אוגדן למרצה שמות

‫ב"ה‬
‫בסוד‬
‫הפרשה‬
‫חלק א'‪:‬‬
‫שמות‬
‫‪-‬יתרו‬
‫אוגדן‬
‫למרצה‬
‫שמות‬
‫שש‬
‫סדרות‬
‫אוגדן בסוד הפרשה‬
‫שיעורים בספר שמות‪ :‬שמות‪-‬יתרו‬
‫מנהל‪:‬‬
‫הרב זלמן גורליק‬
‫שש סדרות‬
‫ה'תשע"ה ‪2024‬‬
‫עורך ראשי‪:‬‬
‫הרב חיים א‪ .‬הלוי הבר‬
‫מוציא־לאור‪:‬‬
‫מכון בסוד התורה‬
‫שע"י בית חב"ד המרכזי באר שבע‬
‫השתתפו בעריכה‪:‬‬
‫הרב מנחם מענדל אלישביץ‬
‫רחוב הרבי מליובאוויטש ‪ ,2‬ת"ד ‪ 424‬ב"ש‬
‫הרב שניאור אשכנזי‬
‫טל‪ ,04-7233226 .‬פקס‪04-7263266 .‬‬
‫הרב משה טברדוביץ‬
‫דואר אלקטרוני‪:‬‬
‫© כל הזכויות שמורות למו"ל‬
‫‪ 2‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫הרב שמואל רסקין‬
‫קורס בסוד הפרשה‬
‫הכול החל בשיעור מקומי בלקוטי שיחות‪ ,‬ממנו‬
‫צמחה הסדרה של "בסוד הפרשה"‪ ,‬שנמסרה‬
‫במאות מקומות בעולם‪.‬‬
‫הרעיון פשוט‪ :‬לעבד שיחה של הרבי לשם‬
‫העברה בשיעור‪ .‬לשם כך יש להוציא מהשיחה‬
‫את הנקודה המרכזית‪ ,‬לקחת את השאלות‬
‫המעניינות‪ ,‬להביא את דברי המפרשים‪ ,‬להוסיף‬
‫הקדמה ודברי רקע‪ ,‬לתבל עם סיפורים והומור‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬שיעור לתפארת‪.‬‬
‫אוגדן למרצה‬
‫פתח‬
‫דבר‬
‫האוגדן מכיל את כל מערכי השיעור על החלק‬
‫הראשון של ספר שמות‪ ,‬משמות עד יתרו‪ .‬בכל‬
‫פרשה כשישה שיעורים‪.‬‬
‫לא ערכנו מחדש את השיעורים‪ ,‬אלא הם‬
‫מוגשים כפי שנכתבו בשעתם‪ .‬כיון שבמהלך‬
‫השנים חלו שינויים במבנה השיעורים‪ ,‬יש כמה‬
‫הבדלים בין שיעורים מסדרה אחת לסדרה‬
‫אחרת‪ .‬הנה כמה הבדלים‪:‬‬
‫‪ ‬השיעורים מהסדרות האחרונות כתובים‬
‫בצורה יותר מפורטת וארוכה מהראשונות;‬
‫‪ ‬ברוב השיעורים מהסדרות הראשונות לא‬
‫מופיע מדור 'מן המעיין' בסוף השיעור;‬
‫‪ ‬בסדרות האחרונות‪ ,‬השיעור מסודר יותר‪,‬‬
‫ומחולק לשלושה חלקים ברורים‪.‬‬
‫בכל פרשה הבאנו תחילה את הסדרה‬
‫האחרונה‪ ,‬לאחריה את הסדרה שקדמה לה‪ ,‬עד‬
‫הסדרה הראשונה‪ .‬בפרשיות בראשית ונח יש‬
‫פחות שיעורים‪ ,‬מפני שהקביעות של שמחת‬
‫תורה אינה מאפשרת בחלק מהשנים לקיים‬
‫שיעור על פרשת בראשית‪.‬‬
‫נושא מרכזי‬
‫ברוב הסדרות‪ ,‬לא היה נושא מרכזי לכל‬
‫הפרשיות‪ ,‬ואפשר ללמד בפרשה אחת שיעור‬
‫מסדרה אחת ובאחרת שיעור מסדרה אחרת‪.‬‬
‫אולם היו סדרות עם נושא מרכזי ברור שעבר‬
‫כחוט השני בכל הפרשיות‪ .‬לדוגמה‪ :‬הסדרה‬
‫השניה עסקה בנושא "אנו בניך ואתה אבינו"‪.‬‬
‫מובן אפוא כי אם רוצים ללמד את הנושא‬
‫בעקביות‪ ,‬יש לקחת את הסדרה הזו בכל‬
‫הפרשיות של ספר שמות‪.‬‬
‫חלק א'‪ :‬שמות‪-‬יתרו ׀ ‪3‬‬
‫להלן מספר טיפים למרצה‪ ,‬היכולים לעזור‬
‫בהכנת ומסירת השיעור‪:‬‬
‫‪ ‬המלצה בלבד – השיעורים אינם 'כזה ראה‬
‫וקדש'‪ .‬כל מרצה אמור לערוך מחדש את‬
‫השיעור ולהתאים את הרעיונות לפי‬
‫משתתפי השיעור שלו ולפי טעמו האישי‪.‬‬
‫‪ ‬עיון בשיחה – חלק גדול מהשיעורים‬
‫מבוססים על שיחת מרכזית אחת‪,‬‬
‫המצויינת בהקדמת השיעור‪ .‬רצוי לעיין‬
‫בשיחה המקורית בעת הכנת השיעור‪,‬‬
‫ולהכיר את הנושא לכל רוחבו‪.‬‬
‫טיפים‬
‫למרצה‬
‫‪ ‬פתיחה – השיעור אמור להיפתח עם משהו‬
‫מעניין‪ ,‬שיגרום לאנשים להקשיב הלאה‪.‬‬
‫‪ ‬מפת השיעור – בתחילת השיעור יש להציג‬
‫את מבנה השיעור‪ ,‬כדי שהמשתתפים יידעו‬
‫מראש מה אמור להיות‪.‬‬
‫‪ ‬מבנה השיעור – רוב השיעורים מחולקים‬
‫לשלושה חלקים מרכזיים‪ ,‬וכל חלק מחולק‬
‫לכמה כותרות משנה‪ .‬מבנה שיעור מסודר‪,‬‬
‫עוזר למשתתפים לסדר ולזכור את החומר‪.‬‬
‫‪ ‬לסיום – בסוף השיעור‪ ,‬חשוב לסכם את‬
‫החומר הנלמד ולהדגיש את הלקח הנלמד‪.‬‬
‫‪ ‬שאלות לדיון – כדי שהמסר יחלחל‬
‫למשתתפים‪ ,‬הם צריכים להיות שותפים‬
‫בשיעור‪ .‬לשם כך הבאנו שאלות לדיון‪,‬‬
‫שיעוררו עניין ויגרמו להשתתף‪ .‬חשוב לנהל‬
‫את הדיון כך שלא ייצא ממסגרת הנושא‪.‬‬
‫‪ ‬אורך השיעור – שיעור ממוצע של בסוד‬
‫הפרשה אורך כ‪ 46-‬דקות‪ ,‬אך אפשר‬
‫למוסרו גם בזמן קצר יותר או ארוך יותר‪.‬‬
‫בסדרות הראשונות‪ ,‬בהם השיעור כתוב‬
‫בקיצור‪ ,‬יש לחשוב מראש כיצד לעבות את‬
‫השיעור כך שימלא שיעור שלם‪.‬‬
‫‪ ‬מקורות – בכל שיעור הבאנו מספר מקורות‪.‬‬
‫חשוב להשתמש בדפי המקורות במהלך‬
‫השיעור‪ .‬בחלק מהשיעורים הוספנו בסוף‬
‫את מדור 'מן המעיין'‪ ,‬עם מקורות נוספים‬
‫להעשרה‪ .‬דפי המקורות מצורפים בדיסק‬
‫נפרד‪ ,‬וניתנים להדפסה‪.‬‬
‫‪ ‬מצגות – בחלק מהשיעורים יש מצגות‪ .‬רצוי‬
‫להיעזר בהם להמחיש את השיעור‪ ,‬למקד‬
‫את הלימוד ולעזור למרצה לזכור את רצף‬
‫העניינים‪ .‬המצגות מצורפות בדיסק נפרד‪.‬‬
‫‪ 4‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫פרשת שמות‬
‫‪9‬‬
‫השו"ת האלוקי‬
‫‪01‬‬
‫הוא נולד להושיע את ישראל‪ ,‬אך ברגע האמת סירב‬
‫לקבל את התפקיד‪ .‬מה עומד מאחורי השאלות של‬
‫משה?‬
‫‪10‬‬
‫שני אורות‬
‫בכ' טבת הסתלק הרמב"ם‪ ,‬ובכ"ד טבת הסתלק‬
‫רבינו הזקן‪ ,‬בעל התניא מה הקשר בין שתי דמויות‬
‫הענק הללו?‬
‫ברכת הילדים‬
‫תוכן‬
‫עניינים‬
‫‪12‬‬
‫במדינות מודרניות‪ ,‬למשפחה ממוצעת יש עד‬
‫שלושה ילדים מה עמדת התורה בסוגיית 'תכנון‬
‫משפחה'?‬
‫עמו אנוכי בצרה‬
‫‪83‬‬
‫בעיתות צרה עולה השאלה הנוקבת‪ :‬היכן אלוקים‬
‫כאשר כואב לי? שאלה דומה עלתה במצרים‪ :‬היכן‬
‫אלוקים היה בזמן הסבל?‬
‫אהבה לבן קטן‬
‫‪44‬‬
‫ישראל נקראים בניו של ה'‪ .‬לפעמים אנו נמשלים‬
‫לבן גדול‪ ,‬ופעמים לקטן מדוע הורים אוהבים‬
‫במיוחד את הבן הקטן ומה זה אומר עלינו?‬
‫הביטחון יביא שלום‬
‫‪01‬‬
‫בדולר האמריקני מופיע המשפט המפורסם‬
‫האם ביטחון בה' פירושו שהכול יהיה‬
‫טוב‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מי נתן לאדם תעודת ביטוח? על‬
‫אמונה וביטחון ‪ /‬חלק ראשון‬
‫פרשת וארא‬
‫‪55‬‬
‫מכת נחש‬
‫‪05‬‬
‫עשר מכות‪ ,‬ועוד אחת – המטה שהפך לנחש‪ .‬למה‬
‫עוד מכה‪ ,‬מדוע דווקא נחש‪ ,‬ומה לומדים מכך?‬
‫מכות חכמות‬
‫‪55‬‬
‫מדוע נענשו המצרים דווקא במכות האלו‪ ,‬ולמה‬
‫דווקא עשר מכות? מתברר כי צריך לדעת לתת‬
‫מכות!‬
‫חלק א'‪ :‬שמות‪-‬יתרו ׀ ‪6‬‬
‫שכינה מדברת‬
‫‪44‬‬
‫דור המחר‬
‫‪081‬‬
‫כדי להיות נואם מוצלח‪ ,‬אתה צריך כושר דיבור‪,‬‬
‫רטוריקה טובה ועוד איך יכול להיות שהנואם מס' ‪2‬‬
‫בעולם היה מגמגם?‬
‫בהגדה נאמר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה"‪ .‬לכל‬
‫אחד שאלה שונה ותשובה שונה מה מאחורי טענת‬
‫הרשע‪ ,‬מי לא יודע לשאול ומהי שאלת תם?‬
‫‪30‬‬
‫‪083‬‬
‫הבחירה בידיך!‬
‫אחד מיסודות האמונה שלכל אדם יש בחירה‬
‫חופשית לעשות כרצונו איך ה' הכביד את לב פרעה‪,‬‬
‫ועוד העניש אותו בסופו של דבר?‬
‫השאלה והתשובה‬
‫‪34‬‬
‫"נסתרות דרכי ה'" – אומרים אנשים כל אימת‬
‫שעולה שאלה מדוע קרה אסון כזה או אחר ‪ /‬האם‬
‫נכון לשאול על דרכי ה'‪ ,‬או שזה מבטא חוסר‬
‫אמונה?‬
‫לא סתם צפרדע‬
‫‪28‬‬
‫האם אתם פוחדים מצפרדעים? כנראה שלא‪ ,‬הן לא‬
‫מזיקות ובכל זאת‪ ,‬מכת צפרדע מוגדרת כמכה‬
‫מרכזית שפגעה בליבת מצרים‪ .‬מדוע? • על אמונה‬
‫וביטחון ‪ /‬חלק שני‬
‫פרשת בא‬
‫‪99‬‬
‫ארבעה בנים‬
‫‪23‬‬
‫אחד חכם‪ ,‬אחד רשע‪ ,‬אחד תם ואחד שאינו יודע‬
‫לשאול‪ .‬מיהם הבנים ומהם השאלות והתשובות?‬
‫בסוד התפילין‬
‫‪013‬‬
‫מניחים אותם עשרות אלפי פעמים בחיים‪ ,‬אבל מהם‬
‫בכלל התפילין? מיהו הסבא שלא קנה תפילין לנכד‪,‬‬
‫ומהו 'תפילין רבנו תם'?‬
‫זמן ישראל‬
‫‪004‬‬
‫המצוה הראשונה בתורה זו המצוה לעשות לוח שנה‬
‫יהודי מדוע זו המצוה הראשונה? מהו 'מולד' ומה‬
‫מאחורי הלוח היהודי?‬
‫הבהלה לזהב‬
‫‪010‬‬
‫טבעם של בני אדם שהם רודפים אחר כסף וזהב‪.‬‬
‫מה אומרת היהדות? מה עומד מאחורי ציווי ה'‬
‫להוציא ממצרים כסף וזהב?‬
‫‪ 7‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫ארון הבגדים היהודי‬
‫בגדים לנשמה – זה מה שבני ישראל התבקשו להכין‬
‫לקראת יציאת מצרים‪ .‬מה הכוונה? ואיך אפשר‬
‫להתנתק ביסודיות מהרגלים שליליים ודעות‬
‫כוזבות? על סור מרע ועשה טוב‬
‫פרשת בשלח‬
‫‪341‬‬
‫כשהסוד התגלה‬
‫‪044‬‬
‫אולי זה הנס הגדול בהיסטוריה – נס קריעת ים‬
‫סוף‪ .‬אך האם הנס לא היה מיותר?‬
‫אחד שווה ארבע‬
‫‪008‬‬
‫שני יהודים‪ ,‬שלוש דעות‪ ,‬וגם על זה יש חילוקי‬
‫דעות‪ ...‬מה אנו יכולים ללמוד מארבע הדיעות‬
‫שהיו ליד ים‪-‬סוף?‬
‫סעודת הסגולות‬
‫‪051‬‬
‫כאילו לא די בשלוש סעודות השבת‪ ,‬ובמוצאי שבת‬
‫אוכלים מלווה מלכה למה אוכלים סעודת מלווה‬
‫מלכה ואיזה סגולות טובות יש לסעודה זו?‬
‫לחם מן השמים‬
‫‪052‬‬
‫לפני אלפי שנים הייתה תקופה שבה הלחם פשוט‬
‫ירד מן השמים‪ ,‬מבלי לעבוד ומה קורה היום‪ ,‬כאשר‬
‫עלינו לעבוד עבור לחם מן הארץ?‬
‫זהירות‪ :‬עמלק‬
‫‪045‬‬
‫זה העם המושמץ ביותר בתנ"ך‪ .‬אנו מצווים לזכור‬
‫את מעשיו ולמחות את שמו תמיד ‪ /‬האם גם בימינו‬
‫אפשר לזהות ולמחות את עמלק?‬
‫אחד בפה‪ ,‬אחד בלב‬
‫‪031‬‬
‫משפת ים‪-‬סוף נשמעת שירתם של בני ישראל‪,‬‬
‫כאשר משה החזן וכולם עונים אחריו איך זה בדיוק‬
‫נשמע? ומדוע משה היה חזן? על שני סוגים של‬
‫אחדות‬
‫פרשת יתרו‬
‫‪389‬‬
‫היתרון של יתרו‬
‫‪033‬‬
‫הפרשה העוסקת במעמד הגדול בהיסטוריה‪ ,‬מתן‬
‫תורה‪ ,‬נקראת על שמו של 'כהן לעבודה זרה'‪.‬‬
‫הכיצד?!‬
‫רומא‪ ,‬סוריה וסיני‬
‫‪020‬‬
‫אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב – כולם למדו תורה לפני מתן‬
‫תורה אז מה התחדש שם במעמד הר סיני?‬
‫סוד התרי"ג‬
‫‪118‬‬
‫בתורה יש ‪ 723‬מצוות‪ ,‬לא פחות ולא יותר למה‬
‫קיבלנו כל כך הרבה מצוות ומה הקשר לבריאות‬
‫טובה?‬
‫כבד את הוריך‬
‫‪101‬‬
‫הדיבר החמישי בעשרת הדיברות הוא "כבד את‬
‫אביך ואת אמך" מה הקשר בין כבוד ההורים‬
‫לכבוד ה'?‬
‫תורה ציוה לנו משה‬
‫‪105‬‬
‫זו הייתה עצה פשוטה‪ .‬במקום שאדם אחד ישפוט‬
‫עם שלם‪ ,‬הוא ימנה היררכיה של שופטים וכי‬
‫משה רבינו לא חשב לבד על עצה כה פשוטה?‬
‫האשה הראשונה‬
‫‪111‬‬
‫הרבה לפני הדמוקרטיה‪ ,‬היה מי שנתן זכות קדימה‬
‫לנשים‪ ,‬משה רבינו מה יתרונן של הנשים‪ ,‬ומדוע‬
‫היהדות נקבעת לפי האם? שיעור יסודי על מעמד‬
‫האשה ביהדות‬
‫חלק א'‪ :‬שמות‪-‬יתרו ׀ ‪6‬‬
‫‪ 4‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫פרשת‬
‫שמות‬
‫פרשת וארא‬
‫פרשת בא‬
‫פרשת בשלח‬
‫פרשת יתרו‬
‫פרשת משפטים‬
‫פרשת תרומה‬
‫פרשת תצוה‬
‫חג הפורים‬
‫פרשת כי תשא‬
‫פרשת ויקהל‬
‫פרשת פקודי‬
‫פרשת שמות ׀ ‪2‬‬
‫הקדמה‬
‫פתיחה מעניינת‪ :‬החיים‬
‫מתחילים בגיל שמונים‬
‫מספרים על אדם שהגיע לגיל שמונים‪ ,‬והגיע‬
‫אל הרב בפנים נפולות‪ .‬הוא אמר לרב‪ :‬אני‬
‫חושש שמא אין לי עוד מה לעשות בעולם‪.‬‬
‫השיב הרב‪ :‬דע‪ ,‬כי משה רבינו התחיל את כל‬
‫המנהיגות (ה"קריירה") שלו בגיל שמונים‪ ,‬כך‬
‫שיש לך עוד הרבה מה לעשות‪...‬‬
‫השו"ת‬
‫האלוקי‬
‫הוא נולד להושיע את‬
‫ישראל‪ ,‬אך ברגע האמת‬
‫סירב לקבל את התפקיד‪.‬‬
‫מה עומד מאחורי‬
‫השאלות של משה?‬
‫מתוך הסדרה השישית‬
‫השבוע אנו מתחילים את ספר שמות‪ ,‬שנקרא‬
‫בלועזית "אקסודוס" על שם הגאולה (משורש‬
‫"אקזיט")‪ .‬הספר פותח בתיאור הגלות הקשה‪,‬‬
‫ומיד עובר לתאר את תהליך הגאולה ממצרים‪,‬‬
‫תהליך שמגיע לשיאו במתן תורה בפרשת‬
‫יתרו‪.‬‬
‫אם בספר בראשית‪ ,‬הדמויות המרכזיות היו‬
‫האבות אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬הרי שהדמות‬
‫המרכזית בספר שמות ובכל הספרים הבאים‬
‫היא דמותו של משה רבינו‪ .‬גדלותו של משה‬
‫רבינו חורגת מעל ומעבר לכל מה שנאמר על‬
‫בן‪-‬אנוש אי‪-‬פעם‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬התורה אומרת‬
‫עליו "ולא קם כמשה"‪ ,‬הזוהר קורא לו "הרועה‬
‫הנאמן" ("רעיא מהימנא")‪ ,‬הרמב"ם כותב עליו‬
‫"מבחר המין האנושי"‪.‬‬
‫אומנם "משה בן עמרם" הפך ל"משה רבינו" רק‬
‫בגיל שמונים‪ ,‬ומאז הנהיג את עם ישראל‬
‫במשך ארבעים שנה‪ ,‬עד ליום הסתלקותו בז'‬
‫באדר ביום ההולדת ה‪ ;220-‬אולם התפקיד‬
‫יועד לו עוד לפני לידתו‪ ,‬והוא עבר הכשרה‬
‫מקיפה במשך שמונים שנותיו לקראת קבלת‬
‫התפקיד בגיל שמונים‪.‬‬
‫הנה שישה סימנים המעידים כי מלכתחילה‬
‫משה היה מיועד להנהיג את ישראל‪:‬‬
‫‪ ‬לפני הלידה – האסטרולוגים אמרו לפרעה‬
‫כי מושיעם של ישראל אמור להיוולד‪ ,‬וזו‬
‫הסיבה בגינה גזר להרוג את כל התינוקות;‬
‫‪ ‬בלידה – התורה אומרת "ותרא אותו כי טוב‬
‫הוא"‪ .‬הביטוי הזה נאמר לפני כן בתורה‬
‫ביחס לבריאת העולם‪" ,‬וירא אלוקים את‬
‫האור כי טוב" וכדומה‪ .‬אומר רש"י‪ ,‬כי כאשר‬
‫משה נולד‪ ,‬התמלא הבית כולו באור‪ ,‬וכך‬
‫כולם ידעו שנשמה מיוחדת ירדה לעולם‪.‬‬
‫‪ 20‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ביניקה – כאשר בת פרעה מצאה את משה‬
‫התינוק ביאור‪ ,‬לא רצה התינוק לינוק חלב‬
‫מנשים מצריות‪ ,‬וזאת מפני שהפה הזה‬
‫אמור לדבר עם השכינה‪ .‬כך מרים הביאה‬
‫אותו אל יוכבד אמו‪.‬‬
‫גדל בבית פרעה – משה הוא היהודי היחיד‬
‫שגדל בבית המלך פרעה‪ ,‬והסיבה הפנימית‬
‫לכך הייתה כדי שיכיר את נימוסי המלוכה‬
‫בתור הכשרה למנהיגותו העתידית‪.‬‬
‫וירא בסבלותם – כאשר משה היה בגיל בר‬
‫מצוה‪ ,‬הוא כאב את סבלם של בני ישראל‪,‬‬
‫וכאשר ראה את המצרי מכה יהודי‪ ,‬הרג‬
‫אותו באמצעות אמירת השם המפורש‪.‬‬
‫ומשה היה רועה – בהמשך נאלץ משה‬
‫לברוח למדיין‪ ,‬ושם נעשה רועה צאן‪ .‬בכך‬
‫ה' בחן אותו אם הוא ראוי לרעות את עם‬
‫ישראל‪ .‬משה עמד במבחן‪ ,‬ודאג לכבש‬
‫שברח מהצאן‪.‬‬
‫כל הסימנים הללו מעידים כי למשה יש ייעוד‬
‫אחד‪ :‬להנהיג את עם ישראל ולהציל אותם מיד‬
‫מצרים‪.‬‬
‫אחרי שמונים שנות המתנה‪ ,‬הגיע הרגע‪.‬‬
‫הקב"ה החליט לגאול את עם ישראל‪ ,‬וכעת‬
‫הוא אמור למנות את משה באופן רשמי בתור‬
‫הגואל‪ .‬ה' מתגלה בסנה ואומר למשה כי‬
‫החליט למנות אותו‪ .‬אנו מצפים כי משה יגיב‬
‫כמו אברהם אבינו שאמר "הנני" בעקידת יצחק‪,‬‬
‫מבלי לשאול שאלות; או כמו בני ישראל‬
‫שאמרו "נעשה ונשמע" במתן תורה‪ ,‬מבלי‬
‫לשאול שאלות‪.‬‬
‫אבל כאן נכונה לנו הפתעה‪ .‬פתאום יש "תקלה"‬
‫בתוכנית‪ .‬משה רבינו מתחיל לנהל דיון עם‬
‫הקב"ה ולטעון כי אינו מתאים לתפקיד‪ .‬שבוע‬
‫ימים לוקח לה' לשכנע את משה כדי שיסכים‬
‫לקבל עליו את השליחות‪ .‬משה רבינו טוען‬
‫טענה אחרי טענה‪ ,‬ובסך הכול חמש טענות‪,‬‬
‫ועל כל טענה מגיעה תשובתו של ה'‪ .‬עד‬
‫שבסוף משה מתרצה ומקבל את השליחות‪.‬‬
‫אבל זה לא הסוף‪ .‬אחרי הפעם הראשונה שהוא‬
‫הולך לשליחות‪ ,‬משה מגיע עם טענה שישית‬
‫"למה הרעותה"‪.‬‬
‫השאלה הגדולה שעולה מכל הטענות היא‪:‬‬
‫איך יתכן שדווקא משה רבינו‪ ,‬רבם של כל‬
‫הנביאים‪ ,‬מסרב פעם אחר פעם ללכת‬
‫בשליחותו של ה'? מה עם קבלת עול מלכות‬
‫שמים‪?1‬‬
‫דון יצחק אברבנאל‪ ,‬מגדולי מפרשי התורה‪ ,‬דן‬
‫בנושא באריכות‪ ,‬כהרגלו‪ .‬בניגוד לשאר‬
‫הפרשנים‪ ,‬המפרשים את הפסוקים לפי הסדר‪,‬‬
‫פסוק אחר פסוק – דרכו של האברבנאל להקיף‬
‫כל נושא באופן כללי‪ ,‬לשאול עליו שאלות‬
‫רבות‪ ,‬ואז לתת הסבר כללי ומקיף שעונה על‬
‫כל השאלות‪ .‬בסוגיא שלנו‪ ,‬האברבנאל שואל‬
‫"רק" ‪ 24‬שאלות (!)‪ .‬אם נצטרך לעסוק בכולם‪,‬‬
‫השיעור יסתיים בעוד כמה שעות טובות‪...‬‬
‫השאלה העשירית נוגעת להתחמקות של משה‬
‫רבינו מהשליחות‪ .‬האברבנאל מקשה על כך‬
‫מזווית נוספת – הלוא מלכתחילה משה היה‬
‫מיועד לתפקיד‪ ,‬ואיך יתכן שברגע האמת הוא‬
‫מתחמק?‬
‫‪ .1‬אברבנאל‪ :‬למה משה התחמק?‬
‫השאלה הי' – למה היה נשמט משה‬
‫מהשליחות ההיא‪ ,‬באומרו "מי אנוכי כי‬
‫אלך אל פרעה וכי אוציא"? והלוא הוא‬
‫משבט לוי‪ ,‬היה ראש שבטי ישראל‪ ,‬וכבר‬
‫נתגדל בבית המלך‪ ,‬ויחכם מכל האדם‪,‬‬
‫וליבו כלב האריה‪ .‬ולמה אם כן היה‬
‫נשמט מהשליחות הראוי לו‪ ,‬ומי יודע אם‬
‫לעת כזאת הגיע למלכות להיות דורש‬
‫טוב לעמו?‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפורים – רוצים להתייעץ‪ :‬מסופר על האריז"ל‪ ,‬שהיה‬
‫יוצא עם תלמידיו בערב שבת לקבל את פני שבת‬
‫המלכה בשדות מחוץ לעיר צפת‪ .‬פעם אמר לתלמידיו‪:‬‬
‫בואו ונעלה לירושלים ונשבות בה את השבת‪ .‬בדרך‬
‫הטבע‪ ,‬נסיעה על חמור או סוס מצפת לירושלים אמורה‬
‫לוקחת מספר ימים‪ ,‬אולם האריז"ל התכוון לעשות‬
‫קפיצת הדרך‪ .‬השיבו התלמידים‪ :‬אנו רוצים להתייעץ עם‬
‫נשותינו‪ .‬נפלה רוחו של האריז"ל ואמר להם‪ :‬אילו הייתם‬
‫מסכימים מיד‪ ,‬היינו זוכים לגאולה‪ .‬הספקנות גרמה‬
‫שנפסיד את הזכות‪.‬‬
‫בהקשר לכך יש סיפור דומה על מזכירו של הרבי‪ ,‬הרב‬
‫חודקוב‪ ,‬שקרא לאחד האברכים ושאל אותו אם הוא‬
‫מוכן לצאת לשליחות במקום מסוים‪ .‬האיש אמר שהוא‬
‫צריך להתייעץ עם אשתו‪ .‬כשחזר אחרי כמה שעות‬
‫ואמר שאשתו הסכימה‪ ,‬השיב הרב חודקוב כי כעת הדבר‬
‫מאוחר‪ .‬שכן‪ ,‬היה על שניהם להיות מוכנים מראש לכל‬
‫שליחות שהיא‪ ,‬והספקנות הראתה כי אינם מסורים‬
‫לגמרי לשליחות‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬
‫‪ .2‬דיון‪ :‬ומי יודע?‬
‫‪ .3‬טבלה‪ :‬השאלות והתשובות‬
‫עיינו במילים האחרונות של האברבנאל‪.‬‬
‫לפנינו טבלה המציגה את כל השאלות‬
‫מניין הן שאובות בתנ"ך‪ ,‬ומה הקשר‬
‫של משה‪ ,‬ולצדם תשובות ה'‬
‫לענייננו?‬
‫כמובן‪ ,‬האברבנאל מצטט מילים ממגילת‬
‫אסתר‪ ,‬מדברי מרדכי לאסתר‪" :‬ומי יודע אם‬
‫לעת כזאת הגעת למלכות"‪ .‬לאחר שה' גלגל‬
‫את הדברים כך שאסתר נעשתה מלכה‪ ,‬והנה‬
‫נגזרה גזירה כה קשה בידי המן‪ ,‬ובדרך הטבע‬
‫היחידה שיכולה לעזור היא אסתר‪ .‬מובן אפוא‬
‫כי מן השמים סובבו את הכול כדי שברגע הזה‬
‫תעזור לבני ישראל‪ .‬והנה‪ ,‬דווקא ברגע הזה היא‬
‫מתחמקת בתירוצים שונים‪ .‬דבריו של מרדכי‬
‫חדרו לליבה של אסתר‪ ,‬וההמשך ידוע‪ ...‬באורח‬
‫דומה‪ ,‬אומר האברבנאל על משה רבינו‪ :‬ומי‬
‫יודע אם לעת כזאת הגיע למלכות? ואם כן‪,‬‬
‫מפני מה הוא מתחמק‪?2‬‬
‫שאלת משה‬
‫תשובת ה'‬
‫א'‬
‫ִמי ָאנ ִֹכי ִכי ֵאלֵ ך ֶאל‬
‫או ִציא ֶאת‬
‫ַּפרעֹה ו ִכי ֹ‬
‫בנֵי יִ ש ָר ֵאל ִמ ִמצ ָריִ ם‪:‬‬
‫ִכי ֶאהיֶה ִע ָמך וזֶה‬
‫אות‪ַּ ...‬ת ַּעבדון‬
‫ל ָך ָה ֹ‬
‫ַּעל‬
‫ָהאֱ ל ִֹהים‬
‫ֶאת‬
‫ָה ָהר ַּהזֶה‪:‬‬
‫ב'‬
‫מו‬
‫ו ָאמרו לִ י ַּמה ש ֹ‬
‫ָמה א ַֹּמר אֲ לֵ הֶ ם‪:‬‬
‫שר ֶאהיֶה‪:‬‬
‫ֶאהיֶה אֲ ֶ‬
‫ג'‬
‫והֵ ן לֹא יַּאֲ ִמינו לִ י‬
‫ולֹא יִ שמעו בקֹלִ י ִכי‬
‫יֹאמרו לֹא נִ ר ָאה‬
‫ֵאלֶ ָ‬
‫יך ה'‪:‬‬
‫וַּ י ִהי לנָ חָ ש‪ ...‬ו ִהנֵה‬
‫דו מצ ַֹּר ַּעת ַּכ ָשלֶג‪...‬‬
‫ָי ֹ‬
‫שר ִת ַּקח ִמן‬
‫ַּה ַּמיִ ם אֲ ֶ‬
‫ַּהיאֹר ו ָהיו ל ָדם‪:‬‬
‫ד'‬
‫ִבי אֲ דֹנָ י לֹא ִאיש‬
‫ַּגם‬
‫ָאנ ִֹכי‬
‫דבָ ִרים‬
‫מול ַּגם ִמ ִשלשֹם‬
‫ִמת ֹ‬
‫ַּגם ֵמ ָאז ַּד ֶבר ָך ֶאל‬
‫ַּעב ֶד ָך ִכי כבַּ ד ֶפה‬
‫וכבַּ ד לָ ש ֹון ָאנ ִֹכי‪:‬‬
‫או‬
‫ִמי ָשם ֶפה לָ ָא ָדם ֹ‬
‫או‬
‫ֹ‬
‫ִמי יָשום ִא ֵלם‬
‫או ִע ֵור‬
‫או ִפ ֵקחַּ ֹ‬
‫חֵ ֵרש ֹ‬
‫הֲ לֹא ָאנ ִֹכי ה'‪:‬‬
‫ה'‬
‫ִבי אֲ דֹנָ י שלַּ ח נָ א ביַּד‬
‫ִתשלָ ח‪:‬‬
‫משה‪:‬‬
‫וַּ ִיחַּ ר ַּאף ה' ב ֶ‬
‫ו'‬
‫לָ ָמה הֲ ֵרע ָֹתה לָ ָעם‬
‫זֶה‬
‫לָ ָמה‬
‫ַּהזֶה‬
‫שלַּ ח ָתנִ י‪:‬‬
‫וָ ֵא ָרא ֶאל ַּאב ָר ָהם‬
‫ֶאל יִ צחָ ק ו ֶאל יַּעֲ קֹב‬
‫ש ָדי וש ִמי ה'‬
‫ב ֵאל ַּ‬
‫לֹא ֹנו ַּדע ִתי לָ הֶ ם‪:‬‬
‫מפת השיעור‪:‬‬
‫השאלה והתשובה‬
‫שיעורנו ינסה לפענח את ה"שו"ת" שבין משה‬
‫והקב"ה (הביטוי "שו"ת" מופיע רבות בהלכה‪,‬‬
‫והוא ראשי תיבות של "שאלה ותשובה")‪.‬‬
‫תחילה ננסה להבין את השאלות של משה‬
‫והתשובות של ה' לאור המפרשים‪ ,‬ובסוף‬
‫נפענח את השאלה הגדולה – איך משה שואל‬
‫שאלות‪ .‬מבנה השיעור שלנו יהיה בעקבות‬
‫ששת ה"שו"תים" של משה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫השו"ת הראשון – מי אנוכי?‬
‫השו"ת השני – מה שמו?‬
‫השו"ת השלישי – והן לא יאמינו?‬
‫השו"ת הרביעי – כבד פה וכבד לשון‬
‫השו"ת החמישי – שלח ביד תשלח‬
‫השו"ת השישי – למה הרעותה?‬
‫‪-----------------‬‬‫דוגמה נוספת – יונה הנביא‪ :‬מקרה דומה אך שונה אנו‬
‫רואים בספר יונה‪ ,‬כאשר הקב"ה נותן ליונה שליחות‬
‫ללכת לנינווה ולומר שעוד ארבעים יום היא נהפכת‪ ,‬אך‬
‫יונה מתחמק‪ .‬סערה פורצת בים ויונה אומר כי "בשלי‬
‫הסער הזה"‪ .‬הוא מושלך לים‪ ,‬נבלע על ידי דג‪ ,‬ובסופו‬
‫של דבר הדג פולט אותו ליבשה והוא מעביר את‬
‫השליחות לאנשי נינווה‪ .‬הם עושים תשובה‪ ,‬והגזירה‬
‫מתבטלת‪.‬‬
‫‪ 22‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫השו"ת הראשון‪:‬‬
‫מי אנוכי?‬
‫השאלה‪ :‬מה עומד‬
‫מאחורי "מי אנוכי"?‬
‫הדיון בין משה רבינו וה' מתחיל בעקבות‬
‫ההתגלות בסנה‪ .‬משה רועה את צאן יתרו‪ ,‬והנה‬
‫הוא רואה מחזה מוזר – סנה בוער באש‪ ,‬אך‬
‫אינו מתכלה‪ .‬השאלה הלוגית "מדוע לא יבער‬
‫הסנה"‪ ,‬סקרנה את משה רבינו‪ ,‬והוא התקרב‬
‫אל המקום‪ .‬ואז‪ ,‬התגלה אליו ה' ואמר "של‬
‫נעליך מעל רגליך‪ ,‬כי המקום אשר אתה עומד‬
‫עליו אדמת קודש הוא"‪ .‬בהמשך‪ ,‬ה' אומר‬
‫למשה כי הוא שמע את צעקתם של בני‬
‫ישראל והחליט להציל אותם‪ ,‬ולכן ברצונו‬
‫לשלוח את משה להוציא את העם ממצרים‪.‬‬
‫כאן באה הטענה הראשונה של משה רבינו‪" :‬מי‬
‫אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני‬
‫ישראל ממצרים"‪ .‬בתגובה‪ ,‬ה' עונה "כי אהיה‬
‫עמך וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך‪ ,‬בהוציאך‬
‫את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על‬
‫ההר הזה"‪.‬‬
‫המפרשים דנים מה עומד מאחורי הטענה‬
‫הסתמית "מי אנוכי"‪ ,‬ומהי תשובת ה' "אהיה‬
‫עמך וגו'"‪.‬‬
‫פשט‪:‬‬
‫אני לא חשוב‬
‫רש"י‪ 3‬מסביר כי משה פשוט חושש להיכנס‬
‫לארמון המלך בתור אזרח פשוט מן השורה‪.‬‬
‫האברבנאל מוסיף שהרי על משה יש גזר דין‬
‫מוות מאת המלכות‪ ,‬ולכן הוא חושש‪ .‬עונה לו‬
‫ה'‪" :‬אהיה עמך" – אני אלווה אותך‪ ,‬ולכן אין‬
‫מה לדאוג‪.‬‬
‫הכלי יקר מטעים את העניין מכיוון שונה‬
‫במעט‪ .‬לא חשש רגיל יש כאן‪ ,‬אלא ענווה‬
‫גדולה יש כאן‪ .‬כידוע‪ ,‬משה היה "עניו מאוד‬
‫מכל האדם אשר על פני האדמה"‪ .‬מרוב ענווה‪,‬‬
‫חשב כי הוא שפל ולא ראוי לדבר בפני המלך‪.‬‬
‫השיב לו ה'‪ :‬אדרבה‪ ,‬דווקא בגלל הענווה שלך‪,‬‬
‫לכן אני בוחר בך‪ .‬לכן ה' ממשיך ואומר "וזה לך‬
‫האות כי אנוכי שלחתיך‪ ...‬תעבדון את האלוקים‬
‫על ההר הזה"‪ .‬הזכרת "ההר הזה"‪ ,‬הר סיני‪,‬‬
‫נועדה לומר כי ה' בחר להשכין את שכינתו‬
‫דווקא בהר הנמוך מפני שפלותו‪ ,‬ולכן בחר‬
‫דווקא במשה‪.‬‬
‫‪ .4‬כלי יקר‪ :‬הענווה של משה‬
‫משה היה עניו מכל האדם‪ ,‬ובעיניו היה‬
‫הוא שפל אנשים‪ .‬לפיכך אמר "מי אנוכי כי‬
‫אלך אל פרעה"‪ ,‬וכי שפל אנשים כמוני‬
‫ידבר לפני המלך‪ ...‬השיב לו הקדוש ברוך‬
‫הוא "כי אהיה עמך"‪ ,‬ולא אתה תדבר אל‬
‫פרעה‪ ,‬אלא אני אני המדבר‪ ,‬ופיך כפי‪...‬‬
‫ואם‬
‫תאמר‪:‬‬
‫מעיקרא‬
‫דדינא‬
‫פירכא‬
‫(=מעיקר העניין לא מובן) למה יהיה‬
‫הקב"ה עמך דווקא‪ ,‬ולמה לא יהיה עם‬
‫איזה נכבד גדול במעלה?‪ ...‬על זה נתן לו‬
‫אות‪ ,‬שכך מידתו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫שהוא בוחר ביותר להתחבר על הנמוכים‪,‬‬
‫וישכון את דכא ושפל רוח‪ .‬וזהו שאמר‬
‫"וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך‪...‬‬
‫בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬
‫האלוקים על ההר הזה" – הר סיני‪ ,‬הנמוך‬
‫שבהרים‪ ,‬אף על פי שיש הרים גבוהים‬
‫ממנו‪ ,‬מכל מקום לא בחר הקב"ה כי אם‬
‫בזה סיני‪ .‬ומזה תקח ראיה שהקדוש ברוך‬
‫הוא בוחר ביותר נמוכים‪ ,‬וזה גם כן מופת‬
‫על שליחותך‪.‬‬
‫הסברו של הכלי יקר – שדווקא בגלל שאלתו‬
‫של משה "מי אנוכי"‪ ,‬לכן ה' שלח אותו – מזכיר‬
‫לנו סיפור‪ .4‬מספרים על יהודי ירא שמים‪,‬‬
‫שאדמו"ר הרש"ב פנה אליו וביקש שיעסוק‬
‫באומנות השחיטה‪ .‬השיב האיש‪ :‬אני חושש‬
‫לעסוק בתחום‪ ,‬שמא חלילה תצא מתחת ידי‬
‫תקלה‪ .‬השיב הרבי הרש"ב‪ :‬וכי את מי נמנה‬
‫לתפקיד‪ ,‬את מי שאינו חושש שתצא מתחת ידו‬
‫‪-----------------‬‬‫‪-----------------‬‬‫לשון רש"י‪ :‬מי אנוכי – מה אני חשוב לדבר עם‬
‫המלכים‪ .‬וכי אוציא את בני ישראל ממצרים – ואף אם‬
‫חשוב אני‪ ,‬מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫ויאמר כי אהיה עמך – השיבו על ראשון ראשון ועל‬
‫אחרון אחרון‪ ,‬שאמרת "מי אנוכי כי אלך אל פרעה" – לא‬
‫שלך היא‪ ,‬כי אם משלי‪" ,‬כי אהיה עמך"‪ .‬ו"זה"‪ ,‬המראה‬
‫אשר ראית בסנה‪" ,‬לך האות כי אנוכי שלחתיך"‪ ,‬ותצליח‬
‫בשליחותי וכדאי אני להציל‪ ,‬כאשר ראית הסנה עושה‬
‫שליחותי ואיננו אוכל‪ ,‬כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק‪.‬‬
‫וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים – דבר‬
‫גדול יש לי על הוצאה זו‪ ,‬שהרי עתידים לקבל התורה על‬
‫ההר הזה‪.‬‬
‫סיפור – בגלל שתי השאלות‪ :‬בין תלמידיו החשובים של‬
‫הרבי מלובלין זצ"ל‪ ,‬היו שני אחים‪ .‬אל אחד מהם נהרו‬
‫חסידים רבים‪ ,‬והיו חולקים לו כבוד גדול; ואילו אל השני‬
‫לא בא איש‪ .‬פעם נזדמנו שני האחים למקום אחד‪ .‬שאל‬
‫השני את הראשון מתוך חולשת הדעת‪ :‬הלוא שנינו‬
‫שווים בתורה ובחסידות‪ ,‬שנינו הסתופפנו בצילו של רבי‬
‫אחד‪ .‬מדוע‪ ,‬אחי‪ ,‬נוהרים אליך חסידים בהמוניהם‪ ,‬ואליי‬
‫לא מגיע איש? השיב האח‪ :‬אחי היקר‪ ,‬גם אני שואל את‬
‫השאלה הזו‪ ,‬מדוע באים הם אליי ולא אליך?‬
‫אמרו על כך‪ ,‬כי השאלות שכל אחד שאל‪ ,‬הם הם‬
‫התשובות‪ .‬העובדה שהראשון לא הבין מדוע באים אליו‬
‫ולא החשיב את עצמו למשהו מיוחד‪ ,‬והשני לא הבין‬
‫מדוע לא באים אליו וכן החשיב את עצמו כמשהו מיוחד‬
‫– היא היא הסיבה שהחסידים באים אל הראשון ולא אל‬
‫השני (מעיינה של תורה‪ ,‬בשינויים קלים)‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪23‬‬
‫תקלה?! דווקא חרדת הקודש שלך מהשחיטה‪,‬‬
‫היא זו שמכשירה אותך להיות שוחט‪.‬‬
‫הסבר מרתק ומפתיע בדרך הקבלה והחסידות‬
‫נמצא בספר 'קדושת לוי'‪ ,‬של סנגורן של‬
‫ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב‪ ,‬תלמידו של‬
‫המגיד ממעזריטש‪.‬‬
‫סוד‪ :‬איך אוכל לשלב‬
‫חסד וגבורה?‬
‫‪ .5‬קדושת לוי‪ :‬עושה שלום‬
‫במרומיו‬
‫מניין יידעו בני ישראל כי אכן מדובר בשמו של‬
‫ה'?‬
‫‪ .6‬אברבנאל‪ :‬מה השאלה מה‬
‫שמו?‬
‫השאלה הי"א – באומרו "ואמרו לי מה‬
‫שמו"‪ ...‬איך הייתה ראויה אותה שאלה‬
‫לעניין ההוא? ואם היה "אהיה" שם ידובר‬
‫בו לבד – הנה לא ימלט מהיות ישראל‬
‫כבר ידעו השם ההוא‪ ,‬או לא ידעוהו ולא‬
‫שמעוהו כלל‪ .‬ואם היה נודע אצלם – אין‬
‫טענה לו בהגידו אותו‪ ,‬כי תהיה ידיעתו בו‬
‫מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את‬
‫כידיעתם; ואם היה בלתי נודע אצלם – מה‬
‫בני ישראל כו' – נראה לפרש על פי הפסוק‬
‫הראיה שזה שם הא‪-‬ל‪ ,‬אם הייתה ידיעת‬
‫"עושה שלום במרומיו" – כי מיכאל ממונה‬
‫שמו ראיה‪.‬‬
‫על המים וגבריאל על האש‪ ,‬והקב"ה‬
‫עושה שלום ביניהם‪ ,‬כמבואר בגמרא‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬מלאך הממונה על החסדים‪ ,‬אין‬
‫ביכולתו לפעול גבורות‪ ,‬כי אין מלאך אחד‬
‫עושה שתי שליחויות‪ .‬אבל הקב"ה כל‬
‫יכול‪ ,‬ובידו הכול‪ ,‬המאחד כל הנפרדים‪.‬‬
‫וזה היה שאלת משה רבינו עליו השלום‬
‫"מי אנוכי כי אלך אל פרעה כו'" לפעול‬
‫גבורות‪" ,‬וכי אוציא את בני ישראל‬
‫ממצרים" לפעול חסדים גדולים‪ .‬והשיב לו‬
‫ה' יתברך "כי אנוכי אהיה עמך"‪.‬‬
‫השו"ת השני‪:‬‬
‫מה שמו?‬
‫השאלה‪ :‬איך שם ה'‬
‫יהווה הוכחה?‬
‫אחרי שהקב"ה ענה למשה רבינו על שאלתו‬
‫הראשונה‪ ,‬בא משה רבינו עם שאלה חדשה‪,‬‬
‫שלטענתו ישאלו בני ישראל בעצמם‪ :‬כאשר‬
‫אבוא אל בני ישראל ואספר על השליחות‬
‫שקיבלתי‪ ,‬הם ישאלו "מה שמו" של ה'? משיב‬
‫ה'‪" :‬אהיה אשר אהיה"‪.‬‬
‫שואלים המפרשים שאלה פשוטה‪ :‬אם השם‬
‫"אהיה" מהווה סוג של הוכחה כי ה' התגלה‬
‫למשה‪ ,‬מעין קוד סודי שישאלו את משה‪ ,‬הרי‬
‫בכל מקרה אין הדבר הוכחה‪ :‬אם שם "אהיה"‬
‫היה מפורסם בין כולם‪ ,‬הרי שלא מדובר בקוד‬
‫סודי‪ ,‬ואם כן אין שום הוכחה מכך שמשה יודע‬
‫אותו; ואם שם "אהיה" לא ידוע לאיש‪ ,‬אם כן‬
‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫יש המפרשים כי השאלה "מה שמו" היא – מה‬
‫ההוכחה שיש אלוקים? ובתשובה "אהיה אשר‬
‫אהיה" טמונה הוכחה למציאות ה'‪ .‬הרמב"ם‬
‫מאריך מאוד בנושא בספרו מורה נבוכים‪.‬‬
‫פשט‪ :‬מה שמו‬
‫– מאיזו מידה‬
‫אולם מפרשים רבים מניחים כי עצם מציאותו‬
‫של ה' לא הייתה מוטלת בספק‪ ,‬שהרי מדובר‬
‫בצאצאי האבות הקדושים‪ .‬השאלה "מה שמו"‬
‫מתייחסת לדברים אחרים‪.‬‬
‫האברבנאל מסביר‪ ,‬כי כאשר אדם היה מתנבא‬
‫לישראל‪ ,‬היו שואלים אותו "מי דיבר איתך"‪.‬‬
‫אם השיב שכוכב או אליל אחר דיבר איתו‪ ,‬היו‬
‫סוקלים אותו‪ .‬לכן משה היה חייב לדעת בדיוק‬
‫מי דיבר איתו‪ ,‬כדי לספר זאת בבירור לעם‪.5‬‬
‫בפרט שמשה רבינו הוא האדם הראשון בעולם‬
‫שנצטווה להעביר נבואה לבני אדם אחרים‪,‬‬
‫בניגוד לאבות שהתנבאו רק ביחס לעצמם‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה – משיח שקר‪ :‬ה'אלשיך' מוסיף על דברי‬
‫האברבנאל‪ ,‬שבני ישראל כבר נכוו ב"משיח שקר"‪.‬‬
‫כשלושים שנה לפני יציאת מצרים‪ ,‬בני אפרים יצאו בכוח‬
‫עצמם ממצרים כי חשבו שהגיעה עת הגאולה‪ ,‬ונהרגו‬
‫מהם ‪ 300,000‬איש (שמות רבה כ‪/‬יא)‪ .‬מסתבר‪ ,‬כך לפי‬
‫האלשיך‪ ,‬שהיה מנהיג מבני אפרים שהתחזה לגואל‪ ,‬ובני‬
‫שבטו הלכו אחריו ונהרגו‪ .‬לכן בני ישראל היו חשדניים‬
‫ביחס לגואל החדש‪ ,‬ושאלו "מה שמו"‪ ,‬כלומר ביקשו‬
‫הוכחה שהוא אכן שליחו של ה' ולא של אלילים‪.‬‬
‫‪ .7‬אברבנאל‪ :‬מה מקור הנבואה?‬
‫‪ .8‬מדרש רבה‪ :‬לפי מעשיי‬
‫בבוא נביא לנבאות לישראל‪ ,‬היו שואלים‬
‫באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו‬
‫ממנו 'מי הוא אשר דיבר עמו'‪ .‬ואם היה‬
‫הקדוש ברוך הוא את השם הגדול‪ ...‬אמר‬
‫אחד‬
‫לו הקדוש ברוך הוא למשה‪ :‬שמי אתה‬
‫מהאלהים אחרים‪ ,‬מיד היו סוקלים אותו‪,‬‬
‫מבקש לידע? לפי מעשיי אני נקרא! פעמים‬
‫אומר‬
‫כי אין לשמוע נבואה כי אם בדבר השם‪.‬‬
‫שאני נקרא בא‪-‬ל ש‪-‬די‪ ,‬בצבאות‪ ,‬באל‪-‬‬
‫ולכן הייתה שאלת העם כהוגן באומרם‬
‫הים‪ ,‬בה'‪ .‬כשאני דן את הבריות‪ ,‬אני נקרא‬
‫המנבא‬
‫מלחמה‬
‫"מה‬
‫שדיבר‬
‫שמו"‪,‬‬
‫אליו‬
‫לדעת‬
‫כוכב‬
‫מי‬
‫או‬
‫הוא‬
‫והמשפיע במשה‪.‬‬
‫והוא יתברך השיבו "אהיה אשר אהיה"‪,‬‬
‫להודיעו שהמדבר איתו לא היה שר ומזל‬
‫וכוכב בשמים‪ ,‬לא אחד ממלאכי עליון‪ ,‬כי‬
‫כולם הם אפשרי המציאות ומציאותם‬
‫והווייתם תלוי בזולתם‪ .‬אבל הוא היה‬
‫המחוייב המציאות יתברך‪ ,‬שמציאותו‬
‫תלויה בעצמו‪ ,‬ואינה תלויה בדבר אחר‪.‬‬
‫והוא אומרו "אהיה אשר אהיה"‪ ...‬כאומר‬
‫'אני אהיה בעבור שאהיה‪ ,‬כי אין מציאותי‬
‫תלוי בזולתי אלא בעצמי'‪.‬‬
‫המדרש עוסק בנושא שמותיו הקדושים של ה'‪,‬‬
‫ומניח את אחד היסודות להבנת מהות השמות‪.‬‬
‫כידוע יש לה' שבעה שמות‪ ,‬ועוד כמה כינויים‪.‬‬
‫מה פשר השמות הללו? אומר המדרש‪ ,‬כי משה‬
‫רצה לדעת את שמו הגדול של ה'‪ ,‬וה' השיב‬
‫"לפי מעשיי אני נקרא"‪ .‬כלומר‪ ,‬כל שם מייצג‬
‫מידה והתגלות מסוג אחר‪ ,‬ולכן בכל פעם ה'‬
‫נקרא בשם אחר‪.6‬‬
‫'אל‪-‬הים';‬
‫וכשאני‬
‫עושה‬
‫ברשעים‪ ,‬אני נקרא 'צבאות'; וכשאני‬
‫תולה על חטאיו של אדם‪ ,‬אני נקרא 'א‪-‬ל‬
‫ש‪-‬די'; וכשאני מרחם על עולמי‪ ,‬אני נקרא‬
‫'הוי''‪ ,‬שאין ה' אלא מידת רחמים‪ ,‬שנאמר‬
‫"ה' ה'‪ ,‬א‪-‬ל רחום וחנון"‪ .‬זהו "אהיה אשר‬
‫אהיה" – אני נקרא לפי מעשיי‪.‬‬
‫בסוד הפרשה‪:‬‬
‫איפה אלוקים‬
‫כשכואב?‬
‫דווקא רש"י‪ ,‬המפרש לפי פשוטו של מקרא‪,‬‬
‫הולך לכיוון אחר‪ ,‬שנראה רחוק מהפשט‪ .‬את‬
‫השאלה "מה שמו" הוא כלל לא מפרש‪ ,‬ואת‬
‫המילים "אהיה אשר אהיה" מפרש כך‪:‬‬
‫‪ .9‬רש"י‪ :‬אהיה עמם בכל הגלויות‬
‫אהיה אשר אהיה – אהיה עמם בצרה זו‪,‬‬
‫אשר‬
‫אהיה‬
‫עמם‬
‫בשיעבוד‬
‫שאר‬
‫מלכויות‪...‬‬
‫זה שמי לעלם – חסר וי"ו‪ ,‬לומר‪ :‬העלימהו‬
‫שלא יקרא ככתבו‪.‬‬
‫‪ .11‬דיון‪ :‬האם רש"י לפי הפשט?‬
‫האם פירוש רש"י – "אהיה עמם בצרה זו‪,‬‬
‫אשר‬
‫אהיה‬
‫עמם‬
‫בשיעבוד‬
‫שאר‬
‫מלכויות" – מהווים תשובה על שאלת‬
‫‪-----------------‬‬‫רמב"ן – באיזו מידה ניגאל‪ :‬על בסיס דברי המדרש‪,‬‬
‫ששמותיו של ה' מייצגים את מידותיו‪ ,‬הולך הרמב"ן צעד‬
‫אחד קדימה‪ .‬הוא פותח את פירושו במילים "הפסוק הזה‬
‫אומר לך פרשני"‪ ,‬על משקל הביטוי "המקרא הזה אומר‬
‫דרשני"‪ .‬ומסביר‪ ,‬כי השאלה "מה שמו" פירושה – באיזו‬
‫מידה תהיה הגאולה‪ ,‬במידת הדין שבה אין ניסים‪ ,‬או‬
‫במידת הרחמים שממנה מגיעים הניסים‪ ,‬או במידות‬
‫אחרות‪ .‬התשובה "אהיה אשר אהיה" פירושה – "במידת‬
‫הדין אשר במידת הרחמים"‪ .‬בהמשך הרמב"ן עוסק‬
‫בסודות הקבלה של צירופי השמות הקדושים (גם אבן‬
‫עזרא מאריך מאוד בנושא‪ ,‬ועושה חישובים מתמטיים‬
‫מסובכים המסבירים את המיוחדות בגימטריה של‬
‫אותיות שם ה')‪.‬‬
‫משה "מה שמו"‪.‬‬
‫במבט ראשון‪ ,‬דברי רש"י רחוקים מהפשט‪.‬‬
‫משה שאל "מה שמו"‪ ,‬ולפי הפשט המילים‬
‫"אהיה אשר אהיה" הם שמו של ה'‪ .‬כך‬
‫מפרשים רבים מהפשטנים‪ ,‬ולפי חלק מהדיעות‬
‫שם זה הוא מהשבעה שמות שאינם נמחקים‪.‬‬
‫אולם רש"י מפרש כי "אהיה אשר אהיה" אינו‬
‫אחד משמותיו של ה'‪ ,‬אלא תיאור מצב – אהיה‬
‫עמם בצרה זו וכו'‪ .‬איך תיאור זה עונה על‬
‫השאלה "מה שמו"?‬
‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬
‫מסביר הרבי‪ ,‬שרש"י בא לענות על כמה‬
‫שאלות שמתעוררות בפשוטו של מקרא‪:‬‬
‫‪ ‬הרי הם יודעים – הרי בני ישראל אמורים‬
‫לדעת את שמו של ה'‪ ,‬בתור צאצאי האבות‪,‬‬
‫ובודאי האבות העבירו הלאה את שם ה'‪,‬‬
‫כדי שיידעו איך להתפלל וכדומה‪.‬‬
‫‪ ‬הרי משה יודע – הרי משה רבינו הרג את‬
‫המצרי בשם המפורש‪ .‬ברור אפוא שידע את‬
‫שם ה'‪.‬‬
‫‪ ‬מה זה חשוב – בין אם יודעים או לא‪ ,‬למה‬
‫משה בטוח כי הדבר שהכי מעניין את בני‬
‫ישראל זו השאלה השולית לכאורה "מה‬
‫שמו"? הכי חשוב להם כרגע הוא להיגאל‬
‫וזהו!‬
‫כיון שכך‪ ,‬מסביר רש"י כי השאלה מה שמו‬
‫אינה שאלה פילוסופית בלבד‪ .‬זו למעשה זעקה‬
‫וטענה שאמורה לפרוץ בוודאות מבני ישראל‪,‬‬
‫כאשר יבוא אליהם הגואל אחרי עשרות שנות‬
‫סבל‪.‬‬
‫‪ .11‬הרבי‪ :‬איפה אלוקים היה?‬
‫ידוע שה' נקרא בשמות שונים‪ ,‬שכל אחד‬
‫מהם מבטא דרך שונה בהנהגת העולם‪ .‬זו‬
‫כוונת משה באומרו "ואמרו לי מה שמו"‪:‬‬
‫כשישמעו בני ישראל שה' שלח את משה‬
‫לגאול אותם – בודאי יתפרצו בשאלה‬
‫שהיא זעקה‪" :‬מה שמו?!" – וכי איזו דרך‬
‫הנהגה היא זו‪ ,‬לזנוח את בני ישראל‬
‫ולהניח להם לסבול זמן רב בגלות כה‬
‫קשה ונוראה משך שנים רבות?!‬
‫ואף משה עצמו הצטרף לזעקתם‪" :‬מה‬
‫אומר אליהם" – וכי אין צדק בדבריהם?!‬
‫השיב ה'‪" :‬אהיה אשר אהיה"‪ ,‬אהיה עמם‬
‫בצרה זאת‪ ,‬אשר אהיה עמם בשעבוד‬
‫מצב וכואב את כאבם‪ ,‬אלא שלא תמיד הדבר‬
‫גלוי‪ .‬פעמים שנוכחותו של ה' נסתרת‪ ,‬ובגלוי‬
‫נראה משהו אחר‪ .‬אך עדיין האמת היא‪ ,‬ש"עמו‬
‫אנוכי בצרה"‪ .‬לכן ה' התגלה בסנה הקוצני‪,‬‬
‫להראות שגם בתוך הקוצים והקשיים – הוא‬
‫נמצא איתנו‪.‬‬
‫הזעקה של בני ישראל במצרים "מה שמו"‪ ,‬היא‬
‫זעקה תמידית שעלתה לאורך כל הדורות‪,‬‬
‫מתאי הגזים באושוויץ ומחדרי העינויים של‬
‫האינקוויזיציה‪ .‬עם ישראל ככלל חווה צרות‬
‫וקשיים בלתי מובנים‪ ,‬וגם אנשים פרטיים‬
‫סובלים צרות אישיות‪ .‬והזעקה עולה מאליה‪:‬‬
‫"מה שמו" – איפה הקב"ה כשכואב? משיב‬
‫הקב"ה‪" :‬אהיה אשר אהיה"‪ ,‬אני נמצא עמכם‬
‫בכל רגע‪" ,‬עמו אנוכי בצרה"‪ .‬הנוכחות שלי‬
‫נסתרת‪" ,‬זה שמי לעלם"‪ ,‬אבל אני ממשיך‬
‫לדאוג לכם גם ברגעים הקשים ולכאוב את‬
‫כאבכם‪.‬‬
‫השו"ת השלישי‪:‬‬
‫לא יאמינו‬
‫השאלה‪ :‬הרי ה' אמר‬
‫"ושמעו לקולך"?‬
‫אם חשבנו שזה הסוף‪ ,‬משה רבינו מגיע עם‬
‫שאלה חדשה‪ :‬הרי בני ישראל לא יאמינו לי‪,‬‬
‫ויאמרו שמדובר בהמצאה בלבד? בתגובה‪ ,‬ה'‬
‫אומר לו לעשות עם המטה שלוש אותות –‬
‫המטה יהפוך לנחש‪ ,‬היד תהיה מצורעת והמים‬
‫יהפכו לדם‪.‬‬
‫השאלה המרכזית שמטרידה את המפרשים‪ ,‬זו‬
‫השאלה‪ :‬הרי ה' אמר לו לפני כן באופן חד‪-‬‬
‫משמעי וברור "ושמעו לקולך"‪ .‬איך משה אומר‬
‫בהחלטיות "והן לא יאמינו לי"?‬
‫שאר מלכויות"‪ :‬ה' לא זנח מעולם את בני‬
‫ישראל‪ ,‬חלילה; אדרבה – ה' נמצא יחד‬
‫‪ .12‬אברבנאל‪ :‬איך לא יאמינו?‬
‫עם בני ישראל בגלות ומשתתף עמהם‬
‫השאלה הי"ח – באומרו "והן לא יאמינו לי‬
‫בצרתם‪ ,‬כך שצרתם של בני ישראל‬
‫ולא ישמעו בקולי"‪ .‬כי הוא כפי הנראה‬
‫נחשבת כצרה‪ ,‬כביכול‪ ,‬גם עבור הקב"ה‬
‫מאמר מתמיה מאוד‪ ,‬אחר שכבר יעדו‬
‫עצמו‪ ,‬וכדברי הכתוב "בכל צרתם לו צר"‬
‫השם "ושמעו לקולך"‪ ,‬ואיך יכחיש משה‬
‫(ביאורי החומש שמות ל)‪.‬‬
‫רבינו עליו השלום הדיבור האלוקי "והן‬
‫לכן הקב"ה ממשיך ואומר "זה שמי לעלם"‪,‬‬
‫ורש"י מסביר "העלימהו שלא יקרא ככתבו"‪ .‬ה'‬
‫רוצה לומר כי הוא נמצא עם בני ישראל בכל‬
‫‪ 27‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי"?‬
‫שתי אפשרויות‪:‬‬
‫שאל "שלא כהוגן"‬
‫או שאל "כהוגן"‬
‫‪ .14‬רמב"ן‪ :‬לא הייתה הבטחה‬
‫יתכן שנאמר כי "ושמעו לקולך" – איננה‬
‫הבטחה‪ ,‬רק צוואה "ושמעו לקולך"‪ ,‬כי‬
‫השאלה כה גדולה‪ ,‬עד שלפי חלק מן המקורות‬
‫משה דיבר "שלא כהוגן"‪ ,‬ואף נענש בצרעת על‬
‫שאמר לשון הרע על ישראל‪ .7‬המקור לכך הוא‬
‫בדברי המדרש‪ ,‬בו אנו פוגשים אולי לראשונה‬
‫את המושג המפורסם "מאמינים בני מאמינים"‪:‬‬
‫ראוי להם שישמעו‪ ...‬והנה השם הודיעו כי‬
‫לא יתן אותם מלך מצרים להלוך‪ ,‬ולכן‬
‫אמר משה "והן לא יאמינו לי" אחרי‬
‫ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך‪ ,‬ולא‬
‫ישמעו עוד לקולו כלל‪ .‬כי יאמרו לא‬
‫נראה אליך ה'‪ ,‬שאילו היית שליח השם‪,‬‬
‫‪ .13‬מדרש‪ :‬מאמינים בני מאמינים‬
‫ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי – אותה‬
‫שעה דבר משה שלא כהוגן‪ .‬הקב"ה אמר‬
‫לו "ושמעו לקולך"‪ ,‬והוא אמר "והן לא‬
‫יאמינו לי"‪ .‬מיד השיבו הקב"ה בשיטתו‪,‬‬
‫נתן לו אותות לפי דבריו‪ ,‬ראה מה כתיב‬
‫אחריו "ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר‬
‫מטה"‪ ,‬כלומר מזה שבידך אתה צריך‬
‫ללקות‪ ,‬שאתה מוציא שם רע על בני‪ ,‬הם‬
‫מאמינים בני מאמינים – מאמינים‪ ,‬שנאמר‬
‫"ויאמן‬
‫העם";‬
‫בני‬
‫מאמינים‪,‬‬
‫שנאמר‬
‫"והאמין בה'" (מדרש רבה)‪.‬‬
‫אולם שאר המפרשים מניחים כי משה רבינו‬
‫שאל "כהוגן" ודבריו לא עמדו בסתירה לדברי‬
‫ה' הקודמים "ושמעו לקולך"‪ .‬היסוד הוא‪ ,‬שלבני‬
‫ישראל יש בחירה חופשית‪ ,‬וכיון שכך‪ ,‬אי‬
‫אפשר לדעת בוודאות אם יאמינו לו‪ .‬לפי זה‪,‬‬
‫המילה "והן (לא יאמינו)" אינה מתפרשת‬
‫כ"הרי"‪ ,‬אלא כ"אולי"‪.‬‬
‫בגישה זו הולך הרמב"ן‪ .‬הוא מסביר‪ ,‬כי הביטוי‬
‫"ושמעו לקולך" אינו הבטחה שכך יהיה‪ ,‬אלא‬
‫אמירה שכך ראוי להיות‪ .‬ומוסיף‪ ,‬כי משה‬
‫התכוון שבתחילה כן ישמעו לקולו‪ ,‬ורק לאחר‬
‫שיראו את פרעה מסרב‪ ,‬או אז לא ישמעו בקול‬
‫משה‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה – אגרת השמד‪ :‬דברי המדרש צוטטו מאוחר‬
‫יותר באגרת השמד של הרמב"ם‪ .‬היה זה כאשר דמות‬
‫ידועה פסלה יהודים שנאנסו לעבור על מצוות ה'‪.‬‬
‫הרמב"ם השיב ב'אגרת השמד' בתקיפות כנגד הפסילה‬
‫הזו‪ ,‬וחיזק את רוחם של היהודים‪ .‬בין היתר‪ ,‬הוא מצטט‬
‫את דברי המדרש בענייננו‪ ,‬ואומר כי אם משה שרק אמר‬
‫כי עם ישראל לא יאמין‪ ,‬בשעה שהעם אכן הידרדר‬
‫מבחינה רוחנית והיו עובדים לאלילים – ובכל זאת ה'‬
‫העניש אותו; על אחת כמה וכמה מי שפוסל קהילות‬
‫שלמות בישראל‪ ,‬ועוד עושה זאת בכתב ובפרסום –‬
‫בודאי שהדבר פסול מעיקרו‪.‬‬
‫לא ימרה פרעה את דברו‪.‬‬
‫הרבי מסביר את העניין בעומק יותר‪ ,‬וכדרכו‬
‫מקשר את הנושא לגאולה ולמעלתו של הלב‬
‫היהודי‪:‬‬
‫‪ .15‬הרבי‪ :‬שלא יתרגלו לגלות‬
‫משה ידע שבני ישראל קיבלו במסורת‬
‫שעתיד לבוא גואל‪ .‬הוא לא חשש שיכפרו‬
‫בעצם מושג הגאולה‪ ,‬אלא חשש כי‬
‫בעקבות השנים של העבדות והסבל‪ ,‬בני‬
‫ישראל התרגלו לחיי הגלות‪ ,‬ולכן הגאולה‬
‫הפכה אצלם למושג רחוק ומופשט שאינו‬
‫מוחשי ומעשי‪.‬‬
‫אולם הקב"ה השיב‪ ,‬כי הלב היהודי נשאר‬
‫שלם‬
‫בכל‬
‫מצב‪,‬‬
‫והוא‬
‫בלתי‬
‫חדיר‬
‫להשפעת הגלות הארוכה (ע"פ ספר‬
‫השיחות תנש"א א‪.)742/‬‬
‫השו"ת הרביעי‪:‬‬
‫כבד פה‬
‫השאלה‪ :‬וכי משה לא‬
‫ידע שה' יכול לרפא?‬
‫אחרי שה' ענה למשה כי יהיה עמו‪ ,‬ואמר מה‬
‫שמו‪ ,8‬ונתן שלוש אותות כדי שיאמינו בו –‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפור – 'ערמה' חסידית ממשה רבינו‪ :‬המגיד‬
‫ממעזריטש ציווה על תלמידו רבינו הזקן שיתקע בשופר‬
‫אצלו בבית הכנסת‪ ,‬והמגיד לימד אותו את סוד כוונת‬
‫התקיעות על פי האריז"ל‪ .‬כשסיימו ללמוד‪ ,‬אמר רבינו‬
‫הזקן שאינו מסוגל לתקוע‪ .‬הקפיד המגיד שאחרי שגילה‬
‫לו את סוד הכוונות‪ ,‬טוען תלמידו שאינו יכול לתקוע‪.‬‬
‫אמר רבינו הזקן שלמד זאת ממשה רבינו‪ :‬אחרי‬
‫שהקב"ה גילה לו את "שמו" ("אהיה אשר אהיה")‪ ,‬הוא‬
‫פתאום אומר שהוא "כבד פה וכבד לשון" ואינו מסוגל‬
‫לדבר‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬
‫משה רבינו מגיע עם טענה רביעית‪" :‬כבד פה‬
‫וכבד לשון אנוכי‪ ."9‬ה' עונה לו "מי שם פה‬
‫לאדם‪ ...‬הלוא אנוכי ה'‪ .‬ועתה לך ואנוכי אהיה‬
‫עם פיך וגו'"‪.‬‬
‫טענת משה מעלה את השאלה‪ :‬וכי לא הבין‬
‫לבד את תשובתו של ה'?! וכי לא ידע שהקב"ה‬
‫יכול לרפא את הגמגום בלי בעיה?!‬
‫אי לכך‪ ,‬אומר האברבנאל רעיון מפתיע‪ .‬לא‬
‫מדובר בשאלה או טענה‪ ,‬כי אם בבקשה‬
‫ותפילה‪ .‬לכן משה מקדים "בי אדוני"‪ ,‬ביטוי‬
‫שמשמעותו בקשה‪ ,‬שכן הוא מבקש שה' ירפא‬
‫את הגמגום שלו‪ .‬ומשה ממשיך ואומר "גם‬
‫מתמול גם משלשום"‪ ,‬דהיינו שציפה כי‬
‫התגלות ה' אליו תרפא את הגמגום‪ ,‬ולפחות‬
‫כעת מבקש זאת‪ .‬השיב ה' "מי שם פה לאדם‬
‫או מי ישום אלם" – בכוונה תחילה עשיתי‬
‫אותך מגמגם ולא ריפאתי אותך‪ ,‬כי זה חשוב‬
‫לצורך השליחות‪ .‬כמו שמסביר הר"ן בדרשותיו‪,‬‬
‫כי גמגומו של משה נועד להראות שלא בגלל‬
‫הכריזמה וכושר הדיבור הקשיבו לו‪ ,‬אלא אך‬
‫ורק בגלל השכינה ששרתה עליו‪.‬‬
‫‪ .16‬אברבנאל‪ :‬תפילה‪ ,‬לא טענה‬
‫התחנן לפניו שכמו שריפא את ידו‪ ,‬ירפא‬
‫את פיו ולשונו‪ ,‬והוא אומרו "בי ה'"‪,‬‬
‫והמפרשים כתבו שהוא לשון תחינה‪...‬‬
‫וכבר שאל הר"ן בדרשותיו למה היה משה‬
‫רבינו עליו השלום חסר הדיבור וערל‬
‫שפתיים‪ ,‬בהיותו שלם בכל השלמויות?‪...‬‬
‫בסוד הפרשה‪:‬‬
‫בעיית הדיבור נבעה‬
‫ממעלה רוחנית‬
‫כל זה מביא אותנו לביאור הנפלא של חסידות‪.‬‬
‫מוסבר בחסידות‪ ,‬כי 'בעיית הגמגום' לא הייתה‬
‫אלא יתרון ומעלה‪ .‬הכיצד?‬
‫משה רבינו היה בהתבטלות רוחנית גבוהה‬
‫ביותר‪ ,‬כפי שהתורה מעידה "והאיש משה עניו‬
‫מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"‪ ,‬וכפי‬
‫שמשה אומר "ונחנו מה"‪ .‬ההתבטלות הגיעה‬
‫מדבקות מוחלטת בה'‪ .‬גם כאשר היה בעולם‬
‫הגשמי‪ ,‬היה משה דבוק בה' באופן מוחלט‪.‬‬
‫כיון שהיה בהתבטלות ודבקות מוחלטת בה'‪,‬‬
‫בבחינת מחשבה‪ ,‬לא היה מסוגל לרדת אל‬
‫בחינת הדיבור‪ .‬לכן היה מגמגם‪.‬‬
‫לרעיון זה יש המחשה בהלכה‪ .‬ההלכה אומרת‬
‫כי כאשר דבר טרוד לפלוט משהו‪ ,‬אינו יכול‬
‫לבלוע (כמו בשר בשעת מליחת הדם‪ ,‬שהוא‬
‫טרוד לפלוט את הדם ואינו בולע אותו בחזרה);‬
‫וכאשר דבר טרוד לבלוע משהו‪ ,‬אינו יכול‬
‫לפלוט ("איידי דטריד למיפלט לא בלע‪ ,‬איידי‬
‫דטריד למיבלע לא פלט")‪ .‬במקרה שלנו‪ ,‬משה‬
‫היה טרוד לבלוע את דברי ה'‪ ,‬ולכן לא היה‬
‫מסוגל לפלוט החוצה ולדבר‪.10‬‬
‫לפי זה מובן‪ ,‬שהקושי בדיבור של משה מהווה‬
‫מעלה‪ .‬דווקא זה מה שהכשיר אותו להיות אדון‬
‫הנביאים‪ ,‬שכן התבטלות היא תנאי בסיסי‬
‫בנבואה‪.11‬‬
‫והשיב‪ ...‬כדי שיהיה ברור אצלם שהתורה‬
‫אלוקית ושלא יפול בה שום ספק וחשש‪...‬‬
‫הוסר ממנו בהשגחה גמורה צחות הלשון‬
‫וקלות הדיבור‪ ,‬למען לא יחשבו שהמשיך‬
‫ליבות בני ישראל אחרי תורתו בכוח‬
‫דבריו‪,‬‬
‫ושניצח‬
‫את‬
‫המצריים‬
‫ברוח‬
‫שפתיו‪ ...‬ולזה כיוון יתברך במה שהשיבו‬
‫כאן "מי שם פה"‪ ...‬הוא השם פה לאדם‪,‬‬
‫והוא אשר שם האילם בכוונה והשגחה‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה – מה הכוונה‪ :‬יש מפרשים כי למשה רבינו היה‬
‫קושי פיזי בדיבור‪ .‬רבנו חננאל אומר כי "כבד פה" הכוונה‬
‫שהתקשה להוציא את אותיות השיניים זשרס"ץ‪ ,‬ו"כבד‬
‫לשון" אלו אותיות הלשון דטלנ"ת‪ .‬אולם הרשב"ם‬
‫מסביר כי משה פשוט לא ידע את השפה של מצרים‪,‬‬
‫כיון שעזב אותה בקטנותו‪ ,‬וכעת הוא בגיל שמונים‪.‬‬
‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫‪-----------------‬‬‫לקהל תורני – הסבר התורה אור‪ :‬אדמו"ר הזקן מסביר‬
‫בהרחבה בתורה אור (נא‪/‬ד ואילך) כי משה רבינו מגיע‬
‫מ'עולם התוהו'‪ ,‬שם האורות מרובים והכלים מועטים‪,‬‬
‫דהיינו שהאור מאיר במלוא עוצמתו‪ ,‬ואינו מצומצם לפי‬
‫ערך הכלי; ואילו אנחנו נמצאים ב'עולם התיקון'‪ ,‬שבו‬
‫האורות מועטים והכלים מרובים‪ ,‬דהיינו שהאור מצומצם‬
‫לפי ערך הכלי‪ .‬לכן היה "כבד פה וכבד לשון"‪ ,‬כיון‬
‫שדיבור פירושו צמצום והתאמת אור השכל בתוך כלי‬
‫הפה‪ ,‬ואילו משה לא היה מסוגל לצמצם את האור בתוך‬
‫הכלי‪ .‬בתגובה‪ ,‬ה' ענה לו "מי שם פה לאדם"‪ ,‬והיינו‬
‫שכיון שה' הוא זה שהעניק את הכוח לצמצם את האור‬
‫בכלי בעולם התיקון‪ ,‬הוא יכול להעניק את הכוח הזה גם‬
‫למשה רבינו‪ ,‬למרות ששורשו מעולם התוהו‪.‬‬
‫סיפור – אדבר ואדבר‪ :‬באחת השנים הראשונות‬
‫לנשיאותו של אדמו"ר הזקן‪ ,‬הגיע קהל גדול לקראת‬
‫אחד החגים‪ .‬כאשר אדמו"ר הזקן ראה מהחלון‬
‫שמתאספים אנשים רבים – סגר את החלון ורצה‬
‫להתחבא‪ .‬שאלה אותו הרבנית לפשר הדבר‪ ,‬וענה‪ ,‬שאינו‬
‫השו"ת החמישי‪:‬‬
‫שלח ביד תשלח‬
‫כמובן‪ ,‬השאלה המתבקשת‪ :‬מה עומד מאחורי‬
‫דברי משה "שלח נא ביד תשלח"?‬
‫שתי אפשרויות‪:‬‬
‫שלח מישהו שראוי‪,‬‬
‫או את הגואל האחרון‬
‫תרגום אונקלוס‪ ,‬שהוא כידוע הפרשן הראשון‬
‫של התורה הרבה לפני רש"י‪ ,‬אומר כי טענת‬
‫משה הייתה שה' ישלח בידי מי שהוא‬
‫מלכתחילה ראוי ומוכשר לשליחות‪ ,‬ומסביר‬
‫הספורנו שהרי משה פחות ראוי עקב היותו‬
‫מגמגם וכדומה‪.‬‬
‫‪ .17‬אונקלוס‪ :‬מי שראוי לשליחות‬
‫ואמר בבעו ה'‪ ,‬שלח כען ביד מן דכשר‬
‫למשלח (אונקלוס)‪.‬‬
‫ביד מי שיהיה שליח מוכן (בטבעו) לעשות‬
‫שליחותך‪,‬‬
‫והוא אהרן‪ .‬דבר אחר‪ :‬ביד אחר שתרצה‬
‫גואלם לעתיד‪ ,‬יש לך שלוחים הרבה‪.‬‬
‫אחרי שנסתתמו כל טענותיו של משה רבינו‪,‬‬
‫לכאורה הגיע הזמן לקבל את השליחות‪ .‬אבל‬
‫לא‪ .‬עדיין משה מסרב‪ ,‬והפעם טוען טענה ללא‬
‫שום נימוק‪" :‬שלח נא ביד תשלח"‪ .‬הפעם‬
‫הקב"ה מגיב בחריפות‪" ,‬ויחר אף ה' במשה"‪,‬‬
‫והוא אומר למשה כי אהרון יהיה נביאו‬
‫(ה"דובר" שלו)‪.‬‬
‫ולא‬
‫ביד תשלח – ביד מי שאתה רגיל לשלוח‪,‬‬
‫לשלוח‪ ,‬אין סופי להכניסם לארץ ולהיות‬
‫השאלה‪ :‬מה מאחורי‬
‫"שלח ביד תשלח"?‬
‫איש‬
‫‪ .18‬רש"י‪ :‬שלח ביד אהרן‬
‫כמוני‬
‫שיצטרך‬
‫שתהיה עם פי ותוריני באופן שאתה תהיה‬
‫מדבר (ספורנו)‪.‬‬
‫רש"י מסביר את העניין בצורה שונה‪:‬‬
‫ויחר אף – רבי יהושע בן קרחה אומר‪ :‬כל‬
‫חרון אף שבתורה עושה רושם‪ ...‬אהרן‬
‫אחיך הלוי‪ ,‬שהיה עתיד להיות לוי ולא‬
‫כהן‪ ,‬והכהונה הייתי אומר לצאת ממך‪,‬‬
‫מעתה לא יהיה כן‪ ,‬אלא הוא יהיה כהן‬
‫ואתה הלוי‪.‬‬
‫מוסבר על כך‪ ,‬כי משה רצה שהמשיח יגאל את‬
‫עם ישראל גאולה סופית שאין אחריה גלות‪,‬‬
‫ולא גאולה חלקית כמו גאולת מצרים‪ ,‬שאחריה‬
‫היו גלויות‪.‬‬
‫השו"ת השישי‪:‬‬
‫למה הרעותה?‬
‫השאלה‪ :‬איך יתכן‬
‫שמשה שואל‬
‫שוב ושוב?‬
‫סוף סוף‪ ,‬משה רבינו נעתר לצאת לשליחות‪,‬‬
‫אחרי שבוע שלם של דיונים וחמש שאלות‬
‫ותשובות‪ .‬אם חשבנו שהדיון נגמר‪ ,‬אנו‬
‫ממשיכים לסוף הפרשה‪ ,‬והנה שאלה חדשה‬
‫של משה רבינו‪ .‬משה הולך אל פרעה‪ ,‬אך‬
‫פרעה מכביד את ליבו ומקשה את העבודה‪ .‬בני‬
‫ישראל באים בטענה אל משה‪ ,‬ומשה חוזר אל‬
‫ה' וזועק‪" :‬למה הרעותה לעם הזה‪ ,‬למה זה‬
‫שלחתני"?‬
‫הפעם הקב"ה מוכיח את משה על השאלות‬
‫שלו‪ ,12‬ומזכיר כי שלושת האבות "לא הרהרו‬
‫אחר מידותיי"‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫יודע מה כולם רוצים ממנו‪ ,‬מדוע באים אליו ומבקשים‬
‫ממנו שילמדם תורה!‬
‫הרבנית הבינה שתפקידה לכוון את ההתפתחויות בצורה‬
‫טובה‪ ,‬וענתה‪ :‬הם באים אליך כדי לשמוע את מה שזכית‬
‫לשמוע מרבך‪ ,‬המגיד ממעזריטש!‬
‫הגיב אדמו"ר הזקן‪ :‬אם כך הם הדברים‪ ,‬אומר להם עוד‬
‫ועוד! ופתח את הדלת והחלון‪ ,‬ואמר דברי חסידות בפני‬
‫החסידים‪ .‬כלומר‪ :‬דווקא ההתבטלות בפני רבו‪ ,‬היא זו‬
‫שגרמה לו לומר עוד ועוד‪ ,‬כי לא מדובר בדבריו‪ ,‬אלא‬
‫בדברי רבו (משיחת פורים תשמ"ג‪ ,‬תורת מנחם תשמ"ג‬
‫ב‪.)2063/‬‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה – אור החיים‪ :‬האור החיים הקדוש מסביר‪ ,‬כי‬
‫עד עכשיו ה' הראה למשה הארת פנים‪ ,‬באופן של חסד‪,‬‬
‫ולכן משה הרגיש כי הוא יכול לטעון גם טענות שכאלו‪.‬‬
‫אי לכך‪ ,‬ה' הראה לו עכשיו פנים של דין‪ ,‬כדי שיבין את‬
‫הגבולות ויידע להיזהר בכבוד שמים‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬
‫‪ .19‬רש"י‪ :‬האבות לא שאלו‬
‫רבותינו דרשוהו לענין של מעלה‪ ,‬שאמר‬
‫משה "למה הרעותה"‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪:‬‬
‫חבל על דאבדין ולא משתכחין‪ ,‬יש לי‬
‫להתאונן על מיתת האבות‪ ,‬הרבה פעמים‬
‫נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה‬
‫שמך‪ ,‬ואתה אמרת מה שמו מה אומר‬
‫אליהם‪ .‬וגם הקימותי וגו' ‪ -‬וכשביקש‬
‫אברהם לקבור את שרה‪ ,‬לא מצא קרקע‬
‫עד שקנה בדמים מרובים‪ .‬וכן ביצחק‪,‬‬
‫ערערו עליו על הבארות אשר חפר‪ .‬וכן‬
‫ביעקב "ויקן את חלקת השדה לנטות‬
‫אהלו"‪ ,‬ולא הרהרו אחר מדותי‪ ,‬ואתה‬
‫אמרת "למה הרעותה"‪.‬‬
‫תגובתו של הקב"ה לשאלתו האחרונה של‬
‫משה‪ ,‬מחזירה אותנו אל השאלה הגדולה שבה‬
‫פתחנו‪ :‬איך יתכן שמשה רבינו‪ ,‬רבם של כל‬
‫הנביאים ומבחר המין האנושי‪ ,‬האדם שאמור‬
‫להעביר את התורה‪ ,‬דווקא הוא שואל כל כך‬
‫הרבה שאלות במקום לקבל את דברי ה' באופן‬
‫של "נעשה ונשמע"?‬
‫בסוד הפרשה‪:‬‬
‫האבות הם מידות‪,‬‬
‫משה רבינו הוא חכמה‬
‫מסביר הרבי הסבר נפלא‪:‬‬
‫‪ .21‬הרבי‪ :‬בין מידות וחכמה‬
‫יש לתמוה‪ :‬הרי דרגתו של משה הייתה‬
‫גבוהה משל האבות‪ ,‬וכיצד יתכן שדווקא‬
‫הוא הרהר אחר מידותיו של ה'?‬
‫אלא‪ :‬עבודת ה' של האבות הייתה‬
‫באמצעות המידות‪ ,‬הרגש שבלב‪ :‬אברהם‬
‫– אהבה וחסד; יצחק – יראה וגבורה; יעקב‬
‫– רחמים ותפארת‪ .‬משה רבינו‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬עבד את ה' עם חכמה‪ ,‬שכל והבנה‪.‬‬
‫לכן על ידו ניתנה התורה‪ ,‬שהיא חכמתו‬
‫של ה'‪.‬‬
‫זו הסיבה שהאבות "לא הרהרו אחר‬
‫מידותיי"‪ .‬מצד הרגש שבלב‪ ,‬אין מקום‬
‫לשאלות על התנהגות ה'‪ ,‬שהרי השאלות‬
‫נובעות מהשכל שבמוח‪ ,‬ואין בהן כדי‬
‫לערער על הרגש שבלב‪.‬‬
‫‪ 20‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫ואילו משה רבינו עבד את ה' באמצעות‬
‫השכל שבמוח‪ ,‬וכדי שיוכל למלא את‬
‫שליחותו כראוי – היה עליו להבין את כל‬
‫פרטי השליחות לפי השכל וההיגיון‪.‬‬
‫כשנתקל בדבר בלתי מובן – היה זה‬
‫מחובתו לשאול את ה'‪ ,‬כדי שחוסר‬
‫ההבנה לא יהיה מכשול לשליחות‪.‬‬
‫השיב ה'‪ :‬נכון שחשוב להבין‪ .‬אבל עליך‬
‫ללמוד גם מהאבות‪ ,‬ולשלב גם את‬
‫המידות בעבודת ה'‪ ,‬כך ששאלות וקושיות‬
‫לא‬
‫יהוו‬
‫מכשול‬
‫בשליחותך‬
‫(ביאורי‬
‫החומש וארא ג)‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬אנו רואים כי כל התקרבותו של משה אל‬
‫השכינה הייתה באמצעות שאלה לוגית –‬
‫"מדוע לא יבער הסנה"‪ .‬בהמשך‪ ,‬כאשר ה'‬
‫ביקש להטיל עליו את השליחות‪ ,‬והוא החל‬
‫לשאול שאלה אחרי שאלה – לא רק שהדבר‬
‫לא היה מנוגד לתוכנית האלוקית‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬
‫היה בכך סימן שה"תוכנית" עובדת‪ ,‬שאכן משה‬
‫הוא האיש המתאים להעביר את התורה שהיא‬
‫חכמת ה'‪ .‬לכן הוא שואל ולא מקבל דברים‬
‫בצורה המובנת מאליה‪ ,‬כיון שהחכמה שלו‬
‫רוצה להבין כל דבר‪.‬‬
‫רק כאשר הגיעו אל השאלה "למה הרעותה"‪,‬‬
‫ומשה אמר כי אינו יכול להמשיך עקב חוסר‬
‫ההבנה – לימד ה' כי עליו לשלב גם את יראת‬
‫השמים וקבלת עול של האבות‪ ,‬לדעת להאמין‬
‫ולקבל גם דברים שהם מעבר להבנה‪.‬‬
‫מוסר ההשכל שאנו לומדים מכאן‪ ,‬הוא השילוב‬
‫הנכון שבין אמונה והבנה‪ .‬מצד אחד דרושה‬
‫מאיתנו אמונה‪ ,‬כמו זו של האבות‪ ,‬בבחינת‬
‫"נעשה ונשמע"‪ .‬גם אם איננו מבינים משהו‪,‬‬
‫ואפילו אם הוא נראה לנו מנוגד להיגיון – בכל‬
‫זאת נמשיך להאמין ולקיים את דברי ה'‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬עבודת ה' צריכה לבוא גם בהבנה‪,‬‬
‫בחכמה‪ ,‬בינה ודעת‪ ,‬לנסות להבין את כל מה‬
‫שאפשר כדי להפנים את האמונה בשכלנו‪.‬‬
‫זה החידוש המיוחד של אדמו"ר הזקן‪ ,‬מייסד‬
‫חסידות חב"ד‪ ,‬שבימים אלו מציינים את יום‬
‫ההילולא שלו בכ"ד טבת – קודם כל אמונה‬
‫תמימה‪ ,‬לפי גישתו של הבעל שם טוב‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן גם חכמה‪ ,‬בינה ודעת‪ .‬ובשתי מילים‪ :‬נעשה‬
‫ונשמע – קודם נעשה‪ ,‬אמונה; אחר כך נשמע‪,‬‬
‫הבנה‪.‬‬
‫הקדמה‬
‫פתיחה מעניינת‪:‬‬
‫בעל הבית בשמים‬
‫שני‬
‫אורות‬
‫בכ' טבת הסתלק‬
‫הרמב"ם‪ ,‬ובכ"ד טבת‬
‫הסתלק רבינו הזקן‪,‬‬
‫בעל התניא‬
‫מה הקשר בין שתי‬
‫דמויות הענק הללו?‬
‫מתוך הסדרה החמישית‬
‫מבוסס על לקו"ש חל"ו‪ 31/‬ואילך;‬
‫חכ"ו‪ 02/‬ואילך‬
‫יהודי מסכן שלא זכה בילדים‪ ,‬פנה לרבי לוי‬
‫יצחק מברדיטשוב לבקש ברכה‪ .‬הוא הגיע‬
‫לחצירו של הצדיק וחיכה שיקראו לו אל הרבי‪.‬‬
‫חלפו חודש‪-‬חדשיים והרבי לא קרא‪ .‬פתאום‬
‫נקרא לחדרו של הרבי‪ ,‬והצדיק אמר כי אם‬
‫יתחייב כעת לתת לו ‪ 300‬זהובים‪ ,‬יברך אותו‬
‫בילדים‪ .‬זה היה סכום אדיר והיהודי ביקש‬
‫ללכת להתייעץ עם אשתו‪ .‬אחרי שבוע חזר‬
‫ואמר כי אשתו הסכימה‪ .‬להפתעתו‪ ,‬הצדיק‬
‫סירב לקחת את הכסף ואמר שהיה עליו‬
‫להביא דווקא באותו יום‪ ,‬ועכשיו זה מאוחר‬
‫מדי‪.‬‬
‫היהודי התפלא על הנהגתו של הצדיק‪ ,‬ונסע‬
‫לרבינו הזקן‪' .‬מה זה צריך להיות'‪ ,‬טען בכעס?‬
‫'לא די בסכום האדיר שהוא ביקש‪ ,‬הוא גם חייב‬
‫אותי לתת מיד באותו יום'?!‬
‫השיב לו רבינו‪ :‬דע כי נגזרה עליך גזירה‬
‫משמים להיות ערירי‪ ,‬משום שלפני כמה שנים‬
‫ביזית תלמיד חכם‪ ,‬ועל כך נאמר בגמרא 'אין‬
‫רפואה למכתו'‪ .‬אולם הרמב"ם הוא פוסק יחידי‬
‫הסובר (בהלכות ת"ת ו‪/‬ב) כי אפשר לכפר על‬
‫כך באמצעות נתינת 'ליטרא זהב' לאותו תלמיד‬
‫חכם‪ .‬לכן הרב מברדיטשוב המתין עד ליום כ'‬
‫בטבת‪ ,‬יום ההילולא של הרמב"ם‪ ,‬ובדיוק ביום‬
‫הזה הוא קרא לך וביקש את הכסף‪ .‬זאת מפני‬
‫שביום ההילולא של צדיק‪ ,‬הוא המרא דאתרא‬
‫בשמים ונפסקת ההלכה כדבריו‪ .‬אם היית נותן‬
‫באותו יום‪ ,‬היית נושע‪( ...‬ע"פ שיחת השבוע‬
‫‪)2362‬‬
‫השבוע אנחנו מציינים את כ' בטבת‪ ,‬יום‬
‫הסתלקותו ה‪ 404-‬של הרמב"ם‪ ,‬ובמוצאי שבת‬
‫נציין את כ"ד בטבת‪ ,‬יום הסתלקותו ה‪ 200-‬של‬
‫רבינו הזקן בעל התניא‪ .‬יום הסתלקות של‬
‫צדיק הוא תמיד אירוע מרגש‪ ,‬אך השנה‬
‫(תשע"ג) הדבר חשוב במיוחד‪ ,‬משום שזהו‬
‫בדיוק יובל ה‪ .200-‬באופן מעניין‪ ,‬יום ההילולא‬
‫חל השנה בדיוק באותה קביעות כמו בשנה‬
‫ההיא‪ ,‬מוצאי שבת קודש פרשת שמות‪.‬‬
‫רבינו הזקן כותב כי יום הילולא של צדיק‪ ,‬אינו‬
‫נוגע רק לו עצמו‪ ,‬אלא הוא יום כללי הנוגע‬
‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬
‫לכל חסידיו ומקושריו‪ .‬כיון שביום הזה הנשמה‬
‫שלו עולה בדרגות גבוהות בעולמות העליונים‪,‬‬
‫ומעלה איתה את כל מי שקשור עימה בעולם‬
‫הזה‪ .‬אנו רוצים להקדיש את השיעור הזה‬
‫לשתי דמויות הענק‪ ,‬הרמב"ם ורבינו הזקן‪,‬‬
‫מייסד חסידות חב"ד‪ .‬נגלה את הדמיון המפתיע‬
‫בין שניהם‪ ,‬ובעיקר נעסוק בהלכה מרתקת‬
‫בהלכות תלמוד תורה‪ ,‬שתחבר אותנו בצורה‬
‫חזקה אל שתי הדמויות הללו‪.‬‬
‫מפת השיעור‪:‬‬
‫הילכו שנים יחדיו‬
‫השיעור מחולק לשלושה חלקים‪:‬‬
‫‪ ‬הרמב"ם ואדמו"ר הזקן – מה הקשר?‬
‫‪ ‬ש"ס או רמב"ם ‪ -‬מה לומדים קודם‪ ,‬תלמוד‬
‫בבלי או רמב"ם?‬
‫‪ ‬מתקשרים אל הצדיק – על תקנת לימוד‬
‫הרמב"ם ולימוד החסידות‬
‫חלק ראשון‪ :‬הרמב"ם‬
‫ואדמו"ר הזקן‬
‫הסתלקות הצדיקים‬
‫רוב שנות חייו של הרמב"ם עברו במצרים‪ .‬הוא‬
‫אמנם נולד בספרד‪ ,‬ומשם ברח למרוקו וארץ‬
‫ישראל‪ ,‬אך בגילאי העשרים שלו כבר הגיע‬
‫לארץ מצרים‪ .‬לפי המסופר בסדר הדורות‪,‬‬
‫סמוך לפטירתו‪ ,‬קרא הרמב"ם לבנו יחידו‪ ,‬רבי‬
‫אברהם‪ ,‬והשביע אותו כי יישא את גופו לארץ‬
‫ישראל ויקבור אותו שם‪ .13‬רבי אברהם הבטיח‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה – הרמב"ם וארץ ישראל‪ :‬הרמב"ם נולד‬
‫בקורדובה בספרד וגר אחר כך במרוקו‪ .‬כשהתגברו‬
‫הרדיפות נגד היהודים‪ ,‬הוא ברח ממרוקו עם אביו‪ ,‬רבי‬
‫מימון הדיין‪ ,‬לכיוון ארץ ישראל‪ .‬הם הגיעו ארצה באניה‬
‫וגרו כמה חדשים בעכו‪ ,‬אבל אחרי חצי שנה‪ ,‬הרמב"ם‬
‫עזב את הארץ ועבר למצרים‪ .‬הסיבה שהרמב"ם עזב את‬
‫הארץ‪ ,‬אינה ברורה‪ .‬הרדב"ז כותב כי הרמב"ם נהג כך‬
‫מפני סיבה של פקוח נפש‪ ,‬ויש אומרים כי הכוונה‬
‫למלחמות נושאי הצלב והמוסלמים שהיו בעיצומן באותן‬
‫שנים‪ .‬עוד כותבים כי הרמב"ם עשה זאת לטובת אנשי‬
‫מצרים‪ ,‬שסבלו מהקהילה הקראית והיו זקוקים להנהגת‬
‫הרמב"ם‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬ידוע שהרמב"ם הצטער על כך שאינו גר בארץ‬
‫ישראל‪ .‬א‪ .‬הוא עצמו פוסק בספריו שאסור בשום אופן‬
‫לצאת מהארץ‪ ,‬למעט עבור נשיאת אשה‪ ,‬פרנסה או‬
‫לימוד תורה‪ .‬ב‪ .‬ידוע מה שכותב רבי אשתורי הפרחי‬
‫בספר "כפתור ופרח"‪ ,‬כי שמע מנכדי הרמב"ם שכאשר‬
‫‪ 22‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫זאת‪ ,‬אך למעשה‪ ,‬בעת פטירתו של הרמב"ם‬
‫שררה מגיפה קשה במצרים‪ ,‬ולא נתנו להוציא‬
‫אנשים משם‪ .‬לכן קברו את הרמב"ם בחצר‬
‫ביתו בקהיר‪ ,‬ואחרי תקופה הוציאו את הארון‬
‫מהאדמה וארבעה תלמידים נאמנים נשאו את‬
‫הארון לארץ ישראל (מעגל טוב להחיד"א)‪.14‬‬
‫האגדה מספרת‪ ,‬כי בינתיים‪ ,‬החל וויכוח בין‬
‫קהילות הארץ 'על מי יניח הצדיק את ראשו'‪.‬‬
‫חכמי חברון טענו כי הרמב"ם צריך להיקבר על‬
‫יד האבות הקדושים בחברון‪ ,‬בית הדין של‬
‫ירושלים טען כי הרמב"ם צריך להיקבר באדמת‬
‫העיר הקדושה‪ ,‬ואילו אנשי טבריה טענו כי‬
‫הרמב"ם צריך להיטמן לצד רבי עקיבא ורבי‬
‫מאיר בעל הנס ושאר התנאים והאמוראים‬
‫הקבורים בטבריה‪ .‬בעוד התלמידים מתקדמים‬
‫עם הארון במדבר לכיוון הארץ‪ ,‬התקרבה‬
‫אליהם פלוגת שודדים עם חרבות שלופים‬
‫ואיימה עליהם‪ .‬שודדי המדבר היו ידועים‬
‫באכזריותם והתלמידים נסו על נפשם‪.‬‬
‫השודדים ניסו להוריד את הארון מהגמל‪ ,‬אך‬
‫לא הצליחו להזיזו ממקומו‪ .‬הם הבינו כי מדובר‬
‫באיש קדוש וברחו משם‪.‬‬
‫התלמידים ההמומים ראו הכול מרחוק‪,‬‬
‫והחליטו כי יתנו לגמל ללכת בעצמו‪ ,‬והיכן‬
‫שיעצור‪ ,‬שם תהיה קבורת הרמב"ם‪ .‬הגמל הלך‬
‫והלך‪ ,‬וכשהגיע לשערי העיר טבריה‪ ,‬כרע על‬
‫הארץ‪ .‬ואכן‪ ,‬שם הוא מקום קבורת הרמב"ם‪.‬‬
‫מעניין כי גם צורת הסתלקותו של רבינו הזקן‪,‬‬
‫היתה לגמרי לא רגילה‪ .‬בסוף ימיו של רבינו‬
‫הזקן‪ ,‬יצא הקיסר נפוליאון למלחמת ענק נגד‬
‫רוסיה (מלחמת רוסיה‪-‬צרפת)‪ .‬תלמידי המגיד‬
‫ממעזריטש נחלקו בדעתם מי צריך לנצח‪,‬‬
‫ורבינו הזקן טען כי עדיף שהצאר אלכסנדר‬
‫ינצח‪ ,‬כיון שכך יהיה יותר טוב ליהודים מבחינה‬
‫רוחנית‪ ,‬לעומת נפוליאון שייטיב בגשמיות‬
‫ויפגע ברוחניות‪ .15‬נפוליאון החל לכבוש עיר‬
‫‪-----------------‬‬‫הרמב"ם היה כותב אגרת מחוץ למצרים‪ ,‬היה חותם‪:‬‬
‫"ממני‪ ,‬העובר על שלושה לאווים בכל יום" (שאסור‬
‫לשוב לארץ מצרים)‪.‬‬
‫העשרה – פסק הרמב"ם‪ :‬הרמב"ם עצמו פוסק כי‬
‫"גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם" – לארץ‬
‫ישראל (הלכות מלכים ה‪/‬יא)‪.‬‬
‫הרחבה‪ :‬מסופר כי אחד מתלמידי המגיד שנחלק על‬
‫רבינו הזקן בנושא‪ ,‬וצידד עם נפוליאון נגד הצאר הרוסי‪,‬‬
‫ידע כי הראשון שיתקע בשופר בראש‪-‬השנה – יהיה‬
‫אחר עיר‪ ,‬ורבינו נאלץ לעזוב את העיר ליאדי‬
‫ולברוח לעומק רוסיה (דרומה‪ ,‬לכיוון‬
‫אוקראינה)‪.16‬‬
‫בראש המסע‪ ,‬ישב נכדו של הרבי‪ ,‬רבי נחום‪,‬‬
‫ובכל צומת היה שואל את רבינו לאן להמשיך‪.‬‬
‫באחד הצמתים הוא טעה בהבנת דברי רבינו‪,‬‬
‫ונסע לכיוון אחר‪ .‬לאחר שנסעו משם דרך‬
‫ארוכה‪ ,‬הדבר נודע לרבינו והוא הצטער מאוד‪.‬‬
‫הרבי התבטא‪" :‬טוב הוא כשהנכד הולך בדרכי‬
‫זקנו‪ ,‬ולהיפך הוא כשהסבא מוכרח ללכת בדרך‬
‫שמוביל נכדו"‪ .‬הקבוצה חנתה בכפר קטן בשם‬
‫פייענא במחוז פולטבה‪ ,‬אך מיום ליום‪ ,‬הלך‬
‫רבינו ונחלש‪ ,‬ובמוצאי שבת פרשת שמות‬
‫הייתה ההסתלקות‪.‬‬
‫מהלכות ועד‬
‫הלכות בטעמיהן‬
‫כל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית‪,‬‬
‫ובטח כשמדובר בצדיקי עליון‪ .‬במשך השנים‪,‬‬
‫הרבי אמר כמה שיחות על הקשר בין רבינו‬
‫הזקן ובין הרמב"ם‪ ,‬כפי שאפשר ללמוד מכך‬
‫שימי ההסתלקות שלהם סמוכים ובדרך כלל‬
‫חלים באותו שבוע‪ .17‬הרבי העלה כמה וכמה‬
‫‪-----------------‬‬‫הראשון לנצח במלחמה השמיימית בין נפוליאון והקיסר‪.‬‬
‫לפועל בראש השנה הוא השכים והזדרז למקווה‪ ,‬ומשם‬
‫לשאר ההכנות ולתפילה במהירות גדולה כדי להספיק‬
‫לתקוע ראשון‪ .‬אדמו"ר הזקן לעומתו השכים כרגיל‪ ,‬תקע‬
‫בשופר ורק אחר החל להתפלל‪ .‬כאשר תקע אדמו"ר‬
‫הזקן בשופר‪ ,‬חש בכך אותו צדיק בעירו‪ ,‬ואמר‪" :‬אוי‪,‬‬
‫הליטוואק (הליטאי‪ ,‬כינויו של אדמו"ר הזקן על שם‬
‫מקומו) השיג אותי!"‪.‬‬
‫סיפור – רבינו הזקן ו(להבדיל) נפוליאון‪ :‬באמצע הדרך‪,‬‬
‫הרבי פנה אל אנשי הצבא שליוו אותו‪ ,‬וביקש עגלה עם‬
‫שני סוסים מהירים כי ברצונו לשוב במרוצה לביתו‪ .‬הרבי‬
‫הורה לסרוק את כל הבית‪ ,‬ומצאו שם זוג נעלי בית‪ .‬אחר‬
‫כך הורה לשרוף את הבית‪ ,‬ועזב את המקום במהירות‪.‬‬
‫אך יצאו משם‪ ,‬החלו חייליו של נפוליון להתקרב אל‬
‫העיר ובראשם נפוליון בעצמו‪ .‬המלך ציווה לכבות את‬
‫האש בבית‪ ,‬אך הם לא היו יכולים להתקרב מחמת‬
‫העשן‪ .‬הוא הבטיח כי אדם שיביאו לו איזה חפץ או‬
‫מטבע מהרבי‪ ,‬יקבל ממנו תשלום הגון (הוא רצה לערוך‬
‫כנראה איזה כישוף‪ ,‬שדרכו יוכל להשיג את רבינו)‪.‬‬
‫רבינו הבטיח באגרותיו כי נפוליון יפסיד את המלחמה‪,‬‬
‫וביום יוד כסלו‪ ,‬מספר שבועות לפני ההסתלקות‪ ,‬הרבי‬
‫אמר כי השבוע תהיה מפלת נפוליאון‪ .‬וכך הווה‪.‬‬
‫העשרה – האם הרמב"ם הסתלק בכ"ד בטבת‪:‬‬
‫לחביבותא דמילתא יש להעיר‪ ,‬כי הרבי מביא (לקו"ש‬
‫חכ"ו עמוד ‪ 27‬הערה ‪ )2‬שבספר "צמח דוד" (לרבי דוד‬
‫גנז‪ ,‬חי בתקופת המהר"ל מפראג) מובא שהילולת‬
‫הרמב"ם היא בכ"ד טבת! אך הרבי מוכיח כי נפלה שם‬
‫טעות‪ ,‬והכוונה היא לכ"ף טבת‪.‬‬
‫נקודות (ראה בארוכה לקו"ש חכ"ו שיחת כ–כד‬
‫טבת)‪ ,‬אך אנו נתמקד בדמיון התורני שבין‬
‫שניהם‪ :‬העובדה ששני הגאונים חיברו ספר‬
‫הלכות‪ ,‬וכן שניהם כתבו ספר מחשבה יסודי‬
‫לנבוכי הנפש הרוצים להתעלות בעבודת ה'‬
‫באופן שכלי ומעמיק‪ .‬אצל שניהם‪ ,‬הספר הזה‬
‫היווה מהפכה עצומה‪ ,‬עד שנתקל בהתנגדות‬
‫אדירה אצל גאוני אותם הדורות ולקח זמן עד‬
‫שהתקבל בתפוצות ישראל‪.‬‬
‫חיבורו העיקרי של הרמב"ם הוא כמובן "משנה‬
‫תורה"‪ .‬הרמב"ם החליט לעשות מהפכה ולחבר‬
‫ספר שיכלול את כל מה שנאמר בתורה שבעל‬
‫פה‪ ,‬החל ממשה רבינו ועד תקופתו‪ .‬כל הדינים‬
‫שהתחברו על ידי התנאים והאמוראים בתלמוד‬
‫בבלי וירושלמי‪ ,‬וגם פסקי כל ההלכות שנאמרו‬
‫על ידי הגאונים בבבל‪ .‬הרמב"ם עבד עשר‬
‫שנים רצופות וחיבר סידרה בת ‪ 24‬ספרים‪,‬‬
‫שכללה את הלכות כל התרי"ג מצוות‪ ,‬אלו‬
‫שנוהגות בזמן הזה ואלו שלא נוהגות‪ ,‬באופן‬
‫כזה שאדם עובר על ספרו וכך יודע את ההלכה‬
‫למעשה של כל מצוות התורה‪ ,‬מהראשונה עד‬
‫האחרונה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הרמב"ם כתב את ספרו בסגנון של‬
‫הלכה למעשה נטו‪ ,‬ללא כל התייחסות לטעמי‬
‫ההלכה ומקורה‪ ,‬ולכן מי שרצה להעמיק מעט‬
‫ולהבין את יסוד ההלכה – לא מצא לכך מענה‬
‫בספרו‪ .‬כמה מגדולי ישראל‪ ,‬ובראשם הרא"ש‪,‬‬
‫ערערו על פסיקת הלכה מתוך הרמב"ם‬
‫מהטעם הזה‪ ,‬וטענו כי הוא אינו מנומק מספיק‬
‫בשביל שיוכלו לפסוק ממנו הלכות‪.‬‬
‫כ‪ 300-‬שנה אחרי הרמב"ם‪ ,‬קם מרן הבית יוסף‬
‫וכתב את השולחן ערוך‪ .‬הצורך בכך נוצר עקב‬
‫ריבוי המחלוקות בין הפוסקים שאחרי הרמב"ם‬
‫ובין חכמי ספרד ואשכנז‪ ,‬והוא החליט להכריע‬
‫כל פעם כמו רוב הדעות בין שלושה (הרמב"ם‪,‬‬
‫הרי"ף והרא"ש)‪ .‬רבי משה איסרליש‪ ,‬הרמ"א‪,‬‬
‫עיבה את השולחן‪-‬ערוך עם 'מפה' המותאמת‬
‫גם לפסקי רבני אשכנז ומנהגיהם‪ .‬ספר זה הפך‬
‫לספר המחייב את כלל ישראל‪.18‬‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה – בית יוסף‪ :‬את הבעיה של "הלכה ללא‬
‫טעמים"‪ ,‬פתר רבי יוסף קארו בדרך מקורית‪ .‬הוא כתב‬
‫ספר נוסף בשם "בית יוסף"‪ ,‬והספר הזה אכן עוסק‬
‫ביסודי הדינים ומקורם‪ ,‬כשהשולחן ערוך הוא רק קיצור‬
‫סופי שלו‪ .‬שיטת כתיבה זו‪ ,‬חזרה על עצמה בחיבורים‬
‫פרשת שמות ׀ ‪23‬‬
‫אלא שמאז ימיהם של רבי יוסף קארו ורבי‬
‫משה איסרליש‪ ,‬קמו עוד גדולי פוסקים כמו‬
‫הט"ז (טורי זהב)‪ ,‬המגן אברהם והש"ך (שפתי‬
‫כהן)‪ ,‬ונוצר צורך בשולחן ערוך מסודר שיסכם‬
‫ויכריע בין כל שיטות האחרונים‪ .‬כשהגיע רבינו‬
‫הזקן אל הרב המגיד‪ ,‬הורה לו המגיד לכתוב‬
‫ספר שולחן ערוך‪ ,‬על בסיס השולחן ערוך‬
‫הגדול‪ ,‬אך לשלב בתוך הדברים את פסקי‬
‫האחרונים וכן את טעמי ההלכות כפי שהם‬
‫מובאים בראשונים ובאחרונים‪ .19‬תלמידי המגיד‬
‫נהגו לכנות את רבינו בשם "הרב"‪ ,‬והמגיד‬
‫התבטא כי "הלכתא כרב"‪ ,‬ולכן הוא זה‬
‫שמתאים לכתוב את השולחן ערוך‪ .‬גדולי חכמי‬
‫ישראל בדורות האחרונים הסתמכו על השולחן‬
‫ערוך הזה לרוב‪ .‬הרבה בפסיקת הלכה‪ ,‬והרבה‬
‫יותר מכך בהגדרות יסודיות של דינים ובהבנת‬
‫הסוגיות ההלכתיות‪ .‬גם לשונו הברורה והצחה‬
‫של הספר שימשה מופת לכל הבאים אחריו‪.‬‬
‫כשבספר ההלכה המפורסם 'משנה ברורה' של‬
‫רבי ישראל מאיר מראדין‪ ,‬הוא נוהג לצטט את‬
‫לשונו של אדמו"ר הזקן כמעט בכל סימן‬
‫וסימן‪ ,‬כיוון שזו הלשון הברורה והמאירה‬
‫ביותר!‬
‫הנה דוגמא להלכה מעשית מצויה מתוך‬
‫הרמב"ם‪ ,‬כפי שהיא מורחבת עם טעמי ההלכה‬
‫בלשונו הזהב של רבינו‪:20‬‬
‫‪ .1‬למה נוטלים ידיים‬
‫הלכות תפילה לרמב"ם פרק א; שולחן ערוך רבינו הזקן‬
‫סימן ד‬
‫חמישה דברים מעכבין את התפילה אף‬
‫על פי שהגיע זמנה‪ .‬הראשון שבהם‪ :‬טהרת‬
‫הידיים‪ .‬רוחץ ידיו במים עד הפרק‪ ,‬ואחר‬
‫כך יתפלל‪ .‬תקנו חכמים ליטול ידיו במים‬
‫בכל שחר ולברך על נטילת ידים‪ ,‬והטעם‪:‬‬
‫יש מפרשים משום קריאת שמע ותפלה‬
‫של שחרית‪ ,‬לפי שהידיים עסקניות הן‪ ,‬ומן‬
‫הסתם נגעו בשינה במקומות המטונפים‬
‫שבגופו [לכן יש להיטהר לפני התפילה]‪...‬‬
‫ומברכים על מצוה זו כדרך שמברכין על‬
‫כל מצות של דבריהם‪ ...‬ולסברא זו‪ ,‬צריך‬
‫לברך גם כן על נטילת ידים למנחה או‬
‫לערבית אם אין ידיו נקיות וצריך ליטול‪.‬‬
‫אבל אין המנהג כן עכשיו בכל ישראל‪,‬‬
‫אלא אין מברכין על נטילת ידיים רק‬
‫בשחר לבד‪ ,‬מהטעם המפורש בזוהר‬
‫ומוזכר גם כן בגמרא‪ ,‬כדי להעביר רוח‬
‫הטומאה‬
‫השורה‬
‫על‬
‫הידים‪,‬‬
‫מפני‬
‫הסתלקות קדושת הנשמה בלילה מגוף‬
‫האדם כשישן ולהתקדש בקדושתו של‬
‫מקום ברוך הוא‪ .‬מכל מקום ראוי לחוש גם‬
‫לסברא הראשונה ולחזר אחר מים לתפלת‬
‫מנחה וערבית‪ ,‬אך לא לברך‪.‬‬
‫ממורה נבוכים‬
‫ועד התניא‬
‫‪-----------------‬‬‫חשובים נוספים‪ ,‬כמו ה'טור' או ה'לבוש' ונקראת‪" :‬הלכות‬
‫בטעמיהן"‪.‬‬
‫העשרה – האם מספיק ללמוד הלכות בלי טעמים‪:‬‬
‫הסיבה לחיבורו של רבינו הזקן‪ ,‬לא היתה רק כ'הרחבת‬
‫היריעה' עבור הלמדנים שמסוגלים להבין את טעמי‬
‫ההלכה‪ ,‬אלא גם משום סיבה הלכתית‪ :‬הרמב"ם סובר כי‬
‫אדם יוצא ידי חובת ידיעת התורה בלימוד הלכות‬
‫למעשה בלי טעמים‪ ,‬אולם רש"י והרא"ש כותבים כי‬
‫אדם שלומד הלכות לבד‪ ,‬נקרא "בור" ואינו יוצא ידי‬
‫חובת ידיעת התורה (מן המעין)‪ .‬לכן רבינו כתב ספר‬
‫כזה‪ ,‬שמתאים אליבא דשיטת רש"י והרא"ש‪.‬‬
‫הרחבת וניתוח ההלכה הזו‪ :‬בקרב קהל מתאים‪ ,‬אפשר‬
‫לנתח את ההלכה הזו ולשים לב לחשיבות לימוד טעמי‬
‫ההלכה‪ .‬כיון שהבנת טעם ההלכה‪ ,‬מבהירה היטב את‬
‫היסוד שלה‪ .‬ההלכה הזו כדוגמא‪ :‬אם יסוד מצות נטילת‬
‫ידים הוא משום התפילה‪ ,‬הרי צריך ליטול ולברך על‬
‫נטילת ידיים גם לפני מנחה וערבית‪ .‬אבל אם יסוד‬
‫המצוה הוא דברי הזוהר אודות טומאת הידיים בלילה‪,‬‬
‫הרי צריך ליטול בברכה רק בבוקר‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר לומדים‬
‫רק את ההלכה עצמה ברמב"ם ובשולחן ערוך‪ ,‬בלי להבין‬
‫את טעמה‪ ,‬אי אפשר לערוך את ההיקש הזה לתפילות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬הרמב"ם סבר כי אסור להסתפק‬
‫בקיום מצוות מעשי‪ ,‬אלא חובה לעסוק בידיעת‬
‫הא‪-‬ל ככל שידו מגעת‪ .‬לכן הרמב"ם עשה דבר‬
‫'אמיץ'‪ ,‬ופתח את ספרו הגדול בארבעה פרקים‬
‫אודות "מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית"‪,‬‬
‫שהן תיאור 'צורת הא‪-‬ל'‪ ,‬השרפים והעולמות‬
‫העליונים‪ .‬הדבר הבולט עוד יותר שעשה‬
‫הרמב"ם בענין הזה הוא‪ ,‬כתיבת הספר "מורה‬
‫נבוכים"‪.‬‬
‫צעירי הדור של הרמב"ם היו מבולבלים‬
‫מהטענות הפילוסופיות של האומות האחרות‪,‬‬
‫והרמב"ם החליט לכתוב ספר פילוסופי כדי‬
‫לענות להם‪ .‬בספרו הוא דן בכל עקרונות‬
‫מחשבת היהדות‪ ,‬כמו חשיבות המצוות לפני‬
‫הקב"ה‪ ,‬ההשגחה הפרטית והנבואה‪ ,‬תוך שהוא‬
‫מביא את ההשקפות הפילוסופיות של אריסטו‬
‫ודומיו‪ ,‬ומתעמת איתן‪.‬‬
‫וכאן‪ ,‬בענין הזה‪ ,‬אין צורך להרחיב אודות‬
‫הדמיון לרבינו הזקן‪ ,‬אשר כתב בפעם הראשונה‬
‫בהיסטוריה את ספר התניא‪ ,‬ובו משנה מסודרת‬
‫של עקרונות הקבלה והחסידות‪ ,‬בצורה‬
‫מעמיקה‪ ,‬ברורה ושכלית‪ ,‬המיועדת לכל‬
‫ישראל‪ ,‬מגדולי הדור ועד האיש המצוי‪.21‬‬
‫מרבי משה‬
‫ועד רבי שניאור‬
‫עוד נקודה מעניינת‪ :‬ההשוואה בין הרמב"ם‬
‫לרבינו הזקן באה לידי ביטוי בכך‪ ,‬שגדלות‬
‫שניהם מתבטאת גם בשם שלהם‪ :‬הרמב"ם‬
‫נקרא "משה"‪ ,‬כמו 'משה רבינו'‪ ,‬כפי שכתוב על‬
‫מצבת קברו "ממשה עד משה לא קם‬
‫כמשה"‪.22‬‬
‫רבינו הזקן נקרא "שניאור"‪ ,‬על שם שני‬
‫המאורות שהאיר – אור הנגלה בשולחן ערוך‬
‫שלו‪ ,‬ואור החסידות בתניא‪.‬‬
‫חלק שני‪:‬‬
‫ש"ס או רמב"ם‬
‫מה ללמוד קודם?‬
‫שאלה לדיון‪ :‬מהי דעתכם בשאלה הבאה‪ :‬נניח‬
‫שהתפנתה לך שעה בערב‪ ,‬ואתה מעוניין‬
‫להצטרף לשיעור תורה יומי‪/‬שבועי‪ .‬כעת יש‬
‫לך שתי אפשרויות‪ :‬שיעור גמרא או שיעור‬
‫משנה‪ .‬מה קודם?‬
‫ההתלבטות ברורה‪ :‬מצד אחד‪ ,‬גמרא זה ספר‬
‫מעניין והגיוני‪ ,‬ובו יורדים לעומקם של דברי‬
‫המשנה ומפלפלים בהם‪ ,‬ואילו המשנה היא‬
‫ספר תכליתי ומעשי‪ .‬מצד שני‪ ,‬לימוד המשנה‬
‫מאפשר לך להקיף הרבה יותר חומר‪ ,‬משום‬
‫שלומדים רק את החלק הנוגע למעשה‪ ,‬וכך‬
‫מספיקים בזמן קצר לעבור על הלכות רבות‬
‫ולקבל ידע בסוגיות רבות‪ .‬ניתן לנסח זאת‬
‫כשאלה של איכות וכמות‪ ,‬כאשר לימוד הגמרא‬
‫הוא איכותי יותר‪ ,‬ולימוד המשנה הוא כמותי‪.‬‬
‫אותה שאלה יכולה להיות בין לימוד התלמוד‬
‫או לימוד הרמב"ם‪ .‬כאשר לימוד התלמוד הוא‬
‫איכותי ולימוד הרמב"ם הוא כמותי?‬
‫‪ .2‬מה ללמוד‬
‫הלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן פרק ב‬
‫אדם שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה‪,‬‬
‫צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא‬
‫לידי מעשה‪ ,‬שהן הלכות הצריכות לכל‬
‫אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן‬
‫וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום‪ ,‬והם‬
‫דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם‬
‫המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל‬
‫ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה‪...‬‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה ‪ -‬ההתנגדות לרמב"ם ולרבינו הזקן‪ :‬בעת‬
‫רדיפות החסידים בווילנא‪ ,‬כתב רבינו הזקן מכתב מרגש‬
‫מאוד (במן המעין)‪ ,‬ובו משווה את ההתנגדות לחסידות‬
‫להתנגדות של גאוני הדור אל הרמב"ם! והוא מבטיח כי‬
‫סוף ההתנגדות להיכשל‪ ,‬כפי שנכשלה אז‪.‬‬
‫ההתנגדות לרמב"ם נבעה משתי סיבות‪ :‬א‪ .‬כלפי ספרו‬
‫"משנה תורה"‪ ,‬שבו אינו מביא מקורות לפסקיו אלא‬
‫מכריע מדעתו‪ ,‬ואף הגדיל לכתוב כי "אדם לומד בזה‬
‫החיבור ואינו צריך לספר אחר בעולם"‪ .‬ב‪ .‬התנגדות‬
‫למורה נבוכים‪ ,‬שבו הוא מצטט את ההשקפות של‬
‫אריסטו והוגי הדעות המוסלמים‪ ,‬והדבר גרם לדאגה‬
‫אצל כמה מגדולי הדור‪ ,‬שחששו כי הנוער יראה היתר‬
‫ללמוד פילוסופיה זרה‪ .‬כידוע‪ ,‬בשיא ההתקפות נגד‬
‫הרמב"ם‪ ,‬אספו מתנגדיו את ספר המדע וספר 'מורה‬
‫הנבוכים' בעיר פריז והעלו אותם על המוקד‬
‫סיפור – ממשה עד משה (מן המעין)‪ :‬כך כותב החיד"א‬
‫בספר "שם הגדולים"‪" :‬שמעתי מפני רבינו דוד הנגיד‬
‫[נכד הרמב"ם] כי עשר שנים היה יושב רבינו משה‬
‫בחדרו ולא יצא ממנו עד שסיים לכתוב את הספר משנה‬
‫תורה‪ .‬ובלילה שהשלימו‪ ,‬בא לו בחלום רבינו מיימון אביו‬
‫עם אדם אחר עמו‪ ,‬ואמר לו אביו‪ :‬הנה לך זה משה רבינו!‬
‫נבהל הרמב"ם‪ .‬אמר לו משה רבינו‪ :‬באתי לראות מה‬
‫עשית‪ ,‬וכשראה – אמר לו‪ :‬יישר כח"‪.‬‬
‫ואם יוכל לקבוע שעה גדולה ללימוד‬
‫אחר‪ ...‬חייב להוסיף ללמוד בשעה זו‬
‫הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות‪,‬‬
‫אף מצוות שאינן נוהגות כמו קדשים‬
‫וכיוצא בהן‪ ...‬ועל כן נכון הדבר אם אפשר‬
‫לו‪ ,‬ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות‬
‫וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש‬
‫וכל כליו‪ ,‬כמבואר באר היטב בחיבור‬
‫הרמב"ם ז"ל‪.‬‬
‫רבינו הזקן סובר‪ ,‬כידוע‪ ,‬כי אדם צריך ללמוד‬
‫את כל התורה כולה‪ ,‬בכתב ובעל פה‪ ,‬אבל אדם‬
‫שאינו יכול להגיע לידי ידיעה זו‪ ,‬צריך להתרכז‬
‫בלימוד ההלכה‪ .‬השלב הראשון הוא לימוד‬
‫ההלכות המצויות‪ ,‬כמו הלכות תפילה‪ ,‬שבת‬
‫וכו'‪ ,‬ואחר כך להמשיך וללמוד את הלכות שאר‬
‫התרי"ג מצוות‪ ,‬כפי שהן כתובות במשנה או‬
‫ברמב"ם‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬
‫השאלה היא ‪ -‬למה? מדוע לימוד ההלכות‬
‫שאינן נהוגות בזמן הגלות‪ ,‬קודם ללימוד‬
‫התלמוד?‬
‫השאלה נשאלת במיוחד על רבינו הזקן‪ ,‬כיון‬
‫שהוא עצמו כתב את השולחן ערוך שלו‪ ,‬באופן‬
‫של הלכות בטעמיהן ולא הלכות בלבד‪ .‬וזאת‬
‫לפי דברי הגמרא ורש"י (ראה מן המעין)‪,‬‬
‫שמאריכים בלשונות מבהילים בחומרתם אודות‬
‫מי שפוסק הלכות מלימוד המשנה בלבד‪ ,‬בלא‬
‫לימוד טעמי ההלכות מן התלמוד‪.‬‬
‫מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬רבינו פוסק‪ ,‬שאדם שאינו יכול‬
‫ללמוד הרבה‪ ,‬ילמד קודם משנה ורמב"ם‪ ,‬ואחר‬
‫כך תלמוד?‬
‫כדי לסיים את ה'גלגול'‬
‫עונה הרבי תירוץ נפלא‪ :‬רבינו לא מדבר כאן‬
‫על רבנים פוסקי הלכות‪ ,‬שלומדים שולחן ערוך‬
‫בשביל לדעת מה להורות‪ .‬ברור כי פסיקת‬
‫הלכה חייבת להיות מבוססת על הבנת טעמי‬
‫ההלכות‪ ,‬ובלא זה‪ ,‬הוא נקרא בּור ומכשיל את‬
‫הרבים‪ ,‬כמו הלשונות הקשים בגמרא‪ .‬רבינו‬
‫מדבר על יהודים כמונו‪ ,‬מן השורה‪ ,‬שלומדים‬
‫תורה בשביל מצות תלמוד תורה‪ ,‬ולכן הוא‬
‫פוסק‪ ,‬שקודם צריך לעבור על כל הלכות‬
‫התרי"ג מצוות במשנה או ברמב"ם‪ ,‬לפני‬
‫ההעמקה במקצת הלכות בתלמוד‪.‬‬
‫זאת מסיבה פשוטה‪ :‬מובא בספרי הקבלה כי‬
‫כל נפש בעולם הזה‪ ,‬צריכה לקיים את כל‬
‫תרי"ג המצוות במחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה‪.‬‬
‫המעשה הוא קיום המצוות בפועל‪ ,‬והמחשבה‬
‫והדיבור הם לימוד ההלכות‪ .‬ובפרט בזמן הגלות‬
‫שחרב הבית‪ ,‬ואי אפשר לקיים מצוות רבות‬
‫במעשה‪ ,‬יש חשיבות גדולה יותר ללמוד את כל‬
‫הלכות התרי"ג מצוות במשנה או ברמב"ם‬
‫במקום המעשה בפועל‪.23‬‬
‫מסופר (פסחים נ‪,‬א) על רב אשי‪ ,‬אחרון‬
‫אמוראי התלמוד‪ ,‬שהגיע יומו להסתלק מן‬
‫העולם הזה‪ .‬פתאום הוא רואה את מלאך‬
‫המוות‪ ,‬שבא ליטול את נשמתו‪ .‬ביקש ממנו רב‬
‫אשי‪ ,‬שיתן לו עוד שלשים ימים לחיות‪ ,‬ובזמן‬
‫הזה יחזור על כל התלמוד‪ .‬שכן הוא שמע‬
‫שאומרים בגן עדן‪" :‬אשרי מי שבא לכאן‬
‫ותלמודו בידו"‪...‬‬
‫הענין בזה הוא‪ ,‬שכל נשמה צריכה לקיים את‬
‫כל התרי"ג מצוות וללמוד כל מה שיכולה‬
‫ללמוד ולהשיג‪ ,‬ואחרת היא צריכה לבוא לכאן‬
‫בגלגול נוסף‪ .‬לכן רב אשי ביקש לעבור על כל‬
‫התורה לפני הסתלקותו‪ ,‬וכך נפשו תהיה‬
‫שלימה ומתוקנת ולא תצטרך לחזור לכאן שוב‪.‬‬
‫‪ .3‬ללמוד את הפרד"ס‬
‫הלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן פרק א‬
‫וכן אמרו חכמי האמת [האריז"ל]‪ ,‬שכל‬
‫נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים‬
‫עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה‬
‫דבור ומחשבה‪ ,‬ודיבור ומחשבה הוא‬
‫לימוד הלכותיהן‪ ,‬על דרך שאמרו חכמים‬
‫על פסוק זאת תורת החטאת וגו'‪ ,‬שכל‬
‫העוסק בתורת‬
‫חטאת כאילו [הקריב‬
‫חטאת]‪.‬‬
‫ועוד אמרו חכמי האמת‪ ,‬שכל נפש צריכה‬
‫לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא‬
‫יכולה להשיג ולידע‪ .‬וכל מי שיכול להשיג‬
‫ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא‬
‫מעט‪ ,‬צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע‬
‫כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת‬
‫התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים‬
‫ודרשות וסודות‪.‬‬
‫כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע‬
‫מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור‬
‫החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם‬
‫‪-----------------‬‬‫העשרה – השלמת מצוה על ידי לימוד‪ :‬כמו המדרש‬
‫הידוע‪ ,‬שאמר הקב"ה ליחזקאל הנביא‪ ,‬שבני ישראל‬
‫ילמדו הלכות בית הבחירה‪ ,‬ועי"ז פועלים שאין בנין ביתי‬
‫בטל‬
‫באגרות קודש אפשר למצוא כמה דוגמאות לכך‪ ,‬כמו‬
‫יהודי שמבקש מהרבי תיקון לעבירה מסוימת‪ ,‬למשל אי‬
‫הנחת תפלין‪ ,‬והרבי מעורר אותו ללמוד את הלכות‬
‫תפלין בשולחן ערוך‪.‬‬
‫‪ 27‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫בלתי ידיעה זו‪ .‬ולכן אמרו חכמים‪ :‬אשרי‬
‫מי שבא לכאן ותלמודו בידו‪ ,‬כדי שלא‬
‫יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה‪.‬‬
‫זו‪ ,‬אגב‪ ,‬הסיבה לכל הנושא של 'גלגולי‬
‫נשמות'‪ :24‬מובא בספרי קבלה כי רוב הנשמות‬
‫בעולם הזה‪ ,‬נמצאות כאן כבר פעם שניה או‬
‫שלישית או יותר‪ .25‬וזאת משום שלא הספיקו‬
‫לקיים את כל התרי"ג מצוות בגלגולים קודמים‪,‬‬
‫ולכן באים לכאן שוב כדי להשלים את המצוות‬
‫החסרות‪.26‬‬
‫מה הגלגול שלך?‬
‫מעניין להוסיף את מה שהרבי מעיר (ספר‬
‫המאמרים תש"ח עמוד ‪ 240‬בהערה)‪ ,‬כי לכל‬
‫נשמה יש מצוה שבה הוא "זהיר טפי" וחביבה‬
‫אצלה במיוחד‪ .‬כמו שהגמרא מאריכה (שבת‬
‫קיח‪,‬ב‪ ,‬ראה שם כמה סיפורים)‪ ,‬ששאלו את בנו‬
‫של רבה‪" :‬אבוך‪ ,‬במה הווה זהיר טפי"? והוא‬
‫ענה‪ :‬במצות ציצית‪ .‬פעם נפסק לו חוט ציצית‬
‫והוא לא זז מהמקום עד שתיקנו את הציצית‪.‬‬
‫עוד מספרת שם הגמרא על אמורא אחד‪ ,‬שלא‬
‫שכב לישון בלילה לפני שלימד זכות על אדם‬
‫אחר‪ .‬וכן כמה אמוראים שהידרו במצות הכנות‬
‫לשבת‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפורים – גלגולים‪ .2 :‬לרבי המהר"ש היה בן בשם רבי‬
‫אברהם סנדר‪ .‬הוא ניחן בכשרונות עצומים ובגיל ארבע‬
‫היה לומד משניות עם הצמח צדק‪ ,‬ומעיר מעצמו את מה‬
‫שמבארת הגמרא על אתר‪ .‬בהיותו בגיל שמונה הוא‬
‫נפטר באופן פתאומי‪ ,‬ולפני הסתלקותו אמר כי 'אדמו"ר‬
‫הזקן אמר לו שיבוא אליו'‪ .‬מקובל שהוא היה גלגול של‬
‫רבינו הזקן‪ ,‬ובא לעולם כדי להשלים את שמונה השנים‬
‫שרבינו הזקן הסתלק קודם זמנו (ספר התולדות מהר"ש‬
‫עמוד ‪ 22‬ואילך‪ ,‬התמים חוברת ה עמוד לח)‪.‬‬
‫‪ .2‬עוד סיפור ידוע הוא הסיפור עם הילד הקטן‬
‫שהסתלק בן שנתיים‪ ,‬והבעש"ט הסביר להוריו כי היה‬
‫גלגול של נסיך גר צדק‪ ,‬שינק במשך שנתיים ממטפלת‬
‫נכריה‪.‬‬
‫העשרה – רבינו הזקן היה נשמה חדשה‪ :‬ראוי להעיר‬
‫בהקשר הזה את מה ששמע רבינו הזקן מהרב המגיד‪ ,‬כי‬
‫הוא שמע מהבעש"ט‪ ,‬שנשמת רבינו הזקן היא נשמה‬
‫חדשה‪ ,‬שלא היתה עוד בעולם הזה‪.‬‬
‫דוגמא – גלגול של נדב ואביהוא‪ :‬מובא (בשער‬
‫הגלגולים להאריז"ל‪ ,‬התוועדויות תשמה ח"ג עמוד‬
‫‪ )2262‬שנדב ואביהוא התגלגלו שוב בנשמתו של רבי‬
‫אלעזר בן עזריה‪ .‬כיון שהם הסתלקו בצעירותם והיתה‬
‫חסרה להם כל העבודה בעולם‪ ,‬ובפרט עבודה של‬
‫'חיבור' בין תשוקה עמוקה לרוחניות לבין חיי מעשה יום‪-‬‬
‫יומיים בעולם הזה‪ .‬לכן התגלגלו בנשמתו של ראב"ע‪,‬‬
‫שהיה מצד אחד‪ ,‬נשיא ישראל הכי צעיר בהסטוריה‪,‬‬
‫ומצד שני‪ ,‬איש עשיר במיוחד שניהל חיי מעשה ברוח‬
‫התורה‪.‬‬
‫הסיבה לכך היא‪ ,‬שהמצוה הזו היא הסיבה‬
‫להגעת הנשמה לעולם הזה והיא ה'תיקון' שלה‪,‬‬
‫ולכן היא חביבה אצלה במיוחד‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬במקום אחר כותב הרבי (מן המעין) כי‬
‫לפעמים אדם מרגיש קשיים עצומים במצוה‬
‫מסוימת‪ ,‬עד שהוא בעצמו איננו מבין את‬
‫הסיבה לכך‪ .‬אלא זה משום שזהו התיקון שלו‬
‫בעולם‪ ,‬ולכן היצר מרבה להתנגד‪ 27‬לכך‪.28‬‬
‫חלק שלישי‪:‬‬
‫מתקשרים אל הצדיק‬
‫לימוד הרמב"ם‬
‫והחסידות‬
‫בשנת תשמ"ד יצא הרבי בקריאה ללמוד מידי‬
‫יום באופן קבוע בספר הרמב"ם‪ ,‬עד שבמשך‬
‫תקופה לא ארוכה מסיימים את כל הספר‪ .‬וכך‬
‫מרוויחים את ענין 'תיקון הנפש'‪ ,‬שדובר לעיל‪.‬‬
‫הרבי הציע שלושה מסלולי לימוד‪ ,‬ובהם‬
‫מסיימים את כל ספר הרמב"ם בתוך תקופה‬
‫של שנה עד שלוש שנים‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפור – חביבות של מצוה‪ :‬עשיר אחד בפרשבורג היה‬
‫קמצן גדול ולא עזר לאיש‪ .‬קרה המקרה והוא נכשל‬
‫בעסקיו‪ ,‬אך אף אחד מיהודי העיר לא רצה לעזור לו‬
‫בשעת דחקו‪ .‬בצר לו‪ ,‬הלך אל החתם סופר וביקש‬
‫הלוואה כדי לנסות לעמוד על הרגליים‪ .‬החתם סופר‬
‫הוציא את החסכונות שלו מהחתונה ונתן לו‪ .‬לימים‪,‬‬
‫היהודי הזה עשה עסקים טובים וחזר לעצמו‪ .‬הוא קנה‬
‫אבן יקרה והביאה לחתם סופר כמתנה‪ .‬החתם סופר‬
‫לקח את האבן בידיו והחל להתפעל בקול‪" :‬איזה אבן‪,‬‬
‫איזה אבן"‪ .‬אחר כך החזיר אותה לעשיר ואמר‪" :‬אף פעם‬
‫לא יצא לי לקיים איסור ריבית‪ .‬אני אדם עני‪ ,‬שלא נותן‬
‫הלוואות וכעת ניתנה לי ההזדמנות בפעם הראשונה‪ .‬לכן‬
‫לקחתי מידך את האבן‪ ,‬ראיתי כמה היא יפה‪ ,‬ועתה אני‬
‫מחזיר לך אותה כדי לא להיכשל באיסור ריבית‪...‬‬
‫סיפור – המצוה שהיתה חסרה לאביי‪ :‬אחד מתלמידי‬
‫הקדוש מפשיסחא היה נער יתום מאב‪ ,‬והוא השתדל‬
‫לעזור לאימו האלמנה בבית‪ .‬פעם‪ ,‬בעיצומו של השיעור‪,‬‬
‫הוא חמק בחשאי מן השיעור והלך לעזור לאימו‪ .‬כשחזר‬
‫לשם‪ ,‬התעניין הרבי לאן הוא הלך‪ ,‬וסיפר כי הלך לסייע‬
‫לאמו‪ .‬הרבי אמר לנער כי כעת הוא מבין הכל‪ :‬כשהילד‬
‫נכנס אל החדר‪ ,‬ראה הרבי את דמותו של אביי מתלווה‬
‫אליו‪ ,‬וכעת הוא מבין למה‪ .‬אביי היה ילד יתום ולא זכה‬
‫לכבד כיבוד הורים‪ ,‬ולמרות הגדלות העצומה שלו‪ ,‬הרי‬
‫המצוה הזו היתה חסרה לו‪ .‬לכן הוא החליט כי בכל פעם‬
‫שבן יסייע להוריו‪ ,‬הוא יתלווה אליו‪ .‬וכעת‪ ,‬אמר הרבי‪,‬‬
‫כשאתה חזרת ממצות כיבוד ההורים‪ ,‬אביי נכנס איתך‬
‫יחד‪...‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬
‫במקביל‪ ,‬יום ההילולא של רבינו הזקן‪ ,‬הוא‬
‫הזדמנות נאותה לקבל החלטה טובה על‬
‫התחזקות בלימוד החסידות‪ ,‬וכך זוכים‬
‫להתקשר עם הרבי במשך כל השנה‪.‬‬
‫מן המעיין‬
‫סופה של התנגדות‬
‫אגרות קודש רבינו הזקן‬
‫זכרו ימות עולם‪ ,‬כי מי לנו גדול ממשה בדורו –‬
‫הרי הוא הרמב"ם ז"ל – אשר בארצו בספרד גדל‬
‫בשם טוב הלוך וגדול מאוד‪ ,‬עד שבחייו היו‬
‫אומרים בנוסח הקדיש 'בחייכון וביומיכון ובחיי‬
‫לימוד הלכות בלא טעמי התלמוד‬
‫ברכות מז‪,‬ב וסוטה כב‪,‬א‪ ,‬וברש"י‬
‫תניא‪ :‬אין משתפים עם הארץ בזימון בברכת המזון‪.‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא ק"ש‬
‫שחרית וערבית‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪ .‬רבי יהושע‬
‫אומר‪ :‬כל שאינו מניח תפילין‪ ...‬אחרים אומרים‪:‬‬
‫אפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח ‪ -‬הרי זה ע"ה‬
‫(שלא שימש תלמידי חכמים – שלא הצטרף‬
‫ללימוד הגמרא התלויה בסברא‪ ,‬שהיו נותנים טעם‬
‫לדברי המשנה והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך)‪.‬‬
‫אמר רב הונא‪ :‬הלכה כאחרים‪ .‬רמי בר חמא לא‬
‫היה מזמן עם רב מנשיא בר תחליפא‪ ,‬משום שהיה‬
‫לומד ספרא וספרי [מדרשי הלכה‪ ,‬ולא למד‬
‫תלמוד]‪.‬‬
‫מרנא ורבנא משה ובחיי דכל בית ישראל וכו''!‬
‫חסיד שוטה ורשע ערום ‪ ...‬הרי אלו מבלי עולם‬
‫מפני שראו כבודו וקדושתו וחסידותו‪ .‬אך בארצות‬
‫(מקלקלים את העולם בכך שהם מרמים את‬
‫הרחוקות אשר לא שמעו ולא ראו את כבודו‪,‬‬
‫הבריות כאילו הם חסידים ומורי הלכה‪ ,‬ואין תוכם‬
‫החזיקוהו למין וכופר בתורה הקדושה ושרפו את‬
‫כברם)‪ .‬מיהו רשע ערום? זה שקרא (משנה) ולא‬
‫ספריו ברחובות קריה‪ ,‬על פי חכמים גדולים‬
‫שימש תלמידי חכמים (ללמוד סברת הגמרא‪ .‬והוא‬
‫בעיניהם שקראו מה שכתב הרמב"ם ‪ ...‬ולא עלתה‬
‫רשע ערום‪ ,‬משום שהשומע אותו חוזר משניות‪,‬‬
‫על דעתם לתלות בקוצר ידיעתם והבנתם בדברי‬
‫חושב שהוא בקי בטעמיהם ונוהג בו כבוד כתלמיד‬
‫קודשו‪ ,‬כאשר נתבאר לבסוף על ידי הרמב"ן ועוד‬
‫חכם)‪ .‬רבי אלעזר אומר‪ :‬הרי זה עם הארץ ‪ ...‬הרי‬
‫ז"ל‪ .‬אך כאשר חלפו ועברו ימים רבים וכו' וגם‬
‫זה בור ‪ ...‬הרי זה מגוש (מכשף‪ ,‬משום שהוא אוחז‬
‫שנאתם וכו' ותצמח אמת מארץ‪ ,‬וידעו כל ישראל‬
‫את העינים ומרמה את הבריות כמו מכשף)‪.‬‬
‫כי משה אמת ותורתו אמת‪ .‬וכה יהיה לנו במהרה‬
‫בימינו אמן‪.‬‬
‫מה הגלגול שלך?‬
‫אגרות קודש חלק ה‪ ,‬א'רנז‬
‫ממשה עד משה‬
‫במענה על מכתבו ‪ ...‬בו מודיע אשר קבל עליו‬
‫שם הגדולים לחיד"א‬
‫ומקיים ההוראות בענין השיעורים ונתינת צדקה‪,‬‬
‫שמעתי מפני רבינו דוד הנגיד [נכד הרמב"ם] כי‬
‫אבל בנוגע לשלום בית הרי בחיצוניות הוטב‪ ,‬אבל‬
‫עשר שנים היה יושב רבינו משה בחדרו ולא יצא‬
‫בפנימיות עדיין אינו כדבעי‪.‬‬
‫ממנו עד שסיים לכתוב את הספר משנה תורה‪.‬‬
‫ובלילה שהשלימו‪ ,‬בא לו בחלום רבינו מיימון אביו‬
‫עם אדם אחר עמו‪ ,‬ואמר לו אביו‪ :‬הנה זה משה‬
‫רבינו! נבהל הרמב"ם‪ .‬אמר לו משה רבינו‪ :‬באתי‬
‫לראות מה עשית‪ ,‬וכשראה – אמר לו‪ :‬יישר כח‪.‬‬
‫כבר כתבתי לו ‪ ...‬שדוקא בזה נחוצה התאמצות‬
‫גדולה ביותר‪ ,‬כי מריבוי ההעלמות וההסתרים‬
‫מוכח אשר זהו דוקא מעיקר הבירורים שלו‪ .‬וכמובן‬
‫מכתבי האריז"ל ‪ ...‬אשר מלבד יחידים‪ ,‬הנה‬
‫הנשמות דדורותינו אלה היו כבר בעולם ובאים‬
‫עתה בגלגול לתקן את מה שהחסירו בקיום התרי"ג‬
‫מצות ‪ ...‬ובהענינים שחסרו בפעמים הקודמות‪,‬‬
‫הייינו שלא הוברר חלקם בעולם הזה וחלקם בנפש‬
‫השייך לענינים אלו – הרי ההתנגדות של היצר‬
‫הרע היא בכל התוקף‪.‬‬
‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫הקדמה‬
‫פתיחה מעניינת‪:‬‬
‫משפחה ברוכת ילדים‬
‫הבדיחה מספרת על אשה שעולה לאוטובוס‬
‫ואחריה נשרכים שישה ילדים קטנים‪ .‬אומר לה‬
‫הנהג‪" :‬גברת‪ ,‬לא יכלת להשאיר חצי מהילדים‬
‫בבית"?‪...‬‬
‫עונה האשה‪" :‬כן‪ ,‬זה בדיוק מה שעשיתי"‪...‬‬
‫נשמע לכם מוזר? לא כאשר תקראו את פרשת‬
‫השבוע‪ ,‬שם מסופר על נשים שהיו יולדות‬
‫בבת‪-‬אחת שישיה של ילדים‪...‬‬
‫ברכת‬
‫הילדים‬
‫במדינות מודרניות‪,‬‬
‫למשפחה ממוצעת יש‬
‫עד שלושה ילדים‬
‫מה עמדת התורה‬
‫בסוגיית 'תכנון משפחה'?‬
‫מתוך הסדרה הרביעית‬
‫מבוסס על לקוטי שיחות א‪/‬שמות;‬
‫כא‪/‬שמות א; שערי הלכה ומנהג ד‪,‬‬
‫סימנים א‪-‬ד ועוד‬
‫מפת השיעור‪:‬‬
‫ברכת הילדים‬
‫השיעור הנוכחי יעסוק בסוגיית הילודה ו'תכנון‬
‫משפחה'‪ .‬בשלב כלשהו בחיינו‪ ,‬עולה שאלת‬
‫הילודה – הרבה ילדים או קצת‪ ,‬כן או לא תכנון‬
‫משפחה‪ .‬במדינות מודרניות‪ ,‬שיעור הילודה‬
‫לנפש נמוך מאוד‪ ,‬ובמשפחה ממוצעת יש אחד‬
‫עד שלושה ילדים‪ .‬חמישה ילדים זה כבר‬
‫חריג‪ ...‬אולם כפי שאנו יודעים‪ ,‬היהדות דווקא‬
‫מעודדת משפחות ברוכות ילדים‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬לו היית יכול לקבוע את המציאות‬
‫– כמה ילדים היית רוצה במשפחתך?‬
‫במהלך השיעור‪ ,‬נבדוק כיצד עם ישראל‬
‫התמודד עם הנושא בגלות מצרים‪ ,‬ונסיק‬
‫מסקנות מעשיות לימינו‪ .‬השיעור מחולק‬
‫לשלושה חלקים‪:‬‬
‫‪ ‬כל הבן היילוד – מהי תוכנית פרעה‬
‫לצמצום הילודה?‬
‫‪ ‬ותחיין את הילדים – מהי תגובת שפרה‬
‫ופועה לעידוד הילודה?‬
‫‪ ‬משפחה גדולה – תכנון משפחה‪ ,‬כן או לא‬
‫ומדוע?‬
‫חלק ראשון‪:‬‬
‫כל הבן היילוד‬
‫'הבעיה הדמוגרפית'‬
‫וגלות מצרים‬
‫ספר שמות פותח פרק חדש בהיסטוריה של‬
‫עם ישראל‪ .‬כאן מסופר על השיעבוד וקושי‬
‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬
‫הגלות במצרים‪ ,‬ולאחר מכן על ניסי גאולת‬
‫מצרים‪ ,‬מתן תורה והקמת המשכן‪.‬‬
‫כאשר קוראים את תיאור השיעבוד במצרים‪,‬‬
‫מפתיע לגלות כי כל ‪ 47‬שנות הקושי והשיעבוד‬
‫הנוראיים נבעו בשל סיבה אחת‪ :‬ה'בעיה' הייתה‬
‫"הבעיה הדמוגרפית"; וה'פיתרון' של פרעה היה‬
‫"התוכנית לצמצום הילודה"‪ .‬בני ישראל ירדו‬
‫למצרים בשבעים נפש‪ ,‬יחד עם יעקב‪ ,‬ובחסות‬
‫שלטון יוסף הם קיבלו תנאים מצוינים – את‬
‫ארץ גושן‪ ,‬מיטב ארץ מצרים‪ .‬הם עסקו‬
‫לפרנסתם ברעיית צאן‪ ,‬והיו חופשיים לעבוד‬
‫את ה' בלי שום הפרעה‪.‬‬
‫על אותה תקופה מספרת התורה‪ ,‬כי בני ישראל‬
‫"פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד‪,‬‬
‫ותימלא הארץ אותם"‪ .‬מלשון הפסוק אפשר‬
‫להבין כי מדובר בשיעור ילודה בלתי רגיל‪ .‬בל‬
‫נשכח‪ ,‬כי מ‪ 60-‬נפש בלבד בירידה למצרים‪ ,‬הם‬
‫אמורים להגיע ל‪ 700,000-‬איש ביציאה‬
‫ממצרים – פי כ‪ ,)!( 20,000-‬בתוך ‪ 220‬שנה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬חז"ל (ורש"י) אומרים כי נשים ילדו‬
‫שישיות – "שישה בכרס אחד"‪.‬‬
‫כאן התעוררה "הבעיה הדמוגרפית"‪ .‬קם מלך‬
‫חדש למצרים‪ ,‬אשר לא ידע את יוסף‪ ,‬והוא‬
‫הציב את ריבוי הילודה של בני ישראל בתור‬
‫"בעיה לאומית"‪ .‬כדי לפתור את ה'בעיה'‪ ,‬הוא‬
‫ניסה לגזור גזירות שונות שיביאו לצמצום‬
‫הילודה בעם ישראל‪.‬‬
‫התוכנית‬
‫לצמצום הילודה –‬
‫ארבעה שלבים‬
‫ניסה לעצור בכוח את הלידות‪ .‬הוא קרא‬
‫למיילדות היהודיות והורה להם להרוג את‬
‫כל הבנים הנולדים בעם ישראל‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫בשלב מסוים החלו הנוגשים המצריים‬
‫למלא מכסות של לבנים בבניין באמצעות‬
‫שיטה אכזרית ביותר – הכנסת תינוק יהודי‬
‫בבניין במקום הלבנים החסרות‪.‬‬
‫‪" ‬כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" –‬
‫בהמשך‪ ,‬חוזים בכוכבים אמרו לפרעה כי‬
‫עומד להיוולד מושיען של ישראל וללקות‬
‫במים‪ .‬בתגובה‪ ,‬פרעה גזר על כל בני עמו‬
‫"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת‬
‫תחיון"‪ .‬זה לא עזר לו‪ ,‬ומשה רבינו נולד‬
‫באותה תקופה‪.‬‬
‫‪" ‬וימת מלך מצרים" – עברו כשמונים שנה‪,‬‬
‫וחלה התפתחות אכזרית מזעזעת‪ .‬מלך‬
‫מצרים חלה בצרעת‪ ,‬והרופאים קבעו כי‬
‫התרופה היחידה שתעזור לו‪ ,‬לרחוץ בדם‬
‫תינוקות‪ .‬הוא שחט ‪ 260‬תינוקות בכל בוקר‬
‫ועוד ‪ 260‬תינוקות בערב‪ ,‬והיה רוחץ בדמם‪,‬‬
‫במשך כשלוש שנים (זה מזכיר לנו את‬
‫הרוצח 'מנגלה' והנאצים הארורים)‪ .‬בסך‬
‫הכול‪ ,‬נשחטו כ‪ 300,000-‬תינוקות (ע"פ‬
‫מעם לועז עמוד לו)‪ .‬ועל כך נאמר "וייאנחו‬
‫בני ישראל מן העבודה ויזעקו‪ ,‬ותעל‬
‫שוועתם אל האלוקים"‪ .‬המצב היה כל כך‬
‫בלתי נסבל‪ ,‬ששוועת ישראל עלתה אל ה'‪,‬‬
‫ומיד אחר כך נשלח משה רבינו לגאול את‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪ .1‬צמצום הילודה בארבעה שלבים‬
‫פסוקים מפרשת שמות פרק א וב‬
‫בסך הכול‪ ,‬היו ארבעה שלבים מרכזיים‬
‫ב'תוכנית לצמצום הילודה' של פרעה‪:‬‬
‫וב ֵני יִ ש ָר ֵ֗ ֵאל ָפ ֧רו ַּ ַֽו ִישרצ֛ ו וַּ ִיר ּ֥בו וַּ ַּ ַֽי ַּעצ ֖מו‬
‫תַֽם‪...‬‬
‫א ָ‬
‫אד וַּ ִת ָמ ֵלּ֥א ָהאָ ֶ֖רץ ֹ‬
‫אד מ ֹ֑ ֹ‬
‫ִבמ ֹ‬
‫‪" ‬הבה נתחכמה לו" – בשלב ראשון פרעה‬
‫ניסה פשוט להעביד את בני ישראל בפרך‪,‬‬
‫מתוך מחשבה שכאשר יעבדו יתר על‬
‫המידה‪ ,‬הדבר יביא לצמצום הילודה‪ .‬כל‬
‫גזירות שיעבוד מצרים נבעו מהסיבה הזו‪.‬‬
‫אולם התורה מעידה כי התוכנית הביאה‬
‫לתוצאה הפוכה‪ ,‬ובמקום החשש המצרי "פן‬
‫ירבה"‪ ,‬ה' גורם "וכאשר יענו אותו כן ירבה‬
‫וכן יפרוץ"‪.‬‬
‫‪" ‬אם בן הוא והמיתן אותו" – כאשר ראה‬
‫פרעה שהוא לא מצליח למנוע מראש את‬
‫ההריונות‪ ,‬אכזריותו עלתה מדריגה והוא‬
‫ָשימו ָעלָ יו‬
‫הָ ּ֥בָ ה ִ ַֽנתחַּ כ ָמ֖ה לֹ֑ ֹו ֶפן־יִ ר ֵ֗ ֶבה‪ ...‬וַּ י ִ ִׂ֤‬
‫ת ֹ֑ם‪...‬‬
‫מ ַּען ַּענ ֹ֖ת ֹו ב ִסבלֹ ָ‬
‫ָש ֵרי ִמ ִִּ֔סים ל ַּ ּ֥‬
‫‪ 30‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫ש ִנ֖ית פו ָ ַֽעה‪ִ ...‬אם־‬
‫ש ּ֥ם ַּה ֵ‬
‫ה ַּאחַּ ת ִשפ ָ ִּ֔רה ו ֵ‬
‫שִׂ֤ם ַָֽ‬
‫ֵ‬
‫ם־ב ּ֥ת הִ ֖יא וָ ָ ַֽחיָ ה‪...‬‬
‫תן א ִֹּ֔ת ֹו ו ִא ַּ‬
‫ֵב ּ֥ן הוא ַּ ַֽוהֲ ִמ ֶ‬
‫ל־ה ֵבן ַּה ִי ֵ֗ל ֹוד‬
‫ל־ע ֖מ ֹו לֵ א ֹ֑מֹר ָכ ַּ‬
‫ַּ‬
‫עה לכָ‬
‫וַּ י ַּצו ַּפר ִּ֔ ֹ‬
‫ל־ה ַּב ֖ת תחַּ ַֽיון׃‬
‫ַּ‬
‫יכהו וכָ‬
‫א ָרה ַּתשלִ ִּ֔‬
‫ַּהי ֹ֨ ֹ‬
‫אל ִמן־‬
‫ֵאנ ֧חו ב ֵ ַֽני־יִ ש ָר ֵ ֛‬
‫וַּ ָי ָֹ֨מת ֶמלֶ ך ִמצ ַּ ִּ֔ריִ ם וַּ י ָ ַֽ‬
‫ל־האֱ לֹהִ ֖ים׃‬
‫שו ָעתָ֛ם ֶא ַָֽ‬
‫עקו וַּ תַּ ַּ֧על ַּ‬
‫העֲ ב ָ ֹ֖דה וַּ ִיז ָ ֹ֑‬
‫ַָֽ‬
‫גזירה רוחנית‪:‬‬
‫"וכל הבת תחיון"‬
‫מפתיע לגלות כי מעבר לגזירה "כל הבן היילוד‬
‫היאורה תשליכוהו"‪ ,‬שנאמרה על הבנים‪ ,‬הייתה‬
‫לפרעה גזירה נוספת על הבנות – "וכל הבת‬
‫תחיון"‪ .‬לכאורה הוספת המילים "וכל הבת‬
‫תחיון" נראית מיותרת‪ ,‬שהרי אם הגזירה חלה‬
‫רק על הבנים‪ ,‬ברור שהבנות נשארות בחיים?‬
‫אלא‪ :‬המילים "וכל הבת תחיון" אף הם חלק‬
‫מהגזירה‪ .‬פרעה אמר לעמו‪ :‬את הבנים יש‬
‫להרוג פיזית‪ ,‬ואילו את הבנות יש להשמיד‬
‫מבחינה רוחנית‪ .‬גדלו אותן לפי רוח מצרים ולא‬
‫לפי רוחם של היהודים‪ .‬את הבנות "תחיון" –‬
‫אתם תקבעו אילו חיים יהיו להן! וכדברי‬
‫המדרש‪" :‬וכל הבת תחיון – מה צורך לפרעה‬
‫לקיים הנקבות? אלא כך היו אומרים‪ :‬נמית‬
‫הזכרים וניקח הנקבות לנשים" (שמו"ר א‪/‬יט)‪.‬‬
‫גזירה זו חמורה לא פחות מגזירת ההשמדה‬
‫הפיזית של הבנים – כפי שניתן להבין‬
‫מהעובדה ששתי הגזירות באות ברצף אחד –‬
‫ואולי היא אף חמורה ממנה‪ ,‬שכן קשה מיתה‬
‫רוחנית ממיתה פיזית‪.29‬‬
‫חלק שני‪:‬‬
‫ותחיין את הילדים‬
‫שתי מיילדות לעם‬
‫שלם – הכיצד?‬
‫למדנו על התוכנית לצמצום הילודה של פרעה‪.‬‬
‫ומי עמד ונלחם נגד התוכנית הזו? בסך הכול‬
‫שתי נשים‪ ,‬אלו היו שתי המיילדות העבריות‪,‬‬
‫"אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה"‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬נסו לחשב כמה מיילדות נדרשות‬
‫עבור כחצי מיליון משפחות! [אפשר להביא‬
‫דוגמה מעיר ידועה שבה יש מספר גבוה של‬
‫תושבים]‬
‫תשובה‪ :‬ברור שצריך כמות גדולה של מיילדות‪.‬‬
‫בני ישראל מנו מאות אלפי אנשים‪ ,‬וקצב‬
‫הלידות היה מהיר מאוד‪ ,‬והיו אז לידות ארוכות‬
‫של שישיות‪ ,‬כפי שקראנו "ובני ישראל פרו‬
‫וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד‪."30‬‬
‫עולה השאלה‪ :‬איך הספיקו שתי מיילדות בלבד‬
‫לעם שלם?‬
‫התשובה נמצאת בפסוקים הבאים ובפירוש‬
‫רש"י‪:‬‬
‫‪ .2‬ותחיין את הילדים‬
‫שמות א‪/‬יט; רש"י‬
‫ֹאמרן ַּהמיַּלדֹת ֶאל ַּפרעֹה ִכי לֹא כַּ ָנ ִשים‬
‫וַּ ת ַּ‬
‫‪------------------‬‬
‫ַּה ִמצ ִריֹת ָה ִעב ִריֹת ִכי חָ ֹיות הֵ ָנה בטֶ ֶרם‬
‫הרחבה – הגזירה הרוחנית‪ :‬הדבר מרומז באופן סמלי‬
‫בגזירה של השלכת הבנים ליאור‪ .‬כידוע‪ ,‬היה הנילוס‬
‫'אליל הפרנסה'‪ ,‬שכן היה מקור החיים של מצרים‪.‬‬
‫המשמעות הסמלית היא‪ ,‬שכבר מגיל רך מצווה פרעה‬
‫להשקיע את הילדים בתוך האלילות המצרית‪ ,‬מבלי‬
‫לאפשר להם לקבל חינוך יהודי ראוי לשמו‪ .‬זו הייתה‬
‫גזירת פרעה על בנות ישראל‪.‬‬
‫הלקח המעשי בימינו הוא‪ :‬יש גישה האומרת‪ ,‬שבראש‬
‫ובראשונה צריך להבטיח את ה'עתיד' של הילד – שיהיה‬
‫'מסודר' בחיים‪ .‬כבר מגיל צעיר מבלבלים את ראשו‬
‫בדיבורים על מקצוע ועל שאיפות קריירה‪ ,‬ומחדירים‬
‫למוחו שהדבר החשוב ביותר בעולם הוא להיות בעל‬
‫מקצוע טוב‪.‬‬
‫עלינו לדעת‪ ,‬שגישה זו יונקת מאותה גזירה 'פרעונית'‬
‫קדומה והיא אסון לילדי ישראל‪ .‬הדבר החשוב ביותר‬
‫הוא‪ ,‬להעניק לילדים חינוך יהודי אמיתי – ידע נרחב‬
‫ומעמיק בתורה והחדרת הערכים היהודיים – עד כדי‬
‫לימודים יסודיים בישיבה‪ .‬כך יגדל הילד ליהודי בעל‬
‫שורשים עמוקים‪.‬‬
‫ובעניין הדאגה לעתידו הכלכלי – יש די זמן לחשוב על‬
‫כך גם לאחר מכן‪ ,‬קרוב לגיל הנישואין‪ ,‬ויש את הקב"ה‬
‫הזן ומפרנס את כל הבריאה‪.‬‬
‫ַּל ֶדת ו ָילָ דו‪:‬‬
‫בוא אֲ לֵ הֶ ן ַּהמי ֶ‬
‫ָת ֹ‬
‫‪-----------------‬‬‫חישוב – כמה מיילדות‪ :‬להמחשת העניין אפשר‬
‫לעשות חישוב פשוט‪ :‬ממצרים יצאו ‪ 700,000‬איש‬
‫למעלה מגיל עשרים‪ ,‬לא כולל נשים וטף‪ .‬אותם‬
‫‪ 700,000‬איש נולדו בעשרות השנים שקדמו ליציאת‬
‫מצרים‪ ,‬ולצורך העניין נניח במשך כ‪ 200-‬שנה‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫היו כ‪ 7,000-‬לידות של בנים (לא כולל בנות) בכל שנה‪,‬‬
‫ובכל יום כ‪ 26-‬תינוקות‪ .‬לידה ממוצעת יכולה לקחת‬
‫כמה שעות‪ .‬הלידות לא היו במקום אחד‪ ,‬אלא כל אחת‬
‫ילדה בבית‪ ,‬כך שהמיילדות היו צריכות לרוץ ממקום‬
‫למקום‪.‬‬
‫עכשיו תחשבו‪ :‬האם יכלו שתי מיילדות בלבד לרוץ‬
‫לבתים שונים ורחוקים זה מזה‪ ,‬ובכל אחד מהבתים‬
‫ליילד?‬
‫פרשת שמות ׀ ‪32‬‬
‫שפרה ‪ -‬זו יוכבד‪ ,‬על שם שמשפרת את‬
‫הולד‪ :‬פועה ‪ -‬זו מרים על שם שפועה‬
‫ומדברת‬
‫והוגה‬
‫לולד‪,‬‬
‫כדרך‬
‫הנשים‬
‫המפייסות תינוק הבוכה‪.‬‬
‫מדרש רבה אף מוסיף ומתאר כיצד נשות‬
‫ישראל היו יולדות בשדה‪ ,‬תחת עץ התפוח‬
‫(כמו שנאמר "תחת התפוח עוררתיך")‪ ,‬בלי‬
‫עזרת מיילדות‪ .‬התינוקות היו נשארים שם‪,‬‬
‫ומשמים היו משגיחים עליהם באופן ניסי‬
‫ודואגים לכל צורכיהם‪ .‬וכאשר היו המצריים‬
‫מחפשים את התינוקות‪ ,‬היו התינוקות נבלעים‬
‫באדמה ויוצאים משם אחר כך בדרך נס (מופיע‬
‫במדור מן המעיין)‪.‬‬
‫אנו למדים מכאן‪ ,‬כי יש שני דברים המייחדים‬
‫את המיילדות היהודיות במצרים‪ ,‬בגינם הספיקו‬
‫שתי מיילדות לכל העם‪:‬‬
‫‪ ‬תפקיד המיילדות‪ :‬כאשר פרעה הוכיח את‬
‫המיילדות על כך שהן מחיות את הילדים‪,‬‬
‫הן ענו שהיולדות היהודיות לא נזקקות כלל‬
‫למיילדות‪ ,‬אלא "בטרם תבוא אליהן‬
‫המיילדת וילדו"‪ .31‬מובן שתפקידן של‬
‫המיילדות לא היה כשל מיילדת רגילה‪,‬‬
‫אלא בעיקר תפקיד מוראלי – להרגיע את‬
‫רוחן של נשות ישראל‪ ,‬שאם יתרחש חלילה‬
‫מקרה של סיבוך בלידה‪ ,‬המיילדות נמצאות‬
‫לעזרה‪ .‬לשם כך די בכמות מועטה של‬
‫מיילדות‪ ,‬באופן יחסי‪.‬‬
‫‪ ‬אישיות המיילדות‪ :‬רש"י כותב כי "שפרה‬
‫ופועה" אלו שמות כינוי של יוכבד ומרים‪,‬‬
‫אמו ואחותו של משה רבינו‪ .‬מדובר בשתי‬
‫נשים צדקניות במיוחד‪ ,‬שהיו ידועות‬
‫ומוכרות אצל נשות ישראל‪ .‬עצם הידיעה‬
‫שנשים כאלו מזומנות לעזור ולסייע‪,‬‬
‫הספיקה כדי להרגיע את היולדות‪ .‬כך שהן‬
‫לא היו חייבות להיות נוכחות ממש‪ ,‬באופן‬
‫אישי‪ ,‬בכל לידה ולכל אורך הלידה‪.32‬‬
‫‪-----------------‬‬‫הבהרה – אמרו אמת‪ :‬אין ספק שהמיילדות אמרו את‬
‫האמת לפרעה‪ ,‬והנשים היהודיות אכן הסתדרו ללא‬
‫עזרת מיילדת‪ .‬שכן‪ ,‬המצרים היו יכולים לוודא זאת‪ .‬כמו‬
‫שמצינו שהם היו מודעים אפילו לפרטים קטנים כמו‬
‫ההיריון של יוכבד‪.‬‬
‫לקהל תורני – פשוטו של מקרא‪ :‬כידוע‪ ,‬רש"י הוא‬
‫פשוטו של מקרא‪ .‬לפי הפשט‪ ,‬ההיגיון אומר כי כאשר‬
‫התורה מזכירה שם של מישהו – זה השם האמיתי שלו‪,‬‬
‫‪ 32‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫שכר המיילדות‪:‬‬
‫בתי כהונה‪,‬‬
‫לויה ומלכות‬
‫יוכבד ומרים מסרו את נפשם נגד גזירת פרעה‪,‬‬
‫ובזכותן נולדו מאות אלפי ילדים‪ .‬ככל הנראה‪,‬‬
‫גם אנחנו קיימים כאן ועכשיו בזכות שתי‬
‫המיילדות הללו‪...‬‬
‫בתור שכר על מעשיהם‪ ,‬אומרת התורה "ויעש‬
‫להם בתים‪ ."33‬מסביר רש"י כי יוכבד זכתה‬
‫ששושלת הכוהנים והלויים תהיה מצאצאיה –‬
‫משה לוי ואהרון כוהן; ומרים זכתה שבית‬
‫המלכות של דוד המלך ייצא מצאצאיה‪ ,‬כי‬
‫בעלה היה כלב בן יפונה‪ ,‬ודוד היה מצאצאיהם‪.‬‬
‫מדוע זכו לשכר גדול כזה?‬
‫בכללות‪ ,‬ההסבר הוא שיוכבד ומרים הצילו את‬
‫עם ישראל באופן כללי‪ ,‬ולכן קיבלו כשכר‬
‫תפקידים כלליים דוגמת תפקידי הכהונה‪,‬‬
‫הלויה והמלכות‪.‬‬
‫בפרטיות‪ ,‬הסביר פעם הגאון הרגצו'בי מדוע זכו‬
‫דווקא לתפקידים האלו – כהונה‪ ,‬לויה ומלכות‪.‬‬
‫הרי גזירת פרעה הייתה על הבנים ולא על‬
‫הבנות‪ .‬אם גזירתו הייתה מתקיימת‪ ,‬היו בעם‬
‫ישראל רק בנות‪ .‬דבר זה לא מהווה פגיעה‬
‫אנושה בעצם קיומו של עם ישראל‪ ,‬שהרי‬
‫הזהות היהודית נקבעת לפי האמא‪ ,‬ואם כן בכל‬
‫מקרה ילדיהם של אותן בנות יהיו יהודים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬יש משהו שנקבע לפי האבא – זו הזהות‬
‫השבטית‪ .‬אם היו רק בנות‪ ,‬ובעליהם משאר‬
‫‪-----------------‬‬‫ולא רק שם כינוי‪ .‬אם התורה קוראת למיילדות "שפרה‬
‫ופועה"‪ ,‬לפי הפשט נראה שזה היה השם שלהם‪ .‬למרות‬
‫זאת בחר רש"י לפרש כי "שפרה ופועה" זה רק שם כינוי‬
‫לעבודה‪ ,‬ואילו השם האמיתי הוא יוכבד ומרים‪ ,‬אמו‬
‫ואחותו של משה רבינו‪ .‬מדוע?‬
‫אלא‪ :‬הפריעה לרש"י השאלה איך הספיקו שתי מיילדות‬
‫לעם שלם‪ .‬לכן הבין כי מדובר היה בשתי נשים צדקניות‬
‫ומפורסמות‪ ,‬כמו יוכבד ומרים‪ ,‬שעצם קיומן הרגיע את‬
‫נשות ישראל‪.‬‬
‫העשרה – פירושים נוספים‪ :‬רבנו בחיי אומר שלא ה'‬
‫עשה בתים‪ ,‬אלא פרעה עשה בתים עבור המצריים‬
‫בשכונות היהודיות‪ ,‬כדי להשגיח שהגזירות שלו נשמרות‪.‬‬
‫החזקוני מסביר כי פרעה עשה בתים מיוחדים למיילדות‪,‬‬
‫והורה שכל הלידות היהודיות חייבות להיות בבתים הללו‬
‫(מעין מחלקת יולדות)‪ .‬אבן עזרא מפרש כי ה' עשה‬
‫בתים בשביל היהודים‪ ,‬שיוכלו להתחבא מפני פרעה‪.‬‬
‫אברבנאל אומר כי ה' זיכה את המיילדות עצמן‬
‫במשפחות ברוכות ילדים‪.‬‬
‫אומות‪ ,‬הילדים יהיו יהודיים אך לא יתייחסו‬
‫לשום שבט‪ .‬דבר זה יפגע בשלושה דברים בעם‬
‫ישראל‪ ,‬המצריכים ייחוס דרך האבא‪ :‬כהונה‬
‫(ייחוס לאהרון)‪ ,‬לויה (ייחוס ללוי) ומלכות‬
‫(ייחוס לדוד וליהודה)‪.‬‬
‫כיון שהמיילדות דאגו להחיות את הבנים –‬
‫בזכותם עם ישראל זכה לקיום הכהונה‪ ,‬הלויה‬
‫והמלכות‪ .‬לכן‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬המיילדות זכו‬
‫לשכר שמהן ייצאו שושלות הכהונה‪ ,‬הלויה‬
‫והמלכות‪.‬‬
‫מרים מונעת‬
‫את צמצום הילודה‬
‫אצל הוריה‬
‫המאבק של שפרה ופועה נגד צמצום הילודה‬
‫אינו מסתיים במאבק מול גזירת פרעה‪ ,‬אלא‬
‫הוא מגיע פנימה‪ ,‬אל תוך משפחתן‪ .‬מספרת‬
‫התורה כי בעלה של יוכבד‪ ,‬עמרם‪ ,‬היה גדול‬
‫הדור‪ .‬כאשר פרעה גזר להרוג את הבנים‪ ,‬אמר‬
‫עמרם‪ :‬לשווא מולידים בני ישראל ילדים‪ ,‬כי‬
‫אחר כך הורגים אותם ביאור‪ .‬לכן עמד וגירש‬
‫את אשתו‪ .‬למדו ממנו כל בני ישראל וגירשו‬
‫אף הם את נשותיהם‪.‬‬
‫כאן מגיעה בתו‪ ,‬מרים‪ ,‬המכונה פועה‪ ,‬ונלחמת‬
‫כנגד צמצום הילודה שגזר עמרם‪ .‬היא אומרת‬
‫לאביה‪ :‬אבא‪ ,‬גזירתך חמורה משל פרעה מכמה‬
‫סיבות (ע"פ מעם לועד עמוד יט)‪:‬‬
‫‪ ‬פרעה לא גזר אלא על הבנים‪ ,‬ואתה גזרת‬
‫שלא ייוולדו גם בנות;‬
‫‪ ‬פרעה רשע הוא‪ ,‬וספק את גזירתו מתקיימת‬
‫או לא‪ ,‬ואילו אתה צדיק‪ ,‬וגזירתך ודאי‬
‫מתקיימת;‬
‫‪ ‬פרעה עשה רע רק בעולם הזה‪ ,‬כי אלו‬
‫שנהרגו יש להם חלק בעולם הבא‪ ,‬ואילו‬
‫אתה גזרת גם בעולם הבא‪ ,‬כי אם לא‬
‫מולידים‪ ,‬לא באות נשמות לעולם‪ ,‬ואין להם‬
‫חלק לעולם הבא‪.‬‬
‫דבריה מצאו חן בעיני עמרם‪ ,‬והוא התחתן עם‬
‫אשתו בחזרה‪ .‬בעקבותיו לקחו כל בני ישראל‬
‫את נשותיהם בחזרה‪ .‬אחר כך נולד משה רבינו‪,‬‬
‫וגם אז הייתה זו מרים שדאגה לו‪ .‬היא המתינה‬
‫ליד היאור‪ ,‬וכאשר בת פרעה חיפשה מינקת –‬
‫הציעה מרים את אמה יוכבד‪.‬‬
‫חלק שלישי‪:‬‬
‫עידוד ילודה‬
‫מסקנה‪:‬‬
‫להניח בצד חישובים‬
‫שכליים‪ ,‬ולקיים את‬
‫הציווי האלוקי‬
‫ראינו כי כל גלות מצרים הייתה חלק מתוכנית‬
‫פרעה לצמצום הילודה‪ ,‬ואילו כל גאולת מצרים‬
‫מייצגת את ההיפך – את עידוד הילודה‪ .‬ננסה‬
‫לבדוק את הלקחים הנלמדים מכך בימינו‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬נסו לדמיין את הסיטואציות‬
‫הבאות – אדם יודע בוודאות כי הבן שייוולד לו‬
‫יהיה בעצמו רוצח‪ ,‬או שירצחו אותו‪ .‬מה‬
‫דעתכם‪ ,‬האם שווה בכל זאת להביא ילד‬
‫לעולם‪ ,‬או שבמצב כזה עדיף להימנע? נמקו!‬
‫תשובה‪ :‬לכאורה הבאת ילדים היא בשביל‬
‫מטרה – שיחיו ויעשו טוב בעולם‪ .‬אם אדם‬
‫יודע מראש שהבן יירצח או בעצמו יהיה רוצח‪,‬‬
‫אין שום מטרה בהבאת ילד כזה לעולם‪ ,‬ויש‬
‫להימנע מכך‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬לאור זאת איזה טיעון יותר הגיוני‬
‫– של עמרם או של מרים?‬
‫תשובה‪ :‬למרות שיש היגיון בטענות מרים‪ ,‬בכל‬
‫זאת יש צדק והיגיון חזק מאוד בטענת עמרם‪.‬‬
‫כיון שלפי המצב בדרך הטבע‪ ,‬הבנים שייוולדו‬
‫ייהרגו – עדיף למנוע מלכתחילה את הצער‬
‫וההרג הזה‪ ,‬ופשוט להימנע מהבאת ילדים‬
‫(באמצעות גירושין)‪ .‬לכאורה אי אפשר‬
‫להכריח אבא להביא ילדים‪ ,‬אם הוא יודע‬
‫שלפחות חלקם ייהרגו מיד‪.‬‬
‫מקרה אחר‪ ,‬שבו האבא ידע כי הילד יהיה רשע‬
‫בעצמו‪ ,‬התרחש כשמונה מאות שנה אחרי‬
‫סיפור עמרם ומרים‪ .‬זה קרה לאחד מצאצאיה‬
‫של מרים‪ ,‬הלוא הוא המלך חזקיה‪ .‬הוא חלה‬
‫במחלה קשה‪ ,‬והנביא ישעיה בא וגילה כי הוא‬
‫הולך למות מהסיבה שנמנע מלהתחתן ולהביא‬
‫ילדים‪ .‬חזקיה הסביר כי ידע ברוח הקודש‬
‫שייצא ממנו בן רשע‪ .‬אולם ישעיה דחה את‬
‫הנימוק‪ .‬חזקיה ביקש לתקן ולהתחתן‪ ,‬אולם‬
‫ישעיה אמר כי כבר מאוחר והגזירה כבר נגזרה‪.‬‬
‫בתגובה השיב חזקיה "בן אמוץ‪ ,‬כלה נבואתך‬
‫וצא‪ ,‬מקובלני מבית אבי אבא (דוד המלך)‬
‫אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל‬
‫פרשת שמות ׀ ‪33‬‬
‫יתייאש מן הרחמים"‪ .‬חזקיה התפלל לה'‪,‬‬
‫התחתן עם בתו של ישעיה‪ ,‬החלים ממחלתו‪,‬‬
‫ואכן נולד להם בן‪ ,‬מנשה המלך‪ ,‬שהיה רשע‬
‫מרושע (הסיפור המלא מופיע במדור מן‬
‫המעיין)‪.‬‬
‫מרים הנביאה וישעיהו הנביא מניחים כאן‬
‫עקרון מאוד חשוב בשאלת תכנון משפחה – יש‬
‫הרבה טענות ונימוקים שלא להביא ילדים‪.‬‬
‫הטענות והנימוקים שלא להביא ילדים יכולים‬
‫להיות מאוד הגיוניים ורציונאליים‪ ,‬אולם על‬
‫האדם לדעת מה תפקידו – למלא את הציווי‬
‫האלוקי‪ .‬אדם צריך להיות שקוע במילוי‬
‫תפקידו‪ ,‬ולהשאיר את החישובים בידי‬
‫הקב"ה‪.34‬‬
‫גם כאשר בודקים את סוף הסיפור אצל עמרם‬
‫וחזקיהו – רואים דבר נפלא‪ .‬אצל עמרם‪ ,‬נולד‬
‫מכך משה רבינו‪ ,‬מושיען של ישראל‪ .‬אם עמרם‬
‫היה ממשיך ב'תכנון משפחה'‪ ,‬בני ישראל‬
‫חלילה לא היו נגאלים‪ ...35‬גם אצל חזקיה‪,‬‬
‫אומנם נולד מלך רשע‪ ,‬אך בהמשך נולד‬
‫יאשיהו עליו נאמר "וכמוהו לא היה לפניו מלך‬
‫אשר שב אל ה' בכל לבבו גו' ככל תורת משה‪,‬‬
‫ואחריו לא קם כמוהו" (מלכים ב כג‪/‬כה)‪ ,‬ועוד‬
‫מלכים צדיקים כיהואחז וצדקיהו‪.‬‬
‫בהקשר לכך חשוב לזכור‪ ,‬כי בכל מקרה מי‬
‫שמחליט האם התינוק יוולד או לא – אינם‬
‫ההורים‪ ,‬אלא הקב"ה‪ .‬כיון שכך‪ ,‬ראוי להשאיר‬
‫את ההחלטה האם טוב להוליד ילד או לא –‬
‫בידי הקב"ה‪ ,‬והוא יחליט האם להביא את הילד‬
‫לעולם‪ .‬אם הילד ייוולד‪ ,‬סימן שזה דבר טוב‪.‬‬
‫הציווי האלוקי‪:‬‬
‫פרו ורבו‪,‬‬
‫ולערב אל תנח ידך‬
‫השאלה היא‪ ,‬מה כולל הציווי האלוקי? כמה‬
‫ילדים ה' רוצה שנביא לעולם?‬
‫ובכן‪ ,‬כל אדם נצטווה במצוה היסודית של "פרו‬
‫ורבו"‪ ,‬שנאמרה עוד לאדם הראשון בזמן‬
‫הבריאה‪ .‬מפרש רש"י כי המילה "פרו" היא‬
‫מלשון פרי‪ ,‬ומשמעותה גם ילד אחד‪ ,‬ואילו‬
‫המילה "רבו" היא מלשון "הרבה"‪ ,‬ומשמעותה‬
‫ריבוי ילודה – מיעוט רבים שניים‪ .‬בית שמאי‬
‫ובית הלל נחלקו בשאלה מהי מצוות "פרו ורבו"‬
‫מן התורה‪ ,‬ולהלכה החובה היא להביא בן ובת‪.‬‬
‫אולם אין להסתפק בבן ובת‪ .‬בספר קוהלת‬
‫נאמר "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח‬
‫ידך"‪ .‬לומדים מכך חכמים‪ ,‬כי אדם צריך‬
‫להשתדל תמיד להביא עוד ועוד ילדים‪ ,‬ככל‬
‫יכולתו‪.‬‬
‫‪ .3‬פרו ורבו בהלכה‬
‫יבמות סב‪/‬א; רמב"ם הלכות אישות טו‪/‬ד‪,‬טז‬
‫בית שמאי אומרים‪ :‬שני זכרים ושתי‬
‫נקבות‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ :‬זכר ונקבה‪...‬‬
‫רבי יהושע אומר‪ ...:‬היו לו בנים בילדותו‬
‫יהיו לו בנים בזקנותו‪ ,‬שנאמר "בבקר זרע‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפור – אתה תכתוב דו"ח‪ :‬פרופ' וועלוול גרין ע"ה‬
‫סיפר‪ ,‬כי הרבי ביקש ממנו שיכתוב דוחו"ת מפורטים על‬
‫עבודתו‪ .‬פעם‪ ,‬לאחר שהרבי שאל אותו מה עם הדו"ח‪,‬‬
‫השיב פרופ' גרין כי החסידים אומרים שלרבי יש רוח‬
‫הקודש‪ ,‬ולפי זה הרבי לא זקוק לדוחו"ת שלו‪.‬‬
‫השיב לו הרבי‪" :‬מה שהם אומרים‪ ,‬שיאמרו; ממך אני‬
‫מבקש שתכתוב דו"ח" (ובאידיש‪" :‬זאגן‪ ,‬זאלן זיי זאגן; דו‪,‬‬
‫שרייב א דו"ח")‪.‬‬
‫סיפור – למשה הייתה אמא אחת‪ :‬מספרים על הרב‬
‫חיים גוטניק ע"ה‪ ,‬שהרבי ביקש ממנו לפתוח שיעור‬
‫בטהרת המשפחה לנשים בעירו מלבורן‪ .‬הוא טען שאין‬
‫לכך ביקוש‪ ,‬ובכל זאת הרבי ביקש שיפתח‪ .‬הוא אכן‬
‫פתח‪ ,‬ובשיעור הראשון הגיעה אשה אחת‪ ,‬בשיעור השני‬
‫הגיעה אותה אשה‪ ,‬ועד השיעור האחרון הייתה רק אותה‬
‫אשה‪.‬‬
‫הוא סיפר זאת לרבי‪ ,‬וטען כי מכך רואים שלא שווה‬
‫לפתוח שיעור בטהרת המשפחה במלבורן‪.‬‬
‫השיב לו הרבי‪ :‬למשה רבינו הייתה רק אמא אחת‪...‬‬
‫כלומר‪ ,‬אינך יכול לדעת את ההשפעה של לימוד טהרת‬
‫המשפחה לאשה אחת‪.‬‬
‫‪ 34‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע‬
‫אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד‬
‫טובים"‪.‬‬
‫כמה בנים יהיו לאיש ותתקיים מצוה זו‬
‫בידו? זכר ונקבה‪ ,‬שנאמר "זכר ונקבה‬
‫בראם"‪ ...‬אף על פי שקיים אדם מצות‬
‫פריה ורביה‪ ,‬הרי הוא מצווה מדברי‬
‫סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל‬
‫זמן שיש בו כח‪ ,‬שכל המוסיף נפש אחת‬
‫בישראל כאילו בנה עולם‪.‬‬
‫מכל זה מובן‪ ,‬כי התורה שוללת באופן עקרוני‬
‫את תכנון המשפחה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מצווה את‬
‫האדם להביא כמה שיותר ילדים‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫יש מקרים קיצוניים שבהם גם ההלכה מתירה‬
‫'תכנון משפחה'‪ ,‬אך ההכרעה בנושא אינה‬
‫נתונה לבני הזוג עצמם‪ ,‬אלא לרב בפניו יובאו‬
‫כל הפרטים‪.‬‬
‫סיבות טובות‬
‫להביא ילדים‬
‫יחד עם הנחת היסוד‪ ,‬שיש לקיים את הציווי‬
‫האלוקי בלי חישובים עצמיים‪ ,‬גם ההיגיון‬
‫מסכים ומעודד הבאת ילדים רבים לעולם‪.‬‬
‫נתייחס לכמה צדדים בסוגיה‪:‬‬
‫‪ ‬ברכה‪ :‬ילדים מביאים ברכה ושמחה‬
‫המילים "פרו ורבו" בתורה נאמרו לאדם‬
‫הראשון בתור ברכה‪" ,‬ויברך אותם אלוקים‬
‫ויאמר להם פרו ורבו"‪ .‬מובן אפוא כי לפי‬
‫התורה‪ ,‬ילדים אינם 'מעמסה' ו'נטל'‪ ,‬אלא‬
‫להיפך‪ ,‬מביאים ברכה ושמחה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬אין‬
‫הורה שמתחרט לאחר מעשה על הבאת ילד‬
‫לעולם‪ ,‬גם אם זה מאוד קשה‪ .‬ובכלל‪ ,‬ילדים‬
‫מביאים לאדם אושר ושמחה בחיים‪ ,‬ובדרך כלל‬
‫בית שהוא מלא בילדים מלא גם בשמחת‪-‬חיים‪.‬‬
‫הנה אחד ממכתבי הרבי בנידון‪ ,‬המסכם את‬
‫הנושא בבהירות ובחדות‪:‬‬
‫‪ .4‬ילדים זה ברכה‬
‫שערי הלכה ומנהג ד‪ ,‬סימן ב‬
‫שואלת במכתבה‪ ,‬שהיות ויש לך שני‬
‫ילדים‬
‫שיחיו‪,‬‬
‫והרופא‬
‫ממליץ‬
‫לך‬
‫להשתמש באמצעי מניעה‪ ,‬ושואלת הינך‬
‫את חוות דעתי בזה‪.‬‬
‫בוודאי ידוע לך‪ ,‬שבכלל אין עניין אמצעי‬
‫המניעה‬
‫תואם‬
‫את‬
‫השקפת‬
‫התורה‪,‬‬
‫הרואה בילדים ברכת ה' יתברך‪ ,‬בה‬
‫מתברכים ההורים מאתו ית'‪ ...‬במקרים‬
‫מסוימים‬
‫מכירה‬
‫התורה‬
‫באמצעים‬
‫מסוימים של מניעה‪ ...‬לפיכך הייתי מציע‬
‫תשובה‪ :‬הדבר המרכזי הנדרש בקשר זוגי הוא –‬
‫ביסוס וקביעות בקשר‪ ,‬ולא רק התלהבות‬
‫ורגשות‪ .‬התורה מעידה כי יש שני שלבים‬
‫בחיבור הזוגי‪ :‬השלב הראשון הוא "ודבק‬
‫באשתו"‪ ,‬והשלב השני והעמוק יותר הוא "והיו‬
‫לבשר אחד" – כאשר נולד לבני הזוג ילד‪ ,‬והוא‬
‫הופך אותם לדבר אחד‪ .‬ילד אמור לחבר את‬
‫בני הזוג ולא להפריד ביניהם‪ .‬לכן המציאות‬
‫היא‪ ,‬שכאשר נולד ילד – הזוגיות הופכת להיות‬
‫עמוקה‪ ,‬אמיתית ובלתי הפיכה‪ ,‬וככל שיש יותר‬
‫ילדים‪ ,‬יש יותר אושר ושמחה בבית (כמובן‬
‫הכוונה למשפחה נורמלית‪ ,‬ולא למקרים‬
‫חריגים)‪.‬‬
‫‪ ‬פרנסה‪ :‬ה' זן את העולם‪ ,‬וכל ילד פותח‬
‫צינור חדש לפרנסה‬
‫אחת הטענות כנגד הבאת ילדים זו הטענה‬
‫הכלכלית‪ :‬בקושי אני מפרנס ילד אחד‪ ,‬ואיך‬
‫אוכל לפרנס כמה ילדים‪.‬‬
‫התשובה לכך פשוטה‪ :‬אנו מאמינים כי‬
‫הפרנסה לא מגיעה מהאדם אלא מה'‪ .‬אנו גם‬
‫מבינים כי כאשר הקב"ה דורש מאיתנו דבר‪,‬‬
‫הוא נותן לנו את הכלים לעמוד בו‪ .‬הקב"ה זן‬
‫ומפרנס מיליארדי אנשים וטריליוני בעלי חיים‬
‫בעולם כולו‪ ,‬מידי יום ביומו‪ ,‬והוא יכול לדאוג‬
‫גם לפרנסה של הילד הנוסף שייכנס למשפחה‪.‬‬
‫חז"ל אף אומרים כי תינוק נולד "ופתו בידו"‬
‫(נדה לא‪/‬ב)‪ ,‬דהיינו שלידת תינוק פותחת צינור‬
‫שפע חדש לפרנסתו‪.36‬‬
‫‪ ‬עם גדול‪ :‬לידת כל ילד יהודי מגדילה את‬
‫העם‬
‫מעבר לטובה האישית שבהבאת ילדים‪ ,‬יש בכך‬
‫גם טובה כללית עבור עם ישראל – כידוע עמנו‬
‫אינו גדול כל כך‪ ,‬ובתקופת השואה איבדנו‬
‫שלאחר שתדוני בדבר פעם נוספת עם‬
‫הרופא שלך‪ ,‬והוא יצביע על אופן המניעה‬
‫שבדעתו להשתמש‪ ,‬תפני לרב‪ ,‬ותשמעי‬
‫את דעתו בנידון‪.‬‬
‫‪ ‬זוגיות‪ :‬ילד מאחד את ההורים‬
‫יש הסבורים כי ריבוי ילודה יפגע בקשר הזוגי‪,‬‬
‫שכן כך לא יוכלו ההורים להקדיש מספיק זמן‬
‫לקשר הזוגי‪ ,‬אלא יפנו זמן לטובת הילדים‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬איך אתם מרגישים‪ ,‬האם ילדים‬
‫מפריעים לקשר הזוגי או עוזרים לו?‬
‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – משקיע‪ :‬גם אם ריבוי ילודה משמעותו קושי‬
‫כלכלי וחיי צמצום – יש ללמוד מאנשי עסקים‪ .‬במהלך‬
‫העסקים‪ ,‬יש תקופות הדורשות השקעה כלכלית עצומה‪,‬‬
‫כמו בניית מבנה‪ ,‬קניית סחורה וכדומה‪ ,‬וזו תקופה של‬
‫קושי כלכלי‪ .‬אולם כל משקיע מבין כי שווה להשקיע‬
‫ולהיכנס לקושי כלכלי זמני‪ ,‬כדי להרוויח מאוחר יותר‬
‫רווח גדול יותר‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬במהלך החיים יש תקופה‬
‫יחסית קצרה שבה אפשר להביא ילדים לעולם‪ .‬שווה‬
‫לנצל את ההזדמנות הקצרה הזו‪ ,‬גם אם משמעותה קושי‬
‫כלכלי וקשיים נוספים‪ ,‬שכן אחר כך כאשר הילדים‬
‫גדלים – זוכים לרוות נחת ולקצור את פירות ההשקעה‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪36‬‬
‫שליש מעמנו – שישה מיליון יהודים‪ .‬הדרך‬
‫להגדיל את העם היא באמצעות עידוד ילודה‪.‬‬
‫משפחתו‪ ,‬ולהעביר לכל מי שרק אפשר‪,‬‬
‫ולעשות ככל יכולתו לעידוד ילודה‪.37‬‬
‫במהלך ההיריון‪:‬‬
‫לא להרג עוברים!‬
‫ונסיים בגאולה הקרובה‪ .‬הגמרא אומרת כי אין‬
‫בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות בשמים‬
‫(יבמות סב‪/‬א)‪ .‬אם כן‪ ,‬לידתו של עוד ילד יהודי‬
‫מקרבת את הגאולה השלימה של כלל עם‬
‫ישראל‪ ,‬במהרה בימינו‪.‬‬
‫נקודה נוספת שחשוב להתייחס אליה‪ ,‬לפחות‬
‫בקצרה‪ ,‬קשורה להמשך ההריון – זה נושא‬
‫ההפלות‪ .‬בימינו מאוד מקובל לעשות הפלות‬
‫בכל פעם שלא נוח להורים עם התינוק –‬
‫מסיבות אישיות‪ ,‬כלכליות‪ ,‬משפחתיות‪,‬‬
‫רפואיות וכדומה‪ .‬בכל שנה נעשות אלפי‬
‫הפלות בארץ‪ ,‬ומיליוני הפלות בעולם‪.‬‬
‫העקרון המרכזי שצריך להנחות אותנו בסוגיה‬
‫הזו הוא‪ ,‬שלפי התורה‪ ,‬הפלה היא הריגת‬
‫העובר‪ ,‬ויש בה משום איסור "לא תרצח"‪ .‬לכן‬
‫אין מקום לשיקולים צדדיים‪ ,‬חשובים ככל‬
‫שיהיו‪ ,‬בסוגיה זו‪ .‬אין לאמא שום זכות להרוג‬
‫את חייו של העובר‪ ,‬כשם שאין לה שום זכות‬
‫להרוג ילד שכבר נולד‪ .‬כאשר יש בעיות‬
‫רפואיות הקשורות לפיקוח נפש‪ ,‬יש להתייעץ‬
‫עם רב‪ ,‬ורק הוא יכול להחליט האם לעשות‬
‫הפלה או לא‪.‬‬
‫הנה קטע מתוך תשובה חריפה של הרבי בנידון‬
‫(שערי הלכה ומנהג ד‪ ,‬סימן ד‪ ,‬מופיע במדור מן‬
‫המעיין)‪" :‬לדבר על ליבם האמת כמו שהיא –‬
‫שדרישת הוריה לעשות הפלה היא כפשוטה –‬
‫שהבת תחי' תהרוג רחמנא לצלן את ילדה‪ .‬והם‬
‫– יהרגו את הנכד שלהם רחמנא ליצלן‪ .‬ועד‬
‫סוף ימי חייהם יוחקק בנשמת כל אחד ואחד‬
‫מהם שעשו זה‪ .‬ובודאי ישללו הנ"ל בהחלט"‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫למדנו על תוכנית פרעה לצמצום הילודה ועל‬
‫שתי המיילדות שנלחמו נגדו ודאגו לריבוי‬
‫הילודה‪ ,‬וכך הביאו לגאולת מצרים‪ .‬בהמשך‬
‫ראינו כיצד אנו אמורים ללכת בדרכם ולהימנע‬
‫מתכנון משפחה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬לדאוג למשפחה‬
‫גדולה ככל האפשר‪ .‬כמו כן ראינו כי הפלה היא‬
‫רצח‪.‬‬
‫המעשה הוא העיקר‪ :‬את המסר הזה צריך כל‬
‫אחד לזכור בנוגע לעצמו‪ ,‬ובנוגע לבני‬
‫‪ 37‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫מן המעיין‬
‫תחת התפוח עוררתיך‬
‫מדרש רבה שמות א‪/‬יב‬
‫דרש רבי עקיבא‪ :‬בשכר נשים צדקניות שהיו באותו‬
‫הדור נגאלו ישראל ממצרים‪ .‬ומה עשו? בשעה‬
‫שהיו הולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים‬
‫קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים‪,‬‬
‫ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות‬
‫אחת של חמין ואחת של דגים‪ ,‬ומאכילות אותן‬
‫ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן ונזקקות‬
‫להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים‬
‫כנפי יונה נחפה בכסף‪ .‬בשכר ששכבו בין שפתים‬
‫זכו ישראל לביזת מצרים‪ ,‬שנאמר כנפי יונה נחפה‬
‫בכסף‪.‬‬
‫וכיון שמתעברות באות לבתיהן‪ .‬וכיון שהגיע זמן‬
‫מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח‪,‬‬
‫שנאמר "תחת התפוח עוררתיך"‪ ,‬והקב"ה שולח‬
‫מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם‬
‫כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר "ומולדותיך‬
‫ביום הולדת אותך וגו'"‪ ,‬ומנקט להם שני עגולין‬
‫אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר "ויניקהו דבש‬
‫מסלע וגו'"‪.‬‬
‫וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם‪ ,‬ונעשה‬
‫להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין‬
‫על גביהן שנאמר "על גבי חרשו חורשים"‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – קרן שפרה ופועה‪ :‬אפשר להרחיב על קרן‬
‫שפרה ופועה‪ ,‬אותה יסד הרבי‪ ,‬שתפקידה לעודד יולדות‪,‬‬
‫באמצעות שליחת עזרה משמעותית ליולדת‪ ,‬כמו‬
‫ארוחות מוכנות‪ ,‬עזרה בשמירה על הילדים ובסידור‬
‫הבית‪ ,‬ואף עזרה בשליחת היולדת לבית החלמה‪ .‬אם אין‬
‫במקומכם קרן כזו‪ ,‬אולי זו ההזדמנות לייסד קרן שפרה‬
‫ופועה במקום‪.‬‬
‫בהקשר לכך אפשר לספר את הסיפור הידוע על אדמו"ר‬
‫הזקן‪ ,‬שבאמצע תפילת יום הכיפורים‪ ,‬עזב הכול והלך‬
‫בעצמו לעזור ליולדת‪ ,‬והדליק אש והכין לה אוכל וכו'‪.‬‬
‫ולאחר שהולכין‪ ,‬מבצבצין ויוצאין כעשב השדה‬
‫שנאמר "רבבה כצמח השדה נתתיך וגו'"‪ .‬וכיון‬
‫שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם שנאמר‬
‫"ותבאי בעדי עדיים"‪ ,‬אל תקרי בעדי עדיים אלא‬
‫בעדרי עדרים‪.‬‬
‫וכשנגלה הקב"ה על הים‪ ,‬הם הכירוהו תחילה‪.‬‬
‫לא לעשות חשבונות שמים‬
‫ע"פ תלמוד בבלי ברכות י‪/‬א‬
‫בימים ההם חלה חזקיהו למות‪ ,‬ויבא אליו ישעיהו‬
‫בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות)‬
‫צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫מדוע זה מגיע לי? אמר לו‪ :‬משום שלא עסקת‬
‫בפריה ורביה‪ .‬אמר לו‪ :‬משום שחזיתי ברוח הקדש‬
‫שייצא ממני בן רשע‪.‬‬
‫אמר לו ישעיה‪ :‬אל תתעסק בחשבונות שמים‬
‫("בהדי כבשי דרחמנא למה לך")‪ ,‬היה עליך‬
‫לעשות את מה שמוטל עליך וה' יעשה הטוב‬
‫בעיניו‪.‬‬
‫אמר לו חזקיה‪ :‬עכשיו תן לי את בתך‪ ,‬ואולי הזכות‬
‫המשותפת של שנינו תציל אותי‪ .‬אמר לו ישעיה‪:‬‬
‫כבר נגזרה עליך גזירה‪ .‬אמר לו חזקיה‪ :‬בן אמוץ‪,‬‬
‫כלה נבואתך וצא‪ ,‬כך מקובלני מבית אבי אבא‬
‫אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל‬
‫ימנע עצמו מן הרחמים‪.‬‬
‫חומרת איסור הפלה‬
‫שערי הלכה ומנהג ד‪/‬ד‬
‫לדבר על ליבם האמת כמו שהיא – שדרישת‬
‫הוריה לעשות הפלה היא כפשוטה – שהבת תחי'‬
‫תהרוג רחמנא לצלן את ילדה‪.‬‬
‫והם – יהרגו את הנכד שלהם רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫ועד סוף ימי חייהם יוחקק בנשמת כל אחד ואחד‬
‫מהם שעשו זה‪ .‬ובודאי ישללו הנ"ל בהחלט‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪36‬‬
‫הקדמה‬
‫איפה אלוקים‬
‫פתיחה‪:‬‬
‫‪38‬‬
‫היה בשואה ?‬
‫החיים בעולם הזה מעלים כל מיני תהיות‬
‫וספקות‪ ,‬ואולם דומה כי השאלה הקשה ביותר‬
‫היא‪ :‬היכן אלוקים כשכואב לי? איפה אלוקים‬
‫נמצא כשאדם עומד ליד מיטת ילדו החולה‪,‬‬
‫סובל מכאבים? היכן אלוקים היה בשואה‬
‫כאשר יהודים נטבחו למוות? האם באותם‬
‫רגעים הוא איתנו‪ ,‬שותף לתחושת הסבל או‬
‫שהוא מנותק ח"ו מהכאב בעולם הזה?‬
‫עמו אנוכי‬
‫בצרה‬
‫בעיתות צרה עולה‬
‫השאלה הנוקבת‪ :‬היכן‬
‫אלוקים כאשר כואב לי?‬
‫שאלה דומה עלתה‬
‫במצרים‪ :‬היכן אלוקים‬
‫היה בזמן הסבל?‬
‫מתוך הסדרה השלישית‬
‫מבוסס על לקוטי שיחות ט‪ ;95/‬כו‪00/‬‬
‫ועוד‬
‫מסתבר כי השאלה הזו הציקה כבר למשה‬
‫רבינו‪ ,‬ראשון הנביאים‪ ,‬והוא לא התבייש לזעוק‬
‫אותה כלפי הקב"ה מיד בשיחתם הראשונה‪,‬‬
‫ואף זכה לקבל תשובה ברורה‪.‬‬
‫הצגת הנושא‪:‬‬
‫עמו אנוכי בצרה‬
‫השבוע נעסוק בשאלת ההשתתפות של הקב"ה‬
‫בסבל האדם‪ ,‬ונעשה זאת בשלושה שלבים‪)2 :‬‬
‫השאלה של משה – מהי השאלה "מה שמו"?‬
‫‪ )2‬התשובה של ה' – מה הכוונה "אהיה אשר‬
‫אהיה"? ‪ )3‬צידה לדרך – מה זה אומר לי בסבל‬
‫האישי שלי?‬
‫ראוי לציין כי השיחה שעליה מבוסס השיעור‬
‫נאמרה בשבת שמות תשמ"ג‪ ,‬ובמהלכה בכה‬
‫הרבי פעמים רבות‪.‬‬
‫חלק ראשון‪:‬‬
‫השאלה של משה‬
‫פרשת השבוע‪ ,‬מכניסה אותנו לעולם אחר‪.‬‬
‫אחרי הפרשיות האחרונות של ספר בראשית‬
‫שבהן יוסף מולך במצרים ושולט בכיפה‪,‬‬
‫פתאום הגלגל מתהפך‪" :‬ויקם מלך חדש אשר‬
‫‪-----------------‬‬‫בדיחה – למה לדחוף‪ :‬יהודי מטפס על מדרגות ארון‬
‫הקודש‪ ,‬ונושא תפלה נרגשת לרפואת אשתו החולה‪,‬‬
‫לנחת רוח מילדיו הבעייתיים ולשיפור מצבו הכלכלי‪.‬‬
‫בסיום תפילתו‪ ,‬הוא יורד אחורה בזהירות (עם הפנים‬
‫לארון הקודש)‪ ,‬ופתאום מועד ונופל‪ .‬הוא קם‪ ,‬מרים את‬
‫העינים למעלה וזועק בתסכול‪" :‬לא רוצה לתת – לא‬
‫צריך‪ ,‬אבל למה לדחוף"?!‬
‫‪ 34‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫אמר‬
‫וַּ ִֹׂ֤י ֶ‬
‫לא ידע את יוסף‪ ,‬ויאמר אל עמו הנה עם בני‬
‫ישראל רב ועצום‪ ,‬הבה נתחכמה לו"‪.‬‬
‫אנשי מצרים מכניסים את בני ישראל תחת‬
‫מכבש של שעבוד וסבל‪ .‬בתחילה הם מציעים‬
‫בצורה יפה שבני ישראל יבנו ערים תמורת‬
‫שכר הגון ("העבודה משחררת"‪ ,‬מוכר לכם?!)‪,‬‬
‫אחר כך מכבידים את הלחץ ומוסיפים עוד ועוד‬
‫עבודה‪ ,‬ואז עוברים אל "הפתרון הסופי" ופרעה‬
‫גוזר‪" :‬כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"‪.‬‬
‫האכזריות של פרעה ואנשי מצרים לא יודעת‬
‫גבולות‪ :‬פרעה נוהג לרחוץ בדמם של תינוקות‬
‫ישראל (!)‪ ,‬ושוטרי מצרים מכים במגלבים את‬
‫אלו שלא עומדים במכסות העבודה‪ .‬כך‬
‫חולפות ‪ 47‬שנים איומות‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬בבית עמרם ויוכבד נולד משה רבינו‪.‬‬
‫הוא גדל ומסתובב ברחובות מצרים ורואה את‬
‫הסבל‪ ,‬עד שפעם אחת אינו עומד במראה של‬
‫איש מצרי מכה יהודי‪ ,‬והורג את המצרי וטומן‬
‫אותו בחול‪ .‬הדבר נודע לפרעה‪ ,‬ומשה נאלץ‬
‫לברוח לארץ מדין‪ ,‬שם מתחתן עם ציפורה‪,‬‬
‫ורועה את צאן חמיו‪ ,‬יתרו‪.‬‬
‫חמש שאלות‬
‫וחמש תשובות‬
‫יום אחד‪ ,‬בהיותו עם הצאן במדבר‪ ,‬משה רואה‬
‫מחזה מרהיב‪ :‬שיח קוצני בוער באש‪ ,‬ואיננו‬
‫נאכל מן האש‪ .‬הוא מתקרב ושומע את קול‬
‫האלוקים מתוך הסנה‪ ,‬האומר לו כי ראה את‬
‫סבל בני ישראל במצרים‪ ,‬ועתה הוא מצווה את‬
‫משה ללכת להוציא את בני ישראל ממצרים‪.‬‬
‫כאן מתפתח דיאלוג ארוך בן כמעט ‪ 30‬פסוקים‬
‫(!) שנמשך שבעה ימים (!) שבו משה מתווכח‬
‫וטוען כי אינו מתאים לשליחות הזו‪:‬‬
‫‪ .1‬פרשת שמות‪ :‬הטענות של משה‬
‫פסוקים מהפרשה‬
‫ֹשה ֶאל־הָ אֱ ל ִִֹּ֔הים ִמי ָא ִּ֔ ֹנ ִכי ִכ ּ֥י‬
‫אמר מ ֶ‬
‫‪ )1‬וַּ ִֹׂ֤י ֶ‬
‫ֹשה‪...‬‬
‫אמר מ ֶׁ֜ ֶ‬
‫עה‪ )7 ...‬וַּ ֹֹ֨י ֶ‬
‫ל־פר ֹ֑ ֹ‬
‫ֶא ַּ‬
‫ֵא ֵל֖ך‬
‫א ַּמרתִי לָ ִּ֔ ֶהם אֱ ל ֵֹה ּ֥י אֲ ַֽב ֹו ֵתיכֶ ֖ם שלָ ַּחנִ י‬
‫ו ָ ַֽ‬
‫אֲ לֵ יכֶ ֹ֑ם‬
‫־לי‬
‫אמרו ִ‬
‫ו ָ ַֽ‬
‫ַּמה־ש ִּ֔מ ֹו‬
‫ָמּ֥ה‬
‫א ַֹּמ֖ר‬
‫אמר והֵ ן ַֽלֹא־‬
‫ֹשה וַּ ִֹּ֔י ֶ‬
‫הם‪ )3 ...‬וַּ ַּ ִׂ֤י ַּען מ ֶ‬
‫אֲ לֵ ֶַֽ‬
‫ֹֹ֨אמר‬
‫יַּאֲ ִמינו לִִּ֔ י ו ֹּ֥לא יִ שמ ֖עו בק ִֹלֹ֑י‪ )4 ...‬וַּ י ֶ‬
‫ד־פה‬
‫ֹשה‪ ...‬ל ֹ֩א ִ ֹ֨איש דבָ ִ ֶׁ֜רים ָא ֵ֗ ֹנ ִכי‪֧ ִ ...‬כי כבַּ ֶ ֛‬
‫מ ֶ‬
‫אמר ִבי אֲ ד ָֹנֹ֑י ש ַּ ַַֽֽלח־‬
‫וכבַּ ּ֥ד לָ ֖ש ֹון ָא ַֹֽנ ִכי‪ )5 ...‬וַּ ֹ֖י ֶ‬
‫ַּד־תש ָ ַֽלח׃‬
‫ָנ֖א בי ִ‬
‫אֱ ל ִֹהים‬
‫ֹשה‬
‫ֶאל־מ ִּ֔ ֶ‬
‫ה ֖יה‬
‫א ֶ‬
‫ֶ ַֽ‬
‫שר‬
‫אֲ ֶ‬
‫ֹשה ַֽכֹה־‬
‫ֹאמ ֩ר ֹ֨ע ֹוד אֱ ל ִֶֹׁ֜הים ֶאל־מ ֵ֗ ֶ‬
‫ה ֹ֑יה‪ ...‬וַּ י ֶ‬
‫א ֶ‬
‫ֶ ַֽ‬
‫ֹאמ ֮ר ֶאל־ב ֵני יִ ש ָר ֵא ֒ל ה'‪ ...‬שלָ ַּחנִ י אֲ לֵ יכֶ ֹ֑ם‬
‫ת ַּ‬
‫זֶה־ש ִמי לעֹלִָּ֔ ם ו ֶזּ֥ה זִ כ ִ ֖רי ל ּ֥דֹר ַֽדֹר׃‬
‫משה טוען כלפי הקב"ה ‪ 6‬טענות‪ ,‬והקב"ה עונה‬
‫עליהן אחת לאחת‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫"מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את‬
‫בני ישראל ממצרים?!"‪ ,‬כלומר‪ ,‬איך אדם‬
‫בודד יכול לעמוד מול האימפריה של‬
‫מצרים? הקב"ה עונה "אני אהיה עמך"‪.‬‬
‫כאשר אבוא לבני ישראל ואומר כי האלקים‬
‫שלח אותי‪ ,‬מיד ישאלו‪" :‬מה שמו"? והקב"ה‬
‫עונה "אהיה אשר אהיה"‪.‬‬
‫"הן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך‬
‫ה'"‪ ,‬והקב"ה מראה לו בתגובה שני ניסים‬
‫(הפיכת מטה לנחש והפיכת ידו למצורעת)‪.‬‬
‫"לא איש דברים אנכי‪ ...‬כבד פה וכבד לשון‬
‫אנכי"‪ ,‬והקב"ה עונה "אנכי אהיה עם פיך"‪.39‬‬
‫"שלח נא ביד תשלח" [ביד אהרן‪ ,‬אחי‬
‫הבכור]‪ ,‬והקב"ה עונה כי אהרן ישמח‬
‫במינויו של משה‪ ,‬ובכל אופן הם ילכו‬
‫לפרעה ביחד‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫מה כוונת משה‬
‫במילים "מה שמו"‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬כל הטענות של משה מובנות‪,‬‬
‫חוץ מהטענה השניה‪" :‬ואמרתי להם אלהי‬
‫אבותיכם שלחני אליכם‪ ,‬ואמרו לי מה שמו –‬
‫מה אומר אלהם"? מדוע משה חושב שבני‬
‫ישראל יתעניינו אודות שמו המדויק של‬
‫הקב"ה‪ ,‬בשעה שכל מה שמעניין אותם הוא‬
‫לצאת ממצרים בהקדם! מה גם שהם כנראה‬
‫כבר ידעו את שמו של הקב"ה‪ ,‬בהיותם בני‬
‫השבטים‪ ,‬בני יעקב והתרגלו לפנות אל הקב"ה‬
‫בבקשות למיניהן‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפור – 'ערמה' חסידית ממשה רבינו‪ :‬המגיד‬
‫ממעזריטש ציווה על תלמידו רבינו הזקן שיתקע בשופר‬
‫אצלו בבית הכנסת‪ ,‬והמגיד לימד אותו את סוד כוונת‬
‫התקיעות על פי האריז"ל‪ .‬כשסיימו ללמוד‪ ,‬אמר רבינו‬
‫הזקן שאינו מסוגל לתקוע‪ .‬הקפיד המגיד שאחרי שגילה‬
‫לו את סוד הכוונות‪ ,‬טוען תלמידו שאינו יכול לתקוע‪.‬‬
‫אמר רבינו הזקן שלמד זאת ממשה רבינו‪ :‬אחרי‬
‫שהקב"ה גילה לו את "שמו" ("אהיה אשר אהיה")‪ ,‬הוא‬
‫פתאום אומר שהוא "כבד פה וכבד לשון" ואינו מסוגל‬
‫לדבר‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪32‬‬
‫יתירה מכך‪ :‬רש"י כתב קודם (ב‪/‬יד) כי משה‬
‫הרג את המצרי עם שמו המפורש של ה'‪ ,‬כך‬
‫שהוא ידע היטב להסביר להם את שמו של‬
‫הקב"ה‪.‬‬
‫הרמב"ן טוען כי משה סבר שישאלו באיזה‬
‫'שם' אלוקי בדיוק תהיה גאולת מצרים‪ :‬כל‬
‫'שם' של הקב"ה‪ ,‬מסמל הנהגה אלוקית‬
‫מסויימת‪" .‬א‪-‬ל ש‪-‬די" זו הארה אלוקית נמוכה‬
‫המלובשת בטבע‪ ,‬ואילו שם "הוי'" הוא שמו‬
‫המפורש של ה'‪ ,‬הארה אלוקית נעלית‬
‫שלמעלה מהטבע‪ .‬ולכן בני ישראל יתעניינו‬
‫לדעת‪ ,‬באיזו דרך אלוקית בדיוק ה' יגאל אותם‪:‬‬
‫‪ .2‬השאלה של משה ותשובת ה'‬
‫רמב"ן; רש"י‬
‫־לי ַּמה־ש ִּ֔מ ֹו –‬
‫אמרו ִ‬
‫השאלה של משה‪ :‬ו ָ ַֽ‬
‫ישאלוני על שליחותי אם היא במדת א־ל‬
‫שדי שעמדה לאבות‪ ,‬או במדת רחמים‬
‫עליונים שתעשה בה אותות ומופתים‬
‫מחודשים ביצירה‪ ...‬ושמע משה שהבטיחו‬
‫על מעמד הר סיני ומתן תורה‪ ,‬והוא יודע‬
‫כי התורה לא תנתן בשם 'אל שדי' הנזכר‬
‫באבות‪ ,‬רק השם הגדול שבו היה העולם‪.‬‬
‫ה ֹ֑יה –‬
‫א ֶ‬
‫שר ֶ ַֽ‬
‫ה ֖יה אֲ ֶ‬
‫א ֶ‬
‫התשובה של ה'‪ַֽ ֶ :‬‬
‫אהיה עמם בצרה הזאת‪[ ,‬כשם] שאהיה‬
‫עמם בשיעבוד שאר מלכויות; זֶה־ש ִמי‬
‫לעֹלִָּ֔ ם ‪ -‬חסר וי"ו לומר העלימהו שלא‬
‫יקרא ככתבו‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬האם פירוש זה מספק? האם זו‬
‫השאלה שאמורה להדאיג את בני ישראל‬
‫בשעה הקשה הזו?‬
‫לכאורה פירוש זה אינו מספק‪ :‬בני ישראל לא‬
‫עמדו אז בשיעור קבלה‪ ,‬אלא היו תחת הגיהנום‬
‫של מצרים‪ ,‬ולכן בוודאי כל שעניין אותם הוא‬
‫לצאת משם בהקדם – וממש לא חשוב אם אלו‬
‫יהיו ניסים המלובשים בטבע או ניסים‬
‫שלמעלה מהטבע! ולכן‪ ,‬עדיין לא מובן מדוע‬
‫משה מעלה את השאלה הזאת‪.‬‬
‫תשובה – בני ישראל‬
‫טענו איפה אלוקים‬
‫היה עד היום?‬
‫מפרש הרבי כי השאלה של משה הייתה‬
‫פשוטה ובסיסית‪ :‬כאשר אבוא לבני ישראל‬
‫ואומר שאלוקים שמע את הכאב שלהם ושלח‬
‫‪ 40‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫אותי לגאול אותם‪ ,‬הם מיד יתפרצו בשאלה‬
‫אחת‪ :‬איפה אלקים היה בכל השנים‬
‫האחרונות? "ואמרו לי מה שמו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הם‬
‫יטענו איזו דרך והנהגה זאת לראות תינוקות‬
‫נשחטים ואבות מוכים ולא לעשות דבר במשך‬
‫עשרות שנים‪ ,‬ואחר כך להיזכר בהם ולגאול‬
‫אותם ממצרים? ומשה עצמו מצטרף לזעקתם‬
‫– "מה אומר אלהם"? גם אני לא יודע את‬
‫התשובה!‬
‫‪ .3‬בני ישראל ישאלו איך יתכן‬
‫שה' נתן להם לסבול‬
‫לקוטי שיחות כו‪73/‬‬
‫איזה 'שם' והנהגה זו‪ ,‬לאפשר מצב של‬
‫גלות קשה במשך שנים‪ ,‬ואחרי מיתת אלפי‬
‫ילדים‬
‫יהודיים‪,‬‬
‫לשלוח‬
‫את‬
‫המענה‪:‬‬
‫"צעקתם שמעתי וארד להצילו"?! ומשה‬
‫מוסיף ומדגיש שזו גם שאלה‪-‬זעקה אצלו‪:‬‬
‫'מה אומר אליהם'‪.‬‬
‫חלק שני‪:‬‬
‫התשובה של ה'‬
‫הקב"ה משיב למשה במילים שקראנו במקור ‪2‬‬
‫"אהיה אשר אהיה‪ ...‬זה שמי לעולם"‪.‬‬
‫הקב"ה עונה למשה כך‪ :‬אני לא אסביר לך את‬
‫שאלת ה"למה הרעות" (שנשאלה בהמשך) –‬
‫למה יש בעולם כל כך הרבה סבל וקושי‪ .‬כי זה‬
‫יישאר נעלם וסתום‪ ,‬למעלה מהבנת בני‬
‫האדם‪ .40‬אבל כן אומר לך שאני נמצא עם בני‬
‫ישראל בצער ובכאב שלהם וחש את כאבם‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הקב"ה אומר למשה שהוא‬
‫אולי סתום ולא מובן לבני האדם‪ ,‬אבל בשום‬
‫‪-----------------‬‬‫הרחבה – שאלת ה'למה הרעות'‪ :‬עצם השאלה מדוע‬
‫יש רע מוסברת באופנים שונים (אך אין זה נושא‬
‫השיעור)‪ :‬בפשט‪ ,‬סיבת הצרות כדי לנקות את בני‬
‫ישראל מהחטא; ואילו לפי תורת החסידות‪" ,‬אין רע יורד‬
‫מלמעלה" והרע הוא טוב נעלה ביותר שאיננו מושג‬
‫בהבנתנו הדלה‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬ראוי לזכור את תשובת ה' לאיוב על כל‬
‫התהיות שלו (איוב לז ואילך)‪ :‬כשם שאינך מסוגל להבין‬
‫את כל פלאי הטבע ולעשות אפילו מקצתם – יום ולילה‪,‬‬
‫קיץ וחורף וכו'‪ ,‬כך אל תנסה להבין את ההיגיון המוסרי‬
‫של אלקים‪.‬‬
‫אופן לא מנותק מתחושת הצער והכאב של עם‬
‫ישראל‪.41‬‬
‫בעצם‪ ,‬הקב"ה עונה כאן בצורה ברורה על‬
‫השאלה הקשה ביותר‪ ,‬שתישאל באין ספור‬
‫מקרים‪ :‬איפה אלוקים היה בשואה והיכן היה‬
‫כאשר האינקוויזציה העלתה יהודים על‬
‫המוקד? והוא עונה את התשובה הבלתי‪-‬‬
‫נתפשת‪ :‬אהיה איתם ביחד – בתוך תאי הגזים‬
‫באושוויץ ובכיכר האוטו‪-‬דה‪-‬פה בספרד‪ .‬נכון‪,‬‬
‫אהיה נעלם‪ ,‬אבל שם אהיה!‬
‫דוגמה לכך מהחיים‪ :‬לפעמים‪ ,‬ילד עושה דבר‬
‫חמור מאוד‪ ,‬שאין ברירה אלא להעניש אותו‬
‫בצורה קשה‪ .‬למשל‪ ,‬למנוע ממנו לנסוע לטיול‬
‫שנתי‪ .‬הגיע היום והילד נשאר בבית‪ ,‬כועס עד‬
‫קצה היכולת‪ ,‬ובטוח כי אבא שונא אותו‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬מה התחושה של האבא באותו‬
‫יום? האם הוא יכול להתרכז בעבודתו בשעות‬
‫הללו?‬
‫אין ספק כי האבא הרוס באותו יום‪ .‬הוא כאוב‬
‫עד עומק נפשו מכך שהוא צריך לצער את‬
‫הילד בדבר כה קשה‪ ,‬ויחד עם זה‪ ,‬הדבר לא‬
‫מונע ממנו לתת את העונש‪ ,‬כי הוא מבין‬
‫שהדבר מוכרח‪.‬‬
‫זו התשובה של ה'‪ :‬אתם לא מבינים אותי‪ ,‬ולכן‬
‫התחושה שלכם ש'עזבתי אתכם'‪ ,‬כמו שמרגיש‬
‫ילד שלא מבין את המעשים של אבא שלו‪.‬‬
‫אבל האמת היא כי אני אתכם בכל אותן שעות‬
‫קשות‪ ,‬ואני עצמי מצטער שנזקקתי למעשים‬
‫הללו‪ .‬כמו שהגמרא מספרת‪:‬‬
‫‪-----------------‬‬‫הרחבה לקהל תורני – "זה שמי לעלם"‪ :‬זהו גם ההסבר‬
‫בהמשך הפסוק‪" :‬זה שמי לעלם וזה זכרי לדר ודור"‪,‬‬
‫ורש"י מפרש‪" :‬זה שמי לעלם – חסר וי"ו‪ ,‬לומר העלימהו‪,‬‬
‫שלא יקרא ככתבו‪ ,‬וזה זכרי – למדהו היאך נקרא"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ה' אומר למשה כי שם ה' אינו נקרא כפי שהוא‬
‫(הוי"ה)‪ ,‬אלא בצורה נעלמת בלבד (אדנ"י)‪ .‬ללמד כי‬
‫מצד אחד‪ ,‬ה' נעלם‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬הוא כן נקרא בצורה‬
‫נעלמת בכל מצב‪ ,‬כי הוא איתנו‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫סיפור‪ :‬השכינה מצטערת‬
‫תלמוד־בבלי ברכות ג‪/‬א‬
‫אמר רבי יוסי‪ :‬פעם אחת הייתי מהלך‬
‫בדרך ונכנסתי לחורבה מחורבות ירושלים‬
‫להתפלל‪ ,‬ובא אליהו זכור לטוב ושמר לי‬
‫על הפתח‪ .‬לאחר שסיימתי‪ ...‬אמר לי‪ :‬בני‪,‬‬
‫מה קול שמעת בחורבה זו? אמרתי לו‪:‬‬
‫שמעתי בת־קול שמנהמת כיונה ואומרת‬
‫'אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את‬
‫ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין‬
‫האומות'‪.‬‬
‫אמר לי‪ :‬חייך וחיי ראשך‪ ,‬לא שעה זו‬
‫בלבד אומרת כך‪ ,‬אלא בכל יום ויום שלש‬
‫פעמים אומרת כך‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות‬
‫ולבתי מדרשות ועונים 'יהא שמיה הגדול‬
‫מבורך'‪ ,‬הקב"ה מנענע בראשו ואומר‪:‬‬
‫'אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך‪,‬‬
‫[אבל] מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי‬
‫להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'‪.‬‬
‫כמו כן הגמרא אומרת (תענית טז‪/‬א)‪ ,‬כי כאשר‬
‫לא יורד גשם‪ ,‬עושים תענית מיוחדת ומוציאים‬
‫את התיבה עם ספרי התורה מבית הכנסת‬
‫החוצה‪ ,‬ומניחים אפר על גבי תיבת ארון הקדש‬
‫(!)‪ .‬זאת כדי לסמל כי הקב"ה עצמו נמצא‬
‫בצער ביחד עם ישראל‪ .‬כמו שנאמר‪" :‬עמו‬
‫אנכי בצרה"‪ ,‬ו"בכל צרתם לו צר"‪.‬‬
‫ההתגלות בסנה הקוצני‬
‫נקודה זו‪ ,‬מבארת לנו שאלה מרכזית בפרשה‪:‬‬
‫ההתגלות של ה' למשה הייתה בתוך "סנה" –‬
‫שיח קוצני שלא נשרף‪ .‬והמפרשים תמהים על‬
‫צורת ההתגלות הזו‪ ,‬בתוך שיח גרוע ונחות‪ ,‬ולא‬
‫כפי שראוי לה' – במראה נשגב ושמיימי‬
‫שמסמל את גדולתו (כמו שהתגלה‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫לאליהו הנביא באש ורוח מפרקת סלעים‬
‫(מלכים א‪ ,‬יט)‪ ,‬או ליחזקאל‪ ,‬על גבי מרכבת‬
‫שכינה מרחפת ברקיע)‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬מה יכול להיות ההסבר לבחירה‬
‫הסנה?‬
‫המפרשים עונים בדרכים שונות (ראה במדור‬
‫'מן המעיין')‪:‬‬
‫‪ ‬בילקוט שמעוני מובא כי הדבר בא לסמל‬
‫את התחכום של מצרים‪ ,‬שדומה לסנה‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪42‬‬
‫‪ ‬המכילתא אומר כי הדבר בא לסמל את‬
‫הענווה של ה'‪ ,‬שמתגלה במקומות שפלים‪.‬‬
‫‪ ‬ואילו רש"י מעתיק את דברי המדרש רבה‪,‬‬
‫כי הדבר בא לסמל את נוכחות הקב"ה בתוך‬
‫ה'קוצים' – בתוך הסבל של בני ישראל‪.‬‬
‫וזאת‪ ,‬כדי לומר למשה‪ ,‬דע לך כי בימים‬
‫הללו אני נמצא אתכם בתוך ה'קוצים'‬
‫ומצטער בעצמי בצער ובכאב של בני‬
‫ישראל‪ .‬הנה דברי המדרש‪:‬‬
‫‪ .5‬למה ה' התגלה בסנה הקוצני?‬
‫שמות־רבה ב‪/‬ז‬
‫עמו אנכי בצרה‪ ...‬אמר הקב"ה למשה‪ :‬אי‬
‫אתה מרגיש שאני שרוי בצער‪ ,‬כשם‬
‫שישראל שרויים בצער? הוי ידוע [תראה]‬
‫ממקום שאני מדבר עמך – מתוך הקוצים –‬
‫כביכול אני שותף בצערם‪.‬‬
‫חלק שלישי‪:‬‬
‫צידה לדרך‬
‫שאלה לדיון‪ :‬הבנו שה' איתנו גם בשעת צרה‪.‬‬
‫השאלה היא‪ ,‬מה זה תורם לנו‪ ,‬הרי הצרה עדיין‬
‫אותה צרה?‬
‫תשובה‪ :‬הידיעה שה' נמצא איתנו בצרה‪ ,‬נותנת‬
‫תחושת רוגע מסוימת‪ ,‬שאנו לא לבד‪ ,‬וגם כעת‬
‫קשורים לה'‪.42‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬יש כאן מסר חזק שתמיד צריך‬
‫להמשיך ולהתפלל ולבקש שיהיה טוב‪ .‬אילו‬
‫הצרות היו זמנים של ניתוק חלילה מהקב"ה‪,‬‬
‫לא היה טעם להתפלל באותם רגעים‪ .‬הידיעה‬
‫כי "אהיה עמם בצרה הזאת" מחייבת לבקש‪.‬‬
‫וכדברי הגמרא‪" :‬אפילו חרב חדה מונחת על‬
‫צווארו של אדם‪ ,‬אל יתייאש מן הרחמים" (ראה‬
‫ברכות י‪/‬א)‪.‬‬
‫הנביא מספר (בסוף ספר שמואל ב) כי לעת‬
‫זקנותו‪ ,‬דוד המלך החליט לספור את עם‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפור – יחידות בתוך מחנה העבודה ברוסיה‪ :‬ר' מענדל‬
‫פוטרפס סיפר כי בהיותו במחנה העבודה ברוסיה‪ ,‬חש‬
‫פעם חלישות רוח גדולה והחליט להיכנס לרבי הריי"ץ‬
‫ליחידות (הרבי כבר היה אז באמריקה)‪ .‬הוא עצם את‬
‫העינים וצייר את פני הרב במחשבה ואמר את שהיה לו‬
‫לומר‪ .‬אחרי כמה חודשים‪ ,‬אשתו קיבלה הביתה מכתב כי‬
‫"הפ"נ נתקבל"‪...‬‬
‫‪ 42‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫ישראל‪ ,‬וה' כעס על זה‪ ,‬ופרצה מגפה נוראה‬
‫ונהרגו אלפים מבני ישראל‪ .‬אבל דוד זכר את‬
‫הכלל הזה ש"אפילו חרב חדה‪ ...‬אל יתייאש מן‬
‫הרחמים"‪ ,‬והבין כי גם בשעות כאלו ה' נשאר‬
‫קשור עם בני ישראל‪ .‬לכן מיהר להקריב קרבן‬
‫ולבקש מחילה על המעשה הזה‪ ,‬והמגיפה‬
‫פסקה‪.‬‬
‫נסיים בסיפור מימי האור והגבורה ברוסיה‬
‫הסובייטית‪ ,‬שמעיד כי גם ברגעים קשים ביותר‪,‬‬
‫היו מפעם לפעם גילויים קטנים שמראים כי ה'‬
‫נמצא עם ישראל בגלותם‪ :‬ר' אשר ששונקין‪,‬‬
‫היה חסיד חב"ד‪ ,‬שנשלח למחנה עבודה‬
‫בסיביר על עבודתו בהפצת יהדות תחת שלטון‬
‫הקומוניסטים‪ .‬בשהותו במחנה‪ ,‬הוא הכיר יהודי‬
‫נוסף בשם נחמן רוזמן‪ ,‬שירד מדרך היהדות‪,‬‬
‫אבל שם במחנה נדלק אצלו הניצוץ היהודי‬
‫והתחזק בשמירת תורה ומצוות‪.‬‬
‫חג החנוכה התקרב ור' אשר 'שבר את הראש'‬
‫כיצד להשיג קופסת שימורים קטנה להדליק‬
‫בה נרות‪ .‬נחום רוזמן שמע על כך‪ ,‬וטען כי‬
‫מצוה כה חשובה ראוי לקיים כראוי‪ .‬הוא פנה‬
‫לאחד האסירים שהיה פחח‪ ,‬והלה הכין להם‬
‫חנוכיה מהודרת‪ .‬הגיע הלילה הראשון של‬
‫חנוכה‪ ,‬הם העמידו את החנוכייה בירכתי הצריף‬
‫ונעמדו להדלקה‪.‬‬
‫זו הייתה סכנה עצומה‪ :‬גם עיסוק בפולחן דתי‬
‫וגם הבערת אש בשטח המחנה‪ ,‬אבל הנחישות‬
‫של רוזמן השכיחה מר' אשר כל פחד‪ .‬בערב‬
‫הראשון‪ ,‬ההדלקה עברה בשלום‪ ,‬וגם בשני‪,‬‬
‫בשלישי וברביעי‪ .‬אבל בערב החמישי‪ ,‬קרה‬
‫הדבר‪ .‬כמה רגעים לאחר הדלקת הנרות‪ ,‬הופיע‬
‫בפתח קצין חמוש והודיע על ספירת האסירים‪.‬‬
‫זה היה מוזר‪ ,‬מעולם לא נערכה ספירה בשעה‬
‫כזו‪ ,‬והחשש היה כי מישהו הלשין עליהם‪.‬‬
‫הקצין ספר את האסירים והגיע עד קצה הצריף‬
‫למקום החנוכייה‪ .‬כולם היו מסומרים‬
‫למקומותיהם והוא הביט על השלהבות‪,‬‬
‫ופתאום שאל‪" :‬פייאט"? (חמש)? ור' אשר ענה‪:‬‬
‫"פייאט"! הקצין הסתובב על עקבו ועזב את‬
‫המקום‪ .‬מה היה החייל ומה פשרו? ר' אשר היה‬
‫בטוח כי היה זה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו‪.43‬‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפור נוסף – עמו אנכי בצרה‪ :‬בלונדון היה חסיד‬
‫חב"ד‪ ,‬בעל צדקה גדול‪ ,‬בשם ר' נתן ווגל‪ .‬הוא היה ילד‬
‫מן המעיין‬
‫שמותיו של הקב"ה‬
‫שמות רבה ג‪/‬ו‬
‫אמר הקב"ה למשה‪ :‬שמי אתה מבקש לידע? לפי‬
‫מעשי אני נקרא‪ :‬פעמים שאני נקרא ב'א־ל שדי'‪,‬‬
‫ב'צבאות'‪ ,‬ב'אלוקים'‪ ,‬ב'ה''‪ .‬כשאני דן את הבריות‬
‫ אני נקרא 'אלוקים'‪ ,‬וכשאני עושה מלחמה‬‫ברשעים – אני נקרא 'צבאות'‪ ,‬וכשאני תולה את‬
‫חטאיו של אדם – אני נקרא 'א־ל שדי'‪ ,‬וכשאני‬
‫מרחם על עולמי – אני נקרא 'ה''‪ ,‬שאין ה' אלא‬
‫מדת רחמים‪ .‬וזהו 'אהיה אשר אהיה' – אני נקרא‬
‫לפי מה שאהיה במעשי‪.‬‬
‫"אהיה אשר אהיה"‬
‫שבועות לה‪/‬א‬
‫יש שמות שנמחקים ויש שמות שאינם נמחקים‪ .‬אלו‬
‫הן שאינם נמחקים‪ :‬א־ל‪ ,‬אלוקים‪ ,‬אהיה אשר‬
‫אהיה‪ ,‬אלף דלת‪ ,‬יוד הא‪ ,‬שדי‪ ,‬צבאות‪ .‬ואלו‬
‫הסנה רומז למצרים‬
‫ילקוט שמעוני קסט‬
‫מה דרכו של סנה‪ ,‬אדם מכניס ידו לתוכו ואינו‬
‫ניזוק‪ ,‬לפי שקוציו כפופים למטה‪ ,‬אבל אם ביקש‬
‫להוציא את ידו – הקוצים תופסים בה ואינו יכול‬
‫להוציאה‪ .‬כך המצרים‪ :‬בתחלה קיבלו את ישראל‬
‫בסבר פנים יפות‪ ,‬שנאמר (בראשית מז‪/‬ו) 'ארץ‬
‫מצרים לפניך היא'‪ ,‬וכשביקשו לצאת – לא הניחום‪,‬‬
‫שנאמר 'וגם את ישראל לא אשלח'‬
‫בכל מקום שגלו – שכינה עמהן‬
‫מגילה כט‪/‬א‬
‫רבי שמעון בר יוחאי אומר‪ :‬בוא וראה כמה חביבין‬
‫ישראל לפני הקב"ה‪ ,‬שבכל מקום שגלו שכינה‬
‫עמהן‪ .‬גלו למצרים‪ ,‬שכינה עמהן‪ ...‬גלו לבבל‪,‬‬
‫שכינה עמהן‪ .‬ואף כשהן עתידין ליגאל‪ ,‬שכינה‬
‫עמהן‪ ,‬שנאמר 'ושב ה' אלהיך את שבותך'‪ ,‬אל‬
‫תקרי 'והשיב' אלא 'ושב'‪ ,‬מלמד שהקב"ה [עצמו]‬
‫שב עמהן מבין הגלויות‪.‬‬
‫שנמחקים‪ :‬הגדול‪ ,‬הגבור והנורא וכו'‪.‬‬
‫מידת הרחמים‬
‫אור החיים ג‪/‬יד‬
‫אהיה אשר אהיה – שם זה מתייחס למדת הרחמים‪,‬‬
‫שהיא בחינת המוציא מעבדות לחרות‪.‬‬
‫הסנה רומז לענווה‬
‫מכילתא דרשב"י ב‬
‫רבי אליעזר בן ערך אומר‪ :‬מפני מה נגלה הקב"ה‬
‫משמי מרום והיה מדבר מתוך הסנה‪ ,‬והלא היה לו‬
‫לדבר מראש הרים ומגבעי עולם ומארזי הלבנון?‬
‫אלא השפיל עצמו ודיבר מתוך הסנה‪' ...‬כי רם ה'‬
‫ושפל יראה'‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫בפרנקפורט לפני המלחמה‪ ,‬וההורים שלו השאירו אותו‬
‫ואת אחותו אצל שכן גוי‪ .‬היות שהיה לו מראה 'גרמני'‬
‫מובהק שלא העיד על יהדותו‪ ,‬נהג הילד לרכב על‬
‫האופניים ברחובות ולרחרח מה קורה‪ .‬פעם הסתובב ליד‬
‫הים‪ ,‬וראה התקהלות גדולה‪ .‬התברר שזו האוניה‬
‫האחרונה שעוזבת לפני המלחמה ללונדון ויש וויכוחים‬
‫מי יעלה אליה‪ .‬הוא התקרב לאוניה מהצד‪ ,‬ומישהו קורא‬
‫לו מבפנים ואומר לו שיבוא משם והוא יעזור לו לטפס‬
‫פנימה‪ .‬רץ הילד הביתה והביא את אחותו‪ ,‬ושניהם עלו‬
‫על האוניה מהצד‪ ,‬ויד מבפנים סייעה להם להיכנס‪ ,‬עד‬
‫שנחתו בפנים‪ .‬אחר כך במשך כמה שבועות של ההפלגה‬
‫ללונדון‪ ,‬ניסה הילד למצוא את האדם שהעלה אותו על‬
‫האוניה ולא מצא אותו‪" .‬תגידו מה שאתם רוצים‪ ,‬אבל לי‬
‫ברור שהיה זה אליהו הנביא שנשלח להציל אותי"‪ ,‬כך‬
‫נהג לומר (מפי נכדיו)‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪43‬‬
‫הקדמה‬
‫איזה ילד אהוב יותר‪:‬‬
‫ילד קטן או ילד גדול?‬
‫אהבה‬
‫לבן קטן‬
‫ישראל נקראים בניו של‬
‫ה'‪ .‬לפעמים אנו נמשלים‬
‫לבן גדול‪ ,‬ופעמים לקטן‬
‫מדוע הורים אוהבים‬
‫במיוחד את הבן הקטן‬
‫ומה זה אומר עלינו?‬
‫מתוך הסדרה השניה‬
‫השיעור מבוסס על לקוטי שיחות חלק‬
‫כא‪02/‬‬
‫ברוכים הבאים לקורס בסוד הפרשה על ספר‬
‫שמות‪ ,‬בנושא‪" :‬אנו בניך ואתה אבינו"‪ .‬הורים‬
‫נוהגים להצהיר "אנחנו אוהבים את כל הילדים‬
‫שלנו במידה שווה"‪ .‬את הגדולים ואת הקטנים‪,‬‬
‫את המוכשרים ואת הפחות מוכשרים‪ ,‬את‬
‫הטובים ואת הפחות טובים‪ .‬השאלה היא‪ ,‬האם‬
‫זה מדויק‪[ ?44‬רצוי לערוך סקר מהיר בין‬
‫המשתתפים‪ ,‬שיחוו את דעתם ויספרו מניסיונם‬
‫האישי הן בתור בנים להורים והן בתור הורים‬
‫לבנים]‬
‫הצגת הנושא‪:‬‬
‫אהבה לבן קטן‬
‫ובכן‪ ,‬הפעם ננתח לעומק את האהבה של‬
‫הורים לילדים‪ ,‬כדי שנוכל להבין טוב יותר את‬
‫האהבה של הקב"ה לעם ישראל‪ .‬שכן‪ ,‬כידוע‪,‬‬
‫הקשר בין ה' לעם ישראל הוא בבחינת קשר‬
‫שבין אבא ובנים‪ .‬אנחנו קוראים לו "אבינו אב‬
‫הרחמן"‪ ,‬והוא קורא לנו "בנים אתם לה'‬
‫אלוקיכם"‪.‬‬
‫בנים גדולים‬
‫או קטנים?‬
‫שאלות לדיון‪:‬‬
‫‪ ‬מתי הילד אהוב יותר – כשהוא ילד קטן או‬
‫כשהוא ילד גדול? [אפשר לשאול את‬
‫המשתתפים באופן אישי‪ ,‬מי אצלם‬
‫במשפחה יותר אהוב ומפונק – ילד גדול או‬
‫ילד קטן‪ .‬יכולות לעלות דעות סותרות‬
‫בנושא‪ ,‬ורצוי להדגיש ולשאול את מי‬
‫מפנקים יותר‪ ,‬על מי מרעיפים יותר אהבה‪,‬‬
‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – יעקב ויוסף‪ :‬בחומש בראשית מסופר על‬
‫אהבתו של יעקב ליוסף‪ ,‬יותר מכל אחיו‪" ,‬כי בן זקונים‬
‫הוא לו"‪ .‬רש"י מציע כמה הסברים לאהבה המיוחדת‪,‬‬
‫בפירוש המילים "בן זקונים"‪ .2 :‬שנולד לו לעת זקנתו‪.2 .‬‬
‫ע"פ התרגום "בר חכים הוא ליה" – בן חכם הוא לו‪ ,‬יעקב‬
‫מסר ליוסף את כל התורה שלמד משם ועבר‪ .3 .‬זקונים‬
‫מלשון 'זיו איקונין'‪ ,‬יוסף היה דומה ליעקב במראה פניו‪.‬‬
‫‪ 44‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫מי גורם ליותר שמחה‪ ,‬ומבחינה זו ברור‬
‫שהילד הקטן מקבל יותר אהבה]‬
‫‪ ‬איך הייתם מעדיפים שה' יתייחס אליכם –‬
‫כבנים קטנים או כבנים גדולים?‬
‫אם נשפוט לפי פרשת השבוע‪ ,‬הקב"ה בוחר‬
‫להתייחס אלינו כאל בנים גדולים‪ .‬בפרשה‬
‫מופיעה הפעם הראשונה שבה הקב"ה מתייחס‬
‫לעם ישראל בתור בנים שלו‪ .‬זה קורה לאחר‬
‫שבני ישראל נמצאים שנים רבות במצרים‪,‬‬
‫סובלים מעבדות קשה וזועקים אל ה'‪ .‬הקב"ה‬
‫מחליט להציל אותם‪ ,‬ולשם כך מתגלה אל‬
‫משה בסנה ושולח אותו להזהיר את פרעה‬
‫שאם יפגע בבנים של ה'‪ ,‬הקב"ה יפגע בבנים‬
‫שלו‪ .‬וכך נאמר‪:‬‬
‫‪" .1‬בני בכורי ישראל"‬
‫פרשת שמות ד‪/‬כא‬
‫ֹשה֒ בלֶ כת ָך לָ שוב ִמצ ַּ ִּ֔רי ָמה‬
‫אמר ה' ֶאל־מ ֶ‬
‫וַּ יֹ ֶ‬
‫ר־שמ ִתי ב ָי ֶ ִּ֔דךָ‬
‫ַּ‬
‫ש‬
‫ל־ה ַֽמֹפ ִתים אֲ ֶ‬
‫ָכ ַּ‬
‫ר ֵ֗ ֵאה‬
‫עה ַּ ַֽואֲ נִ י אֲ חַּ ֵזק ֶאת־לִ ִּ֔ב ֹו‬
‫ַּ ַֽועֲ ִשיתָ ֖ם לִ פ ֵני פַּ ר ֹ֑ ֹ‬
‫עה ֹּ֚כֹה‬
‫ל־פר ֹ֑ ֹ‬
‫א ַּמרתָ ֖ ֶא ַּ‬
‫ת־ה ָ ַֽעם׃ ו ָ ַֽ‬
‫ָ‬
‫ש ַּל֖ח ֶא‬
‫ו ֹּ֥לא י ַּ‬
‫אל׃ ָ ַֽוא ַֹּמר ֵאלֵֶ֗ ָ‬
‫ש ַּ ִׂ֤לח‬
‫יך ַּ‬
‫ָא ַּמר ה' ב ִנּ֥י בכ ִ ֹ֖רי יִ ש ָר ֵ ַֽ‬
‫אנֹכִ י‬
‫שלחֹ֑ ֹו ִהנֵה ָ ַֽ‬
‫ֶאת־בנִ י ַּ ַֽוי ַּעב ֵ ִּ֔דנִ י וַּ ת ָמ ֵא֖ן ל ַּ‬
‫ת־בנךָ ֖ בכ ֶ ַֹֽר ָך׃‬
‫ה ֵ ִֹּ֔רג ֶא ִ‬
‫מגלה רש"י‪ ,‬שלפי פשוטו של מקרא‪ ,45‬המילה‬
‫"בכור" במקרה שלנו היא מלשון חשיבות‬
‫וגדלות‪:‬‬
‫‪ .2‬כמו בן גדול‪" :‬בני בכורי"‬
‫הכוונה לגדולה וחשיבות‬
‫מקורות שונים‬
‫ב ִנּ֥י בכ ִ ֹ֖רי ‪ -‬לשון גדולה‪ ,‬כמו‪ :‬אף אני בכור‬
‫אתנהו (תהילים פט)‪ ,‬זהו פשוטו‪ .‬ומדרשו‪:‬‬
‫כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה‬
‫שלקח יעקב מעשו (רש"י)‪.‬‬
‫ומנין שנקראו ישראל בנים‪ ,‬שנאמר "בני‬
‫בכורי ישראל"‪ ,‬שבכרו מעשים טובים לפני‬
‫הר סיני (מדרש משלי ו‪/‬א)‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬במקורות אחרים‪ ,‬הקב"ה דווקא מציג‬
‫אותנו בתור בנים קטנים‪:‬‬
‫‪ .3‬כמו בן קטן‪:‬‬
‫"כי נער ישראל ואוהבהו"‬
‫מקורות שונים‬
‫אתי‬
‫ִכי נ ַַּּער יִ ש ָר ֵאל וָ אֹהֲ בֵ הו ו ִמ ִמצ ַּריִ ם ָק ָר ִ‬
‫לִ בנִ י (הושע יא‪/‬א)‪.‬‬
‫אמר רבי לוי‪ :46‬למה הדבר דומה – למלך‬
‫שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן‬
‫יותר מכולן‪ ...‬כך אמר הקב"ה‪ :‬מכל‬
‫האומות‬
‫שבראתי‪,‬‬
‫איני‬
‫אוהב‬
‫אלא‬
‫לישראל שנאמר " ִכי נ ַַּּער יִ ש ָר ֵאל וָ אֹהֲ בֵ הו"‬
‫(דברים רבה ה‪/‬ז)‪.‬‬
‫"כי בן הייתי לאבי" – כשם שבנו של אדם‬
‫כשהוא תינוק קטן‪ ,‬אם יחטא אין אביו‬
‫מסלק עליו מפני שהוא קטן‪ ,‬אבל אם‬
‫יגדל ויעמוד על אקמי (=דעת) שלו‪ ,‬אם‬
‫יחטא הוא מסלק עליו; כך ישראל אפילו‬
‫חוטאין בשגגה‪ ,‬מעלה עליהן שהן כתינוק‬
‫‪-----------------‬‬‫הרחבה – הפירוש של בכורה‪ :‬יתכן שמשתתפי השיעור‬
‫יתקשו לקבל את ההסבר של רש"י‪ ,‬כי הם רגילים‬
‫שהבכור זה הילד הראשון ולא הילד החשוב‪ .‬כאן אפשר‬
‫להזכיר שבפרשת וזאת הברכה אומר משה רבינו על‬
‫יוסף "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו"‪ ,‬ושם לא‬
‫מדובר בבן הראשון‪ ,‬שהרי ראובן הוא הראשון‪ .‬אלא‬
‫הכוונה לחשיבות של יוסף‪.‬‬
‫אולי אפשר להוכיח זאת גם מהמושג "מכירת הבכורה"‪,‬‬
‫המוזכר ברש"י‪ .‬לכאורה אם המציאות היא שפלוני נולד‬
‫ראשון‪ ,‬איך אפשר "למכור" את זה ולשנות את‬
‫המציאות? – אלא מסתבר‪ ,‬שה"בכורה" זו ההעדפה‬
‫והחשיבות המיוחדת שניתנת לבן הראשון‪ ,‬ואת ההעדפה‬
‫הזו אפשר למכור ולהעביר גם לבן השני‪.‬‬
‫לפי זה אולי אפשר לומר שבעצם‪ ,‬המילה "בכור" פירושה‬
‫חשיבות ולא ראשוניות‪ .‬וזה שלבן הראשון קוראים גם כן‬
‫"בכור"‪ ,‬הוא מפני שיש חשיבות מיוחדת לבן שנולד‬
‫ראשון‪.‬‬
‫קטן‪ ,‬שנאמר "כי נער ישראל ואוהבהו"‬
‫וגו'‪" ,‬הבן יקיר לי" (אגדת בראשית‪ 47‬ה‪/‬א)‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫רקע כללי – רבי לוי‪ :‬אמורא מארץ ישראל‪ ,‬מתלמידי‬
‫ריש לקיש‪ ,‬בן הדור השלישי לאמוראים (ראשית המאה‬
‫הרביעית למנינם)‪ .‬דרש בבית המדרש למעלה מעשרים‬
‫שנה‪ ,‬ונחשב מגדולי בעלי האגדה‪ .‬הוא העיד על עצמו‬
‫שהוא "חורז" (ממשיל משלים) ו"קודח" (מעמיק) בדברי‬
‫הכתוב‪ .‬בן דורו‪ ,‬רבי זירא‪ ,‬שהרבה להתנגד לחכמי‬
‫האגדה‪ ,‬נהג לשלוח אליו את תלמידיו‪ .‬רבי זירא הסביר‬
‫זאת באמרו שבדברי רבי לוי יש תמיד מן החידוש‪.‬‬
‫רקע כללי – אגדת בראשית‪ :‬מדרש שחובר בארץ‬
‫ישראל במאה העשירית למנינם‪ ,‬ומבוסס הרבה על‬
‫מדרש תנחומא‪ .‬המדרש מחולק על פי החלוקה שהיתה‬
‫נהוגה בעבר בארץ ישראל‪ ,‬לפיה סיימו את קריאת‬
‫הפרשיות אחת לשלש שנים (ולא – כמקובל כיום – אחת‬
‫פרשת שמות ׀ ‪46‬‬
‫מתעוררת השאלה‪ :‬אם בן קטן אהוב יותר מבן‬
‫גדול‪ ,‬למה בפרשה אנחנו מוצגים דווקא כבן‬
‫גדול ("בני בכורי")?‬
‫מדוע הורים‬
‫אוהבים ילדים?‬
‫הורים וילדים הם המשל‪ ,‬והקב"ה ובני ישראל‬
‫הם הנמשל‪ .‬כדי להבין את הנמשל‪ ,‬מה הכוונה‬
‫שהקב"ה מתייחס אלינו כבן קטן או כבן גדול‪,‬‬
‫הבה ונבדוק במשל‪ ,‬מה הסיבה לכך שהורים‬
‫אוהבים יותר בן קטן מאשר בן גדול‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬יש שני סוגים של אהבה‪ :‬האחת‪" ,‬אהבה‬
‫התלויה בדבר" – זו אהבה חיצונית‪ ,‬שנובעת‬
‫בגלל דברים חיצוניים שיש אצל האהוב ותלויה‬
‫בהם; השניה‪" ,‬אהבה שאינה תלויה בדבר" – זו‬
‫אהבה פנימית‪ ,‬שנובעת בגלל עצם מציאותו‬
‫של האהוב ואינה תלויה בשום תנאי‪.‬‬
‫שאלות לדיון‪:‬‬
‫‪ ‬תנו דוגמאות ל"אהבה תלויה בדבר"! [כדאי‬
‫לתת דוגמאות רבות‪ ,‬כי זה גם מעניין וגם‬
‫ממחיש‪ .‬לדוגמה‪ :‬כאשר אוהבים אדם בגלל‬
‫הכסף שלו‪ .‬האמת היא שלא אוהבים את‬
‫האדם אלא את הכסף שלו‪ ,‬ולכן אם יאבד‬
‫את כספו – יפסיקו להתייחס אליו‪]48‬‬
‫‪ ‬האם אהבת הורים לילדיהם "תלויה בדבר"‬
‫או "אינה תלויה בדבר"?‬
‫‪ ‬אם האהבה לא תלויה בשום דבר‪ ,‬מה כן‬
‫גורם להורים לאהוב את הילדים שלהם?‬
‫תשובה‪ :‬הסיבה האמיתית והשורשית לאהבת‬
‫ההורים היא מפני שהילד הוא חלק ממש מתוך‬
‫‪-----------------‬‬‫לשנה)‪ .‬כל פרשה בנויה משלשה חלקים‪ :‬חלק אחד –‬
‫פירוש על הפרשה‪ ,‬בחלק השני פירוש על ההפטרה‪,‬‬
‫ובחלק השלישי – פירוש על פסוק מספר התהילים‪.‬‬
‫סיפור – הכסף עולה לתורה‪ :‬מספרים על עשיר גדול‪,‬‬
‫שהיה זוכה לכבוד רב בבית הכנסת‪ ,‬וקיבל את העליות‬
‫החשובות ביותר‪ .‬הגלגל התהפך‪ ,‬והלה איבד את כספו‪,‬‬
‫ובעקבות זאת הפסיק לקבל כבוד ועליות‪ .‬לאחר מכן‬
‫התהפך הגלגל שוב‪ ,‬והוא חזר להיות עשיר‪ .‬אחרי תקופה‬
‫ארוכה‪ ,‬פתאום נזכרים לקרוא לו לעלות לתורה‪ .‬הוא‬
‫ניגש לבימת הקריאה‪ ,‬שם צ'ק על הבימה וחזר למקומו‬
‫מבלי לברך‪.‬‬
‫"מה קרה לך?"‪ ,‬שאלו כולם בתמיהה‪ .‬ענה להם‪ :‬הבנתי‬
‫שאתם לא מעלים אותי‪ ,‬אלא את הכסף שלי‪ .‬אז שמתי‬
‫את הכסף שלי על הבימה וחזרתי למקומי‪...‬‬
‫‪ 47‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫ההורים‪ .‬לכן ההורה רואה בילד את ההמשך‬
‫של עצמו‪ .‬כמו שאדם אוהב את עצמו ללא‬
‫תנאי וללא שום סיבה חיצונית‪ ,‬כך הוא אוהב‬
‫את הבן שלו ללא תנאי וללא שום סיבה‬
‫חיצונית‪ .‬פשוט בגלל עצם העובדה שהילד הוא‬
‫חלק ממנו‪.‬‬
‫המשל‪:‬‬
‫בין בן קטן לגדול?‬
‫שאלה לדיון‪ :‬אם אוהבים את הילד רק בגלל‬
‫שהוא חלק מההורים‪ ,‬בלי שום סיבה חיצונית –‬
‫איך יתכן שבן קטן אהוב יותר מבן גדול?‬
‫תשובה‪ :‬אומנם הורים אוהבים את הילד בלי‬
‫שום סיבה חיצונית‪ ,‬אבל אם יש גם סיבות‬
‫חיצוניות שגורמות להם נחת – אזי הם אוהבים‬
‫אותו גם בגלל סיבות אלו‪ .‬אם הילד מוכשר‪ ,‬אם‬
‫הוא מכבד את ההורים‪ ,‬אם הוא מממש את‬
‫הציפיות שלהם ממנו – זה גורם נחת להורים‪,‬‬
‫ובאופן טבעי מחזק את האהבה שלהם אליו‪.49‬‬
‫אם כן‪ ,‬הם אוהבים אותו בשני סוגים של אהבה‪:‬‬
‫גם באהבה ש"אינה תלויה בדבר" וגם באהבה‬
‫ש"תלויה בדבר"‪.‬‬
‫כאן נוצרת בעיה‪ .‬כאשר ההורים שמים לב‬
‫בעיקר לסיבות החיצוניות שגורמות להם נחת‪,‬‬
‫זה יכול להסיט את תשומת הלב מעצם‬
‫העובדה שמדובר בבן שלהם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם‬
‫ההורים מתפארים ומדגישים עד כמה הבן‬
‫שלהם מוכשר וכדומה‪ ,‬זה יכול לכסות (באופן‬
‫זמני) על האהבה האמיתית שיש להם לבן‪.‬‬
‫זה בדיוק ההבדל בין בן קטן לבן גדול‪:‬‬
‫‪-----------------‬‬‫סיפור – בין בן לבן‪ :‬פעם אחת‪ ,‬בזמן שהמצב בביתו‬
‫היה דחוק ביותר‪ ,‬הוצרך כ"ק אדמו"ר הרש"ב לנסוע‬
‫מחוץ לרוסיה עם זוגתו הרבנית שטערנא שרה‪ .‬בהיותם‬
‫בחו"ל‪ ,‬נכנס הרבי לבית כשבידו מקל יפה ומהודר‪,‬‬
‫שראשו מכסף‪ .‬כשהרבנית ראתה את המקל‪ ,‬שאלה‬
‫אותו‪ :‬מה זה? השיב הרבי שזוהי מתנה עבור בנם‪ ,‬הרבי‬
‫הריי"צ‪ .‬שאלה הרבנית – בידעה היטב את דוחק מצבם –‬
‫אמת הדבר‪ ,‬בן יחיד הוא עם כל המעלות‪ ,‬אבל‪ ,‬במצב‬
‫הנוכחי‪ ,‬איך מוציאים את הפרוטה האחרונה על מתנה‬
‫לבננו – וכשנבוא הביתה יצטרכו להשיג גמ"ח ?! ענה‬
‫הרבי‪ ,‬שבדרכו פגש יהודי חשוב ("א גוטער איד") ביחד‬
‫עם בנו‪ ,‬וכאשר ראה את ההבדל והחילוק בין בנו של‬
‫אותו יהודי לבנם – הרבי הריי"צ‪ ,‬התעוררה אהבתו ורצונו‬
‫לתת לבנם מתנה זו‪.‬‬
‫אצל בן קטן‪ ,‬אין משהו אחר לאהוב מלבד אותו‬
‫בעצמו‪ .‬אי אפשר לאהוב את החכמה שלו‪ ,‬כי‬
‫היא עדיין לא מפותחת; אי אפשר לאהוב את‬
‫הכישרונות והתכונות שלו‪ ,‬כי הן עדיין לא‬
‫מפותחות‪ .‬יש רק את עצם מציאותו כבן של‬
‫ההורים‪ .‬לכן אצלו באה לידי ביטוי מלוא‬
‫עוצמת האהבה הטהורה שיש בין הורים‬
‫לילדיהם;‬
‫אולם אצל בן גדול‪ ,‬יש דברים נוספים לאהוב‪.‬‬
‫אפשר כבר לאהוב את השכל שלו‪ ,‬כי השכל‬
‫כבר מפותח; אפשר כבר לאהוב את המידות‬
‫ואת המעלות שלו‪ ,‬כי הן כבר התפתחו בצורה‬
‫גלויה‪ .‬אם כן‪ ,‬האהבה החיצונית מתערבבת עם‬
‫האהבה הפנימית‪ ,‬ומבחינה זו האהבה החיצונית‬
‫מפריעה ומסיטה את תשומת הלב מהאהבה‬
‫הפנימית והעצמית‪ .‬כך יתכן שהורים יגלו‬
‫אהבה לילד גדול בתנאי שיתן להם נחת‪,50‬‬
‫וישכחו לרגע את העובדה שהם אוהבים אותו‬
‫בלי תנאים‪.‬‬
‫הנמשל‪:‬‬
‫מדוע ה' אוהב אותנו?‬
‫אחרי שהבנו במשל מדוע הורים אוהבים את‬
‫הילדים שלהם‪ ,‬ומה ההבדל בין בן קטן לבן‬
‫גדול – נוכל להבין בנמשל מדוע הקב"ה אוהב‬
‫את עם ישראל‪.‬‬
‫שאלה לדיון‪ :‬מדוע אנחנו נקראים בנים של‬
‫הקב"ה? מה המשמעות של ההגדרה הזו?‬
‫תשובה‪ :‬כמו שהבן מגיע מפנימיותו של האבא‬
‫והוא חלק מהאבא‪ ,‬כך הנשמה של כל יהודי‬
‫מגיעה מפנימיותו של הקב"ה והיא חלק אלוקה‬
‫ממעל ממש‪ .‬זאת‪ ,‬בשונה משאר הנבראים‪,‬‬
‫הנחשבים "מעשה ידיו" של הקב"ה ואינם חלק‬
‫ממנו‪ .‬ובלשון התניא‪:‬‬
‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – האם אב מסוגל לשנוא את בנו‪ :‬זה יכול גם‬
‫להגיע למקרים קיצוניים‪ ,‬שבהם הורים מסוגלים אפילו‬
‫לפתח שנאה כלפי הילד‪ ,‬אם הוא לא מממש את‬
‫הציפיות שלהם או לא מכבד אותם‪ .‬האם הם באמת‬
‫שונאים אותו? – לא יתכן‪ ,‬שכן האהבה לא תלויה בדבר‪,‬‬
‫אבל מבחינת הרגש הגלוי שלהם הם כן מסוגלים‬
‫להרגיש שנאה בגלל שהאהבה התלויה בדבר השכיחה‬
‫את האהבה האמיתית שלהם אליו‪ .‬האהבה העצמית‬
‫תתפרץ ותתגלה במצבי חירום‪ ,‬שבהם הילד נמצא‬
‫בסכנה‪ ,‬ואז לפתע יתגלה שהאבא דואג לבנו בכל ליבו‪.‬‬
‫‪ .4‬מדוע אנו נקראים בניו של ה'?‬
‫תניא פרק ב‬
‫ונפש השנית בישראל‪ ,‬היא חלק אלוה‬
‫ממעל ממש‪ ,‬כמו שכתוב "ויפח באפיו‬
‫נשמת חיים"‪" ,‬ואתה נפחת בי"‪ .‬וכמו‬
‫שכתוב בזוהר‪ :‬מאן דנפח מתוכיה נפח‬
‫[=מי שנופח – הריהו נופח מתוכו]‪ ,‬פירוש‬
‫מתוכיותו ומפנימיותו‪ ,‬שתוכיות ופנימיות‬
‫החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח‪.‬‬
‫כך‪ ,‬על דרך משל‪ ,‬נשמות ישראל עלו‬
‫במחשבה‪ .‬כדכתיב‪" :‬בני בכורי ישראל"‪,‬‬
‫"בנים אתם לה' אלהיכם"‪ .‬פירוש‪ :‬כמו‬
‫שהבן נמשך ממוח האב; כך‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו‬
‫וחכמתו יתברך‪.‬‬
‫ההבנה שיהודי הוא בן של הקב"ה‪ ,‬חלק אלוקה‬
‫ממעל ממש‪ ,‬יש לה משמעות כפולה‪:‬‬
‫‪ ‬מצד הקב"ה – האהבה של הקב"ה לכל‬
‫יהודי "אינה תלויה בדבר"‪ ,‬לא בקיום‬
‫המצוות שלו‪ ,‬לא בלימוד התורה שלו ולא‬
‫במידות שלו‪ ,‬אלא בעצם העובדה שהוא‬
‫יהודי‪ .‬לכן הקב"ה לעולם לא יחליף אותנו‬
‫באומה אחרת‪ ,‬גם אם אנו לא מתנהגים‬
‫כשורה‪ ,‬שכן "בין כך ובין כך – בני הם";‬
‫‪ ‬מצד היהודי – הקשר של יהודי אל הקב"ה‬
‫הוא קשר עצמי שאי אפשר לנתקו‪ .‬גם‬
‫יהודי המגדיר את עצמו כרשע או כבלתי‬
‫מאמין‪ ,‬בתוך תוכו הוא מאמין בה'‪ ,‬שכן יש‬
‫בו נשמה אלוקית מאז שנולד‪ ,‬וממנה אי‬
‫אפשר להיפרד‪ .‬בשעת מבחן‪ ,‬גם הוא‬
‫יתגלה כמאמין‪.‬‬
‫הנמשל‪:‬‬
‫בין יהודי ליהודי‬
‫אלא שבנוסף לאהבה העצמית של הקב"ה‬
‫לעם ישראל "שאינה תלויה בדבר"‪ ,‬הקב"ה גם‬
‫אוהב את המעלות הייחודיות של עם ישראל‬
‫בבחינת "אהבה התלויה בדבר"‪ .‬שכן‪ ,‬עם‬
‫ישראל מאמין בה' מאז תקופת האבות‪ ,‬בניגוד‬
‫לעמים אחרים; עם ישראל היה מוכן לקבל על‬
‫עצמו את התורה‪" ,‬נעשה ונשמע"‪ ,‬בניגוד‬
‫לעמים אחרים; עם ישראל היה מוכן למסור‬
‫את נפשו למען ה' לאורך ההיסטוריה‪ ,‬בניגוד‬
‫לעמים אחרים‪ .‬ומעלות נוספות‪.‬‬
‫פרשת שמות ׀ ‪46‬‬
‫אם כן‪ ,‬הקב"ה אוהב אותנו בשני סוגי אהבה‪ :‬גם‬
‫כמו לבן קטן – זו האהבה העצמית לעם‬
‫ישראל; וגם כמו לבן גדול – זו האהבה לעם‬
‫ישראל בגלל שהם עובדים את ה'‪ .‬ובלשון‬
‫הרבי‪:‬‬
‫‪ .5‬שני רבדים באהבת ה' לישראל‬
‫– כמו בן קטן וכמו בן גדול‬
‫תשובה‪ :‬בן קטן זה היהודי הפשוט‪ ,‬ובן גדול זה‬
‫התלמיד חכם‪ .52‬אצל יהודי פשוט‪ ,‬לא רואים‬
‫מעלות רוחניות מיוחדות‪ ,‬שכן הוא לא יודע‬
‫הרבה תורה וגם אינו יודע לקיים את המצוות‬
‫בהידור‪ .‬רואים "רק" אמונה פשוטה ותמימות‪;53‬‬
‫ואילו אצל תלמיד חכם רואים בגלוי מעלות‬
‫רוחניות‪ ,‬הוא גאון בתורה ויודע גם להדר‬
‫במצוות‪.‬‬
‫לקוטי שיחות כא‪72/‬‬
‫יש שני אופנים (מדריגות) באהבת הקב"ה‬
‫לישראל‪:‬‬
‫כאשר יהודים עובדים את ה'‪ ,‬ורואים‬
‫בגלוי את המעלה שלהם לגבי האומות‪,‬‬
‫אז אהבת הקב"ה לישראל היא (גם) אהבה‬
‫שמצד הטעם – בדוגמת האהבה של אב‬
‫לבן גדול‪...‬‬
‫אבל יש את האהבה העצמית של ה'‬
‫לישראל‪ ,‬שהם "חלק אלוקה ממעל ממש"‬
‫– בדוגמת האהבה של אב לבנו הקטן‬
‫בגלל שהבן הוא בנו – שאהבה הזו לא‬
‫תלויה בעבודת ה' של ישראל‪.‬‬
‫לכן יש פעמים שהקב"ה קורא לנו "בן קטן"‬
‫ופעמים שהוא קורא לנו "בן גדול"‪ :‬כאשר‬
‫הקב"ה רוצה לספר כמה הוא אוהב אותנו‪ ,‬אזי‬
‫הוא קורא לנו "בן קטן" – "כי נער ישראל‬
‫ואוהבהו" – כי אצל בן קטן מתגלית האהבה‬
‫הטהורה והעצמית של האב; אבל כאשר‬
‫הקב"ה רוצה לספר כמה הוא מעריך אותנו‪,51‬‬
‫אזי הוא קורא לנו "בן גדול" – "בני בכורי‬
‫ישראל" – כדי לבטא את המעלות המיוחדות‬
‫שיש לנו‪ ,‬שאנו לומדים תורה ומקיימים מצוות‪.‬‬
‫אתגר לקהל‪ :‬בתוך עם ישראל עצמו – מי‬
‫משתייך להגדרה "בן קטן"‪ ,‬ומי משתייך‬
‫להגדרה "בן גדול"!‬
‫‪-----------------‬‬‫לקהל תורני – למה אנו נקראים בן גדול‪ :‬בתוך השיחה‪,‬‬
‫הרבי מסביר בעומק יותר מדוע הקב"ה קורא לנו "בני‬
‫בכורי" – אין זה רק כדי לבטא הערכה למעלות של עם‬
‫ישראל‪ ,‬אלא יותר מזה‪ ,‬כדי לבטא את המהות של עם‬
‫ישראל‪ .‬שהמעלה העצמית של יהודים בתור בנים של‬
‫הקב"ה חודרת בהם בכל חלקי האישיות שלהם‪ ,‬גם‬
‫בשכל ובמידות‪ .‬כפי שמוסבר בהמשך השיעור‪ ,‬שאדם‬
‫יכול להיות גם יהודי פשוט וגם תלמיד חכם‪.‬‬
‫‪ 44‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫שאלה לדיון‪ :‬לפי זה‪ ,‬אצל מי האהבה העצמית‬
‫של הקב"ה יותר גלויה – אצל יהודי פשוט או‬
‫אצל תלמיד חכם?‬
‫תשובה‪ :‬אצל יהודי פשוט‪ .‬כי אין שום מעלה‬
‫חיצונית נוספת לאהוב בו‪ ,‬מלבד את עצם‬
‫העובדה שהוא יהודי‪ ,‬הבן של הקב"ה‪ .‬בדוגמת‬
‫בן קטן‪ ,‬שאין שום דבר לאהוב בו מלבד את‬
‫עצם העובדה שהוא הבן שלי‪ ;54‬לעומת זאת‬
‫אצל תלמיד חכם‪ ,‬יש דברים נוספים לאהוב בו‬
‫מלבד עצם היהדות שלו‪ .‬שכן הוא לומד תורה‬
‫ומקיים מצוות ומרגיש את עצמו חשוב וראוי‬
‫שה' יאהב אותו‪ .‬וכיון שיש כאן סיבה נוספת‬
‫לאהבה‪ ,‬לכן האהבה העצמית של ה' אליו לא‬
‫מתגלית בטהרתה‪.‬‬
‫‪-----------------‬‬‫הבהרה – יהודי פשוט מול תלמיד חכם‪ :‬בשיחה‪ ,‬הרבי‬
‫לא מזכיר את ההבדל בין יהודי פשוט לתלמיד חכם‪,‬‬
‫אלא מדבר ברמה העקרונית‪ ,‬על ההבדל בין קיום מצוות‬
‫באופן של קטנות וקבלת עול לבין קיום מצוות באופן של‬
‫גדלות בתורה‪ .‬בשיעור תרגמנו את הנושא הזה בצורה‬
‫פשוטה יותר‪ ,‬להבדל שבין יהודי פשוט לתלמיד חכם‪.‬‬
‫סיפור – אמונת רועה הצאן‪ :‬לפני מאות שנים‪ ,‬היה‬
‫רועה צאן יהודי פשוט‪ ,‬ללא כל ידע בתורה‪ .‬בדבר אחד‬
‫הצטיין הרועה – באמונה איתנה בבורא עולם‪ ,‬לפי הבנתו‬
‫והשגתו‪ .‬מידי פעם כאשר גאו רגשי ההודיה אל הקב"ה‬
‫בלבו‪ ,‬היה פונה אליו ואומר‪" :‬אלוקי! אילו ידעתי היכן‬
‫צאנך‪ ,‬בודאי הייתי רועה אותן חינם‪ ,‬ללא תמורה‪ ,‬מרב‬
‫אהבתי אליך"‪ .‬פעם עבר תלמיד חכם בקרבת הרועה‬
‫בעת שנשא את "תפילתו"‪ .‬עצר התלמיד חכם ואמר‬
‫לרועה כי דיבורים אסורים הוא מוציא מפיו‪ .‬הרועה‬
‫התמים שמע לדבריו והפסיק לפנות אל הקב"ה כפי‬
‫שהיה פונה אליו תמיד‪ .‬בחלום הלילה הודיעו לתלמיד‬
‫חכם כי עתיד הוא להיענש על כך שמנע מהרועה‬
‫הפשוט להודות ולהלל לה' יתברך בתמימות ובפשיטות‬
‫שגרמו נחת רוח מרובה מאוד למעלה!‬
‫אמרה חסידית – שעשוע למעלה‪ :‬למעלה‪ ,‬מייקרים‬
‫מאוד את ענייני העבודה של היהודי‪ ,‬אף את הקטנים‬
‫בימים‪ .‬רואים אנו בהתנהגות בני אדם‪ ,‬שאנשים מבוגרים‬
‫משחקים לפעמים במשחקי ילדים‪ ,‬עם ילדיהם הקטנים‪.‬‬
‫זר כי יראה זאת‪ ,‬לא יהא זה מגוחך בעיניו‪ ,‬כיון שאצל‬
‫ההורים זה התענוג הגדול ביותר‪ .‬כן הדבר בנמשל‪.‬‬
‫ה"נחת רוח" למעלה מהיהודים הפשוטים שאומרים‬
‫תהלים – הרבה יותר ממבעלי הבנה והשכלה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬ידוע שהבעש"ט הראה אהבה מיוחדת‬
‫דווקא לאנשים פשוטים‪ ,‬ומבחינה מסוימת יותר‬
‫מאשר לתלמידי חכמים‪ .‬הוא נהג לאסוף אותם‬
‫ולספר להם סיפורים‪ ,‬לעורר את רוחם ולהרעיף‬
‫עליהם אהבה טהורה‪.55‬‬
‫היו ששאלו על הבעש"ט‪ :‬מדוע הוא אוהב את‬
‫היהודים הפשוטים‪ ,‬הרי אין להם מעלות‬
‫מיוחדות?‬
‫שלו‪ ,‬בשכל וברגש‪ ,‬במחשבה‪ ,‬בדיבור ובמעשה‪.‬‬
‫לכן הוא רוצה להבין את רצון ה' בשכלו – כדי‬
‫שהשכל לא יישאר מנותק מה' אלא הקשר עם‬
‫ה' יחדור גם בשכל‪ .58‬במקרה כזה‪ ,‬לא רק‬
‫שהשכל לא מפריע לאמונה‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬
‫האמונה חודרת גם בשכל‪ .59‬ואז יש את שתי‬
‫המעלות‪ :‬גם יהודי פשוט וגם תלמיד חכם‪ ,‬גם‬
‫בן קטן וגם בן גדול‪.60‬‬
‫והתשובה היא‪ ,‬שאדרבה‪ ,‬זו בדיוק הנקודה‪.‬‬
‫דווקא בגלל שאין בהם מעלות גלויות של שכל‬
‫ומידות‪ ,‬אלא מאירה בהם נקודת היהדות‪ ,‬עצם‬
‫הקשר ה"פשוט" של יהודי עם הקב"ה – לכן‬
‫דווקא אצלם באה לידי ביטוי מלוא עוצמת‬
‫האהבה של הקב"ה לכל יהודי בתור "בן קטן"‪.‬‬
‫גם בן קטן‬
‫וגם בן גדול‬
‫שאלה לדיון‪ :‬מה יעשה תלמיד חכם – האם‬
‫הוא אמור להפסיד בגלל שאינו יהודי פשוט?‬
‫תשובה‪ :‬הפיתרון הוא‪ ,‬להיות גם יהודי פשוט‬
‫וגם תלמיד חכם‪ .‬יהודי צריך קודם כל לבסס‬
‫את הקשר שלו עם הקב"ה על אמונה פשוטה‬
‫וטהורה‪ ,‬שאינה תלויה בשכל‪ ,56‬כמו היהודי‬
‫הפשוט ביותר‪ .57‬כאשר היסוד הוא אמונה‬
‫טהורה וקשר פשוט עם ה'‪ ,‬אזי האמונה דוחפת‬
‫אותו להתחבר אל ה' בכל הכוחות והכישרונות‬
‫‪-----------------‬‬‫הוספה – הבעש"ט היה מלמד תינוקות‪ :‬ענין "בן קטן"‬
‫מתחבר גם לעובדה שהבעש"ט היה מלמד תינוקות לפני‬
‫התגלותו‪ ,‬וחיבב בצורה מיוחדת את הילדים הקטנים‪ .‬עד‬
‫שאמרו‪ :‬הלוואי שהיינו מנשקים את ספר התורה באותה‬
‫אהבה שהבעש"ט נישק את הילדים שהלכו ל'חיידר'‪.‬‬
‫אמרה חסידית – מעלת התמימות‪ :‬בביאת המשיח יראו‬
‫את מעלתן של הודאה ותמימות‪ ,‬שהכול מאמינים‬
‫באמונה טהורה בהקב"ה‪ ,‬בתורתו ומצוותיו‪ .‬תלמוד –‬
‫הבנה‪ ,‬ההבנה הנעלית ביותר הינה מוגבלת; אך הודאה –‬
‫אמונה‪ ,‬הוא רגש בלתי מוגבל‪ .‬מלך המשיח יוכיח ויבאר‬
‫את ה"מעשה גדול" של התמימות – עבודה לבבית –‬
‫רצינית‪.‬‬
‫סיפור – מקנא בשואב המים‪ :‬אצל רבי פנחס מקוריץ‪,‬‬
‫עבד בחור פשוט בשם הערשל‪ .‬הוא היה שואב מים‬
‫שהביא מים לבתי התושבים‪ .‬שואב המים היה פשוט‬
‫בתכלית‪ ,‬שפל וצנוע‪ .‬פעם התבטא אודותיו רבי פנחס‪:‬‬
‫"אני מקנא בשפלותו של הערשל התמים בהביאו מים‬
‫לבית עשיר‪ .‬כשהוא נכנס הביתה בתכלית הביטול‬
‫והשפלות והוא חש עצמו ככלום ממש‪ ...‬מתי אזכה אני‬
‫לדרגה כזו של הכנעה ושפלות?"‪...‬‬
‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – בן קטן רוצה ללמוד‪ :‬הרבי מביא דוגמה‬
‫מצורת הלימוד של בן קטן‪ ,‬שהוא כל הזמן חוקר את‬
‫העולם שסביבו ושואל מה ולמה‪ ,‬ואינו נותן מנוחה עד‬
‫שיקבל תשובה‪ .‬ומבחינה זו החקרנות שלו גדולה עוד‬
‫יותר מבן גדול‪ .‬ועד"ז כאשר יהודי הוא בבחינת בן קטן‪,‬‬
‫עם אמונה פשוטה‪ ,‬ומתוך זה הוא מגיע ללימוד התורה‪.‬‬
‫לקהל תורני – חוקים או משפטים‪ :‬הרבי מביא דוגמה‬
‫מההבדל שבין חוקים למשפטים‪ ,‬שלכאורה את החוקים‬
‫מקיימים כי כך ה' רצה ואילו את המשפטים מקיימים כי‬
‫כך אני מבין; אבל האמת היא‪ ,‬שגם את המשפטים אנו‬
‫מקיימים כי כך ה' רצה כמו החוקים‪ ,‬אלא שה' בעצמו‬
‫רצה שגם נבין בשכלנו את המשפטים‪ .‬כלומר‪ ,‬ההבנה‬
‫השכלית אינה מנותקת מן האמונה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬היא‬
‫תוצאה של האמונה‪.‬‬
‫הקדמה לשיעורים הבאים‪ :‬האיזון העדין הזה‪ ,‬שבין בן‬
‫קטן לבן גדול‪ ,‬מלווה את עם ישראל לאורך כל‬
‫ההיסטוריה‪ .‬מצד אחד מצפים מאיתנו שנתנהג כמו בן‬
‫קטן‪ ,‬עם אמונה פשוטה ובלי שאלות שכליות; מצד שני‬
‫מצפים מאיתנו שנתנהג כמו בן גדול‪ ,‬ונפעיל גם את‬
‫השכל ללימוד התורה וקיום המצוות‪ .‬איך בדיוק עושים‬
‫את זה? ובכן‪ ,‬במהלך הקורס הנוכחי נלמד על‬
‫ההשתקפות של בן קטן ובן גדול משלושת הכיוונים –‬
‫ביחס להקב"ה‪ ,‬לתורה ולישראל‪:‬‬
‫פרשיות וארא‪ ,‬בא ובשלח – על הקב"ה‪ :‬האם מותר‬
‫לשאול שאלות על ה' כבן גדול‪ ,‬או לקבל הכול באמונה‬
‫כמו בן קטן?‬
‫פרשיות יתרו ומשפטים – על התורה‪ :‬היכן רואים בדיני‬
‫התורה את שני הצדדים של בן קטן ובן גדול?‬
‫פרשיות תרומה‪ ,‬תצוה‪ ,‬כי תשא וויקהל‪-‬פקודי – על‬
‫ישראל‪ :‬היכן רואים בעם ישראל את שני הצדדים של בן‬
‫קטן וגדול?‬
‫פרשת שמות ׀ ‪42‬‬
‫הקדמה‬
‫פתיחה‪:‬‬
‫‪in g-d we‬‬
‫‪trust‬‬
‫ברוכים הבאים לקורס בסוד הפרשה על ספר‬
‫שמות‪ .‬במהלך הקורס הקרוב‪ ,‬נכיר לעומק‬
‫יסודות מרכזיים בתורה – נושאים כמו ביטחון‬
‫בה'‪ ,‬אמונה בה'‪ ,‬אחדות ישראל‪ ,‬קביעת הזהות‬
‫היהודית‪ ,‬מעמד האשה‪ ,‬משה רבנו‪ ,‬בעלי‬
‫תשובה‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫הביטחון‬
‫יביא‬
‫שלום‬
‫בדולר האמריקני מופיע‬
‫המשפט המפורסם‬
‫‪IN G-D WE TRUST‬‬
‫האם ביטחון בה' פירושו‬
‫שהכול יהיה טוב‪,‬‬
‫ואם כן‪ ,‬מי נתן לאדם‬
‫תעודת ביטוח?‬
‫על אמונה וביטחון‬
‫‪ /‬חלק ראשון‬
‫מתוך הסדרה הראשונה‬
‫השיעור מבוסס על ספר לקוטי שיחות‬
‫כרך לו‪ ,‬עמוד ‪3‬‬
‫‪ 60‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫הפעם נתמקד בנושא הביטחון בה'‪ .‬בדולר‬
‫האמריקאי מופיע המשפט המפורסם "‬
‫" [=בה' אנו בוטחים]‪ .‬מה זה בדיוק‬
‫'ביטחון בה''? מי העניק לאדם 'תעודת ביטוח'‬
‫שיינצל מצרות? על כך בשיעור זה‪.61‬‬
‫פרשת השבוע‪:‬‬
‫ויירא משה‬
‫תחילה נבדוק מהו ביטחון בה'‪ .‬לשם כך ניגש‬
‫לסיפור הראשון בתורה המבטא את מנהיגותו‬
‫האכפתית של משה (שמות ב‪/‬יא)‪:‬‬
‫‪ .6‬פרשת השבוע‪:‬‬
‫ויירא משה‪ ,‬וישמע פרעה‬
‫ל־א ִּ֔ ָחיו וַּ ַּ ֖ירא ב ִסבלֹתָ ֹ֑ם‬
‫ֹשה וַּ י ֵֵצא ֶא ֶ‬
‫וַּ ִיג ַּ ִׂ֤דל מ ֶ‬
‫־עב ִ ֖רי ֵ ַֽמ ֶא ָ ַֽחיו׃‬
‫וַּ יַּרא אִ יש ִמצ ִ ִּ֔רי ַּמ ֶכ ּ֥ה ִאיש ִ‬
‫כה וַּ ַּ ֖ירא ִכי ֵאין אִ ֹ֑יש וַּ יַּך ֶאת־‬
‫וַּ ִ ִׂ֤יפֶ ן כֹה וָ ִּ֔ ֹ‬
‫ַּה ִמצ ִ ִּ֔רי ַּ ַֽו ִיטמ ֵנ֖הו ַּב ַֽח ֹול׃‬
‫‪-----------------‬‬‫הפרופסור מאניפולי‪ :‬חסיד אחד היה חולה אנוש‪ ,‬ואף‬
‫רופא לא מצא רפואה למחלתו‪ .‬הוא נסע אל הצדיק ר'‬
‫מרדכי מנשכיז‪ ,‬שיעץ לו לנסוע לפרופסור שבעיר‬
‫אניפולי‪ .‬מהר החסיד החולה לנסוע‪ ,‬וכאשר הגיע לשם‪,‬‬
‫שאל היכן גר הפרופסור‪ .‬אולם האנשים צחקו ואמרו כי‬
‫אין פרופסור בעיירה קטנה זו‪ .‬שאל אותם החסיד – אולי‬
‫יש חובש‪ ,‬אמרו האנשים ‪' -‬לא'‪.‬‬
‫מאוכזב ומתפלא חזר החסיד לצדיק‪ ,‬כשהוא תמה כיצד‬
‫זה דברי הרבי היו לשווא‪ .‬כשספר על הקורות אותו‪,‬‬
‫שאלו הרבי‪" :‬מה עושים תושבי העיר כשמישהו מהם‬
‫חולה?"‪ ,‬השיב לו החסיד‪" :‬מה יוכלו לעשות‪ ,‬אין להם‬
‫ברירה אלא לבטוח בה' שישלח להם רפואה משמים"‪.‬‬
‫נענה הצדיק ואמר – זהו הפרופסור עליו דברתי‪ .‬מי‬
‫שעוזר לבני אניפולי‪ ,‬יעזור גם לך‪ .‬וכך היה‪ .‬כשיצא האיש‬
‫מחדרו של הצדיק החל להחלים ועד שהתרפא לגמרי‪.‬‬
‫[סיפורי חסידים – תורה‪ ,‬זוין‪ ,‬עמ' ‪]262‬‬
‫ש ִִּ֔ני ו ִה ֵ ֛נה ש ֵ ַֽני־אֲ נָ ִש ּ֥ים ִעב ִ ֖רים‬
‫וַּ יֵצֵ א ַּבי ֹום ַּה ֵ‬
‫ֹאמר‬
‫ֹֹ֨אמר ָ ַֽל ָר ִּ֔ ָשע ָל ָּ֥מה ַּת ֶכ֖ה ֵר ֶ ַֽע ָך׃ ַ֠ וַּ י ֶ‬
‫צים וַּ י ֶ‬
‫נִ ִ ֹ֑‬
‫ָ‬
‫שִׂ֤ר ושֹפֵ ט ָעלִֵּ֔ ינו ַּהל ָהר ֹ֨ ֵגנִ י‬
‫ִמי ָשַֽמך ל ִ ֹ֨איש ַּ‬
‫ביטחון בה'‬
‫פירושו שיהיה טוב‬
‫ירא‬
‫ת־ה ִמצ ִ ֹ֑רי וַּ ִי ָ ִׂ֤‬
‫ַּ‬
‫ש ּ֥ר ָה ַּ ֖רג ָת ֶא‬
‫תה א ִּ֔ ֵֹמר ַּ ַֽכאֲ ֶ‬
‫ַּא ָ‬
‫ֵ‬
‫ֹאמר ָאכ֖ן ֹנו ַּדּ֥ע ַּה ָד ָ ַֽבר׃ וַּ ִיש ַּ ִׂ֤מע ַּפרעֹה‬
‫ֹשה וַּ י ִּ֔ ַּ‬
‫מ ֶ‬
‫לדברי המדרש יש מסקנה מרחיקת לכת‬
‫בפירוש המושג "ביטחון בה'"‪:‬‬
‫ֹש ֹ֑ה‬
‫ת־ה ָדבָ ר ַּה ִּ֔ ֶזה וַּ יבַּ ֵ ֖קש ַּ ַֽלהֲ רֹג ֶאת־מ ֶ‬
‫ַּ‬
‫ֶא‬
‫ד ֖ין׃‬
‫ץ־מ ָ‬
‫א ֶר ִ‬
‫שב ב ֶ ַֽ‬
‫עה וַּ ֵ ּ֥י ֶ‬
‫ֹשה ִמפ ֵני פַּ ר ִּ֔ ֹ‬
‫וַּ ִיב ַּ ִׂ֤רח מ ֶ‬
‫מסביר רש"י (בפירוש הראשון) שאכן משה‬
‫פחד לחייו בשל הפרסום‪ .‬המדרש מביא מקרים‬
‫נוספים של פחד – יעקב פחד מעשיו למרות‬
‫ההבטחה שקיבל מה'; וגם משה פחד מסיחון‬
‫מלך האמורי למרות ההבטחה שקיבל מה'‪.‬‬
‫הבה נקרא מבפנים‪:‬‬
‫‪ .7‬פרשנות‪ :‬משה חשש מפרעה‬
‫ֹשה – כפשוטו‪ .‬ומדרשו‪:‬‬
‫ירא מ ֶׁ‬
‫רש"י‪ :‬וַ ִּי ָ‬
‫דאג שראה בישראל רשעים דלטורין‪,‬‬
‫אמר שמא אינם ראויין להגאל‪.‬‬
‫לו – ר'‬
‫ירא יַעֲ קֹב ְמאֹד וַ יֵּצֶׁ ר ֹ‬
‫מדרש רבה‪ :‬וַ ִּי ָ‬
‫פנחס בשם ר' ראובן‪ :‬שני בני אדם הבטיחן‬
‫הקב"ה‬
‫ונתייראו‬
‫–‬
‫הבחור‬
‫שבאבות‬
‫והבחור שבנביאים‪ :‬הבחור שבאבות זה‬
‫לו יָה"‪ ,‬ואמר‬
‫יעקב‪ ,‬שנאמר " ִכי יַּעֲ קֹב ָבחַּ ר ֹ‬
‫לו הקב"ה "ו ִהנֵה ָאנ ִֹכי ִע ָמך"‪ ,‬ובסוף‬
‫נתיירא‪ ,‬שנאמר "וַּ ִי ָירא יַּעֲ קֹב"; הבחור‬
‫ֹשה‬
‫שבנביאים זה משה‪ ,‬שנאמר "לולֵ י מ ֶ‬
‫ירו"‪ ,‬ואמר לו הקב"ה " ִכי ֶאהיֶה ִע ָמך"‪,‬‬
‫ב ִח ֹ‬
‫משה ַּאל‬
‫ֶ‬
‫ֹאמר ה' ֶאל‬
‫ולבסוף נתיירא "וַּ י ֶ‬
‫ֹתו" – אינו אומר אל תירא אותו‬
‫ִת ָירא א ֹ‬
‫שאלה לקהל‪ :‬איך אתם מפרשים את המושג‬
‫"ביטחון בה'" – האם הפירוש הוא שאני בטוח‬
‫שאנצל מהצרה‪ ,‬או שלא?‬
‫תשובה‪ :‬אפשר לפתח דיון ער ומרתק בנושא‪.‬‬
‫מקובל לחשוב שביטחון בה' פירושו ש"הכול‬
‫משמים"‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם מחבל מאיים על יהודי –‬
‫אין היהודי צריך לפחד מהמחבל עצמו‪ ,‬אלא‬
‫להיות רגוע‪ ,‬שכן ה' מנהיג את העולם‪ .‬אם לא‬
‫מגיעה לו שום רעה‪ ,‬ודאי שהקב"ה יחלץ אותו‬
‫וישמור עליו; ואם מגיע לו עונש משמים על‬
‫חטאיו – גם אז אין לפחד מהמחבל‪ ,‬כי בעצם‬
‫העונש בא מאת ה'‪ .‬אך המדרש שולל את‬
‫החשש "שמא גרם החטא"‪ ,‬ומשמע שיש‬
‫לבטוח בה' שיציל מהצרה‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬לא רק במקרה שהייתה הבטחה מפורשת‬
‫מאת ה'‪ ,‬כמו בנוגע למשה ויעקב‪ ,‬אלא גם‬
‫בנוגע לכל אדם‪ .‬שהרי בפסוקים רבים נאמר‬
‫שעלינו לבטוח בה'‪ ,‬כמו "כי תצא למלחמה וגו'‪,‬‬
‫לא תירא מהם"‪ .‬כדברי בעל חובת הלבבות‬
‫(שער הביטחון א‪-‬ב)‪:‬‬
‫‪ .8‬רעיון מרכזי‪ :‬ביטחון אמיתי‬
‫בה' פירושו שיהיה טוב‬
‫מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח‪,‬‬
‫אלא למי שנתיירא‪...‬‬
‫ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו‬
‫הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר‬
‫ֹש ָך גו' וַּ תפַּ חֵ ד ָת ִמיד ָכל‬
‫להם‪" :‬וַּ ִתש ַּכח ה' ע ֶ‬
‫שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח‬
‫עליו‪ ...‬שיהיה מי שבטח עליו בתכלית‬
‫ַּהי ֹום" (מד"ר בראשית עו‪/‬א)‪.‬‬
‫הנדיבות והחסד למי שראוי לו ולמי‬
‫שאלה לקהל‪ :‬מה רוצה המדרש לומר – שיעקב‬
‫ומשה נהגו נכון‪ ,‬או שלא נהגו נכון?‬
‫תשובה‪ :‬יהיו תשובות לכאן ולכאן‪ ,‬ואכן‪ ,‬יש‬
‫דעות שונות בנושא‪ .‬אולם יש לציין שלפי סוף‬
‫המדרש ("הוא שהנביא מקנתר וכו'")‪ ,‬משתמע‬
‫שאין ללמוד ממשה ויעקב‪ ,‬אלא "הראוי שלא‬
‫לירא" (לשון 'יפה תואר' על המדרש)‪ .‬שכן‬
‫יעקב ומשה היו אמורים לבטוח בה' בצורה‬
‫מוחלטת שלא יאונה להם כל רע‪ ,‬ושהכל‬
‫יסתיים בצורה טובה‪ ,‬ולא לחשוש "שמא גרם‬
‫החטא"‪.‬‬
‫שאינו ראוי לו‪ .‬ותהיה נדיבותו מתמדת‬
‫וחסדו נמשך לא יכרת ולא יפסק‪.‬‬
‫מי נתן 'תעודת ביטוח'‬
‫שיהיה טוב?‬
‫כאן מתעוררת שאלה חזקה מאוד‪ :‬מי נתן‬
‫לאדם 'תעודת ביטוח' שהכול יהיה טוב? אולי‬
‫באמת ה' רוצה להענישו בשל חטאיו?‬
‫פרשת שמות ׀ ‪62‬‬
‫‪ .9‬הלוא עיקר גדול באמונה‬
‫שיש שכר ועונש‬
‫רמב"ם הקדמה לפרק חלק‬
‫היסוד האחד עשר‪ :‬כי הוא ה' יתברך נותן‬
‫שכר למי שעושה מצות התורה‪ ,‬ויעניש‬
‫למי שעובר על אזהרותיה‪ ...‬והמקרא‬
‫המורה על היסוד הזה שנאמר "ועתה אם‬
‫תשא חטאתם ואם אין מחני נא"‪ ,‬והשיב לו‬
‫ה' יתברך "מי אשר חטא לי אמחנו‬
‫מספרי"‪ .‬ראיה שיודע העובד והחוטא לתת‬
‫שכר לזה ועונש לזה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬יש כאן התנגשות – מצד אחד אומרים‬
‫לאדם להיות בטוח שהכול יהיה טוב‪ ,‬גם אם‬
‫אינו ראוי לכך; מאידך אומרים לו שיש שכר‬
‫ועונש‪ ,‬ומשמעות הדבר שיתכן שהוא ייענש על‬
‫חטאיו‪ ,‬שהרי "אין צדיק אשר יעשה טוב בארץ‬
‫ולא יחטא"?‬
‫הביטחון עצמו‬
‫מביא לתוצאה טובה‬
‫התשובה היא‪ ,‬שהביטחון אינו מסתמך על‬
‫המציאות‪ ,‬אלא להיפך – הביטחון יוצר את‬
‫המציאות‪ .‬כך עולה מסיפור שהיה עם ה'צמח‪-‬‬
‫צדק'‪ .‬יהודי התחנן לפניו שיעורר רחמים על‬
‫חולה מסוכן‪ ,‬וענה לו‪" :‬תחשוב טוב – יהיה‬
‫טוב"‪ .62‬מתשובתו משמע‪ ,‬שעצם המחשבה‬
‫לטוב‪ ,‬תביא את התוצאה הטובה ‪.64,63‬‬
‫‪-----------------‬‬‫חשוב טוב‪ :‬הסיפור המלא נכתב באגרת הרבי הריי"ץ‬
‫(אג"ק ז‪/‬קצז)‪" :‬שמעתי על אודות בנו הנכבד שיחי'‪,‬‬
‫העובד באווירון‪ ,‬שעדיין אין ידיעה ממנו אי' איפה הוא‬
‫נמצא‪.‬‬
‫הוד כבוד קדושת אאזמו"ר הרה"ק בעל 'צמח צדק'‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‪ ,‬אמר לאחד החסידים‪ ,‬החסיד ר'‬
‫מיכאל בלינער מנעוויל‪ ,‬בשעה שבנו היה בסכנה גדולה‬
‫(תרגום מאידיש)‪" :‬תעורר את כוח הביטחון בה' יתברך‬
‫באמונה פשוטה שהוא יתברך יציל את בנך‪ .‬מחשבה‬
‫מועלת‪ .‬תחשוב טוב‪ ,‬יהיה טוב"‪ .‬וכך אכן היה‪ ,‬שהבן‬
‫ניצל‪ .‬יעזור לו ה' יתברך לקיים עצת קודש הקודשים‬
‫זי"ע"‪.‬‬
‫שני "כי"‪ :‬רבי מאיר מפרימישלאן‪ ,‬היה עני מרוד‪ .‬פעם‬
‫הגיע אליו עשיר הביתה‪ ,‬וכשראה את העוני הגדול‪,‬‬
‫החליט לתת לצדיק סכום כסף גדול כדי שיוכל לחיות‬
‫ברחבות‪.‬‬
‫אולם ר' מאיר לא הסכים לקבל את הכסף‪ ,‬באומרו‪ :‬יש‬
‫לי שני "כי" (באידיש "קי" פירושו פרה‪ ,‬והיהודי הבין‬
‫‪ 62‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬
‫הסבר הדברים‪ :‬ביטחון בה' פירושו שהאדם‬
‫סומך לגמרי על הקב"ה‪ ,‬ואינו עושה חשבונות‪.‬‬
‫למרות שעל פי טבע‪ ,‬אין לאדם סיכויים‬
‫להינצל מהסכנה‪ ,‬בכל זאת האדם מתעלם‬
‫מהחישובים השכליים וסומך לגמרי על ה'‪ .‬מצד‬
‫אחד כמובן שהאדם עושה כל מה שנדרש‬
‫בדרך הטבע‪ ,‬כי זה רצון ה' "וברכך ה' אלוקיך‬
‫בכל אשר תעשה"‪ ,‬אך מצד שני לא מאבד את‬
‫ביטחונו בה'‪.‬‬
‫הנהגה כזו‪ ,‬שהיא מעל ההיגיון האנושי‪ ,‬גורמת‬
‫גם לה' לנהוג עם האדם בלי קשר למה שמגיע‬
‫לו על פי דין וחשבון‪ ,‬ולחלצו מהסכנה‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫באמת יש שכר ועונש‪ .‬ולכן יתכן שיש גזירה‬
‫‪-----------------‬‬‫מדברי הצדיק שיש לו שתי פרות)‪ ,‬ומהם יש לי פרנסה‬
‫בטוחה ואיני זקוק לעוד כסף‪.‬‬
‫משראה העשיר שלא יצליח להשפיע על הצדיק שייאות‬
‫לקבל ממנו את הסכום‪ ,‬החליט לנסות את מזלו באופן‬
‫אחר‪ :‬למחרת בבוקר הוא הגיע לביתו של הצדיק וביקש‬
‫מהרבנית לקנות חלב הנחלב מפרותיהם‪ ,‬כשבתוכניתו‬
‫לשלם כפל כפליים מהמחיר הרגיל עבור חלב‪ .‬לתדהמתו‬
‫ענתה הרבנית בפליאה שמעולם לא היו להם בהמות ואין‬
‫אצלם חלב למכירה!‬
‫נכנס אותו עשיר שוב אל אל ר' מאיר וטען‪" :‬כיצד אמר‬
‫לי הרבי שיש לו שני "כי"‪ ,‬והרי לא היו דברים מעולם"?‬
‫ענה ר' מאיר‪" :‬וכי אמרתי שיש לי שתי פרות? לא‬
‫אמרתי‪ ,‬אלא שיש לי שני "כי"‪ ,‬ואכן בהחלט יש לי אותם‪:‬‬
‫"כי" אחד‪" ,‬כי בו ישמח לבנו"; וה"כי" השני‪" ,‬כי בשם‬
‫קדשו בטחנו"‪ .‬מאותם שני "כי" של שמחה וביטחון בה'‪,‬‬
‫יש לי ב"ה פרנסה בטוחה"!‬
‫העלוקות והביטחון‪ :‬שתי נשים הגיעו לרבי מרוז'ין‪.‬‬
‫אחת היתה בעלת אמונה גדולה ובאה לבקש ישועה‬
‫עבור בעלה שהיה צריך להעביר לפריץ דמי חכירה‪ ,‬ולא‬
‫היה בידו; ואילו האשה השניה כלל לא האמינה בכוח‬
‫הצדיק‪ ,‬אך נסעה לבקש רפואה עבור בעלה הכפרי‪,‬‬
‫שהוא היה מאמין גדול‪.‬‬
‫כל אחת מהן הכינה פתק בו שטחה את צרתה‪ ,‬אך מבלי‬
‫משים הוחלפו הפתקאות‪ .‬לאשת החולה – שהגישה‬
‫לרבי פתק על התשלום הקרב – השיב הרבי "ה' יושיעך"‪.‬‬
‫ואילו לאשה שבאה לבקש על דמי החכירה – השיב‬
‫הרבי כי יש להעמיד עלוקות (דרך רפואה נפוצה באותם‬
‫ימים)‪.‬‬
‫כאשר חזרה לביתה‪ ,‬ספרה לבעלה שהרבי אמר להעמיד‬
‫עלוקות‪ .‬התפלא האיש‪ ,‬אך כאשר התקרב מועד הפרעון‪,‬‬
‫לא היתה לו עצה אחרת והוא שם על גופו עלוקות‬
‫שפצעוהו ומצצו את דמו‪ .‬לאחר זמן קצר‪ ,‬הגיע שוטר‬
‫לגבות את דמי החכירה‪ ,‬וראה את היהודי פצוע‪ .‬הפריץ‬
‫לא האמין וצווה להביא אליו את היהודי‪.‬‬
‫כאשר ראתה אשת הפריץ את היהודי המסכן‪ ,‬שכנעה‬
‫את בעלה הפריץ שימחול לו על חובו‪.‬‬
‫אמר הצדיק מרוז'ין‪ :‬כשעמדה האשה לבקש אודות‬
‫החכירה‪ ,‬לא היתה לי עצה להמשיך לה ישועה‪ .‬מגודל‬
‫אמונתה בה' היא הביאה לעצמה ישועה מהשמים‪.‬‬
‫[סיפורי חסידים – תורה‪ ,‬זוין‪ ,‬ע' ‪]276‬‬
‫משמים על אותו אדם שנמצא בצרה‪ ,‬עקב‬
‫חטאיו‪ .‬אולם כאשר האדם מתעלה מעל‬
‫הנתונים שבשטח ובכל זאת בוטח בה' –‬
‫התגובה של ה' היא שגם הוא לא מתחשב‬
‫במצבו של האדם ובחטאיו ומבטל את הגזירה‪,‬‬
‫מידה כנגד מידה‪ .65‬הרעיון הזה מפורש בזוהר‬
‫(חלק ב‪/‬קפד)‪.‬‬
‫‪ .11‬תשובה‪ :‬לביטחון בה' יש כוח‬
‫לבטל גזירות‬
‫מלמעלה לא נותנים למטה אלא בהתאם‬
‫להתנהגות האדם – אם הוא בפנים‬
‫מאירות מלמטה‪ ,‬כך מאירים לו מלמעלה;‬
‫ואם הוא בעצבות‪ ,‬נותנים לו במידת הדין‬
‫(ע"פ זוהר ב‪/‬קפד)‪.‬‬
‫המשמעות היא‪ ,‬שאם הביטחון בה' לא הועיל‬
‫והצרה הסתיימה בכי‪-‬רע – מסתבר שהיה חסר‬
‫בביטחון מוחלט בה'‪ .‬כפי שהבעש"ט אמר‪:‬‬
‫"כשרוצין ליפרע העונש למי שראוי לעונש‪ ,‬אזי‬
‫נוטלין ממנו מדריגת הביטחון" (כתר שם טוב‬
‫שפב)‪.‬‬
‫פרעה שמע בגלל‬
‫שמשה פחד‬
‫את הרעיון הזה רומזת התורה בפרשה‪:‬‬
‫שאלה לקהל‪ :‬עיינו בפסוקים במקור ‪ ,2‬במילים‬
‫"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר‪ ,‬וישמע‬
‫פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה‬
‫ויברח משה"‪ .‬איזה מילים מיותרות כאן‪ ,‬ואינן‬
‫חשובות לכאורה לרצף הסיפור?‬
‫‪-----------------‬‬‫מקורות נוספים‪ :‬הנה מקורות האומרים רעיון זהה‪:‬‬
‫ספר העיקרים מד‪/‬מו‪" :‬אמר הכתוב והבוטח בה' חסד‬
‫יסובבנו‪ ,‬כלומר אף אם אינו ראוי מצד עצמו – מדרך‬
‫הביטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בה'"‪.‬‬
‫ספר כד הקמח ערך ביטחון‪" :‬ובוטח בה' ישוגב מן הצרה‬
‫בשכר הביטחון‪ ,‬אף על פי שהיתה הצרה ראויה לבוא‬
‫עליו"‪.‬‬
‫במסכת ברכות מסופר על הכוח של ביטחון בה' (ס‪/‬א)‪:‬‬
‫מעשה בהלל שהיה בא בדרך‪ ,‬ושמע קול צוחה בעיר‪.‬‬
‫אמר מובטחני שאין זה בתוך ביתי‪ ,‬ועליו נאמר "משמועה‬
‫רעה לא יירא‪ ,‬נכון לבו בטוח בה'"‪ ...‬יהודה בר נתן הוה‬
‫שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא‪ ,‬אתנח‪ ,‬אמר ליה‪ :‬יסורים‬
‫בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה‪ ,‬דכתיב כי "פחד פחדתי‬
‫ויאתיני‪ ,‬ואשר יגרתי יבא לי"‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬לכאורה‪ ,‬יש כאן משפט שלם מיותר –‬
‫"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" – שהרי‪,‬‬
‫משה לא ברח בגלל שקלט ש"נודע הדבר"‪,‬‬
‫אלא רק אחר כך‪ ,‬כאשר שמע פרעה‪ .‬מדוע‬
‫התורה מספרת לנו שמשה פחד?‬
‫אלא‪ :‬ללמדנו‪ ,‬שדווקא משום שמשה רבנו‬
‫התיירא כשהתברר לו ש"אכן נודע הדבר"‪ ,‬ולא‬
‫בטח בה' לגמרי‪ ,‬נעשה כך גם בעולם הזה‪,‬‬
‫ופרעה ביקש להרגו‪ ,‬עד שנאלץ לברוח‪ .‬ואילו‬
‫היה בטוח לגמרי בקב"ה‪ ,‬היה הביטחון הזה‬
‫עצמו פועל שהדבר היה נשכח ולא מגיע‬
‫לאוזני פרעה‪ ,‬והיה למשה טוב בפועל‪ ,‬טוב‬
‫הנראה והנגלה‪ ,‬מבלי שייאלץ לברוח‪.‬‬
‫לקח‪:‬‬
‫חשוב טוב – יהיה טוב!‬
‫לעיתים‪ ,‬אנו ניצבים בפני סכנות ואיומים שונים‪,‬‬
‫כמו המלחמה בדרום הארץ‪ .‬התגובה של יהודי‬
‫למצב כזה צריכה להיות ביטחון מוחלט בה'‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬צריך לעשות הכול בדרך הטבע‬
‫ולהישמע להנחיות פיקוד העורף‪ ,‬אך מצד שני‬
‫לא לאבד לרגע את הביטחון בה' (כדברי הרבי‬
‫במלחמת המפרץ)‪ .‬ודווקא כאשר בוטחים בה'‪,‬‬
‫זה גופא מביא לכך שהכול יסתיים בטוב גלוי‪.‬‬
‫אתגר לקהל‪ :‬סכמו את השיעור בארבע מילים‪,‬‬
‫או בשלוש מילים!‬
‫תשובה‪ :‬בארבע מילים‪" :‬חשוב טוב‪ ,‬יהיה טוב"‪,‬‬
‫או "הבוטח בה'‪ ,‬חסד יסובבנו"; בשלוש מילים‪:‬‬
‫"הביטחון יביא שלום"‪.‬‬
‫צידה לדרך‬
‫משה פחד מפרעה‪ ,‬וחוסר הביטחון עצמו‬
‫גרם שדבר המעשה נודע לפרעה‪ ,‬והוא‬
‫רצה להורגו‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬בעת צרה‪ ,‬יש לבטוח בה' בצורה‬
‫מוחלטת‪ ,‬וכך יתבטלו גזירות ויהיה טוב‪,‬‬
‫"חשוב טוב – יהיה טוב"!‬
‫פרשת שמות ׀ ‪63‬‬