קינות נשים מתימן

Transcription

קינות נשים מתימן
‫קינות נשי מתימ‬
‫מאת ורד מדר‬
‫דברי אלה נסמכי על מחקר בנושא קינות הנשי מתימ‪ ,‬שערכתי בשני ‪ .20021999‬במאמר‬
‫זה אני מבקשת להציג את ממצאי המחקר‪ ,‬כאשר אני מתמקדת בדבריה של המקוננת מזל ציוני‬
‫ובשתי קינות שהוקלטו מפיה‪ .‬אעשה שימוש בראיונות שערכתי עימה ובטקסטי של קינותיה‪,‬‬
‫כדי להמחיש דרכ את עיקרי המסקנות שלי מאיסו! החומר ולהציג את ההרהורי שעלו בי‬
‫בעקבות המפגש ע יצירה תרבותית זו‪.‬‬
‫מזל שתעמוד במרכזו של מאמר זה‪ ,‬היא רק אחת מ הנשי שאות פגשתי‪ ,‬שפתחו לי חלו אל‬
‫עול תרבותי עשיר זה‪ .‬כא נאיר את סוגת קינות הנשי מנקודת מבטה‪ ,‬וזאת מבלי להמעיט‬
‫בחשיבות דבריה של הנשי האחרות שאות ראיינתי‪.‬‬
‫באלמחתויה‪,‬‬
‫‪$‬‬
‫ש נעוריה של מזל היה סעדה ערגי‪ ,‬בתו של אהרו ערגי‪ .‬היא נולדה בשנת ‪1935‬‬
‫מחוז ברט שבצפו תימ‪ .‬בשנת ‪ 1947‬עלתה לישראל‪ ,‬והיא מתגוררת במושב ינו‪.‬‬
‫קינות הנשי מתימ‬
‫המושג "קינה" מציי שיר אבל‪ ,‬שהוא מעי הספד פיוטי על מת או על אסו וחורב‪ .‬בתימנית‬
‫המלה המציינת את קינת הנשי היא " ִע(אד"‪ ,‬או "מעזא" )בריבוי‪" :‬מעאזי"(‪ .‬שירה זו מובחנת‬
‫משירת נשי אחרת "ע'נאיה" )בריבוי‪" :‬ע'נאוי"(‪ ,‬ומקינת הגברי‪ ,‬הנקראת במלה העברית‬
‫"הספד" )בריבוי‪" :‬הספדות"( או "קינה"‪ .‬ההבחנה בי הסוגות היא תלויתתרבות‪ ,‬וחשיבותה‬
‫רבה משו שממנה נגזרו התייחסויות שונות של הקהילה כלפי כל אחת מה‪.‬‬
‫בתימ‪ ,‬יוחד לקינות מקו במסגרת טקסי הקבורה והמוות‪ .‬בישראל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬עקב השינויי‬
‫התרבותיי העצומי שעברה הקהילה‪ ,‬מסתמ כי ההגדרה של הקינות כקטגוריה נפרדת משירת‬
‫הנשי )ה במחקר וה בקרב בני הקהילה( צמצמה את ביצוע עד כי כמעט ונעלמו‪ .‬ככלל לא זכתה‬
‫שירת הנשי להערכה גבוהה‪ ,‬א‪ .‬בעוד שבשירת החתונה של הנשי גילו התעניינות מחקרית‬
‫מסוימת‪ ,‬הקינות נדחקו לקר זווית‪ .‬זאת למרות העובדה שבתימ בחלק מ המקרי היתה זהות‬
‫בי ָֹשרות החתונה לבי המקוננות‪ .‬לשאלתי על זהות זו‪ ,‬אמרה מזל‪:‬‬
‫"ג היתה ֹשרה בחתונות וג כשיש מוות‪ ...‬היתה מספר אחת מקוננת‪ .‬תראי‪ ,‬מחברי את‬
‫המלי לפי הרגש‪ .‬יש ל‪ .‬את הרגש‪ ,‬מה שאת מרגישה בפני כ‪ .‬יוצא ל‪ ,.‬לחבר מלה‪ .‬זה לא‬
‫סת‪ .‬ממציאי על הכול מלי‪ .‬כמו שמדברי כמו ששרי על אהבה על כל מיני‪ .‬על שבח‬
‫אי‪ .‬הכלה אי‪ .‬היא זה בת מי היא‪ ...‬רק המלי אחרות‪ ,‬פה המלי של בכי והוא המלי של‬
‫שמחה"‪.‬‬
‫על קיומ של מקוננות בתימ לא נכתב רבות‪ ,‬א‪ .‬ה מוזכרות בספרות ההיסטורית בספרי המסעות‬
‫ובספרי הזיכרו כמעט בכל אחד מתיאורי הקבורה או האבלות‪ .‬היחס אל הקינות על המת‪ ,‬או‬
‫"הצווחות" כפי שה מכונות מפי חלק מ החוקרי‪ ,‬הוא דוערכי‪ .‬מצד אחד‪ ,‬זהו ביטוי צער‬
‫המותר על פי היהדות‪ ,‬שנמצאו לו יסודות במנהג ראשוני ובהלכה ולכ נית לו הכשר; ומצד שני‬
‫הוא ממושטר ומוגבל‪ ,‬כדי שלא יצא מגבולות "המקובל" ו"המותר"‪.‬‬
‫על סוגת השירה שבעלפה‬
‫מזל‪" :‬זה בא לבד‪ ,‬זה לא צורה שצרי‪ ,.‬זה רגש‪ .‬מהרגש את מוציאה‪"...‬‬
‫השירה בעלפה היא ענ! יצירה אחד מתו‪ .‬מגוו רחב של היצירה התרבותית העממית‪ .‬חוקרי‬
‫פולקלור רבי עסקו בניסיו להגדיר את גבולות סוגות השירה בעלפה‪ ,‬תו‪ .‬בחינת אופ היצירה‬
‫ומשתני נוספי‪ .‬פינג‪ ,‬חוקרת הסוגה‪ ,‬מרחיבה את גבולות ההגדרה וטוענת כי המונח נזיל‪ ,‬יחסי‬
‫ולעול לא מוחלט‪ ,‬משו שבמקרי רבי הוא תלויתרבות‪.‬‬
‫החוקרת קובעת הגדרה זו לנוכח בחינה של מחקרי פרי ולורד על השירה האפית הסרבו‬
‫קרואטית; השניי טועני כי שירה זו נוצרת בזמ הביצוע‪ ,‬תו‪ .‬שימוש בפורמולות קיימות‪.‬‬
‫לשיטת‪ ,‬יסודות הקבע בשירה זו ה הנוסחה והתימה‪ ,‬המתקיימות בתו‪ .‬מסגרת של מקצב‬
‫מוסיקלי‪ ,‬המאפשרת הגמשה או וריאציות על התבניות הקבועות‪ .‬בהמש‪ .‬הופ‪ .‬לורד את "היצירה‬
‫בזמ הביצוע" לקריטריו מרכזי או בלעדי להגדרת שירה זו‪" :‬בשירה שבעלפה אי שרי שיר‬
‫פעמיי באות מלי ממש‪ ,‬מלה במלה‪ ,‬בדיוק כפי ששרו אותו בעבר‪ .‬ההבדלי בי הביצועי‬
‫אינ נובעי משכחה ‪ ...‬המפתח להבנת סגנו השירה שבעלפה הוא העובדה שהזמר‪ ,‬ודורות‬
‫הזמרי שקדמו לו‪ ,‬אינ יודעי קרוא וכתוב‪ .‬לגביה השיר האפי איננו טקסט נתו‪ .‬כל ביצוע‬
‫מייצג חיבור מחודש של שיר"‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬אי מדובר בתהלי‪ .‬של שינו אלא בזכירה של פורמולות‪ ,‬תבניות רעיוניות ומבני חוזרי‪.‬‬
‫לורד‪ ,‬המבחי במסגרת טכניקת השירה בעלפה בי צורה לתוכ‪ ,‬טוע כי בשני הפרמטרי יש‬
‫נוסחאות‪ .‬הוא מביא דוגמאות לשירה אפית ממקומות שוני בעול‪ ,‬שמתקיימות בה תבניות‬
‫נוסחתיות‪ ,‬ומדגי זאת באמצעות תבניות תחביריות ומשקליות מזה ותבניות תמטיות מזה‪.‬‬
‫"אפשר לומר שכל שיר הוא אוס! של תמות בסיסיות‪ ,‬הכרחיות לסיפור‪ ,‬נוס! על תמות תיאוריות‬
‫או קישוטיות‪ ,‬שהזמר בוחר בה מתו‪ .‬הרגל או ברגע ההופעה עצמה‪."...‬‬
‫על תפיסה זו נסמכת טענתו כי "כל ביצוע של שירה שבעלפה הוא למעשה שיר נפרד‪ ,‬כל הופעה‬
‫מבצע נושא את חתימתו האישית על השיר"‪ .‬א‪ .‬הוא מדגיש כי מקוריותו‬
‫היא ייחודית וכל ַ‬
‫וייחודו של המשורר יהיו במסגרת המסורתית של הטקסט‪ ,‬ולא מחו‪ 3‬לתהלי‪ .‬ההעברה‪.‬‬
‫לנוכח דברי אלה‪ ,‬כאשר שאלתי את מזל כיצד היא חורזת את מלות הקינה‪ ,‬היא אמרה‪" :‬למשל‬
‫זה כמו שאת מדברת על אהבה אי‪ .‬שאת בא ל‪ .‬לדבר‪ ,‬שאני אוהבת אותו שעזב אותי אכזב אותי‬
‫או משהו כזה‪ ,‬יש כל הדברי האלה‪ ,‬אז זה אותו דבר כמו שאני אומרת הב שלי הל‪ .‬ואבא שלו‪,‬‬
‫והשאיר לי יתומי וכל הדברי האלה‪ ,‬זה בא לי ככה כמו שהזה נפטר אז אנחנו מקוננות‪ ,‬בחור‬
‫צעיר שנפטר והשאיר ילדי קטני‪ ,‬אז בא ל‪ .‬מילי להוציא עליו כמו שירה שאת שרה על‬
‫מישהו"‪ .‬על כ‪ .‬הוסיפה כי אופ השימוש בתבניות החוזרות משתנה בהתא לנפטר ולקרוביו‪.‬‬
‫במהל‪ .‬הניסיו המשות! לתרג את הקינות שאלתי את מזל לסיבת החזרה על המבנה בו הסוגר‬
‫של טור אחד משמש הדלת של טור שני‪ ,‬והיא השיבה‪" :‬זה כאילו נות את המפתח להגיד את‬
‫המילה השנייה‪ ,‬זה עובר למילה אחרת‪ .‬עוזר ככה לעבור להמש‪ ."....‬מלבד הערה זו‪ ,‬מזל לא‬
‫הבחינה תהליכי מודעי של היצירה‪ ,‬ואמרה‪" :‬לא יודעת זה סת יוצא"‪.‬‬
‫לניסיו שלי לשרטט את אופ ההעברה של הקינות השיבה מזל כי בחלק מ המקרי היה זה‬
‫בהעברה בידורית במשפחה הקרובה‪ :‬הא קוננה‪ ,‬והעבירה לבתה את המיומנות‪ .‬במקרי‬
‫אחרי נעשתה ההעברה בתחו הענ! המשפחתי הנשי המורחב‪ ,‬כמו במקרה שלה‪ :‬אמה נפטרה‬
‫כשהיתה בת ‪ ,7‬והזיכרו הראשו שלה הוא מראה דודותיה והשכנות המוסלמיות מקוננות על מות‬
‫אמה‪ .‬התמותה ממחלות ומרעב היתה רבה בתימ‪ ,‬ומשו כ‪ .‬רבו מספר היתומי‪ .‬ילדי‬
‫שנתייתמו גדלו במקרי רבי בבית קרובי משפחת‪ .‬כ‪ .‬שהשפעת המשפחה המורחבת היתה‬
‫ישירה‪ .‬מזל הוסיפה כי היא "יודעת" לקונ מניסיו חייה הקשה‪ ,‬שהביא אותה לפתח יכולת זו‪.‬‬
‫הכאב היה כל כ‪ .‬גדול‪ ,‬עד שהביא להתפרצות רגשית שמצאה את ביטויה בקינות‪.‬‬
‫ראינו א כ כי ההעברה בעלפה‪ ,‬מצריכה הקשר תרבותי ייחודי ומורכב‪ ,‬כדי להמשי‪ .‬ולהשתמר‪.‬‬
‫שינוי מבנה הקהילה‪ ,‬טקסי מחזור החיי וההקשר התרבותי הרחב מחזקי את ההבנה שלי‪,‬‬
‫שהשינויי התרבותיי והמבניי שעברה הקהילה התימנית בישראל גדולי כל כ‪ ,.‬עד כי אופ‬
‫ההעברה המתואר לעיל אינו יכול להמשי‪ .‬ולהתקיי‪ .‬כתיבת הטקסטי מחד גיסא משמרת את‬
‫הטקסטי א‪ .‬מאיד‪ .‬גיסא מקבעת את הטקסט בנוסח אחד שלו‪ ,‬ולא מאפשרת את קיומה של‬
‫תנועה‪ ,‬השתנות‪ ,‬התפתחות והתאמה של הטקסטי‪ ,‬המייחדי את ההעברה בעלפה מזו‬
‫הכתובה‪.‬‬
‫על קול של המקוננות ומומחיות‬
‫מזל‪" :‬כול יודעות‪ ,‬יש רק כאלה שיוצא לה להיות יותר ‪ ...‬מקוננת טובה יש לה קול רחמ שרק‬
‫היא מתחילה כבר מתחילי לבכות מאליו"‪.‬‬
‫פול זמת'ור כתב על נוכחות הקול בשירה שבעלפה‪ ,‬וטע כי כאשר אד מביע רגש הוא מפיק קול‬
‫ולא שפה‪ .‬לשיטתו‪ ,‬הקול יותר מאשר תנועה או מבט לא רק מעביר מסר‪ ,‬אלא ממחיש אותו‬
‫והופ‪ .‬אותו לנוכח‪ .‬בכוחו של הקול להעביר מידע על מפיק הקול ועל התוכ‪ ,‬ג ללא השפה‪.‬‬
‫הוא סבור כי לקול ולאופ הפקתו השפעה מכרעת על משמעות המלה והעברת המסר‪ .‬לטענתו‪,‬‬
‫"אי ספק כי הקול בונה צורות אבטיפוסיות בלא מודע של האד‪ :‬דימויי יצירתיי וקדומי‪,‬‬
‫אנרגיה‪ ,‬קונפיגורציות ומאפייני קבועי מראש‪ ,‬שמפעילי ובוני את החוויות הראשוניות‬
‫שלנו‪ ,‬הרגשות והמחשבות"‪.‬‬
‫כאשר ניסיתי לברר ע מזל מה ה לדעתה הקריטריוני שמגדירי מקוננת טובה‪ ,‬היא ציינה את‬
‫הקול כמרכיב קריטי ביכולת שלה לגרו לאבלי לבכות‪" ,‬שהיא מתחילה אז אפילו האבני‬
‫בוכות‪ ,‬היא באמת משהו" אבל הוסיפה‪" :‬ג המלי‪ ,‬היא מוציאה מלי לפי סדר לא סת קול"‪.‬‬
‫היא הזכירה פתג תימני ידוע‪ ,‬לפיו "כבודו של המת ֲעזַ‪ =) "4‬כבוד המת הוא הבכי עליו(‪ ,‬פתג‬
‫המלמד על החשיבות הרבה המיוחסת לבכי בזמ השבעה‪.‬‬
‫מחקר שירת הנשי התימנית‬
‫לעיסוק בשירת הנשי אקדי דברי על מחקר שירת יהדות תימ בכלל‪ .‬השירה היתה לאור‪.‬‬
‫ההיסטוריה של קהילות יהודי תימ ענ! מרכזי ביצירה האמנותיתדתית‪ .‬משו כ‪ .‬עסקו בה‬
‫רבות‪ ,‬ואפשר לומר כי זו היא הסוגה הנחקרת ביותר בקרב קהילה זו‪ .‬וע זאת‪ ,‬ג בתחו זה‪,‬‬
‫כמו בתחומי מחקר נוספי‪ ,‬בולט לעי חוסר האיזו בי המחקר הרב על התרבות שיצרו גברי‬
‫לבי זה המועט על חקר יצירת של נשי‪.‬‬
‫חוקרי רבי ניסו למצוא במסגרת מחקר הוכחות להצלבה בי שני צירי מרכזיי שיוחסו‬
‫לקהילה התימנית‪ :‬שימור אדוק של המסורת היהודית‪ ,‬ועדויות לחייה בבידוד תרבותי‪ .‬בהמש‪.‬‬
‫למגמה זו רובו ככולו של המחקר הבלשני על יהודי תימ נעשה על העברית שבפיה ואופ‬
‫הקריאה בתורה‪ .‬העניי הרב שגילו החוקרי בהיבטי אלה נבע בי היתר מהרצו לבסס את‬
‫הטענה כי יהודי תימ שימרו אופ קריאה והגייה של העברית הקדומה‪ ,‬המגיע עד תקופות המשנה‬
‫והתלמוד‪ .‬ברציונל זה של חקר תרבות תימ גלומה הסכנה כי תתקבוצות בקהילה היהודית‬
‫התימנית‪ ,‬שאינ מדגימות באופ מובהק את הצירי הללו‪ ,‬לא יעניינו את החוקרי‪ ,‬ולכ לא‬
‫יתועדו‪ .‬דוגמה לקבוצה כזו ה הנשי‪ ,‬שהמחקר עליה ועל תרבות לוקה בחסר בכל התחומי‪,‬‬
‫כאילו אינ נושאות תרבות כלל‪ ,‬או שאי מוצאי בתרבות זו עניי‪.‬‬
‫ג מחקר שירת תימ העממית משק! חוסר איזו זה‪ .‬כא המקו להדגיש‪ ,‬כי למרות מיעוט‬
‫החומר שנאס!‪ ,‬ואולי בגללו‪ ,‬יש בו חשיבות רבה לחוקרי שיבואו בעתיד לעסוק בתחו‪.‬‬
‫אזכיר כא רק את המחקרי והאוספי החשובי שבה‪ :‬הספר "אהבת תימ"‪ ,‬המקב‪ 3‬בתוכו‬
‫את המספר הרב ביותר של שירת נשי תימנית‪ ,‬שנאס! ותורג עלידי ניסי בנימי גמליאלי‬
‫המנוח; והתרומה הייחודית והגדולה במחקריו של יהודה רצהבי‪ ,‬שעסק רבות בחקר שירה זו;‬
‫אליה מתווספי מי שרשמו ותרגמו ג א לא באופ שיטתי שירי מפי נשי באזורי‬
‫שוני בתימ‪ .‬בתו‪ .‬מגוו העבודות שנעשו בנושא זה נכתב מעט מאוד על שירת המקוננות בתימ‪.‬‬
‫למרות שהכותבי מצייני סוגה זו ומבחיני אותה מ הסוגות האחרות‪ ,‬הרי כמעט ולא עסקו‬
‫בתוכ הטקסטי או בהקשר התרבותי והטקסי של הקינות‪.‬‬
‫שירת הנשי יהודית או מוסלמית?‬
‫מזל‪" :‬היה כי! יחד את באמת‪ ,‬הסתדרנו יפה מאוד‪ ,‬היינו כמו משפחה‪ ,‬אבל ה היו מתגנבות‬
‫וא! אחד לא היה רואה אות ואז היו לוקחות את השירי‪."...‬‬
‫חלק מ החוקרי עסקו בבירור שאלת יהדותה של שירת הנשי‪ ,‬ובטענה הרווחת כי שירת הנשי‬
‫היהודיות מושפעת מ השירה המוסלמית‪ .‬מסקנות החוקרי נעו בטווח שבי השפעה מועטה‬
‫בלבד עד לטענה כי היהודיות "העתיקו" את השירי מ המוסלמיות‪.‬‬
‫החוקרי ניסו להבי כיצד חברה סגורה כמו החברה היהודית בתימ אפשרה השפעה זו על שירת‬
‫הנשי‪ ,‬בזמ שהשפעות אחרות נהדפו בהחלטיות רבה‪ .‬רצהבי מציע להבי את התהלי‪ .‬לאור‬
‫העובדה ש "רבני ישראל זלזלו בשירת האישה‪ ,‬לא גילו בה עניי ולא ייחסו לה חשיבות‪ .‬ה א! לא‬
‫עמדו על טיבה כיוו שלא נטלו חלק בפועל במסיבות הנשי‪ .‬נוס! לכ‪ .‬שימשה השירה לדבר‬
‫מצווה של שמחת כלה"‪.‬‬
‫אני סבורה כי השימוש במונח השפעה בי תרבותית‪ ,‬עושה חטא של הפשטה לתהלי‪ .‬הדיאלקטי‬
‫האיסופי המתקיי במגע בי תרבויות שכנות; לכ אני מעדיפה את הגרסה כי קיי דיאלוג בי‬
‫מרכיבי התרבות של כל אחת מהקבוצות‪ .‬השאלה מה היא מידת קיומה או איקיומה של השפעה‪,‬‬
‫מתבססת על ההנחה כי ייתכ מצב בו לא יתקיי דיאלוג בי תרבויות קרובות‪ ,‬מצב שהוא בלתי‬
‫אפשרי לטעמי‪.‬‬
‫מזל סיפרה לי כי הקשר בי המוסלמי ליהודי היה קרוב‪ ,‬וכלל ביקורי ניחו אבלי‪ .‬במפגשי‬
‫שאפשר העברה של נוסחאות השירה‪.‬‬
‫אלה נוצר ההקשר התרבותי ִ‬
‫"הלכנו בחגי‪ ,‬הלכנו באבל‪ ,‬והלכנו בחתונות‪ .‬רק לא היינו אוכלי מהאוכל שלה‪ .‬לא‪ ,‬זה‬
‫לא‪ .‬לא נגענו ‪ ...‬כ‪ ,‬השירי זה אותו דבר‪ ,‬אולי יש מילה כא מילה פה אבל זה אותו הדבר"‪.‬‬
‫חשיבות של קינות הנשי‬
‫מזל‪" :‬כמו שב אד ק על ספר תורה צריכי לשמוע אותו"‬
‫הטענה המקובלת כי שירת הנשי היא שירה חילונית ואילו שירת הגברי היא שירה דתית‬
‫העוסקת בענייני קודש בלבד ראויה עדיי לעיו ביקורתי‪ .‬ג הסברה כי ההבחנות בי חול לקודש‬
‫כלל אינ רלוונטיות למסגרת התרבותית של החברות היהודית והמוסלמית‪ ,‬משו היות שתיה‬
‫חברות מאמינות ואי בה מקו נקי מ הקודש גורפת מדי‪ .‬לטעמי‪ ,‬בשאלות העוסקות‬
‫בתרבות‪ ,‬הבחנות דיכוטומיות ככלל אינ מאפשרות לראות את המורכבות‪ .‬נראה לי כי אפשר‬
‫למצוא בשירת הנשי והגברי כאחת יסודות דתיי מובהקי לצד יסודות הנותני ביטוי לחיי‬
‫היו יו‪ ,‬ג א במינו ובאופני שוני‪.‬‬
‫מזל קושרת בי עול הנשי לזה של הגברי‪ ,‬בי קטגוריות של "קודש" ל"חול"‪ ,‬כאשר היא‬
‫מתארת את מעשה הקינה הנשי במושגי של קדושה המיוחסת לקריאה בתורה‪ ,‬שהיא גברית‬
‫באופ מובהק‪" :‬זה יותר גרוע מלקו על ספר תורה‪ ,‬שנשי יושבות מסביב‪ ,‬כל העול יושבי‬
‫ורק שומעי מה את תגידי מהפה בכדי שה יבכו‪ .‬או שיצא מילה לא במקו‪ ,‬זה לא נעי‪ ,‬לא‬
‫נעי‪ .‬צרי‪ .‬שיקול לכל‪ ,‬לא מוציאה מילה אלא את יודעת מה‪ ...‬אי אפשר שתיי ביחד‪ ,‬צרי‪.‬‬
‫לשמוע או זו או זו‪ ...‬לא נעי‪ ,‬אני לא אוהבת כאילו אחד על השני אז צריכי לשמוע‪ .‬כמו שב‬
‫אד ק על ספר תורה צריכי לשמוע אותו‪ .‬א כול ביחד אז לא יודעי מה כל אחד אומר"‪.‬‬
‫שפת השיר‬
‫מזל‪" :‬לא‪ ,‬אי שפה אחרת‪ ,‬שו דבר‪ .‬זו היתה אותה שפה א בשירה וא במקוננות"‪.‬‬
‫ההבחנה בי קינות הנשי לאלה של הגברי נוגעת במספר רבדי‪ .‬מרבית קינות הגברי נכתבו‬
‫עלידי משוררי בגי אירועי קשי וטראומטיי לקהילה‪ ,‬ומיעוט קינות שעניינ ביטוי צער על‬
‫מות אד‪ .‬ואילו היחס במסגרת קינות הנשי הפו‪ ,.‬מרבית קינות על המתי והמיעוט על‬
‫אירועי קולקטיבי‪ .‬שירת הגברי ששרדה רובה ככולה כתובה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬כפי שכבר ציינתי‪,‬‬
‫שירת הנשי ככלל הועברה בעלפה בלבד‪ ,‬א‪ .‬ההנחה‪ ,‬כי שירת הגברי היתה כתובה בלבד‪,‬‬
‫נראית לי לא מדויקת בהכרח‪ .‬במסגרת היצירה העממית התקיימה ג יצירה בעלפה של גברי‪.‬‬
‫בוודאי נכו הדבר בקרב מיעוט הגברי היהודי בתימ שלא ידעו קרוא וכתוב‪ .‬העיסוק המועט‬
‫של החוקרי ביצירה גברית זו נובע ממיעוט הטקסטי שנותרו‪ ,‬א‪ .‬ג מחוסר ההערכה המיוחס‬
‫ליצירה בעלפה לעומת הקנוניות והחשיבות המיוחסות ליצירה הכתובה‪.‬‬
‫הבדל נוס! ניכר בשפת השיר‪ :‬קינות הגברי הנוגעות לאסונות הציבור כתובות עברית או ערבית‪,‬‬
‫והאישיות ערבית בלבד‪ ,‬ואילו קינות הנשי מושרות בערבית תימנית‪ ,‬שכמעט אי בה שריד או‬
‫רמז לרכיב העברי שהיה בשפת‪ .‬מזל הוסיפה כי שפת השיר הנשית לא היתה שפה גבוהה המובנת‬
‫רק ליחידי סגולה‪ ,‬אלא שפת הדיבור בערביתתימנית‪.‬‬
‫תבנית השיר של קינות הגברי הקולקטיביות היא בדר‪ .‬כלל תבנית השיר הספרדי מימי הביניי‪,‬‬
‫ואילו קינותיה האישיות כתובות כשיר סטרופי מחורז שאינו כפו! למשקל ימיבנימי‪ .‬לעומת‪,‬‬
‫מבנה קינות הנשי מגוו‪ ,‬ומקיי מספר תבניות סטרופיות לעתי מחורזות ולעתי לא‪.‬‬
‫ידועה סוגה נוספת שבאמצעותה ביטאו גברי בתימ צער על מות אד‪ ,‬והיא ה"תעזייה" איגרת‬
‫קינות שנועדה להודיע על מות אד‪ ,‬ובה בעת לשבח אותו על פי מעמדו וכבודו‪.‬‬
‫מלבד הבדלי אלה הנוגעי לשפה ולמבנה השיר‪ ,‬ניכר שוני ג בסגנו הביטוי ובנושאי הקינות‪.‬‬
‫מבלי לערו‪ .‬מחקר השוואתי מעמיק דיו‪ ,‬נראה לי כי עיקר של קינות הגברי על המתי‬
‫המוסלמי שתועדו‪ ,‬הוא שבח המת ושבח האל; ואילו בקינות הנשי נמצא עדות לנושאי רבי‬
‫אחרי שמקומ נעדר מקינות אלה‪ .‬על כ‪ .‬הוסיפה מזל‪" :‬יש ג גברי מקונני‪ ,‬אבל זה בדברי‬
‫תורה‪ ,‬זה לימוד מהתורה‪ ,‬ואת שומעת אות בוכי אפילו אבלי"‪.‬‬
‫אופ ביצוע הקינה‬
‫לאור‪ .‬התפתחות ההלכה היהודית למ המקרא נאסר מפורשות על מנהגי אבלות המחקי את‬
‫מנהגי הגויי כגו‪ :‬להתגודד‪ ,‬לשרוט שרטת ולגלח את הראש או את הפדחת‪ .‬זאת לעומת מנהגי‬
‫שלא נאסרו על ישראל‪ ,‬ואומצו עד ימינו‪ .‬פעולות גדידה מגוונות שמשמע חריתת שריטות עמוקות‬
‫בבשר‪ ,‬שימשו בתרבויות שונות לציו מוות ופולח אלילי‪ ,‬ומשו כ‪ .‬נאסרו באופ מוחלט על פי‬
‫תורת ישראל‪ .‬למרות האיסור‪ ,‬ברור מעל לכל ספק כי מנהגי אלה התקיימו בישראל‪ ,‬וזאת לאור‬
‫ראיות מ המקרא ועדויות מתקופות המשנה והתלמוד‪ .‬כמו כ ניכר כי ריבוי האיסורי מעיד על‬
‫הצור‪ .‬להוקיע מעשי אלה‪ ,‬שהתקיימו בפועל‪ ,‬מקרב ישראל‪.‬‬
‫קהילות ישראל בארצות האסלא‪ ,‬קיימו חלק ממנהגי אלה על א! שנאסרו ג על שכניה‬
‫המוסלמי‪ .‬למרות הציווי המפורש בקורא להימנע משריטת הבשר והקזת ד לאות אבל‪,‬‬
‫המשיכו הנשי והביעו כ‪ .‬את צער על המתי‪ ,‬כשהסברה היא כי מקור הנוהגי הוא תרבות‬
‫החיי הקדאסלאמית‪ .‬היהודי שחיו באזורי אלה כחלק בלתי נפרד מ המרחב התרבותי ‬
‫הטמיעו אות ג במנהגיה‪.‬‬
‫המקוננות בקרב קהילות היהודי השונות בצפואפריקה‪ ,‬ובארצות מוסלמיות אחרות‪ ,‬נעות‬
‫במעגלי של ריקוד עד כדי טראנס‪ ,‬כשה שורטות בגופ ומכות עליו‪ .‬זאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬למרות שנוהג‬
‫זה היה אסור מטעמי דתיי וא! גרר ענישה מצד חכמי צפואפריקה‪ .‬קינות נשי היו כה‬
‫נפוצות שנאמרו בנקודות זמ שונות לאור‪ .‬טקסי המוות‪ :‬לפני הקבורה‪ ,‬אחריה‪ ,‬במהל‪ .‬ימי‬
‫השבעה‪ ,‬ולפעמי א! במועדי אזכרה‪.‬‬
‫האיסור להתגודד בקרב המקוננות בתימ‬
‫מזל‪" :‬וג נותני מכות לפני וג על הברכיי‪ .‬אבל לשרוט אסור"‪.‬‬
‫על סמ‪ .‬החומרי שאספתי מתקבל הרוש כי המקוננות בתימ הקפידו מאוד לשמור את האיסור‬
‫לשרוט שרטת בגופ או להכות את עצמ‪ .‬וכ‪ .‬אמרה אחת המקוננות‪" :‬אסור להכות את עצמ‪,‬‬
‫אצלנו בעדת תימ‪ ,‬רק מעלות את המילי ובוכות‪ ,‬פה וש את יודעת‪ ,‬אבל לא כמו שכא אנשי‪,‬‬
‫זה אסור‪ ,‬אסור לעשות סכנה לאד החי"‪ .‬עדות יחידה לאפשרות כי מקוננות בתימ שרטו בבשר‬
‫מצאתי אצל בראוור‪.‬‬
‫נראה כי המקוננות אמנ נמנעו מהתגודדות‪ ,‬א‪ .‬לא מתנועות גו!‪ .‬יעקב ספיר‪ ,‬בספרו "מסע‬
‫תימ"‪ ,‬מתאר את השתתפותו בביקור ניחו אבלי‪ .‬מתיאורו אפשר ללמוד כי אי מדובר בשירה‬
‫בלבד‪ ,‬אלא היא מלווה בהופעה הכוללת תנועה‪:‬‬
‫"בקרבנו לעיר האבלי‪ ,‬ומרחוק ראו את המנחמי‪ ,‬יצאו נשי לקראת נשי וקול יללות‬
‫מתופפות על ליבותיה נשמעו משתי החבורות‪ ,‬אישה אל אחותה קיני ונהי על אישה זקנה‬
‫שהלכה בדר‪ .‬כל אר‪ .3‬אחרי שישבנו שקטה היללה"‪.‬‬
‫לשאלתי א נהגו לשרוט את פניה בזמ הקינה אמרה מזל כי "אצל המרוקאי‪ ,‬א ה לא‬
‫חותכי‪ ,‬לא יוצא ד זה לא‪ .‬אצלנו א! פע לא‪ ,‬זה אסור מבחינה דתית"‪ .‬הוספתי ושאלתי א‬
‫הניעו את גופ באופ כלשהו‪" .‬יש תנועה שהיו עושי ככה" ענתה מזל והרימה את שתי הידיי‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬ונתנה מכות קטנות על הפני "יש כאלה שהיו בעד בתימ לפני כמה ]עושה תנועה‬
‫של 'לפני הרבה זמ'[‪ ,‬היתה הולכת ולוקחת חול וזורקת על הראש שלה"‪ .‬לדבריה הנוהג לזרות‬
‫חול על ראש האבלות היה "רק ביו הקבורה‪ ,‬באותו הרגע שהיו מודיעי על המת‪ .‬אז האימא‪,‬‬
‫האחיות‪ ,‬האישה היו יוצאי בחו‪ 3‬ולוקחי חול וזורקי על הראש‪ ,‬וצועקי"‪.‬‬
‫אוכל בבית האבלי‬
‫מזל‪" :‬באי אנשי‪ ,‬אוכלי ושותי‪ ,‬וסת אומרי זה בשביל המת"‬
‫בתימ‪ ,‬היו מביאי המנחמי מזו לאבלי בכל ימי השבעה‪ ,‬שכ אסור לה לאכול משל עצמ‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬יו ראשו אסור‬
‫לא כ‪ .‬נוהגי בכל יתר קהילות ישראל‪ .‬האפשרויות ליישו הפסוק " ֵ‬
‫לאכול משלו" מרובות ומגוונות‪ ,‬ונעות בי חובת המנחמי לדאוג לארוחה אחת בלבד לאחר‬
‫הקבורה עד לדאגת הקהילה למזו האבלי‪ ,‬כפי שנהגו בתימ‪ ,‬כל ימי השבעה‪ .‬המזו לסעודה כלל‬
‫בדר‪ .‬כלל בשר במקומות שנהגו לאכלו‪ ,‬וכ לח‪ ,‬עדשי וביצי קשות‪.‬‬
‫בדבריה התייחסה מזל לטענה הרווחת כאילו אכילה בבית האבלי מעניקה מנוחה לנשמת המת‪:‬‬
‫"כל היו מתפללי‪ ,‬כל היו רצי‪ ,‬עד שגומרי מהבוקר עד הערב‪ ,‬עד שקוברי אותו באי‬
‫אנשי רעבי‪ .‬אז אומרי סעודת מצווה‪ .‬צרי‪ .‬לשבת לאכול‪ ,‬שוחטי‪ ,‬עושי אוכל‪ ,‬הכול‪ ,‬באי‬
‫אנשי‪ ,‬אוכלי‪ ,‬שותי‪ ,‬וסת אומרי זה בשביל המת"‪ .‬על הרכב הסעודה אמרה‪" :‬אנחנו‬
‫אצלנו אכלנו בשר ג פה וג ש‪ .‬יש כאלה שמחמירי שלא‪ .‬אוכלי רק עדשי וביצי וכל מיני‪,‬‬
‫ולא אוכלי בשר ‪ ...‬אומרי שבשר זה שמחה‪ ,‬אז בשביל זה יש כאלה שמחמירי לא לאכול בשר‪,‬‬
‫כי זה שמחה‪ .‬את אוכלת בשר ושותה זה סימ שמחה"‪.‬‬
‫שלושה ימי לקינה‬
‫מזל‪" :‬אחרי שלושה ימי אומרי שה בוכי על מת אחר"‪.‬‬
‫בתימ זמ קינות הנשי היה מוגבל הוא החל מרגע היוודע דבר מותו של אד‪ ,‬בזמ הרחצה‬
‫וההכנות לקבורה‪ ,‬עד ליציאת המיטה ע הגברי כאשר ה מלוות את המת רק עד לפתח ביתו‪,‬‬
‫ואחר כ‪ .‬בשלושת ימי האבל הראשוני בלבד‪ .‬נוהג זה נסמ‪ .‬על תלמוד הבבלי )מועד קט‪ ,‬כז‬
‫ע"ב(‪" :‬אל תבכו למת יותר מדי‪ ,‬ואל תנודו לו יותר מכשיעור‪ .‬הא כיצד? שלושה ימי לבכי‪,‬‬
‫ושבעה להספד ושלושי לגיהו‪ 3‬ולתספורת‪ ."...‬הקינה בוצעה בסביבה נשית בלבד‪ ,‬למרות‬
‫שגברי שמעו את הקינות מ החדר הסמו‪ .‬או בזמ הכנת המת לקבורה‪ .‬חלק מ הנשי סיפרו כי‬
‫אסור היה לה לצאת את בית האבלות עד שוב של הגברי מ הלוויה‪ .‬אחרות דיווחו כי זאת‬
‫ועוד‪ ,‬נאסר עליה לשבת והיה עליה להישאר ולעמוד בפתח הבית ולקונ עד תו הלוויה‪ .‬מידת‬
‫האיסור לשאת קינה מחו‪ 3‬למסגרת הזמ שיועדה לה ניכרת בדברי מזל‪" :‬הגברי אהבו לשמוע‪,‬‬
‫היו מפסיקי את התפילה ושומעי ובוכי‪ .‬אומרי בשלושה הימי הראשוני בוכי כמה‬
‫שיכולי לבכות‪ ,‬זה בכי מותר‪ ...‬שה אחרי שלושה ימי אומרי שה בוכי על מת אחר"‪.‬‬
‫מעשה הקינה בקרב הנשי בתימ‬
‫‪ #‬המקוננות נהגו לקונ כאשר פניה מכוסות במטפחת‪ .‬חלק טענו כי כ‪ .‬ה יכולות להתרכז‬
‫ולא להיות מוסחות מתגובות האנשי אל האירוע או אל הקינה‪ .‬מזל אמרה‪" :‬את יודעת‪,‬‬
‫לתימני אי את המנהג הזה ללבוש שחור‪ ,‬רק פה התחילו לובשי שחור אבל ככה לבשו רגיל‬
‫את יודעת‪ ,‬לא דברי יפי‪ ,‬צבעוניי ככה רגיל‪ .‬כמו שאני הולכת סת‪ ...‬לפעמי מחזיקה‬
‫מטפחת לכסות את הפני‪ ,‬מכסה היא בוכה וכל זה אי לה פרצו! שיראו אותה כול‪ ,‬לא רוצה‬
‫לפני כול אז ככה מחזיקה על הפני‪ ...‬כ‪ ,‬ככה היא כאילו לבד בלי שיראו כול"‪.‬‬
‫‪ #‬כאמור‪ ,‬לקינה התלוו תנועות ידיי של מכות על הירכיי ותנודה הלו‪ .‬ושוב של החלק‬
‫העליו של הגו!‪.‬‬
‫‪ #‬נשי צעירות שילדיה עדיי צעירי לא נהגו להשתת! בקינות‪ .‬בדר‪ .‬כלל היו אלה נשי‬
‫מבוגרות‪ ,‬לאחר גיל הפריו‪ ,‬למודות סבל וכאב‪ .‬מזל הוסיפה‪" :‬יותר מבוגרות ממני יש‪ ,‬הרבה‬
‫יותר צעירות לא‪ ,‬א! פע לא‪"...‬‬
‫‪ #‬לא היתה נהוגה שירת מענה אלא שירת יחיד‪ .‬כלומר‪ ,‬כל אישה נשאה קינה בתורה‪ ,‬כאשר‬
‫התעייפה‪ ,‬מבלי לתא מראש‪ ,‬החליפה אותה מקוננת אחרת‪ .‬לטענה כי שירת הנשי ככלל‬
‫היא שירת מענה‪ ,‬השיבו הנשי כי אי זה נכו לגבי הקינות‪ ,‬וג אני לא הייתי עדה לביצוע‬
‫באופ זה‪ ,‬א‪ .‬אפשר שהסיבה לכ‪ .‬היא מיעוט של הנשי הבקיאות באמנות זו‪.‬‬
‫כיו אפיוני הקינות והביצוע מגווני ולא כפופי למסגרת המתוארת לעיל‪ :‬הקינות מבוצעות‬
‫בלוויה‪ ,‬ביו סיו השבעה על יד הקבר‪ ,‬ביו השלושי וביו השנה‪ .‬בי שהמקוננות יושבות או‬
‫עומדות ובקרבת גברי ונשי יחד‪.‬‬
‫איסור הנשי ללכת אחר המת‬
‫מזל‪..." :‬ג א המת אישה‪ ,‬גבר‪ ,‬לא משנה‪ ,‬נשי א! פע לא הולכות אחרי המת"‪.‬‬
‫טענה מקובלת היא כי יהדות תימ שימרה יסודות עתיקי רבי ונוהגי שיש לה בסיס במקרא‪,‬‬
‫בתקופת הבית הראשו‪ ,‬ושרידי מפסיקות חכמי קדומות בימי התלמוד והמשנה‪ .‬אחד הנוהגי‬
‫שיש לו נגיעה לביצוע הקינות‪ ,‬הוא האיסור המוחלט על נשי לצאת אחר מיטת המת‪ .‬מאז ועד‬
‫היו נעשה שימוש בטענה )קשה להפרכה( כי המנהג מעוג ב"מנהגי קד"‪ ,‬ולכ מנועות נשי‬
‫מללוות את המת‪.‬‬
‫במדרש בראשית רבה )פרשה יז‪ ,‬ח( מובאת מחלוקת בי תנאי הסוברי כי הנשי הולכות לפני‬
‫מיטת המת לבי אלה הסוברי שאחריה‪ .‬הראשוני טועני‪" :‬לפי שגרמו מיתה לעול ‪ ...‬הנשי‬
‫יוצאות תחילה לפני המיטה מה ה אומרות‪ ,‬אנו גרמנו לכל באי עול שיבואו לכא"‪ ,‬ואילו‬
‫האחרוני סבורי כי על הנשי ללכת אחר המיטה‪" :‬לפי שגנאי לבנות ישראל שיסתכלו בה‬
‫אנשי"‪ .‬א כ‪ ,‬המחלוקת היתה לשאלת מקו הנשי‪ ,‬לפני המיטה או אחריה‪ ,‬ולא לשאלת עצ‬
‫ליווי המת‪ .‬משמע האיסור של נשי ללכת אחר מיטת המת אינו שימור מסורת עתיקה אלא‬
‫אימו‪ 3‬תפיסות מאוחרות יותר‪ ,‬שיש לה עוג בשולח ערו‪ .‬ובזוהר‪ .‬איסור זה מבטא לדעתי את‬
‫מעמד הנמו‪ .‬של הנשי‪ ,‬ואת הניסיו לצמצ את חלק במרחב הציבורי בכלל ואת מקומ‬
‫בטקסי הקבורה בפרט‪ .‬העובדה כי בחלק מ היישובי נאסר עליה א! לצאת מ הבית בזמ‬
‫הלוויה‪ ,‬רק מחזקת טענה זו‪ .‬נראה שכיו נעשה שימוש במושג "המנהג האותנטי" ובטענת‬
‫"שימור המסורת" כדי לקבע את מעמד של הנשי ולמנוע את השתתפות בטקסי הקבורה‪.‬‬
‫העובדה שיוחסו למקוננות בתקופות שונות כוחות מאגיי היא ביטוי נוס! למעמד הנמו‪.‬‬
‫ולשוליות החברתית‪ .‬בתלמוד )מסכת ברכות( מעיד יהושע ב לוי על שלושה דברי שאמר לו‬
‫מלא‪ .‬המוות‪ ,‬ואחד מה היה "אל תעמוד בפני הנשי שחוזרות מ המת מפני שאני מרקד ובא‬
‫לפניה וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל"‪ .‬מלא‪ .‬המוות המרקד דווקא לפני הנשי‪ ,‬השבות מלוויית‬
‫המת הופ‪ .‬אות מסוכנות לציבור מה שאי כ‪ .‬ע הגברי‪ .‬גויטיי הטוע כי האד בעול‬
‫הקדו ייחס לאישה כוחות מאגיי שאי באיש אומר‪" :‬המילי בשירתה בקינתה בלעגה או‬
‫בברכתה‪ ,‬לא רק מביעות רגש או דעה אלא ג פועלות פעולה‪ ,‬עושות מעשה"‪ .‬כלומר בכוח‬
‫מילותיה להזיק‪ .‬אחדות מציע לראות בדברי אלה ביטוי לתדמית של נשי כמכשפות ולתפקיד‬
‫כמקוננות‪ ,‬תפקיד המצביע על קרבה לרגש‪ ,‬לטבע ולעול הרוחות‪.‬‬
‫בתרבויות נוספות קשרו בי מעשה קינת הנשי לאפשרות שה מקיימות קשר ע המתי או שה‬
‫בעלות כוחות עלטבעיי‪ ,‬ומשו כ‪ .‬בתקופות מסוימות ובחברות שונות ה נאסרו‪ .‬נראה כי‬
‫בחברה היהודית בכלל‪ ,‬ובזו התימנית בפרט‪ ,‬היחס כלפיה היה מורכב‪ :‬קבלה מזה א‪ .‬צמצו‬
‫והשתקה מזה‪.‬‬
‫מזל אימתה את הידוע לגבי השתתפות נשי בטקסי הקבורה‪" :‬בתימ היה אסור ג הנשי‬
‫להביא לבית קברות‪ .‬פה כבר באי כול לא רק הגברי‪ ...‬אישה גבר לא משנה‪ ,‬נשי א! פע לא‬
‫הולכות אחרי המת"‪.‬‬
‫אופ הקבורה‬
‫מ הספרות לא התברר לי דיו נוהג העלייה לקבר המת לאחר הקבורה‪ ,‬ומידת אחידותו בקהילות‬
‫השונות‪ .‬משה צדוק‪ ,‬בספרו "יהודי תימ"‪ ,‬מתאר דברי אלה‪:‬‬
‫אחרי השבעה הולכי לבקר את הקבר‪ ,‬ומקימי מצבה בצורת כיפה וטחי אותה בטיח‪.‬‬
‫פע בשנה בתשעה באב‪ ,‬עולי אל הקבר ומחדשי את הטיח שעליו‪ .‬ביו השנה אי עולי‬
‫לקבר המת‪ ,‬וליו השנה אי מקיימי שו אזכרות חו‪ 3‬מאמירת קדיש או תפילה בבית‬
‫הכנסת‪ .‬ועל זה כותב הרמב"‪" :‬ולא יפנה אד לבקר הקברות ובייחוד הצדיקי שדבריה‬
‫ה זיכרונ"‪.‬‬
‫מכא שלא ברור מתי בדיוק מסמני את הקבר במצבה זו‪ .‬מעדויות המידעניות‪ ,‬עולה כי לא‬
‫הקפידו על בניית מצבה אלא על סימו באב בלבד‪ ,‬ולעתי רבות היו אבני אלה ללא תוספת‬
‫כיתוב‪.‬‬
‫במהל‪ .‬ריאיו שערכתי בטקס אזכרה של בני הקהילה התימנית שמעתי מפי אחת הנשי דברי‬
‫המחזקי טענה זו‪:‬‬
‫לא עושי ש אזכרות כמו פה‪ ,‬כמו כא כל שנה עולי לבית הקברות ובית הכנסת‪ ,‬ש רק‬
‫פע אחת וגמרנו ‪ ...‬רק המשפחה ידעה שזה הקבר של הב שלה נניח‪ ,‬אי שמות אי כלו‪,‬‬
‫במש‪ .‬הזמ הכול הפ‪ .‬אדמה ככה ]מסמנת ע היד קו ישר[‪.‬‬
‫לעומת זאת בקהילה היהודית בעד נהגו להניח מצבות ולציי עליה את שמות הנפטרי‪ .‬אפשר‬
‫אולי ליחס זאת לעובדה שהיתה זו קהילה יהודית קטנה בעיר נמל החשופה יחסית להשפעות‬
‫תרבותיות זרות‪ ,‬בייחוד לאחר הכיבוש הבריטי‪.‬‬
‫על הגורמי האפשריי להעדר של מצבות נמנות הוראתו של הרמב" בעניי זה‪ ,‬והרצו להימנע‬
‫משימוש באותיות עבריות לצורכי חול‪ .‬טובי מוסי! כי אפשר שהאיסור המוסלמיזיידי‪ ,‬לעסוק‬
‫בפולח קדושי ולהקי קברות המוגבהי מ הקרקע‪ ,‬תר א! הוא להתפתחות הנוהג‪ .‬ואומנ‬
‫יהודי תימ‪ ,‬כשכניה הזיידי‪ ,‬לא הרבו לעלות אל קברי מתיה ולקברות צדיקי‪ ,‬להוציא את‬
‫קברו של רבי שלו שבזי ומארי פנחס‪ .‬על מנת לקשור עניי זה ונוספי אל טקסט הקינות‬
‫שבחנתי דרוש עדיי עיו מעמיק ביחסה של הקהילה אל המוות‪ ,‬מקומו בחייה ואופ ציינו‬
‫בטקסי ובטקסטי‪.‬‬
‫מידת האותנטיות של צער המקוננות‬
‫למרות שלא עסקתי באופ מעמיק בשאלת היחס כלפי המקוננות בישראל‪ ,‬אי אפשר לי מבלי לציי‬
‫כי ניכר שהיחס תלוי התרבות כלפי ה"אמת"‪ ,‬או ה"אותנטיות" של הרגש המובע בקינה‪ ,‬היה אחד‬
‫מ המחסומי שהתרבות הישראלית הציבה לשימור יצירה זו‪.‬‬
‫במהל‪ .‬אחת ההקלטות בבית הקברות בקרית עקרו פגשתי נערה צעירה; לאחר שסיפרתי לה על‬
‫נושא המחקר שאני עורכת‪ ,‬שאלתי מה דעתה על הקינות שהקלטתי דקות קוד לכ‪ .‬תשובתה‬
‫היתה "זה מגעיל!"‪ .‬לשאלתי מדוע‪ ,‬ענתה "כי ה צבועות‪ ,‬ה בכלל לא מכירות את מי שמתה ולא‬
‫אהבו אותה וה עושות הצגה"‪.‬‬
‫דברי אלה על אירוע הקינו מבטאי את האופ בו מבינה הנערה את מושגי ה"אמת" וה"שקר"‪,‬‬
‫ה"אותנטיות" וה"צביעות"‪ .‬במקרה אחר‪ ,‬סירבה אחת המקוננות לפנייתי ואמרה‪" :‬אני לא עושה‬
‫את זה יותר"‪ .‬היא סיפרה כי לפני שני‪ ,‬כשהשתתפה בלוויה והחלה לקונ‪ ,‬מישהו מקרובי הנפטר‬
‫אמר לה "זה לא אח של‪ ,.‬אז תפסיקי"‪ .‬נוס! לעלבו האישי שהיא חוותה‪ ,‬היתה בדבריו של האיש‬
‫אמירה שיפוטית לגבי האותנטיות של הבעת הרגש שלה‪ .‬השתמע מדבריו כי העדר קרבה‬
‫משפחתית או קשר ישיר בי המקוננת לנפטר‪ ,‬מעיד כי הצער על מותו אינו אמיתי ולכ לא ראוי‪.‬‬
‫להבנתי‪ ,‬הנשי המקוננות מעצבות כל אבל כאבל האישי‪ ,‬ומבטאות באמצעות הטקסט באופ‬
‫אותנטי את הצער על מותו של האד באשר הוא‪ .‬הקינה משמשת למעשה מנגנו המאפשר לה‬
‫להביע צער מבלי שתיפג בעיניה או בעיני האבלי‪ ,‬אמינות הרגש המובע‪.‬‬
‫היכרות ע הנפטר‬
‫מזל‪" :‬א לא היינו מכירי אות ואי כל קרבה לא היינו באי‪."...‬‬
‫מעדויות המרואיינות ניכר כי בתימ לא היו בהכרח קשרי היכרות בי המקוננות והמת‪ .‬רבות מ‬
‫הנשי ידעו לקונ היתה זו מיומנות רווחת ונשי רבות החזיקו בה במידה זו או אחרת‪ ,‬כ‪.‬‬
‫שבמרבית המקרי לקחו בנות המשפחה חלק פעיל בקינת המת‪.‬‬
‫עד כה למדנו כי הקינות ה כלי לביטוי צער‪ ,‬שהתפתח בחברות בעלות רשת קשרי חברתית‬
‫צפופה כדוגמת זו שהתקיימה בתימ‪ .‬ה שימשו להחצנת הכאב וקראו לשותפות בחוויית הכאב‪,‬‬
‫ולאיחוד הקהילה סביב משבר של הפרט מתו‪ .‬ניסיו אמיתי להקל עליו‪ .‬בחברות בעלות מאפייני‬
‫כאלה‪ ,‬החברה המצומצמת בגודלה חווה את אבד היחיד כאבד אישי‪ ,‬משמעותי לקהילה‪ .‬ראוי‬
‫להזכיר כא כי מרבית יהודי תימ חיו ביישובי כפריי קטני‪ ,‬ש ההיכרות ושותפות הגורל היו‬
‫כמעט מובני מאליה‪ .‬עובדה זו אולי מסבירה בחלקה את דבריה של מזל המפריכי את הטענה‬
‫כאילו נשי קוננו בבתי זרי‪" :‬אפילו דר‪ .‬חברות‪ ,‬מפגשי מדי פע זה כבר מספיק בשביל‬
‫לבוא‪ ...‬אד שאני לא מכירה אותו זה לא‪ ,‬אני לא יכולה‪ ,‬אני לא מכירה אותו אי לי אתו כלו‪,‬‬
‫אני יכולה ללכת לבכות? זה הכול‪ ,‬ולשמוע‪ ,‬לא לקונ"‪.‬סביר א כ שמשמעות המונח "היכרות"‬
‫בי אנשי שמזל עושה בו שימוש אינה זהה לזו שלנו‪ ,‬וזו כנראה הסיבה לכ‪ .‬שדבריה של מזל‬
‫אינ משכנעי את אוזננו "הישראלית" ועדיי מוטחת בה הטענה כי ה לא "באמת" מרגישות‬
‫את הכאב שה מבטאות‪ .‬השימוש בקינות ככלי לביטוי רגשי‪ ,‬שהיה מוב מאליו ומקובל בהקשר‬
‫התרבותי בתימ‪ ,‬הפסיק למלא תפקיד זה באר‪.3‬‬
‫החברה המערבית בכלל והישראלית בפרט‪ ,‬שהציבה בראש סול ערכיה ביחס למוות ולאבל את‬
‫האיפוק והשתיקה‪ ,‬התקשתה לקבל ביטויי צער מסוג אחר או א! לתת לה לגיטימציה‪ .‬קבוצה‬
‫של נשי בוכות תו‪ .‬שה נעות הלו‪ .‬ושוב‪ ,‬פניה מכוסות במטפחת‪ ,‬אומרות דברי בשפה לא‬
‫מובנת נראתה כאנטיתזה לאופ המקובל או הראוי לציי מותו של אד‪ .‬המקרי שבה נהגו‬
‫נשי לשרוט את פניה ולסובב בריקוד עד כדי טראנס היו קשי עוד יותר לעיכול‪ .‬עוצמת‬
‫ה"הופעה" של הטקס היתה גדולה‪ :‬מטפחת על הפני‪ ,‬תנועות וניעות ריקוד‪ ,‬שירה‪ ,‬החצנת רגש‬
‫שקיבלה ביטוי פיזי; הנשי לא רק קוננו כאשר ה אומרות דברי‪ ,‬אלא היו הדבר עצמו‪ .‬הנשי‬
‫המקוננות ה הצער‪ ,‬לא הדיבור עליו; ה בגופ ותנועתו הכאב והבנת סופיות האד וכליו הגו!‪.‬‬
‫השפה‪ ,‬היא תהלי‪ .‬קוגניטיבי שבאמצעות מערכת סמלי מקיימת ניכור או מרחק מ הדבר על‬
‫מנת לתאר אותו‪ ,‬זאת בניגוד לטקס ולהבעה בתנועה או בקול‪ ,‬הדורשי את היפו‪ .‬המהל‪:.‬‬
‫התקרבות ואיחוד‪.‬‬
‫התרבות המערבית‪ ,‬המבקשת ליצור אד בעל שליטה עצמית וריסו‪ ,‬רואה תופעות אלה‬
‫כשליליות וא! מאיימות על הסדר החברתי הרצוי‪ .‬יחס זה הופנ ג עלידי העולי מתימ בכלל‪,‬‬
‫ובחלק מ המקרי ג עלידי המקוננות עצמ‪ ,‬שפסקו מ"מנהג המגונה"‪ .‬בוודאי היתה לתפיסה‬
‫זו השפעה על דור הבני‪ ,‬שנולדו וגדלו באר‪ 3‬ולא ראו בביטוי הרגשי הזה חלק מתרבות‪ .‬הדגמה‬
‫לכ‪ .‬אפשר לשמוע ג בדבריה של ירקונה‪ ,‬בתה של מזל‪ ,‬שנכחה באחד הראיונות וסיפרה לי כ‪:.‬‬
‫"את יודעת‪ ,‬כשהיינו קטנות‪ ,‬זה היה מזמ‪ ,‬כשהייתי בכיתה ט' במושב ברכיה‪ ,‬היינו בהלוויה של‬
‫אבא של חברה והיו מקוננות‪ ,‬אותנו זה הצחיק כמה שזה היה עצוב‪ ,‬אולי היינו קטנות ולא הבנו‪,‬‬
‫אבל זה לא מתאי כא בכלל"‪.‬‬
‫לאור התצפיות שערכתי‪ ,‬אני סבורה כי הקינות משמעותיות ג כיו עבור הנשי התימניות‪,‬‬
‫שמבינות את השפה ואת הפונקציונאליות של הטקסט‪ ,‬ככלי לביטוי רגשי ועוצמה נשית במהל‪.‬‬
‫טקסי המוות‪ .‬מכל האמור לעיל‪ ,‬אני מסיקה כי מקומ של הנשי בטקסי המוות באר‪ 3‬הצטמצ‬
‫לעומת זה שהיה לה בתימ‪ .‬תפקיד התרפויטי המאפשר חלופה במסגרת הטקסית השמרנית‬
‫מצטמצ עד שייעל‪ ,‬וקול החלש בלאו הכי‪ ,‬במסגרת טקסי המוות‪ ,‬לא יישמע כלל‪ ,‬ואנו כמוב‬
‫נשאר חסרי את האפשרות הייחודית והמשמעותית הזו להביע את צער המוות‪.‬‬
‫ניתוח הקינות‬
‫כאשר אנו קוראי בקינות אנו יכולי להבחי ברעיונות ובנושאי חוזרי לצד תבניות‬
‫טקסטואליות ולשוניות‪ .‬להל אדגי באמצעות שתי הקינות שהקלטתי מפיה של מזל ציוני‬
‫ומקינות נשי נוספות‪ ,‬את התמות המרכזיות ואת התבניות החוזרות‪ ,‬על מנת שנוכל להסיק‬
‫מסקנות אחדות על הקשר בי הטקסטי‪ ,‬תוכנ והיחס אליה בעבר ובהווה‪.‬‬
‫הדיבור אל המת וקולו המשיב‬
‫הקינות שמטרת העיקרית היא להביע צער על מות אד עושות שימוש חוזר בדיבור אל המת‪,‬‬
‫וזאת כאשר ברור כי הנמע איננו עוד ואי ביכולתו להשיב‪ .‬המקוננת פונה אל המת בשאלות או‬
‫בבקשות שונות‪ .‬על א! שלרוב אינה "זוכה" לתשובה‪ ,‬הפנייה אליו מעבירה למאזי בעוצמה חזקה‬
‫את האפשרות כי המקוננת מקיימת קשר ע המת‪.‬‬
‫בכל חמש השורות הפותחות את הקינה הראשונה מדברת המקוננת אל המת‪ ,‬מתאוננת על העדרו‬
‫ומתארת בפניו את מצבו החדש‪ .‬בהמש‪ .‬שואלת המקוננת את המת שאלות על עול המתי‬
‫ובדר‪ .‬זו מספרת למאזיני כיצד נראה עול זה‪ .‬ג בקינה השנייה אנו עדי לדיאלוג בי‬
‫המקוננת למת‪ ,‬במהלכו היא מספרת לו על בני משפחתו הנותרי‪.‬‬
‫הג שברור כי הפנייה אל המת עקרה‪ ,‬היא מייצרת ציפייה למענה‪ .‬כלומר‪ ,‬א הבדיו הפואטי של‬
‫השיר מאפשר קיומה של פנייה אל המת‪ ,‬משמע שהוא יכול לאפשר באותה מידה את תשובתו‪ .‬מ‬
‫ההתחקות אחר מוטיב זה בשירת ספרד העברית למדה פבדה‪ ,‬כי רעיו זה נולד בתרבות יוו‬
‫הפגאנית ונתקבל לימי עלידי הנוצרי‪ ,‬ובידיה נתקיימו מסורות אלה עוד מאות שני אחרי‬
‫הכיבוש המוסלמי‪ .‬היהודי במזרח התוודעו לרעיו זה ואימצו את הכתיבה בה דובר המת‪.‬‬
‫בקינות קולו של המת נדיר מבחינה כמותית‪ ,‬א כי כאשר הוא מופיע עוצמתו מרובה‪ .‬בקינה‬
‫הראשונה המת משיב לשאלות המקוננת בניסוחה‪ :‬אי לי חלו ואי לי גג ‪ /‬אי לי שמיכה ואי לי‬
‫מצעי התולעי אכלו ממני ‪ /‬ואי לי דר‪ .‬לברוח‪.‬‬
‫סיכו‬
‫הקינות כשירה בעלפה‬
‫הביצוע והיצירה של טקסט הקינות מדגימי באופ מדויק למדי את התיאוריה של לורד בדבר‬
‫"יצירה בזמ הביצוע"‪ .‬כפי שטע‪ ,‬בזיכרונ של המקוננות קיימות תבניות תמטיות וטקסטואליות‬
‫לשוניות‪ ,‬ובזמ הקינו ה מחברות את הטקסט‪ ,‬בכל ביצוע מחדש‪.‬‬
‫הנשי קוננו רק בלוויית מנגינה כשהדקלו נדיר‪ .‬הקינה של מזל ציוני היא למעשה הטקסט‬
‫היחיד שנאמר כולו ללא תבנית מוסיקלית‪ ,‬שהכתיבה את השימוש בנוסחאות הטקסט‪.‬‬
‫כאשר ביקשתי מ המקוננות לתרג עבורי את הקינות‪ ,‬ה לא שחזרו בדייקנות את הטקסט‪ ,‬א!‬
‫כי בחלק מ המקרי הוא נאמר רק דקות ספורות לפני כ‪ .‬היתה לה נטייה לחרוז שורות אחרות‬
‫במקו אלה שאמרו בתחילה‪ .‬השינויי היו אמנ קלי ושמרו על הרעיו והחריזה‪ ,‬א‪ .‬המילי‬
‫שונו‪ .‬המקוננות לא חזרו במדויק על סדר השורות‪ ,‬ולא על המבנה התחבירי והמילולי של השורות‪,‬‬
‫ולמעשה תרגמו טקסט אחר מזה ששמעו‪ ,‬משו שיצרו טקסט חדש בכל פע שאמרו שירה‪.‬‬
‫א כ‪ ,‬המקוננות אינ נדרשות לזכור את הטקסט בצורה אחת שלו‪ ,‬שכ עצ תהלי‪ .‬היצירה אי‬
‫משמעו זיכרו של טקסט ושימורו מילה במילה כפי שהועבר מאישה אחרת‪ .‬ההפ‪ .‬הוא הנכו; ה‬
‫נבחנות על פי יכולת לחבר את התבניות הידועות לה‪ ,‬בכל פע באופ אחר‪ ,‬כדי ליצור טקסט‬
‫חדש‪ .‬עובדת קיומ של תבניות זהות בקינות מאזורי שוני בתימ‪ ,‬המרוחקי זה מזה מבחינה‬
‫גיאוגרפית‪ ,‬וההצעות השונות שהציעו המקוננות לאותה שורה‪ ,‬מעידה כי הנשי למדו את אבני‬
‫היסוד של הטקסט‪ ,‬והרכיבו אות כל פע מחדש‪ .‬כ‪ .‬התאפשר תהלי‪ .‬למידה של הטקסטי מבלי‬
‫להתרכז בצור‪ .‬לזכור‪ ,‬וכ‪ .‬הועברו התבניות מאזור לאזור בלי קושי‪.‬‬
‫סיומה של שרשרת ההעברה‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬סכנת האבד מרחפת בקביעות‪ ,‬ואולי א! אימננטית לדר‪ .‬ההעברה בעלפה‪ ,‬משו‬
‫שהיא מצריכה מצב תרבותי מורכב ומסוי כדי להמשי‪ .‬ולהשתמר‪ .‬ואילו טקסטי כתובי‪,‬‬
‫שאמנ סכנת היעלמ קטנה יותר‪" ,‬ממיתי" את הטקסט האוראלי כאשר ה מקבעי אותו‬
‫בנוסח אחד שלו‪ ,‬ולא מאפשרי את קיומה של תנועת השתנות‪ ,‬התפתחות והתאמה‪.‬‬
‫כאמור במקרה של קינות הנשי מתימ‪ ,‬קטיעתה של שרשרת ההעברה אינה קשורה בהכרח‬
‫לשימור בכתב של הטקסטי‪ .‬ההעברה של יצירות אלה התרחשה בתימ מכוח הקשר תרבותי של‬
‫חיי בחברה בעלת רשת צפופה של קשרי חברתיי‪ ,‬ובקהילה שכל פרט בה היה שות! באופ‬
‫פעיל וישיר בחיי כל הפרטי האחרי‪ .‬הקשר זה ִאפשר קשר אינטנסיבי בי הנשי בקהילה‬
‫בכלל‪ ,‬ובי א לבתה בפרט‪ ,‬במסגרתו נית היה לשמר מסורת יצירתית זו‪.‬‬
‫הנשי במשפחה המורחבת חיו בקרבה פיזית‪ ,‬גיאוגרפית ורגשית‪ .‬ה חלקו את חייה זו ע זו‪ .‬עד‬
‫לנישואיה היו הבנות סמוכות לא כדי ללמוד כיצד לנהל את משק בית‪ ,‬וחינו‪ .‬זה נעשה ג‬
‫באמצעות השירה‪.‬‬
‫העברת הקינות התאפשרה ג עקב מבנה הטקסי‪ ,‬מהלכ ואורכ‪ ,‬שיצרו מצבי נוחי מאוד‬
‫להעברה בעלפה של טקסטי‪ .‬מרגע היוודע דבר מותו של אד‪ ,‬כל הנשי והגברי בקהילה‬
‫הגיעו אל בית האבלי‪ ,‬ועד לסיו ה"שלושי"‪ ,‬לא נשארה המשפחה לבד והקהילה דאגה לכל‬
‫מחסורה‪ .‬במהל‪ .‬ארבעת השבועות של החודש נהגו הנשי לקחת את כלי התפירה שלה וקנק‬
‫קפה‪ ,‬ולשבת בחברת האבלות‪ .‬האירועי החברתיי הללו‪ ,‬שבה ישבו הנשי יחד‪ ,‬היוו כר נרחב‬
‫להעברה וליצירה של היסטוריה ותרבות נשית‪.‬‬
‫המעבר לישראל‪ ,‬חברה שבה רשת הקשרי החברתיי והמשפחתיי דלילה יותר‪ ,‬יצר נתק בי‬
‫דורי בי הנשי בקהילה‪ .‬כיו מגורי משותפי של משפחות מורחבות ה תופעה נדירה‪ ,‬וטקסי‬
‫האבל התקצרו והשתנו מאוד‪ .‬מכיוו שהמקרי שבה יכולות נשי להעביר את הטקסטי הללו‬
‫לבנותיה הצטמצמו וכמעט נעלמו‪ ,‬הייתי צריכה ליצור באופ יזו סיטואציות ביצוע שבמוב‬
‫מסוי היו מלאכותיות והתקיימו לצור‪ .‬המחקר‪.‬‬
‫על קשיי תרבותיי אלה מתווס! קושי ייחודי לשימור והעברה של קינות על המתי הנובע מ‬
‫הנושא מעורר החרדות‪ .‬רוב הנשי שעדיי מחזיקות ביכולת יצירתית זו סבורות שלא ראוי לקונ‬
‫שלא בסיטואציה אמיתית של מוות‪ ,‬ומייחסות לביצוע הקינות שלא בהקשר אלמנט של קריאה‬
‫למלא‪ .‬המוות‪ ,‬המעמיד אות או את קרוביה בסכנה‪ .‬חרדה זו שמעורר העיסוק במוות יש לה‬
‫עדויות בתרבויות נוספות ובהקשרי דומי‪.‬‬
‫מרכזיות הקול בקינות‬
‫במאמר זה נסיתי להראות‪ ,‬כי הקינות ה במידה רבה יצירה תרבותית המורכבת מטקסט מילולי‬
‫בעל תוכ‪ ,‬בכי ותנועה גופנית של המבצעות‪ .‬טולברט‪ ,‬חוקרת הקינות הקיריליות‪ ,‬טענה כי בקינות‬
‫הנשי שחקרה‪ ,‬הטקסטי מקיימי מעצ טיב תיוו‪ .‬בי "טבע" ל"תרבות"‪ .‬מצד אחד‪,‬‬
‫ה"טבע" שבא לידי ביטוי בהבעת רגשות מוחצנת הכוללת יבבות‪ ,‬יללות ובכי; ומצד שני‪,‬‬
‫ה"תרבות" המובעת בטקסט שירי מורכב ומעובד‪ ,‬הקינה היא מקו המפגש לשני מימדי אלה‪.‬‬
‫ג בקינות שבה אנו עוסקי‪ ,‬חשיבותו של הקול ניכרת וברור כי לא תיתכ העברה מלאה של‬
‫הטקסט והבנה של החוויה ללא בחינה של מקומו‪.‬‬
‫אינני מוסיקולוגית‪ ,‬ולכ רק אפנה את תשומת הלב למספר נקודות בהקשר זה‪ ,‬ואקשור אות אל‬
‫מרכזיותו של הקול האנושי בקינות הנשי מתימ‪.‬‬
‫י' ספקטור‪ ,‬במחקרה על שירת חתונה מצנעא‪ ,‬טוענת כי בשירת הנשי התימנית הטקסט חשוב‬
‫יותר מ המנגינה‪ ,‬משו שהבחינה כי המנגינה מתקצרת או מתארכת בהתא לטקסט‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫היא מצהירה כי לא מצאה הברות חוזרות ושיבו‪ 3‬של קולות לא מובני‪ .‬קשה לי לקבוע לגבי‬
‫הקינות שבדקתי מהי מידת התאמת הטקסט למנגינה‪ ,‬א‪ .‬הבחנתי כי על מנת ליצור חריזה בי‬
‫הדלת לסוגר‪ ,‬המקוננות מוסיפות לעתי הברות בדר‪ .‬כלל בסו! הסוגר שבאמצעות ה‬
‫מקיימות את החריזה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬כאשר הדלת מסתיימת בתנועה פתוחה‪" ,‬אה"‪ ,‬נראה כי כאשר‬
‫הסוגר מסתיי במילה בעלת הברת סיו כלשהי שאינה מתחרזת בהכרח‪ ,‬תבוא אחריה הברה‬
‫עצמאית‪" ,‬וא"‪ ,‬היוצרת את החריזה‪ .‬בחלק מ המקרי המקוננות א! משנות את אופ הגיית‬
‫המילי לצור‪ .‬חריזה‪.‬‬
‫תופעות אלה המשלימות את התוכ המילולי מעידות שוב‪ ,‬כי אי די ברמה הקוגניטיביתתוכנית‬
‫של המילי; רק החיבור והזיקה ההדדית בי מימד הקול והתוכ מביאי להעברה כוללת של‬
‫המבע והמסר‪.‬‬
‫בכי המקוננות במהל‪ .‬הקינה בא לידי ביטוי בקולות שוני‪ ,‬העולי ויורדי בעצמת‪ .‬לבכי‬
‫משמעות רגשית‪ ,‬והתפקיד שהוא ממלא אינו מבני טקסטואלי כמו יתר הדוגמאות שנתתי‪ ,‬אלא‬
‫ביטוי של מצב תודעתירגשי המשמש את המקוננת ואת המאזי‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬כפי שטוענת‬
‫היל במאמרה על סיפור נשי מקסיקני‪" :‬הבכי הוא זכות הגישה אל עולמו הפנימי של המקונ"‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬באמצעות הבכי המאזיני יכולי להתחבר אל המקוננת‪ ,‬ולבוא במגע ע רגש המקוננת‬
‫דר‪ .‬ביטויו החיצוני‪ .‬הבכי מאפשר לכל אחד מה להתחבר לחוויות ראשוניות של אבד ועצבות‪.‬‬
‫ניכר כי לחריזה‪ ,‬לריתמוס ולמצלול עוצמה רבה‪ ,‬אולי א! מזו של משמעות המילי‪ .‬הריתמוס‬
‫המייצג את הזיכרו הקולקטיבי של המי האנושי מעורר בנו זיכרונות קמאיי ואנו יכולי‬
‫להתחבר לרגשות מודחקי‪ .‬באמצעות זיכרו קולקטיבי זה‪ ,‬המקצב החיצוני שאנו שומעי‬
‫מופנ והופ‪ .‬למקצב פנימי‪ .‬בהקשר זה מציג מדע הפסיכיאטריה את מושג "ההדבקה הנפשית"‪:‬‬
‫ריתמוס מעורר ריתמוס‪ ,‬צחוק מעורר צחוק‪ ,‬ובכי מעורר בכי‪ .‬הכלל הוא שככל שהביטוי הריתמי‬
‫מעורר יותר תגובות אינפנטיליות ארכאיות של האורגניזמי כ‪ .‬הוא מידבק יותר‪ ,‬ויכול ליצר‬
‫פורק אמוציונאלי המממש את התפקיד התרפויטי של הטקסט‪.‬‬
‫כאמור על פי עדות המקוננות לא הושרו הקינות כשירת מענה‪ ,‬אלא שירת סולו שלא לוותה בכלי‬
‫נגינה‪ .‬עובדות אלה מעצימות את מרכזיותו של קול האישה המבצעת ואת חלקו בהעברת המסר‪.‬‬
‫חשיבותו של הקול א! עולה במקרי בה המאזי אינו מבי את שפת הטקסט‪ ,‬והשיר הופ‪ .‬לרצ!‬
‫של הברות וקולות חסרי פשר מילולי‪ ,‬א‪ .‬מסתבר שבעלי פשר רגשי‪ .‬באופ זה‪ ,‬דבריו של זמתור‬
‫שהזכרתי קוד מקבלי משנה תוק!‪ :‬הקול בלבד יכול לשאת את כובד המשימה של העברת‬
‫המסר‪ ,‬הוא מתחבר באופ פנימי קמאי להבנות ראשוניות ועמוקות שיש לכל אד כיצור אנושי‬
‫לגבי אופ הבעת הצער ופועל את פעולתו‪.‬‬
‫ניתוח הקינות הנחות היסוד‬
‫קריאה במחקרי שירת הנשי התימנית מעלה כי החוקרי‪ ,‬רוב ככול גברי שמוצא מתימ‪.‬‬
‫עובדה זו היא חוליה בתהלי‪ .‬הפקעת קולה של האישה מ האישה‪ ,‬החוקרת מזה והמשוררת מזה‪.‬‬
‫נקודת המבט של החוקר לעול נוגעת לזהותו‪ ,‬מכא שזהות המגדרית והאתנית של החוקרי‬
‫רלוונטית לממצאי מחקר‪ ,‬כש שזהותי הנשיתתימנית רלוונטית לפרשנות שלי את הטקסטי‪.‬‬
‫ראינו לעיל כי נעשה ניסיו לענות על שאלת מקוריותה של שירת הנשי ולקבוע הא היא יהודית‪,‬‬
‫מוסלמית או שתיה ג יחד‪ .‬השקפתי כי ביטויי תרבותיי אינ יכולי להישאר בטהרת או‬
‫להיות מובחני מהשפעות‪ ,‬וכי אי ואקו נקי מדיאלוגי של אימו‪ 3‬ושלילה ביתרבותיי‪,‬‬
‫מוצאת חיזוקי בכתיבה תיאורטית מתחו לימודי התרבות והסוציולוגיה‪ ,‬שהחליפה את המושג‬
‫"גבול" המוכר לנו כקו או נקודה‪ ,‬במושג "אזור של גבול"‪ ,‬שמשמעותו כפולה‪ :‬מצד אחד‪ ,‬מקו‬
‫שבו חיי בני אד ממקומות ומתרבויות שוני‪ ,‬ומצד שני זהו מקו בנפשו של האד בו נפגשי‬
‫מרכיבי תרבותיי שוני של אותו אד‪ .‬יוצא מכ‪ .‬כי אי מקו או אד נטולי השפעות‪ ,‬שלא‬
‫מתקיימי בה מפגשי והצטלבויות של תרבויות שונות‪ .‬דבר זה ודאי נכו כאשר עוסקי‬
‫בנשי שהיגרו מאר‪ 3‬הולדת‪.‬‬
‫מתו‪ .‬תפיסה זו נובעת ג ההנחה שלי‪ ,‬כי תשובותיה של המידעניות לשאלותיי הנוגעות‬
‫לזיכרונות מתימ‪ ,‬אינ יכולות שלא להיות מושפעות מ העובדה שה חיות מעל יובל שני בחברה‬
‫הישראלית‪ ,‬על כל מורכבותה‪.‬‬
‫להלכה‪ ,‬כוונתי היא כי הזיכרו מעוצב ג באמצעות מציאות ההווה ולא נסמ‪ .‬רק על העבר‬
‫האובייקטיבי‪ ,‬א אומנ קיימת תקפות למושג זה‪ .‬ולמעשה‪ ,‬כאשר אני שואלת את המידעניות‬
‫א התקיי קשר טוב בי היהודי למוסלמי באזור בו ה גרו‪ ,‬או הא קיימו ניחומי אבלי זה‬
‫אצל זה‪ ,‬והא הנשי למדו זו מזו חרוזי שירה נדמה לי כי לעול תשובת תנבע ג מ ההקשר‬
‫שבו ה חיות בהווה ולא רק מזיכרונות העבר‪ .‬כלומר הקשר החדש שנוצר בישראל בי ערבי>ת‬
‫ליהודי>ת‪ ,‬קשר שהמאבק‪ ,‬הבידול והשנאה ה חלק ממנו‪ ,‬ישפיע על תשובתה )ועל הפרשנות שלי‬
‫את דבריה(‪ .‬כ‪ .‬ג תשובה המתארת באופ אידילי את מערכת היחסי היהודיתמוסלמית‪ ,‬וג‬
‫תשובה המתארת חוסר קשר מוחלט‪ ,‬אינ מתקיימות בחלל ריק מ הסכסו‪ .‬היהודיערבי‬
‫פלסטיני שכולנו חיי בו‪ .‬משו כ‪ .‬אני מניחה קיומו של רצ! לא קו רצ!‪ ,‬אלא מעגל שבו היו‬
‫בזמני שוני קשרי ביתרבותיי‪ ,‬עמוקי יותר או פחות‪ ,‬במעגליות ספירלית משתנה‪.‬‬
‫וממילא מקיימות נשי אלה נקודת מפגש תרבותי בתוכ עצמ‪.‬‬
‫חלק מחוקרי שירת הנשי התימנית נגעו בשאלת קיומ של עקבות וממצאי המעידי על‬
‫עצמאות נשית בטקסטי‪ .‬אני מבקשת לטעו שנשי בתימ‪ ,‬מסיבות תרבותיות ודתיותיהודיות‪,‬‬
‫חיו חיי שהיתה בה מידה גדולה של אישוויו ודיכוי‪ .‬אמנ נמצא בטקסטי תכני המעידי‬
‫על מצבה ועל חייה הקשי של האישה בתימ‪ ,‬וסביר כי המרחב הנשי שבוצעו בו השירי תר‬
‫לחדות הלשו ולחירות לבקר את המוסדות החברתיי‪ ,‬בייחוד את מוסד המשפחה; א‪ .‬הפיקוח‬
‫החזק על האישה לא אפשר לה חלל ריק מגברי‪ .‬משמע שג הטקסטי של שירת הנשי היו‬
‫תחת פיקוח‪ ,‬והתקיימו בהכרח על דעת של הגברי‪ .‬לולא מצאו הגברי את הקינות כביטוי‬
‫תרבותי ראוי ולא מזיק דיו‪ ,‬ודאי לי כי לא היו שורדות כמבע נשי לגיטימי‪ .‬לנוכח דברי אלה‬
‫ולנוכח ממצאי המחקר‪ ,‬אני סבורה כי קינות הנשי התקיימו מסיבות מורכבות בתו‪ .‬הקשר של‬
‫יחס דוערכי של החברה והממסד הגברי‪.‬‬
‫טקסט הקינה בקריאה פמיניסטית‬
‫ביקשתי לקרוא את הטקסטי קריאה פמיניסטית‪ ,‬תו‪ .‬אימו‪ 3‬שתי האפשרויות שמציעה חז‬
‫רוק‪ :‬האחת איתור מגמות מאפשרות בטקסט‪ ,‬והאחרת איתור מגמות משתיקות‪ ,‬או במלי‬
‫אחרות‪ ,‬הדר‪ .‬האחת היא לחל‪ 3‬מ הטקסט עדויות לעמדות כוח נשיות והשנייה לחשו! את‬
‫מנגנוני ההשתקה המופעלי על הנשי במסגרת הטקסט או ההקשר בו התבצע‪ .‬לכ אתייחס אל‬
‫ההקשר התרבותיטקסי שבו בוצעו הקינות כטקסט לעצמו‪ ,‬ו"אקרא" בו תו‪ .‬שימוש באות שתי‬
‫אפשרויות‪.‬‬
‫מגמות מאפשרות ומעצימות בהקשר הביצועי של הקינות‬
‫‪ #‬ראשית יש לציי את המוב מאליו‪ :‬הקינות הושמעו באופ לגיטימי במהל‪ .‬מספר נקודות‬
‫זמ לאור‪ .‬טקסי הקבורה והאבל‪ .‬ע היוודע דבר מותו של אד בקהילה הגיעו המקוננות‬
‫ונשאו את קול‪ ,‬כ‪ .‬שימשו מעי כרוז מודיע‪ .‬לאחר מכ יכלו לשאת קינות בזמ רחצת המת‪,‬‬
‫ההכנות לקבורה‪ ,‬ובשלושת ימי האבל הראשוני‪.‬‬
‫‪ #‬היחס אל המקוננות היה יחס של נותנות שירותי‪ ,‬שתפקיד ברור לכל חברי הקבוצה‪ .‬ה‬
‫נקראו לבוא ולהשתת! בניחו האבלי; בחלק מ העדויות המתינו לה לצור‪ .‬קיו טקסי‬
‫הרחצה‪ ,‬וחלק א! קיבלו תשלו עבור המיומנות שהציעו‪.‬‬
‫מגמות משתיקות ומגבילות בהקשר הביצועי של הקינות‬
‫‪ #‬קינות הנשי נישאו בחלקו הלאפורמלי של טקס הקבורה‪ .‬החלק הפורמלי נוהל כולו על‬
‫ידי גברי‪ ,‬ועל הנשי נאסר ליטול בו חלק‪ .‬מרגע הוצאת מיטת המת מביתו נותרו בו הנשי‬
‫או בחצרו‪ ,‬כשה ממשיכות לקונ עד שוב של הגברי מ הלוויה‪.‬‬
‫‪ #‬הקינות הושמעו בפני קהל נשי בלבד‪ .‬הגברי ישבו אמנ בחדר הסמו‪ .‬ועסקו בקריאת‬
‫הזוהר‪ ,‬דרשות וקינות‪ ,‬א‪ .‬לא היה ביניה מגע‪ .‬החברה התימנית מקיימת הפרדה בי המיני‬
‫הנוגעת לכל תחומי החיי שאיננה ייחודית לעניי זה‪ ,‬ולכ אבחנה זו היא רק חלק מ‬
‫ההתנהלות החברתית הכללית המעבירה מסר של פחיתות ער‪ .‬לתרבות הנשית תו‪ .‬שהיא‬
‫מגבילה את השפעתה על נשי בלבד‪.‬‬
‫‪ #‬הנשי נשאו קינות רק בשלושת הימי הראשוני לשבעה‪ .‬מ הדיו שהבאתי לעיל ברור‪,‬‬
‫כי אי מדובר בהחלטה שרירותית לגבי מספר הימי המותרי לקינת הנשי‪ ,‬וכי לאבחנה בי‬
‫שני חלקי השבעה יש סימוכי בכתובי‪ .‬ולמרות זאת ידועות דוגמאות רבות לאופני השוני‬
‫בה פירשו קהילות היהודי את המסורת הכתובה‪ .‬לכ אפשר להסיק כי הבחירה של קהילת‬
‫יהודי תימ להקפיד על הגבלת הקינות לשלושת הימי הראשוני‪ ,‬היתה חלק מ המגמה‬
‫לצמצ את מרחב הביצוע שלה‪.‬‬
‫טענַתי כי הלגיטימציה לקיומ של הקינות מורכבת ודוערכית‪ ,‬נשענת על ההבנה שלי כי בטקסט‬
‫הקינות יש מידה רבה של הגמוניה נשית על הקשר בי חיי למוות‪ ,‬קשר שיש לו פוטנציאל מאיי‬
‫וכ‪ .‬נגזרת ג עוצמת‪ .‬מ הטקסטי נדמה כי המקוננות מחזיקות ביד את המפתח לשאלה‬
‫המעסיקה את האד מקדמת דנא‪ ,‬שאלת הקיו האנושי לאחר המוות‪.‬‬
‫כאשר ה שואלות את המתי שאלות‪ ,‬ה מעמידות את האפשרות‪ ,‬כי אולי בבוא היו תקבלנה‬
‫תשובה‪ .‬הטקסטי שואבי את עוצמת מ השאלות ומ הפוטנציאל למענה‪ ,‬נוס! על קול‬
‫המספר ומתאר את קיומו של הנפטר בעול המתי‪ .‬ה מפגינות תו‪ .‬כ‪ .‬בקיאות וידע במתרחש‬
‫מעבר לגבול המוות‪ .‬אני סבורה כי השליטה והכוח הבאי לידי ביטוי בקינות מערערי על‬
‫ההגמוניה הגברית‪ .‬הטקסט משמש כא כלי להעצמה נשית בהקשר הדכאני בו חיו‪.‬‬
‫א נוסי! לכ‪ .‬את העובדה כי בחברה התימנית‪ ,‬כמו בחברות אחרות‪ ,‬מעצ הפיזיולוגיה‪ ,‬נשי ה‬
‫היולדות וג המיילדות האיו רק הול‪ .‬וגדל‪ .‬נראה כי לא בכדי‪ ,‬התמה של קשר אמהות ובני‬
‫תופס מקו מרכזי כמעט בכל הקינות שאספתי‪ .‬האמה>ת כמצב תודעתי וקיומי זוכה לטיפול‬
‫מרכזי‪ .‬פעולות ההנקה‪ ,‬ההאכלה וההלבשה‪ ,‬הבלעדיות לנשי‪ ,‬מבטאות קשר זה‪ .‬התרבות‬
‫התימנית‪ ,‬למרות היותה פטריארכלית‪ ,‬בכוח חיי היו יו‪ ,‬הפכה את האמה>ת לפונקציה מרכזית‬
‫בחיי הילד‪ .‬האמהוֹת אמנ לא עסקו בחינו‪ .‬התורני של הילד‪ ,‬וא! לא בטקס החניכה שלו‪ ,‬א‪.‬‬
‫החיברות )סוציאליזאציה( המתמש‪ .‬שלו‪.‬‬
‫היו שותפות‪ ,‬ולעתי אחראיות‪ ,‬על תהלי‪ִ .‬‬
‫יחסי התלות והקשר ההדוק בי אמהות לבי מוות מורכבי‪ ,‬מאיימי ומבלבלי‪ .‬האמהות‬
‫יכולה להיות מקור החיי‪ ,‬א‪ .‬ג מקור המוות; הקשר בי כוח ההולדה והמוות‪ ,‬המגול‬
‫בביטויי תרבותיי רבי בחברות שונות‪ ,‬מוצא את ביטויו ג בטקסטי שלפנינו‪.‬‬
‫לנוכח דברי אלה ברור כי ההנהגה הגבריתדתית הבינה‪ ,‬א כי הבנה תתמודעת‪ ,‬כי כל כוח‬
‫שלא יקבל לגיטימציה חברתית או אפשרות ביטוי‪ ,‬יהפו‪ .‬לסטייה מ הנורמה או לחומר נפי‪ .3‬יתכ‬
‫כי לנגד עיניה עמדה ג האפשרות שהנשי יתנגדו לאיסור א ייכפה עליה‪ ,‬התנגדות שאפשר‬
‫היה כי היתה מסתכמת בביצוע הקינות למרות האיסור‪ ,‬ובכל זאת יהיה בכ‪ .‬משו ערעור‬
‫הסמכות‪ .‬אפשר כי זו הסיבה לכ‪ .‬שמקומ של קינות הנשי צומצ לשולי הטקס‪ ,‬כ‪ .‬קשרו‬
‫הנשי קינות מבלי לאיי בפועל על השליטה הגברית החברתית‪ ,‬ובעיקר על הדומיננטיות שלה‬
‫לכאורה בטקסי המוות‪.‬‬
‫העוצמה ויכולת התיוו‪ .‬בי חיי למוות‪ ,‬הטמו בטקסטי הללו‪ ,‬ניכרת לכל אוז השומעת אות‪,‬‬
‫ג לאוזנ של הגברי‪ .‬לטעמי‪ ,‬עוצמה זו היא המניע לשני המהלכי ההפוכי‪ ,‬מחד ביטויי של‬
‫דלגיטימציה כלפי הטקסט‪ ,‬ומאיד‪ .‬מת מרחב לביצוע‪.‬‬
‫כאשר המשכתי וחיפשתי את עקבות קיומ של קולות משתיקי בטקסטי ועמדות החותרות‬
‫תחתיה‪ ,‬מצאתי כי ראוי לבחו את עוצמת קולו המחנ‪ .‬של הטקסט‪ ,‬וזאת משו שבחברה בעלת‬
‫תרבות הגמונית גברית‪ ,‬כאשר הנשי מחנכות לשימור הסדר החברתי‪ ,‬ה למעשה משמשות כלי‬
‫בשירות התפיסות הגבריות‪ .‬מכא שמידת קיומ של יסודות מחנכי בטקסט מעידה בי היתר על‬
‫קיומ של יסודות פטרנליסטיי בתוכו‪.‬‬
‫ג במקרה זה רבהקוליות של הטקסט מאפשרת את קיומ של שני קולות מנוגדי‪ :‬מחד גיסא‪,‬‬
‫קול הקורא לשמור על המסגרת הממסדית‪ ,‬כללי הטקס והאבל המצופי מחברי הקהילה;‬
‫ומאיד‪ .‬גיסא‪ ,‬הטקסט והמבצעות חותרי תחת הקול הממסדי‪ :‬ג מעצ שירת של נשי‬
‫בקרבת חברה גברית ובמסגרת טקסית המנוהלת על יד‪ ,‬אבל יותר מכ‪ ,.‬משו הקריאה הברורה‬
‫הנשמעת בה‪ ,‬לשמור על קשר ע המתי‪.‬‬
‫הנשי משמשות שופר לקולו של הממסד הדתיתרבותיגברי‪ ,‬וכלי שרת בידיו‪ ,‬לפחות בכל‬
‫הקשור לשמירת הסדר ההיררכי גברינשי‪ ,‬תו‪ .‬שה קוראות לשמירה על דפוסי התנהגות‬
‫מקובלי‪ .‬בו בזמ‪ ,‬בעוצמה שווה‪ ,‬א לא גדולה מזו‪ ,‬ה שומרות בפועל על קשר ע המתי‪,‬‬
‫ומבקשות להשפיע על חייה בעול האחר‪ .‬בכ‪ .‬ה קוראות תיגר על המוות‪ ,‬על סופיותו‪ ,‬וא! על‬
‫בלעדיותו של האל בכל הנוגע לקשר ע המתי‪ .‬הטקסט מבטא קבלה מוחלטת של עקרונות הדת‪,‬‬
‫ונאמנות לתפיסות החברתיותדתיות המקובלות‪ ,‬ואילו הסבטקסט משמיע קולות אחרי‬
‫המציעי חלופה לפחות לחלק מ התפיסות הדתיות שהיו מקובלות בתימ‪ ,‬אלה הרציונליסטיות‬
‫ויחס אל הקשר ע המתי‪.‬‬
‫א כ‪ ,‬מוצגת כא תפיסה מורכבת ודואלית ביחס אל עול המתי‪ :‬זהו סו!‪ ,‬א‪ .‬ג התחלה‪ ,‬של‬
‫"חיי חדשי"‪ .‬המעבר בי חיי למוות‪ ,‬שכל ב אנוש חווה אותו כמעבר חדכיווני ובלתי הפי‪,.‬‬
‫לפחות מ ההיבט הפיזי‪ ,‬הופ‪ .‬בקינות למעבר שגבולותיו גמישי והמגע בי העולמות אפשרי‪.‬‬
‫הקינות מבקשות לנח מזה ולעורר לבכי ולחוסר נחת מ המוות מזה; קוראות לשמירה על האופ‬
‫המקובל של יחס למוות‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ומציעות לו חלופה מאיד‪ .‬גיסא‪.‬‬
‫הנשי התימניות בקינת מאפשרות לעצמ לנוע בי ביטויי גופניי למילוליי‪ ,‬בי תנועה בלתי‬
‫מרוסנת לכאורה למקצבי תנועתיי ברורי‪ ,‬בי הברות חסרות פשר לתבניות מטפוריות‬
‫מתוחכמות‪ .‬ה נעות מביטוי אחד לאחר‪ ,‬בלי להכיר בגבולות ובמגבלות של שימוש בסוגי המבע‬
‫השוני‪.‬‬
‫ראינו ג כי למרות ההנחה שאופ קיומ של חיי נשיי בחברה פטריארכאלית מחייב‬
‫קונפורמיות‪ ,‬ריסו‪ ,‬קבלת מסגרת החיי המוצעת לה‪ ,‬צייתנות‪ ,‬תפקוד של מקיימות הסדר‬
‫החברתי המקוננות התימניות אמנ נושאות תפקיד זה‪ ,‬א‪ .‬בו בזמ ה חותרות תחת אותו סדר‬
‫חברתי ומציעות חלופה לתפיסת המוות המקובלת בחברה שחיו בה‪.‬‬
‫אפשר לסכ ולומר כי מעשה הקינה מגדיר את מקומ של הנשי בחברה התימנית‪ ,‬והופ‪ .‬את‬
‫נשיות לכלי שבאמצעותו ה מרחיבות את גבולות סוגת הקינה ומסירות את הגדרות בי הרעיונות‬
‫השוני‪ ,‬וכ‪ .‬מאפשרות לניגודי לדור זה לצד זה בהשלמה ובשלמות‪.‬‬
‫חייה של מזל ציוני‪ ,‬דבריה‪ ,‬והקינות שהקלטתי מפיה פתחו לי חלו אל עול תרבותי נשי עמוק‬
‫ורחב יריעה‪ .‬אני רוצה להודות לה ולנשי הנוספות שהעניקו לי ברוחב לב מפתח זה‪.‬‬