יצר הרע, מיניות ואיסורי ייחוד: פרק באנתרופולוגיה תלמודית

Transcription

יצר הרע, מיניות ואיסורי ייחוד: פרק באנתרופולוגיה תלמודית
‫ישי רוזךצבי‬
‫יצר הרע‪ ,‬מיניות ואיסורי ייחוד‪:‬‬
‫פרק באנתרופולוגיה תלמודית‬
‫בשבא היצר ומפיל את האדם‪ ,‬תוקף אותו‪ ,‬יש לבלום בהתחלה את הנפילה‪ ,‬לעצור את הנפילה‬
‫באמצע ומיד לתקוף את היצר חזרה חזק‪ .‬איך נתקוף את היצר? נצפצף עליו‪ ,‬מה שהוא עושה‪,‬‬
‫איפה שהוא מפיל אותך‪ ,‬מה שהוא צוחק עליך‪ ,‬אתה תצחק עליו יותר‪ ,‬לא להתפעל ממנו‪ .‬מכיון‬
‫שהוא מפיל את האדם ואחר־כך מראה לאדם‪ :‬״תראה כמה שאתה זבל״‪ .‬בשביל לגמור אותו‬
‫ולייאש אותו לגמרי‪ .‬נפילה לצורך ייאוש לסוף פסוק‪ .‬לכן אם אדם נופל‪ ,‬עליו לצפצף על היצר שלו‪.‬‬
‫זה ציווי‪ ,‬להרגיז את היצר הרע‪ ,‬לצפצף עליו‪ .‬בי אם הוא רואה שאתה מתפעל‪ ,‬אתה בידיים שלו‪.‬‬
‫)רבי פנחס רחלין‪ ,‬מלחמת היצר‪ :‬ספר מעשי למלחמה ביצר הרע‪ ,‬עמי ‪(63‬‬
‫מאמר זה יעסוק במקומו של ״היצר הרע״ בתרבות התלמודית‪ 1,‬וליתר דיוק‪ ,‬בהשפעה שיש למושג‬
‫היצר הרע על תפיסת המיניות בתרבות זו‪ .‬דומה‪ ,‬כי אף ששייבותו של מושג ״היצר הרע״ לשיח‬
‫המיניות החז״לי הוכרה‪ ,‬הרי נתפסה בצורה מינורית ולא ניתן לה המקום הראוי‪ .‬פענוח מלא של‬
‫המושג בהקשרו הכללי והמיני עשוי‪ ,‬לדעתי‪ ,‬להעמיד בספק את קיומו של עולם מיניות אוטונומי‬
‫בתרבות חז״ל ובעיקר את קטגוריית ״התשוקה המינית״‪.‬‬
‫התשוקה והמשיכה המינית נדמות להיות מוסד מרכזי בשיח המיניות‪ .‬בתפיסה ששלטה במחקר עד‬
‫לאחרונה‪ ,‬תוארו חז״ל כמבטאים יחס פוזיטיבי ואוהד לתשוקה המינית לעומת הנצרות הסגפנית‬
‫)‪ .(Cohen 1989; Gordis 1967; Feldman 1968‬אולם‪ ,‬המחקר העכשווי נוטה לראות בתשוקה המינית‬
‫נושא פרובלמטי הרבה יותר)ביאל ‪ .(1994‬הצד השווה בשתי השיטות הנו ההנחה‪ ,‬כי יש ״תשוקה‬
‫מינית״ בחז״ל‪ ,‬שאותה הם אישרו בהתלהבות‪ ,‬שללו‪ ,‬או העמידו בספק‪ .‬טענתי המרכזית תהיה‪ ,‬כי‬
‫בחינה מחדש של שיח היצר התלמודי תגלה‪ ,‬ש״התשוקה המינית״ היא קטגוריה הזרה לעולמם‪ .‬חז״ל‬
‫לא עודדו ולא דיכאו את ה״תשוקה״‪ ,‬הם פשוט לא הכירוה‪ ,‬לפחות לא כמושג מובחן וכולל‪ ,‬אשר‬
‫מכיל בתוכו הן תשוקות מותרות והן אסורות של גברים ונשים כאחד‪ .‬הדבר שהעסיק את חז״ל וטרד‬
‫את מנוחתם‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬הוא משהו אחר לחלוטין ‪ -‬התשוקה לרוע‪ ,‬לאיסור ולחטא‪ ,‬וזאת בין אם‬
‫החטא הוא מיני ובין אם כל חטא אחר ‪ -‬גזל‪ ,‬רצח או לשון הרע‪.‬‬
‫פרשנות שבזו ממשיכה את הקו הטוען‪ ,‬כי התיזה הפוקויאנית יפה גם לתרבות התלמודית‪ .‬״המוצקה‬
‫במסקנות מחקרו האחרון של מישל פוקו)‪ (Foucault‬ועיוניהם של ממשיכי דרכו היא אולי זו הגורסת‪,‬‬
‫* אנשים רבים קראו טיוטות של המאמר והעירו הערות מאירות עיניים — ברצוני להודות לדניאל בויארין‪,‬‬
‫לעדי אופיר‪ ,‬לעמיחי רחינר ולאיסי רוזן־צבי‪ .‬אני חב תודה מיוחדת למוריי ולעמיתיי במכון שלום הרטמן‪:‬‬
‫דוד הרטמן‪ ,‬אבי שגיא וצבי זוהר מן המרכז להלכה‪ ,‬שלמה נאה‪ ,‬משה הלברטל ואהרון שמש — ראשי‬
‫בית המדרש‪ ,‬מנחם פיש ואחרון חביב — דרור ינון החברותא שלי‪.‬‬
‫ו אני משתמש בביטויים ״התרבות התלמודית״ ו״חז״ל״ כשם כולל ליוצרי הקאנונים היהודיים של שלהי‬
‫העת העתיקה — המשנה‪ ,‬התוספתא‪ ,‬מדרשי ההלכה והאגדה והתלמודים‪ ,‬בתקופה שבין ראשית המאה‬
‫ה־‪ 2‬לסוף המאה ה־‪ 6‬לערך‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא אמנע מלהשתמש בטקסטים מדרשיים מתקופות מאוחרות יותר‬
‫)כגון מדרשי שמות‪ ,‬במדבר ודברים רבה וכן מדרשי תנחומא־ילמדנו‪ ,‬אבות דרבי נתן ועוד(‪ ,‬כאשר נראה‬
‫כי הם ממשיכים את האתוס התלמודי‪.‬‬
‫‪ 55‬תיאוריה וביקורת ‪ / 14‬קיץ ‪1999‬‬
‫כי מסגרת התרבויות הקלאסיות לא הכירה כלל ב״מיניות״ כבתחום נפרד‪ .‬תשוקה והנאה היו כרוכות‬
‫‪2‬‬
‫לבלי התר ביחסי הכוח והשליטה‪ ,‬שעליהם הושתתה החברה בכללה״)בויארין ‪.(50 ,1995‬‬
‫בחלק הראשון של המאמר אטען‪ ,‬כי קטגוריית היצר הרע היא אכן זו‪ ,‬שדרכה בחנו חז״ל את עולמם‬
‫המיני)כמו את עולמם הדתי ככלל(‪ .‬בחלק השני אבחן את דמותו של היצר הרע‪ ,‬כפי שהוא משתקף‬
‫בסוגיה אחת במסכת קידושין)פ‪ ,‬ב‪-‬פב‪ ,‬א(‪ ,‬העוסקת באיסור שהייה משותפת של גברים ונשים‪ ,‬ייחוד‪.‬‬
‫לבסוף יידון סיפור אחד מתוך סוגיה זו ‪ -‬המעשה בחרותא הזונה‪ ,‬שבו באה לידי ביטוי‪ ,‬כך נראה‪ ,‬כל‬
‫‪3‬‬
‫הפרובלמטיות שבנושא‪.‬‬
‫התשוקה לאיסור‬
‫אמר רב‪ :‬המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי‪ .‬ולימא)ויאמר( ]מדוע רב לא משתמש בלשון[ אטור?‬
‫משום דקא מגרה יצר הרע בנפשיה)שמגרה יצר הרע על עצמו( ]לכן אין מסתפקים בביטוי הלכתי‬
‫רגיל[‪ .‬רבי אמי אמר‪ :‬נקרא משומד‪ ,‬שכך אומנותו של יצר הרע‪ ,‬אומר לו‪ :‬עשה כך‪ ,‬ולמחר אומר‬
‫‪5‬‬
‫לו‪ :‬לך עבוד עבודה זרה והולך ועובד‪)4‬נידה יג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הסוגיה בתחילת פרק שני במסכת נידה עוסקת באיסור של מגע הגבר באיבר המין וקישויו‪ .‬בהקשר זה‬
‫אומר רב את דבריו המחמירים ‪ -‬חייב נידוי‪ .‬לגמרא התמהה מדוע אינו מסתפק בקביעה הלכתית‬
‫רגילה)״אסור״( ומשתמש בלשון קיצונית שכזו‪ ,‬ניתנת התשובה‪ ,‬כי משהו נוסף נכנם לתמונה‪ :‬היצר‬
‫הרע‪ .‬מי ש״מקשה עצמו לדעת״ אינו עושה רק מעשה פיסי אסור)שעלול להוביל להוצאת זרע לבטלה‪,‬‬
‫מעשה אסור כשלעצמו(‪ ,‬אלא יוצר אירוע מסוג אחר לגמרי‪ ,‬החורג מהתחום הגופני ‪ -‬הוא מגרה‬
‫את ״היצר״‪ .‬בהמשך לדברי רב קובע גם רב אמי קביעה נחרצת‪ ,‬״נקרא משומד״‪ ,‬וגם הוא מעביר את‬
‫האירוע למגרשו של היצר‪ .‬בדבריו מסיט רב אמי את המוקד‪ ,‬שלפיו התנהלה הסוגיה עד עתה‪ .‬הסוגיה‬
‫צעדה במסלול הלכתי ברור ‪ -‬מגע באיבר עלול להוביל להוצאת זרע‪ ,‬שהיא מעשה אסור‪ 6.‬״כל‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫בויארין הוא החוקר היחיד אשר בחן א ת חלות התיזה הפוקויאנית על תרבות הז״ל‪ .‬במאמרו הנזכר לעיל‬
‫הוא בוחן זאת רק ביחס לקטגוריית ההומוסקסואליות‪ .‬בספרו)‪ (Boyarin 1993‬הוא חוזר ובוחן א ת התיזה‬
‫ביחס לנושא התשוקה והמיניות בכלל‪ .‬מסקנותיו‪ ,‬יש לציין‪ ,‬שונות לחלוטין ואף הפוכות משלי‪ .‬בעוד שנינו‬
‫מסכימים‪ ,‬כי קטגוריית התשוקה המינית ל א היתה קיימת כתופעה עצמאית‪ ,‬הרי הוא סבור‪ ,‬כי ת ח ו ם‬
‫התשוקה המינית נתפס כחלק אינטגרלי מהמעשה המיני כולו שמטרתו ילודה )ראו בעיקר שם‪ ;(74 ,‬ואילו‬
‫אני אטען‪ ,‬כי התשוקה המינית נתפסה כחלק מן הקטגוריה הכללית של התשוקה לאיסור‪ ,‬שכלל אינה‬
‫מינית ביסודה‪.‬‬
‫ברצוני ל ה ב ה י ר כבר ב פ ת י ח ת הדברים‪ ,‬כי אין לי כ ל כוונה ואף איני סבור‪ ,‬שניתן ל מ ש מ ע ולכבול א ת‬
‫כ ל ספרות חז״ל ל א ת ו ס אחד‪ ,‬א ח ד ו ת י וחד־משמעי‪ .‬ב מ א מ ר זה אני מ ת מ ק ד כ מ ע ט לחלוטין בטקסטים‬
‫העוסקים בתשוקה וביצר ולא ב ת ח ו מ י ם אחרים‪ ,‬הקשורים לנושא ה ע צ ו ם ש ל מיניות בספרות חז״ל‪.‬‬
‫טקסטים‪ ,‬העוסקים בגוף‪ ,‬בנישואין ובחולדה‪ ,‬ב מ ע ש ה המיני לצורותיו וכדי‪ ,‬ה ם מ ח ו ץ ל ת ח ו ם מ א מ ר זה‪.‬‬
‫עיקר מ ט ר ת י ה י א לחשוף פן ש ל ת פ י ס ת המיניות בחז״ל שהוזנח במחקר‪ ,‬ומשנה‪ ,‬כך נראה‪ ,‬א ת ה ת מ ו נ ה‬
‫ה מ צ ט י י ר ת ב ת ח ו מ י ם אלה‪ .‬רוב הקריאות ה ח ד ש ו ת ש ל המיניות בחז״ל מ ת מ ק ד ו ת ביחס לגוף‪ ,‬לנישואין‪,‬‬
‫ל מ ע ש ה המיני ולהולדה‪ ,‬ויוצרות בדרך כלל ת מ ו נ ה פוזיטיבית ופרו־מינית‪ .‬ייתכן‪ ,‬כי ה ס ט ת ה מ ב ט מן‬
‫הפרקטיקות ה מ י נ י ו ת )שוודאי אושרו וחויבו על ידי חז״ל( א ל ה ת ש ת י ת האנתרופולוגית ואף ה מ ט פ י ס י ת‬
‫ש ל המיניות — היצר הרע‪ ,‬ת ת ר ו ם ליתר הטרוגניות ש ל ה ת מ ו נ ה הכללית‪.‬‬
‫הסוגריים העגולים מכילים תרגום מילולי‪ ,‬ובסוגריים המרובעים יש ת ו ס פ ת הסברים‪.‬‬
‫בכל מקום שבו ל א ייכתב במפורש אחרת‪ ,‬הציטוט הוא מן התלמוד הבבלי‪ .‬כל הציטוטים מן ה ת ל מ ו ד‬
‫הבבלי הם‪ ,‬על פי כתב יד מינכן ‪.95‬‬
‫במאמר על סוגיה זו טוען סטלואו‪ ,‬כי הרעיון שמגע באיבר המין אסור משום הוצאת זרע‪ ,‬אינו א ל א תוצר‬
‫של העריכה ה ס ת מ א י ת של הסוגיה‪ :‬״העורכים והמסדרים של בבלי נידה יג‪ ,‬א ‪ -‬ב ‪ ,‬עיצבו א ת החומרים‬
‫שלהם כפולמוס נגד הוצאת זרע לבטלה‪ .‬רוב החומר התנאי והאמוראי בסוגיה זו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מגנה‬
‫עוררות מינית ולא הוצאת זרע לבטלה״)‪ .(Satlow 1994,150‬למעשה‪ ,‬מן המקורות עולה תמונה הפוכה‪:‬‬
‫בדור השלישי של אמוראי ארץ־ישראל‪ ,‬רב אמי ורב יוסי ה ם הראשונים המעלים בסוגיה זו א ת השיקול‬
‫של ״הרהור״ ו״יצר הרע״ בנוגע למגע באיבר המין‪ .‬כל המקורות הקדומים יותר‪ ,‬א ם יש ב ה ם הנמקה‬
‫כלשהי ביחס לאיסור זה‪ ,‬הרי היא קשורה‪ ,‬במפורש או במובלע‪ ,‬להוצאת זרע‪ .‬כך‪ ,‬כפי שטוען גם סטלואו‬
‫עצמו‪ ,‬ביחס למימרות של רבי יוחנן‪ ,‬רבי יצחק )ורב אשי(‪ :‬״‪...‬כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתהו‬
‫כאילו שופך דמים‪ ...‬כאילו עובד עבודה זרה״)מימרות ‪ J-L‬אצל סטלואו‪ :‬כל המימרות של הסוגיה מובאות‬
‫וממוספרות בנספח למאמרו‪ ,‬עמי ‪ .(171-170‬כך גם לגבי הקביעה התנאית ״‪...‬למה זה דומה? לנותן אצבע‬
‫בעין‪ ,‬שכל זמן שאצבע בעין — מדמע״ )מימרה ‪ .(D‬כאן מודה סטלואו בחצי פה‪ ,‬שקשה לפרש א ת‬
‫מטאפורת ״העין המדמעת״ אלא כהוצאת זרע )שם‪ .(144 ,‬גם דברי רבי אליעזר ״מאי דכתיב ‪-‬ידיכם דמים‬
‫מלאו׳ — אלה המנאפים ביד״ )מימרה ‪ (S‬מתייחסים‪ ,‬בניגוד לדברי טטלואו )שם‪ ,(145 ,‬להוצאת זרע‪,‬‬
‫‪ 4‬ו ו תיאוריה וביקורת‬
‫‪7‬‬
‫האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם‪ ...‬וכל בך למה? מפני שמוציא שבבת זרע לבטלה‪.‬‬
‫ראמר רבי יוחנן‪ :‬כל המוציא שכבת זרע‪ 8‬לבטלה חייב מיתה״‪ .‬לשונו הנחרצת של רב אמי מציגה‬
‫לפנינו מסלול אחר‪ ,‬״כל המביא עצמו לידיד״דדמד אין מכניטין אותו במחיצתו של הקב״ה״‪ .‬הנה כי‬
‫כן‪ ,‬מעתה לא באירוע פיסי מדובר‪ ,‬לא בשמירה על טהרת הגוף ונוזליו‪ 9,‬המדובר הוא ביצר‪ ,‬בהרהור‬
‫ובתשוקות האסורות‪ .‬נושא חדש מטריד את מנוחתם של חז״ל‪ ,‬כלשונו של ביאל‪ :‬״בעוד שהתנ״ך‬
‫ראה במין נושא הנוגע למנהגי הגוף ומשמעויותיהם הפולחניות‪ ,‬לא ראו בו הרבנים בעיה של הגוף‬
‫לעצמו‪ ,‬אלא של התשוקה‪ ,‬של המצב הנפשי שבו התאוות עלולות להשתלט על הגוף״)ביאל ‪,1994‬‬
‫‪ .(51‬לכאורה‪ ,‬התשוקה והתאוות המיניות‪ ,‬דווקא הן שהטרידו את מנוחתם של הרבנים‪ .‬ואולם‪ ,‬המשך‬
‫דבריו של רב אמי מטילים סימן שאלה גדול על האפשרות לפרשנות שכזו‪ :‬״שכך הוא אומנותו של‬
‫היצר הרע‪ ,‬אומר לו עשה כך‪ ,‬ולמחר אומר לו‪• :‬לך עבוד עבודה זרה‪ ,‬והולך ועובד״‪ .‬מה עניין עבודה‬
‫זרה לכאן? האם התשוקה המינית תוביל את האדם לעבוד עבודה זרה‪ ,‬הכיצד? יתרה מזו‪ ,‬מדוע מכנה‬
‫‪10‬‬
‫רב אמי את המקשה עצמו לדעת ״משומד״‪ ,‬שם שאינו מתאים כלל לחטא מיני?‬
‫אמנם‪ ,‬מבט זהיר מגלה‪ ,‬כי רב אמי מנמק היטב את עירוב התחומים‪ ,‬כביכול‪ ,‬שהוא יצר ‪ -‬״כך‬
‫אומנותו של היצר״‪ ,‬הוא מסביר‪ ,‬״]היום[ אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד‪...‬״‪ .‬היצר יכול‬
‫למשוך לעברה מינית או לעברה אחרת‪ ,‬אין זה משנה‪ ,‬הכל עבודת היצר‪ ,‬העיקר להרחיק את האדם‬
‫מעבודת האל‪ .‬מי שמתחיל להיכנע ליצרו‪ ,‬סבור רב אמי‪ ,‬ייטלטל אחריו בעברות כאלו ואחרות‪ ,‬עד‬
‫שיגיע לניתוק המוחלט מאלוהיו ‪ -‬עבודת כוכבים‪ .‬עבודת הכוכבים משמשת‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬ביטוי‬
‫לעברה החמורה ביותר ולהתרחקות הלבה ביותר מן האל; העברה המינית אינה אלא אפיזודה בתוך‬
‫המהלך הזה‪ ,‬היא אינה אלא חלק מן המשיכה האמיתית של היצר ‪ -‬הרחק מן האל‪ .‬היום כך ומחר‬
‫אחרת‪ ,‬עבודת כוכבים והוצאת זרע ‪ -‬הכל אחד‪ ,‬הכל עבודת היצר‪ .‬ודוק‪ ,‬״המקשה עצמו לדעת״‪,‬‬
‫מכונה מראש על שם סופו ‪ -‬משומד‪ 1.‬י משמע‪ ,‬האשמתו אינה מבוססת על החטא המיני עצמו‪ ,‬אלא‬
‫על המדרון התלול שהחטא יוביל אותו אליו‪ ,‬עד לעבודת הכוכבים‪ 12.‬״היצר״‪ ,‬שבו נלחם רב אמי‬
‫באומץ‪ ,‬אינו אלא מילת קיצור לשמו המלא ״יצר הרע״)לא מצאתי כל משמעות או סדירות בחילופים‬
‫שבין הביטויים ״יצר״ ו״יצר הרע״(‪ .‬יצר הרע הוא מושא המאבק האמיתי של חז״ל‪ ,‬והוא אכן המצאה‬
‫מקורית שלהם‪ 15.‬כיוון שכך‪ ,‬מתברר כי אף שאנו עוסקים לכאורה בסוגיה ״מינית״ לחלוטין ‪ -‬איסור‬
‫א ח ר ת אין משמעות לטענה על אודות שפיכת הדם‪ .‬למעשה דברי רבי אליעזר מקבילים לחלוטין לדברי‬
‫רבי יצחק‪ ,‬כי המוציא שכבת זרע ״כאילו שופך דמים״)מימרה ‪ .(K‬דווקא ברובד הסתמאי יש הדים ברורים‬
‫לשיקול על אודות ה״הרהור״ האסור )כך במימרות ‪ .(P ,0‬סטלואו פשוט מניח א ת המבוקש‪ ,‬כאשר בכל‬
‫מקום שאין בו הנמקה לאיסור המגע באיבר‪ ,‬הוא מניח שהנימוק הוא ‪ self arousal‬ולא ‪.emission of semen‬‬
‫מדוע בעצם?‬
‫ודוק‪ ,‬ה ת ו פ ע ה שזיהינו כאן )נידה יג‪ ,‬ב( תחזור על ע צ מ ה גם בקידושין פ‪ ,‬ב ובסוטה ח‪ ,‬א )ראו ל ה ל ן‬
‫ה ע ר ה ‪ .(67‬בבל המקרים ה ל ל ו ה מ ש ג ה עוסקת ב מ ע ש ה אסור )ניאוף‪ ,‬ה ו צ א ת זרע לבטלה(‪ ,‬ואילו בסוגיה‬
‫ה א מ ו ר א י ת עולים ההרהורים האסורים ומחליפים א ת ה מ ע ש ה ‪ .‬ב כ ל שלוש הסוגיות הללו‪ ,‬ה ה ר ה ו ר י ם‬
‫נכנסים ל מ ש ח ק ברובד האמוראי‪ ,‬ואין ל ה ם זכר במשניות‪.‬‬
‫‪ 7‬כ ל ה ה ד ג ש ו ת ב מ א מ ר ה ן שלי‪.‬‬
‫‪ 8‬ב כ ת ב יד מינכן‪ :‬״כל ה מ ו צ י א ש ם רע לבטלה״‪ ,‬ונוסח זה ה ו א ודאי טעות‪.‬‬
‫‪ 9‬העיסוק בנוזלי הגוף וביציאתם הלא־מבוקרת ה ו א נושא מרכזי בתרבות ה מ ק ר א י ת ; ראו ‪Eilberg-Schwartz‬‬
‫‪.1990,177‬‬
‫‪0‬ו‬
‫וו‬
‫‪2‬ו‬
‫‪13‬‬
‫ע ל ה מ ו ש ג ״משומד״ ראו ת ו ס פ ת א הוריות א‪ ,‬ה ‪ :‬ד מ א י ב‪ ,‬ד‪ :‬חולין א‪ ,‬א‪.‬‬
‫כך בכתבי ה י ד ובדפוס ראשון; בדפוס וילנא ה ו ח ל פ ה ה מ ל ה ב״עבריין״‪.‬‬
‫פרשנות זו מ ק ב ל ת חיזוק מן העובדה‪ ,‬שדבריו ש ל רב א מ י ה ם פרפראזה ע ל דברי ה ת ו ס פ ת א ‪ :‬״ר׳ שמעון בן‬
‫לעזר אמי מ ש ם ר׳ ח ל פ א י בן אגרא ש א מ ר מ ש ם רבי יוחנן בן נורי‪ :‬מ ת ל ש בשערו‪ ,‬מקרע א ת כסותו‪ ,‬מ ש ב ר‬
‫א ת כליו‪ ,‬מפזר א ת מעותיו ב ח מ ת ו — י ה א בעיניך כעובד עבודה זרה‪ ,‬שאילו א ו מ ר לו יצרו‪ :‬לך ועבוד‬
‫עבודה זרה — עובד היה‪ .‬ש כ ך ה י א עבודתו ש ל יצר ה ר ע ״ ) ב ב א ק מ א ט‪ ,‬ל א — ליברמן ‪ .(49‬ב ת ו ס פ ת א‬
‫ה נ ו ש א ה ו א כ ל ל ל א מיני; ה ה ק ש ר ש ם הנו ה ה ל כ ה ‪ ,‬ש מ י שפוגע בנכסי ע צ מ ו פטור מדיני אדם‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫קובע רבי שמעון‪ ,‬יש ל ר א ו ת ז א ת בחומרה כיוון שזהו חלק מ מ ס ל ו ל חלקלק‪ ,‬שבו מוביל ה י צ ר א ת ה א ד ם ‪.‬‬
‫ה ש י מ ו ש ש ל רב א מ י בביטוי ש ל ה ת ו ס פ ת א משייך גם א ת ח ט א קישוי האיבר‪ ,‬שבו ה ו א דן‪ ,‬לכזה שעיקר‬
‫חומרתו ה י א ה מ ס ל ו ל שאליו ה ו א מוביל‪ ,‬ע ד לעבודה הזרה‪ ,‬שהרי ״כך ה י א אומנותו ש ל ה י צ ר הרע״‪.‬‬
‫״הצירוף הקבוע ״יצר הרע״ כניגוד ל״יצר הטוב״ ה ו א חידושם ש ל חז״ל״)אורבך תשמ״ו‪ 5 ,‬ו ‪ ,(4‬וכן כותב‬
‫היינמן‪ :‬״המקרא אינו מכיר בשני יצרים״)אינציקלופדיה מ ק ר א י ת כרך ג‪ ,‬ירושלים תשי״ח‪ .(102 ,‬לביטוי‬
‫ה מ ק ר א י ״יצר מ ח ש ב ו ת ל ב ו ״ ) ב ר א ש י ת ו‪ ,(5 ,‬שממנו ש א ל ו חז״ל א ת המונח‪ ,‬יש מובן שונה לחלוטין‪ ,‬וראו‬
‫בעניין זה באינציקלופדיה מקראית)שם(‪.‬‬
‫‪ 4‬ו ו תיאוריה וביקורת‬
‫‪19‬‬
‫‪d‬‬
‫‪3‬‬
‫‪g‬‬
‫‪3‬‬
‫קישוי ה א י ב ר ו ה ו צ א ת זרע‪ ,‬ה ר י ב ת פ י ס ה ה ת ל מ ו ד י ת ‪ ,‬ה מ א ב ק כ ל ל אינו נגד ״ ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ״ א ל א‬
‫נגד מ ש ה ו ) א ו מ י ש ה ו ‪ ,‬כ פ י שנראה( א ח ר ‪ -‬ה י צ ר ה ר ע ‪ .‬ה י צ ר ה ר ע אינו י צ ר מין ב ש ו ם מובן‪ ,‬ה ו א מ ו ש ך‬
‫לניאוף כ ש ם ש ה ו א מ ו ש ך ל ר צ ח ולגזל‪ .‬מ ש י כ ת ו מ כ ו ו נ ת א ל ה א י ס ו ר ו ה ח ט א כי זו מ ה ו ת ו ‪ ,‬״כך ע ב ו ד ת ו‬
‫ש ל יצר הרע״‪ .‬״אין יצר ה ר ע ת א ב א ל א דבר ש א ס ו ר ל ו ״ ) י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬נדרים מ א ‪ ,‬ב(‪ 4 .‬י‬
‫‪5‬‬
‫‪a‬‬
‫‪4‬‬
‫ואכן‪ ,‬עיון ב מ ק ו ר ו ת נוספים מ ח ז ק ק ר י א ה כזו‪ .‬ה ת ל מ ו ד ה ב ב ל י ב מ ס כ ת ש ב ת ) פ ט ‪ ,‬א( מ ת א ר ע י מ ו ת בין‬
‫מ ש ה ה ע ו מ ד ע ל ה ר סיני לבין ה מ ל א כ י ם ‪ ,‬ה ר ו צ י ם ל ק ב ל א ת ה ת ו ר ה ב ע צ מ ם ‪ :‬מ ש ה עובר ד י ב ר א ח ר‬
‫ד י ב ר ו מ ר א ה ל מ ל א כ י ם ‪ ,‬כי ל ו ח ו ת ה ב ר י ת פ ש ו ט א י נ ם בשבילם‪ .‬״שוב מ ה כ ת י ב ב ה ‪ :‬״ ל א ת ר צ ח ‪ ,‬ל א‬
‫‪3‬‬
‫נ‬
‫^‬
‫^‬
‫ת נ א ף ‪ ,‬ל א תגנוב״ ק נ א ה י ש ב כ ם ? י צ ר ה ר ע י ש ב כ ם ? גילוי ע ר י ו ת י ש ב כ ם ? ״ ‪ -‬ל ש ם מ ה א ת ם צ ר י כ י ם‬
‫ל ה י ו ת מ ו ז ה ר י ם ל א לנאוף‪ ,‬ל ר צ ו ח ולגנוב‪ ,‬ש ו א ל מ ש ה ‪ ,‬וכי י ש ב כ ם יצר ה ר ע ה מ ו ש ך א ת כ ם ל ד ב ר י ם‬
‫א ל ו ? ‪ 5‬י י צ ר ה ר ע מ ו ש ך לניאוף‪ ,‬כ מ ו גם ל ר צ ח ולגנבה‪ .‬כ ך י כ ו ל ה ה מ ש נ ה לומר‪ ,‬ש ג ז ל ו ע ר י ו ת ) י ח ד י ו ! (‬
‫״נפשו ש ל א ד ן ]אדם[ מ ת א ו ו ה ל ה ם ו מ ת ח מ ד ת ך ) מ כ ו ת ד‪ ,‬יח(‪ 6 .‬ו א מ נ ם י ש ה ב ד ל בין ה מ ש י כ ה ל ע ר י ו ת‬
‫לבין ה מ ש י כ ה לגזל‪ ,‬א ב ל ז ה ו פ ע ר ש ל ד ר ג ה בלבד‪ ,‬ה ב ד ל כ מ ו ת י ‪ :‬״עריות נ פ י ש י צ ר י י ה ו ) מ ר ו ב ה יצרו(‪,‬‬
‫בין בפניו ] כ א ש ר ה ו א ר ו א ה א ת מ ו ש א ה מ ש י כ ה [ בין ש ל א בפניו ‪ -‬א ת י ל א י ח מ ו ד י ) י ב ו א לחמוד(‪ ,‬גזל‪,‬‬
‫‪7‬י‬
‫בפניו ‪ -‬נ פ י ש יצרייהו‪ ,‬ו ש ל א בפניו ‪ -‬ל א א ת י ל א י ח מ ו ד י ) ח ג י ג ה יא‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ברצוני ל ה ב ה י ר ‪ ,‬כי איני טוען ש י צ ר ה מ י ן ז ו ה ה ב ת ר ב ו ת ה ת ל מ ו ד י ת ע ם י צ ר ה ר ע א ו ש ה ו ט ב ע בו ה ח ו ת ם‬
‫ש ל י צ ר ה ר ע ‪ ,‬ת פ י ס ה ה ח ו ז ר ת ו נ ש נ י ת ב מ ח ק ר ) א ו ר ב ך ת ש מ ״ ו ‪Davies 1948,21; Feidman ;422 ,‬‬
‫‪ . ( 1 9 6 7 , 2 9‬בניגוד ל כ ך אני טוען‪ ,‬כי יצר ה מ י ן כ ל ל ל א ה ו כ ר כ כ ז ה ‪ ,‬מ א פ י י נ י ו כ ל ל‬
‫ל א ה י ו ״מיניים״‪ .‬ה נ ח ת ה מ ו צ א ה מ ו ב נ ת מ א ל י ה ב מ ח ק ר ה י ת ה ‪ ,‬ש י ש א צ ל ח ד ל קטגוריה נ פ ר ד ת ש ל‬
‫ת ש ו ק ה מינית‪ ,‬ולכן ה ז י ה ו י ש ל ה ת ש ו ק ה ע ם יצר ה ר ע פ ו ר ש כ י ח ס ש ל י ל י ל ת ש ו ק ה ‪ ,‬פ ח ד מ מ נ ה ‪ ,‬ניסיון‬
‫ל ח ש ו ף א ת ה ס כ נ ו ת ש ב ה ‪ 8‬י וכד׳‪ .‬א ו ל ם ‪ ,‬ד ו מ ה ש צ ר י ך ל ע ר ע ר בדיוק ע ל א ו ת ה ה נ ח ת מ ו צ א ; מ ש י כ ת‬
‫ה א ד ם א ל ה מ י ן ‪ ,‬ל פ י ה ת פ י ס ה ה ת ל מ ו ד י ת ‪ ,‬ה י א ח ל ק ב ל ת י נפרד מ מ ש י כ ת ו ל א י ס ו ר ו ל ח ט א ‪ ,‬ה ר ח ק‬
‫מ א ל ו ה י ו ‪ ,‬א ש ר מ ת פ ר ש ת כ פ ע ו ל ת י צ ר ה ר ע ‪ :‬״ ה ר ב ה פ ע מ י ם ש א ד ם מ ח ב ב ב ל ב ו ל ע ש ו ת מ צ ו ו ה ‪ ,‬ויצר‬
‫ה ר ע ש ב ת ו כ ו א ו מ ר ‪ :‬מ ה ל ך ל ע ש ו ת מ צ ו ו ה ‪ . . .‬״ ) ש מ ו ת רבה‪ ,‬לו(‪ .‬כ ה ג ד ר ת ו ה ע ק ר ו נ י ת ש ל בויארין‪ :‬״הן‬
‫ה ת ר ב ו ת ה מ ק ר א י ת והן זו ה ת ל מ ו ד י ת ‪ . . .‬אינן מ פ ר י ד ו ת נ ה ג י ם מ י נ י י ם מ ק ט ג ו ר י ו ת ה ״ ע ש ה ״ ו ה ״ א ל ת ע ש ה ״‬
‫ה כ ל ל י ו ת ״ ) ב ו י א ר י ן ‪995‬ו‪ .(58 ,‬בין ה א י ס ו ר י ם ה ש ו נ י ם י ש ה ב ד ל י דרגה‪ ,‬י ש מ ה ם ה מ ו ש כ י ם י ו ת ר ויש‬
‫‪19‬‬
‫פ ח ו ת ‪ ,‬א ך אין ה ב ד ל י מ ה ו ת ‪ ,‬זו א ו ת ה הקטגוריה‪ .‬א ו ת ו יצר רע ש מ פ ת ה א ת ה א ד ם בכיוונים ״מיניים״‪,‬‬
‫ה ו א ז ה ה מ ו ש ך ל ע ב ו ד ה זרה‪ 2 0 ,‬ל ר צ ח י ‪ 2‬ו ל ג ז ל ) ש ב ת קנו‪ ,‬ב(‪ .‬ג ם ב ה מ ה ש מ ז י ק ה ‪ ,‬ז ה מ ש ו ם י צ ר ה ר ע‬
‫ש ת ק ף א ו ת ה ) ב ר כ ו ת ס א ‪ ,‬א(‪ ,‬וכך ג ם תינוק ה מ נ י ח ידו ע ל גבי ג ח ל י ם ‪ ,‬נ ח ש א ו ע ק ר ב ) א ב ו ת דרבי נ ת ן‬
‫נו״א פרק טז ‪ -‬ש כ ט ר ‪ ,(64‬ו א פ י ל ו עובר ש ב ו ע ט ב מ ע י א מ ו ) ס נ ה ד ר י ן צ א ‪ ,‬ב(‪ .‬א ו ת ו י צ ר נ א ב ק נגד ה א ד ם‬
‫ה ר ו צ ה ל ה ש י ב א ב ד ה ) ס י פ ר י ד ב ר י ם ר כ ב ‪ -‬פינקלשטיין ‪ (255‬א ו ל ל מ ו ד ת ו ר ה ‪ 2 2 .‬ה י צ ר ה ר ע מ ו פ י ע‬
‫‪ 14‬ה ה פ נ י ו ת ב ת ל מ ו ד הירושלמי הן לפי העימוד ש ל דפוס ונציה‪ .‬כ ל הציטוטים מן הירושלמי ה ם ע ל פי כ ת ב‬
‫יד ליידן ‪.3‬‬
‫‪ 15‬א ב ל מ ד ר ש א ח ר מ ת א ר א ת ה א ל כמי שצריך לכבוש א ת יצרו‪ ,‬ראו בבלי י ו מ א ס ט ‪ :‬ראו ע ל כך ליבם תשנ״ד‪,‬‬
‫‪ ,254‬ש ם ה ה ק ש ר ה ו א של איפוק ומניעת כעס‪ ,‬בדומה ל״איזהו גיבור — ה כ ו ב ש א ת יצרו״)משנה א ב ו ת ד‪,‬‬
‫א(‪.‬‬
‫‪ 16‬כ ל הציטוטים מן ה מ ש נ ה ה ם ע ל פי כ ת ב יד קויפמן‪.‬‬
‫‪ 17‬ה ק ב ל ה ד ו מ ה נ מ צ א ת בסיפור ה מ ו ב א ב מ ס כ ת עבודה זרה )יז‪ ,‬א ‪ -‬י ב ‪ ,‬ז( ע ל אודות רבי חנינא ורבי יונתן‪,‬‬
‫ה מ ת ל ב ט י ם בין שני שבילים‪ ,‬א ח ד העובר דרך בית עבודת כוכבים ו א ח ד העובר דרך ב י ת זונות‪ .‬ה ת ל ב ט ו ת ם‬
‫נובעת מן ה ש א ל ה היכן יוכלו לנצח א ת יצרם‪ ,‬אותו היצר הרלוונטי לשני ה ש ב י ל י ם גם יחד‪.‬‬
‫‪ 18‬כך ל מ ש ל נוהג בויארין‪Desire itself is referred to as the 'Evil Desire' because of this admixture of" :‬‬
‫‪destructiveness and lawlessness that it necessarily carries.... It is called the Evil Desire solely because of its‬‬
‫״‪ .(Boyarin 1993,63) destructive side‬בויארין עסוק בהסבר מדוע ה ת ש ו ק ה המינית)שוודאי‪ ,‬בך ה ו א מניח‪,‬‬
‫מ ו כ ר ת לחז״ל ככזו( כ ו נ ת ה יצר הרע‪ .‬אני מגיע מכיוון הפוך בדיוק — היצר ה ר ע מופיע ב ת ח ו מ י ם רבים‪,‬‬
‫במו גם ב ת ח ו ם המיני‪ .‬ל א ייתכן ל ה ת ח י ל ע ם ה מ ו ש ג המודרני ״תשוקה״)‪ ,(desire‬ל ה ט י ל א ו ת ו כמובן מ א ל י ו‬
‫ע ל חז״ל‪ ,‬ואז לחזור ולבדוק איך הדברים מסתדרים ע ם הכינוי ש ה ם נתנו ל כ ך — יצר הרע‪ .‬זה אנכרוניזם!‬
‫חז״ל ה ת מ ו ד ד ו ע ם היצר ה ר ע גם במקומות שהיינו מ צ פ י ם שיתמודדו ע ם ״התשוקה״‪ ,‬ו מ מ י ל א מ ש ם יש‬
‫להתחיל‪.‬‬
‫‪ 19‬ספרי במדבר פ ח ‪ :‬ש ב ת סב‪ ,‬ב‪ :‬ס ו כ ה נב‪ ,‬א ועור‪.‬‬
‫‪ 20‬ת ו ס פ ת א ב ב א ק מ א ט‪ ,‬ל א ‪ :‬ש ב ת קה‪ ,‬ב‪ :‬ועבודה זרה ע‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 21‬בראשית רבה פ ר ש ה ב׳ — תאודור־אלבק ‪ :190‬״אין שוקו ]תשוקתו[ ש ל יצר ה ר ע א ל א ע ל קין וחבריו‬
‫]הרוצחים[״‪.‬‬
‫‪ 22‬מ כ י ל ת א דר׳ ישמעאל‪ ,‬מ ס כ ת א ד ע מ ל ק יתרו‪ ,‬פרשה ב וספרי במדבר קיט‪.‬‬
‫‪ 58‬תיאוריה וביקורת‬
‫בספרות התלמודית מאות פעמים בהקשרים רבים ושונים‪ ,‬ובתוכם בלולה גם המשיכה שאותה אנו‬
‫מכנים ״מינית״‪ .‬חשוב להבין‪ ,‬כי המלה ״בלולה״ כאן היא מדויקת‪ .‬במקרים רבים כלל אין לדעת‪ ,‬האם‪,‬‬
‫בדברם על היצר‪ ,‬מכוונים חדל להקשר מיני או לא‪ .‬הם פשוט לא טרחו ליצור את האבחנות‪ ,‬מכיוון‬
‫שהדברים לא נתפסו אצלם כנפרדים‪ ,‬ממילא הכל הוא עבודת היצר‪ .‬לעתים ניתן לזהות את ההקשר‬
‫הספציפי של היצר הרע כרצח‪ ,‬כעבודה זרה‪ ,‬ככעס)משנה‪ ,‬אבות ד‪ ,‬א( או כמין‪ .‬במקרה הבא‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫ההקשר נראה מיני‪ ,‬אם כי לא בהכרח‪ ,‬שכן ניתן לחשוב גם על חטא של שחץ וגאווה)ושמא הדברים‬
‫קשורים זה בזה(‪ 23:‬״אמר רבי אמי‪ :‬אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא ]רחוב[‪ ,‬ובשעה‬
‫שרואה ]היצח אדם משמש בעיניו‪ ,‬מתקן בשערו ‪ -‬אומר‪ :‬הדין דידי)זה שלי(״)בראשית רבה פרשה‬
‫כב ‪ -‬תאודור־אלבק ‪ .(211‬אולם‪ ,‬ברוב המקרים ההקשר עצמו אינו חד־משמעי‪ .‬פשוט‪ ,‬האבחנות‬
‫החדות לא היו קיימות‪ ,‬יש חטאים רבים‪ ,‬ומכולם צריך להינצל‪.‬‬
‫המקרה הבא ידגים את הטשטוש ואת היעדר האבחנות בין התחומים השונים ביחס לפיתויי היצר‪.‬‬
‫המשנה‪ ,‬התוספתא ומדרשי ההלכה מזכירים את היצר ועוסקים בו עשרות פעמים‪ ,‬ואולם הקשר מיני‬
‫יש רק בשני מקומות‪ :‬הראשון הוא מדרש תנאים לדברים בא‪ ,‬יא)ומקבילה בברייתא קידושין כא‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫״לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע״ ביחס לאשת יפת תואר‪.‬‬
‫במקור השני)סיפרי במדבר פח ‪ -‬הורוויץ‪ (88 ,‬מתואר בועז הנאבק בלצרו‪ ,‬אשר מנסה לשכנעו לבוא‬
‫על רות בגורן בחסות החשכה‪:‬‬
‫לפי שהיה יצר הרע יושב ומצערו כל הלילה ואומר לו‪ :‬אתה פנוי ומבקש אשה והיא פנויה‬
‫ומבקשת איש‪ ,‬ואתה למד שהאשה נקנית בבעילה‪ ,‬עמוד ובוא אליה ותהי לך לאשה‪ .‬נשבע ]בועז[‬
‫ליצרו הרע ואמר לו‪ :‬חי ה׳ אם אגענה ‪ -‬ולאשה אמר שכבי עד הבוקר‪.‬‬
‫מסורת זו על בועז הנשבע ליצרו מוזכרת גם בסיפרי דברים לג)פינקלשטיין‪ ,(60-59 ,‬אולם שם הדברים‬
‫מוצגים בהקשר רחב הרבה יותר של חובת האדם להיאבק בלצרו‪:‬‬
‫על לבבך ‪ -‬מיכן היה רבי יאשיה אומר‪ ,‬צריך אדם להשביע את יצרו‪ ,‬שכן אתה מוצא בכל מקום‬
‫שהצדיקים משביעים את יצרם‪ .‬באברהם הוא אומר ״הרימותי ידי אל ה׳ אל עליון קונה שמים‬
‫וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״)בראשית יד‪ .(23-22 ,‬בבועז הוא אומר‬
‫״וגאלתיך אנוכי חי ה׳ שכבי עד הבוקר״)רות ג‪ .(13 ,‬בדוד הוא אומר ״ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳‬
‫יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה״)שמואל א בו‪ .(10 ,‬באלישע הוא אומר ״חי ה׳ אשר‬
‫עמדתי לפניו אם אקח״)מלכים ב ה‪.(16 ,‬‬
‫בועז נלחם במשיכה מינית‪ ,‬דוד נלחם בתשוקה לרצוח)את נבל הכרמלי(‪ ,‬אלישע ואברהם נאבקים‬
‫בגזל‪ ,‬אך המדרש אינו טורח לבצע כל הפרדה ואבחנה‪ ,‬כולם נאבקים בלצרם‪ ,‬וכולם מהווים הדגמה‬
‫‪24‬‬
‫לצורך של האדם להילחם ביצר‪ ,‬ומה לי רצח וגזל‪ ,‬מה לי זנות‪.‬‬
‫גם הכינויים שנתנו חדל ל״תשוקה״ אינם מרמזים על קטגוריה מינית שכזו‪ .‬חדל אינם אומרים‬
‫״יצר מיני״ או ״משיכה מינית״ ושאר כינויים מודרניים כיוצא באלו‪ .‬הם מדברים בדרך כלל על יצר‬
‫הרע‪ ,‬אך כשהם כבר טורחים לפרוט את יצר הרע לפרוטות ולהתייחס ספציפית ל״משיכה המינית״‬
‫)דבר שאינו תדיר כלל(‪ ,‬הרי הם מדברים על ״יצרא דעבירא״‪ 25‬ו״יצר זנות״)שיר השירים רבה‪ ,‬ז( או‬
‫‪ 23‬ע ל ה ק ש ר שבין יופי לגאווה ביחס לפיתויי היצר ראו הסיפור בספרי נ ש א כב — הורוויץ ‪ :26‬״‪ ...‬כ ש כ א‬
‫א ח ד מן הדרום יפה עיניים וטוב רואי‪ ...‬מ ה ר א י ת ל ה ש ח י ת שער נאה? ונם לי‪ :‬רואה הייתי בעירי ו ה ל כ ת י‬
‫ל מ ל א ו ת מ י ם מן המעין ונסתכלתי בבבואה שלי‪ ,‬פחז לבי עלי‪ ,‬בקש להעבירני מן העולם‪ .‬נמתי לו רשע‬
‫הרי א ת ה מ ת ג א ה בשאינו שלך‪...‬״)במקבילה ב ת ו ס פ ת א נזירות ד‪ ,‬ז כתוב מ ת ג ר ה במקום מתגאה(‪.‬‬
‫‪ 24‬דוגמה מ ר ת ק ת לעירוב ה ת ח ו מ י ם נ מ צ א ת במדרש ה א מ ו ר א י ב ר א ש י ת ר ב ה ) פ ר ש ה ט(‪ .‬בנוסח כ ת ב יד לונדון‬
‫ה מ ו ב א ב מ ה ד ו ר ת תאודור־אלבק )‪ (72‬נ א מ ר במדרש‪ :‬״והגה טוב מ א ו ד ‪ -‬זה יצר הרע‪ .‬וכי יצר ה ר ע טוב‬
‫מ א ו ד הוא‪ ,‬א ת מ ה ה ? א ל א שאלולי יצר ה ר ע ל א בנה א ד ם בית ולא נ ש א א ש ה ולא ה ו ל י ד בנים‪ ,‬וכן ש ל מ ה‬
‫אומר כי ה י א ק נ א ת א י ש וגר״‪ .‬בנוסח זה היצר נתפס כאן בהקשר מיני מובהק‪ ,‬ה ו א מ ח ב ר בין א י ש ל א ש ה ‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬ב כ ת ב יד פאריז ואוקספורד וכן בדפוסים מופיעה פיסקה נוספת‪ :‬״שאלולי יצר ה ר ע ל א בנה א ד ם‬
‫בית ולא נשא א ש ה ולא הוליד בנים ‪1‬לא נשא תתן״‪ .‬גרסה זו נראית נכונה יותר‪ ,‬כיוון שרק ה י א מ ת א י מ ה‬
‫לפסוק ה מ צ ו ט ט מ ק ו ה ל ת ‪ :‬״וראיתי אני א ת כ ל ע מ ל ו א ת כ ל כשרון ה מ ע ש ה כי ה י א ק נ א ת א י ש מרעהו״‬
‫)קוהלת ד‪ .(4 ,‬הקנאה‪ ,‬ה מ ת פ ר ש ת במדרש כיצר‪ ,‬מ ו ש כ ת א ת ה א ד ם ל כ ל ה ע מ ל ו ה מ ע ש ה — בניית בית‪,‬‬
‫נישואין והולדה וכן מסחר‪ .‬ה כ ל תוצר ש ל יצר הרע‪ ,‬ה נ ת פ ס כאן בהקשר רחב שבתוכו בלול ה ת ח ו ם המיני‪.‬‬
‫‪ 25‬יומא סט‪ ,‬ב‪ :‬עבודה זרה ע‪ ,‬א ‪ :‬הביטוי ״יצרא דעבירא״ מרמז‪ ,‬בי ה מ ש י ב ה א ל המיניות נ ת פ ס ה בטקסטים‬
‫א ל ה כביטוי הקיצוני ש ל עברה דתית‪ ,‬ועל כך להלן‪.‬‬
‫‪ 59‬תיאוריה וביקורת‬
‫ן=‬
‫‪1‬‬
‫|‬
‫‪2‬‬
‫ן‬
‫?‬
‫}=‬
‫סתם ״עריות״‪ 26,‬לא במשיכה מינית עסקינן‪ ,‬אלא במשיכה למיניות האסורה דווקא ‪ -‬עריות‪ ,‬זנות‬
‫ו״עברה״‪ 27,‬נפשו של אדם אינה מתמדת סתם את המין‪ ,‬את הארוס או את האשה‪ ,‬היא מחמדת‬
‫דווקא את ה״עריות״‪ ,‬ביטוי המתייחס לאותן קרובות‪ ,‬אשר אסורות על האדם מן התורה)ויקרא יה(‪.‬‬
‫ודוק‪ ,‬גילוי עריות‪ ,‬אשר נתפס היום במיניות פרוורטית וסוטה‪ ,‬הוא אצל חז״ל מוצא המיניות‪ ,‬הדוגמה‬
‫המובהקת ביותר למשיכה מינית‪ ,‬שהרי ״אין היצר תאב אלא דבר שאסור לו״‪ 28.‬גם עובדה זו מלמדת‪,‬‬
‫כי בתפיסה התלמודית‪ ,‬המשיכה אל האשה האסורה היא חלק מהמשיכה הכללית לאיסור‪ ,‬ולא‬
‫קטגוריה אוטונומית של ״משיכה מינית״ כפי שמניחים‪ ,‬כדבר מובן מאליו‪ ,‬במחקר‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪jj‬‬
‫‪g‬‬
‫|‬
‫קשה לטעות בעובדה‪ ,‬ש״התשוקה המינית״‪ 29‬מופיעה בחז״ל תחת השם ״יצר הרע״‪ .‬זו הקטגוריה‬
‫שדרכה מתנהלים כמעט כל הדיונים‪ ,‬שהקורא בן־זמננו היה מצפה שידברו על התשוקה או על‬
‫המשיכה המינית‪ 50.‬אלא שגם אם לא נידחק לפרשנויות פסיכולוגיסטיות ואפולוגטיות ]דוגמת אלו‬
‫של גורדיס)‪ (Gordis 1967,30‬ופלדמן[‪ ,‬עדיין פתוחה לפנינו לכאורה האופציה לטעון‪ ,‬שיצר הרע אינו‬
‫אלא שם אחר ליצר המין‪ 31,‬ואם כך הרי עדיין נותרנו עם קטגוריה מינית‪ ,‬פשוט תחת שם אחר‪ .‬דומה‬
‫שתפיסה מקובלת היא כי ״יצר הרע הוא בלשון חז״ל כינוי ליצר המיני״)ברקאי תשמ״ו‪ .(129 ,‬הפרשנות‬
‫הזו נראית בעיני מוטעית לחלוטין‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬היצר הרע הוא מוסד תשתיתי בחשיבה החז״לית‪ ,‬ומאפייניו לחלוטין אינם מיניים‪ .‬הוא‬
‫בן־כלאיים של)מה שמכונה היום( תפיסה פסיכולוגית על אודות משיכת האדם לחטא ותפיסה מיתית‬
‫על כוחו הדמוני של הרוע‪ .‬ליצר הרע יש תפקיד מכריע בתיאולוגיה ובאנתרופולוגיה התלמודית‪.‬‬
‫הוא המוסד המשמש הסבר לעובדת הקושי של האדם לדבוק באל וללכת בדרך הטוב‪ :‬״ר׳ תנחום בר‬
‫איסכולסטיקה מצלי ]מתפלל[‪ :‬יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי‪ ,‬שתשבור ותשבית עולו של יצר‬
‫הרע מלבנו‪ ,‬שכך בראתנו לעשות רצונך ואנו חייבים לעשות רצונך‪ ,‬את חפץ ואנו חפיצים‪ ,‬ומי מעכב?‬
‫שאור שבעיסה‪ .‬גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו‪ ,‬אלא יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי‬
‫שתשביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם״)ירושלמי ברכות ז‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫בתפילה זו‪ ,‬כמו במקומות רבים אחרים‪ ,‬היצר מעוצב כגוף זר וחיצוני השולט על האדם‪ .‬כך‪ ,‬מחד‪,‬‬
‫מוסברים הקשיים לעבוד את האל‪ ,‬ומאידך נפתח פתח לניצחון‪ ,‬שהרי המניעות הן חיצוניות ואילו‬
‫‪ 26‬ראו בראשית רבה נא ‪ -‬תאורור־אלבק ‪ :539‬״אמר רב נחמן בר חנן‪ :‬כ ל מי ש ל ה ו ט א ח ר בולמוס ש ל‬
‫עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו״‪ ,‬וכן ת ו ס פ ת א כ ת ו ב ו ת א‪ ,‬ו ‪ -‬ליברמן ‪.59‬‬
‫‪ 27‬ק ש ה ל ה מ ע י ט בערך העובדה‪ ,‬שאין בספרות חז״ל כינוי חיובי או אף ניטרלי ל ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת )הגברית‬
‫לפחות‪ ,‬א צ ל א ש ה יש ״דם חימוד״ כפי שנראה(‪ ,‬ו ז א ת בשונה מ א ו ד מן הארוס היווני‪ .‬ע ל ארוס ותפקידיו‬
‫ב ת ר ב ו ת היוונית ראו ‪.Vemant 1990; Foucault 1985‬‬
‫‪ 28‬אני‪ ,‬כאמור‪ ,‬חולק על תפיסתם של גורדיס‪ ,‬דיוויס ואחרים‪ ,‬אשר מפרשים א ת היצר הרע כחולשת ה א ד ם‬
‫הנמשך להנאות הגוף‪ .‬ראשית‪ ,‬היצר החז״לי מקבל ממשות שונה ונפרדת לחלוטין מן הגוף‪ .‬שנית‪ ,‬באתוס‬
‫החז״לי הוא אינו נמשך א ל א מושך ומפתה‪ .‬הוא אף אינו מ פ ת ה רק להנאות א ל א לאיסורים בכלל‪:‬‬
‫הוא אומר לאדם‪ :‬חטוא! ההקשר שלו הוא במובהק אנטינומיסטי‪ .‬קשה ל ק ח ת ברצינות א ת הרדוקציות‬
‫הפסיכולוגיסטיות שעושים פרשנים אלו לדמותו המיתית של היצר בספרות חז״ל‪ .‬על ההקשר האנטינומיסטי‬
‫של היצר עמד בצורה המובהקת ביותר פאולוס‪ ,‬אשר הסיק מכך‪ ,‬כי א ם היצר מושך לאיסורים‪ ,‬הרי ל ל א‬
‫איסורים אין יצר‪ :‬״לא הייתי יודע מהו חטא אלולי התורה‪ ,‬הרי ל א הייתי מכיר א ת התאוה אילו לא‬
‫אמרה התורה ׳לא תחמוד׳‪ .‬החטא ניצל את האיסור שבדבר בדי לעורר בקרבי• בל מיני תאוות‪ ,‬שהרי בלי‬
‫תורה החטא מ ת ״ ) א ל הרומיים ז‪ .(8-7 ,‬על פרק זה והאופציות הפרשניות שלו ראו ‪.Boyarin 1994‬‬
‫‪ 29‬אין צורך לומר‪ ,‬ש ב כ ל פ ע ם ש א ש ת מ ש בביטוי ״תשוקה מינית״ כוונתי ל א ו ת ם גירויים‪ ,‬שאנו מכנים ב ש ם‬
‫זה‪ .‬לפיכך א ש ת מ ש ב מ ר כ א ו ת לסימון ה מ ל י ם הללו‪ ,‬כ א ש ר אייחס א ת ה ת ש ו ק ה לחז״ל‪ ,‬א ש ר לפי טענתי‬
‫כלל ל א הכירוה‪ .‬צורת כ ת י ב ה כזו נועדה רק ל ה ק ל ע ל הקורא ולמנוע חזרה ע ל ה מ ש פ ט המפרך‪ :‬״הגירויים‬
‫א ו ת ם אנו מפרשים היום כ ת ש ו ק ה מינית״‪ .‬אני כותב‪ ,‬אבוי‪ ,‬מ ת ו ך עולם שכבר יש בו תשוקה מינית )ללא‬
‫מרכאות( כקטגוריה נפרדת‪.‬‬
‫‪ 30‬סטלואו טוען‪ ,‬כי ה מ ו נ ח י ם ״אהבה״ ו״חיבוב״ בספרות חז״ל‪ ,‬כ א ש ר ה ם מופיעים בהקשר ש ל יחסי‬
‫א י ש ואשתו‪ ,‬נ מ צ א י ם ב ש ד ה סמנטי צר ה ר ב ה יותר מ מ ש מ ע ם המודרני‪ ,‬ו ה ו ר א ת ם ה י א ל מ ע ש ה ת ש ו ק ה‬
‫מינית־פיסית בלבד‪ .‬א ם כנים דבריו‪ ,‬הרי יש בספרות זו ביטוי חיובי ספציפי ל ת ש ו ק ה המינית‪ .‬א ו ל ם ה ו א‬
‫ע צ מ ו מודה‪ ,‬כי רק ל ע ת י ם רחוקות מ א ו ד מ ת פ ק ד י ם ה פ ע ל י ם ה ל ל ו ב ה ק ש ר ש ל יחסי א י ש ו א ש ת ו וגם אז‬
‫ל א ת מ י ד ב ה ו ר א ה זו)‪ .(Satlow 1998,69-75; 82‬בכל מקרה ק ש ה לחלוק על כך‪ ,‬שגם א ם יש עוד מונחים‬
‫ה מ ת פ ק ד י ם בספרות חז״ל בהקשר זה‪ ,‬הרי רוב ד‪7‬ב‪ 7‬ש ל ה ש י ח המיני נ מ צ א דווקא במושגי יצר הרע‪ ,‬וזהו‬
‫ה ד ב ר ה ח ש ו ב לענייננו‪.‬‬
‫‪ 31‬כך ב ע צ ם סובר גם ביאל)‪ .(62 ,1994‬המוטיווציה ל ה ת י י ח ס ו ת א ל היצר ה ר ע כמושג מיני בלבד ברורה‪ :‬ה י א‬
‫פוטרת א ת ה א ו ח ז י ם ב ה מלהסביר‪ ,‬ה כ י צ ד זה ה מ ש י כ ה ה מ י נ י ת מ ק ו ד ד ת ת ח ת אותו ביטוי תלמודי כ מ ו כ ל‬
‫ש א ר ה מ ש י כ ו ת לאיסור‪ .‬ל ד ע ת י זוהי עובדה מכרעת‪.‬‬
‫‪ 60‬תיאוריה וביקורת‬
‫הפנימיות של ה א ד ם נ ו ת ר ת זכה‪ 3 2 .‬״אמר ל ה ם הקב״ה לישראל‪ ,‬בעולם הזה ע ל ידי יצר ה ר ע א ת ם‬
‫פורשים מן ה מ צ ו ת ‪ ,‬ל ע ת י ד ל ב א אני עוקרו מ כ ם ״ ) ב מ ד ב ר ר ב ה יז(‪ .‬גג היצר ה ר ע כמושג כסיסי מ כ ת י ב‬
‫גם ת פ י ס ה ד ת י ת ‪ ,‬ה מ ב ו ס ס ת ע ל מ א ב ק תמידי בו‪ :‬״אמר רב כ ה נ א ‪ :‬א מ ר להן נביא לישראל ‪ -‬ימרו‬
‫יצריכם״)סנהדרין קה‪ ,‬א(‪ 4 .‬ג בן זומא קובע א ת עקרון ה מ א ב ק התמידי ביצר‪ ,‬כ א ש ר ה ו א מגדיר מושג‬
‫גבורה חדש‪ :‬״איזהו גיבור ‪ -‬הכובש א ת יצרו‪ ,‬שנאמר ׳סוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מ ל ו כ ד‬
‫עיר׳)משלי טז‪(32 ,‬״ ‪ 5‬ג )משנה‪ ,‬א ב ו ת ד‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ל מ ע ש ה ‪ ,‬ע ב ו ד ת ה א ל מ ל ו ו ה ב ה ת ר ו צ צ ו ת סיזיפית ש כ ז ו בין נטיות ה א ד ם ליצריו‪ ,‬א ש ר מ ס ת י י מ ת רק‬
‫ב מ ו ו ת ) ב ר כ ו ת ה ‪ ,‬א(‪:‬‬
‫א מ ר רבי לוי בר ח מ א ‪ :‬ל ע ו ל ם ירגיז א ד ם ע צ מ ו י צ ר טוב ע ל י צ ר ה ר ע ‪ ,‬ש נ א מ ר ) ת ה ל י ם ד( רגזו ו א ל‬
‫ת ח ט א ו ‪ .‬א ם נ צ ח ו ‪ -‬מוטב‪ ,‬ו א ם ל א ו ‪ -‬יעסוק ב ת ו ר ה ‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ :‬א מ ר ו ב ל ב ב כ ם ‪ ,‬א ם נ צ ח ו ‪-‬‬
‫מוטב‪ ,‬ו א ם ל א ו ‪ -‬יקרא ק ר י א ת ש מ ע ‪ 6 ,‬ג ש נ א מ ר ‪ :‬ע ל מ ש כ ב כ ם ‪ ,‬א ם נ צ ח ו ‪ -‬מוטב‪ ,‬ו א ם ל א ו ‪-‬‬
‫יזכור לו יום ה מ י ת ה ‪ ,‬ש נ א מ ר ‪ :‬ו ד מ ו ס ל ה ‪.‬‬
‫ה ד ב ק ו ת ה מ ו ח ל ט ת ב א ל ) ע ק ר ו ן ״ ה ל ב ה א ח ד ״ ‪ Single Hearted ,‬בלשונו ש ל בראון‪ (Brown 1987 :‬ה ו פ כ ת‬
‫א ז ל ה י ו ת מ ש י מ ה אינסופית‪.‬‬
‫ל צ ד א ת ו ס ה מ א ב ק ביצר ה ר ע ‪ ,‬צ מ ח בחז״ל א ת ו ס גיוסו ש ל ה י צ ר ל ט ו ב ה ‪ .‬״ברצות ה ׳ ד ר כ י א י ש ג ם‬
‫אויביו י ש ל י ם א ת ו ) מ ש ל י טז‪. (7 ,‬״ ר׳ י ה ו ש ע בן לוי א מ ר ‪ :‬ז ה י צ ר ה ר ע ״ ) ב ר א ש י ת ר ב ה נד ‪ -‬ת א ו ד ו ר‬
‫א ל ב ק ‪ .(575‬כ ך ק ו ב ע ה מ ד ר ש ) ס י פ ר י ד ב ר י ם ל ב ‪ -‬פינקלשטיין ‪ ,(55‬כי ״ ו א ה ב ת א ת ה ׳ א ל ו ה י ך ב כ ל‬
‫לבבך״ פירושו ״בשני יצריך‪ ,‬ביצר טוב וביצר רע״‪.‬‬
‫ג ם רעיון זה‪ ,‬כקודמו‪ ,‬אינו קשור בבסיסו ל ת ח ו ם ה מ י נ י דווקא‪ .‬רעיון גיוס ה י צ ר ה ר ע ‪ ,‬״ ע ב ו ד ת ה ׳ בשני‬
‫היצרים״‪ ,‬ק ש ו ר ל פ ר ד ו ק ס בסיסי ב מ ט פ י ס י ק ה ה ת ל מ ו ד י ת ‪ ,‬ש ר א ת ה ס ב י ב ה ע ו ל ם ש י ש בו ק ו ט ב ש ל רוע‬
‫ודמוניות‪ ,‬א ך ה א מ י נ ה ב א ל א ח ד ורחום א ש ר ב ר א ה כ ל ) כ ו ל ל א ת הרע(‪ .‬ה צ ו ר ך לגייס א ת ה י צ ר ה ר ע‬
‫ל ה ו ל ד ה ו ל מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת ‪ ,‬ש ב ו נדון ל ה ל ן ‪ ,‬אינו א ל א מ י מ ו ש ב ת ח ו ם א ח ד ‪ ,‬ח ש ו ב כ כ ל ש י ה י ה ‪ ,‬ש ל‬
‫‪7‬ג‬
‫הדיאלקטיקה הבסיסית הזו‪.‬‬
‫ב כ ל ל ‪ ,‬ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת א י נ ה א ל א ה ת ג ל מ ו ת מ ס ו י מ ת ש ל י צ ר ה ר ע ‪ .‬חז״ל מ י י ח ס י ם א מ נ ם ח ש י ב ו ת‬
‫ר ב ה ל י צ ר ב ה ק ש ר המיני‪ ,‬א ו ל ם ח ש י ב ו ת ו ש ל ת ח ו ם ה״עריות״ בקטגוריית ה י צ ר ה כ ל ל י ת א י נ ה א ל א‬
‫ב כ ך ש ה ו א מ ב ט א עבור חז״ל א ת ע ו צ מ ת ה פ י ת ו י ש ל היצר‪ ,‬א ת כ ו ח ו ה ר ב ו א ת ה ח ש י פ ה ה ב ל ת י נ מ נ ע ת‬
‫ב פ נ י ו ) ש ה ר י כ ל א ש ה ‪ ,‬כ פ י ש נ ר א ה ‪ ,‬ה י א ב ע צ ם גילום שלו(‪ .‬א ו ל ם ‪ ,‬אין ל י צ ר ה ר ע ב ה ק ש ר ה מ י נ י מ א פ י י ן‬
‫אוטונומי וייחודי‪ ,‬ל ה פ ך ‪ ,‬ה ו א ה ד ו ג מ ה ה מ ו ב ה ק ת ע ב ו ר חז״ל ל י צ ר ה ר ע ‪ .‬אין ה ו א יותר מ מ י מ ו ש קיצוני‬
‫ומעניין ש ל א ו ת ו י צ ר א ש ר טורד א ת מ נ ו ח ת חז״ל ב כ ל ה ת ח ו מ י ם ‪ ,‬ו א ש ר מ ו ש ך ל כ ל ה ע ב ר ו ת ‪ -‬מגזל‪,‬‬
‫ר צ ח ו ע ב ו ד ה זרה ו ע ד לשון ה ר ע וכעם‪ .‬י צ ר ה ר ע ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬אינו יצר ה מ י ן ‪ .‬ה ה פ ך ה ו א ה נ כ ו ן ‪ -‬י צ ר ה מ י ן‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫חיצוניותו ש ל היצר ל א ד ם מ ו ד ג ש ת במקומות רבים‪ .‬ראו ל מ ש ל ת ו ס פ ת א נזירות ד‪ ,‬ז)ליברמן‪ ,(139 ,‬ש ם‬
‫אומר ה נ ע ר הנזיר ליצרו‪ :‬״רשע‪ ,‬ל א ה י ה לך ל ה ת ג ר ו ת א ל א בדבר שאינו שלך?״‪ .‬הנער‪ ,‬א ם בן‪ ,‬ה ו א מ ר א ש‬
‫ב ע מ ד ת מחנך‪ ,‬ה ו א כלל ל א ה ת פ ת ה ‪ ,‬רק לצרו כ ש ל ואילו ה ו א נוזף בו‪ .‬כך גם בסיפרי במדבר פ ח )שצוטט‬
‫לעיל(‪ :‬״לפי ש ה י ה יצר ה ר ע יושב ומצערו כ ל הלילה‪ ...‬נשבע ליצרו ה ר ע ו א מ ר לו‪...‬״‪ .‬בשני ה מ ק ר י ם‬
‫ה ה פ ר ד ה ה י א ח ד ה ‪ ,‬מ ח ד ניצבת ד מ ו ת היצר ומאידך ד מ ו ת ה א ד ם ה ח ס י ד הנאבק בו‪ .‬היצר ו ה א ד ם ה ם‬
‫סובייקטים נפרדים באפיזודות הללו‪ .‬והשוו עוד ירושלמי סנהדרין כ‪ ,‬א ‪ :‬״ואמר ללצרו‪ :‬ת א ב ת דבר ה א ס ו ר‬
‫לך‪...‬״‪.‬‬
‫ב כ מ ה מדרשים נוטל הקב״ה אחריות ע ל ח ט א י ה א ד ם ‪ ,‬מכיוון ש ה ו א א ש ר ברא ב א ד ם א ת יצר ה ר ע ‪ :‬״וינחם‬
‫ה׳ כי ע ש ה וגו׳ — א מ ר רבי אייבו‪ :‬ת ה ו ת ה י ת ה לפני שבראתי בו יצר הרע‪ ,‬שאילולי בראתי בו יצר ה ר ע‬
‫ל א ה י ה מורד בי״)בראשית רבה כז — תאודור־אלבק ‪ .(258‬וראו עוד בעניין זה ב ת ל מ ו ד ירושלמי‪ ,‬ת ע נ י ת‬
‫סו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫כך ב כ ת ב יד מינכן ופירנצה‪ .‬בדפוסים הלשון צבעונית אף יותר‪ :‬״אמר רבה בר בר ח נ ה ‪ :‬א מ ר ל ה ן נביא‬
‫לישראל — חזרו בתשובה‪ ,‬אמרו לו‪ :‬אין אנו יכולין‪ ,‬יצר ה ר ע שולט בנו‪ ,‬א מ ר להן‪ :‬יסרו יצריבם‪...‬״‬
‫מ ת ו ך ה ק ש ר הפסוק ה מ צ ו ט ט על ידי בן זומא‪ ,‬נראה כי כיבוש היצר מ ת פ ר ש במתינות ובשליטה בכעס‪.‬‬
‫פיסקה זו ״ואם ל א יקרא קריאת שמע‪...‬״ נ מ צ א ת בכתב יד מינכן בגיליון‪ ,‬א ך ה י א מ ת ח י י ב ת מרצף הפסוק‬
‫ו נ מ צ א ת גם בכתבי יד אחרים‪.‬‬
‫ישנה‪ ,‬מ ש ו ם מ ה ‪ ,‬ה ס כ מ ה מקיר לקיר במחקר )‪ :Boyarin 1993; Gordis 1967; Cohen 1989‬ביאל ‪1994‬‬
‫ואחרים(‪ ,‬כי רעיון גיוס היצר ה ר ע לטובה ה ו א רעיון הקשור אקסקלוסיבית ביחס למיניות‪ ,‬ונובע בעיקר מן‬
‫ה מ ת ח שבין המיניות כיצר ה ר ע לבין ח ו ב ת ההולדה‪ .‬ה ס כ מ ה זו קשורה ל מ ג מ ה ה כ ל ל י ת ל ה ת ע ל ם מכך‪,‬‬
‫שיצר ה ר ע אינו מושג מיני‪.‬‬
‫‪ 61‬תיאוריה וביקורת‬
‫אינו אלא מקרה פרטי של יצר הרע‪ ,‬הנעדר כל מאפיין וצביון מהותי ייחודי‪ 38.‬צירוף העובדות שהצגנו‪,‬‬
‫היצר הרע כקטגוריה כללית ורחבה מחד‪ ,‬ומאידך העיסוק התלמודי ב״תשוקה המינית״ הנעשה)כמעט‬
‫אקסקלוסיבית( במסגרת אותה קטגוריה‪ ,‬מוביל‪ ,‬לדעתי‪ ,‬למסקנות ברורות‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬כי ניתן לדחות לחלוטין את זיהויו של היצר הרע כמושג מיני בתפיסה התלמודית‪ :‬ועדיין‬
‫מוטל עלינו להוכיח‪ ,‬כי היצר נתפס בהקשר אנטינומיסטי ‪ -‬משיכה הרחק מהאל וממצוותיו‪ ,‬לעבר‬
‫עולמות החטא והאיסור‪ .‬יש כמה מקורות הנראים כסותרים את התפיסה הזו‪ ,‬ובהם משתקפת דמותו‬
‫של היצר כפועלת לפי ״עקרון העונג״ כמין ‪ id‬פרוידיאני‪ ,‬אשר נמשך להנאות ולסיפוקים מיידיים ולא‬
‫כדמון הנאבק נגד האל ומצוותיו‪ .‬כך למשל בתוספתא הוריות)פרק א הלכה ה ‪ -‬צוקרמנדל ‪:(474‬‬
‫״האוכל שקצים הרי זה משומד‪ .‬אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים האוכל בשר חזיר והשותה יין‬
‫נסך והמחלל את השבת והמשוך ]כל אלה מוגדרים כמשומדים[‪ .‬ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר אף הלבוש‬
‫כלאים‪ .‬ר׳ שמעון בן אלעזר אומר אף העושה דבר שאין היצר תאב לו״ ‪ -‬עברות רבות יש‪ ,‬אם כן‪ ,‬אך‬
‫‪39‬‬
‫היצר אינו תאב את כולן אלא רק את המהנות והמפתות שבהן‪.‬‬
‫מקורות רבים אינם מאפשרים תפיסה הדוניסטית שכזו של היצר‪ .‬מדרשים רבים מתארים את היצר‬
‫בדמות פרובוקטור‪ ,‬המחפש בדרכים פתלתלות ובתחכום רב להרחיק את האדם מן האל ומהמצוות‪,‬‬
‫ולא סתם כנהנתן‪.‬‬
‫דרש ר׳ יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש‪ :‬מאי דכתיב ״אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף״‬
‫)מיכה ז‪ - (5 ,‬אם יאמר לך לצרף‪ :‬חטא והקב״ה מוחל‪ ,‬אל תאמן לו‪ ,‬שאין ריע אלא יצר הרע‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬״כי יצר לב האדם רע״)בראשית ח‪ ,‬ו‪(2‬‬
‫‪40‬‬
‫)חגיגה טז‪ ,‬א(‬
‫כך למשל מוצג היצר במאבקו עד לימוד התורה‪ :‬״סעדני ואושעה ואשעה בחקיך תמיד ‪ -‬שלא אהא‬
‫לומד תורה ושוכח‪ ,‬שלא אהא לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשגות ]לחזור על הלימוד[״)ספרי במדבר‬
‫פיסקא קיט צ הורוויץ ‪ .(143‬וכן ״שלא יעציבני יצר הרע מלעסוק בתורה״)מכילתא דר׳ ישמעאל‪,‬‬
‫מסבתא דעמלק ב ‪ -‬הרוויץ־רבין ‪ .(201‬היצר הוא גם זה המקניט ומקנטר את היהודי‪ ,‬ומספר לו כי‬
‫חוקות הגויים נאות יותר‪ :‬״עדאן ]עדיין[ יש מקום ליצר הרע להרהר לומר‪ :‬שלהן ]החוקים של הגויים[‬
‫נאין משלנו‪ ,‬תלמוד לומר ]עונה הכתוב ליצר[‪ :‬ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם‪.‬״)ספרא‪,‬‬
‫אחרי מות פרשה ח(‪.‬י‪ 4‬ולבסוף‪ ,‬היצר הוא זה אשר מביא את האדם לכעוס ולבסוף אף לעבוד עבודה‬
‫זרה‪ :‬״ר׳ שמעון בן לעזר אמי משם ר׳ חלפאי בן אגרא שאמר משם רבי יוחנן בן נורי‪ :‬מתלש בשערו‪,‬‬
‫מקרע את כסותו‪ ,‬משבר את כליו‪ ,‬מפזר את מעותיו בחמתו ‪ -‬יהא בעיניך כעובד עבודה זרה‪ ,‬שאילו‬
‫אומר לו לצרו‪ :‬לך ועבוד עבודה זרה ‪ -‬עובד היה‪ .‬שכך היא עבודתו של יצר הרע״)תוספתא בבא‬
‫קמא ט‪ ,‬לא ‪ -‬ליברמן ‪.(49‬‬
‫היצר המדרשי מנסה שוב ושוב להמריד את האדם נגד אלוהיו‪ .‬לא בכדי מדמיין הדרשן את הקב״ה‬
‫מצטער על שברא באדם את יצר הרע‪ ,‬״שאילולי בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי״)בראשית רבה‬
‫בז ‪ -‬תאודור־אלבק ‪.(258‬‬
‫האם לפנינו שתי תפיסות שונות של היצר הרע? ייתכן‪ ,‬אך דומה כי ניתן ללכת בדרך שונה‪ :‬אפשר‬
‫שדמות היצר ההדוניסט ודמותו של היצר האוסר מלחמה על האל ותורתו אינן רחוקות כל כך‪ .‬בדמיון‬
‫החז״לי ההתרחקות מן האל בדרך כלל אינה נתפסת באידיאולוגית)ראו גלוקר תשנ״ח‪ ,(122-118 ,‬אלא‬
‫‪ 38‬הדברים ב א י ם לידי ביטוי ח ד בסוגיות הדנות ביצר הרע‪ ,‬ש ב ה ן בלול עיסוק ביצר בהקשר מיני ע ם ה ק ש ר י ם‬
‫א ח ר י ם ברצף אחד‪ .‬בך ל מ ש ל ב א ב ו ת דרבי נתן נו״א טז — ה מ ד ר ש עוסק ש ם באפיון יצר ה ר ע בעקבות‬
‫דברי רבי י ה ו ש ע ב מ ס כ ת אבות‪ :‬״עין רעה ויצר ה ר ע ו ש נ א ת הבריות מוציאים א ת ה א ד ם מן ה ע ו ל ם ״ ) ב ‪,‬‬
‫יד(‪ .‬מ ח ד מ ו ב א י ם בסוגיה סיפורים מיניים לחלוטין‪ :‬״בזמן ש א ד ם מ ח מ ם א ת ע צ מ ו והולך ל ד ב ר זימה כ ל‬
‫איבריו נשמעין לו‪ ,‬מפני שיצר ה ר ע מ ל ך ה ו א ע ל מ א ת י ם וארבעים ושמונה איברים״; ומאידך ה ק ש ר י ם‬
‫א ח ר י ם לגמרי‪ :‬״תינוק מוטל בעריסה‪ ,‬הניח ידו ע ל גבי נ ח ש או ע ל גבי עקרב ועקצתו ‪ -‬ל א גרם לו א ל א‬
‫יצר ה ר ע שבמעיו״‪ .‬אין ז א ת א ל א ש מ ב ח י נ ת מ ס ד ר הסוגיה‪ ,‬זה גם זה ע ב ו ד ת היצר‪ ,‬ו ה א ב ח נ ו ת ‪ ,‬א ם בכלל‪,‬‬
‫ה ן משניות‪.‬‬
‫‪ 39‬והשוו ל י ר ו ש ל מ י ) מ ע ש ר ו ת נ‪ ,‬א(‪ ,‬ה מ ד ב ר ע ל ה י ת ר ה א כ י ל ה ש ל פועל בכרם‪ :‬״כנפשך — כ ל דבר ש ה י צ ר‬
‫תאב״‪.‬‬
‫‪ 40‬הציטוט ע ל פי כ ת ב יד ואתיקן ‪ .134‬ב כ ת ב יד מינכן ״אם י א מ ר לך א ד ם יצר ה ר ע חטא‪..,‬״ ו ה ו א ודאי טעות‪,‬‬
‫שהרי לפי פירוש הפסוק ב ה מ ש ך ברור‪ ,‬כי היצר ה ו א ה מ פ ת ה ‪.‬‬
‫‪ 41‬כ ל הציטוטים מן ה ס פ ר א ה ם ע ל פי כ ת ב יד רומי ‪.66‬‬
‫‪ 62‬תיאוריה וביקורת‬
‫כסימן של חולשה ושל נפילה מוסרית‪ .‬עזיבת המעוות נתפסת כנהנתנית‪ ,‬כשם שהנהנתנות נתפסת‬
‫בעזיבת המצוות‪ .‬אין הפרדה מלאה בין התמסרות להנאות לבין עזיבת המצוות‪ .‬בך ׳ במובהק‪ ,‬במדרש‬
‫הבא)מכילתא דרשב״י לד‪ ,‬כד ‪ -‬אפשטייךמלמד ‪: (223‬‬
‫כי אוריש גוים מפניך ולא יחמד איש את ארצך ‪ -‬לברה תורה כנגד היצר ]בלומר דברי התורה‬
‫כאן מכוונים כתשובה ליצר[‪ ,‬שלא יאמרו ישראל היאך אנו מניחין ארצינו ובתינו ושדותינו וכרמינו‬
‫ועולין לרגל‪ ,‬שמא יבואו אחרים וישבו במקומותינו‪ .‬לפיכך ערב להן הקב״ה‪ :‬ולא יחמד איש את‬
‫ארצך בעלתך לראות‪.‬‬
‫היצר מצטייר כאן כעצל‪ ,‬תאב בצע ורודף עונג‪ ,‬אבל בסופו של דבר הוא נאבק במצוות עלייה לרגל‪,‬‬
‫הוא אויבן של המצוות‪ 42.‬ייתכן שההשתלשלות היא כזו‪ :‬ככל שהיצר מתרחק מתיאורו כתכונה‬
‫מופשטת ומקבל דמות אנושית‪ ,‬אנתרופומורפית מלאה‪ ,‬כך הוא מוצג כיותר ערמומי ותחבולן‪ ,‬וכך‬
‫גם מתרחקת דמותו מהדוניזם פשוט‪ ,‬והוא זוכה לעיצוב של דמות האנטי־אל‪ ,‬כוח דמוני הנאבק‬
‫באופן אקטיבי במצוות ובתורה‪ :‬אולם‪ ,‬והדבר חשוב לענייננו‪ ,‬אין ספק שהיצר החז״לי זוכה להמשגה‬
‫אנטינומיסטית‪ ,‬ובמסגרת זו‪ ,‬אטען‪ ,‬יש להבין גם את הופעותיו בהקשרים המיניים‪.‬‬
‫עובדת היותו של היצר הרע מושך לאיסורים כולם מומחשת יפה במדרש הבא‪ :‬״שלש עשרה שנה‬
‫גדול יצר הרע מיצר טוב‪ .‬ממעי אמו של אדם הוא גדל ובא עמו‪ .‬התחיל מחלל שבתות ואין ממחה‬
‫בידו‪ ,‬הורג נפשות ואין ממחה בידו‪ ,‬הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו‪ .‬לאחר י״ג שנה נולד לו יצר‬
‫טוב‪ ,‬כיון שמחלל שבתות אומר לו‪ :‬ריקה‪ ,‬הרי הוא אומר ״מחלליה מות יומת״)שמות לא‪ .(14 ,‬הורג‬
‫נפשות‪ ,‬אומר לו‪ :‬ריקה‪ ,‬הרי הוא אומר ״שופך דם האדם באדם דמו ישפך״)בראשית ט‪ .(6 ,‬הולך לדבר‬
‫עבירה‪ ,‬אומר לו‪ :‬ריקה‪ ,‬הרי הוא אומר ״מות יומת הנואף והנואפת״)ויקרא כ‪(10 ,‬״ )אבות דרבי נתן‪,‬‬
‫נו״א טז ‪ -‬שכטר ‪ .(62‬היצר הרע‪ ,‬בתפקידו האנטינומיסטי‪ ,‬מערער בעיקר על המצוות הקשות יותר‬
‫והמוכנות פחות‪ ,‬בין אם הן בתחום המיני)איסור אשת אח( ובין אם לאו‪ :‬״רבי יהושע דסכנין בשם רבי‬
‫לוי‪ :‬ארבעה דברינם[ יצר הרע משיב עליהן ]מערער עליהם[‪ ,‬ובכולהו כתיב)ובכולם כתוב( חוקה‪ .‬ואלו‬
‫‪43‬‬
‫הן ‪ -‬אשת אח וכלאים ושעיר המשתלח ופרה ]אדומה[״)פסיקתא דרב כהנא ד‪ ,‬ו ‪ -‬מנדלבוים ‪.(71‬‬
‫עד עתה התייחסתי לספרות התנאית והאמוראית בנשימה אחת וללא כל חלוקה בין מקורות בבליים‬
‫לארץ־ישראליים‪ ,‬ולא בכדי‪ .‬ישנו הבדל מהותי בנוגע לשימוש במושג היצר בין הטקסטים התנאיים‬
‫לאמוראיים ואף יותר מכך בין הספרות הבבלית לארץ־ישראלית‪ ,‬אך כפי הנראה הם אינם נוגעים‬
‫לעיקר טיעוננו‪ .‬בספרות התנאית כמעט שאין שימוש במינוח ״יצר״ בהקשרים מיניים‪ ,‬ואילו בספרות‬
‫האמוראית‪ ,‬הבבלית בעיקר‪ ,‬השימוש רווח מאוד‪ 44.‬אולם‪ ,‬בשני המקרים‪ ,‬כאשר מופיע ההקשר המיני‪,‬‬
‫הוא בלול בתפיסה רחבה יותר של היצר ואינו נבדל מהקשרים אחרים שלו‪ .‬בשני המקרים *פימיז של‬
‫‪43‬‬
‫היצר דומים‪ ,‬גם אם יישומו לתחום המיני רווח בספרות הבבלית בעיקר‪.‬‬
‫אני מתעלם לחלוטין משאלת הפרקטיקות המיניות‪ .‬אינני טוען שהנהגים המיניים היו שונים)אף‬
‫שוודאי הדבר נכון(‪ ,‬או שאנשים נמשכו יותר או פחות לנשים‪ .‬אינני טוען גם על אודות האידיאולוגיה‬
‫התלמודית‪ ,‬ככל שהביטוי אידיאולוגיה מכוון למחשבה רפלקסיבית ומודעת או להשקפת עולם‬
‫מגובשת‪ .‬טענתי היא במישור של משחק השפה‪ ,‬המצוי בתשתית שיח המיניות‪ .‬אני מכוון לאותן‬
‫קטגוריות בסיסיות‪ ,‬שדרכן הדברים נתפסים ומקבלים פשר ומובנות‪ .‬אני סבור כי הקטגוריות‪ ,‬שדרכן‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
‫ת ו פ ע ה מקבילה בדיוק‪ ,‬מ א ב ק ה מ ש ל ב נהנתנות ואנטינומיזם‪ ,‬מופיעה בדברי רבי ע ק י ב א ) ס פ ר א קדושים ג(‪,‬‬
‫ה מ צ י ג א ת היצר במסיט נגד איסור ה ע ר ל ה בפירות‪ :‬״רבי עקיבא אומר‪ :‬דברה תורה בנגד היצר‪ ,‬ש ל א י ה י ה‬
‫א ד ם אומר הרי ארבע שנים אני מיצטער בו חינם״‪.‬‬
‫והשוו ס פ ר א אחרי מ ו ת פרשה ח‪ :‬״אילו דברים החקוקים בתורה שיצר ה ר ע מ י ש ו ב ע ל י ה ם ו א ו מ ו ת ה ע ו ל ם‬
‫משיבין עליהן‪ ,‬כגון א כ י ל ת חזיר ולבישת כ ל א י ם ו ח ל י צ ת י ב מ ה ו ט ה ר ת ה מ צ ו ר ע ושעיר ה מ ש ת ל ח ״ ‪.‬‬
‫במקורות תנאיים יש ה ק ש ר מיני מובהק רק בשני מ ק ו מ ו ת מ ת ו ך כשלושים מקורות המזכירים א ת היצר‪.‬‬
‫ב ת ל מ ו ד הירושלמי בערך ב ח מ י ש ה מ ק ו מ ו ת מ ת ו ך כעשרים וחמישה‪ ,‬ואילו ב ת ל מ ו ד הבבלי בשלושים‬
‫מ ת ו ך כשבעים ו ח מ י ש ה מקורות העוסקים ביצר‪ .‬עוד יש לציין‪ ,‬כי מ ח צ י ת מן ה מ ק ו ר ו ת ב ת ל מ ו ד ה ב ב ל י‬
‫בעלי ה ק ש ר מיני מופיעים בסוגיות ה ל כ ת י ו ת ובהקשרים הלכתיים‪ ,‬ואילו המקורות המזכירים א ת ה י צ ר‬
‫בהקשרים א ח ר י ם ב ת ל מ ו ד הבבלי לעולם אינם ה ל כ ת י י ם )כיוון שבמקורות רבים ה ה ק ש ר אינו ברור‪ ,‬כפי‬
‫שהראינו‪ ,‬הרי ה מ ס פ ר י ם שצוינו ה ם ע צ מ ם תוצר ש ל פרשנות(‪ .‬כדי ל ה ו כ י ח א ת טיעוננו‪ ,‬ה ב א נ ו ראיות מן‬
‫הספרות ה ת נ א י ת והאמוראית‪ ,‬ה ב ב ל י ת והארץ־ישראלית גם יחד‪.‬‬
‫ניסיון מפורט א ך ראשוני להבחין בין י ח ס ם ש ל ח כ מ י בבל וארץ י ש ר א ל לנושא ה מ י נ י ו ת נ מ צ א כבר א צ ל‬
‫הרשברג תרע״ב‪4-6 ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 63‬תיאוריה וביקורת‬
‫הביטו חז״ל על אותם הנהגים והפרקטיקות‪ ,‬היו שונות לחלוטין מאלה שמקובל לייחס להם‪ .‬חדל‬
‫מתייחסים למיניות בעיקר דרך קטגוריה שבלל אינה מינית‪.‬‬
‫שלא אתן עיני באשה אחרת‬
‫י ש נ ה מ י נ י ו ת א ח ת ב ל ב ד ה מ ו ת ר ת ע ל ידי ח ד ל ‪ ,‬ו ה י א ה מ י נ י ו ת שבין ב ע ל ל א ש ה נ ש ו א י ם ז ה ל ז ה ‪,‬‬
‫ה מ ת ק י י מ ת בזמן ו ב מ ק ו ם ה מ ו ת ר י ם כמובן‪ .‬ח ד ל ‪ ,‬כידוע‪ ,‬ל א רק ה ת י ר ו א ת ה נ י ש ו א י ן ו ה י ל ו ד ה א ל א א ף‬
‫ה פ כ ו א ו ת ם ל מ צ ו ו ה מ ח ו י ב ת ‪ ,‬ש ק ש ה ל ה ג ז י ם ב ח ש י ב ו ת ה ) ‪ (Cohen 1 9 8 9‬ואין ע ל י ה עוררין)‪Fraade‬‬
‫‪ .(1986,275‬ה ב ע ל מ צ ו ו ה מ ן ה ת ו ר ה ל ב ו א א ל א ש ת ו ‪ ,‬ל פ ר ו ת ולרבות‪ .‬ב מ ס ג ר ת זו מ ו ת ר ל ב ע ל ‪ ,‬ל פ י רוב‪.‬‬
‫ה ד ע ו ת ‪ 4 6 ,‬ל נ ה ו ג ח י ר ו ת מינית‪ ,‬״כל מ ה ש א ד ם ר ו צ ה ל ע ש ו ת ב א ש ת ו עושה״‪ .‬מ ו ת ר ל ו ל ת ב ו ע א ו ת ה בפיו‬
‫ל מ ש ג ל ‪ ,‬ו ה ו א מ צ ו ו ה ל פ ת ו ת א ו ת ה ולעורר א ת מ ו כ נ ו ת ה ) נ ד ר י ם כ‪ ,‬ב(‪ .‬ה א ש ה מ ד ו ר ב נ ת ע ל ידי ח ד ל‬
‫ל ה ת ק ש ט כדי ל ע ו ר ר א ת ח ש ק ו ש ל ב ע ל ה ) ש ם ( ‪ .‬״ ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ״ ש ל ה ב ע ל ל א ש ת ו מ ו ת ר ת ) ש ו ב ‪,‬‬
‫לרוב ה ד ע ו ת ( ו א ף רצויה‪ .‬ה נ ה ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ת ש ו ק ה מ י נ י ת ש א י נ ה בגדר מ ש י כ ה א ס ו ר ה ‪ ,‬מ י נ י ו ת ש א י נ ה ח ט א ‪.‬‬
‫ה א ם ל א י ה י ה ז ה פ ר ד ו ק ס ל י לטעון‪ ,‬ש ה מ ש י כ ה המותרת ש ל ב ע ל ל א ש ת ו ה י א ח ל ק מן ה ק ט ג ו ר י ה ש ל‬
‫ה מ ש י ב ה לאיסור‪ .‬פרדוקסלי כ כ ל ש ז ה נ ש מ ע ‪ ,‬ז ה בדיוק ה ד ב ר ש א ו ת ו א נ ס ה ל ה ו כ י ח ‪.‬‬
‫״והנה טוב מאוד ‪ -‬זה יצר רע‪ .‬וכי יצר הרע טוב מאד?! אתמהא‪ ,‬אלא שאלולי יצר הרע לא בנה‬
‫אדם בית ולא נשא אשה‪ ,‬ולא הוליד בנים״)בראשית רבה ט ‪ -‬תאודור־אלבק ‪ .(72‬המשיכה המינית‬
‫שבין בעל לאשה‪ ,‬או נכון יותר‪ ,‬המשיכה של הבעל לאשתו)כפי שנראה להלן( איננה אלא ניווט‬
‫מוצלח של אותו יצר הרע עצמו‪ ,‬אשר מושך לחטאים כולם‪ .‬״מעשה ההולדה מחייב את האדם‬
‫לרתום לתועלתו את האנרגיות הדיאלקטיות של החטא והרשע״)ביאל ‪ .(62 ,1994‬למעשה זהו אחד‬
‫מהאתוסים המרכזיים של תפיסת הנישואין אצל חדל)בנוסף לחובת ההולדה כמובן( ‪ -‬ההצלה מן‬
‫החטא‪ 47.‬האדם נמשך אל החטא המיני‪ ,‬ומטרת הנישואין היא לנתב את תשוקתו לכיוון מותר‪ .‬אשתו‬
‫של אדם הופכת למעין סובלימציה של משיכתו לאיסור‪ 48.‬כך יכול רב להרגיע את חבריו‪ ,‬אשר אינם‬
‫מבינים כיצד הוא מסתדר עם אשתו המרשעת‪ :‬״דיינו״‪ ,‬הוא משיב להם‪ ,‬״שמגדלות את בנינו ומצילות‬
‫אותנו מן החטא״)יבמות סג‪ ,‬א(‪ .‬חכמים‪ ,‬התמהים על פריצותה של אשתו של אבא חלקיה אשר מעזה‬
‫לצאת לרחוב מקושטת‪ ,‬זוכים לתשובה שהיא עושה זאת כדי ״שלא אתן עיני באשה אחרת״)תענית‬
‫כג‪ ,‬ב(‪ .‬הגבר הנמשך לאיסור מוצא פורקן אצל אשתו‪ 49.‬התפיסה העומדת מאחורי אמירות כאלה‬
‫היא שיצר הרע הנו בר־ניווט וניתוב‪ ,‬ושניתן להשתמש בו לטובה‪ :‬״אברהם אבינו עשה יצר הרע ‪-‬‬
‫טוב״)ירושלמי‪ ,‬ברכות יד‪ ,‬ב(‪ .‬למעשה‪ ,‬כל אדם מצווה לעשות זאת ולעבוד את אלוהיו בשני יצריו‪,‬‬
‫הטוב והרע גם יחד)משנה‪ ,‬מסכת ברכות ט‪ ,‬ה(‪ .‬רעיון השליטה ביצר המיני וריסונו‪ ,‬בניגוד להכחדתו‪,‬‬
‫אשר נתפס במחקר כקבלה וכאישור של המיניות‪ ,‬אינו אלא חלק מן האתוס הכללי של גיוס היצר‬
‫הרע לעבודת האל‪ ,‬כפי שראינו‪ .‬לא ניתן להכחיד את היצר ולוותר עליו‪ ,‬ולכן יש לגייס אותו לטוב‬
‫)אמנם ייתכן‪ ,‬כי לעתיד לבוא יוכחד יצר הרע‪ ,‬אך במקביל ישנן דעות שגם המיניות תיעלם בתקופה‬
‫זו‪ :‬ראו ביאל ‪ .(60 ,1994‬נישואין והולדה הם‪ ,‬כך נראה‪ ,‬מימוש למופת של החיוב לעבוד את האל בשני‬
‫היצרים‪.‬‬
‫בסיפור ה י ד ו ע ש ב מ ס כ ת י ו מ א ) ס ט ‪ ,‬ב( ח כ מ י ם ת ו פ ס י ם א ת י צ ר ע ב ו ד ת כ ו כ ב י ם ו מ ש מ י ד י ם אותו‪ .‬כיוון‬
‫ש כ ך ת י א ב ו נ ם גדל‪ ,‬ו ה ם מ נ ס י ם ל ה ש מ י ד ג ם א ת ״יצרא דעבירא״‪ .‬א ו ל ם א ז ה ם מ ג ל י ם ש ה ע ו ל ם‬
‫אינו יכול בלעדיו‪ ,‬ו א ף ב י צ ה בשוק ל א ניתן ל מ צ ו א ל ל א ע ז ר ת ה י צ ר ה כ ל ו א ‪ .‬ל פ י כ ך ה ם מ נ ס י ם רק‬
‫ל ה ח ל י ש א ו ת ו ‪ :‬״ א ה נ ו ב י ה ) נ ה נ ו בו( ] ה ד ב ר הועיל[‪ ,‬מ ס ב י ר ה ה ג מ ר א ‪ ,‬״כי ה י כ י ד ל א מיגרי ל י ה ל א י נ י ש‬
‫בקרובותיה״ ‪ -‬ה י צ ר כ ב ר אינו מ ו ש ך א ת ה א ד ם לקרובותיו‪ .‬כ ל ה מ ש י כ ו ת ה מ י נ י ו ת ה ן ר מ ו ת ש ו נ ו ת‬
‫ש ל א ו ת ו ״יצרא דעבירא״‪ ,‬ו ח כ מ י ם רוצים ל ה ו ת י ר א ו ת ו רק ב א ו ת ה מ י ד ה מ ו ע ט ת ״ ש י ה א ש ו ל ט ב א ד ם‬
‫ליזקק ל א ש ת ו ו ל א ל א ח ר ת ״ ) ש ם ‪ ,‬רש״י(‪ ,‬וזו‪ ,‬ל פ י ת פ י ס ת ח ד ל ‪ ,‬ש א ל ה כ מ ו ת י ת בלבד‪ .‬בסיפור מ ש ע ש ע‬
‫ה מ ו פ י ע ב מ ס כ ת כ ת ו ב ו ת ) ‪ 0‬ה ‪ ,‬א( מ ת ו א ר ה א מ ו ר א ר ב א יושב ב ב י ת הדין‪ ,‬ולפניו מ ו פ י ע ה ח ו מ א א ל מ נ ת ו‬
‫ש ל א ב י י ל ב ק ש מזונות מ ר כ ו ש ב ע ל ה ה מ ת ‪ .‬ע ק ב א י ר ו ע מ ס ו י ם ) ש ע ו ד נ ש ו ב א ל י ו ב ה מ ש ך ( ת ש ו ק ת ו‬
‫ש ל ר ב א מ ת ע ו ר ר ת ‪ ,‬ואז ״קם ר ב א ע ל ל ב י ת י ה ) נ כ נ ם לביתו(‪ ,‬ת ב ע ה ] ל ת ש מ י ש [ ל ב ת רב ח ס ד א ]אשתו[‪,‬‬
‫‪ 46‬מסורת ה מ י ו צ ג ת ע ל ידי בן ר ה ב א י ש ו ל ל ת כנראה א ת ה ה נ א ה הגברית‪ ,‬ומצווה עליו לבוא א ל א ש ת ו ״כמי‬
‫ש כ פ א ו שד״)נדרים כ‪ ,‬ב(; וראו בעניין זה ‪Boyarin. 1993,109-113‬‬
‫‪ 47‬על הנישואין כהגנה מפני החטא וההבדלים בתפיסה זו בין חכמי בבל וארץ־ישראל‪ ,‬ראו ‪.Gafni 1989‬‬
‫‪ 48‬רעיון זה מופיע גם א צ ל פאולוס — הראשונה א ל הקורינתים ז‪.9 ,‬‬
‫‪ 49‬מ ס י ב ה זו צריכים ח כ מ י ם להזהיר א ת ה ב ע ל ש ל א ל ח ש ו ב ע ל א ש ה א ח ר ת ב ש ע ה ש ה ו א ב א א ל א ש ת ו‬
‫)נדרים כ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ 64‬תיאוריה וביקורת‬
‫א מ ר ה ל י ה ב ת רב ה ס ד א מ ן ה ו י ה א י ד נ א ב ב י ת ד י נ א ) מ י ה י ה ע כ ש י ו ב ב י ת הרין(?‪...‬״ אין צורך ל ה ס ב י ר‬
‫ל א ש ת ו ש ל רבא‪ ,‬ש מ י ד מ ב י נ ה ש ה י א מ ש מ ש ת כ א ן כפורקן ל מ ש ה ו ש ה ת ע ו ר ר ב מ ק ו ם א ח ר ו ע ל ידי‬
‫א ש ה א ח ר ת ‪ .‬ה י צ ר ה ו א ת מ י ד א ו ת ו יצר ה ר ע ‪ ,‬א ל א ש א ם מ ס פ י ק י ם ‪ ,‬מ צ ל י ח י ם לנווט א ו ת ו ל מ ק ו ם‬
‫ה מ ו ת ר ‪ .‬ניתן ל נ ס ח ז א ת כך‪ :‬ל א רק ש ה ד ג ש ת א ת ו ס ה נ י ש ו א י ן ב ס פ ר ו ת ח ז ״ ל א י נ ה ס ו ת ר ת א ת י ח ס ם‬
‫ל״תשוקה המינית״ כיצר הרע‪ ,‬א ל א שבמובנים רבים ח ו ב ת הנישואין מ ו ד ג ש ת דווקא כ ת ו צ א ה ישירה‬
‫מ ן ה פ ח ד מ א ו ת ו היצר‪ ,‬ש ה ר י ה נ י ש ו א י ן נועדו ל ה ג ן מפניו‪ .‬ל פ י כ ך גם‪ ,‬ל פ י רוב ה ת פ י ס ו ת ה ת ל מ ו ד י ו ת ‪,‬‬
‫י ח ס י א י ש ו ת א י נ ם מ ו ג ב ל י ם ל ה ו ל ד ה ) ב ג ו ן נ ש י ם בהיריון א ו א ח ר י ב ל ו ת וכד׳( ו ה ה נ א ה ה מ י נ י ת א י נ ה‬
‫נ ש ל ל ת ‪ ,‬מכיוון ש מ ט ר ת ה י ח ס י ם ה י א ה ג נ ה מ פ נ י ה י צ ר ה ר ע וניתוב חיובי שלו‪ .‬א י ש ו ר ה מ י נ י ו ת ו ה ה נ א ה‬
‫שבנישואין אינו א ל א ע ד ו ת ל י ח ס ד י א ל ק ט י כ ל פ י ה י צ ר ה ר ע עצמו‪ .‬כ ש ם ש ה י ח ס א ל ה י צ ר ה ר ע אינו‬
‫ת מ י ד ובאופן א ו ט ו מ ט י שלילי‪ ,‬כ ך ג ם מ מ י ל א ב י ח ס ל ״ ת ש ו ק ה המינית״‪ ,-‬ו כ ש ם ש י ש ג י ש ו ת ש ו נ ו ת כ ל פ י‬
‫‪50‬‬
‫היצר‪ ,‬כ ך מ ת ג ל ו ת ג י ש ו ת א ל ה גם ב ת ח ו מ י ם ה מ י נ י י ם ‪.‬‬
‫ה ד ו ג מ א ו ת ש ה ב א ת י ע ד כ ה מ ד ג י מ ו ת א ת ט ע נ ת י ב מ י ש ו ר ה פ ס י כ ו ל ו ג י ‪ -‬כ ך א מ ר ת י ‪ ,‬כי ה ג ב ר ה נ מ ש ך‬
‫ל א י ס ו ר י ם מ ו צ א פורקן א צ ל א ש ת ו ‪ .‬א ו ל ם ‪ ,‬ניתן ל ל מ ו ד מ ן ה מ ק ו ר ו ת ה ל ל ו ת ו פ ע ה ע ק ר ו נ י ת יותר‪.‬‬
‫ל מ ע ש ה ע י ק ר טיעוני כ ל ל אינו ב מ י ש ו ר ה פ ס י כ ו ל ו ג י א ל א ה ת ר ב ו ת י ‪ ,‬ו ה ו א ע ו ס ק ב צ ו ר ת ה ה מ ש ג ה‬
‫ש ל ה י צ ר ב ת פ י ס ה ה ת ל מ ו ד י ת ‪ .‬כ ש ם שראינו‪ ,‬כי ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ל א ז כ ת ה ל ה מ ש ג ה נ פ ר ד ת מ כ ל ל‬
‫ה ת ש ו ק ו ת לאיסור‪ ,‬כ ך ניתן ל ר א ו ת ‪ ,‬כי ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת שבין ב ע ל ל א ש ת ו נ ת פ ס ת ו מ ו מ ש ג ת ב י ח ס‬
‫למיניות ה א ס ו ר ה ולמשיכה לאיסור בכלל וכחלק מהם‪ .‬הנישואין נתפסים כהגנה מן החטא‪ ,‬כ ה צ ל ה‬
‫מ ה מ ש י כ ו ת ה א ס ו ר ו ת ‪ .‬ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת מ ק ב ל ת א ת מ ו ב נ ה רק ב י ח ס ובניגוד ל א י ס ו ר י ם ה נ מ צ א י ם מ ח ו ץ‬
‫לה‪ .‬ה ״ ש כ ל ה י ש ר ״ ה מ ו ד ר נ י ה י ה מ צ פ ה ‪ ,‬ש צ ו ר ת ה ה מ ש ג ה ת ה י ה ה פ ו כ ה בדיוק ‪ -‬ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת‬
‫) ה ח י ו ב י ת א ו ה נ י ט ר ל י ת ( ת ה י ה ה מ ו ש ג המכונן‪ ,‬א ש ר יוגבל ע ל ידי א י ס ו ר י ם ו ג ב ו ל ו ת ; א ו ל ם ל א כ ך‬
‫מ צ ט י י ר ת מ ע ר כ ת ה ק י ד ו ד ה ת ל מ ו ד י ת ‪ -‬ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת מ כ ו נ נ ת ע ל ידי ה א י ס ו ר י ם ה מ ק י פ י ם א ו ת ה ‪,‬‬
‫א ש ר מ ה ם ה י א מגינה‪ .‬ה י א מ ה ו ו ה מ ע י ן נווה מ ד ב ר ב ת ו ך י ם ה י צ ר י ם ה ר ע י ם ‪ .‬במובן ז ה אני טוען‪ ,‬כי‬
‫גם ה ת ש ו ק ו ת ה מ י נ י ו ת שבין ב ע ל ל א ש ת ו אינן מ פ ק י ע ו ת א ת ה ק ט ג ו ר י ה ה ב ס י ס י ת ש ל ה מ י נ י ו ת כ ח ל ק מן‬
‫ה י צ ר ה ר ע ‪ ,‬ש כ ן א ף ה ן מ מ ו ק מ ו ת ב י ח ס לקטגוריה זו ו נ ו ב ע ו ת מ מ נ ה ‪ .‬מ מ י ל א ברור‪ ,‬כי מ ב ח י נ ת קטגוריות‬
‫ה ח ש י ב ה ה ח ז ״ ל י ו ת ‪ ,‬ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת נ ס פ ח ת לזו ה א ס ו ר ה ‪ ,‬ו ב מ ו ב נ י ם ר ב י ם ה י א ס ו ב ל י מ צ י ה ש ל ה ‪.‬‬
‫יצר‪ ,‬אשה וקטן‬
‫ע ס ק ת י ע ד ע ת ה בגבר ה נ מ ש ך ל א י ס ו ר י ט ‪ ,‬ו מ ו צ א ‪ ,‬כ ך מ ק ו ו י ם חז״ל‪ ,‬פורקן א צ ל א ש ת ו ‪ .‬א ך מ ה לגבי‬
‫ה ת ש ו ק ה ה נ ש י ת ? ה ת ע ל מ ת י ע ד ע ת ה מ ה מ ק ו ר ו ת ה ע ו ס ק י ם ב ת ש ו ק ה ה נ ש י ת ‪ ,‬ודווקא ש ם י ש מ ק ו מ ו ת‬
‫ה נ ר א י ם כ ס ו ת ר י ם א ת ה מ ב נ ה ש ה ק מ ת י ‪ .‬כדי ל ה ב י ן א ת ה ד ב ר י ם א ק ד י ם ו א ו מ ר ) א ם כי א ו כ ל ל ה ו כ י ח‬
‫ז א ת ב מ פ ו ר ט רק בהמשך(‪ ,‬ש ת פ ק י ד ו ש ל ה י צ ר ה ח ז ״ ל י ה ו א ל מ ש ו ך גברים בלבד‪ 5 1 .‬ה ג ב ר ה ו א ז ה א ש ר‬
‫מ ת פ ת ה ע ל ידי י צ ר ה ר ע ‪ ,‬נ ל ח ם בו ו מ נ ס ה ל ש ל ו ט בו‪ .‬ה א ש ה א י נ ה נ כ ל ל ת ב מ פ ו ת י ם ע ל ידי ה י צ ר ל א‬
‫מ ש ו ם ש ה י א צ ד ק נ י ת ‪ ,‬א ל א מ ש ו ם ש ב מ ש ח ק ה ת פ ק י ד י ם ה ז ה ה י א ד ו ו ק א ב צ ד ה מ פ ת ה ‪ 5 2 .‬ה י א ‪ ,‬במובן‬
‫מסוים‪ ,‬ה י צ ר עצמו‪ .‬ד מ ו ת ו ה א נ ת ר ו פ ו מ ו ר פ י ת ש ל ה י צ ר מ ז ו ה ה ל ע ת י ם ‪ ,‬פ ש ו ט ו כ מ ש מ ע ו ‪ ,‬ע ם ד מ ו ת‬
‫ה א ש ה ‪ .‬לפיכך‪ ,‬ה ת ש ו ק ה ה נ ש י ת א י נ ה י כ ו ל ה ב ש ו ם ת ע ל ו ל פרשני ל ה י כ ל ל ב מ ש י כ ה לאיסור‪ .‬ה מ ש י כ ה‬
‫ה י א חד־כיוונית ‪ -‬מן ה א ש ה ה מ פ ת ה א ל ה ג ב ר ה נ מ ש ך ‪ .‬ה י צ ר ה ר ע מ ו פ ע ל ע ל ה ג ב ר מ כ י ו ו נ ה ש ל‬
‫ה א ש ה ; ו ב כ ל ז א ת ‪ ,‬גם ל א ש ה ת ש ו ק ו ת מ י נ י ו ת ‪ -‬״ ה א ש ה מ ש ת ו ק ק ת ע ל ב ע ל ה ב ש ע ה ש י ו צ א לדרך״‬
‫)יבמות סב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ר‬
‫‪ 50‬אמנם‪ ,‬יש לציין‪ ,‬כי אף ש ה ד ב ר אינו הכרחי‪ ,‬הרי בפועל נעו רוב הגישות כלפי היצר בין רמות שונות ש ל‬
‫פחד‪ ,‬מ א ב ק ושלילה‪ .‬לכן יש לדברים ה ש פ ע ה ע ל יחס שלילי כלפי המיניות‪ ,‬כפי ש נ ר א ה במפורט בסוגיית‬
‫ייחוד‪ .‬בכל זאת‪ ,‬טענתי ה י א כי גם גילויים ש ל יחם חיובי‪ ,‬ל א רק כלפי ה מ ע ש ה המיני‪ ,‬א ל א גם כלפי‬
‫ה ה נ א ה ‪ ,‬אינם חורגים מ ה ה ת מ ו ד ד ו ת ה מ ו ר כ ב ת ש ל חז״ל ע ם היצר הרע‪ .‬ה ד י א ל ק ט י ק ה ואף הפרדוקסליות‬
‫שבדברים אינה פרי הרפלקסיה ש ל חוקר מודרני‪ ,‬ה י א ת ו צ א ה ישירה ש ל ה י ח ס הפרדוקסלי של חז״ל ע צ מ ם‬
‫ליצר הרע‪ ,‬כפי שראינו‪ :‬״והנהטלב מ א ו ד — זה יצר הרע‪.‬״‪.‬‬
‫‪ 51‬אני מכיר לעיקרון זה רק שימוש חריג א ח ד ‪ -‬כתובות נד‪ ,‬א ‪ :‬״יצר א נ ס ה ]היצר כ פ ה א ת ה א ש ה לעבור‬
‫עבירה[״‪ ,‬ודומה לו ״יצר א ל ב ש ה ״ ) כ ת ו ב ו ת נא‪ ,‬ב ובמקבילות(‪.‬‬
‫‪ 52‬מ א ח ר ש ה י צ ר ה ר ע אינו נתפס א צ ל חז״ל רק כ ת כ ו נ ה וכריגוש א ל א כישות ב ע ל ת תכונות אתרופומורפיות‪,‬‬
‫הרי ה ת ש ו ק ה ה ו פ כ ת לפיתוי‪ .‬הריגוש מקבל עיצוב ש ל אישיות נפרדת מן ה א ד ם ‪ ,‬א ש ר מושכת‪ ,‬מ פ ת ה‬
‫ונאבקת בו‪ .‬כך נבנית ד מ ו ת היצר כנוכל ערמומי‪ ,‬וכך זוכה גם ה א ש ה ל ד מ ו ת ה מ פ ת ה ‪ .‬ה פ י כ ת ן ש ל תכונות‬
‫נפשיות לישים ע צ מ א י י ם חוזרת בספרות חז״ל ל א רק ביחס ליצרי ה א ד ם א ל א גם ביחס ל מ י ד ו ת ה א ל ‪ :‬ראו‬
‫אורבך תשמ״ו‪ ;406 ,‬ליבס תשנ״ד‪.278-266 ,253 ,‬‬
‫‪ 65‬תיאוריה וביקורת‬
‫לפני שניכנס לעובי הקורה צריך להבהיר‪ ,‬ש ה ת ש ו ק ה הנשית ל א תושיע א ת ה ח ש ק הארוטי ה א ב ו ד‬
‫ב ת ר ב ו ת חז״ל‪ .‬ב כ ל מ ק ר ה אין קטגוריה א ח ת ‪ ,‬ה כ ו ל ל ת א ת ה ת ש ו ק ה ה ג ב ר י ת והנשית‪ .‬ה ת ש ו ק ה ה ג ב ר י ת‬
‫)לחטא( אינה מקודדת יחד ע ם ת ש ו ק ת ה א ש ה ) ל ב ע ל ה ( ‪ .‬ל א רק מ ש י כ ה ארוטית כמושג כ ל ל י אינה‬
‫קיימת‪ ,‬א ל א אף היצר המיני ההדדי שבין בעל ואשה אינו מוסד מ ו כ ר א צ ל חז״ל‪.‬‬
‫ע ת ה נחזור למקור ש פ ת ח נ ו בו‪ :‬״ואל אישך ת ש ו ק ת ך ‪ -‬מ ל מ ד ש ה א ש ה מ ש ת ו ק ק ת על ב ע ל ה ב ש ע ה‬
‫שיוצא לדרך״‪ .‬ובכן‪ ,‬ה ש ת ו ק ק ו ת ה א ש ה ל ב ע ל ה נ ל מ ד ת מ ק ל ל ת ה א ל ל א ש ה ה ר א ש ו נ ה ) ב ר א ש י ת ג‪6 ,‬ו(‪,‬‬
‫ק ל ל ה א ש ר ק ו ב ע ת א ת ה מ ב נ ה האונטולוגי של כ ל הדורות הבאים‪ .‬אין כאן תיאור מצב או רגש א ל א‬
‫קביעה ש ל תכונה‪ ,‬ה נ ו ב ע ת מ ס ד ר עולם מטפיסי המעוגן בבריאה‪ .‬ה א ש ה ה י א משתוקקת‪ ,‬זו ת כ ו נ ת ה‬
‫ומהותה‪ ,‬זה ח ל ק מ ה י ו ת ה א ש ה ) ו ב ה ק ש ר זה‪ ,‬ח ל ק מ ה י ו ת ה מקוללת(‪ .‬ה א ש ה היא ב ע ל ת ת ש ו ק ה כ ש ם‬
‫שהיא ח ל ש ה ‪ ,‬רגשנית ונטולת מ ש מ ע ת עצמית‪ .‬מיניותה ותשוקותיה המיניות אינן נ מ צ א ו ת ת ח ת‬
‫ה כ ו ת ר ת ״ארוס ותשוקה״ א ל א ת ח ת ה כ ו ת ר ת ״האשה ‪ -‬מ ב נ ה פיסיולוגי ונפשי״‪.‬‬
‫המיניות הנשית היא חלק מתפיסה רחבה על טבעה של האשה ומקומה בעולם‪ .‬ביאל עמד על‬
‫כך‪ ,‬שמצוות העונה המזכה את האשה בלבד בזכות למיניות תדירה)ללא קשר להולדה(‪ ,‬כרוכה‬
‫בתפיסה כללית של האשה לעומת הגבר‪ :‬״באבחנה זו טמון שורש האתוס הרבני‪ ,‬שקיבל את המיניות‬
‫של האשה כעובדה ביולוגית לבל דבר‪ ,‬אך חייב את הגברים ׳לכבוש את יצרם׳״)ביאל ‪.(78 ,1994‬‬
‫המשניות בפרק ה׳ בכתובות‪ ,‬אשר מקנות לאשה את זכות עונתה ומחייבות את הגבר להקפיד עליה‪,‬‬
‫משרטטות בבירור את חובת העונה כחלק מתמונה מטפיסית שלמה‪ 53.‬הגברים עוזבים את הבית‬
‫ללמוד תורה‪ ,‬והמשנה מחייבת אותם לחזור כדי לפקוד את נשותיהם)משנה ו(‪ ,‬אותן נשים היושבות‬
‫‪54‬‬
‫בבית וסורגות כדי שלא ישתעממו חלילה ויבואו לכלל זימה)משנה ה(‪ .‬זכותה של האשה לעונתה‬
‫כרוכה בהישארותה בספרה הביתית ובהדרת רגליה מלימוד תורה‪ 55.‬לעומתה מתואר הגבר‪ ,‬אשר‬
‫רוצה לברוח לבית המדרש ולהפקיד את אשתו על ידי שליש)משנה ח(‪ .‬תשוקתה המינית של האשה‬
‫היא ״תשוקה נשית״‪ :‬הבעלים נמצאיםבדרך‪ ,‬והנשים משתוקקות בבית‪ .‬הגיאוגרפיה כאן היא חלק‬
‫מהעניין‪ ,‬כמו גם הפיסיולוגיה‪ 56.‬גם המבנה הפיסי של האשה מצטרף כדי לכונן את דמות המשתוקקת‬
‫ זהו ״דם החימוד״‪ ,‬הדם הניגר מהאשה‪ ,‬כאשר היא משתוקקת לבעלה)נידה כ‪ ,‬ב(‪.‬‬‫ח כ מ י ם מ ח ל ק י ם א ת ע ו ל ם ה ת ש ו ק ו ת לגברים ה נ מ ש כ י ם ל ח ט א ולנשים היסטריות‪ ,‬א ך א ת ה ע ו ל ם‬
‫הארוטי‪ ,‬במובן מודרני כלשהו‪ ,‬אין ה ם יודעים‪.‬‬
‫הרהורים רעים‬
‫אין ספק‪ ,‬מ ע ב ר ל ת ש ו ק ו ת הנשיות ה י ה העיסוק המרכזי של חז״ל ביצר הרע‪ .‬ה ו א הנזכר מ א ו ת ר ב ו ת‬
‫של פעמים בטקסטים החז״ליים ומשמש מושא ל מ א ב ק אימתני לחיים ולמוות‪ .‬שני היצרים‪ ,‬הטוב‬
‫והרע‪ ,‬נולדו יחד ב ת ר ב ו ת חז״ל‪ ,‬א ך א ת מרב ת ש ו מ ת ה ל ב ת פ ס היצר ה ר ע ) ר א ו ‪ .(Porter 1901‬ה ו ל ד ת‬
‫היצר ה י א ה ו ל ד ת ה״הרהורים הרעים״‪ .‬ל ע ו מ ת ה ת ר ב ו ת ה מ ק ר א י ת ה מ ת ר כ ז ת ב מ ע ש ה האסור‪ ,‬ע ו ס ק ת‬
‫ה ת ר ב ו ת ה ת ל מ ו ד י ת בלב‪ ,‬בהרהור‪ ,‬ב ת ש ו ק ה לאיסור ‪ 5 7‬ע צ מ ה ולא רק במעשה‪ .‬ה ל ב עומד במוקד א צ ל‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫‪57‬‬
‫ברור כי ח ו ב ת העונה‪ ,‬דזנה‪ ,‬כדבריהם ש ל רבים‪ ,‬הגנה ש ל ח כ מ י ם ע ל ה א ש ה ‪ ,‬א ב ל ה ש א ל ה ה מ ע נ י י נ ת ה י א‬
‫ע ל איזו א ש ה מגינים חכמים‪ .‬כלומר‪ ,‬איך ה ם דמיינו ל ע צ מ ם א ת ה א ש ה ‪ ,‬ש ע ל י ה יש להגן‪ .‬אין לשכוח‪ ,‬כי‬
‫י ח ד ע ם ה ג נ ת ה ח ל ש מכוננים אותו מ ח ד ש ככזה‪.‬‬
‫מניתוח מצוות ה ע ו נ ה עולה‪ ,‬כי יחסי ה א י ש ו ת ה ם אינטרס נ ש י ) ה מ ו ג ן ע ל ידי חכמים(‪ ,‬ו ה ב ע ל ה ו א בגדר‬
‫נותן שירות‪ :‬״חייב א ד ם לפקוד א ש ת ו לפני ש ה ו א יוצא ל ד ר ך ״ ) י ב מ ו ת סב‪ ,‬ב(‪ .‬אולם‪ ,‬ממקורות הדנים‬
‫ב מ ע ש ה המיני עצמו‪ ,‬ע ו ל ה ת מ ו נ ה ה פ ו כ ה לכאורה‪ :‬״כל מ ה ש א ד ם רוצה ל ע ש ו ת ב א ש ת ו ע ו ש ה ״ ) נ ד ר י ם‬
‫כ‪ ,‬ב(‪ .‬ה א ק ט המיני‪ ,‬לפי זה‪ ,‬ה ו א שירות ש ה ב ע ל נוטל ל ע צ מ ו מן ה א ש ה ‪ .‬ש ל מי האינטרס‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ומי נותן‬
‫השירות?)הרומנטיקן המודרני עלול בשלב זה ל ה י ע ל ב ולטעון‪ ,‬שהאינטרס ה ו א הדדי כמובן‪ ,‬א ך דבר זה‬
‫רחוק מ ל ה י ו ת מובן מאליו בעולם ה ע ת י ק ‪ :‬ראו ‪ .(Winkler 1990,17‬ל מ ע ש ה ה ס ת י ר ה ש ה ב א נ ו כ ל ל א י נ ה‬
‫סתירה‪ ,‬אלו שני צדדים ש ל א ו ת ה מטבע‪ .‬הגבר נותן א ת השירות וגם שולט עליו‪ ,‬ושני הדברים נובעים‬
‫מתפקידו כגבר‪ .‬נתינת ה ש י ר ו ת ו ה ש ל י ט ה עליו ה ם דבר אחד‪ ,‬כ ש ם שהמיניות ש ל ה א ש ה והפסיביות ש ל ה‬
‫ה ם דבר אחד‪ .‬ה א ש ה זכאית ליחסי מין ש ב מ ה ל כ ם ת פ ק י ד ה פסיבי‪.‬‬
‫על הקשר בין היחס של חז״ל למיניות הנשית לבין מעמד האשה בתרבות החז״לית בכלל‪ ,‬ראו ‪Wegner‬‬
‫‪.1991‬‬
‫ע ל ח ל ק ה ש ל הפיסיולוגיה ה ע ת י ק ה בעיצוב ד מ ו ת ה א ש ה ו ב ה נ צ ח ת נחיתותה‪ ,‬ראו ברקאי תשנ׳׳ה וכן‬
‫‪) Laqueur 1990‬מן המקור האחרון ניתן ללמוד גם ע ל ח ל ק ה ש ל הפיסיולוגיה המודרנית בעיצוב ה נ ח י ת ו ת‬
‫הנשית(‪.‬‬
‫בויארין)‪ (Boyarin 1993,61 -67‬טוען‪ ,‬כי יש בחז״ל שתי שיטות מנוגדות ביחס ליצר הרע‪ :‬תפיסה דואליסטית‬
‫‪ 66‬תיאוריה וביקורת‬
‫הז״ל כמו גם בנצרות הקדומה‪ :‬״שמעתם כי נאמר ל א תנאף‪ .‬ואני א ו מ ר ל כ ם ‪ ,‬ש כ ל ה מ ב י ט ב א ש ה‬
‫מ ת ו ך ת א ו ו ה א ל י ה כ ב ר נאף א ו ת ה בלבו״)מתי ה‪ .(28-27 ,‬ישנם סוגים רבים של הרהורים ש מ ה ם צריך‬
‫להינצל‪ :‬״רבי חנניה סגן ה כ ה נ י ם אומר‪ :‬בל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין ה ר ב ה ‪-‬‬
‫הרהורי רעב‪ ,‬הרהורי שטות‪ ,‬הרהורי זנות‪ ,‬הרהורי יצר ה ר ע והרהורי א ש ה רעה‪ ,‬הרהורי דברים בטלים‪,‬‬
‫הרהורי עול בשר ו ד ם ״ ) א ב ו ת דרבי נתן נו״א כ ‪ -‬שכטר ‪.(70‬‬
‫אולם‪ ,‬בדמיון החז״לי ה ה ר ה ו ר י ם הופכים ליצר‪ ,‬והיצר אינו נשאר בגדר ת כ ו נ ה ‪ :‬ה ו א מ ק ב ל מ מ ד י ם‬
‫דמוניים‪ :‬״אמר ריש לקיש‪ :‬ה ו א שטן‪ ,‬ה ו א יצר הרע‪ ,‬ה ו א מ ל א ך ה מ ו ו ת ״ ) ב ב א ב ת ר א טז‪ ,‬א(‪ .‬אין ה ו א‬
‫נותר כ מ צ ב מנטלי או כמשיכה א ל א הופך לדבר‪ ,‬לאישיות‪ :‬״והצילני‪ ...‬מיצר רע‪ ,‬מ ח ב ר רע‪ ,‬משכן רע‬
‫ומשטן המשחית״‪ 5 8 .‬ה ו א מ ל ך גדול)בבלי‪ ,‬נדרים לב‪ ,‬ב( ו א ל זר)בבלי‪ ,‬ש ב ת קה‪ ,‬ב(‪ ,‬שפועל ב ע ו צ מ ה‬
‫ובתחבולות על האדם‪.‬‬
‫ה ה ל כ ה נ ר ת מ ת ל ה י א ב ק ביצר הרע‪ .‬הרהורים אסורים מוצאים א ל מחוץ לחוק‪ .‬כך יש איסור ל ה ר ה ר‬
‫ב ג ז ל ) מ ד ר ש תנאים‪ ,‬דברים ה‪ ,‬יח( ובעבודה זרה)בבלי‪ ,‬ברכות יב‪ ,‬א‪ :‬חולין קמב‪ ,‬א(‪ .‬א ו ל ם ל ל א‬
‫ספק‪ ,‬העיסוק ההלכתי ה כ מ ע ט בלבדי ה ו א ביצר ש ל עריות‪ 5 9 .‬בעוד האגדה‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬מ ו צ א ת‬
‫א ת היצר הרע ב כ ל מקום‪ ,‬הרי ה ה ל כ ה נ א ב ק ת בו כמעט אקסקלוסיבית בשדה א ח ד ‪ -‬ב ה ק ש ר המיני‪,‬‬
‫היצרא דעריות נ ת פ ס כשיאו ש ל יצר הרע‪ ,‬כעז שבפיתויים והחזק שבמשיכות האסורות‪ 6 0 .‬הוא הדרגה‬
‫ה ג ב ו ה ה ביותר ש ל היצר הרע‪ ,‬הרמון שבדמונים‪ .‬ה ו א הופך למטונימיה ליצר ה ר ע כולו‪ .‬היצר המיני‬
‫ה ו א הגילום המעשי של היצר ה ר ע האגדי)מובן שיצירת ה א ב ח נ ו ת ה ח ד ו ת ה ל ל ו ה י א פרי ר פ ל ק ס י ה‬
‫מודרנית(‪ .‬ה מ ש י כ ה ל ר ע והמניעה ל ל כ ת בדרך הישר מגולמים בעולם ה מ ע ש ה בעיקר במשיכה ל א ש ה ‪.‬‬
‫כ א ש ר ה ה ל כ ה פורטת א ת היצר האגדי לפרוטות‪ ,‬ה י א מ ג ל ה ש ם בעיקר א ת היצר המיני כמסוכן‬
‫ה מ נ ג י ד ה א ת היצר ה ר ע מול הטוב‪ ,‬ו ת פ י ס ה דיאלקטית הטוענת‪ ,‬ש ה י צ ר ה ר ע ע צ מ ו ה ו א טוב ואי א פ ש ד‬
‫בלעדיו‪ .‬ה מ ח ל ו ק ת בין התפיסות‪ ,‬לדידו‪ ,‬ה י א בעיקר ב ש א ל ה ה א ם ה י צ ר ה ר ע ה ו א במהותו)‪(by definition‬‬
‫שלילי‪ .‬ה ב ע י ה תיפתר‪ ,‬ו ע מ ה ייעלם הצורך ב ח ל ו ק ה ל ש ת י תפיסות‪ ,‬א ם נזכור שטבעו ש ל היצר ה ר ע‬
‫בספרות ה ת ל מ ו ד י ת ה ו א ה מ ש י כ ה לחטא‪ .‬יצר הרע‪ ,‬ה מ פ ת ה לאיסורים‪ ,‬מנוגד ליצר הטוב‪ ,‬א ש ר מ ו ש ך‬
‫למצוות‪ .‬ואולם‪ ,‬ה מ ש י כ ה ל ח ט א ע צ מ ה יכולה ל ה י ו ת לטובה‪ ,‬א ם מ ש ת מ ש י ם ב ה נכון‪ ,‬בעיקר מ ח מ ת‬
‫הוויטליות ו ה ע ו צ מ ה הטמונים בה‪ .‬כך‪ ,‬כפי שאמרנו‪ ,‬נישואין ה ם גיוס ל ט ו ב ה ש ל ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת לאיסור‪.‬‬
‫‪ 58‬חז״ל דמיינו ל ע צ מ ם א ת היצר כדבר פיסי לחלוטין‪ :‬״אמר רב‪ :‬יצר ה ר ע ד ו מ ה לזבוב‪ ,‬ויושב בין שני‬
‫מ פ ת ח י הלב‪ ...‬ו ש מ ו א ל אמר‪ :‬כמין ח ט ה ה ו א ״ ) ב ר כ ו ת סא‪ ,‬א(‪ .‬ה י צ ר זוהה ע ם הלב‪ ,‬ה כ ל י ו ת ועוד‪ .‬בטיפול‬
‫החז״לי ביצר ניכר עירוב ש ל ת פ י ס ו ת מטאפוריות‪ ,‬כאילו היצר ה ו א רק ביטוי מטאפורי ל ת ח ו ש ו ת מסוימות‪,‬‬
‫י ח ד ע ם ת פ י ס ו ת פיסיות ממשיות‪ .‬ל מ ע ש ה מ ט א פ ו ר ה ו מ מ ש ו ת בתרבות ה ת ל מ ו ד י ת אינן הפכים‪ ,‬ה א ב ח נ ה‬
‫ביניהן א י נ ה חדה‪ .‬כך ל מ ש ל במדרש ה ב א ‪ :‬״אמר רבי יוחנן‪ ,‬ב ש ע ה ש ב א נ ח ש ע ל ח ו ה ה ט י ל ב ה זוהמא״‬
‫)עבודה זרה כ ב ‪,‬ב(‪ .‬ה מ ד ר ש ה ז ה נסמך ע ל מ ד ר ש אחר‪ ,‬הגורם כי ה נ ח ש ל א רק ש ו ח ח ע ם ח ו ה א ל א ב א‬
‫עליה‪ .‬ה ז ו ה מ ה כאן מ ת י י ח ס ת לזרע ש ה ט י ל ה נ ח ש ב א ש ה ‪ ,‬דבר פיסי לחלוטין‪ .‬א ו ל ם מ מ נ ה רוצה ה מ ד ר ש‬
‫ל ל מ ו ד ע ל ז ו ה מ ה מטאפורית‪ ,‬ע ל ״זוהמת הלב״‪ ,‬תאוות‪ .‬ואכן ה מ ש כ ו ה ו א ‪ :‬״ישראל ש ע מ ד ו ע ל ה ר סיני‬
‫פיסקה זוהמתם‪...‬״‪ .‬ה ה ק ש ר ה ת ל מ ו ד י ש ל ה מ ד ר ש מראה‪ ,‬כי מדובר כאן ע ל ת א ו ו ת מיניות דווקא‪ ,‬ו ל ש ם‬
‫כך מגויסת הקונוטציה ה מ ט א פ ו ר י ת ה מ י נ י ת ש ל הנחש‪ .‬הזיהוי ש ל היצר ע ם איבר ה מ י ן והזרע חוזר כ מ ה‬
‫פ ע מ י ם ״ולפי ש ט י פ ה ראשונה ש א ד ם מ ט י ל ב א ש ה ה ו א יצר ה ר ע ״ ) א ב ו ת דרבי נתן‪ ,‬נוסח אי‪ ,‬פרק טז(‪ ,‬וגם‬
‫זיהוי זה מ ש ת מ ש בסגולות ה מ ט א פ ו ר י ו ת ש ל איבר המין‪ :‬״זה יצרו מבחוץ‪ ,‬וזו יצרה מבפנים״ — הזיהוי‬
‫מ ש ת מ ש בביטויים ״בפנים״ ו״בחוץ״ גם כתיאור פיסיולוגי וגם כניגוד ש ל אימננטי ל ע ו מ ת חיצוני‪ ,‬גלוי‬
‫ל ע ו מ ת סמוי וכדי‪ .‬כ פ ל הפנים הפיסי־מטאפורי ש ל היצר קשור ל ה י ע ד ר ה כ ל ל י א צ ל חז״ל ש ל פרשנות‬
‫אלגורית דיכוטומית מ ב י ת ה מ ד ר ש ההלניסטי־נוצרי‪ ,‬א ש ר ב ה הפן האלגורי מ ו צ י א ונאבק ברובד ה פ ש ט‬
‫‪ . ( ( B o y a r i n‬מ ב ח י נ ה זו היצר כפול־הפנים ד ו מ ה למקבילו היווני‪ ,‬הארוס‪ ,‬א ל ש ה ו א תשוקה‪ .‬ע ל ד מ ו ת ו‬
‫‪1994‬‬
‫‪Vemant.‬‬
‫ש ל ארוס ראו ‪1990‬‬
‫‪ 59‬ראו לעיל ה ע ר ה ‪ ,45‬ש ם ה ר א י ת י כי ב ת ל מ ו ד ה ב ב ל י אין ה ת י י ח ס ו ת ה ל כ ת י ת ליצר א ל א ב ה ק ש ר מיני‪.‬‬
‫טענתי ה י א כי א ף ש ה ה ת י י ח ס ו ת ה ה ל כ ת י ת ליצר היא‪ ,‬כ מ ע ט באופן אקסקלוסיבי‪ ,‬מינית‪ ,‬הרי מ ב ח י נ ת‬
‫קטגוריות ה ח ש י ב ה אין ה ב ד ל בין העיסוק ה ה ל כ ת י לעיסוק ה א ג ד י ביצר‪ :‬העיסוק ה ה ל כ ת י אינו א ל א יישום‬
‫ש ל ת פ י ס ת היצר כפי ש ה י א נבנית באגדה‪ .‬אמור מ ע ת ה ‪ ,‬ה ה ל כ ה נזקקת ליצר רק בהקשרים מיניים‪ ,‬א ך‬
‫דמותו כפי ש ע ו צ ב ה במקורות ה י א ר ח ב ה ה ר ב ה יותר‪ .‬ל מ ע ש ה ‪ ,‬זהו לב טענתי‪ ,‬שהעיסוק ה ה ל כ ת י ב מ ש י כ ה‬
‫ה מ י נ י ת נ ע ש ה בקטגוריות‪ ,‬שבבסיסן כ ל ל אינן מיניות‪ .‬זהו ה מ פ ת ח ‪ ,‬שלפיו אני קורא גם א ת סוגיית ייחוד‬
‫בקידושין להלן‪.‬‬
‫‪ 60‬מ ס י ב ה זו ה ע ב ר ה ה מ י נ י ת מכונה פ ע מ י ם רבות ס ת ם ״עברה״‪ ,‬ו ה מ ש י כ ה א ל י ה ״יצרא דעברה״‪ .‬ראו ל מ ש ל‬
‫א ב ו ת דרבי נתן נו״א‪ ,‬טז‪ :‬״ מ ח ל ל א ת השבת‪ ...‬הורג נפשות‪ ...‬הולך לדבר ע ב ד ה ‪ ,‬אומר לו‪ ,‬ריקה‪ ,‬הרי ה ו א‬
‫אומר‪ :‬מ ו ת י ו מ ת הנואף והנואפת״‪ :‬וכן ברכות יב‪ ,‬ב‪ :‬״הרהורי ע ב ר ה והרהורי עבודה זרה״ ועוד רבים‪.‬‬
‫‪ 67‬תיאוריה וביקורת‬
‫וכדומיננטי מ ב י ן ה מ ש י כ ו ת לרע‪ .‬מ י ש מ ח פ ש א ת ״ ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ״ בחז״ל‪ ,‬צריך‪ ,‬לפיכך‪ ,‬ל ח פ ש‬
‫א ו ת ה ב מ א ב ק ם נגד ה י צ ר ה ר ע ‪ .‬ש ם נ ח פ ש א ו ת ה אנחנו‪.‬‬
‫ה ת ל מ ו ד ה ב ב ל י ב מ ס כ ת קידושין דן באיסורי ייחוד ל א ו ר ך שני ד פ י ם ) פ ‪ ,‬ב ‪ -‬פ ב ‪ ,‬א(; דרך ס ו ג י ה זו נ ו כ ל‬
‫ללמוד מ ה ד מ ו ת יש ל ת ש ו ק ה המינית‪ ,‬כאשר ה י א נ ת פ ס ת כחלק מן היצר הרע‪.‬‬
‫היזהרו בי מניני בתי‬
‫ה מ ש נ ה ב מ ס כ ת קידושין פרק ר ב י ע י ) י ב ‪ ,‬יג( ק ו ב ע ת ‪:‬‬
‫ל א י ת י ח ד א ד ם ע ם ש ת י נ ש י ם א ב ל א ש ה א ח ת מ ת י ח ד ת ע ם שני א נ ש י ם ‪ ,‬רבי ש מ ע ו ן א ו מ ר ‪ :‬א ף‬
‫א י ש א ח ד מ ת י ח ד ע ם ש ת י נשים‪ .‬בזמן ש א ש ת ו ע מ ו ישן ע מ ה ם בפנדקי‪ ,‬מ פ נ י ש א ש ת ו מ ש מ ר ת ו ‪.‬‬
‫מ ת י ח ד א ד ם ע ם א מ ו ו ע ם ב ת ו ]בקטנותם[‪ ,‬וישן ע מ ה ם בקרוב ב ש ר ]ערום[‪ .‬ו א ם ה ג ד י ל ו ‪ -‬ז ה ישן‬
‫ב כ ס ו ת ו וזה ישן בכסותו‪ .‬ל א ללמד ‪ 6 1‬רוק סופרים ] א מ נ ו ת ש ל מ ל מ ד ת י נ ו ק ו ת מקרא[ ו ל א ת ל מ ד‬
‫א ש ה סופרים‪ .‬רבי א ל י ע ז ר א ו מ ר ‪ :‬א ף מ י ש א י ן לו א ש ה ]עימו[ ל א י ל מ ד סופרים‪ .‬רבי י ה ו ד ה א ו מ ר ‪:‬‬
‫ל א י ר ע ה ת ק ב ה מ ה ‪ ,‬ו ל א יישנו שני ת ק י ם ב ט ל י ת א ח ת ‪ ,‬ו ח כ מ י ם מ ת י ר י ם ‪ .‬כ ל ש ע ס ק ו ע ם ה נ ש י ם ל א‬
‫י ת י ח ד ע ם ה נ ש י ם ‪ .‬ו ל א י ל מ ד א ד ם א ת בנו א מ נ ו ת בין ה נ ש י ם ‪" .‬‬
‫ה מ ש נ ה ע ו ס ק ת ב א י ס ו ר ייחוד‪ ,‬מ ל ה ש פ י ר ו ש ה ה מ י ל ו ל י ה ו א ש ה י י ה י ח ד וביחידות‪ .‬א ו ל ם בלשון‬
‫ה ת ל מ ו ד י ת ה מ ו נ ח ה ז ה טעון ה ר ב ה יותר‪ .‬ייחוד ה ו א ש ל ב א ח ד לפני ה ב י א ה ]משגל[‪ ,‬ו ה כ ל ל ה ה ל כ ת י‬
‫אומר‪ ,‬כי ע ד י ם ש ר א ו א ת ה י י ח ו ד י כ ו ל י ם ל ע ת י ם ל ה ע י ד ע ל ה ב י א ה ‪ ,‬ש מ ן ה ס ת ם ה ת ב צ ע ה ‪ :‬״הן ה ן‬
‫ע ד י ייחוד‪ ,‬ה ן ה ן ע ד י ב י א ה ״ ) ר א ו ל מ ש ל בבלי‪ ,‬קידושין ס ה ‪ ,‬ב(‪ .‬ה מ ש נ ה ב א ה ל מ נ ו ע ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬י ח ס י מין‬
‫אסורים‪ ,‬ו ל ש ם כ ך ה י א נ א ב ק ת ב מ ה ש נ ת פ ס א צ ל ה כ ש ל ב א ח ד ק ו ד ם ‪ -‬ה י י ח ו ד ‪ ,‬ה ה י מ צ א ו ת יחד‪ .‬ל ש ם‬
‫כ ך בונה ה מ ש נ ה מ ע ר כ ת ה ר ח ק ו ת ה ד ד י ו ת ‪ ,‬א ך ל א ס י מ ט ר י ו ת ‪ :‬״ ל א י ת י ח ד א ד ם ע ם ש ת י נשים‪ ,‬א ב ל‬
‫א ש ה א ח ת מ ת י ח ד ת ע ם ש ת י אנשים״‪ .‬ח ו ס ר ה ס י מ ט ר י ה נובע מ כ ך ש ש ת י נ ש י ם אינן ע ר ו ב ה לכך‪ ,‬ש ל א‬
‫י ת ב צ ע מ ע ש ה אסור‪ .‬״ מ א י ט ע מ א ? ״ ש ו א ל ת ה ג מ ר א ל ס י ב ת ה ה ב ד ל ‪ ,‬ו מ ש י ב ה ״ ת נ א דבי א ל י ה ו ‪ ,‬ה ו א י ל‬
‫ו נ ש י ם ד ע ת ן ק ל ו ת ע ל י ה ן ״ ; ו מ ס ב י ר רש״י ״‪ ...‬ו ל א ת י ר א זו מ ח ב י ר ת ה ש א ף ה י א ת ע ש ה כ מ ו ת ה ״ ‪" .‬‬
‫ב ה מ ש ך מ ס י י ג ת ה מ ש נ ה א ת דבריה‪ ,‬״בזמן ש א ש ת ו ע מ ו ישן ע מ ה ם בפנדקי ‪ -‬מ פ נ י ש א ש ת ו מ ש מ ר ת ו ״ ‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מ כ א ן ו א י ל ך ה מ ש נ ה ע ו ס ק ת כ מ ע ט א ך ורק ברווקים‪ .‬״ ל א י ל מ ד רוק סופרים‪ ...‬ל א י ר ע ה רוק ב ה מ ה‬
‫ו ל א יישנו שני ת ק י ם ב ט ל י ת א ח ת ״ ‪ .‬מ ש נ י ו ת אלו‪ ,‬ה ח ו ת מ ו ת א ת מ ס כ ת קידושין‪ ,‬ש ב ו ת ו מ א ש ר ו ת א ת‬
‫ח ש י ב ו ת הנישואין‪ ,‬ה נ ו ש א ש ב ו ע ו ס ק ת ה מ ס כ ת כ ו ל ה ‪ ,‬א ך ה פ ע ם מכיוון ח ד ש ‪ -‬ה ש מ י ר ה מ ן ה ח ט א ‪ .‬מ י‬
‫ש ק נ ה ל ו א ש ה ‪ ,‬כ פ י ש צ ו ו ה ב ת ח י ל ת ה מ ס כ ת ‪ ,‬י מ צ א ע צ מ ו ע ת ה ב מ צ ב ה ר ב ה י ו ת ר טוב מהרווק‪ ,‬ה א ס ו ר‬
‫ל ר ע ו ת ב ה מ ה ו ל ל מ ד תינוקות‪ ,‬ו ז א ת ״מפני ש א ש ת ו מ ש מ ר ת ו ״ ‪ 6 4 .‬א ו ל ם ש ו ב ה ס י מ ט ר י ה נ ש ב ר ת ‪-‬‬
‫ה ש י מ ו ר ה ו א פריווילגיה ש ל ה ב ע ל בלבד‪ ,‬ש ה ר י ל א ש ה ‪ ,‬כ ל א ש ה ‪ ,‬א ס ו ר ל ל מ ו ד סופרים‪.‬‬
‫ה ג מ ר א מ ב י א ה מ ק ו ר ת נ א י ה ס ו ת ר א ת מ ש נ ת נ ו ‪ ,‬ו מ ת י ר גם ל א י ש א ח ד ל ה ת י י ח ד ע ם ש ת י נשים‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ב ת ש ו ב ת ה ת כ נ י ס ה ג מ ר א ל ת מ ו נ ה גיבור ח ד ש ‪ ,‬ש א י נ ו מ ו פ י ע כ ל ל בדיון ה ת נ א י ‪:‬‬
‫‪65‬‬
‫נ י מ א מ ת נ י ת י ן ] ה א ם [ ) נ א מ ר שמשנתינו( ד ל א כ א ב א ש א ו ל ‪ ,‬ד ת נ י א ) ש ש נ ו י ה ( ]בריתא[‪ :‬כ ל ש ל ו ש י ם‬
‫יום ]ללידתו[ י ו צ א ב ח י ק ]תינוק ש מ ת נ ו ש א י ם א ו ת ו בחיקם[‪ ,‬ונקבר ב א ש ה א ח ת ושני א נ ש י ם ‪ ,‬א ב ל‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫לפי כ ת ב יד קופמן ה מ ל ה ״ילמד״ מנוקדת ב פ ת ח ואז מדובר במורה ה א ס ו ר ל ל מ ד אחרים‪ ,‬ובכל מ ק ר ה‬
‫ה מ ש מ ע ו ת ז ה ה ‪ :‬וראו‪ :‬חנוך אלבק‪,‬׳עזישה סדרי מ ש נ ה — סדר נשים‪ ,‬ה ש ל מ ו ת ותוספות‪.415 ,‬‬
‫נוסח ה מ ש נ ה מ ו ב א ע ל פי כ ת ב יד קופמן‪ .‬כ ל הציטוטים מסוגיית ה ג מ ר א ה ם ע ל פי כ ת ב יד מינכן)‪.(95‬‬
‫ה ד ב ר מ ס ת ב ר גם מדברי ה ת ו ס פ ת א ‪ ,‬ש ל א ש ה אסור ל ה ת י י ח ד ע ם שני גברים‪ ,‬כ א ש ר א ח ד מ ה ם ה ו א קטן‬
‫״שאינה בושה ל ש מ ש כנגדו״)תוספתא‪ ,‬ליברמן‪ ,‬ה‪ .(9 ,‬נשים וקטנים אינם יוצרים א ת הציבוריות ה מ ס פ י ק ה‬
‫ל מ נ י ע ת מ ע ש י ם פזיזים‪.‬‬
‫השוו לנידה יג‪ ,‬א‪ ,‬ש ם מ ת י ר רב נחמן ל א ד ם נשוי לאחוז באיבר מינו ו ל א חוששים להרהור‪.‬‬
‫מ כ א ן ש ג ר ס ת ה ג מ ר א ב מ ש נ ה ל א ה י ת ה כמו כ ת ב יד קופמן‪ ,‬א ח ר ת ל א ה י ה ב ד ע ת ו ש ל א ב א ש א ו ל כ ל‬
‫חידוש‪ ,‬שהרי ה ו א ה י ה כ ד ע ת רבי שמעון במשנה‪ ,‬הסובר כי אפילו כשאין א ש ת ו ע מ ו מ ו ת ר ל ה ת י י ח ד ע ם‬
‫ש ת י נשים‪.‬‬
‫כבר ראינו לעיל‪ ,‬כי בספרות ה ת נ א י ת אין כ מ ע ט ה ת י י ח ס ו ת ליצר בהקשר מיני‪ .‬דוגמה נוספת לכך נ מ צ א ת‬
‫בסוגיית ה ב ב ל י ב מ ס כ ת סוטה ח‪ ,‬א‪ .‬הסוגיה דנה במשניות בסנהדרין ובסוטה‪ ,‬ה ע ו ס ק ו ת ב ה פ ש ט ת נידונות‬
‫)אשה ה נ ס ק ל ת או ה ע ו ב ר ת טקס סוטה( — ה ת ל מ ו ד הבבלי מעביר א ת הדיון כולו למישור ש ל הרהור‪ ,‬גירוי‬
‫ויצר הרע‪ ,‬מושגים ש כ ל ל ל א מוזכרים במשניות הנידונות‪.‬‬
‫‪ 68‬תיאוריה וביקורת‬
‫ל א ב א י ש א ח ד ו ש ת י נשים‪ .‬א ב א ש א ו ל א ו מ ר ‪ :‬א ף ב א י ש א ח ד ו ש ת י נשים‪ ] .‬מ ש י ב ה ה ג מ ר א ‪ [ :‬א פ י ל ו‬
‫ת י מ א ) ת א מ ר ( ] ש ה מ ש נ ה ש ל נ ו בדעת[ א ב א ש א ו ל ‪ ,‬ב ש ע ת א נ י נ ו ת ]אבלות[ ת ב י ר י צ ר י ה ) ש ב ו ר יצרו(‪.‬‬
‫ורבנן מ ב ר י ) ו ח כ מ י ם סבורים( כרבי יצחק‪ ,‬ד א מ ר רבי י צ ח ק ״ מ ה י ת א ו נ ן א ד ם ח י גבר ע ל ח ט א י ו ״ ‪-‬‬
‫א פ י ל ו ב ש ע ת אנינותו ש ל א ד ם יצ‪ 6 7 71‬מ ת ג ב ר עליו‪.‬‬
‫הגיבור ה ח ד ש גויס ל כ א ן כדי ל ה ס ב י ר מ ד ו ע אין ל ה ת י י ח ד ע ם ש ת י נ ש י ם א ף ב ש ע ת א ב ל ו ת ‪ ,‬א ו ל ם‬
‫ה ו א ישוב ויצוץ בסוגיה ע ו ד פ ע מ י ם ר ב ו ת ) ב כ מ ה מ ה ן ב ש מ ו ה מ פ ו ר ש ‪ ,‬א ך בדרך כ ל ל נכיר א ו ת ו‬
‫דרך ת כ ו נ ו ת י ו ומעשיו‪ ,‬ל ל א אזכור שמו(‪ .‬אני ר ו צ ה לטעון‪ ,‬כי כ נ י ס ת יצר ה ר ע ל מ ש ח ק ת ש נ ה א ת כ ל‬
‫ה כ ל ל י ם ותכונן ע ו ל ם ח ד ש ו מ פ ת י ע ‪ .‬נ נ ס ה ל ש ח ז ר א ת ת מ ו נ ת ה ע ו ל ם ה ח ד ש ה ‪ ,‬ו ל ש ם כ ך נ צ ע ד ב ע ק ב ו ת י ו‬
‫ש ל ה י צ ר ה ר ע בסוגיה‪.‬‬
‫הדיון בין א ב א ש א ו ל ל ח כ מ י ם מ מ ש י ך ‪ ,‬א ב א ש א ו ל נותן פירוש א ל ט ר נ ט י ב י ל פ ס ו ק ש ה ב י א ו ח כ מ י ם ‪ ,‬ואז‬
‫מ ס י י מ י ם ח כ מ י ם ‪ :‬״ורבנן ]בכל ז א ת חוששים[‪ ,‬כי ה ה ו א מ ע ש ה ד ה ה י א א י ת ת א ‪ ,‬ד ה ו ה ע ו ב ד א ו א פ י ק ת י ה‬
‫) כ א ו ת ו מ ע ש ה ב א ש ה א ח ת ש ה י ה מ ע ש ה ו ה ו צ י א ה אותו(״‪ .‬מ ה ו בדיוק ה ס י פ ו ר ש ה ב י א ו ח כ מ י ם ‪ ,‬זו‬
‫ש א ל ה נ כ ב ד ה בפני ע צ מ ה ‪ .‬בספרי ה ג א ו נ י ם ‪ 6 8‬ק י י מ ת מ ס ו ר ת ‪ ,‬ש ל פ י ה ע ש ת ה א ש ה מ ע ש ה ע ם ח י י ל ל י ד‬
‫קבר ב ע ל ה ‪ ,‬ותוך כדי כ ך ע נ ב ה ג ו פ ת תלוי‪ ,‬ש ע ל י ו ה י ה ה ח י י ל צריך לשמור‪ .‬כדי ל ח פ ו ת ע ל ה מ ח ד ל ‪,‬‬
‫ה ו צ י א ו ה ש נ י י ם א ת ג ו פ ת ב ע ל ה ו ת ל ו אותו‪ .‬מ ע ב ר ל ת ו כ ן ה ס פ צ י פ י ‪ ,‬י ש ל ש י ם ל ב ל ע צ ם ניסיונם ש ל‬
‫ה ח כ מ י ם ל ה ו כ י ח א ת ח ש ש ם דרך מ ע ש ה ש ה י ה ‪ .‬נוהג ז ה ל ה ו כ י ח א ת ה ח ש ש ו ת ה מ ו פ ל ג י ם ב א מ צ ע ו ת‬
‫מ ע ש י ם ‪ ,‬מ מ ש י ך מ י ד א ח ר כך‪:‬‬
‫א מ ר רב י ה ו ד ה א מ ר רב‪ :‬ל א שנו ] ב מ ש נ ה ‪ ,‬ש א ש ה א ח ת מ ת י ח ד ת ע ם שני אנשים[ א ל א ב]אנשים[‬
‫כ ש ר י ם ‪ ,‬א ב ל ב פ ר ו צ י ם ‪ 6 9‬א פ י ל ו ב ע ש ר ה ]יחד ע ם ע ש ר ה אנשים[ נ מ י ) ג ם ( ל א ‪ .‬ע ו ב ד א ה ו ה ) ה י ה‬
‫מעשה(‪ 70,‬והוציאוה ע ש ר ה במיטה‪.‬‬
‫כ א ן ה ס י פ ו ר ק ל יותר ל פ ע נ ו ח ‪ ,‬ה מ ד ו ב ר כ נ ר א ה ב מ ק ר ה ש ב ו ה ו צ י א ו א ש ה ח י ה בארון ק ב ו ר ה כדי ל ז נ ו ת‬
‫א ת ה ‪ .‬א ב ל יותר מ ת ו כ ן ה ס י פ ו ר מעניין ע צ ם ה מ ב נ ה ‪ .‬ל א פ ח ו ת מ א ח ד ־ ע ש ר מ ע ש י ם וסיפורים פזורים‬
‫ל א ו ר ך ה ס ו ג י ה ‪ .‬ה מ ב נ ה ‪ ,‬ברוב ה פ ע מ י ם ‪ ,‬ד ו מ ה ל מ ה ש ר א י נ ו ע ת ה ‪ -‬ה ס י פ ו ר י ם מ ש מ ש י ם צידוק ל ה ל כ ו ת‬
‫ה מ ח מ י ר ו ת ‪ .‬״ א ם אינך מ א מ י ן ש ה ד ב ר אפשרי״‪ ,‬א ו מ ר י ם הסיפורים‪ ,‬״ ש מ ע מ ע ש ה ו ת ר א ה ש כ ב ר ה י ו‬
‫ד ב ר י ם מ ע ו ל ם ״ ‪ .‬ה מ ע ש י ם מ כ ש י ר י ם א ת ה ק ר ק ע ל ה ל כ ו ת ‪ .‬ה ם יוצרים א ת ה ת ש ת י ת ה נ ו ת נ ת ל ה ם פשר‪.‬‬
‫רצף ה ס י פ ו ר י ם קובע א ת ה ד ק ד ו ק ‪ ,‬א ת מ ש ח ק ה ש פ ה ‪ ,‬א ש ר רק ב ת ו כ ו י ש מובן ל ה ו ר א ו ת כ מ ו ״ ל א‬
‫י ר ע ה רוק ב ה מ ה ״ א ו ״היזהרו בי מ פ נ י בתי״‪ .‬הרצון ש ל ה ס ו ג י ה ל ה כ ש י ר א ת ה ק ר ק ע ל מ ש ט ר ה ה ל כ ת י ‪,‬‬
‫מ א פ ש ר לנו ל ה צ י ץ ל א ו ת ה מ ט פ י ס י ק ה ש ל היצר‪ ,‬א ש ר נבנית בסוגיה לנגד עינינו‪ .‬נ נ ס ה ל ע מ ו ד ע ל א ו ת ה‬
‫לוגיקה ש ל ה ס ו ג י ה ‪ 7 1 ,‬ל ק ר ו א מ ת ו ך א ו ת ם סיפורים א ת סיפורו ש ל היצר‪ 7 2 .‬ל ש ם כ ך נ ק ר א א ת ה ס ו ג י ה‬
‫כ מ כ ל ו ל ס פ ר ו ת י א ח ד ‪ .‬מ ע ב ר לנימוק ה מ ח ק ר י ש ל ה ק ר י א ה מ כ ו ח ת י א ו ר י ו ת ש ל ע ר י כ ה ‪ 7 3 ,‬ק ר י א ה כזו‬
‫מ ו צ ד ק ת א י מ נ נ ט י ת מ ן ה א ח ד ו ת ה מ ב נ י ת ובייחוד ה ת מ ט י ת ש ל ה ס ו ג י ה שלפנינו‪ .‬א ח ת ה ת י א ו ר י ו ת‬
‫ה מ ע נ י י נ ו ת ב ח ק ר ה א ג ד ה ה ת ל מ ו ד י ת גורסת‪ ,‬כי ה א ג ד ו ת ה ן מ כ ש י ר ביקורתי‪ ,‬ש ד ר כ ו ב ו ח נ י ם ה ח כ מ י ם‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬
‫‪72‬‬
‫‪73‬‬
‫צריך לחזור ולהדגיש‪ ,‬ש ה מ ל ה ״יצר״ בספרות הז״ל‪ ,‬נטולה‪ ,‬אפריורית‪ ,‬כל מאפיין מיני‪ .‬ה י א אינה א ל א‬
‫קיצור ש ל ה מ ו נ ח ״יצר הרע״)‪ ;(Porter 1901‬ז א ת בניגוד לדברי בויארין‪ ,‬הסבור ש ה מ ל ה ״יצר״ בניגוד ל״יצר‬
‫הרע״ מ ב ט א ת ה ת י י ח ס ו ת חיובית כלפיו‪Texts which refers only to Desire hold to the dialectical andnot":‬‬
‫‪ ; ( " B o y a r i n‬על מ ש מ ע ו ת ה ת פ י ס ה ה ד י א ל ק ט י ת מול ה ד ו א ל י ס ט י ת במשנתו‪,‬‬
‫ראו לעיל ה ע ר ה ‪ .58‬ה ש י מ ו ש ב מ ל ה זו בסוגייתנו‪ ,‬כמו גם במקורות רבים נוספים‪ ,‬ש ח ל ק ם בהקשרים כ ל ל‬
‫ל א מיניים )ברכות סא‪ ,‬ב; עירובין יט‪ ,‬א ; קידושין ל‪ ,‬ב ועוד(‪ ,‬מפריך לחלוטין ת פ י ס ה זו‪ .‬בשום אופן ל א‬
‫ניתן ל ר א ו ת א ת הביטוי ״לצרו״ בסוגיה הנידונה כ מ ב ט א ת פ י ס ה ד י א ל ק ט י ת או כ מ כ י ל פנים חיוביות‪.‬‬
‫רבנו ח נ נ א ל ותוספות ש ם ‪ :‬וראו דברי קרויס )אצל הרשברג תרע״ב‪ ,(56 ,‬הטוען שזהו סיפור ע מ מ י מוכר‬
‫בעולם העתיק‪.‬‬
‫ע ל מ ש מ ע ו ת ה מ ל ה ״פרוצים״ בסוגיה‪ ,‬ראו הלבני‪ ,‬תשכ״ט‪ ,‬עמי תשי״ז‪.‬‬
‫הביטוי ״מעשה״ מ ב ט א ככל ה נ ר א ה ייחום ש ל מסורת א ו ת נ ט י ת לסיפור )ראו רוזנפלד תשנ״ז‪ .(56 ,‬אולם‪,‬‬
‫כיוון שענייננו כ ל ל אינו באמינות ההיסטורית ש ל הסיפורים א ל א בשימוש האידיאולוגי בהם‪ ,‬ל א נבדיל‬
‫בין סיפורים למעשים‪.‬‬
‫מובן ש ש א ל ת קיומם או אי־קיומם ש ל גרעינים היסטוריים בסיפורי הסוגיה אינה מענייננו‪ .‬אנו ננסה ל ח ש ו ף‬
‫א ת ת פ י ס ת ה ע ו ל ם ש ל מספרי הסיפורים ולא ש ל ה ד מ ו י ו ת שבהם‪.‬‬
‫סיפורים ‪0 ,3 ,2 ,1‬ו מ ש מ ש י ם כ ת מ י כ ה ישירה ב ה ל כ ו ת ספציפיות‪ ,‬והסיפורים ה א ח ר י ם מניחים ת ש ת י ת‬
‫לסוגיה בולה‪ .‬אנו נ ת מ ק ד בעיקר בסוג הסיפורים השני‪.‬‬
‫לגבי תיאוריות חדשות על צורת העריכה של סוגיות ראו ‪.Segal 1997‬‬
‫‪ 69‬תיאוריה וביקורת‬
‫א ת ע צ מ ם ומבקרים א ת יצירתם ה ה ל כ ת י ת ‪ .‬הסיפורים מהווים רפלקסיה ע ל היצירה התלמודית‪,‬‬
‫ו ל פ י כ ך ה ם ס ו ט י ם פ ע מ י ם ר ב ו ת מ ה א ת ו ם ה ה ל כ ת י ו א ף נ א ב ק י ם ב ו ) ר א ו פרנקל ת ש מ ״ א ; ו ל ר ‪.(1995‬‬
‫ל א זה ה מ ק ר ה ב א ח ד ־ ע ש ר ‪ 7 4‬ה ס י פ ו ר י ם בסוגיית ייחוד‪ 7 5 .‬ה ס י פ ו ר י ם מ מ ו ש מ ע י ם מ א ו ד ‪ ,‬כ ו ל ם ה ו ל כ י ם‬
‫ל א ו ת ו כיוון מ מ ש ‪ ,‬ו כ ו ל ם מ י י ש ר י ם קו ע ם ה א ת ו ס ה ה ל כ ת י בסוגיה‪ .‬יד עורך דקדקן ד א ג ה ‪ ,‬כי ח ו ט א ח ד‬
‫יקשור א ת ה ס י פ ו ר י ם ו י א ג ד א ו ת ם ל מ ע ר כ ת ק ו ה ר נ ט י ת ב ע ל ת קול צ ל ו ל ורם‪ .‬ק ו ל ה ש ל ה ס ו ג י ה ניתן‬
‫‪76‬‬
‫להדגמה באמצעות הסיפור הבא‪:‬‬
‫רבי ע ק י ב א ה ו ה מ ת ל ו צ ץ בעוברי עבירה‪ .‬י ו מ א ח ד א י ד מ י לי כ א י ת ת א בריש ד י ק ל א ‪ .‬נ ק ט י ה ל ד י ק ל א‬
‫וקסליק‪ .‬בי מ ט א ל פ ל ג י ה ד ד י ק ל א שבקיה‪ ,‬א מ ר ל י ה ‪ ,‬א י ל א ו ד מ כ ר ז י ע ל ך ב ר ק י ע א ״הזהרו ב ע ק י ב א‬
‫ובתורתו״‪ ,‬ש ו י ת י ה ד מ ך ת ר ת י מעי‪.‬‬
‫ת ר ג ו ם ‪ :‬רבי ע ק י ב א ה י ה מ ת ל ו צ ץ ע ל עוברי עבירה‪ .‬יום א ח ד נ ד מ ה לו ]השטן[ כ א ש ה ב ר א ש ה ד ק ל ‪.‬‬
‫ת פ ס ב ד ק ל ו ע ל ה ‪ .‬כ א ש ר ה ג י ע ל ח צ י ה ד ק ל עזבו ]השטן[‪ ,‬א מ ר לו‪ :‬א ם ל א ש מ כ ר י ז י ם ב ר ק י ע ״ ה ז ה ר ו‬
‫ב ע ק י ב א ובתורתו״‪ ,‬ה י י ת י ע ו ש ה א ת ד מ י ך כ ש ת י מ ע ו ת ]דבר זול[‪.‬‬
‫ס ב ר א מ ק ו ב ל ת ה י א ש ס י פ ו ר י ם כגון א ל ו מ ל מ ד י ם ע ל א נ ו ש י ו ת ם ש ל ח כ מ י ם ‪ ,‬ש ל א נ מ נ ע ו מ ל ח ש ו ף ב ר ב י ם‬
‫א ת ח ו ל ש ו ת י ה ם ו ת א ו ו ת י ה ם ‪ 7 7 .‬ואכן‪ ,‬ד מ ו ת ו ש ל רבי ע ק י ב א בסיפור מ ע ו ר ר ת מ ב ו כ ה גדולה‪ .‬ה ו א ר ו א ה‬
‫‪78‬‬
‫א ש ה ב ר א ש ה ד ק ל ) ל א ט ו ר ח י ם כ ל ל ל ה ג י ד ש ה י ת ה י פ ה ב מ י ו ח ד א ו ע י ר ו מ ה ו כ ד ‪ /‬ס ת ם ״אשה״(‬
‫ו מ י ד קופץ ל ע ש ו ת מ ע ש ה ? ! ד ו מ ה כי ז ה כ ב ר מ ע ב ר ל ד מ ו ת ״אנושית״‪ ,‬זוהי ד מ ו ת פ נ ט ס ט י ת ש כ ו ל ה‬
‫ת ש ו ק ו ת ג ו א ו ת ו ל א נ ש ל ט ו ת ‪ ,‬א ש ר מ ס פ י ק ה ד מ ו ת א ש ה מ ק ר י ת ‪ ,‬כדי ש כ ל מנגנוני ה ה ג נ ה ש ל ה י ת מ ו ט ט ו‬
‫לחלוטין‪ .‬א ו ל ם ‪ ,‬ק ר י א ה ז ה י ר ה ש ל ה ס י פ ו ר מ ג ל ה ‪ ,‬בי ל א ב ת י א ו ר א נ ו ש י נועז ש ל ד מ ו ת רבי ע ק י ב א‬
‫עסקינן‪ .‬ל מ ע ש ה ‪ ,‬ל א רבי ע ק י ב א ה ו א גיבור ה ס י פ ו ר ה ז ה ‪ ,‬הגיבור ה א מ י ת י ה ו א ה ש ט ן ‪ ,‬ו ב מ ל י ם א ח ר ו ת‬
‫ היצר‪ .‬ה א ג ד ה מ ס פ ר ת א ת סיפורו ש ל היצר‪ ,‬א ש ר אין ל ע מ ו ד בפניו‪ .‬כ ו ת ר ת ה ס י פ ו ר א י נ ה ״רבי‬‫ע ק י ב א מ ת פ ת ה ״ א ל א ״ א י ש ל א ע ו מ ד בפני ה י צ ר ‪ /‬ה ש ט ן ‪ ,‬א פ י ל ו ל א רבי עקיבא״‪ .‬רבי ע ק י ב א מ ש מ ש ב א ן‬
‫מ ע י ן ס מ ן קיצוני ש ל א י ש ה מ ע ל ה ‪ .‬ה ק ו ר א ה מ ש ת א ה נ א נ ח בסוף ה ס י פ ו ר ו א ו מ ר ‪ :‬א כ ן ‪ ,‬א י ש ל א יכול לו‪,‬‬
‫ליצר‪ .‬ו ז ה ו א מ נ ם ה מ ס ר ה מ ו ב א בסיפורי ה ס ו ג י ה כ ו ל ם ‪ -‬ה כ ל ייתכן‪ .‬כ ל דבר‪ ,‬דמיוני כ כ ל ש י ה י ה ‪ ,‬יוכל‬
‫לקרות‪ .‬ב מ ה ל ך א ח ד ־ ע ש ר ה ס י פ ו ר י ם נ ל מ ד ל ד ע ת ‪ ,‬כי כ ל א ד ם ) כ ו ל ל רבי ע ק י ב א וחבריו( מ ס ו ג ל ל כ ל‬
‫מ ע ש ה מ י נ י ) כ ו ל ל מ ש כ ב ב ה מ ה וזכר(‪ ,‬ב כ ל ז מ ן ) ג ם ב ש ע ת אנינות( ו ב כ ל מ ק ו ם ) ב ר א ש ה ד ק ל ו ב ע ל י י ת‬
‫גג( ו ע ם כ ל ש ו ת ף ) ב ה מ ה ‪ ,‬נ כ ד ה ‪ ,‬זונה ושבויות(‪ .‬ה ס ו ג י ה י ו צ ר ת ד מ ו ת ש ל יצר כל־יבול)‪(omni potent‬‬
‫‪ 74‬כוונתי ל א ח ד ־ ע ש ר הסיפורים שבסוגיית ה ג מ ר א ע ל מ ש נ ת ״לא יתיחד״ בדפים פ‪ ,‬ב ‪ -‬פ ב ‪ ,‬א ל מ ע ל ה ‪ .‬סיפורים‬
‫א ל ה יעמדו במוקד התייחסותי‪ ,‬א ף ש״אפלוש״ מ ע ט גם ל מ ש נ ה ה ב א ה ולדברי ה ג מ ר א עליה‪ .‬ל ה ל ן מ י ל ו ת‬
‫ה פ ת י ח ה ש ל הסיפורים‪:‬‬
‫‪ .1‬מ ע ש ה ד ה ה י א איתתא‪...‬‬
‫‪ .2‬מ ע ש ה והוציאוה עשרה‪...‬‬
‫‪ .3‬רב ו ר ב יהודה הוו קאזלי‪...‬‬
‫‪ .4‬רב ביבי איקלע לבי רב יוסף‪...‬‬
‫‪ .5‬הנך שבוייתא ד א ת א י לנהרדעא‪...‬‬
‫‪ .6‬רבי מ א י ר ה י ה מ ת ל ו צ ץ ‪-‬‬
‫?‪ .‬רבי עקיבא ה י ה מתלוצץ‪...‬‬
‫‪ .8‬פילמו ה י ה רגיל ל מ י מ ר ‪-‬‬
‫א רבי חייא בר אשי ה י ה רגיל‪...‬‬
‫‪ .10‬ליגלג עליו אותו תלמיד‪...‬‬
‫‪ 1‬ו‪ .‬רב א ח א בר א ב א איקלאו‬
‫‪ 75‬לגבי ה ה ג ד ר ה ש ל סיפור קצר ב כ ל ל ובאגדות חז״ל בפרט ראו מ א י ר ‪ ,1987‬פרק שני‪ .‬לענייננו‪ ,‬ה ה ג ד ר ה‬
‫ה מ ד ו י ק ת ש ל גבולות הסיפור ח ש ו ב ה פחות‪ .‬דווקא ה ה ב ל ע ה והטשטוש ש ל הסיפורים ברצף ה כ ל ל י ה ם‬
‫המאפיינים א ת הסוגיה שלנו‪ .‬במקום שבו נ י ת ח ת י סיפור כשלעצמו‪ ,‬לקוראים ל א י ה י ה ספק‪ ,‬כי א כ ן‬
‫ב ח ט י ב ה מוגדרת עסקינן‪.‬‬
‫‪ 76‬מ א ח ר שאני מ ח פ ש א ת הלוגיקה הבסיסית של הסוגיה כמכלול‪ ,‬א מ נ ע מניתוח ספרותי מדוקדק ש ל כ ל‬
‫א ח ד מהסיפורים‪ ,‬אשר יסיט אותנו מ ה מ ה ל ך העקרוני‪ .‬ניתוח מפורט ש ל מ ק צ ת הסיפורים ניתן ל מ צ ו א א צ ל‬
‫ברקאי תשמ״ו ו א צ ל פרנקל ‪.1991‬‬
‫‪ 77‬בדרך כלל הגורסים כך מנגידים א ת חז״ל ל ח כ מ י ם בני־זמננו‪ ,‬המצטיינים פחות‪ ,‬לדידם‪ ,‬בגילויי אנושיות‪.‬‬
‫‪ 78‬חז״ל ידעו להגיד ע ל נשים ש ה ן יפות במיוחד כ א ש ר ה י ה בכך עניין‪ ,‬ראו מ ג י ל ה טו‪ ,‬א וכן מ נ ח ו ת מד‪ ,‬א‪.‬‬
‫תיאורם א ת ה א ש ה בסיפור כ״אשה״ סתם‪ ,‬ל ל א כ ל תוספות‪ ,‬הופך א ת הפיתוי ל ת כ ו נ ה כל־נשית‪ :‬והשוו‬
‫״נדמה לו ה ש ט ן כ א ש ה יפה ש ל א ה י ה ביופייה מ י מ ו ת נ ע מ ה א ח ו ת תובל ק י ן ״ ) ת נ ח ו מ ה בובר חוקת‪ ,‬מ צ ו ט ט‬
‫א צ ל שנאן ‪.(46 ,1996‬‬
‫‪ 70‬תיאוריה וביקורת‬
‫ו כ ל ־ נ מ צ א ) ‪ ,(omni p r e s e n t‬וסיפורים ה מ ת א ר י ם יצר ט ו ט ל י מ ו ב י ל י ם ל מ ש ט ר טוטלי‪ .‬ד מ ו ת ה י צ ר מ ו ב י ל ה‬
‫ל מ ש ט ר מ ס ו ג פ נ ט ס ט י ל ח ל ו ט י ן ‪ :‬״ א מ ר רב‪ :‬ל א ש נ א ) ל א אמרו( ]ששני א נ ש י ם מ ו ת ר י ם ל ה ת י ח ד ע ם‬
‫א ש ה [ א ל א ב ע י ה א ב ל בדרך ‪ -‬ע ד ש י ה י ו ש ל ו ש ה ‪ ,‬ש מ א ] א ם יהיו רק שני אנשים[ י צ ט ר ך א ח ד מ ה ם‬
‫ל ה ש ת י ן ו נ מ צ א א ח ד מ ת י ח ר ע ם הערוה״‪ .‬א פ י ל ו ת ו ך כדי זמן ש ל ה ת פ נ ו ת י כ ו ל י ם ל ה ת ר ח ש ד ב ר י ם‬
‫‪79‬‬
‫נוראים‪ .‬אין ל ה ש א י ר א ף א ח ד ל ב ד א פ י ל ו לרגע‪ ,‬מ י יודע מ ה יכול לקרות‪.‬‬
‫נחזור ל ס י פ ו ר רבי ע ק י ב א והשטן‪ .‬ל כ א ו ר ה ניצל רבי ע ק י ב א ברגע ה א ח ר ו ן מ ח ט א נורא‪ .‬ה א ו מ נ ם ? ה ר י‬
‫כ ל ל ל א ה י ת ה א ש ה בסיפור‪ ,‬א י ז ה ח ט א כ ב ר ה י ה י כ ו ל ל ה ת ר ח ש ע ם שטן?! מ ו ל מ ה ב א מ ת נ א ב ק רבי‬
‫ע ק י ב א ? סיפור נוסף י ב ה י ר א ת ה ת מ ו נ ה ‪:‬‬
‫ה נ ך ש ב ו י י ת א ד א ת א ל נ ה ר ד ע א ‪ .‬אסקינו לבי רב ע מ ר ם ח ס י ד א ‪ .‬ב ה ד י ד ק א ח ל פ ה ח ר א מ נ י י ה ו נ פ ל‬
‫נ ה ו ר א ב א י פ ו מ א ‪ .‬ש ק ל י ה רב ע מ ר ם לדרגא‪ ,‬א ו ת ב י ה ‪ ,‬קסליק ואזיל‪ .‬כי מ ט א ל פ ל ג א דדרגא‪ ,‬א י פ ש ח ‪:‬‬
‫נורא בי ע מ ר ם ‪ .‬א ת ו רבנן‪ ,‬א מ ר ו ל י ה ‪ :‬כ ס י פ ת י נ ן מינך‪ .‬א מ ר ל ה ם ‪ :‬מ ו ט ב ד ת י כ ס פ ו מ י נ א י ב ע ל מ א‬
‫הדין‪ ,‬ו ל א ת י כ ס פ ו מ י נ א י ל ע ל מ א ד א ת י ‪ .‬א ש ב ע י ה דנפיק מיניה‪ ,‬נפק מ י נ י ה כי ד י ק ו ל א דנורא‪ .‬א מ ר‬
‫ל י ה ‪ :‬חזי ד א ת נורא ו א נ א ב י ש ר א ו א נ א ע ד י פ נ א מינך‪.‬‬
‫ת ר ג ו ם ‪ :‬א ו ת ן ש ב ו י ו ת ש ב א ו ל נ ה ר ד ע א ]ונפדו שם[‪ .‬ה ע ל ו א ו ת ן ל ב י ת רב ע מ ר ם ה ח ס י ד ‪ .‬כ א ש ר ע ב ר ה‬
‫א ח ת מ ה ן ]ליד ה ע ל י ה [ נ ע ש ה א ו ר ב א ר ו ב ה ] מ ח מ ת יופיה[‪ ,‬ל ק ח רב ע מ ר ם א ת ה ס ו ל ם ] ש ה י ה כ ב ד‬
‫מאוד[ ו ה נ י ח א ו ת ו ]לבדו[‪ .‬ה י ה ע ו ל ה והולך‪ .‬כ א ש ר ה ג י ע ל ח צ י ה ס ו ל ם ‪ ,‬פ י ס ק רגליו ]עצר[‪] .‬צעק[‪:‬‬
‫ד ל י ק ה ב ב י ת ע מ ר ם ! ב א ו ח כ מ י ם ]וראו א ו ת ו ע ו מ ד כך[ א מ ר ו לו ב י י ש ת אותנו‪ ,‬א מ ר ל ה ם ‪ :‬מ ו ט ב‬
‫ת ת ב י י ש ו מ מ נ י ב ע ו ל ם ה ז ה ‪ ,‬ו ל א ת ת ב י י ש ו מ מ נ י ב ע ו ל ם ה ב א ‪ .‬ה ש ב י ע א ו ת ו ]רב ע מ ר ם א ת יצרו[‬
‫ש י צ א ממנו‪ .‬י צ א מ מ נ ו כ ע מ ו ד אש‪ .‬א מ ר לו‪ :‬ר א ה ש א ת ה א ש ואני בשר‪ ,‬ואני ע ד י ף מ מ ך ‪.‬‬
‫ב ת ח י ל ה מ ע מ ת ה ס י פ ו ר בין נ ש י ם א מ י ת י ו ת ) ה ש ב ו י ו ת ( לבין ח ס י ד א ח ד ) ר ב עמרם(‪ .‬ה ח ס י ד ‪ ,‬כ י א ה‬
‫ל ל ו ג י ק ה ה מ נ ח ה א ת סיפורי ה ס ו ג י ה ‪ ,‬נ מ ש ך ב כ ו ח ו ת ע צ ו מ י ם א ל ה ש ב ו י ו ת ‪ .‬א ו ל ם א ז מ ת ר ח ש ת ה ת פ נ י ת ‪:‬‬
‫ה ו א אינו נכנע‪ ,‬ה ו א נאבק‪ .‬ברגע ז ה מ א ב ק ו אינו מ ו ל ה נ ש י ם ‪ ,‬ש ב ש ל ב ז ה כ ב ר נעלמו‪ .‬י ש כ א ן מ י ש ה ו‬
‫א ח ר ‪ ,‬ש מ ו ל ו מ נ ה ל רב ע מ ר ם א ת הקרב‪ ,‬ז ה ו ת ו ל א נ א מ ר ת ב מ פ ו ר ש ‪ ,‬ה ס י פ ו ר מ ס ת פ ק בלשון ה ס ת מ י ת‬
‫״ ה ש ב י ע א ו ת ו שיצא״‪ .‬מ י ש ה ו מניח‪ ,‬ש א נ ו מ כ י ר י ם ״אותר מ ס פ י ק טוב‪ ,‬כדי ש ל א י ה י ה צורך ל ה צ י ג ו ‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬חזרנו שוב א ל היצר‪ .‬מ ו ל ו מ נ ה ל רב ע מ ר ם א ת מ א ב ק ו או‪ ,‬נכון יותר‪ ,‬מ ו ל גלגול ש ל ו ב ע מ ו ד א ש ‪.‬‬
‫א ו ת ו ה י צ ר ש ה ת ג ב ר ע ל ה א ד ם ב ש ע ת אנינותו ו ש ה ת ל ו צ ץ ע ל רבי ע ק י ב א ‪ ,‬נ מ צ א ג ם כאן‪ .‬א י ש ל א ט ר ח‬
‫ל ה צ י ג ו ‪ ,‬כי ה ו א ה י ה נ ו כ ח כ ל ה ז מ ן ‪ ,‬א ל א ש ע ת ה א ו מ ר ל ו רב ע מ ר ם ״טוב‪ ,‬צ א ‪ ,‬ש נ ו כ ל ל ה י א ב ק בך״‪.‬‬
‫לפני כן ה ו א ה י ה פ ש ו ט חבוי ביופיין ה מ פ ת ה ש ל ה ש ב ו י ו ת ‪ ,‬בדיוק כ ש ם ש ה א ש ה בסיפור רבי ע ק י ב א‬
‫א י נ ה א ל א שטן‪ ,‬ש א י נ ו א ל א ה י צ ר הרע‪.‬‬
‫ז ה ו ה מ ה ל ך ש מ ב צ ע ת ה ס ו ג י ה שלנו‪ .‬פ ת ח נ ו ב מ ש נ ה מ ח ש ש מ מ ש י ש ל ע ב ר ה ‪ ,‬פ ע ו ל ה א ס ו ר ה ש י ש‬
‫ל ה ת ר ח ק מ מ נ ה ‪ .‬א ב ל בסוגיית ה ג מ ר א אנו כבר ל א נ א ב ק י ם ב מ ע ש ה ה א ס ו ר א ל א ב ע צ ם ה ת ש ו ק ה אליו‪.‬‬
‫אין ב ש ר ש ר ת ה ס י פ ו ר י ם ה מ ר כ ז י ת ) ב ד ף פ א ‪ ,‬א( ולו מ ע ש ה א ח ד ש ל א י ס ו ר ב פ ו ע ל ‪ ,‬א ב ל י ש ה מ ו ן יצרים‪,‬‬
‫ת א ו ו ת ‪ ,‬מ ש י כ ו ת מ י נ י ו ת ו ש ט נ י ם ל מ י נ י ה ם ‪ .‬ה מ א ב ק בסוגיה אינו ע ד ה נ י א ו ף א ל א נגד ה״ניאוף בלב״‪.‬‬
‫‪ 79‬כ ו ח ם ש ל הטקסטים ה מ נ ו ת ח י ם כאן ודומים ל ה ם אינו בכך‪ ,‬ש ה ם משקפים איזו ת ו ד ע ה ע מ מ י ת רחבה‪.‬‬
‫להפך‪ ,‬כוחם בדיוק בכך ש ה ם מ ש ת ת פ י ם בעיצוב ובכינון ת ו ד ע ה כזו‪ .‬הסוגיה הזו ה י א פרי יצירה ש ל ע י ל י ת‬
‫רבנית קטנה‪ ,‬א ל א ש ה י ו ת ה ש ל ה ע י ל י ת ה ל מ ד נ י ת הזו גם מחוקקת‪ ,‬ש ו פ ט ת ומנהיגה א פ ש ר ה ל ה ל ה ח ד י ר‬
‫א ת ה א ת ו ס י ם ה ל ל ו לחיי היומיום‪ ,‬ל פ ח ו ת ש ל חלק מן הציבור ש ה י ה כפוף לה‪ .‬אני קורא א ת ה ט ק ס ט י ם‬
‫ה ל ל ו כפרקטיקות תרבותיות‪ .‬ה ם אינם רק רפלקסיה ע ל תרבות‪ ,‬ה ם ח ל ק מכינונה‪ .‬ל מ ע ש ה ‪ ,‬ה ה ש פ ע ה‬
‫ה ע צ ו מ ה של הסוגיה שלפנינו ו ש כ מ ו ת ה אינה צריכה ר א י ה ‪ :‬ה א ת ו ס ה מ ו ב ע בהן כונן בחברות מ ס ו י מ ו ת א ת‬
‫ת פ י ס ת המיניות‪ ,‬ה ת ש ו ק ה ו ה א ש ה ‪ ,‬כ מ ו גם א ת מנהגי הצניעות וההרחקה‪ ,‬ע ד ימינו אלה‪ .‬אולי ל א מיותר‬
‫לציין‪ ,‬כי עבור אגשים ונשים רבים סוגיית ייחוד וצניעות כ ל ל אינה טקסט לניתוח ביקורתי‪ ,‬א ל א ה ל כ ה‬
‫של יומיום‪ .‬ספרים רבים‪ ,‬המורים ה ל כ ו ת ל מ ע ש ה בנושאים א ל ה ‪ ,‬מ ת פ ר ס מ י ם ומופצים בקהילות רבות‪ .‬כך‬
‫לדוגמה הספרים הנזכרים ל ה ל ן ) ש נ ב ח ר ו באקראי מ מ ב ח ר ש ל רבים כמותם(‪:‬‬
‫יצחק אייזיק ראזענבוים‪ ,‬דין א מ ת בעניין צניעות‪ :‬לאפרושי מאיסורא‪ ,‬שיש נשים ש מ ג ל ו ת בשרן ל מ ט ה‬
‫ממרפק‪ ,‬שהורגלו בכך‪ ,‬ונעשה כ ה י ת ר בעיני ה ע ו ל ם והוא ט ע ו ת גמור‪ ,‬תשמ״ו‪.‬‬
‫ש מ ו א ל הלוי שישא‪ ,‬הצניעות ב ה ל כ ה ‪ :‬בו יבוארו דיני צניעות ובמיוחד דין שוק ב א ש ה ערוה‪ ,‬בירור מקיף‬
‫מן הש״ס והראשונים ועד גדולי האחרונים ש מ ק ו ם השוק ב א ד ם ה ו א ע ד פרסות הרגל‪ ,‬והאיסור ב ל ב י ש ת‬
‫בגדים וגרביים שקופים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשמ״ט‪.‬‬
‫מ נ ש ה הקטן)קליין(‪ ,‬שערי קדושה‪ :‬ד ע ת ה ת ו ר ה בעניני קדושה וגדרי ט ה ר ה הנחוץ ל כ ל ב י ת ישראל ובפרט‬
‫לבני ישיבות ובנות יעקב‪ ,‬ברוקלין‪ ,‬התשל״ז‪.‬‬
‫ש מ ו א ל כ״ץ‪ ,‬קדושים תהיו‪ :‬ה ל כ ו ת והליכות בחברה ובתנועות הנוער‪ ,‬ירושלים‪) ,‬ללא ציון שנה(‪.‬‬
‫‪ 71‬תיאוריה וביקורת‬
‫האשה אינה אלא פיקציה בסיפור רבי עקיבא‪ ,‬וגם בסיפור רב עמרם מתגלה מהר מאוד מול מי המאבק‬
‫האמיתי‪ .‬אכן ״הרהורי עברה קשים מעברה״)יומא כט‪ ,‬א(‪ .‬זנחנו את ההתמקדות בגוף ובחטאיו לטובת‬
‫ההתרכזות במחשבה‪ ,‬בהרהורים ובתאווה לאיסור‪ .‬אנו נתקלים כאן ב״הולדת היצר״ במלוא הדרה‪.‬‬
‫הדבר יובהר אם נשווה את סיפורי הפיתוי שראינו עם סיפורי פיתוי מקראיים ‪ -‬מעשה שכם ודינה‬
‫)בראשית לד( ומעשה אמנון ותמר)שמואל ב‪ ,‬יג(‪ .‬בסיפורים המקראיים ההתמקדות היא בדמות האשה‬
‫הנפגעת‪ .‬החטא הוא כלפי אדם אחר‪ .‬הפשע המיני הוא הפגיעה בזולת‪ ,‬״הכזונה יעשה את אחותנו״‬
‫)בראשית לד‪ .(31 ,‬ואילו אצלנו אין אדם אחר‪ ,‬המאבק הוא פנימי‪ 80.‬החטא טמון בעצם הפגיעה של‬
‫אדם בעצמו‪ ,‬בהיכנעות ליצריו‪ ,‬בכישלון ב״המלכת יצר הטוב על יצר הרע״‪ .‬השבויות נעלמות מסיפור‬
‫רב עמרם כי הן לא דמויות חשובות‪ ,‬הן לא צד בעניין‪ ,‬המצלמה מתמקדת רק בדמות אחת ובמאבקה‬
‫עם עצמה‪.‬‬
‫ביטוי ציורי למעבר מעיסוק בעברה לעיסוק במאבק ביצר ובתשוקה לאיסור עצמם נמצא במדרש שיר‬
‫השירים רבה)פרשה ג(‪ .‬המדרש מבאר פסוקים בשיר השירים כמתייחסים לפרשייה של מלחמת מדיין‬
‫)במדבר לא(‪ ,‬שבה נצטוו בני ישראל להרוג את כל הנשים הנשואות ולקחת להם את הבתולות‪ .‬מספר‬
‫המדרש‪ :‬״‪ ...‬הוי אומר שהיו צדיקים ביותר‪ ,‬שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה‪ ,‬היה אחד‬
‫מהן מפחם פניה ]שלא יראוה ויתפתו[ ואחד מהם מפרק נזמיה‪ ...‬שלא נחשד אחד מהם בעברה״‪.‬‬
‫בהמשך המדרש מסופר שבני ישראל מבקשים להקריב קורבן‪ ,‬ואז שואל אותם משה‪ :‬״אלו לא‬
‫חטאתם‪ ,‬קרבן זה למה?״ על כך עונים לו בני ישראל‪ :‬״אמרו לו‪ ,‬משה רבינו‪ ,‬זוגות זוגות היינו נכנסין‬
‫אצל האשה והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה‪ ,‬אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעהי! על‬
‫אותה הזיעה של יצר הרע אנו אומרים להביא קרבן״‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬מעשה אין כאן‪ ,‬אך זיעת יצר הרע‬
‫מטרידה את חז״ל)המשליכים את טרדתם על גיבורי המקרא( לא פחות‪.‬‬
‫נשוב לסיפורי טוגייתנו‪ .‬דמותו של היצר בסיפורים היא פרדוקסלית‪ .‬מחד‪ ,‬היצר עובר ראיפיקציה‬
‫והופך מתכונה פנימית לדבר‪ ,‬לישות בעלת קיום אונטולוגי ונוכחות מיתית‪ ,‬ומאידך הוא נמצא בתוך‬
‫האדם פנימה‪ 81.‬היצר‪ ,‬שקיבל ממשות דמונית‪ ,‬חוזר לשכון באדם פנימה‪ ,‬והופך את המאבק האימתני‬
‫בו למלחמה סיזיפית של אדם בעצמו‪ .‬רבי מאיר המבקש ״הזהרו בי מפני בתי״‪ ,‬מזהיר‪ ,‬בעצם‪ ,‬מפני‬
‫עצמו‪ .‬מול היצר האימתני מוצב בסוגיה האידיאל של האדם הלוחם‪ ,‬הנאבק לשליטה עצמית‪ .‬זהו‬
‫אידיאל גברי לחלוטין‪ ,‬שכן בכל הסיפורים בסוגיה הנאבק בלצרו הוא הגבר‪ .‬בדומה לאידיאל השליטה‬
‫העצמית ביוון‪ ,‬גם אצל חז״ל)ובניגוד לאתוס הנוצרי( רק גברים נקראים לשלוט בעצמם‪ 82.‬יותר מכך‪,‬‬
‫‪ 80‬דוגמה נוספת ל ה י ס ט מ ת פ י ס ת האירוע המיני במקרא כ ב ע י ה מן ה ת ח ו ם הבין־אישי ל ת פ י ס ת ו א צ ל חז״ל‬
‫כעניין פנימי ש ל ה א ד ם ‪ ,‬הנוגע ליצרו הרע‪ ,‬ניתן ל מ צ ו א בפרשיית א ש ת י פ ת ת ו א ר ) ד ב ר י ם כא‪ :(14-10 ,‬״כי‬
‫ת צ א ל מ ל ח מ ה ע ל אויבך‪ ...‬וראית בשביה א ש ת י פ ת תואר ו ח ש ק ת ב ה ו ל ק ח ת לך לאשה״‪ .‬ב מ ק ר א ה ב ע י ה‬
‫מ ת ח י ל ה מרגע ה מ ע ש ה ‪ ,‬ה ל ק י ח ה ‪ .‬אז ח ל י ם על ה א ד ם דינים והנהגות מסוימים‪ :‬״וגלחה א ת ראשה‪...‬‬
‫ו ב כ ת ה א ת א ב י ה ו א ת אמה‪...‬״‪ .‬ואילו בפרשנות ה ח ז ״ ל י ת לפסוק‪ ,‬ה ה ת מ ק ד ו ת ה י א דווקא ב ש ל ב שלפני‬
‫ה מ ע ש ה ‪ :‬״יפת ת א ר ‪ -‬ל א דברה ת ו ר ה א ל א כנגד יצר הרע״)קידושין כא‪ ,‬ב(‪ .‬ה ש ל ב ש ל ״וחשקת בה״‪,‬‬
‫ה מ ש מ ש במקרא רק כתיאור ה ש ת ל ש ל ו ת האירועים קודם ללקיחה‪ ,‬ה פ ך ב ת פ י ס ת חז״ל לאירוע ה מ ש מ ע ו ת י‬
‫והבעייתי ביותר — התעוררותו ש ל יצר הרע‪ .‬מ א ו ת ה סיבה בדיוק הפיתוי ה מ ק ר א י נתפס כפיתוי גברי‪,‬‬
‫כיוון ש ה ו א אירוע פיסי‪ ,‬והמוקד ה ו א מ ע מ ד ה ש ל ה א ש ה וחילול כבוד ה מ ש פ ח ה ‪ :‬״כי י פ ת ה א י ש ב ת ו ל ה‬
‫א ש ר ל א אורסה ושכב ע מ ה ‪ ,‬מהור י מ ה ר נ ה לו ל א ש ה ״ ) ש מ ו ת כב‪ .(15 ,‬ל ע ו מ ת ו הפיתוי החז״לי ה ו א נשי‪,‬‬
‫ו ה ו א פונה ליצר ולהרהור‪ ,‬ומוקדו כ ל ל אינו ה מ ע ש ה האסור‪ .‬ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת במקרא א י נ ה נ ת פ ס ת כבעיה‪,‬‬
‫ה מ צ ר י כ ה ה ת י י ח ס ו ת כ ש ל ע צ מ ה ‪ .‬רק ה מ ע ש ה המיני הפסול ה ו א בעייתי ו ל א ה מ ח ש ב ה ‪ .‬חז״ל‪ ,‬י ח ד ע ם כינון‬
‫היצר כ ת ח ו ם רחב ה ר ב ה יותר מן ה ת ש ו ק ה המקראית‪ ,‬גם ה פ כ ו א ו ת ו ל ב ע י ה )‪ ,(probiematization‬ל נ ו ש א‬
‫שצריך לעסוק בו שוב ושוב; ראו ‪,Foucault 1985,24‬‬
‫בהקשר זה מעניין לבחון גם א ת ה מ ו נ ח ״תשוקה״ במקרא‪ ,‬שבו ה ו א מופיע רק ש ל ו ש פ ע מ י ם )בראשית ג‪,‬‬
‫‪ ;16‬ד‪ ;7 ,‬שיר השירים ז‪ ,(11 ,‬וכולן נראות קשורות זו לזו‪ :‬א י ל נ ה פרדס )‪ ,1996‬ג‪ (9‬ה ר א ת ה ‪ ,‬כי הפסוק‬
‫מ ש י ר השירים ה ו א היפוך ש ל ק ל ל ת ה א ש ה בספר בראשית‪ .‬שני הפסוקים בספר ב ר א ש י ת ה ם ל מ ע ש ה‬
‫זהים‪ ,‬רק הנושא מ ש ת נ ה — פ ע ם ה ח ט א נמשך ל א ד ם ופעם ה א ש ה ‪ .‬כך נוצרת ה ק ב ל ה בין ה ח ט א ו ה א ש ה ‪,‬‬
‫ש נ י ה ם שוקקים א ל ה א ד ם ‪ ,‬ואילו ה ו א מצווה ל מ ש ו ל ב ה ם ) ה ק ב ל ה זו ד ו מ ה למדי לזו ש א נ ו מ ז ה י ם בספרות‬
‫התלמודית(‪ .‬ע ל נושא זה ראו בערך ״תשוקה״ א צ ל‪ ( T a i l e y(19 7‬וביבליוגרפיה ה מ ו ז כ ר ת שם‪.‬‬
‫‪ 81‬ה ס י ב ה לכך ה י א ש ד מ ו ת ה י צ ר החז״לי ה י א יצור כלאיים ש ל ת פ י ס ה פסיכולוגית ותפיסות מיתולוגיות‪.‬‬
‫ל ע ת י ם ה ה ק ש ר הפסיכולוגי גובר )בטקסטים הדנים ע ל ההרהורים ה ר ע י ם וכדי(‪ ,‬ו ל ע ת י ם ה ה ק ש ר ה מ י ת י‬
‫)המאבק בשטן(‪.‬‬
‫‪ 82‬אין צריך לומר‪ ,‬ש א י ד י א ל ה ש ל י ט ה ה ע צ מ י ת היווני שונה מ א ו ד מ ה מ א ב ק החז״לי ביצר‪ ,‬א ו ל ם ש נ י ה ם שווים‬
‫ב ה ג ב ל ת ו לגברים בלבד‪.‬‬
‫‪ 72‬תיאוריה וביקורת‬
‫בפי שציין ווינקלר)‪ ,(Winkler 1990‬ה ש ל י ט ה ה ע צ מ י ת ה י א ס י מ ן גברי מ ו ב ה ק ‪ 8 3 ,‬ו א י ל ו ה א ש ה מ צ ט י י נ ת‬
‫ב כ ך ש א י נ ה ש ו ל ט ת ע ל ע צ מ ה וזקוקה ל מ ש ט ר חיצוני‪ .‬כ ך ל ד ו ג מ ה ‪ ,‬גברים ש א י נ ם ש ו ל ט י ם ב ע צ מ ם‬
‫נ ח ש ב י ם ‪ ,‬ב א ת ו ס היווני‪ ,‬נשיים)‪ womanish).84‬י ש ק ש ר ה ד ו ק בין כ י ב ו ש ו ש ל י ט ה ש ל ה א ח ר ל ש ל י ט ה‬
‫‪83‬‬
‫ע צ מ י ת ו ל כ י ב ו ש ה י צ ר ‪ -‬א ל ה כ א ל ה מ ו ט ל י ם ע ל ה ג ב ר בלבד‪.‬‬
‫ה א ש ה א י נ ה נ ל ח מ ת בלצרה‪ ,‬ל מ ע ש ה מ ק ו מ ה בסיפורי ה ס ו ג י ה ה פ ו ך ‪ -‬ה י א ה מ פ ת ה ‪ 8 6 .‬ה ש ט ן מ ת ח פ ש‬
‫ל א ש ה ‪ ,‬ו ה א ו ר ה י ו צ א מיופיין ש ל שבויותיו ש ל רב ע מ ר ם מ ת ג ל ג ל ב ה מ ש ך ה ס י פ ו ר ב א ש היצר‪ .‬ה א ש ה‬
‫ה י א ה י צ ר ‪ ,‬ו מ ו ל ה צ ר י ך ה ג ב ר ל ע מ ו ד בגבורה‪ 8 7 .‬ברור ש ה י צ ר אינו נקרא ל ש ל י ט ה ע צ מ י ת ‪ ,‬ב מ ש ח ק ה ז ה‬
‫ה א ש ה א י נ ה נ א ב ק ת ‪ ,‬נ א ב ק י ם בה‪ .‬״יצר‪ ,‬א ש ה וקטן ת ה א ש מ א ל ד ו ח ה וימין מ ק ר ב ת ״ ) ס נ ה ד ר י ן קז‪ ,‬ב( ‪-‬‬
‫ה א ש ה ו ה ק ט ן כ מ ו ה י צ ר א י נ ם ש ו ל ט י ם ב ע צ מ ם ‪ :‬ה ם זקוקים מ ח ד לסיפוק ת א ו ו ת ם ‪ ) 8 8‬״ י מ י ן מקרבת״(‪ ,‬כ ך‬
‫ז ו כ ה ה א ש ה ב ע ו נ ת ה ‪ -‬י ח ס י מין קבועים׳‪ ,‬ו מ א י ד ך ה ם זקוקים ל מ ש ט ר ח י צ ו נ י ‪ ) 8 9‬״ ש מ א ל דוחה״(‪ .‬מ ו ל ם‬
‫ע ו מ ד ה ג ב ר הבוגר‪ ,‬ה ש ו ל ט ב ע צ מ ו ‪ ,‬כ מ ו ג ם ב א ש ת ו ובבנו‪ ,‬ו א ל י ו מ ו פ נ י ת ה ק ר י א ה ל ד ח ו ת ולקרב ב מ י ד ה ‪,‬‬
‫ובעיקר ל ש ל ו ט ‪ ,‬ביצרו ו ב א ש ה ‪ .‬ה א ש ה נ מ צ א ת ‪ ,‬א ם כן‪ ,‬ב א ו ת ו צ ד ש ל ה י צ ר ‪ 9 0‬ל מ ו ל ה ג ב ר ה נ א ב ק בו‪.‬‬
‫ח ל ו ק ת ה ת פ ק י ד י ם בסוגיה ב ר ו ר ה י ‪ ) 9‬ה י ע ל ה ע ל ה ד ע ת ‪ ,‬ב ס ו ג י ה זו ו ב ס פ ר ו ת ח ז ״ ל ב כ ל ל ‪ ,‬סיפור הפוך‪ ,‬ע ל‬
‫א ש ה ה נ א ב ק ת ב י צ ר ה מ ו ל ה פ י ת ו י הגברי?(‪.‬‬
‫ה ג מ ר א ב מ ס כ ת ש ב ת ) ס ב ‪ ,‬ב( מ ע מ י ד ה ג ם ה י א ע ל ח ל ו ק ת ה ת פ ק י ד י ם בין ה מ פ ת ו ת ל מ ת פ ת י ם ‪:‬‬
‫״וברגליהן ת ע כ ס נ ה ‪ -‬א מ ר רב י צ ח ק דבי ר׳ א מ י ‪ ,‬מ ל מ ד ש מ ט י ל ו ת ]בנות ירושלים[ מ ו ר ו א פ ר ס מ ו ן‬
‫ב מ נ ע ל י ה ן ו מ ה ל כ ו ת בשוקי ירושלים‪ .‬וכיון ש מ ג י ע ו ת א צ ל בחורי י ש ר א ל ב ו ע ט ו ת בקרקע ו מ ת י ז ו ת‬
‫ע ל י ה ם ו מ כ נ י ס ו ת ב ה ן יצר ה ר ע כארס״‪ .‬ה ר י ל כ ם ד י מ ו י ש ל ה א ש ה ‪ /‬נ ח ש ‪ ,‬ה מ ט י ל ה א ת א ר ס ה ‪ .‬א ו ל ם‬
‫ה ח י ד ו ש ב ס ו ג י ה ש ל נ ו ה ו א ש ב מ ק ו ם ש ה י צ ר יוביל ל א ש ה ‪ ,‬א ל ה מ ע ש ה ה א ס ו ר ‪ ,‬ה ר י ה א ש ה מ ת ג ל ה רק‬
‫כ א ח ת מ צ ו ר ו ת י ו ש ל היצר‪ ,‬ש ה ו א ־ ה ו א מ ו ש א ה מ א ב ק ה א מ י ת י ‪.‬‬
‫ס י פ ו ר י ם נ ו ס פ י ם בסוגיה מ מ ש י כ י ם א ת א ו ת ו ה ק ו מ מ ש ‪:‬‬
‫רב ורב י ה ו ד ה ה ו ו ק א ז ל י ב א ו ר ח ה ‪ .‬ה ו ה ק א ז ל א ה ה י א א ת ת א קמייהו‪ .‬א מ ר ל ה ו רב לרב י ה ו ד ה ‪ :‬ד ל‬
‫כרעיך מ ק מ י גהינום‪ .‬א מ ר ל י ה ‪ :‬ו ה א מ ר ה ו א ד א מ ר ב כ ש ר י ם ש פ י ר דמי? א מ ר ל י ה ‪ :‬ב כ ש ר י ם כגון‬
‫אבן?!‬
‫ת ר ג ו ם ‪ :‬רב ורב י ה ו ד ה ה י ו ה ו ל כ י ם בדרך‪ .‬ה י ת ה מ ה ל כ ת א ש ה ל פ נ י ה ם ‪ .‬א מ ר ל ו רב ל ר ב י ה ו ד ה ‪:‬‬
‫ה ר ם רגליך ] מ ה ר ל ל כ ת [ מ פ נ י גהינום‪ .‬א מ ר לו‪ :‬והרי אדוני ה ו א ש א מ ר ש ב כ ש ר י ם מ ו ת ר ]ששניים‬
‫י ת י ח ד ו ע ם אשה[‪ .‬א מ ר לו‪ :‬ב כ ש ר י ם כגון אנחנו?! ]כלומר‪ ,‬אנו איננו נ ח ש ב י ם כשרים[‪.‬‬
‫שוב מ א ב ק גברי בפיתוי‪ ,‬ש ו ב פ י ת ו י ב ד מ ו ת א ש ה ) ס ת ם א ש ה ‪ ,‬ל ל א כ ל ציון ס ג ו ל ו ת מ י ו ח ד ו ת ( ושוב‬
‫סיפור ה מ כ ו נ ן י צ ר טוטלי‪ ,‬ש ב מ ס ג ר ת ו ה כ ל אפשרי‪.‬‬
‫בין סיפורי ה ס ו ג י ה י ש סיפור א ח ד בלבד‪ ,‬ש נ ר א ה כ ״ ל א מ מ ו ש מ ע ״ ל מ ס ג ר ת ה כ ל ל י ת ‪:‬‬
‫‪ 83‬השוו ל מ י מ ר ה ״איזהו גיבור — ה כ ו ב ש א ת יצרו״)משנה‪ ,‬א ב ו ת ר‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ 84‬כפי שמוכיח‪ , ( L a q u e u r(1990‬הבדלי המינים בעולם העתיק נתפסו בנזילים מבחינה פיסיולוגית‪ ,‬ה ם‬
‫הושתתו על מבנה חברתי ולא על ביולוגיה‪ .‬בעולם כזה‪ ,‬גבריות‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬היא משימה שיש לכבוש‬
‫ולא נתון מובטח מראש‪.‬‬
‫‪ 85‬ה ג מ ר א ) י ב מ ו ת סה‪ ,‬ב( ל ו מ ד ת שרק גבר מצווה ע ל פיריה וריביה מ כ ך שרק ה ו א מצווה לכבוש‪ .‬באקסקורסוס‬
‫הראשון שב״דיאלקטיקה ש ל הנאורות״ הדן באודיסיאה‪ ,‬מ פ ת ח י ם הורקהיימר ואדורנו א ת ה ת י ז ה בדבר‬
‫ה ק ש ר שבין א ת ו ס ה ש ל י ט ה ה ע צ מ י ת וכיבוש היצר לבין ה ש ל י ט ה ב א ח ר ובטבע‪ :‬ראו ‪Horkheimer and‬‬
‫‪.Adorno 1973‬‬
‫‪ 86‬דמות האשה כ מ פ ת ה מופיעה כבר במשלי פרק ז‪ .‬על דמות האשה כ מ פ ת ה בספרות יוון ראו ‪Lefkovitz‬‬
‫‪.1986‬‬
‫‪ 87‬ע ל זיהוי ה א ש ה ע ם הפיתוי ומצבו ש ל הגבר ה מ ת פ ת ה בעולם ה מ ל א בנשים‪ ,‬ראו מ ג י ל ה טו‪ ,‬א‪ :‬״תנו רבנן‪:‬‬
‫רחב ב ש מ ה ]על ידי ה ז כ ר ת ש מ ה בלבד[ זינתה‪ ,‬יעל בקולה‪ ,‬אביגיל בזכירתה‪ ,‬מ י כ ל ב ת ש א ו ל בראייתה‪.‬‬
‫ו א מ ר רב יצחק‪ :‬בל ה א ו מ ר ״רחב‪ ,‬רחב״ מ י ד ניקרו ]הוא רואה קרי[״‪.‬‬
‫‪ 88‬העבד‪ ,‬הנתפס גם הוא במופקר מינית)ראו הערה ‪ 02‬ו(‪ ,‬מצטרף לאשה ולקטן‪ ,‬ויחד ה ם יוצרים א ת שלישיית‬
‫האחרים‪ :‬״נשים ועבדים וקטנים״ הפטורים מן המצוות)משנה ברכות ג‪ ,‬ב ועוד(‪.‬‬
‫‪ 89‬מ ש ט ו ת ש ל הקטן ב א לידי ביטוי גם ב ה ש א ת ו ל א ש ה מיד ע ם ה ג ע ת ו ל ב ש ל ו ת מינית ואף קודם‪ .‬ע ל נישואי‬
‫בוסר בחברה ה י ה ו ד י ת בכלל‪ ,‬ראו ש ט מ פ פ ר תשמ״ז‪.‬‬
‫‪ 90‬באותו צד‪ ,‬כפיתוי אלטרנטיבי ליצר‪/‬לאשה‪ ,‬נמצאת גם התורה )‪.(Boyarin 1993,134-166‬‬
‫‪ 91‬דברים מאלפים על דמות האשה כ מ פ ת ה בספרות היהודית של שלהי ימי הביניים נמצאים אצל למדן‬
‫‪ 996‬ו)פרק א(‪ ,‬וראו עוד אברבנאל תשנ״ד‪.‬‬
‫‪ 73‬תיאוריה וביקורת‬
‫פ ל י מ ו ה ו ה רגיל ד ה ו ה א ו מ ר ‪ :‬גירא ב ע י נ י ה ד ש ט נ א ‪ .‬י ו מ א ח ד מ ע ל י י ו מ א דכיפורי ה ו ה ‪ ,‬א י ד מ י ל י ה‬
‫כ ע נ י א ‪ ,‬א ת א ק ר א א ב ב א ‪ ,‬א פ י ק ו ל י ה ר י פ ת א ‪ .‬א מ ר ל ה ו ‪ :‬י ו מ א כי ה א י ד נ א בולי ע ל מ א גואי ו א נ א‬
‫א ב ר א י ? עיילו‪ ,‬וקריבו ל י ה ר י פ ת א ‪ .‬א מ ר ל י ה ‪ :‬י ו מ א כי ה א י ד נ א כולי ע ל מ א א ת כ א ו א נ א ל ח ו ד א י ?‬
‫א ת י ו ה ו א ו ת ב ו ה א ת כ א ‪ .‬ו מ ל י א נ פ ש י ה ש י ח נ א וביבי‪ ,‬ו ה ו ה ע ב י ד מ י ל י ד מ א י ס ו ת א ‪ .‬א מ ר ו ל י ה ‪ :‬ת י ב‬
‫שפיר‪ .‬י ה ב ו ל י ה כ ס א ‪ ,‬א כ מ ר ‪ ,‬ש ד א ביה‪ .‬נחרו ביה‪ ,‬ש ק א ומית‪ .‬ש מ ע י ה ד ק א מ ר י ‪ :‬ק ט ל פ ל י מ ו גברא!‬
‫ק ט ל פ ל י מ ו גברא! ע ר ק ו ט ש א בבי ה כ ס א ‪ ,‬א ז ל ונפל ק מ י ה ‪ .‬כ ד ח ז י י ה ד ק מ צ ט ע ר גלי ל י ה נ פ ש י ה ‪ ,‬א מ ר‬
‫ל י ה ‪ :‬מ א י ט ע מ א א מ ר ה כ י ? א מ ר ל י ה ‪ :‬ח י כ י א י מ א ? ר ח מ נ א ל ג ע ר ב י ה בשטן‪.‬‬
‫ת ר ג ו ם ‪ :‬פ ל י מ ו ה י ה רגיל ל ו מ ר ‪ :‬ח ץ בעיני ה ש ט ן ‪ .‬יום א ח ד ‪ ,‬ע ר ב יום ה כ י פ ו ר י ם ה י ה ‪ .‬נ ד מ ה ל ו ]השטן[‬
‫כעני‪ .‬ה ל ך וקרא בשער‪ .‬ה ו צ י א ו ל ו ל ח ם ‪ .‬א מ ר ל ה ם ‪ :‬יום כ מ ו היום‪ ,‬ה כ ל ]נמצאים[ בפגים ואני‬
‫בחוץ? ה כ נ י ס ו א ו ת ו ו ה ב י א ו לו ל ח ם ‪ .‬א מ ר לו‪ :‬יום כ מ ו ז ה ה כ ל ]יושבים[ ל י ד ה ש ל ח ן ואני לבדי?‬
‫הביאו אותו והושיבו אותו ליד השלחן‪ .‬מ ל א א ת עצמו בשחין ופצעים‪ ,‬והיה ע ו ש ה דברים מאוסים‪.‬‬
‫א מ ר ו ל ו ]לעני[‪ :‬ש ב יפה‪ .‬נתנו ל ו כוס‪ .‬ה ש ת ע ל ו ה ש ל י ך בו ]בתוך ה כ ו ס ‪ ,‬א ת ליחתו[‪ .‬גערו בו‪ .‬ע ש ה‬
‫ע צ מ ו כ מ ת ‪ .‬ש מ ע ו ש ה י ו א ו מ ר י ם ‪ :‬ה ר ג פ ל י מ ו אדם! ה ר ג פ ל י מ ו א ד ם ! ב ר ח ]פלימו[ ו נ ח ב א ב ב י ת‬
‫ה כ ס א ‪ .‬ה ל ך ] ה ש ט ן אחריו[‪ ,‬נ פ ל ]פלימו[ לפניו‪ .‬כ א ש ר ר א ה ] ה ש ט ן א ת פלימו[ ש ה ו א מ צ ט ע ר ‪ ,‬ג י ל ה‬
‫לו א ת ע צ מ ו ] ש ה ו א השטן[‪ .‬א מ ר לו‪ :‬מ ה ט ע ם א מ ר ת כ ך ]״חץ בעינך שטן״[? א מ ר לו ]פלימו[ א י ך‬
‫א ו מ ר ? ] א מ ר לו‪ ,‬ת א מ ר ‪ [ :‬ה ק ב ״ ה יגער בו בשטן‪.‬‬
‫י ש בסיפור ז ה א מ נ ם מ א ב ק בשטן‪ ,‬א ב ל ל ל א ה ה ק ש ר ה מ י נ י ה מ ל ו ו ה א ת ש א ר הסיפורים‪ .‬ה ו א נ ר א ה‬
‫כ א י ל ו נכנם רק א ג ב א ו ר ח א ‪ ,‬מ ת ו ך דמיון א ס ו צ י א ט י ב י לסיפורי ה מ א ב ק ב ש ט ן ש ק ד מ ו לו‪ .‬כדי ל ה ב י ן א ת‬
‫ת ר ו מ ת ו ה מ ל א ה ש ל סיפור פ ל י מ ו לסוגיה‪ ,‬יש ל פ ע נ ח א ת ה א מ י ר ה ש נ ה ג ל ו מ ר ב כ ל יום‪ :‬״חץ בעיני‬
‫השטן״‪ .‬ה מ פ ת ח נ מ צ א כ מ ה ד פ י ם ק ו ד ם ב א ו ת ה מ ס כ ת ) ב ט ‪ ,‬ב(‪:‬‬
‫א מ ר רב ח ס ד א ‪ :‬ה א י ד ע ד י פ נ א מ ח ב ר א י ) ז ה ש א נ י עדיף מחברי( ]זה בגלל[ ד נ ס י ב נ א ב ש י ת ס ר‬
‫) ש נ י ש א ת י בן ש ש עשרה(‪ ,‬א י ה ו ה נסיבנא ב א ר ב י ס ר ) א ם ה י י ת י נ י ש א בן א ר ב ע ע ש ר ה ( ה ו א א מ י נ א‬
‫ל ש ט ן ) ה י י ת י א ו מ ר לשטן(‪ :‬ג י ר א ) ח ץ ( בעיניך‪,‬‬
‫שליטתו ש ל היצר על ה א ד ם מ ו מ ח ש ת בתמונה ה מ י ת י ת של השטן היורה חצים‪ ,‬א ך יש אפשרות‬
‫ל ה פ נ ו ת א ת ה ח צ י ם ח ז ר ה אליו‪ ,‬ל ש ל ו ט בו ע ל ידי נישואין מ ו ק ד מ י ם ‪ .‬נישואין מ י ד ע ם ה ב ש ל ו ת ה מ י נ י ת‬
‫א י נ ם מ ו ת י ר י ם ל ש ט ן א ו פ צ י ה ל פ ת ו ת ‪ ,‬ש ה ר י ״ א ש ת ו מ ש מ ר ת ו ״ ‪ .‬ה ס פ ק נ ו כ ב ר ל ג ל ו ת ‪ ,‬כי ל א זו ד מ ו ת‬
‫ה ש ט ן בסוגייתנו‪ ,‬ה ש ט ן ש ל נ ו ה ו א ב ל ת י מנוצח‪ .‬ג ם פלימו‪ ,‬כ מ ו רב ח ס ר א ‪ ,‬ר ו צ ה ל ו מ ר ״חץ בעיניך‬
‫שטן״‪ ,‬א ך ע ל פי ה ל ו ג י ק ה ש ל ה ס ו ג י ה ה ד ב ר אינו עובד‪ .‬פ ל י מ ו ע ו ב ר ת ה ל י ך ח נ י כ ה מ ש ע ש ע ל מ ד י ‪,‬‬
‫ש ב מ ה ל כ ו ה ו א ל ו מ ד ‪ ,‬כי ל א ניתן ל ה כ ר י ע א ת ה ש ט ן ‪ .‬ה ת מ ו נ ה ש ל פ ל י מ ו ב כ נ י ס ת יום ה כ י פ ו ר י ם ) ש ב ו‬
‫ע ל פי ה מ ס ו ר ת אין ז כ ו ת ל ש ט ן לקטרג(‪ ,‬חבוי וכנוע לפני ה ש ט ן ‪ ,‬א י נ ה מ ו ת י ר ה ס פ ק ‪ :‬ה ש ט ן ש ל נ ו אינו‬
‫‪92‬‬
‫בר־הכנעה‪.‬‬
‫ה ס ו ג י ה מ ע ב י ר ה א ת ה מ ס ר ה ז ה ב א מ צ ע י ס פ ר ו ת י נוסף‪ ,‬מ ב נ ה מ י ו ח ד ש א כ נ ה ״ ה מ ז ל ז ל ה נ ו פ ל ״ ‪:‬‬
‫א מ ר רבי מ א י ר ‪ :‬ה ז ה ר ו בי מ פ נ י בתי‪ ...‬ל ג ל ג ע ל י ו א ו ת ו ת ל מ י ד ‪ ,‬א מ ר רבי א ב ה ו מ ש ו ם רבי ח נ י נ א בן‬
‫גמליאל‪ :‬ל א היו ימים מועטים ע ד שנכשל אותו ת ל מ י ד בחמותו‪.‬‬
‫י ש בסיפור ז ה א ת כ ל ה ס ג ו ל ו ת שמנינו ק ו ד ם ‪ :‬סיפור ק צ ר ה מ ל ו ו ה מ י מ ר ה ה ל כ ת י ת ־ מ ו ס ר י ת ‪ ,‬א ש ר‬
‫מ ע ב י ר ה י ט ב א ת ה מ ס ר ש ה כ ל י כ ו ל לקרות‪ .‬א ו ל ם י ש כ א ן א ל מ נ ט נוסף ‪ -‬ה ס י פ ו ר נ פ ת ח בלגלוגי ש ל‬
‫ה ת ל מ י ד ‪ .‬כ ך ג ם בסיפור רבי ע ק י ב א ‪ ,‬״רבי ע ק י ב א ה י ה מ ת ל ו צ ץ בעוברי עבירה״‪ ,‬וכן א צ ל פ ל י מ ו ש ה י ה‬
‫סונט כ ל יום בשטן‪ .‬ז ה ו מ ו ט י ב חוזר ‪ -‬מ י ש מ ז ל ז ל ב ח ש ד ו ת ה מ ו פ ל ג י ם ש ל ה ס ו ג י ה נופל ב ה ם ‪ ,‬ד ב ר‬
‫ה מ א ש ר מ ח ד ש א ת צ ד ק ת ה ח ש ד נ ו ת ה מ ו פ ל ג ת ‪ .‬כ ך מ כ ו ו נ ת ה ר ט ו ר י ק ה ל ש ת ק א ת זלזולו ה פ ו ט נ צ י א ל י‬
‫ש ל הקורא‪ .‬כ ל מ י ש ל א ל ק ח ברצינות א ת ה ח ש ד נ ו ת שלנו‪ ,‬א ו מ ר ת ה ס ו ג י ה ‪ ,‬מ צ א ע צ מ ו נ כ ש ל בה‪.‬‬
‫ע ו ב ד ת ה י צ ר ה ל א ־ מ נ ו צ ח וכישלונו ש ל ה א ד ם ב מ א ב ק ו ע מ ו מ כ ת י ב ה מ ש ט ו ר חיצוני‪:‬‬
‫‪ 92‬ר ש י מ ת ניצחונותיו בסוגיה מ ר ש י מ ה מאוד‪ :‬רבי מ א י ר ורבי עקיבא‪ ,‬פלימו‪ ,‬רבי ח י י א ועד כ מ ה דמויות‬
‫אנונימיות‪ .‬ל מ ע ש ה רק רב ע מ ר ם מ ת מ ו ד ד ב ה צ ל ח ה ‪ ,‬וגם ז א ת רק ל א ח ר ש נ ת ג ל ה ב מ ע ר ו מ י ו ) ת ר ת י משמע(‬
‫לפני חכמים‪.‬‬
‫סיפורי הכישלונות ש ל ח כ מ י ם ב מ א ב ק ם ביצר ה ם יוצאי דופן למדי‪ .‬ז׳אנר מקובל ה ר ב ה יותר ה ו א זה שבו‬
‫ח כ מ י ם מ נ צ ח י ם א ת יצרם‪ ,‬בדרך כ ל ל ל ת ד ה מ ת הצופים‪ .‬אוסף ש ל א ר ב ע ה סיפורים כ א ל ה ‪ ,‬ה מ ס ת י י מ י ם‬
‫בניצחון ה ח כ ם ע ל ה א ש ה ‪ /‬היצר ה מ פ ת ה ‪ ,‬ניתן ל מ צ ו א ב א ב ו ת דרבי נתן נו״א טז — ש כ ט ר ‪.63‬‬
‫‪ 74‬תיאוריה וביקורת‬
‫רב ביבי א י ק ל ע לבי רב יוסף‪ ,‬ל ב ת ר דבריבו ר י פ ת א א מ ר ל ה ו ‪ ,‬שקולי ד ר ג א מ ת ו ת י ביבי‪.‬‬
‫ת ר ג ו ם ‪ :‬רב ביבי נזדמן ל ב י ת רב יוסף‪ .‬א ח ר י ש א כ ל ו א מ ר ל ה ם ]רב יוסף[‪ :‬ה ו צ י א ו א ת ה ס ו ל ם מ ת ח ת‬
‫ביבי ]שישן ב ע ל י ה ‪ ,‬כדי ש ל א יובל ל ר ד ת ו ל פ ג ו ש א ת א ש ת רב יוסף[‪.‬‬
‫ה ס ו ג י ה כ ו ל ה מ י ט ל ט ל ת בין ה צ ו ר ך ב מ א ב ק פ נ י מ י נגד ה י צ ר ו ב ש ל י ט ה ע צ מ י ת לבין ה מ ש ס ו ר ה ה ל כ ת י‬
‫הכפוי‪.‬‬
‫א ו ל ם הצגתנו א ת הסוגיה כמונוליטית אינה מדויקת‪ ,‬הסוגיה אינה ח ס ר ה לחלוטין מחלוקות‪ .‬ל מ ע ש ה ‪,‬‬
‫מ ת ח ת לפני ה ש ט ח ‪ ,‬ר ו ח ש ת ב ה מ ח ל ו ק ת א ח ת מ ה ו ת י ת ונוקבת‪:‬‬
‫א מ ר רב י ה ו ד ה א מ ר רב‪ :‬מ ת י ח ד א ד ם ע ם א ח ו ת ו ודר ע ם א מ ו ו ע ם בתו‪ .‬כי א מ ר ה ק מ י ה ) כ א ש ר‬
‫נ א מ ר ו ]הדברים[ לפני( ד ש מ ו א ל ‪ ,‬א מ ר ]שמואל[‪ :‬א ס ו ר ל ה ת י ח ד ע ם כ ל ע ר י ו ת ש ב ת ו ר ה ו א פ י ל ו‬
‫ע ם ב ה מ ה ‪ .‬ת נ ן ) ו ה ר י שנינו( ]במשנתינו[‪ :‬מ ת י ח ד א ד ם ע ם א מ ו ו ע ם ב ת ו וישן ע מ ה ם בקירוב בשר‪,‬‬
‫ת י ו ב ת א ל ש מ ו א ל ) ק ו ש י ה ע ל שמואל(? א מ ר ל ך ש מ ו א ל ]יכול ש מ ו א ל לומר[‪ ,‬ו ל ט ע מ י ך ) ל ש י ט ת ך (‬
‫]גם ק ש ה [ ה א ד ת נ י א ) ז ו ששנויה( ] ב ב ר י ת א [ ) ת ו ס פ ת א ‪ ,‬קידושין ה ‪ ,‬י(‪ :‬א ח ו ת ו ו ח מ ו ת ו ו ש א ר כ ל‬
‫ע ר י ו ת ש ב ת ו ר ה אין מ ת י ח ד ע מ ה ם א ל א בעדים‪ ,‬ב ע ד י ם ‪ -‬א י ן ) כ ן ( ש ל א ב ע ד י ם ‪ -‬ל א ‪ .‬א ל א ת נ א י‬
‫) מ ח ל ו ק ת בין ה ת נ א י ם ( ה י א ‪ ,‬ד ת נ י א ) ש ש נ י נ ו ( ]בבריתא[‪ :‬א מ ר רבי מ א י ר ‪ :‬ה ז ה ר ו בי מ פ נ י בתי‪ ,‬א מ ר‬
‫רבי טרפון ה ז ה ר ו בי מ פ נ י כ ל ת י ‪.‬‬
‫ה מ ח ל ו ק ת נ ס ב ה ע ל ה י י ח ו ד ע ם ב נ ו ת מ ש פ ח ה ‪ -‬עריות‪ .‬ה ב י ט ו י ״ ע ר י ו ת ״ ) ש ה ו א ריבוי ש ל ערווה(‪,‬‬
‫ל ק ו ח מ ן ה פ ס ו ק י ם ב ס פ ר ויקרא)יח(‪ ,‬ה א ו ס ר י ם ל ג ל ו ת א ת ע ר ו ו ת ) ל ש כ ב ( קרובותיו ש ל א ד ם ‪ 9 5 .‬ב נ ו ת‬
‫ה מ ש פ ח ה ה ן מ ק ר ה מ ב ח ן בסוגיה‪ ,‬מ צ ד א ח ד ה ן קרובות א ל י ו ביותר‪ ,‬ו א ך ט ב ע י ה ו א ש א ד ם י י מ צ א ע מ ן‬
‫ב ח ד ר א ח ד ‪ ,‬ו מ א י ד ך ה מ ג ע ה מ י נ י ע מ ן ה ו א ה ח מ ו ר ביותר‪ ,‬ט א ב ו א ש ר ה פ ר ת ו גוררת ע ו נ ש ש מ י מ י ש ל‬
‫כ ר ת ‪ .‬ה מ א ב ק כ א ן ה ו א ע ל נ ק ו ד ת ה מ ב ט ‪ -‬א ם מ ס ת כ ל י ם מ ן ה ז ו ו י ת ש ל ה י צ ר ה ט ו ט ל י ‪ ,‬ה ר י ה ן ״עריות״‬
‫ש י ש ל ה ת ר ח ק מ ה ן ) ו א כ ן ש מ ו א ל ק ו ר א ל ה ן כך(‪ ,‬ו א י ל ו מ נ ק ו ד ת מ ב ט א ח ר ת ה ן ל א ״עריות״ א ל א א ח ו ת‬
‫ו א ם ו ב ת ) כ פ י ש ק ו ר א ל ה ם רב אסי(‪ ,‬ש א ך ט ב ע י ה ו א ש א ד ם י ש ה ה עמן‪ .‬ה ש א ל ה ה י א ה א ם קיים ת ח ו ם‬
‫ניטרלי‪ ,‬ש ה י צ ר ל א ח ד ר אליו‪ ,‬ה א ם י ש א ת ר ה פ נ ו י מ ן היצר‪ .‬זו ה ס י ב ה ש ש מ ו א ל בורך י ח ד א ת ה ע ר י ו ת‬
‫ע ם ה ב ה מ ה ‪ -‬״אסור ל ה ת י ח ד ע ם כ ל ע ר י ו ת ש ב ת ו ר ה ו א פ י ל ו ע ם ב ה מ ה ״ ‪ -‬ה מ ש ו ת ף ה ו א ביטול‬
‫ה ת ח ו ם הניטרלי‪ .‬מ ש פ ח ה ו ב ה מ ו ת יוצרים י ח ד א ת מ ש ק ה ב י ת ‪ ,‬ש ה מ פ ג ש ע מ ו ה ו א יומיומי וטריוויאלי‬
‫ואיסורו מ ש ל י ם א ת כיבושי היצר‪ .‬אין מ ק ו ם ש א י נ ו נ ש ל ט ע ל ידי היצר‪ ,‬ל א ב ת ו ך ת ח ו ם ה ב י ת ו ל א בין‬
‫א ד ם ל ב ע ל י ה ח י י ם שלו‪ .‬מ ל א כ ל ה א ר ץ יצר‪.‬‬
‫ה א ם י ש ת ח ו ם ניטרלי? מ ש פ ח ה ? ל י מ ו ד מ ש ו ת ף ב ב י ת ה מ ד ר ש ? ר ו ע ה ע ם עדרו? ה א ם י ש זמן ניטרלי?‬
‫ב ש ע ת א ב ל ו ש ל א ד ם ? ה א ם י ש סוג א נ ש י ם כשרים‪ ,‬ש ל ג ב י ה ם י ש ר ג ע י ם ניטרליים? כ ל א ל ה ה ן‬
‫א ו פ צ י ו ת ש ה ס ו ג י ה מ ע ל ה ‪ ,‬א ך ב ע ו ד ה ק ו ל ו ת האופוזיציוניים נ ש מ ע י ם ‪ ,‬ה ר י הכיוון ש ל ה ס ו ג י ה ברור‬
‫ אין א ו פ צ י ה כזו‪ .‬ל ז ה מ ו ב י ל י ם כ ל הסיפורים‪ ,‬ו מ כ ך יונקות ה ה ל כ ו ת ‪ .‬ה ת ל מ י ד א ש ר ל ג ל ג ע ל רבי‬‫טרפון‪ ,‬הגורס ״הזהרו בי מ פ נ י בתי״‪ ,‬ל מ ד ז א ת ע ל בשרו‪ :‬״ ל א ה י ו י מ י ם מ ו ע ט י ם ‪ ,‬ע ד ש נ כ ש ל א ו ת ו‬
‫ת ל מ י ד בחמותו״‪ .‬כ ך גם ב נ ו ש א ה ח ש ד ש ל מ ש ב ב ב ה מ ה ; ב ע ו ד ה מ ש נ ה מ צ י ג ה מ ח ל ו ק ת ) ״ ר ׳ י ה ו ד ה‬
‫א ו מ ר ל א י ר ע ה רוק בהמה‪ ...‬ו ח כ מ י ם מתירים״(‪ ,‬הרי ד ע ת ה ס ו ג י ה ח ד ה וברורה‪ .‬ל א ח ר ש ה י א מ צ ט ט ת‬
‫א ת דברי ש מ ו א ל ״אפילו ע ם ב ה מ ה ״ ‪ ,‬ה י א מ ס פ ר ת ‪:‬‬
‫א ב י י מ כ ל ל י ה מ כ ו ל ה ד ב ר א ) מ ג ר ש ] א ת ה ב ה מ ו ת [ מ כ ל ה ש ד ה ] ש ה ו א נ מ צ א בו[(‪ ,‬רב ש ש ת מ ע ב ר‬
‫ל י ה נ ה ר א ) מ ע ב י ר ] א ת ה ב ה מ ה ל צ ד ה ש נ י של[ הנהר(‪ .‬רב חנן מ נ ה ר ד ע א א י ק ל ע ) ה ז ד מ ן ( ל ר ב כ ה נ א‬
‫ל פ ו ם נ ה ר א ‪ ,‬ח ז י י ה ד י ת י ב ו ק א ג ר י ס ) ר א ה א ו ת ו ש ה ו א יושב ולומד(‪ ,‬ו ק י י מ א ב ה מ ה ק מ י ה ) ו ב ה מ ה‬
‫ע ו מ ד ת לפניו(‪ .‬א מ ר ל י ה ) ל ו ( ‪ :‬ל א ס ב ר ל ה מ ר ) ה א ם אין אדוני סובר(‪ :‬ו א פ י ל ו ע ם ב ה מ ה ]אסור‬
‫ל ה ת י ח ד [ ? א מ ר ל י ה ) ל ו ( ל א ו א ד ע ת י ה ) ל א ש מ ת י לב(‪.‬‬
‫סיפורי ה ג ב ו ר ה ע ל ח כ מ י ם א ש ר ש ו מ ר י ם מ ר ח ק מ ב ה מ ו ת י ה ם ‪ ,‬א י נ ם מ ו ת י ר י ם ס פ ק לגבי כיוונה ש ל‬
‫ה ס ו ג י ה ‪ 9 4 .‬ה ח כ ם א ש ר בורח מ ב ה מ ת ו ‪ ,‬י ח ד ע ם ז ה ה נ כ ש ל ב ח מ ו ת ו ו ע ם ה ח ב ו ר ה ש ע ו ש ה מ ע ש י ז י מ ה‬
‫ב ש ע ת א ב ל ‪ ,‬מ כ ו נ נ י ם יחדיו א ת ה י צ ר ה ט ו ט ל י בסוגיה‪ ,‬א ש ר מ מ נ ו אין מנוס‪ .‬כ י ש ל ו נ ה ש ל ה א ו פ צ י ה‬
‫‪ 93‬ראו ש מ ו א ל אפרים לוינשטם‪ ,‬״עריות״‪ ,‬אנציקלופדיה מ ק ר א י ת כרך ו‪ ,‬ירושלים תשל״ב‪.388 ,‬‬
‫‪ 94‬מעניין לציין‪ ,‬כי הרמב״ם מ נ ס ה ל פ ש ר בין הברייתא‪ ,‬ה מ ו ח ה ע ד ה ח ש ד המוגזם‪ ,‬לבין סיפורי הגבורה‬
‫ש ל ה ח כ מ י ם ה מ ת ר ח ק י ם מ ב ה מ ו ת י ה ם ‪ .‬״לא נחשדו ישראל ע ל מ ש כ ב זכור ועל ה ב ה מ ה ‪ .‬לפיכך אין אסור‬
‫ל ה ת י י ח ד עמהן‪ .‬ו א ם נתרחק אפילו מייחוד זכור ו ב ה מ ה הרי זה מ ש ו ב ח ״ ) מ ש נ ה תורה‪ ,‬ה ל כ ו ת איסורי‬
‫ב י א ה כב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫‪ 75‬תיאוריה וביקורת‬
‫ה נ י ט ר ל י ת נובע מ ה ל ו ג י ק ה ה פ נ י מ י ת ש ל ד מ ו ת ה י צ ר בסוגיה‪ .‬ל מ ע ש ה ה כ י ש ל ו ן מ ק ו ד ד כ ב ר ב ל ש ו ן‬
‫ע צ מ ה ‪ .‬ה מ ל ה ״ייהוד״‪ ,‬ה מ ש מ ש ת ב ס ו ג י ה ל ת י א ו ר ה ש ה י י ה ה א ס ו ר ה יחד‪ ,‬מ מ ו ק מ ת ב ש ד ה ס מ נ ט י יצרי‬
‫ומיני לחלוטין‪ .‬כ פ י שראינו‪ ,‬ה י א מ ס מ נ ת א ת ה ש ל ב ש ל פ נ י ה ב י א ה ‪ .‬ג ם א ם ניתן ל ה ת י ר ל א ד ם ל ש ה ו ת‬
‫ע ם א ח ו ת ו ‪ ,‬כ י צ ד ז ה י ו ת ר לו ״ ל ה ת י י ח ד ״ ע מ ה ? ג ם ה ש ם ״ערווה״ ל ת י א ו ר ה א ש ה מ ב ט י ח ת ו צ א ו ת‬
‫ד ו מ ו ת ‪ .‬א י ב ר ה מ י ן ה נ ש י ה ו פ ך ל ס י נ ק ד ו כ ה ש ל ה א ש ה ‪ .‬בדמיון ה ח ז ״ ל י א י ב ר ה מ י ן מ ת פ ש ט ע ל פני‬
‫ה א ש ה כ ו ל ה ) ב ר כ ו ת כד‪ ,‬א(‪:‬‬
‫א מ ר רבי י צ ח ק ‪ :‬ט פ ח ב א ש ה ערוה‪ ...‬א מ ר רב ש ש ת ‪ :‬ש ע ר ב א ש ה ע ת ה ‪ ,‬ש נ א מ ר ) ש י ר ה ש י ר י ם ד(‪:‬‬
‫״שערך כ ע ד ר העזים״‪ .‬א מ ר רב ח ס ד א ‪ :‬שוק ב א ש ה ערוה‪ ,‬ש נ א מ ר ) י ש ע י ה ו מז(‪ :‬גלי שוק עברי נ ה ר ו ת ‪,‬‬
‫ו כ ת י ב ב ת ר י ה ] א ח ר כ ך [ ) י ש ע י ה ו מז(‪ :‬ת ג ל ע ר ו ת ך גם ת ר א ה ‪ ,‬מ ה ג ל ה ה א מ ו ר ש ם ערוה‪ ,‬א ף ג ל ה‬
‫ה א מ ו ר כ א ן ערוה‪ .‬א מ ר ש מ ו א ל ‪ :‬קול ב א ש ה ערוה‪ ,‬ש נ א מ ר ) ש י ר ה ש י ר י ם ב(‪ :‬כי קולך ע ר ב ו מ ר א ך‬
‫‪95‬‬
‫נאוה‪.‬‬
‫כ ך ג ם מ ס ר ב רב ש ש ת ליצור כ ל א ב ח נ ה בין א י ב ר ה מ י ן ש ל ה א ש ה ל א י ב ר י ם א ח ר י ם ש ל ה ‪ :‬״ א מ ר רב‬
‫ש ש ת ‪ :‬ל מ ה מ נ ה ה כ ת ו ב ת כ ש י ט י ן ש ב ח ו ץ ע ם ת כ ש י ט י ן שבפנים‪ ,‬ל ו מ ר לך‪ :‬כ ל ה מ ס ת כ ל א פ י ל ו ב א צ ב ע‬
‫ק ט נ ה ש ל א ש ה ‪ ,‬כ א י ל ו מ ס ת כ ל ב מ ק ו ם ה ת ו ר פ ה ]איבר ה מ י ן הנשי[״)שם(‪,‬‬
‫ל א ח ר ש ה א ב ח נ ה בין ע ר ו ו ת ה א ש ה לבין קולה‪ ,‬ש ע ר ה ו ג ו פ ה ה י ט ש ט ש ה ל ח ל ו ט י ן ‪ ,‬י כ ו ל ה ה ג מ ר א‬
‫ל ה ש ל י ם א ת ה מ ל א כ ה ‪ :‬״ ו ה א ש ה שני פרקין ] מ כ ס י ם א ו ת ה מ ש נ י צדדיה[ מפני שכולה ע ר ו ה ״ ) ס ו ט ה‬
‫ח‪ ,‬א(‪ .‬ה א ש ה כ ד מ ו ת ה מ פ ת ה מ ק ב ל ת כ א ן מ מ ש ו ת ציורית מ א ו ד ‪ .‬ה ט ש ט ו ש ה ל ש ו נ י מ ו ח ק כ ל א פ ש ר ו ת‬
‫ל ת ח ו ם ניטרלי‪ ,‬כ ש ם ש כ ל א ש ה ה י א ערווה‪ ,‬כ ך כ ל מ פ ג ש ה ו א ה ת י י ח ד ו ת ‪.‬‬
‫ל מ ע ש ה ה ס ו ג י ה ש ל נ ו א י נ ה ב ו ד ד ה ב ת פ י ס ת ה א ש ה כ פ י ת ו י מ ה ל ך ‪ .‬ה א ש ה א י נ ה רק מ פ ת ה בכוונה‪ ,‬ע צ ם‬
‫ה י מ צ א ו ת ה מ ס כ ן ‪ ,‬כ ש ל ע צ מ ו ‪ ,‬א ת הגבר‪ ,‬כיוון ש ה י א נ ת פ ס ת כ פ ק ע ת ש ל מיניות‪ .‬נ ב ח ן שוב א ת מ פ ג ש ו‬
‫ש ל ר ב א ב ב י ת ה ד י ן ע ם ח ו מ א א ל מ נ ת אביי‪:‬‬
‫ח ו מ א ד ב י ת ה ו ד א ב י י א ת א י ל ק מ י ה דרבא‪ ,‬א מ ר ה ל י ה ‪ :‬פסוק לי מזוני‪ ,‬פ ס ק לה‪ .‬פסוק לי ח מ ר א ‪,‬‬
‫א ״ ל ‪ :‬י ד ע נ א ב י ה ב נ ח מ נ י ד ל א ה ו ה ש ת י ח מ ר א ‪ ,‬א מ ר ה ל י ה ‪ :‬ח י י דמר‪ ,‬ד ה ו י מ ש ק י ל י ה בשופרזי כי‬
‫ה א י ‪ .‬ב ה ד י ד ק א מ ח ו י א ל י ה א י ג ל י ד ר ע א ‪ ,‬נ פ ל נ ה ו ר א בבי דינא‪ .‬ק ם ר ב א ע ל ל ב י ת י ה ‪ ,‬ת ב ע ה ל ב ת רב‬
‫ח ס ד א ‪ .‬א מ ר ה ל י ה ב ת רב ח ס ד א ‪ :‬מ א ן ה ו י ה א י ד נ א בבי דינא? א מ ר ל ה ‪ :‬ח ו מ א ד ב י ת ה ו דאביי‪ .‬נ פ ק א‬
‫א ב ת ר ה ‪ ,‬מ ח ת א ל ה בקולפי ד ש י ד א ע ד ד א פ ק ה ל ה מ כ ו ל י מ ח ו ז א ‪ ,‬א מ ר ה ל ה ‪ :‬ק ט ל ת ליך ת ל ת א ‪,‬‬
‫ו א ת ת למיקטל אחרינא‪.‬‬
‫ת ר ג ו ם ‪ :‬ח ו מ א ‪ ,‬א ש ת ו ש ל אביי‪ ,‬ב א ה לפני רבא‪ .‬א מ ר ה לו‪ :‬פסוק לי מזונות ‪ -‬פ ס ק לה‪ .‬פסוק ל י יין‪.‬‬
‫א מ ר ל ה ‪ :‬י ד ע ת י בו ב נ ח מ נ י ]כינוי לאביי[ ש ל א ה י ה ש ו ת ה יין‪ .‬א מ ר ה לו‪ :‬ח י י אדוני‪ ,‬ש ה י ה מ ש ק ה‬
‫לי בגביע ארוך כ מ ו זה‪ .‬כ א ש ר ה ר א ת ה לו נ ג ל ת ה זרועה‪ ,‬נ פ ל א ו ר ב ב י ת הדין‪ .‬ק ם רבא‪ ,‬נכנם ל ב י ת ו ‪,‬‬
‫ת ב ע ה ל ב ת רב ח ס ד א ]אשתו[‪ ,‬א מ ר ה ל ו ב ת רב ח ס ד א ‪ :‬מ י ה י ה ע כ ש י ו ב ב י ת הדין? א מ ר ל ה ‪ :‬ח ו מ א‬
‫א ש ת ו ש ל אביי‪ ,‬י צ א ה א ח ר י ה ‪ ,‬ה י כ ת ה א ו ת ה ב מ נ ע ו ל ש ל ש י ד ה ‪ ,‬ע ד ש י צ א ה ל ה מ כ ל מ ח ו ז א ‪ .‬א מ ר ה‬
‫ל ה ‪ :‬ה ר ג ת ל ך ש ל ו ש ה ]בעלים[ ו ב א ת להרוג א ח ר ?‬
‫ה ה ק ש ר שבו מ ו ב א ה ס י פ ו ר ה ו א דיון ב א פ ש ר ו ת ל ת ת יין ל נ ש י ם כ ח ל ק מ כ ת ו ב ו ת י ה ן ‪ .‬ש ל י ל ת ה א פ ש ר ו ת‬
‫ה ז ו נ ו ב ע ת מ ח ש ש ה ש ל ה ג מ ר א ‪ ,‬שיין י ו צ י א ל פ ו ע ל א ת כ ל הלצריות ה נ ש י ת ‪ .‬ה א ש ה נ ת פ ס ת כ פ ק ע ת‬
‫ש ל מ י נ י ו ת ה מ כ ו ס ה ב ש כ ב ת מגן דקיקה‪ ,‬ש כ ל ס ט י י ה ק ט נ ה מ ה מ ש ט ר ) כ ג ו ן ש ת י י ת יין א ו י צ י א ה לשוק(‬
‫ח ו ש פ ת א ת מ ה ו ת ה כיצר‪ 9 6 .‬״ ת נ א ‪ :‬כוס א ח ד י פ ה ל א ש ה ‪ ,‬ש נ י ם ‪ -‬ניוול ה ו א ‪ ,‬ש ל ש ה ‪ -‬ת ו ב ע ת ב פ ה‬
‫]למשגל[‪ ,‬א ר ב ע ה ‪ -‬א פ י ל ו ח מ ו ר ת ו ב ע ת בשוק ו א י נ ה מ ק פ ד ת ״ ‪ 9 7 .‬ה ס י פ ו ר מ ד ג י ם א ת ה ח ש ש ש ל‬
‫ה ג מ ר א ומוסיף לו פן קומי‪ :‬ל א רק ש ת י י ת יין א ל א א ף בקשת היין ב ל ב ד ו ה ר מ ת ה י ד כדי ל ה ד ג י מ ו‬
‫ג ו ר מ ו ת ל ה ת פ ר צ ו ת ה מ י נ י ו ת ש ב א ש ה ‪ .‬ה ה ת פ ר צ ו ת מ ו פ י ע ה ב ד מ ו ת ה א ו ר ה ג ד ו ל ב ב י ת הדין‪ ,‬ז ה ו‬
‫‪ 95‬במקרא מ ש מ ע ו ת ה מ ל ה ״ערוה״ ה י א עירום )כך גם מקורה האטימולוגי(‪ ,‬ומכאן ה מ ש מ ע ו י ו ת ה נ ו ס פ ו ת‬
‫במקרא — ״איבר מין״‪ ,‬״משגל״‪ ,‬ואף ״בושה״ הקשורים לכך‪ .‬ראו ‪Boyd v. Seerers, N1DOTTE vol. 3,‬‬
‫‪ ;527-531‬מילון בן יהודה‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬תרצ״ה‪ 3 ,‬ו ‪ :47‬ערוך ה ש ל ם כרך ו‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬תשט״ו‪ .255 ,‬גם בלשון‬
‫חז״ל ה מ ל ה מ ש מ ש ת במשמעויות שונות‪ :‬איסורי קרובות‪ ,‬פריצות ואיבר המין‪ .‬ד ו מ ה כי בהקשר ש ל‬
‫הסוגיה בברכות כד‪ ,‬א — כה‪ ,‬ב‪ ,‬ה ע ו ס ק ת בכיסוי הגוף לצורך קריאת שמע‪ ,‬ה מ ל ה ״ערוה״ מכוונת לאיבר‬
‫המין‪ ,‬כך לגבי הביטויים ״לבו רואה א ת הערוה״‪ ,‬״ערוה בעששית״ ועוד בסוגיה זו‪ :‬והשוו ״ ש ל א י ס ת כ ל‬
‫במקום ערוה״)ברכות י‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ 96‬מדברים א ל ה ברור‪ ,‬כי ק ש ה ל ה ס כ י ם ע ם בויארין)‪ ,(Boyarin 1993, 83‬ה כ ו ת ב כי‪Woman, in Bible and :‬״‬
‫"‪midrash, is almost never essentialized as something evil and dangerous, as a snare to man.‬‬
‫‪ 97‬מעניין שבסוגיה ש ם ה ת פ י ס ה ה י א ש ה ח ש ש ו ת ל א ח ל י ם ע ל א ש ה נשואה‪ ,‬מ ש ו ם ש ב ע ל ה מ ש מ ר ה ‪ ,‬ו ז א ת‬
‫‪ 76‬תיאוריה וביקורת‬
‫ה א ו ר ‪ /‬א ש ‪ ,‬ה מ ו כ ר לנו מ ס י פ ו ר רב ע מ ר ם ו ה ש ב ו י ו ת ‪ ,‬ה מ ס מ ל א ת ה י צ ר ה ר ע ‪ .‬מ ו ל ה א ש ה ה ס ו ט ה מ ו צ ב ת‬
‫‪98‬‬
‫ה א ש ה ה ב י ת י ת ו ה ״ מ מ ו ש ט ר ת ׳ ‪ /‬ה ר ו ד פ ת א ח ר י ה מ פ ת ה ע ם מ נ ע ו ל ני(‪ .‬מ י ש ה ו ה ר י צ ר י ך לסגור א ו ת ה ‪.‬‬
‫ה כ ל ־ נ מ צ א ו ת ש ל ה י צ ר ה ר ע ‪ ,‬ה מ ט ש ט ש ת א ת כ ל ה ה ב ח נ ו ת בין זמנים‪ ,‬מ ק ו מ ו ת ו א נ ש י ם שונים‪ ,‬ב א ה‬
‫לידי מ י מ ו ש מ ל א ב מ ש ט ו ר ש ק ו ב ע רבי י ה ו ד ה ב מ ש נ ה מפני מ ש כ ב זכר ו ב ה מ ה ‪ 9 9 ,‬מ ש ט ר ה מ א ו מ ץ‬
‫) ל פ ח ו ת לגבי ב ה מ ה ( ע ל ידי ה ס ו ג י ה ‪ .‬ה ב ר י י ת א ה מ ו ח ה ע ד ה ח ש ד ה מ ו פ ל ג ט ו ע נ ת כנגדו‪ ,‬כי ״ ל א נ ח ש ד ו‬
‫י ש ר א ל ע ל מ ש כ ב זכור ו ל א ע ל ה ב ה מ ה ״ ‪ .‬ו א כ ן ח ש ד ו ת א ל ו ה ם אפיון מ ו ב ה ק ש ל ה א ח ר ‪ .‬ה מ י נ י ו ת‬
‫ה פ ר ו ע ה ו נ ט ו ל ת ה מ ע צ ו ר י ם י ח ד ע ם י כ ו ל ו ת מ י נ י ו ת פ נ ט ס ט י ו ת ה י א מ א פ י י ן ק ב ו ע ש ל ה א ח ר י ם ‪ ,‬הזרים‪.‬‬
‫כ ך ל מ ש ל ק ו ב ע ת ה מ ש נ ה ) ע ב ו ד ה זרה ב‪ ,‬א(‪ :‬״אין מ ע מ י ד י ן ב ה מ ה בפונדקנית)פונדק( ש ל גויים מ פ נ י‬
‫שהן חשודין על ה ב ה מ ה ‪ ,‬ל א ת ת י ח ד א ש ה עימהן מפני שהן חשודין ע ל העריות‪ ,‬ל א יתיחד א ד ם ע מ ה ן‬
‫מ פ נ י ש ה ן חשורין ע ל ש פ י כ ו ת דמים״‪.‬‬
‫בסוגיית ה ג מ ר א ) כ ב ‪ ,‬ב( נ ש א ל ת ה ש א ל ה מ ד ו ע י ש ל ח ש ו ש ל ה ש א י ר ב ה מ ה מ מ י ן נ ק ב ה א צ ל גויה‪ ,‬והרי‬
‫ל א יכול ל ה ת ר ח ש ב י נ י ה ם כלום׳‪ ,‬ע ל כ ך מ ש י ב ה ה ג מ ר א ‪ :‬״ א מ ר מ ר ע ו ק ב א ‪ :‬מ פ נ י ש ר ו ב גוים מצויין‬
‫א צ ל נשי חבריהן‪ ,‬ו פ ע מ י ם ש א י נ ו מ ו צ א ה ] א ת ה א ש ה [ ‪ ,‬ר ו ב ע ה ] א ת ה ב ה מ ה ש א צ ל ה [ ‪ .‬א י ב ע י ת א י מ א‬
‫)אם ת ר צ ה לומר(‪ :‬א ף ע ל פי ש מ ו צ א ה ] א ת א ש ת ח ב י ת [ ר ו ב ע ה ] א ת ה ב ה מ ה [ ‪ -‬ב ה מ ת י ש ר א ל ע ד י פ ה‬
‫ל י ה ‪ ,‬ד א מ ר מר‪ :‬ח ב י ב ה ע ל י ה ן ב ה מ ת ן ש ל י ש ר א ל יותר מנשותיהן״‪ .‬א ו ל ם ב כ ך ל א ה ס ת י י ם מ ר ד פ ם ש ל‬
‫ה ג ו י י ם א ח ר י ה ב ה מ ו ת ; מ י ד ל א ח ר מ כ א ן מ ב ר ר ת ה ג מ ר א ״איבעי ל ה ו ‪ -‬ע ו פ ו ת מאי?״‪ ,‬מ ה דינן ש ל‬
‫ע ו פ ו ת ? ה א ם גם ע ל י ה ן ח ל ה ח ו ב ת ה ר ח ק ה מן הגויים? ו כ ת ש ו ב ה מ ו ב א י ם שני ה ס י פ ו ר י ם ה ב א י ם ‪ :‬״ ת א‬
‫ש מ ע ) ב ו ו ש מ ע ]תשובה[( ד א מ ר רב י ה ו ד ה א מ ר ש מ ו א ל מ ש ו ם רבי ח נ י נ א ‪ :‬אני ר א י ת י גוי א ח ד ש ל ק ח‬
‫אווז א ח ד מ ן ה ש ו ק ‪ ,‬ר ב ע ה ]בא ע ל האווז[‪ ,‬ח נ ק ה ‪ ,‬צ ל א ה ו א כ ל ה ‪ .‬א מ ר רב י ר מ י ה מ ד פ ת י ‪ :‬אני ר א י ת י‬
‫ערבי א ח ד ש ל ק ח ירך מן ה ש ו ק וחקק ב ה כדי רביעה‪ ,‬ר ב ע ה ‪ ,‬צ ל א ה ו א כ ל ה ״ ‪ .‬א ם כן‪ ,‬ב ד מ י ו נ ם ש ל חז״ל‬
‫לא׳ די ב ב ו ל מ ו ס ה ב ה מ ו ת ש ל הגויים‪ ,‬ו ל א נ ת ק ר ר ה ד ע ת ם ע ד ש ל א ת י א ר ו בפרוטרוט אונם ירך)״פולקע״(‬
‫ש ל עוף!‬
‫גויים ‪ 1 0 0‬ונשים בעיקר‪ ,‬א ך גם ע ב ד י ם ‪ 1 0 1‬ו ע מ י א ר צ ו ת ‪ ' 0 2‬נ ח ש ד ו בכגון א ל ו ‪ .‬ג ‪ 0‬י מ ו ל ם ה ו ג ד ר ה י ש ר א ל י ‪-‬‬
‫ה ז כ ר ־ ה כ ש ר ‪ ,‬א ש ר נבדל מ ד ב ר י ם כגון א ל ה ‪ :‬״ א ל ת ט מ א ו ב כ ל א ל ה ‪ ,‬כי ב כ ל א ל ה נ ט מ א ו ה ג ו י י ם א ש ר‬
‫אני מ ש ל ח מ פ נ י כ ם ״ ) ו י ק ר א יח(‪.‬‬
‫ו א ו ל ם ה ס ו ג י ה שלנו מ פ ר ק ת ל ח ל ו ט י ן א ת קטגוריית ה כ ש ר י ם ‪ :‬״מי א מ ר ״ מ ש י ב רב לר׳ י ה ו ד ה‬
‫״ ש ב כ ש ר י ם כגון אני ו א ת ה ]מותר להתיחד[״‪ .‬ה מ י נ י ו ת ה פ נ ט ס ט י ת ה מ א פ י י נ ת א ת ה א ח ר ה ו פ כ ת ל נ ח ל ת‬
‫גדולי ה ח כ מ י ם ‪ ,‬ו ה ח ש ד מ ת פ ש ט ע ל כולם‪ .‬ד ו מ ה ש ה א ב ח נ ו ת ה י ח י ד ו ת ש א י נ ן מ י ט ש ט ש ו ת בסוגיה‬
‫ו נ ו ת ר ו ת ע ל ת ל ן ה ן א ל ה שבין ה נ ק ב ה ל ז כ ר ‪ -‬ה מ פ ת ה מ ו ל ה מ ת פ ת ה ‪ ,‬ה י צ ר מ ו ל ה ל ו ח ם ביצרו‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫‪99‬‬
‫‪100‬‬
‫‪101‬‬
‫‪102‬‬
‫‪103‬‬
‫במקביל ל״אשתו משמרתו״ בסוגייתנו‪ :‬״אמר רבא‪ :‬ל א שנו א ל א שאין ב ע ל ה ע מ ה ‪ ,‬א ב ל ב ע ל ה ע מ ה ל י ת‬
‫לן ב ה ]אין לנו בה[ ]לא חוששים[״‪.‬‬
‫לניתוח שונה לחלוטין של האגדה‪ ,‬עיינו ולר ‪ ,1995‬ו‪.9‬‬
‫על החיבור בין משבב זכר ובהמה‪ ,‬ראו בויארין ‪.1995‬‬
‫ל מ ע ש ה נראה‪ ,‬כי הלשון ש ל הברייתא ״‪ Kb‬נחשדו ישראל ע ל מ ש כ ב בהמה‪...‬״ מ ע ו צ ב ת בהיפוך ל מ ש נ ה‬
‫בעבודה זרה ״אין מעמידין ב ה מ ה בפונדקאות שלעובדי כוכבים מפני שחשודין ע ל הרביעה‪...‬״‪.‬‬
‫״עבדא בהפקרא ניחא ליה״)גיטין יג‪ ,‬א( וכן ״מרבה ש פ ח ו ת מ ר ב ה ז י מ ה ״ ) מ ש נ ה ‪ ,‬א ב ו ת ב‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫בבלי‪ ,‬פ ס ח י ם מט‪ ,‬ב‪ :‬״מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים‪ ,‬אף ע ם ה א ר ץ מ כ ה ובועל ואין לו ב ו ש ת‬
‫פנים״‪.‬‬
‫בויארין )‪ (Boyarin 1993, 52‬טוען‪ ,‬כי חז״ל ל א הכירו הומוסקסואליות כסוג ש ל ה ע ד פ ה מינית נפרדת‪.‬‬
‫ואכן מ ה מ ק ו ר ו ת שהבאנו עולה‪ ,‬כי מ ש כ ב זכר ואפילו מ ש כ ב ב ה מ ה אינם נתפסים כנטיות מיוחדות א ו‬
‫ב ה ע ד פ ו ת מיניות יוצאות דופן א ל א כמימוש פרוע וקיצוני ש ל המיניות‪ ,‬ב ש ע ה ש ה י א נטולת מעצורים‪.‬‬
‫מ ש כ ב ב ה מ ה אינו ה ע ד פ ה סוטה א ל א מיניות נטולת סובלימציות‪ .‬לגוי אין נטיות מיוחדות‪ ,‬ה ו א פשוט‬
‫חסר גבולות‪ .‬כך גם ה א ש ה ‪ :‬גם ביחס א ל י ה ראינו‪ ,‬כי מיניותה ה פ ו ר צ ת ע ל ו ל ה ל ה י ו ת מ נ ו ת ב ת לכיוון‬
‫בעלי חיים‪ :‬״אפילו ח מ ו ר ת ו ב ע ת בשוק ואינה מקפדת״‪ .‬ודוק‪ ,‬הלשון ״אפילו‪ ...‬ואינה מקפדת״ מ ל מ ד ת ‪ ,‬כי‬
‫ל א מדובר בנטייה א ל א ב ע ו צ מ ה מינית ש מ ג י ע ה אפילו ע ד שם‪ .‬כ כ ל ש ה א ש ה ש ו ת ה יותר כוסות מיניותה‬
‫נחשפת‪ ,‬ע ד שבכוס הרביעית כ ל ה מ ח ס ו מ י ם נפרצים‪ .‬אולם‪ ,‬ה ה ב ד ל בין א ש ה ה ת ו ב ע ת מ ש ג ל בקול רם‬
‫)״בפה״( לבין זו ה ת ו ב ע ת חמור ה ו א כמותי בלבד — עוד כוס יין א ח ת ‪ .‬גם בסוגיה זו ש ל איסורי מ ש כ ב‬
‫ב ה מ ה ‪ ,‬כמו גם בסוגיית עריות )איסורי קרובות(‪ ,‬נראה כי ה א ת ר י ם שנתפסים בעינינו כסטיות מיניות‬
‫היו בדמיון החז״לי ה א ת ר י ם ה מ ו ב ה ק י ם ש ל המיניות‪ ,‬ואילו ה י ח ס י ם ה מ ו ת ר י ם והנורמטיביים אינם א ל א‬
‫סובלימציות שלהם‪.‬‬
‫‪ 77‬תיאוריה וביקורת‬
‫המחאה של הברייתא ״לא נחשדו ישראל׳‪ /‬כמו גם דבריו של רב אסי ״מתיחד אדם עם אחותו׳‪/‬‬
‫חושפים את הזרות והקיצוניות של העמדה השלטת בסוגיה‪ ,‬אשר דוחה את הניסיונות הללו‪ .‬למעשה‬
‫זרות זו היא עקרונית אף יותר‪ .‬ביאל)‪ ,(62,1994‬גוררים)‪ (Gordis 1967,30‬ואחרים עמדו על כך‪,‬‬
‫שהיחס המקובל בחז״ל כלפי היצר הוא דיאלקטי ‪ -‬מחד ראייתו כמסוכן וחשש מפניו‪ ,‬ומאידך הכרה‬
‫בצורך ובהכרחיות שבו וכן ביכולת לתעל אותו לצרכים חיוביים‪ .‬בהקשר זה מצוטטים מקורות כגון‬
‫״אמר ריש לקיש‪ :‬בואו נחזיק טובה לאבותינו‪ ,‬שאלמלא הן לא חטאו‪ ,‬אנו לא באנו לעולם״)בבלי‪,‬‬
‫עבודה זרה ה‪ ,‬א(‪ .‬וכן ״והנה טוב מאוד ‪ -‬זה יצר הרע‪ ...‬שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא‬
‫נשא אשה ולא הוליד״)בראשית רבה ט‪ ,‬ז(‪ .‬ליחס הדיאלקטי בלפי היצר יש‪ ,‬בפי שראינו‪ ,‬בסים מוצק‬
‫בעולמם של חז׳׳ל‪ ,‬אולם‪ ,‬בסוגיה שלנו אין ליחס שכזה רמז ובךרמז‪ .‬היצר הוא רע מוחלט‪ ,‬שחכמים‬
‫אוסרים עליו מלחמה טוטלית ואבודה מראש‪ ,‬איש לא רוצה לתעל או לנתב אותו‪ .‬שלטונו המוחלט‬
‫מכתיב בריחה מוחלטת‪ .‬האתוס המרכזי של הנישואין כאמצעי לניהוג מוצלח של היצר‪ ,‬אשר נבח‬
‫בדברי המשנה ״אשתו משמרתו״‪ ,‬נעלם לחלוטין מסוגיית הגמרא)האם כל החכמים בסוגיה היו‬
‫רווקים?!(‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שפלימו מלמדנו‪ ,‬שהאפשרות לזרוק חץ בעיני השטן חסומה בפנינו‪ .‬גם כלפי‬
‫התרופה הבדוקה השנייה של חדל ליצר — התורה‪ ,‬יחסה של הסוגיה שלנו כמעט פארודי‪ .‬במקביל‬
‫לנישואין חז״ל מציעים את לימוד התורה כאמצעי לגבור או להחליש את יצרו של אדם‪ :‬״בראתי יצר‬
‫הרע ובראתי לו תורה ]שתשמש לו[ תבלין ]ריכוך[‪ ,‬ואם אתה עוסק בתורה הרי הוא נמסר בידך‪ ...‬אם‬
‫פגע בך מנוול זה ]יצר הרע[ ‪ -‬משכהו לבית המדרש‪ ,‬אם אבן הוא ]היצר[ ‪ -‬נימוח‪ ,‬אם ברזל הוא‬
‫ מתפוצץ״)קידושין ל‪ ,‬ב(‪ .‬נראה שסיפורו של רבי עקיבא)וסיפור זהה על רבי מאיר( מתייחס ישירות‬‫לאתוס הזה‪ .‬רבי עקיבא אכן ניצל בגלל תורתו‪ ,‬אך רק משום גחמתו הרחמנית של השטן‪ .‬רבי עקיבא‬
‫נמשך כאחד הריקים אחרי האשה‪ ,‬והתורה אינה מחלישה את יצרו ולו במעט‪ .‬ההצלה שבאה לו‬
‫בצורוד״דיאוס אקס מכינה״ אינה אלא פארודיה על הכוח האימננטי שבלימוד התורה לגבור על היצר‪.‬‬
‫עם כל הזרות שבסוגיה‪ ,04‬אני רוצה לטעון‪ ,‬שהיא בעצם מממשת‪ ,‬בצורה קיצונית אמנם אך קוהרנטית‪,‬‬
‫את הפוטנציאל הטמון בראיית התשוקה המינית כחלק ממערכת היצר הרע והמשיכה לאיסור‪ .‬יתרה‬
‫מכך‪ ,‬סוגיה אשר על פניה עוסקת כולה בבעיות מן התחום המיני והתשוקה המינית‪ ,‬נחשפה בקריאה‬
‫שלנו כממוקדת לחלוטין בזיהוי יצר הרע ובבריחה ממנו‪ .‬חכמים מביטים על ״התשוקה המינית״‪ ,‬אבל‬
‫רואים שם רק את ״היצר הרע״‪05.‬י מאחורי האשה מתגלה שטן מחופש‪ ,‬וכמו האשה אשר נחשפת‬
‫כשטן מחופש‪ ,‬כך המיניות מתגלה בעצם כיצר רע בלבוש ספציפי‪ .‬אולם לא אנשים כחז׳׳ל יפלו בפח;‬
‫הם מורידים את המסכה מן האשה ומגלים מאחוריה את השטן‪ ,‬כשם שהם מורידים את תחפושתה‬
‫של המיניות ומגלים את יצר הרע‪ ,‬אותו יצר אשר תוקף אותם גם בכל החזיתות האחרות‪ .‬ניתוח‬
‫הסוגיה שב ומאשר את תפיסתנו‪ ,‬כי העיסוק התלמודי ב׳׳תשוקה המינית״ מתנהל תחת הקטגוריה של‬
‫היצר הרע ולפי כלליה של קטגוריה זו‪ .‬דבר זה מסביר גם את היחס אל המיניות שנחשף בסוגיה‪ .‬בבית‬
‫הקברות ובעליית הגג‪ ,‬על ראש העץ ובבית פנימה ‪ -‬רואים חכמים שוב ושוב את אותו יצר הרע‪.‬‬
‫ברור כי זיהוי המיניות כיצר הרע מכתיב את היחס אליה בסוגיה ‪ -‬חרדה‪ ,‬שלילה טוטלית וקריאה‬
‫‪ 104‬סיפורי הסוגיה דומים להפליא לספרות נזירית‪ ,‬שנוצרה בנצרות המזרחית במאות ה־‪ 4‬וה־‪ :5‬״במאות ה־‪4‬‬
‫וה־‪ 5‬הספרות הנזירית במצרים ה פ כ ה לאכסניה תוססת של אנקדוטות על אודות פיתויים מיניים ומאבק‬
‫הרואי בהם‪ .‬בפולקלור הנזירי החדש הגוף הוצב במרכז העניין‪ .‬הנשים הוצגו כמקור לפיתוי תמידי‪ ,‬שאליו‬
‫מצופה הגוף הגברי להגיב אוטומטית‪ .‬נגיעה קטנה של נזירה ברגלו של נזיר זקן וחולה נתפסה כפרובוקציה‬
‫מספקת‪ ,‬כדי לגרום לשניהם להגיע מיידית לידי ניאוף״)‪.(Brown 1988,242‬‬
‫אלא שיש לזכור‪ ,‬כי זוהי ספרות המיועדת לנזירים בלבד‪ .‬מפתיע לגלות‪ ,‬כי חז״ל הנחשבים מתירניים‬
‫הרבה יותר מהנוצרים בני־זמנם בנושאי מיניות‪ ,‬יוצרים ספרות נזירית קיצונית ואף מכוונים אותה לציבור‬
‫כולו!‬
‫מ א מ ר זה מנסה להעריך מחדש א ת חשיבות מושג היצר הרע לשיח החז״לי על המיניות‪ .‬דומה שהערכה‬
‫מ ל א ה של היצר מחייבת גם בחינה מחדש של מה שנתפס במחקר העכשווי כמרחק הגדול בין חז״ל‬
‫לנצרות הקדומה ביחס למיניות )למשל אצל ‪ .(Boyarin 1993; Brown 1998‬אמנם בכל הנוגע לפרקטיקה‬
‫המינית )נישואין‪ ,‬הולדה‪ ,‬יחסי אישות‪ ,‬גירושין(‪ ,‬אין ספק שיש הבדלים מכריעים‪ ,‬אולם ביחס ל ת ש ת י ת‬
‫המטפיסית המכוננת א ת השיח ונותנת לו פשר‪ ,‬ייתכן שהמרחק אינו גדול כל בך‪ .‬דומה שהפניית המבט‬
‫לכיוונו של היצר מגלה תמונה שונה מן המקובל‪.‬‬
‫‪ 105‬כתיזה הכללית של ספרו‪ ,‬טוען בויארין )‪ ,(Boyarin 1993‬כי חז״ל מתייחסים לגוף בחיוב‪ ,‬וזאת בניגוד‬
‫ליחסם הדואליסטי של היהודים ההלניסטיים והנצרות הקדומה)שם‪ .(29,5 ,‬דעתי היא‪ ,‬כי בעוד שהדברים‬
‫ודאי נכונים‪ ,‬יש לסייג א ת ההשלכות שניתן לייחס ל ה ם בנוגע למיניות‪ ,‬כיוון שחז״ל הסיטו א ת מוקד‬
‫המיניות מן הגוף ומההתרחשות הפיסית אל היצר‪ ,‬הרצייה וההרהור‪ .‬יחסם א ל היצר‪ ,‬כפי שאני מבקש‬
‫להוכיח‪ ,‬רחוק מלהיות חיובי‪.‬‬
‫‪ 78‬תיאוריה וביקורת‬
‫למאבק סיזיפי‪ .‬בכל מקרה אין ספק‪ ,‬שהתמונה המצטיירת רחוקה אלפי מילין מן הרוח הרומנטית‪,‬‬
‫‪106‬‬
‫הנושבת ממחקרים רבים‪ ,‬העוסקים ביחס חז״ל למיניות ולתשוקה המינית‪.‬‬
‫מעשה חרותא‬
‫‪107‬‬
‫בסבך סיפורי הסוגיה נמצא גם הסיפור הבא‪:‬‬
‫רבי חייא בר אשי הווה רגיל כל עידן רהווה נפל לאפיה‪ ,‬הוה אמר‪ :‬הרחמן יצילני מיצר הרע‪ .‬יומא‬
‫חד שמעתינהו רביתהו‪ ,‬אמרה‪ :‬הא כמה שנין דפריש ליה מינאי‪ ,‬מאי טעמא קאמר הכי? יומא‬
‫חד הוה קא גרים בגינתיה‪ ,‬קשטה נפשה חלפה ואתייה‪ 108‬קמיה‪ .‬אמר לה‪ :‬מאן את? אמרה‪ :‬אנא‬
‫חרותא דהדרי מיומא‪ .‬תבעה‪ ,‬אמרה ליה‪ :‬אייתי ניהלי להך רומנא דריש צוציתא‪ ,‬שוור אתייה‬
‫ניהלה‪ .‬כי אתא לביתיה‪ ,‬הוה קא שגרא דכיתהו תנורא‪ ,‬סליק וקא יתיב בגויה‪ .‬אמרה ליה‪ :‬מאי‬
‫האי? אמר לה‪ :‬הכי והכי הוה מעשה‪ ,‬אמרה ליה‪ :‬אנא הואי‪ .‬אמר לה‪ :‬אנא מיהא לאיסורא‬
‫איכווני‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬רבי חייא בר אשי היה רגיל כל זמן שהיה נופל על פניו ]בתפילה[ היה אומר‪ :‬הרחמן יצילני‬
‫מיצר הרע‪ .‬יום אחד שמעה אותו אשתו‪ .‬אמרה‪ :‬הרי כמה שנים שפרש ממני ]מיחסי אישות[‪ ,‬מה‬
‫טעם הוא אומר כן? יום אחד היה לומד בגינתו‪ .‬קישטה עצמה‪ ,‬חלפה ובאה לפניו‪ .‬אמר לה‪ :‬מי‬
‫את? אמרה‪ :‬אני חרותא שחוזרת מיום ]העבודה שלי[‪ .‬תבע אותה‪ .‬אמרה לו‪ :‬הבא לי ]כשכרי[ את‬
‫הרימון הזה שבראש העץ‪ .‬קפץ‪ ,‬הביא אותו לה‪ .‬כאשר בא לביתו‪ ,‬היתה מסיקה אשתו את התנור‪.‬‬
‫עלה וישב בתוכו ]בתוך התנור החם[‪ .‬אמר לו ]אשתו[‪ :‬מהו זה? אמר לה‪ :‬כך וכך היה מעשה‪.‬‬
‫אמרה לו‪ :‬אני הייתי זו‪ .‬אמר לה‪ :‬אני מכל מקום לאיסור התכוונתי‪.‬‬
‫על פניו זהו סיפור קלאסי מן הז׳אנר של ״המזלזל הנופל״‪ .‬הסיפור פותח בחרדתו של רבי חייא מפני‬
‫יצר הרע‪ .‬חרדה זו מוצגת כמוגזמת ואף נלעגת על ידי אשתו‪ ,‬וכך היא מועמדת בספק גם על ידי‬
‫הקורא‪ .‬אולם במהלך הסיפור לומד הקורא‪ ,‬כי פחדו של החסיד לא היה מוגזם כלל וכלל‪ ,‬וכי אכן‬
‫התממש‪ .‬חרדתו של רבי חייא היתה מוצדקת למרות זלזולה של אשתו‪ .‬כך שבות הנורמות של הסוגיה‬
‫ומתאשרות‪ ,‬והמזלזל לומד את לקחו‪ .‬הסיפור מצטרף לשורות הסיפורים המלמדים‪ ,‬כי ״הכל אפשרי״‪,‬‬
‫אין דבר שהיצר אינו מסוגל להוביל אליו‪ .‬אולם‪ ,‬סיפור זה חורג מיתר הסיפורים בכך שהוא מעתיק‬
‫את מאבקי היצר לתוך הבית פנימה‪ .‬רק שתי דמויות יש בסיפור‪ ,‬בעל ואשתו‪ ,‬ובכל זאת הוא מלא‬
‫בפיתויים‪ ,‬ביצרים ובחטא‪ .‬התוצאה היא שהיצר הטוטלי הרודף אחר האדם‪ ,‬שהמפלט היחידי ממנו‬
‫היתה אשתו‪ ,‬חודר לתוך תחום המשפחה‪ .‬המבצר האחרון קרם גם הוא‪ .‬אשתו עצמה מתגלה כיצר‬
‫המפתה‪ .‬בכך מונכחת במלואה המשוואה אשה = יצר הרע‪ ,‬ולא עוד אלא שהיא חלה על אשתו של‬
‫אדם בבית פנימה‪ .‬ניתן לראות בסיפור שלילה ישירה של כל האתוס שראינו במשנה על השימור‬
‫שבנישואין‪ ,‬שכן לא רק שאין כאן ״אשתו משמרתו״ אלא להפך‪ ,‬אשתו מכשילתו בעצמה‪ .‬הסיפור‬
‫מהווה מעין העצמה של הלוגיקה המובילה את הסוגיה כולה‪ .‬כל החרדות והפיתויים שרחשו מתחת‬
‫לפני השטח‪ ,‬באים כאן למימוש מלא‪ .‬האשה אכן מתגלה כמפתה)לא רק בנוכחותה אלא בפועל‬
‫ממש(‪ ,‬היצר הטוטלי אכן חודר לכל מקום‪ ,‬גם לתחום הבית פנימה‪ ,‬ההצלה ממנו מתגלה כבלתי‬
‫אפשרית‪ ,‬ותפילתו של רבי חייא להצילו מיצר הרע אינה נענית‪ .‬גם הזיהוי של המיניות עם היצר הרע‬
‫מובא כאן לאקספליקציה מלאה‪.‬‬
‫היצר הטוטלי החודר לתוך ביתו של אדם מביא למסקנה הכרחית ‪ -‬פרישות מוחלטת‪ .‬היצר הרע‬
‫המתממש בדמות פיתויה של אשתו מוביל בהכרח לפרישה מוחלטת ממנה‪ .‬ואכן‪ ,‬ההיגיון הסיפורי‬
‫‪106‬‬
‫‪,1967‬‬
‫‪107‬‬
‫‪108‬‬
‫כך לדוגמה גוח־יס‪Judaism has a healthy-minded, affirmative attitude toward sex, which is recognized as":‬‬
‫‪(28‬‬
‫ביאל )‪ 318 ,1994‬הערה ‪ (13‬וכן‪ (Eilberg-Schwartz(19 2‬מביאים ביבליוגרפיה ארוכה של כיוונים כ א ל ה‬
‫בחקר המיניות החז״לית‪ .‬הביקורת שלי ממשיכה א ת הקו המפוכח והביקורתי יותר של שניהם‪ ,‬כמו גם‬
‫א ת זה של דניאל בויארין‪.‬‬
‫ל א ח ר כ ת י ב ת הפרק על חרותא ראיתי א ת מאמרו של שלמה נאה )‪ (Naeh 1997‬ה מ נ ת ח א ת הסיפור‪,‬‬
‫ומסקנותיו בחלקן דומות לשלי‪ .‬אולם ההבדל המרכזי בינינו הנו‪ ,‬שמאמרו של נאה מסביר א ת המאבק על‬
‫הפרישות ה מ ת ח ו ל ל בסיפור על רקע טקסטים נוצריים מן התקופה‪ ,‬ואילו אני מסביר זאת על רקע הדקדוק‬
‫הפנימי של הסוגיה עצמה‪ .‬ככלל‪ ,‬בניגוד לקריאות קודמות של הסיפור‪ ,‬הקריאה שלי מנסה ל מ ק ם א ת‬
‫הסיפור ברצף הסוגיה‪.‬‬
‫בכתבי יד אחרים כתוב ״חלפה ותניא קמיה״‪ ,‬כלומר חזרה וחלפה לפניו שוב‪ ,‬כנראה משום שלא שם ל ב‬
‫אליה‪.‬‬
‫‪ 79‬תיאוריה וביקורת‬
‫מאשר את הצורך המתמיד להיאבק ביצר הרע גם בתוך הבית‪ ,‬וממילא מאשר את פרישתו של רבי‬
‫חייא מאשתו‪ .‬הסיפור נפתח בבקשת הצלה מן היצר הרע‪ ,‬בשבמרוצת הסיפור מתגלה אשתו של‬
‫רבי חייא כאותו יצר‪ ,‬אשר ממנו ביקש להינצל‪ .‬אין ספק‪ ,‬גם במיניות ה׳׳מותרת״ שבין אדם לאשתו‬
‫שרוי היצר‪ ,‬שממנו יש לברוח‪ .‬בכך הופך הסיפור לכמעט יחידאי בספרות התלמודית כולה‪ 109,‬אשר‬
‫הנישואין וההולדה בה הן יסוד מוצק‪ ,‬שאין עליו עוררים)‪ .(Feldman 1968‬דומה שהתשוקה המינית‬
‫כיצר הרע מגיעה כאן למימוש מלא‪ ,‬שאין למעלה ממנו‪.‬‬
‫הפרשנות שהצענו זה עתה נראית כאופציה ממשית של קריאה‪ ,‬ונדמה לי שקריאה כזו הובילה את‬
‫העורכים לשבץ את מעשה חרותא במכלול סיפורי הסוגיה; לפיכך נכנה אותה ״הקריאה הרשמית״‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬יש כמה עובדות החותרות תחת קריאה ״רשמית״ ותמימה כזו של הסיפור‪ :‬הסוגיה כולה בנויה‬
‫מסובייקטים גבריים‪ ,‬המתמודדים עם אתגרים והתנסויות שונות‪ .‬האשה בסוגיה אינה סובייקט‪ ,‬אין‬
‫לה קול‪ .‬תפקידה להיות הפיתוי שמולו הסובייקט צריך להילחם‪ .‬היא מופיעה בדמות שטן)בסיפור‬
‫רבי עקיבא( או גיהינום)בסיפור רב ורב יהודה(‪ ,‬היא אובייקט קולקטיבי)שבויות( ואנונימי)״באה אשה‬
‫מולם״(‪ ,‬ובדרך כלל היא רק הד בקולם של הגברים)״הזהרו בי מפני בתי״(‪ .‬והנה פתאום אנו שומעים‬
‫קול נוסף‪ ,‬המצלמה מתרחקת‪ ,‬ואנו רואים שיש עוד מישהו בתמונה‪ .‬הגבר הנאבק ביצרו אינו פועל‬
‫בחלל‪ ,‬יש מישהו שמשלם את מחיר הפרישות המופלגת והמאבק הגברי ביצר‪ .‬אותן נשים שהיו עד‬
‫עתה רק צל חומקני‪ ,‬בדמותו של הפיתוי שממנו יש לברוח‪ ,‬מוצגות במלאות‪ ,‬יש להן קול משלהן‪.‬‬
‫מישהו נוסף נכנס למאבק הסוליפסיסטי של הגבר ביצרו‪ ,‬והכניסה הזו משנה את התמונה לבלי הכר‪.‬‬
‫ואף זאת‪ ,‬האשה באמת מזלזלת בחרדותיו של בעלה‪ ,‬אך בניגוד ללוגיקה של ״המזלזל הנכשל״ היא‬
‫אינה נכשלת‪ ,‬להפך‪ ,‬היא זו המלמדת לקח‪ ,‬היא המנסה ולא הנכשלת בניסיון‪ .‬ובכלל‪ ,‬האשה היא‬
‫הדמות המובילה את הסיפור כרצונה‪ ,‬בעוד בעלה מגשש אחריה באפלה ומובל למקום שאליו היא‬
‫מובילה‪ .‬אבל לאן היא מובילה? כמובן‪ ,‬למילוי החסך שלה ‪ -‬יחסי אישות עם בעלה‪ .‬הסיפור כולו‬
‫מתאר את דרכה של האשה להשיג את מבוקשה‪ ,‬יחסי האישות שנמנעו ממנה‪ .‬למעשה הסיפור יותר‬
‫ממרמז‪ ,‬שאילו בעלה היה בא עליה בטבעיות וכדרך כל הארץ‪ ,‬אזי לא היה מגיע למצבו המביש‪.‬‬
‫אולם הביקורת על רבי חייא אינה מסתיימת בזה‪ .‬פרישותו מאשתו שנים רבות והיותו דרך קבע מחוץ‬
‫לבית ‪) 110‬הוא לומד בגינתו( הם שמובילים אותו למפלתו‪ ,‬שהרי הוא אינו מזהה את אשתו‪ ,‬שאפילו‬
‫לא טורחת להתחפש אלא רק להתקשט)כדרך שאשה אמורה לעשות‪ ,‬לפי הוראת התלמוד‪ ,‬כדי לרמוז‬
‫לבעלה על רצונה ביחסי אישות(‪ .‬הקשר היחיד שלו עם החום הביתי הוא פארודי לחלוטין ‪ -‬הוא‬
‫נבנם לתנור החם בביתו‪ ,‬כלומר מנסה לשים קץ לחייו‪ .‬מבט נוסף מגלה‪ ,‬כי בסיפור טמונה הפתעה‬
‫לא מבוטלת‪ ,‬הנגרמת על ידי המעבר מן הפתיחה‪ ,‬המתארת את רבי חייא מנסה להינצל בכל כוחו‬
‫מהיצר הרע‪ ,‬אל קולה של אשתו‪ ,‬שפשוט אינה מבינה ממה בכלל יש לו להינצל‪ ,‬הרי ממילא אין הם‬
‫מתראים)אין ספק‪ ,‬היא מבינה מיד למה הוא מתכוון באומרו ״יצר הרע״(‪ .‬הקורא שכבר הורגל בסוג‬
‫סיפורי יצר דומים בסוגיה‪ ,‬אינו מצפה כלל להתפתחות שכזו‪ .‬הצרימה שבחיבור בין ״הרחמן יצילנו‬
‫מיצר הרע״ לבין ״כבר כמה שנים שהוא פורש ממני״ משיגה כמה אפקטים‪ :‬היא מסיטה את תשומת‬
‫הלב אל האשה שצצה פתאום‪ ,‬והיא מעמידה את רבי חייא באור נלעג ואף קומי‪ .‬ההיסט הזה כמעט‬
‫שאינו מאפשר להישאר נאמן לקריאה הרשמית‪ .‬פתיחת הסיפור ״ממושמעת״ לאתוס הרגיל בסוגיה ‪-‬‬
‫המאבק ביצר‪ ,‬אך המשכו סוטה פתאום לקוטב הנגדי‪ .‬האשה מייצגת בסוגיה את ‪,common sensed‬‬
‫והסיפור מתאר את מאבקה לכינון חיים נורמליים‪ .‬גם את סיפור הכשלתו של רבי חייא על ידי אשתו‬
‫ניתן לקרוא מחדש‪ .‬מזווית אחרת דווקא כן מתאשר בסיפור האתוס התנאי של ״אשתו משמרתו״‪,‬‬
‫שהרי הוא מתייחד עם אשה זרה)כפי שהוא חושב( כשאשתו עמו)כפי שאנו יודעים(‪ ,‬וזה אכן מה‬
‫שמציל אותו‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬שפרישותו של רבי חייא מאשתו היא מסקנה קיצונית אך הגיונית מתפיסת המיניות כיצר‬
‫הרע‪ .‬חרותא‪ ,‬הנאבקת נגד הפרישות‪ ,‬מערערת בכך את עצם המטפיסיקה הזו של היצר‪ .‬הקריאה‬
‫הרשמית מנסה לשכנע אותנו שיפה עשה החסיד‪ ,‬ואילו הקריאה החתרנית מסבה את נקודת המבט‬
‫אל האשה‪ ,‬חרותא)חרותא כמובן אינו שמה אלא שם הפרסונה שהיא לובשת(‪ .‬ההיפוך במשמעות‬
‫הסיפור כרוך‪ ,‬לפיכך‪ ,‬בהסטת זהות הגיבור מהחסיד הפרוש הנופל ברשתה של האשה המפתה‪ ,‬לאשה‬
‫‪ 09‬ו גם האידיאל הבבלי של ״הנזיר הנשוי״)‪ (Boyarin 1993,134-166‬מתייחס ל מ ת ח שבין השחייה ע ם האשה‬
‫לבין לימוד התורה ולא לשלילת המיניות‪ ,‬המותרת כשלעצמה‪.‬‬
‫‪ 10‬ו היותו מחוץ לביתו ופרישתו מאשתו מתאחדים בסיפור על ידי ה מ ל ה ״דביתהו״‪ ,‬שהיא ה מ ל ה הארמית‬
‫לאשה‪ ,‬אך פירושה המילולי הוא בית‪ .‬על השימוש החז״לי בכפל המשמעויות של ״דביתהו״‪ ,‬ראו הירשמן‬
‫תשמ״ט‪ ,‬עמי ‪.115‬‬
‫‪ 80‬תיאוריה וביקורת‬
‫הזנוחה הנאבקת על היי אישות עם בעלה האטום‪ .‬עוצמתו של הסיפור לדעהי הוא בדיוק בכך‪ ,‬שהוא‬
‫חותר תחת התשתית המטפיסית שעליה הוא בנוי ‪ -‬המיניות כיצר הרע‪ .‬הוא מעמיד בספק את עצם‬
‫הדקדוק הפנימי של הסוגיה‪ ,‬ובכך הוא חושף את תמצית הפרובלמטיקה של התשוקה המינית בספרות‬
‫חדל‪ 1 .‬י י‬
‫אני טוען‪ ,‬כי ניתן לבסס את הקריאה הנשית‪ 112‬בסיפור‪ ,‬המעמידה דווקא את חרותא כגיבורה ‪-‬‬
‫לא רק משום ההיסט בתחילת הסיפור מתפילת החסיד לדברי האשה המעמידים אותו באור נלעג‪,‬‬
‫ולא רק מפני שהסיפור בעצם מתמקד כמעט לגמרי במעשי האשה ובדרכה להשגת מבוקשה‪ ,‬אלא‬
‫גם מתוך ההשוואה לשתי דמויות מקראיות שאותן במובהק מחקה הסיפור ‪ -‬יהודה ותמר)בראשית‬
‫לח(‪ .‬ההשוואה ברורה למדי‪ :‬האשה הזנוחה שנאלצת להתחפש לזונה כדי להשיג חיי אישות שמגיעים‬
‫לה בזכות‪ ,‬ודורשת עירבון בתמורה להענקת חסדיה‪ .‬לכאן יש להוסיף גם את עונש השרפה‪ ,‬אשר‬
‫בסיפור המקראי מיועד לתמר‪ ,‬ואילו בסיפור החז״לי החסיד עונש בכך את עצמו‪ .‬הזיהוי המכוון הזה‬
‫נותן לגיטימציה למעשה חרותא מחד‪ ,‬ומעמיד באור שלילי את רבי חייא מאידך‪ .‬דומה‪ ,‬בי הקריאה‬
‫המעמידה את חרותא במרכז היא עשירה ומשכנעת הרבה יותר מן הקריאה האלטרנטיבית‪.‬‬
‫אם כנים דברינו‪ ,‬אז הסיפור למעשה ״קורא״ מחדש את כל הסוגיה מזווית ראייה נשית‪ 113,‬ומציע כי‬
‫אולי הפרישות והפריצות‪ ,‬שהוצגו בסוגיה כשתי אלטרנטיבות וכהפכים‪ ,‬אינן רחוקות כל כך‪ .‬שמא רבי‬
‫חייא הגיע למעשהו לא למרות פרישותו אלא דווקא בגללה‪ .‬דמותו של רבי חייא בסיפור משתלבת‬
‫בדמויות הנזירים מלאי התאווה שכיכבו בספרות העממית בימי הביניים‪ .‬הוא כמין טרטיף תלמודי‪,‬‬
‫אשר חסידותו ותאוותנותו הולכות יד ביד‪ .‬יותר מכך‪ ,‬קריאה כזו של הסיפור מציעה פשר חדש לכל‬
‫המשטור בסוגיה‪ .‬היצר שדימינו לראות משתולל למרות הפיקוח וההרחקות‪ ,‬משתולל דווקא בדיוק‬
‫בגללם‪ .‬הסוגיה יצרה יצר שלית אתר פנוי ממנו‪ ,‬והנכיחה אותו בכל מקום‪ .‬רבי חייא בסיפורנו מנסה‬
‫להתרחק מן היצר הרע ככל שיוכל‪ ,‬אך למעשה הוא מתעסק בו כל הזמן‪ .‬יומיום בתפילתו הוא נובר בו‬
‫מחדש‪ .‬החסיד הפרוש מתגלה כמתעסק אובססיבי במיניות שהוא מדכא‪ ,‬ולכן גם קופץ על ההזדמנות‬
‫הראשונה שבאה לקראתו‪ .‬הסוגיה מנסה ליצור עולם נקי מיצר מיני‪ ,‬אך בעצם מנביחה אותו בכל‬
‫מקום‪ :‬בין רועה לעדרו‪ ,‬אב לבתו‪ ,‬בין חברים בבית המדרש ועם כל אשה מזדמנת ברחוב‪ .‬בלשונו של‬
‫פוקו‪ ,‬הסוגיה היא ״משתלה של סטיות״‪ .‬ואכן הסוגיה מלאה בסטיות ‪ -‬ממשכב זכר ובהמה‪ ,‬דרך‬
‫גילויי עריות למיניהם‪ ,‬זנות ובכלל מין בכל זמן ומקום‪ .‬״הרחקתן של אלף המיניויות השגויות? דווקא‬
‫גיבוש ופירוט מובחנים של כל אחת מהן בנפרד״)פוקו ‪ .(35 ,1996‬ההלכות הנחזות להיות תוצאה של‬
‫השיח בעצם יוצרות אותו‪ .‬הסוגיה מתארת את ״הולדת היצר״ בדיוק במובן זה‪ ,‬שהיא יוצרת את השיח‬
‫של היצר הטוטלי‪ ,‬שבו היא מנסה להיאבק‪ .‬למול שטף הסוגיה ניצבת דמות חרותא‪ ,‬המעלה אופציה‬
‫שלישית בין יצר טוטלי לפרישות מוחלטת‪ .‬היא מורדת במוסכמות ומקבלת את חירותה רק על ידי‬
‫הפרת הכללים הנוקשים שמכוננת הסוגיה והפיכתה לזונה‪ ,‬שנמצאת מחוץ למשטר החברתי הרגיל;‬
‫זאת בדיוק כמו הסינדוס היווני‪ ,‬היוצא מחוץ לכללי המשחק הפוליטי וחומק על ידי כך מן המשטר‬
‫המיני)‪ .(Winkler 1990,45‬ועוד זאת ‪ -‬כל עוד חרותא נמצאת בתוך המוסכמות והבית אין לה שם‪,‬‬
‫היא סתם אשת רבי חייא‪ .‬רק כאשר היא הופכת לזונה‪ ,‬היא מקבלת עם חירותה גם שם משלה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫התחפשותה של חרותא לזונה משיגה תוצאה נוספת‪ .‬ראינו שהסיפור חושף בפעם הראשונה את קולה‬
‫של האשה בסוגיה‪ ,‬שבה שימשה כאובייקט לפחדים הגבריים בלבד‪ .‬הדבר המרתק הוא‪ ,‬שלכאורה‪,‬‬
‫כאשר כבר נשמע קולה‪ ,‬חרותא מאשרת את האתוס שבנתה הסוגיה עד עתה‪ .‬היא מתגלה בזונה‪,‬‬
‫מממשת את היצר הטמון בה‪ ,‬ובכך מאשרת את החרדה הגברית‪ .‬התחפושת הזו מתגלה כאמצעי‬
‫היחיד לברוח מכבלי בעלה ומכבלי הסוגיה גם יחד ולהאיר את הולדת היצר מבחוץ‪.‬‬
‫נראה שהעורך היה ער לאופציה החתרנית שבסיפור ובדמות‪ ,‬ולפיכך טרח לחזק את המסר הרשמי‬
‫של הסיפור בדיון באורך אחת־עשרה שורות הנלוות לסיפור ומראות‪ ,‬כי יפה נהג רבי חייא בכך‬
‫שראה במגעו עם אשתו חטא‪ .‬הזריזות והנחישות של העורך לחזור ולהדגיש מהו המסר שיש ללמוד‬
‫מן הסיפור‪ ,‬מובילות את הקורא דווקא למסר האחר‪ ,‬החתרני‪ ,‬שאותו עמלים להשתיק‪ .‬כך למשל‪,‬‬
‫במובהק‪ ,‬באמנות הסיפור העגנונית‪ :‬״כל אימת שהמספר ׳חרד׳ לבטל או להכחיש רעיון או הנחה‬
‫ו ו ו בשלב זה אני שב ומקבל א ת מ ה שדחיתי לעיל‪ ,‬א כ ן יפה בוחן ש ל אגדות חז״ל לבחון א ת ה ע ש י י ה‬
‫ה ח ז ״ ל י ת ע צ מ ה ‪ .‬ע ו צ מ ת ו ש ל הסיפור ברפלקסיביות שלו‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬הסיפור שואב א ת כוחו‬
‫דווקא מ ש ו ם ש ה ו א מ ע מ י ד בספק כ מ ה ו כ מ ה סיפורים ״ממושמעים״ אחרים‪.‬‬
‫‪ 112‬איני מ ת י י מ ר לקבוע‪ ,‬שלפנינו קול נשי אותנטי‪ ,‬באותו מובן ש מ ח פ ש ת חזן־רוקם )‪ — ( 1996‬דהיינו יצירה‬
‫נשית‪ ,‬א ב ל ל ב ט ח יש כאן ייצוג)גברי כנראה( ש ל קול נשי‪.‬‬
‫‪ 113‬ע ל ה ו פ ע ת ם ש ל קולות נשיים בסיפורי ה א ג ד ה ראו חזן־רוקם ‪.140-121 ,1996‬‬
‫‪ 81‬תיאוריה וביקורת‬
‫‪j‬‬
‫‪i‬‬
‫|‬
‫‪3‬‬
‫העלולים לעלות בדעת הקורא‪ ,‬אות הוא‪ ,‬שלהנחה או לרעיון ׳יש רגליים׳‪ ,‬והבחשתו היא בבחינת‬
‫אישוש ההרגשה״)בךדוב ‪ .(204,1997‬ללא תוספות עריכה אלו הסיפור מסתיים בשרפתו של רבי חייא‬
‫בתנור ביתו ‪ -‬מאבקו ביצר הרע מכלה אותו‪ .‬לפנינו‪ ,‬אם כן‪ ,‬סוגיה העסוקה בכינון יצר הרע החז״לי‬
‫ובמרכזה סיפור חתרני‪ ,‬המפרק‪ ,‬או לפחות מעמיד בספק‪ ,‬את אותו יצר רע עצמו‪" 4 .‬‬
‫‪g‬‬
‫‪g‬‬
‫האלטרנטיבה שמציעה חרותא חוזרת ומופיעה בסיפור האחרון בסוגיה בדמותו של רב אחא ונכדתו‬
‫הקטנה‪:‬‬
‫‪y‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫^‬
‫^‬
‫רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסרא חתניה‪ ,‬שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫לא סבר לה מר מקדשא? אמר ליה‪ :‬עבר לה מר אדרב‪ ,‬דאמר רב יהודה אמר רב‪ :‬אסור לו לאדם‬
‫שיקדש את בתו כשהיא קטנה‪ ,‬עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה‪ .‬מר נמי עבר אדשמואל‪ ,‬דאמר‬
‫שמואל‪ :‬אין משתמשים באשה! אמר ליה‪ :‬אנא כאידך דשמואל סבירא לי‪ ,‬דאמר שמואל‪ :‬הבל‬
‫לשם שמיים‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬רב אחא בן אבא הזדמן לבית רב חסדא חתנו‪ .‬לקח את בת בתו‪ ,‬הושיב אותה בחיקו‪ .‬אמר‬
‫לו ]רב חסדא[ אין אדוני סבור ]שיש לחשוש מכך[ שהיא מקודשת? אמר לו‪] :‬אם כך[ עבר אדוני‬
‫על דברי רב‪ ,‬שאמר רב יהודה אמר רב‪ :‬אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה‪ ,‬עד שתגדיל‬
‫ותאמר ״בפלוני אני רוצה״‪] .‬משיב רב חסדא[‪ :‬אדוני גם בן עבר על דברי שמואל‪ ,‬שאמר שמואל‪:‬‬
‫אין משתמשים באשה‪ .‬אמר לו‪ :‬אני כדבריו האחרים של שמואל סבור‪ ,‬שאמר שמואל‪ :‬הכל לשם‬
‫שמיים‪.‬‬
‫הסיפור חושף מחדש את המנגנון של היצר הטוטלי אשר זורע חרדות גם במגע שבין סב לנכדתו‪ ,‬כמו‬
‫גם את מנגנון נישואי הבוסר אשר נועדו להתגבר עליו‪ ,‬אבל בעיקר הוא שב ומעלה את האופציה‬
‫הניטרלית ‪ -‬האפשרות לקרבה שאינה נשלטת על ידי יצר הרע‪5 .‬יו הכל לשם שמים‪ 16.‬י‬
‫אחרית דבר‬
‫דמות היצר היא דמותם של האנשים המעוצבים על ידיו‪ ,‬של הממסדים המתפרנסים ממנו‪ ,‬של‬
‫הפרקטיקות המכוננות אותו‪ ,‬של היחידים הנאבקים בו בגבורה ושל האחרים ש״אחרותם״ נגזרת‬
‫מתוקף אי־שיוכם אליו‪ .‬לפיכך‪ ,‬לימוד עולמו של היצר הוא פרק באנתרופולוגיה תלמודית‪.‬‬
‫כל קריאה של העבר היא בעת ובעונה אחת קריאה מחדש של ההווה‪ .‬מאחורי כל ניסיון להבין עבר‬
‫רחוק חבוי הרצון להכיר טוב יותר את עצמך‪ .‬דומני שאין כמעט טקסט קדום‪ ,‬שמשפיע בצורה חיה‬
‫ומלאה כל כך על תמונת העולם ואף על חיי המעשה בימינו‪ ,‬כמו סיפור היצר הרע וגיבושו בתרבות‬
‫חדל‪ .‬בחברות מסורתיות מסוימות‪ ,‬תפיסת היצר הטוטלי ותמונת האשה הנובעת ממנו עומדות‬
‫בתשתית מערכת משטר ופיקוח מתוחכמת פי כמה מזו שראינו בימי חדל‪ .‬זיהויה של האשה עם‬
‫היצר נמצא עדיין בתשתית הדקדוק החברתי שלנו)ראו אברבנאל תשנ״ד(‪.‬‬
‫פרשנות כנה‪ ,‬זהירה ומקצועית כבל שתהיה‪ ,‬אינה יבולה להימנע מאמירה על הטקסטים שהיא‬
‫מעמידה למבחן‪ .‬דומני‪ ,‬כי דווקא מי שמרגיש זיקה עמוקה ומחויבות לעברו‪ ,‬חייב לעמוד מולו עמידה‬
‫מפוכחת ואף ביקורתית‪ ,‬לחשוף את הקולות המפלים והמשתיקים כמו גם את המסורות שכנגד‪.‬‬
‫מבון שלום הרטמן‪ ,‬ירושלים‬
‫‪ 114‬לניתוח שונה מאוד של סיפור חרותא המביט על רבי דוייא באמפתיה רבה יותר‪ ,‬ראו שנאן ‪.1996‬‬
‫‪ 115‬אופציה ניטרלית כזו של מפגש בין איש לאשה‪ ,‬שאינו מתפרש מיד בקונוטציה מינית אסורה‪ ,‬מועלה גם‬
‫בסיפור מאלף בסוכה נב‪ ,‬ב‪ .‬למעשה‪ ,‬טוען שם הסיפור‪ ,‬שרק בפני ״רבנים״ האופציה הזו חסומה‪ .‬האמורא‬
‫אביי‪ ,‬הרואה זוג הולך יחד בדרך מבודדת ולא עושה שום דבר ״נורא״‪ ,‬אומר לעצמו‪ ,‬שהוא לעולם ל א‬
‫היה עומד בכך‪ .‬הסיפור מ ס ת כ ם באמירה ״כל הגדול מחברו לצרו גדול הימנו״)ניתוח דומה של הסיפור‬
‫ראו אצל ‪.(Boyarin 1993, 65, note 4‬‬
‫‪ 116‬ואכן‪ ,‬רוב הראשונים סומכים א ת ידיהם על דברי רב אבא ״הכל לשם שמיים — ועל זו אנו סומכים‬
‫ה ש ת א שאנו משתמשים בנשים״)תוספות ד״ה ה כ ל לשם שמיים( וכן ריטב״א שם‪.‬‬
‫‪ 82‬תיאוריה וביקורת‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אברבנאל‪ ,‬ניצה‪ ,‬תשנ״ד‪ .‬חוה ולילית‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫אורבך‪ ,‬אפרים‪ ,‬תשמ״ו‪ .‬חז״ל — פרקי אמונות ודעות‪ ,‬מאגנם‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫בויארין‪ ,‬דניאל‪ .1995 ,‬״רבנים וחברים — ה א ם יש יהודים ב׳תולדות המיניות׳?״‪ ,‬זמנים ‪) 52‬אביב(‪.66-50 :‬‬
‫ביאל‪ ,‬דוד‪ ,1994 ,‬ארוס והיהודים‪ ,‬ע ם עובד‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫בן־דוב‪ ,‬ניצה‪ .1997 ,‬אהבות לא מאושרות — תסכול ארוטי‪ ,‬אמנות ומוות ביצירת עגנון‪ ,‬ע ם עובד‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫ברקאי‪ ,‬יאיר‪ ,‬תשמ״ו‪ .‬הסיפור המיניאטורי‪ ,‬מ ש ר ד החינוך והתרבות‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫ברקאי‪ ,‬רון‪ ,‬תשנ״ה‪ .‬״מסורות רפואיות יווניות ו ה ש פ ע ת ן ע ל ת פ י ס ת ה א ש ה בימי הביניים״‪ ,‬אשנב לחייהן של‬
‫נשים בחברות יהודיות‪ ,‬ערכה יעל עצמון‪ ,‬מרכז זלמן שזר ל ת ו ל ד ו ת ישראל‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמי ‪.142-115‬‬
‫גלוקר‪ ,‬יוחנן‪ ,‬תשנ״ח‪ .‬״תרגום ופירוש ח ד ש י ם לספר יהודי־יווני עתיק״‪ ,‬ציון סג‪.123-89 :‬‬
‫הירשמן‪ ,‬מנחם‪ ,‬תשמ״ט‪ .‬״מוקדי קדושה מ ש ת נ י ם — א ג ד ו ת חוני ה מ ע ג ל ונכדיו״‪ ,‬טורא — אסופת מאמרי הגות‬
‫ומחקר במחשבת ישראל‪ ,‬ערך מ א י ר איילי‪ ,‬הקיבוץ ה מ א ו ח ד ‪ ,‬תל־אביב‪ ,‬עמי ‪.118-103‬‬
‫הלבני‪ ,‬דוד‪ ,‬תשב״ט‪ .‬מקורות ומסורות‪ :‬ביאורים בתלמוד לסדר נשים‪ ,‬אוצרנו‪ ,‬טורונטו‪.‬‬
‫הרשברג‪ ,‬א‪ .‬ש‪ ,.‬תרע״ב‪ .‬יפיה ו ה ת י פ ו ת ה ש ל ה א ש ה בזמן ה ת ל מ ו ד ‪ ,‬העתיד‪ ,‬ברלין‪.56-1 :‬‬
‫ולר‪ ,‬שולמית‪ .1995 ,‬נשים ונשיות בסיפורי התלמוד‪ ,‬הקיבוץ ה מ א ו ח ד ‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫חזן־רוקם‪ ,‬גלית‪ .1996 ,‬רקמת חיים‪ :‬היצירה העממית בספרות חז״ל‪ ,‬הקיבוץ ה מ א ו ח ד ‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫ליבס‪ ,‬יהודה‪ ,‬תשנ״ד‪ .‬״‪ — de Natura Dei‬ע ל ה מ י ת ו ם היהודי וגלגולו״‪ ,‬משואות — מחקרים בספרות הקבלה‬
‫ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ׳ אפרים גוטליב‪ ,‬ערכו מ י כ ל אורון ועמוס גולדרייך‪ ,‬מוסד ביאליק‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬עמי ‪.297-243‬‬
‫למדן‪ ,‬רות‪ .1996 ,‬עם בפני עצמן‪ :‬נשים יהודיות בארץ ישראל‪ ,‬סוריה ומצרים במאה השש־עשרה‪ ,‬ביתן‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫מאיר‪ ,‬עפרה‪ .1987 ,‬הסיפור הדרשני בבראשית רבה‪ ,‬הקיבוץ ה מ א ו ח ד ‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫פוקו‪ ,‬מישל‪ .1996 ,‬תולדות המיניות‪ ,‬כרך אי‪ :‬הרצון לדעת‪ ,‬תרגם גבריאל אש‪ ,‬הקיבוץ ה מ א ו ח ד ‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫פרדס‪ ,‬אילנה‪ .1996 ,‬הבריאה לפי חוה‪ ,‬הקיבוץ ה מ א ו ח ד ‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫פרנקל‪ ,‬יונה‪ ,‬תשמ״א‪ .‬עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה‪ ,‬הקיבוץ ה מ א ו ח ד ‪ ,‬תל־אביב‪.‬‬
‫—‪ .1991,‬דרכי האגדה והמדרש )שני כרכים(‪ ,‬יד לתלמוד‪ ,‬גבעתיים‪,‬‬
‫רוזנפלד‪ ,‬ב‪ .‬צ‪ ,.‬תשנ״ז‪ .‬לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד‪ ,‬יד יצחק בן־צבי‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫ר׳ רחלין‪ ,‬פנחס‪ ,‬תשנ״ז‪ .‬מלחמת היצר‪ :‬ספר מעשי למלחמה ביצר הרע‪ ,‬י ק צ ץ חי ע מ ו ת ה ל ה פ צ ת היהדות‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫שטמפפר‪ ,‬שאול‪ ,‬תשמ״ז‪ .‬״ ה מ ש מ ע ו ת ה ח ב ר ת י ת ש ל נישואי בוסר במזרח אירופה ב מ א ה הי״ט״‪ ,‬קובץ מחקרים‬
‫על יהודי פולין לזכרו של פאול גליקסון‪ ,‬ערכו ע‪ .‬מנדלסון וח‪ .‬שמרוק‪ ,‬אקדמון והמכון ל י ה ד ו ת זמננו‪,‬‬
‫האוניברסיטה ה ע ב ר י ת בירושלים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמי ‪.77-65‬‬
‫שנאן‪ ,‬אביגדור‪ .1996 ,‬״אשה‪ ,‬מ ס כ ה ו ת ח פ ו ש ת בספרות ה א ג ד ה ש ל חז״ל״‪ ,‬מגוון דעות והשקפות על פנים‪ ,‬מסכה‬
‫והתחפשות בספריות תרבותנו‪ ,‬ה א ג ף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך והתרבות‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמי ‪.52-29‬‬
‫‪Biale, Rachel, 1984. Women and Jewish Law: an Exploration of Women's Issues in Halakhic Sources. New‬‬
‫‪York: Schocken.‬‬
‫‪Boyarin, Daniel, 1993. Carnal Israel: Reading Sex in Talmudic Culture. Berkeley, Los Angles and London: The‬‬
‫‪University of California Press.‬‬
‫‪— , 1994. A Radical Jew: Paul and the Politics of Identity. Berkeley, Los Angeles and London: University of‬‬
‫‪California Press.‬‬
‫‪Brown, Peter, 1987. "Late Antiquity," in A History of Private Life, vol. 1: From Pagan to Byzantium, ed. Paul‬‬
‫‪Veyne. Cambridge and London: Belknap Press of Harvard University Press, pp. 235-312.‬‬
‫‪— , 1988. The Body and Society: Men, Women and Sexual Renunciation in Early Christianity. London and‬‬
‫‪Boston: Columbia University Press.‬‬
‫‪Cohen, Jeremy, 1989. "Be Fertile and Increase, Fill the Earth and Master It" — The Ancient and Medieval‬‬
‫‪Career of a Biblical Text. Ithaca and London: Cornell University Press.‬‬
‫‪Davies, W. D., 1948. Paul and Rabbinic Judaism: Some Rabbinic Elements in Pauline Theology. London: S. P.‬‬
‫‪C. K.‬‬
‫‪Eilberg-Schwartz, Howard, 1990. The Savage in Judaism: An Anthropology of Israeli Religion and Ancient‬‬
‫‪Judaism. Bloomington and Indianapolis: Indiana University Press.‬‬
‫‪— , 1992. People of the Body: Jews and Judaism from an Embodied Perspective. New York: State University‬‬
‫‪of New York Press.‬‬
‫‪Feldman, David M., 1968. Birth Control in Jewish Law. New York and London: New York University Press.‬‬
‫‪Foucault, Michel, 1985. The History of Sexuality, vol. 2: The Use of Pleasure. New York: Vintage Books.‬‬
‫‪— , 1986. The History of Sexuality, vol. 3: The Care of the Self. New York: Vintage Books.‬‬
‫‪ 83‬תיאוריה וביקורת‬
Fraade, Steven D., 1986. "Ascetical Aspects of Ancient Judaism," in Jewish Spirituality, ed. Arthur Green. New
York: Crossroad, pp. 253-288.
Gafni, Isaiah M., 1989. "The Institution of Marriage in Rabbinic Times," in The Jewish Family Metaphor and.
Memory, ed. David Kraemer. New York and Oxford: Oxford University Press, pp. 13-30.
Gordis, Robert, 1967. Sex and Family in the Jewish Tradition. New York: Burning Bush Press.
Horkheimer Max, and Teodor Adorno, 1973. Dialectic of Enlightenment, trans. J. Cumming. London: A. Lane,
pp. 43-80.
Laqueur, Thomas, 1990. Making Sex. Cambridge and London: Harvard University Press.
Lefkovitz, Mary, 1986. Women in Greek Myth. Baltimor: Johns Hopkins University Press.
Naeh, Shlomo, 1997. "Freedom and Celiabacy: A Talmud Variation on Tales of Temptation and Fall in Genesis
and its Syrian Background," in The Book of Genesis in Jewish and Oriental Christian Interpretation: A
Collection of Essays, eds. Judith Frishman and Lacas Van Rompay. Lovanii, Peeters, pp. 73-89.
Pagels, Elaine, 1988. Adam, Eve and the Serpent. New York: Vintage.
Porter, F. C 1 9 0 1
‫ ״‬.
"The Yecer Hara: A Study in the Jewish Doctrine of Sin," in Biblical and Semitic Studies.
New York: Yale Bicentennial Publications, pp. 93-156.
Satlow, Michael I., 1994. "Wasted Seed — The History of a Rabbinic Idea," Hebrew Union College Annual:
137-175.
— , 1998. '"One Who Loves his Wife like Himself' — Love in Rabbinic Marrige," Journal of Jewish Studies
49 (1): 67-86.
Segal, Aliezer, 1997. "Anthological Dimensions of the Babylonian Talmud," Prooftext 17 (January): 33-61.
Talley, David, 1997. New International Dictionary of Old Testement Theology and Exegesis (NIDOTTE), vol.
4, General ed. Willem A. VanGemeren. Michigan: Zondervan Pub. Hov, pp. 341-342.
Veyne, Paul, 1987. "The Roman Empire," in A History of Private Life, vol. 1: From Pagan to Byzantium, ed.
Paul Veyne. Cambridge and London: Belknap Press of Harvard University Press, pp. 5-234.
Vernant, Jean-Pierre, 1990. "One... Two... Three Eros," in Before Sexuality: The Construction of Erotic Experience
in the Ancient Greek World, eds. David M. Halperin, John J. Winkler and Froma I. Zeitlin. Princeton and
New Jersey: Princeton University Press, pp. 465-478.
Wegner, Judith Romney, 1991. "The Image and Status of Women in Classical Rabbinic Judaism," in Jewish
Women in Historical Perspective, ed. Judith R. Baskin. Detroit: Wayne State University Press, pp. 68-93.
Winkler, John J., 1990. The Constraints of Desire: The Anthropology of Sex and Gender in Ancient Greece. New
York and London: Routledge.
‫ תיאוריה וביקורת‬84