2- להתווכח בלי לפגוע \ספט

‫חכמים בלב‬
‫מאוצר סיפורי התלמוד‬
‫מקראה בנושא‪ :‬בין חברים )לכיתות ה' – ז'(‬
‫תכנית שנתית‬
‫צוות התכנית‪ :‬ארית אנסבכר‪-‬לנזמן‪ ,‬רננה פילזר‪ ,‬רֹני יבין‪ ,‬נעמה שקד‪ ,‬שלומי פרלמוטר‪.‬‬
‫קרב‪.‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לאלול ותוכניות ֵ‬
‫יחידה מס' ‪2‬‬
‫)‪ 2‬שיעורים של ‪ 45‬דקות(‬
‫‪9‬‬
‫נושא היחידה‪ :‬להתווכח בלי לפגוע‬
‫הסיפור התלמודי‪ :‬ריש לקיש ורבי יוחנן‬
‫מטרות פדגוגיות‪:‬‬
‫‪ .1‬הבנת הצורך ברגישות וכבוד לזולת‪ ,‬גם בשעת ויכוח‪.‬‬
‫‪ .2‬הכרה בכוח הלשון והעלבון להזיק נזק ממשי‪ ,‬ומכאן – הצורך בשימוש זהיר בכלים אלה‪.‬‬
‫אמצעי המחשה‪:‬‬
‫‪ .1‬תלבושת לריש לקיש שתרמוז לעברו ותלבושת לר' יוחנן )כובעים‪ ,‬זקנים(‪.‬‬
‫‪ .2‬דפים להדבקה על הגב‪ ,‬דבק נייר )שאינו משאיר סימנים(‪ ,‬טושים‪.‬‬
‫תוכן היחידה‪:‬‬
‫שיעור ראשון‬
‫שיעור שני‬
‫העשרה למדריך‬
‫סיפור 'ריש לקיש ורבי יוחנן'‬
‫סיפור 'ריש לקיש ורבי יוחנן' ‪ -‬מקור‬
‫עמ' ‪10‬‬
‫עמ' ‪11-12‬‬
‫עמ' ‪13‬‬
‫עמ' ‪14-15‬‬
‫עמ' ‪16‬‬
‫שיעור ראשון‬
‫‪ .1‬פתיחה )‪ 2‬דקות(‪:‬‬
‫הקדמה לסיפור‪ :‬שני חברים טובים‪ ,‬שהתחילו כמורה ותלמיד והגיעו למצב של שותפים ללימוד ושווי‬
‫ערך זה לזה; האם זה יכול להחזיק מעמד? נחכה ונראה בסיפור שלפנינו‪...‬‬
‫‪ 15) .2‬דקות(‪:‬‬
‫קריאה משותפת‪ :‬החלק הראשון של הסיפור )עד "הועלתי לך שקרבתיך תחת כנפי השכינה"(‪,‬‬
‫תוך כדי קריאה התייחסות לנקודות הבאות‪:‬‬
‫• בחירתו של ריש לקיש לקפוץ לירדן‪.‬‬
‫• מדוע לא היה לריש לקיש כוח לחזור אחרי ההבטחה ללמוד תורה? )כוחו באמת עבר לתורה‪.‬‬
‫לא נותר לו כוח פיסי‪ ,‬מפני שהוא ִה ַתרגם מיד לכוח רוחני‪ .‬כוחן של מילה והחלטה‪(.‬‬
‫• היחסים בין ר' יוחנן וריש לקיש – איך אנחנו מניחים שמרגיש כל אחד מהם עם השינוי בחייו‬
‫של ריש לקיש? ניתוח הקשרים ביניהם בעבר ובהווה‪.‬‬
‫• מדוע גולשת המחלוקת לפסים אישיים דווקא בסוגיה של כלי נשק?‬
‫‪ .3‬דיון )‪ 10‬דקות(‪:‬‬
‫דיון קצר באפשרות ובלגיטימיות של הזכרת העבר למי שרוצה לשכוח אותו‪.‬‬
‫• איזה סוגים של אנשים היו רוצים לשכוח את עברם? אולי כאלו שעשו במודע שינוי גדול‪.‬‬
‫קריאה במקור המדבר על האיסור להזכיר לאדם שחזר בתשובה או נתגייר את מעשיו הראשונים או‬
‫את מעשה אבותיו )בבא מציעא פרק ד' – בהעשרה למדריך(‪.‬‬
‫• דיון קצר על היתרון והחיסרון של איסור זה‪.‬‬
‫• האם חשוב לזכור מה עשיתי קודם‪ ,‬כאשר אני מחליט להיות אחר? )חטאים‪ ,‬מריבות שנגמרו‪,‬‬
‫עלבונות שנשכחו‪(...‬‬
‫‪ .4‬הצגה )‪ 5‬דקות(‪:‬‬
‫שני ילדים יתנדבו לעמוד בפני הכיתה ולייצג את שני החכמים‪ .‬למען הדרמתיות‪ ,‬מלבישים אותם בכובע‬
‫או זקן או גלימה‪ .‬הילדים יספרו את השתלשלות הסיפור עד כה מנקודת מבטם‪.‬‬
‫‪ .5‬תרגיל כתיבה )‪ 20‬דקות(‪:‬‬
‫משימה ביחידים או בזוגות של כתיבת סוף לסיפור )בחמישה עד עשרה משפטים( – מה יקרה בין ריש‬
‫לקיש ור' יוחנן מעתה ואילך‪.‬‬
‫הקראה של חלק מהיצירות בפני הכיתה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫שיעור שני‬
‫‪ .6‬השלמה מהשיעור הקודם )‪ 5-10‬דקות(‪:‬‬
‫הקראת הסופים של הילדים שלא הספקנו בשיעור הקודם‪.‬‬
‫דיון קצר על האופקים הפתוחים לסופי סיפורים והשוואה בין הסופים השונים שכתבו הילדים –‬
‫אופטימי ופסימי‪ ,‬סופים שמאמינים בחברוּת וסופים שלא‪ ,‬איך כל סוף מאיר את ההתחלה‪...‬‬
‫‪ .7‬קריאת המשך הסיפור )‪ 15‬דקות(‪:‬‬
‫קריאה משותפת‪ :‬החלק השני של הסיפור עד סופו‪.‬‬
‫תוך כדי קריאה התייחסות לנקודות הבאות‪:‬‬
‫ השוואה בין הסוף בסיפור לבין סופים שנכתבו בכיתה ונקודות הדמיון או השוני ביניהם‪.‬‬
‫ הביטוי "חלשה דעתו" )המופיע בתלמוד בסיפורים רבים( מתאר מצב בו עלבון או צער של אדם אחד‬
‫משפיע על קורות האחר‪ .‬דיון על הדרך בה מצב הרוח שלי יכול להשפיע על אחר בלי שאדבר איתו או‬
‫אצעק עליו‪ .‬כוחם של רגשות‪.‬‬
‫ קושיות מול תירוצים‪ .‬הכוח של שאלה מול הכוח של תשובה – מה חזק יותר? מדוע מעדיף ר' יוחנן‬
‫את ריש לקיש על התלמידים האחרים? בתור מורה‪ ,‬מדוע הוא רוצה שאלות ולא תשובות? האם‬
‫המורים שאתם מכירים רוצים שאלות או תשובות? מה ההשלכה של כל בחירה על התלמידים?‬
‫ הקראת הסיפור של איזידור רבי )בהעשרה למדריך(‪.‬‬
‫ הפסימיות של הסיפור‪ .‬למה כולם מתים בסוף?‬
‫ למידת הביטוי "או חברותא או מיתותא" – כלומר‪ ,‬שחיי בדידות קשים לאדם כמו המוות –‬
‫בהתייחסות לר' יוחנן שמאבד את הטעם לחייו ללא החברותא שלו‪.‬‬
‫‪ .8‬תרגיל ומשחק כיתתי‪ 15) :‬דקות(‪:‬‬
‫מהו ההיפך מחולשת הדעת המופיעה בסיפור? – לחשוב מחשבות טובות על אנשים‪ ,‬אשר ישפיעו עליהם‬
‫לטובה‪ .‬לנו אין כוח לעשות את זה באמצעות מחשבה בלבד‪ ,‬לכן נעשה זאת במעשים‪.‬‬
‫הילדים מקבלים טושים ודפים חלקים שכתוב עליהם 'כוחך ל‪ .'...‬הם מדביקים את הדפים על הגב‬
‫בעזרת חבריהם‪ .‬כל אחד עובר בין חבריו וצריך לכתוב להם על הדף שעל הגב דברים שהם טובים בהם‪.‬‬
‫למשל‪ :‬כוחך לחברים‪ ,‬כוחך לספורט‪ ,‬כוחך להקשבה‪ ,‬כוחך להמצאות‪...‬‬
‫יש להבהיר לילדים מראש שצריך לכתוב רק דברים חיוביים‪.‬‬
‫על כל ילד לכתוב לפחות לשלושה ילדים‪ ,‬ביניהם שניים שמתחשק לו לכתוב להם ואחד שלא כתבו לו‪,‬‬
‫או שכתבו לו רק מעט‪ .‬אחר כך אפשר לכתוב עוד‪ .‬כדאי שגם המורה ישתתף בתרגיל‪.‬‬
‫‪ .9‬סיכום )‪ 5-10‬דקות(‪:‬‬
‫שאלה על ההרגשה בסיום המשחק‪ .‬סביר להניח שהתלמידים יציינו הרגשה נעימה‪ ,‬ואז כדאי לדבר על‬
‫חשיבותן של התגובה והביקורת לזולת לא רק בהקשר השלילי‪ .‬בדרך כלל אנחנו מעירים לחברינו או‬
‫לבני משפחתנו כשמשהו לא מוצא חן בעינינו‪ ,‬אבל כדאי לזכור גם את כוחו של המשוב החיובי‪.‬‬
‫תזכורת של מה שקראנו בסיפור והשוואה בין נקודות שעלו בסיפורים שכתבו הילדים לבין נקודות‬
‫שעלו בסיפור המקורי‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫אפשרויות הרחבה‪:‬‬
‫עיסוק בנושא שאלות ותשובות‪ .‬ניתן גם להרחיב לכדי שיעור שלם‪.‬‬
‫ מילן קונדרה‪ ,‬סופר ופעיל נגד המשטר הקומוניסטי בצ'כיה‪:‬‬
‫להשיג את העולם כשאלה‬
‫"הסיפור אינו מצהיר דבר‪ .‬הסיפור רק מחפש ומציב שאלות‪ .‬אני ממציא סיפורים‪ ,‬מעמת אותם‬
‫אחד מול השני‪ ,‬ובצורה הזאת אני שואל שאלות‪ .‬הטיפשות של האנשים נובעת מכך שיש להם‬
‫תשובה להכל‪ .‬החכמה של הסיפור נובעת מכך שיש לו שאלה להכל‪...‬‬
‫הסופר מלמד את הקורא להשיג את העולם כשאלה‪ .‬יש חכמה וסובלנות בגישה הזאת‪ .‬בעולם‬
‫הבנוי על ודאויות מוחלטות‪ ,‬הסיפור מת‪ .‬העולם הטוטליטארי הוא עולם המבוסס על תשובות‬
‫במקום על שאלות‪ .‬בעולם זה לסיפור אין מקום‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נראה לי שהיום בכל העולם אנשים‬
‫מעדיפים לשפוט יותר מאשר להבין‪ ,‬מעדיפים לענות יותר מאשר לשאול‪ ,‬כך שהקול של הסיפור‬
‫בקושי זוכה להישמע מעל לטיפשות הרעשנית של ודאויות אנושיות‪".‬‬
‫ ג'ון לוק‪ ,‬פילוסוף אנגלי מן המאה ה‪:17-‬‬
‫"לעיתים קרובות ניתן ללמוד יותר משאלותיהם הבלתי צפויות של ילדים מאשר משיחותיהם של‬
‫מבוגרים‪".‬‬
‫ יהודה עמיחי‪ ,‬מתוך 'פתוח סגור פתוח' )לכיתה חזקה במיוחד(‪:‬‬
‫"הו‪ ,‬מלות השאלה הקטנות של חיי‪ ,‬מקפצות‬
‫ומהדסות‪ ,‬עפות ומתחמקות ומצפצפות מאז ילדותי‬
‫כמו ציפורים קטנות‪ ,‬כמו חרגולים קלים‪.‬‬
‫אבל כשהתבגרתי עשיתי מהן מילות תשובה כבדות‬
‫כמו ברוזים כבדים ותרנגולות מפוטמות‬
‫שרובצות ולא יוכלו שוב להתרומם ולעוף‪.‬‬
‫מהות‪ ,‬איכות‪ ,‬מיהות‪ .‬ועופות עוד כבדים מהם‪:‬‬
‫ְלאנות‪ ,‬מדוענות‪ ,‬מודעות‪ ,‬למאות ולמות‪".‬‬
‫ יהודה אטלס‪ ,‬מתוך 'וגם הילד הזה הוא אני'‪:‬‬
‫"אל תסבירו לי‬
‫אם לא שאלתי;‬
‫בייחוד אם רק התחלתי‪.‬‬
‫דברים שאני לא אוהב‬
‫אל תכריחו אותי לאכול‪,‬‬
‫וכשאני רוצה לעזור‬
‫אל תגידו‪" :‬זה אתה לא יכול!"‬
‫אל תצעקו עלי‬
‫לפני כולם;‬
‫ואל תקחו אותי לאנשים‬
‫שאין לי מה לעשות אצלם‪".‬‬
‫ אפשר להיזכר בארבעת הבנים ב'הגדה של פסח' ובבן שאינו יודע לשאול‪ .‬מדוע הוא אינו יודע‬
‫לשאול?‬
‫מאיירי ההגדות נוהגים לצייר אותו כילד קטן‪ ,‬כלומר אחד שעדיין איננו יודע לשאול – מצב זמני‬
‫והפיך‪ .‬אם נתייחס לכך כמהות קבועה ולא חולפת‪ ,‬מעניין לחשוב ְלמה נוכל להנגיד אותו – לחכם?‬
‫לרשע? לתם? לשאלות של כולם? בכל מקרה‪" ,‬ושאינו יודע לשאול – אַת ְפּתח לו"‪...‬‬
‫‬
‫נוסיף ל'מחסן הביטויים'‪" :‬או חברותא או מיתותא"‪.‬‬
‫"שאינו יודע לשאול"; "את פתח לו" )במידה והם נלמדים מתוך אפשרויות ההרחבה(‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫העשרה למדריך‬
‫רבי יוחנן – גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני )נפטר בשנת ‪.(279‬‬
‫הישיבה בטבריה שנוסדה ע"י ר' יוחנן נתפרסמה מאוד ונהפכה למרכז שמסביבו התלכדו טובי‬
‫החכמים‪ .‬החשוב שבהם‪ ,‬תלמידו‪-‬חברו וגיסו של ר' יוחנן – ר' שמעון בן לקיש‪ ,‬או בקיצור ריש לקיש‪.‬‬
‫מן הישיבה הזאת הלכה והתפשטה תורת ר' יוחנן בכל העולם היהודי‪ .‬מאמריו בהלכה מרובים מאוד‪,‬‬
‫ממלאים את שני התלמודים‪ ,‬הבבלי והירושלמי‪ ,‬וכמעט שאין סוגיה שלא נזכר בה שמו של ר' יוחנן‪.‬‬
‫בשטח האגדה חובק הוא זרועות עולם‪ ,‬וכמעט שאין בעיית חיים שאיננו דן בה‪.‬‬
‫ריש לקיש )ר' שמעון בן לקיש( – מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני‪ .‬תלמיד חבר לר' יוחנן‪ .‬שניהם‬
‫עמדו יחד בראש ישיבת טבריה‪ .‬מוצאו היה כנראה ממשפחה של תלמידי חכמים‪ ,‬אך בגלל מצבו הדחוק‬
‫מכר עצמו ללודיים‪ ,‬הם הגלדיאטורים המתגוששים בזירה עם חיות טרף לעיני קהל רואים‪ .‬מבנה גופו‬
‫החסון עמד לו להינצל מסכנות גוף ונפש הכרוכות במקצוע זה )ראה גטין מז‪:‬א(‪ .‬לבסוף נפגש בר' יוחנן‬
‫והלה החזירוֹ למוטב‪ ,‬לימדו תורה‪ ,‬ואף השיא לו את אחותו לאשה‪ .‬מאז לא נפרדו שני החברים הללו‬
‫בכל ימי חייהם‪.‬‬
‫עצומה היתה שקידתו של ריש לקיש‪ .‬היה חוזר על משנתו ארבעים פעם לפני שנכנס לשיעורו של ר'‬
‫יוחנן‪ .‬מאמרו היה‪ :‬אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה )ברכות סג‪:‬ב(‪ .‬הודות‬
‫לשקידתו ולכשרונותיו הגיע לעמדה רמה בתורה‪ ,‬עד כי נעשה ִמשנהו של ר' יוחנן בישיבת טבריה‪.‬‬
‫חריפותו של ריש לקיש הפליאה את התלמידים‪ .‬אמרו‪ :‬הרואה את ריש לקיש בבית המדרש‪ ,‬כאילו‬
‫עוקר הרים וטוחנן זה בזה )סנהדרין כד‪:‬א(‪ .‬במחלוקתו עם ר' יוחנן לא ויתר על דעתו‪ .‬מעולם לא עשה‬
‫כן מאהבת הניצוח אלא רק כשמצא משנה או ברייתא המתנגדת לדעתו של ר' יוחנן‪ .‬אם לאו – היה‬
‫מבטל את דעתו מפני דעת חברו הגדול )ירושלמי גטין ג‪:‬א(‪ .‬ר' יוחנן הכיר בכוחו של חברו‪ ,‬והיה מודה‬
‫ששקול הוא כנגדו‪ ,‬ובעניינים שריש לקיש חלק עליו‪ ,‬פעמים היה מוותר על דעתו ואומר‪ :‬מה אעשה?‬
‫שכנגדי חלוּק עלי )כתובות נד‪:‬ב; פד‪:‬ב(‪ .‬אף בעיני הדורות הבאים היו ר' יוחנן וריש לקיש זוג בלתי נפרד‬
‫השווים במעלתם‪ ,‬וקראו להם‪" :‬שני גדולי עולם" )ירושלמי ברכות ח‪:‬ו(‪.‬‬
‫ר' אלעזר בן פדת – אמורא בדור השני‪ .‬בבלי שעלה לא"י‪ .‬תלמידו של ר' יוחנן‪ ,‬שזכה לרשת את כסאו‬
‫ולהיות ראש ישיבת טבריה‪.‬‬
‫]מתוך אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים‪ ,‬עורך‪ :‬ד"ר מרדכי מרגליות[‬
‫מסופר בתלמוד על פעם אחת שבה אמר ריש לקיש דברים שהכעיסו את ר' יודן נשיא הסנהדרין‪ ,‬ונאלץ‬
‫לברוח מפני כעסו‪ .‬למחרת תהה הנשיא בבית המדרש‪ ,‬מדוע ר' יוחנן אינו אומר דברי תורה‪ .‬הגיב ר'‬
‫יוחנן במחיאת כף יד אחת‪ ...‬והסביר שכך הוא ללא ריש לקיש‪ .‬שלח הנשיא להחזיר את ריש לקיש‪.‬‬
‫]תלמוד ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א[‬
‫משנה‪ ,‬מסכת בבא מציעא פרק ד‪ ,‬י‬
‫וּמ ְמ ָכּר‪ָ ,‬כּ ְך אוֹנָאָה ִב ְד ָב ִרים‪.‬‬
‫ְכּ ֵשׁם ֶשׁאוֹנָאָה ְב ִמ ָקּח ִ‬
‫יך ָה ִראשׁוֹנִ ים‪.‬‬
‫ֲשׂ ָ‬
‫ֹאמר לוֹ‪ְ :‬זכֹר ַמע ֶ‬
‫שׁוּבה‪ ,‬לֹא י ַ‬
‫‪ִ ...‬אם ָהיָה ַב ַעל ְתּ ָ‬
‫יך‪,‬‬
‫בוֹת ָ‬
‫ֲשׂה ֲא ֶ‬
‫ֹאמר לוֹ‪ְ :‬זכֹר ַמע ֵ‬
‫ֵרים‪ ,‬לֹא י ַ‬
‫ִאם הוּא ֶבן גּ ִ‬
‫ֶא ַמר‪' :‬וְ גֵר לֹא תוֹנֶה וְ לֹא ִת ְל ָח ֶצנּוּ' )שמות כב(‪.‬‬
‫ֶשׁנּ ֱ‬
‫איזידור רבי‪ ,‬פיזיקאי יהודי אמריקני‪ ,‬זוכה פרס נובל‪ ,‬סיפר‪ :‬אמא שלי הפכה אותי למדען בלי‬
‫שהתכוונה לכך בכלל‪ .‬כל האמהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן‪" :‬נו‪ ,‬למדת משהו‬
‫שאלת שאלה טובה‬
‫ָ‬
‫בבית ספר היום?" אבל לא אמא שלי‪ .‬היא תמיד שאלה אותי שאלה אחרת‪" :‬איזי‪,‬‬
‫היום?" ההבדל הזה – שאלת שאלות טובות – הוא שהפך אותי למדען‪.‬‬
‫)מתוך 'הלילה הזה'‪ ,‬הגדה ישראלית בעריכת מישאל ציון ונועם ציון‪ ,‬עמ' ‪(.29‬‬
‫‪13‬‬
‫רבי יוחנן וריש לקיש‬
‫לפני ‪ 1800‬שנים הייתה בטבריה ישיבה מפורסמת ושוקקת חיים‪ ,‬שתלמידים מכל הארץ ומחוץ‬
‫לארץ באו ללמוד בה תורה‪ .‬בראש הישיבה עמדו שני חכמים גדולים – רבי יוחנן בן הנפּח ורבי‬
‫שמעון בן לקיש‪ ,‬המכוּנה ריש לקיש‪ .‬השניים היו חברים קרובים‪ ,‬על אף השוני ביניהם‪.‬‬
‫על ריש לקיש עברו חיים סוערים – הוא היה אדם חסון וחזק במיוחד‪ ,‬וכשנאלץ למצוא פרנסה‪,‬‬
‫השׂכּיר את עצמו לשודדי דרכים ועבד בשירותם‪.‬‬
‫רבי יוחנן‪ ,‬לעומתו‪ ,‬היה כל ימיו בבית‪-‬המדרש‪ ,‬לומד ומלמד‪ .‬הוא היה איש יפה כל‪-‬כך‪ ,‬שאמרו‬
‫עליו‪" :‬הרוצה לראות את יופיו של רבי יוחנן‪ ,‬יביא כוס של כסף צרוּף וימלאנו גרעינים של‬
‫מעין יופיו של‬
‫זוהר‪ֵ ,‬‬
‫לצל – ואותו ַ‬
‫רימון אדום‪ ,‬ויעטר זֵר של ורד אדום על פיו‪ ,‬ויניחנו בין שמש ֵ‬
‫רבי יוחנן הוא‪"...‬‬
‫וכיצד נפגשו דרכיהם של השניים?‬
‫יום אחד‪ ,‬בשעת בין‪-‬ערביים‪ ,‬היה רבי יוחנן רוחץ בירדן‪ .‬קרני השמש ריצדו וזהרו על הגלים‪ ,‬על‬
‫פניו היפים ועל טיפות המים בשערו‪.‬‬
‫והמראה הקורן משך את ליבו‪.‬‬
‫ֶ‬
‫ראה אותו ריש לקיש שעבר על שפת הירדן‪,‬‬
‫הוא קפץ קפיצה גדולה אחת לתוך המים – מגְ דת הנהר שבה עמד עד הגדה השנייה‪ ,‬שם שׂחה‬
‫רבי יוחנן‪ְ .‬פּלאח! סילונות של מים ניתזו לכל עבר מעוצמת גופו של ריש לקיש‪ .‬כשהתפזרו‬
‫כוחך – לתורה! כוחות‬
‫רסיסי המים וגלי הירדן ָרגעוּ‪ ,‬נעץ בו רבי יוחנן את מבטו ואמר לו‪ָ " :‬‬
‫כאלו‪ ,‬חבל שלא יושקעו בלימוד התורה"‪.‬‬
‫יך – לנשים! יופי כמו שלך היה מתאים לאישה‪"...‬‬
‫ענה לו ריש לקיש‪" :‬יופיְ ָ‬
‫רבי יוחנן‪ ,‬כנראה‪ ,‬כֹה התרשם מהאיש שלפניו‪ ,‬שבּוֹ‪-‬במקום הציע לו‪" :‬אם תעזוב את עיסוקיך‬
‫ותבוא ללמוד תורה – אתן לך לאישה את אחותי‪ ,‬שהיא יפה עוד יותר ממני"‪.‬‬
‫ריש לקיש חשב מעט וקיבל עליו את ההצעה‪.‬‬
‫כשביקש לחזור לגדה השנייה להביא את חפציו – כבר לא יכול היה לחזור‪ .‬כוחו נחלש‪ ,‬והוא לא‬
‫כמקודם‪.‬‬
‫היה מסוגל עוד לבצע קפיצה מרהיבה ִ‬
‫ומשנה‪ ,‬הלכה ואגדה‪,‬‬
‫הלך ריש לקיש עם ידידו החדש לטבריה עירו‪ .‬רבי יוחנן לימד אותו תורה ִ‬
‫שנעשׂה אדם גדול‪ .‬ואחותו היפה של רבי יוחנן – היא‪ ,‬כפי שהובטח‪ ,‬נישאה לשמעון בן‬
‫ָ‬
‫עד‬
‫לקיש‪.‬‬
‫שנים רבות עברו‪ .‬רבי יוחנן התמנה לראש הישיבה וריש לקיש היה סגנו‪ ,‬תלמידו הקרוב וחברו‬
‫הטוב‪ .‬כשהיו לומדים יחד‪ ,‬לא תמיד הסכימו זה עם זה והיו מתווכחים בלי לוותר‪ :‬כל אחד‬
‫הביא טענות והוכחות כדי לחזק את עמדתו‪ ,‬לברר את הדעות השונות בעניין ולהגיע להבנה‬
‫טובה יותר‪ .‬חבריהם החכמים‪ ,‬שראו את להט הלימוד וחריפותו‪ ,‬היו אומרים‪" :‬הרואה את‬
‫נוכח לראות‬
‫ריש לקיש בבית המדרש – כאילו עוקר הרים וטוחנָם זה בזה"‪ .‬אך אם אחד מהם ַ‬
‫שחברו צודק‪ ,‬היה מודה על האמת ומקבל את דעתו‪.‬‬
‫והרומח‬
‫ַ‬
‫והפּגיון‬
‫והסכּין ִ‬
‫ִ‬
‫יום אחד התנהלה מחלוקת בבית המדרש‪ .‬באותו יום למדו‪" :‬הסיִ ף‬
‫ומגל‪-‬יד ומגל‪-‬קציר‪ ,‬מאימתי מקבלים טומאה – משעת ְגמר מלאכתם"‪ .‬כלומר‪ :‬מרגע שנגמרה‬
‫יצירתם של חפצים אלה‪ ,‬כלי‪-‬נשק וכלי‪-‬עבודה – חלים עליהם דיני טומאה וטהרה )אם‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫יטמאו(‪ .‬לפני סיום המלאכה‪ ,‬הם לא נחשבים לכלי גמור‪ ,‬ולכן אינם‬
‫ייגעו בגוף אדם מת – יִ ַ‬
‫עלולים להיטמא‪ .‬השאלה שהתעוררה היא – איזה שלב‪ ,‬בדיוק‪ ,‬בהכנת הכלים הוא 'גמר‬
‫מלאכתם'?‬
‫החכמים בבית המדרש העלו דעות שונות‪ ,‬התדיינו והתווכחו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫רבי יוחנן אמר‪ִ " :‬מ ֶשּׁיְּ ָצ ְר ֵפם ַבּ ִכּ ְב ָשׁן" – כשצורפים את הכלי בכבשן האש והוא מקבל את צורתו‬
‫הסופית‪.‬‬
‫לעומתו טען ריש לקיש‪ִ " :‬מ ֶשּׁיְּ ַצ ְח ְצ ֵחם ַבּ ַמּיִ ם" – כשמטבילים את הכלי במים‪ ,‬והוא מתקשה‪,‬‬
‫מצטנן ומוכן לשימוש‪.‬‬
‫לעברו של ריש לקיש‪:‬‬
‫מכיוון שהדיון עסק בכלי‪-‬נשק‪ֵ ,‬העיר רבי יוחנן בחיוך דק‪ ,‬כשהוא רומז ָ‬
‫"שודד בעניינֵי שוֹד יודע!"‬
‫הועלת לי שהבאת אותי לבית המדרש? שם קראו לי 'רבי'‪ ,‬וכאן‬
‫ָ‬
‫נעלב ריש לקיש ואמר לו‪" :‬מה‬
‫לשם?"‬
‫קוראים לי 'רבי'‪ .‬גם בין השודדים נחשבתי לאדם גדול‪ .‬מה ההבדל בין כאן ָ‬
‫רבתיך תחת כנפי השכינה"‪.‬‬
‫ָ‬
‫אמר לו רבי יוחנן‪" :‬הועלתי לך‪ ,‬שקי‬
‫חלשה דעתו של רבי יוחנן – הוא נפגע מאוד‪ ,‬ובעקבות זאת חלה ריש‬
‫בתוך חילופי הדברים ְ‬
‫לקיש‪ .‬נפשו ִפּרפרה בין חיים למוות‪.‬‬
‫באה אל רבי יוחנן אחותו‪ ,‬אשתו של ריש לקיש‪ ,‬בכתה לפניו וביקשה ממנו להתפלל לרפואתו‬
‫עשׂה בשביל ב ַני" – אמרה – "שאביהם יחיה!"‬
‫של ריש לקיש‪ֵ " :‬‬
‫יך‪ֲ ,‬אנִ י ֲא ַחיֶּה" )ירמיהו מט יא(; כרוצה לומר לה‪ ,‬שהקדוש‪-‬‬
‫ענה לה רבי יוחנן בפסוק‪ָ " :‬ע ְז ָבה יְ ת ֶֹמ ָ‬
‫ברוך‪-‬הוא הוא שידאג לבניה אם ייהפכו ליתומים‪.‬‬
‫עשׂה בשביל אלמנוּ ִתי! התפלל עליו למעני‪ ,‬שלא אהיה‬
‫המשיכה אחותו להתחנן לפניו‪ֵ " :‬‬
‫אלמנה‪"...‬‬
‫יך ָע ַלי ִתּ ְב ָטחוּ" )שם(– הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא דואג‬
‫אַל ְמנ ֶֹת ָ‬
‫אך הוא השיב לה בלשון הפסוק‪" :‬וְ ְ‬
‫לאלמנות‪.‬‬
‫יצאה וחזרה בוכייה לביתה‪ ,‬אל בעלה המוּטל על מיטת חוליו‪.‬‬
‫לאחר ימים מעטים נחה נפשו של רבי שמעון בן לקיש והוא הלך לעולמו‪.‬‬
‫היה רבי יוחנן מצטער צער עמוק על מה שאירע ועל חסרונו של ריש לקיש‪.‬‬
‫ראו חכמים את צערו ואמרו‪" :‬מי יוכל ללכת ללמוד עם רבי יוחנן וליישב את דעתו?"‬
‫– "ילך רבי אלעזר בן פדת‪ ,‬שלימודו חריף ומחודד; אולי ימלא את מקומו של ריש לקיש"‪.‬‬
‫בא רבי אלעזר בן פדת‪ ,‬ישב לפני רבי יוחנן והחל ללמוד תורה מפיו‪.‬‬
‫על כל דבר שאמר רבי יוחנן‪ ,‬ענה לו רבי אלעזר‪" :‬אכן‪ ,‬יש משנָה שמסייעת לדבריך‪ .‬כך וכך‬
‫אמרו חכמים – ממש כפי שאתה אומר"‪.‬‬
‫נזכר רבי יוחנן בריש לקיש‪ ,‬שלא היה מסכים לדבריו אלא להיפך – חולק עליהם‪ ,‬מתנגד‬
‫ומתווכח‪ ,‬וגעגועים נוקבים מילאו את ליבו‪.‬‬
‫כשהיה רבי אלעזר חוזר על דברי ההסכמה שלו שוב ושוב‪ ,‬התמרמר רבי יוחנן ואמר לו‪" :‬אתה‬
‫קשה לי עשרים וארבע קושיות‪ ,‬ואני‬
‫כמו בן לקיש?! בן לקיש‪ ,‬כשהייתי אומר דבר – היה ַמ ֶ‬
‫הייתי משיב לו עשרים וארבע תשובות‪ ,‬ומתוך כך היה העניין מתברר ומתבהר; ואתה אומר לי‬
‫'משנה שמסייעת לדבריך'? וכי איני יודע שיפה אני אומר?!"‬
‫היה רבי יוחנן הולך ממקום למקום בחוסר מנוחה‪ ,‬קורע בגדיו ובוכה ואומר‪" :‬היכן אתה‪ ,‬בן‬
‫לקיש? היכן אתה‪ ,‬בן לקיש!"‬
‫היה הולך וצועק‪ ,‬עד שנטרפה דעתו‪.‬‬
‫ראו חכמים את סבלו‪ ,‬ביקשו עליו רחמים ונחה נפשו‪...‬‬
‫]ע"פ תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת בבא מציעא‪ ,‬דף פד עמוד א – עיבוד‪ :‬נעמה שקד[‬
‫‪15‬‬
‫רבי יוחנן וריש לקיש ‪ /‬מקור‬
‫תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת בבא מציעא‪ ,‬דף פד עמוד א – תרגום‪:‬‬
‫הרוצה לראות יופיו של רבי יוחנן‪ ,‬יביא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום‪ ,‬ויעטר כליל של‬
‫מעין יופיו של רבי יוחנן הוא‪...‬‬
‫ורד אדום על פיו‪ ,‬ויניחנו בין חמה לצל – ואותו זוהר ֵ‬
‫יום אחד היה רבי יוחנן רוחץ בירדן‪.‬‬
‫ראהו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬כוחך – לתורה!"‬
‫אמר לו‪" :‬יופייך – לנשים!"‬
‫אמר לו‪" :‬אם תחזור בך אתן לך את אחותי‪ ,‬שהיא יפה ממני"‪.‬‬
‫קיבל עליו‪.‬‬
‫ביקש לחזור להביא בגדיו‪/‬כליו ולא יכול לחזור‪.‬‬
‫לימד אותו מקרא ומשנה‪ ,‬ועשה אותו אדם גדול‪.‬‬
‫יום אחד היו נחלקים בבית המדרש‪:‬‬
‫הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל‪-‬יד ומגל‪-‬קציר – מאימתי מקבלים טומאה?‬
‫– משעת גמר מלאכתם;‬
‫ומאימתי גמר מלאכתם?‬
‫צרפם בכבשן"‪,‬‬
‫רבי יוחנן אומר‪" :‬משי ֵ‬
‫משיצחצחם במים"‪.‬‬
‫ֵ‬
‫ריש לקיש אומר‪" :‬‬
‫אמר לו ]רבי יוחנן לריש לקיש[‪" :‬ליסטים בליסטיותו יודע!"‬
‫אמר לו ]ריש לקיש[‪" :‬ומה הועלת לי? שם 'רבי' קראו לי‪ ,‬וכאן 'רבי' קוראים לי"‪.‬‬
‫אמר לו‪" :‬הועלתי לך‪ ,‬שקירבתיך תחת כנפי השכינה"‪.‬‬
‫חלשה דעתו של רבי יוחנן‪.‬‬
‫חלה ריש לקיש‪.‬‬
‫באה ]לפני רבי יוחנן[ אחותו ]אשת ריש לקיש[ בוכה‪ ,‬אמרה לו‪" :‬עשה בשביל ב ַני!"‬
‫ֲחיֶּה" )ירמיהו מט יא(‪.‬‬
‫יך – אֲנִ י א ַ‬
‫אמר לה‪ָ " :‬עזְ ָבה ְית ֶֹמ ָ‬
‫– "עשה בשביל אלמנוּ ִתי!"‬
‫יך – ָעלַי ִתּ ְב ָטחוּ" )שם(‪.‬‬
‫אַל ְמנ ֶֹת ָ‬
‫– אמר לה‪" :‬וְ ְ‬
‫נחה נפשו של רבי שמעון בן לקיש‪.‬‬
‫היה רבי יוחנן מצטער אחריו הרבה‪.‬‬
‫אמרו חכמים‪" :‬מי ילך ליישב דעתו?"‬
‫– "ילך רבי אלעזר בן פדת‪ ,‬ששמועותיו מחודדות"‪.‬‬
‫ישב לפניו‪,‬‬
‫כל דבר שהיה אומר רבי יוחנן‪ ,‬אמר לו‪" :‬תניא דמסייעא ]שנויה שמסייעת[ לך"‪.‬‬
‫אמר ]לו רבי יוחנן[‪" :‬אתה כבן לקיש?!‬
‫בן לקיש‪ ,‬כשהייתי אומר דבר – היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות‪,‬‬
‫ואני מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים‪,‬‬
‫ומאליה מתרווחת השמועה;‬
‫ואתה אומר 'תניא דמסייעא לך'?‬
‫וכי איני יודע שיפה אני אומר?!"‬
‫היה הולך וקורע בגדיו ובוכה ואומר‪:‬‬
‫"היכן אתה‪ ,‬בן לקיש? היכן אתה‪ ,‬בן לקיש!"‬
‫והיה צועק עד שנטרפה דעתו‪.‬‬
‫ביקשו חכמים רחמים עליו ונחה נפשו‪...‬‬
‫‪16‬‬