עלון מס - קיבוץ יד מרדכי

‫אליהו שחם מספר קצין שבא להתקלח בביתו‪.‬‬
‫צילום‪ :‬חנה שחם‬
‫דבר העורכת‬
‫עלון שנסגר בזמן הפסקת אש‪.‬‬
‫למרות הימשכות הירי על הדרום‪ ,‬רוב‬
‫המשפחות כבר חזרו לקבוץ‪ .‬את שיגרת‬
‫החיים בצל אזעקות ה"צבע אדום"‬
‫או בשמה התקשורתי "טפטופים" –‬
‫מכירה האוכלוסייה היטב‪.‬‬
‫בעלון הפעם תמונות ורשמים מימי‬
‫הלחימה באזור‪ :‬אירוח חיילים בבתי‬
‫החברים‪ ,‬הופעות אמנים במקלט‪,‬‬
‫הופעת מורי מרכז המוסיקה בפני ילדי‬
‫הגיל הרך‪ ,‬ראיון שנכתב לעלון הקבוץ‬
‫בשנת ‪ 5992‬ומאפשר הצצה לאחור עם‬
‫מבט להווה והטורים הקבועים‪.‬‬
‫המבט הסוקר את החיים על ציר הזמן‬
‫מעמיד סימני שאלה לצד הבנות ואף‬
‫פותח אפשרויות למבט אחר‪,‬חדש‪.‬‬
‫שנדע ימים של שקט כשיגרה‪.‬‬
‫אל תחשבי שהחיים‬
‫קצרים ‪ /‬אוה קילפי‬
‫ַאל ַתחְ שְ בִי שֶ הַ חַ יִים קְ צ ִָרים‪.‬‬
‫ִחשְ בִי‪ :‬אֵיזֶה נִסָ יֹון מְ י ֺחָ ד‪.‬‬
‫שֶ הֲ ֵרי הָ א ֶֹרְך אֵינֹו הָ עִ נְי ָן כָאן ְכלָל ו ְעִ קָ ר‪,‬‬
‫אֶ לָא שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר ִב ְכלָל לַחֲ וֹות אֶ ת זֶה‪.‬‬
‫מַ ה שֶ הִ תְ ַרחֵ ש בְמַ הֲ ָלכָם הוא בְעֶ צֶם‬
‫שולִי‪.‬‬
‫ֵ‬
‫ַאפְשר לַחֲ וֹות אֶ ת ַה ַהתְ חָ ָלה ו ְאֶ ת ַהסֹוף‬
‫זֶה שֶ ִהתְ‬
‫קֹורה‬
‫ְבלִי לְהָ בִין מַ ה ֶ‬
‫וְזֶה שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר לְהִ תְ קַ יֵם בֵין ְלבֵין‬
‫וְלַעֲׂשֹות מַ שֶ הו ְבלִי לְהָ בִין שום ָדבָר גַם ְבי ַחַ ס אֵ לָיו‪.‬‬
‫וְזֶה שֶ חֵ ֶלק הָ אֲ ִרי הוא הָ אִי־קִ יום‬
‫ו ְשֶ הַ שֶ מֶ ץ הַ זֶה‪ ,‬הַ חַ יִים‪ ,‬הֵ ם ַרק מַ ה שֶ ְבנ ִגוד אֵ לָיו‪.‬‬
‫ל ְִרגָעִים הָ אִי־קִ יום נַעֲ ׂשֶ ה ָרגִיש ומֵ בִין אֶ ת עַ צְמֹו‪.‬‬
‫אִי־אֶ פְשָ ר לִדְ ר ֹש הֶ מְ שֵ כִיות מֵ הַ תֹופָ עָ ה הַ ז ֹאת‪.‬‬
‫אֹותה‪,‬‬
‫ָ‬
‫אֲ בָל זֶה שֶ הִ תְ ַאפְ שֵ ר לַחֲ וֹות‬
‫אֹותה‪,‬‬
‫ָ‬
‫שֶ אֶ פְ שָ ר לִקְ ר ֹא‬
‫אֹותה ו ְ ִלכְת ֹב‪,‬‬
‫ָ‬
‫שֶ אֶ פְשָ ר לָשִ יר‬
‫אֹותה ו ְלנַגֵן‪,‬‬
‫ָ‬
‫שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר ְל ַציֵר‬
‫שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר ל ְִרק ֹד ו ְל ַצלֵם‪,‬‬
‫אֹותה‬
‫ָ‬
‫אֹותה‪ְ ,‬לבַכֹות‬
‫ָ‬
‫שֶ הִ תְ ַאפְשֵ ר לְהַ צִיג‬
‫ו ְ ִלצְח ֹק‪ִ ,‬ללְע ֹג לָה וְלֶאֱ ה ֹב‪,‬‬
‫וְזֶה שֶ זֶה כַָאב כָל כְָך‪,‬‬
‫ו ְשֶ הִ יא הָ י ְָתה מְ ת ֹעֶ בֶת וׂשְ נוָאה‪,‬‬
‫וְזֶה שֶ הַ וִתור עָ לֶיהָ מְ ֵ‬
‫עֹורר חַ לְחָ לָה כָז ֹאת‪,‬‬
‫מֹולִיד ָכזֶה א ֹשֶ ר‪,‬‬
‫וְזֶה שֶ הָ אֵ ֶבל‬
‫(תרגום ‪ 6‬רמי סערי)‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫רק ביקשנו שקט והתרגעות‬
‫מצפירת "צבע אדום" ונפילות‪.‬‬
‫ביקשנו שקט מפגיעות כיפת הברזל‪,‬‬
‫ביקשנו שקט מרעש המסוק המשלח טיל‪,‬‬
‫ביקשנו שקט מירי התותחים‬
‫אשר אל רצועת עזה מטווחים‪.‬‬
‫שינת לילה רגועה רצינו ‪,‬ללא ריצה אל‬
‫הממד בזמן מוגבל‪,‬‬
‫ולשמוע‪ ,‬שהקסאם כבר נפל‪.‬‬
‫מחשש של מנהרות‬
‫מהם יוצאים מחבלים בצרורות‪.‬‬
‫מספר ימים של שקט מצאנו‪,‬‬
‫לקיבוץ שער הגולן הוזמנו‪.‬‬
‫עם טיפול מסור של המארחים‬
‫ואמפטיות של החברים‬
‫המזדהים עם הדרומיים‪ ,‬מתוך ניסיון‬
‫של זמנים אחרים‬
‫בהם ישבו במקלטים מאימת הפגזים‪.‬‬
‫על האירוח שלכם מאוד מודים‬
‫אנשי יד מרדכי הדרומיים‪,‬‬
‫בתקווה לימים טובים יותר‬
‫שתקופה זו רק בזיכרון תישאר‪.‬‬
‫יואל שטיין‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫צפיחית בדבש‬
‫‪/‬‬
‫אביגיל אילם‬
‫ברביעי שעבר‪ ,‬תוך כדי שאני נוסעת לצפון למטרת "התאווררות"‪ ,‬נשלח מייל לכל תושבי הקיבוץ בבקשה לארח‬
‫כתבת המגיעה לקיבוץ למשך יממה‪ .‬מטרת הכתבה הייתה לפרסם ולקדם את ממלכת הדבש‪.‬‬
‫בהתלהבות רבה התקשרתי לרעיה והצעתי שהילה‪ ,‬הכתבת‪ ,‬תתארח בביתי בביקורה הקצר כאן‪ .‬הילה‬
‫ואיליתיאל (הצלם שהתלווה אליה)‪ ,‬ראיינו אנשים העוסקים במזון והתעניינו בצפיחית הדבש‪ ,‬שהיא ממלכת‬
‫הדבש של קיבוץ יד מרדכי‪.‬‬
‫שלשום חזרתי לקיבוץ‪ ,‬הביתה‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת‪ .‬החושך שרר‪ ,‬השבילים היו ריקים מאנשים וגם החיילים‬
‫כאילו נעלמו‪ .‬הרגשתי בדידות ועצבות‪ .‬לאט ובשקט פתחתי את דלת הבית ונכנסתי‪ .‬על השולחן היה מכתב‪:‬‬
‫לאביגיל‪ ,‬לפייה מהממד ולמי שאיתך‪,‬‬
‫תודות על האירוח‪.‬‬
‫הבוקר התעוררנו לשקט שיש למקום שלכם להציע‪.‬‬
‫הלוואי שתדעו רק ממנו‪.‬‬
‫איתיאל והילה‬
‫אושר הציף אותי וחיוך השתלט על פניי‪.‬‬
‫מכתב עם כמה מילים והרבה חוזקות‪ .‬הרגשתי שהמכתב מכוון לכל תושבי הקיבוץ‪ ,‬התודה היא כולם‪.‬‬
‫במשך כל הימים הללו יש אווירה בקיבוץ של נתינה של כל אחד ואחת‪ ,‬לכל אחד ואחת‪.‬‬
‫הכוח לתת בא מאותם הרגעים הקטנים‪ :‬חיוך של בוקר טוב‪ ,‬בדיחה לפני לילה טוב‪ ,‬מטעמים לחיילים וחיבוק‬
‫לכל הילדים‪.‬‬
‫תודה‪ .‬לא הייתי רוצה להיות במקום אחר בזמנים כאלה‪.‬‬
‫) אביגיל אילם ‪ ,‬מחנכת ב"חופים"‪ .‬עברה לגור בקבוץ עם בתה ‪,‬גלי‪ ,‬לפני כחודשיים‪).‬‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫עם אסתר מזרחי‬
‫אבא שלי היה בלבנון סנדלר‪ ,‬אמא עקרת בית שאפתה את הלחם‬
‫בבית‪ .‬היינו ‪ 5‬אחים‪ .‬כל השנים שם לא הרגשנו שנאה או‬
‫אנטישמיות‪ .‬מצבנו הכלכלי היה טוב‪ ,‬לא הרגשנו מחסור‪.‬‬
‫עליתי לארץ בגיל ‪ 6‬מלבנון‪ .‬שליחים מהארץ באו לבית הספר ונתנו‬
‫לנו פתקים שנחתים את ההורים‪ ,‬שיסכימו להעלות אותנו לארץ‪.‬‬
‫הקבוצה שלנו הייתה מורכבת מילדים מסוריה‪ ,‬לבנון ועירק‪ .‬הלכנו‬
‫ברגל חמישה ימים‪ ,‬בדרך היו מחבלים שניסו לתפוס אותנו‪ ,‬התחבאנו‬
‫והצלחנו לעבור‪ .‬הלכתי בסנדלים‪ ,‬סנדל אחד נפל לי‪ ,‬אז לקחו אותי‬
‫על הידיים‪.‬‬
‫כאשר הגענו לארץ פיזרו אותנו במושבים‪ 6‬נהלל‪ ,‬תל עדשים ובאר‬
‫טוביה‪ .‬אותי קיבלה משפחה בבאר טוביה‪ .‬היחס אלי לא היה טוב‪.‬‬
‫הרביצו לי‪ ,‬העירו אותי בשעה ‪ 0..5‬בבוקר כדי שאחלוב את העיזים‬
‫ואכבס את הבגדים‪ .‬תמיד איחרתי לבית הספר‪.‬‬
‫בגדים היינו מקבלים מעלית הנוער‪ .‬את הבגדים הטובים האישה‬
‫הייתה לוקחת לה ולי השאירה סמרטוטים‪ .‬מעלית הנוער אף פעם לא‬
‫באו להתעניין מה שלומי‪.‬‬
‫אח שלי גם כן היה בבאר טוביה אך הוא ברח מהמשפחה‪.‬‬
‫הייתי שם ‪ 0‬שנים‪.‬‬
‫ההורים עלו לארץ וגרו במעברה בקרית חיים‪ .‬לא חזרתי לחיות‬
‫איתם‪ .‬שמעתי שאחי הצעיר נמצא בקיבוץ כפר מנחם‪ .‬האחים שלי שמעו שאני סובלת בבאר טוביה‪ .‬אחי שהיה‬
‫בקיבוץ שמרת בא לחפש אותי‪ ,‬אז כבר הייתי בת ‪ ,3.‬ומצא אותי מכבסת את בגדי המשפחה‪ .‬הוא לקח אותי משם‪,‬‬
‫הביא אותי לאחותי בקיבוץ הזורע שהציעה שאני אהיה בקיבוץ שער העמקים‪ .‬לפני שעברתי לשם‪ ,‬עברתי עם‬
‫חברה שלי לקיבוץ נצר סירני‪.‬‬
‫התגייסתי לצבא‪ ,‬לנח"ל‪ .‬רציתי לחיות בקיבוץ‪ .‬אחרי הצבא חזרתי לשער העמקים‪ ,‬שם הייתי חברה ‪ 31‬שנה‪.‬‬
‫עבדתי במטבח‪ ,‬שם למדתי את סודות הבישול מחברה שלי‪ .‬אהבתי מאוד את שער העמקים‪ .‬שם התחתנתי ונולדו‬
‫לי שתי בנות‪ 6‬אורה ויפעת‪ .‬אחרי ‪ 35‬שנות נישואים התגרשתי‪ ,‬הבנות שלנו הופרדו‪ .‬הגדולה הלכה עם הגרוש‬
‫שלי‪ ,‬יפעת נשארה איתי‪.‬‬
‫אז הכרתי את צבי דרשר מיד מרדכי‪ ,‬דרך מדור היחידים של הקיבוצים‪.‬‬
‫צבי היה מותיקי הקיבוץ‪ ,‬גידל את יפעת כמו את בתו‪ .‬עברתי לחיות ביד מרדכי‪.‬‬
‫בשער העמקים שמרו לי את חברותי לשנה‪ .‬יפעת היתה בת ‪ 6‬כאשר הגענו‪.‬‬
‫רותי רייכל ז"ל היתה המורה שלה‪ ,‬מאוד אהבה אותה‪.‬‬
‫הקשר עם האב הביולוגי די נותק‪.‬‬
‫בינתיים נכנסתי להריון ונולדה בתי מירה‪ .‬התגרשנו אחרי ‪ 0‬שנים‪ .‬החלטתי להישאר פה‪ .‬לחזור לשער העמקים‬
‫היה כבר מאוחר‪.‬‬
‫אני פה ‪ 14‬שנים חברת קיבוץ‪ .‬מאוד קשה לי עם ההפרטה‪ .‬כל השנים עבדתי במטבח‪ ,‬תורנויות שונות והקמות‬
‫בבתי הילדים‪ .‬במטבח הייתי עושה חמוצים וריבות שהוותיקים מאוד אהבו וקיבלתי הרבה מחמאות מהם‪ .‬טיילתי‬
‫גם עם אנשים מבוגרים שחיו בקיבוץ לפני שהקימו את הבית הסיעודי‪ ,‬הורים של חברים‪ .‬גם עם המתנדבים‬
‫עבדתי‪ .‬יש לי קליטה טובה לשפות והצלחתי לתקשר איתם‪.‬‬
‫כיום אני בבית‪.‬‬
‫ספרים‪ 6‬בעיקר רם אורן‪.‬‬
‫טלוויזיה‪ 6‬בעיקר ערוץ "ויוה פלוס" וגם חדשות‪.‬‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫היינו ‪ 5‬אחים ונשארו היום ‪ ,.‬כולם נפטרו ממחלות סרטן שונות‪ .‬אינני מסוגלת ללכת ללוויות אני מאוד מתרגשת‬
‫ומקבלת דפיקות לב‪.‬‬
‫אינני משתתפת בפעילות כלשהי בקיבוץ‪ ,‬למרות זאת אני מאוד אוהבת את התרבות בקיבוץ‪ ,‬די מנותקת‪.‬‬
‫יום אחד כאשר צעדתי מסביב לקיבוץ עוצרת לידי מכונית יושב שם שאולי המזכיר (שאני לא ידעתי מיהו) ושואל‬
‫אותי למה אינני באה להצביע בקלפי‪.‬‬
‫אני משתמשת בשירותי הכביסה וקונה במרכול‪ .‬מבשלת בבית אוכל לבנוני כמו בבית הורי‪ .‬אני אוהבת את גבעת‬
‫הפסל ואיזור השיחזור‪.‬‬
‫מעולם לא הייתה לי תעודת לידה‪ .‬נולדתי בבית עם מילדת מקומית ולא רשמו אותי בשום תעודה‪ ,‬אינני יודעת מהו‬
‫גילי המדויק‪.‬‬
‫אני עדיין חולמת למצוא שותף לחיים אך לא בכל מחיר‪ .‬אני מרגישה שלא היה לי מזל בחיים ולא התמזל מזלי‬
‫לחיות עם שותף כל החיים‪ .‬אני יודעת להסתדר‪ ,‬מעסיקה את עצמי ולא משעמם לי‪ .‬גם סורגת ומבשלת‪.‬‬
‫יש לי פה בת ושני נכדים שמאוד אוהבים אותי‪.‬‬
‫מירל'ה‪ ,‬בתי הקטנה‪ ,‬גדלה ביד מרדכי‪ ,‬הכירה את בעלה ראובן‪ .‬בצבא הם עזבו את הקיבוץ‪ .‬הוא בא מבית דתי‬
‫ולאט לאט הם חזרו בתשובה‪ .‬היה לי קשה לקבל את זה אך ראיתי שטוב לה‪ .‬אני נוסעת אליה ‪,‬לבני ברק‪ ,‬ועוזרת‬
‫לה‪ .‬יש לה ‪ 6‬ילדים ונכדה‪ .‬אני מאוד אוהבת אותה ומכבדת את אורח חייה‪.‬‬
‫יש לי תשעה נכדים‪ ,‬שתי נינות ואחד בדרך‪ .‬אני בקשרים טובים איתם‪ .‬עם כולם‪ .‬מבחינה גופנית אני מרגישה‬
‫טוב‪.‬‬
‫מורי מרכז המוסיקה‬
‫מנגנים לגיל הרך‬
‫מתי כספי בהופעה במקלט‬
‫צילום‪ :‬משה סוקר‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫רוצים שהמצב יהיה כמו לפני האינתיפאדה‬
‫שיחה עם העובדים הערבים בקבוצנו‬
‫(פורסם בעלון הקבוץ – נובמבר ‪)8991‬‬
‫ביד מרדכי עובדים כבר שנים רבות מספר תושבים מעזה‪ .‬הם הפכו לחלק מהנוף שלנו ואנחנו רגילים לראותם בעיקר באתרי הבנייה‬
‫ובמקומות שונים בהם משפצים‪ ,‬מתקנים‪ ,‬מסיידים וכד'‪.‬‬
‫בעקבות הסכם ‪( Y‬ראו הסבר למטה על מהות ההסכם)‪ ,‬שנחתם לא מכבר בוושינגטון‪ ,‬החלטנו שולי ואנכי (החתומה מטה)‪ ,‬לשוחח‬
‫איתם בנושא השלום ועתיד היחסים בין שני העמים‪.‬‬
‫כדי לא לגזול משעות העבודה שלהם‪ ,‬הלכנו אליהם למקומות בהם עבדו‪.‬‬
‫את זיאד אוסטז וסעאד אטבש‪ ,‬פגשנו בדירה של מרים ויצחק מן עסוקים בסיוד הבית‪ .‬זיאד – בן ‪ ,10‬נשוי ואב ל‪ 33-‬ילדים‪ ,‬הבכור‬
‫בן ‪ 50‬שנים והצעיר – בן ‪ .6‬זיאד גר בשייך רדואן בעזה ועובד ביד מרדכי כבר ‪ 51‬שנים‪.‬‬
‫סעאד – בן ‪ ,.3‬נשוי ולו ‪ 1‬ילדים מגיל שנה ועד שמונה‪ .‬הוא גר בשכונת רימל‪ .‬סעאד עובד פה ‪ 35‬שנים‪ ,‬בעיקר בסיוד‪ .‬לפני‬
‫שהתחילו לדבר איתנו‪ ,‬ביקשו שהעיתון לא יגיע לשלטונ ות בעזה‪ .‬הבטחנו להם שלא נשלח לשם את עלון הקבוץ‪...‬‬
‫את ואליד עיסא ויוסוף אגיורי פגשנו בסככות של הרפת רכובים על הטרקטור‪-‬כף של הבנייה‪ .‬ואליד הוא בן ‪ ,.5‬נשוי עם תשעה‬
‫ילדים מגיל ‪ 31‬שנים ועד תשעה חודשים‪.‬‬
‫הוא גר בשייך רדואן בעזה‪ ,‬קרוב לים‪ .‬עובד בקבוץ כ‪ 30-‬שנים‪ .‬לואליד – ילד חולה במחלה כרונית קשה‪ .‬ההתמודדות עם המחלה‬
‫בתנאים בו גרה המשפחה והקושי לצאת לבתי חולים שמחוץ לרצועה‪ ,‬היא מאד קשה‪.‬‬
‫יוסוף‪ ,‬על אף גודל גופו‪ ,‬הוא בסך הכל "צוציק" בן ‪ ..1‬הוא עובד פה כבר ‪ 36‬שנים‪ ,‬מאז היותו בן ‪ .34‬יוסוף נשוי ולו ‪ 3‬ילדים ("רק‬
‫מאשה אחת")‪ .‬הבכור בן ‪ 31‬שנים והצעיר – תינוק בן ‪ 6‬חודשים‪ .‬יוסוף גר בכפר ג'בליה‪.‬‬
‫את עבד ששמו המלא – עבד אל ראופ טסקין‪ ,‬פגשה שולי ליד חדר האוכל‪ .‬עבד נשוי ולו ‪ 33‬ילדים מגיל ‪ 1‬עד ‪ .50‬יש לו כבר נכד‬
‫בן ‪ 6‬חודשים‪ .‬עבד בן ‪ 13‬וגר בשכונת שייך רדואן בעזה‪ .‬הוא עובד אצלנו קרוב ל‪ 50-‬שנים‪( .‬שמו הפך ביד מרדכי לשם נרדף‬
‫לאינסטלאטור)‪ .‬הוא קובל על כך שלבנים שלו אין עבודה ומצפה שנעזור לו בנושא זה‪.‬‬
‫עלי – השישי בחבורת הנשאלים‪ ,‬שמו המלא מוחמד אבו עלבא‪" .‬עלי" – כינוי שניתן לו כשהיה קטן‪ .‬הוא בן ‪ ,10‬נשוי ויש לו ‪35‬‬
‫ילדים מגיל ‪ .‬ועד ‪ .5.‬ביד מרדכי עובד כבר ‪ 31‬שנים (פה ושם עבד גם בזיקים)‪ .‬עלי גר בשכונת תל‪-‬אל‪-‬זעתר‪ ,‬קרוב למחנה‬
‫ג'בליה‪.‬‬
‫אחר הצגת "הדמויות הפועלות"‪ ,‬אתמצת את עיקרי דבריהם ביחס להסכם השלום ולעתיד היחסים בין העם הפלשתיני לתושבי מדינת‬
‫ישראל‪6‬‬
‫‪ ‬מאמינים בהסכם ובטוחים שבעתיד ("אינשאללה" הוא יתגשם‪ .‬כולם רוצים לחיות בשלום חוץ מהחמאס והחיזבאללה‪.‬‬
‫‪ ‬אם כל העם רוצה בשלום‪ ,‬אז גם המתנגדים יצטרכו בסופו של דבר להשלים איתו‪.‬‬
‫‪ ‬רוצים לחיות ביחד שני העמים‪ .‬להסתכל זה על זה כאדם אל אדם ולא כערבי אל יהודי ולהפך‪.‬‬
‫‪ ‬מקווים שהישראלים יוכלו לבקר בעזה כמו לפני תקופת האינטיפאדה ושהפלשתינאים יוכלו לצאת באופן חופשי לתחומי‬
‫מדינת ישראל‪ .‬הלוואי שמגרשי החנייה בשוקי עזה יהיו "סתומים" מרוב מכוניות ישראליות‪.‬‬
‫‪ ‬עראפת מאד רוצה בשלום‪ .‬הוא לא ישן בלילות בגלל העניין הזה‪.‬‬
‫‪ ‬רוצים שיהיה טוב לכל האנשים‪ .‬שתהיה עבודה לכולם‪ ,‬שלא תהיה אבטלה‪ ,‬שיפתחו את נמל התעופה בעזה ושיהיה מעבר‬
‫חופשי מרצועת עזה לגדה‪.‬‬
‫‪ ‬המעבר במחסומים מקשה מאד על הפועלים היוצאים לעבודה‪ .‬ממתינים שם כשעתיים‪ .‬ההתייחסות של החיילים לא נעימה‬
‫ולפעמים פוגעת ומכאיבה‪.‬‬
‫‪ ‬מסתבר שגם בעזה מתקיימות הפגנות למען השלום אך הן משום מה לא מגיעות לתקשורת‪.‬‬
‫‪ ‬בעיית המתנחלים מאד כואבת ואם היא תימשך‪ ,‬תהיה בעיה רצינית ממש עם השלום‪.‬‬
‫פרט לאחד מבין ששת המרואיינים‪ ,‬כולם מאמינים אמונה שלמה בשלום ורוצים בשלום‪-‬אמת‪ .‬הם בטוחים שזה רק עניין של זמן‪ ,‬כי‬
‫פשוט אי אפשר לחיות אחרת‪ ,‬אינשאללה‪.‬‬
‫אחרי שגמרנו את ראיונות הבזק (כדי לא לגזול זמן יקר מעבודתם)‪ ,‬הרגשנו שהאנשים הללו רוצים לדבר איתנו‪ ,‬לספר על עצמם‬
‫ובעיקר לבקר פה עם בני משפחותיהם ולא רק לעבוד פה‪ .‬הם מאד היו רוצים להגיע גם לכך שיוכלו לארח את חברי הקבוץ בבתיהם‪.‬‬
‫אחרי שהודינו להם על כך שני אותו לשתף אותנו מעט בהרגשותיהם‪ ,‬הבטיחה להם שולי שתפעל למלא את מבוקשם‪.‬‬
‫אינשאללה ‪. . . . .‬‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫עד כאן הראיון שנערך לפני כ‪ 81-‬שנים‪ .‬תוכניתם של פועלינו החביבים לארח חברים בעזה נגנזה לשנים רבות‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי כן נסגר הרמטית הגבול בינינו לבין רצועת עזה והקשר עם האנשים שמוזכרים בכתבה נותק‬
‫לחלוטין‪ .‬שאול וולנסקי ז"ל שהיה רכז הבנייה באותה תקופה נהג להעביר להם משכורות ופיצויים שהגיעו להם‬
‫בגין שנות עבודה רבות בקיבוצנו‪.‬‬
‫מי יודע מה גורל האנשים האלו ובני משפחותיהם היום?‬
‫הסכם וואי‬
‫בתמונה‪ :‬מזכירת המדינה מדלן אולברייט‪ ,‬בנימין נתניהו ויאסר ערפאת בשיחות לקראת הסכם וואי‬
‫הסכם מזכר נהר וואי הוא הסכם בין ישראל לאש"ף שנועד לפרט צעדים למימוש הסכמי אוסלו ולקבוע לוח זמנים מדויק לביצוע‬
‫הצעדים הנדרשים בהסכמים‪ ,‬תוך שמירה על הדדיות‪ .‬ההסכם נחתם ב‪ 5.-‬באוקטובר ‪ ,3554‬בטקס רשמי בבית הלבן‪ ,‬על ידי ראש‬
‫ממשלת ישראל בנימין נתניהו ‪ ,‬יושב ראש הוועד הפועל של אש"ף יאסר ערפאת‪ ,‬ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון כעד‪ .‬בטקס נכח‬
‫גם חוסיין מלך ירדן‪ .‬ההסכם הושג לאחר משא ומתן אינטנסיבי שנערך במשך ‪ 35‬ימים במרכז הכנסים המבודד ‪ Wye River‬של‬
‫מכון אספן שבמרילנד‪ ,‬ארצות הברית‪ ,‬ובמעורבותה המלאה של ארצות הברית‪ ,‬כולל השתתפותו האישית של ביל קלינטון‬
‫ומעורבותם של דיפלומטים נוספים שנשלחו על ידי המלך חוסיין‪.‬‬
‫ההסכם קבע לוח זמנים והיקף של הנסיגות בהם ישראל מחויבת ובמקביל לוח זמנים לצעדים ביטחוניים של הפלסטינים באיסוף נשק‬
‫בלתי חוקי‪ ,‬לחימה בטרור ומניעת הסתה ‪ .‬ההסכם היה תוספת להסכמי אוסלו הקודמים ולא בא במקומם‪ .‬מימוש ההסכם נתקל‬
‫בקשיים משני הצדדים‪ ,‬והוא לא כובד במלואו‪.‬‬
‫קרוליין ותומר כרמי מתנדבים במג"ב‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫פרשיות נעלמות‬
‫הסליק האישי של אליהו מילטאו‬
‫מבוא ‪ 6‬בקיבוצים ומושבים רבים נבנו סליקים בהם הוטמנו כלי נשק להגנה עצמית‪ .‬זאת עקב העובדה שלא היה ניתן לסמוך בשעת‬
‫הסכנה והצורך על ההגנה שתספק המשטרה הבריטית‪ .‬כך גם היה ביד מרדכי‪ ,‬אלא שכל הנשק שהוסתר בסליקים הכלליים‪ ,‬הוצא‬
‫מהם ערב הקרב לשימוש ולא הוחזר‪.‬‬
‫סליק קיבוצי כללי (רביבים)‬
‫סליק קיבוצי כללי (רביבים)‬
‫אלא שכאן ביד מרדכי‪ ,‬היה איש אחד שהיה במקרה גם מסגר שבנה חלק מהסליקים הכלליים ובנה גם אחד לנשק האישי שלו ‪-‬‬
‫אליהו מילטאו‪ .‬אליהו עבר מביתו לדירה בסמוך לבית הברוש בשנת ‪ .5555‬כעבור כשנה‪ ,‬בסתיו ‪ 555.‬הגעתי אליו כדי לראיין‬
‫אותו‪ .‬מאז ומתמיד חיבבתי את הצניעות ואת סגנון הדיבור המיוחד והסרקסטי שלו‪ .‬בראיון ביקשתי מאליהו שיספר על התקופה‬
‫שלפני המלחמה ועל הקרבות כאן‪.‬‬
‫במהלך הראיון סיפר לי אליהו שהוא בנה לעצמו סליק אישי וטמן אותו ליד הבית בו גר ערב הקרבות בתש"ח‪.‬‬
‫זכרתי מתקופת ילדותי שבבית בו גרו אליהו ורגינה אשתו‪ ,‬גרו גם הורי‪ .‬לשאלתי מה הוא טמן בסליק השיב לי‪" 6‬כמה רימוני יד‬
‫ואקדח"‪ .‬הדבר הדליק מייד את הסקרנות והדמיון שלי‪ .‬שאלתי אותו האם זוכר כיצד וממה ייצר את הסליק וכן היכן בדיוק טמן אותו‪.‬‬
‫תשובותיו של אליהו היו‪" 6‬את הסליק ייצרתי מצינור ברזל בקוטר "‪ 6‬כאשר צד אחד סגרתי בריתוך מלא ולצד השני בניתי מכסה‬
‫ברזל מיוחד עם ידית לנעילה‪ .‬הצינור היה באורך של חצי מטר בערך‪ .‬ייצרתי אותו בדיוק כמו שאר הסליקים הקטנים שבנינו כאן‬
‫לרובים אלא שהסליק הזה היה פשוט מצינור קצר‪ .‬קברתי אותו באדמה בעומק של כ‪ 35 -‬ס"מ ובמרחק של חצי מטר ממערב לקיר‬
‫המערבי של הבית‪ ,‬וכ‪ . -‬מטרים מצפון לפינת הבית הדרום מערבית‪.‬‬
‫פינת הבית הדרום‪-‬מערבית לידה היה טמון הסליק‬
‫הסליק מייד לאחר חשיפתו‪ ,‬ינואר ‪9009‬‬
‫כאשר שאלתי את אליהו באיזה צורה היו הסליקים הראשיים של הקיבוץ‪ ,‬ענה שחלקם היו בדומה לסליק האישי שלו אלא ארוכים‬
‫יותר כך שיכלו להכיל ‪ . – 5‬רובים ואחרים היו מחביות מתכת‪.‬‬
‫אליהו נפטר עוד לפני שהספקתי לנסות ולגלות את הסליק‪.‬‬
‫בדצמבר ‪ 5554‬נודע לי שעומדים להרוס את הבית הזה‪( .‬זה הבית שבמקומו ניצב כיום הבית בו גרים דנה וטל מן)‪.‬‬
‫מבצע "עופרת יצוקה" החל ב ‪ 53‬בדצמבר ‪ 5554‬והסתיים ב‪ 34 -‬בינואר ‪ .5555‬במהלך המבצע גויסו יחידות החבלה של המשטרה‬
‫לשהייה באזור למקרה הצורך לנטרל מטענים וכדומה‪ .‬כך קרה שבראשית ינואר ‪ 5555‬קיבלתי פתאום טלפון מידיד בשם זיו לבני‪,‬‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫ששימש אז כמדריך ראשי בבית הספר לחבלה של המשטרה‪ .‬הוא סיפר לי שהם נמצאים בקרבת מקום ובינתיים חסרי תעסוקה‪.‬‬
‫סיפרתי לזיו על ה סליק ועל הבית המיועד להריסה מיידית ושאלתיו האם יוכל לבוא עם מכשיר גילוי מוקשים וננסה יחד לאתר את‬
‫הסליק‪ ,‬כל עוד ניתן לפני שהבית ייהרס‪.‬‬
‫זיו הגיע בשמחה ויחד ניסינו לחפש ולחפור מאחורי הבית‪ .‬בשטח המיועד גדלו שיחים שהקשו מאד על החיפוש והחפירה (ראו‬
‫תמונה למעלה)‪ .‬בסופו של דבר התייאשנו והפסקנו‪.‬‬
‫שבוע לאחר מכן נותקו ופונו מהקיר המערבי של הבית שלושה גופים חיצוניים של מזגנים‪ .‬היות וטרקטור הבובקט של הבנייה היה‬
‫כבר במקום וחפר לגלות צנרת סביב הבית‪ ,‬ביקשתי משאול וולנסקי לחפור את הקטעים שלא חפרנו שבוע קודם ביד‪ .‬גם כאן העלינו‬
‫חרס ולא מצאנו דבר‪ .‬בשלב הזה שיתפתי בסיפור את מיקי קציר שסיפר לי ששיקה (אביו) סיפר לו פעם שאליהו אכן טמן סליק‬
‫אישי‪ ,‬אלא לא סמוך לקיר המערבי אלא סמוך לקיר הדרומי של הבית‪ .‬גם קטע זה נחפר ולא מצאנו דבר‪ .‬למחרת כאשר ראיתי‬
‫שאורי האינסטלאטור מפעיל שוב את טרקט ור הבובקט‪ ,‬ביקשתי ממנו לחשוף את הפינה הדרום מערבית שלמעשה הייתה הקטע‬
‫היחידי שלא נגענו בו ולא נחפר‪ .‬לפתע ממש במרחק של חצי מטר מהפינה הזאת‪ ,‬ובעומק של כ‪ 35 -‬ס"מ‪ ,‬נתגלה גוף ברזל עגול‬
‫וחלוד עם מכסה מיוחד‪ .‬מייד ידעתי שזה הסליק לפי תיאור המכסה המדויק של אליהו‪ .‬בהתרגשות נגשתי והרמתי את הסליק שאכן‬
‫היה קצר‪ .‬מייד חשתי אכזבה היות ומשקלו לא היה רב‪ ,‬ולכן הבנתי שכנראה אינו מכיל רימונים ואולי גם לא אקדח‪ .‬נענעתי אותו‬
‫בעדינות ובכל זאת שמעתי צליל עמום שמעיד על גוף זר שנע ב תוכו‪ .‬ניתן היה להבחין בברור מהחלודה והצטברות החול על המכסה‪,‬‬
‫שהסליק לא נפתח מאז שנסגר בשנת ‪. 3514‬‬
‫בעזרתו של מיקי פתחתי את המכסה ואכן ראינו שהוא מכיל פריט אחד בלבד‪ 6‬קת עץ של אקדח מאוזר גרמני‪ ...‬התאכזבתי מאד‬
‫שלא מצאנו את האקדח עצמו וגם לא רימונים ופריטים נוספים‪.‬‬
‫היות ואליהו נפטר ולא ניתן היה לחזור אליו ולתשאל אותו‪ ,‬ניתן להניח שהוא הוציא את האקדח והרימונים לשימוש לפני וסמוך‬
‫לסיום המנדט ב‪ 30 -‬במאי‪ ,‬החזיר את הקת המיוחדת‪ ,‬סגר וכיסה את הסליק וכיסה אותו שוב באדמה לכל מקרה וכך הוא נותר קבור‬
‫במשך למעלה מ‪ 65 -‬שנים‪.‬‬
‫יש לציין שבמשך תקופת המנדט תפיסת נשק לא חוקי על ידי המשטרה הבריטית‪ ,‬הביאה בדרך כלל להחרמת הנשק ולמאסר בעל‬
‫הנשק שהיה צפוי לעונש כבד ביותר‪.‬‬
‫ביד מרדכי היו טרם הקרב כ‪ 0 -‬אקדחים‪ .‬אליהו שעבר קורס מיוחד של ההגנה למפקדי עמדות‪ ,‬מונה להיות מפקד עמדה מספר ‪5‬‬
‫שהייתה בסמוך לשער הכניסה לקיבוץ‪ .‬שאר האקדחים היו לביצק פרידמן ששימש כאיש טכני לתחזוקת הנשק‪ ,‬למוניו ועוד כמה‪.‬‬
‫אורך הסליק‪ 00 :‬ס"מ‪ ,‬מספיק בדיוק לאכסון אקדח מאוזר מפורק מהקת‪.‬‬
‫האקדח מחובר לקת העץ‬
‫הערה‪ :‬את האקדח ניתן להכניס לתוך קת העץ ולשאת על חגורת המכנסיים או לחברו לקת ולהפעילו כמו תת מקלע‪.‬‬
‫אני חייב לציין שהדהים אותי התיאור המדויק של אליהו בנוגע למבנה הסליק שלו ומיקומו‪ .‬שני דברים הוא שכח‪:‬‬
‫‪ ) 3‬מיקומו היה ליד פינת הבית ולא בצדו המערבי‪ ) 5 .‬שהוא רוקן את הסליק לפני הקרב מעיקר תכולתו‪.‬‬
‫ממש בימים בהם כתבתי את המאמר‪ ,‬נודע לי על פטירתו בטרם עת של עודד בנו של אליהו‪.‬‬
‫המאמר מוקדש לזכרם של אליהו מילטאו ובנו (בן גילי) עודד‪ ,‬שני חברים יקרים‪.‬‬
‫אילן מאירי‪ ,‬מדריך לשעבר במוזיאון‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬
‫נר זכרון‬
‫אור שחר‬
‫‪1081680118 – 1881680/60‬‬
‫‪ 6‬שנים לנפילתו במלחמת לבנון השנייה‪.‬‬
‫אור נולד ב‪ 6.4.3540-‬בקיבוץ יד מרדכי‪ ,‬להוריו יונה ויוסי שחר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 3545‬הצטרף אליו אחיו עופר‪ ,‬וב‪ 3555-‬השלימה אחותו שחף את‬
‫המעגל המשפחתי‪.‬‬
‫ב‪ ,0.4.5556-‬בטרם עלות השחר על אדמתה הארורה של לבנון‪ ,‬נקטע‬
‫מעגל האושר המשפחתי הזה ע"י פגיעת רסיס מרגמה קטלני שהיכה באור‬
‫כשהוא עומד ב'פומה' שלו‪ ,‬ראשו מחוץ להגנת שריון והוא תר אחרי‬
‫מקורות הירי של האויב‪.‬‬
‫אור חי כל חייו בקיבוץ יד מרדכי בו עבר את כל שלבי מערכת החינוך‬
‫מבית התינוקות ועד סוף כיתה י"ב‪.‬‬
‫עם תום תקופת חינוכו‪ ,‬התגייס לצבא ממנו לא חזר‪.‬‬
‫אהבותיו הגדולות של אור בכל שנות נעוריו היו קריאת ספרים וראיית סרטים‪ ,‬בעיקר מתחומי‬
‫הפנטסיה והדמיון וכן עיסוקי‪-‬מחשב אותם למד בגיל צעיר מאד ובהם התמחה מאד עם השנים‪.‬‬
‫גם מכשירי אלקטרוניקה אחרים מהתחום האור‪-‬קולי קסמו לו מאד‪.‬‬
‫הגיוס לצבא הפגיש את אור עם העולם שמחוץ לקיבוץ ועם חברים חדשים‪ ,‬איתם העביר את‬
‫השירות הצבאי ועם חלקם גם יצא לפעולה האחרונה ממנה לא חזר‪.‬‬
‫למרות עדינותו‪ ,‬ביישנותו וצניעותו ולמרות מבנהו השברירי לכאורה‪ ,‬השתלב אור בחיי הצבא‬
‫המחוספסים והתובעניים‪-‬פיזית‪ .‬לאט ובהתמדה למד את 'מקצוע החיילות' להערכת חבריו‬
‫ומפקדיו‪.‬‬
‫אור חש מאוד בנוח בחברת הצעירים והצעירות שהכיר זה עתה‪ .‬בחברתם למד להכיר ולאהוב את‬
‫היציאה לבילויים ואת הנאות החיים הפשוטות‪ .‬צעירים וצעירות בני גילו‪ ,‬מהם נרתע בגיל צעיר‬
‫יותר בשל ביישנותו‪ ,‬ידעו להעריך את האור הטמון בו והשיבו לו אהבה והערכה‪.‬‬
‫אור התחיל כבר לתכנן את החיים שלאחר השחרור‪ ,‬אבל היו אלה רק ראשיתם של חיפושי דרך‪.‬‬
‫הוא נפל יום אחד לפני יום הולדתו ה‪ ,53-‬ולא הספיק לממש ולו במעט שבמעט את פוטנציאל‬
‫האור והאושר שהיה גלום בו בשפע ושהמתין לרגע של פריצה מרהיבה‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫"בין שתי גבעות" – עלון יד מרדכי מס' ‪51.2.8.51 – 6‬‬