קראו את מאמרה של עליזה לבנון

Comments

Transcription

קראו את מאמרה של עליזה לבנון
‫‪1‬‬
‫עליזה לבנון‬
‫מאפיינים לספרות הדרוש הרבנית בתקופת השואה‬
‫‪1‬‬
‫פתיחה‬
‫"כי חולת אהבה אני‪ ,‬אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬כל חלאים שאתה‬
‫מביא עלי בשביל להביאני לך‪ .‬ד"א כי חולת אהבה אני‪ ,‬אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה‪:‬‬
‫רבונו של עולם‪ ,‬כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך‪ .‬ד"א כי‬
‫חולת אהבה אני‪ ,‬אע"פ שאני חולה‪ .‬אהובה אני לו תני עד שלא יחלה אדם אוכל מה‬
‫שמוצא‪ .‬כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים‪ .‬א"ר יצחק לשעבר היתה התורה כלל‪.‬‬
‫והיו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה‪ .‬א"ר לוי לשעבר היתה הפרוטה מצויה והיה‬
‫אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד‪ .‬ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן‬
‫חולים מן השעבוד אין מבקשים לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות"‪) .‬שיר השירים ב‪ ,‬יד(‬
‫מדרש זה מסביר תופעה מעניינת הקיימת בספרות הרבנית‪ ,‬שנכתבה בימי השואה והגיעה‬
‫לידינו‪ .‬רבנים שכתבו ספרים באותה תקופה‪ ,‬נטו להעלות על הכתב בעיקר דרשות‪ .‬אכן נכתבו‬
‫גם ספרי שו"ת‪ ,‬אולם הללו נאספו והוצאו לאור כספרים רק לאחר השואה‪ .‬רבנים שכתבו ספרים‬
‫בתחומי קודש שונים לפני השואה‪ ,‬כותבים רק דרשות בימים של מצוקה‪ .‬וזאת‪ ,‬אם להסתמך על‬
‫דברי המדרש‪ ,‬משום שזהו צורך הציבור‪ .‬בעת שהם "חולים מן השעבוד" מבקשים הם לשמוע‬
‫"דברי ברכות ונחמות"‪ .‬דהיינו‪ ,‬דברי תורה המסבירים את משמעות הייסורים העוברים עליהם‪,‬‬
‫ודברי עידוד המסייעים להם לעמוד בסבל‪.‬‬
‫דרשותיו של הרב משה קלנברג ממץ‪ ,‬אשר נכתבו במחנה הריכוז לה‪-‬לנד שבצרפת‪ .‬הן חוליה‬
‫חשובה בשרשרת ספרי הדרוש שנכתבו בתקופת השואה‪ ,‬וניתן ללמוד מדרשותיו רבות‪ ,‬הן‬
‫בעמדן בפני עצמן‪ ,‬והן בהשוואה לדרשות אחרות שנכתבו באותה תקופה‪ .‬תכליתו של המאמר‬
‫הזה היא להאיר את המיוחד בדרשותיו של הרב קלנברג‪ ,‬כשהן מושוות לדרשות אחרות שנכתבו‬
‫באותה תקופה‪.‬‬
‫סקירה כללית של ספרי דרשות בולטים‬
‫המפורסם שבספרי הדרשות‪ ,‬שנכתבו בתקופת השואה הוא הספר "אש קודש"‪ ,‬או כפי שקרא לו‬
‫המחבר‪ ,‬האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה‪" ,‬חידושי תורה משנות הזעם ת"ש –‬
‫תש"א – תש"ב"‪ .‬הספר נכתב בוורשה על ידי הרבי‪ ,‬שהיה ידוע גם כמחבר הספרים "חובת‬
‫התלמידים"‪" ,‬הכשרת האברכים"‪" ,‬צו וזירוז" ו"דרך המלך"‪ .‬שני הספרים הראשונים הנם ספרי‬
‫‪1‬‬
‫המאמר מבוסס על עבודת חקר מקיפה שכתבתי לתואר מ‪.‬א‪ .‬בטורו קולג' בנושא‪":‬דרשות של רבנים שנדרשו‬
‫בתקופת השואה בארצות הכיבוש הנאצי בין השנים ‪ "1945 – 1939‬אב תשנ"ב‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הדרכה חינוכיים לתלמידי ישיבות‪ ,‬ספרים הנלמדים עד היום בישיבות‪ ,‬ומקובלים כספרי הדרכה‬
‫חשובים ביותר‪ .‬האחרונים הם ספרי דרשות שנכתבו בשנים שלפני השואה‪ .‬מיד עם תחילת‬
‫המלחמה החל הרבי לכתוב את הדרשות שדרש בוורשה תחילה בעיר‪ ,‬ולאחר מכן בגטו‪.‬‬
‫בתקופה שלפני חיסול הגטו הוגה כתב היד של ספר הדרשות על ידי הרבי‪ ,‬ומאוחר יותר הוטמן‬
‫בכדי חלב‪ .‬הוא נמצא אחרי המלחמה‪ ,‬הובא לארץ‪ ,‬ונדפס בידי חסידי פיאסצ'נה אשר קראו לו‬
‫"אש קודש"‪.‬‬
‫"אש קודש" הוא ספר דרשות מובהק‪ ,‬שדרשותיו ניתנו בשבת‪ ,‬והיו מבוססות על פרשת השבוע‪,‬‬
‫ואילו ספר הדרוש המפורסם השני "אם הבנים שמחה"‪ ,‬של הרב יששכר שלמה טייכטל הוא ספר‬
‫סיכום דרשות‪ .‬סגנונו הוא סגנון דרוש‪ ,‬והוא אף מביא דרשות שלמות מדי פעם‪ .‬אולם מחברו‬
‫כתב אותו במגמה להעביר באמצעותו את המסר הרעיוני שהיה תמצית דרשותיו‪ ,‬ובכך הוא שונה‬
‫מספרי הדרשות האחרים‪ .‬מחבר הספר‪ ,‬היה רב בסלובקיה‪ ,‬אשר נמלט להונגריה‪ ,‬וכתב שם את‬
‫הספר‪ ,‬ואף ראה אותו יוצא לאור‪ .‬המסר‪ ,‬שהיה חשוב בעיניו מאד‪ ,‬היה להפיץ את התובנה‬
‫אליה הגיע‪ ,‬שמוראות השואה התרחשו על עם ישראל משום שהתמהמה לעלות לא"י‪ .‬בדרשותיו‬
‫הוא השתדל לשכנע את קוראי הספר כמו את הקהל שהאזין להן‪ ,‬כי על מנת להינצל מן השואה‪,‬‬
‫יש צורך לעשות מעשים שיחישו את עליית רוב העם לארץ‪ .‬הרב טייכטל כמו האדמו"ר‬
‫מפיאסצ'נה ניספה בשואה‪ .‬וסיפרו אשר ראה אור בבודפסט עוד בחייו‪ ,‬נדפס שוב על‪ -‬ידי בניו‬
‫בניו‪-‬יורק‪ ,‬ולאחר מכן פורסם בשלישית ע"י הוצאת "מכון הארץ" בישראל‪.‬‬
‫אוסף דרשות הנמצא עדיין בכתב יד‪ ,‬ולא יצא לאור‪ ,‬הוא של הרב שבתי הכהן רפפורט‪ ,‬רב העיר‬
‫פינצ'וב בפולין‪ .‬מצויים בידי צילומים של שלוש מדרשותיו שנדרשו בחגים )ראש השנה ושבת‬
‫הגדול( ושניתנו לי על‪ -‬ידי ר' שאול רפפורט ז"ל ‪ ,‬בנו של הרב‪ .‬הדרשות נמסרו לבני משפחתו של‬
‫הרב שהיו בארץ‪ ,‬על ידי כומר העיר אשר בידיו הפקיד הרב את הדרשות למשמרת בעת שנלקח‬
‫למחנות‪ .‬גם הרב מפינצ'וב לא שרד את השואה‪ .‬בדרשותיו ניתן למצוא רבים מן המאפיינים‬
‫הנמצאים בספרי הדרוש האחרים שנכתבו באותה תקופה‪.‬‬
‫אם שלושת הספרים שהזכרתי קרובים לדרשות הרב קלנברג מבחינת זמן חיבורם‪ ,‬הרי ש‬
‫‪ , Les Temps D'epreuve‬ספר הדרשות של הרב יעקב קפלן‪ ,‬מי שהיה לימים רבה הראשי‬
‫של צרפת ‪ -‬נכתב גם סמוך למקום בו דרש הרב קלנברג‪ .‬אמנם הרב קפלן כתב את הספר אחרי‬
‫השואה‪ ,‬אבל בשלושת חלקיו נכללות גם דרשות‪ ,‬מתקופת המלחמה‪ ,‬דרשות שנשא הרב בעיר‬
‫ליון שהיתה תחת שלטון וישי‪.‬‬
‫במאמרי אתייחס גם לדרשתו של הרב מרדכי רוקח מבילגוריי‪ ,‬אשר מכונה "דרשת הפרידה"‪.‬‬
‫את הדרשה הזו השמיע הרב בבודפסט‪ ,‬ערב יציאתו לארץ ישראל עם אחיו האדמו"ר מבעלז‪.‬‬
‫בדרשה זו קיימים מאפיינים אשר ניתן להשוותם לדרשות אחרות מתקופת השואה‪ .‬בחרתי‬
‫להתייחס לדרשה זו גם משום שיצאה לאור בבודפסט במהדורות אחדות‪ ,‬שמן קצר לאחר‬
‫‪3‬‬
‫שהושמעה‪ ,‬וזכתה לפופולריות רבה‪ .‬גם בעת שנאמרה הדרשה‪ ,‬סיפרו עדים‪ ,‬היה האולם מלא‬
‫עד אפס מקום‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫תופעה זו מעידה על צימאונו של הציבור למסר של מנהיגיו הרוחניים‪.‬‬
‫מצויות בידינו עדויות לא מעטות על הצימאון לשמוע דברי תורה‪ .‬צימאון זה היה המניע העיקרי‬
‫לדרשות שדרשו הרבנים באותה תקופה‪ ,‬ולכך שכתבו אותן‪.‬‬
‫על צימאון זה מעיד גם סיפורה של פייגלה ביגל בתו של הרב של טרכנברוד‪ .‬פייגלה היתה‬
‫צעירה בת ‪ 23‬בוגרת סמינר "בית יעקב"‪ ,‬אשר נהגה לתת שעורים קבועים בפרשת השבוע‬
‫לנשים בגטו וילנה‪ .‬מי שמספר על דרשותיה‪ 3‬מציין שבתחילה הן ניתנו במקום קטן‪ ,‬ופייגלה‬
‫נאלצה לעבור מדי פעם למקום גדול יותר כי כל העת נוספו מאזינות לשיעוריה‪.‬‬
‫מלבד רצון הציבור לקרוא דברי תורה‪ ,‬ניתן להצביע גם על תחושת השליחות של הרב לקיים‬
‫דיאלוג עם הציבור בעת קשה‪ ,‬כמניע לכתיבתן‪ .‬בדרשותיו של הרב קלנברג ניתן ביטוי לתחושה‬
‫זו‪ .‬לדוגמה אומר הרב בדרשת שבועות תש"א ‪":‬אפילו עני שבישראל וחולה ובעל ייסורין חייב‬
‫בלמוד התורה"‪ ,‬ותפקידו של הרב הוא לסייע לו במילוי חובתו‪ .‬היבט נוסף המופיע בדרשותיו‬
‫של הרב הוא אחריותו של הרב לתקן דברים הטעונים תיקון בציבור‪ .‬בדרשותיו של הרב מצויות‬
‫התייחסויות לא מעטות לענייני ציבור הטעונים תיקון‪ ,‬דוגמת שמירה על סדרים נאותים בתלמוד‬
‫תורה של הילדים‪ 4,‬הימנעות מגזל מגויים‪ 5,‬והשכנת שלום בקרב קהילת יושבי המחנה בענייני‬
‫התפילות‪ 6.‬דרשותיו של הרב רצופות בהתייחסויות לנושאים החברתיים הטעונים תיקון‪ .‬ומכאן‬
‫משתמע שמלבד רצונו של הרב לעודד את שומעי לקחו הוא רצה גם לשפר את מצבם החברתי‬
‫והרוחני‪ ,‬כדי שיהיו ראויים לשיפור מצבם הכללי‪.‬‬
‫הרבנים דורשים בדרך כלל בשבתות‪ ,‬ויש בדרשותיהם משום פרשנות לפרשת השבוע‪ .‬לעתים‬
‫הם מעלים בדרשה רעיון הקשור לפרשה בדרך כלשהי‪ ,‬אשר חשוב לעסוק בו מפאת צרכי‬
‫הקהילה‪ .‬יש דרשות הנאמרות סמוך לחגים או באירועים חברתיים כלשהם‪ ,‬וכאן ניתן להבחין בין‬
‫דרשותיו של הרבי מפיאסצ'נה‪ ,‬אשר נאמרו בשבתות וחגים‪ ,‬לבין הדרשות של הרב קלנברג‪,‬‬
‫אשר נשא דרשות גם באירועים מיוחדים‪ .‬המשותף לכל הרבנים הן דרשות הנישאות בזמנים‬
‫שהרב דורש תמיד‪ ,‬כגון שבת הגדול ושבת שובה‪.‬‬
‫דרשותיהם של הרבנים היו גם אמצעי להעביר לציבור מסר נסתר‪ .‬הרבנים היו אומרים רעיון‬
‫אשר יודעי ח"ן יכלו להבין מתוכו מסר שלא היה רצוי שייאמר במפורש‪ .‬דוגמה לכך ניתן לראות‬
‫‪2‬‬
‫אולי ניתן לייחס את התעניינות הציבור בבודפשט לצורך הפנימי לשמוע דברי הרגעה‪ .‬בהקשר זה התעורר פולמוס‬
‫נוקב על הדרשה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫המספר הוא יוסף פוקסמן במאמר‪":‬פייגל פון וילנער גיטו" שהתפרסם בשבועון האידי דער אמעריקאנער ‪9.8.57‬‬
‫עמ' ‪ 12‬התייחסות לסיפור ניתן למצוא גם בתדפיס הרצאתו של דר' מאיר דבורז'צקי אוניברסיטת בר‪-‬אילן ‪1960‬‬
‫אודות החיים היהודיים בגיטו וילנה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫דרשת שבועות תש"א‪ ,‬דרשתו הראשונה‪ ,‬וכן דרשת פרשת שלח תש"ב‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫דרוש למען נחדל מעושק ידינו‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫דרשת שבת שובה תש"ב‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫בדרשה השניה בספרו של הרב קפלן‪ ,‬דרשת פרשת וירא תש"א אשר בה הוא עורך השוואה‬
‫נסתרת בין סדום ובין משטר וישי‪ ,‬ובה גם עולה השאלה של המתת רבים בעוון מעטים‪ .‬כאן‬
‫ההתייחסות היא נסתרת‪ ,‬בגלל החשש להשמיע דברים בגלוי כנגד השלטונות‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ניתן לומר שרבנים השתדלו למלא את תפקידם בתקופת השואה‪ ,‬והדרשות שמשו להם כלי‪.‬‬
‫רבנים מכל גווני הקשת דרשו‪ :‬רבני קהילות‪ ,‬אדמו"רים‪ ,‬רבנים רפורמיים ואפילו נשים‪ .‬ובכל‬
‫מקום בערים ובעיירות‪ ,‬במקומות הגלות בגטאות ובמחנות‪ .‬ובמקום שהתאפשר להם הם אף‬
‫העלו את דרשותיהם על הכתב‪ ,‬כדי שיישארו לזיכרון הדורות הבאים‪.‬‬
‫מאפיינים כלליים למבנה‪ ,‬לשון וסגנון בספרי הדרשות‪.‬‬
‫מבנה הדרשות הוא בדרך דומה‪ ,‬בספר הדרשות המצוי‪ .‬המבנה המקובל הוא זה הנותן את‬
‫הדעת גם לצד הרטורי של הדרשה‪ .‬דהיינו‪ ,‬לצורך למשוך את לב השומעים‪ ,‬ולשמור על רמת‬
‫קשב אחידה לאורך הדרשה כולה‪ .‬משום כך‪ ,‬בנויות הדרשות בדרך דומה ומקובלת‪ .‬הדרשן‬
‫מתחיל את דרשתו בשאלה‪ ,‬שרצוי שתהיה נוקבת או מסעירה‪ ,‬ותישען על מובאה מפרשת‬
‫השבוע‪ ,‬כאשר הדרשה ניתנת בשבת‪ .‬בדרשת חג‪ ,‬מובא בפתיחה טקסט הקשור לחג‪ 8.‬בהמשך‬
‫הדרשה הרב נוהג לפתח רעיון‪ ,‬ולהביא מובאות מתוך ספרים כדי לבססו‪ ,‬כשהוא משלב בדרשתו‬
‫דברים מענייני דיומא‪ ,‬או דברי שנינות וחידוד‪ ,‬ולפעמים גם דברי הומור‪ .‬הדרשה מסתיימת לרוב‬
‫בסגירת מעגל‪ ,‬כאשר הרב מקפיד לענות על השאלה שנשאלה בתחילת הדרשה‪ .‬בדרשותיו של‬
‫הרב קלנברג קיימים רבים מן המאפיינים הללו‪ ,‬אולם‪ ,‬לפעמים הוא נסחף כאשר הוא מדבר‬
‫בלהט על נושא מסוים‪ ,‬והדברים זורמים בקשר אסוציאטיבי‪ .‬אצל הרבי מפיאסצ'נה ניתן לראות‬
‫את המבנה הקלאסי במדויק‪ ,‬וכן אצל הרב קפלן‪ ,‬הרבי מבעלז והרב רפפורט‪ .‬למרות שהרב‬
‫טייכטל מביא תמצית דרשות‪ ,‬ניתן לעמוד על המבנה שלהן מן הדרשות הבודדות המובאות‬
‫כלשונן בספר‪ ,‬ונראה שגם להן היה מבנה קלאסי‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בדרך כלל נשאו הרבנים את דרשותיהם בשפה המדוברת של מאזיניהם‪ .‬במזרח אירופה היתה‬
‫זו היידיש‪ ,‬ואילו במערבה‪ ,‬היתה זו השפה המדוברת ‪ -‬מדינה ומדינה כלשונה‪ .‬אולם‪ ,‬תופעה‬
‫מעניינת היא‪ ,‬שכאשר כתבו הרבנים את דרשותיהם‪ ,‬ברוב המוחלט של המקרים‪ ,‬הם עשו זאת‬
‫בעברית‪ .‬הסיבה לתופעה זו היא פשוטה‪ .‬רב שכתב את דרשותיו‪ ,‬רצה שתהיינה נחלת הכלל‪.‬‬
‫וספר שכותב רב בישראל‪ ,‬יהיה נחלת כלל ישראל רק אם ייכתב בשפה העברית )אין לצפות‬
‫מיהודי המזרח שייקראו יידיש‪ ,‬או מיהודי אירופה שייקראו ערבית(‪ .‬עם זאת‪ ,‬עקבותיה של‬
‫‪7‬‬
‫מגמה דומה מצויה גם בהרצאותיו של הרב ד"ר ליאו בק בטרזיינשטט‪ .‬ההרצאות הן על ההיסטוריה של הרומאים‪,‬‬
‫ודרך תיאור המאפיינים של הרומאים הוא מצליח לתאר את הגרמנים ואת מעשיהם בדרך שרק השומעים שלו‬
‫מבינים‪ .‬בדרך זו הוא מעלה ביקורת כנגדם באופן סמוי‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הרבי מפיאסצ'נה למשל‪ ,‬נהג לבסס את דרשות ר"ה שלו על הפסוקים של קר"ע שט"ן הנאמרים לפני התקיעות‪.‬‬
‫ודרשות חג הפסח היו מבוססות על פסוקים קבועים מתוך ההגדה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫אם הבנים שמחה‪ ,‬עמ' רכז בהערת השוליים‪ ,‬דרשה שדרש בבית הכנסת "לינת צדק"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫השפה שבה נישאו הדרשות בעל פה‪ ,‬ניכרות תמיד בדרשה שבכתב‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫מעניין להזכיר בהקשר‬
‫זה הבדל מהותי בין הרב קלנברג לבין הרב קפלן‪ .‬על אף ששניהם דרשו בצרפת‪ ,‬הרב קלנברג‬
‫היה קשור בעבותות המסורת למזרח אירופה – צור מחצבתו‪ .‬ומשום כך דרש ביידיש‪ ,‬וכתב את‬
‫דרשותיו בעברית‪ .‬לעומתו‪ ,‬הרב קפלן היה מעורה בתרבות הצרפתית במידה כה רבה‪ ,‬עד אשר‬
‫אפילו הכתיבה של דרשותיו היתה בצרפתית‪ .‬הרב קפלן הוא יוצא דופן מבחינה זו‪ ,‬כי ברור‬
‫שהמחיר של כתיבת הדרשות בצרפתית הוא שרבים מבני עמו לא יוכלו לקרוא אותן וללמוד מהן‪.‬‬
‫בבדיקת סגנונן של הדרשות‪ ,‬ניכר שנעשה בהן שילוב של מרכיבים המושכים את אוזנם של‬
‫השומעים‪ .‬אין ספק‪ ,‬שכל הדרשנים משלבים מרכיבים אלו‪ ,‬במידה זו או אחרת‪ ,‬בדרשות שבעל‪-‬‬
‫פה‪ .‬עם זאת‪ ,‬קיימים הבדלים‪ ,‬במידת השימוש שלהם במרכיבים הללו‪ .‬בדרשות שבכתב‪ .‬היקף‬
‫השימוש במרכיבים הפונים ישירות למאזין ולקורא תלוי במגמת הרב הכותב‪ .‬דרשותיו של הרבי‬
‫מפיאסצ'נה מאופיינות באווירה של כובד ראש‪ ,‬אשר אינה מאפשרת שילוב של דברי בדיחה‬
‫וחידוד‪ .‬נראה גם‪ ,‬שלרב חשוב היה תוכן הדברים שאמר יותר מן הצורה‪ .‬לא נראה שהוא יצא‬
‫מגדרו על מנת למשוך את אוזן השומעים באמצעים חיצוניים‪ .‬לעומתו‪ ,‬הרב טייכטל נזקק‬
‫לסיפורים‪ ,‬בדיחות וגימטריאות‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫אפילו בספר שהוא "תמצית דרשות"‪ .‬הכללת מאפיינים אלו‬
‫מצביעה על שייכותו של הספר לז'אנר של ספרות הדרוש‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ועל רצונו של הרב למשוך‬
‫את לב הקוראים מאידך גיסא‪.‬‬
‫דרשותיו של הרב קלנברג הן דוגמה מרתקת לרב‪ ,‬ששנינותו וחוש ההומור שלו הם יוצאי דופן‬
‫ומיוחדים במינם‪ .‬לשונו גדושה בציטטות‪ .‬וכמעט כל ביטוי שהוא משתמש בו לקוח מן המקורות‪,‬‬
‫מה שהופך את הקריאה בדרשותיו למהנה ביותר‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫וסאטיריות שללא ספק עשוהו לדרשן אהוד ופופולרי‪.‬‬
‫דרשותיו של הרב רצופות הערות שנונות‬
‫‪13‬‬
‫ברצוני להוסיף שלשונו של הרב קלנברג‬
‫נראית לקורא ארכאית משהו‪ .‬הסיבה לכך היא כנראה שהרב הכיר את השפה העברית רק מן‬
‫הספרים שלמד‪ ,‬ולא השתמש בה בשפת יומיום‪ .‬זו אולי גם הסיבה מדוע הוא מכנה את ה"טלאי‬
‫הצהוב" – "ירוק"‪ .‬שמותיהם של הצבעים ידועים למשתמש בשפה כשפת יומיום‪ ,‬ותיתכן טעות‬
‫אצל מי שמכיר את השפה רק מן הספרים‪.‬‬
‫הצד החיצוני של ספרי הדרשות הוא מרכיב חשוב למדי בזיהוין ככאלו‪ ,‬ובזכותו הקורא מוצא‬
‫בהם עניין‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫גם הרבי מפיאסצ'נה וגם הרב טייכטל מביאים דברים ביידיש‪ .‬אם זה מפני שבשפה זו הדברים נשמעים להם טוב‬
‫יותר‪ ,‬או שהם קוראים דברים מנהמת הלב‪ .‬דוגמאות לכך‪:‬אש קודש‪ ,‬עמ' קנד‪" ,‬עס זאל זאגגען שירה" או הקריאה‬
‫"ראטעווע" בעמ' קפז שם‪ .‬אם הבנים שמחה עמ' רנח – רנט‪ .‬שם הוא מצטט קטע שלם ביידיש‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫למשל אם הבנים שמחה‪ ,‬עמ' קפב‪ ,‬סיפור הומוריסטי על פרץ הגבאי של ר' אליעזר'ל מקומרנא‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ראה על כך במאמרה של אסתר פרבשטין "ויהי ידיו אמונה" בספר זה‪ ,‬ובהערות השולים לדרשות ולכתבים‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫דוגמה לסגנונו המיוחד‪ ,‬הדימוי של הבתולה שהרתה וילדה רעיון אודות בית הילדים‪ ,‬וההקשר שלו בתנ"ך‬
‫ובהיסטוריה‪ .‬דרשת "דרוש למען נחדל מעושק ידינו"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫תכני הדרשות בתקופת השואה – מאפיינים וקווים משותפים‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬תכני הדרשות שהרבנים דורשים בתקופת השואה נגזרים ממגמתם של‬
‫הדוברים‪ ,‬שהיתה בראש וראשונה לעודד את מאזיניהם‪ .‬ואכן‪ ,‬ניתן לומר שמגמה זו ניכרת בכל‬
‫הדרשות‪ .‬עם זאת‪ ,‬דרכי העידוד הינם פועל יוצא של המקום שבו הדרשות נאמרות ונכתבות‪.‬‬
‫תופעה מעניינת היא שיש הבדלים מהותיים בין דרשה הנאמרת במקום שבו הייסורים והרדיפות‬
‫קשים מנשוא‪ ,‬כמו גטו ורשה‪ ,‬ובין זו הנאמרת במקום בו יש קשיים‪ ,‬אבל החיים נסבלים‪ ,‬כמו‬
‫מחנה לה‪ -‬לנד ‪,‬העיר ליון‪ ,‬או העיר בודפסט‪ .‬ההבדלים ניכרים גם בתכנים של הדרשות וגם‬
‫באופיין‪.‬‬
‫העידוד ‪ -‬מוטיב מרכזי בדרשות‬
‫ישועת ה' כהרף עין‬
‫אין צורך להסביר‪ ,‬מדוע רב הדורש בתקופת השואה‪ ,‬רואה צורך לעודד את שומעיו‪ .‬השאלה‬
‫המעניינת היא כיצד הוא עושה זאת‪ ,‬והאם הוא מצליח בכך‪ .‬מאחר שאין לנו קשר אם שומעי‬
‫הדרשה‪ ,‬קשה לנו לענות על השאלה אם אכן הרב הצליח לעודד את קהלו‪ ,‬מה גם שרוב‬
‫הדרשנים אינם כבר בין החיים‪ .‬ואין באפשרותנו לשמוע מהם על מידת ההיענות של הקהל‬
‫לנאמר בדרשות‪ .‬ולכן‪ ,‬כשנלמד על דרכי העידוד של הדרשנים נוכל רק לשער באיזו מידה הצליחו‬
‫במשימתם‪.‬‬
‫המלים "ישועת ה' כהרף עין" עוברות כמילות עידוד או כמילות קסם בדרשותיהם של כל‬
‫הרבנים הדורשים בתקופת השואה‪ .‬וככל שהרב נמצא במקום מיוסר יותר‪ ,‬הוא חוזר עליהן יותר‪.‬‬
‫האדמו"ר מפיאסצ'נה מרבה להשתמש בהן‪ ,‬ואלו הן כמעט המלים החותמות את דרשתו‬
‫האחרונה‪ .‬הן מופיעות בהגהותיו ובמכתביו‪ ,‬וכמעט בכל אחת מדרשותיו‪ .‬משמעות המלים הללו‬
‫בדבריו היא כי הקב"ה יכול להפוך את המצב הנורא על פניו כהרף עין‪ ,‬וברור שהדבר יכול‬
‫להיעשות רק בדרך נס‪.‬‬
‫ציטוט אחד להמחשת הרעיון‪" :‬פשוט הוא כשח"ו ישראל בצרה שאין רואים שום מבוא לישועה‬
‫ח"ו‪ ,‬ושואלים מאין וכו' אז התשובה עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ‪ ,‬שגם ברא אותם ה' יש‬
‫מאין שלא היה שום יסוד ומבוא לבריאתם‪ ,‬כן גם לנו יושיע עתה יש מאין"‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ככל שמצב השומעים רע יותר‪ ,‬כן ברור להם שרק נס יכול להושיע‪ .‬וזה ההסבר הפשוט שניתן‬
‫לכך שהרבי נזקק הרבה למלים הללו בבואו לעודד את קהלו‪ .‬כל הרבנים הדורשים בתקופת‬
‫השואה נזקקים למילות קסם אלו‪ ,‬מי יותר ומי פחות‪ ,‬ונראה שככל שקהל המאזינים מתייסר‬
‫‪14‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשה לחג השבועות ת"ש‪ ,‬עמ' נב‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫יותר‪ ,‬נזקקים להן יותר‪ .‬הרב רפפורט מפינצ'וב מדבר בדרשת שבת הגדול תש"א‪ ,‬על האפשרות‬
‫שתהיה גאולה נסית‪ ,‬כשם שהיתה במצרים‪:‬‬
‫איתה באו"ח הלכות פסח סי' ת"ל‪" :‬שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס‬
‫שנעשה בו" ונראה לפרש דמצווה עלינו לקרות אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו‪,‬‬
‫כלומר גם עכשיו בכל שנה ושנה נעשה אותו הנס‪ ,‬שהקריאה מעוררת את הזמן של הניסים‬
‫ונפלאות שיתחדשו עלינו גם בימינו בהזמן הזה ממש‪.‬‬
‫משמעות הייסורים‬
‫דרך עידוד מרכזית נוספת היא זו המוצאת משמעות בייסורים‪ .‬כי קשה מכל לאדם היא התחושה‬
‫של מקריות וחוסר טעם‪ .‬העלולה לגרום לו שיאבד את אמונתו‪ ,‬ועם אבדן אמונתו הוא כמובן‬
‫יאבד את תקוותו‪ .‬תפקידו המרכזי של הרב‪ ,‬לדאוג ששומעיו לא יאבדו את אמונתם‪ ,‬ואם עליו‬
‫לעשות זאת באמצעות מתן תשובה על השאלה הקשה של משמעות הייסורים הרי שמלאכתו‬
‫קשה מאד‪.‬‬
‫אין תשובה אחת לשאלה הקשה הזאת‪ .‬וגם כאן ניכרת המגמה של הבדלים בין הרבנים‬
‫הנמצאים במקומות קשים יותר לבין אלה הנמצאים במקומות קשים פחות‪ .‬הרעיון המשותף לכל‬
‫הדרשנים הוא שהייסורים באים כחבלי משיח‪ .‬ברעיון זה טמונה תקווה ברורה לעתיד טוב יותר‪,‬‬
‫שיכול לבוא כהרף עין‪ .‬הדרשן אינו מטיל אשמה כלשהי על השומעים‪ ,‬הסובלים מאד בלאו הכי‪,‬‬
‫מתחושת חוסר האונים ורגשות אשמה‪ ,‬כתוספת לייסוריהם עלולה להביאם לייאוש מוחלט‪ .‬הרבי‬
‫מפיאסצ'נה ב"אש קודש" מסביר באריכות את משמעותם של הייסורים שהם חבלי משיח‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫הוא‬
‫שואל מדוע צריך דורו של משיח להתייסר לא רק בעוונותיו שלו‪ ,‬אלא גם בעוונות הדורות‬
‫הקודמים‪ ,‬ומסביר את הצורך ב"היעדר" שיבוא טרם הגאולה‪ .‬ונראה שמאחר שהייסורים שהוא‬
‫רואה סביבו הם קשים מנשוא הם מעידים על כך‪ .‬בדרשותיו האחרונות‪ ,‬אין הוא מסתפק ברעיון‬
‫שהייסורים הם חבלי משיח‪ ,‬ודורש יותר על הצורך בצידוק הדין‪ .‬דהיינו‪ ,‬חייב האדם המתייסר‬
‫לקבל עליו את הייסורים באהבה כדרך להתקרב לקב"ה‪" :‬כל העולם של הקב"ה הוא גם אנחנו‬
‫לא שלנו אנו רק של הקב"ה‪ ...‬ואין לנו רשות לבעט ח"ו ברצונו צריכים להתפלל‪ ...‬שיטיב‬
‫עמנו חסדים טובים‪ ...‬אבל כשחס וחלילה רוצה הוא ית' ליסר אותנו גם זאת צריכים לקבל‬
‫באהבה‪ ,‬ולקוות שלא יעזבנו רק יושיענו ויקרבנו אליו ית' כלומר כשהאיש מחזק את עצמו רק‬
‫בתקוה להישועה אז את הרגשת רעת וכאבי הייסורים לא החליש ולא הקל בו‪ ,‬ואז קשה לו‬
‫לסבול ח"ו כשהישועה מתאחרת‪ ,‬מה שאין כן כשיחד עם התקוה לישועה גם כופף את ראשו‬
‫ואומר אלוקים הוא והטוב בעיניו יעשה‪.16...‬‬
‫‪15‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת מסעי תש"א‪ ,‬עמ' קה–קח‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת זכור תש"ב‪ ,‬עמ' קסו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫מאחר שעומק הייסורים שקשה לשער גרוע הימנו היה בגטו ורשה‪ ,‬נראה שהנימוק של חבלי‬
‫משיח היה קשה להבנה על הרבי ועל שומעיו‪ .‬ובסופו של דבר לא נותרה לרבי דרך לתת‬
‫משמעות לייסורים‪ ,‬אלא על – ידי צידוק הדין שזו דרך להתקרב לקב"ה‪.‬‬
‫הרב קלנברג בדרשתו ליו"ט שני של שבועות מתאר את קושי הגזרות‪ ,‬ומזכיר שיש לשוב‬
‫בתשובה‪ ,‬כדברי הנביא חבקוק שלפי דברי המלבי"ם‪ ,‬דברי תפילתו מתחלקים לשלושה חלקים‪,‬‬
‫והאחרון שבהם מתייחס לגזרות שיבואו על ישראל בזמן הגאולה‪" :‬התפלל על העת שיהיו‬
‫ישראל למשיסה ועל חבלי משיח והרי אנחנו באחרית הימים ובקרוב יתקיים בנו 'ואני בה'‬
‫אעלוזה וגו'"‪.‬‬
‫בהענקת המשמעות לייסורים ובהצגתם כחבלי משיח‪ ,‬יש משום עידוד רב‪ ,‬שכן כמו היולדת‬
‫הסובלת כאבים ויודעת שיש להם קץ ובסופם תזכה לילד‪ ,‬יודעים אנו שהגאולה תגיע מיד לאחר‬
‫הייסורים‪.‬‬
‫מספרים בשם הרבי שר שלום מבעלז על ביאור הפסוק בפרשת בשלח "מה תצעק אלי דבר אל‬
‫בני ישראל ויסעו"‪ 17,‬כפי ששמע בחלום מפיו של ר' אלימלך מליז'נסק‪ .‬הסיפור הוא על בת מלך‬
‫שהקשתה בלידתה וחכם יעץ למלך לפרסם כאילו ילדה כבר‪ ,‬ואז תלד‪ .‬המלך עשה כן‪ ,‬והיא ילדה‬
‫בן‪ .‬החכם הסביר‪ ,‬שבכך שפרסם את דבר לידתה הפסיק את פעולת הקוסמים והמכשפים אשר‬
‫ניסו למנוע אותה‪ .‬וכן קרה גם בקריעת ים סוף‪ :‬המקטרגים על ישראל הפסיקו את קטרוגם בעת‬
‫שראו את ישראל נכנסים לים‪ .‬גם הרב טייכטל ב"אם הבנים שמחה" וגם האדמו"ר מבילגוריי‬
‫בדרשת הפרידה שלו מזכירים את הסיפור הזה‪ .‬וניתן לייחס דרך הסתכלות דומה לשני‬
‫הדרשנים בעניין חבלי המשיח‪ .‬שניהם רואים עתה את ישראל בעת משבר כשהם על סף הגאולה‬
‫– הלידה‪ ,‬סובלים מכאבים קשים ואין להם כח ללדת‪ ,‬דהיינו נראה שנקלעו למצב אין מוצא‪.‬‬
‫משמעות הייסורים היא לכן‪ ,‬צירי לידה – חבלי הגאולה‪ .‬מעניינת היא הדרך שלפיה ניתן להקל‬
‫על הייסורים‪ .‬מסקנתם של שני הדרשנים היא שיש להסיח את הדעת מן הגלות‪ .‬לפי הרב טייכטל‬
‫צריך לעשות זאת באמצעות תכנון עליה לארץ‪:‬‬
‫"וכמו כן הוא בימינו‪ ,‬שהגענו עד למשבר‪ ,‬וכח אין ללידה מחמת המקטרגים שעומדים עלינו‬
‫לעכב מאתנו את הגאולה‪ ,‬על כן העצה לזה‪ ...‬לדבר אל בני ישראל ויסעו לארץ ישראל‪,‬‬
‫ויסיחו דעתם לגמרי מארצות הגולה‪ ,‬ואז יבינו וידונו המקטרגים שכבר נגמר כן למעלה‪ ,‬א"כ‬
‫ממילא ינוחו מלקטרג עוד‪ ,‬ואז תבוא באמת הגאולה האמיתית מבלי מונע כלל"‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫לעומתו מציע האדמו"ר מבילגוריי ליהודי הונגריה לאסוף כספים עבור שארית הפליטה ויהיה‬
‫במעשה זה כעין הודיה על הנס‪ ,‬אשר תסיח את הדעת מן הייסורים‪ ,‬ואלו דבריו‪:‬‬
‫"וכמו כן הוא מצב ישראל עתה‪ ,‬שהגענו עד למשבר וכח ליולדת אין מחמת המקטרגים‬
‫שעומדים עלינו מכל הצדדים לעכב את הגאולה‪ ,‬ע"כ העצה לזה לדבר אל בנ"י ויסעו שיסיחו‬
‫דעתם מן הגלות כאילו כבר תמו כל הצרות והגואל הנה הוא עומד אחר כותלנו והגאולה‬
‫‪17‬‬
‫שמות יד‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫אם הבנים שמחה‪ ,‬עמ' רלב‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ממשמשת ובאה וכאילו כבר הגיע הישועה ואז יתבטלו כל המקטרגים ותבא הגאולה‬
‫באמת"‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫מובן ששני הדרשנים הללו הבאים מרקע דומה‪ ,‬דהיינו נמצאים בבודפסט‪ ,‬לפני כניסת הגרמנים‬
‫אליה‪ ,‬הם בלבד יכולים להציע פתרון לבעיית הייסורים שהם חבלי המשיח‪ ,‬בדרך של הסחת‬
‫דעת‪ .‬לרבי מפיאסצ'נה היה כמובן קשה יותר לפתור את הבעיה בדרך זו‪ .‬הוא היה עד לכך שאכן‬
‫הייסורים הם קשים מנשוא‪ ,‬ולכן דרך ההתמודדות שלו עם פשרם היא הדרך של צידוק הדין‪.‬‬
‫העמקת הנושא של צידוק הדין הוא הרעיון של תשלום העקדה‪,‬‬
‫לייסורים‪ ,‬כמו הרעיון של מסירות הנפש וקידוש השם‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪20‬‬
‫רעיון שנותן משמעות נוספת‬
‫היותם של ישראל בגלות בייסורים‬
‫והיותם מוכנים למסור את נפשם על אהבת ה' וקיום מצוותיו‪ ,‬נותנת משמעות לייסורים‪ ,‬ומעודדת‬
‫את השומעים‪ .‬וכך‪ ,‬באופן דומה אומר הרב קלנברג‪ ,‬שמשמעותם של הייסורים היא להגדיל את‬
‫שמו של ה' בעולם על ידי הגליית ישראל בין האומות‪ .‬ואלה הם דבריו‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫ע"כ מסמיך המדרש שפיר הכתוב בתהלים מ"ו 'לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ'‬
‫היינו שמות וחרבות בראשונה בישראל‪ ,‬ועבדום וענו אותם ואח"כ שמות וחרבות במצרים‬
‫באותות ובמופתים על הים להודיע שהוא אלקי השמים וארץ והכל יכול ושכל העולם יודו‬
‫שהוא הכל יכול‪ ...‬וזה התכלית כל הגלויות שגלינו למען יתגדל ויתקדש שמו יתברך בעולם‬
‫וידעו כי ל"ה' המלוכה ומושל בגויים"‪.‬‬
‫ראיית הייסורים כדרך להזדכך מן החטא אף היא מצויה אצל רוב הדרשנים‪.‬‬
‫"הרבה פעמים יש שישראל מתיסרים כדי לנקותם ולעורר בהם יראת ה'" ‪ -‬דברי האדמו"ר‬
‫מפיאסצ'נה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫יש לציין שהאדמו"ר אומר דברים אלו בראשית המלחמה‪ ,‬רק חדשים אחדים‬
‫לאחר שפרצה‪ ,‬לפני שהוקם הגטו‪ ,‬ולפני שהתחילה ההשמדה הגדולה‪ .‬ככל שהזמן עובר‪ ,‬הרב‬
‫ממעט להזכיר חטאים בהקשר לייסורים‪ .‬ניתן לשער שהייסורים היו כה קשים שאין חטא בעולם‬
‫שאפשר לקשור אותו כסיבה להם‪ .‬מה גם‪ ,‬שדיבור על חטאים יעמוד בסתירה לרצונו לעודד את‬
‫קהלו‪.‬‬
‫הרב קלנברג‪ ,‬לא נרתע מלהזכיר חטאים‪ ,‬וההסבר שלו מופיע בדרשת יום הכיפורים תש"ב קודם‬
‫תפילת מוסף‪ .‬בראשית דבריו הוא מביא משל לאב שלבנו נתקע קוץ בידו‪ ,‬ואין הוא נרתע לחתוך‬
‫מעט בידו של הבן‪ ,‬על מנת להוציא את הקוץ‪ .‬הוא משווה זאת לאלו מישראל שחטאו‪ ,‬וכך הוא‬
‫אומר‪" :‬כאשר חטאו ישראל בעבירות גדולות וחמורות‪ ,‬אז נתחבו בנפשותם קוצים ודרדרים‪.‬‬
‫מכל בחינות הקליפות והחיצונים‪ ,‬באופן שאם היה מניחם כך‪ ,‬היה מתפשט כאבם עוד יותר‪,‬‬
‫ולא היית ח"ו תקומה‪ ,‬ושלח הקב"ה עליהם אויבים ליסרם בכל מיני יסורים‪ ,‬ולהכשיל כוחם‬
‫‪19‬‬
‫"הדרך" הוצאת מכון מחקר "כתר מלכות" ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' כה‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת סוכות תש"א ביום היארצייט הראשון של בנו‪ ,‬עמ' עא–עד‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת וארא תש"ב‪ ,‬עמ' קמו–קמט‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫דרשת שבת שובה תש"ב‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת בא ת"ש‪ ,‬עמ' יט‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫בכל מיני פרעניות בדבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ר"ל‪ ,‬שעי"ז יוסרו מהם הקוצים אשר‬
‫סביבותיהם‪ ,‬ותהיה להם תקומה בסוף הימים‪ "...‬הרב מדבר על זיכוך באופן כללי ולא ניתן‬
‫להבין מדבריו אם כוונתו לחטאים או לחוטאים‪ ,‬ויתכן שהוא מתכוון לשניהם‪ .‬ברור‪ ,‬מדבריו‬
‫שמטרת הייסורים היא לזכך את העם כולו‪.‬‬
‫אותו רעיון עצמו מופיע גם בדרשתו של הרב קפלן לשמיני של פסח תש"א‪ .‬בדבריו הוא מזכיר‬
‫את הסבל ככור היתוך‪ ,‬אשר נועד לחשל את העם ולהשיבו בתשובה‪ .‬הוא מוסיף גם‪ ,‬שעם‬
‫ישראל נועד להיות "אור לגויים"‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬משמתגלה קלקול כלשהו בעם‪ ,‬חייב לבוא לו תיקון‬
‫בדרך של יסורים‪.‬‬
‫הרב טייכטל עקבי לשיטתו בנושא ארץ ישראל‪ ,‬ומקשר את הייסורים עם העלייה או אי העלייה‬
‫אליה‪ .‬הוא אומר שיש שלושה דברים הנקנים בייסורים‪ :‬תורה‪ ,‬ארץ ישראל ועולם הבא‪ .‬ודעתו‬
‫היא שייסורי הגלות באים כדי להראות לישראל באופן מוחשי‪ ,‬שהגיעה העת לעזוב את הגלות‬
‫ולעלות לארץ ישראל‪ .‬ובלשונו‪" :‬יש להכיר ממהות ותוכן היסורים שמורין לו באצבע לעלות‬
‫לארץ הקודש"‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫ניתן לומר שרוב הדרשנים מאמינים שמתן משמעות לייסורים היא דרך לעודד את המתייסרים‪.‬‬
‫תהיה המשמעות אשר תהיה‪ ,‬הם יוכלו להתמודד אתם‪ .‬אם מדובר בחבלי משיח‪ ,‬המתייסר יכול‬
‫לקוות שהתהליך יתקצר‪ ,‬והוא יכול להתנחם שאין הוא אשם במה שבא עליו‪ ,‬ובכך שאין מנוס מן‬
‫הסבל‪ .‬אם מדובר בזיכוך מן החטא‪ ,‬הוא יכול להתאמץ ולשוב בתשובה שלמה‪ ,‬ובמקרה הגרוע‬
‫מכל‪ ,‬עליו לקבל את הדין באהבה‪ ,‬ולדעת שהוא מצטרף אל דורות מקדשי ה' ומוסרי נפשם על‬
‫קדושתו‪ ,‬שעשו מעשה אברהם בצאתו לעקוד את יצחק‪ .‬אלא‪ ,‬שהוא רק התנסה באפשרות‬
‫העקידה‪ ,‬ואילו הם עקדו את יקיריהם ממש‪ .‬ואם באים הייסורים לקרבנו לעלייה לארץ‪ ,‬לא נותר‬
‫למתייסר אלא‪ ,‬לקבל על עצמו לפעול לקראת עליה לארץ לכשיתאפשר‪.‬‬
‫קריאה להתעלות רוחנית למרות הייסורים הפיזיים‬
‫דרך עידוד נוספת היא הקריאה להתגברות והשתדלות בקיום מצוות למרות הייסורים‪ .‬הקריאה‬
‫הזאת מנסה להפריד בין ההוויה הפיזית המיוסרת ובין ההוויה הרוחנית‪ ,‬שלכאורה אין לאויב‬
‫שליטה עליה‪ .‬יכולתו של הרבי מפיאסצ'נה בגטו ורשה בתנאים של ייסורי תופת‪ ,‬לכתוב ספר‬
‫דרשות שהוא קורא לו "ספר חידושי תורה"‪ ,‬מעידה על חירות רוחנית אדירה‪ .‬בדרשותיו הוא‬
‫קורא לציבור להשתדל ולהתגבר על אף הצרות והייסורים‪ .‬והמצוה הקשה מכל‪ ,‬היא מצוות‬
‫השמחה‪ ,‬וגם אותה מעודד הרבי לקיים‪ .‬בפורים ת"ש הרבי כותב‪" :‬כן גם שמחת פורים‪ ,‬לא רק‬
‫אם האדם מעצמו בשמחה או על כל פנים במצב שיכול לשמח את עצמו צריך הוא לשמח‪ ,‬רק‬
‫גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב‪ ,‬המוח וכל רוחו נרמס‪ ,‬חוק הוא שצריך על כל פנים איזה‬
‫‪24‬‬
‫אם הבנים שמחה‪ ,‬עמ' קמז‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו‪".‬‬
‫‪25‬‬
‫מצוה קשה נוספת היא מצוות לימוד תורה ועליה כותב‬
‫הרבי "כי האם אפשר לעיין בתורה כשכל ראש לחלי‪...‬עזי וזמרת י‪-‬ה ויהי לי לישועה כיון‬
‫שויהי לי לישועה כפי צרכיותי שיהיה טוב לי וגם אני ארגיש הישועה אפשר לי להגיע לבחינת‬
‫זה אלי‪"...‬‬
‫‪26‬‬
‫שתי מובאות אלו מ"אש קודש" הן רק דוגמאות לדברים של הרבי‪ ,‬המנסה לרומם את שומעיו‬
‫מבחינה רוחנית כדי לעודדם‪ ,‬ולאפשר להם לשאת את משא הייסורים‪.‬‬
‫בדרשות ראש השנה שלו אומר גם הרב מפינצ'וב עד כמה חשוב לקיים את כל המצוות‪ ,‬ולהיות‬
‫"בשמחה" בזמן החגים‪ ,‬גם בתקופה זו של יסורים‪ .‬כמו הרבי מפיאסצ'נה הוא מדגיש עד כמה‬
‫חשוב לקיים מצוות למרות הייסורים‪.‬‬
‫רבים שואלים היכן היה הקב"ה בתקופת השואה‪ ,‬שהיא תקופה של הסתר פנים בעליל‪ .‬גם‬
‫הרבנים דורשי הדרשות שואלים שאלה זו‪ .‬אם כי אולי לא בדרך כל כך בוטה‪ .‬ולפעמים הם‬
‫משיבים עליה איש איש בדרכו‪ ,‬בלי לנסחה כשאלה מפורשת ‪ .‬הרעיון שהשכינה מצטערת‬
‫בצערם של ישראל מופיע בדרשות רבות‪ .‬לדוגמה ‪ ,‬דרשה מפורסמת של הרבי מפיאסצ'נה‪ ,‬בה‬
‫הוא מתאר כיצד הקב"ה בוכה בבתי גואי שלו על ייסוריהם של ישראל‬
‫‪27‬‬
‫"דהנה האיש הישראל‬
‫המעונה ביסוריו חושב שרק הוא מצטער וכאלו כל יסוריו הפרטיים ויסורי הכלל ישראל אינם‬
‫נוגעים למעלה ח"ו‪ ,‬אבל הפסוק אומר ובכל צרתם לו צר ובגמרא איתא בזמן שאדם מצטער‬
‫שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ובספ"ק איתא שהרבה יותר ממה שהאדם‬
‫מצטער כביכול הוא ית' מצטער‪ "...‬הרעיון שהקב"ה שבכל צרתנו לו צר‪ ,‬בוכה בצערם של‬
‫ישראל‪ ,‬הוא ללא ספק רעיון עידוד חשוב בדרשותיו של הרבי‪ ,‬וחוזר גם בדרשות אחרות‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫הנקמה בגויים‬
‫הנושא האחרון אשר יש בו מן העידוד הוא נושא הנקמה בגויים‪ .‬יש נחמה פורתא‪ ,‬בידיעה‬
‫שהעמים עתידים ליתן את הדין על כך שהם עינו את ישראל‪ .‬בדרשת הרבי מפיאסצ'נה לפרשת‬
‫זכור בשנת תש"ב‪ ,‬הוא עוסק גם בהענשת האויבים‪ ,‬ומבקש שתיעשה במידת החסד ולא במידת‬
‫הגבורה‪ ,‬שכן אז ייענשו עמם גם אנשים מישראל‪ .‬הוא מאריך לתאר את דרגתם של האויבים‬
‫ואת סופם‪ ,‬כשנקודת המוצא שלו היא הפסוק בתהלים‪" :‬ובחסדך תצמית ‪ ...‬והאבדת כל צוררי‬
‫נפשי"‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪29‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרש לפורים‪ ,‬עמ' ל‪ .‬אמנם דרשה זו נכתבה לפני הקמת הגטו‪ ,‬אולם אין ספק שמצב היהודים היה‬
‫כזה שקשה היה לקיים מצוות שמחת פורים כבימים ימימה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת נשא ת"ש‪ ,‬עמ' מט‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת משפטים תש"ב‪ ,‬עמ' קנט‪-‬קסד‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫דוגמה נוספת בדרשת פרשת ראה תש"א‪ ,‬עמ' קטו‪ .‬וכן גם באם הבנים שמחה‪ ,‬עמ' סט‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫אש קודש‪ ,‬עמ' קסד‪-‬קע‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫עם כל היותה של הנקמה "מתוקה" אין הרבנים הדורשים מרבים לעסוק בה‪ ,‬ולו משום החשש‬
‫שדבריהם יפלו על האוזניים הלא נכונות‪ ,‬או שיימצא מי שיקרא את דבריהם ויעביר אותם‬
‫הלאה‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫היחס לגויים בספרי הדרשות‬
‫הרב קלנברג והרב קפלן שונים בגישתם אל הגויים מן הרבי מפיאסצ'נה‪ ,‬וקרובים זה לזה‪ .‬ניכר‬
‫בהם ששניהם באים מאותו מקום‪ ,‬ומטבע הדברים השקפתם דומה‪ .‬יהודי צרפת התגאו תמיד‬
‫בהשתייכותם לאומה הצרפתית‪ ,‬עד כדי הזדהות לאומית מוחלטת עמה‪ .‬הרב קפלן מדבר‬
‫בדרשתו הראשונה על מצבת החייל היהודי בבית הקברות הצבאי דואומונט‪,‬‬
‫‪31‬‬
‫ובדרשה זו הוא‬
‫רוצה להדגיש את הסולידאריות שהיתה לעם היהודי עם העם הצרפתי במלחמת העולם‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הרב קפלן מרבה לדבר על אכזבתו מן העם הצרפתי שחרט על דגלו עקרונות נעלים‬
‫כמו חופש שוויון ואחווה‪ .‬ועתה‪ ,‬בשיתוף הפעולה שלו עם האויב הגרמני‪ ,‬הוא מפר אותם באופן‬
‫בוטה‪ .‬הוא אומר‪" :‬נקטו כנגדנו באמצעים שלא חשבנו שיפעילו נגדנו‪ ,‬האם היינו מאמינים‬
‫ביולי ‪ 1940‬שיהודים צרפתים בצרפת הכבושה‪ ,‬יצטרכו לשאת את הטלאי הצהוב? האין‬
‫בינינו כאן פליטים אשר נושלו מכל נכסיהם?‪ ...‬יהודים צרפתים! אמנם מכירים אנו את‬
‫ההיסטוריה של צרפת‪ ,‬צרפת אשר לה נתנו את כל ליבנו‪ ,‬ואשר בה היינו שותפים לעצב‬
‫ולשמחה‪ ,‬צרפת זו של זכויות האדם והאזרח‪ ,‬אשר העניקה שוויון זכויות ליהודים‪ ,‬מציגה‬
‫היום בפנינו באורח ברוטאלי היסטוריה אחרת"‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫גם הרב קלנברג מתייחס לגזרת הטלאי הצהוב באורח דומה‪ ,‬וכן דומה יחסו לאומה הצרפתית‪.‬‬
‫מאפיין משותף נוסף לרב קפלן ולרב קלנברג הוא‪ ,‬אי רצונם להטיח בצרפתים ביקורת גורפת‪.‬‬
‫שניהם מזכירים גם את הצד החיובי של העם הצרפתי‪ .‬בדרשת פרשת שלח תש"ב הזכיר הרב‬
‫קלנברג את גזרת הטלאי הצהוב‪ ,‬ואמר בין השאר‪" :‬וכמסופר עוד נמצאים הרבה צרפתים‬
‫נכונים וטובים‪ ,‬אנשי לבב ושכל טוב המראים סבר פנים יפות לנושאי הכתם הירוק‪ ,‬ובסרים‬
‫טובים ונחומים מחזקים ידים רפות לאמור שכל זה הוא נגד רצונם וכלימה תכסם בראותם‬
‫הנעשה במדינתם מעשים כעורים כאלה‪ ,‬מעשים אשר לא יעשו זה מאות בשנים‪ ."...‬עם רצונו‬
‫של הרב קלנברג להציג גם את דמותו של ה"צרפתי הטוב"‪ ,‬זה אשר לא ייתן יד למזימתם של‬
‫האנטישמים‪ ,‬הוא לא נמנע מלהוקיע מגמות שליליות בקרב הגויים‪ .‬בראש ובראשונה הוא מוקיע‬
‫את האנטישמיות‪" :‬המעלילים תמיד על עם הישראלי לאמור שהם רודפי שלמונים ורווחים"‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫ראה לעיל עמ' ‪ 2‬הערה ‪ .7‬אודות הרצאתו של ד"ר לאו בק‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫המצבה היא לזכרם של החיילים היהודים הצרפתים אשר נפלו במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בבית הקברות‬
‫הצרפתי ‪.Douamont‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ ,Les Temps D'Epreuve‬עמ' ‪ .107‬תרגום ע‪.‬ל‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫דרשת הרב קלנברג ליו"ט שני של ר"ה תש"ב‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪13‬‬
‫כן הוא מוקיע בבוז את מנהגם של הגויים להשתכר בחג ראש השנה שלהם‪ ,‬כשהוא משווה‬
‫אותם ליהודים העסוקים ביום זה בתפילה ובקריאה בתורה‪ ,‬דהיינו בעניינים שברוח‪ .‬באותה‬
‫דרשה הוא מסיים את התייחסותו לעמים‪ ,‬בקריאה נרגשת אליהם לחדול מן המלחמה‪:‬‬
‫וכן בעת רצון קודם תקיעת שופר‪...‬שימו לבבכם למה שאנו אומרים ומעתירים‪ ...‬כל העמים‬
‫תקעו כף‪ ...‬וכוונתנו לומר בזה לכל העמים‪ :‬כידוע סיבת כל המלחמות הם משני דברים‪ ,‬או‬
‫משנאת הדת הנהוגה בימי קדם‪ ,‬או משנאת הלאומיות כנראה ביום הזה ]בזמננו אנו[‪,‬‬
‫ואנחנו קוראים ומבקשים לכל אומות העולם לאמור‪ ,‬מה לכם לתרועת מלחמה זו שאתם‬
‫מבלים בהם‪ ,‬חדוות ימים ושנות עולמים? הלא טוב יותר שכל העמים יתקעו כף זה לזה‬
‫ויקראו לשלום"‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫היבט נוסף ביחסם של הרב קפלן והרב קלנברג לסביבה הצרפתית‪ ,‬הוא הצורך לשמור על‬
‫תדמית חיובית בעיניה‪ .‬גישה זו אופיינית מאוד ליהודי צרפת‪ .‬הרב קפלן מתחיל את ספר‬
‫הדרשות שלו בתיאור תרומתם של היהודים לעם הצרפתי במלחמת העולם הראשונה‪ .‬דרשה זו‪,‬‬
‫אגב שודרה ברדיו פריז‪ ,‬ומגמתה היתה להזכיר לצרפתים את תרומתם של היהודים לצרפת‪,‬‬
‫ואת מסירות נפשם למענה‪ .‬וכאשר הרב קפלן מבקר בדרשותיו את מעשיהם של הצרפתים הוא‬
‫מקפיד לציין את התייחסותם החיובית של הצרפתים ליהודים בעבר‪ ,‬ואת העובדה שהעניקו להם‬
‫שוויון זכויות‪ .‬נראה שיש לו עניין להציג את הצרפתים ה"רעים" דהיינו משתפי הפעולה עם‬
‫הנאצים‪ ,‬כמיעוט בעם הצרפתי‪ ,‬אשר ברובו שוחר חירות‪ ,‬ודוגל במתן זכויות שוות לכל בני‬
‫האדם‪.‬‬
‫גישתו של הרב קלנברג דומה‪ .‬בדרשתו "למען נחדל מעושק ידינו" בשבת ניצבים תש"א – יום‬
‫ראשון של סליחות‪ .‬הוא מוכיח את שומעיו על מעשי גניבה מכרמים או מטעים באזור‪ .‬מסתבר‬
‫שתושבי המחנה‪ ,‬אשר היו רעבים‪ ,‬נהגו לגנוב מיבול האיכרים בסביבה‪ ,‬ועל כך מוכיח אותם‬
‫הרב‪ .‬טענתו העיקרית היא שחובה עליהם לשמור על הדימוי החיובי של היהודי‪.‬‬
‫"‪...‬אבל חלילה לאיש אחר לאו לילד לבוא לכרם או לשדה וגן יהיה ממי שהוא‪ ,‬אפילו מרעהו‪,‬‬
‫ולקטוף או ללקט בידיו איזה פרי הגן ולאכלו או לשימו לתוך כליו‪ ,‬והרי זה גזל גמור‪...‬‬
‫ולא כימים הראשונים הם אלה אשר לפנינו‪ ,‬חיים אנחנו בשעת מלחמה‪ ,‬שעה שעין בריה‬
‫צרה בחברתה‪ ,‬וחרב איש ברעהו ולית דין ולית דיין ובפרט למען העם הישראלי אין אומר ואין‬
‫דברים‪ .‬ואך בעלילות באים על אחב"י ונפשות נתבעים ר"ל וכלל ישראל ערבים זה לזה‬
‫והכלל נאשם בחטאות היחיד‪.‬ואפילו אם ימצא עוולה בנער קטן שאינו בר עונשין חטאו ישאו‬
‫האבות והכלל כולו‪ ...‬ומלבד אסור הגניבה והגזילה הרי זה גם חילול כבוד כלל ישראל‪ .‬למה‬
‫יאמרו הגויים‪"...‬‬
‫‪35‬‬
‫דוגמה נוספת בדרשותיו של הרב קלנברג ליחס אל הגויים ניתן למצוא בהספד שלו לאשת‬
‫המנהל של המחנה‪ .‬הרב דרש באזכרה מיוחדת שערך לה ב‪ 2 -‬במאי ‪ .1942‬הנימוק שמביא‬
‫‪34‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫דרשת הרב קלנברג שבת ניצבים תש"א‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫הרב לעריכת האזכרה הוא "משום דרכי שלום"‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫באזכרה הוא מונה את הטובות שעשתה‬
‫הנפטרת עם תושבי המחנה‪ ,‬ומציין שהוא מספיד אותה מתוך תחושה של הכרת טובה‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫יתכן שעריכת האזכרה נכפתה עליו‪ .‬לסיכום ניתן לומר שבדרשותיו של הרב קלנברג ניכר‬
‫המאמץ לשמור על תדמיתם החיובית של היהודים בתוך האוכלוסיה הנוכרית‪ ,‬ומאמץ זה נראה‬
‫פתטי כשמתוודעים לגורלם הסופי של תושבי המחנה‪ ,‬אך עם זאת הוא גם מעורר התפעלות‪.‬‬
‫התוכחה בדרשות‬
‫מאז ומעולם היתה מטרתם העיקרית של רבנים הדורשים לפני הציבור להוכיח את שומעיהם‪.‬‬
‫ומשום כך נשאו לפעמים הדרשות אופי של הטפה‪ .‬גם הרבנים הדורשים בתקופת השואה‪,‬‬
‫מוכיחים את קהל שומעיהם‪ .‬ומעניין לבדוק מה הם הנושאים שעליהם הם מוכיחים‪ .‬בבדיקה זו‬
‫מתברר לנו מה היו הבעיות החברתיות והדתיות אשר היו בקהילותיהם‪.‬‬
‫כדאי להזכיר‪ ,‬שלא כל הרבנים מוכיחים בדרשותיהם‪ .‬הרבי מפיאסצ'נה בספרו "אש קודש"‪,‬‬
‫ממעט מאד להוכיח‪ ,‬אם בכלל‪ .‬וגם כאשר הוא מוכיח‪ ,‬הוא עושה זאת במתינות רבה‪ ,‬יותר בדרך‬
‫של קינה על המצב ובוודאי שלא בדרך הישירה והתקיפה‪ ,‬אשר בה נהג להוכיח‪ ,‬בדרשותיו‬
‫בתקופה שקדמה לשואה‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫השערתי היא‪ ,‬שככל שגברו הייסורים‪ ,‬כן נמנע הרב מהוכחתה של‬
‫קהילתו‪ .‬בקהילה אשר בה החיים הם עדיין נסבלים‪ ,‬יש מקום להוכיח את הציבור‪ ,‬ויש גם מקום‬
‫לקוות‪ ,‬שאכן הוא יישמע למוכיחים‪ .‬אולם כאשר הסבל הוא נורא מכל‪ ,‬והחיים אינם חיים‪ ,‬אין‬
‫טעם להוכיח‪ ,‬כי יותר מכל הציבור צריך עידוד‪ .‬מה גם‪ ,‬שאין חטא בעולם שייסורים נוראים כאלה‬
‫יהיו העונש עליו‪ .‬יש לציין גם‪ ,‬שהרבי מפיאסצ'נה אינו מזכיר לשומעיו את חטאי העבר שלהם‪,‬‬
‫בדרך של "הרי כבר התרעתי על המתרחש‪ ,‬מדוע לא שמעתם בקולי?" ובכך ניתן לראות רגישות‬
‫וגדלות כאחד‪.‬‬
‫מה הם הנושאים אשר עליהם מוכיחים רבנים בתקופת השואה?‬
‫מגמות אחדות מסתמנות בבחירת נושאי התוכחה של הרבנים‪ .‬מגמה מרכזית היא הרצון להביא‬
‫מרפא לייסורים באמצעות התוכחה‪ ,‬או לפחות להקל מהם‪ .‬דוגמה לתוכחה מסוג זה הוא הספר‬
‫"אם הבנים שמחה"‪ ,‬אשר מגמתו המרכזית היא להביא שינוי ברצון העם לעלות לארץ‪ .‬הרב‬
‫טייכטל מאמין‪ ,‬שהשואה קרתה משום שעם ישראל הסיח את דעתו מן העלייה לארץ‪ .‬ומשום כך‪,‬‬
‫הדרך היחידה להינצל היא באמצעות קבלת החלטה לעלות לארץ בהקדם האפשרי‪ ,‬ועל – ידי‬
‫עיסוק בלימוד נושא יישוב ארץ ישראל‪ .‬עבורו היתה בכך תפנית משמעותית מאד‪ ,‬בהשוואה‬
‫להשקפתו בתקופה שלפני השואה‪ .‬הרב טייכטל היה היה מתלמידיו של האדמו"ר בעל ה"מנחת‬
‫אלעזר" ממונקטש‪ ,‬אשר היה מראשי המתנגדים לעליה לארץ‪ .‬בספרו הוא מזכיר זאת‪ ,‬ומתוודה‬
‫‪36‬‬
‫הזכרה‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫תוכחות נוקבות של הרבי על חילולי שבת והיתפסות להשכלה ניתן לראות ב"דרך המלך"‪ ,‬דרשת שבת שובה‬
‫תרצ"ז‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫שהשקפתו באותם ימים היתה מוטעית‪ .‬אמונתו הלוהטת בצדקת דרכו‪ ,‬וכן בעובדה‪ ,‬שהשינוי‬
‫שחל בו יכול להציל את אשר ניתן להציל מן השואה‪ ,‬הביאה אותו לתבוע מן הציבור בכל מקום‬
‫שרק ניתן לו‪ ,‬שישנה את השקפתו‪.‬‬
‫מעניין מאד להשוות את השקפתו של הרב קלנברג על הגורמים לשואה‪ ,‬עם זו של הרב טייכטל‪.‬‬
‫הרב קלנברג מפנה אצבע מאשימה כלפי הציונים נושאי דגל ההשכלה‪ ,‬הוא מאשים אותם‬
‫שחרטו את ה"לאומיות" על דגלם‪ ,‬ועל כך שנטשו את התורה‪ .‬בעוד שהרב טייכטל טוען שיש‬
‫לישב את הארץ גם במחיר של יצירת קשר עם המתיישבים החילוניים שבה )תוך תקווה שניתן‬
‫יהיה להשיב אותם בתשובה(‪ ,‬הרב קלנברג מכנה אותם "ערב רב"‪ ,‬ומרחיק לכת עד כדי‬
‫האשמתם בצרת הדור‪ ,‬אם כי יש להדגיש‪ ,‬שבעת שנאמרו הדברים‪ ,‬לא ידע הרב עדיין מה עלה‬
‫בגורל אסירי המחנות בצרפת‪ ,‬וכמובן שלא ידע את ממדיה של השואה‪" :‬אבל אלה האחרונים‬
‫)הציונים – מתיישבי הארץ החדשים( שינו את טעמם ושמם לשם "לאומיות" והדבר הזה עוד‬
‫לא עוולתה בו ‪ ...‬כוונת הלאומיות‪ ...‬לאחות את שה פזורה ישראל תחת דגלם‪ ...‬ובהתלהבות‬
‫גדולה עלתה בידם רכישת ארץ והרחבת הישוב‪ ...‬ומשם התחילה הפרעניות הערב רב‬
‫הוסיפו לאמר אלה אלהיך ישראל‪ ...‬הלאומיות הוא היהדות כולו ואין נחוץ יותר לשום עבודה‬
‫שבלב לא יפלא אם על כן באה עלינו הצרה הזאת ממש מידה כנגד מידה 'לאום מלאום‬
‫יאמץ' לאומיות מתגרות זו בזו‪ .‬בשכר שאמרתם לאומיות ודתות שני דרכים הם‪ ,‬הקים לנו‬
‫למולינו לאומות בלא דתיות ולא אמון בם"‪ .‬דבריו של הרב הם נוקבים ומרחיקי לכת‪ .‬מעניינת‬
‫במיוחד היא תוכחתו של הרב בנושא המגמה‪ ,‬שאכן היתה לאנשי היישוב בארץ‪ ,‬לחלק‬
‫סרטיפיקטים רק למקורבים לציונות‪ ,‬תוך שאיפה ברורה‪ ,‬לא לאפשר ליהודים שומרי מצוות‬
‫לעלות‪ ,‬על מנת לשמור על ה"איזון" הפוליטי המתאים להם‪ .‬מעניין לחקור מניין היתה לרב‬
‫הידיעה הזאת‪ .‬אביא מדבריו‪" :‬ואין חפצי בהאמור לקנתר או להוציא דבת הארץ עליה ח"ו כי‬
‫מעולם אהבה רבה לי ולאבותי לארץ וכל ישעי וחפצי בה )ובל נשכח שהדרשה היא דרשת‬
‫פרשת שלח העוסקת בחטא המרגלים‪ ,‬ובאמנות רבה הרב משתמש בלשון התורה המופיעה‬
‫בפרשה( אך לבי עלי דוי בידעי כי מדורשי השטה הזאת ההפוכה היו גם ראשי העם ושוטריו‬
‫ובידם היה לחלק רשות כניסה לארץ ובזרוע רחקו הרבה יראים וגרשום מהסתפח בנחלת א'‬
‫לאמור אין אנחנו צריכים ליהודים דתיים בארץ‪ .‬וגם את זה לעומת זה עשה א'‪ .‬אות הטלאי‬
‫הירוק במגן דוד על הלב כנגד המגן דוד שנשאו ופרקו אות התפילין וכד'‪ ...‬וכל בית ישראל‬
‫יבכו עתה את השריפה‪ ,‬וישאו עון חטאתם"‪.‬‬
‫אף על פי שלכאורה נראה שמגמותיהם של הרב טייכטל והרב קלנברג מנוגדות‪ ,‬רב ביניהם‬
‫המשותף‪ .‬ב"אם הבנים שמחה" אין התייחסות להגבלות שהיו באותה תקופה על עליית יהודים‬
‫לארץ‪ .‬הרב טייכטל עוסק בהיבט הרעיוני דתי של הרצון לעלות‪ .‬ומשתמע מדבריו‪ ,‬שכל שעל‬
‫הציבור לעשות הוא לרצות לעלות‪ ,‬והקב"ה ישנה את הנסיבות באופן שיאפשר זאת‪ .‬גישתו‬
‫ספוגה אמונה לוהטת‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬יש בה מידה מסוימת של תמימות‪ .‬הרב קלנברג הוא מעשי‬
‫יותר‪ ,‬וקובע שיש לעשות מעשה כדי לשנות את המצב הרוחני העגום בארץ‪ .‬אבל הוא רחוק‬
‫‪16‬‬
‫מלקבוע שאין לעלות לארץ בשל מצב זה‪ .‬וכאן מצוי הדמיון בינו ובין הרב טייכטל‪ .‬שניהם רואים‬
‫את השואה כעונש על חטאים בקנה מידה לאומי‪ ,‬דהיינו כעונש על חטאי הכלל‪.‬‬
‫תוכחה כללית אחרת שניתן לראות ב"אם הבנים שמחה" ואשר נזכרת גם בדרשת הפרידה של‬
‫האדמו"ר מבעלז‪ ,‬מופנית כלפי אלה שלא עשו די כדי להציל יהודים‪ .‬גם הרב טייכטל וגם‬
‫האדמו"ר מבעלז מדברים על הצורך לאסוף כספים כדי להציל יהודים רבים ככל האפשר‪.‬‬
‫ומוכיחים את הציבור הנמצא בתנאים טובים יחסית )הונגריה טרם השתלטות הגרמנים עליה(‪,‬‬
‫על אדישותו לצרת היהודים בארצות שבהן הם נפגעו במיוחד‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫לעומתם‪ ,‬הרב קלנברג מזכיר את נושא הצלת היהודים באורח חיובי ולא בדרך תוכחה‪ .‬הוא‬
‫מספר בדרשתו‪ ,‬כיצד עמד לפני הציבור וביקש לתרום למען יהודים‪ ,‬אשר נלקחו למחנות "קשים‬
‫יותר" ממחנה לה‪ -‬לנד )פיטיויה ובון–דה‪ -‬לה‪-‬רולנד למשל(‪ ,‬הוא אומר‪:‬‬
‫"אמרתי דרך ארץ קדמה לתורה ונשאתי המשא ביום ההוא‪ ,‬למען האומללים האלה לעמוד‬
‫לעזרתם‪ ,‬ולעשות הלכה למעשה כדרשת רע"ק "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה"‪.‬‬
‫וב"ה שדברי עשו פרי‪ ,‬ותכף נדרו נדרים ונדבות למענם‪ ...‬וכל אחד מלא חובתו יותר‬
‫מיכולתו‪."...‬‬
‫דרשותיו של הרב קלנברג הן מקור מעניין במיוחד לנושאים שהיו טעונים תוכחה בקרב צאן‬
‫מרעיתו‪ .‬דרך התוכחה שלו‪ ,‬אף היא ראויה לציון‪ .‬הרב משתמש בהומור ובציניות‪ ,‬אשר ללא ספק‬
‫מושכים את קהל השומעים ואף משפיעים עליו‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫נראה שמגמתו העיקרית בדרשות היתה‬
‫התוכחה כדי לשפר את מצבה הרוחני של הקהילה‪ ,‬כמו גם בעניינים חברתיים ובעיקר בנושאי‬
‫חינוך‪ 40.‬תופעה חברתית שהרב מוכיח עליה היא השתלטות חזנים על העמוד‪ ,‬וכנראה‪ ,‬לא תמיד‬
‫לרוח הציבור‪ .‬חזנים אלו‪ ,‬לא מוותרים על "חזקה" שיש להם לעבור לפני התיבה‪ ,‬והתנהגותם‬
‫גורמת לפילוג ולריבוי מניינים‪ ,‬וכן "לריב ומדנים"‪ .‬הרב חוזר ומדבר על שנאת חינם גם בדרשת‬
‫יום הכפורים תש"ב וגם בדרשת חנוכת בית הכנסת בשבת פרשת שמות תש"ב‪ .‬לא ברור מן‬
‫הנאמר בפירוש‪ ,‬לאלו תופעות מתייחס הרב‪ .‬יתכן שמטעמי לשון הרע וחוסר רצון להעכיר את‬
‫האווירה‪ ,‬הוא אינו מזכיר את הדברים במפורש‪.‬‬
‫הרב דן גם בתופעת ההתבוללות שבעיניו היא עוד סיבה לאומית לשואה‪ .‬הוא מראה כיצד גם‬
‫כאן‪ ,‬יש מידה כנגד מידה‪ .‬יהודים שרצו להתבולל בגויים מסווגים כיהודים בתעודותיהם‪ ,‬על אפם‬
‫ועל חמתם‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫בדרשות הרב מופיעים גם דברי תוכחה‪ ,‬המכוונים להתנהגות הפרט דוגמת ביטול תורה‪.42‬‬
‫לכאורה‪ ,‬ליהודים הנמצאים במחנה ריכוז אין פנאי ללימוד תורה‪ .‬הרבי מפיאסצ'נה אינו מוכיח‪,‬‬
‫שנסגרו ה"חדרים" והישיבות ואין עוד לימוד תורה‪ ,‬אלא מקונן על כך‪ .‬כי הוא יודע שאין כל סיכוי‬
‫‪38‬‬
‫ראה אם הבנים שמחה הקדמה שניה‪ ,‬עמ' מ–מב‪ ,‬הסיפור של בנותיו של המחבר אותו הוא מביא כמשל לא"י‪ ,‬ובו‬
‫טמונה תוכחה ליהודי הונגריה שאינם עוזרים ליהודים בארצות השכנות‪ .‬וכן חוברת "הדרך"‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫דרשת היום הראשון של סליחות‪" :‬למען נחדל מעושק ידינו" היא דוגמה קלאסית‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫ראה מאמרה של א' פרבשטין‪" ,‬ויהי ידיו אמונה"‪ ,‬בספר זה‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫ישראל המצוין‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫דרשת שבת שובה תש"ב‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫שייתכן לימוד תורה במציאות היומיומית של גטו ורשה‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬היו יחידי סגולה שלמדו‪,‬‬
‫והאדמו"ר היה אחד מהם‪ .‬הרב קלנברג אינו מוותר על לימוד תורה‪ ,‬מה שמעיד‪ ,‬כנראה‪ ,‬על‬
‫האפשרות שהיתה ליושבי המחנה להקדיש זמן ללימוד תורה‪.‬‬
‫מעניינת מאד הדרך שבה הרב מוכיח בעניין זה‪ ,‬הוא מביא מדרש שנאמר בו על בני ישראל‬
‫במצרים שמילאו את התיאטראות‪" :‬עוד בהיות אבותינו במצרים אמר הכתוב שמות א' 'ותמלא‬
‫הארץ אותם' ומדרשו שהיו ממלאים כל בתי טיאטראות וכדומה‪ .‬ולכל אלה הדברים היה להם‬
‫סבלנות‪ ...‬פנאי מוח ולב‪ .‬אך בבא משה לדבר אליהם בדבר ה'‪ ,‬אז לא שמעו אל משה מקוצר‬
‫רוח ועבודה קשה‪ ".‬ואחר כך מרחיב הרב את הדיבור על הבטלה מלימוד תורה אשר באה‬
‫לצורך פרנסה‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬על הצורך לקיים לימוד על אף קשיי היום יום‪ .‬מסקנתו של הרב היא "כל‬
‫איש מישראל חייב בתלמוד תורה‪ ,‬בין עני בין עשיר‪ ,‬בין שלם בגופו‪ ,‬בין בעל יסורים‪ ,‬בין‬
‫בחור בין זקן גדול ואפילו מחזיר על הפתחים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה בין ביום ובין‬
‫בלילה‪ .‬מדבריו אלו של הרב משתמע‪ ,‬כאילו היו אנשים במחנה‪ ,‬אשר הקדישו את זמנם הפנוי‬
‫לבילוי שלא נראה לרב‪ ,‬והביטוי "תאטראות" השאול ממצרים מסמל את עיסוקיהם‪.‬‬
‫תוכחה ליחידים‪ ,‬אשר יש לה היבט כללי‪ ,‬היא תוכחתו של הרב על גזל המטעים שנעשה‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫על – ידי צעירים מתושבי המחנה‪ .‬כאן מוכיח הרב את השומעים על שני היבטים של המעשה‪:‬‬
‫ההיבט האישי חינוכי‪ ,‬דהיינו איסור גזל‪ ,‬וההיבט הכללי של חילול ה'‪ ,‬מאחר שמדובר היה‬
‫במטעים של גויים‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ניתן לומר‪ ,‬שככל שהדרשן רחוק ממקום שבו הסבל הוא יומיומי וחריף‪ ,‬כן מרובים יותר‬
‫הנושאים שעליהם הוא מוכיח‪ .‬מדרשותיו של הרב קלנברג ניתן ללמוד‪ ,‬שהוא ראה בתוכחות את‬
‫עיקר ייעודו כדרשן‪ ,‬ומשום כך דרשותיו משופעות בדברי תוכחה רבים בנושאי הפרט והכלל‪ .‬עם‬
‫זאת חשוב לומר כי נימת התוכחה אינה נוקבת‪ .‬ונעימתה אופיינית יותר להוראת דרך וחינוך‪,‬‬
‫מאשר לתוכחה‪ .‬בנושאי הכלל הוא נמנה עם הדרשנים הסבורים שיש בדרשותיהם שליחות‬
‫לשיפור כללי של המצב‪ ,‬ובכך הם רואים עצמם כשליחים שנועדו להציל את העם הנתון בצרה‪.‬‬
‫עם קבוצה זו נמנה גם הרב טייכטל‪ ,‬ובכך קיים דמיון ביניהם‪.‬‬
‫תכלית כתיבת הדרשות‬
‫עד כה עסקנו בתכלית אמירתן של הדרשות לפני הציבור‪ .‬וציינו כי הדגש הושם על עידוד ותוכחה‬
‫של השומעים‪ .‬אולם‪ ,‬הרבנים הדרשנים שאנו עוסקים בדרשותיהם לא הסתפקו בדרישתן לפני‬
‫הציבור‪ ,‬אלא כתבו אותן‪ ,‬מתוך מגמה שיראו אור בעתיד‪ .‬ונשאלת השאלה מה היתה תכלית‬
‫כתיבתן‪ .‬שאלה זו נשאלת גם על כלל ספרות הדרוש בעם ישראל‪ .‬והיא חריפה יותר כאשר דנים‬
‫בספרות הדרוש בתקופת השואה‪ ,‬במיוחד כשזוהי הספרות הרבנית היחידה כמעט הנכתבת‬
‫‪43‬‬
‫שם‪ ,‬ובמאמרה של א' פרבשטין "ויהי ידיו אמונה"‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫באותה תקופה‪ .‬התשובה המקובלת לשאלת תכלית כתיבת דרשות בכלל‪ ,‬היא שדרשנים כותבים‬
‫את דרשותיהם מתוך ידיעה שדרשנים אחרים ימצאו בהן עניין בעתיד‪ ,‬כדי להסתייע בהן לצורך‬
‫כתיבת דרשותיהם‪ .‬תופעה מעניינת היא שהדרשנים לא תמיד מחדשים כאשר הם כותבים את‬
‫דברי התורה שלהם‪ .‬פעמים רבות עצם ארגון הדברים והקישורים שביניהם הם החידוש‪ ,‬אשר‬
‫בשלו כדאי להעלות על הכתב את הדרשה‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫אבל פעמים אחרות הדרשן מחדש‪ ,‬ולא זו בלבד‪,‬‬
‫אלא שהוא חש שיש לו מסר חשוב להעביר לכלל ישראל‪ ,‬ולא רק לקהל שומעיו‪ ,‬ולכן הוא עושה‬
‫מאמץ כדי להביאן לדפוס‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫עם אלה נמנה ללא ספק הרב טייכטל וספרו "אם הבנים שמחה‪".‬‬
‫כאן ניתן לומר שיש לרב מגמה להורות דרך לרבים‪ ,‬אשר יש בה חידוש‪ ,‬ולכן הוא רואה חשיבות‬
‫מרובה בהבאת הספר לדפוס‪ .‬הרבי מפיאסצ'נה צרף לכתב היד של חידושי התורה‪ ,‬כפי שכינה‬
‫את דרשותיו‪ ,‬מכתב שבו הוא "מבקש ומתחנן" להביאם לדפוס‪ ,‬וכן לחלקם ביעקב ולהפיצם‬
‫בישראל‪ .‬על דרשותיו ניתן לומר שכשמן כן הן‪" ,‬חידושי תורה משנות הזעם"‪ .‬משום כך קרוב‬
‫לוודאי‪ ,‬שתכלית כתיבתו את הדרשות היתה להנציח את החידושים שנתחדשו לו‪ ,‬בעת שעסק‬
‫בתורה בגטו ורשה‪ .‬ונוסף לכך‪ ,‬יתכן מאד שרצה להראות לכלל ישראל דרך רוחנית להתמודדות‬
‫עם יסורים‪ .‬ואכן‪ ,‬צוואתו התקיימה במלואה‪ ,‬וספרו הפך להיות נכס יקר בבתים רבים בישראל‪.‬‬
‫בדרשותיו של הרב קלנברג המגמות הן מעורבות‪ .‬לא נראה שיש בהן חידושי תורה מקוריים‪.‬‬
‫אולם המיוחד בהן הוא השפע של הרעיונות‪ ,‬שנינותו של הרב וחיוניות לשונו‪ ,‬המושכים מאד את‬
‫הקורא‪ .‬גם אם הרב מרבה לעסוק בעניינים שהיו רלוונטיים מאד לתושבי המחנה‪ ,‬שבאזני יושביו‬
‫נשא את הדרשות‪ ,‬מי שקורא בהן היום‪ ,‬מוצא בהן עניין רב‪ ,‬ויכול ללמוד מהן מוסר גם לימינו‬
‫אלה‪ .‬לו היינו שואלים את הרב‪ ,‬לשם מה הוא כתב אותן‪ ,‬ייתכן שהיו לו תשובות אחדות‪ .‬ונראה‬
‫שהעיקריות שבהן היו‪ ,‬שהוא רצה להעביר מסרים חינוכיים‪ .‬החשובים שבמסרים אלו הם עד‬
‫כמה חשובים הם החינוך‪ ,‬לימוד התורה והשמירה על צלם אנוש גם בתנאים לא תנאים‪ .‬כן ראה‬
‫חשיבות בשמירה על אחדות הקהילה‪ ,‬בצורך להימנע משנאת חינם‪ ,‬ובהתנהגות נאותה כלפי‬
‫הגויים‪ .‬בהחלט יתכן שהרב ראה בספר הדרשות שלו מעין ספר מוסר שנועד לחנך את הציבור‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬כל אחד מספרי הדרשות שנכתב בתקופת השואה‪ ,‬נועד גם לתעד את התקופה‪ ,‬כדי‬
‫שהיא תיזכר לעד‪ .‬הזיכרון היה מאז ומעולם מרכיב חשוב מאד בעמנו‪ ,‬העם העתיק בעולם‪ ,‬ויש‬
‫בזיכרון השואה חשיבות אין קץ‪ ,‬לעצמנו ולעולם הסובב אותנו‪ .‬כך ללא ספק סברו הדרשנים‬
‫הכותבים את דרשותיהם בתקופת השואה‪ .‬וחשיבות התיעוד עבור האדם המאמין‪ ,‬היא לא רק‬
‫בתיאור המאורעות שקר‪,‬ו אלא גם‪ ,‬ואולי בעיקר‪ ,‬להראות כיצד האדם המאמין מתמודד עם‬
‫הקשיים הפיזיים והרוחניים שמולם הוא נאלץ לעמוד‪ ,‬ועמם נאלץ לחיות‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫דוגמה קלאסית לספר דרשות כזה הן דרשותיו של רבי יהושע אבן שועיב בן דורו של הרמב"ן‪ .‬ספר דרשות זה‬
‫היה פופולארי מאד‪ ,‬אם כי נכללות בו רק מובאות של דברים שנאמרו כבר‪ .‬החידוש שבו הוא ארגונם של הדברים‪.‬‬
‫והוא היה כנראה לתועלת עבור דרשנים רבים לאורך הדורות‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫יש מקום להעיר שיש גם דרשנים‪ ,‬הכותבים בדרך כלל את דרשותיהם לפני הדרשה ולא אחריה‪ ,‬הללו כותבים‬
‫אותן כדי שהם עצמם יזכרו את הדברים‪ ,‬ואולי גם יעשו בהם שימוש מאוחר יותר‪ .‬לא תמיד דרשנים אלו יביאו את‬
‫דבריהם לדפוס‪ ,‬ולא בהם עסקינן‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫אופן כתיבת הדרשות‬
‫הרבנים שכתבו את דרשותיהם בתקופת השואה נאלצו להתמודד גם עם קשיים טכניים‪ ,‬נוסף על‬
‫הקשיים הרוחניים‪ .‬וגם אלו היו‪ ,‬כמובן‪ ,‬כפופים למקום הימצאם‪ .‬כלי כתיבה‪ ,‬נייר‪ ,‬ובעיקר ספרים‪,‬‬
‫היו יקרי מציאות‪ ,‬ותוכיח המחברת של הרב קלנברג‪ ,‬שהיתה לפי התיאור‪ ,‬עשויה נייר מסוג זול‪,‬‬
‫כמו זה שהיה מצוי בסביבות המחנה בעיתות המלחמה‪ .‬הרב טייכטל מרבה לקונן שהוא כותב‬
‫בלי ספרים‪ ,‬אך לקורא הממוצע די בציטוטים כפי שהוא מביא אותם‪ .‬כי למרות שאולי אין הם‬
‫מדויקים מילולית‪ ,‬הם מעידים על זכרונו המופלא ועל בקיאותו של הרב טייכטל‪ .‬נראה שגם הרבי‬
‫מפיאסצ'נה מצטט בדרשותיו מתוך הזיכרון‪ ,‬אם לשפוט לפי הציטוטים שלו שלא תמיד הם‬
‫מדויקים מילולית‪ .‬וגם הקורא ב"אש קודש" מתרשם מבקיאותו המופלגת בספרי חסידות וקבלה‪,‬‬
‫שלא לדבר על תורה‪ ,‬משנה‪ ,‬מדרש‪ ,‬תלמוד ופרשניהם‪.‬‬
‫לאחר שהרב "פתר" את בעיית כלי הכתיבה והספרים‪ ,‬היתה לו ללא ספק בעיה של פנאי‪ ,‬ריכוז‬
‫ושלוות הנפש הנדרשות לכתיבה‪ .‬במציאות של גטו ורשה אלו לא נמצאו כלל‪ .‬ונראה שפעמים‬
‫המצב היה כה קשה‪ ,‬שאכן הרבי לא יכול היה לכתוב‪ .‬מה שמסביר את ההפסקות של מספר‬
‫חדשים בין הדרשות‪ .‬כנראה‪ ,‬בזמנים שהמצב בגטו היה קשה במיוחד‪ ,‬ויתכן שהרבי אף לא‬
‫דרש‪ .‬פעמים אחרות הוא כנראה לא יכול היה לכתוב את הדרשה‪ ,‬גם אם נאמרה‪ .‬ודוגמה לכך‬
‫היא‪ ,‬כאשר הרבי מציין בסיומה של אחת הדרשות שלו "יתר דברנו בזה איני זוכר"‪. 46‬‬
‫כתבי היד של הדרשות כולם שרדו בדרכים מופלאות‪ ,‬כל אחד וסיפורו‪ .‬הספר היחיד שראה אור‬
‫עוד בתקופת השואה‪ ,‬הוא "אם הבנים שמחה" שיצא לאור בחשוון תש"ד בשלהי ‪ ,1943‬טרם‬
‫השתלטות הגרמנים על הונגריה‪ .‬הרב קפלן הוציא לאור את ספרו אחרי השואה‪ ,‬ולכן יצא לאור‬
‫בצורה מסודרת‪ .‬הרבי מפיאסצ'נה הגיה את ספרו‪ ,‬וניתן לראות בפקסימילית כתב היד המצויה‬
‫בספר‪ ,‬את המחיקות והתיקונים‪ ,‬וכן את ההגהות כפי שהיו בכתב היד המקורי‪ .‬מחיקות ותיקונים‬
‫ניתן לראות גם בפקסימיליה המצורפת ל"אם הבנים שמחה"‪ .‬תופעה מעניינת הקשורה לספר זה‬
‫היא‪ ,‬שנראה בעליל שהספר לא הוגה כראוי‪ :‬יש טעות במספור הסעיפים‪ ,‬אשר לא תוקנה עד‬
‫היום‪ ,‬משום שהופיעה במהדורה הראשונה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הרב הוסיף דברים בכתב ידו‪ ,‬לראשית‬
‫הספר אחרי שהספר כבר נדפס‪ ,‬וזאת‪ ,‬נוסף על ארבע ההקדמות שכבר היו לו‪ .‬המסקנה‬
‫המתבקשת היא‪ ,‬שתנאי המלחמה‪ ,‬והחיפזון בהוצאת הספר‪ ,‬פגמו בצד הטכני והביאו לטעויות‬
‫אלו‪ .‬חשוב לציין שבהשוואה ל"אם הבנים שמחה"‪" ,‬אש קודש" עבר הגהה מדויקת של המחבר‪.‬‬
‫כתב היד נטמן בכדי חלב‪ ,‬ומכאן ואילך יד ההשגחה העליונה הביאה לכך‪ ,‬שהוא יימצא בין‬
‫חורבות הגטו‪ ,‬יועבר לידי ברוך דובדבני שהיה בפולין‪ ,‬יוברח לארץ בדרך לא דרך‪ ,‬ויראה אור‪.‬‬
‫כתב היד של הדרשות של הרב מפינצ'וב‪ ,‬שונה מכתבי היד של הרב טייכטל והרבי מפיאסצ'נה‬
‫בכך שאין בו כמעט מחיקות‪ .‬יתכן שהוא הוגה קודם שהועתק‪ ,‬ויתכן שהרב מטבעו היה כותב בלי‬
‫‪46‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת בא ת"ש‪ ,‬עמ' יט‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫צורך למחוק‪ .‬כתב זה עדיין לא ראה אור‪ ,‬אולם גם הוא שרד בדרך מופלאה‪ ,‬בעזרתו של הכומר‬
‫של העיר‪ ,‬שהעביר אותו לידיד המשפחה‪ ,‬אשר העבירו לבנו של הרב שהיה בארץ‪ .‬גם סיפור‬
‫הישרדותו המופלא של ספר הדרשות של הרב קלנברג‪ ,‬מעיד על המזל שדרוש לספר תורה‬
‫שבהיכל‪ ,‬כדי שיגיע למי שיגיע על מנת שיהפוך לנחלת הכלל‪.‬‬
‫הדרשות הן כלי הכתיבה של החיים‪.‬‬
‫מה שעושה את ספרי הדרשות בכלל‪ ,‬ואת הדרשות שנישאו בתקופת השואה בפרט‪ ,‬למרתקים‬
‫במיוחד היא החיוניות שבהם‪ .‬כאשר רב דורש בפני קהילתו‪ ,‬מטבע דברים יהיה לדבריו קשר‬
‫לחיי היום יום של קהל שומעיו‪ .‬על כן‪ ,‬מי שקורא את הדברים יכול לראות בעיני רוחו את הרב‬
‫ואת אישיותו המיוחדת‪ ,‬וגם לחוש כאילו הוא אחד מן השומעים‪ .‬גם אם הרב הדורש מצטמצם‬
‫בדרשתו ואומר דברי תורה בלבד‪ ,‬דבריו מושפעים מאירועי הימים‪ ,‬ומן הסביבה בה הוא נמצא‪,‬‬
‫ויותר מכל הוא מושפע מן האנשים אשר לפניהם הוא מדבר‪ .‬והדברים כולם משתקפים בדברים‬
‫שהוא כותב‪ .‬גם הערות אגב‪ ,‬הנספחות לדרשות שופכות אור על האירועים המקומיים ועל יחסו‬
‫של הדרשן למתרחש‪ .‬כזו היא ההערה של הרבי מפיאסצ'נה‪" :‬בשבת זה הייתי בהחבא"‪ 47,‬אשר‬
‫מעוררת את רצון הקורא לדעת מה גרם לרבי לומר את דרשתו בהיחבא באותה שבת‪ .‬החוקר‬
‫שיחפש תשובה לשאלה ביומנים שנכתבו בוורשה באותה תקופה‪ ,‬ימצא תשובה לשאלה ביומנו‬
‫של חיים אהרן קפלן "מגילת יסורין"‪ .‬בשבוע שקדם לאותה שבת‪ ,‬גזרו הגרמנים על סגירת כל‬
‫בתי הכנסת של ורשה‪ .‬מכאן קל מאד לשער‪ ,‬שהרבי‪ ,‬שקרוב לודאי שנשא את דרשותיו בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬נאלץ להסתתר כדי להמשיך ולדרוש כהרגלו‪.‬‬
‫רבות מאד הן הדוגמאות לאירועים היסטוריים המשתקפים בדרשות‪ .‬אוסיף רק דוגמה אחת‬
‫מדרשותיו של הרב קפלן‪ .‬הדרשה באה בעקבות נס ההצלה שהיה בבית הכנסת‪ .‬סיפור המעשה‬
‫הוא שבעת תפילת קבלת שבת בבית הכנסת בליון‪ ,‬כאשר בית הכנסת היה מלא מפה לפה‪,‬‬
‫הגיעה חבורת בריונים לפתח בית הכנסת‪ ,‬כדי להשליך אל תוכו רימונים ולהרוג נפשות רבות‬
‫ככל האפשר‪ .‬ברגע שעמדו הבריונים בפתח בית הכנסת היפנה כל הציבור את פניו לעברם‪,‬‬
‫משום שפנו לעבר מערב באמירת "בואי כלה"‪ .‬הבריונים נבהלו כאשר ראו לפתע את כל הציבור‬
‫פונה לעברם‪ ,‬השליכו את הרימונים בפתח‪ ,‬וברחו‪ .‬הרימונים גרמו לנזק מועט‪ ,‬ולא היתה כל‬
‫פגיעה בנפש‪ .‬אין ספק שהיה כאן נס גדול מאד‪ .‬בדרשה שנשא שבת לאחר מכן‪ ,‬הרב קפלן מודה‬
‫לקב"ה על הנס‪ ,‬ומספר את הסיפור‪ .‬לפנינו דוגמה נוספת לחיוניותן של הדרשות המאפשרות‬
‫הצצה לאירועי העבר ב"זמן אמת"‪.‬‬
‫דרשותיו של הרב קלנברג משופעות באירועים שניתן ללמוד עליהם ולחוות אותם רק מדרשותיו‪.‬‬
‫הקורא בדרשותיו משתתף בדיונים של אנשי המחנה על גורל תלמוד התורה‪ ,‬הוא שותף‬
‫‪47‬‬
‫אש קודש‪ ,‬דרשת פרשת יתרו ת"ש‪ ,‬עמ' כא‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫למאבקים על עמוד התפילה‪ ,‬הוא עוקב בחרדה אחר ההידרדרות במצב במחנה כאשר נוספו לו‬
‫שומרים וגדרות תיל‪ ,‬ותושביו איבדו ביום בהיר את חירותם‪ .‬הוא שותף לתחושת ההשפלה‬
‫המלווה את ראשית ענידת הטלאי הצהוב‪ ,‬ולבסוף הוא נוטל חלק בנורא מכל ‪ -‬פינוי המחנה‬
‫מיושביו‪ ,‬כאשר ברור לכל לאן נשלחים המפונים‪ .‬ועם כל זאת‪ ,‬מי שלומד את הדרשות שותף גם‬
‫ללבטיו של הרב ולענייני הרוח המעסיקים אותו‪.‬‬
‫מתוך דפי ספר הדרשות עולה דמות דיוקנו של הרב‪ ,‬ואין לך ציור דיוקן מדויק יותר מזה‬
‫המשתקף ממנה‪ .‬הרבי מפיאסצ'נה חושף לעין כל‪ ,‬את גדלותו בתורה‪ ,‬את אהבת האין קץ שהוא‬
‫מרגיש כלפי הציבור ואת אהבת ה' שלו‪ .‬הרב טייכטל מגלה את התלהבותו ונחישותו להצלת‬
‫הכלל‪ ,‬כאשר הוא משוכנע שהדרך היחידה היא עלייה לארץ‪ .‬הרב קפלן מגלה בפנינו את דמותו‬
‫של הרב בחברה מודרנית‪ ,‬המכבד את הסביבה הנוכרית שבה הוא גר‪ ,‬ואת ערכיה‪ ,‬ועם זאת לא‬
‫חוסך ממנה את שבט לשונו ועטו‪ ,‬כאשר היא משתפת פעולה עם שלטונות האופל בניגוד גמור‬
‫לערכי עברה‪ .‬על רקע זה ניתן לראות את דמותו של הרב קלנברג‪ ,‬שיש בו מעט מכל הרבנים‬
‫שהזכרתי‪ .‬הוא מגלה אחריות ואהבה רבה לאנשי המחנה‪ ,‬ודאגה רבה למצבם הפיזי והרוחני‪.‬‬
‫חשוב לו מאד לשמור על התדמית הנאורה של היהודי בסביבה הנוכרית הצרפתית‪ ,‬וכל זאת תוך‬
‫אהבת תורה ויראת שמים אמיתית וקנאות לדבר ה'‪.‬‬

Similar documents