
‫שייכת בהם סתירה מדרבנן‬
‫‪247‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה ג‪" :‬חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר ומפקיע וחותך ונוטל ואוכל"‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫רש"י כתב שמותר להתיר את‬
‫החותמות שבקרקע כיון שאין‬
‫זה קשר של קיימא‪-‬‬
‫מהו אותו קשר שאינו קשר של קיימא?‬
‫האם הכוונה שהדלת עצמה היא אינה‬
‫ברת קיימא במקומה?‬
‫האור זרוע‬
‫נראה שזה הקשר שסוגרים ומתירים אותו‬
‫כשפותח ונועל את הדלת‬
‫לא‪ ,‬משום שהדלת לעולם קבועה שם‬
‫לאיזה זמן והיא נקראת דבר של קיימא‬
‫האם מותר לתת שפופרת בנקב החבית אף שהוא לא יודע אם הנקב‬
‫מתאים לגודל השפופרת?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫תנא קמא‬
‫אסור‪ ,‬אנו גוזרים שמא השפופרת לא במידה הנכונה‪ ,‬ואז הוא יבוא‬
‫לתקן בשבת את השפופרת‬
‫‪---‬‬
‫ר' יאשיה‬
‫מותר‪ ,‬שאין אנו גוזרים שמא יתקן את השפופרת‬
‫רב שישא בריה דרב אידי משמיה‬
‫דרבי יוחנן פסק כר' יאשיה‪ ,‬וכן פסקו‬
‫‪249‬‬
‫הטור והרמב"ם‬
‫האם מותר לתקן את השפופרת‬
‫בכלי‬
‫ביד‬
‫רש"י‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫רבנו חננאל‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מדוע אסור לתת סתם עלה‬
‫של הדס בנקב החבית‬
‫(רש"י‪,‬תוס')?‬
‫האם מותר לתת בנקב‬
‫החבית עלה שהוא כבר‬
‫קטום מבעו"י?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רב יימר מדפתי‬
‫משום מרזב‪ ,‬שע"י שלוקח את‬
‫העלה ומקפלו כעין מרזב‬
‫נראה כעושה מרזב (לא גזרנו‬
‫בקנה כיון שהוא לא עושה בו‬
‫שום מעשה)‬
‫אסור‪ ,‬שעדיין אם הוא יעשנו‬
‫מרזב הרי זה אסור‬
‫כן פסק הרמב"ם‬
‫רב אשי‬
‫גזירה שמא יקטום עלה קשה‬
‫ונמצא מתקן כלי‬
‫מותר‪ ,‬שהרי נפל החשש‪ ,‬וכל‬
‫מה שאסר שמואל זה רק‬
‫כשאינו מוכן לכך מבעו"י ואז‬
‫יש חשש שכיון שהוא יצטרך‬
‫לחזר אחר העלה הוא לא‬
‫ימצא קטום והוא יבוא לקטום‬
‫אותו בשבת‬
‫כן פסקו הרא"ש והטור‪,‬‬
‫(הרי"ף לא פסק כאף אחד‪,‬‬
‫אך השלט"ג כתב שנראה‬
‫שמסתמא כוונתו לומר‬
‫שהלכה כרב אשי כיון שהוא‬
‫בתראה)‬
‫‪248‬‬
‫רש"י מסכת עירובין דף לה עמוד א‪..." :‬שבקרקע אסור לחתוך ‪ -‬גזירה דרבנן היא‪ ,‬דמיחזי כסותר ולא סותר בנין ממש הוא‪ ,‬דהא פתיחת דלת בעלמא הוא‪,‬‬
‫כיון דשבות הוא ‪ -‬לא גזרו עליו בין השמשות"‪.‬‬
‫‪249‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה ו‪ :‬אין חותכין שפופרת של קנה מפני שהוא כמתקן כלי‪ ,‬היתה חתוכה אף על פי שאינה‬
‫מתוקנת מותר להכניסה בנקב החבית בשבת להוציא ממנה יין ואין חוששין שמא יתקן‪...‬‬
‫‪135‬‬
‫מניין לטור דבריו שאמר שניתן להניח‬
‫עלה קטום בחבית רק אם יש לו עוד‬
‫עלים קטומים מוכנים?‬
‫תירוץ‬
‫הבית‬
‫יוסף‬
‫ניתן לומר שכיון ששנינו בגמ' "דקטים‬
‫ומנחי" והרי 'מנחי' זה לשון רבים‪ ,‬מכאן‬
‫שרק אם יש לו כמה עלים קטומים מותר לו‬
‫להניח את עלה ההדס בנקב החבית‬
‫קושיית המגיד משנה‬
‫‪251‬‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫האם מספיק שיהיו לו שני עלים קטומים?‬
‫מצד רעיון‬
‫הגזירה‬
‫לשון הטור‬
‫נראה‬
‫שמספיק‬
‫הטור כתב "ויש לו הרבה" ולא כתב‬
‫‪250‬‬
‫שמספיק שניים בעלמא‬
‫מדוע הרמב"ם פסק כרב ירמיה מדפתי שהחשש הוא שמא יעשה מרזב‪ ,‬ולא פסק‬
‫כרב אשי שהוא בתראה מפני גזירה שמא יקטום?‬
‫נראה שהרמב"ם לא פסק כן‪ ,‬מפני שהוא סובר שהסברא של רב אשי‪ -‬שמא יקטום לא‬
‫נפסקה להלכה‪.‬‬
‫כל מה שרב אשי אמר שיש לאסור לתת עלה הדס בנקב שמא יקטום זה רק כדי‬
‫להסביר מדוע שמואל אסר‪ ,‬אך לא מפני שרב אשי סובר כן בעצמו (שהרי טעם זה‬
‫נדחה ב'ביצה')‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬כיון שטעמו של רב יימר מעמיד יפה את דברי שמואל אליבא דהלכתא‪ -‬הרמב"ם‬
‫פסק כמותו‬
‫יישוב שיטת הרא"ש‬
‫לפי יישוב שיטת הרמב"ם‪ ,‬כיצד הרא"ש מסתדר עם פסיקתו כרב אשי שהגזירה היא‬
‫שמא יקטום‪ ,‬אם מצינו שב'ביצה' אין אנו פוסקים כן?‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬במסכת ביצה‪ -‬מדובר שהוא קטום את הענף להריח בו‪ ,‬והוי כשובר חבית‬
‫להוציא ממנה גרוגרת שזה מותר‪ ,‬ובמקרה שכזה הרא"ש לא עסק‬
‫ב‪ .‬אצלנו‪ -‬שהוא קוטם את העלה כדי לתת אותו בנקב החבית הוי כקוטם את‬
‫העץ כדי לחוץ בו שיניו‪ ,‬בעלים קשים‪ ,‬ומצינו שלר"א חייב חטאת‪ ,‬ולרבנן פטור‬
‫אבל עכ"פ אסור‪ ,‬ועל כן הרא"ש אסר לתת בנקב החבית עלה של הדס שאינו‬
‫קטום כיון שזה עכ"פ אסור מדרבנן‬
‫קושיית הבית יוסף‬
‫לא ברור מדוע אסרנו לתת עלה הדס בנקב החבית‪ ,‬והרי העלה הוא רך‪ ,‬שאין בו גזירה‬
‫שמא יקטום‪ ,‬ואף אם מדובר שהוא קשה‪ ,‬ויש חשש שיקטום‪ ,‬עדיין יש כאן גזירה (שמא‬
‫‪252‬‬
‫יקח עלה קשה) לגזירה (שמא יקטום) והבית יוסף נשאר בזאת בצריך עיון‬
‫‪250‬‬
‫עיין בב"ח שכתב‪" :‬אפילו שנים ושלשה נמי אסור"‪ ,‬כיון שהטור נקט לשון של "הרבה‪ .‬אך האליה רבה העיר‪ .1 :‬מצינו שלכה"ג‬
‫ביוכ"פ מתקינים רק כהן חלופי אחד ‪ .2‬אם לא מספיק שניים אז אין לדבר סוף‬
‫‪251‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כג הלכה ו‪..." :‬ופסק רבינו כרב ירמיה להחמיר וצ"ע דרב אשי בתראי"‪( .‬גם השלט"ג כתב‬
‫בדעת הטור שנראה שהלכה כרב אשי כיון שהוא בתראה)‬
‫‪252‬‬
‫הדרישה יישב את הקושיה בכך שאין זו גזירה לגזירה‪ ,‬כיון שמדובר שיש להסתכל על הענף עצמו שממנו הגיעו העלים‪ ,‬ועל כן‬
‫כיון שעצם הענף הוא קשה‪ ,‬ממילא יש רק כאן רק גזירה אחת שמא יקטום‪ ,‬ושפיר יש לגזור‬
‫‪136‬‬
‫קושיית הר"ן‬
‫כיצד הסקנו שאין איסור תיקון כלי באוכלי בהמה כיון שהם רכים אע"פ שהוא מכווין לכך? והרי בפירוש‬
‫אסרנו לתת עלה הדס בנקב החבית שמא יקטום‬
‫תירוץ הר"ן‬
‫באוכלי בהמה הדרך היא שמתקנים כלי העשוי כבר‪ ,‬אבל לא שיעשו ממנו כלי לכתחילה‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬בעלה הדס שעושים ממנו כלי לכתחילה יש לאסור‪ ,‬משא"כ באוכלי הבהמה שאין לאסור‬
‫הבנה ראשונה בב"י‬
‫דברי הר" ן הם אליבא דמאן דאמר שהחשש בעלה הדס הוא מצד מרזב (מתקן כלי)‪ ,‬כי למ"ד מצד‬
‫שמא יקטום הרי אין אלא רק איסור דרבנן שמא יקטום בקשים ואין כאן איסור דאו'‬
‫הבנה שנייה בב"י‬
‫ניתן לומר שהר"ן סובר שהגזירה בשמא יקטום‪ ,‬זה שמא יקטום עלים רכים לתת בנקב החבית‪ ,‬וכיון‬
‫שדרכו בכך אסור‬
‫האם מותר לתת בנקב‬
‫החבית שמן עב‬
‫(מישחא)?‬
‫נימוק‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רב‬
‫אסור‬
‫אנו גוזרים שמא יתחלף לו‬
‫בשעווה ויתחייב מדאו' מצד‬
‫'ממחק' ע"י המירוח‬
‫הרי"ף והרא"ש פסקו כרב‬
‫שמואל‬
‫מותר‬
‫אין אנו גוזרים שמא יתחלף‬
‫לו בשעווה‬
‫לכאורה היה לפסוק‬
‫כשמואל‪ ,‬כיון שרב שמואל‬
‫בר בר חנה סייעו‪ ,‬אך כתב‬
‫הבית יוסף שכיון שהגמרא‬
‫סתמה שרב אוסר‪ -‬זה‬
‫עדיף לנו וכן הלכה כרב‬
‫דיוק הבית יוסף‬
‫קושייה על דיוק הב"י‬
‫מכך שאסרנו בשמן‬
‫עב ושעווה‪ ,‬משמע‬
‫שאנו אוסרים רק‬
‫בדבר המתמרח‪ ,‬אך‬
‫בשאר כל דבר‪ -‬מותר‬
‫לסתום את החבית‬
‫לכאורה הרי מצינו את אותו אדם שהניח את ראש השום‬
‫בנקב החבית‪ ,‬ואמר שהוא מכווין להצניעו‪ ,‬א"כ משמע‬
‫שמותר בשאר דברים רק בתנאי‪:‬‬
‫‪ .1‬מדובר בצורבא מרבנן‬
‫‪ .2‬מדובר בדבר מאכל‬
‫וא"כ לא כל דבר מותר‪ ,‬וקשה על דיוק הב"י‬
‫שהתיר בכל דבר אחר‬
‫תירוץ הב"י‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫‪ .1‬הצרכנו דבר מאכל וצו"מ‪-‬‬
‫דווקא במקום שהיין יוצא מן‬
‫הנקב‪ ,‬שכיון שהוא נראה‬
‫כמתקן צריך הערמה גדולה‬
‫בדבר‬
‫‪ .2‬בשעווה\שמן עב‪ -‬מדובר‬
‫במקום שאין היין יוצא דרך‬
‫הנקב‪ ,‬ועל כן התרנו בשאר‬
‫חומרים שאינם מתמרחים‬
‫‪137‬‬
‫המגיד משנה העיר על‬
‫סתירה לכאורה‬
‫ברמב"ם‪:‬‬
‫פרק כ"ג הלכה ג'‬
‫שם הלכה י"א‬
‫הסבר הסתירה‬
‫דברי הרמב"ם‬
‫אסור לסתום את נקב החבית‬
‫אפילו בדבר שאינו מתמרח ואינו‬
‫בא לידי סחיטה כגון קיסם או צרור‬
‫קטן‪ ,‬אך מותר להניח אוכל כדי‬
‫להצניעו שם וכך ייסתם הנקב‬
‫אסור לסתום את נקב החבית‬
‫בשעווה וכיו"ב שמא ימרח‪,‬‬
‫ולכן אפילו בשומן אין סותמים‪,‬‬
‫שמא יסתום בשעווה‬
‫מדובר שהסתימה נכנסת לתוך‬
‫הנקב ובעובי הכלי‬
‫מדובר שהסתימה היא על פני‬
‫הכלי ומגבו ואינה אסורה מפני‬
‫עצמה אלא רק מגזירת‬
‫המירוח‬
‫משמע מהלכה כ"ג שאסור‬
‫לסתום כל נקב אפילו בקיסם‪,‬‬
‫וא"כ איזו רבותא חידש‬
‫הרמב"ם בהלכה י"א בכך‬
‫שאסר לסתום בשומן מפני‬
‫שעווה?‬
‫מלמד על איסור 'בונה'‪ ,‬כיון‬
‫שסתימת נקב החבית אסורה בכל‬
‫דבר משום 'בונה'‬
‫מלמד שחוץ מאיסור ה'בונה'‪,‬‬
‫אם סתמו בשעווה חייב גם‬
‫מצד 'ממרח'‬
‫מה שהתיר שמואל בשמן עב‬
‫בנקב החבית‪ ,‬זה רק מצד שאין‬
‫בדבר איסור 'ממרח'‪ ,‬אך וודאי‬
‫גם שמואל מודה שיש בדבר‬
‫מצד איסור 'בונה'‬
‫יישוב הסתירה‬
‫‪253‬‬
‫החידוש שיוצא‬
‫הערת בדק הבית‬
‫כל מה שאמרנו שחייב על סתימת הנקב זה דווקא בסותם בדבר שאין הדרך לסתום בו‪,‬‬
‫אבל אם סותם בדבר שדרכו בכך כמו בעץ‪ ,‬בין שהיין יוצא או שלא‪ -‬מותר‬
‫האם צריך להיות צורבא מרבנן בכדי לעשות את‬
‫ההערמה לעבור במעבורת בשבת?‬
‫האם צריך להיות צורבא מרבנן בכדי לעשות את‬
‫ההערמה להכניס את ראש השום לנקב החבית‬
‫כדי לסותמה?‬
‫פשט הגמרא‬
‫כן‬
‫כן‬
‫משמע מלשון‬
‫הרמב"ם‬
‫כן‪ ,‬אך לא הזכיר דין זה כיון שאין צו"מ מצוי בימינו‬
‫לא‬
‫(כך הבינו המ"מ‬
‫‪254‬‬
‫והא"ז‬
‫‪255‬‬
‫ברמב"ם)‬
‫‪ 253‬מגיד משנה הלכות שבת פרק כג הלכה יא‪ :‬ובגמרא משחא רב אסר ושמואל שרי מאן דאסר גזרינן משום שעוה ומאן דשרי סבר לא גזרינן‪ .‬ובהלכות והלכה‬
‫כרב ואם תשאל והלא כבר נתבאר למעלה בפ"ז שאסור לסתום כל נקב אפי' בקיסם או בצרור וא"כ למה צריכין אנו בשמן לגזירת שעוה ובשעוה עצמה לגזרת‬
‫מרוח‪ .‬תשובתך אין סתימה זו כסתימה של מעלה שהסתימה של מעלה היא שנכנסת תוך הנקב ובעובי הכלי וסתימה זו היא על פני הכלי ומגבו ואינה אסורה מפני‬
‫עצמה אלא מפני גזרת מרוח‪:‬‬
‫‪ 254‬מגיד משנה הלכות שבת פרק כג הלכה ג‪ :‬ורבינו כתב ומותר להערים בדבר זה ולא חלק בין תלמיד חכם לאדם אחר‪ .‬ואולי שהוא סובר שלא אמר וצורבא‬
‫מדרבנן בדוקא אלא משום ההעברה במברא וזהו שלא הזכיר רבינו הדין ההוא כלל לפי שאין צורבא מדרבנן מצוי‪.‬‬
‫‪ 255‬ספר אור זרוע ח"ב ‪ -‬הלכות שבת סימן עח אות י"ג‪ :‬הרי משמע דלא שריא הערמה כי אם לצורבא מרבנן ושמא הוא (=הרמב"ם) ר"ל דלא השיב להם רב‬
‫אשי זה הלשון כי אם דוקא על מה שהיה עובר את הנהר משום דאוושא מילתא‪ ,‬אבל ההוא שהיה סותם נקב החבית בצלע של שום ההיא הערמה שריא לכ"ע‬
‫מידי דהוה אהערמות דמסכת ביצה דשרי לכ"ע‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫האם מותר להוציא סכין שתקוע בכותל?‬
‫האם מותר להוציא סכין שתקוע בדבר תלוש?‬
‫אסור ‪ ,‬כיון שאם הוא תקוע בחוזקה יתחייב מצד‬
‫'בונה' אם ירחיב מעט בנקב‪ ,‬וזה כמעט פסיק‬
‫רישיה שירחיב מעט והרי קדח כל שהוא וחייב‬
‫לכאורה היה להתיר‪ ,‬כמו שהמרדכי שהתיר להוציא סכין‬
‫שתקוע בחבית‪ ,‬כי אין בנו"ס בכלים‪ ,‬כי נראה מהגמ' שמותר‬
‫להוציא הסכין רק אם תקעו וחזרו והוציאוהו מבעו"י‬
‫‪257‬‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫‪256‬‬
‫למעשה סיכם ש‪-‬מותר‪ ,‬והמחמיר הפריז על מידותיו‬
‫האם מדובר שתוקע את הסכין בקני דקלים מחוברים?‬
‫כן‪ ,‬ואין איסור שימוש במחובר‪ ,‬כיון שמדובר שתוקע את הסכין מתחת לגובה ג' טפחים‬
‫התוס'‬
‫האם צריך בדווקא לתקוע את הסכין‬
‫ולהוציא אותו מבעו"י?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫שמואל‬
‫כן‬
‫נראה שכן פסק תרומת הדשן‪ ,‬כיון שנראה שרב קטינא הקשה רק על‬
‫רב הונא שעסק בצנון‪ ,‬ולא הקשה על דינו של שמואל שעסק בסכין‪,‬‬
‫וממילא הלכה כשמואל כיון שלא הקשו על דינו‪.‬‬
‫רב קטינא‬
‫לא‬
‫שמואל אסר אם לא תקע מבעו"י‪ ,‬כיון שהוא יתחייב על הרחבת הגומא‬
‫‪258‬‬
‫מצד 'בונה'‬
‫(כיון שאינו מתכוון להוסיף על הנקב‪-‬‬
‫מותר)‬
‫הרי"ף ‪,‬הרא"ש‪ ,‬המרדכי פסקו כרב קטינא‪ ,‬שאף אם לא תקע והוציא‬
‫מבעו"י‪ -‬מותר‬
‫בתחילת דבריו כתב התה"ד‬
‫בסוף דבריו כתב התה"ד‬
‫קושיית הבית יוסף על דברי‬
‫התרומת הדשן‬
‫מותר להוציא הסכין בשבת‪ ,‬רק אם‬
‫תקעו אותו והוציאוהו מבעו"י‬
‫כתב שאם הסכין תקוע בדבר תלוש‪ -‬מותר להוציאו‪ ,‬ומשמע אף שלא היה‬
‫תקוע והוציאוהו מבעו"י‪ ,‬אך אם מדובר שתקעו מבעו"י אז יהיה מותר אף‬
‫בדבר מחובר‬
‫ניסיון לתירוץ‬
‫מדובר בחבית שמחזקת ‪ 41‬סאה‬
‫ודינה כקרקע ועל כן חובה לתקוע‬
‫מבעו"י‬
‫מדובר בחבית שאין בה ‪ 41‬סאה‪ ,‬ואין בנו"ס בכלים‬
‫דחיית התירוץ‬
‫‪259‬‬
‫מכך שכתב 'אפילו בחבית גדולה' שמחזקת יותר מ‪ 40‬סאה שמותר לתקוע הסכין אף שלא תקעו מבעו"י‪ ,‬משמע שבכל‬
‫חבית הוא עוסק ומתיר‪ ,‬ואין לחלק בדבר‬
‫‪256‬‬
‫תרומת הדשן סימן סד‪ :‬וכיון דכבר נהגו העולם לאסור ולהוציא סכין התקוע בכותל‪ ,‬ואשכחינן ביה טעמא כדפרש"י‪ ,‬יש לנו לקיים המנהג אפי' הוא לקולא‪,‬‬
‫כ"ש לחומרא‪ .‬אבל אם תקוע הסכין בדבר תלוש בספסל וכה"ג לא ידעינן כלל טעם וסברא לאסור‪ ,‬והמחמיר בדבר מפריז הוא על מדותיו‪.‬‬
‫‪257‬‬
‫גם הדרכי משה הביא בשם המהר"י וויל שבכותל‪ -‬אסור‬
‫‪258‬‬
‫תרומת הדשן סימן סד‪" :‬אפילו אי לא דצה ושלפה דהתם אינה אלא שמפריד אורבי מהדדי‪ ,‬שהרי אינו גוף אחד ולא שייך בה קודח‪ ,‬אבל משום הרחבת גומא‬
‫שייך בה"‪.‬‬
‫‪259‬‬
‫תרומת הדשן סימן סד‪ :‬ומהשתא שהוכחנו דסכין התקוע בחבית מיירי בלאו פסיק רישיה הוא‪ ,‬מתיישב אפילו בחבית גדולה שמחזקת יותר ממ' סאה‬
‫‪139‬‬
‫סימן שט"ו‪ :‬טור‬
‫האם יש‬
‫איסור‬
‫לעשות אוהל‬
‫עראי בשבת‬
‫ויו"ט?‬
‫כן‬
‫במה יש איסור עשיית‬
‫אוהל?‬
‫מתי יש איסור‬
‫עשיית אוהל‬
‫בחיבור ‪ 2‬עצים‬
‫‪260‬‬
‫משני הצדדים ?‬
‫רש"י‬
‫רבינו תם‬
‫א‪.‬‬
‫אם יש ברוחב‬
‫טפח‬
‫רק בגג‪,‬‬
‫ולא‬
‫במחיצות‬
‫בגג‪ ,‬וגם‬
‫במחיצה‬
‫אם עשויה‬
‫‪261‬‬
‫להתיר ‪,‬‬
‫אך‬
‫לצניעות‪-‬‬
‫מותר‬
‫ב‪.‬‬
‫אין ברוחב‬
‫טפח‪ ,‬אך אין‬
‫ביניהם מרחק‬
‫של ‪ 3‬טפחים‬
‫(כי אם יש‬
‫ג"ט הרי זה‬
‫לבוד)‬
‫האם מותר‬
‫להניח עור על‬
‫גבי חלל‬
‫המיטה?‬
‫האם מותר‬
‫במיטות שלנו‬
‫שהייתה‬
‫זקופה או‬
‫מוטה‬
‫להושיבה על‬
‫רגליה?‬
‫האם מותר‬
‫לפתוח כיסא‬
‫של פרקים‬
‫שהעור שלו‬
‫נפתח וכשהוא‬
‫נסגר העור‬
‫נכפל?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה‬
‫דומה לאוהל‪ ,‬אך‬
‫אינו חייב על זה‬
‫חטאת‬
‫מותר‪ ,‬ואין‬
‫שום חשש‬
‫אוהל‬
‫מותר‬
‫האם‬
‫תוספת‬
‫אוהל‬
‫מותרת‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר‬
‫לפרוס‬
‫מחצלת‬
‫לכתחילה על‬
‫חיבור של‬
‫עצים שלא‬
‫יצרו אוהל?‬
‫אם המחצלת‬
‫הייתה פרוסה‬
‫מבעו"י‬
‫בשיעור של‬
‫טפח‪ ,‬האם‬
‫ניתן לפרוס‬
‫אותה לגמרי‬
‫בשבת?‬
‫מותר‪ ,‬ועל‬
‫כן מותר‬
‫לפרוס‬
‫מחצלת‬
‫על בסיס‬
‫של אוהל‬
‫קיים‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שהוא עושה‬
‫עתה אוהל‬
‫בתחילה‬
‫מותר‪ ,‬כיון‬
‫שזה רק‬
‫תוספת אוהל‬
‫מתי יש לאסור לעשות‬
‫מיטה ע"י הנחת קרשים‬
‫על הרגלים?‬
‫רש"י‬
‫תוס'‬
‫בכל‬
‫מיטה יש‬
‫לאסור‬
‫להניח‬
‫הקרשים‬
‫על‬
‫הרגליים‬
‫המקרה של‬
‫רש"י‪ -‬מותר‪,‬‬
‫ואסור רק‬
‫במקרה‬
‫שמניח‬
‫הקרשים על‬
‫‪ 4‬דפים‬
‫מחוברים‬
‫כתיבה‬
‫האם מותר להניח חבית על שתיים אחרות‬
‫תחתונות?‬
‫הטור‬
‫הרשב"א‪ 262‬בשם התוס'‬
‫אסור‪ ,‬אלא יחזיק‬
‫העליונה‪ ,‬יסדר את‬
‫התחתונות ורק אח"כ‬
‫יניח את העליונה על‬
‫גביהן‬
‫רק אם לא צריך לאוויר‬
‫שלמטה (‪ ,‬אך אם צריך‪-‬‬
‫יעשה כמו שכתוב בצד‬
‫ימין) ולכן מותר להניח‬
‫ספר אחד על שניים‬
‫אחרים כי לא צריך לאוויר‬
‫שמתחת‬
‫‪260‬‬
‫דבר זה נסוב על העצים שהיו מניחים בצורה מעוגלת על הספינה‪ ,‬וכן פסק הרי"ף והביאו הבית יוסף‬
‫‪261‬‬
‫כגון להתיר סוכה או להתיר טלטול‬
‫‪262‬‬
‫וכן כתב הר"ן בשמם במסכת ביצה‪ ,‬כך כתב הב"י‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לסדר‬
‫אבנים‬
‫של בית‬
‫הכיסא‬
‫זה על‬
‫גבי זה?‬
‫מותר‬
‫‪141‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לנטות‬
‫משמרת‬
‫שתולים‬
‫לתת בה‬
‫שמרים?‬
‫אסור‪,‬‬
‫כיון שזה‬
‫נחשב‬
‫כעשיית‬
‫אוהל‬
‫האם מותר לנטות‬
‫כילת חתנים?‬
‫האם מותר‬
‫לנטות‬
‫טלית‬
‫כפולה?‬
‫לכתחילה‬
‫מותר‪ ,263‬אך אסור‬
‫אסור‪ ,‬אך‬
‫במקרים הבאים‪:‬‬
‫אם כרך‬
‫א‪ .‬יש בגגה רוחב טפח‬
‫עליה‬
‫ב‪ .‬יש בפחות מג"ט חוט\משיחה‪-‬‬
‫מותר‬
‫סמוך לגגה טפח‬
‫ג‪ .‬יש בשיפועה טפח‬
‫(שלא עשוי לשינה‬
‫אלא רק לנוי)‬
‫ד‪ .‬היא יורדת למטה‬
‫טפח בזקיפה בלא‬
‫שיפוע לאחר שכלה‬
‫השיפוע‬
‫באיזו מציאות לכתחילה‬
‫אסור בכל זאת לנטות‬
‫את הטלית הכפולה?‬
‫הרי"ף‬
‫רא"ש‬
‫ודאי‬
‫אף אם‬
‫אין בגג שבמציאות של‬
‫טפח‪ -‬יש הרי"ף‪ -‬מותר‪,‬‬
‫והאיסור הוא‬
‫לאסור‬
‫רק אם יש‬
‫לכתחילה‬
‫אחד הדברים‬
‫המעכבים‬
‫שצויינו לעיל‬
‫בכילת חתנים‪,‬‬
‫ואפ"ה אם כרך‬
‫חוט\ משיחה‪-‬‬
‫מותר‬
‫האם מותר‬
‫לנטות‬
‫ולפרק וילון‬
‫הפרוש‬
‫לפני‬
‫הפתח?‬
‫במה יש‬
‫ליזהר‬
‫בבגד‬
‫ששוטחים‬
‫על פי‬
‫החבית‬
‫לכסותה?‬
‫מותר‪ ,‬כיון‬
‫ששאין‬
‫אהל עראי‬
‫בלא עשיית‬
‫גג היכא‬
‫שאינו בא‬
‫להתיר‬
‫לא ישטחנו‬
‫ע"פ כולו‬
‫משום‬
‫אהל‪ ,‬אלא‬
‫יניח קצת‬
‫ממנו‬
‫מגולה‬
‫אך אם כרך עליהם‬
‫מאתמול חוט או משיחה‬
‫לנטותה בו‪ -‬מותר‪,‬‬
‫אפילו אית ביה כל הני‪,‬‬
‫אך רק במקום בני תורה‬
‫שלא יזלזלו בדבר‬
‫‪263‬‬
‫הבית יוסף כתב שהטור כתב ע"פ פירוש רש"י‬
‫‪141‬‬
‫בית יוסף‪ :‬שט"ו‬
‫האם מותר להוסיף על אוהל עראי בשבת ויו"ט?‬
‫רבי אליעזר‬
‫אסור‬
‫חכמים‬
‫מותר‬
‫האם מחיצה המתרת נחשבת כאוהל?‬
‫רש"י‬
‫לא‪ ,‬כיון שמחיצה היא כלל לא נחשבת כאוהל‬
‫רבינו תם‬
‫כן‪ ,‬כיון ש"כל מחיצה שהיא מתרת כעושה אהל לכתחילה‬
‫דמי" (ר"ן)‪ ,‬ועל כן אפילו אם היא מחיצה עראית‪ -‬אסור‬
‫(כן כתבו בדעתו‪ -‬התוס'‪,‬‬
‫הר"ן‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬המרדכי)‬
‫האם מותר לנטות‬
‫ולפרק וילון?‬
‫הרא"ש‬
‫האם מותר לעשות‬
‫בשבת מחיצה שאינה‬
‫מתרת (כצניעות)?‬
‫מותר‬
‫נימוק‬
‫כן‬
‫כמי נראה שהרא"ש סובר?‬
‫כיון שהוא מחיצה בלא גג‪ ,‬והוילון הבית יוסף כתב שנראה שהוא סובר כרבינו‬
‫לא בא להתיר טלטול או הכשר תם‪ ,‬שאסר במחיצה המתרת‪ ,‬שלא כרש"י‬
‫שהתיר בשופי‬
‫סוכה‬
‫מניין למדנו שמחצלת שהייתה פרושה טפח מבעו"י מותר לחזור ולפורשה בשבת‬
‫לגמרי?‬
‫בית יוסף‪ ,‬וכן פסקו‬
‫הרי"ף והרא"ש‬
‫מהאילים של רב הונא שרב אמר שניתן להשאיר טפח ולפרוש בשבת כי זה מוסיף על אוהל‬
‫עראי‬
‫‪142‬‬
‫במחצלת הגלולה‪,‬‬
‫כמה צריך להשאיר‬
‫כדי שיישאר שם‬
‫אוהל?‬
‫הערות\הוכחות‬
‫הבנת התוס' ברש"י‬
‫שיגלגל את המחצלת‬
‫כך שבעיגול (החלק‬
‫המגולל) יישאר טפח‬
‫וזו לשונו של רש"י (עירובין דף קב‪" :).‬ושייר בה טפח פרוסה דלהוי‬
‫עליה שם אהל"‬
‫דעת התוס' (מובא‬
‫בריטב"א‪)264‬‬
‫אין להסביר כרש"י‪,‬‬
‫אלא צריך לומר שיש‬
‫להשאיר טפח פרוס‬
‫מלבד חלק המחצלת‬
‫שמגולגל‬
‫כיון שרב אמר‪" :‬ושייר בה טפח"‪ ,‬מסתמא מדובר חוץ מן הכריכה‬
‫עצמה שיש להשאיר עוד טפח‬
‫הבנת הריטב"א‬
‫ברש"י‬
‫ניתן לומר שגם רש"י‬
‫מודה שיש צורך‬
‫להשאיר טפח פרוס‬
‫מלבד חלק המחצלת‬
‫המגולגל‬
‫הריטב"א טען שניתן לומר שגם רש"י מודה שיש להשאיר שיעור‬
‫של טפח מלבד חלק המחצלת הגלול‪ ,‬ובאמת ניתן לומר כן שהרי‬
‫רש"י כתב "טפח פרוסה"‪ ,‬משמע שהטפח הזה לא גלול‪ ,‬אלא‬
‫בדיוק כדעת התוס'‪ -‬הוא פרוס‪ ,‬וקושיה מעיקרא ליתא‪.‬‬
‫קושיית הבית יוסף‬
‫‪265‬‬
‫כיצד פסקנו כרב יהודה בדין המיטה‪ ,‬והרי רב יהודה הוא מתלמידי רב שפוסק כרבי יהודה שדבר שאין מתכוון‪-‬‬
‫‪266‬‬
‫והרא"ש)‪ ,‬מדוע שנאסור לבנות את‬
‫אסור‪ ,‬אך אנו שהרי פוסקים כר"ש שדבר שאין מתכוון‪ -‬מותר (התוס'‬
‫המיטה אפילו מלמטה למעלה‪ ,‬והרי הוא לא מתכוון לבניין!‬
‫‪267‬‬
‫תירוץ הב"י ע"פ התוס'‬
‫‪268‬‬
‫והרא"ש וכן דעת הרי"ף‬
‫‪269‬‬
‫והרמב"ם ‪ ,‬והטור‬
‫אף שאנו פוסקים כר"ש זה לא סותר לדין שלנו‪ ,‬שהרי כל מה שאמר ר"ש שדבר שאין מתכוון מותר זה רק‬
‫כשעושה דבר ובגלל שהוא לא מתכוון לעשותו הוא פטור‪ ,‬אך אצלנו הרי כשהוא מניח את המיטה על הקרשים‬
‫הוא בוודאי מתכוון לעצם המעשה שהוא עושה‪ ,‬ואף שהוא לא מתכוון לבניין של ממש‪ ,‬אך עדיין הרי הוא מתכוון‬
‫לעשות דבר שדומה לבניין ועל כן חכמים אסרו זאת משום 'בניין'‪ .‬ממילא דבריו של רב יהודה הם אליבא‬
‫דהלכתא‪ ,‬אף שהוא פוסק כרבי יהודה שדבר שאין מתכוון‪ -‬אסור‬
‫הדרכי משה בשם האור‬
‫זרוע‬
‫האור זרוע באמת הודה לקושיית הב"י ופסק כרש"י וריב"א שכל מה שרב יהודה אסר זה רק לשיטת רבי יהודה‪,‬‬
‫אך לנו שפוסקים כר"ש מותר אפילו להניח את המיטה כדרכה‪ ,‬דהיינו את הקרשיים על גבי המיטה (מלמטה‬
‫למעלה)‬
‫‪ 264‬חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף קב עמוד א‪ :‬וכתבו בתוספות שנראה מן הלשון הזה שהוא אומר שלא יהדק (בכך) [כרך] המחצלת הרבה ויעשה בענין‬
‫שיהא ברחב העגול טפח כאהל‪ ,‬ואמרו בתוספות דשייר בה טפח לא משמע הכין אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חיזור העיגול לא מיחזי כאהל ולמחר‬
‫כשהוא פורסה לא מיחזי כמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה‪ ,‬וכן עיקר‪...‬‬
‫‪ 265‬מסכת ביצה דף לב עמוד ב‪ :‬אמר רב יהודה‪ :‬האי מדורתא‪ ,‬מלמעלה למטה ‪ -‬שרי‪ ,‬מלמטה למעלה ‪ -‬אסור‪.‬‬
‫‪ 266‬תוספות מסכת ביצה דף לג עמוד א בד"ה הראשון‪... :‬דרב יהודה דהכא ס"ל כרבי יהודה דאוסר מוקצה ודבר שאין מתכוין אבל אנן ס"ל כר"ש ודבר שאין‬
‫מתכוין מותר‪...‬‬
‫‪267‬‬
‫תוספות מסכת ביצה דף לג עמוד א‪... :‬נראה לומר דאפילו ר"ש מודה דהויא הכא אסור דהא דא"ר שמעון דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר‬
‫שאין מתכוין לעשותו אבל הכא מתכוין לעשות מה שהוא עושה‪.‬‬
‫‪ 268‬רא"ש מסכת ביצה פרק ד‪ :‬רש" י פירש לקמן בשמעתין דהך מלתא דרב יהודה אליבא דרבי יהודה דאוסר דבר שאין מתכוין ואנן קי"ל כרבי שמעון דאמר דבר‬
‫שאין מתכוין מותר‪ .‬ולא נהירא דמה ענין זה לדבר שאין מתכוין הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואף על פי שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר‬
‫הדומה לבנין‪ .‬ואסרוה חכמים גזירה אטו בנין ואליבא דהלכתא היא מלתא דרב יהודה‪:‬‬
‫‪269‬‬
‫רמב"ם הלכות יום טוב פרק ד הלכה יד‪ :‬העושה מדורה ביום טוב כשהוא עורך העצים אינו מניח זה על גבי זה עד שיסדיר המערכה מפני שנראה כבונה‪,‬‬
‫ואע"פ שהוא בנין עראי אסור‪...‬‬
‫‪143‬‬
‫האם כשבא להקים מיטה‪ ,‬מותר‬
‫לו לתת את הקרשים על‬
‫הרגליים?‬
‫האם כשבא להקים מיטה‪ ,‬מותר לו לתת את הקרשים על ‪4‬‬
‫הרגליים שהם עשויים כדפים מחוברים כך שיש מחיצות‬
‫לצדדים?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה דומה לבניין‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬הואיל ואין להם מחיצות‬
‫אסור‬
‫רש"י‬
‫התוס'‪,270‬‬
‫הרא"ש‬
‫‪271‬‬
‫הר"ן בשם הרשב"א‬
‫האם מותר לפרוס גוד‬
‫(נאד עור) על קונדסים?‬
‫האם מותר לפרוס קרש‬
‫שולחן על הרגליים (שולחן‬
‫רגיל ללא מחיצות‬
‫אטומות)?‬
‫האם מותר לפרוס את‬
‫קרשי המיטה על‬
‫הרגליים?‬
‫הגמ' הביאה שאסור‬
‫מדרבנן ובאמת זה תמוה‬
‫מדוע זה אסור אם מדובר‬
‫שפורסים אותו על קונדסים‬
‫שאין להם כלל מחיצות‬
‫רחבות גמורות?! (רש"י‪:‬‬
‫כיון שדומה לאוהל לאחר‬
‫שנמתח)‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לא‬
‫משתמש באוויר שתחת‬
‫השולחן (כ"כ המ"מ‪)272‬‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא משתמש‬
‫באוויר שמתחת לקרשי‬
‫המיטה כגון נתינת‬
‫הסנדלים וכדו'‪ ,‬ועל כן‬
‫אסור‪.‬‬
‫מה היסוד לאיסור בניין באוהלים?‬
‫התוס'‬
‫הרשב"א‬
‫הר"ן‬
‫והמ"מ‬
‫בשם‬
‫הרשב"א‬
‫יסוד ראשון‪ :‬מחיצות יסוד שני‪ :‬שימוש תחת האוהל‬
‫הכול תלוי רק ב‪ -‬שימוש תחת האוהל‬
‫האם מותר במיטה מסורגת‬
‫בחבלים שאין בין חבל לחבל‬
‫שלשה טפחים לפרוס עליה‬
‫סדין?‬
‫האם מותר במיטה מסורגת‬
‫בחבלים שיש בין חבל לחבל‬
‫שלשה טפחים לסלק מעליה את‬
‫הבגד התחתון?‬
‫האם מותר במיטה מסורגת בחבלים שיש‬
‫בין חבל לחבל שלשה טפחים‪ ,‬והיה עליה‬
‫כר\כסת\בגד פרוס בשיעור טפח מבעו"י‪,‬‬
‫לפרוס את כולו בשבת על כל המיטה?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה כלבוד‪ ,‬וממילא‬
‫אין יותר איסור עשיית אוהל כי‬
‫זה כבר מוגדר כאוהל בעצמו‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה נחשב כסותר אוהל‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה הוי רק כמוסיף על אוהל‬
‫עראי‬
‫‪270‬‬
‫תוספות מסכת ביצה דף לב עמוד ב‪ :‬מלמטה למעלה אסור ‪ -‬משום דהוי דרך בנין וכן הוי טעמא דכולן וא"ת היכי מסדרין שלחן שאין לו רגלים על גבי‬
‫ספסלים שלו דמתחלה משימין הספסלים ואח"כ משימין עליהם את השלחן י"ל דהואיל ואין להם מחיצות שרי וכל הני מיירי דאית להו מחיצות לצדדים המגיעות‬
‫לארץ‪...‬‬
‫‪271‬‬
‫רא"ש מסכת ביצה פרק ד‪ :‬ומה שכתב בפוריא שאסור לתת הרגלים תחלה וליתן הקרשים עליהן לא יתכן לאסור זה אם לא שיהא הרגלים ד' דפין מחוברין‬
‫בארבע דופני התיבה דאין אהל בלא מחיצות ואין העולם נזהרין מלהניח השולחן על גבי הרגלים בשבת‪.‬‬
‫‪272‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה כח‪" :‬וכתבו המפרשים שפריסת השלחן ע"ג ספסליו מותרת מפני שאין משתמשין באויר שתחתיו"‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫האם מותר להחזיר כסא גליין בשבת?‬
‫האם מותר לנטות בשבת מטה\ כסא\ טרסקל?‬
‫רש"י‬
‫אסור מדרבנן‪ ,‬שמא יתקע‪ ,‬כיון שמדובר‬
‫במיטה שעשויה פרקים כמו 'מיטה גללניתא'‬
‫מותר‪ ,‬ואף שזה אוהל‪ ,‬כיון שהוא לא עשה שום דבר‬
‫‪273‬‬
‫ממשי אלא פשוט הושיב אותה על רגליה‬
‫תוס'‬
‫אסור מדרבנן‪ ,‬אך לא מהטעם של רש"י‪' -‬שמא‬
‫יתקע'‪ ,‬שהרי כל הסוגיא אסרה מצד איסור‬
‫עשיית אוהל‪ ,‬ועל כן נראה לומר שמדובר‬
‫במיטה שפורסים עליה עור וזה אסור משום‬
‫אוהל‪ ,‬אם מושיב קודם את קרשי המיטה ואז‬
‫‪274‬‬
‫פורס את העור עליה‬
‫רש"י‬
‫‪----------‬‬
‫מהו כסא טרסקל (כסא העשוי‬
‫לפרקים)?‬
‫מהו אסלא?‬
‫מה הדין של אבנים של בית‬
‫הכיסא?‬
‫המושב שלו עשוי מעור‪ ,‬ומקפלים‬
‫אותו‪ ,‬וכשמסלקים אותו סומכים‬
‫אותו לקיר‪ ,‬וכשהוא רוצה לשבת‬
‫עליו‪ ,‬נוטהו ויושב על ‪ 4‬רגליו‪ -‬מותר‬
‫בשבת‬
‫עשוי כעין כסא טרסקל‪ ,‬אבל העור‬
‫הפרוס עליו נקוב‪ ,‬ומותר לנטותו‬
‫לכתחילה בשבת‪ ,‬שהרי הוא בנוי ועומד‬
‫כל הזמן‬
‫מותר לצדד אותם‪ .‬מדובר באבנים‬
‫גדולות שמצדדים אותן ומכינים מהן‬
‫כמין מושב חלול‪ ,‬ואף שזה בנין עראי‬
‫והיה לנו לגזור ולאסור להכינו‬
‫לכתחילה בשבת‪ ,‬בכל זאת מותר כי‬
‫רבנן לא גזרו מפני כבוד הבריות‪ ,‬וזה‬
‫מותר בין בשבת או יו"ט‬
‫האם מותר לתלות את‬
‫המשמרת ביו"ט?‬
‫האם מותר לתלות את המשמרת‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר לתת‬
‫למשמרת שכבר תלויה‬
‫בשבת?‬
‫רבי אליעזר‬
‫מותר‬
‫חכמים‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שמתיחת המשמרת על‬
‫הכלי לכל צד נחשב כעשיית אוהל‬
‫ואסור לנטותה‬
‫מותר‬
‫אסור (תולדת‬
‫בורר\הרקדה)‬
‫האם מותר שבמיטה שירד טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע?‬
‫רש"י‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהטפח שיורד נעשה קיר לאוהל‪ ,‬והמטה עצמה נעשית לו כגג‪ ,‬וממילא הוי כאוהל ממש כי הכילה‬
‫עשויה לצל‬
‫לא ציין הלכה זאת‪ ,‬והב"י כתב שזה יכול להיות מפני שלא גרס כן‬
‫‪275‬‬
‫‪273‬‬
‫הנודע ביהודה מה"ת סי' ל' פירש שטעם ההיתר במיטה כסא וטרסקל לנטותם‪ ,‬כרבנו חננאל‪ ,‬שבגלל שהם אינם עשויים להשתמש תחתיהם אלא רק על‬
‫גביהם‪ ,‬מותר‪ .‬אף שוודאי הוא עושה אוהל בנטייתם‪ ,‬אך כיוון שהוא נעשה ליתובה על גבה ולא להשתמש תחתיו‪ -‬לאו מידי עביד‪.‬‬
‫‪274‬‬
‫שהרי כבר הבאנו שרב יהודה פסק במסכת ביצה שבמיטה‪ ,‬מלמטה למעלה‪ -‬אסור (דף ל"ג)‬
‫‪275‬‬
‫בביאור הגר"א בסעיף י"א סייע לכך מכך שאין גורסים בגמרא "ולא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח" ‪ ,‬ממה שהקשו התוס' שם שקיי"ל ששיפועי אהלים לאו‬
‫כאוהלים‪ .‬כמו כן ניתן לומר שהרמב"ם כן גרס (שלא כדברי הבית יוסף)‪ ,‬ומה שלא פסק כן‪ ,‬זה בגלל שהוא סובר שאין הלכה כרב שישא‪ ,‬כי הוא סובר כרבנן‬
‫ששיפועי אהלים לאו כאוהלים דמו‬
‫‪145‬‬
‫האם במיטות שלנו שהסדינים יורדים מן המיטה בשיעור של טפח ויותר יש לאסור‬
‫לנטותה\לפרקה מצד אוהל?‬
‫הר"ן בשם הרשב"א ור'‬
‫יונה‪ ,‬וכ"כ המ"מ ורי"ו‬
‫מותר‪ ,‬כיון שפריסת הסדינים אינם עשויים לאוהל‬
‫מדוע הרי"ף השמיט את כל המימרא של רב שישא לגבי ההגבלות בכילת חתנים?‬
‫הר"ן‬
‫לא יודע‬
‫הבית יוסף‬
‫הרי"ף פשוט סמך על מה שכתב בטלית כפולה ולכן לא הוצרך לשנות דינים אלו פעם שנייה‬
‫קושייה נסתרת‬
‫בדברי הבית יוסף‬
‫הרי מכך שהרי"ף השמיט את דבריו של רב שישא‪ ,‬הוא חיסר את ההלכה שאם יורד טפח‬
‫מהכילה מתחת למיטה יש לאסור מצד אוהל‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫הרי"ף סמך על כך שממילא הלכה זו תהיה ברורה לאיסור‪ ,‬שהרי אותו טפח שיורד מתחת‬
‫למיטה הוי כקיר והמיטה עצמה נעשית לו כגג‬
‫הערת הבית יוסף‬
‫תירוץ זה לא באמת מספק בצורה מעולה‪ ,‬אך הב"י מודה שאין לו תירוץ יותר טוב‪ ,‬ותירץ כן‬
‫כדי להידחק ולתרץ את שיטת הרי"ף מדוע הוא השמיט את דברי רב שישא‬
‫קושייה נסתרת‬
‫בדברי הבית יוסף‬
‫הרי סו"ס הרי"ף השמיט את ההלכה החשובה שאם הכילה יורדת טפח‪ ,‬אסור מצד אוהל!‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫אין זה מוגדר כהשמטה‪ ,‬כיון שניתן לומר שהרי"ף גרס כמו הרמב"ם\הר"ן\המ"מ שהשמיטו‬
‫את ההלכה הזאת‬
‫מהי טלית כפולה?‬
‫רש"י‬
‫טלית שמותחים על ‪ 4‬יתדות‪ ,‬וראשיה מתקפלים ונופלים בצדדים‪ ,‬ועל כן הצדדים שנעשו לצל הוי כאוהל ואסור‬
‫הרי"ף‬
‫טלית שקושרים אותה בין ‪ 2‬קירות והיא משתלשלת ונוגעת בקרקע‪ ,‬וכיון שאין בגגה טפח וכן אין בפחות מג' טפחים לגגה שיעור‬
‫טפח הרי זה רק אוהל עראי ואסור רק מדרבנן‬
‫קושיית הרא"ש על הרי"ף‬
‫מדוע הרי"ף חילק בין טלית כפולה שאסר לנטותה אף שאין בגגה טפח‪ ,‬לבין כילת חתנים שמצינו שאם אין בגגה טפח מותר‬
‫לנטותה‪ ,‬והרי טלית כפולה היא יותר בניין עראי מכילת חתנים!‬
‫דעת הרא"ש‪ ,‬וכן נראה‬
‫שהיא דעת רש"י (ב"י)‬
‫יש לאסור באם‪ :‬א‪ .‬יש בגגה טפח ב‪ .‬אחר שנגמר השיפוע של הטלית יורד עוד טפח והוי כאוהל‪ .‬אם מדובר שיש חוט או משיחה‬
‫ניתן לפרוס את הטלית אף אם היא הייתה סגורה לגמרי‪ ,‬כיון שעצם זה שיש חוט זה מחשיב את הטלית כאילו היא הייתה כבר‬
‫פרוסה טפח מבעו"י‪ .‬ממילא אם אין בגגה טפח‪ -‬מותר לפרוס אותה אף בלי חוט או משיחה‪ ,‬ודלא כדעת הרי"ף‬
‫(שחולק על הרי"ף)‬
‫מה דין טלית כפולה‬
‫שאין בגגה טפח‪-‬‬
‫שיש בגגה טפח‪-‬‬
‫הרי"ף‬
‫אוהל עראי‪ ,‬ואסור מדרבנן (פטור אבל אסור)‬
‫אוהל קבע‪ ,‬וחייב עליה חטאת‬
‫הרא"ש‬
‫מותר (לא נחשב אפילו כאוהל עראי)‬
‫אוהל עראי‪ ,‬ואסור מדרבנן (פטור אבל‬
‫אסור)‬
‫‪146‬‬
‫הר"ן בדעת‪-‬‬
‫כילת חתנים‬
‫רש"י‬
‫שאר כילות שהן ככילת חתנים‬
‫מותר לנטותה‪ ,‬כי זה לא נחשב אפילו כאוהל עראי‬
‫הרי"ף‬
‫אסור לנטותה‪ ,‬אא"כ יש חוט או משיחה‬
‫מותר לנטותה‬
‫בכילת חתנים‪-‬‬
‫האם מותר לנטות‬
‫כילה שיש בגגה טפח‬
‫או שאר דבר קבע ויש‬
‫לה חוט\משיחה?‬
‫האם מותר לנטות‬
‫כילה שאין לה שום‬
‫דבר קבע ואין עליה‬
‫חוט או משיחה?‬
‫האם מותר לנטות כילה שאין לה שום‬
‫דבר קבע ויש עליה חוט או משיחה?‬
‫רש"י‪,‬הרא"ש‪ ,‬הטור‬
‫מותר (תוספת אוהל)‬
‫מותר (אינו אוהל‬
‫כלל)‬
‫מותר (לא נחשב אפילו כאוהל עראי)‬
‫הרי"ף הרמב"ם‬
‫אסור (שהרי זה אוהל‬
‫קבע)‬
‫אסור (אוהל עראי)‬
‫מותר (תוספת אוהל)‬
‫תיקון הדרכי משה‬
‫דברי הבית יוסף ע"פ תיקונו של הדרכי‬
‫משה‪ ,‬וכתב שזה נכון‪ ,‬כי כן דעת הרי"ף‬
‫והרמב"ם‬
‫מדוע מותר לנטות‬
‫וילון בשבת?‬
‫הב"י ע"פ‬
‫המרדכי‬
‫לדעת הדרכי משה‪:‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שכילת‬
‫החתנים מתוקנת לכך‬
‫וכל מה שאסור מצד‬
‫אוהל עראי זה רק‬
‫בשאר כילות‬
‫מתי צריך חוט או משיחה?‬
‫מתי לא צריך אפילו חוט או‬
‫משיחה?‬
‫אם אין שום חסרון של דבר קבע‪,‬‬
‫ומדובר בשאר כילות‬
‫בכילת חתנים שאין בה שום‬
‫דבר קבע‬
‫רש"י‬
‫רבינו תם‬
‫כיון שאין הוא כאוהל‪ ,‬כי אין לו גג‪ ,‬והוא גם לא‬
‫קבוע שם‪ ,‬אלא דרכו להינתן שם ולסלקו כדלת‬
‫מותר‪ ,‬כיון שכל מחיצה שאינה עשויה‬
‫להתיר‪ -‬מותר לעשותה בשבת‬
‫האם מותר‬
‫לעשות‬
‫מחיצה‬
‫לצורך‬
‫צניעות?‬
‫האם מותר לעשות‬
‫מחיצה להגן מהשמש‬
‫או מהקור (להגן על‬
‫אדם\אוכל)?‬
‫מדוע המהר"ם‬
‫השאיר טפח‬
‫פרוס במחיצה‬
‫לפני הספרים?‬
‫האם מותר לעשות מחיצה‬
‫שאינה עשויה להתיר‪ ,‬אך גם לא‬
‫נעשית לצניעות?‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫כיון שהוא סבר‬
‫כרבינו תם שאסור‬
‫מחיצה‬
‫לעשות‬
‫המתרת בשבת‬
‫מותר‪ ,‬כמו שמצינו שמותר‬
‫לעשות מחיצה מפני השמש\הקור‬
‫‪147‬‬
‫קושיית הדרכי משה‬
‫תירוץ הדרכי משה‬
‫‪276‬‬
‫הרי מצינו במסכת ביצה שמותר לעשות מחיצה מסדין לצורך תשמיש המיטה ולא‬
‫נראה לחלק בין שבת ליו"ט‪ ,‬וא"כ מדוע המהר"ם הצריך לעשות מחיצה מבעו"י כנגד‬
‫הספרים?‬
‫ניתן לומר שגם במסכת ביצה הגמרא התכוונה להתיר רק באם השאיר טפח פרוס‬
‫מבעו"י‪ ,‬עי אין חילוק בין עשיית מחיצה לפני הנר ובין לפני הספרים‬
‫הב"י ע"פ‬
‫המרדכי‬
‫האם מותר‬
‫להסיר\לתת‬
‫את הפרוכת‬
‫שלפני ארון‬
‫הקודש?‬
‫נראה שמותר‪,‬‬
‫כיון שזה כוילון‪,‬‬
‫שרב בשם רבי‬
‫חייא התיר‬
‫התרומת הדשן‬
‫הבית יוסף למעשה‬
‫אף שהתרומת‬
‫הסתפק‪ ,‬כיון שמצינו ברש"י שהגדר של וילון הוא‬
‫הדשן לא רצה‬
‫שאינו תלוי שם תדיר‪ ,‬ולפי זה יש לנו לאסור לכאורה‬
‫להתיר‪ ,‬אך בימינו‬
‫בפרוכות שלנו שנותנים לפני ארון הקודש‪.‬‬
‫יש להתיר‪ ,‬כיון‬
‫אך אח"כ הוא כתב שיש חילוק בדבר‪:‬‬
‫שבימינו כולם מורים‬
‫היתר בדבר‪ ,‬ולא‬
‫א‪ .‬בוילון‪-‬שהוא קבוע במקומו נראה לאסור כיון‬
‫ראינו שמישהו מיחה‬
‫שהוא כאוהל קבוע‬
‫בכך‬
‫ב‪ .‬בפרוכת‪ -‬שבמילא כבר יש לפניה דלת לארון‪,‬‬
‫(הדרכי משה כתב‬
‫והיא רק ניתנת לצניעות בעלמא‪ ,‬אף שהיא‬
‫שכן נראה‬
‫תלויה שם בקביעות‪ -‬אין חשש אוהל‬
‫מהמרדכי‪ ,‬הכלבו‪,‬‬
‫והרמב"ם)‬
‫למעשה לא רצה להתיר כיון שה'עולם' כבר‬
‫נהג איסור בדבר‬
‫‪276‬‬
‫היד אפרים העיר על הט"ז בסימן תקי"ד שהט" ז סובר שאף בשבת מותר מעיקר הדין לעשות מחיצה לשמש מיטתו או לעשות‬
‫צרכיו‪ ,‬כיון שהוא יכול לשמש בהיתר ע"י כפיית כלי על הנר‪ ,‬או לעשות צרכיו ע"י כיסוי הספרים‪ ,‬ועל כן זה לא נחשב כהיתר ע"י‬
‫המחיצה‪ .‬לפי זה מה שהמהר"ם עשה את המחיצה כך שתהיה פרוסה מבעו"י‪ ,‬זה חומרא בעלמא‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫וילון שאינו‬
‫תלוי בקביעות‬
‫וילון שתלוי בקביעות‬
‫ההבנה‬
‫הראשונית‬
‫ברש"י‪ ,‬וכן דעת‬
‫התה"ד‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬שהרי רש"י התיר רק כשהוילון‪" -‬דלא קביע התם" במסכת עירובין)‬
‫הבנת הבית‬
‫יוסף ברש"י‬
‫מותר‬
‫סתם וילון‬
‫וילון שאינו מצוי‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאם רש"י היה אוסר‪ ,‬הוא לא היה נמנע‬
‫מלהעיר כן במסכת שבת‪ ,‬ומכך שלא העיר כן‪ ,‬משמע‬
‫שהוא למעשה סובר שאף אם הוילון קבוע במקומו‪-‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שכולו נע ברוח מצויה וגם לא מעכב את‬
‫מהלך ההליכה של העוברים דרכו‪.‬‬
‫אסור‪ ,‬כיון שמדובר בוילון כזה‬
‫שקבעו אותו למעלה‪ ,‬למטה‬
‫ובצדדים‪ ,‬בעניין כזה שכלל לא‬
‫מזיזים אותו ממקומו‪ ,‬ועל כן זה‬
‫כבניין‪,‬‬
‫לפי זה רש"י שפיר כתב "דלא קביע התם"‪ ,‬שאף שהוא‬
‫קבוע שם מבחינת התדירות‪ ,‬אך עדיין הרי ניתן לסלקו‬
‫ומפני שסתם וילון לא נקבע כך‪,‬‬
‫רש"י כתב שמותר בסתם וילון‬
‫"דלא קביע התם"‬
‫האם מותר לתלות מפה‬
‫על כותלי הסוכה?‬
‫האם מותר לתלות מפה כנגד פתח‬
‫הסוכה כדי שלא יכבה הנר?‬
‫האם מותר לתלות‬
‫מפה למעלה תחת‬
‫הסכך?‬
‫מותר (כיוון שהמחיצה‬
‫לא באה להתיר)‬
‫מותר (")‬
‫אסור‬
‫הדרכי משה בדעת האור זרוע‬
‫האם מותר לנטות גוד שקבוע ברצועותיו ומונח על המקום הקבוע שלו בשבת?‬
‫רש"י‬
‫רבינו‬
‫ירוחם‬
‫באדם אחד‬
‫בשני בני אדם‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא מותחו כראוי‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאינו נמתח כראוי‬
‫אסור‬
‫כיוון שהגוד מתוקן ברצועותיו מער"ש‪ ,‬הרי שהוא כבר נעשה אוהל לפני‬
‫השבת‪ ,‬ובשבת הוא רק מוסיף על אוהל עראי ומותר‬
‫האם דין הגוד כפרוכת?‬
‫הרמב"ם‬
‫‪277‬‬
‫הראב"ד‬
‫כן (כ"כ הר"ן)‪ ,‬שגם בפרוכת החשש הוא משום אוהל‬
‫לא‪ ,‬בגוד החשש הוא מצד אוהל‪ ,‬אך בפרוכת החשש הוא מצד 'מתקן' באם אדם אחד יתלה את הפרוכת‪ ,‬כיון‬
‫שצריך לכוין את הלולאות כנגד היתדות ועל כן יש למתוח‪ ,‬משא"כ בשני בני אדם שנזהרים ולא משנים את‬
‫הקיפול‪ -‬מותר‬
‫‪277‬‬
‫פרק כ"ב הלכה לב‪ :‬הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך להזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה לפיכך אם היתה פרוכת גדולה תולין אותה שנים אבל אחד אסור ואם היתה כילה שיש לה‬
‫גג אין מותחין אותה ואפילו עשרה שכתב הראב"ד ז"ל שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל עראי‪:‬‬
‫השגת הראב"ד‪ .‬הנוטה פרוכת‪ .‬כתב הראב"ד ז" ל אין דעתי נוחה בכל זה שלא באו לכאן משום אהל וזה אינו אלא מפני שהוא בכסכיו והם לולאות וצריך לכוין הלולאות כנגד היתדות‬
‫שבכותל ושני בני אדם יכולים לכוין בלא שנוי הקפול שלו אבל אדם אחד לא וכילה שהיא גדולה בכסכתא אפילו עשרה בני אדם אין יכולין לכוין בלא שנוי הקפול שלו ויראה כנוטה אהל‬
‫בתחלה א"נ כמפשט אקמטרן לתקנו עכ"ל‪:‬‬
‫‪149‬‬
‫האם יש איסור תליית‬
‫פרוכת באדם אחד?‬
‫האם יש איסור תליית‬
‫פרוכת בשני בני אדם?‬
‫מה יסוד האיסור?‬
‫הרמב"ם‬
‫‪‬‬
‫(אוהל)‬
‫‪‬‬
‫(אין חשש אוהל)‬
‫עשיית אוהל‬
‫הראב"ד‬
‫‪‬‬
‫(מתקן)‬
‫‪‬‬
‫(אין חשש מתקן)‬
‫חשש מתקן‬
‫ר' יונה‬
‫‪‬‬
‫(אוהל)‬
‫‪‬‬
‫(אין חשש אוהל‪,‬‬
‫כיוון שאין דרך‬
‫לעשות בניין בבת‬
‫אחת)‬
‫עשיית אוהל‬
‫הראב"ד בהשגות‬
‫תירוץ ראשון‬
‫תירוץ שני‬
‫מדוע אסרנו לנטות כילה‬
‫אפילו ב‪ 11‬בני אדם?‬
‫נראה כאוהל‪-‬‬
‫כמתקן‪-‬‬
‫אפילו ב‪ 10‬בני אדם זה פסיק רישיה לא יכולים‬
‫לנטות אותה מבלי לשנות את קיפולה וזה נראה‬
‫כנוטה אוהל לכתחילה בשבת‬
‫אף ב‪ 10‬בני אדם זה מפשט‬
‫את הקמטים ומתקן‬
‫האם מותר לתת בגד על כל שטח פי גיגית היין?‬
‫מה יסוד‬
‫האיסור?‬
‫אסור‪ ,‬משום אוהל‬
‫עשיית אוהל‬
‫רש"י‪ ,‬הרמב"ם‬
‫הר"ן‪ ,‬והמ"מ‬
‫בשם הרשב"א‬
‫גיגית לא מלאה‪ ,‬כך‬
‫שחסר לפחות טפח‬
‫משפת היין לשפת‬
‫הגיגית‬
‫גיגית מלאה‬
‫אסור‪ ,‬ועל כן זה 'אוהל'‬
‫מותר‬
‫האם מותר‬
‫לתת בגד‬
‫על חצי‬
‫משטח פי‬
‫גיגית היין?‬
‫מותר‪,‬‬
‫משום‬
‫שזה‬
‫הראב"ד‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה נראה כמו עשיית משמרת‪ ,‬שכך דרכו בחול להניח‪,‬‬
‫ויש כאן חשש איסור 'משמר'‪ ,‬וממילא אין הבדל אם הגיגית מלאה‬
‫או שלא‪ ,‬שבכל מקרה יש לאסור‬
‫המ"מ בשם‬
‫הרשב"א‬
‫למעשה‬
‫אסור‪ ,‬מן הטעם של הראב"ד שזה נראה כמשמרת‪ ,‬אך אין חשש‬
‫בכיסוי הכלים מצד אוהל‬
‫אינו‬
‫'משמר'‬
‫אוהל‬
‫‪151‬‬
‫האם מותר לתת קדירה על‬
‫הכירה בשבת מצד עשיית‬
‫אוהל?‬
‫לפי דברינו שאם יש מחיצות כבר מער"ש אין חשש אוהל‪,‬‬
‫מדוע אסור להניח בגד על כל שפת גיגית היין מצד עשיית‬
‫אוהל‪ ,278‬והרי לגיגית היו מחיצות עוד מבעו"י כמו שיש‬
‫לכירה?!‬
‫התוס'‪ ,‬מותר‪ ,‬כיון שמחיצות הכירה כבר אסור בגיגית‪ ,‬שכיון שהיא רחבה מאוד הגיגית‪ ,‬הרי זה נעשה‬
‫הר"ן היו עשויות מבעו"י‪ ,‬עוד לפני כאוהל‪ ,‬ואף שבסתמא אין בכיסוי כלים חשש אוהל‪ ,‬משא"כ‬
‫שהוא הניח את הקדירה על בכירה שהקדירה נכנסת בצורה מתאימה לכירה‪ -‬אין זה‬
‫נעשה כאוהל‬
‫הכירה‬
‫‪278‬‬
‫לפי חלק מן הפוסקים‪ ,‬עיין לעיל שהראב"ד והרשב"א סברו שהאיסור הוא מצד איסור 'משמר'‬
‫‪151‬‬
‫סימן שט"ז‪ :‬טור‬
‫מה דין מה דין‬
‫הצד חיה חסרת‬
‫הצד‬
‫הצד‬
‫הצד‬
‫מי‬
‫מי‬
‫רגלים\חולה\זקנה‪-‬‬
‫חיה‬
‫חייב‬
‫חיה‬
‫שצד‬
‫שצד‬
‫למקום למקום ישנה‬
‫דבר‬
‫דבר‬
‫או‬
‫שניצודה שאינה‬
‫שבמינו שאין‬
‫ניצודה עיוורת‪-‬‬
‫בו‪-‬‬
‫ניצוד? במינו‬
‫בו‪-‬‬
‫ניצוד?‬
‫חייב‬
‫פטור‬
‫פטור‬
‫חייב‬
‫חייב‬
‫פטור‬
‫אבל‬
‫אסור‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לנעול‬
‫תיבה‬
‫שיש בה‬
‫זבובים‬
‫וכו'?‬
‫מה יעשה בהנ"ל‬
‫אם צריך לסגור‬
‫את התיבה?‬
‫מדוע‬
‫הטור‬
‫התיר‬
‫בתיבה‬
‫בה‬
‫זבובים‬
‫ואסר‬
‫בכוורת?‬
‫הטור‬
‫תיבה‪-‬‬
‫‪ .1‬גדולה‬
‫ועל כן‬
‫אין זה‬
‫מקום‬
‫הניצוד‬
‫לזבובים‬
‫‪ .2‬לא‬
‫מכווין‬
‫לצוד‬
‫אותם‬
‫בעל‬
‫בעל‬
‫התרומה‪ -‬התרומה‬
‫אסור‬
‫ישאיר‬
‫פתח‬
‫קטן‬
‫פתוח‬
‫בגודל‬
‫זבוב‪,‬‬
‫והשאר‬
‫יכול‬
‫לסגור‬
‫אין‬
‫צורך‬
‫לדקדק‪,‬‬
‫אלא‬
‫אם לא‬
‫רואה‬
‫זבובים‬
‫בעין‬
‫יכול‬
‫לסגור‬
‫את‬
‫התיבה‪,‬‬
‫כיון‬
‫שהוא‬
‫לא‬
‫מתכוון‬
‫לצוד‬
‫כוורת‪-‬‬
‫‪ .1‬מקום‬
‫הניצוד‬
‫לדבורים‪,‬‬
‫כי היא‬
‫קטנה ‪.2‬‬
‫מדובר‬
‫שמתכוון‬
‫לצוד ולכן‬
‫אסר‬
‫מה דין אם נכנס צבי לבית ו‪-‬‬
‫נעל אדם אחד‬
‫נעלו ביחד שני‬
‫אנשים‬
‫לא יכול אחד לנעול‪ ,‬ונעלו שניים‪-‬‬
‫טור‬
‫חייב‬
‫פטור‬
‫חייבים‬
‫אם אחד ישב על הפתח‬
‫ובכך צד צבי‪ ,‬ואז בא‬
‫השני וישב שם והלך‬
‫הראשון‪-‬‬
‫מה דינו של הראשון?‬
‫מה דינו של השני?‬
‫חייב‪ ,‬צידה‬
‫מותר לכתחילה‪ ,‬שהרי לא עשה שום מעשה צידה אלא רק‬
‫שמר על המצב הקיים‬
‫‪152‬‬
‫מה דינו של הצד נחש לרפואה?‬
‫מה דינו של הצד נחש כדי שלא ישכנו?‬
‫חייב‬
‫מותר לכתחילה‬
‫מה‬
‫‪ 8‬שרצים שבתורה‬
‫הדין‬
‫אם‪-‬‬
‫הצד‬
‫לצורך‬
‫שאר שרצים‬
‫החובל בהן‬
‫לא יצא דם‬
‫שלא‬
‫לצורך‬
‫‪279‬‬
‫הצד‬
‫יצא דם‬
‫חייב‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לצוד‪-280‬‬
‫טור‬
‫החובל בהן‬
‫לצורך‬
‫שלא לצורך\‬
‫סתם‬
‫לא יצא דם‬
‫יצא דם‬
‫חייב‬
‫פטור‬
‫פטור‬
‫חייב‬
‫פרעוש‬
‫מעל הארץ\בגדיו‬
‫לצוד‬
‫אסור‬
‫ה"ר יוסף‬
‫רבינו תם‬
‫‪282‬‬
‫להרוג‬
‫כינה‬
‫על בשרו ועוקצו‬
‫המפלה ראשו‬
‫לצוד‬
‫מותר‬
‫‪281‬‬
‫המפלה בגדיו‬
‫להרוג‬
‫לצוד‬
‫להרוג‬
‫לצוד‬
‫להרוג‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬ואין‬
‫גזירה שמא‬
‫יהרוג פרעוש‪,‬‬
‫כי הפרעוש‬
‫לא מצוי‬
‫בראש‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬אלא‬
‫מולל בידו‪,‬‬
‫שמא יבוא‬
‫להרוג‬
‫פרעוש‬
‫על בשרו ועוקצו או‬
‫שלוקחה מעל‬
‫בגדיו‬
‫להרוג‬
‫לצוד‬
‫מותר‬
‫כינה‬
‫פרעוש‬
‫כמי ההלכה?‬
‫שחור‬
‫לבן‬
‫‪----‬‬
‫לבן‬
‫שחור‬
‫נהגו כרבינו תם‬
‫‪279‬‬
‫מדובר שלא יצא דם לחוץ‪ ,‬אלא הדם נצרר תחת העור‪ ,‬וחייב משום 'נטילת נשמה'‬
‫‪280‬‬
‫הפרישה כתב שהטעם שהחמרנו בפרעוש מבכינה‪ ,‬כי‪:‬‬
‫א‪ .‬פרעוש‪ -‬אף שהוא לא פרה ורבה‪ ,‬ואינו כ‪ 8‬שרצים שבתורה שפרים ורבים‪ ,‬אך הוא נקרא רמש שבא מן הקרקע‪ ,‬ועל כן‬
‫אם הוא על עור האדם‪ -‬אסור להרוגו וכל מה שמותר זה רק לצודו‬
‫ב‪ .‬כינה‪ -‬היא לא פרה ורבה לעינינו ועל כן מותר להורגה אם היא על בשרו ועוקצתו‬
‫‪281‬‬
‫התוס'‪ -‬משום צער התירו‬
‫‪282‬‬
‫כיון שרבינו תם הוא אליבא דהלכתא יש לו גם סימן פשוט‪ ,‬כינה זה כ‪+‬י= ל'‪ ,‬לבן‪ .‬ואילו פרעוש יש בו אות ש' שזה שחור‪ ,‬ואף‬
‫שזה דחוק אך ראוי הוא הסימן למי שיזכור זאת‬
‫‪153‬‬
‫זבוב במצרים\צרעה‬
‫בנינוה\עקרב בכזיב\נחשב‬
‫א"י\כלב שוטה‬
‫רצים אחריו‬
‫האם מותר להורגם?‬
‫שאר מזיקים‬
‫לא רצים‬
‫אחריו‬
‫נחש ועקרב‬
‫רצים אחריו‬
‫לא רצים‬
‫אחריו‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר להורגם בכל עניין‪,‬‬
‫כיון שהם מועדים להזיק‬
‫מותר לדרוס אותם לפי‬
‫תומו‬
‫האם מותר ברוק‬
‫לדורסו‬
‫לשפשפו‬
‫הטור‬
‫מותר‪ ,‬ואף שהוא ממילא 'ממרח'‪ ,‬ומשווה גומות‪ ,‬כיון שהוא לא‬
‫מכווין בכך וזה מאוס‬
‫‪----‬‬
‫ה"ר מאיר‬
‫מרוטנבורק‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫הטור בדעת הרמב"ם‬
‫מותר לדרוס לפי תומו‬
‫אסור‬
‫בית יוסף‪ :‬שט"ז‪:‬‬
‫האם חייב כשהכניס ציפור‬
‫לבית‪-‬‬
‫ציפור דרור‬
‫ציפור אחרת‬
‫הדין‬
‫פטור‬
‫חייב‬
‫נימוק‬
‫כיון שדרכה לדור בבתים‪ ,‬וממילא היא לא ניצודת שם כי‬
‫היא בורחת מזווית לזווית‬
‫כי היא ניצודת שם‬
‫האם‬
‫חייב‬
‫מי‬
‫שצד‪-‬‬
‫חיה שישנה או‬
‫עיוורת?‬
‫כן‪ ,‬כיון שהיא‬
‫מסוגלת לברוח‪,‬‬
‫וממילא בכך שהוא‬
‫תפס אותה הוא צד‬
‫אותה‬
‫חיה חיגרת\חולה\זקנה?‬
‫חיגרת\זקנה‬
‫חייב‬
‫חולה מחמת עייפות‬
‫רש"י‬
‫פטור‪ ,‬שהרי היא אינה יכולה‬
‫לזוז והרי היא כעומד וניצוד‬
‫חולה מחמת מחלה‬
‫הרמב"ם‬
‫חייב‬
‫‪283‬‬
‫חייב‪ ,‬שהרי היא עדיין יכולה‬
‫לברוח‬
‫‪283‬‬
‫שבת פרק י' הלכה כב‪:‬‬
‫המשלח כלבים כדי שיצודו צבאים ו ארנבים וכיוצא בהן וברח הצבי מפני הכלב והיה הוא רודף אחר הצבי או שעמד בפניו והבהילו עד שהגיע הכלב ותפשו הרי זה תולדת הצד וחייב וכן‬
‫העושה כדרך הזו בעופות‪:‬‬
‫בביאור הגר"א כתב שהטור סבר כפירוש הרמב"ם‪ ,‬ולכן סתם וכתב שמי שצד חיה חולה‪ -‬פטור‪ ,‬כיון שהוא סובר כרמב"ם שסתם חולה זה מחמת מחלה ולא מחמת עייפות ולכן חייב על‬
‫צידתה‬
‫‪154‬‬
‫האם חייבים על‬
‫צידת‪-‬‬
‫דבר שבמינו ניצוד‬
‫רבי מאיר‬
‫חכמים‬
‫כמי ההלכה?‬
‫דבר שאין במינו ניצוד‬
‫חייב‬
‫חייב‬
‫‪---‬‬‫הרמב"ם פסק‬
‫כחכמים‬
‫פטור‬
‫האם מותר לנעול תיבה שיש בה זבובים?‬
‫המרדכי‪ ,‬האגור בשם התוס'‪ ,‬בעל התרומה‬
‫אסור‬
‫הגמרא במסכת ביצה (לו‪).‬‬
‫הביאה ברייתא שאמרה‬
‫מותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת בשבת‪ ,‬ובלבד שלא יתכוון לצוד‬
‫העמדה ראשונה בגמרא‬
‫מדובר שהברייתא היא כשיטת רבי שמעון שסובר שדבר שאין מתכוון‪-‬מותר‬
‫דחיית הגמרא‬
‫והרי גם רבי שמעון מודה בפסיק רישיה שחייב‪ ,‬והרי אם הוא פורס מחצלת על‬
‫גבי הכוורת הוא צד את הדבורים ומדוע שיהיה לו מותר‪ ,‬ואף שהוא לא מכווין‬
‫לצוד‪ ,‬אך הרי זה פסיק רישיה וצריך להיות חייב על כך?!‬
‫העמדה שנייה בגמרא‬
‫מדובר שהברייתא היא כשיטת רבי יהודה שסובר שדבר שאין מתכוון‪ -‬אסור‪,‬‬
‫ובכל זאת מותר לפרוס את המחצלת‪ ,‬כיון שמדובר שהוא לא אוטם לגמרי את‬
‫הכוורת אלא נשארים חלונות שדרכם הדבורים יכולות לצאת‪.‬‬
‫כמו כן יש לתקן ולומר במקום שלא יתכון לצוד‪ -‬שלא יתכון לעשות מצודה‪ .‬כלומר‬
‫שלא יאטום לגמרי את הכוורת‪ ,‬שרק אז חייב משום צידה‪ ,‬אך אם לא אוטם‬
‫לגמרי‪ -‬מותר‬
‫הבנת התוס' ברש"י‬
‫דעת התוס'‬
‫התוס' הבין שבהו"א הגמ' רצתה להתיר אפילו כשהוא אוטם את כל הכוורת‬
‫(כמצודה) כיון שלפי ר"ש שדבר שאין מתכוון‪ -‬מותר‪ ,‬מותר בכל גוונא אף שאוטם‬
‫את כל הכוורת‬
‫אין לומר כרש"י‪ ,‬שהרי וודאי ר"ש מודה שיש לאסור בפ"ר‪.‬‬
‫אלא הר"מ מאייבר"א פירש‪:‬‬
‫א‪ .‬לדעת רבי שמעון‪ -‬אם יש חור קטן אף שהוא אינו נראה לדבורים זה‬
‫מספיק‪ ,‬שכיון שהן יכולות לצאת בפוטנציאל‪ -‬אין זה נחשב כצידה (וכן‬
‫משמע במ"מ)‬
‫ב‪ .‬לדעת רבי יהודה‪ -‬דווקא אם יש חור גדול שהדבורים יכולות לראות‬
‫ולצאת דרכו‪ -‬זה מספיק‪ ,‬אך אם החור הוא קטן‪ ,‬אף שהוא בגודל של‬
‫הדבורים אין זה מועיל‬
‫‪155‬‬
‫דחיית הטור את דברי‬
‫בעל התרומה‬
‫הטור דחה את דבריו של בעל התרומה בכך שאמר שכיון שאנו פוסקים כר"ש שדבר שאין מתכוון‪-‬‬
‫מותר‪ ,‬ממילא אם לא הוא מתכוון לצוד את הדבורים‪ -‬מותר‪ ,‬שהרי שנינו במסכת ביצה‪" :‬ובלבד שלא‬
‫יתכוין לצוד"‪ ,‬משמע שהעיקר הוא שלא יכוון לצידה‪ ,‬ואז אף אם צד‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שכאמור דבר שאין‬
‫מתכוון‪ -‬מותר‬
‫דחיית הב"י את דברי‬
‫הטור (שדחה את בעל‬
‫התרומה)‬
‫‪ .1‬ר"ש מודה בפ"ר‪ -‬אין בדחייתו של הטור ממש‪ ,‬שהרי כבר הסקנו ע"פ התוס' שאף לדעת ר"ש‬
‫אם מדובר שהוא אוטם את כל התיבה ואין לדבורים להיכן לברוח‪ -‬אסור‪ ,‬כיון שזה פסיק רישיה‪.‬‬
‫דחיית דברי בעל‬
‫התרומה ע"פ הבנת‬
‫הבית יוסף‬
‫‪ .2‬נתת דבריך לשיעורים‪ -‬הטור חילק בין תיבה גדולה לקטנה‪ ,‬ואמר שרק בכוורת אסור כי היא‬
‫קטנה‪ ,‬והרי א"כ נתת דבריך לשיעורים‪ ,‬שהרי גם בכוורות יש כוורת גדולה‪ ,‬וא"כ מניין לטור‬
‫שהגמרא אסרה דווקא בכוורת קטנה ולא אסרה אף בכוורת גדולה?!‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬דבורים בכוורת‪ -‬הגמ' אמרה שאסור לפרוס עליה מחצלת‪ ,‬כיון שהכוורת היא מקום הצידה‬
‫של הדבורים‪ ,‬וממילא חייב על עצם הכנסת הדבורים לשם בין אם מדובר בכוורת גדולה או‬
‫קטנה‬
‫ב‪ .‬זבובים בתיבה\בכוורת‪ -‬כיוון שזה לא מקום צידתם‪ ,‬ממילא אין הם נחשבים כניצודים עד‬
‫שיתפוס אותם בידיים‪ ,‬ועל כן נכון מה שהטור אמר שמותר לסגור את התיבה שיש בתוכה‬
‫זבובים‪ ,‬כיון שהוא לא מתכוון לצוד אותם (ודבר שאין מתכוון למעשה‪ -‬מותר) ואין זה מקום‬
‫צידתם (שהצידה אסורה רק מדרבנן)‬
‫הבית יוסף למעשה‬
‫כיון שבעל התרומה אסר לסגור את התיבה שהזבובים בתוכה‪ ,‬וכן הביאו המרדכי‪ -‬לא ניתן להקל‬
‫בדבר‪ ,‬ועל כן יש להחמיר בוודאי‬
‫האם מותר לצוד נחש כדי שלא ישכנו‬
‫הרמב"ם‬
‫‪284‬‬
‫?‬
‫האם מותר לצוד נחש לצורך רפואה?‬
‫אסור וחייב‬
‫מותר‬
‫(כדי להינצל מנשיכתם)‬
‫הערות‬
‫הורגו‪ ,‬ע"י שהוא‪:‬‬
‫‪ .1‬כופה עליו כלי‪ .2 .‬מקיף עליו‬
‫‪285‬‬
‫‪----‬‬
‫‪ .3‬קושר אותו‬
‫מה יסוד‬
‫החילוק‬
‫שאר שקצים‬
‫‪ 8‬שרצים‬
‫התוס'‬
‫העור‬
‫אין להם עור‪ ,‬ועל כן רק אם מתכוון לצורך‪ -‬חייב על צידתם‪ ,‬אך‬
‫כשצדן בסתמא ללא צורך‪ -‬פטור‪ ,‬שהרי הוא לא צדן לצורך עורן‬
‫יש להם עור‪ ,‬ועל כן בסתמא הם‬
‫ניצודים לצורך עורן‪ ,‬ועל כן חייב על‬
‫צידתן אף שצדן סתם ללא צורך‬
‫הר"ן‬
‫אם דרכו‬
‫להזיק‬
‫דרכם להזיק‪ ,‬ועל כן לפעמים אדם צד אותם שלא לצורך (עורם)‪,‬‬
‫והיינו כדי שלא יזיקו אותו‬
‫אין דרכם להזיק‪ ,‬ועל כן כל צידתם‬
‫היא לצורך העור שלהם‬
‫‪284‬‬
‫המגיד משנה (י‪,‬יז) כתב שמותר לכתחילה לצוד את הנחש כדי להינצל מנשיכתו‪ ,‬כיון שכאן אין כוונתו כלל למלאכת הצידה‪ ,‬אלא כל כוונתו‬
‫רק להינצל מן הנחש‪ ,‬ומה שמצינו שמלאכה שאין צריך לגופה חייב עליה‪ ,‬אך כאן כאמור אין כוונתו כלל אפילו לעשות את המלאכה‪ ,‬והרי הוא‬
‫כמתעסק בעלמא בעצם צידת הנחש‪.‬אי נמי‪ ,‬יש היתר להרוג את הנחש‪ ,‬כיון שזה נחשב כסכנת נפשות‪ ,‬כיון שרבים עלולים להינזק מן הנחש‬
‫‪285‬‬
‫עושה מחיצה מסביבו‬
‫‪156‬‬
‫הטור‬
‫הרמב"ם‬
‫מה הדין אם צד שאר שקצים ורמשים‬
‫שבמינן ניצוד שלא לצורך?‬
‫פטור‪ ,‬שהרי זאת משאצל"ג ופטורים‬
‫עליה‬
‫חייב ‪,‬שהרי זאת משאצל"ג‬
‫וחייבים עליה‬
‫מה הדין אם צד שאר שקצים ורמשים‬
‫שאין במינן ניצוד שלא לצורך?‬
‫פטור‬
‫פטור‬
‫החובל‬
‫ב‪-‬‬
‫לדעת‬
‫הר"ן‬
‫שאר שקצים‬
‫‪ 8‬שרצים‬
‫יצא דמן‬
‫לחוץ‬
‫לא יצא דמן לחוץ‬
‫יצא דמן לחוץ‬
‫חייב משום‬
‫'נטילת‬
‫נשמה'‬
‫חייב משום 'נטילת נשמה'‪ ,‬ואף שדמן לא יצא‬
‫לחוץ‪ ,‬כיון שכל מה שלא יצא הדם זה כי העור‬
‫מעכב‪ ,‬אך אם לא היה עור‪ -‬הדם היה יוצא‬
‫לחוץ‪ 286‬וממילא זה נחשב כמו שהוציא את‬
‫דמן לחוץ‬
‫הר"ן‬
‫חייב‬
‫משום‬
‫'נטילת‬
‫נשמה'‬
‫לא יצא דמן לחוץ‬
‫הרמב"ם‬
‫פטור‬
‫‪287‬‬
‫פטור‪ ,‬שהרי אם הוא‬
‫היה חובל בהן כך‬
‫שהיה מוציא להם דם‬
‫הדם היה יוצא לחוץ‬
‫כי אין מה שיעכבנו‬
‫מה דינו של הצד פרעוש בשבת?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רבי אליעזר‬
‫חייב‬
‫‪--------‬‬
‫רבי יהושע‬
‫פטור (אבל אסור)‬
‫הגמ' בנידה הביאה שהלכה כרבי יהושע כנגד רבי‬
‫אליעזר‬
‫האם מותר‪-‬‬
‫לסלק פרעוש שעוקצו בבשרו?‬
‫התוס' והרא"ש בשם‬
‫ה"ר פורת‬
‫מותר‪ ,‬משום צער התירו‪ ,‬והרא"ש‬
‫כתב שמותר לטלטלו כמו שהתירו‬
‫לטלטל קוץ ברה"ר פחות מ‪ 4‬אמות‬
‫‪286‬‬
‫ליטול בידיים פרעוש‬
‫שעל בגדו ואינו‬
‫‪288‬‬
‫מפחד שינשכנו ?‬
‫אסור‬
‫‪289‬‬
‫להפיל את הפרעוש שעל‬
‫בגדו ואינו מפחד‬
‫שינשכנו?‬
‫מותר‬
‫כמו שרש"י כתב במסכת חולין בדף מו ע"ב‪..." :‬וקרי ליה התם חבורה שאינה חוזרת‪ ,‬דכיון שהאדים העור מבפנים וסופו לינקב ולצאת‪"...‬‬
‫‪287‬‬
‫כן דייק המגיד משנה‪ ,‬וכתב שהקשו על הרמב"ם מכך שהגמ' בחולין אמרה‪" :‬מי לא תניא‪ :‬ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם" ‪ ,‬שמשמע ממנה שגם‬
‫בשאר שקצים חייבים על הוצאת הדם ! אמנם המגיד משנה ניסה להפך בזכותו של הרמב"ם וכתב שהרמב"ם פסק כן שפטור כשצדן שלא לצורך‪ ,‬כיון שניתן לומר‬
‫שההוא סובר שאותה הברייתא אינה אליבא דהלכתא‪ ,‬משום ששנינו במשנה בשבת‪" :‬ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור"‪ ,‬והמשנה לא חילקה בין אם יצא‬
‫מהם דם או שלא‪ ,‬אלא שסתמה לפטור בכל עניין‪ .‬למסקנה המגיד משנה כתב שעכ"פ אין זו משמעות הסוגיא "ודברי רבינו צ"ע"‪.‬‬
‫‪288‬‬
‫אמנם בקרבן נתנאל ובט"ז מבואר שאם הפרעוש נמצא על בגדו לצד פנים‪ -‬מותר לסלקו‪ ,‬וכ"כ בשם הר"ן והרשב"א והרב המגיד בשם התוס'‬
‫‪289‬‬
‫אף שהפמ"ג כתב שלפי דברי הרא"ש משמע שמותר לקחת את הפרעוש מעל בגדו אף כשהוא לא נושכו והוא רק מפחד שמא ינשך אותו‪ ,‬בכל זאת הבית‬
‫יוסף סתם לאסור כשרק מפחד‪ ,‬והתיר מצד 'מתעסק' במלאכת הצידה רק כשהפרעוש נושכו‪ ,‬שאז אם הוא נוטל אותו וזורקו מעליו אין זה נכנס בגדר צידה‪ ,‬כיון‬
‫שהוא רוצה רק להיפטר מהפרעוש ובכלל לא מעניין אותו לצוד את הפרעוש‪.‬‬
‫‪157‬‬
‫הבית יוסף דקדק‬
‫בלשון התוס'‪:‬‬
‫לשון התוס'‬
‫ברישא‬
‫דיוק הב"י מתוך הרישא‬
‫לשון התוס' בסיפא‬
‫דיוק הב"י מתוך‬
‫הסיפא‬
‫"אם נושך‬
‫האדם מותר‬
‫ליקחנו‬
‫ולהשליכו‬
‫מעליו"‬
‫משמע מן הרישא שדווקא אם‬
‫הפרעוש נושך את האדם מותר‬
‫ליטלנו‪ ,‬אך (הדיוק=) אם‬
‫הפרעוש הוא על בגדו מצד‬
‫פנים‪ -‬אסור‪ ,‬כיון שהיא אינה על‬
‫בשרו (כן דייקו סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪,‬‬
‫‪290‬‬
‫הגמ"י‪ ,‬המרדכי)‬
‫"אם הוא באותו‬
‫עניין על האדם‬
‫שאינו ירא שינשכנו‬
‫כגון על סרבלו‬
‫מבחוץ‪ -‬אסור"‬
‫משמע שדווקא אם‬
‫הפרעוש על בגדו‬
‫מבחוץ‪ -‬אסור ליטול‬
‫אותו‪ ,‬אך (הדיוק=)‬
‫אם הפרעוש הוא על‬
‫בגדו מצד פנים‪ ,‬כיון‬
‫שיש חשש שמא‬
‫הפרעוש ינשכנו‪-‬‬
‫מותר‬
‫האם מותר ליטול‬
‫את הפרעוש‬
‫שנמצא על בגדו‬
‫מצד פנים אף‬
‫שהוא לא עקצו‬
‫עדיין?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם מותר ליטול פרעוש שעל בגדו מבפנים‪ ,‬אם הוא‬
‫מפחד שמא הוא ינשך אותו?‬
‫הר"ן והמ"מ בשם התוס' והרשב"א‪ ,‬הבנת הב"י‬
‫‪291‬‬
‫ברש"י‬
‫הבנת הב"י הטור‬
‫מותר‬
‫‪292‬‬
‫אסור‬
‫האם מותר לצוד‬
‫פרעוש מעל בשרו?‬
‫הערות‬
‫הטור‬
‫כן‬
‫כיון שלא גזרו במקום צער‬
‫המרדכי‪ 293‬בשם רב יהודאי גאון על רבנן‬
‫קשישי‬
‫לא‬
‫הב"י כתב שזו מידת חסידות בעלמא‪,‬‬
‫שהרי מצד הדין ודאי שהדבר מותר‬
‫‪290‬‬
‫המגן אברהם (ס"ק י"ח) העיר שדין הפרעוש אינו כקוץ לעניין זה שבקוץ התרנו לטלטלו פחות מ‪ 4‬אמות ברה"ר‪ ,‬ואף שהקוץ לא מזיק עתה לאף אחד‪,‬‬
‫והתרנו על הצד שמא הוא יזיק‪ ,‬אך בפרעוש שאין לחוש מצד היזק וכל העניין הוא צער בעלמא‪ ,‬לא התרנו אפילו כשהוא על הבגד מצד פנים כל עוד שהוא לא‬
‫עוקץ‬
‫‪291‬‬
‫כן משמע מרש"י שכתב שהצד פרעוש ממקום שאינו ניצוד‪ -‬חייב‪ ,‬משמע מדבריו שאם הפרעוש הוא מבגדו מבפנים‪ -‬מותר שהרי הוא כעומד וניצוד‬
‫‪292‬‬
‫הב"י כתב שדברי הטור נוטים לאסור אא"כ הפרעוש עוקץ אותו‬
‫‪293‬‬
‫אמנם עיין בחידושי אנשי שם שפירש שרבנן קשישי לא היו נמנעים מלהרוג את הפרעוש‪ ,‬אך לצוד אותו מעל בשרם ודאי‬
‫שמותר‪ ,‬שהרי לא גזרו במקום צער‬
‫‪158‬‬
‫האם מותר לצוד פרעוש?‬
‫האם מותר להרוג פרעוש?‬
‫רבי אליעזר‬
‫חייב‬
‫חייב‬
‫רבי יהושע‬
‫פטור (כיון שאין במינו ניצוד)‬
‫חייב‬
‫פסיקת הטור‬
‫אף אם הפרעוש הוא על בשרו‪ ,‬אסור להורגו אלא מותר לצודו‬
‫קושייה על‬
‫הטור‬
‫הרי מצינו בגמרא שמותר להרוג את כל המזיקים אם היו רצים אחריו‪ ,‬אז‬
‫מדוע אסור להרוג את הפרעוש שמזיק אותו בנשיכתו?‬
‫תירוץ‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬המזיקים‪ -‬מדובר שדרכם לנשוך עקיצה הנושכת‬
‫ב‪ .‬הפרעוש‪ -‬אינו נושך נשיכה עוקצת‪ ,‬ועל כן אסרו להרוג אותו‪ ,‬כיון‬
‫שיש צער בעלמא מבלי היזק‬
‫המרדכי בשם‬
‫רבינו תם‬
‫באמת נכונה היא הקושיה על הטור‪ ,‬ומטעם זה מותר באמת גם להרוג את‬
‫הפרעוש כיון שדינו כמזיק‬
‫מדוע רבינו‬
‫תם התיר?‬
‫הב"י נימק שרבינו תם התיר להרוג את הפרעוש מדין מזיק‪ ,‬כי הוא פוסק‬
‫כרבי שמעון שבמשאצל"ג‪ -‬פטור עליה‪ ,‬ומשום שיש צער מהפרעוש התירו‬
‫לכתחילה‪ ,‬כמו שמצינו שבמפיס מורסא‪ ,‬אף שזה משאצל"ג של עשיית פתח‬
‫והוי כבניין‪ ,‬בכל זאת התירו לכתחילה כיון שיש צער בדבר‪ ,‬וה"ה בגחלת‬
‫שלא יזוקו הרבים‪ ,‬וה"ה בעניינינו‪.‬‬
‫פסיקת הב"י‬
‫למעשה‬
‫למעשה אסור להרוג את הפרעוש‪ ,‬כיון שאנו נוקטים לחומרא כדעת הטור‬
‫שהתיר רק לצוד מפני הצער ואסר להרוג‬
‫הערת הדרכי‬
‫משה‬
‫רבינו ירוחם כתב שאפילו למלול את הפרעוש באצבעותיו ולזרוק אותו יש‬
‫‪294‬‬
‫לאסור‪ ,‬שמא יהרוג אותו בטעות‬
‫האם מותר להרוג כינה‬
‫בשבת?‬
‫‪294‬‬
‫רשב"ג‬
‫תנא קמא‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהיא לא פרה ורבה אלא היא שורצת‬
‫מבשר האדם (וכן הלכה)‬
‫ישנה משמעות בר"ן שמותר למלול פרעוש‪ ,‬אך בביאור הלכה כתב שלמעשה אין להקל בזה‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫האם כאשר הוא‬
‫מפלה בגדיו מן‬
‫הכינים‪-‬‬
‫ניתן למלול‬
‫אותן‪?295‬‬
‫ניתן‬
‫לזרוק‬
‫אותן?‬
‫תנא קמא‬
‫אבא שאול‬
‫ניתן להרוג‬
‫אותן?‬
‫האם מי שהורג כינה‬
‫בשבת חייב?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫אסור‬
‫סובר‬
‫קמא‬
‫תנא‬
‫שהריגת הכינה זה‬
‫שבות בעלמא‪ ,‬ועל כן‬
‫לא גזרו במלילה‪ ,‬אך‬
‫אסרו את הריגתה כיון‬
‫שגזרו שמא יבוא גם‬
‫להרוג את הפרעוש‬
‫רב הונא פסק‬
‫שמותר למלול‬
‫כתנא קמא‪,‬‬
‫וכן הרא"ש‬
‫הרי"ף‬
‫והרמב"ם‬
‫אבא שאול סובר כרבי‬
‫אליעזר שההורג כינה‬
‫בשבת חייב חטאת‪,‬‬
‫ולכן גזרנו שאפילו לא‬
‫ימלול את הכינה שמא‬
‫יהרוג אותה וכמו כן‬
‫שמא יבוא להרוג‬
‫פרעוש‬
‫‪-----‬‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫הרא"ש כתב‪:‬‬
‫רב הונא התיר למלול ולזרוק את הכינים ואפילו בחול שזהו כבודו‪ .‬במה עסק‬
‫רב הונא?‬
‫הבנה ראשונה ברא"ש‬
‫במפלה בגדיו‪ ,‬ורש"י פירש שמדובר שמדובר בשבת‬
‫הפועל היוצא‬
‫לפי זה נהגו להרוג כינה אפילו במפלה בגדיו‪ ,‬כבית הלל שהתירו להרוג את‬
‫הכינה‬
‫קושייה על ההבנה הראשונה‬
‫כיצד רב הונא חולק על שני התנאים‪ :‬תנא קמא ואבא שאול שסוברים שמי‬
‫שמפלה את בגדיו חייב חטאת?‬
‫הבנה שנייה ברא"ש‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬אבא שאול ותנא קמא ‪ -‬עוסקים במפלה בגדיו‪ ,‬ועל כן גזרו לא להרוג‬
‫כינה שמא יבוא להרוג גם פרעוש‪ -‬אסור להרוג את הכינה‬
‫ב‪ .‬רב הונא‪ -‬עוסק במפלה ראשו‪ ,‬ועל כן לא גזר שלא להרוג כינה (שמא‬
‫הוא אח"כ יבוא גם להרוג את הפרעוש) כיון שפרעושים לא מצויים‬
‫בראש‪ ,‬ולא גוזרים בדבר שאינו מצוי‪ -‬מותר להרוג את הכינה‬
‫לפי דברינו האם תנא קמא‬
‫ואבא שאול חולקים בהכרח‬
‫על בית הלל?‬
‫‪295‬‬
‫לא‪ ,‬כי הם מסבירים שבית הלל עסקו במפלה ראשו ועל כן התרנו להרוג את‬
‫הכינה‪ ,‬וכל מה שהם אסרו זה רק במפלה בגדיו‬
‫רש"י‪ :‬להתיש כוחן שלא יחזרו אליו‬
‫‪161‬‬
‫במפלה‪-‬‬
‫הרא"ש‬
‫הר"ן‬
‫האם תנא קמא ואבא שאול‬
‫חולקים בהכרח על בית הלל?‬
‫לא‪ ,‬כי הם מסבירים שבית הלל עסקו‬
‫במפלה ראשו ועל כן התרנו להרוג את‬
‫הכינה‪ ,‬וכל מה שהם אסרו זה רק במפלה‬
‫בגדיו‬
‫כן‪ ,‬הם חולקים על בית הלל‪ ,‬והם סוברים שיש‬
‫לאסור להרוג את הכינה בכל מצב‪ ,‬ועל כן אנו‬
‫לא פוסקים כמותם‬
‫האם הלכה כתנא קמא ואבא‬
‫שאול?‬
‫כן‪ ,‬במפלה ראשו‬
‫לא‬
‫מדוע הרי"ף כתב את סברתם‬
‫של רבי אליעזר ואבא שאול?‬
‫כיון שהלכה כמותם במפלה ראשו‬
‫אמת שמצד הדין לא היה לו לכתוב אותם כיון‬
‫שהם לא להלכה‪ ,‬אך כיון שרב הונא נסוב על‬
‫דבריהם‪ ,‬על כן הוא הזכיר אותם‬
‫האם לפי רב הונא הלכה‬
‫שמותר להרוג את הכינה‬
‫כשמפלה את בגדיו?‬
‫לא‬
‫כן‪ ,‬וכל מה שרב הונא כתב שיש למלול בלבד‬
‫ולא להרוג‪ ,‬כוונתו רק מפני כבודו‪ ,‬אך ה"ה‬
‫שהיה מותר גם להרוג את הכינה מצד הדין‬
‫האם ההלכה כרב הונא שמתיר מצד הדין להרוג את הכינה?‬
‫הרא"ש והטור‬
‫הר"ן‪ ,‬המ"מ‬
‫‪296‬‬
‫לא‬
‫בדעת הרמב"ם‪ ,‬ובשם הרשב"א והרמב"ן‬
‫כן‬
‫אינו פרה ורבה‬
‫פרה ורבה‬
‫כמי ההלכה?‬
‫ה"ר יוסף‬
‫הפרעוש הלבן‬
‫הכינה השחורה‬
‫‪-----‬‬
‫הרמב"ן‪ ,‬הרשב"א‬
‫הפרעוש השחור אינו כפרעוש‬
‫של הגמרא‬
‫הפרעוש שבגמרא‬
‫‪-----‬‬
‫קופץ ונקרא 'ברגו"ת' ומותר‬
‫לצוד\להרוג אותו‪ ,‬כיון שהוא‬
‫מתהווה מן העפר בימות‬
‫החמה (כמו כן וודאי שמותר‬
‫להרוג את הכינה)‬
‫רבינו תם‪ ,‬התוס'‪ ,‬הרא"ש‪,‬‬
‫הר"ן‪ ,‬המרדכי‪ ,‬הרמב"ם‬
‫מין רחש אחר‪ ,‬ועל כן‬
‫אסור להורגו‬
‫הכינה הלבנה‬
‫הפרעוש השחור‬
‫שהיא מן הזיעה‬
‫הקופץ מן העפר הנקרא‬
‫'ברג"ות'‬
‫‪ .1‬הר"ן כתב שדעת‬
‫הרמב"ן והרשב"א זו‬
‫קולא יתירה‬
‫‪ .2‬כיון שהרמב"ם‬
‫הרא"ש הסכימו לדעה‬
‫אחת‪ ,‬כן הלכה כר"ת‪,‬‬
‫וכן נהגו‬
‫‪296‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק יא‪,‬ג‪" :‬וכתבו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל שמעינן מינה דמשום כבודו בלחוד קאמר אבל אם בא להרוג ואפילו בשבת מותר וזה‬
‫דעת רבינו"‬
‫‪161‬‬
‫ע"פ רש"י‬
‫האם ניתן להרוג להדיא מזיקים בשבת?‬
‫רבי יהושע בן לוי‬
‫מותר‬
‫קושיית רב יוסף ע"פ הברייתא‬
‫משמע שמותר רק את ‪ 5‬המזיקים‬
‫(כל המזיקים) ברצים‬
‫אחריו‬
‫רב יוסף למסקנה‬
‫בין לרבי יהודה ובין לרבי‬
‫שמעון‬
‫שאר המזיקים‬
‫תוס'‬
‫רש"י‬
‫רצים אחריו‬
‫רבי‬
‫יהודה‬
‫רבי‬
‫שמעון‬
‫רק ‪ 5‬המזיקים‪ ,‬כשלא רצים אחריו‬
‫רק לדעת רבי שמעון מותר‬
‫‪ 5‬המזיקים‬
‫לא רצים‬
‫אחריו‬
‫רצים אחריו‬
‫מהו שורש‬
‫המחלוקת?‬
‫לא רצים‬
‫אחריו‬
‫לפי רבי יהודה‬
‫מותר להרוג רק‬
‫אם מדובר‪:‬‬
‫רבי‬
‫רבי‬
‫רבי‬
‫רבי‬
‫רבי‬
‫רבי‬
‫יהודה שמעון יהודה שמעון יהודה שמעון א‪.‬‬
‫ב‪ 5‬המזיקים‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫ב‪ .‬במקרה שהם‬
‫רודפים‬
‫אחריו‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫לפי רבי יהודה‬
‫מותר להרוג רק‬
‫אם מדובר‪:‬‬
‫א‪ .‬בין ב‪5‬‬
‫המזיקים ובין‬
‫בשאר‬
‫המזיקים‬
‫ב‪ .‬במקרה שהם‬
‫רודפים‬
‫אחריו‬
‫‪297‬‬
‫‪297‬‬
‫האם להלכה‬
‫ניתן להרוג‬
‫את המזיקים‬
‫הנ"ל‬
‫להדיא?‬
‫‪298‬‬
‫ר"י ור"ח‬
‫כתבו שאין‬
‫להקל להרוג‬
‫להדיא‪,‬‬
‫ומותר רק‬
‫בדריסה לפי‬
‫תומו‬
‫הרי"ף‪,‬‬
‫הרא"ש‪,‬‬
‫הרמב"ם‪,‬‬
‫והטור פסקו‬
‫ש‪5‬‬
‫כרש"י‬
‫המזיקים‬
‫נהרגים בין‬
‫אם הם רצים‬
‫ובין‬
‫אחריו‬
‫אם לא‪ ,‬ואילו‬
‫שאר‬
‫המזיקים‬
‫נהרגים רק‬
‫במקרה שהם‬
‫רצים אחריו‬
‫אך לדעת רבי יהודה אסור ואף שזה משאצל"ג‪ ,‬כיון שהרי רבי יהודה אסור במשאצל"ג‬
‫‪ 298‬יש שהעירו בדעת רבנו חננאל שלא ניתן לפרש שהוא סובר כר"י‪ ,‬כ יון שמתוך פירושו על הגליון משמע שהוא פוסק כרש"י‪ ,‬ורצו לומר שמה שנכתב בתוס' "וכן‬
‫פירש רבנו חננאל" צריך להיכתב בתחילת הדיבור כהסכמה לפירוש רש"י‬
‫‪162‬‬
‫דעת הרמב"ן‬
‫‪299‬‬
‫והרשב"א‬
‫ההיתר ב‪ 5‬המזיקים כשלא רצים אחריו הוא רק אליבא דר"ש‪,‬‬
‫ואילו לר"י‪ -‬אסור‬
‫קושיית המ"מ‬
‫‪300‬‬
‫על שיטת הרמב"ם‬
‫‪302‬‬
‫בשיטת הרמב"ם‬
‫יישוב המ"מ‬
‫הערת הב"י‬
‫המ"מ הקשה שלכאורה הרמב"ם סותר עצמו‪ ,‬שהרי לדעת הרמב"ם‪:‬‬
‫‪301‬‬
‫‪ ,‬כר"י‬
‫‪.1‬‬
‫משאצל"ג‪ -‬חייב‬
‫‪.2‬‬
‫מותר להרוג ‪ 5‬מזיקים כשלא רצים אחריו אף שזו משאצל"ג‪ ,‬שלא כר"י‬
‫הרמב"ם באמת סובר שחייבים על משאצל"ג‪ ,‬ובכל זאת התיר להרוג את ‪ 5‬המזיקים גם כשהם‬
‫לא רודפים אחריו‪ ,‬כיון שהוא סובר שאף ר"י יתיר כאן מטעם שהיזקן מצוי והוי פיקוח נפש מיד‬
‫כשרואה אותם אף שעדיין לא רדפו אחריו‬
‫נראה מדברי הרמב"ם‪ ,‬ש‪ 5‬המזיקים לאו דווקא‪ ,‬אלא ה"ה כל חיה שמועדת להזיק מותר להרוג‬
‫אף כשלא רצה אחריו‬
‫הרמב"ם‬
‫המרדכי‬
‫האם מותר להרוג שאר מזיקים כשהם ממיתים בוודאי?‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫האם מותר להרוג שאר מזיקים כשזה רק ספק פיקוח נפש?‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫האם מותר להרוג שאר מזיקים כשאין אפילו ספק פיקו"נ‪ ,‬ורק‬
‫מדין צער?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזו‬
‫משאצל"ג וחייבים עליה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזו משאצל"ג ופטור‬
‫עליה‬
‫האם חייבים על משאצל"ג?‬
‫חייב‬
‫פטור‬
‫האם מותר להרוג שאר חיות‬
‫מזיקות (לא מה‪ 5‬הידועים‪ ,‬דהיינו‬
‫חיות כאלו שאין היזקן מצוי) שלא‬
‫רודפות אחריו ע"י שדורס אותן‬
‫בכוונת תחילה?‬
‫מה הכוונה ב"נחש‪ -‬דורסו לפי תומו"‬
‫‪303‬‬
‫?‬
‫רש"י‬
‫אסור‬
‫מותר להרוג חיה מזיקה רק כשהוא נתקל בה‪ ,‬ואז אין הוא צריך‬
‫להימנע מלהורגה‪ ,‬אך אסור לדרוס אותה בכוונת תחילה‬
‫הר"ן‪ ,‬המ"מ בשם‬
‫הרמב"ן‪ ,‬הרשב"א‬
‫והרמב"ם‬
‫מותר‬
‫מותר לכוון לכתחילה לדרוס חיה מזיקה‪ ,‬אך העיקר שלא ייראה‬
‫עצמו כאילו שהוא כיון להורגה‪ ,‬כיון שאסור להורגן להדיא‪ ,‬ועל כן‬
‫יש לשנות עד כמה שניתן בגלל שכאמור אין היזקן מצוי‬
‫‪304‬‬
‫‪ 299‬חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף קכא עמוד ב‪ :‬חמשה האמורין בברייתא נהרגין כדרכן ואף על פי שאינן רצין אחריו והיינו ברייתא ואתיא כרבי שמעון‬
‫‪ 300‬מגיד משנה הלכות שבת פרק יא הלכה ד‪ :‬חיה ורמש שנושכין וממיתין וכו'‪ .‬דברי רבינו בכאן עד אסור להרגן הם כדברי ההלכות ממש בפרק כל כתבי וזה‬
‫דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בעיקרי הדין אבל כתבו שהיתר אלו המנויין בשאין רצין דוקא הוא כר"ש שפטר מלאכה שאצ"ל אבל לר"י אסור הוא שאין זה פקוח‬
‫נפש גמור כיון שאין רצין אחריו וזה שלא כדברי רבינו שפסק כר"י ופסק כאן כן‪.‬‬
‫‪ 301‬רמב"ם הלכות שבת פרק א הלכה ז‪ :‬כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה‬
‫‪ 302‬ונראה שדעתו ז"ל שפקוח נפש הוא בהראותן בלבד‪:‬‬
‫‪303‬‬
‫משמע מן המ"מ שבין לרש"י ובין לחולקים עליו‪ ,‬ההיתר לדרוס נחש לפי תומו‪ ,‬הוא משום שאנו פוסקים כר"ש שדבר שאין‬
‫מתכוון‪ -‬מותר‬
‫‪304‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק יא‪ :‬ואם דורסן לפי תומו וכו'‪ .‬שם (שבת קכ"א‪ ):‬נחש דורסו לפי תומו עקרב דורסו לפי תומו‪,‬‬
‫ופירשו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דורסו ואפי' במתכוין אלא שהוא עושה לפי תומו שמראה עצמו כאילו אינו מתכוין וכל זה משום‬
‫‪163‬‬
‫ב"י‬
‫האם מותר‬
‫לדרוס על‬
‫גבי הרוק‬
‫רק כדי‬
‫לבטל‬
‫מאיסותו?‬
‫האם מותר‬
‫לדרוס על‬
‫גבי הרוק‬
‫אם גם‬
‫מתכוון‬
‫למרח?‬
‫קושייה נסתרת‪ :‬והרי מצינו שבנחש ועקרב התרנו לדרוס עליהם אף‬
‫במתכוון להורגם ומדוע כאן נאסור כשדורס ומתכוין למרח?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫א‪ .‬מזיקים‪ -‬שם התרנו‪ -‬כי מדובר במזיקים‪ ,‬ואילו כאן לא התרנו‪ -‬כי לא‬
‫מדובר במזיק אלא בדבר מיאוס בעלמא‬
‫ב‪ .‬עיקר המעשה‪ -‬שם במזיקים עיקר המעשה הוא הריגת הנחש‪ ,‬ואילו כאן‬
‫עיקר המעשה הוא הדריסה‪ ,‬ועל כן לא התרנו כשרוצה למרח כי זה לא‬
‫חלק מעצם פעולת הדריסה של המזיק‬
‫האם מותר לנעול את‬
‫ביתו כשצריך לכך‪ ,‬הוא‬
‫מכווין כך לנעול גם את‬
‫הצבי שנכנס לביתו‬
‫(ונמצא שצד אותו)?‬
‫הרשב"א‪ 305‬ע"פ‬
‫הירושלמי‬
‫הר"ן‪ ,306‬המ"מ‬
‫‪307‬‬
‫האם מותר לו לנעול את‬
‫ביתו כשצריך לכך‪ ,‬כשהוא‬
‫יודע שנכנס צבי לביתו‪,‬‬
‫אך הוא לא מכווין לצוד‬
‫את הצבי?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫מותר‬
‫מותר (ק"ו הוא)‬
‫‪---------‬‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫הב"י והמ"מ פסקו כר"ן‬
‫שהדבר אסור‪ ,‬שאין להקל‬
‫כ"כ בדבר‬
‫דקי"ל כר"ש במלאכה שאצ"ל ואף על פי שרבינו פסק כר"י‪ ,‬כפירוש הזה נראה מלשונו‪ ,‬ושלא כדברי רש"י ז"ל שכתב שא"צ ליזהר‬
‫ממנו שלא ידרסנו אלא דורסו לפי תומו ונראה מדבריו שלא התירו אלא משום דבר שאין מתכוין וכר"ש ואין זה עיקר‪:‬‬
‫‪305‬‬
‫ובביאור שיטת הרשב"א מצינו כמה תירוצים‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫שיטת השלטי גיבורים (על הרי"ף בדף לח‪ ).‬שכתב שנמצינו למדים מדברי הרשב"א שאע"ג שקיי"ל שפסיק רישיה אסור‪ ,‬זה דווקא אבל באם באותו‬
‫מעשה שהוא עושה את הפסיק רישיה הוא לא מתכוון לעשות דבר היתר עמו‪ ,‬אבל אם ביחד עם הפס"ר הוא עושה גם מעשה של היתר והוא מתכוון‬
‫לעשות גם את דבר ההיתר‪ ,‬אז אף שהוא גם מכווין לעשות את המעשה האסור מכוח הפס"ר שבדבר‪ ,‬בכל זאת מותר לו לעשות כן‪ ,‬כיון שיש גם דבר‬
‫היתר בעניין‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫הקובץ על הרמב"ם (א‪,‬ו) כתב שכיון שאנו למדים את המלאכות בשבת ממלאכת המשכן‪ ,‬ובמשכן הייתה רק תוצאה אחת‪ ,‬ממילא במקום שיש ‪2‬‬
‫תוצאות (כמו אחת של איסור ע"י פסיק רישיה ואחת של היתר) לא הוי דומיא דמשכן וממילא לא חייב עליה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫מרכבת המשנה (פ"י) תירץ שזה דין מיוחד במלאכת הצידה‪ :‬בכל המלאכות יש מעשה איסור‪ ,‬אך בצידת הצבי‪ ,‬עיקר המלאכה היא ע"י שהצבי ניצוד‪,‬‬
‫ועל כן אם הוא לא מתכוון לצידה חסר בעצם המלאכה‪ ,‬שהרי הוא לא נעל את הבית ע"מ לעשות מעשה איסור בלבד אלא גם כדי לנעול את ביתו‬
‫בעלמא‪ ,‬ועל כן חסר במעשה האיסור של הצידה‪ ,‬ואין לחייבו על כך‪.‬‬
‫‪ 306‬ר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף לח עמוד א‪ :‬ודבריו תמוהים בעיני הרבה היאך אפשר שאפילו במתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר וכי מפני שהוא צריך‬
‫לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' שאינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא ידוע שהצבי בתוכו ושאי אפשר לו שלא יהא‬
‫הצבי ניצוד בתוכו אסור‬
‫‪ 307‬מגיד משנה הלכות שבת פרק י הלכה כג‪... :‬והרשב"א ז"ל כתב שבירושלמי נראה שהתירו לנעול לכתחלה לשמור ביתו וצבי שבתוכו דכיון שהוא צריך‬
‫לשמור ביתו אף על פי שע"י כך נצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד עכ"ל‪ .‬ואין להקל כל כך‪:‬‬
‫‪164‬‬
‫האם מותר‬
‫האם מותר‬
‫לצוד חיה ועוף לצוד חיה‬
‫ועוף שאינם‬
‫שברשותו?‬
‫ברשותו?‬
‫מותר‬
‫מהגהת‬
‫הדרכי‬
‫משה‬
‫אסור‬
‫האם מותר‬
‫לצוד שור‬
‫שמרד והוא‬
‫ברשותו?‬
‫האם מותר‬
‫לתפוס סוס או‬
‫פרה שמורדים‬
‫בחצר גדולה‬
‫שאם הם היו‬
‫חיות בר היה‬
‫צריך מצודה‬
‫כדי לתופסם?‬
‫אסור‬
‫(רשב"א‪)308‬‬
‫אסור‪(309‬רבינו‬
‫ברוך)‬
‫האם מותר לשסות‬
‫כלב אחרי חיה‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר מדין האם מותר‬
‫מדין צידה‬
‫צידה לקחת‬
‫אווז\תרנגול\חיה לקחת בהמות‬
‫כמו פרות‬
‫כגון צבי\חתול‬
‫ורחלים?‬
‫שגדלים בביתו?‬
‫אסור‪ ,‬חייב משום‬
‫'צידה'‬
‫מותר (הג"ה‬
‫אלפסי)‬
‫אסור (הג"ה‬
‫אלפסי‪)310‬‬
‫‪ 308‬חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קז עמוד א‪ :‬חיה ועוף שברשותו הצדן פטור‪ .‬ירושלמי לא אמר אלא שברשות הא אם אינן ברשות אדם חייב אמר רבי יוסי‬
‫הדא אמרה שור שמרד הצדו בשבת חייב‪.‬‬
‫‪ 309‬משנה ברורה סימן שטז ס"ק (נו) שאם וכו' ‪ -‬היינו שעכשיו שנתגדלו בין אנשים אין צריכין להם מצודה כי יבואו מעצמן לביתם לערב ומ"מ כיון שמרדו ואין נוח‬
‫לתפסם והחצר גדול מחזי כעין צידה ואסור על כל פנים מדרבנן‪:‬‬
‫‪ 310‬הוא השלטי גיבורים שעל דברי המרדכי‪ ,‬נמצא ליד סוף פרק "כל הכלים"‪ .‬לגבי החתול‪ ,‬השלט"ג כתב שם‪" :‬וחתול מסתברא שלא ליקח בשבת"‬
‫‪165‬‬
‫טור‪ :‬שי"ז‪:‬‬
‫האם‬
‫חייב על‬
‫קשירתו‬
‫או על‬
‫התרתו‪-‬‬
‫קשר‬
‫שעומד‬
‫להתקיים‬
‫לעולם‬
‫חייב‪ ,‬בין‬
‫אומן\הדיוט‬
‫קשר שעומד ל‪ 7‬ימים‬
‫לרשות‬
‫פטור‬
‫אבל‬
‫אסור‬
‫למצווה‬
‫‪311‬‬
‫מותר‬
‫לכתחילה‬
‫קשר‬
‫שעומד‬
‫להתיר‬
‫בכל יום‬
‫רצועות‬
‫שקושרים‬
‫באבנט‬
‫ומתירים‬
‫אותם רק‬
‫כשמחליפים‬
‫המכנסיים‬
‫האם מותר‬
‫להחזיר‬
‫רצועות של‬
‫הבגד שעל‬
‫הכתף‪,‬‬
‫שיצאו‬
‫לחוץ‪,‬‬
‫מותר‬
‫להחזירם?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫להתיר את‬
‫בית‬
‫הצוואר‬
‫מקשר‬
‫שקשרו‬
‫הכובסים?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לפתוח‬
‫מחדש‬
‫בית‬
‫צוואר‬
‫של‬
‫בגד?‬
‫מותר‬
‫לכתחילה‬
‫אסור לקשור‬
‫(בעל‬
‫התרומה)‬
‫אסור‪ ,‬שמא‬
‫יקשור‬
‫מותר‪,‬‬
‫שאינו‬
‫קשר של‬
‫קיימא‬
‫אסור‪,‬‬
‫דמתקן‬
‫מנא‬
‫האם מותר לקשור דלי לבור‪-‬‬
‫חבל של גרדי‬
‫חבל רגיל‬
‫בקשר רגיל‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫כיון שאין חשש שיבטלנו שם ויהיה של קיימא‬
‫בקשר עניבה‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫האם מותר לקשור חבל בפני הפרה שלא‬
‫תצא (‪ 2‬קשרים‪ ,‬קשר‪ -‬לכל צד)‪ ,‬או שאנו‬
‫חוששים שמא ישאיר את הקשר השני קיים?‬
‫האם מותר לקשור חבל גרדי‪,‬‬
‫צד אחד בפרה וצד שני באבוס‪,‬‬
‫או שנאסור שמא ישאיר צד‬
‫אחד קשור?‬
‫האם מותר לקשור חבל רגיל‪,‬‬
‫צד אחד בפרה וצד שני‬
‫באבוס‪ ,‬או שנאסור שמא‬
‫ישאיר צד אחד קשור?‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫‪311‬‬
‫כגון שמודד שיעור אחד משיעורי התורה‬
‫‪166‬‬
‫שיטת רש"י‪ ,‬וכן הסכים לשיטתו הרא"ש‬
‫על איזה‬
‫קשר‪-‬‬
‫חייב חטאת‬
‫פטור אבל אסור‬
‫מותר לכתחילה‬
‫מנעל‬
‫בגמרא‬
‫קשר הסנדלרים שקיים‬
‫לעולם (‪ -‬של קיימא)‬
‫קשר דרבנן‪ ,‬שלפעמים נשאר זמן רב ולפעמים‬
‫מתירים אותו כדי לקשרו היטב בזמן שיש טיט‬
‫ומפחד שהמנעל ייפול‪ ,‬אך אינו קשר של קיימא‬
‫כבני מחוזא שקושרים‬
‫נעליהם בדוחק והוא מוכרח‬
‫כל יום להתיר את הקשר‬
‫סנדל‬
‫בגמרא‬
‫סנדלרים שקושרים את‬
‫הרצועות שקבועות‬
‫לעולם בסנדל‬
‫קשר שהבעלים בעצמו עושה בסנדל‪ ,‬ולעיתים‬
‫מתקיים שבוע או חודש‬
‫סנדל שיוצאים בו שניים‪ ,‬וכל‬
‫יום צריך לקשור אותו לפי‬
‫מידת רגלו‬
‫מנעל‬
‫בגמרא‬
‫קשר הסנדלרים שהוא‬
‫קשר אומן ושל קיימא‬
‫שיטת הרי"ף‬
‫קשר דרבנן‪ ,‬שהוא קשר הדיוט‪ ,‬אך כיון שהוא‬
‫קשר של קיימא‪ ,‬לכן פטור אבל אסור‬
‫רצועות של בני מחוזא‪,‬‬
‫שהוא קשר הדיוט ואינו של‬
‫קיימא‬
‫שיטת הרמב"ם‬
‫קשר של אומן ושל‬
‫קיימא‬
‫קשר שאינו של קיימא‬
‫ומעשה הדיוט‬
‫קשר של קיימא ומעשה הדיוט‬
‫קשר של קיימא‬
‫קשר שאינו של קיימא‬
‫דבר שדרך לקושרו על מנת שיעמוד שם הקשר לעולם‬
‫קשר שעשוי להתירו בכל יום‬
‫האם חייב חטאת על קשר של‬
‫קיימא שקשרו הדיוט?‬
‫נימוק‬
‫כמי ההלכה‪?312‬‬
‫רש"י ‪,‬הרא"ש‬
‫והטור‬
‫חייב‬
‫שהרי זה קשר של קיימא‬
‫הרמ"א כתב שיש פוסקים‬
‫כן‬
‫הרמב"ם‬
‫והרי"ף‬
‫פטור‬
‫שהרי זה מעשה הדיוט‪ ,‬כדי‬
‫שיהיה חייב חטאת צריך‪:‬‬
‫השו"ע פסק כן‬
‫‪ .1‬קשר של קיימא‬
‫‪ .2‬מעשה אומן‬
‫‪312‬‬
‫שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיז סעיף א‪ :‬הקושר קשר של קיימא‪ ,‬והוא מעשה אומן‪ ,‬חייב‪ ,‬כגון‪ :‬קשר הגמלים‬
‫וקשר הספנים וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרים הרצענים בשעת עשייתן וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬אבל הקושר קשר ש"ק ואינו‬
‫מעשה אומן‪ ,‬פטור‪ .‬הגה‪ :‬ויש חולקים שסבירא להו דכל קשר ש"ק‪ ,‬אפילו של הדיוט‪ ,‬חייבין עליו (רש"י והרא"ש ור' ירוחם וטור)‬
‫‪167‬‬
‫לכמה זמן הקשר צריך להיות קשור כדי שזה יהיה נקרא קשר של קיימא?‬
‫הבנה ראשונית של הב"י בטור‬
‫יותר מיום אחד‪ ,‬שהרי הטור כתב שאם עומד להתיר בכל יום‪ -‬מותר לכתחילה‬
‫קושיה על ההבנה הראשונית‬
‫אם נאמר כדלעיל‪ ,‬יהיה קשה‪ ,‬שהרי הטור כתב שקשר שעומד להתקיים ‪ 7‬ימים‪-‬‬
‫פטור אבל אסור‪ ,‬משמע שבפחות מכן‪ -‬מותר‪ ,‬אף שהוא מתקיים ליותר מיום אחד‬
‫דחיית הסבר שניתן על ידו‬
‫ליישב את ההבנה הראשונית‬
‫ניתן להסביר שהטור מתכוון לומר שביותר מיום אחד‪ -‬פטור אבל אסור‪ ,‬וביותר מ‪7‬‬
‫ימים‪ -‬חייב חטאת‪.‬‬
‫אך הב"י דחה זאת‪ ,‬שהרי רש"י כתב במפורש שאף קשר שעומד לשבוע או חודש‬
‫רק פטור אבל אסור ולא חייב עליו בחטאת‪ ,‬וכן מבואר במרדכי שקשר לשבוע‪-‬‬
‫פטור אבל אסור‬
‫ההבנה הסופית בבית יוסף‬
‫יום ‪ 1‬עד ‪ 7‬ימים‬
‫‪ 7‬ימים‬
‫יותר מכן‬
‫מותר לכתחילה‪,‬‬
‫פטור אבל אסור מדרבנן‬
‫לא מבואר ב'טור' אם חייב‬
‫חטאת רק אחר חודש‪,‬‬
‫כיון שה'טור' לא טרח‬
‫לבאר מתי חייב חטאת כי‬
‫אין נפק"מ בימינו לדבר‪,‬‬
‫כי בעוונותינו אין את‬
‫ביהמ"ק להקריב בו‬
‫שעד ‪ 7‬ימים זה נקרא‬
‫כעשוי להתיר באותו היום‬
‫מהר"י אבוהב בשם‬
‫ארחות חיים בשם‬
‫ה"ר פרץ‬
‫מהו קשר של‬
‫קיימא?‬
‫נימוק‬
‫האם הטור נקט‬
‫בדווקא שקשר ל‪7‬‬
‫ימים פטור אבל‬
‫אסור?‬
‫לפי הנ"ל שכבר‬
‫בעשוי ל‪ 8‬ימים הוי‬
‫חיוב חטאת‪ ,‬מה‬
‫גדר קשר שעשוי‬
‫להיות קשור בין ‪2-7‬‬
‫ימים?‬
‫קשר שעומד ל‪ 8‬ימים‬
‫שהרי מצינו שהטור‬
‫כתב שקשר ל‪7‬‬
‫ימים‪ -‬פטור אבל‬
‫אסור‪ ,‬משמע שקשר‬
‫ל‪ 8‬ימים‪ -‬חייב חטאת‬
‫כן‪ ,‬כי כאמור אם‬
‫הקשר הוא ל‪ 8‬ימים‪-‬‬
‫חייב חטאת‬
‫פטור אבל אסור‪,‬‬
‫שרק קשר שעשוי‬
‫להתיר אותו בכל יום‪-‬‬
‫מותר לכתחילה‬
‫מה דין קשר שעומד ל‪-‬‬
‫יום ‪1-3‬‬
‫‪ 3‬ימים עד כחצי שנה‬
‫חצי שנה\שנה ויותר‬
‫שיטת רבינו ירוחם‬
‫קשר שמותר לקשור לכתחילה‬
‫ונחשב כקשר שעשוי להתיר‬
‫בכל יום‬
‫קשר שאינו של קיימא ופטור‬
‫אבל אסור מדרבנן‬
‫קשר של קיימא‬
‫האם מותר להתיר\לקשור בשבת ‪ 2‬קשרים זה על גב זה שעשוי להתיר באותו היום?‬
‫הדרכי משה בשם השלטי גיבורים‬
‫(מא‪ .‬אות ג')‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה "קשר אמיץ" וחייב עליו מדרבנן‬
‫‪168‬‬
‫חייב‬
‫חטאת‬
‫הב"י‬
‫הביא את‬
‫שבלי‬
‫הלקט‬
‫קשר‬
‫לעולם‬
‫מותר‬
‫לכתחילה‬
‫פטור אבל אסור‬
‫א‪ .‬קשר לשבוע או חודש‬
‫ב‪ .‬קשר של קיימא ויכול להתירו באחת מידיו‬
‫קשר לאותו‬
‫היום‬
‫ג‪ .‬קשר שאינו של קיימא אך לא יכול להתירו‬
‫באחת מידיו‬
‫ע"פ‬
‫התוספתא‬
‫הערת‬
‫הדרכי‬
‫משה‬
‫הדרכי משה סעיפים ב‪-‬ג הם אליבא דרבי‬
‫מאיר‪ ,313‬ועל כן צריך עיון מדוע הבית יוסף‬
‫פסק כמותו להלכה אם קיי"ל כתנא קמא‪ ,‬שכל‬
‫קשר של קיימא חייבים עליו‪ ,‬אף אם ניתן‬
‫להתירו בידיו‬
‫האם מותר לצורך‬
‫דבר מצווה‬
‫הב"י ע"פ רש"י‬
‫‪314‬‬
‫לקשור קשר שאינו של‬
‫קיימא?‬
‫לקשור קשר של קיימא?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם מותר לקשור את ‪ 2‬ראשי‬
‫אבנטו ברצועות המנעל כשזה‬
‫עומד לקיום לשבוע?‬
‫הב"י והרא"ש ע"פ ספר התרומה (ע"פ מו"ר)‪,‬‬
‫הגהות ע"פ הסמ"ג‪ ,‬המרדכי‬
‫הרא"ם (רבינו אליעזר ממיץ)‬
‫‪315‬‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪313‬‬
‫יש שהעירו שע"פ התוס' משמע שלדעת רבי מאיר אם הוא יכול להתיר את הקשר באחת מידיו אין זה נחשב לקשר כלל וזה‬
‫כמו עניבה שמותרת לדידן‬
‫‪314‬‬
‫שכך כתב רש"י בדף קנז ע"א‪" :‬וקושרין‪ -‬קשר שאינו של קיימא אפילו לכתחילה"‬
‫‪169‬‬
‫ניסיון העמדה של הב"י (כמו שכתב לעיל‬
‫מהמהר"י אבוהב)‬
‫הב"י רצה לומר שניתן לומר בדעת הטור‪ ,‬שאם הקשר לא עשוי לעמוד‬
‫ל‪ 7‬ימים‪ -‬מותר לכתחילה לקשור אותו‪,‬‬
‫שכן מוכח מכך שהטור תלה את הטעם של‪ 7‬ימים זה נחשב כקשר‬
‫מדרבנן‪ ,‬במה שכתב ה'תרומה' לגבי אבנט‪ ,‬משמע שדווקא ל‪ 7‬ימים‬
‫פטור אבל אסור‪,‬‬
‫הא בפחות מ‪ 7‬ימים‪ -‬מותר לכתחילה‬
‫דחיית הב"י את ההעמדה‬
‫מי עוד סובר שכל קשר שעומד ליותר‬
‫מיום אחד בקשירת האבנט לרצועות‬
‫המנעל הוי קשר שאסור מדרבנן?‬
‫באמת אם הוא קשר את האבנט למכנס ל‪ 7‬ימים‪ -‬פטור אבל אסור‬
‫להתיר‪ ,‬אך ה"ה שגם בפחות מכך‪ ,‬כל שקשר ליותר מיום אחד‪ -‬פטור‬
‫אבל אסור להתיר‬
‫המהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬הכלבו‪ ,‬הגהות‪ ,‬ש‪:‬‬
‫א‪ .‬ליום אחד‪ -‬מותר לכתחילה‬
‫ב‪ .‬ליותר מיום אחד‪ ,‬אף שזה פחות מ‪ 7‬ימים‪ -‬פטור אבל אסור‬
‫מה מותר להחזיר?‬
‫מה אסור להחזיר?‬
‫‪ .1‬מוכים לתוך כרית ישנה (גמרא)‬
‫‪ .1‬מוכים לתוך כרית חדשה (גמרא)‬
‫‪ .2‬אם ניתקו חוטי הסרבל והנקב רחב כך שיכול להכניס‬
‫את הרצועה בלא טורח (ר"י בתוס')‬
‫‪ .2‬אם ניתקו חוטי הסרבל כך שיש חשש שאם הוא‬
‫יחזיר את הרצועות הוא יקשור קשר של קיימא‬
‫(כגזירת 'שמא יתקע') (ר"י בתוס')‬
‫‪ .3‬רצועות מנעל\סנדל שנשמטו‪ ,‬או שנשמט רוב הרגל‪,‬‬
‫בתנאי שאין חשש שיקשור (רמב"ם‪ ,‬מרדכי)‬
‫‪ .4‬אם נשמטה רצועת הטלית ואין חשש שיקשור‪ ,‬כלומר‬
‫שזה בדווקא אם יש נקב מתוקן‪ ,‬כי אם אין נקב מתוקן‬
‫והוא יכניס בדוחק הוי כמתקן מנא ואסור (רשב"ם)‬
‫‪ .5‬כשמדובר בקשר שאינו של קיימא ועל כן לא גזרו שמא‬
‫יקשור (וזו כוונת הירושלמי כשכתב‪" :‬נוטל ומחזיר‬
‫ובלבד שלא יקשור")‬
‫‪ .3‬לולאות של מלבושים שיצאו‪ ,‬ואף שיש מתירים‪ -‬אין‬
‫נראה כן‪ ,‬כיון שהרגילות הוא לקשור אותם קשר של‬
‫קיימא ואסור מגזירת 'שמא יתקע' (הרא"ש‪ ,‬וכן‬
‫דעת התוס' לעיל)‬
‫‪ .4‬כשמדובר בקשר של קיימא‪ ,‬ועל כן גזרו שמא‬
‫יקשור ויעבור על איסור דאורייתא‬
‫‪315‬‬
‫ספר יראים סימן רעד‪ :‬וקשר רצועות המכנסיים שקורין ברייר מותר לכתחילה שאין דעתו לבטלו שסופו להוציאו כשיכבסו‬
‫המכנסיים ואפי' קיים חדש אין בכך כלום אבל אם הוא של פשתן שמתכבס עם המכנסיים אסור שפעמים נמלך ומבטל להיות‬
‫קשור שם לעולם‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫על איזה אב מלאכה מתחייב מי שפתח בית צוואר בשבת?‬
‫מכה בפטיש כיון דהוי גמר מלאכה שע"י שהוא פותח את בית הצוואר הוי‬
‫תיקון מנא‬
‫קושייה‬
‫מדוע לא חייב מצד 'קורע'?‬
‫תירוץ‬
‫‪316‬‬
‫א‪.‬‬
‫קורע‪ -‬זה רק כשקורע על מנת לתפור (וכאן הוא הרי רק קורע)‬
‫ב‪.‬‬
‫מכב"פ‪ -‬זה בעצם גמר מלאכת הכלי‬
‫האם מותר לחתוך כמה חוטים שנשארו‬
‫בבית צוואר שכבר פתוח בכללו?‬
‫נימוק‬
‫רבינו ירוחם‪ ,‬התוס'‪ ,‬הגהות מרדכי בשם‬
‫ריב"א‬
‫אסור‬
‫לא מצינו חילוק בין‬
‫תפירה שעשויה לקיום‬
‫לשאינה עשויה לקיום‬
‫הגהת מרדכי בשם רבינו יואל‪,‬‬
‫ראבי"ה‪ ,317‬הרשב"ם‬
‫מותר‬
‫כיון שהתפירה אינה‬
‫עשויה לקיום מתחילה‬
‫‪316‬‬
‫כן משמע מדברי הריטב"א מסכת מכות דף ג עמוד ב‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת‪ ,‬מייתי תלמודא להך איידי מילי‬
‫דלעיל דאיירו בהו רב ורב כהנא‪ ,‬ופירש"י ז"ל פותח בית הצואר ממש שעשה פתח חדש לחלוק בשבת חייב מפני שתיקן כלי‪ ,‬פירוש דנהי דלא מחייב משום קורע‬
‫ע"מ לתפור מחייב משום תיקון כלי משום דהוי גמר מלאכה ותולדה דמכה בפטיש דהא איתיה אפילו בכלים ואפילו למ"ד שאין בנין וסתירה בכלים וכדאיתא במס'‬
‫שבת (עיין שם קכ"ב ב')‪.‬‬
‫כמו כן יש להעיר על דברי הבית יוסף שאין כאן משום קורע‪ ,‬מכך שהב"י בעצמו בסימן ש"מ חייב מי שקורע ניירות דבוקים זה מזה‪ ,‬ע"פ הרמב"ם‪ ,‬כיון דהוי קורע‬
‫ואף שאינו קורע על מנת לתפור‪ .‬עיין שכן תמה שם הביאור הלכה‪ .‬וביישוב הדבר ניתן לומר שבכל קורע על מנת לתפור‪ ,‬באם הוא רק יקרע זה ייחשב כמקלקל‪,‬‬
‫אך כאן בפותח בית הצוואר הפתיחה גופא משוי מנא‪ ,‬ועל כן אין חל כלל שם 'קורע' על הפתיחה‪ ,‬כיון שעצם הפתיחה מתקנת ולא מקלקלת כלל‪.‬‬
‫‪317‬‬
‫ראבי"ה ח"א ‪ -‬מסכת שבת סימן רו‪ :‬לשון אבא מורי‪ .‬מתירין בית הצואר‪ .‬יש מפרש מתירין שאם נקשר בשעת כביסתו מתירין‪ ,‬אבל אם היה תפור בפי בית‬
‫הצואר או כמו שמדבקים הרצענים זוג של מנעל אסור לנתקן זה מזה‪ ,‬שלא מצינו חילוק בין תפירה של קיימא >לשאינה של קיימא< כמו שמצינו בקשרים‪[ .‬ורפיא‬
‫בידי‪ ,‬דשמא] בתפירה מיירי‪ .‬ולשון מתירין מצינו דכוותיה לקמן בשמעתין הבגד שהוא תפור בכלאים חיבור עד שיתחיל להתיר‪[ .‬ד]אף על גב דהוא חיבור לטומאה‪,‬‬
‫דניחא ליה דכי מטנפו [הדר מחוור] להו‪ ,‬שמא איסורא מטומאה לא גמרינן‪ ,‬כדאמרינן בעלמא‪ .‬ולי נראה להתיר‪ ,‬דלאו להתקיים עביד לה מעיקרא‪ ,‬כדפרישית‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫התוס' בלישנא קמא‬
‫‪318‬‬
‫התוס' בלישנא בתרא‬
‫‪319‬‬
‫מה נמצינו‬
‫למדים מן‬
‫הסוגיא?‬
‫ניתן לקשור חבל כך שצידו האחד קשור בפרה‬
‫והצד השני קשור באבוס‪ ,‬ואין חשש שמא הוא‬
‫לא יתיר צד אחד אח"כ ויבטלנו‪ ,‬ונמצא שקשר‬
‫קשר של קיימא‪ ,‬וזאת כמו רבי יהודה שהתיר‬
‫לקשור אפילו בחבל רגיל‪ ,‬ואין צורך לקשור את‬
‫הפרה בדווקא בחבל גרדי אלא אף בחבל‬
‫רגיל‪ -‬מותר‬
‫ניתן לקשור את הפרה כדלעיל‪ ,‬וזאת אף לשיטת‬
‫רבנן שאוסרים בחבל רגיל‪ ,‬שכאן הם מתירים‪ ,‬כיון‬
‫שהם סוברים שאין חשש שהוא יבטל צד אחד של‬
‫החבל ונמצא שזה קשר של קיימא‬
‫מי הפוסקים‬
‫שסוברים כן?‬
‫הב"י כתב שהטור נקט כלישנא קמא‪,‬‬
‫המ"מ‪ 321‬העיר ברמב"ם שלא חילק בין חבל רגיל‬
‫לגרדי בקשירת הדלי‪ ,322‬ועל כן נראה לב"י‬
‫שהרמב"ם פסק כלישנא בתרא של התוס'‪ ,‬וכן דעת‬
‫רבינו ירוחם‬
‫וזאת משום שיש סיוע רב לשיטה זאת מן‬
‫‪320‬‬
‫האמוראים בסוגיא‬
‫לפי זה‪:‬‬
‫א‪ .‬בדלי‪ -‬אין לקשור בחבל רגיל\גרדי‬
‫ב‪ .‬פרה‪ -‬ניתן לקשור בחבל רגיל‬
‫האם ניתן‬
‫לקשור דלי‬
‫בחבל גרדי?‬
‫כן‪ ,‬כיון שאנו פוסקים כרבי יהודה ולכן מותר‬
‫בחבל גרדי‪" -‬קושרין דלי לבור‪ ...‬והוא שיהיה חבל‬
‫לא‪ ,‬כיון שאנו פוסקים כרבנן ועל כן מותר רק‬
‫במשיחה או אבנט "וקושרין דלי‪ ...‬אבל לא בחבל‪"...‬‬
‫של גרדי"‬
‫האם מותר לקשור בשבת‬
‫בקשר עניבה?‬
‫האם גוזרים בעניבה‪ ,‬שמא‬
‫יקשור קשר רגיל?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫ר' יהודה‬
‫אסור‬
‫כן‬
‫‪------‬‬
‫רבנן‬
‫מותר‬
‫לא‬
‫הטור‪ ,‬הרמב"ם‪,‬‬
‫התוס'‪,323‬הסמ"ג‪,‬התרומה‪,‬המרדכי‬
‫פסקו כחכמים‪ ,‬כיון שיחיד ורבים‪-‬‬
‫הלכה כרבים‬
‫‪ 318‬תוספות מסכת שבת דף קיג עמוד א‪ :‬התם חבל דעלמא הכא חבל דגרדי ‪ -‬וקמ"ל רב דלא גזרינן חבל דגרדי אטו חבל דעלמא וכר' יהודה‬
‫‪ 319‬א"נ אפי' רבנן מודו דאפי' בחבל דעלמא לא שכיח שיהיה קשר של קיימא כשקושרו בפרה ובאבוס ולהכי לא גזור בחבל דגרדי‪.‬‬
‫‪ 320‬ר' אבא‪ ,‬רב חייא בר אשי ורב‬
‫‪ 321‬מגיד משנה הלכות שבת פרק י הלכה ג‪ :‬ונתבאר בגמרא שאפילו חבל דגרדי שאינו מבטלו אסור גזירה אטו חבל דעלמא ולזה סתם רבינו ז"ל‪.‬‬
‫‪ 322‬רמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה ג‪ :‬וקושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו אבל לא בחבל‬
‫‪323‬‬
‫תוספות מסכת עירובין דף צז עמוד א‪ :‬אביי אמר ר"י לטעמיה כו' ‪ -‬ורבי מאיר דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא ותימה דבעיא היא בריש אלו קשרים‬
‫אם עניבה לר"מ קשירה היא אם לאו וקאי בתיקו ואומר ר"י דהתם בדמיהדק והכא בלא מיהדק וקצת נראה דהלכה כר"י דעניבה קשירה היא מדמסיק אביי דרבי‬
‫יהודה לטעמיה וסתם מתניתין אתיא כרבי יהודה מיהו מדפריך סתמא דהש"ס בפשיטות וליענביה מיענב משמע דאין הלכה כר' יהודה‬
‫‪172‬‬
‫האם מותר בקשר עניבה לעשות את‬
‫העניבה על גבי קשר?‬
‫הערות‬
‫אסור‬
‫הדרך המותרת היא ע"י שיעשה עניבה על גבי עניבה‪,‬‬
‫שרק זה קשר העניבה המותר בגמרא‬
‫מותר‬
‫העולם נהגו לעשות כן‬
‫המרדכי‬
‫הדרכי משה‬
‫בשם האגור‬
‫‪324‬‬
‫על מה נאמר "לא‬
‫יהא קושרו"‪?325‬‬
‫"אלא עונבו"‪-‬‬
‫מהו קשר‬
‫עניבה?‬
‫המרדכי בשם‬
‫רבינו תם‬
‫אסור לקשור אפילו‬
‫קשר אחד‬
‫שתי עניבות זו על‬
‫גב זו‬
‫המרדכי בשם‬
‫הר"צ‬
‫שני קשרים זה על‬
‫גב זה‬
‫עניבה על גבי‬
‫קשר‬
‫‪326‬‬
‫המ"מ בשם הרשב"א‬
‫‪,‬התוס'‪ ,‬הר"ן ורבינו ירוחם‬
‫האם מותר‬
‫לקשור קשר‬
‫אחד בלבד?‬
‫האם מותר‬
‫לקשור קשר‬
‫על גבי קשר?‬
‫האם מותר‬
‫לקשור עניבה‬
‫על גבי קשר?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מתי אסור לקשור את הדלי לבור?‬
‫מתי מותר לקשור את הדלי לבור?‬
‫בדליים הקבועים‬
‫בדליים שלנו‪ ,‬ולכן מותר אף בחבל רגיל‪ ,‬כיון‬
‫שאינו עומד שם לזמן מרובה‬
‫ברש"י‪-327‬‬
‫מהי המציאות במשנה של קשירת הפתח‬
‫בפני הפרה?‬
‫מי פסק‬
‫כלישנא‬
‫הזאת?‬
‫לאיזו מציאות אנו לא חוששים?‬
‫לשון‬
‫ראשונה‬
‫יש ‪ 2‬חבלים לרוחב הפתח‪ ,‬זה למעלה מזה‬
‫רבינו ירוחם‬
‫שיתיר רק את הקשר התחתון ויוציא‬
‫הפרה בדוחק‪ ,‬ונמצא שהקשר עליון‬
‫הוא של קיימא‬
‫לשון‬
‫שנייה‬
‫יש חבל אחד שקושרים את שני צידיו לשני צידי‬
‫רוחב הפתח‬
‫הטור‬
‫שישאיר צד אחד מחובר ונמצא‬
‫שעשה קש"ק‬
‫‪ 324‬ספר האגור הלכות הוצאת שבת סימן תסה‪ :‬והעולם נוהג לעשות קשר אחד ועליו חצי קשר שקורין בל' לעז שקורטו"ר ובל"א שלייפ"א‪.‬‬
‫‪ 325‬מסכת שבת פרק טו ‪ -‬ואלו קשרים [דף קיא עמוד ב]‪ :‬ורמינהו‪ :‬חבל דלי שנפסק ‪ -‬לא יהא קושרו אלא עונבו‪ ,‬ורבי יהודה אומר‪ :‬כורך עליו פונדא או פסקיא‪,‬‬
‫ובלבד שלא יענבנו‪.‬‬
‫‪326‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קיג עמוד א‪ :‬מתניתין קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל‪ .‬כתבו בתוספות דלא מיירי בדליים שלנו שאינם קבועים בבור‬
‫אלא בדליים הקבועים‪ ,‬אבל שלנו אפילו חבל דעלמא דלאו דגרדי אינו קשר של קיימא כיון דאינו עשוי לעמוד שם זמן מרובה‪.‬‬
‫‪327‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף קיב עמוד ב‪ :‬תרי איסורי ‪ -‬שני חבלים קושר ברחב הפתח‪ ,‬זה למעלה מזה‪ ,‬לישנא אחרינא‪ :‬תרי‬
‫איסורי שקושרין היום בשני צידי הפתח‪ ,‬ולא היתה תלויה בה מאתמול‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫מדוע מותר לקשור בחבל‬
‫של גרדי?‬
‫מדוע אסור לקשור בסתם‬
‫חבל?‬
‫כמי סובר הטור?‬
‫רש"י‬
‫כיון שהוא צריך לו‪ ,‬הוא לא‬
‫מבטל אותו שם‬
‫משום שהוא מבטל אותו שם‪,‬‬
‫והוי קש"ק‬
‫‪------‬‬
‫הבנת הב"י ברמב"ם‬
‫כיון שמותר לטלטלו‬
‫כיון שאסור לטלטלו‬
‫הב"י כתב שהטור נוטה‬
‫כדעת הרמב"ם‪ ,‬שהרי‬
‫מצינו שגם הטור נקט לשון‬
‫של "מטלטלין חבל גרדי"‬
‫קושיית המגיד‬
‫משנה‪ 328‬על‬
‫‪329‬‬
‫הרמב"ם‬
‫‪------‬‬
‫ב"י‬
‫משמע שאסור לקשור בחבל‬
‫רגיל מפני שהוא מבטל אותו‬
‫שם כדפירש"י‪ ,‬ולא מפני‬
‫שאסור לטלטלו‬
‫‪------‬‬
‫האם מותר לקשור חבל‬
‫בפרה ובאבוס?‬
‫האם ניתן לקשור חבל שהיה קשור באבוס מער"ש‪ -‬בפרה‬
‫ולהיפך?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫יישוב ההלכות‬
‫ע"פ שיטת‬
‫הרמב"ם‬
‫ע"פ הרמב"ם שפסק שבחבל רגיל אסור לקשור מפני שהוא אסור בטלטול‪ ,‬מובן שאם החבל היה‬
‫קשור מער"ש באבוס או בפרה‪ ,‬מותר לטלטלו‪ ,‬כיון שהוא מיוחד לכך מער"ש‪ ,‬אך אם החבל לא‬
‫היה קשור כלל מער"ש‪ ,‬אסור לקשור אותו בפרה ובאבוס כיון שהוא לא היה מיוחד לכך מער"ש‬
‫יישוב ההלכות‬
‫ע"פ רש"י‬
‫לפי רש"י שהחשש הוא שמא יבטל שם את החבל‪ ,‬אדרבה לא מובן מדוע ניתן לקשור חבל‬
‫שהיה קשור מער"ש בפרה או באבוס‪ ,‬שהרי יש יותר חשש שמא הוא יבטל שם את החבל‬
‫הסבר הב"י‬
‫אסור‪ ,‬כיון שיש לחוש‬
‫שמא הוא ירצה לקשור‬
‫את הפרה לאבוס לעולם‬
‫ויהיה קש"ק‬
‫תמיהת הב"י‬
‫הב"י תמה מדוע הטור השמיט את ההלכה שאם הפרה הייתה קשורה מער"ש ניתן לקשור אותה‬
‫באבוס וכן להיפך‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא גילה דעתו‬
‫‪328‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק י הלכה ג‪ :‬אבל צ"ע במ"ש בחבל גרדי שמותר לטלטל ונראה מדבריו שאיסור שאר החבלים‬
‫הוא משום טלטול ובגמרא גבי קושרין דלי נראה כדברי רש"י ז"ל שחלוק החבלים הוא מפני ביטול ועיקר‪:‬‬
‫‪329‬‬
‫בחידושים וביאורים מלוקטים להגר"א כתב ליישב את תמיהת המגיד משנה על הרמב"ם‪ ,‬שבאמת גם לדעת הרמב"ם‬
‫האיסור לקשור בחבל רגיל הוא מפני החשש שמא יבטל שם את החבל ולא מפני עצם איסור הטלטול‪ ,‬אלא שאגב אורחא קמ"ל‬
‫הרמב"ם דין זה של הטלטול‪ ,‬כיון שהוא רוצה להזכיר את ההיתר בחבל גרדי‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫הרמב"ם‬
‫‪330‬‬
‫רבינו ירוחם‬
‫רש"י‬
‫מפני מה התרנו לאישה‬
‫לקשור חלוקה‪ ,‬ולקשור‬
‫רצועות הסנדל וכו'?‬
‫כי כל אלו הם מעשה‬
‫הדיוט‪ ,‬ואינם קש"ק‪ ,‬ולכן‬
‫מותר לקשור אותם‬
‫לכתחילה‬
‫כיון שהם עשויים לקשור‬
‫ולהתיר תמיד‪ ,‬ולכן אף‬
‫שיכול להיות שהוא ישאיר‬
‫את הקשר קשור לזמן‬
‫מרובה‪ ,‬מותר לכתחילה כי‬
‫לבסוף הוא יתיר אותו‬
‫מפני שאין אנו חוששים‬
‫שמא הקשר יישאר שם‬
‫לאורך זמן‬
‫הערת הב"י‬
‫‪---------‬‬
‫משמע שאף שמדובר‬
‫שיכול להיות שהקשר הזה‬
‫יהיה קשור אפילו לכמה‬
‫ימים שלמים‪ ,‬בכל זאת אין‬
‫‪331‬‬
‫זה נחשב כקש"ק‬
‫כמו שאין חשש בכיסוי‬
‫ראשה שתסיר את כולו‬
‫מבלי שתתיר את הקשר‪,‬‬
‫כך גם בפיסקייא (חגורה‬
‫רחבה) אין חשש שתוריד‬
‫את כולה מבלי לפתוח את‬
‫‪332‬‬
‫הקשר‬
‫האם מותר‬
‫לקשור את‬
‫הקשרים הבאים‪-‬‬
‫מה דין קשר‬
‫שתחילת עשייתו‬
‫לא הייתה לשם‬
‫קיום‪ ,‬אך לעיתים‬
‫הוא משאיר אותו‬
‫כן לעולם?‬
‫מה דין קשר‬
‫בבגד שלא ניתן‬
‫להוריד את‬
‫הבגד מבלי‬
‫לפתוח את‬
‫הקשר?‬
‫ואם בהנ"ל ניתן‬
‫לפשוט את‬
‫הבגד ללא צורך‬
‫בפתיחת‬
‫הקשר?‬
‫האם מותר‬
‫לקשור את ‪2‬‬
‫ראשי אבנטו‬
‫ברצועות המנעל‬
‫כשזה עומד‬
‫לקיום לשבוע?‬
‫אם בהנ"ל זה‬
‫חבל של‬
‫פשתן?‬
‫כלבו בשם‬
‫היראים‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה‬
‫קש"ק‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה‬
‫עומד לעיתים‬
‫לעולם והוי‬
‫קש"ק‬
‫הערת הב"י‬
‫‪---------‬‬
‫‪---------‬‬
‫‪---------‬‬
‫זה שלא כדברי‬
‫בעל התרומה‬
‫ודעימיה שאסרו‬
‫‪333‬‬
‫את הדבר‬
‫‪---------‬‬
‫‪330‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה ג‪ :‬קושרת אשה מפתחי החלוק אף על פי שיש לו שני פתחים‪ ,‬וחוטי סבכה אף על פי שהוא רפוי בראשה ורצועות מנעל‬
‫וסנדל שקושרין אותן על הרגל בשעת מלבוש ונודות יין ושמן אף על פי שיש לו שתי אזנים וקדרה של בשר אף על פי שיכולה להוציא הבשר ולא תתיר הקשר‪,‬‬
‫וקושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו אבל לא בחבל‪ ,‬וקושרין לפני הבהמה או ברגלה בשביל שלא תצא אף על פי שיש לה שני אסרות‪ ,‬וחבל שהיה קשור‬
‫בפרה קושרו באבוס‪ ,‬היה קשור באבוס קושרו בפרה‪ ,‬אבל לא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאבוס‪ ,‬ואם היה חבל גרדי שמותר לטלטלו הרי זה מביא‬
‫הן ואינן של קיימא אלא פעם קושר ופעם מתיר ולפיכך מותר לקשור אותן לכתחלה‪...‬‬
‫הן‬
‫הדיוט‬
‫מעשה‬
‫הדיוט הן‬
‫מעשה הדיוט‬
‫וקושר בפרה ובאבוס‪ ,‬מפני שכל אלו הקשרים מעשה‬
‫‪331‬‬
‫אמר המחבר‪ :‬לכאורה זה סותר לטבלה שהבאנו לעיל ע"פ דברי הב"י בדעת רבינו ירוחם‪ ,‬שמשמע שכבר אחר ‪ 3‬ימים הקשר נחשב קצת‬
‫של קיימא ועל כן אסור מדרבנן לקשור קשר שעומד ליותר מ‪ 3‬ימים (עמ' שפ"ו בטור ב"י)‪.‬‬
‫‪332‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף קיב עמוד א‪ :‬ודפסקיא נמי איכא לשנויי כהאי גוונא; מהו דתימא מחתא ליה דרך רגלה ויוצאה‪ ,‬קא משמע לן דלא‬
‫עבדה הכי משום צניעותא‪.‬‬
‫‪333‬‬
‫והבאנו לעיל בשם הב"י שכן דעת הרא"ש‪ ,‬והגהות ע"פ הסמ"ג‪ ,‬והמרדכי לאסור בעניין זה‬
‫‪175‬‬
‫האם חייב על קשירת‬
‫קשר אחד?‬
‫אם היו חייבים על קשר‬
‫אחד‪ ,‬האם היו חייבים גם‬
‫על קושר או רק על‬
‫תופר?‬
‫‪334‬‬
‫לא‪ ,‬שהרי אם היו חייבים‬
‫על כך‪ ,‬אז בתופר שתי‬
‫תפירות שיש קשר אחד‪,‬‬
‫היו חייבים מצד קושר ולא‬
‫מצד תופר‬
‫רק על תופר‬
‫הסמ"ג בשם הרא"ם‬
‫לא‪ ,‬שהרי משמע מן‬
‫המשנה שבתופר שתי‬
‫תפירות אינו חייב אלא‬
‫אחת‪ ,‬ולא מצינו שחייב גם‬
‫מצד תופר וגם מצד קושר‬
‫גם על קושר וגם על תופר‬
‫הר"ן בשם הרא"ם‬
‫מתי חייב לפי הרא"ם?‬
‫רק כשקושר‪-‬‬
‫קשר על גבי קשר‬
‫האם חייב רק על שני קשרים או שיכול להיות שיהיה חייב גם על קשר אחד?‬
‫הכלבו‪ ,‬הגהות‪ ,335‬המרדכי‬
‫בשם ה"ר פורת‬
‫‪336‬‬
‫יכול להיות שיהיה חייב גם על קשר אחד אם הוא מתקיים כגון קשר של גרדיים‬
‫או קשר בראש חוט שנפסק‬
‫ובשני קשרים חייב כגון בקשירת חבל לדלי שנפסק‪ ,‬והכלל‪ :‬הכול לפי מה‬
‫שמתקיים‬
‫‪334‬‬
‫וראיתי להביא את דברי שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן קפ העוסקים ברא"ם‪ :‬והסמ"ג והר"ן הביאו דברי היראים אלו‪ .‬אך שינו זה‬
‫מזה בהבנת הראי' שהסמ"ג כתב לחייב גם משום קושר‪ .‬והר"ן בהלכותיו [בד' הרי"ף לב ע"ב] ובחידושיו כתב תיפוק לי' משום קושר‪ .‬ומשמע‬
‫מהר"ן דאפילו חייב משום קושר‪ .‬מכל מקום לא יהי' חייב אלא אחת‪ .‬על כן הוקשה לו דאחת בלאו הכי חייב משום קושר‪ .‬אבל הסמ"ג דסבירא לי'‬
‫דחייב שתים ליכא לאקשויי תיפוק לי' משום קושר‪ .‬דנפקא מינה לחיובי תרתי‪ .‬רק הוקשה לו דמתניתין משמע דאינו חייב אלא אחת [ובאמת הא‬
‫לאו קושיא אלימתא כל כך‪ .‬שהרי השוחט לרב חייב גם משום צובע]‪:‬‬
‫‪335‬‬
‫הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק י אות י'‪ :‬מכאן פסק רא"ם שאין נקרא קשר של קיימא אלא קשר על קשר מדאין חייב בכאן משום קושר‬
‫וכן כתב בס"ה אמנם יש קשרים שמתקיימין בקשר אחד כגון שקושר חבל בראשו ואין קושר שני ראשים ביחד וכן כל כיוצא בזה ע"כ‪:‬‬
‫‪336‬‬
‫מרדכי מסכת שבת פרק ואלו קשרים [רמז שפו]‪ :‬ה"ר פורת פי' למסקנא דמילתא דהרבה עניני קשרים הם יש קשר שמתקיים בקשירה‬
‫אחת כגון קשר של גרדיים שקושרין קשר אחד כשנפסק חוטו ומתקיים וקשר שבראש החוט כשרוצה לתפור וחייב ויש קשר שאינו חייב אלא אם‬
‫כן עושה שני קשרים זה על זה כגון חבל דלי שנפסק החבל [הכל] לפי מה שנתקיים‬
‫‪176‬‬
‫האם חייב דווקא במתיר על מנת לקשור או שחייב אף‬
‫במתיר בעלמא?‬
‫התוס'‪,337‬‬
‫הרא"ש‬
‫‪338‬‬
‫הסתפקו בדבר‪ ,‬ולבסוף סיכמו שנראה לומר שחייב רק במתיר‬
‫על מנת לקשור‪ ,‬והרא"ש כתבו שהטעם הוא כי כך היה‬
‫במשכן בציידי החילזון שהתירו את הרשתות ע"מ לקשור‬
‫מדאורייתא‬
‫פטור‬
‫מדרבנן‬
‫חייב‬
‫האם מותר להפקיע בשבת את קשרי השפוד‬
‫שקושרים בו את הטלה ולפעמים הוא גם‬
‫מהודק בחוט?‬
‫האם מותר את הנ"ל לפי המאן‬
‫דאמר שיש בניין וסתירה בכלים?‬
‫מותר‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה אפילו לא כלי‪ ,‬כי זה‬
‫לא קשור כדי לחבר את השברים זה‬
‫לזה‬
‫המרדכי בשם הראבי"ה‪,‬‬
‫רבינו מאיר‪ ,‬רבינו יואל‬
‫מפרי"ש‪ ,‬שבולי הלקט‬
‫שיבולי הלקט‬
‫האם חייב כשהתיר שלא על מנת‬
‫לקשור?‬
‫מדוע מותר לחתוך את קשרי השיפוד עם‬
‫חוטי התפירה?‬
‫האם הנ"ל זה היתר גמור?‬
‫כיוון שפסיקת תלוש אינו אסור אא"כ הוא‬
‫מתקנו למידה או לעשות ממנו כלי‬
‫כן‪ ,‬שהרי מצינו שחותמות שבכלים‪ -‬מתיר‬
‫ומפקיע וחותך‪ ,‬והרי זה מקלקל ולא מתקן שום‬
‫כלי‬
‫האם מותר לקרוע זוג של מנעלים תפורים או בית צוואר תפור?‬
‫הגהות מרדכי בריב"א‬
‫אסור‪ ,‬אך לא ברור לו די הצורך שזה בוודאי אסור‬
‫רבינו יואל וראבי"ה משם הרשב"ם‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאינו עשוי לקיום‬
‫האם למעשה היתר זה הינו היתר גמור?‬
‫לא‪ ,‬משום שאין לעשות כן בפני עמי הארצות כדי שלא יקלו במקומות‬
‫אחרים ג"כ‬
‫האם מותר להכניס אבנט במכנסיים בשבת?‬
‫תשובות אשכנזיות‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לא מבטל את האבנט במכנס‪ ,‬והוא עשוי להכניסו ולהוציאו תמידית‬
‫‪337‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף עג עמוד א‪ :‬הקושר והמתיר ‪ -‬צ"ע אי מיחייב במתיר שלא על מנת לקשור אי לא ‪...‬ולפי זה משמע דבעי מתיר ע"מ‬
‫לקשור והא דלא תני ליה במתיר ובסותר פירשתי בפרק ב' (דף לא‪ ):‬ד"ה וסותר‪.‬‬
‫‪338‬‬
‫רא"ש מסכת שבת פרק ז סימן ב‪ :‬הא דמתיר חייב צריך לדקדק אי מיחייב דוקא במתיר על מנת לקשור או אף במתיר‬
‫לחודיה‪ ...‬ולהך פי' משמע דבעינן מתיר ע"מ לקשור‪:‬‬
‫רא"ש מסכת שבת פרק ז סימן ו‪ :‬מה שנסתפק ר"י אם בעינן מתיר ע"מ לקשור אי לא יראה דלא מיחייב אלא דומיא דהואי‬
‫במשכן מתיר קשר של קיימא ע"מ לקשור קשר של קיימא כעין ציידי חלזון‪:‬‬
‫‪177‬‬
‫שי"ח‪ :‬טור‬
‫המבשל‬
‫בשבת‪-‬‬
‫בשוגג‬
‫במזיד‬
‫לו‬
‫לאחרים‬
‫רבי מאיר‬
‫מותר מיד‬
‫רבי‬
‫יהודה‬
‫מותר במוצ"ש‬
‫רבי יוחנן‬
‫הסנדלר‬
‫אסור לעולם‬
‫לו‬
‫כמי ההלכה?‬
‫לאחרים‬
‫ר"י פסק כרבי מאיר‪ ,‬ובעל‬
‫התרומה כתב שזה דווקא‬
‫ב'מבשל'‪ ,‬אך בשאר מלאכות‬
‫שהוא לא היה יכול ליהנות‬
‫מהן לולא שעשה את‬
‫המלאכה‪ -339‬אסור ליהנות‬
‫מהן בשבת אפילו אם זה‬
‫היה בשוגג‬
‫מותר במוצ"ש‬
‫אסור לעולם‬
‫מותר במוצ"ש‬
‫מותר במוצ"ש‬
‫‪340‬‬
‫הטור כתב שהגאונים פסקו‬
‫כרבי יהודה‬
‫אסור לעולם‬
‫האם מותר לבריא לאכול מבהמה שנשחטה לחולה‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר לבריא לאכול מבהמה שנתבשלה לחולה‬
‫בשבת?‬
‫מותר‪ ,‬ובלי מליחה‬
‫אסור‪ ,‬שמא ירבה בשבילו‬
‫האם מותר‬
‫לבשל‬
‫באש?‬
‫האם מותר‬
‫לבשל‬
‫בתולדות‬
‫האש?‬
‫האם מותר לתת‬
‫ביצה בצד הסיר‬
‫שתצלה?‬
‫האם מותר לבשל‬
‫בתולדות חמה?‬
‫האם מותר לבשל‬
‫בחמה עצמה?‬
‫האם מותר‬
‫להטמין בשבת‬
‫את הביצה‬
‫בחול ובאבק‬
‫דרכים כדי‬
‫שתצלה?‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬שהרי זה‬
‫ממש תולדות האש‬
‫אסור‪ ,‬שמא יתחלף‬
‫לו ויבשל בשבת‬
‫בתולדות האש‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫‪339‬‬
‫כגון השוחט‪ ,‬או שהדליק את הנר‪ ,‬ומה שהתיר בעל התרומה במבשל אף שלכאורה לא היה ניתן לאכול ללא הבישול‪ -‬אינו‬
‫קשה‪ ,‬כיון שגם את הבשר היה ראוי לאכול חי מצד הדין‬
‫‪340‬‬
‫ואין צורך לחכות בכדי שיעשו‪ ,‬כיוון שאין חשש שאם נתיר לו ליהנות ממעשה של יהודי שהוא יבוא פעם הבאה לומר במפורש‬
‫ליהודי לבשל עבורו בשבת‬
‫‪178‬‬
‫האם יש בישול‬
‫אחר בישול‬
‫במצבים הבאים‪:‬‬
‫תבשיל לח צונן‬
‫תבשיל יבש צונן‬
‫תבשיל לח רותח‬
‫מבושל כמאב"ד‬
‫כך משמע בפשטות‬
‫תבשיל יבש רותח‬
‫כך משמע בפשטות‬
‫מבושל כל צורכו‬
‫דבר שבא בחמין‬
‫מלפני השבת‪,‬‬
‫ניתן לשרות‬
‫אותו בחמין‬
‫בשבת?‬
‫מה פירוש "בא‬
‫בחמין"?‬
‫האם מותר לשרות‬
‫בחמין בשבת‪ ,‬דבר‬
‫שלא בא בחמין מלפני‬
‫השבת?‬
‫האם ניתן להדיח‬
‫בשבת‪ ,‬דבר שלא בא‬
‫בחמין מלפני השבת?‬
‫מדוע לא ניתן להדיח‬
‫את המליח והקולייס?‬
‫מותר‬
‫מבושל כ"צ‪,‬‬
‫כתרנגולת‬
‫היבשה של רבי‬
‫אבא‬
‫אסור‪' ,‬מבשל'‬
‫מותר‪ ,‬חוץ ממליח‬
‫הישן וקולייס‬
‫‪341‬‬
‫האספנין‬
‫כי הדחתן זו היא גמר‬
‫מלאכתן‬
‫האם יש‬
‫בישול אחר‬
‫בישול בדבר‬
‫יבש?‬
‫האם יש‬
‫בישול אחר‬
‫אפייה?‬
‫האם יש‬
‫בישול‬
‫לאחר‬
‫צלייה?‬
‫רבינו‬
‫אליעזר‬
‫ממיץ‬
‫הטור‬
‫האם מותר לתת לחם לתוך כלי שני?‬
‫הטור הסביר בדעתו שכנראה הוא סובר כמ"ד שיש בישול‬
‫במלח אף בכלי שני וממילא ק"ו שיהיה בישול גם בלחם‬
‫‪------------------------‬‬
‫האם יש אפייה אחר אפייה?‬
‫אין נראה לאסור‬
‫האם יש צלייה אחר צלייה?‬
‫יש אומרים בדעת הרא"ם‬
‫ה"ר פרץ בדעת הרא"ם‬
‫‪341‬‬
‫דג קטן‬
‫‪179‬‬
‫האם מותר להניח תבשיל לח קר‬
‫על קדירה שטמונה‪ ,‬כך‬
‫שהתבשיל העליון יתבשל מהסיר‬
‫התחתון?‬
‫האם מותר להניח תבשיל לח קר על‬
‫קדירה שטמונה‪ ,‬באם התבשיל העליון לא‬
‫יתבשל מהתחתון?‬
‫האם מותר להניח תבשיל חם‬
‫על קדירה שטמונה כדי לשמור‬
‫על חום העליון?‬
‫בתנאי שאין בו דבר קרוש‬
‫האם כלי‬
‫ראשון‬
‫מבשל‬
‫כשהוא על‬
‫האש?‬
‫האם מותר‬
‫לתת בכוס‬
‫שנתנו בו‬
‫מים חמים‬
‫מכלי ‪-1‬‬
‫מים‬
‫קרים?‬
‫האם כלי ראשון‬
‫מבשל לאחר‬
‫שהעבירו‬
‫מהאש כשהוא‬
‫עדיין חם?‬
‫האם מותר‬
‫לשפוך מכוס‬
‫שנתנו בו‬
‫מים חמים‬
‫מכלי ‪ 1‬אל‬
‫תוך מים‬
‫קרים‬
‫שנמצאים‬
‫בלי אחר?‬
‫האם מותר‬
‫לתת לכלי‬
‫ראשון‪-‬‬
‫תבשיל‬
‫שלוקח לו זמן‬
‫רב להתבשל?‬
‫האם ניתן לתת‬
‫במיחם שהעבירו‬
‫מעל האש והוא‬
‫ריק או שיש בו‬
‫מים חמים‪ -‬קצת‬
‫מים קרים?‬
‫כי הלחלוחית‬
‫שבו מתבשלת‬
‫מבשל את המים‬
‫הקרים‬
‫האם ניתן לתת‬
‫במיחם שהעבירו מעל‬
‫האש והוא ריק או‬
‫שיש בו מים חמים‪-‬‬
‫מים קרים רבים?‬
‫האם מותר‬
‫בהנ"ל אם המים‬
‫הקרים מחזקים‬
‫את הכלי?‬
‫כי אינו מתכוון לכך‬
‫ספל שיש בו‬
‫מים חמים‬
‫לרחיצה‬
‫והוא כלי ‪,2‬‬
‫האם מותר‬
‫לתת לתוכו‬
‫מים קרים‬
‫מועטים?‬
‫ספל שיש‬
‫בו מים‬
‫חמים‬
‫לרחיצה‬
‫והוא כלי‬
‫‪ ,2‬האם‬
‫מותר‬
‫לתת‬
‫לתוכו מים‬
‫קרים‬
‫רבים?‬
‫האם מותר‬
‫לערות‬
‫מספל שיש‬
‫בו מים‬
‫חמים‬
‫לרחיצה‬
‫והוא כלי ‪2‬‬
‫על מים‬
‫קרים?‬
‫האם מותר‬
‫לערות מכלי‬
‫‪( 1‬לשתייה)‬
‫לתוך מים‬
‫קרים?‬
‫האם מותר‬
‫לערות מים‬
‫קרים‬
‫מועטים‬
‫לתוך כלי ‪1‬‬
‫שהמים בו‬
‫חמים?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לערות‬
‫מים קרים‬
‫רבים‬
‫לתוך כלי‬
‫‪ 1‬שהמים‬
‫בו חמים?‬
‫כי המים‬
‫לרחיצה הם‬
‫מאוד‬
‫רותחים והם‬
‫יבשלו את‬
‫המים‬
‫הקרים‬
‫כי המים‬
‫הקרים רק‬
‫יפשירו ולא‬
‫יתבשלו‬
‫כיון ש'תתאה‬
‫גבר'‬
‫כיון ש'תתאה‬
‫גבר'‬
‫כי המים‬
‫שבכלי ה‪-1‬‬
‫יבשלו את‬
‫המים‬
‫הקרים‬
‫כי המים‬
‫הקרים רק‬
‫יפשירו ולא‬
‫יתבשלו‬
‫‪181‬‬
‫האם מותר לתת‬
‫כלי שיש בו מים‬
‫או שמן ליד‬
‫האש כדי‬
‫שהמשקה יצטנן‬
‫קצת‪ ,‬אם‬
‫המשקה לא יוכל‬
‫להגיע לחום‬
‫שהיס"ב‬
‫ולהתבשל?‬
‫האם מותר לתת‬
‫כלי שיש בו מים‬
‫או שמן ליד‬
‫האש כדי‬
‫שהמשקה יצטנן‬
‫קצת‪ ,‬אם‬
‫המשקה יתבשל‬
‫בכדי שהיס"ב?‬
‫האם מותר לתת‬
‫כלי שיש בו מים‬
‫או שמן ליד‬
‫האש כדי‬
‫שהמשקה יצטנן‬
‫קצת‪ ,‬אם‬
‫המשקה יתבשל‬
‫שם אם יניחנו‬
‫לזמן רב‪ ,‬אך‬
‫הוא יסיר את‬
‫הכלי לפני שהוא‬
‫יגיע לדרגת חום‬
‫שהיס"ב?‬
‫האם מותר‬
‫לתת כלי שיש‬
‫בו מים או שמן‬
‫אל תוך כלי‬
‫שני?‬
‫האם מותר לתת‬
‫אנפנד"א ליד האש‬
‫במקום שלא תגיע‬
‫לחום שהיס"ב?‬
‫הרא"ש‪,‬‬
‫התרומה‬
‫ספר‬
‫המצוות‬
‫כיוון‬
‫שהשומן‬
‫שבה‬
‫נקרש‬
‫והוי‬
‫'נולד'‬
‫כיון‬
‫שאינו‬
‫עושה‬
‫מעשה‬
‫בידיים‬
‫האם מותר לתת‬
‫כלי שיש בו מים‬
‫טובים בתוך‬
‫מים קרים רעים‬
‫כדי לצנן את‬
‫המים הטובים?‬
‫בית יוסף‪ :‬שי"ח‪:‬‬
‫מי פסק הלכה כרבי מאיר?‬
‫א‪ .‬התוס'‬
‫‪342‬‬
‫מי פסק הלכה כרבי יהודה?‬
‫א‪ .‬הרי"ף‬
‫ב‪ .‬סמ"ג להלכה (ולא למעשה)‬
‫ב‪ .‬הרמב"ם‬
‫ג‪ .‬תרומה‬
‫ג‪ .‬הר"ן (‪ .1‬כך יש לנקוט ע"פ כללי הפסיקה‬
‫‪ .2‬מפני ע"ה אין לפסוק כר"מ)‬
‫כמי ההלכה למעשה?‬
‫הב"י פסק כרבי יהודה‪ ,‬כיון‬
‫שהרי"ף‪ ,‬הרמב"ם והרא"ש‬
‫מסכימים לדעה אחת וגם‬
‫הגאונים והרמב"ם סוברים כן‬
‫ד‪ .‬הגאונים (בה"ג‪ ,‬שאילתות)‬
‫ה‪ .‬הרמב"ן‬
‫ו‪.‬‬
‫הרא"ש‬
‫ז‪ .‬סמ"ג למעשה (מפני ע"ה וכמו הר"ן‬
‫בטעם ה‪)2‬‬
‫‪342‬‬
‫תוספות מסכת חולין דף טו עמוד א‪" :‬מורי להו כר"מ ‪ -‬משמע שכן הלכה וכן דרש רבא בפ' כירה (שבת דף לח‪ .‬ע"ש)‬
‫כר"מ‪"...‬‬
‫‪181‬‬
‫האם צריך‬
‫להמתין‬
‫במוצ"ש‬
‫בכדי‬
‫שיעשו אם‬
‫הישראל‬
‫הוא זה‬
‫שבישל?‬
‫נימוק‬
‫הרשב"א‪ ,‬הר"ן‪,‬‬
‫המ"מ בשם‬
‫המפרשים‬
‫הטור‬
‫בעל‬
‫התרומה‪,344‬‬
‫הסמ"ג‪,‬‬
‫הסמ"ק‬
‫‪343‬‬
‫צריך בכדי שיעשו ‪-‬‬
‫א‪ .‬רש"י‬
‫אין צריך בכדי שיעשו‪-‬‬
‫‪343‬‬
‫א‪ .‬הרמב"ם‬
‫ב‪ .‬הלכות גדולות‬
‫ב‪ .‬ר' יונה‬
‫ג‪ .‬רמב"ן‬
‫ג‪ .‬הרא"ש‬
‫ד‪ .‬הר"ן‬
‫שלא ייהנה ממלאכת השבת‬
‫אין חשש שיבוא לעשות כן פעם אחרת כיון שזה‬
‫איסור דאורייתא‪ ,‬ורק בדבר שנעשה ע"י גוי יש‬
‫לגזור שמא יצווה לגוי לעשות כן בפעם אחרת‬
‫האם הבריא צריך להמתין בכדי‬
‫שיעשו אם הישראל בישל לחולה‬
‫או שקצץ לו דלעת בשבת?‬
‫מדוע בהנ"ל אין צורך להמתין?‬
‫לא‪ ,‬אלא מותר לו מיד‬
‫כיון שהישראל בישל ברשות‪ ,‬וכל מה שהיה אסור לבריא‬
‫לאכול בשבת זה רק מצד מוקצה או גזירה שמא ירבה‬
‫בשבילו‬
‫האם לפי ר"י שפסק כרבי מאיר‬
‫שהתיר אף לו בשוגג בו ביום‪ ,‬מותר‬
‫גם בשאר מלאכות או רק במבשל?‬
‫האם הדין שונה לאחרים?‬
‫גם בשאר מלאכות‬
‫לא‬
‫רק במבשל‬
‫‪345‬‬
‫לא‪ ,‬ועל כן גם לאחרים‪ -‬אסור‬
‫בשאר מלאכות‬
‫רש"י מסכת חולין דף טו עמוד א‪" :‬ובעינן בכדי שיעשו דלא נימטיה הנאה מעבירה"‬
‫‪344‬‬
‫ספר התרומה הלכות שבת סימן רמח‪ :‬המבשל בשבת בשוגג יאכל וכן מורי רב לתלמידיה‪ .‬ודוקא מבשל דחזי לכוס מקודם‪.‬‬
‫אבל שוחט בשוגג אסור ליהנות באותו שבת‪ .‬וכן אם עשה ישראל מלאכה בשבת בשוגג בדבר שאין אכילה כמו הדליק הנר או‬
‫עשה כבש אסור ליהנות בו באותו שבת דדמי לשוחט דאסור משום דמקודם לא היה ראוי כלל‪.‬‬
‫ספר התרומה מפתח הסימנים הלכות שבת סימן רמח‪ :‬משפט מלאכת שבת אם ישראל מבשל בשוגג בשבת דחזי מקודם‬
‫מותר אפי' לו ואפי' בו ביום כדתנן במס' תרומות המבשל בשבת בשוגג יאכל ואם שוחט הוא ומדליק הנר אסור בו ביום לכל‬
‫ישראל‬
‫‪345‬‬
‫כיוון שהיה ניתן לאכול את התבשיל גם כשהוא 'חי'‪ ,‬משא"כ בשאר מלאכות שלא היה ניתן כלל להשתמש בהן לולא המלאכה‬
‫שנעשתה בהן‬
‫‪182‬‬
‫מדוע מותר לבריא לאוכל מבשר‬
‫ששחטו עבור החולה שחלה‬
‫מער"ש?‬
‫מדוע מותר לבריא לאוכל‬
‫מבשר ששחטו עבור החולה‬
‫שחלה בשבת?‬
‫מדוע מותר‬
‫אסור לבריא‬
‫לאכול מבשר‬
‫שבישלו עבור‬
‫החולה?‬
‫כי בכל מקרה היה צורך לשחוט עבור‬
‫החולה את כל הבהמה‪ ,‬ועל כן אין‬
‫חשש שירבו עבור הבריא ב"שחיטה"‬
‫כיון שהבשר היה מוקצה‬
‫בבהשמ"ש שהרי החולה היה‬
‫עוד בריא‪ ,‬וממילא הבשר החי‬
‫הוקצה מאכילה‬
‫כיון שיש חשש‬
‫שמא ירבו‬
‫בבישול במיוחד‬
‫עבור הבריא‬
‫והרי אין זה‬
‫לפיקו"נ‬
‫האם להלכה מותר לבריא לאוכל‬
‫מבשר ששחטו עבור החולה‬
‫שחלה בשבת?‬
‫נימוק‬
‫הרי"ף‪,‬‬
‫הרא"ש‪,‬‬
‫‪346‬‬
‫הרמב"ם ‪,‬‬
‫‪347‬‬
‫המ"מ‬
‫מותר‬
‫כיון שאנו פוסקים כרבי שמעון שאין‬
‫מוקצה אלא רק בדבר איסור שדחאו‬
‫בידיים‪ ,‬וכאן שלא דחה בידיים לבהמה‪-‬‬
‫מותר‬
‫הראב"ד‪,348‬‬
‫הר"ן‬
‫אסור‬
‫כיון שהבשר הוא מוקצה‬
‫‪346‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה ט‪ :‬השוחט לחולה בשבת מותר לבריא לאכול ממנו בשר חי שאין בדבר תוספת כדי‬
‫שנגזור שמא ירבה בשבילו‬
‫‪347‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק ב הלכה ט‪ :‬ובהשגות אמר אברהם והוא שיהיה לו חולה מבעוד יום ע"כ‪ .‬באור דבריו דאי לאו‬
‫הכי אסור משום מוקצה וכבר נזכר כן שם בגמ' למעלה מזה‪ .‬ומ"מ עיקר הדבר דלדידן דקי"ל כר"ש אין מוקצה בשבת אלא מוקצה‬
‫מחמת איסור שדחה בידים כגון נר שהדליקו באותה שבת אבל אם לא דחאו בידים כגון בכאן מותר ואף על פי שהבהמה היתה‬
‫מוקצה מחמת איסור שחיטה לא דחאה הוא בידים וזה דעת הרב ר' יונה ז"ל וזהו שלא הזכיר רב דימי כן וכ"נ מן ההלכות שלא‬
‫הביאו אלא מימרא דרב דימי בלבד‪ .‬ודעת קצת המפרשים כדברי הר"א ז"ל‪:‬‬
‫‪348‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה ט‪ :‬השגת הראב"ד‪ :‬אבל השוחט לחולה בשבת מותר לבריא‪ .‬א"א והוא שיהיה לו חולה‬
‫מבעוד יום‪.‬‬
‫‪183‬‬
‫האם מותר‬
‫לבריא‪-‬‬
‫בישלו‬
‫לצורך‬
‫החולה‬
‫שחטו‬
‫לצורך‬
‫החולה‬
‫הסברו של‬
‫הר"ן ורש"י‬
‫רבי יצחק בר‬
‫אדא ורב פפא‬
‫דיבר במצב‬
‫ששחט בהמה‬
‫לחולה שחלה‬
‫רק בשבת‬
‫ועל כן הבשר‬
‫מוקצה‬
‫רב דימי‬
‫מנהרדעא‬
‫דיבר במצב‬
‫ששחט בהמה‬
‫לחולה שחלה‬
‫כבר מער"ש‬
‫האם רב‬
‫דימי חולק‬
‫על רבי‬
‫יצחק?‬
‫הסבר‬
‫הרא"ש‬
‫והמגיד‬
‫משנה‬
‫המבשל‪-‬‬
‫כן‪ ,‬אך רק‬
‫בהלכה‬
‫מותר‪ ,‬כי ראוי‬
‫אחת‪ .‬הב"י‬
‫לכוס‬
‫הסביר בדעת‬
‫שרב השוחט‪ -‬אינו‬
‫הר"ן‬
‫ראוי לכוס‬
‫דימי חלק על‬
‫רבי יצחק רק‬
‫המבשל‪-‬‬
‫בדין המבשל‬
‫לחולה‪ ,‬שלפי אסור‪ ,‬כי יש‬
‫רב דימי יש חשש שמא‬
‫חשש שמא ירבה בשבילו‬
‫ירבה עבור‬
‫השוחט‪ -‬אין‬
‫הבריא‪ ,‬אך‬
‫חשש שירבה‬
‫לגבי השוחט‬
‫במיוחד עבור‬
‫לחולה‪ -‬רב‬
‫הבריא‬
‫דימי לא חלק‪,‬‬
‫אלא פשוט‬
‫כל אחד מהם‬
‫דיבר‬
‫במציאות‬
‫שונה‬
‫האם רב דימי חולק על רבי‬
‫יצחק?‬
‫כן‪,‬‬
‫כן‪,‬‬
‫ב‪2‬‬
‫ההלכות‬
‫אך רק בהלכה‬
‫אחת‬
‫ועל כן אף‬
‫אם החולה‬
‫חלה רק‬
‫בשבת‪-‬‬
‫מותר‬
‫לבריא‪ ,‬ואין‬
‫הבשר‬
‫נחשב‬
‫כמוקצה‬
‫ניתן לומר שגם‬
‫רב דימי מודה‬
‫שמותר לשחוט‬
‫רק כשהחולה‬
‫חלה מבעו"י‪,‬‬
‫והרי"ף פסק‬
‫שמותר אף‬
‫כשחלה בשבת‬
‫כדי להעמיד‬
‫את איסור‬
‫המוקצה כדעת‬
‫ר"ש‬
‫‪184‬‬
‫קושיית הב"י על‬
‫‪349‬‬
‫שיטת הר"ן‬
‫כיצד הר"ן כתב שאסור לבריא לאכול מבשר ששחטו לחולה שחלה רק בשבת מדין איסור מוקצה‪,‬‬
‫והרי קיי"ל להלכה כר"ש במוקצה שמוקצה אסור רק אם‪ .1 :‬דחאו בידיים ‪ .2‬לא ראוי לאכילה‪,‬‬
‫והרי כאן הוא לא דחה את הבהמה בידיים ומדוע שהיא תהיה לו אסורה?‬
‫תירוץ הב"י‬
‫הר"ן השווה בין הבהמה החיה לבין דין דבר המחובר‪ ,‬שאף שלא דחאו בידיים‪ ,‬בכל זאת הוא‬
‫מוקצה‪ ,‬ואף ר"ש מודה לכך‪ ,‬שכיון שלא שחט אתה מבעו"י (שהרי הייתה היכולת בידו לעשות‬
‫כן)‪ ,‬ממילא הוא הקצה אותה מדעתו כגרוגרות וצימוקים‪.‬‬
‫כמו כן מצינו בבעל המאור‪ 350‬שכתב שגם ר"ש מודה בכל מוקצה מחמת איסור שלא הייתה דעתו‬
‫עליו מאתמול כלל שהרי הוא מוקצה‪ ,‬ועל כן בהמה חיה זו ששחטו בשבת הינה מוקצה (אמנם‬
‫הרמב"ן שם חלק)‬
‫למסקנה מדוע‬
‫יש צד לאסור‬
‫לבריא לאכול מן‬
‫הבהמה ששחטו‬
‫לחולה שחלה רק‬
‫בשבת?‬
‫‪ .1‬רש"י והר"ן‪ -‬כיון שהיא מוקצה‬
‫‪ .2‬הסבר הב"י בר"ן‪ -‬כדין דבר המחובר‬
‫‪ .3‬ע"פ בעל המאור‪ -‬גם ר"ש מודה בדבר שהקצה דעתו ממנו לגמרי שהוא מוקצה בשבת‬
‫מדוע רבי שמעון התיר בבע"ח‬
‫שלו שמת לומר שהוא איננו‬
‫מוקצה?‬
‫מדוע רבי שמעון מודה שבהמה שנשחטה לחולה שחלה‬
‫בשבת הינה מוקצה?‬
‫הרשב"א‪ 351‬בשם‬
‫יש אומרים‬
‫כיון שהוא ציפה מבעו"י שהחיה‬
‫תמות ונתן דעתו על כך מבעו"י‬
‫כי הוא לא ציפה מער"ש שיבואו לשחוט אותה בשבת ולא‬
‫נתן דעתו על זה כלל‬
‫הרשב"א בדעת‬
‫רבינו‬
‫כנ"ל‬
‫באמת הוא לא מודה לכך‪ ,‬והוא סובר שהיא לא מוקצה‪,‬‬
‫כיון שהוא לא דחה אותה בידיים‬
‫‪349‬‬
‫עיין בדברי המלחמות ה' מסכת חולין דף ד עמוד א שכתב ליישב את שיטת הראשונים שסוברים שיש להחמיר בשוחט‬
‫לחולה בשבת‪ ,‬כיון שיש לנו איסור מוקצה בדבר‪ :‬אמר הכותב גם אנחנו כתבנו שם ופירשנו דברי רבינו הגדול וביררנו שהם‬
‫נכונים בראיות נכונות וכך הסכימו הגאונים שהלכה כר' יהודה למדרש ולאורויי ומה שכתב בסתם השוחט לחולה בשבת מותר‬
‫לבריא בו ביום באומצא ולא פירש דוקא בשהיה לו חולה מבע"י זה ודאי מספק עלינו את השמועה הזאת שאנו סבורים דכל מוקצה‬
‫מחמת איסור לר"מ אית ליה (כל מוקצה מחמת איסור) וכ"ש לר' יהודה ואף על פי שלא דחאו בידים אסור כסבריה דרב דהא‬
‫מסקנא דשמעתין וכיון דקי"ל כוותייהו במוקצה מחמת איסור בשבת וביו"ט אפי' במוקצה סתם ממילא שמעינן לשוחט לחולה‬
‫שחלה בשבת שהוא אסור לבריא ורב דימי לא פליג מידי אלא בגזירה דשמא ירבה בשבילו איירי וכן מצינו כדעת הזה לראשונים‬
‫כגון רב אחא ובעל הלכות אלא שנראה מדברי רבינו ז"ל שהוא סובר דרב דימי לית ליה מוקצה מחמת איסור אלא כשדחאו בידים‬
‫כקושיין לעיל ולא סבירא לן כרב דלא שני ליה דאיהו מדאית ליה מוקצה אזיל ביה לחומרא‪...‬‬
‫‪350‬‬
‫המאור הקטן מסכת ביצה דף יג עמוד א [דף כד ע"ב]‪ :‬הא דאמר ר"ש בן אלעזר שוחטין מן הניגרין ביום טוב אבל לא מן‬
‫הרשתות הלכה היא ואף על פי שלא כתבה הרי"ף ז"ל דבכל ספק מוכן כה"ג אפילו ר"ש מודה דהיינו מוקצה מחמת איסור‬
‫מלאכה גמורה דלא יהיב דעתיה עליה מאתמול כלל כדאמר ר"ש התם אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומן‪.‬‬
‫‪351‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת חולין דף טו עמוד א‪... :‬ואיכא מ"ד דאפילו ר"ש דלית לי' מוקצה מחמת איסור מודה הוא בשוחט‬
‫שאסור ואפילו מר בריה דרב יוסף דאית ליה דחלוק היה ר"ש בבעלי חיים שמתו הכא מודה דמודה בה ר"ש דשאני התם דאדם‬
‫יושב ומצפה אימתי תמות בהמתו דמיתה שכיחא אבל שוחט דבר רחוק הוא שיהא יושב ומצפה אימתי תשחט בהמתו בשבת‪,‬‬
‫והיינו דמשתיק ליה רב לתנא‪ ,‬ותדע לך דאם איתא דחלוק היה ר"ש בשוחט איכא למיפרך אטו מאן דאית ליה כר"ש משתיק לי'‬
‫רב‪ ,‬ורבינו נ"ר כתב דר"ש ודאי כיון דלית לי' מוקצה מחמת איסור אלא בשדחאו בידים כגון כוס וקערה ועששית דאיכא תרתי‬
‫לגריעותא חדא דדחאו בידים ואינו יושב ומצפה לכבייתן מחמת גדלן‪ ,‬בשוחט בשבת ודאי שרי למיכל מינה ביומא‪...‬‬
‫‪185‬‬
‫קושייה‬
‫הוכחה לקושייה‬
‫לפי הרא"ש‪ ,‬המ"מ ורבו של הרשב"א‪ -‬מדוע התרנו לאכול מבשר בהמה ששחטו עבור חולה‬
‫שחלה רק בשבת‪ ,‬ואילו מאידך גיסא אסרנו ליהנות מדבר שהיה מחובר בבהשמ"ש?‬
‫כמו שמצינו בדין מחובר‪ ,‬שמכך שהישראל לא ליקט את הפירות מבעו"י הוא ודאי הסיח דעתו‬
‫מהם‪,‬‬
‫כך נאמר גם בבהמה שלא שחטו אותה כבר מבעו"י‪ ,‬שהוא בוודאי הסיח דעתו ממנה בכך שהוא‬
‫לא שחט אותה‪ ,‬וממילא כמו שאסור ליהנות ממחובר כך יהיה אסור ליהנות מהבהמה ששחטו‪,‬‬
‫ובכל זאת מצינו שהרא"ש ודעימיה התירו לבריא לאכול ממנה‪ ,‬הכיצד?‬
‫יישוב שיטת‬
‫הרא"ש ודעימיה‬
‫נראה לומר שהסיבה לפיה הראשונים שהתירו לאכול מהבהמה‪ ,‬אוסרים לאכול מדבר המחובר‪,‬‬
‫זה לא מצד איסור מוקצה‪ ,‬אלא מצד גזירה שמא היהודי בעצמו יעלה ויתלוש אם נתיר לו ליהנות‬
‫מדבר המחובר‬
‫כמו כן‪ ,‬אף אם תדחק לומר שמדובר שהאיסור במחובר הוא מצד מוקצה‪ ,‬נראה שיש לומר שזה‬
‫דווקא אליבא דרבי יהודה שיש לו דין מוקצה‪ ,‬וכך אנו פוסקים ביו"ט‪ ,352‬אך בשבת קיי"ל כר"ש‬
‫שאין איסור דין מחובר מדין מוקצה אלא מצד שמא יעלה ויתלוש‪.‬‬
‫ממילא‪ ,‬אם האיסור הוא לא מצד מוקצה‪ ,‬אזי גם נופלת הבעיה לאכול מהבהמה ששחטו עבור‬
‫החולה שחלה רק בשבת שאז היא אמורה להיות מוקצה מבהשמ"ש‪ ,‬כיון שאם אנו לא סוברים‬
‫שהחשש במחובר הוא מצד מוקצה‪ ,‬אז גם בבהמה ששחטו לא נאמר שהיא תהיה מוקצה‪,‬‬
‫וממילא נתיר בשופי לבריא לאכול ממנה‬
‫קושייה נסתרת‬
‫על ניסיון יישוב‬
‫שיטת הרא"ש‬
‫תירוץ‬
‫נראה שקשה לומר בדעת הרא"ש שאיסור דין המחובר נובע רק מצד שמא יעלה ויתלוש‪ ,‬כיון‬
‫שמצינו במפורש ברא"ש שהאיסור בדין מחובר הוא מצד מוקצה ואף ר"ש מודה לכך‪ ,‬א"כ מוכח‬
‫לכאורה שגם הרא"ש מודה שהאיסור הוא מצד מוקצה‪ ,‬ולפי זה חוזרת הקושיה‪ :‬כיצד הרא"ש‬
‫התיר לבריא לאכול מן הבהמה ששחטו עבור החולה שחלה רק בשבת‪ ,‬אם היא מוקצה?‬
‫ניתן לומר שהרא"ש סובר ש‪:‬‬
‫א‪ .‬במחובר‪ -‬בדווקא אם הוא לא ליקט את הפירות מער"ש‪ ,‬למרות שתלישת הפירות הינה‬
‫מלאכה פשוטה‪ ,‬מוכח שהוא הקצה דעתו מן הפירות‬
‫ב‪ .‬שחיטת הבהמה‪ -‬כיון שלא כל אדם ידוע לשחוט‪ ,‬וממילא צריך אדם מומחה‪ ,‬וכמו כן‬
‫צריך דווקא סכין בדוק לשחיטה‪ ,‬וגם יש טורח בעצם שחיטתה‪ ,‬ניתן לומר שאם מצינו‬
‫שהוא לא שחט אותה בער"ש זה לא אומר בצורה מוכחת שהוא הסיח דעתו ממנה‬
‫לגמרי‪ ,‬כיון שיכול להיות שהוא באמת רצה לשחוט אותה רק לא הסתייע בידו הדבר‬
‫וממילא אף שהחולה חלה רק בשבת‪ ,‬אין הבהמה נחשבת כמוקצה כיון שהייתה דעתו‬
‫עליה מער"ש‬
‫תירוץ שני‬
‫דחיית התירוץ‬
‫השני‬
‫ניתן לומר שמכך שר"ש אמר שבע"ח שמתו אינם מוקצים כיון שהייתה דעתו עליהם מער"ש‪,‬‬
‫וממילא מותר לטלטלם‪ ,‬אזי גם כאן כשהבהמה נשחטה בשבת בהיתר לחושב"ס היא איננה‬
‫מוקצה‪ .‬שכמו שהיא לא מוקצה לטלטול כך היא לא מוקצה לאכילה‪.‬‬
‫לא משמע לומר כתירוץ השני כיון שהרא"ש במסכת ביצה‪ 353‬כתב שאף שאין מוקצה לחצי שבת‬
‫בטלטול‪ ,‬אך ייתכן שיש מוקצה לחצי שבת באכילה‪ ,‬ולפי זה ייתכן לומר שאף אם נאמר שאין‬
‫מוקצה בטלטול הבהמה‪ ,‬עדיין יהיה אסור לאכול את הבהמה מדין מוקצה‬
‫‪352‬‬
‫רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה יז‪... :‬ויש ביום טוב מה שאין בשבת איסור מוקצה שהמוקצה אסור ביום טוב ומותר‬
‫בשבת מפני שיום טוב קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבואו לזלזל בו‪.‬‬
‫‪353‬‬
‫רא"ש מסכת ביצה פרק ג סימן ז‪ :‬ודוקא במידי דאכילה קא מיבעי ליה אבל במילי דטלטול פשיטא דאין מוקצה לחצי שבת‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫האם מותר לאכול מן הבשר של הבהמה ששחטו עבור החולה‬
‫בשבת כשהוא חי בלי מליחה?‬
‫התוס'‪ ,354‬הרא"ש‪ ,‬הר"ן‪ ,‬הטור‬
‫מותר‬
‫האם מותר‬
‫לבריא לאכול‬
‫מפרי שהיה‬
‫מחובר‬
‫בבהשמ"ש‬
‫ונקצץ עבור‬
‫החולה?‬
‫אסרנו לבריא‬
‫לאכול‬
‫בתבשיל‬
‫שהתבשל‬
‫לחולה שמא‬
‫ירבו בשבילו‪,‬‬
‫מהו בדיוק‬
‫חשש הריבוי?‬
‫האם מי‬
‫שריבה‬
‫חתיכות‬
‫להניח בסיר‬
‫גם עבור‬
‫הבריא לפני‬
‫שהניח על‬
‫גבי האש‪-‬‬
‫עבר על‬
‫איסור?‬
‫האם מותר‬
‫לבריא לאכול‬
‫ממה‬
‫שהתבשל‬
‫לחולה‬
‫בשבת‪,‬‬
‫למוצ"ש מיד‬
‫או שמא רק‬
‫בכדי‬
‫שיעשו?‬
‫האם מותר לחושאב"ס‬
‫לאכול מתבשיל שהתבשל‬
‫עבור חושב"ס?‬
‫מתי מותר‬
‫להרבות‬
‫במלאכה?‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שאין הכנה‬
‫במחובר והוי‬
‫מוקצה‬
‫שמא אחר‬
‫שיניחו את‬
‫הסיר על‬
‫האש‪ ,‬יוסיפו‬
‫חתיכה‬
‫בשבילו והוי‬
‫'מבשל' ממש‬
‫(רשב"א‪)355‬‬
‫כן‪ ,‬אך רק‬
‫מדרבנן‬
‫(רשב"א)‬
‫מותר מיד‬
‫אסור‪ ,‬כיון‪:‬‬
‫דווקא לצורך מילה‬
‫התירו ‪,‬‬
‫‪ .1‬אפשר ע"י גוי‬
‫לחושאב"ס (האגור‬
‫בשם הרשב"א)‬
‫‪ .2‬שמא לא ימצא גוי‪,‬‬
‫וירבה הישראל‬
‫בבישול להדיא‬
‫עבור החושאב"ס‬
‫(הרשב"א‬
‫‪356‬‬
‫בתשובה )‬
‫אך לצורך דבר‬
‫אחר אסור אפילו‬
‫ע"י גוי‬
‫‪ 354‬תוספות מסכת חולין דף יד עמוד א‪... :‬בלא מליחה נמי שריא באומצא אף על גב דאיכא לאו בדם הנבלע באברים כדאמר בפרק דם שחיטה (כריתות דף כא‪):‬‬
‫ה"מ היכא דפירש לחוץ אבל כל זמן שלא פירש מותר‪...‬‬
‫‪ 355‬חידושי הרשב"א מסכת חולין דף טו עמוד ב‪ :‬שמא יתן בקדרה אחר שהיא על האש חתיכה נוספת על שאר חתיכות דאלו ליתן שם חתיכות הרבה בבת אחת‬
‫קודם הנחתה על האש שרי כדתניא ממלאה אשה קדרה בשר‬
‫‪ 356‬שו"ת הרשב"א חלק א סימן תתיד‪ :‬שאלת המבשל לחולה שיש בו סכנה בשבת‪ .‬מהו שיאכל ממה שיותיר חולה אחר שאין בו סכנה‪ .‬מי נימא כיון דאפשר‬
‫לעשות לו על ידי גוי בודאי לא ירבה בשבילו או דילמא לא שנא? תשובה מסתברא שגם זה אסור כל שאסור לעשות על ידי ישראל גזירה שמא ירבה בשבילו‪.‬‬
‫דלפעמים לא ימצא לעשות לו על ידי גוי ועבד ושפחה שאינן של ישראל ויבא זה לרבות בשבילו‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫האם מותר לבריא לאכול מתבשיל שהגוי בישל עבור החולה בשבת‪ ,‬או שיש חשש איסור של בישולי גויים?‬
‫הר"ן‬
‫הרא"ה‬
‫מותר‪ ,‬כי אין חשש חתנות בדבר‬
‫‪357‬‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל מה שמצינו היתר לאכול מבישולי גויים זה רק עבור חולה‬
‫שבכל מקרה התירו לו כל דבר ע"י גוי‪ ,‬אך עבור אדם בריא מדוע שנתיר את‬
‫הדבר?‬
‫האם מותר לתת‬
‫ביצה בחמה כדי‬
‫שתתבשל?‬
‫האם מותר לתת‬
‫ביצה בצד המיחם‬
‫שהוא תולדות האור‬
‫כדי שתתבשל?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם מותר לתת ביצה על דבר שהתחמם מכוח החמה (תולדות‬
‫חמה) כדי שתתבשל?‬
‫ת"ק‬
‫ר' יוסי‬
‫אסור‪ ,‬גוזרים אטו תולדות אור‬
‫(שמא הרואה יסבור שזה‬
‫תולדות האור)‬
‫מותר‪ ,‬אין אנו גוזרים אטו‬
‫תולדות אור‬
‫הרי"ף והרמב"ם‪ 358‬פסקו כתנא‬
‫קמא‬
‫‪------‬‬
‫‪ 357‬ר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף ט עמוד א‪ :‬ולפיכך כתב ז"ל (הרא"ה) שמותר לבריא במוצאי שבת דליכא משום בשול עובדי כוכבים כלל כיון דלא שייך‬
‫הכא חתנות ואין לסברא זו ראיה שאפילו נאמר דבכלל צרכי חולה שנעשין על ידי עובד כוכבים בשבת הוי דבר שיש בו משום בשולי עובד כוכבים וכמו שפשט‬
‫המנהג אכתי אפשר דהיינו דוקא לחולה מפני שהתירו בו כל דבר הנעשה ע"י עובד כוכבים שאין איסורו מגופו אבל להתירו לבריא אין לנו‪:‬‬
‫ובפסיקה‪ ,‬מצינו מספר דעות מתחלפות‪ :‬בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קיג הביא הרמ"א הגה‪ :‬עובד כוכבים שבשל לחולה בשבת‪ ,‬מותר למוצאי‬
‫שבת‪ ,‬אפילו לבריא‪ ,‬ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים‪ ,‬דכל כה"ג היכרא איכא‪( .‬ב"י בשם הר"ן שכ"כ משם הרא"ה)‪ .‬כלומר שהרמ"א פסק כדעת הרא"ה‬
‫להתיר‪ .‬אך מהדרכי משה הארוך בסימן שכח ניתן לומר שהוא פוסק כר"ן לאיסור‬
‫‪358‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ט הלכה ג‪ :‬המפקיע את הביצה בבגד חם או בחול ובאבק דרכים שהן חמים מפני השמש אף על פי‬
‫שנצלית פטור‪ ,‬שתולדות חמה אינם כתולדות האש‪ ,‬אבל גזרו עליהן מפני תולדות האור‪...‬‬
‫‪188‬‬
‫קושיית הרא"ש‬
‫‪359‬‬
‫מדוע מצד אחד התרנו להניח קיתון ליד המדורה כדי שהמים יתחממו מעט‪ ,‬כל עוד שמדובר‬
‫שהם לא יגיעו לחום שהיס"ב (ואם לא הייתה בעיה של מבשל היה מותר להניח אותם אפילו‬
‫שיגיעו ליס"ב)‬
‫ומצד שני אסרנו לתת תבשיל על גבי כירה גו"ק אע"פ שהתבשיל כבר נתבשל מער"ש ואין בו‬
‫כבר חשש בישול שהרי שנינו‪" :‬כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת"‬
‫תירוץ‬
‫יש לחלק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬חזרה על גבי כירה‪ -‬אסור‬
‫ב‪ .‬להניח אצל המדורה‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שזה דומה ל'סומך'‪ ,‬ואע"פ שאין דבר שמפסיק בין‬
‫הקיתון למדורה ולכאורה היה לנו לחוש שמא יחתה‪ ,‬בכל זאת אין חשש בדבר‪ ,‬כיון‬
‫שמכוח גזירת חכמים להרחיק את הקיתון מהמדורה כך שהקיתון לא יגיע לחום‬
‫שהיס"ב‪ ,‬יש היכר בדבר ובוודאי לא יבוא לחתות‬
‫מדוע אסור‬
‫להטמין‬
‫בדבר שאינו‬
‫מוסיף הבל?‬
‫האם יש בישול‬
‫אחר בישול בלח?‬
‫דחייה להעמדה‬
‫הנ"ל‬
‫כיצד מצינו בפרק‬
‫קמא שחייב על‬
‫הגסה אפילו‬
‫בתבשיל רותח?‬
‫שמא יחתה‬
‫(הרא"ש)‬
‫כן‪ ,‬כך למדנו‬
‫מדברי הרא"ש‪,‬‬
‫וראייה לדבר‬
‫מאחד מביא האור‬
‫ואחד המגיס‪ ,‬שאף‬
‫שמי שהביא את‬
‫האור חייב משום‬
‫'מבשל'‪ ,‬גם מי‬
‫שמגיס אח"כ חייב‬
‫גם כן משום‬
‫'מבשל' ומכאן‬
‫ראייה שיש מבשל‬
‫אף אחר מבשל‬
‫בלח‬
‫ניתן לדחות‬
‫ולומר שאין‬
‫בישול אחר‬
‫בישול בדבר‬
‫המבושל‪ ,‬וכל‬
‫מה שמצינו שיש‬
‫באח"ב זה רק‬
‫בתבשיל שעוד‬
‫לא הגיע לדרגת‬
‫בישול של‬
‫כמאב"ד‬
‫א‪ .‬מדובר‬
‫בבישול‬
‫סממנים‪,‬‬
‫שלעולם‬
‫תוספת‬
‫הבישול יפה‬
‫להם‬
‫ב‪ .‬בהגסה לא‬
‫חייב משום‬
‫מבשל אלא‬
‫משום צובע‬
‫כשמכניס‬
‫הסממנים‬
‫האם יש באח"ב‬
‫בלח מבושל‬
‫כמאב"ד רותח?‬
‫הרא"ש‬
‫הטור‬
‫אין‬
‫יש‬
‫כיצד הטור פסק‬
‫ברמזים שאין‬
‫בישול במאב"ד‬
‫רותח‪ ,‬ואילו כאן‬
‫בהלכות הוא‬
‫פסק שחייב כל‬
‫עוד שהתבשיל‬
‫לא מבושל כ"צ‬
‫ורותח?‬
‫א‪ .‬ברמזים‪-‬‬
‫הטור כתב‬
‫כסברת‬
‫הרא"ש‬
‫שפטור‬
‫ב‪ .‬בטור‪ -‬בא‬
‫לכתוב את‬
‫ההלכה‬
‫למעשה ועל‬
‫כן כתב את‬
‫דעתו שחייב‬
‫‪359‬‬
‫רא"ש מסכת שבת פרק ג סימן י‪ :‬תימה מאי שנא הכא דשרינן להשים קיתון של מים אצל המדורה בשביל שתפיג צינתן ואי‬
‫לאו משום דמבשל בשבת הוה שרי אפילו יד סולדת בו ושמן למאן דאמר לית ביה משום בשול אפילו יד סולדת בו שרי‪ .‬ולעיל‬
‫אסרינן להשים על גבי כירה אף על פי שגרופה וקטומה אף על פי שהתבשיל נתבשל מערב שבת ולית ביה משום בשול כדאמרינן‬
‫לעיל (דף לט א) כל שבא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת‪ .‬וי"ל דיש לחלק בין להשים על גבי כירה למדורה דהא קדירה על‬
‫גבי כירה אסור אבל אצל המדורה שרי משום דדמי לסומך ושרי ומיהו לא דמי כולי האי לסומך דהתם מפסיק כותלי הכירה אבל‬
‫הכא שהוא אצל המדורה ה"ל למיחש שמא יחתה וי"ל כיון שהצריכו חכמים להרחיק מן המדורה מדנקט כנגד המדורה ולא נקט‬
‫אצל המדורה איכא היכירא ולא אתי לחתויי‪...‬‬
‫‪189‬‬
‫כיצד הטור דחה את סברת הרא"ש שהמבשל כמאב"ד פטור כל‬
‫עוד שהוא רותח?‬
‫ע"פ הטור‪ ,‬מהי דרגת הבישול של הקדירה‬
‫שהצטננה וחייבים עליה משום 'מבשל'?‬
‫‪ .1‬שנינו בברייתא בביצה שכולם חייבים‪ ,‬משמע שגם המגיס‬
‫כי יש באח"ב בלח‪ ,‬והברייתא לא חילקה בדרגת הבישול‪,‬‬
‫משמע שאף אם מדובר שהתבשיל מבושל כמאב"ד והוא‬
‫רותח‪ -‬חייב‬
‫מבושלת כל צורכה‪ ,‬כי אם מדובר שלא כך‪ ,‬אז‬
‫מה זה משנה שהיא התקררה‪ ,‬אפילו אם היא‬
‫רותחת יהיה חייב כיון שהיא לא מבושלת עדיין‬
‫כ"צ‬
‫‪ .2‬מה שהרא"ש תירץ בפרק קמא דחוק‬
‫קושייה נסתרת‬
‫בבית יוסף‬
‫כמו כן משמע שהיא מבושלת כ"צ‪ ,‬כי סתם‬
‫קדירה שמטמינים‪ -‬מבושלת כ"צ‬
‫‪360‬‬
‫אולי נאמר שהטור באמת כן פסק כמו הרא"ש‪ ,‬והרא"ש התכוון לומר ש‪:‬‬
‫א‪ .‬עד שלא מבושל כמאב"ד‪ -‬יש חיוב חטאת‬
‫ב‪ .‬כשמבושל כמאב"ד ועוד לא כ"צ‪ -‬אין חיוב חטאת‪ ,‬אך יש עכ"פ איסור דרבנן‬
‫דחיית הקושיה‬
‫לא ניתן לומר כן‪ ,‬כיון שהדבר תלוי זה בזה‪:‬‬
‫א‪ .‬אם יש חיוב חטאת מצד 'בישול' כל עוד שלא מבושל כמאב"ד‪ -‬יש גם חיוב‬
‫ב‪ .‬אם אין חיוב חטאת מצד 'בישול' כשכבר מבושל כמאב"ד אך עדיין לא כ"צ ועל כן יש‬
‫איסור דרבנן‪ -‬אז מדוע יש בכלל איסור דרבנן בדבר‪ ,‬והרי אם אין כאן 'בישול' למה‬
‫שיהיה כאן בכלל איסור?‬
‫דחייה שנייה‬
‫לקושיה‬
‫הרא"ש לא חילק לאחר שהתבשיל הגיע לדרגת בישול של כמאב"ד בין אם התבשיל הגיע לדרגה‬
‫שמבושל כ"צ ובין אם לא‪ ,‬וא"כ מנא ליה לטור לחלק בדבר ולומר שיהיה לרא"ש איסור דרבנן‬
‫לפחות אחר שמבושל כבר כמאב"ד?‬
‫מה נקרא רותח?‬
‫כל שהיס"ב‬
‫‪360‬‬
‫הרא"ש תירץ בפרק ג סימן יא‪ :‬והא דפריך בפרק קמא והלא מגיס אפילו ביורה רותחת איכא למימר סמנין לצבוע בהן צריך‬
‫בישול לעולם אי נמי לאו משום בישול פריך אלא משום צובע כשהוא מגיס מכניס הסממנין בצמר‪.‬‬
‫ניתן לומר שהטור סבר שתירוצי הרא"ש דחוקים‪ ,‬מפני שמשמע מן הגמרא שאף אם מדובר ביורה רותחת‪ ,‬שייך עדיין בישול אף‬
‫אם היורה מבושלת כמאב"ד וממילא יהיה חייב‪ ,‬ולא כמו שהרא"ש פטר במאב"ד לח רותח‬
‫‪191‬‬
‫האם יש באח"ב‬
‫במאב"ד לח רותח?‬
‫האם יש באח"ב בלח?‬
‫כן‪ ,‬שהרי מצינו בגמ' שיש חשש‬
‫שמא ירתיח קדירה שהטמינה והיא‬
‫בוודאי מבושלת כ"צ ובכ"ז חששנו‬
‫שמא ירתיח כיון שהיא הצטננה ולכן‬
‫אסרנו להטמין אפילו בדבר שאינו‬
‫מוסיף הבל בשבת‬
‫הרמב"ם‬
‫‪361‬‬
‫המגיד משנה‬
‫בטעם‬
‫הרמב"ם‬
‫‪361‬‬
‫ר' יונה‬
‫הטור‬
‫לא‪ ,‬שאין‬
‫באח"ב‬
‫כל‬
‫שהגיע‬
‫למאב"ד‬
‫כן‪ ,‬כיון‬
‫שיש‬
‫באח"ב כל‬
‫עוד שלא‬
‫הגיע‬
‫לדרגת כל‬
‫צורכו‬
‫האם יש באח"ב בלח צונן‬
‫כ"צ שמצטמק ורע לו?‬
‫האם בתבשיל‬
‫שקצת הצטנן‬
‫מרתיחתו (אך הוא‬
‫עדיין בחום לפחות‬
‫שהיס"ב) יש‬
‫באח"ב?‬
‫לא‪ ,‬שכן למדנו מדברי רבינו‬
‫ירוחם שחייב על באח"ב רק‬
‫בתבשיל‬
‫מדובר‬
‫אם‬
‫שהצימוק יפה לו‪ ,‬וממילא אם‬
‫'רע לו' ניתן לתת אותו ליד‬
‫המדורה במקום שהיס"ב‬
‫אין‬
‫(רבינו ירוחם)‬
‫האם חייב אם בישל‬
‫דבר שהיה מבושל‬
‫כ"צ?‬
‫האם חייב אם‬
‫בישל דבר‬
‫שאינו צריך‬
‫בישול כלל?‬
‫האם פטור בהנ"ל גם אם‬
‫בישל על האש ממש?‬
‫האם יש בישול בתבשיל‬
‫שהגיע למאב"ד ועוד‬
‫לא לכ"צ?‬
‫פטור‬
‫פטור‬
‫‪------‬‬
‫חייב ('מבשל')‬
‫שהרי שנינו‪" :‬כל‬
‫שבא בחמין מלפני‬
‫השבת‪ -‬שורין אותו‬
‫בחמין בשבת"‬
‫‪-------‬‬
‫לא‪ ,‬הוא חייב מדרבנן‪,‬‬
‫מפני שיש איסור 'חזרה'‬
‫‪362‬‬
‫כן דעתו‪ ,‬אך לדעת‬
‫הרשב"א ועוד‪ -‬פטור כיון‬
‫שאין באח"ב אם מבושל‬
‫כבר כמאב"ד‬
‫האם מותר לשרות במים חמים בשבת‬
‫תבשיל שמבושל כמאב"ד?‬
‫האם יש חילוק בין אם מדובר בתבשיל הנ"ל‪ -‬לח או‬
‫יבש?‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור‬
‫אין‪ ,‬ובכל מקרה אסור‬
‫הרשב"א‬
‫מותר‬
‫אין‪ ,‬ובכל מקרה מותר‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ט הלכה ג‪... :‬המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צרכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור‪.‬‬
‫‪ 362‬מגיד משנה הלכות שבת פרק ג הלכה י‪ :‬ביאור דברי רבינו הוא שתבשיל חי שלא בשל כלל או בשל כל צרכו ומצטמק ורע לו או השליך לתוכו אבר חי שכל אלו משהין אותן ע"ג האש אף על פי שלא גרף ולא כסה‬
‫כמו שנתבאר דוקא השהיה התירו אבל להחזיר כיון שאינו גרוף ואינו מכוסה לא‪ ...‬מגיד משנה הלכות שבת פרק ט הלכה ג‪ :‬ודעת הרשב"א ז"ל וקצת מהמפרשים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום‬
‫חיוב בשול דבר תורה ומ"מ באור ממש אסור וזה נלמד מדין חזרת מצטמק ורע לו כנזכר פ"ג ופשוט הוא‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫דעת הר"ן שאין‬
‫באח"ב בלח‬
‫מבושל‬
‫האם מותר‬
‫להניח קיתון‬
‫מבושל קר בכלי‬
‫ראשון חם?‬
‫האם מותר‬
‫להניח קיתון‬
‫מבושל קר כנגד‬
‫המדורה במקום‬
‫שהיס"ב?‬
‫האם מותר‬
‫להניח קיתון‬
‫מבושל קר על‬
‫גבי האש?‬
‫האם יש הבדל‬
‫בין אם יש‬
‫בקיתון הקר דבר‬
‫לח או יבש?‬
‫האם מותר לתת‬
‫קיתון כנגד‬
‫המדורה במקום‬
‫שלא יכול להגיע‬
‫ליס"ב?‬
‫הר"ן‬
‫מותר‪ ,‬אף שדין‬
‫כלי ראשון‬
‫כתולדות האור‬
‫וחייב חטאת על‬
‫בישולו‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אין הבדל ובכל‬
‫מקרה מותר‬
‫מותר‪ ,‬אליבא‬
‫דכו"ע‬
‫מדין 'חזרה'‬
‫באם מדובר‬
‫שהתבשיל‬
‫מבושל כראוי‪ ,‬כיון‬
‫שאין באח"ב‬
‫בדבר שמבושל‬
‫אין יכולת להגיע‬
‫לחיוב 'מבשל'‬
‫האם יש בישול‬
‫אחר אפייה?‬
‫האם מותר לתת‬
‫פת אפויה בתוך‬
‫כלי שני‬
‫‪363‬‬
‫שהיס"ב ?‬
‫האם מותר לתת‬
‫צלי בכלי‬
‫שהיס"ב?‬
‫האם מותר‬
‫להניח בשר או‬
‫דג מבושל ליד‬
‫האש במקום‬
‫שהיס"ב כך‬
‫שהם ייצלו?‬
‫האם יש בישול‬
‫אף בכלי שני?‬
‫כן‪,‬‬
‫לא‪,‬‬
‫לא‪,‬‬
‫אסור‪,‬‬
‫כן‬
‫כמו שמצינו‬
‫שמצה שבישלו‬
‫אותה‪ -‬אינו יוצא‬
‫בה ידי חובה‪ ,‬כיון‬
‫שהבישול מבטל‬
‫את האפייה‬
‫יש להיזהר בדבר‬
‫מחשש בישול‬
‫יש להיזהר בדבר‬
‫מחשש בישול‬
‫ויש בדבר חשש‬
‫חיוב חטאת‬
‫(כך הבין הסמ"ג‬
‫מלשון היראים)‬
‫וזה מפני שאין‬
‫אנו בקיאים מה‬
‫קל להתבשל ולכן‬
‫יש להחמיר‬
‫בכולם‬
‫נימוק‬
‫אין דרך בישול בכך‬
‫הסמ"ג בשם‬
‫הרא"ם‬
‫‪363‬‬
‫הב"י הביא שהסמ"ג כתב בדעת הרא"ם שאין בישול אחר בישול‪ ,‬ואילו הטור כתב בדעת הרא"ם שאין בישול אחר בישול‬
‫ביבש‪ ,‬כלומר שבלח‪ -‬יש‪ ,‬וזה כשיטת הטור‪ ,‬אף שהיראים לא הזכיר בדבריו חילוק בין לח ליבש‪ ,‬שכן כתב היראים בסימן רעד‪:‬‬
‫"שכל דבר שנתבשל או נעשה כל צרכו אין בה משום בישול שאין בישול אחר בישול אבל יש בישול אחר צלי ויש צלי אחר בישול"‪.‬‬
‫אח"כ הב"י הביא שהסמ"ק כתב בשם הרא"ם שאסור לתת לחם בתוך כלי ראשון רותח‪ ,‬והטור כתב שאסור אפילו בכלי שני כמו‬
‫שכתב הסמ"ג בדעת הרא"ם‪.‬‬
‫משמע מכאן לכאורה שלדעת הסמ"ק מותר לתת ע"פ היראים פת בכלי שני‪ ,‬ואולי זה אינו לפי שאר דברי היראים שכתב שיש‬
‫ליזהר מצד בשיול אף בכלי שני ושלישי‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫קושיית הטור‬
‫תירוץ הב"י‬
‫מדוע אסור לתת לחם בתוך כלי שני? שהרי לא נראה לפסוק כלישנא שמלח מתבשל אף בכלי‬
‫שני‬
‫ניתן לומר שהרא"ם סבר שכיוון שיש תרי לישני במלח (‪ .1‬אף בכ"ר לא בשלה ‪ .2‬אף בכ"ש‬
‫בשלה) אנו פוסקים כלישנא הראשונה שאף בכ"ר‪ -‬לא בשלה‪ ,‬והמחמיר כלישנא בתרא תע"ב‪,‬‬
‫וכן ראוי להחמיר בפת‬
‫ממילא באמת אנו פוסקים שמלח לא מתבשל אף בכ"ר‪ ,‬וכל מה שאנו פוסקים שלא לתת פת‬
‫אפילו לא בכלי שני זה רק בדרך חומרא‬
‫המרדכי בשם‬
‫הרא"ם‬
‫מוכח שיש בישול אחר אפייה כיון שמצינו שאין יוצאים יד"ח במצה שהתבשלה‬
‫קושיית‬
‫הראבי"ה על‬
‫הרא"ם‬
‫הראבי"ה דחה את סברת הרא"ם וכתב שכל מה שאנו אומרים שיש בישול אחר אפייה זה דווקא‬
‫לגבי מצה‪ ,‬אך לגבי בישול‪ -‬אין בישול לאחר שכבר הייתה אפייה‬
‫דחיית דברי‬
‫הרא"ם ע"פ‬
‫‪365‬‬
‫התוס'‬
‫התוס' כתבו שכל מה שאמרנו שבישול אחר אפייה מבטל את תורת המצה זה דווקא אם מדובר‬
‫בבלילה רכה‪ ,‬אך אם מדובר בבלילה עבה‪ ,‬אף שהיה בישול לאחר אפיית המצה‪ -‬אין זה מבטל‬
‫את תורת המצה‪ ,‬הרי שאפילו במצה אין להם את הדין של בישול אחר אפייה וכל שכן שלא יהיה‬
‫להם בסתם בישול‬
‫‪364‬‬
‫מסקנת הב"י‬
‫‪ .1‬על שלקות מברכים 'בורא פרי האדמה' ולא 'שהכל נהיה בדברו' כי הבישול לא מבטל‬
‫את הדבר‬
‫‪ .2‬אין יוצאים יד"ח במצה מבושלת (כר' יוסי)‪ -‬כי הבישול מבטל את האפייה‪ ,‬וזה רק במצה‬
‫‪ .3‬סתם כך‪ :‬משמע שאין בישול אחר אפייה‬
‫האם יש בישול‪-‬‬
‫אחר צלייה?‬
‫סמ"ק‪ :‬כן‪ ,‬והראייה שאם צלה את קרבן הפסח ואח"כ בישלו‪ -‬חייב‪,‬‬
‫כי יש בישול אחר צלייה והבישול ביטל את הצלייה‬
‫‪364‬‬
‫ראבי"ה ח"א ‪ -‬מסכת שבת סימן קצז‪ :‬ושמעתי מרבינו אליעזר ממיץ שהיה אומר אין בישול אחר בישול בשבת‪ ,‬וכדתנן בריש‬
‫[פרק חבית] כל שבא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת‪ .‬וכן אין אפיה אחר אפיה בשבת‪ ,‬אבל יש אפיה אחר בישול‬
‫ויש בישול אחר אפיה‪ ,‬כגון לשרות לחם ברותח‪ ,‬ואין אנו בקיאים אם גם בכלי שני מ[ת]בשל שהרי נחלקו חכמים בדבר לגבי תבלין‬
‫ומלח‪ ,‬וכדתנן יוצאים ברקיק השרוי ובמבושל שלא [נמוח] ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי [אבל לא] במבושל [אף על פי] שלא‬
‫נמוח‪ ,‬והלכה כר' יוסי‪ .‬ולאו מילתא היא‪ ,‬דהא מייתי ליה בפרק כיצד מברכין ומסקינן עד כאן לא קאמר ר' יוסי אלא לגבי מצה‬
‫דבעינן טעם מצה בפיו וליכא‪:‬‬
‫וזה לשון הגמרא במסכת ברכות דף לח עמוד ב‪ :‬דתניא‪ :‬יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח‪ ,‬דברי רבי מאיר‪ ,‬ורבי יוסי‬
‫אומר‪ :‬יוצאים ברקיק השרוי‪ ,‬אבל לא במבושל (רש"י‪ :‬אבל לא במבושל ‪ -‬דתו לאו לחם איקרי)‪ ,‬אף על פי שלא נמוח‪ .‬ולא היא‪,‬‬
‫דכולי עלמא ‪ -‬שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה‪ ,‬ועד כאן לא קאמר רבי יוסי התם ‪ -‬אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא‪,‬‬
‫אבל הכא ‪ -‬אפילו רבי יוסי מודה‪.‬‬
‫‪365‬‬
‫אולם יש שהקשו על דחייה זו ואמרו שאין כוונת התוס' שהבישול מבטל את האפייה‪ ,‬אלא הוא‪ -‬לא מבטל‪ ,‬וכל מה שהם‬
‫הזכירו בלילה עבה זה לעניין שבבלילה עבה יש תורת לחם עוד קודם האפייה כבר משעת הגלגול‪ ,‬ולכן אף כשבטלה האפייה ע"י‬
‫הבישול עדיין יש תורת לחם‪ .‬לפי זה באמת גם לדעת התוס' יש בישול אחר אפייה ונפלה ראיית הבית יוסף‪.‬‬
‫‪193‬‬
‫האם יש בישול במקרים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬לח וצלול‬
‫‪ .2‬אפיה אחר‬
‫אפייה או‬
‫צלייה אחר‬
‫צלייה בדבר‬
‫יבש‬
‫‪ .3‬אפייה\צלייה‬
‫ואח"כ בישול‬
‫במים‬
‫הערות‬
‫יש בישול אחר בישול לכו"ע‬
‫אין‪ ,‬ונראה שאף הרא"ם יודה‬
‫לכך‪ ,‬אף שיש‪ 366‬שרצו לומר‬
‫בדעת הרא"ם לאיסור‬
‫הרא"ם‪ -‬אוסר‬
‫‪367‬‬
‫הב"י העיר שלכן מותר להניח צלי ליד האש במקום שהיס"ב‪,‬‬
‫שהרי אין צלי אחר צלי‬
‫נראה שהרא"ם יודה בצלי אחר צלי להיתר (ולא כי"א)‪ ,‬כיון‬
‫שבראייה מרקיק ופסח מדובר שבישל בסוף במים\יין ולא‬
‫מדובר בצלייה אחר צלייה‬
‫הב"י העיר בעלמא שיש צד לומר שבאמת אין בישול אחר‬
‫צלייה‪ ,‬וכל מה שמצינו שאם צלה את הפסח ואח"כ בישלו‪-‬‬
‫חייב‪ ,‬זה דין מיוחד בקרבן פסח (גזה"כ) שנאמר בו "ובשל‬
‫מבושל"‪ ,‬שאין לבשל אותו כלל‪ ,‬שמשמע לכאורה שיש בישול‬
‫לאחר צלייה‪ ,‬כמו שמצינו שמצה צריך טעם מצה‪ ,‬אך סתם כך‬
‫באמת ניתן לומר שאין בישול אחר צלייה‬
‫אם נתבשל לפני‬
‫שבת‪ -‬מותר‬
‫להדיחו בשבת?‬
‫אם נתבשל לפני שבת‪ -‬מותר‬
‫לשרותו בשבת?‬
‫אם לא‬
‫נתבשל לפני‬
‫שבת‪ -‬מותר‬
‫להדיחו‬
‫בשבת?‬
‫אם לא נתבשל‬
‫לפני שבת‪ -‬מותר‬
‫לשרותו בשבת?‬
‫רש"י‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‪' ,‬מבשל'‬
‫האם מדובר‬
‫שהתבשל כל‬
‫צורכו?‬
‫‪-----‬‬
‫התוס'‪,‬‬
‫רי"ו‪,‬‬
‫הגהות‬
‫כל‬
‫צורכו‬
‫רמב"ם‬
‫‪368‬‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫אפילו לא כמאב"ד‪ ,‬שהרי‬
‫כתב שמספיק אם "נשרה‬
‫בחמין" וכבר אין בו עוד‬
‫בישול‪ .‬כמו כן נכתב‬
‫בברייתא "שבא בחמין"‬
‫בעלמא ולא "שנתבשל"‬
‫‪366‬‬
‫כן הביא הטור בשם ה"ר פרץ‬
‫‪367‬‬
‫כמו שכבר הבאנו לעיל שלדעת רבי יוסי יש בישול אחר אפייה וכן מצינו ברקיק המבושל‬
‫‪368‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה ח‪ :‬דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת אף על פי שהוא עכשיו צונן‬
‫מותר לשרותו בחמין בשבת‪...‬‬
‫אמנם הדרכי משה נשאר בצריך עיון על שיטת הב"י שכתב שבדעת הרמב"ם שאף אם לא התבשל כמאב"ד‪ ,‬רק נשרה בחמין‪,‬‬
‫כבר מותר לשרותו בשבת ואין חשש 'מבשל' בדבר‪ .‬שהרי לעיל הב"י בעצמו כתב (וכן הביא שם את דעת המ"מ) בדעת הרמב"ם‬
‫(ט‪,‬ג) שאפילו לשרות‪ -‬אסור שום דבר אלא אם כן הוא כבר נתבשל כל צורכו‪ ,‬ואין לחלק בדעת הרמב"ם בין לח ליבש (שכאן דיבר‬
‫ביבש ולכן מותר אף שלא כמאב"ד‪ ,‬ושם דיבר בלח ולכן חייב להיות כ"צ‪ ,‬שהרי מצינו שאין חילוק כזה לרמב"ם)‪.‬‬
‫‪194‬‬
‫אם בא בחמין‬
‫מלפני שבת‪ ,‬ניתן‬
‫לשרותו בחמים‬
‫בשבת?‬
‫מליח‬
‫שאינו מליח‬
‫האם ניתן לשרות אותו‬
‫אפילו בכלי ראשון?‬
‫רש"י‬
‫כן‪ ,‬כיון ש"בא בחמין" זה‬
‫ביאה של מים חמים‬
‫בעלמא‬
‫כן‪ ,‬כיון ש"בא בחמין" זה ממש‬
‫בישול‬
‫‪------‬‬
‫הרמב"ם‬
‫כן‪ ,‬ומספיק ביאה של מים בעלמא ואין צורך בבישול ממשי‬
‫(שהיה נראה לו דחוק לחלק בין מליח לשאינו מליח)‬
‫‪------‬‬
‫רי"ו‪ ,‬הר"ן‪ ,‬התוס'‬
‫‪------‬‬
‫כן‬
‫האם דבר‬
‫שלא בא‬
‫בחמין‬
‫מלפני‬
‫השבת ניתן‪-‬‬
‫להדיח מכלי‬
‫ראשון‬
‫להדיח‬
‫מכלי שני‬
‫לשרות‬
‫בכלי‬
‫ראשון‬
‫לשרות בכלי שני‬
‫מה דין‬
‫עירוי?‬
‫התוס' בשם‬
‫‪369‬‬
‫רשב"ם‬
‫מותר‪ ,‬שהרי‬
‫עירוי ככלי שני‪,‬‬
‫וממילא אין‬
‫חשש 'מבשל'‬
‫מותר (ק"ו)‬
‫אסור‪,‬‬
‫'מבשל'‬
‫משמע שמותר‪ ,370‬כיון שכלי שני‪ -‬אינו 'מבשל'‬
‫ככלי שני‬
‫רבינו תם‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שעירוי ככלי‬
‫ראשון ויהיה‬
‫חייב מצד‬
‫'מבשל'‬
‫מותר‪ ,‬כיוון‬
‫שאז דין‬
‫העירוי‬
‫ככלי שני‬
‫שאינו‬
‫מבשל‬
‫אסור‪,‬‬
‫'מבשל'‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫'מיחזי‬
‫כמבשל'‬
‫שהרי כלי שני לא מבשל‪ ,‬וכל מה‬
‫שנקטנו במשנה "מדיחין" ולא‬
‫"שורין" והיינו מסבירים בכלי שני‪,‬‬
‫להשמיע רבותא שאף הדחה‬
‫מכלי ראשון הויא גמר מלאכה‬
‫במליח וקולייס ולא רק שרייה‬
‫ככלי ראשון‬
‫‪ 369‬בגיליון התוס' נכתב "רשב"א"‬
‫‪ 370‬התוס' לא התייחסו להלכה זאת במפורש‬
‫‪195‬‬
‫מליח הישן‬
‫קולייס האיספנין‬
‫האם מותר להדיח טרית במים קרים?‬
‫רש"י‬
‫טונינ"א‪( 371‬משנה‬
‫שעברה)‬
‫דג מליח ורך‬
‫‪---------‬‬
‫הפרדס בשם י"א‬
‫טרית‪(372‬טונינ"א)‬
‫טרית (טונינ"א)‬
‫‪---------‬‬
‫דעת הפרדס‬
‫בשר שמלוח הרבה (אם‬
‫לא ידחנו‪ -‬לא ניתן לאכלו‬
‫כלל‪)373‬‬
‫דג מלוח הרבה שא"א‬
‫לאכלו אא"כ ידיחנו‬
‫בחמין‬
‫מותר‪ ,‬ואין לאסור מצד 'הדחה' כיון שאין‬
‫זה גמר מלאכתה‬
‫קושיית הב"י על‬
‫הפרדס‪:‬‬
‫‪-----‬‬
‫‪-----‬‬
‫מדוע התרת להדיח את הטרית רק‬
‫במים קרים ולא גם במים חמין?‬
‫האם מותר לתת לתוך‪-‬‬
‫אלפס וקדירה רותחים (כלי ‪)1‬‬
‫קערה ותמחוי רותחים (כלי ‪)2‬‬
‫תבלין‬
‫אסור‪ ,‬כי כלי ראשון 'מבשל' כל עוד שהוא‬
‫רותח‬
‫מותר‪ ,‬כי כלי שני אינו 'מבשל'‬
‫מלח ע"פ רב יוסף‬
‫אסור‪ ,‬כי מתבשל (מלח כתבלין)‬
‫מותר‪ ,‬שאינו מתבשל (מלח‬
‫כתבלין)‬
‫לישנא קמא‪ :‬מלח ע"פ אביי‬
‫בשם ר' חייא (שלא כרב‬
‫נחמן)‬
‫אסור‪ ,‬כי מתבשל (כתבלין)‬
‫אסור‪ ,‬כי מתבשל (אפילו בכלי‬
‫שני שלא כמו תבלין)‬
‫מלח ע"פ רב נחמן‬
‫מותר‪ ,‬שאינו מתבשל (כי מלח צריך בישול כ"כ‬
‫רב כמו בשר השור)‬
‫מותר‪ ,‬שאינו מתבשל‬
‫לישנא בתרא‪ :‬מלח ע"פ אביי‬
‫בשם ר' חייא (כרב נחמן)‬
‫מותר‪ ,‬שאינו מתבשל‬
‫מותר‪ ,‬שאינו מתבשל‬
‫כמי ההלכה?‬
‫(אפילו בכלי ראשון‪ ,‬שלא כמו תבלין)‬
‫הרי"ף‪ ,374‬הרא"ש‪ ,‬התוס' והרמב"ם פסקו כלישנא בתרא‪ ,‬אך התוס' כתבו שמי‬
‫שיחמיר כלישנא קמא כל זמן שהיס"ב‪ -‬תע"ב‬
‫‪ 371‬היינו דג הטונה‬
‫‪ 372‬סרדין‪ ,‬סוג של דגי ים לא גדולים ממשפחת ה'מליחים'‪ ,‬בדר"כ היא נשמרת בקופסת פח עם שמן‬
‫‪ 373‬ולכן הוא נקרא "ישן"‬
‫‪374‬‬
‫הר"ן כתב שהרי"ף פסק כמו לישנא בתרא‪ ,‬כיון שכך רב נחמן פסק‪ ,‬ובאמת שכך כתבו התוס' בטעמם מדוע הלכה כלישנא‬
‫בתרא‬
‫‪196‬‬
‫האם מותר לתת בשר‬
‫שור בכלי ראשון?‬
‫האם מותר‬
‫לתת בשר חי‬
‫של שור לתוך‬
‫כלי ראשון‬
‫שהעבירו מעל‬
‫האש?‬
‫האם מותר לתת‬
‫מליח ישן של שור‬
‫לתוך כלי ראשון‬
‫שהעבירו מעל גבי‬
‫האש?‬
‫האם מותר לתת בשר שור שנמלח‬
‫מחדש?‬
‫מותר‪ ,‬שכן משמע מן‬
‫הסוגיא שהוא צריך‬
‫בישול רב‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא‬
‫ממהר להתבשל‬
‫אסור‪ ,‬ואף שהבשר לא מתבשל‪ ,‬אך‬
‫הלחלוחית‪ ,‬הדם והמלח מתבשלים‬
‫ונבלע בבשר ואסור‬
‫הרא"ש‬
‫הר"ן‬
‫האם מותר לתת בשר שור על גבי האש‬
‫עצמה?‬
‫האם מותר לתת מלח לתבשיל שמונח על גבי‬
‫האש עצמה?‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬וזה נכון אפילו ללישנא בתרא‬
‫האם מותר ליהנות בדיעבד מסיר רותח שנתנו לתוכו מלח בשבת במזיד?‬
‫שבולי הלקט‬
‫בשם רבינו‬
‫שמחה‬
‫‪375‬‬
‫נראה שאין לאסור מצד‪ .1 :‬דבר שיש לו מתירים (דשל"מ) או מצד ‪ .2‬נותן טעם‪ ,‬כיון שיש כאן‬
‫את הכלל של 'זה וזה גורם‪ -‬מותר'‪ ,‬והרי מסתמא התבשיל נמלח כבר מער"ש‪ ,‬ועל כן המלח‬
‫שניתן עתה אין בו כדי לתת טעם בפני עצמו אלא הוא כתוספת בעלמא‪ ,‬וכן אין לאסור מצד‬
‫דשל"מ‪ ,‬כי המלח החדש מיד מתבטל במלח שניתן כבר מער"ש‬
‫‪375‬‬
‫הדרכי משה הביא בשם המרדכי הרב דן שבמלח שלנו אין לחוש מצד בישול‪ ,‬כיון שהוא כבר מגיע אלינו לאחר שהוא מבושל‬
‫כל צורכו‪ ,‬והרי "כל שבא בחמין‪ "...‬ובכל זאת המחמיר‪ -‬תע"ב‪ ,‬וסיים שם המרדכי‪ :‬המחמיר תע" ב שלא לתת מלח אפילו בכלי שני‬
‫כל זמן שהיס"ב הואיל ויש איסור דאורייתא בבישול‪ .‬אמנם נעיר שנחלקו האחרונים האם מדובר במלח שלנו או שהמרדכי דיבר‬
‫רק על המלח בזמן שלהם שלא התבשל קודם לכן‪ .‬הכרעת המשנה ברורה שבכלי ראשון טוב ליזהר לכתחילה ולא לתת בו אפילו‬
‫לא את המלח שלנו שמתקנים ע"י בישול‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫מה דין‪-‬‬
‫סיר שברגע זה מיד‬
‫הסירו אותו מן האש‬
‫והיס"ב‬
‫סיר שהסירו מן האש והניחו אותו‬
‫לעמוד קצת מרתיחתו ועוד היס"ב‬
‫סיר אחר (שני) שהעבירו לתוכו‬
‫את תכולת הסיר הראשון‬
‫כלי ראשון‬
‫כלי שני‬
‫כלי שני‬
‫הגהות‬
‫מרדכי‬
‫‪376‬‬
‫הבית יוסף‬
‫ע"פ‬
‫‪377‬‬
‫התוס'‬
‫האם‬
‫דין‪-‬‬
‫כלי ראשון‬
‫כלי ראשון‪,‬‬
‫כלי שני‪,‬‬
‫כמו שמצינו שקיתון עם מים כנגד כיון שהוא לא התחמם בעצמו על‬
‫הולכים‬
‫ודפנותיו‬
‫המדורה נחשב ככ"ר כל זמן שהיס"ב‪ ,‬האש‪,‬‬
‫ומה גם שהוא התחמם בעצמו על האש ומתקררים‬
‫ועל כן דפנותיו מחזיקים את החום זמן‬
‫רב‬
‫עירוי ככלי ראשון‬
‫עירוי ככלי שני‬
‫א‪ .‬ר"י‬
‫א‪ .‬הרשב"ם‬
‫ב‪ .‬רבינו תם‬
‫ב‪ .‬הר"ן‪( 379‬ע"פ הב"י)‬
‫ג‪ .‬הרא"ש (ע"פ הב"י)‬
‫ג‪ .‬הרמב"ן‬
‫ד‪ .‬רש"י‬
‫ד‪ .‬הרשב"א‬
‫הלכה למעשה‪-‬‬
‫‪380‬‬
‫סיכם‬
‫משנה‬
‫המגיד‬
‫שלמעשה אף שיש על מי‬
‫לסמוך ולומר שעירוי הוא רק‬
‫כלי שני‪ ,‬יש להחמיר ולומר‬
‫שעירוי דינו ככלי ראשון כדעת‬
‫רש"י‬
‫ה‪( .‬המ"מ‪ 378‬ב)רמב"ם‬
‫‪376‬‬
‫ראבי"ה ח"א ‪ -‬מסכת שבת סימן רב‪ :‬וקרוב הדבר בעיני שלא חילק התלמוד גבי מיחם אלא בנותן מים לתוכו מיד עם סילוקו מן האש‪ ,‬דדמי‬
‫להא דתנן האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי‪ ,‬אבל אם הניחו לעמוד כדי‬
‫להפיג את רתיחתו הוה ליה ככלי שני‪ ,‬וכל כלי שני הפשיר מיקרי‪ .‬והלשון מוכיח‪ ,‬דקאמר שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכו תבלין‪.‬‬
‫ביאר האליה רבה (אות כב) את ראייתו של הראבי"ה‪ ,‬שהוא סובר שפירוש המשנה‪" :‬שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין"‪ ,‬היינו מיד‬
‫כשהעבירן דווקא‪ -‬אסור‪ ,‬אך אם קצת נחו מרתיחתם‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שזה ככלי שני והרי שנינו שמותר לתת תבלין לתוך כלי שני‪.‬‬
‫וזו לשונו של האליה רבה סימן שיח כב‪ :‬לאחר שהעבירוהו וכו'‪ .‬הב"י הביא הגהות מרדכי [עט ע"ד] שקרוב הדבר דלא מקרי כלי ראשון אלא‬
‫עם סלוקו מן האש מיד אבל וכו'‪ ,‬ודחהו ט"ז [ס"ק יב] והוסיף זה לשונו‪ ,‬תמהתי מאוד הא משנה מפורשת פ' כירה [מב ע"א] האלפס והקדרה‬
‫שהעבירן (פרש"י מן האור) מרותחין לא יתן לתוכן תבלין‪ ,‬פרש"י העבירן בין השמשות לא יתן משתחשך‪ ,‬דכלי ראשון כל זמן שהוא רותח מבשל‬
‫עכ"ל‪ .‬ותימא לתמיהתו וכי גברא אגברא קרמית‪ ,‬די"ל דהגהות מרדכי לא ס"ל כפרש"י אלא פירש דמיד כשהעבירו לא יתן‪ ,‬גם איך קרי זה משנה‬
‫מפורשת‪ .‬ויותר תימא דלא עיין בהגהות מרדכי פ' כירה גופיה זה לשונו‪ ,‬והלשון מוכיח דקתני האלפס והקדרה שהעבירם מרותחין עכ"ל‪ ,‬הרי‬
‫אדרבה מייתי ראיה ממשנה זו דמשמע מיד בשעת העברה מאש לא יתן‪ ,‬ולא ס"ל כפרש"י‪ .‬אך קשה על ב"י סי' תנ"א [ס"ה] דמייתי שם דין זה‬
‫ממשנה ופירוש רש"י הנ"ל‪ ,‬והכא מייתי מנתינת קיתון כנגד המדורה וצ"ע‪:‬‬
‫‪377‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף מ עמוד ב‪ :‬ושמע מינה כלי שני אינו מבשל ‪ -‬תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון דאי יד סולדת אפי' כלי שני נמי‬
‫ואי אין יד סולדת אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ויש לומר לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך‬
‫נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר‪.‬‬
‫‪378‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כב‪ :‬פירש"י ז"ל שכשהוא נותן תבלין לתוך הקערה דוקא אחר שהרותחין בתוכה אבל לתת לתוך הקערה תבלין תחלה‬
‫ולערות עליהן רותחין אסור מפני שעירוי כלי ראשון מבשל והרי הוא לענין זה ככלי ראשון וכן יראה מלשון רבינו‪.‬‬
‫‪379‬‬
‫הב"י כתב שדעת הר"ן נוטה להיות כדעת הרשב"ם ונראה לומר כן מפני ריבוי הקושיות שהר"ן הקשה על שיטת רבינו תם‪ ,‬וכן נראה להיפוך בדעת הרא"ש‬
‫שסובר כרבינו תם‬
‫‪380‬‬
‫המגיד משנה שם‪ :‬אבל קצת מפרשים התירו אפי' עירוי כלי ראשון לפי שאינו מבשל‪ .‬וזה נראה דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל להלכה אבל למעשה ראוי‬
‫להחמיר כדברי רש"י ז"ל‪:‬‬
‫‪198‬‬
‫האם ניתן לתת‬
‫מים מרובים‬
‫לתוך מיחם‬
‫רותח שהיה על‬
‫האש ויש בו מים‬
‫חמים?‬
‫האם ניתן לתת‬
‫מים מועטים‬
‫לתוך מיחם‬
‫רותח שהיה על‬
‫האש ויש בו מים‬
‫חמים?‬
‫האם ניתן לתת מים קרים‬
‫לתוך מיחם רותח שהיה על‬
‫האש ואין בו מים כלל?‬
‫מותר‪ ,‬אך רק‬
‫בשיעור כזה כדי‬
‫להפשירם‬
‫אסור‪' ,‬מבשל' את‬
‫המים המועטים‬
‫אסור‪ ,‬ע"פ רבי יהודה כיון‬
‫שהוא 'מצרף'‪ 381‬ואף שאינו‬
‫מתכוון הוא אוסר‬
‫האם ניתן לתת מים קרים לתוך מיחם‬
‫רותח שהיה על האש ואין בו מים כלל?‬
‫רב‬
‫שמואל‬
‫מותר‪ ,‬רק אם לא‬
‫ממלא את כל הכלי‪,‬‬
‫שאז אין חשש צירוף‪,‬‬
‫אך אם הוא ממלא‬
‫את כל הכלי דהוי‬
‫צירוף‪ -‬אסור וכרבי‬
‫יהודה‬
‫מותר‪ ,‬אף אם ממלא‬
‫את כל הכלי‪ ,‬כיון‬
‫שהוא לא מתכוון‪ ,‬וכן‬
‫הלכה כיון שקיי"ל‬
‫כרבי שמעון שדבר‬
‫שאין מתכוון‪ -‬מותר‬
‫קושיית הר"ן‬
‫כיצד רבי שמעון מתיר להכניס מים רבים לכלי בגלל שזה דבר שאינו מתכון‪ ,‬והרי גם ר"ש מודה‬
‫בפס"ר שאסור‪ ,‬והרי אם הוא נותן מים רבים שממלאים את כל הכלי לכאורה יש לאסור מצד שזה‬
‫פ"ר שיצרף?!‬
‫תירוץ הר"ן‬
‫אין זה פס"ר‪ ,‬כיון שבסתם צירוף רגיל מחממים מאוד את הכלי ואז נותנים בו בבת אחת מים‬
‫קרים‪ ,‬אך כאן‪ ,‬כיון שהיו בכלי מעט מים עוד לפני שהוא נתן בהם את המים הקרים המרובים‪,‬‬
‫יכול להיות שהכלי לא יגיע לרמה של 'צירוף' כי המים שהיו בו מתחילה מונעים מבעדו להגיע‬
‫לדרגת חום גדולה כזאת שאח"כ כשיכנסו בו המים הקרים יהיה צירוף‪ .‬אף שיכול להיות שהכלי‬
‫כן יגיע לצירוף‪ ,‬אך כיון שזה לא בהכרח‪ -‬אין זה פ"ר‬
‫תירוץ המ"מ‬
‫במקום שאינו מתכוון גם אין את הדין של פסיק רישיה‪ ,‬כי כשהוא מתכוון‪ -‬הוא עושה מלאכה‪ ,‬אך‬
‫כשהוא לא מתכוון‪ -‬אין כאן מלאכה כלל‪ ,‬וממילא אף אם יהיה צירוף‪ -‬פטור‪ ,‬כיון שהוא כלל לא‬
‫התכוון לעשות כלי‬
‫‪381‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף מא עמוד ב‪ :‬והלא מצרף ‪ -‬כשכלי מתכות חם ונותן לתוכו צונן ‪ -‬מחזקים את הכלי‪ ,‬וזו היא גמר מלאכת הצורפין‪ ,‬שרתיחת האור‬
‫מפעפעתו וקרוב להשבר‪ ,‬והמים מצרפין פעפועיו‪ ,‬שולדי"ר בלע"ז (=להלחים‪ ,‬לחסם מתכת)‪.‬‬
‫‪199‬‬
‫מדוע התרנו‬
‫לתוך מים חמים‬
‫דווקא לתוך‬
‫קרים ולא‬
‫להיפך?‬
‫מדוע מותר לתת‬
‫לפי בית הלל אפילו‬
‫מים קרים לתוך‬
‫חמים בכוס ולא‬
‫חששנו מצד‬
‫'בישול'?‬
‫מדוע ספל‬
‫הוא כאמבטי‬
‫אם הספל הוא‬
‫כלי שני?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫כי 'תתאה גבר'‬
‫וכך המים הקרים‬
‫לא יתבשלו‬
‫(רש"י)‬
‫‪ .1‬לא רוצה‬
‫שהמים בכוס‬
‫יהיו מאוד חמים‬
‫כי הם לשתייה‬
‫כיוון שהספל‬
‫הוא לרחיצה‬
‫וממילא נוח לו‬
‫שהמים יהיו‬
‫מאוד חמים‪,‬‬
‫ועל כן אנו‬
‫גוזרים בדבר‬
‫(רש"י)‬
‫הרי"ף‬
‫הרמב"ם‬
‫‪383‬‬
‫ורבינו ירוחם‬
‫פסקו כבית הלל‬
‫‪ .2‬כלי שני‪ -‬לא‬
‫מבשל (רש"י)‬
‫הב"י‬
‫כתב‬
‫ע"פ‬
‫דברי‬
‫התוס'‬
‫האם מותר לתת צונן לתוך‬
‫חמים בכלי ראשון ?‬
‫בית שמאי‬
‫בית הלל‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל‬
‫מה שהתירו‬
‫לתת קרים‬
‫לתוך חמים זה‬
‫רק בכלי שני‪,‬‬
‫אך בכ"ר הם‬
‫מודים‬
‫‪385‬‬
‫לאסור‬
‫‪382‬‬
‫מהי פסיקת בית הלל?‬
‫א‪ .‬אסור באמבטי מלאה במים‬
‫חמים‪ -‬לתת מים קרים‬
‫('מבשל')‬
‫ב‪ .‬מותר באמבטי מלאה מים‬
‫קרים‪ -‬לתת מים חמים‬
‫ג‪ .‬מותר בכוס (כלי שני) לתת מים‬
‫‪384‬‬
‫חמים לתוך קרים ולהיפך‬
‫האם מותר לתת חמין‬
‫לתוך צונן בכלי ראשון ?‬
‫האם מותר לתת צונן‬
‫לתוך חמים בכלי שני?‬
‫בית הלל‬
‫בית שמאי‬
‫בית הלל‬
‫אסור‬
‫(גזירה שמא‬
‫יעשה כן גם‬
‫בכ"ר)‬
‫מותר‪,‬‬
‫שרק בזה‬
‫ב"ה‬
‫מתירים‬
‫אך לא‬
‫בכ"ר‬
‫בית שמאי‬
‫מותר (אינו 'מבשל')‬
‫האם מותר לתת‬
‫חמין לתוך צונן‬
‫בכלי שני?‬
‫בית‬
‫שמאי‬
‫בית הלל‬
‫מותר (אינו‬
‫'מבשל')‬
‫‪ 382‬רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה ה‪ :‬אמבטי של מרחץ שהיא מלאה מים חמים אין נותנין לה מים צונן שהרי מחממן הרבה‪ ,‬וכן לא יתן לתוכה פך של שמן‬
‫מפני שהוא כמבשלו‪ ,‬אבל נותן הוא מים חמין לתוך אמבטי של צונן‪.‬‬
‫‪ 383‬רבינו ירוחם ‪ -‬תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק ג‪ :‬והרי"ף פסק כבית הילל ודלא כרבי שמעו' בין מנסיא אבל יש מהפוסקי' שפסקו כרבי שמעון בן מנסיא‬
‫ומאחר דקיימא לן דספל הרי הוא ככוס רבי שמעון בן מנסיא אסיפא קאי הילכך אמבטי אסור בכל ענין בין חמין לתוך צונן בין בהפך בין החמין מועטין והצונן מרובה‬
‫בין בהפך וראשון נראה עקר מדאמרינן בגמרא מסברת רבי שמעון מן מנסיא אסיפא קאי ארישא קאי נראה דודאי ארישא קאי הילכך לית הילכת' כוותיה דאנן‬
‫קיימא לן כבית הילל‪.‬‬
‫‪ 384‬רמב"ם הלכות שבת פרק כב‪" :‬ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן ד לתוך החמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שהוא מחממן הרבה"‬
‫‪ 385‬התוס' כתבו שכן מוכח בדעת ב"ה‪ ,‬כיון שניתן לומר שכל מה שאמרו במה דברים אמורים שב"ה מתירים אפילו צונן לתוך חמים‪ ,‬זה רק בכוס שהיא כלי שני‪ ,‬אך‬
‫בכלי ראשון‪ ,‬גם ב"ה מודים שיש לאסור בצונן לתוך חמים‬
‫‪211‬‬
‫קושיית הבית‬
‫יוסף‬
‫תירוץ ראשון של‬
‫הבית יוסף‬
‫בדעת הטור‬
‫מדוע הטור פסק שספל שיש בו מים חמים לרחיצה‪ ,‬אף אם הוא כלי שני‪ ,‬בכל זאת אסור לתת בו‬
‫מים קרים‪ ,‬והרי זה אליבא דרב יוסף בגמ'‪ ,‬ומוכח שם בסוגיא שאביי דחאו ואמר לו שספל אינו‬
‫כאמבטי‪ ,‬ומשמע שרב יוסף חזר בו‪ 386‬וסבר למסקנה שניתן לתת לתוכו מים קרים ככלי שני רגיל‬
‫וא"כ מדוע הטור לא פסק כן?‬
‫התוס' כתבו‪:‬‬
‫א‪ .‬אמבטי‪ -‬בגמרא הוא כלי שני‪ ,‬וכיון שהמים שבו חמים מאוד‪ ,‬על כן יש לגזור ולאסור‬
‫לתת בתוכו מים קרים‪ ,‬שמא הרואה יסבור שהוא בעצם כלי ראשון מרוב חומו‪ ,‬ויבוא‬
‫להתיר לתת מים קרים בתוך כלי ראשון שיש בו מים חמים‪ ,‬ויעבור על איסור 'מבשל'‬
‫ב‪ .‬ספל‪ -‬בגמרא הוא כלי שני‪ ,‬וגם הוא מיוחד לרחיצה‪,‬אך הוא לא משמר חומו כ"כ כמו‬
‫האמבטי‬
‫לפי דברינו עתה‪ ,‬ניישב את שיטת הטור‪:‬‬
‫א‪ .‬אמבטי‪ -‬הטור מפרש שאמבטי מיוחד לרחיצה‪ ,‬והוא כלי שני כתוס'‪ ,‬ובכל זאת אסור‬
‫לתת לתוכו מים קרים‪ ,‬אך לא מפני טעמו של התוס'‪ -‬מפני גזירת הרואים כאמור לעיל‪,‬‬
‫אלא מפני שהמים שבתוך האמבטי מאוד חמים ועל כן אם ניתן מים קרים לתוך החמים‬
‫הם בוודאי יתבשלו‬
‫ב‪ .‬ספל‪ -‬הוא גם כלי שני כאמור‪ ,‬שעשוי לרחיצה‪ ,‬אך הוא לא משמר את חומו כ"כ כמו‬
‫האמבטי‪ ,‬ולכן אביי אמר לרב יוסף שספל‪ -‬אין דינו כאמבטי‪ ,‬ובאמת אין הוא מבשל‬
‫(הספל של זמן הגמרא) והיה ניתן לתת מים קרים לתוך המים החמים שבו מצד הדין‪,‬‬
‫אך בגלל שלא ידוע לנו מהו הכלי שנקרא 'ספל' בימינו‪ ,‬יש לנו לאסור בכל כלי שני שעשוי‬
‫לרחיצה שמא דינו כאמבטי ולא כספל‪ ,‬והרי הסקנו שבאמבטי אף שהוא כלי שני‪ ,‬בכל‬
‫זאת חייבים על הכנסת מים קרים לתוך החמים שבו מצד 'מבשל'‬
‫תירוץ שני בדעת‬
‫הטור‬
‫הב"י כתב שניתן עוד לומר בדעת הטור‪ ,‬שכיון שדין האמבטי ככלי שני‪ ,‬אז דין הספל הוא בכלל‬
‫ככלי שלישי (ולא כמו שהבנו קודם שדינו ככלי שני)‪ ,‬ורב יוסף סבר שיש לגזור ולאסור לתת מים‬
‫קרים לתוך החמים שבספל שמא יתחלף בכלי שני כאמבטי שחייב על בישול המים שבו‪,‬‬
‫ודחה אותו אביי ואמר לו שאין הספל כאמבטי ועל כן אין שייך לגזור בספל‪ ,‬כיון שאין חשש שהוא‬
‫יתחלף באמבטי‪.‬‬
‫כיוון שהטור כתב שאסור לתת מים קרים אפילו לתוך מים חמים שבכלי שני‪ ,‬אין לנו לחוש לכלי‬
‫שלישי‪ ,‬ועל כן מותר מצד הדין לתת לספל‪ ,‬וכל מה שהטור כתב שאסור לתת לספל אף אם הוא‬
‫כלי שלישי‪ ,‬למרות שהרי למדנו שספל הוא בכלל כלי שלישי‪ ,‬זה בגלל שהטור באמת התכוון‬
‫לאמבטי כשהוא כתב "ספל"‪ ,‬אלא שפשוט הוא ידע שבכל מקרה לא יטעו לומר שאם מותר לתת‬
‫מים קרים בתוך החמים שבספל‪ ,‬אז יטעו להתיר לתת גם באמבטי‪ ,‬ולכן לא דיקדק בלשונו ונקט‬
‫ספל‪ ,‬ובאמת הכוונה דווקא לאמבטי‪ ,‬אך בספל‪ -‬מותר‪.‬‬
‫קושייה על קיצור‬
‫פסקי הרא"ש‬
‫שנינו ברמזים ש"ספל דינו כאמבטי"‪ ,‬וכיצד הטור כתב כן אם זה היפך דעת הרא"ש‪ ,‬והיפך פשט‬
‫הגמרא?‬
‫תירוץ‬
‫יש להגיה ולכתוב‪" :‬ספל אינו כאמבטי"‪ ,‬והכל מיושב‬
‫‪ 386‬וכן משמע ברא"ש שכתב‪( :‬פרק ג סימן טו) ולאפוקי מדרב יוסף דרב יוסף גופיה לא קאמר ספל הרי הוא כאמבטי אלא הוה סבר למימר הכי עד דא"ל אביי תני‬
‫רבי חייא ספל אינו כאמבטי אז הדר רב יוסף מסברתו‬
‫‪211‬‬
‫מה דין‬
‫אמבטי?‬
‫האם מותר לתת באמבטי מים קרים רבים כדי‬
‫להפשיר אותם?‬
‫האם מותר‬
‫לתת בכוס‬
‫מים קרים‬
‫רבים כדי‬
‫להפשיר‬
‫אותם?‬
‫האם מותר לתת‬
‫בכלי שני‪ ,‬מים קרים‬
‫רבים?‬
‫התוס'‬
‫כלי שני‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫הר"ן‬
‫כלי‬
‫ראשון‬
‫אסור‪,‬‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫כיון שמקפידים מאוד על החם באמבטי בכל עניין‪-‬‬
‫אסור (כ"כ רי"ו‪)387‬‬
‫ע"פ רש"י‪ -‬בגלל שקיי"ל שתתאה גבר‪ ,‬וממילא המים הקרים לא‬
‫מדוע מותר מתבשלים‪ ,‬אלא הם מפשירים את המים החמים‬
‫לתת חמים‬
‫לתוך צונן‬
‫קושיית‬
‫התוס' על‬
‫רש"י‬
‫שיטת‬
‫התוס'‬
‫ורי"ו‬
‫א‪ .‬כיצד יסבירו את הסוגיה למאן דאמר שעילאה גבר?‬
‫ב‪ .‬אף אם נאמר שתתאה גבר‪ ,‬מדוע מותר לכתחילה לתת‬
‫את המים החמים על הקרים‪ ,‬והרי הוא מבשל עכ"פ 'כדי‬
‫'קליפה'?!‬
‫התוס' כתב ע"פ רבינו תם שמותר לתת את המים החמים‬
‫לתוך הצונן‪ ,‬בגלל שמדובר כאן שהמים הצוננים הם מרובים‬
‫מאוד‪ ,‬שכן הדרך לתת מים מועטים לתוך מאגר שיש בו כבר‬
‫מים מרובים‪ ,‬ולכן המים הקרים לא מתבשלים כלל‪ ,‬כי המים‬
‫החמים מיד מתערבבים במים הקרים ומתבטלת חמימותם‪.‬‬
‫הדבר נכון גם בכיוון ההפוך‪ -‬ולכן אסור לתת מים קרים לתוך‬
‫חמים‪ ,‬כיון שהמים הקרים מתערבבים בחמים ומתבשלים שם‪.‬‬
‫‪387‬‬
‫רבינו ירוחם ‪ -‬תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק ג‪... :‬באמבטי שהוא כלי ראשון צונן לתוך חמין אסור כלומר שהיו בכלי מים‬
‫חמים ושפך עליהן צונן אבל בהפך כלומ' חמין לתוך צונן מותר פירוש ואף על גב דאמרנו למעלה במיח' שפנהו והוא כלי א' שמותר‬
‫לתת לתוכו מים מרובים לא דמי לאמבטי שהוא לרחיצה‪ ...‬ומה שאמרנו באמבטי דחמין לתוך צונן מותר דוקא חמין מועט לתוך‬
‫צונן מרובה אבל בהפך אסור וצונן לתוך חמין דאסור י"מ שפי' אפילו צונן מרובה לתוך חמין מועטין (אסור) ויש מי שפירש צונן‬
‫מועט לתוך חמין מרובה (דווקא אסור) אבל בהפך (שנותן מים קרים רבים לתוך מים חמים‪ )-‬מותר וראשון נראה עקר‬
‫‪212‬‬
‫האם מותר לתת מים‬
‫חמים רבים מכלי ראשון‬
‫לרחיצה לתוך מים‬
‫קרים מועטים?‬
‫רש"י‪,‬‬
‫רשב"א‪,‬‬
‫ר"ן‪ ,‬טור‬
‫מותר‪ ,388‬כיון שתתאה‬
‫גבר‬
‫התוס'‪,‬‬
‫רי"ו‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהמים‬
‫הקרים מתבשלים‬
‫האם מותר לתת מים‬
‫קרים לתוך כלי ראשון‬
‫לשתייה שיש בו מים‬
‫חמים כיון שאין הדרך‬
‫לחממו כ"כ?‬
‫האם ניתן לתת‬
‫האם מותר‬
‫מים קרים לתוך‬
‫לתת מים‬
‫מיחם רותח‬
‫חמים מאמבטי‬
‫שהיה על האש‬
‫אחד לתוך‬
‫אמבטי אחר ואין בו מים כלל‬
‫שיש בו מים כדי להפשירם?‬
‫קרים?‬
‫הרמב"ם‪,‬‬
‫הרי"ף‬
‫מותר‪ ,‬כבית‬
‫הלל (אך לא‬
‫להיפך)‬
‫מותר‪ ,‬וכדעת רבי‬
‫שמעון שאינו‬
‫‪389‬‬
‫מכווין לצירוף‬
‫אסור‬
‫האם מותר‬
‫לתת מים קרים‬
‫לתוך חמים או‬
‫חמים לתוך‬
‫קרים בכלי‬
‫שני?‬
‫מותר‪ ,‬וכדעת‬
‫בית הלל‬
‫‪388‬‬
‫הבית יוסף העיר שמדובר אפילו במצב שמערה את המים החמים מתוך כלי ראשון שעומד לרחיצה‪ ,‬כיון שלא מצא מי שרצה‬
‫לומר שכל מה שהטור התיר זה רק במצב שמדובר בכלי ראשון שעומד לשתייה‪ ,‬ועל כן הרחיב את דינו אף לרחיצה‪.‬‬
‫כמו כן עיין בדרכי משה שהעיר שלא משמע כדברי הב"י בגמרא ובתוס'‪ ,‬שמשמע שם שבכלי ראשון לרחיצה בכל עניין‪-‬אסור‪,‬‬
‫עיי"ש‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫קושיית הבית‬
‫יוסף על הרמב"ם‬
‫כיצד הרמב"ם כתב שאסור לתת צונן לתוך חמין בכלי ראשון‪ ,‬והרי מצינו שאם מדובר שהוא נותן‬
‫מים קרים רבים לתוך החמים‪ -‬מותר!‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫בסוגיא מצינו ‪ 2‬אוקימתות לגבי המיחם שפינהו‪:‬‬
‫א‪ .‬רב אדא בר מתנה‪ -‬מיחם שפינה ממנו מים חמים‪ ,‬והרי הוא עתה ריק‪ ,‬מותר לתוכו רק‬
‫מים רבים אך לא מועטים מחשש בישול‪ ,‬ואף שבנתינת המים המרובים הוא מצרף את‬
‫הכלי‪ -‬אין חשש‪ ,‬כיון שהוא אינו מתכוון וזה כשיטת רבי שמעון שדבר שאין מתכוון‪ -‬מותר‬
‫ב‪ .‬אביי‪ -‬מיחם שפינה ממנו את המים החמים‪ ,‬והרי הוא עתה ריק‪ ,‬אסור לתת לתוכו מים‬
‫כלל כיון שהוא מצרף‪ ,‬וכרבי יהודה שאמר שדבר שאינו מתכון‪ -‬אסור‬
‫הרמב"ם סבר שמסקנת הסוגיא היא כרב אדא בר מתנה‪ ,‬כיון שעדיף להעמיד את הסוגיא ע"פ‬
‫אוקימתא שהיא אליבא דהלכתא‪ ,‬וכיון שאנו פוסקים כרבי שמעון‪ ,‬ממילא עלינו לתפוס את שיטת‬
‫רב אדא שהעמיד את הסוגיא ע"פ ר"ש‪ ,‬ולא כדעת אביי שפסק כרבי יהודה‪ ,‬שאין דעת רבי יהודה‬
‫מוסכמת להלכה‪.‬‬
‫אף שאביי יותר מעמיד את לשון המשנה‪ ,‬בכך שטען ששנינו "המיחם שפינהו" כלומר את המיחם‬
‫עצמו פינו‪ ,‬ולא את המים שבמיחם‪ ,‬אז משמע שאם כן פינה את המים‪ -‬אסור לתת בו מים כלל‪,‬‬
‫אך כאמור עדיף לנו לנקוט כשיטה המתאימה להלכה‪.‬‬
‫תירוץ שני‬
‫יישוב שיטת‬
‫הרמב"ם‬
‫על כורחך שרב שאמר שמותר לתת מים קרים רבים אם זה בכדי להפשיר‪ ,‬סובר כרב אדא‪,‬‬
‫ושמואל לא חולק על רב בעצם העמדת האוקימתא של המשנה‪ ,‬אלא הוא חולק רק בדין הצירוף‬
‫הב"י סיכם שנראה לומר שהרמב"ם סובר שדין האמבטי ככלי ראשון‪ ,‬וממילא מותר לתת לתוכה‬
‫רק חמין לתוך צונן‪ ,‬אך צונן לתוך חמין‪ -‬אסור‪ .‬מדובר במשנה במצב שפינו מהמיחם את כל‬
‫המים‪ ,‬ובכל זאת מותר לתת לתוכו מים‪ ,‬להשמיע לנו שאין חשש מצרף בדבר‪ ,‬אך לא מדובר‬
‫במצב שפינה מהמיחם חלק מן המים החמים ונשארו בו עתה מים חמים‪ ,‬ללמד שאסור לתוכו‬
‫מים קרים משום 'מבשל'‪ ,‬שהרי וודאי שאז אסור לתוכו מים קרים כלל‪.‬‬
‫עתה מיושבת הקושיה על הרמב"ם‪ ,‬כיון שלפי דברינו עתה באמת אסור לתת צונן לתוך מים‬
‫חמים בכלי ראשון‪ ,‬כיון שהעמדנו את המשנה כרב אדא‪ ,‬ויוצא לפי דבריו שאם באמת נשארו מים‬
‫חמים במיחם‪ -‬אסור לתת לתוכו מים קרים ואפילו מרובים כדי שרק יפשירו‪ ,‬וכל זה שלא כאביי‬
‫שהתיר לתת מים קרים רבים להפשיר‪ ,‬לתוך המיחם שנשארו בו מים חמים‪ ,‬וכל מה שאסר זה‬
‫רק במיחם ריק לתת לתוכו מים קרים‪.‬‬
‫‪389‬‬
‫ודלא כרבי יהודה שאוסר מצד צירוף כי הוא סובר שדבר שאינו מתכון‪ -‬אסור‬
‫‪214‬‬
‫האם‬
‫הרמב"ם‬
‫נקט‬
‫'אמבטי'‬
‫בדווקא?‬
‫הב"י כתב שהרמב"ם לא נקט 'אמבטי' בדווקא (אלא רק כי כך נקטה הברייתא בלשון הזאת)‪ ,‬אלא‬
‫העיקר הוא שכל דבר שהוא כלי ראשון (כאמבטי אליבא דהרמב"ם) אסור לתת לתוכו מים חמים לתוך‬
‫קרים ולהיפך‬
‫דיון בדברי‬
‫הרמב"ם‬
‫הרמב"ם כתב‪ 390‬שמותר לתת מים צוננים לתוך מים חמים‪ ,‬אך בתנאי שהם לא יהיו בכלי ראשון‪ .‬האם‬
‫ניתן לומר שהרמב"ם יודה להתיר שאם יתנו מים קרים רבים‪ ,‬יהיה ניתן לתת אותם בתוך מים חמים‬
‫אפילו בכלי ראשון?‬
‫דחייה‬
‫הב"י דחה רעיון זה‪:‬‬
‫א‪ .‬היה לרמב"ם להשמיע לנו זאת כדי שנדע שלא גזרו בדבר‪ ,‬כיון שהיינו יכולים לחשוב שיהיה‬
‫אסור לתת מים קרים לתוך המים החמים אפילו שמדובר במים קרים מרובים‪ ,‬כיון שיש חשש‬
‫שמא הוא יבוא להקל ולא לתת מים רבים ונמצא 'מבשל' את המים הקרים המועטים במים‬
‫הרבים החמים‪.‬‬
‫ב‪ .‬כיון שהמשנה שלנו באה להשמיע לנו את דין המיחם לפי אביי‪ ,‬שמותר לתת מים קרים רבים אם‬
‫כוונתו רק להפשיר‪ ,‬לא היה לו להשמיט דין זה‪ ,‬כדי שנדע שבאמת מותר לעשות כן‬
‫יישוב שיטת‬
‫הרמב"ם‬
‫למסקנה‬
‫א‪ .‬ניתן לומר בכל זאת שהרמב"ם לא כתב זאת במפורש‪ ,‬כיון שהוא סמך על מה שכתב במפורש‪:‬‬
‫"והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שהוא מחממן הרבה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שדווקא אסור לתת מים קרים‬
‫מועטים לתוך מים חמים‪ ,‬כיון שהם מתחממים הרבה‪ ,‬אך אם הוא ייתן מים קרים מרובים‪ ,‬שרק‬
‫יפשירו ולא יתבשלו‪ -‬אין הכי נמי שהדבר יהיה מותר‬
‫ב‪ .‬ברור שהרמב"ם כתב‪" :‬והוא שלא יהיו בכלי ראשון" רק ביחס לנתינת מים קרים לתוך חמים‪ ,‬אך‬
‫באם מדובר בנתינת מים חמים לתוך מים קרים‪ ,‬מותר הדבר אף בכלי ראשון‪.‬‬
‫דברי המגיד‬
‫משנה‬
‫המ"מ‪ 391‬כתב על הרמב"ם שפסק שמיחם שפינה ממנו מים חמים‪ -‬מותר לתת לתוכו מים קרים‬
‫כדי לצננם‪ ,‬שאף האוקימתא הזאת נדחתה בגמרא‪ ,‬אך עדין הדין הוא דין אמת‬
‫תמיהת הב"י‬
‫נראה שהמ"מ סבר ששיטת רב אדא (שאותה פסק הרמב"ם כאן בפינה מים חמים מהמיחם)‬
‫נדחתה מההלכה‪ ,‬וא"כ כיצד בכל זאת המ"מ כתב שהדין דין אמת אם הוא לא להלכה?‬
‫א‪ .‬פשוט היה לו לומר שכיון שאנו פוסקים כרבי שמעון (בהעמדה של אביי) שמתיר צירוף‬
‫כשלא מתכון לכך‪ ,‬על כן הדבר מותר‬
‫ב‪ .‬אם הרמב"ם סובר כאביי שמותר לתת מים קרים כדי להפשירם‪ ,‬היה לרמב"ם להביא‬
‫את הדין הזה שמותר לתת מים קרים מרובים לתוך מיחם שיש בו מים חמים‪ ,‬ומדוע לא‬
‫הביאו?‬
‫תירוץ‬
‫נראה שהרמב"ם סובר כמו שאמרנו לעיל שההלכה היא כרב אדא‪ ,‬וממילא משמע מדבריו‬
‫שמותר לתת מים קרים מרובים לתוך החמים אף בכלי שני כי זה רק כדי להפשיר אותם‪.‬‬
‫‪390‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה ו‪ :‬מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר ליתן לתוכו מים צונן כדי להפשירן‪ ,‬ומותר לצוק מים‬
‫חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך החמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שהוא מחממן הרבה‪...‬‬
‫‪391‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה ו‪ :‬מיחם שפנה ממנו מים וכו'‪ .‬שם (דף מ"א) אוקמתא על המשנה מיחם שפנה ממנו‬
‫מים לא יתן לתוכו מים מועטין כדי שיוחמו אבל נותן לתוכן מים מרובין כדי להפשיר ואעפ"י שנדחית אוקמתא זו שם הדין אמת הוא‬
‫ואין כאן משום צירוף כמו שהזכרתי פי"ב‪:‬‬
‫‪215‬‬
‫דברי המגיד‬
‫משנה‬
‫המגיד משנה כתב‪ 392‬על הרמב"ם שדווקא אסור לתת מים קרים לתוך המים החמים שבאמבטי‬
‫כיון שהם מתבשלים‪ ,‬כי המים שבאמבטי שעומדים לרחיצה‪ -‬חמים מאוד‪.‬‬
‫קושיית הב"י‬
‫משמע מדברי המ"מ שבכלי ראשון אחר שאינו עומד לרחיצה‪ ,‬יהיה מותר לתת את המים קרים‬
‫לתוך המים החמים‪ ,‬כיון שהמים שבו לא כ"כ חמים‪ ,‬שהרי הם לא עומדים לרחצה‪.‬‬
‫זה קשה‪ ,‬כיון שהרמב"ם כתב שם בהלכה ו' שאסור לתת מים קרים לתוך מים חמים בכלי ראשון‪,‬‬
‫והוא לא חילק שם בין אם מדובר שהכלי עומד לרחצה‪ ,‬כלומר שמשמע שאף אם הוא לא עומד‬
‫לרחצה בכל זאת אסור לתת לתוכו מים קרים וזה שלא כדברי המגיד משנה‬
‫תירוץ‬
‫על כן נראה לומר כמו שהב"י כתב לעיל כבר‪ ,‬שהרמב"ם אסר בכל כלי ראשון ולאו דווקא‬
‫באמבטי‪ ,‬וכל מה שהרמב"ם נקט אמבטי זה רק אגב לשון הברייתא‪ ,‬ולפי זה בכל כלי ראשון‬
‫אסור לתת לתוכו מים קרים‪.‬‬
‫כמו כן מה שהרמב"ם כתב 'אמבטי מלאה' אינו בדווקא‪ ,‬כי כאמור העיקר שהיא כלי ראשון‪ ,‬ואין‬
‫זה משנה אם היא לא תהיה מלאה‬
‫שיטת רש"י‬
‫הר"ן בדעת רש"י‬
‫רש"י כתב שאסור לתת קיתון של מים כנגד המדורה 'כדי בישול שתהא היס"ב'‬
‫הר"ן כתב בדעת רש"י‪ ,‬שנראה מדבריו שרש"י מתיר להניח את הקיתון כדי שיפשיר אפילו כנגד‬
‫המדורה במקום שהיס"ב‪ ,‬באם הוא ידאג להסיר את הקיתון לפני שהוא יתבשל‪ ,‬ואין בעיה להניח‬
‫במקום שהיס"ב‪ ,‬כיון שהוא יסיר את הקיתון מבעוד מועד לפני שהוא יתבשל‪.‬‬
‫לפי זה מה ששמואל אמר שאסור להניח במקום שהיס"ב‪ ,‬אין הכוונה ביחס למקום שאסור להניח‬
‫במקום כזה שהיס"ב‪ ,‬אלא לזמן‪ ,‬כלומר שניתן להניח במקום שהתבשיל יוכל להגיע ליס"ב‪ ,‬אך זה‬
‫ב כל זאת מותר כיון שהוא יסיר את התבשיל לפני שהוא יגיע לדרת החום הזאת‪ .‬כן נראה בדעת‬
‫‪393‬‬
‫הרמב"ם‬
‫סייג במקום‬
‫הנחת הקיתון‬
‫הר"ן העיר שאף שהתרנו להניח כנגד המדורה‪ ,‬אך לא התרנו להניח על גבי המדורה עצמה אף‬
‫אם מדובר שהוא יסיר את הקיתון לפני שהוא יגיע לדרגת חום שהיס"ב‪ ,‬שהרי יש כאן בעיה של‬
‫'מיחזי כמבשל'‪.‬‬
‫הרי אפילו בתבשיל שהתבשל כל צורכו ומצטמק ורע לו אסרנו להחזיר בשבת על גבי כירה‬
‫שאינה גו"ק מפני הבעיה של 'מיחזי כמבשל'‪ ,‬כל שכן שנאסור לתת לכתחילה בשבת את הקיתון‬
‫על גבי האש אפילו רק כדי להפשיר אותו‬
‫שיטת הרמב"ן‬
‫הרמב"ן כתב שניתן להפשיר את הקיתון אף על גבי האש שלא כדעת הר"ן‬
‫‪392‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה ה‪ :‬והטעם שאסור לתת צונן לתוך חמין שבו מפני שהמים שבו עומדין לרחיצה ואדם‬
‫מחממן הרבה וזהו שכתב רבינו אמבטי של מרחץ וכן עיקר‪:‬‬
‫‪393‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה ד‪..." :‬והוא שלא יחמו המים שעל ידו עד שתהא כריסו של תינוק נכוית בהן‪"...‬‬
‫‪216‬‬
‫האם ניתן להפשיר על גבי האש עצמה?‬
‫קושייה על שיטת‬
‫רש"י (הרמב"ם‬
‫והרמב"ן) שמותר‬
‫להניח את‬
‫הקיתון במקום‬
‫שיכול להגיע‬
‫ליס"ב‬
‫הר"ן‬
‫אסור‬
‫הרמב"ן‬
‫מותר‬
‫א‪ .‬הר"ן הביא שיש שהקשו על רש"י מהמעשה שרבי אמר לרבי יצחק בר אבדימי להפשיר‬
‫לו את השמן באמבטי ואמר לו רבי להניח את הפך בתוך כלי שני אך לא בתוך האמבטי‬
‫שנחשבת ככלי ראשון‪ .‬משמע שלא התירו להפשיר במקום שיכול להגיע ליס"ב‪ ,‬וזה‬
‫שלא כרש"י שהתיר להניח אפילו במקום שיכול להגיע ליס"ב‪ ,‬והעיקר שיסיר את הקיתון‬
‫משם לפני שהוא יגיע לכך כדי שלא יתבשל‬
‫ב‪ .‬מצינו מפורש בירושלמי‪ 394‬שאסר להניח במקום שהקיתון יכול להגיע לחום שהיס"ב‬
‫ג‪ .‬כמו כן מצינו שדעת ר"י שבכל מקום שראוי להתבשל בו‪ -‬אסור להניח אפילו רק בכדי‬
‫להפשיר‬
‫ד‪ .‬התוס' (מח‪ ).‬כתבו בשם הרשב"א כנ"ל‪ ,‬שמא ישכח להסיר את הקיתון ונמצא מבשל‬
‫בשבת‬
‫ה‪ .‬מצינו כמו כן ברשב"א (מ‪ )395:‬שאסר כנ"ל‪ ,‬וכן כתב המגיד משנה‪ 396‬בדעתו‬
‫ו‪.‬‬
‫כמו כן דעת הרא"ש לאסור כנ"ל‬
‫ז‪ .‬רבינו ירוחם‪ 397‬ג"כ סובר לאסור‬
‫הבית יוסף‬
‫למעשה‬
‫כיון שרבו החולקים על רש"י והרמב"ם‪ ,‬וכל שכן שהירושלמי מסייע לחולקים‪ ,‬אנו נוקטים למעשה‬
‫שיש לאסור להניח במקום שהקיתון יוכל להגיע לחום שהיס"ב‬
‫‪394‬‬
‫תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק ג‪ :‬דמר רבי זעירא בשם רבי יהודה מותר להפשיר במקום שהיד שולטת ואסור להפשיר‬
‫במקום שאין היד שולטת‬
‫‪395‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף מ עמוד ב‪" :‬והנכון שנאמר שלא התירו להפשיר אלא במקום שאין היד סולדת בו אבל‬
‫במקום שהיד סולדת בו אפילו להפשיר אסור גזירה שמא יניח שם עד שיתבשל‪ ,‬ואפילו בכלי ראשון של חמי טבריא אסרו כן משום‬
‫דכל מאי דתקון כעין דאורייתא תקון"‬
‫‪396‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה ד‪ :‬וכתב הרשב"א ז"ל שאף לדברי רש"י ז"ל על גבי המדורה ממש אסור להפשיר‬
‫ודעתו ז"ל להחמיר כדברי שאר המפרשים ז"ל ודעת רבינו כדברי רבינו שלמה ז"ל‪ .‬וכן דעת הרמב"ן ז"ל‪.‬‬
‫‪397‬‬
‫רבינו ירוחם ‪ -‬תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק ג‪ :‬ואף על פי שאמרנו למעלה שמותר להפשיר כנגד המדורה דוקא ברחוק‬
‫אבל בקרוב שהיה [דף סט טור ד] שם יכול להתבשל אסור‬
‫‪217‬‬
‫האם מותר להניח את הקיתון במקום שיוכל‬
‫להגיע ליס"ב אם יסירנו משם קודם שיגיע‬
‫לכך?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫א‪ .‬רש"י‬
‫א‪ .‬הירושלמי‬
‫ב‪ .‬הרמב"ם‬
‫ב‪ .‬ר"י‬
‫ג‪ .‬הרמב"ן‬
‫ג‪ .‬הרשב"א בתוס'‬
‫ד‪ .‬הרשב"א‬
‫ה‪ .‬הרא"ש‬
‫ו‪.‬‬
‫כמי ההלכה?‬
‫כדעת האוסרים‬
‫האם יש בישול‬
‫אחר בישול בלח‬
‫שהתבשל כ"צ?‬
‫הר"ן‪ ,‬המ"מ‬
‫בשם הרשב"א‬
‫אין‬
‫רי"ו‬
‫האם יש בישול אחר שהתבשיל מבושל כמאב"ד אם‬
‫מניחו במקום שהיס"ב?‬
‫הרמב"ם‬
‫יש‪ ,‬כל עוד שלא מבושל כ"צ‬
‫‪398‬‬
‫הרבה פוסקים‬
‫אחרים‬
‫יש‬
‫הרשב"א (ניתן‬
‫לומר בדעתו‪):‬‬
‫צד א'‬
‫צד ב'‬
‫אסור‪' ,‬מיחזי כמבשל'‬
‫מותר‪ ,‬כי אסרו רק כשמניח‬
‫על האש עצמה‬
‫‪398‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק כב הלכה ד‪ :‬וכתב הרשב"א ז"ל שלדברי הכל תבשיל שנתבשל מע"ש ונצטנן מותר לחממו‬
‫כנגד המדורה אפי' במקום שהיס"ב‬
‫‪218‬‬
‫האם מותר‬
‫להניח על גבי‬
‫מיחם אם‬
‫התבשיל יגיע‬
‫ליס"ב?‬
‫אסור (תוס'‪ ,‬ר"ן)‬
‫האם מותר להניח דבר על‬
‫המיחם אם התחתון על‬
‫האש‪?399‬‬
‫י"א‬
‫י"א‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כי זה נחשב‬
‫כמניח לכתחילה‬
‫האם מותר לתת פירות‬
‫על גבי התנור במקום‬
‫שהיס"ב כדי שיצולו?‬
‫האם מותר לתת פך שמן קר‬
‫לתוך כלי שני רותח?‬
‫אסור (המרדכי‪ 400‬בשם‬
‫הראבי"ה‪)401‬‬
‫התוס'‪ :402‬מותר‪ ,‬כיון שדפנותיו‬
‫הולכים ומתקררים‬
‫האם מותר לרסק בידיים קרח?‬
‫רש"י‬
‫אסור‪ ,‬כיוון ש‪:‬‬
‫א‪ .‬סרך מלאכה‪ ,‬שנראה כמוליד את המים (הרשב"א‪ :‬ולא מצד נולד)‬
‫ב‪ .‬שמא יסחוט‪ -‬שמא יבוא מתוך כל לסחוט פירות העומדים למשקים‬
‫הר"ן והמ"מ בדעת הרמב"ם‬
‫‪399‬‬
‫שמא יסחוט‬
‫‪403‬‬
‫יש התייחסות לדבר בסימן רנ"ח משמו של רבינו ירוחם‬
‫‪400‬‬
‫מרדכי מסכת שבת פרק כירה רמז שד‪ :‬וכתב רבינו אבי העזרי דאין לתת פירות תוך הכוכל"ש בבית החורף כדי שיצולו דלא‬
‫גריע ממים אבל מבעוד יום מותר לתתם שם‪:‬‬
‫‪401‬‬
‫ראבי"ה ח"א ‪ -‬מסכת שבת סימן קצז‪ :‬ונראה דבליל שבת אין לתת פירות לצלות בתוך הפכין שקורין בלשון אשכנז ככלי"ש‬
‫כשמחממין בחורף‪ ,‬אף על גב שנאכלים כמות שהן חיין לא גרוע ממים ושמן‪ ,‬דתניא מביא אדם קיתון של מים ומניחן כנגד‬
‫המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן ר' יהודה אומר מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה לא בשביל‬
‫ש[י]בשל אלא בשביל ש[י]פשר‪ ,‬פירוש והפשירו לא זהו בישולו‪ ,‬ולבסוף אמרינן שמע מינה תלת שמע מינה שמן יש בו משום‬
‫בישול ושמע מינה וכו'‪ .‬ושוב מצאתי שפסק רבינו יב"א כדברי‪ .‬ויש בו משום בישול בירקות ובתפוחים‬
‫‪402‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף מ עמוד ב‪ :‬ושמע מינה כלי שני אינו מבשל ‪ -‬תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון דאי יד סולדת אפי'‬
‫כלי שני נמי ואי אין יד סולדת אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ויש לומר לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין‬
‫ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין‬
‫דופנותיו חמין והולך ומתקרר‪.‬‬
‫‪403‬‬
‫נראה לומר כן‪ ,‬מכך שהרמב" ם הכניס את ההלכה של איסור ריסוק השלג ביחד עם איסור סחיטת הפירות‪ ,‬משמע שטעם‬
‫האיסור הוא שמא יסחוט‪ .‬וזה לשון הרמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה יג‪ :‬כבשין ושלקות שסחטן‪ ,‬אם לרכך גופן מותר ואם‬
‫להוציא מימיהן אסור‪ ,‬ואין מרסקין את השלג שיזובו מימיו‪ ,‬אבל מרסק הוא לתוך הקערה או לתוך הכוס וזה לשון המגיד משנה‬
‫שם‪ :‬וכתב הרשב"א ז"ל שטעם האיסור כדי שיזובו מימיו משום גזירת סחיטת פירות העומדים למשקים נגעו בה‪ .‬וכ"נ מדברי‬
‫רבינו שהביאה אצל דין הסחיטה‬
‫‪219‬‬
‫האם מותר להניח קרח בשמש או כנגד המדורה שיפשיר?‬
‫הר"ן‬
‫מותר‪ ,‬ואין חשש נולד‪ ,‬כיון שאף כשהוא היה קרח היה עליו תורת משקה (גם הרא"ש כתב‬
‫שאין לחוש כשנימוח מעצמו)‬
‫ספר התרומה (בשם‬
‫רבינו ברוך)‬
‫אסור‪ ,‬משום נולד (אף שנימוח בחמה מעצמו)‪ .‬על כן גם אסור לחמם פשטידה אצל המדורה‬
‫כיון שהשומן שבה נימוח ואסור מצד נולד‬
‫הרמב"ן‬
‫מותר‪ ,‬ואין חשש משום נולד‪ ,‬וכן מותר בשומן שקרש‪ ,‬כיון שהוא זב וצלול והוי כפירות‬
‫שעומדים למשקה‬
‫הסמ"ג‪ ,‬הסמ"ק‪,‬‬
‫המ"מ ברשב"א‬
‫וברמב"ם‪ ,‬רבינו‬
‫ירוחם‬
‫מותר‪ ,‬ואין כאן חשש נולד‬
‫המרדכי כבעל‬
‫התרומה‬
‫אסור‬
‫רבינו יחיאל מפרי"ש‬
‫מותר‪ ,‬שהרי מצינו שאישה סכה את ידה כששמן על ידה כנגד המדורה והרי סתם שמן זית‬
‫הוא קרוש ובכל זאת לא חששנו מצד נולד‬
‫האם מותר להניח קדירה שיש בה שומן קרוש במקום‬
‫שהיס"ב כך שכשהשומן נימוח הוא מתערב מיד במרק?‬
‫הבית יוסף בדעת בספר התרומה‪ ,‬וכן נראה בדעת‬
‫‪404‬‬
‫המרדכי‬
‫מותר‬
‫אפשרות ראשונה בר"ן בדעת בעל התרומה‬
‫מותר‪ ,‬כיון כל מה שהר"ן אסר בדעת התרומה זה דווקא‬
‫בקדרה שאין בה רק קצת מרק‪ ,‬וניכר שהשומן נימוח‬
‫אפשרות שנייה בר"ן בדעת בעל התרומה‬
‫אסור‪ ,‬ואף שהשומן נימוח במרק‪ ,‬כיון שהשומן צף למעלה‬
‫וניכרו אין זה כברד שהכל בטל לגמרי בתוך המים ולא ניכר‬
‫כל‬
‫ספר התרומה (בעצמו)‬
‫‪405‬‬
‫אם מדובר שהוא שפך מער"ש את השומן והמרק‪ -‬מותר‪,‬‬
‫ואף שבשבת נימוח השומן‪ -‬מותר כיוון שזה רק דבר מועט‬
‫‪404‬‬
‫מרדכי מסכת שבת פרק במה טומנין רמז של‪ :‬וכשהברד הוא נמחה אז הוא מתערב ומתבטל ביין שבכוס ואין ניכר כדקתני‬
‫אבל נותן הוא לתוך הכוס ואינו חושש אבל ליתן הפשטיד"א נגד האש וממחה השומן הנקרש והוא בעין לבדו ואינו מתערב עם שום‬
‫דבר וניכר אסור‬
‫‪405‬‬
‫ספר התרומה מפתח הסימנים הלכות שבת סימן רלה‪ :‬והני פשטיידא בימות החורף צריך לשמור ביום השבת שלא יתן‬
‫סמוך לאש לחמם מפני כי השמנונית הנקרש עתה נמחה על ידו כמו ברד שהיה תחלה מים ונקרש ועתה אסור ליטול מהם ידיו‬
‫אבל אם מערב שבת עירה ושפך חוצה המים והשומן שבתוכה מותר לחמם בשבת הפשטיידא‬
‫‪211‬‬
‫האם יש איסור‬
‫להניח דבר קרוש‬
‫רק במקום‬
‫שהיס"ב לפי‬
‫ספר התרומה?‬
‫המרדכי‬
‫הבית יוסף‬
‫כן‬
‫נימוק‬
‫‪406‬‬
‫כי משמע שהאיסור בגמרא הוא דווקא לתת במקום שהיס"ב כמו שמשמע‬
‫מרבינו יחיאל מפארי"ש לעיל‬
‫לא‬
‫א‪ .‬טעם האיסור כאן הוא לא מצד בישול אלא מצד נולד‪ ,‬ועל כן יש‬
‫לאסור אף בפחות מיס"ב‬
‫(אלא חייב אף‬
‫בפחות מכך)‬
‫ב‪ .‬טעמו של המרדכי שמתבסס על רבינו יחיאל עקור מעיקרו‪ ,‬שהרי‬
‫רבנו יחיאל התיר לחמם שמן זית במקום שהיס"ב‪ ,‬והרי כתוב בגמ'‬
‫במפורש שיש בישול בשמן‪ ,‬והפשרו זהו בישולו‬
‫האם הלכה למעשה אנו חוששים מצד נולד בשומן\קרח שנימוח?‬
‫הבית יוסף‬
‫הר"ן‬
‫לא‪ ,‬ועל כן מותר כל עוד שהוא לא מרסק בידיים‪ ,‬וזה כדעת רש"י‪ ,‬הרמב"ם והרמב"ן שחולקים‬
‫על בעל התרומה‬
‫האם מותר‬
‫להגיס בקדירה‬
‫של תבשיל שלא‬
‫מבושלת‬
‫כמאב"ד?‬
‫האם מותר‬
‫להגיס בקדירה‬
‫של תבשיל‬
‫שמבושלת‬
‫כמאב"ד?‬
‫האם מותר‬
‫להגיס ביורה‬
‫שיש בה צמר‬
‫שנצבע שלא‬
‫מוכן עדיין?‬
‫האם מותר להגיס ביורה שיש בה‬
‫צמר שנצבע שלא שהצבע כבר‬
‫נקלט?‬
‫אסור ('מבשל')‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שתמיד דרך הצבעים‬
‫להגיס ביורה כדי שהצמר לא ייחרך‬
‫המ"מ בשם י"א‪,‬‬
‫הרמב"ן‪,‬‬
‫הרשב"א‬
‫אסור‪ ,‬אא"כ הגיס כבר פעם אחת כבר מער"ש שאז מותר‪ ,‬כי חייבים מצד 'מבשל' רק על ההגסה‬
‫הראשונה (חוץ מהמקרה שמבושל כבר כמאב"ד‪ -‬מותר‪ ,‬אף שלא הגיס קודם לכן)‬
‫המ"מ בדעת‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שההגסה היא 'מצרכי הבישול'‬
‫הדרכי משה‬
‫בשם מהר"י‬
‫‪407‬‬
‫וויל‬
‫אסור‪ ,‬שיש להחמיר בקדירה בכל עניין‬
‫‪406‬‬
‫כך הבית יוסף הבין מתוך דבריו של המרדכי‬
‫‪407‬‬
‫חידושי דינין והלכות למהר"י ווייל סימן ל‪ :‬כשמשימין קדירה מן האש להוציא המאכל ממנה אין להגיס בה בכף דהוי כמבשל‬
‫כדאמ' פ"ק דשבת גבי יורה עקורה וטוחה דאסור להגיס בה וכן ראיתי נוהגין בבית מהר"י ז"ל‪:‬‬
‫‪211‬‬
‫הב"י בדעת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הטור‬
‫(סי' רנ"ב‪,)408‬‬
‫רבינו ירוחם‬
‫האם מותר להגיס בקדירה שמונחת‬
‫על האש?‬
‫האם מותר להגיס בקדירה שאינה על האש אך היא‬
‫עדיין רותחת?‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שמה שהרמב"ם נקט "והיא על האש"‪ ,‬אינו‬
‫בדווקא‪ ,‬וכוונתו לומר שכל עוד שהיא רותחת מחמת‬
‫האש‪ -‬אסור להגיס בה‬
‫האם מותר לטוח צלי שנצלה מבעו"י‪,‬‬
‫שמונח כנגד המדורה‪ ,‬בשמן ושום?‬
‫האם מותר לטוח את הצלי בשמן וביצים‬
‫מגולגלים?‬
‫האם מותר לטרוף ביצים‬
‫בקערה?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שעכ"פ השום והשמן יתבשלו‬
‫צלי חם שאינו‬
‫מבשל‬
‫צלי רותח המבשל‬
‫מותר (אינו 'מתקן')‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה נראה כמו‬
‫שהולך להשליך אותם‬
‫לקדירה‬
‫‪408‬‬
‫טור אורח חיים הלכות שבת סימן רנב‪" :‬והמגיס בקדרה אפי' אינה על האש חייב משום מבשל"‬
‫‪212‬‬
‫שי"ט‪ :‬טור‬
‫האם‬
‫חייב‬
‫כשברר‬
‫בנפה\‬
‫כברה\‬
‫לאוצר‪,‬‬
‫אפילו‬
‫ביד?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לברור‪:‬‬
‫א‪ .‬בידו‬
‫ב‪.‬לאכול‬
‫לאלתר?‬
‫חייב‬
‫מותר‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לברור‪:‬‬
‫א‪ .‬בידו‬
‫ב‪ .‬לאכול‬
‫אח"כ‬
‫בשבת‬
‫עצמה?‬
‫אסור‪ ,‬כי‬
‫נעשה‬
‫כבורר‬
‫לאוצר‬
‫וחייב‬
‫האם מותר ליטול את האוכל מן‬
‫הפסולת‬
‫מה‬
‫הדין‬
‫אם‬
‫בירר‬
‫בקנון‬
‫ותמחוי‬
‫?‬
‫מה‬
‫הדין‬
‫אם‬
‫בירר‬
‫בנפה‬
‫וכברה?‬
‫אם האוכל‬
‫מרובה על‬
‫הפסולת‪,‬‬
‫האם מותר‬
‫לברור את‬
‫האוכל‬
‫כשיש יותר‬
‫טורח‬
‫להסיר את‬
‫הפסולת?‬
‫אם האוכל‬
‫מרובה על‬
‫הפסולת‪,‬‬
‫האם מותר‬
‫לברור את‬
‫הפסולת‬
‫כשיש יותר‬
‫טורח‬
‫להסיר את‬
‫האוכל?‬
‫אם הפסולת‬
‫מרובה על‬
‫האוכל‪,‬‬
‫האם מותר‬
‫ליטול את‬
‫האוכל?‬
‫אם יש‬
‫מיעוט לוזים‬
‫ובוטנים‬
‫בתוך רוב‬
‫קליפות‬
‫שלהם‪,‬‬
‫מותר ליטול‬
‫האוכל?‬
‫פטור‬
‫אבל‬
‫אסור‬
‫חייב‬
‫חטאת‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כי‬
‫האוכל בטל‬
‫לפסולת‬
‫מותר‪ ,‬כי‬
‫כך הדרך‬
‫וזה כשומר‬
‫‪409‬‬
‫לפרי‬
‫תורמוס של הגמרא‬
‫תורמוס שלנו‬
‫אסור‪ ,‬כיון שעד שלא שולקים אותו ‪7‬‬
‫פעמים‪ ,‬גם האוכל נחשב כפסולת כיון‬
‫שהוא מסריח‬
‫מותר‪ ,‬כי אין דרכנו לבשלו כך‬
‫‪409‬‬
‫הדרכי משה הביא בשם המהרי"ל שאם יש על האגוז עדיין את הקליפה הירוקה שלו‪ -‬אסור להסירה‪ ,‬מדין 'מפרק' וכן פסק‬
‫הרמ"א בשולחן ערוך בסימן שיט סעיף ו'‪" :‬ולכן אסור לפרק האגוזים לוזים או אגוזים גדולים מתוך (כד) קליפתן הירוקה‬
‫(מהרי"ל)‪ ,‬וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כך בלא פירוק"‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫אם היו לפניו שני מיני‬
‫אוכלים‪ ,‬מה נחשב כ'אוכל'‬
‫ומה כ'פסולת'‪?410‬‬
‫א‪ .‬אוכל‪ -‬מה שרוצה‬
‫לאכול עתה‬
‫(ומותר לבררו)‬
‫ב‪ .‬פסולת‪ -‬מה שלא‬
‫רוצה לאכול עתה‬
‫(ואסור לבררו)‬
‫האם מותר לתת‬
‫שמרים‬
‫במשמרת לסינון‬
‫שמרים שכבר‬
‫תלויה מער"ש?‬
‫אסור‪' ,‬בורר'‬
‫האם מותר למלול‬
‫מלילות בשבת?‬
‫א‪ .‬בכלי‪ -‬אסור‬
‫א‪ .‬בקנון‬
‫ותמחוי‪-‬‬
‫אסור‬
‫ב‪ .‬בראשי‬
‫אצבעותיו‪-‬‬
‫מותר אם רק‬
‫מעט‪ ,‬דהוי‬
‫שינוי‬
‫האם מותר‬
‫לתת מים על‬
‫שמרים שנתן‬
‫במשמרת כבר‬
‫מער"ש (כדי‬
‫שיהיו צלולים)?‬
‫מותר‬
‫האם מותר‬
‫האם‬
‫כיצד מולל מלילות‬
‫לשוף את‬
‫מותר‬
‫שהיו לו מער"ש?‬
‫הכרשינים ביד‬
‫להציף‬
‫כדי להסיר‬
‫את‬
‫מהם את‬
‫הכרשינים‬
‫הפסולת‬
‫במים כדי‬
‫שלהם?‬
‫להסיר‬
‫את‬
‫הפסולת‬
‫מהם?‬
‫ב‪ .‬ביד‪-‬‬
‫מותר‬
‫האם מותר‬
‫לסנן יין\מים‬
‫צלולים‬
‫במשמרת?‬
‫‪413‬‬
‫מותר‬
‫‪414‬‬
‫אסור‬
‫האם מותר‬
‫לתת‬
‫כרשינים‬
‫בכברה‪,‬‬
‫שהרי‬
‫לפעמים‬
‫הפסולת‬
‫נופלת‬
‫לנקבים והוי‬
‫כבורר?‬
‫אסור‪' ,‬בורר'‬
‫מותר‬
‫‪411‬‬
‫האם מותר‬
‫לסנן‬
‫יין\מים‬
‫עכורים‬
‫במשמרת?‬
‫האם מותר לסנן יין עכור‪ 412‬במשמרת‬
‫בשעת הגיתות?‬
‫אסור‪,‬‬
‫'בורר'‬
‫מותר‪ ,‬כיון ש‪:‬‬
‫א‪ .‬אין בורר‪ -‬כי הדרך לשתות את היין‬
‫אף שהוא קצת עכור‬
‫ב‪ .‬אין ליבון‪ -‬כיון שהמשמרת עשויה‬
‫לכך‪ ,‬הוא אינו חושש לליבונה‬
‫‪ 410‬נראה מן האגלי טל בדעת הרמב"ם שהיסוד בדין הברירה בבורר מין אחד מתוך מין אחר‪ ,‬הוא עצם ההפרדה שמפריד את מה שרוצה כך שיעמוד בפני עצמו בלי המין השני‬
‫‪ 411‬בפרישה העיר שמדובר שמותר דווקא ביד אחת‪ ,‬אך לא בשתיים‬
‫‪ 412‬דהיינו יין עם שמרים‬
‫‪ 413‬רש"י על הדף כתב בדף נז‪ :‬בדפי הרי"ף‪" :‬כדי שיצולו‪ .‬שיהיו השמרים צלולים‪ ,‬ויזובו המים מהם"‪ .‬כלומר‪ ,‬שיזובו המים עם מקצת היין שנשאר בלוע בשמרים‪ .‬כמו כן רע"ב כתב‪:‬‬
‫"שיהיו השמרים צלולים ויזוב כל יינם"‪.‬‬
‫‪ 414‬הסמ"ג כתב שאפילו אם מדובר שיש קיסמין דקים ביין הצלול‪ -‬מותר‪ .‬אולם יש להעיר שהמעיין בסמ"ג יראה שכתב (לאוין סימן סה)‪" :‬אמר זעירי נותן אדם יין צלול או מים צלולים‬
‫לתוך המשמרת ואינו חושש משום בורר אם יש בהן קיסמין קצת כיון שיכולין לשתותו כן מקודם"‪ .‬משמע שדווקא אם יש קצת קיסמים‪ -‬מותר ואין זה נחשב כיין עכור‪ ,‬אך אם מדובר שיש‬
‫הרבה קיסמין כך שאין הוא ראוי לשתות אותו כמות שהוא לרוב בני האדם ללא סינון‪ ,‬הדין הוא שאסור לסננו במשמרת משום בורר‪ ,‬כך נראה לומא ע"פ דברי הסמ"ג‪.‬‬
‫בדומה לכך מצינו שכתב התניא רבתי‪" :‬וכן אם יש יין שבו קמחים‪ -...‬מותר לסננם במפה או בכל דבר המסנן‪ ,‬ובלבד שלא יעשה גומא בסודר כדרך שהוא עושה בחול"‪.‬‬
‫‪214‬‬
‫האם מותר לסנן יין עכור בסודר בשעת‬
‫הגיתות?‬
‫האם מותר לסנן שאר משקים חוץ ממים‬
‫שהם עכורים בסודר בשעת הגיתות?‬
‫האם מותר לסנן מים עכורים בסודר‬
‫בשעת הגיתות?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שיש איסור 'ליבון' כי הוא‬
‫מקפיד על ליבונו‬
‫מותר‪ ,‬שהרי לא שייך ליבון בשאר משקים‬
‫אסור‪' ,‬ליבון'‬
‫האם מותר‬
‫לעשות‬
‫גומא‬
‫לקבל את‬
‫היין‬
‫כשהוא‬
‫מסנן את‬
‫היין‬
‫בסודר?‬
‫אסור‬
‫האם מותר לסנן את היין‬
‫בכפיפה?‬
‫י"א‬
‫כרא"ש‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר‬
‫רק יין שאין‬
‫בו שמרים או‬
‫יין צלול‬
‫האם מותר‬
‫לסנן את‬
‫היין‬
‫בכפיפה‪,‬‬
‫באם הוא‬
‫מגביה את‬
‫הכפיפה‬
‫טפח משולי‬
‫הכלי?‬
‫האם מותר‬
‫לתת‬
‫קסמים בפי‬
‫הכלי ולסנן‬
‫עליהם?‬
‫אסור‪' ,‬אוהל'‬
‫אסור‪ ,‬משום‬
‫שדומה‬
‫למשמרת‬
‫האם מותר לסנן‬
‫במשמרת‪ -‬מים‬
‫צלולים?‬
‫האם מותר לסנן‬
‫בכפיפה\סודר מים‬
‫עכורים\יין שיש בו‬
‫שמרים?‬
‫הרמב"ם‬
‫הרא"ש‬
‫הרמב"ם‬
‫הרא"ש‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם מותר לערות בנחת מכלי‬
‫לחבירו יין שיש בו שמרים?‬
‫האם מותר לתת במסננת של‬
‫חרדל‪ -‬ביצה?‬
‫כיצד מותר הנ"ל‪ ,‬והרי החלמון יורד‬
‫למטה‪ ,‬והחלבון נשאר למעלה עם‬
‫הפסולת והוי בורר?‬
‫מותר‪ ,‬ובלבד שיכוון שברגע‬
‫שמתחיל הניצוצות‪ -‬יפסיק‪ ,‬כדי‬
‫שלא ייחשב כבורר הניצוצות מתוך‬
‫השמרים‬
‫מותר‬
‫אין זה נחשב כבורר‪ ,‬כיון שהחלמון והחלבון‬
‫נחשבים כאוכל‪ ,‬ואין נותנים אותו אלא כדי‬
‫לתקן את מראה חרדל‬
‫האם מותר‬
‫לברור אוכל‬
‫לאלתר?‬
‫האם מותר‬
‫לברור אוכל לבו‬
‫ביום‪ ,‬אך לא‬
‫לעכשיו?‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬שנעשה‬
‫כבורר לאוצר‬
‫וחייב‬
‫אם היו לפני שני מיני אוכלים ובירר‬
‫והניח מה הדין?‬
‫בקנון ותמחוי‬
‫נפה וכברה‬
‫פטור (רב אשי)‬
‫כי זה ברירה‬
‫כלאחר יד‬
‫חייב‪( 415‬רבי‬
‫ירמיה מדפתי)‬
‫כי כך עיקר‬
‫הברירה‬
‫קושיית התוס'‪ :‬כיצד בנפה וכברה‬
‫משמע מסוגייתינו שלאלתר‪ -‬מותר‪,‬‬
‫ומ'ביצה' משמע שבכל עניין‪ -‬אסור‬
‫תירוצו של ר"י‪:‬‬
‫א‪ .‬מותר‪ -‬אם בורר ביד‬
‫ב‪ .‬אסור‪ -‬אם בורר בנפה‬
‫וכברה ואפילו לאלתר חייב‬
‫חטאת‬
‫‪ 415‬הבית יוסף כתב שרש"י פירש שכשהגמרא הקשתה על רב אשי ששנינו שחייב וכיצד הוא פוטר‪ ,‬זה מכוח הברייתא ששנתה‪" :‬ולא יברור ואם בירר‪ -‬חייב"‪.‬‬
‫‪215‬‬
‫מה הדין אם בירר‪-‬‬
‫בורר לאלתר ביד‬
‫בקנון ותמחוי‬
‫בנפה וכברה‬
‫רבנו חננאל‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הר"ן‪,‬‬
‫‪416‬‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר‬
‫פטור אבל אסור‬
‫חייב חטאת‬
‫מה הפירוש של בורר ומניח לאלתר?‬
‫רש"י‬
‫זה מותר‪ ,‬כיוון שאין זה דרך הבוררים‬
‫תוס'‬
‫בורר לאחרים‬
‫מהו שיעור לאלתר?‬
‫הרא"ש והר"ן בשם ר"ח‪ ,‬המ"מ‪ ,417‬רי"ו‬
‫לצורך הסעודה הקרובה‬
‫בעניין היתר‬
‫הברירה‪-‬‬
‫אחר הסעודה לצורך‬
‫הסעודה הראשונה אח"כ‬
‫באותו יום‪-‬‬
‫בתוך הסעודה לצורך סעודה‬
‫אחרת באותו יום‪-‬‬
‫בתוך הסעודה לצורך אותה‬
‫הסעודה‪-‬‬
‫הב"י בדעת‬
‫רבינו ירוחם‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫בעניין היתר הברירה‪-‬‬
‫בורר ואוכל מיד אחר הברירה‪-‬‬
‫בורר ואוכל אחר שעה‪-‬‬
‫המרדכי‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬נעשה כבורר לאוצר וחייב‬
‫‪ 416‬רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה יב‪ :‬הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב‪ ,‬בקנון או בתמחוי‬
‫פטור‪ ,‬ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר‪.‬‬
‫‪417‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק ח הלכה יג‪ :‬ופירוש לאלתר כתב ר"ח ז"ל שיעור מה שמיסב על השולחן באותה סעודה בלבד‬
‫ע"כ‪.‬‬
‫‪216‬‬
‫בעניין היתר‬
‫הברירה‪-‬‬
‫בורר לאכול מיד‪-‬‬
‫בורר להניח לאחר זמן לבו ביום‪-418‬‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר‬
‫חייב‬
‫הבנת הבית‬
‫יוסף‬
‫ע"פ‬
‫הסוגיה‬
‫ב'ביצה'‬
‫(יד‪)419:‬‬
‫(כבית‬
‫הלל)‬
‫אפשר שכל שבורר לצורך אוכל מפסולת‬
‫אותה הסעודה‪ ,‬כל זמן‬
‫שמיסב בה‪ -‬מותר‬
‫חייב‬
‫(כר"ח)‬
‫האם מותר‬
‫לברור‬
‫לחיקו‪?420‬‬
‫מותר‪ ,‬כי‬
‫מדובר שהוא‬
‫בורר בידו ואז‬
‫נותן לתוך‬
‫חיקו‬
‫הבורר ביום טוב‪-‬‬
‫שיטת רש"י‬
‫האם מותר לברור‬
‫בקנון ותמחוי או בנפה‬
‫וכברה?‬
‫אוכל מאוכל אחר‬
‫מותר‪ ,‬אא"כ מניח ל‪ 3-4‬שעות‪ ,‬כגון משחרית לבין‬
‫הערביים‬
‫האם מותר לברור ביד ולהניח אח"כ בכלי אחר כנפה‬
‫וכברה?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל מה כן‪ ,‬ואף שהיה ניתן להבין מהסוגיה ב'ביצה' שמותר רק 'בחיקו'‬
‫שהתרנו זה רק לברור לברור\להניח‪ ,‬אך אסור אפילו רק להניח בנפה‪ ,‬הכוונה היא‬
‫שוודאי אסור לברור בנפה‪ ,‬אך מותר להניח בהם בעלמא אחר‬
‫בידו ולא בכלים כאלו‬
‫שבירר בהיתר בידו‬
‫האם מותר לברור את‬
‫הפסולת מהאוכל‪ ,‬כשהאוכל‬
‫מרובה על הפסולת‪ ,‬ומדובר‬
‫שהאוכל דק ויש טרחה‬
‫בנטילתו?‬
‫האם מותר לברור את‬
‫הפסולת מהאוכל‪,‬‬
‫כשהפסולת מרובה על‬
‫האוכל?‬
‫האם מותר לברור את‬
‫הפסולת מהאוכל‪,‬‬
‫כשהאוכל מרובה על‬
‫הפסולת והפסולת דקה‬
‫כך שיש טרחה‬
‫בנטילתה?‬
‫בית‬
‫שמאי‬
‫אסור‬
‫בית הלל‬
‫מותר‪ ,‬כי עדיף למעט בטירחה‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהאוכל בטל‬
‫לפסולת וגם הוא נחשב‬
‫כפסולת‬
‫אסור‪ ,‬שהרי גם זה פסולת‬
‫וגם יש טרחה בנטילתה‬
‫‪418‬‬
‫הבית יוסף תמה על הרמב" ם מניין לו החילוק הזה בין אם בורר אוכל מפסולת ממש לבורר אוכל מאוכל אחר שהאוכל האחר‬
‫הוא עתה פסולת בשבילו כיון שהוא לא חפץ בו‪.‬‬
‫‪419‬‬
‫מסכת ביצה דף יד עמוד ב‪ :‬משנה‪ .‬הבורר קטניות ביום טוב‪ ,‬בית שמאי אומרים‪ :‬בורר אוכל ואוכל‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ :‬בורר‬
‫כדרכו‪ ,‬בחיקו בקנון ובתמחוי‬
‫‪420‬‬
‫חיקו‪ ,‬היינו שהוא פורס סדין על חיקו ואז הוא נותן לתוכו את האוכל והפסולת‪ ,‬ואז הוא מנער את כל הסדין‪ ,‬כך שהאוכל יורד‬
‫למטה ונפרד מן הפסולת‬
‫‪217‬‬
‫מהו הדבר‬
‫ה"מועט"?‬
‫מהו הדבר‬
‫ה"מרובה"?‬
‫את מה יש‬
‫לברור לפי‬
‫בית‬
‫שמאי?‬
‫את מה‬
‫יש‬
‫לברור‬
‫לפי בית‬
‫הלל?‬
‫אם הפסולת‬
‫מרובה מן האוכל‪,‬‬
‫האם האוכל הופך‬
‫למוקצה?‬
‫מה "נפיש‬
‫בטירחא"?‬
‫כמי‬
‫ההלכה?‬
‫רש"י‬
‫הפסולת‪ ,‬והיא‬
‫דקה ויש‬
‫טרחה‬
‫באסיפתה‬
‫האוכל‬
‫האוכל‬
‫האוכל‬
‫כן‪ ,‬כי האוכל בטל‬
‫לפסולת‬
‫הפסולת‬
‫הטור‬
‫פסק‬
‫כדעת‬
‫רש"י‬
‫'אחרים'‬
‫בר"ן‬
‫האוכל‪ ,‬והוא‬
‫דק ויש טרחה‬
‫באסיפתו‬
‫הפסולת‬
‫האוכל‬
‫הפסולת‬
‫לא‪ ,‬כי האוכל‬
‫חשוב בצורה‬
‫עקרונית מן‬
‫הפסולת‬
‫האוכל‬
‫הר"ן‬
‫סיכם‬
‫שלמעשה‬
‫ניתן לומר‬
‫כדעת‬
‫רש"י וכן‬
‫כדעת‬
‫אחרים‬
‫הרא"ש‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל אגוז‬
‫שנשבר ומונח‬
‫בקליפתו?‬
‫האם הדין הנ"ל נכון גם אם האגוז כבר לא מונח בקליפה לעניין שנוכל‬
‫לטלטל את הקליפה?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהדרך‬
‫הוא שהאגוז מונח‬
‫בקליפה‬
‫לא‪ ,‬התרנו רק בדין הנ"ל כיון שהקליפה נעשה כשומר לפרי‬
‫מה הכוונה בשאלת הגמרא "מי איכא מאן דשרי"?‬
‫רש"י‬
‫האם יש מי שיתיר לטלטל את האוכל במקרה שהפסולת רבה על האוכל‪ ,‬והרי האוכל הוא מוקצה‬
‫כיון שהוא בטל לפסולת ואסור אפילו לטלטלו‬
‫הרמב"ם‬
‫האם היה מי שיעלה על דעתו לומר שבמקרה שיש יותר פסולת מאוכל‪ ,‬שיהיה מותר לברור את‬
‫הפסולת‪ ,‬שרבן גמליאל נצרך לומר לנו שהדבר אסור (שאסור לברור את הפסולת אלא יש לברור‬
‫את האוכל)?‬
‫האם ניתן ביו"ט לברור פסולת‬
‫מאוכל אם יש טרחה בברירת‬
‫האוכל?‬
‫האם ניתן בשבת לברור‬
‫פסולת מאוכל אם יש טרחה‬
‫בברירת האוכל?‬
‫האם יש הבדל בין שבת‬
‫ליו"ט?‬
‫הטור‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫לא‪ ,‬דינם שווה‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫כן‪ ,‬יש קולא רק ביו"ט‬
‫‪218‬‬
‫הבית יוסף הביא את‬
‫הפוסקים‪:421‬‬
‫האם מותר לברור פסולת מאוכל‬
‫בשבת?‬
‫נימוק‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הר"ן‪ ,‬רבנו חננאל‪,‬‬
‫המ"מ‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬הרי"ף‪,‬‬
‫הסמ"ג‪ ,‬הסמ"ק‬
‫אסור‬
‫כיון שעיקר דין הברירה הוא‬
‫בבורר פסולת מאוכל‬
‫הב"י‬
‫הביא‬
‫את‬
‫דברי‬
‫רש"י‪:‬‬
‫האם תורמוס‪ 422‬שלא‬
‫שלקו עדיין ‪ 7‬פעמים‬
‫דינו כאוכל?‬
‫למה התייחסה הגמרא כשאמרה‬
‫שהתורמוס נמאס?‬
‫כיצד יש לגרוס?‬
‫מצד‬
‫הדין‬
‫למעשה‬
‫דעה א'‬
‫רבינו הלוי‬
‫דעה א'‬
‫רבינו הלוי‬
‫כן‬
‫לא‪ ,‬כיון‬
‫שאנו‬
‫מחמירים‬
‫להחשיבו‬
‫כפסולת‬
‫כל עוד שהוא‬
‫לא נשלק ‪7‬‬
‫פעמים‬
‫אם נוטלו הוא‬
‫נימוח ונמאס בין‬
‫אצבעותיו‬
‫"ואי לא‬
‫שלקי‬
‫ליה‬
‫מסרח"‬
‫"ואי שקילי‬
‫ליה מסרח"‬
‫‪ 421‬הב"י כתב בדעת רבינו ירוחם מצאנו דברים מתחלפים‪ ,‬וזו לשונו של רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יב‬
‫חלק ח דף עו טור ד)‪:‬‬
‫והבורר שני מיני אוכלין ורוצה לאכל האח' ולהניח האחר אותו שרוצה לאכל עתה נקרא אוכל והאחר נקרא פסולת‬
‫ואפילו ביד שאמרנו דמותר דוקא לאלתר כלומר לאותה סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת‬
‫של אותו יום בעצמו אסור וכמו כן דוקא שבורר אוכל מתו' הפסלת כלו' שנוטל בידו האוכל ומניח הפסולת אבל בהפך‬
‫כלומ' פסולת מתו' האוכל אסור אפילו ביד ואפילו לאלתר כך פשוט בשבת ופיר' בשיעור לאלתר פר"ח שיעור מה‬
‫שמסב על השלחן לאותה סעודה פירוש ואם האוכ' מרובה מן הפסלת בטורח ובשיעור כלומר שיש בו יותר אוכל‬
‫מפסולת שהפסולת דבר מועט מן האוכל כשיעורו וכמו כן יש טורח לברור האוכל מתוך הפסלת יותר מלברור הפסולת‬
‫מתוך האוכל כגון שהאוכל הוא ענין דק יותר מהפסלת מותר אפילו לברור פסלת מתוך האוכל ודוקא ביד ודוקא‬
‫לאותה סעודה כמו שכתבתי‪.‬‬
‫‪ 422‬ידוע שיש ‪ 2‬סוגים של תורמוסים‪ :‬א‪ .‬תורמוס משובח‪ -‬ששולקים אותו ‪ 7‬פעמים‪ ,‬ועד אז הוא לא מוכן לאכילה ב‪.‬‬
‫תורמוס גרוע‪ -‬ששולקים אותו ‪ 1-2‬פעמים‪ ,‬ודי לו בזה‪ .‬עניין הבורר הוא נטילת פסולת שעל ידה האוכל נעשה מתוקן‬
‫יותר לאכילה‪ .‬בסתמא אם נוטלים את האוכל מן הפסולת‪ ,‬אין זה מתקן את האוכל עצמו אלא רק מקרב אותו‬
‫לאפשרות האכילה‪ ,‬אך כאן בנטילת ה"אוכל" בתורמוסים הוא בכל זאת נחשב כבורר‪ ,‬כיון שיש תיקון בעצם נטילת‬
‫התורמוס הטוב שהוא עוד רוצה לשלקו פעם נוספת‪ ,‬להבדילו משאר התורמוסים הגרועים שכבר מוכנים לאכילה אחר‬
‫בישול אחד או שניים‪.‬‬
‫כמו כן הב"י הביא את לשון הרמב"ם שכתב שנטילת התורמוס כל עוד שהוא לא נשלק ‪ 7‬פעמים‪ ,‬כיון שאם היינו‬
‫משאירים את התורמוס שעוד צריך להישלק עם שאר התורמוסים הגרועים‪ ,‬אזי הם היו עוזרים לשיפור טעמו‪ ,‬ועל כן‬
‫אם הוא מוציא את התורמוס שעוד צריך להישלק הרי זה כבורר פסולת [כי התורמוס הזה הוא עוד בבחינת פסולת עד‬
‫שישלק ‪ 7‬פעמים] מתוך האוכל [כי התורמוסים הגרועים שהספיק להם בישול אחד או שניים‪ ,‬הרי הם כבר מוכנים‬
‫לאכילה]‪ ,‬ועל כן חייב‪.‬‬
‫‪219‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לברור‬
‫במין‬
‫אחד?‬
‫הב"י‬
‫הביא‬
‫מתרומת‬
‫הדשן‬
‫מותר‬
‫‪423‬‬
‫האם מותר במין אחד לברור‬
‫וליטול עבור מה שרוצה לאכול‬
‫עתה‪ ,‬וכן לברור אח"כ‬
‫ולהצניע לצורך סעודה אחרת?‬
‫האם מותר‬
‫לברור משני‬
‫מינים להצניע‬
‫לסעודה‬
‫אחרת או‬
‫לאכול‬
‫לאלתר?‬
‫מותר‪ ,‬והחידוש הוא שאם זה‬
‫היה שני מינים זה היה אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון‬
‫שהם נחשבים‬
‫כמין אחד‬
‫האם ניתן למלול חבילות סיאה\אזוב\קורנית‬
‫שהכינן למאכל בהמה בכל מלוא ידו?‬
‫‪425‬‬
‫אם יש לפניו ‪ 2‬מינים של דגים‬
‫בחתיכות‪ ,‬האם מותר לברור סוג של‬
‫דג אחד מתוך השני?‬
‫הסתפק‪ ,‬ולמעשה החמיר‬
‫צד להחמיר‬
‫צד להקל‬
‫ניכרים‬
‫בהפרדתם‬
‫שניהם דגים ועל כן זה‬
‫נחשב כמין אחד ואינו‬
‫ברירה‬
‫האם ניתן למלול חבילות סיאה\אזוב\קורנית‬
‫שהכינן למאכל בהמה בכלי?‬
‫רבי יהודה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫חכמים‬
‫אסור (מותר רק בראשי אצבעותיו)‬
‫אסור‬
‫האם מותר למלול מלילות‪ 426‬בין‬
‫גודל לאצבע?‬
‫אביי בשם רב‬
‫יוסף‬
‫האם מותר למלול בין גודל‬
‫לשתי אצבעותיו?‬
‫מותר‬
‫רב אויא‬
‫‪424‬‬
‫האם מותר למלול בכל כף‬
‫ידו?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫רבא‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪423‬‬
‫יסוד ההיתר הוא מפני שאין כאן פסולת‪ ,‬שהרי הכול נחשב עבורו כאוכל‪ ,‬ומה שהוא לא רוצה לאכול את הכול אינו מחשיב את‬
‫השאר כפסולת‪ .‬רק במצב שמאכל אחד הוא רוצה ואת המאכל השני הוא כלל לא רוצה‪ ,‬הרי זה נחשב כבורר אוכל מתוך הפסולת‪.‬‬
‫‪424‬‬
‫הדרכי משה העיר שלכן יקח את המין שרוצה בלבד‬
‫‪425‬‬
‫מיני עשבים‬
‫‪426‬‬
‫הם שיבולים שע"י המשמוש בהם הגרעינים יוצאים לחוץ‬
‫‪221‬‬
‫דברי התוס'‬
‫קושיית‬
‫הר"ן‬
‫מה‬
‫הנפק"מ?‬
‫ביום טוב ובשבת אסור למלול שיבולים‬
‫חומרת‬
‫האיסור‬
‫לכאורה יש סתירה בין סוגיות‪:‬‬
‫א‪ .‬במסכת ביצה‪ -‬משמע שאסור למלול בשום אופן‬
‫ב‪ .‬במסכת שבת‪ -‬משמע שמותר למלול בראשי אצבעותיו‬
‫תירוץ‬
‫הרז"ה (ר"ן)‬
‫תירוץ‬
‫'אחרים'‬
‫(ר"ן)‪,‬‬
‫המרדכי‬
‫סוג המאכל‬
‫א‪ .‬במסכת ביצה‪ -‬אסור בכל אופן‪ ,‬כיון שמדובר בחבילות תבואה וקטנית‬
‫ב‪ .‬במסכת שבת‪ -‬מדובר בחבילי פיאה וכו'‪ ,‬ולכן מותר בשינוי ע"י שמולל בראשי‬
‫אצבעותיו‬
‫א‪ .‬במסכת ביצה‪ -‬כיון שהוא מולל כדי לפרק את האוכל מתוך הקשין‪ -‬אסור לגמרי‬
‫ב‪ .‬במסכת שבת‪ -‬מולל כדי לרכך את האוכל בלבד‪ ,‬ולכן מותר כשעושה בשינוי בראשי‬
‫אצבעותיו‬
‫הר"ן‪ ,‬הרז"ה‪' ,‬אחרים' בר"ן‪ ,‬המרדכי‬
‫‪427‬‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪ ,428‬הרמב"ם‪ ,429‬המ"מ‪ ,‬רי"ו‬
‫מטרת‬
‫המלילה‬
‫האם מותר למלול בשינוי‬
‫בראשי אצבעותיו ביו"ט?‬
‫האם מותר למלול בשינוי‬
‫בראשי אצבעותיו בשבת?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪427‬‬
‫מרדכי מסכת ביצה פרק ביצה רמז תרסא‪ :‬בשבת אסור למוללו והא דאמר פ' מפנין גבי חבילי סיאה ואזוב כו' חכמים אומרים‬
‫מולל בראשי אצבעותיו דמתיר בשבת ע"י שינוי התם לא להסיר הזרע כמו מן שבולים דהכא אלא לרכך הקלחין עצמן לאכול‪:‬‬
‫‪428‬‬
‫רא"ש מסכת שבת פרק יח סימן ב‪ :‬ומסקנא (שם יג ב) אם בא למלול בשבת כיצד מולל אביי משמיה דרב יוסף אמר חדא‬
‫אחדא‪ .‬ורב אחא משמיה דרב יוסף אמר חדא אתרתי‪ .‬רבא אמר כיון דקמשנה אפי' טובא‪ .‬וכשהוא מנפח מנפח בידו אחת ובכל‬
‫כחו‪ .‬והלכתא כרבא דקאי כחכמים דהכא דאמרי מולל בראשי אצבעותיו‪.‬‬
‫‪429‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה יד‪" :‬המולל מלילות מולל בשנוי כדי שלא יראה כדש‪"...‬‬
‫‪221‬‬
‫שיטת הרמב"ם והר"ן‬
‫מותר‪ ,‬כיון שפסקנו כרבי‬
‫אליעזר‬
‫אסור‪ ,‬שמא ינפח בנפה‬
‫וכברה ויתחייב‬
‫מדאורייתא‬
‫אסור‪ ,‬כן כתב המ"מ‬
‫בשם המפרשים וכן בדעת‬
‫‪432‬‬
‫הרמב"ם‪ 431‬והרי"ף‬
‫אין הכוונה לשתי‬
‫ידיים‪ ,‬אלא שבאותה‬
‫היד הוא מנפח מצד‬
‫לצד‬
‫‪430‬‬
‫האם מותר לנפח בידו‬
‫אחת ובכל כוחו?‬
‫האם מותר לברור בקנון‬
‫ותמחוי?‬
‫האם מותר לברור בשתי‬
‫ידיו?‬
‫קושייה נסתרת‪ :‬לפי‬
‫הנ"ל כיצד שנינו‬
‫שמנפח מיד ליד?‬
‫האם צריך לומר גם בדעת הטור שמה קושייה נסתרת‪ :‬לפי הנ"ל‪ ,‬כיצד הטור יתיישב עם‬
‫שהוא כתב‪" :‬מנפח מיד ליד" הכוונה רבי אליעזר שאמר שמנפח ביד אחת‪ ,‬שמשמע‬
‫שאסור בשתי ידיים?‬
‫היא דווקא באותה היד?‬
‫הבית יוסף‬
‫קושיית התוס'‪:‬‬
‫תירוץ התוס'‪:‬‬
‫לא‪ ,‬ניתן לומר שהטור מתיר אפילו בשתי אינו קשה‪ ,‬כיון שניתן לומר שכל מה שרבי אליעזר‬
‫אמר שמנפח ביד אחת זה רק ביחס לרב אדא‬
‫ידיים‬
‫שהתיר רק בקשרי אצבעותיו‪ ,‬אך באמת רבי אליעזר‬
‫‪433‬‬
‫מתיר בעצמו אפילו בשתי ידיים כפשט הברייתא‬
‫כיצד הנשים של רב ורבי חייא קילפו הרבה כוסות של שעורים לבעלים שלהן בשבת‪ ,‬והרי שנינו‬
‫(ביצה יב‪ ):‬שהמולל מלילות דווקא מערב שבת‪ ,‬אך בשבת אסור?!‬
‫יש שוני בין המקרים‪:‬‬
‫א‪ .‬המולל מלילות‪ -‬מדובר שהוא תולש את הגרעינים מן השיבולים‪ ,‬והרי הוא מפרק וזה‬
‫תולדה של אב מלאכת הדש‪ ,‬ולכן התרנו לו לנפח בהן דווקא אם הוא כבר מלל אותן‬
‫מערב שבת‬
‫ב‪ .‬הקולף שעורים‪ -‬מדובר שהשעורים כבר נתלשו מערב שבת מהשיבולים‪ ,‬אך הן עדיין‬
‫שרויות בקליפתן החיצונית‪ ,‬וממילא אף שמקלפים אותן בשבת‪ -‬אין בדבר איסור‪ ,‬כיון‬
‫‪434‬‬
‫שעושה זאת בידיים‬
‫‪430‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת ביצה דף ו עמוד א‪ :‬בתמחוי‪ .‬קערה גדולה וה"ה נמי דבשתי ידים אסור שאינו מותר לנפח בשבת אלא‬
‫בידו אחת‬
‫‪431‬‬
‫שעל כן הרמב" ם כתב שאסור לברור אלא רק בידו אחת בדווקא‪ ,‬כיון שבשתי ידיים‪ -‬אסור‬
‫‪432‬‬
‫שכן כתב הרי"ף משנה שכן כתב בדווקא‪ ,‬וזו לשונו של הרי"ף בפרק יח ‪ -‬מפנין [דף נ עמוד א]‪ :‬רבא אמר כיון דקא משני אפילו‬
‫טובא נמי וכשהוא מנפח מנפח בידו אחת ובכל כחו והלכתא כרבא דקיימי רבנן כותיה דאמרי בראשי אצבעותיו‪:‬‬
‫‪433‬‬
‫מסכת ביצה דף יב עמוד ב‪ :‬איתיביה אביי‪ :‬המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח מיד ליד ואוכל‪ ,‬אבל לא בקנון ולא‬
‫בתמחוי‪.‬‬
‫‪434‬‬
‫הדגשתי דווקא שמותר לקלוף את השעורים אם הוא עושה זאת בידיים‪ ,‬כיון שרעק"א נשאר בצ"ע על דברי המג"א שאם הוא‬
‫מסיר את הקליפה של השעורים עדיין יש איסור מצד כתישה דהוי 'מפרק' ואם כן כיצד התרנו את הדבר‪ .‬אך נראה לומר שכל‬
‫האיסור הוא רק אם עושה זאת בכלי ע"י שהוא מסיר את הקליפה החיצונית של החיטה‪ .‬אם כן‪ ,‬מיושבת תמיהת הרעק"א‪ ,‬כיון‬
‫שכל מה שהקשה רעק"א זה רק מצד שכותש בכלי‪ ,‬אך אם הוא כותש בידיים אין הכי נמי שאין בדבר איסור כלל‪.‬‬
‫‪222‬‬
‫האם מותר‬
‫לתלות את‬
‫המשמרת‬
‫ביו"ט?‬
‫רבי‬
‫אליעזר‬
‫חכמים‬
‫האם מכשירי אוכל‬
‫נפש שיכל לעשותם‬
‫מערב יו"ט‪ ,‬יכול‬
‫לעשותם ביו"ט‬
‫עצמו?‬
‫האם מותר לתלות‬
‫את המשמרת‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר‬
‫לתת‬
‫למשמרת‬
‫שכבר‬
‫תלויה‬
‫ביו"ט?‬
‫‪435‬‬
‫מותר‬
‫‪438‬‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שמתיחת‬
‫המשמרת על הכלי‬
‫לכל צד נחשב‬
‫כעשיית אוהל ואסור‬
‫‪436‬‬
‫לנטותה‬
‫מותר‪ ,‬כיוון‬
‫שזה צורך‬
‫אוכל נפש‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫משום איזה אב‬
‫מלאכה חייב על‬
‫סינון שמרים‬
‫בשבת?‬
‫בורר‬
‫מרקד‬
‫רבה‬
‫חייב‬
‫חייב‬
‫ר' זירא‬
‫חייב‬
‫נימוק‬
‫א‪ .‬בורר‪ -‬כיון שבורר‬
‫האוכל מהפסולת‬
‫ב‪ .‬מרקד‪ -‬כיון שבורר‬
‫האוכל שנופל‬
‫למטה‪ ,‬והאוכל‬
‫נשאר למעלה‬
‫פטור‬
‫‪441‬‬
‫האם מותר‬
‫לתת‬
‫למשמרת‬
‫שכבר תלויה‬
‫בשבת?‬
‫מותר‬
‫כמי‬
‫ההלכה?‬
‫‪437‬‬
‫אסור (תולדת‬
‫בורר\הרקדה)‬
‫‪-----‬‬‫הלכה‬
‫כחכמים‬
‫כמי ההלכה?‬
‫הרמב"ם‪ 439‬פסק במפורש‬
‫כשיטת רבה שחייב בין‬
‫בבורר או במרקד‪,‬‬
‫והטור פסק כרבה שחייב‬
‫משום בורר‪ ,‬אך לא ביאר אם‬
‫‪440‬‬
‫חייב גם מצד מרקד‬
‫כיוון שכאן שהפסולת‬
‫נשארת למעלה אין זה‬
‫‪442‬‬
‫דרך בורר‬
‫‪435‬‬
‫ואף שיש בדבר משום עשיית אוהל על הכלי‪ ,‬מותר לעשות כן ביום טוב‪ ,‬כיוון שרבי אליעזר סובר שבמכשירי אוכל נפש‪ ,‬אף‬
‫שהיה ניתן לעשות אותם מערב יום טוב‪ ,‬בכל זאת מותר לעשותם ביום טוב עצמו‪ .‬רבנו חננאל כתב שרבי אליעזר מקיל בדבר‬
‫מפני "שמחת יום טוב"‪.‬‬
‫‪436‬‬
‫הגמרא מסיקה ע"פ אביי שהדבר אסור משום‪ ,‬רש"י‪" :‬עובדא דחול"‪ ,‬כיוון שאין זה בניין גמור האסור מדאורייתא‪ ,‬וכל איסורו‬
‫הוא רק מדרבנן‪.‬‬
‫‪437‬‬
‫כיוון שרבי אליעזר סובר שאם המשמרת כבר תלויה מערב שבת‪ -‬הוא אינו נחשב כבורר‪ ,‬כיוון שאין בזה דרך ברירה‬
‫‪438‬‬
‫כיוון שהדבר דומה לעשיית אוהל‪ ,‬ומכשירי נפש שהיה ניתן לעשותם מערב יום טוב‪ -‬אסור לעשותם ביום טוב לדעת חכמים‬
‫‪ 439‬רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה יא‪ :‬וכן הבורר שמרים מתוך המשקין הרי זה תולדת בורר או תולדת מרקד וחייב‬
‫‪ 440‬הבית יוסף כתב שהטור לא ביאר אם חייב גם משום מרקד‪ ,‬כיון שדרכו של הטור לפסוק הלכה למעשה אם הדבר אסור או מותר‪ ,‬ולא בא לבאר את דיני החיוב והפטור‪.‬‬
‫‪ 441‬אין זה דומה לבורר‪ ,‬ועיין בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪ 442‬כיוון שהדרך בבורר שלמעלה נשאר האוכל‪ ,‬ולמטה יורדת כל הפסולת‪ .‬בבורר קטנית לדוגמה (שלא כמו בבורר שמרים)‪ -‬הפסולת יורדת למטה‪ ,‬ואילו האוכל נשאר למעלה‪ ,‬ועל כן‬
‫חייב משום בורר‪ .‬אך כאן שכאמור הפסולת (=השמרים) נשארת למעלה‪ ,‬והאוכל (=היין) יורד למטה‪ -‬אין זה דרך ברירה‪.‬‬
‫‪223‬‬
‫האם מותר לתת‪-‬‬
‫יין צלול במשמרת‬
‫יין עכור במשמרת‬
‫זעירי‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫פשט הברייתא‬
‫של רשב"ג‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫הסברו של זעירי‬
‫בברייתא של‬
‫רשב"ג‬
‫מותר‬
‫הרמב"ם‬
‫‪443‬‬
‫הר"ן‪ 444‬בדעת‬
‫‪445‬‬
‫הרי"ף‬
‫בזמן הגיתות‬
‫בזמן‬
‫רגיל‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין בדבר תיקון\בורר‪ ,‬כי בכל מקרה האנשים לא‬
‫מקפידים לשתות אותו עכור‪ ,‬וממילא גם אם יעשו אותו צלול‬
‫אין בדבר תיקון‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהיין עוד קלוט בשמרים‪ ,‬וממילא אין בנתינת‬
‫השמרים במשמרת משום בורר‪ ,‬כיון שהיין לא ייפרש יפה‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫א‪ .‬משום שרוב האנשים שותים את היינות שלהם‬
‫בתקופה ההיא אע"פ שהם עכורים‪ ,‬על כן אין בדבר‬
‫תיקון‬
‫אסור‬
‫ב‪ .‬כרמב"ם‬
‫מפני מה מצינו מפני מה מצינו מדוע לא אמרו אסרו במסנן יין בסודר להגביהו מן‬
‫שאסרו לעשות שאסרו להגביה הכלי בשיעור טפח?‬
‫הכפיפה‬
‫את‬
‫גומא בסודר?‬
‫טפח מן הכלי?‬
‫רש"י‬
‫א‪ .‬עובדא דחול‬
‫ב‪ .‬חשש סחיטה‬
‫הר"ן בשם ר'‬
‫‪446‬‬
‫יונה‬
‫‪------‬‬
‫כיון שזה כמידת‬
‫אוהל‬
‫משום שינוי‪ ,‬ובכך‬
‫שהוא לא מגביה‬
‫את הכפיפה יש‬
‫שינוי‬
‫‪----‬‬
‫כיוון שזה צריך רק שינוי אחד‪ ,‬וכבר מצינו שעשו שינוי‬
‫בעצם זה שהוא לא עושה גומא‬
‫‪ 443‬רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה יד‪ :‬וכן יין מגתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודרין‪ ,‬שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא‬
‫‪ 444‬ונראה לומר לפי ‪ 2‬הטעמים שהר"ן הביא‪ ,‬שהנפק"מ בין ‪ 2‬הטעמים היא במקום שרוב האנשים לא רגילים לשתות את היין שלהם כשהוא קצת עכור‪ ,‬שלפי הטעם הראשון הדבר יהיה‬
‫אסור‪ ,‬שהרי כאן הרי האנשים לא רגילים בכך ומקפידים על סינון היין‪ ,‬ולפי הטעם השני הדבר יהיה מותר‪ ,‬כיון שהרי היין לא נפרש מן השמרים וממילא עדיין אין בדבר שום תיקון כלל‪.‬‬
‫‪ 445‬הר"ן כתב שהדבר מטין לומר שכן דעת הרי"ף‪ ,‬ונראה לומר כן כיון שהרי"ף כתב‪" :‬ואם היה בין הגיתות שעדיין היין תוסס ואינו צלול‪"...‬‬
‫‪446‬‬
‫וכן כתב המגיד משנה‬
‫‪224‬‬
‫יין צלול‬
‫הר"ן‪ ,‬וכן כתב‬
‫המ"מ שזוהי דעת‬
‫‪448‬‬
‫הרשב"א‬
‫בכפיפה\‬
‫סודר‬
‫יין שהוא עכור קצת‬
‫במשמרת‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫יין צלול‬
‫הטור‬
‫בכפיפה\סודר‬
‫‪449‬‬
‫בכפיפה\סודר‬
‫במשמרת‬
‫מותר‪ ,‬כיון שיש‬
‫‪450‬‬
‫שינוי‬
‫אסור‬
‫יין שהוא עכור קצת‬
‫במשמרת‬
‫בכפיפה\סודר‬
‫‪451‬‬
‫במשמרת‬
‫מותר‬
‫הרמב"ם‬
‫בכפיפה\סודר במשמרת‬
‫‪453‬‬
‫‪447‬‬
‫יין שהוא עכור לגמרי‬
‫בכפיפה\סודר‬
‫במשמר‬
‫ת‬
‫אסור‪ ,‬כיון שאין שום אדם‬
‫ששותה אותם ללא סינון‬
‫יין שהוא עכור לגמרי‬
‫בכפיפה\סודר‬
‫‪452‬‬
‫במשמרת‬
‫אסור‬
‫בכפיפה\סודר‬
‫‪454‬‬
‫במשמרת‬
‫מותר‬
‫בכפיפה\סודר‬
‫במשמרת‬
‫אסור‬
‫‪447‬‬
‫הבית יוסף העיר שעל כן נראה לומר שביין שיש בו קמחין‪ ,‬ניתן לסנן אותו רק בסודר‪ ,‬אך במשמרת‪ -‬לא ניתן‪ .‬ויש לי להעיר שהב"י כתב כן‬
‫בדעת רש"י‪ ,‬אך באמת לא מצאתי כן כלל ברש"י שמזכיר את עניין הקמחין בסוגייתין‪ ,‬אך כן מצאתי שהזכיר זאת הר"ן‪ ,‬ואולי זאת טעות סופר‬
‫וצריך לי עיון‪.‬‬
‫‪448‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קלט עמוד ב‪ :‬ומסננין את היין בסודרין‪ .‬פירוש יין עכור דאי אפשר לפרש שמרים דהא יין קתני‪ ,‬ואף על פי‬
‫שמשנה כיון שהוא בורר גמור אסור‪ ,‬וכן אי אפשר לומר יין צלול דאם כן אפילו במשמרת [שרי] כזעירי‪ ,‬אלא על כרחין ביין עכור‪ ,‬דכיון דאפשר‬
‫למשתייה הכין אין כאן משום בורר וכיון דמשני קצת ומסננן בסודרין שרי‪.‬‬
‫‪449‬‬
‫כיוון שרוב האנשים לא מקפידים כלל לשתות אותו אף מבלי שיעבירו אותו במשמרת‪ ,‬על כן אין בדבר שום חשש מצד 'בורר'‬
‫‪450‬‬
‫בכפיפה‪-‬שלא מגביה אותה טפח מקרקעית הכלי‪ ,‬בסודר‪ -‬שלא עושה בו גומא‬
‫‪451‬‬
‫ע"פ הבית יוסף בדעת הטור זה נקרא "יש בו שמרים"‪ ,‬והרמב"ם אוסר בזה‬
‫‪452‬‬
‫הבית יוסף כתב שנראה שאף הטור יודה לאסור ביין שהוא עכור לגמרי לתת אותו בין במשמרת או בסודר‪ .‬אף שהטור כתב על שיטת‬
‫הרמב"ם שאסר לתת יין שיש בו שמרים במשמרת‪ ,‬וכתב הטור שלא כן דעת אביו הרא"ש‪ ,‬אך בכל זאת לא נראה לומר שהטור יודה להתיר ביין‬
‫שהוא עכור לגמרי לתת בסודר או במשמרת (ק"ו)‪ ,‬כיוון שניתן לומר שכל מה שהטור כתב שהרא"ש התיר ביין שיש בו שמרים שלא כרמב"ם‪ ,‬זה‬
‫לא ביין שהוא עכור לגמרי‪ ,‬אלא ביין שהוא עכור קצת ובכל זאת הטור קורא לזה "יש בו שמרים"‪ ,‬אך אם מדובר ביין שהוא עכור לגמרי‪ ,‬שאנשים‬
‫לא שותים אותו כמות שהוא כלל וכלל לא‪ ,‬גם הטור יודה לאסור‬
‫‪453‬‬
‫הבית יוסף הסביר בטעמו של הרמב"ם שאסר אפילו במשמרת ביין או מים צלולים‪ ,‬מפני שהרמב"ם גזר שמא יגיע לידי חיוב חטאת אם הם‬
‫לא יהיו באמת כ"כ צלולים‪ .‬כמו כן הרמב"ם אסר ביין או מים עכורים בסודר‪ ,‬שמא יתחלף לו במשמרת ויגיע לידי חיוב חטאת‪.‬‬
‫קושייה נסתרת‪ :‬כיצד הרמב"ם אסר לתת יין או מים צלולים במשמרת‪ ,‬והרי לדעת זעירי ורשב"ג הדבר מותר‪ ,‬וכיצד הרמב"ם גזר כנגד‬
‫הגמרא?‬
‫תירוץ‪ :‬אין זה קשה‪ ,‬כיון שהרמב"ם מסביר בדעת זעירי‪ ,‬שמה שכתב שנותן אדם יין או מים צלול למשמרת‪ ,‬זה לא המשמרת שאנחנו מתכוונים‬
‫אליה‪ ,‬אלא משמרת כאן זה סודר או כפיפה‪ ,‬ועל כן התרנו לתת בתוכם מים או יין צלולים‪ .‬כלומר‪ ,‬יש להבין את המילה "משמרת" כאן לא בתור‬
‫שם עצם‪ ,‬אלא בתואר פועל‪ ,‬רוצה לומר שזעירי התיר לשמר אך לדעת הרמב"ם זה רק ע"י כפיפה או סודר‪.‬‬
‫הבית יוסף העיר שהוא תמה מאוד מדוע המגיד משנה העלים עיניו מקושייה זאת‪.‬‬
‫באותו עניין‪ ,‬הבית יוסף העיר שנראה היה לטור שהרא"ש חולק על הרמב"ם‪ ,‬ואף שהרא"ש כתב בסתם את המשנה‪ ,‬כיון שלא מצינו שהרא"ש‬
‫מפרש שהמשמרת של זעירי ורשב"ג היא לא משמרת ממש כמו שמשמע מהרמב"ם‪ ,‬ועל כן הבין הטור שהרא"ש התיר ביין או מים צלולים אף‬
‫במשמרת ממש‪.‬‬
‫‪454‬‬
‫אמנם בזמן הגיתות‪ ,‬גם הרמב"ם מתיר‬
‫‪225‬‬
‫הרשב"ם‬
‫‪455‬‬
‫בתוס'‬
‫האם יש כיבוס (במים) בבגד נקי?‬
‫כן‪ ,‬כי שרייתו‬
‫זהו כיבוסו‬
‫האם יש חשש סחיטה של המים בבגד‬
‫נקי‪?457‬‬
‫יש‬
‫אומרים‬
‫הגהות בשם הסמ"ג‬
‫‪456‬‬
‫לא‪ ,‬כיון שהם סוברים שיש כיבוס רק בבגד שיש‬
‫בו לכלוך‬
‫כן‪ ,‬כיון שהבגד מתלבן ומתכבס בכך‬
‫מדוע אסור לתת קיסמים בפי הכלי?‬
‫רש"י‬
‫"שאין לך‬
‫הר"ן‬
‫מסננת גדולה מזו" ע"י שהוא נותן את הקיסמים בפי הכלי בחוזקה (הראב"ד (מובא בר"ן)‬
‫התיר שלא בחוזקה כשקצת מהקיסמין יכולים לעבור‪ ,‬כיוון שאינו דומה למשמרת)‬
‫כיון שהקיסמין מעכבים את הטינופת זה דומה למשמרת‬
‫מדוע מותר לתת ביצה במסננת שנתן בה חרדל?‬
‫רש"י‪ ,‬הר"ן‪,‬‬
‫הטור‬
‫הרמב"ם‬
‫‪458‬‬
‫כי ניתן רק לגוון לתקן את המראה‪ ,‬ולא בכדי לברור את החלמון מהחלבון‬
‫כדי שהחרדל יזדכך ויפרד העב מן הצלול‪ ,‬ולא כדי לברור‬
‫‪455‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף קכ עמוד א‪ :‬נותן מים מצד זה ‪ -‬פירש רשב"ם לאו דוקא על הטלית דהא קי"ל בפ' דם חטאת (זבחים‬
‫צד‪ ):‬דבבגד שרייתו זהו כיבוסו ולעיל בסוף פרק שמנה שרצים (דף קיא‪ ).‬פירשתי‪.‬‬
‫‪456‬‬
‫ספר מצוות גדול לאוין סימן סה‪ :‬והמסקנא כך היא ה[ש]בגד שיש עליו טינוף שאין ליתן עליו מים דשרייתו זו היא כיבוסו‬
‫כדאמר בפרק דם חטאת (זבחים צד‪ ,‬ב) ובפרק נוטל (שבת קמב‪ ,‬ב ברש"י ד"ה נותן) מאחר שיש שם טינוף אבל אם אין שם טינוף‬
‫אין נתינת מים בבגד קרוי כיבוס ואינו אסור אלא משום גזירה שמא יסחוט דהוי [תולדה ד]ליבון ובמקום מצוה לא גזור‬
‫‪457‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף קיא עמוד א‪... :‬מסננין את היין בסודרין וטעמא משום דאין אדם חושש לסוחטו כיון דע"י סחיטה אינו‬
‫יכול לנקותו מריחו וחזותו גם אין דרך לסחוט בגד לצורך משקה שבו אבל מ"מ אסור לסחוט דכי סחיט ליה מתלבן הבגד קצת והוי‬
‫מכבס או משום מפרק‪...‬‬
‫‪458‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה יד‪ :‬ונותנין ביצה טרופה למסננת של חרדל כדי שיצלל רמב"ם על משנה מסכת שבת‬
‫פרק כ משנה ב‪ :‬ודרך הבצים אם נטרפו בדברים העכורים מזככים אותם ומבדילין העבה מן הצלול‪.‬‬
‫‪226‬‬
‫האם מותר‬
‫לשתות מים שיש‬
‫בהם תולעים ע"י‬
‫מפה?‬
‫הרא"ש בתשובה‬
‫מותר‪ ,‬ואין חשש‬
‫בורר\משמר‬
‫הבית יוסף‬
‫מותר‬
‫מדוע אין חשש בהנ"ל?‬
‫א‪ .‬ברירה לפני האכילה‪ -‬אסור‪ ,‬כיון דהוי דרך מלאכת 'בורר' ומתקן‬
‫ב‪ .‬ברירה בשעת האכילה‪ -‬מותר‪ ,‬שאין זה מעין מלאכת בורר‬
‫מסכים להנ"ל וחילק‪:‬‬
‫א‪ .‬בתולעים‪ -‬דווקא בהם נצרך לטעם שאין זה ברירה בשעת‬
‫השתייה‪ ,‬כיון שאסור לשתות אותן‬
‫ב‪ .‬ביין עכור קצת‪ -‬אף בלי הטעם שאין זה ברירה בשעת שתייה‪-‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שעצם זה שאנשים שותים אותו בדחק אינו מחשיב את‬
‫הסינון כברירה‬
‫קושיית הבית‬
‫יוסף על שיטת‬
‫הרא"ש‬
‫אמנם לא מצינו איסור 'בורר' בשתיית המים שיש בהם תולעים‪ ,‬אך לאן נעלם חשש הליבון‬
‫במפה?‬
‫תירוץ אפשרי‬
‫ניתן לומר שהרא"ש סבר שיש ליבון רק בבגד שיש בו טינוף וכאן מדובר במפה נקייה‬
‫דחיית התירוץ‬
‫אף שפתרת את בעיית הליבון‪ ,‬מה תעשה עם הבעיה שמא יסחט?‬
‫תירוץ למסקנה‬
‫א‪ .‬כיון שלא מדובר פה שהוא שורה את כל המפה ממש בתוך המים‪ ,‬אלא רק החלק שכנגד‬
‫פיו נשרה במים‪ ,‬ממילא אין חשש סחיטה באותו חלק קטן של הבגד‬
‫ב‪ .‬כיוון שמדובר שהבגד נשרה בכ"כ מעט מים‪ ,‬הבגד נחשב כסחוט ועומד ואין בו כלל‬
‫חשש סחיטה‬
‫הרמב"ם‬
‫‪459‬‬
‫האם מותר‬
‫לחבץ‬
‫בשבת?‬
‫מדין מה‬
‫אסור לחבץ?‬
‫האם מותר לתת קיבה בחלב‬
‫כדי להפריש את החלב‬
‫הקרוש ממימיו?‬
‫האם מותר לערב שומשומים ואגוזים עם‬
‫הדבש?‬
‫אסור‬
‫מדין 'בורר'‬
‫אסור משום מחבץ‬
‫אסור משום מחבץ‪ ,‬כי כך הם נעשים גוף‬
‫אחד עם חלק מן הדבש‪ ,‬ונפרד משאר‬
‫הדבש‬
‫‪ 459‬רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה יז‪... :‬וכן המחבץ תולדת בורר הוא‪ ,‬לפיכך אף על פי שנותנין שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו‪...‬‬
‫המגיד משנה כתב שהמקור הוא מן התוספתא במסכת שבת פרק יב‪" :‬נותנין שמשמין ואגוזין לתוך הדבש ובלבד שלא יחבץ (במגיד משנה כתב‪' :‬ובלבד שלא‬
‫יגבל')"‬
‫‪227‬‬
‫האם מותר‬
‫להלכה לעשות‬
‫יינומלין בשבת?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לסנן‬
‫יינומלין‬
‫בשבת?‬
‫מדוע אין בהנ"ל משום בורר?‬
‫האם מותר לעשות\לסנן למעשה יינומולין‬
‫בשבת?‬
‫מותר (הטור)‬
‫מותר‬
‫(שבולי‬
‫לקט בשם‬
‫ה "ר‬
‫ישעיה)‬
‫כי הדבש והבשמים שמעורבים‬
‫בו אינם פסולת‪ ,‬אלא אדרבה‬
‫הוא מתכוון לערבב כדי שיקלט‬
‫הריח ויביב דק וצלול ולא בכדי‬
‫שיפרדו‬
‫יש להיזהר‪ ,‬כיון שיש בכך חשש כמה מלאכות‬
‫כגון‪:‬‬
‫א‪ .‬ברירה של הסממנים‬
‫ב‪ .‬שחיקה של הסממנים‬
‫ג‪ .‬עוד מלאכות וכו'‬
‫הדרכי משה הביא בשם המהרי"ל בשם האור‬
‫זרוע‬
‫האם מותר לרקוק בשבת אם יש‬
‫רוח שתפזר את הרוק?‬
‫נימוק‬
‫אסור‪ ,‬וחייב על כך‬
‫אב מלאכה של זורה‬
‫‪228‬‬
‫סימן ש"כ‪ :‬טור‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לסחוט‬
‫זיתים‬
‫וענבים?‬
‫אסור‬
‫מה הדין אם בהנ"ל המשקה יצא‬
‫מעצמו?‬
‫עומד למשקה‬
‫עומד למאכל‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬גזירה‪ 461‬שמא‬
‫יימלך ויסחט לשם משקה‬
‫ויתחייב‬
‫האם מותר‬
‫לסחוט תותים‬
‫ורימונים?‬
‫אסור‬
‫‪460‬‬
‫‪461‬‬
‫אם‬
‫הזיתים‬
‫והענבים‬
‫נתרסקו‬
‫יפה‬
‫מער"ש‪,‬‬
‫האם‬
‫המשקה‬
‫מותר?‬
‫מותר‬
‫מ"בעל התרומה"‬
‫האם גיגית מלאה‬
‫ביין שבועטים בה‬
‫במקלות חשיב‬
‫כריסוק לעניין‬
‫שיוכל לשתות את‬
‫המשקים שיצאו‬
‫ממנה?‬
‫אם היה בגיגית יין צלול‬
‫שיצא מער"ש ויצא עוד‬
‫ניתן‬
‫האם‬
‫בשבת‪,‬‬
‫החדש‬
‫את‬
‫לשתות‬
‫שיצא?‬
‫לא‪ ,‬ועל כן היין‪-‬‬
‫אסור‬
‫כן‪ ,‬כיון שכל טיפה חדשה‬
‫בטלה‪ 460‬ביין הישן שיצא‬
‫כבר מער"ש‬
‫מה דין המשקים‬
‫שיצאו מהתותים‬
‫והרימונים מעצמם?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לסחוט‬
‫את שאר‬
‫הפירות?‬
‫האם ע"פ רב מותר‬
‫לסחוט אשכול ענבים?‬
‫עומד‬
‫למשקה‬
‫עומד‬
‫לאכילה‬
‫מותר‬
‫לכתחילה‬
‫לתוך‬
‫הקדירה‬
‫לתוך‬
‫הקערה‬
‫אסור‪,‬‬
‫שמא‬
‫יסחוט‬
‫מותר‪ ,‬כי‬
‫לא‬
‫חוששים‬
‫שמא יימלך‬
‫לשתייה כי‬
‫רובם‬
‫עומדים‬
‫לאכילה‬
‫מותר‪ ,‬כיון‬
‫שמדובר‬
‫שיש בה‬
‫אוכל‪ ,‬ועל‬
‫כן המשקה‬
‫שנסחט‬
‫לתוך‬
‫האוכל דינו‬
‫כאוכל‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שמדובר‬
‫שהקערה‬
‫ריקה‪ ,‬ועל‬
‫כן הוא‬
‫סוחט רק‬
‫עבור‬
‫המשקה‬
‫ואסור‬
‫האם ע"פ‬
‫רב חסדא‬
‫מותר לחלוב‬
‫חלב עז‬
‫לתוך‬
‫הקדירה‬
‫(ואסור‬
‫לקערה)?‬
‫האם ‪ 2‬הדינים‬
‫הנ"ל כאן הם‬
‫להלכה?‬
‫מותר‬
‫רבנו חננאל‬
‫פירש שהם‬
‫אינם להלכה‬
‫כלומר‪ ,‬שלא היה לה 'שם יין' מעולם‪ ,‬כי מיד היא נתבטלה ביין הישן‬
‫שהרי מצד הדין לא היה לנו לחוש שמא הוא ייסחט את הזיתים והענבים‪ ,‬שהרי הם עומדים רק לאכילה ולא לשתייה‬
‫‪229‬‬
‫מה דינו של הסוחט כבשים‬
‫ושלקות לצורך מימיהם לתוך‬
‫הקערה?‬
‫מה דינו של הסוחט‬
‫כבשים ושלקות לצורך‬
‫מימיהם לתוך הקדרה?‬
‫האם מותר לחלוב חלב עז‬
‫לתוך הקדירה ביום טוב?‬
‫חייב חטאת‬
‫חייב חטאת‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫רבנו חננאל‬
‫הרי"ף‬
‫לצורך גופן‬
‫לצורך מימיהם‬
‫מותר‬
‫פטור אבל‬
‫אסור‬
‫‪462‬‬
‫האם מותר לסחוט בוסר לתוך‬
‫האוכל?‬
‫האם מותר לסחוט‬
‫לימונים?‬
‫האם מותר לסחוט‬
‫רימונים?‬
‫ה"ר יוסף‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬ויש להתיר רק‬
‫לחושב"ס‬
‫הרא"ש‬
‫יש להחמיר‬
‫רבינו תם‬
‫אסור‪ ,‬כיון שאינו ראוי לאכילה‪ 463‬והוי‬
‫כבורר אוכל מפסולת‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לרסק‬
‫שלג‬
‫וברד?‬
‫האם מותר‬
‫לתת שלג‬
‫וכדו' לתוך‬
‫כוס או קערה?‬
‫האם יש עניין‬
‫לחוש שלא‬
‫ליטול ידיים‬
‫עם מים שיש‬
‫בהם שלג או‬
‫ברד?‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬כי לא‬
‫עושה מעשה‬
‫בידיים‬
‫כן‪ ,‬מפני חשש‬
‫ריסוק השלג‬
‫‪----------------------‬‬
‫האם מותר להטיל מי רגלים במי שלג?‬
‫ה"ר מאיר‬
‫מרוטנבורק‬
‫הרא"ש‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה‬
‫כדריסת רגלים שאינו‬
‫חושש‬
‫יש להחמיר‪ ,‬כי אינו‬
‫דומה לדריסת רגלים‪,‬‬
‫כי בשתן השלג ודאי‬
‫נימוח‬
‫האם מותר לסחוט‬
‫מים מבגד?‬
‫האם מותר לפרוס סודר על פי‬
‫החבית\הגיגית ולתת עליו הכלי‬
‫ששואב בו?‬
‫אסור וחייב על כך‬
‫אסור‪ ,‬שמא יבוא לידי סחיטה‬
‫האם מותר לפרוס‬
‫בגד‬
‫החבית\הגיגית‬
‫לפרוס עליו?‬
‫מותר‬
‫על פי‬
‫שעשוי‬
‫האם מותר‬
‫לשבר את‬
‫הקרח כדי‬
‫ליטול את‬
‫המים‬
‫שמתחתיו?‬
‫האם מותר‬
‫לשפשף את‬
‫הידיים במלח?‬
‫מותר (אבי‬
‫‪464‬‬
‫עזרי )‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שהמלח נימוח‬
‫והוי נולד (בעל‬
‫התרומה)‬
‫האם מותר להדק מוכים בפי‬
‫החבית שיש בה משקים?‬
‫אסור‪ ,‬שמא יבוא לידי סחיטה‬
‫‪ 462‬כיון שהוא לא צריך למים אלא רק לתקנן לאכילה‪ -‬מותר‬
‫‪ 463‬ואפילו מי שאוכל אותו‪ -‬בטלה דעתו אצל כל אדם‬
‫‪ 464‬כן פסקו המרדכי ושיבולי הלקט‬
‫‪231‬‬
‫האם מותר לקנח‬
‫בספוג?‬
‫האם‬
‫בחבית‬
‫שפקקו‬
‫אותה‬
‫בפקק של‬
‫פשתן‪,‬‬
‫מותר‬
‫להסירו‬
‫בשבת אם‬
‫היין נשפך‬
‫לכלי?‬
‫האם בחבית שפקקו אותה בפקק של פשתן‪ ,‬מותר‬
‫להסיר את הפקק בשבת?‬
‫יש בית‬
‫אחיזה‬
‫אין בית‬
‫אחיזה‬
‫הערוך‬
‫ר"י‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬ואף שבוודאי יסחט‪,‬‬
‫כיון שזה פס"ר דלא ניחא‬
‫‪465‬‬
‫ליה‬
‫אסור‪ ,‬אף שזה פס"ר‬
‫דלא ניחא ליה‬
‫האם מותר לעשות דבר‬
‫בשבת שהוא פסיק‬
‫רישיה דלא ניחא ליה?‬
‫אסור‬
‫הערוך‬
‫ר"י‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫ש"כ‪ :‬בית יוסף‬
‫סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪,‬‬
‫מרדכי‬
‫האם מותר ליהנות ממשקה היין שיצא בשבת‬
‫אם הוא יצא בגיגית שכבר יש בה יין מער"ש?‬
‫מדוע אין לאסור בהנ"ל משום דהוי דבר‬
‫שיש לו מתירים‪?466‬‬
‫מותר‬
‫כיון שהיין החדש מיד מתבטל ביין הישן (כל‬
‫‪467‬‬
‫טיפה) והוא אינו נראה לבד בעיניים‬
‫האם מותר לשתות מענבים שהתרסקו‬
‫היטב מער"ש ונתנו עליהם מים‪ ,468‬ויצא‬
‫המשקה בשבת?‬
‫המרדכי‬
‫הטור‬
‫האם מותר לשתות מענבים שהתרסקו היטב‬
‫מער"ש‪ ,‬ולא נתנו עליהם מים‪ ,‬ויצא מהם‬
‫משקה בשבת?‬
‫מותר (כיון שריסקן מבעו"י)‬
‫מותר‪ ,‬הטור לא הזכיר דין זה פה‪ ,‬כיון שהוא כבר הזכירו לעיל בסי' רנ"ב‬
‫‪469‬‬
‫‪ 465‬הדבר נחשב כ'לא ניחא ליה' כיוון שהיין נופל לארץ לאיבוד‪ ,‬ואם כן הוא בוודאי לא שמח מסחיטת הפקק ונפילת המשקים ארצה‬
‫‪ 466‬שהרי הוא יכול להמתין עד מוצ"ש ולשתות בהיתר גמור את היין החדש שיצא בשבת עצמה‪ .‬שהרי דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל‪ .‬כמו שרש"י כתב‬
‫במסכת ביצה (ג‪" :):‬אפילו באלף לא בטיל ‪ -‬ואף על גב דמדאורייתא חד בתרי בטיל‪ ,‬דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות ‪ -‬אחמור רבנן‪ ,‬הואיל ויש לו מתירין‬
‫לאחר זמן ‪ -‬לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול"‪.‬‬
‫‪ 467‬אך באמת אם היה מדובר שהיין החדש היה נראה בעיניים ורק אח"כ הוא היה מתערב עם היין הישן היה לנו לאסור‪ ,‬כיון דהוי דבר שיש לו מתירים ואפילו‬
‫באלף לא בטיל‬
‫‪ 468‬רא"ש מסכת ערלה פרק א משנה ח‪ :‬תמד ‪ -‬שנתן מים על השמרים או על החרצנים ויש בהם טעם יין‪:‬‬
‫‪469‬‬
‫טור אורח חיים הלכות שבת סימן רנב‪ :‬וטוענין בקורות בית הבד ובית הגת מבע"י על זיתים וענבים שנתרסקו מבע"י וטוען עליהם להוציא מהן משקין והשמן‬
‫והיין היוצא מהן מותר וכן בוסר ומלילות שנתרסקו מבע"י וטען עליהם מבע"י להוציא מהם משקין מותרין המשקין היוצאים מהם ודוקא שנידוכו היטב מע"ש ואינן‬
‫מחוסרים אלא שחיקה אבל לא נידוכו היטב אלא שנתרסקו מעט אסורין המשקין היוצאין מהם‬
‫‪231‬‬
‫האם מותר לסחוט פירות‬
‫להוציא מהם משקים?‬
‫מה דין משקים שיצאו מהפירות?‬
‫תנא קמא‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫רבי יהודה‬
‫(רש"י‪ :‬מפרק‪ ,‬תולדה של‬
‫'דש')‬
‫עומדים לאכילה‬
‫מותר‬
‫עומדים לשתייה‬
‫‪470‬‬
‫אסור‬
‫‪471‬‬
‫האם מותר לסחוט‬
‫ענבים\זיתים‬
‫להוציא מהם‬
‫משקים?‬
‫מה דין משקים שיצאו מענבים\זיתים?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫חכמים‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫רבי‬
‫יהודה‬
‫אסור‬
‫א‪ .‬הלכה כחכמים‪ -‬בזיתים‬
‫וענבים (שאפילו לאוכל‪-‬‬
‫אסור)‬
‫ע"פ רב יהודה בשם‬
‫שמואל‬
‫‪472‬‬
‫אסור ‪ ,‬מודה לחכמים‬
‫כיון שהם עומדים‬
‫לסחיטה‪ ,‬ולכן אף אם‬
‫הכניסם לאכילה‪ -‬אסור‪,‬‬
‫כיון שאם יצא לו משקה‬
‫בשבת יהיה לו נוח בדבר‪,‬‬
‫ויש חשש גדול שהוא יבוא‬
‫אח"כ לסחוט בידיים‬
‫ע"פ רב נחמן בר‬
‫‪473‬‬
‫יצחק‬
‫מה דין משקים‬
‫שיצאו מזיתים‬
‫וענבים?‬
‫מה דין משקים‬
‫שיצאו משאר‬
‫פירות?‬
‫עולא בשם רב‬
‫עומד‬
‫לאכילה‬
‫עומד‬
‫לשתייה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מה דין משקים שיצאו מתותים ורימונים?‬
‫חכמים‬
‫רבי יהודה‬
‫‪470‬‬
‫ב‪ .‬הלכה כרבי יהודה‪-‬‬
‫בשאר פירות (שאם עומד‬
‫לאוכל‪ -‬מותר)‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪474‬‬
‫עומד לאכילה‬
‫עומד לשתייה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫כיוון שאין חשש שמא הוא יבוא לסחוט אותם לצורך משקה‬
‫‪ 471‬כיוון שנוח לו שיצאו המשקים הללו בשבת‪ ,‬יש חשש שמא הוא יביא בידיים לסחוט את הפירות הללו בשבת ויתחייב‬
‫‪ 472‬בין לאכילה או לשתייה‬
‫‪ 473‬מסכת שבת דף קמג עמוד ב‪ :‬אמר רב נחמן בר יצחק‪ :‬מסתברא‪ ,‬בתותים ורמונים פליגי‪ .‬דתניא‪ :‬זיתים שמשך מהן שמן‪ ,‬וענבים שמשך מהן יין‪ ,‬והכניסן בין‬
‫לאוכל בין למשקין ‪ -‬היוצא מהן אסור‪ .‬תותים שמשך מהן מים‪ ,‬ורמונים שמשך מהן יין‪ ,‬והכניסן לאוכלין ‪ -‬היוצא מהן מותר‪ ,‬למשקין ולסתם ‪ -‬היוצא מהן אסור‪ ,‬דברי‬
‫רבי יהודה‪ .‬וחכמים אומרים‪ :‬בין לאוכלין בין למשקין ‪ -‬היוצא מהן אסור‪.‬‬
‫‪474‬‬
‫כן הגמרא הוכיחה מהברייתא של פגעין וכו' שניתן לסחוט אותם לכתחילה אף לדעת חכמים (ולא רק לשיטת רבי יהודה)‬
‫‪232‬‬
‫פסיקת הרי"ף‪,‬‬
‫הרא"ש‪,‬‬
‫‪475‬‬
‫הרמב"ם ‪,‬‬
‫הסמ"ג‬
‫האם מותר‬
‫לסחוט זיתים‬
‫וענבים?‬
‫מה דין משקים‬
‫שיצאו מזיתים‬
‫וענבים?‬
‫האם מותר‬
‫לסחוט תותים‬
‫ורימונים‬
‫בשבת?‬
‫מה דין משקים‬
‫שיצאו מתותים‬
‫ורימונים?‬
‫האם מותר לסחוט‬
‫שאר פירות?‬
‫אסור‬
‫אסור בין‬
‫לאכילה\‬
‫לשתייה (לכו"ע)‬
‫אסור (לכו"ע)‬
‫הלכה כרבי יהודה‬
‫מותר (ק"ו שגם‬
‫המשקים שיצאו‬
‫מעצמם‪ ,‬שהם‬
‫מותרים)‬
‫הסמ"ק‬
‫וההגהות שם‪,476‬‬
‫רבינו ירוחם‬
‫‪477‬‬
‫בדעת רש"י ‪,‬‬
‫התוס'‬
‫כנ"ל‬
‫עומד‬
‫למאכל‬
‫עומד‬
‫למשקה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫למתק‬
‫למשקים‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫לדעת‬
‫האוסרים‬
‫לסחוט שאר‬
‫משקים‬
‫לצורך‬
‫משקים‬
‫מדוע אסרנו בזיתים\ענבים\תותים\רימונים אפילו רק‬
‫בכדי למתק?‬
‫מדוע התרנו בשאר פירות כשזה למתק?‬
‫הבית יוסף‬
‫אנו גוזרים מחשש שאם נתיר לו למתק‪ ,‬הוא לבסוף‬
‫יבוא גם לסחוט לשם משקה‪ ,‬וכיון שהוא מחשיב זאת‬
‫כ'משקה'‪ -‬יתחייב‪ ,‬אף שיש אנשים בעולם שרק אוכלים‬
‫אותם ולא שותים אותם‬
‫אין לגזור כשממתק אטו שמא יבוא לסחוט‬
‫לצורך משקה‪ ,‬כיון שהרגילות היא רק‬
‫‪478‬‬
‫לאכול אותם ולא לעשות מהם משקה‬
‫‪ 475‬רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה יב‪ :‬מפרק חייב משום דש‪ ,‬והסוחט זיתים וענבים חייב משום מפרק‪ ,‬לפיכך אסור לסחוט תותים ורמונים הואיל ומקצת בני‬
‫אדם סוחטים אותם כזיתים וענבים שמא יבוא לסחוט זיתים וענבים‪ ,‬אבל שאר פירות כגון פרישין ותפוחים ועוזרדין מותר לסוחטן בשבת מפני שאינן בני סחיטה‪.‬‬
‫‪ 476‬ספר מצוות קטן מצוה רפב‪ :‬ותו מסקינן התם כבשות ושלקות שסחטן לגופן מותר כשמואל ורבי יוחנן דשרי תרווייהו למימייהו פטור אבל אסור‪ .‬הגהות רבינו‬
‫פרץ הגהה י‪ :‬אף על גב דהמים אינן יוצאין מגופן אפ"ה אסור לכתחלה כ"ש הסוחט פירות דהמים יוצאין מגופן דאסור לסוחטן להוציא מימיהן וא"כ הא דשרי בפנים‬
‫בשאר פירות חוץ מזתים וענבים תותים ורמונים לסחוט לכתחלה דוקא למתק קאמר (אך סתם לסחוט פירות למשקים שלהם‪ -‬אסור) ואפ"ה בזתים וענבים‬
‫ותותים ורמונים אפי' למתק לא שעשוין למשקין וצ"ע בסמ"ג ובפ' חבית בפ"ה גבי ההיא דאין סוחטין בפגעים כו' (כי משם משמע שאפילו חכמים מודים בשאר‬
‫פירות לסחוט לכתחילה) (ע"כ מצאת"י)‪.‬‬
‫לכאורה מצינו סתירה מדברי הסמ"ק לעיל‪ ,‬אך עיין בהגהת רבינו פרץ שלפיה ניתן לומר שגם כאן מדובר רק בלמתק‪ ,‬אך למשקים‪ -‬אסור‪ :‬סחיטה תולדה‬
‫דרבנן היא זתים וענבים אין סוחטים אותם ואם יצאו מעצמן אסורים‪ ,‬ושאר משקין מותרי' לסחוט לכתחלה (הגהות רבינו פרץ מצוה רפב הגהה ז‪ :‬צ"ע אם למתק‬
‫קאמר דוקא או למשקין קאמר)‪ ,‬ותותים ורימונים אין סוחטים אותם לכתחלה בשבת וי"ט‪ ,‬ואם יצאו מעצמם אם הוכנו למשקים היוצא מהם אסו' אם לאוכלים היוצא‬
‫מהם מותר כרבי יהודה אבל בזתים וענבים אפילו לאכילה היוצא מהן אסור‬
‫‪ 477‬בהתחלה הבינו שכיוון שרש"י כתב שבגלל שאצל בית מנשיא בן מנחם היו סוחטים רימונים אז היה לנו לחייב שם על סחיטת הרימונים כיוון שהם החשיבו זאת‬
‫כמשקה‪ ,‬וממילא בכל פרי שהאדם מחשיב אותו למשקה בסחיטתו‪ -‬יתחייבו עליו‬
‫‪ 478‬והרי אנחנו לא גוזרים במקום שהדבר לא שכיח‬
‫‪233‬‬
‫מה הבינו אלו האוסרים מתוך דברי רב חסדא שאמר שמיץ תרדים פוסל את‬
‫המקווה?‬
‫מתוך דברי‬
‫רש"י‬
‫שאסור לסחוט כל פרי‪ .‬רש"י כתב שכיון שעבורו זה נחשב כמשקה מי התרדים‪,‬‬
‫ממילא זה גם פוסל את המקווה‪ ,‬וממילא זה גם ייחשב כמשקה לעניין שיהיה חייב‬
‫עליו בשבת‪ ,‬אף שהוא אינו פרי שעשוי להיסחט למשקים‪ .‬על כן אסור אפילו למתק‬
‫שמא יימלך לשתייה‪.‬‬
‫אך בדבר שאין שום אדם שותה למשקה כפגעין וכו' אין לגזור שלא ימתק שמא‬
‫יימלך לשתייה‬
‫מתוך דברי‬
‫‪479‬‬
‫התוס'‬
‫שאסור לסחוט כל פרי‪ ,‬והתוס' הסכים לדברי רש"י‪ .‬כיוון שמדובר שהוא החשיב את‬
‫המשקה על כן הוא פוסל את המקווה ועל כן בסתמא אסרו אף למתק שמא יימלך‬
‫לשתייה‪.‬‬
‫קושיית הב"י‬
‫כיצד מי שמתיר לסחוט את שאר הפירות‪ ,‬יסביר את דברי רב חסדא‪?480‬‬
‫תירוץ הב"י‬
‫המתירים לא חושבים שהטעם שרב חסדא פסל את המקווה זה בגלל שהאדם נתן‬
‫חשיבות ושם משקה למי התרדים‪ ,‬אלא משום טעמו של רב פפא שכל דבר שאין‬
‫עושים ממנו מקווה לכתחילה (כמי תרדים)‪ -‬פוסל את המקווה בשינוי מראה‪ .481‬לפי‬
‫זה אנו לא מתעסקים בעניין חשיבות שם משקה‪ ,‬אלא בדיני שינוי מראה במקווה‪.‬‬
‫מדוע העדפנו‬
‫את תירוצו‬
‫של רב פפא‬
‫על של רב‬
‫חסדא?‬
‫א‪ .‬ע"פ רב חסדא‪ -‬העמדנו שאם הוא מחשיב את המשקה‪ ,‬אסור לסחוט את‬
‫המשקה‪ ,‬ואם כן קשה כיצד בית מנשיא היו סוחטים את הרימונים אם מדובר‬
‫שהם היו מחשיבים זאת למשקה‪ .‬ניתן לתרץ שאין הכוונה לסחוט ממש למשקים‬
‫אלא רק כדי למתק‪ ,‬אך כאן אנו מוציאים את הלשון מהפשט שלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬ע"פ רב פפא‪ -‬שפירש שכלל לא מדובר שמי התרדים הם משקה אף שהוא‬
‫מחשיב אותם לכך‪ ,‬ניתן לומר שבית מנשיא סחטו ממש ועדיין לא הייתה בעיה‬
‫בדבר כי לא היה לזה 'שם משקה' ועל כן הדבר היה מותר‪ .‬ממילא כאן לא‬
‫הוצאנו את לשון 'סוחטין' מהפשט שלה ועל כן העדפנו את רב פפא‬
‫קושיית הב"י‬
‫וכי מנשיא בן מנחם מייצג את רוב העולם כך שאם הוא סוחט רימונים זה אומר‬
‫שרימונים עשויים למשקה?‬
‫תירוץ הבית יוסף‬
‫מנשיא הוא אחד מני רבים שהיו סוחטים רימונים בחול לצורך משקים‪ ,‬ואף שהם‬
‫לא מייצגים את רוב הציבור‪ ,‬בכל זאת הרימון נחשב כעומד למשקה כיון שרבים‬
‫משתמשים בו לצורך משקה‬
‫‪ 479‬תוספות מסכת שבת דף קמד עמוד ב‪ :‬ה"נ כיון דאחשביה הוו להו משקה ‪ -‬תחילה ס"ד דסוחטין בפגעין כו' היינו סחיטה ממש אבל השתא אי אפשר לומר‬
‫דהא פשיטא דאסור דכיון דאחשביה הוה להו משקה אלא סוחטין דקתני היינו בליציי"ר בלע"ז למתק הפרי כדפי' בקונטרס‪.‬‬
‫‪ 480‬שהרי הסברנו בטעמו של רב חסדא שפסל את המקווה ממי התרדים‪ ,‬שכל דבר שאדם מחשיב אותו כמשקה‪ -‬הוי משקה‪ .‬ממילא עלינו באמת לגזור כדעת‬
‫האוסרים‪ ,‬שלא לסחוט שום פרי‪ ,‬שמא הוא יימלך עליו לשתייה ויתחייב‪ .‬ממילא קשה כיצד מי שמתיר יסתדר עם דברי רב חסדא‪ ,‬כיצד הוא יכלכל את הסוגיא?‬
‫‪ 481‬לפי רב פפא באמת מי התרדים הם אינם משקה כלל‬
‫‪234‬‬
‫האם הכוונה היא‬
‫שדווקא תותים‬
‫ורימונים אסור‬
‫לסחוט‪ ,‬אך שאר‬
‫פירות שעומדים‬
‫למשקה מותר‬
‫כיון שהם לא‬
‫נזכרו בגמרא?‬
‫הבית‬
‫יוסף‬
‫הוכחה מתפוחים‪-‬‬
‫רימונים‪:‬‬
‫לא‪ ,‬אלא כל פרי מכך שמצינו בגמרא‬
‫שעשו יין מתפוחים‪,‬‬
‫שעומד למשקה‬
‫יש איסור לסחוט ולא מצינו שעשו‬
‫מרימונים‪ ,‬משמע‬
‫אותו‪ .‬כן מוכח‬
‫מהרא"ש שהתיר שתפוח עשוי יותר‬
‫לצורך‬
‫לסחוט לימונים רק לסחיטה‬
‫משקה מרימון‪ ,‬ואם‬
‫כי הם עומדים‬
‫מצינו שחייבים על‬
‫לאכילה‪ ,‬משמע‬
‫סחיטת רימון קל‬
‫שאם הם היו‬
‫עומדים למשקים וחומר שיהיה חייב‬
‫היה אסור לסחוט על תפוח‪ ,‬וכמו כן‬
‫על כל פרי שעומד‬
‫אותם‪.‬‬
‫לצורך‬
‫לסחיטה‬
‫משקים‬
‫תמיהת הבית‬
‫יוסף‬
‫תירוץ הבית‬
‫‪483‬‬
‫יוסף‬
‫האם יש לחוש אם מנהג מקום אחד לסחוט פרי‬
‫מסוים שבדר"כ בכל העולם עומד רק לאכילה‬
‫ולא למשקים?‬
‫בני המקום‬
‫סוחטים אותו‬
‫לצורך משקה או‬
‫תענוג‬
‫בני המקום‬
‫סוחטים‬
‫אותו רק‬
‫לצורך‬
‫רפואה‬
‫בני המקום‬
‫סוחטים אותו‬
‫לצורך משקה‬
‫או תענוג וכן‬
‫לפעמים‬
‫לרפואה‬
‫יש לחוש ולאסור‬
‫אין לחוש‬
‫ומותר‬
‫יש לחוש‬
‫ולאסור‬
‫‪482‬‬
‫כיצד מצינו שבמצרים מנהג המקום לסחוט לימונים לתוך מים שיש בהם‬
‫סוכר‪ ,‬לצורך תענוג‪ ,‬והרי אמרנו שכל פרי שעומד למשקים לצורך תענוג‬
‫אסור לסחטו?!‬
‫א‪ .‬ניתן לומר שיש איסור רק כשאח"כ שותים את המיץ לימונים לבד‪,‬‬
‫אך אם שותים אותו ביחד עם סוכר כמו במצרים‪-‬אין איסור‬
‫בסחיטתו‪ ,‬כי הוא לא כאותם המשקים שעומדים לשתייה בפני‬
‫עצמם‪.‬‬
‫ב‪ .‬ניתן לומר שיש איסור רק כשסוחטים את הלימונים לתוך קערה‬
‫ריקה‪ ,‬אך כיוון שהם סוחטים לתוך אוכל‪ ,‬הרי מיץ הלימונים דינו‬
‫כאוכל‪ ,‬ואין זה סוחט‬
‫‪ 482‬למרות שבוודאי היו סוחטים את התותים והרימונים גם לצורך רפואה‪ ,‬בכל זאת חייב‪ ,‬כיון שלא סביר לומר שבימי הגמרא שחייבו על סחיטת תותים ורימונים‬
‫הרופאים לא היו סוחטים אותם לצורך רפואה כלל‪ ,‬ובכל זאת מצינו שהגמרא חייבה על סחיטתם‪.‬‬
‫‪ 483‬כן מצינו בלבוש שכתב (אורח חיים סימן שכ סעיף א')‪ :‬ולימוני"ס ומרנצי"ן וכיוצא בהן‪ ,‬מותר לסוחטן בין לתוך האוכל בין לטבול במימיהם‪ ,‬שאין אורחייהו כלל‬
‫לסחוט אותן לשם משקין וליכא למיגזר בהו מידי‪ ,‬ולא עוד אלא יש מתירין לסחוט אותן אפילו לתוך מים שנותנין בהם צוקע"ר לשתותן לתענוג‪ ,‬ואומרים טעמא דלא‬
‫מיתסר סחיטת הפרי למשקה אלא כששותין מי סחיטת הפרי בלא תערובת משקה אחר‪ ,‬אי נמי דלא מיתסר אלא כשסוחטין מימיו לבד ואח"כ מערבין אותן‪ ,‬אבל‬
‫לסחוט מימיו למשקה אחר שרי‪ ,‬וכל שכן לסוחטן לתוך התבשיל דשרי‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫בשם השיבולי‬
‫‪484‬‬
‫לקט‬
‫האם מותר לסחוט‬
‫לימונים?‬
‫נימוק‬
‫ה"ר יאשיה‬
‫אסור‬
‫כיון שהדרך לסוחטם‪ ,‬ועל כן הדבר אסור כמו שאסרו ברימונים‪ ,‬ומאותו טעם יש‬
‫לאסור סחיטת תפוחים‬
‫הרב רבי יהודה‬
‫ב"ר בנימין‬
‫מותר‬
‫יש לחלק בסוג הפרי‪:‬‬
‫א‪ .‬שום\בוסר\מלילות\זיתים\ענבים‪ -‬הדרך לסוחטם (בוסר‪ -‬בזמן הקיץ)‬
‫ב‪ .‬הלימונים כפגעין\פרישין וכו'‪ -‬אין הדרך לסוחטם‪ ,‬ועל כן מותר לסחוט‬
‫אותם אפילו לקערה ריקה שאין בה אוכל‪ ,‬באם מדובר שהוא יערב אותם‬
‫אח"כ באוכל‪ ,‬שאז הם עומדים רק למתק ולא למשקה‪ .‬כמו"כ ברור שמותר‬
‫לסחוט אותם מיד לתוך אוכל‪.‬‬
‫היראים‬
‫האם מותר למצוץ‬
‫ענבים בפה?‬
‫האם מותר למצוץ‬
‫קנה סוכר בשבת?‬
‫האם יש עדיפות למצוץ ענבים‬
‫מאשר לסחוט תותים ורימונים?‬
‫האם סחיטה לתוך הפה‬
‫(ע"י מציצה) נחשבת‬
‫כסחיטה?‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהדרך‬
‫לסוחטו כדי להוציא‬
‫ממנו הסוכר‬
‫לא‬
‫כן‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫כן‬
‫‪485‬‬
‫השבולי לקט‬
‫לא‬
‫‪486‬‬
‫האם מותר לסחוט ענבים לתוך קדירת תבשיל?‬
‫האם מותר לסחוט ענבים לתוך קערה ריקה?‬
‫רב יהודה בשם‬
‫שמואל‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫פירוש רש"י‬
‫מוכח שהוא רוצה לתקן את טעם התבשיל והוא לא סוחט‬
‫את הענבים בשביל עצם המשקה‪ ,‬ואין זה דרך 'מפרק'‪,‬‬
‫אלא כמפריד אוכל מאוכל בעלמא‬
‫כיוון שלפעמים הוא סוחט אותם לצורך משקה‪,‬‬
‫ואף אם הוא סוחט אותם לצורך אוכל‪ -‬אסור‪,‬‬
‫כיון שלא מוכח שהוא סחט אותם לצורך מאכל‬
‫ולא לצורך משקה‬
‫פירוש הרי"ף‬
‫כיוון שיש בקדירה אוכל‪ ,‬הרי זה כמשקה הבא לאוכל‬
‫ודינו כאוכל‬
‫כיון שאין בה אוכל הרי זה כמשקה ואסור‬
‫‪484‬‬
‫ספר שבולי הלקט ענין שבת סימן צ‪ :‬ורבינו ישעיה זצ"ל כתב כל שדרכו בסחיטה כגון תפוחים שמוצאין מהן יין וכן הלימוני שהן חדשים‬
‫שסוחטין אותן למימיהן אסורי ודמי לרמונים ומורי ר' יהודה ב"ר בנימין זצ"ל אחי השני כתב שנראה לו שמותר לסחוט הלימוני דלא דמי לשום‬
‫ובוסר ומלילות דהני דרכן בכך והוו דומיא דתותים ורמונים כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה שהרי רגילין לסחוט הבוסר לצורך הקוץ וגם השום‬
‫כדאמרינן שום שרסקן מערב שבת וכו' כדלעיל אבל הלימוני דומין לפגעין ופרישין שאין דרכן בכך ומותר לסוחטן בקערה ואף על פי שאין בו אוכל‬
‫ועתיד לערב שם אוכל וכולי עלמא ידעי דלמתק אוכלא עבדי ולא לצורך משקה אבל אם היה אוכל בקערה וסוחטין עליו ליכא מאן דפליג דודאי‬
‫שרי‪.‬‬
‫‪485‬‬
‫ספר יראים סימן רעד‪ :‬הלכך בשר שבלע מרק יזהר שלא יסחטנו לצורך משקה היוצא ממנו והנותן בשר על המרק או שורה פת ביין ומחזיר‬
‫בפיו ומוצץ המשקין חושש אני לו מחטאת וכל שכן שלא ימצוץ בפיו משקה מענבים וכיוצא בהן‬
‫‪486‬‬
‫כיון שאין זה דרך סחיטה כלל‪ ,‬ואף אם נאמר שזה כן דרך סחיטה‪ ,‬עדיין הדבר מותר‪ ,‬כיוון שזה לא גרע מפרישים וכו' שהתרנו לסחוט‪ ,‬ואילו‬
‫אין דרכן להיות משקה‪ .‬כמו כן אין שום חשיבות למשקה שנסחט לתוך פיו‪ ,‬ואף אם הוא יתכווין לסחוט את המשקה לתוך פיו‪ ,‬עדיין גדרו כ'אוכל'‬
‫ובטלה דעתו (שרוצה את זה כמשקה) אצל כל אדם (שעבורו זה אוכל)‪.‬‬
‫‪236‬‬
‫מתי נאמר‬
‫שמותר‬
‫לסחוט‬
‫ענבים לתוך‬
‫קדירת‬
‫התבשיל?‬
‫נימוק‬
‫הרי"ף בשם בעל הלכות‬
‫פסוקות‬
‫הרי"ף בשם יש אומרים‬
‫ביום טוב‬
‫אפילו בשבת‬
‫מצינו‬
‫שהרי‬
‫מדובר‬
‫שאסרנו‪,‬‬
‫מפורש א‪ .‬במשנה‪-‬‬
‫‪487‬‬
‫שיש איסור‬
‫במשנה‬
‫כשסוחט לתוך קערה ריקה‪ ,‬והרי‬
‫בשבת לסחוט זיתים וענבים‬
‫זה אסור כי הגדר שלהם הוא‬
‫אפילו לצורך אוכל‬
‫כ'משקה'‬
‫ב‪ .‬בסוחט ענבים‪ -‬מדובר שחולב‬
‫לתוך קדירת תבשיל ועל כן‬
‫מותר כמו שמואל‪ 488‬אף בשבת‪.‬‬
‫ג‪ .‬בחולב עז‪ -‬מותר (ע"פ רב‬
‫חסדא)‪ ,‬אך רק ביו"ט‬
‫כמי‬
‫ההלכה?‬
‫‪--------------‬‬
‫רבנו חננאל‬
‫אך הביא שלמעשה רבנו חננאל‬
‫פסק שאין הלכה כשמואל\רב חסדא‬
‫כיון שרבי יוחנן חולק עליהם‪ ,‬שהרי‬
‫אסר לסחוט כבשים ולא חילק בין‬
‫סוחט לקדרה או לקערה‬
‫הרי"ף בשיטת היש אומרים‪ ,‬רב האי‬
‫גאון‪ ,‬התוס'‪ ,‬הרמב"ם‪ ,489‬הרא"ש‬
‫‪490‬‬
‫‪487‬‬
‫קמג‪.‬‬
‫‪488‬‬
‫מסכת שבת דף קמד עמוד ב‪ :‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה‪ ,‬אבל לא לתוך הקערה‬
‫‪489‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק ח הלכה י‪" :‬ומותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך האוכל‪ ,‬שמשקה הבא לאוכל אוכל הוא ונמצא‬
‫כמפרק אוכל מאוכל‪ ,‬אבל אם סחט לכלי שאין בו אוכל הרי זה דורך וחייב"‬
‫‪237‬‬
‫האם דבריהם של‬
‫רב חסדא‬
‫ושמואל נפסקו‬
‫להלכה?‬
‫רבנו חננאל פסק שאין הלכה כשמואל\רב הרי"ף כתב שכן הדעת נוטה‪ ,‬ודחה את‬
‫חסדא כיון שרבי יוחנן חולק עליהם‪ ,‬שהרי דברי רבנו חננאל‪ ,491‬וכתב שלמעשה רבי‬
‫אסר לסחוט כבשים ולא חילק בין סוחט יוחנן אינו חולק על שמואל ורב חסדא‪ ,‬ועל‬
‫כן אנו נוקטים שההלכה היא כשמואל ורב‬
‫לקדרה או לקערה‬
‫חסדא‬
‫‪-----‬‬
‫כמי ההלכה‬
‫למעשה?‬
‫הלכה כרב ושמואל ורב חסדא שמותר‬
‫אפילו בשבת בסוחט לקדירה‪ ,‬כיון שכן‬
‫פסקו‪ :‬א‪ .‬הרי"ף ב‪ .‬הרמב"ם ג‪ .‬התוס' ד‪.‬‬
‫הרא"ש‬
‫מדוע התרנו לסחוט ענבים לתוך קדירה בשבת ואילו אסרנו לחלוב עז ביו"ט?‬
‫הר"ן‪ ,‬הגמ"י‬
‫בשם הסמ"ק‬
‫א‪ .‬אשכול‪ -‬ראוי לאכילה מצד עצמו‪ ,‬ועל כן כשסוחט לתוך אוכל‪ ,‬הוי כנותן אוכל‬
‫באוכל‬
‫ב‪ .‬חולב עז‪ -‬החלב לא ראוי לאכילה אא"כ יסחוט אותו והוי כבורר אוכל מפסולת‬
‫האם מותר לסחוט אשכול של ענבים שעומד ל‪-‬‬
‫אכילה‬
‫שתייה‬
‫הכלבו בשם הראב"ד‬
‫מותר (בשבת\יו"ט)‬
‫אסור‬
‫בעל ההשלמה‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫‪490‬‬
‫הבית יוסף כתב שנראה לומר שכן פסק הרא"ש כרי"ף‪ ,‬כיון שהרא"ש הביא בפסקיו את לשון הרי"ף ולא חלק עליהם‪ .‬אמנם‬
‫בתשובות כתב הרא"ש שהמחמיר תבוא עליו הברכה‪ ,‬כיון שיש בדבר מחלוקת גדולה‪.‬‬
‫‪491‬‬
‫ואלו דחיותיו של הרי"ף‪:‬‬
‫א‪ .‬לא נכון לומר שרבי יוחנן אוסר אף בסוחט לתוך קדירת תבשיל‪ ,‬אלא גם רבי יוחנן באמת התכוון לומר כדעת שמואל‪,‬‬
‫שכל מה שמצינו לאסור זה רק בסוחט לתוך קערה ריקה‪ ,‬אך אין הכי נמי שמותר לסחוט לתוך קדירה מלאה בתבשיל‪.‬‬
‫וזו לשונו של הרי"ף (דף ס עמוד ב)‪..." :‬דהאי דאמר ר' יוחנן למימיהן חייב חטאת כענין מימרא דרב ושמואל למימיהן‬
‫פטור אבל אסור הוא דכי היכי דהא דאמרי רב ושמואל למימיהן פטור אבל אסור לקערה הוא אבל לא לקדרה ה"נ הא‬
‫דא"ר יוחנן למימיהן חייב חטאת לקערה הוא אבל לא לקדרה‪"...‬‬
‫ב‪ .‬אף אם נאמר שרבי יוחנן באמת חולק על רב ושמואל‪ ,‬זה רק בכבשים ושלקות‪ ,‬אך לא מצינו שרבי יוחנן חלק עליהם‬
‫בסחיטת אשכול של ענבים‪ ,‬ומי שאומר (הוא רבנו חננאל) שרבי יוחנן חולק עליהם‪ -‬עליו להביא ראייה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מה שאמר רבנו חננאל שהסוחט כבשים ושלקות כסוחט זיתים וענבים‪ ,‬ולא חילק רבי יוחנן בין לתוך קדרה או קערה‪,‬‬
‫אינו נכון‪ ,‬שהרי כמו שאמרנו לעיל בסעיף א' שרבי יוחנן מודה שאם סוחט את הענבים לתוך קדירת תבשיל שזה מותר‪,‬‬
‫כי זה כמפרר אוכל לתוך אוכל‪.‬‬
‫ד‪ .‬ניתן לומר שהלכה כשמואל‪ ,‬שמותר לסחוט ענבים לתוך קדירה של תבשיל‪ ,‬ורבי יוחנן לא חולק כלל על דין זה‪ ,‬שהרי‬
‫הוא כלל לא הזכירו‬
‫עוד העיר הרי"ף שם‪ ,‬ולסיכום כתב (סא‪" :).‬ומכל אלו נלמוד שהלכה כרב ושמואל הלכך הלכה נמי כרב חסדא דקא‬
‫יליף מיניה דחולב אדם עז בי"ט לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה והכי חזינן לרב האיי גאון ז"ל כדפסיקנא ולית בה‬
‫ספיקא"‬
‫‪238‬‬
‫כבשים לגופן‬
‫מה הדין אם‬
‫‪492‬‬
‫סחט ‪-‬‬
‫רב‬
‫‪493‬‬
‫כבשים למימיהם‬
‫פטור אבל אסור‬
‫מותר‬
‫שלקות לגופן‬
‫‪494‬‬
‫שלקות למימיהם (\סוחט דג‬
‫לצירו)‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫‪495‬‬
‫‪496‬‬
‫מותר‬
‫פטור אבל אסור‬
‫מותר‬
‫פטור אבל אסור‬
‫רבי יוחנן‬
‫מותר‬
‫חייב חטאת‬
‫מותר‬
‫חייב חטאת‬
‫שמואל‬
‫מה דינו של הסוחט כבשים\שלקות‬
‫למימיהם?‬
‫כשיטת מי?‬
‫חייב חטאת‬
‫כדעת רבי יוחנן‬
‫פטור אבל אסור‬
‫כרב ושמואל שהם רוב כנגד ר' יוחנן‪ ,‬ועכ"פ‬
‫שמואל ור' יוחנן מודים שיש איסור בדבר‬
‫רבנו חננאל‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרמב"ם‬
‫‪497‬‬
‫והרא"ש‬
‫‪498‬‬
‫‪499‬‬
‫האם מותר לסחוט בשר שנבלע‬
‫בו מרק לצורך המשקה?‬
‫הגהות בשם‬
‫הרא"ם (יראים)‬
‫האם מותר למצוץ יין שבלוע בפת לחם?‬
‫האם מותר למצוץ‬
‫ענבים?‬
‫אסור‪ ,‬מדין סחיטה‬
‫‪500‬‬
‫השיבולי לקט בשם‬
‫ה"ר בנימין‪ ,‬בעל‬
‫‪501‬‬
‫הדברות‬
‫מסקנת הב"י‬
‫מותר‪,‬‬
‫כי אין זה דרך סחיטה כלל‪ ,‬ואף אם נאמר שזה כן הוי דרך סחיטה‪ ,‬בכל זאת זה לא גרע מפרישין וכו'‬
‫שהתרנו לסוחטן‪ .‬כמו כן אין איסור סחיטה אלא בדבר שדרכו להיות משקה (כענבים)‪ ,‬משא"כ כאן שאין‬
‫חשיבות למשקה שבפיו‪ ,‬ואין דרך סחיטה בפיו‪ ,‬ובטלה דעתו אצל כל אדם‪.‬‬
‫כשיבולי הלקט ודעימיה‪ ,‬וע"פ זה יש להתיר למצוץ קנה סוכר בשבת‬
‫‪ 492‬מסומן בטבלה בקו תחתון החומרה שהאמורא החמיר על זה שלפניו‬
‫‪ 493‬רש"י פירש שלגופן היינו שסוחט את הכבשים או השלקות כדי שהוא יוכל לאכול אותם ללא המשקה שצף ונבלע בהם‪ .‬מותר לסחוט לכתחילה‪ ,‬ואין איסור‬
‫'מפרק' בדבר‪ ,‬כי הוא כלל לא צריך למים שיוצאים‪.‬‬
‫‪ 494‬רש"י פירש שאין כאן חיוב מצד 'מפרק' כיון שהמשקים הללו לא גדלו בתוך הכבשים‪ ,‬ועם זאת אסור לסחוט אותם לכתחילה‪ ,‬כיון שאנו גוזרים שמא מתוך כך‬
‫יבוא לסחוט גם זיתים וענבים ויתחייב מדאורייתא‪.‬‬
‫‪ 495‬רש"י פירש שמותר לכתחילה לסחוט אותם‪ ,‬כיון שהמשקים ששלקו בהם את השלקות נחשבים כאוכל ולא כמשקים‪ ,‬וממילא הרי זה סוחט 'אוכל' ומותר‪.‬‬
‫‪ 496‬כך פסק הרי"ף‬
‫‪ 497‬רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה יג‪" :‬כבשין ושלקות שסחטן‪ ,‬אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימיהן אסור"‬
‫‪ 498‬כיוון שהעתיק את דעת הרי"ף ולא מצינו שחלק עליו‬
‫‪ 499‬על אף שהם חלוקים כאמור אם הדבר אסור רק מדרבנן (שמואל) או ממש מדאורייתא (ר' יוחנן)‬
‫‪ 500‬היראים כתב שאף הוא חושש שיש בדבר חיוב חטאת‪ .‬לגבי סחיטת בשר כתב שיש להיזהר בדבר‪.‬‬
‫‪ 501‬ספר העיטור עשרת הדיברות ‪ -‬הלכות יום טוב‪ :‬יראים שאמרו הנותן בשר למרק או שרה פת ביין ומחזיר לפיו חוששין לו מחטאת ליכא כלל ואפי' למצוץ‬
‫משקה וענבים בפיו מותר לכתחלה שאין דרך סחיטה בפיו אבל יניקה בפה לכתחלה אסור וכל דבר שאין דרכו בכך לא גזרו רבנן ואינו תולדה‬
‫‪239‬‬
‫סמ"ג‪,‬הגהות‪,‬מרדכי‪ 502‬טור‪,‬‬
‫‪503‬‬
‫סמ"ק‬
‫האם מותר לסחוט בוסר‬
‫לאוכל?‬
‫נימוק‬
‫ה"ר יוסף‬
‫מותר‬
‫כמו שמצינו היתר בסחיטת אשכול ענבים לתוך‬
‫אוכל‬
‫רבינו תם‬
‫אסור‬
‫כיון שבוסר אינו ראוי לאכילה‪ ,‬ומי שאוכלו‪ -‬בטלה‬
‫דעתו‪ ,‬והוי כמו בורר אוכל מתוך פסולת‬
‫הרא"ש‬
‫המחמיר‪ -‬תע"ב‬
‫הב"י הסביר שלדעת הרא"ש אין באמת חילוק בין‬
‫בוסר לאשכול ענבים לעניין סחיטה‪ ,‬אלא שכיון‬
‫שיש מחלוקת בשלקות למימיהם‪:‬‬
‫א‪ .‬רבנו חננאל‪ -‬פסק כרבי יוחנן שמחייב חטאת‬
‫ב‪ .‬הרי"ף‪ -‬פסק כשמואל שאסור רק מדרבנן‬
‫על כן אין בכוחנו להכריע‪ ,‬ויש להחמיר מספק‬
‫בדבר‬
‫רש"י‬
‫הר"ן‬
‫מדוע אסור לרסק שלג בשבת?‬
‫האם מותר ליהנות‬
‫משלג שהפשיר מעצמו‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר להניח‬
‫קרח בכוס עם משקה‬
‫והקרח יפשיר מעצמו?‬
‫הלכה למעשה‬
‫איסור 'מוליד' ודומה למלאכה‬
‫שבורא המים‬
‫מותר‬
‫מותר‪,‬‬
‫הב"י כתב‬
‫שלמעשה רוב‬
‫הפוסקים חלקו על‬
‫ספר התרומה‪ .‬ע"פ‬
‫זאת כתב הדרכי‬
‫משה שמותר להניח‬
‫פשטידה ליד‬
‫המדורה אף‬
‫שהשומן הקרוש‬
‫שבה נימוח‬
‫כיון כי שמי הקרח‬
‫מתערבים ומתבטלים‬
‫והם אינם ניכרים בפני‬
‫עצמם‬
‫א‪ .‬סרך מלאכה‬
‫ב‪ .‬שמא מתוך כך יבוא‬
‫לסחוט פירות שעומדים‬
‫למשקים‬
‫הרמב"ם‬
‫‪504‬‬
‫שמא יסחוט (כמו תירוץ שני בר"ן)‬
‫הרמב"ן‬
‫סרך מלאכה‬
‫הרשב"א‬
‫שמא יסחוט‬
‫ספר‬
‫התרומה‬
‫איסור 'נולד'‬
‫אסור‬
‫‪502‬‬
‫מרדכי מסכת שבת פרק חבית רמז תלז‪ :‬כתוב בסה"מ ה"ר יוסף פורת מתיר לקחת בוסר ולדוך שומין [*ביום טוב] ולסחוט‬
‫משקין בבוסר לתוך השומין הנידוכין דהוי משקה הבא לאוכל כסחיטת אשכול לקדירה ולא הודה לו ר"ת דדוקא נקט אשכול של‬
‫ענבים שענבים ראויין לאכילה אבל בוסר אין ראוי לאכילה כי אותו שאוכלו בטלה דעתו והוי כמו בורר אוכל מתוך פסולת‪:‬‬
‫‪503‬‬
‫וזו לשונו של הסמ"ק (מצוה רפב)‪ :‬אבל גבי סוחט ענבים מותר דהא חזי לאכול ענבים גופייהו‪ ,‬ומשום הכי אסר רבינו תם‬
‫(וע"ש בטור) לסחוט הבוסר לתוך המורייס אפילו ביום טוב אף על גב דהמורייס הוי מאכל והוי משקה הבא לאוכל מכל מקום הוי‬
‫בורר כיון דהבוסר לא חזי לאכילה בעיניה‪.‬‬
‫‪504‬‬
‫הב"י כתב שנראה לומר כן‪ ,‬מכך שהרמב"ם הביא את דין ריסוק השלג באותה ההלכה של איסור סחיטת הפירות‪ .‬רמב"ם‬
‫הלכות שבת פרק כא הלכה יג‪" :‬כבשין ושלקות שסחטן‪ ,‬אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימיהן אסור‪ ,‬ואין מרסקין את השלג‬
‫שיזובו מימיו‪ ,‬אבל מרסק הוא לתוך הקערה או לתוך הכוס‪"...‬‬
‫‪241‬‬
‫האם מותר‬
‫לרסק את השלג‬
‫שלא לתוך כלי?‬
‫האם מותר לרסק‬
‫את השלג לתוך‬
‫כלי ריק‬
‫(=קערה)?‬
‫נימוק‬
‫רש"י‪ ,‬ר"ן‪,‬‬
‫רמב"ם‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫כיון שהאיסור בעינו אם הוא מרסק לתוך כלי ריק‬
‫הרמב"ן‪,‬‬
‫הרשב"א‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫כיוון שכך מצינו במפורש בתוספתא להיתר‬
‫‪505‬‬
‫האם מותר לשבור חתיכה מקרח גדול?‬
‫הב"י‬
‫‪506‬‬
‫א‪ .‬ברש"י‪ -‬משמע מרש"י‬
‫קטנות‬
‫‪507‬‬
‫שמותר‪ ,‬כיון שכל מה שרש"י אסר זה רק כשמשבר לחתיכות‬
‫ב‪ .‬בטור‪ -‬משמע שמותר‪ ,‬כמו שהביא בשם הראבי"ה להתיר לשבר קרח כדי ליטול מים‬
‫שתחתיו‪ ,508‬ואף שניתזים חתיכות דקות‪ ,‬כי‪:‬‬
‫‪ .1‬אין המים זבים‬
‫‪( .2‬גם אם יזובו‪ )-‬החתיכות הדקות שניתזות אינן חשובות‬
‫‪ .3‬אינו מתכוון לרסק‬
‫‪ .4‬החתיכות הדקות הולכות לאיבוד‬
‫האם מותר לרסק ידיו במים שיש בהם ברד?‬
‫התוס'‪,509‬‬
‫הרא"ש‪ ,‬רי"ו‬
‫אסור‪ ,‬אך משמע מדבריהם שבדחק ניתן להקל‪ ,‬רק שיזהר ליטול בנחת בכדי שלא ירסק‬
‫‪505‬‬
‫תוספתא מסכת שבת (ג‪,‬כא\ ד‪ ,‬טו)‪ :‬אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו אבל מרסק הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו‬
‫חושש‬
‫‪506‬‬
‫הב"י כתב שהוא ראה לנכון להביא הלכה זאת‪ ,‬כיון שיש מי שערער בדבר ואסר לרסק את השלג מחשש ריסוק וכדלעיל‬
‫‪507‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף נא עמוד ב‪ :‬ואין מרזקין ‪ -‬כמו מרסקין ‪ -‬משברין לחתיכות דקות‪ ,‬ברד ‪ -‬גלצ"א בלעז (=קרח)‪.‬‬
‫‪508‬‬
‫נתקשיתי כיצד הדבר מותר‪ ,‬והרי אם מדובר שהקרח מחובר לקרקע אמור להיות בדבר איסור מצד 'סותר‪ ,‬ובאמת שמצאתי‬
‫שהמג" א פסק לאסור במציאות שהקרח מחובר לקרקע‪ ,‬וכל מה שהתרנו זה דווקא כשהקרח תלוש‪ .‬וזו לשונו של המג"א (ש"כ‬
‫ס"ק ט"ו)‪" :‬ונ"ל דבנהר או באר אסור"‪ .‬המחצית השקל כתב שטעם האיסור הוא מפני שהנהר והבאר מחוברים לקרקע‪ ,‬ועל כן יש‬
‫בו איסור סתירה‪ .‬כמו כן כתב שלפי זה יש לאסור במקווה או בכלי שמחזיק ‪ 40‬סאה‪ .‬אמנם התוספת שבת התיר לשבר קרח אף‬
‫במציאות כזאת שהקרח מחובר לקרקע‪ ,‬מפני שהקרח נחשב כמשקה ולא שייך בו סתירה‪ ,‬וכן הקל המשנ"ב לצורך ("ולצורך‬
‫שבת‪ -‬יש להקל")‪.‬‬
‫‪509‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף נא עמוד ב‪ :‬אין מרסקין לא את השלג ולא את הברד ‪ -‬מכאן יש ליזהר שלא ירחוץ ידיו בשלג וברד‬
‫בשבת ופעמים שמתקרשים ויש ברד מעורב בהם אין לרחוץ בהן דאי אפשר שלא ירסק הברד וכל הזהיר בו תבא עליו ברכה‪.‬‬
‫‪241‬‬
‫האם מותר לפרוס‬
‫סודר על פי‬
‫החבית ולהניח‬
‫עליו את הכלי‬
‫ששואב בו?‬
‫נימוק‬
‫רש"י‪ ,‬הרמב"ם‬
‫אסור‬
‫כיון שאם מדובר בבגד שהוא רגיל לפרוס על החבית‪ ,‬הוא לא יקפיד עליו אם הוא‬
‫יהיה רטוב‪ ,‬ולכן בסודר שאינו רגיל להניחו יש חשש סחיטה‬
‫רבינו ירוחם‬
‫מותר‬
‫א‪ .‬בגד שלובשים‪ -‬אסור לתת על פי החבית‪ ,‬שמא הבגד יגע במים ויצטרך ללבוש‬
‫את הבגד ויסחטנו‪ ,‬ולכן אסרנו בסודר‬
‫ב‪ .‬בגד שלא לובשים‪ -‬מותר‪ ,‬כי אין חשש סחיטה‬
‫מדוע הב"י כתב‬
‫שדברי רי"ו אינם‬
‫מדוקדקים כדברי‬
‫רש"י והרמב"ם?‬
‫כיוון שלפי דברי רי" ו יוצא שאם מדובר שהעיקר ביסוד ההיתר הוא שזה יהיה בגד שלא רגילים ללבוש‪,‬‬
‫והוא לא ציין חילוק אם מדובר שזה בגד שרגילים לפרוס על פי החבית‪ .‬כלומר‪ ,‬שמשמע מדבריו שאף אם‬
‫מדובר בבגד שלא רגילים לפרוס‪ -‬מותר כיוון שמדובר בבגד שלא רגילים ללבוש‪ ,‬וזה לא כ"כ מדויק‪ ,‬כיון‬
‫שאף שמדובר בבגד שלא רגילים ללבוש‪ ,‬עדיין נראה שיש לאסור‪ ,‬בגלל שאם מדובר בבגד שלא רגילים‬
‫לפרוס יש חשש שהוא יבוא לסחוט אותו‪ ,‬כי סתם אדם מקפיד בכלליות על בגד לא רגיל שמניח חד פעמית‬
‫על פי החבית שהוא לא יהיה לו רטוב‪ ,‬כיון שאין הוא רגיל להניח בגד זה ספוג במים\משקים‪.‬‬
‫מה מועיל הדבר שיש לספוג בית אחיזה‪ ,‬והרי אי אפשר לקינוח בלא סחיטה?‬
‫הראב"ד‬
‫רש"י‬
‫רבי נתן בעל‬
‫הערוך‬
‫‪510‬‬
‫כיוון שיש לספוג בית אחיזה‪ ,‬ממילא הספוג נחשב כצלוחית מלאה מים שמריק המים ממנה ועל‬
‫כן אין חשש סחיטה‬
‫האם מותר להדק את הבגד בנקב החבית שנמצא בצד‬
‫החבית?‬
‫האם מותר להדק את הבגד בנקב החבית שנמצא‬
‫בחלק העליון של החבית?‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪511‬‬
‫אסור‬
‫‪510‬‬
‫המגדל עוז כתב שיש להוסיף בגירסה שמדובר בספוג שיש לו בית אחיזה של עור‪ ,‬וממילא לפי זה לא קשה קושיית הראב"ד‬
‫שלא ניתן לקנח מבלי לספוג‪ ,‬כיוון שאם מדובר שיש בית אחיזה של עור‪ ,‬ממילא אין זה פסיק רישיה שהספוג ייסחט‪.‬‬
‫וזו לשונו‪ :‬כתב הראב"ד ז"ל הצרפתים מפרשים כן וכו' אסור לסחטו עכ"ל‪ :‬ואני אומר כי עיקר הלכה זו סוף פרק הנוטל ומשנה‬
‫שלימה שנינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ופירש"י ז"ל אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בו מקנחין בו אבל‬
‫בלא"ה אין מקנחין בו שכשאוחזין בו נסחט עכ"ל‪ .‬וכן גר"ח וכן פי' ר"מ ז"ל בפי' המשניות ובזה לא נשאר מקום לקושיית ראב"ד ז"ל‬
‫ובכ"מ בית אחיזה הוא פירושו בית יד כפירוש רבותינו הצרפתים ז"ל‪ .‬ועוד דקתני ל"ד אלא ה"ה בית יד של עץ ושל שער ושל כל‬
‫דבר שאינו נסחט וכן יתפרש לשון ר"מ ובדקתי גם בנוסחאות רבותינו ז"ל המדוייקות וגורסות עור ואולי בגירסת ר"מ ז"ל לא היה‬
‫ואף על פי כן כיון לפרשו על האמת ואם היה בגירסת הראב"ד ז"ל אם לאו ולקח דרך אחרת מתוק לחכו האמת יורה דרכו‪:‬‬
‫‪511‬‬
‫לא ניתן לומר כפירוש רש"י‪ ,‬כיון שאם הנקב הוא בצד הוא לא נהנה כלום בסחיטת היין‪ ,‬שהרי היין נשפך לאיבוד‪ ,‬ועל כן יש‬
‫להע מיד שהמציאות שהגמרא אסרה זה רק כאשר הנקב בצד העליון של החבית‪ ,‬ואז כשהוא סוחט את הבגד‪ ,‬היין נשפך בחזרה‬
‫לחבית והוא נהנה מכך שהיין לא הלך לאיבוד‪ .‬רבי שמעון מודה בפסיק רישיה רק כשניחא ליה‪ ,‬וכאשר הנקב בצד החבית ולא‬
‫ניחא ליה מכך שהיין נשפך לחוץ‪ -‬אין חיוב‪.‬‬
‫‪242‬‬
‫דחיות הר"ן לשיטת הערוך‪ ,‬שעל פיהן משמע‬
‫שאף אם הנקב בצד החבית‪ -‬יש לאסור ואף‬
‫שלא ניחא ליה בדבר (כן הסכימו לדחותו‪-‬‬
‫‪512‬‬
‫התוס' המרדכי והרא"ש וכתבו שיש עכ"פ‬
‫איסור מדרבנן בדבר)‪:‬‬
‫הראיות שהביא הערוך לכך‬
‫שהנקב הוא דווקא בצד העליון‬
‫של החבית‪ ,‬כי אם זה מן הצד‬
‫מותר לו כי לא ניחא ליה במשקה‬
‫שנשפך‪:‬‬
‫ראייה ראשונה‬
‫מצינו שמותר למוכרי בגדי כלאים‬
‫להניח את הבגדים על הכתפיים‬
‫למרות שהם מתחממים ונהנים‬
‫מבגדי הכלאים‪ ,‬כיון שהם לא‬
‫מתכוונים ולא ניחא להם ליהנות‬
‫ולעבור על איסור‪ .‬מכאן שאם לא‬
‫ניחא ליה‪ -‬מותר‬
‫דחיית הראייה‬
‫הראשונה‬
‫ראייה שנייה‬
‫מי שתולש עלי עולשים משדהו‬
‫חייב אם תלש בשיעור גרוגרת‬
‫משדה שאינה שלו‪ -‬חייב‪ ,‬כיון שלא‬
‫ניחא\אכפת ליה (כי אם עשה‬
‫לייפות חייב כבר ב'כלשהוא')‪,‬‬
‫מכאן שחייב רק בכגרוגרת ולא‬
‫מתחייב בפחות כל עוד שלא ניחא‬
‫ליה בייפוי‬
‫דחיית הראייה‬
‫השנייה‬
‫ראייה שלישית‬
‫מותר לזרוק עששיות של ברזל‬
‫למקווה שבו טבל הכה"ג אף שהוא‬
‫מצרף כי הוא לא מתכון לצרף‬
‫דחיית הראייה‬
‫השלישית‬
‫ראייה רביעית‬
‫אם יש לו הדס שענביו מרובים‬
‫והרי הוא פסול כמות שהוא‪ ,‬אסור‬
‫להוריד את הענבים ביו"ט‪ ,‬אך אם‬
‫יש לו הדס כשר אחר‪ -‬מותר לו‬
‫סתם למעט את הענבים‪ ,‬כי אין‬
‫כאן תיקון כלי אם כבר יש לו הדס‬
‫כשר‪ ,‬ואף שהמלאכה בוודאי‬
‫נעשית‪ ,‬כי הוא לא מתכוון לתיקון‬
‫ולא נהנה בכך‬
‫דחיית הראייה‬
‫הרביעית‬
‫הטעם שהתירו למוכרי הבגדים כי התורה‬
‫אסרה בבגד כלאים רק בבגד שעומד להנאה‪,‬‬
‫אך בגד כזה שאין לו ממנו הנאה‪ -‬מותר כי אין‬
‫לו 'שם מלבוש' אלא זה סתם משא‪.‬‬
‫לפי זה באמת אף דבר שלא ניחא ליה‪ -‬אסור‪,‬‬
‫וכאן ספציפית מותר אף שלא ניחא ליה‪ ,‬כי אין‬
‫כאן כלל איסור‪.‬‬
‫אם תולש עולשים בשדה חבירו‪ -‬פטור‪ ,‬כיון‬
‫שזאת משאצל"ג (כי לא תולש לעצם גוף ייפוי‬
‫הקרקע)‪ ,‬ולכן חייב רק כשעשה כשיעור אכילה‪.‬‬
‫לפי זה באמת הוא היה חייב על ייפוי הקרקע‬
‫אף שלא היה ניחא ליה\אכפת ליה‪ ,‬אך כאן‬
‫פטור כיון שאין הוא עושה את המלאכה לצורך‬
‫גוף היפויי בכלל ולכן פטור‪.‬‬
‫כל מה שאביי מקשה שם זה לפני שרבא לימדו‬
‫שמודה ר"ש בפסיק רישיה‪ ,‬אך למסקנה צירוף‪-‬‬
‫מותר‪ ,‬ולכן מה שזורקים את העששיות זה לא‬
‫בגלל שלא מתכוון ובכל זאת יש היתר‪ ,‬אלא‬
‫בגלל שהדבר כלל לא אסור‪.‬‬
‫לפי זה באמת אם זה היה 'מעשה איסור' היה‬
‫לנו לאסור אף שלא ניחא ליה בצירוף‬
‫מיעוט הענבים בהדס נחשב כ'תיקון' רק למי‬
‫שרוצה לצאת בו ידי חובת המצווה‪ ,‬אבל למי‬
‫שיש כבר הדס כשר אין זה מוגדר כתיקון כלל‬
‫אלא כמעשה תלישה בעלמא של ענבים מסתם‬
‫‪513‬‬
‫ענף ‪.‬‬
‫לפי זה באמת אם לא היה לו הדס אחר‪ ,‬הוא‬
‫היה חייב על תיקון ההדס‪ ,‬אף אם הוא לא היה‬
‫מתכון לתקנו לצורך המצווה כדי שלא להתחייב‪,‬‬
‫כי חייבים גם כשלא ניחא ליה בדבר‪.‬‬
‫‪512‬‬
‫מרדכי מסכת שבת פרק תולין רמז תכח‪ :‬ור"י אוסר בכל ענין אפילו אם נופל לאיבוד דנהי דאיסורא דאורייתא ליכא מ"מ‬
‫איסורא דרבנן איכא‬
‫‪513‬‬
‫בתוספות מסכת שבת דף קג עמוד א תירצו‪" :‬מיהו י"ל דאותו תיקון מועט כמו מיעוט ענבים דלא אסיר אלא מדרבנן לא גזרו‬
‫חכמים כשאינו נהנה"‪ .‬כלומר שבאמת חייב אף שלא ניחא ליה בדבר‪ ,‬אך כאן חכמים פטרו כיון שזה רק תיקון מועט‪.‬‬
‫‪243‬‬
‫האם למעשה יש לאסור בפסיק רישיה אף‬
‫שלא ניחא ליה?‬
‫ר"ן‪ ,‬תוס'‪ ,‬מרדכי‪,‬‬
‫רא"ש‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬תרומה‬
‫ערוך‬
‫המגיד‬
‫משנה‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫לא הכריע‬
‫רבינו ירוחם‬
‫‪514‬‬
‫נוהגים‬
‫להתיר‬
‫מה הדין אם הברזא ארוכה חוץ לנעורת‪ ,‬ואין היד מגיעה לנעורת‪ ,‬האם מותר להסיר הפקק?‬
‫הב"י ע"פ הכלבו‬
‫יש להתיר אף לשיטת האוסרים כי זה נחשב כספוג שיש לו בית אחיזה‬
‫קושיית הר"ן‬
‫אף שדחינו את הערוך והעמדנו שני תן לומר שאף אם הברזא בצד החבית יש לאסור להסיר הפקק‪ ,‬עדיין‬
‫יש להקשות‪:‬‬
‫הרי על סחיטת פקק הפשתן כאן לא חייב מצד 'סחיטה' אלא מצד תולדה כעין 'מפרק' והרי זה תולדה של‬
‫דש‪ ,‬והרי בדש מחייבים רק כשצריך למשקה שסוחט‪ ,‬א"כ מדוע חייב כאן על סחיטת הפשתן מהיין‪ ,‬והרי‬
‫מטרת הסרתו את הפקק היא לא בשביל היין שיסחט לו מהפקק‪ ,‬אלא עבור היין שבחבית‪ ,‬והפקק דומה‬
‫לסוחט כבשים שלצורך גופם מותר לסחוט אותם (שהרי המשקים לא גדלו בתוכם אלא באו מבחוץ)‪ ,‬ומדוע‬
‫כאן אסרנו?‬
‫תירוץ‬
‫דחייה והחזרת‬
‫הקושיה למקומה‬
‫הרי כבר מצינו‬
‫‪515‬‬
‫שחייבים על סחיטת משקים אף כשהוא לא צריך למשקים שיוצאים מהדבר הסחוט‬
‫רבינו תם הגדיר שיש ‪ 2‬סוגים של סחיטה‪:‬‬
‫א‪ .‬תולדה של מלבן‪ -‬זה רק בבגד שמתלבן‪ ,‬ובמשקים שמלבנים‪[ ,‬יש דעה שגם יין מלבן]‬
‫ב‪ .‬תולדה של דש‪ -‬שייך בכל המשקים‪ ,‬ובלבד שיהא צריך למשקים שהוא סוחט‬
‫על כן במסוכרייא‪:‬‬
‫א‪ .‬משום סחיטת מלבן‪ -‬אין בה איסור‪ ,‬ואף אם נאמר שהיין מלבן‪ ,‬כיון שהמסוכרייא לא מתלבנת‬
‫מהיין ואין דרך ליבון בכך‬
‫ב‪ .‬משום סחיטת דש‪ -‬אין בה איסור‪ ,‬שהרי הוא לא צריך למשקים שיוצאים ממנה‬
‫אם כן לפי דברינו עתה‪ ,‬חזרה הקושיה למקומה‪ :‬מדוע אסרנו להסיר את פקק הפשתן מהחבית?‬
‫תירוץ למסקנה‬
‫באמת כאמור אין איסור מדאורייתא בדבר‪ ,‬וכל האיסור כאן הוא רק מדרבנן‬
‫‪514‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק א הלכה ו‪ :‬ויש מי שכתב שאם לא היה נהנה מאותה מלאכה שנעשת בשביל אותו מעשה אף‬
‫על פי שהמלאכה ההיא הכרחית להעשות בשבילו מותר לעשות המעשה וזה דעת בעל הערוך‪ .‬ויש מי שכתב פטור אבל אסור‪:‬‬
‫‪515‬‬
‫מסכת שבת דף קיג עמוד ב‪ :‬היה מהלך בשבת ופגע באמת המים‪ ,‬אם יכול להניח את רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה ‪-‬‬
‫מותר‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬אסור‪ .‬מתקיף לה רבא‪ :‬היכי ליעביד? ליקף ‪ -‬קמפיש בהילוכא‪ ,‬ליעבר ‪ -‬זימנין דמיתווסן מאני מיא‪ ,‬ואתי לידי‬
‫סחיטה!‬
‫והרי ווד אי שהוא לא רוצה לסחוט את הנעליים שלו כדי לשתות המים שהוא יסחט מהם‪ ,‬אלא הוא רוצה לסחוט את הנעליים‬
‫לצורך גוף הנעליים‪ ,‬ובכל זאת מצאנו שהגמרא חששה לאיסור סחיטה‪ ,‬וא"כ מדוע שלא נאסור בפקק הפשתן שהוא סוחטו‪ ,‬אף‬
‫שהוא לא צריך למשקים שבו?‬
‫‪244‬‬
‫מתי סחיטת משקים מהבגדים אסורה משום דש?‬
‫הרשב"א‬
‫הרמב"ן בדעתו‬
‫ובדעת הרמב"ם‬
‫משום מה חייב על סחיטת בגד‬
‫שיש בו יין?‬
‫כשהמשקים הולכים לאיבוד‬
‫כשהמשקים נשמרים בכלי‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫לעולם לא חייב‪ ,‬כיון שאין דישה אלא בגידולי קרקע‬
‫דש‪ ,‬אם המשקה לא הולך לאיבוד‬
‫תולדה של צובע‪ ,‬וזה כדרך‬
‫‪516‬‬
‫המלבן‬
‫האם הרמב"ם באמת סובר שחייב על כיבוס גם בשאר‬
‫משקים כדעת הרמב"ן?‬
‫לשון הרמב"ם בפרק ט הלכה יא‬
‫‪517‬‬
‫"והסוחט את הבגד עד שיוציא המים שבו הרי זה מכבס‬
‫וחייב"‪.‬‬
‫משמע שרק על סחיטת בגד ממים חייבים‪ ,‬אך על סחיטת‬
‫בגד משאר משקים‪ -‬לא חייבים‬
‫לשון הרמב"ם בפרק כב הלכה טו‬
‫"והסוחט כסות חייב מפני שהוא מכבס"‬
‫מכך שהרמב"ם לא חילק‪ ,‬משמע לכאורה שחייב אף על‬
‫סחיטת הבגד משאר משקים‬
‫למסקנה‪ ,‬מה נראה משיטת הב"י?‬
‫נראה שחייב אף על סחיטת שאר משקים‬
‫האם מותר לנגב כוס שיש בה מים\יין‬
‫במפה?‬
‫רבינו ירוחם בשם רבינו מאיר‪ ,518‬וכן דעת המהר"ם‬
‫‪519‬‬
‫אסור שמא יסחוט‬
‫‪516‬‬
‫הרמב"ן הוכיח את דבריו מן התוספתא בשבת שכתבה שהיה לצבעים בירושלים סחיטה מיוחדת שאינה מדין של מלבן‪,‬‬
‫שחייבים על סחיטת בגד מדין תולדה של צובע‪ .‬וזו לשונו של החזון יחזקאל שם בביאור התוספתא (י‪,‬יג)‪" :‬דרכם של הצבעים‬
‫לכבס את הבגד ולסוחטו קודם צביעתו‪ ,‬והיו הצבעים לוקחים שכר בעד מלאכת הסחיטה לבד דמי הכביסה"‪.‬‬
‫הבית יוסף תמה על הרמב"ן כיצד ארכביה לדין סחיטת הבגד אתרי רכשי‪ .1 :‬סחיטה ‪ .2‬צובע?!‬
‫‪517‬‬
‫כסף משנה הלכות שבת פרק ט הלכה יא‪... :‬שבפכ"ב כתב הסוחט כסות חייב מפני שהוא מכבס לפיכך אסור לדחוק מטלית‬
‫או מוך וכיוצא בהם בפי האשישה וכיוצא בהם לסתמה שמא יבא לידי סחיטה ומדלא פירש דבאשישה מליאה מים דוקא מיירי‬
‫אפשר לומר דבשאר משקים נמי חייב דסתם אשישה שאר משקין יש בה וא"כ צ"ל שמ"ש כאן עד שיוציא המים שבו לאו דוקא‬
‫מים‪:‬‬
‫‪518‬‬
‫רבינו ירוחם ‪ -‬תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק יג דף פד טור א‪ :‬כתב רבי מאיר שאסור לנגב כוס שהיה בתוכו מים או יין‬
‫במפה או בשום דבר שמא יסחוט‪.‬‬
‫‪519‬‬
‫ספר תשב"ץ קטן סימן כח‪ :‬ואומר שאסור לנגב כוס שהיה בתוכו יין או מים במפה או בשום דבר בשבת‪ .‬משום דחיישינן דאתי‬
‫לידי סחיטה או לידי לבון‪.‬‬
‫‪245‬‬
‫האם מותר לנער בגד חדש שספוג במים?‬
‫הכלבו‬
‫אסור‪ ,‬לפי שהוא מקפיד על בגד חדש יותר מבגד ישן‬
‫האם מותר לטלטל בגד רטוב?‬
‫המרדכי‪ 520‬בשם היראים‬
‫מקפיד על מימיו‬
‫איננו מקפיד על מימיו‬
‫אסור‪ ,‬שמא יסחוט‬
‫מותר‬
‫הרמב"ם‬
‫בפרק‬
‫כ"ב‬
‫הלכה‬
‫כ"א‬
‫פסקי הרמב"ם ע"פ‬
‫התוספתא‬
‫קושייה על הפסקים‬
‫דין ראשון‬
‫שתי מטהרות זו על גבי זו‬
‫נוטל את הפקק מבנתים‬
‫ומשיקן ומחזיר את הפקק‬
‫למקומו מפני שאינו בא לידי‬
‫סחיטה שהרי דעתו שיצאו‬
‫המים‬
‫מדוע לא גזרו לאסור‬
‫להחזיר את הפקק‬
‫מחשש שמא הוא‬
‫יסחוט את הפקק?‬
‫דין שני‬
‫ופוקקין את הביב בסודרין‬
‫ובכל דבר המיטלטל כדי שלא‬
‫יצופו המים על האוכלים ועל‬
‫הכלים‬
‫מדוע לא גזרו לאסור‬
‫להחזיר את הפקק‬
‫מחשש שמא הוא‬
‫יסחוט את הפקק?‬
‫דין שלישי‬
‫אין פוקקין את הביב כדי שירדו‬
‫המים לבור שמא יסחוט בעת‬
‫שדוחק שהרי הפקק שרוי‬
‫במים‬
‫‪-----------------‬‬
‫יישוב הפסקים ע"פ הבית יוסף‬
‫‪521‬‬
‫הב"י הבין שמדובר בשתי מקוואות‪ ,‬שאחד מהם שאוב‬
‫ואחד כשר‪ ,‬ועל כן הוא רוצה להשיק ביניהם בכדי‬
‫שהמקווה השאוב יהיה כשר לטבילה‪ .‬עם זאת אף לאחר‬
‫שהוא השיק ביניהם הוא לא רוצה לסתום לגמרי את נקב‬
‫‪522‬‬
‫ההשקה‪ ,‬כנראה כדי לחוש לדעות שאומרות שהשקה‬
‫מועילה רק כשיש השקה תמידית ולא מועילה השקה חד‬
‫פעמית‬
‫‪523‬‬
‫כיוון שכוונתו שמי הביב לא יציפו את החצר‪ ,‬על כן די‬
‫לו לפקוק מעט בכדי להחליש את זרימת המים‪ ,‬אך אין‬
‫הוא חושש אם רק קצת מים יכנסו לחצר‪ ,‬ועל כן אין חשש‬
‫שהוא יתקע את הפקק בחוזקה ויגיע לידי סחיטה‬
‫כיון שמדובר שהוא רוצה שמי הביב ירדו בדווקא לבור ולא‬
‫ייזלו למקום אחר‪ ,‬בוודאי הוא יפקוק היטב את הפקק ועל‬
‫כן יש חשש גדול שמא הוא יבוא לידי סחיטה ולכן אסרנו‬
‫‪520‬‬
‫כתבנו כאן ע"פ הגהת הב"ח שתיקן את דברי הב"י‪" :‬כתב המרדכי בפרק חבית בשם רבי אליעזר ממי"ץ דכל דבר השרוי‬
‫במים אסור לטלטלו גזירה שמא יסחוט והוא שאותו דבר השרוי דבר שאין מקפיד על מימיו עכ"ל ומביאו בית יוסף (עמ' רנט ד"ה‬
‫כתב המרדכי) ותימה אדרבה אם אין מקפיד על מימיו שבו לא חיישינן שמא יסחוט שאינו חושש עליו לסוחטו כדכתב רבינו דבגד‬
‫העשוי לפרוס על החבית מותר לפרוס בשבת וטעות סופר הוא במרדכי וכצ"ל דבר שאדם מקפיד על מימיו וכן מצאתי מוגה מגדול‬
‫אחד וכן כתב בהגהת שלחן ערוך סימן ש"א סעיף מ"ו ופשוט הוא"‪.‬‬
‫‪521‬‬
‫כתבתי שהב"י הבין כן‪ ,‬משום שיש חולקים וסוברים שמדובר בסתם שתי מרחצאות ("המטהרת שבמרחץ") הסמוכות זו לזו‪,‬‬
‫ונראה לומר כן מפני‪ :‬א‪ .‬הב"י בעצמו פסק בשו"ע כדעת הרא"ש שמועילה השקה חד פעמית ב‪ .‬נראה שדעת הרמב"ם גם כן‬
‫שמועילה השקה חד פעמית ג‪ .‬לא קשה מכך שרוצה להשאיר נקב פתוח‪ ,‬כיון שמדובר במרחץ צונן ליד מרחץ חם שרוצה‬
‫שיתערבו המים בכדי שיגיעו מים חדשים או סיבה אחרת‪ .‬לתוספת ביאור עיין בחזון יחזקאל על דברי התוספתא בעירובין פרק ח'‬
‫הלכה ה'‪.‬‬
‫‪522‬‬
‫ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא סעיף נב ס"ק קיב‪ :‬לעולם בהכשרו כו' ‪ -‬ורבינו ירוחם כ' שנסתפקו‬
‫המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוזר ולפסולו כבתחלה ומביאו ב"י וד"מ וטוב להחמיר לכתחלה‪:‬‬
‫‪523‬‬
‫החזון יחזקאל ביאר‪ :‬ביב‪" -‬חריץ העשוי לקלח לרשות הרבים המים ששופכים בחצר"‪.‬‬
‫‪246‬‬
‫האם מותר ליהנות מדבש שיצא‬
‫מעצמו מחלות דבש שנתרסקו‬
‫מער"ש?‬
‫פירוש רש"י‬
‫כמי ההלכה?‬
‫תנא‬
‫קמא\חכמים‬
‫אסור‬
‫שמא אם נתיר לו ליהנות מהדבש‪,‬‬
‫הוא יבוא לרסק בידיים דבש שלא‬
‫ריסקו אותו מער"ש‬
‫הרי"ף והרא"ש כתבו‬
‫שבעל הלכות משמיה‬
‫דרב צמח [גאון] בן פלטוי‬
‫פסק‬
‫מתיבתא‬
‫ריש‬
‫דעת‬
‫וכן‬
‫כמותם‪,‬‬
‫הרמב"ם‬
‫רבי אלעזר‬
‫מותר‬
‫כיון שהדבש כבר מרוסק מער"ש‪,‬‬
‫והוא עתה זב מעצמו‪ ,‬ואין דרך‬
‫לסוחטו‪ -‬מותר‬
‫שיבולי‬
‫הלקט‬
‫‪524‬‬
‫‪-------‬‬
‫האם יש צביעה‬
‫באוכלים?‬
‫האם יש חשש צביעה בבגד או במפה‬
‫כשנוגע בהם בידיים שצבועות במי‬
‫תותים\שאר פירות‪ ,‬או בנתינת בגד על דם‬
‫ממכה?‬
‫האם יש לחוש בנתינת‬
‫לחם לתוך משקה פירות?‬
‫הסתפק ב'כרכום'‪,‬‬
‫וכתב שע"פ היראים יש‬
‫להתיר‬
‫ע"פ היראים‪ -‬נראה להתיר‬
‫‪-----‬‬
‫היראים‬
‫לא‬
‫כן‪ ,‬ויש לאסור מדין תולדת צובע‬
‫מותר‪ ,‬כיון שכאמור אין‬
‫צביעה באוכלים‬
‫הדרכי‬
‫משה‬
‫בשם האור‬
‫זרוע בשם‬
‫רא"ם ואגור‬
‫לא‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה דרך לכלוך‬
‫מותר‪ ,‬כיון שזה דרך לכלוך‬
‫בלחם‪ ,‬ואין זה דרך צביעה‬
‫‪525‬‬
‫‪524‬‬
‫ספר שבולי הלקט ענין שבת סימן פו‪ :‬מיהו צריך [עיון] על הכרכום אם יש לחוש עליו משום צובע ולפי דברי בעל היראים‬
‫דאמר דאין דרך צביעה בתבלין מותר‬
‫‪525‬‬
‫הדרכי משה הביא בשם מהר"ר אברהם מינץ שאסור לתת יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום 'צובע'‪ ,‬והעיר שלפי היראים‬
‫שאין צביעה באוכלים הדבר יהיה מותר‪ ,‬למעשה כתב שיש ראייה לדעת היראים‪ ,‬כיון שמצינו שמותר לסנן חרדל עם ביצה כדי‬
‫לתקן המראה ולא חששנו מפני צביעת החרדל‪ ,‬מכאן ראייה שאין צביעה באוכלים‪.‬‬
‫‪247‬‬
‫סימן שכ"א‪ :‬טור‬
‫האם מותר להסתפק‬
‫מחבילות‬
‫פיאה\איזוב\קורנית?‬
‫האם מותר לעשות מי מלח?‬
‫אם ייחד את הנ"ל למאכל‬
‫בהמה‪ ,‬כיצד קוטם אותם?‬
‫ייחדם‬
‫לעצים‬
‫ייחדם למאכל‬
‫בהמה‬
‫בכלי‬
‫ביד‬
‫הרבה [לתת‬
‫לתוך הכבשים]‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬ומולל‬
‫בראשי‬
‫אצבעותיו‬
‫אסור‪ ,‬שכיוון‬
‫שנותן ע"מ‬
‫שיתקיימו‪-‬‬
‫דומה לעיבוד‬
‫האם מותר למלוח‬
‫חתיכות צנון?‬
‫‪ 4\5‬חתיכות‬
‫בבת אחת‬
‫אסור‬
‫‪527‬‬
‫אחת‪-‬‬
‫אחת‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫למלוח‬
‫ביצים?‬
‫האם מותר‬
‫למלוח ביחד‬
‫הרבה‬
‫עדשים\פולים‬
‫שנתבשלו‬
‫בקליפתם?‬
‫מותר‬
‫אסור (ה"ר‬
‫שמשון)‬
‫מותר‬
‫האם מותר לגבל קמח של קליות שהתייבש‬
‫בתנור לעשות ממנו שתיתא‪?528‬‬
‫רכה‬
‫עבה‬
‫הרבה‬
‫מעט‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫הרבה‬
‫כדרכו‬
‫בשינוי‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם מותר לדוך‬
‫פלפלים?‬
‫כמות של ‪2\3‬‬
‫מלח‬
‫אסור‬
‫‪526‬‬
‫האם מותר‬
‫לחתוך ירקות?‬
‫כדרכו‬
‫בשינוי‬
‫דק‪ -‬דק‬
‫גס‬
‫אסור‬
‫מותר‪,‬‬
‫אפילו‬
‫הרבה‬
‫ביחד‬
‫אסור‪,‬‬
‫דומה‬
‫ל'טוחן'‬
‫מותר‬
‫פחות‬
‫מהנ"ל‬
‫מותר‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לרדות‬
‫דבש‬
‫מהכוורת?‬
‫אסור‪,‬‬
‫דומה‬
‫ל'תולש'‬
‫כיצד מגבלים את השתיתא?‬
‫האם יכול לערב‬
‫חרדל שלש מער"ש?‬
‫בשינוי‬
‫מותר‪ ,‬בין ביד בין‬
‫בכלי‪ ,‬וכן מותר לתת‬
‫לתוכו דבש (עיין לקמן‬
‫במח' הרא"ש‪-‬‬
‫תרומה)‪ ,‬אך יערב‬
‫מעט‪-‬מעט ולא בכוח‬
‫כדרכו‬
‫מעט‬
‫מותר‬
‫מעט‬
‫א‪ .‬נותן החומץ‬
‫ב‪ .‬נותן הקמח‬
‫א‪ .‬נותן‬
‫הקמח‬
‫ב‪ .‬נותן‬
‫החומץ‬
‫‪526‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה י‪..." :‬וכן לא יעשה מי מלח עזין והן שני שלישי מלח ושליש מים מפני שנראה כעושה‬
‫מוריס (= קמח מטוגן בציר דגים בצירוף ‪ 2\3‬מי מלח)‪"...‬‬
‫‪527‬‬
‫פרישה‪ :‬כיון שזה דומה כאילו הוא כובש אותם‪ ,‬והמכבש חייב משום 'מבשל'‬
‫‪528‬‬
‫דהיינו לגבל קמח שמעורב עם‪ :‬שמן‪ ,‬מים‪ ,‬מלח‬
‫‪248‬‬
‫האם בשום שדך אותו מער"ש‪,‬‬
‫יכול‪-‬‬
‫האם בשחליים שדך אותם מער"ש‪ ,‬יכול‪-‬‬
‫לתת לתוכם בשבת יין וחומץ?‬
‫לטרוף בשבת?‬
‫לתת לתוכו‬
‫בשבת פול‬
‫וגריסים?‬
‫לטרוף‬
‫בשבת?‬
‫הרא"ש‬
‫בעל התרומה‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שאסור לתת משקה‬
‫בשבת בחרדל\שום שכתשו מבעו"י‬
‫אסור‪ ,‬עליו‬
‫לטרוף מער"ש‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬עליו‬
‫לטרוף מער"ש‬
‫האם מותר לעשות‬
‫אנומלין?‬
‫ממה מורכב אנומלין?‬
‫האם מותר לעושת‬
‫אלונתית?‬
‫ממה מורכב‬
‫אלונתית?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא לשתייה‬
‫יין ישן‪ ,‬דבש‪ ,‬פלפלים‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהוא לרפואה‬
‫יישן ישן‪ ,‬מים צלולים‪,‬‬
‫שמן אפרסמון‬
‫האם מותר בחלתית‪-‬‬
‫לשרות במים פושרים\צוננים‬
‫בסתמא‬
‫שתה ממנו לרפואה‬
‫בחמישי‪ ,‬שישי וצריך‬
‫גם בשבת‬
‫אסור‪ ,‬כיון‬
‫שכך הדרך‬
‫לעשותו‬
‫לרפואה‬
‫מותר בצונן ויתנו‬
‫בשמש‪ ,‬מפני שיש‬
‫סכנה אם לא ישתה‬
‫ממנו בשבת‬
‫אם החלתית‬
‫הייתה שרויה‬
‫מער"ש‪ ,‬יכול‬
‫לשתותה?‬
‫לתת‬
‫לתוך‬
‫החומץ‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫האם מותר לגמור את שחיקת‬
‫השום\בוסר\מלילות‪?529‬‬
‫רק‬
‫ריסק‬
‫מער"ש‬
‫ריסק ודך מער"ש‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬על כן כתב הרמב"ם‬
‫שמותר לגמור את שחיקת‬
‫הריפות בשבת בעץ פרור בקערה‬
‫אחר שמוריד הקערה מעל האש‬
‫‪529‬‬
‫ידוע שיש ‪ 3‬פעולות במהלך הטחינה‪ .1 :‬ריסוק ‪ .2‬דיכה ‪ .3‬שחיקה‪ .‬אם עשו רק ריסוק‪ -‬אין זה מועיל לעניין שיכולו להמשיך‬
‫ולדוך בשבת‪ .‬אם עשו ריסוק ודיכה‪ -‬כיון שהדבר נחשב כבר כמרוסק‪ ,‬ניתן להמשיך ולשחוק אותו בשבת‪ ,‬כיון שבעיקרון הוא כבר‬
‫נחשב כטחון ואין טחינה אחרי טחינה‬
‫‪249‬‬
‫שכ"א‪ :‬בית יוסף‬
‫האם מותר לעשות‬
‫מי מלח מרובים‬
‫(הילמי)?‬
‫האם מותר לעשות מי‬
‫מלח מועטים?‬
‫מהם מי המלח שהמשנה התירה‬
‫לעשות?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רב‬
‫יהודה‬
‫בשם‬
‫שמואל‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫כמות קטנה של מלח ביחס לכמות‬
‫גדולה של מים‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪,‬‬
‫והרמב"ם‪ 530‬פסקו‬
‫כרב יהודה‬
‫ר' יוסי‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שזה ג"כ‬
‫מוגדר כ'הילמי' שאסור‬
‫לעשותו‬
‫נותן בשינוי‪ -‬שמן ומלח או שמן‬
‫ומים‪ ,‬העיקר שלא יתן כדרכו ביחד‬
‫מים ומלח‬
‫האם מותר‬
‫לעשות מי‬
‫מלח?‬
‫רב‬
‫יהודה‬
‫בר‬
‫חביבא‬
‫מהם‬
‫מי‬
‫מלח‬
‫עזים?‬
‫עזים‬
‫שאינם‬
‫עזים‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אביי‬
‫‪2\3‬‬
‫מלח‬
‫ו‪1\3-‬‬
‫מים‬
‫האם מותר לעשות מי מלח עזים?‬
‫הרמב"ם‬
‫הר"ן‬
‫מדוע אסור‬
‫למלוח צנון?‬
‫‪------------‬‬
‫אסור‪ ,‬כיון שנראה כמורייס שמניחים בו דגים לכבוש אותם‬
‫לזמן מרובה‬
‫רבים‬
‫מועטים‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כי אם מדובר שאסור רק מרובים‪ ,‬אז‬
‫היה אסור אף בשאינם עיזים‪ -‬אם הם אינם‬
‫מרובים‬
‫רש"י‬
‫רמב"ם‬
‫מדובר שמולח ‪ 3-4‬חתיכות יחד‪ ,‬ואסור כי המלח 'מעבד'‬
‫ונהפכים לקשים ונמצא 'מתקן'‬
‫נראה ככובש כבשים בשבת‬
‫האם מותר למלוח ביצה בשבת?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רב יהודה בר‬
‫חביבא‬
‫אסור‬
‫‪--------------‬‬
‫רב חזקיה בשם‬
‫אביי‬
‫מותר‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש והרמב"ם פסקו כדעה המתירה‬
‫‪530‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כב הלכה י‪ :‬מערב אדם מים ומלח ושמן וטובל בו פתו או נותנו לתוך התבשיל‪ ,‬והוא שיעשה מעט‬
‫אבל הרבה אסור מפני שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל‬
‫‪251‬‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫ע"פ‬
‫רש"י‬
‫וסה"ת‬
‫האם מותר לטבול‬
‫חתיכה אחת של‬
‫צנון?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטבול‬
‫כמה‬
‫חתיכות‬
‫של צנון‬
‫בבת‬
‫אחת?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לטבול‬
‫כמה‬
‫חתיכות‬
‫של צנון‬
‫בזו אחר‬
‫זו ולהניח‬
‫לפניו?‬
‫נימוק‬
‫מדוע לא קשה מכך‬
‫שרש"י‪ 531‬כתב שמותר‬
‫להטביל בשעת אכילה‪,‬‬
‫משמע שאסור להניח לפניו?‬
‫מותר‪ ,‬ואף מותר‬
‫אותה‬
‫להשהות‬
‫‪532‬‬
‫(אור‬
‫לזמן רב‬
‫זרוע‪ ,533‬סמ"ג‪,‬‬
‫סמ"ק)‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫רש"י כתב‪" :‬שתים יחד"‪,‬‬
‫משמע שאסור רק‬
‫כשעושה ביחד‪ ,‬אך בזה‬
‫אחר זה‪ ,‬אפילו כמה‪-‬‬
‫מותר‬
‫הכוונה היא שאסור להניח‬
‫לפניו ולשהות זמן רב‪ ,‬אך‬
‫בכדי שיעור הכנת הסעודה אין‬
‫איסור בדבר‬
‫האם מותר‬
‫למלוח‬
‫בשר\ביצה‬
‫מבושלת?‬
‫שבלי‬
‫הלקט ע"פ‬
‫הגאונים‬
‫לאכול‬
‫לאלתר‬
‫להניח‬
‫לזמן‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל‪-‬‬
‫רבינו תם‬
‫מדוע אסור‬
‫להניח את‬
‫הבשר מלוח אף‬
‫לזמן רב אם‬
‫עיקר איסור‬
‫העיבוד הוא רק‬
‫בעור?‬
‫מדוע אסור‬
‫להערים ולמלוח‬
‫הבשר ואז‬
‫לומר שאינו‬
‫רוצה אותו עתה‬
‫אלא רק לאחר‬
‫זמן?‬
‫כיון שאין הפסד גדול אם האדם לא‬
‫ימלח את הבשר‪ ,‬והאדם אינו בהול‬
‫על כך‪ ,‬על כן אסרו לו להערים או‬
‫למלוח אף בצורה שאינה מעיקר‬
‫העיבוד‪ ,‬כיון שלא מתירים איסורים‬
‫בחינם‬
‫בשר חי מליח‬
‫בשר חי תפל‬
‫מותר‬
‫האם מותר‬
‫‪534‬‬
‫למלוח‬
‫בשר\ דג חי?‬
‫מדוע לא ניתן להערים‬
‫בשבת כמו שניתן‬
‫ביו"ט?‬
‫אסור‬
‫ביו"ט‪ -‬ניתן להערים ולומר‬
‫שמולח כדי לצלותו או‬
‫לבשלו אח"כ‬
‫בשבת‪ -‬לא ניתן לבשל ועל‬
‫כן גם לא ניתן להערים‬
‫דג תפל‬
‫דג מליח‬
‫אסור‬
‫מותר‪ ,‬שהרי הוא נאכל מחמת מלחו‬
‫כמות שהוא כמו בשר מליח‬
‫‪531‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף קח עמוד ב‪ :‬טבולי ‪ -‬בשעת אכילה מטבילנא ואכילנא‪.‬‬
‫‪532‬‬
‫כיוון שכל הקפידא היא רק במולח יותר מחתיכה אחת‬
‫‪533‬‬
‫הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כב‪ :‬וכתב בא"ז שמותר להניחו עד שעה קטנה כדאמר בירושלמי דכלל גדול רבי זעירא‬
‫אמר צנון במלח ובלבד שלא ישהא ע"כ‪:‬‬
‫‪534‬‬
‫היינו כדי שלא יסריח‬
‫‪251‬‬
‫כמי ההלכה?‬
‫האם מותר לדוך פלפלים‬
‫בקת הסכין?‬
‫אחד‪ -‬אחד‬
‫שניים‪ -‬שניים‬
‫רב יהודה‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫רבא‬
‫מותר‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא משנה ע"י שהוא‬
‫דך אותם בקת הסכין‬
‫הבית יוסף כתב שנראה‬
‫שההלכה היא כרבא כיון שהוא‬
‫בתראה‪ ,‬ע"פ הרמב"ם‪ ,‬רבינו‬
‫ירוחם והטור‬
‫יש אומרים‬
‫יש אומרים‬
‫מתי מדובר שמותר לדוך‬
‫את הפלפלים בקת‬
‫הסכין?‬
‫ביום טוב‬
‫בשבת‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רבנו חננאל‪ ,‬השאילתות פסקו שמדובר‬
‫ביום טוב‪ .‬הסמ"ק כתב שיש להחמיר‬
‫למעשה בשבת מפני מראית העין‬
‫הרי"ף‪ ,535‬הרא"ש‪ ,‬התוס'‪ ,‬הר"ן‪,536‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬המ"מ בדעת הרמב"ן‬
‫והרשב"א‪ ,‬והסמ"ק כתבו שדין זה נאמר‬
‫בשבת‬
‫הרמב"ם‪,537‬‬
‫האגור‬
‫האם מותר לדוך בקת הסכין את הפלפלים‬
‫בקערה?‬
‫האם מותר לדוך בקת הסכין את הפלפלים‬
‫במכתשת?‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫‪535‬‬
‫רי"ף מסכת שבת דף נח עמוד ב‪ :‬איכא דמוקים לה בשבת ואיכא דמוקים לה ביום טוב ומסתברא כמאן דמוקים לה בשבת‬
‫דאי ביום טוב ליכא מאן דאמר דבענין למידק חדא חדא בקתא דסכינא‬
‫‪536‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת ביצה דף ו עמוד ב‪ :‬ומדמסקינן דתבלין לא בעי שינוי תשובה על רש"י ז"ל שכתב בפרק תולין [דף קמא‬
‫א] במימריה דרב יהודה דאמר התם הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרי אסור ורבא אמר דכיון דקא משני אפי'‬
‫טובא נמי דביו"ט קאי וליתא דהא מסקינן דתבלין לא בעו שינוי כלל אלא בשבת קאי וכמו שכתב הרב אלפסי ז"ל שם‪:‬‬
‫‪537‬‬
‫רמב"ם הלכות שבת פרק כא הלכה כ‪ :‬הצריך לדוק פלפלים וכיוצא בהן ליתן לתוך המאכל בשבת הרי זה כותש ביד הסכין‬
‫ובקערה אבל במכתשת חייב מפני שהוא טוחן‬
‫‪252‬‬
‫האם מותר לדוך מלח בשבת?‬
‫האגור‬
‫יש מי שמתיר בקת הסכין או בשולי הקערה‬
‫הכלבו‬
‫מותר בשינוי‪ ,‬כיון שהדרך לדוך אותו על השולחן בחול‬
‫המ"מ ע"פ‬
‫התוספתא‬
‫במדוך של עץ‬
‫ביד הסכין\ בעץ הפרור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫קושיית ה"ר‬
‫יאשיה (מובא‬
‫בשיבולי לקט)‬
‫אם אנו אומרים שדיכה כדרכה אסורה משום 'טוחן'‪ ,‬מדוע מותר לטחון בשינוי לכתחילה ואין זה‬
‫גדר של 'פטור אבל אסור'?‬
‫תשובה‬
‫דיכה ע"י קת הסכין הוי שינוי גמור‪ ,‬כיון ש‪:‬‬
‫א‪ .‬דיכה במדוך אבן במקום במדוך עץ‪ -‬הוי שינוי‬
‫ב‪ .‬דיכה בקת הסכין במקום במדוך עץ‪ -‬הוי שינוי גמור‪ ,‬ולכן מותר לכתחילה‬
‫ראייה‬
‫בדומה לכך מצינו‪:‬‬
‫א‪ .‬בורר בנפה וכברה‪ -‬חייב חטאת‪' ,‬בורר'‬
‫ב‪ .‬ברירה בקנון ותמחוי‪ -‬הוי שינוי‪ ,‬ולכן פטור אבל אסור‬
‫ג‪ .‬ברירה ביד‪ -‬הוי שינוי גמור‪ ,‬ולכן מותר לכתחילה‬
‫האם מותר לרסק דבילה וחרובים‬
‫כדרכו‪-‬‬
‫ביד הסכין\בעץ פרור‪-‬‬
‫תוספתא מסכת ביצה‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫האם חייב על טחינת סילקא (=ירק)?‬
‫האם חייב על טחינת שאר מאכלים?‬
‫רש"י‬
‫חייב‪ ,‬משום 'טוחן'‬
‫‪-----‬‬
‫תוס'‬
‫חייב‪ ,‬משום 'טוחן'‬
‫מותר‬
‫הרא"ש ע"פ רבנו חננאל‬
‫התוס'‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין 'טחינה אחר טחינה'‬
‫קניבת ירק ביום הכיפורים‬
‫החותך ירק בשבת‬
‫מותרת‪ ,‬כיון שמדובר שהוא חותך לחתיכות‬
‫גדולות‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שמדובר שהוא חותך לחתיכות דקות מאוד‬
‫והוי 'טוחן'‬
‫‪253‬‬
‫האם מותר לפורר פירות‬
‫לפירורים דקים?‬
‫התוס'‪ ,‬הגהות‬
‫מיימוניות‬
‫ה"ר יוסף בשם‬
‫הרשב"ם‬
‫האם מותר לפורר לחם‬
‫לפירורים דקים?‬
‫משמע מדבריו ש‪ -‬מותר‬
‫‪538‬‬
‫‪---------‬‬
‫מותר‬
‫יראים‬
‫אסור‬
‫סמ"ג‪ ,‬ר"ן‪,‬‬
‫מרדכי ע"פ‬
‫הרשב"ם‬
‫‪-----‬‬
‫מותר‬
‫‪539‬‬
‫אסור‬
‫הרשב"א בתשו'‬
‫‪540‬‬
‫כמו שאסור לפורר סילקא‪ ,‬כך שאר‬
‫פירות אסור‬
‫כיון שאין 'טוחן' לאחר טוחן'‬
‫משום שהם גידולי קרקע‪ ,‬ויש במינם‬
‫טחינה כתבואה וקטנית‬
‫מותר‪ ,‬אף לתרנגולים‪ ,‬אם‬
‫זה לאלתר‬
‫כיון שטוחן לאלתר‪ -‬אין איסור בדבר‪,‬‬
‫אף שאם יניחו לזמן‪ -‬יתחייב‬
‫מה מוגדר כ‪-‬‬
‫סילקא‬
‫רש"י‪ ,‬תוס'‬
‫ירק‬
‫עצים‬
‫עצי דקלים שיוצא מהם קמח דק‬
‫רבנו חננאל בגיליון‬
‫‪539‬‬
‫כיון שאין "טחינה אחר טחינה"‬
‫סילתי‬
‫הרא"ש בדעת רבנו חננאל‬
‫‪538‬‬
‫כיון שאין איסור 'טוחן' בשאר מאכלים‬
‫‪---------‬‬
‫תרומת הדשן‬
‫נימוק‬
‫ירק‬
‫‪540‬‬
‫עצים‬
‫עצי דקלים שיוצא מהם קמח דק‬
‫אך אולי יאסור כיון שזה עדיין לא נטחן‬
‫אך אולי יודה להתיר מטעם שאין 'טוחן' לאחר טוחן'‬
‫המנפץ חייב משום 'טוחן'‪ ,‬ותמה על שיטת רש"י שפירש שסילקא זה ירק‪ ,‬כיון שאין טחינה באוכלים‬
‫‪254‬‬
‫לשון הרמב"ם ב‪-‬‬
‫אוקימתא של‬
‫הב"י‬
‫פרק כ"א‪ :‬מחתך את הירק דק כדי לבשלו‪ ,‬וכן בשחת וחרובים אסור פרק ז'‪ :‬מחתך את הירק‬
‫מעט לבשלו‬
‫נראה שהרמב"ם נקט שבדווקא נכתב 'סילקא'‪ ,‬והוא מחלק עבור מה הוא טוחן דק‪-‬דק את‬
‫הירקות‪:‬‬
‫א‪ .‬לצורך בישול‪ -‬חייב‬
‫ב‪ .‬לאכול אותם 'חיים'‪ -‬מותר‪ ,‬כיוון שאין דרך טחינה בכך‪ ,‬אך למעשה אסור מדרבנן כיון‬
‫‪541‬‬
‫שנראה כ'טוחן'‬
‫דחיית הב"י‬
‫לאוקימתא‬
‫ניתן לומר שמה שהרמב"ם נקט את השחת והחרובים זה רק בגלל שנקט את לשון המשנה‬
‫(קנה‪ ,).‬ולא בכדי לומר שיש איסור דרבנן בטחינת כל ירק‪ ,‬ובאמת יש איסור טחינת ירק רק בכלי‪,‬‬
‫אך בלטחון ביד‪ -‬מותר‪.‬‬
‫מסקנת הב"י‬
‫למסקנה נראה אף לאחר הדחייה‪ ,‬שיש איסור עכ"פ מדרבנן לטחון ירק חי לחתיכות קטנות‪ ,‬כיון‬
‫‪542‬‬
‫שעדיין הדבר מיחזי כ'טוחן'‬
‫האם מותר‬
‫לחתוך דק‪-‬‬
‫דק ‪-‬‬
‫בשר‬
‫מבושל\צלי‬
‫בשר קשה‬
‫ללעיסה‬
‫בשר חי לצורך בהמות‬
‫עצים\פירות\לחם‬
‫תרומת‬
‫הדשן‬
‫מותר‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫נימוק‬
‫כיון שאין הוא‬
‫גידולי קרקע‬
‫הולכים בתר‬
‫רובא‬
‫‪543‬‬
‫דעלמא‬
‫א‪ .‬התוס' פסקו שאין טחינה באוכלים‪,‬‬
‫מפני שניתן לאכלו כמות שהוא‪ ,‬והרי‬
‫בשר זה ניתן רק לכוס ואין זה דרך‬
‫אכילתו‬
‫כיוון שהם גידולי‬
‫קרקע (כתבואה‬
‫וקטנית)‬
‫ב‪ .‬יש לחוש מצד השווית אוכל לבהמה ע"י‬
‫הטחינה‬
‫ג‪ .‬יש לחוש מצד איסור טרחה באוכל עבור‬
‫הבהמה‬
‫‪541‬‬
‫על כן נקט בפרק כ"א שיש לאסור גם בשחת וחרובים‪ ,‬כדי לומר שיש איסור מדרבנן אף בחותך ירקות דק‪-‬דק‬
‫‪542‬‬
‫ניתן אולי למצוא לדבר סמך בכך שהרמב"ם כתב‪ :‬רמב"ם הלכות שבת פרק ז הלכה ה'‪" :‬וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה‬
‫תולדת טוחן"‬
‫‪543‬‬
‫כיוון שרוב העולם יכול ללעוס אפילו בשר חי‪ ,‬על כן אין איסור בחיתוך הבשר דק‪-‬דק‪.‬‬
‫‪255‬‬
‫האם מותר לטחון‬
‫סילקא‪-‬‬
‫לאכול לאלתר‬
‫לבו ביום אחר שעה\למחר‬
‫הרשב"א‬
‫בתשובה‬
‫מותר‬
‫חייב‬
‫נימוק‬
‫אין איסור על‬
‫האדם לאכול את‬
‫מאכלו בחתיכות‬
‫קטנות‬
‫כך דרך בישול הסילקא‪ ,‬שחותך דק ומניח לשעה עד שמבשלו‬
‫ראייה‬
‫כן מצינו בבורר‪,‬‬
‫ש‪:‬‬
‫‪--------‬‬
‫לאלתר‪ -‬מותר‬
‫להניח לזמן‪ -‬אסור‬
‫האם מותר‬
‫לחתוך דק‪ -‬דק‬
‫‪544‬‬
‫אינשלאד"ה‬
‫האם מותר‬
‫לחתוך דק‪-‬‬
‫דק עבור‬
‫אחרים‬
‫לאלתר‬
‫נראה שמותר לכו"ע כיון שאין‬
‫הדרך לחותכה לחתיכות כ"כ‬
‫דקות‬
‫האם מותר לחתוך דק‪ -‬דק סילקא?‬
‫תוס'‬
‫ר"ח‬
‫ורא"ש‬
‫הרמב"ם‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫לצורך למאכל‬
‫בישול‬
‫(הב"י ע"פ הרשב"א והתוס')‬
‫אסור‬
‫האם מותר להשקות צמח תלוש שלא יכמוש?‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהוא ראוי לאכילה כמות שהוא (רשב"א)‬
‫מותר‬
‫כיצד יחתוך‬
‫ירקות למעשה?‬
‫הרשב"ם והרא"ם‬
‫לאחר‬
‫שעה‬
‫לאכול‬
‫מיד‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪ .1‬חתיכות‬
‫גדולות קצת‬
‫‪ .2‬יאכל‬
‫לאלתר‬
‫האם מותר לגרד גבינה בכלי המיוחד‪ 545‬לכך?‬
‫בשבת‬
‫אסור (ריב"ש)‬
‫ביו"ט‬
‫כדרכו‬
‫בשינוי‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫(דרכי משה)‬
‫‪544‬‬
‫קיבוץ ירקות‬
‫‪545‬‬
‫מורג חרוץ בעל פיפיות‬
‫‪256‬‬
‫מה דין הרודה דבש ‪-‬‬
‫ביו"ט‬
‫בשבת‬
‫כמי ההלכה?‬
‫רבי אליעזר‬
‫במזיד‪4 -‬מלקות‬
‫בשוגג‪ -‬חייב חטאת‬
‫‪------‬‬
‫חכמים‬
‫שבות‬
‫שבות‬
‫הרמב"ם פסק כחכמים‬
‫האם חייב על‬
‫רדייה‪-‬‬
‫‪546‬‬
‫התוס'‬
‫והמ"מ בשם‬
‫הרשב"א‬
‫ובדעת‬
‫הרמב"ם‬
‫דבש שדבוק‬
‫בכוורת‬
‫דבש שכבר‬
‫נתלש\נרדה מהכוורת‬
‫אסור‪ ,‬כיון שנראה‬
‫כעוקר דבר מגידולו‬
‫מותר לרדות‬
‫האם מותר לגבל‬
‫את הקלי‪-‬‬
‫תנא קמא‬
‫‪547‬‬
‫אסור‬
‫דבש שצף בכוורת‬
‫זב מער"ש‬
‫מותר‬
‫האם מותר לבחוש את‬
‫השתית (יש בו‪ :‬שמן‪,‬‬
‫מים‪ ,‬מלח)?‬
‫א‪ .‬עבה‪ -‬אסור‬
‫ב‪ .‬רכה‪ -‬מותר‬
‫בשינוי‬
‫רבי יוסי בר יהודה ("יש‬
‫אומרים")‬
‫מותר בשינוי‪"( 548‬על‬
‫יד על יד"=מעט‬
‫מעט (רי"ף))‬
‫מותר בשינוי (אפילו הרבה‬
‫בבלילה עבה)‬
‫זב בשבת‬
‫ריסק החלות‬
‫מער"ש‬
‫לא ריסק‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם מותר‬
‫לבחוש את‬
‫השתית הרכה‬
‫כדי לעשות‬
‫הרבה בבת‬
‫אחת?‬
‫כמי ההלכה?‬
‫מותר בשינוי‬
‫‪-------‬‬‫הרי"ף‬
‫והרא"ש פסקו‬
‫כריב"י‬
‫‪546‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף מג עמוד ב‪ :‬דחשיב עלייהו ‪ -‬וא"ת והא אסור לרדותם כדתניא בסוף פרק המצניע (לקמן צה‪ .‬ושם)‬
‫הרודה חלות דבש בשוגג חייב חטאת דברי ר"א ולרבנן שבות מיהא איכא והוי דבר שאינו ניטל וי"ל דמיירי ברדויות ומונחות שם‬
‫בכוורת אי נמי רגילות שיש דבש צף ע"ג חלות ואותו אינו צריך רדייה‪.‬‬
‫‪547‬‬
‫כוונת הגמרא שזה רבי‬
‫‪548‬‬
‫זה (שחייב דוווקא עד שיגבל‪,‬זה) דווקא לשיטת ר' יוסי בר יהודה‪ ,‬כי אילו לשיטת רבי‪ ,‬אפילו בדבר שאינו בר גיבול‪-‬חייב‬
‫‪257‬‬
‫האם שתית זה‬
‫קלי?‬
‫פשט‬
‫הגמרא‪,‬‬
‫רש"י‪,‬‬
‫ר"ן‪,‬‬
‫הטור‪,‬‬
‫המ"מ‬
‫בשם‬
‫הרשב"א‬
‫והרמב"ן‬
‫הרמב"ם‬
‫ורבינו‬
‫‪550‬‬
‫ירוחם‬
‫כן‪ ,‬והיינו קמח‬
‫שקולים בתנור‬
‫לפי מה שאמרנו שמותר "על יד על יד"‪ ,‬האם‬
‫‪549‬‬
‫מותר לגבל שתית ?‬
‫עבה‬
‫מעט‬
‫מותר‬
‫בשינוי‬
‫לא‬
‫‪551‬‬
‫‪,‬‬
‫א‪ .‬שתית‪-‬‬
‫תבואה שלא‬
‫הביאה שליש‪,‬‬
‫וטחנו אותה‬
‫עד שהיא‬
‫נהייתה כמו‬
‫חול‬
‫רכה‬
‫הרבה‬
‫רבי‬
‫ריב"י‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫בשינוי‬
‫מעט‬
‫הרבה‬
‫מותר בשינוי‬
‫באיזו‬
‫מציאות‬
‫מותר‬
‫לכו"ע?‬
‫כיצד‬
‫משנה?‬
‫בבלילה‬
‫רכה‬
‫בשינוי‬
‫יתן השתית‬
‫תחילה ורק‬
‫אח"כ את‬
‫החומץ‬
‫א‪ .‬רכה‪ -‬מותר‪ ,‬אפילו הרבה בבת אחת‬
‫בשינוי‬
‫ב‪ .‬עבה‪ -‬מותר בשינוי‪ ,‬שלא ייראה כלש‬
‫ב‪ .‬קלי‪ -‬קמח‬
‫מיובש בתנור‬
‫האם יש עיבוד באוכלים?‬
‫המרדכי‬
‫מדינא‬
‫למעשה‬
‫ניתן לומר ש‪:‬‬
‫יש לסמוך ולהקל‪,‬‬
‫אך המחמיר תע"ב‬
‫א‪ .‬מדאורייתא‪ -‬אין‬
‫האם מותר להחליק אוכל (כמאכל שעשוי‬
‫מתפוחים)?‬
‫ע"פ הנ"ל‪ -‬מותר (שאין 'ממחק' בדבר‪ ,‬כיון‬
‫שיכול לאכלו כמוחת שהוא‪ ,‬ועל כן אין זה‬
‫'תיקון')‪ ,‬אך המחמיר‪ -‬תע"ב‬
‫ב‪ .‬מדרבנן‪ -‬יש‬
‫‪549‬‬
‫ביישוב הסתירה בדעת רבי‪ ,‬יישבו שמה שנקט רבי ברישא שאין גובלין את הקלי היינו בבלילה עבה‪ ,‬ומה שנקט רבי ששוין‬
‫שבוחשין את השתית‪ ,‬היינו בבלילה רכה‪ ,‬ומותר בשינוי‬
‫‪550‬‬
‫אמנם העיר הבית יוסף‪ ,‬שרבינו ירוחם העיר שזיתום המצרי זה השתית‪ ,‬ולא משמע כן בגמרא‪ ,‬שהרי משמע מלשון הגמרא‬
‫שאלו ‪ 2‬דברים נפרדים (דף קנו עמוד א)‪" :‬ושוין שבוחשין את השתית בשבת ושותים זיתום המצרי"‪.‬‬
‫‪551‬‬
‫המגיד משנה כתב שלדעת הרמב"ם שתית לאו היינו קלי‪ ,‬מפני שנראה לומר שהרמב"ם גרס אחרת בגמרא‪:‬‬
‫א‪ .‬הגירסה שלפנינו‪' :‬והא אמרת אין גובלין'‪ -‬משמע ששתית זה כקלי‬
‫ב‪ .‬גירסת הרמב"ם‪' :‬והא תניא אין גובלין'‪ -‬משמע ששתית זה לא כקלי‬
‫‪258‬‬
‫האם מותר לערב‬
‫משקה (יין\מים)‬
‫בשבת במאכל‬
‫שכתשו אותו?‬
‫הערות‬
‫בעל התרומה‪,‬‬
‫המרדכי‪ ,‬הסמ"ג‪,‬‬
‫הסמ"ק‬
‫אסור‬
‫הירושלמי פסק שמי שמערב משקים בשום כתוש חייב משום 'לש'‬
‫יראים‬
‫מותר (כבבלי)‬
‫לא נראה לומר שיש שוני בין שום לחרדל או לשחליים‬
‫האם מותר לתת משקה בשבת לשום?‬
‫ספר המצוות‬
‫‪552‬‬
‫אסור (לש)‬
‫מותר‬
‫נתן המשקים מבעו"י‬
‫נתן המשקים בשבת‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫כיון שהם פוסקים כרבי שנתינת‬
‫משקה זהו גיבולו‪ ,‬ולכן כבר כשנתן‬
‫את המשקה מבעו"י הוא נחשב‬
‫כמגובל‪ ,‬וממילא אין איסור לתת עליו‬
‫משקה בשבת‬
‫ע"פ הנ"ל‪ ,‬אם לא נתן את המשקה‬
‫בער"ש‪ ,‬והוא נותן אותו לכתחילה‬
‫בשבת‪ ,‬נמצא שהוא עשה את מעשה‬
‫הגיבול בשבת עצמה ועל כן הדבר‬
‫אסור ('לש')‪ ,‬ולא מועיל לתת את‬
‫המשקה בשינוי‬
‫אסור (לש)‬
‫תרומת הדשן בהסבר טעמם‪:‬‬
‫הרי"ף ‪,‬אשיר"י‪,‬‬
‫אור זרוע‬
‫הירושלמי‬
‫הבבלי‬
‫מותר‬
‫כיון שהם פסקו כר' יוסי בר יהודה‪ ,‬ולכן מותר לתת בשבת משקה לכתחילה‬
‫ולערבבו בשינוי (באצבע\בכלי עצמו)‬
‫האם מותר לגבל‬
‫אפר בשבת?‬
‫נימוק‬
‫האם מותר לתת משקה במיני‬
‫טיבולים אם הם אינם ברי גיבול?‬
‫רי"ף‪ ,‬רש"י‪ ,‬רמב"ם‬
‫מותר‬
‫כיון שהוא לא בר גיבול‬
‫מותר‬
‫התוספות‬
‫אסור‬
‫כיון שכל דבר שהוא לא‬
‫בר גיבול‪ ,‬שייך בו יותר‬
‫בגיבול ע"י מים כיון שזהו‬
‫עצם גיבולו‬
‫אסור (כן דעת סה"ת‪ ,‬סהמ"צ בשם‬
‫ר"י)‬
‫האם מועיל לתת מעט משקה (מעט טיפות) כדי להחשיב את הדבר כמגובל?‬
‫תרומת הדשן‬
‫‪552‬‬
‫‪553‬‬
‫לא‪ ,‬כיון שאין לזה גדר של דבר מגובל‬
‫הב"י כתב שגם רבינו ירוחם הזכיר סברא זאת‬
‫‪553‬‬
‫תרומת הדשן סימן נג‪ :‬ונראה דאפילו אם נתן בהן מעט משקה‪ ,‬כמו שרגילים לתת מעט טיפים‪ ,‬דלא מהני מידי‪ ,‬כמו שכתבתי‬
‫לעיל‪ ,‬דנתינת משקה מבע"י מהני‪ ,‬משום דתו חשיב מגובל בחול‪ ,‬והדבר ידוע דבמעט טיפים לא חשיב מגובל‪.‬‬
‫‪259‬‬
‫ע"פ דברי‬
‫תרומת הדשן‬
‫מהו הגיבול‬
‫שמותר לעשות‬
‫לכו"ע?‬
‫לשיטתינו‬
‫לשיטת רבי‬
‫א‪ .‬בלילה רכה‬
‫א‪ .‬בלילה רכה‬
‫ב‪ .‬בשינוי ע"י שיתן המאכל ורק אז את‬
‫המשקה‬
‫ב‪ .‬בשינוי‪ ,‬וכיון שאין לנו מנהג לתת את‬
‫המשקה לפני האוכל‪ -‬אם יתן קודם את‬
‫המשקה זה ג"כ ייחשב כשינוי‬
‫האם יש הבדל‬
‫אם נותן את‬
‫המשקה תחילה‬
‫או אחריו בבלילה‬
‫עבה?‬
‫לא‪ ,‬כי בכל מקרה הדבר אסור מצד שנתינת‬
‫המשקה זהו גיבולו‬
‫כן‪ ,‬כיון שאנו פוסקים כריב"י‪ ,‬ממילא אם הוא נותן‬
‫את המשקה לאחר שכבר נתן את המאכל‪ -‬אין‬
‫איסור בדבר‬
‫האם בבלילה‬
‫רכה יש לעשות‬
‫את הגיבול‬
‫בשינוי‪?554‬‬
‫כן‬
‫כן‪ ,‬כיון שאף אם הוא יתן את המאכל לפני‬
‫המשקה‪ ,‬שזה שינוי מהדרך הרגילה‪ ,‬בכל זאת‬
‫הוא יתחייב‪ ,‬שהרי לשיטת ריב"י עצם נתינת‬
‫המשקה אינה נחשבת כגיבול‪ ,‬וממילא עצם‬
‫השינוי צריך להתבצע בגיבול עצמו‪ ,‬ולא מועיל‬
‫במה ששינה לפני כן בעצם נתינת המאכל לפני‬
‫המשקה בלבד‬
‫האם מותר לפי דעת הרי"ף‪ ,‬הרמב"ם והרא"ש‪ -‬לערבב את החרדל וכו' שנתן בהם משקה‬
‫ע"י כף?‬
‫לדעת תרומת‬
‫הדשן‬
‫אסור‪ ,‬כיון שכל מה שהותר זה לערבב ע"י נענוע הכלי עצמו כך שהדבר יהיה בשינוי‬
‫לדעת הבית יוסף‬
‫מותר‪ ,‬אם מערבב בנחת‪ ,‬שכך משמע מדבריהם‬
‫‪554‬‬
‫היינו ע"י שיערב בכלי עצמו ע"י נענוע הכלי וכדומה‪ ,‬או שיערבב את התכולה באצבעו‬
‫‪261‬‬
‫דעת המרדכי בשם‬
‫ר"י (כגרסה‬
‫שלפנינו ושבב"י)‬
‫‪555‬‬
‫והאור זרוע‬
‫קושיית הב"י‬
‫יישוב הסתירה‬
‫במרדכי ע"פ תיקון‬
‫הגירסה של‬
‫‪556‬‬
‫הגר"א‬
‫לגבי עירבוב הבלילה‪:‬‬
‫א‪ .‬נתן משקים מערב שבת‪ -‬ניתן לערבב בין ביד או בכלי‬
‫ב‪ .‬לא נתן משקים מערב שבת‪ -‬מותר לערבב רק באצבעו (אך בכלי כגון כף‪ -‬אסור)‬
‫כיון שהמרדכי מסכים לדעת הירושלמי שאם נתן משקים בשבת חייב משום 'לש'‪ ,‬כיון שנתינת‬
‫המשקה‪ -‬זהו גיבולו‪ ,‬אם כן כיצד התיר המרדכי‪ .1 :‬לתת משקים בשבת עצמה (והרי מתחייב‬
‫משום 'לש') ‪ .2‬לא מספיק ההיתר הראשון‪ ,‬אלא שגם התיר לערב באצבעו‪ ,‬והב"י נשאר בצריך‬
‫עיון‬
‫ע"פ גירסת הגר"א יש למחוק את המילה "לא"‪ ,‬ולפי זה‪:‬‬
‫א‪ .‬נתן משקים מערב שבת‪ -‬ניתן לערבב באצבעו‬
‫ב‪ .‬לא נתן משקים מערב שבת‪ -‬אסור כלום‪ ,‬כרבי‬
‫(מתוך דברי‬
‫תרומת הדשן)‬
‫האם ניתן לתת משקה לתוך‬
‫שום ושחליים מרוסקים?‬
‫שיבולי הלקט‬
‫בשם ה"ר יאשיה‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬ע"פ הירושלמי‬
‫יראים‬
‫‪555‬‬
‫האם ניתן לתת משקה לתוך חרדל מרוסק?‬
‫לא‪ ,‬יש צורך גם בלישה מבעו"י בכדי להתיר את הדבר‬
‫בעל התרומה‬
‫שבולי לקט בשם‬
‫ה"ר ישעיה‬
‫‪557‬‬
‫‪558‬‬
‫‪559‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהלכה כבבלי שהתיר ולא כירושלמי‬
‫האם מותר לסנן‬
‫אנמולין בשבת?‬
‫מדוע אין בהנ"ל איסור בורר?‬
‫מותר‬
‫כיון שהדבש והסממנים שבו אינם פסולת‪ ,‬אלא הוא מסנן כדי שצבע היין‬
‫יהיה יותר דק וצלול‪ ,‬ולמעשה לא רבים מקילים בדבר מפני חשש המלאכות‬
‫שנוגעות בכך‬
‫כך כתב הדרכי משה‪" :‬וכן הוא באור זרוע"‬
‫‪556‬‬
‫ביאור הגר"א אורח חיים סימן שכא סעיף ט"ז‪" :‬וע' מרדכי וט"ס שם וצ"ל אם נתן המשקה כו' כמ"ש בהג"ה וי"א דלא כו'"‬
‫‪557‬‬
‫כיון שלפי דעת הגר"א ברש"י‪ ,‬בכלי בכל עניין‪ -‬אסור‬
‫‪558‬‬
‫כלומר שבחרדל עלינו לדאוג שיהיו ‪ 2‬פעולות מבעוד יום‪:‬‬
‫‪ .1‬ריסוק‬
‫‪ .2‬לישה‬
‫‪559‬‬
‫שפסק שמי שנותן מים לתוך ראשי שומים חייב משום 'לש'‪.‬‬
‫‪261‬‬
‫האם מותר לשרות את החלתית‪ 560‬במים‬
‫צוננים?‬
‫האם מותר לשרות את החלתית במים‬
‫חמים\פושרים?‬
‫תנא קמא‬
‫במשנה ‪-‬רבי יוסי‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫תנא קמא‬
‫בברייתא‪ -‬חכמים‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫האם מותר להגיס בקדירת תבשיל?‬
‫הרמב"ם‬
‫‪560‬‬
‫לא מבושלת‬
‫מבושלת כל‬
‫צורכה‬
‫אסור‪ ,‬מגיס (=בישול)‬
‫מותר‬
‫האם מותר לשחוק‬
‫ריפות בשבת לאחר‬
‫שכבר דכו אותם‬
‫במדוכה כ"צ מער"ש?‬
‫האם מותר לערב את‬
‫הדייסה שבקדירה‬
‫שנשחקה היטב מער"ש עד‬
‫שתהיה גוף אחד?‬
‫מותר‪ ,‬אין איסור טוחן‬
‫מותר‪ ,‬אין איסור כיון שהם‬
‫נשחקו היטב מער"ש‬
‫מין של צמח שמשמש לרפואה ולתבלין‬
‫‪262‬‬
‫ירושלמי‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לכתוש‬
‫ראשי‬
‫שום?‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫להוציא‬
‫את‬
‫ראשי‬
‫השום‬
‫מקליפו‬
‫תיהם?‬
‫האם מותר לקלף שום‬
‫ולאכול?‬
‫האם מותר לקלף שום(\בצל קטן) ולאכול?‬
‫אסור‪,‬‬
‫"דש"‬
‫אסור‪,‬‬
‫'בורר'‬
‫ע"פ הסמ"ג‪ ,‬הסמ"ק‪,‬‬
‫והתרומה בדעת‬
‫הירושלמי‬
‫ע"פ רבינו ירוחם‪ ,‬הירושלמי מחלק עבור מה מקלף‬
‫את הקליפה‬
‫להניח לשעה‬
‫לאלתר‬
‫לשחקו‬
‫אסור (וזהו‬
‫פשט‬
‫הירושלמי‬
‫שאסר מצד‬
‫'בורר')‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫לאוכלו‬
‫לדעת‬
‫רבינו‬
‫ירוחם‬
‫מותר‬
‫לדעת ה"ר פרץ‪ -561‬תלוי‬
‫כמה מקלף‬
‫מעט‬
‫הרבה‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬נראה‬
‫כבורר‬
‫‪561‬‬
‫יש להעיר שהקשו על שיטת ה"ר פרץ‪ :‬ביאור הלכה סימן שכא ד"ה * לקלוף וכו'‪ :‬ודע דדברי רבינו פרץ המובא בב"י שכתב‬
‫דדוקא מעט מעט אבל קיבוץ גדול נראה כבורר מוקשה מאד מהא דסוגיא הנ"ל דרב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי ודוחק לומר‬
‫דכסי כסי הוא ג"כ בכלל מעט מעט (כי משמע שהיא הייתה מקלפת כמות גדולה‪ ,‬ובכל זאת הדבר מותר‪ ,‬כמו שכתב רבינו ירוחם‪,‬‬
‫כיון שזה לצורך מאכל‪ ,‬ואין לאסור מצד שזאת כמות גדולה‪ ,‬כי הכול נעשה לאכול לאלתר) ואפשר דמטעם זה השמיטו הרמ"א ולא‬
‫העתיקו להלכה‪:‬‬
‫‪263‬‬
‫סימן שכ"ב‪ :‬טור‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל ביצה‬
‫שנולדה‬
‫בשבת?‬
‫מה דין ביצה‬
‫שנולדה בשבת‬
‫והתערבה באלף‬
‫ביצי היתר?‬
‫האם מותר לכוף‬
‫כלי על ביצה‬
‫שנולדה בשבת‬
‫(שלא תשבר)?‬
‫האם מותר‬
‫לגעת בביצה‬
‫שנולדה בשבת‪,‬‬
‫כאשר הוא כופה‬
‫עליה את הכלי?‬
‫האם ביצה‬
‫שנולדה בשבת‬
‫מותרת ביו"ט‬
‫שלאחריו‬
‫ולהיפך?‬
‫האם מותר‬
‫לאכול ביצה‬
‫שנולדה‬
‫בשבת?‬
‫אסור‬
‫כולן אסורות‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסורה‬
‫האם שירי‬
‫פתילה שכבו‬
‫בשבת‪ ,‬מותר‬
‫להדליק מהם‬
‫ביו"ט‬
‫שלאחריו?‬
‫האם שירי‬
‫פתילה שכיבה‬
‫ביום חול‪ ,‬יכול‬
‫להדליק‬
‫בשבת?‬
‫האם לפיד‬
‫שבער בשבת‬
‫וכבה‪ ,‬יכול‬
‫להדליקו שוב‬
‫ביו"ט שאחריו?‬
‫האם מותר ליהנות‬
‫מפירות שהיו‬
‫מחוברים‬
‫בבהשמ"ש ונשרו‬
‫בשבת?‬
‫אסור‪ ,‬משום‬
‫חוסר הכנה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהם‬
‫הוכנו בחול‬
‫מותר‪ ,‬כיון עצם‬
‫הכיבוי הוא‬
‫הכנה‪ ,‬שע"י‬
‫הכיבוי הוא נוח‬
‫לידלק פעם‬
‫שנית‬
‫בשבת‬
‫עצמה‬
‫במוצ"ש‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מיד‬
‫אסור‬
‫‪562‬‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל עצי‬
‫בשמים לצורך‬
‫שימוש‪?564‬‬
‫האם מותר‬
‫למלול עצי‬
‫בשמים?‬
‫מותר‪ ,‬בין קשים\רכים‬
‫האם מותר‬
‫לקטום אוכלי‬
‫בהמה‬
‫ביד\בסכין‬
‫לחצות בו‬
‫שיניו?‬
‫האם מותר‬
‫לטלטל קיסם‬
‫שאינו מאוכלי‬
‫בהמה כדי‬
‫לחצות בו‬
‫שיניו?‬
‫מותר‪ ,‬ואין כאן‬
‫משום 'תיקון כלי'‬
‫אסור‬
‫‪563‬‬
‫האם ניתן להטיל‬
‫גורל על מנות אוכל‬
‫בין בני המשפחה?‬
‫האם מותר להטיל גורל על‬
‫מנות מאכל עם מי שאינו‬
‫ממשפחתו?‬
‫הם מותר לעשות‬
‫גורל על מנה גדולה‬
‫כנגד קטנה בבני‬
‫ביתו?‬
‫מותר‪ ,‬אם החלקים‬
‫שווים ועושה כדי‬
‫להשוותם שלא תהיה‬
‫קנאה‬
‫אסור‪ ,‬כיון שמקפידים זע"ז‪,‬‬
‫ויכשלו בשבת‬
‫בהלוואה\מידה\משקל‬
‫אפילו בחול‪ -‬אסור‪,‬‬
‫משום 'קוביא'‬
‫‪562‬‬
‫בכל אלו הטעם הוא מפני שהוי דבר שיש לו מתירים‬
‫‪563‬‬
‫הפרישה בשם ר' אברהם מפראג‪ :‬אם מדובר שבמוצ"ש יש יו"ט‪ -‬אסור‬
‫‪564‬‬
‫כדי להריח בו או להניף בו לעשות אוויר לחולה שצריך אוויר רב‬
‫‪264‬‬
‫סימן שכ"ב‪ :‬בית יוסף‪:‬‬
‫האם מותר ליהנות בשבת מפירות‬
‫שנשרו רק בשבת?‬
‫מדוע מותר ליהנות מיד במוצ"ש‬
‫מפירות שנשרו בשבת ואין צורך‬
‫לחכות בכדי שיעשו?‬
‫האם יש תיקון כלי בתיקון‬
‫אוכלי בהמה?‬
‫אסור‪ ,‬שמא יעלה ויתלוש ('קוצר')‪-‬‬
‫(רמב"ם)‬
‫כיון שלא נעשתה בהם שום מלאכה‪-‬‬
‫לא שייך לגזור‬
‫לא‪( 565‬ע"פ רב יהודה)‬
‫האם יכול לקחת‬
‫קיסם עץ מסתם‬
‫עץ שלא היה מוכן‬
‫לו מערב‬
‫שבת\יו"ט?‬
‫נימוק‬
‫האם מותר‬
‫ליטול קיסם‬
‫מאבוס‬
‫בהמה?‬
‫נימוק‬
‫כמי‬
‫ההלכה?‬
‫רבי‬
‫אליעזר‬
‫מותר‬
‫'מוכן'‬
‫מותר‬
‫'מוכן'‬
‫‪------‬‬
‫חכמים‬
‫אסור‬
‫כי סתם עצים לצורך שימוש‬
‫האסור כגון עשיית כלים‪ ,‬ולכן‬
‫הרי הם מוקצים‪ ,‬וכל מה‬
‫שהותר שימוש בעצים לצורך‬
‫הסקה זה רק ביו"ט‪ ,‬אך‬
‫בשבת‪ -‬אסור‬
‫מותר‬
‫כיון שזהו‬
‫דבר הראוי‬
‫לאכילה‬
‫וממילא זה‬
‫'מוכן'‬
‫הב"י כתב‬
‫‪566‬‬
‫שידוע‬
‫שהלכה‬
‫כחכמים‬
‫‪565‬‬
‫רש"י מסכת ביצה דף לג עמוד ב‪ :‬אוכלי בהמה ‪ -‬כגון קש ועלי קנים אין בהם משום תקון כלי‪ ,‬ומותר לקטום ולתקן קש של‬
‫שבלין בשבת לחצוץ שניו‪.‬‬
‫‪566‬‬
‫מסכת שבת דף קל עמוד ב‪" :‬והיה הדבר קשה לחכמים‪ :‬היאך מניחין דברי חכמים ועושין כרבי אליעזר‪ .‬חדא ‪ -‬דרבי אליעזר‬
‫שמותי הוא‪ ,‬ועוד ‪ -‬יחיד ורבים הלכה כרבים"‪.‬‬
‫‪265‬‬
‫הרא"ש‬
‫תוספתא‬
‫‪567‬‬
‫האם מותר לקטום אוכלי בהמה בכלי?‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫נימוק‬
‫כך משמע ממנה‪ ,‬שנקטה 'אבוס בהמה' מה‬
‫שלא נזכר במשנה‬
‫כך משמע מהגמרא שלנו‬
‫האם מותר לקטום עצי‬
‫בשמים קשים שאינם‬
‫ראויים למאכל בהמה?‬
‫חכמים‬
‫מותר‬
‫ראיות‪:‬‬
‫א‪ .‬כמו שמותר לשבור חבית כי לא מתכוון לעשות כלי‪ ,‬כך מותר לקטום את‬
‫עצי הבשמים כי לא מתכוון לעשות כלי‬
‫ב‪ .‬מצינו שרב יהודה קצץ ענפים לצורך מקלות‪ ,‬למרות שהם היו ראויים להיות‬
‫בית יד של גרזנים ומעצדים‪ ,‬כי הוא בעצמו לא התכוון לעשות כלי‬
‫סידור הדעות שהובאו בגמרא‪:‬‬
‫תנא קמא‬
‫מותר להטיל גורל בין בני משפחתו‪ ,‬אם חלקי המנות שווים‬
‫דברי הגמרא‬
‫אסור להטיל גורל על מנות עם אנשים שאינם מבני משפחתו‬
‫רב יהודה בשם‬
‫שמואל‬
‫בני חבורה (הם לא בני משפחה) שמקפידים זה על זה‪ ,‬עוברים בשבת ויו"ט על איסור‪:‬‬
‫‪568‬‬
‫מידה\משקל\מניין\הלוואה‬
‫רב יהודה בשם‬
‫רב‬
‫מותר להלוות לבני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית‬
‫דברי הגמרא‬
‫אף שרב יהודה בשם רב התיר להלוות בריבית לבני ביתו‪ ,‬זה רק כדי להשוותם שלא תהיה בסוף‬
‫קנאה‪,‬‬
‫אך גם רב מודה שאסור לתת לאחרים מנה גדולה כנגד קטנה אף בחול‪ ,‬מפני איסור 'קוביא'‪ ,‬והרי‬
‫זה גזל‪ ,‬כי אסמכתא לא קונה‬
‫‪567‬‬
‫רא"ש מסכת ביצה פרק ד סימן יג‪ :‬ובתוספתא משמע דקאי אאבוס של בהמה דקתני אבל נוטל הוא מן האבוס של בהמה ובלבד שלא‬
‫יקטמנו לחצוץ בו שיניו ואם קטמו בשבת חייב חטאת במזיד ביום טוב לוקה את הארבעים ומילתא דרבנן לא מתניא התם‪ .‬ולרב יהודה דאמר אין‬
‫בו משום תיקון כלי איכא לאוקמי בקוטם בידו והכא בסכין‪.‬‬
‫השתא לפום גמרא דידן ושוין ע"כ קאי אקיסם דאבוס של בהמה לא חזי לפתוח בו את הדלת‪ .‬ואמרי רבנן דבקיסם לחצוץ בו שיניו איכא חיוב‬
‫חטאת בכלי ושבות ביד‪ .‬באבוס של בהמה אף בכלי שרי לקטום לחצוץ בו שיניו דדוקא בקיסם דאיכא חיוב חטאת בכלי גזירה ביד אטו כלי אבל‬
‫באבוס של בהמה לא גזרינן כלי דידה אטו כלי דקיסם‪ .‬וכן משמע דמדמי ליה לשבירת חבית דאיירי בכלי‪.‬‬
‫אבל לפי' התוספתא דרבי אליעזר איירי באבוס של בהמה משמע דרבנן אסרי באבוס של בהמה לקטום בסכין‪ .‬וגמרא דידן עיקר ואפילו בסכין‬
‫מותר לחתוך מן האבוס של בהמה לחצוץ בו שיניו‪ .‬אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון כלי כלומר מותר לקטום מהם קיסם לחצוץ‬
‫בו שיניו והכי הלכתא‪:‬‬
‫‪568‬‬
‫הגמרא בשבת קמ"ח‪ .‬כתבה שלא יאמר 'הלויני' אלא רק השאילני‪ ,‬כיון שיש חשש שמא יבוא לכתוב את ההלוואה אם יאמר לו לשון של‬
‫"הלויני"‪.‬‬
‫‪266‬‬
‫האם מותר‬
‫להפיס עם בני‬
‫ביתו מנה‬
‫גדולה כנגד‬
‫מנה קטנה?‬
‫נימוק‬
‫פשט הגמרא‬
‫ודעת‬
‫‪569‬‬
‫הרמב"ם‬
‫מותר‬
‫כיון שהם אינם מקפידים זה על זה‬
‫הב"י בדעת‬
‫הרי"ף והרא"ש‬
‫מותר‬
‫אף שהם השמיטו את כל הקטע שמתיר להלוות לבני ביתו בריבית (דעת רב)‪ ,‬ושמותר לעשות גורל‬
‫של מנה גדולה כנגד מנה קטנה‪ ,‬בכל זאת משמע שמותר‪ ,‬כיוון שהם נקטו שדווקא אסור באחרים כיון‬
‫שהם מקפידים זה על זה‪ ,‬משמע שבבני ביתו שאינם מקפידים‪ -‬מותר בכל האמור‪ ,‬כיון שהכל של‬
‫בעה"ב‪.‬‬
‫הטור‬
‫אסור‬
‫המגיד משנה‬
‫מותר‬
‫דחיית ראשונה‬
‫של הב"י את‬
‫דעת המגיד‬
‫משנה וכן כתב‬
‫בדעת רש"י‬
‫אסור‬
‫אין להקשות מדברי המשנה שאסרה לעשות מנה גדולה כנגד קטנה‪ ,‬כי כל האיסור הוא רק באחרים‬
‫ולא במשפחתו‪.‬‬
‫אף שזה דחוק לומר כן בדעתם‪ ,‬ע"כ לומר כן‪ ,‬שהרי הר"ן‬
‫גדולה כנגד קטנה‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫‪570‬‬
‫כתב שכן דעת הרי"ף להתיר במנה‬
‫בדעת הרי"ף‪ -‬אם הרי"ף היה מתיר במנה גדולה כנגד קטנה‪ ,‬היה לו לפרש כן בפירוש ולא‬
‫לקצר את דבריו (כמו שעשה)‪.‬‬
‫‪571‬‬
‫בדעת הרא"ש ‪ -‬כיון שהרא"ש לא הוסיף כלל על דברי הרי"ף‪ ,‬משמע שאפילו בבני ביתו יש‬
‫לאסור במנה גדולה כנגד מנה קטנה‬
‫כדעת הרמב"ם‪ .‬נראה לומר שאף החולקים סוברים‪:‬‬
‫‪572‬‬
‫א‪.‬‬
‫דעת רב שמותר לתת לבני ביתו בריבית‪ -‬אינה להלכה‪ ,‬כיון שכן מצינו מפורש בגמרא‬
‫שאין הלכה כרב‬
‫ב‪.‬‬
‫לשון המשנה שאסור להפיס מנה גדולה כנגד קטנה‪ -‬אף החולקים סוברים שהלכה כן‪,‬‬
‫והכוונה היא שלבני ביתו מותר להפיס כן‪ ,‬אף שלאחרים‪ -‬אסור‪ .‬שאם תאמר שאין הלכה כן‪,‬‬
‫‪573‬‬
‫נמצא שהמשנה נדחית מההלכה ‪ ,‬ולא יעלה על הדעת לומר כן‪.‬‬
‫ניתן לומר שדעת רב נדחתה בין לעניין ריבית ובין לעניין קוביה‪ ,‬ובכל זאת מיושבת משנתנו‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫דעת רב שמותר לתת לבני ביתו בריבית וכן מנה גדולה כנגד קטנה ואין בדבר איסור קוביה‪-‬‬
‫אין הלכה כן‪ ,‬מצד איסור ריבית וקוביה‬
‫ב‪.‬‬
‫לשון המשנה שאסור להפיס מנה גדולה כנגד קטנה‪ -‬הלכה כן‪ ,‬והכוונה היא ש‪:‬‬
‫א‪ .‬לבני ביתו‪ .1 -‬מנה גדולה כנגד קטנה‪ -‬אסור להפיס ‪ .2‬מנות שוות‪ -‬מותר להפיס‬
‫ב‪ .‬לאחרים‪ .1 -‬מנה גדולה כנגד קטנה‪ -‬אסור להפיס ‪ .2‬מנות שוות‪ -‬גם כן אסור להפיס (כיון‬
‫שהלכה כשמואל שבני חבורה‪ -‬מקפידים זה על זה)‬
‫‪ 569‬רמב"ם הלכות שבת פרק כג הלכה יז‪ :‬ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על מנה גדולה כנגד מנה קטנה מפני שאין מקפידין‪.‬‬
‫‪ 570‬כך הר"ן מפרש בדעת הרי"ף‪ ,‬ואף שהרי"ף לא כתב כן בפירוש‪ ,‬ועל כן כתב בסוף דבריו‪" :‬ולא נתפרש יפה בהלכות"‪.‬‬
‫‪ 571‬רא"ש מסכת שבת פרק כג סימן ג‪ :‬ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו‪ .‬עם בניו אין עם אחר לא מ"ט‪ .‬כדרב יהודה אמר שמואל דאמר בני חבורה המקפידים זה על זה עוברים משום‬
‫מדה ומשקל ומנין ומשום לווין ופורעים ביום טוב‪ .‬וכדברי ב"ה אף משום ריבית‪:‬‬
‫‪ 572‬מסכת בבא מציעא דף עה עמוד א‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן טעם רבית‪ .‬ולאו מילתא היא‪ ,‬משום דאתי למיסרך‪.‬‬
‫‪ 573‬שהרי המשנה אמרה (קמח‪ " :):‬ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה"‪ ,‬ואם לא תפרש אותה כן שבבני ביתו‪ -‬מותר‪ ,‬על כורחך לדחות משנה זאת מההלכה‪ ,‬ולא סביר‬
‫לומר כן‪.‬‬
‫‪267‬‬
‫העמדה שנייה‬
‫של הב"י‬
‫ניתן לומר שהמשנה ידעה היטב שבבני ביתו‪ -‬אין קפידא‪ ,‬אע"ג שאין הלכה כרב בריבית‪ .‬כל מה‬
‫שהקשנו שנתיר מנה גדולה כנגד מנה קטנה בבני ביתו‪ ,‬זה רק לרב יהודה‪ ,‬אך לשיטתנו מותר‬
‫להפיס רק בבני ביתו ודווקא במנות שוות‬
‫העמדה שלישית‬
‫של הב"י‬
‫באמת בשקלא וטריא של הגמרא במסכת שבת‪ ,‬סברה הגמרא שהלכה כרב שמותר להלוות לבני‬
‫ביתו בריבית‪ .‬דא עקא‪ ,‬כיון שמצינו שבגמרא במסכת ב"מ דעת רב נדחתה‪ ,‬על כן העמדנו את‬
‫פשט המשנה שאסור להפיס מנה גדולה כנגד קטנה דווקא באחרים‪ ,‬וכל מה שהתרנו בבני ביתו‬
‫זה דווקא במנות שוות‬
‫הב"י למסקנה‬
‫הרי"ף והרא"ש השמיטו בכוונת תחילה את מהלך הגמרא החסר‪ ,‬ולא שלא במתכוון כמו שהר"ן‬
‫רצה לומר‪:‬‬
‫א‪ .‬לתירוץ הראשון‪ -‬השמיטו בגלל שאין הלכה כדעת רב בריבית ובקוביה‪ ,‬וכל ההיתר רק‬
‫במנות שוות בבני ביתו‬
‫ב‪ .‬לתירוץ השני‪ -‬השמיטו בגלל שהקושיה שנתיר במנה גדולה כנגד קטנה זה רק לשיטת רב‬
‫יהודה‪ ,‬אך למעשה אין הלכה כדעת רב בריבית ובקוביה‪ ,‬וכל ההיתר רק במנות שוות בבני‬
‫ביתו‬
‫ג‪ .‬לתירוץ השלישי‪ -‬השמיטו בגלל שמצינו במסכת ב"מ שאין הלכה כדעת רב‪ ,‬וממילא כל‬
‫ההיתר רק במנות שוות בבני ביתו‬
‫כתב הדרכי‬
‫משה‪-‬‬
‫האם מותר להטיל גורלות בשבת ע"י גוי?‬
‫האם מותר לקצבים להשליך סכין כדי להחליט איזה‬
‫חלק כל אחד יקבל?‬
‫אסור (מהרי"ל)‬
‫אסור (לכן אסור לעשותו ביו"ט)‬
‫‪268‬‬
‫סימן שכ"ה‪ :‬טור‬
‫האם מותר לזמן‬
‫גוי לסעודה‪-‬‬
‫בשבת‬
‫ביו"ט‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫האם מותר לתת‬
‫מזונות לגוי בחצר‪,‬‬
‫אם יכול להיות שהוא‬
‫יצא לחוץ?‬
‫האם מותר‪ :‬א‪ .‬לתת מזונות לגוי כשהוא עומד בחוץ ומושיט ידו‬
‫לפנים? ב‪ .‬לתת לגוי שעומד בחצר‪ ,‬חפצים שדרכם להוציאם לחוץ?‬
‫ג‪ .‬לתת לגוי שעומד בחצר‪ ,‬חפצים של הגוי?‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שברור שהוא יוציאם לחוץ‪ ,‬וזה נראה כמו שהגוי הוא שלוחו‬
‫של הישראל להוציא את החפצים לחוץ‬
‫האם מותר ליהנות מלחם שגוי אפה בשבת?‬
‫רבינו תם‬
‫ספר התרומה‬
‫הרא"ש‬
‫אסור‪ ,‬שמא נטחן בשבת והרי‬
‫הוא מוקצה מבהשמ"ש‬
‫הסתפק‬
‫מותר‪ ,‬ואף אם מדובר שבבהמ"ש הוא היה קמח\עיסה‪ -‬אין‬
‫‪574‬‬
‫הוא מוקצה‪ ,‬כיון דגמרו בידי אדם‬
‫האם מותר ליהנות מדגים‬
‫שהגוי צד\ פירות שהגוי ליקט\‬
‫פת שאפה\ דבר שבישל‬
‫בשבת?‬
‫לדעת הטור‪ :‬מה‬
‫הדין אם זה ספק‬
‫אם הגוי עשה את‬
‫המלאכה בשבת?‬
‫האם מותר ליהנות‬
‫ממלאכה שהגוי‬
‫עשה עבור‬
‫הישראל?‬
‫האם מותר‬
‫ליהנות מיד‬
‫ממלאכה‬
‫שהגוי עשה‬
‫עבור‬
‫ישראל וגוי?‬
‫נטיית‬
‫הטור‬
‫בו ביום‬
‫במוצ"ש‬
‫בו ביום‬
‫במוצ"ש‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫(אף אם‬
‫הגוי ודאי‬
‫עשה את‬
‫מלאכה‬
‫בשבת)‬
‫אסור‬
‫לכולם‬
‫בכדי‬
‫שיעשו‬
‫לא‪ ,‬צריך‬
‫להמתין‬
‫למוצ"ש‬
‫בכדי שיעשו‬
‫ספר המצוות‬
‫יש‬
‫אומרים‬
‫יש‬
‫אומרים‬
‫מותר‪,‬‬
‫כיוון‬
‫שהגוי‬
‫עשה‬
‫זאת‬
‫לצורכו‬
‫אסור‪,‬‬
‫כפירות‬
‫שנשרו‪ ,‬כי‬
‫בדבר‬
‫מאכל‬
‫החמירו‬
‫נראה‬
‫לאסור‬
‫האם מותר ליהנות ממלאכה‬
‫שספק אם עשאה עבור‬
‫הישראל‪ ,‬או שידוע בוודאי‬
‫שליקט עבור הישראל אך‬
‫לא ידוע אם נלקט בשבת?‬
‫בו‬
‫ביום‬
‫במוצ"ש‬
‫אסור‬
‫מותר מיד‪ ,‬כיון‬
‫שהוא ספק (ספר‬
‫המצוות)‬
‫‪574‬‬
‫פרישה‪" :‬פירוש שאין התחלת ביאתו לעולם ע"י הגוי‪ ,‬רק הגמר‪ ,‬לכן אין בו איסור מוקצה"‪ .‬עוד הוסיף הטור‪ :‬שלדעת הרא"ש‬
‫הטחינה והאפייה אינן אוסרות את הלחם‪ ,‬כיון שעשו את המלאכות לצורך גויים‪.‬‬
‫‪269‬‬
‫האם מותר ליהנות מדבר שיש חשש שהובא מחוץ לתחום‪ ,‬אם הגוי‬
‫הביא עבור‪-‬‬
‫עצמו‬
‫האם מותר ליהנות מדבר שיש ספק אם‬
‫הובא מחוץ לתחום‪ ,‬למי שהובא בשבילו‪,‬‬
‫במוצ"ש מיד?‬
‫הישראל‬
‫מי שהובא בשבילו‬
‫מותר‬
‫בו‬
‫ביום‬
‫במוצ"ש‬
‫אסור‬
‫בכדי שיעשו‬
‫יש אומרים‬
‫ר"י‬
‫והרי"ף‬
‫מותר‬
‫בכדי‬
‫שיעשו‬
‫לאחרים‬
‫מותר‬
‫האם מותר לישראל להשקות בהמתו ממים שהגוי הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד?‬
‫עבור בהמתו‬
‫של הגוי‬
‫מותר‪ ,‬אם אין‬
‫הגוי מכירו‪,‬‬
‫שאז אין חשש‬
‫שירבה בשבילו‬
‫עבור בהמתו של הישראל‬
‫עבור הבהמה‬
‫עצמה‬
‫עבור‬
‫הישראל‬
‫שמילאו‬
‫לו‬
‫אחרים‬
‫אסור‬
‫בזמנינו שאין רה"ר מדאורייתא‬
‫עבור הישראל‬
‫עצמו‬
‫רבינו תם‬
‫ר "י‬
‫מותר‪ ,‬כיון‬
‫שיכל‬
‫לרדת‬
‫לבור‬
‫בעצמו‬
‫אסור‬
‫עבור‬
‫הישראל‬
‫שמילאו לו‬
‫אסור‬
‫אחרים‬
‫מותר‬
‫‪271‬‬
‫האם מותר ליהנות ממלאכה של הגוי‪-‬‬
‫דבר שיש חשש‬
‫שמא ירבה‬
‫‪575‬‬
‫בשבילו‬
‫הגוי‬
‫מכירו‬
‫הגוי‬
‫לא‬
‫מכירו‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫אם הגוי ליקט והאכיל לבהמת הישראל‪ -‬האם‬
‫יש דין מחאה בגוי?‬
‫דבר שאין חשש שמא ירבה בשבילו‬
‫הגוי מכירו‬
‫‪576‬‬
‫רגיל בכך‬
‫חד פעמית‬
‫הגוי לא‬
‫מכירו‬
‫עשה עבור‬
‫הישראל‬
‫לא עשה עבור‬
‫הישראל‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫חייב למחות בגוי‬
‫אין צורך למחות בגוי‬
‫האם מותר לישראל להיקבר בקבר שהגוי עשה‪-‬‬
‫עבור הישראל‬
‫עבור‬
‫עצמו‬
‫הרא"ש‬
‫מותר‬
‫בפרהסיא‬
‫בצנעא‬
‫אסור לעולם‬
‫הרמב"ם‬
‫בצנעא‬
‫בכדי‬
‫שיעשה‬
‫בפרהסיא‬
‫‪577‬‬
‫עבור הישראל שעשו‬
‫עבורו‬
‫עבור אחר‬
‫אסור לעולם‬
‫בכדי שיעשה‬
‫אם הגוי עשה קבר וארון‪ ,‬האם‬
‫מותר לישראל להקבר בו‪-‬‬
‫אם הקבר עומד בסרטיא‪ ,‬במקום שאין דרך‬
‫לקבור שם יהודים‬
‫אם הקבר עומד במקום‬
‫שהדרך לקבור שם גם‬
‫יהודים‪-‬‬
‫רש"י‬
‫מותר‪ ,‬כיון שמוכח שהגוי עשה זאת עבור עצמו‬
‫ולא עבור הישראל‬
‫מותר בכדי שיעשו‬
‫‪575‬‬
‫עכגון שהגוי ליקט עשבים לצורך הבהמה של עצמו‬
‫‪576‬‬
‫כגון אם הגוי הדליק לצורך עצמו נר אחד‪ ,‬שהאור יספיק לכולם‪ ,‬או שהגוי עשה לצורך עצמו כבש‪ ,‬שכולם יכולים לרדת בו‬
‫‪577‬‬
‫כלומר שהקבר מצוי בפרהסיא‪ ,‬והארון על גביו‪ ,‬כך שכולם יודעים שהארון נעשה עבור הישראל‬
‫‪271‬‬
‫אם הגוי הביא חלילים לצורך הישראל להלוויה‪ ,‬האם מותר ליהנות מהם‪-‬‬
‫בידוע שהובא מחוץ לתחום‬
‫רש"י‬
‫והרא"ש‬
‫בסתמא שלא ידוע אם הובא‬
‫מחוץ לתחום‬
‫רש"י והרא"ש‬
‫ר"י‬
‫לו‬
‫לאחרים‬
‫במוצ"ש בכדי‬
‫שיעשו‬
‫מיד‬
‫אסור‬
‫לעולם‬
‫בידוע שהובא מתוך התחום‬
‫רי"ף ורמב"ם‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫הרמב"ם‬
‫הביא‬
‫בסתמא‬
‫‪580‬‬
‫‪578‬‬
‫‪579‬‬
‫הישראל ציוה‬
‫עליו להביאו‬
‫בכדי‬
‫שיעשה‪ ,‬כי‬
‫עכ"פ הובא‬
‫באיסור ע"י‬
‫שהעבירו ‪4‬‬
‫אמות ברה"ר‬
‫לו‬
‫לאחרים‬
‫אסור‬
‫לעולם‬
‫בכדי‬
‫שיביאם‬
‫סימן שכ"ה‪ :‬בית יוסף‬
‫האם מותר‬
‫להזמין גוי ל‪-‬‬
‫שבת‬
‫יום טוב‬
‫נימוק‬
‫כמי ההלכה?‬
‫ריב"ל (וכן דעת‪:‬‬
‫רבא‪ ,‬שמואל‪,‬‬
‫מרימר‪ ,‬מר‬
‫זוטרא)‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫יש לאסור ביו"ט‪ -‬שמא‬
‫ירבה בשבילו‬
‫הרי"ף‪ ,‬הרא"ש והרמב"ם‬
‫פסקו כדעת ריב"ל המייצגת‬
‫את הרבים‬
‫רב אחא‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫יש לאסור אף בשבת‪,‬‬
‫משום שיורי כוסות‬
‫‪------‬‬
‫‪578‬‬
‫אף אם הביאו בסתמא‪ ,‬בלי לומר שהביאו לצורך הישראל‪ ,‬ג"כ יש לאסור עד שיעבור הזמן בכדי שיעשה‬
‫‪579‬‬
‫עיין בתהילה לדוד שהקשה שלא משמע בדעת הפוסקים שלדעת הרמב" ם יש איסור אף אם הגוי הביא את החלילים בתוך‬
‫התחום מצד איסור העברת ‪ 4‬אמות ברה"ר‪ .‬כמו כן המג"א כתב שלדעת הרמב"ם‪ -‬מותר‪ ,‬וזו לשונו של המגן אברהם ס"ק לד‪:‬‬
‫"ודעת התוספות דאפי' הביאו דרך ר"ה בתוך התחום שרי וכ"מ פשטא דהרמב"ם"‪ .‬על כן כתב התהילה לדוד שנראה לו לומר שיש‬
‫כאן טעות סופר וצריך לכתוב‪' :‬רמב"ן' במקום 'רמב"ם'‪ .‬שכן מוכח מכך שהרמב"ן פסק שבסתמא דהיינו ספק‪ -‬אסור‪ ,‬והאריך לבאר‬
‫שאפילו בתוך התחום‪ -‬אסור‪ ,‬וזו לשונו של הרמב"ן‪ ,‬מתוך קטע בו הוא מתייחס לשיטת רש"י (תורת האדם שער הסוף ‪ -‬ענין‬
‫ההספד)‪" :‬כשבאו ממקום קרוב מתוך התחום נמי אסורין לעולם‪ ,‬דהא מ"מ הביאן ד' אמות ברה"ר ונעשה בהן איסור מלאכה‬
‫גמורה בשביל ישראל"‪.‬‬
‫‪580‬‬
‫רק אם ידוע בוודאות שהיה בתוך התחום‪ -‬מותר‬
‫‪272‬‬
‫האם מותר לתת‬
‫מזונות לגוי שיאכל‬
‫בחצר?‬
‫מותר (רמב"ם)‬
‫הראב"ד‬
‫האם מותר לתת לגוי אם מפרש‬
‫שעתיד להוציא?‬
‫אסור (מ"מ בדעת הרמב"ם‬
‫והגמ"י‪)582‬‬
‫‪581‬‬
‫מדוע מותר לגוי מזונות?‬
‫כיון שזה נחשב עבורנו כמזונותינו‪ ,‬כיון שאנו צריכים‬
‫לפרנסם מפני 'דרכי שלום' (הגהות‪,‬א"ז‪,‬תוס'‪,‬ר"ן)‬
‫האם מותר‬
‫לדעת‬
‫מזונות‬
‫לגוי?‬
‫קושייה נסתרת‪:‬‬
‫תירוץ ראשון‪:‬‬
‫אם ניתן‬
‫להשתמט‪-‬‬
‫אסור‬
‫כיצד מצינו‬
‫שמותר לזמן את‬
‫הגוי בשבת‪?583‬‬
‫אף אם מזמינים את הגוי‬
‫בשבת‪ ,‬אסור לתת לו‬
‫בידיים‪ ,‬אלא רק מראים לו‬
‫את האוכל והוא לוקח‬
‫מעצמו‬
‫תוס'‪ ,‬רא"ש‪ ,‬ר"ן‬
‫(וגם המרדכי‬
‫בשם ריב"א‪-‬‬
‫בדין השני)‬
‫תירוץ שני‪:‬‬
‫אף אם מזמינים את הגוי‪ ,‬מדובר שאנו‬
‫מגישים לעצמנו בידיים‪ ,‬והגוי ממילא‬
‫אוכל ביחד איתנו (ולכן זה לא נחשב‬
‫שהגשנו לו בידיים‪ ,‬כי הגשנו לצורך‬
‫עצמנו)‬
‫האם מותר לתת לגוי מזונות‬
‫אם הוא עומד בחוץ ופשט את‬
‫ידו לפנים?‬
‫האם מותר לתת לגוי חפצים שהדרך להוציאם‪ ,‬אם הגוי‬
‫עומד בחצר?‬
‫אסור‪ ,‬כיון שנראה כנותן לו על‬
‫מנת להוציא‬
‫אסור‪,‬‬
‫א‪ .‬מזונות‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שהדרך לאכלם בבית‪ ,‬אין זה‬
‫נראה כשלוחו ע"מ להוציא‬
‫ב‪ .‬חפצים שהדרך להוציאם‪ -‬אסור‪ ,‬כיון שנראה כשלוחו‬
‫ע"מ להוציאם‬
‫‪581‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק ו הלכה כא‪ :‬ומ"ש רבינו לאכלן‪ ,‬לפי שבמפרש להוציא אסור‪ ,‬וכן אמרו בירושלמי אין נותנין‬
‫מזונות לנכרי ע"מ לצאת וכן פירשו ז"ל‪.‬‬
‫‪582‬‬
‫הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק ו הלכה כא [ת]‪ :‬דוקא מזונות דעביד לאוכלן בחצר‪ ,‬אבל חפצים העשויים להוליכן עמו‬
‫אסור‪ ,‬וע"כ לא שרו ב"ה במתני' להשאיל חפציו לנכרי אלא מבעוד יום אבל בשבת ד"ה אסור ומזונות דוקא לאוכלן אבל לא ע"מ‬
‫להוליך דהכי תניא בירושלמי אין נותנין מזונות לנכרי ע"מ לצאת וכו'‬
‫‪583‬‬
‫מסכת ביצה דף כא עמוד ב‪" :‬דאמר רבי יהושע בן לוי‪ :‬מזמנין את הנכרי בשבת‪ ,‬ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב‪ ,‬גזרה שמא‬
‫ירבה בשבילו"‪.‬‬
‫והרי כבר הבאנו לעיל שכן הלכה‪.‬‬
‫‪273‬‬
‫קושיית‬
‫התוס'‪,‬‬
‫הרא"ש והר"ן‬
‫כיצד המשנה פסקה שעני שנטל מתוך ידו של‬
‫בעה"ב והוציא לחוץ‪ ,‬שבעה"ב פטור ולא אסרה‬
‫מדרבנן אפילו אם מדובר שהעני הוא גוי‪ ,‬כיון שזה‬
‫נראה כמו שהעני הוא שלוחו של בעה"ב להוציא?‬
‫האם יש לחוש מצד שהעני נראה כשלוחו‬
‫ע"מ להוציא?‬
‫תירוץ‬
‫הראשונים‬
‫מדובר בעני גוי‪ ,‬והחפץ שנטל מתוך ידו של בעה"ב‬
‫הוא של העני הגוי‪ ,‬ולכן אף אם הגוי מוציאו ומכניסו‬
‫אין כאן איסור כלל‪ ,‬וגם אין כאן איסור מצד שנראה‬
‫כשלוחו‪ ,‬כיון שכאמור החפץ הוא של הגוי‬
‫לא‬
‫הערת‬
‫הרא"ש‬
‫ב'אשכנז' אוסרים אף אם החפץ של הגוי‪ ,‬לתת לו‬
‫להוציאו לחוץ‪ -‬וכן מסתבר‪ ,‬כי עדיין יש חשש‬
‫מראית עין‪ ,‬כי הרואה לא יודע שהחפץ הזה הוא של‬
‫‪584‬‬
‫הגוי ולא של הישראל‬
‫כן‬
‫המרדכי בשם‪-‬‬
‫האם מותר לישראל להחזיר משכונות של גוי בשבת ע"י שהגוי יקח ממקום שהישראל ייחד‬
‫לו בבית הישראל?‬
‫רבינו יואל‬
‫אסור‬
‫הראבי"ה‬
‫‪585‬‬
‫מותר‪ ,‬שע"י שייחד לו המקום‪ .‬החפץ כבר יצא מרשות הישראל‬
‫‪584‬‬
‫ומצד המשנה‪ -‬אינו קשה‪ ,‬כיון שהרא" ש מעמיד למסקנה בישראל‪ ,‬ובכל זאת אין כאן איסור אף מדרבנן‪ ,‬אע"פ שיש כאן‬
‫לכאורה איסור של "לפני עור"‪ ,‬כיון שאנו במשנה בשבת עוסקים רק מצד דיני שבת ולא מצד דינים אחרים‪ ,‬ועל כן מצד דיני שבת‬
‫מותר לבעה"ב מדאורייתא להניח לעני הישראל ליטול את החפץ מתוך ידו‪ ,‬אף שבאמת הבעה"ב עובר על איסור "לפני עור"‪.‬‬
‫‪585‬‬
‫ראבי"ה ח"א ‪ -‬מסכת שבת סימן קצח‪ :‬ובכמה דוכתי מוכח דהמוכר והנותן חפץ לחבירו והשכיר לו מקומו דקנה כאלו משכו חוץ מרשותו‪.‬‬
‫ואף על גב דאמרינן ובגוי עד שישכור‪ ,‬היינו לענין שצריך לשכור מן הגוי‪ ,‬והחמירו בשבת דלא מהני ליה לישראל אי אמר לו הגוי רשותי קנויה לך‬
‫רשותי מבוטלת לך‪ ,‬אבל ישראל יכול לייחד לגוי מקום מבעוד יום והוא נוטל שלו בשבת‪.‬‬
‫בדומה לכך מצינו בגמרא במסכת פסחים דף ו עמוד א‪ :‬יחד לו בית ‪ -‬אין זקוק לבער‪ ,‬שנאמר לא ימצא בבתיכם ‪ -‬והא לאו דידיה הוא‪ ,‬דנכרי כי‬
‫קא מעייל ‪ -‬לביתא דנפשיה קא מעייל‪.‬‬
‫‪274‬‬
‫המרדכי בדעת‬
‫האור זרוע‪-‬‬
‫האם כשי"ד בניסן חל בשבת‬
‫ניתן לתת לגוי לקחת מביתו את‬
‫החמץ שנותר?‬
‫נימוק‬
‫יש אומרים‬
‫מותר‬
‫כיון שאלו מזונות ואינו נראה כשלוחו‬
‫יש אומרים‬
‫אסור‬
‫כיון שנראה כשלוחו‬
‫האור זרוע‬
‫מותר‪ ,‬ואף מותר‪:586‬‬
‫כיון שבימינו אין רה"ר מדאורייתא‬
‫‪ .1‬לתת לו בידיים‬
‫‪ .2‬אף שידוע בוודאי שיוציאנו‬
‫לחוץ‬
‫תוספות‬
‫אסור‬
‫א‪ .‬אין לתת לו בידיים כיון שזה נחשב כעקירה של‬
‫הישראל‬
‫ב‪ .‬מותר לתת לגוי שיטול רק משכון כזה שנוטלים‬
‫אותו דרך מלבוש‬
‫המרדכי‬
‫בהסבר‬
‫דעות‪-‬‬
‫האם מותר לתת בימינו לגוי להוציא דבר מבית הישראל?‬
‫אור זרוע‬
‫מותר‬
‫תוס'‬
‫אסור‪ ,‬כן מוכח מכך שהתוס' אסרו לתת לגוי לקחת את המשכון‪ ,‬כי לא נזכר היתר זה בגמרא‪ ,‬משמע‬
‫שאף בימינו שאין רה"ר מדאורייתא‪ -‬ג"כ יש לאסור‬
‫המרדכי בשם ההגמ"י‬
‫בשם האור זרוע‬
‫האם מותר לשלוח לגוי ע"י‬
‫גוי אחר?‬
‫נימוק‬
‫מותר‪ ,‬אם זה מפני דרכי‬
‫שלום או שזה עבור גוי אלים‬
‫יש להקל מפני‪:‬‬
‫א‪ .‬אין לנו רה"ר דאורייתא‬
‫ב‪ .‬מפני דרכי שלום‪ -‬לא גזרו‬
‫‪586‬‬
‫ספר אור זרוע ח"ב ‪ -‬הלכות שבת סימן נג‪ :‬ומיהו י"ל דהנ"מ בימי חכמי' שהי' להם רה"ר דאורייתא אחמור רבנן אבל השתא דלית לן רה"ר‬
‫דאורייתא מסתבר דשרי ליתן אפי' ביד עכו"ם אפי' יודע שהוא רוצה להוליכה מחצר לרה"ר דידן אבל איני סומך על זו הסברא דמי מזקיקני לפרש‬
‫קולא זאת בלא שום הוכחה‬
‫‪...‬וכבר הי' מעשה כשהייתי דר בריגנשבורק וחלה עכו"ם ושלח ליהודי ביום טוב לאמר שישלח לו מיינו ושידע שאם לא ישלח לו שימות והעכו"ם‬
‫הי' מוחזק בעיר והתרתי אני לשלוח לו משום דרכי שלום ויש שנחלק עלי ואסר‬
‫‪275‬‬
‫האם יש להקל בימינו (שאין לנו רה"ר‬
‫מדאורייתא) להוציא חפץ מהבית ע"י הגוי?‬
‫לצורך מצווה‬
‫שלא לצורך מצווה\דרכי שלום‬
‫הבנת הב"י במרדכי בשם האור זרוע‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬כיון שיש לחוש למראית עין‬
‫הב"י‪ :‬האם למעשה התוס' חלקו על האור זרוע?‬
‫לא‪ ,‬התוס' התכוונו לאסור במקום שאינו מצווה כמו בהחזרת‬
‫המשכון‪ ,587‬אך אם מדובר בדבר מצווה‪ -‬מותר‬
‫האם מותר לתת לגוי ליטול את המשכון מבית הישראל בשבת\יו"ט‪?588‬‬
‫הדרכי משה‬
‫בשם האגודה‬
‫‪587‬‬
‫למעשה‬
‫מדינא‬
‫יש לאסור‪ ,‬כיון שזה נראה כמו משא ומתן‬
‫יש להקל בגוי אלים‪ ,‬אם הישראל יתענה למחרת‬
‫‪589‬‬
‫המרדכי‬
‫בדחק‪ -‬מותר ע"י הגוי‪ ,‬כיון שאין זה בעצם מו"מ‬
‫רבינו ירוחם‬
‫מותר‪ ,‬אם זה מלבוש או דבר שאינו מוקצה (כמו כן מותר לישראל ליטול משכון מגוי‪ ,‬אם מוציא‬
‫בדרך מלבוש)‬
‫מפני מראית העין‪ ,‬כי הרואה לא יודע שהמשכון הוא של הגוי‪ ,‬וכמו שהרא"ש הביא שהורו לאסור באשכנז להחזיר את המשכונות בשבת‬
‫‪ 588‬מצינו בפוסקים (אגודה‪ -‬רבינו ירוחם) מחלוקת האם מותר לתת לגוי ליטול את המשכון‪ ,‬ובאמת שהאליה רבה יישב את המחלוקת‪ ,‬וכתב שכל אחד דיבר‬
‫במציאות שונה‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫האגודה שאסר‪ -‬מדובר במשכון שאיננו מלבוש ועל כן אם הגוי יוציא אותו לחוץ אנשים ישימו לב שהגוי הוציא משהו מבית היהודי והוא ייראה כשלוחו‬
‫של היהודי להוציא את החפץ‪ .‬כמו כן ניתן לומר שמדובר במשכון של כסף‪ ,‬ואז אם הגוי יקח את הכסף בתמורה להחזרת החפץ וכדומה הרי שהדבר‬
‫אסור מצד מקח וממכר‪.‬‬
‫לכן גם נראה לומר שהאגודה החמיר כ"כ והצריך תענית‪ .‬שאף שבפשטות הרי תמוה הדבר למה יש צורך בכלל להצריך תענית בדבר‪ ,‬שהרי הגוי‬
‫לוקח מעצמו את המשכון וכמו כן אין שום משא ומתן בדבר ואם כן‪ -‬איזה חטא יש בדבר? !‬
‫עם זאת מצינו בדברי המרדכי והראבי"ה שעדיין יש ‪ 2‬בעיות בדבר‪ .1 :‬מיחזי כמשא ומתן ‪ .2‬שלא להרגיל את הגויים בדבר שניתן לקחת את המשכון‬
‫מבית היהודי בשבת‪ .‬ממילא כיון שיש קצת בעיה של מו"מ בשבת ויו"ט‪ ,‬אמר בעל האגודה לשואל שניתן להתיר מדינא לתת לגוי לקחת את המשכון‬
‫(כי אין כאן ממש מו"מ)‪ ,‬אך כיון שכאמור יש בעיה‪ -‬עליך לקבל תענית לכפרה‪.‬‬
‫המקור בכלל להתענות על חילול שבת ויו"ט למחרת השבת‪ ,‬כבר הובא בהגהות הרמ"א על המרדכי מסכת שבת פרק המוציא יין רמז שע‪" :‬מצאתי‬
‫אדם שחילל שבת בשוגג והוציא חפץ או בנגיעת אש או בשום דבר יש לו ליתן ה' דינר הלי"ש לצדקה ובזה יתכפר לו כי בימי הבית חייב חטאת בת‬
‫דנקא ודנקא עולה לג' הלי"ש אמנם עיקר מצוה בסלע כדאיתא בכריתות והיא עולה ה' דינר הלי"ש ליתנם לצדקה וטוב שיתענה בה"ב‪ .‬הג"ה מיהו‬
‫נוהגים להתענות למחר‪ .‬במרדכי אחר בהג"ה"‪.‬‬
‫עיקר הצורך בתענית הוא לא רק לכפרה‪ ,‬אלא גם כדי לפרסם לרבים שהוא התענה משום שהגוי לקח לו את המשכון בשבת‪ ,‬וממילא ידעו שלא היה‬
‫כאן איסור של משא ומתן‪ .‬כלומר התענית נצרכת ל‪ .1 :‬כפרה ‪ .2‬ביטול המראית עין‬
‫ממילא אמר לו האגודה‪ :‬אם תסכים להתענות למחר‪ ,‬שאז ע"י התענית יתפרסם שהיית מחלל שבת בשוגג ויתבטל המראית עין שהיה נראה שעשית‬
‫עסקים עם הגוי בשבת‪ -‬אוכל להתיר לך‪ ,‬אך אם לא תסכים‪ -‬לא אוכל להתיר לך מצד איסור מראית העין שבדבר‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫רבינו ירוחם שהתיר‪ -‬כיון שהוא דיבר על מציאות שהגוי נוטל מלבוש‪ ,‬וכיוון שכך‪ ,‬הרי לא ניכר לרואים שהגוי הוציא משהו מבית היהודי‪ ,‬שהרי הדרך‬
‫היא לצאת מלובש‪ .‬לכן אין כאן חשש מראית עין כלל‪ ,‬וגם אין חשש משא ומתן בדבר כיוון שמדובר במלבוש ולא בכסף‪.‬‬
‫וזו לשונו אליה רבה סימן שכה ז‪ :‬טוב וכו'‪ .‬כתב באגודה [שבת סי' א] דהוא הדין אם כותי מניח מעות ונוטל משכון נמי שרי‪ ,‬ובלבד שלא יחשוב עמו‪ .‬וכתב שצוה‬
‫לו [לומר אם תרצה] להתענות למחר‪ ,‬הביאו ב"ח [שם ד"ה כתב] וכנסת הגדולה [הגהות ב"י]‪ ,‬אבל מג"א [סק"ח] כתב דרמ"א לא חש לה‪ ,‬כיון שרבינו ירוחם [נתיב‬
‫יב פב ע"ג] מקיל לגמרי ע"כ‪ .‬ולענ"ד רבינו ירוחם מיירי במלבוש‪ ,‬אבל אגודה מיירי באינו מלבוש‪ ,‬או בשמניח מעות דהוי כמקח וממכר‪.‬‬
‫‪ 589‬המגן אברהם הביא שהרמ"א למעשה לא פסק שיש צורך להתענות‪ ,‬באם הגוי לקח את המשכון‪ ,‬כיון שניתן לומר שהוא סמך על רבינו ירוחם שהתיר את‬
‫הדבר בשופי‪ .‬עיין בהערה הקודמת מהי מטרת התענית‪.‬‬
‫‪276‬‬
‫רבינו תם‪ ,‬ספר התרומה‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪ ,‬מרדכי‪ ,‬הגמ"י‪ ,‬פסקי‬
‫‪590‬‬
‫הרא"ש‪ ,‬הרשב"א‪ ,‬הגהות אשיר"י‪ ,‬אור זרוע‪ ,‬הראבי"ה‬
‫האם מותר לאכול לחם שהגוי אפה בשבת?‬
‫אסור‬
‫הסברו של‬
‫הטור מדוע‬
‫רבינו תם‬
‫אסר לאכול‬
‫את הלחם‬
‫שהגוי אפה‬
‫בשבת‬
‫טעם האיסור‪ -‬שמא החיטים נטחנו בעצם יום השבת‪ ,‬וממילא הלחם אסור‪ ,‬כיון שהחיטים התקצו בזמן בין‬
‫השמשות מחוסר הכנה למשך כל השבת‬
‫קושיית‬
‫הב"י על‬
‫הסבר הטור‬
‫משמע מדברי הטור שדווקא בגלל שהחיטים נטחנו בעצם יום השבת יש לאסור את הלחם‪ ,‬אך אם מדובר שידוע‬
‫לנו בוודאות שהחיטים נטחנו כבר מערב שבת‪ ,‬מותר לאכול את הלחם אף שהגוי אפה אותו בעצם יום השבת‪.‬‬
‫כלומר שלכאורה יש סתירה בטור‪:‬‬
‫א‪ .‬הטור כתב שמדובר שהחיטים נטחנו בשבת‪ ,‬משמע שאם נטחן מער"ש‪ -‬מותר‪ ,‬ואף שבבין השמשות עוד זה‬
‫היה רק קמח שלא ראוי לאכילה ולא לחם מוכן‪ ,‬בכל זאת מותר‪ .‬כלומר שקמח בין השמשות‪ -‬מותר‬
‫ב‪ .‬הטור כתב שאם החיטים נטחנו בשבת יש לאסור מדין שהחיטים הוקצו לכל השבת בזמן בין השמשות‪.‬‬
‫משמ ע שלפי הטעם שכל דבר שלא היה מוכן בזמן בין השמשות הוא מוקצה‪ ,‬שהיה עלינו לאסור את הקמח‬
‫שהיה כבר מוכן בזמן בין השמשות כיון שהוא לא היה ראוי כמות שהוא לאכילה (וזה לא כצד א' שהבאנו שאם‬
‫הוא קמח‪-‬מותר)‪ .‬כלומר שקמח בין השמשות‪ -‬אסור‬
‫ניסיון‬
‫ליישוב‬
‫הסתירה‬
‫א‪ .‬מה שהטור כתב שדווקא אם החיטים נטחנו בשבת יש לאסור‪ ,‬שמשמע מזה שאם הם נטחנו מער"ש‪ ,‬אף‬
‫שזה היה רק קמח בזמן בין השמשות‪ -‬יש להתיר‪ ,‬כיון שניתן לומר שקמח ראוי יותר לאכילה כמות שהוא 'חי'‬
‫(=לכוס) מאשר לאכול חיטים כמות שהן 'חיות'‪ .‬ממילא הקמח בין השמשות‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שהוא היה ראוי לכוס‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה שהטור כתב שאם החיטים נטחנו בשבת יש לאסור מדין שהחיטים הוקצו לכל השבת בזמן בין השמשות‪,‬‬
‫זה מפני שניתן לומר שקמח ראוי יותר לאכילה כמות שהוא 'חי' (=לכוס) מאשר לאכול חיטים כמות שהן‬
‫'חיות'‪ .‬ממילא‪ ,‬החיטים שלא ראויות להיאכל כמות שהן 'חיות' הן מוקצות לכל השבת שלא כקמח‪.‬‬
‫דחיית‬
‫ניסיון‬
‫התירוץ‬
‫לא ניתן לומר בדעת הטור שיותר ראוי לאכול קמח כמות שהוא מאשר חיטים‪ ,‬כיון שהטור כתב בעצמו בדעת‬
‫הרא"ש "דאפילו היה קמח או עיסה בין השמשות‪ -‬לא הוי מוקצה"‪ .‬מכך שנקט לשון "אפילו"‪ ,‬משמע שיותר ראוי‬
‫לאכול חיטים כמות שהן‪ ,‬ולכן כתב שנדע שאפילו קמח‪ -‬אינו מוקצה‪ ,‬אף שהוא פחות ראוי לאכילה‪.‬‬
‫ממילא ניסיון יישוב הסתירה בטור שרצה לומר שהקמח בין השמשות‪ -‬מותר‪ ,‬כיון שהוא היה ראוי לכוס‪ ,‬שלא‬
‫כמו החיטים‪ -‬נדחה‪ ,‬שהרי לפי דברינו עתה דווקא את החיטים יותר ראוי לכוס‪ .‬ממילא חוזרת הקושיה על דברי‬
‫הטור‪ :‬מדוע הטור נקט בדעת רבינו תם לשון שמשמע ממנה שאם טחנו את החיטים בער"ש‪ -‬הקמח אינו מוקצה‪,‬‬
‫והרי מצינו עתה שדווקא קמח הוא דבר שלא ראוי לכוס‪ ,‬וממילא הוי מוקצה בבין השמשות ולכל השבת‪.‬‬
‫‪590‬‬
‫ההגמ"י בשם ההגות אשיר"י בשם האור זרוע הביאו שהראבי"ה היה מלקה מי שהיה אוכל לחם שהגוי אפה בשבת‪ .‬הרשב"א בתשובה‬
‫אסר לאכול לחם זה אף לצורך מצווה‪.‬‬
‫‪277‬‬
‫קושייה‪ :‬מדוע לחם שאפה גוי בשבת אסור אם מצינו שהמבשל בשבת בשוגג‪ -‬יאכל?‬
‫ספר התרומה‬
‫בשם רבינו יעקב‬
‫רבינו יעקב אסר לר"י את הלחם שהגוי אפה‪ ,‬כיוון שיש לחלק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬הבשר שבישלו בשוגג מותר באכילה‪ -‬כיון שלא נעשה פה תיקון רציני‪ ,‬שהרי היה ניתן‬
‫לאכול את הבשר אף כשהוא היה עוד 'חי'‪ ,‬ולכן בדיעבד שבישלו בשוגג‪ -‬לא קנסו אותו‬
‫והתירו לו לאכלו‬
‫ב‪ .‬הלחם שהגוי אפה בשבת אסור באכילה‪ -‬כיון שלא היה ניתן לאכול את הקמח לפני שאפו‬
‫את הלחם‪ ,‬וכיון שהוא נהנה ממעשה התיקון של האפייה‪ ,‬לא התירו לו לאכול את הלחם אם‬
‫הגוי אפה את הלחם‪ .‬אף אם מדובר שטחנו את החיטים בשבת עצמה‪ ,‬עדיין יש כאן מעשה‬
‫תיקון‪ ,‬למרות שהיה ניתן לאכול את החיטים כמות שהן בבין השמשות‪ ,‬כיון שסוף סוף עתה‬
‫כשאפו את החיטים יש כאן דבר מחודש‪.‬‬
‫ספר התרומה‬
‫‪591‬‬
‫‪591‬‬
‫האם ניתן לאכול לחם שהגוי אפה בשבת‪ ,‬אם יש חשש שהחיטים נטחנו ונרקדו בשבת?‬
‫צד להתיר‬
‫כמו שמצינו שהמבשל בשבת‪ -‬בשוגג יאכל‪ ,‬ונר שגוי הדליק מותר להשתמש לאורו‬
‫צד לאסור‬
‫אף שהתרנו בנר‪ -‬שנר לאחד נר למאה‪ ,‬אך בסתם מלאכה אחרת‪ -‬אסור‬
‫כן הסמ"ג והסמ"ק כתבו 'פנים' אלו‬
‫‪278‬‬
‫מהלך השקלא וטריא בספר התרומה‪:‬‬
‫קושייה‬
‫מדוע לחם שאפה גוי בשבת אסור אם מצינו שהמבשל בשבת בשוגג‪ -‬יאכל?‬
‫תירוץ‬
‫אף אם נדמה את הלחם לדין המבשל בשבת‪ ,‬בכל זאת נראה לאסור לאכול את הלחם‪ ,‬כיון שיש‬
‫לדמותו לדין אחר‪:‬‬
‫א‪ .‬דין המבשל בשבת בשוגג יאכל‪ -‬כיון שהיה ניתן לאכול את הבשר גם כשהוא חי‪ ,‬ולכן‬
‫אין לדמות את המקרה של האופה לחם בשבת לדין זה‪ ,‬כיון שלא היה ניתן לאכול את‬
‫הקמח לפני שנאפה‪ ,‬כמו שניתן לאכול בשר חי או דג חי‪.‬‬
‫ב‪ .‬דין השוחט בשבת בשוגג שלא יאכל‪ -592‬יש לדמות את דין אפיית הלחם בשבת לדין‬
‫זה‪ .‬כיון שכמו שלא היה ניתן לאכול את בשר הבהמה לפני ששחטו אותה‪ ,‬ומצינו שאסור‬
‫לאכול ממנה לאחר השחיטה‪ ,‬כן במקרה של אפיית הלחם שלא היה ניתן לאכול את‬
‫הקמח בעודנו חי‪ ,‬שיהיה אסור לאכול את הלחם שאפו מאותו הקמח שהיה מוקצה בזמן‬
‫בין השמשות‪ .‬אף אם נאמר שניתן לאכול את הקמח והחיטים כמות שהם 'חיים'‪ ,‬עדיין‬
‫יש לאסור‪ ,‬מצד שלאחר שאפו את הפת‪ ,‬לא ניתן לאכול אותם כמו שהם היו לפני‬
‫האפייה‪ ,‬וממילא נעשה בהם תיקון חשוב‬
‫קושייה‬
‫מדוע לא נאמר שהלחם שנאפה בשבת מותר באכילה‪ ,‬ואף שהוא הוקצה בבין השמשות‪ ,‬שהרי‬
‫אנו פוסקים כרבי שמעון שאין מוקצה אלא רק בדבר שדחאו בידיים‪ ,‬והרי כאן הוא לא דחה בידיים‬
‫את החיטים‬
‫תירוץ‬
‫ניתן לומר שגם רבי שמעון יודה כאן לאסור מדין מוקצה‪ ,‬כיון שללחם שנאפה בשבת מן החיטים‬
‫יש את אותו הדין כמו לגרוגרות וצימוקים‪ ,‬שכמו שהוא הסיח דעתו מלאכול את הצימוקים כיון‬
‫שהם היו מסריחים ולא ראויים לאכילה‪ ,‬כך גם החיטים לא היו ראויים לאכילה כיון שהן לא נאפו‬
‫עדיין‪ ,‬ואף רבי שמעון יודה כאן לאסור מדין דאתקצאי לכל השבת‪ ,‬שכיון שהוא לא טחן ואפה את‬
‫החיטים מבעו"י אף שהייתה היכולת בידו‪ ,‬הרי זה כמי שדחאו בידיים לחיטים‪ ,‬שאי עשיית פעולה‬
‫שניתן לעשותה בקלות נחשבת כדחייה בידיים‪.‬‬
‫קושיית הב"י על‬
‫העמדת הטור‬
‫את דברי רבינו‬
‫תם‬
‫מדוע הטור העמיד את דעת רבינו תם שאסר ליהנות מהלחם שהגוי אפה בשבת בכך שיש‬
‫חשש שהחיטים נטחנו רק בעצם יום השבת‪ ,‬ולפי זה אין בעיה לאכול לחם שהגוי אפה אם בידוע‬
‫שהחיטים נטחנו מער"ש‪ ,‬שהרי אף אם מדובר שהחיטים נטחנו מער"ש עדיין עלינו לאסור‪ ,‬זאת‬
‫משום שבכך שהוא לא אפה את הלחם מער"ש נמצא שהוא דחה בידייים את החיטים משימוש‪,‬‬
‫והוי כגרוגרות וצימוקים שאף ר"ש מודה בהם לאיסור‬
‫תירוץ‬
‫ניתן לומר שהטור נקט בדווקא בדעת רבינו תם את איסור הטחינה ("דשמא נטחן") ולא את‬
‫איסור האפייה‪ ,‬כיוון שיש חילוק בין המלאכות הללו ביום טוב‪:‬‬
‫א‪ .‬טחינה‪ -‬אסורה אף ביום טוב‬
‫ב‪ .‬אפייה‪ -‬מותרת ביום טוב‬
‫על כן נקט הטור את המלאכה שאסורה אף ביום טוב‪ ,‬אבל באמת מצד עצם איסור המוקצה מדין‬
‫גרוגרות‪ ,‬יש לאסור אף אם מדובר שהחיטים נטחנו מערב שבת‬
‫‪592‬‬
‫מסכת חולין דף יד עמוד א‪ :‬דתנן‪ :‬מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ :‬אם לא‬
‫היתה נבלה מערב שבת ‪ -‬אסורה‪ ,‬לפי שאינה מן המוכן‬
‫‪279‬‬
‫שאלת הב"י על‬
‫שיטת הרא"ש‬
‫האם הרא"ש בא לתת פסק על חילוקי מוקצה בכך שהוא כתב שאף הקמח והעיסה אינם‬
‫מוקצים?‬
‫תשובה‬
‫לא‪ ,‬אלא הרא"ש בא לומר דברים בדין "גמרו בידי אדם"‪:‬‬
‫א‪ .‬דבר שגמרו בידי אדם‪ -‬כקמח\עיסה‪ ,‬אינם מוקצה‪ ,‬ואף שחיטים יותר ראוי לאכול כשהן‬
‫'חיות' מאשר קמח או עיסה‪ ,‬בכל זאת גם הקמח\העיסה איננו מוקצה‪ ,‬כיון שהאדם‬
‫תיקנו וממילא הוא לא הוקצה מדעתו (ואין זה כגרורות וצימוקים שכן הקצה אותם‬
‫מדעתו)‬
‫ב‪ .‬דבר שלא גמרו בידי אדם‪ -‬כגון פירות מחוברים‪ ,‬שהם נתקנים ממילא‪ ,‬ולא ע"י האדם‪,‬‬
‫שייך לומר שהוקצה בבין השמשות לכל השבת‬
‫האם קמח הוא‬
‫מוקצה בשבת?‬
‫נימוק‬
‫הרא"ש‬
‫לא‬
‫כיון ש'גמרו בידי אדם'‬
‫‪593‬‬
‫כן‬
‫כיון שבכך שהוא לא אפה אותו מבעו"י‪ ,‬מוכח שהוא הקצה דעתו ממנו כגרורות‬
‫וצימוקים‬
‫רש"י‬
‫‪593‬‬
‫רש"י מסכת ביצה דף כד עמוד ב‪ :‬אם יש מאותו המין במחובר אסורין ‪ -‬משום מוקצה‪ ,‬ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה‬
‫בגרוגרות וצמוקים‪ ,‬ומחובר כגרוגרות וצמוקים דמי‪ ,‬מדלא לקטן מאתמול ‪ -‬אקצינהו מדעתיה‪ ,‬ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של‬
‫נכרי‪.‬‬
‫‪281‬‬
‫אפשרות‬
‫ראשונה‬
‫להבנת כוונת‬
‫הטור בדעת‬
‫רבינו תם‬
‫למסקנה‬
‫מצד שיש לחיטים גדר של גרוגרות וצימוקים דהוי מוקצה‪ -‬רבינו תם אסר לאכול את הפת שהגוי‬
‫אפה בשבת מדין מוקצה‪ ,‬ואע"ג שקיי"ל להלכה כרבי שמעון שאין דין מוקצה‪ ,‬בכל זאת יש לאסור‬
‫כאן‪ ,‬כי אף רבי שמעון מודה בקמח כזה שיש חשש שהוא נטחן רק בעצם יום השבת‪ ,‬ומבעו"י הוא‬
‫לא היה ראוי לאכילה בצורת חיטים‪ ,‬וממילא יש לקמח הזה גדר כגרוגרות וצימוקים שהקצה דעתו‬
‫מהם לכל השבת‪ ,‬והקמח נחשב כמו שדחאו בידיים‬
‫אפשרות‬
‫שנייה להבנת‬
‫כוונת הטור‬
‫בדעת רבינו‬
‫תם למסקנה‬
‫מצד איסור האפייה מדאורייתא שנעשה בחיטים‪ -594‬רבינו תם אסר לאכול את הפת שהגוי אפה‬
‫בשבת‪ ,‬ואף אם נאמר שיש חשש שהגוי טחן את החיטים בשבת עצמה‪ ,‬ונמצא שבבין השמשות‬
‫החיטים היו ראויות להיאכל 'חיות'‪ ,‬וממילא הן לא היו מוקצה בבין השמשות ולא לכל השבת‪ ,‬בכל‬
‫זאת יש לחיטים גדר של מוקצה‪.‬‬
‫כיון שעתה ע"י שהוא אפה את החיטים (באיסור דאורייתא)‪ ,‬יותר ראוי לאכול את הלחם כשהוא‬
‫אפוי‪ ,‬מאשר מה שהיה ראוי לאכול את החיטים רק בדחק‪.‬‬
‫אולם הב"י העיר שפירוש זה לא מתיישב בדעת רבינו תם‪ .‬כיון שלפי פירוש זה לא מובן מה הטור‬
‫נקט לשון של‪:‬‬
‫א‪" .‬נמצא שהוא מוקצה בבין השמשות"‪ -‬שהרי לפי דברינו עתה החיטים באמת לא נחשבות‬
‫כמוקצה בבין השמשות‪ ,‬וכל מה שאסרנו לאכול אותן זה רק מצד איסור האפייה‪.‬‬
‫ב‪" .‬דשמא נטחן היום"‪ -‬שהרי לפי דברינו אף אם מדובר שהחיטים נטחנו בשבת עצמה‪ -‬אין‬
‫לאסור‪ ,‬כיון שהחיטים גם היו ראויות להיאכל בעודן 'חיות'‪ ,‬וכל האיסור כאן לאכול את‬
‫הלחם זה רק מצד איסור האפייה שבדבר‪.‬‬
‫האם ניתן לאכול לחם שגוי אפה בשבת\יו"ט?‬
‫הרא"ש‬
‫מותר‬
‫הגהות אשיר"י‬
‫יש מתירים בשעת הדחק‬
‫התוס'‬
‫בשבת‬
‫יש‬
‫מתירים‬
‫בשני ימים של ר"ה‬
‫ביו"ט‬
‫בה"ג‬
‫רבנו יחיאל‬
‫אסור מדין‬
‫'נולד'‬
‫מותר (יש לסמוך עליו)‬
‫יש להחמיר‪ ,‬משום שלפעמים קורה שהגוי‬
‫קוצר את התבואה ביום א' של ר"ה‪ ,‬וכיון‬
‫שר"ה זה יום אחד ארוך נמצא שיש‬
‫לתבואה דין של פירות המחוברים‬
‫‪594‬‬
‫המגן אברהם שהובא לקמן ביאר שיש לאסור ליהנות מלחם שהגוי אפה בשבת מדין 'נולד'‪( :‬מגן אברהם סימן שכה ס"ק ט)‪:‬‬
‫יש אוסרין ‪ -‬דה"ל נולד אף על גב דחטים חזו לכוס מ"מ אין ראוים לאכול באותו ענין שנעשו לבסוף לאחר שנעשה בו איסורא‬
‫דאוריית' שנעשה לחם‪.‬‬
‫השער הציון בסימן שכה ס"ק כב הביא את דעת המגן אברהם וכתב‪" :‬ולפי זה להפוסקים בסימן תצ"ה דלית להו נולד‪ ,‬מותר‬
‫באופן זה לטעם זה"‬
‫‪281‬‬
‫האם מותר ליהנות מלחם שהגוי אפה לצורך עצמו או לצורך גוי אחר?‬
‫מגיד משנה‬
‫מכיר את הישראל ויודע שהישראל גם צריך לו‬
‫אסור‬
‫האם מותר ליהנות‬
‫מפירות שהגוי תלש‬
‫בשבת לצורך עצמו?‬
‫רמב"ן‬
‫אסור‬
‫לא מכיר את הישראל‬
‫‪595‬‬
‫מותר‬
‫האם מותר ליהנות מפירות שנתלשו לפני שבת והגוי בישלם\אפאם‬
‫בשבת?‬
‫ראוי להיאכל חי‬
‫לא ראוי להיאכל חי‬
‫מותר‬
‫אסור‪ ,‬למי שיש לו מוקצה בכך‬
‫האם מותר ליהנות ממשקים שהגוי סחט בשבת לצורך עצמו?‬
‫הרשב"א‪ 596‬והרמב"ן‬
‫‪597‬‬
‫הר"ן (מסכים לדעת הרמב"ן)‬
‫‪595‬‬
‫אסור‬
‫האם מותר לישראל ליהנות‬
‫ממלאכת הגוי?‬
‫האם מותר לאכול פת שהגוי אפה‬
‫בשבת?‬
‫מותר‬
‫מותר (כדעת התוס'‪)598‬‬
‫יש לאסור שמא ירבה בשבילו‬
‫‪596‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קכב עמוד א‪ :‬משקין הבאין על ידי סחיטת גוי אסורין משום דכיון דאתו ממילא אסרינן להו‬
‫וכטעמא דאמרן‪ ,‬אף כשנעשה על ידי גוי אסורין‪ ,‬דאי שרית ליה אתי למיכל אפילו כשנשרו או כשזבו מעצמן וכולה חדא גזירה היא‪,‬‬
‫וכדאמרינן התם בביצה (ג' א') משקין שזבו טעמא מאי גזירה דלמא יסחוט היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה אין‬
‫כולה חדא גזירה היא‪.‬‬
‫‪597‬‬
‫חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף קכב עמוד א‪" :‬ומ"מ משקין שסחטן הגוי ופירות שתלשן לצורך עצמו אסורין משום גזירה‬
‫הוא בלא דין מוקצה‪ ,‬דכיון דמילי דאתו ממילא נינהו כי עשאן גוי נמי אסורין דכולה חדא גזירה היא"‬
‫‪598‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף לב עמוד א‪ :‬ולפיכך כתבו בתוספות דמכאן יש להתיר פת שאפאה עובד כוכבים ביום‬
‫טוב‬
‫‪282‬‬
‫קושיית הב"י על‬
‫דברי הרא"ש‬
‫הרא"ש נימק שמותר ליהנות מהלחם שהגוי אפה ואין הקמח מוקצה‪ ,‬כיון דהוי 'גמרו בידי אדם'‪,‬‬
‫והרי גם פירות שהיו מחוברים בבהשמ"ש והגוי תלשם בשבת הוי 'גמרו בידי אדם' ומדוע הם‬
‫אסורים מדין מוקצה כל השבת?‬
‫תירוץ‬
‫יש חילוק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬בפירות מחוברים‪ -‬המלאכה יכולה להיעשות גם שלא ע"י האדם‪ ,‬כגון שהפירות יפלו‬
‫מאיליהם ללא תלישת האדם אותם מהעץ‪ .‬ממילא אף אם בפועל האדם הוא שעשה את‬
‫המלאכה‪ ,‬אך כיון שבמהות לא היה חייב האדם לעשות את המלאכה כדי להגיע לאותה‬
‫התוצאה‪ ,‬אין לדבר גדר של 'גמרו בידי אדם'‬
‫ב‪ .‬בטחינת החיטים לקמח‪ -‬המלאכה לא יכולה להיעשות שלא בעזרת האדם‪ ,‬ממילא בכך‬
‫שהאדם עשה את המלאכה יש לה גדר של 'גמרו בידי אדם' ולכן מותר ליהנות‬
‫מהמלאכה‬
‫שיבולי לקט‪-‬‬
‫האם מותר ליהנות מהלחם שהגוי אפה בשבת?‬
‫הרוקח‬
‫אסור‬
‫רב יהודאי‪ ,‬ה"ר בנימין‪ ,‬ה"ר ישעיה‪ ,‬הרא"ש‬
‫מותר‬
‫רבינו ירוחם‬
‫האם מותר לתת לגוי כסף עבור הלחם‬
‫בשבת?‬
‫האם מותר לתת לגוי מער"ש כסף ע"מ שיתן‬
‫לו למחר לחם?‬
‫אסור‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהגוי נחשב כשלוחו (רמ"ה)‬
‫האם מותר ליהנות ממה שהעבד בישל עבור עצמו‪ ,‬אם זה עבד חדש שלא יודע בכלל מה‬
‫האדון אוהב לאכול?‬
‫הגהות אשיר"י‬
‫בשם אור זרוע‬
‫‪599‬‬
‫אסור‪ ,‬כיוון שהעבד מכיר את האדון שלו‪ ,‬ויש חשש שזה ירגיל את העבד לעשות כן גם לשבתות‬
‫אחרות אם הוא יראה שהאדון אוכל ממה שהוא הכין לעצמו‬
‫‪599‬‬
‫שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן פה‪ :‬דתנו רבנן גוי שליקט עשבים מאכיל אחריו ישראל‪ .‬ואם בשביל ישראל אסור‪ .‬במה דברים‬
‫אמורים כשאינו מכירו אבל מכירו אסור ואפילו בשבת ראשונה ובפעם ראשונה שאין העבד יודע אם אדונו יאכל מזה אם לאו אפילו‬
‫הכי אסור‪ .‬כדמסיים עלה בתוספתא בד"א בגוי שאינו מכירו אבל מכירו אסור מפני שמרגילו ועושה שבת אחר ‪/‬בשבת אחרת‪ ./‬הרי‬
‫להדיא אוסר שבת ראשונה מפני שבת אחרת עכ"ל‪.‬‬
‫‪283‬‬
‫סמ"ק‬
‫האם מותר לאכול לחם שהגוי אפה לצורך הגוי?‬
‫יש אומרים‬
‫אסור‬
‫"גדולים"‬
‫בה"ג‬
‫מותר לצורך סעודה וברית מילה‪ ,‬וכן לצורך ברכת המוציא‬
‫‪601‬‬
‫רבו של הסמ"ק‪ -‬רבי יחיאל‬
‫הסמ"ק‪ -‬הלכה למעשה‬
‫‪600‬‬
‫אסור‪ ,‬מדין 'נולד'‬
‫‪602‬‬
‫מותר‬
‫מותר בשעת הדחק או לצורך מצווה‪ ,‬כיוון שיש לסמוך על המתירים כי זה‬
‫רק איסור מוקצה מדרבנן‬
‫האם מותר ליהנות מדג שהגוי צד בשבת או פרי שליקט בשבת או פת שאפה בשבת?‬
‫סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪,‬‬
‫תרומה‬
‫פנים להתיר‬
‫פנים לאסור‬
‫כמו כל מלאכה שהגוי עשה עבור עצמו‪ ,‬שמותר‬
‫לישראל להשתמש‬
‫בכל דבר מאכל החמירו‪ ,‬שכיוון שהאמירה‬
‫לגוי אסורה רק מדרבנן‪ ,‬יש חשש שיצווה לגוי‬
‫שיעשה כן בשבת‬
‫‪600‬‬
‫בסמ"ק נכתב‪" :‬המזון" במקום "המוציא"‪ ,‬אך ברוב הראשונים נכתב "המוציא"‪ .‬כמו כן בארחות חיים נוסף כאן‪ :‬אם אין לו לחם‬
‫משנה‪.‬‬
‫‪601‬‬
‫בהגהות מרדכי נכתב "דבכה"ג"‪ ,‬כלומר שזה חלק מדברי הסמ"ק‪ ,‬ואין זאת דעת ההלכות גדולות‪.‬‬
‫‪602‬‬
‫פסקי רבינו יחיאל מפאריש סימן כד‪ :‬דין לקנות שכר בשבת‪ :‬יש ליזהר מלקנות שכר בשבת וי"ט מבית הגוי‪ ,‬וטעמייהו‬
‫מ[שום] דשמא היתה נעשת בשבת והוי כמו משקין שנסחטו והויא מוקצה ליטלטל‪ ,‬וגם הישנה שנעשת מערב שבת ומערב י"ט‬
‫מוקצה ליטלטל שמא הגוי עירב מן החדשה לתוך הישנה‪ ,‬ומיהו שמא איכא לדמויי לפת שאפאו בשבת לצורך עצמו דמותר לישר'‬
‫דכיון דאפיית הפת אינה נעשת בקל שאין שכיח שיהיה התבואה טחונה והקמח מתוקן לאפות ביום אחד‪ ,‬דמי לגוי שהדליק הנר‬
‫שישתמש ישר' לאורו‪ ,‬וכן נהגו גדולי עולם לאכל בשבת מפת שנאפה מפני הגוי‪ ,‬וכמו כן שכר צריך בשול מרובה וטורח גדול כמו‬
‫באפיית הפת‪.‬‬
‫‪284‬‬
‫מהי הכוונה בדעת הסמ"ג‪ ,‬הסמ"ק והתרומה שכתבו שיש צדדים להתיר ולאסור?‬
‫הב"י‬
‫א‪ .‬אין הכוונה שיש כאלו שסוברים להתיר וכאלו שסוברים לאסור‪ ,‬אלא מפני שיש צדדים‬
‫בבעיא לכאן ולכאן‪ ,‬נקט הטור בלשון של "יש אוסרים\‪+‬מתירים"‬
‫ב‪ .‬הכוונה היא שבאמת בפוסקים יש מחלוקת האם מותר ליהנות ממלאכת הגוי‪:‬‬
‫‪ .1‬רי"ו הביא שהתוס' הביאו את דעת ה'יראים' שהתיר לאכול דג מליח ששפחתו‬
‫צלתה לעצמה‪ ,‬כמו שהתרנו ליהנות מנר שהגוי הדליק לצורך עצמו‬
‫‪ .2‬התוס' חלקו על ה'יראים' וסוברים שהכל תלוי אם הגוי מכיר את הישראל‪:‬‬
‫‪.I‬‬
‫הגוי מכירו‪ -‬אסור‬
‫‪.II‬‬
‫הגוי לא מכירו‪ -‬מותר‬
‫‪ .3‬הסמ"ג‪ ,‬הסמ"ק והתרומה והגמ"י כתבו שיש לאסור מצד החשש שמא יאמר לגוי‬
‫לעשות כן‪ .‬אף אם הגוי לא מכירו יש חשש שיאמר לו לעשות מלאכה‪ .‬על כן יש היתר‬
‫ליהנות ממלאכת הגוי‪ ,‬רק אם הגוי עושה זאת מעצמו‪ ,‬ללא ציווי של הישראל‪ ,‬כי‬
‫כאמור אם הוא עושה זאת מתוך ציווי הישראל‪ ,‬יש לאסור אף שהגוי – לא מכירו‪.‬‬
‫לפי דבריהם רבינו תם אסר‪ ,‬משום שמא הישראל יבוא ויאמר לגוי לעשות בעבורו‬
‫מלאכה‪.‬‬
‫הב"י‬
‫בדעת‬
‫הסמ"ג‬
‫לפי הסמ"ג‪ -‬אין דברי הטור מכוונים כראוי‪ ,‬כיון שכל מה שהסמ"ג כתב שיש צד להתיר‪ ,‬זה רק כשהגוי‬
‫אופה ומבשל לצורך עצמו‪ ,‬וכיון שאין בחומרים הללו דין מוקצה‪ -‬מותר‪,‬‬
‫אך בצד דגים ותולש ופירות וכו' משמע שפשוט לו שהם אסורים‪ ,‬כיון שזה לא גרע מהדין של פירות שנשרו‬
‫מעצמם בשבת שהם אסורים‪ ,‬ק"ו לפרי שהגוי תלש בידיים שהפרי יהיה אסור בהנאה‪.‬‬
‫הטור כתב שמסתבר לאסור‪ ,‬האם זה נסוב‬
‫על‪-‬‬
‫כשהגוי צד דגים וליקט פירות‬
‫כשהגוי אפה פת‬
‫מהר"י אבוהב‬
‫כן‪ ,‬ולכן אסור‬
‫כן‪ ,‬ולכן אסור‬
‫הרא"ש‬
‫כן‪ ,‬ולכן אסור‬
‫לא‪ ,‬ולכן מותר‬
‫הבית יוסף בדעת הטור‬
‫כן‪ ,‬ולכן אסור‬
‫כן‪ ,‬ולכן אסור‬
‫‪285‬‬
‫ניסיון של הבית‬
‫יוסף לתרץ‬
‫שהטור אסר רק‬
‫בצד דגים ולא‬
‫בפת‬
‫ניתן לומר שמה שהטור כתב שיש אוסרים כי זה כמו פירות הנושרים נסוב רק על צד דגים ולא‬
‫על פת‪ ,‬כי יש חילוק בדבר‪:‬‬
‫א‪ .‬צידת דגים ולקיטת פירות‪ -‬אין זה נראה לאנשים כ"כ עשיית מלאכה‪ ,‬כיון שאין כאן‬
‫שינוי ממשי בגוף החפצא‪ ,‬ולכן נראה ששייך לגזור ולאסור בשבת ליהנות ממה שהגוי‬
‫צד\ליקט כדי לעשות סייג לישראל שלא יגיע ח"ו לצוד או ללקט פירות בעצמו בעצם יום‬
‫השבת‪.‬‬
‫ב‪ .‬אפייה ובישול‪ -‬מלאכות אלו ידועות לכל הציבור שהן אסורות מדאורייתא‪ 603‬באיסור‬
‫חמור לעשותן בשבת‪ ,‬ולכן היה נראה שאם הגוי אפה בשבת‪ -‬אין צורך לגזור ולאסור את‬
‫הפת‪ ,‬כיון שאין שום חשש שמא הישראל אח"כ יבוא ויאפה בעצמו‪.‬‬
‫לכן ממילא‪ ,‬ניתן לומר שהטור אסר רק בצידת דגים ולקיטת פירות‪ ,‬ואילו בפת שהגוי‬
‫אפה בשבת‪ -‬הוא מתיר כדעת הרא"ש אביו‬
‫הבית יוסף‬
‫למסקנה מבין‬
‫שהטור אסר אף‬
‫בפת שלא כאביו‬
‫הרא"ש‬
‫מכך שהטור נקט בחדא מחתא את צידת הדגים‪ ,‬ליקטת הפירות‪ ,‬אפיית הפת והבישול ללא‬
‫חלוקה ביניהם‪ ,‬נראה שהטור כלל את כולם יחדו ורצה לומר שכולם אסורים אם הגוי עשאם‬
‫בשבת‪ ,‬כיון שאף אפיית הפת לא גרעה מפירות שנשרו‪ .‬כמו שלא יכלת לאכול את הפרי לפני‬
‫שהוא נשר‪ ,‬ולפני כן הפרי היה מחוסר הכנה‪ ,‬כך לא יכלת לאכול את הלחם לפני שהוא נאפה‪ ,‬כי‬
‫ולפני כן הוא היה מחוסר הכנה‪ ,‬ועל כן נראה לאסור אף בפת‪.‬‬
‫האם מותר ליהנות‬
‫מדג או פרי שיש‬
‫ספק אם הגוי צד‬
‫או ליקטו בשבת‬
‫(עשה לצורך‬
‫עצמו)?‬
‫סמ"ג‪ ,‬סמ"ק‪,‬‬
‫התרומה‪,‬‬
‫הגהות‪,‬‬
‫הר"ן‪ 604‬בשם‬
‫ר' יונה‪ ,‬הטור‬
‫‪603‬‬
‫אסור‬
‫ראיות‪:‬‬
‫א‪" .‬ספק מוכן‪-‬‬
‫אסור‪"605‬‬
‫ב‪ .‬חזקה על דבר‬
‫מחובר שתלשו אותו‬
‫באותו היום ולא לפני‬
‫כן‬
‫האם מותר ליהנות מהנ"ל‬
‫אם הגוי ודאי עשה את‬
‫המלאכה הנ"ל בשבת?‬
‫מותר במוצ"ש מיד‬
‫ראיות‪:‬‬
‫א‪ .‬מצינו כן‬
‫ב'מכשירין‬
‫'‬
‫‪606‬‬
‫ב‪ .‬מצינו כן‬
‫במס' שבת‬
‫ג‪ .‬כן כתב‬
‫הרא"ש‬
‫עיין ספר התרומה סימן רמ"ז‬
‫‪604‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף סה עמוד א‪ :‬ומצינו למדין לפי שיטה זו של רש"י ז"ל דכל היכא דמספקא לן מילתא תלינן לקולא ומיהו איכא‬
‫למידק עלה מדאמר רב פפא בפרק אין צדין (דף כד ב) בנכרי שהביא דורון לישראל דאם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסור ולערב נמי בכדי‬
‫שיעשו והא התם דאיכא למתלי שנתלשו מערב יום טוב ואפ"ה מצריכין לערב כדי שיעשו תירץ ה"ר יונה ז"ל דכל שיש מאותו המין במחובר‬
‫דרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן ואין לוקטין אותן מבערב וכיון שרובן עושין כן אין תולין להקל‬
‫‪605‬‬
‫מסכת ביצה דף כד עמוד א‪ :‬דתניא‪ :‬ספק מוכן‪ ,‬רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר‪ .‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ :‬הלכה כרבי יהושע‪.‬‬
‫‪606‬‬
‫משנה מסכת מכשירין פרק ב משנה ה‪ :‬עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ מיד ואם רוב‬
‫ישראל ימתין כדי שיחמו החמין מחצה למחצה ימתין כדי שיחמו החמין ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד‪:‬‬
‫‪286‬‬
‫אם הגוי עשה מלאכה עבור הישראל‪ ,‬האם מותר לישראל אחר‬
‫במוצ"ש מיד?‬
‫הב"י בדעת הרמב"ם‪ ,‬רבינו ירוחם‬
‫מותר בכדי שיעשו‬
‫המ"מ בשם י"א‬
‫מותר מיד‬
‫דעת המ"מ בעצמו‬
‫הב"י בדעת הר"ן‬
‫‪608‬‬
‫הטור בהלכות יו"ט‪ 609‬וכאן (כך משמע‬
‫מדבריו ע"פ הב"י)‬
‫מותר בכדי שיעשו‬
‫מותר בכדי שיעשו‬
‫מותר בכדי שיעשו‬
‫מה הדין אם הגוי צד עבור הישראל?‬
‫סמ"ג‪ ,‬תרומה‬
‫יש להמתין במוצ"ש עד בכדי שיעשה‬
‫‪607‬‬
‫ראייה‪:‬‬
‫א‪ .‬המשנה במכשירין (עיין‬
‫בהערה)‬
‫ב‪ .‬הגמרא בשבת‬
‫ג‪ .‬כן איתא בירושלמי‬
‫‪607‬‬
‫‪610‬‬
‫כיוון שכך משמע מפשט לשון הגמרא‬
‫‪608‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף מו עמוד א‪ :‬ואיכא מאן דאמר דכי תנן ואם בשביל ישראל אסור דוקא לאותו ישראל שנעשו בשבילו אבל‬
‫לישראל אחר שרי וכדאמרינן בפרק אין צדין [דף כה א] דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ואחרים חולקים ואומרים דלא מקילי' בהכי‬
‫אלא באיסורין דרבנן אבל באיסורין דאורייתא לא דהא בפרק אין צדין לא אמרינן בגמרא מותר לישראל אחר אלא בבא מחוץ לתחום אבל ביש‬
‫במינו במחובר דאמרי' התם [דף כד ב] דלערב נמי אסורין בכדי שיעשו לא מפלגינן כלל בין אותו ישראל לישראל אחר אלמא כל שנעשית מלאכת‬
‫איסור דאורייתא בשביל ישראל ליכא פלוגתא בין אותו ישראל לישראל אחר ‪...‬ולא עוד אלא אפי' באיסורי דרבנן נמי איכא למימר דכי מקילין‬
‫בהכי ה"מ באיסור תחומים שאינו שוה‪ ,‬לכל דמה שהוא חוץ לתחום לזה הוא תוך תחומו של זה אבל בשאר איסורי דרבנן לא‪:‬‬
‫הדרכי משה העיר שמצינו בדעת הר"ן בעוד מקום שגם לישראל אחר אסור עד בכדי שיעשו בר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף סד עמוד ב‪:‬‬
‫ואחרים חולקין ואומרין דלא מקילין בהכי אלא באיסורין דרבנן אבל באיסורין דאורייתא לא דהא בפרק אין צדין לא אמרינן בגמרא מותר לישראל‬
‫אחר אלא בבא מחוץ לתחום אבל בשיש במינו במחובר דאמרינן התם דלערב נמי אסורין בכדי שיעשו לא מפלגינן כלל בין אותו ישראל לישראל‬
‫אחר אלמא כל שנעשית מלאכת איסור דאורייתא בשביל ישראל לא מפלגינן בין ישראל אחר לאותו שנעשית המלאכה בשבילו‪:‬‬
‫‪609‬‬
‫טור אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקטו‪" :‬וקודם בכדי שיעשו אסורין לכל אף למי שלא הובאו בשבילו"‬
‫‪610‬‬
‫תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק טז הלכה ט‪ :‬אמר רבי יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור‬
‫‪287‬‬
‫אם הגוי עשה‬
‫מלאכה ויש ספק‬
‫אם עשאה לצורך‬
‫הישראל‪ ,‬האם‬
‫היא מותרת‬
‫במוצ"ש?‬
‫נימוק‬
‫ספר המצוות‪,‬‬
‫התרומה‪ ,‬הגהות‪,‬‬
‫‪611‬‬
‫רש"י והרא"ש‬
‫מותר מיד‪ ,‬כיון‬
‫שזה ספק‬
‫כיון שאנו פוסקים כשמואל שאם הגוי הביא חלילים‪ ,‬אנו תולים לקולא שהוא‬
‫‪612‬‬
‫הביא אותם ממקום קרוב ולא מחוץ לתחום‪ ,‬ולכן בערב‪ -‬מותר מיד‬
‫יש אומרים‬
‫(הרי"ף‬
‫והרמב"ם‪)613‬‬
‫מותר רק בכדי‬
‫שיעשו‬
‫כיוון שאנו נוקטים בסתמא לאסור‪ ,‬ולכן אנו תולים לומר שהגוי עשה את‬
‫המלאכה לצורך הישראל‪ ,‬ויש לחכות בכדי שיעשו כדי לא ליהנות ממלאכת‬
‫הגוי‬
‫הבית יוסף ע"פ‬
‫הטור‬
‫האם מותר ליהנות מדבר שאין בו חשש צידה או‬
‫מחובר שיש ספק אם הובא מחוץ לתחום והגוי‬
‫הביאו לצורך עצמו?‬
‫נימוק‬
‫מותר‬
‫כיון שאם דבר שהובא עבור הישראל‪,‬‬
‫הדין שלישראל אחר‪ -‬מותר‪ ,‬ק"ו אם הגוי‬
‫הביאו לצורך עצמו‬
‫אם הגוי הביא דבר לצורך הישראל מחוץ לתחום‪ ,‬האם מותר לישראל אחר ליהנות ממנו?‬
‫דעת הפוסקים‬
‫מותר מיד בין בשבת\יו"ט‬
‫הגהות אשיר"י‬
‫מותר למוצ"ש בכדי שיעשו‬
‫‪611‬‬
‫הב"י העיר שנראה לומר שהטור הביא רק את דעת הסמ"ג ללא חולק‪ ,‬כיון שהוא סמך על מה שיכתוב לקמן‪ ,‬שרש"י והרא"ש‬
‫גם כן מתירים‪ ,‬והרי"ף אוסר‪.‬‬
‫‪612‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף קנא עמוד א‪" :‬ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ‪ -‬אפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר‪,‬‬
‫ואומרים‪ :‬שמא בתוך התחום לנו ערב שבת‪ ,‬וסופדין בהן במוצאי שבת מיד‪ ,‬וחיישינן נמי אמרינן לקולא‪"...‬‬
‫‪613‬‬
‫כן הביא הדרכי משה בשם הרי"ף והרמב"ם שהם אוסרים אפילו בספק חוץ לתחום‪ ,‬וכל שכן שהם אוסרים בספק מוכן שחמור‬
‫יותר‬
‫רי"ף מסכת שבת פרק כג ‪ -‬שואל [דף סג עמוד א]‪ :‬גמ' מאי מקום קרוב רב אמר מקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא‬
‫חוץ לחומה לנו כלומר אף על גב דחזינן להו [דף סה עמוד א] דעיילי בצפרא לא אמרי' אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי‬
‫בצפרא אלא אמרינן הכי מאתרא רחיקא אתו והאי דאתו בצפרא בליליא אזלי עד דמטו לחומה וביתו התם וקא עיילי השתא ומאי‬
‫אא"כ באו ממקום קרוב ה"ק לא יספוד בהן ישראל אלא ימתין כדי שיבאו ממקום קרוב והלכה כשמואל דדייקא מתניתין כוויה דתנן‬
‫במכשירין עיר שישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד ואם רוב ישראל‬
‫ימתין בכדי שיחמו חמין מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין‬
‫‪288‬‬
‫מתי מותר לישראל שהגוי הביא‬
‫בעבורו את החפץ ליהנות מהחפץ?‬
‫נימוק‬
‫הטור‪ ,‬ר"ן‪ ,614‬מרדכי‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬תרומה‪ ,‬הרא"ש‬
‫בדעת האלפסי‬
‫במוצ"ש בכדי שיעשה‬
‫כדי שלא ליהנות‬
‫ממלאכת הגוי‬
‫הרא"ש‪ 615‬כדעת ר"י‬
‫מיד במוצ"ש‬
‫כיון שלא נעשה כאן‬
‫איסור דאורייתא‪,‬‬
‫ממילא אין לקנוס אותו‬
‫האם מותר לישראל אחר ליהנות ממה שהגוי הביא‬
‫עבור ישראל אם אין בדבר חשש איסור?‬
‫הר"ן‬
‫מותר‪ ,‬אך רק בד' אמות או בכל תחום העיר‬
‫האם כל עיר נחשבת כד' אמות?‬
‫הרא"ש‬
‫והטור‬
‫‪617‬‬
‫מוקפת‬
‫לדירה‬
‫לא מוקפת לדירה‬
‫כן‬
‫לא‬
‫האם מותר לטלטל את הנ"ל חוץ לעיר‪ ,‬חוץ‬
‫לארבע אמות?‬
‫‪616‬‬
‫האם סתם‬
‫עיר נחשבת‬
‫כמוקפת‬
‫לדירה?‬
‫כן‬
‫אסור‬
‫האם סתם‬
‫מבצר‬
‫מוקף‬
‫לדירה?‬
‫לא‬
‫האם בעיר שלא הוקפה לדירה‬
‫אך עירבו אותה או את מקצתה‬
‫ניתן להוציא פירות חוץ לד'‬
‫אמות?‬
‫לא‬
‫‪614‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת ביצה דף יג עמוד ב‪ :‬ופירות שבאו ביום טוב שני בשביל ישראל צריכין גם כן לערב כדי שיעשו כפי‬
‫גרסת רש"י ז"ל בההיא דהנהו בני גננא דבפרק בכל מערבין שהביא הרב אלפסי ז"ל בסמוך וכמו שאכתוב עליה בס"ד‪:‬‬
‫‪615‬‬
‫הב"י כתב שהטור לא הביא את דעת הרא"ש אביו שהתיר מיד במוצ"ש‪ ,‬כיון שסמך על מה שכתב לקמן בהלכות יו"ט‪ :‬טור‬
‫אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקטו‪ :‬אבל אם ניכר בהן שלא נלקטו היום מותרין מיד אם היו בתוך התחום‬
‫‪616‬‬
‫שהרי ידוע שכל תחום העיר נחשב כד' אמות‪ .‬שכך מובא במסכת עירובין דף מא עמוד ב ע"ב במשנה‪ :‬מי שהוציאוהו נכרים‬
‫או רוח רעה ‪ -‬אין לו אלא ארבע אמות‪ .‬החזירוהו ‪ -‬כאילו לא יצא‪ .‬הוליכוהו לעיר אחרת‪ ,‬נתנוהו בדיר או בסהר‪ ,‬רבן גמליאל ורבי‬
‫אלעזר בן עזריה אומרים‪ :‬מהלך את כולה‪ ,‬רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים‪ :‬אין לו אלא ארבע אמות‪ .‬וכן מסכת עירובין דף מז‬
‫עמוד ב‪ :‬הדר אמר רבא‪ :‬ליזדבנו לבני מברכתא‪ .‬דכולה מברכתא לדידהו כארבע אמות דמיא‪.‬‬
‫הדרכי משה הביא שכדעת הר"ן כתבו גם המרדכי‪ ,‬הגהות מרדכי ורי"ו‪ .‬מרדכי מסכת עירובין פרק מי שהוציאוהו רמז תק‪:‬‬
‫דכולה מברכתא לדידהו כד' אמות דמיא ומיהו בריש פרקין גבי הוליכוהו לעיר אחרת פירש"י כגון שמוקפת מחיצות משמע דלא‬
‫חשיב כד"א להלך את כולה אא"כ מוקפת מחיצה ולפי זה צריך ליזהר בדבר הבא מחוץ לתחום אפילו בא בשביל ישראל זה דמותר‬
‫לישראל אחר או אם בא בשביל נכרי שלא יטלטלו אותו חוץ לד"א בעיר שאינה מוקפת מחיצה ואפילו אם היא מוקפת מחיצה צריך‬
‫שתהא מוקפת לדירה [כגון] ישבה ולבסוף הוקפה וסתם עיירות הם מוקפות לדירה אבל מבצרים סתמייהו הוקפו ולבסוף ישבו כך‬
‫פי' ר"י וכן התיר רבינו יואל‬
‫‪617‬‬
‫טור אורח חיים הלכות תחומין סימן תא‪ :‬ואם הוציאן עכו"ם חוץ לתחומן והביאן לעיר יכולין לטלטל בכולה שכולה כד' אמות‬
‫ובלבד שתהא מוקפת לדירה וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונין בתים תחלה ואח"כ מקיפין אותם אבל סתם מבצרים אינן מוקפין‬
‫לדירה‪:‬‬
‫‪289‬‬
‫ר"י‬
‫רי"ף‬
‫אם ספק אם החפץ הובא מחוץ לתחום‪ ,‬האם מותר‬
‫להשתמש בו לישראל שהביאו לו אותו?‬
‫מותר מיד במוצ"ש‬
‫מותר במוצ"ש בכדי‬
‫שיעשו‬
‫אם ודאי אם החפץ הובא מחוץ לתחום‪ ,‬האם מותר‬
‫להשתמש בו לישראל שהביאו לו אותו?‬
‫מותר מיד במוצ"ש‬
‫מותר במוצ"ש בכדי‬
‫שיעשו‬
‫הערת הב"י‪ :‬משמע מהטור שרק בספק ר"י התיר מיד במוצ"ש‪ ,‬אך ב'וודאי' גם ר"י מודה לאסור‪ ,‬ואינו‪ ,‬כי מוכח‬
‫מהראשונים‪ 618‬שר"י מודה להתיר מיד אף בוודאי שהובא בשבת מחוץ לתחום‬
‫הב"י הביא שהטור הביא את דעת רש"י במקום דעת ר"י‬
‫‪619‬‬
‫אם הגוי הביא חלילים‪ ,‬האם חוששים שמא הוא הביאם מחוץ לתחום?‬
‫רש"י‬
‫‪620‬‬
‫הרי"ף‬
‫‪621‬‬
‫לא חוששים‪ ,‬אנו תולים לקולא‬
‫חוששים‪ ,‬ואנו תולים לחומרא‬
‫‪618‬‬
‫תוספות מסכת ביצה דף כד עמוד ב‪ :‬ור"י פירש שאין במינו במחובר הבא מחוץ לתחום לא בעינן כדי שיעשו דלא החמירו‬
‫אלא בדבר שנעשה בו מלאכה דה"נ הקילו שמותר לישראל אחר אפילו בו ביום‪ .‬כן כתב הרא"ש‬
‫‪619‬‬
‫טור אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקטו‪" :‬ואם הוא ספק אם בא מחוץ לתחום אם לא‪ ,‬לרש"י‪ -‬מותר‪ ,‬ולדברי הגאונים‪-‬‬
‫אסור"‬
‫‪620‬‬
‫רש"י מסכת שבת דף קנא עמוד א‪ :‬ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ‪ -‬אפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר‪,‬‬
‫ואומרים‪ :‬שמא בתוך התחום לנו ערב שבת‪ ,‬וסופדין בהן במוצאי שבת מיד‪ ,‬וחיישינן נמי אמרינן לקולא‪...‬‬
‫‪621‬‬
‫רי"ף מסכת שבת דף סד עמוד ב‪ :‬גמ' מאי מקום קרוב רב אמר מקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו‬
‫כלומר אף על גב דחזינן להו דעיילי בצפרא לא אמרי' אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי בצפרא אלא אמרינן הכי מאתרא‬
‫רחיקא אתו והאי דאתו בצפרא בליליא אזלי עד דמטו לחומה וביתו התם וקא עיילי השתא ומאי אא"כ באו ממקום קרוב ה"ק לא‬
‫יספוד בהן ישראל אלא ימתין כדי שיבאו ממקום קרוב והלכה כשמואל דדייקא מתניתין כוויה‬
‫‪291‬‬
‫תמיהת הבית‬
‫יוסף‬
‫הטור הביא‪ 622‬שלדעת רש"י מותר לישראל שהובא בשבילו הדבר מחוץ לתחום‪ -‬מיד‪ ,‬ולכאורה‬
‫הרי רש"י מתיר אפילו בשבת מיד ומדוע הטור נקט לשון שמשמע ממנה שרק למוצ"ש רש"י מתיר‬
‫מיד?‬
‫תירוץ ("וצריך‬
‫לדחוק")‬
‫באמת רש"י מתיר אפילו בו ביום‪ ,‬אך מפני שהרי"ף התיר רק למוצ"ש בכדי שיעשו‪ ,‬הטור נקט‬
‫בדעת רש"י גם רק בדין של מוצ"ש‬
‫מחלוקת רש"י‬
‫והרי"ף למסקנה‬
‫במקרה שהגוי‬
‫הביא חלילים‬
‫לישראל ויש ספק‬
‫שמא הביאם‬
‫מחוץ לתחום‪:‬‬
‫רש"י‬
‫בו ביום‬
‫לערב‬
‫בו ביום‬
‫לערב‬
‫אסור‬
‫מותר בכדי שיעשו‬
‫מותר מיד‬
‫הדרכי משה הביא‪-‬‬
‫הסמ"ג‪ ,‬המרדכי‬
‫רי"ף‬
‫האם למ"ד שיש צורך לחכות במוצ"ש בכדי שיעשו הלילה עולה מן‬
‫החשבון‪?623‬‬
‫‪624‬‬
‫ספק‬
‫לשיטת הרי"ף והגאונים שאסרו בספק אם הובא מחוץ לתחום‪,‬‬
‫אם יש ספק שמא הגוי הביא את הפירות מחוץ לתחום‪ ,‬האם‬
‫מותר ליהנות מהפירות בשבת אם‪-‬‬
‫מדובר בגוי שלא‬
‫גר עימו בעיר‬
‫מדובר בגוי שגר עימו‬
‫בעיר‪ ,‬והפירות מצויים‬
‫בעיר‬
‫הטור בשם הרשב"א‪ ,625‬הר"ן‪ ,626‬המ"מ‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫‪622‬‬
‫טור אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקטו‪ :‬ולערב צריך להמתין מי שהובאו בשבילו כדי שיעשו לרב אלפס וכ"כ בעל‬
‫התרומות ולר"י א"צ ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ואם הוא ספק אם בא מחוץ לתחום אם לא לרש"י מותר‬
‫‪623‬‬
‫כלומר‪ ,‬במצב שאין רגילות לעשות את הפעולה בלילה‪ .‬כמו לדוגמה אם הגוי הביא אותו על הסוס‪ ,‬ובמקום שאין רגילות לרכב על הסוס‬
‫בלילה‪ ,‬שאם נחוש לדעה זאת‪ ,‬אז בכדי שיעשו יהיה רק בחישוב מעלות השחר וכדו' ולא מצאת השבת‪.‬‬
‫‪624‬‬
‫מרדכי מסכת שבת פרק כל כתבי רמז תט‪ :‬אבל ספק שמא הלילה אינו מן החשבון לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק וצריך‬
‫להמתין כדי שיבואו ביום למחרת השבת ולקמן בפרק שואל בס"ד אפרש אם ספק מוכן צריך כדי שיעשו‪:‬‬
‫‪625‬‬
‫חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קנא עמוד א‪" :‬ומיהו נראה דלא נחלקו רב ושמואל אלא במביא חלילין שדרכן להביאן חוץ לתחום‪,‬‬
‫ודכוותה נמי בגוי שהביא דורון פירות שדרכן להביאן מחוץ לתחום‪ ,‬ואי נמי בגוי שאינו שרוי עמו כגון ההיא עובדא דליפתא דבכל הני איכא למיחש‬
‫לשמא מחוץ לתחום הביאום‪ ,‬אבל בגוי ששרוי עמו בעיר ופירות המצויין בעיר מפני מה ניחוש בהן לשמא מחוץ לתחום הביאום אדרבה נימא כאן‬
‫נמצאו וכאן היו‪ ,‬ועוד דספק בשל דבריהם הוא ולקולא"‪.‬‬
‫יש להעיר שכלל זה של "כאן נמצא כאן היה" הינו כלל ידוע בראשונים‪ ,‬ויש לו משקל גדול שעל פיו אנו מתייחסים לדבר כמציאות קבועה וידועה‬
‫אף שלא ראינו עניין זה 'בעיניים'‪.‬‬
‫‪626‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת ביצה דף יג עמוד ב‪ :‬ומ"מ אפי' לדברי הגאונים ז"ל דוקא בנכרי שאינו שרוי עמו וכעובדא דליפתא דפרק בכל מערבין‬
‫(דף מ א) שהביא הרב אלפסי ז"ל בסמוך דבכה"ג הוא דחיישי' דילמא מחוץ לתחום אתו אבל נכרי שהוא שרוי עמו בעיר ופירותיו מצויין שם כי‬
‫האי גוונא ודאי לא מחזקינן איסורא אדרבא אמרי' כאן נמצאו וכאן היו‪:‬‬
‫‪291‬‬
‫ביאור החידושים שמפניהם הוצרך הטור לכתוב שאם הגוי מילא את המים עבור בהמת הישראל‪" -‬אסור לכל בכל מיני‬
‫תשמיש"‬
‫הו"א ראשונה‬
‫הייתה יכולה להיות לנו הו"א שדווקא לצורך הישראל שהגוי מילא בעבורו את המים‪ -‬אסור‬
‫להשתמש בהם‪ ,‬אך ישראל אחר שהגוי לא מילא בעבורו‪ -‬מותר לו להשתמש במים‪ ,‬ובאמת הר"ן‬
‫הביא מבעל המאור‪ 627‬דעה הסוברת כן‬
‫החידוש הראשון‬
‫לכל ישראל אסור ליהנות ממלאכת הגוי (מלאכה מדאורייתא) שנעשתה עבור הישראל‬
‫הו"א שנייה‬
‫הייתה יכולה להיות לנו הו"א (שיש דעה הסוברת כן‪ ,‬עיין לקמן בהערה בתוס') שדווקא אסור‬
‫לשתות את המים שהגוי שאב עבור בהמת הישראל‪ ,‬אך ליהנות מהם לשאר שימושים‪ -628‬מותר‬
‫החידוש השני‬
‫אסור ליהנות מהמים שהגוי שאב עבור הישראל בכל מיני תשמיש‪ ,‬כמסקנת התוס'‪ 629‬והרא"ש‬
‫אם הגוי מילא מים עבור בהמת הישראל‬
‫האם יש היתר בימינו לישראל אחר ליהנות‬
‫מהמים?‬
‫הטור‪ ,‬המרדכי‪ ,‬הגמ"י בשם סמ"ג‪ ,‬תרומה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין בימינו רה"ר דאורייתא‬
‫לדברי מי שסובר שאין בימינו רה"ר דאורייתא כי אין ‪ 61‬ריבוא‬
‫שהולכים בשווקים‬
‫מותר‬
‫לדברי מי שסובר שאע"ג שלא הולכים שם ‪ 61‬ריבוא‪ ,‬עדיין זה‬
‫רה"ר‪ 630‬כי הוא רחב דיו‬
‫אסור‬
‫‪627‬‬
‫המאור הקטן מסכת ביצה דף יג עמוד א‪ :‬ומצאתי כתוב לרב רבי מאיר ברבי יוסי ז"ל שהעיד בשם ה"ר יצחק בן מרן לוי ז"ל כי ה"ה לנכרי‬
‫שהדליק את הנר בשביל ישראל או שמילא מים לבהמת ישראל או שעשה לו כבש בשבת כולן מותרין לישראל אחר ואין הפרש בזה בין שבת‬
‫ליו"ט‬
‫‪628‬‬
‫כגון לצורך רחיצת הבהמה וכדומה‬
‫‪629‬‬
‫תוספות מסכת שבת דף קכב עמוד א‪ :‬ויש שרצו לומר דדוקא שתיה אסורה אבל לרחוץ ידיו ורגליו ושאר תשמישין שרי‬
‫כדאמר בפרק חרש (יבמות דף קיד‪ ).‬רבי יצחק אירכסו ליה מפתחות דבי מדרשא כו' אמר ליה דבר טליא וטליתא ליטיילו התם‬
‫דאי משכח להו מייתי להו אלמא יכולין ליהנות ממפתחות להשתמש בהם בשבת ואין נראה לר"י כלל דהתם אין עושין לדעת‬
‫ישראל ועוד דהרי כבש ונר וכמה דברים דאסור להשתמש בהם בשבת כשנעשין לצורך ישראל ה"נ לא שנא שתיה לא שנא שאר‬
‫תשמישין אסירי‪.‬‬
‫‪630‬‬
‫בית יוסף אורח חיים סימן שסד‪ :‬אבל אם הם רחבים שש עשרה הם עצמם רשות הרבים וכן כתב הרשב"א (שם) וגם דעת‬
‫התוספות (ו‪ :‬ד"ה וכי תימא) דכשאינן רחבים שש עשרה אמה והן מפולשים לרשות הרבים וארכן לארך רשות הרבים הרי הם‬
‫עצמם רשות הרבים‬
‫וכן הביא הבית יוסף סימן שמה את דעת הראשונים שאין צורך ב‪ 60‬ריבוא בכדי להגדיר את המקום כרשות הרבים‪:‬‬
‫"ואין כן דעת הרמב"ם (כדעת רש"י ועוד הרבה ראשונים שמקום מוגדר כרה"ר רק אם עוברים בו בכל יום ‪ 60‬ריבוא) שלא הזכיר תנאי זה בפי"ד וכתב הרב‬
‫המגיד (שם ה"א) שכן דעת הרמב"ן (עירובין נט‪ .‬ד"ה מתני' (והלאה) ושבת נז‪ .‬סד"ה מתני') והרשב"א (תשובות ח"א סי' תשכב)‬
‫ז"ל וגם הוא ז"ל הסכים על ידם וכתב שאין לזה רמז בגמרא ואינו עיקר וכן כתב בהגהות מרדכי ממסכת שבת שבסוף עירובין‬
‫(נדפס במס' שבת דף פג ע"ג) וגם הר"ן כתב בריש פרק במה אשה (כו‪ .‬ד"ה אבל קשה) דלא מחוורא האי סברא שלא מצינו‬
‫שהזכירו חכמים ברשות הרבים דבעינן שיהו עוברים שם ס' רבוא בכל יום ואף על פי שרש"י מפרש כן בהרבה מקומות אם איתא‬
‫אי אפשר דלא משתמיט תלמודא לאדכורי הכי בחד דוכתא וכן הסכים הריב"ש בתשובה (סי' תה)"‪:‬‬
‫‪292‬‬
‫אם הגוי מילא מים‬
‫עבור בהמת‬
‫הישראל‪ ,‬האם‬
‫מותר לבעלים‬
‫ליהנות בעצמם‬
‫מהמים?‬
‫רבינו תם‬
‫ר"י‬
‫הדין‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהבעלים יכול לרדת‬
‫בעצמו לבור ולשתות‪ ,‬לא גזרו‬
‫לאסור במקרה שהגוי הביא את‬
‫המים‪.‬‬
‫אסור‪ ,‬כיון שהגוי עשה מלאכה דאורייתא של הוצאה עבור‬
‫הישראל‬
‫ראיות שמובאות‬
‫בתוס'‪ ,‬ר"ן‪,‬‬
‫והרא"ש‪:‬‬
‫א‪ .‬מכך שהברייתא (קכב‪).‬‬
‫נקטה לשון של "מילא מים‬
‫להשקות בהמתו"‪ ,‬משמע‬
‫שדווקא אם הגוי מילא מים‬
‫לבהמה של הישראל‪ -‬אסור‬
‫לבהמה להנות‪ ,‬אך לישראל‬
‫עצמו‪-‬מותר‪ ,‬כי המים לא‬
‫הובאו עבורו‬
‫א‪ .‬אין ראייה להתיר (כמו שהוכיח ר"ת) ממה שהברייתא‬
‫כתבה‪" :‬מילא מים להשקות בהמתו" שאז נתיר לבעלים של‬
‫הבהמה ליהנות מהמים‪ .‬משום שהחידוש בברייתא הוא‬
‫לצורך הבהמה ולא לצורך האדם‪ ,‬כלומר שאם הגוי מילא‬
‫מים עבור בהמתו‪ ,‬בכל זאת מותר לבהמת הישראל‬
‫לשתות‪ ,‬כי בסתמא ממלאים הרבה לצורך הבהמה כי סתם‬
‫בהמה שותה הרבה‪ ,‬ואין חשש שהגוי הרבה לשאוב מים‬
‫גם עבור בהמת הישראל‬
‫ב‪ .‬ה"ר אליהו הביא ראיה‪ -‬כמו ב‪ .‬ראייתו של ה"ר אליהו אינה נכונה‪ ,‬שהרי בפירות לא‬
‫שבפירות שיצאו חוץ לתחום נעשה איסור דאורייתא משא"כ במים שנעשתה בהם‬
‫וחזרו לתחומן חזרו גם מלאכת הוצאה‬
‫להיתרן‪ ,‬כך מים שיכל‬
‫ג‪ .‬כמו שאסרנו ליהנות ממים שחיממו בשבת במרחץ‪ ,‬כך‬
‫לקחתם בעצמו‪ -‬לא נאסרו‬
‫יש לאסור לישראל ליהנות מהמים שהובאו עבורו והגוי חסך‬
‫לו טורח גדול של ההליכה לבור‬
‫האם למעשה מותר לישראל ליהנות‬
‫מהמים שהגוי הביא לבהמת הישראל?‬
‫הב"י בדעת הרא"ש‪ ,631‬וכן דעת הר"ן‪ ,632‬המ"מ‪ 633‬בדעת הרמב"ם‬
‫אסור (כדעת ר"י)‬
‫‪631‬‬
‫הרא" ש לא הכריע בפירוש האם מותר כרבינו תם או שאסור כר"י‪ ,‬אך הב"י כתב שנראה שדבריו של הרא"ש נוטים לאסור‬
‫כדעת ר"י‬
‫‪632‬‬
‫ר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף מו עמוד ב‪ :‬הלכך משמע דמתניתין דנקט בהמתו אורחא דמילתא נקט לפי שבמקום השקאת‬
‫הבהמות מצויים שם ישראלים ונכרים אבל אה"נ דאפילו מילא מים לעצמו אסור לישראל לשתות מהן דהא מ"מ אהנו ליה מעשיו‬
‫שע"י מלאכתו של נכרי הוא יכול לשתות מהם במקום זה‪:‬‬
‫‪633‬‬
‫מגיד משנה הלכות שבת פרק ו הלכה ג‪ :‬מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור‪ ,‬שם‬
‫ואמרו קצת מפרשים ז"ל אפילו כשמילא בשביל ישראל אינו אסור אלא לבהמת ישראל שלא היה לה באפשר לירד אבל לשתות‬
‫מהם ישראל מותר שלא ההנהו בדבר שאם רצה היה מטפס ויורד לבור מטפס ועולה ע"כ דבריהם ז"ל‪ ,‬ודין ליקט העשבים קשה‬
‫להם שהרי הבהמה עצמה היתה יכולה לאכול מהם במחובר ודחקו לתרץ כגון שיש נהר מפסיק‪ .‬ואין זה עיקר אלא ודאי אפילו‬
‫לשתות מהם ישראל אסור וזה דעת רבינו‪:‬‬
‫‪293‬‬
‫אם הגוי ליקט‬
‫עשבים לצורך‬
‫בהמתו‪ ,‬האם‬
‫מותר לישראל‪-‬‬
‫להעמיד בהמתו על העשבים התלושים?‬
‫לעמוד בפני בהמתו ולחסום לה‬
‫את הדרך כך שהיא תגיע מעצמה‬
‫לעשבים?‬
‫גמרא‬
‫אסור‪ ,‬כי העשבים הם מוקצה‪ ,‬ויש חשש שמא הוא יגביה‬
‫את העשבים בידיים ויאכילנה‬
‫מותר‬
‫הברייתא‬
‫(קכב‪).‬‬
‫הביאה‬
‫דינים‪:‬‬
‫האם‬
‫מותר‬
‫לישראל‬
‫במצבים‬
‫הבאים‪-‬‬
‫אם הגוי‬
‫ליקט עשבים‬
‫לצורך‬
‫בהמת הגוי‪,‬‬
‫האם מותר‬
‫להאכיל את‬
‫בהמת‬
‫הישראל?‬
‫אם הגוי‬
‫ליקט‬
‫עשבים‬
‫לצורך‬
‫בהמת‬
‫הישראל‪,‬‬
‫האם מותר‬
‫לישראל‬
‫להאכיל את‬
‫בהמתו?‬
‫הדין‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫‪634‬‬
‫אם הגוי מילא מים עבור‬
‫בהמת הגוי‪ ,‬האם מותר‬
‫לישראל להשקות את‬
‫בהמתו מהמים הנותרים?‬
‫הגוי מכיר את‬
‫הישראל‬
‫הגוי לא‬
‫מכירו‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫מצינו שר"ג ירד‬
‫בכבש שהגוי עשה‬
‫לעצמו‪ ,‬אך כיצד היה‬
‫מותר לו‪ ,‬והרי הגוי‬
‫הכיר את ר"ג?!‬
‫אם הגוי מילא‬
‫מים עבור‬
‫בהמת‬
‫הישראל‪ ,‬האם‬
‫מותר לישראל‬
‫להשקות את‬
‫בהמתו‬
‫מהמים?‬
‫אביי‬
‫רבא‬
‫הגוי עשה‬
‫את‬
‫הכבש‬
‫שלא בפני‬
‫‪634‬‬
‫ר"ג‬
‫לא שייך‬
‫‪635‬‬
‫פה‬
‫'שמא‬
‫ירבה'‬
‫עבור‬
‫הישראל‬
‫אסור‬
‫וממילא‪ ,‬אף שהגוי הכיר את ר"ג‪ ,‬אך הוא בוודאי להתכוון לעשות את הכבש עבור רבן גמליאל (רש"י)‪.‬‬
‫‪635‬‬
‫מה שאין כן במקרה שהגוי מלקט עשבים לצורך בהמת הגוי‪ ,‬שיש חשש שאם הגוי יכיר את הישראל‪ ,‬הוא ירבה בלקיטת‬
‫העשבים גם עבור בהמת הישראל ולכן אסרנו מחשש 'שמא ירבה ' בשבילו‪.‬‬
‫‪294‬‬
‫אם הגוי מכיר את הישראל אך עשה את‬
‫המלאכה שלא בפני הישראל‬
‫ע"פ פשטות‬
‫הסוגיה האם‬
‫מותר לישראל‪:‬‬
‫אם הגוי לא מכיר את הישראל אך עשה את‬
‫המלאכה בפני הישראל‬
‫אביי‬
‫רבא‬
‫אביי‬
‫רבא‬
‫מותר‬
‫אסור‬
‫אסור‬
‫מותר‬
‫נימוק‬
‫כיוון שהעיקר הוא‬
‫שזה לא היה בפניו‬
‫כיון שהעיקר הוא שאם‬
‫מכירו‪ -‬אסור‬
‫כיון שעשה בפניו‪,‬‬
‫הוא עשה על דעתו‬
‫כיון שהוא לא מכיר‬
‫אותו‬
‫המגיד משנה‬
‫שכיון‬
‫הלכה‪,‬‬
‫כן‬
‫שעשה שלא בפני‬
‫בוודאי‬
‫הישראל‪,‬‬
‫שהוא לא עשה זאת‬
‫על דעת הישראל‪ ,‬אף‬
‫שהוא מכירו‪ .‬הדבר‬
‫כלול בדברי הטור‬
‫שכתב שבכל דבר‬
‫שאין חשש שמא‬
‫ירבה בשבילו‪ -‬מותר‬
‫נראה בדעת הפוסקים‬
‫שהם סוברים שרבא‬
‫אסר כשהגוי מכירו‪,‬‬
‫כיוון שיש חשש שמא‬
‫הגוי ירבה עבור‬
‫הישראל‬
‫כמי ההלכה?‬
‫הב"י הביא שהרי"ף‪ ,‬הרא"ש והרמב"ם‪ 636‬הביאו רק את דברי רבא‪ ,‬כלומר שהכל תלוי אם הגוי‬
‫מכיר את הישראל‬
‫הר"ן‪ 637‬סיכם‬
‫למעשה‪:‬‬
‫מותר‪ ,‬כיון שהמלאכה לא נעשתה בפני‬
‫הישראל‪ ,‬וממילא אין חשש שהגוי עשה את‬
‫המלאכה עבור הישראל‪ ,‬ואף שהוא מכיר את‬
‫הישראל‪ ,‬כי הגוי בוודאי לא נתן דעתו על‬
‫הישראל מפני שהישראל לא היה שם באותה‬
‫שעה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאין חשש שמא הגוי עשה עבור‬
‫הישראל‪ ,‬שהרי הגוי כלל לא מכיר את‬
‫הישראל ומדוע נחוש שהוא עשה עבורו את‬
‫המלאכה (אף שזה היה בפניו)?!‬
‫הר"ן הוסיף‪:‬‬
‫אם מדובר במצב ש‪ .1:‬הגוי מכירו ‪ .2‬נעשה שלא בפני הישראל‪ -‬מותר‬
‫‪---------‬‬
‫נראה בדעת הפוסקים‬
‫שהם סוברים שרבא‬
‫התיר כשהגוי לא‬
‫מכירו‪ ,‬כי אין חשש‬
‫שמא הגוי ירבה עבור‬
‫הישראל‬
‫אם מדובר במצב ש‪ .1:‬הגוי לא מכירו ‪ .2‬נעשה בפני הישראל‪ -‬מותר‬
‫אם מדובר ש‪ .1:‬הגוי מכירו ‪ .2‬נעשה בפני הישראל ‪ .3‬אין חשש שמא ירבה בשבילו‪ -‬מותר‬
‫הבנת הב"י‬
‫במ"מ ובר"ן‬
‫א‪ .‬רבא מודה לאביי‪ -‬שאף אם הגוי מכירו‪ ,‬בכל זאת מותר באם הגוי עשה זאת שלא בפני‬
‫הישראל (כאביי שתלה הכול אם זה היה בפניו)‪ ,‬שאז אין חשש שמא ירבה בשבילו‪.‬‬
‫ב‪ .‬רבא סובר גם כן‪ -‬שאף אם הגוי מכירו והגוי עשה זאת בפני הישראל‪ ,‬כל שאין חשש שמא‬
‫ירבה עבור הישראל‪ -‬מותר‬
‫‪636‬‬
‫רמב"ם הלכ