עקרונות ומושגים אקולוגיים במקורות היהדות

‫‪3‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫לכאורה‪ ,‬אין היהדות מקדישה מקום נרחב לאקולוגיה ולתורת הסביבה‪,‬‬
‫אולם בעיון מדוקדק במקורות היהדות לתקופותיהם ניתן למצוא בין‬
‫השטין עקרונות רבים מתחום האקולוגיה‪ .‬אבותינו היו קרובים אל‬
‫הסביבה הטבעית כרועי צאן וכעובדי אדמה‪ ,‬אך במהלך כאלפיים שנות‬
‫גלות נתרחקנו מעל אדמתנו‪ ,‬וכתוצאה מכך התנכרנו במקצת לטבע‬
‫ולמערכותיו‪ .‬במקרא‪ ,‬במשנה ובתלמוד וכן בספרות האגדה והמדרש‬
‫ובספרות השאלות והתשובות לדורותיה ניתן למצוא אזכורים רבים‬
‫המוכיחים ידיעה מעמיקה בכל תחומי האקולוגיה‪ ,‬כגון הכרת הסולם‬
‫האקולוגי ושרשרת המזון; זיהוי בתי גידול לחי ולצומח; התאמות‬
‫אנטומיות ופיזיולוגיות של האדם‪ ,‬בעלי חיים וצמחים לתנאי הסובב;‬
‫זיקות גומלין בין מרכיבי המערכות הטבעיות; שיווי המשקל האקולוגי‬
‫והסכנה שבערעורו; חשיבות קיום המינים להמשך תקין של המערכות‪.‬‬
‫כמו כן נרמזים במקורות היהדות נושאים חדשניים‪ ,‬כגון הדברה‬
‫ביולוגית‪ ,‬פיתוח ברֿקיימא מתוך דאגה לדורות הבאים‪ ,‬שימוש בהנדסת‬
‫צומח וכד'‪ ,‬בבחינת "אין חדש תחת השמש"‪.‬‬
‫אלא שבתקופת אבותינו‪ ,‬שחיו בהרמוניה עם הסביבה הטבעית‪ ,‬לא‬
‫עמדו הנושאים האקולוגיים ובעיות איכות הסביבה ברומו של עולם‪,‬‬
‫ולכן לא הוקדשו להם פרקי מקרא רבים או מסכתות מיוחדות‪,‬‬
‫והנושאים מובלעים פה ושם‪ ,‬ויש לדלותם ולארגנם בהקבלה למושגים‬
‫אקולוגיים מודרניים‪ ,‬כפי שהדברים יוצגו במאמר זה‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ‰È‚ÂϘ‡‰ Ï˘ ‰„ÓÚÓ :‡Â·Ó‬‬
‫לא פעם היהדות מוצגת על ידי אקולוגים בני אומות העולם כאילו איננה מתחשבת‬
‫במערכות הטבעיות ונותנת חופש פעולה מלא לאדם להשמיד ללא הבחנה יצורים‬
‫*‬
‫מאמר זה מבוסס על ספרו של המחבר "האקולוגיה במורשת ישראל" )ראו הביבליוגרפיה‪,‬‬
‫להלן(‪.‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪4‬‬
‫בעלי דרגה נמוכה ממנו "בסולם האקולוגי"‪ 1 .‬אותם מדענים מסתמכים על התנ"ך‬
‫ונאחזים בעיקר בסיפור הבריאה שבסופו מברך הבורא את האדם‪" :‬פרו ורבו ומלאו‬
‫את הארץ וכבשֻה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ"‬
‫)בר' א‪ ,‬כח(‪ .‬היינו‪ ,‬אין ריסון לריבוי הטבעי הנעשה על חשבון הסובב‪.‬‬
‫מטרת מאמר זה היא להוכיח כי לדעה זו אין כל בסיס ממשי‪ ,‬שכן לאורך הדורות‬
‫הייתה היהדות מודעת וערה להרמונית שבבריאה‪ ,‬דאגה לקיום המערכות הטבעיות‬
‫)האקוסיסטמות(‪ ,‬והשתדלה‪ ,‬עד כמה שאפשר‪ ,‬שלא להפר את האיזון הטבעי‬
‫הקיים‪ .‬כן תוכח החשיבות הרבה הנודעת בתפיסת העולם היהודית לשמירה גנטית‬
‫של קיום המינים בעולם‪.‬‬
‫מתוך עיון במקורות היהדות השונים )התנ"ך‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד והמדרשים על‬
‫פרשניהם השונים‪ ,‬וכן ספרות הפוסקים המאוחרת( מתברר כי בכל הדורות אכן‬
‫ניתנה הדעת ביהדות לבעיות אקולוגיות‪ ,‬שמירת איכות הסביבה וארגון הסובב‪,‬‬
‫אולם אין כמעט ריכוז של הלכות או אמרות בנושא זה במסכת נפרדת‪ ,‬וזאת‪,‬‬
‫מכיוון שרמת הפיתוח הטכנולוגי והלחץ על הסביבה לא היו גדולים‪ ,‬ובעיות אלה‬
‫תפסו מקום שולי יחסית בחיי היוםֿיום‪.‬‬
‫ניתוקו של העם מארצו במשך אלפי שנות גלות גרם לניוון הקשר אל הטבע‬
‫ובעיותיו‪ .‬לכן נרמזים הדברים בין השטין בינות נושאים אחרים במדרש‪ ,‬בתלמוד‬
‫ובספרות השו"ת‪ ,‬ויש לדלותם‪ ,‬לארגנם ולמצוא את הקו המנחה שלהם ואת‬
‫התפיסה המסתתרת מאחרי הפסקים‪ ,‬ההלכות או המאמרים‪.‬‬
‫יצוין שעד כה לא נערכו מחקרים מקיפים בנושא זה‪ ,‬והדברים לא נחשפו במלואם‬
‫ובשיטתיות‪ .‬המאמרים והספרים שהתפרסמו פה ושם התרכזו בעיקר בנושאי "הגנת‬
‫הסביבה"‪" ,‬איכות הסביבה" וכדומה‪ ,‬אך לא "באקולוגיה" טהורה ובמושגיה )כגון‪:‬‬
‫מערכותֿטבעית‪ ,‬כושרֿנשיאה‪ ,‬הפרתֿאיזון‪ ,‬השפעות גומלין ועוד(‪.‬‬
‫במאמר זה יודגש ההיבט האקולוגי‪ ,‬תוך ניסיון לגשר בין עולם המדע ‪ -‬על מושגיו‬
‫המודרניים ועל מונחיו המקצועיים ‪ -‬לבין עולם היהדות וספרות חז"ל שלא תמיד‬
‫קראו לתופעות בשמן‪ ,‬אף שהיו מודעים להן‪ .‬כן ניתן יהיה למצוא במקרים רבים‬
‫מכנה משותף רחב בין העבר וההווה בגישות ועמדות כלפי בעיות דומות )בבחינת‬
‫"אין חדש תחת השמש"(‪.‬‬
‫‪ .1‬ראו למשל ‪ ;White, 7691‬ובעניין זה גם נאווה‪.1981 ,‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Ï"ÊÁ È„È ÏÚ ÂȘÂÁ ڷˉ ˙¯Î‰‬‬
‫ממקורות רבים ניתן לעמוד על העובדה שחז"ל היו מודעים לחוקי הטבע וגילו‬
‫בהם עניין‪ .‬לעתים עשו זאת בזיקה לקביעת הלכות הנוגעות לחי או לצומח‪ ,‬כגון‬
‫עדותו של רב על עצמו )בעניין בכור שנפל בו מום(‪" :‬אמר רב‪ :‬שמונה עשר‬
‫חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר" )סנהדרין‬
‫ה‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫בתלמוד מסופר על התעניינות בטבע ועל תצפיות בטבע‪ ,‬אף בגרמי השמים‪ ,‬כגון‬
‫השפופרת )משקפת( שהייתה לרבן גמליאל שהיה מביט וצופה בה אלפיים אמה‬
‫ביבשה וכנגדה אלפיים אמה בים )בעניין תחום שבת ‪ -‬עירובין מג‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫אנו מוצאים הבחנה בין אופי צמחי הבר לאופי צמחי התרבות‪" :‬אמר רבי חנינא‬
‫בן פזי‪ :‬הקוצין הללו אינן לא מתנכשין ולא נזרעין‪ ,‬מאליהן הן יוצאים ומתמרים‬
‫ועולים‪ .‬החיטים הללו ‪ -‬כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו? " )בראשית רבה‪,‬‬
‫מה(‪ ,‬והנמשל‪ :‬בנות לוט התעברו בלי כל קושי‪ ,‬לעומת האמהות שהיו עקרות‬
‫במשך זמן רב‪.‬‬
‫לעתים השתמשו חז"ל באפיון הצמחים בתור משל והדגמה לאופיים של אנשים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬הדמיון בשלב ראשון בין הדס לעצבונית‪'" :‬ויגדלו הנערים ויהי עשו איש‬
‫יֹדע ציד איש שדה‪ ,‬ויעקב היה איש תם יֹשב אהלים' )בר' כה‪ ,‬כז(‪ .‬אמר רבי לוי‪:‬‬
‫משל להדס ועצבונית שהיו גדלים זה על גבי זה‪ ,‬וכיון שהגדילו והפריחו ‪ -‬זה‬
‫‪2‬‬
‫נותן ריחו וזה חוחו" )בראשית רבה‪ ,‬סג‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫‪··ÂÒ‰ Ô‚¯‡Â ˙ÂÈڷˉ ˙ÂίÚÓ‰‬‬
‫‪ÔÂÊÓ‰ ˙¯˘¯˘Â È‚ÂϘ‡‰ ÌÏÂÒ‰ ˙¯Î‰‬‬
‫סדר הבריאה מאופיין בתבנית היררכית שבו כל נברא משמש תשתית לנבראים‬
‫אחריו‪" :‬ויאמר אלוהים ישרצו המים ‪) "....‬בר' א‪ ,‬כ(‪ .‬היקום נברא ממדרגה‬
‫למדרגה‪ :‬דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪ ,‬כדברי המלבי"ם‪:‬‬
‫‪ ...‬וכל הקודם ]לאדם[ היה הכנה למה שאחריו ‪ ...‬וידוע כי בסולם המדרגות‬
‫שבבריאה לא היו דילוגים ממדרגה למדרגה אלא היו דרגות ביניים ביניהן ‪...‬‬
‫כגון‪ :‬האלמוג ‪ -‬הוא האמצעי בין הדומם לצומח‪ .‬והקוף ‪ -‬שהוא האמצעי בין‬
‫החי והמדבר ‪) ...‬פירושו על הפסוק הנ"ל(‪.‬‬
‫‪ .2‬הכוונה לעצבונית החורש שקצות עליה דוקרניים‪ ,‬או לאשחר הארץ ישראלי בעל הקוצים‪,‬‬
‫שגדל בסבכי החורש היםֿתיכוני בצד ההדס‪ ,‬ושעליהם דומים בראשית שלבי הצמיחה‪.‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪6‬‬
‫תיאור מעניין של הסולם האקולוגי וחלוקת משאבי המזון בין מרכיבי המערכת‬
‫הסביבתית מופיע ב"ספר הברית"‪:‬‬
‫התבונן אחי בחוש הטעם איך נתעלה האחד על האחד עד שמזון הצומח הוא‬
‫מים ועפר ושאר חלקי היסודות‪ ,‬ומזון החי הוא הצומח‪ ,‬ומזון המדברים הוא‬
‫הבעלֿחיים‪ ,‬ואם תשכיל באופן אלו המזונות ‪ -‬אז תבין איך נתעלה האחד כפי‬
‫מדרגתו‪ ,‬כי הנה הבעלֿחיים ניזון מהצמח וכל עשב השדה המדברי‪ ,‬אכן‪ ,‬המדבר‬
‫ניזון מהצמח‪ ,‬וכל עשב היושבת בגנים ‪ ...‬בעל החיים ניזון מדשא ויאכל את כל‬
‫עשב הארץ לא מפרי העץ כי מעטים המה בעלי החיים אשר יאכלו מפרי העץ‪,‬‬
‫אבל המדבר ניזון גם מכל עץ פרי ‪) ...‬ר' פנחס אליהו מוילנא‪ ,‬ספר הברית‪,‬‬
‫פיעטרקוב תרס"ה‪ ,1904-‬עמ' ‪.(150‬‬
‫על הפסוק "כי האדם עץ השדה" )דב' כ‪ ,‬יט( מבאר המדרש‪" :‬מלמד שחייו של‬
‫האדם אינו אלא מן האילן" )ספרי‪ ,‬שם(‪ .‬גם הבהמות מוגדרות בדברי חז"ל כבסיס‬
‫לקיומו של האדם‪" :‬בהמתו של אדם אינה אלא חייו" )שמות רבה‪ ,‬פרשה כו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫אבחנה בסולם האקולוגי ובשרשרת המזון לאור סדר הבריאה מופיעה גם במדרש‬
‫זה‪'" :‬ורדו בדגת הים' )בר' א‪ ,‬כח( ר' יהודה בר' סימון אומר‪' :‬כל הנברא אחר‬
‫חברו שליט בחברו'" )בראשית רבה‪ ,‬יט‪ ,‬ו(‪ .‬רעיון דומה נוכל למצוא במקור זה‪:‬‬
‫" 'אשירה לה' כי גאה גאה' )שמ' טו‪ ,‬א( שירה למי שמתגאה על הגאים‪ ,‬שאמר‬
‫מר‪ :‬מלך שבבהמות ‪ -‬שור‪ ,‬מלך שבעופות ‪ -‬נשר‪ ,‬ואדם מתגאה עליהם‪ ,‬והקב"ה‬
‫מתגאה על כולם‪) "...‬חגיגה יג‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫‪·˘ ÔÂȂȉ‰Â ‰Èί¯È‰‰ - ‰‡È¯·‰ ¯„Ò‬‬
‫כאמור יש סדר הגיוני בבריאה‪" :‬שנו רבותינו אדם נברא בערב שבת‪ .‬ומפני מה?‬
‫‪ ...‬כדי שיכנס לסעודה מיד‪ .‬משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין )ארמונות(‬
‫ושיכללם והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחים" )סנהדרין לח‪ ,‬ע"א(‪ .‬וכן "רב הונא‬
‫בשם רבי איבו אמר‪ :‬בדעת ברא את האדם‪ ,‬שברא צרכי מזונותיו ואחרֿכך בראו"‬
‫)בראשית רבה‪ ,‬ח‪ ,‬ו( שאם היה נברא בתחילת הבריאה היה מת ברעב )רבינו אפרים‬
‫על התורה ‪ -‬יוהנסבורג תש"י(‪ .‬ועוד אמרו‪'" :‬תדשא הארץ דשא עשב ‪) '....‬בר' א‪,‬‬
‫יא(‪ ,‬הצמחים הראשונים ]נועדו[ לכבוש את השממה‪ ,‬לנקות את האויר מכל מיני‬
‫ארסים ]תהליך ההטמעה[ שמנעו מציאות כל חי על פני האדמה‪ .‬הצמחים שאבו‬
‫לתוכם את הארסים השונים באויר‪ ,‬להכין אדמה המסוגלת לנפש חיה ‪) "...‬ר"א‬
‫מרקוס‪ ,‬קסת הסופר‪ ,‬קראקא תרע"ב(‪ ,‬ובדומה לזה אמרו‪" :‬ישרצו המים שרץ נפש‬
‫חיה" )בר' א‪ ,‬כ( ‪ -‬שבבראשית נברא החי המיימי‪ ,‬בריאה לא מפותחה‪ ,‬המטילה‬
‫ביצה לא שלימה‪ .‬אחריו נברא העוף‪ ,‬המטיל ביצה שלימה אבל אינו מוליד ונברא‬
‫מרקק ואחריהם נבראו בעלי החיים‪ :‬בקר וצאן‪ ,‬בהמות וחיות‪ ,‬המולידים ע"י‬
‫הזדווגות של זכר ונקבה‪ ,‬ואחריהם האדם ‪ -‬תפארת הבריאה )על פי "תורה מאירה"‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪7‬‬
‫מז; בשם רלב"ג‪ ,‬ויניציה ש"ז; ו"מנחה בלולה" מר' אברהם מנחם רפא מפורטו‪,‬‬
‫וירונה שנ"ד(‪.‬‬
‫‪‰‡È¯·‰ ÌÈÏ˘Ó - "‰‡È¯·‰ ¯Ê" Ì„‡‰‬‬
‫לעומת טענות הנוצרים על היהדות המעמידה‪ ,‬כביכול‪ ,‬את האדם בראש הסולם‬
‫האקולוגי ומתירה לו לדכא ללא הגבלה את הדרגים שמתחתיו‪ 3,‬יש פרשנים‬
‫הרואים באדם כ"משלים" )ולא כ"מדכא"( את הבריאה‪ .‬לדוגמא נביא את פירושו‬
‫היפה והמפורט של בעל "הכתב והקבלה" לפסוק "ומלאו את הארץ" )בר' א‪ ,‬כח(‪:‬‬
‫‪ ...‬נראה לי כי לשון 'מלאו' הוא על השלמת חסרון בדבר‪ ... ,‬והנה האדם שהיה‬
‫האחרון בבריאה‪ ,‬אף שהיה מוצא הכל מוכן לפניו‪ :‬כל מיני דשאים‪ ,‬תבואות‬
‫ופירות אילן‪ ,‬מכל מקום היה קשה עליו להנות מהם כי היה חסר מכל מיני כלים‪,‬‬
‫לא היה בידו לא חרמש לקצירת תבואה‪ ,‬לא מזרה לנקותה‪ ,‬לא ריחיים לטחון‬
‫חיטים לקמח‪ ,‬לא תנור לאפות בו‪ ,‬ולא בית לדור בו ולמצוא בו מחסה מזרם‬
‫וממטר‪ ,‬לכן הייתה הברכה ממנו יתברך‪ ,‬לתת לו דעת ותבונה להמציא לעצמו‬
‫תחבולות אשר באמצעותם יוכל להשלים כל חסרונותיו אלה‪ ,‬עד שיוכל להנות‬
‫מכל מה שהוכן לפניו בארץ למאכל להחיות את נפשו" )ר' יעקב צבי‬
‫מעקלענבורג‪ ,‬הכתב והקבלה‪ ,‬בר' א‪ ,‬כח(‪.‬‬
‫רק לאחר בריאת האדם ‪ -‬משלים הבריאה ‪ -‬נאמר "וירא אלוהים את כל אשר עשה‬
‫והנה טוב מאוד"‪.‬‬
‫זאת ועוד; עולם הבריאה המופלא על מרכיביו ומערכותיו המאוזנות הופקד בידי‬
‫האדם‪" :‬מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‪ ,‬ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד‬
‫והדר תעטרהו‪ ,‬תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו‪ ,‬צנה ואלפים כלם וגם‬
‫בהמות שדי‪ ,‬ציפור שמים ודגי הים עבר ארחות ימים ‪) "....‬תה' ח(‪ .‬אולם לא‬
‫לרדייה ולשלטון בלי מצרים ‪ -‬המנצל את מערכות הטבע ללא כל התחשבות ‪-‬‬
‫אלא במטרה לייעל ולהשלים את הבריאה ולתקנה לתועלתו ולתועלת הדורות‬
‫הבאים‪" :‬לעבדה ולשמרה"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬פיתוח בר קיימא‪.‬‬
‫‪ÁÓÂˆÏ Ï„Ȃ È˙· ȉÈÊ‬‬
‫פסוקים רבים במקרא מעידים על מודעות לבתי גידול‪ ,‬דהיינו‪ :‬מקומות בעלי תנאים‬
‫מיוחדים של קרקע‪ ,‬אקלים וגובה המתאימים לצמח או לחברת צמחים מסוימת‪,‬‬
‫כגון ערבי נ ח ל )וי' כג‪ ,‬מ‪ ,‬ועוד ארבע פעמים במקרא(‪ ,‬ארזי ל ב נ ו ן )מל"א ה‪,‬‬
‫יג‪ ,‬ועוד ‪ 15‬פעמים(‪ ,‬שקמים אשר ב ש פ ל ה )שם‪ ,‬י‪ ,‬כז‪ ,‬ועוד פעמיים(‪ .‬ארץ‬
‫ישראל מצוינת כבית גידולם של שבעת המינים‪" :‬ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה‬
‫‪ .3‬ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.1‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪8‬‬
‫ורמון ארץ זית שמן ודבש" )דב' ח‪ ,‬ח(‪ .‬ה ג ל ע ד מוזכר כבית גידול של צמחי‬
‫מרפא ובושם‪" :‬והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמלהם נֹשאים נכאת וצרי‬
‫ולוט הולכים להוריד מצרימה" )בר' לז‪ ,‬כה(‪ .‬תחומי ההרים והעמקים נקבעו עלֿפי‬
‫גידולים אופייניים שבהם‪" :‬רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ :‬סימן להרים ‪ -‬מילין‬
‫]כנראה אלון[‪ ,‬סימן לעמקים ‪ -‬דקלים ]הזקוקים לבית גידול חם ולמיֿתהום רבים[‪,‬‬
‫סימן לשפלה ‪ -‬שקמים‪ ,‬סימן לנחלים ‪ -‬קנים" )פסחים נג(‪ .‬ה ג ל י ל )נחלת אשר(‬
‫נזכר כבית גידול המצטיין בשמן זית‪'" :‬וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור'‬
‫)דב' לב‪ ,‬יג( אלו זיתים של גוש חלב" )ירושלמי‪ ,‬פאה פ"ז ה"ג; ספרי‪ ,‬האזינו(‪,‬‬
‫וכן "תנו רבנן‪' :‬וטֹבל בשמן רגלו' )דב' לג‪ ,‬כד( זה חלקו של אשר שמושך שמן‬
‫כמעין‪) "...‬מנחות פה‪ ,‬ע"ב(‪ .‬בהמשך מובא הסיפור המפורסם על אנשי לודקיא‬
‫)לטקיה שבסוריה( שנזקקו לשמן במאה ריבוא ושגרו שליח לירושלים‪ ,‬אמרו לו‪:‬‬
‫לך לצור‪ .‬ומשהגיע לצור‪ ,‬אמרו לו‪ :‬לך לגוש חלב )שבנחלת שבט אשר שבגליל(‪.‬‬
‫שם אמרו לו‪ :‬לך אצל אדם פלוני‪ ,‬מצאו עודר תחת זיתיו שאל‪ :‬יש לך שמן למכור‬
‫במאה ריבוא? ענה לו האיש בחיוב‪ ,‬המתין עד שסיים מלאכתו‪ ,‬כשהגיעו לביתו‪,‬‬
‫שמה שפחתו קערת שמן לפניו לסוך רגליו )"וטובל בשמן רגלו"(‪ .‬אחר כך מכר‬
‫לו שמן כל כך רב‪ ,‬עד שאמרו‪" :‬לא הניח אותו איש גמל או חמור‪ ,‬סוס או פרד‬
‫בארץ ישראל שלא שכרם" )להובלת שמן(‪ .‬וכן נאמר‪" :‬נוח לאדם לגדל לגיון משל‬
‫זיתים בגליל ולא תינוק אחד בא"י" )בראשית רבה‪ ,‬כ‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫‪ÈÁÏ Ï„Ȃ È˙· ȉÈÊ‬‬
‫במקורות קיימת אבחנה לגבי התפרסות של אוכלוסיות בעלי החיים באזורים‬
‫ותתֿאזורים בעלי תנאים שונים‪.‬‬
‫באופן כללי מבחינים בין בית גידול ימי לבין בית גידול יבשתי לבעלי חיים‪:‬‬
‫וכשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה ]'והצב למינהו‪) ['...‬וי' יא‪ ,‬כט( היה אומר‪:‬‬
‫'מה רבו מעשיך ה' '! )תה' קד‪ ,‬כד(‪ ,‬יש לך בריות גדלות )גרסה אחרת ‪ -‬גדולות(‬
‫בים‪ ,‬ויש לך בריות גדלות ביבשה‪ ,‬שבים ‪ -‬אלמלא עולות ליבשה ‪ -‬מיד מתות‪:‬‬
‫שביבשה ‪ -‬אלמלא ליורדות לים ‪ -‬מיד מתות ‪ ...‬מקום חיותה של זו ‪ -‬מיתתה‬
‫של זו‪ .‬ומקום מיתתה של זו ‪ -‬חיותה של זו‪' ,‬מה רבו מעשיך ה' '! " )חולין‬
‫קכז‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫אך בתוך היבשה ובתחום הים הרחב יש בתי גידול מ ש נ י י ם בהתאם לתנאי‬
‫הסובב )מבנה‪ ,‬תנאי אקלים‪ ,‬סוג הקרקע והצומח וכד'(‪ .‬והרי מספר דוגמאות‪:‬‬
‫א‪" .‬רבי חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בר ר' חנינא שערו )=חשבו( לומר‪ :‬אין‬
‫החיה שבהר גדלה בעמק ולא חיה שבעמק גדלה בהר‪ ...‬הבא צבאים ושלחם‬
‫לארץ רחוקה ולבסוף יהיו חוזרים למקומם‪) "...‬ירושלמי‪ ,‬שביעית פ"ט ה"ב(‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪9‬‬
‫ב‪" .‬ולמקוה המים קרא ימים" )בר' א‪ ,‬י( ‪ -‬רש"י‪ ,‬שם‪ ,‬אומר‪'" :‬קרא ימים'‪ :‬והלא‬
‫ים אחד הוא? אלא‪ ,‬אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לדג העולה מן הים‬
‫באספמיא"‪.‬‬
‫במקורות רבים במקרא אנו מוצאים תיאור בעלי חיים בסביבת בית גידולם הטבעי‬
‫ועובדות בדבר תכונות המינים‪ ,‬שעות פעילותם ועונת פעילותם‪ .‬והרי דוגמאות‪:‬‬
‫אריה ‪ -‬המדבר משמש כמקום משכנם של לביא וליש‪ ,‬אפעה ושרף מעופף )יש'‬
‫ל‪ ,‬ו(‪ .‬גם סבך הצומח של "גאון הירדן" מתואר כבית גידול לאריות שבארץ‬
‫ישראל‪" :‬הנה כאריה יעלה מגאון הירדן" )יר' מט‪ ,‬יט(‪" ,‬קול שאגת כפירים כי‬
‫שֻדד גאון הירדן" )זכ' יא‪ ,‬ג(‪ .‬הדבר מוצא את אישורו ברצפות פסיפס במפת‬
‫מידבא מהמאה ה‪) -6‬אריה רודף אחרי איילה( וכן בארמון הישאם )מאה ה‪.(-8‬‬
‫במרוצת הזמן הוא נדחק עקב חדירה ופלישה של האדם‪.‬‬
‫שפן ‪ -‬בית גידולו במצוקים וסלעים‪" :‬סלעים מחסה לשפנים" )תה' קד‪ ,‬יח(‪.‬‬
‫והמלבי"ם מפרש‪" :‬וכן המציא ]הקב"ה[ המעון גם לחיות היבשה שצריכים‬
‫להישגב במקום גבוה מפני הטורפים"‪ ,‬כלומר למטרת התגוננות ומסתור‪ .‬וכן‬
‫כתוב‪" :‬שפנים עם לאֿעצום וישימו בסלע ביתם" )משלי ל‪ ,‬כו(‪" ,‬השפן הזה‬
‫שוכב תחת הסלע‪ ,‬שמתיירא מן העוף שלא יעוף עליו ויאכלנו" )בראשית רבה‪,‬‬
‫יב‪ ,‬ח ]בתרגום מארמית[(‪.‬‬
‫יעל ‪ -‬בית גידולו במצוקים ובהרים גבוהים ותלולים‪" :‬הרים הגבהים ליעלים"‬
‫)תה' קד‪ ,‬יח(‪ ,‬והמלבי"ם מפרש‪" :‬ייחד את ההרים הגבוהים שיהיו משכן ליעלים‬
‫ולשפנים‪ ,‬שצריכים מחסה מפני חלישותם‪ ,‬ייחד להם שידורו בסלעים באופן‬
‫שבהשגחתו המופלאת ייחד לכל חי את מעונו ומקומו בתכלית הטוב והתיקון"‪4 .‬‬
‫ערוד ‪ -‬בית גידולו בערבות מדבר ומלחות‪ ..." :‬ומֹסרות ערוד מי פתח? אשר‬
‫שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה‪ ...‬יתור הרים מרעהו ואחר כל ‪ -‬ירוק ידרוש"‬
‫)איוב לט‪ ,‬ה‪-‬ח(‪ .‬בתיאור זה נרמזת העלייה העונתית להרים כשכלה העשב‬
‫והמרעה במישור‪ ,‬בשלהי הקיץ‪.‬‬
‫נשר ‪ -‬בית גידולו במצוקים וחגווי סלע בעלי נגישות קשה‪ ..." :‬יגביה נשר וכי‬
‫ירים קינו‪ ,‬סלע ישכון ויתלונן‪ ,‬על שן סלע ומצודה‪ ,‬משם חפר אוכל‪ ,‬למרחוק‬
‫עיניו יביטו‪ ...‬ובאשר חללים שם הוא" )איוב לט‪ ,‬כז‪-‬ל(‪ .‬התיאור המקראי מציין‬
‫את חדות ראייתו של הנשר וכן את סל מזונו )פגרים(‪.‬‬
‫המלבי"ם מציין את בתי הגידול האופייניים לכל בעלי החיים וכן את התאמתם‬
‫לסביבה ונדודיהם העונתיים‪..." :‬הראה הקב"ה לאיוב את השגחתו על כל מין‪ ,‬הן‬
‫במזונו‪ ,‬הן בהריון ולידה‪ ,‬הן במקום מעונו‪ ,‬הן העוף בהטלת ביציו‪ ,‬ובנסיעתו בימי‬
‫החורף ]נדידת הציפורים[‪ ,‬ובמעופו לגבהי שחקים וכל שכן שיש השגחה פרטית‬
‫‪ .4‬וראו גם בראשית רבה‪ ,‬יב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫על האדם הנעלה מכולם והמכותר בכתר השכל והנברא בצלם אלקים" )פירושו‬
‫לאיוב לט‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫·˙‪ÌÈÂÒÓ ÔÈÓÏ ˙ÂÈËÈÓ„ ̉·˘ ÌÈÈÈËˆÓ Ï„Ȃ È‬‬
‫במקורות קיימת אבחנה לגבי חלוקה והתפרסות של צמחים ובעלי חיים באזורים‬
‫ובתתֿאזורים בעלי תנאים שונים‪ .‬לפעמים מודגשים בתי גידול שבהם קיים ריכוז‬
‫של חי או צומח בתנאי התפתחות של שיא )קלימקס( עקב עדיפות תנאי בית‬
‫הגידול על פני כל מקום אחר‪.‬‬
‫‪"‰· ÏÎ ¯ÒÁ˙ ‡Ï" - Ï„Ȃ‰ È˙·· ÔÂÂÈ‚‰‬‬
‫רעיון זה של גיוון בתי הגידול בא"י עקב תנאיה הגיאוגרפיים המיוחדים ‪ 5‬מודגש‬
‫במדרשים האלה‪" :‬ר' שמעון בן יוחאי אומר‪' :‬תבל' זו ארץ ישראל‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫'משחקת בתבל ארצו' )משלי ח‪ ,‬לא(‪ .‬ולמה נקרא שמה 'תבל'? שהיא מתובלת‬
‫בכל‪ .‬שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו‪ ,‬אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום‪,‬‬
‫שנאמר‪' :‬לאֿתחסר כל בה'" )דברים ח‪ ,‬ט( )ספרי‪ ,‬עקב‪ ,‬לז(‪ .‬וכן "'ארץ הרים‬
‫ובקעות‪) '...‬דב' יא‪ ,‬יא( ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה‪ :‬בית ארצות‪ ,‬בית החולות‪,‬‬
‫בית העפר" )תנאי מסלע וקרקע מגוונים( )ילקוט שמעוני‪ ,‬עקב‪ ,‬תתנ"ט(‪.‬‬
‫הפסוק "ארץ אשר‪ ...‬לאֿתחסר כל בה" )דב' ח‪ ,‬ט( אף "הועמד במבחן" על ידי‬
‫הקיסר אדריאנוס שביקש מר' יהושע בן חנניה להביא לפניו פלפלין )תבלין יקר‬
‫מהמזרח( פוסיאנין )פסיון‪ ,‬עוף מים שהובא ממרכז אסיה ובשרו מאכל מעדנים(‬
‫ומשי )שמקורו במזרח הרחוק(‪ .‬הביא לפניו פלפלין מן נצחנה ופוסיאנין מן ציידן‬
‫)בית ציידא( ויש אומרים מן עכברין )עכברה( ומשי מגוש חלב )מדרש קוהלת‬
‫רבה‪ ,‬ב‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫·˙‪(ÔÈÈ) ÔÙ‚Â (ÔÓ˘) ˙ÈÊ ,(˙ÏÂÒ) ‰ËÈÁ· ÌÈÈÈËˆÓ Ï„Ȃ È‬‬
‫כפי שנראה מהדוגמאות דלהלן‪ ,‬חז"ל ‪ -‬במשנה ובתלמוד ‪ -‬ציינו בתי גידול‬
‫מסוימים המצטיינים בתוצרת משובחת במינים מסוימים )מבחינת גודל הפרי‪ ,‬טעמו‬
‫וכדומה(‪ .‬על פי רוב יש לציון בתי הגידול השלכות הלכתיות בתחומים שונים‪.‬‬
‫ממינים אלה הביאו את המנחות ואת הנסכים ואת שתי הלחם לבית המקדש ומצווה‬
‫להביאם מן המובחר‪.‬‬
‫‪ .5‬אזורי אקלים מגוונים עקב מיקומה על גבול המדבר וכן שפע של צורות נוף ותבליט‬
‫)בהשפעת השבר הסורי הסמוך( ‪ -‬כל אלה משפיעים על אופי בתי הגידול‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪11‬‬
‫חז"ל אף קבעו "דירוג" ברמת בתי הגידול‪ :‬א ל פ א )ראש וראשון‪ ,‬המשובח ביותר(‬
‫ש נ י י ה ‪ ,‬ש ל י ש י ת‪" :‬מכמס ומזוניחא ]זנוח?[ אלפא ]ראש וראשון[ לסולת‪,‬‬
‫שניה להן ‪ -‬עפריים בבקעה ]בית שאן[" )מנחות ח‪ ,‬א(; "תקוע ]הגלילית‪ ,‬ליד‬
‫מירון[ אלפא לשמן‪ ...‬שניה לה ‪ -‬רגב בעבר הירדן" )שם‪ ,‬שם‪ ,‬ג(; "קרוחים‬
‫והתולים ]שמות מקומות; גרסה אחרת‪ :‬קדוחים ועטולים[ אלפא ליין‪ ,‬שניה להן‬
‫‪ -‬בית רימה ובית לבן בהר ]בהר יהודה[ וכפר סיגנא בבקעה" )מנחות‪ ,‬שם‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫·˜‪Ìȇ˙Ï ÌȘ‰·ÂÓ Ï„Ȃ È˙·Î ȇ˙ȷ ‡ ,ÔÈÎÒ ˙Ú‬‬
‫במדרש נאמר‪'" :‬וינקהו דבש מסלע' )דב' לב‪ ,‬יג( כגון‪ :‬סכני וחברותיה‪ ,‬ומעשה‬
‫שאמר ר' יהודה לבנו בסכני‪ :‬עלה והבא לנו קציעות ]תאנים שהוכנו לכבישה;‬
‫גרסה אחרת‪ :‬גרוגרות[ מן החבית‪ .‬עלה והושיט ידו ומצא דבש צף על פיה‪ ,‬אמר‬
‫לאביו‪ :‬אבא של דבש היא! אמר לו‪ :‬השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות‪"...‬‬
‫)ספרי‪ ,‬האזינו(‪ .‬וכן "אמר ר' יעקב בן דוסתאי‪ :‬מלוד לאונו שלושה מילין‪ ,‬פעם‬
‫אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאנים" )כתובות קיא‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫ועוד אמרו‪" :‬אוכלין בתאנים עד שיכלו פגי ביתיאני" )תוספתא‪ ,‬שביעית פ"ז הי"ד(‪.‬‬
‫הכוונה כנראה לבית תאני )ביתניה( שבמזרח הר הזיתים )אלעזריה של ימינו(‪.‬‬
‫·˜‪ÌÈ‚„· ÔÈÈËˆÓ Ï„Ȃ ˙È·Î (‰ÁÈË·) ‡„ÈȈ ˙È· ˙Ú‬‬
‫על עושר הדגה באזור צפון מזרח הכנרת מספר ר' שמעון בן גמליאל בלשון‬
‫גוזמה‪" :‬מעשה שהלכתי לציידן )בית ציידא( והביאו לפני יותר משלוש מאות מיני‬
‫דגים בתמחוי אחד" )בתבשיל אחד( )ירושלמי‪ ,‬שקלים פ"ו ה"ב(‪ .‬ואכן‪ ,‬גם בימינו‬
‫אזור צפון מזרח הכנרת ושפך הירדן משופעים בדגים הודות למים הטריים עתירי‬
‫החמצן‪ ,‬המכילים חומרי מזון מאגן החולה ומהווים גורם משיכה לדגים‪.‬‬
‫‪Ï„Ȃ È˙·Ï ˙ÂÓ‡˙‰‬‬
‫)"‪.(„Î ,„˜ '‰˙ - "...˙È˘Ú ‰ÓÎÁ· ÌÏÎ - '‰ ÍÈ˘ÚÓ Â·¯ ‰Ó‬‬
‫‪˙È· ȇ˙Ï ÌÈÁӈ ÌÈÈÁŒÈÏÚ· ,Ì„‡‰ Ï˘ ˙ÂÈ‚ÂÏÂÈÊÈÙ ˙ÂÈÓ¡ ˙Ó‡˙‰‬‬
‫‚‪ÌÏ„È‬‬
‫במקורותינו יש ביטוי להשקפה שהאדם‪ ,‬בעלי החיים והצמחים השונים הותאמו‬
‫על ידי הבורא לתנאי סביבתם הטבעית עלֿמנת שיוכלו לעמוד בפני קשיי אקלים‬
‫צפויים‪ ,‬בעיות טופוגרפיות וסכנות שונות‪.‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪12‬‬
‫‪˙È˙·È·Ò‰ ˙ίÚÓ‰ ȇ˙Ï Ì„‡‰ ˙ÂÏ‚˙Ò‰ ¯˘ÂÎ‬‬
‫מדרשי חז"ל ופרשני המקרא מנסים להסביר את פשר הסתגלות האדם לאזורים‬
‫השונים בכדור הארץ לעומת בעלי חיים אחרים שתפוצתם מוגבלת לאזורים‬
‫מצומצמים בלבד‪.‬‬
‫יש פרשנים הרואים את היסוד לתפוצת האדם על פני העולם כולו בברכת הבורא‪:‬‬
‫"ומלאו את הארץ וכבשה" )בר' א‪ ,‬כח(‪:‬‬
‫"ומלאו אתֿהארץ"‪ :‬כי האדם נוצר בטבע שיוכל לחיות על כל הארץ בין על‬
‫קוֿהמשוה ששם השמש בוער בחמתו‪ ,‬בין קרוב להצירים ]לקטבים[ ששם הקור‬
‫היותר גדול‪ ,‬מה שאין כן רוב החיות לא יתקיימו בכל מקום" )מלבי"ם‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬יש התולים את סוד הסתגלותו של האדם לאזורים השונים בבריאתו‬
‫ממדגם מייצג של עפר מכל קצוות התבל‪" :‬וייצר ה' אלוקים את ‪ -‬האדם עפר מן‬
‫האדמה" )בר' ב‪ ,‬ז(‪ ,‬ודרשו חז"ל‪" :‬רבי מאיר אומר‪ :‬אדם הראשון ‪ -‬מכל העולם‬
‫כולו הוצבר עפרו‪) "...‬סנהדרין לח‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫‪ÌÈ¢ Ìȯʇ· Ì„‡‰ Û‚ ‰·Ó ÏÚ ˙ÈÊÈÙ‰ ‰·È·Ò‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫בנושא זה אומר התלמוד‪:‬‬
‫מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה מי שילך ויקניט את הלל ‪...‬הלך אחד‬
‫ושאל לו‪ :‬מפני מה עיניהן של תרמודיין ]בני תדמור‪ ,‬פלמירה[ תרוטות? ]רכות‪,‬‬
‫חלשות[ אמר לו ‪...‬מפני שדרין בין החולות ]וסופות החול גורמות לדלקות‬
‫בעיניהם[ ‪...‬מפני מה רגליהן של אפריקיים רחבות? אמר לו‪... :‬מפני שדרין בין‬
‫בצעי המים‪] ".‬והביצות המשווניות‪ ,‬שבהן הם מבוססים תדיר‪ ,‬גורמות לנפיחות‬
‫כף הרגל[ )שבת לא‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫‪ÌÓÂȘ Ì˙„¯˘È‰ ,ÌÂÊÓ ˙‚˘‰ Í¯ÂˆÏ Ì˙·È·ÒÏ ÌÈÈÁ‰ ÈÏÚ· ˙Ó‡˙‰‬‬
‫בנושא זה נציין שני מקורות‪:‬‬
‫ר' זירא מצא לרב יהודה ‪ ...‬ושאל ממנו‪ :‬מה טעם הגמל זנבו קטן? משום שאוכל‬
‫כיסין ]שיחים קוצניים‪ ,‬לפיכך זנבו קצר‪ ,‬שלא יסתבך בקוצים[‪ .‬מה טעם השור‬
‫זנבו ארוך? משום שדר באגם וצריך להבריח היתושים‪ ,‬מה טעם קרן החגב רכה?‬
‫משום שדר בחלפים ]מיני קנה‪ ,‬סוף ועשב גבוה[ ואילו היתה קשה ‪ -‬תעקר‪...‬‬
‫)שבת עז‪ ,‬ע"ב; בתרגום עברי(‪.‬‬
‫כל בעל חיים ברא בו הקב"ה את צורת גופו בהתאם לתכונתו וטבעו להמשך‬
‫קיום מינו וחיותו ויהא נוח לו להשגת מאכלו וטרפו כדוגמת הפה הארוך והשוק‬
‫הארוכה לחסידה וכד' )שעל ידיה עומד במים( שבו צד דגים‪ ,‬וכשן והציפורן‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪13‬‬
‫לאריה ‪ -‬לטרוף טרף‪ ,‬והקרניים לשור ולאיל ‪ -‬כדי שיוכלו לדחות את הבעל ‪-‬‬
‫חיים‪ ,‬הבא לטורפם‪ ,‬והואיל ואין פרנסתם מהטרף והציד‪ ,‬אלא מעשב האדמה‪,‬‬
‫לא ברא להם שיניים וצפרניים לטרוף‪ ...‬וכמו שנראה הגמל ששם בו אורך הצואר‬
‫מתייחס לאורך שוקיו ]מגיע עד למטה משוקיו[ כדי שיקל עליו ליטול מזונו"‬
‫‪6‬‬
‫)רבנו בחיי‪ ,‬חובות הלבבות‪ ,‬שער הבטחון‪ ,‬סוף פרק ג(‪.‬‬
‫‪ÈÓÈÓ Ï„Ȃ ˙È·Ï ÌÈ‚„‰ Ï˘ ˙ÂÈÓ¡ ˙ÂÓ‡˙‰‬‬
‫בנדון זה מצאנו את הנאמר על ידי אברבאנל על הפסוק "ומלאו את המים" )בר'‬
‫א‪ ,‬כב(‪" :‬הבורא חננם באיברי הגוף כאלה שיוכלו לחיות במים הקרים ובלא אויר‬
‫מה שאי אפשר לחי אחר" )אברבנאל‪ ,‬שם(‪ .‬כוונתו לזימים ולסנפירים שבהם צייד‬
‫הבורא את הדגים לצורך הפרדת חמצן מן המים ולשיוט‪.‬‬
‫‪˙ÂÏ· ¯Â˙ȇ Í¯ÂˆÏ ÌÈү„ ¯‡˘Â ËÈÚ ,‰È„Ï „Á ‰Èȇ¯ ˘ÂÁ‬‬
‫"דאמר ר' אבהו‪ :‬ראה זו איה‪ ,‬ולמה נקרא שמה ראה? )דב' יד( שרואה ביותר‬
‫וכן הוא אומר‪' :‬נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה' )איוב כח‪ ,‬ז(‪ .‬תנא‪:‬‬
‫עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל ]על דרך גוזמה[" )חולין סג‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫‪‰‡ÂÂÒ‰ ÈÎ¯ÂˆÏ ‰·È·ÒÏ ‰Ó‡˙‰‬‬
‫"ויש באזיא ]אסיה[ החם ובארץ הנילוס מין עקרב גדול הנקרא קראקאדיל‪ ...‬הוא‬
‫שוחה במים וגם ילך ביבשה‪] ...‬תנין היאור[‪ ...‬גם יארוב על האדם‪ ,‬ותחבולתו‬
‫הוא כי ישכב בקנה וסוף כל היום דומם בלי שום תנועה עד אשר יתראה כקורה‬
‫גדול או כעץ היער מוכרת‪ ,‬כי מראהו דומה לקליפת עצי היער" )ספר הברית‪,‬‬
‫מאמר יד‪ ,‬עמ' רכד(‪7 .‬‬
‫וכן "‪...‬ויש בהודו המזרחית נחש הנקרא ברלן שלנג בעבור שעל גבו יש חברבורות‬
‫הדומין לחרסים‪) "...‬שם‪ ,‬רכ(‪ ,‬ועוד "‪...‬ויש מין עקרב ]זוחל[ הנקרא קאמעלעאן‬
‫]זיקית[ אשר עורו שעליו זך ובהיר מאד‪ ,‬ויתראו בתוכו כל המראות אשר יתייצבו‬
‫לפניו כעומד לפני המראה הנקרא שפיגעל‪) "...‬שם‪ ,‬רכא(‪.‬‬
‫‪̉È˙ÂÂÎ˙ ÁÓˆ‰Â ÈÁ‰ ,Ì„‡‰ ÏÚ ··ÂÒ‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫ידוע כי לסביבה הטבעית השפעה על האדם‪ ,‬בעלי‪-‬החיים ואף על הצומח‪ ,‬היא‬
‫משפיעה על צורתם החיצונית‪ ,‬צבע עורם‪ ,‬סלֿמזונם‪ ,‬צורת המעון ואף קובעת את‬
‫‪ .6‬השוו ר' יוסף אלבו‪ ,‬ספר העיקרים‪ ,‬מאמר ד‪ ,‬פרק יא‪ ,‬קנב‪.‬‬
‫‪ .7‬על פי מהד' תש"ן )ראו הביבליוגרפיה ללהלן‪ ,‬על פי פנחס אליהו מוילנא‪ ,‬תקנ"ז(‪ ,‬וכן בכל‬
‫מקום להלן‪.‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪14‬‬
‫תכונותיהם ומזגם‪ .‬במקורותינו סימוכין לכך שחז"ל היו ערים לנושא ההשפעות‬
‫הסביבתיות על מרכיבי המערכת‪ ,‬כפי שיודגם להלן‪:‬‬
‫‪ ...‬כי מיום ברא אלהים שמים וארץ וכל מיני הברואים ואש ומים ואויר‪ ,‬שם‬
‫בטבע הארץ שיתהוה תמיד ממנה מין ידוע ממיני העכברים כשיהיה עפר הארץ‬
‫באופן וערך כזה‪ ...‬ושם בטבע האויר שיתהוו ממנה ברואים דקים מאד כשיהיה‬
‫המים באופן זה‪ ,‬וישרצו בעל חי זו כשיהיה המים באופן זה‪ ,‬ולכן לא ישרצו‬
‫המים בנהרות מה שישרצו באגמים וכדומה לזה בימים ובשאר מקוה המים )ספר‬
‫הברית‪ ,‬עמ' רכב(‪.‬‬
‫‪ÂÈÈÁ ˙ÏÁÂ˙ ÏÚ ¯˘ÂÎ ÏÚ ,Ì„‡‰ ˙‡ȯ· ÏÚ ‰ÈÙ¯‚ÂÙÂˉ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫בתלמוד נאמר "אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל עיר שיש בה מעלות ומורדות‪ ,‬אדם‬
‫ובהמה שבה מזקינים בחצי ימיהם" )בבלי‪ ,‬עירובין נו‪ ,‬ע"א(‪ .‬מצד שני‪ ,‬בתרגום‬
‫יונתן בן עוזיאל באה סברה הפוכה‪ ,‬שכן בהסברו לפסוק "ברזל ונחשת מנעלך‬
‫וכימיך דֹבאך" )דב' לג‪ ,‬כה; בברכת משה לשבט אשר( הוא מפרש‪" :‬בריאים בני‬
‫שבט אשר ורגליהם מחוסנות ונוקשות כברזל ונחושת‪ ,‬עקב היותם נאלצים לטייל‬
‫על כיפי סלעים וצוקים ]ואופי טופוגרפי הררי גלילי זה‪ ,‬של נחלת אשר מגביר את‬
‫כושרם[ והם בעלי כושר ובריאות בזקנותם כמו בצעירותם ]כאנשי הקווקז ההרריים‬
‫המגיעים לזקנה מופלגת["‪.‬‬
‫‪ÌÏ„Ȃ ˙È·Ï ÌÈÁӈ ÌÈÈÁ ÈÏÚ· ,Ì„‡‰ ˙˜ÈÊ‬‬
‫בידוע שהסביבה הטבעית משפיעה במרוצת הזמן על האדם‪ ,‬מבנה גופו‪ ,‬צבעו‪ ,‬סל‬
‫מזונו‪ ,‬צורת מעונו ואף על אופיו ותכונותיו‪ ,‬גם בעלי החיים ואף צמחים מסתגלים‬
‫לסביבת בית גידולם‪ ,‬ובמרוצת הזמן מתפתח זן מיוחד המותאם לתנאי סביבתו‬
‫)אקוטיפ( ובה הוא מתפתח בצורה אופטימלית‪ ,‬בבחינת "חן המקום על יושביו"‬
‫)סוטה מז‪ ,‬ע"א(‪ .‬עקרון אקולוגי זה של יתרון המין ה מ ק ו מ י על פני מינים מאזור‬
‫מרוחק וכן ההשפעה החיובית של בית הגידול על היצורים והצמחים הגדלים בו‪,‬‬
‫נזכר במקורות היהודים בהקשרים שונים‪.‬‬
‫העדפת ה מ י ן ה מ ק ו מ י )בערבית ‪ -‬בלאדי(‪ ,‬המותאם לתנאים האקולגיים‬
‫שבאזור‪ ,‬על מין משובח יותר )לכאורה( הבא ממרחק‪ ,‬למדים מהמדרש על בקשת‬
‫אברהם מאליעזר "כי אלֿארצי ואלֿמולדתי תלך‪) "...‬בר' כד‪ ,‬ד(‪ ,‬האומר‪" :‬אמר‬
‫ר' יצחק‪ :‬גם אם החיטים שבמקומך זונים )צמח ממשפחת הדגניים הדומה לחיטים(‬
‫ זרע מהן!" )בראשית רבה‪ ,‬נט‪ ,‬יא; בתרגום עברי(‪ .‬על יוסף נאמר‪" :‬אוכל שדה‬‫ העיר אשר סביבֹתיה נתן בתוכה" )בר' מא‪ ,‬מח(‪ ,‬והמדרש מסביר כי הוא אחסן‬‫את כל היבול במקום גידולו‪" :‬רבי יהודה אומר‪ :‬נתן מה שבתחום טבריה ‪-‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪15‬‬
‫בטבריה ומה שבתחום ציפורי ‪ -‬בציפורי‪ ,‬מפני שכל ארץ וארץ מעמידה )שומרת(‬
‫פירותיה" )בראשית רבה‪ ,‬צ‪ ,‬ה(‪ .‬המדובר באחסון זרעים שהם נפגעים פחות‬
‫מהמזיקים שבמקומם‪ ,‬כי קיים שיווי משקל אקולוגי בין המזיקים לבין בעלי החיים‬
‫הניזונים מהם‪.‬‬
‫‪,ÈÚ·Ë È·ȯ ,˙ÂÂÎ˙) Ì„‡‰ ÏÚ ¯È‡‰Â ÌÈÓ‰ ˙ÂÎȇ ,‰·È·Ò‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫·¯‪(‰Ó„Π˙‡È‬‬
‫במדרש נאמר‪" :‬וראיתם את הארץ מה הוא" )במ' יג‪ ,‬יח( ‪" -‬אמר להם‪ :‬היו‬
‫מסתכלין בארץ‪ .‬יש ארץ המגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים‪ ,‬יש ארץ מגדלת‬
‫אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין" )תנחומא‪ ,‬שלח(‪ ,‬וכן "יש מעין מגדל גיבורים‬
‫ויש מגדל חלשים‪ ...‬יש מגדל נאים ויש מגדל כעורים‪ ,‬ויש מגדל צנועים ויש מגדל‬
‫שטופי זימה" )תנחומא‪ ,‬בלק‪ ,‬יז(‪ ,‬ו"'לא תהיה משכלה בארצך וכו" ‪ -‬זו ארץ‬
‫ישראל שאוירה טוב ומימיה טובים" )מדרשֿאגדה‪ ,‬שמות כג‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫ועוד דרשו‪'" :‬על נהרות בבל שם ישבנו גםֿבכינו' )תה' קלז‪ ,‬א( ‪ -‬מה ראו ישראל‬
‫לבכות על נהרות בבל? ר' יוחנן אמר‪ :‬הרג בהם פרת בישראל יותר ממה שהרג‬
‫נבוכדנצר הרשע‪ .‬כשהיו ישראל שרויין בארץ ישראל‪ ,‬לא היו שותין אלא ממי‬
‫גשמים וממי נוזלים וממי מעיינות‪ ,‬כיון שגלו לבבל‪ ,‬שתו ממי הפרת ומתים מהם‬
‫הרבה" )מדרש שוחרֿטוב‪ ,‬קלז(‪.‬‬
‫ˆ‪˙ÂȇϘÁ‰ ‰È˙ÂÂÎ˙ ژ¯˜‰ ‚ÂÒ ˙ÚÈ·˜Ï (¯Â˘„ȇ) „„ÓÎ ÌÈÁÓ‬‬
‫כך נאמר במדרש‪'" :‬אם כֹחה ]של אדמה[ אכלתי בליֿכסף ונפש בעליה הפחתי‪,‬‬
‫תחת חטה יצא חוח‪ ,‬ותחת שעֹרה באשה' )איוב לא‪ ,‬לט‪-‬מ( ‪ -‬אמר ר' אושעיא‪:‬‬
‫לימדתך תורה דרך ארץ‪ :‬שדה שמעלה חוחים ‪ -‬יפה לזורעה חיטים ‪ ...‬ושדה‬
‫המעלה באושים ‪ -‬יפה לזרעה שעורים" )תנחומא‪ ,‬טו(‪ .‬ואמנם דרישות החיטה‬
‫והחוח לגבי תנאי ביתֿהגידול דומות‪ ,‬והחוח מייצג בתי גידול הטובים לחיטה‪ .‬גם‬
‫כיום ניתן למצוא חוח עקוד בקרקעות עמוקים וטובעניים בחורף הטובים לפלחה‬
‫ולגידולי קיץ‪.‬‬
‫˘‪ÈÙ‡· ÈÂÈ˘Ï ÌÈӯ‚Π(‰ÈÙ¯‚ÂÙÂË ژ¯˜ ˙ÈÁ·Ó) Ï„ȂŒ˙È· ÈÙ‡· ÌÈÂÈ‬‬
‫‪ÁÓˆ‰‬‬
‫בתלמוד נאמר‪" :‬אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן‪ :‬מהו שנאמר‪' :‬אלה‬
‫בניֿשעיר החורי יושבי הארץ' )בר' לו‪ ,‬כ( וכי שאר בני אדם יושבי רקיע הם? אלא‬
‫שהיו בקיאים בישובה של ארץ‪ ,‬שהיו אומרים‪ :‬מלוא קנה זה )מידה( לזית‪ ,‬מלוא‬
‫קנה זה לגפנים‪ ,‬מלוא קנה זה לתאנה‪) "...‬שבת פה‪ ,‬ע"א(‪ .‬דהיינו‪ ,‬היו אלה‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪16‬‬
‫"אגרונומים" קדומים שידעו להתאים לכל גידול שטח התואם לדרישותיו‬
‫המיוחדות‪.‬‬
‫‪ȯى ˙ÂÎȇ ÏÚ Ú˜¯˜‰ ·ÈË ˙ÂÚÙ˘‰‬‬
‫על הפסוק "ומה הארץ‪ ,‬השמנה היא אם רזה" )במ' יג‪ ,‬כ( דרשו‪" :‬אם פירותיה‬
‫קלים אם שמנים? אמר להם‪ :‬הסתכלו באבנים ובצרורות שלה‪ ,‬אם של צונמא הם‬
‫]סלעים[ ‪ -‬שמנים הם‪ ,‬אם של חרסים הם ]גירניים‪ ,‬סידניים[ ‪ -‬רזים הם" )מדרש‬
‫תנחומא‪ ,‬שלח‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫גם כיום יש הבדל ניכר בין פרי הגדל באדמות הר אדומות )טרהֿרוסה( על גבי‬
‫איזור טרשי וגיר קשה‪ ,‬לבין פרות באזור אדמה אפורה ‪ -‬רנדזינה )‪- (£÷דR‬‬
‫הנוצרת באזור שבו סלע האם חווארי סידני רך )קירטון(‪.‬‬
‫‪ȯى ˙ÂÎ˙ ÏÚ ËÈÏ·˙‰Â Ú˜¯˜‰ ˙ÂÚÙ˘‰‬‬
‫בספרי כתוב‪:‬‬
‫"והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות" )דב' יא‪ ,‬יא( ‪...‬‬
‫שנותן טעם בהר ובבקעה‪ ,‬שפרות הר קלים ופרות בקעה שמנים ]קרקע קלה‬
‫לעומת אדמת סחף כבדה[‪ ,‬דבר אחר‪' :‬הרים ובקעות' מגיד שלא שוו טעם פירות‬
‫בקעה לטעם פירות הר‪ ...‬ולא טעם פירות הר לטעם פירות בקעה‪ ,‬ומנין שלא‬
‫שוו טעם פירות הר זו לטעם פירות הר זו? טעם פירות בקעה זו לטעם פירות‬
‫בקעה זו? תלמוד לומר‪"' :‬ארץ הרים ובקעות" הרים ‪ -‬הרים הרבה‪ ,‬בקעות ‪-‬‬
‫בקעות הרבה )ספרי‪ ,‬עקב‪ ,‬יא‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כל בית גידול ותנאיו המיוחדים וכתוצאה מכך ‪ -‬פירותיו המיוחדים‪ .‬משום‬
‫כך "אין מביאים ]בכורים[ מתמרים שבהר ]"דקל הרים"[‪ ,‬ולא מפירות שבעמק"‬
‫]ביכורים א‪ ,‬ג(‪ ,‬כי יש להביא מן המובחר‪" .‬ר' שמעון בר יוחאי אומר‪ :‬שתים‬
‫עשרה ארצות ]נחלות‪ ,‬אזורים[ ניתנו‪ ,‬כנגד שנים עשר השבטים‪ ,‬ולא שוו טעם‬
‫פירות שבט זה לטעם פירות שבט זה" )ילקוט שמעוני‪ ,‬עקב(‪ .‬וכן כתוב‪...'" :‬איש‬
‫אשר כברכתו בירך אותם' ‪ -‬לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא‬
‫עושה שעורים‪ ,‬ולבנימין ‪ -‬ארץ שהיא עושה חיטים‪ ,‬אף על פי כן כללן אלו באלו‬
‫שיהו אוכלין אלו משל אלו" )תנחומא‪ ,‬ויחי‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫גם לגבי צמחי תבלין ובושם נודעת השפעה חיובית לבית גידול הררי )סלעי ‪-‬‬
‫גירני(‪ ,‬והרמב"ם חוזר ומדגיש בספריו הרפואיים כי "‪...‬העשבים הנלקטים בהרים‬
‫החזקים ]טרשיים[ הם יותר חזקי הכח מאותם שילקטו בבקעה‪ ,‬ובארץ שמנה‬
‫ובגנים" )קריספיל‪ ,‬עמ' ‪ .(208‬לצמחי הבר יש גם עדיפות גנטית מהמתורבתים‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ÌÈÈÁ‰ ÈÏÚ· ˙ÂÂÎ˙ ÏÚ Èڷˉ È·ȯ‰ ÏÚ Ï„Ȃ‰ ˙È· ÌÈϘ‡ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫על הפסוק "פרו ורבו ]לדגים[ והעוף ירב בארץ" )בר' א‪ ,‬כב( אומר בעל אור‬
‫החיים‪" :‬הוזכרה ברכה בדגים ולא בעופות‪ ,‬והעוף אינו צריך לברכה זו של הדגים‪,‬‬
‫כי מכיון שאינו מתגורר בתוך המים‪ ,‬אלא על הארץ‪ ,‬שיש עליה זהרי שמש‬
‫וחמימות‪ ,‬הוא בעצמו יִרב‪) "...‬אור החיים‪ ,‬שם(‪ .‬הווי אומר ‪ -‬בית גידול חם‬
‫המעודד ריבוי טבעי )ראה להלן(‪.‬‬
‫החום וקרינת השמש מעודדים גם פעילות ותנועה‪ ,‬ואילו הקור גורם לחוסר פעילות‬
‫בקרב בעלי חיים שונים‪ .‬כדוגמה לכך נביא את תיאור הארבה בנבואתו של נחום‪:‬‬
‫"מִנזריך כארבה וטפסריך כגוב גובי החונים בגדרות ביום קרה‪ ,‬שמש זרחה ונודד‬
‫ולא נודע מקומו איָם" )נחום ג‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫‪Û‰ ÏÚ ÌÈÚ˜˘Ó‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫להלן מספר מאמרים תלמודיים‪" :‬אמר רב יהודה‪ :‬רוח שלאחר גשמים כגשמים‪,‬‬
‫ענן שלאחר גשמים כגשמים‪ ,‬חמה שלאחר גשמים כשני גשמים‪ .‬אמר רבא‪ :‬יפה‬
‫שלג להרים כחמישה גשמים לקרקע ]כי הוא נאגר ומפשיר בשלבים תוך חלחול‬
‫אטי[" )תענית ג‪ ,‬ע"ב(‪ .‬וכן אמרו‪" :‬אמר רב חנא בגדתאה‪ :‬מטר משקה‪ ,‬מרוה‬
‫ומזבל ]שוטף מינרלים לקרקע[ ומעדן וממשיך ]את הפרי[" )כתובות י‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫ובמדרש‪" :‬אמר ר' יהושע בן לוי ‪ -‬בשעה שהמטר יורד הוא עושה פנים לאדמה"‬
‫)בראשית רבה‪ ,‬יג‪ ,‬יט(‪ .‬לפי הפשט ‪" -‬פנים לאדמה" הכוונה לצורה נאה שנראים‬
‫צמחים ומיני עשבים וזרעים בעוד שמקודם הייתה חרבה )על פי פירוש "מתנות‬
‫כהונה"‪ ,‬שם(‪ ,‬אך ייתכן שהכוונה גם לאירוזיה וצורת נופי סחיפה המעוצבים על‬
‫ידי נגר מי הגשם ושִטפם‪.‬‬
‫‪ÌÈÈÁ ÈÏÚ· ÏÚ ÌÈÚ˜˘Ó‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫"אמר ר' יהושע בן לוי‪ :‬בשעה שהמטר יורד בהמה מבקשת תפקידה" ]מתייחמת‪,‬‬
‫כדוגמת עונת היִיחום של היחמורים‪ ,‬הצבאים ומינים נוספים המתרחשת בחודשי‬
‫הסתיו[ )בראשית רבה‪ ,‬יג‪ ,‬ב(‪ .‬ועוד‪" :‬עלה להר וראה שהיום אין בו אלא )אפילו(‬
‫חלזון אחד‪ ,‬למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות" )סנהדרין צא‪ ,‬ע"א(‪ .‬גם‬
‫כיום ניתן לראות חלזונות ושבלולים ב"תרדמת קיץ" עד רדת היורה‪.‬‬
‫‪ı¯‡‰ ÏÚ ÌÈÓ‰ ˙ÂÎȇ ÏÚ ,¯È‡‰ ÏÚ Ì˘‚‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫בעניין זה נביא מדברי הרמב"ן‪'" :‬ונתתי גשמיכם בעתם' )וי' כו‪ ,‬ד( הקדים דבר‬
‫הגשמים‪ ,‬כי בבואם בעתם כאשר יאות‪ ,‬יהיה האויר זך ]אוזון וכן שקיעת אבק[‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪18‬‬
‫וטוב‪ ,‬והמעיינות והנהרות טובים‪ ,‬ויהיה זה סיבת בריאות לגופים‪ ,‬והפירות כולם‬
‫יתרבו ותבורכו בהן" )רמב"ן‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫‪ÌÈ¢‰ ÌÈÏ„Ȃ‰Â ÌÈÏ·ȉ ÏÚ Ïˉ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫אחד משמותיו של החרמון בתרגומים הוא‪" :‬טורא דמסרי פירוהי" )תרגום יונתן‬
‫בן עוזיאל ותרגום ירושלמי לדברים ג‪ ,‬ט(‪ .‬לפי ה"ערוך" זהו "הר שמסריח ]מושך[‬
‫פירותיו"‪ ,‬הכוונה לכך שהפרות מגיעים להבשלה מלאה‪ .‬לפי המדרש‪ ,‬הטל הוא‬
‫זה שמשביח את יבולי הפרות‪ .‬על שפע הטל בחרמון נרמז בפסוק "כטל חרמון‬
‫שיֹרד על הרריֿציון" )תה' קלג‪ ,‬ג(‪ .‬ועוד נאמר‪" :‬כל עיר שטלליה מרובין‬
‫מחברותיה ‪ -‬פירותיה מרובין" )תוספתא‪ ,‬סוטה פ"טו ה"ב(; "'אהיה כטל לישראל‬
‫יפרח כשושנה' )הושע יד‪ ,‬ו( אמר ר' אבון‪ :‬מה שושנה זו שרב יוצא עליה והיא‬
‫כמושה‪ ,‬יצא טל והיא מפרחת‪ ,‬כך ישראל‪) "...‬שה"ש רבה‪ ,‬ב‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫‪̘Ӊ ‰·Â‚ (ÈÓ¯„ ‡ ÈÂÙˆ) Ô¯„Ó‰ ‰ÙÓ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬השוכנת צפונית לחוג הסרטן‪ ,‬מהלך השמש הוא ממזרח דרך הדרום‬
‫למערב‪ .‬יוצא אפוא שמדרונות בעלי תפנית דרומית סופגים הרבה יותר קרינה‬
‫ביממה לעומת מדרון בעל תפנית צפונית‪ .‬לעובדה זו נודעת השפעה הן על קידום‬
‫זמן ההבשלה והן על טיב היבולים‪ .‬הדבר מוזכר בקשר להבאת עומר השעורים‬
‫למקדש ביום שני של פסח‪..." :‬שאין מביאים את העומר אלא מן השדות‬
‫המודרמות והמנוּנרוֹת ]מלשון נור‪ ,‬בארמית‪ :‬אש[ לכך‪ ,‬שבהן חמה זורחת ובהן‬
‫חמה שוקעת" )מנחות פה‪ ,‬ע"א(‪ ,‬ורש"י )שם( אומר‪" :‬המודרמות ‪ -‬שבדרום‬
‫]מדרון בעל מפני דרומי[ שבהן החמה זורחת כל היום"‪8 .‬‬
‫ובמדרש מצינו‪" :‬נפתלי אילה שלוחה" )בר' מט‪ ,‬כא( ‪" -‬זו בקעת גינוסר‪ ,‬שהיא‬
‫קלה לבשל פירותיה‪ ,‬כאיילה זו שהיא קלה ]ממהרת[ לרוץ" )בראשית רבה‪ ,‬צט(‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בקעת גינוסר שבצפון מערב הכנרת‪ ,‬שוכנת כ‪ 200-‬מ' מתחת לפני הים והחום‬
‫מקדם את הבשלת הפרי ושפע הקרינה ממתיק אותו‪ .‬פרי זה של אזור גינוסר היה‬
‫עולה על שולחן שרים ומלכים וחז"ל דרשו נוטריקון‪" :‬גינוסר = גני שרים"‬
‫)בראשית רבה‪ ,‬צח‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫גם אזור עיןֿגדי סופג קרינה יתירה וחום עקב היותו נמוך מגובה פני הים וכן בשל‬
‫היותו במדבר יהודה‪ ,‬שבו נופלות רוחות על פני מרחק קצר בהפרש גובה עצום‬
‫‪ .8‬והשוו רש"י )כתב יד(‪..." :‬ובהרים חמה מַקדֶרת ומשביח את הפירות כדכתיב‪' :‬וממגד‬
‫תבואות שמש'‪' .‬הולך אל דרום' ‪...‬ועמוד החמה זורח על הדרום וממתקת את התבואה"‪.‬‬
‫וראו התוספות )שם(‪" :‬מודרמות ‪ -‬שהן משופעות לצד דרום‪ ,‬שאז החמה זורחת בהן‬
‫יותר‪"...‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪19‬‬
‫)כ‪ -1200‬מ'( ועל כן מתייבשות ומתחממות‪ ,‬ולפיכך מניבים הכרמים מספר יבולים‬
‫בשנה‪" :‬אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי" )שה"ש‪ ,‬א‪ ,‬יד(‪ .‬ואכן‪ ,‬בילקוט‬
‫שמעוני )שם( מובא‪" :‬כרמי עין גדי‪ ,‬שמביאין פירות ארבע וחמש פעמים בשנה‪."...‬‬
‫בימינו מנוצלים התנאים האקלימיים הללו שבנאות הכיכר‪ ,‬הערבה ובקעת הירדן‬
‫על ידי חקלאי הישובים המגדלים באזור גידולי קיץ שונים )כגון‪ :‬מילונים‪,‬‬
‫אבטיחים‪ ,‬מלפפונים ועגבניות( בתקופת החורף‪.‬‬
‫הטופוגרפיה וכן גובה המקום משפיעים ביותר על הקדמה או איחור ביבולי‬
‫הפירות‪ ,‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפירוש המדרש על ברכת יעקב לבנימין‪:‬‬
‫"'בנימין זאב יטרף‪ ,‬בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל'‪) .‬בר' מט‪ ,‬כז( 'בבקר יאכל‬
‫עד' ‪ -‬זו יריחו שהיא מבכרת פירותיה‪' ,‬ולערב יחלק שלל' ‪ -‬זו בית אל שמלקשת‬
‫]מאחרת‪ ,‬מלשון "מלקוש"[ פירותיה" )תנחומא‪ ,‬ויחי‪ ,‬טו(‪ .‬דהיינו‪ :‬יריחו‪ ,‬השוכנת‬
‫בבקעת הירדן וים המלח‪ ,‬משולה לבוקר )המקדים להבשיל(‪ ,‬וביתֿאל‪ ,‬שבמרומי‬
‫ההר משולה לערב )שהבשלתו מאוחרת(‪ .‬שני קצוות )בעלי תנאי אקלים מנוגדים(‪,‬‬
‫הקרובים גיאוגרפית‪ ,‬בנחלת בנימין הקטנה‪.‬‬
‫‪˙Ó„˜ÂÓ‰ ‰Ï˘·‰‰ ÏÚ ȯى ˙˜È˙Ó ÏÚ ÌÂÁ‰Â ‰È¯˜‰ ˙ÓˆÚ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫מתיקות הפרות בבקעת גינוסר נובעת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬מהחום ומהקרינה המוגברת‬
‫שבאזור זה‪" :‬אמר ר' יוחנן‪ :‬פעם אחזני בולמוס ורצתי למזרחה של תאנה וקיימתי‬
‫בעצמי 'החכמה תחַיֶה בעליה' )קה' ז‪ ,‬יב( ששנה רב יוסף‪ :‬הרוצה לטעום טעם‬
‫תאנה יפנה למזרחה‪ ,‬שנאמר‪' :‬וממגד תבואת שמש'" )דב' לג‪ ,‬יד( )יומא פג‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫על מתיקותם של פרות גינוסר מעיד ר' יוחנן כפי ששמע כילד מזקני דורו‪" :‬כינרת‬
‫זו גינוסר‪ ,‬ולמה נקרא שמה כינרת? דמתיקי פירא כקלא דכינרי ]שמתוקים פירותיה‬
‫כקול הכינור[" )מגילה ו‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫‪ÌÈÏ·ȉ ˙ÂÁ˙Ù˙‰· ÈÏÈÏ˘ ̯‚Π‰È¯˜ ¯ÒÂÁ‬‬
‫הגידולים החקלאיים השונים זקוקים לאור השמש ולקרינה )לצורך יצירת‬
‫הכלורופיל(‪ ,‬וחוסר קרינה מספקת פוגע בטיב היבולים‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬חז"ל‬
‫היו ערים לתופעה זו‪" :‬אין מביאים ]העומר ושתי הלחם[ לא מבית הזבלים‪ ,‬ולא‬
‫מבית השלחים ]שדה שמשקים אותו בהשקיה מלאכותית[ ולא מבית האילן ]חיטים‬
‫שגדלו במטע אילנות[" )מנחות ח‪ ,‬ב(‪ .‬רש"י )שם( אומר‪" :‬מבית האילן ‪ -‬משדה‬
‫שיש בו אילנות‪ ,‬לפי שהאילנות עושים לו צל‪ ,‬ואין התבואה גדלה בה יפה"‪.‬‬
‫חז"ל קבעו תקנות המתירות לבעל שדה לקצץ )במגבלות מסוימות( ענפי אילן‬
‫הגדל בסמוך לגבול הגידולים והמצל עליהם‪:‬‬
‫אילן שהוא נוטה לשדה חברו ‪ -‬קוצץ ]בעל השדה[ מלוא המרְדּע ]בגובה מלמד‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪20‬‬
‫הבקר[ על גבי המחרשה ]שלא יפריענו להוליך מחרשתו[‪ .‬ובחרוב ובשקמה‬
‫]שצלם מרובה וקשה לשדות[ ‪ -‬כנגד המשקולת‪ 9,‬בית השלחין ‪ -‬כל האילן‬
‫]קוצץ[ כנגד המשקולת‪ ,‬אבא שאול אומר‪ :‬כל אילן סרק ‪ -‬כנגד המשקולת )בבא‬
‫בתרא כז‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫רש"י )שם( אומר‪" :‬ואם בית שלחין היא כל האילן‪ :‬אפילו אינו חרוב ושקמה‬
‫קוצץ כנגד המשקולת שהצל רע לבית השלחין"‪.‬‬
‫‪ÌÈÏ·ȉ ÏÚ ˙ÂÁ¯‰ ˙ÚÙ˘‰‬‬
‫רוח צפונית יפה לחיטים בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בשעה שיניצו ]כי‬
‫רוח זו מביאה גשם‪ ,‬המפיל את התפרחות ‪" -‬רוח צפון תחולל גשם" )משלי כה‪,‬‬
‫כג([ רוח דרומית קשה לחיטים בשעה שהביאו שליש ]כי היובש משדף את‬
‫החיטה[ ויפה לזיתים בשעה שיניצו ]כי החום מעורר את פריחת הזית ועל ידי‬
‫כך ירבה היבול[ )בבא בתרא קמז‪ ,‬ע"א; מקבילה‪ :‬יומא כא‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫משום כך היה הכהן הגדול נוהג להניף את העומר בצורה סמלית לצדדים‪" :‬מוליך‬
‫ומביא‪ ...‬כנגד רוחות רעות" )ויקרא רבה‪ ,‬כב‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪ÌÈ¢ ÌÈÈÁ ÈÏÚ· Ï˘ ˙ÂȯÂËȯ˷ ‰Á·‰‬‬
‫במקורותינו יש סימוכין רבים לכושר ההבחנה של חז"ל במושג של טריטוריות‬
‫ותחומי שליטה של אוכלוסיות בעלי חיים וכן בטווח הפעילות המרבי של כל בעל‬
‫חיים‪ ,‬דהיינו עד היכן הוא מתרחק מאזור גידולו הטבעי בתנאים רגילים או בתנאי‬
‫לחץ ומחסור ובנסיבות מיוחדות‪ .‬להבחנה זו השפעה רבה בתחומי הלכה שונים‬
‫)לעניין גרימת נזק( כפי שנראה להלן‪:‬‬
‫‪¯‰ ˙ÂÈÁ ˙ÓÂÚÏ ˜ÓÚ ˙ÂÈÁ‬‬
‫"אין החיה שבהר גדלה בעמק‪ ,‬ולא גדלה חיה שבעמק בהר" )ירושלמי‪ ,‬שביעית‬
‫פ"ט ה"ב(‪ ,‬ולהלן )שם( מובאת דוגמה בצביים שציפו קרניהם בכסף )כסימן(‬
‫ושלחום לאזור רחוק‪ ,‬ומקץ שלוש שנים חזרו לבית גידולם הראשון‪ .‬הווה אומר‬
‫שחכמינו הבחינו בטריטוריות ומרחבי מחיה של חיות הר לעומת חיות עמק‪,‬‬
‫שבתנאים רגילים אינן מרחיקות ואינן חורגות מהטריטוריה שלהן‪.‬‬
‫‪ .9‬משקולת ‪ -‬אנך‪ ,‬והוא חוט שבקצהו תלויה משקולת של מתכת‪ .‬בעל השדה רשאי לקצוץ‬
‫כל ענף הנוטה לתוך שדהו לפי הקו המאונך על הגבול שבין שני השדות‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ÌÈÈÁ‰ ÈÏÚ· Ï˘ È·¯Ó‰ ˙ÂÏÈÚÙ‰ ÁÂÂË‬‬
‫‪ͷ¢‰ ˙·È·Ò· ÔÂÊÓ Ë˜ÈÏÏ ÌÈÂÈ Ï˘ ˙ÂÏÈÚÙ‰ ÁÂÂË‬‬
‫"מרחיקין את השובך מן העיר ‪ 50‬אמה‪ ,‬ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא‬
‫אם כן יש לו ‪ 50‬אמה לכל רוח" )בבא בתרא כג‪ ,‬ע"א(‪ ,‬ורש"י )שם(‪" :‬שלא יפסידו‬
‫היונים בשדה חברו"‪.‬‬
‫‪‰ÏÓ‰ ÁÂÂË‬‬
‫טווח פעילות הנמלים הוא ברדיוס של פרסה )כארבעה וחצי קילומטרים(‪:‬‬
‫"‪...‬ומחריבין חורי נמלים ]בחול המועד[‪ ,‬כיצד מחריבין? רבי שמעון בן גמליאל‬
‫אומר‪ :‬מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה והן חונקות זו את זו‪ ...‬ועד כמה?‬
‫עד פרסה" )מכירים אלו בעפר אלו( )מועד קטן ו‪ ,‬ע"ב(‪ .‬ורש"י )שם( אומר‪" :‬מפני‬
‫שמריחין את העפר ואין מכירין באותו עפר" ‪ -‬אם אין נהר‪ ,‬מיצר או גשר שמפסיק‬
‫בין הקינים‪ ,‬הנמלים אינן מניחות לנמלים מקן זר לפלוש לתחומן‪.‬‬
‫‪ÌÈ‚„‰ ˙ÂÏÈÚÙ ÁÂÂË‬‬
‫נושא זה מופיע בנושא הסגות גבול בין דייגים‪" :‬מרחיקין מצודת הדג מן הדג‬
‫כמלוא ריצת הדג ‪ ...‬עד פרסה" )בבא בתרא כא‪ ,‬ע"ב(‪ .‬ורש"י )שם( אומר‪..." :‬צייד‬
‫שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו ]ה"נישה" שלו[‪ ,‬מרחיקין שאר הדייגים‬
‫מצודתם‪ ."...‬בהמשך מוסיף רש"י שדייג שהניח פתיון ברדיוס מרוצת הדג סביב‬
‫חורו של הדג‪ ,‬בטוח שילכדנו‪ ,‬ולכן אסור לדייג אחר לבוא בתחומו )משום הסגת‬
‫גבול(‪ .‬גם בימינו יש דייגים האורבים לדגי הדקר )לוקוס( בקרבת חוריהם אשר‬
‫בנקיקי הסלעים ושוניות הכורכר‪ ,‬ומזהים את מושבות הקינון של הדגים‪.‬‬
‫‪Ìȯ·„‰ Ï˘ ˙È·ÈÒËȇ‰ ˙ÂÏÈÚÙ‰ ÁÂÂË‬‬
‫נאמר‪" :‬מרחיקין את הדבורים מן העיר חמישים אמה כדי שלא ינשכו )יעקצו( בני‬
‫אדם‪ .‬רבי אליעזר אומר‪ :‬מגדל דבורים כמגדל כלבים‪) "..‬תוספתא‪ ,‬בבא בתרא פ"א‬
‫ה"ז(‪ .‬בשל הכרת מקום הכוורת על ידי הדבורים אין מעבירים את הכוורות אלא‬
‫אל מחוץ לטווח מעופן‪ ,‬שאם לא כן הן תחזורנה למקום כוורתן‪.‬‬
‫˙‪˙Èڷˉ ˙ίÚÓ‰ ÍÂ˙· ‰˜ÈÓÈ„Â ÌÈÎÈω‬‬
‫המערכת הטבעית אינה קופאת על שמריה אלא רוחשת פעילויות ותהליכים‪ .‬קיימת‬
‫תחרות על מקורות המזון עקב הגבלות בכושר הנשיאה של בית הגידול‪ ,‬דבר‬
‫המביא לחדירה‪ ,‬שליטה ודומיננטיות של מינים מסוימים על חשבון דחיקת מינים‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪22‬‬
‫אחרים‪ .‬לעתים נוצר דו קיום )סימביוסיס( ולעתים על המערכת לווסת את הריבוי‬
‫הטבעי ואת מקורות המזון במטרה לשמור על המשך קיומה )התחדשות‬
‫וקיברנטיקה(‪ .‬ביהדות יש מודעות למגבלות הסביבה ואף חובה לריסון הריבוי‬
‫הטבעי בעתות מחסור )רעב או בצורת(‪.‬‬
‫‪˙ÂÏ·‚‰ ,‰ÈÁÓ‰ ·Á¯Ó ÔÂÊÓ‰ ÏÚ ˙¯Á˙‰Â Ï„Ȃ‰ ˙È· Ï˘ ‰‡È˘‰ ¯˘ÂÎ‬‬
‫·‪ÔÂÊÓ ˜ÙÒÏ Â˙ÏÂÎÈ·Â Ï„Ȃ‰ ˙È· Ï˘ ‰‡È˘‰ ¯˘ÂÎ‬‬
‫נושא זה מובלט יפה בפרשת לוט ואברהם עקב ריב רועיהם על המרעה‪" :‬וגם‬
‫ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ‪ .....‬ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו" )בר'‬
‫יג‪ ,‬ו(‪ .‬רמב"ן )שם( אומר‪..." :‬ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה‪ ,‬כי לא‬
‫נשא אותם הארץ‪ ."...‬העניין מופיע שנית במקנה עשו ויעקב‪" :‬ולא יכלה ארץ‬
‫מגוריהם לשאת אֹתם מפני מקניהם" )בר' לו‪ ,‬ז‪-‬יא(‪.‬‬
‫‚‪ÌÈ¢‰ ÌÈÁÓˆ‰ ÔÈ· Ú˜¯˜· ÔÂÊÓ‰ ÏÚ ˙¯Á˙‰ ̯Â‬‬
‫"אין מביאין )העומר ושתי הלחם( לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא‬
‫מבית האילן" )מנחות פה‪ ,‬ע"א(‪ .‬ורש"י )כתב יד‪ ,‬שם( אומר‪....." :‬מפני‬
‫שהאילנות יונקים את הקרקע ומכחישים את הזרעים"‪ .‬במקורות מבחינים בניצול‬
‫הקרקע ובהכחשתה באינטנסיביות שונה על ידי זנים שונים של צומח‪" :‬המקבל‬
‫שדה מחברו לזרעה שעורים ‪ -‬לא יזרענה חיטים‪ ,‬חיטים ‪ -‬יזרענה שעורים‪....‬‬
‫תבואה ‪ -‬לא יזרענה קטניות‪ ,‬קטניות ‪ -‬יזרענה תבואה" )בבא מציעא קו‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫רש"י )שם( אומר‪" :‬שהחיטין מכחישות את הקרקע יותר מהשעורים‪ ...‬והקטניות‬
‫מכחישות את הקרקע יותר מן התבואה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬יש בכך משום ניצול השדה‬
‫מעבר למה שהיה בדעת בעל הבית‪.‬‬
‫‪˙ÂÙÈÙˆ‰ ·˜Ú ˙ȯÈÚ ‰·È·Ò· ‰ÈÁÓ ÈÈ˘˜Ï ˙ÂÚ„ÂÓ‰‬‬
‫"אמר ר' יוסי בר' חנינא‪ :‬מנין שישיבת כרכים קשה? שנאמר‪' :‬ויברכו העם לכל‬
‫האנשים המתנדבים לשבת בירושלם'" )נחמ' יא‪ ,‬ב( )כתובות קי‪ ,‬ע"ב(‪ .‬רש"י‬
‫)שם( אומר‪" :‬שישיבת כרכים קשה ‪ -‬שהכל מתיישבים שם ודוחקים ]זה את זה[‬
‫וקרובים הבתים זה לזה ואין האויר יפה‪ ,‬אבל בעיר ]קטנה[ יש גנות ופרדסים‬
‫סמוכים לבתים ואוירן יפה‪ ".‬כאן באה לידי ביטוי המודעות למושג "עקת‬
‫הצפיפות" שבימינו עוסקים בו סוציולוגים עירוניים ומתכנני ערים‪ ,‬כשתופעת‬
‫העיור הנמרץ מאפיינת את דורנו‪ ,‬על כל ההשלכות השליליות שבה‪.‬‬
‫‪ÌÈÓÈÏ˘Ó ÌÈÁÓˆ ÔÈ· (ÒÈÒÂÈ·ÓÈÒ) ÌÂȘŒÂ„ ‰ÈÂÓ¯‰‬‬
‫יש מיני צמחים המשלימים זה את זה מבחינת ניצולת הקרקע‪ ,‬ועל כן הם גדלים‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪23‬‬
‫בצוותא מתוך הרמוניה‪ .‬הדבר מוזכר בין עשרת התנאים שהתנה יהושע למען‬
‫יישוב הארץ‪" :‬עשרה תנאין התנה יהושע‪ ...‬ומלקטים עשבים בכל מקום חוץ‬
‫מתלתן‪) "...‬בבלי‪ ,‬בבא קמא פא‪ ,‬ע"א; וכן ירושלמי‪ ,‬בבא בתרא פ"ה ה"א(‪ .‬רש"י‬
‫שם אומר‪" :‬חוץ משדה תלתן‪ ,‬דמעלו ]מועילים[ לה עשבים הגדלים עמה‪,‬‬
‫והתולשן מפסיד את התלתן"‪.‬‬
‫‪Œ˙ÂÈÁ ÌÂÈ˜Ï ‰‚‡„ ÍÂ˙Ó ‰ËÈÓ˘· ÔÂÊÓ‰ ˙Â¯Â˜Ó ˙ÂÒÈ ÏÚ ‰Á‚˘‰‬‬
‫‪(˙È˙·È·Ò‰ ˙ίÚÓ· Ϙ˘Ó È¢ ÔÂÊȇ) ¯·‰‬‬
‫מתוך עיון במצוות שמיטה וסעיפיה השונים ניווכח לראות שהיהדות ערה לצורך‬
‫ביצירת שיווי משקל באספקת מקורות מזון בין בהמות בית לבין חיותֿהבר‪ ,‬ואחת‬
‫לשבע שנים מצווים אנו לדאוג לאספקת המזון של חיות הבר על ידי הפקרת‬
‫יבולים גם בעבורן‪ .‬ולא זו בלבד אלא לעתים עלינו ל"בער" מזון מן הבית אל‬
‫השדה כדי שיהיה זמין לחיות הבר‪ ,‬אם כלה מין זה באזור הסמוך‪" :‬ושש שנים‬
‫תזרע את ארצך ואספת את תבואתה‪ ,‬והשביעית תשמטֵנה ונטשתה ואכלו אביוני‬
‫עמך ויתרם תאכל חית השדה‪ ,‬כן תעשה לכרמך לזיתך" )שמ' כג‪ ,‬י‪-‬יא(‪ .‬ברור‬
‫שהטעם האקולוגי ‪ -‬ויסות מקורות המזון לחי אחת למספר שנים ‪ -‬אינו הטעם‬
‫העיקרי למצוות השמיטה אך ללא ספק הוא אחת מהסיבות )והתוצאות( העקיפות‬
‫למצווה זו‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬מוצאים אנו מקור נוסף למצוות השמיטה‪" :‬והיתה שבת הארץ לכם‬
‫לאכלה לך ולעבדך‪ ...‬ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" )וי'‬
‫כה‪ ,‬ו‪-‬ז(‪ .‬ורש"י )שם( אומר‪" :‬כל זמן שיש לחיה בשדה האכֵל בהמתך מן הבית‪,‬‬
‫כלָה לחיה בשדה כלֵה לבהמתך מן הבית"! )המקור בתלמוד תענית ו‪ ,‬ע"א; פסחים‬
‫נב‪ ,‬ע"ב ועוד(‪.‬‬
‫ר' יוסף בכור שור‪ ,‬בפירושו לספר ויקרא‪ ,‬רואה קשר בין הפסוקים שלעיל לבין‬
‫הנאמר בפסוקים "כיֿלי הארץ" )וי' כח‪ ,‬כג(‪ ,‬ו"ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה‬
‫כל תבואתה לאכול"‪ ,‬שכך אמר‪" :‬אפילו חיה אין לך רשות לגרש מתוך השדה‬
‫לפי שאינה שלך"‪ .‬כלומר‪ ,‬בשמיטה נשמטת מאתנו הבעלות על הגדל בשדות‪,‬‬
‫והגידולים מופקעים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם לצורך חיות הבר‪.‬‬
‫„‪˙ÂÈÁ‰ „ˆÓ Â˙˜ÈÁ„Ï „‚ŒÏ˜˘ÓÎ Ì„‡‰ ˙ÂÈËÈÓÂ‬‬
‫רעיון זה מובע אצל המלבי"ם‪:‬‬
‫וגם אמר 'וכבשוה' כי בכל מקום השמם מבני אדם‪ ,‬ירבו שם חיות השדה‬
‫וכשיתישב המקום מבני אדם יש להם מלחמה לגרש החיות הטורפות עם חית‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪24‬‬
‫זוחלי עפר‪ ,‬ונתן הקב"ה לאדם עורמות ותחבולות לכבוש את הארץ ולגרש את‬
‫אויביו שהם החיות הטורפות‪) ...‬פירושו לבראשית א‪ ,‬כח(‪.‬‬
‫רעיון דומה נמצא אצל ר' חיים בן‪-‬עטר בפירושו "אור החיים" על הפסוק הנ"ל‪:‬‬
‫"'ומלאו את הארץ וכבשוה'‪ ...‬כי באמצעות שימלאו את הארץ תהיה נכבשת‬
‫לפניהם‪ ,‬כי מקום החרב אין אדם שולט בו‪ ,‬כי לצד שוממותו הוא מתמלא נגדיים‬
‫]חיות מנוגדות[ לאדם‪ ."...‬הכוונה ברורה‪ :‬פינוי מרחב הקיום של האדם מביא חיש‬
‫מהר לתופעה של "חדירה והתנחלות" מצד חיות ועופות הבר‪ ,‬והם כובשים את‬
‫השטח‪ .‬לתופעה זו רמזים רבים במקורות הקדומים והמאוחרים כאחד‪.‬‬
‫ˆ‪ÔÂÊÓ‰ ˙Â¯Â˜Ó ˙Ï·‚‰Â ˙¯Âˆ· ˙Ú· ‰„ÂÏȉ ÏÚ Á˜È٠̈Ó‬‬
‫כפי שהוזכר לעיל )במבוא(‪ ,‬לעתים מוצגת היהדות כמעודדת ריבוי טבעי בלתי‬
‫מוגבל לאדם השולט ללא מצרים על אוכלוסיות בעליֿחיים המצויים בדרגות‬
‫הנמוכות יותר בסולם האקולוגי‪ .‬עיון במקורות מוכיח שההפך הוא הנכון‪ ,‬ולא זו‬
‫בלבד אלא שבעתות מחסור מחייבת ההלכה היהודית הגבלות וצמצום דרסטי‬
‫בריבוי הטבעי‪.‬‬
‫בתלמוד מובאים שני מקורות מן המקרא להלכה זו‪:‬‬
‫א ‪ .‬מ ס י פ ו ר ה מ ב ו ל ‪ :‬חז"ל עמדו על הבדל בין סדר כניסת האנשים לתיבה‬
‫לבין סדר יציאתם משם‪ .‬בכניסה כתוב‪..." :‬ובאת אל התבה אתה ובניך ]הגברים‬
‫לחוד[ ואשתך ונשי בניך ]הנשים לחוד[‪) "...‬בר' ו‪ ,‬יח(‪ ,‬וביציאה כתוב‪" :‬צא מן‬
‫התבה אתה ואשתך ]ביחד[ ובניך ונשי בניך ]ביחד[‪) "...‬שם‪ ,‬ח‪ ,‬טז( ‪" -‬אמר ר'‬
‫יוחנן‪ :‬מכאן אמרו שנאסרו ]כל זמן היותם בתיבה[ בתשמיש המטה" )בבלי‪,‬‬
‫סנהדרין קח‪ ,‬ע"ב; ירושלמי‪ ,‬תענית פ"א ה"ו(‪.‬‬
‫מעניין לציין כי לפי חז"ל איסור תשמיש המיטה בתיבה חל גם על בעלי חיים‪:‬‬
‫"כל החיה אשר אתך ‪ ...‬בעוף ובבהמה‪ ...‬הוצא אתך ושרצו ופרו ורבו על הארץ"‬
‫)בר' ח‪ ,‬יז(‪ ,‬ורש"י שם )על פי בראשית רבה‪ ,‬לד‪ ,‬ז‪-‬ח( כתב‪' " :‬על הארץ' ‪ -‬ולא‬
‫בתבה! מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש"‪ ,‬וזאת‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬בשל מקורות‬
‫המחיה המצומצמים שבתיבה‪.‬‬
‫ב ‪ .‬מ ס י פ ו ר י ו ס ף‪" :‬וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב‪) "...‬בר'‬
‫מא‪ ,‬נ( ‪)" -‬מכאן( אמר ריש לקיש‪ :‬אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון" )תענית‬
‫יא‪ ,‬ע"א(‪ .‬איסור זה חל‪ ,‬עלֿפי מקורותינו‪ ,‬גם בימים של תענית הנגזרת על הציבור‬
‫בשל עצירת גשמים ממושכת‪:‬‬
‫עברו אלו ]התאריכים שצוינו במשניות הקודמות‪ ,‬שבהם כבר נקבעו ששה ימי‬
‫תענית ‪ -‬סמוך לאמצע חדש כסלו[ ולא נענו ]טרם ירדו גשמים[ בית דין גוזרין‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪25‬‬
‫שלוש תעניות אחרות על הציבור‪ ...‬ואסורים במלאכה וברחיצה‪ ...‬ובתשמיש‬
‫המטה‪) ...‬תענית יב‪ ,‬ע"ב; ירושלמי‪ ,‬תענית פ"א ה"ו(‪.‬‬
‫אך איסור זה אינו חל על אלה שטרם קיימו את מצות פריה ורביה‪" :‬תנא‪ :‬חסורי‬
‫בנים משמשים מטותיהם בשני רעבון" )תענית יא‪ ,‬ע"א( )וראו שולחן ערוך‪ ,‬אורח‬
‫חיים‪ ,‬סימן תקע"ד‪ ,‬סעיף ב(‪.‬‬
‫‪ÔÈÓ‰ ÌÂȘ ˙Â·È˘Á‬‬
‫)"‪˙·˘ - "‰ÏË·Ï „Á‡ ¯·„ ‡¯· ‡Ï - ÂÓÏÂÚ· ‰"·˜‰ ‡¯·˘ ‰Ó ÏÎ‬‬
‫‪(·"Ú ,ÊÚ‬‬
‫‪ÌÈÈÓ‰ ÌÂÈ˜Ï ‰‚‡„‰‬‬
‫סיפור המבול יכול לשמש כמדגם לעקרון שימור המינים שבבריאה וחשיבותו‬
‫בתפיסת היהדות‪ :‬נח מצווה לקחת עמו אל התיבה זוג מכל מין ומין‪ ,‬אך אשר‬
‫למינים הטהורים נאמר‪" :‬מכל הבהמה הטהורה‪ ...‬שבעה שבעה איש ואשתו‪ ...‬גם‬
‫מעוף השמים שבעה שבעה‪ ...‬לחיות זרע על פני כל הארץ" )בר' ז‪ ,‬ב‪-‬ג(‪ .‬רש"י‬
‫)שם( מסביר מדוע מן הטהורות נצטווה לקחת שבעה ‪" -‬כדי שיקריב מהם קרבן‬
‫בצאתו" )ועדיין יישארו מספיק כדי להתרבות‪.(...‬‬
‫בקשר לעיקרון זה מופיע בתלמוד סיפור מקראי‪:‬‬
‫"וישַלח את העורב" )לראות הקלו המים( )שם‪ ,‬ח‪ ,‬ז( ‪ -‬אמר רישֿלקיש‪ :‬תשובה‬
‫ניצחת השיבו עורב לנח‪ .‬אמר לו‪ :‬רבך שונאני ואתה שנאתני‪ .‬רבך שונאני ‪ -‬מן‬
‫הטהורים ]ציווה לקחת[ שבעה‪ ,‬מן הטמאים שנים‪ ,‬ואתה שנאתני ‪ -‬שאתה מניח‬
‫ממין שבעה‪ ,‬ושולח ממין שניים‪ .‬אם פוגע בי שר חמה או שר צינה ‪ -‬לא נמצא‬
‫עולם חסר בריה אחת?! )סנהדרין קח‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מיד לאחר מכן נאמר‪" :‬וישַלח אתֿהיונה‪ ."...‬בסיפור זה מובעת ביקורת‬
‫והערכה שלילית לגבי מעשהו של נח‪ ,‬שהיה עלול לפגוע בהמשכיות מין העורב‪.‬‬
‫גם בעת היציאה מן התיבה ושחרור החיות אל הטבע מובעת דאגה להמשך קיום‬
‫המינים‪" :‬כל החיה‪ ,‬כלֿהרמש וכלֿהעוף כל רֹמש עלֿהארץ למשפחותיהם יצאו‬
‫מן התבה" )בר' ח‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫חז"ל למדו מכאן שבעלי החיים לא אכלו באיבוס אחר ונדבקו במינם כל י"ב חודש‬
‫שעשו בתיבה )סנהדרין קח‪ ,‬ע"ב(‪ .‬כלומר‪ ,‬בשנה ששהו בתיבה לא הרעו הדורסים‬
‫והטורפים לאוכלי העשב‪ ,‬ואריה כבקר אכל תבן על ידי שנח הושיבם‬
‫למשפחותיהם ‪ -‬אך כשיצאו‪ ,‬אם היו שבים להרגליהם‪ ,‬היו פוגעים במינים שמהם‬
‫נותרו רק שניים‪ ,‬ולכן נצטוו לצאת מן התיבה ולגור פרק זמן ידוע ב"גרעיני רביה"‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪26‬‬
‫)מעין "חיֿבר"(‪ ,‬עד שיפרו וירבו ולא יהיה חשש שיחסר העולם מין כשלהם )על‬
‫פי הרב זלמן סורוצקין‪ ,‬אזניים לתורה(‪.‬‬
‫‪˙„‰È· „ÂÒÈÎ ÈË‚ ¯ÂÓÈ˘Ï ‰‚‡„‰‬‬
‫ביהדות קיימת דאגה לקיים המינים והמשכיותם מבחינת השימור הגנטי; קיום המין‬
‫הוא יסוד ביהדות מתוך אמונה בשלמות הבריאה וחשיבות כל פרט בעולם )אין‬
‫פרט מיותר בבריאה(; לכל יצור תפקיד במערכת הסביבתית גם אם אינו בולט לעין‬
‫לכאורה‪ ,‬וישנה סדרת דינים והלכות שמטרתם שימור מערכת הסובב )האקוסיסטם(‪.‬‬
‫אין לאדם רשות לשנות או להתערב בסדרי הבריאה‪ ,‬כי התהליכים אינם הפיכים‪,‬‬
‫ויש חשש של "מעוות לא יוכל לתקון"‪:‬‬
‫"ראה את מעשה האלקים‪ ,‬כי מי יוכל לתקן את אשר עוותו" )קהלת ז‪ ,‬יג(‪ .‬בשעה‬
‫שברא הקב"ה את אדם הראשון‪ ,‬נטלו והחזירו על כל אילני גןֿעדן‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬
‫ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם וכל מה שבראתי ‪ -‬בשבילך בראתי‪ ,‬תן‬
‫דעתך‪ ,‬שלא תקלקל ותחריב את עולמי‪ ,‬שאם תקלקל ‪ -‬אין מי שיתקן אחריך!‬
‫)קהלת רבה‪ ,‬ז‪ ,‬כח(‪.‬‬
‫וכן נאמר‪" :‬ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם‪ ,‬עליו אין להוסיף‬
‫וממנו אין לגרוע" )קהלת ג‪ ,‬יד(‪ .‬משום כך אסור לערב ולשנות סדרי בראשית‬
‫ולהכליא מין בשאינו מינו וכדומה‪.‬‬
‫יש המוצאים רמז לחובת האדם לשמור על הסביבה כבר במעשה בראשית‪ ,‬בפסוק‬
‫"ויקח ה' אלקים את האדם וינִחהו בגןֿעדן לעבדה ולשמרה" )בר' ב‪ ,‬טו(‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫מתן היתר ל ש י מ ו ש במערכת הסביבתית ומרכיביה )לעבדה(‪ ,‬אך בצורה מבוקרת‬
‫ותוך ש מ י ר ה מ ת מ ד ת ע ל ה א י ז ו ן ב ה )לשמרה(‪.‬‬
‫עיקרון זה של א י ס ו ר ה ת ע ר ב ו ת בסדרי הבריאה מתוך חשש לערעור סדרי‬
‫בראשית ומתוך הנחה שיש ש ל מ ו ת מ ו ח ל ט ת במערכת הבריאה‪ ,‬בהרכב‬
‫המינים ובמערך ההיררכי שלהם‪ ,‬מובע יפה ברמב"ן בפירושו לספר "ויקרא" בנושא‬
‫איסור כלאי בהמות‪ ,‬על הפסוק "את חוקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים‪ ,‬שדך‬
‫לא תזרע כלאים‪) "...‬וי' יט‪ ,‬יט(‪:‬‬
‫‪ ...‬והטעם בכלאים כי ה' ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות‪ :‬בצמחים‬
‫ובבעלי נפש התנועה )בעלי החיים( ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם‬
‫לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם וצוה בכוחם שיוציאו למיניהם ולא‬
‫ישתנו לעד לעולם‪ ....‬והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו‬
‫יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך‪ ,‬ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של‬
‫עולם להוסיף בו בריות‪ ,‬והמינים בבע"ח לא יולידו מין משאינו מינו וגם הקרובים‬
‫בטבע שיולדו מהם כגון‪ :‬הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו )שם(‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪27‬‬
‫‡‪‰‡È¯·· ¯˙ÂÈÓ Ë¯Ù ÔÈ‬‬
‫רעיון נוסף המודגש פעמים רבות במקורות היהדות הוא כי לכל פרט ופרט בבריאה‬
‫ ולו גם זה הנראה לכאורה שולי ומיותר ‪ -‬חשיבות רבה בקיום המערכות הטבעיות‬‫ואין הוא מיותר בעולם‪ .‬וכך נאמר במדרש‪:‬‬
‫אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין‬
‫אף הן בכלל ברייתו של עולם הן ובכל הקב"ה עושה שליחותו‪ :‬אפילו על ידי‬
‫נחש‪ ,‬אפילו על ידי יתוש‪ ,‬אפילו על ידי צפרדע )מדרש רבה‪ ,‬בראשית‪ ,‬י‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬בלעדיהם לא הייתה הבריאה מושלמת‪.‬‬
‫וכן אמרו‪ :‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל מה שברא הקב"ה בעולמו ‪ -‬לא ברא דבר‬
‫אחד לבטלה" )שבת עז‪ ,‬ע"ב(; ו"מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו?‬
‫לצורך נבראו‪ :..‬זבוב לצירעה‪ ,‬פשפש לעלוקתא‪ ,‬נחש לחפפית )=מין שחין(‪ ,‬שִבלון‬
‫)=שבלול( לחזזית‪ ,‬סממית לעקרב‪) "...‬ירושלמי‪ ,‬ברכות פ"ט ה"ב(‪ 10.‬דהיינו‪,‬‬
‫עקיצת האחד סותרת את פעולתו הארסית של השני‪ ,‬או שמין אחד בולם את ריבויו‬
‫המוגזם והמסוכן של המין הנגדי‪ ,‬ובכך יש ש מ י ר ה ע ל ש י ו ו י ה מ ש ק ל ‪.‬‬
‫˘‪˙„‰È· „ÂÒÈÎ Èڷˉ ··ÂÒ‰ ¯ÂÓÈ‬‬
‫‪ÌÈÈÓ‰ ÌÂȘ ˙ÁË·‰Ï (Ì„‡‰ Í¯ÂˆÏ Ì‚) Ì˙ËÈÁ˘Â ˙ÂÈÁ ˙‚ȯ‰ ˙ÂÒÈÂ‬‬
‫לדעת פרשנים אחדים העוסקים בביאור טעמי המצוות‪ ,‬מצוות אחדות בתורה‬
‫מכוונות להבטחת קיום המינים ולמניעת הכחדתם‪ .‬נזכיר חלק מהן‪:‬‬
‫‪" .1‬ושור אוֿשה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" )וי' כב‪ ,‬כח(‪.‬‬
‫‪" .2‬כי יקָרֵא קןֿצפור לפניך‪ ...‬לאֿתקח האם עלֿהבנים שלֵחַ תשלַח אתֿהאם‬
‫ואתֿהבנים תקח לך‪) "...‬דב' כב‪ ,‬ו‪-‬ז(‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הדעה השלטת בקרב פרשנים רבים היא כי טעם מצוות אלה הוא הבטחת‬
‫קיום כל המינים שנבראו על ידי הקב"ה‪ .‬פרשנים אחרים מדגישים גם טעם‬
‫"חינוכי" ‪ -‬נטיעת מידת הרחמנות בלבנו ומניעת אכזריות‪ ,‬אך אין הם באים לבטל‬
‫את הטעם "האקולוגי" כי אם להוסיף עליו )וראו על כך בהמשך(‪ .‬יש מן הפרשנים‬
‫הכורכים בקבוצת מצוות זו )שטעמן אקולוגי( גם את האיסור "לאֿתבשל גדי בחלב‬
‫אמו" )שמ' כג‪ ,‬יט(‪ ,‬שעליו נאמר במכילתא‪..." :‬ר' יונתן אומר‪ :‬מפני מה נאמר‬
‫]"לא תבשל גדי בחלב אמו"[ בשלושה מקומות? אחד לבהמה ואחד לחיה ואחד‬
‫לעוף‪ ,‬ר' אליעזר ‪ :..‬אחד לבהמה גסה ואחד לרחלים ואחד לעיזים‪ ...‬ר' שמעון בן‬
‫‪ .10‬ובשינוי קל ראו המקבילה בשבת עז‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪28‬‬
‫אליעזר‪... :‬אחד לבהמה גסה‪ ,‬אחד לדקה ואחד לחיה‪) "...‬משפטים‪ ,‬פרשה כב(‪.‬‬
‫המגמה ברורה‪ :‬להרחיב את תחום האיסור עד כמה שאפשר ולהחילו על סוגי בעלי‬
‫חיים רבים יותר‪ .‬הרשב"ם‪ ,‬הקושר בין שלושת האיסורים‪ ,‬אומר )שם(‪..." :‬וגנאי‬
‫הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים ודוגמא זו ב'אותו ואת‬
‫בנו' ושלוח הקן"‪ .‬אבן עזרא )בפירושו לשמות כג‪ ,‬יט( חופף לדעת רשב"ם‪ ,‬וגם‬
‫הוא מנסה לכרוך יחדיו את המצוות "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"‪" ,‬לא‬
‫תקח האם על הבנים" ו"לא תבשל גדי בחלב אמו"‪ .‬אמנם הוא מדגיש את‬
‫האכזריות שבדבר‪ ,‬אולם להלן נעמוד על העיקרון האקולוגי שבמצות "שילוחֿ‬
‫הקן" ונראה את המשותף בינה לבין שתי המצוות הנזכרות‪.‬‬
‫˘‪˙Â¯Â˜Ó ˙ÂÒÈ ÔÈÓ‰ ÌÂȘ) È‚ÂϘ‡ ‰ÓÚˢ ‰ÂˆÓÎ Ô˜‰ ÁÂÏÈ‬‬
‫‪(ÔÂÊÓ‰‬‬
‫מצוות שילוח הקן ‪" -‬כי יקרא קןֿציפור לפניך‪ ...‬שלֵח תשלַח את האם‪ ,‬ואת הבנים‬
‫תקח לך" )דב' כב‪ ,‬ו‪-‬ז( ‪ -‬הרמב"ן מביא לה שני טעמים‪ :‬הטעם האקולוגי והטעם‬
‫חינוכי )ליתר דיוק‪ ,‬הוא מקדים את הטעם החינוכי(‪:‬‬
‫"כי יקרא קן צפור לפניך" ‪ -‬גם זו מצוה מבוארת מן 'אותו ואת בנו לא תשחטו‬
‫ביום אחד' כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם‪ ,‬או שלא יתיר‬
‫הכתוב לעקור המין אף על פי שהתיר השחיטה במין ההוא‪ ,‬והנה ההורג האם‬
‫והבנים ביום אחד‪ ,‬או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף‪ ,‬כ א י ל ו י כ ר י ת‬
‫ה מ י ן ה ה ו א וכו'" )פירושו לדברים כב‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫אבן‪-‬עזרא רואה בשילוח הקן עניין אקולגי‪" :‬כאשר ל א ת כ ר ו ת כ ל ל ה ק ן‪,‬‬
‫שעזבת העקר‪) "...‬פירושו לדברים‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫‡‪(˯ÂÙÒ ‰‡‰ Ì˘Ï ‡Ï‡) Í¯ÂˆÏ ‡Ï˘ ˙ÂÈÁ „Ȉ ¯ÂÒÈ‬‬
‫אין היהדות מונעת מהאדם הריגת בעלי חיים אם הדבר נועד ל צ ו ר ך ק י ו מ ו‪,‬‬
‫אולם עוול בל יכופר הוא להרגם אך ורק עקב היות האדם בדרגה גבוהה יותר‬
‫בסולם‪ ,‬כלומר‪ :‬לצורך הנאה‪ ,‬ספורט וסיפוק יצרים גרידא )ראו גם פסקי תוספות‪,‬‬
‫עבודה זרה יא‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫היתר הריגת בעלי חיים שהתירה התורה לבני נח ל צ ו ר ך מ ז ו נ ם ו ל ב ו ש ם‬
‫לא שימש לקדמונינו משום מתן היתר "כללי" )"התרת דמם" של בעלי החיים(‬
‫להתייחסות חסרת כל רסן והגבלה כלפי בעלי החיים ולעשות בהם ככל העולה על‬
‫רוחנו‪ .‬על מידת זהירותם והקפדתם של קדמונינו להימנע מחשש של צער בעלי‬
‫חיים והריגתם ועל הסתייגותם מכל אלה נראה ממאמרם "שור הנסקל ]בשל היותו‬
‫שור נגח שהמית אדם והוא מסוכן לציבור[ מיתתו בסנהדרין של עשרים ושלשה‪"..‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪29‬‬
‫)סנהדרין ב‪ ,‬ע"א(‪ .‬איסור ציד שלא לצורך נרמז לראשונה בין השטין בתלמוד‪:‬‬
‫"'ובדרך חטאים לא עמד' )תה' א( זה שלא עמד בקיניגון‪) "...‬עבודה זרה יח‪ ,‬ע"ב(‪,‬‬
‫ורש"י )שם( אומר‪" :‬קינגיון ‪ -‬צידת חיה על ידי כלבים‪ ,‬וכל מעשיהם לשם שחוק‬
‫ושמחה‪] "...‬מקור המילה "קיניגון" מיוונית‪ ,‬ופירושה "ציד"[ ‪ -‬עיסוק זה מופיע‬
‫שם יחד עם הליכה לתיאטראות ולקרקסאות‪.‬‬
‫על רקע זה ניטיב להבין את דבריו הבוטים של בעל ה‪"-‬נודע ביהודה" נגד "אופנת‬
‫הצידה"‪ ,‬בתשובתו על שאלה שנשאל בנידון‪:‬‬
‫‪ ...‬תשובה בענין איש אחד‪ ,‬אשר זכהו ה' בנחלה רחבה ויש לו כפרים ויערות‪,‬‬
‫אשר בהיערות תרמוש כל חיתו יער‪ ,‬אם מותר לו לילך בעצמו לירות‬
‫בקנהֿהשריפה ]רובה[ לשם ציד או אם אסור לישראל לעשות דבר זה‪ ,‬אי ]אם[‬
‫משום 'צער בעלי חיים' אי משום 'בל תשחית'‬
‫במסקנתו ‪ -‬הוא אוסר ציד לשם הנאה‪ ,‬וזאת לאחר דיון ארוך בדברי ראשונים‬
‫בנושא זה ולאחר הבעת תמיהה על עיסוק זה על ידי "בני אברהם יצחק ויעקב"‪.‬‬
‫והרי עיקר דבריו‪:‬‬
‫‪ ...‬ואמנם מאוד תמה אני על גוף הדבר ולא מצינו 'איש ציד' רק בנמרוד ובעשיו‬
‫ואין זה דרך בני אברהם יצחק ויעקב‪ ...‬ואיך ימית איש ישראלי בידיים בעלי‬
‫חיים בלי שום צורך‪ ,‬רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה? )שם(‪.‬‬
‫‪˙È˙·È·Ò‰ ˙ίÚÓ· ÔÈÏÓ‚ ˙ÂÚÙ˘‰Â ˙˜ÈÊ‬‬
‫להלן נראה כי היהדות מודעת לקיומם של קשרים‪ ,‬זיקות גומלין והשפעותֿהדדיות‬
‫בין מרכיבי המערכת הסביבתית )חי‪ ,‬צומח‪ ,‬דומם‪ ,‬קרקע‪ ,‬אקלים וכד'( וכן לצורך‬
‫בשמירת האיזון הטבעי בין המרכיבים את המערכת וההכרה בתוצאות ההרסניות‬
‫העלולות לנבוע עקב הפרת האיזון האקולוגי )תוצאות ישירות ועקיפות(‪.‬‬
‫‪˙ίÚÓ· ÈÁ ÁÓˆ Ï˘ ÌÈ¢ ÌÈÈÓ ÔÈ· ˙È„„‰ ˙ÂÏ˙ ÔÈÏÓ‚ ȯ˘˜ ,˙˜ÈÊ‬‬
‫‪˙Èڷˉ‬‬
‫בספר הברית נאמר‪:‬‬
‫‪...‬והיותר פלא בזה שהוא יתברך משגיח מאוד לזון ולפרנס לכל הבריות מקרני‬
‫ראמים עד ביצי כינים ]על פי עבודהֿזרה ג‪ ,‬ע"ב[ הוא מה שברא לכל מין )מהם(‬
‫מזון הראוי והמתוק לו לפי טבעו‪ ,‬כאשר ידענו מן הצמחים והפרחים והברקנים‬
‫והניצנים שיש לכל אחד מהם איזה מינים ידועים מבעלי החיים אשר מתפרנסים‬
‫ממנו דוקא ולא מצמחים אחרים ]דהינו צמח מסוים משמש כסלֿהמזון‬
‫לאוכלוסיית בעליֿחיים מסוימת[‪ ,...‬ואזכיר לך אחת או שתים לדוגמא‪ :‬עץ אלון‪,‬‬
‫הנקרא אייכןֿבוים‪ ,‬מפרנס בשרשיו ועציו וקליפתו ועליו ופרחיו ופריו ש ל ו ש‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪30‬‬
‫מ א ו ת מ י נ י ב ע ל י ח י י ם ידועים‪ ,‬וככה ירק השורף ומכאיב יד כל הנוגע‬
‫בו הנקרא ברענע נסטלן ]סרפד[ מתפרנסים ממנו חמישים מיני בעלי חיים‬
‫)ספרֿהברית‪ ,‬א‪ ,‬מאמר יד‪ ,‬עמ' רכד(‪.‬‬
‫˜˘¯‪‰‡È¯·‰ ˙ÂÓÏ˘ Í¯ÂˆÏ ÌÈ¯ÂˆÈ ÔÈ· ÌÈÈ„„‰ ÌÈ‬‬
‫בתלמוד נאמר‪:‬‬
‫"הידעת עת לֶדת יעלי סלע חולל איילות תשמור" )איוב לט‪ ,‬א( יעלה זו אכזרית‬
‫היא על בניה‪ .‬בשעה שכורעת ללדת‪ ,‬עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות‬
‫ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה‪ ,‬ואלמלי מקדים רגע אחד‪ ,‬או‬
‫מתאחר רגע אחד מיד מת‪" ...‬חולל אילות תשמור" ‪ -‬איילה זו רחמה צר‪ .‬בשעה‬
‫שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון ]נחש[ שמכישה בבית הרחם ותִרפה‬
‫ממולדתה‪ ,‬ואלמלי מקדים רגע אחד‪ ,‬או מאחר רגע אחד מיד מתה‪) ...‬בבאֿבתרא‬
‫טז‪ ,‬ע"א‪-‬ע"ב(‪.‬‬
‫ייתכן שמקרים אלה נראים חריגים‪ ,‬אך הם מצביעים על כך שחז"ל הכירו בעובדה‬
‫שגם יצורים מנוגדים לחלוטין באופיים ותכונותיהם )יצורים שקטים מול טורפים‬
‫וארסיים( נזקקים זה לזה להשלמת ההרמוניה‪.‬‬
‫כדוגמה נוספת לכך מביא בעל "ספר הברית" את הקאת והשרצים‪:‬‬
‫הקאת ]קראפ גאנז[ משכנה באזיא ]אסיה[ ובאמעריקא‪ ,‬היא גדולה כאווז הבית‬
‫ולבנה‪ ,‬מתחת לחוטמה יש לה כמין זפק או כיס גדול‪ ,‬אשר בתוכה תבלע מים‬
‫רבים עם דגים ושבלולים‪ ,‬ואז תקיא אותם על היבשה ואוכלת אותם ולכן נקרא‬
‫"קאת"‪ .‬והנקבה ממינו תטיל ביציה בין הנמלים או שרצים קטנים וזוחלים‬
‫אחרים‪ ,‬ועל ידי זחילתם עליהם תמיד הם מחממים את הביצה‪ ,‬כידוע‪ ,‬שכל‬
‫תנועה מוליד חום ועל ידי זה מתהוה בה אפרוח‪ ,‬וכשנולד ויוצא מן הביצה הוא‬
‫‪11‬‬
‫אוכל אותם הנמלים‪) ...‬ספר הברית‪ ,‬עמ' ריד‪-‬רטו(‪.‬‬
‫‪˙ÂÈڷˉ ˙ÂίÚÓ· ÔÂÊȇ Ϙ˘Ó ÈÂÂÈ˘ ÌÂÈ˜Ï ˙ÂÚ„ÂÓ‰‬‬
‫כדוגמה למערכת בעלי חיים הנמצאת בשיווי משקל עדין משמש המדרש שלהלן‪:‬‬
‫ארי וכלב ואקניקיתא ]זאב‪ ,‬ויש מפרשים מין שרץ שהארי מתיירא ממנו[ היו‬
‫עומדין‪ ,‬ביקש הארי להזיק את הכלב‪ ,‬וראה את האקניקיתא‪ ,‬ונתירא ממנו‪,‬‬
‫שאימתו על הארי ואימת הכלב על האקניקיתא‪ ,‬ולא היו מזיקים זה את זה‪,‬‬
‫‪ .11‬רעיו מקביל מופיע בקשר לגוזלי העורב‪" :‬נותן לבהמה לחמה‪ ,‬לבני עורב אשר יקראו"‬
‫)תה' קמז‪ ,‬ט( ‪ -‬רש"י )שם( מפרש שהקב"ה "מרחם עליהם ומזמן להם יתושים מתוך‬
‫צואתם ונכנסים לתוך פיהם"‪ .‬רש"י מבסס דבריו על המדרש לפסוק באיוב לח‪ ,‬מא‪" :‬מי‬
‫הכין לעורב צידו כי ילדיו אל א‪-‬ל ישועו לבלי אוכל" )ויקרא רבה‪ ,‬יט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪31‬‬
‫התחיל רבי עקיבא רואה ואומר‪" :‬מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית"‬
‫)מדרש שוחרֿטוב‪ ,‬קד‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫גם בתלמוד הירושלמי באה רשימה ארוכה של יצורים ובעלי חיים היוצרים שיווי‬
‫משקל במערכות הטבעיות‪ ,‬כשהאחד משמש בלם ומווסת לפעולתו והשפעתו‬
‫ההרסנית של חברו‪" :‬עוד יש בהן )שקצים ורמשים( צורך‪ :‬זבוב לצרעה‪ ,‬פשפש‬
‫לעלוקתא" וכו' )ירושלמי‪ ,‬ברכות פ"ט ה"ב(‪ .‬כלומר‪ ,‬עקיצת בעל חיים אחד סותרת‬
‫ומבטלת את פעולתו הארסית של השני‪.‬‬
‫‪¯·‰ ˙ÂÈÁ Ï˘ Èڷˉ È·ȯ‰ ˙ÂÒÈ ˙‡ Ì„˜ÓÎ ÁÏ ¯˘· ˙ÏÈ· ¯˙ȉ‬‬
‫על הפסוק "כל רמש אשר הוא חי‪ ,‬לכם יהיה לאכלה‪ ,‬כירקֿעשב נתתי לכם את‬
‫כל" )בר' ט‪ ,‬ג( אמרו‪" :‬שהוא ענין של 'פן תרבה עליך חית השדה' שלא ידחקו‬
‫רגלי האדם" )תורה מאירה‪ ,‬בשם ר' יונתן אייבשיץ‪ ,‬בעל "תפארת יהונתן"(‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫היתר אכילת בשר נועד‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לצורך דילול אוכלוסיית החיות ושמירת עליונותו‬
‫של האדם בסולם האקולוגי‪.‬‬
‫‪(ڷˉ ͯ„·) Ì„‡Ï ÌÈÎÂÒÓ‰ ÌÈÈÁ ÈÏÚ· È·ȯ ˙Ï·‚‰‬‬
‫בעניין זה כותב בעל "ספר הברית"‪:‬‬
‫‪...‬ויש באזיא ]באסיה[ החם ובארץ מצרים על שפת הנילוס מין עקרב ]זוחל[ גדול‬
‫הנקרא קראקאדיל ]תמסח[ ומסוכן מאוד לאדם ובהמה‪ ...‬הוא ישחה במים וגם‬
‫ילך ביבשה‪ ,‬חזק ונורא מראהו‪ ...‬והנקבה ממינו תטיל חמישים ביצים בשנה‪ ,‬אשר‬
‫תטמנם בעפר על שפת היאור‪ ,‬וחום השמש מוציא השרצים מתוכם‪ ,‬ומה רבו‬
‫חסדי ה' על הבריות‪ ,‬אשר שמה מין עכבר אחד החופר ביצתם מתוך הארץ‬
‫ויאכלם לבלתי יפרצו לרוב על פני האדמה‪) ...‬שם‪ ,‬מאמר יד‪ ,‬עמ' רכא(‪.‬‬
‫‪˙ίÚÓ· Ì„‡‰ ˙ÂÈËÈÓ„ ÌÂȘ Ì˘Ï ¯·‰ ˙ÂÈÁ È·¯ ˙ÂÒÈÂ‬‬
‫בסיפור הבריאה ובסיפור המבול מורגשת הדאגה לקיום ולשימור האיזון שבין‬
‫האדם וחיות הבר העלולות לאיים על המשך קיומו של האדם אם יתרבו יתר על‬
‫המידה‪ .‬על הפסוק "'ויברך אותם ]הדגים[ אלוקים‪ ...‬פרו ורבו ומלאו את המים'‬
‫)בר' א‪ ,‬כב( מפרשים‪" :‬החיות לא נתברכו‪ ,‬משום החשש פן תרבה עליך חית‬
‫השדה" )שימור המאזן האקולוגי עם האדם( )תורה מאירה‪ ,‬שם‪ ,‬בשם הגר"א(‪.‬‬
‫ובדומה לכך‪" :‬בעופות‪ ,‬לא נאמר 'ומלאו' כמו בדגים‪ ,‬כי ברביות הדגים לא תגיע‬
‫נזק לבני אדם‪ ,‬כיון שהושם להם גבל שלא יעברו את המים אבל העופות אם ימלאו‬
‫את הארץ‪ ,‬יצֵרו את צעדי האדם עלי אדמות וגם יאכלו את התבואה ואת הפירות‪"...‬‬
‫)תורה מאירה‪ ,‬שם‪ ,‬בשם "שמנהֿלחמו" לר' אשר בר' יעקב(‪.‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪32‬‬
‫‪¯ÂÚ¯Ú·˘ ‰Î҉ ȂϘ‡‰ ÔÂÊȇ‰ ˙¯ÈÓ˘ ˙Â·È˘Á‬‬
‫דוגמא לנושא זו היא סוגיית גירוש העמים שבארץ ישראל מפני בני ישראל‪ :‬גירוש‬
‫העמים יעשה בהדרגה ובאיטיות מחשש להיווצרות "חלל" פתאומי וריקנות מבני‬
‫אדם אשר יביא לריבוי מופרז של חיות בר ולהתנחלותן במרחב המחיה שנעזב‪,‬‬
‫תוך דחיקת בניֿישראל‪ ,‬שכך נאמר‪:‬‬
‫ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החִוִי‪ ,‬את הכנעני ואת החִתִי מלפניך‪ ,‬לא‬
‫אגרשנו מפניך בשנה אחת‪ ,‬פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה‪ ,‬מעט‬
‫מעט אגרשנו מפניך עד אשר תִפֶרה ונחלתָ את הארץ )שמ' כג‪ ,‬כח‪-‬ל(‪.‬‬
‫לפי פשוטו של מקרא‪ ,‬עלולה להיווצר רבייה מופרזת של חיות בר עקב הסרת‬
‫הגורם המווסת ‪ -‬ציד על ידי האדם‪ ,‬אולם מעניין לראות את טעמו של יונתן‬
‫בןֿעוזיאל )שם(‪ ,‬המצביע על גורם נוסף ‪ -‬מזון מופרז לחיות הבר‪ :‬מפגרי שבעת‬
‫העמים‪ ,‬אם יושמדו בבת אחת )דבר שיגביר את גידול אוכלוסיות החיות בצורת‬
‫‪12‬‬
‫לא טבעית(‪.‬‬
‫‪ÔÂÊȇ‰ ˙¯Ù‰ ·˜Ú ˙¯˘¯˘ ˙·‚˙ ÔÈÏÓ‚ ˙ÂÚÙ˘‰Ï ˙ÂÚ„ÂÓ‬‬
‫‪È‚ÂϘ‡‰‬‬
‫בעקבות הפרת האיזון עלולות לצמוח תוצאות שרשרת אשר לעיתים ברור ה ק ש ר‬
‫ה י ש י ר בינן לבין הפגיעה במערכת ולעתים הקשר הוא ע ק י ף‪" :‬עשרה דברים‬
‫נאמרו בירושלים וכו' ‪...‬ואין עושים בה אשפתות משום שקצים" )כדי שלא יתרבו‬
‫שקצים מרוב שפע מזון והיוצרות בתי גידול נוחים( )בבא קמא דף פ"ב עמ' ב'(‪.‬‬
‫לעיתים הקשר שבין ההתערבות בסדרי המערכת לבין התוצאה הנובעת מכך אינו‬
‫כה ברור גלוי וישיר‪ ,‬דוגמה מאלפת לכך ניתן למצוא במשל המובא ב"ילקוט‬
‫מעםֿלועז"‪:‬‬
‫"והוי מתפלל בשלומה של מלכות‪ ,‬שאלמלא מוראה‪ ,‬איש את רעהו חיים בלעו‬
‫‪) "...‬אבות ג‪ ,‬ב(‪ ,‬ואל תתרעם על המלכות אם היא מטילה מסים וארנוניות ואל‬
‫תאמר שהיא אוכלת ממונם של הבריות‪ ,‬שבממון שהיא גובה‪ ,‬היא מקיימת את‬
‫הסדר ובכך מתייראין הגנבים והגזלנים לשלול שלל ולבוז בז‪ ,‬שאלמלא מוראה‬
‫של מלכות‪ ...‬ומעשה היה במדינה אחת שבאו עליה להקות הרבה של צפורים‬
‫והיה חשש שיאכלו כל השבלים שנזרעו בשדות ויהי רעב בארץ‪ ,‬ויצא מאמר‬
‫)צו( מאת המלך‪ ,‬שכל אחד ואחד מאזרחי המלכות חייב להביא כל יום כך וכך‬
‫צפורים לתוך חצרֿהשלטון לאבדם‪ ,‬ומי שלא יביא יקנס בזהוב אחד‪ .‬וכונת המלך‬
‫היתה לאבד הצפורים קודם שיגדלו השבלים ויראו על פני הארץ‪ ,‬והיו מקומות‬
‫‪ .12‬וראו המקבילה בדברים ז‪ ,‬כב‪ ,‬ותרגום יונתן‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪33‬‬
‫שהגיע אליהם המאמר קודם שגדלו השבלים‪ ,‬וקיימו מצות המלך ואיבדו‬
‫הצפורים‪ ,‬ומיד נראו בשרשי השבלים תולעים שמצצו את לשד התבואה וגרמו‬
‫לירקון‪ ,‬ולא נמלטה אפילו עשירית התבואה‪ ,‬ונעשה שם רעב‪ ,‬ואילו המקומות‬
‫שלא הגיע אליהם המאמר והשאירו הצפורים‪ ,‬היו הצפורים אוכלים אותם‬
‫התולעים ונמלטה התבואה ונהנו משובע גדול‪ .‬וכן הענין כאן‪ :‬אם האדם נותן‬
‫למלכות כפי שמגיע לה‪ ,‬היא מצילה אותו מן הגנבים והליסטים‪ ,‬ואם חוסך ]ואינו‬
‫משלם המסים[‪ ,‬יהיה מקום לגנבים ולסטים שיקחו פי כמה‪) ...‬ר' יצחק מאגריסו‪,‬‬
‫ילקוט מעם לועז‪ ,‬אבות ג‪ ,‬ב‪ ,‬בשם "חסדי אבות"(‪13 .‬‬
‫שורש איסור זה של פגיעה במרכיב כלשהו של הסובב הטבעי מצוי באיסור‬
‫"בלֿתשחית"‪ .‬מקור האיסור בפרשת "שופטים" )דב' כ‪ ,‬יט‪-‬כ( בעניין איסור‬
‫השחתת אילנות בעת מצור על עיר‪ .‬יש פרשנים הרואים באיסור השחתת הסובב‬
‫טעם מוסרי ואקולוגי‪ ,‬כך בעל ספר החינוך‪:‬‬
‫שורש המצוה ‪ -‬ידוע כדי ללמד נפשנו לאהוב את הטוב והתועלת ולהדבק בו‬
‫‪...‬ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה‪ ,‬וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה‪:‬‬
‫‪...‬לא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה‬
‫שיראו‪ ,‬ואם יוכלו להציל ‪ -‬יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם‪) ...‬מצוה תקכ"ט(‪.‬‬
‫וכן האברבנאל‪:‬‬
‫מצות "כי תצור אל עיר ‪ ...‬לא תשחית את עֵצה ‪ "...‬באה להגיד שכאשר יקרבו‬
‫להלחם בעיר ויקראו אליה לשלום ולא ירצו להשלים ויצטרכו לצור עליה כדי‬
‫לתפסה שלא ישחיתו את עצה לנדוח עליו גרזן‪ ,‬רוצה לומר‪ :‬שלא יכרתו אילני‬
‫המאכל אשר בעיר כמנהג הנלחמים שמגמתם להשמיד ולאבד כל דבר‪ ,‬וכענין‬
‫שנאמר‪" :‬וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתומו וכל החלקה הטובה תכאיבו‬
‫באבנים" ]מל"ב ב‪ ,‬ג[ ואתם לא תעשו דרך השחתה שלא לצורך המצור כמנהג‬
‫המחנות‪ ,‬ונתן הסבה בזה באמרו‪" :‬כי ממנו תאכל ואֹתו לא תכרות"‪ .‬והן ב' סבות‬
‫מתחלפות ]שונות[‪ :‬האחת ‪" -‬כי ממנו תאכל" והיא הבטחה רבה שיכבשו את‬
‫העיר ויאכלו פרי העצים ההם ולכן אין ראוי להשחיתם כי אינו נאות שיזיק האדם‬
‫למה שיועילהו‪ ...‬והסבה השנית ‪" -‬ואֹתו לא תכרת כי אדם עץ השדה"‪ ...‬כי אין‬
‫ראוי לגבור שיתעצם להלחם נגד החלש‪) ...‬שם(‪.‬‬
‫˘‪ÌÈ‚ÂÏÂÈ· ‰¯·„‰Â ‰ÓÁÂÏ ÈÚˆÓ‡· ˘ÂÓÈ‬‬
‫)‪(Ìȯ˙ÂÒ ÌÈÈ‚ÂÏÂÈ· ÌÈ·ÈÎ¯Ó ÔÈ· Ìȯ˘˜‰ ˙ÚÈ„È ÍÂ˙Ó‬‬
‫כבר הוזכר לעיל עניין גירוש שבעת העמים מפני בני ישראל באמצעות הצרעה‪,‬‬
‫אך גם ממקורות נוספים מתגלה שהעדיפו לוחמה וויסות באמצעים ביולוגיים אם‬
‫‪ .13‬ר' יצחק מאגרסו‪ ,‬מגדולי רבני קושטא במאה ה‪ ,17-‬חיברו בלשון לאדינו )הוצאת אור חדש‪,‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪34‬‬
‫הדבר אפשרי‪" :‬ר' ישמעאל אומר‪ :‬מגדלין ]מותר לגדל[ כלבים כופרין ]שאינן‬
‫מזיקים[ וחתולים וקופים וחולדותֿסנאים ]רש"י‪" :‬גדלות בסנה"‪ ,‬והכוונה לנמיות‬
‫המסתתרות בשיחי הפטל[‪ ,‬מפני שעשויין לנקר את הבית" )בבא קמא פ‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫ורש"י )שם( מבאר‪" :‬לנקר את הבית מעכברים"‪.‬‬
‫˘‪ÌÈ˘Á ˙¯·„‰Ï ÌÈү„ ˙ÂÙÂÚ·Â ÌÈÏÂ˙Á· ˘ÂÓÈ‬‬
‫"ביתא דלית ביה שונרא‪ ,‬לא ניעול ביה איניש בהברא‪ ,‬מאי טעמא? דילמא מיכריך‬
‫ביה חויא‪ ,‬ולא ידע ונסתכן" )פסחים קיב‪ ,‬ע"ב( ‪ -‬הכוונה לבית שאין בו חתול‪,‬‬
‫שלא ייכנס שם אדם בחושך‪ ,‬שמא ייכרך בו נחש ויסתכן‪.‬‬
‫שיטת לוחמה ביולוגית מוזכרת גם במלחמת מדיָן בכוש בפיקודו של משה רבנו‪:‬‬
‫אותה הארץ )כוש( קשה להלך בה מחמת המון הנחשים שהיא מגדלת לרוב‪ ,‬עד‬
‫שמצויים בה רק מינים שאינם שכיחים במקומות אחרים והמצטיינם בכוחם‪,‬‬
‫בטבעם הרע ובצורתם המשונה‪ ...‬ומשה המציא תחבולה נפלאה לשם בטחון‬
‫הצבא ומסעו ללא פגע‪ :‬התקין סלים של גומא דומים לתיבות ומילא אותם‬
‫ינשופים‪ .‬בעל חיים זה‪ ,‬הוא אויבם הנורא ביותר של הנחשים‪ :‬אלה בורחים מפני‬
‫הינשופים המתנפלים עליהם ונחטפים ונבלעים בפיהם בשעת בריחתם כבפי‬
‫איילות‪ .‬הינשופים בכלל מאולפים הם ופראים הם רק לגבי מין הנחשים‪...‬‬
‫)פלאביוס‪ ,‬קדמוניות היהודים‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬ספר שני‪ ,‬עמ' ‪ ,62‬שורה ‪245‬‬
‫ואילך(‪14 .‬‬
‫גם בתקופתנו מנסים לגדל תנשמות ודורסי לילה בשובכים כ"משקל נגד ביולוגי"‬
‫לנברנים ומכרסמים הגורמים נזק למטעים באזור עמק בית שאן‪ ,‬עמק החולה וצפון‬
‫הנגב‪.‬‬
‫˘‪(˜˘Ï ÛÈÏÁ˙Î) „ÈˆÏ ˙ÂÙÏÂ‡Ó ˙ÂÈÁ· ˘ÂÓÈ‬‬
‫בתלמוד מוזכר השימוש בציד ביולוגי )על ידי עופות טרף מאולפים( כתחליף לציד‬
‫באמצעות חצים או נשק‪" :‬ואלו הפסולין ]להעיד ולדון[ משחק בקוביא‪ ...‬מפריחי‬
‫יונים" )סנהדרין כד‪ ,‬ע"ב(; "ר' חמא בר אושעיה אמר‪ :‬ארא" )שם‪ ,‬כה‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫ורש"י )שם( אומר‪" :‬ארה‪ :‬מלומד )=מומחה( להביא יונים ממקומם לבית בעלים‬
‫על כורחן‪ ,‬ויש בהן גזל" )מעין שימוש בבז הציידים(‪.‬‬
‫שיטה של "ציד עופות" הייתה ידועה גם בימי הביניים‪ ,‬ויעיד על כך אחד מפרשני‬
‫התקופה המפרש על יסוד זה את הפסוק " ו י ק ח ]יעקב[ מ ן ה ב א ב י ד ו‬
‫ירושלים תשל"ב(‪.‬‬
‫‪ .14‬מקור מקביל למאורע זה מצביע על שימוש בחסידות לדיכוי נחשים ועקרבים ‪ -‬ראו ילקוט‬
‫שמעוני‪ ,‬שמות‪ ,‬ב‪ ,‬קסח‪.‬‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪35‬‬
‫מ נ ח ה ל ע ש ו א ח י ו " )בר' לב‪ ,‬יד(‪ .‬לפי הפשט‪" :‬מן הבא בידו" ‪ -‬כל הבא‬
‫לידו‪ ,‬בלי מיון וברירה‪ ,‬אך "ויש שפירש‪' :‬מן הבא בידו' ‪ -‬עוף הנקרא "פלקון"‪,‬‬
‫כי מפני שהיה עשו איש ציד הביא לו את העוף הזה שיצוד בו‪' ...‬מן הבא בידו'‬
‫ממה שנהג עשו להביא בידו" )לשאתו על ידו( )רבנו בחיי‪ ,‬על הפסוק הנ"ל(‪.‬‬
‫במקור אחר מתוארת שיטת ציד זו בהרחבה‪:‬‬
‫התחמס )דער פאלק(‪ :‬הוא יקנן על ההרים הגבוהים וסלעים רמים והמה יתלמדו‬
‫ע"י אנשים המלומדים לכך אצל השרים והסגנים לצוד ציד ללחום עם שאר‬
‫העופות ולהורידם חיים מתוך האויר למטה לארץ לפני רגלי בעליהם‪ ,‬ואותו‬
‫הצידה נקרא "צידת תחמס" )פאלקן יאכט(‪ ,‬ואשר כבר מלומדים לצוד ציד‬
‫להביא‪ ,‬ימכרו בדמים יקרים‪ ,‬ורבינו בחיי ז"ל כתב על הפסוק‪' :‬ויקח מן ‪ -‬הבא‬
‫בידו מנחה לעשיו אחיו' )בראשית ל"ב( שלח לו עוף אחד נקרא )פאלק( בעבור‬
‫שנושאים לזה העוף תמיד על היד וידע כי עשו איש אוהב ציד‪ ,‬אישֿשדה"‪.‬‬
‫בדומה לבז הציידים במדבריות ערב )ספר הברית‪ ,‬עמ' ריד(‪.‬‬
‫‪˙È‚ÂÏÂÈ· ‰¯·„‰‬‬
‫ממקורות שונים בתלמוד נמצאנו למדים על מודעות חז"ל לעובדת קיומם של‬
‫בעליֿחיים בעלי תכונות מנוגדות ולאפשרות של ניצול בעלי חיים לצורך הדברה‬
‫ביולוגית‪:‬‬
‫תנו רבנן‪... :‬אחד חבר גדול )אוסף בעלי חיים גדולים( ואחד חבר קטן )מחבר‬
‫שקצים ורמשים(‪ ,‬ואפילו נחשים ועקרבים ]כל אלה כלולים בהגדרה "חובר‬
‫חבר"[ אמר אביי‪ :‬הלכך האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא ]צרעה ועקרב שיזיקו‬
‫זה לזה[ אף על גב דקא מיכוין דלא ליזקו‪ ,‬אסור! )סנהדרין סה‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫וכן‪" :‬מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו? לצורך נבראו‪ !...‬זבוב‬
‫לצירעה‪ ,‬פשפש לעלוקתא‪ ,‬נחש לחפפית ]מין שחין[‪ ,‬שיבלון ]שבלול[ לחזזית‪,‬‬
‫סממית לעקרב‪) "...‬ירושלמי‪ ,‬ברכות פ"ט ה"ב(‪ 15 .‬דהיינו‪ ,‬עקיצת האחד סותרת את‬
‫פעולתו הארסית של השני‪ ,‬או שמין אחד בולם את ריבויו המוגזם והמסוכן של‬
‫המין הנגדי‪ ,‬ויש בכך שמירה על שיווי המשקל‪.‬‬
‫˘‪˘Ú ˙ÈÈÁ„Ï ÌÈÏÓ ˜ÂÏÈÒÏ ‰Ï‚ÒÎ ·Âʇ‰ ÈÏÚ· ˘ÂÓÈ‬‬
‫על זה אמרו‪" :‬מקום שיש נמלים‪ ,‬יניח אגודת אזוב במקום שהם ויברחו כולם"‬
‫)כנאפו‪ ,‬אות ברית קודש(‪ .‬כאן מנוצל גורם הצומח לנטרול השפעת הנמלים‪ .‬וכן‪:‬‬
‫"ואם ירצה אדם להבריח הנמלים ממקומן‪ ,‬יניח שמה אגודת אזוב‪ ,‬או יזרוק שמה‬
‫‪ .15‬וראו‪ ,‬בשינוי קל‪ ,‬המקבילה בבבלי‪ ,‬שבת עז‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪36‬‬
‫עפר גופרית ויברחו כולם משם" )ספר הברית‪ ,‬עמ' רכז(‪ .‬באזוב וביתר צמחי‬
‫התבלין המכילים אתר היו משתמשים גם נגד עש על ידי עישון הבגדים בעשנם‪:‬‬
‫"אמר רבי יוחנן‪ :‬המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בציפורי והריח‬
‫ריח‪ ,‬אינו מברך ]בורא מיני בשמים[‪ ,‬מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגַמֵר ]מלשון‬
‫"מוגמר" ‪ -‬עשן וקטורת מעשבי תבלין[ בו את הכלים ]הבגדים[" )ברכות נג‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫ורש"י )שם( אומר‪" :‬בטבריא היו רגילין לגַמֵר בערבי שבתות‪ ,‬ובציפורי ‪ -‬במוצאי‬
‫שבתות"‪ .‬שימוש זה באזוב כדוחה עש ועיפוש מופיע גם אצל פירושו של ר'‬
‫שמואל שרשא על אבן עזרא )לשמות יב‪ ,‬כב( בנוגע לאגודת אזוב שטבלו בדם‬
‫ומרחו על המשקוף והמזוזות של בני ישראל במצרים ולסברתו‪" :‬אזוב סגולה‬
‫לדחיית העיפוש" )העלול להיווצר מהדם(‪ .‬אבן עזרא )שם( מביא בשם ר' סעדיה‬
‫גאון שהאזוב הוא הזעתר‪.‬‬
‫‪ÌÈ¢‰ Ì‰È˘ÂÓÈ˘Â Ì‰È˙ÂÏÂ‚Ò - Ì˘Â·‰ ÈÁӈ ·Âʇ‰‬‬
‫האזוב מכיל שמן אתרי בעל סגולות חיטוי‪ ,‬וייתכן שהודות לכך שימש לטיהור‬
‫מצורעים בתקופת המקרא‪ ,‬כנאמר‪" :‬ולקח למִטהר שתי צפרים ‪...‬ועץ ארז ושני‬
‫תולעת ואזוב" )וי' יד‪ ,‬ד(‪ .‬האזוב שימש גם לטיהור מטומאת מת‪" :‬ולקח הכהן‬
‫עץ ארז ואזוב ושני תולעת‪ ,‬והשליך אל תוך שרפת הפרה‪) "...‬במ' יט‪ ,‬ו(‪ ,‬וכן‬
‫שימש‪ ,‬עם שאר צמחי התבלין של ארץ ישראל )מרוה‪ ,‬קורנית‪ ,‬צתרה ועוד(‪ ,‬כחומר‬
‫חיטוי לאחר האוכל )וראו ברכות נג‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫רמז לתכונות החיטוי של האזוב אנו מוצאים גם בדברי דוד המלך‪" :‬תחטאני באזוב‬
‫ואטהר‪ ,‬תכבסני ומשלג אלבין" )תה' נא‪ ,‬ט( ‪ -‬יש כאן גם דימוי ללובן פרחי האזוב‪.‬‬
‫ועוד מצינו‪" :‬אמר רב אשי‪ :‬אמר לי הונא בר נתן‪ :‬פעם אחת היינו מהלכים במדבר‬
‫והיתה אתנו ירך של בשר‪ ,‬פתחנוה ונקרנוה והנחנוה על עשבים‪ .‬עד שהבאנו עצים‬
‫ החלימה הירך וצלינוה ‪...‬כשבאתי לפני אמימר אמר לי‪ ,‬עשב זה ‪ -‬סמתרי‬‫]סםֿתרֿלח עשב לתחבושת ‪ -‬אכילאה ריחנית‪ ,‬הידוע בקרב הבדווים כצמח רפואי[‬
‫היה‪) "...‬בבא בתרא עד‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫‡¯‚‪(ÁÓˆ ˙Ò„‰) Ì„‡‰ ÈίˆÏ ÌÈÁÓˆ· ˘ÂÓÈ˘ :··ÂÒ‰ ÔÂ‬‬
‫‚‪ÁÓˆ ˙ÂÚˆÓ‡· ÌÈÁˢ ÌÂÁÈ˙ ¯Â„È‬‬
‫במקורות מופיע השימוש באמצעי גידור טבעיים‪ ,‬כדוגמת משוכות הצבר שהיו‬
‫נהוגות בכפר הערבי במטרה למנוע חדירת אדם ובהמה לשטחי הגידולים‬
‫החקלאיים‪" :‬מעשה בחסיד אחד‪ ,‬שנפרץ לו פרץ בתוך שדהו ]בגדר המקיפה[‪,‬‬
‫ונמלך עליה לגודרה‪ ,‬ונזכר ששבת הוא‪ ,‬ונמנע אותו חסיד ולא גדרה‪ ,‬ונעשה לו‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪37‬‬
‫נס ועלתה בו צלף ]שיח דוקרני[‪ ,‬וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו‪) "...‬שבת‬
‫קנ‪ ,‬ע"ב(‪ .‬הווה אומר שניתן לאכול את הניצנים לאחר שנשלקו‪ .‬שימוש במשוכות‬
‫מן הצומח נוכל למצוא גם בגורן שנהגו להקיפו במשוכות של אטד ]שיזף[‪:‬‬
‫"'ויבואו עד גורן האטד' )בר' נ‪ ,‬י( וכי גורן יש לו לאטד? אלא שהקיפו ארונו של‬
‫יעקב כגורן זו שמקיפין אטד" )סוטה יג‪ ,‬ע"א(‪.‬‬
‫כן נזכר במקורות גידור גינות במשוכות פטל )סנה(‪" :‬ר' יוחנן אמר‪ :‬מה סנה הזה‬
‫עושין אותו גדר לגינה‪ ,‬כך ישראל גדר לעולם‪) "...‬שמות רבה‪ ,‬ב‪ ,‬ה(‪ .‬מסתבר‬
‫שמשום כך התגלה הקב"ה למשה דווקא מתוך הסנה‪.‬‬
‫˙‪ÁÓˆ ˙ÂÚˆÓ‡· ˙ÂÏ·‚ ÌÂÁÈ‬‬
‫על הנאמר כי החצב נחשב למצר )גבול( בין שטחים )בענייני הלכה שונים(‪ ,‬שואלת‬
‫הגמרא‪" :‬מהו חצב? שבו תיחם יהושע את הארץ לישראל" )בבא בתרא נו‪ ,‬ע"א(‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוא שימש כסימן בחלוקת הגבולות לשבטים‪ .‬ורש"י )שם( שואל‪" :‬מה‬
‫חשיבותו להחשב כמצר? לפי שאינו יונק לא מכאן ולא מכאן"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שורשיו‬
‫אנכיים‪.‬‬
‫˘‪ÌÈί„ ÈÏ¢ ÌÂÁÈ˙Ï ÔÂȈ ˙Â„Â˜Ï ÁÓˆ· ˘ÂÓÈ‬‬
‫בתנ"ך נאמר "הציבי לך ציונים‪ ,‬שִמי לך תמרורים" )יר' לא‪ ,‬כ(‪ ,‬ורש"י )שם(‬
‫מפרש‪" :‬תמרים קטנים לסימן בדרך‪ ."...‬גם המלבי"ם )שם( אומר‪" :‬כשמתקנים‬
‫דרך הרבים מציבים ציונים‪ ,‬שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו‪ ,‬להיכן הדרך‬
‫הולך‪ ,‬וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים 'תמרורים'‪ ,‬שהם עצי תמרים מצידי הדרך‬
‫מכאן ומכאן‪ ,‬שאז יוָדע כי בין התמרים הוא הדרך"‪.‬‬
‫גם בימינו ניתן לראות שדרות דקלים בצדי דרך‪ ,‬כגון‪ :‬בקרבת עתלית‪ ,‬בכניסה‬
‫למקוהֿישראל‪ ,‬בחולדה הישנה ועוד‪ .‬ייתכן שעצים המוזכרים במקורות שלהלן‬
‫שימשו כנקודות ציון בולטות בסביבתם‪:‬‬
‫אלון מורה )בר' יב(‬
‫אלון בצעננים )שופ' ד(‬
‫האלה בעפרה )שופ' ו(‬
‫אלון בכות )בר' לה(‬
‫תֹמר דבורה )שופ' ד(‬
‫אלון מוצב אשר בשכם )שופ' ט(‬
‫˘‪‰˙ÂÎȇ ˙ÚÈ·˜Â Ú˜¯˜‰ ÁÂÁÈ˙Ï ÌÈÒÂÓ¯Â˙· ˘ÂÓÈ‬‬
‫אבותינו השתמשו בתורמוסין כדי לבקוע אדמה קשה ולהכשירה לנטיעות‬
‫ולגידולים‪ ,‬וזאת בשל שורשיו העמוקים של התורמוס‪ .‬אמנם‪ ,‬יש בכך גם חשש‬
‫לערבוב צמחים )כלאיים(‪ ,‬כפי העולה מהמקור הזה‪" :‬הנותן מַעָה ]גרגר[ של‬
‫„"¯ ˆ·‪¯Ù˘-¯‰ È‬‬
‫‪38‬‬
‫תורמוס בצד מַעָה של דלעת בכדי שתִבקע הארץ מפניה חייב ]משום כלאיים["‬
‫)תוספתא‪ ,‬כלאיים פ"א ה"יג(‪ .‬בתלמוד מוזכר שימוש בתורמוסין לזיהוי ואיתור‬
‫קברים ואזורים בעלי שיעור חנקן גבוה בקרקע‪ :‬כשיצא ר' שמעון בר יוחאי‬
‫מהמערה‪ ,‬היה גופו מלא שחין וירד לרחוץ בחמי טבריה וכשנתרפא‪ ,‬בא לאנשי‬
‫טבריה ושאלם האם יש דבר בעירם שצריך תיקון? ‪" -‬אדם צריך להחזיק טובה‬
‫למקום שיש לו הנאה ממנו"‪ ,‬אמרו לו תושבי טבריה‪ :‬יש בעירנו שטחים החשודים‬
‫בטומאת מתים וצריך לטהרם‪ .‬יצא ר' שמעון בר יוחאי וזרע בשטחים החשודים‬
‫)בקברי מתים( זרעי תורמוס )קטנית הגדלה בקרקעות העשירות בחנקן(‪ .‬כל מקום‬
‫שאדמתו הייתה קשה לא נבט בו התורמוס‪ ,‬וכל מקום שאדמתו הייתה תחוחה‬
‫ורקובה )עתירת חנקן( בגלל המת שנטמן בה ‪ -‬צמח בו התורמוס‪.‬‬
‫וכך איתר רבי שמעון בר יוחאי את המקומות הטמאים‪ ,‬ציין אותם‪ ,‬הוציא מהם‬
‫את עצמות המתים והעתיקם אל מחוץ לעיר )על פי בבלי‪ ,‬שבת לד‪ ,‬ע"א; ירושלמי‪,‬‬
‫שביעית פ"ט ה"א; בראשית רבה‪ ,‬עט‪ ,‬ו; קהלת רבה‪ ,‬י‪ ,‬ח(‪ .‬עד היום נוהגים‬
‫פלאחים ערבים לחרוש בשדות שגדלו בהם תורמוסים כדי להעשירם בחנקן ודשן‬
‫טבעי‪.‬‬
‫‪ÌÂÎÈÒ‬‬
‫מתוך שפע החומר המצוי במקורות היהודיים בנושאי ה"אקולוגיה" ו"איכות‬
‫הסביבה" ניתן בהחלט להסיק כי קדמונינו הכירו היטב את המערכות הטבעיות‪,‬‬
‫על התהליכים המתרחשים בהן‪ ,‬והקפידו על שימור הסובב וטיפוחו‪.‬‬
‫במסורת היהודית האדם נחשב ל"נזר הבריאה"‪ ,‬אולם אין לו בלעדיות אלא הוא‬
‫מהווה חלק בלתי נפרד ממנה‪ ,‬ועליו להשלים את הבריאה ולהשתמש במרכיבי‬
‫היקום השונים מתוך אחריות ודאגה לשימורם ולהמשכיותם התקינה‪ .‬הסביבה ‪-‬‬
‫על מרכיביה ‪ -‬היא יצירת הבורא שהאדם קיבל כפיקדון "לעבדה ולשמרה"‪ ,‬והיא‬
‫נועדה לרווחתו‪ .‬עליו לנצל את משאבי הסביבה בתבונה ולחשוב גם על העתיד‪,‬‬
‫בבחינת "‪...‬שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" )קהלת רבה‪ ,‬ז‪ ,‬כח(‪ .‬המשך קיומו‬
‫של המין האנושי תלוי ביחסי הגומלין שבינו לבין הסובב הטבעי‪ ,‬מערכותיו וחוקיו‬
‫ובהיות האדם ער לאיזון העדין שבין מרכיבי המערכת הטבעית )פיתוח "ברֿ‬
‫קיימא"‪ ,‬בלשון ימינו(‪.‬‬
‫הבנת הטבע והתעמקות בו נתפסו בעיני חז"ל כחלק בלתי נפרד מהאמונה בבורא‬
‫עולם‪" :‬כי אראה שמיך ‪ -‬מעשי אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה‪ ...‬ה' אדונינו‪,‬‬
‫מה אדיר שמך בכל הארץ!" )תה' ח‪ ,‬י(‪ .‬כן משמשת ידיעת הטבע בסיס להבנה‬
‫עמוקה בתורה ובסודותיה‪" :‬על האדם להיות מתבונן בדרכי הנמצאים ולעמוד‬
‫מתוכן על סודי התורה‪ ...‬כי היודע סוד המציאות יוכל לעמוד על סודי התורה"‬
‫‪˙„‰È‰ ˙¯˜ӷ ÌÈÈ‚ÂϘ‡ ÌÈ‚˘ÂÓ ˙¯˜Ú‬‬
‫‪39‬‬
‫)רמ"א‪ ,‬מחיר יין ]פירושו למגילת אסתר[‪ ,‬א‪ ,‬ו(‪ .‬ועוד‪ ,‬על האדם להודות לבוראו‬
‫על העולם המושלם שברא לשימושו ולרווחתו ולשם כך אף נתקנו ברכות שונות‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אל לאדם ל"היסחף" ולהגיע למצב של סגידה לטבע ולכוחותיו‪ ,‬אך‬
‫התפעמות מבוקרת מפלאי הבריאה יכולה להשפיע באופן חיובי על אופיו של‬
‫האדם ועל רמת מוסריותו‪ ,‬כפי שהגדיר זאת הרב שמשון רפאל הירש‪:‬‬
‫צורות הנוי המצוירות בבריאה וחוש האדם להנות בהן ‪ -‬מונעים את האדם‬
‫מהדרדר לדרגת הבהמה‪ ,‬השמחה ביפי הטבע ובנוי הצמחים תביאנו לשמוח גם‬
‫ביופי מוסרי‪ .‬חברה שאינה חסה על היפה ‪ -‬גם האדם יגדל בה פרא‪ ,‬שמחת‬
‫האדם בהרמוניה אסתטית קרובה לשמחתו בהרמוניה מוסרית )הפירוש לבראשית‬
‫ב‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫תקוותנו שהבנת הטבע וחוקיו תתרום ליחסנו אל היקום המופלא שהעניק לנו בורא‬
‫עולם‪ ,‬ויהי רצון שנזכה לממש את חזון אחרית הימים המוזכר בנביאים כעידן של‬
‫חזרה לעולם הבריאה המקורי‪ ,‬שבו ישררו אחווה‪ ,‬שלום ורעות בין החיות לבין‬
‫עצמן‪ ,‬בין החיות לאדם וכמובן בין בני האדם והעמים‪" :‬לא ישא גוי אל גוי חרב‬
‫ולא ילמדו עוד מלחמה‪) "...‬יש' ב‪ ,‬ד( "וגר זאב עם כבש‪) "...‬יש' יא‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫·‪‰ÈÙ¯‚ÂÈÏ·È‬‬
‫הר‪-‬שפר צ' )תשנ"ד(‪ ,‬האקולוגיה במורשת ישראל‪ ,‬חיפה‪ :‬הוצאת מכללת שאנן‪.‬‬
‫נאוה ז' )‪ ,(1981‬אקולוגיה של אדם ונוף‪ ,‬חיפה‪ :‬הוצאת גסטליט‪.‬‬
‫כנאפו י' )תרמ"ג(‪ ,‬אות ברית קודש‪ ,‬ליוורנו‪.‬‬
‫פנחס אליהו מוילנא )תקנ"ז(‪ ,‬ספר הברית השלם‪ ,‬מהד' יריד הספרים‪ ,‬ירושלים‬
‫תש"ן‪.‬‬
‫פלאביוס יוספוס )‪ ,(1955‬קדמוניות היהודים‪ ,‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.‬‬
‫קריספיל נ' )‪ ,(1986‬צמחי מרפא‪ ,‬ירושלים‪ :‬הוצאת כנה‪.‬‬
‫‪White L. (1967), "The Historical Roots of our Ecological Crisis",‬‬
‫‪Science, 155, pp. 1203-1207.‬‬
‫*‬
‫כנהוג‪ ,‬בביבליוגרפיה הנתונה כאן צוינו רק המקורות והמחקרים שהוזכרו במהלך המאמר‪.‬‬
‫להעשרה ראו בחוברת זו "שמירת טבע וסביבה במקורות היהודיים‪ :‬ביבליוגרפיה מוערת‬
‫ערוכה על פי נושאים"‪.‬‬
¯Ù˘-¯‰ È·ˆ ¯"„
40