קורח - קהילת קשת מזכרת בתיה

‫קשת מזכרת בתיה‬
‫ודברת בם‬
‫‪www.gesher-mazkeret-batya.org.il‬‬
‫גיליון מס’‬
‫לחיות ולחנך ביחד‬
‫‪184‬‬
‫כ”‬
‫ב בסיון‬
‫ת‬
‫ש‬
‫ע”א‬
‫‪24‬‬
‫ביונ‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫‪201‬‬
‫גיליון זה מוקדש לזכרו של חברנו היקר אלעד פרימרק שהלך לעולמו בט”ו בתמוז התש”ע (‪ )26.6.10‬בגיל ‪.39‬‬
‫מילה בסלע‬
‫מצא חן בעיניי‬
‫הביטוי “מצא חן בעיניי” השגור מאוד‬
‫בעברית בת ימינו‪ ,‬שמשמעותו “עורר רגשי‬
‫שביעות רצון‪ ,‬אהדה‪ ,‬אהבה”‪ ,‬הוא צירוף‬
‫שמקורו מן התנ”ך‪ ,‬ומופיע בו כשלושים‬
‫פעמים‪ ,‬בהקשרים שונים ובגרסאות שונות‬
‫כך למשל‪:‬‬
‫על נח נאמר “וְ נ ַֹח ָמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינֵ י ה’”‬
‫(בראשית ו‪ ,‬ח); אברהם מבקש משלושת‬
‫אתי ֵחן‬
‫ֹאמר‪ֲ :‬אדֹנָ י ִאם נָ א ָמ ָצ ִ‬
‫המלאכים‪“ :‬וַ ּי ַ‬
‫ְּב ֵעינֶ יָך ַאל נָ א ַת ֲעבֹר ֵמ ַעל ַע ְב ֶּדָך” (בראשית‬
‫יח‪ ,‬ג);‬
‫בטרם מותו מבקש יעקב מיוסף‪“ :‬וַ ּיִ ְק ְרבּו‬
‫ֹאמר‬
‫יֹוסף וַ ּי ֶ‬
‫יְ ֵמי יִ ְׂש ָר ֵאל ָלמּות וַ ּיִ ְק ָרא ִל ְבנֹו ְל ֵ‬
‫אתי ֵחן ְּב ֵעינֶ יָך ִׂשים נָ א יָ ְדָך‬
‫לֹו‪ִ :‬אם נָ א ָמ ָצ ִ‬
‫ית ִע ָּמ ִדי ֶח ֶסד וֶ ֱא ֶמת‪ַ ,‬אל‬
‫ַּת ַחת יְ ֵר ִכי וְ ָע ִׂש ָ‬
‫נָ א ִת ְק ְּב ֵרנִ י ְּב ִמ ְצ ָריִ ם”‪( .‬בראשית מז‪ ,‬כט);‬
‫אתי‬
‫משה מבקש מה’‪“ :‬וְ ַע ָּתה ִאם נָ א ָמ ָצ ִ‬
‫הֹוד ֵיענִ י נָ א ֶאת ְּד ָר ֶכָך וְ ֵא ָד ֲעך‬
‫ֵחן ְּב ֵעינֶ יָך ִ‬
‫ְל ַמ ַען ֶא ְמ ָצא ֵחן ְּב ֵעינֶ יָך‪ְּ ,‬ור ֵאה ִּכי ַע ְּמָך‬
‫ַהּגֹוי ַהּזֶ ה (שמות לג‪ ,‬יג); במגילת אסתר‪,‬‬
‫הביטוי מופיע בצורה מעט שונה‪“ :‬וַ יְ ִהי‬
‫ִכ ְראֹות ַה ֶּמ ֶלְך ֶאת ֶא ְס ֵּתר ַה ַּמ ְל ָּכה ע ֶֹמ ֶדת‬
‫ֶּב ָח ֵצר נָ ְׂש ָאה ֵחן ְּב ֵעינָ יו” (אסתר‪ ,‬ה‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫הדעה הרווחת היא ש”חן” בא מהשורש‬
‫חנ”ן‪ :‬אדם מוצא חנינה‪ ,‬סליחה ומחילה‬
‫כלפיו בעיני זולתו‪ .‬הקביעה הזו נסמכת על‬
‫ביטויים כמו “חן וחסד ורחמים”‪ ,‬ובתרגום‬
‫אונקלוס שבו תורגם “חן” ל”רחמין”‪.‬‬
‫בפרשנות המילולית הפשוטה של הביטוי‬
‫מסתתר רובד עמוק יותר‪ ,‬שכן המושא (זה‬
‫שמוצא חן בעינינו) משמש דווקא בתפקיד‬
‫אקטיבי‪ :‬הוא “מוצא” את השתקפות החן‬
‫שלו בעיניים שלי‪ .‬בעצם הפעולה של‬
‫מציאת החן היא תהליך‪ ,‬פעולה הדדית‪,‬‬
‫אינטראקציה‪.‬‬
‫ֹלהים‬
‫“ּומ ָצא ֵחן וְ ֵׂש ֶכל טֹוב ְּב ֵעינֵ י ֱא ִ‬
‫הפסוק ְ‬
‫וְ ָא ָדם” (משלי ג‪ ,‬ד) נחקק על מצבתו של‬
‫אלעד והוא מבטא היטב את אישיותו ואת‬
‫דרכו‪ .‬בדרכו המיוחדת‪ ,‬הישירה‪ ,‬הפשוטה‬
‫והמשעשעת‪ ,‬מצא אלעד את הדרך לקלף‬
‫את המחיצות‪ .‬בעין טובה‪ ,‬בחן ובשכל טוב‬
‫ידע לגעת בנפש פנימה ולהותיר אותנו עם‬
‫חיוך ולב רחב‪.‬‬
‫אלעד – בלעדיך זה לא אותו הדבר‪...‬‬
‫יערי רואש‬
‫מנהיגות בעיתות משבר פרשת קורח‬
‫ן‪-‬לוִ י וְ ָד ָתן‬
‫ן‪-‬ק ָהת ֶּב ֵ‬
‫“וַ ּיִ ַּקח ק ַֹרח ֶּבן‪-‬יִ ְצ ָהר ֶּב ְ‬
‫וַאֲבִירָם ּבְנֵי אֱלִיאָב‪ ,‬וְאֹון ּבֶן‪ּ-‬פֶלֶת ּבְנֵי רְאּובֵן‬
‫וַ ּיָ ֻקמּו ִל ְפנֵ י מ ֶֹׁשה‪ ,‬וַ ֲאנָ ִׁשים ִמ ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫מֹועד‪,‬‬
‫יאי ֵע ָדה ְק ִר ֵאי ֵ‬
‫אתיִ ם‪ ,‬נְ ִׂש ֵ‬
‫ּומ ָ‬
‫ֲח ִמ ִּשׁ ים ָ‬
‫אַנְׁשֵי ׁשֵם ‪.‬וַ ּיִ ָּק ֲהלּו ַעל מ ֶֹׁשה וְ ַעל ַא ֲהרֹן‪,‬‬
‫ֹאמרּו ֲא ֵל ֶהם‪ַ :‬רב ָל ֶכם‪ִּ ,‬כי ָכל ָה ֵע ָדה ּכֻ ָּלם‬
‫וַ ּי ְ‬
‫ּדּוע ִּת ְתנַ ְּש ׂאּו ַעל ְק ַהל‬
‫ּומ ַ‬
‫תֹוכם ה’‪ַ ,‬‬
‫ְקד ִֹׁשים ְּוב ָ‬
‫ה’?” (במדבר טז‪ ,‬א‪ -‬ג)‪.‬‬
‫פרשת קורח נפתחת בקריאת התיגר של‬
‫קורח‪ ,‬דתן ואבירם‪ ,‬און בן‪-‬פלת ומאתיים‬
‫וחמישים מראשי עם ישראל‪ ,‬כלפי‬
‫מנהיגותם המדינית והדתית של משה‬
‫ואהרון‪.‬‬
‫קורח ועדתו ָק ְבלו על הריכוזיות שבהנהגה‬
‫המדינית של משה ומסירת ההנהגה‬
‫הרוחנית לידיהם של אהרון ובניו‪ .‬לכל אחד‬
‫מהמתקהלים סיבתו שלו‪ :‬קורח ביקש‬
‫לעצמו את תפקיד המנהיג‪ ,‬לא הסתפק‬
‫בתפקידו כלוי וביקש גם כהונה‪ .‬דתן ואבירן‬
‫כפרו במנהיגותו של משה‪ ,‬וביחד עם‬
‫און בן‪-‬פלת תבעו את עלבונו של ראובן‬
‫שהבכורה נלקחה ממנו‪ .‬ומאתיים וחמישים‬
‫הזקנים ָק ְבלו על כך שעבודת המקדש‬
‫נלקחה מהבכורות ונמסרה ללויים‪ ,‬ובכך‬
‫נמנעה ההשפעה ממשפחות רבות בעם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫את תגובתו של משה ניתן לחלק לשלושה‬
‫חלקים‪:‬‬
‫תדהמה‪“ :‬וַ ּיִ ְׁש ַמע מ ֶֹׁשה וַ ּיִ ּפֹל ַעל ָּפנָ יו” (שם‬
‫ה)‪.‬‬
‫ֹאמר מ ֶֹׁשה ֶאל ק ַֹרח‪ִׁ :‬ש ְמעּו נָ א‬
‫עימות‪“ :‬וַ ּי ֶ‬
‫ֹלהי יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫ִי‪ ,‬ה ְמ ַעט ִמ ֶּכם ִּכי ִה ְב ִּדיל ֱא ֵ‬
‫ּבְנֵי לֵו ַ‬
‫ֶא ְת ֶכם ֵמ ֲע ַדת יִ ְׂש ָר ֵאל ְל ַה ְק ִריב ֶא ְת ֶכם ֵא ָליו‬
‫ַל ֲעבֹד ֶאת ֲעב ַֹדת ִמ ְׁש ַּכן ה’‪ ,‬וְ ַל ֲעמֹד ִל ְפנֵ י‬
‫העֵדָה לְׁשָרְתָם‪ ,‬וַ ּיַ ְק ֵרב א ְֹתָך וְ ֶאת ָּכל ַא ֶחיָך‬
‫ָ‬
‫ְבנֵ י ֵלוִ י ִא ָּתְך‪ִּ ,‬וב ַּק ְׁש ֶּתם ּגַ ם ְּכהֻ ּנָ ה?” (שם‬
‫ח‪-‬י)‪.‬‬
‫ֹאמר ֶאל ה’‪ַ :‬אל‬
‫כעס‪“ :‬וַ ּיִ ַחר ְלמ ֶֹׁשה ְמאֹד‪ ,‬וַ ּי ֶ‬
‫ֵּת ֶפן ֶאל ִמנְ ָח ָתם” (שם טו)‪.‬‬
‫למרות שטענות קורח ועדתו לא היו‬
‫“תמימות”‪ ,‬שהרי לא שוויון ודמוקרטיה‬
‫ביקשו המתקהלים‪ ,‬תגובתו של משה‬
‫חריפה ומתמיהה‪ ,‬בעיקר נוכח תגובתו‬
‫במדבר טז א‪-‬יח לב‬
‫למעשה הנבואה של אלדד ומידד המוזכר‬
‫בפרשת בעלותך‪.‬‬
‫“וַ ּיֵ ֵצא מ ֶֹׁשה וַ יְ ַד ֵּבר ֶאל ָה ָעם ֵאת ִּד ְב ֵרי ה’‪,‬‬
‫וַ ּיֶ ֱאסֹף ִׁש ְב ִעים ִאיׁש ִמּזִ ְקנֵ י ָה ָעם וַ ּיַ ֲע ֵמד‬
‫אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל‪ .‬וַ ּיֵ ֶרד ה’ ֶּב ָענָ ן וַ יְ ַד ֵּבר‬
‫רּוח ֲא ֶׁשר ָע ָליו וַ ּיִ ֵּתן ַעל‬
‫אצל ִמן ָה ַ‬
‫ֵא ָליו‪ ,‬וַ ּיָ ֶ‬
‫נֹוח ֲע ֵל ֶיהם‬
‫ִׁש ְב ִעים ִאיׁש ַהּזְ ֵקנִ ים‪ ,‬וַ יְ ִהי ְּכ ַ‬
‫הָרּוחַ וַּיִתְנַּבְאּו‪ ,‬וְֹלא יָסָפּו‪ .‬וַ ּיִ ָּשׁ ֲארּו ְׁשנֵ י ֲאנָ ִׁשים‬
‫ַּב ַּמ ֲחנֶ ה‪ֵׁ ,‬שם ָה ֶא ָחד ֶא ְל ָּדד וְ ֵׁשם ַה ֵּשׁ נִ י ֵמ ָידד‪,‬‬
‫רּוח‪ ,‬וְ ֵה ָּמה ַּב ְּכ ֻת ִבים וְ ֹלא‬
‫וַ ָּתנַ ח ֲע ֵל ֶהם ָה ַ‬
‫יָצְאּו הָאֹהֱלָה וַּיִתְנַּבְאּו ּבַּמַחֲנֶה‪ .‬וַ ּיָ ָרץ ַהּנַ ַער‬
‫ּומ ָידד ִמ ְתנַ ְּב ִאים‬
‫ֹאמר‪ֶ :‬א ְל ָּדד ֵ‬
‫וַ ּיַ ּגֵ ד ְלמ ֶֹׁשה וַ ּי ַ‬
‫הֹוׁש ַע ִּבן‪-‬נּון‪ְ ,‬מ ָׁש ֵרת מ ֶֹׁשה‬
‫ּמחֲנֶה‪ .‬וַ ּיַ ַען יְ ֻ‬
‫ּבַ ַ‬
‫ֹאמר לֹו‬
‫מִ ְּבחֻרָיו‪ ,‬וַּיֹאמַר‪ :‬אֲדֹנִי מֹׁשֶה‪ּ ,‬כְלָאֵם‪ .‬וַ ּי ֶ‬
‫ּומי יִ ֵּתן ָּכל ַעם ה’‬
‫מ ֶֹׁשה‪ַ :‬ה ְמ ַקּנֵ א ַא ָּתה ִלי? ִ‬
‫יאים‪ִּ ,‬כי יִ ֵּתן ה’ ֶאת רּוחֹו ֲע ֵל ֶיהם” (שם יא‪,‬‬
‫נְ ִב ִ‬
‫כד‪-‬כט)‪.‬‬
‫משה בוחר שבעים מזקני ישראל ומאציל‬
‫מכוחו עליהם והם מתנבאים‪ ,‬והנה נשארו‬
‫שני אנשים ‪ -‬אלדד ומידד ‪ -‬במחנה והם‬
‫מתנבאים מבלי שנבחרו לכך על ידי משה‪.‬‬
‫תגובתו של משה לדרישה לכלוא אותם‬
‫יאים”‪.‬‬
‫ּומי יִ ֵּתן ָּכל ַעם ה’ נְ ִב ִ‬
‫היא “‪ִ ...‬‬
‫מתוך הפסוקים נראה בבירור כי משה‬
‫אינו קנאי למונופול שלו ועינו אינה צרה‬
‫באחרים‪ ,‬ומדוע אם כך יוצא כעסו במקרה‬
‫של קורח?‬
‫אפשר לומר כמובן כי בשונה מאלדד‬
‫ומידד קורח לא זכה לברכת ה’ ועל כן‬
‫אינו ראוי לגדולה שהוא מבקש‪ .‬אפשר גם‬
‫לומר שסיטואציה של הנהגה אינה דומה‬
‫לנבואה‪ ,‬כלומר‪ ,‬עשויים להיות כמה נביאים‬
‫שכל אחד מהם יבטא את האמת כפי‬
‫שה’ מסר לו אותה‪ ,‬אך קשה מאוד שלעם‬
‫יהיה יותר ממנהיג אחד‪ .‬אולם מפשט‬
‫הפסוקים יוצא שמשה אינו מאמין לקורח‬
‫וחושד בו בדמגוגיה‪ .‬ההכרזה “כל העדה‬
‫כולם קדושים” היא נאה‪ ,‬אבל במציאות‬
‫כל רצונם של קורח ועדתו הוא לקחת את‬
‫ההנהגה לעצמם‪.‬‬
‫ייתכן כי לזה כיוונו חז”ל בפרקי אבות‬
‫באומרם “כל מחלוקת שהיא לשם שמים‪,‬‬
‫סופה להתקיים‪ .‬ושאינה לשם שמים‪ ,‬אין‬
‫סופה להתקיים‪ .‬איזו היא מחלוקת שהיא‬
‫לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי‪.‬‬
‫ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל‬
‫עדתו” (מסכת אבות ה‪ ,‬יז)‪.‬‬
‫פנחס קהתי‪ ,‬בפירושו למשנה‪ ,‬מסביר איך‬
‫נוכל לזהות מתי המחלוקת היא לשם שמים‬
‫ומתי היא רק לצורך קנטור והתנצחות‪“ :‬אם‬
‫רואים שיש אחדות בחבורתם וקשורים הם‬
‫למה דנה קמה?‬
‫רגע אחרי ערב שירי נעמי שמר ורגע לפני‬
‫סוף שנת הלימודים‪ ,‬ביקשתי לברר מה יש‬
‫למשוררת הענקית הזאת להגיד בנושא‬
‫החינוך שכה קרוב לליבנו‪.‬‬
‫שני שירים כתבה נעמי שמר על חוויית בית‬
‫הספר‪ .‬את השיר “שלום כיתה א’“ שרה‬
‫שלישיית “הגשש החיוור”‪ .‬בחרוזים קצרים‬
‫וקליטים מתארת נעמי שמר את תהליך‬
‫הלמידה של דנה‪ ,‬ילדה רכה המגיעה לבית‬
‫הספר‪ .‬דנה מתעוררת בבוקר וכולה מכוונת‬
‫אל הרגע הגדול‪ :‬כיתה א’‪ .‬היא מקפלת את‬
‫הפיג’מה‪ ,‬לוקחת ילקוט‪ ,‬תפוח ובננה‪ .‬את‬
‫כל תנועותיה מלווה אימּה‪ ,‬השומרת עליה‬
‫“כמו יוכבד או מרים”‪ .‬הילדה הקטנה הזאת‬
‫נועדה לגדולות‪.‬‬
‫ומה הפלא? שימו לב איזה מסע מופלא‬
‫היא מתחילה היום‪:‬‬
‫“דנה תלמד על מערכת השמש‬
‫איך שנוצר הכלורופיל שבצמח‬
‫איך הבריאה כולה חיה ונושמת‬
‫שלום כיתה א”‬
‫כל זאת ועוד רבות צופן לה העתיד‬
‫האקדמי שלה‪:‬‬
‫“וכך אתה עובר איתה‬
‫עובר כיתה ועוד כיתה‬
‫תיכון ואוניברסיטה‬
‫שלום”‬
‫וכל המסע הגדול והקסום הזה‬
‫שאותן‬
‫מלים‬
‫בשלוש‬
‫מתחיל‬
‫תלמד דנה היום‪“ :‬שלום כיתה א’”‬
‫האם יכול להיות שיר אופטימי מזה?‬
‫אחת הדרכים ללמוד נושא בספרות‪ ,‬היא‬
‫להשוות שני שירים העוסקים באותו נושא‪.‬‬
‫ואותה נעמי שמר כתבה גם את “בראשון‬
‫לספטמבר” ששר משה בקר‪ ,‬וגם בו היא‬
‫מתארת את חוויית בית הספר‪ ,‬אבל קצת‬
‫אחרת‪ .‬השיר מתאר ילד שמגיע לבית‬
‫איש לרעהו באהבה רבה‪ ,‬סימן הוא שדברי‬
‫אמת בפיהם ומתכוונים הם לשם שמים‪.‬‬
‫אבל אם אנו רואים שמלבד עניין המחלוקת‬
‫המאחד ומקשר אותם‪ ,‬בכל שאר העניינים‬
‫חלוקים בניהם‪ ,‬וקנאה ושנאה בליבותיהם‪,‬‬
‫סימן הוא שאין כוונתם לשם שמים‪ ,‬ורק רוע‬
‫ליבם הביאם למחלוקת זו”‪.‬‬
‫קורח‪ ,‬דתן ואבירם‪ ,‬און בן‪-‬פלת ומאתיים‬
‫וחמישים מנכבדי ישראל‪ ,‬כל אחד מהם‬
‫התאווה לכהונה הגדולה בעצמו‪ ,‬ומכיוון‬
‫שכך‪ ,‬בינם לבין עצמם היו חלוקים ורק נגד‬
‫משה היו כולם “מאוחדים” בהתנגדותם‪.‬‬
‫מי ייתן וכל המחלוקות בינינו יהיו תמיד‬
‫לשם שמים‪ ,‬ונישאר תמיד מאוחדים אך לא‬
‫אחידים‪.‬‬
‫ישי דויטשמן‬
‫על תלמידים‪ ,‬מורים ופרפרים‬
‫הספר‪ .‬הוא מבולבל ולא מסתדר עם‬
‫הכיתה‪ ,‬המורה‪ ,‬השיטה‪:‬‬
‫“פתאום המורה שואלת‬
‫מה יש על הלוח ילד‬
‫והוא לא קורא‪ ,‬לא זוכר‬
‫לא מבין‬
‫אצלו‬
‫שתיים ועוד שתיים הן שלוש‬
‫פרפרים צבעוניים בראש‬
‫החולצה לוחצת לו על הצוואר‬
‫אל תגיד אין דבר‬
‫יש דבר”‪.‬‬
‫הילד לא מסתדר עם מערכת החינוך‪.‬‬
‫החולצה האחידה לוחצת לו‪ .‬הלוח לא‬
‫מדבר אליו‪ .‬ואולי זאת מערכת החינוך‬
‫שלא מסתדרת איתו‪ .‬אולי פרפרים בראש‬
‫הם דבר נפלא‪ .‬אולי אנחנו מכריחים ילדים‬
‫ללמוד מתוך תבנית‪ ,‬כי לנו קשה לתפקד‬
‫בלעדיה‪.‬‬
‫ייתכן שאם הייתי נוברת בביוגרפיה של‬
‫נעמי שמר הייתי מוצאת הסבר לשינוי‬
‫הקיצוני בתפיסתה את מערכת החינוך בין‬
‫שני השירים‪ .‬ציניקנים יגידו שגם השיר‬
‫הראשון מקפל בתוכו ביקורת סמויה‪ .‬אבל‬
‫אני מעדיפה לראות בשני השירים שתי‬
‫אופציות‪ ,‬שתי דרכים להתבונן במערכת‬
‫הסבוכה שכוללת את התלמיד‪ ,‬המורה‪ ,‬בית‬
‫הספר וההורים‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬מי שעבר עם ילדו את כיתה‬
‫א’‪ ,‬לא יכול שלא לעמוד נפעם מול הקסם‬
‫הזה של ילד שלומד לקרוא‪ .‬דרך עיניו‬
‫אתה רואה עוד רובד שלם של מידע נפתח‬
‫בפניו‪ ,‬והוא פתאום מבין את שלטי הרחוב‬
‫שהתרגל לחלוף על פניהם‪ ,‬ויכול לקרוא‬
‫בספר הדינוזאורים שכה אהב מאז הגן‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬יש משהו מאוד כובל במסגרת‬
‫שמציבה קו שלפיו צריכים כל התלמידים‬
‫להתיישר‪:‬‬
‫“יש שיר אחד עצוב‬
‫שאני זוכר מזמן‬
‫עוד מלפני החופש‬
‫עוד מסוף הגן‬
‫חמש שנים חלפו‬
‫על מיכאל או על דן‬
‫אולי תגידו‬
‫מה כל כך שמח כאן?”‬
‫‬
‫גם ההורים משתנים בין שני השירים‪ .‬בשיר‬
‫“שלום כיתה א’”‪ ,‬ראינו אימא שמלווה את‬
‫בתה לאורך התהליך‪ ,‬נמצאת שם בשבילה‬
‫ומעודדת אותה‪“ :‬יופי דנה”‪ .‬כך מקבלת‬
‫הילדה את הרושם שהבריאה כולה עוצרת‬
‫את נשימתה לכבוד גדולת הרגע‪ .‬ואילו‬
‫בשיר “בראשון בספטמבר” מציץ הילד‬
‫בגניבה בהורים שלו ומבין שהם מודאגים‪.‬‬
‫האם ההבדל הוא בילד? בהורים? האם‬
‫הורה שמשדר לילדו אופטימיות ‪ -‬גם אם‬
‫נאיבית ‪ -‬הופך עבורו כל חוויה לנעימה‬
‫יותר? לילד שחושב ששתיים ועוד שתיים‬
‫הן שלוש קשה מאוד בתוך מערכת החינוך‪,‬‬
‫אבל אחר כך הוא קורא לעצמו “מבולבל”‬
‫ומנחה תוכנית ילדים פופולארית‪.‬‬
‫ואני בתחושה (ובתקווה) שמדובר בתהליך‬
‫שעובר גם על מערכת החינוך‪ .‬חולצת בית‬
‫הספר היום נותנת את היתרון של כללים‬
‫ושייכות למסגרת‪ ,‬אך אינה חונקת בצוואר‪.‬‬
‫היא נעימה ונוחה ומגיעה במגוון צבעים‪.‬‬
‫ולאט לאט גם לפרפרים בראש מתחיל‬
‫להימצא מקום בבית הספר‪ .‬מערכת‬
‫החינוך צועדת את צעדיה באיטיות אל‬
‫עבר ההישג הגדול ביותר שיכול להיות‬
‫לה‪ :‬להנגיש ולהגיש לתלמידים את כל‬
‫החוכמה שאצורה בספרים‪ ,‬מבלי להרוס‬
‫את המקוריות וחדוות הגילוי הטבעיים‪.‬‬
‫ובנימה אחרת לגמרי‪ ,‬נעמי שמר כתבה‬
‫גם שיר עליז על החופש הגדול ובו הציעה‬
‫למאזיניה הצעירים דרכים ליהנות מן‬
‫החופשה הארוכה‪:‬‬
‫“כמעט הכול אפשר בחופש הגדול‬
‫אולי ניסע לכפר בחופש הגדול‬
‫לעזור שם בבציר בחופש הגדול‬
‫וקצת לקצור קציר בחופש הגדול”‬
‫אלה הם הדברים המהנים שמאפשר‬
‫החופש הגדול‪ .‬ובבית האחרון מגיעה נעמי‬
‫שמר לשיא ההנאה‪:‬‬
‫“ועל חולות זהב בחופש הגדול‬
‫לשכב לי על הגב בחופש הגדול”‬
‫חיפשתי וחיפשתי‪ ,‬ולא מצאתי בשיר‬
‫לא קייטנת “כוכב נולד” שבסופה מופק‬
‫דיסק לכל משתתף‪ ,‬לא קייטנת גלישה‬
‫ולא חבילת נופש “הכול כלול” ביוון‪ .‬השיא‬
‫הגדול של הכיף‪ :‬לעבוד‪ ,‬להביא תועלת‬
‫ולנוח מנוחה אמיתית לבד אל מול הטבע‪.‬‬
‫שתהיה לכולנו חופשה נעימה‪.‬‬
‫חגית קראוס‬
‫מדרש קורח‬
‫“ה ִאיׁש ֶא ָחד יֶ ֱח ָטא [וְ ַעל ָּכל ָה ֵע ָדה‬
‫ָ‬
‫ִּת ְקצֹף]”? (במדבר טז) תני רבי שמעון‬
‫בר יוחאי‪ :‬משל לבני אדם שהיו‬
‫יושבין בספינה‪ .‬נטל אחד מהן מקדח‬
‫והתחיל קודח תחתיו‪ .‬אמרו לו חבריו‪:‬‬
‫מה אתה יושב ועושה? אמר להם‬
‫תחתי אני קודח?‬
‫ַ‬
‫מה אכפת לכם‪ ,‬לא‬
‫אמרו לו‪ ,‬שהמים עולין ומציפין עלינו‬
‫את הספינה (ויקרא רבה ד‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫משל מאוד משעשע בעיניי‪ .‬אבל גם‬
‫טריוויאלי‪ :‬מי היה חושב לעשות מעשה‬
‫כזה בלי להבין את השלכותיו? וככל‬
‫הנראה‪ ,‬היות שהמשל כה מובן מאליו‬
‫הוא בא להשליך על הנמשל‪ :‬האחריות‬
‫על הסובבים אותך לא פוסחת עליך‪ .‬אני‬
‫לא חושב שאני באמת יכול לחדש משהו‬
‫לגבי אחריות כלפי הזולת‪ ,‬ערך שמשתקף‬
‫ידיך‪ ,‬אלעד‬
‫אומרים שניתן ללמוד הרבה על אדם לפי‬
‫כפות ידיו‪.‬‬
‫אימו של אלעד מספרת‪ ,‬כי הוא הגיח‬
‫לעולם בבת אחת‪ ...‬וכך גם לצערנו הוא‬
‫נלקח מאתנו‪...‬‬
‫שנה שלמה כמעט חלפה‪ .‬פשוט לא ייאמן‪.‬‬
‫אני חושבת הרבה על הפתאומיות בחיים‬
‫ושבעצם לא הספקנו להיפרד‪ .‬לא הספקנו‬
‫להגיד המון דברים‪ .‬אם היית כאן אלעד‬
‫והייתי יכולה להגיד לך משהו הייתי אומרת‬
‫לך‪:‬‬
‫ידיך חסרות‪.‬‬
‫ידיך הבטוחות‪ ,‬שהיו כמו חומה בפני כל‬
‫פחדיי‬
‫ידיך המרגיעות שהשרו ביטחון ושלווה‬
‫ידיך החזקות שיכלו לשאת בכל עול‬
‫ידיך העדינות שידעו לנחם ברכות‬
‫ידיך היצירתיות שכתבו בכישרון מדהים‪...‬‬
‫בישלו מטעמים‪ ...‬הרכיבו‪ ...‬יצרו‪ ...‬ופתרו‬
‫בעיות בדרכים הכי מקוריות‬
‫ידיך הכישרוניות שיכלו לתקן כל בעיה‬
‫וליצור דברים חדשים ומופלאים‬
‫ידיך הילדותיות שתמיד חיפשו הנאה‬
‫ומשחק בחיים‬
‫ידיך האחראיות שניתן היה לסמוך ולהישען‬
‫בכל עת‬
‫ידיך העמלות שעבדו קשה אך תמיד‬
‫בתחושה שניתן לעשות עוד ולעזור למי‬
‫שצריך‬
‫ידיך החכמות שהתמצאו בכל כך הרבה‬
‫תחומים בחיים‬
‫ידיך התומכות בכל אחד ובכל עת‬
‫ידיך האוהבות‪.‬‬
‫אני זוכרת את ידיך כמו תמונה ברורה‬
‫בתוך הערפל‪ .‬אני עדיין מחכה שהן יופיעו‬
‫פתאום‪ ...‬יונחו על כתפיי ואשמע את קולך‬
‫אומר לי‪“ :‬אני כאן”‪.‬‬
‫ספי פרימרק‬
‫ממדרש זה כמו מרבים וטובים שהבאתי‬
‫הנה בשנה שחלפה‪ .‬הפעם בחרתי‬
‫במדרש זה על מנת להקדיש אותו‬
‫– האחרון ‪ -‬לכל העוסקים במלאכה‬
‫בקהילה לאורך כל השנה‪ .‬לא רק “לא‬
‫לקדוח תחתיך” חשוב‪ ,‬אלא גם לתת‬
‫מעצמך למען הצלחת פרויקט משותף‪.‬‬
‫בן לנדאו‬
‫א‪-‬ל‪-‬ע‪-‬ד‬
‫את שמך נושאים אלי רקיע‬
‫לרגע נראה שאתה תגיע‬
‫עומד לידי ומתעתע‬
‫דואב נותרתי ומתגעגע‬
‫אביב חלף ותמוז בפתח‬
‫לפתע נדמה כי הינך לבטח‬
‫עובר זיכרון שולח בי אות‪ ‬‬
‫דּומם חולם ומכריז בזאת ‪ ‬‬
‫א’ הוא של איה שעולה כבר לאל”ף‬
‫ע’ זאת עדי‪ ,‬תכשיט מאלף‬
‫ד’ היא דנה‪ ,‬לך היא דומה‬
‫ל’ בלבד נותרה‪ ,‬כמו שואלת – למה?‬
‫מאוריץ קורנליס אשר‪ :‬ידיים‪ .‬ציור אהוב על אלעד‬
‫שתי ציפורים תכולות כנף‬
‫כאשר נפטר אדם שהיה קרוב אלייך בתקופה מסוימת‪ ,‬ישנה‬
‫מיתה מסוימת של אותה תקופה‪ ,‬במיוחד אם לא הספקת‬
‫להעלות יחד איתו זיכרונות משותפים‪:‬‬
‫פעם פגשתי עלם חמודות צעיר‪.‬‬
‫מצאתי אותו בתוך להקת ציפורים תכולות‪.‬‬
‫מיד זיהינו זו על זה שאנו ציפורים שונות משאר הלהקה‪.‬‬
‫מוטת הכנפיים שלנו כנראה הייתה קצרה יותר‪,‬‬
‫לפיכך התקרבנו אחת לשנייה ועפנו יחד תקופה מסוימת‪.‬‬
‫מאז היינו בקשרי חברות‪.‬‬
‫גם כאשר כל אחד מאיתנו נדד למחוזות רחוקים‪,‬‬
‫המשכנו ללוות זה את זו‪,‬‬
‫פעם מרחוק ופעם מקרוב‪.‬‬
‫היינו אוזן קשבת וכתף תומכת האחד לשנייה‬
‫במשך עשור‪.‬‬
‫שנינו החלפנו שותפים למסע‪ ,‬לזמן קצר וארוך וקצר‪,‬‬
‫ותמיד היינו משתפים זה את זו בחוויותינו‪.‬‬
‫אני הייתי הראשונה מבין שנינו שבנתה את הקן‪,‬‬
‫והוא עדיין נותר ידיד למסע‪.‬‬
‫אחר כך בנה הוא את הקן‪ ,‬ואני נותרתי עדיין שותפה למסע‪.‬‬
‫עם השנים התרופפה מעט התקשורת אבל תמיד נותר הקשר‬
‫המיוחד בלב‪,‬‬
‫קשר של שותפים למסע התבגרות ונדודים‪.‬‬
‫את הקן החדש של בן זוגי ושלי בחרנו לבנות פה‪.‬‬
‫המלצתי גם לו ולבת זוגו לבחון את הקנים החדשים במזכרת‬
‫בתיה‪.‬‬
‫והנה שוב נהיינו שותפים למסע חדש‪,‬‬
‫וילדינו לומדים יחד באותו בית ספר‪.‬‬
‫בתמימותי הנחתי שתמיד נמשיך ללוות מרחוק זה את זו‪,‬‬
‫שאם רק נרצה‪ ,‬תמיד נמצא את הזמן לשבת יחד ולשוחח‬
‫על אותה תקופה‪ ,‬על אותו מסע‪ ,‬על המחוזות המשותפים‬
‫והחוויות המשותפות‪.‬‬
‫והינה קיץ אחד נדם ליבו‪ ,‬נפסק מעופו ופסק מסעו‪.‬‬
‫מר ַע ומלאת שאלות שאין מי שיענה עליהן‪,‬‬
‫נותרתי מיותמת ֵ‬
‫וזיכרונות שאין מי שיחדד ונשכחות שאין מי שיזכיר‪.‬‬
‫פעם פגשתי עלם צעיר ‪ -‬וכך אזכור אותו‪.‬‬
‫מוקדש באהבה וגעגוע לאלעד פרימרק‪.‬‬
‫יעל מונזון‬
‫מילים בסלע וגעגועים בלב‬
‫‪ – 20.6.10‬דוא”ל לאלעד‪:‬‬
‫“שלומץ ואני אמורים לנסוע אי”ה לחו”ל‬
‫ביום חמישי הקרוב‪ .‬עברתי על כל הניבים‬
‫הקרובים שאמורים להתפרסם בגיליונות‬
‫הבאים‪ ,‬והם נראים לי מתאימים‪ .‬תבדוק‬
‫אם יש הלימה לפרשיות הקרובות‪ .‬אל‬
‫תשכח לחוות דעתך לגבי סדר הופעתם‪.‬‬
‫כדאי שגם בן יסתכל על זה‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫תשתדל לא להתפלסף יותר מדי‪ .‬אל‬
‫תחכה לי‪ ...‬תתחיל כבר לעבוד על הניבים‬
‫הבאים‪ ,‬ואל תתחמק‪ ...‬סתאאאאם‪...‬‬
‫כשאחזור נחשוב יחד‪ ...‬יאללה‪ ,‬אני הולכת‬
‫לארוז‪ .‬ביי‪ ,‬ענבל”‬
‫‪ - 28.6.10‬הידיעה על מותך הפתאומי‬
‫תפסה אותי כשעתיים לאחר נחיתתי‬
‫בארץ בשעה ‪ 6:30‬בבוקר לערך‪ .‬שכבתי‬
‫על המיטה בחדרי‪ ,‬ניסיתי לתפוס תנומה‬
‫קלה‪ ...‬לפתע נכנס שלומץ לחדר‪ ,‬ניער‬
‫אותי קלות ואמר‪“ :‬ענבל‪ ,‬פגשתי את דני‬
‫השכן והוא סיפר לי שקרה משהו לאלעד‪...‬‬
‫תתקשרי‪ ,‬תבררי‪ ”...‬שאלתי אותו‪“ :‬מה כבר‬
‫קרה? הוא הפסיד במשחק כדורסל? הוא‬
‫החליט להפסיק להיות השותף שלי ב’מילה‬
‫בסלע’? זהו‪ ,‬נמאס לו ממני?” פקחתי‬
‫את עיניי וראיתי ששלומץ לא צוחק‪ .‬הוא‬
‫היה חיוור כסיד‪ .‬התיישבתי על המיטה‪.‬‬
‫התקשרתי ליעל והידיעה האכזרית הזאת‬
‫פילחה את ליבי‪.‬‬
‫בשעה ‪ 7:15‬בבוקר כבר היינו אצל ספי‪.‬‬
‫אלעד היקר‪ ,‬קצרה היריעה מלהכיל את כל‬
‫מה שעולה במוחי ובליבי כשאני חושבת‬
‫עליך‪ .‬אני נזכרת בשיחות בינינו‪ ,‬בהומור‬
‫השחור שלך‪ ,‬בציניות‪ ,‬באיך שגייסת אותי‬
‫להצטרף אליך ל”מילה בסלע” ולוועדת‬
‫אקלים בבית הספר‪ ,‬והחיוך נמרח על פניי‪.‬‬
‫אהבתי את שעון העצר שלך בישיבות‬
‫השונות‪“ ,‬צריך לתקתק‪ ,‬צריך לתקתק”‪,‬‬
‫קראת בקולך האסרטיבי‪“ ,‬בואו נהיה‬
‫ענייניים” והופ‪ ,‬התגבש לו התקנון הבית‪-‬‬
‫ספרי‪.‬‬
‫היית השותף הדומיננטי בטור שלנו‪ .‬נהניתי‬
‫לכתוב עם אדם שאהב את השפה העברית‬
‫"ודּברת בם" יוצא לחופשת קיץ‬
‫ִ‬
‫אוהבים לכתוב? רוצים להשפיע על אחד ממוסדות הקהילה הוותיקים?‬
‫יש לכם רעיון למדור חדש? הייתם רוצים לערוך עלון אחד בשנה הבאה?‬
‫דרושים‪ :‬רכז צוות‪ ,‬עורך אחראי‪ ,‬עורכים אורחים (לעלון אחד או יותר)‪,‬‬
‫כותבים ומגיהים‪.‬‬
‫פנו לתומר בן שוהם – ‪[email protected]‬‬
‫‪052-8703383‬‬
‫חופשה נעימה לילדים‪ ,‬להורים ולסבים‪,‬‬
‫לגננות ולמורים‪ ...‬לכל קוראינו‪.‬‬
‫והיה מאוהב בעושרה הלשוני ובשנינותה‪.‬‬
‫לצערי‪ ,‬לא הצלחתי לגייס אותך לארוויזיון‬
‫במסיבת פורים‪ .‬התקשרתי אליך‪ ,‬ביקשתי‪,‬‬
‫התחננתי‪ .‬הבטחתי לך שנזכה‪ .‬אך אתה‬
‫אמרת‪“ ,‬בשנה הבאה‪ ,‬בשנה הבאה‪”...‬‬
‫אך יותר מכל אני מתגעגעת לשיחות‬
‫בינינו‪ .‬כשהיינו נפגשים בישיבה זו או‬
‫אחרת‪ ,‬שיתפתי אותך בקושי של להיות‬
‫משפחה מעורבת‪ .‬אתה תמיד אמרת ש”יש‬
‫לנו הרבה משפחות כאלה‪ ”...‬ואני תמיד‬
‫הייתי עונה‪“ :‬כן‪ ,‬אבל לא הרבה משפחות‬
‫שהבעל הוא החילוני‪ ,‬ולא פשוט לנהל כך‬
‫חיי משפחה‪ .‬יש קושי אחר במשפחה כמו‬
‫שלנו”‪.‬‬
‫בכל השיחות האלה היית הקול השפוי‬
‫בעולם משוגע‪ .‬השתדלת תמיד להראות‬
‫לי את מחצית הכוס המלאה והמצחיקה‪,‬‬
‫ותמיד אמרת‪“ ,‬יש דברים גרועים יותר‪”...‬‬
‫אז הנה חלפה לה שנה‪ .‬ומוזר ששמי יהיה‬
‫כתוב בגיליון זה בלי ששמך יהיה צמוד‬
‫נּוח על משכבך בשלום‪.‬‬
‫אליו‪ַ .‬‬
‫ענבל חזות‬
‫ברכות‬
‫מזל טוב לרחל ומיקי רחמים‬
‫להולדת בנם‬
‫מזל טוב לסיון ויאיר הרטמן‬
‫להולדת בתם יערה‬
‫צוות לעניין‬
‫אל תהיה בשֹוק‪ ,‬הצטרף לצוות הירוק!‬
‫חברי הצוות‪ :‬ליאת יוספסברג – בן‪-‬יהושע‪ ,‬תמי גוטשלק‪-‬‬
‫מושקוביץ‪ ,‬סיגל אלימלך‪ ,‬אילת אסקוזידו‪ ,‬יוחנן פרידמן‪,‬‬
‫אירינה דלח ורויטל שני‪-‬הרשקוביץ‪.‬‬
‫בשנה החולפת הצוות היה אחראי על‪:‬‬
‫ •מיזם “צעידה בטוחה”‪ .‬אנשי הצוות הירוק ומתנדבים‬
‫מהקהילה ליוו תלמידים לבית הספר ִמ ֵדי יום שישי;‬
‫ •חברי הצוות כתבו מאמרים ב”ודיברת בם” – להעלאת‬
‫המודעות לתרומתנו לאיכות הסביבה;‬
‫ •הכינו והעבירו מצגת בסדר ט”ו בשבט;‬
‫ •הפעילו דוכן שוק‪ ‬יד‪ 2-‬בשבוע איכות הסביבה‪ ,‬ההכנסות לטובת‬
‫פעילות ירוקה בבית הספר;‬
‫ •וארגנו סיור מאורגן ופעילות משפחתית בחיריה בפסח‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫תוכניות להמשך‪:‬‬
‫ •פתיחת יריד וירטואלי לספרי לימוד משומשים‪.‬‬
‫ •בית מדרש לפרשת נוח בשנת תשע”ב‪.‬‬
‫ •אירוע ירוק ב”יום כדור הארץ”‪.‬‬
‫ •קידום הקצאת חדר פסולת אלקטרונית במושבה‪ .‬ועוד‪...‬‬
‫בוסתני הפרי שנתייתמו‬
‫חבר‪ ,‬שנה עברה ולא נתפס‪...‬‬
‫קיץ‪ ,‬סתיו‪ ,‬חורף‪ ,‬אביב ושוב קיץ‪ ...‬ונדמה‬
‫שהזמן לא זז‬
‫אתה חסר לנו רע וידיד‪ ,‬המחשבות לא‬
‫מרפות‪...‬‬
‫וכולנו מתגעגעים לשנינות‪ ,‬לחוכמה‬
‫לעומק השיחות‪.‬‬
‫וכשחג השבועות כאן‪,‬‬
‫והמחשבות נודדות ומתבוננות ביחסים‬
‫בין בועז‪ ,‬רות ונעמי‪,‬‬
‫ברעות העמוקה שבין רות ונעמי –‬
‫וכולם סובבים אהבה ונתינה אינסופית‬
‫כזו שאך למעטים יש‪,‬‬
‫אי אפשר שלא להשוות לנתינה ולאהבה‬
‫שלך לסובבים אותך ‪-‬‬
‫למשפחה‪ ,‬לאישה‪ ,‬לילדות וגם לנו‬
‫בעבודה שהרווחנו רבות‪.‬‬
‫זכינו‪ .‬זה ברור‪.‬‬
‫שזה אלעד‪ ,‬המלאך‪ ,‬היה אצלנו‬
‫בביקור‪.‬‬
‫וגם כשכולנו נדמה חוזרים לשגרה‬
‫– דע לך שהמחשבה לא מרפה‪.‬‬
‫והשיר שהכי מתנגן בראש הוא‬
‫שירה של נעמי שמר‪,‬‬
‫שגם היא נפטרה בתמוז וכמו‬
‫חזתה את מותה כשכתבה‪:‬‬
‫הצעדה‬
‫במסגרת סדרת השיעורים החודשיים לזכרו‬
‫של אלעד נערכה בתאריך ‪ 3‬ביוני‬
‫(ראש חודש סיוון)‪ ,‬יום הולדתו של אלעד‪ ,‬‬
‫צעדה לזכרו‪ .‬‬
‫עצוב למות באמצע התמוז‬
‫דגלי הקיץ נישאים אל על‬
‫בראש התורן תור הומה ולא יחדל‬
‫כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל‬
‫עצוב למות באמצע התמוז‬
‫אבל באמצע התמוז אמות‬
‫אל בוסתני הפרי שנתייתמו‬
‫הידד אחר הידד נפול ייפול‪...‬‬
‫החברים מאמדוקס‬
‫כניסה מעוצבת לבית ספר "קשת"‬
‫קיר יודאיקה לזכרו של אלעד ז"ל‬
‫מיזמים שונים יצאו לפועל במהלך השנה להנצחתו של אלעד‪,‬‬
‫ביניהם תרמה משפחת פרימרק קיר יודאיקה מעוצב לבית הספר‪.‬‬
‫בהמשך ייכתב עליו הפסוק‬
‫"ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם"‬
‫כפי שנחקק על מצבתו של אלעד‪.‬‬
‫כמאתיים‪ ‬איש‪ ,‬אישה‪ ,‬ילד וילדה נטלו‬
‫חלק בפיקניק למשפחות באתר ההנצחה‬
‫לחיילי חיל ההנדסה שבמשמר דוד‪ ,‬ומשם‬
‫צעדו לכיוון יער חולדה‪ .‬ביער חולדה‬
‫התקיימה‪ ‬פעילות חווייתית לילדים‪ ,‬דרכה‬
‫למדו הילדים על השיירות לירושלים‪ ,‬על הרצל‬
‫ועוד‪ ...‬המדריכים הנפלאים של המדרשה‬
‫למורשת הציונות במזכרת בתיה הנחו והדריכו‬
‫את האירוע בהתנדבות‪.‬‬