לצפייה בשפתי שני במדבר - ליחצו כאן

‫שפתי שני‬
‫במדבר‬
‫חובר ונערך ע"י‬
‫יוסף שבתאי )שני(‬
‫פעיה"ק ירושלים תובב"א‬
‫ה' תשע"ג‬
‫כתובת המחבר‬
‫יוסף שבתאי‬
‫ת‪ .‬ד‪ 3200 .‬בני ברק‬
‫ארץ ישראל‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪ALL RIGHTS RESERVED‬‬
‫מותר להעתיק מאמרים בודדים‬
‫לצורך זיכוי הרבים‪,‬‬
‫אבל לא לצורך מסחר‪.‬‬
‫נדפס בארץ ישראל‬
‫‪PRINTED IN ISRAEL LAND‬‬
‫שני‬
‫שפתי‬
‫א‬
‫במדבר‬
‫"במדבר סיני באוהל מועד‪ ,‬באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ‬
‫מצרים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם"‪" .‬ואלה‬
‫שמות האנשים אשר יעמדו אתכם‪ ,‬לראובן אליצור בן שדיאור וכו'"‪ ,‬שמות‬
‫האנשים האלו שציוה ה' למנותם ראשים על שבטיהם "באחד לחודש השני"‪,‬‬
‫כבר מצאנום שהיו נשיאים חודש קודם כשהקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח‬
‫שהוקם באחד בניסן‪ .‬ופירש"י‪" ,1‬הם נשיאי המטות שהיו שוטרים עליהם‬
‫במצרים והיו מוכים עליהם‪ ,‬הם העומדים על הפקודים כשמנו את ישראל‪,‬‬
‫שנאמר ואתכם יהיו"‪ .‬ויש להבין כיצד אמר באחד בניסן הם העומדים על‬
‫הפקודים וכיצד היו נשיאים אם רק לאחר חודש בשנה השנית לצאתם מארץ‬
‫מצרים"‪ .‬נתמנו ונצטוו לעמוד על הפקודים‪" .‬אלה קרואי העדה"‪ .‬כתוב קריאי‬
‫וקוראים קרואי ויש להבין ההבדל‪.‬‬
‫ונראה שהנשיאים נבחרו ע"י ישראל מצד עצמם כבר בצאתם ממצרים‪ ,‬וכבר‬
‫בקריעת ים סוף היה נחשון בן עמינדב בראש שבט יהודה כשקפץ למים עד‬
‫צוארו‪ ,‬ובאחד בניסן הקריבו קרבנם לחנוכת המזבח מצד נשיאותם עפ"י‬
‫בחירת ישראל בלבד‪ ,‬ועל פי ה' נבחרו באחד באייר שהסכים עם בחירת‬
‫ישראל‪ ,‬ומקריאי העדה על פי ישראל‪ ,‬הפכו לקרואי העדה עפ"י ה'‪ .‬אמנם‬
‫פרשת הקרבת הנשיאים אעפ"י שקדמה בזמן למנין הפקודים‪ ,‬במעשה נכתבה‬
‫בתורה לאחר מעשה מנין הפקודים ואז הוסיף משה על פי ה' וכתב "הם‬
‫העומדים על הפקודים"‪.‬‬
‫"שאו את ראש כל עדת בני ישראל‪ ,‬למשפחותם‪ ,‬לבית אבותם‪ ,‬במספר שמות"‪.‬‬
‫אמרה תורה למנותם על פי מספר שמותיהם דהיינו שיכתבו שמות כל אחד‬
‫מישראל וימנו מספר השמות שכתבו‪" .2‬כל זכר לגולגלותם"‪ .‬פירש"י‪" ,‬על ידי‬
‫שקלים בקע לגולגולת"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬אם נמנו על ידי שקלים‪ ,‬למה הוצרכו‬
‫להמנות לפי מספר שמות‪ ,‬ימנו שקליהם וידעו מספרם‪ .‬ותרגום "ראש" בלשון‬
‫הקודש‪ ,‬הוא "גולגולת" בארמית‪ .‬ולמה שינה הכתוב ואמר "גולגלותם" במקום‬
‫לומר "ראשם"‪" .‬מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל‪ ,‬תפקדו אותם‬
‫לצבאותם אתה ואהרן"‪ .‬ולכאורה היה לו לומר "כל יוצא צבא למלחמה" ויש‬
‫להבין מה היה עם בני עשרים שנה ומעלה שמסיבות בריאותם לא יכלו לצאת‬
‫בצבא האם לא נמנו‪" .‬ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם"‪ .‬ויש להבין‬
‫‪ .1‬במדבר ו' ב‪ .2 .‬ליקוטי תורה פרשה זו‪.‬‬
‫ב‬
‫שפתי‬
‫במדבר‬
‫שני‬
‫למה שינה מפסוק קודם שאמר "ואתכם יהיו" ואמר "יעמדו אתכם" ולכאורה‬
‫היה לו לומר "יהיו אתכם" ומה עניין עמידה זו‪" .‬ויקח משה ואהרן את האנשים‬
‫האלה אשר נקבו בשמות"‪ .‬ולכאורה תיבות "אשר נקבו בשמות"‪ ,‬מיותר‪.‬‬
‫"ויתילדו על משפחותם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה‬
‫לגולגלותם"‪ .‬מפורש בכתוב שעיקר המנין נעשה במספר שמות ולא בשקלים‬
‫ועתה הפעם אמר "מבן עשרים שנה ומעלה" ללא התנאי של כל יוצא צבא‪.‬‬
‫ומנאם הכתוב לא על פי סדר תולדותם ולא על פי סדר מעלתם כפי שהזכירם‬
‫בפעמים אחרות‪ ,‬אלא בסדר ראובן שמעון גד‪ ,‬יהודה יששכר זבולון‪ ,‬אפרים‬
‫מנשה בנימין‪ ,‬דן אשר נפתלי‪ .‬והוא סדר ארבעת המחנות המוזכרים להלן‪,‬‬
‫אמנם בסדר המחנות התחיל ביהודה וכאן התחיל בראובן‪ ,‬ויש להבין מדוע‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי צוה ה' למנותם כדי להשרות שכינתו עליהם כדוגמת ד'‬
‫מחנות שכינה‪ ,‬ואמר כל יוצא צבא בישראל דהיינו במחנות שכינה שישראל‬
‫נתונים לחלקה בגדר "צבאות ה'"‪ .‬והוצרכו שתשרה שכינה בדרגה זו על כל‬
‫אחד מישראל בפני עצמו‪ ,‬והאדם הוא שמו‪ ,‬ולכן אף על פי שנתנו שקלים כדי‬
‫שלא יהיה בהם נגף‪ ,‬עיקר המנין נעשה בספירת שמותם על ידי משה ואהרן‬
‫ונשיא השבט שדרכם קבלו כולם הארת מחנות שכינה‪ .‬וכשנמנו אמר "ויתילדו‬
‫על משפחותם לבית אבותם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה" ולא שב‬
‫להזכיר כל יוצא צבא‪ ,‬כי לא היה זה תנאי למניינם אלא סיבה‪ .‬ולכן נמנו כל בני‬
‫העשרים ומעלה מבלי קשר לאפשרותם לצאת למלחמה כי כולם היו בגדר‬
‫יוצאי צבא בישראל להדמות למחנה שכינה‪ .‬ואפשר שאמר "אשר יעמדו‬
‫אתכם"‪ .‬ולא אמר "אשר יהיו" וכמ"ש בפסוק קודם‪ ,‬לומר שיעמדו הנשיאים‬
‫בעניין זה בדרגה אחת עם משה ואהרן להיות בבחינת משפיעים את בחי'‬
‫מחנות השכינה אל הפקודים‪ .‬ואולי הם שלשה כנגד חב"ד‪.‬‬
‫והנה לשון הקודש הוא בחי' פנים של מעלה‪ ,‬והתרגום בחי' אחוריים‪,‬‬
‫והמשפיע הוא בחי' פנים והמקבל בחי' אחוריים‪ ,‬ולכן מיד קרא לנשיאים בכנוי‬
‫"ראש"‪ ,‬ואמר "איש ראש לבית אבותיו הוא"‪ .‬ונאמר "ראשי אלפי ישראל הם"‪.‬‬
‫אמנם ישראל קבלו ההשפעה מהראש בבחי' התרגום ולכן אמר "לגולגלותם"‪.‬‬
‫ואמר "האנשים האלה אשר נקבו בשמות"‪ .‬כי ודאי שכאשר ה' הזכיר שמם‬
‫בבחירתו אותם‪ ,‬שמם גרם להם להאיר ולהזהיר ולהגיע לבחי' "ראשים"‪ ,‬ואולי‬
‫לכן כתב "אשר נקבו" מלשון נוקב מרגליות‪" ,‬בשמות"‪ .‬שה' הזכירם‪ .‬א"נ‪.‬‬
‫נקבו מלשון נקבה המושפעת מן הזכר‪ ,‬כך גם הם הושפעו שפע רב בשמות‬
‫כשה' הזכירם‪.‬‬
‫וסדר ו' קצוות העולם הם דרום‪ -‬חסד‪ ,‬צפון‪ -‬גבורה‪ ,‬מזרח‪ -‬תפארת‪ ,‬מעלה‪-‬‬
‫שפתי‬
‫במדבר‬
‫שני‬
‫ג‬
‫נצח‪ ,‬מטה‪ -‬הוד‪ ,‬מערב‪-‬יסוד‪ .‬וזה כוונת חז"ל באמרם "שכינה במערב"‪ ,‬כי הוא‬
‫יחוד יסוד ושכינה‪ .‬וראובן קיבל מחנהו לצד דרום שהוא ימין העולם כי הוא‬
‫"בכור ישראל"‪ ,‬והבכור נוטל פי שנים ממח אביו שהם תרין עטרין דדעת‬
‫חסדים וגבורות‪ ,‬וקבלם ראובן ונשארו בחלקו‪ ,‬ורק את הבכורה והמלכות אבד‬
‫אבל לא את המוחין‪.3‬‬
‫והבדילה תורה בין ראובן ושמעון לשאר שבטים‪ ,‬ובראובן ושמעון כתבה‬
‫"במספר שמות לגולגלותם‪ ,‬כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה"‪ .‬ובשאר שבטים‬
‫כתבה "במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה" בלבד‪ ,‬והשמיטה תיבות‬
‫"לגולגלותם‪ ,‬כל זכר"‪ .‬ואולי הטעם כי יש זכרים שנפשם נקבה ובמנין שאר‬
‫שבטים אפשר שלא נאמר "כל זכר" כי הלכו אחר מנין הגוף‪ ,‬משא"כ בראובן‬
‫ושמעון שהם בחי' חסד וגבורה שהיו כל זכריהם זכרים גם בנפשם המקבלים‬
‫מן הגולגולת העליונה‪ .‬ואפשר שכיון שראובן קיבל תרין עטרין דדעת כאמור‬
‫לכן זכה שכל זכריו יהיו זכרים גם בנפשם‪ .‬ושמעון להיותו מצד הדין הקשה‬
‫אפשר שהוצרכו זכריו להיות זכרים גם בנפשם כי הזכר בחי' רחמים להמתיק‬
‫דיניהם‪ ,‬ואולי לכן רק בשמעון הוסיף ואמר "פקודיו במספר שמות לגולגלותם‬
‫כל זכר"‪.‬‬
‫"כל פקודי הלויים וכו'‪ ,‬שנים ועשרים אלף"‪ .‬פירש"י‪" ,‬ובפרטן אתה מוצא‬
‫שלש מאות יתרים‪ ,‬אותן שלש מאות לויים בכורות היו"‪ .‬ועל הכתוב "ובנחה‬
‫יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל"‪ ,‬אמרו חז"ל ללמדך שאין שכינה שורה על‬
‫ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות‪ .5‬ואולי השמיטה התורה הבכורות‬
‫להתאים מספר הלויים לשני אלפים ושני רבבות לומר שאעפ"י שלא היו‬
‫הלויים במנין ד' מחנות שכינה היו הם בגדר השכינה עצמה השורה במנין זה‪.‬‬
‫"ויפקוד אותם משה עפ"י ה' כאשר צווה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬עפ"י ה'‪ ,‬אמר משה לפני‬
‫הקב"ה איך אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם‪ ,‬אמ"ל הקב"ה אתה‬
‫תעשה את שלך ואני אעשה את שלי‪ ,‬הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה‬
‫מקדמת לפניו ואומרת כו"כ תנוקות יש באוהל‪ .‬ולכן נאמר עפ"י ה'"‪ .‬ויש‬
‫להבין‪ ,‬למה הוצרך משה להכנס לידע מנין יונקיהם‪ ,‬יעמוד על הפתח והבעל‬
‫יצא ויאמר לו מספר בניו‪ ,‬ומלשון זה משמע שמשה עצמו עבר ופקד כ"א מהם‪,‬‬
‫ולא ע"י שליחים‪ .‬וגם בעם ישראל נראה שהלכו משה והנשיאים ופקדו כ"א‬
‫בעצמם ולא ע"י שליחים‪.‬‬
‫‪ .3‬ראה לעיל פ' ויגש‪ .4 .‬זוהר פרשה זו‪ .5 .‬ב"ק פ"ג‪.‬‬
‫ד‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫ושמא הענין הוא‪ ,‬כי משה הוצרך לפקוד כ"א מישראל בעצמו כדי לקדשו עי"ז‬
‫להיות צבאות ה'‪ ,‬שד' מחנות ישראל יהיו כנגד ד' מחנות שכינה‪ .‬ומשה מספרו‬
‫בגי' שמ"ה‪ ,‬שהוא צירוף קפ"ד של אחורי ע"ב‪ ,‬וקס"א של פני אהי"ה‪ .‬ואפשר‬
‫שמאחוריים אלו העולים כמנין "דפק" נתן משה כחו לבני ישראל בסוד פקד‪,‬‬
‫ושמא נתן זה לכל אחד דרך הגולגולת שלו כשנתן בקע לגולגולת למניינו‪.‬‬
‫ומשה רשם בפנקס את שמו כדי לתת לו הדופק‪ ,‬ולכן כתוב "במספר שמות‬
‫לגולגלותם"‪ .‬אמנם בלויים נאמר "אך את משפחת לוי לא תפקוד ואת ראשם‬
‫לא תשא בתוך בני ישראל"‪ .‬לא ראש‪ ,‬ולא דפק‪ ,‬ואח"כ אמר לו "פקוד את בני‬
‫לוי לבית אבותם למשפחותם"‪ .‬ולא נאמר לגולגלותם‪ ,‬ואפשר שמניינם לא היה‬
‫בבחינת ראש‪ ,‬אלא בבחינת "עפ"י ה"'‪ ,‬ומהפה מאיר אור מצד הפנים ואולי‬
‫האיר מצד ה"בינה" בחינת קס"א של משה ואפשר שאותו נתן ללויים‪ ,‬ולכן‬
‫הוצרך ללכת לאהליהם כדי ליתן זה לכל אחד ואחד בפני עצמו‪ ,‬ולכן נתקשה‬
‫איך יכנס‪ ,‬ואמ"ל הקב"ה עשה את שלך ויצאה בת קול ואמרה לו מספר‬
‫התינוקות ובני הבית וספרם משה עפ"י ה' כדי שיכללו בסוד המספר כי כאן לא‬
‫נאמר לא ראש ולא שמות‪ ,‬אלא פקידה בלבד שיקבלו הדפק אולי יחד עם שם‬
‫קס"א שהוא פני הבינה‪ .‬ואפשר שלכן נספרו עפ"י ה' בבת קול‪.‬‬
‫"ויקח משה את כסף הפדיום מאת העודפים על פדויי הלויים"‪ .‬דין פדיון בכור‬
‫שייך רק בבכורי ישראל ולא בכהנים ולוויים‪ .‬ואפשר שהענין הוא כי כהנים‬
‫בחי' נשמה ולויים בחי' רוח‪ ,‬וישראל בחי' נפש‪ ,‬ופדיון שייך לנפש‪ .‬וכמ"ש‬
‫"ונתן פדיון נפשו"‪ 6‬ואומר "ויקר פדיון נפשם"‪. 7‬‬
‫נשא‬
‫"נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם‪ ,‬מבין שלשים שנה‬
‫ומעלה עד בן חמישים שנה תפקוד אותם כל הבא לצבא צבא‪ ,‬לעבוד עבודה‬
‫באוהל מועד‪ .‬בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם‪ .‬וכו'‪ ,‬כל הבא‬
‫לצבא‪ ,‬לעבוד עבודת אוהל מועד"‪ .‬לכשנתבונן נראה כי אצל בני גרשון נאמר‬
‫"נשא את ראש"‪ ,‬ואלו אצל בני מררי לא נכתבו תיבות אלו‪ .‬ואצל בני גרשון‬
‫כתוב "לבית אבותם‪ ,‬למשפחותם"‪ .‬ואצל בני קהת נאמר "ראש"‪ ,‬אבל כתב‬
‫"למשפחותם לבית אבותם"‪ .‬וכן בבני מררי כתב "למשפחותם‪ ,‬לבית אבותם"‪.‬‬
‫‪ .6‬שמות כ"א ל‪ . 7 .‬תהילים מ"ט‪ .‬ט‪.‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫ה‬
‫ומנין שנות פקודי הלוים שונה מישראל בגיל‪ ,‬ואינם מבני עשרים אלא מבני‬
‫חדש‪ ,‬ומבני שלשים‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי הלויים הם בחי' ספירת הגבורה‪ ,‬והגבורות נחלקים לג'‬
‫בחינות‪ .‬א‪ .‬הנמצאים בדעת‪ ,‬ואפשר שכנגדם קהת‪ .‬ב‪ .‬המתפשטים בחמשת‬
‫הספירות חג"ת נ"ה‪ ,‬ואפשר שכנגדם גרשון‪ .‬ג‪ .‬המתקבצים ביסוד‪ ,‬ואפשר‬
‫שכנגדם מררי‪ .‬והגבורות המתפשטים בחג"ת נ"ה הם ה"ג היוצאים מה' אותיות‬
‫מנצפ"ך הכפולים שעולים בגי' פ"ר‪ ,‬וב"פ פ"ר עולים תק"ס כמנין גרשון )ולכן‬
‫כתוב גרשון מלא עם ו'( ואולי לכן הוזכר בו ראש כי עולים הם עד ראש הדעת‬
‫בחי' לאה‪ .‬ובבני קהת נאמר "ראש" כי נמצאים הם בדעת שהוא בראש‪.‬‬
‫ודע כי לאה היא בחי' עלמא דאתכסיא מקום הדעת‪ ,‬ונקראת "בית אבותם"‪,‬‬
‫ורחל בחי' עלמא דאתגליא‪ .‬מקום החג"ת ונקראת "משפחותם"‪ .‬כי הז"ת הם‬
‫תוצאות החב"ד ומשפחה אל העיקר‪ .‬ובמנין השבטים ובקהת ומררי שאפשר‬
‫שהם כנגד השכינה שהיא רחל נאמר "למשפחותם"‪ ,‬והיות וכלולה בה גם לאה‬
‫הוסיף לומר לבית אבותם‪ .‬אמנם בגרשון שגבורותיהם עולים עד ראש הדעת‬
‫סוד לאה הקדים לומר לבית אבותם‪ ,‬והיות וכלולה עמה גם רחל הוסיף‬
‫‪.1‬‬
‫למשפחותם‬
‫ובשנתיים הראשונות של לידתו נמצאת נפש האדם במצב הגקרא "יניקה"‪,‬‬
‫ולאחריה עולה למצב הנקרא קטנות ובהגיעו לגיל י"ג מושלם הוא בנפש‬
‫שקיבל מאמו ונעשה "גדול" ומתחייב במצוות‪ ,‬ובהגיעו לגיל עשרים מושלם‬
‫הוא בנפש שקיבל מאביו ואם ימכור קרקעות שירש מאביו תהיה מכירתו‬
‫מכירה אבל לא לפני כן‪ .‬ונעשה גדול להתחייב בבית דין של מעלה ונכנס‬
‫במספר יוצאי צבא מחנה שכינה‪ .‬ולזה כוון התנא באמרו‪" ,2‬בן עשרים לרדוף"‪.‬‬
‫וביאור דבריו‪ ,‬כי לאחר שנוריד שנתיים של היניקה הרי הוא בן ח"י שנים‬
‫נוספים הרומזים אל עליית נפשו עד היותו גדול וראוי להכנס למספר במחנה‬
‫שכינה‪ ,‬ויש לו לרדוף אחר שלמות נפשו להשפיע בה תורה ומצוות וכנגדו יש‬
‫לו לרדוף אחר פרנסתו ולהשפיע הברכה לבני ביתו‪.‬‬
‫והוסיף התנא ואמר "בן שלשים לכח" ואולי כוונתו‪ ,‬כי לאחר הורדת שתי שנות‬
‫היניקה הרי הוא בן כ"ח ושתי בחי' י"ד של מעלה "יד הגדולה" מבחי'‬
‫ה"חסד" ו"היד החזקה" מבחי' הגבורה מושלמים בו והם כנגד כ"ח עיתים‬
‫המוזכרים בקוהלת‪ .‬ו"ידיו רב לו" לקבל מכח של מעלה‪ .‬ואם חטא האדם‬
‫נחלש כח זה ונאמר בו "וילכו בלא כח מפני אוייב"‪.‬‬
‫‪ .1‬שער הפסוקים פ' נשא‪ .2 .‬פרקי אבות פרק ה'‪.‬‬
‫ו‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫והלויים הותרו בכל גיל לשוער ולשורר ורק לגבי נשיאת קרשי המשכן הוצרכו‬
‫להיות מבני שלשים כי הוצרכו לשאתם ולפרקם ולחברם בידיהם ואפשר‬
‫שהוצרכו להיות בעלי ב' ידיים בנפשם לצורך עבודה זו‪ .‬ואפשר שאמר בהם‬
‫"לצבא צבא" כי ישראל הנכנסים "לצבא" ראויים הם מגיל כ'‪ ,‬אבל הלויים‬
‫גילם הוא שלשים כי צריכים הם לעבוד במשכן בדרגה גבוהה יותר‪ ,‬בבחי'‬
‫"לצבא צבא"‪.‬‬
‫ואולי אמר "עד בן חמישים שנה תפקוד אותם"‪ ,‬כי על גיל זה אמר התנא "בן‬
‫חמישים לעצה"‪ .‬ואולי כוונתו כי בן חמישים לאחר גיל היניקה הוא בן מ"ח‬
‫ומתעלה בבחי' המוחין עד בחינת העצה‪ .‬ואין עניינו יותר לעבוד עבודת ב'‬
‫הידיים של נשיאת המשכן פירוקו והרכבתו‪.‬‬
‫"אלה פקודי משפחות הקהתי כל העובד באוהל מועד‪ ,‬אשר פקד משה ואהרן‬
‫על פי ה' ביד משה"‪ .‬גם בבני גרשון ומררי נאמר "אשר פקד משה ואהרן על פי‬
‫ה' ביד משה"‪ .‬והנה בפרשת במדבר על הכתוב "ויפקוד אותם משה על פי ה'‬
‫כאשר צווה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬על פי ה'‪ ,‬אמר משה לפני הקב"ה איך אני נכנס לתוך‬
‫אהליהם לדעת מנין יונקיהם‪ ,‬אמ"ל הקב"ה אתה תעשה את שלך ואני אעשה‬
‫את שלי‪ ,‬הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה מקדמת לפניו ואומרת כו"כ‬
‫תנוקות יש באוהל‪ .‬ולכן נאמר עפ"י ה'"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬שם התקשה משה כיצד‬
‫להכנס לבני לוי למנות תנוקות בני חודש‪ ,‬והוצרך להיות "עפ"י ה'" שהשכינה‬
‫תקדם פניו‪ .‬אבל כאן המנין הוא לבני לוי מגיל שלשים עד חמישים ולכאורה‬
‫לא הוצרכו לבת קול שתקדם פני משה‪ ,‬ולמה נאמר עפ"י ה'‪.‬‬
‫ונראה הענין כי הוצרך משה ל"פי ה"' גם במנין זה כיון שכאן לא נתנו בקע‬
‫לגולגולת ולא היה מנין מטבעות לידע מנינם והמספר הוצרך להיות ישר על‬
‫הלוויים ואסור לספרם לחשבון גופם‪ .‬ולכן נספרו עפ"י ה' בבת קול‪.‬‬
‫"איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל"‪ .‬פירש"י‪" ,‬איש איש‪ ,‬ללמדך‬
‫שמועלת בשנים‪ ,‬באיש מלחמה של מעלה ואישה מלמטה"‪ .‬וצריך להבין מה‬
‫ענין ה' איש מלחמה‪ ,‬לסוטה‪ .‬ולמה רק בסוטה נאמר שמועלת בקב"ה‪ ,‬והלא‬
‫בכל חטא שחוטא האדם מועל הוא בקב"ה‪ .‬ומה הלשון מעל שייך כאן והלא‬
‫מעילה פירושו הוצאת קודש לחולין שלא ברשות‪ ,‬ושייך בקדשים שהוצאו‬
‫לחולין ומה ענינם לסוטה‪" .‬ושכב איש אותה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה‬
‫ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה"‪ ,‬דהיינו שהתורה מספרת המציאות שהיו‬
‫עדים שנסתרה עם הגבר‪ ,‬אבל לא ראוה שנטמאה‪ .‬ובגמ' אמרו ששלשה יורדים‬
‫לגהינם ואינם עולים‪ .‬והם‪ ,‬הבא על אשת איש‪ ,‬והמלבין פני חבירו ברבים‪,‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫ז‬
‫והמכנה שם לחבירו‪ ,‬ומתו בלא תשובה‪ .3‬ויש להבין מה חמור הבא על אשת‬
‫איש יותר מעובד ע"ז‪ ,‬שלאחר מותו יסבול אלפי שנים של כף הקלע וגהינם‬
‫וגלגולים ולבסוף "כי לא ידח ממנו נדח"‪ ,‬תשוב הנשמה הזאת לתקונה‬
‫ולשורשה‪ ,‬ואלו הבא על א"א ומת בלי תשובה‪ ,‬יורד לגהינם ואינו עולה‪.‬‬
‫והחמירה תורה בחטא זה שאף על פי ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה‬
‫שלום"‪ ,‬והחוטא עם אשתו נדה עושים תקון לעוונם וממשיכים לחיות יחד‬
‫ואינה נאסרת עליו‪ ,‬אבל אשה שנתפתתה ובעלה יודע ומוכן לסלוח לה‪ ,‬או‬
‫שהוא בכלל לא יודע והיא מתחרטת ועושה תשובה גדולה‪ ,‬אף על פי כן היא‬
‫אסורה לבעלה לעולם‪ .‬וכל ביאה שבעלה בועל אותה זה איסור‪ ,‬ואם הוא לא‬
‫יודע שנטמאה הוא אנוס והיא אשמה‪ ,‬ואם הוא יודע גם הוא אשם‪ ,‬ולא מועילה‬
‫תשובה כדי שתשאר לחיות עמו‪ .‬ויש להבין הענין‪.‬‬
‫ואמרו חז"ל‪" 4‬שלשה שותפים באדם‪ ,‬הקב"ה אביו ואמו"‪ .‬שותפות זו מתחילה‬
‫בשעת הקדושין‪ ,‬ובעת שאדם מקדש אשה הקב"ה משתתף עם בני הזוג‬
‫ומשכין שכינתו עמהם ולכן נקרא הענין קדושין מלשון קדושה‪ ,5‬ואעפ"י שיש‬
‫עוד לשונות התופסות בקדושין‪ ,‬אין לומר לכתחילה אלא "הרי את מקודשת‬
‫לי"‪ ,‬להדגיש את קדושת הבורא השוכנת ביניהם ע"י הקדושין‪ ,‬וכל מה שקורה‬
‫בחיי הזוג הקב"ה שותף לו‪ .‬ויש הבדל בין אדם שעינה או לעג או הכה אשה‬
‫ברחוב שעונשו כשל יהודי שפגע בחברו‪ ,‬או כאשר עשה כן לאשתו‪ ,‬שעונשו‬
‫כפול‪ .‬כי גם בחלק השכינה שהשכין הקב"ה כשותף ביניהם פגם הוא‪ .‬וכמו‬
‫שכתבו המקובלים שהאדם יכבד ביותר את אשתו ויהיה לו שלום עמה ויכוון‬
‫בכל פרט לכבוד השכינה‪ .6‬וזה ענין הנשואין היוצרים שותפות רוחנית בין בעל‬
‫ואשתו‪ ,‬משא"כ באומות העולם‪.‬‬
‫כשאדם נושא אשה‪ ,‬בשעת הקדושין שורה עליהם שם ההוי"ה בדרך זו‪.‬‬
‫הטבעת או כסף הקדושין בבחי' י'‪ ,‬אצבעות המקדש כנגד ה'‪ ,‬זרוע האשה‬
‫המקבלת כנגד ו'‪ ,‬וה' אצבעותיה כנגד ה' אחרונה‪ .‬וה' משכין שכינתו ביניהם‬
‫והאשה "מתקדשת" ונאסרת על אחר עד שתתגרש ממנו או שתתאלמן‪.‬‬
‫בשירת הים נאמר "ה' איש מלחמה‪ ,‬ה' שמו"‪ .‬פירוש שקריעת ים סוף גרמה‬
‫לשני דברים‪ .‬א‪ .‬הצלת ישראל ואמונתם בה'‪ .‬ב‪ .‬טביעת המצרים בפרסומת‬
‫גדולה ושם ה' וגדולתו נתפרסמה בעולם‪ .‬וכמ"ש "שמעו עמים ירגזון"‪ ,‬דהיינו‬
‫שמחוץ להצלת ישראל נעשה ענין נוסף והוא פרסום שמו וגדולתו בעולם‪.‬‬
‫‪ .3‬ב"מ נ"ט‪ .4 :‬נדה ל"א‪ .5 .‬ראה תוס' קידושין ב'‪ :‬ד"ה דאסר‪ .6 .‬עבודת הקודש להחיד"א‪.‬‬
‫מורה באצבע סי' א' אות ה'‪.‬‬
‫ח‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫באהבת בני זוג יש שני מצבים‪ ,‬בתחילה האהבה ביניהם כיון שדמם תוסס והם‬
‫להוטים זה אחרי זו‪ .‬הם מתחתנים גם מתוך אהבה‪ ,‬וגם מתוך צורך נוסף‪ .‬וככל‬
‫שמזדקנים אהבתם יותר רגועה ויותר אמיתית‪ .‬כשהגבר זקן הוא יותר רגוע‬
‫ואהבתו מלאה רחמים‪ ,‬וכל אחד מבני הזוג דואג לשני ומעונין בשני לאחר‬
‫שעברו כברת דרך ארוכה בחיים‪ .‬זוג צעיר שמתחתן חשוף למריבות‪ ,‬כל אחד‬
‫גדל בבית אחר עם דרך מחשבה משלו וכשהם באים לתוך בית אחד אז אחרי‬
‫שנגמר ירח הדבש‪ ,‬מתחילים לעקוץ הדבורים‪ .‬אין ביניהם מספיק הבנה ולוקח‬
‫זמן עד שהם מתגבשים כזוג אחד‪ ,‬בלב אחד כאיש אחד‪ .‬בשנה הראשונה גם‬
‫כשעושים אחד את רצון השני פעמים רבות זה מתוך בושה או כבוד או פחד‪,‬‬
‫ולא מתוך הסכמה גמורה ובמשך הזמן דעתם מתגבשת והסכמתם מושלמת‪.‬‬
‫הקב"ה על הים היה בבחינת "ה' איש מלחמה"‪ ,‬ואלו במעמד הר סיני היה‬
‫בחינת "זקן ולובש לבנים"‪ .‬דהיינו שכבר התנהג עם ישראל כנשואים ותיקים‪,‬‬
‫ולא היה לו ענין בתוצאות מעמד זה שיתגלה שמו בין העמים‪ ,‬אלא שיתייחד‬
‫על ישראל בלבד‪ .‬זה סוג אחר של קשר בינו לבין ישראל‪ ,‬ולכן אמרו חז"ל‬
‫שבקריעת ים סוף הקב"ה נגלה כצעיר שזקנו שחור‪ ,7‬ובמעמד הר סיני כזקן‬
‫לבוש לבנים וזקנו לבן‪ .‬סוד הצבע השחור הוא בבחינת דין ממותק שלא כצבע‬
‫האדום שהוא דין גמור‪ .8‬וזה ענין אומרם שחור‪ ,‬אדום הוא אלא שלקה‪ ,9‬ואלו‬
‫הצבע הלבן מורה על הרחמים הגמורים‪ ,‬סוד מעמד הר סיני שנעשה בשביל‬
‫תוצאה אחת בלבד והיא השראת שכינתו על עם ישראל‪ .‬ולכן בימות החול‬
‫שהם ימי דין מניחים אנו תפילין שחורים דווקא‪ ,‬סוד השיער השחור‪ 10‬מיתוק‬
‫הדינים‪ ,‬ובשבת ויום טוב שהם בבחינת הרחמים‪ ,‬אין מקום להנחת תפילין‪.‬‬
‫ויש להשוות את קריעת ים סוף למצב הקדושין שבו השותף השלישי הוא‬
‫הקב"ה‪ ,‬בבחינת איש מלחמה‪ ,‬ואת מעמד הר סיני לחופה שבו השותף השלישי‬
‫הקב"ה‪ ,‬בבחינת זקן ולובש לבנים‪ .‬ולכן המקדש אשה אינו דומה למלך‪ ,‬אבל‬
‫הנושא אשה הוא חתן שדומה למלך‪ .11‬והיות ומהקדושין מתחיל איסור אשת‬
‫איש הרי אשה שבגדה בבעלה ואפי' אחרי קידושיה פוגמת בשותף השלישי‬
‫הקב"ה בבחינת "ה' איש מלחמה" שבו‪.‬‬
‫וכתבו המקובלים שכאשר שוכב אותה איש אחר מתלבש בה השטן הנקרא‬
‫‪ .7‬ראה רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"א הלכה ט‪ .‬וראה חגיגה י"ד‪ .‬ושער הכוונות בעניין‬
‫שבועות‪ .8 .‬ראה עץ חיים היכל הכתרים שער א"א ם"ב‪ .‬כללים ב‪-‬ג‪ .‬ובזוהר מטות‪ ,‬רנ"ט‪.9 :‬‬
‫נדה י"ט‪ .10 .‬וכמו שכתב בשער הכוונות ענין תפילין דרוש ד'‪ . 11.‬פרקי דרבי אליעזר פ'‬
‫ט"ז‪ ,‬מובא גם ברמב"ן בחידושיו לכתובות דף ה'‪:‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫ט‬
‫איש בליעל ודוחה את הקדושה של שותפות הקב"ה בה ובבעלה‪ .‬ולכן נאמר‬
‫"ומעלה בו מעל"‪ ,‬שכן מוציאה היא לחולין את שותפות הקב"ה שביניהם‬
‫ומסתלקת קדושת הנשואין גם מעל בעלה‪ .‬וכשמסתלקת שותפות הקב"ה‪,‬‬
‫משתתף השטן בה‪ .‬כי חייב להיות "איש" שלישי שם‪ .‬ואותה אשה כל עוד לא‬
‫שבה בתשובה היא בגדר שטן‪ ,‬ומי שמדבר אתה או אוכל ממה שהכינה לא‬
‫יתפלא אם לאחר זמן יכנס לטומאה עמוקה ח"ו‪ .‬כי היא נדבקת בשכבת זרע‬
‫של השטן בסוד "ושכב איש אותה שכבת זרע"‪ .‬ולכן נסתר כל בנין הקדושה‬
‫שהיה בה ונפלה בידי הטומאה‪ .‬ואפשר שנכלל זה באומרו "ונסתרה והיא‬
‫נטמאה"‪ ,‬ולכן בעלה אסור בה אפי' אם תשוב‪ ,‬כי בנין עדי עד שנתברכו בו ע"י‬
‫השותף השלישי נסתר‪ ,‬וגם תשובה שתעשה אעפ"י שימחל לה חטאה‪ ,‬לא‬
‫תחזיר לעולם את השותף השלישי בינה לבין בעלה זה‪ .‬אמנם בתשובה אמיתית‬
‫יחזור הקב"ה כשותף כשתנשא לאחר‪ .‬וכשסטתה‪ ,‬אם לא שבה מחטאה ולא‬
‫הודתה במעשיה‪ ,‬תשתה מן המים המאררים ויהרס גם בנין גופה הגשמי כיון‬
‫שנסתרה בנינה הרוחני והיא נטמאה‪ .‬אבל כאשר נחשדה שנסתר בנינה אבל‬
‫"והיא לא נטמאה"‪ ,‬ובנינה קיים עדי עד‪ ,‬אדרבה המים יחזקו את בנינה "ונקתה‬
‫ונזרעה זרע" דקדושה תראה זרע תאריך ימים וצדקתה תעמוד לעד‪.‬‬
‫"איש איש כי תשטה אשתו"‪ .‬רק באשה הנחשדת בנאוף יש ענין בדיקת המים‪.‬‬
‫אבל אין בדיקה למי שנחשד בשאר עבירות‪ .‬והנה אשה שנתייחדה עם זר ולא‬
‫חטאה אתו מותרת לבעלה ורק כשקנא לה ונסתרה‪ ,‬אסורה מדין סוטה וזקוקה‬
‫להשקאה‪ .‬ויש להבין למה אם טהורה היא מקבלת פרס "ונקתה ונזרעה זרע"‪,‬‬
‫והלא מגיע לה עונש על עצם הסתירה שאסורה להתייחד עם גבר זר ומה גם‬
‫שבעלה קינא לה‪ .‬ומה גם שהביאה עצמה לידי חשד‪ .‬וכי פרס מגיע לאשה כזו‪,‬‬
‫מספיק לה שלא תענש כסוטה‪ ,‬שנטמאה‪.‬‬
‫וענין הסוטה הוא‪ ,‬כי כאשר מקדש אדם אשה נותן בה חלק מנפשו בסוד אור‬
‫מקיף‪ ,‬וכשמזדווג עמה בחופה נותן בה מנפשו בסוד אור פנימי‪ ,12‬ושוב אף‬
‫אדם זר לא יכול לידבק בה ולגרש את רוח הנפש שנתן בה‪ ,‬אמנם הבועל בשעת‬
‫בעילתו מתלבש בו השטן שאינו אדם ודוחה לרוח הבעל‪ ,‬ותופס לו מקום‬
‫בגופה ולא יצא אלא ע"י תשובה אמיתית‪ .‬ולכן איסור אשת איש הוא משלשה‬
‫שיורדים לגהנם ולא עולים לנצח אם לא שבו בחייהם‪ ,‬וזה סוד כי תשטה‪,‬‬
‫ופירש"י‪ ,‬שנכנסת בו רוח שטות‪ ,‬אל תקרי רוח שטות אלא רוח שטן‪ ,‬ולכן‬
‫כשהיא שותה נופל גם ירכו של בועל כי המים מערערים את השטן שנתלבש‬
‫‪ .12‬שער המצוות פ' כי תצא‪.‬‬
‫י‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫בה ומכים את הבועל כי השטן דבוק בו גם כן‪ ,‬ולכן אם הבעל עצמו חטא‬
‫בחטא אשת איש לא יקרה כלום לאשתו הסוטה כי גם הוא דבוק בו שטן‪ .‬ואשה‬
‫שנסתרה ולא נטמאה‪ ,‬אעפ"י שעוון חמור מאוד עשתה ותענש על כך בשמים‬
‫בכל חומר הדין‪ ,‬את השטן לא הכניסה בתוכה כי לא נבעלה‪ .‬ולכן מקבלת‬
‫שכרה בעוה"ז בבנים בריאים ונזרעה זרע‪ ,‬על שלא הביאה השטן לגופה‪ .‬אבל‬
‫תשלם לאחר מותה על עצם הסתירה‪ ,‬ולכן רק בא"א יש בדיקה כדי לסלק‬
‫השטן מגופות עם ישראל‪.‬‬
‫"והימים הראשונים יפלו"‪ .‬קרא בהם לשון נפילה‪ ,‬כי כשאדם עולה לדרגת‬
‫קדוש ונטמא ח"ו‪ ,‬נופלים ממנו בחי' הקדושה ויותר חמור ממי שכלל לא עלה‬
‫להם‪ ,‬וחייב להעלותם מחדש‪.‬‬
‫"שיער נזרו"‪ .‬השיער בא מאות ז' שבפסוק "זה ספר תולדות אדם"‪ .13‬והנשמה‬
‫נקראת נר‪ ,‬וכמ"ש "נר ה' נשמת אדם" וכשמגדל שערו לשמים אפשר שנכנסת‬
‫אות הז' ונהיה נזר ואולי לכן נאמר בנזיר "שער נזרו" מלשון נזר‪.‬‬
‫"ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על שני‬
‫הנשיאים ושור לאחד"‪ .‬ויש להבין למה תחילה קראם "בקר" ואח"כ קראם‬
‫"שור"‪ .‬ומה פירוש "ויביאו את קרבנם"‪ .‬כלום לקרבן נתכוונו או לבדק הבית‬
‫נתכוונו‪ ,‬ופשט הכתוב שלבדק הבית נתכוונו לצורך נשיאת העגלות‪ ,‬וא"כ קשה‬
‫למה קראם הכתוב "קרבן" והיל"ל ויקריבו את "תרומתם"‪ .‬ויגדל התימה‪ ,‬כיצד‬
‫הקריבו קדשי מזבח בקר תמים הראוי לקרבן‪ ,‬לשם בדק הבית והלא זה באיסור‬
‫עשה‪ .‬ותו‪ ,‬שגם אם נתכוונו לבדק הבית צריכים הבקר להמכר לצרכי עולות כי‬
‫כל הראוי לקרבן על גבי המזבח יקרב‪ .14‬ואין לומר שבעלי מומין היו השוורים‬
‫ולכן הקריבום לבדק הבית‪ .‬כי אמרו חז"ל שתמימים היו והוקרבו בזמן‬
‫שלמה‪ .15‬ומדוע שהשוורים יהיו לעבודת אוהל מועד ולא למזבח‪ ,‬ולמה אמר‬
‫"עגלה על שני הנשיאים"‪ .‬ולכאורה היל"ל "עגלה מאת שני הנשיאים"‪.‬‬
‫"ויקריבו אותם לפני המשכן"‪ .‬למה תפס לשון הקרבה‪ ,‬ולכאורה היל"ל‬
‫"ויביאו אותם לפני המשכן"‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה לאמר‪ ,‬קח מאתם והיו לעבוד"‪ .‬פירש"י‪" ,‬שלא קבל משה‬
‫מידם עד שנאמר לו מפי המקום"‪ .‬ויש להבין מדוע לא קבל‪ ,‬והלא זכותם‬
‫להביא נדרים ונדבות למשכן ככל ישראל‪ .‬ואין ספק שנתינה זו של שש עגלות‬
‫צב עגלה לשני נשיאים ושור לאחד‪ ,‬נתנה מתוך כוונה מיוחדת במספר וסדר‬
‫‪ .13‬זוהר יתרו ע"א‪ .14 .‬רמב"ם הלכות ערכין פ"ה הלכות ו'‪-‬ז'‪ .15 .‬במדבר רבה‪ ,‬פרשה זו‪.‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫יא‬
‫נתינה זו‪ ,‬ויש להבין ענינה‪" .‬ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח"‪ .‬ושוב‬
‫פירש"י כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה‪ .‬ושוב יש להבין‬
‫מדוע נמנע משה לקבלם ולהקריבם מדין נדר ונדבה‪ ,‬והכלים והקטורת מדין‬
‫תרומה‪ ,‬עד שנאמר לו מפי הגבורה לקבלם‪ .‬ולמה לגבי העגלות פירש"י שנאמר‬
‫למשה מפי "המקום"‪ ,‬ולגבי הקרבנות פירש"י שנאמר לו מפי "הגבורה"‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה‪ ,‬נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום"‪ .‬כפל הכתוב כדי ללמד‬
‫שידחה קרבנם את השבת‪ .‬ויש להבין מדוע קרבנם שנחשב כ"כ בעיני המקום‬
‫עד כדי דחיית השבת‪ ,‬נמנע משה בתחילה מלקבלו‪" .‬מלאה קטורת"‪ .‬פירש"י‪,‬‬
‫"על מזבח החצון והוראת שעה היתה"‪ .‬ולמה הוצרכו להוראת שעה זו‪ ,‬ומה‬
‫טיבה‪" .‬שעיר עזים אחד לחטאת"‪ .‬פירש"י לכפר על קבר התהום וטומאת ספק‪.‬‬
‫ויש להבין מה ענין קרבנם לספק טומאות אלו‪ .‬ולמה הביאו כל אחד מהנשיאים‬
‫קרבן בפני עצמו על ספקות אלו‪ .‬והדגישה תורה לומר בכל קרבן מהנשיאים‬
‫"זה קרבן" ופירש"י שאעפ"י שיחסו הכתוב לנשיא על שבטו הקרבן היה משלו‬
‫ולא מכסף שגבה משבטו‪ ,‬ומאי נפקא מינא לנו עד שהדגישה תורה ענין זה‪.‬‬
‫"קערת כסף" פירש"י שהוא בגי' תתק"ל כנגד שנותיו של אדה"ר‪" .‬שלשים‬
‫ומאה משקלה" ע"ש שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים היה‬
‫שנא' "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו"‪ .‬ויש להבין מה ענין‬
‫שנות אדה"ר ומאה ושלשים עד הולדת שת בקרבנות אלו‪ .‬והנה רש"י לא‬
‫הסתפק לומר שהיה אדה"ר בן מאה ושלשים אלא שהביא פסוק מפורש לראיה‪,‬‬
‫מה שאין דרכו בכך בדבר מפורש כ"כ‪ .‬והדגיש ענין "ויולד בדמותו כצלמו"‪.‬‬
‫"מזרק אחד כסף"‪ .‬פירש"י‪" ,‬שהוא בגי' חמש מאות ועשרים ע"ש נח שהעמיד‬
‫תולדות בן ת"ק שנה וע"ש עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו"‪.‬‬
‫דהיינו בהיותו בן ארבע מאות ושמונים שנה שהם עשרים שנה לפני הולדת‬
‫יפת‪ ,‬והדבר תמוה מאוד מה ראו להביא חשבון משונה זה של דור המבול‬
‫עשרים שנה לפני לידת בני נח‪ ,‬ולפחות היה להם להביא בחשבון ארבע מאות‬
‫ושמונים לחיי נח שאז נגזרה גזירת המבול‪ ,‬ומה ענין חמש מאות שנה לחיי נח‬
‫שבו נולד יפת‪ ,‬ועשרים נוספים לגזירה שנגזרה עשרים שנה קודם לכן‪ .‬ופירש"י‬
‫שלכן כתוב "מזרק אחד כסף" ולא "מזרק כסף אחד"‪ ,‬כדי לרמוז לנו שחשבון‬
‫תיבת אחד נכלל בגימטריא‪ ,‬וצריך פירוש לפירושו‪" .‬שבעים שקל" כנגד‬
‫שבעים אומות שיצאו מבניו‪" .‬כף אחת" פירש"י‪ ,‬כנגד התורה שנתנה מידו של‬
‫הקב"ה‪ .‬עשרה זהב כנגד עשרת הדברות‪ .‬מלאה קטורת גימטריא של קטורת‬
‫תרי"ג כנגד תרי"ג מצוות‪ ,‬ובלבד שתחליף ק' ב‪-‬ד בא"ת ב"ש ויהיה דטרת"‪.‬‬
‫וגם זה תמוה מאוד למה להחליף רק אות אחת בא"ת ב"ש כדי להכריח‬
‫יב‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫החשבון‪ ,‬ולכאורה רחוק הוא מאוד מפשוטו של מקרא‪" .‬פר אחד"‪ .‬פירש"י‪,‬‬
‫"כנגד אברהם שנאמר בו ויקח בן בקר"‪ .‬ויש להבין מה ענין הפר שהגיש‬
‫אברהם אבינו למלאכים כהכנסת אורחים שיקחו פר על שמו‪" .‬איל אחד"‪.‬‬
‫פירש"י‪" ,‬כנגד יצחק‪ ,‬ויקח את האיל"‪ .‬זה אפשר להבין שלקחו איל כדי‬
‫להזכיר זכות עקידת יצחק‪ ,‬אבל "כבש אחד" פירש"י‪" ,‬כנגד יעקב שנאמר בו‬
‫"והכשבים הפריד יעקב"‪ .‬לכאורה קשה להבין מה ענין צאן לבן וקרבנות אלו‬
‫והזכרתם ע"י לקיחת כבש‪" .‬שעיר עיזים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬לכפר על מכירת יוסף‬
‫שנאמר בו וישחטו שעיר עזים"‪ .‬וא"כ למה שבטי אפרים מנשה ראובן ובנימין‬
‫שלא השתתפו במכירת יוסף הקריבוהו‪" .‬ולזבח השלמים בקר שנים"‪ .‬פירש"י‪,‬‬
‫"כנגד משה ואהרן שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים"‪ .‬ויש להבין‬
‫והלא משה ואהרן חיים היו‪ ,‬ואיך יקריבו כנגד בני אדם החיים עמהם‪" .16‬אלים‬
‫חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה"‪ .‬פירש"י‪ ,‬כנגד כהנים ולויים‬
‫וישראלים‪ ,‬ותורה ונביאים וכתובים‪ ,‬וחמשה חומשים‪ ,‬והדברות שנתנו חמש‬
‫בכל לוח‪ .‬ויש להבין מה ענין התנ"ך שטרם ניתן‪ ,‬ועכ"פ לכאורה לא היה מקום‬
‫ליתן כנגד התורה שבתנ"ך כי ניתן לחמשה חומשים בפני עצמם‪ .‬ולמה נתנו‬
‫שוב כנגד הדברות כנגד חמש שבכל לוח‪ ,‬כאשר נתנו כבר משקל עשרה זהב‬
‫כנגד כל עשרת הדברות‪ ,‬ולמה כנגד העשר נתנו משקל זהב וכנגד כל חמש נתנו‬
‫צאן‪ ,‬ולמה בכל השבטים שנתנו נפרט קרבן כל אחד בפני עצמו‪ .‬ועל פר‬
‫"אחד"‪ ,‬פירש"י המיוחד שבעדר‪ ,‬ומה יפרש על "קערת כסף אחת"‪ .‬כלום‬
‫אפשר לומר מיוחדת שבקערות‪ ,‬ולמה הקטורת היתה צריכה לינתן ב"כף"‬
‫דווקא‪ ,‬ולמה הדגישה תורה שהכף היתה מזהב ולא משקל דינרי זהב‪.‬‬
‫וכתב האריז"ל‪ ,17‬שמאה ושלשים משקל הקערה היה כנגד ק"ל שנה שהוליד‬
‫אדה"ר שדין רוחין ולילין‪ ,‬ותיבת משקלה הוא אותיות משה‪-‬קל לרמוז על‬
‫משה רבינו שילדה אותו אמו יוכבד כשהיתה בת ק"ל שנים‪ .‬וגם הוא גלגולו‬
‫של שת‪ .‬ונראה שע"פ דברי האריז"ל הללו יובן הענין כולו‪.‬‬
‫ונראה שהנשיאים רצו לתקן תקון גדול ולנתק את הערב רב משבטי יה אחת‬
‫ולתמיד‪ ,‬וכל סוד תרומתם למשכן וקרבנם לחנוכת המזבח היה עבור כך‪ .‬ומשה‬
‫שרצה בתקונם ולא בנתוקם‪ ,‬הבין כוונתם ולא רצה לקבל לא את תרומתם ולא‬
‫את קרבנם‪ ,‬ונגד דעתו עמדו והביאו את התרומה לפני המשכן ואת הקרבנות‬
‫לפני המזבח‪ .‬והקב"ה שלא רצה את הערב רב מלכתחילה ומשה העלם על דעת‬
‫עצמו‪ ,‬ולכן אמ"ל הקב"ה "לך רד כי שחת עמך אשר העלית"‪ ,‬הסכים עם‬
‫‪ .16‬ראה רש"י בראשית ל"א מ"ב‪ .17 .‬שער הפסוקים נשא‪ .‬וכ"כ בבמדבר רבה פרשה זו‪.‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫יג‬
‫הנשיאים לנתק את הערב רב מתוך עם ישראל ואמר למשה "קח מאתם"‪ .‬וכ"כ‬
‫היה יקר כוונתם בעיני הקב"ה עד שצוה שקרבנם ידחה השבת‪.‬‬
‫והענין הוא כי אדה"ר מעת שגורש מג"ע ועד לידת שת‪ ,‬כל מאה ושלשים‬
‫השנים האלה פרש מאשתו‪ ,‬ונפל בחטא "קרי" שיצא זרעו ממנו ונוצרו מזרע‬
‫זה שדין רוחין ולילין‪ ,‬ונקראו בניו שלא כדמותו וכצלמו‪ ,18‬ונשמות אלו הם‬
‫נשמות גדולות ביותר‪ ,‬כי בכל שנים אלו ישב אדה"ר בתענית ובסגופים בתוך‬
‫הגיחון והיה בדרגה גדולה מאוד של תשובה‪ ,‬ולפי דרגת נשמתו כך היו דרגות‬
‫הטיפות שיצאו ממנו ב"קרי" שלא לרצונו‪ ,‬ונפלו בקלי' כיון שבאו ללא גוף‬
‫שיגן עליהם‪ .‬ובן מאה ושלשים נולד שת "בדמותו כצלמו" כבן אדם‪ .‬ובאו כל‬
‫הנשמות שב"קרי" האלה בגלגול דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי‬
‫סדום והרעו מאוד מעשיהם ושבו כולם במצרים כדי להתקן בארבע מאות‬
‫שנות גלות וסבל ולהיות עם גדול וקדוש לה'‪ ,‬ובמאתיים ועשר נתקנו חלקם‬
‫ויצאו ממצרים כעם ישראל‪ ,‬והחלק שטרם נתקן היה בתוך גופות הערב רב‬
‫שהיו במצרים מזומנים להכנס בגלגול בבני ישראל לאט לאט בשאר שנות‬
‫הגלות‪ .‬ומשנקטעה הגלות באמצעה‪ ,‬נשארו אלו ללא תקון‪ ,‬ומשה רבינו שהיה‬
‫גלגול שת הרגיש אחריות על הטיפות האלה שטרם נתקנו ורצה להשיבם אל‬
‫הקודש ולכן העלם ממצרים יחד עם בני ישראל‪ ,‬וכיון שטרם נתקנו גרמו‬
‫לישראל לפול ממדרגתם‪ ,‬ועשו העגל והכשילו את ישראל בתאוות במדבר‪.‬‬
‫ואדם הראשון פגם בקרי בהיותו בתענית שאז המזון יורד מהמח לכבד‪ ,‬והזרע‬
‫ברור וצלול יותר‪ ,‬וחי תתק"ל שנים כמנין "תענית"‪ ,‬והם שמונה מאות שנים‬
‫מעל המאה ושלשים שבהם פגם‪ ,‬ותקן מעט את פגם הקרי "ויולד בנים ובנות"‪.‬‬
‫ונתערבו בנים ובנות אלה עם דור אנוש שהיו בהם נצוצות קרי שטרם נתקנו‪,‬‬
‫ופגמו‪ .‬והציף הקב"ה שליש העולם במי האוקיאנוס ונמוחו במים "מדה כנגד‬
‫מדה"‪ ,‬כנגד מקורם שהיה מטיפות קרי שהם מים‪ .‬ונתגלגלו שנית בדור המבול‬
‫ונמוחו שנית במי המבול‪ ,‬ושבו בדור הפלגה ולא נמוחו אבל נפוצו על פני כל‬
‫הארץ‪ .‬ואברהם אבינו עליו השלום שהיה גלגול נפש אדם הראשון הבין מי הם‬
‫נשמות אלו ורצה לתקנם‪ ,‬והכניס אורחים לביתו והאכילם והשקם כדי שיתוקנו‬
‫ויתקנו את הנשמות שבאוכל‪ ,‬וזאת ע"י שיכירו את מי שאמר והיה העולם‬
‫ויברכו על האוכל‪ ,‬וכמ"ש חז"ל שכשהודו לאברהם היה אומר להם תודו‬
‫ותברכו לה' הזן ומפרנס לכל‪ ,‬ולמדם להכיר ולהודות לה' יתברך‪ .‬והכל היה‬
‫כדי לתקן נצוצות הקרי שנתגלגלו בהם ולהשיבם לשרשם בקודש‪.‬‬
‫‪ .18‬עירובין י"ח‪ :‬ושער הכוונות דרוש א' מדרושי הפסח‪ .‬שער רוה"ק תיקון כ"ז‪.‬‬
‫יד‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫וכשנמול אברהם ועלה לדרגת תמים‪ ,‬מצוה גוררת מצוה‪ ,‬ובאו המלאכים ורץ‬
‫לקראתם להכניסם לביתו ועל ידם נתגלתה לו מערת המכפלה‪ ,‬כמ"ש חז"ל על‬
‫הפסוק "ואל הבקר רץ אברהם"‪ ,‬שהבקר ברח ורץ אברהם לתפסו ומצאו שנכנס‬
‫למערת המכפלה ונכנס אחריו‪ ,‬ונתגלו לו קברות "אדם וחוה" שהיו נעלמים‬
‫מעין כל‪ ,19‬ואפשר שהבין שאם קבר "אדם" נתגלה לו בסיבתם‪ ,‬סימן שיש קשר‬
‫ביניהם לאדם הראשון ונצוצותיו‪) .‬ואולי הקשר היה בזה שגבריאל בא להפוך את סדום‬
‫שאנשי המקום היו גלגולי טיפות אלו‪ ,‬ושהיו מלאכי רחמים ורצו שיתפלל ויציל את אנשי‬
‫סדום‪ ,‬וכמו שפירש"י‪ (.‬ואולי לכן שחט שלשה בקר כדי ליתן לכל אחד לשון‬
‫בחרדל כדי לתקן הקרי‪ ,‬כי ברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה‪.‬‬
‫ובשר בחרדל מאכל של גדולה הוא‪ ,‬לגדל הנצוצות ולהכניסם אל הקודש‪.‬‬
‫ואח"כ נשמות טיפות הקרי של אדה"ר נתגלגלו בצאנו של לבן‪ ,‬והוצרך יעקב‬
‫אבינו עליו השלום שהיה גלגול נשמת אדה"ר‪ ,‬להוציאם ממנו ולהשיבם אל‬
‫הקודש‪ ,‬ואפשר שהחלק שהיה בכבשים שהם בחינת רחמים‪ ,‬והצמר שלהם‬
‫הלבן מסמל את סוד הרחמים העליונים נתקן מהר‪ ,‬והחלק שהיה בעיזים שהם‬
‫בחינת דין‪ ,‬קשה היה תקונם‪ .‬והפריד יעקב בין הכשבים לעיזים כדי שתקונם‬
‫לא יתעכב בגלל העיזים‪ .‬ואפשר שמקלות לוז וערמון ולבנה ששם למול הצאן‬
‫היה כנגד גלגוליהם בדורות אנוש‪ ,‬מבול‪ ,‬ופלגה ‪ -‬סדום‪ ,‬כדי שיסכימו מרצונם‬
‫לצאת מצאן לבן לצאנו ולהכנס לקדושה‪" ,‬ובהעטיף הצאן" דהיינו הצאן‬
‫המאחרות להתעבר‪" ,‬לא שם"‪ ,‬אולי כיון שידע שרחוקים הם עדיין מהקדושה‪.‬‬
‫ואולי אלה הם נשמות הערב רב שלא באו אל הקודש‪ .‬וסבל ק"ל שנים רעות‪,‬‬
‫וכמ"ש לפרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי"‪ ,‬כנגד ק"ל שנים שבהן חטא‬
‫אדה"ר‪ .‬ואח"כ הוצרך יוסף להמכר ולבא למצרים לפני אחיו ולמהר תקון‬
‫הצאן שנשמתם באו בחלק מאנשי מצרים‪ ,‬ע"י שמל אותם והגלם כאשר‬
‫העבירם מקצה אחד של מצרים לקצהו השני‪.20‬‬
‫וברא הקב"ה את העולם בל"ב נתיבות חכמה‪ ,‬וסודם הוא י' ספירות הקודש‬
‫וכ"ב אותיות התורה‪ .‬ואותיות אלו סדרם וצרופיהם נחלק לכמה אופנים‪ .‬ומהם‪,‬‬
‫תשר"ק‪ ,‬א"ת‪-‬ב"ש‪ ,‬א"ל‪-‬ב"מ‪ ,‬א"ט‪-‬ב"ח‪ ,‬אי"ק‪-‬בכ"ר‪ .‬כשכל אחד מהם כולל‬
‫סודות עמוקים ונעלמים‪ .‬ואפשר שבא"ת‪-‬ב"ש יש את הצד השני של המטבע‪,‬‬
‫כשאות א' הוא הצד המוכר‪ ,‬ואות ת' הוא הצד הנעלם שלה‪ .‬ולדוגמא‪ ,‬שמה‬
‫המקורי של "בבל" היה "שנער" העולה בגימטריא כמנין "כרת"‪ .‬ובחטא דור‬
‫הפלגה הפך שמה ל"בבל"‪ ,‬והנביא קרא לבבל "ששך"‪ 21‬שהוא "בבל" בא"ת‪-‬‬
‫‪ .19‬זוהר בראשית קכ"ז‪ .20 :‬שער הפסוקים ולקוטי תורה‪ ,‬פ' ויגש‪ .21 .‬ראה לעיל פ' נח‪.‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫טו‬
‫ב"ש‪ .‬וגם "ששך" גי' "כרת"‪ .‬ומה שהיה "שנער" בגי' כרת בגלוי‪ ,‬הפך להיות‬
‫"בבל" שהוא בגי' "כרת" באיתכסיא דרך הא"ת‪-‬ב"ש‪.‬‬
‫והנה באכילה האדם מתקן חמשה תקונים הנקראים מ"ו‪ ,‬נ"ח‪ ,‬לחם‪ ,‬ד"ק‪ ,‬פ"ד‪.‬‬
‫ועל ידם נפרדים תערובת הטוב והרע שבאוכל‪ ,‬והחלק הטוב נקשר עם הנפש‬
‫והחלק הרע יוצא מהגוף כפסולת והוא בחינת ביטול הערב רב‪ ,‬והפרדה בין‬
‫הטוב והרע שבהם‪.‬‬
‫והקטורת שהוקטרה בהיכל על מזבח הזהב הוא בסוד "קטורת" המקשרת את‬
‫כל עולמות הקודש‪ ,‬וקטורת מלשון קשר וחבור‪ 22‬ולכן הוא נעשה בהיכל שהוא‬
‫מקום צנוע‪ ,‬ובהסתר‪ ,‬כי אסור לאף אדם להמצא בהיכל בעת ההקטרה‪ ,‬ואפילו‬
‫לא בין האולם ולמזבח‪ .‬ואם היה קרב קטורת על מזבח העולה בעזרה שהוא‬
‫מקום גלוי ולעין כל‪ ,‬היה דינו כקרבן המברר בין הטוב העולה לקרבן‪ ,‬לבין‬
‫הדשן הנשפך מחוץ למחנה‪ ,‬ואז אינו יכול להקרא קטורת‪ ,‬אלא מתהפך אות‬
‫הק' לאות ד' שהוא הגלוי של אות הק' בא"ת‪-‬ב"ש‪ ,‬ג"ר‪-‬ד"ק‪ ,‬ונקרא דטורת‪.23‬‬
‫ונשיאי שבטי יה שראו את אשר עוללו לישראל רשעים ארורים אלו הערב רב‪,‬‬
‫ימ"ש‪ ,‬פנו לנתנאל בן צוער שהיה נשיא יששכר ומקובל עצום‪ ,‬ליטול ממנו‬
‫עצה איך להפטר מהערב רב‪ ,‬כי לא יכלו לפנות למשה רבינו עליו השלום‪ ,‬כי‬
‫הבינו שלא יסכים עמהם כיון שהוא גלגול שת וחפץ בתקונם של הערב רב על‬
‫כל פנים‪ .‬ונתן להם נתנאל בן צוער סדר תרומת המשכן בכוונות מתאימות‬
‫לנתק את הערב רב מישראל‪.‬‬
‫והענין הוא‪ ,‬כי פגם טיפות הקרי של אדה"ר שמהם שרש נשמות ישראל והערב‬
‫רב‪ ,‬הוא פגם היסוד שמקורו מהדעת‪ ,‬וכשיתוקן פגם זה לגמרי תרבה הדעת‬
‫בעולם ויתבטלו הערב רב שהם בגי' "דעת"‪ .‬וכשהשכינה נתקנת בכל מלכיות‬
‫שבה כולל ז' היכלות דבריאה נראה שאין לערב רב גישה ויכולת להתדבק בעם‬
‫ישראל ולא להשפיע עליהם לקלקלם‪ .‬והשיאם נתנאל בן צוער לתקן השכינה‬
‫ולמנוע מהערב רב להיות חטיבה הנספחת לעם ישראל‪ ,‬ובכך יתנתקו מעם‬
‫ישראל‪ .‬ואולי היתה כוונתו שיקדישו את השוורים והעגלות כחטיבה אחת לשם‬
‫קרבן‪ ,‬ובתנאי שלא יהיו מוקדשין אלא בהקדש התופס בשניהם יחד‪ ,‬או כלום‬
‫לא יקדש‪ .‬וכשם שא"א להקריב העגלות כך לא יוכלו להקריב השוורים ואז‬
‫יהיו כולם מוקדשים לבדק הבית‪ .‬ואיסור אין בזה כיון שההקדש מלכתחילה‬
‫הוא על תנאי‪ ,‬ואם יסכים הקב"ה עמהם‪ ,‬יהפכו השוורים לי"ב בקר שהם תקון‬
‫‪ .22‬רש"י בראשית כ"ה א'‪ .23 .‬ואולי לכן הקטורת שבקדש הקדשים שהוא מקום יותר פנימי‬
‫מההיכל צריכה להיות ד"קה מן הד"קה‪.‬‬
‫טז‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫לז' היכלות הבריאה ומעין י"ב בקר שעשה שלמה תחת הים‪ ,24‬ולכן הם‬
‫הקדישו הבקר בשם "שור"‪ ,‬כי לא מצאנו בכל הקרבנות שבתורה שהפר יקרא‬
‫בשם "שור" )פרט לשור המלואים של אהרן‪ ,‬ונתבאר טעמו לעיל פ' שמיני( כדי‬
‫שיוקדש לשם בדק הבית וישארו השוורים חיים לשאת את העגלות‪ ,‬ואז ירויחו‬
‫שני תקונים א‪ .‬י"ב בקר אלה ישאו את העגלות ויתקנו ז' היכלות דבריאה כי"ב‬
‫בקר שבמקדש‪ .‬ב‪ .‬שור הוא בחי' יוסף "בכור שורו הדר לו" ויוסף הוא בחי'‬
‫"יסוד"‪ ,‬ויתוקן גם בחי' היסוד של ו"ק‪.‬‬
‫ועגלה היא מלכות‪ ,‬ואולי כוונו גם ששש עגלות צב יהיו כנגד שש מלכיות של‬
‫חג"ת נה"י‪ 25‬ולכן הביאום "צב" דהיינו מכוסים‪ ,‬כי מלכויות הו"ק הם מכוסים‬
‫בערך ספירת המלכות הכללית‪ ,‬ואולי גם כדי שלא תהיה אחיזה לחצונים בהם‪.‬‬
‫"עגלה על שני הנשיאים"‪ .‬כי השבטים הם בחינת י"ב גבולי אלכסון של ו"ק‬
‫ובחבורם בכל קצה ימצאו שני שבטים ומלכות אחת עליהם כי השבטים‬
‫בשרשם הם מצד השכינה נוקבא קדישא‪) .‬פרט ליוסף שהוא בזכר‪ (.‬ושור לאחד‬
‫כנגד גבול אלכסון שלו‪ ,‬ובתקון זה כל מלכיות הקודש של חג"ת נה"י יעמדו‬
‫על הבקר שכנגד היכלות הבריאה‪ ,‬ולא תהיה לערב רב דריסת רגל בתוך עם‬
‫ישראל כלל ועיקר‪ .‬וכתב האריז"ל‪ 26‬שהתקון להמית הקליפות ולהוציא‬
‫הנצוצות שהפיל אדה"ר ע"י הטיפות‪ ,‬הוא בשם אב"ג ית"ץ העולה בגי' שור‪,‬‬
‫והוא סוד "עלה שור"‪) .‬ונראה שכששלח יוסף עגלות ליעקב נתכוון לסוד עגלה ערופה‬
‫לכפר על טיפות של אדה"ר‪ (.‬ובזה יובן מאד מדוע נדבו "שור ועגלות" לתקון זה‪.‬‬
‫וכשבאו אל משה נמנע מלקבלם‪ ,‬כי בעל חי הנידר לבדק הבית והוא ראוי‬
‫למזבח צריך להקרב על כל פנים‪ ,‬ומה שנדרו וחברו העגלות לבקר‪ ,‬טעות הוא‬
‫בידם‪ ,‬ואו שיוקדשו כל אחד כדינו‪ ,‬העגלות לבדק הבית והבקר ימכרו ויקנם מי‬
‫שיסכים להקריבם כקרבן‪ ,‬או שישארו חולין מדין נדר טעות שמועיל לו התרה‪.‬‬
‫והיות והיה במעשיהם רצון וכוונה לתקן ביסוד ובמלכות‪ ,‬צווהו הקב"ה‬
‫בבחינת היסוד והוא נקרא "המקום"‪ 27‬לקבל קרבנם לשם בדק הבית וישארו‬
‫הבקר בחיים לשאת את העגלות‪" .‬ויקריבו את קרבנם"‪ ,‬ולא תרומתם‪ .‬ואמר‬
‫הכתוב "לפני המשכן" כי המשכן בחי' שכינתא קדישא והם גם במלכיות הו"ק‬
‫שלפניה כוונו והשפיעו‪.‬‬
‫‪ .24‬כמבואר "שער הפסוקים" מלכים א' סי' ז'‪ .25 .‬ונראה שזה סוד דברי חז"ל במדרש רבה‬
‫פרשה זו‪ ,‬שאמרו שש עגלות אלו כנגד "ששת ימי בראשית" וכוונתם לחג"ת נה"י הנקראים‬
‫כן‪ .‬וכנגד שש אמהות שרה רבקה רחל לאה בלהה וזלפה‪ .‬ומסתבר שכוונתם ל"מלכויות"‬
‫שלהם הנקראות אמהות‪ .26 .‬ספר הגלגולים פרק מ"ו‪ .27 .‬ספר הלקוטים "וירא"‪.‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫יז‬
‫ואולי משראו הנשיאים שרצה ה' מעשיהם‪ ,‬נשאם לבם להביא קרבנות לחנוכת‬
‫המזבח בכוונה להוציא נצוצות הקודש מערב רב ולמגרם ולבטלם לגמרי‪.‬‬
‫"ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח"‪ .‬פירש"י‪" ,‬לאחר שהתנדבו העגלות‬
‫והבקר לשאת המשכן‪ .‬נשאם לבם להתנדב קרבנות המזבח לחנכו"‪ .‬ופשט‬
‫דברי רש"י נראה שכיון שהבקר אעפ"י שהיו תמימים וראויים למזבח נשארו‬
‫לבדק הבית לשאת המשכן‪ ,‬הבינו הנשיאים שצריכים הם על כל פנים להביא‬
‫קרבנות למזבח תמורת י"ב הבקר‪ ,‬ואם היו מקריבים רק קרבנות היה הדבר‬
‫במקום י"ב הבקר‪ ,‬אבל פנו הם שנית לנתנאל בן צוער שמסר להם סדר חנוכת‬
‫המזבח הכולל מזרק וקערה וסולת וקטורת וכו'‪ ,‬מלבד הקרבנות ומנחתם‪,‬‬
‫בכוונות מתאימות לבטל הערב רב לגמרי‪ .‬ואולי‪ ,‬שזו היתה כוונתו‪ ,‬כי כאמור‬
‫תתק"ל שנות אדם הראשון נחלקו לק"ל בהם יצאו טפות הקרי שהם פגם‬
‫הדעת‪ ,‬ות"ת שהתחיל בתקונם משת שנולד "בדמותו כצלמו"‪ ,‬לעומת הטיפות‬
‫שיצאו לא כדמותו וצלמו אלא שדין רוחין ולילין‪ .‬ואדם וחוה הם "אב ואם"‬
‫שילדו את הבן "שת" שהוא כנגד הדעת המתוקנת היוצאת מהחכמה והבינה‪,‬‬
‫ומשת יצאו אנוש ודורו שהיו גלגול טפות אלו‪ ,‬ונמוחו במי האוקיאנוס‬
‫שהציפם‪ ,‬וחזרו בדור המבול ונמוחו‪ ,‬ושבו בדור הפלגה ונפוצו‪.‬‬
‫וחזר אדה"ר בגלגול לתקן חטאו‪ ,‬ונפשו באה באברהם אבינו עליו השלום‬
‫שתקן ע"י הכנסת אורחים "ויקח בן בקר"‪ .‬והנה יצחק אע"ה‪ ,‬בעת העקדה‬
‫כשפרחה נשמת הנקבה שבו נתמתקו הגבורות שבו בסוד "איל"‪ ,‬העולה בגי'‬
‫מ"א שהוא ביסוד דבינה‪ ,‬ונתגלגלה בו רוח דאדם הראשון‪ ,‬ותקן ע"י בארות‬
‫המים‪ .‬ונשמת אדה"ר נתגלגלה ביעקב אבינו ע"ה שתקנם בצאנו של לבן‬
‫שבהם נתגלגלו הטיפות "והכשבים הפריד יעקב"‪ ,‬ומהם יצאו ונתקנו מהר‬
‫נשמות עם ישראל‪ ,‬ואותם שאחרו בתקונם נשארו במצרים בלי תקון ויצאו‬
‫בנשמות ערב רב‪.‬‬
‫והשבטים במכירת יוסף פגמו ביוסף העליון הוא היסוד ונגרם שירד למצרים‬
‫ערות הארץ‪ ,‬וברצונם לכסות על מכירת יוסף שחטו שעיר עזים ולכלכו כתונת‬
‫יוסף בדמו לאמר "הכר נא"‪ .‬ואולי נרמז בזה שבגלל פגם היסוד העליון ע"י‬
‫עזים שטרם נתקנו בצאנו‪ ,‬אבד יוסף‪.‬‬
‫ויוסף החל את התקון במצרים ערות הארץ בנסיון אשת פוטיפר‪ ,‬ובית‬
‫האסורים‪ ,‬ותבואת מצרים‪ ,‬ומילת אנשי מצרים והעברתם מקצה מצרים לקצהו‪,‬‬
‫ויעקב והשבטים החלו בגלות מצרים‪ ,‬וזרעם החל בשעבוד מצרים‪ .‬אמנם שבט‬
‫לוי שקבלו עול תורה לא נשתעבדו למצרים והיו רק ב"גלות" מצרים‪ ,‬והמשיכו‬
‫בתקון העולמות‪ .‬ולכן השכינה שירדה עמהם למצרים‪ ,‬ואפשר שדוגמתה היתה‬
‫יח‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫יוכבד שירדה מא"י באיתכסיא בבטן "אותה" אשת לוי‪ ,‬ונולדה בין חומות‬
‫מצרים ונכנסה למצרים באיתגליא‪ .‬ויוכבד היתה גלגול חוה‪ ,‬ולאחר ק"ל שנות‬
‫גלות מצרים שבהם בני ישראל "פרו וישרצו" והשיבו חלק מהטיפות‪ ,‬ושהיו‬
‫אלה כנגד ק"ל שנים שבהם נפלו טפות הקרי‪ ,‬בהיות יוכבד בגיל ק"ל ילדה את‬
‫משה גלגולו של "שת" שהיה מצד הדעת המתוקנת‪" ,‬ותרא אותו כי טוב הוא"‪.‬‬
‫ולאחר שמונים שנה בא למצרים וגאל את ישראל‪.‬‬
‫וחטאו של אדה"ר היה קודם כל בעץ הדעת טו"ר‪ ,‬ובמקום להעלות הקודש‬
‫מהחול ערב יותר בחטאו‪ ,‬וכששב בתשובה נפל בחטא הקרי והפיל הנצוצות‬
‫אל החול רח"ל‪ ,‬ומה שהיה בבחינת אב‪ ,‬לא הגיע לחוה בבחינת אם כדי שיווצר‬
‫הבן שהוא הדעת‪ ,‬ויצאו שדין רוחין ולילין‪ .‬והזרע המגיע מהתקשרות החכמה‬
‫והבינה מאיר בדעת‪ ,‬ויורד דרך הגוף אל היסוד המאיר ומשפיע במלכות‬
‫שכינתא קדישא‪.‬‬
‫וסוד השכינה הוא ב"חשבון"‪ ,‬וכמ"ש "עינייך ברכות בחשבון"‪ ,‬והוא בחינת‬
‫הגמטריאות‪ .‬וא"כ צריך שהיחוד ייעשה בדבר המוקדש המתאים לכוונה‬
‫בצורתו‪ ,‬בחינתו‪ ,‬משקלו וגימטריא שלו‪.‬‬
‫ואפשר שסדר התקון הוא ממטה למעלה לגרום ליחוד היסוד והמלכות‪,‬‬
‫ולהמשיך ולהחזיר הנצוצות שנפלו מהיסוד חזרה לשרשם בדעת‪ ,‬ולחבר היסוד‬
‫אל ה' חסדים וחמש גבורות של הדעת המאירים בו"ק‪ ,‬ולהאיר הארתם‬
‫באיתגליא‪ ,‬ולחבר הו"ק לשכינה ולעם ישראל שיאירו בהם ה"ח וה"ג‪,‬‬
‫וכשהדעת תתוקן תתחבר היא אל החכמה והבינה והכתר ובפרט אל ג' בחינות‬
‫שבכתר שהם י"ג חיוורתי וי"ג נימין וי"ג תיקוני דיקנא קדישא‪ ,‬ואז יהיה הת"ת‬
‫מושלם בשש ספירותיו ובי"ב צרופי הוי"ה‪ ,‬והמלכות בכ"ד צירופי אדנות‬
‫ויתוקן הכל ונצוצות הטוב שבער"ר ישובו לשרשם‪ ,‬ויתבטלו הער"ר מהעולם‪.‬‬
‫ואפשר שיעצם נתנאל בן צוער לקחת לתקון ענין זה כ"א מהם בפני עצמו לתקן‬
‫בחינת היסוד והמלכות וזווגם ותקון ה"ח וה"ג‪ ,‬בתקון כזה שבהצטרף כל‬
‫תקוניהם יחד יתוקן בחבורם גם בחינת החב"ד והכתר‪ .‬ואמר להם לקחת קערה‬
‫כנגד השכינה שהיא בחינת ספירת מלכות סוד הקערה‪ ,‬ומשקלה יהיה ק"ל‬
‫שקלים כנגד ק"ל שנות הפגם‪ ,‬ותהיה הקערה מכסף שהוא החסדים‪ ,‬ותקרא‬
‫"קערת כסף" שעולה בגי' תתק"ל כמנין תענית לתקן מה שפגם אדה"ר בהיותו‬
‫בתענית‪ ,‬וכנגד כל שנות אדה"ר הכוללים ק"ל של פגם ות"ת של תקון‪ ,‬ולעורר‬
‫התקון שעשה החל מגיל מאה ושלשים כשהוליד את "שת" בדמותו כצלמו‪,‬‬
‫וכל זה יאיר בשכינה שעליה נאמר "אחת היא לאמה"‪ ,‬ולעורר התקון הראשון‬
‫‪28‬‬
‫שנעשה ע"י הצפת האוקיאנוס עליהם למחותם‪ .‬והאוקיאנוס דומה לקערה‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫יט‬
‫ואולי גם כדי לעורר הענין ולהציפם שנית לצרפם ולאבדם וישוב רק הטוב‬
‫שבהם בגלגול בבני ישראל‪ ,29‬ולצרף אליו "מזרק אחד" שהוא בחי' יסוד הזורק‬
‫את הדם כחץ אל המזבח‪ .‬ועתה יצטרפו המזרק והקערה בחבור יסוד ומלכות‪,‬‬
‫ויתחברו האחד והאחת ביחוד שלם‪ .‬ולכן ה"אחד" יצטרף לחשבון הגימטריא‪,‬‬
‫ויהיה של "כסף" סוד החסדים שיאירו בה למתקה‪ .‬וחשבון גי' של "מזרק אחד‬
‫כסף" יעלה תק"כ שהוא בגי' עשרים פעם שם הוי"ה‪ ,‬אולי כנגד י' שלו וי'‬
‫שמאיר בה‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫והנה מנח החל להתקן חטא עץ הדעת ו"מצא חן בעיני ה'"‪ .‬ונח הוא בסוד‬
‫היסוד‪ ,31‬והוליד כשהיה בן ת"ק שנים אולי כשנשלמו בו ה' ספירות חג"ת נ"ה‬
‫בסוד מאות‪ .‬ונח הוא משה‪ ,‬ואעפ"י שלא התפלל על דורו‪ ,‬המתינו להם מאה‬
‫ועשרים שנה כמנין חיי משה‪ ,32‬דהיינו עוד עשרים שנה מעל שנות הולידו את‬
‫יפת‪ ,‬ויש בחשבון זה ת"ק שנות נח בהשלמת ה' ספירות חג"ת נ"ה‪ ,‬ועשרים‬
‫שנים נוספות שבחינת משה רבינו שהיתה בנח האריכה זמנם‪ .‬ומשלא תקנו‬
‫ונמחו במבול חזרו ושבו בגלגול בשבעים אומות שיצאו מבני נח‪ ,‬ולכן צריכים‬
‫נצוצות אלו שבשבעים אומות להשיבם אל היסוד הקדוש ואולי לכן יהיה‬
‫משקל המזרק "שבעים שקל בשקל הקודש"‪ .‬ויחוד זה שבבחינת מזרק וקערה‬
‫יתמלא בכל נצוצות הקודש שהם בחינת סולת‪ ,‬שנפלו בערב רב‪ ,‬ועתה אור‬
‫החכמה שהוא מקור הזרע סוד האב והוא בחינת השמן הטוב‪ ,‬יאיר בהם‬
‫להעלותם אל יסוד ומלכות הקודש ויהיו "שניהם מלאים סולת בלולה בשמן"‪.‬‬
‫ויחוד זה יגרום שהדעת בו נמצאים ה"ח וה"ג בבחינת עשרה ביחד‪ ,‬ה"ג שבו‬
‫יומתקו בת"ת‪ ,‬ואמר "כף אחת" היא הכף שיש בה ה' אצבעות‪ 33‬והכף היא‬
‫מזהב כי מטרת התקון הוא בה"ג שהם בחי' זהב‪ .‬אמנם בשרשם הם "עשרה"‬
‫שקלי כסף‪ ,‬כנגד ה"ח וה"ג שכשהם מחוברים בדעת החסדים גוברים‪ ,‬ולכן‬
‫משקלה עשרה שקלי כסף‪ .‬אמנם היא מ"זהב"‪ ,34‬ויומתקו בתפארת הנקרא‬
‫תורה‪ .‬ומה שמתמתק ע"י תרי"ג מצוות מעט מעט‪ ,‬יתוקן עתה בפעם אחת ע"י‬
‫קטורת ותהיה הכף "מלאה קטורת"‪ ,‬שתקטר על מזבח העולה בעזרה בבחינת‬
‫דטורת העולה תרי"ג‪ .‬וק' וד' יתחלפו כדי שיהיה אפשר להקטירו על מזבח‬
‫העולה בעזרה כקרבן הממתק את הגבורות‪.‬‬
‫‪ .28‬במדבר רבה פרשה זו‪ .29 .‬וכמבואר בזוהר שמות קי"ג‪ :‬שגם לאחר העגל עלה האוקינוס‬
‫ורצה להציף את ישראל במדבר‪ ,‬ועצרם משה כשפזר עליהם את אפר העגל‪ .30 .‬ראה רש"י‬
‫בראשית ה'‪ ,‬כ"ט‪ .31 .‬שער הפסוקים בראשית‪ .32 .‬שם‪ .33 .‬במדבר רבה פרשה זו‪ .34 .‬ראה‬
‫רש"י במדבר ז'‪ ,‬פו‪.‬‬
‫כ‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫ומשייעשו תקונים אלו בסוד מנחה וקטורת‪ ,‬יושפע השפע בסוד קרבנות‪" .‬פר‬
‫אחד" המיוחד שבעדר הוא החסד בחינת אברהם שכבר התחיל בתקון בבחינה‬
‫זו בסוד "ויקח בן בקר"‪" .‬איל אחד" בחינת הגבורות שביסוד דבינה‪ .‬ובאות אל‬
‫הגבורה בחינת יצחק דרך החסד ונמתקים‪ ,‬וכמו שנעשה ביצחק בעקידתו‬
‫שנמתקו גבורותיו בחסד דאברהם והפך לקרבן איל‪" ,‬ויקח את האיל"‪" .35‬כבש‬
‫אחד בן שנתו" לזרז התקון ולמתק כל האפשר וניתן‪ ,‬ולהפרידו ממה שלא ניתן‬
‫להתקן שיש להרחיקו ולבטלו‪ .‬וכזה עשה יעקב אבינו שהוא בחינת התפארת‬
‫הכוללת לחסדים וגבורות‪ ,‬והפריד יעקב הנצוצות המתוקנות בסוד "והכשבים‬
‫הפריד יעקב"‪ ,‬ועתה יהיו קרבנות אלו לעולה המכפרת על המחשבה‪ ,‬כי פגם‬
‫היסוד הוא פגם המחשבה ויהיה התקון באופן כולל לכל הנצוצות שנפלו על‬
‫ידי אדה"ר‪ .‬ומשיומתקו הגבורות אפשר להמשיך השפע והתקון אל היסוד‬
‫בחינת יוסף ליתן הגבורות הממותקים במלכות‪ ,‬ויתוקן פגם היסוד שהוא‬
‫בחינת מכירת יוסף אל החצונים ח"ו‪ ,‬ועתה ינתן במלכותא קדישא‪.‬‬
‫והנה הערב רב מעורבים מטוב ורע ויוצרים "ספק טומאה" והם נקראים "קבר‬
‫התהום" שהוא "נוקבא דתהומא רבא" מקום הקלי'‪ .‬ועתה ע"י התקון יכופר‬
‫פגם היסוד בשעיר עיזים לחטאת והקדושה תעלה לשרשה והקליפות יפלו‬
‫לנוקבא דתהומא רבא ולא יהיו מעורבים יותר בגדר "ספק"‪ ,‬והוא ענין "לכפר‬
‫על טומאת ספק וקבר התהום"‪ .‬ופגם מכירת יוסף היה בבחינת "וישחטו שעיר‬
‫עיזים" שפירושו שפגמו ביסוד הנקרא יוסף והגבירו גבורותיו בסוד עיזים‪.‬‬
‫ועתה "לכפר על מכירת יוסף" יבא השעיר לכפר‪ ,‬ויתמתקו הדינים ע"י הקרבן‬
‫ויתוקן הענין על בוריו‪ .‬ומשנתקן ענין זה אפשר ע"י הצדיקים החיים להעלות‬
‫מ"ן ולהעלות כל הצריך לתקון זה‪ ,‬כי העלאת מ"ן אין הצדיקים הנפטרים‬
‫יכולים אלא עד הבחינה שהעלו בחייהם ולא בבחינת הזמן שאחרי פטירתם‪,36‬‬
‫ועתה בזמן חנוכת המקדש הצדיקים הראויים להעלות מ"ן לתקון הכל‪ ,‬הם‬
‫משה ואהרן‪ .‬ומה גם שהם בחינת ספירות נצח והוד תרין סמכי קשוט המעלין‬
‫מ"ן לצדיק יסוד עולם‪ ,‬ומחברים בין המלכות לתפארת‪ ,‬ואפשר שזה סוד דברי‬
‫רש"י והמדרש‪ ,‬בקר שנים‪ ,‬כנגד משה ואהרן‪ .‬שהם בחינת נצח והוד‪ ,‬שנתנו‬
‫שלום‪ ,‬הוא היסוד הנקרא שלום‪ ,‬בין ישראל שהם דבוקים במלכות הקודש‪,‬‬
‫לאביהם שבשמים‪ ,‬הוא הת"ת הנקרא שמים‪ .‬ואולי הכוונה גם לחכמה והבינה‬
‫המשפיעים בת"ת‪ ,‬ואולי נקראים אביהם שבשמים‪.‬‬
‫והמ"ן שיעלו לתקון הכל הביאו כנגדם אלים חמשה‪ ,‬עתודים חמשה‪ ,‬כבשים‬
‫‪ .35‬כמבואר בספר הלקוטים וירא‪ .36 .‬שער רוח הקודש‪.‬‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫כא‬
‫בני שנה חמשה‪ ,‬שהם מתוק חמשה חסדים שכנגדם ה' דברות של לוח ימין‪,‬‬
‫וחמש גבורות שכנגדם ה' דברות של לוח שני‪ ,‬ותקון ה' עולמות שהם כנגד‬
‫חמשה חומשי תורה‪ .‬ותקון כלי המלכות הבנוי מכהנים לויים וישראלים ר"ת‬
‫כלי‪ ,‬והעלתם אל התפארת בבחינת תורה נביאים וכתובים‪ ,‬תורה ‪ -‬ת"ת‪ ,‬נביאים‬
‫ נו"ה ויסוד‪ 37‬כתובים מלכות‪ ,‬והיסוד הנקרא זה יחבר כולם דרך התפארת‬‫ויעלו אל הבינה מקום התשובה והתקון בבחינת קרבן קרב‪-‬ן שהם נ' שערי‬
‫בינה‪ ,‬והכל על מקומו יבא בשלום‪ .‬ואם יסכימו עמהם משמים יתחברו כל‬
‫קרבנם לקרבן אחד הכולל כולם ויאירו על ידו גם עולמות גבוהים יותר‬
‫להשלים התקון‪ .‬ולכן הביאו כולם יחד את קרבנם לפני המזבח‪.‬‬
‫ומשה עפ"י דין נמנע מלקבל קרבנם כי הקדישו הכל יחד כמקשה אחת בתנאי‬
‫שהקטורת תוקרב כקרבן יחיד ולא של כל השבט )ולכן מכספו של הנשיא באו כל‬
‫הקרבנות כמקשה אחת עם הקטורת( אולי כדי שבירור הנצוצות מהערב רב יהיו‬
‫בגדר יחידים ולא כקבוצה אחת נספחת לבית ישראל‪ ,‬ואז הקרבנות יבטלום‬
‫לגמרי כתקון מושלם‪ .‬ויוקטר הקטורת על מזבח העולה כקרבן‪ ,‬מה שלא ניתן‬
‫עפ"י הדין‪ ,‬ואם לא יסכימו עמהם משמים אין נדרם נדר ואין קרבנם קדוש‪.‬‬
‫ומשה לא הסכים לקבל כי להלכה אסור להקריב קטורת על מזבח העולה ולא‬
‫לקבלו מיחיד‪ ,‬ואם היו מקטירים הקטורת לשם עצים‪ ,‬אולי היה אפשר לקבלם‪,‬‬
‫אבל לשם קרבן אסור‪ .‬והיות והתקון היה למתוק הגבורות נאמר לו מפי‬
‫הגבורה לקבלם ואפילו להקריבם בשבת‪ .‬וקבל הקב"ה קרבנם ברצון ונתקנו גם‬
‫קרבנם ומנחתם בסוד הכלל ונמשך התקון גם מעולמות עליונים יותר‪.‬‬
‫ואמר הכתוב‪" ,‬זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל"‪ .‬כי‬
‫ביום המשח שהוא ר"ח ניסן הגישו כולם קרבנם יחד בסוד הכלל ג"כ‪ .‬ואעפ"י‬
‫שהקריבו כ"א ביום בפני עצמו הקדשם נעשה יחד בסוד הכלל ג"כ‪ ,‬ונתקנו גם‬
‫בסוד זה‪" .‬קערות כסף שתים עשרה"‪ ,‬אולי כנגד י"ג נימין‪" ,‬מזרקי כסף שנים‬
‫עשר"‪ .‬אולי כנגד י"ג חיוורתי‪" .‬כפות זהב שתים עשרה"‪ .‬אולי כנגד י"ג תקוני‬
‫דיקנא‪" .‬כל כסף הכלים אלפיים וארבע מאות בשקל הקודש"‪ .‬אולי בסוד שש‬
‫פעמים ארבע מאות כנגד "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר" שהאירו בו"ק‬
‫בכל ספירה שבו בשלמות‪ ,‬או אולי כנגד הו"ק שהושלם בכל בחינה שבו‬
‫בארבע מאות שהוא ת' דדעת‪ ,‬שהוא תיקון לארבע מאות שנות הגלות‬
‫שהוצרכו‪ .‬וחזר וכתב "כפות זהב שתים עשרה" אולי גם כנגד י"ב גבולי‬
‫אלכסון דו"ק שנתקנו‪" .‬מלאות קטורת" שמתק את גבורות הזהב‪" .‬כל זהב‬
‫‪ .37‬אעפ"י שנביאים בד"כ הם נו"ה‪ ,‬הנה ספר יהושע הוא ביסוד כמבואר בשערוה"ק‪.‬‬
‫כב‬
‫שפתי‬
‫נשא‬
‫שני‬
‫הכפות עשרים ומאה"‪ .‬אולי כנגד מיתוק ק"כ צירופי אלהים‪" .‬כל הבקר לעולה‬
‫שנים עשר פרים‪ ,‬אלים שנים עשר‪ ,‬כבשים בני שנה שנים עשר"‪ .‬אולי כנגד י"ב‬
‫חיוורתי וי"ב נימין וי"ב תקוני דיקנא‪" .‬ומנחתם" הוא הכולל של כל אחד מהם‬
‫ההופכו לי"ג‪" .‬ושעירי עיזים שנים עשר לחטאת"‪ .‬אולי לתקון פגם הדעת‬
‫והארת י"ב צירופי הוי"ה‪" .‬עשרים וארבעה פרים"‪ .‬אולי להארת כ"ד צירופי‬
‫אדנות‪" .‬אלים שישים‪ ,‬עתודים שישים‪ ,‬כבשים בני שנה שישים"‪ .‬אולי‬
‫להשלים הו' קצוות חג"ת נה"י כ"א כפול עשר‪ ,‬וכולם סך מאה שמונים למשוך‬
‫הדעת המתוקנת אל היסוד דרך ח"י חוליות שבשדרה כ"א כלול מי' ספירות‬
‫הבנין‪" ,‬זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו"‪.‬‬
‫ואולי הרויחו ישראל מקרבנות אלו שבהתאחדם לשנים עשר‪ ,‬שקליפת‬
‫ישמעאל ששנים עשר נשיאים לאומותם למרות שנמולים הם שלא יוכלו לעם‬
‫ישראל ושיפלו תחת רגליהם בעת בא הגואל‪ .‬וכמו כן שערב רב באמת נאבדו‬
‫מעם ישראל ולא נשארו כחטיבה אחת אלא מתו במדבר‪ ,‬ונולדים הם בבני‬
‫ישראל כיחידים הצריכים להתקן כ"א בפני עצמו‪ ,‬ומי שלא נתקן ניכר הוא‬
‫במרשיעי ברית של ימינו ושלטון הרשע בארץ ישראל שהם הם שחזרו בגלגול‪.‬‬
‫ואפשר שאם קרבנו של נחשון היה נאכל בשמחה היה ביטולם של ערב רב‬
‫מושלם בזמן הקרבת הנשיאים‪ .‬וקרבנו של נחשון שהוקרב בטרם פטירת נדב‬
‫ואביהו נאמר בו "עתודים" מלא ו'‪ ,‬אפשר שהוא ו' של שם הוי"ה יסוד קדישא‪,‬‬
‫אבל כיון שמתו נדב ואביהו וקרבן ר"ח נשרף‪ ,‬וקרבנו של נחשון נאכל‬
‫באנינות‪ ,‬טרם נתבטלו הערב רב לגמרי מהעולם‪ ,‬ואולי לכן קרבן שאר‬
‫הנשיאים נאמר בו "עתדים"‪ ,‬ויה"ר שיתבטלו הערב‪-‬רב ויאבדו במהרה בימינו‬
‫והיתה לה' המלוכה*‪.‬‬
‫"ובבא משה אל אוהל מועד לדבר אתו‪ ,‬וישמע את הקול מדבר אליו מעל‬
‫הכפורת אשר על ארון העדות‪ ,‬מבין שני הכרובים‪ ,‬וידבר אליו"‪ .‬ולכאורה‬
‫תיבות "וידבר אליו" מיותרות כי כבר אמר ששמע את הקול מדבר אליו‪ .‬ואולי‬
‫ושמא פירושו הוא‪ ,‬כי הנה על הפסוק "ויתנכלו אותו להמיתו"‪ .‬פירש"י‪ ,‬אותו‪,‬‬
‫עמו‪ ,‬כלומר אליו‪ .‬מכאן מבינים ש"אליו" הכוונה "עמו"‪ .‬ופירוש "עמו" הוא‬
‫*כל זה נראה לפי עניות דעתי בהבנת דברי מדרש רבה‪ ,‬וכוונתם‪ ,‬ואפשר שחלילה טעות הוא‬
‫בידי‪ ,‬וגלוי לפני הבורא שכוונתי לעשות רצונו בפירוש זה‪ .‬ואם טוב הוא יה"ר שיתקבל‬
‫כקרבן הנשיאים ברצון‪ ,‬ואם חלילה טעיתי ושגגה היא בידי אני מבטל דברי כלא היו וה'‬
‫הטוב יכפר בעדי‪ .‬וכבר ציינתי בתחילה שדברי הם בגדר "אולי‪ ,‬ושמא"‪ ,‬כדי שלא יבראו‬
‫ח"ו רקיע של שוא מרעיון זה‪ ,‬אלא שמים וארץ חדשים של אמת וצדק‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫כג‬
‫התקשרות המחשבה‪ ,‬שכביכול הקב"ה התקשר עם משה‪ ,‬ואמר הכתוב שמשה‬
‫בא לדבר אתו דהיינו כעבד השומע דברי רבו‪ ,‬אמנם שמע את הקול מדבר‬
‫"אליו"‪ ,‬דהיינו "עמו" בהתקשרות המחשבה וכדי שלא נבין שפירוש "אליו"‬
‫הוא שרק משה שמעו ולא אחרים אעפ"י שקול ה' היה בגבורה‪ ,‬כפל והדגיש‬
‫"וידבר אליו" דהיינו "עמו"‪.‬‬
‫בהעלותך‬
‫"דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות"‪ .‬ויש להבין למה כפל "דבר"‪,‬‬
‫"ואמרת"‪ .‬ודבר הוא לשון קשה‪ ,‬ואמרת הוא לשון רך‪ .‬ומצינו לשון זה "דבר‬
‫אל בני ישראל ואמרת אלהם"‪ ,‬ושם ניתן להסביר שלחלק ידבר ולחלק יאמר כל‬
‫אחד לפי דעתו‪ ,‬אבל באדם אחד מה שייך לומר ב' לשונות מתנגדים אלו בענין‬
‫אחד‪ .‬ומסתבר שיש בענין דבר קשה שצריך לאומרו בדבור‪ ,‬וחלק יש לאומרו‬
‫בלשון רך וצריך להבין הענין‪.‬‬
‫והנה הדלקת הנרות כשרה בכל כהן ולאו דווקא בכהן גדול וייחד את הדבור‬
‫לאהרן בלבד ואמר ואמרת אליו‪ ,‬לומר שיש כאן דבר שאינו שייך בשאר‬
‫הכהנים אלא באמירה לאהרן בלבד‪ .‬ומה ענין צווי הדלקה זו כאן לאחר שאהרן‬
‫כבר הדליק מאז יום השמיני למלואים כל ימי הקרבת הנשיאים‪ ,‬ולכאורה מקום‬
‫צווי זה הוא בפ' אמור כשנצטווה על הדלקת המנורה או בפ' תצוה‪ .‬ופירש"י‪,‬‬
‫"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים‪ ,‬לפי שכשראה אהרן חנוכת‬
‫הנשיאים חלשה אז דעתו‪ ,‬שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו‪ ,‬אמ"ל‬
‫הקב"ה חייך‪ ,‬שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות"‪ .‬ויש‬
‫להבין למה חלשה דעתו‪ ,‬והלא אהרן ובניו הביאו קרבנות המילואים‪ .‬ולגבי‬
‫הלויים לא הסתפק הכתוב בהדלקת הנרות על ידי הכהנים‪ ,‬והקריבום וטיהרום‬
‫וגלחו והקריבו קרבנותיהם‪ ,‬וצווי זה היה נעשה גם ללא חולשת דעת אהרן כדי‬
‫שיוכשרו לעבודת המשכן‪ ,‬וא"כ לא שייך חנוכה אלא בשאר שבטים ולא‬
‫בשבט לוי ואין מקום לחלישות הדעת‪ .‬ויש להבין מה כוונתו באומרו "חייך"‪,‬‬
‫ומה כוונתו באומרו "שאתה מדליק ומיטיב את הנרות"‪ ,‬וכי רק אהרן היטיב‬
‫והדליק‪ .‬ומה ענין הטבת הנרות ששבחו בה‪.‬‬
‫והנה הטבת הנרות היתה נחלקת בין חמש נרות לשתי נרות האחרות בדם‬
‫התמיד‪ ,‬ומדוע נחלקה מצוה זו‪ ,‬והלא המתחיל במצוה אומרים לו גמור‪ .‬ולשון‬
‫הטבת הנרות ולא הכנת הנרות‪ ,‬צריך ביאור‪" .‬אל מול פני המנורה יאירו שבעת‬
‫הנרות"‪ .‬פירש"י‪" ,‬יאירו ששת הקנים מול האמצעי שהוא במנורה‪ ,‬וא"כ‬
‫לכאורה היל"ל יאירו ששת הנרות‪" .‬ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה‬
‫כד‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫נרותיה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬להגיד שבחו שלא שינה"‪ .‬דהיינו שהעמיד הנרות מול פני‬
‫המנורה‪ ,‬ויש להבין למה היה ספק שישנה עד שנשתבח שלא שינה‪ ,‬והלא בכל‬
‫הקרבנות הקריב ולא שינה‪ ,‬ומה נשתנה‪.‬‬
‫"וזה מעשה המנורה מקשה זהב וכו'"‪ .‬והלא כל זה נתבאר בפ' תרומה‪" .‬כן‬
‫עשה את המנורה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬ע"י הקב"ה נעשית מאליה"‪ .‬וכבר פירש"י כן בפ'‬
‫תרומה‪ .‬ומסתבר שכיון שנעשית המנורה על ידי הקב"ה א"כ יש משהו מיוחד‬
‫במנורה זו‪ .‬והנה הלוחות שהם מעשה אלהים אם לא היו נשברים היינו בחירות‬
‫ממלאך המות ומאומות העולם‪ .‬ולא היתה שולטת בנו לא מות ולא גלות‪ .‬ואת‬
‫הלוחות אבדנו עקב העגל‪ ,‬ואת המנורה לא אבדנו במעשה העגל אעפ"י שהיא‬
‫מעשה ה'‪ ,‬וזו המתנה שנתנה לאהרן ואולי אמר משה לאהרן שאעפ"י שע"י‬
‫העגל צריך להסתלק מעשה המנורה‪ ,‬תשאר היא בידך להדליקה‪ .‬וזה דבור‬
‫קשה לאהרן שעל ידו נעשית חטא העגל‪ ,‬ומענה רך שמשאיר לו המנורה ולא‬
‫מאבדה‪ ,‬ולכן הזכיר כאן ענין זה שהמנורה מעשה ה'‪.‬‬
‫ועצם ההדלקה היא מצוה שאינה קשורה בטיב מעשה המנורה‪ ,‬אבל ההטבה‬
‫היא חלק שותפות הכהן במעשה המנורה כי הוא הגורם למעשה ההדלקה והוא‬
‫כעין ממוצע בין מעשה המנורה להדלקתה‪ .‬ואפשר שנקרא "הטבה" כי היסוד‬
‫נקרא טוב‪ ,‬והמנורה בחי' מלכות‪ ,‬והטבתה בחי' חבור יסוד במלכות‪ .‬ורק‬
‫בלוחות שהם נצח והוד שהם בחי' הזכר אם היו נשארים היינו פטורים ממלאך‬
‫המות וגלויות‪ .‬אבל המנורה כיון שהיא בשכינה שלעולם לא מסתלקת מישראל‬
‫נשארה המנורה למרות חטא העגל‪ ,‬והיא עדות לישראל שהשכינה קיימת‬
‫לעולם בישראל כי נר המערבי לא כבה‪.‬‬
‫והטבה זו שאפשר שהיא בחי' יסוד היא בשמן שהוא בחי' חכמה מקור הזרע‪,‬‬
‫ויש לחלקו בבחי' חמש ועוד שתיים ואולי הם כנגד ה' גבורות השרשיים‪ ,‬חג"ת‬
‫נ"ה‪ .‬ואלו השתיים הם יסוד ומלכות שהם בחי' כללות וכללות דכללות‪,‬‬
‫וביניהם מחלקים בדם התמיד שהוא מעשה עבודה שאולי הוא הגורם לכלול‬
‫ה"ג לשנים הנוספות שהם יסוד ומלכות‪ .‬או שהם כנגד שתי הגבורות המגולות‬
‫שביסוד הממתינים להם בסוד "שלהבת העולה מאליה"‪..1‬‬
‫ומספרם יחד הוא שבע‪ ,‬והטייתם הם שלש כלפי ימין ושלש כלפי שמאל אל‬
‫מול הנר המרכזי‪ ,‬אולי הטעם כי שבת אעפ"י שהיא לאחר ששת ימי המעשה‪,‬‬
‫בסוד שבוע היא בבחי' רביעית ומרכזית וכמ"ש בהלכות גיטין‪ ,2‬שהשבוע‬
‫מתחיל מיום ד' עד סוף יום ג' שאז מיום ד' מתחילה הארת שבת הבאה ומיום‬
‫‪ .1‬שער המצוות בהעלותך‪ .2 .‬שו"ע אבהע"ז סימן קמ"ד סעי' ו'‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫כה‬
‫א' עד סוף יום ג' נמשכת הארת שבת שעברה‪ .‬וכן בהלכות הבדלה מי שלא‬
‫אכל לאחר השבת יכול להבדיל עד סוף יום ג'‪ .‬ואולי הוא ענין תליית השמש‬
‫והירח בליל ד' תחילת שבוע של השבת שהוא סוד שמש וירח‪ ,‬יום שבת וליל‬
‫שבת‪ ,‬וכשנתלו שניהם בליל ד'‪ ,‬החלה הירח להאיר לפני השמש שהחל ביום‬
‫רביעי‪ ,‬ונראה שהוא ענין עצום בבחינת רצה הקב"ה לברא העולם במדת הדין‬
‫ואח"כ ברא את מדת הרחמים והקדימו‪ .‬ואפשר שהמנורה היא בבחי' השכינה‬
‫כשהיא במרכז הימים‪.‬‬
‫ואפשר שאהרן הצטער שאין שבטו מקריב חנוכה למשכן‪ ,‬כי ביום השמיני‬
‫הוצרך אהרן להביא עגל לחטאת של העגל והיה בוש להכנס לעבודת המשכן‬
‫עד שאמר לו משה לכך נבחרת‪ ,‬וסוד קרבנות הנשיאים הוא כדי לסלק את‬
‫הערב רב מעם ישראל וחשב אהרן שכיון שעל ידו גרמו הערב רב למעשה‬
‫העגל מן הראוי שישתתף בקרבנות החנוכה לבטל הערב רב‪ ,‬ואמר לו הקב"ה‬
‫שלך גדול משלהם כי מעשה המנורה מסלק את הער"ר מעם ישראל וכמ"ש‬
‫הרמב"ן שהוא רמז לנס החנוכה שבו נצחו בני חשמונאי את המתייוונים שהם‬
‫הער"ר בפועל‪ ,‬והנס בחנוכה לא היה נס במנורה עצמה כי עשו מנורה מבדיל‬
‫תמורת המנורה שנגנבה‪ ,‬אבל הנס היה בהטבת הנרות והדלקתם בשמן טהור‪,‬‬
‫ואמ"ל ה' חייך סוד עוה"ב ותקון מעשה העגל‪ ,‬ייעשה בהטבת הנרות בשמן‬
‫טהור והדלקתם בזמן הנצחון על ער"ר בימי החנוכה‪.‬‬
‫ואמר הכתוב "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"‪ ,‬כי אולי היה חשש‬
‫שאהרן בגלל שעיר חטאת ראש חודש שנשרף ישנה בהטבת הנרות להעמיד‬
‫הששה מול השביעי האחרון כי הכפרה על עניין מיעוט הלבנה שהיא בחי' ספי'‬
‫המלכות לא נעשה בשלמות‪ ,‬והמנורה היא ג"כ בחי' ספי' המלכות‪ ,‬ואעפ"כ לא‬
‫שינה והדליק כמקודם אל מול פני הנר הרביעי‬
‫"בהעלותך את הנרות"‪" .‬אבן היתה לפני המנורה‪ ,‬ובה שלש מעלות שעליה‬
‫עומד הכהן ומטיב את הנרות‪ ,‬כנגד שלש העלאות ‪3‬הכתובות במנורה‪,‬‬
‫"בהעלותך את הנרות‪ ,‬והעלה את נרותיה‪ ,‬להעלות נר תמיד" ‪ .‬ויש להבין מדוע‬
‫התירה תורה לעלות במעלות למנורה ואסרה לעלות במעלות‪ 4‬למזבח‪ ,‬וכמ"ש‬
‫"ולא תעלה במעלות על מזבחי‪ ,‬אשר לא תגלה ערותך עליו" ‪ ,‬ולכאורה כ"ש‬
‫וק"ו שאסור יהיה לעלות במעלות למנורה הנמצאת בהיכל שהוא יותר מקודש‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי איסור ערוה אינו ענין של הגיון והרהור רע‪ ,‬אלא חוק‬
‫התורה ללא שכל אנושי‪ ,‬ולכן הוצרכו חז"ל ללמוד שטפח באשה ערוה‪ ,‬ושוק‬
‫‪ .3‬משנה מס' תמיד פ"ג‪ ,‬ובפירוש ר"ע שם‪ .4 .‬שמות כ'‪.‬‬
‫כו‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫‪5‬‬
‫ושער שהם ערוה מן הפסוקים ‪ .‬ואם היה זה ענין של הגיון‪ ,‬לא היה צריך‬
‫לכתוב ללומדו‪ .‬ובמציאות‪ ,‬שער של אשה זקנה שכולו עשוי כקש נדף אסור‬
‫בגילוי משום ערוה‪ ,‬ואלו שער בתולה בימי עלומיה והיא כפורחת‪ ,‬אין בה‬
‫משום ערוה‪ ,‬למרות שההגיון מחייב להיפך‪ .‬וטעם איסור ערוה הוא כי‬
‫החיצונים רוצים להשתלט על מקומות אלה שבגוף ולכן צריך לכסותם‪ .‬ובשער‬
‫הבתולה אין בכחם להאחז כיון שהיא בבחינת "גן נעול אחותי כלה‪ ,‬גל נעול‬
‫מעין חתום"‪.‬‬
‫ומהמנורה לא היתה שום הנאה לבשר ודם וכולה היתה קודש לה'‪ ,‬ולא נהנה‬
‫אדם מאורה‪ .‬כי הנרות עיקרן נעשה שיאירו בלילה והדליקו אותם לאחר‬
‫הקטרת קטורת של בין הערביים‪ ,‬ולאחר הדלקתן לא נכנס אדם להיכל כל‬
‫הלילה‪ ,‬ואפילו נר מערבי שפעמים רבות שדלק כל היום‪ ,‬לא לאורו היו‬
‫צריכים‪ .6‬ובכל מצוה שיש לאדם הנאה גשמית ממנה‪ ,‬או שנעשית בפרסום‪,‬‬
‫צריך להזהר ביותר שהחצונים לא יתדבקו בה‪ ,‬ולכן במזבח שההנאה ממנו‬
‫היתה גדולה לכל ישראל‪ ,‬ע"י אכילת בשר הקרבנות‪ ,‬ונעשית בפרהסיא בעזרה‪,‬‬
‫אסרה תורה לעלות אליו במעלות‪ ,‬אבל במנורה שלא היתה הנאה גשמית ממנה‬
‫ונעשית בצנעה בתוך ההיכל‪ ,‬לא היה פחד מהחצונים והותר לעלות במעלות‪.‬‬
‫"זאת אשר ללוויים"‪ .‬אפשר שכוונת הכתוב הוא‪ ,‬זאת מלכות אשר בינה‬
‫ללוויים גבורה‪-‬הוד‪ .‬כי הם מקשרים מהמלכות ועד הבינה בסוד בג"ה‪ .‬ואולי‬
‫לכן החינוך לעבודתם מגיל כ"ה כנגד המלכות הנקראת כה‪.‬‬
‫"איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח‬
‫לה'"‪ .‬לאף קרבן אין תשלומים‪ 7‬חוץ מקרבן פסח‪ .‬ויש להבין‪ ,‬הרי פסח נחגג‬
‫בזמן יציאת מצרים ואיך קשור לזה פסח שני הנעשה חודש אחרי יציאתם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬הרי אלו ימי ספירת העומר שאין בהם עניין של יום טוב פרט לשבוע‬
‫ראשון‪ ,8‬וכיצד נצטוינו על פסח שני בימי ספירת העומר‪ .‬ויש לציין שהתורה‬
‫לא מזכירה את פסח שני בין כל החגים‪ ,‬כי הוא רק השלמה לפסח ראשון‪.‬‬
‫ואפשר שהענין יובן לפי שמות ההוי"ה המאירים בצירוף שונה בכל חודש‪,‬‬
‫וצירוף שם הוי"ה של חודש ניסן הוא יהו"ה והוא גם סדר פרשיות התפילין‬
‫לפי רש"י‪ ,‬קדש‪-‬י‪ ,‬והיה כי יביאך‪-‬ה‪ ,‬שמע ישראל‪-‬ו‪ ,‬והיה אם שמוע‪-‬ה‪ .‬וצירוף‬
‫‪ .5‬ברכות כ"ד‪ .6 .‬מנחות פ"ו‪ .7 :‬ו"עבר זמנו‪ ,‬בטל קרבנו"‪ .‬וקרבן ראיה אינו תשלומין אלא‬
‫לכתחילה ניתן להקרב כל שבעה ימים ואפי' לחג השבועות‪ .8 .‬שער הכוונות ענין הפסח‬
‫דרוש ח'‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫כז‬
‫שם הוי"ה של חודש אייר הוא יהה"ו‪ ,‬והוא סדר פרשיות התפילין לפי רבינו‬
‫תם‪ ,‬קדש‪-‬י‪ ,‬והיה כי יביאך‪-‬ה‪ ,‬והיה אם שמוע‪-‬ה‪ ,‬שמע ישראל‪-‬ו‪ .‬ומתבאר‬
‫בדברי האריז"ל‪ ,‬שתפילין של רש"י הם בחי' ספירת ה"בינה"‪ ,‬ותפילין של‬
‫רבינו תם הם בחי' ספי' ה"חכמה" שהיא מעל ספי' ה"בינה" ושורש לה‪.‬‬
‫בתפילין של רבנו תם מיקום הפרשיות שונה מתפילין של רש"י אבל הפרשיות‬
‫אותן פרשיות‪ ,‬והסדר בתפילין מראה על סדר ההוויות למעלה‪ .‬והסדר‬
‫שמתקבל על פי תפילין של רש"י הוא עיקר להלכה כי לבחי' זו אנו קרובים‬
‫יותר‪ ,‬אבל בעולמות למעלה יש גם דרגה גבוהה יותר לפי תפילין של רבנו תם‬
‫ולפ"ז נראה שסוד חודש אייר שהוא גדול מחודש ניסן ושורש לו‪ .9‬ואמנם‬
‫הניסים נעשו בניסן אבל אפשר ששרשם הוא באייר‪ .‬ולכן אפילו שבאייר לא‬
‫שייך לכאורה לחגוג באמצע העומר‪ ,‬היות וכל מה שיש בניסן יש גם באייר‬
‫בשורש‪ ,‬לכן אפשר לעשות פסח בי"ד אייר‪.‬‬
‫"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה‪ ,‬וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי‬
‫יאכילנו בשר"‪ .‬פירש"י‪" ,‬האספסוף הם הערב רב‪ ,‬וישובו גם בני ישראל ויבכו‬
‫עמהם"‪ .‬ולכאורה היה לו לומר "התאוו" בלבד והלשון "התאוו תאווה" אומר‬
‫דרשני‪ .‬ולכאורה גם תיבת "וישובו" מיותרה‪" .‬זכרנו את הדגה אשר נאכל‬
‫במצרים חנם‪ ,‬את הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת‬
‫השומים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬אמר ר' שמעון‪ ,‬מפני מה היה המן משתנה לכל דבר חוץ‬
‫מאלו‪ ,‬מפני שהן קשין למניקות"‪ .‬וצריך לומר שלא רק הטעם היה משתנה אלא‬
‫כח המן היה מתהפך לכה המאכל שחשבו עליו‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬מה בכך שיהיה‬
‫טעם ירקות אלו בפי המניקות‪ ,‬והרי לא הטעם הוא הקשה להן אלא טיב‬
‫המאכל‪ .‬וכמו כן צריך לומר שמפני המניקות לא היה טעם וכח ירקות אלו בפי‬
‫הגברים והנשים שאינן מניקות גם כן‪ ,‬כי אחרת מה עניין תרעומתם‪" .‬וישמע‬
‫משה את העם בוכה למשפחותיו"‪ .‬פירש"י‪" ,‬על עסקי משפחות‪ ,‬על עריות‬
‫הנאסרות להם"‪ .‬ויש להבין מה ענין תרעומת העריות לתאוות הבשר‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי "האספסוף" שהם הערב רב "אשר בקרבו" בתוך עם‬
‫ישראל‪" ,‬התאוו תאוה"‪ ,‬דהיינו עריות שאדם מתאוה לא רק לחטא אלא גם‬
‫להביט בהם שהיא התאוה לפני תאות החטא‪ .‬ולכן אמר "התאוו תאוה" דהיינו‬
‫תאוה לתאוה‪ ,‬ותאוותם היתה בגלל שאכלו בשר‪ .‬ותאוותם לעריות גרמה שגם‬
‫ישראל יתעוררו בענין עריות‪ ,‬אבל לא לחטא בהם‪ ,‬אלא לעורר את התאוה‬
‫אליהם כדי שימנעו מתוך בחירה‪" .‬וישובו ויבכו"‪ ,‬ויצה"ר כביכול מתוך‬
‫‪ .9‬כי החכמה היא מקור הבינה‪ .‬וכ"כ בנהר שלום שימי העומר הם שורש לכל ימות השנה‪.‬‬
‫כח‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫תשובה גרם להם לבכות ולבקש להתנסות בהם‪ ,‬ולכן אמרו "מי יאכילנו בשר"‪,‬‬
‫הנותן כח לאדם לרצות את התשמיש‪ ,‬ואז נעצור בגלל האיסור ונזכה לשכר‬
‫גדול‪ .‬ואמרו "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם‪ ,‬את הקשואים ואת‬
‫האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים"‪ .‬שכן הדגה החציר הבצלים‬
‫והשומים תפקידם לחמם את הגוף ולעוררו לתשמיש‪ ,‬והקשואים והאבטיחים‬
‫תפקידם לקרר הגוף ולמונעו מתשמיש‪ .‬ואמרו כשהיו בידינו מאכלים אלו‬
‫יכולנו לבחור לעצמינו ולאכול מן המעורר וכשתתעורר התאוה‪ ,‬לאכול מן‬
‫המונע ולקבל שכר על הפרישה‪" .‬ועתה נפשינו יבשה" מלקבל שכר על‬
‫הפרישה )ולכן לא אמרו גופינו יבש( "אין כל" בחינת היסוד הנקרא "כל" אין בנו‬
‫לתקנו‪" ,‬בלתי אל המן עינינו"‪ .‬שאינו גורם לתאוה‪ ,‬ואם אין נסיון אין שכר‪ .‬זה‬
‫נגרם לישראל מתאוות העריות של הערב רב‪ ,‬אך התורה מעידה שאין הדבר כן‪,‬‬
‫אלא "והמן כזרע גד הוא"‪ ,‬והאוכלו הגביר הזרע בגופו‪ ,‬והתאוה בנפשו‪ .‬אמנם‬
‫"ועינו כעין הבדולח"‪ .‬האוכלו פתח את עיניו להבין את האמת ולהמנע‬
‫מלהכשל בתאוות אסורות‪ .‬וכשאדם יש לו כח הגוף לחטא‪ ,‬ונמנע מתוך ראייתו‬
‫את האמת‪ ,‬הנה שכרו אתו ואין זה מפסיד הבחירה‪ .‬וטענתם היתה מצד היצר‬
‫כדי להמשיכם לחטא‪ .‬ולכן התלוננו ואמרו "בלתי אל המן עינינו"‪ .‬כי כל זמן‬
‫שאכלו מן‪ ,‬עיניהם היו זכות להכיר האמת ולא ליפול בתאוות עריות‪ .‬וחשבו‬
‫שראיה זו מונעת הבחירה‪ ,‬ואין זה אמת‪ ,‬כי כשאדם לומד ומכיר האמת לא‬
‫מפסיד בחירתו בכך‪ ,‬ועל אדם כזה נאמר "אל תאמין בעצמך עד יום מותך‪.10‬‬
‫"וישמע משה את העם בכה למשפחותיו"‪ .‬פירש"י‪" ,‬על העריות שנאסרו‬
‫להם"‪ .‬ויש להבין למה לא בכו כשנאסרו בהם‪ ,‬ורק עתה נזכרו לבכות‪ ,‬ומה גם‬
‫שהתורה אומרת במפורש שבכו לאכול בשר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כמו שנתבאר שתאוות הערב רב לעריות ע"י אכילת בשר‬
‫גרמה להם לרצות להתנסות בזה‪ ,‬והבין משה שהעם בכה לא על הבשר אלא על‬
‫תאוות עריות ממש שיגרם להם ע"י מניעת אכילת המן ואכילת הבשר‪ .12‬ולכן‬
‫"ויחר אף ה'‪ ,‬ובעיני משה רע"‪ .‬כי הבין הענין‪ ,‬אבל עצם הבקשה לא היתה‬
‫רעה‪ .‬אדרבה‪ ,‬רצו בשר כדי לעמוד בנסיונות‪.‬‬
‫"לא יום אחד תאכלון ולא יומיים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים‬
‫יום עד חדש ימים"‪ .‬למה הוצרך לפרט כל כך ימים‪" ,‬ויאמר משה‪ ,‬שש מאות‬
‫‪ .10‬פרקי אבות‪ .11 .‬כי הערב רב לא אכלו מן במדבר אלא בקר וצאן‪ .12 .‬ואפי' בבנות מואב‬
‫כיון שאכלו מן לא היו חוטאים‪ ,‬אלמלא ששתו יין של גויים כמבואר בגמ' סנהדרין‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫כט‬
‫אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים‪,‬‬
‫הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם"‪.‬‬
‫ואולי ביאורו‪ ,‬שמשה שאל לקב"ה ואמר "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי‬
‫בקרבו"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהם קדושים ויחוד "אנכי ה' אלהיך" נמצא בקרבם‪ .‬ותתן‬
‫להם תאותם לאכול בשר כדי שיתקלקלו בעריות‪ .‬האם הצאן ובקר שישחט‬
‫להם במשכן‪ ,13‬ומצא להם שהשחיטה בקרבן יתקן שלא יתאוו על ידי בשר‬
‫הקודש‪ .‬ואם יאכלו דגים שלא נתקנים במשכן ויתאוו תאוות הרשות‪ ,‬האם‬
‫תשמרם שלא יכשלו‪ ,‬כי לא יתכן שאתה הקב"ה תתן להם בשר כדי שיפלו‬
‫בעריות‪ .‬והשיבו הקב"ה‪" ,‬היד ה' תקצר‪ ,‬עתה תראה היקרך דברי אם לא"‪.‬‬
‫דהיינו אתן להם בשר ולא אכשילם בתאות עריות‪.‬‬
‫"הבשר עודנו בין שיניהם‪ ,‬טרם יכרת" נפש האדם ע"י חטא העריות‪" ,‬ואף ה'‬
‫חרה בעם"‪ .‬ולכן פרטה תורה את הימים יום אחד או יומיים‪ ,‬חמשה עשר‬
‫ועשרים‪ ,‬דהיינו שאכלו עד שהתעוררה בהם התאוה‪ .‬ואלו שתאוותם החלה‬
‫ביום הראשון מתו בו ביום‪ ,‬ואלו שהאכילה לא עוררה את תאוותם אלא לאחר‬
‫יומים או חמשה או עשרה ועשרים עד חדש‪ ,‬מתו כל אחד בעת התעוררות‬
‫תאוותו לעריות‪ .‬וע"י מותו ניצל מחטא‪ ,‬ולכן נקראת מיתתם "מכה רבה מאוד"‪.‬‬
‫דהיינו שלא נהרגו בעוונם אלא כבני סורר ומורה על שם העתיד שלא חטאו‪.‬‬
‫וכשאדם מת בעוונו אין זו מכה רבה‪ ,‬אבל כשמת כדי שימנע מלחטא‪ ,‬זו מכה‬
‫רבה מאד‪ ,‬ובזה תאוותם באה כרצונם‪ ,‬ונמנעו מחטא‪.‬‬
‫"מי יאכילנו בשר"‪ .‬ולכאורה הדבר תמוה‪ ,‬מי מנעם לאכול בשר‪ ,‬והלא הרבה‬
‫מקנה הוציאו עמם ממצרים‪ ,14‬ומפורש בתורה כי הותרה להם אכילת שלמים‬
‫במדבר‪" .15‬זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם"‪ .‬למה הזכירו הדגה‬
‫והירקות כאשר רצונם היה בבשר‪ ,‬היה להם להתלונן ולומר "בשבתנו על סיר‬
‫הבשר באוכלנו לחם לשובע"‪ ,‬וכמו שאמרו מיד בצאתם ממצרים‪ .16‬ופרש"י‪,‬‬
‫"חנם מן המצוות"‪ .‬ומה הקשר בין תאוותם לבשר לבין המצוות‪" .‬ויגז שלוים‬
‫מן הים" למה מכל סוגי הבשר שלח להם ה' "שלוים" הלא דבר הוא‪" .‬הבשר‬
‫עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בהם"‪ .‬למה גרם להם ה' זאת לתת‬
‫להם שאלתם ולהמיתם‪ .‬ולמה על תאוות אכילת בשר נענשו במות‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי כל אכילת האדם היא כדי להעלות נצוצות הקדושה‬
‫וגלגולי הנשמות שבהם לדרגת אדם ע"י אכילתם‪ ,‬וזה ע"י אכילת מצוה‪ ,‬אבל‬
‫‪ .13‬כי במדבר נאסרו בבשר תאוה‪ ,‬אלא באכילת שלמים בהקרבתם במשכן‪ .14 .‬שמות י"ב‪,‬‬
‫לח‪ .‬במדבר ל"ב‪ ,‬א‪ .15 .‬ויקרא י"ז‪ ,‬ה‪ .16 .‬שמות ט"ז‪ ,‬ח‪ ,‬וראה ברש"י שם‪.‬‬
‫ל‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫ע"י אכילת תאוה נפש האדם יורדת לדרגת הבהמה שנאכלת‪ ,‬וכדי שכל אכילה‬
‫תתקן ולא תגרע ח"ו‪ .‬תקן משה לברך ברכות הנהנין‪ ,‬והיות ועיקר קושי התקון‬
‫הוא בבשר‪ ,17‬דור המדבר עקב היותם במדבר שהוא מדור הקליפות לא יכלו‬
‫לתקן "בשר" אלא ע"י אכילת שלמים בדווקא שתהיה אכילת מצוה גמורה‪.‬‬
‫וקצה נפשם באכילת מצוה‪ ,‬ורצו לאכול בשר חנם מן המצוות ללא שום תקון‬
‫וקדושה אלא לשם תאוה בלבד‪ ,‬ולכן הזכירו ענין הדגים שנאכלו חנם מן‬
‫המצוות ולא את סיר הבשר‪ ,‬כי בסיר הבשר שבמצרים אפשר שכן תקנו‪ ,‬כי‬
‫גרמו לנשמות דור המבול שהיו בגלגול בהמות להתתקן ולבא בגלגול בני‬
‫ישראל "ששה בכרס אחד"‪ ,‬אבל בדגים לא היו מגולגלים נשמות דור המבול כי‬
‫הדגים לא מתו במבול‪ ,18‬ואכלום "חנם"‪ .‬ואכילת חנם לא שייכת בעם ישראל‬
‫עם סגולה ששולחנם צריך להיות בסוד מזבח‪ .‬והנה יין לבן לפי הקבלה לא‬
‫מתאים לקדוש כיון שהאדום צריך לתקון ונתקן ע"י הקדוש‪ .‬אמנם הלבן צבעו‬
‫מראה על דבר שכמעט מתוקן ואין בו מה לתקן על ידי הקדוש ולכן לא ראוי‬
‫לקדש עליו‪ .‬וכמו כן השלוים הם עוף שמן שרובו ככולו שומן לבן ועיקר תקון‬
‫הבשר הוא בחלקו האדום‪ .‬והחלב שתקונו לא יכול להעשות בידינו נתקן רק‬
‫בקרבנות ע"ג המזבח ממש ואסור בכרת למי שאוכלו‪ ,‬כי אם אינו נתקן נגרע‬
‫מערכו‪ ,‬וגורע את נפש האוכלו‪ .‬אמנם השומן מותר באכילה כי יש בו תקון‬
‫מעט עכ"פ ולכן הותר באכילה כי אינו לבן גמור ודבוק הוא לבשר בקשר‬
‫אמיץ‪ ,‬משא"כ בחלב שנקלף ביד‪ ,‬כי נפרד מתקון הבשר‪ .‬ואפשר ששלח להם‬
‫הקב"ה שלו שרובו שומן כי תקונו קל ולא יפגמו הרבה בתאוותם‪ ,‬והיות והיה‬
‫צריך גם בו תקון כל שהוא שלא נעשה‪ ,‬וכשהיה הבשר בין שיניהם טרם יכרת‬
‫הניצוץ מהמאכל‪ ,‬חמת ה' עלתה עליהם ומתו בתאוותם‪.‬‬
‫"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם"‪ .‬פירש"י‪" ,‬חנם מן המצוות"‪ .‬וסמיך‬
‫ליה‪" ,‬וישמע משה את העם בוכה למשפחותם"‪ .‬ופרש"י‪" ,‬על עסקי משפחות‪,‬‬
‫עריות שנאסרו להם"‪ .‬ואפשר שבאור הכתוב "זכרנו" לשון זכר ויסוד‪ ,‬את‬
‫הדגה שהיא המעוררת היסוד לזיווג כי הדג מרבה הזרע‪ .‬אשר נאכל במצרים‬
‫חנם מן המצוות‪ ,‬ולא נצטווינו על עריות ויכולנו להנות מטעם ביאה‪ .‬ואעפ"י‬
‫שכולם היו פרושים מעריות במצרים והשרה הקב"ה שמו עליהם "החנוכי‪,‬‬
‫הפלואי" וכו'‪ ,‬ורק אחת היתה ופרסמה הכתוב‪ ,‬הנה היו בגדר בלתי מצווים‬
‫ועושים ולא תקיף יצרייהו וטעמו טעם ביאה‪ ,‬אמנם משנאסרו בעריות תקיף‬
‫יצרייהו "ומים גנובים ימתקו"‪ ,‬ולכן נתרעמו‪.‬‬
‫‪ .17‬ולכן עם הארץ אסור באכילת בשר‪ ,‬פסחים מ"ט‪) :‬האריז"ל( ‪ . 18‬רש"י בראשית ז' כב‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫לא‬
‫ועיקר עריות הוא פגם הדעת כי "אין קישוי אלא לדעת"‪ ,‬והזיווג הוא בבחינת‬
‫"והאדם ידע" והוא המחבר בין הבינה אל שבעת הספירות התחתונות‪ .‬והפוגם‬
‫בזה אי אפשר שיקבל מתנת חנם מהבינה כי ניתק את הדעת המקשר בין שלשת‬
‫הספירות הראשונות לשבע האחרונות‪ .‬ולכן אמר הכתוב "ויחר אף ה' מאד"‪ ,‬כי‬
‫בחינת ספירת התפארת שבו מתגלה שם ה' הוא המקבל אור הבינה דרך הדעת‪,‬‬
‫ובתלונתם על עסקי עריות יכלו לגרום למניעת השפע לספירת התפארת ח"ו‪,‬‬
‫"ובעיני משה רע"‪ .‬כי משה הוא בחי' הדעת המתוקנת וכשהדעת מתוקנת‬
‫מאירים חמשה חסדים וחמש גבורות בעינים‪ .‬ולכן שכבת זרע הוא מאור עיניו‬
‫של אדם‪ .‬ובמשה סוד הדעת המתוקנת נאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" והוא‬
‫היפך ממ"ש בער "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'‪ ,‬בסוד דבר והיפוכו‪ ,‬ואולי‬
‫על כן כשנתלוננו על עריות אמר הכתוב "ובעיני משה רע"‪.‬‬
‫"ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה‬
‫כושית לקח‪ ,‬ויאמרו הרק אך במשה דבר ה'‪ ,‬הלא גם בנו דבר‪ .‬וישמע ה'‪.‬‬
‫והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"‪ .‬ויש להבין מה ענין‬
‫הלשון הרע שדברה מרים‪ ,‬ומה ענין לקיחת האשה הכושית שהזכירו הכתוב‬
‫פעמיים‪ ,‬אשר לקח‪ ,‬כי אשה כושית לקח‪ .‬והלא פירש"י שענין דבורם היה על‬
‫שפרש מאשתו‪ ,‬ולא על עצם ליקוחיה‪ .‬ולכאורה היה לו לומר הרק עם משה‬
‫דבר ה' הלא גם עמנו דבר‪ ,‬ולמה כתב הרק אך שהם שתי מיעוטים‪ ,‬ולמה אמר‬
‫במשה דבר וגם בנו דבר‪ ,‬שמשמעותו דבר עם אחרים בעניני משה ובענינינו‪,‬‬
‫ולכאורה היה לו לומר "הרק עם משה דבר ה' והלא גם עמנו דבר" ומה ענין‬
‫ענוותנותו של משה למעשה זה‪ ,‬וכי חשדוהו בגאוה‪.‬‬
‫ואפשר ואולי שסוד הענין קשור בשרש נבואת משה‪ ,‬והאשה הכושית אינה‬
‫צפורה אלא אשתו הראשונה של משה שהיתה אלמנת מלך כוש‪ 19‬וכשמלך‬
‫משה על כוש ארבעים שנה נשאה לאשה ונעץ חרב בינו לבינה ולא נגע בה כל‬
‫אותם שנים‪ ,20‬ואחר כך עזב המלכות ובא לארץ מדין וישב על הבאר ולקח את‬
‫צפורה אשתו השניה‪ .‬ודברו מרים ואהרן על נשואי משה לכושית הראשונה‬
‫שתפסו בה קדושין כי נתגיירה‪ 21‬ולקחה בקדושין וכמ"ש כי יקח איש אשה‪,22‬‬
‫כי אשה כושית לקח כדין‪ ,‬ובכל זאת לא נגע בה‪ .‬והיה קשה בעיניהם מדוע‪ ,‬וגם‬
‫‪ .19‬שער הפסוקים פ' בהעלותך‪ .20 .‬ספר הישר‪ .‬ילקוט שמעוני‪ .21 .‬כי לפני מתן תורה לא‬
‫היה צריך ב"ד של שלשה לקבלת מצוות‪ ,‬כי טרם ניתנו המצוות בסיני‪ .22 .‬ואפשר גם כי‬
‫כוונת הכתוב לומר כי אשה כושית לקח והיא אותה שלקח בהיותו הבל וב' פעמים לקח פעם‬
‫בהיותו הבל ופעם ב' בהיותו משה‪.‬‬
‫לב‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫שנשא לצפורה וקרב אליה והביא ממנה בנים‪ ,‬מאז מתן תורה פרש ממנה‪ .‬ולא‬
‫הבינו מדוע‪ .‬ונראה שתמיהתם היתה כי ידעו שמשה גלגול הבל‪ ,23‬והסיבה‬
‫שקין הרג להבל היתה בגלל תאומה יתירה שנולדה עמו‪ ,‬שקין טען שהוא‬
‫הבכור וראויה לו‪ ,‬והבל טען שהיות ונולדה עמו שלו היא‪ .24‬ואפשר שלאחר‬
‫רצח הבל נשא קין את שתי תאומות הבל‪ .‬ואפשר שהראשונה נשאה לקין ברצון‬
‫כי ראתה אותו כיבמה‪ ,‬אבל התאומה השניה נשאה לו באונס כי מאסה בו‪ ,‬אך‬
‫לא יכלה להתנגד לו‪ .‬ובאו שתיהן בגלגול שתי נשות משה‪ ,‬ולכן נשא משה‬
‫למלכת כוש שהיתה גלגול אשתו הראשונה‪ ,‬אך לא נגע בה כדין אשה שנטמאה‬
‫לאחר ונאסרה עליו‪ ,‬היות ונשאה לקין ברצון‪ .‬ולא קרב אליה והתענו משה‬
‫והיא מתשמיש כל אותם ארבעים שנה‪ ,‬ובזה נתקנה היא מזוהמת קין שדבקה‬
‫בה‪ .‬ומשה נזדכך ונתעלה על שעמד בנסיון קשה כזה ולכן זכה מדה כנגד מדה‬
‫למלוך על ישראל ארבעים שנה‪ .‬אמנם צפורה שהיא גלגול התאומה‪ ,25‬קרב‬
‫אליה כי אנוסה היתה תחת קין ומותרת לבעלה ישראל‪ ,‬והביא ממנה שני בנים‪.‬‬
‫אבל במעמד הר סיני זכה משה למ"ט שערי בינה‪ 26‬שזה יותר ממדרגת כהן‪,‬‬
‫ולכן נאסרה עליו צפורה כדין אנוסת כהן שאסורה עליו ופרש ממנה‪ .‬ואפשר‬
‫שכל זה הבינו בפשיטות מרים ואהרן‪ ,‬וכל הלשון הרע היה שלא הבינו למה‬
‫מתייחס משה לגלגולו הקודם ולגלגול זה כהמשך ורצף אחד‪ ,‬והלא המיתה‬
‫הפסיקה ביניהם‪ .‬וכשם שלדוגמא אדם שאמו באה בגלגול אשה זרה מותר לו‬
‫לישאנה ואינו עובר על אסור בועל אמו‪ ,‬כי המות והגלגול שינה המצב‪ ,‬כמו כן‬
‫מות הבל וגלגולו במשה שינה המצב‪ ,‬ולכן לא היו אסורות הכושית וצפורה‬
‫כדין מפותה ואנוסה לבעלה‪ ,‬ולמה בכל זאת משה נהג עמהן כאסורות‪.‬‬
‫והן אמת שאדם רגיל המות מפריד קרבתו ממשפחתו לענין אסורי עריות‪ ,‬אולי‬
‫ושמא באדם שהוא ענו כמשה‪ ,‬אין המות מפריד והדבר נשאר כמתחילה בכל‬
‫ענין‪ ,‬כי האדם במותו נקבר באדמה שהיא סוד דיני המלכות‪ ,‬ורבוע שם אדנות‬
‫א‪ .‬אד‪ .‬אדנ‪ .‬אדני‪ .‬עולים בגי' קכ"ו כמנין ענו‪ ,‬ושמא לכן הענו חשוב כמת‬
‫מבחינת יחסו לעוה"ז והוא בגדר מאוד שאמרו חז"ל שהוא המות‪ .27‬והיות ואין‬
‫דינו כמת לענין פטור המצוות ואדרבה הענו חלקו בארץ החיים הנצחיים עוד‬
‫בעוה"ז‪ ,‬לכן כל ענין המות בטל לגביו ויש שייכות גמורה בין כל הגלגולים גם‬
‫לענין עריות‪ ,‬ואולי לכן נהג משה כפי שנהג‪ .‬והדגישה זאת תורה ואמרה כי‬
‫"האיש משה ענו מאד מכל האדם"‪.‬‬
‫‪ .23‬שער הפסוקים שמות‪ .24 .‬מדרש רבה בראשית‪ .25 .‬לקוטי תורה בראשית‪ .26 .‬נדרים‬
‫ל"ח‪ .27 .‬בראשית רבה פרשה ט'‪ .‬זוהר תרומה קנ‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בהעלותך‬
‫שני‬
‫לג‬
‫ואולי דרגת נבואת משה שהיתה גדולה "ובמראה ולא בחידות"‪ ,‬היתה דרגת‬
‫אדה"ר וקין והבל וחנוך ומתושלח‪ .‬ושמא רק בזמן המבול נסתמה דרגת נבואה‬
‫זו שהיא רוח ה' והחלה דרגת "אספקלריא שאינה מאירה"‪ ,‬ואולי ע"ז אמר‬
‫הכתוב "לא ידון רוחי באדם" שהוא רוח הנבואה‪ ,‬אבל הוסיף הכתוב ואמר‬
‫"בשגם הוא בשר"‪ .‬ואמרו חז"ל בשג"ם גי' משה‪ .‬והכוונה למשה רבינו‪ ,28‬ולכן‬
‫צירף ענין זה לרוח ה'‪ ,‬לומר שגם כאשר לא ידון רוח הנבואה בדרגה זו בעולם‪,‬‬
‫בשגם שהוא משה‪ ,‬כן ידון רוח זה‪ .‬כי הם בגדר בשר‪ ,‬ואם משה יהיה ענו אינו‬
‫בגדר בשר‪ ,‬ואין ענין גלגול מפריד‪ ,‬וישוב לראות כשם שראה בהיותו הבל‪.‬‬
‫ואפשר ששאלה מרים לאהרן הרק אך שני מיעוטים כנגד שתי נשיו שהן גלגול‬
‫נשותיו הראשונות של משה‪ ,‬וכי רק משה קיבל נשותיו בגלגול‪ ,‬והלא גם אנחנו‬
‫באנו בגלגול ואין לנו יחס קרבה לאסור עריות של גלגול ראשון ולמה מתנהג‬
‫משה כן‪ .‬ואם מסיבת נבואתו מקשר הוא כל גלגוליו כאחד‪ ,‬הלא גם בנו דיבר‬
‫ה'‪ .29‬והשיבם ה' כי ממדרגת נבואתם השונה ממשה יש להם להבין שמשה אינו‬
‫דומה להם גם בענין קשר הנשמות לגלגולים הראשונים‪ ,‬והוא רואה כבזמן‬
‫היותו הבל‪ .‬והכעס היה על שחשבו למשה כאחד מהם‪.‬‬
‫"ותמונת ה' יביט"‪ .‬כל הבטה הוא מלמעלה למטה‪ .30‬ואולי פירושו שמשה‬
‫רואה במראה ולא בחידות‪ ,‬ולנבואה שהיא רק בבחינת תמונת ה' שהיא‬
‫אספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬מביט הוא עליה מלמעלה למטה כדרגה נמוכה‪.‬‬
‫"והאיש משה ענו מאוד"‪ .‬הנה כתב בזוהר כי "לאה כלת משה"‪ ,‬דהיינו שמשה‬
‫שרש נשמתו מבחי' לאה‪ .‬ושמר כל חייו על טהרת נשמתו בשרשה בצורה‬
‫גבוהה ביותר למרות נסיונותיו‪ .‬וידוע שלאה נקראת "ענוה" ורחל נקראת‬
‫"יראה"‪ .‬בסוד "מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה"‪.‬‬
‫וא"כ משה רבינו שהיה דבוק מאוד בשכינה הנקראת "לאה" בסוד כלתו‪ ,‬היה‬
‫ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"‪.‬‬
‫"אל נא רפא נא לה"‪ .‬ולכאורה היה לו להזכירה בשמה ולומר רפא נא למרים‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי השכינה היא סוד שם אדנות‪ ,‬וכשהיא חסרה בסוד עני‬
‫ודל יש בה ד"ל אותיות של שם אדנות במילוי דמילוי כזה‪) ,‬אל"ף למ"ד פ"א‪,‬‬
‫דל"ת למ"ד ת"ו‪ ,‬נו"ן וא"ו נו"ן‪ ,‬יו"ד וא"ו דל"ת‪ (.‬אמנם כשהמלכות נשלמת במוחין‬
‫שלה כגון בר"ח ובשבתות ובמועדים‪ ,31‬מושלמת הת' ביו"ד‪ ,‬והופכים להיות‬
‫‪ .28‬חולין קל"ט‪ .29 :‬ואולי אמרה "רק אך" כנגדה וכנגד אהרן שנתמעטו הם מהנהגת משה‬
‫עם שתי נשותיו‪ .30 .‬רש"י בראשית ט"ו‪ ,‬ה‪ .31 .‬כמבואר בסידור הרש"ש כוונות ר"ח על‬
‫לד‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫ל"ה אותיות כזה‪) ,‬אל"ף למ"ד פ"א‪ ,‬דל"ת למ"ד תי"ו‪ ,‬נו"ן וא"ו נו"ן‪ ,‬יו"ד וא"ו דל"ת‪(.‬‬
‫ואז שלמה היא בכל טוב‪ .‬והנה מרים היא נקבה בסוד המלכות ואולי נסתלק‬
‫ממנה אות י' ונהיתה בבחינת ד"ל אותיות‪ ,‬ולכן לקתה בצרעת‪ .‬ובקש משה‬
‫שיחזרו לה המוחין בשלימות ויהיו ל"ה אותיות‪ ,‬ואמר אל נא רפא נא ל"ה‪,‬‬
‫שיהיו ל"ה ואז תושפע מכל טוב ותרפא‪ .‬והנה כשהמלכות בסוד ד"ל אותיות‬
‫נקראת היא בעלת נ' אותיות‪ ,‬וכשנגדלת במוחין ומושלמת בל"ה אותיותיה‬
‫עולה היא לסוד נ"א אותיות שהם ד' אותיות אדנ"י וי"ב אותיות המילוי אל"ף‬
‫דל"ת נו"ן יו"ד‪ .‬ול"ה אותיות המילוי דמילוי‪ .32‬ואולי לכן אמר משה אל נ"א‬
‫שהם נ"א אותיות אדנות רפא נ"א שיושלמו כולם ויהיו נ"א ולא נ' בלבד‪ .‬וזה‬
‫ע"י שתושלם בל"ה אותיות דמילוי המילוי העולים ל"ה‪ .‬ואולי היות ואות י'‬
‫היא סוד החכמה שנקראת אבא‪ ,‬אמר לו הקב"ה "ואביה ירוק ירק וכו'"‪,‬‬
‫והמתינה ז' ימים עד ששב אות י' לשרות בתוך המלכות שבה‪ ,‬ונרפאה‪.‬‬
‫שלח‬
‫"שלח לך אנשים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים‪ ,‬לפי‬
‫שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה ורשעים אלו ראו ולא לקחו מוסר"‪ .‬ויש‬
‫להבין כיצד יקחו מוסר‪ ,‬והלא מרים דיברה במשה גדול הדור ונביא ה' וכמ"ש‬
‫"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה"‪ .‬ואלו הם דברו על עצים ואבנים‬
‫שבארץ ישראל‪ .‬אמנם רש"י דייק בלשונו ואמר "שדברה באחיה" שלמען‬
‫האמת חייב לה את כל קדושתו וחייו‪ ,‬שאלמלא שהתייצבה מרחוק לדעה מה‬
‫ייעשה לו וקראה לאמו שתניקהו ויגדל בבית עמרם‪ ,‬בדרך הטבע מי יודע כיצד‬
‫היו מתגלגלים הדברים‪ ,‬ואפילו שאין ספק שה' היה שומרו ומגינו‪ ,‬גלגלו זכות‬
‫על ידי זכאית ובוודאי שהיה למשה הכרת הטוב אליה כל ימי חייו ללא גבול‪,‬‬
‫ולא עוד אלא שאפילו ה' הכיר לה טובה על כך וכמו שפירש רש"י על הפסוק‬
‫"והעם לא נסע עד האסף מרים"‪ .‬ומכאן היה להם ללמוד שאפילו שדברה‬
‫באחד שחייב לה הרבה נענשה‪ ,‬והם דברו על ארץ הקודש ולא לקחו מוסר‪.‬‬
‫"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל"‪ .‬פירש"י‪,‬‬
‫"שלח לך‪ ,‬לדעתך‪ .‬אני איני מצוה לך‪ ,‬אם תרצה שלח"‪ .‬ויש להבין למה אמר‬
‫לדעתך ולא אמר לרצונך‪ ,‬והרי הוסיף ואמר לו אם תרצה שלח‪ ,‬א"כ היל"ל‬
‫פסוק עלי באר ענו ל"ה‪ ,‬וראה שפת אמת ליעקב נניו דף ק"י עמוד ב'‪ .‬ובשער המצוות פרשת‬
‫עקב‪ ,‬ובשער הפסוקים פ' שלח לך‪ .32 .‬כמבואר בשער הפסוקים פ' שלח‪-‬לך‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫לה‬
‫לרצונך‪ .‬ומצינו לגבי "לך לך" האמור באברהם שפירש"י לך‪ ,‬להנאתך‪ .‬ושמא‬
‫גם פה אפשר לפרש כן‪ .‬ויש להבין ענין הנאה זו התלויה בדעת משה‪.‬‬
‫"למטה יוסף למטה מנשה‪ ,‬גדי בן סוסי‪ ,‬למטה דן עמיאל בן גמלי"‪ .‬ויש להבין‬
‫מדוע נקראו בשמות מגונים כאלה‪ .‬והמדרש דורש כל שמותם לגנאי‪ ,‬ואיך‬
‫משה שהיה מבין בשמות בחר בהם‪" .‬כל נשיא בהם"‪ .‬קשה לומר שהמרגלים‬
‫היו נשיאים כי רק חדשיים קודם מינה משה לנחשון וחבריו נשיאים עפ"י ה'‪,‬‬
‫וממתי שולחים הנשיא כמרגל‪ .‬ולכאורה היל"ל "כל נשיא להם"‪ ,‬ומהו "בהם"‪.‬‬
‫"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"‪ .‬פירש"י‪" ,‬יה יושיעך מעצת מרגלים"‪ .‬ואם‬
‫משה ידע שיחטאו המרגלים למה שלחם‪.‬‬
‫"וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה‪ ,‬החזק הוא הרפה המעט‬
‫הוא אם רב‪ ,‬ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים‪ .‬ומה‬
‫הארץ השמנה היא אם רזה‪ ,‬היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי‬
‫הארץ"‪ .‬ויש להבין מה חשוב כל זה כאשר ה' הולך עמהם להפיל אוייביהם‬
‫לפניהם‪ .‬וכי אם האוייב גבור וחזק והארץ רזה וחלשה‪ ,‬ימנעו מלעלות אליה‪.‬‬
‫והלא הקב"ה הבטיח "ארץ זבת חלב ודבש"‪ .‬ואם בידי האוייבים היא רזה‬
‫וחלשה מה בכך‪ .‬וכ"ז מיותר לעם כישראל‪ ,‬ופתחון פה להביאם למרוד בה' אם‬
‫דברי המרגלים יהיו מפחידים וקשים ולמה עשה כן‪" .‬והימים ימי ביכורי‬
‫ענבים"‪ .‬ויש להבין למה דווקא לענבים הדגישה תורה והלא היו גם ימי בכורי‬
‫רימונים ותאנים שהביאו עמהם ג"כ‪ .‬וא"כ היו ימי בכורי כולם‪.‬‬
‫"וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה"‪ .‬ופירש"י שע"י הפירות גרמו להמריד‬
‫העם באמרם עם משונה כפירות המשונים‪ .‬ולכן יהושע וכלב לא לקחו פירות‪.‬‬
‫וא"כ למה משה ביקש הפירות‪" .‬עמלק יושב בארץ הנגב"‪ .‬פירש"י שליראם‬
‫התחילו בעמלק שכבר נכוו בו‪ .‬ולמה לומר כן והלא משה כששלחם אמר עלו‬
‫זה בנגב‪ .‬והתחילו לספר על יושב הנגב שהם עמלק‪" .‬כי חזק הוא ממנו"‪.‬‬
‫פירש"י‪" ,‬מהקב"ה"‪ .‬איך יתכן שיאמרו דבר כזה והלא אנשים אלו לפני שנה‬
‫יצאו ממצרים באותות ומופתים ועברו בים ובמעמד הר סיני‪ ,‬וראו כחו של‬
‫הקב"ה‪ .‬ומדובר באנשים שהיו צדיקים וראשי ישראל‪ .‬ולא מצינו שנענשו על‬
‫דברם זה אלא על הוצאת דבת הארץ‪ .‬ואיך ישראל קבלו דבר חמור כזה של‬
‫כפירה והסכימו עם זה עד בכיה‪" .‬ויאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה"‪.‬‬
‫פירש"י‪" ,‬שבקשו לעבוד ע"ז ולשוב למצרים"‪ .‬וכי השתגעו לעבוד ע"ז פתאום‬
‫כולם‪ ,‬ולשוב לבית עבדים‪ .‬לפחות היו מבקשים ללכת למדינה אחרת‪ .‬ולפלא‬
‫שהעם יצא לרגום באבנים את יהושע וכלב‪ ,‬אבל נגד משה ואהרן לא העיזו‬
‫לעשות כלום‪ .‬והלא תמיד האשימו את משה בצרותיהם‪.‬‬
‫לו‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫"ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו"‪ .‬ולכאורה היל"ל‬
‫אשר עשיתי להם‪ ,‬ולא בקרבו‪" .‬במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל‬
‫מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה"‪ .‬למה קראם פגרים ולמה כפל "ופגריכם‬
‫אתם יפלו במדבר הזה"‪ .‬ולכאורה הוא מיותר‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי מציאות העונש אינו אלא תקון‪ ,‬ולא יכול להעשות‬
‫בפחות ממה שגזרה חכמתו יתברך‪ ,‬וכשאמר הקב"ה שגלות מצרים צריכה‬
‫להיות ת' שנים‪ ,‬אי אפשר היה לצאת אחר רד"ו‪ .‬כי תקון חטאם שהיה בפגם‬
‫הדעת הצריך ת' שנים‪ ,‬ולכן אמר הקב"ה לאברהם הגזירה בלשון "ידוע תדע"‪.‬‬
‫והיות ולא יכלו להתמהמה במצרים שלא יפלו בנ' שערי טומאה‪ ,‬יצאו לפני‬
‫הזמן כשתקונם לא הושלם וחלק מהנשמות לא היו מתוקנים ובאו כגרים‬
‫גרורים שעליהם אומר הכתוב "וגם ערב רב עלה אתם"‪ .‬והיות ואם היו‬
‫ממתינים ת' שנים היו כל אלה נתקנים‪ ,‬למפרע קבלם משה והעלם‪.‬‬
‫"ערב רב" בגי' דעת‪ ,‬כי הם מהדעת הפגומה והמעורבת טוב ורע‪ ,‬ועשו העגל‪,‬‬
‫ומשה הוא גלגול שת‪ ,‬והם גלגול קרי שהוציא אדם הראשון לפני לידת שת‪.‬‬
‫והם כמו אחיו‪ ,‬ורצה לתקנם‪ ,‬ולכן העלם ונקראו "עמך"‪.‬‬
‫ואולי ושמא שעתה שעמדו ישראל להכנס לארץ ובאו בעצה לשלוח מרגלים‬
‫לארץ‪ ,‬אעפ"י שנסה למנעם על ידי שהודה להם‪ ,1‬הוטב הדבר בעיניו‪ ,‬אולי‬
‫חשב שיתכן ועל ידי הצלחת המרגלים יהיה תקון לערב רב שיוכלו להכנס‬
‫לארץ‪ ,‬ושמות המרגלים היו משונים‪ ,‬בן גמלי‪ ,‬בן סודי‪ ,‬בן סוסי‪ ,‬ומשה שהיה‬
‫בקי בשמות שלח בדווקא אנשים כמותם‪ ,‬כי אפשר שהיו אלה אנשים מישראל‬
‫שנשמות ערב רב היתה קרובה לבחינתם ושמשו ברוחניותם כנשיאי ערב רב‪,‬‬
‫ולכן שמותיהם היו מגונים‪ .‬ואפשר שכבר מראש נגזר שכשיתוקנו ערב רב‬
‫לאיזה שבט יכנסו כל אחד מהם‪ ,‬חוץ מלשבט לוי‪ ,‬ואעפ"י שהם בקשו רק‬
‫לעלות ולראות את הדרך שילכו ואת הערים שיכבשו תחילה‪ ,‬לימדם משה‬
‫כיצד לרגל את הארץ ושידעו את מציאות הארץ שפריה ועמה משונים ועמלק‬
‫והענקים נמצאים בה ושבכל זאת ידברו בשבח הארץ ויסכימו שהארץ טובה‪,‬‬
‫בידעם כי "ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו"‪ .‬וכשידעו זה יתוקן פגם הדעת‬
‫מערב רב באופן כללי‪ ,‬ויוכלו להכנס לארץ‪ .‬ואולי היו מתים כל הערב רב מיד‬
‫ונולדים בתוך עם ישראל כיהודים כשרים לכל דבר‪ ,‬ומתקנים עצמם לאט‪.‬‬
‫ואולי אמר ה' "שלח לך"‪ .‬לדעתך‪ ,‬שהנך חפץ בתקון הערב רב שפגמם‬
‫ב"דעת"‪ .‬ואפשר שהזכירה תורה בכורי ענבים כי ב' פעמים אלהים בגי' ענבים‪.‬‬
‫‪ .1‬ראה רש"י דברים א'‪ ,‬כג‪ .‬ושפתי שני שם‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫לז‬
‫ובא"י החלו בכורי הענבים‪ ,‬דהיינו שהדינים של שם אלהים החלו להאיר‬
‫והוצרכו להתמתק‪ ,‬ואולי אם היו לוקחים רק ענבים להראות שבח הארץ היו‬
‫מתמתקים שמות אלהים‪ ,‬אבל ייתכן שהם לקחו אשכול ענבים אחד עם תאנה‬
‫ורימון כדי לקלקל העולמות‪ .‬כי הגפן הוא בסוד ת"ת והתאנה והרימון נו"ה‪.‬‬
‫והם לקחום כדי להוריד הת"ת אל הנו"ה ולהפוך הסדר ולהקדים הרמון‬
‫לתאנה‪ .‬ואפשר שמשה רמז להביא רק ענבים וכמ"ש "מפרי הארץ"‪ ,‬לשון‬
‫יחיד‪ .‬ואולי לכן אמרה תורה שהיה בכורי ענבים‪ ,‬כדי שיביאו רק ענבים‪ ,‬והם‬
‫הביאו מפירות הארץ‪ .‬או אפשר שלקחו הענבים התאנים והרימונים עקב גדלם‬
‫להפחיד את ישראל ופגמו בתקון הענבים‪.‬‬
‫והזכירו את עמלק כדי לירא את ישראל ולכן אמרו שהכנעני חזק ממנו כלפי‬
‫מעלה‪ ,‬ואין הכוונה לגבורה גשמית‪ ,‬אלא למצבם של ישראל שאינו מתוקן כדי‬
‫להכנס לארץ כל עוד שטיפות הקרי הנמצאים בערב רב לא מתוקנים‪ ,‬ועד‬
‫שיתוקנו בינתיים הכנעני חזק‪" .‬כי לא שלם עוון האמורי עד הנה"‪ .‬ואולי אמרו‬
‫"ונהי בעינינו כחגבים" שהם קטנים ולא מתוקנים כי יש ביניהם מין טמא ג"כ‪.‬‬
‫וא"כ הנצוצות שנמצאו בעמלק ובכנעני טרם יצאו‪ ,‬ואם תכנסו ילחמו בכם‪.‬‬
‫וכששמעו זאת ישראל התאכזבו שיצאו לפני ת' שנים ואמרו "נתנה ראש‬
‫ונשובה מצרימה"‪ .‬להשלים ת' שנות שעבוד‪ ,‬אעפ"י שהבינו שיש חשש שאם‬
‫יחזרו יפלו שנית בחטא ע"ז‪ .‬ואמר ה' שלמצרים לא ירדו‪ ,‬אבל התקון ייעשה‬
‫ע"י שימותו כל הערב רב במדבר‪ ,‬ועמהם כל ישראל שבין עשרים לששים שנה‪,‬‬
‫וישובו כולם בגלגול כיהודים‪ .‬ויהיו נפשות הערב רב מעורבים בתוך עם‬
‫ישראל ויכנסו כולם לארץ‪ .‬ולכן בכניסתם לארץ לא מצאנו יותר ערב רב שנלוה‬
‫עמהם או שהיה קיים כיחידה בפני עצמה‪ .‬ואמר הקב"ה "בכל האותות אשר‬
‫עשיתי בקרבו"‪ ,‬דהיינו בפנימיות עם ישראל‪ .‬כדי שיתוקנו ויכנסו עתה‪ ,‬והם‬
‫עוד מנאצים אותי‪ .‬לכן "אכנו בדבר‪ ,‬ואורישנו"‪ .‬ירושה לזרעך‪ .‬שיצאו ממך כל‬
‫נשמות אלו‪.‬‬
‫ואמר "במדבר הזה יפלו פגריכם"‪ .‬אפשר שכוונתו לערב רב שאין להם נפש‬
‫דקדושה ונקראים פגרים‪ ,‬כי רשעים בחייהם קרויים מתים‪" .‬לכל פקודכם ולכל‬
‫מספרכם" אלו ישראל הפקודים במספר הנמצאים בחשבון שורש ששים ריבוא‬
‫נשמות הקודש‪ .‬והוסיף "ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה"‪ .‬והסביר כי הערב רב‬
‫הם קליפת נפשות הקודש ונקראים "פגרכם‪ ,‬אתם"‪ .‬ויפלו יחד עם ישראל‪,‬‬
‫ונפשותיהם יוולדו כיהודים גמורים‪ .‬ולכן גם הדור הנכנס היה ששים ריבוא‬
‫כאבותיו אבל היו מעורבים ביניהם נשמות ערב רב‪ ,‬ושוב לא היו ערב רב אומה‬
‫נספחת בפני עצמה‪ ,‬ולאט לאט חלק מהם נתקן בתוך עם ישראל וחלקם הגדול‬
‫לח‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫שטרם נתקן הפך להיות ממהרסי עם ישראל ומחריביו‪ ,‬שעליו אמר הכתוב‬
‫"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"‪.2‬‬
‫וחטא המרגלים גרם לתשעה באב כי בשס"ה גידים המכוונים כנגד שס"ה ימות‬
‫החמה‪ ,‬פגם גיד הנשה מכוון כנגד תשעה באב‪ ,‬והפגם נעשה בירך יעקב שהם‬
‫זרעו שנקראים יוצאי ירכו‪ .‬ויעקב הוא גלגול נשמת אדה"ר‪ ,‬ואולי הערב רב‬
‫ששרשם מה"קרי" של אדה"ר שהוא הפגם של הירך‪ ,‬היו צריכים להתקן בליל‬
‫תשעה באב שבבחי' זמן זה נפגמו‪ ,‬ואם היו המרגלים משבחים את הארץ היה‬
‫הדבר נתקן בדיוק בזמנו‪ ,‬אבל היות וקלקלו‪ ,‬בו ביום שהוא ליל תשעה באב‬
‫חזרו ונפלו וגרמו לשתי חרבנות שיבנו בב"א‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה‪ ,‬שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען"‪ .‬פירש"י‪" ,‬שלח לך‬
‫לדעתך‪ ,‬אני איני מצוה לך‪ ,‬אם תרצה שלח‪ .‬לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה‬
‫אנשים לפנינו ומשה נמלך בשכינה‪ .‬אמר‪ ,‬אני אמרתי להם שהיא טובה‪ ,‬חייהם‬
‫שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים‪ ,‬למען לא יירשוה"‪ .‬ולכאורה‬
‫הדבר תמוה‪ ,‬והלא בכתוב מפורש שהוטב הדבר בעיני משה‪ ,‬ואם הדבר מגונה‬
‫בעיני הקב"ה עד שנתן להם מקום לטעות מדוע לא מנעם משה לגמרי‪.‬‬
‫ויגדל התימה בראותינו שישראל בקשו רק לדעת את הדרך שבה יעלו ויכבשו‬
‫תחילה‪ ,‬וכלל לא עלה בדעתם לבדוק אם טובה הארץ או רעה כי האמינו‬
‫שהארץ "זבת חלב ודבש"‪ .‬וכמ"ש "נשלחה אנשים ויחפרו לנו את הארץ‪,‬‬
‫וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן"‪.‬‬
‫ופירש"י‪" ,‬אשר נבא אליהן תחילה לכבוש"‪ .‬ואילו משה הוא שבקש מהם‬
‫לבדוק "וראיתם את הארץ מה היא‪ ,‬ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה"‪.‬‬
‫ויש להבין‪ ,‬אם ידע משה שיש מקום לטעות ושהמרגלים תהיה עצתם רעה עד‬
‫שהתפלל על יהושע שה' יצילהו מעצת מרגלים‪ 3‬למה שלחם‪ ,‬ומעיקרא למה‬
‫הקב"ה תלה הדבר ברצון משה ולא הורהו מה לעשות‪ .‬ומה הכוונה באמרו לך‪,‬‬
‫לדעתך‪ .‬ובדרך כלל פירש"י לך‪ ,‬להנאתך‪.4‬‬
‫"איש אחד‪ ,‬איש אחד"‪ .‬ויש להבין למה כפל פעמיים‪ ,‬ולמה ציין אחד‪ ,‬ויכל‬
‫לומר "איש למטה אבותיו תשלחו‪" .‬כל נשיא בהם"‪ .‬ואי אפשר לומר שהיו‬
‫המרגלים נשיאי המטות‪ ,‬כי כחדשיים קודם נבחרו הנשיאים נחשון בן עמינדב‬
‫‪ .2‬והם אנשי הציונות‪ ,‬שקלקלו את ישראל בימינו והוציאום לתרבות רעה ומה שלא הצליחו‬
‫הגויים להרוס את היהדות באלפיים שנה הרסו רשעים אלה בשנים מועטות‪ .‬וכמ"ש‬
‫האריז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ב‪ ,‬שבדור האחרון ישובו דור המדבר עם הערב רב‪ ,‬ה'‬
‫יצילנו מהם ומהמונם‪ .3 .‬רש"י פרשה זו ‪ .4‬ראה רש"י בראשית י"ב‪ ,‬א'‪ .‬ורש"י במדבר י'‪ ,‬ב‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫לט‬
‫וחבריו ונמנו בשמותם‪ .5‬ובעשרים באייר נסעו בראש המחנות‪ .‬ויש להבין‬
‫כוונת הכתוב באומרו "כל נשיא בהם"‪ .‬ולכאורה היל"ל "כל נשיא להם" או‬
‫"כל נשיא מהם"‪ .‬ומה משמעות "בהם"‪" .‬כולם אנשים ראשי בני ישראל המה"‪.‬‬
‫למה עתה קראם ראשים ולא נשיאים‪ ,‬ולמה אמר "המה"‪ ,‬ולא "הם"‪.‬‬
‫ואולי ושמא שהענין הוא‪ ,‬כי ירידת ישראל למצרים היתה כדי לנקות נשמתם‬
‫מסיגי הטינוף שדבק בהם בגלגוליהם הקודמים בהיותם בדור אנוש‪ ,‬המבול‬
‫והפלגה‪ ,6‬ותהליך ניקוי זה עד שיצאו כולם נקיים צריך היה להיות ת' שנה של‬
‫גלות בפועל‪ .‬ולכן כשאמר הקב"ה לאברהם "ועבדום וענו אותם ארבע מאות‬
‫שנה"‪ ,‬לא נסה אברהם אבינו עליו השלום להפחית מן הזמן‪ ,‬כי לא היה זה ענין‬
‫של עונש אלא ענין של נקוי‪ .‬ואם גזרה חכמתו יתב' שהנקוי יקח ת' שנים של‬
‫שעבוד‪ ,‬אין מה לקצרו‪ .‬וכיון שיצאו לאחר רד"ו שנים של שעבוד‪ ,‬והוצרך‬
‫לחשב ת' שנים מלידת יצחק‪ ,‬אעפ"י שחשוב זה עזר להם למלטם מארץ‬
‫מצרים‪ ,‬לא עזר להם תמורת העבדות והענוי שהוצרכו להיות ת' שנים ממש כדי‬
‫לתקנם בשלמות‪ .‬ולכן עלו עם ישראל ממצרים גם ערב רב שהיו גוים הקרובים‬
‫לישראל בנפשם‪ ,‬ואם היו נשארים ישראל במצרים ת' שנים בשעבוד‪ ,‬היו מתים‬
‫ערב רב אלה במצרים‪ ,‬וחוזרים להוולד שם בגלגול יהודים מתוקנים בני‬
‫השבטים‪ ,‬אבל היות ויצאו בטרם הזמן ולא הספיקו להתקן בשלמות‪ ,‬יצאו‬
‫עמהם בתור ערב רב ואספסוף נלוה‪ .‬והסכים משה להוציאם כי ידע שאף הם‬
‫מגלגולי דור המבול והפלגה שהוצרכו להתקן בתוך ת' שנים‪ ,‬וחשב שיתוקנו‬
‫בדרך ויכנסו לארץ כגרים מתוקנים‪ ,‬ואח"כ ישובו בגלגול בתוך עם ישראל‬
‫מחולקים לשבטיהם‪.‬‬
‫‪ .5‬במדבר י'‪ ,‬יא‪ .‬ולא יתכן שבתוך חדש פרצה מגפה ומתו כל הנשיאים‪ ,‬ואפילו למפרשים‬
‫שבתבערה מתו "קצה המחנה" שהם קציני המחנה וגדוליהם‪ ,‬לא יתכן לומר שהכוונה‬
‫לנשיאים כנחשון בן עמינדב ונתנאל בן צוער שהיו צדיקים גדולים‪ ,‬ומה גם שפירוש זה אינו‬
‫מוסכם בחז"ל ואינו אלא דעת יחיד כשלרוב חז"ל "קצה המחנה" הם הערב רב שהיו‬
‫מוקצים מחמת מיאוס‪ .‬וראה רש"י במדבר י"א‪ ,‬א‪ .‬ובשפתי חכמים שם‪ ,‬ואעפ"י שמרש"י פ'‬
‫משפטים לכאורה אפשר לומר שהיו אלו נשיאי ישראל שמתו בתבערה‪ ,‬אי אפשר לומר‬
‫שנתמנו אלו לנשיאים במקומם ולא מצינו מעולם שיהושע היה נשיא אפרים באיזה זמן‬
‫שהוא‪ ,‬ולא כלב נשיא יהודה במדבר‪ .‬ומהנראה בפ' מסעי שכלב נתמנה נשיא רק בסוף שנת‬
‫הארבעים‪ .‬ומפורש ברש"י פ' קרח שאליצור בן שדיאור וחבריו עוד היו בחיים ומהם ראשי‬
‫עדה שהקהיל קרח על משה‪ ,‬ומעשה קרח היה בשנת הארבעים וכמו שיבואר להלן‪ .6 .‬שער‬
‫הכוונות דרוש א' מדרושי הפסח‪.‬‬
‫מ‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫ופגם ישראל החל מקרי שהוציא אדם הראשון בק"ל שנים שפרש מחוה‪,7‬‬
‫וחטא זה נקרא "פגם הדעת" כי משם מקור הזרע‪ ,‬והיתה דעתם פגומה בדורות‬
‫אנוש המבול והפלגה‪ ,‬וגלות מצרים היתה כדי לתקן דעתם‪ ,‬וכשלא נתקנו‬
‫בשלמות יצאו חלקם מעורבים בדעתם ונקראו "ערב רב" העולה בגי' "דעת"‪.8‬‬
‫ומשה שהוא גלגול שת‪ 9‬ובא מצד הדעת המתוקנת‪ 10‬חפץ בתקונם והוציאם‪.‬‬
‫וכל זמן שלא נתקנו הערב רב לא יכלו הם להכנס לארץ יחד עם ישראל‪ .‬ואולי‬
‫ושמא כשישראל הציעו לשלוח אנשים לחפור את הארץ‪ ,‬הוטב הדבר בעיני‬
‫משה כי חשב שעי"ז שישלח י"ב מרגלים כנגד י"ב שבטים האמורים לנחול את‬
‫הארץ שיראו את הארץ ויקנוה בחזקת הליכה וראיח עבורם ועבור חלק הערב‬
‫רב האמורים לאחר תיקונם להצטרף עמהם כל חלק לשבטו‪ ,‬ועי"ז הער"ר‬
‫יתוקנו מעט ויוכלו להכנס לארץ עמהם‪ ,‬ונמלך בשכינה‪ ,‬ואולי השיבו ה' שלח‬
‫לך‪ ,‬לדעתך‪ .‬אם רצונך לתקן פגם הדעת של הערב רב כדי שיכנסו לארץ אני‬
‫איני מצוה לך‪ ,‬אבל אם תרצה שלח‪ .‬והטעם שאיני מצוה כיון שאני אמרתי להם‬
‫שהיא טובה וממילא אין מקום לחפור את הארץ‪ ,‬ואם הם קטני‬
‫אמנה ומחפשים לשלוח מרגלים כשאר צבאות היוצאים למלחמה‪" ,‬חייהם"‬
‫דבר זה יכול לעלות להם בחייהם‪ ,‬כיון שאני נותן להם מקום לטעות בדברי‬
‫המרגלים‪ ,‬למען לא יירשוה‪ .‬ומה שחושב אתה כי על ידי המרגלים יהיה תקון‬
‫שיכניס הערב רב לארץ‪ ,‬אני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא‬
‫יירשוה עד שימותו הם וכל הערב רב במדבר‪ ,‬ואח"כ יכנסו ישראל אליה‪ .‬אמנם‬
‫אם המרגלים יעמדו בנסיון ולא יטעום‪ ,‬או שלמרות שהמרגלים יטעום ישארו‬
‫ישראל נאמנים ולא יטעו אחריהם‪ ,‬יתוקנו הערב רב בצד מה ויוכלו להכנס‬
‫לארץ‪ ,‬ואם תרצה שלח‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ובי"ב המרגלים נתעברו י"ב השבטים עצמם לסייעם שלא יכשלו בשליחותם ‪,‬‬
‫ולכן אמר הכתוב‪" ,‬איש אחד‪ ,‬איש אחד"‪ .‬דהיינו בכל אחד מהמרגלים נתעבר‬
‫איש אחד מהמיוחד שבשבט "כל נשיא"‪ .‬שהוא ראש השבט הראשון "בהם"‬
‫בעיבור בתוכם‪ .‬ורמז הכתוב שהשבטים הם שהתעברו‪ .‬ואמר "ראשי בני‬
‫ישראל" דהיינו בני יעקב אבינו הנקרא ישראל‪" .‬המה"‪ ,‬אולי אמר לשון נקבה‪,‬‬
‫על המרגלים לרמז שהיו בבחי' מושפעים על ידי השבטים שנתעברו בהם‪.‬‬
‫והיות ושבט לוי לא נכללו במנין השבטים ונעשו י"ב שבטים ע"י אפרים‬
‫ומנשה שנחלקו לשני שבטים‪ ,‬נתעברה נשמת לוי ביהושע‪.12‬‬
‫‪ .7‬שער הכוונות שם‪ .8 .‬ליקוטי תורה פ' שמות‪ .9 .‬שער הפסוקים פ' שמות‪ .10 .‬שער‬
‫הכוונות שם‪ .11 .‬שער הפסוקים פרשה זו‪.12 .‬שער הפסוקים שם‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫מא‬
‫ואולי אם היו מתקנים‪ ,‬היו מגיעים להר נבו ויושב שם משה לבדו עם הערב רב‬
‫ומתקנם‪ ,‬ויהושע היה מכניס ישראל לארץ ואח"כ בא משה ומולך עליהם‪ ,‬כי‬
‫התקון היה שיהושע מכניס כי הוא בחי' לבנה שהיא א"י‪ ,‬ומשה בחי' חמה‪.‬‬
‫"ויתורו את ארץ כנען"‪ .‬ולא אמר "וירגלו"‪ ,‬נראה ביאורו שלא לחקור אחרי‬
‫מסתרי הצבא שלחם‪ ,‬אלא שיראו את הארץ בעומק הראיה כמרגל הרואה‬
‫הדברים לעמקם ולא ראיה שיטחית‪ .‬וכל ענין המרגלים היה רק לראות את‬
‫הארץ בגשמיותה בהבנה רוחנית‪ .‬ואמר ה' לאברהם "שא נא עיניך וראה וכו'‪,‬‬
‫כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"‪ .13‬וכח הראיה‬
‫גדול בהתקשרות אל הדבר הנראה ואל נצוצות הקודש הנמצאים בו בסוד‬
‫"וראית בשביה אשת יפת תואר"‪ .14‬ובסוד "נתן בו עיניו ועשאו גל של‬
‫עצמות"‪ ,15‬כי בהבטתו שאב כל נצוצות הקודש שבו והשאירו ללא חיות‪.‬‬
‫ואולי לימד משה את המרגלים שבראייתם את הארץ שיתקשרו עם נצוצות‬
‫הקודש שבה ולזכות בהם‪ ,‬ולראות את העם היושב בה ולשאוב הנצוצות‬
‫מתוכם‪ .‬ואמר להם‪" ,‬וראיתם את הארץ מה היא"‪ .‬להתקשר עם נצוצות שבה‬
‫על ידי הראיה‪" .‬ואת העם היושב עליה"‪ .‬לראות "החזק הוא" בנצוצות שבו‪,‬‬
‫"הרפה" וקל לשאוב הנצוצות מתוכו‪ .‬ובטיב הנצוצות‪" ,‬המעט הוא" ממה‬
‫שנשאר בהם מעת הבריאה להחיותם‪" ,‬אם רב" שקבלו מחטא ישראל בעגל‬
‫ונפל מ"רב" נצוצות שהוציאו ממצרים‪.‬‬
‫ואולי ושמא תקון זה הוצרך להיות גם ע"י שהמרגלים ידברו טוב על הארץ כדי‬
‫שהשבטים עצמם בהיותם בעיבור כשידברו בשבח הארץ יגרמו עילוי לשכינה‬
‫לברר נצוצות שיגרמו לתקון ערב רב במדת מה כל אחד בחלק מהם הראוי‬
‫להכנס לאחר תקונם לשבטו‪.‬‬
‫וכתב סדרם‪ ,‬ראובן שמעון יהודה יששכר אפרים בנימין זבולון ואח"כ למטה‬
‫יוסף למטה מנשה‪ ,‬כי יוסף התעבר בנשיא מנשה‪ ,‬ולוי ביהושע‪ .‬ולכן חלק‬
‫אפרים ממנשה והקדימו לבנימין‪ .‬אמנם כלב אולי כיון שנתעברה בו נשמת‬
‫יהודה שאמר "וחטאתי לאבי כל הימים"‪ ,‬חשש ביותר שמא יאבד תקונו‪ ,‬והלך‬
‫לקברי אבות‪ .‬ויהושע הוצרך לשנוי שם ע"י הוספת י' הרומז לחכמה‪ ,‬כי‬
‫התעברות לוי בו היתה במקום במשה שנשמתו מבחי' יסוד החכמה‪ .‬וכיון‬
‫שהיה שליחו האישי‪ ,‬יכל משה להתפלל עליו באופן מיוחד שינצל מעצת‬
‫מרגלים‪.‬‬
‫‪ 13‬בראשית י"ג‪ ,‬יד‪ .14 .‬ראה ליקוטי תורה פ' כי תצא‪ . 15 .‬שבת ל"ד‪ .‬וראה שער מאמרי‬
‫רז"ל שם‪.‬‬
‫מב‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫"ויתורו את ארץ כנען"‪ .‬תרגם אונקלוס "ויאללון" שפירושו "וירגלו"‪ .‬וכן אמר‬
‫הכתוב "ויבואו עד נחל אשכול וירגלו אותה"‪ .16‬אמנם בכל הפרשה כאן הוזכר‬
‫לשון "תרים" ולא מרגלים‪ ,‬וממה שהכתוב אמר "ויתורו" ולא "וירגלו"‪ ,‬נראה‬
‫ביאורו שיתבוננו במה שיראו בארץ כמרגל הרואה הדברים לעמקם ולא ראיה‬
‫שיטחית‪ ,‬אבל לא שהוצרכו לחקור אחרי מסתרי הצבא כי ה' נלחם להם‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי סוד הבריאה קשור לעין‪ ,‬והענין שגרם אחר כך לעולם‬
‫התקון היה בסוד העינים העליונים‪ .‬והתקון לשלמות האדם יסודו בעינים‪ .‬ועין‬
‫בגי' ק"ל כמנין ה' פעמים שם הוי"ה והם סוד ה' הויו"ת כנגד ה' חסדים לעין‬
‫ימין‪ ,‬וה' הויו"ת כנגד ה' גבורות לעין שמאל‪ .‬והם סוד שני לוחות אבנים וחמש‬
‫דברות בכל אחד מהם‪.‬‬
‫ואמרו חז"ל שפסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם‬
‫וחוזרת בהבטת עיניו ביין של קידוש של ליל שבת‪ .17‬ואפשר שהעניין הוא כי‬
‫הרגליים כחם מהעינים כי שניהם בשרשם קשורים לספירות הנצח וההוד שהם‬
‫סוד העינים העליונים‪ .‬וה' נתן לאברהם את הארץ בחזקת הראיה וההליכה בה‪,‬‬
‫ואמר לו‪" .‬שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה‬
‫וימה‪ ,‬כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם וכו'‪ ,‬קום‬
‫התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה"‪ .‬ואפשר שלכן רצו לתור את‬
‫הארץ בבחי' ראיית הארץ וההליכה בה‪ .‬לארכה ולרחבה‪ ,18‬לתקן פגם העין‬
‫בראייתם אותה בעין טובה‪.‬‬
‫ואפשר שאם היו המרגלים מתבוננים במה שראו ומודים לה' ומשבחים את‬
‫הארץ היה תקון גדול לעינים‪ ,‬אמנם המרגלים טעו במה שראו‪ ,‬ועל ההלוויות‬
‫שראו בכל מקום בואם לא הבינו שה' עשה זאת כדי שהכנענים יהיו טרודים‬
‫באבלם ויניחום לנפשם‪ ,‬ואמרו "ארץ אוכלת יושביה היא"‪ .‬ועל גודל בני האדם‬
‫והפירות לא הבינו שעין ה' מרבה השפע לסיבת מעלת הארץ וכשיכנסו ישראל‬
‫לתוכה כל השפע הזה יפסק מהכנענים כי יתנם ה' לעם סגולתו‪ ,‬ופגמו בתיקון‬
‫העין ואמרו "ונהי בעינינו כחגבים‪ ,‬וכן היינו בעיניהם"‪.‬‬
‫ואמר הכתוב "והימים ימי בכורי ענבים"‪ .‬ואפשר שענין העין קשור בענבים‪,‬‬
‫וענבים בגי' ב' פעמים "אלהים"‪ ,‬וגם פרידה אחת נקראת ענבים לשון רבים‪.‬‬
‫ומהענבים יוצא היין שהוא בגי' שבעים כמנין אות ע'‪ ,‬וסודו רם ונשא וכמ"ש‬
‫חז"ל "כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים‪ ,‬יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן‬
‫בע' אותיות נכנס יין יצא סוד"‪ .19‬וכבר נתבאר שתקון הראיה הוא על ידי יין של‬
‫‪ .16‬דברים א' ‪ ,‬כד‪ .17 .‬שבת קי"ג‪ .18 :‬רש"י פרשה זו פסוק כ"א‪ .19 .‬עירובין ס"ה‪..‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫מג‬
‫קידוש‪ .‬ואולי לכן "כרם" גי' ר"ס כמנין ב' פעמים עין‪ .‬ואפשר שהפוגם בסוד‬
‫הענבים מסיר אות י' שבהם ופוגע באותיות הקודמות ל"ענבם" שהם סמ‪-‬א‪-‬ל‬
‫‪21‬‬
‫ואולי לזה כוונו חז"ל שאמרו שחטא עץ הדעת היה ש"ענבים סחטה לו" ‪.‬‬
‫ושמא שהיות ולא המתין עד שבת שיותר באכילתו‪ ,‬קדמו האותיות שלפני‬
‫הענבים ובא הנחש שהתלבש עליו שם זה‪ .22‬ואולי לכן הדגישה התורה ענין‬
‫הענבים לומר שעל ידו יכלו לתקן אם היו מביאים אותו בכוונה טובה להראות‬
‫שבח הארץ בגודל תנובתה וכמ"ש משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"‪.‬‬
‫והם הביאוה בכוונת דיבה באמרם "וזה פריה"‪ ,‬וכמו שפירש"י שלהוציא דיבה‬
‫נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה‪.‬‬
‫ואולי כיון שלא תקנו ענין העין הוצרכו למות במדבר ולהוולד שם מחדש‬
‫בבחינת החרבן והתקון‪ ,‬וכשנולדו שנית נתערבו נפשות ערב רב בנפשות הדור‬
‫הנולד‪ ,‬ונכנסו לארץ בתוך גופות עם ישראל‪ .‬ללא שום תקון‪ .‬ה' יצילנו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫"וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'"‪ .‬לכאורה היה לו לכתוב "וישלח‬
‫אותם משה‪ ,‬על פי ה' ממדבר פארן"‪ ,‬וממה שכתב "ממדבר פארן על פי ה'"‪,‬‬
‫משמע שגם מניין נשלחו היה בדווקא עפ"י ה'‪ .‬וממשמעות הכתוב מובן‬
‫שעפ"י ה'‪ ,‬דהיינו בצוויו‪ .‬אמנם רש"י פירש שהשליחות היתה ברשות ה' שלא‬
‫עכב בעדו‪ ,‬וא"כ אינו עפ"י צווי ה'‪ ,‬אלא ללא התנגדותו‪ .‬והדבר צריך ביאור‪.‬‬
‫ואפשר שה' הניח בידי משה להחליט אם לשלוח מרגלים או לא‪ ,‬אבל ציוהו‬
‫שאם יחליט לשלוח‪ ,‬את מי ישלח‪ ,‬ושישלחם מצד מדבר פארן בדווקא ולא‬
‫מצד מדבר צין‪ ,‬כי קדש נמצאת בגבול שתי המדברות וכמו שיבואר להלן‪.‬‬
‫ואולי כדי שזכות מתן תורה תעמוד להם‪ ,‬כי הופיע ה' ממדבר פארן לישראל‬
‫במתן תורה לאחר שבני ישמעאל לא רצו לקבלה‪ .23‬או כדי שיצאו מהמחנה‬
‫ישר למקום ישוב‪ ,‬ולא דרך מדבר צין שאינו מקום ישוב‪ ,‬וכמו שיתבאר‪.‬‬
‫"וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'‪ ,‬כולם אנשים ראשי בני ישראל‬
‫המה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬אנשים‪ ,‬לשון חשיבות‪ ,‬ואותה שעה כשרים היו"‪ .‬ויש להבין‬
‫איך אנשים כשרים וחשובים נפלו לעוון חמור כל כך‪ .‬ופשוט שהמרגלים לא‬
‫שלחם משה לרגל את הארץ כדרך מרגלים בעלמא‪ ,‬כי כדי לרגל ארץ לא‬
‫שולחים אחד מכל שבט כנציג או שליח‪ ,‬אלא שולחים אנשים הבקיאים בטיב‬
‫הריגול‪ ,‬ולא הולכים כולם יחד שלא לעורר חשד‪ ,‬וכאן הלכו כולם יחד‪.‬‬
‫‪ .20‬ראה נצוצי שמשון לר' שמשון מאוסטרופולי פרשה זו‪ .21 .‬בראשית רבה פרשה י"ט‪.‬‬
‫‪ .22‬פרקי דר' אליעזר‪ .23 .‬רש"י דברים ל"ג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מד‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫ושאלות משה אינם מתאימות למרגלים‪ ,‬כי מטרת מרגלים לראות את תורפת‬
‫הארץ איפה האוייב לא מבוצר שיהיה אפשר לחדור משם‪ ,‬ואיפה נמצאים כלי‬
‫נשקו כדי להתנפל ולהכחידם‪ .‬וכאן שאלם אם חזק הוא‪ ,‬הרפה‪ .‬ומאי נפקא‬
‫מינה מה הם וכי בזה ימנעו מלכבוש הארץ‪ ,‬ואם יש בה עץ אם אין‪ ,‬וכי יש‬
‫מדינה שאין בה עצים‪ .‬ופירש"י‪" ,‬אם יש צדיק המגן עליהם"‪ .‬דהיינו ששלחם‬
‫לחפש צדיקים נסתרים בין הכנענים והוא תמוה‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי כל תמונה מעוררת כדוגמתה למעלה‪ .‬ולדוגמא ב'‬
‫פעמים אור גי' בית‪ ,‬וכשפוגם אדם בקיר ביתו הרוחני רואה קרי שהתהפך‬
‫מקיר‪ ,‬וכששקע בחטאו יוצא נגע בקיר ביתו‪ .‬ולבוש האדם הוא דוגמת מלבושי‬
‫הנפש‪ .‬ובגד קרוע מראה על נפש פגומה וכדו'‪ .‬ולבוש המיוחד לגוים מושך‬
‫ללובשם מקליפתם‪ .‬וכשם שאסור לעשות שמן כדוגמת שמן המשחה‪ ,‬וקטורת‬
‫כדוגמת קטורת הסמים‪ ,‬וארון או שולחן או מזבח או מנורה כדוגמת כלי‬
‫המקדש כיון שהתמונה תמשוך שפע מהמקור ואסור שימשך שפע כזה מחוץ‬
‫למקדש שלא יצא לחולין ח"ו‪ ,‬גם העושה חפץ או אפילו תמונה של דבר טמא‪,‬‬
‫מושך הוא טומאה עליו ועל הסביבה רח"ל‪.‬‬
‫ואולי כשרצו ישראל לשלוח מרגלים לא"י‪ ,‬צוום משה לבדוק טיב הארץ כדי‬
‫להוציא ניצוצות הקודש מהכנענים‪ ,‬וכדי שיתוקנו גם הערב רב במידת מה על‬
‫ידי עליית הנצוצות‪ .‬כי כשהתחפשו המרגלים לכנענים בבואם לתור את הארץ‬
‫נכנסו לארץ בלבוש כנעני ובשפה כנענית‪ ,‬והפכו מעורבים בין קודש וחול‪,‬‬
‫ודמו לערב רב שהיו מעורבים טוב ורע‪ ,‬ואם היו מדברים בשבח הארץ אפשר‬
‫שהיו גורמים לעליית הנצוצות שבידי הכנענים אל הקודש וכובשים ללא‬
‫מלחמה‪ ,‬ואולי גם ערב רב היו נתקנים מעט עי"ז‪ .‬אמנם‪ ,‬כיון שנדמו לכנענים‬
‫בבגדיהם ובשפתם‪ ,‬אפשר שנתלבשה בהם קליפת הכנענים ונגרם שנפלו‬
‫והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו "כי חזק הוא ממנו"‪ .‬ומזה פחד משה שלא‬
‫יכשלו בהתלבשם בגדים אלו‪ ,‬והתפלל על יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים‪.‬‬
‫וכלב שידע ששרשו מאליעזר עבד אברהם שנכנס אל הקדושה מקליפת כנען‬
‫פחד על עצמו ביותר ורץ לאברהם אדונו שיצילהו מליפול ע"י קלי' אלו*‪.‬‬
‫"ויאמר אלהם‪ ,‬עלו זה בנגב ועליתם את ההר"‪ .‬ולכאורה תיבת "זה" מיותרת‪,‬‬
‫ולמה כפל לומר "ועליתם"‪ .‬ולכאורה היה לו לומר "עלו בנגב בהר"‪ ,‬ותו לא‪.‬‬
‫*כל פירושי על התורה‪ ,‬ובפרט פרשה זו והקשר לערב רב הוא על מנת שאם אמת הם שיהיה‬
‫בהם נחת רוח לה' יתב'‪ .‬ואם ח"ו טעות אמרתי שיתבטלו הדברים כחרס הנשבר וכדבר שאין‬
‫בו ממש ולא יעשו שום רושם רע כלל ועיקר ‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫מה‬
‫"והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"‪ .‬ויש להבין מה חוזק צריך כדי לקטוף כמה‬
‫פירות מבלי שיראום זרים‪.‬‬
‫"ויעלו ויתורו את הארץ‪ ,‬ממדבר צין"‪ .‬והלא שלחם "ממדבר פארן עפ"י ה'"‬
‫והם עמדו במרגלות ההר של א"י שהיה מולם‪ ,‬ולמה שינה וקראו "מדבר צין"‪.‬‬
‫ולמה הלכו במדבר‪ ,‬והלא משה אמר להם לעלות להר‪ ,‬ושם היה מקום ישוב‬
‫של כנענים וכמ"ש לקמן "וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא"‪ .‬וא"כ אינו‬
‫מדבר‪ .‬והוא אמר להם לתור את הארץ‪ ,‬ולא לפנות למדבר‪" .‬ויעלו בנגב"‪ .‬ולא‬
‫אמר "ויעלו בהר"‪ ,‬אעפ"י שבצווי משה הוזכר ההר‪" .‬ויבואו עד נחל אשכל‪,‬‬
‫ויכרתו משם זמורה‪ ,‬ואשכול ענבים אחד"‪ .‬למה כרתו זמורה שלא נצטוו‪ ,‬ואם‬
‫כדי להחזיק האשכול‪ ,‬למה ציין זאת הכתוב‪ .‬ולכאורה היה לו לומר "ויקחו"‬
‫משם וכו'‪ ,‬כפי שאמר משה "ולקחתם"‪ .‬ולמה אמר לשון כריתה‪ .‬וכשאמר‬
‫"אשכול ענבים" יודע אני שהוא אחד‪ ,‬ולמה הדגיש אחד‪.‬‬
‫ואולי ושמא שהענין הוא‪ ,‬כי אמר משה למרגלים "עלו זה בנגב" הוא בחי'‬
‫היסוד הנקרא "זה" שיעלוהו לנגב שהוא דרום ארץ ישראל סוד ספי' החסד‪,‬‬
‫"ועליתם את ההר" וזה יכוונו כשיעלו ישר מקדש שבצד מדבר פארן את ההר‬
‫שאינו מדבר אלא מקום ישוב‪ ,‬אמנם הם מפחד הכנענים או מסיבה אחרת‪ ,‬לא‬
‫עלו את ההר מצד דרום שבמדבר פארן אלא עלו את ההר מצידו המזרחי דרך‬
‫מדבר צין שהיה מצידו השני של קדש )וכמו שיבואר להלן( ולא העלו היסוד‬
‫לתקונו הראוי‪ .‬ואפשר שאמר משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"‪ .‬מלשון‬
‫"חזקה" שיכוונו על ידי לקיחת הפרי להחזיק בארץ ולזכות בה‪ ,‬ואולי הם‬
‫שלרעה נתכוונו‪ ,‬לא החזיקו בארץ ולא לקחו מפריה אלא כרתו הזמורה‬
‫וממילא הגיע האשכול לידיהם‪ .‬ואמר "אחד" שפירושו המיוחד‪ 24‬שבכרם‪ ,‬כי‬
‫בחרו הגדול והמשונה שבכולם וכמו שפירש"י שלהוציא דיבה נתכוונו כשם‬
‫שפריה משונה כך עמה משונה‪.‬‬
‫"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"‪ .‬פירש"י‪" ,‬יה יושיעך מעצת מרגלים"‪ .‬ויש‬
‫להבין דבריו‪ ,‬כי פשוט שמשה לא ידע שיחטאו המרגלים כי אם היה יודע לא‬
‫היה שולחם‪ .‬וכשנדייק בלשונו אמר "מעצת מרגלים" ולא אמר "מעצת‬
‫המרגלים" וההבדל הוא גדול‪ ,‬כי "עצת המרגלים" ביאורו העצה שייעצו‬
‫המרגלים מה לומר על הארץ‪ ,‬ו"עצת מרגלים" ביאורו העצה לשלוח מרגלים‪,‬‬
‫וכבר נתבאר כי בעצם העצה היתה טמונה סכנה גדולה‪ ,‬כי המרגלים הוצרכו‬
‫להחליף בגדיהם ללבוש כנעני‪ ,‬ופחד משה שהלבוש הכנעני ימשוך על נפשם‬
‫‪ .24‬ראה יומא ל"ד‪:‬‬
‫מו‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫מטומאת בני כנען‪ .‬וליהושע הוסיף את אות י' שנלקח משרה אמנו כדי‬
‫שהבגדים לא ישפיעו עליו לרעה‪ ,‬וכלב הלך לקברי אבות להתפלל על עניין זה‪,‬‬
‫והשאר‪ ,‬אפשר שהבגדים השפיעו עליהם והפכו את עורם‪.‬‬
‫"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"‪ .‬פירש"י‪" ,‬התפלל עליו י"ה יושיעך מעצת‬
‫מרגלים"‪ .‬ויש להבין למה בשם י"ה בדווקא התפלל משה על יהושע ולא בשם‬
‫הוי"ה או אדנות וכדו'‪.‬‬
‫ואפשר שהעניין הוא‪ ,‬כי שרה אמנו לא יכלה ללדת עד שהוחלף שמה מ"שרי"‬
‫לשרה‪ ,‬ובהיותה בשם "שרי" היתה בבחי' ספי' החכמה‪ 25‬שהוא בסוד אות י'‬
‫ובגדר זכר‪ ,‬ולכן היתה איילונית‪ .26‬ואמרו בגמ'‪ 27‬שאות י' שניטלה משרי ניתנה‬
‫ליהושע‪ .‬ואם כן קיבל יהושע את בחי' ספירת החכמה‪ .‬והנה שם של ספי'‬
‫החכמה הוא י"ה‪ ,28‬ולכן בשם י"ה בדווקא התפלל עליו משה‪.‬‬
‫"וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן‬
‫קדשה"‪ .‬הנה קדש זו היא "קדש ברנע"‪ .‬וכמ"ש "כה עשו אבותיכם בשלחי‬
‫אותם מקדש ברנע לראות את הארץ"‪ .29‬ופירש"י‪ ,‬ששתי קדש היו"‪ ,30‬וכוונתו‬
‫לומר שאחד נקרא קדש ואחד קדש ברנע‪ .‬ויש להבין למה לא קראו הכתוב‬
‫בשמו "קדש ברנע" להבדילו מ"קדש" השני‪ ,‬וקראו "קדש" בלבד‪ .‬ויגדל‬
‫התימה כיצד חנו ישראל עם משה ב"קדש ברנע"‪ ,‬והלא הוא בתוך ארץ כנען‬
‫כמפורש בכתוב "ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צינה והיה‬
‫תוצאותיו מנגב לקדש ברנע"‪ .31‬דהיינו שהגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא‬
‫דרום "קדש ברנע"‪ ,‬ואם כן כל קדש ברנע הוא בתוך ארץ כנען שאליה לא‬
‫נכנסו ישראל עם משה כלל‪ .‬ועל קדש זו שממנו יצאו המרגלים אמר הכתוב‬
‫"ותשבו בקדש ימים רבים"‪ .‬ואמרו חז"ל שהוא קדש שאליו שבו ישראל לאחר‬
‫ל"ח שנים‪ ,32‬וכן כתב רש"י‪ .33‬ואם כן הוא "קדש" בלבד ואינו "קדש‬
‫ברנע"‪ ,‬והוא קדש שבו נפטרה מרים ונתנסה משה במי מריבה‪ .‬ולכאורה קשה‪,‬‬
‫כי כאן מפורש שקדש הוא במדבר פארן ואלו קדש שאליו באו לאחר ל"ח‬
‫שנים מפורש בכתוב שהוא במדבר צין‪ ,34‬ורש"י שכתב כן לכאורה סותר עצמו‬
‫ממה שכתב ששתי קדש היו‪.35‬‬
‫‪ .25‬ראה "פרי עץ חיים" סוד הפורים‪ .26 .‬יבמות ס"ד‪ .27 :‬סנהדרין ק"ז‪ .28 .‬עץ חיים שער‬
‫השמות‪ .29 .‬במדבר ל"ב‪ ,‬ח‪ .30 .‬שם‪ .31 .‬במדבר ל"ד ד‪ .‬וראה חזו"א שביעית פרק ג' שכתב‬
‫במפורש שקדש ברנע הוא א"י )והמתבונן בדבריו ימצא שבכלל דברי‪ ,‬דבריו‪ .‬גם בענין‬
‫קרבת קדש וקדש ברנע(‪ .32 .‬סדר עולם רבה פרק ח‪ .33 .‬דברים א'‪ ,‬מו‪) .‬וראה רש"י והענין‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫מז‬
‫הוא‪ ,‬כי "שתי קדש היו" וסמוכין זה לזה‪ 36‬כשההר נקרא "קדש ברנע"‬
‫שפירושו "קדש הגבוה" וכתרגומו "רקם גיאה"‪ ,‬ומרגלות ההר לצד דרום נקרא‬
‫קדש בלבד‪ .‬ו"קדש ברנע" שהוא בהר הוא ארץ ישראל והגבול עובר למרגלות‬
‫ההר‪ .‬ונמצא "קדש" בחוץ לארץ‪ ,‬ו"קדש ברנע" בארץ‪ .‬ומקום קדש זה הוא‬
‫בגבול מדבר פארן ומדבר צין‪ .‬כמבואר בכתוב שהגבול נמשך מצין ומקיף‬
‫לקדש ברנע‪ .‬ונמצא מדבר פארן בדרומו ומדבר צין במזרחו‪ .‬ולכן אעפ"י‬
‫שנשלחו המרגלים ממדבר פארן החלו את מהלכם ממדבר צין‪ ,‬וכמ"ש "ויתורו‬
‫את הארץ ממדבר צין"‪ ,37‬כי היו על גבולו‪ .‬וכשבאו ישראל בתחילה ממדבר‬
‫סיני הגיעו לקדש מן הדרום דרך מדבר פארן הסמוך למדבר סיני וחנו ב"קדש"‬
‫למרגלות הר האמורי שהוא "קדש ברנע"‪ .38‬ומשה בעמדו עמהם ב"קדש" צוום‬
‫לעלות את ההר שבקרבתו עמדו ואמר להם "עלו זה בנגב‪ ,‬ועליתם את ההר"‪.‬‬
‫ומיד בצאתם את המחנה ששכן על גבול א"י נמצאו עומדים בשפוע ההר שהוא‬
‫א"י והוא "קדש ברנע" ונמצא ששלחם משה "מקדש ברנע" שעל גבולו עמד‪.‬‬
‫והוא ההר שלראשו העפילו בני ישראל ונכנסו לארץ שלא ברשות‪ ,39‬והעמלקי‬
‫והכנעני ירדו והכום במורדות ההר שבצד מזרח ונקרא המקום "חרמה"‪.40‬‬
‫ובזה יובנו הכתובים‪" 41‬ונסע מחורב‪ ,‬ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא‬
‫אשר ראיתם"‪ .‬הוא מדבר סיני השוכן בדרום ארץ ישראל "דרך הר האמורי"‪,‬‬
‫במדבר כ"א‪ ,‬ד‪ .‬ודו"ק( ‪ . 34‬במדבר כ'‪ ,‬א‪) .‬וראה רמב"ן סוף פ' בהעלותך שכתב שקדש של‬
‫המרגלים אינו קדש של מי מריבה "כי זה במדבר פארן וזה במדבר צין"‪ .‬ותמהני איך יפרנס‬
‫לדברי הסדר עולם רבה‪ ,‬ולפחות היה לו להביאו ולדון בדבריו‪ ,‬ומה גם שרש"י הביאו‪ ,‬ואין‬
‫סברא לומר שבאו לקדש ברנע לאחר ל"ח שנים ואח"כ הלכו לקדש שבמדבר צין‪ .‬ופשוט‬
‫שאין זה כוונת הסדר עולם‪ .35 .‬ואין זה ענין לקדש שליד ברד בדרך שור )בראשית ט"ז‪ ,‬יד‪(.‬‬
‫ולא לזה נתכוון רש"י באומרו ששתי קדש היו כי הוא במערבה של ארץ ישראל ואלו שתי‬
‫קדש אלו הם בדרום מזרח של א"י )ראה תוספות גיטין ב'‪ .‬ד"ה אשקלון(‪ .36 .‬וכמ"ש חז"ל‬
‫)מכות י'‪ (.‬לגבי קדש נפתלי שבצפון ששתי קדש הן כגון סליקום‪ ,‬ואקרא דסליקום‪ .‬ומתבאר‬
‫מרש"י שהיו סמוכות זו לזו‪ .‬ונקראת האחת ע"ש השניה‪ ,‬גם כאן קדש וקדש ברנע היו‬
‫סמוכות ונקראו זו ע"ש זו‪ .37 .‬במדבר י"ג‪ ,‬כא‪ .38 .‬ובזה יובן הכתוב "ואת החורי בהררם‬
‫שעיר עד איל פארן אשר על המדבר"‪ ,‬וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש" )בראשית י"ד‬
‫ו‪-‬ז(‪ .‬ופירש"י היא קדש שעתידין משה ואהרן להשפט שם על מי מריבה‪ .‬וכוונת הכתוב‬
‫שבמלחמתם בהר שעיר שבמזרח התפשטה המלחמה עד לדרום‪ ,‬עד מישור פארן‪ ,‬ובשובם‬
‫ממישור פארן הגיעו לקדש מן הדרום‪ .39 .‬במדבר י"ד‪ ,‬מד‪ .40 .‬כמבואר בתורה "ויכתו‬
‫אתכם בשעיר עד חרמה"‪ .‬ושעיר היא בדרום מזרח לארץ ישראל‪ .41 .‬דברים א' יט‪-‬כ‪.‬‬
‫מח‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫הוא מדבר פארן השוכן בדרום וקרוב יותר למזרח‪ ,‬ודרכו מגיעים לקדש ברנע‬
‫הנמצא בהר האמורי‪ ,‬והדרך המובילה אליו נקראת "דרך הר האמורי"‪" .‬כאשר‬
‫צוה ה' אלהינו אותנו"‪ .‬דהיינו עפ"י הענן שהראם הדרך‪ .‬וכמ"ש "ויסעו בני‬
‫ישראל למסעיהם ממדבר סיני‪ ,‬וישכון הענן במדבר פארן‪ ,‬ויסעו בראשונה על‬
‫פי ה' ביד משה"‪" .42‬ונבא עד קדש ברנע" ולא עד בכלל‪ .‬ועמדו למרגלותיו‬
‫ב"קדש"‪" .‬ואומר אליכם באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו"‪,‬‬
‫שהוא "קדש ברנע" הנמצא בתחום א"י‪ .‬ולקדש זו שבו לאחר ל"ח שנים מן‬
‫המזרח כי סבבו את דרך ים סוף ונכנסו אליו דרך מדבר צין הנמצא בקצה דרום‬
‫מזרח של ארץ ישראל‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה‪ ,‬ועד אנה לא יאמינו בי בכל‬
‫האותות אשר עשיתי בקרבו"‪ .‬ולכאורה היל"ל אשר עשיתי לו‪" .‬אכנו בדבר‬
‫ואורישנו"‪ .‬ויש להבין למה דווקא בדבר ולא במגפה כרגיל במקרים דומים‪.‬‬
‫ולמה אמר "ואורישנו" שפירושו ואגרשנו‪ ,‬ולא אמר "והמיתנו"‪" .‬ואעשה אותך‬
‫לגוי גדול ועצום ממנו"‪ .‬ולכאורה תיבת ממנו מיותרת‪ .‬ומאי נפק"מ אם יהיו‬
‫כגודל ישראל או יותר או פחות‪" .‬ויאמר משה אל ה'‪ ,‬ושמעו מצרים כי העלית‬
‫בכחך את העם הזה מקרבו"‪ .‬ויש להבין מה ישמעו מצרים והלא ראו בפועל‬
‫שהעלם ה'‪ ,‬ומהו ענין אומרו בכחך וכי באיזה כח העלם אם לא בכחו‪ ,‬ומדוע‬
‫אמר מקרבו ולכאורה היל"ל מתוכו‪ .‬והנה הקב"ה אמר "אשר עשיתי בקרבו"‪,‬‬
‫ומשה ענהו ואמר "העם הזה מקרבו"‪ .‬והמשיך "כי אתה ה' בקרב העם הזה"‪,‬‬
‫וזה אומר דרשני‪.‬‬
‫"מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם‪ ,‬וישחטם‬
‫במדבר"‪ .‬והלא רצה להרגם בדבר ולא בשחיטה וא"כ היל"ל ויהרגם במדבר‪.‬‬
‫"ועתה יגדל נא כח אדני"‪ .‬ויש להבין מה ענין הגדלת כח אדני‪ ,‬והלא לכאורה‬
‫בזה מצדיק משה כביכול את דברי המרגלים שאין לה' מספיק כח וצריך‬
‫להגדיל כחו‪ ,‬הייתכן‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי ישראל ידעו והכירו את כח ה' וגדולתו‪ ,‬אבל הבינו שה'‬
‫מנהיג עולמו בצדק ובמשפט‪ ,‬ולכן למרות כל הניסים שעשה ועושה עמהם לא‬
‫ויתר להם והענישם בתבערה ובקברות התאוה‪ .‬וכשיצאו ממצרים לפני ת' שנים‬
‫שנאמרו לאברהם‪ ,‬קושי השעבוד גרם להשלים המנין ולהחשיב ת' השנים‬
‫מלידת יצחק ושיוכלו להכנס לארץ המובטחת‪ .‬וכשבאו המרגלים והודיעום‬
‫שאנשי הארץ גבורים ופריה משונה פחדו שמא רוב טובה משפיע ה' על‬
‫‪ .42‬במדבר י'‪ ,‬יב‪-‬יג‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫מט‬
‫הכנענים כי לא שלם עוון האמורי‪ ,‬כיון שיצאו בטרם זמן‪ ,‬ובחטא כל שהוא‬
‫שיפלו יעוררו מדת הדין שתקטרג על כניסתם בטרם זמן‪ ,‬וה' המנהיג עולמו‬
‫בדין לא יוכל להתנגד למדה"ד ולהכניסם‪ ,‬ולכן אמרו שהכנעני חזק ממנו כלפי‬
‫מעלה‪ .‬וחשבו ישראל שעדיף שישובו למצרים להשלים העבדות עד ת' שנים‬
‫כדי שיתוקנו הערב רב שהוציאם משה לא מתוקנים כי יצאו בטרם זמן‪ ,‬וגם‬
‫שבנתיים יהיה שלם עוון האמורי ויוכלו להכנס לארץ בקלות מבלי פחד‬
‫מהענקים‪ ,‬ואם בהיותם במצרים יכשלו בע"ז כבפעם הראשונה‪ ,‬אין זה מעניינם‬
‫כי יהיו בגדר אנוסים‪" .‬ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש"‪ .‬להסכים אפילו ליפול‬
‫בחטא ע"ז הנקרא בשם ראש‪ ,43‬והעיקר ונשובה מצרימה לעבדם עד ת' שנים‬
‫שנאמרו לאברהם אבינו ע"ה‪.‬‬
‫והשיבום יהושע וכלב כי גם כאשר יחטאו בשוגג לא ימנע ה' מלעזרם לנצח‬
‫אוייביהם‪ ,‬ורק אם יעברו במזיד תהיה להם סיבה לפחד מן הענקים‪ .‬ואמרו "אם‬
‫חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו וכו'‪ ,‬אך בה' אל תמרודו‪,‬‬
‫ואתם אל תיראו את עם הארץ"‪ .‬דהיינו שרק על מרידה דהיינו מזיד יש פחד‬
‫שה' יסיר חסדו מאתם‪ ,‬אבל על שוגג עדיין יחפוץ ה' "והביא אותנו אל הארץ‬
‫הזאת ונתנה לנו‪ ,‬ארץ אשר היא זבת חלב ודבש"‪ .‬כי הנה יש יחוד קודשא בריך‬
‫הוא ושכינתיה‪ ,‬שהם סוד אותיות ו‪-‬ה‪ ,‬ויש יחוד חכמה ובינה שהם סוד אותיות‬
‫י‪-‬ה‪ ,‬והעולם הזה נברא ע"י יחוד ו‪-‬ה ע"י שם אהי"ה ונעשה בבחינת שם‬
‫אהו"ה‪ ,‬שהוא חציו הראשון של אהי"ה‪ ,‬וחציו השני של שם הוי"ה‪ ,‬ונרמז‬
‫בראשי תיבות הכתוב "את השמים ואת הארץ"‪ ,‬ואולי אמרו להם כלב ויהושע‬
‫ששם אהו"ה שבו הנהגת העולם הזה‪ ,‬תפעל אם לא יפשעו במזיד‪ .‬ונראה שרמז‬
‫זאת הכתוב בר"ת אל הארץ הזאת ונתנה שהוא ר"ת שם אהו"ה‪ ,‬ולכן אין צורך‬
‫להיות במתח שמא יחטאו בשוגג ויפסידו השגחתו יתברך ח"ו‪ ,‬כי ע"י חטא‬
‫שבשוגג לא נמנע יחוד קוב"ה ושכינתיה לגמרי‪ ,‬וקיימת היא בבחינה כלשהיא‪.‬‬
‫ואמר "ואתם אל תיראו את עם הארץ" שמא יפגעו בכם ע"י חטאיכם‪ ,‬כי יראה‬
‫זו גורמת לכם ייאוש‪ .‬והאמת היא שאין החטא מונע היחוד של מעלה‪" ,‬וה'"‬
‫דהיינו הוא ובית דינו‪ ,44‬שהיא השכינה עדיין מתייחדים והם "אתנו"‪ ,‬שומרים‬
‫ומשגיחים עלינו‪ ,‬ולכן "אל תיראום" לכנענים‪.‬‬
‫"ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים"‪ .‬ליהושע וכלב על שמשקרים הם‬
‫ומסתירים מהם האמת מתוך נאמנותם למשה‪" .‬וכבוד ה' נראה באוהל מועד אל‬
‫כל בני ישראל"‪.‬‬
‫‪ .43‬רש"י כאן‪ .44 .‬רש"י שמות י"ב‪ ,‬כט‪.‬‬
‫נ‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫"ויאמר ה' אל משה‪ ,‬עד אנה ינאצוני העם הזה‪ ,‬ועד אנה לא יאמינו בי" שיחוד‬
‫קוב"ה ושכינתי ממשיך להתקיים גם כשחוטאים‪" .‬בכל האותות אשר עשיתי‬
‫בקרבו"‪ .‬והלא גם בעת שחטאו בעגל ובשאר ענינים המשיך השפע להגיע להם‬
‫ע"י המן וענני כבוד והבאר‪ ,‬שהארות אלו הם נקראים ניסים‪ ,‬והנס נעשה כאשר‬
‫יש יחוד קוב"ה ושכינתיה בדרגה גדולה כאשר הקב"ה נקרא בשם הוי"ה‬
‫במילוי אלפי"ן )יו"ד ה"א וא"ו ה"א( העולה מ"ה‪ ,‬והשכינה נקראת בשמה המלא‬
‫אדנ"י העולה ס"ה ויחוד שניהם עולה כמנין נס‪ .‬ואם בחטאם היה נמנע היחוד‬
‫ח"ו‪ ,‬כיצד נעשו ניסים אלו בעת חטאם בעגל וכדו'‪ ,‬ובאמת אם היו ישראל‬
‫מזידים במעשיהם היו מסתלקים ניסים אלו מהם‪ ,‬אבל בחטא ועוון נשארו‬
‫ניסים אלו להתקיים בהם‪.‬‬
‫והנה שם ישראל הוא בדרגה גבוהה‪ ,‬כי הבינה נקראת אשר‪ .‬ולכן בקרב שם‬
‫ישראל יש אותיות אשר‪ ,‬והוא אותיות לי אשר‪ ,‬לי ראש‪ ,‬ובקיימם תורה ומצוות‬
‫נקראים "עם ישראל" לשון רבים‪ .‬וכמ"ש "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם‬
‫בריתי והייתם לי עם סגולה"‪ ,‬ומקבלים הם שפע הכתר דרך הבינה הנקראת‬
‫אשר שמאירה בתפארת‪ .‬אמנם כשישראל אינם עושים רצונו של מקום נקראים‬
‫"יעקב" שהוא לא סוד הראש אלא סוד העקב‪ ,‬בבחינת י' עקב‪ ,‬ואז אינם‬
‫נקראים בשם עם‪ ,‬כי אין בחינת "עם יעקב"‪ ,45‬ואז אין הארת אשר מאירה בהם‪,‬‬
‫אלא התפארת בחינת יעקב אע"ה‪ ,‬ואז מסתכנים הם ע"י מדת הדין‪ .‬וא"כ "בכל‬
‫האותות" האלו רואים הם ששם "אשר‪ ,‬עשיתי בקרבו"‪ .‬ממשיך להאיר בקרב‬
‫שם ישראל‪ ,‬ונשארים הם בסוד עם ישראל‪ ,‬אותיות לי אשר‪ .‬ולכן תלונתם היא‬
‫חוסר אמונה וניאוץ‪.‬‬
‫"אכנו בדבר ואורישנו"‪ .‬וכשנתבונן בעשרת המכות שנתנו במצרים נמצא שינוי‬
‫בין תשעת המכות למכת הדבר‪ ,‬כי בעוד שבשאר המכות כתוב ששם הוי"ה‬
‫הכה אותם‪ ,‬במכת הדבר מוזכר שם ה' גם בשינוי סדר האותיות‪ ,‬וכמ"ש "הנה‬
‫יד ה' הויה במקנך"‪ ,‬ואולי כאשר אותיות ה'‪-‬ו קודמים לאותיות י'‪-‬ה ‪ ,‬ויוצא‬
‫קצף בעולם פוגע הוא ע"י מכת דבר‪ .‬ואולי כאן שישראל נמנעו מיחוד ו'‪-‬ה‬
‫בטענה שאין בזה די להצילם‪ ,‬עמדו להענש מדה כנגד מדה ע"י אות ה'‪ ,‬כשהיא‬
‫בראש שם ההוי"ה‪ .‬ואמר ואורישנו שפירושו ואגרשנו‪ ,‬ולא אמר ואמיתנו‪,‬‬
‫ואולי אמר הקב"ה להשיב כולם בגלגול בזרעו של משה מיד ולכן רק יגרש‬
‫הנשמה מהגוף הקיים‪ ,‬ומבלי להעמידם בב"ד של מעלה וכדו'‪ ,‬מיד ישיבם‬
‫בגופות שיוולדו לזרעו של משה‪ ,‬ולכן אמר "ואעשה אותך לגוי גדול ועצום"‪,‬‬
‫‪ .45‬אמנם נקראים "עם אלהי אברהם"‪) ,‬תהילים מ"ז י'‪ (.‬והיא בחינה אחרת‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫נא‬
‫ונשמות אלה יהיו "ממנו"‪ .‬דהיינו מישראל עצמם שנתגרשו מגופם לא בגדר‬
‫מתים שעולים לבי"ד של מעלה‪ ,‬אלא כגולים שנדים מגוף לגוף‪.‬‬
‫"ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו"‪.‬‬
‫אפשר שהמצרים חשבו שהקב"ה שהוא שם ה' סוד ספירת התפארת לא גאלם‬
‫לישראל‪ ,‬אלא מהכתר ישירות באה גאולתם‪ ,‬כי ידעו שהארת התפארת היתה‬
‫מכוסה ולא השפיעה על ישראל‪ ,‬ולכן בכל פעם ששמע פרעה את שם ה' שהוא‬
‫סוד התפארת יוצא מפי משה‪ ,‬היה מורד וכופר ושואל מי ה'‪ ,46‬ורק כששמעו‬
‫שישראל נענשו במדבר על חטאיהם‪ ,‬הבינו שה' שהוא התפארת בכחו שנעשה‬
‫ע"י יחוד ו'‪-‬ה גאלם‪ ,‬וזאת ע"י שנגדל כחו ע"י הבינה הנקראת אשר ונקרא‬
‫קרבו של שם ישראל‪ .‬ואמר משה‪ ,‬עתה ששמעו מצרים שבענין זה יצאו ישראל‬
‫מתוכם ע"י ספירת התפארת שנגדלה‪" ,‬ואמרו אל יושב הארץ הזאת"‪ ,‬ר"ת שם‬
‫אהי"ה‪ ,‬ויאמרו לכנענים שמעו כי אתה ה' שהוא התפארת מנהיג לעם הזה‬
‫בקרב העם הזה ע"י שמקבל הארת הכתר ע"י הבינה הנמצאת בקרב תיבת‬
‫ישראל‪ ,‬באותיות אשר‪ ,‬שמגדילה כחו לקבל הארת הכתר בסוד עין בעין‪ ,‬ובסוד‬
‫"עיניו רוחצות בחלב"‪ .47‬ואולי אמר‪" ,‬אשר" שהיא בינה דעתיק גורמת "עין‬
‫בעין נראה אתה ה'"‪ ,‬אל הארת הכתר‪ .‬ובקרב העם הזה‪ ,‬נמצא אותיות אשר‬
‫שמאירים בו‪ ,‬ולכן ועננך עומד עליהם‪ ,‬ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם‬
‫ובעמוד אש לילה‪ .‬ועמודי האש והענן לא נסתלקו ע"י חטא המרגלים כי‬
‫ישראל היו בגדר מעווים דהיינו מזידים בעוון ולא מורדים בפשע‪ ,‬כי מתוך‬
‫פחד הכנענים טעו אחרי המרגלים‪ .‬וא"כ ענני הכבוד הם סימן אשר גורם כי עין‬
‫בעין מאיר הארת הכתר בתפארת‪ .‬ובזה נראה אתה ה'‪ ,‬אל הכתר למשוך הכח‬
‫ואל ישראל כבעל הכח‪ .‬ואם תמית כעת לישראל בדבר באופן פתאומי ובעוד‬
‫הענן שוכן עמהם‪ ,‬יראו כולם כי "והמתה את העם הזה"‪ ,‬שהם בחינת עם‬
‫ישראל "כאיש אחד"‪ ,‬שהוא בחינת יעקב שאינו בגדר עם אלא בגדר איש‪.‬‬
‫ויגרם עי"ז חלול ה' כי יאמרו "מבלתי יכולת ה'"‪ ,‬שהוא התפארת "להביא את‬
‫העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם"‪ .‬יבינו כדעת המרגלים שנחלש כח ה' ע"י‬
‫חטא בשוגג‪ ,‬וא"כ השבועה שנשבע לישראל ולאבות לתת להם הארץ לא‬
‫תתקיים ח"ו‪ .‬ובעוד שבועת אמת מחזקת ומאירה אור המקיף לשכינה‪ ,‬שבועת‬
‫שקר מסלקת אותה ח"ו‪ .48‬ועתה שהקב"ה נשבע וכביכול לא יכל לקיים‬
‫הבטחתו‪ ,‬נסתלק אור המקיף מעל השכינה שהיא הארץ ולכן הוצרך לעשות‬
‫מיתוק הדינים ע"י מותם בסוד שחיטה‪ ,‬שבו יוצא הדם מן הגרון וממתיק ג'‬
‫‪ .46‬שער הכוונות דרושי הפסח‪ .47 .‬זוהר במדבר ק"ל‪ .48 .‬שער רוח הקודש תיקון ו'‪.‬‬
‫נב‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫שמות אלהים בשמות הוי"ה אלהים‪ 49‬ולכן וישחטם במדבר‪" .‬ועתה" שהאמת‬
‫לא כן‪ ,‬ושבועתך אמת ואורות המקיפים והבלים דקדושה מקיפים לשכינה‪,‬‬
‫ועוון ישראל גרם רק להחליש כח המקיפים אבל לא לסלקם לגמרי ח"ו ולכן‬
‫יגדל נא כח השכינה הנקראת אדני וישובו המקיפים להתחזק בה ולהאיר בשבע‬
‫ספירות חג"ת נהי"ם שלה שכל אחד יש בו שם הוי"ה והם כ"ח אותיות‬
‫הנקראים כח אדני‪ ,50‬והיות ותקון וחזוק הכח שלה נעשה ע"י שדעת עליון של‬
‫התפארת מאיר בה ומושך בה דרך סוד הפה שבעה הבלים דקדושה‪ ,‬שהם סוד‬
‫המקיפים‪ ,‬עמד משה והמשיך לשכינה ט' מדות דדיקנא של בחי' התפארת‪.‬‬
‫"סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך"‪ .‬כי אין זה פשע שגרם לסלק המקיפים‬
‫לגמרי‪ ,‬אלא עוון שגרם להחליש כחם‪ ,‬הנה ע"י גודל חסדך שהוא החסד הגדול‬
‫הנקרא יומם‪ ,‬יומא דכולהו יומי‪ ,‬יתחזק כח המקיפים ויסלח עוון ישראל ויאירו‬
‫הרחמים העליונים "עין בעין" במידותיך להנהיגם בעין רחמיך‪.‬‬
‫"ויאמר ה' סלחתי כדבריך"‪ .‬דהיינו כיון שע"י דבריך שאמרת ט' מדות דדיקנא‬
‫קדישא ומשכת המקיפים לשכינה וחזקת אותם‪ ,‬לכן סולח אני להם‪ ,‬ואולם‬
‫מבטיחך אני שבכל מקרה‪ ,‬חי אני היסוד הנקרא חי יתיחד עם השכינה הנקראת‬
‫אני‪ ,‬וביחוד זה לפחות‪ ,‬וימלא כבודי שהיא השכינה הנקראת כבוד ה'‪ ,‬את כל‬
‫הארץ ויכנסו ישראל לארץ המובטחת*‪.‬‬
‫"ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים"‪ .‬ויש להבין למה התורה אמרה‬
‫"את הנפילים" ומיד כפלה ואמרה "מן הנפילים"‪ .‬ופירש"י‪" ,‬הנפילים ענקים‬
‫מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי דור אנוש"‪ .‬ויש להבין והלא כולם‬
‫נמחו בימי המבול ואבד זכרם‪ .‬ובדיעבד אפשר לפרש שכוונתו לבני עוג שניצל‬
‫מהמבול ואולי הוא מבני שמחזאי‪ ,‬או מבני סיחון אחיו שנולד בתיבה לאשת‬
‫חם שנתעברה מהנפילים‪.51‬‬
‫ויותר נראה שכפלו המרגלים ואמרו "מן הנפילים" ליישב שאלה זאת ולומר‬
‫שהנפילים שראינו אינם אותם שנפלו או בניהם ממש אלא "מן הנפילים"‬
‫ששבו בגלגול עתה והם ענקים כבגלגולם הקודם‪ ,‬ופירש האריז"ל שכל גלגול‬
‫נקרא בן לגלגול שקדמו‪ ,‬והרי הם "בני ענק"‪.‬‬
‫"ויהס כלב"‪ .‬אולי פירושו‪ ,‬שנתן כח בשכינה הנקראת ה"ס גי' אדנ"י‪ ,‬בסוד‬
‫‪ .49‬ליקוטי תורה פ' ראה‪ .50 .‬שער רוח הקודש שם‪ .* .‬ראה הערה עמוד מ"ח‪ .51 .‬ראה מס'‬
‫נדה ס"א‪ :‬ובמהרש"א שם‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫נג‬
‫"הס מפניו כל הארץ"‪ 52‬מאותיות המשפיעים שבשם שהם ו' י'‪ ,‬ונעשה "ויהס"‪.‬‬
‫"הארץ אשר עברנו בה לתור אותה‪ ,‬טובה הארץ מאוד מאוד"‪ .‬ויש להבין למה‬
‫כפלו "מאוד מאוד"‪ .‬והלא אפי' טוב אחד מיותר הוא‪ ,‬כי "טוב" הוא מושלם‬
‫מצד עצמו ואינו צריך אפילו "מאוד" אחד‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי נתבאר לעיל‪ 53‬שבחי' הרוח והנשמה נקראים "מאוד‪,‬‬
‫מאוד"‪ ,‬ואמרו לישראל כי טובה הארץ גם כיון שאפשר לזכות בה‪ ,‬ורק בה‪,54‬‬
‫לדרגות אלו‪.‬‬
‫"ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי"‪ .‬ויש להבין למה לא‬
‫הזכיר גם ליהושע שהיה בדעה אחת עם כלב‪ ,‬ומה כוונתו באומרו וימלא אחרי‪,‬‬
‫ולכאורה היל"ל "וימלא דברי" או "וילך אחרי"‪.‬‬
‫ואולי ושמא הענין הוא‪ ,‬כי אפשר שיהושע וכלב בשמעם דברי המרגלים‪ ,‬הבינו‬
‫שפגעו במקיפים דשכינה ועשו מיד יחוד להגדיל כח אדני‪ ,‬והגדלה זו נעשית‬
‫ע"י חבור יד ימין סוד החסד‪ ,‬בשמאל סוד הגבורה ובחבורם נעשים ב' פעמים‬
‫י"ד גי' כח אדני‪ .‬וסוד יד ימין הוא י"ד אותיות "ה' אלהינו ה'"‪ ,‬וסוד יד שמאל‬
‫הם י"ד אותיות הנמצאים לאחר אותיות אלו‪ ,‬והם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו‪.‬‬
‫והמחבר כ"ח אותיות אלו מגדיל כח אדני‪ ,55‬ואעפ"י שעשו יחוד זה יהושע‬
‫וכלב‪ ,56‬הזכיר הכתוב את כלב בלבד‪ 57‬כי הוא משבט יהודה סוד המלכות‪,‬‬
‫ואפשר שע"י יחודו נגרם עיקר נתינת אורות המקיפים בשכינה‪ .‬ואילו יהושע‬
‫שהוא משבט אפרים סוד היסוד‪ 58‬אולי גרם ביחוד זה שאורות הפנימיים יאירו‬
‫בשכינה‪ ,‬כי היסוד הוא הנותן בשכינה אורות אלו‪ .‬ואולי כלב שהוא בחי'‬
‫מלכות שהיא מבררת מהקלי'‪ ,‬העלה ביחוד זה הנצוצות שנפלו ע"י המרגלים‪.‬‬
‫ואולי אמר הכתוב‪ ,‬ועבדי כלב‪ ,‬עקב היתה רוח אחרת עמו‪ ,‬היא רוחו של יהודה‬
‫בן יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שנכנסה בו בעיבור ולא נסתלקה כמו משאר המרגלים‬
‫שנשמות השבטים שנתעברו בהם נסתלקו כשחטאו‪ ,‬ולכן עשה הוא יחוד‬
‫וימלא אחרי‪ ,‬דהיינו אחרי אותיות שם "הוי"ה אלהינו הוי"ה" שהם "כוז"ו‬
‫במוכס"ז כוזו"‪ ,‬והגדיל בייחודו כח אדני‪ ,‬לכן "והביאותיו אל הארץ אשר בא‬
‫שמה‪ ,‬וזרעו יורישנה"‪.‬‬
‫"ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר"‪ .‬משרע"ה הזכיר כאן ט' מדות‬
‫‪ .52‬שער מאמרי רשב"י פ' לך לך ‪ .53.‬פ' שמות‪ .54 .‬ראה לעיל פ' לך לך‪ .55 .‬שער הפסוקים‬
‫פרשה זו‪ .56 .‬כמבואר בכתוב לקמן ל"ב‪ ,‬י"ב‪ .57 .‬כאן‪ .‬וגם בספר דברים א'‪ ,‬ל"ו‪ .58 .‬שער‬
‫רוה"ק הקדמה א'‪.‬‬
‫נד‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫רחמים‪ ,‬של ט' תקוני דיקנא דת"ת‪" .‬פוקד עוון אבות על שלשים ועל רבעים"‬
‫הם חלק מט' התקונים‪ ,‬ואפשר שעניינם שגם אם לא מנקה החטא‪ ,‬נותן‬
‫הזדמנות לאדם לחזור בגלגול לתקן מעשיו‪ .‬וכל גלגול נקרא בן לגלגול קודם‪.‬‬
‫ואמר שנותן ה' לאדם הזדמנות לתקן בגלגול לא פעם אחת ולא פעמיים אלא‬
‫על שלשים ועל רבעים‪ ,‬כי החטא צריך להתקן בעוה"ז בו הוא נעשה‪" .59‬ויאמר‬
‫ה' סלחתי כדבריך" שאמרת פוקד עוון אבות על בנים וכו'‪ .‬ולזה אני מסכים‬
‫שתקונם ייעשה בגלגול נוסף‪ .‬ולכן "במדבר הזה יתמו" וישובו בגלגול להתקן‬
‫ולהכנס לארץ‪ .‬ואולי כיון שהיה זה נסיון עשירי שוב לא יכלו להתקן ע"י‬
‫סליחה בלבד‪ ,‬אלא ע"י גלגול‪ .‬ואפשר שלכן כאן בקש משה ענין זה הנמצא‬
‫בט' תיקוני דיקנא‪ .‬משא"כ בעגל שעוד לא עברו י' פעמים‪ ,‬בקש מה' הסליחה‬
‫לגמרי מי"ג תקוני דיקנא קדישא דכתר‪.‬‬
‫"מחר פנו וסעו לכם צפונה"‪ .‬והנה ישראל נתעכבו במקום י"ט שנים‪ 60‬ורק‬
‫אח"כ פנו צפונה‪ .‬ופירוש "מחר" הוא לאחר זמן‪.61‬‬
‫"ויתאבלו העם מאוד וישכימו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל‬
‫המקום אשר אמר ה' כי חטאנו"‪ .‬דהיינו שכששמעו העם שעקב חטאם נגזר‬
‫עליהם למות במדבר‪ ,‬עשו תשובה והתאבלו על מעשיהם וחשבו שעל ידי‬
‫התשובה תקנו וחזרו למצב שלפני החטא‪ ,‬וחלק מתשובתם הוא לעלות לא"י‬
‫מבלי לחשוש למה שאמרו המרגלים‪ ,‬ולהראות שסומכים הם על ה' שהוא כל‬
‫יכול‪" .‬ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח‪ .‬אל תעלו כי‬
‫אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אוייבכם"‪ .‬כי אתמול שהייתם צדיקים לא היה‬
‫פחד מהעמלקי והכנעני כי ה' היה בקרבכם אבל עתה שחטאתם‪ ,‬אין ה'‬
‫בקרבכם ויש פחד מהעמלקי והכנעני‪ .‬ומה שאתם חושבים לעלות מתוך חרטה‬
‫ותשובה על שהאמנתם למרגלים‪ ,‬כבר מאוחר‪ ,‬אין זה רצון ה' והיא לא תצלח‪.‬‬
‫ואעפ"י שעשו תשובה אינם במצב שלפני החטא‪ ,‬כי מה שאמרו חז"ל שבמקום‬
‫שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪ ,‬אין זה מיד עם‬
‫התשובה אלא לאחר שתקנו ד' חלוקי כפרה‪ ,62‬ואעפ"י שמיד עם תחילת‬
‫התשובה נקרא צדיק‪ ,‬היינו לגבי צירופו למנין או לגבי תנאי בקדושין‪ ,‬ולענין‬
‫שחוזר הוא להיות אהוב בעיני ה'‪ ,‬אבל אינו בגדר צדיק גמור שאין הרשע‬
‫בולעו‪ ,‬אלא בגדר צדיק שאינו גמור שהרשע בולעו‪ .63‬כי צדיק גמור שלא חטא‬
‫‪ .59‬סנהדרין צ"א‪ .60 :‬דברים א‪ .‬מ"ו‪ .‬וראה ברש"י שם‪ .61 .‬רש"י שמות י"ג‪ .‬י"ד‪.62 .‬‬
‫רמב"ם הל' תשובה פרק ב'‪ .63 .‬ברכות ז'‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫נה‬
‫מימיו אין מי שיקטרג עליו ואילו השב בתשובה לוקח זמן עד שחטאיו יתנקו‬
‫לגמרי‪ ,‬ויש בזה ארבעה חלוקי כפרה וכל עוד יש כתם מהחטא יש עליו‬
‫מקטרגים רח"ל‪.‬‬
‫מי לנו גדול מיעקב אבינו עליו השלום שאפילו שה' הבטיחו והיה כל ימיו‬
‫דבוק בה' ובכל זאת פחד מעשו שמא יגרום החטא‪ ,‬ודוד המלך עליו השלום‬
‫אומר "וחטאתי נגדי תמיד" ומה יגידו איזובי הקיר‪.‬‬
‫"דבר אל בני ישראל‪ ,‬כי תבואו אל ארץ מושבותיכם"‪ .‬פירש"י‪" .‬בישר להם‬
‫שיכנסו לארץ"‪ .‬ומכאן מתחיל הדיבור לאחר ל"ח שנים שהיו במדבר שבהם‬
‫לא נתייחד הדיבור עם משה‪ .65‬והיות והדור הראשון תקנו בחי' ה"דעת" על ידי‬
‫השעבוד במצרים והפכו להיות "צבאות ה'‪ ,‬או צבאות בני ישראל"‪ ,‬נקראו‬
‫"עדה" שהוא אותיות דעה‪ ,‬והם בחי' השכינה הנקראת "לאה" המכוונת כנגד‬
‫בחי' ה"דעת"‪ ,‬ונקראו "בני ישראל" על שם צבאותם‪ .‬אבל הדור השני שנולד‬
‫בל"ח שנים אלו נקרא "קהל"‪ ,‬כי היו מבחי' השכינה הנקראת "רחל" שדעתה‬
‫הוא בסוד "קהל"‪ .‬והיות והיא עקרת הבית‪ ,‬ועל ישראל העליון נאמר "כתפארת‬
‫אדם לשבת בית"‪ ,‬נקראו "ישראל"‪ .‬והיות והיו עמהם גם הדור הראשון‬
‫שלמעלה מגיל ס'‪ ,‬נקראים גם "בני ישראל"‪ .‬והיות והיו מעורבים בתוכם גם‬
‫נשמות ערב רב‪ ,66‬פעמים שנקראו "העם"‪ .67‬ולדור השני אפשר שלא הוצרך‬
‫משה לבשרם על כניסתם לארץ כי כבר הבטיח ה' לדור הראשון ואמר‪" ,‬וטפכם‬
‫אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וידעו את הארץ"‪ .‬אמנם לאותם שהיו‬
‫למטה מגיל כ'‪ ,‬או למעלה מגיל ס' בצאתם ממצרים‪" ,‬בישר להם שיכנסו‬
‫לארץ"‪ .‬או אולי בישר זאת לכל ישראל לומר להם שגם אם ינסו את ה' בדרכם‬
‫לארץ‪ ,‬לא יגזור שנית להמיתם במדבר אלא עכ"פ יכניסם לארץ‪ ,‬ואולי אמר‬
‫להם זאת כדי שלא יתיאשו מהפחד שיהיו כאבותיהם‪.‬‬
‫ואולי מכיון שעתה דבר עם הדור השני שאינו כבחינת הדור הראשון‪ ,‬יש שנוי‬
‫מעט בלשון הכתוב ואמר‪" ,‬ככה יעשה לשור"‪" ,‬ככה תעשו לאחד"‪" ,‬כל‬
‫האזרח בישראל יעשה ככה את אלה"‪ .‬שאינו כלשון האמור עד עתה‪ ,‬והוצרכו‬
‫לנסכים בקרבנות יחיד ג"כ‪.‬‬
‫ואמר‪" ,‬וכי יגור אתכם גר"‪ .‬דהיינו גוי שהתגייר‪" .‬או אשר בתוככם"‪ .‬אפשר‬
‫כוונתו לאדם שנשמתו מצד ערב רב שנמצאו מעתה בתוך בני ישראל ונולדים‬
‫מבני ישראל עצמם‪" .‬לדורותיכם"‪ .‬כי אין הערב רב נפרדים מישראל בכל‬
‫‪ .65‬רש"י ויקרא א'‪ ,‬א‪ .66 .‬כמו שנתבאר לעיל‪ ,‬דף מ"א‪ .67 .‬ועי"ז יובנו הפרשיות הבאות‬
‫על בוריים ויסתלקו תמיהות רבות‪.‬‬
‫נו‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫הדורות עד ביאת המשיח‪" .‬כאשר תעשו" עם ישראל נשמות גלגולי הדור‬
‫הקודם‪" ,‬כן יעשה"‪ .‬גם כל אחד משני סוגי הגרים‪" .‬הקהל" שהוא הדור השני‬
‫שמגולגלים בתוכו כל יוצאי מצרים שמתו במדבר כולל הערב רב‪" .‬חוקה אחת‬
‫לכם" כי נשמות עם ישראל אתם‪" .‬ולגר הגר"‪ .‬אלו נשמות הערב רב שדינם‬
‫כגרים כיון שגרים הם בגוף יהודי עמכם‪" .‬חוקת עולם לדורותיכם‪ .‬ככם"‪,‬‬
‫שהנכם מעורבים עם נשמות הער"ר‪" .‬כגר" צדק הבא להתגייר מבני הנכר‬
‫המתחייב בכל התורה כולה‪" .‬יהיה לפני ה'"‪ .‬ואין לפטור אף אחד מישראל אף‬
‫אם ידוע יהיה שנשמתו מהערב רב‪ .‬אלא‪" ,‬תורה אחת‪ ,‬ומשפט אחד יהיה לכם"‬
‫אתם הקהל המגולגלים מנשמות צבאות ה' וצבאות בני ישראל‪" .‬ולגר הגר‬
‫אתכם"‪ .‬הם הער"ר הגרים אתכם בתוך גופות בני ישראל‪ ,‬הן לעונש והן לשכר‪.‬‬
‫"ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה"‪ .‬אפשר לומר שרמז הכתוב סוד השינה‬
‫וק"ש שעל המטה‪ ,‬כי ענין השינה הוא להפקיד הנשמה בידי השכינה בסוד‬
‫"בידך אפקיד רוחי" ר"ת באר‪ ,‬היא השכינה‪ .‬ולכוון שתעלה הנשמה להיכלות‬
‫הקודש ולקבל תורה כל אחד לפי בחינת נשמתו‪ .‬ואמר הכתוב "ראשית‬
‫עריסותכם"‪ .‬דהיינו בתחילת עלייתכם למיטה הנקראת "ערש"‪" ,68‬חלה תרימו‬
‫תרומה"‪ .‬הנשמה שנקראת "חלה"‪ ,69‬תרימו אותה לשכינה הנקראת "תרומה"‪.‬‬
‫והתורה הנלמדת בצוותא נקראת בשם "תרומת גורן"‪ ,‬כי התורה נלמדת בדבוק‬
‫חברים‪ ,‬וחרב לבדים לאותם ת"ח שלומדים לבד ח"ו‪ .70‬וישבו בצורת גורן‬
‫ללומדה וכמ"ש חז"ל על הפסוק "שררך אגן הסהר"‪ .‬ואמר הכתוב "כתרומת‬
‫גורן‪ ,‬כן תרימו אותה"‪ .71‬דהיינו שעליית הנשמה בשינה תהיה לשם למוד‬
‫התורה‪ ,‬להשיג מה שא"א בהקיץ‪.‬‬
‫והתורה שאדם יגיע בה להשיגה נקראת על שמו‪ ,‬וכמ"ש חז"ל על הפסוק‬
‫"ובתורתו יהגה יומם ולילה"‪ .72‬ובורא בלמודו שמים וארץ חדשים‪ .‬וכשהיא‬
‫נלמדת לאחר פטירתו‪ ,‬שפתותיו דובבות בקבר‪ .‬ולכאורה היה מקום לומר‬
‫שהתורה שלומד בשינה לא תהיה שלו כיון שלא יגע בה‪ ,‬ואמר הכתוב שגם‬
‫בלמוד זה כיון שעשה מעשה וכוון לשלוח נפשו ללמוד בשינה‪ ,‬הנה שכרו אתו‬
‫כלומד בהקיץ וטורח בה‪ .‬ואמר "כתרומת גורן" שהוא למוד התורה בהקיץ‬
‫ובחברותא כגורן‪" ,‬כן תרימו אותה" ותקרא על שמכם‪.‬‬
‫‪ .68‬וכמו שכתוב הנה "ערשו ערש ברזל" )דברים ג'‪ ,‬יא‪ ( .‬ואומר "ה' יסעדנו על ערש דוי"‬
‫)תהלים מ"א‪ ,‬ד‪ .69 (.‬וכמ"ש חז"ל לגבי חוה "היא פגמה חלתו של עולם"‪ . 70 .‬ברכות ס"ג‪:‬‬
‫‪ .71‬ולכן גם הנסתרות שלמד רשב"י נקראים "אדרא" שהוא תרגום "גורן" כי למדוהו‬
‫ביושבם כגורן‪ .72 .‬קדושין ל"ב‪:‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫נז‬
‫ועיקר השינה היא רק בחצי הלילה הראשונה‪ ,‬ומחצות צריך לקום כגבור‬
‫ולעסוק בתורה בהקיץ‪ .‬ובימות החול ביום אסור לישן אפילו כדי לקבל השגות‪,‬‬
‫כי ההשגות מגיעים מעורבים מטוב ורע‪ ,‬משא"כ בשבת‪ .‬וחזרה תורה להזהיר‬
‫שהשינה ואפילו לקבל השגות‪ ,‬לא תהיה בכל עת אלא בזמנים הנכונים של‬
‫חצות לילה ראשונה של ימות החול‪ ,‬או בשבת ואפילו ביום‪ .‬ואמרה‪" ,‬מראשית‬
‫עריסותיכם" ולא כל עריסותיכם‪ .‬אלא רק בחלקו המתאים שהוא חצי הראשון‬
‫של הלילה‪ ,‬תתנו לה' תרומה"‪.‬‬
‫ובתחילה כתב "עריסותכם" בלי י'‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬ועתה כתב "עריסותיכם" עם י'‬
‫לשון רבים‪ .‬לומר שגם בחצי הלילה הראשונה של ימות החול‪ ,‬אם אינו יחידי‬
‫במיטה כי הוא ליל טבילה‪ ,‬עדיף שימנע מלישן ולהשיג השגות‪ ,‬וישאר ער‬
‫בחצי הראשון של הלילה וילמד בה תורה בהקיץ‪ ,‬כדי שיתייחד עם אשתו‬
‫לאחר חצות ובטרם ישן‪ .73‬ואמר הכתוב "מראשית"‪ ,‬ולא כל ראשית‪ ,‬שכאשר‬
‫הערש מלא בי' מלשון רבים ואשתו עמו במיטה‪ ,‬כי צריך ליתן הטיפה שהיא‬
‫בחינת י' ממנו אליה‪ ,‬שבזה ימנע ולא ישן גם בראשית הלילה ולא ירים תרומה‬
‫לה' את נשמתו אלא ילמד בהקיץ כיון שמתייחד עמה לשם מצוה להביא בנים‬
‫ובנות דורות חדשים לעולם‪ ,‬וטוב שיגיעו ע"י יגיעת התורה בהקיץ שהוא‬
‫בחינת העוה"ז ולא בלימוד תורה בשינה שהוא מעין העוה"ב‪ ,‬ולכן הוסיף‬
‫"לדורותיכם"‪ ,‬דהיינו למען דורותיכם הראויים לבא‪ ,‬תמנעו בליל טבילה‬
‫משינה ועליית הנשמה‪.‬‬
‫"בבואכם אל הארץ תרימו תרומה לה'"‪ .‬ולא פירש הכתוב מהי התרומה‪.‬‬
‫"ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה לה'"‪ .‬ואם כוונתו לתרומה שאמר‬
‫בפסוק קודם לכאורה היה לו לשלב שני הפסוקים ולומר "בבואכם אל הארץ‬
‫ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה לה'"‪ ,‬ותו לא‪" .‬מראשית עריסותיכם‬
‫תתנו לה' תרומה"‪ .‬לגבי הרמת התרומה הקדים התרומה לשם ה'‪ ,‬ולגבי נתינת‬
‫התרומה הקדים שם ה' לתרומה‪ .‬ויש להבין הענין‪ .‬ופירש"י‪" ,‬ביאה זו משונה‬
‫וכו'‪ ,‬ואמר תתנו שיהיה שיעור נתינה"‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי ישראל במדבר לא קיימו מצות צדקה לעניים כי כל אחד‬
‫הוציא ממצרים רכוש רב וכולם אכלו את המן במדה שוה ושמלתם לא בלתה‬
‫מעליהם‪ ,‬אמנם בבואם לארץ ובאכלם מתבואת הארץ‪ ,‬החל העוני ובפרט‬
‫בשבט לוי‪ ,‬שכל היוצאים ממצרים נכנסו לארץ‪ ,‬ובניהם שיצאו קטנים ואותם‬
‫שנולדו במדבר עניים היו כי לא ירשו את אבותיהם‪ ,‬ואסורים היו לחלוק בביזת‬
‫‪ .73‬וכמו שנהג האריז"ל‪ ,‬והטעם הוא שלא יבא לידי קרי מחמת הרהורו בטבילת אשתו‪.‬‬
‫נח‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫הארץ‪ ,‬והוצרכו לקנות כל אוכל וחפץ שהוצרכו לו‪ ,‬והיה בידם רק מה שהוציאו‬
‫ממצרים המבוגרים שבהם שהוצרכו לזה בעצמם‪ ,‬ועכ"פ חלקוהו רק למי‬
‫שחפצו‪ .‬ואולי צותה תורה על הצדקה לעניים‪ ,‬ואמרה "תרימו תרומה לה'"‪,‬‬
‫וכיון שמצוות תרומות ומעשרות לא נתחייבו בהם אלא לאחר י"ד שנים של‬
‫כבוש וחלוק‪ ,‬רצתה תורה להרגילם מיד בנתינה מלחמם לכהן‪ ,‬ולא קבעה‬
‫כמות ההפרשה כדי שיורגל אדם ליתן לפי נדבת לבו‪ ,‬ולא כחיוב מעשר וכדו'‪,‬‬
‫ואולי הדגישה שכאשר מרים האדם תרומה קטנה אעפ"י שמצוה בידו אינה מן‬
‫המובחר ואין שם שמים שורה על הנותן עד שתגיע תרומתו לידי העני‪ ,‬אמנם‬
‫כאשר נותן האדם מתנה הראויה כדי נתינה הקדים שם ה' לתרומה לרמז כי‬
‫מעת הפרשתו אעפ"י שטרם הגיעה ליד העני כבר שורה השכינה במעשה ידיו‪.‬‬
‫"ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת"‪ .‬ויש להבין‬
‫למה הדגיש שהיו במדבר והלא כל עניינם היה במדבר‪ .‬ולמה קושש עצים‪,‬‬
‫ולמה הוצרך להם‪" .‬ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים"‪ .‬ויש להבין‬
‫למה חזר והאריך‪ ,‬ולכאורה היל"ל "ויקריבוהו המוצאים אל משה ואל אהרן"‬
‫ותו לא‪" .‬ויניחו אותו במשמר"‪ .‬ולכאורה תיבת "אותו" מיותרת והיה לו לומר‬
‫"ויניחוהו במשמר"‪ .‬ושלש פעמים "אותו" נאמר בעניין זה ולכאורה כולם‬
‫מיותרים‪ .‬ויש להבין למה הסכים המקושש לחטוא לאחר ההתראה ולמסור‬
‫עצמו למיתה על כך‪ .‬והנה דבר זה היה לפני מתן תורה וכמו שפירש"י שהיה זה‬
‫בשבת שניה מאז שקבלוה במרה‪ .‬ואמרו חז"ל‪ ,‬שהיה זה צלפחד שנתכוון לשם‬
‫שמים‪ .74‬ויש להבין מה לשם שמים שייך בחטא זה‪ ,‬ולמה עלתה מחשבה כזו‬
‫בלבו‪ ,‬ולמה לא כתבה זאת התורה במקומו בפ' בשלח והמתינה עד כאן‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי בימי שבת יש שני דברים חשובים‪ ,‬הראשון עליית‬
‫העולמות למקומם שלפני חטא אדם הראשון‪ ,‬והשני עליית בחי' פרצופי‬
‫הקודש עד "כתר עליון‪ ,‬רעוא דרעוין"‪ .‬ואמנם איסור ט"ל מלאכות הוא בגלל‬
‫עליית העולמות בלבד‪ ,‬ולכן בחג השבועות אעפ"י שיש עליית בחי' פרצופי‬
‫הקודש עד "כתר עליון‪ ,‬רעוא דרעוין"‪ .‬מותרת מלאכת אוכל נפש כבכל יום‬
‫טוב‪ .‬וכתב רבינו הרש"ש‪ ,76‬שבשבתות שבימי העומר מתבטלים עליית בחי'‬
‫פרצופי הקודש עכ"ל‪ .‬ובכל זאת איסור ט"ל מלאכות קיים כי יש עליית‬
‫העולמות כהלכתן כבכל השנה כולה‪ .‬ואפשר שרצה צלפחד שלא יזלזלו‬
‫‪ .74‬ראה תרגום יונתן בן עוזיאל פסוק זה‪ ,‬וכ"כ התוס' ב"ב קי"ט‪ :‬מהמדרש‪ .‬ומ"ש התוס'‬
‫שם שהיה עניין זה לאחר מעשה המרגלים אינו מתאים לדברי רש"י שהיה זה בשבת שניה‪.‬‬
‫‪ .76‬נהר שלום בענין הכוונות בימי העומר‪.‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫נט‬
‫ישראל בשבתות העומר ויחללום בטענה שאין עליית הפרצופים‪ ,‬ועשה מעשה‬
‫בעצמו ונסקל בשבת שניה שהיתה בימי העומר והוכח לעין כל ששבתות‬
‫העומר דינם ככל שבתות השנה‪.‬‬
‫וכיון שלשם שמים נתכוון‪ ,‬אולי ראו שלמרות שחלל את השבת‪ ,‬שלם הוא בכל‬
‫הנר"ן‪" ,‬ויקריבו אותו" השלם בנפש‪" ,‬המוצאים אותו" השלם ברוח‪ ,‬מקושש‬
‫עצים גם לאחר התראה‪" .‬אל משה ואל אהרן ואל כל העדה ויניחו אותו"‬
‫השלם גם בנשמתו‪" .‬במשמר‪ ,‬כי לא פורש מה יעשה לו"‪ .‬ואעפ"י שידעו‬
‫שמחלל שבת בעלמא דינו במיתה‪ ,‬לא פורש מה יעשה לאחד שכמוהו שנתכוון‬
‫לשם שמים לתקון גדול‪ ,‬ושנר"ן שלו שלמים למרות חטאו‪" .‬ויאמר ה'‪ ,‬מות‬
‫יומת האיש"‪ .‬כי אעפ"י שהוא שלם במדרגותיו בבחי' "האיש"‪ ,‬כיון שחלל‬
‫שבת ללא הוראת שעה ממשה‪ ,‬דינו ככל מחלל שבת‪ ,‬ולכן "רגום אותו" השלם‬
‫בנפשו "באבנים כל העדה מחוץ למחנה"‪ .‬כשם שהוציא עצמו מתוך הקודש‬
‫ע"י מעשיו‪" .‬ויוציאו אותו" השלם ברוחו "כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו‬
‫אותו" השלם בנשמתו "באבנים וימת" בעוה"ז‪" ,‬כאשר צוה ה' את משה"‪.‬‬
‫ואולי הזכירה התורה עניין זה לאחר ל"ט שנים כדי ללמדנו שחטא זה במקום‬
‫לתקן‪ ,‬גרם לקלקול נורא של העגל ומרגלים ושאר עניינים כיוצא בהם‪ ,‬כי אם‬
‫היו משמרים שבת שניה זו כהלכתה לא היתה לשום אומה ולשון ולא לערב רב‬
‫שום שליטה עליהם‪ .‬ואלו הם תוצאות תקון שחשב אדם לעשות תוך כדי‬
‫עבירה‪ ,‬כי כך דרכה של קלי' נוגה הארורה לפתות האדם לחטא לצורך תקון‬
‫כביכול‪ ,‬כדי שעל ידי "תקונו" יקלקל ויזיק ביותר‪ ,‬ה' יצילנו‪ .‬והדגיש הכתוב‬
‫שהיו במדבר‪ ,‬ולא נכנסו לארץ‪ ,‬בגלל חילול שבת של המקושש‪.‬‬
‫והנה העץ שבמדבר מקום הקלי' בדרך כלל הוא ה"רותם" שהוא בהפך מצדיק‬
‫כ"תמר" יפרח‪ ,‬ולכן בנוה המדבר מקום מים‪ ,‬גדלים תמרים שהם בנגוד לרותם‪.‬‬
‫ואפשר שלכן מאכילים את הרשעים גחלי רתמים בחי' המדבר מקום תוהו‪.‬‬
‫"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם"‪ .‬ויש להבין הרי כל המצוות נתנו‬
‫לדורותם‪ ,‬ולמה הדגיש זאת הכתוב‪ .‬וכתב לדרתם חסר שני ווי"ן‪" .‬והיה לכם‬
‫לציצית"‪ .‬ולכאורה אם מטילים ציצית בבגד יהיה לבגד ציצית‪ ,‬ומה ביאור‬
‫לכם‪" .‬וראיתם אותו וזכרתם‪ ,‬וכו' ועשיתם אותם"‪ .‬דהיינו שהציצית תגרום‬
‫לזכירת המצוות ולרצון לעשותם‪" .‬ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר‬
‫אתם זונים אחריהם"‪ .‬וממ"ש כך ולא כתוב שמא תזנו אחריהם‪ ,‬מבואר שכבר‬
‫החליטה תורה שעם ישראל זונה אחר עיניו ולבו‪ ,‬וזקוק לציצית כדי לא לתור‬
‫אחריהם‪" .‬למען תזכרו וכו'‪ ,‬והייתם קדושים"‪ .‬דהיינו מצות הציצית תשפיע‬
‫קדושה‪ .‬והנה בפרשת קדושים מבואר שאין צורך לעשות מעשה להתקדש‪,‬‬
‫ס‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫אלא לפרוש מהעריות ומהעבירה וכמ"ש "קדושים תהיו"‪ ,‬ופירש"י‪" ,‬הוו‬
‫פרושים מהעריות ומהעבירה"‪ .‬ומה נשתנה עתה שהוצרכו לציצית להתקדש‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי בצאת ישראל ממצרים יצאו עמהם ערב רב לאלפים‬
‫ולרבבות והם החטיאו לישראל בעגל‪ .‬וכשקלקלו המרגלים הוצרכו לנוד‬
‫במדבר שלשים ושמונה שנה עד שמתו הדור הראשון של יוצאי מצרים‪ ,‬מגיל‬
‫כ' עד גיל ס'‪ ,‬ובזמן זה מתו כל הערב רב ובניהם ונשיהם וטפם וחזרו לבא‬
‫בגלגול בתוך עם ישראל בתור בניהם של יוצאי מצרים‪ ,‬כשנשמותיהם טרם‬
‫נתקנו כל צרכם‪ .‬ולכן כשחלקו הארץ לשבטים לא מצאנו שנתנו לערב רב‬
‫מקום ישיבה ולא מצאנו שהניחום בעבר הירדן‪ ,‬ורק על בני קיני חותן משה‬
‫כתוב שקבלו את יריחו לנחלה‪ .‬ולא עוד אלא אפילו מפרשה זו ואילך אין כבר‬
‫זכר לערב רב כקבוצה בפני עצמם‪ ,‬כאספסוף וכדו'‪ .‬והיות ובטרם תוקנו על‬
‫בוריים נתערבו בתוך נשמות ישראל‪ ,‬וחזרו להתגלגל במרוצת הדורות‪ ,‬וחלקם‬
‫הפך להיות פושעי ישראל‪ ,‬והם הם הערב רב השולטים עלינו בארץ הקודש‬
‫למרות שיש ביניהם מזרע של גדולי הדורות שעברו‪ ,‬וכמבואר בזוהר הקדוש‪.77‬‬
‫והדור הראשון שהיו צבאות ה'‪ ,‬נקראים בתורה "בני ישראל"‪ ,‬ו"עדה" שהוא‬
‫אותיות "דעה"‪ .‬והספיק להם להמנע מהעבירה והעריות כדי להתקדש‪ ,‬אבל‬
‫דור זה נצטוו במצוות ציצית‪ ,‬כדי להמשיך קדושה בפועל לנשמותיהם‬
‫הפגומות‪ ,‬מחמת השפעת נשמות הערב רב המעורבים בתוכם‪ ,‬וזה גורם בבירור‬
‫שיהיו פושעים וזונים אחרי עיניהם ולבם‪ ,‬ולכן הוצרכו לציצית‪ .‬ונקראים הדור‬
‫השני בתורה "ישראל"‪ ,‬ו"קהל" כי בחינתם בסוד משחז"ל "דעת נשים קלה"‪.‬‬
‫והדגיש לדורותם והחסיר הווי"ן‪ ,‬לומר שמעתה כל הדורות יהיו חסרים כיון‬
‫שנשמות הערב רב שאינם מתוקנים יהיו מעורבים עמהם וישפיעו עליהם ואוי‬
‫לרשע ואוי לשכנו‪ ,‬וההצלה שיש לנו מהם הוא ע"י מצות ציצית הגורמת‬
‫להאיר את הנשמה ולזככה ולהזכיר לה את מעמד הר סיני‪ ,‬שכן כל השכחה‬
‫מצד הקליפה "כי אין שכחה לפני כסא כבודך"‪ ,‬ולהבדילנו מידי ערב רב‪,‬‬
‫שוודאי ימנעו מקיום מצוה זו‪) .‬ולכן ראינו בדורינו איך בשצף קצף נלחמו הערב רב‬
‫בילדי ישראל כאן בארץ הקודש לשרש מהם מצות ציצית‪ ,‬וקרעו הציציות בכח מעל העולים‬
‫ובניהם‪ ,‬בזמן שעלו התימנים ועוד עדות המזרח‪ ,‬ה' יצילנו מהם וישלח לנו משיח צדקנו(‪.‬‬
‫ולכן אמר "והיה לכם לציצית" וכמו שדרשו חז"ל "לכם ולא לכלבים"‪ ,78‬גם‬
‫כאן הכוונה לכם ולא לערב רב‪ ,‬שהם ימאסו במצוה זו פרט למתוקנים שבהם‪.‬‬
‫וכמעט כל המצוות שהתחדשו בשנת הארבעים‪ ,‬מקורם עקב ערוב נשמות‬
‫‪ .77‬פ' נשא‪ .‬וראה בשער הגלגולים הקדמה כ"ב‪ .78 .‬ביצה כ'‪:‬‬
‫שפתי‬
‫שלח לך‬
‫שני‬
‫סא‬
‫הערב רב בישראל ולכן רק אז נצטוו על גיטין וייבום ומעקה ושלוח הקן ועגלה‬
‫ערופה וכדו'‪ ,‬ומסתבר שאם לא היו כלבים אלה מעורבים בתוכנו‪ ,‬לא היה נצרך‬
‫אדם מישראל להפרד מאשתו ולא למות בלי בנים‪ ,‬ולא לפול מן הגג‪ ,‬ולא‬
‫להרים השכינה מגלותא‪ ,‬בסוד רובצת על האפרוחים כמבואר בזוהר‪ ,‬ולא‬
‫להמצא מת בשדה‪ ,‬וכדו'‪.‬‬
‫ורוב יוצאי מצרים שעמדו על הר סיני נשמתם היתה גדולה ביותר והיו דור‬
‫דעה‪ ,‬והדעת היתה מושלמת בהם לאחר שנתקנו בחומר ובלבנים‪ ,‬והיו בחינת‬
‫הטלית שהיא גדולה מבחינת ציצית‪ 79‬והיו דבוקים לשכינה העליונה בבחינת‬
‫"טלית שכולה תכלת"‪ .‬כי גם המלכות וגם הבינה הם בחינת תכלת‪ ,‬ולכן גם ים‬
‫שהוא בחי' מלכות וגם כסא הכבוד שהוא בחינת בינה סוד צבעם הוא תכלת‪.80‬‬
‫אמנם הבינה נראה שהיא בחינת טלית שכולה תכלת‪ ,‬והמלכות היא בחינת‬
‫פתיל תכלת"‪ .‬אמנם הדור השני שהיו מעורבים בו נשמות ערב רב‪ ,‬ודעתם לא‬
‫היתה מתוקנת כדבעי‪ ,‬ואין יכולים להגיע בסוד התכלת שבטלית אלא‬
‫שבציצית‪ ,‬וגם בו רק בסוד "פתיל תכלת" שהוא בחי' השכינה‪ ,‬מלכות‪ .81‬אמנם‬
‫היות ובחינת עם ישראל ירדה עקב ערוב הערב רב בתוכם הוצרכו כל ישראל‬
‫כולל יוצאי מצרים שעמהם‪ ,‬להתעטף בציצית‪ .‬ולכן אמר "לדורותם" דהיינו‬
‫לשני הדורות‪ ,‬לדור הראשון ולדור השני‪.‬‬
‫"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"‪ .‬פירש"י‪,‬‬
‫"עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים"‪ .‬וא"כ הי"ל לכאורה להקדים לפי‬
‫הסדר העין ללב ולומר "ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם"‪.‬‬
‫ונראה שהענין הוא‪ ,‬כי גם כשאדם רואה מראה איסור אם לבו היה נקי מקודם‪,‬‬
‫לא יפול ולא יחמוד‪ .‬וכר"ג שבקרן זוית ראה נכרית נאה‪ ,‬והבין שהיא נאה עד‬
‫שאמר עליה "מה רבו מעשיך ה'"‪ ,‬ולא חמד ולא נכשל כי לבו היה נקי‪ .‬ורק‬
‫כשהלב לא נקי וטהור לעבודת ה'‪ ,‬בראותו מראה איסור לבו חומד ונכשל ולכן‬
‫הקדים הלב לעין‪.‬‬
‫קרח‬
‫"ויקח קרח"‪ .‬יש להבין למה נקראת הפרשה על שם קרח‪ ,‬ומה ענין יחוסו‬
‫שהזכירו הכתוב‪ ,‬ולא עוד אלא שפירש"י שהיה ראוי שיחוסו יכלול גם את‬
‫יעקב‪ ,‬ורק ע"י תפילת יעקב "בקהלם אל תחד כבודי"‪ ,‬לא הוזכר שמו‪ ,‬ומה היה‬
‫חסר אם היה כתוב "ויקח קרח בן יצהר הלוי"‪.‬‬
‫‪ .79‬שער הכוונות ענין הציצית דרוש ב'‪ .80 .‬מנחות מ"ג‪ .81 :‬שם ענין הציצית דרוש ד'‪.‬‬
‫סב‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫ואפשר שהענין הוא כי החכמה בחי' קודש והבינה בחי' טהור‪ ,‬ומשבט לוי‬
‫יצאו כהנים בחי' קודש ולויים בחי' טהור‪ .‬וכמ"ש הכתוב "לקדשם לכהן לי"‪,‬‬
‫"וזה אשר תעשה ללויים לטהרם"‪ .‬כי כהנים שרשם בחכמה ולויים בבינה‪ ,‬ובני‬
‫לוי גרשון וקהת ומררי‪ ,‬וגרשון ומררי יצאו מהם לויים בלבד‪ ,‬אמנם מקהת‬
‫יצאו גם כהנים‪ ,‬ואם היה קרח מבני גרשון ומררי לא היה חושב לערער על‬
‫הכהונה‪ ,‬אמנם הוא היה נכד קהת שממנו יצאו כהנים ולא עוד אלא שהיה בן‬
‫יצהר‪ ,‬ויצהר הוא שמן וכמ"ש "ותרושך ויצהרך"‪ ,‬והשמן הוא בחי' חכמה‬
‫שרש הכהונה‪ ,‬ולכאורה ראוי שמיצהר תצא הכהונה ולא מעמרם‪ ,‬ולפחות יהיה‬
‫יצהר כעמרם ולא פחות ממנו‪ ,‬כי לוי מצד עצמו הוא בבחי' ספי' התפארת וחוא‬
‫בן יעקב שגם הוא בבחי' ספי' התפארת‪ ,‬ובספי' זו יש שתי בחי' גם של חסדים‬
‫בחי' כהונה‪ ,‬וגם של גבורות בחי' לויה‪ .‬ואפשר שביחוס זה עינו הטעתו לחלוק‬
‫על הכהונה‪ ,‬ולכן הזכירו הכתוב ונמנע מלהזכיר את יעקב בגלל בקשתו‪.‬‬
‫והאמין קרח בה' ובמשה עבדו שאמר שבחר ה' באהרן לכהונה גדולה‪ ,‬אבל‬
‫חשב שאין זה אלא לדור ראשון של העדה‪ ,‬כי כיון שדרכם הוציא ה' את‬
‫ישראל ממצרים והם מנהיגיו‪ ,‬ודאי שאהרן יהיה כהן גדול‪ .‬אבל בדור השני‬
‫הנקראים "קהל"‪ ,‬ואינם מבחי' משה ואהרן‪ ,‬הוא שהנו בכור בני יצהר‪ ,‬ראוי‬
‫להיות כהן גדול ונשיא גם יחד כמו נכדו שמואל הנביא השקול כנגד משה‬
‫ואהרן יחדיו‪ .‬ואולי היה ראוי קרח שתקרא פרשה בתורה על שמו בזכות בניו‬
‫החל משמואל הנביא והמשך בבני קורח המוזכרים בתהילים‪ ,‬וכמו בלק שזכה‬
‫שתקרא פרשה בתורה על שמו בגלל רות ומלכי בית דוד שיצאו דרכו‪.‬‬
‫"ויקח קרח"‪ .‬ויש להבין כיצד קרא יצהר לבנו בשם "קרח" שהיה שם בנה של‬
‫אהליבמה אשת עשו‪ ,‬ומה גם שהיה "ממזר"‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי כבר נתבאר לעיל‪ ,1‬שאצל בני אהליבמה נאמר "אלה‬
‫היו בני אהליבמה"‪ ,‬ולא כמו שכתב אצל בניו האחרים "אלה הם"‪ ,‬כי "אלה‬
‫היו" פירושו ולא עוד‪ ,‬כי מתו בלא בנים וכל נצוצות הקדושה שהיו בהם שבו‬
‫ועלו אל הקדש‪ .‬ואולי שנצוצות הקדש שהיו בקרח לקחם יצהר לאחר שנתקנו‬
‫וקרא לבנו בשם זה‪ ,‬ולגודל מעלת נצוצות אלו יצאו ממנו שמואל הנביא ובני‬
‫קרח שחברו התהילים‪ .‬ואפשר שעל כל פנים כיון שיצא פעם ראשונה מהקלי'‬
‫נכשל במחלוקת עם משה‪.2‬‬
‫"ודתן ואבירם בני אליאב"‪ .‬דתן ואבירם היו קרואי העדה‪ ,3‬אעפ"י שהלשינו‬
‫‪ .1‬פ' וישלח‪ .2 .‬ומעין מ"ש בשער הגלגולים הקדמה ז' גבי דוד‪ .3 .‬במדבר כ"ו‪ ,‬ט‪.‬‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫סג‬
‫על משה לפרעה‪ ,‬ורשעים ניצים ונצבים‪ .4‬ולא עוד אלא שלא יצאו ממצרים על‬
‫ידי משה‪ ,‬ויצאו עם חיל פרעה ברודפו אחר ישראל‪ ,5‬ורק בים נצטרפו לישראל‪.‬‬
‫ויש להבין מדוע לא מתו רשעים אלה בחושך כשאר רשעי ישראל‪ ,‬ולמה‬
‫המציא להם ה' את הדרך לשוב ולהתחבר עם מחנה ישראל בים‪ ,‬וכיצד נבחרו‬
‫להיות קרואי העדה‪ ,‬ומסתמא נבחרו בהסכמת משה ואפי' בהסכמת ה'‪ ,‬והלא‬
‫הם האנשים שהותירו מהמן‪ ,6‬וביום השביעי יצאו ללקוט ולא מצאו‪ .‬ולמה‬
‫דווקא את עונש ניקור העיניים הם הזכירו‪ ,‬ולמה חרה למשה על דבריהם‪.‬‬
‫ואולי העניין הוא כי דתן ואבירם הם כנגד נצח והוד‪ 7‬הנחשבים כאחד‪ ,‬ולכן הם‬
‫צמודים בכל מעשיהם‪ ,‬והעיניים הם כנגד נצח והוד ולכן הזכירו ניקור עיניהם‪.‬‬
‫ואולי כיון שהיו מבחינה זו ולא מן המלכות האריך ה' אפו עמהם‪ ,‬ורצה לקרבם‬
‫על ידי מנויים לקרואי העדה‪.‬‬
‫"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי‪ ,‬ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני‬
‫ראובן ויקומו לפני משה"‪ .‬ולכאורה היה לו לומר ויבואו לפני משה‪ ,‬או ויקומו‬
‫על משה‪" .‬ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים וכו'‪ ,‬ויקהלו על משה ועל‬
‫ואהרן"‪ .‬ומלשון הכתוב משמע שלפני משה קמו רק קרח‪ ,‬דתן ואבירם ואון‪,‬‬
‫אבל המאתיים וחמישים רק "נקהלו" על משה ואהרן‪ ,‬ולכן חילק הכתוב‬
‫ביניהם ולא אמר ויקח קרח ודתן ואבירם ואון ומאתיים וחמישים נשיאי עדה‪.‬‬
‫"ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו‬
‫על קהל ה'"‪ .‬ויש להבין ענין הויכוח ביניהם‪ .‬ולמה אמר "העדה כולם‬
‫קדושים"‪ ,‬וסיים "קהל ה'"‪.‬‬
‫"וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר‪ ,‬בוקר ויודע ה' את אשר לו וכו'‪ ,‬זאת עשו‬
‫קחו לכם מחתות"‪ .‬למה לא אמר להם משה בשם ה' לעשות זאת‪ ,‬אלא כאומר‬
‫מעצמו‪ ,‬ופשוט שמשה לא יגיד דבר גדול כ"כ בלי הוראה מהקב"ה‪ .‬ולמה‬
‫הוצרך משה לפרט להם כיצד מקטירים קטורת ואמר "קחו לכם מחתות ותנו‬
‫בהן אש‪ ,‬ושימו עליהן קטורת"‪ .‬והלא באומרו תקטירו מחר‪ ,‬ידעו מה לעשות‪.‬‬
‫"והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש‪ ,‬רב לכם בני לוי"‪ .‬פירש"י‪" ,‬אמר להם‬
‫משה‪ ,‬הריני אומר לכם שלא תתחייבו‪ ,‬מי שיבחר בו יצא חי‪ ,‬וכולכם אובדים"‪.‬‬
‫ויש להבין כיצד היה להם סברא שה' יבחר בהם ולא באהרן והרי הוא כיהן‬
‫לאחר שבעת ימי מלואים‪ ,‬והקטיר מידי יום‪ ,‬ויצא בשלום מן הקודש‪ .‬ואפילו‬
‫בניו מתו כשרצו להקדימו ולהקטיר‪ ,‬ומה גרם להם לחשוב עצמם ראויים יותר‬
‫‪ .4‬רש"י שמות ב' יג‪ ,‬ושמות ה'‪ ,‬כ‪ .5 .‬ראה תרגום יונתן בן עוזיאל שמות י"ד‪ ,‬ג‪ .6 .‬רש"י‬
‫שמות ב' יג‪ .7 .‬שער הגלגולים הקדמה ל"ט‪.‬‬
‫סד‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫משאר השבטים למעמד זה‪ ,‬עד כדי סיכון נפשם‪ ,‬ואיך כשמשה אומר להם‬
‫שמתוך כולם רק אחד יצא חי והשאר אובדים‪ ,‬חשב כל אחד עצמו שהוא‬
‫הראוי מכולם להיות כהן גדול‪ ,‬עד כדי סיכון חייו‪ ,‬והלא ידעו שכל דברי משה‬
‫מתקיימים במלואם‪ .‬ופירש"י‪" ,‬שלקח קרח מאתיים חמישים ראשי סנהדראות‬
‫והלבישם תכלת בלי ציצית ובאו ועמדו לפני משה ושאלוהו טלית שכולה‬
‫תכלת חייבת בציצית או פטורה‪ ,‬אמר להם חייבת‪ .‬התחילו לשחק עליו‪ ,‬אפשר‬
‫טלית של מין אחר‪ ,‬חוט אחד של תכלת פוטרה‪ ,‬וזו שכולה תכלת לא תפטור‬
‫עצמה"‪ .‬ויש להבין למה היה צריך להלביש לכולם טלית שכולה תכלת ללא‬
‫ציציות‪ ,‬וכי אי אפשר לשאול את משה בלי להדגים לו הלבישה‪ ,‬ואם רצונם‬
‫להדגים לו הלבישה‪ ,‬יספיק שילבש אחד מהם כן ויביאוהו לפני משה‪ ,‬ולמה‬
‫קורח עצמו לא לבש טלית כזו‪.‬‬
‫ולכאורה דבריהם מהבל ימעטו‪ ,‬ואין לך טפשות גדולה מזו‪ ,‬למה טלית שכולה‬
‫תכלת תפטר מציצית כלל‪ ,‬לכל היותר היו יכולים לבקש לפטרה מתכלת‬
‫שבציצית‪ ,‬אבל לא מציציות לבנים גם כן‪ ,‬והם בקשו לפטרה לגמרי‪ ,‬ומה‬
‫ההגיון בזה‪ .‬ולא עוד אלא אפילו מתכלת אין לפטרה כי המיקום קובע‪ ,‬ומה‬
‫שוה אם כל גוף הטלית תכלת אם אין בה ציציות וחוט של תכלת במקום‬
‫שצריכים להיות בה‪ .‬כלום לא מבינים הם שדבר שאינו במקומו דינו כמי שאינו‬
‫בנמצא‪ .‬ועוד טענו כנגד משה ואמרו "כי כל העדה כולם קדושים"‪ .‬ופירש"י‪,‬‬
‫שאמרו לו "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה"‪ .‬ואדרבה היא הנותנת לקרב‬
‫את אהרן‪ ,‬כי בזמן שהם עמדו תחת ההר‪ ,‬אהרן עמד למרגלותיו יותר קרוב‬
‫מהם‪ .‬וכמ"ש "ועלית אתה ואהרן עמך" וא"כ ודאי שעדיף הוא מהם‪ ,‬וכלום‬
‫שכחו הם שכששמעו הדברות‪ ,‬אמרו למשה "דבר אתה עמנו ונשמעה‪ ,‬ואל‬
‫ידבר עמנו אלהים פן נמות"‪ .‬ולא שמעו יותר משתי דברות ואלו משה שמע כל‬
‫הדברות ואמר להם‪ ,‬וא"כ מדוע שלא יתנשא עליהם‪.‬‬
‫ונראה שביאור הענין קשור להבנת מצות ציצית שנסמכה לו‪ .‬ודע כי כל מעשה‬
‫קרח קרה בסוף הארבעים שנה‪ ,‬לאחר מות כל הדור ותקומת בניהם תחתם‪,8‬‬
‫‪ .8‬שער הפסוקים פ' קרח‪ ,‬וכן מוכח מהגמ' )ב"ב קי"ט‪ (.‬שאמרה שבני קרח ובני המתלוננים‬
‫על מות קרח ועדתו שהיו למטה מגיל עשרים נטלו חלק בארץ‪ .‬ומה שכתב בסדר עולם‬
‫שמעשה קרח נעשה לאחר מעשה המרגלים‪ ,‬אין כוונתו לומר שנעשה מיד‪ ,‬אלא לאפוקי‬
‫מהסברא שקרח קדם למרגלים )וכמו שהבין הרא"ה ודחאו הרמב"ן‪ .‬ולא כמו שהבינו‬
‫הרמ"ה ורשב"ם ותוס'‪) .‬ב"ב קי"ט‪ (.‬שנעשה מיד לאחר מעשה מרגלים‪ ,‬ונדחקו בביאור‬
‫הגמ' שם והעמידוה בבני בניהם‪ .‬ואדרבה מסדר עולם רבה משמע שהיה זה לאחר שטולטלו‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫סה‬
‫ומצות ציצית שנסמכה לו גם היא נתנה אז‪ ,9‬וכששמע קרח מצות ציצית עינו‬
‫הטעתו לחלוק על משה‪.‬‬
‫ונתבאר לעיל‪ 10‬שמצות ציצית נתנה לדור השני ליוצאי מצרים הנקראים "קהל"‬
‫ולא "עדה"‪ .‬כיון שכל ערב רב מתו בשלשים ושמונה השנים שנעו במדבר‬
‫וחזרו בגלגול בתוך עם ישראל‪ .‬ולכן ירדה דרגת עם ישראל בכללות והוצרכו‬
‫לציצית כדי לקבל קדושה ושפע‪ ,‬משא"כ בדור הראשון שהיו בחינת "טלית‬
‫שכולה תכלת" בעלי נשמה גבוהה ולא הוצרכו לציצית‪ .‬ומאחר שחל הצווי על‬
‫דור זה הוצרכו כל ישראל כולל משה ואהרן לעשות לבגדיהם ציצית‪ ,‬מכיון‬
‫שהשפע כבר לא יכל להגיע לאף אחד ללא האמצעי של הציציות‪ .‬וכל אותם‬
‫ארבעים שנה ישבו קרח ודתן ואבירם כנועים תחת משה וקבלו סמכותו ומרותו‬
‫כמנהיג‪ ,‬ואהרן קדוש ה' ככהן גדול‪ ,‬כי ידעו שבדור גדול כ"כ רק גדולים‬
‫כמשה ואהרן יכולים להנהיגם‪ .‬אמנם כששמע קרח מצות ציצית והבין‬
‫שהנשמות פחותים כיון שנשמות ערב רב נתערבו בהם‪ ,‬הסיק מסקנה שאין‬
‫למשה ואהרן להנהיג יותר‪ ,‬וכל מעשיהם מתוך גאוה שאין בכחם לרדת‬
‫מגדולתם‪ ,‬והוא קרח מתאים יותר להנהיג הדור החדש‪ .‬ולקחם בדברים‪,‬‬
‫והלביש לכל אחד טלית שכולה תכלת ללא ציציות לומר שהם עוד שייכים‬
‫ל"ח שנים במדבר‪ .‬ולכן כתב שם‪" ,‬ואמר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו" שלא‬
‫שייך זה בדרכם לארץ‪ ,‬אלא לאחר טלטולם‪ .‬ולכן סמך לו פסוקים המדברים בטלטולם‪.‬‬
‫וראיה נצחת לזה כי מבואר בגמ' )ב"ב קכ"א‪ (:‬שמאז חטא המרגלים כל ל"ח שנים‬
‫שטולטלו ישראל במדבר עד שנת הארבעים לא נתייחד הדיבור עם משה‪ ,‬ובמעשה קרח‬
‫מפורש בכתוב שדבר ה' עם משה‪ ,‬והיות והיה זה לאחר מעשה מרגלים מוכרח לומר שנעשה‬
‫בשנת הארבעים כששב הדיבור להתייחד עם משה‪) .‬והרשב"ם נדחק בזה בפירושו שם‪ (.‬וגם‬
‫המדרש שאומר שנתקנא בנשיאות אליצפן‪ .‬יש לפרש שעברתו שמרה עד סוף הארבעים‪ .‬כי‬
‫פחד לערער בזמן הדור הראשון‪ .‬ומ"ש רש"י "וחצרות" במחלוקתו של קורח‪) .‬למרות שהוא‬
‫נגד התרגום‪ ,‬וכבר רש"י עצמו הוסיף פירוש שחצרות הכוונה למעשה מרים‪ (.‬כבר פירשו‬
‫המפרשים שהכוונה לחצרות שבסוף מ' שנים עברו דרכו בטלטולם‪ .‬א"נ בגלל חצרות‪ ,‬שבו‬
‫נתמנה אליצפן לנשיא‪ ,‬ושמזה נגרמה קנאת קורח שגרמה למחלוקתו לאחר מ' שנים‪.‬‬
‫ואעפ"י שמצות פרה אדומה שמופיעה אח"כ‪ ,‬נאמרה בתחילת הארבעים )רש"י מגילה כ"ט‪.‬‬
‫ד"ה ברביעית( המתינה תורה מלכתבה כדי לסמכה למיתת מרים ללמדנו שמיתת צדיקים‬
‫מכפרת‪ .9 .‬ומה שמתי מדבר שהיו הדור הראשון ראם רבב"ח שלבשו ציציות‪ ,‬וכמבואר‬
‫בב"ב דף ע"ד‪ .‬מדובר באותם שמתו בשנת השלשים ותשע לאחר שכבר נצטוו על הציצית‬
‫כי ראם בסמיכות לבלועי קרח‪ .10 .‬פ' שלח לך‪.‬‬
‫סו‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫לדור הקודם‪ ,‬דור דעה שלא הוצרכו למצות ציצית כיון שהם היו גדולים‬
‫בבחינת "טלית שכולה תכלת"‪ ,‬והם ממוצעים בין משה ואהרן לדור החדש‬
‫והם הראויים להנהיגם‪ ,‬ולכן שאלו אם הם חייבים בציצית‪ .‬ואמר להם משה‬
‫שהיות ובעם ישראל נתערבו נשמות ערב רב‪ ,‬זה משפיע על כולם‪ ,‬וגם משה‬
‫עצמו ואהרן חייבים בציצית אעפ"י שהם ודאי בחינת טלית שכולה תכלת‪.‬‬
‫ובזה לעגו לו‪ ,‬וחשבו שבגאותו מסלף ההלכה לחייבם בציצית למרות שהם‬
‫בחי' טלית שכולה תכלת‪.‬‬
‫והוצרך להלבישם טלית שכולה תכלת ולא רק לשאול למשה כדי להראות‬
‫למשה שבלבשם טלית שכזו שהיא בחינת שורש נשמתם‪ ,‬מאירה נשמתם גם‬
‫ללא הציצית ולסתור דבריו שאמר שכיון שנתערבו בהם ערב רב כולם זקוקים‬
‫לציצית‪ ,‬ולא ידעו ולא הבינו שעצם מחלוקתם על משה בהיותם לבושים‬
‫בטלית שכזו הוא חטא נפשע הנובע בגלל שאין להם ציצית שתגן עליהם‬
‫מזוהמת ערב רב‪ .‬וקרח שרצה הגדולה והנשיאות לעצמו לא הצטרך לטלית‬
‫לשכנע עצמו בצדקתו ולא לבש טלית שכזו‪ .‬וקרח שפקח היה עינו הטעתו ולכן‬
‫ראה אור מאיר עליהם גם ללא הציצית והוטעו כולם בראייתם שנפגמה כיון‬
‫שהיו ללא ציצית‪ ,‬שכן הציצית היא המתקנת הראיה וכמ"ש "וראיתם אותו‬
‫וזכרתם"‪ .‬ובראיה מוטעית זו חשבו שהם כדור הראשון פטורים מציצית כיון‬
‫שהם בחינת טלית שכולה תכלת‪ .‬והם לא זונים אחר לבם ועינם שיצטרכו‬
‫לקדושה דרך הציצית‪ ,‬ולהם מספיקה הקדושה להגיע ע"י שפרושים מן העריות‬
‫ומן העבירה‪ .‬ועל עדתם אמרו "כי כל העדה כולם קדושים" ללא הציצית‪ ,‬וא"כ‬
‫הם שקטנים ממשה וגדולים מקהל ה' שהם הדור השני‪ ,11‬הם הראויים לקום‬
‫לפני משה ולהנהיג את קהל ה'‪ .‬ולכן אמר הכתוב "ויקומו לפני משה" כדי‬
‫להנהיג את ישראל‪ ,‬וטענו על משה ואמרו‪ ,‬כבר פגה זמן נשיאותכם שראויה‬
‫היתה להיות רק על דור יוצאי מצרים שנקראו העדה‪ ,‬ולא על דור שני שנקראו‬
‫"קהל ה'" "ומדוע תתנשאו על קהל ה'"‪.‬‬
‫ומאתיים וחמישים איש לא רצו לקום ולהנהיג לפני משה והשאירו ענין זה‬
‫לקרח שנשתתפו עמו דתן ואבירם ששנאו שנאה אישית את משה ושנאתם‬
‫קלקלה את השורה‪ ,‬ופתו לאון בן פלת עמהם‪ .‬ולכן רק נקהלו כדי להיות כהנים‬
‫גדולים מצד מעלתם וחשבו שראויים הם לזה‪ ,‬כי אעפ"י שהכהונה נתנה לבני‬
‫אהרן לדורות‪ ,‬הבינו שהכהונה הגדולה אינה תלויה בשבט מיוחד אלא באדם‬
‫‪ .11‬וכמ"ש האריז"ל בשער הפסוקים פ' קרח שעדת ה' נקראו הדור הראשון ליוצאי מצרים‪,‬‬
‫וקהל ה' נקראו הדור השני‪.‬‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫סז‬
‫שזכה לכל הנר"ן‪ ,‬ובדור "העדה" נתנה לאהרן שהיה שקול כמשה‪ ,‬אך בדור‬
‫"הקהל" שאין למשה ואהרן להנהיג‪ ,‬ואדרבה הם ממוצעים בין משה ואהרן‬
‫לבין הקהל‪ .‬כל מי שהוא מן "העדה" שזכה לנר"ן‪ ,‬יוכל לשמש בכהונה גדולה‪.‬‬
‫ואולי לא אמר להם משה לקחת קטורת בשם ה'‪ ,‬כי אז הנזק היה חמור יותר‬
‫שנראים כעוברים על דברי נביא שניבא להאמין בנשיאותם‪ .‬ואלו עתה נראים‬
‫שחולקים רק על משה בטענה שרק מתוך גאוה ממשיכים הם לשלוט גם על‬
‫"קהל ה'" הדור השני‪ ,‬ובזה רק חלקו על שלטון משה ולא על נבואת משה‪.‬‬
‫ואמר "קחו לכם מחתות"‪ ,‬אולי הוצרכו ליקח המחתה כל אחד בכוונה מיוחדת‬
‫לשמו‪ ,‬כי כל כח נפשם נדבקה בקטורת ובמחתה‪ ,‬כיון שכוונתם היתה לשמים‪.‬‬
‫ולכן על המחתה נאמר "את מחתות החטאים האלה בנפשותם"‪ .‬ואולי אמר‬
‫להם שישימו בעצמם ולא ע"י שליח האש והקטורת במחתה להשלים הנר"ן‪.‬‬
‫ואפשר שמחתה נפש‪ ,‬אש רוח‪ ,‬קטורת נשמה‪ ,‬כדי שכל הנר"ן שלהם ידבק‬
‫בקטורת באש ובמחתה‪ .‬ולכן יצאה אש ושרפתם שכן עונשו של המקטיר‬
‫קטורת לשם שמים כאשר ה' לא צוה‪ ,‬ומעין מה שקרה לנדב ואביהו‪.‬‬
‫"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וכו'‪ ,‬ויקומו לפני משה ואנשים מבני‬
‫ישראל חמישים ומאתיים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם"‪ .‬ויש להבין מה‬
‫ענין מאתיים וחמישים אלה לקרח‪ ,‬כי מהכתוב מבואר שלא היו במפלגתו של‬
‫קרח להעמידו לכהן גדול עליהם במקום אהרן‪ ,‬כי הרי רצה כ"א מהם כהונה‬
‫גדולה לעצמו‪ ,‬ומה גם שכל אחד מהם ראה עצמו יותר חשוב מכולם כולל קרח‬
‫והסכים להסתכן ולקחת מחתת קטורת ולהקריבה תוך ידיעה שאם הוא אינו‬
‫הקדוש מכולם‪ ,‬סופו להאבד‪ .‬ואינם כדתן ואבירם ואון בן פלת שראו בקרח את‬
‫מנהיגם וכמ"ש אשתו של און‪" ,‬אם משה הרב אתה התלמיד‪ ,‬ואם קרח הרב‬
‫אתה התלמיד"‪ .12‬ואין לומר כי קמו מעצמם והצטרפו לקרח במלחמתו במשה‪,‬‬
‫כי אמרו חז"ל שהוא עמד וכנסם והלבישם טליתות שכולן תכלת וכו'‪ .13‬ומה‬
‫ראה קרח לשטות זו לקחת לו מאתיים וחמישים איש שכ"א מהם נהפך למפרע‬
‫למתנגדו ומבקש הגדולה לעצמו‪ ,‬ואפי' על חשבון אבדנו של קרח‪ .‬והלא מוטב‬
‫אם היה לוקח טפשים שמוכנים לראות בקרח כמנהיגם‪.‬‬
‫ופירש"י‪" ,‬אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחייבו‪ ,‬מי שיבחר בו יצא‬
‫חי וכולכם אובדים‪ ,‬ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב‪ ,‬אלא‬
‫הם חטאו על נפשותם‪ ,‬שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם"‪.‬‬
‫ולכאורה שאלתו חזקה‪ ,‬כיצד אנשי שם נשיאי עדה הסכימו להסתכן כשסכויים‬
‫‪ .12‬במדבר רבה פרשה י"ח‪ .13 .‬רש"י במדבר ט"ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫סח‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫להצליח הוא אחד ממאתיים וחמישים ושניים‪ ,‬וביניהם אהרן קדוש ה'‪ ,‬וזאת‬
‫לאחר שידעו גדולת משה ואמיתות דבריו עד הנה‪ .‬אך תשובתו שהיו חטאים‬
‫על נפשותם לא מובנת‪ ,‬וכי חטאים בנפשותם לא יודעים להזהר ולהבין בעניני‬
‫גוף ועולם הזה מה מסוכן ומה עדיף‪ .‬וא"א לומר שבגלל שהיו חטאים‬
‫בנפשותם משמים גרמו להם זאת כי א"כ לא היתה זו בחירתם ואשמתם‪ ,‬ולא‬
‫היו צריכים להענש עליה‪ .‬ומדוע שינה רש"י וכתב "חטאים על נפשותם"‪,‬‬
‫ומביא ראיה מהכתוב שהיו חטאים בנפשותם‪ ,‬ודבריו צריכים ביאור‪.‬‬
‫ואולי ושמא שהענין הוא‪ ,‬כי לכשנתבונן נמצא שאת הקטורת לא הקטירו הם‬
‫על מזבח הזהב‪ ,‬אלא הקריבו על מזבח הנחושת מדין קרבן עצים לאש ולא‬
‫מדין קטורת‪ .‬כי התורה מבדילה בין הקטרת הקטורת לבין הקרבתו‪ .‬ואמר‬
‫הכתוב "קחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטורת והקרבתם לפני ה'"‪ .‬והוסיף‬
‫לומר "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי‬
‫הקטורת"‪ ,‬והקרבה שייכת במזבח הנחושת שעליה הקריבו קרבנות‪ ,‬ואלו לגבי‬
‫הקטרה על מזבח הזהב נאמר"זכרון לבני ישראל‪ ,‬למען אשר לא יקרב איש זר‬
‫אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה'"‪ ,‬והכתוב אומר שקרח‬
‫ואנשיו עמדו עם הקטורת בידם "פתח אוהל מועד"‪ ,‬שהוא מקום מזבח‬
‫הנחושת‪ ,‬ולא מצינו שנכנסו לתוך אוהל מועד להקטיר‪ .‬ולכן היו בידם מחתות‬
‫נחושת‪ ,‬וכמ"ש "את מחתות הנחושת אשר הקריבו השרופים"‪ ,‬ואם היה זה‬
‫קטורת על מזבח הזהב היו צריכים להקטירו במחתות זהב כי כך הדין‪ .14‬ואהרן‬
‫מחוץ לקטורת התמיד שהקטיר במחתת זהב בהיכל‪ ,‬לקח כמו כולם מחתת‬
‫נחושת עם קטורת לשם עצים‪.‬‬
‫וכל לשון חטא פירושו חסרון‪ ,‬כי החטא מחסיר מאור הקדושה שבאדם והוא‬
‫מלשון "והייתי אני ובני שלמה חטאים"‪ ,15‬ופירוש חטאים בנפשותם הוא‬
‫חסרים בנפשותם‪ ,‬וכל אלה היו בעלי נפש רוח ונשמה‪ ,‬וכמ"ש נשיאי עדה‬
‫בחינת נשמה‪ ,‬קריאי מועד בחינת רוח‪ ,‬אנשי שם בחי' נפש‪ .‬וגם קרח לא נחלק‬
‫על משה עד שידע שרוחו של קין נתעברה בו‪ ,16‬ולכן חשב שגם הוא גדול‬
‫כמשה ואפי' יותר ממנו‪ ,‬כי משה גלגול הבל‪ ,‬והוא רוח קין הבכור‪ ,‬ולכן היה‬
‫בטוח בעצמו‪ .‬ואולי כנס קרח אנשים אלו באומרו‪ ,‬כי בחר ה' במשה ואהרן עד‬
‫היום כדי להנהיג הדור הראשון שיצאו ממצרים שהיו משרש נשמתם‪ ,‬אמנם‬
‫עתה שהגיע הדור השני ילידי המדבר‪ 17‬ואין ישראל קשורים בנשמת משה‬
‫‪ .14‬ראה משנה יומא פרק ד'‪ ,‬רמב"ם תמידין ומוספים פ"ג הלכה ד' ‪ .15‬מלכים א'‪ ,‬א‪.16 .‬‬
‫שער הפסוקים פ' קרח‪ .17 .‬שם‪.‬‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫סט‬
‫ואהרן בדווקא‪ ,‬אין להם יכולת להנהיגם‪ .‬ועתה שקבלתי רוח קין הבכור צריך‬
‫אני להנהיג במקום משה‪ ,‬ואני ואתם כל אחד מאתנו ראוי לכהונה גדולה כי גם‬
‫אתם זכיתם לנר"ן ומה גם שיש בכם נשיאי עדה‪ ,‬שנבחרו עפ"י ה' וראויים‬
‫אתם‪ ,‬וע"כ אבחר אני למנהיג הדור כראוי לקין האח הבכור‪ ,‬ואני ואתם נתחלק‬
‫בכהונה גדולה וישמש כ"א יום או יומיים בשנה‪ ,‬והסכימו עמו‪ .‬והלבישם טלית‬
‫שכולה תכלת כי הטלית היא סוד האור המקיף‪ ,18‬והציציות הם בחינת אחיזת‬
‫האור בעוה"ז‪ ,‬וטלית שכולה תכלת סודה סוד שלימות האור המקיף‪ ,‬ואולי‬
‫חשבו שאדם שאינו שלם באור המקיף צריך לציציות למשוך לנשמתו כפי‬
‫יכולתו‪ ,‬אמנם מי שכבר נשמתו מתוקנת והוא בחי' טלית שכולה תכלת מתעלה‬
‫הוא אל בחינת האור המקיף ואינו צריך להוריד בחינה זו דרך הציציות אליו‪,‬‬
‫ואדרבה אפשר שנראה כפגם בהורידו בחינה זו למטה שלא לצורך‪ .‬והבין משה‬
‫כוונתם ואפשר שהשיבם שגם האדם המושלם‪ ,‬בעודו בגוף זקוק ללבושי הנר"ן‬
‫ועתה זה כולל ציצית‪ ,‬ולא קבלו דבריו‪.‬‬
‫וטעו בזה טעות חמורה כי הלבוש הוא חלק חשוב מן הנר"ן‪ ,‬ולדעתם אם אדם‬
‫שזכה לנר"ן חוטא בנפשו‪ ,‬אין הרוח והנשמה נפגמים אלא הנפש בלבד‪ ,‬כי‬
‫הרוח והנשמה אינן צריכות ללבוש כשהושלמו בבחי' טלית שכולה תכלת‪ ,‬ואין‬
‫זה אמת כי כאשר אדם חוטא בנפשו‪ ,‬גם רוחו ונשמתו שזכה להם בשלמות‪,‬‬
‫נפגמים ומסתלקים‪ .19‬ולכן נצרך הוא תמיד ללבוש כדי שלא יפגמו ביותר ע"י‬
‫פגם הנפש‪ ,‬וממילא צריך להטיל ציציות לטלית שכולה תכלת‪ ,‬ולקבוע מזוזה‬
‫לבית שהוא בחינת נפש למרות שמלא הוא ספרים‪ .‬וחשבו שאדם המושלם‬
‫בנשמתו ראוי לכהונה גדולה כי פגם הבכורות לא שייך בו‪ .‬והשיבם משה‬
‫"שלעכו"ם יש נמוסים הרבה‪ ,‬כומרים הרבה ואין כולם מתקבצים בבית אחד‪.‬‬
‫ואנו אין לנו אלא ה' אחד וארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכה"ג אחד‪,‬‬
‫ואתם מאתיים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה"‪ ,20‬ואולי כוונתו שהגויים‬
‫שהם מעולם הפירוד נמוסיהם רבים וכומריהם רבים אבל ישראל שרשם בעולם‬
‫הייחוד שבו כל הנרנח"י הם חטיבה אחת‪ .‬ולכן מזבח אחד בחי' נפש‪ ,‬כהן גדול‬
‫אחד בחינת רוח‪ ,‬תורה אחת בחי' נשמה‪ ,‬ארון אחד בחינת חיה‪ ,‬וה' אחד בחי'‬
‫יחידה‪ ,‬ואין מקום לכמה כה"ג‪ .21‬ואמר משה מזבח אחד למרות שהם שתי‬
‫מזבחות כי כוונתו למזבח הנחושת ולא למזבח הזהב שאינו משמש לזבח אלא‬
‫‪ .18‬שער הכוונות ענין הציצית דרוש ב'‪ .19 .‬שער הגלגולים הקדמה א'‪ .20 .‬רש"י פסוק ו'‪.‬‬
‫‪ .21‬ומעשה של קמחית שבעת בניה לא שמשו ביחד אלא החליפו את אחיהם הכה"ג ביום‬
‫הכיפורים בלבד‪.‬‬
‫ע‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫לקטורת‪ .‬וחשדו בו שלטובת אהרן משנה הוא מן האמת‪ .‬ואדרבה היות וכולם‬
‫שלמים בנר"ן נעשו כולם כחטיבה אחת והם בחי' כה"ג אחד בעולם הייחוד‪,‬‬
‫ואולי אמר להם משה אם כדבריכם צריכים להיות כולכם בחינת גוף אחד‪,‬‬
‫ולחיות כולכם בהקריבכם על מזבח אחד שהוא מזבח הנחושת מקום הקרבנות‪,‬‬
‫ולא קרבן זבח‪ ,‬אלא קטורת שהוא לשון קשר‪ ,22‬ונקרא כן כי מקשר הוא כל‬
‫העולמות כולם‪ ,‬וא"כ התקשרו כולכם בו ותחיו‪ ,‬ואם כדברי שאעפ"י שכולכם‬
‫בחי' נשמה אין התקשרות ביניכם‪ ,‬ולכן רק כה"ג אחד יש והוא אהרן‪,‬‬
‫ובהקריבכם תאבדו‪.‬‬
‫ואעפ"י שידעו מגדולת משה טעו‪ ,‬ולא בגלל שטפשים היו אלא אולי חשדו‬
‫במשה שבאומרו שפגם הנפש פוגע גם בנשמה אינו אמת‪ .‬וחשבו שאם נכשלו‬
‫בחטא בשוגג‪ ,‬שחטאם הוא רק בנפשותם ולא יותר‪ ,‬וא"כ בתשובה כל שהיא‬
‫יכופר להם‪ ,‬משא"כ אם היו יודעים שפגם החטא הוא לא רק בנפשותם אלא על‬
‫נפשותם שהם בחינות הרוח והנשמה השורים על הנפש‪ ,‬היו נזהרים שלא‬
‫להתמודד נגד משה ואהרן מחשש שמא חטאו בשוגג ופגמו גם בנשמתם‪ ,‬ואז‬
‫אינם בגדר טלית שכולה תכלת‪ ,‬ואז גם לדבריהם אינם ראויים לכהונה‪.‬‬
‫ואפשר שלזה כוון רש"י באומרו "ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו‬
‫עליהם לקרב"‪ .‬דהיינו להקריב הקטורת ולא להקטירו‪" .‬אלא חטאו הם על‬
‫נפשותם"‪ .‬דהיינו ע"י חטא כל שהוא פגמו גם ברוחם וגם לדעתם לא היו‬
‫ראויים להקריב הקטורת‪ .‬אמנם בזה טעו שחשבו שחטאו רק בנפשותם ולא‬
‫יפגעו‪ ,‬והביא ראיה שזו היתה טעותם מהכתוב "שנאמר את מחתות החטאים‬
‫האלה בנפשותם"‪ .‬וביאורו כי הכתוב מסביר סיבת טעותם כי הבינו שחטאם‬
‫אינו אלא בנפשותם ולא האמינו במשה שחטאם הוא על נפשותם ולכן נשרפו‪.‬‬
‫"ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬שלקח קרח מאתיים‬
‫חמישים ראשי סנהדראות והלבישם תכלת בלי ציצית ובאו ועמדו לפני משה‬
‫ושאלוהו טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה‪ ,‬אמר להם חייבת‪.‬‬
‫התחילו לשחק עליו‪ ,‬אפשר טלית של מין אחר‪ ,‬חוט אחד של תכלת פוטרה‪ ,‬וזו‬
‫שכולה תכלת לא תפטור עצמה"‪ .‬ויש להבין למה היה צריך להלביש לכולם‬
‫טלית שכולה תכלת ללא ציציות וכי אי אפשר לשאול את משה בלי להדגים לו‬
‫הלבישה‪ .‬וכיצד אנשים אלו שהיו נשיאי עדה‪ ,‬קריאי מועד‪ ,‬אנשי שם‪ ,‬נחלקו‬
‫על הוראתו ושחקו עליו‪ ,‬הייתכן‪.‬‬
‫ונראה שקורח שפיקח היה כשעמד כל הלילה ושכנע אנשים אלה לחלוק על‬
‫‪ .22‬כי קטורת בארמית תרגומו קשר‪.‬‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫עא‬
‫משה‪ ,‬הבין שברגע שיעמדו בפני משה יכנעו מפני קדושתו ונבואתו ויחזרו‬
‫בהם‪ ,‬ולכן הלבישם טליתות של תכלת ללא ציציות בטענה שאלו פטורים‪,‬‬
‫ולאחר שכבר יעשו מעשה כנגד דעת משה שוב יקשה עליהם לחזור בהם‪.‬‬
‫ובפרט שלאחר שלבשו טליתות כאלה ועברו על איסור לבישת בגד החייב‬
‫בציצית‪ ,‬ללא ציצית‪ .‬נתלבשה בהם הסט"א בעוון זה וירדו עד מדרגה של‬
‫שחוק על משה ונבואתו‪.‬‬
‫"בוקר ויודע ה' את אשר לו‪ ,‬ואת הקדוש"‪ .‬ע"י נט"י של שחרית‪" ,‬והקריב‬
‫אליו"‪ .‬כי נט"י של שחרית הוא בנין ועמוד לכל קדושת האדם‪.‬‬
‫"רב לכם בני לוי"‪ .‬ואעפ"י שבני לוי לא נשתתפו עמו‪ ,23‬ורוב אנשי עדתו היו‬
‫מבני ראובן‪ ,‬אפשר שאמר לקורח לשון רבים כיון שבני קורח נשתתפו עמו‪,‬‬
‫ואולי לקורח לבדו פנה בלשון רבים וכמ"ש "ויאמר משה אל קורח שמעו נא‬
‫בני לוי"‪ .‬כדי לכבדו‪ ,‬אולי ימנע מהמחלוקת‪.‬‬
‫"זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו‪ ,‬ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת‪,‬‬
‫לפני ה' מחר"‪ .‬דיבר כלפי המחתות בלשון נקבה‪ ,‬כי מחתה היא לשון נקבה‪.‬‬
‫ואמר לתת בהן אש‪ .‬ולשים עליהן קטורת‪ .‬ולאחר דברי דתן ואבירם כשחרה‬
‫למשה מאוד דבר משה עם קרח לבדו‪" .‬ויאמר משה אל קרח‪ ,‬אתה וכל עדתך‬
‫היו לפני ה'"‪ ,‬וכפל ואמר "אתה והם ואהרן מחר"‪ .‬והוסיף את אהרן שלא‬
‫הזכירו בתחילה‪ .‬וחזר משה על ענין הקטורת בכמה שנויים‪ .‬ואמר "וקחו איש‬
‫מחתתו ונתתם עליהם קטורת"‪ .‬השמיט נתינת האש כלל ואמר כלפי הקטורת‬
‫לשון נתינה‪ ,‬ולא לשון שימה‪ .‬ואמר עליהם לשון זכר‪ .‬והוסיף ואמר "והקרבתם‬
‫לפני ה' איש מחתתו חמישים ומאתים מחתות‪ ,‬ואתה ואהרן איש מחתתו"‪.‬‬
‫הבדיל בין קרח לעדתו וחילק בין מאתיים וחמישים מחתות עדתו למחתות‬
‫קרח ואהרן‪ .‬וקרח ועדתו עשו כמו שאמר משה בתחילה‪" ,‬ויתנו עליהם אש‪,‬‬
‫וישימו עליהם קטורת"‪ .‬כתב בשניהם "עליהם" בלשון זכר‪ .‬ויש להבין הענין‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬שמשה אמר "זאת עשו" שיכוונו לתקן השכינה הנקראת‬
‫"זאת"‪ ,24‬ושיקחו המחתות בבחי' השכינה שהיא נקבה ושיתנו בהן אש‪ ,‬וישימו‬
‫עליהן קטורת לפני ה'‪) ,‬אולי סוד חיבור מחתה אש קטורת נר"ן( ואולי כשיעשו זאת‬
‫יזכו להארה מהשכינה וימנעו מלהקריב וינצלו כולם‪ ,‬ואולי כפל "קרח וכל‬
‫עדתו" לאפוקי דתן ואבירם ואון שאינם עדתו אלא שותפיו‪ .‬ואולי ושמא‬
‫כששמע שדתן ואבירם מכנים את מצרים כארץ זבת חלב ח"ו הבין שפגמו‬
‫‪ .23‬ראה פי' הרמב"ן‪ .24 .‬זוהר בראשית כ"ה‪.‬‬
‫עב‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫כולם במלכות שמים ושתקון המלכות לא ייעשה על ידם‪ ,‬והמחתה לא תהיה‬
‫בגדר שכינה בחי' נפש‪ ,‬כי חטאים הם בנפשותם‪ ,‬אולי הפך הלשון לזכר בחי'‬
‫שמים תפארת‪ ,‬כי הוא המקנא לשכינה‪ .‬ואולי ושמא השמיט האש כדי שלא‬
‫לקראו בלשון זכר ואולי כדי שלא יהיה בבחי' משפיע וישרוף ויזיק‪ .‬ודיבר‬
‫הכתוב במעשיהם כלפי המחתה והאש בלשון זכר‪ ,‬ואולי גרמו בזה שהאש‬
‫תצא ותשרפם‪.‬‬
‫ואולי מתחילה לא אמר שגם אהרן יקטיר עמהם‪ .‬כי מה צורך שיקטיר גם הוא‪,‬‬
‫כי בלאו הכי הוא הקטיר כמה וכמה פעמים ויצא בשלום וכשיאבדו כולם יובן‬
‫שבחר ה' באהרן והוא הקדוש‪ .‬או שהיה ברור שאהרן יקטיר עם כולם‪ ,‬כדי‬
‫שישאר בחיים ויראו שהוא הנבחר‪ .‬ועתה שהבדיל בין קרח לעדתו‪ ,‬ולכן כפל‬
‫ואמר "אתה והם"‪ .‬הוסיף את אהרן וצירפו לקרח‪ ,‬כי הבין שקרח ינצל מעונש‬
‫האבדון המצפה לר"ן אנשי עדתו כדי להיבלע חי עם שותפיו‪ ,‬ואם לא היה‬
‫אהרן משתתף כנגדו‪ ,‬וקרח היה יוצא חי משריפת עדתו אעפ"י שהיה נבלע היו‬
‫אומרים שיצא חי כי צדק במחלוקתו‪ ,‬ומה שנבלע הוא על ענין צדדי של‬
‫חוצפתו למשה ועל שותפותו לדתן ואבירם שאמרו על מצרים זבת חלב וכו'‪.‬‬
‫או על שאמרו "לא נעלה"‪ .‬ואילו עתה שאהרן לא נכלל בהקטרתו עם הר"ן‬
‫איש שנשרפו אלא עם קרח‪ ,‬ולאחר הקטרת שניהם קרח אבד ואהרן נשאר‪,‬‬
‫נתברר שהוא הקדוש‪.‬‬
‫"ויקח קרח"‪ .‬את רוח קין‪ ,‬ודתן ואבירם שגם הם משרש קין‪ ,25‬ואון בן פלת בני‬
‫ראובן שראובן הוא משרש קין‪ ,26‬וגם רוב הר"ן איש פירש"י שהיו משבט‬
‫ראובן ששרשם מקין‪ ,‬ונראה שכל הר"ן איש היו משרש קין ובקשו כהונה כי‬
‫קין הבכור‪ ,‬ובדור ה"עדה" הבינו שנלקחה הכהונה מהבכורות ונתנה לאהרן‬
‫ובניו כי אהרן משרש הבל‪ ,‬אבל עתה בדור ה"קהל" אף על פי שנלקחה‬
‫הכהונה מהבכורות חזרה לבכור הראשון קין ולגלגולו בראובן בכור ישראל‪,‬‬
‫כדי שהם יעבדו בכהונה‪ ,‬והנשיאות תעבור לקרח שנתעברה בו רוח קין‪,‬‬
‫ומתנשאים משה ואהרן מצד עצמם להמשיך במנהיגותם שהיתה שייכת לדור‬
‫העדה בלבד‪.‬‬
‫"וידבר אל קרח ואל כל עדתו וכו'‪ ,‬קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו‪ ,‬וישלח‬
‫משה לקרא לדתן ואבירם"‪ .‬ממה ששלח לקרא לדתן ולאבירם‪ ,‬נראה שהם לא‬
‫היו כשדבר משה אל קרח ואל כל עדתו‪ ,‬וכן ממה שכתב להלן "אתה וכל עדתך‬
‫‪ .25‬שער הגלגולים הקדמה ל"ו‪ .26 .‬שם הקדמה ל"ג‪.‬‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫עג‬
‫היו לפני ה' וכו'‪ ,‬חמישים ומאתיים מחתות"‪ .‬מתבאר שכל עדת קורח לא כללה‬
‫את דתן ואבירם ואון שהם לא היו בגדר "עדתו"‪ ,‬אלא בגדר שותפיו‪ ,‬וכמו‬
‫שמשמע מלשון הכתוב שלפני משה קמו קרח‪ ,‬דתן ואבירם ואון‪ ,‬ואלו "עדתו"‬
‫שהם המאתיים וחמישים איש רק "נקהלו" על משה ואהרן‪ ,‬ולכן חילק הכתוב‬
‫ביניהם ולא אמר "ויקח קרח ודתן ואבירם ואון ומאתיים וחמישים נשיאי‬
‫עדה"‪ .‬ומסתבר שהם לא טענו לכהונה ולכן לא היו בנסיון הקטורת‪.‬‬
‫ואולי כיון שמחלוקתם היתה צדדית ללא קשר לר"ן איש שבקשו כהונה שלח‬
‫משה לקרא להם כדי לפייסם בדברי שלום‪ .‬ואולי דתן ואבירם נלחמו במשה כי‬
‫שרשם מקין‪ ,‬ומשה גלגול הבל וכיון שהרג למצרי שהוא גלגול קין יצאו כנגדו‬
‫ואמרו לו "מי שמך וכו'"‪ ,‬ואולי עקב ענין זה מאז רדפוהו‪.‬‬
‫ואולי כיון ששרשם מקין‪ ,‬כשפגעו בכבוד משה שהוא גלגול הבל‪ ,‬פצתה‬
‫האדמה את פיה ובלעה אותם כתקון לאדמה שפצתה ולקחה את דמי הבל‪.‬‬
‫"ויקח קרח"‪ .‬תירגם אונקלוס "ואתפלג"‪ ,‬דהיינו נחצה קרח ובעת שנתעבר בו‬
‫קין‪ ,‬הרע נשאר בו‪ ,‬והטוב יצא בזרעו ולכן בני קרח לא מתו‪ .‬ועינו הטעתו כי‬
‫מזרעו יצא החלק המתוקן שבקין על ידי שמואל השקול כנגד משה ואהרן‪.‬‬
‫ואולי קרח שפיקח היה בעיניו לראות מרחוק ראה את שמואל המתוקן ועינו זו‬
‫הטעתו לחשוב שגם הוא קיבל החלק המתוקן‪.‬‬
‫"ויחר למשה מאוד"‪ .‬על שרשעים אלו אמרו "המעט כי העליתנו מארץ זבת‬
‫חלב ודבש" וכנו למצרים מקום הקלי' והזוהמה בכנוי גדול זה‪ ,‬ופגמו בכבוד‬
‫השכינה וארץ ישראל שלה בלבד שייך תואר זה‪ .‬וכנוי זה מכיל סודות גדולים‬
‫ורמים‪ ,27‬ויש בזה משום "לא תחנם" שפירושו‪ ,‬לא תתן להם חן‪ .‬ואולי גרמו‬
‫בדבריהם להפיל שפע בארץ מצרים‪ .‬ואולי כדי להעלות השפע למקומו בקודש‬
‫דנם מדה כנגד מדה להיבלע בארץ‪ .‬והיות והיו עם קרח בגדר שותפים ולא‬
‫בגדר "עדתו"‪ ,‬הוצרך גם קורח להיבלע עמהם‪.‬‬
‫"איש מחתתו חמישים ומאתים מחתות‪ ,‬ואתה ואהרן איש מחתתו"‪ .‬ולכאורה‬
‫חמישים ומאתים מחתות הוא מיותר כי באמרו "איש מחתתו" ידענו כי הם‬
‫חמישים ומאתים מחתות למאתים וחמישים איש‪ .‬ולכאורה היה לו לומר‬
‫‪ .27‬ואולי ביאורו הוא‪ ,‬כי "זבה" נקראת מי שנטמאת בדם זיבה שהם בחי' סיגי הדינים‬
‫הקשים‪ ,‬וא"י כשהיא זבה‪ ,‬אין דם טמא יוצא ממנה‪ ,‬אלא דם טהור שנעכר ונעשה "חלב"‬
‫שהוא דין שנתמתק והפך לרחמים ו"דבש" שהם בחי' דינים ממותקים דגדלות‪) .‬כמבואר‬
‫בסידור הרש"ש "פיטום הקטורת( וזהו שבחה ומעלתה‪.‬‬
‫עד‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫חמישים ומאתים איש ולא מחתות‪ ,‬ומכאן משמע שמספר הר"ן מחתות חשוב‬
‫יותר ממספר האנשים‪ ,‬ואולי כיוון לומר שהם יחד עם קרח ואהרן רנ"ב מחתות‬
‫כנגד רנ"ב אברי השכינה‪.28‬‬
‫"הבדלו מתוך העדה הזאת"‪ .‬ולכאורה באמרו "הזאת"‪ ,‬משמע שכוונתו לעדת‬
‫קרח בלבד אמנם באמרם "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" משמע‬
‫שלכל ישראל קרא עדה‪ .‬כי עדת קרח כולם חטאו ולא רק איש אחד‪ .‬ופירש‬
‫רש"י‪" ,‬אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא"‪ .‬ולכאורה קשה והלא לא נענשו‬
‫אלא קרח דתן ואבירם ור"ן איש ועל כל אלה ידענו שכולם חטאו‪ ,‬ואולי‬
‫הכוונה למשפחת דתן ואבירם ולמשפחת קרח שבני דתן ואבירם מתו ובני קרח‬
‫לא מתו‪ .‬ואולי באמרו "הזאת" כוונתו היתה על ישראל שבאו לראות הענין‪ ,‬כי‬
‫בעצם בואם נתנו חזוק וסיוע לקרח ועדתו ועל זה היה הכעס מדוע באו לראות‪.‬‬
‫ואפשר שחלק באו מתוך סקרנות בלבד וחלק באו מתוך תקוה שקרח ינצח‬
‫ואלה חטאו‪ ,‬ובמגפה שפרצה כשאמרו "אתם המיתם את עם ה'"‪ ,‬מתו רק אותם‬
‫שקוו לנצחון קרח ובזה נודע מי חטא‪ ,‬ומי לא חטא כי בא מתוך סקרנות ולא‬
‫מת במגפה‪.‬‬
‫"ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה וכו'‪ ,‬ותבקע האדמה אשר‬
‫תחתיהם‪ ,‬ותפתח הארץ את פיה‪ ,‬ותבלע אותם ותכס עליהם הארץ"‪ .‬משה אמר‬
‫שהאדמה תפצה את פיה‪ ,‬ואלו התורה אומרת שהארץ פתחה את פיה‪ ,‬ולמרות‬
‫שהאדמה נבקעה‪ ,‬הארץ כסתה אותם‪ ,‬ויש להבין ההבדל בין הארץ לבין‬
‫האדמה‪ .‬וכן יש להבין למה הגיע לקרח עונש חמור כ"כ של בליעה באדמה‪.‬‬
‫ולמה לא הספיק לו עונש רגיל כמגיפה כמו שקרה כבר כמה פעמים במדבר‪ ,‬או‬
‫שריפה כמו שקרה למקטירי הקטורת‪.‬‬
‫ואפשר שהטעם הוא‪ ,‬כי כל מחלוקתם שלא היתה לשם שמים גרמה להם‬
‫להדבק בחצונים הנמצאים בתוך הארץ אצל בני קין‪ .29‬אמנם משה שהבין שזה‬
‫סופם רצה למעט בענשם ואמר שרק יבלעו באדמה שחצונים שבה פחות קשים‬
‫מהחצונים שבארץ‪ ,‬שהיא מתחת לאדמה‪ .‬אבל גלתה תורה שנענשו בעונש‬
‫החמור ביותר ונבלעו בארץ שהיא השביעית והעמוקה מכולן‪ ,30‬שכן הקב"ה‬
‫חס על כבוד הצדיקים יותר מאשר על כב'‪ 31‬ולכן הענישם בעונש חמור כ"כ‪.‬‬
‫אמנם גם שם לא ננעלה בפניהם פתחה של תשובה‪ ,‬והיות ושבים הם שם בכל‬
‫‪ .28‬בכורות מ"ה‪ :‬וראה שער הכוונות בסוד ברכת "ראה נא בענינו"‪ .29.‬ראה זוהר בראשית‬
‫רנ"ג‪ :‬רנ"ד‪ .30 .‬כמבואר גם בזוהר בראשית דף ל"ט‪ .31 .:‬כמבואר בזוהר האזינו רפ"ח‪.‬‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫עה‬
‫לבם וכמו שהעיד עליהם רבב"ח‪ ,32‬עתידים הם לצאת ולשוב לעתיד לבא ולאור‬
‫באור החיים‪.‬‬
‫"ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם"‪ .‬מכאן יש להזהיר שלא‬
‫להשתמש בחפצים של בנ"א שאינם הגונים )ונראה שאפילו לאחר שהפקירום או‬
‫מכרום יש להזהר‪ (.‬כי נפש האדם שורה על חפציו‪ .‬ואם קנאם ועברו לרשותו‬
‫כדאי שיטבילם במקוה לסלק הקשר של הבעלים הקודמים מעליהם‪.33‬‬
‫"וילונו כל עדת בני ישראל וכו'‪ ,‬אתם המיתם את עם ה'"‪ .‬ויש להבין וכי לא‬
‫הבינו שה' העניש את קרח ועדתו על מחלוקתם עם משה‪ ,‬ואיך יכלו לאחר נס‬
‫כזה שה' גרם שתבלע האדמה את החולקים על משה‪ ,‬לבא בטענה שמשה‬
‫ואהרן אשמים‪.‬‬
‫ואולי אמרו כן על עדת קרח שהיו אנשי שם‪ ,‬ואם היה משה אומר להם בשם ה'‬
‫שעודנו מלך עליהם ואהרן כה"ג‪ ,‬אפשר שהיו מקבלים ומאמינים ופורשים‪ ,‬גם‬
‫לא אמר משה שה' צוהו על המחתות אלא כאילו זה נסיון מצידו ולכן לקחו‬
‫סיכון ומתו‪ ,‬ואולי אם היה אומר שה' צווהו על המחתות היו נבהלים וחוזרים‬
‫בהם וניצולים‪ ,‬ואינם כקורח ושותפיו שהיה להם עניין לחלוק על משה‪.‬‬
‫אמנם משה אפשר שנמנע מלומר להם שממשיכים הוא ואהרן בשם ה' ולא‬
‫אמר את עניין המחתות בשם ה'‪ ,‬כי פחד שימשיכו במחלוקתם ויתחייבו מיתה‬
‫בידי שמים כדין העובר על הוראת נביא‪ ,‬וכדי להמעיט מעליהם העונש נמנע‬
‫מלומר שמעשיו בנבואה‪ .‬וישראל חשבו שמתוך שנאתו נמנע מלומר להם כדי‬
‫שיגררו וימותו‪.‬‬
‫ואולי נתכוונו למה שאמר משה "אל תפן אל מנחתם" והבינו שגילה בזה דעתו‬
‫שרצונו בענשם‪ .‬ואולי על שלא בקשו משה ואהרן רחמים על משפחת דתן‬
‫ואבירם שלא יבלעו בעוון אבותם‪ .‬ואולי משה בקש על זה באמרו "האחד‬
‫יחטא ועל כל העדה תקצוף"‪ .‬ובכל זאת נבלעו כי נשותיהם ובניהם הגדולים‬
‫ידם היתה במעל יחד עם אביהם‪ ,‬והקטנים הלכו בעוון אבותם רח"ל‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל אהרן‪ ,‬בארצם לא תנחל"‪ .‬ולכאורה היה לו לומר "בארץ כנען לא‬
‫תנחל"‪ .‬ואולי כיון שסמכה לתרומות ומעשרות קראה "ארצם"‪ ,‬כי עי"ז זוכים‬
‫הם לשבת בארץ ונהיית "ארצם"‪.‬‬
‫א"נ‪ ,‬היות והשכינה יש בה כמה בחי'‪ ,‬ואחת מהן היא בחי' "ארץ ישראל"‪,‬‬
‫ומעליה היא בחינת שם "אני" שבדרך כלל נאמר "אני ה'"‪ ,‬כי בחי' זו יש בה‬
‫‪ .32‬ב"ב ע"ד‪ .33 .‬ראה "שער יוסף" מאמר הטבעת והמקוה‪.‬‬
‫עו‬
‫שפתי‬
‫קרח‬
‫שני‬
‫יחוד עם בחי' ה' בבחי' יסוד השכינה ויסוד עולם‪ .34‬והיסוד נכלל עם ספירות‬
‫הנה"י הנקראים "בני ישראל"‪ .‬ואולי ושמא אמר לו שדרגת ישראל מתחילה‬
‫מספירת המלכות בבחינת "ארץ ישראל" ולכן הם נוחליה‪ ,‬אבל הכהנים דרגתם‬
‫מתחילה מספירת המלכות בהיותה בסוד "אני" כשהיא מקבלת מהנה"י‪ ,‬ואם‬
‫ינחלו בארץ ירידה היא להם‪ ,‬ולכן "בארצם לא תנחל‪ ,‬וחלק לא יהיה לך‬
‫בתוכם"‪ ,‬כי דרגתם ונחלתם היא מבחי' "ארצם"‪ ,‬שהיא השכינה כשהיא בחי'‬
‫"כלה" שלפרקים מתייחדת עם בעלה‪ .‬והסיבה היא כי "אני חלקך ונחלתך"‬
‫ובחי' "אני" היא "בתוך בני ישראל" כאשר השכינה בדרגה גדולה יותר של‬
‫ייחוד קובה"ו עם הנה"י הנקראים "בני ישראל"‪.‬‬
‫חוקת‬
‫"זאת חוקת התורה‪ ,‬אדם כי ימות באהל"‪ .‬אמר "חוקת התורה" ולא "חוקת‬
‫הפרה"‪ .‬ואפשר שהעניין הוא‪ ,‬כי בני האדם מהרהרים ושואלים כיצד תלמידי‬
‫חכמים שעוסקים בתורה סובלים ייסורים והלא הבטיח ה' שכר טוב לעמלים‬
‫בתורה‪ ,‬ו"אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד"‪ ,‬ולכן אמר הכתוב "חוקת‬
‫התורה"‪ ,‬חוק הוא שאדם כי ימות ויסבול ייסורים אפילו שהוא באהל התורה‬
‫ושוקד עליה כל ימי חייו‪ ,‬וחוקה חקקתי וגזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר‬
‫אחריה‪ ,‬וכמו שהראה ה' למשה את רבי עקיבא תורתו ומיתתו וכששאל זו תורה‬
‫וזו שכרה‪ ,‬השיבו "כך עלה במחשבה לפני"‪ .‬והטעם הוא כי כשאדם היה נקי‬
‫מחטא בגלגוליו הקודמים ועוסק עתה בתורה כל הבטחות התורה יתקיימו בו‬
‫מיד‪ ,‬אבל כאשר יש לו לתקן את גלגוליו הקודמים‪ ,‬למרות תורתו הוא יסבול‪.‬‬
‫ואפי' תלמיד חכם גדול סובל כדי לתקן את גלגוליו הקודמים והיות ואין בני‬
‫אדם יודעים מהו גלגולו של תלמיד חכם זה אלא רק רואים ייסוריו‪ ,‬כדי שלא‬
‫יהרהרו אחר מידותיו אמר "חוקת"‪ ,‬חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה‪.‬‬
‫ואמר "כך עלה במחשבה מלפני" כי בעולם הבינה סוד התשובה‪ ,‬תשובה‬
‫מועילה לנקות את האדם‪ ,‬אבל במחשבה עולם החכמה אפשר שאין די‬
‫בתשובה וצריך ייסורים גם כן כדי לתקן עוונותיו‪ .‬ואפשר שרבי עקיבא עסק‬
‫בתורה וזיכה את הרבים ובעולם הבינה גדול ונורא שמו‪ ,‬אבל בעולם המחשבה‬
‫היה צריך לסבול כדי לתקן ולעלות אל החכמה העליונה‪.‬‬
‫‪ .34‬שער מאמרי רשב"י פ' בראשית‪ .‬ופ' תרומה דף קנ"ו‪ .‬וראה בפירושו שם על ספרא‬
‫דצניעותא פרק א‪ ,‬על מאמר רשב"י בזוהר ויחי בפסוק "אני חבצלת השרון"‪ .‬והבן‪.‬‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫עז‬
‫"זאת חוקת התורה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל‬
‫לומר מה טעם יש בה‪ ,‬לפיכך נאמר חוקת"‪ .‬ויש להבין דבריו‪ ,‬וכי טעם מצות‬
‫תפילין ושופר וכדו' מבינים אומות העולם‪ ,‬ולגביהם מה הבדל בין פרה אדומה‬
‫לשאר מצוות‪ .‬ופירש"י‪" ,‬ויקחו אליך‪ ,‬על שמך תקרא‪ ,‬פרה שעשה משה‬
‫במדבר"‪ .‬ויש להבין מה ענין קריאת מעשה הפרה על שמו של משה‪ ,‬ובמדרש‬
‫אמרו‪ 1‬שכשעלה משה למרום שמע את ה' אומר אליעזר בני אומר פרה בת‬
‫שתיים‪ ,‬ונתפעל מאוד ואמר יהי רצון שיצא זה מחלצי‪ .‬ויש להבין מה נתלהב‬
‫משה מתורת ר' אליעזר יותר מתורת ר' עקיבא שראהו דורש כתרי אותיות‪.‬‬
‫וטומאת מת בגוי היא בנגיעה בלבד ורק ישראל שנקראים אדם מטמאים‬
‫באוהל‪ .2‬ולהבין זה צריך להבין ענין מיתה הראשונה בעולם שהוא בסוד‬
‫שמונת מלכי אדום והרפ"ח נצוצין שעלינו לתקן‪ ,‬ואפשר שנסמכה פ' פרה‬
‫אדומה לפרשת שליחת מלאכים למלך אדום לעבור בגבולו כי מלך זה היה‬
‫המלך השמיני הדר שבגשמיות היה קליפה‪ ,‬אמנם משה עמד כנגדו בקדושה‬
‫כמלך הראשון לישראל וזמן שלטון משה והדר היה באותה תקופה‪ ,‬ולכן נגלו‬
‫למשה סודות מלכים אלו והקשרם לפרה אדומה‪ ,‬וא"א לאדם אחר לדעתם כי‬
‫שגבו מאוד‪ ,‬ולכן לא נגלה סוד זה אלא למשה‪ ,‬וכשראה משה שר' אליעזר כוון‬
‫לסוד הנעלם‪ ,‬נתפעל ואמר יה"ר שיצא זה מחלצי‪.‬‬
‫ואעפ"י שאין אומות העולם מבינים טעם של שום מצוה‪ ,‬אינם מונין בהם את‬
‫ישראל כי מבינים הם כי לכל מצוה אמור להיות טעם מהבורא שצוה על כך‪.‬‬
‫אמנם במצות פרה אדומה יש דבר שאינו מובן‪ ,‬כי הטמא במת יכול להטהר‬
‫מטומאתו גם באמצע היותו טמא בטומאות אחרות כמצורע וזב וכדו'‪ ,‬וכן‬
‫מצורע וזב וכדו' שנטמאו במת יכולים להטהר מטומאתם תוך היותם טמאי‬
‫מת‪ .‬ובזה מונין אוה"ע והשטן את ישראל כיצד טומאת מת שאינה נטהרת אלא‬
‫ע"י אפר פרה‪ ,‬אינה מפריע להטהר מטומאות אחרות‪ ,‬ולדעתם או הכל או כלום‬
‫ושם טומאה אחד הוא וטהרה לחצאין לא מסתברא‪ .‬אמנם אעפ"י שכל‬
‫הטומאות מקורם ממלכי אדום‪ ,‬כשם שאין טהרתן שוה‪ ,‬כך אין עניינם שוה‪,‬‬
‫ודומה הדבר לאדם שטרם יכול להרפא ברגלו שבגלל זה לא נמנע הוא מרפואת‬
‫ידו‪ ,‬וכל שיכול ממעיט הוא במכתו‪ ,‬וכן הוא בטהרה‪ .‬ולכן גם בעל תשובה אם‬
‫השטן מפתהו ואומר בין כה לא תוכל לתקן הכל בבת אחת וכאשר אבדת‬
‫אבדת‪ ,‬פרה אדומה תוכיח ששקרן הוא ומטעה את הבריות‪ .‬ויתחיל לשוב עד‬
‫שבמשך הזמן יתקן הכל‪.‬‬
‫‪ .1‬במדבר רבה פרשה י"ט‪ .2 .‬יבמות ס"א‪ ,‬א'‪.‬‬
‫עח‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫"דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה‪ ,‬אשר אין בה מום אשר‬
‫לא עלה עליה עול"‪ .‬פירש"י‪" ,‬אליך‪ ,‬לעולם היא נקראת על שמך‪ ,‬פרה שעשה‬
‫משה במדבר"‪ .‬וביאור אליך הכוונה לדרגתו של משה שהוא סוד הדעת‬
‫המתוקנת‪ .‬והיות והמות נגזר כתוצאה מפגם הדעת ע"י חטא אדה"ר ב"עץ‬
‫הדעת"‪ ,‬אי אפשר לאדם הפגום בבחינה זו להבין סוד טהרתו ע"י פרה אדומה‪,‬‬
‫ולכן סוד זה לא נתגלה אלא למשה‪ ,‬ונקראו כל הפרות על שמו כי היו צריכים‬
‫לכוון בשריפת שאר פרות אדומות על דעת משה שהוא לבדו ידע סודה‪.‬‬
‫ואולי סוד פרה אדומה קשור בספירת החכמה‪ ,‬ולכן כשבקש שלמה לידע סוד‬
‫פרה אדומה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"‪ .3‬ולא אמר אמרתי‬
‫אדעה‪ ,‬כי מהחכמה סוד החיים תבא טהרת טומאת מת‪ ,‬וכמ"ש "והחכמה תחיה‬
‫בעליה"‪ .4‬ומשה שהגיע למ"ט שערי בינה‪ 5‬הבין דרכם סוד החכמה‪ ,‬שכן‬
‫החכמה והבינה קשורים ומחוברים זב"ז לעולם‪.6‬‬
‫ואין הטומאה מתגברת אלא במקום שיש טהרה אבל לא בשלמות‪ ,‬אבל במקום‬
‫שיש רק טומאה אינה מתגברת‪ ,‬ולכן כששאל אותו צדוקי את רבן יוחנן בן זכאי‬
‫מדוע ספר תורה מטמא את הידים‪ ,‬ואלו ספרי הומרוס היווני לא מטמאים‪ ,‬ענה‬
‫לו‪ ,‬עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כה"ג טמאים‪ ,‬שלפי חבתן טומאתן‪.7‬‬
‫ולכן ספר תורה כיון שהוא קדוש היות ואין השגתינו בו מושלמת מטמא הוא‬
‫הידים‪ ,‬וכן עצמות יוחנן כה"ג שהיה אדם גדול וקדוש‪ ,‬ובכל זאת מת כיון‬
‫שהחכמה לא נתקנה בעולם‪ ,‬מטמא‪ .‬משא"כ ספרי יוונים ועצמות חמור שאין‬
‫בהם קדושה כלל‪ ,‬הטומאה שעליהם אינה מתגברת בהם‪.‬‬
‫ומבואר בזה שעצמות צדיקים מטמאין‪ ,‬וגם קברו של משה מטמא‪ ,‬ולכן אסור‬
‫לכהן לעלות על הר נבו שבו קבור משה‪ ,‬מדין שדה שאבד בה קבר‪.8‬‬
‫‪ .3‬קהלת ז‪ .‬ובמדבר רבה פרשה י"ט‪ .4 .‬קהלת ז'‪ ,‬יב‪ .‬ולכן חכם גי' חיים‪ .5 .‬ר"ה כ"א‪.6 :‬‬
‫וכמ"ש בזוהר אד"ר‪ ,‬אבא ואמא כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין‪ .7 .‬מסכת‬
‫ידים פרק י"ד‪ ,‬ויוחנן כה"ג זה הוא אביו של מתתיהו‪ ,‬וסבו של יהודה המכבי‪ ,‬ואינו יוחנן‬
‫כה"ג החשמונאי שהפך צדוקי בסוף ימיו‪ ,‬שהוא נינו של יוחנן זה‪ .8 .‬החיד"א בספרו ראש‬
‫דוד פ' וזאת הברכה דף קס"ד‪ .‬ואין זה סותר לדברי אליהו הנביא שאמר על ר' עקיבא שאין‬
‫צדיקין מטמאין )ילקוט שמעוני משלי‪ ,‬תוספות ב"מ' קי"ד‪ (.‬כי אפילו אותם צדיקים שאין‬
‫גופם מטמא העוסקים בקבורתו‪ ,‬קברם מטמא‪ .‬כי לאחר סתימת הגולל בעפר‪ ,‬נחש שעפר‬
‫לחמו רוצה להקיף את הגוף ולינוק ממנו‪ ,‬ואעפ"י שאין בכחו ליגע בגוף הצדיק‪ ,‬מתגבר הוא‬
‫שם ומטמא ד' אמות סביבותיו‪ .‬ונראה שהיות ובפורים זוכים להארת החכמה יסוד דאבא‬
‫המתגלה בסוד "ומרדכי יצא מלפני המלך"‪ ,‬תקנו חז"ל שמיד בשבת שלאחריו יקראו‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫עט‬
‫"ונתתם אותה אל אלעזר הכהן"‪ .‬פירש"י‪" ,‬מצותה בסגן"‪ .‬והנה שאר פרות‬
‫אדומות נעשו ע"י הכהנים הגדולים עצמם ולא ע"י סגניהם‪ .‬ורק בפרה זו‬
‫מצותה היתה בסגן ולא בכה"ג שהוא אהרן‪ ,‬ואפשר כיון שהפרה באה לכפר על‬
‫העגל‪ ,‬מצותה היתה בסגן ולא באהרן כיון שע"י יצא העגל‪.‬‬
‫"מים חיים אל כלי"‪ .‬עם ישראל מורכב "כלי" שלם שהוא ראשי תיבות כהנים‪,‬‬
‫לויים‪ ,‬ישראלים‪ .‬ולכן "כלי" עולה בגי' ששים כמנין כל הו"ק חג"ת נה"י שכל‬
‫אחד כלול מעשר‪.‬‬
‫"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין‪ ,‬בחדש הראשון‪ .‬וישב העם בקדש"‪.‬‬
‫ויש להבין למה אמר "בני ישראל‪ ,‬כל העדה"‪ .‬ולמה לגבי העדה אמר "מדבר‬
‫צין"‪ ,‬ולגבי "קדש" שינה ואמר "וישב העם בקדש"‪ .‬ולכאורה היל"ל "ויבואו‬
‫כל העדה וישבו בקדש"‪" .‬ותמת שם מרים ותקבר שם"‪ .‬מדוע הדגישה התורה‬
‫היכן נקברה מרים‪ ,‬ומדוע לא העלו את עצמותיה לארץ‪" .‬ולא היה מים לעדה‪,‬‬
‫ויקהלו על משה ועל אהרן‪ ,‬וירב העם עם משה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬העדה נקהלו על משה‬
‫ואהרן בבקשת מים‪ ,‬והעם רב עם משה בלבד‪ .‬ויש להבין מי הם אלו שנקראו‬
‫"העם"‪" .‬ויאמרו לאמר"‪ .‬ופירושו לאמר לאחרים‪ .‬ויש להבין לאמר למי‪" .‬ולו‬
‫גוענו בגוע אחינו לפני ה'"‪ .‬ויש להבין למה תלו תלונתם במות הדבר של‬
‫אחיהם‪ .‬ומה הקשרם לאותו דבר‪" .‬ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה‪,‬‬
‫ולמה העליתנו ממצרים"‪ .‬מדוע טענו על אהרן‪ ,‬הרי הוא לא היה המנהיג‪ ,‬הוא‬
‫לא הוציאם ממצרים והוא לא הביאם אל המקום הזה‪ .‬ואם העם הם מאותם‬
‫שקראו עצמם "קהל ה'"‪ ,‬א"כ למה קראו לעצמם "קהל ה'"‪ ,‬והיל"ל "למה‬
‫הבאתם אותנו"‪ .‬וכמ"ש "להביא אותנו אל המקום הרע הזה"‪ .‬ולמה הקדימו‬
‫התאנה לגפן ואמרו "לא מקום זרע‪ ,‬ותאנה וגפן ורמון"‪ .‬והלא סדרם בשבעת‬
‫המינים הוא גפן תאנה ורמון‪" .‬ויבא משה ואהרן"‪ .‬ולכאורה היל"ל "ויבואו"‪.‬‬
‫"וידבר ה' אל משה לאמר‪ ,‬קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך‪,‬‬
‫ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו‪ .‬אמר ה' למשה ואהרן שיקהילו את‬
‫העדה‪ .‬וידברו אל הסלע "לעיניהם"‪ .‬ויתן הסלע מעצמו את מימיו‪ .‬וא"כ מה‬
‫שהוסיף לומר "והוצאת להם מים מן הסלע"‪ .‬הוא כפל לשון ומשמע גם לשון‬
‫הכאה כדי להוציא המים מהסלע על כרחו‪ .‬וזה לכאורה סותר למה שאמר‬
‫בפרשת פרה אדומה‪ ,‬כי כאשר מתעוררת בחינה החכמה יש התעוררות בצד מה בסוד הפרה‪.‬‬
‫ואולי ע"י הטהרה זוכים להתדבקות בי"ב צירופי ההוי"ה גי' חדש‪ ,‬ואז נקשרים בסוד‬
‫"החדש הזה לכם ראש חדשים"‪.‬‬
‫פ‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫שידברו אל הסלע ויתן מימיו מרצונו‪" .‬והשקית את העדה ואת בעירם"‪.‬‬
‫ולכאורה הוא יתור לשון‪ ,‬כי ודאי הוצאת המים לצורך שתייתם ולמה צווהו‬
‫שישקם משה‪ ,‬שישתו הם מעצמם‪ .‬וכמ"ש בסוף "ותשת העדה ובעירם"‪ .‬ויש‬
‫להבין למה הוצרך למטה אם רק צווהו לדבר אל הסלע ולא להכותו‪" .‬ויקח‬
‫משה את המטה מלפני ה'‪ ,‬כאשר צווהו"‪ .‬ויש להבין למה כתבה זאת תורה‬
‫פשיטא שמשה יעשה צווי ה'‪ ,‬ולמה הדגישה תורה שהמטה היה במשכן לפני‬
‫ה'‪ ,‬ומאי נפק"מ מהיכן לקחו‪" .‬ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע"‪.‬‬
‫והנה ה' צוום להקהיל את העדה‪ .‬והם הקהילו את הקהל‪" .‬ויאמר להם שמעו‬
‫נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים"‪ .‬וממ"ש ויאמר להם‪ ,‬משמע שרק‬
‫משה אמר‪ ,‬ויש להבין פשר דבריו‪" .‬וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו‬
‫פעמיים"‪ .‬והנה משה הוא לבדו הכה‪ .‬ופרש"י "שדברו משה ואהרן אל סלע‬
‫אחר ולא הוציא‪ ,‬אמרו שמא צריך להכותו כבראשונה"‪ .‬ויש להבין מדוע‬
‫משמים הטעום שידברו אל סלע אחר‪ ,‬ולא אל הסלע שהוכה אח"כ‪ ,‬ומדוע‬
‫בהכאה נזדמן להם הסלע הנכון‪ ,‬ואם דברו בטעות אל סלע אחר ולא הוציא‬
‫מימיו ואח"כ הכו הסלע שהוציא מים מה חטאם ומה פשעם ולמה נענשו‪.‬‬
‫ובכלל אהרן למה נענש‪ ,‬והלא דבר עם משה אל סלע שחשבו לסלע הנכון ולא‬
‫הכה את הסלע כמשה‪" .‬ויצאו מים רבים‪ ,‬ותשת העדה ובעירם"‪ .‬ולא אמר‬
‫"וישקה משה את העדה ובעירם"‪ .‬כמ"ש לו הקב"ה "והשקית"‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן"‪ .‬ולכאורה היל"ל "וידבר" שהוא לשון קשה כי‬
‫דברים קשים אמר להם‪ .‬ולמה אמר "ויאמר" שהיא אמירה רכה‪" .‬יען לא‬
‫האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל"‪ .‬ולכאורה היל"ל "יען לא האמנתם בי‬
‫לדבר אל הסלע והכיתם אותו"‪ .‬כי הרי הסלע הוכה לעיני ישראל‪" .‬לכן לא‬
‫תביאו את הקהל הזה"‪ .‬כל הזמן דבר ה' עמהם על העדה ועתה דבר על הקהל‪.‬‬
‫"אל הארץ אשר נתתי להם"‪ .‬פרש"י‪" ,‬גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו‬
‫נכנסין לארץ"‪ .‬ולכאורה זה סותר את מה שפרש"י על הכתוב "עתה תראה אשר‬
‫אעשה לפרעה"‪ .9‬ולא תראה העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם לארץ‪.‬‬
‫וא"כ כבר אז נגזר עליו שלא יראה‪ ,‬וכיצד פירש"י עתה שאלולי חטא זה בלבד‬
‫היו נכנסין לארץ‪ .‬ולא עוד אלא כבר לפני חטא זה היתה נבואה מפורשת בפי‬
‫אלדד ומידד שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ‪ .10‬ואיך היתה נבואה‬
‫כזו אם טרם חטאו‪ ,‬ואם בגלל שגלוי וידוע לפניו שיחטאו א"כ איפה הבחירה‪.‬‬
‫והנה במלחמת כדרלעמר והמלכים אשר אתו נאמר‪" ,‬וישובו ויבואו אל עין‬
‫‪ .9‬שמות ו'‪ ,‬א‪ .10 .‬ראה במדבר י"א‪ ,‬כ"ו‪ .‬וברש"י שם פסוק כ"ח‪.‬‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫פא‬
‫משפט היא קדש"‪ .‬ופרש"י שנקרא עין משפט ע"ש העתיד שעתידים משה‬
‫ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין‪ ,‬והם מי מריבה‪ .‬וא"כ בטרם נולדו‬
‫משה ואהרן כבר הוכן להם משפט מי מריבה‪ .‬ויש להבין מדוע‪ ,‬ומה ענינם‬
‫למלחמת המלכים‪ .‬ומה ענין ה"עין" והלא היה זה באר וסלע ולא מעין‪ .‬ולא רק‬
‫בתורה ובנבואה כבר נגזר ענין זה אלא הכוכבים במסילותם אמרו זאת‪ ,‬וכמו‬
‫שפרש"י על הפסוק "ויצו פרעה לכל עמו לאמר‪ ,‬כל הבן הילוד היאורה‬
‫תשליכוהו"‪ .‬יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען‪ .‬ורואים‬
‫אנו שסופו ללקות במים‪ .‬והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה‪ .‬וגם‬
‫כאן פירש"י "המה מי מריבה"‪ ,‬את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של‬
‫ישראל לוקה במים‪ .‬וא"כ מדוע נענש משה והיכן הבחירה אם כבר בטרם נולד‬
‫נגזר עליו להכשל ולהשפט וללקות על מי מריבה‪" .‬אשר רבו בני ישראל את‬
‫ה'"‪ .‬ולכאורה בני ישראל לא רבו כלל‪ ,‬ורק העם רב עם משה‪" .‬ויקדש בם"‪.‬‬
‫פירש"י שמתו משה ואהרן על ידם‪ .‬וכן הוא אומר "נורא אלהים ממקדשיך"‪.‬‬
‫והנה בהר סיני בעת מתן תורה קיבל משה מה' את ספר הברית ובו כתוב‬
‫מ"בראשית" ועד מתן תורה‪ .11‬וגם פסוק "וישובו ויבואו אל עין משפט"‪ ,‬היה‬
‫כתוב בו‪ .‬ובוודאי שמשה הבין שנכתב ע"ש העתיד על עניינו בקדש במי‬
‫מריבה‪ .‬וגם פסוק "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"‪ ,‬הוזכר שם ובוודאי‬
‫שהבין משה דברי האצטגנינים ומה מסתתר מאחריהם‪ ,‬ובוודאי שזכר משה מה‬
‫שאמר לו הקב"ה "עתה תראה"‪ .‬והבין כוונתו שלא יראה בכבוש הארץ‪ .‬ושמע‬
‫את נבואת אלדד ומידד והאמין לדבריהם‪ ,‬ואיך לאחר כל זאת בהגיעו "לקדש"‬
‫לא נזהר ביתר שאת‪.‬‬
‫ואולי הענין הוא‪ ,‬כי משה הוא גלגולו של הבל שהציץ ב"עיניו" בשכינה‬
‫ונתחייב מיתה‪ ,‬וחזר בגלגול שת‪ .‬וחלקים משת נתגלגלו בנח‪ ,‬וחלקים בשם בן‬
‫נח‪ ,‬ואח"כ נתגלגלו כל חלקי שת במשה‪ .‬ומשה הוא ר"ת של גלגוליו משה‪,‬‬
‫שת‪ ,‬הבל‪ .‬ואעפ"י שאינו גלגול מושלם של נח ושם‪ ,‬יקרא גלגוליהם בבחינת‬
‫חלקי הנשמה של שת שהיו בהם ונתגלגלו בו‪ .‬ולפי שנח לא התפלל על דורו‬
‫ועזבם להמחות במי המבול הוצרך משה ללקות במים‪ .‬ושלשת בני תרח היו‬
‫נשמות גדולות מאוד‪ .‬ובעוד שאברהם אבינו ע"ה קדש ה' באור כשדים וניצל‪,‬‬
‫הרן אחיו שג"כ קדש ה' אבל לא בלב שלם כאברהם ולא ניצל‪ ,‬בא בגלגול‬
‫אהרן והוצרך לחזור ולקדש ה'‪ .‬ונחור שלא הלך בדרך ה'‪ ,‬שב בגלגול חור בנה‬
‫של מרים וקדש ה' בשלמות ונהרג ע"י בני עוולה הערב‪-‬רב ימ"ש‪ ,‬כשנמנע‬
‫‪ .11‬שמות כ"ד‪ ,‬ז'‪ .‬וברש"י שם‪.‬‬
‫פב‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫לעשות העגל הי"ד‪ .‬אמנם אהרן שידע שהוא גלגול הרן‪ ,‬הבין שפטור הוא‬
‫מלמות על קדוש ה' כי כבר קדש ה' בהיותו הרן‪ ,‬ותקונו הוא להשלים קדוש ה'‬
‫בלב שלם אבל בלי למסור עצמו למיתה‪ .‬ולכן לא מסר עצמו למות וזרק זהבם‬
‫לאש ויצא העגל‪ .‬וידע אהרן שבאיזה זמן בחייו יזמן הקב"ה בידו תקון של‬
‫קדוש ה' מבלי צורך למות כדי לתקן מסירות נפש של הרן שלא היתה בלב‬
‫שלם‪ .‬וכבר נתבאר לעיל‪ 12‬שדור יוצאי מצרים נקראים "עדה"‪ ,‬ודור הנכנס‬
‫לארץ נקרא "קהל"‪ .‬וקרח בשנת הארבעים ערער על כהונת אהרן ועל סמכות‬
‫משה בטענה שהם נועדו להנהיג את "עדת ה'" ולא את "קהל ה'"‪ .‬ולקמן‬
‫יתבאר מהפסוקים ש"העדה" נקראים "בני ישראל"‪ ,‬ואלו "הקהל" נקראים‬
‫בדרך כלל "ישראל"‪ ,‬או "העם"‪ .‬ובזה יובן הכתוב‪.‬‬
‫"ויבואו בני ישראל כל העדה"‪ .‬ופרש"י‪ ,‬עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר‪,‬‬
‫ואלו פרשו לחיים‪ .‬וביאור "פרשו"‪ ,‬הוא שגם חלק מהעדה שהוצרכו למות‪,‬‬
‫פרשו לחיים מתוך המתים‪ ,‬ולא מתו בשנת הארבעים‪ ,‬ואין הכוונה לאותם שהיו‬
‫למטה מגיל כ' בצאתם‪ ,‬או לאותם שנולדו במדבר‪ ,‬כי עליהם כלל לא נגזירה‬
‫הגזירה ולא שייך לומר בהם פרשו‪ ,‬ומה גם שהם היו רוב ועיקר הקהל הנכנס‬
‫לארץ וכמ"ש "ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את‬
‫ישראל במדבר סיני"‪ .13‬ועל רוב הקהל ועיקרו לא שייך לומר "פרשו"‪ ,‬אלא על‬
‫מיעוט שפרש מהרוב‪ ,‬ואלה אינם "עדה"‪ ,‬אלא "קהל"‪ .‬אלא כוונתו לאותם‬
‫שיצאו ממצרים למעלה מגיל כ' ונקראו "עדה"‪ ,‬ונגזרה עליהם גזרת "במדבר‬
‫ימותו"‪ ,‬ובהגיע ט' באב שלאחר מכן כשנכנסו לקבריהם על דעת למות פרשו‬
‫כולם לחיים‪ .14‬והיות והיו גם יוצאי מצרים שלמעלה מגיל ששים‪ ,‬וגם כל שבט‬
‫לוי שאלה ג"כ נקראו עדה ונכנסו לארץ‪ ,‬אמר "כל העדה"‪ .‬לרבות אותם‬
‫שהוצרכו למות ופרשו לחיים כשירדו אח"כ לקבריהם‪" .‬ותמת שם מרים"‪.‬‬
‫וביאר הכתוב מדוע כבר בחודש ניסן של שנת הארבעים נפטרו אלו מגזירת‬
‫המיתה ופרשו לחיים‪ ,‬כי נפטרה מרים ונסמכה מיתתה לפ' פרה אדומה לומר‬
‫שכשם שפרה אדומה מטהרת ומכפרת‪ ,‬גם מיתת מרים כפרה על עשרים ואחד‬
‫אלף מהעדה‪ 15‬שהוצרכו למות ופרשו לחיים‪ .‬וכדי שמיתתה לא רק תציל את‬
‫חייהם אלא תאפשר להם להכנס לארץ‪ ,‬הוצרכה היא להקבר במדבר תמורתם‬
‫ולא תכנס לארץ בארון‪ .‬ולכן אמר "ותקבר שם"‪.‬‬
‫ולגבי העדה עיקר המקום נקרא "מדבר צין"‪ ,‬כי הוא ענין תקונם במ"ב מסעות‬
‫שהם כנגד מ"ב שמות של "אנא בכח"‪ .‬אמנם "וישב העם בקדש"‪ .‬דהיינו‪ ,‬לגבי‬
‫‪ .12‬פ' קרח‪ .13 .‬במדבר כ"ו‪ ,‬סד‪ .14 .‬תענית ל'‪ .15 :‬ראה תוספות שם‪.‬‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫פג‬
‫"הקהל" שכלל גם את נשמות ערב‪-‬רב בתוכם‪ .16‬עיקר ישיבתם נקרא ע"ש‬
‫המקום "קדש" כי כבר נתבאר לעיל‪ ,17‬כי מלחמת המלכים היתה בענקים‬
‫וברפאים ואנשי סדום ועמורה וכו'‪ ,‬שכולם היו גלגול דור אנוש‪ ,‬שבאו אח"כ‬
‫בבני ישראל במצרים והחלק שנתקן ויצא כבני ישראל נקרא עדה‪ ,‬והחלק‬
‫שנשאר פגום יצאו כערב‪-‬רב ונקראו "העם"‪ ,‬ונתבאר שם כי בגלל מלחמת‬
‫המלכים נגרם שהמקום הנקרא "קדש" יהיה בו סכנה למשה ואהרן בנסיונם על‬
‫קדוש ה'‪ .‬ועתה היות ונשמות ערב‪-‬רב גרמו להביא הנסיון ולהכשיל את משה‬
‫ואהרן נאמר "וישב העם בקדש"‪.‬‬
‫"ולא היה מים לעדה"‪ .‬ואעפ"י שה"קהל" היו מרובים מה"עדה"‪ ,‬הדגיש חוסר‬
‫המים ל"עדה"‪ ,‬כי הם היו העקריים כי נקראו עדה מלשון דעה והיו מבחינת‬
‫השכינה "לאה"‪ ,‬והיו לכן קשורים במשה רבינו יותר מהקהל‪ .18‬וכל השפע‬
‫במדבר הגיע לכולם בגלל העדה שהם העיקר‪" .‬ויקהלו על משה ועל אהרן"‪.‬‬
‫לבקש מים‪ ,‬שיביאו בזכותם‪ .‬כי הבינו שהמים היו בזכות מרים אחותם ועתה‬
‫שנפטרה פסקו‪ .‬ואפשר שתפילת משה ואהרן תעורר החסדים משמים להביא‬
‫להם מים‪ .‬אמנם נשמות הערב‪-‬רב שהיו בתוך הקהל נצלו הזדמנות זו כדי לריב‬
‫עם משה ולהפילו במקום בו עמדו המלכים ב"עין משפט" שבו נגזר על משה‬
‫להשפט על עסקי אותו העין בו הציץ בשכינה בהיותו הבל‪ ,‬וללקות במים על‬
‫שלא מנע המבול בתפילתו בהיותו נח‪" .‬היא קדש"‪ ,‬ובו יש גם לאהרן להתנסות‬
‫על "קדוש ה'"‪ ,‬ולהשלים תקונו בהיותו הרן‪" .‬וירב העם עם משה"‪ .‬ועוררו את‬
‫טענת קרח שמשה ואהרן היו ראויים להנהיג את העדה כשהיו הם הרוב‪ .‬אמנם‬
‫עתה שהרוב הם ה"קהל"‪ ,‬אין הם ראויים‪ ,‬ורק בגלל רצונם להשאר בראש גרמו‬
‫למצב זה שאין מים‪" .‬ויאמרו"‪ ,‬טענת קרח "לאמר"‪ .‬זאת לקהל ה' כדי להסיתם‬
‫ג"כ נגד משה‪" .‬ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'"‪ .‬דהיינו במגיפה שבו מתו‬
‫אחיהם שנקראו העם ג"כ שהם הערב‪-‬רב שבתוך ה"קהל"‪ ,‬וכמ"ש "וירץ אל‬
‫תוך הקהל‪ ,‬והנה החל הנגף בעם"‪ .‬ומשעוררו טענת קרח אמרו‪ ,‬שכדאי היה‬
‫למות בטענה זו אז בדבר‪ ,‬ולא למות בצמא‪ ,‬והסיתו את ה"קהל" באמרם‬
‫"ולמה הבאתם את קהל ה'"‪ .‬שאין אתם מתאימים להנהיגם‪" ,‬אל המדבר הזה"‪.‬‬
‫שבו התקון ל"עדה" בבחינת "מדבר צין"‪ ,‬ולא ל"קהל" שאין להם ענין בתקון‬
‫מ"ב מסעות "למות שם אנחנו ובעירנו"‪ .‬וטענו כי לא ה' צוום לבא למקום זה‬
‫אלא משה ואהרן "הביאום"‪ ,‬לשם תקונם העצמי במ"ב מסעות‪ .19‬ולכן נגרם‬
‫‪ .16‬כמבואר לעיל פ' שלח לך‪ .17 .‬פ' לך‪-‬לך‪ .18 .‬ספר הלקוטים פ' קרח‪ .19 .‬ואולי אעפ"י‬
‫שהענן הביאם אמרו "הבאתם" כי בתפילתם עשה ה' רצונם והביאם‪.‬‬
‫פד‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫סבל הצמא על ה"קהל"‪ ,‬ומשחרחרו ריב בין "קהל ה'" למשה‪ ,‬הוסיפו "ולמה‬
‫העליתנו ממצרים" בגלגול קודם בהיותנו "ערב‪-‬רב"‪ ,‬ואמרו "העליתנו" חסר ו'‬
‫לשון יחיד‪ ,‬כי עיקר טענתם היתה על משה שהעלם וכללו אהרן עמו רק בגלל‬
‫שעתה שניהם המנהיגים כביכול ברצונם ולא ברצון ה'‪" .‬להביא אותנו" שנית‬
‫בתוך גופות "קהל ה'"‪" ,‬אל המקום הרע הזה‪ ,‬לא מקום זרע"‪ .‬לחטה ולשעורה‬
‫שבשבעת המינים שנשתבחה בהם א"י‪" .‬ותאנה וגפן ורמון"‪ .‬אלו שלשת‬
‫המינים הנוספים‪ .‬ואולי הזכירום כדי לשנות הסדר ולהקדים התאנה לגפן כדי‬
‫לבלבל סדר העולמות‪" .‬ומים אין לשתות"‪ .‬כנגד השמן והדבש שבשבעת‬
‫המינים שהובטחה להם‪ ,‬ועתה אפילו מים פשוטים אין להם‪.‬‬
‫"ויבא משה ואהרן"‪ .‬וכיון שעיקר טענתם היתה כלפי משה‪ ,‬ואת אהרן רק צרפו‬
‫לתוספת‪ ,‬אמר "ויבא" לשון יחיד‪ ,‬כי משה הוא העיקר בריבם‪" .‬מפני הקהל"‬
‫שנפתה לטענת העם‪ ,‬שהיה חלק ממנו‪" .‬ויפלו על פניהם"‪ .‬לידע מה לעשות‪ ,‬כי‬
‫הבינו שבזה נסיונם הן ב"קדוש ה'" לאהרן‪ ,‬והן במים ובעין של גלגולי משה‪.‬‬
‫"וירא כבוד ה' אליהם"‪ .‬להורותם הדרך אשר ילכו בה הן לתקונם הנצרך‪ ,‬והן‬
‫להביא מים‪.‬‬
‫"וידבר ה' אל משה לאמר‪ ,‬קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך"‪.‬‬
‫וכאן החל נסיונם הגדול של גדולי ישראל היקרים והקדושים "משה ואהרן"‬
‫זכותם יגן עלינו לעד‪.‬‬
‫וייתכן שביאור הענין הוא‪ ,‬כי משה הבין מדברי הקב"ה ששתי דרכים לפניו‪ ,‬או‬
‫להקהיל את ה"עדה"‪ ,‬ולדבר בפניהם אל הסלע ויתן מימיו מרצונו‪ ,‬או להקהיל‬
‫את הקהל ולהכות הסלע ולהוציא מים מהסלע כשם שעשה "בחורב"‪ .‬כי בפני‬
‫"העדה" כבר הכה והוציא בחורב ואין בזה שום חדוש לגביהם‪ .‬ולפי דרגתם‪,‬‬
‫קדוש ה' שיעשה להם יהיה בדבור שהוא דרגה גבוהה יותר‪ .‬אמנם ל"קהל"‬
‫שדרגתם פחותה צריך היה לפי דרגתם להוציא מים בהכאה‪ ,‬והמעשה פועל על‬
‫הראיה הגשמית‪ ,‬והדבור על הראיה הרוחנית‪ ,‬ואם היו מדברים אל הסלע היה‬
‫נותן מימיו כמעין והיה נתקן סוד העין והראיה הרוחנית‪ .‬ובמשה היו נתקנים‬
‫גם הסתכלותו בשכינה בהיותו הבל שהוא פגם העין‪ ,‬וגם ענין מי נח שבאו כיון‬
‫שנמנע מלבקש רחמים‪ ,‬ועתה שמצד הדבור של משה היה יוצא מים של חסד‬
‫לעולם היה מתקן את אשר לא דבר בתפלתו וגרם למים של מבול לעולם‪ .‬וגם‬
‫אצל אהרן‪ ,‬קדוש ה' שהיה נגרם בדבור אל הסלע היה בדרגה גבוהה‪ ,‬ומתקן‬
‫ענין קדוש ה' שעשה לא בלב שלם בהיותו הרן‪ .‬אמנם‪ ,‬אם היה מקהיל את‬
‫העדה כדי לדבר אל הסלע‪ ,‬היה בזה כמלקות למשה כמצדיק את טענת קרח‬
‫והעם שרק אל העדה יכול הוא לעשות ניסים ולא לקהל‪ ,‬ואין לו חלק עם הקהל‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫פה‬
‫ח"ו ולא ה' צווהו להנהיגם‪) .‬וזה היה הופך להיות "מלקות במים" שראו אצטגניני‬
‫פרעה(‪ .‬אמנם אם יקהיל את הקהל ויכה הסלע בפניהם ירויח שני ענינים‪ .‬א‪.‬‬
‫קדוש ה' לעיניהם בהוצאת המים‪ ,‬ואעפ"י שאין זה "קדוש ה'" מן המובחר יש‬
‫בזה חשבון נוסף להפריך את טענת קרח והעם‪ ,‬כי בזה יאמינו כולם שה' שלחו‬
‫וצווהו להנהיג את ישראל במדבר הכוללים עדה ‪ -‬וקהל‪ ,‬ולא מצד עצמו עשה‬
‫זאת‪ .‬והעובדה של"קהל" יצאו המים‪.‬‬
‫ומלשון הכתוב ניתן למשה להבין שלמרות שעדיף בעיני ה' להקהיל את העדה‬
‫ולדבר אל הסלע הדבר תלוי בבחירתו ובשקול דעתו‪ ,‬כי שתי הדרכים רצון‬
‫שמים‪ .‬וזה היה נסיון משה באיזו דרך יבחר‪ ,‬אם בהקהלת העדה ודבורו אל‬
‫הסלע‪ ,‬או בהקהלת הקהל והכאת הסלע‪ .‬וידעו משה ואהרן שבענין זה תלוי‬
‫נסיונם מאז ימי בראשית‪ ,‬וטעו בשקול דעתם‪ ,‬ובמקום לקחת את העדה שהיו‬
‫קדושים וטהורים ונקיים מערב‪-‬רב ולעשות המופת להם בקדוש ה' גדול של‬
‫דבור‪ ,‬חשבו שעיקר התקון הוא להקהיל הקהל ולהראות לערב‪-‬רב את גודל‬
‫הנס ולעוררם אל תקונם המושלם‪ .‬ומשיתוקנו הערב‪-‬רב תהיה תשועת עולמים‪,‬‬
‫וכיון שעל ידם יתוקנו ה"קהל" יביאו הם את הקהל אל הארץ המובטחת מדה‬
‫כנגד מדה‪ .‬וטעו בערב‪-‬רב שחשבו שמעשה הנס יתקנם ולא ידעו ולא הבינו‬
‫שמצורעים נבזים אלו לא ניסים ולא נפלאות ולא אותות ומופתים ישנו את‬
‫מחשבותיהם וינקום מזוהמתם כי מושחתים הם בנפשם‪ ,‬ואבן נגף הם לעם‬
‫ישראל בכלל ולמשה ואהרן בפרט‪ ,‬ומשלא יתוקנו הערב‪-‬רב הנס רק יגרע כחו‬
‫כי אינו בדבור‪ ,‬ואינו לפני אנשים הגונים כעדה‪ ,‬ואז אין תקון העוון של משה‬
‫מושלם ואין קדוש ה' של אהרן מושלם ונגרע מערכם‪.‬‬
‫ואמר הכתוב‪" ,‬וידבר ה' אל משה לאמר‪ ,‬קח את המטה"‪ .‬והוצרך למטה כי‬
‫בהחזיקו בו היה כח במטה לגרום להוצאת המים ע"י דבור כיון שהיה מונח‬
‫לפני ה' במשכן‪ .‬ומשנצטוה משה לקחת את המטה‪ ,‬הבין שהוא לצורך איזה‬
‫ענין‪ .‬ואפשר שהענין היה כדי לתקן בו מה שאמר בחורב "והן לא יאמינו לי‬
‫ולא ישמעו לקולי"‪ ,‬והפך המטה לנחש‪ .20‬והיה נתקן זה אם היה מדבר אל‬
‫הסלע והמטה בידו‪ ,‬כי אין דרך נחש עלי סלע‪ .21‬ואפשר שאמר לו כן כדי‬
‫לנסותו אם יכה בו‪ ,‬ואפשר ששניהם אמת‪ .‬אמנם משה הבין שיקח את המטה‬
‫כדי להשתמש בו אם יצטרך‪" .‬והקהל את העדה"‪ .‬ולא את "הקהל"‪ ,‬ולפני‬
‫העדה אין צורך בהכאה כי כבר נעשה זה לפניהם בחורב‪ .‬אלא "ודברתם אל‬
‫הסלע לעיניהם"‪ .‬והדגיש "לעיניהם"‪ ,‬כדי שרק העדה יראו בעשיית מופת זה‪,‬‬
‫‪ .20‬ראה לעיל פ' שמות‪ .21 .‬ראה ליקוטי תורה פרשה זו‪.‬‬
‫פו‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫ובזה היה תקון ה"עין"‪" .‬ונתן מימיו"‪ .‬נתינה ברצון ובשפע כמעין המתגבר‪.‬‬
‫"והוצאת להם מים מן הסלע"‪ ,‬בעל כרחו אם לא יתן ברצונו‪ .‬באם תרצה‬
‫להקהיל את ה"קהל" במקום את ה"העדה"‪" .‬והשקית את העדה ואת בעירם"‪.‬‬
‫דהיינו שהעדה ובעירם קודמים לקהל‪ ,‬ושיכוון משה בדבורו להוציא מים‬
‫להשקאת העדה ובעירם‪ ,‬ואח"כ בעקיפין ישתו גם הקהל‪ .‬ובזה רמז לו שדרך זו‬
‫של השקאת העדה עדיפה בעיני ה' ו"תפוס לשון אחרון"‪ .‬אמנם‪" ,‬ויקח משה‬
‫את המטה מלפני ה'"‪ ,‬כי לא היה מזומן תחת ידו אלא מונח לפני ה' במשכן‬
‫מאז הקמתו‪ ,‬והלך באופן מיוחד לקחתו על דעת להכות בו אם יצטרך "כאשר‬
‫צוהו"‪ .‬כי הבין שגם בכך נצטוה ושלכן צריך למטה‪.‬‬
‫"ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע"‪ .‬בזה טעו שניהם בהקהילם את‬
‫ה"קהל" ולא את "העדה"‪ .‬כי הבינו שתקון הקהל והערב‪-‬רב שבתוכם‪ ,‬עדיף‬
‫מתקון העדה‪ .‬ואפשר שהקהילו גם את העדה וגם את הקהל‪ ,‬כדי להראות גם‬
‫לקהל את ניסי ה' וישובו הערב‪-‬רב שבתוכם בתשובה‪ ,‬ורצון ה' היה להקהיל‬
‫רק את העדה ולדבר לעיניהם בלבד‪ ,‬כי אין הערב‪-‬רב המצויים בתוך הקהל‬
‫ראויים לראות ניסי ה' וגבורתו כי מושחתים הם‪ .‬ואם היו מקהילים הקהל‬
‫מאחרי העדה ולא היו רואים הנס לא היה פגם אעפ"י שנכחו באותו מעמד‪.‬‬
‫אבל כיון שהקהילם משה "אל פני הסלע" ולא היו ראויים הקהל לראות בנס‬
‫הדבור אל הסלע‪ ,‬טעו משה ואהרן בסלע ודברו אל סלע אחר ולא הוציא‪,‬‬
‫ומשלא נתן מימיו בדבור‪ ,‬חשבו שצריכים למטה להכותו‪ ,‬ורצו הקהל שיוציאו‬
‫להם מים מכל סלע שהוא כי אם רצון ה' להשקותם מאי נפק"מ מאיזה סלע‬
‫יהיה זה‪" .‬ויאמר להם משה שמעו נא המורים"‪ .‬וכיון שהמרה את פי ה'‬
‫בהקהילו את ה"קהל"‪ ,‬וכמ"ש "על אשר מריתם בי" קרא להם "מורים"‪" .‬המן‬
‫הסלע הזה נוציא לכם מים"‪ ,‬והלא אין הסלע מוציא מים בדרך טבע‪ ,‬ורק סלע‬
‫שנצטוה מה' לתת מים הוא יתן מימיו‪ .‬ורצה במלים אלו לתקן ענין הדבור‬
‫בהוכיחו להם שאפילו סלע מקיים צווי הבורא יתב"ש וכ"ש שעליהם לקיים‪.‬‬
‫והבין שמה שנצטווה "והוצאת להם מים מן הסלע" הוא בע"כ בגלל שהם קהל‬
‫ולא עדה‪ ,‬והחליט להכות הסלע‪ .‬אמנם כיון שלא היה זה רצון ה'‪ ,‬אלא מצד‬
‫הנסיון‪ ,‬לא יכל משה להרים ידו בקלות‪ ,‬כי ידו שהיתה מכוונת לעשות רק רצון‬
‫שמים לא רצתה להכות‪ ,‬והוצרך להרימה בכח‪ .‬ולכן כתב "וירם משה את ידו‪,‬‬
‫ויך את הסלע"‪.‬‬
‫ואמר הכתוב "במטהו‪ ,‬פעמיים"‪ .‬כי בהכאה ראשונה יצאו טיפין כי הסלע לא‬
‫נצטוה מפי המקום להוציא מים בהכאה אלא בדבור ומשום כבודם של משה‬
‫ואהרן הוציא טיפין ומשהכהו בשנית‪ ,‬יצאו מים לכבודם של משה ואהרן‪ ,‬כי‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫פז‬
‫חשוב בעיני המקום כבודם של צדיקים יותר מכבודו ואעפ"י שטעו קיים רצונם‬
‫"ויצאו מים רבים"‪ .‬אבל אפשר שכוונתם לא היתה למען שהעדה ישתו כעיקר‬
‫והקהל נגררים להם‪ ,‬וכמ"ש הכתוב "והשקית"‪ .‬לכן לא אמר "וישק את‬
‫העדה"‪ ,‬אלא "ותשת העדה ובעירם"‪ .‬מצד עצמם‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן‪ ,‬יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני‬
‫ישראל"‪ .‬שהם העדה‪ ,‬אלא בעיני "הקהל"‪ ,‬ונעשה קדוש ה' בגדר מעשה שהוא‬
‫נמוך‪ ,‬ולא בגדר דבור שהוא גבוה בחינת "העין" המבינה הדברים‪ .‬ונעשה‬
‫קדוש ה' לאנשים לא ראויים שהם הקהל הכוללים לערב‪-‬רב‪ .‬ולא לעדה שהם‬
‫"זרע ברך ה'"‪" .‬להקדישני"‪ ,‬ופירש"י "שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי‬
‫מקודש לעיני העדה"‪ ,‬דייק בלשונו‪ ,‬כי העדה הם דור ראשון שאין ערב‪-‬רב‬
‫בתוכם‪ .‬ואמר "לא האמנתם בי" שאמרתי כמה פעמים שהערב רב מושחתים‪,‬‬
‫וחשבתם לתקנם במעשה הנס‪" .‬לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר‬
‫נתתי להם"‪ .‬כי בצד מה עשיתם המעשה לעיני הקהל כדי שתוכלו להנהיג גם‬
‫אותם ולא רק את העדה‪ .‬לכן מדה כנגד מדה‪ ,‬לא תנהיגום ולא תביאו‪.‬‬
‫"המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'"‪ .‬אפשר שאעפ"י שהאדם חוטא‬
‫בחטאים קשים‪ ,‬עיקר תקונו הוא על החטא הראשון שבעקבותיו נגררו שאר‬
‫העבירות‪ .‬וחטאם הראשון של העדה שהם בני ישראל‪ ,‬היה במים על ים סוף‪.‬‬
‫ואפשר שלכן הוצרכו הם לקדוש ה' במים‪ ,‬בדרגה גבוהה כתקונם הכולל‬
‫לתלונותם ותרעומותם במדבר‪ ,‬ומשלא נעשה להם קדוש ה' ע"י הדבור אלא‬
‫לקהל ע"י ההכאה‪ ,‬הוצרכו לקדוש ה' עכ"פ‪ ,‬ונעשה ע"י פטירת משה ואהרן‪.‬‬
‫ואמר "המה מי מריבה"‪ .‬שהיה צריך להתקדש שם ה' כדי לתקן את "אשר רבו‬
‫בני ישראל"‪ .‬שהם העדה "את ה'"‪ .‬ארבעים שנה במדבר ומשלא נתקנו ע"י‬
‫קדוש ה' בדבור‪" ,‬ויקדש בם"‪ .‬פירש"י‪ ,‬שמתו משה ואהרן בבחינת "נורא‬
‫אלקים ממקדשיך" ולכן דור המדבר יכולים לבא לעולם הבא ע"י משה הקבור‬
‫עמהם‪ ,‬כי בפטירתו נתקן ענינם‪.‬‬
‫ואפשר שעתה יובן הכל‪ ,‬והענין הוא כי "שמא קא גרים"‪ .‬והשם "קדש" הוא‬
‫מצד החכמה כי כל קודש הוא בחכמה‪ .‬ותקונו בסוד העין והאוזן‪ ,‬יחוד חכמה‬
‫ובינה‪ ,‬שמיחוד זה נמשך הדעת המתוקנת שהוא תקון עץ הדעת ובטול הערב‪-‬‬
‫רב‪ ,‬שהם דעת פגומה‪ .‬והראויים לתקן ענין זה הם משה ואהרן כי משה הוא‬
‫סוד הדעת טוב‪ ,‬בסוד "ותרא אותו כי טוב הוא"‪ .‬כי הוא גלגול "שת"‪ .‬ואהרן‬
‫הוא הרן שתקונו על קדוש ה' שהיה צריך לתקן פגם הדעת ולא נעשה כדבעי‪,‬‬
‫כי הוא עצמו פסח על שני הסעיפים‪ ,‬בין אברהם לתרח‪ ,‬והוא בלבול הדעת‬
‫וכשמת על קדוש ה'‪ ,‬נפגם קדוש ה' של אברהם‪ ,‬כי ראו שאדם נכנס לאש על‬
‫פח‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫קדוש ה' ולא נעזר ע"י הבורא ונשרף‪ ,‬והרבה מההתפעלות של יציאת אברהם‬
‫חי מהכבשן נחלש בראות שאין זה מוכרח‪ ,‬ונשארו בבלבול הדעת‪ ,‬והוצרך‬
‫אהרן לתקן ענין זה‪ .‬ובמלחמת המלכים כשנעשה בירור נוסף לנשמות ישראל‬
‫שהיו גנוזים בתוך הרפאים והזמזומים וכו'‪ ,‬הגיעו המלכים ל"עין משפט"‪ ,‬היא‬
‫העין שהיה למשה ולאהרן לתקן במעשיהם כהבל והרן ולהשפט מחדש כדי‬
‫שיצאו זכאים במשפטם כאשר יתקנו ענין זה‪ .‬והטעם הוא כי "היא "קדש"‬
‫וראויה לתקון נפלא לגדולים כאלה‪ .‬ואת זה ראו אצטגניני פרעה שנסיון משה‬
‫והלקאתו יהיו ע"י מים‪ ,‬וצריכים היו משה ואהרן "ללקות במים" בכך שיקהילו‬
‫את העדה ולא את הקהל אעפ"י שזה יתן פתחון פה למתנגדיהם לומר שאינם‬
‫ראויים להנהיג את ה"קהל"‪ .‬ואלדד ומידד נתנבאו‪ ,‬משה מת ויהושע מכניס‪.‬‬
‫ולא אמרו ויהושע מנהיג‪ .‬והיה זה כשערב‪-‬רב היו חטיבה בפני עצמם בתחילת‬
‫צאתם ממצרים‪ .‬ואפשר שאז היה צריך משה להשאר במדבר עמהם כשיהושע‬
‫מכניס ישראל לארץ‪ ,‬כי הארץ היא סוד לבנה כפני יהושע ולא חמה כפני משה‪.‬‬
‫וכל נפילה נקרא מות‪ .‬וכמ"ש "וימת מלך מצרים"‪ ,‬והיה נשאר עמהם משה‬
‫במדבר ומתקנם בפרטות ואח"כ נכנס לארץ להנהיג את כל ישראל‪ .‬ולאחר מ'‬
‫שנים כשנשמות ערב‪-‬רב נתערבו בתוך עם ישראל אפשר שהיה משה עצמו‬
‫מכניסם‪ ,‬כאשר המלחמות וישובם וחלוקת הארץ תהיה ע"י יהושע סגנו‪ ,‬אמנם‬
‫מי מריבה בלבד גרמו שנקדש ה' בם‪ ,‬וממילא יהושע הכניס והנהיג‪.‬‬
‫"ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם‪ ,‬אנחנו ובעירנו"‪.‬‬
‫ולכאורה היל"ל "למות כאן"‪ .‬ואולי ושמא יש שתי בחי' הנקראות "שם" אחד‬
‫בקדושה וכמ"ש "וימת שם משה"‪ ,‬ואחד בקלי' וכמ"ש "ויוציאנו ה' אלהינו‬
‫משם"‪ .‬ואפשר שחשבו שהוציאם מהקלי' הנקראת "שם" ונתן להם שלו ומן‬
‫ובאר וטלטלם במדבר כדי לזככם שימותו בבחי' "שם" דקדושה‪.‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן‪ ,‬יען לא האמנתם בי"‪ .‬פירוש לא האמנתם‬
‫לאחרים בי‪ ,‬דהיינו לא גרמתם להם להאמין‪ ,‬ולא ח"ו שנפגמה אמונת משה‬
‫ואהרן כמלא נימה‪.‬‬
‫"המה מי מריבה"‪ .‬פרש"י‪" ,‬הם הנזכרים במקום אחר‪ ,‬את אלו ראו אצטגניני‬
‫פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים‪ ,‬לכן גזרו "כל הבן הילוד היאורה‬
‫תשליכוהו"‪ .‬ויש להבין אם נגזר על משה ללקות עבור מי מריבה עוד בטרם‬
‫נולד‪ ,‬היכן הבחירה‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כמ"ש האריז"ל שאדם שחטא באיזה חטא‪ ,‬בשובו‬
‫בגלגול‪ ,‬נפשו נמשכת לאותו חטא ונסיונו באותו חטא גדול‪ ,‬ואף אדם לא יכול‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫פט‬
‫לומר אינני אשם שאיני שומר תורה ומצוות כיון שגדלתי בבית של חילונים‪,‬‬
‫שכן ברגע שהבין שיש דרך של תורה ומצוות מתחייב הוא בה‪ ,‬אכן נסיונו קשה‬
‫יותר מאדם שגדל בבית דתי‪ ,‬והסיבה שנולד בבחינת חילוני היא שבגלגולו‬
‫הקודם מעצמו ורצונו עזב הוא את דרך התורה והמצוה‪ ,‬ולכן נגזר עליו עתה‬
‫לגדול בבית מנוער מתורה ומצוות ולהגיע לעשייתם בכוחות עצמו‪ ,‬כתקון על‬
‫נטישתו אותם בגלגולו הקודם‪ .‬והנה משה כיון שהיה גלגול נח שלא התפלל‬
‫על דורו למנוע המבול‪ ,‬הוצרך להתנסות במים וללקות במים‪ ,‬אם יעמוד‬
‫בנסיון‪ ,‬ילקה בזה שיעשה דבר כנגד רצונו‪ ,‬ואם לא יעמוד בנסיון‪ ,‬ילקה על‬
‫שלא עמד‪ .‬וכבר נתבאר לעיל עניין זה בהרחבה‪.‬‬
‫"וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום‪ ,‬כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת‬
‫את כל התלאה אשר מצאתנו‪ ,‬ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו‬
‫ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך"‪ .‬ויש להבין למה אמ"ל "אחיך‬
‫ישראל" והלא שם ישראל קיבל "אחיו" גם מהמלאך שנצחו יעקב והודה לו על‬
‫הברכות ולמה להזכירו ענין זה‪ .‬ולא עוד אלא שפירש"י‪" ,‬וישמע קולנו‪ ,‬בברכה‬
‫שברכנו אבינו הקול קול יעקב‪ ,‬שאנו צועקים ונענים"‪ .‬ובזה הזכירו במפורש‬
‫את ענין לקיחת הברכות שבהם נאמר "הקול קול יעקב"‪ ,‬והלא בדברים אלו‬
‫מגרה הוא את מלך אדום כנגדו‪ .‬ועוד פירש"י‪" ,‬אחיך ישראל‪ ,‬מה ראה להזכיר‬
‫כאן אחוה‪ ,‬אלא אמ"ל אחים אנחנו בני אברהם שנאמר לו כי גר יהיה זרעך‪,‬‬
‫ועל שנינו היה החוב לפרעו‪ .‬אתה ידעת את כל התלאה‪ ,‬לפיכך פירש אביכם‬
‫מעל אבינו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו‪ ,‬מפני השט"ח המוטל עליהם והטילו‬
‫על יעקב‪ .‬וישלח מלאך‪ ,‬זה משה‪ .‬מכאן שהנביאים קרויים מלאכים"‪ .‬ויש‬
‫להבין למה פירט לו ענין גלות מצרים‪ .‬ולמה קרא משה את עצמו "מלאך"‪.‬‬
‫ואיך אמר שקדש קצה גבול אדום‪ ,‬והלא לקמן אמר הכתוב שתחנתם הבאה‬
‫בהר ההר היא גבול ארץ אדום‪ ,‬וקדש היתה גבול קצה הכנעני וכמ"ש "ויצא‬
‫הכנעני היושב בהר ההוא"‪ .‬שהוא קדש ברנע‪ ,‬שלמרגלותיו עמדה קדש‪.22‬‬
‫"נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך‬
‫נלך"‪ .‬פירש"י‪ ,‬לא נשתה מבארה של מרים‪ ,‬ויש להבין למה ויתר על דבר יקר‬
‫כזה‪" .‬ויאמר אליו אדום לא תעבור בי‪ ,‬פן בחרב אצא לקראתך"‪ .‬פירש"י אתם‬
‫מתגאים בקול שהורישכם אביכם‪ ,‬ואני אצא אליכם במה שהורישני אביו ועל‬
‫חרבך תחיה"‪ .‬שגם זה נאמר בעת הברכות שלקחם יעקב וא"כ השיבו עפ"י‬
‫דבריו‪ .‬ויש להבין מדוע אמר "לא תעבור בי"‪ .‬והיל"ל "לא תעבור בארצי"‪.‬‬
‫‪ .22‬כמבואר לעיל פ' שלח לך‪.‬‬
‫צ‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫וכמ"ש "נעברה נא בארצך"‪" .‬ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה"‪ .‬עתה‬
‫שינה הכתוב ואמר "בני ישראל"‪ .‬משא"כ בפעם הראשונה שאמר "אחיך‬
‫ישראל"‪" .‬ואם מימך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי‬
‫אעבורה"‪ .‬ופירש"י‪" ,‬רק אין דבר‪ ,‬אין שום דבר מזיקך"‪ .‬עתה לא ויתר על‬
‫בארה של מרים ואמר "ואם מימך נשתה"‪ ,‬והוסיף "אני ומקני"‪" .‬ויאמר לא‬
‫תעבור"‪ ,‬והפעם לא אמר "בי"‪" .‬ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה"‪.‬‬
‫פירש"י‪" ,‬בהבטחת זקנינו והידים ידי עשו"‪ .‬שינה ממ"ש קודם שאיים בחרב‬
‫שנאמר ועל חרבך תחיה‪ ,‬ויצא בידים ידי עשו שהם כנגד קול יעקב‪" .‬וימאן‬
‫אדום נתון את ישראל עבור בגבולו"‪ .‬ולא אמר את "בני ישראל"‪ ,‬ואמר‬
‫"בגבולו" ולא אמר "בו"‪ ,‬או "בארצו"‪" .‬ויט ישראל מעליו"‪.‬‬
‫ואפשר שהעניין הוא כי מלך אדום זה‪ ,‬הוא "הדר" המלך השמיני ממלכי אדום‪,‬‬
‫שלא נאמרה בו מיתה‪ ,‬ומכוון כנגד הקדושה בחי' הדעת שהוא שם מ"ה החדש‬
‫שבמצח נשרש ושעליו נאמר "פרי עץ הדר‪ ,‬זה הקב"ה"‪ .‬ורבן יוחנן בן זכאי‬
‫היה דורש שלשת אלפים דרשות על הפסוק "ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד‬
‫בת מי זהב"‪ .‬והוא בחי' עולם התיקון‪ .‬וכנגדו במציאות היה מלך אדום זה‪.‬‬
‫אמנם מלך אדום זה היה רשע ולא יכל להתאים כנגד עולמות הקודש ואפשר‬
‫שמשה רבנו ע"ה שימי מלכותו חופפים לימי מלכות הדר ושהוא בחי' הדעת‬
‫דקדושה‪ ,‬הוא שעמד לעומתו בבחי' הדר שבקדושה‪ ,‬וא"כ אחים הם כיעקב‬
‫ועשו עצמם‪ .‬ואמר "אחיך ישראל"‪ ,‬כי כשם שיעקב קבל הברכות ושרו של עשו‬
‫הודה לו עליהם וקראו ישראל‪ ,‬גם עכשיו יקח משה מהדר את נצוצות הקודש‬
‫הנמצאים בו ויעלם אל הקודש‪ ,‬ולכן הסכים לא לשתות מבארה של מרים אלא‬
‫מימיו של הדר )ואולי כנגד סוד "מי זהב" המוזכר באשת הדר‪ (.‬ואמר לו "בדרך המלך‬
‫נלך"‪ .‬אפשר שכוונתו לקב"ה בחי' הדר שבקדושה שבדרכו ילכו ישראל‪" .‬לא‬
‫נטה ימין ושמאל" אפשר שהם בחינות פרצופי אדום וישמעאל הנמצאים מימין‬
‫ומשמאל ליעקב‪ .23‬ואפשר שלכן הזכיר לו גלות מצרים ושעשו לא רצה‬
‫להשתתף בו כדי לומר לו‪ ,‬אנחנו ירדנו לפרוע שט"ח לבד ולתקן בחי' הדעת‬
‫ולא אתם‪ ,‬ולכן גם סוד בחי' "הדר" המכוון כנגד דעת דקדושה מגיע לנו בלבד‪.‬‬
‫ואפשר שהבין מלך אדום הענין והשיבו "לא תעבור בי" דהיינו בבחינתי לקחת‬
‫הנצוצות שבי‪ .‬ואמר משה על עצמו מלאך לומר שכמו בחי' מלאך יוכל‬
‫להוציא ממנו את בחי' הדר כמו המלאכים שהוציאו הנצוצות שכנגד הברכות‬
‫מעשו‪ .‬ועל זה ענהו שיצא לקראתו בחרב בסוד ועל חרבך תחיה למנוע לקיחת‬
‫‪ .23‬שער הפסוקים פ' שמות‪.‬‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫צא‬
‫הנצוצות ממנו‪ .‬ושלח לו משה פעם שניה בשינויים‪ ,‬ולא הזכיר עניין האחוה‬
‫וישראל‪ ,‬אלא "בני ישראל" בלבד שהם בגדר תוצאות הדר המלך השמיני‬
‫שבקודש‪ .‬ואמר "במסילה נעלה"‪ .‬ואולי כוונתו‪ ,‬שכן הדרך מימות עולם שהדר‬
‫הוא המלך השמיני והגבול שבין אדום לבני ישראל‪ ,‬ועתה בני ישראל הגיע זמן‬
‫יניקתם ממנו בבחי' בני הדר העליון ולזה אין צורך בשתיית המים ובויתור על‬
‫בארה של מרים‪ ,‬אלא שאם ישתו ישראל מימיו ויקבלו ניצוצות בדרך אגב‪,‬‬
‫יקבל מכרם טובות והנאות העוה"ז‪ .‬ובני ישראל הם בחי' הנה"י שהם בחי'‬
‫רגלים ולא יקבלו משה מבחי' הדעת שהוא הדר עצמו‪ ,‬אלא "בני ישראל"‬
‫יקבלוהו מבחי' הנה"י שהוא בחינתם‪ .‬ולכן אמר "רק אין דבר ברגלי אעבורה"‪,‬‬
‫שהם הנה"י‪ .‬ופירש"י‪" ,‬אין שום דבר מזיקך"‪ .‬כי לא ינקו מבחי' הדר עצמו‬
‫אלא מבחי' ארצו שהם ההסתעפות היוצאת ממנו‪ .‬ואמר "עיר קצה גבולך"‪ .‬כי‬
‫הוא הגבול והסוף לזמן מלכי אדום ותחילת זמן מלכי ישראל שמשה הוא‬
‫הראשון שבהם‪ .‬והשיבו "לא תעבור"‪ .‬ולא אמר "בי"‪ ,‬כי לא נתכוונו לקבל‬
‫אלא הנה"י‪ ,‬ולא הסכים אדום גם לזאת "ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד‬
‫חזקה"‪ .‬אולי "עם כבד" הוא מלשון כבד שבגוף שעליו שורה הנפש ושהוא‬
‫מקום ס"מ שהוא בחי' אדום‪ ,‬והוא הגורם לכעס‪ ,‬ויצאו אנשי אדום בכעס גדול‬
‫למלחמה בישראל‪" .‬וביד חזקה" של ידים ידי עשו שהם כנגד בחי' קול יעקב‪,‬‬
‫ומתוך בטחון שיד חזקה שלהם תנצח כי ישראל לא היו בשלמות המוחין‬
‫ונשמות ערב רב היו מעורבות בתוכם‪" .‬ויט ישראל מעליו"‪ .‬אבל לא מגבולו‬
‫כיון שעכ"פ היה צריך להוציא בלעו מפיו ולהשיבו אל הקודש ועשו זה על ידי‬
‫הקפת אדום‪ ,‬ואפשר שבסובבם את אדום משכו הנצוצות‪.‬‬
‫"וימת שם אהרן‪ ,‬ויראו כל העדה כי גוע אהרן"‪ .‬במרים אהרן ומשה לא נזכר‬
‫לשון גויעה שהוא מיתת צדיקים כי מתו עפ"י ה' במיתת נשיקה שהיא בדרגה‬
‫גדולה יותר‪ .‬אבל העדה שלא הבינו מהות מיתת נשיקה חשבו שגוע אהרן‪.‬‬
‫"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים‪ ,‬וילחם‬
‫בישראל וישב ממנו שבי‪ .‬וידר ישראל נדר לה' ויאמר‪ ,‬אם נתון תתן את העם‬
‫הזה בידי והחרמתי את עריהם‪ ,‬וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם‬
‫אתהם ואת עריהם‪ ,‬ויקרא שם המקום ההוא חרמה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬וישמע הכנעני‬
‫שמת אהרן‪ ,‬יושב הנגב‪ ,‬זה עמלק‪ .‬שינה לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו‬
‫ישראל מתפללים לקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים‪ .‬ראו ישראל‬
‫לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען‪ ,‬אמרו נתפלל סתם‪ ,‬שנאמר "אם‬
‫נתון תתן את העם הזה בידי"‪ .‬דרך האתרים‪ ,‬דרך הנגב שהלכו בה מרגלים"‪.‬‬
‫צב‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫והתמיהות רבות‪ .‬למה הדגישה תורה שהוא "דרך האתרים" ולכאורה זה‬
‫מיותר‪ .‬וכיצד משה שכל רז לא אניס ליה לא ידע להבחין אם עמלקים הם או‬
‫כנענים עד שהוצרכו להתפלל סתם על העם הזה‪ .‬וכיצד קרה שהובסו לפני‬
‫האוייב והלא ארון הברית היה עמהם‪ ,‬ובאו שם על פי הדיבור והענן שהראם‬
‫הדרך‪ .‬ומדוע משה לא עמד בתפילה כשם שעשה ברפידים עד שהוצרכו‬
‫ישראל לידור נדר כדי שינצחו‪ .‬ומדוע בכל פרשיות אלו מוזכרים בשם‬
‫"ישראל" ולא "בני ישראל"‪ .‬וכיצד אומר הכתוב שעל שם מלחמה זו נקרא שם‬
‫המקום חרמה‪ ,‬כאשר שלשים ושמונה שנים קודם לכן נלחמו ישראל באותו‬
‫מקום והובסו בגלל שנלחמו נגד רצון ה' ואז נקרא שם המקום חרמה‪ ,‬ע"ש‬
‫המלחמה ההיא‪ .24‬ופירש"י‪ ,‬שכשמת אהרן חזרו ישראל לאחוריהם שבע‬
‫מסעות עד מוסרה‪ ,‬ויש להבין למה חזרו לאחוריהם שבע מסעות אלו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי החניה הראשונה מהר ההר לכוון מוסרה היא קדש ‪,‬‬
‫ובתוך שבעת ימי אבלו של אהרן שבו לקדש ונלחמו עמהם העמלקי היושב‬
‫בהר שמול קדש‪ ,‬וליד החרמה‪ .‬והאבל מסתלקים ממנו האורות המקיפים ואין‬
‫בו אלא בחינת אור פנימי של הנפש בלבד‪ ,26‬ולאט לאט במשך שבעת ימי‬
‫האבלות חוזרים בו המקיפים עד שמשתלמים להכנס ביום השביעי‪ .‬ולכן תקנו‬
‫חז"ל דיני אבלות של שבעה ושלשים יום‪ .‬ואינו רק בגלל פטירת קרובם‪ ,‬אלא‬
‫העיקר הוא בגלל האבל עצמו שנזוק בסלוק רוחו ונשמתו עקב מות קרובו‪.‬‬
‫ובזה יובן כיצד טעה משה במי מריבה ועד היכן הגיע הפגם‪ ,‬כי בקדש נפטרה‬
‫מרים‪ ,‬וכיון שנפטרה הפך משה לאבל ונסתלקו ממנו אורות המקיפים ונשאר‬
‫עם נפש בלבד‪ ,‬ובו ביום יבש הבאר‪ ,‬כי בזכותה היה נובע עד מותה‪ .‬ובקשו‬
‫מים ממשה‪ ,‬ויכלו משה ואהרן לטעות במי מריבה ולהכות בסלע‪ ,‬כי לא היו‬
‫בדרגתם הרגילה אלא ללא אורות המקיפים ובבחינת נפש בלבד‪ .‬ולכן החטא‬
‫לא פגע ברוחם ונשמתם של משה ואהרן ולא נשאר ממנו רושם לדורות‪.‬‬
‫ובהגיעם להר ההר שוב הפך משה לאבל על אהרן ונסתלקו ממנו אורות‬
‫המקיפים ולא שרתה עליו נבואה כי אפילו רוח הקודש לא שורה על אדם‬
‫עצוב‪ ,27‬וכ"ש בהיותו עצוב ואבל‪ ,‬ואעפ"י שבהיותו אבל על מרים שרתה עליו‬
‫נבואה ונאמר לו לדבר אל הסלע שם נעשה זה בדיעבד כדי לספק לישראל מים‬
‫שהוצרכו לזכותו ולכחו‪ ,‬וגם כדי לנסותו אם ידבר אל הסלע או יכהו שנסיון זה‬
‫הוזמן לו עוד בטרם נולד‪ ,28‬ושבו ישראל שבע מסעות אחורה עפ"י גזירת ה'‬
‫‪ .24‬במדבר י"ד פסוק מ"ה וברש"י שם‪ .25 .‬ראה פ' מסעי‪ .26 .‬שער המצוות פ' ויחי‪ ,‬ונפש‬
‫זו היא הנקראת מוחין דקטנות‪ .27 .‬ראה רש"י בראשית מ"ה‪ ,‬כז‪ .28 .‬רש"י במדבר כ'‪ ,‬י"ג‪.‬‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫צג‬
‫ע"י הענן שהראם הדרך‪ ,‬כי שבעה מקיפים הם לנשמה וכולם מסתלקים מן‬
‫האבל‪ ,29‬ובמות אהרן נסתלקו שבעת ענני הכבוד שהם כנגד שבעת המקיפים‬
‫מעל כל ישראל‪ ,‬והוצרכו לחזור לאחוריהם שבע מסעות כדי לחזור ולקבלם‬
‫בזכות משה‪ ,‬בכל מסע אחורנית מקיף אחד‪ ,30‬ומיד לאחר מות אהרן בהר ההר‬
‫שבו עפ"י דבורו של משה מסע אחד לקדש‪ ,‬ואז שב אליהם הענן שהראם‬
‫הדרך‪ ,‬ובכל מסע נוסף שחזרו חזר אחד משאר העננים עד שבמוסרה הושלם‬
‫הענן השביעי‪ .31‬אמנם בהגיעם לקדש היו חשופים מכל ששת העננים שהקיפום‬
‫מד' רוחות ומעליהם ומתחתם‪ ,‬וראו זאת העמלקי היושב בהר שמול קדש‬
‫והבינו שאם ילחמו בישראל ינצחום‪ ,‬א‪ .‬מפני שאין ענני כבוד להגין עליהם‪ .‬ב‪.‬‬
‫היות וכבר נלחמו בהם לפני ל"ח שנים במקום זה והכו לישראל עד החרמה‪,‬‬
‫והיות ומזל מקום גורם‪ ,‬וכבר עמד לטובתם בעבר‪ ,‬ומה גם שמלחמתם הקודמת‬
‫היתה נגד רצון ה'‪ ,‬ובחטא נעשה‪ ,‬והמקטרג עמד באותו מקום להשטינם‪ .‬ג‪.‬‬
‫מפני שמשה אבל תוך שבעה או תוך ל' יום‪ ,‬ואם יחליפו שפתם לא יבינו‬
‫ישראל מי הם וישגו בתפילתם‪ ,‬ומשה לא יוכל להודיעם ואפילו לא להתפלל‬
‫עליהם עקב היותו בבחינת אבל‪ .‬ד‪ .‬בקדש חטאו המרגלים ועדיין נשאר רושם‬
‫חטאם במקום ונחלש כח ישראל גם עקב כך במקום זה‪ .‬וקמו ונלחמו בישראל‬
‫והצליחו במלחמתם אפילו לשבות שבי עקב טעמים אלו‪.‬‬
‫וכשראו ישראל כן‪ ,‬הוצרכו לתקן החטאים שנעשו במקום זה‪ ,‬א‪ .‬בהוצאת דיבת‬
‫הארץ רעה‪ .‬ב‪ .‬שעלו להלחם ולכבוש א"י נגד רצון ה'‪ .‬ותקון ב' חטאים אלו‬
‫נעשה ע"י שנדרו נדר להחרים ערי הכנעני והעמלקי ולהקדישם לגבוה‪ ,‬וזה‬
‫הוצרכו ישראל לעשות ולא משה‪ ,‬כי משה לא חטא אז בחטאים אלו‪ ,‬והחוטא‬
‫הוא שצריך לתקן‪ ,‬הוא או זרעו‪ .‬וכשעשוהו‪ ,‬נתן ה' האוייב לפניהם‪ ,‬ואז‬
‫הוצרכו לעשות תקון נוסף ולקרא המקום חרמה מחדש כי בפעם הקודמת נקרא‬
‫המקום חרמה על שהוחרמו ישראל מלפני הכנענים כיון שהשטן עמד וקטרג‪,‬‬
‫ועתה שנמחה השטן על ידי תקונם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה‬
‫בשונאיהם‪ ,‬קרא הקב"ה שם המקום חרמה כי בו הוחרמו הגויים תחת ישראל‬
‫‪ .29‬כמבואר בשער המצוות פ' ויחי‪ .30 .‬ומעין מה שכתב הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' שע"ו‬
‫שיש נוהגים לישב ז"פ כדי להבריח הרוחות‪ .‬והענין הוא שהוצרכו לקבל המקיפים‬
‫ממקומות שהיו בהם קודם ושנשאר בהם הרשימו של המקיפין הקודמים‪ .31 .‬ובזה יובן‬
‫מדוע רש"י כתב כאן שבע מסעות‪ ,‬וכן הוא בסדר עולם‪ ,‬ובפ' פנחס כתב שמונה מסעות‬
‫וכ"ה בירושלמי יומא פ"א ה"ה‪ ,‬כי למעשה שמונה היו מהר ההר עד מוסרה אבל עיקרן היו‬
‫השבעה שמחוץ להר ההר כדי לקבל שבעת המקיפין‪.‬‬
‫צד‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫ונעשה תקון לחרמה הראשון שהיה להיפך‪ .‬ודע כי בני ישראל דרגתם נמוכה‬
‫משם ישראל כי ישראל בתפארת‪ ,‬ובני ישראל בסוד נה"י‪ ,‬ולכן בכל פרשיות‬
‫אלו העוסקים בדור השני שנולד במדבר ונכנס לארץ‪ ,‬ובצד מה‪ ,‬דרגתם היתה‬
‫גדולה משל יוצאי מצרים‪ ,‬כי יוצאי מצרים לא היו מתוקנים בשלמות כי יצאו‬
‫בטרם זמן של ת' שנים‪ ,‬ונשמתם היתה מצד הנה"י שבו נתגלה הדעת‪ ,‬ונקראו‬
‫"בני ישראל"‪ ,‬ואלו הדור השני אעפ"י שנתערבו בתוכם ערב רב והוזקקו‬
‫למצוות ציצית וכדו'‪ ,‬הנה נשמות ישראל שבהם היו מתוקנים יותר‪ ,‬ולכן נקראו‬
‫בשם "ישראל"‪ .‬ואולי במלחמת סיחון לא הוזכר משה כי כח ישראל מצד‬
‫עצמם הספיק כדי להכניעו ולא הוצרכו לכחו וגדולתו של משה כדי לנצחו‪.‬‬
‫אמנם במלחמתם עם עוג הוצרכו לכחו וגדולתו של משה‪ ,‬כיון שנימול עוד ע"י‬
‫אברהם‪ 32‬ואלו ישראל לא היו נמולים כי במדבר לא נמולו ישראל חוץ משבט‬
‫‪33‬‬
‫לוי ולכן הוזכר משה‪ ,‬ועל ידו נצחו במלחמה וכמ"ש "כי בידך נתתי אותו"‪.34‬‬
‫"ויסעו מהר ההר לסבוב את ארץ אדום‪ ,‬ותקצר נפש העם בדרך‪ .‬וידבר העם‬
‫באלהים ובמשה‪ ,‬למה העליתונו ממצרים למות במדבר‪ ,‬כי אין לחם ואין מים‬
‫ונפשנו קצה בלחם הקלקל"‪ .‬כיצד טענו שאין מים והלא בארה של מרים‬
‫שנבקע בסלע שהכהו משה היה מלוה אותם‪ ,‬ולא מצינו ששוב נעלם מהם‪,‬‬
‫ולמה קראו למן לחם קלוקל‪ ,‬ומה פירוש קלוקל‪ ,‬ולמה נפשם קצה במן‪ ,‬ולמה‬
‫דברו באלהים ובמשה ולא התלוננו רק על משה כהרגלם בשאר מסעות‪.‬‬
‫"וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם‪ ,‬וימת עם רב מישראל‪,‬‬
‫ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו"‪ .‬ויש להבין ביאור "ויבא העם אל משה"‪,‬‬
‫מניין באו‪ ,‬ולמה לא אמר "ויאמרו העם אל משה" מבלי להזכיר שבאו אליו‪,‬‬
‫וכדרכו בשאר מקומות‪" .‬ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס‬
‫והיה כל הנשוך וראה אותו וחי"‪ .‬למה הוצרך לנחש‪ ,‬ולמה המשיכו הנחשים‬
‫לנשוך )כמ"ש והיה אם נשך הנחש( ורק העם לא מת מנשיכתם כיון שהביט אל‬
‫נחש הנחשת‪ ,‬שיסיר הקב"ה הנחשים לגמרי מהעם וירפא הפצועים ללא צורך‬
‫בנחש נחושת‪" .‬ויעש משה נחש נחושת"‪ .‬פירש"י‪" ,‬לא נאמר לו לעשותו‬
‫מנחשת אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש‪ ,‬ואני אעשנו של נחושת‪ ,‬לשון נופל‬
‫על לשון"‪ .‬ויש להבין וכי משחק מילים הוא הקובע ומהווה סיבה לעשותו‬
‫מנחשת‪" .‬וישימהו על הנס" דהיינו הניחו על מוט גבוה כדי שיראוהו כל העם‪.‬‬
‫"והיה אם נשך הנחש את איש"‪ .‬למה הדגיש את איש ומה עם האשה‪ ,‬כלום‬
‫‪ .32‬זוהר פ' חוקת דף קפ"ד‪ .33.‬רש"י דברים ל"ג‪ ,‬ט‪ .34 .‬ואת השמש העמיד משה במלחמת‬
‫עוג ראה רש"י דברים ב'‪ ,‬כה‪ .‬אעפ"י שפשט הכתוב שעל מלחמת סיחון נאמר "אחל תת"‪.‬‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫צה‬
‫נשים לא נושכו‪ .‬ולמה בתלונתם על המן והמים‪ ,‬נדונו בנחשים נושכים‪ ,‬ולא‬
‫בעונשים רגילים כמגפה ושרפה‪ .‬וצריך לומר כי נענשו בבחינת מדה כנגד מדה‬
‫לתלונתם‪ ,‬ויש לדעת כיצד נשיכת הנחש היא מדה כנגד מדה לתלונתם‪.‬‬
‫ואפשר שביאור הענין הוא‪ ,‬כי ישראל בהקיפם את ארץ אדום‪ ,‬קליפת אדום‬
‫נדבקה בהם "ותקצר נפש העם בדרך"‪ ,‬וגודל שיעור קומת נפשם קצרה‬
‫ונתגמדה‪ .‬וכשנפש האדם היא מושלמת היא כוללת כל שלשת שלישי הגוף‬
‫שהם הראש בבחינת ג' ספירות עליונות כתר‪ ,‬חכמה‪ ,‬בינה‪ .‬וחציו העליון של‬
‫הגוף‪ ,‬בחינת ג' ספירות אמצעיות חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪ .‬וחציו התחתון של‬
‫הגוף בחינת ג' ספירות תחתונות נצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד‪ .‬ונפש אדם בינונית כוללת רק‬
‫את הספירות חג"ת נה"י‪ .‬וכשקצרה נפשם ונתנמכה‪ ,‬היתה נפשם בדרגה‬
‫הנמוכה בסוד נה"י בלבד‪ .‬והיות וערו עד היסוד בה‪ ,‬החל יצרם להתעורר‬
‫ולמשכם לפגם הברית‪.‬‬
‫"וידבר העם באלהים ובמשה"‪ .‬ואמרו‪ ,‬שהקב"ה וגם משה לא מסוגלים‬
‫להבינם‪ ,‬שכן הקב"ה שמבקש מהם לקדש עצמם במותר להם‪ ,‬ומשה שבגלל‬
‫דבקותו בקב"ה פרש מאשתו לגמרי מאז מעמד הר סיני‪ ,‬מונעים מהם הנאת‬
‫ותאוות התשמיש‪ ,‬והתלוננו "למה העליתנו ממצרים למות במדבר"‪ ,‬דהיינו‬
‫שרצונם היה בקב ותפלות יותר מאשר תשעה קבין ופרישות‪ .‬ופרוש מות אינו‬
‫לגוף אלא להנאות הנפש‪ ,‬כי ידעו שהמן ובארה של מרים נתנו קיום לגופם‪.‬‬
‫אבל טענו "שאין לחם ואין מים"‪ ,‬כי לחם רגיל הפסולת שבו מרובה ונותנת כח‬
‫לגוף לעשות ככל העולה על רוחו‪ ,‬ואלו המן שהוא לחם אבירים שמשתמשים‬
‫בו מלאכי השרת‪ 35‬הוא מושלם ואינו נותן כח לגוף אלא לענינים ששלמות‬
‫הנפש תלויה בהם‪ .‬ואולי ביאור הענין הוא‪ ,‬כי לחם גי' שבעים ושמונה‪ ,‬שהם‬
‫גימטריא של שלש פעמים שם הוי"ה‪ .‬ומתוך עשר פעמים הוי"ה שצריכים‬
‫להמצא בכל ענין שבבריאה‪ ,‬כנגד עשר ספירות‪ ,‬נמצאים בלחם רק שלש‬
‫העליונות‪ ,‬וחסרים שבע הוי"ות‪ .‬ולכן פסולתו מרובה ומחזקת הגוף גם לענינים‬
‫שבפסולת‪ .‬אמנם המן שכולו היה מתוקן היו בו כל העשר פעמים הוי"ה‬
‫העולים במספר מאתיים ושישים כמנין "קלקל"‪ ,‬ונקרא כן כיון שהוא ב'‬
‫פעמים ק"ל‪ ,‬שהוא גי' עין‪ ,‬ולכן אוכלי המן היו בעלי ראיה מעמיקה להבדיל‬
‫בין עיקר לתפל‪ ,‬ומנעה מהם לחטא‪ ,‬ולכן נאמר על המן "ועינו כעין הבדולח"‪.‬‬
‫וגם מהותו של המן שהיתה רוחנית יותר לא השפיע לגוף כח אלא שיתעסק‬
‫בענינים רוחניים בלבד‪ .36‬וכן המים לא היו כמים רגילים שמכילים בנוסף‬
‫‪ .35‬יומא ע"ה‪ .36 :‬ראה בענין זה בהרחבה לקמן פ' עקב‪ ,‬פסוק "כי לא על הלחם לבדו"‪.‬‬
‫צו‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫לחומר המים גם סוגי מזון שונים כויטמינים ומינראלים הנספגים בהם ממרבצי‬
‫האדמה בה הם נובעים‪ ,‬ששתייתם מחזקת ובונה את הגוף לכל צרכיו‪ ,‬אלא מים‬
‫ניסיים שבאו מתוך אבן הצור‪ ,‬והכילו חומר מים בלבד שמחוץ לנוזלים נקיים‬
‫)מעין מים מזוקקים( לא הכיל כלום‪ .‬ולא חזק את הגוף רק שמר על הנוזלים‬
‫הנצרכים לו‪ ,‬ואולי עקב כך היו חלשים בנושא חיי האישות ולא יכלו לשמש‬
‫מטותיהם אלא לצורך לידת בנים מליל שבת לליל שבת בלבד‪ .‬ועל זה נתרעמו‬
‫ואמרו כי קצה נפשם ב"לחם הקלקל"‪.‬‬
‫והיות וחטאם היה בתאות המשגל ואמרו חז"ל שהברית כאשר הוא בשלמותו‬
‫חקוק בו הוי"ה מבפנים ושדי מבחוץ‪ ,‬ואלו הפוגם בו גורם שיחקק בו שטן‬
‫מבפנים ונחש מבחוץ‪ 37‬נענשו מדה כנגד מדה‪" .‬וישלח ה' בעם את הנחשים"‪.‬‬
‫והיות והחוטא בבריתו טרם כל‪ ,‬מחשבתו גורמת לו לחמם בשרו ותאוותו‬
‫בוערת בקרבו‪ ,‬לכן נשלחו "הנחשים השרפים‪ ,‬וינשכו את העם וימת עם רב‬
‫מישראל"‪ .‬דהיינו‪ ,‬שבירידתם למצרים הוצרכו לתקן רפ"ח נצוצות של שורש‬
‫הבריאה‪ .‬וישראל תקנו ע"י עבדות מצרים ר"ב מהם‪ .‬ויצאו ממצרים בחפזון‬
‫ונשארו פ"ו נצוצות ללא תקון‪ 38‬ועתה דור זה שהיה ברובו מבניהם של יוצאי‬
‫מצרים גרמו להפיל גם מעט מר"ב נצוצות המתוקנים וכל נפילת דבר משרשו‬
‫נקרא בשם מות‪" 39‬וימת עם רב מישראל"‪.‬‬
‫ובראות ישראל שהנחש שחשבו שייטיב עמהם בתאוות ובהנאות אסורות‪ ,‬בו‬
‫הקב"ה מכה בהם‪ ,‬באו לכלל הכרה בערך הקדושה והפרישות מהתאוות‪" .‬ויבא‬
‫העם אל משה" הגיעו להשגה ולהכרה בדרך הפרישות בו נמצא משה‪" .‬ויאמרו‬
‫חטאנו‪ ,‬כי דברנו בה' ובך"‪ .‬עתה בראותנו גודל פגם תאוות הזימה‪" ,‬התפלל‬
‫אל ה' ויסר מעלינו את הנחש"‪ ,‬הוא הנחש הקדמוני שפתה את חוה ובא עליה‬
‫והטיל בה זוהמה‪ ,40‬ויבטל את יצה"ר של זימה‪ ,‬ולא נכשל בו‪ .‬אמנם הקב"ה לא‬
‫הסיר מהם את הנחש כי צורך יש בו לעולם לצורך קיום המין האנושי וכמו‬
‫בזמן חז"ל שרצו להסירו וחזרו בהם כיון שראו שאפילו חתן מאס בכלתו‪.41‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס"‪ ,‬לא אמר לו לעשות נחש‬
‫אלא שרף‪ ,‬כי עצם מעשה התשמיש יש בו צורך לקיום בני האדם‪ .‬אבל התקון‬
‫הגדול שיש לעשות זה לעצור את התאוה שהיא בבחינת שרף‪ ,‬ולהתקדש‬
‫בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים‪ 42‬ואדם כזה קדושתו יכולה לחולל ניסים‬
‫ולשנות הטבע‪ ,‬כיון שגם הוא משנה הטבע של גופו ומקדשו‪" .‬והיה כל‬
‫‪ .37‬החיד"א "מדבר קדמות" מערכת ב' אות ז'‪ .38 .‬החיד"א ב"זרוע ימין" הגש"פ‪ .39 .‬זוהר‬
‫פ' נשא ‪ .40‬ליקוטי תורה וישלח‪ .41 .‬סנהדרין ס"ד‪ .42 .‬נדרים כ‪.‬‬
‫שפתי‬
‫חוקת‬
‫שני‬
‫צז‬
‫הנשוך" דהיינו‪ ,‬שיצרו גרהו לחטוא‪" ,‬וראה אותו" וראה ממטה למעלה ויעלה‬
‫עצמו "וחי"‪ .‬וכל אדם במדבר שתאוותו גברה עליו עקב יצה"ר דאדום שנדבק‬
‫בהם ראה אותו‪ ,‬ועי"ז תקן כוונתו וחי גם בגשמיות וגם ברוחניות‪.‬‬
‫"ויעש משה נחש נחשת"‪ .‬הנה‪ ,‬הקול בחי' נחושת‪ .‬כי שניהם בבחי' ספירת‬
‫התפארת‪ .‬וכשאדם פוגם בדבורו בדברים בטלים‪ ,‬או שקר וכדו'‪ ,‬מיד משמים‬
‫מטמאים אותו בברית"ו‪ ,43‬היות והדבור הוא בלשון וגם ברית היסוד נקרא‬
‫לשון‪ .‬וכמו שכתב אברהם אבינו עליו השלום בספר יצירה‪ 44‬שברית הלשון‬
‫וברית המעור שניהם מכוונים באמצע הגוף‪ ,‬והוא סוד "לשון נופל על לשון"‪.‬‬
‫ולכן אמרו חז"ל "מות וחיים ביד הלשון" ומות וחיים גשמיים ביד הלשון‬
‫שבפה‪ ,‬ומות וחיים רוחניים ביד הלשון שבברית‪ .‬והיות ולא חטאו בפועל‬
‫בברית אלא בלשון שדברו בה' ובמשה‪ ,‬ופגמו בלשון המכוון כנגד הברית חבר‬
‫משה לשון העליון עם הברית שהוא לשון התחתון ע"י הנחושת שהוא בחי'‬
‫הדבור ובחי' התפארת שהוא המקשר ביניהם‪ .‬ואעפ"י שהקב"ה לא אמר למשה‬
‫לעשותו מנחשת‪ ,‬הבין משה מדעתו הקשר שבין הלשון שבפה ללשון שבברית‬
‫ועשאו מנחשת כדי שלשון יהיה נופל על לשון‪ ,‬ואז כל הרואה את נחש‬
‫הנחושת הבין סוד הדבור ופגם הברית התלוי בו‪" .‬וישימהו על הנס" תלה אותו‬
‫על מוט גבוה הנקרא בשם נס לרמז על מעלת השומר‪" .‬והיה אם נשך הנחש את‬
‫איש" בדווקא שיש בו ברית ואפשר כי רק הגברים נושכו כי עיקר פגם הברית‬
‫נמצא בהם‪" .‬והביט" והתבונן "אל נחש‪-‬הנחושת"‪ ,‬סוד ברית הלשון וברית‬
‫המעור המכוונים‪ ,‬ותקן בריתו‪" ,‬וחי" בשני עולמות‪.‬‬
‫"אז ישיר ישראל את השירה הזאת‪ ,‬עלי באר ענו לה"‪ .‬ענין שירת הבאר הוא‬
‫המשכת המוחין השלמים לשכינה רחל העולים לל"ה אותיות של מילוי דמילוי‬
‫דאדנות‪ 45‬ונעשה זה ע"י ג"פ מ"ב העולים כמנין ענ"ו וזה סוד הכתוב "ענו‬
‫לה"‪ ,46‬ונעשה תקון זה ע"י ישראל שהם בבחינת רחל‪ ,‬ולא ע"י משה שהוא סוד‬
‫לאה‪ .‬ולכן אעפ"י שהבאר חזרה לישראל בזכותו‪ ,‬לא הוזכר שמו בשירה זו‪.‬‬
‫ולכן גם שירה זו נאמרה בלשון אז ישיר שהוא ע"ש המחשבה‪ ,47‬בחי' ספירת‬
‫החכמה כי יחוד זה נעשה ע"י שם ע"ב שהוא בבחינת החכמה ונרמז בראשי‬
‫תיבות "עלי באר"‪.‬‬
‫"וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון ובכל בנותיה"‪ .‬ולהלן גבי עוג נאמר‬
‫‪ .43‬החיד"א עבודת הקודש‪ .44 .‬פרק א' משנה ג‪ .‬ופרק ו' משנה ד' ‪ .45‬כמבואר לעיל פ'‬
‫בהעלותך‪ .46 .‬כמבואר בכוונות מוסף של ר"ח לרש"ש‪ .47 .‬כמבואר ברש"י שמות ט"ו‪ ,‬א‪.‬‬
‫צח‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫"ויכו אותו ואת בניו‪ ,‬ויירשו את ארצו"‪ .‬ויש להבין והלא טרם היה תנאי בני גד‬
‫ובני ראובן והיו כולם בדעה שכולם ינחלו בארץ כנען בלבד‪ ,‬וא"כ מה ירושה‬
‫שייך בארצות אלו‪ .‬ומה שישבו ישראל שם באופן זמני עד בואם לארץ כנען לא‬
‫שייך לקראו ירושה‪ .‬ולהלן אמר משה שארצות אלו הם הרפאים שהבטיח ה'‬
‫לאברהם לתת לישראל‪ ,48‬וא"כ שייך בהם ירושה גמורה‪ ,‬ומאי נפק"מ בירושה‬
‫זו אם אין נוחלים כולם אלא בארץ כנען‪ .‬וצריך לומר שירושת האדמה לחוד‪,‬‬
‫וירושת נחלה לחוד‪ .‬וברפאים האלו אפשר שהיו נצוצות קודש גדולים‪ ,‬כי אפי'‬
‫בעוג היו נצוצות התנא ר' שמעון בן נתנאל ורמוז בראשי תיבות "בשן"‪.49‬‬
‫וירשו ישראל גם נשמות אלו והעלום אל השכינה‪ .‬ואפשר שאלמלא בני גד ובני‬
‫ראובן היו ארצות אלו ירושה ללא נחלה אלא כאדמות מרעה ומחסנים וכדו'‪,‬‬
‫ובני גד וראובן קבלוה גם לנחלה‪.‬‬
‫בלק‬
‫"וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי"‪ .‬יש להבין למה לא אמר‬
‫"וירא בלק מלך מואב"‪ ,‬והניח תואר מלך עד לסיום הענין‪ .‬ומהו "את כל אשר‬
‫עשה"‪ ,‬ולמה הזכיר שם אביו צפור‪" .‬ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא‪,‬‬
‫ויקץ מואב מפני בני ישראל"‪ .‬למה תלה הפחד בעם‪ .‬ואלו לקוץ קצו מפני בני‬
‫ישראל‪ ,‬ובכלל למה פחדו ונתערבו בענין לא להם‪ ,‬והרי ידעו מואב שישראל‬
‫לא ילחם בהם בגלל הצווי "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה"‪ .‬ומה גם‬
‫שמשה שלח אליהם מלאכים ובקש רשות לעבור בארצם ללא נטייה ימין‬
‫ושמאל‪ ,‬ולא הסכימו‪.1‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי בראות מואב שלמרות שישראל לא הורשו להלחם בם‬
‫והוצרכו לבקש רשותם כדי לעבור בארצם‪ ,‬ובכל זאת מתגרים ישראל בהם‪,‬‬
‫ושוללים ובוזזים את השיירות הנוסעות אליהם‪ ,2‬חששו מהערב רב הנקראים‬
‫עם‪ ,‬שמא עומדים הם להתתקן לגמרי ומערב רב יהפכו להיות רב‪ ,‬דהיינו‬
‫שישראל תקנו במצרים ע"י השעבוד ר"ב נצוצות מן הרפ"ח שהוצרכו לתקן‪,‬‬
‫אמנם הערב רב לא נשתתפו בתקון זה אבל היו קרובים אל התקון ונקראו ערב‬
‫רב‪ ,‬ולכן העלם משה‪ ,‬וכיון שהיו קרובים אל התקון בלבד ולא תקנו בפועל‪,‬‬
‫קלקלו במדבר והזיקו לישראל‪ .‬וחמשה מינים יש בערב רב הנקראים נפילים‪,‬‬
‫‪ .48‬דברים ג'‪ ,‬יג‪ .49 .‬ראה לעיל פ' לך לך‪ .1 .‬רש"י במדבר כ"א‪ ,‬יג‪ .2 .‬רש"י דברים ב'‪ ,‬ט‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫צט‬
‫גבורים‪ ,‬ענקים‪ ,‬רפאים‪ ,‬עמלקים‪ .3‬וכולם ענפים של בלעם‪ .4‬ובלק ובלעם הם‬
‫משרש עמלק ולכן אותיות שמותם הוא עמלק בבל‪.4‬‬
‫והנה בדור השני ליציאת מצרים שכבר מתו הערב רב ונולדו מחדש‬
‫בגופות בני ישראל‪ ,5‬אם היו נתקנים הערב רב תחת הנהגתו של משה‪ ,‬היה‬
‫מושלם תקון ישראל‪ ,‬והיו יורשים את ארצות קיני קניזי וקדמוני שהובטחו‬
‫לאברהם‪ ,‬שהם אדום עמון ומואב‪ ,‬ומזה פחדו מואב‪ ,‬ואלו מבני ישראל עצמם‬
‫לא פחדו אלא קצו בהם‪.‬‬
‫והדור הראשון ליוצאי מצרים נקראו בני ישראל ונקראו עדה‪ ,‬כיון שהיו בדעת‬
‫מתוקנת‪ ,‬ונקראו דור דעה‪ ,‬אותיות עדה‪ ,‬והדור השני נקראו קהל‪ ,‬כיון שדרגתם‬
‫היתה פחותה והיו בסוד "דעת נשים קלה" אותיות קהל‪ ,6‬ומבני ישראל לא‬
‫פחדו אלא קצו‪ ,‬אבל מן הקהל‪ ,‬כיון שנשמות ערב רב מעורבות בהן פחדו שמא‬
‫יתוקנו ויגיעו לדרגת "רב"‪ .‬ולכן נתייעצו עם זקני מדין מה לעשות‪ .‬והשיאום‬
‫עצה שהיות ובערב רב יש כת הנקראת עמלק שימנו למלך את בלק ראש‬
‫הקוסמים שבאותו דור ששרשו מעמלק‪ ,‬ובהיותו ראש עליהם‪ ,‬והם יהיו עמו‪,‬‬
‫יגביר בכח הקסם שבידו‪ ,‬כח עמלק על הערב רב שלא יתוקנו‪ ,‬ואפילו יוכל‬
‫לגבור על ישראל ח"ו‪ ,‬כי בלק היה כולו מכור לשטן והיה ראש וראשון‬
‫לקוסמים‪ .‬ולכן בלק גי' סמ‪-‬אל‪ ,‬עם הכולל‪ .‬וכשמלך בלק‪ ,‬הבין שלבדו לא‬
‫יוכל להזיקם כיון שעיקרו משרש קין‪ ,‬ואלו משה ראש בני ישראל הוא משרש‬
‫הבל וצריך שבלעם שגם הוא עיקרו משרש הבל ולא עוד אלא שהערב רב כולם‬
‫הם ענפיו‪ ,‬שיצטרף אליו בעניין זה‪ .‬ובלק ששרשו מקין כחו גדול בקסם‬
‫שעבודתו ע"י מעשה כפיים‪ ,‬אבל בלעם ששרשו מהבל שהוא סוד הבל הפה‪,‬‬
‫כחו בדבור‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫וזמ"ש הכתוב "וירא בלק בן צפור" שהיה קוסם ע"י הצפור שהקסם בה הוא‬
‫ראש לכל הקסמים‪ ,8‬ודרכו ראה "את כל אשר עשה ישראל לאמורי"‪ .‬שנלחמו‬
‫באמורי לא בכח היד אלא בדבור ותפלת משה‪ ,‬והבין שלא יוכל להלחם בם‬
‫לבדו אלא עם בלעם‪ ,‬ושלח לקרא לו‪ .‬ובאה התורה להסביר מה טעם נכנסו‬
‫מואב לקלחת זו‪ ,‬ואמרה "ויגר מואב מפני העם" אלו הערב רב שנולדו בגופות‬
‫בני ישראל‪" ,‬כי רב הוא"‪ ,‬שמא יצאו מבחינת ערב רב ויתוקנו ויהוו בחינת רב‪.‬‬
‫‪ .3‬זוהר בראשית כ"ה‪ .4 .‬שער הפסוקים פ' שמות א'‪ .5 .‬ראה לעיל פ' שלח לך ופ' קרח‪.6 .‬‬
‫האריז"ל שער הפסוקים פ' קרח‪ .7 .‬זוהר פרשה זו‪ .8 .‬ואפשר שכנגד צפור זה דקליפה‪ ,‬יש‬
‫בקדושה היכלו של משיח הנקרא קן צפור‪ ,‬ואולי לכן משיח יוצא מזרע בלק בן צפור‪ ,‬על ידי‬
‫רות המואביה שהוציאה ניצוצות קודש שהיו בו‪.‬‬
‫ק‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫"ויאמר מואב אל זקני מדין‪ ,‬עתה" כאשר נתערבו נשמות ערב רב בישראל‪,‬‬
‫והפכו מעדה להיות קהל‪" .‬ילחכו הקהל את כל סביבותינו"‪ .‬ולכן מינוהו לבלק‬
‫ראש הקליפות למלך עליהם "בעת ההיא"‪.‬‬
‫"וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור‪ ,‬פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא‬
‫לו"‪ .‬ופירש"י‪" ,‬ארץ בני עמו‪ ,‬של בלק"‪ .‬והדבר לכאורה קשה‪ ,‬כי בלק היה‬
‫מדיני‪ 9‬ואלו בלעם היה ארמי‪ .‬וכמ"ש "פתורה על הנהר" והוא הנהר הידוע נהר‬
‫פרת‪ ,‬וכמפורש בכתוב "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור‪ ,‬ארם‬
‫נהרים לקללך"‪ .10‬ובכלל למה הוצרכה תורה לציין לנו שמקום מגורי בלעם‬
‫הוא ארץ בני עמו של בלק‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי בלק כאמור היה ראש הקוסמים‪ ,‬ובלעם היה ראש‬
‫המכשפים ושניהם כלולים בשטן‪ ,‬בלק עיקרו מבחי' קין דקלי'‪ ,‬ובלעם עיקרו‬
‫מבחי' הבל דקלי'‪ .‬וקרא בלק לבלעם לבא אליו ולהתקשר בו ולהתחבר עמו‬
‫כדי לגבור על הקדושה‪ .‬והזמינו להתכלל בבחינת "ארץ בני עמו" של בלק‪,‬‬
‫"לקרא לו"‪ .‬להצטרף לבחינתו‪ .‬ובחסדי ה' הפר עצתם וגבר ישראל‪.‬‬
‫"ושני נעריו עמו"‪ ,‬פרש"י‪" ,‬מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני‬
‫אנשים לשמשו‪ ,‬וחוזרים ומשמשים זה את זה"‪ .‬ויש להבין מדוע הוצרך להם‬
‫בנסיעה זו והלא שרי מואב הלכו עמו‪ ,‬והם ודאי שהיו משמשים אותו‬
‫בהצטרכו אליהם‪ ,‬ויותר היה מתכבד בלעם שהיה בעל רוח גבוהה‪ ,‬בשמושם‪.‬‬
‫ולמה בכלל הוצרך הכתוב ללמדנו שאדם חשוב לוקח ב' נערים עמו‪ ,‬והלא‬
‫‪12‬‬
‫כבר למדנו זה מאברהם‪ ,‬שכתוב בו "ויקח את שני נעריו אתו‪ ,‬ואת יצחק בנו"‬
‫ואף שם פירש"י "שבא הכתוב ללמדנו שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך‬
‫בלא ב' אנשים"‪ ,‬ומדוע שינה הכתוב ולגבי אברהם כתוב שני נעריו אתו‪ ,‬ולגבי‬
‫בלעם כתב עמו‪ ,‬וכן יש להבין מדוע שינה רש"י בטעם הענין‪ ,‬ולגבי אברהם‬
‫פירש"י שהטעם ליקח ב' נערים הוא "שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק‪ ,‬יהיה‬
‫השני עמו"‪ ,‬וכאן כתב הטעם משום שימוש‪.‬‬
‫והענין הוא כי בעם ישראל אדם חשוב הוא הת"ח‪ ,‬וצריך שמור מן המזיקין‬
‫בלילה אפילו בעיר‪ ,13‬וביום מחוץ לעיר‪ ,‬כיוון שהקליפות מתחככים בתלמידי‬
‫חכמים אפי' בבית המדרש‪ ,14‬ורק אין יכולים להזיקם‪ ,‬אבל בהיותם יחידים‬
‫‪ .9‬וכמו שכתב רש"י בפסוק הקודם שבלק מנסיכי מדין היה‪ .10 .‬דברים כ"ג‪ .‬ה‪ .‬וראה גם‬
‫אבן עזרא ותרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬כאן בפרשה על הכתוב "פתורה על הנהר"‪ .12 .‬בראשית‬
‫כ"ב‪ ,‬ג‪.13 .‬ברכות נ"ד‪ .14 :‬שם ו'‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קא‬
‫בלילה בעיר‪ ,‬ובשדה שאינו מקום יישוב אפילו ביום‪ ,‬יכולים להזיק‪ .‬ולכן צריך‬
‫לקחת עמו ב' נערים שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק‪ ,‬יהיה השני עמו‬
‫לשמרו‪ .‬והוצרך שנים מחוץ ליצחק‪ .‬כיון שחשב שבחזרה יחזרו בלעדיו‬
‫ויצטרך לשניהם‪ ,‬אבל מטעם שימוש אין צורך שיקח עמו משמשים כי לאדם‬
‫חשוב שנתמנה על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני בני אדם‪ ,‬אבל בדרך‬
‫מחוץ לעיר שאין בני אדם מצויים‪ ,‬מותר לו לעשות מלאכה בעצמו‪ .‬אבל בלעם‬
‫שהיה דבוק בחצונים לא חשש לילך יחידי‪ ,‬ואדרבה הלך יחידי במדברות כדי‬
‫להדבק בהם‪ 16‬ובדרך כלל בלכתו בדרך היה לוקח עמו ב' נערים לשמשו‪ ,‬כיון‬
‫שרוחו היתה גבוהה‪ ,17‬אמנם בפעם זאת לא הוצרך לנעריו כיון ששרי מואב‬
‫יכלו לשמשו‪ .‬אבל הוצרך להם כדי להעזר בהם בכשפיו‪ ,‬כי נערים אלו היו‬
‫גלגולי נשמות בניו יונוס ויומברוס‪ ,18‬ובכחם יצא להלחם בישראל‪ ,‬וכל כך‬
‫היתה גאוותו גדולה שלא רצה לגלות לשרי מואב שנצרך הוא לסיועם של‬
‫נערים אלו לכשפיו‪ ,‬ואמר שלקחם לשמשו‪ ,‬וויתר על שימוש שרי מואב כדי‬
‫להגדיל גאוותו בחשבם שהוא לבדו ללא שום סיוע יכול להחריב העולם‪ .‬ולכן‬
‫לגבי אברהם שנעריו לא ידעו כלום מכוונתו לעקוד את יצחק והוצרך להם רק‬
‫כדי לשמרו בדרך הלכו אתו דהיינו בגופם הלכו יחד‪ ,‬אבל בלעם הלכו נעריו‬
‫עמו בגופם וברוחם באותה כוונה ורצון שהוא הלך‪.‬‬
‫וביאור הענין הוא כי ללבן הארמי נולדו שלשה בנים‪ ,‬בעור‪ ,‬יונוס‪ ,‬ויומברוס‪.‬‬
‫ולאחר מותו בא בגלגול בבלעם הראשון ונולד לבנו בעור‪ ,‬ובלעם זה ילד את‬
‫יונוס ויומברוס בניו בגלגול שנית‪ ,‬וקראם בשמם הראשון‪ ,‬והפכו להיות ראשי‬
‫חרטומי מצרים‪ ,19‬ובלעם היה מיועצי פרעה‪ ,‬ובעת מתן תורה באו אומות‬
‫העולם לבלעם לשאול אותו מה פשר הקולות והברקים ואמר להם אלהיהם של‬
‫אלו נותן להם תורה‪ ,20‬והטיל עין הרע בלוחות‪ 21‬שהיו צריכים להנתן‪ ,‬ונענש‬
‫ומת‪ .‬ובניו יונוס ויומברוס שהיו מראשי הערב רב שיצאו ממצרים ומעושי‬
‫העגל‪ ,‬הרגם משה בתוך שלשת אלפי איש עושי העגל‪ ,22‬וכשבע שנים לאחר‬
‫מעשה העגל נולד בלעם בגלגול מחדש לבעור שהיה מזרע בעור הראשון‪,‬‬
‫ונקרא שוב בשם בלעם‪ ,‬והביא עוד פעם בגלגול ליונוס ויומברוס‪ ,‬והם נעריו‬
‫שלקחם עמו לקלל ישראל והם היו עמו במדין במלחמת ישראל בהם‪ ,‬ופנחס‬
‫הרגם וביער טומאתם מהעולם‪.23‬‬
‫"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש‬
‫‪ .16‬זוהר בלק רי"ב‪ .17 .‬פרקי אבות‪ .18 .‬זוהר בלק קצ"ד‪ .19 .‬זוהר כי תשא קצ"א‪.20 .‬‬
‫ילקוט יתרו‪ ,‬רמז רע"ה‪ .21 .‬רש"י שמות ל"ד‪ ,‬ג‪ .22 .‬זוהר בלק‪ ,‬קצ"ד‪ .23 .‬זוהר שם‪ .‬וזה סוד‬
‫קב‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫רגלים"‪ ,‬ופירש"י‪" ,‬רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים‬
‫בשנה"‪ .‬ויש להבין למה אמר לעקור ולא אמר להרוג או לאבד‪" .‬וילך בלעם עם‬
‫בלק ויבואו קרית חוצות" ופירש רש"י‪" ,‬עיר מלאה שווקים אנשים ונשים וטף‬
‫בחוצותיה‪ ,‬לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו"‪ .‬ואעפ"י שלא חשב לקללם שם‬
‫אלא בבמות בעל‪ ,‬כתבה זאת תורה כי דברים בגו‪ .‬והדבר תמוה‪ ,‬וכי בלעם בא‬
‫לבלק לעזרו מתוך רחמנות‪ ,‬הלא בגלל כסף וכבוד שהבטיחו בא‪ ,‬וכי בלעם‬
‫שמקצועו היה מקלל‪ ,‬היה בלבו רחמנות‪ .‬והיכן כאן הרחמים להסכים לעקור‬
‫ששים רבוא גברים ועמהם עוד למעלה ממאה ריבוא טף ונשים בשביל הצלת‬
‫אנשי קרית חוצות‪ .‬ושוב‪ ,‬מה הלשון לעקור‪ ,‬והיל"ל לאבד או להרוג‪ .‬וקראה‬
‫הכתוב "קרית חוצות"‪ ,‬לכן פירש"י שאנשים נשים וטף היו בחוצותיה‪ .‬ויש‬
‫להבין‪ ,‬וכי אם היו בבתיהם לא היה בלק מבקש עליהם‪ ,‬וכיצד נקרא המקום‬
‫"חוצות" בגלל שבני אדם נמצאים בחוצותיה‪ ,‬וכי לא היה להם בתים‪.‬‬
‫ואח"כ לקחו לשדה צופים ראש הפסגה‪ ,‬ופירש"י שראש הפסגה הוא ראש‬
‫פסגת הר נבו‪ ,‬שבו מת משה‪ .‬ולכאורה הדבר תמוה כיצד הגיעו לשם בלק‬
‫ובלעם‪ .‬והלא הר נבו היה בחלק סיחון ועוג וכבר נכבש ע"י ישראל והיה‬
‫בחלקו של ראובן‪ .24‬ואפילו אם נאמר שכבשוהו וטרם ישבו בו‪ ,‬למה סכנו‬
‫עצמם בלק ובלעם ושרי מואב לבא לשטח הכבוש בידי ישראל‪ ,‬והלא יכלו‬
‫ישראל לפרש זאת כהתגרות ולהכות בהם‪ .‬ומדוע קרא הכתוב לראש הפסגה‬
‫שדה צופים‪ ,‬ואלו כאשר משה רבינו ע"ה עלה לשם כדי להפטר לא הוזכר‬
‫המקום אלא בשם ראש הפסגה בלבד‪.‬‬
‫ובשלישית לקחו לראש הפעור‪ .‬ופירש"י‪" ,‬שראה שהם עתידים ללקות ע"י‬
‫פעור"‪ .‬והדבר קשה‪ ,‬אם מראש נגזר שישראל ילקו ע"י פעור‪ ,‬היכן הבחירה‪.‬‬
‫ולמה נענשו כשחטאו בפעור אם למפרע מקום זה היה מזומן להם ללקות שם‪.‬‬
‫ומדוע נגזר עליהם ללקות ע"י פעור עוד בטרם היו שם‪ ,‬וטרם חטאו בו‪ .‬ואמר‬
‫הכתוב שלכל המקומות לקח בלק את בלעם‪ ,‬פרט לקרית חוצות ששניהם‬
‫בעצה אחת פנו לשם‪ ,‬וכמ"ש "וילך בלעם עם בלק ויבואו קרית חוצות"‪.‬‬
‫הגמרא )סנהדרין ק"ה‪-‬ק"ז( באומרה הוא בעור‪ ,‬הוא לבן הארמי ונקרא בעור על שבא על‬
‫בעירו‪ ,‬כאשר בלעם הוא זה שבא על בעירו ולא מצינו כן על בעור אביו‪) ,‬ואפשר שנפש‬
‫בעור עצמו ג"כ נתגלגלה בבלעם זה(‪ .‬ושהוא בלעם שהיה מיועצי פרעה‪ ,‬בזמן גזירת‬
‫השעבוד‪) ,‬סנהדרין ק"ו‪ (.‬והוא בלעם שמת לאחר מאתיים וחמישים שנה בהיותו בן שלשים‬
‫ושלש בלבד בשנת הארבעים לצאתם ממצרים‪) .‬סנהדרין שם עמוד ב'( וראה גם שער‬
‫הפסוקים פ' כי תשא‪ ,‬ופ' בלק‪ ,‬והבן‪ .24 .‬סוטה י"ג‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קג‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי הקדושה וישראל הם בחינת רשות היחיד שהוא הקב"ה‬
‫יחידו של עולם‪ ,‬והקליפות נקראים רשות הרבים‪ 25‬ונקראים חוצות‪ 26‬ואפשר‬
‫שהיות ועיקר הטומאה היא היוצאת מהגוף שהיא טומאת קרי‪ ,‬נקראת הקליפה‬
‫קרית חוצות‪ .‬ולשון עקירה הוא הוצאת הנטיעה עם השרש ממקום חיותה כדי‬
‫לנטעה אח"כ במקום אחר‪ .‬ואלו הרג פירושו אבוד הגוף‪ .‬ואפשר שבלעם‬
‫בראותו שרצון ה' להגן על ישראל וכמ"ש "כי ברוך הוא‪ ,‬הבין שכל זמן‬
‫שישראל דבוקים בקדושה לא יוכל להזיקם‪ ,‬ובקש לעקור נשמות ישראל‬
‫מהקדושה לנטעם בסט"א‪ .‬והסביר זאת לבלק וטכסו עצה כיצד לעקרם‬
‫מהקדושה‪ ,‬והסכימו שילכו לקרית חוצות מרכז קליפת הקרי כדי לטמאות‬
‫ישראל בקרי‪ ,‬ואז הפגם יגיע למעלה ח"ו ויעקרו מן הקדושה‪ .‬כי מואב אעפ"י‬
‫שלא פחדו מישראל שילחמו בהם ויהרגום‪ ,‬פחדו מישראל שמא יתקנו חטא‬
‫אדם הראשון שערב טוב ברע ע"י עץ הדעת‪ ,‬ואז תתבטל קליפת מואב מן‬
‫העולם‪ .‬כי קליפות עמון ומואב הם מצד בינה וחכמה דקליפה‪ ,‬ומואב מלשון‬
‫אבא שהוא סוד החכמה‪ ,‬אמנם אינם החכמה עצמה‪ ,‬אלא בחינת המלכות‬
‫הנבנית ע"י החכמה וכמו שכתוב לגבי מלכות דקדושה‪" ,‬ה' בחכמה יסד ארץ"‪,‬‬
‫ופירושו ע"י ספירת החכמה יסד והאיר למלכות הנקראת ארץ‪ .‬ולכן נקרא‬
‫מואב‪ ,‬דהיינו מאב באה בחינתה‪ .‬ועמון סוד הבינה‪ ,‬שבקדושה נקראת נועם‬
‫ובקליפה בהפוך אותיות נקראת עמון‪ .27‬וקליפת נגה שמעורבת טוב ורע‪ ,‬אפשר‬
‫ושמא שחכמה שבה סופה להתתקן ולהפוך לקדושה‪ ,‬ובינה שבה לא תתוקן‬
‫כלל ותתבטל בעת קץ כאשר יתבטלו כל הקליפות מן העולם‪.‬‬
‫וזה סוד שני השעירים של יום הכפורים שהיה כח ע"י קדושות היום והמקדש‬
‫להפריד בין חכמה דנוגה בסוד שעיר לה'‪ ,‬לבין בינה דנוגה שהוא שעיר‬
‫לעזאזל‪ ,28‬ולכן עמון לא פחדו מישראל כלל‪ ,‬כי מבחינת גופם ידעו שאין רשות‬
‫לישראל לפגוע בהם‪ ,‬ומבחינת שרשם בקליפה ידעו שמשה וישראל לא יוכלו‬
‫בתקוניהם להפרידם מהקליפה‪ ,‬וזמנם מובטח להם עד עת קץ‪ .‬אמנם מואב‪,‬‬
‫אעפ"י שלא פחדו לגופם‪ ,‬נראה שפחדו על שרשם בקליפה‪ ,‬שמא ישראל יתקנו‬
‫חטא אדה"ר ואז חכמה דנוגה תעקר מן הטומאה ותהפך לקדושה‪ ,‬ואז השפעת‬
‫מלכות דקליפה שהיא שרשם תתבטל הארתה מהחכמה‪ ,‬והם אנשי מואב‬
‫שאחיזתם בהארה זו‪ ,‬יתבטלו מהקלי' ויתגיירו‪ .‬ולכן קצו בישראל ותיעבום‪ ,‬כי‬
‫תיעבו הקדושה שבהם ופחדו שאף הם יהפכו לעם קדוש‪ ,‬ולכן שלח בלק לקרא‬
‫‪ .25‬שער המצוות פ' בשלח‪ .26 .‬ולכן פי' הגמ' חוצות על חו"ל‪ ,‬תענית י'‪ .27 .‬עיין לקוטי‬
‫תורה פ' וירא בסוד עמון ומואב‪ ,‬והבן‪ .28 .‬ראה סידור הרש"ש כוונות מוסף דיום הכפורים‪.‬‬
‫קד‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫לבלעם לקלל לישראל שיאבדו‪ ,‬וכשהבינו שזה לא יתכן‪ ,‬הסכימו לעקור‬
‫ישראל מהקדושה‪ ,‬וממילא ישב מואב שקט ושאנן‪ .‬והלכו למרכז קלי' הזימה‬
‫והנאוף והקרי המכוון כנגד שרש קלי' מואב‪ ,‬כי החטא בזרע לבטלה פוגם‬
‫בחכמה ובינה דקדושה‪ ,29‬ולכן כנגדם בקלי' נקרא מקום זה קרית חוצות‪ ,‬שבו‬
‫אנשים ונשים וטף‪ ,‬בחוצותיה‪ .‬וזה שורש הניאוף‪ ,‬כי כאשר הנשים בחוץ עם‬
‫הגברים גורמים לגברים שיפגמו בקרי‪ ,‬ובזרע לבטלה‪ .‬וכשהטף גם כן עמהם‬
‫בחוץ‪ ,‬נעשה קירוב דעת בין הורי הילדים‪ ,‬ואח"כ גם קירוב בשר וזימה רח"ל‪,‬‬
‫מה שאין כן בעם ישראל שהגברים בחוצות העיר‪ ,‬אבל הנשים "כל כבודה בת‬
‫מלך פנימה"‪" ,30‬ובנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל"‪ 31‬דהיינו יושבות‬
‫בביתן כחטיבה אחת עם תבנית היכל בתיהן‪ ,‬ואין פרץ ואין יוצאת‪ ,‬דהיינו‬
‫שאינן פורצות הגדר לצאת החוצה‪ ,‬ולכן אין צווחה שהיא הסט"א‪ ,‬נמצאת‬
‫ברחובותינו‪ ,‬ובקשו לעורר רחמי רשעים אכזרי דסט"א ולחזקו ע"י הקרי כדי‬
‫שלא יעקרו אנשי מואב‪ ,‬כי אם מתעוררים רחמי הרשעים‪ ,‬מתאכזרים הם על‬
‫הצדיקים לעקרם מן הקדושה רח"ל‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ואולי העלהו במות בעל‪ ,‬ולא במות כמוש אלהי מואב ‪ ,‬כיון שראה את‬
‫המוקצים שבעם שעתידים בבואם לארץ לעבוד את הבעל‪ ,33‬וזה כוונת הכתוב‬
‫"וירא משם קצה העם"‪ .‬וחשב שזה יהיה סיוע בידו לעקרם למפרע‪.‬‬
‫"ויקר אלהים אל בלעם‪ ,‬ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי"‪ .‬פירש"י‪,‬‬
‫שאמר לקב"ה את שבעת המזבחות בה"א הידיעה‪ ,‬שבנה אותם כנגד שבעת‬
‫המזבחות שבנו כל האבות יחד‪ ,‬אברהם בנה ארבעה‪ ,‬יצחק בנה אחד‪ ,‬ויעקב‬
‫בנה שנים‪ .‬ואעל פר ואיל במזבח‪ ,‬ואברהם לא העלה אלא איל אחד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויש‬
‫להבין מדוע בנו האבות שבעה מזבחות לפי סדר של ארבעה‪ ,‬אחד‪ ,‬ושנים‪ .‬ומה‬
‫הקשרם למזבחות בלעם‪ .‬ומה תלונתו על אברהם שהקריב רק איל אחד‪.‬‬
‫ובתחילה יש להבין סוד פר ואיל‪ ,‬ומצינו במקדש שבקרבנות התמידין של ימי‬
‫חול‪ ,‬ומוספין של שבת‪ ,‬לא מקריבים פר או איל אלא כבשים‪ .‬אמנם בקרבנות‬
‫המוספין של החגים‪ ,‬מלבד הכבשים היו מקריבים גם פרים ואילים‪ .‬בר"ח‪,‬‬
‫בפסח‪ ,‬ובשבועות‪ ,‬שני פרים ואיל אחד‪ .‬בסוכות‪ ,‬שבעים פרים וארבעה עשר‬
‫אילים‪ .‬בשמיני עצרת‪ ,‬בר"ה‪ ,‬וביום הכפורים‪ ,‬פר אחד איל אחד‪ ,‬מלבד פר ואיל‬
‫שהיה מביא כה"ג לצורך כניסה לקדש הקדשים‪.‬‬
‫‪ .29‬שער רוח הקודש תיקון כ"ז‪ .30 .‬תהילים מ"ה‪ ,‬יד‪ .‬וראה רמב"ם הלכות אישות‪ ,‬פי"ג‪,‬‬
‫הלכה י"א‪ .31 .‬תהילים קמ"ד‪ .32 .‬ברש"י במדבר כ"א‪ ,‬כט‪ .‬כתב ששם אלהי מואב הוא‬
‫כמוש‪ ,‬וראה שופטים י"א‪ ,‬כד‪ .33 .‬שופטים ב'‪ ,‬יג ‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קה‬
‫ומצאנו ראינו שכהן גדול בערב יום הכפורים שחרית היו מעמידים אותו בשער‬
‫המזרח ומעבירים לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בסדר‬
‫העבודה של יוהכ"פ‪ .34‬והדברים תמוהים‪ ,‬הכיצד ע"י שיראה עדרים של בהמות‬
‫יכיר ויורגל בסדר העבודה‪ ,‬וכי כזה בטלן הוא הכה"ג שצריכים עדרים של‬
‫בהמות להעביר לפניו כדי שיכיר ההבדל ביניהם‪ ,‬והלא כל שבעת הימים‬
‫שלפני כן הוא שוחט וזורק הדם ועוסק בקרבנות‪ ,‬וכעת נצרך הוא לבהמות כדי‬
‫להבדיל ביניהן‪ .‬ולמה כהן גדול שכבר עבד שנים רבות היו חייבים להעביר גם‬
‫לפניו פרים ואילים‪ ,‬ואפילו כהן גדול כשמעון הצדיק ששמש בקודש ארבעים‬
‫שנה היו צריכים להעביר לפניו גם בשנת הארבעים עדרים בערב יוהכ"פ כדי‬
‫שיהא מכיר ורגיל בסדר העבודה‪ ,‬וזה אומר דרשני‪ .‬ועוד‪ ,‬שיסתפקו בפר אחד‬
‫‪35‬‬
‫ואיל אחד וכבש אחד‪ ,‬ולמה מעבירים לפניו עדרים מהם‪ .‬ועוד אומרת הגמרא‬
‫שלא היו מעבירים לפניו שעירים המסמלים את עוונותיהם של ישראל כדי שלא‬
‫תחלש דעתו‪ ,‬וא"כ מוכרח שדברים עמוקים יותר היה מבין כה"ג מהמצעד של‬
‫הפרים והאילים והכבשים שהעבירו לפניו‪ .‬וברור שלא היה לומד את הלכות‬
‫היום בחכמת הפרצוף של הבהמות ויש להבין הענין‪.‬‬
‫והנה ראינו שאעפ"י שרשעים אלו לא הצליחו בקרבנם לקלל את ישראל‪ ,‬עכ"פ‬
‫הצליחו להזיק ע"י קרבנותיהם‪ ,‬וכשילדי ישראל צעקו לאלישע הנביא "עלה‬
‫קרח עלה קרח"‪ 36‬במקום שלא היו לא דובים ולא יער‪ ,‬יצאו שני דובים ואכלו‬
‫ארבעים ושנים מילדי ישראל‪ ,‬ואמרו חז"ל שהיו כנגד ארבעים ושנים קרבנות‬
‫שהקריבו בלק ובלעם‪ .37‬ויש להבין מה קשר אלישע והילדים לקרבנות אלו‪.‬‬
‫והאבות בדווקא בנו כולם יחד שבעה מזבחות לה'‪ ,‬כדי לבנות ולתקן את שבע‬
‫הספירות‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪ ,‬נצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד ומלכות‪ ,‬הקשורות ומשפיעות‬
‫בעוה"ז שחטאו בהם בני האדם מדור אנוש ועד זמנם‪ .‬ולא הזכירה התורה אם‬
‫הקריבו אבותינו קרבנות על מזבחות אלו‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה הקריבו‪ .‬שכן אין התורה‬
‫עוסקת בספורים אלא בדברים הקשורים לתקון המדות העליונות‪ ,‬והתקון‬
‫נעשה בעצם בניית המזבח בלבד‪ .‬ובתקון מדת החסד הוצרך אברהם להקריב‬
‫את בנו יצחק לעולה‪ ,‬כדי למתק את הגבורות שביצחק בחסד שבאברהם‪,‬‬
‫ונעשה המתוק באיל שניתן במקומו‪.‬‬
‫והשם פר אינו שמו המקורי אלא שור‪ ,‬ואדה"ר בעת קראו שמות לבהמות‬
‫וחיות אמרו חז"ל במפורש שקראו שור‪ .38‬ונקרא פר כיון שהוא הזכר של‬
‫‪ .34‬יומא פ"א מ"ג‪ .35 .‬יומא י"ח‪ .36 .‬מלכים‪-‬ב‪ .‬ב'‪ ,‬כג‪ .37 .‬סוטה מ"ז‪ .38 .‬בראשית רבה‬
‫פרשה י"ז אות ה'‪.‬‬
‫קו‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫הפרה‪ ,‬וברוב מקומות בתורה פרט לקרבנות מוזכר בשמו "שור או כשב או עז‬
‫כי יוולד"‪" ,‬שור נגח"‪ ,‬וכדו'‪ .39‬ובסודם של דברים הפר כולל כל הדינים‬
‫הקשים המתבטאים באותיות מנצפ"ך שהגי' שלהם פ"ר‪ .‬והפרה שהיא בחינת‬
‫נקבה הדינים שולטים בה ביותר ומתחברים לאותיות מנצפ"ך גם הכולל של‬
‫חמש אותיותיהם‪ ,‬והופך פר"ה‪ .‬ולכן אעפ"י שלפרה אין קרניים אלא לשור‬
‫אמרו חז"ל‪ 40‬ששופר של פרה אסור‪ ,‬אעפ"י שכוונתם לפר‪ .‬כי השופר בא לתקן‬
‫כל הדינים הקשים וביניהם דיני הפ"ר‪ ,‬והוא בחינת אותיות פ"ר שבשופר‪.‬‬
‫ואעפ"י שהדין נמתק בשרשו‪ ,‬לא בתוקף הדין אלא במקצתו‪ .‬והנה האיל הוא‬
‫סוד בחי' הדין הממותק והוא רחמים שבפנימיותם נמצאים הדינים‪ ,‬ושוקטים‬
‫כיין טוב השוקט על שמריו‪ .‬ואפשר שהוא סוד הבינה‪ ,‬המתלבש בגבורות‬
‫היסוד‪ .41‬ולכן בפר שהוא תוקף הדינים אין תוקעים בקרניו כלל‪ ,‬ולכתחילה‬
‫תוקעים בשופר של איל שדיניו ממותקים‪ .‬ואפשר שאברהם לא יכל להקריב פר‬
‫בעקידת יצחק מאותו טעם שא"א לתקוע בשופר של פר‪ ,‬ולכן נזדמן לו איל‪.‬‬
‫ואולי במקדש בקרבנות החובה לא הקריבו בחול פר ואיל כי ימי החול בחינת‬
‫דין הם‪ ,‬ואין להם מקום‪ ,‬ובשבת שהרחמים גמורים אין צורך במתוק הדין ע"י‬
‫פר ואיל‪ .‬אמנם בימים טובים שהם ממוצעים בין השבת לחול יש מקום‬
‫להקרבת פר ואיל להמתיק הדינים ולעורר את הרחמים‪.‬‬
‫ובערב יום הכפורים היו מעבירים לפני כהן גדול עדר שלם של פרים ואילים‬
‫וכבשים כדי שיתבונן בהם ובהבדליהם‪ ,‬כי כל הפרים למרות היותם באותה‬
‫בחינה באופן כללי‪ ,‬בפרטות אינם דומים ויש פר שמן‪ ,‬ורזה‪ ,‬יפה‪ ,‬ומכוער‪.‬‬
‫ושהדין שולט עליו בחוזק‪ ,‬ושהדין רפה אצלו‪ .‬ומעין ד' יסודות שבאדם‬
‫שלמרות שכל אחד כלול מארבעתם יש שינוי במספר האחוזים שיש בו מכל‬
‫אחד מהם והדבר משפיע על אשיותו ותכונותיו‪ ,‬והיסוד הגובר בו ניכר על פניו‬
‫וכמ"ש "הכרת פניהם ענתה בם"‪ .42‬והתבונן הכהן גדול בזה ע"י החושן והציץ‪,‬‬
‫עד שידע באיזה מצב נמצא הדין באותה שנה בהתאם לגודל וצורת הפנים‬
‫והגוף של הפרים האילים וכבשים‪ ,‬שבאותו עדר‪ .‬ולכן לא העבירו שעירים כדי‬
‫שלא תחלש דעתו בהתעמקו בענין העז ושורש דיניו שכידוע לפי הזוהר‪ 43‬הם‬
‫דינים קשים ביותר והם המזכירים עוונותיהם של ישראל ועליהם ניכר תוקף‬
‫התפשטות השדים באותה שנה שגם הם נקראים שעירים‪ ,‬וכמ"ש "ולא יזבחו‬
‫‪ .39‬אמנם בהקשרו לפרה יקרא פר‪ ,‬וכמ"ש פרות ארבעים ופרים עשרה )בראשית לב‪ ,‬ט"ז(‪.‬‬
‫‪ .40‬מס' ראש השנה פ"ג מ"ב‪ .41 .‬ספר הליקוטים פ' "וירא"‪ .42 .‬ישעיה ג'‪ ,‬ט‪ .43 .‬ויקרא דף‬
‫מ"א‪ :‬וראה בן איש חי שנה ראשונה פ' נצבים סעיף ד'‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קז‬
‫עוד את זבחיהם לשעירים‪ .44‬ואפשר שבלעם רצה לערב בחינת הפר עם האיל‬
‫ולהגביר הדינים בכל אחד משבע בחינות הנהגת העוה"ז‪ ,‬ובנה שבעה מזבחות‬
‫נפרדות כנגדם והקריב על כל אחד פר ואיל‪ .‬אמנם אמר הכתוב כי הקריבום‬
‫בלק ובלעם יחד כי בלק היה קוסם גדול מבלעם‪ 45‬ובלעם היה מכשף גדול‬
‫מבלק‪ 46‬והתקשרו שניהם להכריח בזה שכוחות הדין יאחזו במדות העליונות‪,‬‬
‫אך כל מאמציהם היה לריק‪ .‬כי כשדינים אלו מתגברים‪ ,‬ישראל ממתקים אותם‬
‫ע"י הבינה והתבונה שהן בחינת השופר‪ ,‬וש"ו דינים מתמתקים בסוד הדבש גי'‬
‫ש"ו ועם הפ"ר דינים נעשים שופר‪ .‬ואמנם יד התוקע שיש בה י"ד פרקין‬
‫באצבעות‪ ,‬מתקשרת אל ש"ו דשופר וממתקת כל הש"ך דינים‪ .47‬ובשרה‬
‫השכינה כי הבינה סוד השופר המתיקה הדינים על ישראל בסוד "ותרועת מלך‬
‫בו"‪ ,‬ולא הצליחו במזימתם "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"‪.‬‬
‫"וישם ה' דבר בפי בלעם"‪ .‬והשכינה הנקראת דבר‪ ,‬ונקראת כה‪ ,48‬שם הקב"ה‬
‫הארתה בפי בלעם‪" .‬ויאמר שוב אל בלק וכה" היא השכינה‪" ,‬תדבר"‪ .‬ולכן לא‬
‫אמר נאום בלעם‪ ,‬שכן היה זה נאום כה ולא נאום בלעם‪.49‬‬
‫"וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם"‪ .‬הנה הרחמים‬
‫הגדולים נקראים ימי קדם‪ 50‬ובלעם היה מצד חכמה דקליפה‪ 51‬שכנגד קדם‬
‫דקדושה‪ ,‬ואמר‪ ,‬שאעפ"י שהוא מארם‪ ,‬קרא לו בלק כי ידע ששרשו מחכמה‬
‫דקלי' הנקרא הררי קדם‪" .‬לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל"‪ .‬תלה‬
‫הקללה ביעקב והזעם בישראל‪ ,‬כי שם יעקב מורה על עם ישראל בבחינת‬
‫מוחין דקטנות שמקורם הוא בשם אלהים מדת הדין‪ .‬וע"י מדת הדין חשב‬
‫לקללם‪ .‬אבל שם ישראל מורה על עם ישראל בבחינת גדלות המוחין‪ ,‬שמקורם‬
‫הוא שם הוי"ה שקללה לא תופסת בהם‪ ,‬אבל היות "וסביביו נשערה מאוד"‬
‫ומדקדק הקב"ה עם חסידיו כחוט השערה‪ ,52‬חשב לעורר עליהם הזעם‪.‬‬
‫והקללה שחשב להגביר ע"י שם אלהים שהוא מוחין דקטנות נתחלף לו בשם‬
‫אל שהוא רחמים בסוד "חסד אל כל היום"‪ ,53‬והזעם שחשב להגביר ע"י שם‬
‫אדנות שהוא דין‪ ,‬ויש בו אותיות דין‪ ,‬ההוי"ה גברה ברחמיה‪ ,‬כי לא זעם ה'‬
‫‪ .44‬ויקרא יז‪ .‬ז'‪ .45 .‬ראה רש"י במדבר כ"ג‪ ,‬יד‪ .46 .‬ראה ברש"י במדבר ל"א‪ ,‬ו'‪ .‬ובזוהר‬
‫במדבר דף קצד‪ .47 .‬כמבואר כל זה באורך בשער הכוונות דרוש השופר‪ .48 .‬זוהר פ' בלק‬
‫דף ר"י‪ .49 .‬וברכות אלו לעולם לא הפכו לקללה לישראל‪ ,‬ורק ברכות בלעם בפעם‬
‫השלישית שהיו נאום בלעם חזרו לקללה כמבואר בגמ' סנהדרין ק"ה‪ .50 :‬זוהר נשא קל"ד‪:‬‬
‫‪ .51‬שער הפסוקים דף כ"ו‪ .52 .‬ראה ב"ק נ'‪ .53 .‬תהילים נ"ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫קח‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫בכל אותם ימים‪ 54‬ולא יכל להחליפה בשם אדנות‪ .‬ואמר "מה אקוב לא קבה‬
‫אל‪ ,‬ומה אזעם לא זעם ה'"‪ .‬כי שמות אל והוי"ה שהם סוד החסד והרחמים‪ ,‬אין‬
‫הזעם והקללה באים דרכם‪ .‬ופירוש אקוב הוא אחפור‪ ,‬וכלשון חז"ל "יקוב הדין‬
‫את ההר"‪ 55‬וכמ"ש ויקב חור בדלתו‪ ,56‬וענין חפירה הוא הפיכת הקרקע‪,‬‬
‫וביאורו כיצד אהפוך את ישראל לעורר עליהם שמות הדין ולעוקרם מהקדושה‬
‫לטומאה‪ ,‬כאשר שם אל לא מתהפך ח"ו‪" .‬ומה אזעום‪ ,‬לא זעם ה'"‪ ,‬ובשמות‬
‫אל וה' אין שינוי ותמורה ח"ו‪" .‬כי מראש צורים אראנו"‪ ,‬הם האבות הנקראים‬
‫צורים והרים‪" .‬ומגבעות אשורנו"‪ ,‬הן האמהות הנקראות גבעות‪ .57‬ואחוזים‬
‫האבות והאמהות בשמות אל והוי"ה‪ ,‬וכל זמן שישראל לא מתערבים בגויים‬
‫זכות האבות והאמהות שורה עליהם‪" ,58‬הן עם לבדד ישכון‪ ,‬ובגויים לא‬
‫יתחשב"‪ .‬ולכן שמות אל והוי"ה הם השולטים עליהם‪.‬‬
‫"מי מנה עפר יעקב"‪ .‬הבינה שהיא נקראת "מי"‪ ,‬והוא שם אהי"ה השומר על‬
‫ישראל וממתק הדינים מעליהם בסוד השופר שהוא בחי' בינה‪ ,‬והיא לוקחת לה‬
‫מנה לחלקה את השכינה הנקראת "עפר יעקב"‪ .59‬והטעם הוא כי בשעת‬
‫תשמישם מתקדשים הם וגורמים יחוד קובה"ו‪ ,‬ומספר שהוא בחי' היסוד‪,60‬‬
‫מתייחד עם השכינה‪ ,‬את רובע ישראל בעת התשמיש‪ .‬ולכן לא די שאי אפשר‬
‫לעקור אותם מהקדושה‪ ,‬אלא "תמות נפשי מות ישרים"‪ .‬דהיינו גם אני בלעם‬
‫לאחר מותי אעקר מהקליפה ואנטע בקדושה‪" .‬ותהי אחריתי כמוהו"‪ .‬כי גם‬
‫בלעם כאמור מקורו מחכמה דנוגה שסופה להתקן‪ ,61‬והבין דבריו בלק ואמר לו‬
‫"לקב אוייבי קראתיך" לחפור בהם ולהפכם לקלי'‪" ,‬והנה ברכת ברך"‪ .‬שלא די‬
‫שלא יעקרו הם‪ ,‬אלא שיעקרו את הקלי' עד שגם אתה תיהפך לאחד מהם‪.‬‬
‫"ויקחהו שדה צופים אל ראש הפסגה"‪ .‬ויש להבין מי הם צופים אלו ומהו‬
‫שדה זה‪ .‬ואפשר שהענין הוא כי הר נבו הוא סוד הבינה‪ ,62‬וראש הפסגה הוא‬
‫סוד חמישים שערי בינה‪ ,‬ומורדות ההר מול פעור הוא סוד הדעת שהוא במורד‬
‫הראש מול העורף‪ ,‬ואולי שמו נבו‪ ,‬שהם אותיות נ' בו‪ ,‬שהם נ' שערי בינה‪.‬‬
‫ולראש הפסגה קרא שדה צופים כי מהבינה באה הנבואה לנביאים הנקראים‬
‫צופים‪ ,63‬כי צופים הם דרך השכינה הנקראת "אספקליא שאינה מאירה"‪ ,‬ומשה‬
‫‪ .54‬ראה רש"י במקום‪ .55 .‬יבמות צ"ב‪ .56 .‬מלכים‪-‬ב'‪ ,‬י"א‪ ,‬י‪ .57 .‬ראה רש"י במקום‪.58 .‬‬
‫ולכן עצת בלעם היתה שיזנו עם בנות מואב כדי שיפסידו זכות אבות‪ .59 .‬ואפשר שנקרא‬
‫מנה מלשון מ"ן ה' כי המלכות שהיא בחי' ה' תתאה‪ ,‬עולה לבינה בסוד מ"ן‪ .60 .‬שער‬
‫הפסוקים פסוק זה‪ .61 .‬ואכן חלקים מבלעם באו בישראל בגלגול וחזרו לקדושה‪ .‬ספר‬
‫הליקוטים פרשה זו‪ .62 .‬ספר הלקוטים פ' ואתחנן‪ .63 .‬וכמ"ש צופה נתתיך )יחזקאל ג'‪,‬י"ז‪(.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קט‬
‫שבחייו זכה למ"ט שערי בינה‪ ,64‬אפשר שבמותו עלה על ראש הפסגה סוד שער‬
‫החמישים ובו עלה למרום‪ .‬ולגבי משה לא נקרא המקום שדה צופים כי נבואתו‬
‫היתה במעלה גדולה משאר הנביאים הנקראים צופים‪.‬‬
‫ואולי בלק ובלעם סכנו עצמם להכנס לשטח הכבוש בידי ישראל לנסות להזיק‬
‫לישראל ממקום זה‪ ,‬כי ידעו שישראל טרם זכו לשער החמישים וחשבו שכיון‬
‫שאין להם אחיזה במקום זה אפשר שמשם יפגעו בהם ע"י שיטמאו את‬
‫השכינה הנקראת כה והיא "שדה צופים"‪ ,‬שדה אשר ברכו ה'‪ ,‬חקל תפוחין‬
‫קדישין‪ .‬וכמ"ש "ואנכי אקרה כה"‪ ,65‬וכששב בלעם נשא משלו ואמר‪" ,‬קום‬
‫בלק ושמע‪ ,‬האזינה עדי בנו צפור"‪ ,‬כי בלק קסמיו היו ע"י צפור מזהב שבפיו‬
‫עצם ולשון של עוף הנקרא ידעוני‪ ,‬שבו משתמשים המכשפים והקוסמים לידע‬
‫עתידות‪ 66‬ולעג בלעם לקסמי בלק ואמר "האזינה עדי בנו צפור‪ ,67‬לא איש אל‬
‫ויכזב"‪ ,‬דהיינו שם אל לא יכזב להתהפך למדת הדין‪ ,‬ולא עוד אלא "הנה ברך‬
‫לקחתי" שיעקרו הם את הקלי'‪" .‬וברך ולא אשיבנה"‪.‬‬
‫"לא הביט און ביעקב"‪ ,‬בפחותים שבעם שהם בחינת יעקב אין הקב"ה מקפיד‬
‫ומתבונן באוון שעושים‪ .‬ולא ראה עמל‪ ,‬דהיינו בחינת נדנוד עבירה במעולים‬
‫שבהם שהם בבחינת בישראל‪ .‬והטעם‪ ,‬כי ה' אלהיו עמו‪ ,‬ויש יחוד קובה"ו‪,‬‬
‫ולכן השכינה ממותקת ע"י הבינה סוד השופר והתרועה הממתקת הדינים‬
‫הקשים והרפים‪ ,‬כי תרועה של תורה כוללת לשברים ולתרועה וממתקת דיני‬
‫רחל ולאה‪ ,‬ושתיהן הן בבחינת ספירת המלכות‪ ,‬ונקראות ותרועת מלך בו‪.68‬‬
‫"אל מוציאם ממצרים"‪ .‬בשם אל יצאו ממצרים ולכן ענני כבוד שהם החסדים‬
‫הבאים משם אל‪ ,‬מחפין ומגינים עליהם‪ .69‬כתועפות ראם לו‪ .‬ועננים אלו‬
‫מישרים ההדורים והורגים הנחשים והעקרבים שבמדבר‪ ,‬ומבטלין השדים‬
‫והקליפות הנקראים תועפות ראם‪ .70‬ולכן‪ ,‬כי לא נחש ביעקב מצד בלעם העוסק‬
‫בנחשים‪ .‬ולא קסם בישראל מצד בלק‪ ,‬יכולים להזיקם‪ .‬ואדרבה כשיאמר‬
‫לישראל כיצד כח שם אל הגין עליהם והצילם מידי בלעם ובלק יתעוררו‬
‫במשנה תוקף להדביק לבם לאביהם שבשמים‪ .‬וכמ"ש "עמי זכור נא מה יעץ‬
‫וראה גם רש"י שמואל א'‪,‬א'‪ ,‬א‪ .‬ומס' מגילה י"ד‪ .64 .‬ר"ה כ"א‪ .65 :‬זוהר בלק ר"י‪66 :‬‬
‫‪.‬זוהר בלק‪ ,‬קפ"ד‪ ,:‬וראה סנהדרין ס"ה‪ .67 :‬ואולי רמז לו שבנסיונו לקללם בשם אלהים‪ ,‬לא‬
‫די שלא הצליח אלא אדרבה גרם שנתהפך שם אלהים לשם אכדט"ם שהוא מתוק שם אלהים‬
‫באותיות הקודמות לשם אלהים והוא סוד "עדי עדיים"‪ ,‬כמבואר בשער הכוונות דרוש ג'‬
‫מדרושי הפסח‪ .68 .‬כמבואר בשער הכוונות דרוש השופר‪ .69 .‬שער הכוונות דרוש א'‬
‫מדרושי הסוכות‪ .70 .‬ראה רש"י כאן‪.‬‬
‫קי‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫בלק וכו' למען דעת צדקות ה'"‪ .71‬ולכן כעת‪ ,‬שכח הכשוף מתבטל ע"י שם אל‪,‬‬
‫יאמר ליעקב ולישראל‪ ,‬כל בחינות עם ישראל ידעו ויכירו מה פעל אל‪.‬‬
‫"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא‪ ,‬לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה"‪.‬‬
‫ואם תחשוב שע"י קרי תוכל לנצחם‪ ,‬דע שבכל לילה באומרם ק"ש מתקנים הם‬
‫את פגם הקרי והורגים המזיקים שנבראו ממנו‪ .‬ולכן מלחמתך בהם להפילם‬
‫מהקדושה אבודה‪ ,‬כי הם עם אשר "לא ישכב עד יאכל טרף"‪ ,‬ומתקנים הרפ"ח‬
‫נצוצין הנקראים טרף‪ ,‬ודם חללים של טיפות הקרי שיצאו ממנו‪ ,‬ישתה וישיבם‬
‫לקדושה ע"י ק"ש שעל המטה‪.72‬‬
‫"ויקח בלק את בלעם ראש הפעור"‪ .‬וכשראה בלק שנפרעה עצתו גם בדרך זו‪,‬‬
‫לקחו לראש הפעור שסודו בפגם הדעת‪ ,‬כי פעור אותיות עורף‪ ,‬ומורד הר נבו‬
‫אפשר שהוא כנגד מורד הראש בחי' העורף מקום הדעת‪ ,‬ואולי לכן נקבר שם‬
‫משה שהוא סוד הדעת‪ .73‬וכנגד דעת דקדושה נמצא זה לעומת זה פעור שהוא‬
‫העורף הטמא בחינת פרעה‪.74‬‬
‫ולאחר שנתבטל כח הקסם והכשוף מישראל‪ ,‬נתחכם בלעם להכניס בהם עין‬
‫הרע ולהזיקם‪ 75‬וכמו שעשה בגלגולו הקודם שהכניס עין הרע בלוחות‪ 76‬וגרם‬
‫שייעשה העגל‪ ,‬וישברו הלוחות‪ .‬ולכן לא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים‪,‬‬
‫ורצה להשתמש בכח שני נעריו‪" ,‬וישת אל המדבר פניו"‪ .‬ופירש"י שהוא‬
‫כתרגומו "ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא"‪ .‬ופירושו "והתבונן מול‬
‫העגל שעשו ישראל במדבר"‪ ,‬כדי לעורר מעשה העגל שעשו נעריו בגלגולם‬
‫הקודם בהיותם יונוס ויומברוס חרטומי מצרים‪ ,‬ושהצליחו במעשיהם עקב‬
‫העין הרע שהטיל הוא בגלגולו הקודם בלוחות‪ ,‬ושנשברו עקב מעשה העגל‪.‬‬
‫ועל ידי התעוררות זו להפעיל כח הבל הדבור שבו בהיותו מצד הבל‪ ,‬ולקללם‪.‬‬
‫והנה ישראל כשחטאו בעגל ע"י הערב רב שהם סוד פגם הדעת פגמו בדעת‪.‬‬
‫ונתחכמו בלק ובלעם לעורר פגם הדעת על ישראל ועי"ז לעקרם מהקדושה‬
‫ח"ו‪ ,‬וזה אשר ראה בלק בקסמיו שישראל עתידים לסבול בשיטים‪ .‬ואפשר‬
‫שאם היו נשמרים מהחטא בפעור‪ ,‬היה נתקן הדעת בבחי' תשובת המשקל של‬
‫שמירה מע"ז דפעור כנגד ע"ז דעגל ששניהם בפגם הדעת‪.‬‬
‫ורצה בלעם לכוון בהם להטיל עין הרע בישראל‪ ,‬ואולי אם היה מכוון בזה‬
‫בשתי עיניו היה מצליח לפגוע בישראל כי דעתם לא היתה מתוקנת‪ ,‬ולכן פקעה‬
‫עינו ולא יכל לכוון בזה ולא הזיק לישראל‪.‬‬
‫‪ .71‬מיכה ה'‪ .72 .‬שער הכוונות דרוש ז' מדרושי הלילה‪ .73 .‬שם‪ ,‬דרוש א' מדרושי הפסח‪.‬‬
‫‪ .74‬ראה שער הכוונות שם‪ .‬וראה סוטה י"ד‪ .75 .‬רש"י במקום‪ .76 .‬ראה רש"י שמות ל"ד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קיא‬
‫"ותהי עליו רוח אלהים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬שעלה בלבו שלא יקללם"‪ .‬אולי כוונתו‪ ,‬כי‬
‫כשנגלה הקב"ה לאומות העולם כבלעם‪ ,‬לבן‪ ,‬ואבימלך‪ ,‬נאמר שם אלהים‪,‬‬
‫שהוא בחינת נפש אלהים המתגלית עליהם דרך דרגות אלהים אחרים‪ ,‬ושורה‬
‫נבואתם על הכבד שהוא משכן הנפש ושהוא בחינת הס"מ‪ .77‬והפעם כדי שלא‬
‫יקללם אותו רשע שרתה עליו דרך דרגות הסט"א שם אלהים בבחינת רוח‬
‫שמשכנה הוא בלב כדי להטות לבו מלקללם‪ ,‬כי כחו היה בפיו והיה סכנה‬
‫מקללתו‪ ,‬וכשעלה רוח אלהים בלבו‪ ,‬שוב לא יכל לקללם‪.‬‬
‫ואפשר שבראותו שפקעה עינו עלה בדעתו להחניף לקב"ה ולברך את ישראל‬
‫כדי שלא יזיק לו עוד‪ .‬אמנם בלבו היתה שנאתו עזה וברכותיו היו מן השפה‬
‫לחוץ‪ .‬והיות והברכות הולכים אחר כוונת הלב ולא אחר המילים הנאמרות‪,78‬‬
‫הפכו לקללות‪ .79‬והיות והפעם לא השכינה דברה מגרונו אלא דברי עצמו היו‪,‬‬
‫פתח פיו להשמיענו זאת‪ ,‬ואמר נאום בלעם‪ .‬ובזמן שבהיותו בגדר בעור שהוא‬
‫לבן הארמי‪ 80‬נגלה אליו הקב"ה‪ 81‬רק בבחינת נפש דאלהים‪ .‬עתה זכה לרוח‬
‫אלהים‪ ,‬וא"כ גדול הוא מאביו‪ 82‬בנבואה‪ ,‬ולכן אמר בנו בעור שגדול הוא‬
‫מאביו בנבואה‪ .‬והסביר הטעם מדוע נזקק הוא לברכם ואמר "ונאום הגבר‬
‫שתום העין"‪ .‬וביאר שכיון שפקעה עינו והפך לשתום עין נאלץ הוא לנאום‬
‫נאום ברכה לישראל לסלק כעס ה' מעליו‪.‬‬
‫"נאום שומע אמרי אל‪ ,‬אשר מחזה שדי יחזה"‪ ,‬והודה שכל הכח שהשתמש בו‬
‫עד היום כנביא שכביכול שומע אמרי אל וצופה בקב"ה למרות היותו ערל‪,‬‬
‫וגילה האמת שכל זה היה רברבנות וגסות רוח מצדו‪ ,‬והאמת שכולו מצד‬
‫הטומאה‪ ,‬ומתבונן היה בדרגין קדישין דרך הקליפות הנקראות נופל וגלוי‬
‫עינים שהם עזא ועזאל‪.83‬‬
‫וכשברכם עתה מרצונו‪ ,‬בבחינת נאום בלעם‪ ,‬ספק בלק את כפיו‪ ,‬כי כל מעשה‬
‫הקסם נעשה בכפות הידים ובכפות התמרים‪ ,84‬וכששמע כי לא קסם בישראל‬
‫ואין קסמיו יכולים להועיל לו אפשר שהכה כפות ידיו בכפות התמרים‬
‫והשליכם מעליו‪ ,‬וגרש לבלעם באומרו "ברח לך אל מקומך"‪.‬‬
‫"ועתה לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים"‪ .‬ורצה בלעם‬
‫‪ .77‬זוהר במדבר‪ ,‬רכ"ד‪ .‬ולכן המכשפים רואים עתידות דרך הכבד וכמ"ש שאל בתרפים‬
‫ראה בכבד )יחזקאל כ"א‪ ,‬כו‪ .78 ( .‬מועד קטן ט'‪ .79 :‬סנהדרין ק"ה‪ .80 :‬ראה לעיל הערה‬
‫‪ .81 .23‬בראשית ל"א‪ ,‬כד‪ .82 .‬רש"י במקום‪ .‬וכוונתו מגלגולו הקודם‪ ,‬כי כל גלגול לגבי‬
‫גלגולו הקודם נקרא בן כמבואר להחיד"א בספרו דבש לפי‪ ,‬מערכת ג' אות ט"ז‪ .83 .‬זוהר‬
‫במדבר דף קצ"ד‪ .84 .‬ספר הישר פ' שמות‪.‬‬
‫קיב‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫לפצות את בלק על אובדן קסמיו כנגד ישראל‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬ועתה שאבדת קסמיך‪,‬‬
‫לכה‪ ,‬לך כנגד השכינה שהיא סוד ה' אחרונה שבשם‪ ,‬ואני איעצך כיצד לגרש‬
‫השכינה מישראל‪ ,‬והוא "אשר יעשה העם הזה" שהם נשמות הערב רב‬
‫המגולגלים בתוך ישראל ונקראים העם‪ ,‬לעמך בשתוף עם עמך והוא להכשיל‬
‫את ישראל בניאוף עם נכריות‪ ,‬כי האשה היא בחינת השכינה‪ ,‬ואשה זרה ונכריה‬
‫היא כנגד אשת מדנים דקליפה‪ .‬וייעץ לו להפיל את ישראל עם בנות נכר‪ ,‬ואז‬
‫השכינה שהיא בת יעקב העולה בגי' אל‪-‬קנא תסתלק‪ ,‬ויוכל להם ח"ו‪ .‬וידע‬
‫בלעם שתכון עצתו מאוד‪ ,‬כיון שראה שכך עתידים הערב רב לעשות לישראל‬
‫"באחרית הימים" כאשר יגיעו הדורות האחרונים שלפני ביאת המשיח שאז‬
‫הערב רב יתגברו וישלטו על ישראל ויהיו לראשים עליהם בסוד "היו צריה‬
‫לראש"‪ 85‬ואז יכשילו ויחטיאו את ישראל לערב בהם בנות נכר בגיורי שקר‬
‫ובזה יתגברו וישלטו על ישראל עד שיבא המשיח ויבער אותם‪ ,‬בב"א‪.‬‬
‫ומה שראה בלעם שישתתפו הערב רב הנקראים העם הזה‪ ,‬עם הקלי' הנקראים‬
‫עמך עמו של בלק שהוא הס"מ עצמו כנ"ל‪ ,‬כדי להכשיל ישראל באחרית‬
‫הימים‪ ,‬הוא אשר מתקיים לעינינו‪ ,‬אשר קמו הערב רב‪ ,‬והעבירו ועוד מעבירים‬
‫רבבות מישראל לשמד תחת ממשלתם‪ ,‬ועקרו שבת והצניעות וכל תורת ישראל‬
‫מן הארץ הקדושה‪ ,‬והתרבו העבדים המתפרצים באדוניהם שבשמים ונתחברו‬
‫עמהם אנשים הקוראים לעצמם רבנים ומנהיגי ישראל ובעד בצע כסף וכבוד‬
‫מדומה מכרו נשמתם לשטן‪ ,‬כדי לתת כח להנהגת הערב רב‪ ,‬ולהשיאם את‬
‫עצותיהם‪ .‬והם וחבריהם ותלמידיהם הם הכת השניה של הערב רב הנקראים‬
‫גבורים‪ ,‬וכמבואר בזוהר‪ 86‬שערב רב הנקראים גבורים נראים כצדיקים ובונים‬
‫בתי כנסיות וישיבות גדולות והכל לא לשם שמים אלא כדי לעשות להם שם‪,‬‬
‫רח"ל‪ .‬ו"אוי מי יחיה משומו אל" בעת אשר יפרוס הקב"ה סוכת שלומו על עם‬
‫ישראל‪ ,‬ויבער ויכלה הקוצים מן הכרם‪ ,‬באלה יתחיל ובחבריהם יכלה‬
‫ויציל את שארית ישראל אשר לא יעשו עוולה ולא יתקשרו עם הערב רב בשום‬
‫צד ואופן‪ ,‬ויגאלנו שנית וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי‪ ,‬אני ה' אלהיכם"‪.‬‬
‫ואעפ"י שרשעים אלו לא הצליחו במעשיהם לקלל את ישראל אעפי"כ מ"ב‬
‫קרבנות אלו שהקריבו המתינו לזמן הראוי להם להטיל דין בישראל‪ ,‬וכשבא‬
‫אלישע הנביא שהיה מצד קין ושעל ידו נתקן קין בסוד "ואל קין ואל מנחתו לא‬
‫שעה"‪ ,‬ואלישע פירושו אלי שעה‪ ,‬וכמ"ש האריז"ל‪ ,87‬יצאו כנגדו אותם נערים‬
‫וצעקו לו "עלה קרח עלה קרח"‪ ,‬ומכיון שנערים אלו היו פגומים בנפשם‪,88‬‬
‫‪ .85‬תקוני זוהר תקון כ"א‪ ,‬ותקון ס"ט‪ .86 .‬בראשית כ"ה‪ .87 :‬ליקוטי תורה מלכים‪-‬ב‪ .‬ב‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קיג‬
‫עשו קרבנות בלק ובלעם רושם של דובים ויער‪ ,‬והרגו מ"ב נערים‪ ,‬אמנם בזה‬
‫נסתיים כח קליפתם‪ ,‬והיה אלישע מגביר כח הרחמים בעולם למרות היותו‬
‫מקין‪ .‬ולכן רפא המים והחיה המתים וכדו'‪ .‬זכותו יעמוד ויגן לנו ולבנינו‬
‫ובנותינו וכל אשר לנו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫"וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי"‪ .‬יש להבין מה ראה הוא‬
‫שלא ראו אחרים‪" .‬ויגר מואב מפני העם מאוד"‪ .‬והדבר תמוה‪ ,‬והלא בעת‬
‫שישראל עמדו מול ארצם בקש משה לעבור דרכם לא פחדו מואב להתנגד‬
‫לישראל לעבור בארצם וסרבו ולא נתנוהו‪ .‬ונטה ישראל מעל מואב והקיפם עד‬
‫בואו לארץ סיחון‪ 90‬ונלחם בסיחון ועוג וכבשם‪ ,‬ועתה לאחר כבוש סיחון ועוג‬
‫לפתע פחד מואב‪" .‬כי רב הוא"‪ .‬וכי כשבאו מולו ובקשו לעבור דרכו‪ ,‬לא היו‬
‫רבים‪ ,‬ומה נתחדש עתה‪ .‬ואם בגלל שנצחו את סיחון ועוג היה לו לומר "כי‬
‫גבור הוא"‪ .‬ומדוע פנו למדין הרחוקים מהם מאוד‪ 91‬ולא לעמון ואדום‬
‫הקרובים אליהם‪ ,‬ואם רק כדי לבקש עצה ממדין שמשה גדל שם‪ ,‬מדוע‬
‫התעברו המדינים על ריב לא להם‪ ,92‬ושלחו את בנותיהם לשיטים‪ ,‬ולמה לא‬
‫בקשו מואב את בנות עמון ואדום הקרובים אליהם להשתתף‪.‬‬
‫"עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו"‪ .‬מהו אמרו "עתה ילחכו הקהל" כאשר‬
‫כבר עברו מהם ופנו לכוון סיחון ועוג‪ .‬ואם כוונתו על ששללו השיירות‬
‫שסביבותם א"כ מה הלשון "עתה"‪ ,‬דהיינו סיבה שנוצרה עתה‪ ,‬ולמה ילחכו‬
‫לשון עתיד וחשש‪ ,‬והלא כבר היו מלחכים ושוללים‪ .‬ולמי הכוונה‬
‫באומרו"סביבותינו" האם רק של מואב או גם של מדין‪ ,‬ולכאורה רק של מואב‬
‫כי מדין רחוקה משם‪ ,‬וא"כ היה לו לומר "את כל סביבותי"‪ .‬ולמה פחדו רק על‬
‫סביבותם ולא על כל מקומם‪ ,‬ואם בגלל הצווי שלא לכבוש את ארצם‪ ,‬אז מה‬
‫אכפת להם מכל סביבותם‪ ,‬והלא בהם לא יוכלו ליגע‪ .‬ולמה אמרו "ילחכו"‬
‫שהוא לשון אכילה ולא יהרגו או יכלו וכדו'‪" .‬כלחוך השור את ירק השדה"‪.‬‬
‫יש להבין דימוי זה‪ ,‬ולמה אמר "השור" בה' הידיעה‪ ,‬וכן "השדה" בה' הידיעה‬
‫ולכאורה יכל לומר "כלחוך שור ירק שדה"‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬שראה בלק שהרגו ישראל את עוג אעפ"י שהיו בו נצוצות‬
‫‪ .88‬כיון שנתעברו אמותיהם ביום הכפורים כמבואר בגמ' סוטה מ"ו‪ ,:‬ולכן היו מצד הדינים‬
‫הקשים‪ .‬כיון שהוריהם פגמו בה"ג מנצפ"ך סוד ה' ענויים‪ .‬ואולי זה סוד מ"ש חז"ל בגמרא‬
‫שם עליהם‪ ,‬שהיו קטני אמנה‪ .‬כי כל קטנות הוא סוד הדין כידוע‪ .90 .‬שופטים י"א‪ ,‬יז‪-‬יח‪.‬‬
‫ורש"י במדבר כ"א‪ ,‬יג‪ .91 .‬כי מדין סמוכה להר סיני כמבואר בכתוב שמות ג'‪ ,‬א‪ .92 .‬ראה‬
‫רש"י במדבר ל"א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫קיד‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קודש גדולים‪ ,93‬ולכן אעפ"י שידע שעתידה רות לצאת ממנו אין הוא ועמו‬
‫מוגנים מפני כך‪ ,‬ורק ארצו מוגנת מפני שניתנה ירושה לבני לוט‪ ,94‬ופחדו שמא‬
‫ישראל יהרגום מבלי לנחול את ארצם‪ .‬ואפשר שבני מדין היו בהם הרבה‬
‫נצוצות קודש כיון שהיו מזרע אברהם בזקנותו לאחר העקידה‪ ,95‬ורצה להתחבר‬
‫לבני מדין ולהתקשר עם נצוצותיהם אולי בכחם יהיו מוגנים מפני ישראל ואולי‬
‫אפי' יוכלו להם‪ ,‬ואולי ראה בקסמיו שישראל נופלים ע"י מדין בשיטים ולכן‬
‫פנה אליהם ולא לעמון ואדום הקרובים לארצו‪ .‬וכדי לגוררם להתעבר על ריב‬
‫לא להם הפחידם שעתה לאחר מלחמת סיחון ועוג ישראל יתלהבו מהניסים‬
‫שה' עשה עמהם ויעשו תשובה מושלמת שתתקן את חלק הערב רב שבתוכם‪,‬‬
‫ומערב רב יהיו "רב"‪ .‬ואז כל נצוצות הקודש שיש במואב ובמדין ישובו‬
‫לשרשם בקודש ואז כל כח קיומם של מדין ומואב יתבטל כי חיותם הוא‬
‫מנצוצות הקודש‪ ,‬ולכן יש להקדים ולהלחם בהם‪ .‬והשיבוהו שכח משה בפה‬
‫ויש לשכור את בלעם‪ .‬ומשהשיא להם בלעם את עצת הזימה מיהרו מדין‬
‫לשלוח בנותיהם כדי להכשיל את ישראל‪.‬‬
‫והנה הנצוצות בהיותם בין הקלי' אינם מתערבים בהם אלא עומדים סביבותם‬
‫כיחידה בפני עצמה‪ ,‬ועלייתם היא כדרך אכילה המעלה את הנצוצות שבתוך‬
‫האוכל‪ .‬וארבעה פנים למרכבה‪ ,‬פני אריה‪ ,‬חכמה‪ .‬פני שור‪ ,‬בינה‪ .‬פני אדם‪,‬‬
‫תפארת‪ .‬פני נשר‪ ,‬מלכות‪ .96‬וה"בינה" היא מקום התשובה שדרכת שבים‬
‫נצוצות הקודש לקדושה‪ .‬וכנגדה בקלי' יש שור המועד קלי' עשו הלוחכת את‬
‫ירק הנשמה היוצאת מהזווג העליון מהשדה שברכו ה' היא השכינה‪ .97‬ואפשר‬
‫שזה נעשה על ידי חטא "קרי" אותיות "ירק"‪ ,‬והפחידום שעתה על ידי תשובת‬
‫ה"קהל"‪ ,‬שור דקדושה היא הבינה תעשה מדה כנגד מדה ו"כלחוך השור את‬
‫ירק השדה" תעשה היא לכל הנצוצות הנמצאים סביבותם של מואב ומדין‬
‫ותעלם אל הקודש‪.‬‬
‫"ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא"‪ .‬פירש"י" "מנסיכי מדין היה"‪ .‬וא"כ‬
‫רות היא מדינית ולא מואבית‪ .‬ואמרו בגמ' שרות בת בנו של עגלון‪ ,98‬ואפשר‬
‫שכשבא בלק למואב נשא מואבית‪ ,‬ואעפ"י שבגויותן יש להם יחס אחר האב‪,‬‬
‫לגבי פסולי קהל הולכים אחר הפגום שבהם‪ .‬או אחר האשה‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫בשו"ע‪" ,99‬ולד שפחה ונכרית כמותן"‪ .‬ואפשר שגם בגויים שייך לדין זה‪ .‬וא"כ‬
‫‪ .93‬כמבואר לעיל פ' לך לך‪ .94 .‬דברים ב'‪ ,‬ט‪ .95 .‬ראה לקמן פ' מטות‪ .96 .‬שער הפסוקים‬
‫פ' כי תשא‪ .97 .‬שער הפסוקים שם‪ .98 .‬נזיר כ"ג‪ :‬ובזוהר בלק ק"צ‪ .‬כתב שהיא בתו של‬
‫עגלון עצמו‪ .99 .‬אבן העזר סי' ח'‪ .‬ואין להוכיח כנגד זה מסוגית עמונית שנשאה לעמוני‪,‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קטו‬
‫עגלון היה מואבי ומה גם שנשא מואבית ויצאה רות‪ .‬ואולי עגלון אינו בנו של‬
‫בלק‪ ,‬אלא נכדו בן בתו שנישאה למואבי‪.‬‬
‫ואולי כיון שעגלון כבד את שם ה'‪ ,100‬זכה לבת כמו רות‪ .‬ושמא בגלל מ"ב‬
‫קרבנות של בלק יצא בן כעגלון ומבן כעגלון יצאה רות‪.‬‬
‫"ותהי עליו רוח אלהים" פירש"י "עלה בלבו שלא יקללם"‪ .‬אולי כוונתו‪ ,‬כי‬
‫קללת בלעם באה מהנפש בחי' הכבד מקום הרוע‪ ,‬ובפעם זו עלה כח הנבואה‬
‫בלבו מקום הרוח שאינו מקום קללה כדי שלא יוכל לקללם‪ .‬ורצה לקללם‬
‫בלשון ברכה‪ .‬ואפשר שכיון שעלה כח ראייתו אל הרוח מקום הלב‪ ,‬ראה את‬
‫כל ענייני הגאולה‪.‬‬
‫"ויחר אף בלק אל בלעם"‪ .‬ולכאורה היל"ל "על בלעם"‪ .‬כי הכעס היה עליו‪,‬‬
‫ולא אל בלעם על אחרים "ויספוק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם"‪ .‬ולכאורה‬
‫היל"ל "ויאמר אליו" כי בהם מדבר הכתוב‪" .‬לקב אויבי קראתיך"‪ .‬ויש להבין‬
‫כיצד אמר כן והלא בשלחו מלאכים לבלעם אמר "לכה נא ארה לי את העם‬
‫הזה" ורק בלעם משנאתו אמר לה' שבלק אמר "קבה לי"‪ ,‬ועתה בלק אומר‬
‫שלקב קראו‪ ,‬והיל"ל "לאור אויבי קראתיך"‪" .101‬והנה ברכת ברך זה שלש‬
‫פעמים"‪ .‬למה כפל "ברכת ברך"‪" .‬ועתה ברח לך אל מקומך"‪ .‬ולכאורה היל"ל‬
‫"ועתה לך לך אל מקומך" ולמה בקשו לברוח וכי היה ביד בלק להענישו‪ ,‬ואיך‬
‫לא פחד בלק מבלעם‪" .‬לא אוכל לעבור את פי ה'"‪ .‬פירש"י "כאן לא אמר‬
‫אלהי‪ ,‬כמו שנאמר בראשונה לפי שנבאש בעיני הקב"ה ונטרד"‪" .‬ועתה הנני‬
‫הולך לעמי"‪ ,‬פירש"י‪" ,‬מעתה הריני כשאר עמי‪ ,‬שנסתלק הקב"ה מעליו"‪.‬‬
‫"לכה איעצך"‪ .‬העצה היתה מעשה שיטים‪" ,‬אשר יעשה העם הזה לעמך‬
‫באחרית הימים"‪ .‬הם דברי נבואה על מעשה דוד המלך ומלך המשיח‪ .‬ויש‬
‫להבין אם נסתלק ה' מעליו כיצד ניבא על אחרית הימים ואיך אמר "שומע‬
‫אמרי אל ויודע דעת עליון מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים"‪" .‬ויקם בלעם‬
‫וילך וישב למקומו"‪ .‬ולכאורה היל"ל וילך בלעם למקומו‪ .‬או "וישב בלעם‬
‫למקומו"‪ .‬ותיבות ויקם וילך לכאורה מיותרות‪" .‬וגם בלק הלך לדרכו" ויש‬
‫להבין לאיזו דרך הלך והלא מלך מואב היה ובמקומו היה‪.‬‬
‫ואולי כוונת הכתוב היא‪ ,‬כי בפעמיים ראשונות בלעם לא דיבר‪ ,‬אלא השכינה‬
‫הנקראת "כה" דברה מגרונו וכמ"ש "וכה תדבר"‪ .‬אבל בפעם השלישית דיבר‬
‫בלעם בעצמו כי רצה לקלל ונמצא מברך‪ .‬וכמ"ש חז"ל שפתח בקללה והמשיך‬
‫ששם בגרים עסקינן‪ .100 .‬שופטים ג'‪ ,‬כ‪ .101 .‬ורק אח"כ אמר "וקבנו" לי משם‪.‬‬
‫קטז‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫ה' לשונו והפכו לברכה‪ .102‬ואמר "ויחר אף בלק אל בלעם" ולא על בלעם‪ ,‬כי‬
‫ידע שבלעם שונאם יותר ממנו וחרה אפו אל בלעם שקללם בלשון ברכה‬
‫ודבריו הפכו לברכה ממש‪" .‬ויספוק את כפיו" אולי הם כפות התמרים של‬
‫הקסם שחבטם זה בזה בחרון אפו משראה שלא עמדו לעזר לבלעם לקללם‪.‬‬
‫"ויאמר בלק אל בלעם‪ ,‬לקב אויבי קראתיך"‪ ,‬דהיינו לנקוב נקב להפיל את‬
‫ישראל בצד הסט"א קראתיך‪" .‬והנה ברכת"‪ ,‬פעמיים על כרחך‪" .‬ברך" בפעם‬
‫השלישית מדעתך‪ ,‬והפכו ביחד להיות "זה שלש פעמים"‪ .‬כי בכך שקללת‬
‫בלשון ברכה ונשארו ברכות נגד כוונתך‪ ,‬נמצאת כמסכים גם על הברכות של‬
‫הפעמיים הקודמות‪" .‬ועתה ברח לך אל מקומך" שהוא עיקרו "הבל"‪ ,‬ובלק‬
‫עיקרו שורש "קין"‪ ,‬ונתחברו כדי להלחם בישראל ומשלא יכלו ולא עוד אלא‬
‫שנתברכו ישראל ביקש בלק להפריד הקשר שביניהם כדי שתחלש כח ברכתו‪.‬‬
‫ואמר‪" ,‬ברח לך אל מקומך" בשורש הבל‪ .‬והשיבו בלעם מה שברכתי בפעם‬
‫השלישית היא כי "לא אוכל לעבור את פי ה'‪ ,‬לעשות טובה או רעה מלבי"‬
‫דהיינו כפי מה שיש בלבי‪ ,‬כי פי לא ברשותי‪.‬‬
‫ואפשר שלאחר שהשיאו עצה על הזימה מרוב גאוותו סיפר מה שראה ברוח‬
‫אלהים כשעלה בלבו כדי שלא יקללם‪ .‬ואמר שאין זה כח עליון המכריחו לספר‬
‫זאת אלא הוא "נאום בלעם" מצד עצמו‪ .‬והתגאה גם בגנות אביו ואמר "בנו‬
‫בעור" שהוא גדול מאביו בנביאות‪" .‬ונאום הגבר שתום העין"‪ .‬והעוור שומע‬
‫יותר טוב‪ ,‬ואולי לכן הוסיף "נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון"‪ .‬אעפ"י‬
‫שאפילו דעת בהמתו לא ידע‪" .103‬מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים"‪ .‬אמר‬
‫"מחזה" שהוא לשון תרגום והוא בחי' אחוריים ללשון הקודש דהיינו ראיה‬
‫שאינה ברורה ושלמה כמראה הנבואה‪ .‬ואברהם אבינו עליו השלום בטרם‬
‫נימול‪ ,‬לרום מעלתו וקדושתו ראה הנבואה בלשון מחזה אבל ישירות מה'‬
‫ושכינתו וכמ"ש‪" ,‬היה דבר ה' אל אברם במחזה"‪ ,‬ורשע נאלח זה שרצה‬
‫להתגאות בשמיעת אמרי אל וידיעת דעת עליון הוכרח לומר האמת שידיעתו‬
‫לא באה ישירות מהקודש אלא דרך השר הממונה על הקלי' של עז"א ועזא"ל‬
‫הנקראים "נופל וגלוי עינים"‪.‬‬
‫"אראנו ולא עתה"‪ .‬אמר על דוד המלך ע"ה‪" ,‬אשורנו ולא קרוב"‪ ,‬אמר על‬
‫המשיח שיבא בב"א‪ .‬ושניהם יצאו מזרע בלק‪ ,‬ונבא שכל תחבולותיו לא יעזרו‬
‫לו למנוע זאת‪ .‬ואולי ושמא "ראיה" כוללת התבוננות‪ ,‬ו"אשורנו" זו ראיה‬
‫שטחית שלא ניתן לו לראות את תקופת המשיח לעומק‪" .‬דרך כוכב מיעקב"‪.‬‬
‫‪ .102‬סנהדרין ק"ה‪ .103 :‬סנהדרין שם‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קיז‬
‫הוא דוד המלך שדורו היו בגדר "יעקב" שהוא בחי' קטנות‪" .‬וקם שבט‬
‫מישראל"‪ .‬הוא המשיח שבזמנו יקראו "ישראל"‪ ,‬שהוא בחי' גדלות המוחין‪.‬‬
‫ויהיו כולם בחי' שבט אחד ומ"ש "והיו לאחדים בידך"‪" .104‬ומחץ פאתי‬
‫מואב"‪ .‬דהיינו קצוות מואב הם הנצוצות האחוזים בקצוות הקליפה שמשך דוד‬
‫והעלה מהם אל הקודש‪" .‬וקרקר כל בני שת"‪ .‬לשון ניקור וחפירה שיחפור‬
‫משיח בכל האומות להוציא כל הנצוצות מהם ולהשיבם אל הקודש‪.‬‬
‫"והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו"‪ .‬ולכאורה ארץ אדום ושעיר אחד‬
‫הוא וכמ"ש "ובשעיר ישבו החורי לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם‬
‫וישבו תחתם"‪ .‬ופירש"י‪" ,‬והיה ירשה שעיר אויביו‪ ,‬לאויביו ישראל"‪ .‬ולא‬
‫מצאנו שהיו ישראל אויבי שעיר‪ ,‬וגם לא יכלו להיות‪ ,‬כי בני עשו הרגום בעוד‬
‫יעקב ובניו ישבו בארץ כנען לפני ירידתם למצרים‪ .‬ובאדום הקדים הכתוב‬
‫שמם ואחר כך אמר "ירשה"‪ ,‬ובשעיר הקדים "ירשה" לשמם‪.‬‬
‫ואולי ושמא שהענין הוא‪ ,‬כי ארצות אלו שהבטיח ה' לאברהם היו בהם נצוצות‬
‫קודש שנפלו בקליפת נוגה‪ ,‬ושלש ארצות קני קניזי וקדמוני היו בהם נצוצות‬
‫שנפלו בג' ראשונות של קלי' נוגה שטרם נתקנו בעת כניסת ישראל לארץ‬
‫כנען‪ ,105‬ולכן לא יכלו לכבשם‪ .‬וקני הוא בחי' בינה שהם בני עמון‪ ,‬וקניזי בחי'‬
‫חכמה שהם בני מואב‪ ,‬והקדמוני כנגד בחי' הכתר‪ ,‬והוא ארץ שעיר שכבשו בני‬
‫עשו שהם אדום‪ .‬ועד ביאת המשיח יתוקנו ויוכל המשיח לכבשם‪.106‬‬
‫ואפשר שהתייחסו נצוצות אלו לבני שעיר ואולי לכן מנתה התורה את שמותם‬
‫וכתבה "ואלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" ומנה הכתוב שבעת בני שעיר‬
‫החורי וזרעם‪ ,‬וחזר ומנה את שבעת בני החורי כאלופי החורי וסיים "אלה‬
‫אלופי החורי‪ ,‬לאלופיהם בארץ שעיר"‪ .‬ולכאורה פסוק זה מיותר ותיבת‬
‫לאלופיהם היא לכאורה יתור על יתור‪ ,‬ובוודאי שלצורך גבוה נאמר כל זה‬
‫בסוד נצוצות אלו‪ .‬ועשו עצמו היו בו נצוצות מבחי' סוד ארבע מאות שקל כסף‬
‫עובר לסוחר שהם בכתר‪ .‬ואמר עתה שבביאת המשיח יירשו ישראל את כל‬
‫הניצוצות ועמהם את ארצם‪ .‬והיות ובארץ שעיר יש ב' סוגי נצוצות אמר ב'‬
‫פעמים לשון ירושה‪ ,‬אבל חילק ביניהם‪ .‬ולנצוצות שהיו בקודש ויצאו על ידי‬
‫עשו הקדים שמם ואמר "אדום ירשה‪ ,‬כי אדום הוא הסיבה למציאות הניצוצות‬
‫שם ובנפול אדום יעלו הנצוצות‪ .‬אמנם בניצוצות שבג"ר דנוגה שאין בני שעיר‬
‫הסיבה למציאותם שם אלא מששת ימי בראשית היו שם‪ ,‬הקדים הירושה‬
‫‪ .104‬יחזקאל ל"ז‪ ,‬יז‪ .105 .‬ראה ליקוטי תורה פרשת לך לך‪ ,‬ופ' דברים‪ .106 .‬ראה רש"י‬
‫דברים ב'‪ ,‬ה‪.‬‬
‫קיח‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫לשעיר כי העיקר הם הנצוצות ולא שעיר שהחזיקו בהם‪ ,‬וקראם הכתוב אוייביו‬
‫של ישראל כי הנצוצות האלו הם קיום הקלי' בסוד "ואתה מחיה את כולם"‪,‬‬
‫ושבכחם נלחמו הקלי' בישראל‪ ,‬והם אויביו של ישראל מתחילתם‪ .‬ופירש‬
‫בלעם דבריו והוסיף "וישראל עושה חיל" שלכאורה אין לו משמעות לאחר‬
‫שאמר שישראל יכבשום ויירשום‪ ,‬אמנם הנצוצות נקראים "חיל"‪ ,‬בסוד הכתוב‬
‫"חיל בלע ויקיאנו‪ ,‬מבטנו יורישנו אל"‪ .‬ובסוד הכתוב "האל המאזרני חיל"‬
‫ובסוד הכתוב "ושמתי כדכד שמשותייך" כי כדכד גי' "חיל" וכן סוד הפסוק‬
‫"באלהים נעשה חיל"‪ .107‬ואפשר שכוונתו לומר שהירושה בעיקר היא לנצוצות‬
‫ולא לאומה או לארץ בלבד‪ .‬והזכיר מואב ואדום ולא הזכיר עמון אעפ"י שגם‬
‫את עמון יכבוש המשיח אולי ושמא כיון שעמון היא כנגד בינה דקלי' נוגה‬
‫שבבירור הנצוצות החכמה לוקחת כולם והבינה דנוגה תאבד בסוד השעיר‬
‫לעזאזל‪ ,‬וישראל אמנם יירשו את ארץ עמון אבל הנצוצות שבהם יצאו דרך‬
‫מואב שכבר הוזכר ובירושת הנצוצות דיבר הכתוב ולכן לא הזכיר את ירושת‬
‫ארצם‪" .‬ויקם בלעם וילך וישב למקומו"‪ .‬אולי ושמא כוונת הכתוב הוא‪" ,‬ויקם‬
‫בלעם" מחבורו עם קלי' בלק‪" ,‬וילך" לביתו בנחת‪" .‬וישב למקומו" בקלי'‪.‬‬
‫"וגם בלק הלך לדרכו" בשורש קין ונתפרדו כל פועלי אוון‪.‬‬
‫"וישב ישראל בשיטים‪ ,‬ויחל העם לזנות אל בנות מואב"‪ .‬המשכן נעשה מעצי‬
‫"שיטים"‪ ,‬ועתה הגיעו למקום הנקרא "שיטים"‪ ,‬ואולי הענין הוא‪ ,‬כי עצי‬
‫השיטים בחי' לאה סוד הדעת‪ ,‬והמקום הנקרא שיטים בחי' הדעת ושם הנסיון‬
‫בעריות‪ ,‬וחטא עץ הדעת היה ע"י יין בסוד "ענבים סחטה לו"‪ .‬וגם כאן פתו‬
‫אותם ע"י יין ואמרו בגמ' שהיה יין עמוני‪ ,108‬אעפ"י שהיו מואבים ומדינים‪ .‬כי‬
‫עמון נגד הבינה‪ ,‬שבקדושה הוא בחי' יין המשמח ובקלי' הוא בחי' יין המשכר‪,‬‬
‫ולכן הביאו יין עמוני‪ .‬ובשיטים התנסו בפעור שהוא אותיות עורף אותיות‬
‫פרעה מקום שכנגד הדעת‪.‬‬
‫"והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה"‪ .‬ויש‬
‫להבין למה קראו "איש" ולא אמר "והנה נשיא מבני ישראל בא"‪ .‬ורק לבסוף‬
‫אמר שהוא נשיא‪ .‬ופירש"י‪" ,‬אמר לו‪ ,‬משה‪ ,‬זו אסורה או מותרת‪ ,‬אם תאמר‬
‫אסורה‪ ,‬בת יתרו מי התיר לך"‪ .‬ויש להבין למה הקריבה אל אחיו כדי לשאול‬
‫את משה‪ .‬ולמה הביאה אל משה ושאלו אם זו אסורה או מותרת‪ ,‬היה יכול‬
‫לשאול את משה מבלי שיביאה אליו‪ .‬ולמה אמר המדינית בה' הידיעה ולא‬
‫‪ .107‬ראה שער רוח הקודש יחוד י"ט ובפירוש הרב יוסף דעת‪ ,‬והבן‪ .108 .‬סנהדרין ק"ג‪.‬‬
‫שפתי‬
‫בלק‬
‫שני‬
‫קיט‬
‫אמר "ויקרב מדינית"‪ .‬ומה השוואתה לצפורה שנתגיירה כדת וכדין‪ ,‬ואמרו‬
‫חז"ל ששתים עשרה אלף משבט שמעון הקיפוהו כדי לא להפריע לו‪ .‬והא כיצד‬
‫שכולם קשרו קשר רשעים לגרום לנשיאם לחטא‪.‬‬
‫ופשוט שזמרי לא היה הולך לגויות‪ ,‬וויכוח זמרי עם משה היה בדין כזבי שהיא‬
‫גלגול דינה בת יעקב‪ ,‬ולכן אמר המדינית שהיא הידועה שהיתה פעם דינה אם‬
‫שבט שמעון‪ ,‬והקריב אותה זמרי לאחיו שכולם בני דינה משאול בן הכנענית‪,‬‬
‫ואמר להם שסתם גויה אסורה אבל זו שהיא גלגול דינה‪ ,‬מותרת ומצוה‪ ,‬והביא‬
‫אותה לפני משה שיראה כמה נשמתה גדולה ומעולה‪ ,‬ואמר לו גם אתה לא‬
‫היית לוקח את צפורה המדינית אלמלי שהיא גלגול נפש תמר שהיא יהודיה‪,‬‬
‫ולכן גם זו כמו בת יתרו‪.109‬‬
‫ואפשר שהזכירה תורה בהם איש ואשה כי רצה לקנותה בביאה זו ולהביאה אל‬
‫הקודש מבלי גיור‪ ,‬כי הוא גלגול שכם והיא גלגול דינה וכבר דבק בה לשעבר‪,‬‬
‫ולא הבין שלבוש נפש האדם קובעת אם הוא כהן או לוי או ישראל או גוי‪,‬‬
‫והלבוש בא מצד ההורים‪ ,‬ואדם מישראל הבא בגלגול גוי דינו כגוי גמור כיון‬
‫שלבוש נפשו בא מצד האם הגויה‪ .‬ואינו מתחלף בלבוש ישראל אלא על ידי‬
‫הגירות‪ .‬והחטא הוא נסיון‪ ,‬ואדם יכול לא להתפעל ולא להכשל מנאות‬
‫ועשירות‪ ,‬וליפול בידי אשה מכוערת ועניה‪ .‬כי המשיכה היא בגלל קשר‬
‫הנפשות‪ ,‬והחוטא נמשך למי שחטא עמה בגלגול קודם ונמשך אחריה עתה‬
‫ברגש ולא בהגיון‪.‬‬
‫"ויקרב את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל"‪ .‬אולי בלעם נתן‬
‫לבלק העצה להפילם בבנות מואב בענין פעור‪ ,‬כדי שיפגמו בדעת דקדושה‬
‫ויסתלקו מהם י' ההוי"ות של החסדים והגבורות סוד העיניים‪ ,‬ולכן כשנכשל‬
‫זמרי נאמר "ויקרב את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל"‪ ,‬ואולי‬
‫היות והבינו משה וישראל שהפגם הוא בסוד העין חשבו לתקנו ע"י דמעות‬
‫הבכי היוצאות מהעיניים‪ ,‬ולכן "והמה בוכים פתח אוהל מועד"‪ .‬אבל פנחס‬
‫הבין שהתקון אינו ע"י בכי אלא ע"י הבינה המשפיעה הכח לדעת‪ ,‬והוא שם‬
‫אהי"ה במילוי ההין גי' קנ"א‪ .‬ולכן קנא לאלהיו‪ ,‬להמתיק שם אהי"ה דמילוי‬
‫ההי"ן‪ ,‬ולהמשיכו לדעת‪" .‬ויכפר על בני ישראל"‪.‬‬
‫‪ .109‬ובזה יובן מה שאמרו חז"ל )סנהדרין פ"ב‪ (:‬שכשבא פנחס נתן להם להבין שגם הוא‬
‫רצה לשכב עמה והניחוהו להכנס באמרם "התירו פרושים את הדבר"‪ .‬וברור שלהתיר גויה‬
‫רגילה לא היה עולה בדעתם שפרושים יתירו כי הלכה למשה מסיני שהבא על גויה קנאים‬
‫פוגעים בו להרגו‪ ,‬אבל גויה שהיא גלגול יהודיה חשבו שפרושים התירו‪.‬‬
‫קכ‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף"‪ .‬אפשר שנפלו במכוון במספר זה‪,‬‬
‫כי חטאם בבנות אל נכר פגם בשכינה ששמה "אדני"‪ ,‬וגרמו פגם באות א' משם‬
‫אדנות ונשאר דין‪ ,‬ושם "אדני" מצטרף לעשרים וארבעה צירופים‪ ,‬ופגמו‬
‫בעשרים וארבע אותיות א' שבהן ולכן נפלו ארבעה ועשרים אלף‪.‬‬
‫פנחס‬
‫"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל"‪ .‬ויש להבין‬
‫והלא במעשה השיטים לא הוזכר כלל "חמה" אלא "חרון אף" ועל זה אמר ה'‬
‫למשה "קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש‪ ,‬וישב חרון אף ה'‬
‫מישראל"‪.1‬‬
‫והענין הוא‪ ,‬כי שלשה בחי' מזיקים הזכיר הכתוב‪ ,‬משחית‪ ,‬אף‪ ,‬וחמה‪ .‬ואפשר‬
‫שהם כנגד חטא עוון ופשע‪ ,‬ואולי כשאדם חוטא בשוגג הקליפה הנקראת‬
‫"משחית" מזומנת לקראתו‪ ,‬וכשחוטא בגדר עוון דהיינו לתיאבון גם הקלי'‬
‫הנקראת "אף" נצבת לפניו‪ ,‬וכשחוטא בפשע גם הקלי' הנקראת "חמה" נלוות‬
‫עמהם‪ ,‬ואפשר שכששב אדם בתשובה קלי' המשחית מתבטלת לגמרי‪ ,‬וקלי'‬
‫האף רובה מסתלק‪ ,‬וקלי' חמה חלקה הולך‪ .‬וכמ"ש "והוא רחום יכפר עוון ולא‬
‫ישחית"‪ ,‬כלל‪ .‬אמנם "והרבה להשיב אפו‪ ,‬ולא יעיר כל חמתו"‪ .‬ואפשר שלכן‬
‫צריך בעל התשובה לסבול ייסורים ונצרך לד' חלוקי כפרה לבטל חרון אף‬
‫וחמה לגמרי‪ .2‬ומפורש בירושלמי‪ 3‬שענין יסורים אלו הוא רק לחוטא במזיד‪.‬‬
‫ובעגל שהיו ביניהם גם מזידים גמורים שחטאו במזיד והתראה‪ ,4‬אמר משה "כי‬
‫יגורתי מפני האף והחמה"‪.5‬‬
‫ומעשה השיטים היה תחילה באונס וסופו במזיד לתיאבון‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל‬
‫שהלכו לקנות בגדי פשתן ובעצת בלעם עמדה זקנה בחוץ וצעירה מבפנים‬
‫‪ .1‬ראה רמב"ן שהרגיש בזה ואמר שפנחס קדם והרג לזמרי ולא הוצרכו לדייני ישראל‪,‬‬
‫אמנם מהגמ' ומרש"י משמע שכן הרגו דייני ישראל כל אחד שנים‪ .2 .‬יומא פ"ו‪ .‬ורמב"ם‬
‫הלכות תשובה‪ .‬אמנם כשלא שב בתשובה‪ ,‬קלי' המשחית פעמים שדיה כדי להפרע ממנו‬
‫בכל חומר הדין‪ ,‬וכל מהפיכת סדום ועמורה נעשה על ידי קלי' זו וכמ"ש "כי משחיתים‬
‫אנחנו‪ ,‬וישלחנו ה' לשחתה"‪ .‬וכמבואר בזוהר פ' נשא דף קל"ז‪ ,:‬אמנם על גלות ישראל‬
‫נאמר "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה" רח"ל‪ .3 .‬ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה א'‪.4 .‬‬
‫ראה רש"י שמות ל"ב‪ ,‬כ‪ .5 .‬דברים ט'‪ ,‬יט‪.‬‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫קכא‬
‫וכו'‪ ,‬וגרמו לחרון אף‪ ,‬וצוה ה' למשה להרוג החוטאים על ידי דייני ישראל‪,‬‬
‫וכשיש דין למטה אין דין למעלה "וישב חרון אף מישראל"‪ ,‬וכן עשו ושב‬
‫חרון האף לגמרי כי הדין נמתק על ידי דייני ישראל שהסירו הרע מקרבם‪.‬‬
‫ומהכתוב משמע שהמגיפה לא היתה בגלל חטא ישראל עם בנות מואב אלא‬
‫בגלל מעשה זמרי בלבד‪ ,‬ושלאחר שהוקעו החוטאים נגד השמש ושב חרון‬
‫האף מישראל‪ ,‬בא זמרי עם המדינית לפני משה‪ ,‬ובגלל חטאו פרצה מגיפה‪ .‬וכן‬
‫מפורש בדברי חז"ל שפנחס "בא וחבטן לפני המקום‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבש"ע על‬
‫אלו יפלו כ"ד אלף מישראל"‪ .6‬וזמרי פשע במזיד גמור ולא מתוך תיאבון‪,‬‬
‫והיה לו הזמן והחוצפה להביאה לפני משה ולקנתרו‪ ,‬גרם לחמה ופרצה‬
‫מגיפה‪ ,‬וכשהרגו פנחס ויפלל עם קונו באומרו על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל‪,‬‬
‫ותעצר המגפה‪ .‬אמר ה'‪" ,‬פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן‪ ,‬השיב את חמתי"‪.‬‬
‫"בקנאו את קנאתי בתוכם‪ ,‬ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי"‪ .‬ויש להבין מה‬
‫ענין קנאה זו שקנא פנחס במקום ה'‪" .‬והיתה לו ולזרעו אחריו‪ ,‬ברית כהונת‬
‫עולם‪ ,‬תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל"‪ .‬ויש להבין מדוע אמר‬
‫כהונת עולם‪ ,‬והלא אמר "לו ולזרעו אחריו"‪ .‬ואם רצה לומר שלא יפסק זרעו‬
‫כל הדורות היה לו לומר "לדורותם"‪ .‬ולמה אמר "קנא לאלהיו"‪ ,‬והיל"ל "קנא‬
‫לי"‪ .‬ופירש"י‪" ,‬לאלהיו‪ ,‬בשביל אלהיו‪ ,‬כמו המקנא אתה לי‪ .‬וקנאתי לציון‪,‬‬
‫בשביל ציון"‪ .‬ויש להבין למה הביא רש"י ראיות לפירושו ומפסוקים אלו‬
‫בדווקא‪ .‬וכתב הרמב"ן‪" ,‬ולא אמר הכתוב והיתה לו ולזרעו אחריו כהונת עולם‬
‫כמו שאמר באהרן‪ ,‬אבל אמר ברית כהונת עולם‪ ,‬ואמר את בריתי שלום‪ ,‬שיתן‬
‫לו ברית עם השלום דבק בו‪ ,‬ובאהרן נאמר לכבוד ולתפארת‪ ,‬ולכך אמר אשר‬
‫קנא לאלהיו‪ ,‬והמשכיל יבין"‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי ספירת ה"יסוד" נקראת "יוסף" שהוא בגי' כמנין שש‬
‫פעמים הוי"ה שמספי' ה"חסד" ועד ה"יסוד" )חג"ת נה"י( שהארתם נתנת‬
‫מה"יסוד" אל ה"מלכות"‪ .‬ובסוד הכתוב "יש מפזר ונוסף עוד"‪ .‬וספירת יסוד‬
‫של השכינה נקראת "ציון" שהוא בגי' יוסף המשפיע בה‪ .‬ויוסף גי' קנאה כי‬
‫הקנאה באה מתוך טהרה וכמו שאמרו חז"ל על הכתוב "וקנא את אשתו"‪.7‬‬
‫ובת ישראל כשרה היא בחי' השכינה‪ ,‬ובת אל נכר היא בחינת השפחה‪,‬‬
‫וכשחוטא אדם מישראל עם גויה גורם שהשפחה רוצה לירש את גבירתה ואז‬
‫מקנא ה' לציון יסוד דשכינה קנאה גדולה‪ .‬וכשיש יחוד תפארת ומלכות‪ ,‬נקרא‬
‫היסוד "שלום"‪.8‬‬
‫‪ . 6‬סנהדרין פ"ב‪ .7 :‬ליקוטי תורה פ' נשא‪ .8 .‬בסוד שים שלום טובה וברכה‪ .‬וראה מס'‬
‫קכב‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫וכשאלדד ומידד נתנבאו שמשה מת ויהושע מכניס‪ ,‬נתקנא יהושע שהוא מזרע‬
‫יוסף ומבחינת יסוד‪ ,9‬מדוע לא יכניס משה עצמו‪ .‬ואמר לו משה המקנא אתה‬
‫לי‪ ,‬דהיינו בשבילי‪" .‬מי יתן והיו כל עם ה' נביאים"‪ .‬ואולי כוונתו‪ ,‬הלא‬
‫הנביאים הם בחי' נצח והוד המשפיעים ביסוד‪ .‬וככל שיש יותר נביאים השפע‬
‫ליסוד יגדל ויפרח‪ ,‬והמלכות ימלא על ידי כן כל הארץ כבודה‪.‬‬
‫ואמרו חז"ל‪ ,10‬אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור הנני נותן לו את‬
‫בריתי שלום‪ .‬ונראה שפינחס הוא בחי' דין‪ ,11‬ויש הבדל בין כהונת פנחס‬
‫לכהונת אהרן ובניו שהיו לויים ונתכהנו‪ ,‬כי לוי הוא בספי' התפארת הכוללת‬
‫חסדים וגבורות ויצאו ממנו החסדים דרך אהרן ובניו‪ ,‬והגבורות נשארו בלויים‪.‬‬
‫וא"כ הכהנים הם בתפארת שממנה עלו בכהונם אל החכמה דרך החסד‪.‬‬
‫והחכמה נקראת כבוד בסוד "ובכן תן כבוד לעמך"‪ ,‬כי כבוד בגי' ל"ב נתיבות‬
‫חכמה‪ .‬ולכן בכהונת אהרן ובניו נאמר לכבוד ולתפארת‪ .‬ופנחס שכבר נולד‬
‫בשעת כהונם לא נתכהן עמהם ונשאר לוי בחי' דין‪ ,‬ועתה שהמתיק הדין‬
‫בשרשו על ידי שעשה דין ברשעים‪ ,‬בדין הוא שיקבל שכרו להיות כהן כאביו‬
‫ומשפחתו‪ ,‬אמנם כיון שהמתיק הדין על ידי "קנאה" ליסוד דקדושה‪ ,‬בחינת‬
‫כהונתו תהיה מבחי' היסוד ברית קודש שגם בו יש ב' בחינות של דין ורחמים‪,‬‬
‫ובעוד שהתפארת שיש בו ב' בחינות מטה כלפי חסד‪ ,‬היסוד נוטה יותר אל‬
‫הדין‪ .‬ובדין זה יקבל פינחס שכרו ויתכהן‪ ,‬ומה גם שפנחס היה מזרע יוסף בחי'‬
‫היסוד שפטפט ביצרו ולא החליף השכינה בחי' מלכות‪ ,‬בבת אל נכר‪ .‬ואמר בו‬
‫"ברית כהונת עולם"‪ ,‬ועולם הוא בחי' ה"תפארת" לומר שביסוד דתפארת‬
‫נדבק פינחס וקיבל הכהונה‪.‬‬
‫ואמרו בזוהר שכאשר כתוב "ה' אלהינו" הכוונה לבחי' הבינה‪ ,‬וכשכתוב "ה'‬
‫אלהיך" היא בחי' המלכות‪ ,‬ואמר ה' בחי' התפארת למשה‪ ,‬שפינחס קנא את‬
‫קנאתו שקינא ה' לציון היא יסוד דמלכות קנאה גדולה על שחטא זמרי עם בת‬
‫אל נכר‪ ,‬והיות והוא מזרע יוסף האחוז במדת היסוד וקנא את קנאת הברית‬
‫הנקרא יוסף‪ ,‬לכן נותן הוא לו את בריתו בבחי' שלום שעל ידו יזדווגו זו"ן‬
‫זווגא שלים‪ .‬ויהיה זה לו ולזרעו אחריו שעל ידם ייעשה הזווג המושלם בבית‬
‫המקדש בירושלים‪ ,12‬ותהיה לו ברית כהונת עולם מבחי' התפארת‪ ,‬תחת אשר‬
‫קנא לאלהיו שהיא בחי' מלכותא קדישא‪ ,‬ויכפר על בני ישראל‪.‬‬
‫"ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי"‪ .‬מפורש בכתוב שאלמלא קנאת פנחס ה'‬
‫שבת קנ"ב‪ .9 .‬שער רוח הקודש ענין הנבואה‪ .10 .‬במדבר רבה פר' כ"א‪ .11 .‬פינחס בגי'‬
‫יצחק שהוא בחי' דין‪ .12 .‬ולכן כל הכהנים בשני הבתים היו מזרע פנחס בדווקא‪.‬‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫קכג‬
‫היה מכלה את כל עם ישראל‪ ,‬ויש להבין מדוע וכיצד‪" ,‬האיש אחד יחטא ועל‬
‫כל העדה יקצוף‪ ,‬השופט כל הארץ לא יעשה משפט"‪ .‬והנה על הכתוב‬
‫"ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה" אומרת הגמ'‪ ,13‬שעשה פלילות עם קונו‬
‫ואמר‪ ,‬על אלו יהרגו עשרים וארבעה אלף מישראל‪ .‬משמע שהמגפה נגרמה‬
‫בגלל זמרי‪ ,‬ולמה כל ישראל היו צריכים לסבול בגללו‪.‬‬
‫ואולי הטעם הוא כיון שזמרי חיפש היתר לחטא שלו‪ ,‬זה גרם קצף על כל עם‬
‫ישראל‪ ,‬אם כל ישראל היו צועקים עליו כשבא לחטא לא היתה מגפה‪ ,‬אבל הם‬
‫בכו ולא מחו בו‪ ,‬כשלוקחים את האיסורים של התורה ומחפשים היתרים זה‬
‫גורם סכנה לכולם‪ .‬האחרים שחטאו עם בנות מואב ומדין ללא חיפוש היתרים‬
‫לא הזיקו רק לעצמם כי לא היה דין ערבות לפני כניסתם לארץ‪ ,‬מה שאין כן‬
‫זמרי שלעיני כל ישראל חפש היתר לחטאו גרם לחרון אף רח"ל‪.‬‬
‫כשאדם מדבר דברים בטלים בבית הכנסת ואומר שזה מותר‪ ,‬כשאדם סומך על‬
‫הכשר לא ברור כשלמשגיח שעליו הוא סומך לא היה מלוה אפילו סכום קטן‬
‫מחוסר אמון‪ ,‬אבל מאמין לו בכשרות‪ ,‬הנזק הוא חמור מאוד‪.‬‬
‫"ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי"‪ .‬ה' מעיד שאלמלא קנא פנחס היה מכלה‬
‫את כלל ישראל‪ ,‬ויש להבין מדוע היו נענשים אותם שלא חטאו‪ .‬ובפרט במדבר‬
‫שלא היה דין של כל ישראל ערבין זה לזה‪) .‬ובפעמים קודמות כשהתלוננו ופרצה‬
‫מגיפה וכדו' בוודאי שלא נפגעו אלא האשמים בלבד שהיו רק כמה אלפים מתוכם( והנה‬
‫איסור ביאה על גויה‪ ,‬הלכה למשה מסיני שקנאין פוגעין בו והורגים אותו‬
‫בעודו עליה ללא דין ומשפט‪ ,‬ויש להבין מדוע נשתנה דין זה משאר עריות‬
‫שבתורה שאין מענישים את העובר אלא לאחר דין ומשפט‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי חטא זה פוגם גם במשקל שיש בין הקדושה לסט"א‪,‬‬
‫שזה לעומת זה עשה האלהים‪ ,‬וגורם סכנה כללית לעם ישראל במציאות‬
‫הגשמית‪ ,‬ואינו ענין לערבות‪ ,‬ואינו כשאר חטאים שפגמם הוא פרטי בלבד‪.‬‬
‫והנה משה לא קנא בעצמו אלא ישב ובכה‪ ,‬וברור שהזקנה לא הפריעה לו כי‬
‫לא כהתה עינו ולא נס לחו כל ימי חייו‪ ,‬ואפשר שבגלל שערב זמרי את משה‬
‫אישית באמרו "אם זו אסורה‪ ,‬בת יתרו מי התיר לך"‪ ,‬נמנע משה מלקנאות שלא‬
‫יאמרו שאין מעשיו לש"ש אלא מתוך נימא אישית‪.‬‬
‫"הנני נותן לו את בריתי שלום"‪ .‬אפשר שו' דשלום קטיעא‪ ,‬מפני שאין ה'‬
‫מייחד שמו על הצדיקים בחייהם כיון שבקדושיו לא יאמין‪ ,14‬ולא נסתלקה‬
‫‪ .13‬סנהדרין פ"ב‪ .14 :‬ראה רש"י בראשית ל"א‪ ,‬מב‪.‬‬
‫קכד‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫הבחירה מפנחס‪ ,‬ושלום זה לא ניתן לעולם ועמד תלוי בהמשך מעשיו בחייו‪,‬‬
‫ואמנם בסופו נקטעה ממנו שכינה ונסתלקה‪ .15‬וכמ"ש "לפנים ה' עמו"‪.16‬‬
‫ואפשר שנגרם זה כיון שהיו בישראל שדברו עליו לשה"ר ואמרו הראיתם בן‬
‫פוטי זה וכו'‪ ,‬ולשה"ר הורגת שלשה‪ ,‬האומרו והמקבלו ושנאמר עליו‪ ,17‬ולכן‬
‫למפרע קיבל ו' קטיעא‪ .‬ואפשר שלכן אמר "ברית כהונת עולם"‪ .‬לומר שאף על‬
‫פי שהשלום קטוע ותלוי בהמשך התנהגותו‪ ,‬הכהונה היא מתנת עולם ואינה‬
‫תלויה בהמשך התנהגותו כמו השלום‪.‬‬
‫"צרור את המדינים והכיתם אתם כי צוררים הם לכם"‪ .‬יש להבין‪ ,‬למה רק את‬
‫המדינים צררו ולא את המואבים‪ ,‬כי אעפ"י שאסור היה לכבוש את ארצם כמו‬
‫שכתוב "כי לא אתן לך מארצם ירושה עד מדרך כף רגל"‪ .‬אבל מן הראוי היה‬
‫שיכנסו ויכו בהם‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬שאעפ"י שחטאו ישראל עם בנות מדין ג"כ וכמ"ש "הן‬
‫הנה היו לבני ישראל"‪ ,‬לא הזכירה אותן התורה במעשה השיטים כי היות והיו‬
‫הן מזרע אברהם מבני קטורה שבאו לאחר שאברהם הושלם בבחינותיו‪,‬‬
‫ואברהם זקן‪ .‬ואעפ"י שהביא בנים שהיו בצד הקליפה‪ ,‬מסתבר שהיה שרש‬
‫קדושה בהן‪ .‬וכשחטאו ישראל עם בנות מדין אפשר שהיה זה גם בגלל שהיו‬
‫טועים בחשבם שכיון שיש בהן נצוץ קדוש אין הן אסורות כבנות מואב‪ ,‬עד‬
‫שנשיאם רצה להשוות כזבי לצפורה שנתגיירה כדת וכדין‪ .‬ואפשר שביאור‬
‫צרור הוא קשר וחבור וכמ"ש "וצרת הכסף בידך"‪ .‬ואמר "משארותם צרורות‬
‫בשמלותם"‪ ,‬וגם בקשר וחבור לנשמות שייך ענין זה וכמו שכתוב בדוד‬
‫"והיתה נשמתך צרורה בצרור החיים‪ ,‬את ה' אלהיך"‪ .18‬וכשמערבים שתי‬
‫נשמות נאמר "ולא תיקח אשה אל אחותה לצרור"‪ .‬ואולי אמר הקב"ה למשה‬
‫כיון שהמדינים הכשילו את ישראל עם בנותיהם בגלל נצוצות הקודש שבהן‪,‬‬
‫צריך להתקשר בכל נצוצות הקודש שבמדין ולהעלותם לשרשם בקודש‪ .‬אמנם‬
‫כיון שהם דבוקים בקליפה‪ ,‬והכיתם אותם‪ ,‬וע"י ההכאה יפרישו התבואה‬
‫מהתבן ורק כשימותו הקליפות האוחזות בנצוצות‪ ,‬יוכלו הנצוצות להתעלות על‬
‫ידכם ע"י שתשאו את בנות מדין‪ ,‬אותן שבהן ימצאו נצוצות אלו‪ ,‬בגיור כדין‬
‫ובחופה וקדושין‪ .‬ואמר ה' "צרור את המדינים והכיתם אותם‪ ,‬כי צוררים הם‪,‬‬
‫לכם"‪ .‬בגלל הנצוצות שבהם ששייכים לכם‪" .‬בנכליהם"‪ .‬ונוכל נקרא מי‬
‫שמערב קצת אמת בקצת שקר‪ ,‬ולא כמו שקרן שכולו שקר‪ .‬ולכן כשהרגו כל‬
‫‪ .15‬ראה רש"י ורד"ק ספר שופטים י"א‪ ,‬לט‪ .16 .‬דברי הימים ‪ -‬א'‪ ,‬ט' ‪ ,‬כ‪ .17 .‬תנחומא פ'‬
‫חוקת‪ .18 .‬שמואל –א‪ ,‬כ"ה‪ ,‬כט‪.‬‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫קכה‬
‫זכר וכל אשה הראויה לביאה‪ ,‬שבהן היו הקלי' דבוקים‪ ,‬אמר כלפי האחרות‬
‫"וכל אשה וכו'‪ ,‬החיו לכם"‪ .‬ופי' חז"ל‪ ,‬לנשואין‪ ,19‬שישאום לאחר גיור אמת‪,‬‬
‫ויעלום אל הקודש‪ ,‬ונצררו נפשן בתוך בני ישראל‪.‬‬
‫"כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור"‪ .‬נכליהם היה‬
‫ששמו זקנה בחוץ וצעירה בפנים‪.20‬‬
‫"ויהי אחרי המגפה‪ ,‬ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר‪ ,‬שאו‬
‫את ראש כל עדת בני ישראל וכו'‪ ,‬כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים‬
‫מארץ מצרים"‪ .‬פירש"י‪ ,‬משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן‪,‬‬
‫והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות"‪ .‬ולכאורה אין המשל דומה לנמשל‪ ,‬כי‬
‫הרועה אינו יודע מספרן עד שימנה אותן‪ ,‬אבל ה' הרי יודע מספרם בדיוק ולמה‬
‫הוצרך למנותן‪ .‬ויותר קשה והלא אין אלו הצאן שנמנו במנין קודם שנשארו‬
‫לאחר שהלכו הזאבים אלא צאן אחר לגמרי שמעולם לא נמנה ולא נכתב‬
‫מספרו וכמ"ש "ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן"‪ ,‬וברור והגיוני‬
‫שיצטרכו להימנות מבלי משל‪ ,‬ולמה הוצרך רש"י למשל כדי להבין מדוע‬
‫מנאם‪ .‬עוד פירש"י‪" ,‬משפחת החנכי‪ ,‬לפי שהיו אומות העולם מבזין אותם‬
‫ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם‪ ,‬סבורין הם שלא שלטו המצרים‬
‫באמותיהם‪ ,‬אם בגופן היו מושלים קל וחומר בנשותיהם‪ ,‬לפיכך הטיל הקב"ה‬
‫שמו עליהם‪ ,‬ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה‪ ,‬לומר‪ ,‬מעיד אני עליהם שהם בני‬
‫אבותיהם וכו'‪ ,‬אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני לפי שהשם קבוע בו‬
‫יו"ד בראש וה"א בסוף"‪ .‬ויש להבין למה הוצרך ה' להטיל שמו מסיבה זו‪,‬‬
‫והלא עצם הניסים והמופתים והאותות שעשה עבורם במצרים ובים המה‬
‫מעידים שהם עמו ונחלתו שבטי יה‪ ,‬כי לממזרים ופסולים לא היה עושה ניסים‬
‫שכאלה‪ .‬ואם כבר הוצרך להעיד‪ ,‬למה לא העיד בשם י‪-‬ה על הדור הראשון‬
‫שיצא ממצרים כשמנאם‪ ,‬אלא על הדור השני‪ .‬ומה שכתב שבימנה לא הוצרך‬
‫להוסיף כי כבר יש בשמו שם י‪-‬ה על הסדר‪ ,‬מי אמר שזה בגלל עדות ה' ואולי‬
‫זה בגלל ששמו ימנה נזדמן כן‪ .‬ויגדל התימה‪ ,‬כי כתב רבינו האריז"ל שהדור‬
‫הראשון קרויים "עדה" והדור השני קרויים "קהל"‪ ,‬ואם כן למה אמר הכתוב‬
‫"שאו את ראש כל עדת בני ישראל"‪ ,‬והיה לו לומר "שאו את ראש כל קהל‬
‫ישראל"‪ .‬ובמניינם אתה מוצא שחסרים אלף ושמונה מאות ועשרים ממניין‬
‫ראשון‪ ,‬ויש להבין הענין‪.‬‬
‫‪ .19‬יבמות ס'‪ :‬וגם חכמים לא חולקים על ר' שמעון אלא לגבי כהנים‪.20 .‬סנהדרין ק"ג‪.‬‬
‫קכו‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫ואפשר שהענין הוא כי קרא לדור השני בשעת מניינם בשם "עדה" להודיענו‬
‫שהם עצמם גלגולי הדור הראשון וחסרו אלף ושמונה מאות ועשרים ממניין‬
‫ראשון כי אותם הזאבים אכלו‪ ,‬והנמשל מתאים מאוד כי הם מנין הנותרות‬
‫עצמם מגלגול קודם‪ ,‬וכאן טמן רש"י ברמ"ז את סוד הגלגול‪ .‬ואעפ"י שיודע ה'‬
‫מנין כולם‪ ,‬הוציא במספר צבאם להודיענו עניינים אלו ומספר החסרון‬
‫שהזאבים אכלו‪ ,‬והביא רש"י את המשל כדי שעל ידו נבין הדבר לעומקו‪.‬‬
‫ואמר הכתוב "כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היצאים מארץ מצרים"‪.‬‬
‫ואולי כתב "היצאים" חסר ו' לרמז שהם עצמם אותם היוצאים שנמנו עתה‬
‫שנית בגוף אחר‪ .‬ובדור ראשון לא הטיל שמו עליהם כי עצם המופתים שעשה‬
‫ה' עבורם הוכיח שהם עמו ונחלתו‪ ,‬אבל הדור השני שכלל גם את אותם שיצאו‬
‫ממצרים והיו מתחת לגיל כ' ולא נמנו במנין ראשון ועתה נמנו‪ ,‬והמופתים‬
‫במצרים לא נעשו עבורם אלא עבור ששים רבוא הוריהם‪ ,‬הוצרכו שישרה ה'‬
‫שמו עליהם להעיד על כשרותם‪.‬‬
‫ובאשר נאמר בו "ברוך מבנים אשר" ופירש"י‪" ,‬ראיתי בספרי‪ ,‬אין לך בכל‬
‫השבטים שנתברך בבנים כאשר‪ ,‬ואיני יודע כיצד‪ .‬ועוד הוסיף שהיו בנותיו‬
‫נאות ונשואות לכהנים גדולים"‪ .‬ואמרו חז"ל‪ 21‬שמעולם לא לן אחד מבני אשר‬
‫באכסניא‪ .‬ופירשו המפרשים שלא הוצרכו לנדוד מביתם לסחורה‪ .‬וזה מוכיח‬
‫שהשכינה שרתה על בני אשר בדרגה גבוהה ולכן היו פטורים מ"גלות" של‬
‫הולכי דרכים‪ ,‬ומבורכים ומיוחסים ביותר עד לכהונה גדולה‪ ,‬ואפשר שלכן‬
‫בימנה שהוא בנו בכורו של אשר מלכתחילה שרתה שכינה עליו ביותר ולכן‬
‫נקרא בשם המתחיל באות י' שבשם ומסתיים באות ה' שבשם‪ .‬ולכתוב בו‬
‫"הימני" הוא כביכול הורדה בקודש כי כאשר אות י' בראש אין ערוך אליה‪.‬‬
‫"אלה בני אפרים למשפחותם‪ ,‬לשותלח וכו'"‪ ,‬יש להבין למה בבני אפרים כתב‬
‫"אלה בני אפרים"‪ ,‬כשבכל האחרים פרט לדן לא כתוב "אלה"‪" .‬ואלה בני‬
‫שותלח"‪ .‬גם כאן יש להבין למה כתוב "ואלה" מה שאין כן באחרים‪ .‬ופירש"י‬
‫ששאר בני שותלח נקראו תולדותיהם ע"ש שותלח‪ ,‬ושנחלקו בני שותלח לשתי‬
‫משפחות‪ .22‬ויש להבין למה נשתנו בני אפרים בענין זה משאר השבטים‬
‫ומשפחותיהם‪ .‬ולמה כאן הקדים את מנשה לאפרים כשבמנין קודם הקדים את‬
‫אפרים‪ .‬ובספר דברי הימים‪ 23‬כתוב שהיה לאפרים עוד בן בשם בריעה שממנו‬
‫נולד יהושע ולמה לא הזכירו הכתוב בפני עצמו‪.24‬‬
‫‪ .21‬מדרש רבה ויצא‪ .22 .‬דהיינו שותלח וערן‪ .23 .‬דברי הימים‪-‬א' ז' כג‪ .24 .‬מפשט הכתוב‬
‫נראה שלאפרים נולד בריעה‪ ,‬ואפשר שהוא בנו של שותלח‪ ,‬ואפשר שבריעה הוא ערן‪.‬‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫קכז‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי חלק מבני שותלח מתו כשיצאו ממצרים לפני הזמן‬
‫בשלשים שנה‪ ,‬ואולי כתב אלה לומר שאין אלה כל משפחת שותלח כי חלק‬
‫מבניו חסרו‪ .‬ואולי באו הם בגלגול בשאר בני שותלח ולכן שאר בני שותלח‬
‫נקראו תולדותיהם ע"ש שותלח‪ ,‬ונחלקו לשתי משפחות אולי אותם שיצאו‬
‫ממצרים וחזרו בגלגול נמנו במנין זה כמשפחה לבדם‪ ,‬ואותם שיצאו לפני הזמן‬
‫וחזרו בגלגול נמנו במנין זה כמשפחה לבדם‪ .‬ואולי כתב "ואלה בני שותלח"‪.‬‬
‫בהוספת אות ו' ללמדנו ששבו בגלגול בבני ערן‪ .‬ואפשר שבריעה לא הוזכר‬
‫אעפ"י שזכה שיצא ממנו יהושע כיון שדרכו חזרו בגלגול כל אותם שנהרגו‪.25‬‬
‫ואולי כיון שבמנין זה נמנו גם גלגולי הנהרגים בגת‪ ,‬מנה לשבט אפרים לאחר‬
‫שבט מנשה‪ ,‬כי עיקר מנין ישראל בפעם זאת הוא למנות הדור החדש שלא יצא‬
‫ממצרים ושהיו גלגולי יוצאי מצרים וכמו שנתבאר‪.‬‬
‫"אלה בני דן למשפחותם"‪ .‬אולי שינה וכתב "אלה" בשבט דן כיון שהיו רק בני‬
‫משפחה אחת שיצאו כולם משוחם ומהנכדים נפלגו למשפחות הרבה‪ ,‬מה‬
‫שאין כן שאר השבטים שהיו משפחות מבני השבטים עצמם‪ .‬ואולי ושמא‬
‫חושים נשתנה שמו לשוחם כיון שפסל מיכה יצא איתם‪.‬‬
‫"ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה‪ ,‬למשפחות מנשה‬
‫בן יוסף‪ .‬ואלה שמות בנותיו וכו'"‪ .‬ולכאורה קשה מדוע אמר למשפחות מנשה‬
‫בן יוסף‪ ,‬והלא הזכיר במפורש את מנשה‪ ,‬והיל"ל בן יוסף ותו לא‪ .‬ומנה חמש‬
‫דורות עד חמשת בנות צלפחד‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ונראה הענין כי מנשה הוא הבכור בחי' הגבורות שביסוד והם ה"ג מנצפ"ך‬
‫וממנו התחילו ה' דורות של גבורות שבשיאם הוא צלפחד שהוא בחי' צל‪-‬‬
‫פחד‪ 27‬וכשהשתלמו ה' דורות יצאו ה' הגבורות לחוץ‪ ,‬והיות והגבורות בחי'‬
‫נקבה‪ ,‬באו בחמשת בנות צלפחד‪ .‬ואעפ"י שהן בני מנשה בן יוסף ממש והוא‬
‫הראשון לה' דורות הגבורות‪ ,‬אמר "למשפחות מנשה בן יוסף" לומר שהם בחי'‬
‫גבורות היסוד הנקרא "מנשה בן יוסף"‪ .‬ואולי היות וה" גבורות שרשם בבינה‪,‬‬
‫הקריב משה את משפטן לפני ה'‪ .‬והנ' רבתי סוד הבינה‪ ,‬כי משם שרשם ומשם‬
‫יניקתם ואחיזתם בארץ ישראל שהיא בחי' המלכות‪ .‬ואמ"ל הקב"ה "כן בנות‬
‫צלפחד דוברות"‪ .‬ופירש"י‪" ,‬כך כתובה פרשה זו לפני במרום"‪ .‬ושם ה' הוא‬
‫בבחי' ספירת התפארת‪ ,‬ולפניו הוא בחי' ספירת ה"בינה" ואולי כוונתו ששם‬
‫כתובה פרשה זו של שורש ה' הגבורות‪.‬‬
‫‪ .25‬כי בריעה נולד לאחר ענין זה ונקרא כן עקב הדבר‪.‬‬
‫קכח‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫"כן בנות צלפחד דוברות"‪ .‬פירש"י‪" ,‬שאמר הקב"ה למשה‪ ,‬כך כתובה פרשה‬
‫זו לפני במרום‪ ,‬מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה"‪ .‬אולי היתה‬
‫כתובה פרשה זו באחת משני ספרי תורה שטרם נתנו מתוך השבעה שבמרום‪,28‬‬
‫ואולי אלמלא בנות צלפחד היתה פרשת נחלות ניתנת לנו בע"פ בגדר הלכה‬
‫למשה מסיני‪ ,‬ועל ידיהן נמשכה פרשה זו לתוך ה' ספרים שבידינו‪.‬‬
‫ואפשר שאמר "שראתה עינן"‪ ,‬כיון ששתי עיניים הן ימין ושמאל כנגד ה'‬
‫חסדים וה' גבורות ולכן עין בגי' ה' פעמים הוי"ה‪ ,‬וכתב האריז"ל שחמשת‬
‫בנות צלפחד הן סוד חמשת הגבורות שהן בנות צל‪-‬פחד שהוא השרש להן‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וא"כ היו חמשתן בסוד עין שמאל ואולי בעין זו ראתה עינן מה שלא‬
‫ראתה עינו של משה שהוא מצד החסדים‪.‬‬
‫"והעברת את נחלת אביהן להן"‪ .‬פירש"י לשון עברה‪ .‬ואפשר שהטעם הוא‪ ,‬כי‬
‫הנקבות הן בחי' גבורות‪ ,‬ונראה כי היורש מקבל יחד עם הירושה חלקים מנפש‬
‫הנפטר‪ ,‬ואולי לכן אסור לבת לירש עם הבן שלא יעברו יחד עם הירושה‬
‫נצוצות מהאב שהוא זכר בחי' החסדים‪ ,‬לבנותיו שהן בצד הגבורות‪ .29‬וסיימה‬
‫תורה הספר בענין בנות צלפחד וכמ"ש "ותהיינה בנות צלפחד וכו'"‪ ,‬לומר שה'‬
‫גבורות‪ ,‬נמתקו בה' חסדים שמצד משפחתם‪ ,30‬ושחלקי נפש צלפחד עברו‬
‫לבעלי בנותיו בסוד "או דודו או בן דודו יגאלנו"‪ ,‬וכמו שיתבאר שם‪.‬‬
‫"כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם‪ ,‬הם מי‬
‫מריבת קדש מדבר צין"‪ .‬פירש"י‪" ,‬דבר אחר‪ ,‬הם שהמרו במרה‪ ,‬הם היו שהמרו‬
‫בים סוף‪ ,‬הם עצמם שהמרו במדבר צין"‪ .‬בפירוש זה מסביר רש"י כי מי מריבת‬
‫קדש חוזר על ישראל שהם עצמם המרו במרה ובים סוף ובמדבר צין‪ .‬ולכאורה‬
‫זה לא יתכן כי בים סוף ובמרה המרו הדור שיצאו ממצרים‪ ,‬אבל בקדש היו‬
‫הבנים שלהם הדור השני‪ ,‬ואיך אומר רש"י שהם עצמם המרו במדבר צין‪.‬‬
‫ופירוש "הם עצמם" רצונו לומר שאין הכוונה לעם ישראל בכללות שהמרו‬
‫במדבר צין והמרו בים ובמרה‪ .‬וצריך לומר שאותם שהמרו בים ובמרה חזרו‬
‫בגלגול והמרו בעצמם בקדש כשבקשו מים‪ .‬וצריך להבין הענין‪.‬‬
‫‪ .26‬ראה לעיל פ' ויחי‪ .27 .‬שער הפסוקים פ' פנחס‪ .28 .‬גמ' שבת‪ ,‬ורוח חיים להחיד"א‪.‬‬
‫‪ .29‬וגם את האם אין הבנות יורשות אולי בגלל ההוא רוחא דשבק בה בעלה‪ ,‬ואפי' את‬
‫הגרושה אולי בגלל הרשימו דההוא רוחא‪ ,‬או בגלל שצריך להעלות נצוצות הירושה בכל‬
‫מקרה לזכרים שהם בחי' הרחמים‪ .30 .‬כי אעפ"י שגם הם מזרע מנשה בן יוסף‪ ,‬עקב היותם‬
‫זכרים יש בהם בחי' חסדים‪ ,‬ואפשר שהם חסדים דגבורות ונמתקו הדינים בשרשם‪.‬‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫קכט‬
‫ואולי שהענין הוא‪ ,‬כי המפתח של עם ישראל קשור לענין מים‪ ,‬כי לאחר שחוה‬
‫הכשילה את אדם הראשון בעץ הדעת‪ ,‬פרש ממנה ונכנס לתוך נהר גיחון וישב‬
‫שם מאה שלשים שנה שבהם ביום היה מתענה על מה שחטא בעץ הדעת‪,‬‬
‫והיות ופרש מחוה יצא מגופו קרי‪ ,‬והנשמות שהיו בזרע זה באו בגלגול בני‬
‫אדם בדור אנוש וחטאו עד שהציף ה' את האוקיינוס והרג אותם במים‪ ,‬וחזרו‬
‫דור אנוש בגלגול אנשי דור המבול‪ ,‬ועוד פעם איבד אותם הקב"ה במים‪,‬‬
‫וכשבאו בדור הפלגה הפיץ אותם על פני כל הארץ‪ ,‬אח"כ באו כולם במצרים‬
‫בתור עבדים כדי שיתקנו‪ ,‬ואולי היות והמפתח שלהם היה מים הביאם ה'‬
‫לשפת הים לא רק כדי לעשות נס שיקרע הים‪ ,‬אלא במדה כנגד מדה‪ ,‬גם כדי‬
‫לנסותם על המים‪ .‬ואם ישראל לא היו ממרים על ים סוף אולי הפגם כולו עם‬
‫המים היה ניתקן‪ .‬מצד אחד היה זה ניסיון קשה כשעמד כל אחד עם אשתו‬
‫ובניו על שפת ים מלא מים והאוייב מתקרב אליו ולוחץ אותו לתוך הים‪ ,‬ומצד‬
‫שני כמשקל נגד‪ ,‬אנשים אלו ראו את היד הגדולה והאותות והמופתים שעשה‬
‫ה' רק שבוע קודם במצרים‪ ,‬ואם היו עומדים בניסיון וסומכים על הקב"ה‬
‫ואומרים גם אם יאמר לנו להיכנס לתוך המים ניכנס בלי בעיות‪ ,‬מסתבר שהיה‬
‫הקב"ה אומר שכולם יכנסו לתוך המים‪ ,‬וכל אחד ברגע שהיה ניכנס לתוך‬
‫המים במסירות נפש מתוך אמונה שלמה‪ ,‬היה נקרע לו הים והיה נתקן מפגמי‬
‫המים שמאדם הראשון ועד המבול‪ .‬אבל משלא עמדו בנסיון‪" ,‬וימרו על ים‬
‫בים סוף"‪ ,‬מיד לאחר שעברו את הים ויראו ויאמינו בה' ובמשה עבדו‪ ,‬נתן להם‬
‫נסיון נוסף "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם‪ ,‬וילונו‬
‫העם"‪ ,‬ובמרה קבלו את השבת ואת הדינים‪ ,‬ואם היו עומדים בנסיון ומחכים‬
‫עד שיהיו צמאים לא היו צריכים להתלונן כי היו מקבלים מים‪ ,‬אבל ישראל‬
‫ברגע שראו שאין מים אעפ"י שהיו רוויים מהמים ששתו קודם‪ ,‬התחילו מיד‬
‫להתלונן‪ .‬ואם חששו על בניהם ועל עצמם שלא ימותו בצמא‪ ,‬שהנסיון קשה‬
‫מאוד‪ ,‬על הצאן למה התלוננו והלא זה רק רכוש‪ ,‬ולמה אמרו "את בני ואת‬
‫מקני בצמא"‪ .‬ואפשר שלכן ישראל לא יכלו להיכנס לארץ עד שיתקנו את‬
‫התקון של המים‪ ,‬ודווקא ב"קדש" כי כל מקום ומקום שמו משפיע‪ ,‬והנה יש‬
‫שלשה מקומות בתורה שנקראים "קדש"‪ .‬יש "קדש" רגיל‪ ,‬ויש "קדש ברנע"‪,‬‬
‫ויש "באר לחי רואי" שעליו אמר הכתוב "על כן קרא לבאר באר לחי רואי הנה‬
‫היא בין קדש ובין ברד"‪ .‬ופשוט שהתורה מציינת את המקום לא כדי לשרטט‬
‫לנו מפה היסטורית‪ .‬וכל "קדש" הוא בסוד החכמה‪ ,31‬וכשאדם חוטא בזרע‬
‫‪ .31‬שער הכוונות ערבית ליל שבת ענין ויכולו‪.‬‬
‫קל‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫לבטלה הוא פוגם במח החכמה כי משילוב החכמה והבינה יוצא הזרע‪ ,32‬לכן‬
‫התקון שלו צריך להיות דווקא במקום עצמו שהוא חטא בו‪ ,‬או במקומות שיש‬
‫להם הארה מהחכמה‪ .‬ולפעמים מגלגלים אדם למקום אחר רק כדי שיברך איזו‬
‫ברכה‪ ,‬היות ובאחד מגלגוליו הקודמים היה במקום זה ואכל בלי ברכה‪ .‬וזה מה‬
‫שאמרו רבותינו שתקון של תשובת המשקל הוא "באותה אשה‪ ,‬באותו פרק‪,‬‬
‫ובאותו מקום"‪ .33‬ואם לא הזדמן לו תשובת המשקל בחייו‪ ,‬אפשר שבגלגול‬
‫נוסף יביאו את שניהם לאותו מקום באותו פרק דהיינו באותו גיל שחטאו‬
‫בגלגול קודם‪ ,‬כדי שיתנסו שנית ואם יעמדו בנסיון תהא תשובתם מושלמת‪.‬‬
‫ולכן טוב שילך אדם לאותו מקום שיודע שחטא בו‪ ,‬ויתוודה שם ויאמר תהילים‬
‫ויבקש שעי"ז יתקן מה שפגם במקום הזה‪ ,‬ושגם אם בכל זאת יצטרך לעמוד‬
‫בנסיון במקום זה‪ ,‬שה' יעזור לו לעמוד באותם נסיונות‪ .‬כי אם הוא לא תיקן את‬
‫המקום‪ ,‬אפשר שהמקום יגרום שהתאווה שלו תגבר ונסיונו יהיה קשה‪.‬‬
‫כי יש פעמים שיצטרך האדם לשוב לתקן במקום שחטא בו כי המקום מחכה‬
‫לתקון‪ ,‬ופעמים שמתקן הוא במקום שהארתו מתאימה לכך‪ ,‬ולכן לא צריך כל‬
‫יהודי ללכת לגיחון ולומר פה אדם הראשון יצר את הטיפות שלי פה אני צריך‬
‫לתקן‪ ,‬כי לא ממנו יצא שם הזרע אלא הוא מהטיפות שיצאו שם‪ ,‬אבל עם‬
‫ישראל צריכים לתקן את הפגם הזה באיזה מקום שמכוון כנגד הפגם‪ ,‬ואולי לכן‬
‫הלך לתקן יצחק על המים ב"באר לחי רואי‪ ,‬שבין קדש ובין ברד"‪ .‬אח"כ‬
‫ישראל הגיעו עד "קדש" לתקן‪.‬‬
‫ואולי הנסיון של עם ישראל היה צריך להיות בים סוף ומשלא תקנו נוסו במרה‪,‬‬
‫ומשלא תקנו תקונם יכל להיות בקדש‪ ,‬ולכן מקדש שלחו ישראל מרגלים‪ ,‬ואם‬
‫היו מצליחים המרגלים אפשר שהיה הכל מתוקן‪ ,‬ומשנכשלו‪ ,‬לאחר שהסתובבו‬
‫במדבר ל"ח שנים חזרו לאותו "קדש" שהיה על גבול "קדש ברנע" והפעם גם‬
‫תקון משה נכרך בתקונם‪ ,‬ואותם עצמם שנכשלו בים סוף ובמרה הוצרכו לבא‬
‫כולם בגלגול או בעיבור בבנים שלהם לתקן עניינם‪ ,‬ואולי היות ועוד פעם‬
‫נכשלו‪ ,‬גרמו למשה שיכשל גם כן ‪.‬‬
‫ואולי באה תורה ללמדנו שאדם חוזר בגלגול להתנסות במה שנכשל בפעם‬
‫קודמת ושוב מועד הוא לשוב על אותן טעויות‪ ,‬ושצריך אדם להזהר ביותר בכל‬
‫ענייניו וצעדיו‪.‬‬
‫"יפקוד ה' אלהי הרוחות"‪ .‬פירש"י‪" ,‬אמר הגיע השעה שאתבע צרכי שיירשו‬
‫בני את גדולתי"‪ .‬פשוט שלא לגדולה וכבוד גשמיים נתכוון ח"ו‪ ,‬אלא היות וכל‬
‫‪ .32‬שער רוח הקודש תקון כ"ז‪.33 .‬יומא פ"ה‪:‬‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫קלא‬
‫כח נבואת משה היתה בשביל ישראל וכל ל"ח שנים שהיו נזופין לא דיבר עמו‬
‫המקום‪ ,34‬רצה שבניו יזכו בזכות ישראל לגדולה זו שהיא באה מל"ב נתיבות‬
‫חכמה העולים בגי' "כבוד"‪ ,‬ואמ"ל הקב"ה "קח לך את יהושע איש אשר רוח‬
‫בו"‪ .‬ואולי כיון שיהושע היה היחידי מיוצאי מצרים שלא היה במחנה ישראל‬
‫כשחטאו בעגל כי ישב למרגלות הר סיני והמתין למשה‪ ,‬ולא ידע כלל ממעשה‬
‫העגל‪ .‬וכשאמר ה' לישראל "ועתה הסר עדייך מעליך"‪ ,‬מסתמא גם יהושע‬
‫נכלל בזה‪ ,‬כיון שהוא מצד עצמו לא הוצרך להסירם אלא בגלל שהגזירה היתה‬
‫כללית‪ ,35‬אפשר שעתה קיבל עדיו דרך הודו של משה שקיבל את עדיים של‬
‫ישראל‪ .‬אמנם "ולפני אלעזר הכהן יעמוד" ופירש"י‪" ,‬ומה ששאלת‪ ,‬אין הכבוד‬
‫זז מבית אביך"‪ .‬אפשר כוונתו‪ ,‬כי נראה שכה"ג בחי' נשמה‪) ,‬בינה( ויהושע איש‬
‫אשר רוח )ת"ת( בו יצטרך לאלעזר שהוא כהן גדול בחי' הנשמה שהיא בחינת‬
‫ספירת הבינה הדבוקה בספי' החכמה ששם סוד הכבוד‪.‬‬
‫"כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד"‪ .‬אולי קרבנות החול ב'‬
‫כבשים‪ ,‬כי אי אפשר לתקן אלא בצמצום‪ ,‬בשבת עוד שני כבשים בלבד כיון‬
‫שהעולמות כמעט מתוקנים ואין צריך ליותר מזה‪ .‬ועיקר הקרבנות הוא ביום‬
‫טוב שהוא ממוצע בין השבת לחול‪ .‬ובו יש לתקן ע"י קרבנות פרים ואלים‬
‫ועיזים‪ .‬ופ"ר הוא בגי' ה"ג מנצפך‪ ,‬ואיל דין ממותק‪ ,‬ועז דין קשה‪ ,‬וכולם‬
‫נתקנים ע"י הקרבן במקדש‪.‬‬
‫"ומנחתם ונסכיהם לפרים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬פרי החג שבעים הם כנגד ע' אומות‬
‫עובדי כוכבים שמתמעטים והולכים‪ ,‬ובימי המקדש היו מגינים עליהם מן‬
‫היסורין"‪ .‬ולא פירש רש"י זה על פרים הנזכרים ביום ראשון והמתין לפרש זה‬
‫בפרים שביום ב' כשמתחילים להתמעט‪ ,‬ובאותו פסוק המשיך ופירש‪,‬‬
‫"ומנחתה ונסכיהם"‪ .‬לא שינה הלשון אלא לדרוש כמו שאמרו רז"ל‪ ,‬בשני‬
‫ונסכיהם‪ ,‬בששי ונסכיה‪ ,‬בשביעי כמשפטם‪ .‬מ'‪ ,‬י'‪ ,‬מ'‪ ,‬הרי כאן מים רמז לנסוך‬
‫המים מן התורה בחג"‪ .‬ונראה מפירושו שיש קשר בין קרבנות הפרים להגן על‬
‫עובדי הכוכבים‪ ,‬לענין נסוך המים‪ ,‬ולכן המתין לפרש שניהם בפסוק אחד‪ .‬ויש‬
‫להבין כוונתו‪ .‬ועוד יש להבין רמז זה למה לנו‪ ,‬ומה נשתנה מהרבה הלכות‬
‫למשה מסיני שאין להם רמז‪ ,‬והרי גם זה הלכה למשה מסיני כמותן‪ .‬ומדוע‬
‫נרמז דווקא בנסכי הימים ב' ו' ז'‪ .‬ולמה הקריבו הפרים להגן על אומות העולם‪,‬‬
‫ומה אכפת לנו אם יקבלו יסורין ואולי אפילו אדרבה טוב שיקבלו‪.‬‬
‫‪ .34‬רש"י ויקרא א'‪.‬א‪ .35 .‬ראה זוהר בראשית נ"ג‪.‬‬
‫קלב‬
‫שפתי‬
‫פנחס‬
‫שני‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי נסוך היין היה כל השנה במקדש כדי להמתיק הדין‬
‫ולהעלות סוד יין המשכר שהוא בחי' "גבורה"‪ ,‬לסוד יין המשמח בחי' "בינה"‪.‬‬
‫וכמ"ש "אני בינה‪ ,‬לי גבורה"‪ .‬וגבורה הוא בחי' שם אלהים ועל היין נאמר‬
‫"המשמח אלהים" והוא על ידי העלתו אל הבינה‪ .‬והמזבח שהוא בחי' "אש"‬
‫הוא המקום המתאים לזה "כי אין הדין נמתק אלא בשרשו"‪ .‬אמנם המים הם‬
‫בחי' חסד‪ ,‬וכדי לנסכו על המזבח ולמשוך "חסד" לישראל‪ ,‬צריך שישראל יהיו‬
‫בעלי חסד עם אחרים ואז מדה כנגד מדה יוכלו לקבל חסד מסוד המזבח‪ ,‬ואולי‬
‫צונו ה' לעשות חסד זה עמהם בהקרבת ע' פרים למלטם מהיסורים‪ ,‬ואז נוכל‬
‫למשוך החסד על ידי ניסוכו על גבי המזבח והא בהא תליא‪ .‬ולכן בהלכה‬
‫למשה מסיני זו הוצרך להרמז ענינו בתורה כדי להבין הקשרו לג' ימים אלו‬
‫בדווקא‪ ,‬כי אין צורך לרמז זה אלא מיום ב' שבו מתחילים הפרים להתמעט‪,‬‬
‫ולכן הדגיש רש"י‪ ,‬וכתב "שמתמעטים והולכים"‪ ,‬ואז ניכר החסד שישראל‬
‫עושים עמהם‪ ,‬אמנם אין זה מספיק כדי לקבל חסד מבחי' המזבח אלא א"כ‬
‫ישראל יהיו ראויים לקבל השפע כשהם מתוקנים בשמירת היסוד שהוא בחי'‬
‫היום הששי‪ ,‬ויחודו עם השכינה שהיא סוד היום השביעי‪ ,‬בחיבור נסכיה של‬
‫השכינה המקבלת מהיסוד ביחוד שניהם כמשפטם‪ ,‬ולכן בימים אלו ובתיבות‬
‫אלו נרמז סוד הנסוך‪.‬‬
‫"ויאמר משה אל בני ישראל‪ ,‬ככל אשר צוה ה' את משה"‪ .‬ולכאורה פסוק זה‬
‫מיותר‪ ,‬וכי תעלה על דעתינו שלא יאמר משה ככל אשר נצטוה‪ ,‬וכשאמרה‬
‫תורה "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל"‪ ,36‬אעפ"י ששם לא הדגיש‬
‫הכתוב שאמר ככל אשר צוהו ה'‪ ,‬דרשוהו חז"ל שתקן משה שילמדו הלכות חג‬
‫בחג‪ ,37‬וכ"ש כאן‪ ,‬שמדגישה תורה שמסר ככל שנצטווה‪ ,‬שזה אומר דרשני‪.‬‬
‫ואולי הענין‪ ,‬כי עד עתה דבר משה את חוקי האלקים ותורותיו לבני ישראל‬
‫יוצאי מצרים שהיו דור‪-‬דעה‪ ,‬וזכו למעמד הר סיני‪ ,‬והיו בסוד עדה‪ ,‬ואלו‬
‫מפרשת שלח לך ואילך דבר עם בניהם‪ ,‬שהיו בגדר קהל ולא בגדר עדה‪,38‬‬
‫ואינם דור דעה‪ .‬וככתוב מפורש בפרשה זו‪ ,‬שבאלה לא היה איש מיוצאי‬
‫מצרים פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון‪ ,‬והיות ודור יוצאי מצרים זכו‬
‫לנבואה במעמד הר סיני הבינו מיד כל דברי משה ואפילו "שמע ישראל" לא‬
‫היה צריך לומר להם‪ ,‬כי הבינו זאת מעצמם‪ .‬אבל בניהם שרובם נולדו במדבר‪,‬‬
‫וגם יוצאי מצרים שביניהם שהיו למטה מגיל כ' ולא זכו להכרה שלמה במעמד‬
‫‪ .36‬ויקרא כ"ג‪ ,‬מ"ד‪ .37 .‬מגילה ל"ב‪ .‬וברש"י שם‪ .38 .‬כמבואר בשער הפסוקים פ' קרח‪,‬‬
‫וראה לעיל פ' בלק‪.‬‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫קלג‬
‫הר סיני‪ ,39‬נתקשו בהבנת התורה‪ ,‬והוצרך משה לבאר להם באר היטב‪ ,‬ובאה‬
‫תורה לומר שלא חשך משה טרחה ועמל עד שהבינם ככל אשר נצטוה‪.‬‬
‫מטות‬
‫"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר"‪ .‬אפשר שלא כתוב "וידבר‬
‫ה' אל משה"‪ ,‬בענין שבועות ונדרים‪ ,‬כיון שנשבע ה' שלא יכנסו משה ואהרן‬
‫לארץ‪ .1‬ונאמר זה ע"י משה בשם ה'‪.‬‬
‫"נקום נקמת בנ"י מאת המדינים"‪ .‬בפ' פנחס נצטוה משה לצרור המדינים‬
‫ולהכותם‪ ,‬ובפ' זו נצטוה משה שנית להכותם ויצאו למלחמה‪ ,‬ובין שני‬
‫הצוויים נכנסו פ' קרבנות המועדים והתרת נדרים‪ .‬ויש להבין למה נכנסו‬
‫פרשיות אלו באמצע בין צווי הכאת המדינים להכאתם בפועל‪.‬‬
‫ונראה שלפני שיכלו ישראל להכות המדינים היו צריכים לתקן מעשה חטאם‬
‫בבנות מואב‪ ,‬כדי להיות ראויים לנצח במלחמה‪ .‬והיות ונשלמה פרים שפתינו‪,‬‬
‫נצטוו על קרבנות המוספין של המועדים כדי שזכות זו תעמוד להם לכפר ‪.‬‬
‫ובדרך כלל אדם האוהב את אשתו וחי עמה באהבה ובחיבה לא יחטא עם‬
‫אחרת כי לבו אצל אשתו‪ ,‬ואשתו משמרתו אעפ"י שאינה לידו‪ .‬ואם חטאו‬
‫ישראל בבנות מואב ומסתמא רובם ככולם היו נשואים‪ ,‬מסתבר שהיה ריחוק‬
‫וניכור בינם לבין נשותיהם ורצתה תורה שבני הזוג יחיו בשלום ולכן צוותה על‬
‫דיני נדרים שאמרו חז"ל שכאן מדובר בנדרים שבינו לבינה‪ ,‬ושאם לא הפר לה‬
‫אצבע נתן בין שיניה וחייב לגרשה‪ ,‬דהיינו שיתן תשומת לב לאשתו לשמור על‬
‫קשר שלם ובריא עמה ואם ח"ו נתרחקו זמ"ז עד שנדרה בדברים שבינו לבינה‬
‫מתוך רצון להתרחק ממנו‪ ,‬שיתן תשומת לב לזה ויפר מיד כדי לתקן הענין‬
‫שבינו לבינה ואם עמד על שלו ולא הפר נותנים שהות של כמה ימים שיתקן‬
‫זאת בכל זאת‪ ,‬ואם גילה דעתו שאינו מתחשב בה כלל ואצבע נתן בין שיניה‬
‫חייב לגרשה‪ ,2‬וכמ"ש גרש לץ ויצא מדון‪.3‬‬
‫והיות ובת קשורה לאביה כי מכחו היא באה כי כשאיש מזריע יולדת נקבה‪,4‬‬
‫הקשר שבין אביה אליה ישפיע על הקשר שבינה לבין בעלה ולכן גם על האב‬
‫לתת תשומת לב לבתו‪ ,‬ולכן במצוה זו נאמר "בין אב לבתו‪ ,‬בין איש לאשתו"‬
‫ולאחר שקבלו התקון לשלום בית יכלו להלחם ולנצח‪.‬‬
‫‪ .39‬ראה לקמן פ' ואתחנן‪ .1 .‬ראה רש"י במדבר כ' יב‪ .‬ודברים ג' כג‪ .2 .‬ראה כתובות ע"א‪.‬‬
‫‪ .3‬משלי כ"ב‪ ,‬י‪ .4 .‬רש"י ויגש מ"ו טו‪.‬‬
‫קלד‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫ואולי הפסיק בין צרור את המדינים לנקמתם בענין קרבנות החגים בנסכיהם‬
‫שהם עילוי לשכינה‪ ,‬ובהפרת נדרים שבין בעל ואשה שהם ג"כ כנגד קובה"ו‬
‫להשכין שלום ביניהם כדי שעי"ז יוכלו לנקום נקמת ה' במדין‪.‬‬
‫א"נ‪ .‬הנדר הוא בבחי' ספירת התפארת‪ ,‬ושבועה בספירת ה"מלכות"‪ ,‬ולכן נדר‬
‫גדול משבועה וחל גם על דבר מצוה‪ .‬ואולי נצטוו על ענין זה כדי שע"י‬
‫הלימוד יתייחדו תפארת ומלכות ביחודא שלים‪.‬‬
‫וכאשר שמע רבה בר בר חנה בת קול אוי לי שנשבעתי ועכשיו מי מיפר לי‪,‬‬
‫אמרו לו חז"ל היה לך לומר מופר לך‪ 5‬כדין בעל לאשתו‪ ,‬כי הת"ח הוא בחי'‬
‫אורייתא דהוא קוב"ה‪ .‬והשבועה בסוד השכינה בחי' המלכות והוא מיפר לה‪.‬‬
‫ואמרה הבת קול מי מיפר לי‪ ,‬כי מי היא בחי' הבינה שהיא המיפר את נדרי‬
‫גבוה ושבועותיו‪ .‬וכמ"ש בתקוני הזוהר‪ 6‬על הפסוק ה' צבאות יעץ‪ ,‬ומי יפר‪.‬‬
‫שחכמה ובינה לעילא מיפרים כאשר נדר או נשבע ה' שהוא הת"ת‪ ,‬ורמזה הבת‬
‫קול לרבה בב"ח שהוא מבחינת חכמה ובינה ולכן הוא יכול להפר‪ .‬וזה מה‬
‫שאמרו לו כל אבא חמרא‪ ,‬וכל בר בר חנא סיכסא‪ .‬ולכאורה יפלא כיצד קראו‬
‫לחכם קדוש כמותו בשמות חמרא וסיכסא‪ ,‬ולא עוד אלא שכללו לכל גדולי‬
‫ישראל ששמם אבא‪ ,‬שהם חמרא‪.‬‬
‫ועתה יובן כי חמרא הוא סוד יין המשמח שהיא בחי' הבינה‪ ,‬ושם אבא הוא‬
‫בחכמה ואמרו לו היות ושמו אבא‪ ,‬שמא קא גרים שהוא מצד החכמה‬
‫המתלבש בבינה יין המשמח‪ ,‬ומה גם שהוא "בר בר חנה" וא"כ סודו בבחי'‬
‫"סיכסא"‪ ,‬דהיינו שיש לשם אהי"ה שהוא בבינה ג' מילויים‪ ,‬קס"א‪ ,‬קמ"ג‪,‬‬
‫קנ"א‪ .‬וחנה הוא סוד הבינה ששמה חנה‪) ,‬גי' ס"ג( וכשהיא שם אהי"ה במילוי‬
‫יודי"ן עולה קס"א‪ ,‬ובר חנה הוא במילוי אלפי"ן העולה קמ"ז‪ ,‬ובר בר חנה‬
‫הוא השלישי במלוי ההי"ן העולה קנ"א כמנין "סיכסא"‪ .‬ולכן נשמתו שממקום‬
‫כ"כ גבוה באה‪ ,‬לה היה ראוי להפר‪.‬‬
‫"ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו ונשא את עונה"‪ .‬פירש"י‪" ,‬למדנו מכאן‬
‫שהגורם תקלה לחבירו‪ ,‬הוא נכנס תחתיו לכל עונשין"‪ .‬דהיינו כשאדם בא‬
‫לבי"ד של מעלה דנין אותו על ניאוף וגזל וכדו'‪ ,‬והוא אומר לא חטאתי באלה‪,‬‬
‫אומרים לו גרמת תקלה לפלוני שיחטא באלה ואתה נכנס תחתיו לכל העונשין‪.‬‬
‫ולדוגמא אדם קנה עתון ונתן לחבירו לעיין בו כמה דקות‪ ,‬הוא נכנס תחתיו על‬
‫עוון ביטול תורה וקריאת שקר וליצנות ולשון הרע וספרים חצונים ונבלות‬
‫ולכלוך‪ ,‬וכשראה שם האדם מודעה המזמינה להרצאה מעורבת והלך ונכשל‬
‫‪ .5‬בבא בתרא ע"ד‪ .6 .‬תקונא חמישאה‪.‬‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫קלה‬
‫בניאוף אומרים לבעל העתון בבקשה תשלם‪ .‬וכשאדם שב בתשובה צריך‬
‫לשוב גם על מה שגרם תקלה לאחרים‪ .‬והרבה בני אדם שומרי תורה עושים‬
‫מסיבות של שמחה במוצאי שבתות וגורמים לבני אדם לחלל שבת‬
‫כשמתכוננים לבא לשמחתו‪ ,‬ועל הכל ישלם האדם בלי ויתור על קוצו של‬
‫איסור דרבנן שגרם להם‪ ,‬ועליו לשוב בתשובה שלימה על שהכשילם‪ .‬ואם‬
‫עשה חתונה מעורבת שלם ישלם על כל המכשולות שנגרמים מחתונה זו כולל‬
‫ריקודים אסורים וחטאים חמורים של זימה וזנות ואשת איש רח"ל הנגרמים‬
‫מכך‪ ,‬וכל האומר הקב"ה וותרן יוותרו בני מעיו‪ ,7‬וכשנכנס אדם לביהכנ"ס‬
‫ומדבר דברי חול עם חבירו ישלם בעונש מר וכבד על שהכשיל לחבירו הן‬
‫בדיבור בביהכנ"ס‪ ,‬והן בדברי חול‪ .‬והן במה שממנו למדו אחרים לדבר ועל זה‬
‫ידוו כל הדוויים‪.‬‬
‫"נקום נקמת בנ"י מאת המדינים‪ ,‬אחר תאסף אל עמיך"‪ .‬אפשר שתלה מיתת‬
‫משה בנקמה מהמדינים כיון שיש כח המשקל בין הטוב והרע‪ ,‬וכנגד משה היה‬
‫בלעם בטומאה כי זה לעומת זה עשה האלהים‪ ,‬ואמר ה' למשה "נקום נקמת‬
‫בני ישראל מיד המדינים אחר תאסף אל עמיך"‪ ,‬כי בנקמת מדין הרגו לבלעם‬
‫וממילא גם משה שכנגדו יתעלה למרום‪ ,‬כדי לא להפר האזון בין הכחות‪.‬‬
‫"נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים"‪ .‬אמנם משה שינה ממה שאמר לו ה'‬
‫לנקום נקמת בני ישראל ואמר "לתת נקמת ה' במדין"‪ .‬ובפ' פנחס אמר "צרור‬
‫את המדינים והכיתם אותם" ועתה שינה ואמר לשון נקמה‪ ,‬ויש להבין הענין‪.‬‬
‫ואולי נקמת בני ישראל הוא להוציא הנצוצות שהפילו בחטאם עם בנות מדין‪,‬‬
‫ונקמת ה' הוא להוציא מהנצוצות שיש בידם מהרפ"ח נצוצין המחיים אותם‬
‫בסוד "ואתה מחיה את כולם"‪ .‬ולכן למלחמה זו יצאו גם שבט לוי שאינם‬
‫במנין "כל יוצא צבא"‪ .‬ואולי כפל הכתוב ואמר "אלף למטה‪ ,‬אלף למטה"‪.‬‬
‫לרמז שאעפ"י שהיו שנים עשר אלף חלוצי צבא‪ ,‬היו בבחי' כפולה של כ"ד‬
‫אלף לנקום נקמת כ"ד אלף שנפלו בשיטים‪.‬‬
‫"וידבר משה אל העם לאמר"‪ .‬ויש להבין למה קראם "העם"‪ .‬והלא בדרך כלל‬
‫העם הוא כנוי לערב רב‪ ,‬ובמשך ארבעים שנה שהיו במדבר כבר מתו כל הערב‬
‫רב ונשמותיהם נתערבו בתוך עם ישראל ונולדו כיהודים גמורים ושוב לא היו‬
‫עם בפני עצמם‪" .‬אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא"‪ .‬פירש"י‪" ,‬ומפני‬
‫מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר‪ ,‬אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה שהרג את‬
‫‪ .7‬ב"ק נ'‪.‬‬
‫קלו‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫כזבי בת צור‪ ,‬יגמור‪ .‬דבר אחר‪ ,‬שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו שנא'‬
‫והמדנים מכרו אותו"‪ .‬ויש להבין למה הוסיף הטעם של נקמת יוסף ולא‬
‫הסתפק בטעם של המתחיל במצוה אומרים לו גמור שהוא לכאורה טעם חשוב‬
‫ומספיק בפני עצמו‪" .‬וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו"‪ .‬פירש"י‪ ,‬זה‬
‫הארון והציץ‪ ,‬שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים והוא עצמו‬
‫פורח עמהם‪ ,‬הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים"‪ .‬ויש להבין‬
‫למה לקחו הארון עמהם‪ ,‬והיה מספיק שיקחו רק את הציץ שבו הפילו את‬
‫בלעם וחבריו‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי אין הדין נמתק אלא בשרשו‪ ,‬ובמדין שהיו מזרע‬
‫אברהם שנולדו בהיותו מהול‪ ,‬יתכן שהיו נצוצות קודש מעורבים בהם‪,‬‬
‫ולהפרידם מהסט"א ולהעלותם אל הקודש הוצרך להיות אחד שיצא מהם‪,‬‬
‫אמנם אחד כזה נסיונו יהיה קשה שמא בגלל קשרו הקודם עמהם יטעה וישגה‪,‬‬
‫הוצרך שיהיה בו גם צד המנגד להם‪ ,‬וכזה היה פינחס‪ ,‬שהיה מבנות יתרו‬
‫המדיני ולכן כשילחם בהם ויכניעם הדין ייעשה בשרשו‪ ,‬ומצד שני הוא גם‬
‫מנוגד להם כי הוא מזרע יוסף שמכרוהו המדינים ויש בידו לקנא קנאת יוסף‪.‬‬
‫ומלחמה זו של עליית הנצוצות לשרשם אולי רצה משה שתהיה על ידי נשמות‬
‫ערב רב שבתוך עם ישראל כדי שבהעלות הנצוצות שבין המדינים יתוקנו גם‬
‫הם ואפשר שאמר אל העם שהם אותם מבני ישראל שנשמות העם בתוכם שהם‬
‫ינקמו נקמת ה'‪ .‬והיות ודבר זה נעשה ע"י נשמות העם היה פחד שבמקום תקון‬
‫שלא יצא לדבר אחר‪ ,‬ואולי לכן הוצרכו לקחת הארון עמהם שיעמוד להם‬
‫למגן ומחסה‪ .‬הן להצליחם במלחמה‪ ,‬והן לשמרם שלא יחטאו ח"ו‪.‬‬
‫ואולי זו גם הסיבה שתלה פטירת משה במלחמה זו‪ ,‬כי משה רצה להציל הערב‬
‫רב ולהעלותם עכ"פ‪ ,‬ועתה במלחמה זו אולי נתקנו מעט מהערב רב ושבו אל‬
‫הקודש והוא נחת רוח ותקון גדול למשה‪.‬‬
‫ולמרות הכל טעו מעט במלחמה זו והביאו עמהם את כל הנשים הפגומות‪,‬‬
‫וכשראה זאת משה אפשר שפחד שמא התקון אינו מושלם וקצף על פקודי‬
‫החייל‪ ,‬וצווהו ה' שהתקון ייעשה על ידי המתת הנשים האחוזות בקלי'‪,‬‬
‫והחייאת הקטנות מגיל שלש שנים שדרכם עלו הנצוצות לשרשם בקודש‪.‬‬
‫"וישלח אותם משה אלף למטה לצבא‪ ,‬אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן‬
‫לצבא"‪ .‬ולכאורה "לצבא" השני מיותר‪ .‬ופירש"י‪" ,‬מגיד שהיה פנחס שקול‬
‫כנגד כולם"‪ .‬ואפשר שלכן הזכיר "לצבא" פעם נוספת לומר שהמלחמה היתה‬
‫כפולה‪ ,‬גשמית ע"י ישראל‪ ,‬ורוחנית ע"י פינחס‪ .‬וכמו שפירש"י שהיה בלעם‬
‫מפריח למלכי מדין ולעצמו באויר ופנחס הפילם ע"י הציץ‪ .‬וענין מלחמה‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫קלז‬
‫רוחנית זו אפשר שמתבארת מהמשך הכתוב באמרו "ואת צור ואת חור ואת‬
‫רבע‪ ,‬חמשת מלכי מדין"‪ .‬פירש"י‪" ,‬הוזקק לומר חמשת‪ ,‬ללמדך ששוו כולם‬
‫בעצה והושוו כולם בפורענות"‪ .‬והנה גם זמרי היה אחד מחמשת נשיאי בית‬
‫אב לשמעוני‪ .‬והנה בני שמעון היו ששה ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר‬
‫ושאול‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬שמשפחת אוהד בטלה במדבר ונשארו חמשה"‪ .‬ואפשר‬
‫שנשארו חמשה כנגד חמשת מלכי מדין‪ .‬ועל הכתוב "ראש אומות בית אב‬
‫במדין הוא"‪ .‬פירש"י‪" ,‬שצור היה הראשון וירד ונמנה שלישי עקב מעשה‬
‫בתו"‪ .‬ולכאורה מה אכפת לצור אם הוא נמנה הראשון או השלישי בתורה‬
‫ואיזה עונש הוא לו‪ .‬ואולי חמשת מלכי מדין הם כנגד ה' בחינות הנפש‬
‫המתבטאים בחמשת החושים‪ ,‬וכנגדם ה"ג‪ ,‬ומקום כל אחד מראה על בחינתו‪.‬‬
‫וכששנתה התורה את מקומו של צור נשתנה מזלו ובחינתו מראשון לשלישי‪,‬‬
‫ואולי ושמא בשיטים מערך המלחמה היה ה"ג דקלי' שכנגדם היו חמשת‬
‫משפחות מדין‪ ,‬ואולי לכן שמם מדין מלשון מדנים ומריבות‪ ,‬כנגד ה"ג‬
‫דקדושה שהם בחינת שמעון שהוא בחי' ספירת הגבורה‪ ,‬ואולי לכן הוצרכו‬
‫בהכנסם אל הארץ ליהפך לחמשה משפחות שכנגד ה"ג דקודש‪ ,‬וכיון‬
‫שבמלחמה רוחנית זו נפל זמרי בידי כזבי‪ ,‬הוצרך עתה פינחס להלחם יחד עם‬
‫י"ב אלף משבטי ישראל אלף למטה כדי להשיב הקודש למקומו‪ .‬והיות ובני‬
‫מדין הם מזרע אברהם היה בהם קצת קודש והוצרך להוציא קודש זה מתוכם‬
‫ולהשיבו אל הקודש‪ ,‬ולכן שבט לוי שלא נמנה מבן עשרים כשאר יוצאי צבא‬
‫שבישראל יצאו אלף מהם במלחמה זו‪ ,‬כי שרשם בגבורה הבאה מהבינה‪ ,‬ויש‬
‫בכחם להוציא מה שנפל על ידי זמרי שמשבט שמעון‪ ,‬כי שמעון ולוי אחים‬
‫בדין‪ .‬ואפשר שאעפ"י שהפילם ע"י הציץ בלבד‪ ,‬לקח גם הארון עמו שיקלוט‬
‫הקדושה שבהם‪ .‬ולכן בדקום על ידי הארון שפלט לכל מי שידעה משכב זכר‪.‬‬
‫ואולי הוצרכו גם לארון שהוא בחי' יסוד‪ ,‬כדי להשפיע הכח לציץ שיפיל‬
‫למלכי מדין‪ ,‬כי הציץ במצח ושרש היסוד הוא במצח סוד הרצון העליון‪.‬‬
‫ואפשר שכיון שיצאו למלחמה זו כדי לנקום מהמדינים והיות וחטאו בני‬
‫ישראל עם המדיניות היה חשש לקטרוג מצד זה ולסכנה מהמלחמה‪ ,‬הוצרך‬
‫לומר להם פרשת נדרים ושבועות שחמורים הם מאוד כדי שיתירו נדריהם‬
‫ושבועותיהם ולא יצאו למלחמה כשחטא חמור כזה יש בידיהם שסכנתו‬
‫מרובה‪ .‬ולכן גם לקחו אלף למטה נוספים כנגדם שישבו ללמוד תורה וכמו‬
‫שפירשו חז"ל על הכתוב "אלף למטה אלף למטה" ומסיבה זו הוצרכו גם לציץ‬
‫וארון שיצאו עמהם‪) ,‬ראה רש"י פ' עקב שאומר שהיה זה ארון שעשה משה לפני שבנה‬
‫בצלאל את ארון העדות‪(.‬‬
‫קלח‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫"ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם"‪ .‬פירש"י‪" ,‬לפי שראו‬
‫את נערי ישראל יוצאים לחטוף מן הביזה"‪ .‬ולכאורה בשביל זה לא הוצרכו‬
‫לצאת כל גדולים אלו אלא לשלוח שומרים שישגיחו על הרכוש‪ ,‬ואולי איזה‬
‫חכם שיטיף להם מוסר על התנהגותם‪ .‬אמנם למדה אותנו התורה שכשנוגע‬
‫לחינוך‪ ,‬לא סומכים על אף אחד אלא יוצאים ראשי ישראל וגדוליהם לעמוד‬
‫בפרץ ולחנך את הנוער‪.‬‬
‫"אנשי הצבא בזזו איש לו"‪ .‬אולי פירושו‪ ,‬שאנשי הצבא "איש לו" לפי‬
‫החלקים שהעלה מהנצוצות במלחמה זו‪ ,‬כך משמים נתנו לו שיבזוז‪.‬‬
‫"וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר‪ ,‬החיו לכם"‪ .‬כתב בזוהר‪ ,‬אמר ר'‬
‫יהודה‪ ,‬אין העולם מתנהג אלא בשני צבעים הבאים מצד האשה שנמצאת‬
‫חכמת לב‪ ,‬ככתוב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו‪ ,‬ויביאו מטוה את התכלת‬
‫ואת הארגמן"‪ ,‬צבעים הכלולים מכל הצבעים‪ .‬ונאמר "דרשה צמר ופשתים‬
‫ותעש בחפץ כפיה"‪" ,‬בידיה טוו"‪ ,‬טוו בדין‪ ,‬טוו ברחמים‪ ,‬אמר ר' אלעזר כל‬
‫אשה מקורה דין‪ ,‬עד שנדבקת בזכר וטועמת את טעם הרחמים הנמצא בו‪ .‬בא‬
‫וראה‪ ,‬מדוע נאסרו הנשים אשר ידעו משכב זכר‪ ,‬משום ששנינו שיש ימין ויש‬
‫שמאל‪ .‬ישראל ואומות העולם‪ ,‬גן‪-‬עדן וגהינם‪ ,‬עולם‪-‬הבא‪ ,‬ועולם הזה‪ .‬ישראל‬
‫מצד הרחמים‪ ,‬ואומות העולם מצד הדין‪ .‬ושנינו "אשה שטעמה את טעם‬
‫הרחמים‪ ,‬גוברים הם בה ומנצחים‪ ,‬ואשה שטעמה טעם הדין‪ ,‬נדבקת בדין"‪.‬‬
‫ועליהם נאמר "והכלבים עזי נפש‪ ,‬לא ידעו שבעה"‪ ,‬ועל זה שנינו "הנבעלת‬
‫לעכו"ם‪ ,‬קשורה בו ככלב"‪ .‬ועל הנבעלת לישראל נאמר "ואתם הדבקים בה'‬
‫אלהיכם‪ ,‬חיים כולכם היום"‪ .8‬מדברי הזוהר למדים אנו את סוד האשה‪ ,‬וענין‬
‫איסור לבא על הגויה‪ ,‬ומדוע נשים פטורות ממצות המילה‪ ,‬ולמה חותם ברית‬
‫הקודש נעשה דווקא באבר המבדיל בין זכר לנקבה‪ .‬ויש לשאול‪ ,‬הרי חטא‬
‫הגויה חמור מאוד‪ 9‬ומדוע לא נזכר מפורש בתורה‪ ,‬אלא הנביא הוא‬
‫הבא על‬
‫‪7‬‬
‫שכתב ענשו ש"הבועל בת אל‪-‬נכר‪ ,‬יכרת לו ה' ער ועונה"‪ .‬אמנם הלכה למשה‬
‫מסיני ש"הבא על הגויה קנאים פוגעים בו"‪ 10‬דהיינו מתרים בו שהיא גויה‬
‫ואסורה‪ ,‬ואם לא פרש ממנה‪ ,‬תוך כדי מעשה הורגים אותו ללא משפט‪ .‬אבל‬
‫בתורה לא נאמר אלא "לא תתחתן בם"‪ 11‬ואפילו בבנות מואב שהעוון היה‬
‫שנכשלו ישראל עמהן‪ ,‬מהתורה נראה שעיקר החטא היה עבודה זרה של פעור‬
‫וכמ"ש "ויצמד ישראל לבעל פעור"‪ ,‬ולכאורה משמע שאם היה רק איסור‬
‫‪ .8‬זוהר‪ ,‬מטות רנ"ט‪ .9 .‬זוהר שמות ג'‪ .10 :‬מלאכי ב' י"ב‪ .8 .‬סנהדרין פ"ב‪ .11 .‬דברים ז'‪ ,‬ג‪.‬‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫קלט‬
‫הזנות עם הגויות בלי עוון פעור‪ ,‬לא היתה פורצת מגיפה‪ .‬אמנם המציאות‬
‫מוכיחה שהמגיפה פרצה בגלל חטא בנות מואב‪ ,‬כי בזמן שפנחס הרג את זמרי‬
‫שחטא בגויה ולא בפעור‪ ,‬נעצרה המגפה‪ .‬ואם המגפה פרצה בגלל ע"ז של‬
‫פעור‪ ,‬מדוע מעשה פנחס עצר אותה‪ ,‬מפה מבינים אנו שהמגפה פרצה כיוון‬
‫שנכשלו בגויות‪ .‬ואמר הכתוב "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר‬
‫מעל בה' על דבר פעור‪ ,‬ותהי המגפה בעדת ה'"‪ .‬ואמרו חז"ל שדבר בלעם היה‬
‫להכשילם בזימה‪ ,‬כיון "שאלהיהם של אלו שונא זימה"‪ ,12‬וא"כ הזימה היתה‬
‫סיבת המגפה אבל הסתירו הכתוב שוב והוסיף "על דבר פעור"‪ ,‬שניתן להבין‬
‫שפעור היה הסיבה‪ .13‬ולמה לא מבואר בתורה שנענשו בחטא בנות מואב‪,‬‬
‫והנה חטא זה חמור כ"כ שענשו יותר חמור מכל עריות שבתורה שבכולם אי‬
‫אפשר להרוג אדם בלי דין ומשפט ואפי' ראוהו חוטא‪ ,‬ורק באיסור זה "קנאים‬
‫פוגעים בו"‪ ,‬וזה אומר דרשני למה לא נתפרש איסורו בתורה‪.‬‬
‫וכשישראל שבו את בנות מדין‪ ,‬כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה‪ ,‬ואלעזר מסר‬
‫הלכות הגעלת כלים וטבילתן‪ ,‬ומדוע דווקא הלכה זו נתעלמה ממשה‪ ,‬ולא‬
‫הלכות טומאת מת ואפר פרה שאמרם משה עצמו‪ ,‬ממש סמוך אחר כעסו‪.‬‬
‫ופשוט שלגבי משה לא היה הבדל בין הלכות הגעלה לדיני טומאת מת כי את‬
‫שניהם שמע בסיני והעבירם לישראל‪ ,‬והלכות טבילת כלים והגעלתם אם משה‬
‫לא אמרה אלעזר מנין לו‪ ,‬אלא ודאי שמעם ממשה שמסרם לכל ישראל בשעה‬
‫שנתנו לו‪ .14‬ונכתב דין זה בהקשר למאורע כשהוצרכו לו‪ ,‬ואז אמרם אלעזר‬
‫לאחר שמסר משה בעת כעסו דיני טומאת מת וטהרתו‪ ,‬ואלו הלכות טבילה‬
‫והגעלה נשתכחו ממנו‪ ,‬ולכאורה היה לו לשכוח הלכות טומאת מת וטהרתו‬
‫שהוקדמו לדיני טבילה והגעלה‪.‬‬
‫ולמה כעס משה "החייתם כל נקבה"‪ ,‬וכי קבלו הוראה להרגם‪ .‬ואמר הכתוב‬
‫"וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם"‪ .‬ולכאורה תיבת לכם‬
‫מיותרת‪ ,‬ודרשוהו חז"ל לנשואין‪ ,‬דהיינו שיגיירון וישאו אותן‪ .15‬ולשון "החיו‬
‫לכם" הוא מעין צווי‪ ,‬וצריך להבין למה לא הסתפק בקיומן כשפחות‪ ,‬והצריך‬
‫לגיירם ולישא אותן לנשים‪.‬‬
‫כל זאת בא הזוהר להסביר ע"י הבנת סוד הנשים‪ ,‬והבדל ישראל מהעמים‪,‬‬
‫‪ .12‬רש"י במדבר כ"ד‪ ,‬יד‪ .13 .‬ואפשר היה לומר שפעור וגויה דומים הם‪ ,‬לפי דברי הזוהר‬
‫שהבא על הגויה כשכורע עליה עובר על איסור השתחויה לע"ז‪ .‬והיות והן עבדו לפעור‬
‫העלה עליהם הכתוב כאילו עבדוהו‪ ,‬אמנם מהגמ' )סנהדרין ( מבואר שעבדוהו ממש‪ ,‬רח"ל‪.‬‬
‫‪ .14‬ראה עירובין נ"ד‪ :‬ורש"י שמות ל"ד‪ ,‬לב‪ .15 .‬ראה יבמות ס'‪:‬‬
‫קמ‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫ובחינת עוה"ז ועוה"ב‪ .‬וזאת יש להבין ע"י ביאור הפסוק "וכל אשה חכמת לב‬
‫בידיה טוו"‪ .‬ולכאורה תיבת "בידיה" מיותרת‪.‬‬
‫ואמר הכתוב "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"‪ .‬ודרשו חז"ל‪ ,‬בה' בראם‬
‫שעוה"ז נברא באות ה'‪ ,‬ועוה"ב באות י'‪ ,‬שנאמר "כי בי"ה ה' צור עולמים"‪.‬‬
‫לכשנתבונן בשתי אותיות אלה‪ ,‬נמצא כי אות י' גדולה בערכה פי שתיים מאות‬
‫ה'‪ ,‬אך האות ה' גדולה בשטחה פי ארבע מגודל האות י'‪ .‬ובס"ת נכתבה תיבת‬
‫"בהבראם" כשהאות ה' קטנה ביחס לשאר האותיות וגודלה רק כפול מאות י'‬
‫רגילה‪ .‬ומשמעות הדברים הוא‪ ,‬כי עוה"ב עקב רחוקו מהשגתנו וממקומנו‪,‬‬
‫נראה לנו כקטן )כגודל אות י'(‪ ,‬אך ערכו כפול מערך העוה"ז‪ ,‬אמנם השגתנו בו‬
‫יכולה להגיע עד חצי מערכו האמיתי ולכן אות ה' המרמזת על עוה"ז היא‬
‫קטנה ומהווה רק כפל משטח האות י'‪ .‬אמנם עקב רדיפתנו אחר הגשמיות‬
‫מתרחקים אנו עוד מהשגת העוה"ב עד כדי לפחות רבע מערכו וכגודל אות ה'‬
‫רגילה הגדולה בשטחה לפחות פי ארבע מאות י'‪ ,‬והיות שעוה"ב רמוז באות י'‪,‬‬
‫כשאנו צריכים להתקשר לענינים הקשורים בו‪ ,‬צריכים אנו עשרה בני אדם‪,‬‬
‫כמנין י'‪.‬‬
‫לכשנתבונן‪ ,‬נבין עי"ז את ההבדל בין איש לאשה‪ ,‬בשניהם יש את האותיות א'‪-‬‬
‫ש'‪ ,‬המרמזות על אדמה‪ ,‬שמים‪ .‬כי הגוף בנוי עפר מן האדמה‪ ,‬והנשמה מקורה‬
‫מחלק אלוה ממעל‪ ,‬סוד השמים‪ .‬אל האיש מצורפת האות י' הנמצאת בין‬
‫האותיות א'‪-‬ש' ‪ ,‬ואל האשה מצורפת האות ה' לאחר אותיות א'‪-‬ש'‪ ,‬כי האיש‬
‫הוא מצד הרחמים בבחינת העוה"ב‪ ,‬והיות ועוה"ב נסתר מאתנו גנוזה אות הי'‪,‬‬
‫בין אותיות א'‪-‬ש'‪ ,‬אך האשה שהיא בחינת עולם הזה סוד הדין‪ ,‬אות ה' נמצא‬
‫בה בגלוי לאחר חבור האותיות א'‪-‬ש'‪ ,‬ובהתחברם יחד גובר בחי' האיש על‬
‫האשה וטועמת האשה טעם הרחמים ומתמתקים דיניה‪ .16‬והיות והאשה בחינת‬
‫העוה"ז‪ ,‬כל העוה"ז מסתובב סביבה‪ 17‬ובעניני העוה"ז אמרו חז"ל "אתתך‬
‫גוצא‪ ,‬גחין ותלחוש לה"‪.18‬‬
‫‪ .16‬ואפשר שלכן המקום בו נקשרת האשה עם הזכר שמו רחם‪ ,‬כי על ידו זוכה לקבל‬
‫הרחמים‪ .‬והיות והאשה היא בחינת העולם הזה‪ ,‬פטורה היא מלימוד תורה שהוא בחינת‬
‫העוה"ב‪ ,‬ומזכה את לומדיה בעוה"ב‪ ,‬וזוכה האשה לעוה"ב ע"י הזדווגותה בטהרה לבעלה‬
‫שהוא "איש" בחינת העוה"ב‪ ,‬וזאת כשבעלה בעצמו עוסק בתורה המביאה לחיי עוה"ב‪ ,‬או‬
‫כשזוכה לבנים זכרים העוסקים בתורה‪ ,‬וכמבואר במס' ברכות י"ב‪ .17 .‬ראה יוסיפון פ"ג‬
‫במעשה של זרובבל בן שאלתיאל ודרייווש‪ .18 .‬תרגום‪ ,‬אשתך נמוכה תגחון לעברה לשמוע‬
‫דבריה לעשותם‪ ,‬ב"מ‪ ,‬נ"ט‪.‬‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫קמא‬
‫רוב מצוות התורה נתנו בשם "איש"‪ 19‬אעפ"י שגם נשים נצטוו עליהם‪ ,‬כי‬
‫המצוות נתנו עבור "נפש" האדם הרוחנית ולצורך העוה"ב בחינת האיש‪ ,‬והיות‬
‫והאשה ג"כ זוכה לעוה"ב נצטוותה בהן תחת השם "איש" הכולל גם את‬
‫בחינת העוה"ב שלה‪ .‬אמנם‪ ,‬היות ועוה"ז הוא בחינת אשה‪ ,‬ובעוה"ז קיים‬
‫מימד של "זמן" המוכתב על ידי מהלך השמש‪ ,‬פטורה היא מרוב מצוות עשה‬
‫שה"זמן" גרמן‪ ,‬כיון שהזכר שהוא בחינת עוה"ב יש בכחו לשנות את מציאות‬
‫הדין ולהפכו לרחמים‪ .‬ולאשה אין כח זה‪ ,‬כיון שהדין הוא בחינתה השרשית‬
‫ובהתבטל הדין על ידה‪ ,‬תתבטל מציאותה‪.‬‬
‫ולכן במצוות עשה שהזמן גרמן ואינן באות אלא להתקשר ברחמים ובחסדים‬
‫שהזמן גרמן‪ ,‬חייבת היא בהן‪ .‬ולכן חייבת במצוות כתענית יום הכפורים וכדו'‪.‬‬
‫אמנם במצוות עשה כתקיעת שופר‪ ,‬נטילת לולב‪ ,‬תפילין‪ ,‬ציצית וכדומה‪ ,‬שע"י‬
‫מצוות אלה נמשכים החסדים כדי למתק הדין שהזמן גורם‪ ,‬אין לה ענין בהן‪.‬‬
‫אמנם בכל מצוות לא תעשה שהזמן גרמן‪ ,‬חייבת היא להשמר בהם שלא‬
‫להפגע מכחות הדין שהזמן גורם‪ .‬שונים הם חג הפסח וימי חנוכה ופורים‬
‫שאעפ"י שמצוותיהן משנות והופכות את הדין לרחמים‪ ,‬מצווה האשה עליהם‪,‬‬
‫היות וכבר נשתנתה המציאות לגביה בעבר והפכה מדין לרחמים‪ ,‬יש לה כח‬
‫לחזור ולהפוך הדין לרחמים מבלי שתתבטל מציאותה אלא שתתמתק הדין‬
‫שבה‪ .‬ולכן נתנו חז"ל טעם לחיוב הנשים במצוות אלה מפני ש"אף הן היו‬
‫באותו הנס"‪.20‬‬
‫כאשר שניהם מתייחדים בקדושה גובר בחי' הזכר על הנקבה ולכן נקרא האב‬
‫המוליד‪ .‬וכל מקום שיש קדושין ואין עבירה הוולד הולך אחר הזכר‪ .21‬וכאשר‬
‫יש עבירה בחבורם הוולד הולך אחר הפסול שבהם‪ ,‬כיון שהפסול שבאחד‬
‫מהם גובר בכח העבירה שמנעה את מידת הרחמים מהאיש שזו בחינתו‪.‬‬
‫וברית המילה הוא דבר הקשור לסוד עוה"ב ולכן ניתן ביום השמיני סוד‬
‫הספירה השמינית ממטה למעלה והיא הבינה סוד העוה"ב‪ ,‬ולכן ניתן באבר‬
‫הנמצא רק באיש שהוא בחינת העוה"ב‪ ,‬ואין מצוותו בנשים שהן סוד עוה"ז‪.‬‬
‫ועוה"ב נקרא עולם הנשמות‪ ,‬כי דרכו באים הנשמות לעולם‪ ,‬וכיון שעוה"ב‬
‫הוא המשפיע בעולם הזה‪ ,‬דרך אבר זה משפיע הזכר בנקבה סוד עוה"ז‪.‬‬
‫העוה"ז מתנהג בדין וברחמים‪ .‬ויש שתי בחינות דין‪ ,‬קשה‪ ,‬ורפה‪ .‬וכשלדוגמא‬
‫מאסר בפועל נקרא דין קשה‪ ,‬מאסר על תנאי נקרא דין רפה‪ ,‬ומושגים אלו של‬
‫‪ .19‬פרט לבודדים שנתנו בשם אדם‪ ,‬ראה לעיל פ' ויקרא‪ .20 .‬שבת כ"ג‪ ,‬מגילה ד'‪ ,‬פסחים‬
‫ק"ח‪ :‬וראה שם בתוס' ד"ה שאף‪ ,‬והבן‪ .21 .‬קדושין ס"ו‪:‬‬
‫קמב‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫דינא קשיא ודינא רפיא נקראים בלשון הקבלה גם בשם רחל ולאה‪ ,‬לאה דינא‬
‫קשיא‪ ,‬ורחל דינא רפיא‪ .‬כי כאמור הדין והאשה בחינתן שוה וכשהאשה‬
‫נמתקת ע"י הזכר נמתקים דיניה ודין הקשה הופך לדין הרפא‪ ,‬והדין הרפה‬
‫מתהפך למדת הרחמים‪.‬‬
‫אעפ"י שהנשים הן בחינת דין‪ ,‬מקורן מהדין הקדוש שאפילו הקשה שבו נקרא‬
‫בשם הקודש "אלהים"‪ .‬אמנם הגויים בין זכרים ובין נקבות מקורם הוא משמרי‬
‫הדינים הקשים סוד "אלהים‪-‬אחרים"‪ .‬ושונה איסור הזווג עם הגויים משאר‬
‫אסורי עריות‪ ,‬כי בזמן ששאר אסורי עריות אין הגוף נאסר באופן עצמי‪ ,‬אלא‬
‫מחמת דבר צדדי‪ .‬בנדה מחמת הזמן‪ ,‬ובעריות מחמת הקרבה המשפחתית‪,‬‬
‫ואשת איש שאסורה לעולם כולו מחמת הקדושין אפשר שתותר ע"י גט או מות‬
‫בעלה‪ .‬הרי גוף הגויים אסור מחמת עצמיותם הנובעת מכך שנפשם מקורה‬
‫משמרי הדין הקשה הנקרא "אלהים‪-‬אחרים"‪.‬‬
‫הזווג בין איש ואשה‪ ,‬שתי בחינות התקשרות יש בה‪ ,‬קשר הרצון וקשר‬
‫המעשה‪ ,‬כאשר הגבר הוא יהודי והאשה היא גויה‪ ,‬היות וההשפעה נובעת‬
‫ממנו‪ ,‬הרי בכל מקרה אסור לו לבוא על הגויה ואפילו לאונסו‪ ,‬וחייב לההרג‬
‫ולא לעבור ולבוא אליה ח"ו‪ ,‬כי בכל מקרה השפעת הרחמים שבו נופלת לבור‬
‫סחי ומאוס לצד הקליפה הנקראת "אשת מדנים"‪ ,‬אמנם כאשר האיש הוא גוי‬
‫והאשה היא יהודיה‪ ,‬אם קשר הזווג נעשה ברצונה‪ ,‬נקשרת היא בנפשו ונדבקת‬
‫בשמרי הדין אשר לו והופכת להיות כלי מקבל לטומאתו‪ ,‬ונכרתים רוחה‬
‫ונשמתה מקדושתם‪ .22‬וגורמת נזק חמור בספירות הקודש ע"י עירוב כח‬
‫הטומאה דרכה‪ .‬אמנם כאשר היא אנוסה לחלוטין ואין לה קשר עמו אלא‬
‫מעשה הגוף בלבד‪ ,‬הרי היא בגדר "קרקע עולם"‪ 23‬ואינה מחוייבת ליהרג‬
‫באונסה‪ ,‬אלא מותר לה לעבור ולא ליהרג‪.‬‬
‫איסור זה אינו מפורש בתורה כי חטא הבא על הגויה הוא דבר שמפריע לעצם‬
‫קיום העולם ומפר את האזון הטבעי בין כחות החיוב והשלילה ומטה את‬
‫העולם לצד הדין וגורם נזקים לעולם‪ ,24‬ואיסור זה הוא כללי‪ .‬וגם הגויים‬
‫אסורים להתערב בבני ישראל ו"גוי הבא על בת ישראל חייב מיתה"‪ .‬לכן‬
‫אעפ"י שבתורה לא מוזכר חטאם עם בנות מואב אלא כבדרך אגב לחטא‬
‫עבודה זרה של פעור על חטא פעור לא נפגעו כי דנו את החוטאים בדייני‬
‫‪ .22‬ראה שער יוסף מאמר "נפש נשמה ותרי"ג מצוות"‪.‬ולכן גם באשה הנבעלת לגוי לדעת‬
‫רוב הפוסקים "קנאים פוגעים בה"‪ .23 .‬סנהדרין ע"ד‪ .24 :‬ואולי זו הסיבה שגם חטא זרע‬
‫לבטלה שהגמ' והזוהר הפליגו בחומרתו‪ ,‬לא מפורש בתורה ונלמד רק ממעשה ער ואונן‪.‬‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫קמג‬
‫ישראל‪ ,‬וכשיש דין למטה אין דין למעלה‪ ,‬והמגפה היתה בגלל חטא בנות‬
‫מואב‪ .‬כי חטא זה הגורם נזק לעולם גרם למגפה‪ ,‬וכשמסר פנחס נפשו על‬
‫הדבר והרגם‪ ,‬נעצרה המגפה‪.‬‬
‫כאשר חטאו ישראל לא מוזכר בתורה שהם חטאו עם בנות מדין אלא עם בנות‬
‫מואב‪ ,‬וכמ"ש "ויחל העם לזנות אל בנות מואב"‪ .‬רק בפרשה זו מתברר לנו‬
‫שהחטא נעשה לא רק עם בנות מואב אלא בעיקר עם בנות מדין‪ ,‬ככתוב "הן‬
‫הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם"‪ .‬ופירש"י שהיו מצביעים ואומרים זאת‬
‫שפלוני חטא אתה‪ .‬אכן במדין היה חשבון אחר‪ ,‬מדין הוא מבניו של אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬שהביא את מדין לעולם לאחר לידת יצחק ואפשר שהיתה במדין קצת‬
‫קדושה שצריכה לחזור לתוך עם ישראל‪ ,‬ובעוד שחטא בנות מואב היה מתוך‬
‫תאוה‪ ,‬אלה שנמשכו לבנות מדין אפשר שהיו ביניהם אנשים שכביכול חשבו‬
‫שהם עושים איזו מצוה‪ ,‬הרגישו מין משיכה רוחנית‪ ,‬והלכו והלבישו את כל‬
‫הזימה שלהם בכל מיני תאוריות רוחניות‪ .‬אפילו זמרי‪ ,‬לא סתם לקח את‬
‫המדינית‪ ,‬הוא עשה פלפול של היתר‪ ,‬וכמ"ש חז"ל "שתפסה בבלוריתה‪,‬‬
‫והביאה אצל משה ואמר לו‪ ,‬בן עמרם זו אסורה או מותרת ואם תאמר אסורה‪,‬‬
‫בת יתרו מי התירה לך"‪ .25‬כי גם זמרי לא מתוך תאבון והסתנוורות רגעית‬
‫חטא‪ ,‬והיה לו זמן לעשות פלפולים‪ .‬ומעט הקדושה שבמדיניות משך את‬
‫ישראל להתדבק בהן ולחטא בחטא חמור זה‪ .‬ואעפ"י שהנצוצות האלה היו‬
‫צריכים לבוא לקדושה‪ ,‬לא זו הדרך להביאם‪ .‬וכשם שאם נפלו נצוצות קדושה‬
‫בחזיר ונגזר על האדם לתקנם ע"י אכילה‪ ,‬אם הוא רשע ופוגם‪ ,‬הולך קונה חזיר‬
‫ואוכל אותו בחטא ובפשע‪ ,‬אבל אם הוא צדיק‪ ,‬הוא יאכל את החזיר בהיתר‪ .‬או‬
‫שהוא יחלה והרופא יחליט שמשום פקוח נפש צריך שיאכל חזיר‪ ,‬ואז יאכל‬
‫‪ .25‬סנהדרין‪ .‬וכל פלפולו של זמרי לכאורה הוא הבל‪ ,‬כי צפורה נתגיירה ושמרה מצוות‪,‬‬
‫ואם כזבי תתגייר ותשמור מי ימנענה ממנו‪ ,‬ולמה הדגישו רבותינו שתפסה בבלוריתה‪ ,‬וכי‬
‫מה אכפת לנו מהיכן תפסה‪ ,‬אלא כך אמר זמרי למשה אתה לקחת את צפורה כי יש בה יסוד‬
‫קדוש‪ ,‬שקבל מדין מאברהם‪ ,‬כי אחרת לא היית לוקח גיורת אעפ"י שהיא מותרת והיית‬
‫מקפיד לקחת בת ישראל כשרה‪ ,‬וכמו שלא ינקת חלב מהמצריות אעפ"י שהוא מותר‪ ,‬מתוך‬
‫מחשבה שפה שידבר עם השכינה אין זה מתאים לו לינוק מהמצרית כמו כן גוף שעתיד‬
‫לדבר עם הקב"ה יתחבר לגיורת שבאה מהקליפה‪ ,‬אלא ודאי שראית בה נצוצות קדושה‬
‫מיוחדים והתרת לעצמך לקחתה‪ .‬גם בכזבי יש נצוצות קדושה ואולי זה נקרא בלוריתה כי‬
‫הדינים הקדושים נאחזים בשערות הראש ולכן אשה מוזהרת שלא לגלח שער ראשה‪,‬‬
‫ומצווה לגדלם כיון שהיא בסוד דין קדוש‪ .‬וחשב שאם צפורה מותרת ‪ ,‬גם כזבי מותרת‪.‬‬
‫קמד‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫ויקבל שכר‪ ,‬או שהחזיר יתבטל בתוך ששים של בשר כשר והוא יאכל אותו‬
‫בהיתר‪ ,‬ואפשר אפילו שיאכל אותו לכבוד שבת‪ .‬לא צריכים לחטוא בשביל‬
‫תקון‪ ,‬אפשר להיות יהודים כשרים ולשמור את כל תרי"ג המצוות והתקון כבר‬
‫יגיע ויעשה בכשרות‪ .‬אמנם‪ ,‬עם ישראל יתכן שכשראו את המדיניות חשבו‬
‫שיש בהן נצוצות של קדושה‪ ,‬ונכשלו בהן מתוך כונה שאם יש בהן נצוצות‬
‫צריכים לתקנם‪ .‬והתורה לא הזכירה את חטאם כיון שהיה בטעות‪ ,‬והזכירה רק‬
‫את החטא עם בנות מואב‪ .‬אך למען האמת זה היה פשע‪ ,‬כי גם אם יש נצוצות‪,‬‬
‫צריכים לדעת את הגבול‪ ,‬ולכן באה התורה והגבילה "וכל הטף בנשים אשר לא‬
‫ידעו משכב זכר"‪ ,‬אלה הפחותות משלש שנים ויום אחד "החיו לכם" זה בסדר‪,‬‬
‫מעט הקדושה של אברהם אבינו תצא דרכם‪ ,‬תגיירו אותם ותתחתנו איתם‪ ,‬לכם‬
‫לשם נשואין‪.‬‬
‫וכעת יובן מדוע משה כעס ושכח דווקא את הלכות טבילת כלים והגעלתם‪ ,‬כי‬
‫שאלם בכעסו "החייתם כל נקבה"‪ .‬ולכאורה תיבת כל מיותרת‪ ,‬אלא אמר משה‬
‫אתם חושבים שיש בתוך בנות מדין נצוצות קדושה‪ ,‬אבל מדוע את כל הנקבות‬
‫אתם מחיים‪ ,‬אין להחיות אלא הקטנות מג' שנים‪ .‬והרי זה דומה למצות טבילת‬
‫כלים שעניינו לקחת ולהטביל את הכלים שהיו שייכים לגוי‪ .‬טבילת כלים שייך‬
‫רק בכלי מאכל‪ ,‬כי כל מה שאדם אוכל הופך להיות חלק מבשרו‪ ,‬עצמו ודמו‪,‬‬
‫והכלי שהיה שייך לגוי‪ ,‬אעפ"י שהגוי לא השתמש בו‪ ,‬כיון ששלו הוא נתן‬
‫השראה מנפשו על הכלי‪ ,‬ובהכרח שזה ישפיע על המאכל שבאותו כלי‪ ,‬לכן‬
‫התורה צוותה להטביל כלי מאכל במקוה‪ ,‬לבטל את השראת הנפש של הגוי‬
‫ולהעלותו אל הקודש‪ .‬וכן הגעלה תפקידה לטהר הכלי ע"י סילוק הטומאה‬
‫מתוכה ולהכשירה לשימוש ישראל‪ .‬ואם נתבונן‪ ,‬דיני הגעלה וטבילת כלים זה‬
‫בדיוק ענין כעסו של משה‪ ,‬ולכן נשתכחו ממנו הלכות טבילה והגעלה‬
‫שתפקידן לטהר ולהכניס אל הקודש‪ ,‬מדה כנגד מדה‪ ,‬כנגד הנקודה‬
‫שבעקבותיה הוא כעס‪.‬‬
‫ואפשר שכוונת הזוהר שאמר שאין העולם מתנהג אלא בשתי צורות שהן דין‬
‫ורחמים שבאים מצד הנקבה‪ ,‬מאותה שנמצאה חכמת לב‪ ,‬כמו שכתוב "וכל‬
‫אשה חכמת לב בידיה טוו"‪ .‬לתרץ למה כתוב בידיה טוו‪ ,‬בוודאי שלא ברגליה‪.‬‬
‫"ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן"‪ ,‬שהם צבעי דין‪.‬‬
‫ואמר הכתוב "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה"‪ .‬ויש להבין מה זה‬
‫"דרשה"‪ ,‬אשת חיל לא דורשת‪ ,‬היא מבקשת‪ .‬ועוד דרשה‪ ,‬שייך לומר על דבר‬
‫נדיר ואלו העולם מלא צמר ופשתים‪ .‬והנה צמר כשלעצמו הוא בחינת רחמים‪,‬‬
‫ופשתים בחינת דין‪ ,‬ואותם היא עשתה בחפץ כפיה‪ ,‬ולא אמר ותעש בידיה‪,‬‬
‫שפתי‬
‫מטות‬
‫שני‬
‫קמה‬
‫שפירושו שקישרה את שתי כפיה לעשות אותם‪ ,‬כי אז היא תכלול אותם ביחד‬
‫ותגרום לאיסור שעטנז‪ ,‬אכן חפץ פירושו רצון‪ ,‬האשת חיל לא רוצה לשבת‬
‫בטלה‪ ,‬החפץ שלה זה כפיה‪ ,‬להשתמש בכפיה‪ ,‬בשביל לא לשבת בטלה‪ ,‬היא‬
‫הלכה ולקחה את הצמר ופשתים ועשתה אותם‪ ,‬כל אחד בפני עצמו‪ ,‬לא בגלל‬
‫שהיה חסר לה סדין או שרצתה למכור סדין‪ ,‬אלא כדי לא לשבת בטלה‪ ,‬זה‬
‫נקרא חפץ כפיה‪ ,‬החפץ שלה הרצון שלה הוא כפיה‪ ,‬שכפיה יעבדו לא להיות‬
‫בטלה‪ ,‬לכן גם נאמר "דרשה" צמר ופשתים‪ ,‬כי במקום שאין בו חסד ויש שם‬
‫דין נאמר דרשה בלשון קשה והם הדברים השייכים לבחינה של האשה‪.‬‬
‫וכנגדה בשכינה שלקחה את הרחמים בחי' הצמר‪ ,‬והדין בחי' הפשתים כדי‬
‫להשפיע בעוה"ז שהוא בחי' "כפיה" סוד עולם "העשיה"‪" ,‬ותעש בחפץ‬
‫כפיה"‪ .‬ואינה מערבת הדין והרחמים אלא הרחמים לראויים בסוד "אני ה'"‬
‫נאמן לשלם שכר‪ ,‬והדין לראויים בסוד "אני ה'" נאמן להפרע מן הרשעים‪.‬‬
‫"בידיה טוו"‪ .‬דהיינו הזוהר הרגיש בשאלה שהיה לפסוק לומר בידיה טוותה‬
‫ולמה נאמר טוו בלשון רבים‪ ,‬אלא טוו בדינא טוו ברחמים‪ .‬בנקודה זו הבהיר‬
‫הזוהר למה היו אסורות בנות מדין שידעו משכב זכר והטעם הוא כי יש ימין‬
‫ויש שמאל‪ ,‬וכנגדם ישראל ושאר האומות‪ ,‬גן עדן וגיהנם‪ ,‬עולם הזה ועולם‬
‫הבא‪ ,‬ישראל לצד הרחמים ושאר האומות לצד הדין‪.‬‬
‫וכתב האריז"ל‪ 26‬שאדם שבא על הגויה אם לא חזר בתשובה ותקן את נפשו‪,‬‬
‫יבא בגלגול כלב‪ .‬ונתברר לי הטעם‪ ,‬כי נפשות הגויים יוצאות ממקום קליפת‬
‫הכלב‪ .‬ולכן הבא על הגויה דינו כבא על כלבה ולכן אמרו רבותינו שהיא‬
‫קשורה בו ככלב‪ .‬וכיון שבחינת הגוי והכלב נובעים מאותו מקור‪ ,‬השוכב עם‬
‫הגויה או עם כלבה אותו תקון יש לו לעשות‪ .‬ולכן אומרת הגמרא שלגויים‬
‫אהובות עליהם הכלבות יותר מנשותיהם "והשגל יושבת לימינו"‪ .27‬ובנות מדין‬
‫היו מצד הכלב‪.‬שהוא מבחינת שמרי הדין הקשה‪ ,‬אמנם הנצוצות שנפלו במדין‬
‫נמצאו אצל הקטנות שבהן ועליהן נאמר "החיו לכם" ודרשו חז"ל ואפי'‬
‫לנשואין‪ ,‬ואף זה לא הותר אלא בגיור מושלם כדין וכדת‪.‬‬
‫"והרמות מכס לה' מאת אנשי המלחמה"‪ .‬אפשר שכיון שהשתתפו במלחמה זו‬
‫כלי הקודש‪ ,‬נצטוו להפריש מהשלל מכס לה' לחלקם של כלי הקודש‪ .‬ואפשר‬
‫שהביאו זהב כקרבן לכפר על נפשותם חמשה סוגי תכשיטי נשים כנגד ה"ג‪,‬‬
‫ואמר "ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם"‪ ,‬וכמ"ש "וזאת התרומה‬
‫אשר תקחו מאתם"‪.‬‬
‫‪ .26‬שער רוח הקודש תקון כ'‪ .27 .‬מס' ר"ה ד'‪.‬‬
‫קמו‬
‫שני‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם‪ ,‬ביד משה ואהרן‪.‬‬
‫ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'‪ ,‬ואלה מסעיהם למוצאיהם"‪.‬‬
‫ויש להבין והרי כולם היו במקום אחד במצרים בגושן שברעמסס ויצאו כולם‬
‫ממוצא אחד וא"כ היה לו לומר "למוצאם" ולמה אמר "מוצאיהם" לשון רבים‪.‬‬
‫ולמה תחילה כתב מוצאיהם למסעיהם ומיד כפל בשינוי וכתב מסעיהם‬
‫למוצאיהם‪ .‬ועל "מוצאיהם למסעיהם" כתב לשון "אלה"‪ .‬ועל "מסעיהם‬
‫למוצאיהם"‪ .‬כתב "ואלה"‪" .‬ויסעו מרעמסס בחודש הראשון‪ ,‬בחמישה עשר‬
‫יום לחודש הראשון"‪ .‬למה כפל ענין החודש הראשון ולכאורה תיבות "בחודש‬
‫הראשון מיותרים‪" .‬ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים"‪.‬‬
‫ויש להבין למה שוב הזכיר "בני ישראל" והלא בהם מדבר הכתוב‪ .‬ופירש"י‬
‫יצאו "ביד רמה הוא בגבורה גדולה ומפורסמת‪ 1‬ללא חשש מהמצרים כלל‪.‬‬
‫"ומצרים מקברים את אשר הכה בהם ה' כל בכור ובאלוהיהם עשה ה'‬
‫שפטים"‪ .‬פירש"י‪" ,‬טרודין באבלם"‪ .‬ופשט דבריו שזו הסיבה שלא מנעום‬
‫מלצאת‪ ,‬וא"כ זה סותר למה שאמר שיצאו "ביד רמה"‪" .‬ויסעו בני ישראל‬
‫מרעמסס ויחנו בסוכות"‪ .‬למה חזר לומר מאין נסעו והלא בפסוק קודם אמר‬
‫"ויסעו מרעמסס בחודש הראשון"‪ .‬ואם כן מספיק שיכתוב "ויחנו בסוכות"‪.‬‬
‫ולמה כתב שוב "בני ישראל"‪ ,‬הרי בתחילה אמר "אלה מסעי בני ישראל‪.‬‬
‫ושמא הענין הוא‪ ,‬כי נתבאר לעיל‪ 2‬ששני סוגים של בני ישראל יצאו ממצרים‬
‫אותם שתוקנו לגמרי שעליהם נאמר "יצאו צבאות ה' ממצרים" כי לא היתה‬
‫לפרעה אחיזה בהם כלל‪ ,‬וחלק שתוקנו רק ברובם כי יצאו לפני הזמן‪ ,‬ועליהם‬
‫נאמר‪" ,‬הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"‪ .‬ומ"ב מסעות‬
‫המוזכרים כאן היו בסוד שם בן מ"ב שמות‪ 3‬היוצא מראשי תיבות של תפילת‬
‫ר' נחוניה בן הקנה "אנא בכח" וכו'‪ .‬שחנו בהם כדי לתקן את כל גלגוליהם‬
‫מאז היותם טיפות קרי של אדם הראשון וכל מה שפגמו בדורות אנוש‪ ,‬המבול‪,‬‬
‫והפלגה מה שלא הספיקו לתקן במצרים ולפחות החלק שיאפשר להם להכנס‬
‫לארץ‪ .‬ותחילת התיקון היו ישראל בבחי' "אלה"‪ ,4‬ומשתקנו הגיעו לבחי'‬
‫"ואלה" המוסיף על הראשונים‪ ,‬והוא גי' מ"ב‪ ,‬כנגד מ"ב מסעות‪ .‬ומסתבר‬
‫שעיקר מסעות אלו היו לתיקון אלו שיצאו ממצרים על צבאותם בלתי מתוקנים‬
‫בשלמות והזכיר כאן הכתוב את יציאת מצרים לשני הסוגים וההבדל ביניהם‪.‬‬
‫‪ .1‬שמות י"ד‪ ,‬ח‪ .2 .‬פ' בא‪ .3 .‬ראה קדושין ע"א‪ .4 .‬לעיל פ' בא‪.‬‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫קמז‬
‫והנה פרעה ישן בליל פסח רגוע על מיטתו כי ידע שישראל טרם נתקנו כולם‬
‫ויש לו אחיזה בהם ואי אפשר שימותו בכורי מצרים ושיצאו ישראל מבלי‬
‫הסכמתו‪ .‬וכשראה שבכורי מצרים מתו כולם ואלהי מצרים נעשה בהם שפטים‬
‫חשב שנתקנו כולם ולכן צעק "קומו צאו מתוך עמי" אמנם משראה שבעל‬
‫צפון נשאר הבין שטרם נתקנו כולם ויצא לרדוף אחריהם להחזירם‪ .5‬וכבר ביום‬
‫א' של פסח יכל להתחרט ולעכב את כל אותם שלא נתקנו בשלמות אעפ"י‬
‫שאמר "קומו צאו" כי יכל לטעון שזו מחילה בטעות‪ .‬אבל לא יכל למנוע‬
‫מלצאת מאותם שכבר תוקנו‪ ,‬כי לשעבדם לא יכל כי מתוקנים הם‪ ,‬ולעכבם עד‬
‫ת' שנים לא יכל כי מחל להם שעבודו כשאמר קומו צאו‪ ,‬ולגביהם אין זו‬
‫מחילה בטעות ונמחל שעבודו‪ .‬והמתוקנים יצאו ביד רמה בגבורה גדולה‬
‫ומפורסמת ללא שום כח שיעצרם‪ ,‬ויצאו עמהם ישראל שלא היו מתוקנים‬
‫לגמרי כי היו המצרים טרודים באבלם על בכוריהם ועל אלהיהם ולכן פרעה‬
‫לא טען טענה לעכבם ויצאו בריש גלי‪.‬‬
‫ואמר הכתוב‪" ,‬אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם"‪.‬‬
‫כתב אלה כי אמר "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם"‪ .‬וטרם תקנו במסעות‬
‫את מוצאיהם בכל הגלגולים על ידי מסעיהם‪ ,‬וציין שמדבר בבני ישראל שטרם‬
‫תוקנו בשלמות ויצאו "לצבאותם" אולי כי עיקר מ"ב מסעות הוצרך לתקונם‪.‬‬
‫אמנם עתה שהגיעו למסע המ"ב ותקנו במסעיהם את מוצאיהם כתב "ואלה"‪.‬‬
‫"ויסעו מרעמסס בחודש הראשון"‪ .‬ואולי לגביהם לא היה משמעות לט"ו‬
‫בחודש אלא לכך שהוא החודש הראשון ששמו ניסן על שם הניסים שנעשו‬
‫להם‪ .‬ואולי עתה חזר אל המתוקנים הנקראים "צבאות ה'" ואמר "בחמישה‬
‫עשר יום לחודש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל‬
‫מצרים"‪ .‬ולכן הזכיר שנית "בני ישראל" וציין "בחמישה עשר יום לחודש‬
‫הראשון" כי לגביהם היה בחודש הראשון ענין בדרגה גבוהה יותר מאשר‬
‫לראשונים וגם יום ט"ו לחודש היה בעל השפעה גדולה עבורם אולי בבחי' מס'‬
‫י"ה‪ .‬והם יצאו ביד רמה לעיני כל מצרים שלא יכלו לעכבם אפילו אם רצו‪.‬‬
‫ועתה שב אל הראשונים שטרם נתקנו כל צרכם ואמר שגם הם יצאו ביד רמה‬
‫לא בזכות עצמם אלא כיון שהטריד ה' את המצרים באבלם כדי שלא יעכבו‬
‫בידם‪ .‬ואמר‪" ,‬ומצרים מקברים את אשר הכה בהם ה' כל בכור ובאלוהיהם‬
‫עשה ה' שפטים"‪ .‬ואולי ושמא המשיך בהם ואמר "ויסעו בני ישראל מרעמסס‬
‫ויחנו בסוכות"‪ .‬הזכיר בשלישית "בני ישראל" כי חזר אל הראשונים לאחר‬
‫‪ .5‬רש"י שמות י"ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫קמח‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫שהפסיק בינתיים בצבאות ה' שקראם גם "בני ישראל" ואמר שנית שנסעו‬
‫מרעמסס שבו ישבו רד"ו שנים וטרם תוקנו לגמרי ויחנו בסוכות להמשיך מ"ב‬
‫מסעות לתקונם‪.‬‬
‫"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם‪ ,‬ביד משה ואהרן‪.‬‬
‫פירש"י‪ ,‬משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו‪ ,‬כיון‬
‫שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות‪ ,‬אמר לו‪ ,‬כאן ישננו‪ ,‬כאן הוקרנו‪,‬‬
‫כאן חששת את ראשך‪ ,‬וכו'"‪ .‬ויש להבין וכי בספורי זכרונות עסקינן וכי זה‬
‫מתאים לה' ולתורתו הקדושה‪ .‬ולא עוד אלא שאין המשל דומה לנמשל כי כאן‬
‫לא מדובר באב ובן שבחזרתן שחים על הליכתן‪ ,‬כי כאן לכאורה היה רק כוון‬
‫אחד של הליכה לכוון הארץ שבהגיעם אל המסע האחרון סיכם המסעות‪ .‬ומה‬
‫גם שכאן לא סיפר מה קרה במסעותיהם אלא במקומות בודדים בלבד‪ ,‬ואפי'‬
‫מתן תורה לא הוזכר‪ ,‬ורובם הוזכרו בפירוט שמם בלבד‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא‪ ,‬כי מנה את "מוצאיהם למסעיהם"‪ .‬וכבר נתבאר שכתב‬
‫"מוצאיהם" לשון רבים כי כוונתו על גלגוליהם ושרשם מעת היותם טיפות קרי‬
‫שיצאו מאדם הראשון ועד תקונם ורפואתם במצרים וחזרתם אל הקודש במ"ב‬
‫מסעות אלו‪ .‬ואמר‪ ,‬כאן ישננו‪ ,‬בהיותנו כישנים בגוף אדם הראשון‪ ,‬כאשר היה‬
‫ברמת תשובה גדולה ויושב בתענית בתוך נהר גיחון ק"ל שנים‪ .‬כאן הוקרנו‪,‬‬
‫ויצאנו בבחי' קרי מגופו‪ .‬ועד כאן תפס לשון רבים על האב ועל הבן כי‬
‫השכינה שרתה על אדם הראשון וטיפות הקרי יצאו קדושות מאוד‪ .‬ומכאן‬
‫התחיל בלשון יחיד על הבן שפגם בהמשך בגלגולים שלאחר מכאן ואמר‪ ,‬כאן‬
‫חששת את ראשך בדור אנוש שפגמת בע"ז הנקרא ראש‪ ,6‬ואח"כ חשש‬
‫באברים נוספים בגופו בדור המבול והפלגה ואנשי סדום‪ .‬ומסתבר ששמו של‬
‫כל מקום ממ"ב מסעות מזכיר את הפגם שהיה בנפשם ומהות תקונו‪.‬‬
‫"אלה מסעי בני ישראל וכו'‪ ,‬ואלה מסעיהם למוצאיהם"‪ .‬ואלה גי' מ"ב‪ .‬כנגד‬
‫מ"ב מסעות‪ .‬ואלה מוסיף על הראשונים אולי כוונתו לחבר שבעת הספירות‬
‫התחתונות אל שלשת הראשונות ושמא זה תקונו במ"ב מסעות‪ .‬כי אלה הם‬
‫השבע ספירות תחתונות בסוד "מי ברא אלה"‪ .‬והו' מוסיף את הג' ראשונים של‬
‫כל אחד מהשבע תחתונות שנוספו על אלה שהם ששת הספירות חג"ת נה"י‬
‫שיצאו בסוד שש כפול שש גי' אלה‪ .‬ואולי פתח ב"אלה" שהם ששת הספירות‬
‫השרשיים‪ ,‬וחזר והוסיף "ואלה" כי אח"כ נוספו הג' ראשונים של כל אחד‬
‫‪ .6‬רש"י במדבר י"ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫קמט‬
‫מהם‪ .‬והו"ק יצאו מלמעלה למטה בבחינת מוצאיהם למסעיהם‪ .‬ולכן כשכתב‬
‫אלה אמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם‪ .‬כי כך יצאו הו"ק מהבינה‬
‫ונסעו עד המלכות וכנגדם יצאו ישראל מהעורף הקשה מצרים ופרעה מלכם‪,‬‬
‫על ידי הבינה‪ .‬ונסעו עד ספירת המלכות בחי' ארץ ישראל‪ .‬אמנם כשכתב ואלה‬
‫שהוא בחי' תיקון מ"ב מסעות ע"י ישראל אולי כיון שתקנו מתתא לעילא בחי'‬
‫מ"ן‪ ,‬שינה ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם‪.‬‬
‫"אלה מסעי בני ישראל וכו'‪ ,‬ביד משה ואהרן"‪ .‬אולי ושמא כיון שמשה ואהרן‬
‫הם כנגד בחי' נצח והוד תרין ירכין שדרך רגלים קדושים אלו היו מסעיהם‪.‬‬
‫הזכיר בהם בחי' "יד"‪ ,‬כי הנצח והוד קבלו מהחסד וגבורה סוד הידיים בבחי'‬
‫חח"ן בג"ה‪ .‬ואולי תקון המסעות היה ע"י בחי' המוחין חב"ד‪ ,‬והליכת בני‬
‫ישראל היה בבחי' נה"י סוד הרגלים‪ ,‬והממצעים בין ישראל למוחין היו משה‬
‫ואהרן בחי' חג"ת סוד הידיים‪.‬‬
‫ואולי אמר "ממחרת הפסח" שאז מתחילים ימי ספירת העומר סוד הגדלת‬
‫הו"ק‪" .‬יצאו בני ישראל" סוד הנה"י‪" .‬ביד רמה" סוד החג"ת‪" .‬לעיני כל‬
‫מצרים"‪ .‬בגדלות המוחין ובהעלאת כל הנצוצות‪.‬‬
‫"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'‪ ,‬ואלה מסעיהם למוצאיהם"‪.‬‬
‫אפשר לרמז כי מסעי האדם בגלגול זה הם למוצאיו בגלגולו הקודם‪ ,‬וכמו‬
‫שאמר הכתוב "דור הולך ודור בא"‪ .‬ושאל ר' נחוניה בן הקנה‪ 7‬והלא לכאורה‬
‫היה לו לומר דור בא ודור הולך כי כן הסדר‪ ,‬והשיב שכאן רמוז סוד הגלגול‬
‫ואותו דור שהולך הוא הדור שחוזר ובא‪ .‬ואלה שנולדים עתה ומתחילים את‬
‫מוצאיהם מהלידה למסעיהם בחיים‪ ,‬הוא על פי ה' כי הם למעשה מסעיהם‬
‫בגלגול זה למוצאיהם בגלגול קודם‪ ,‬ומה שאמרו חז"ל "היכי דמי בעל תשובה‬
‫אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה‪,‬‬
‫מחוי רב יהודה באותה אשה באותו פרק באותו מקום"‪ 8‬ופירשו המקובלים‬
‫שהכוונה שישוב בגלגול ויזמנוהו באותו גיל בו חטא לאותו מקום כדי שיתנסה‬
‫שם‪ .‬ואם חטא עם אשה‪ ,‬גם אותה יזמנו בגלגול נוסף לאותו תקון‪ ,‬ובאותה‬
‫אשה ינסוהו עתה‪ ,‬ואם יעמוד בנסיון יתקן את נפשו‪ .‬ולכן צריכים בני אדם‬
‫להקפיד שכל מוצאיהם למסעיהם יהיו על פי ה'‪ ,‬ולפי אותו שולחן ערוך שבו‬
‫מתנהגים בבית יתנהגו גם במסעיהם‪ ,‬כי השטן בחינת עמלק מחכה לתפוס את‬
‫האדם כשהוא בדרך‪ ,‬וכמ"ש "אשר קרך‪ ,‬בדרך"‪ .‬דהיינו שמקרר הוא את‬
‫‪ .7‬ספר הבהיר ‪ .8 .‬יומא פ"ו‪:‬‬
‫קנ‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫האדם מהקפדה על המצוות בהיותו בדרך‪ ,‬ויש בני אדם שאעפ"י שבביתם‬
‫שומרים הם את כל דיני השולחן ערוך‪ ,‬בהיותם בדרך מקילים בטיב כשרות‬
‫המאכל‪ ,‬ובמקום שבתם וקימתם מבחי' פריצות ותערובת אנשים ונשים‬
‫במסעדות או בפרוזדורי בתי המלון‪ .‬או בשמירת דיני תפילה ושבת כהלכתם‬
‫ועל הכל בעניין שמירת העינים‪ .‬וכשיזכרו שמסעיהם מונהגים על פי ה' והם‬
‫למעשה מסעיהם למוצאיהם כדי לתקן את מה שחטאו בגלגולם הקודם‪ ,‬יזהרו‬
‫להקפיד בדרך יותר מאשר בביתם ולא להיפך‪ ,‬כי עיקר ביאתם לעוה"ז הוא כדי‬
‫לתקן בדרך מה שפגמו במקומות אלו בגלגוליהם הקודמים‪ ,‬ואם יאבדו את‬
‫מטרת בואם לעוה"ז יצטרכו לשוב בגלגול נוסף כדי לתקן פגמם‪ ,‬וכל גלגול‬
‫יגרור צרות ומניעות גדולות יותר כיון שנכשל גם בגלגול הנוסף‪.‬‬
‫"ומצרים מקברים את אשר הכה בהם ה' כל בכור ובאלוהיהם עשה ה'‬
‫שפטים"‪ .‬מכל המכות הזכיר את מכת בכורות והקדים מיתת הבכורות לשפטים‬
‫שעשה באלהיהם‪ .‬כי הבכור הוא בסוד הדעת ו"בני בכורי ישראל"‪ .‬ומשעלה‬
‫ישראל העליון באור החכמה העליונה גדלות שני דאבא קדישא‪ ,‬נפלו בכורי‬
‫מצרים והוכו אלהיהם‪ ,‬כי כשזה קם זה נופל‪ ,‬ובכח גדלות זו האירו המוחין כל‬
‫שבוע ראשון של יציאתם ולכן יכלו ישראל להתחיל בתיקון מ"ב מסעות‪.‬‬
‫"ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות"‪ .‬ואולי חזר ואמר זאת למרות שכבר‬
‫אמר "ויסעו מרעמסס בחודש הראשון"‪ .‬כי בפסוק קודם הסביר ענין יציאתם‬
‫ב"יד רמה" לעיני כל מצרים כשמצרים מקברים בכוריהם והשפטים שנעשו‬
‫באלהיהם הוא‪ ,‬בגלל שיצאו מרעמסס שהוא בחי' רע מתמוסס‪ ,‬ותקנו ומוססו‬
‫הרע‪ ,‬והעלו הניצוצות שברעמסס לקודש‪ .‬ועתה אמר שיצאו מהמקום ששמו‬
‫רעמסס‪ ,‬וחנו בסוכות בסוד מ"ב מסעות‪.‬‬
‫"ויסעו מסוכות ויחנו באיתם אשר בקצה המדבר"‪ .‬פירוש‪ ,‬שנסעו מסוכות‬
‫ודלגו על כל המדבר ממערב למזרח‪ ,‬וכשהגיעו לקצה המדבר במזרח‪ ,‬הוצרכו‬
‫לשוב חזרה לתוך המדבר מקום החיצונים כדי שיוכלו ללכת המסעות עפ"י‬
‫הגדלה טבעית של המדות העליונות‪ ,‬ואולי לכן גם הוצרכו ישראל לעלות‬
‫לדרגת מסירות נפש בסוד "בנים אתם לה' אלהיכם"‪ .‬ולכן "וישב על פי‬
‫החירות" שהוא מקום הכניסה של מצרים‪ ,‬כדי להמשיך מפי החירות פתח‬
‫מצרים את המסעות דרך מסירות נפש של קפיצה לתוך הים‪ .‬ואולי בזה לשבר‬
‫את קלי' בעל צפון הנמצא מולו‪ ,‬ולהקים את תפארת ישראל ע"י הארת הכתר‬
‫בסוד "מה תצעק אלי"‪.‬‬
‫"ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות"‪ .‬יש להבין למה כתב שוב "בני‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫קנא‬
‫ישראל"‪ ,‬הרי בתחילה אמר "אלה מסעי בני ישראל וכו' ויסעו מרעמסס"‪ .‬ואם‬
‫כן מספיק שיכתוב "ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות"‪ .‬ואולי הדגיש הכתוב זאת‬
‫ללמדנו שרק בני ישראל נתקבצו בדרך נס מכל תפוצותם לרעמסס ומשם יצאו‬
‫כולם יחד וחנו בסוכות‪ ,‬אבל הערב רב כשראו שישראל יצאו יחד וחונים‬
‫בסוכות יצאו ממצרים כל אחד ממקומו ישר לסוכות‪ ,‬ומסוכות נסעו יחד עם‬
‫ישראל לאיתם ושם הפריד ה' בין ערב רב לישראל וצוה שישראל בלבד‬
‫ישובו לשפת ים סוף וקרע את ים סוף לפניהם ובאו לאיתם מצידו השני‪ ,‬אבל‬
‫הערב רב הקיפו את ים סוף דרך "עקבה" ובאו לשם‪.‬‬
‫"ויסעו מאיתם וישב על פי החירות אשר על פני בעל צפון וכו'‪ ,‬ויעברו‬
‫בתוך הים המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם"‪ .‬כי חצו את הים‬
‫בלשון המזרחי בקו ישר ויצאו במרחק יום או יומיים מהערב רב‪ .‬ולאחר ביזת‬
‫הים שנטלו ישראל בלבד הגיעו לשם הערב רב שהמשיכו אתם למרה‪ .‬ואולי‬
‫במרה היתה מדת הדין קשה על ישראל וכמו שכתוב "כי מרים הם"‪ ,‬וקיבלו‬
‫ישראל שבת ודינים להמתיק מדת הדין‪ .‬ומשנמתקו בדין הגיעו לאלימה‬
‫שהוא אחד מק"כ צירופי שם אלהים ולכן היה באלים שתים עשרה עינות מים‬
‫כנגד י"ב שבטים ושבעים תמרים כנגד זקני ישראל‪ ,‬ומתקו הדינים בסוד‬
‫מיתוק התמרות‪.9‬‬
‫"ויסעו מאיתם וישב על פי החירות"‪ .‬אולי אמר "וישב" ולא "וישובו" לרמז‬
‫שרק ישראל שבו לפי החירות וכמ"ש "דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני‬
‫פי החירות"‪ .‬אבל הערב רב הקיפו את הים דרך היבשה והתקדמו דרך "עקבה"‬
‫כשלשים קילומטר עד הגיעם לצד השני של הים במקום שחצו אותו ישראל‪.‬‬
‫"ויסעו ממרה ויבואו אלימה ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים‬
‫ויחנו שם"‪ .‬ובפ' בשלח כתב "ויחנו שם על המים"‪ .‬אולי ציין זאת הכתוב כי‬
‫היתה זו חניה ששית שבו נשלם שם "אב"ג ית"ץ"‪ .‬שהוא בסוד ספי' החסד‬
‫שבגבורה ומים הם בחי' חסד‪ ,‬ואמר הכתוב שתקנו מקום זה וחנו על מי החסד‬
‫שבו‪ .‬ואולי הדגיש התמרים שהם הדינים הצריכים מיתוק לומר שזכו למתקם‪.‬‬
‫"ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף"‪ .‬ואעפ"י שיצאו מים סוף אל המדבר ועברו‬
‫מרה ואילים‪ ,‬בהמשך המדבר בכוון דרום יש מפרץ גדול החודר לתוך המדבר‬
‫וחנו שם במפרץ‪ .‬והנה ים סוף הוא המסע השביעי המכוון כנגד אות ק' של‬
‫השם "קר"ע שט"ן" ושם זה נתקן במסעות לפי סדר זה‪ .‬ים סוף‪-‬ק'‪ .‬מדבר סין‪-‬‬
‫‪ .9‬שער הכוונות ענין ק"ש דרוש ו'‪.‬‬
‫קנב‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫ר‪ .‬דפקה‪-‬ע‪ .‬אלוש‪-‬ש‪ .‬רפידים‪-‬ט‪ .‬מדבר סיני‪-‬ן‪ .‬ואולי לכן באלוש ירד המן כי‬
‫הושלם שם "קר"ע"‪ ,‬וברפידים בא עמלק כי הוא מרכז אותיות שטן‪ ,‬ובמדבר‬
‫סיני השלימו תקון שם זה וקבלו התורה‪.‬‬
‫"ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה"‪ .‬אעפ"י שמחצרות נסעו למדבר פארן וחנו‬
‫בקדש ומשם נשלחו המרגלים‪ ,‬לא מנתה התורה את קדש במקום זה אלא‬
‫לאחר עציון גבר כששבו לקדש לאחר ל"ט שנים‪.‬‬
‫ואפשר שהענין הוא כי מ"ב מסעות אלו הם כנגד שם בן מ"ב אותיות שהוצרכו‬
‫עדת ישראל לתקנם‪ ,‬ובפעם הראשונה בבואם לקדש לא תקנו המקום וחטאו בו‬
‫במרגלים ובמעפילים‪ ,‬ובסוף ל"ח שנים שבו אליו בבואם מעציון גבר ותקנוהו‪.‬‬
‫"ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום‪ .‬ויעל אהרן הכהן אל הר ההר‬
‫על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש‬
‫החמישי באחד לחודש‪ .‬ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר"‪.‬‬
‫למה אמר "במותו בהר ההר"‪ .‬ולכאורה "בהר ההר" מיותר כי כבר אמר שלשם‬
‫עלה‪ .‬ולמה הוזכר תאריך פטירתו בתורה‪.‬‬
‫ואולי אמר "במותו בהר ההר" לרמז שהמקום גרם‪ .‬ובאהרן יש אותיות "הר"‬
‫וגם משמעות "אהרן" הוא הר קטן‪ .‬ופירש"י‪ ,‬שהר ההר נקרא כן כי הוא "הר‬
‫על גבי הר‪ ,‬כתפוח קטן על גבי תפוח גדול"‪ .10‬ואהרן נפטר בראש ההר העליון‬
‫‪11‬‬
‫שהוא "אהרן"‪ ,‬ואם לא היה עולה להר העליון לא היה מת כי טרם הגיע זמנו‬
‫אבל עלה על פי ה' שצווהו על דעת כן‪.‬‬
‫ודימהו רש"י לתפוח על גבי תפוח‪ .‬והנה הם שני תפוחים‪ .‬ואולי כנגד תרין‬
‫תפוחין שפירין‪ .‬כי אמרו חז"ל‪ 12‬שאהרן היה צריך מידי פעם לספר את אורך‬
‫זקנו כדי שלא יסתיר את החושן שעל לבו‪ ,‬וכשהיה מספר את זקנו היו טיפות‬
‫שמן המשחה שבזקנו עולות כשתי מרגליות למקום הפנוי משערות שבפניו‬
‫והוא המקום הנקרא "תפוחין שפירין"‪ .13‬וכתב האריז"ל ששתי טיפי מרגליות‬
‫אלו הם סוד שתי המזלות "נוצר ונקה"‪ .14‬ואולי יש קשר בין הדברים‪.‬‬
‫וכנגד הר זה הנמצא בדרום מזרח לארץ ישראל יש "הר ההר" בגבול הצפון של‬
‫הארץ וכמפורש לקמן בגבולות הארץ ואמר הכתוב "מצפון תפתח הרעה"‬
‫ואולי נקרא כן על שם "הר ההר" שבדרום כדי שזכות אהרן וזכות תרין תפוחין‬
‫שפירין תגן על גבול הצפון‪.‬‬
‫וכתב האריז"ל שסוד הנבואה הוא מספירות נצח והוד‪ ,‬ומשה בבחי' נצח‬
‫‪ .10‬פ' חוקת‪ .11 .‬רש"י במדבר כ"ז‪ ,‬יג‪ .12 .‬הוריות ה'‪ .13 :‬זוהר נשא קל"א‪ .14 .‬ספר‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫קנג‬
‫ואהרן בבחי' הוד‪ .‬וידוע שנצח סוד עין ימין והוד סוד עין שמאל ושהוא מכוון‬
‫כנגד חודש אב‪.‬‬
‫ובמבול נאמר "בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים"‪ .‬ופירש"י שהוא‬
‫אחד באב‪ .‬ומי המבול נגרמו כיון שנח לא התפלל על דורו‪ ,‬ומשה גלגול נח‪.‬‬
‫ומי מריבה הוצרכו להתקן בבחי' העין וכמ"ש "והכית את הסלע לעיניהם"‪.‬‬
‫ונאמר "על אשר לא הקדשתם אותי לעיניהם"‪ .‬ואב שהוא נגד עין שמאל הוא‬
‫חדש חמישי ויש בו ה' הויו"ת של ה' גבורות העולים בגי' עין‪ ,‬ובמבול נקרא‬
‫זה חודש עשירי אולי כי פגמו בעשר הויו"ת שבשתי העיניים‪ .‬וחדוש העולם‬
‫לאחר המבול החל בסוד ראיה וכמ"ש‪" ,‬נראו ראשי ההרים"‪ .‬ואולי "נראו"‬
‫בגי' אהרן‪ ,15‬לרמז שזכות אהרן גרמה לסיום המבול ביום זה‪.‬‬
‫"אלה שמות האנשים אשר ינחלו את הארץ וכו'‪ ,‬למטה יהודה‪ ,‬כלב בן יפונה‪.‬‬
‫ולמטה בני שמעון‪ ,‬שמואל בן עמיהוד"‪ .‬אצל שמעון הוסיף וכתב "בני" מה‬
‫שלא כתב אצל יהודה‪" .‬למטה בנימין אלידד בן כסלון"‪ .‬כתב כמו אצל יהודה‪,‬‬
‫ולא אמר "בני"‪" .‬ולמטה בני דן נשיא‪ ,‬בוקי בן יגלי"‪ .‬כאן כתב "בני"‪ ,‬והוסיף‬
‫תואר "נשיא" מה שלא כתב בשלשת הקודמים‪ .‬ומכאן ואילך בכל שאר‬
‫הנשיאים כתב כמו בבני דן‪ ,‬הזכיר "בני"‪ ,‬והזכיר "נשיא"‪ .‬ויש להבין מדוע‬
‫בבני יהודה ובנימין לא כתב "בני" ולא כתב "נשיא"‪ ,‬ובבני שמעון אעפ"י‬
‫שכתב "בני" ככל שאר השבטים‪" ,‬השמיט נשיא"‪.‬‬
‫ואפשר שנשיאים אלו הם בניהם של הדור הראשון ואפשר שלכן נאמר בהם‬
‫"בני"‪ ,‬חוץ מכלב שנשאר בחיים מיוצאי מצרים ופרט לבנימין אולי היה‬
‫מהדור הראשון‪.16‬‬
‫ואולי בשבטי בנימין ויהודה לא אמר בהם נשיא‪ ,‬כי הם בחי' ספירת המלכות‬
‫של השכינה‪ ,‬ונשיא אולי שייך לומר רק באותם הקשורים בחג"ת נה"י של‬
‫השכינה‪ .‬או לאידך גיסא‪ ,‬כיון שמעלתם היתה יותר מבחינת נשיא‪ .‬כי בכלב‬
‫התעברה נפש יהודה בן יעקב אע"ה ואולי גם בנשיא בנימין היה ענין מעין זה‪.‬‬
‫ובשבט שמעון אולי לא הוזכר בהם "נשיא"‪ ,‬כי נשיאם חטא בבנות מדין‪.17‬‬
‫הליקוטים פ' תולדות‪ .15 .‬בזכרוני שראיתי כן בזוהר או בכתבי האר"י וכעת לא מצאתי‬
‫מקומו‪ . 16 .‬כתב רבינו בחיי בשם המדרש שהוא אלדד חבירו של מידד ומפורש בכתוב‬
‫שהם היו מזקני העם ומשוטריו במצרים‪ ,‬ומדרש זה סותר למדרש שאומר שאלדד ומידד‬
‫לויים היו אחי משה מהאם ולא מהאב שנישאה לאחר שגרשה עמרם ובטרם החזירה‪) ,‬כי‬
‫בין לידת אהרן ללידת משה יש הפרש של שלש שנים ומשה נולד לשבעה חדשים ובמשך‬
‫שנתים וחצי שבנתיים ילדתם(‪ .17 .‬וכן כתב רבינו בחיי‪.‬‬
‫קנד‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫"ותהיינה מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים‪.‬‬
‫ממשפחות בני מנשה בן יוסף היו לנשים‪ ,‬ותהי נחלתן על מטה משפחת‬
‫אביהן"‪ .‬ויש להבין למה כתבה התורה ענין זה ומאי נפק"מ לנו בזה‪ ,‬מספיק‬
‫שנדע שנצטוו שיתחתנו עם מטה אבותן כדי שלא תסוב נחלה‪ .‬ופירש"י‪" ,‬כאן‬
‫מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדתן ובכל המקרא מנאן לפי‬
‫חכמתן‪ ,‬ומגיד ששקולות היו"‪ .‬ולכאורה מאי נפק"מ לנו בכל זה‪ ,‬ומדוע‬
‫הקדישה תורה פסוקים שלמים לענין בנות אלו וסדר שמותן‪ .‬ומדוע כשאמר ה'‬
‫למשה "כן בנות צלפחד דוברות וכו'" לא צוה מיד שלא תסוב נחלה‪ ,‬ואמרו‬
‫חז"ל שנתעכב ענין זה עד שבאו בני יוסף כי מגלגלין זכות על ידי זכאי‪ ,‬ע"י‬
‫בני יוסף שהיו מחבבין את הארץ‪ .‬ויש להבין‪ ,‬וכי זו סיבה שימנע ה' מלצוות‬
‫דבר בשלמותו‪ .‬ועוד‪ ,‬וכי רק בני יוסף חבבו הארץ‪ ,‬ולמה לא זיכה במצוות‬
‫דומות גם לאחרים‪ .‬ובתחילה אמר "ותקרבנה בנות צלפחד וכו' בן מנשה‪,‬‬
‫למשפחת מנשה בן יוסף"‪ ,‬ועתה אמר "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני‬
‫גלעד בן מכיר בן מנשה‪ ,‬ממשפחות בני יוסף"‪ ,‬ולמה שינה‪ ,‬והיה לו לומר‬
‫בשניהם למשפחות בני מנשה בן יוסף לאפוקי משפחות אפרים‪ .‬ובבנות‬
‫צלפחד נאמר "לאמר" שהוא לשון בקשה‪ ,‬ועתה אמר "וידברו" שהוא לשון‬
‫תביעה‪ .‬ולמה פנו לפני הנשיאים והלא רק משה היה הקובע בשם ה' והיה‬
‫מספיק לפנות אליו בלבד‪ .‬ובבנות צלפחד נאמר "ויאמר ה' אל משה כן בנות‬
‫צלפחד דוברות"‪ ,‬ואלו כאן נאמר "ויצו משה את בני ישראל עפ"י ה' לאמר‪ ,‬כן‬
‫מטה בני יוסף דוברים"‪ ,‬ומה נשתנה‪.‬‬
‫ונראה הענין עפ"י דברי רבינו האריז"ל שכתב שבנות צלפחד הן כנגד חמשת‬
‫הגבורות הנודעות בנות צלפחד‪ ,‬שרש הדין צל‪ -‬פחד‪ .‬וביאור דבריו‪ ,‬כי‬
‫ב"יסוד" בחי' יוסף יש חמשה חסדים וחמש גבורות‪ ,‬ובמנשה יצאו חמשת‬
‫הגבורות ובאפרים חמשת החסדים‪ .‬ומנה הכתוב חמש דורות‪ ,‬צלפחד‪ ,‬בן חפר‪,‬‬
‫בן גלעד‪ ,‬בן מכיר‪ ,‬בן מנשה‪ .‬אפשר כנגד התפשטות ה' הגבורות‪ ,‬וצלפחד‬
‫החמישי כלל כולם‪ .‬אמנם הם כולם זכרים שדינם ממותק‪ ,‬והגבורות הן בחי'‬
‫נקבות‪ ,‬ולכן יצאו ממנו ה' נקבות בסוד ה' הגבורות הנודעות‪ ,‬ולכן היו‬
‫חכמניות וצדקניות ובאו בטענת יבום כי אם הן שוות לזכר לפטור מיבום‪ ,‬מגיע‬
‫להן נחלה בארץ‪ .‬וקבלו נחלה בארץ כנען ולא בעבר הירדן‪ .‬ואולי לכן הזכיר‬
‫בהן למשפחות מנשה‪ ,‬להדגיש ששרשן בדין‪ .‬ואולי לכן הקריב משה את‬
‫משפטן‪ ,‬כי המשפט ממתק הדין‪ .‬ונ' רבתי סוד הבינה ששם שרש הגבורות‬
‫והמתקתן כיין טוב השוקט על שמריו ומשמח אלהים ואנשים‪ .‬ובאו עתה בני‬
‫גלעד בן מכיר בן מנשה ודברו לפני משה ולפני הנשיאים גם יחד לעניין את‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫קנה‬
‫כולם בעניין ה' גבורות קשות אלו‪ ,‬והיות ודיני אלו היו ממותקים כי הם זכרים‪,‬‬
‫לא הדגיש בהם שהם למשפחות מנשה‪ ,‬ולא הוצרך משה למתקם ע"י הקרבת‬
‫משפטם לפני ה'‪ ,‬ורק צוה הדין בשם ה'‪.‬‬
‫ואולי המתין ה' מלומר הדין בתחילה כדי שיתגלגל הדבר על ידי בני יוסף כדי‬
‫שהדין הקשה של בנות אלו יומתק בשרשו על ידי התעוררות הדבור מבחי'‬
‫הזכר של ראשי האבות של ה' גבורות אלו‪ .‬ועין ימין הוא בחי' ה"ח שהם ה'‬
‫פעמים הוי"ה העולים כמנין עין‪ .‬ועין שמאל הוא כנגד ה"ג שהם ה' פעמים‬
‫הוי"ה העולים כמנין עין‪ .‬ואמר ה' "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים"‪ .‬אולי‬
‫כוונתו כי לצד ימין שבעין שהוא טוב וחסדים‪ ,‬תהיינה לנשים להתמתק בחסדי‬
‫הזכר‪ ,‬אבל לא בכל זכר יכולות הן להתדבק כי אין הדין נמתק אלא בשרשו‪,‬‬
‫ולכן "אך למשפחת מטה אביהם" שהם חסדים דגבורות דיסוד הנקרא "טוב"‪,‬‬
‫"תהיינה לנשים"‪ .‬והנה יוסף הוא בן פורת עלי עין שנאמר בו "טוב עין הוא‬
‫יבורך" אל תקרי יבורך אלא יברך‪ ,18‬והם בני יוסף והוא הטוב בעיניהן‪ .‬ואולי‬
‫כפל לומר "תהיינה לנשים" כי עתה הן בחי' זכרים כי ירשו את אביהן‪ ,‬וכמ"ש‬
‫הכתוב "נתון תתן להם"‪ .‬וכשיהיו הבעלים זוכים בנכסיהן כנכסי צאן ברזל או‬
‫לפחות בפירותיהם כנכסי מלוג תהיה הנחלה ביד זכר‪" ,‬תהיינה לנשים"‪,‬‬
‫ותחזורנה הן לבחי' נשים‪ .‬ותסתלק העברה הנגרמת על ידי ירושת הבת‪.19‬‬
‫ועד עתה מנאן הכתוב לפי חכמתן כי כל ה"ג שקולות הן‪ ,‬ועתה בבואן להנשא‬
‫ולהתמתק‪ ,‬הוצרך המיתוק להיות לפי סדר יציאתן לעולם ולכן מנאן עתה לפי‬
‫סדר תולדותן‪.‬‬
‫ואמר הכתוב "כאשר צוה ה' את משה‪ ,‬כן עשו בנות צלפחד"‪ .‬אפשר שלא על‬
‫נשואיהן נאמר זאת‪ ,‬אלא על "היותן לנשים" שהסכימו להעביר נחלתן לידי‬
‫בעליהן שתקרא ירושתן על שם בעליהם‪ .20‬ותהיינה מחלה וכו'‪ ,‬לבני דודיהן‬
‫לנשים"‪ .‬והוסיף הכתוב פסוק נוסף להסביר הענין וכפל ואמר‪" ,‬ממשפחות בני‬
‫מנשה בן יוסף‪ ,‬היו לנשים"‪ ,‬ולכן הפסיק הכתוב לקראן בלשון זכר כלשון‬
‫האמור אצל בת יורשת נחלה ואם מקודם אמר הכתוב "לטוב בעיניהם‪,‬‬
‫למשפחת מטה אביהם"‪ .‬עתה שהעבירו הנחלה תחת יד בעליהן קראן הכתוב‬
‫בלשון נקבה ואמר "ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן"‪ .‬וסיימה התורה את‬
‫הספר בסוד מיתוק ה"ח וה"ג‪ ,‬בבני יוסף סוד היסוד‪ ,‬כי הכל עומד על היסוד‬
‫‪ .18‬זוהר פ' נשא‪ .19 .‬ראה רש"י במדבר כ"ז ז'‪ .20 .‬ונראה לי מהכתובים שנצטוו ליתן‬
‫הירושה בנכסי צאן ברזל בדווקא ושציין הכתוב שעשו זאת ברצון גמור כי עיניהן לא היה‬
‫בנכסים אלא בתקומת שם אביהן על הנחלה‪.‬‬
‫קנו‬
‫שפתי‬
‫מסעי‬
‫שני‬
‫וכמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת‪ ,‬שנאמר וצדיק יסוד עולם"‪.‬‬
‫"כאשר צוה ה' את משה‪ ,‬כן עשו בנות צלפחד"‪ .‬לכאורה פסוק זה מיותר כי‬
‫מיד אמר הכתוב "ותהיינה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים‪ ,‬ממשפחות מנשה‬
‫בן יוסף היו לנשים"‪ .‬ואמרו בגמ'‪ 21‬שפחותה שבהן נשאה בגיל מ' שנים‬
‫ושנשאו להגון להם‪ .‬ופירש"י‪ ,‬שהמתינו עד גיל זה למצא מי שהגון להן‪ .‬ויש‬
‫להבין‪ ,‬והלא ודאי שהכירו את בני דודיהן מגיל צעיר ולמה לא נשאו להן כל‬
‫שנים אלו‪ .‬ונראה שלא הבינו שהם הגונים להן‪ ,‬ומה גם שפשוט שהיו נשואים‬
‫לאחרות‪ .‬אמנם משאמר ה' שלמטה משפחת אביהן תהיינה לנשים בדקו בבני‬
‫המטה והבינו שאלו הגונים להן יותר מאחרים אעפ"י שהיו להם סיבות שגרמו‬
‫להן עד היום לא להנשא להם‪ ,‬ונשאו לא מתוך תאוה וחשק אלא כאשר צוה ה'‬
‫את משה‪ .‬ואפשר שלשון "ותהיינה לבני דודיהן לנשים" מורה שנהיו הן לנשים‬
‫נוספות על נשים שכבר היו להם‪ ,‬ולכן לא תלה הנשואין בבני הדודים אלא‬
‫בהן‪ .‬ולמדה תורה שפעמים שההגון אינו מי שנמשכים אחריו בתאוה וחשק‬
‫אלא המתאים לפי שרש הנשמה‪ .‬ועוד למדה תורה שפעמים שהבן זוג ההגון‬
‫או הבת זוג ההגונה נמצאת בקרבתך שנים רבות ואינך שם על לב ומחפש‬
‫במקומות אחרים כי חושב הנך שהדשא במקומות ההם ירוק יותר‪.‬‬
‫"אלה המצוות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב‬
‫על ירדן ירחו"‪ .‬שנה הכתוב מסיום ספר ויקרא ששם נאמר‪" ,‬אלה המצוות אשר‬
‫צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני"‪ .‬וכאן כתב "ביד משה"‪.‬‬
‫ואפשר שהטעם הוא כי המצוות שקבל משה בסיני היו עבור הדור הראשון‬
‫שיצאו ממצרים והם הנקראים "עדה" והיו מבחינת משה‪ .‬אבל המצוות‬
‫שנאמרו למשה בערבות מואב היו עבור הדור השני שנקראו "קהל" ואינם‬
‫מבחינת משה עצמו אלא בחי' תלמידי משה ונתנו לישראל על ידו בגדר‬
‫שליחות "ביד משה אל בני ישראל"‪.‬‬
‫והמצוות שנצטוו הדור השני‪ ,‬יש בהם שינוי מצורת נוסח התורה שנתנה לדור‬
‫ראשון‪ ,‬וכן שינוי הסדר כמצוות נדרים שנתנה ע"י משה לראשי המטות‪,‬‬
‫ומצוות הגעלה וטבילת כלים שאמרם אלעזר בשם משה‪ ,‬ושמצוות אלו לא‬
‫נאמר בהם לפני כן‪ ,‬את צווי ה' למשה‪ ,‬וכן סיום פרשת המועדות בפסוק ויאמר‬
‫משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה‪ ,‬מורה כן‪.22‬‬
‫‪ .21‬ב"ב קי"ט‪ .22 :‬וראה לעיל סוף פ' פנחס‪ ,‬והבן‪.‬‬