היהודי הניאו־אפלטוניזם

Comments

Transcription

היהודי הניאו־אפלטוניזם
‫פרק שני‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫יצחק ישראלי‬
‫יצחק בן שלמה י שר אלי היה רא שון הפילוסופים הניאו־אפלטוניים היהודיים‪ ,‬ואם נבין‬
‫את המונח ׳פילוסוף׳ כ׳ממשין־ הר עיונו ת הפילוסופיים היווניים‪ /‬בי אז היה למעשיה‬
‫הפילוסוף היהודי הרא שון בימי־הביניים‪ .‬כפי שכבר הזכרנו‪ ,‬הכיר יצחק י שר אלי א ת‬
‫סעדיה גאון ואף ה תכ ת ב עמו‪ ,‬עוד לפני שסעדיה עזב א ת מצרים‪ .‬סעדיה היה אז בחור‬
‫צעיר וי שראלי רו פ א ידוע‪ .‬הוא נולד במצרים‪ ,‬בשנת ‪ 850‬בקירוב‪ ,‬וכפי הנר א ה החל א ת‬
‫דרכו כרופ א־עיניי ם‪ .‬א חרי־ כן ה שתקע בתוניסיה והיה שם רופאו של אל־ מ הדי‪ ,‬מיסד‬
‫ה שו שלת הפאטימית בצפון־ אפריק ה‪ .‬יצחק י שראלי זכה לחיים ארוכים‪ .‬לפי ר שימה‬
‫ביוגרפית ער בי ת הוא חי למעלה ממאה שנה‪ .‬הוא לא נשיא אשה‪ ,‬ומת אולי לפני שנ ת‬
‫‪ ,932‬אף בי לפי עדויות א חרו ת הוא חי לפחות עד ‪ .955‬י שר אלי נהג לומר‪ :‬׳כתבתי‬
‫ארבעה ספרי ם שינציחו את זכרי יו תר מא שר צאצאים‪ :‬ספר הקדחות‪ ,‬טבעי המזונות‬
‫ובודוותם‪ ,‬מר או ת ה שתן‪ ,‬וספר היסודות׳‪ .‬ואבן‪ ,‬שמו הלך לפניו ברופא מעולה‪.‬‬
‫האימאם אל־מךזדי הוקירו עד־ מאוד‪ .‬לדברי אברהם אבן חסדאי‪ *,‬מתרגם ספד‬
‫היסודות‪ ,‬׳גדלו המלך על כל חכמיו ונשיאו המלך על בל בני עמו ועל פיו ומצוותו כותב‬
‫כל ספריו ומחבר חבוריו על כן חברם בלשון הערב בי מצווה לקים דברי ה ר ב׳( ס פ ד‬
‫היסודות‪ ,‬מ הדור ת פריעד‪ ,‬עמ׳ ג)‪.‬‬
‫יצחק י שראלי נזכר ברוב ס פרי הרפואה מימי־הביניים‪ .‬בניגוד לדעת הרמב״ם‬
‫שסבור היה כי ׳יצחק י שר אלי היה רופא בלבד׳‪ ,‬הוא היה גם פילוסוף רב משקל‪ ,‬אם כי‬
‫לא מקורי ביותר‪ .‬במאה הי״ג ביקש דוד קמחי מאברהם אבן חסדאי שיתרג ם ל ע ברי ת‬
‫את ספר היסודות‪ .‬ה עדר תרגום עברי ליצירו תיו הגביל את ה שפעת יצחק י שר אלי על‬
‫הפילוסופיה היהודית‪ .‬הסופרי ם היהודיים של המאות הי״ג‪-‬הי״ד‪ ,‬שלא ידעו ערבי ת‪,‬‬
‫הסתמכו בעיקר על מובאות מן ה תרגום העברי של ספד היסודות‪ :‬ורבה ה שפע תו של‬
‫יצחק י שר אלי על החוג של מקובלי גרונה‪ ,‬המחברים שכתבו לטינית עיינו בספד‬
‫* אברהם אבן חסדאי מסתמך על סעיד מטולידו‪ ,‬שפירסם בספרו סוגי העמים את תולדות חייו של יצחק‬
‫ישראלי‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪54‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫הגדרים ו ספר הי סודות‪ ,‬ש תו רג מו בידי ג׳ ר רד מקךמונה‪ .‬ל א כל י צירו תיו הפילו סופיות‬
‫של יצחק י ש ר א לי נ ש ת מ רו‪.‬‬
‫ספר הגדרים‪ ,‬ש הי ה אולי ה מ פור ס ם שביצירו תיו‪ ,‬ל א נ ש מ ר ב של מו תו במקור הערבי‪.‬‬
‫הקטעים הערביים שנ מ צ או בגניזת קהיר‪ ,‬הכתובים ב או תיו ת עבריות‪ ,‬מעידים בנראה‬
‫שקיים היה מ קור ערבי ב או תיו ת ערביות‪ .‬בערוגת הבו שם‪ ,‬ש הי א יציר ה פילוסופית‬
‫בערבית‪ ,‬מרבה מ ש ה אבן עזרא לצטט מן ה מ קור הערבי ש ל ספר הגדדים‪ .‬שני תרגומים‬
‫ללטינית‪ ,‬מהם א חד מקוצר‪ ,‬הם מן המאה הי״ב; ואילו ה תרגו ם העברי‪ ,‬ע ל־י די נסים בן‬
‫של מ ה‪ ,‬נע שה‪ ,‬בפי הנר אה‪ ,‬קודם ל שנ ת ‪ .1200‬קיים גם ת רגו ם עברי א ח ר ש מ מנו ש ר דו‬
‫רק קטעים ו הו א נע שה מעט מ או ח ר־יו ת ר‪.‬‬
‫ספר העצמים נתגלה רק ל א חרונ ה‪ ,‬בלנינגרד‪ .‬הקטעים שזו הו נ ת פר ס מו ב ‪ 929-‬ו‪,‬‬
‫ו ב ‪ 1956-‬נד פ סו שו ב בי תר שלי מו ת‪ .‬נראה ש ה ס פר נכתב ב מ קורו ב או תיו ת ערביות‪ ,‬אם‬
‫כי ב ת בי־ היד שנ מ צ או כתובים ב או תיו ת עבריות‪.‬‬
‫ספר ה רו ח ו הנפ ש נ ש ת מ ר ב תרגו מו העברי בלבד (פר ט לקטע ק צ ר בערבית)‪ .‬הוא‬
‫מהווה אולי חלק ש ל ספר ח שו ב יותר‪ .‬הוא החיבור היחיד ש ל י שר א לי המתייחם‬
‫ל מקר א‪ ,‬ונר א ה בי נועד ל ק הל יהודי‪.‬‬
‫ספר הי סודו ת קיים ב שני תרגו מים עבריים‪ ,‬א חד מידי אברהם אבן חסדאי‪ ,‬וה שני‬
‫ב שפה דומה לזו ש ל התיבונים‪ .‬תרגו ם לטיני נע שה ע ל־י די ג׳ו־רד מקו־מונה‪ .‬א ת הפרק‬
‫על היסודות‪ ,‬שנ ש ת מ ר במנטובה בכ ת ב־יד א חד בלבד‪ ,‬מייחסים שני חו קרי ם בני־ז מננו‬
‫לי שר אלי‪ ,‬ע ל־ פי סי מני־ הי כ ר פנימיים‪ ,‬א ף־ על־ פי ש ב תו ך ב ת ב־ היד עצמו הוא מיוחם‬
‫ל ארי ס טו‪ .‬ל חי בור זה נודעה ה שפעה רבה על אנ שי הקבלה‪.‬‬
‫הפילו סופיה ש ל יצחק י שר א לי איננה מקורית‪ .‬הוא ה ש ת מ ש כ א מור ב ש תי קבוצות ‪.‬‬
‫של חיבורים‪ .‬ה א חד — יצירות אל־בינדי‪ ,‬פילוסוף ערבי מ ת חיל ת המא ה ה ט‪ /‬שעיין‬
‫בחיבורים רבים של פילוסופים יווניים‪ ,‬ש מק צ ת ם ל א נ ש ת מ רו‪ ,‬ו ה א חר — י צירו תיו של‬
‫פילוסוף ני או־ אפל טוני‪ ,‬שכ ת ביו ל א נ ש ת מ רו אף הם אך ש׳ ש ט רן ש חז ר חלק מ תו ר תו‬
‫(ש׳ ש טרן מבנה או תו ‪ :‬׳ הני או־ א פ ל טוני ס ט של אבן חסדאי׳)‪.‬‬
‫באמור‪ ,‬היה י שר א לי פילוסוף ניאו־אפל טוני‪ .‬זרם מח שבה זה ת חי ל תו במאה‬
‫ה שי שי ת בקירוב‪ ,‬ו חי בוריו היסודיים נכתבו ע ל־י די פלוטינוס ( ‪ 270-205‬בקירוב)‬
‫ופרוקלום ( ‪ .)485-412‬ככל הפילוסופים של ימי־הביניים התבסס הני או־ א פל טוניז ם על‬
‫רעיון ה ה אצל ה‪ .‬בין האל ה מו של ם לבין העולם ה ב ל תי־ מו ש ל ם מג שרו ת מהויות‬
‫מו של מו ת יו ת ר או פ חו ת‪ ,‬ה מ ק ש רו ת את האל ה ב ל תי־ חו מ רי אל עולם ה חו מר‪.‬‬
‫הארץ‪ ,‬הע שויה מארבעה י סודו ת‪ :‬אדמה‪ ,‬מים‪ ,‬אויר וא ש‪ ,‬עו מד ת במרכז העולם‬
‫ואינה נעה‪ .‬הגלגלים‪ ,‬הע שוי ם חו מ ר מושלם יותר‪ ,‬ה חו מר החמי שי‪ ,‬חגים סביב ה ארץ‪,‬‬
‫ובתנועתם הם יוצרי ם א ת הרכבי היסודות‪ ,‬ש הם הגופים‪.‬‬
‫כדאי לציין ש תו ר ת ארבעת היסודות‪ ,‬ש אנו מוצאים אצל י שר אלי‪ ,‬מ קור ה באריסטו‪,‬‬
‫והיא הוכנ ס ה ל תו ך ה תור ה הני או־ א פל טוני ת‪ .‬מן ההבדלים בין הני או־ א פל טוניזם‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫יצחק ישראלי ‪55‬‬
‫אלוהים‬
‫הצורה‬
‫הר א שונ ה‬
‫החומר‬
‫הרא שון‬
‫השכל‬
‫עולם הנפשות‬
‫הנפש ה שכלית‬
‫הנפש החיונית (של ב עלי־ ה חיי ם)‬
‫הנפש הצמחית‬
‫עולם הגלגלים‬
‫העולם שמתחת לירח‬
‫אר ב ע ת היסודו ת‬
‫ו הד ברי ם ה מורכבי ם מהם‬
‫מבנה העולבועל־פי ישראלי‬
‫לאריסטוטליזם של ימי־הביניים‪ ,‬נודע ת ל שניים ח שי בו ת־י תר ‪ :‬האחד הוא אופן יציר ת‬
‫החומר‪ ,‬והשני — מקור הנ שמות של בני־האדם‪.‬‬
‫כיצד יכולים הגופים המתהווים וכלים לנבוע מן האל הבלתי־ חומרי? לפי כמה הוגיס‬
‫ניאו־אפלטוניים‪ ,‬האציל אלוהים בתחילה את הצורה הר א שונ ה ואת ה חו מר הראשון‪.‬‬
‫האצלה פירו שה צו ר ת־י צי ר ה ב ל תי־ר צוני ת ומעבר לזמן‪ .‬מן האל נובע בהכרח ולנצח‬
‫החומר הרא שון והצורה הרא שונה‪ ,‬שבצירופם נוצר ה שכל הרא שון‪ .‬אך יצחק י שראלי‬
‫עומד בפרטות על שמע שה האל הוא בריאה ולא האצלה‪ .‬אלוהים בורא א ת החומר‬
‫הרא שון ואת הצורה הרא שונה; הוא יוצר אותם יש־מאין! זוהי צור ת פעולה מיוחדת‬
‫לאל‪ .‬החומר הרא שון‪ ,‬הקרוי גם היסוד הרא שון או הגר ם הרא שון‪ ,‬הוא רוחני‪ ,‬בלומר‬
‫בלתי־ג שמי לחלוטין‪ ,‬מעין אידיאת החומר‪ .‬ואשר לצור ה הרא שונה‪ ,‬החכמה השלמה‪,‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪56‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫היא מכילה בקרבה א ת מ קור כל הצורו ת הקיימות‪ ,‬אך באופן מו שלם‪ .‬מאיחוד ה חו מר‬
‫הר א שון ו ה צור ה ה ר א שונ ה בא השיבל‪ ,‬הוא ה אור ו הזו ה ר; ומן ה שכל נ אצל ת הנפ ש‬
‫המדברת‪ ,‬ה שכלי ת‪ ,‬בלומר הנפ ש האנו שי ת‪ ,‬ש מ קו ר ה ב אור ה ט הור ומקומה בסולם‬
‫ההוויה הגבוה ביו ת ר‪ :‬מ קור ה ני ש א וזוהר יו תר מכל גוף ש הו א‪ ,‬א פילו גוף מו של ם כמו‬
‫הגלגלים ה שמימיים‪ .‬ומן הנפ ש ה מדברת נובעות הנ פ שו ת הנ מוכו ת‪ .‬ובפרק על‬
‫היסודו ת נ א מ ר ב ה ת ח ל ה( ע ט׳ ‪: )52‬‬
‫א מר אר ס טו הפלוסוף החכם בחכמת היונים‪ ,‬בי ר א שי ת ה ש ר שי ם כלם הם ב׳ גרמים‬
‫פ שוטים הא׳ מהם היסוד הר א שון המקבל הצור ה‪ ,‬הידוע אצל הפילוסופים כשירש‬
‫ה שד שי ם‪ .‬ו הוא הגרם הר א שון העומד בעצמו המקבל החלוף‪ .‬והב׳ ה צור ה הארמית‬
‫ה מ עו תד ת להקנלבש על הגרם‪ .‬והיא החכמה ה שלי מה והזיו ה ט הור והזהר הצח א שר‬
‫בא שר ה ת ח בר עם היסוד הר א שון היה מזה תו לד ת ה ש כל ו צו ר תו לפי ש הו א מורכב‬
‫מהם‪ .‬ו כ א ש ר היה תו לד ת ה שכל ו צור תו וזיוו ה תנו צץ ממני זיו וזהר בזיו ה מ תנו צץ מן‬
‫מר או ת הזכוכית ה מו ש מי ם בחלונות ה מר ח צ או ת ו ה היכלות כ א ש ר נופל עליהם זיו‬
‫ה ש מ ש וז הרו והיה מזה תו לד ת הנפ ש המדברת‪ ,‬ו כ א ש ר היה תו לד ת הנפ ש ה מדברת‬
‫ה תנוצץ ממנה זיו וזהר כזיו ה מ תנוצץ מ מר או ת הזכוכית ויהיה מזה תו לד ת הנפ ש‬
‫הבהמית והיה זיוה וזהרה פ חו ת מזיו ה שכל וזהרו ולכן זאת הנפ ש ?סילית וצריכה‬
‫ל ה ת ל מד ולהזכיר ו ב א שר היה תו לד ת הנפ ש הבהמית ה תנו צ ץ ממנה כזיו ה מ תנוצץ‬
‫מן ה ר א שוני ם והיה מזה תולד ת הנפ ש ה צו מ ח ת והיה זיוה וזהרה פ חו ת מן הזיוים‬
‫הר א שוני ם ‪* * . . .‬‬
‫כיוון ש הנ פ ש ה שכ לי ת שייכ ת לעולם האור‪ ,‬יבולה היא ל ע לו ת בסולם ההוויה‪ ,‬ל הכיר‬
‫את האל ו ל ש ר תו‪ .‬אלוהים ברא‪ ,‬כ לו מר הוציא מתוך האין בעזרת ר צונו ויכולתו‪ ,‬את‬
‫ה חו מר ה ר א שון ואת ה צור ה הר א שונ ה‪ .‬מ שני נבראים אלה נובע בכוח ההאצלה‪,‬‬
‫כלו מר בפעולה הכר חית‪ ,‬ה שכל‪ ,‬ש הו א מקור הנ פ שו ת והעולם‪ .‬פעולה זו היא ׳טבעית׳‪,‬‬
‫אך צו ר ת הפעולה ש ל ה ש כל ו של הנ פ שו ת שונ ה מזו ש ל הגלגלים ו של העולם ש מ ת ח ת‬
‫לגלגל הירח‪ .‬פעולת ה שכל ו הנ פ שו ת היא יצירה של מ ה‪ ,‬במובן זה ש מן ה אור העילאי‬
‫אינו אובד דבר‪ ,‬ומצלו של אור זה נבראים הברואים ש מ ת ח תיו‪ .‬ואילו החל מעולם‬
‫הגלגלים הפעולה הטבעית היא ש ל הוויה והפסד‪ ,‬שכן חו מ ר הגלגלים אינו מ ש תנ ה‬
‫בעוד ש ב א ר ץ‬
‫ש לנו בבר נ מ צ או ת ׳ ה איכויו ת׳‪:‬‬
‫ה קור והחום‪,‬‬
‫היב ש והלח‬
‫ובו׳‬
‫ו תרכוב ת ם ‪:‬‬
‫* ש׳ שטרן תרגם לאנגלית את הטכסט הערבי המקורי מתוך ש חזור שנ ע ש ה על־פי כ תבי־יד שעדיין לא ראו‬
‫אור‪ .‬הטכסט‪ ,‬ש תרגו מו מימי־הביניים מובא כאן‪ ,‬מצוי בסוף הספר (עמ׳ ‪ 483‬ואילך) בתרגום האנגלי הנ״ל‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫יצחק ישראלי ‪57‬‬
‫אך זהרי העצמים העליונים והם הנפ שות השלש אינן נוספות ולא נגרעו ת בצאת מה‬
‫שיצא מהן‪ .‬בי מה שיצא מהן הוא מהן בזהריהן לא מזהריהן בהן‪ .‬ואם זה בזה‬
‫מבואר הוא בי הנפ ש הצומחת שממנה ומצלה נולד הגלגל היא יו תר תקיפה באור‬
‫ובזוהר מאור הגלגל ובעבור זה היה ע ‪ 5‬ה הגלגל ובבד ונתגשם ודרבתהו הר או ת‬
‫[ותשיג אותו הראות] ונתנענע מתנועה דורנית [סיבובית] שלימה ותמימה א שר ל א‬
‫תשייגנה תו ס פ ת ולא גירעון‪ ...‬בי הגלגל אינו נרכב מדברים שיתכן שיו תרו וי שתנו‬
‫ויועתקו אלי מה שהיו ממנו אבל הוא נכון וקם בהקנמדת נצח‪ .‬ובעבור זה הלבי שתהו‬
‫הךיעה מאורה ונר חכ מתה ומעלתה ונעשית בזה ךיעני מ‪?7‬ז'כיל מכיר בשלטון בוראו‬
‫והראוי עליו מחוקיו להגדילו ולהקדישו ולשבחו תמיד בלי הפר ש ובלי סתיכ ה‪.‬‬
‫ובעבור זה העלהו האל ועשה מעלתו שלא ת סור ולא תמוט‪ .‬ותקנו להפרי ש‬
‫התקופות הארבע במועדיהן‪ .‬והמשילו על פועל הנולדים והנפסדים בעולם הנולד‬
‫וההפסד כדי שימצאו הנפ שות העליונות גופות שת שיג בהן ותלביש מאורן עליהן‬
‫ותראה פעולות מהם כפי שקדם בידיעת הבורא‪ ....‬עצם הגוף נולד מחמדים נעשים‬
‫מאיבוייות(אוייבות)‪ ,‬ובעבור זה השיגוהו המקרים ונפל תחת הנולד וההפסד‪ .‬אבל‬
‫עצם הגלגל הוא בלי נולד מיש ואינו נעתק אל לש בדבר מהאיבוייות כי אם היה‬
‫נעשה מהאיבוייות לא היה נצל מלהיותו חם או יבש או קר או לח‪ .‬ואילו היה חם היה‬
‫עולה למעלה עד אין סוף‪ .‬ואילו היה קר היה יורד למטה עד שישכון בקו האמצעי‪.‬‬
‫ואילו היה לח היה צף והולך בפיאות הארבע‪ .‬ואילו היה יבש היה חזק ומוגנז והיתה‬
‫סר ה מעליו התנועה מבלו‪ .‬וכבר נ תב אר כי אינו נרכב מהאיכוייות ובעבור זה לא‬
‫ישיגוהו המקרים ואינו נכנס תחת הנולד ו הנ פ ס ד( ס פר הגדרים‪ ,‬עמ׳ ‪2.)48 — 46‬‬
‫בתיאור זה של העולם העליון תופסת מקום חשוב המטפיסיקה של האור‪ .‬הנפש‪,‬‬
‫ה שייכת לעולם העליון‪ ,‬יבולה לעלות צ עד־צ עד בדרך שתחזיר אותה אל מקום שכינתה‬
‫הראשון‪ .‬שיבה זו היא קוד ם־בל הכר ת העולם העליון והעפלה לאמת‪ ,‬ה שגת האמת‬
‫הוודאית‪ .‬הנפש ה מדבר ת בוחנת טבעה של הנפש הנמוכה וממנה מ א מתת טבעה של‬
‫נפש יותר נעלה ממנה וכך עד החומר הרא שון והצורה הרא שונה‪.‬‬
‫בספר העצמים נ א מר‪:‬‬
‫בנקודה זו נביא הוכחה לקביעה שהנבראים הרא שונים הם שני עצמים פשוטים‬
‫שמתוכם אפ שר לקבוע א ת טיבו של השיבל‪ :‬הדבר מוכח ע״י השייכליים בדרגות‬
‫העצמים‪ ,‬שהם פשוטים או מורכבים‪ ,‬רוחניים או גופניים‪ .‬נר א ה זאת בבחננו את‬
‫פעולות העצמים ואת תכונותיהם‪ .‬תכונו ת הנ שמה הצמחית הם תזונה‪ ,‬צמיחה‬
‫והתרבות‪ .‬נעלה צעד אחד ונמצא כי הנ שמה החיונית גבוהה בדרגה‪ ,‬כי בנוסף‬
‫לתזונה‪ ,‬צמיחה והתרבו ת היא גם בעלת התכונות של תנועה ותחושה‪ ,‬המבדילות‬
‫בינה לבין הנפש הצמחית‪ .‬נעלה צעד נוסף ונמצא כי הנפש ה שכלי ת גבוהה ואצילה‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪58‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫יותר‪ ,‬בי בנוסף לצ מיחה‪ ,‬ה תרבות‪ ,‬ת חו ש ה ותנועה יש ל ה גם ת כונ ת השכל‪ ,‬החקירה‬
‫וההבחנה‪ ,‬המבדילים בינה לבין ש תי הנ ש מו ת ה א חרו ת‪ .‬צעד ש לי שי כלפי מעלה‬
‫יביא או תנו אל החבמה ה מו ש ל מ ת‪ ,‬המדע הטהור‪ ,‬והדיעה ה בל תי־ מ עור ב ת‪ ,‬שהם‬
‫ת כונו ת ה שכל‪ ,‬כי ה ש כל אינו יכול להתקיים אלא בחכמה‪ ,‬והחכמה אינה נו צ ר ת אלא‬
‫בשכל‪ ,‬ב א שר קיו מו ש ל ה א חד גורר את קיומו ש ל ה א חר‪ ,‬וכליונו של ה א חד את‬
‫כליון ה א חר‪ .‬ברו ר ש ה ש כ ל הוא האציל מכל העצמים‪ ,‬ש הו א בדרגה הגבוהה‬
‫וב שור ה הנעלה ביותר‪ ,‬הקרוב ביותר ל חי דו ש [ ברי א ה י ש־ מ אין]‪ ,‬והוא מושפע‬
‫במיוחד מפעולת הכוח והרצון‪ ,‬ללא תיווך‪ ,‬ב א שר ה חכ מ ה ה מו של מ ת‪ ,‬הידיעה‬
‫ה ט הור ה והמדע ה א מי תי הם צו ר תו ועצמותו ה מו ש ל מ ת (על פי‪ ,Isaac Israeli :‬עט׳‬
‫‪3.)86— 85‬‬
‫מה רו אים אנו ב ר ד תנו מעולם הנ פ שו ת אל עולמנו? בל העצמים שבכאן עשויים‬
‫מארבעה י סודות פ שוטים‪ ,‬הלו א הם האש‪ ,‬האוויר‪ ,‬המים והאדמה‪ .‬בל יצור ויצור קרוב‬
‫פ חות או יו ת ר ל א חד מארבעת היסודות‪ ,‬אך גוף האדם מורכב מארבעתם ‪:‬‬
‫ואולם הי סודו ת כ ש ת ח שו ב בהם ל א תמצא להם דבר ש קד ם להם ויתכן שלתהוו ממנו‬
‫אלא יכול ת בוראם י״ת וי״ת‪ .‬אם בן הם ר א ש ה הוויו ת הטבעיות ותחל תם על דרך‬
‫האמת א ח ר של א קד מ ה להם המה‪ .‬ועל בן הם ראויים ל ה קר א בשם פ שי טו ת וענינו‬
‫על ד ר ך ה א מ ת כמו ש הו א ר אוי גוף האדם ל ה קר א בשם הרכבה וענינה על דרך‬
‫האמת‪ .‬בעבור ש הו א סוף ההויה ותכליתה‪ .‬לפי ש ל א י תהוה דבר ויהיה לו פ שו ט ואם‬
‫יחשוב חו ש ב באדם שי ת הוו ה ממנו אדם כמוהו מפני שהזר ע הוא מן האדם והאדם‬
‫יתהווה מהזרע תהיה מח שבה הזו ? ט ל ה( ס פר היסודות‪ ,‬עמ׳ ‪.)5‬‬
‫כל י צור ה מורכ ב מארבעת היסודות יש לו נפש לפי אופיו‪ ,‬וכל יצור שואף ל ה ת קר ב‬
‫ליסוד ה מרכי ב אותו‪.‬‬
‫בעולמו ש ל יצחק י שר א לי כל היצורים הם בעלי נפ ש‪ .‬הזרם הרוחני‪ ,‬הוא ה אור‬
‫ש מ קו רו בשכל‪ ,‬חו ד ר לבל סולם היצורים החיים ואינו נעצר אלא באדמה הקשה‪,‬‬
‫באבנים‪ .‬בכל ש ה או ר מ תר ח ק מ מ קורו כן הוא נע שה קודר ועבה יותר‪ ,‬אך אין הוא נעלם‬
‫לחלוטין‪ ,‬ו ק רן־ או ר א ח ת חו ד ר ת מבעד לכל עביי הגופים ו קו שר ת או ת ם אל מקור‬
‫הזוהר ה מו של ם ש ל ה ש כל ‪:‬‬
‫ובבר ד מו ה ר א שוני ם גם בן הנפ ש בבהירות‪ ,‬וזה בי הם אמרו‪ ,‬ברא ה שם בהירות‬
‫ובעבור ש ע מד טבעו ו א מ ת תו ה תפ ש ט מן הניצוץ ה אור ה‪ .‬הניצוץ ה מ תפ ש ט מבח‬
‫הטבעיות ו ה מ ר או ת ה מונ חו ת בחלון ה מר חצ או ת‪ ,‬הבתים א ש ר תפול עליהם ניצוץ‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫יצזזק ישראלי ‪59‬‬
‫השמש‪ ,‬ותהיה מזה כח הנפ ש המ שכלת והיא בהירותה ואורה יותר מעט מבהירות‬
‫השכל ואורי‪ ,‬וזה למה שבין הנפש ובין בוראה ממדרגת השכל‪ ,‬וקנתה צל ואופל‬
‫רוצה לו מר ח שך ומה שקר ה ה שכל בינה ואין איר הבורא ית׳ והבהירו ת המופלג‬
‫רועה לומר החכמה ה שלמה והבהירות הנקי והאור המופלג‪ .‬ובעבור שעמד טבע‬
‫הנפש המ שכלת‪ ,‬התפ שט ממנה גם בן ניצוץ ותהיה מזה טבע הנפש הבהמית‪ .‬ולזה‬
‫שבה הו שבת ומדמה בלתי מתקיימת במה שהיא רועה לו מר בנפשה‪ ,‬ומה שבינה ובין‬
‫האור הנקי מהמדרגות מדרגת השכל ומדרגת הנפש המ שכלת‪ .‬ובן התפ שט מן‬
‫הבהמית ב הירו ת ותהיה ממנה טבע הנפש הצומחת‪ .‬ולזה נתעבה ב הירו ת ה ולא תנוע‬
‫כי אם תנועת הגדול והצמיחה לבד‪ ,‬וחסרה התנועה וההעתקה לזה‪ ,‬ומה שבינה מן‬
‫המדרגות והרחק מן הבהירות‪ .‬ובן התפ שט מן הצמחים ב הירו ת ותהיה ממנה א מת ת‬
‫הגלגל וטבעו ונתעבה ונפל תחת חוש הראות‪ .‬ובעבור שהיה טבע הגלגל התנועעות‪,‬‬
‫נדחף קצתו בקצתו ויהיה מתנועע האש‪ ,‬ומן האש האויר‪ ,‬ומן ה אויר המים‪ ,‬ומן המים‬
‫הארץ‪ ,‬ומאלו היסודות תהיה הויות הבעלי־ חיים והמחצב נספר הדוח והנפש‪ ,‬עט׳‬
‫‪4.)52‬‬
‫איזה תפקיד יכולה למלא הנבואה בעולם שבו הנפש שואפת ע ל־ פי טבעה ל ה ת א חד‬
‫עם מקור־ ה אור? כיוון שהאדם מתרומם על־ פי טבעו אל השכל‪ ,‬כלומר אל האלוהים‪,‬‬
‫מהו תפקידה של ההתגלות? יצחק י שראלי מחלק את בני־ה אד ם לסוגים‪ ,‬לפי הח ק‬
‫שתופסת בהם כל אחת משלוש הנפ שות ‪ :‬הנפש ה שכלית‪ ,‬החיונית והצמחית ‪:‬‬
‫יש מהם מי שגברה עליו הנפש הבהמית‪ .‬ומהם מי שגברה עליו הנפ ש המדברת‪,‬‬
‫ומהם מי שהורכבה בו הנפ ש הצומחת והבהמית יחד או הנפש הבהמית עם ה מדבר ת‬
‫או הצומחת עם המדברת‪ .‬ומהם מי שנפרדה בו הנפש ה מדברת והזריח עליו ה שכל‬
‫עם בל זה מזיו! ונגהו‪ .‬ומי שג^ר ה עליו מהם הנפש הבהמית הוא סכל מבולבל גבור‬
‫קופץ בראש מבקש לרצח ולנקום שופך דמים מגלה עריו ת דומה לבהמו ת במדותיו‪.‬‬
‫ומי שגברה עליו הנפש המתאווה כלומר הצומחת הוא כסיל אטום מעט ההבנה‬
‫מסתכל בתאוות הפ חותית רב מאכל ומשתה ומשגל וההולדה ודומה לטבע הצמחים‪.‬‬
‫ומי שגברה עליו הנפש ה מדברת הוא משכיל מבדיל בין העניינים הרוחניים‬
‫והגשמיים רב הענוה מתעסק באמתיות והדברים הנאים ומרחיק המכוערים‪ .‬ומי‬
‫שגברה עליו מהם הנפש החיונית והמתאווה יחד נרכבו כחותיו והוא שוטה שימח‬
‫מתעסק בתאוות העולם וההנאות והמשגל‪ .‬ומי שגברה עליו מהם הנפש ה מדבר ת עם‬
‫החיונית נרבבו כחותיו והיה למה שבו מכחות הנפש החיונית גבור אמיץ לב רם‬
‫המחשבות מ תפ אר בנצוח ולמה שבו מכהות הנפש ה מדברת תם וישר מכיר וחוקר‬
‫מבדיל טוב ל א ימלאנו לבו להכניס בגברהות אלא מה שיקל ויתכן‪ .‬ומי שגברה עליו‬
‫מהם הנפש ה מדבר ת עם הנפ ש המתאווה הוא למה שבו מכחות הנפ ש המתהווה‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪60‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫בעל ת אוו ת ונוהם עליהם ורודף אחריהם רב ה מ אכל ו ה מ ש ת ה מתעסק בתאוות‬
‫הטבעיות ולמה ש בו מכיחות הנפ ש ה?לדברת הו א צנוע יעשה הדברים בסתר‬
‫ו ת מי מו ת‪ ,‬ומי שנ פ ר ד ה בו הנפ ש המדבר ת והזריח עליו ה שכל מ אורו וזיוו שב רו חני‬
‫אלהיי מ ת אוו ה מ אור בדרבי המלאכים כפי יכולת ה אנו שי ת (ספר היסודות‪ ,‬עט׳‬
‫נז‪-‬נ ח)‪.‬‬
‫רק חלק קטן של ה מין־ ה אנו שי קרו ב ל אור ה שכל‪ .‬הם יחידי־הסגולה‪ ,‬שנ ב ח רו על־‬
‫ידי אלוהים כ מ תווכי ם‪ ,‬כדי שיביאו ל מין־ ה אנו שי את דבר ה׳ ‪:‬‬
‫על כן בחר ה בור א לתעלה וית׳ מברואין ל ש לי חו תו מי ש הו א על הענין הזה וניבא‬
‫או תו ו הר א ה על ידו או תו תיו ומופתיו האמיתיים ושימו שליח ואמצעי בינו ובין‬
‫ברואיו ו הוריד עליו ס פרו המצדיק האמיתי ו שם מ א מרו בו( ס פ ר היסודות‪ ,‬עט׳ נח)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אי־ א פ ש ר לז הות התגלות אלוהי ת עם פילוסופיה‪ .‬ה מקר א איננו ספר‬
‫פילוסופי‪ ,‬ודבר ה׳ איננו כולו פילוסופיה של ב ש ה מלים כדי לסבר א ת האוזן‪ .‬יש‬
‫במקרא סיפורי ם ש מובנם איננו ברור‪ .‬לדעת יצחק י שראלי‪? ,‬לדבר אלוהים בלשון בני־‬
‫אדם והוא מסגל א ת ל שונו אל סוג מאזיניו‪ .‬מי שמסוגל ל מ צו א את ה מ ש מ עו ת הצרופה‬
‫ימצאנה‪ ,‬ש ה רי הוא ה תר ח ק מן ה חו מר ונפ שו מ שו ח ר ר ת ו מ ל א ת־ או ר‪ ,‬ועל־כן יוכל‬
‫ל ר או ת את ה אור ש בד בר ה׳‪ .‬ואילו אותם ש אינ ם מסוגלים עדיין ל ר או ת את האור‪,‬‬
‫ובקשו מן החכמים ל ה סביר להם את ה תור ה שבכתב‪ ,‬ובעזרת פירו שי ם ומ שלים יבינו‬
‫ויתקרבו צ עד־ צ ע ד אל מקור הטוהר׳‪ ,‬עד א ש ר יתקרבו אל ה שכל ע ד־ בדי־ ב ך ש הו א‬
‫יטביע בנ ש מ ת ם א ת חו ת מו ‪:‬‬
‫מי ש הו א מתוקן עו מד בעצמו ואיננו צריך ביאור ופתרון‪ .‬ומה ש הו א כמו כן ג ש מי‬
‫מסופק צ רי ך ביאור ופירו ש‪ .‬ל א ש ה בור א ית׳ ק צר ה ידו מהביא ךברו כלו בספרו‬
‫מתוקן עו מד בעצמו אלא מפני ש הו א ית׳ ;דע ברו איו מ ש תנים בשכלם והבנתם‬
‫ו מ ח ש בו ת ם ובחירתם‪ .‬מפני שי ש מהם בהמי וסתי ש ל א יעלה ב מ ח שב תו ולא ישיאהו‬
‫ברעיוניו אל א מה ש ה שיג בחו שיו וראהו בעיניו‪ .‬ויש מהם משביל חו ק ר א שר עיניו‬
‫פקו חות על אכלתת הדברים המבדיל עניינם הרו חני מן הג שמי‪ .‬ויש מהם הבינוני׳ עם‬
‫מה שי ש כלן האמצעיים שליא יכילם מספר‪ .‬ושים הבורא ית׳ ךברו רו חני מתוקן בעבור‬
‫שיהיה מנהיג ו מור ה צדק לבעלי השיבל והתבונה בעבור שיגיע בו אל הענלן שבדברו‬
‫א ש ר בו עניין ג ש מי ומסופק‪ .‬ושים דברו גם כן מסופק ל אטומי ם חסידי ה שכל ומי שאין‬
‫הבנה לו בעבור שי חקוק בצורים לענביו וג ש מו תו וקר ב תו מ ה חו ש א חר שאין‬
‫ביכלתם להשייג מה ש איננו על הדרך הזאת מבלי שי קר ב הו להם מעט מעט‪.‬‬
‫ויעתיקום ת חלה מ הג ש מו ת אל הענין הרו חני בלימוד יקרב להבנתם ואחר בן ממנו‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫יעחק ישראלי ‪61‬‬
‫כמו כן אל מה שהוא יותר רו חני ממנו ויעלום מדרגה אחד מדרגה עד שיגיעום אל‬
‫הענין רוחני הפשוט השלם ועל בן הוצרכו הקיכלים מבני אדם‪ .‬ואותם שאין להם שיכל‬
‫ומוסר ולא היברה אל בעל מוסר יודע בינה והחכמים החוקרים הא מ תיו ת בעבור‬
‫שידבר עם כל אדם מהצד שישכיל בו ויבין לפי קרבו מהענין הרו חני וההבנה או‬
‫הגשמות והביעור א חר שאי איפ שר לעמוד על הרו חני שבמלות הג שמיות מהקפרים‬
‫לפי שהספרי ם אמנם ידברו מצד אחד ויביא הדבר בצורה אחת‪ .‬ואם רחק מהמעיין‬
‫בספר הבנת זה י שאר בסכלותו עד שילך אצל חבם וימשיל לו הדבר כצורו ת רבות‬
‫מ שתנות ויביא אליו ביאורים רבים בי הוא ילמד הדבר החלה בענין גשמי קרוב‬
‫מהחוש‪ .‬ואם ר א ה שיקבל עליו זה והבין בו די ואם ל א הוסיף בו ענין גשמי והעלהו‬
‫ממדרגה אל מדרגה עד שיגיע אל מקום שאמר בו ונחקקה צור תו בשיבלו אז שב והציע‬
‫לו מעט מעט עד שישוב הדבר על ענין רוחני‪ .‬הנה אם בן ה תב אר ו ה ת אמת שה שכל‬
‫יצא בפעולתו בעקבי פעמי הבורא ית׳ ונתדמה בו כפי יבלתו ולבן הלכו הפילו ­‬
‫סופים אחר השבל ונתדמה בו וכלמה שיורה על זה גם בן ש הספור יודיע מה שלא‬
‫יודיעו ה ס פרי ם( ספ ד היסודות‪ ,‬עט׳ נח‪-‬ס)‪.‬‬
‫אלוהים מורה את הדרך‪ :‬בהתקרבו אל יצוריו‪ ,‬כדי שיבינוהו‪ ,‬הוא מקיים מעין‬
‫פדגוגיה אלוהית‪ .‬השכל מחקה דוגמה זו ברצותו להביא לידיע ת בני־ ה אד ם את אירועי‬
‫העתיד‪ ,‬והפילוסופים מחקים אותו‪ ,‬בהיותם דוגמה חיה לתל מידים שאינם משיגים‬
‫לעומקו את הכתוב בספרי־ הקוד ש‪.‬‬
‫כשם ש קרן־ ה אור חודר ת בעד בל עוביי החומר‪ ,‬כך נוהגים גם היצורים העליונים‪,‬‬
‫כמו השכל והפילוסופים‪ ,‬בלכתם בעקבות אלוהים ובפנותם אל היצורים התחתונים‪,‬‬
‫על־ מנ ת לעזור להם ל ה ת עלו ת בשלבי האור‪ ,‬אי ש־אי ש לפי יכולתו‪.‬‬
‫תהליך ה ה תק שרו ת בין העליון והתחתון‪ ,‬בין היצור הטהור לבין זה שעדיין א עו‬
‫טהור‪ ,‬הוא תהליך טבעי שנוצר בשלבים; אך תמיד העליון נוטה בטובו לעבר התחתון‬
‫ומשתמש בצורות מוחשיות וקרובות לחומר כדי שיבינוהו‪:‬‬
‫השכל כ שירצה ל הר או ת לנפ ש מה שה שפיע עליו בוראו ית׳ ויתע׳ העמידה על‬
‫הצורות הרו חניות שאצלו והדברים הרוחניים א שר לו ש הבור א ית׳ כ שירצ ה‬
‫ל הר או ת לנפש מה שיחד ש בזה העולם ישים השכל אמצעי בינו ובינה כמו נביא‬
‫האמצעי בין הבור א ית׳ ובין שאר הברואים‪ .‬וכ שירצה השכל לגלות לנפ ש מה‬
‫שהשפיע עליו בורא ית׳ הר א ה אותה הצורות הרו חניות והךברים הרוחניים שאצלו‬
‫ונתן לצורות ההם צורו ת אמצעיות בין הנ שמות והדבר ה רו חני( ס פ ר היסודות‪ ,‬עט׳‬
‫נב‪-‬נג)‪.‬‬
‫ה מראות העל־טבעיים מוסברים כתופעה פסיכולוגית‪ .‬כלומר‪ ,‬מר או ת הנביאים אינם‬
‫עוד מראות חיצוניים‪ ,‬דברים אמיתיים המשמשים מושא לר איי ה ולשמיעה‪ ,‬אלא מראות‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪62‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫פנימיים‪ ,‬ש שו ם מצי אות מו ח שי ת אינה מ ש ת קפ ת בהם‪ .‬אין פי רו ש הדבר ש ה מצי או ת‬
‫הרו חנית נ חו ת ה מן ה מצי או ת המוח שית‪ .‬אדרבא‪ ,‬היא גבוהה ממנה‪ ,‬בפי ש הנ פ ש‬
‫גבוהה מן הגוף‪ .‬לכן מתגלים היצורים השכליים טוב יו תר בשינה‪ ,‬כ א ש ר הנפ ש‬
‫מ שו ח ר ר ת מן הגוף‪.‬‬
‫ב א שר ה אדם ער‪ ,‬מעבירים חו ש הראייה והחו שים ה א חרים דימויים וצורו ת גופניות‬
‫ל חו ש המ שותף‪ ,‬המרכז את בל מידע החו שים‪ .‬ה חו ש ה מ שו תף מעביר לכו ח־ הד מיון‬
‫צו רו ת ודימויי ם אלה‪ ,‬והדמיון מארגן ומעבד אותם‪ ,‬ומעבירם לזכרון ל מ ש מ ר ת‪ .‬נ קו ד ת־‬
‫ה מוצא ש ל‬
‫ה הכר ה בהקיץ‬
‫היא איפוא‬
‫המציאו ת‬
‫ה מו ח שי ת‪,‬‬
‫העבה‪,‬‬
‫הגופנית‪,‬‬
‫שמבעדה אין ה אור יכול ל ח דו ר אלא בקושי‪ .‬ב שינה אין ה חו שי ם פועלים‪ ,‬ולכן נוטל‬
‫ה שכל את היוזמה ומטביע בחו ש המ שותף צורו ת־ ביניי ם בין הגופני לרו חני‪ ,‬וגם צורו ת‬
‫אלה מו עברו ת לכוח הדימוי ומ שם לזכרון‪.‬‬
‫ביקיצה‪ ,‬מוצא כו ח־ ה ח שי ב ה צו רו ת אלה בזברון‪ .‬אם כוח הח שיבה של או תו אדם‬
‫הוא טהור‪ ,‬בהיר ו איננו מועב בצללים ובחשיכה‪ ,‬ה רי הוא יבדוק צורו ת אלה‪,‬‬
‫ו ב ה ש ת מ שו ב אור ה שכל ה מצוי בו יבין את ה ב שורו ת ואת הידיעות ה שכליו ת ויפר ש‬
‫נכונה את ה חלו מו ת‪ .‬אם כו ה־ ה ח שי ב ה ה א מור הוא ח שו ך וקרוב ל חו מר‪ ,‬יצ טרך למצוא‬
‫לו אדם הקרו ב יו תר ל או ר ה שכל‪ ,‬כדי ש הל ה י פר ש לו את החלום‪ .‬מובן איפוא‬
‫ש ה צו רו ת הנו צ רו ת ב חו ש המ שותף בעת ה שינה הן נ עלו ת יותר‪ ,‬הן בגלל ריחוקן מן‬
‫ה חו מר והן ב של היותן תו צ א ה ש ל פעילות ה שכל המטביע את ה צו רו ת בנפ ש האדם‪.‬‬
‫ה צו רו ת הבאו ת מן ה שכל הן צורו ת־ ביניי ם בין ה חו מרי ל מו פ ש ט‪ ,‬ואינן רו חניו ת‬
‫בלבד‪ ,‬על מנת שי ש ר תו את ה מ טרה ה חינוכי ת‪ :‬הן נטבעות טוב יו תר בחו ש המשותף‪.‬‬
‫מ או תה מ טר ה חינוכי ת מרבה האל לד בר במונחים אלגוריי ם ור ב־ מ ש מ עיי ם‪ ,‬ואילו‬
‫הקטעים ה שכליי ם ו ה ברורים מהווים מפתח ל או ת ם אנ שי ם שהגיעו ל מדרג ה העליונה‪,‬‬
‫כדי שי בינו את ה מ ש מ עו ת ה שכ לי ת של המקר א כולו‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫דונש ‪ p‬תמים ‪63‬‬
‫בכל ה תי אור הזה אינו ניכר כמעט ההבדל בין החלום לחלום הנבואי הכולל כמעט‬
‫את כל החזיונות המקראיים‪ .‬שני החלומות הם בני אותו סוג‪ ,‬והם נעזרים באותו מנגנון‬
‫פסיכולוגי‪ .‬אמנם מקורו של החלום הנבואי הוא רצונו של האל ליצור ק שר עם יצוריו•‪,‬‬
‫אולם לאדם לא ניתן להבחין בין חלום נבואי לבין חלומות רגילים‪.‬‬
‫אצל ישראלי‪ ,‬כמו ב שאר ה תורו ת הניאו־אפלטוניות‪ ,‬נ שאר החיזיון החיצוני ברמה‬
‫כל שהי של נבואה‪ .‬בך יוצא גם מדברי הפירו ש ל ס פר היצירה‪ ,‬שנכתב ע ל־י די תלמידו‬
‫דונש בן תמים‪ ,‬פירו ש המשקף היטב את מחשבתו של י שראלי‪.‬‬
‫דונש בן תמים‬
‫דונש בן תמים‪ ,‬תלמידו של יצחק י שראלי‪ ,‬קו שר את הסברו על ה תגלו ת האלוהים‬
‫ל שלושה מושגים של ספר היצירה‪ :‬קול‪ ,‬רוח‪ ,‬דיבור‪.‬‬
‫קול הוא הקול שברא ה׳ באויר והוא מכוונו אל אוזנם של הראויים לשמעו‪ .‬במובן זה‬
‫אמר הכתוב (במדבר ז פט)‪ :‬׳ובבא מ ‪ #‬ה ^ל־אךול מועד לךבר א תו ול^זמע א ת־ ה קו ל‬
‫מדבר א ליו‪ . . .‬וידבר אליו׳‪ .‬קול נבר א זה הוא א שר תו אר ע ל־י די סעדיה בפירו שו‬
‫לספר היצירה‪ ,‬פירו ש שדונ ש בן תמים ה כירו( ר א ה מבואו‪ ,‬עט׳ ‪ 4‬ו ו) ואותו הוא התכוון‬
‫ל שפר‪.‬‬
‫רוח הוא הדבר שבעזרתו התנבאו רוב הנביאים‪ .‬לדעת דונש‪ ,‬נזכרים ב מקרא מקרים‬
‫רבים שהם מסוג הנבואה שבחלום‪ .‬גם החלומות הרגילים הם מאותו סוג‪ ,‬אך הם אינם‬
‫נבואיים‪ .‬זאת גם דעתו של יצחק י שראלי‪ .‬תפיסה זו היא ניאו־ אפל טוני ת ‪ :‬החזיונות‬
‫העל־טבעיים הם פנימיים‪ .‬הם ק שורים ק שר הדוק לחלום‪ ,‬ומבחינה זו הם עולים בקנה־‬
‫אחד עם המא מר ה תל מודי( ברכו ת נז עט׳ ב)‪ :‬׳חלום אחד מששים לנבואה׳‪.‬‬
‫דיבור הוא הדיבור שייחד את משה‪ ,‬ככ תו ב( ש מו ת לג יא)‪ :‬ץד ‪ 3‬ר ה׳אל־פלשה פנים‬
‫אל־ פני ם‪...‬׳‪ .‬אמנם‪ ,‬או מר המחבר‪ ,‬נפשו של משה היתה נעלה מנפש כל אדם אחר‪ ,‬היא‬
‫היתה דקה‪ ,‬קלה והתחברה עם עולם הנפש ה שכלית עוד לפני שנפרד ה מן הגוף‪.‬‬
‫הפרדו ת הנפ שות מגופיהן‪ ,‬כא שר הגופים עודם חיים‪ ,‬היא ה ת חברו ת עם העולמות‬
‫העליונים‪ ,‬כי במצב זה הופכת הנפש לשכל והשכל מתאחד עם האור‪ ,‬התא חדות‬
‫רוחנית ולא גופנית‪.‬‬
‫דונש בן תמים נאלץ לכנו ת שלב שלישי זה של הנבואה ׳דיבור׳ בגלל הפר שנו ת‬
‫המסורתית‪ .‬הוא מסתייג מן השם באמרו‪ ,‬ש׳דיבור זה איננו כמו הדיבור האנו שי‬
‫המתממש ע ל־ידי איברי הדיבור׳‪ ,‬וכן איננו ׳שיחה רגיל ה‪...‬׳ ה מוסר ת מה שנמצא‬
‫בדעת המשוחח‪ .‬הדיבור הא מיתי הוא הדבקות והתייחדות עם העולמות העליונים‪.‬‬
‫התעלות זו‪ ,‬שהיא ה תכלי ת הסופית של היעוד האנושי‪ ,‬איננה שונה אצל משה שינוי‬
‫מהותי מזו של כל אדם‪ ,‬שנפ שו נטהרה והתעלתה! ובך כותב יצחק י שראלי‪:‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪ 64‬הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫והעלה ה רו חני ת ה ש ל מי ת במו ק ש ר הנפ ש בגוף בדי שי ת ב ר רו לאדם א מ תו ת ענ״ני‬
‫החכמה‪ .‬ל הבדיל בין טוב ובין רע והדברים הנחמדי ם לדברים שאינם נחמדיס‪.‬‬
‫ל ע שו ת מה ש הו א ר אוי מ ה אמת מהצדק ו מ היו שר‪ .‬ל קד ש ה בורא ול שבחו ולהללו‬
‫ולתן הודייה ל מ לכו תו‪ .‬ל ה תר חק מהמעשים הבהמיים הטמאים‪ .‬לה שיג בזה גמול‬
‫בוראו ית׳ והוא שי תדבק בנפש העליונית לקבל אור ה מ אור הדיעה ויופי החכמה‬
‫וכההרה‪ .‬וכשיגיע אל זו המדרגה יעשה רו חני בהדבקו ב אור הנ ברא מעוז אל נורא‬
‫בלי בינוני ויעשה מהלל משבח ל בור א מעולמי ע ד( ס פ ר הגדרים‪ ,‬עמ׳ ‪<.)133-132‬‬
‫אם ה ש כ ר הנצ חי הוא ההדבקות עם אור־השיכל‪ ,‬הרי הגהינום‪ ,‬ל עו מ תו‪ ,‬הוא הבלא‬
‫שב חו מר‪ ,‬ב א שר הנפ ש כ בד ת־ ה ח ט אי ם אינה יבולה ל ה ת ח בר אל מ קור ה והיא נאלצת‬
‫ל ה ש א ר בא ש הגלגלים‪ ,‬מרו ח ק ת לנצח מן ה אור העליון ‪:‬‬
‫ומי ש אינו מתדבק במצוו ת הךעניות ש הר אן האל על בחירי ברו איו וכהניו וחכמיו‬
‫ו מ ת מיד בעולו וב ח טאתו וגסותו וברוע מעלליו יטמאוהו ח ט איו בטמאתם ויצורו עליו‬
‫ובכבד ש ל ה ם ל ‪ 5‬בד ולא יוכל לעלות אל העולם האכלתי ולא ישיג בנר הד־יעה וביפי‬
‫החכמה וי ש אר בכלצר תחת הגלגל אבל כואב בלי חיק מתגלגל בגלגל הגלגל באש‬
‫האביר החזק ובלהבה ה מי סדת וזהו גהינם ש לו וא ש יסודו ש ה כינו האל לר שעים‬
‫ולחטאים החולקי ם על מ צוו ת( ס פ ר הגדרים‪ ,‬עבר ‪6.) 133‬‬
‫בעל ספר תורות הנפש‬
‫גורל הנפ ש‪ ,‬כפי ש מ ת א ר או תו יצחק ישראלי‪ ,‬מוליך או תנו אל חיבור קטן שנכ תב‬
‫ערבית‪ ,‬ספר תו רו ת הנ פ ש (פיתאב מעאני א ל־נ ‪ .)09‬הוא נכתב‪ ,‬בפי הנראה‪ ,‬בין ה שנים‬
‫‪ , 1150-1050‬ו מ חברו איננו ידוע‪ .‬תחילה יחסו את היצירה לבחיי אבן פקודה‪ ,‬מחבר‬
‫חו בו ת הלבבות‪ ,‬ואף ה תרגום העברי החד ש של יצחק ברוידה ( ש מ מנו נצטט) מייחסו‬
‫לאבן פקודה‪ .‬אך י׳ גולדצי הר‪ ,‬שפיר סם את הטכסט הערבי במקורו‪ ,‬הפריך יחוס זה‪.‬‬
‫יסודותיו‬
‫הפילו סופיים‬
‫שאו בי ם‬
‫מ מקורות‬
‫אפלטוניים‪,‬‬
‫ני או־ א פל טוניי ם‬
‫ולעתים‬
‫אריסטוטליים‪ .‬רבים מדברי סעדיה‪ ,‬בעיקר מ פירו שו ל ס פ ר היציר ה‪ ,‬מובאים בו מתוך‬
‫הסכמה‪ .‬מדברי נסים בן יעקב מקירואן‪ ,‬חכם הלכה בעל נטיות מועתזיליות‪ ,‬יש בו‬
‫מובאה א ח ת‪ ,‬וכן מובאה אח ת מאבן סינא‪ ,‬ש מ ח בר ה ספר מפריכה‪ .‬ה מ ח בר מזהה זהות‬
‫מוחלטת א ת תו ר ת ׳הפילוסופים האמיתיים׳ עם תו ר ת מ שה מסיני(ראהיעבר ‪ ,)5‬והספר‬
‫כולו רצוף פסוקים מן ה מ קר א המלוים את ה הרצ אה הפילוסופית‪.‬‬
‫לדעת ה מ ח בר קיימים שני סוגים של עצמים‪ :‬העצמים הרו חניי ם והעצמים הגופניים‪.‬‬
‫הר א שוני ם הם טובים‪ ,‬מאירים‪ ,‬אלוהיים‪ .‬ה א חרוני ם‬
‫— אפילים‪ ,‬גסים ורעים‪ .‬שני‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫בעל ספר תורות הנפש ‪65‬‬
‫הסוגים מקורם באלוהים‪ ,‬אך בדרך שונה מאוד‪ :‬מן האל נאצל ת לנצח ישות ר א שוני ת‬
‫בהירה‪ ,‬שנ קר א ת בפי היוונים ׳השיבל הפועל׳‪ ,‬ובתובה ׳בבוד׳‪ ,‬׳שבינה׳‪ ,‬׳עזם׳‪ .‬מישות‬
‫רא שונית זו נובעת בהברה ישות שנייה ושמה ׳נשמת העולם׳ או ׳בבוד אלוהי ישראל׳‪.‬‬
‫השלישית היא ׳טבע׳ או ׳מלאך׳‪ .‬ישויות רא שונות אלה הן נצחיות‪ ,‬מאירות ורוחניות‬
‫לחלוטין‪ .‬בניגוד לשלו ש הרא שונו ת‪ ,‬נבראת הי שות הרביעית בזמן ובחלל ואיננה‬
‫נאצלת‪ :‬זהו החומר‪ ,‬המצע של בל הגופים‪ .‬הלא הוא החושך שנזכר בברא שי ת א ב‪.‬‬
‫אחרי ישויות אלה באים בסדר האונטולוגי של הת הוות ם הגופים הפשוטים‪ ,‬ובל‬
‫אחד מהם נובע מקודמו‪ :‬הגלגל השמימי‪ ,‬הגופים השמימיים‪ ,‬האש‪ ,‬האויר‪ ,‬המים‪,‬‬
‫האדמה‪ .‬רק שבעת הגופים האחרונים אפ שר להגדירם ב׳נבראים׳‪ ,‬ואילו בל ה ש אר‬
‫אינו אלא הרכבים והרבבי־הרבבים‪ .‬ניגוד מוחלט‪ ,‬או במעט מוחלט‪ ,‬מפריד בין העצמים‬
‫הגופניים לרוחניים‪:‬‬
‫ודעת ה תור ה ובעלי ה אלו הו ת א שר הצדק אתם היא שהנפ ש עצם רו חני הדווה קודם‬
‫הגוף והנ שאר אחר בלותו ולא יתכן לעולם שתאבד הנפש אף אם יאבד הגוף‪ ...‬א מרו‬
‫שהעצם יתחלק לעצם גופני ולעצם רוחני ומדת העצם הגופני היא ל התפ ש ט ל של ש‬
‫פאות והן ה ארך והרחב והעמק‪ .‬ל ה סגר ב שעור מוגבל ל ה ש אר במקום המוסגל‬
‫לחמרו‪ .‬להיות מוקף בשטחו‪ .‬למנוע עצם אחר מלאחוז מקומו ואין ביכלתו להכיל‬
‫צורו ת ה מ תנגדות זו לזו בזמן אחד ולכ שרונו לקבל המקרים הנאותים לו יש קץ‬
‫וכאשר הגיע עד תכלית גבולו בקבלה יסוף כ שרונו המקבל לזה המקרה‪ .‬ומדת העצם‬
‫הרוחני היא שלא יתפ שט לפאות ולא יסגר בשעור מוגבל ואין לו מקום מוסגל‬
‫לקיומו ולא ימנע עצם רו חני אחר מלאחוז מקומו ויחדור בעצם הגופני בחדירת קרני‬
‫השמש בבדולח ויתאספו בו צורו ת המתנגדות זו לזו בזמן אחד ולכ שרונו לקבל‬
‫המקרים הנאותים לו אין קץ ויחוסו אל הצורות לא יהיה יחוס אחד ארצ ה בו שהוא‬
‫מוכן לקבל בל הצורו ת הן הצורו ת הגופניות והן הצורות הרו חניו ת‪ ...‬ולהמקרים‬
‫הגופניים ת שע מדרגות והן הכמות והאיכות הזמן והמקום הס מיכות והקנין והמצב‬
‫הפועל והנפעל ולאלה הת שע המדרגות באור רחב בספרי ההגיון וקצרנו‪ ...‬ומקרי‬
‫עצם הרו חני הם החכמה והסכלות המדות הטובות והמדות הרעו ת כמו יר א ת יוי׳‬
‫והר שעה והדומה להן‪ .‬והעצם הגופני הוא מה שיכלה הוא ומקריו עמו והעצם‬
‫הרוחני הוא מה שי שאר הוא וכל מקריו ע מו( תו דו ת הנפש‪ ,‬עט׳ ‪.)7-5‬‬
‫ככל ש שני עולמות אלה מנוגדים זה לזה‪ ,‬הרי הם מאוחדים באדם‪ .‬ניצוץ אחד של‬
‫השיבל גלה לגוף‪ ,‬והוא הנפש האנו שית שבתרגום העברי נ קר א ת גם ׳הנשמה׳‪ .‬ואכן‪ ,‬זהו‬
‫נושא הספר — ה ה תר ח שו ת של פירוד הנשמה מן השכל‪ ,‬והדרך שתיפתח לפניה‬
‫לחזור אל מקורה ומקובדשבתה‪ :‬השיבל‪ .‬המחבר מתנגד בתוקף לרעיון המקובל על‬
‫הפילוסופים כי הנפ ש היא צור ת הגוף‪ ,‬או מקרה הגוף‪ ,‬ועל־כן היא כלה עם הגוף‪ .‬וכן‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪66‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫דוחה הוא א ת הרעיון המקובל על אבן סינא כי הנפ ש נ בר א ת עם הגוף‪ ,‬אך אין היא כלה‬
‫עמו ומוסיפה להתקיי ם לנצח‪ .‬לדעתו‪ ,‬הנפ ש היא נצחית‪ ,‬ב לי־ ת חיל ה ובלי־סוף‪ .‬בעודה‬
‫שו כנ ת בחיק השיבל ידעה הנפ ש הבול‪ ,‬ודבר לא נ ס תר ממנה‪ .‬אך עם עצם ירידתה אל‬
‫גופה‪ ,‬נ שכ ח ה ממנה חכ מ ת ה‪ .‬ועל־ידי ר כי ש ת החכמה מ חד ש תו כל ל ה ש ת ח ר ר‪ .‬סיבת‬
‫גלות ה ש ל הנפ ש בגוף אינה מ שכנ עת ביותר‪ .‬המחבר טוען כי הנפ ש הוגל ת ה כדי ש תד ע‬
‫ל ה עריך את ה או ש ר ש ב ה מ צ או ת ה ב שכל ‪:‬‬
‫ונ א מר עוד שקנין הדעת ובל ה מדו ת הטובות הוא ב תכונ ת הנ ש מ ה כמו ש א מ ר ר׳‬
‫ש מל אי ונר דלוק לו ומונח על ר א שו וצופה ומביט מסוף העולם עד סו פו(נ ד ה ל עט׳‬
‫א) וזה ה מ א מר מוכיח ש הנ ש מ ה ידעה מסוף העולם עד סו פו ולא ירדה אל העולם‬
‫הזה אלא ל ר כו ש לה דברים מועילים ולהרבי שם לזול ת ה ול ע שו ת מעשיים טובים‬
‫ולזכור מה ש ש כ ח ה מן הידיעות העליונות והמטרה היו תר גדולה היא ל קנו ת לה‬
‫מעשיים טובים בי קנין הדעת הוא בתכונתה‪ .‬וכבר באר זה * לי הו א ב א מרו אכן רוח‬
‫היא ? אנו ש ונ^זמת ש די תבינם (איוב לב ח) ורצה במלת ק‪ 1‬בינם ש תי הנ פ שו ת‬
‫ה א חרו ת ולבן ל א א מר תבינו ולא תבינהו אלא תבינם‪ .‬הנה יוצא מזה שעל הנפ ש‬
‫ה שכלי ת החובה ל ה ט היר את ש תי הנ פ שו ת ה א ח רו ת בחכמה ובמעשיה וראוי לה‬
‫לדעת מה ש הי ת ה בעולם העליון ובעבור מה ירדה אל העולם הזה כדי ש ת ע ש ה מה‬
‫שנ צ טו ת ה בו מן החכמה והמע שה‪ .‬ודע ש אם עמדה בעולמה מבלי ר או ת העולם הזה‬
‫לא ידעה כח מעלתה ורום מושבה כמו הילד א ש ר הסכין ל ש תו ת חלב ה שדים‬
‫ולאכול דבש לא ידע מתיק ותם אם ל א יטעום סמי ר פו א ה וכמו כן הנפ ש אם לא‬
‫תטעום העולם הזה ביגונו ועצבונו לא תדע מעלת עונג העולם הבא והעולם א שר‬
‫היא היתה בו ולא תיר א את יוי׳ ולא תקוה בישועתו בחובותיה והבטחותי ה ומצוותיה‬
‫בחכמה א מי תי ת ובמעשים טובים(עמי ו ‪.)8 2 -8‬‬
‫הירידה אל העצם הגופני באה בהדרגה‪ .‬הנפ ש צריכ ה לעבור בגלגלים למיניהם בטרם‬
‫ת ת א ח ד עם הגוף•‪ ,‬וכל גלגל וכל יסוד ש בדרכ ה מטביע בה את חו ת מו ומעטה עליה‬
‫צללים וח שיבה ‪:‬‬
‫בענין ר ש מי העולם העליון והעולם ה שפל בנשמה‪ .‬דע יאמצך האל ש הנ ש מ ה בבואה‬
‫מן ה ש פ ע ת האל אל האדם עו ברת בכל הגלגלים א ש ר כל א חד מהם י ש איר בה רו ש ם‬
‫ומתע טפ ת במעטפת בל גלגל א ש ר עברה בו ולבן תר א ה הנפ ש ה שו קד ת במדעים‬
‫מנ פ שו ת הי שרי ם מ ספר ת מאיזה גלגל ומדבר ת ממה שי ש בו מ או תו ת ונפל או ת יוי׳‬
‫ה רו מ מו ת כי היא ידעה זה בעברה בו כ א שר ירדה אל העולם הזה ועתה ת שוב לזכרו‬
‫א חר ש ב חונ ה בדרך הל מוד ולפי מדת זוהר הכוכבים ור ש מי ה ם המגיעים אליה יולד‬
‫תב שיט לנ ש מ ה או הוספה למעטפותיה או סבת ט הרו ת ה או ה ת ער בו ת ה במזגים‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫בעל ספד תודות הנפש ‪67‬‬
‫המכסים אורה ובל זה בכלדה ידועה ברצון בוראה היודע מה שיפגענה עד זמן בואה‬
‫למי שירצה כמו שירעה יתרומם ויתעלה‪ .‬ולפעמים תגור באיזה גלגל ימים כבירים‬
‫עד שתחרץ עליה החכמה ה אל הי ת ל שלחה אל האדם ואז רו שם זה הגלגל א שר‬
‫התא חר ה בו יהיה יותר חזק ויותר גלוי מן רשמי ש אר הגלגלים א שר היא עובר ת‬
‫בהם ואם היא עמדה למ של במסלת שבתאי או צדק או מאדים יהיו ר שמי אלה‬
‫הכוכבים יותר חזקים ויותר גלוים כל זמן שלא נ שבתו מזיגת הכוכבים או לא הופר זה‬
‫הרו שם ולפיכך תמצא ר ש מי איזה גלגלים יותר חזקים ויותר גלוים אצל איזה אנשים‬
‫וזה אתה רואה בעיניך(עמ׳ ‪.)76-75‬‬
‫אך לא הנפש בלבד לוב שת צורו ת גופניות‪ :‬גם המלאכים‪ ,‬שליחי האל שהם אור טהור‪,‬‬
‫בדומה לנפ שות‪ ,‬חייבים לעטות חומר כ שהם יורדים לאדמה להביא את ב שורתם‪:‬‬
‫ועתה נוסיף עוד בבאורו ונאמר ראוי לך ש ת שער בנפשך שהנ שמה בעברה בגופות‬
‫י הגלגלים תקנה לה גוף גלגלי ותתגשם בו ובבואה אל ארבעה היסודות תתג שם‬
‫בר שמיהם ותקנה לה גוף אר צי ותגלה לחושים כמו ש תר אנ ה והיודע מה שרכ ש ה לה‬
‫לא יבקש ממנה אלא מה שהפקיד אצלה לפי הכסוים א שר ה תכ ס ת ה בהם וזה יחייב‬
‫ישרו כאמרו כי י שר ךבר יוי׳( ת הלי ם לג ד) ומה שנבאר לך כל מה ש א מרנו בזה הענין‬
‫הוא שנברר לנו שכל מי שירד אל הארץ התכסה ו ה ס ת תר בענין ארצי והלך בעקבות‬
‫היסודות והנפלא מזה הוא שה שכינה בהגלותה למ שה ולי שראל ה תד מת ה להם‬
‫בדמיון א שר על ידו הכירוה כמו ש א מרנו למעלה ו ‪!5‬ד הןביאים אז־‪3‬זה (הושע יב יא)‬
‫ונאמר במשה רבנו ע״ה וירא מלאך יוי׳ אליו ‪ 3‬לבת אש מתוך ה קג ה( ש מו ת ג ב) ועוד‬
‫ויקרא אליו אלהים מתוך הקז^ה (שמות ג ח ובעמד עננן אתה הלך ל ‪9‬ניל!ם יומם‬
‫ו?עטוד אש לןלה (במדבר יד יד)‪ .‬וכבר ידעת שה שכינה נגלתה לי שר אל בעמוד ענן‬
‫באופן שיכלו לדעתה ונאמר ?עמוד;גנן ידבר ‪$‬ליךזם(תהלים צט ז) ענן ועך?ל קביביו‬
‫(תהלים צז ב) ויךד יוי׳ ב‪ 7‬גנן(ב מדבר יא כה) י ‪ #‬ת חקזך ס תרו קזביבותיו קכ תי ח^זכת‬
‫מים ענבי;?זחקים(תהלים יח יב) ובעלות ה שבעה נא מר ודוענן ס ר( ב מ ד בר יב י) ונאמר‬
‫עוד ומקזה נגש ?*ל העך?ל א ‪ #‬ר שם ה‪ $‬ל הי ם( ש מו ת כ יח) והראיות האלה לא יהרסן‬
‫הכופר ולא ינפצן המורד כי הן מוכיחות שמי שנגלה מן השמים התחפ ש ו הס ת תר‬
‫בלא ספק בענינים וגופות ארציים‪ .‬ומסבת אלה הר שמים ה ת כ ס ת ה הנ שמה‬
‫והתחפשה בקליפות גלגליות ויסודיות עד שנגלתה לחושים בצורת ה הגופנית והיא‬
‫באמת האדם א שר איננו מאומה בלעדה במו שרואה האדם בחלום אביו המת או רעו‬
‫בצורה א שר על ידה יכירם אף כי הגוף טמון בקבר ואבן מונחת עליו‪ .‬ואם תר צ ה‬
‫להתחקק א חר אמיתת הנ שמה וייטיב בעיניך להציגנה ערומה הפוך סדר הפרידה‬
‫ופשוט מעטפותיה וכסויה מעטפה א חר מעטפה וכסוי אחר כסוי עד שיתפזרו ענניה‬
‫ותשוב לעלות מדרגה א חר מדרגה למצב רא שיתה ואז תר אנ ה בעין השכל ותבין‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪ 68‬הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫במח שבה זכו תה ולבנתה כמו ש ר או הנביאים בחו שיהם צו רו ת המלאכים בדמות‬
‫צו רו ת אנו שיו ת והבינו ענעיה בשכל במו שנ א מ ר במנוח בר או תו את ה מל אך א ש ר‬
‫ח שבו ל אד ם ולא ידע מנוח כי מלאך יוי׳ הוא ( שופטים יג יז) ואחר שעלה ה ש מי מה‬
‫באש הקרבן ידע ש הו א מלאך כ מו שנ א מר אז; ד ע מנוח ו ג׳( ש ם‪ ,‬כא) ואחזתו רעדה‬
‫גדולה ודמה שי מו ת עד שהרגי ע ה או תו א ש תו ואמר ה לו חפץ יוי׳ לזזמיתנו ל א לקח‬
‫וג׳( ש ם‪ ,‬בג) וכמו זה נ א מר בגדעון וזולתו ולא נ א רי ך( ע ט׳ ‪.)78-76‬‬
‫עזרת האל לנ פ ש אינה מצ ט מצ מת ב שליחת ב שורו ת אל א מתבטאת גם בתורה‪ .‬אנו‬
‫יודעים כי ה תו ר ה הי א־ הי א החכמה‪ ,‬אך היא מדברת בלשון בני־אדם‪ .‬ךבר האל‪ ,‬כפי‬
‫שנ א מ ר לנביא‪ ,‬שונ ה מן הדיבור המהותי‪ ,‬ש הו א ה ה א צלה הר א שונ ה‪ ,‬או ה׳שכל׳‪,‬‬
‫הנקר א גם ׳כבוד׳‪ ,‬׳ שכינה׳‪ ,‬׳שם׳ ו׳דיבור׳‪:‬‬
‫ו אפ שר ש ה שו מ ע זה ה מ א מר לא יבין ענ עו ויתערבו אצ לו דבור ה תור ה ודבור הבורא‬
‫לנביאיו המיוחסים גם כן אל יוי׳ ויביאהו במבוכה אבל אנ חנו נבאר לו זה ונוציאנו‬
‫מ מבוכ תו בעזרת ה בורא יתרומ ם ויתעלה ונ א מר שהענין הר א שון א ש ר א מ רנו הוא‬
‫מה שנ ק ר א דבורו בעצם ש לו ולא על ידי אמצעים ודבור ה תור ה וד בורו לנביאים הם‬
‫גם כן דבור יוי׳ אבל נ ע שו על ידי אמצעים רבים ר צוני ל א מר על ידי הזמן והמקום‬
‫והכלים כ מו דבור ה׳ ל מ ש ה רבנו ע״ה א שר היה ב שנ ת הארבעים לחיו והיא שנ ת‬
‫בתמ״ח ליציר ה ובהר סיני על ידי האויר א ש ר ע שה צו רו ת ו ת מונו ת ה או תיו ת‬
‫והנעימות מן ענן וערפל וא ש וזולתם כמו שנ א מ ר וךבךיו ש מ ע ת מ תוך ה א ש( ד ב רי ם ד‬
‫לו) וכל אלה היו האמצעים להביא הדבור לנביאים ל פי מה ש ה כיר ח ה חכ מ ת המדבר‬
‫ל?לדבר אליו‪ .‬וכבר הור ה רבנו סעדיה גאון ז״ל בספר ואלה ש מו ת איך היה דבור יוי׳‬
‫יתעלה וזה ל שונו הנה הוא כבש את ה אויר עד ש צ ר צו רו ת ונהיה כעין ל שונו ת‬
‫ו או תיו ת מכפיקית ונעימות נ ש מ עות נערכות על דר ך דבור בני אדם בחתיכת ה אויר‬
‫נעימות ו מלו ת עד שיכ לו ל ש מוע דבור יוי׳ י ת על ה( ע ט׳ ‪.)68-67‬‬
‫דרך ה חזיונו ת ו ש מי ע ת־ ה קו לו ת עולה ב קנ ה־ א חד עם דברי סעדיה‪ ,‬המובאים‬
‫בהרחבה‪ .‬ה אויר ה שני מצטייר בצבעים ה שוני ם של הא ש‪ ,‬והנביאים בלבד רואים‬
‫ושומעים א ת הדיבור‪ .‬הרעיון של הפדגוגיה האלוהית‪ ,‬אף הוא מ של סעדיה‪ ,‬ניתן לו‬
‫באן תי אור מ ל א־ חן‪:‬‬
‫הנה נ ברר שד בריו הפעליים הנבראים הם א ש ר בהם דבר לנ ביאיו על ידי אמצעים‬
‫באופן שי בינו על ד ר ך דבור בני אדם והשמיעם למי ש ר צ ה ומנע ש מי ע ת ם ממי שר צ ה‪.‬‬
‫וכמו זה א מ רו החכמים ז״ל על דבריו הנבראים דברה תור ה בלשון בני אדם (ברכות‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫בעל ספר תורות הנפש ‪69‬‬
‫לד עט׳ ב) והבדילו בין דבריו העצמיים הבוראים ובין דבריו הפעליים הנבר אים א שר‬
‫הם באופן שיבינום בני אדם‪ .‬ונאמר עוד להוספת הבאור הנה בל אחד מאתנו ברצותו‬
‫לה שתעבד אליו אחת מן החיות אם למשכה אליו או ל הר חיק ה ממנו או להוליכה‬
‫לפניו או ל ת ת לה מאכל ומ שתה ינוע חבו על ד י ר דבור החיה בתנועת חכה או‬
‫ישמיע קול החליל במו שיעשה לסוס ולחמור ב שתותם וכן אנו מושכים אלינו‬
‫הצפרים כמו שישמיע הציד קול החליל ברצותו לצוד את הקראי ם הנה כל זה על‬
‫דרך דבורם ולא על דרך ךבור בני אדם ועל אחת במה ובמה הבורא יתעלה בדברו אל‬
‫נביאיו דבר להם כפי דרכ ם ולא כפי דרבו עם עצמותו וכחו א שר השמים והארץ לא‬
‫יובלו לנ שוא כמו שנ א מר כי גדל עד שמים חקךןז וג׳( ת ה לי ם נז יא) עד שלפעמים‬
‫צייר לנביאיו צורות ונתן להם משלים א שר על ידם הבינו חפצו וזה הוא שנקר א‬
‫חזיונות ו מראות וראיה לזה הוא א מרו ןךבךתי על הנ בי אי ם( הו שע יב יא) כלומר אני‬
‫ממשל ומדמה לנביאים משלים ותמונות וחכמינו ז״ל א מרו בענין ובנד הןביאים‬
‫אדמה( שם) מלמד שהיה מדמה לכל נביא ונביא בדמיון ורצו בזה לפי כח ויכולת כל‬
‫נביא להבין חפצו המחכם וגזרותיו ה אל היו ת(ע ט׳ ‪.)69-68‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬ה תור ה היא בלי בידי החכמה‪ .‬מי שחושב שאין ל מ קר א תוקף מבחינה‬
‫פילוסופית אינו אלא טועה ; שכן ה תור ה מספקת את הצורך היסודי של הנשמה ‪ :‬דעת‪.‬‬
‫ההתגלות היא כולה רוחנית‪ ,‬אך אין אנו יודעים להבינה‪ .‬אם נקדיש את כל כוחותינו‬
‫לנתח ולחקור את ההתגלות‪ ,‬נמצא בה את החכמה במידה מו שלמת יותר מבכל‬
‫מחשבה שכלתני ת‪.‬‬
‫הנפש ה שכלית‪ ,‬שנפרד ה מן השכל‪ ,‬ירדה ארצה ולבשה גוף‪ .‬ע ת ה עליה להי טהר‬
‫ע ל־ידי הדעת ובעזרת מעשיים טובים‪ ,‬בדי לחזור אל מקורה‪ .‬גוף האדם איננו בעל נפש‬
‫שבלית בלבד‪ .‬הוא הגוף המורכב ביותר בבריאה; יש לו גם נפש צמחית ונפש חיונית‪,‬‬
‫ומעליהם‪ ,‬בגולת הכו תר ת‪ ,‬הנפש ה שכלית‪ .‬לפני שהנפ ש השיבלית עולה אל השיבל‪,‬‬
‫עליה לעשיות את שליחותה‪ :‬להפוך את הנפש הצמחית ואת הנפש החיונית לחומר‬
‫שלה עצמה‪ ,‬כדי לקחתן עמה לעולם העליון‪ .‬בן עליה לשוב ולרכוש לעצמה את כל‬
‫החכמה ש שבחה ברדת ה אל עולם היסודות‪ ,‬וכן לטעום את צער הגלות ולצאת ל או שר‬
‫שבעולם־הבא‪ ,‬ובן גם ל ט הר נפ שות א חרות‪:‬‬
‫היא אור מן האל ועליה החובה להעביר את הנפ שות מן מדרגתן אל מדרגה עליונה‬
‫רצוני לו מר שעליה ל ה ע ביר הנפש הצמחית אל מדרגת הנפ ש החיונית והנפש‬
‫החיונית אל מדרגת הנפש ה שכלית והנפש ה שכלית אל מדרגת ה‪/‬היכלים הפועלים‬
‫א שר הם מכרו ת לנ שמות ומעין הידיעות והמדות הטובות והם קרובים אל רבם‪ .‬זאת‬
‫היא החובה המוטלת על הנ שמות היורדות אל העולם הזה והיא חובה מעצבת ונסיון‬
‫מבאיב א שר נסת ה בזה העולם הגשמי‪ .‬הנה ירידת הנ שמה אל העולם הזה היא לפנים‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪70‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫שונים הפן הר א שון הוא ל ה ט היר מה שי ש בו מן הדברים הטהורי ם א ש ר קדמנו זכרם‬
‫וה שני לד ע ת מעלת עולמה על ידי קרבתה אל העולם הזה ובחינתה או תו ותתעצב על‬
‫מה שנ ת ר ח ק ה ממנו והוטלו עליה בל אלה הדברים כי היא עו ש ה כל מה שנ צ טו ת ה בו‬
‫אם ה ה שג ח ה בעזרה‪ .‬ו ה שלי שי לנסות דברי העולם הזה ולטעום מכאוביהם כדי‬
‫ש ת ר א ה ותדע מדת עונג העולם א ש ר היתה בו ו א ש ר ת שו ב אליו כמו שנ א מ ר‬
‫ויושיעם למען קזמו להודיע ? ‪ m‬ק בו ר תו( ת ה לי ם קו ח) והרביעי ל ה ט היר הנ פ שו ת‬
‫ה א חרו ת‪ .‬וזה והדומה לזה הוא הסבה א שר הוטל על הנפ ש עול ה מ צו ת וירידתה אל‬
‫העולם הז ה( ע מ׳ ‪.)83-82‬‬
‫עליית הנפ ש (הנ שמה) א חרי ה מוו ת היא ק ש ה או קלה‪ ,‬הכול לפי דרג ת ה טו הר של ה‪.‬‬
‫ב א שר הנפ ש היא קלה‪ ,‬עו בר ת היא בקלות את היסודות והגלגלים בדרכה אל־על‪ .‬אם‬
‫ל או — תהיה הדרך ק ש ה ולעתים אף ב ל תי־ א פ ש רי ת ‪:‬‬
‫נזכיר בו ה ש תנו ת מדרגו ת הנ ש מו ת בחזרתן ונ א מר ש א ח ר ה מדרג ה העליונה‬
‫ו ה מ או ש ר ה מדרג ת כל נ ש מ ה ונ שמה ת ש תנ ה לפי ידיעתה ומעשיה בהוספה וגרעון‬
‫הפ עולות א ש ר הפעילו עליה הגלגלים והיסודות בהכנה ה אל הי ת ובמדה א ש ר‬
‫הפקדה אצל ה ו הנד ר ש ה ממנה‪ .‬והנ שמה בהמלטה מן העולם הזה דומה לבגד נאה‬
‫ולבן הנר ט ב במים א ש ר אם היו זכים וטהורים תהיה הר ט ב תו קלה ויבלענם הבגד‬
‫וישוב ל מצ בו הר א שון יו תר זך ונעלה אבל אם היו המים עכורי ם ודלוחים תגרע‬
‫ט הר תו וי ש ח ת נקיונו על ידי הר ש ם הנר ש ם בו ובפרט אם תהיה הר ט ב תו בדברים‬
‫הנבלעים והנטבעים ובמעט ל א יובל להכבס ממנה וכמו כן נ א מר על הפושעים‬
‫ש ביננו כי אם תכבסי בנלנר ו ג׳(י ר מי ה ב בב) ומצב הנ ש מ ה יהיה גם בן לפי מדת‬
‫פעולתן הר עו ת והדעות הנ ש ח תו ת עד ש ת ט ה ר מן הטנופים א ש ר נדבקו בה בעולם‬
‫הזה‪ .‬וידוע ש הנ ש מ ה היא בגד ח שוב לאדם מן הבורא ולכן חובה על האדם לכבדו‬
‫ולכבד הוא על ידו( ע ט׳ ‪.)85‬‬
‫המחבר מ ת אר ב אריכו ת את היסורים הנוראים‪ ,‬שי בו או על הנפ ש הרעה ו ח ס ר ת־‬
‫הדעת‪ .‬הנ פ שו ת כ בדו ת־ ה עוון יאלצו ל שכון בין ה שדים‪ ,‬בעוד ש הנ פ ש ה ט הורה‬
‫תסתופף במ שכן המלאכים ‪:‬‬
‫והבור א ל א י א חר מלקחת הנ ש מ ה אליו ומלהקים ה ב ט ח תו א ש ר הבטיח לה לעמוד‬
‫בין המלאכי ם הקרובים אליו ובחיי אשבע שזה הוא מצב הנ פ שו ת ה מ עולות במו‬
‫נ פ שו ת ה א בו ת והנביאים ע״ה והעולה ברום מדרגתן וזאת היא המדרגה העליונה‬
‫לנ ש מ ה המגעת תכליתה וגבולה בחכמה ובמעשיה ו ב א שר יתננה בוראה ל ה שלי ם מה‬
‫שנ טל עליה יביאנה אל המוכן בעבורה(ע ט׳ ‪.)85-84‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבירול‬
‫‪71‬‬
‫עסקנו בספר תודו ת הנפ ש בסמוך לדיון ביצחק י שראלי ודונש בן תמים‪ ,‬א ף־ ע ל־ פי‬
‫שחיבור זה בא ל א חר שני המחברים‪ ,‬שעליהם נעמוד עתה‪ :‬שלמה אבן גבירול ויוסף‬
‫אבן צדיק‪ .‬אל א שבחיבור זה‪ ,‬בדומה לחיבורים הקודמים‪ ,‬ממלאת הה תגלו ת הנבואית‬
‫תפקיד נכבד‪ ,-‬ניבר ת ה שפעת ה מסור ת ובן ה שפעתו של סעדיה בנוגע לבבוד הנברא‪,‬‬
‫בלומר ל תור ת האויר השני‪ .‬ואילו בשיטות שני הפילוסופים הבאים הה תגלו ת היא‬
‫פנימית לחלוטין‪.‬‬
‫שלמה אבן גבירול‬
‫שלמה בן יהודה אבן גבירול נולד בקירוב בשנת ‪ , 1020‬בפי הנר א ה במלגה‪ .‬בילדותו חי‬
‫בסרגוסה‪ .‬אביו מת עליו בגיל די צעיר ואמו בשנת ‪ . 1045‬הוא עצמו מת בהיותו רק בבן‬
‫‪( 37‬בשנת ‪ 1057‬בקירוב)‪ .‬אבן גבירול היה מ שורר גדול‪ ,‬ומשיריו נודעו כמה פרטים על‬
‫חייו‪ .‬לדבריו היה קטן־קומה‪ ,‬מכוער‪ ,‬נוטה לחולי ולרוגזה‪ .‬נזק רב גרמה לו יהירותו‪,‬‬
‫בעיקר משום שנזקק לנדיבים‪ ,‬שעה שהיה עוסק בפילוסופיה ובשירה בלבד‪ .‬החשוב בין‬
‫ידידיו רבי־ ה ה ש פע ה היה כנרא ה יקותיאל בן יצחק אבן חזן‪ ,‬שאת ידיעותיו‪ ,‬נדיבותו‬
‫ודבקותו בדת הוא מפאר ברבים משיריו‪ .‬אך יקותיאל היה אי ש־ חצר‪ ,‬ונהרג בשנת ‪1039‬‬
‫בעקבות קנוניות שונות‪ .‬הדבר פגע קשה במצבו הבלכלי של אבן גבירול‪ ,‬כי לא עלה‬
‫בידו לקיים יחסים נאותים עם שאר נדיבי סרגוסה‪ .‬דומה שניסה לה שתקע בערים‬
‫אחרות‪ ,‬ביניהן ;רנדה וולנסיה‪ ,‬ושם מת‪ .‬בשיריו הדתיים והחילוניים קנה לעצמו כבר‬
‫בימיו שם גדול‪ .‬גדלותו זכורה עד היום‪ ,‬ושיריו אף משולבים בתפילה נוסח ספרד‪.‬‬
‫משנתו הפילוסופית של אבן גבירול כלולה בחיבור גדול‪ ,‬שנכתב במקורו ערבי ת‪ ,‬אך‬
‫חוץ מכמה קטעים‪ *,‬שנ ש ת מרו בלשון המקור‪ ,‬מצוי ביום רק תרגום לטיני‪Eons Vitae :‬‬
‫(מקור חיים)‪ .‬במבוא ל ס פר זה הזכרנו את החיבור בקצרה ועמדנו על תולדותיו‪.‬‬
‫הוא יוחס ע ל־י די הקזכולסטיקאים להוג ה־דיעו ת ערבי בשם אביצברון‪ .‬במאה הי״ג‬
‫תירגם שם טוב אבן פלקירה לעברי ת ליקוטים מתוך מקור חיים‪ .‬באמצע המאה הי״ט‬
‫השווה ש׳ מונק את הקטעים הללו עם נוסח חיבורו של אביצברון‪ ,‬וכך נודעה זהותם‬
‫של אביצברון ואבן גבירול‪ .‬כיצד יתכן הדבר שההיס טוריוני ם של הפילוסופיה לא‬
‫הבחינו קודכדלבן שמחבר מקוד חיים הוא יהודי? אנו נר א ה כי הפילוסופים היהודיים‬
‫של ימי־הביניים ידעו מי המחבר‪ .‬עוד במאה הט״ו הכירו יהודה אברבנאל ובנו אריה‬
‫את אבן גבירול כפילוסוף‪ ,‬ואריה בן יהודה אברבנאל מביא מדבריו ומכנהו בשם‬
‫׳אלבנזוברון שלנו׳‪ .‬אולם‪ ,‬בין החכמים הנוצריים איש לא העלה על הדעת את זהותו‬
‫האמיתית של מחבר מקוד חיים‪ .‬במאה הי״ב תורגמה היציר ה לל טינית ע ל־ידי‬
‫* ש־ פינס‪ ,‬׳ספר ׳׳ערוגת הבשם״‪ :‬הקטעים מתוך ספר ׳׳מקור חיים״‪ ,,‬תרביץ‪ ,‬כז(תשי׳׳ח)‪ ,‬עכ‪1‬׳ ‪.233-218‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪72‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫דומיניקוס גונדיסלינוס ויוהנס היספלנסיס ( שהיה אולי אברהם אבן דאוד)‪ ,‬ושם‬
‫המחבר ה ש ת ב ש לאביצברון‪ .‬הקבולסטיקאים בותבי הל טיני ת היו חלוקי ם בדיעותיהם‬
‫ביחס ל מ שנ תו‪ .‬היו ש ד חו את דבריו‪ ,‬כגון תומא ם מאקווינס‪ ,‬והיו שקי בלו חלק‬
‫מתפיסתו‪ .‬אך ת מיד ח ש בו הו ל מו סל מי או לעתים לנו צ רי; ודיעה זו היתה מקובלת עד‬
‫לגילויו ש ל מונק‪ .‬א פ ש ר ל ל מוד מכאן עד מה ק ש ה ל ה ת ח קו ת א חר תולדו ת ההגות‬
‫בכללות ה ועד מה תלוי הדבר במקרה כגון זה‪ .‬נחוץ היה חו קר בעל שי עו ר־ קו מ ה כשי‬
‫מונק וכן נם ה ש מ רו תו של כ ת ב־ הי ד היחיד מן הקטעים ש תירג ם פלקירה‪ ,‬כדי שי תגלה‬
‫מיהו בעצם אביצברון‪.‬‬
‫אבן גבירול הוא יו צ א־ דו פן בין הפילוסופים היהודיים‪ ,‬שכן מקוד חיים אין בו אף רמז‬
‫ל מקר א או לד ת ה ה תגלות‪ .‬ל הי פ ך‪ :‬הוא מיטיב ל ה מ חי ש את טיבה ה ל א־ ד תי של‬
‫הפילוסופיה‪ .‬כי בימי־הביניים היתה הפילוסופיה א חר ה ש ט חי ם שבהם יכלו ל הפג ש בני‬
‫דתות‪ ,‬או מו ת או ש פו ת שונו ת‪ .‬הפילוסופיה ש ל ימי־הביניים היתה‪ ,‬מבחינה זו‪ ,‬אחד‬
‫מענפי המדע‪ ,‬כי גם ב א סטרונומיה‪ ,‬ברפואה ובמתמטיקה ל א היתה מחיצה בין הדתות‪.‬‬
‫ואבן‪ ,‬מ קו ר חיים עוסק במדע ‪ :‬מדע ה חו מר והצורה‪.‬‬
‫של מ ה אבן גבירול הוא‪ ,‬כפי ש א מ רנו במבוא לספר‪ ,‬ה מ קורי בין הפילוסופים הני או־‬
‫אפלטוניים‪ .‬בצדק א מר עליו מ שה אבן עזרא בי הוא יצר הרבה ר עיונו ת חד שים‪ .‬אך‬
‫קצת מר עיונו תיו כבר פג שנו בתחילת הפרק‪.‬‬
‫מקוד חיים נבתב בצור ת דו־ שי ח‪ .‬צור ה ספרו תי ת זאת שכי ח ה בתקופה הערבית‪.‬‬
‫היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬חיקוי ל א פ ל טון‪ :‬אך להבדיל מן הדיאלוגים האפלטוניים אין כאן לא‬
‫ל תל מיד ולא ל מו ר ה זהות חיה ש ל אדם מסויים‪ .‬ה מ שנ ה ה סדור ה מובאת מפי המורה‪,‬‬
‫והתלמיד מציג ש א לו ת ה מנ חו ת את המור ה ל ה ב היר נקודה זו או א חר ת‪ .‬אגב‪,‬‬
‫הליקוטים של אבן פלקירה אינם כתובים בצור ת דו־ שי ח‪ ,‬והיצירה איננה מפסידה בשל‬
‫כך מערבה‪.‬‬
‫החיבור מתחלק ל ח מי ש ה מאמרים‪ .‬ה מ אמר הר א שון עוסק ב הנ חו ת ה מוקד מות‬
‫הנ חוצו ת ל הבנ ת מקומם ש ל ה חו מר הכללי ו ה צור ה הכללית‪ ,‬וכן מקומם של ה חו מר‬
‫ו הצורה בעצמים ה מור כ בי ם; ה מ א מר ה שני עוסק בעצם ה רו חני הנו ש א את צור ת‬
‫הגו פניו ת; ה ש לי שי מוכיח את קיום העצמים ה פ שו טי ם; הרביעי עוסק בהכר ת ה חו מר‬
‫ו הצור ה בעצמים ה פ שו טי ם; ה ח מי שי‬
‫— בחומר הכללי ובצורה הכללית שלעצמם‪.‬‬
‫בתחיל ת ס פ רו מביא אבן גבירול במה הנחות ה מ צויו ת ת מיד בחיבורים הני או־‬
‫א פל טוניי ם‪:‬‬
‫(א) המדע הוא ה מ טרה העליונה בחיים ואף הצידוק לקיומם‪.‬‬
‫(ב) מדע הנפ ש‪ ,‬כ לו מר ידיעת האדם את נפשו‪ ,‬פו ת ח לפניו את הכר ת העולם‬
‫והאלוהים‪ ,‬כי האדם הוא עולם קטן ‪:‬‬
‫א מ ר‪ :‬ו מ א חר ש הי ה החלק היודע מחלקי האדם הוא הנכבד ש ב חלקיו על כן מה‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבידול ‪73‬‬
‫שצריך לו שיבקש הוא הידיעה ומה שצריך שיבקש אותו מהידיעה הוא הידיעה‬
‫בעצמו בדי שידע בו עזאר הךברים שאינם עצמו‪ ,‬בי עצמו מקיף בדברים ומפלש בהם‪,‬‬
‫והיו הדברים נופלים תחת בחותיו‪ .‬וצריך עם בל זה שיבקש ידיעת העלה האחרונה‪,‬‬
‫א שר בעבורה היה‪ ,‬בדי שישיג בה ההצלחה‪ ,‬בי להו!ת האדם עלה א חרונ ה בעבורה‬
‫היה בי הבל נופל תחת רצון הא חד י״ת וית׳(ליקוטים‪ ,‬מאמר א‪.)1 ,‬‬
‫הרא שון בין הנושאים האלה‪ ,‬היינו המדע במטרה עליונה‪ ,‬יש לו שור שים‬
‫פילוסופיים עתיקים ועמוקים המגיעים עד לר א שי ת המחשבה הפילוסופית המערבית‪.‬‬
‫הנושא ה שני משלים אותו‪ :‬בהברה העצמית טמון הזרע של הדע ת בולה‪ .‬בלי משים אנו‬
‫נזכרים בדברי סוקרטס‪ :‬הכר את עצמך‪ .‬אחריו בא הנו שא של העולם הקטן המקביל‬
‫לעולם הגדול‪ ,‬מיקרוקוס מוס־מקרוקוסמוס‪ ,‬המצוי בעיקר אצל הפילוסופים‬
‫האלבסנדרוניי ם ואצל פרוקלוס‪ ,‬ולמעשה הוא חוזר‪ ,‬במידה זו או א חר ת‪ ,‬בכל‬
‫החיבורים הפילוסופיים של ימי־הביניים‪ .‬הפיסקה ה שנייה של ה מ א מר הרא שון פותחת‬
‫במשפט המסיים של הפיסקה הרא שונה‪ :‬׳הבל נופל ת ח ת רצון האחד ית׳ וית׳ והרצון‬
‫בח אלהי בורא ומניע לכל ו אי־ א פ שר שיתרוקן דבר ממנו׳‪.‬‬
‫על הרצון האלוהי מרחיב אבן גבירול את הדיבור א חר־ כ ך‪ ,‬ואנו עוד ניווכח לדעת כי‬
‫היחסים בין האל לרצונו אינם מוגדרים בבירור‪ .‬אך בשלב זה דייה לנו הקביעה כי‬
‫הרצון האלוהי בר א את העולם‪ ,‬הוא המניע אותו ומחוצה לו אינו קיים דבר‪ .‬אנו יודעים‬
‫איפוא בי ע ל־י די הכר ת נפ שו יבול האדם ל הכיר את הבריאה‪ :‬ובן בי הוא נבר א לשם‬
‫הכרה זו׳‪ ,‬וכי העולם נברא ע ל־י די הרצון האלוהי ותלוי בו‪ .‬כיצד יבולה הנפש להגיע‬
‫אל הידיעה‪ ,‬ובאיזו ידיעה מדובר? באן חוזר אבן גבירול לנו שא ה׳כלא׳ של הנפש‪ ,‬הוא‬
‫עולם הטבע ; והדבר מזכיר‪ ,‬במובן‪ ,‬את מסעה של הנפש‪ ,‬כפי שהוא מ תו אר בספר תור ת‬
‫הנפש‪ .‬הנפש שייכת לעולם הרוחני׳‪ ,‬ובדי לחזור אליו‪ ,‬עליה ל הי ט הר מכתמי העולם‬
‫הזה ע ל־ידי הידיעה וכן ע ל־י די ע שיי ת מעשיי חסידות‪:‬‬
‫והרצון כח אליהי בורא ומניע לביל ו אי־ א פ שר שיתרוקן דבר ממנו ובידיעה והמעשה‬
‫תדבק הנפש בעולם העליון‪ ,‬מפני שהידיעה מצרבת המעשה והמעשה מרחיק הנפש‬
‫מהפביה המפסידים אותה ומשיב אותה לטבעה ועצמה ואומר בכלל‪ ,‬בי הידיעה‬
‫והמעשה י ‪ 9‬דו הנפש מ מ אסר הטבע ומנקים אותה מעבירותה ואפלתה ואז ת שוב‬
‫לעולמה העליון( מ א מר א‪.)2 ,‬‬
‫המונח ה׳מעשיה׳ אינו מוסבר בהרחבה במקור חיימ׳ אך ניטיב להבינו ע ל־ פי ס פר א חר‬
‫של אבן גבירול‪ ,‬תיקון מדות הנפ ש ‪ :‬׳יש חמשה חושים ולכל חוש וחוש מתיחסות ארבע‬
‫מדו ת‪...‬׳(תיקון מדות הנפש‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עט׳ כט)‪ ,‬אבן‪ ,‬בהתנהגות הגוף וחושיו‪,‬ובן במידות‬
‫ובחסרונות המתייחסים אליהם‪ ,‬על האדם ל הי ש אר במידה הנכונה‪ ,-‬ואבן גבירול‬
‫מסתמך כאן — להבדיל ממקור חיים — במובאות רבות מן המקרא‪ ,‬וכן גם מדברי‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪74‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫מ שוררי ם ערביים‪ ,‬המתייחסים למאזן זה של מידות הנפ ש‪ .‬בפי הנר א ה ה׳מע שה׳ הוא‬
‫די מ עורפל בעיני אבן גבירול‪ .‬יש בספר יותר מלים מ א שר הו ר או ת מדויקות‪ ,‬ו הק שר‬
‫בין ׳המע שה׳ לבין מצוו ת ה תור ה איננו ברור‪ .‬נחזור אל ההבמה‪ ,‬ש הי א צידוק קיו מו של‬
‫האדם‪ ,‬ולדעת אבן גבירול היא הברת המציאות‪ ,‬שבה יש רק ג׳ י שויו ת ‪:‬‬
‫אלו הי ם= עצ ם ר א שון‬
‫רצון האל‬
‫ה חו מ ר — הנקר א יסוד — והצורה‪.‬‬
‫ואין ב מצי אות אל א ש ל ש ה בלומר היסוד ו ה צורה ו ה ע* ם הר א שון והרצון האמצעי‬
‫בין ש תי הקצוו ת‪ .‬והסבה שאין במציאות אלא אלו ה ש ל ש ה מפני ש אי־ א פ ש ר ל‪ 7‬ןלול‬
‫מעלה ומאמצעי ביניהם והעלה הוא העצם הר א שון והעלול הוא היסוד והצורה‬
‫והאמצעי ביניהם הוא הרצון‪ .‬והדמיון היסוד ו ה צור ה דמיון גוף האדם ו צו ר תו בלומר‬
‫ח בור א בריו ודמיון הרצון הנפ ש ודמיון העצם הר א שון ה ש כ ל( מ א מ ר א‪.)3 ,‬‬
‫בפיסקה זו מיחד אבן גבירול ב׳‪.‬יש׳ א חד את ה צור ה ואת ה חו מר‪ ,‬אך הוא מבדיל ביניהם‬
‫א ח ר־כ ך‪ .‬ה מ ש ך ה ספר עוסק בהסברת המונחים האלו וה׳י שים׳ המהווים א ת מקור‬
‫החיים‪.‬‬
‫גם באדם עצמו יש מקבילות ל ש לו ש ת העצמים‪ :‬שבלו מקביל לעצם ה ר א שון;‬
‫נ ש מ תו דומה ל ר צון‪ :‬ו ה חו מר והצור ה דומים ל חו מ ר הר א שון ול צור ה הר א שונ ה‪ .‬אך‬
‫האם יכול האדם ל ה כיר באמת את האל‪ ,‬את המהו ת הר א שונ ה ? הוא יכול ל הכיר את‬
‫פועל האל‪ ,‬אך מ הו תו איננה שייכ ת ל ת חום הדעת ה אנו שי ת‪ ,‬כי היא אינסופית ועליונה‬
‫על בל דבר ‪:‬‬
‫והידיעה ה מ כוונ ת בםו?ת האדם היא הידיעה בבל בפי ש הו א ובלבד הידיעה בעצם‬
‫הר א שון הנו ש א והמניע או תו והידיעה באמתת העצם מ ו פ ר ז ת מהפעלים הווים‬
‫ממנו הוא דבר נמנע והידיעה במציאותו מ תו אר בפעלים ההווים ממנו אפ שר‪ .‬והיתה‬
‫הידיעה ב א מ תת העצם נמנעת מפני ש הו א למעלה מכל דבר ומפני שאין לו תבלה‬
‫( מ א מר א‪.)5 ,‬‬
‫מקטע זה אף נובעת המסקנה כי הידיעה‪ ,‬עליה מדבר גבירול‪ ,‬היא הידיעה בכול כפי‬
‫ש הו א‪ ,‬כ לו מ ר ידיעת עצם ההוויה בפי שהיא‪ ,‬ידיעה ש פי רו ש ה ל תפו ס את מו שא‬
‫הידיעה במחשבה‪ ,‬ל הקיפו לחלוטין מכל צד‪ ,‬ל ש לו ט בו‪ ,‬כפי שמנס ח זאת אבן גבירול‬
‫בפיסקה הרביעית ביחס לנ פ ש ‪:‬‬
‫בי ת ר א הו [ הנ פ ש] נו ש א לבל הךברים ואף על פי שזה על צד מהצדדים ואז תרגי ש בי‬
‫עצמך מקיף בכל מה ש תד ע או תו מהךברים הנמצאים והךברים הנמצאים שידעת‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבידול ‪75‬‬
‫אותם קמים בעצמך על צד מהצדדים ואז תרגי ש עצמך מקיף בכל מה שתדע אותו‬
‫ותראה עצמך מקיף בכל העולם במהירות יותר מהרף עין( מ א מר א‪.)4 ,‬‬
‫אלוהים נודע רק במעשיו ובמה שנובע ממנו‪ :‬ואילו החומר והצורה‪ ,‬שהם ה׳לשים׳‬
‫הרא שונים הנובעים מן האל‪ ,‬ניתנים לידיעתנו‪ .‬היקום כולו‪ ,‬הרו חני והגשמי‪ ,‬מורכב מן‬
‫החומר ומהצורה‪ ,‬ורק מהם‪:‬‬
‫ואלו המינים מהיסודות [והצורות] אף על פי שהם מחולפים הם כולם מסכימים בענין‬
‫היסוד והצורה ואין במוחשים הטבעיים הכלליים [והפרטיים] זולתי היסוד והצורה‬
‫(מאמר א‪.)10 ,‬‬
‫בבל שלבי סולם ההוויות מצויים החומר והצורה•‪ ,‬ומה שמבדיל בין היצורים הוא‬
‫ההבדל בצורה‪ ,‬צור ה חו מרי ת או צור ה רוחנית‪ :‬ואילו החומר הוא יחיד וכללי‪:‬‬
‫וכשלא יהיה ל שכל צור ה מ ‪0‬ו?לת בעצמו והיה משיג לכל הצורו ת ת מיד התחייב מזה‬
‫שיהיו צורות בל הדברים צורו ת לעצמו וכשיהיו כל הצורו ת צורו ת לעצם השכל והיו‬
‫מפורקות אצל השכל התחייב מזה שיהיו מפורקות בעצ מיהן( מ א מר ב‪.)7 ,‬‬
‫ברם‪ ,‬לאחדות החומר מקבילה אחדות הצורה‪ .‬בקטע א חר או מר אבן גבירול שלא‬
‫הצורה היא הגור מ ת להבדלים בין היצורים‪ ,‬כי היא אחת וכולה טהורה‪ ,‬אלא החומר‬
‫הוא המבדיל ביניהם‪ ,‬שכן הוא מושלם ודק מאוד או גס וכבד‪:‬‬
‫ומה שצריך ש תצייר אותו מהצורות הרו חניות שהן כולם צור ה אחת אין חלוף בהן‬
‫בעצמן בי הן רו חניו ת גמורות‪ .‬ואמנם נפל בהן החלוף מצד היסוד הנו שא אותן ואם‬
‫היה קרוב מה שלמות היה דקיק והיתה הצורה הנ שואה בו בתכלית הפשיטות‬
‫והרוחנות ו?ל! ‪ 5‬ך‪ .‬ושים הדמיון בזה אור השמש והוא כי זה ה אור אחד בעצמו ואם‬
‫פגש אויר נקי דקיק עבר בו ונרא ה בךזפך הר או תו באויר העכור שאינו זך וכן המא מר‬
‫בצור ה( מ א מר ד‪.)2 ,‬‬
‫פירוט התכונות‪ ,‬וכן תי אור שני העיקרים המהווים ביחד את המציאות‪ ,‬חוזרים‬
‫פעמים רבות אצל אבן גבירול‪ ,‬אך לא תמיד שווים הדברים ע ל־ פי תוכנם‪ .‬כך נ א מר על‬
‫החומר הכללי שהוא קיים‪ ,‬שהוא אחד‪ ,‬שהוא נושא ה שינוי ושהוא מתקיים בכוחות‬
‫עצמו‪:‬‬
‫ואם היה לדברים כולם יסוד כללי יתחייב [לו] מהסגולות שיהיה נמצא עו מד בנפשו‪,‬‬
‫אחד‪ ,‬העצם‪ ,‬נו שא לחלוף נותן לכל עצמו ושמו‪ .‬והונחה לו המציאות מפני ש הנעדר‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪76‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫ל א יהיה יסוד לנ מצא והונח ה לו הקימה בעצם מפני ש ל א ילך הדבר לאין תכלה‪ ,‬אלו‬
‫היה היסוד קם בזולתו והונחה לו ה א חדות מפני ש אנ חנו נבק ש יסוד אחד לדברים‬
‫כולם ו הנ שי א ה לחלוף מפני שהחלוף יהיה ב צו רו ת( מ א מ ר א‪.)6 ,‬‬
‫אך במקום א חד או מר אבן גבירול כי או תו חו מר אינו יכול להתקיים בלי הצור ה ‪:‬‬
‫ואמנם א מ רנו ש הי סו ד נמצא ב שתצורף אליו הצורה הרו חני ת אבל בעצמו אינו הגון‬
‫ל מ צי או ת ש הו א הגון לו בשתדבק בו הצור ה כ לו מר ה מצי או ת בפעל אבל אם היה אי־‬
‫א פ ש ר בל תו הוא הגון ל מצי או ת א חר כלו מר ה מצי או ת בכה ( מ א מר א‪.)8 ,‬‬
‫וכן גם נ א מ ר כי ה חו מ ר הכללי אינו יכול להתקיים בכוחות עצמו׳‪ ,‬הוא מתקיים רק בכוח‬
‫אך ל א בפועל‪ .‬וכן‪ ,‬ה חו מר הכללי והצורה הכללית אינם יכולים להתקיי ם האחד ללא‬
‫האחר‪ ,‬ו לו ל ה ר ף־ עין‪:‬‬
‫ולא נ מצ א עצם היסוד ערו ם מהצור ה ובן ל א ימצא עצם ה צור ה קם בזולתי היסוד‬
‫כהרף עין ובזה ר א; ה חזקה כי עצם כל אחד מחויב בחיוב עצם ה א ח ר( מ א מ ר ד‪.)17 ,‬‬
‫לפני שנ על ה אל מ קור ה חו מר והצורה ונראה כיצד ה ל לו נובעים מן האל‪ ,‬הבה נרד‬
‫אל היצורי ם המורכבים‪ .‬ביניהם יש יצורים רוחניים הקרויי ם פ שוטים‪ ,‬א ף־ על־ פי שהם‬
‫מורכבים‪ ,‬וגם יצורי ם גופניים‪ .‬כי למע שה‪ ,‬ה ת ארים ש ל פ ש טו ת ו מורכ בו ת מ ת ארים יצור‬
‫ש הו א פ שו ט ל עו מ ת זה ש מ ת ח תיו ומורכב לעומת זה שמעליו‪ .‬א פ ש ר ל ר או ת א ת בל‬
‫הדברים הקיימים כאילו הם מ ס תדרים ב שורה‪ ,‬שליד ת ה ב חו מר הכללי ובצורה הכללית‪.‬‬
‫ככל ש הי צו ר רחוק מן המקור‪ ,‬כך הוא מורכב יו תר ל עו מ ת זה ש ל פניו ופ שו ט יותר‬
‫ל עו מ ת זה ש א חריו‪ .‬מכל־ מקו ם‪ ,‬גם אם נתרחק מאוד מן ה מ קור הר א שון‪ ,‬תמיד יהיה‬
‫ה ת ח תון בצלמו של העליון‪ .‬למע ש ה אפילו ה שכל‪ ,‬ש הו א העצם ה שכ לי הרא שון‪,‬‬
‫מורכ ב מ חו מר ו מצור ה‪ .‬ש לו ש נ פ שו ת נובעות מן ה ש כ ל‪ :‬הנפ ש ה שכלי ת‪ ,‬הנפ ש‬
‫ה חיוני ת ו הנפ ש הצ מ חית‪ .‬נ פ שו ת אלה הן לא רק ע קרונו ת קוסמיים‪ ,‬אלא גם המרכיבים‬
‫של האדם ה מ א חד ב תוכו את צלם הבריאה כולה‪ .‬הנפ ש — כי ש לו ש הנ פ שו ת הן בעצם‬
‫נפ ש א ח ת — נו תנ ת את צו ר ת ה ליצורי־ ה עול ם‪ ,‬אך נתינה זו‪ ,‬האצלה זו‪ ,‬אינה מצמצמת‬
‫במאומה א ת כוח הנ פ ש! כי להבדיל מן העצמים הגופניים הנפ ש היא אינסופית וקרובה‬
‫לרצון האלוהי‪.‬‬
‫הנפ ש הכללי ת‪ ,‬ה אינסופי ת והטהור ה מאוד‪ ,‬חו ד ר ת ח דיר ה מו חל טת לעולם‪ ,‬כאילו‬
‫היא מכוונ ת אותו‪ .‬ואילו ה שכל‪ ,‬הטהור עוד יו תר ממנה‪ ,‬חו ד ר גם הוא לעולם‪ ,‬ואף‬
‫חדירה חזקה יותר•‪ ,‬כי או רו של ה שכל דק עוד יו תר מ אור ה של הנפש•‪ ,‬אך הכוח‬
‫האלוהי‪ ,‬כ לו מ ר הרצון ש הו א מ קור העולם‪ ,‬מקיף ומפעיל את העולם עוד יו תר מהם ‪:‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבידול ‪77‬‬
‫וכשתעיין שאין לעצם (הפשוט) תבלה ותעיין כיחו ומדקדק פלושו ושקעו בדבר‬
‫הפוגש בו הסוכן לקבלו ותשקול בינו ובין העצם הגשמי ת מצא העצם הגשמי נמנע‬
‫שיהיה נמצא בכל מקום וחלש משיהיה ?(פלש בדברים ותמצא העצם הפשוט‬
‫(כלומר) עצם הנפש הכללי ת מפולש בכל העולם ושוקע בו(ו כן תמצא עצם השכל‬
‫מפולש בכל העולם ושוקע בו) וסבת זה דקיקות כל אחד מה שני עצמים וכהו ואורו‬
‫ומפני זה היה עצם ה שכל שוקע בפנימיות הדברים ו?זפלש בהם כל שכן שיתחייב לפי‬
‫זה ההקש שיהיה כח האלוה ישתבח ויתקדש קזפלש בכל ומקיף בכל ופועל בכל בלא‬
‫זמן(מא מר ג׳ ‪.)14‬‬
‫בניגוד לפעולו ת היצורים המוחשיים‪ ,‬אין פעולת העצמים הפשוטים מקטינה בלל־‬
‫ועיקר את אורם המהותי‪ ,‬בשם שהשמש‪ ,‬הרוחצת את העולם בקרניה‪ ,‬איננה מאבדת‬
‫מטהרה ומזהרה‪ .‬פעולת העצמים הפשוטים טהורה לחלוטין‪ ,‬אך כיוון שמקבל הפעולה‬
‫הוא בבד וחומרי‪ ,‬הוא כופה בדרך כלשהי על הפעולה ועל ה אור ל היו ת מוחשיים‪,‬‬
‫נראים ונתפסים ע ל־ידי החושים ‪:‬‬
‫ודמיון שלוח הצורה מהעצם הפשוט הרוחני ורשומיה ביסוד הגשמי ה אור המשולח‬
‫מהשמש השוקע באויר ה?(פלש בו ואינו נר א ה בו לדקיקו תו עד שיפגש גוף ק שה‬
‫כמו הארץ ואז יהיה ה אור נראה לחוש בי אין לו פלוש בחלקיה ויתפזר בהם אלא‬
‫עמד על חיצון הגוף והתקבץ עצמו והתחזק ר או תו ועל זה הדמיון לפלשו מאורות‬
‫העצמים הפשוטים ולשתלחו קצת ם בקצתם ואינם נראים לחוש מפני דקיקות כל אחד‬
‫מאלו העצמים ופשיטותו עד שיגיע פלוש ה מאורעות אל היסוד ואז יהיה נרא ה ה אור‬
‫אל החוש מפניעובי העצם הג ש מ מ מ א מר ג‪.)15 ,‬‬
‫החומר הרא שון והצורה הר א שונ ה הם הקרובים ביותר לרצון האלוהי בסדר‬
‫ההאצלה‪ .‬מהרכבתם נולד השכל‪ ,‬וממנו הנפש•‪ ,‬ומן הנפש נולד הטבע — העצם‬
‫הפשוט האחרון‪ .‬מן הטבע נובע העצם הגופני‪ .‬בשם ׳חומר׳ נקר אי ם איפוא‪:‬‬
‫(א) החומר הרא שון הכללי‪ ,‬שהוא פשוט לגמרי ונ עדר־ צור ה לחלוטין (אם כי לפי‬
‫קטעים אחרים נר א ה שה חו מר אינו יכול להתקיים מחוץ לצורה); הוא המצע של‬
‫העולם השכלי‪ ,‬העולם הגופני‪ ,‬וכל מה שקיים‪ ,‬מלבד אלוהים‪.‬‬
‫(ב) החומר הכללי הגופני‪ ,‬הנובע מן הטבע‪ .‬הוא מהווה מצע לצור ה ה חו מרית היסודית‬
‫(הנותנת את שלו שת ממדי בל גוף) ולצורה הכמותית‪ ,‬וכולל הן את הגלגלים‬
‫ה שמי מיים(גם הכמות היא תכונה אופיינית לגוף) והן את היצורים ש מ ת ח ת לירח‪.‬‬
‫(ג) החומר המ שותף של הגלגלים השמימיים‪ ,‬המהות החמי שית‪ ,‬הוא נצחי ואינו ניתן‬
‫לה ת הוו ת ולכליון‪.‬‬
‫(ד) החומר של עולמנו‪ ,‬הקרוי גם החומר הטבעי הכללי‪ ,‬של היסודו ת (אש‪ ,‬אויר‪ ,‬מים‪,‬‬
‫אדמה) הנתונים לה ת הוו ת ולכליון‪ .‬הוא נושא את היצורים המורכבים הגופניים‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪78‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫ה חו מר במובנו ה שני‪ ,‬הו א ה חו מר הכללי הגופני‪ ,‬נו ש א ת שע מ תוך עשיר הקטגוריות‬
‫ה ארי ס טו ט ליו ת‪ *:‬כ מות‪ ,‬איכות‪ ,‬יחם‪ ,‬המתי‪ ,‬האנה‪ ,‬מצב‪ ,‬לו‪ ,‬שיפעל‪ ,‬שיתפעל‪ ,‬שהן‬
‫הצור ה הכללי ת בפי ש הי א מתגלה בעולמנו‪ ,‬בעוד שהעצם‪ ,‬ש הו א הקטגוריה ה ע שירית‬
‫ש ל אריסטו‪ ,‬הוא ה חו מר הבללי כפי ש הו א מופיע בעולם הגופני‪ .‬הבה נעיין בחומר‬
‫הכללי הגו פני( ל ה לן נר א ה בי הוא תחילת החשיבה ה אנו שי ת‪ ,‬ב א שר הוא הגבול בין‬
‫העולם הגופני לעולם ה שכלי)‪.‬‬
‫כבר ר מזנו בי אצל אבן גבירול פעמים ה חו מר הו א מ קור ה ש עוי ופעמים ה צו ר ה‪:‬‬
‫פעמים ה חו מר הוא הנאצל הר א שון ממהו ת האל‪ ,‬ואילו ה צור ה מן ה ש כ ל‪ :‬ואילו‬
‫ב מקו מות א חרי ם ה חו מר והצורה הר א שוני ם נאצלים שני ה ם במי שרין מן הרצון‬
‫האלוהי‪ .‬למעשיה ה חו מר ו ה צורה הם במובן מסויים מונחים יחסיים ‪:‬‬
‫וממה שי ת ב א ר בו בי העצמים הפ שוטים ש הם (עליונים) מהעצמים המורכבים הם‬
‫מורכבים מיסוד וצורה הוא בי העזפלים מהעליונים ו ה שפלי ם דמיון לעליונים כי אם‬
‫ה שפל מהעליון יתחייב (שיהיו) מעלות העצמים הג שמיים נוכח מעלות העצמים‬
‫(הרוחניים)‪ .‬וכמו ש ה עצם הג שמי מסודר על ש ל ש מדרגו ת והם הג שם העבה והגשם‬
‫הדקיק והיסוד ו הצור ה ש מ ה ם הורכב במו כן העצם הרו חני מסודר על ש ל ש מדרגות‬
‫ה ר א שונ ה העצם ה רו חני התובף לעצם הג שמי ואחר כך העצם הרו חני ש הו א יותר‬
‫רו חנו ת מ מנו ו א חר כך היסוד והצור ה ש הורכ ב מ ה ם( מ א מ ר ד‪.)3 ,‬‬
‫ואמנם‪ ,‬העצם העליון‪ ,‬ש הו א בללי יותר מן התחתון‪ ,‬מסובב ומקיף או תו ובכך הוא‬
‫מהווה א ת ה חו מר ש לו ונו ש א אותו‪ .‬ואילו התחתון ני ש א ע ל־י די העליון ומהווה את‬
‫צור תו‪ .‬אך או תו עצם תחתון יהווה חו מר לגבי העצם ש מ ת ח תיו והמוקף על־ידו‪ .‬נמצא‪,‬‬
‫ש ה עולם בנוי מעגלים קונ צנ טריי ם (בעלי מרבז משותף) המקיפים זה את זה‪ ,‬ובולם‬
‫מוקפים ע ל־י די ה חו מ ר הכללי ה רו חני( או על־ידי ה צור ה הכללית) ‪:‬‬
‫ואמנם נ קר או אלו העצמים הפ שוטים גלגלים ועגולות מפני היו ת מקצתם למעלה‬
‫ממקצת ם יהיו מקצתם מקיפים במקצתם וענין זו ההקפה כ ה קפת הנו ש א בנשוא‬
‫והעלה בעלול והיודע בידו ע( מ א מ ר ג‪ ,‬ו ‪.)4‬‬
‫אנו מסוגלים לצייר את בל הבריאה ואת סדרה מ שום ש ה אד ם‪ ,‬העצם התחתון‪ ,‬עשוי‬
‫בצלמו ש ל העליון‪ .‬שו ב אנו מוצאים כאן את נו ש א ה מי קרו קו ס מו ס‪ :‬האדם הוא צלם‬
‫היקום ( ה מקרוקו ס מו ס) ובו א פ ש ר ל ר או ת את העצמים ל מיני ה ם המקיפים זה א ת זה‪,‬‬
‫כ א שר העצמים המקיפים כלליים ורוחניים יו תר ומהווים חו מ ר לאל ה ש מ ת ח תם‪,‬‬
‫* על הקטגוריות ראה להלן‪ ,‬עם׳ ‪. 189-187‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבירול ‪79‬‬
‫׳מושלים עלי הם‪ /‬ומעניקים להם תנועה ואור‪ .‬וכך מתרוממים הם מגלגל לגלגל עד‬
‫לאחדות המוחלטת‪ ,‬השיבל‪:‬‬
‫ובשתרצה לצייר בנין הכל כלומר הגשם הכללי והעצמים הרוחניים המקיפים בו‬
‫הסתכל בבנין האדם בי לך בו ‪ 0‬ק ש‪ .‬וזה כי גוף האדם נוכח הגוף הכללי והעצמים‬
‫הרוחניים המניעים אותו נוכח העצמים הכלליים המניעים לגוף הכללי והשפל מאלו‬
‫העצמים עובד לעליון ומשועבד אליו עד שתגיע התנועה לעצם השכל ותמצא ה שכל‬
‫מנהיג מושל עליהם ותמצא כל העצמים המניעים לגוף האדם נמשכים א חריו‬
‫ומשועבדים לו(ו הו א) המו של עליהם והשופט בהם‪ .‬ומזה יתגלה לך סוד גדול וענין‬
‫נכבד והוא כי תנועת ה שפל מהעצמים הכלליים היא מ פני( תנו ע ת) העליון מהם‬
‫ועבודתו להם ושהם משועבדים להם מזה הצד עד שתגיע התנועה אל הע^ ם העליון‬
‫וימצאו בל העצמים עובדים אותו ומשועבדים אליו ונמשכים אחריו עומדים אצל‬
‫ך ברו( מ א מר ג‪.)44 ,‬‬
‫כזכור‪ ,‬נעצרנו בחומר הגופני‪ ,‬הוא המצע לת שע הקטגוריות ותחילת ההגות‬
‫האנו שית‪ .‬ל א מי תו־ ש ל־ ד בר‪ ,‬מקורה של הנשמה האנו שית גבוה יו תר מן החומר; היא‬
‫באה במישרין מן השכל‪ .‬מדוע צריך איפוא להתחיל את הידיעה בגוף ובקטגוריות שלו?‬
‫הנשמה‪ ,‬שעה שהיא שקועה בעולם הגופני‪ ,‬נשכח ממנה מקורה השמימי‪ ,‬ועליה‬
‫להי טהר ע ל־י די ידיעת הדברים המוחשיים‪ .‬היא מוציאה לפועל את החכמה החבויה‬
‫בה בכוח‪ ,‬ע ל־י די ביקורה בעולם הזה ‪:‬‬
‫ואם א מרת מדוע הנפש נ עדר ת לר שומי החכמה עד ש הית ה מצטרכת ל ה תל מד‬
‫ולהזבר‪ ,‬דע שהנפ ש ברואה על א מת ת הידיעה ועל כן יתחייב ש ת הי ה לה בעצמה‬
‫ידיעה מסוגלת בה וב שהתאחדה הנפש בעצם והתערבה עמו ערוב מזיגה והתא חדות‬
‫רחקה מלקבל אותם הר שו מים בה כי כסה אותה מאפלת העצם מה שהח שיך אור ה‬
‫והתעבה עצמה והיתה במעלת ה מרא ה הזכה א שר בד?קה בעצם עכור ^ב יךנעכר‬
‫אורה ולסעבה עצמה‪ .‬ומפני זה צייר הבורא י״ת וי״ת העצם והוא זה העולם והניחו‬
‫על מה שהוא עליו מהתקון והכין לנפש החושים בעבור שתשיג בהם התבניות‬
‫והצורות המוח שות עד שת שיג הנפש אלו הצורות והתבניות המושיכלות ותצא בהן‬
‫מהבח אל הפעל ‪. . .‬‬
‫והתועלת המגעת לנפ ש מק שירת ה במוחשים זכות הנפ ש וצרופה ויציאת מה שהיה‬
‫כח נ ס תר אל הפעל על הצד שזכר תי למעלה כלומר ידיעת העצמים ה שניים והמקרים‬
‫השניים מצד הידיעה בעצמים הרא שונים והמקרים הר א שוני ם( מ א מר ה‪.)66,65 ,‬‬
‫ידיעת העולם‪ ,‬כלומר החומר והצורה‪ ,‬מביאה לידיעה ה א מי תי ת — ידיע ת האל‪ ,‬או‪,‬‬
‫ביתר־דיוק‪ ,‬ידיעת רצונו‪ ,-‬ש ה רי האל עצמו איננו ניתן לידיעה‪ .‬בכל ה תי אולוגיות של‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪80‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫ימי־הביניי ם המדע הוא ת הליך מוסרי ורוחני‪ ,‬עלייה אל ה אלו הו ת‪ ,‬ובך גם אצל אבן‬
‫גבירול‪ .‬עול מנו‪ ,‬עולם הגלגלים‪ ,‬ועולם העצמים הפ שוטים אינו ניתן ל ה בר ה אלא בזבות‬
‫עקבותיו ש ל הרצון ה אלו הי המצויים בהם‪ .‬בשאבן גבירול מ ת אר את היחסים בין‬
‫ה חו מר ו הצור ה‪ ,‬הרי הו מתכוון לחפש' בהם את עקבות הרצון‪ .‬הוא מ שוו ה את העולם‬
‫ל ספר פ תו ח‪ ,‬ש א פ ש ר ל ק רו א בו נו ס ח־דברים אלוהי‪ ,‬בתנאי שיודעים קרוא‪ .‬אפ שר‬
‫ל ש או ל‪ :‬האם הפילוסופיה בלבד מלמדת שי עור זה ברצון האלוהי? לבעיה זו נשוב‬
‫להלן‪ ,‬בדיוננו בכ תר מלכות‪ .‬הבה נקר א תחילה את ש לו ש ת הקטעים היפים‪ ,‬שבהם‬
‫מ ת א ר אבן גבירול את עליית הנ ש מ ה אל ידיעת הרצון ה א לו הי‪:‬‬
‫ו ה ש תדל תמיד ל ע מוד על עצם כל אחד מהיסוד הכללי ו ה צורה הכללי ת מופשט‬
‫מ ה א חר והעמידה על צד החלוף הנופל בצורה ועל איכו ת ה ש תל ח ה ופלו שה ביסוד‬
‫במוחלט והליכתה בכל העצמים כפי מדרגותיהם ו הכר היסוד מהצור ה והצורה‬
‫מהרצון ו הרצון מהתנועה ופרק כל אחד מהם מ ה אחר ב שכ לך פרוק אמתי‪ .‬וכשתדע‬
‫זה ידיעה מ תו קנ ת תו ך נ פ שך ויהיה שכ לך צלול ולפליש בעולם ה שכל ואז תשקיף על‬
‫כללות הי סוד ו הצורה‪ .‬והיסוד בכל מה שבו מ ה צורו ת ס פר מונח בין ידיך ותהיה‬
‫מביט ר שו מיו ותעיין תכניו תיו במח שבתך ואז תוחיל לד ע ת מה ש א ח ריו והבונה בבל‬
‫זה לד ע ת עולם ה א ל הו ת א ש ר הוא הכל גדול ובל מה ש ת ח תיו בצרוף אליו הוא קטן‬
‫מ א ד( מ א מ ר ה‪.)73 ,‬‬
‫ידיעת הרצון האלוהי היא בעלת מ שמעות כפולה ‪ :‬הגבוהה‪ ,‬היא ידיעת הרצון עצמו‪,‬‬
‫כ א ש ר הרצון מו פרד מן ה חו מר ומן הצורה‪ ,‬והוא כולו אלו הי ו מו של ם ל חלו טין‪ :‬הכוח‬
‫העליון ש ל א לב ש דבר מהכוח והצורה‪ .‬אך הוא גם ידיעת הרצון ש רי שו מו ניבר בחומר‬
‫ובצורה‪ ,‬כ לו מ ר ידיעת העולם ה חו מרי והרוחני‪ ,‬המגלה את הרצון האלוהי‪ .‬הצד ה שני‬
‫של הכר ת הרצון מכין את ה צד הר א שון‪ ,‬וקודם לו בהכרח ‪:‬‬
‫ו הדרך לזו הידיעה הנכבדת מ שני צדדים האחד מצד הידיעה ברצון המקיף ביסוד‬
‫ו הצור ה כ לו מ ר( ה כ ה) העליון ש ל א לבש דבר מהיסוד (ו הצור ה) והעלאה על הידיעה‬
‫באותו הכח הנבדל מהיסוד ו ה צור ה תהיה בק שירה בכח הלוב ש לי סוד ו ה צו ר ה( ש ם)‪.‬‬
‫מ טר ת הלי מוד ה א רוך ו ה ש בר האחרון שבקצה ה ד ר ך ה ק ש ה הם — שיבת הנ שמה‬
‫אל מקורה‪ ,‬אל מקור החיים‪ .‬זוהי ההידבקות בחיי הנצח והביטחון המוחל ט של חציית‬
‫הגבול ש מ ע בר ל מוו ת‪ ,‬כי החיים ו ה מוו ת אינם מתייחסים אל א לעצמים ה חו מריי ם;‬
‫ואילו הנ ש מ ה חזרה אל העולם ה ט הור של השכל‪ ,‬כיוון שדבקה ברצון האלוהי‪ ,‬הגבוה‬
‫יו תר מכל חו מ ר וכל צור ה רו חני ת‪ ,‬ו ה ש אירה הרחק מ א חורי ה את כל הנוגע לחיים‬
‫ולמוות‪ .‬היא הגיעה אל מ קור ה חיי ם( מ א מר ה‪ 73 ,‬מ שפט אחרון) ‪:‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבירול‬
‫‪81‬‬
‫והעליה עם זה הכח מדרגה א חר מדרגה עד שיגיע ל ה ת חל תו ומקורו והפרי הלקוט‬
‫מזה הה שתדלות ההצלחה מהמות והדבקות במקור החיים‪.‬‬
‫הפיסקה הא חרונה שבסיום הספר מסכמת את תוכנו‪ .‬על האדם ל ה תר ח ק מכל‬
‫הדברים המוחשיים; עליו לעסוק רק בדברים השכליים ולפנות כולו אל האל — או־ אז‬
‫יבוא אלוהים לעזרתו‪ .‬מן האדם עצמו צריכה לבוא ה שאיפה אל הטוב; הוא חייב‬
‫להתאמץ להנתק מן החומר•‪ ,‬ורק בא שר יתקרב אל אלוהים‪ ,‬יעזור לו אלוהים להגיע אל‬
‫סוף הדרך ויקרבנו אליו‪ ,‬אל חיי הנצח ‪:‬‬
‫ואם תא מר במה הסיוע להגיע לזו התוחלת הנכבדת‪ ,‬הפרד מהמוחשים ו^זקע‬
‫במושיכלות והתלה בנותן הטוב כי אתה בשתפעל זה יביט אליך וייטיב לך כי הוא‬
‫מקור ההטבה י״ת וי״ת א מן( מ א מר ה‪.)74 ,‬‬
‫פירוש לתורה‬
‫מלבד מקור חיים כתב אבן גבירול‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬פירוש אלגורי למקרא‪ .‬ההיה זה פירו ש‬
‫צמוד לנוסח ה מקר א או רק לקטעים מסויימים? אין אנו יודעים הרב ה על בך‪ .‬רק זאת‬
‫נדע בבירור‪ ,‬כי אברהם אבן עזר א מביא כמה מהסבריו האלגוריים של אבן גבירול‪.‬‬
‫נביא בדוגמה* פירו שיו על גן־עדן ועל סולם יעקב‪ .‬המובאה הרא שונה היא זו‪:‬‬
‫והנה עתה אגלה לך ברמז סוד הגן והנהרות והכתנות ולא מצאתי לא חד הגדולים זה‬
‫הסוד רק לר׳ שלמה בן גבירול ז״ל בעבור שהיה חבם גדול בסוד הנפש‪ :‬עדן הוא‬
‫העליון‪ .‬והגן המלא ההמון כמו נטעים‪ .‬והנהר באם‪ :‬לבל הגויות‪ .‬וארבעה רא שים הם‬
‫השירשים‪ .‬והאדם החכמה שקראה שמות‪ ,‬וחוה כמשמעה הרוח החיה‪ .‬והנחש‬
‫המתאוה גם השם יוכיח שהוא מגזרת כי נחש ינחש (ברא שית מד טו)‪ .‬עץ הדעת‬
‫המשגל ומן הגן ביחו‪ .‬והנה הצומח בעפר‪ .‬וזרע הא שה ישוף הרא ש העולה‪ .‬וסוף החי‬
‫רא ש צומח‪ .‬וכתנות עור מפור ש שהוא הגוף‪ .‬וגורש מגן עדן לעבוד את האדמה א שר‬
‫לקח משם כי זה בל האדם‪ .‬ועץ החיים דעת עליון‪ .‬וכתוב עץ חלים היא למחזיקים בה‬
‫(משלי ג יח)‪ .‬והכרובים הם המלאכים‪ .‬ולהט החרב משל לשמש‪ :‬והנה נר א ה בסוד‬
‫הזה כי נ שמת יודע דעת עליון עומדת עם כסא הכבוד מתענגת על שם הנכבד והנורא‬
‫(מהדורת פרידלנדר‪ ,‬עמ׳ ‪.)41-40‬‬
‫אנו מוצאים פה את עולם העצמים הפ שוטים(הצמחים)‪ ,‬שמקורם בעולם השיבלי(הגן);‬
‫* ראה גם‪ :‬ההסבר המתייחס לישעיה מג ז ולדניאל בא ל‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪ 82‬הניאו־אפלטוגיזם היהודי‬
‫הנ הר ה מ ש ק ה את בל היצורים‪ ,‬רוחניים או מוחשיים‪ ,‬הוא ה חו מר הר א שון‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬
‫ב בר א שי ת כח יב מזכיר אבן עזרא את של מ ה ה ספרדי ‪ :‬׳הסולם רמז לנ ש מ ה העליונה‬
‫ומלאכי אל הי ם מ ח ש בו ת החכמה׳‪ .‬סולם העלייה‪ ,‬כ לו מר סולם המדע בדרך אל ידיעת‬
‫העולם העליון‪ ,‬יחזור שוב‪ ,‬ו בי תר פרסות‪ ,‬אצל הפילוסופים היהודיים ה מ או חרי ם יותר‪.‬‬
‫אך גם הם נוקטים את שי ט ת אבן גבירול‪ ,‬שלפי ה המדע הוא ה דרך אל הנ שמ ה‬
‫העליונה‪*.‬‬
‫כתר מלכות‬
‫ביצירה א ח ר ת ש ל אבן גבירול‪ ,‬ב שיר ההגותי הגדול ב תר מלבות‪ ,‬מוצאים אנו רמזים‬
‫ברורי ם ל שי ט תו הפילוסופית‪ .‬ב ש מונ ת הבתים הר א שוני ם מפאר אבן גבירול את‬
‫ה ת ארי ם ה אלו היי ם‪ :‬א חדות‪ ,‬ישות‪ ,‬נצחיות‪ ,‬גדולה‪ ,‬גבורה‪ ,‬אור‪ ,‬עליונות‪ ,‬והבמה‪ .‬אבן‬
‫גבירול פונ ה אל האל ‪:‬‬
‫א ת ה חכם‪ ,‬והחלמה ?זקור חיים מ?זך נובעת ‪ /‬וחלכימף נלער בל־ אדם מדעת‪.‬‬
‫לא נובל להבין את ח כ מ תו הבנה מ הו תית אלא באמצעות מעשיו‪.‬‬
‫את ה חכ ם וקךמון לכל־ קך מיז ‪ /‬והחלמה הלתה *נ^לף אמון‪.‬‬
‫החכ מ ה היא מ כ שי ר בידי האל‪ ,‬היא חלק ממהותו‪ ,‬אך במובן־מה היא מופרד ת ממנו‪,‬‬
‫ונצ חית כמוהו‪.‬‬
‫אתה חבם ולא ל מ ך ת מבל‪7‬גךיך ‪ /‬ולא קנית חל מ ה מזולתך‪.‬‬
‫חכ מ ה זו נובעת מן האל‪ ,‬היא חלק ממנו‪ ,‬וממנו בלבד‪.‬‬
‫את ה חכם ומחלמךנןד אצלת ח?ץ ?זזמן ‪ /‬כפועל ואמן‪.‬‬
‫מן החכמה‪ ,‬ש הי א תו אר מ ת ארי אלוהים‪ ,‬נאצל הרצון ה אלו הי ה מ תווך בין אלוהים‬
‫לעולם היצורי ם ה שכליים‪ ,‬או תו רצון ש עליו א מ רנו כי הוא נו ש א ומניע את כל‬
‫הבריאה‪.‬‬
‫* ‪A. Altmann, ‘The Ladder of Ascension,’ Studies in Mysticism and Religion Presented to G. Scholem, 1967, pp. 13-15‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבידול ‪83‬‬
‫למ שך משך היש מן האין ‪:? /‬המשך ה אור היוצא מן ה‪?¥‬ן‪.‬‬
‫בתיאורו של הרצון מתק שר זרם ההוויה‪ ,‬או החיים‪ ,‬אל העולם ; ופעולה זו׳ בדומה‬
‫לאור‪ ,‬איננה מקטינה במאומה את נ הר תו של הרצון האלוהי‪.‬‬
‫ושואב ממקור האור מבלי ךלי‪/‬ופועל הבל בלי בלי‪.‬‬
‫מאחר שפעולת הרצון היא שכלי ת לחלוטין‪ ,‬אין לה צורך בכלים‪ .‬בבהירותה מאירה‬
‫היא את העולם ה שכלי והמוחשי‪ ,‬ואת האור הזה היא שואבת במישרין מאלוהים‪.‬‬
‫וחצב וחקק ! וטהר חקק‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪84‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫בזכות הרצון יש בעולם חוק וגבול‪ ,‬בדומה ל שו רו ת ה ח קו קו ת באבן‪ .‬אך על־ירי הרצון‬
‫ה אלו הי העולם מיטהר ו הנ ש מ ה ה אנו שי ת יבולה לעלות אל מקורה‪.‬‬
‫וקר א ‪#‬ל האלן — ןנבקע ‪*1 /‬ול הי ש — ונתקע ‪ /‬ן ^ ל העולם — ןנךקע‬
‫בי הרצון יסד את ה חו מר ׳אין׳ והוליד את ה צור ה ׳‪.‬יש׳‪ .‬ועם אי חוד ה חו מר הבללי‬
‫ו הצורה הבללית נברא העולם‪.‬‬
‫ןתכן שחקים ב!ךת ‪ /‬ולדו אהל הגלגלים ?!דוברת‪.‬‬
‫ה ש מי ם והגלגלים ק שורי ם א הדדי בתנועתם ה הר מוני ת‪ ,‬ועולם ה מ הו ת ה ח מי שי ת קבוע‬
‫ו מ סודר בכל תנו עו תיו‪.‬‬
‫ובלל אות הלבלת לריעות ה ‪ 3‬ךי או ת קו ש ר ת ‪ /‬ובחה נוגעת עד ש פ ת הבריאה השפלה‬
‫ה חיצונ ה הלרי‪7‬גה הקיצונה במךובךת‪.‬‬
‫מתנועת הגלגלים נברא העולם הזה‪ ,‬ובל דבר‪ ,‬יהא הנ מוך או ה חו מרי ביותר‪ ,‬זובה‬
‫ב מ ש הו מ אור הרצון ונוטל חלק בהרמוניה שבמבנה ה אלו הי ש ל הבריאה‪.‬‬
‫ב ה מ שך כ ת ר מלכו ת מ ת אר אבן גבירול את העולם הזה‪ ,‬ועולה מ תי אור היסודות‬
‫ל תי או ר כל גלגל מן הגלגלים‪ ,‬עד לגלגל ה שכל ועד לכ ס א הכבוד‪ ,‬עולם המלאכים‪,‬‬
‫ולבסוף ‪:‬‬
‫מי י?מל על טובותיך‪5 ,‬תךנך הן ש מ ה לגוף ל ה סיו תו ‪. . .‬‬
‫רמה‪.‬‬
‫מעלה‬
‫ויעלה ‪V‬אל‬
‫מבהמה‪,‬‬
‫יבדל‬
‫! ‪-‬א ‪V‬שר ‪T‬בה‬
‫‪T T‬‬
‫“ ‪:‬י ‪T‬‬
‫‪V‬‬
‫‪: 7‬‬
‫״ ! ״״ ‪T‬‬
‫־ ‪ T‬־־‬
‫כי הנ ש מ ה ה אנו שי ת יכולה ל ע לו ת אל מקורה השכלי‪ ,‬אל השיבל‪ ,‬ולהגיע אל חיי־ הנצח‬
‫ע ל־י די ה כ ר ת מעשי אלוה‪.‬‬
‫בתר מל כו ת מסתיים בתפילה יפה ו ר ב ת־ רו ש ם ובוידוי‪ ,‬בה מבקש אבן גבירול את‬
‫עזר ת אלוהים ו מ חיל תו על בל החטאים שחטא‪.‬‬
‫ביצירה גדולה זו מתגלה האי ש אבן גבירול‪ ,‬זה ה אי ש ש איננו רק פילוסוף אלא גם‬
‫מאמין בלב ובנפש•‪ ,‬המבק ש מאלוהים עזרה במילוי ש לי חו ת האדם עלי א ד מו ת‪ :‬להכיר‬
‫ולאהוב א ת בוראו‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫שלמה אבן גבירול ‪85‬‬
‫מקורותיו והשפעתו של אבן גבירול‬
‫המקורות לפילוסופיה של אבן גבירול אינם ידועים לנו במישרין‪ ,‬שכן הוא מסת מך‬
‫במפורש על אפלטון בלבד‪ .‬אך ׳משפחתו הדוקטרינלית׳‪ ,‬כפי שמכנה את הדבר י׳‬
‫שלנגר‪ ,‬מוגדרת הגדרה ברור ה למדי‪ .‬שניים מרעיונותיו של אבן גבירול מאפיינים אותו‬
‫בזרם הניאו־אפלטוני היהודי‪ :‬הרעיון כי החומר והצורה נמצאים בעצמים השכליים‪,‬‬
‫וכן הרעיון כי הרצון האלוהי מתווך בין אלוהים ובין החומר והצורה הכלליים‪.‬‬
‫רעיון החומר של אבן גבירול לקוח ממקורות שונים‪ :‬ארבע ת היסודות ש מתחת‬
‫לירח והרעיון של שלילת הי שות מן החומר הכללי לקוחים בעיקר מאריסטו‪ .‬ה שפעת‬
‫הסטואיקנים ניכר ת בזיהוי החומר עם העצם‪ ,‬זיהוי המופיע לע תי ם במשנתו של אבן‬
‫גבירול‪ .‬החומר הרו חני חוזר כנרא ה אל פלוטינוס ואל פרוקלוס (לפי ספר הסיבות‪,‬‬
‫שהוא תרגום ערבי של חלק מספרו יסודות התיאולוגיה)‪ ,‬הטוענים כי ה חו מר הוא‬
‫הבסיס לאחדות עולם החומר והרוח‪ .‬בצדק מזכיר פלקירה א ת אמפדוקלס (נבון יותר‪,‬‬
‫פסבדו־א מפדוקלס והספר על חמ שת העצמים)‪ ,‬כי הלה גורם‪ ,‬בי חומר וצורה הם‬
‫הנבראים הרא שונים הקודמים לשכל‪ .‬הוא בוודאי הכיר את יצחק י שר אלי ואת ה מקור‬
‫שממנו שאב‪ ,‬המכונה ׳הניאו־ אפל טוניס ט של אבן ח ס ד אי׳( ר א ה עט׳ ‪ ,)54‬ולקח מהם‪.‬‬
‫באשר לזיהוי הרצון עם הלוגוס‪ ,‬והרעיון כי הרצון האלוהי חודר עד ל שלב הנמוך‬
‫ביותר של סולם ההוויה‪ ,‬יש הגורסים שהוא בא מפירושו של סעדיה גאון ל ס פר‬
‫היצירה‪ ,‬אך יש בו גם דמיון־מה לכתובים האיסמעיליים (על תנועה מוסלמית זו נרחיב‬
‫את הדיבור בפרק על יהודה הלוי)‪.‬‬
‫ה שפעתו של אבן גבירול על הפילוסופים היהודיים שאחריו היתה מוגבלת‪ ,‬ביוון‬
‫שלא עסק בבעיות שהעסיקו אותם במיוחד במאה הי״ב‪ :‬היחסים בין הדת‬
‫והפילוסופיה‪ .‬אין אנו יודעים אם הוא עצמו חש בהבדל ה מ הו תי בין אלוהי הפילוסופים‬
‫והעולם הנאצל ממנו לבין אלוהי י שראל שהתגלה לעם י שראל‪ .‬אצל יהודה הלוי זהו‬
‫הנושא העיקרי בכוזרי‪ ,‬וזאת גם ה שאלה שעליה בא להשיב‪ ,‬בדרך אחרת‪ ,‬מודה‬
‫נבוכים‪ .‬אך אצל אבן גבירול אין רמז לבעיה זו‪ .‬כן מתחיל להתפ ש ט במאה הי״ב הזרם‬
‫האריסטוטלי‪ ,‬שבו שונה תהליך ההאצלה מאצל אבן גבירול‪ .‬בכל אלה נעוצה סיבת‬
‫העובדה שאין מוצאים את עקבות משנתו של אבן גבירול אלא אצל ניאו־ אפל טוני ם‬
‫אחדים‪ ,‬כגון משה אבן עזרא‪ ,‬שמעריך אותו מאוד‪ ,‬או יוסף אבן צדיק — שני הוגים‬
‫שבהם נעסוק עתה‪ .‬גם אברה ם אבן עזרא הושפע בוודאי מאבן גבירול‪ ,‬גם אם איננו‬
‫מביא מדבריו בשמו‪ ,‬חוץ מאותם פירו שים אליגוריים על פסוקים מן ה מקר א ש הזכרנו‬
‫לעיל‪ .‬רעיונותיו ומונחיו של אבן גבירול נמצאו גם בקבלה בספרד‪ ,‬בעיקר אצל‬
‫הפילוסוף המקובל יצחק אבן לטיף‪ .‬ולבסוף‪ ,‬בזכות שם טוב אבן פלקירה‪ ,‬פילוכוף מן‬
‫המאה הי״ג‪ ,‬שהעריץ את אבן גבירול‪ ,‬נ שת מרו הליקוטים העבריים מתוך מקוד חיים‪,‬‬
‫והוא גם מביא רבים מדבריו בפירו שו למודה נבובים ‪ :‬מורה המורה‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪86‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫אברהם אבן דאוד‪ ,‬מחבר א חד הספרים האריסטוטליים הר א שוני ם בשם אמונה‬
‫רמה‪ ,‬מתקיף את אבן גבירול בחריפות‪ *.‬בהקדמה ל ס פרו הו א מ א שי מו ‪:‬‬
‫(‪ ) 1‬ש הו עי ד את ס פרו לבל ה א מונו ת ולא לעם י שר אל בלבד‪:‬‬
‫ובן ע מדנו על ספר ש ע ש ה ר׳ של מ ה בן גבירול יניח לו האל שביוון בו להועיל כוונה‬
‫אח ת מן הפילו סופיא ולא ליחד או תו ל או מ תנו לבד אבל מ שתתף בו בל בתות בני־‬
‫אדם‪.‬‬
‫(‪ )2‬ש ה ת פ ש ט ב אריכות ר ב ה־ מ די על נו ש א אחד‪ ,‬חו מר ו צורה ‪:‬‬
‫ועם זה הרבה דברים בענלן אחד עד ש ס פרו זה א ש ר ר מזנו אליו ש ק ר או מקור חיים‬
‫א פ ש ר לצרו ף עניניו בלם בפחות מע שירית או תו ךבור‪.‬‬
‫(‪ )3‬ש הו א ח סר שיטה מדעית ו ה ש ת מ ש בהנחות ל א־ מ או מ תו ת וערם עליהן טיעונים‬
‫בל תי־ מ שכנ עי ם ‪:‬‬
‫ועוד התעסק לעשיות הק שים מאין הקד מו תיו צודקות‪ ,‬אל א הספיק לעצמו בהקדמות‬
‫מדו מו ת וצייר ה ק שו תיו בצורות ההיק ש האמיתי‪ ,‬אך חימריהם חימרים מסופקים‪,‬‬
‫וכ א ש ר צייר בעצמו ש הו א ח ש ב להביא מופת‪ ,‬ולא היה בן‪ ,‬הרבה מהמופתים כסבור‬
‫ש ה מו פ תי ם הרבים בלתי צודקים‪ .‬שיעמדו במקום ה מו פ ת האחד הצודק‪ .‬ובבדומה‬
‫לזה א מ ר החכם טוב מלא וכו׳ ו א מרו ז״ל טבא וגו׳‪.‬‬
‫(‪ )4‬ש ה ט עה את העם היהודי ‪:‬‬
‫ול א היי תי עו ש ה או תו מטרה ל חצי לולי ש הו א הטעה את האומה הטעאה גדולה‪,‬‬
‫וידע זה מי שי ע מוד על ספרו‪ ,‬ו או תו הספר יראה על קו צר מדרג תו בפילוסופיא‬
‫ו שהיה מג ש ש בעור בה‪.‬‬
‫בטענה זו חל שי בו ש בתוכן‪ ,‬כתוצאה מתרגום לקוי ש ל ה מ קור הערבי הנעלם לספר‬
‫א מונ ה ר מ ה‪ ,‬בי ת ח ת ׳הטעה׳ תורגם הקטע ׳דיבר סרה גדולה על ה או מ ה׳‪ :‬׳ולא הייתי‬
‫מגנה דבריו לולי שך בר סרה גדולה על האומה ידעה מי ש ע מד על ספרו׳‪.‬‬
‫מסתבר כי נ חרץ גור לו ש ל אבן גבירול ל היות נו ש א לטעויות‪ ,‬ובי ת ש ע־ מ או ת שנה‬
‫א חרי מו תו עוד יש תוקף ל ד ב ריו‪ :‬׳ב שאת מ שלי יריבון עמי כמו עם יוני׳‪.‬‬
‫* ר א ה‪ :‬ש׳ פינס‪ ,‬׳האם דיבר של מה אבן גבירול סרה על האומה׳‪ ,‬תרביץ‪ ,‬לד (תשבי׳ה)‪ ,‬עט׳ ‪,378— 372‬‬
‫ש מ מ א מרו אנו מצטטים‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫יוסף אבץ צדיק‬
‫‪87‬‬
‫יוסף אבן צדיק‬
‫יוסח בן יעקב אבן צדיק הושפע מיצחק י שראלי ומאבן גבידול‪ .‬אין אנו יודעים מתי נולד‬
‫ומה היו קורוח חייו‪ .‬הוא היה מ שורר ידוע‪ ,‬מחוג המשוררים והפילוסופים שעמו נמנו‬
‫גם משה אבן עזרא‪ ,‬יהודה הלוי ויהודה אלחריזי‪.‬‬
‫במכתב שכתב לאבן תיבון אמר הרמב״ם ‪:‬‬
‫ואמנם ספר העולם הקטן שחיבר ר׳ יוסף הצדיק לא ראי תיו‪ ,‬אבל אני ידעתי את‬
‫האיש ואת שיחו והכרתי ערך מעלתו ומעלת ספרו‪ ,‬כי בלי ספק הנהיג בו מנהג בע י‬
‫התארים‪.‬‬
‫החל משנת ‪ 1138‬היה דיין בקורדובה‪ ,‬וב־‪ 149‬ו מת‪ .‬את ספרו כתב ערבית‪ ,‬אך קיים‬
‫ממנו רק תרגום עברי מילולי‪ .‬אבן צדיק מציג בו נושאים ניאו־אפלטוניים המוכרים לנו;‬
‫בראש־ובראשונה נושא המיקרוקוסמוס‪ ,‬שעל שמו נקרא חיבורו ספר העולם הקטן‪.‬‬
‫על־ידי הכרת גו פו שלו מבין האדם את כל הגופים ; ועל־ידי ידיעת נשמתו הוא קונה‬
‫לעצמו גישה אל העולם הרוחני ‪:‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪88‬‬
‫הניאו־אפלטוגיזם היהודי‬
‫ושמתי ^וונתי לבאר ידיעת האדם אמתת עצמו לפי ש מידיעתו לעצמו ידע הכל ומי‬
‫שידע עצמו אפשר שידע את זול תו ומי שלא ידע עצמו ב״ש שלא ידע זול תו ועל כן‬
‫נקרא האדם עולם קטן לפי שיש בו דמות לכל מה שבעולם גו פו במעלת העולם‬
‫הגשמי ונפ שו החכמה במעלת העולם הרוחאני(עט׳ ‪.)2‬‬
‫חיבורו של אבן צדיק מתחלק לארבעה מאמרים‪ .‬הראשון עוסק בעולם החומרי‪,‬‬
‫בחומר ובצורה‪ ,‬ובד מיון בין הגוף האנושי לעולם החומרי‪ .‬השני עוסק בעולם הרוחני‬
‫ובאדם — המיקרוקוסמוס‪ ,‬בנפשות ובשיבל‪ .‬להבדיל משני המאמרים הראשונים‪ ,‬שהם‬
‫בעצם ניאו־אפלטוניים‪ ,‬עוסקים שני המאמרים האחרונים באלוהים ובאדם מתוך גישה‬
‫קרובה־למדי לזו של הכלאם‪ ,-‬אם כי בנקודות החשובות אין סתירה בינה לבין‬
‫הרעיונות הניאו־אפלטוניים שבפרקים הראשונים‪ .‬המאמר השלישי עוסק באל‬
‫ו תו אריו‪ ,‬והמאמר הרביעי — בשכר ועונש‪.‬‬
‫בבל הספר אין למצוא רעיונו ת שלא נדונו עדיין בפרק זה‪ .‬בהקדמתו אומר אבן‬
‫צדיק‪ ,‬בי האדם נמצא בעולם כדי לבקש את בור או‪ .‬ביקוש זה מבוסם על שני עקרונו ת‪:‬‬
‫ידיעת הבורא ועשיית רצונו‪ .‬בקווים כלליים עוסקים שני המאמרים הראשונים בהברת‬
‫אלוהים‪ ,‬ו שני האחרונים — במצוות הדת‪.‬‬
‫אבן צדיק מסביר כי ידיעת האל כוללת את ידיעת הבריאה כולה‪ .‬את הדברים‬
‫החומריים מבירה לאמיתו של דבר הנפש‪ ,‬כי מה שהחושים מכירים‪ ,‬בדרך ההרגש‪ ,‬הן‬
‫הקליפות בלבד‪:‬‬
‫הנה התבאר לך כי ידיעת הנפש היא אמתת הדבר ומהותו וידיע ת ההרגש הם‬
‫המקרים והקליפות וזה ארע לנפש מפני דקותה וארע לגוף מפני עביו ובבן‪ ,‬שאינו‬
‫משיג כי אם קליפת הענעים(עמ׳ ‪.)4‬‬
‫התחושה (ההרגש) היא מפוקפקת‪ .‬די להיות במרחק־מה מן החפץ בדי לטעות לגביו‪.‬‬
‫וכן ׳השכל הוא במו כף מאזניים לדורגש׳‪ ,‬ועליו לשיים־לב לרג ש אך לבדוק תמיד כל‬
‫הרגשה‪ .‬הרגש מספק פרטים בלבד‪ ,‬ו אילו השכל מבין את הכלל המשותף לכל‬
‫הפרטים‪ .‬׳והשיג האדם בשכלו ידיעת הכליות ובהרגשות ידיעת האישים׳‪.‬‬
‫לעומת זה‪ ,‬כאשר מדובר ביצורי ם רוחניים‪ ,‬אין לנשמה צורך במתווכים‪:‬‬
‫הדברים הרוחאניים תשיגם הנפש החכמה בעצמה בלא אמצעות שום דבר לפי שהיא‬
‫דומה להם ברוחאנות ובדקות ואמתת המדע היא השגת הנפש אמתת הדברים‬
‫ושתקיף אותם בדעתה ותעמד על עלותם הטבעיות(עמ׳ ‪.)5-4‬‬
‫בדומה לסעדיה ג און גור ס אבן צדיק ארבעה מקורות לידיעה‪ .‬ההרגשה‪ ,‬המושיבלות‬
‫הראשונות והמסורת‪ ,‬משותפות לאבן צדיק ולסעדיה ומלבדן מונה אבן צדיק את‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫יוסף אבן צדיק‬
‫‪89‬‬
‫המפורסמות‪ ,‬כלומר הרעיונות המוסכמים‪ .‬הוא קורא בשם ׳המדע המופתי׳ להיסקים‬
‫הנובעים מארבעת המקורות‪.‬‬
‫בדומה לשיטתו של אבן גבירול‪ ,‬ע שוי העולם הגופני חומר וצור ה‪ .‬החומר הוא‬
‫ארבעת היסודות‪ ,‬אך הגלגלים השמימיים עשויים מהמהות החמישית‪ ,‬שאינה ניתנת‬
‫להתהוות ולבליון‪ .‬העולם הרוחני‪ ,‬שהוא מקורה ומכורתה של הנפש‪ ,‬ע שוי גם הוא‬
‫חומר וצורה‪ ,‬אך הללו שכליים לחלוטין‪ ,‬ולפיכך נצחיים‪.‬‬
‫כאן מתאר אבן צדיק‪ ,‬כיצד בעזרת הידיעה נעשית הנפש רוחנית ועולה אל מקורה‪,‬‬
‫ותוך בך הוא מזהה בפירו ש את הפילוסופיה עם הנבואה ‪:‬‬
‫אמרנו שהשביל לידיעת הכל לדעת האדם נפשו שמידיעתו גופו ידע עולם הגשמות‬
‫ומידיעתו נפ שו ידע העולם הרוחאני ויגיע ממנה לידיעת בור או כמו שכתוב באיוב‬
‫(יט‪ .‬בו) ומב שרי אחזה אלוה‪ .‬ואל יעלה בדעתך בי ידיעה זאת תשלם לאדם מאין‬
‫דרישה וחקירה שדבר זה שוא ברור מפני שלא נתן השכל באדם וכח המחשבה‬
‫לבטלה אלא לעלה זאת והשני שהבורא ית׳ אינו מורגש ולא יו שג ולא יבא האדם‬
‫לידיע תו אלא בשכל אחר דרי שו ת וחקירות כאשר אמרו על אברהם אבינו ע״ה דר ש‬
‫וחשב וחקר וכשהבין נגלה עליו הקב״ה ומצאנו הכתוב ששם מדה זאת שהיא ידיעת‬
‫הבורא ית׳ גדולה וחשובה מבל הטובות שעתיד הקב״ה להביא על ישיראל במו‬
‫שנאמר ולא לל‪3‬זדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר ךעו את ה׳ כי כולם יךעו‬
‫אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיה לא לד) ועלה זאת היא הנבואה כמו שנאמר והלה‬
‫אסרי כן א‪#‬פוך את רו חי על ‪3‬ל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם (יו אל ג א) ובדבר זה‬
‫אמרו הפילוסופים שלא יובל לעבוד את עלת העלות אלא נביא הדור בטבעו או‬
‫פילוסוף ידו ע( ע ט׳ ‪.)21‬‬
‫זי הוי הפילוסופיה עם הנבואה מעורר כמה בעיות‪ ,‬שכן בפילוסופיה כלולים כמה‬
‫מדעים‪ ,‬שקשה להאמין בי בל אדם מישראל ידעם בעת קבלת התורה! כי על־פי‬
‫המסורת קיבלו בל י שראל את הנבואה במעמד הר סיני‪ .‬אבן צדיק אמנם לא התעלם מן‬
‫הבעיות הללו‪ ,‬אך פ תרונו איננו משכנע‪ :‬בשעת מתן־תורה ניתנה הנבואה לעם כולו‪,‬‬
‫ברצונו של אלוהים‪ ,‬אך כיום אין איש יכול להגיע לפילוסופי ה‪ ,‬היינו לנבואה‪ ,‬אלא‬
‫ב תיווכו של המדע ‪:‬‬
‫והבינה והמדע והחכמה שאמרו הנביאים בפסוקים אלו אינו מדע התשבורת ולא‬
‫זול תו מן הךעות אלא ידיעת הבורא ית׳ כמו שכתוב אל לתהלל חכם ב חומתו ואל‬
‫יקנהלל הגבור ב?בוך תו אל יקנהלל‪7‬גשיר מג שרו כי אם בזאת לךנהלל המך‪ 1‬הלל ה‪?/‬ז'כל‬
‫ולדע אותי וגו׳(יר מי ה ט בם‪ .‬ואם יאמר שום אדם איך ן<אמר שחכמת התשבורת‬
‫אינה חכמה להגיע ממנה לבורא ית׳ ואתה ביארת בתחלת החיבור שהתשבורת היא‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪90‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫דרך ו שביל לחכמה זאת שאמרת עליה שהיא התכלית האחרונה ושהפרי הוא העולם‬
‫הבא ודבריך סותרים זו את זו אומר לו שהשגת ידיעה זו יש בה דופרש כלומר ך!פרש‬
‫גדול יש בין השגתנו לידיעה זאת בזמן הזה ובין השגתנו אותה באותו הזמן‬
‫שהנבואה‪ .‬בזמן ההוא היו משיגים אותה האומה שנאמר ולפניוזם נ‪5‬ל לתף וחליל‬
‫וכנור והמה מקזנבאים(שמואל א׳ י ה) ועוד כתיב ויד‪1‬לח מלאכים ‪?/‬זלשים ויתנבאו גם‬
‫המה(שם‪ ,‬יט בא)‪ .‬ו הורו הוראות שהנבואה היתה חלה על האומה כרצון הבורא ית׳‬
‫ומרוב ר צונו באומה ההיא היתה עובדת את הבורא מטבעה לפיכך היו נביאים ובני‬
‫נביאים כאשר התנבאו בסיני כולם ולולי זה לא היו מוכיחם הנביא שאמר ישוטטו‬
‫לבקש את ךבר ה׳ ולא ימצאו ואף בכל זה אינו ר אוי לכל אדם לעזוב הדרישה‬
‫והחקירה שלא יהיה האדם מתחייב נפשו לעזוב הדרישה ו העיון(ע מי ‪.)21‬‬
‫המדע והשאיפה לאלוהים הם י עודו של כל המין האנושי‪ .‬כאן אנו רואים שוב כי‬
‫הפילוסופיה הזאת איננה מוגבלת לעם מסויים‪ .‬הכי שרון למדע תלוי בעיקר‪ ,‬לדעת אבן‬
‫צדיק‪ ,‬בתנאי האקלים‪ ,‬שכן הסביבה הנכונה משפיעה על המדע‪ .‬העולם מתחלק‬
‫לשבעה אקלימים‪ ,‬והרביעי‪ ,‬שהוא האמצעי‪ ,‬הוא הממוזג ביו תר ‪:‬‬
‫ואנחנו מוצאים האומות לפי חלוק לשונותם ורחוק מושבותם כל אומה ואומה‬
‫תשתדל לקנות חכמה להגיע לענעים כל אחת כפי שכלה והשגתה ומושבה ו אויר כל‬
‫מקום ומקום‪ .‬ועל זה נמצאו בני הקוטר הרביעי יו תר משכילים משאר בני אדם ויו תר‬
‫מחוכמים ליו שר אוירם ומושבם(עמ׳ ‪.)41‬‬
‫החכמה מביאה אותנו איפוא לאלוהים ולתאריו‪ ,‬אך רק ל תארי הפעולות ולא‬
‫למהותו‪ .‬שהרי רק קיומו מוכח•‪ ,‬ואילו על מהותו אין אנו יכולים לדעת דבר‪ ,‬כי אין‬
‫הידיעה נקנית אלא על־ידי הסיבות‪ ,‬ולאל אין סיבות ‪:‬‬
‫והאפשר מידיעה זאת הוא בספור מדו תיו ופעול תיו הבאות ממנו והנמנע ממנו‪ .‬ידיעת‬
‫העצם ההוא פשוט מכל פעולות הבאות ממנו‪ .‬ומזה יתבאר לך שהבורא יתברך אינו‬
‫ר אוי ל שאול עליו מה הוא ולא בשביל מה הוא ולא א‪1‬זה דבר הוא ולא באיזה מקום‬
‫הוא ולא באיזה זמן הוא שכל הדברים האלו דבקים בנבראים שיש להם עלות אבל‬
‫הוא שאין לו עלה אבל הוא עלת כל דבר אין שו אלין עליו אלא אם הוא(עמ׳ ‪.)48‬‬
‫אלוהים הוא מעבר למקום ולזמן‪ .‬באמרנו כי רצונו הוא שברא את העולם‪ ,‬הרי אי־‬
‫אפשר לו מר כי בריאת העולם היתה נצחית‪ ,‬אך אי־אפשר גם לו מר שהתרחשה בזמן‪.‬‬
‫בדברו על בעיה זו של הבריאה נוקט אבן צדיק ל שון ׳ סוד׳‪ .‬מונח זה מצוי אצלו הרבה‪.‬‬
‫הרעיון שמא חוריו הוא ר עיון שכיח בימי־הביניים‪ ,‬וגם אנו נתקלנו בו בדברנו על יצחק‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫יוסף אבן צדיק‬
‫‪91‬‬
‫י שראלי ‪ :‬לא כל בני־אדם מסוגלים להבין את סודות הפילוסופיה ו כיוון שכך‪ ,‬אין עורך‬
‫אלא ברמזים‪ ,‬והאדם החכם יבין ‪:‬‬
‫החפץ אינו זול תו בצד מן הצדדים ובן אין בו מדה משתנית אבל בכאן סוד דק לא‬
‫יתכן לגלו תו וזה לא מקום לבארו ומי שירצה לעמד על אמך‪1‬ת זה וזול תו י עיין בספר‬
‫בנדקליס‪ ,‬או ספרים אחרים מן שאר החכמים(עמי ‪.)54‬‬
‫מדובר כאן באותו ספר חמשת העזגמים המיוחם לאמ‪9‬דוקלס שהיה‪ ,‬לדברי פלקירה‬
‫אחד ממקורותיו של אבן גבירול‪ .‬לפי ספר זה לא ברא אלוהים את העולם מתוך מה‬
‫שקדם לו‪ ,‬כי לפני הבריאה לא היה דבר מלבר אלוהים‪ .‬הוא ברא דבר פשוט‪ ,‬הנתפס‬
‫בשכל‪ ,‬והוא החומר הראשון‪ .‬גם באן ניכרת איפוא השפעתו של אבן גבירול על אבן‬
‫צדיק‪ .‬רק סיבה אחת אפשר ליחס לאלוהים ‪:‬‬
‫לא נשאר לנו לו מר אלא שהמציאו לטובתו וחסדו וחכמתו וממה שבארנו יראה לבל‬
‫בעל שיבל שהעולם שלם כמו שר אוי להיות לא פחות ולא יו תר ש הי תרון הוא‬
‫תגבורת הדבר למעלה מן הראוי והחסרון הוא קצור מן הראוי‪ .‬אם כך הראוי הוא‬
‫השלמות ופעל הבורא שלם במו שראוי לא בתוספת ולא בגרעון ולא יעבור שיהיה‬
‫העולם חסר שום דבר ממה שהוא ולא יתכן להיותו יו תר שלם כלמה שהוא (עמ׳‬
‫‪.)57-56‬‬
‫טיעון זה מסייע גם לצידוק תורת הדת‪ ,‬שבן הפילוסופיה אינה אלא חלקה הרא שון של‬
‫עבודת אלוהים‪ ,‬והחלק השני הוא — קיום המצוות‪ .‬אך ביצד להסביר‪ ,‬כי דווקא תורת‬
‫משה היא הרצויה לאלוהים‪ ,‬ולא הקוראן או ה אוונגליון? אבן צדיק אינו משיב לשאלה‬
‫זו‪ .‬הוא מסתפק‪ ,‬בדומה לסעדיה‪ ,‬לשם צידוק מתן התורה בהסתמכות על הטוב‬
‫האלוהי‪:‬‬
‫התבאר ש צויו להם המצות היה לטובתם להשיג הטוב האמתי ולהיותם בנועם בעולם‬
‫הבא והתבאר בבאור זה פנים אחרים שיצר את האדם בדי לעשיות מצותיו וע שייתו‬
‫מצותיו כדי לתן לו שיכר שהוא הטוב וזה היה חפץ הבורא בבראו את האדם וז הו מה‬
‫שבקש ממנו וזאת היתה הכוונה בבריאת האדם וב שביל זה נברא ב שבילו עולם‬
‫הגשמות(עמי ‪.)62‬‬
‫כמו סעדיה כן גם אבן צדיק מחלק את המצוות ל שכליות ולמעשייות•‪ ,‬אך למעשיות‬
‫משמעות סודית ונעלה‪ ,‬ולעתים היא אינה ידועה‪ .‬האפשר לומר בי מצווה זו או אחרת‬
‫חשובה מחברתה? מבחינת חציווי האלוהי אין כל הבדל בין המצוות וי ש לקיים את‬
‫כולן באמונה‪ ,‬אך מבחינת חשיבות המצווה —‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬
‫‪92‬‬
‫הניאו־אפלטוניזם היהודי‬
‫תדע לך שמצות שבת ומילה קודמות למצות לא תחריש ב שור וחמור י חדיו אבל מצד‬
‫הבורא יתברך אין מצוה קודמת למצוה במו שבארתי למעלה שבולם מצוה מפי‬
‫הגבורה וי ש עלינו חובה לעשות מצות האדון ובן להזהר מן העברות(עט׳ ‪.)68‬‬
‫השכר והעונש אינם יכולים להנתן בעולם־הזה‪ ,‬בי אין הם יכולים בשומ־פנים להיות‬
‫גופניים‪ .‬הם יתקיימו בעתיד‪ ,‬כלומר כאשר הנפש הטהורה תדבק במקורה ; ו אילו הנפש‬
‫החטאה‪ ,‬הכבדה ממשא עוונו תי ה ומן החומר‪ ,‬לא תוכל ל חזור אל מקומה הטבעי‪,‬‬
‫ותינשא לעולמים בתנועת הגלגלים‪ ,‬ולא תגיע אל המנוחה‪ .‬בתפיסה זו אין מקום לגן־‬
‫העדן המובטח במשנתו של סעדיה לילדים הרכים ואף לחיות‪ ,‬ואבן^צדיק מפרט בנוסח‬
‫מובהק של הכלאם את כל הנימוקים המפריכים כל אפשרות של פיצוי על סבלם של‬
‫יצורי ם שלעולם לא י היו פילוסופים‪ .‬לדעת יוסף אבן צדיק קיים עולם־העתיד רק לאותן‬
‫נפשות שהשתחררו על־ ידי המדע מן החומר של העולם־הזה‪.‬‬
‫השיטה הניאו־אפלטונית‪ ,‬כפי שהותוותה כאן בקוויה העיקריים‪ ,‬היתה מסגרת‬
‫להגותם של פילוסופים יהודים רבים במאות הי״א‪-‬הי״ב‪ ,‬לעתים בלוויי ת השלמות‬
‫במושגים הכלאמיים ובי סודו ת אריסטוטליים‪ .‬תיארנו פילוסופי ה זו על־פי כמה‬
‫חיבורים‪ ,‬בתוכם חיבורו של אבן גבירול‪ ,‬התופס מקום מיוחד בתולדות הפילוסופיה‪.‬‬
‫מחשבתו של יצחק י שראלי פותחת תקופה‪ :‬ו אילו שאר החיבורים נר או לנו חשובים‬
‫משום שהם עוסקים ביחסים בין הפילוסופיה הניאו־אפלטונית ובין הדת‪ .‬אך כל אלה‬
‫אינם נציגיה היחידים של פילוסופי ה זו‪ .‬נמנה עמהם משה אבן עזר א( שנולד בשנת ‪1055‬‬
‫ומת אחרי ‪ .)1135‬מלבד היותו מ שורר רב משקל‪ ,‬היה גם פילוסוף מן הזרם שבו דנו‬
‫בפרק זה‪ .‬גם אצלו מצויים הנושאים הללו ללא שינויי ם רבים‪ :‬האדם הוא‬
‫מיקרוקוסמוס♦‪ ,‬נשמתו‪ ,‬שגלתה מן העולם העליון‪ ,‬תחזור אל מקורה‪ ,‬לכשתשתחרר‬
‫מטומאת החומר; אלוהים איננו ניתן להברה על־פי ת אריו החיוביים‪ ,-‬הוא ברא את‬
‫העולם בהאצלה ; הרצון האלוהי מניע את היצורים‪.‬‬
‫גם אצל בחיי אבן פקודה‪ ,‬מחבר חובות הלבבות‪ ,‬יש נושאים ניאו־אפלטוניים‪ ,‬כגון‬
‫הנפש הרוחנית‪ .‬אך מטרתו איננה פילוסופית‪ ,‬אלא בעיקר מוסרית‪ .‬משום כך אין‬
‫למנות את בחיי אבן פקודה עם ההוגים הפילוסופיים שספר זה עוסק בהם‪.‬‬
‫‪The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought‬‬