1 הכנת קפה שחור וקפה נמס בשבת ד "סב אורח חיים חלק ד סימן עד - Go-Live

‫בס"ד‬
‫הכנת קפה שחור וקפה נמס בשבת ‪1‬‬
‫א‪ .‬שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד ד"ה (טז) בעשיית‬
‫(טז) בעשיית קפה נמס (איסטענט קאפע) מבשלים את הקפה ואח"כ מיבשים אותו באויר חם ביותר‪ .‬האם משום זה יש‬
‫להחשיבו כמבושל כל צורכו‪ ,‬או שמא משום שאין טעמו כשנימוח בקרים דומה לטעמו כשנימוח בחמין י"ל שהוא כמש"נ‬
‫בערה"ש סי' שי"ח סכ"ח גבי טיי שאף אם מבשלין אותו אין הבישול לבשלו אלא רק לעשותו פירא כדי שיהי' ראוי לבשלו‪,‬‬
‫ומשום כך שייך בו בישול‪.‬‬
‫ועל קאפע ‪/‬קפה‪ /‬אינו מבושל וכן קאקאו שאין נאכלין והוא רק לתבלין לכאורה הם ודאי בכלל סתם תבלין וא"כ מפורש‬
‫במתני' שבכלי שני אינם מתבשלין ומותר ליתן לכתחלה‪ ,‬ותמוה על מה שעה"ש מחמיר בכלי שני וגם בכלי שלישי לדעתו‪ ,‬וכן‬
‫משמע ממ"ב ס"ק ל"ט שאוסר גם קאווי ‪/‬קפה‪ /‬שהוא קפה בכלי שני מטעם דיש דברים המתבשלים בכלי שני הא בתבלין‬
‫מפורש שאין מתבשלין בכלי שני‪ .‬בשלמא בעלי טיי אפשר לא נחשבו בכלל תבלין דהם לא ניתנו לטעמא אלא למראה ואינם‬
‫בכלל תבלין שבמתני' ושייך לאיסתפוקי בהו אבל קפה וקאקאו שהן תבלין בודאי הרי הם בכלל תבלין שבמתני' וליכא ספק‬
‫וצ"ע‪ .‬ולמעשה צריך עכ"פ להחמיר בכלי שני ומותר בכלי שלישי‪.‬‬
‫ב‪ .‬שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן נה‬
‫בענין עשיית נעס ‪ -‬קאפע ‪/‬קפה נמס‪ /‬בשבת‪.‬‬
‫מהו לשפוך על נעס ‪ -‬קאפע מים חמין מכלי ראשון בשבת קודש? ויש לחקור אם הגרעינים מבושלים טרם שעושים מהן‬
‫האבק‪ ,‬או הם רק קלויים עכת"ד‪.‬‬
‫(א) והנה אחרי החקירה של הביד"צ דפה אצל ‪ ,The Nestle Company Ltd, Hayes Middlesex‬השיבו בזה הלשון‪that ,,,.‬‬
‫‪the coffee beans used in its manufacture are first roasted before being boiled and brewed and that the‬‬
‫‪/ ...carbo - hydrate are, also, boiled‬שפולי הקפה שמשתמשים בהם ביצור עוברים פעולת קלייה לפני הרתחתם וכן‬
‫הפחמימות עוברות הרתחה‪ /‬כלומר דהכל כבר מבושל ממש ובזה כבר נשאל בתשובת חתם סופר חלק אורח חיים (סי' ע"ד)‪,‬‬
‫במה שנוהגים בק"ק האמבורג‪ ,‬לשפוך ביום ש"ק רותחים מכ"ר על קאפע כתוש‪ ,‬שכבר נשפך עליו רותחים והורק המים‪,‬‬
‫ומסקנתו לאסור על ידי ישראל‪ ,‬משום דיש לחוש לשיטת הרא"מ‪ ,‬דיש בישול אחרי אפי' וצלי וקלוי‪ ,‬וגם לשיטת רש"י‬
‫דתרנגולתא דר' אבא (בשבת קמ"ה ע"ב) מבושל ממש הוה‪ ,‬אבל בשרי' בעלמא לא‪ ,‬ועל ידי גוי שרי‪ ,‬באופן שהקאפע יבש‬
‫לגמרי‪ ,‬ואין בו שום לחלוחית מים קרים‪ ,‬ומש"כ הבאה"ט בשם תשו' גינת ורדים לומר‪ ,‬דבקאפע שייך גם בא"ב משום‬
‫דמוציא טעמו לתוך המים‪ ,‬כמו מגיס בצבע שביורה (בספ"ק דשבת) דחה שם בטו"ט‪ ,‬וראיה ממלח שנתבשל במים‪ ,‬ומשום‬
‫דראוי לאכילה כשהוא קלוי וכתוש זולת מטעם דיש בישול אחר קלוי עיין שם‪ ,‬וכן כתב בפרי מגדים א"א (סימן רנ"ג ס"ק‬
‫מ"א)‪ ,‬ואם כן בנידון דידן כיון דהוי מבושל ממש‪ ,‬לכאורה אין שום חשש לערות עליו מכ"ר בשבת‪ ,‬ועי' פרמ"ג (שי"ח מ"ז‬
‫ס"ק ט"ו) ועי' דרושי הצל"ח‪ ,‬אך לדעתי נידון החת"ס‪ ,‬אם הי' מבושל עדיף ממלח‪ ,‬דהנה המרדכי פרק כירה (סי' ש"ח)‪ ,‬כתב‬
‫לענין מלח דהמחמיר תבא עליו ברכה והביאו בס' תוס' שבת (ס"ק ל"ט)‪ ,‬והמחהש"ק (ס"ק ל"א) (והובא בהגהות מהרש"ם‬
‫לאור"ח ה' פסח סי' תס"ז ס"ק י"ז)‪ ,‬וכתב שם המחהש"ק דטעם המרדכי משום דהמלח נימס ונעשה לח‪ ,‬והמג"א (שט"ז‬
‫סק"מ) ס"ל‪ ,‬דכה"ג יבש מיקרי דאזלינן בתר השתא ע"ש‪ ,‬ובפמ"ג שם‪ ,‬וכן כתב בתשו' פמ"א (ח"א סי' פ"ד) לענין צוקער עי'‬
‫בשע"ת (ס"ק ה')‪ ,‬והנה הגם דבמחהש"ק שם סיים‪ ,‬דלדידן דאזלינן בתר השתא‪ ,‬אין להחמיר במלח כלל‪ ,‬מ"מ המהר"מ‬
‫שיק (חאו"ח סי' קל"ב)‪ ,‬הוכיח מסתימת דברי הרמ"א (בסעי' ט"ז) לאסור במלח‪ ,‬אע"ג שהמלח שהי' מצוי אז היה מבושל‬
‫כבר וכמבואר בד"מ (סי' תס"ב אות ד')‪ ,‬הוא משום דס"ל כמ"ש בד"מ שם (אות ג') דהמחמיר תבא עליו ברכה כדברי‬
‫המרדכי עיי"ש‪.‬‬
‫(ב) והנה בסתם קאפע כתוש‪ ,‬נראה דאף שפיכת מים רותחים עליו נשאר כמו שהי' ואינו נימס‪ ,‬רק מוציא טעמו לתוך המים‪,‬‬
‫וע"כ אין כאן חומרת דהמחמיר תבא עליו ברכה‪ ,‬מה שאין כן בנעס קאפע דנימס לגמרי ומתערב עם המים‪ ,‬דמי לגמרי לדין‬
‫מלח וציקער הנ"ל‪ ,‬וחוץ לזה ישנן מיני צוקער ‪ CARBO - HYDRATES‬מורכבים גם כן בנעס ‪ -‬קאפע דנימס על ידי המים‬
‫החמין‪ ,‬ושייך הא דכתב המרדכי המחמיר תבא עליו ברכה‪ ,‬ועי' טו"ז שם (ס"ק כ') ובמ"ז שם‪ ,‬ומה"ט כתב בשע"ת (שם‬
‫סק"ה) בשם ס' זרע אמת שטוב לערות הקאפע בכוסות ואחר כך לתת בו הצוקער עיי"ש‪ ,‬וכן כתב בסידור הרב בהלכתא‬
‫רבתא לשבתא‪ ,‬דאף על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש‪ ,‬מ"מ אם חוזר ונמחה ממנו קצת‪ ,‬יש בו משום בישול‬
‫בלחלוחית המחוי אם היד סולדת בו‪ ,‬ולכן צריך ליזהר במאד וכו'‪ ,‬וכן שלא לשפוך מכלי ראשון שהיד סולדת בו על הציקער‪,‬‬
‫כי מאחר שהציקער נמחה יש בו משום בישול עיי"ש‪ ,‬וכמו כן הוא בנד"ד‪ ,‬דיש ליזהר מלערות עליו מכלי ראשון שהיד סולדת‬
‫בו דהרי חוזר ונמחה הקאפע‪ ,‬ומכל שכן המיני ציקער שבו‪.‬‬
‫(ג) ומש"כ המהר"ם שיק שם סברא על פי דברי הרמ"א (סעי' ט"ו)‪ ,‬דאם רק חם קצת שוב אין בו בא"ב עיי"ש‪ ,‬וכה"ג ראיתי‬
‫לרב גדול אחד מדבר בס' באר יעקב על או"ח (סי' שי"ח סקי"ט)‪ ,‬דבדבר שלא נימח אלא אחר שנתחמם‪ ,‬נ"ל גם הטו"ז הנ"ל‬
‫מודה דמותר עיי"ש‪ ,‬והנה חוץ לזה דמהר"ם שיק שם כתב‪ ,‬דהאמת יורה דרכו דהרמ"א ל"ל סברא זו‪ ,‬וגם על פי מה שכתב‬
‫שם להסביר החילוק משום דחום האש מרפה ומרחיב העצם החומר ופועל יותר על דבר לח מעל דבר יבש עיי"ש‪ ,‬כל זה שייך‬
‫בס"ד‬
‫גם ביבש שנימח על ידי חום האש והוי לח‪ ,‬אך גם בגוף הסברא הנ"ל יש לי להעיר‪ ,‬דאם נאמר כן שוב אף בלח מתחלה‪,‬‬
‫אמאי יהיה בו משום בישול אחר בישול‪ ,‬הלא אין בו משום בישול עד שיהיה היד סולדת בו כמבואר (בסי' רנ"ג ושי"ח)‪,‬‬
‫והלא אי אפשר שיהיה היד סולדת בו עד שהיה מקודם חם בלא היד סולדת בו‪ ,‬ואם כן נאמר ממה נפשך קודם שנתחמם עד‬
‫שהיד סולדת בו ל"ה בישול‪ ,‬ואחר כך שוב אין בישול אחר בישול‪ ,‬וע"כ בישול שאני שלעולם אינו עושה גוף המלאכה ואינו‬
‫כ"א מכין שיאפה ויתבשל‪ ,‬אבל גוף האפי' והבישול נעשה מאליו ואפילו הכי חייבתו תורה‪ ,‬ובע"כ דחיוב זה אינו כי אם על‬
‫התכלית כיון שעל ידי גרמתו ומחשבתו נעשה תכלית הבישול חייב‪ ,‬ושאני בזה מלאכת אפיה ובישול משארי מלאכות דגרמא‬
‫שרי בהן כ דאי' בתוס' שבת (דף ק"כ)‪ ,‬ובאפי' ובישול חייב‪ ,‬דעיקר מלאכתם על ידי גרמא ובהכי חייבא רחמנא‪ ,‬וכמו דאיתא‬
‫בב"ק (דף ס') גבי זורה ורוח מסייעתו וכמבואר בפוסקים מזה‪ ,‬וכמו כן י"ל לענין דבר לח שכבר נתבשל לשיטת הפוסקים‬
‫דיש בישול אחר בישול‪ ,‬אף דא"א שנתבשל מקודם שנתחמם קצת ושוב אין בישול אחר בישול לשיטת הרמ"א‪ ,‬מכל מקום‬
‫כל משך החמימות הוי גרם לבישול שאחר כך‪ ,‬דאם לא הי' חימום לא היה מתבשל‪ ,‬ובבישול גרמא אסרה תורה‪ ,‬וממילא‬
‫הוא הדין לדבר יבש שנצטנן ונימוח ע"י החמימות אף שאז עדיין יבש‪ ,‬מכל מקום החמימות הוי גרם לבישול שאחר כך בלח‪,‬‬
‫וגרם אסור בבישול‪ ,‬מה שאין כן היכא שהיה חם עוד מערב שבת לא נפסק עוד כח הבישול מערב שבת‪ ,‬והדרן לנדון דידן‬
‫דשייך בו המחמיר תבא עליו ברכה לענין כלי ראשון‪ ,‬וגם ניתוסף בזה מש"כ הפוס' לענין צביעה ודברי הגוו"ר שבבאה"ט‬
‫הנ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן כז‬
‫אם מותר ליתן נס קאפפע ‪/‬נס קפה‪ /‬במים חמים בשבת‪.‬‬
‫בס"ד‪ ,‬ירושלים עיהקת"ו יום ה' בהעלותך תשל"ב לפ"ק‪ .‬א"כ ה"ה החשוב יו"ש כמר מנחם משה רעטעק יצ"ו מוויען‬
‫מתלמידי ישיבת נייטרא יצ"ו‪ .‬הנני בזה ע"ד שאלתו מה שמקילים לעצמן שם בישיבה ליתן בשבת נס קאפפע ‪/‬קפה‪ /‬במים‬
‫חמין‪ ,‬וכבר ראה מה שכתבתי בספרי (ח"א סי' נ"ה) דאף שכבר נתבשל מ"מ כיון שנימוס לגמרי שייך בו המחמיר תע"ב‬
‫לענין כלי ראשון‪ ,‬דדמי לגמרי לדין מלח וצוקער‪ ,‬ושייך הא דכתב המרדכי דהמחמיר תע"ב‪ ,‬וכ"כ בסידור הרב בהלכתא‬
‫רבתא לשבת דיש ליזהר מאד שלא לשפוך מכלי ראשון שהיד סולדת בו על צוקער עיי"ש‪ .‬ודקדקת מדבריי דאבל בכלי שני‬
‫לא‪ ,‬והערות מדברי התוס' (שבת מ' ע"ב)‪ ,‬דכלי שני אינו מבשל משום שהדפנות מתקררין‪ ,‬ובנד"ד המים החמים עושים‬
‫פעולתו קודם שאפשר להתקרר מחמת הדפנות עכת"ד‪.‬‬
‫הנה להפוסקים שמתירים בכלי שני‪ ,‬תיכף הוי כלי שני ואין מחלקים בין זמן לזמן‪ ,‬רק נודע חומרת החיי"א (מלאכת אופה‬
‫סי' ד') ובחכמת אדם (כלל נ"ט סי' ו')‪ ,‬דאם חם כ"כ שהיד נכוית במים אפילו בכלי שני מבשל‪ ,‬ופסק כן המ"ב (סי' שי"ח‬
‫ס"ק מ"ח) ובשאר מקומות‪ ,‬וצ"ע מדברי הבית יוסף (יו"ד סי' ק"ה ד"ה ואם)‪ ,‬שכתב בדברי התוס' (שבת) שם‪ ,‬דס"ל דאפילו‬
‫מע לה רתיחות בכלי שני כעין שהי' בכלי ראשון אינו מבשל‪ ,‬דכלל גדול הוא דכלי שני אינו מבשל בשום פנים דאל"כ ל"ה‬
‫לתלמודא לסתום ולומר כלי שני אינו מבשל עכ"ל‪ ,‬רק מחלק שם עפ"י הטור בין בישול למפליט ומבליע עיי"ש‪ ,‬וכן מוכח‬
‫ממה שהקשה שם על דברי הטור שכתב ואם הוא חם שהיד נכוית בו אז אוסר‪ ,‬במאי מיירי אי בכלי ראשון וכו' ואי בכלי שני‬
‫אפילו יד סולדת בו אינו מבשל וכמ"ש התוס' וכו' עיי"ש‪ ,‬ואם יש לחלק בין נכוית לסולדת הי' אפ"ל דמיירי גם בכלי שני‬
‫ונכוית שאני‪ ,‬אבל מ"מ כיון דהאחרונים נקטו כהחיי"א להחמיר וכ"פ החז"א (או"ח בדיני שבת)‪ ,‬יש להחמיר כדבריהם‪ ,‬אך‬
‫בדבר יבש אלא שנימס במים חמין‪ ,‬דיש בזה רק משום המחמיר תע"ב אחרי שנתבשל פעם אחת‪ ,‬יש להקל אף בספק נכוית‬
‫בכלי שני‪ .‬והנני דושה"ט‪ .‬יצחק יעקב ווייס‪.‬‬
‫ד‪ .‬שו"ת הר צבי ט"ל הרים ‪ -‬מבשל סימן ח‬
‫בדבר הכנת נס קפה בשבת‪ ,‬לדעתי דין נס קפה כדין סוכר שהרי נתבשל הוא כבר‪ ,‬ויעויין במג"א סימן שיח ס"ק לא שכתב‪:‬‬
‫ונ"ל דמלח שעושין ממים שמבשלין אותם אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול‪ ,‬וע"ז מעורר בחידושי רעק"א שם‬
‫וכתב‪ :‬וכן בסוכר מותר מה"ט וכ"כ בתשובות פנים מאירות ובמרדכי ואגודה סיימי' ומ"מ טוב להחמיר‪ .‬וז"ל המ"ב ס"ק‬
‫ע"א וכן בסוכר מותר מהאי טעמא ליתנו בכ"ר לאחר שהעבירוהו מן האש ויש שמפקפקים בזה וטוב ליזהר מכלי ראשון‬
‫לכתחילה‪+ ( .‬הנה יש שהעיר לאסור הכנת נס קפה בשבת אפילו בכלי שני משום שבנתינתו במים בכ"ש אינו ראוי לשתיה‬
‫ודמי להא דמבואר בשו"ע סימן שיח סעיף ד דכל דבר שאינו ראוי לאכול בלתי האי מעשה אסור לעשותו דהוי גמר מלאכה‪.‬‬
‫דבר שאינו ראוי לאכילה אם מותר לעשותו שיהא ראוי ולענ"ד יש לדון בדבריו משני טעמים‪ :‬א‪ .‬הרי כתב המ"ב שם ס"ק לז‬
‫דזה רק בחמין אבל בצונן מותר להדיחו ואף בדבר שע"י שריה בצונן נעשה ראוי לאכילה שכל דבר שאינו אוכל מותר‬
‫לעשותו אוכל בשבת כמ"ש בסימן שכד‪ ,‬וא"כ בנ"ד שאין לאסרו מצד הבישול דאין בישול אחר בישול פשוט דהוי לי' כצונן‪,‬‬
‫ומשום זה שנעשה ראוי לאכילה בלבד הרי כל דבר שאינו ‪/‬אוכל‪ /‬מותר לעשותו אוכל‪ .‬אמנם בחיי אדם שבת כלל כ סעיף ו‬
‫מצדד לאסור גם בצונן‪ ,‬וכ"כ הפמ"ג א"א ב סימן שיח ס"ק טז משום דהוי גמר מלאכה‪ .‬ויעויין באמרי בינה שבת סימן כא‬
‫שהביא שם דברי הלבוש ע"ז וכתב שמדבריו מבואר דאע"ג שאינו מבשל חייב משום מכה בפטיש‪ ,‬והביא שם בשם הפנ"י‬
‫דבמזיגת מים ביין אסור אפי' ע"י עירוי חמין לתוך צונן כיון דהוי גמר מלאכתו בכך לפי שאין היין ראוי לשתות בלא מזיגה‬
‫דומה קצת למליח ישן וקולייס האיספנין‪ ,‬והקשה ע"ז דאם אינו ראוי לשתות בלא מזיגה אף בצונן יהי' אסור למזוג משום‬
‫‪2‬‬
‫בס"ד‬
‫חיוב מלאכה דמכה בפטיש‪ ,‬וכמ"ש הלבוש‪ .‬עכ"פ המשנה ברורה פסק בפשיטות דבצונן מותר לשרות דבר שע"י שריה נעשה‬
‫ראוי לאכילה שכל דבר שאינו אוכל מותר לעשותו אוכל‪ ,‬ולא הביא כלל דברי החיי"א והפמ"ג הנ"ל‪ ,‬וכן כתב בסימן שכא‬
‫דמותר ליתן מים בחומץ להחלישו‪ .‬וכן הכריע המהרש"ם בקונטרס אהבת שלום בסוף מנחת שבת אות ט‪ ,‬דמוכח מהש"ס‬
‫דשבת דף עא דבאינו ראוי לאכילה מקודם מותר לטרוח לשויא אוכל‪ ,‬וגם מהש"ס שם דף נ' ע"ב בדין לפצוע זתים בשבת‬
‫וברשב"א תמה דתיקון אוכל כזה שרי‪ ,‬ועיי"ש בפ"י מ"ש בזה ומבואר ברשב"א דבאוכל אדם לכ"ע שרי ע"ש ועמג"א סי'‬
‫שכא ס"ק יא ובמחה"ש שם דמוכח ג"כ להקל וע"ש במג"א ס"ק ז ומחה"ש שם וכו' עכ"ל‪ .‬בנס ‪ -‬קפה כוונתו לתקן המים‬
‫והמים ראוים בלא"ה ב‪ .‬גם על עצם הנחתו שבערוי מים על נס קפה הוא עושה דבר שאינו ראוי לשתיה שיהא ראוי יש‬
‫להעיר דא"כ יקשה לדידיה איך מותר להשים תמצית של תה בתוך המים הרי התמצית בלבד‪ ,‬אי אפשר לשתותו‪ ,‬והאיך אנו‬
‫נותנים מלח ותבלין לתוך אוכל הרי המלח לבד אינו ראוי לאכילה ונמצא שעושה דבר שאינו ראוי לאכילה ושתי' שיהא‬
‫ראוי‪ ,‬וע"כ דהוא משום שאין כוונתו בזה לתקן את התמצית והתבלין שיהיו ראוין לאכילה ושתיה אלא אדרבה כוונתו‬
‫לתקן את המים שיקבלו את הטעם של התה והתבלין‪ ,‬והמים הרי הם ראוים לשתיה בלא"ה‪ ,‬וה"ה והוא הטעם בנ"ד בנס‬
‫קפה שכוונתו לתקן את המים שיקבלו טעם של קפה והמים ראוים לשתיה בלא"ה‪)+.‬‬
‫ד‪ .‬שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן קלא‬
‫בענין לעשות נעס‪-‬קאפפע (קפה‪-‬נמס) בשבת‬
‫הוד כבוד ידי"נ הרב הגאון המפורסם באיי הים ומדינות רחוקות וכו' ר' יחיאל יעקב וינברג שליט"א‪ ,‬ראש בימ"ד לרבנים‬
‫בברלין וכעת במונתרה יצ"ו‪ .‬אחדשה"ט ושכת"ה באהבה וידידות נאמנה‪.‬‬
‫בדבר שאלתו שנשאל אם מותר לשפוך מים חמים מכ"ר לעשות נעס‪-‬קאפפע בשבת ‪ -‬וכת"ה כותב‪ ,‬שהבקיאים אמרו לו‬
‫שהגרעינין שעושין מהם הנעס‪-‬קאפפע נתבשלו כבר מתחילה‪ ,‬ודומה לצוקר ומלח שמתירים לתתנם אף בכ"ר‪ ,‬משום דאין‬
‫בישול אחר בישול כבסי' שי"ח במג"א סוס"ק ל"א‪ ,‬ושע"ת שם ס"ק ה'‪ ,‬ואף להמפקפקים בשם מטעם המרדכי דמסיים‬
‫והמחמיר תבא עליו ברכה ‪ -‬כתב כת"ה‪ ,‬דזה רק מטעם שהוא נמס‪ ,‬אבל בנעס‪-‬קאפפע‪ ,‬דעת כת"ה שאינו נמס כלל‪ ,‬רק מפני‬
‫שהוא דק וקל להתערב במים‪ ,‬ובשביל העירוב הזה יש לו טעם קאפפע‪ ,‬ואם כן יש להתיר‪.‬‬
‫א) הנה מונח בזכרוני‪ ,‬דהפמ"ג הלכ' פסח (והוא במשבצות סימן תמ"ז ס"ק י"ח) דעתו דאף על גב דקמח בקמח מקרי לח‬
‫בלח‪ ,‬אבל בקמח ממצות אפוי' לא מקרי לח‪ ,‬ועי' מג"א תצ"ח ס"ק כ"ח דאפר באפר מקרי לח בלח ‪ -‬א"כ לכאורה בני"ד יש‬
‫להחמיר יותר‪ ,‬דבמלח וצוקר וכן קאפפע כתוש דמיירי בי' החת"ס סי' ע"ד‪ ,‬דאם אזלינן בתר השתא דינם כיבש דאין בא"ב‬
‫לאחר שנצטנן‪ ,‬דמלח וקאפפע כתוש ודאי לא עדיף מקמח של מצה אפוי' דדינם כיבש‪ ,‬וכן מבואר להדיא במשבצות תס"ז‬
‫ס"ק י"ח דקאפפע כתוש לא מקרי לח‪ ,‬משה"כ על פי דין מותר משום דאזלינן בתר השתא‪ ,‬רק המחמיר תע"ב כמו שסיים‬
‫המרדכי כיון דבסוף נעשה לח‪ ,‬וכמו שביאר המחה"ש בשם דלא ברירא לי' להמרדכי אי אזלינן בתר השתא ‪ -‬ועי' בשו"ע‬
‫הרב סי' שי"ח ס"ק י"ח וכן במהר"ם שיק סימן קל"ג‪ ,‬דדעת הרמ"א שכתב להחמיר במלח אף במלח מבושל שהי' מצוי אז‬
‫וכמבו' בד"מ סי' תס"ב אות ד' ‪ -‬ואם כן כיון דמחמרינן אף במלח וצוקר דהשתא הם יבש רק משום דסופן לח‪ ,‬אם כן כש"כ‬
‫בנעס‪-‬קאפפע‪ ,‬דעינינו רואות דאף השתא הם כתושים מאד ממש כקמח ופשיטא דלא עדיף מאפר דדינו כלח‪ ,‬להמג"א תצ"ח‬
‫הנ"ל‪ ,‬ואם כן ממילא אף אם השתא דינם כלח שייך בי' בא"ב‪ ,‬עי' חת"ס או"ח סי' קל"ח‪.‬‬
‫ב) ועי' מהרש"ם א' קס"ד מפלפל אם מותר למזוג י"ש חזק במים בשבת‪ ,‬והביא דעות לאסור משום מכה בפטיש דשייך גם‬
‫באוכלין‪ ,‬ומביא לזה ירושלמי מפורש ‪ -‬והאריך שם להתיר‪ ,‬אם כן גם בני"ד לא שייך לפקפק משום תיקון אוכלין ומכב"פ‪,‬‬
‫וכן במהרש"ג לגאון אחד מאונגרן בשאלתו בסי' נ"א אם מותר לתת בשבת פלייש עקסראט לתוך מים חמין שאח"כ‬
‫מתהווה רוטב‪ ,‬האריך ג"כ דבאוכלין שמערב אחד בחברו ועי"כ הוא נעשה מתוקן וטוב לאכילה לית בי' משום מתקן מנא‪,‬‬
‫ומסיים דאם כבר נתבשל מעיקר הדין מותר‪ ,‬רק המחמיר תע"ב משום הא דמרדכי לענין מלח ‪ -‬אם כן גם בני"ד‪ ,‬יש לחוש‬
‫דאפשר אף השתא דינו כלח דיש להחמיר בכ"ר‪.‬‬
‫אבל בכ"ש‪ ,‬ליתן בתחילה המים לכלי ששותין בו‪ ,‬ואח"כ ליתן בהכלי הנעס‪-‬קאפפע‪ ,‬וכן ראיתי נוהגין לעשות אף בחול‪,‬‬
‫נראה להתיר‪ ,‬וכמבואר בשע"ת הנ"ל דאף המפקפקים מודים בכלי שני‪ .‬ועי' בערוך השלחן‪ ,‬דאף להסוברין דיש בא"ב בלח‪,‬‬
‫רק דרבנן‪ ,‬וב מג"א תצ"ח הנ"ל לענין אפר באפר‪ ,‬דלענין דרבנן סמכינן על השיטות דקמח בקמח דינו כיבש‪ ,‬ובפרט דדעת‬
‫הרמב"ם דאף בלח אין בא"ב‪ ,‬אם כן אף דדעת המג"א בסקי"ח בסימן שי"ח דיש דברים המתבשלים אפי' בכ"ש‪ ,‬כמו דג‬
‫קולייס האספינין‪ ,‬שכיון שאינן צריכין בישול הרבה אלא מעט הדחתן זו גמר מלאכתן‪ ,‬בסי' שי"ח סע' ד' ‪ -‬מ"מ לענין כ"ש‪,‬‬
‫ובנתבשל כבר‪ ,‬דביבש אין בא"ב רק בלח יש בא"ב ‪ -‬ואפשר יש לחלק ג"כ מסברא דלענין בא"ב אף קמח דינו כיבש ‪ -‬אם כן‬
‫מכל הלין נראה להתיר לעשות הנעס‪-‬קאפפע באופן הנ"ל ע"י כ"ש‪.‬‬
‫‪3‬‬