שמחה וחוויות שיא : על ראש שמחתי – חודש אדר

Comments

Transcription

שמחה וחוויות שיא : על ראש שמחתי – חודש אדר
‫מפגש שישי ‪ -‬חודש אדר – על ראש שמחתי‪ :‬שמחה וחוויות שיא‬
‫מבוא למורה‪:‬‬
‫"משנכנס אדר מרבים בשמחה"‪ ,‬בחודש זה בחרנו לעסוק עם התלמידים במושג "השמחה " השמחה –זו‬
‫שאינה רגעית‪ ,‬בהתחפשות‪ ,‬בהוללות או בהצלחה‪ ,‬אלא השמחה המשמעותית שהיא ביטוי של אושר ושלווה‬
‫בחיים‪ .‬החיבור בין תפיסת ה‪ -FLOW-‬זרימה וחוויות שיא בפסיכולוגיה החיובית לבין התפיסה היהודית בנושא‬
‫השמחה הוא הטבעי והחזק ביותר‪ .‬העיסוק בנושא מעלה את המודעות של התלמידים לחשיבות השמחה‬
‫בחיינו‪ ,‬להשפעתה על תפקודינו והעלאת תחושת המיטביות‪ .‬להלן מאמרים המצביעים על הקשר בין השמחה‬
‫ליהדות‪.‬‬
‫שמחה איננה רק תוצאה נעימה של מציאות טובה‬
‫שמחה היא האנרגיה והכוח להתמודד עם המציאות וקשייה‬
‫השמחה מהווה גורם ראשון במעלה ביהדות‪ .‬נצטווינו לקיים תורה ומצוות‪ ,‬לא מתוך תחושת חוסר ברירה‪ ,‬אלא‬
‫מתוך רגש של אושר ושמחה‪ .‬מובן מאליו‪ ,‬כי בימי חג ומועד מקבלת השמחה ביטוי בולט במיוחד‪ .‬מבין כל‬
‫החגים‪ ,‬מקום מיוחד נתייחד לחג הסוכות‪ .‬מהותו של מועד זה מוגדרת כ"זמן שמחתנו"‪.‬‬
‫המקור המאפשר לאדם לשמוח בכל ליבו‪ ,‬הוא כוח המשמעת הפנימית‪ .‬דרגה רוחנית גבוהה מתבטאת בהכנת‬
‫הנפש לקראת הזדהות עם המצווה‪ ,‬הכנה לקראת החוויה‪ .‬טעות היא לחשוב שהספונטאניות מרוממת את‬
‫החוויה‪ .‬אם נבחן כיצד נוצרו דברים רבי ערך בתחום החשיבה‪ ,‬הספרות‪ ,‬האמנות והשירה‪ ,‬נגיע למסקנה‪,‬‬
‫שקדמה להם הכנה ארוכה ומייגעת‪ .‬כל דרגה גבוהה של התפתחות בנפש האדם‪ ,‬תובעת שחרור מן‬
‫הספונטאניות ובמקומה באים התרגול‪ ,‬הלמידה והאימון‪.‬‬
‫להיות שמח באמת‪ ,‬ניתן רק כאשר האדם מלא בתחושת סיפוק‪ ,‬ומסתפק במה שבידו‪ .‬רק כאשר האדם מסוגל‬
‫לעצור את המרוץ המטורף אחר נכסים‪ ,‬הוא מסוגל לשמוח באמת ובתמים‪ .‬ומכאן קצרה הדרך להתעלות‬
‫רוחנית‪ .‬משום שההס תפקות במועט מבחינה חומרית‪ ,‬מפנה מקום לצימאון רוחני‪ .‬חג הסוכות ראוי לתואר "זמן‬
‫שמחתנו"‪ ,‬כי בחג זה בסיועה של מצוות הסוכה ‪ -‬מסוגל היהודי להגיע לשמחת נפש פנימית‪( .‬מתוך אתר ערכים)‬
‫בחודש אדר ניתן דגש מיוחד על השמחה – "משנכנס אדר מרבים בשמחה"‪ ,‬אבל השמחה נדרשת במשך השנה‬
‫כולה‪ .‬למעשה‪ ,‬מעצם המאמר הנ"ל מוכח שהשמחה נדרשת בכל זמן‪ ,‬ורק שבחודש אדר "מרבים בשמחה"‬
‫ומוסיפים בה‪.‬‬
‫בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מדובר אין‪-‬ספור פעמים על הצורך בשמחה‪ ,‬על תועלתה וחשיבותה‪ .‬די לציין את הפסוק‬
‫הידוע מתהילים‪" :‬עבדו את ה' בשמחה"‪.‬‬
‫הבעש"ט (הבעל שם טוב)‪ ,‬ובעקבותיו כל מורי החסידות‪ׂ ,‬שמו דגש רב על עניין השמחה‪ ,‬ולא רק על קיום‬
‫המצוות ולימוד התורה מתוך שמחה‪ ,‬אלא שהשמחה תהיה בכל אורחותיו ובכל מעשיו של היהודי‪ .‬החסידות‬
‫הדגישה והאירה באורה המיוחד את היסודות שקיימים ביהדות מאז ומעולם‪ ,‬וכתוצאה מכך גם השמחה קיבלה‬
‫את המקום הראוי לה‪.‬‬
‫על העצבות שגורמיה הם אירועים גשמיים שונים‪ ,‬אפשר להתגבר על‪-‬פי מאמר חז"ל‪ ,‬אדם צריך לברך על‬
‫הרעה כשם שהוא מברך על הטובה‪ ,‬ולהאמין ש"גם זו לטובה"‪...‬‬
‫אם‪-‬כן בהכרח לומר‪ ,‬שגם הדברים המצערים‪ ,‬הגורמים סבל וייסורים‪ ,‬בפנימיותם הם טובים‪ ,‬אלא שבמצבנו‬
‫‪1‬‬
‫הנוכחי איננו מסוגלים לראות את הטוב הצפון בהם‪.‬‬
‫מקובל לזהות את השמחה עם קלות‪-‬ראש ו'לקיחת החיים בקלות'; ואין לך טעות גדולה מזו‪ .‬שמחה אין פירושה‬
‫התעלמות מדברים שאינם כראוי‪ .‬זו אינה שמחה אלא פריקת‪-‬עול‪ .‬השמחה היא עניין רציני ביותר גם בשעה‬
‫שהיא מתפרצת בריקוד סוער‪ .‬החסידות עושה הבחנה ברורה בין התהוללות‪ ,‬שהיא דבר רע ומזיק‪ ,‬לבין‬
‫השמחה‪ ,‬שאין כמותה להביא להתעלות ולהזדככות‪.‬‬
‫השמחה החסידית קשורה תמיד עם תוכן והתעלות; ואילו ההתהוללות – עם ריקנות וקלות‪ .‬השמחה היא‬
‫השתחררות של האדם מעצמו והתחברותו עם מה שלמעלה ממנו; ואילו ההתהוללות היא התעלמות האדם‬
‫מעצמו וירידתו אל מה שלמטה ממנו‪.‬‬
‫מקור‪ :‬תניא פרקים כ"ו‪-‬כ"ז ל"א‪ -‬ל"ג בתוך‪":‬שמח תשמח" משנת תרנ"ז‪ ,‬לקוטי‪-‬שיחות חלק ב הוספות לחג הסוכות‬
‫מטרות‪:‬‬
‫‪‬‬
‫התלמידים יכירו את חשיבותה של השמחה להעלאת המיטביות‬
‫‪‬‬
‫התלמידים יבחינו בין שמחה משמעותית הנובעת מסיפוק לבין שמחת ההוללות והרגע‪.‬‬
‫‪‬‬
‫התלמידים ילמדו על הקשר בין השמחה ליכולת להגיע לחוויות שיא‪.‬‬
‫‪‬‬
‫התלמידים ידעו על משמעותה של השמחה ביהדות‪.‬‬
‫מהלך השיעור‪:‬‬
‫‪ .1‬תרגיל פתיחה‪:‬‬
‫המורה יביא לכיתה אביזרים‪ :‬כדור‪ ,‬מטפחת‪ ,‬כובע‪ ,‬כף עץ‪ ,‬סיר קטן ויציג אותם לתלמידים‪ .‬המורה יזמין‬
‫חמישה תלמידים שמוכנים להצחיק את הכיתה למשך שתי דקות‪ .‬אחרי שהתלמידים יציגו הם יבחרו את‬
‫המצחיק ביותר‪.‬‬
‫‪ .2‬מבוא על חוויות שיא (‪)FLOW‬‬
‫‪ .3‬לימוד בחברותא‪:‬‬
‫לימוד העוסק בחשיבות השמחה וביכולת שלנו להכניסה לחיינו‪ ,‬הבחנה בין השמחה הרגעית לבין השמחה‬
‫האמיתית זו שמחת הלב (עמ' ‪.)4-5‬‬
‫‪ .4‬סיכום במליאה‪:‬‬
‫המורה יקרא עם התלמידים את סיפורו של י"ל פרץ (עמ' ‪ )3‬וידון עימם במשמעות הסיפור בעזרת השאלות‬
‫המנחות‪.‬‬
‫‪ .5‬עיון חותם (עמ' ‪)6‬‬
‫‪2‬‬
‫שהׂשמחה במעונו‪/‬י"ל פרץ‬
‫ואספר לכם מעׂשה‪ ,‬מעׂשה שהיה‪ ,‬מעׂשה בבן‪-‬מלך‪...‬‬
‫ובן‪-‬המלך היה נכא‪-‬רוח‪ ,‬שרתה עליו מרה שחורה‪ ...‬מעולם לא הוציא קול חדוָ ה מפיו‪ ,‬ועל פניו לא נראו אותות‬
‫רצון‪ ...‬קודר הילך כל הימים‪ ...‬ונחלקו הרופאים‪.‬‬
‫אלה אומרים שעיניו רעות‪ ,‬וכל מה שהן רואות – ירוק הוא‪ ,‬מאוס ונמאס הוא‪ ,‬וביקשו לו משקפים טובים ולא‬
‫מצאו‪...‬‬
‫והללו אמרו‪ :‬שבלי ספק שתה מים מבאר ובלע איזה שרץ טמא‪ ,‬ונטבע השרץ בנשמתו והבאיש אותה‪ ...‬וביקשו‬
‫סגולות שונות להוציא את השרץ ולא הועילו‪...‬‬
‫ואחרים אמרו‪ :‬כשּוף הוא; ונאספו אובות וידעונים וכל חכמי מזרח ומערב להכיר את הכשּוף‪ ,‬והעלו חרס בידם‪...‬‬
‫והמלך חפץ להציל את בנו – לׂשמחו‪ ,‬להצהילו‪ .‬והוא קונה לו כלי כסף וכלי זהב‪ ,‬כלי זכוכית ובדולח‪ ,‬וכלי בׂשמים‬
‫שונים‪ ...‬מכל ארבע פינות העולם מביאים לבן‪-‬המלך כל מיני ׂשכיות ודברים יקרים‪ ...‬וגן נטע לו המלך‪ ,‬וטירה בנה לו‬
‫באמצע הגן‪ ...‬ומסילות הגן – עפרות זהב‪ ,‬ונחל של מים חיים מפּכה בתוך הגן‪ ,‬ועל הנחל צפות‬
‫האוָ וזות הלבנות‪ ,‬והן צפות בהשקט ומנוחה‪ ,‬באחד מששים של שלוות הצדיקים בגן‪-‬עדן – וללא הועיל!‬
‫בן‪-‬המלך שרוי בצער‪ ,‬והוא אומר‪ ,‬שהכל שרוי בצער‪ ,‬שבעצבון יגדל העץ‪ ,‬שהעׂשבים והפרחים אבלים‪ ,‬שהמים‬
‫אינם מפּכים‪ ,‬כי אם בוכים ומבּכים‪ ,‬והאוָ וזות הלבנות הן זכר לתכריכים‪ ...‬תפוחי זהב‪ ,‬רימונים‪ ,‬ענבים – הכול כאשר‬
‫לכול באושים‪ ,‬הכול מר בטעמו ונמאס במראהו‪...‬‬
‫ואם קרה המקרה‪ ,‬והעיף בן‪-‬המלך את עינו‪ ,‬וראה את עצמו בראי או במים – היה צועק ונרתע לאחוריו באימה; "אני‬
‫מת‪ ,‬קרא‪" ,‬ופני פני מת"‪...‬‬
‫ומי יודע מה היה בסוף הדבר לולא המקרה‪ ...‬ועל פי המקרה מילא בן‪-‬המלך לפתע פתאום את פיו צחוק‪ ,‬יצא‬
‫במחול ויחּבק וינשק את המלך ואת כל בני ביתו‪ ..‬ומה קרה? פעם אחת עבר צדיק על יד הגן‪ .‬הצדיק היה שליח‬
‫מצוָ וה‪ ...‬הלך לסנדקאות‪ ,‬לפדיון שבויים או כיוצא בזה‪ ...‬אך חול הדרך היה כבד מאוד‪ ,‬והקב"ה הוציא חמה‬
‫מנרתיקה‪ ,‬ויעף הצדיק‪ ...‬עוד מעט ויפל‪ ,‬רגע – ויתעלף‪ ...‬אך שלוחי מצוָ וה אינם ניזוקין‪ ...‬מעץ הגן נשל תפוח ויפל‬
‫לרגלי הצדיק‪ ...‬הצדיק הרימֹו‪ ,‬בירך עליו ויטעם ממנו‪...‬‬
‫פתאום הוסר הצל החופף על הגן‪ ,‬פתאום אור וׂשמחה זרוע על פני כולו‪ ...‬ובן‪-‬המלך נרפא‪...‬‬
‫הוא אשר דּברתי – שהׂשמחה במעונו‪...‬‬
‫לדיון ‪:‬‬
‫‪ .1‬באיזו דרך ניסו להטביע שמחה בנסיך? מדוע זה לא עבד?‬
‫‪ .2‬מה הגורם שהשפיע על החלמת הנסיך?‬
‫‪ .3‬כיצד אנו יכולים להעביר משל זה לחיינו? מה קורה עם סיפוקים ושמחות בימינו?‬
‫‪3‬‬
‫והיית אך שמח‬
‫השמחה‬
‫הייתה השמחה מטלטלת בדרכים עד שנטלה עם לבבה לדרוש ולתור בבני האדם אשר תחת השמש‪,‬‬
‫ו לידע מפני מה גוזרים עליה שתהא מחזרת על הפתחים‪ ,‬ואינם משכינים אותה בתוך לבבם‪.‬‬
‫בין כך ובין כך ראתה בני אדם דוהרים בסוסים‪ ,‬אמרה להם‪ :‬על שום מה אתם רצים?‬
‫אמרו לה ‪ :‬למצוא שמחה אנו מבקשים‪.‬‬
‫אמרה להם ‪ :‬למה תשימו פניכם על הרחוק ‪ -‬אני השמחה!‬
‫לא שעו אליה‪ ,‬הצליפו בשוטים ונעלמו מפניה‪.‬‬
‫טרם נשתהתה השמחה זמן המספיק לה לנער עצמה מאבק שהעלו עליה הסוסים‪,‬‬
‫וכבר מצאה עצמה במסיבת הוללים המנסכים ביין‪ ,‬וגיל שחוקם מהדהד כאיסתרא בלגינא (*מטבע קטן‬
‫בקנקן ריק)‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬יין למה לכם? ולשחוק מה זה עושה?‬
‫אפשר שניטיב את לבנו ביין ונתגלגל בשחוקנו ותהא השמחה שרויה באוהלנו‪.‬‬
‫אמרה להם‪ :‬עד שאתם מבקשים שמחה באלה ‪ -‬הרי שמחה לפניכם‪.‬‬
‫נתנו קולם בצחוק‪ .‬והיה קול הצחוק מתפשט והולך בחלל החדר ומדחיסו כולו‪,‬‬
‫עד שנדחקה שמחה הימנו לרחובה של עיר‪.‬‬
‫הייתה השמחה מהלכת נזופה וראשה שמוט והיא תוהה ותמהה ושוקלת וטרה במה שאוזניה שמעו‬
‫ועיניה ראו ומקשה בנפשה ‪:‬‬
‫בריות אלה ‪ -‬מה טיבן‪ ,‬מתייגעים כל ימיהם למעט שמחה ואין הם מעלים בדעתם שאותה שהם‬
‫מבקשים –‬
‫בהישג ידם הוא‪ ,‬ואין להם אלא להפוך וליטול הימנה מלוא הכף‪ ,‬ולא עוד אף כשאני מתגלה לפניהם‪,‬‬
‫משימים עצמם כאינם יודעים‪ .‬שמא אין פני מעידות בי ששמחה אני‪ ,‬או שמא נשתבשו הדעות‪,‬‬
‫ומה שקורין שמחה ‪ -‬עניין אחר הוא?‪...‬‬
‫ועד שהיא חוככת בדעתה מצאה עצמה מונחת לצד פרוטה אחת שחוקה ובלה‬
‫שהייתה מוטלת בצידי הדרכים ואין בני אדם מרכינים ראשם לעומתה‪.‬‬
‫ועבר שם תינוק אחד מתינוקות של בית רבן‪ ,‬שלא טעמו טעם חטא מימיהם‪,‬‬
‫שח עליה והגביהה‪ .‬הייתה הפרוטה מתחננת לפניו‪ ,‬מתאמצת להלבין שניים כנגדו‪ ,‬ואף הוא היה‬
‫מחיך כנגדה‪ ,‬ומלטפה בחיבה בין אצבעותיו‪.‬‬
‫עודו מחייך והנה איש אביון ‪ -‬מושיט ידו לנדבה ‪ -‬נזדמן לו‪ ,‬נפתח לבו ונתנה לאותו אביון‪,‬‬
‫ונכנסה שמחה אצלו ומלאה אותו עד גדותיו‪ .‬רץ לספר לאמו וכל אותו היום היה שמח ושבח‬
‫בפיו לקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא שזימנה לו‪ ,‬עד שטרדתהו השינה‪.‬‬
‫ושוב הייתה השמחה מרחפת בחללו של עולם‪ .‬עתים מקפצת על בני אדם בעל כרחם‪,‬‬
‫עתים מתחננת שלא תהא מונחת כאבן שאין לה הופכין‪,‬‬
‫ועדיין היא מוטלת בין הבריות וכל הרוצה יבוא וייטלנה‪.‬‬
‫בתוך‪ :‬במעגל הזמנים‪ ,‬בית הרב‪ ,‬עמ' ‪.‎1-8‬‬
‫‪4‬‬
‫על שמחה וחרות‪:‬‬
‫עיקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה‪ ,‬כי על ידי‬
‫השמחה יוכל להנהיג את המוח כרצונו‪.‬‬
‫כי שמחה היא עולם החירות‪ ,‬ועל כן כשקושר‬
‫שמחה לדעתו‪ ,‬אזי דעתו בחירות ואינה בגלות‪.‬‬
‫אך על ידי מרה שחורה ועצבות ‪ -‬המוח והדעת‬
‫בגלות‪ .‬וצריך לחזק עצמו שיבוא לשמחה‬
‫בכל מה שאפשר‪ ,‬ולהשתדל ולמצוא בעצמו איזו‬
‫נקודה טובה‪ ,‬כדי לבוא לשמחה‪..‬‬
‫‪ .‬על פי הרוב אין יכולים לשמח את עצמם כי אם על‬
‫ידי דברי חידוד‪ ,‬כדי לבוא לשמחה‪.‬‬
‫(רבי נחמן מברסלב‪,‬עפ"י ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬י')‬
‫לדיון ‪:‬‬
‫בעקבות קריאת שני המקורות ‪:‬‬
‫‪ .1‬מדוע ההוללים לא לקחו את השמחה?‬
‫הרי מהי מטרתם?‬
‫מה ההבדל בינם לבין השמחה?‬
‫‪ .2‬הסבירו את הקושי למצוא שמחה‪ ,‬מהי הסיבה‬
‫שאנשים אינם מוצאים אותה בקלות?‬
‫מי האחראי על הימצאותה של השמחה בתוכנו?‬
‫על ראש שמחתי‪ /‬נעמי שמר‬
‫על ראש שמחתי‬
‫ענדתי זר‪,‬‬
‫זר פרחי שדה‪,‬‬
‫עם קוץ אחד או שניים‪.‬‬
‫יצאה שמחתי‬
‫לחולל בחוצות‪,‬‬
‫ברגל יחפה‬
‫בתוך הצהרים‪.‬‬
‫תפסוה השומרים‬
‫הסובבים בעיר‪,‬‬
‫מה את רוקדת ככה‪,‬‬
‫ועל מה יצהל קולך?‬
‫מוטב שתשירי שירי מחאה‪,‬‬
‫זה מה שהולך עכשיו‪,‬‬
‫זה מה שהולך‪.‬‬
‫אמרה שמחתי‬
‫אני ארקוד וארקוד‪,‬‬
‫עם זר פרחי שדה‬
‫וקוץ אחד או שניים‬
‫כי השמחה שלי‬
‫היא המחאה שלי‪,‬‬
‫ברגל יחפה‬
‫בתוך הצהרים‪.‬‬
‫אמרה שמחתי‬
‫אני אשיר וארקוד‪,‬‬
‫עד צאת נשמתי‬
‫כי השמחה שלי‬
‫היא המחאה שלי‬
‫והיא כוחי האמיתי‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫על ראש שמחתי‪ /‬נעמי שמר‬
‫על ראש שמחתי‬
‫ענדתי זר‪,‬‬
‫זר פרחי שדה‪,‬‬
‫עם קוץ אחד או שניים‪.‬‬
‫יצאה שמחתי‬
‫לחולל בחוצות‪,‬‬
‫ברגל יחפה‬
‫בתוך הצהרים‪.‬‬
‫תפסוה השומרים‬
‫הסובבים בעיר‪,‬‬
‫מה את רוקדת ככה‪,‬‬
‫ועל מה יצהל קולך?‬
‫מוטב שתשירי שירי מחאה‪,‬‬
‫זה מה שהולך עכשיו‪,‬‬
‫זה מה שהולך‪.‬‬
‫אמרה שמחתי‬
‫אני ארקוד וארקוד‪,‬‬
‫עם זר פרחי שדה‬
‫וקוץ אחד או שניים‬
‫כי השמחה שלי‬
‫היא המחאה שלי‪,‬‬
‫ברגל יחפה‬
‫בתוך הצהרים‪.‬‬
‫אמרה שמחתי‬
‫אני אשיר וארקוד‪,‬‬
‫עד צאת נשמתי‬
‫כי השמחה שלי‬
‫היא המחאה שלי‬
‫והיא כוחי האמיתי‪.‬‬
‫‪6‬‬

Similar documents