סגן לוטן סלוין נהרג במלחמת לבנון השנייה במהלך מבצע לחילוץ פקודיו. הוא

‫צועדים‬
‫בדרך לוטן‬
‫סגן לוטן סלוין נהרג במלחמת לבנון השנייה במהלך מבצע לחילוץ פקודיו‪ .‬הוא חלם לעבוד עם בני נוער‬
‫בסיכון‪ ,‬ומשפחתו מממשת את חלומו ומוציאה צעירים למסע הישרדות בשיטת התרפיה המדברית‪.‬‬
‫מטרת המסע המאתגר הוא לבנות דפוסי התנהגות אפקטיביים ומקדמים ולעזור לנערים לגלות את‬
‫הכוחות שבתוכם‪ .‬על מסע שמתחיל בגוף ונגמר בנפש‬
‫מאת‪ :‬קרן בן סימון | צילום‪ :‬גיא ידין‬
‫"אתה קולט כמה רחוק‬
‫רואים מכאן?"‪ .‬המשפט‬
‫הקצר הזה כתוב על שלט‬
‫שתלוי על כיסא באמצע המדבר‪.‬‬
‫אני קוראת אותו שוב ושוב‪,‬‬
‫פעם לאט‪ ,‬פעם מהר‪ ,‬ומנסה‬
‫לגלות משמעויות חדשות‪ ,‬אולי‬
‫היסטוריה אישית המוצפנת בין‬
‫המילים‪" .‬כמה משמעות מסתתרת‬
‫מאחורי המילים הפשוטות האלה‬
‫כביכול"‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬ומבינה שזו‬
‫נקודת הפתיחה של המסע בדרכו‬
‫של לוטן‪.‬‬
‫סגן לוטן סלוין ז"ל היה רק בן‬
‫‪ 21‬כאשר פיקד על מבצע לחילוץ‬
‫פצועים במלחמת לבנון השנייה‪.‬‬
‫בנחישותו להציל את חיי חייליו‬
‫הוא קיפח את חייו שלו והותיר‬
‫אחריו שלושה אחים וזוג הורים‬
‫אבלים אך נחושים לא פחות ממנו‪.‬‬
‫לוטן נולד וגדל במושב חצבה‬
‫שבערבה‪ .‬הוא היה ילד חייכן‬
‫וחברותי‪ .‬מגיל צעיר אהב את‬
‫המדבר‪ ,‬את הדממה שלו‪ ,‬את‬
‫‪50‬‬
‫הצבעים המתחלפים על הסלעים‬
‫ואת העוצמה במרחבים‪ .‬שם‪,‬‬
‫בשטח המשתרע עד האופק‪,‬‬
‫הרגיש בבית‪ .‬מספרים עליו שהיה‬
‫בדרן ומשעשע‪ ,‬אך לא פחות רציני‬
‫ואחראי‪ .‬הוא נקט גישה אופטימית‬
‫לחיים‪ ,‬ובחר לראות את החיובי‬
‫בכל מצב ואת הטוב בכל אדם‪ .‬הוא‬
‫התעקש להפוך כל מכשול לאתגר‪.‬‬
‫לוטן היה פטריוט נלהב והאמין‬
‫בלב שלם ששירותו הצבאי הוא לא‬
‫חובה אלא זכות‪ ,‬הזדמנות לתרום‬
‫למדינה‪ .‬על פעולת החילוץ שממנה‬
‫לא שב העניק לו צה"ל ציון לשבח‪,‬‬
‫שהכיר באומץ לבו‪ ,‬בנחישותו‬
‫ובנתינתו ההרואית‪ .‬הוא היה לוחם‬
‫בכל רמ"ח אבריו ואיש מעשה‪.‬‬
‫העשייה והתרומה שלו לפני הגיוס‬
‫ובמשך השירות הצבאי הייתה‬
‫נטולת אגו‪.‬‬
‫לוטן חלם להתנדב לשנת שירות‬
‫עם נוער במצוקה מתוך רצון‬
‫להעצים את החלש ולהעניק לו‬
‫תקווה‪ .‬הוא לא הספיק לעשות‬
‫סגן לוטן סלוין ז"ל‬
‫היה רק בן ‪ 21‬כאשר‬
‫פיקד על מבצע לחילוץ‬
‫פצועים במלחמת לבנון‬
‫השנייה‪ .‬בנחישותו‬
‫להציל את חיי חייליו‬
‫הוא קיפח את חייו שלו‬
‫והותיר אחריו שלושה‬
‫אחים וזוג הורים אבלים‬
‫אך נחושים לא פחות‬
‫ממנו‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬אך לאחר מותו החליטה‬
‫משפחתו להגשים עבורו את‬
‫החלום‪.‬‬
‫בתום ‪ 30‬ימי האבל‪ ,‬משפחת‬
‫סלוין צפתה בתכנית דוקומנטרית‬
‫בערוץ ‪ ,8‬אשר הציגה שיטת טיפול‬
‫ייחודית בשם "תרפיה מדברית"‪.‬‬
‫הם הבינו מיד שמצאו את הדרך‬
‫הנכונה להנציח את לוטן‪ ,‬והחליטו‬
‫להקים את "דרך לוטן"‪ ,‬עמותה‬
‫שמסייעת בקידום נוער בסיכון‬
‫באמצעות פעילות שטח במדבר‪.‬‬
‫"משפחת סלוין לא הייתה‬
‫מעוניינת להקים אנדרטה דוממת‬
‫לזכרו‪ ,‬דבר שהיה עומד בניגוד‬
‫לאופיו ולאישיותו"‪ ,‬מסבירה רכזת‬
‫עמותת לוטן‪ ,‬איילת להב–ביגר‪,‬‬
‫תושבת חצבה‪ .‬להב–ביגר‪ ,‬מנחת‬
‫קבוצות‪ ,‬מדריכת טיולים ומנהלת‬
‫מערכות בחינוך הבלתי פורמאלי‪,‬‬
‫הכירה את לוטן כשהיה תלמיד‬
‫תיכון במסגרת תפקידה כרכזת‬
‫נוער‪ .‬היא הצטרפה לעמותה מיד‬
‫עם הקמתה‪" .‬משפחת סלוין‬
51
‫צועדים בדרך לוטן‬
‫מתוך ההצגה‪ ,‬מימין לשמאל‪ :‬מוטי לוגסי‪ ,‬דורון לדרר‪ ,‬גילי בית הלחמי‪ ,‬תומר קופל‪ ,‬גל‬
‫כהן‬
‫החליטה להגשים את חלומו‬
‫ולהנציח אותו על ידי יצירת מנוף‬
‫חיובי‪ ,‬חי ונושם‪ ,‬שבמרכזו תעמוד‬
‫תרומה לקהילה בכלל ולבני נוער‬
‫בפרט"‪ ,‬היא מסבירה‪.‬‬
‫משפחת סלוין יזמה את הקמת‬
‫"השולחן העגול"‪ ,‬כינוס של גופים‬
‫מקצועיים שונים המתמחים‬
‫בטיפול בנוער‪ ,‬שמתאגדים כדי‬
‫להושיט עזרה לבני נוער במצוקה‬
‫ובסיכון‪ .‬בכינוסי השולחן העגול‬
‫יש ייצוג לגופים רבים וביניהם‬
‫נירים‪ ,‬אתרים‪ ,‬תנועת הצופים‪,‬‬
‫על"ם‪ ,‬ניר גור‪ ,‬מצילה‪ ,‬אחריי‪,‬‬
‫משרד החינוך‪ ,‬משרד הרווחה‬
‫ועוד‪ .‬בכינוסים הנערכים פעמים‬
‫מספר בשנה מתקיימת שיחה‬
‫פתוחה שבוחנת את ההתקדמות‬
‫שנעשית בארץ בתחום שיקום‬
‫‪52‬‬
‫צעירים בסיכון‪ ,‬ושבודקת כיצד‬
‫אפשר להדק את שיתוף הפעולה‬
‫בין הגופים השונים ובין הטיפול‬
‫בשיטת התרפיה המדברית‪.‬‬
‫מסעות אתגר במדבר‬
‫תרפיה מדברית היא שיטה‬
‫שפותחה בארה"ב על ידי החלוצים‬
‫בתחום‪ :‬לארי ד‪ .‬אולסון (‪Larry‬‬
‫‪ ,)D. Olsen‬איזיקיאל ס‪ .‬סנצ'ז‬
‫(‪) Ezekiel C. Sanchez‬‬
‫מאוניברסיטת בריגהם ורבים‬
‫אחרים‪ .‬זוהי שיטת התערבות‬
‫טיפולית חדשנית שנשענת על‬
‫תורת הפסיכולוגיה החיובית‪,‬‬
‫תיאוריה שמאירה את החלק‬
‫החיובי באדם ומבליטה את‬
‫יתרונותיו‪ ,‬את נקודות החוזק‬
‫שלו ואת שאיפותיו‪ .‬בשיטה זו‬
‫הנערים‬
‫המשתתפים‬
‫בתרפיה‬
‫המדברית‬
‫שונים בתכלית‬
‫מלוטן סלוין‪.‬‬
‫לוטן היה חדור‬
‫מוטיבציה‬
‫ואמונה עצמית‪,‬‬
‫צעיר בטוח‬
‫ובוטח שעתידו‬
‫פתוח לרווחה‬
‫לפניו‪ .‬לעומתו‪,‬‬
‫בני הנוער‬
‫בסיכון חווים‬
‫את חייהם‬
‫ככישלון‪,‬‬
‫מתהלכים‬
‫בביטחון עצמי‬
‫ירוד ובהרגשת‬
‫חוסר שייכות‪.‬‬
‫המטרה‬
‫העומדת לנגד‬
‫עיני המלווים‬
‫היא ליצור‬
‫מוציאים בני נוער בסיכון למסעות‬
‫טיפוליים‪ ,‬מאתגרים וממוקדים‬
‫כדי לבנות אצלם דפוסי התנהגות‬
‫אפקטיביים ומקדמים שישנו‬
‫את עתידם החברתי‪ ,‬המקצועי‪,‬‬
‫הכלכלי והמנטאלי‪ .‬שיטת התרפיה‬
‫המדברית מקשרת בין האדם‬
‫לאדמה‪ .‬נקודת המוצא של שיטה‬
‫זו היא שהמושג "לא יכול" לא‬
‫קיים‪ .‬יש אולי "לא רוצה"‪ ,‬ועל‬
‫הפער שבין המושגים לומדים בני‬
‫הנוער במהלך מסע שטח בדרגות‬
‫קושי המשתנות בהתאם למצבם‪.‬‬
‫בני נוער משני המינים המופנים‬
‫לטיפול בשיטה זו מגיעים‬
‫מהוסטלים‪ ,‬מכפרי נוער‬
‫ומפנימיות‪ ,‬וחלקם אף עומדים‬
‫בפני מעצר‪ .‬ההיסטוריה האישית‬
‫שלהם עמוסה בקשיים‪ ,‬בכעסים‬
‫ובמצוקות‪ .‬דרכי ההתנהגות שלהם‬
‫חורגות מהנורמות החברתיות‪,‬‬
‫ולכולם תפיסה מעוותת ביחס‬
‫לעצמם ולסביבה‪.‬‬
‫על מנת לתת מענה הולם ומקדם‬
‫עבור כל אחד מבני הנוער נוצרו‬
‫שלושה מודלים של מסעות‬
‫במדבר‪ .‬המודל הראשון הוא מסע‬
‫הישרדות בן שישה ימים‪ ,‬המיועד‬
‫לבני נוער שמגיעים ממעון נעול‬
‫או מחלופות מעצר‪ .‬משימתם היא‬
‫להגיע לנקודה מסוימת במדבר‬
‫בכוחות עצמם‪ ,‬תוך שיתוף פעולה‬
‫בין חברי החוליה‪ ,‬אשר מונה לרוב‬
‫עד חמישה בני נוער‪ .‬למודל הזה‬
‫דרגת קושי גבוהה ביותר‪ .‬מדובר‬
‫במסע בתנאים קיצוניים‪ ,‬המציב‬
‫אתגרים פיזיים ונפשיים שונים‬
‫בפני בני הנוער‪ .‬המשתתפים‬
‫חייבים לנווט בשטח בעצמם‬
‫ולשאת את כל הציוד הנחוץ על‬
‫גבם‪ .‬הם גם מתמודדים באופן‬
‫עצמאי עם הכנת אוכל בשטח ועם‬
‫יצירת תנאים לשינה‪ .‬תוך כדי‬
‫המסע הם לומדים ניווט‪ ,‬ומהר‬
‫מאוד הם מגלים שאם לא יקשיבו‬
‫להוראות ויעקבו אחריהן‪ ,‬לא‬
‫יוכלו להשלים את המסע‪ .‬נקודות‬
‫השבירה רבות וכך גם התסכולים‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬דווקא ברגע השבירה‬
‫הם לומדים את אחד השיעורים‬
‫המרכזיים של המסע‪ :‬הם מזהים‬
‫את הרגע שבו הם מתפרקים‪,‬‬
‫מבינים כמה הם מוותרים לעצמם‬
‫ולומדים כיצד להתמודד עם‬
‫תסכולים‪.‬‬
‫גיבוש החלטות‬
‫נוהל ההתמודדות עם סרבנים‬
‫הממאנים להמשיך במסע מפקיד‬
‫את האחריות ביד הקבוצה‪.‬‬
‫ההחלטה להישאר עם הנער או‬
‫להמשיך בלעדיו נמצאת בידיהם‪.‬‬
‫אם הקבוצה בוחרת להמשיך‬
‫את המסע‪ ,‬אחד מהמלווים נותר‬
‫מאחור עם הנער‪ .‬המלווה יתמוך‬
‫בו וידבר איתו‪ ,‬אך מדי פעם‬
‫יתרחק לזמן מה ויאפשר לנער‬
‫לגייס בתוכו את הרצון ואת הכוח‬
‫להמשיך במסע‪ .‬לא פעם השינוי‬
‫מתרחש רק לאחר שעות רבות‬
‫ומתסכלות של התחבטות פנימית‪,‬‬
‫עד שהנער מצליח למצוא את‬
‫קול ההיגיון הפנימי ואת העוצמה‬
‫להתמודד ולא לוותר‪ .‬ההתמודדות‬
‫הזו הופכת לשיעור הראשון‬
‫והמשמעותי שלו במסע‪ .‬לאורך‬
‫ימי המסע‪ ,‬חברי הקבוצה לומדים‬
‫לעבוד בשיתוף פעולה‪ ,‬לבקש עזרה‬
‫זה מזה ולהיתמך על ידי האחר‪.‬‬
‫הם אחראים לכל החלטה‪ :‬קצב‬
‫ההליכה‪ ,‬מתי עוצרים‪ ,‬מתי וכמה‬
‫אוכלים (יש הקצבה לאוכל)‪ ,‬איפה‬
‫ישנים ומתי מתעוררים‪ .‬מהר מאוד‬
‫הם מגלים שהם חייבים לעבוד‬
‫בשיתוף פעולה‪ .‬הם מתנסים‬
‫בתהליך של גיבוש החלטות על‬
‫בסיס דמוקרטי‪ ,‬והמסע הופך‬
‫למיקרוקוסמוס של חברה‬
‫מתוקנת‪.‬‬
‫המודל השני הוא מסע פחות‬
‫נוקשה ומאתגר‪ ,‬המיועד לבני נוער‬
‫הנמצאים במסגרות לימודיות‪.‬‬
‫המשתתפים אמנם מתמודדים עם‬
‫קשיים פיזיים‪ ,‬אך בעיקר מעלים‬
‫שאלות ערכיות על אחריות אישית‪,‬‬
‫על כישורי חיים‪ ,‬על חלומות‪ ,‬על‬
‫מימוש עצמי‪ ,‬על העצמה אישית‬
‫ועל מודעות עצמית‪ .‬המסע מציע‬
‫הזדמנות לבני הנוער לבטא רבדים‬
‫באישיותם שנבלעו בתוך קשיי‬
‫המציאות‪.‬‬
‫המודל השלישי והאחרון הוא‬
‫המודל הצה"לי ובו מחברים בין‬
‫בני הנוער ליחידה צבאית‪ .‬החיילים‬
‫עוברים הכשרה מיוחדת לקראת‬
‫מתוך ההצגה‪ ,‬מימין‬
‫לשמאל‪ :‬מוטי לוגסי‪ ,‬דורון‬
‫לדרר‪ ,‬גילי בית הלחמי‪,‬‬
‫תומר קופל‪ ,‬גל כהן‬
‫איילת להב–ביגר‪:‬‬
‫"משפחת סלוין לא‬
‫הייתה מעוניינת‬
‫להקים אנדרטה‬
‫דוממת לזכרו של‬
‫לוטן‪ ,‬דבר שהיה‬
‫עומד בניגוד לאופיו‬
‫ואישיותו‪ .‬היא‬
‫החליטה להגשים‬
‫את חלומו לעבוד‬
‫עם נוער בסיכון‬
‫ולהנציח אותו על‬
‫ידי יצירת מנוף‬
‫חיובי‪ ,‬חי ונושם‪,‬‬
‫שבמרכזו תעמוד‬
‫תרומה לקהילה‬
‫בכלל ולבני נוער‬
‫בפרט"‬
‫המסע המשותף‪ .‬הם מובילים‬
‫את המסע אך גם לבני הנוער יש‬
‫מקום לבוא לידי ביטוי‪ .‬כל מסע‬
‫כולל קבוצה של ארבעה חיילים‬
‫וארבעה נערים‪ ,‬והחניכה נעשית‬
‫אחד על אחד‪ :‬כל חייל חונך‬
‫נער‪ .‬המסע המשותף הזה הוא‬
‫בעל משמעות עצומה עבור בני‬
‫הנוער הרואים בחיילים גיבורים‬
‫נערצים‪ .‬רבים מהם אינם מעזים‬
‫לחלום על גיוס ליחידה קרבית‬
‫בשל דימוי עצמי נמוך‪ ,‬אך במסע‬
‫הם מגלים שהם מצליחים לעבור‬
‫את המסלול על קשייו בדיוק‬
‫כמו החיילים ושהדמיון ביניהם‬
‫עולה על השוני‪ .‬לעתים הקשרים‬
‫שנוצרים במסע נשמרים‪ .‬פעמים‬
‫רבות החיילים משמשים לנערים‬
‫השראה להתגייסות לשירות צבאי‬
‫משמעותי‪ .‬המסע הוא נקודת‬
‫המפנה בראייה שלהם את עצמם‪.‬‬
‫הם מבינים שיש להם יכולת לנצח‪.‬‬
‫לנצח בעיקר את עצמם‪.‬‬
‫ראיית עולמו של לוטן‬
‫מרגש לשמוע ש–‪ 70‬אחוזים‬
‫מקבוצות הנוער חוזרות למסע‬
‫בפעם השנייה ואף השלישית‪ .‬בכל‬
‫מסע הם מתחזקים ומתרפאים‪.‬‬
‫בכל מסע הם גם מהדקים את‬
‫הקשרים עם משפחתו של לוטן‪,‬‬
‫אשר בחצר שלה פועלת העמותה‪.‬‬
‫הנערים חשים הכרת תודה על‬
‫ההזדמנות לשינוי שניתנה להם‪.‬‬
‫אחת מקבוצות הנערים והנערות‬
‫בחרה לשנות את שם ההוסטל‬
‫שלה ולקרוא לו על שמו של לוטן‪.‬‬
‫בני הנוער שמשתתפים במסעות‬
‫מגיעים לרוב מבתים בעייתיים‬
‫ומפגינים התנהגות חברתית‬
‫לא נורמטיבית‪ .‬למעשה‪ ,‬הם‬
‫מגיעים למסע כשהם שונים‬
‫בתכלית מלוטן סלוין‪ .‬לוטן היה‬
‫צועדים בדרך לוטן‬
‫"חנוך לנער על פי דרכו"‬
‫מאת‪ :‬דקלה גולסה‬
‫לא עובר יום מבלי ששומעים על אלימות בין ילדים ובני נוער‪ .‬בחגים ובחופשות המצב‬
‫רק מחמיר‪ .‬מניתוח ראשוני של האירועים הללו עולה כי בחלק מהמקרים הייתה מעורבת‬
‫אוכלוסיית "נוער בסיכון"‪ ,‬אותם נערים ונערות המשוטטים ברחובות ללא יד מכוונת‪.‬‬
‫על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ ,‬חיים כיום בישראל כ =‪ 2.5‬מיליון ילדים ובני נוער‪,‬‬
‫המהווים ‪ 34‬אחוזים מכלל האוכלוסייה‪ ,‬ומתוכם כ=‪ 16‬אחוזים מוגדרים כילדים בסיכון‪.‬‬
‫הסכנות מתייחסות לקיום פיזי‪ ,‬לבריאות ולהתפתחות; להשתייכות למשפחה; ללמידה‬
‫ולרכישת מיומנויות; לרווחה ולבריאות רגשית; להשתייכות ולהשתתפות חברתית; ולהגנה‬
‫מפני אחרים ומפני התנהגויות מסכנות שלהם עצמם‪ .‬בתוך המושג הרחב של נוער בסיכון‬
‫מבחינים בשלוש קבוצות‪:‬‬
‫‪ .1‬קטינים בסכנה ישירה ומיידית‪ ,‬שהיו קורבנות להתעללות מינית‪ ,‬פיזית ורגשית‪ .‬בתוך‬
‫הקטגוריה הזאת מוצאים נוער עם בעיות התנהגות הצורך אלכוהול וסמים‪.‬‬
‫‪ .2‬קטינים החיים בסביבה מסכנת (סכנה עקיפה)‪ ,‬הנחשפים לאלימות בין ההורים‪,‬‬
‫לעבריינות‪ ,‬להתמכרות ולעוני‪.‬‬
‫‪ .3‬קטינים החיים בנסיבות העלולות לגרום סיכון עקב משבר בעקבות גירושין‪ ,‬אבטלה‪,‬‬
‫עלייה‪ ,‬מחלה ומוות של הורים או אחים‪ .‬במצבים מגבירי סיכון נכללים קשיים כלכליים‪,‬‬
‫הגירה‪ ,‬השתייכות לקבוצת מיעוט‪ ,‬מוגבלות‪ ,‬ליקויי למידה‪ ,‬מעבר בין מסגרות‪ ,‬חיים בסביבה‬
‫ענייה או מסכנת‪.‬‬
‫על פי החוק הישראלי‪ ,‬האחראים הישירים על מכלול הצרכים הפיזיים והנפשיים של ילדים‬
‫ובני נוער הם ההורים‪ ,‬אך על הממשלה והרשויות המקומיות מוטלת האחריות לסייע לקטינים‬
‫שהוריהם אינם דואגים למימוש מלוא זכויותיהם‪ .‬הממשלה אחראית על קביעת המדיניות‪ ,‬על‬
‫תקצובה ועל הפיקוח על מימושה‪ ,‬והרשויות המקומיות אחראיות על מימוש המדיניות בפועל‪ .‬גם‬
‫לקהילה ולחברה יש מחויבות למניעת היווצרות מצבי סיכון ומצוקה אצל הקטינים‪.‬‬
‫ניסיוני כבלשית במערכת אכיפת החוק ועבודתי עם נוער בסיכון סיפקו לי תובנות רבות‪ .‬רוב‬
‫רובם של הנערים שהכרתי היו בעלי אינטליגנציה גבוהה מאוד‪ ,‬גם יחסית לבני נוער רגילים‪.‬‬
‫לרוב‪ ,‬הם מוצאים עצמם מחוץ למסגרת החברתית הנורמטיבית בגלל יחסה של החברה‬
‫הישראלית‪ .‬במרבית המקרים בני הנוער נפלטים לרחוב לאחר שהמסגרת הבית ספרית סגרה‬
‫את שעריה בפניהם‪ .‬משם הדרך לעולם הפשע והאובדנות קצרה‪ .‬הצעירים חווים קושי עצום‬
‫כשהם מוצאים עצמם ללא גבולות בדיוק בתקופת החיים שבה הם משוועים ליד מכוונת‬
‫ולדמות מדריכה והיא לא בנמצא‪.‬‬
‫מציאות החיים של צעירים אלו לא האירה להם את פניה‪ .‬בשנות חייהם הקצרות הם כבר‬
‫חוו מחסור חומרי‪ ,‬גשמי ורגשי‪ .‬מניסיוני בשטח שוכנעתי שאם נוער זה היה מקבל דחיפה‬
‫להתפתחות‪ ,‬סיוע רגשי ומסגרת תומכת (מסגרת חינוכית מתאימה‪ ,‬דאגה סוציאלית‪ ,‬משפחה‬
‫מתפקדת וסביבה חברתית טובה) הם היו מגיעים להישגים בלתי רגילים‪ ,‬מסיימים את לימודי‬
‫התיכון בהצטיינות‪ ,‬משרתים בצבא וממשיכים להתפתח‪ .‬ואולם‪ ,‬נתיב חייהם הוביל לכך שהם‬
‫סובלים מהיעדר מיומנויות והרגלי למידה ועבודה בסיסיים‪ .‬התוצאה היא שיש להם הישגים‬
‫לימודיים נמוכים לאורך זמן‪ ,‬היסטוריה של נשירה ומעברים בין מסגרות‪ ,‬הימצאות במסגרות‬
‫המשדרות ציפיות נמוכות‪ ,‬מוטיבציה נמוכה וחזון מוגבל‪ .‬אצל רבים מהם מוצאים התנהגות‬
‫‪54‬‬
‫בעייתית הסוטה מהנורמות‬
‫והמתבטאת בשימוש בסמים‬
‫ובאלכוהול בגיל צעיר‪ ,‬בהימורים‪,‬‬
‫בניצול מיני או בהתעללות‬
‫פיזית‪ .‬יש להם סף תסכול נמוך‬
‫והם מרבים לשקר ולהשתמש‬
‫במניפולציות‪ .‬רבים מהם‬
‫מתרועעים עם אוכלוסייה‬
‫עבריינית ויש להם היסטוריה של‬
‫הסתבכות בפלילים בגיל צעיר‪.‬‬
‫מבחינה נפשית מזהים אצל בני‬
‫נוער בסיכון תחושה של חוסר‬
‫אונים‪ ,‬דימוי עצמי נמוך‪ ,‬חוסר‬
‫הנאה מהישגים‪ ,‬חוסר שאיפה‬
‫להישגים‪ ,‬צורך בסיפוק מיידי‪,‬‬
‫קושי בדחיית סיפוקים‪ ,‬מצוקה‬
‫רגשית ונטיות לפגיעה עצמית‬
‫(נטיות אובדניות‪ ,‬אנורקסיה‪,‬‬
‫בולימיה)‪ .‬כשצעיר או צעירה‬
‫מסתובבים בעולם בהרגשה פנימית‬
‫ירודה קשה להם לאסוף את‬
‫עצמם ולמצוא בתוכם את הכוחות‪.‬‬
‫הכוחות האלה קיימים בהם‪ ,‬אך‬
‫הם לא מודעים אליהם בכלל‪.‬‬
‫בתופעת הניתוק והסיכון של‬
‫בני הנוער משתלבים גורמים‬
‫קבועים שאין לנער שליטה‬
‫עליהם‪ ,‬כמו מצב דמוגרפי‬
‫וסוציו=אקונומי‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫עובדות אלו לכשעצמן אינן‬
‫בהכרח מכתיבות את גורל‬
‫הצעירים‪ .‬למרות נקודת‬
‫הפתיחה הזאת‪ ,‬אפשר לחתור‬
‫למאזן חיובי‪ ,‬להפוך את גורמי‬
‫הסיכון על פיהם ולסייע לנערים‬
‫לתפקד בצורה אפקטיבית‬
‫ונורמטיבית‪.‬‬
‫הגישה השיקומית הרווחת‬
‫כיום בארץ ובעולם מתמקדת‬
‫בפעולות הבאות‪:‬‬
‫‪ .1‬יצירת קשר אישי עם הנער‪/‬ה‪.‬‬
‫‪ .2‬מתן חיזוקים להישגים‬
‫קטנים‪.‬‬
‫‪ .3‬העצמה וחיזוק היכולות‬
‫הקיימות‪.‬‬
‫‪ .4‬יצירת אמון הן בשיטה‬
‫הישירה‪ ,‬הן ביצירת "פרדוקס"‪.‬‬
‫‪ .5‬טיפול פסיכולוגי עקבי‪.‬‬
‫‪ .6‬למידה מעשית והתנסות‬
‫בלקיחת אחריות אישית‪.‬‬
‫‪ .7‬חיזוק תחושת השתייכות‪.‬‬
‫הגישה הישראלית לטיפול בנוער‬
‫בסיכון מאופיינת בגמישות פעולה‪,‬‬
‫בגיוון ובחדשנות‪ ,‬ומשמשת מקור‬
‫השראה ולימוד למערכות חינוך‬
‫בעולם‪ .‬הגישה בארץ מתבססת‬
‫על ההבנה שהמסגרת החינוכית‬
‫הסטנדרטית אינה מקדמת נוער‬
‫בסיכון‪ .‬רק גישות מקוריות‬
‫המבוססות על אמפתיה ועל‬
‫אמון אמיתי עשויות לשקם נוער‬
‫שנפלט ממסגרות חינוכיות‪ .‬בגישה‬
‫העכשווית נוהגים להעמיד את‬
‫הצעיר במרכז ולהתייחס באופן‬
‫אישי לצרכיו‪ ,‬לנטיותיו‪ ,‬לכישוריו‪,‬‬
‫לחזקותיו ולחולשותיו ולסביבתו‬
‫החברתית=תרבותית‪ .‬הצלחתו‬
‫של המדריך‪/‬מטפל של נוער‬
‫בסיכון באה לידי ביטוי בקיצור‬
‫פרק הניתוק של הנער מהחברה‬
‫ובשילובו במסלול חברתי וחינוכי‬
‫תקין‪.‬‬
‫נוסף לכך‪ ,‬יש תכניות התערבות‬
‫שונות לנוער בסיכון‪ ,‬כמו תכנית‬
‫לוטן‪ ,‬אשר מסייעות‪ ,‬ולו במעט‪,‬‬
‫בעיצוב תפיסת עולמם של בני‬
‫הנוער וכך מצליחות להשפיע‬
‫בפועל על התנהגותם‪ .‬ההשפעה‬
‫שלהן לא מתפוגגת זמן קצר‬
‫לאחר הפעלת התכנית‪ ,‬אלא‬
‫נותרת בעינה ואף מתחזקת‬
‫לאורך שנים‪.‬‬
‫הכותבת היא שוטרת לשעבר‬
‫במחלק הנוער ומחנכת להוראה‬
‫מתקנת ומאמנת להעצמת בני‬
‫נוער בהווה‪.‬‬
‫‪www.diklagolasa.co.il‬‬
‫המסע נעשה‬
‫בתנאים‬
‫קיצוניים ומציב‬
‫אתגרים פיזיים‬
‫ונפשיים שונים‬
‫בפני בני הנוער‪.‬‬
‫המשתתפים‬
‫חייבים לנווט‬
‫בשטח בעצמם‬
‫ולשאת את כל‬
‫הציוד הנחוץ‬
‫על גבם‪ .‬הם‬
‫גם מתמודדים‬
‫באופן עצמאי‬
‫עם הכנת אוכל‬
‫בשטח ועם‬
‫יצירת תנאים‬
‫לשינה‪ .‬תוך‬
‫כדי המסע הם‬
‫לומדים ניווט‪,‬‬
‫ומהר מאוד הם‬
‫מגלים שאם‬
‫לא יקשיבו‬
‫להוראות‬
‫ויעקבו אחריהן‪,‬‬
‫לא יוכלו‬
‫להשלים את‬
‫המסע‪ .‬נקודות‬
‫השבירה רבות‬
‫חדור מוטיבציה ואמונה עצמית‪,‬‬
‫צעיר בטוח ובוטח שעתידו פתוח‬
‫לרווחה לפניו‪ .‬הם‪ ,‬לעומתו‪ ,‬חווים‬
‫את חייהם ככישלון‪ ,‬מתהלכים‬
‫בביטחון עצמי ירוד ובהרגשת‬
‫חוסר שייכות‪ .‬המטרה העומדת‬
‫לנגד עיני המלווים היא ליצור‬
‫אצל בני הנוער את הרצון לשינוי‪,‬‬
‫להעצים את כושר ההתמו דדות‬
‫שלהם‪ ,‬לחזק את הדימוי העצמי‬
‫שלהם ולהעניק להם כלים‬
‫להצלחה‪.‬‬
‫החיבור בין הנערים למלווים נרקם‬
‫אט אט ומתחזק בכל צעד משותף‬
‫שלהם במדבר‪ .‬שיאו של המסע‬
‫הוא בלילה האחרון שלו‪ ,‬כשמוקרן‬
‫סרט על לוטן על גבי מסך מאולתר‬
‫תחת שמי המדבר‪" .‬המסע אינו‬
‫מוקדש להעלאת זכרו של לוטן‬
‫אלא לאימוץ ראיית עולמו של‬
‫לוטן"‪ ,‬מדגישה להב=ביגר‪ .‬לאחר‬
‫הסרט מתעורר תמיד דיון על מה‬
‫שכל אחד לקח מהמסע במדבר‬
‫ומלוטן‪ .‬מבחינת המלווים כל נער‬
‫שהפך קושי למנוף – הצליח‪ .‬כל‬
‫מי שהצליח לחיות את משפטו‬
‫של אלברט איינשטיין ‪" -‬במרכז‬
‫הקושי עומדת ההזדמנות" ‪ -‬עמד‬
‫ביעד המסע‪.‬‬
‫רק כשהמסע הפיזי מסתיים‪,‬‬
‫מתחיל המסע המנטאלי והרגשי‬
‫שלהם‪ .‬המסע הפיזי מסתיים‬
‫בנקודה שבה מוצב כיסא באמצע‬
‫המדבר‪" ,‬הכיסא של לוטן"‪ ,‬ועליו‬
‫כתוב המשפט‪" :‬אתה קולט כמה‬
‫רחוק רואים מכאן"‪ .‬בסוף המסע‬
‫המשפט מקבל פרשנות חדשה‬
‫ואופטימית המרמזת על העתיד‬
‫הפתוח‪ ,‬הפרוש כעת לרווחה בפני‬
‫הצעירים‪ ,‬בוגרי המסע‪.‬‬