מצגת של PowerPoint

‫‪www.Hayom.org.il‬‬
‫‪1946‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫מתוך הפרשה‬
‫וַ ַי ְרא ָה ָעם ִּכי ב ֵֹׁשש מ ֶֹׁשה ָל ֶׁר ֶׁדת ִּמן ָה ָהר‪ ,‬וַ ִּי ָקהֵׁ ל ָה ָעם ַעל ַאהֲ רֹן‪..‬‬
‫רש"י הקדוש‬
‫(פרק לב פסוק א')‬
‫בפרשתנו אנו קוראים על חטא העגל ומתקשים להבין‪ ,‬איך בדור המדבר שהוא דור דיעה‪,‬‬
‫שזכו לגילוי שכינה בים סוף‪ ,‬ו"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים" (ילקוט שמעוני‬
‫בשלח רמז) ועמדו זה עתה במעמד הר סיני‪ ,‬איך ירדו לדיוטא התחתונה בפעם אחת‪ ,‬והגיעו‬
‫לרמה של חטא כזה? ואומרים חז"ל (שבת פט‪ :).‬שלסוף ‪ 40‬יום בא שטן וערבב את העולם‪.‬‬
‫ומפרש רש"י‪ :‬שהראה דמות חושך ואפילה‪ ,‬דמות ענן וערפל וערבוביא‪ .‬והנה לפתע פתאום‬
‫מראה להם השטן כי משה מת ומיטתו פורחת באויר‪ .‬והיו כל ישראל שרויים בפחד ובבהלה‪,‬‬
‫לנגד עיניהם חושך ואפילה ענן וערפל‪ ,‬וכל העולם כולו נתון בערבוביא גדולה‪.‬‬
‫הירידה של עם ישראל טמונה במילים "וַי ַרְ א ָהעָם"‪ .‬עם ישראל פרש לא נכון את מה שראה‪,‬‬
‫נתן למראה עיניו לבלבל אותו‪ ,‬וברגע אחד נשכחה מהם הבקשה של משה‪ ,‬לחכות לו עד‬
‫שירד מההר‪ .‬מרוב שהראיה נראית כביכול מוחשית ואמיתית‪ ,‬עם ישראל כבר לא חושב על‬
‫זה שאולי הוא התבלבל בספירת השעות לזמן ירידתו של משה (רש"י לב א')‪ ,‬כבר לא חושבים‬
‫על זה שצריך להתייעץ עם חכמי הדור לגבי הבעיה שאולי צצה‪ ,‬והערב רב מנצל את‬
‫ההזדמנות להיקהל על אהרון בתוקפנות כבטוחים בצדקתם‪.‬‬
‫למדים אנו מכאן על דרכו וכוחו של היצר הרע‪ ,‬שבכדי‬
‫להכשיל את האדם בעבירה הוא משתמש בכל כוחו בכדי‬
‫לדמות לאדם מצב מסויים‪ ,‬והאדם בטוח שהוא מבין נכון את‬
‫הדברים ויודע לפרש את הכל‪ ,‬ובטוח בעצמו שהבחירה שהוא‬
‫בוחר היא הבחירה הנכונה‪ .‬וכל זה הוא אך ורק חלק‬
‫מתחבולותיו של היצר‪ .‬ש"היום אומר לו עשה כך‪ ,‬ולמחר‬
‫אומר לו עשה כך‪ ,‬עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה" (שבת‬
‫קה‪ .):‬כמה אנו צריכים להיזהר ולשים לב‪ ,‬איך אנו מפרשים‬
‫את האירועים שמסביבנו‪.‬‬
‫אומרים חז"ל שכשיבוא המשיח הרשעים שבישראל יצאו‬
‫נגדו‪ ,‬ואף ילחמו בו (זוהר כרך ב שמות דף ז‪ .):‬מתואר פה מצב‬
‫שבו יש חלק בעם שיודע שהנה המשיח הגיע‪ .‬ויש חלק בעם‬
‫שעדיין משוכנע שזה לא יכול להיות‪ ,‬הרי עד היום כפרנו במציאות של תורה ומצוות‪ ,‬ולא‬
‫יתכן שכעת מתברר שאנו טועים‪...‬‬
‫במאבק הזה שיתרחש לעתיד לבא הצדיקים יהיו צודקים ויקבלו את שכרם‪ ,‬ולעומתם‬
‫הרשעים ילכו לאבדון בעודם ממלמלים משפטי כפירה (כי גם על פתחה של גהינם‪ ,‬אינם חוזרים‬
‫בתשובה)‪ ,‬וזה החלק ההגיוני והפשוט של העניין‪ .‬אך ישנה עוד קטגוריה בציבור‪ ,‬והיא‬
‫הבינוניים‪ .‬שמצד אחד מודעים לאמת בשכלם בצורה אבסולוטית‪ ,‬אך ליבם עדיין מושך‬
‫אותם בחוזקה למנעמי החיים‪ ,‬ומידי פעם הם פוזלים למה שנראה יותר קל ופחות מחייב‪..‬‬
‫כשהמשיח יבוא ויתגלה לעולם‪ ,‬באיזה צד הם ימצאו את עצמם? האם זה יהיה באותה צורה‬
‫של ידיעה ברורה כשל הצדיקים? או שמה זה שוב יראה להם כמשהו קשה ומחייב‪ .‬משהו‬
‫שעלול להרוס את התוכניות בחיים‪ ,‬ואת הצפייה בשעשועון הטלוויזיה התורן‪ ,‬ואת הנסיעה‬
‫לחו"ל‪ ..‬וחוץ מזה לא צריך להיות כזה פאנט‪ ,‬הרב הזה (המשיח) לפעמים מגזים ‪...‬‬
‫מה שבטוח שזה הולך להיות ניסיון לא קל בכלל! היצר הרע יודע שהסוף שלו קרב‪ ,‬והוא‬
‫הולך להשקיע הרבה מאמץ בלגרום לנו לטעות‪ .‬הוא הולך ל"הראות" לנו הרבה דברים‪,‬‬
‫בכדי לעשות את המבחן להכי קשה שאפשר‪ .‬ניסיון דומה בעבר (לפני יציאת מצרים)‪ ,‬ורק‬
‫חמישית [!!] מעם ישראל בחר את הבחירה הנכונה‪ .‬וכאן בפרשתינו עם ישראל קצת יותר‬
‫מחודש לאחר מעמד הר סיני‪ ,‬מצליח להתבלבל ע"י כוחותיו של היצר הרע‪ ,‬וזאת מפני‬
‫שנתנו למראה עיניהם ("ולא תתורו") להטעות אותם‪.‬‬
‫ה'‬
‫מסביר המהר"ל‪ :‬שכיוון שחטאו עם ישראל‬
‫בעגל בדור הראשון שנהיו לעם (מיד אחרי קבלת‬
‫התורה)‪ ,‬חטא זה מהווה שורש של עוון ומרד‬
‫לכל חטא של ישראל לעתיד לבוא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫רואים אנו כמה מעשה של כלל ישראל‪ ,‬ואף‬
‫של אדם יחיד‪ ,‬יכול להיות מאוד משמעותי‬
‫להמשך ההיסטוריה‪ .‬ולכן ידע אדם שישנם‬
‫מעשים אשר הם בגדר שורש והתחלה של עץ‬
‫עם ענפים לרוב‪ ,‬אשר ישפיעו בעקיפין ואף‬
‫ישירות על האירועים שיהיו לאדם בעתידו‪.‬‬
‫אור החיים הקדוש‬
‫כי תשא את ראש בני ישראל‪.‬‬
‫(פרק ל פסוק יב')‬
‫אדם מישראל שחוטא יתכן שבפועל הולך הוא‬
‫על שתי רגליו‪ ,‬אך במהותו הרוחנית הוא‬
‫הושפל לארץ‪ ,‬לארציות ולגשמיות‪ .‬משה‬
‫רבינו נצטווה לשאת את ראש בני ישראל‬
‫ולזקוף את קומתם הרוחנית‪ ,‬לרומם את‬
‫מעשיהם‪ ,‬ולהפכם לבני אדם‪ .‬בשונה מבעלי‬
‫החיים שאף מבנה גופם מסגיר את מהותם‪.‬‬
‫ראשם בגובה גופם‪ ,‬ולא מורם כלפי מעלה‪.‬‬
‫[ואף החיות שכן עומדים וראשם מעלה‪ ,‬זה רק‬
‫לשעה קלה‪ .‬ומיד שירוצו למקום חפצם‪ ,‬שוב יראו‬
‫את כל מגמתם האמתית‪ ,‬וישובו להשפיל ראשם‬
‫לכיוון הקרקע‪].‬‬
‫לעילוי נשמת ‪ :‬שולמית בת מרים‬
‫ז"ל‬
‫מרי בת שרה ז"ל‪ ,‬ויקטוריה בוהדנה בת עישה‬
‫בלה בורנשטיין בת מלכה ז"ל‪ ,‬דניאל טחלוב בן רחל ז"ל‪,‬‬
‫אליהו אוחנה בן עלייה ז"ל‪ ,‬יוסף פחימה בן חנה ז"ל‪,‬‬
‫ז"ל‬
‫זמני השבת‬
‫הדלקת‬
‫נרות‬
‫צאת‬
‫השבת‬
‫ר"ת‬
‫י ‪-‬ם‬
‫‪17:25‬‬
‫‪18:17‬‬
‫‪18:58‬‬
‫ת"א‬
‫‪17:23‬‬
‫‪18:14‬‬
‫‪18:55‬‬
‫חיפה‬
‫‪17:23‬‬
‫‪18:15‬‬
‫‪18:56‬‬
‫הזמנים ע"פ לוח "אור החיים"‬
‫כמה אנו צריכים להתחזק במיוחד בימים אלו‪ ,‬ימים שבהם בכל רגע ורגע יש לנו בדיקות‬
‫וניסיונות קשים מכל עבר‪ .‬ככל שאדם מעוניין להתחזק ולהתקרב אל האמת ואל הקב"ה‪,‬‬
‫הוא מרגיש יותר שיצר הרע נלחם עליו בכל הכח ולא מרפה אפילו לרגע‪ .‬הדבר היחיד‬
‫שביכולתנו לעשות זה להישאר צמודים לשיעורי התורה והמוסר‪ ,‬כי זה הדבר היחיד שיכול‬
‫לגרום לנו לעמוד מול הניסיונות ולא להתבלבל בבחירה‪.‬‬
‫שוב לאחר שנתיים בלבד אנו עומדים ונדרשים להחליט האם אנו בוחרים בחיזוק התורה‬
‫הקדושה ולומדיה וביצור חומת הדת היהודית בארץ הקודש‪ ,‬או שאנו הולכים שבי אחר‬
‫סיסמאות של כוחי ועוצם ידי‪ ,‬שטומנות בחובן תמיכה בגיורים רפורמים‪ ,‬סגירת ישיבות‪,‬‬
‫ופגיעה בכבוד השבת‪ .‬במה נבחר?‪..‬‬
‫בדורנו‪ ,‬הדור שנועל את תקופת אחרית הימים‪ ,‬הניסיונות מפוזרים על כל צעד ושעל‬
‫והבלבול הוא גדול‪ .‬אסור לנו להתפתות על ידי מראה עינינו והבנתנו שיכולים להטעות‬
‫אותנו בקלות‪ ,‬אלה עלינו לישא את עינינו אל התורה ואל חכמיה ולפעול על פיהם‪.‬‬
‫ִּהנֵׁה ַמ ְל ָא ִּכי יֵׁלֵׁ ְך ְלפָ נ ָ‬
‫ֶׁיך‪ ,‬ו ְב ֹיום ָפ ְק ִּדי ופָ ַק ְד ִּתי‬
‫אתם! (פרק לב פסוק לד')‬
‫עֲ לֵׁ יהֶׁ ם חַ ָט ָ‬
‫חות מו ָ ָֽסר‬
‫ֶׁד ֶׁר ְך חַ ִּיים ת ֹו ְכ ֹ‬
‫(משלי ו כג')‬
‫ֹאמרו הַ מ ְֹש ִּלים בֹאו חֶׁ ְשב ֹון‬
‫ַעל ֵׁכן י ְ‬
‫(במדבר כא כז')‬
‫ֹאמרו אֵׁ ֶׁלה אֱ ל ֶֹׁק ָ‬
‫יך יִּ ְש ָראֵׁ ל אֲ ֶׁשר הֶׁ עֱ לו ָך ֵׁמאֶׁ ֶׁרץ ִּמ ְצ ָריִּ ם!‬
‫וַ י ְ‬
‫ִּהנֵׁה ַמ ְל ָא ִּכי יֵׁלֵׁ ְך ְלפָ נ ָ‬
‫אתם!‬
‫ֶׁיך‪ ,‬ו ְב ֹיום ָפ ְק ִּדי ופָ ַק ְד ִּתי עֲ לֵׁ יהֶׁ ם חַ ָט ָ‬
‫יך ָ" ולא נאמר אלה אלוקינו‪ ,‬מכאן שערב‪-‬רב‬
‫אלֶּה אֱלֹקֶּ ְ‬
‫פרש רש"י‪ֵ " -‬‬
‫שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרון‪ .‬והם שעשו את העגל‪.‬‬
‫אמנם יש להבין כיצד הערב‪-‬רב הגיעו לחטא זה‪ .‬שהרי אמרו חז"ל‬
‫"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים" (מכילתא שמות טו ב')‪.‬‬
‫ודאי שגם הערב‪-‬רב ראו על ים סוף גילוי שכינה ואיך חטאו?‬
‫והנה במה שאמרו חז"ל‪" :‬ראתה שפחה על הים מה שלא ראו‬
‫הנביאים"‪ .‬יש להבין מלשון הדברים‪ ,‬שאותה שפחה שראתה יותר‬
‫מהנביאים הייתה אמורה להיות בדרגה גדולה מהם‪ .‬ולמרות זאת אנו‬
‫רואים שהנביאים הם אלו נביאי ה'‪ .‬ואילו אותה שפחה‪ ,‬נשארה בסך‬
‫הכל שפחה למרות שראתה מראות אלוקים‪.‬‬
‫מבואר מזה‪ ,‬כי לא משנה מה אדם ראה או למד‪ ,‬דבר זה כשלעצמו‬
‫לא הופך אותו לנעלה יותר מאדם אחר‪ .‬האדם מתעלה אך ורק אם‬
‫הוא מגיע להשגות על ידי רצון‪ ,‬ועבודה אישית‪ .‬רק אז זה משנה‬
‫את מהותו‪ ,‬ונהפך הוא לאדם יותר חשוב ונעלה‪ .‬וכך זה גם בעניין‬
‫הערב‪-‬רב שראו על הים דברים נפלאים‪ ,‬אך בעצמם לא רצו לשנות‬
‫דבר ונשארו כמות שבאו‪ ,‬ובכך גרמו לחטא הגדול של העגל‪.‬‬
‫כמה מוסר שמענו במהלך חיינו‪ ,‬ונתנו לו בקלות לחמוק מבין‬
‫אצבעותינו מבלי שהוא השאיר בנו חותם כלשהו?!‬
‫ברגע שאנו שומעים דבר כלשהו שיכול לשפר את מעשינו ומידותינו‪,‬‬
‫צריכים אנו לקחת לשנות וליישם‪ ,‬ועל ידי כך להפוך לאנשים נעלים‬
‫וחשובים יותר‪ ,‬ולא כאותה שפחה שראתה הכל‪ ,‬אך לא שינתה‬
‫בעצמה מאומה‪ ,‬ולכן נשארה שפחה‪..‬‬
‫"ּובְיֹום פָקְ דִ י ּופָקַ דְ תִי" ‪ -‬דורשים חז"ל שאין לך עונש בכל הדורות‬
‫שאין בו פקידה מחטא העגל (סנהדרין קב‪ .).‬כלומר‪ ,‬כל הצרות שבאים‬
‫על עם ישראל במשך כל הדורות מקורם בכפרת עוון חטא העגל‪.‬‬
‫ונשאלת השאלה‪ :‬הייתכן?! מדוע כל כך הרבה שנים ועדיין לא‬
‫נשלמה הכפרה?!‬
‫התשובה לכך תובן על פי משל‪ :‬למלך אחד היה שר אהוב מאד‪,‬‬
‫שאיתו היה המלך נועץ בכל ענייני המדינה‪ .‬וכל אשר הוא עושה ה'‬
‫מצליח בידו‪ .‬והנה יום אחד טעה השר במילוי תפקידו‪ ,‬והמלך בחמתו‬
‫נשבע שיפיל עליו סלע ענק וכבד במטרה להורגו ומיד‪...‬‬
‫לאחר שהתאושש המלך מרוגזו התחרט על אשר ביקש לעשות‪ ,‬אך‬
‫כמלך לא יאה שלא יעמוד בדיבורו‪ .‬מה אם כן יעשה? מצד אחד לא‬
‫ניתן לשנות את מאמר המלך והסלע חייב להיזרק על השר‪ ,‬מאידך‬
‫לא יכל המלך להרוג את השר שכל כך הוא אוהב‪...‬‬
‫שר אחד שהיה חברו הטוב של השר הנידון מצא פיתרון למלך‪:‬‬
‫"המלך יביא מכבש גדול ויפרק את הסלע לאבני חצץ‪ .‬ובכל יום‬
‫המלך יזרוק על השר אבן אחת‪ .‬וכך יצא שלבסוף הסלע כולו יושלך‬
‫על השר הסורר‪ .‬אומנם זה יכאב לו‪ ,‬אך לפחות ישאר בחיים‪".‬‬
‫מ ֶּמנ ִי‪,‬‬
‫והנמשל הוא‪ :‬הקב"ה גזר כליה על כל עם ישראל‪" :‬הֶּרֶּ ף ִ‬
‫וְַאשְ מִידֵ ם‪ ,‬וְ ֶּא ְמחֶּה אֶּת‪-‬שְ מָם‪ ,‬מִתַ חַת הַשָ ָמי ִם‪ "...‬מצד אחד לא יכול‬
‫המלך לחזור בו‪ ,‬ומצד שני אין הוא רוצה להרוג את בניו‪ .‬מה עשה?‬
‫"ּובְיֹום פָקְ דִ י ּופָקַ דְ תִי"‪ .‬במקום כליה ח"ו העדיף ה' לחלק את הגזירה‬
‫לצרות קטנות בכל הדורות ובכך להשאיר אותנו בחיים‪...‬‬
‫(פרק לב פסוק ד')‬
‫(פרק לב פסוק לד')‬
‫וְ יָ ַד ְע ָת הַ י ֹום וַ הֲ ֵׁשב ָֹת אֶׁ ל ְלבָ בֶׁ ָך‬
‫(דברים ד לט')‬
‫אות אֶׁ ת ְפנֵׁי ה' אֱ ֶׁלֹ ָ‬
‫קיך‬
‫ָשלֹש ְפ ָע ִּמים ַב ָשנָה י ֵָׁראֶׁ ה ָכל זְ כו ְר ָך אֶׁ ת ְפנֵׁי ָה ָאדֹן ה' אֱ ל ֵֹׁקי יִּ ְש ָראֵׁ ל‪ ..‬וְ לֹא יַ ְחמֹד ִּאיש אֶׁ ת ַא ְר ְצ ָך ַבעֲ ל ְֹת ָך לֵׁ ָר ֹ‬
‫שנָה! (פרק לד פסוקים כג' ‪ -‬כד')‬
‫ָשלֹש ְפ ָע ִּמים ַב ָ‬
‫אחת הנבואות המדהימות שניתנות על ידי‬
‫משה רבינו‪ ,‬שמוכן להתחייב מראש שעם‬
‫ישראל במשך כ‪ 1400-‬שנה כל ימי משכן‬
‫שילה‪ ,‬נוב וגבעון‪ ,‬ובזמן שבית המקדש היה‬
‫קיים‪ ,‬בעת העלייה לרגל השאירו ישראל את‬
‫כל רכושם‪ ,‬שדותיהם כרמיהם חנויותיהם‬
‫וביתם בכל רחבי הארץ ללא כל שמירה‬
‫בשלושת הרגלים‪ ,‬ועלו לירושלים‪ .‬רק בורא‬
‫העולם יכול להבטיח שבתקופה זו שאורכת‬
‫בכל רגל כשבוע ויותר‪ ,‬הרכוש והארץ יהיו‬
‫שמורים ומוגנים‪.‬‬
‫וההבטחה אכן קוימה! עדויות היסטוריות‬
‫רבות מלמדות שעם ישראל עלה לרגל‬
‫בהמוניו‪ ,‬ובכל אותן תקופות לא התרחשה‬
‫התקפה של אויבים‪ ,‬או גניבת רכוש‪ .‬שכן אם‬
‫הייתה מתרחשת‪ ,‬יש להניח שעם ישראל היה‬
‫מפסיק לעלות לרגל‪ ,‬או אפילו נוטש את קיום‬
‫המצוות חלילה‪.‬‬
‫וכך מובא בתלמוד ירושלמי (פאה פרק ג' הלכה‬
‫ז') וכן במדרש רבה על שיר השירים (ז‪-‬א')‪:‬‬
‫מעשה באחד ששכח לנעול דלת ביתו ועלה‬
‫לפעמי רגלים‪ .‬וכשבא‪ ,‬מצא נחש קשור‬
‫בטבעות דלתותיו‪.‬‬
‫ושוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס‬
‫תרנגולותיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים‪,‬‬
‫ובא ומצא חתולות מקורעות לפניהם‪.‬‬
‫שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של‬
‫חיטים (ערמת חיטים שנשארה בחוץ לאחר קצירת‬
‫התבואה) לתוך ביתו‪ ,‬ועלה לרגל‪ .‬וכשבא מצא‬
‫ָ‬
‫אריות מקיפין לחיטים‪.‬‬
‫אמר רבי פנחס‪ :‬מעשה בשני אחים עשירים‬
‫שהיו באשקלון‪ ,‬והיו להם שכנים רעים‬
‫מאומות העולם‪ .‬והיו אומרים אמתי אלה‬
‫היהודים יעלו לירושלים ואנו נוטלים כל מה‬
‫שיש להם‪ .‬הגיע הזמן ועלו‪ .‬זימן להם הקב"ה‬
‫מלאכים כדמותן והיו נכנסין ויוצאין בתוך‬
‫בתיהם‪ .‬כאשר שבו מירושלים‪ ,‬חילקו דרונות‬
‫(מתנות) ממה שהביאו עמהם לכל מכריהם‪.‬‬
‫אמרו להם היכן הייתם? אמרו להם‪:‬‬
‫בירושלים‪ .‬אימתי עליתם? ביום פלוני‪.‬‬
‫ואימתי חזרתם? ביום פלוני‪ .‬אמרו ברוך‬
‫אלוקי היהודים שלא עזבם ולא יעזבם‪.‬‬
‫על כך אומר שלמה המלך בשיר השירים‪" :‬מַה‬
‫י ָפּו ְפ ָע ַמי ְִך ְ ַבנ ְ ָעלִים בַת נ ָדִ יב" (ז‪-‬ב')‪.‬‬
‫שאומות העולם מתפעלים מפעמי (צעדי) עם‬
‫ישראל בעלותם לרגל‪ ,‬שכולם עולים בבטחה‬
‫ובשלווה‪ .‬בידיעה שה' שומר דלתות ישראל‪.‬‬
‫שר ֹיורוך ( דברים יז י' )‬
‫וְ ָש ַמ ְר ָת לַ עֲ ש ֹות ְככֹל אֲ ֶׁ‬
‫הכי התפילה מופסקת בכך שיצא לבית הכסא‪ ,‬לכן יוכל לברך גם‬
‫מי שהוצרך לנקביו (היה צריך לצאת לבית הכסא לעשות צרכיו)‬
‫ברכת ישתבח‪ .‬וכתב שיוכל להפסיק לברכת אשר יצר אפילו בין‬
‫באמצע פסוקי דזמרה [שהם הפרקים שאנו אומרים בכל יום‬
‫פסוקי דזמרה לברכת ישתבח‪ ,‬אף על פי שברכת ישתבח היא‬
‫בתפילת שחרית‪ ,‬מברכת "ברוך שאמר" ועד ברכת "ישתבח שמך"]‪,‬‬
‫נתקנה שיאמרו אותה לאחר פסוקי דזמרה‪ .‬והגאון גינת ורדים‬
‫מתי יברך ברכת אשר יצר?‬
‫עצמו גם כן הסכים לדבריו בזה‪.‬‬
‫מי שמרגיש שהוא צריך לצאת להתפנות באמצע פסוקי דזמרה‪,‬‬
‫ולהלכה‪ ,‬כתב הגאון רבי דוד יוסף שליט"א‪ ,‬שמכיון שיש‬
‫לא ימשיך בתפילתו‪ ,‬אלא צריך שיפסיק מאמירת המזמורים‪,‬‬
‫מקום לומר שברכת אשר יצר גם היא שייכת לפסוקי דזמרה‪,‬‬
‫וילך לעשות את צרכיו‪ .‬ואחר שיסיים‪ ,‬יטול ידיו כדין (ומעיקר‬
‫שכן גם היא ענינה הוא שבח והודאה להשם יתברך‪ ,‬ובצירוף‬
‫הדין‪ ,‬אין צריך ליטול ידיו בכלי שלש פעמים כדרך שנוטל אדם בבוקר‬
‫מתוך‪" :‬הלכה יומית"‬
‫סברת המהר"י שבאבו שבלאו הכי הופסקה התפילה‪ ,‬ולכן יש‬
‫בקומו משנתו‪ ,‬אלא די ברחיצת הידים בלבד‪ ).‬ומעתה עלינו לדון‪,‬‬
‫להורות שיברך ברכת אשר יצר מיד לאחר שירחץ ידיו‪ ,‬ואפילו באמצע‬
‫מתי יברך ברכת אשר יצר‪ .‬כי אם ימתין עד שיסיים את פסוקי דזמרה‪,‬‬
‫פסוקי דזמרה‪ .‬אבל אם סיים כבר פסוקי דזמרה‪ ,‬ורק לא בירך עדיין ברכת‬
‫אפשר שישכח לברך אחר כך ברכת אשר יצר‪ .‬וגם בלאו הכי לא ראוי‬
‫"ישתבח שמך"‪ ,‬נכון יותר לדחות את ברכת אשר יצר עד לאחר ברכת‬
‫לדחות את ברכת אשר יצר שלא לצורך‪ .‬אולם מאידך גיסא‪ ,‬אסור להפסיק‬
‫ישתבח‪ .‬וכן אם הוא עדיין באמצע אמירת מזמור‪ ,‬יסיים לומר את אותו‬
‫באמצע פסוקי דזמרה לדבר דברים אחרים‪ ,‬ולכאורה ברכת אשר יצר אינה‬
‫המזמור‪ ,‬ולאחר מכן יברך אשר יצר‪.‬‬
‫שייכת לפסוקי דזמרה‪ ,‬ועל כן יש מקום לומר שנכון יותר לדחות את ברכת‬
‫ולסיכום‪ :‬מי שהוצרך לברך אשר יצר באמצע פסוקי דזמרה‪ ,‬יסיים את‬
‫אשר יצר עד לאחר התפילה‪ ,‬או על כל פנים לאחר ברכת ישתבח שמך‪,‬‬
‫אמירת אותו המזמור שהוא עומד בו‪ ,‬ויברך אשר יצר‪ .‬ואם סיים את אמירת‬
‫לפני ברכת יוצר אור‪ .‬וכן כתב בספר חיי אדם‪ ,‬שלכאורה נראה שעדיף‬
‫כל המזמורים‪ ,‬ורק לא בירך עדיין ברכת ישתבח שמך‪ ,‬יסיים את ברכת‬
‫לדחות את ברכת אשר יצר עד לאחר ברכת ישתבח‪ .‬אולם הגאון רבי‬
‫ישתבח‪ ,‬ולאחריה יברך גם אשר יצר‪.‬‬
‫ישועה שבאבו בתשובה שהובאה בשו"ת גינת ורדים כתב‪ ,‬שמכיון שבלאו‬