סיכום כל החומר בתושב

‫סיכומים ושאלות חזרה לבגרות בתושב"ע‬
‫‪1‬‬
‫מבוא לתורה שבע"פ נושאי עיון (עמ' ‪)91-62‬‬
‫בראש פרק זה מצוטטים דברי הטור על המילים מתוך ברכות התורה‪" :‬אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו"‪' .‬תורת אמת'‪ -‬זו תורה שבכתב‪' ,‬וחיי עולם‬
‫נטע בתוכנו'‪ -‬זו תורה שבעל פה‪.‬‬
‫לפי דבריו אלו‪ ,‬התורה שבכתב הינה התגלות האמת האלוקית‪ ,‬כפי שניתנה לעם ישראל מפי הקב"ה והתורה שבעל פה‪ ,‬היא הכח והיכולת שנטע הקב"ה בתוכנו‬
‫לבאר ולפרש‪" .‬‬
‫נושא ‪ :9‬התורה שבע"פ מפרשת את התורה שבכתב‬
‫א‪ .‬ייעודה של התורה שבע"פ‬
‫בבלי גיטין‪" -‬כי על פי הדברים‪ "...‬הברית שבין הקב"ה לעם ישראל באה לידי ביטוי דווקא בתורה שבעל פה‪ .‬יש כאן ביטוי למרכזיותה של התושב"ע ולכך‬
‫שהיא מהווה בסיס לקיומה של התורה שבכתב‪ .‬ברית היא ביטוי גם לאהבה‪ ,‬וגם לחוזה של שותפות‪ .‬הברית באה לידי ביטוי במתן היכולת לעם ישראל לבאר‬
‫את התורה וללמוד אותה בהעמקה גדולה ומתוך מחוייבות למצוותיה‪.‬‬
‫מדרש אליהו זוטא‪:‬‬
‫מפתיחת המדרש ניכר שמדובר על פגישה בין אליהו לבין אדם שהוא ככל הנראה צדוקי ‪ ,‬אדם שמקבל את התורה שבכתב אך לא את התורה שבעל פה‬
‫("משנה לא ניתן לנו מהר סיני")‬
‫משל החיטין והפשתן הוא ביטוי לרצונו של הקב"ה שהאדם יקח את חומרי הגלם שהקב"ה הניח עבורו בעולם‪ ,‬וישכלל ויפתח אותם‪ .‬הקדוש ברוך הוא נתן‬
‫לעם ישראל בהר סיני גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה‪ .‬אולם התורה שבעל פה ניתנה כחומר גלם‪ ,‬כפוטנציאל ליצירה‪ .‬הכל טמון במה‬
‫שניתן למשה מסיני‪ ,‬אולם יש לשכללו ולהרחיבו‪.‬‬
‫לימוד התורה שבעל פה על פי המדרש הינו נתינת כבוד והדר לריבונו של עולם‪ ,‬כאותו העבד שהתכונן למפגש עם אדונו ועמל רבות לקראתו‪ -‬אפה לכבודו‬
‫לחם וכיסה את שולחנו במפה יפה‪ .‬מי שאינו עושה זאת‪ ,‬ואינו שותף לשכלולה של התורה מתבייש ונכלם‪.‬‬
‫נקודה משמעותית המודגשת במדרש היא אהבתו הגדולה של ריבונו של עולם אלינו ונתינת התורה לעם ישראל כביטוי לאהבה גדולה זו "והיה אוהבן אהבה‬
‫גמורה"‬
‫ב‪.‬‬
‫מדוע התורה שבעל פה לא ניתנה גם היא כתורה שבכתב?‬
‫בפרק מופיעות שלוש סיבות שונות לכך שהתורה שבעל פה לא ניתנה בכתב‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫מדרש תנחומא‪ :‬כדי למנוע מצב בו עם אחר יתרגם את התורה ויטען שהוא העם הנבחר‪ .‬מעבר לשמירה על ייחודיותו של עם ישראל מול שאר אומות‬
‫העולם‪ ,‬יש כאן גם אמירה לגבי התורה עצמה‪ -‬חוסר היכולת לתרגם הוא ביטוי לאינסופיותה של התורה‪ ,‬לחיוניותה‪ ,‬ולריבוי הפנים שבה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫רבי יוסף אלבו‪ :‬התורה‪ ,‬כתורת חיים‪ ,‬יש בה פרטים רבים המתחדשים מדור לדור על פי המציאות המשתנה‪ .‬מה שנכתב בספר‪ ,‬כלומר התורה שבכתב‬
‫היא העקרונות המרכזיים (="דרכים כוללים") וחכמי ישראל שבכל דור מוציאים מכך את הפרטים הרלוונטיים לדורם‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫המהר"ל‪ :‬לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה ייעוד שונה‪ .‬התורה שבכתב היא ביטוי ל"ציור האלוהי השכלי" כלומר לתכלית ולמהות של המצוות‪ ,‬ל"עצם"‬
‫שלהן כלשונו‪ ,‬ואילו התורה שבעל פה היא ביטוי ל"פירוש המצווה ופרטי המצווה"‪ .‬לפי המהר"ל כתיבה מעידה על תמימות‪ ,‬כלומר על שלמות‪ -‬כל מה‬
‫שרציתי לומר כתוב כאן‪ .‬הדיבור בעל פה הוא תמיד ביטוי לחוסר היכולת להגיד את הכל‪ ,‬לחלקיות‪ .‬התורה שבכתב‪ ,‬כמכילה את כל העקרונות‬
‫והתשתית לציוויים האלוקיים‪ ,‬יכולה להיות כתובה‪ ,‬ואילו התורה שבעל פה‪ ,‬שהיא התפרטות של דינים וציוויים‪ ,‬אינה יכולה ואינה מתאימה להינתן‬
‫כתובה משום שהיא דינמית ומתחדשת מעצם מהותה‪.‬‬
‫על אף שהתורה שבעל פה לא ניתנה כתובה‪ ,‬מדגיש הרמב"ם שהאמונה שהתורה שבעל פה ניתנה למשה בסיני מפי הגבורה יחד עם התורה שבכתב היא‬
‫חלק מעיקרי האמונה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫כתיבת תורה שבעל פה‬
‫הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה מסביר מה הביא את רבי יהודה הנשיא לכתוב את המשנה‪ ,‬על אף האיסור לכתוב את התורה שבעל פה‪:‬‬
‫חורבן הבית יצר מצב שבו כבר אין מרכז רוחני אחד וברור לעם ישראל‪ .‬עם ישראל נפוץ לארבע קצוות תבל וגזירות העמים השליטים יצרו מצב שבו יכלה‬
‫תורה להישכח מישראל‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫רבי יהודה הנשיא אסף את כל השמועות (=הלכות ופירושים שעברו במסורת) שנכתבו עד אותה העת ע"י גדולי הדור ואת כל הדינים והפירושים שהצטברו‬
‫במהלך הדורות‪ ,‬ואיחד אותם לכדי חיבור אחד‪ ,‬תמציתי ומקיף‪ -‬ששה סדרי משנה‪ .‬בכך יצר רבי יהודה הנשיא מקור מכונן‪ ,‬שעליו דנו אחר כך האמוראים‬
‫בתלמודים‪ ,‬ועל גביהם הראשונים והאחרונים וכן הלאה‪.‬‬
‫נושא ‪ :6‬סמכות חכמים מאז ועד עתה‬
‫הגמרא בירושלמי מסכת חגיגה מסבירה‪ ,‬כי אף דבר שנראה כלפי חוץ כחידוש‪ ,‬באמת ניתן ונאמר למשה בסיני‪ .‬התורה ניתנה למשה בשלמותה‪ ,‬אולם בכל‬
‫דור ודור מתגלה חלק ממנה‪ ,‬על פי המתאים לאותו דור‪ ,‬וכך הדברים נראים כחידוש "ראה זה חדש הוא" אולם בעצם "כבר היה לעולמים"‪.‬‬
‫באופן דומה הבבלי במסכת מגילה מדייקת מהמילים "ועליהם ככל הדברים"‪ .‬הדברים היו גנוזים בתורה שבכתב שניתנה למשה בסיני‪.‬‬
‫סמכותם של חכמים לפרש ולפסוק בדברי תורה באה לידי ביטוי באופן מאד חזק בנוסח הברכות גם על מצוות שחכמים תקנו‬
‫כמו נר חנוכה ומקרא מגילה‪" :‬אשר קידשנו במצוותיו וציוונו"‪ -‬תקנת חכמים מקבלת מעמד של ציווי אלוקי‪.‬‬
‫הגמרא במסכת שבת מציעה שתי אפשרויות להסבר מטבע ברכה זה על דברים שתיקנו חכמים‪:‬‬
‫ּושמֹאל" (דברים‬
‫ֹאמרּו לְ ָך ַּתע ֲֶׁשה‪ֹ ,‬לא תָ סּור ִּמן הַ ָדבָ ר אֲ ֶׁשר יַגִּ ידּו לְ ָך י ִָּמין ְ‬
‫אפשרות ראשונה‪ :‬מהפסוק‪" :‬עַ ל פִּ י הַ ּתו ָֹרה אֲ ֶׁשר יוֹרּוָך וְ עַ ל הַ ִּמ ְשפָ ט אֲ ֶׁשר י ְ‬
‫יז‪ ,‬יא)‪ .‬ההדגש בפסוק הוא שמי שאינו שומע לתקנות חכמים עובר על מצוות לא תעשה‪ .‬הפסוק "זְ כֹר יְ מוֹת ע ֹולָם בִּ ינּו ְשנוֹת דוֹר וָ דוֹר ְשַאל ָאבִּ יָך וְ ַיג ְֵּדָך‬
‫ֹאמרּו לְָך" (דברים לב‪ ,‬ז)‪ ,‬הפסוק בשירת האזינו מלמד שעם ישראל יוצר לעצמו תודעה קולקטיבית העוברת מדור לדור ע"י תקנות חכמים‪.‬‬
‫זְ ֵּקנֶׁיָך וְ י ְ‬
‫הרמב"ן הסביר‪ ,‬בעקבות רש"י‪ ,‬את דברי הפסוק על חובת הציות לדברי בית הדין הגדול "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"‪ -‬שאפילו אם נראה‬
‫לאדם שחכמים טועים בפסיקתם ומצווים כביכול על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין‪ ,‬בכל מקרה צריך לשמוע לדבריהם‪.‬‬
‫הרמב"ן מונה בדבריו שלוש סיבות לדרישה זו‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫"ידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים"‪ -‬יכולות להיות דעות שונות ביחס למצבים והתרחשויות משתנות (בניגוד לדברים ואמיתות‬
‫מוחלטות ואובייקטיביות) וכדי למנוע מחלוקת יש לקבוע סמכות הכרעה אחת ויחידה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫הקב"ה נתן לעם ישראל את התורה על דעת זה שהיא לא בשמים אלא ניתנה לבני אדם להכריע ולפסוק ע"פ שכלם על אף שהם עלולים גם לטעות‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫אנו מאמינים כי "רוח ה' על משרתי קדשו" חכמי ישראל פוסקים הלכה מתוך רוח הקודש והקב"ה שומר אותם מן הטעות‪.‬‬
‫בהקשר זה חשוב להדגיש כי בפסוקים שב וחוזר הביטוי "המקום אשר יבחר ה'" (דברים יז‪ ,‬ח‪-‬י)‪ ,‬לא רק כתיאור המקום שבו יושבים חכמי בית הדין‪ ,‬אלא גם את‬
‫העובדה כי פסיקת בית הדין הגדול נובעת מתוך המקום בו בחר ה' לשכן את שכינתו ומתוך כך היא מקבלת את תוקפה וסמכותה‪.‬‬
‫כדי להדגים כמה חשוב לקבל את סמכותו של בית הדין ולא לסור מדבריו‪ ,‬מזכיר הרמב"ן את הסיפור המפורסם על מחלוקת שהיתה בין רבי יהושע לרבן גמליאל‬
‫בנו גע לקידוש החודש‪ .‬רבן גמליאל קבע את ראש החודש על פי עדות של עדים שלדעת רבי יהושע היו עדי שקר‪ .‬בעקבות זאת רבן גמליאל ציווה על רבי יהושע‬
‫להגיע אליו במקלו ובתרמילו (כלומר להפר את קדושת היום בטלטול אסור) ביום בו על פי חשבונו של רבי יהושע חל יום הכיפורים‪.‬‬
‫רבי י הושע כמובן הצטער מאד על גזירה זו ובצר לו פנה לשני חכמים‪ -‬רבי עקיבא ורבי דוסא‪ ,‬כל אחד מהם ענה לו תשובה אחרת כחיזוק לגזירתו של רבן‬
‫גמליאל‪:‬‬
‫רבי עקיבא סומך את דבריו על הפסוק "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם"‪ -‬הקב"ה נתן לעם ישראל את הכוח לקבוע את הזמנים‪ .‬קדושת הזמנים‬
‫נובעת לא מכוח החלטה אלוקית אלא מכוח קביעת בית הדין‪ .‬החלטה של בית הדין לקדש את החודש ביום זה או אחר‪ ,‬היא המעניקה את הקדושה למועדי אותו‬
‫חודש‪.‬‬
‫אל מול תשובתו המהותית של רבי עקיבא‪ ,‬רבי דוסא בן הורכינס מציע תשובה כביכול פרקטית ‪ -‬אין לערער על פסיקותיו של בית דין משום שאז לא יהיה לדבר‬
‫סוף‪ .‬התורה העניקה סמכות לחכמים לפסוק‪ ,‬וכל בית דין נחשב מבחינת סמכותו כבית דינו של משה שאין לערער אחריו‪.‬‬
‫אילו רבי יהושע היה מתעקש על קביעת יום הכיפורים בזמן בו הוא חל על פי חשבונו‪ ,‬הדבר היה יכול ליצור קרע של ממש בעם ישראל ויצירת לוחות שנה‬
‫נפרדים‪ .‬אך רבי יהושע באצילותו ובגדלותו קיים את גזירתו של רבן גמליאל והכפיף עצמו לסמכותו‪ ,‬שהיא בעצם סמכותם של חכמים בכל הדורות‪ .‬בברייתא‬
‫המובאת בגמרא (ראש השנה כה ע"ב) נוסף עוד‪ " :‬תנו רבנן‪ :‬כיון שראה אותו עמד מכסאו‪ ,‬ונשקו על ראשו‪ ,‬אמר לו‪ :‬שלום עליך רבי ותלמידי! רבי ‪ -‬שלמדתני‬
‫תורה ברבים‪ ,‬ותלמידי ‪ -‬שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד‪ .‬אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים‪ ,‬קל וחומר קטנים לגדולים"‪.‬‬
‫המקורות האחרונים בפרק זה עוסקים בכוח שהתורה שבעל פה שואבת מההסכמה של כלל האומה‪ .‬העובדה שעם ישראל קיבל על עצמו את דברי התנאים‬
‫והאמוראים‪ ,‬ונהג כפסיקתם נותנת תוקף לפסיקה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫רבי יוסף קארו מסביר כי המשנה והגמרא נתקבלו כמקורות מחייבים שאין לחלוק עליהם‪ .‬הוא משתמש בביטוי ממגילת אסתר‪" :‬קיימו וקבלו" (אסתר ט‪ ,‬כז)‪,‬‬
‫שהגמרא (מכות כג ע"ב) נעזרת בו על מנת להסביר את העובדה שמקרא מגילה היא תקנה שעשו בית דין של מטה והתקבלה ע"י בית דין של מעלה‪ .‬אותו עיקרון‬
‫גם כאן‪ .‬עם ישראל קבל עליו את ההסכמה הזו‪ ,‬והיא רצויה גם כן‪.‬‬
‫סופו של הפרק מתאר את הפיצולים השונים בהנהגות ובפסיקות ההלכתיות‪ -‬ע"פ תפוצות ישראל השונות או על פי ההשתייכות החברתית‪ -‬דתית השונה‪.‬‬
‫תשובה (עמ' ‪)93-91‬‬
‫הגדרת התשובה היא עזיבת החטא‪ ,‬תיקון וחזרה למסלול החיים הנכון‪.‬‬
‫ארבעת שלבי תשובה והם‪:‬‬
‫א‪ .‬עזיבת החטא‪.‬‬
‫ב‪ .‬חרטה‬
‫ג‪ .‬וידוי – החוטא מפרט בפיו את חטאו לפני ה' ושלא ישוב לחטאו‪ (.‬ואומר ‪ :‬אנא ה' חטאתי עוויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך ומתחרט ולא אחטא‪)...‬‬
‫ד‪ .‬קבלה לעתיד – שלא יחטא‪.‬‬
‫תשובה לפי הרמב"ם ( אם עשה חטא בשוגג או במזיד)‬
‫א‪ .‬הרמב"ם כותב התשובה היא שיעזוב את חטאו‪ ,‬ויסירו ממחשבתו‪ ,‬ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכן יתנחם (יתחרט) על שעבר עבירה‪ ,‬וצריך להתוודות‬
‫בשפתיו ואלו הם בעצם ‪ 4‬שלבי התשובה‪"( .‬ויעזוב רשע דרכו‪ ,‬וישוב אל ה' ויירחמהו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח לו")‬
‫ב‪ .‬יום הכיפורים מכפר רק על עוונות בן אדם למקום‪ ,‬ואין מכפר על עוונות בן אדם לחברו—כי עד שיפייס את חברו‪.‬‬
‫ג אדם שחטא כלפי חברו‪ ,‬חייב לפייסו ולשלם הנזק ובנוסף צריך כפרה מהקב"ה כי עבר על עבירה מהתורה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם חברו מסרב לסלוח‪ ,‬אז ישלח ‪ 9‬מחבריו שיבקשו בשמו סליחה‪ ,‬ואם בשנייה ובשלישית סירב למחול‪ ,‬לא ישלח שוב‪ ,‬וזה שלא מחל הוא החוטא‪.‬‬
‫ה‪ .‬אם פגע ברבו‪ ,‬אז ישלח שלושה מחבריו אפילו אלף פעם‪ ,‬עד שרבו ימחל‪.‬‬
‫ו‪ .‬המוחל לא יהא אכזרי‪ ,‬אלא ימחל מהר ובלב שלם‪.‬‬
‫תשובה לפי הראי"ה קוק – תשובה היא שישוב האדם אל עצמו‪ ,‬אל שורש נשמתו ומיד ישוב אל האלוקים – הכוונה‪ ,‬חזרה לנקודת ההתחלה‪.‬‬
‫תשובה לפי הרב עדין שטיינזלץ – התשובה היא לא תמיד תלויה בעבירות‪ ,‬שהרי התשובה נבראה לפני בריאת העולם‪ ,‬ואז התשובה היא חזרה לקב"ה ("שובו אלי‬
‫ואשובה אליכם") וידע האדם מה מטרתו בעולם ומה העיקר בעולם ומה לא עיקר‪.‬‬
‫דרכי תשובה‬
‫‪ .9‬הרב משה פיינשטיין על נער שגנב בהיות קטן מגיל שלוש עשרה והיום הוא גדול מגיל שלוש עשרה‪.‬‬
‫א‪ .‬אם השתמש בהיותו קטן מגיל שלוש עשרה אז פטור מלהחזיר‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם נמצא אצלו או השתמש בהיותו גדול משלוש עשרה‪ ,‬אז חייב להחזיר‪.‬‬
‫ג‪ .‬בגניבה מההורים צריך להחזיר או לבקש סליחה והם יסלחו במפורש‪( .‬ואין לסמוך על כך שההורים סתם כך יסלחו)‪.‬‬
‫ד גבאי צדקה – אם הציבור חושב שהוא עובד בחינם והוא לקח כספים על עבודתו‪ ,‬אז חייב להחזיר‪ ,‬או שיסלחו לו‪.‬‬
‫ה‪ .‬הגונב ואינו יודע ממי גנב ייתן את הכסף דווקא לצורכי ציבור‪ ,‬כגון למקוואות ועוד‪( .‬ולא לצדקה)‬
‫‪ .6‬הרב עובדיה יוסף‬
‫א‪ .‬אדם שפגע בחברו חייב ללכת בעצמו ולבקש סליחה ‪ ,‬ואם חברו לא נוח לרצות‪ ,‬אז ישלח אדם מכובד במקומו שיבקש סליחה ובסוף הוא בעצמו ילך ויבקש‬
‫סליחה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הבנים חייבם כל אחד לבקש סליחה מהוריו בערב יום הכיפורים‪ ,‬ואם הבן לא ביקש‪ ,‬אז ההורים יסלחו‪ ,‬כדי שלא ייענש‪( .‬מובא בספר בן איש חי)‪.‬‬
‫ג‪ .‬הבעל יבקש סליחה מאשתו בערב יום הכיפורים וגם האישה תבקש סליחה מבעלה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .9‬הרב נחום רבינוביץ‬
‫א‪ .‬אדם שהיו לו הרהורים רעים על נשים וזנות‪ ,‬לא יחשוב על זה עוד‪ ,‬אלא ישתדל לעסוק יותר בתורה או בדברים אחרים‪ ,‬כי אם יחשוב על זה אז יבוא ליפול שוב‬
‫פעם לחטא הזה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אדם שיש לו עכשיו הרהורים רעים יפנה מחשבתו לתורה ולדברים אחרים‪.‬‬
‫זהירות בדרכים (עמ' ‪)49-42‬‬
‫חומרת שפיכות דמים – כותבת הגמרא במסכת שבת שבעקבות עוון שפיכות דמים חרב המקדש‪ ,‬השכינה מסתלקת מישראל‪.‬‬
‫הרמב"ם כותב שאונם יש עוונות חמורים משפיכות דמים‪ ,‬אך רק בחטא זה יש השחתה של המשך קיום העולם ולכן חטא זה חמור מאוד‪ .‬מי שרצח ושפך דמים‬
‫נחשב לרשע גמור‪ ,‬וכ המצוות שעשה לא יעמדו מול העוון הזה‪ .‬כפי שהיה בדינו של אחאב שמה שהכריע את דינו היה רצח נבות‪.‬‬
‫נהיגה שלא בזהירות ופגיעה ללא כוונה תחילה‬
‫‪ .9‬הרמב"ם מונה שלושה סוגים של רוצח בשוגג‪:‬‬
‫א‪ .‬הורג בהעלם גמור ( הרג בטעות גמורה ללא כוונה ותכנון לכך) דינו – בורח לעיר מקלט וניצל‪.‬‬
‫ב ‪ .‬הורג בשגגה הקרובה לאונס (הרג בטעות בצורה שהיתה ממש לא באשמתו‪ ,‬ולא יכל למנוע זאת)‪ ,‬דינו – פטור מעיר המקלט ואסור לגואל הדם להרוג אותו‪.‬‬
‫ג‪ .‬הורג בשגגה הקרובה לזדון – הריגה מתוך רשלונות‪ .‬דינו – אינו יכול לברוח לעיר מקלט וגואל הדם רשאי להורגו‪.‬‬
‫‪ .6‬דין כהן שנהג במכונית והרג אדם אחר‪ ,‬האם יכול להמשיך לעלות לדוכן לברכת כהנים?‬
‫כוהן שהרג בזדון אינו ראשי לעלות לדוכן‪ ,‬האם תאונת דרכים נחשבת כרצח?‬
‫על פי הרב עובדיה יוסף‪:‬‬
‫אם הנהג נהג ברשלנות (מהירות מופרזת חוסר ציות לתמרור) הרי הוא שוגג הקרוב לזדדון ואסור לו לעלות לדוכן‪ ,‬אפיול אם עשה תשובה או יצא זכאי בבית משפט‬
‫אם נהג בזהירות והתאונה קרתה באונס גמור (=לגמרי לא באשמתו – לדוגמא קפץ לו ילד מתחת לגלגלים) הדבר שנוי במחלוקת‪:‬‬
‫יש אומרים – שאפילו כשזה לא באשמתו לא יישא כפיו‪.‬‬
‫ויש פוסקים – שאומרים שניתן להקל מכיוון שזוהי שגגה הקרובה לאונס‪ ,‬ולכן יכול לשאת כפיו אם עשה תשובה שלמה‪ .‬וכך פוסק הרב עובדיה יוסף‪.‬‬
‫נהג עייף שיכור או תחת השפעת סמים‬
‫‪ .9‬רמב"ם‪ :‬אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד ביו ער בין ישן בין שיכור" – כלומר‪ ,‬אד תמיד אחראי על מעשיו‪ .‬גם כשהוא ישן או שיכור‪.‬‬
‫‪ .6‬אדם שהשתכר בחתונה זרק בקבוק ופגע באדם אחר חחיב לשלם על הנזק למרות שהיה שיכור ולא ידע מה הוא עושה‪ ,‬שכן ההשתכרות הייתה באחריותו והיה‬
‫עליו לא להשתכר‪ .‬וזהו הדין לגבי נהג שיכור שאחרי לנזק שעושה במקרה של תאונה‪.‬‬
‫‪ .9‬דינו של נהג שנרדם בנסיעה וכתוצאה מכך פגע באדם אחר‪:‬‬
‫על פי הרב וואזנר‪ -‬אדם שנרדם מיד בתחילת הנסיעה – אשם מכיוון שעלה לרכב כשהוא עייף‪ .‬וזהו שוגג הקרוב למזיד‪.‬‬
‫אדם שנרדם בסוף הנסיעה כשהיא ארוכה מאוד ‪ -‬אי נו אשם‪ ,‬שכן קורה שהדרך הארוכה מעייפת את הנהג‪ .‬ואינו נקרא שוגג הקרוב למזיד‪.‬‬
‫על כך מוסיף הרב עובדיה – שנהג שמרגיש שהוא עייף חייב לעצור ולנוח שהרי יש לו אחריות על הנוסעים בכביש‪ ,‬ואם לא עצר לנוח הרי הוא כמי שפגע בידיו ממש‬
‫באחר‪.‬‬
‫על החובה לנהוג בזהירות – הרב נבנצל‬
‫חלה עלינו חובה להקפיד על כל חוקי התעבורה ולנהוג בזהירות‪ .‬שהרי "חמירא סכנתא מאיסורא" – כלומר חמורה סכנה מן האיסור‪ .‬ואדם שנוהג בחוסר זהירות‬
‫לאחרים ולעצמו עובר על איסור רודף (=מסכן נפש של אדם אחר) ולכן זו עברה חמורה מאוד וצריך לעצור בעדו‪.‬‬
‫אסור לו לאדם להגיד נהגתי מהר וב"ה לא קרה כולם" – כי קרה זבר נורא‪ .‬עצם ההתרשלות בעניין של חיים ומוות היא חמורה מאוד‪.‬‬
‫תקנת יום העצמאות (עמ' ‪)31-29‬‬
‫הלל כשנגאלים מצרה‬
‫‪ .9‬גמרא מסכת פסחים – חכמים תקנו לישראל שיאמרו הלל בכל חג ובכל צרה שהם נגאלים ממנה‪ ,‬כמו בחנוכה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ .6‬רב אחאי גאון – עמ"י חייבים להגיד הלל כאשר מתרחש להם נס‪ .‬כמו שכתוב "הללו את ה' כל גויים ‪..‬כי גבר עליונ חסדו" אם האומות צריכות להל את ה' אז ברור‬
‫שעמ"י צריך להלל מפני שהוא מקבל את החסד הגדול ביותר – גבר עלינו חסדו‪.‬‬
‫‪ .9‬המאירי – יחיד או ציבור שארע להם נס רשאים להגיד הלל על נס זה‪ ,‬בלי ברכה‪.‬‬
‫‪ .4‬החתם סופר ‪ -‬ציבור יכול לקבוע לעצמו יום חג או אמירת הלל ביום שניצל מצרה‪ ,‬אבל קביעה זו היא בתנאי ש‪-‬‬
‫א‪ .‬יש גאולה מעבדות לחרות ב‪ .‬יש נס הצלה ממוות לחיים‪.‬‬
‫לכן כל עוד אנו בגלות אומרים הלל רק על נס הצלה ממוות לחיים‪.‬‬
‫הלל ביום העצמאות‬
‫‪ .9‬הרב משולם ראטה קובע כי יש לומר הלל ביום העצמאות מפני ש‪-‬‬
‫א‪ .‬יש כאן פדיון מעבדות לחרות – נעשנו בני חורין בכך שהכרזנו עצמאות ושליטה על עצמינו‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש הצלה ממוות לחיים – שניצלנו במלחמה‪ ,‬וניצלו גם יהודי הגולה שיכלו לעלות לארץ‬
‫ג‪ .‬נס זה משך אחריו גם את נס קיבוץ הגליות‬
‫‪ .6‬הרב צבי יהודה – כואב על כך שלא כל א"י בידינו‪ ,‬ומתאר את העצב שלו ביום הכרזת האומות על חלוקת הארץ משום שלא קיבלנו לידינו את כל א"י ואיך אפשר‬
‫לוותר על גרגיר מאדמת א"י? אך לבסוף הבין ש"מאת ה' הייתה זו היא נפלאת בעיננו" – אומנם זה לא מושלם אך גם על זה צריך להודות‪.‬‬
‫‪ .9‬הרב שלום משאש – מדגיש כי יש לומר הלל ביום העצמאות משום ש‬
‫א‪ .‬זוהי פסיקה של רבנים גדולים הרב הרצוג והרב עוזיאל שהיו הרבנים הראשיים בזמן הקמת המדינה‪ .‬ולא יתכן לחלוק ולסתור את דבריהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬איך אפשר להיות כפוי טובה כלפי הקב"ה ולא להודות על נס כה גדול שכולל – ממשלה עצמאית‪ ,‬ריבוי לימוד תורה‪ ,‬וקיבוץ גליות‪.‬‬
‫‪ .4‬הרב עובדיה יוסף – פוסק שיש לה גיד הלל ללא ברכה‪ .‬יש לומר הלל על הנס הגדול בהצלה במלחמת השחרור‪ .‬אך אין לומר ברכה מכיוון ש‬
‫‪ .9‬לא כל ישראל ניצלו בנס זה‪.6 ,‬ואין הגאולה שלמה‪.‬‬
‫סיבות מדוע ישנם רבנים גדולים שקובעים לא לומר הלל ביום העצמאות‪-‬‬
‫א‪ .‬עדיין ישנם איומים בטחוניים רבים על עמ"י ואי אפשר לומר שניצלנו באופן גמור מאויבינו‪.‬‬
‫ב‪ .‬המצב הרוחני בארץ ירוד‪.‬‬
‫הרב עובדיה יוסף מדגיש – שאומנם המצב הרוחני ירוד‪ ,‬אך צריך להסתכל גם על הדבריים החיוביים שקורים בא"י לגבי לימוד התורה וההתקרבות לדת ובזה‬
‫להתמקד‪.‬‬
‫כשרות המזון בארץ (עמ' ‪)21-44‬‬
‫שלושה סוגים של נותני כשרות בישראל‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫הרבנות הראשית היא הגוף האחראי במדינת ישראל לכל נושא הכשרות ותעודות ההכשר למזון בארץ‪ ,‬או למזון המיובא לארץ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הרבניות המקומיות‪ :‬כל אחת אחראית למקומה‪ (.‬והן כפופות לרבנות הראשית)‪.‬‬
‫ג‪ .‬גופי כשרות פרטיים כגון בד"צים‪- .‬לא מפוקחים מטעם מדינת ישראל‪ .‬יש שיש להם השגחה קפדנית ויש פחות‪ .‬למוצר שיש השגחת בד"ץ מקובל שתהיה גם‬
‫השגחה מטעם‬
‫הרבנות המקומית‬
‫תחומי אחריות של הרבנות הראשית הם ‪ ( :‬כל הנוגע כשרות המזון בארץ והמיובא מחו"ל )‬
‫א‪ .‬בשר – כגון משחטות‪ .‬מניעת טריפות מזריקות לעופות וטיפולים וטרינרים‪ .‬מניעת קדושת בכור בהמה ועוד וכו'‪.‬‬
‫ב‪ .‬מצוות התלויות בארץ – כל הקשור לגידולים‪ ,‬תרומות ומעשרות‪ ,‬ערלה ועוד‪.‬‬
‫ג‪ .‬תעשיות המזון בארץ‪.‬‬
‫ד‪ .‬יבוא בשר ומזון לישראל‪.‬‬
‫ה‪ .‬בתי אוכל כגון מסעדות‪ ,‬אולמות‪ ,‬מלונות וכודו'‪.‬‬
‫רמת הכשרות בדרך כלל יש ‪ 6‬רמות‪ .‬א)כשרות רגילה ‪(.‬סומכים גם על דעות מקלות‪ --‬כמקובל בהלכה בכל תחום)‬
‫ב) וכשרות מהדרין‪ .‬ההשגחה קפדנית יותר‪ ,‬ובד"כ בחומרים שאין בהם מחלוקת‪ ,‬וההכרעה בספקות היא לחומרא‪,‬‬
‫בעייתיות בהכשרים (‪ 6‬בעיות)‬
‫הראשונה‪ :‬אין נהלים אחידים להכשרת משגיחי כשרות ומנהלי מחלקת כשרות‪,‬‬
‫השנייה‪ :‬אין נהלים אחידים לרמת הכשרות‪ ,‬יתכן והכשרות או המהדרין בעיר אחת יותר חזק מהשנייה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫שיפור בהשגחה ברבנויות‪ :‬על הרבנות הראשית לעשות ‪ 6 ( :‬דברים)‬
‫א‪ .‬לקבוע נהלים להכשרה ולרמת משגיחי הכשרות‪.‬‬
‫ב‪ .‬לקבוע נהלים אחידים לגבי הדרישות לכל רמת כשרות‪ ,‬ואז כשרות מהדרין או כשרות רגילה זהה בכל מקום‪.‬‬
‫" עד אחד נאמן באיסורין" אם רב מסוים חותם או מעיד על כשרות המוצר או המקום‪ ,‬ניתן לסמוך עליו ולאכול‪( .‬בתנאי שהוא לא בעל העסק)‪.‬‬
‫מזון באריזות סגורות בהכשר אין חובה לקנות ממקום שיש לו הכשר‪ .‬לכן‪ ,‬מותר לקנות קוקה קולה שהוא מוצר כשר מקיוסק ללא תעודת כשרות‪.‬‬
‫מזון שמכינים במסעדה או בפיצרייה וכד'‪ :‬חייבים תעודת כשרות מקורית בתוקף (לא צילום תעודה) במקום כדי לאכול שם או לקנות שם‪.‬‬
‫בעל מסעדה חובש כיפה ללא תעודת כשרות‪ :‬אין לאכול שם ללא תעודת כשרות‪( .‬בעל המסעדה לא יכול להעיד על הכשרות‪ ,‬כי הוא נוגע בדבר)‪.‬‬
‫הבשר ומוצריו (עמ' ‪)94-19‬‬
‫סימני כשרות‪:‬‬
‫א‪ .‬בבהמות ובחיות התורה נתנה שלושה סימנים‪ ,‬מפריס פרסה‪ ,‬שוסע שסע‪ ,‬ומעלה גרה‪ (.‬הגמל‪ ,‬הארנבת והשפן הם מעלים גרה ולא מפריסים פרסה וטמאים‪,‬‬
‫לעומתם החזיר מפריס פרסה ואינו מעלה גרה וגם הטמא‪ ---‬כולם טמאים כי יש להם רק סימן כשרות אחד)‪.‬‬
‫ב‪ .‬לדג‪ ,‬התורה נתנה שני סימנים‪ ,‬סנפיר וקשקשים‪ .‬אך מקובל אצל חכמים אם יש קשקשים הוא כשר כי ודאי יש סנפיר‪.‬‬
‫ג‪ .‬בעופות התורה רק פירטה את העופות האסורים‪.‬‬
‫ד‪ .‬ולד הנולד מכלאיים של ‪ 6‬בעלי חיים טהורים‪ ,‬מותר באכילה‪.‬‬
‫הדרך עד אכילת הבשר‬
‫‪ . 9‬א‪ .‬זיהוי בעל החי הטהור‪ .‬ב‪ .‬שחיטה כשרה‪ .‬ג‪ .‬הסרת חלקים אסורים כגון גיד הנשה וכו'‪ ,‬ד‪ .‬מליחה=הכשרה‪.‬‬
‫‪ .6‬היום אנחנו קונים בשר מוכשר וכל הטיפול שייך למשחטה ולמשגיחים‪( .‬לרוב האנשים אין ידע)‪.‬ויש מעט מקרים המכשירים הבשר‪.‬‬
‫‪ .9‬מסורת שחיטה – היום אנחנו אוכלים בשר רק מבעלי חיים טהורים וגם שיש להם מסורת שהם כשרים לאורך השנים‪ .‬ישנם בעלי חיים טהורים שלא אוכלים מהם‬
‫כי לא נהגנו לאכול מהם ואין בהם מסורת שחיטה‪.‬‬
‫בשר חלק‪ ,‬כשר‪ ,‬טרף‬
‫לאחר השחיטה בודקים חיצונית את הריאה של הבהמה (פרה או כבש)‪ .‬אם אין סירכא [ריר] וגם בודקים אם יש חור בריאה‪(.‬הסימן הנפוץ לבהמה טריפה)‪.‬‬
‫סירכא הם ריר או קרום על הריאה מבחוץ שיש בו חשש לפצע בריאה‪( ,‬הרמ"א מתיר את הבהמה אם הסירכא יורדת בהעברת האצבע עליה והשו"ע אוסר )‬
‫בהמה טרפה היא בהמה שיש לה פגיעה פנימית או מחלה פנימית‪ ,‬כגון חור בריאה או בקיבה וכו' שתגרום לה למות תוך שנה ‪ ,‬הבהמה אסורה וגם החלב אסור כי‬
‫"היוצא מן הטמא‪-‬טמא" (אם יודעים שהיא טרפה)‪ .‬וברוב המקרים זה מתגלה לאחר השחיטה‪--‬לאחר בדיקת הריאה‪.‬‬
‫טריפה בגלל ניתוחים במקרה זה ידוע לנו שבהמה זו טריפה בחייה‪( .‬בישראל יש פיקוח על זריקות וטיפולים—בחו"ל אין פיקוח ויוצר בעיות כשרות)‬
‫א‪ .‬בשר חלק (גלאט) אין לריאה של הבהמה חור ולא סירכא [ריר שיש חשש לפצע בריאה או חור]‪ .‬לדעת השו"ע מותר רק בשר 'חלק' כמותו נוהגים הספרדים‪.‬‬
‫ב‪ .‬בשר כשר (לא חלק)‪ ,‬אין לריאה חור‪ ,‬אבל יש סירכא רכה מבחוץ‪ ,‬ובהעברת האצבע עליה היא יורדת‪ .‬לרמ"א מותר לאכול בשר כשר וכמותו האשכנזים‪.‬‬
‫ג‪..‬בשר טרף אם יש חור לריאה‪( .‬זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לטריפות ‪--‬חור בריאה הוא סימן לבהמה טריפה‪ ,‬שלא תחיה יותר משנה מהחולי שלה‪).‬‬
‫הערה א' – יש אשכנזים המחמירים לאכול "בשר חלק" כדעת השולחן ערוך‪ ( .‬כי הרמא מגדיר את ה"כשר" כקולא (פשרה) גדולה ויש עוד דעות להחמיר)‪.‬‬
‫הערה ב' ‪ -‬ספרדי המתארח אצל אשכנזי יכול לאכול את הבשר המוגש ולא יחשוש שמא הבשר המוגש לו אינו "בשר חלק" כמנהג הספרדים‪.‬‬
‫בשר עוף‬
‫א‪ .‬בעופות התורה לא נתנה סימני כשרות‪ ,‬אלא מנתה את העופות הטמאים‪.‬‬
‫ב‪ .‬חכמים הם שנתנו את סימני הזיהוי לעוף טהור‪.‬‬
‫ג‪ .‬היום נהוג לאכול רק מעופות שיש מסורת שחיטה בהם‪ ,‬כלומר שנהגנו לאכול מהם מדורי דורות‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ד‪ .‬בשר "חלק" "וכשר" הם מושגים רק בבהמה‪ ,‬ששם בודקים את הריאה (בעוף אין חובה לבדוק את הריאה משום שמום זה אינו נפוץ)‪.‬‬
‫ה‪ .‬הרישום "חלק" על אריזת עוף אומר לנו שהכשרות היא מהדרין‪.‬‬
‫ו‪ .‬בכשרות מהדרין בודקים בעופות את הריאות‪ ,‬צומת הגידים‪ ,‬למרות שאין חיוב מהדין‪.‬‬
‫ז‪ .‬ביצים – ביצים של עוף טמא אסורות לפי הכלל "היוצא מן הטמא טמא"‪.‬‬
‫איסור אכילת דם ודין מליחת בשר (עמ' ‪)19-19‬‬
‫תערובת בשר וחלב (עמ' ‪)11-993‬‬
‫הרחקות בין אכילת בשר לחלב (עמ' ‪)992-999‬‬
‫הפסקה מבשר לחלב (כמה להמתין אחרי הבשר כדי לאכול חלבי?)‬
‫התורה אוסרת אכילת בשר וחלב יחדיו רק אם בושלו ביחד‪,‬‬
‫וחכמים אסרו לאוכלם ביחד בכל צורה‪ ,‬ההרחקות והגדרים בין חלב לבשר נועדו להרחיק האדם מן העבירה‪.‬‬
‫בגמרא מסופר על חכם בשם מר עוקבא ‪ ,‬ש אם אכל בשר בסעודה אחת אז המתין עד לסעודה השנייה כדי לאכול חלבי‪" .‬מסעודה לסעודה"‬
‫למנהג זה יש שני הסברים אפשריים‪:‬‬
‫‪ .9‬מסעודה לסעודה = הזמן שעובר בין ארוחה לארוחה (‪ 2‬שעות) (דעת הרמב"ם)‬
‫‪ .6‬מסעודה לסעודה – מר עוקבא היה מפריק בין סעודה בשרית לסעודה חלבית‪ .‬ע"י ברכת המזון והחלפת הכלים‪ .‬ללא המתנה של שעות‪( .‬דעת התוספות)‬
‫שני טעמים הביאו הפוסקים להמתנה מבשר לחלב‪ :‬א‪ .‬בגלל שאריות הבשר בשיניים‪ ,‬שלא יתערבב בשר בחלב (רמב"ם)‪.‬‬
‫ב‪ .‬טעם הבשר זמן רב בפה [טעם העולה מהקיבה] בגלל העיקול הארוך בקיבה—רש"י)‪.‬‬
‫‪.9‬מנהג האשכנזים (בהמתנה מבשר לחלב)‬
‫א‪ .‬המהרי"ל כותב חסידים ראשונים והאידנא (עכשיו) ממתינים ‪ 2‬שעות ‪ ,‬והמנהג להמתין שעה אחת‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרמ"א מביא ‪ 9‬מנהגים [מהקל לכבד] ובסוף ממליץ על המתנה ‪ 2‬שעות (רמ"א סי' פט ס"א)‬
‫דעה המקלה ביותר—שאין להמתין כלל ו די בסילוק השולחן [פינוי] וברכת המזון ומיד יאכל חלבי‪.‬‬
‫דעה שנייה שהמנהג להמתין שעה אחת‪,‬‬
‫דעה שלישית ולדעתו היא העדיפה להמתין ‪ 2‬שעות כהמדקדקים ומסיים "וכן נכון לעשות"‪.‬‬
‫ד‪ .‬רבנו ירוחם ‪ -‬יש מנהג המתנה של ‪ 9‬שעות‪ ,‬כמו רש"י‪ ,‬והוא היה נהוג ביוצאי גרמניה‪..‬‬
‫דעות אלו שנוהגות להמתין בין שעה לשלוש – מסתמכות על ה'תוספות' שהסבירו שיש צורך להפריד בין ארוחה חלבית לבשרית ע"י ברכת המזון והחלפת כלי‪,‬‬
‫אלא שלדעתם ההפרדה צריכה להיות ע"י המתנה של שעה עד שלוש שעות‬
‫או – שהדעה על המתנת ‪ 9‬שעות מסתמכת על פירושו של הרמב"ם שצריך להמתין ‪ 2‬שעות – הזמן שעובר בין ארוחה לארוחה‪ ,‬אלא בבמקומות אלו הזמן שהיה‬
‫עובר בין ארוחה לארוחה הוא ‪ 9‬שעות‪.‬‬
‫להלכה באשכנזים שלוש דעות‬
‫א‪ .‬הרוב מחמירים המתנה שש שעות‪(-‬כמנהג המדקדקים או כהרמב"ם או כהמלצת הרמ"א‪ .) -‬וכך המלצת הפוסקים‬
‫ב‪ .‬ויש הממתינים שלוש שעות‬
‫ג‪ .‬ויש המסתפקים בשעה אחת כפי המנהג‪ ( .‬הולנדים )‪ .‬וזה גם לכתחילה לחולה וגם לאשה בהריון‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.6‬מנהג הספרדים (בהמתנה מבשר לחלב) כמו השו"ע‪.‬‬
‫‪ .9‬השולחן ערוך (פסק כהרמב"ם) שחייב המתנה שש שעות מבשר לחלב וכך מנהג הספרדים‪.‬‬
‫‪ .6‬כמה הקלות לנוהגים להמתין ‪ 2‬שעות ‪ :‬א‪ .‬בשעת הדחק מספיק להמתין חמש וחצי שעות‪ (.‬כי הרמב"ם כתב כמו ‪ 2‬שעות‪ ,‬והמאירי ‪ 3‬או ‪ 2‬שעות ועוד)‬
‫ב‪ .‬אישה בהריון‪ ,‬חולה מספיק שעה המתנה‪ .‬וזה גם לאשכנזים‪.‬‬
‫ג‪ .‬ילדים ‪ 4-99‬מספיק שעה המתנה‪ .‬והמקל יש לו על מה לסמוך (תלוי לפי העניין)‪.‬‬
‫ד‪ .‬ילדים פחות מגיל חינוך אין צורך בהמתנה‪.‬‬
‫‪ 9‬בעלי תשובה (בהמתנה מבשר לחלב)‬
‫א‪ .‬בעל תשובה ספרדי ימתין שש שעות‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעל תשובה אשכנזי ינהג כמנהג אבותיו ועדיף שיחמיר שש שעות המתנה‪.‬‬
‫כמה זמן ימתין מחלב לבשר (עמ' ‪)999-999‬‬
‫בגמרא מובא ‪:‬שאין להמתין מחלב לבשר‪ ( .‬בגמ' אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה‪ ,‬אכל גבינה מותר לאכול בשר וגם רבי יוחנן אמר שאין המתנה)‪.‬‬
‫להלכה‪ :‬אין המתנה בין חלבי לבשרי בתנאי‪ .9 :‬שינקה ידיו‪ .6 ,‬ישטוף פיו ‪ .9‬ויאכל משהו לניקיון הפה‬
‫יש שנהגו המתנה חצי שעה (לא מן הדין)‪.‬‬
‫אשכנזים – המתנה מגבינה קשה‬
‫לבשר‪( .‬לא לספרדים)‬
‫א‪ .‬הרמ"א אמר שעדיף להמתין ‪ 2‬שעות אחרי גבינה קשה כדי לאכול בשר‪ (.‬עיקול הגבינה הקשה איטי) אך אין למחות במקלים‪.‬‬
‫ב‪ .‬היום רוב הגבינות הצהובות לא נחשבות קשות‪ .‬וההמלצה כך‪ :‬אחרי אכילת גבינות‪-‬טירן‪ ,‬עמק‪ ,‬גוש חלב גלבוע וכד' אין להמתין כלל‪.‬‬
‫אך אחרי אכילת גבינות פרמזאן‪ ,‬קצ'קבל‪ ,‬גלעד‪ ,‬מרעה וכו' ימתין כמו מבשר לחלב‪..‬‬
‫שימוש באותו שולחן פעם לאכול עליו בשרי ופעם חלבי‪( .‬עמ ‪)996‬‬
‫א‪ .‬או ינקה היטב את השולחן בין אכילת בשרי לחלבי וההפך‪,‬‬
‫ב‪ .‬או יעשה מפה לחלבי ומפה לבשרי‪,‬‬
‫ג‪ .‬או מגש לבשרי ומגש לחלבי ויאכל על המגש המתאים‪.‬‬
‫הלכות בין אדם לחברו‬
‫הלכות פריקה וטעינה (עמ' ‪)993‬‬
‫א‪ .‬אדם שפוגש את חברו ורואה אותו עם בהמה רובצת בדרך מכובד המשקל של המשא שעליה מצווה עליו לפרוק את המשא שנאמר – עזוב תעזוב עמו‬
‫ועליו גם לעזור לו להקים הבהמה לטעון מחדש שנאמר – הקם תקים‪.‬‬
‫אדם שלא פרק ולא טען ביטל מצוות עשה (עזוב תעזוב והקם תקים) וביטל לא תעשה (לא תראה את חמור אחיך‪)..‬‬
‫ב‪ .‬הפטורים ממצווה זו – כהן כאשר הבהמה בבית הקברות‬
‫חכם או זקן מכובד‬
‫ג‪ .‬אדם שרואה רכב שהתקלקל ונתקע בדרך‪ ,‬וחבה להגיש עזרה כל עוד לא מסכן עצמו בכך‪.‬‬
‫הלכות גניבה וגזלה (עמ' ‪)993-994‬‬
‫א‪ .‬גנבה מיהודי – אסור מן התורה לגנוב מיהודי אפילו פחות משווה פרוטה‪ .‬אסור לגנוב מגדול ומקטן‪ ,‬גם לא בצחוק ולא על מנת להחזיר – כדי שלא יתרגל לכך‬
‫גנבה והחזרת הגנבה לגוי– יש אומרים שהאיסור לגנוב מגוי והחיוב להחזיר הוא מן התורה‪.‬‬
‫ויש אומרים שאיסור הגנבה מגוי וחיוב ההחזרה הם מדרבנן‪ .‬משום קידוש ה'‪.‬‬
‫חומרת החטא – צריך להיזהר מאוד מעוון זה‪.‬כשיש הרבה עוורות‪ ,‬זהו העוון שמכריע את הכף נלמד מדור המבול שנחתם בגלל הגזל (למרות שעשו עוד עוורות‬
‫רבות וחמורות)‪ .‬בעוון גניבה רעב בא לעולם‪.‬‬
‫קטן שגנב ‪ -‬מן הדין קטן עד גיל ‪ 99‬פטור מלהחזיר‪ ,‬אך ראוי לחנכו להחזיר אפילו משהו‪ .‬והורים חייבים לחנך את ילדיהם היטב ולהרחיק אותם בתקיפות מהגניבה‪.‬‬
‫קטן שהזיק ‪ -‬פטור מלשלם על נזק שעשה וכך גם הוריו‪ .‬אך ראוי להעניש אותו מדין חינוך‪ ,‬על מנת שלא יתרגל לכך‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ב‪ .‬גנב – לוקח ממון בסתר‪ .‬גוזל – לוקח את הממון בחוזקה ובגלוי‪.‬‬
‫ג‪ .‬מהתורה – הגונב צריך לשלם כפל (פי שניים ממה שגנב) ואם גנב הרג ומכר את הגנבה צריך לשלם פי ארבעה או חמישה‪.‬‬
‫בימינו – דין זה אינו נוהג ויש להחזיר את הגזלה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אדם שנכנס לחנות וטועם מן הדברים שבחנות‪ .‬אם יש בדעתו לקנות – מותר‪ .‬אם אין בדעתו לקנות – אסור משוב גזל וגניבת דעת‪.‬‬
‫ה‪ .‬אסור להפציר יותר מידי במוכר להוריד מכיר של מוצר‪ ,‬אם הור מסכים לכך מתוך בושה או הכרח‪.‬‬
‫ו‪ .‬קניה מגנב – אסור לקנות מגנבב חפץ גנוב‪ ,‬ומי שקונה ממנו הרי הוא מחזק עוברי עברה‪ ,‬וגורם לו להמשיך לגנוב‪ .‬כי אם לא יימצא קונה יפסיק לגנוב‪.‬‬
‫אדם שקונה חפץ – מגנב מפורסם ויודע שהחפץ גנוב לא יכול לבוא בטענות כאשר הבעלים האמיתיים של החפץ יבוא לקחת את החפץ ששייך לו ללא תשלום‪.‬‬
‫שהרי ידע שהחפץ שקנה גנוב‪.‬‬
‫יש אומרים שאם מתכוון לקנות על מנת להחזיר לבעלים (במקרה שהבעלים לא יכולים לעשות זאת בעצמם) – מותר‪.‬‬
‫ז‪ .‬אדם שרואה את חברו גונב – יוכיח אותו באופן אישי ולא בפני רבים‪ .‬אבל אדם שחוזר וגונב או אם פרץ אדם לתוך ביתו – מותר להודיע למשטרה‪.‬‬
‫ח‪ .‬הימורים על כסף – אסורים משום גזל‪.‬‬
‫ט‪ .‬יש פוסקים שאוסרים לנסות משרת או מנקה – ולהשאיר סכום כסף גלוי על השולחן על מנת לבדוק אם המנקה לא תגנוב את הכסף‪ .‬והעושה כך עובר על "לפני‬
‫עיוור לא תתן מכשול"‪ .‬יש פוסקים המקלים ומתירים זאת‪.‬‬
‫י‪ .‬כל דבר שי עליו "זכיות שמורות" שהשקיעו כסף בהוצאתו לאור – כגון ספר‪ ,‬דיסקים סרטים וכד' אסור להשתמש ללא תשלום‪ ,‬או להפיץ ללא בקשת רשות מן‬
‫הבעלים‪.‬‬
‫יא‪ .‬אדם אינו רשאי להשתמש במגבת של חברו על מנת לנגב ידיו לאחר נטיל ידיים אם לא ביקש רשות לפני כן‪.‬‬
‫יב‪ .‬קרקע (אדמ ה) תמיד שייכת לבעלים‪ .‬אם קרקע נמכרה ללא ידיעת הבעלים מן הדין עליה לשוב לבעליה‪.‬‬
‫יג‪ .‬מורה בכיתה – רשאי לקחת חפץ של אחד התלמידים אם מפריע לו ללמידה‪ .‬בתנאי שבכוונתו להחזים‪ .‬אין לקחת בלי להחזיר או לאבד‪.‬‬
‫אם רוצה אדם להשתמש בחפץ של תלמידו לצורך הדגמה – חייב לבקש רשות‪.‬‬
‫דין חובל (מכה) בחברו (עמ' ‪)994‬‬
‫א‪ .‬אסור לאדם להכות את חברו בין גדול‪ ,‬בין קטן‪.‬‬
‫ב‪ .‬המכה את בנו הגדול עובר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול" שפירושו שעלול להחטיא את בנו שיחזיר לאבא או יתחצף ויעבור על מצות כיבוד הורים‪ .‬גם עם בניו הקטנים צר‬
‫לחנך במילים טובות‪.‬‬
‫ג‪ .‬החובל לגדול או לקטן חייב (אבל קטן החובל לאחר פטור)‪.‬‬
‫מעקה (עמ' ‪)994-969‬‬
‫‪.9‬כתוב בתורה "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך‪ ,‬לא תשים דמים בביתך כי ייפול הנופל ממנו"‪ .‬מי שלא עושה מעקה עובר על מצוות עשה ("ועשית מעקה‬
‫לגגך") ועובר גם על מצוות "לא תעשה" ("לא תשים דמים בביתך") שהרי כתוב " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם "‪.‬‬
‫‪ .6‬א‪" .‬ועשית מעקה לגגך" זוהי מצוות עשה מהתורה לעשות מעקה או גדר לגג או לבמה גבוהה שלא יפלו אנשים‪.‬‬
‫ב‪" .‬לא תשים דמים בביתך" היא מצוות לא תעשה ‪ ,‬שפרושה אל תגרום לסכנה או אל תשאיר מכשול או דבר שיסכן את האנשים‪ .‬כגון ‪:‬‬
‫חוטי חשמל גלויים‪ ,‬בור פתוח‪ ,‬מכשול בכביש או בבית‪ .‬גג או מדרגות ללא מעקה‪ .‬מעקה חלש ולא בטיחותי‪ .‬בלמים מקולקלים במכונית וכד'‪ .‬חנייה על‬
‫המדרכה הגורמת לאנשים לרדת לכביש ולהסתכן נהיגה במהירות מופרזת או לא לפי החוק‪.‬‬
‫נהג (או הלומד נהיגה) שיש לו מחלה סמויה המסכנת נהיגתו‪ -‬במקרה זה מצווה חובה לדווח למשרד התחבורה‪( .‬לא תשים דמים בבתיך)‪.‬‬
‫וכל מכשול או סכנה יש לסלק שלא לעבור על מצוות לא תעשה "לא תשים דמים בביתך"‬
‫‪ .9‬המסכן עצמו במזיד ואומר אלו החיים שלי—זה עוון גדול שהרי כתוב " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם "‪ ,‬וצריך למנוע ממנו להסתכן ואפילו מכים אותו ואפילו מכים‬
‫אותו מכת מרדות‪ ( .‬החיים לא שלנו )‪.‬‬
‫‪ .4‬המעקה‬
‫א‪ .‬גודל‪ -‬גובה המעקה חייב להיות לפחות ‪ 99‬טפחים שהם ‪ 99‬ס"מ‪ ,‬וכדאי להחמיר ‪ 14‬לפי החזון איש כי "סכנתא חמירא מאיסורא" שפרושו ‪ :‬בסכנה מחמירים‬
‫יותר מאשר באיסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬מעקה ליופי‪ -‬הרגילים לעשותו בגובה ‪ 3‬או ‪ 2‬טפחים ‪ ,‬יש להגביהו לפחות ל‪ 99-‬טפחים‪.‬‬
‫ג‪ .‬חוזק‪ -‬ההתקנה תעשה על ידי בעל מקצוע מנוסה כדי שיהיה חזק ובטיחותי (ולפעמים צריך תוכנית מהנדס )‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ד‪ .‬מצווה בו משלוחו‪ -‬דבר זה אומר שיש מצווה שבעל הבית יתקין את המעקה‪ .‬אבל בגלל הבטיחות והסכנה‪ ,‬ההתקנה תעשה על ידי בעל מקצוע מנוסה (ולפעמים‬
‫לפי תוכנית מהנדס ) לפני שנים כולם היו בקיאים בהתקנת מעקה מעץ‪ ,‬ואז באמת הייתה המצווה מוטלת על בעל הבית‪.‬‬
‫ה‪ .‬חובת ההתקנה‪ -‬או הדאגה להתקנה היא על בעל הדירה שכתוב "ועשית מעקה לגגך"‪ -‬הכוונה לדירתך‪.‬‬
‫ו‪ .‬דירה שכורה‪ -‬חובת המעקה על השוכר ‪ ,‬ואם השוכר מסרב אז המשכיר חייב כי הוא בעל הדירה‪.‬‬
‫ז‪ .‬הברכה על התקנת המעקה ‪ ".. :‬אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה "‪.‬‬
‫ח‪ .‬מתי יברך ‪ :‬יש דעה שיברך בסיום התקנת המעקה ‪,‬שזה "עובר (קודם) לעשייתן" – יברך ויכה את המכה האחרונה לסיום ההתקנה‪ .‬ויש דעה שיברך קודם‬
‫התחלת הקמת המעקה‪ -‬וכך פסק הרב עובדיה יוסף‪.‬‬
‫ט‪ .‬ברכת שהחיינו‪ -‬אין לברך על התקנת המעקה ‪ ,‬והרוצה לברך ילבש בגד חדש ויברך עליו שהחיינו ויכווין גם על המעקה‪.‬‬
‫י‪ .‬בתשעה באב – מותר להתקין מעקה‪ -‬כי יש בזה מצווה למנוע סכנה‪.‬‬
‫‪ .3‬היכן צריך לעשות מעקה‪.‬‬
‫א‪ .‬גג רעפים משופע פטור ממעקה‪ ,‬כי זה לא מקום שמשתמשים בו אנשים או עולים אליו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בית של שותפים‪ -‬חייב במעקה ‪ ,‬כי כתוב "כי ייפול הנופל ממנו"‪ -‬שזה מתייחס לכל מקום שיששיהיה בו נופל‬
‫ג‪.‬‬
‫גג משותף‪ -‬אם השכן מסרב להשתתף ‪ ,‬אז יעשה מעקה לחלק שלו ‪ ,‬אך לא יברך‪ -‬כי הברכה היא על עשיית המצווה בשלמותה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫בתי מדרשות ובתי כנסת‪ -‬פטורים ממעקה לגג‪ ,‬כי כתוב "מעקה לגגך" שזה רק לדירה פרטית‪( .‬אך אם עולים מידי פעם לגג ואפילו משתמשים בו ‪ ,‬אז יש‬
‫חובה להתקין שם מעקה ולא יברך על התקנתו‪ -‬כי הציווי רק לדירה פרטית )‬
‫ה‪.‬‬
‫בור‪ -‬יתקין גדר או מעקה סביב הבור ‪ ,‬ולא יברך‪ -‬כי יש ספק בדבר‪ ,‬ובספק לא מברכים ( ספק ברכות להקל )‪ ,‬או ישים מכסה לבור למניעת סכנה‪.‬‬
‫במות מוגבהות‪ -‬יתקין גדר או מעקה מסביב למניעת סכנה‪.‬‬
‫(מי שלא רוצה לעשות מעקה נותנים לו מכת מרדות עד שיסכים)‪.‬‬
‫מלאכת מבשל בשבת (עמ' ‪)969-999‬‬
‫מלאכת מבשל היא פעולת המכשירה או משביחה את המזון ע"י אש או חום (מבישול או אפייה וכד')‪.‬‬
‫פעולת בישול בשבת אסורה כי היא מלאכת מחשבת‪ -‬שאנחנו יוצרים דבר חדש ע"י חום או אש והוא הדבר שהתבשל‪.‬‬
‫א‪ .‬לרוב הבישול מרכך המזון אבל יש שמתקשה כמו ביצה‪ ,‬אפיה‪ ,‬צלייה וכו'‪.‬‬
‫ב‪ .‬אסור מהתורה לבשל מים כי זה משביחם‪ ( .‬לדוגמא ‪ :‬מים חמים מסוגלים לבשל מזון או קפה וכד' וקרים לא יכולים)‪.‬‬
‫ג‪ .‬בישול בדבר שאין דרכו לבשל יתכן שאסור מדרבנן‪.‬‬
‫ד‪ .‬בישול במיקרוגל אסור מהתורה כי זה דרך בישול‪.‬‬
‫ה‪ .‬בישול בתולדת האש כמו טיגון ביצה על מחבת חם (שהתחמם קודם מהאש) אסור מהתורה‪.‬‬
‫ו‪ .‬בישול בתולדת החמה כגון טיגון ביצה על מחבת שהתחממה מחום השמש אסור מדרבנן‪.‬‬
‫שלושה אסורים במלאכת שבת‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫איסור הבישול הוא מהתורה (כי אנחנו יוצרים דבר חדש ע"י חום או אש)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אסור מדרבנן לעשות דבר שיכול לגרום להגביר האש‪ ,‬לכן‪ ,‬אסור לשים סיר לא מבושל על האש מלפני שבת שמא יגביר האש לזרז הבישול‪.‬‬
‫ג‪ .‬אסור מדרבנן לעשות דבר הנראה כאילו מבשל בשבת‪ ,‬לכן ‪,‬אסרו הנחת תבשיל אפילו מבושל לגמרי על האש בשבת או החזרתו לתנור ‪ ,‬שנראה כמו מבשל‬
‫בשבת‪.‬‬
‫מתי האוכל נחשב מבושל (ומותר לחממו – כי אין כאן בישול אחר בישול‪ ,‬או אין כאן תוספת בישול)‬
‫א‪ .‬לדעה אחת אם האוכל ראוי בדוחק לאוכלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬לדעה שנייה וכך ההלכה אם האוכל מוכן לגמרי להגשה לאורחים ללא התנצלות‪.‬‬
‫סיר אוכל לא מבושל לגמרי (על הפלטה)‬
‫כאן אסור לעשות פעולות הנראות כזירוז הבישול‪.‬‬
‫א‪ .‬אסור להזיז הסיר למקום חם יותר בפלטה (ובוודאי שאסור להחזיר סיר לא מבושל לפלטה)‪.‬‬
‫ב‪ .‬אסור לעטוף הסיר במגבת וכו'‪( .‬או להחזיר את המגבת)‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ג‪ .‬אם נפתח הסיר והתברר שלא התבשל לגמרי אסור לסגרו‪.‬‬
‫ד‪ .‬אסור להגיס (לערבב האוכל בסיר – כי ערבוב מזרז הבישול)‪.‬‬
‫סיר מבושל לגמרי (על הפלטה)‬
‫מותר לסגור המכסה‪ .‬או להחזיר המגבת ‪,‬ומותר להזיז הסיר למקום חם יותר ואפילו להחזירו לפלטה בתנאי חזרה‪( .‬כי הוא מבושל לגמרי)‪.‬‬
‫חום שהיד סולדת בו (חיס"ב) זה חום שמבשל‬
‫זהו החום הנמוך ביותר שיכול לבשל ‪ ,‬לכן אסור לחמם מים או מזון לא מבושל לחום כזה‪ ,‬כי זה גורם לבישול ואסור‪.‬‬
‫(יש אומרים ‪ 43‬מעלות ‪-‬קשה לגעת לזמן ארוך‪ ,‬ויש אומרים ‪ 49‬מעלות שאי אפשר לגעת כלל בסיר יש כלל פשוט‪ :‬זהו חום שאי אפשר לשתות או לאכול בקלות)‪.‬‬
‫א‪ .‬כדאי לא לחמם את המים בין ‪ 43‬ל‪ 49-‬כי אי אפשר לדעת מתי זה מתבשל‪.‬‬
‫ב‪ .‬סיר חם (בחום שהיה סולדת בו )–גם אם כיבינו את האש הוא מסוגל לבשל אם נכניס לתוכו מזון לא מבושל‪.‬‬
‫הפשרת מים – אסור להניח מים קרים שיפשירו ליד אש או מקור חום‪ ,‬אם יש סיכוי שאחרי זמן יתחממו המים לחום שהיד סולדת בו‪,‬‬
‫ומותר להניח מים קרים שיפשירו רחוק מהאש אם אין סיכוי שיתחממו המים לחום שהיד סולדת בו‬
‫(הערה מכאן ואילך נכתוב "חם" (או חיס"ב) במצב של חום שהיד סולדת בו ‪).‬‬
‫הנחת סיר חמין עם עצמות קשות מלפני השבת על הפלטה (ובהמשך השבת יתרככו העצמות)‬
‫א‪ .‬לרגיל לאכול העצמות כשיתרככו‪ ,‬התבשיל נחשב לא מבושל בתחילת השבת‪( .‬לכן אסור לסגור את המכסה ולא להזיז הסיר על הפלטה וכו')‪.‬‬
‫ב‪ .‬למי שלא אוכל העצמות‪ ,‬אז התבשיל נחשב מבושל כראוי‪( .‬ומותר להזיז הסיר על הפלטה או להחזיר המגבת וכו')‪.‬‬
‫מותר לחמם תבשיל יבש (מבושל לגמרי ) על הפלטה בשבת‪ ,‬כי אין בישול אחר בישול ביבש (והחימום לא גורם לתהליך בישול ביבש)‪ ,‬לכן‪ ,‬מותר לחמם חתיכות דגים‪,‬‬
‫בשר‪ ,‬אורז‪ ,‬בורקס ועוד (בתנאי שהם מבושלים היטב)‪.‬‬
‫אין בישול אחר בישול ביבש פרושו חימום האוכל המבושל אינו גורם לעוד בישול—וזה מותר בשבת‪.‬‬
‫האם מותר לחמם תבשיל נוזלי (מבושל) בשבת כגון מרק לחום שהיד סולדת בו‪ ,‬האם יש בישול אחר בישול בלח ואסור (בתבשיל נוזלי)?‬
‫א‪ .‬יש ראשונים האוסרים (רש"י‪ ,‬רא"ש) חימום ‪ ,‬כי לדעתם יש "בישול אחר בישול בלח" (ברוטב)‪ ,‬משום שבלח החימום הוא בעצם משמעות הבישול‪ .‬וכך פסק‬
‫ה"שולחן ערוך" וכמותו הספרדים‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש ראשונים המתירים (רמב"ם ועוד) חימום תבשיל נוזלי כגון מרק בשבת וכך נוהגים מבני תימן ( לדעתם אין בישול אחר בישול בלח)‪.‬‬
‫ג‪ .‬האשכנזים כמו הרמ"א שעשה פשרה‪ ,‬נוהגים לחמם תבשיל נוזלי רק אם הוא מעט חם‪ ( .‬הרמ"א במקור סובר כמו הרמב"ם שמותר לחמם בנוזלי)‬
‫הערה א' ספרדי או אשכנזי המתארח אצל תמני יכול לאכול מהתבשיל הנוזלי שהתמניחימם‪.‬‬
‫הערה ב' ספרדי בביתו לא יבקש מאחד מבני תימן שיחמם את המרק‪ ( .‬כי לספרדי יש בישול אחר בישול בלח ואסור)‪.‬‬
‫חימום בשבת מאכל יבש עם רוטב ( כגון דגים)‪ :‬יש המתירים רק אם הוא יבש לגמרי‪( .‬ואם יש מעט לחלוחית זה זניח)‪.‬‬
‫ויש המתירים אם הוא רובו יבש (ומעט הרוטב טפל לתבשיל היבש)‪.‬‬
‫האם מותר לחמם בשבת מאכל עם רוטב קרוש א‪ .‬לספרדים מותר כי זה נחשב יבש‪.‬‬
‫ב‪ .‬אשכנזים אסור‪ ,‬אם הרוטב הקרוש טפל למוצק – מותר‬
‫כלי ראשון‪ ,‬כלי שני‪ ,‬כלי שלישי‬
‫כלי ראשון‬
‫הוא הסיר שהתבשל על האש (או מיחם המים)‪ .‬כל זמן שהסיר חם אז יש לו יכולת לבשל‪ .‬לכן‪ ,‬אסור להכניס לסיר חם (כלי ראשון) אוכל לא מבושל או תבלינים‪ ,‬כי הם יתבשלו (כלי‬
‫ראשון לא חם אינו מבשל נימוק‪ :‬כי רק ב"חום שהיד סולדת בו" יש תהליך בישול)‪.‬‬
‫כלי שני הוא הכלי אליו העברנו את המאכל מן הכלי הראשון‪ .‬כלי שני נחשב לא מבשל למרות שהוא חם יד סולדת חוץ ממאכלים שהם קלי בישול‪ , .‬הנימוק ‪ :‬הדפנות של הכלי קיררו‬
‫מעט את האוכל‪ .‬אבל להלכה אסור להכניס מאכל לא מבושל לכלי שני מכיוון ש‪ .9 :‬אנו לא יודעים אילו מאכלים נקראים קלי בישול‬
‫‪ .6‬הכנסת אוכל בקלי שני נראית כבישול‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫כלי שלישי‬
‫‪ -‬הכלי אליו עבר המאכל מן הכלי השני‪ .‬כלי שלישי חם יד סולדת לא מבשל‪ .‬לכן‪ ,‬מותר לשים תבלינים לאוכל החם בצלחת‪[ .‬הערה‪ :‬אם מזגנו את האוכל ישירות לצלחת‪ ,‬אז‬
‫היא נחשבת כאן כלי שני‪ -‬ואז זה יכול לבשל מזון שהוא מוגדר כ"קלי בישול" ]‪.‬‬
‫סיכום מתי מבשל בחום שהיד סולדת בו ?‬
‫כלי ראשון חם מבשל‪ ,‬אסור להכניס לסיר בו אוכל לא מבושל או תבלינים‪ ,‬כי הם יתבשלו‪.‬‬
‫כלי שני חם לא מבשל כי דפנותיו קרים (אבל מבשל מאכלים המוגדרים כקלי הבישול‪-‬ביצה ‪,‬תיון‪ ,‬דגים מסוימים)‪ ,‬אך לא מכניסים לתוכו מאכלים לא מבושלים‪.‬‬
‫כלי שלישי חם לא מבשל כלל‪ .‬מותר לשים תבלינים לאוכל החם‪.‬‬
‫הכנת תה‬
‫בשבת – התה נחשב מ"קלי הבישול" ומחמירים שאפילו בכלי שני מתבשל‪.‬‬
‫א‪ .‬הכנת תה ע"י שקית תה ‪ -‬מהמיחם (כלי ראשון) מוזגים מים חמים לכוס (כלי שני)‪ ,‬וממנה מוזגים לכוס אחרת (כלי שלישי)‪ ,‬ואז שמים שקית תה‪,‬‬
‫(סיכום את התיון שמים בכלי שלישי – כי הוא לא מבשל )‬
‫ב‪.‬‬
‫הכנת תה ע"י תמצית תה נוזלית – לפני שבת מבשלים תמצית תה מרוכזת וכל פעם שרוצים מוזגים מים חמים לכוס שהיא כלי שני‪ ,‬ולכוס שמים מעט תמצית תה (תמצית תה‬
‫שמים לכלי שני‪ -‬כי התמצית התבשלה לפני שבת)‬
‫הערה ‪ :‬יש המחמירים לשים בהתחלה את התמצית בכוס ריקה ואחר כך למזוג מים חמים שלא תהיה צביעה במים‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם התמצית הנוזלית נגמרה ונשארו עלי תה אז יערה מים חמים מכלי שני עליהם וכך יש לנו תמצית חדשה מוכנה‪.‬‬
‫עירוי מים חמים לכוס רטובה‬
‫האם צריך לנגב את הכוס שלא יתבשלו הטיפות בכוס?‬
‫א‪ .‬יש המחייבים ניגוב הכוס ואח"כ עירוי מים חמים לתוכה‪ .‬לדעתם‪ ,‬יש איסור מהתורה גם בבישול כמה טיפות מים‬
‫ב‪ .‬רוב הפוסקים מתירים מזיגת מים חמים לכוס רטובה ולדעתם אין בישול לטיפות‪( .‬הנימוקים שלהם‪ :‬אין דרך לבשל כמה טיפות מים‪ ,‬וגם אינו מתכוון לבשל את טיפות המים ועוד) ומי שרוצה‬
‫להחמיר ינגב הכוס לפני כן ("ציץ אליעזר"‪" ,‬יביע אומר")‪.‬‬
‫האם גוש חם מבשל בכלי‬
‫שלישי? (כגון חתיכת בשר‪ ,‬אורז‪ ,‬פשטידה ואורז וכדו' והם חמים)‬
‫למדנו שכלי ראשון חם מבשל‪ ,‬כלי שני חם לא מבשל חוץ מקלי הבישול‪ ,‬כלי שלישי חם לא מבשל‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬האם גוש חם (כגון חתיכת בשר‪ ,‬תפו"א‪ ,‬פשטידה וכדו') בכלי שלישי יכול לבשל ? (כי חומו אינו מושפע מהדפנות ולא מתקרר מהר )‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫רוב הפוסקים אומרים שגוש חם אינו מבשל בכלי שלישי‪ ,‬כמו ביתר המאכלים‪ (,‬ואפשר לשים עליו תבלינים וכו')‬
‫ויש מחמירים שגוש חם כן מבשל בכלי שלישי (כל זמן שהוא חם) כי לא התקרר מהדפנות והוא מבשל‪ ( .‬ואסור לשים עליו תבלינים וכו')‪.‬‬
‫להלכה‪ :‬מחמירים שגוש חם מבשל בכלי שלישי‪ ,‬כי מדובר באיסור תורה‪ .‬לכן‪:‬‬
‫א‪ .‬לא לשים תבלינים על גוש חם בצלחת שהיא כלי שלישי (ומותר מלח כי אין בישול במלח)‪.‬‬
‫ב‪ .‬מותר להניח סלט או מלפפון חמוץ על הגוש החם בצלחת‪ ,‬כי אין כוונתו לבשלם‪.‬‬
‫ג‪ .‬מותר לשים עליו רוטב מבושל קר ‪,‬הנימוק ‪ :‬כי יש הסוברים שאין בישול אחר בישול בלח (מרק)‪.‬‬
‫האם יש בישול אחר אפייה או‬
‫צלייה? האם מותר לשים ביסקוויט בתה חם‪ ,‬או לחם במרק החם בשבת \ או בשר צלוי טוב בסיר הבישול ?‬
‫א‪ .‬יש הסוברים שאין בישול אחר אפייה (או אחרי צלייה) ואין בזה בישול חדש וזה מותר‪ ,‬ולדעתם מותר לשים ביסקוויט בתה חם או לחם במרק חם ‪ ,‬ומותר לשים בשר צלוי טוב בסיר‬
‫הבישול‪ ,‬וכך נוהגים חלק מהפוסקים הספרדים (מנו"חא‪ ,‬יחו"ד)‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש פוסקים שיש בישול אחר אפייה (או אחר צלייה)‪ ,‬וזה נחשב בישול חדש ואסור‪ ,‬לכן לדעתם אסור לשים ביסקוויט בתה חם או לחם במרק חם וגם אסור לשים בשר צלוי טוב בסיר‬
‫הבישול וכך נוהגים האשכנזים וחלק מפוסקים הספרדים ("בן איש חי")‪,‬‬
‫הערה‪ :‬גם לדעת אוסרים אם שמנו בטעות ביסקוויט בתה החם או לחם במרק‪ ,‬או אם טעה ושם בשר צלוי טוב בסיר הבישול‪ -‬מותר לאכול‪.‬‬
‫עצה ופתרון למחמירים מותר לשים ביסקוויט בתה החם בכלי שלישי או לחם במרק חם הנמצא בכלי שלישי‪ ,‬כי ידוע שכלי שלישי אינו מבשל‪.‬‬
‫תבשיל לא מבושל הגסה (ערבוב האוכל בסיר) ‪ /‬הוצאת אוכל מהסיר‬
‫א‪ .‬אסור מהתורה לערבב אוכל בסיר החם (שלא מבושל לגמרי)‪ ,‬כי זה מזרז הבישול‪.‬‬
‫ב‪ .‬אסור מדרבנן להוציא אוכל מסיר חם שלא התבשל כראוי‪ ,‬כי זה גורם למעט ערבוב‪( .‬ומותר להוציא רק אם האוכל בסיר התקרר)‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫הגסת (ערבוב) תבשיל מבושל לגמרי‬
‫א‪.‬‬
‫אם הסיר על האש אסור לערבב‪ ,‬כי נראה כמבשל‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אם הסיר על פלטה מותר לערבב‪ ,‬כי לא נראה כמבשל‪.‬‬
‫אם מותר להוציא אוכל מסיר מבושל המונח על הפלטה או על האש‬
‫א‪ .‬למנהג הספרדים מותר להוציא אוכל מסיר מבושל היטב בהיותו על הפלטה‪ ,‬בתנאי שלא יערבב את האוכל בסיר‪( .‬שו"ע שיח‪ ,‬יח)‬
‫ב‪ .‬למנהג האשכנזים וקצת מהספרדים יוריד את הסיר וייקח ממנו אוכל‪( .‬הרמ"א שם מחמיר‪" -‬ולכתחילה יש להיזהר אף בקדרה בכל עניין" ובדוחק מותר)‬
‫מיחם על הפלטה‬
‫מותר להוציא מים חמים מהמיחם הנמצא על הפלטה‪.‬‬
‫הוספת מים חמים מהמיחם לתבשיל שעל הפלטה שלא ישרף האוכל‬
‫א‪ .‬רוב המכריע של הפוסקים מתיר‪ ( ,‬מ"ב‪ ,‬שש"כ ועוד) ולדעתם אין בכך בישול‪ ,‬וכך נוהגים הרבה מצפון אפריקה‪ ,‬תימן ואשכנזים‪.‬‬
‫ב‪ .‬ויש האוסרים ולדעתם המים היוצאים מהמיחם נחשבים כלי שני ואז שוב נכנסים לסיר שהוא כלי ראשון ויש בזה בישול‪ ,‬וחלק מהספרדים נוהגים כך וכך פסק הרב עובדיה יוסף‪.‬‬
‫הערה‪ :‬אסור בהחלט לקחת מים מהברז ולשים בסיר החם‪ ,‬כי זה בישול מוחלט ואסור מהתורה‪.‬‬
‫דיני מלאכת בורר (עמ' ‪)949-933‬‬
‫ישנן ‪ 4‬מלאכות העוסקות בהפרדת אוכל מן הפסולת – דש זורה בורר ומרקד‪.‬‬
‫דש – פירוק האוכל מבית גידולו‪.‬‬
‫זורה – העפת התבואה ברוח על מנת שתעוף הפסולת‪.‬‬
‫בורר – הוצאה מתוך ערמת גרגירי התבואה את האבנים והפסולת – בידיים‪.‬‬
‫מרקד – העברת הקמח בנפה‪ .‬כאשר הפסולת נשארת בנפה והקמח יורד למטה‪.‬‬
‫שני הבדלים בין בורר למרקד‪:‬‬
‫‪ .9‬מלאכת בורר – נעשית ביד ומלאכת מרקד נעשית ע"י כלי =נפה‬
‫‪ .6‬במלאכת בורר – מוציאים את הפסולת מן התבואה‪ .‬במלאכת מרקד – הפסולת נשארת בנפה והאדם מנשאר עם הקמח בו הוא מעוניין‪.‬‬
‫כל מלאכה שנעשית כדרך שעושים אותה בדרך כלל –אסורה מן התורה‬
‫כל מלאכה שנעשית בשינוי‪ -‬אסור בדברי חכמים‬
‫כל מלאכה שנעשית דרך אכילה‪ -‬מותרת‬
‫‪ . 9‬מי שיש לפניו בוטנים עם קליפות יכול לקחת בוטנים ולהשאיר את הקליפות ואין בכך משום בורר מכיוון שכך היא דרך האכילה רגילה של בוטנים ומותר אפילו‬
‫לצורך אחרים‪.‬‬
‫‪ .6‬יש שלושה תנאי היתר כדי שהברירה תחשב דרך אכילה ולא מלאכה אסורה‬
‫א‪ .‬אוכל מתוך פסולת (לקחת את המאכל אותו מעוניין לאכול)‬
‫ב‪ .‬ביד ולא בכלי‬
‫ג‪ .‬סמוך לאכילה‬
‫‪ . 9‬כל שני מינים המעורבים יש בהם דין בורר ולפיכך צריך לברור את המין שרוצה לאכול לפי התנאים הנ"ל‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬מי שיש לפניו אגוזים ושקדים וחפץ באג וזים מותר לו להוציא אותם בידו ולצורך אכילה סמוכה‪ .‬אבל אם יוציא את השקדים הרי שברר את ה"פסולת"‪.‬‬
‫במקרה וחפץ בשני המינים מותר לו להוציא את שניהם שהרי כל אחד מהם נקרא "אוכל"‪.‬‬
‫‪ . 4‬חתיכות בשר בגדלים שונים אינן נחשבות לשני מינים שהרי אינן שונות בטעמן‪ .‬בשר עוף ובקר נחשבים לשני מינים‪.‬‬
‫‪ . 3‬בורר שייך רק במינים מעורבים (כמו במלאכה המקורית שעם גרעיני החיטה היו מעורבים אבנים קטנות ושאר פסולת)‬
‫‪ .2‬שני מינים המונחים ב"קומות" – אחד על גבי השני אין בהם משום בורר שהרי אינם מעורבים‪.‬‬
‫‪ .4‬כל דבר שניכר בתוך התערובת ואין צורך לחפש אחריו (כגון מרק ובו חתיכות בשר גדולות) אין בו דין בורר‪.‬‬
‫‪( .9‬סעיף ה) גם כאשר קל יותר להוציא את הפסולת אסור להוציאה מדין בורר‪ .‬לפיכך אם רוצה להוציא את הפסולת יוציא אותה עם מעט אוכל וכך זו הפרדת‬
‫‪14‬‬
‫אוכל מאוכל ומותר‪ .‬הלכה זו נוהגת רק כאשר מדובר בהוצאה חד פעמית (קליפת ביצה נפלה לסלט ואני רוצה להוציאה מותר לי להוציא עם קצת ביצה) אבל אין‬
‫חזור על פעולה זו כמה פעמים (להוציא פטריות שאינני אוהב מתוך מרק כל פעם עם קצת מרק)‬
‫‪( .9‬סעיף ו) מותר לברור רק בתנאי שהבריר ה תהיה סמוכה לסעודה כלומר בזמן סביר שנהוג להכין את האוכל לקראת הסעודה‪ .‬מותר לברור בתחילת הסעודה כדי‬
‫להגיש בסופה גם אם מדובר בזמן רב‪.‬‬
‫מי שברר בדרך היתר ונשאר לו ‪ ,‬מותר להשתמש גם לסעודה הבאה‬
‫‪ .1‬קליפה‪ -‬כבר אמרנו שדרך אכילה מותר לברור ולכן מותר לקלף את קליפת הפרי לצורך אכילה מיידית‪ .‬ומותר להעזר בסכין בנחשבת כ"יד ארוכה"‪.‬‬
‫קילוף במקלף – פירות שלא אוכלים את קליפתם – אסור לקלף במקלף משום שזה הוא כלי המיוחד לכך‪.‬‬
‫פירות שרגילים לאכול את קליפתם (תפוח מלפפון וכד') –‬
‫יש שפסקו שמותר לקלף במקלף – משום שהקליפה ראויה לאכילה ולכן איננה נחשבת לפסולת‪ ,‬ופעולת הקילוף לא נחשבת ברירה‪.‬‬
‫יש שפסקו שאסור לקלף במקלף משום שברגע שאינני מעוניין בקליפה היא נחשבת לפסולת‪ .‬ולכן אסור להשתמש בכלי מיוחד לצורך הקילוף‬
‫אלא רק בסכין‪.‬‬
‫להלכה – הרוצה להקל יש לו על מי לסמוך‪.‬‬
‫כמו כן מותר להוציא את הגרעין כי זו דרך אכילה‪ .‬ואפילו את כל הגרעינים כמו במלון‪.‬‬
‫‪ .99‬עצמות‪ -‬יש דעות שפסקו שהעצמות הן פסולת ולכן חלים עליהן כל דיני בורר ויש שכתבו שכיוון שמוציא את העצמות בדרך אכילתו הרגילה אין בכך משום‬
‫בורר‪( .‬עצמות שאינן דבוקות בתבשיל דינן לכל הדעות‪ -‬פסולת) עיקר הלכה כדעת המקילים ויש מחמירים‪.‬‬
‫‪ .99‬אבטיח‪ -‬טוב להסיר את הגרעינים בשינוי‪.‬‬
‫יש ש הקלו להוריד את הגרעינים כדרכם שכך היא דרך אכילה ויש שהחמירו להכניס את האבטיח לפה ולהוציא את הגרעינים‪.‬‬
‫למעשה אין צורך להחמיר אלא מותר להסיר את הגרעינים לפני הכנסת האבטיח לפה‪.‬‬