להביט במראה ולראות את האחר

‫חקר המוח‬
‫אילן דינשטיין‬
‫‪056‬‬
‫להביט במראה‬
‫ולראות את האחר‬
‫תיאוריות פסיכולוגיות ונוירוביולוגיות נפגשות בתופעה‬
‫שהתגלתה כמעט בדרך מקרה‪ :‬במוחנו יש "נוירוני מראה"‪,‬‬
‫שלדעת חלק מהחוקרים‪ ,‬משמשים לחיקוי ולהבנה של‬
‫פעולות שבהן אנו צופים‪ .‬חוקר המוח אילן דינשטיין מספר‬
‫על התפתחות המחקר בתחום ועל חשיבות התגלית‬
‫להבנת תקשורת בין־אישית‬
‫כמו תגליות מדעיות רבות‪ ,‬גם תגלית זו נולדה כמעט בדרך מקרה‪.‬‬
‫בתחילת שנות התשעים ביצעה קבוצת חוקרים איטלקים‪ ,‬בראשותו של‬
‫פרופ' ג'יאקומו ריזולאטי‪ ,‬מחקר על אופן פעילותה של מערכת המוח‬
‫המוטורית בקופים‪ .‬במהלך הניסויים חּוברה אלקטרודה לאחד מאזורי‬
‫המוח השולטים על ביצוע תנועות ידיים‪ ,‬ופעילות הנוירונים הוקלטה‬
‫בזמן שהקוף תפס חתיכות פרי שמוקמו בנקודות שונות במרחב‪ ,‬הביא‬
‫אותן אל פיו ואכל אותן‪ .‬מטרת הניסויים הייתה להבין כיצד תאי עצב‬
‫באזור מוטורי הנקרא ‪ ,F5‬מקודדים ביצוע של תנועות שונות‪ .‬לדוגמה‪,‬‬
‫האם נוירונים מסוימים פועלים כשאנו פונים ימינה ואחרים בפנייה‬
‫שמאלה? האם נוירונים מסוימים פועלים בתפיסת חתיכות פרי קטנות‪,‬‬
‫ונוירונים אחרים פועלים בתפיסת חתיכות פרי גדולות?‬
‫הסברה השלטת היא שמערכת המוח המוטורית בנויה בצורה היררכית‪,‬‬
‫כך שאזורים גבוהים בהיררכיה מתכננים את ביצוע התנועה במרחב‪,‬‬
‫ואזורים נמוכים בהיררכיה מתרגמים את התכנון לפקודות‪ .‬הפקודות‬
‫נשלחות לשרירים המתאימים‪ ,‬ואלה‪ ,‬תוך קואורדינציה מופלאה‬
‫של כיווץ והרפיה‪ ,‬יוצרים את ביצוע התנועה‪ .‬החוקרים הקליטו את‬
‫הפעילות של תאי העצב באזור תוך ביצוע תנועות שונות‪ ,‬כדי להבין‬
‫את מיקומו בהיררכיה המוטורית‪ :‬האם הנוירונים שלו קשורים לתכנון‬
‫התנועה או לביצועה‪.‬‬
‫בבוקרו של יום מחקר שגרתי הכין ויטוריו גאלזה‪ ,‬סטודנט שביצע‬
‫את הניסויים במעבדתו של פרופ' ריזולאטי‪ ,‬את סביבת העבודה‬
‫לניסוי המוטורי‪ .‬הוא הושיב את הקוף בכיסא העבודה‪ ,‬חיבר את‬
‫האלקטרודה שבמוחו למקלט והחל לסדר את חתיכות פרי על מגש‬
‫ממול לקוף‪ .‬במהלך ההכנה הבחין גאלזה לפתע‪ ,‬שהנוירון אותו‬
‫הקליט פועל בכל פעם שהקוף צפה בו תופס ומסדר חתיכת פרי‪.‬‬
‫כשגאלזה קירב את המגש לקוף ואיפשר לו לתפוס ולאכול חתיכת‬
‫פרי‪ ,‬הנוירון ירה שוב‪ ,‬כפי שצפוי מנוירון הפוקד על ביצוע פעולה‬
‫מוטורית‪.‬‬
‫גאלזה הבין שהנוירון פועל לא רק בזמן שהקוף תופס את חתיכת הפרי‪,‬‬
‫אלא גם כשהקוף צופה פסיבית במישהו אחר עושה זאת‪ .‬הוא חזר על‬
‫הפעולה שוב‪ ,‬וקיבל תוצאה דומה‪ .‬בכל פעם שהוא עצמו תפס את‬
‫חתיכת הפרי בידו‪ ,‬נרשמה פעילות חשמלית בנוירון המוטורי המפעיל‬
‫את יד הקוף‪ ,‬כאילו הקוף עצמו ביצע את הפעולה‪ .‬גאלזה בדק את ציוד‬
‫ההקלטה‪ ,‬הזיז את האלקטרודה מעט והחל להקליט מנוירון אחר‪ .‬תוך‬
‫מספר ימים הצטיירה תמונה לפיה כ–‪ 10%‬מהנוירונים באזור מגיבים‬
‫לא רק בזמן ביצוע תנועה‪ ,‬אלא גם בזמן צפייה פסיבית בתנועה‪.‬‬
‫החוקרים נדהמו‪ :‬למה נוירון מוטורי‪ ,‬שאמור לפעול רק בזמן ביצוע‬
‫תנועת יד‪ ,‬מגיב בזמן צפייה פסיבית במישהו אחר שמבצע אותה‬
‫תנועה? הם פנו לבית–קפה בפיאצה המרכזית של פארמה‪ ,‬הזמינו‬
‫אספרסו וטיראמיסו והחלו להעלות השערות להסבר התופעה‬
‫המוזרה‪ :‬אולי החמצנו משהו והקוף בכל זאת הזיז קצת את היד בזמן‬
‫הצפייה בגאלזה? לא‪ .‬הם מדדו את מתח השריר במהלך הניסוי וידעו‬
‫>>‬
‫‪Shane Cooper, "Reflection", interactive real-time graphics installation, 2002‬‬
‫שיין קופר‪ " ,‬השתקפות"‪ ,‬מיצב גרפי אינטרקטיבי בזמן אמת‪2002 ,‬‬
‫האמן שיין קופר משתמש בטכנולוגיה אינטרקטיבית כדי ליצור מיצבים ועבודות אמנות שנבנות‬
‫ומשתנות תוך כדי התצוגה בתערוכה‪ .‬בפרויקט "השתקפות" דמות המוקרנת על הקיר מתחקה‬
‫אחר תנועותיו של האדם העומד מולה‪ .‬למעשה‪ ,‬זוהי דמותו של מבקר קודם‪ ,‬שאולי ביקר‬
‫בתערוכה חודשים קודם לכן ועמד בתנוחה דומה לזו של הצופה הנוכחי‪ .‬בכל רגע שהצופה זז‬
‫ומשנה את תנוחתו‪ ,‬הדמות המשתקפת בקיר זזה איתו‪ ,‬תוך שהיא מתחלפת במהירות וללא‬
‫הרף בין אנשים שונים שהוקלטו לפני כן ותנוחותיהם מתאימות לאופן שבו עומד המבקר‬
‫הנוכחי‪ .‬ככל שעובר זמן ונכנסים יותר מבקרים‪ ,‬התכנית נעשית "משוכללת" יותר ובעלת מנעד‬
‫רחב יותר של תנועות שהמבקרים הנוספים מייצרים‪.‬‬
‫‪| 058‬‬
‫"'שרון נראית עצבנית‪ /‬מאושרת‪ /‬עייפה‪ /‬כועסת‪ /‬עצובה‪/‬‬
‫מהורהרת היום'‪ .‬כמה פעמים אמרתם לעצמכם משפט כזה או‬
‫דומה לו לאחר שנתתם מבט חטוף במישהו סביבכם? מדובר‬
‫באבחנה טריוויאלית שאנחנו עושים בכל רגע‪ ,‬כמעט אחרי כל‬
‫מפגש מקרי‪ ,‬גם אם לא החלפנו מילה עם אותו אדם‪ .‬הדבר המדהים‬
‫הוא שבדרך־כלל ההכרזה שלנו תהיה מדויקת‪ ,‬ולרוב נצליח לפענח‬
‫את מצב רוחה וכוונותיה של שרון בצורה נכונה"‬
‫>> שהקוף לא הזיז את ידו‪ .‬אם כך‪ ,‬אולי מדובר בתהליך של סימולציה‬
‫מוטורית? אולי נוירונים מסוימים באזורי מוח מוטוריים של הקוף‬
‫מריצים סימולציה של התנועה הנצפית? מה הפואנטה בסימולציה‬
‫שכזו? למה מפעיל הקוף מערכת נוירונים בלי כל פעולה ממשית?‬
‫איזה רווח יכול להיות לו מתהליך כזה של סימולציה שאינו מסתיים‬
‫בפעולה?‬
‫החוקרים החליטו לקרוא לתאי העצב המוטוריים האלה "נוירוני‬
‫מראה"‪ ,‬מכיוון שהם מחקים את תנועותיהם של אנשים מסביב‪,‬‬
‫מבלי ליצר כל תנועה אקטיבית‪ .‬הם מהווים מעין מראה פנימית של‬
‫התנועות המתבצעות בחוץ‪.‬‬
‫תקשורת לא מילולית‬
‫"שרון נראית עצבנית‪/‬מאושרת‪/‬עייפה‪/‬כועסת‪/‬עצובה‪/‬מהורהרת‬
‫היום"‪ .‬כמה פעמים אמרתם לעצמכם משפט כזה או דומה לו לאחר‬
‫שנתתם מבט חטוף במישהו סביבכם? מדובר באבחנה טריוויאלית‬
‫שאנחנו עושים בכל רגע‪ ,‬כמעט אחרי כל מפגש מקרי‪ ,‬גם אם לא‬
‫החלפנו מילה עם אותו אדם‪ .‬הדבר המדהים הוא שבדרך–כלל‬
‫ההכרזה שלנו תהיה מדויקת‪ ,‬ולרוב נצליח לפענח את מצב רוחה‬
‫וכוונותיה של שרון בצורה נכונה‪.‬‬
‫איך בדיוק אנחנו מצליחים לעשות את הקסם הזה? מה בפניה או‬
‫בתנועותיה של שרון מאפשר לנו לזהות במדויק את מצב רוחה? על‬
‫מה אנחנו מסתכלים כשאנו מאבחנים אם היא שמחה או עצובה?‬
‫רוב התקשורת הבין–אישית‪ ,‬גם זו המתבצעת תוך כדי שיחה‪ ,‬אינה‬
‫מילולית‪ ,‬אלא נשענת על שפת גוף ‪ -‬הבעות פנים‪ ,‬תנועות ידיים‬
‫ויציבה‪ .‬בסוג כזה של תקשורת צד אחד מפעיל את שרירי גופו ופניו‬
‫כדי לבצע את התנועות והבעות הפנים‪ ,‬והצד השני צופה בהן ומפרש‬
‫אותן‪ .‬זוהי תקשורת המבוססת על רכיבים פיזיים‪ ,‬שבאופן מפתיע‬
‫אנו מתקשים לשלוט עליהם‪.‬‬
‫נסו פעם לזייף ערנות במצב של עייפות‪ ,‬כשהעפעפיים הכבדים‬
‫נוטים לצנוח מטה‪ .‬תחשבו כמה קשה לזייף שמחה בתקופות של‬
‫עצב‪ .‬שחקנים מקצועיים עוברים שנים של אימונים‪ ,‬כדי להצליח‬
‫להעביר בצורה משכנעת דקויות של רגש באמצעות הבעות פניהם‪.‬‬
‫מכיוון שמדובר בתקשורת חזותית רבת גוונים‪ ,‬מערכת הראייה‬
‫במוחו של האדם הצופה צריכה להיות מספיק מתוחכמת בשביל‬
‫לזהות את הסממנים הפיזיים הללו ולהבדיל ביניהם‪ .‬המוח שלנו‬
‫צריך לזהות ניואנסים במהירות עצומה‪ ,‬וזאת על סמך מידע ויזואלי‬
‫מוגבל שנופל על רשתית העין‪ .‬אחרי שהתמונות נקלטות במוחנו‬
‫יש להעניק להן פירוש נכון‪ ,‬כך שבאמת נוכל לזהות את מצב רוחה‬
‫של שרון על סמך מפגש קצרצר בן כמה שניות‪ .‬הרי אם נזמין אותה‬
‫לצאת איתנו לבר השכונתי ביום שבו היא עצבנית‪ ,‬סיכויי ההצלחה‬
‫של החיזור שלנו יפחתו משמעותית‪ .‬פענוח נכון של מצב רוחה חיוני‬
‫להצלחתנו ולקיום של צאצאינו!‬
‫היכולת לזהות ולפענח את כוונות האדם הניצב מולנו רלוונטית לכל‬
‫מפגש בין שני אנשים‪ ,‬בין אם הם אוהבים ובין אם אויבים‪ .‬זיהוי נכון‬
‫של מצב רוחו של הזולת ופירוש התנהגותו יעניקו לנו יתרון אדיר‬
‫בבחירת תגובה‪ ,‬שתאפשר לנו להשיג את מטרותינו ביתר קלות‪.‬‬
‫לכן הגיוני‪ ,‬מבחינה אבולוציונית‪ ,‬שבמוחנו יהיו מנגנונים עצביים‬
‫שיתמחו ביכולת הזיהוי והפענוח‪ .‬בשנים האחרונות מתנהל דיון‬
‫לוהט בעולם הנוירוביולוגיה לגבי ההיפותזה‪ ,‬שנוירוני מראה הינם‬
‫המכניזם הנוירוביולוגי שבבסיס יכולת זיהוי ופענוח זו‪.‬‬
‫היפותזת נוירוני המראה‬
‫בשנה א' של לימודי פסיכולוגיה מלמדים את הסטודנטים שני‬
‫מושגים חשובים בתקשורת בין–אישית‪ :‬אמפתיה (היכולת להרגיש‬
‫ולהזדהות עם האחר) והשלכה (מנגנון שבאמצעותו אנו מייחסים‬
‫לאדם אחר רגשות שאנו חשים)‪ .‬אלו הם שני מאפיינים אנושיים‬
‫בעלי משמעות אדירה בהתנהגותנו החברתית‪ .‬האמפתיה כלפי‬
‫הזולת‪ ,‬היכולת שלנו לשים את עצמנו "בנעליו" ולראות את העולם‬
‫>>‬
059 |
Shane Cooper, "Reflection",
interactive real-time graphics
installation, 2002
‫ מיצב גרפי‬,"‫ " השתקפות‬,‫שיין קופר‬
2002 ,‫אינטרקטיבי בזמן אמת‬
‫‪| 060‬‬
‫תמונה מס' ‪ / 1‬מבט מן הצד על מוח האדם ‪ -‬המיספירה שמאלית של אחד הנבדקים‬
‫בניסוי‪ .‬בהדמיה זו המוח "מנופח" כמו בלון‪ ,‬כדי להדגים פעילות באזורים הנמצאים‬
‫בתוך הקפלים הרבים שיש על פני המוח (אפור כהה)‪ .‬בכחול ‪ -‬אזורים שהגיבו‬
‫בזמן צפייה פסיבית בווידיאו־קליפים בהם נראתה יד מבצעת תנועות "אבן‪ ,‬נייר‪,‬‬
‫ומספריים"‪ .‬בכתום ‪ -‬אזורים שהגיבו בזמן ביצוע אקטיבי של אותן התנועות‪ .‬נוירונים‬
‫במערכת התנועה הגיבו רק בזמן ביצוע תנועות‪ ,‬נוירונים במערכת הראייה הגיבו רק‬
‫בזמן צפייה בתנועות‪ ,‬ונוירונים באזורי מערכת המראה הגיבו בשני המצבים‪.‬‬
‫>> מנקודת המבט שלו‪ ,‬מאפשרת לנו להבין לעומק את האדם שמולנו‬
‫ולעמוד על כוונותיו בצורה מדויקת‪ .‬היכולת לנבא את התנהגותו של‬
‫הזולת מעניקה לנו יתרון עצום בקשר ו‪/‬או בהתמודדות עימו‪.‬‬
‫השלכה ‪ -‬התהליך שבו אנו מייחסים את הרגשות והכוונות שלנו‬
‫לזולת ‪ -‬יעילה בהבנת האדם שמולנו במידה שיש לו רגשות וכוונות‬
‫דומים לשלנו‪ ,‬אך עלולה להטעות אם אין אלה פני הדברים‪.‬‬
‫ריזולאטי וחברי קבוצתו העלו השערה‪ ,‬שנוירוני המראה במוחו של‬
‫הקוף מבצעים תהליך המשלב בין שתי תכונות פסיכולוגיות אלו‪.‬‬
‫על–פי התיאוריה שלהם‪ ,‬פעילות הנוירונים מהווה חיקוי פסיבי של‬
‫תנועות החוקר‪ .‬חיקוי כזה מאפשר לקוף "להזדהות" עם החוקר‬
‫ולהבין את משמעות תנועותיו וכוונתן‪ .‬כלומר‪ ,‬בכל פעם שהקוף‬
‫רואה את החוקר תופס חתיכת פרי‪ ,‬הוא "שם עצמו בנעליו" ומבצע‬
‫סימולציה של התנועה‪ .‬הקוף‪ ,‬שיודע כבר מניסיונו למה הוא עצמו‬
‫מבצע את התנועה (כדי לאכול או להזיז את הפרי)‪ ,‬מבצע השלכה‬
‫של הידע הזה על החוקר ומצליח בדרך זו לפרש את כוונותיו‪.‬‬
‫ריזולאטי אף הרחיק לכת והציע‪ ,‬שאם אכן קיים מנגנון סימולציה‬
‫וחיקוי שכזה בקוף‪ ,‬שמטבע הדברים יכולתו לפרש את כוונות‬
‫הסובבים אותו מוגבלת‪ ,‬ייתכן שאצל בני אדם נוירונים אלו מפותחים‬
‫הרבה יותר‪ ,‬והם אלה שמהווים את הבסיס העצבי לתקשורת בין–‬
‫אישית‪.‬‬
‫על–פי היפותזה זו‪ ,‬נוירוני המראה שלנו מריצים כל הזמן סימולציות‬
‫של התנועות שאנחנו רואים בעודנו מסתובבים בעולם‪ ,‬ומאפשרים‬
‫לנו לפרש את כוונתם ומטרתם של הסובבים אותנו על בסיס הידע‬
‫הקודם שקיים אצלנו‪ .‬זוהי בהחלט תיאוריה אינטואיטיבית קלה‬
‫להבנה ומושכת בפשטותה‪ :‬במקום שבמוח יהיו שתי מערכות נוירונים‬
‫נפרדות‪ ,‬האחת לביצוע תנועה והשנייה להבנת תנועות של אחרים‪,‬‬
‫מערכת אחת תבצע את שני התפקידים‪ .‬פתרון חסכוני ויעיל‪.‬‬
‫מאז אותו יום דרמטי בתחילת שנות התשעים עברה קבוצת‬
‫החוקרים של ריזולאטי לעבוד באופן בלעדי על פענוח תפקידם‬
‫ואופן פעולתם של נוירוני המראה‪ .‬במחקרים נוספים ביססו‬
‫המדענים את התגלית המקורית והוסיפו עליה פרטים‪ .‬נוירונים‬
‫מסוג זה התגלו באזור מוטורי נוסף במוחו של הקוף‪ ,‬ושני האזורים‬
‫המראה"‪ .‬לנוירונים היו תכונות הטרוגניות‪:‬‬
‫נקראו ביחד "מערכת ַ‬
‫חלקם היו רגישים למרחק של הפרי מהיד‪ ,‬חלקם היו רגישים לזווית‬
‫ממנה צפה הקוף על החוקר שביצע את התנועה (מלפנים או מהצד)‪,‬‬
‫ובכל המקרים הנוירונים פעלו אך ורק כשהתנועה כּוונה לאובייקט‬
‫פיזי‪ ,‬ולא כשהתנועה בוצעה כפנטומימה‪.‬‬
‫תכונה אחרונה זו אינה מתיישבת כל–כך עם תיאוריית התקשורת‬
‫החברתית‪ ,‬שכן רוב התנועות בעלות המשמעות החברתית של בני‬
‫האדם אינן כוללות אובייקטים (לדוגמה‪ ,‬נפנוף לשלום)‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫הניסויים בקופים סבלו מחיסרון בולט‪ ,‬שכן הרפרטואר המוטורי‬
‫של הקוף מצומצם‪ .‬הקוף אכן יכול לתפוס עצמים‪ ,‬להזיז אותם או‬
‫לאכול אותם‪ ,‬אבל הוא מוגבל בטווח הבעות הפנים שלו ובביצוע‬
‫תנועות ידיים מורכבות ובעלות משמעות חברתית כמו אלה של‬
‫האדם‪ .‬הקופים שנבחרו לניסויים היו קופי מקאק‪ ,‬קופים קטנים‬
‫יחסית ובעלי אינטליגנציה ותקשורת חברתית לא מאוד מפותחות‪.‬‬
‫עובדה זו הגבילה מאוד את יכולת החוקרים לבדוק את הטענה‪,‬‬
‫שנוירוני המראה קשורים לתקשורת חברתית‪ .‬על מנת לאשש את‬
‫התיאוריה היה ברור‪ ,‬שיש לבצע ניסויים בבני אדם ולא בקופים‪.‬‬
‫תיאוריות ועוד תיאוריות‬
‫במקביל לביצוע הניסויים המשיכו ריזולאטי וחוקרים אחרים‬
‫להעלות השערות לגבי תפקידם האפשרי של נוירוני המראה בבני‬
‫אדם‪ .‬תיאוריות צצו בהמוניהן כפטריות אחרי הגשם‪ ,‬וספקולציות‬
‫מרגשות נידונו בלהט בכנסים ברחבי העולם‪ .‬אם תקשורת חברתית‬
‫בנויה על סימולציה פנימית‪ ,‬אולי גם תקשורת באמצעות שפה‬
‫עובדת באותו האופן? אולי היכולת שלנו להבין את משמעותה‬
‫של מילה בנויה על תהליך סימולציה של הגיית המילה באזורים‬
‫מוטוריים השולטים על שרירי הגרון‪ /‬לשון‪ /‬פה? האם אותו הדבר‬
‫קורה גם בזמן קריאת מילה כתובה? אולי היכולת שלנו להרגיש‬
‫אמפתיה כלפי הסובבים אותנו תלויה בפעילות של נוירוני מראה?‬
‫| ‪061‬‬
‫האם נוירוני המראה של נשים‪ ,‬שעל–פי ממצאים חשות יותר‬
‫אמפתיה מגברים‪ ,‬יותר מפותחים? ומה לגבי פסיכופתיה ‪ -‬חוסר‬
‫יכולת מוחלט להרגיש אמפתיה? האם בעיות תקשורת חברתית‪ ,‬כגון‬
‫אוטיזם‪ ,‬נגרמות כתוצאה מפגם בנוירוני מראה? האם היכולת שלנו‬
‫ללמוד על–ידי חיקוי‪ ,‬העתקת תנועות של אחרים כתהליך לימוד‪,‬‬
‫קשורה בפעילות של נוירוני מראה? ידוע שצפייה פסיבית בספורט‬
‫יכולה לעזור לספורטאים לשפר את יכולותיהם‪ .‬האם הדבר נובע‬
‫מפעילות של נוירוני מראה?‬
‫בין החוקרים שהציעו תיאוריות ספקולטיביות מרחיקות לכת לגבי‬
‫תפקידם האפשרי של נוירוני מראה‪ ,‬בולט במיוחד חוקר המוח‬
‫האמריקאי ויליאנור ראמאצ'אנדרן‪ .‬ראמאצ'אנדרן טוען כי התפתחות‬
‫נוירוני מראה מתוחכמים (ביחס לקוף) אצל האדם יכולה להסביר‬
‫שלב דרמטי בהתפתחותנו האבולוציונית‪ ,‬שהביא להצלחתנו בעולם‬
‫החי‪ .‬לפני כ–‪ 100,000‬שנה התחוללו מספר שינויים דרמטיים‬
‫בהתפתחות האדם‪ ,‬ביניהם היכולת להדליק ולשלוט באש ולהשתמש‬
‫בכלים שונים‪ .‬יכולות אלו נשענות על כישורי מוח‪ ,‬המאפשרים‬
‫לפרט לקלוט במהירות ידע חדש מהסובבים אותו‪ .‬גם חיות לומדות‬
‫דברים חדשים מהסובבים אותן ‪ -‬לדוגמה‪ ,‬במינים רבים של טורפים‬
‫ההורים מלמדים את הילדים איך לצוד ‪ -‬אך בקרב בני האדם יכולת‬
‫הלמידה הביאה ליצירת תרבות מפותחת והעניקה לנו יתרון גדול על‬
‫שאר בעלי החיים‪ .‬ראמאצ'אנדרן טוען כי ליתרון זה אחראים נוירוני‬
‫המראה‪ ,‬שהתפתחו באותה תקופה ואפשרו לבני האדם ללמוד‬
‫מיומנויות שונות במהירות עצומה על–ידי חיקוי והעתקה‪ .‬אם כך‪,‬‬
‫האם המין האנושי חייב את הצלחתו האבולוציונית להתפתחותם‬
‫של נוירוני מראה מתוחכמים במוחו?‬
‫כדי למנוע אכזבה מן הקורא אבהיר מייד שעדיין לא נמצאה תשובה‬
‫לאף אחת מהשאלות האלה‪ ,‬על אף שלגבי חלק מהן יש מקום‬
‫לאופטימיות זהירה‪.‬‬
‫נוירוני מראה בבני אדם‬
‫מחקרי מוח בבני אדם מתבצעים היום בשיטות לא חודרניות‬
‫הכוללות‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הדמיית תהודה מגנטית תפקודית‬
‫(‪ .)functional Magnetic Resonance Imaging - fMRI‬לשיטה‬
‫זו‪ ,‬שהיא המובילה מבין שיטות ההדמיה‪ ,‬יש רזולוציה מרחבית‬
‫הרבה יותר גסה משיטות ההקלטה שיושמו אצל קופים‪ ,‬והיא‬
‫מאפשרת מדידת פעילות ממוצעת של קבוצות מאוד גדולות‬
‫(מאות–אלפים) של נוירונים‪ .‬לשיטה זו יש חיסרון‪ ,‬שכן היא לא‬
‫מאפשרת לחוקר למדוד תגובות של נוירונים בודדים (לא רואים כל‬
‫עץ ועץ)‪ ,‬אך גם יתרון‪ ,‬שכן היא מאפשרת לחוקר למדוד בו–זמנית‬
‫את עוצמת הפעילות העצבית בהרבה מאוד אזורים במוח (רואים‬
‫את כל חלקי היער)‪.‬‬
‫כשהכניסו בני אדם לסריקות ‪ fMRI‬וביקשו מהם לצפות פסיבית‬
‫בתנועות של אחרים‪ ,‬או לבצע תנועות באופן אקטיבי‪ ,‬שני אזורי‬
‫מוח בלבד הגיבו בשני המקרים (ראו תמונה מס' ‪ .)1‬מיקומם של‬
‫האזורים שהגיבו דומה לזה של האזורים בהם נמצאו נוירוני מראה‬
‫בקופים‪ ,‬ולכן החוקרים תייגו אותם כ"מערכת המראה" של האדם‬
‫והודיעו כי האזורים מכילים נוירוני מראה‪.‬‬
‫זאת בהחלט הייתה התחלה מרגשת‪ ,‬אך החוקרים שכחו פרט‬
‫חשוב‪ .‬באזורי מערכת המראה של הקוף‪ ,‬שכנראה דומים בהרכבם‬
‫לאזורי מערכת המראה של האדם‪ ,‬רק כ–‪ 10%‬מכלל תאי העצב הם‬
‫נוירוני מראה‪ .‬רוב תאי העצב באזורים אלה הם נוירונים מוטוריים‪,‬‬
‫שמגיבים רק בזמן ביצוע תנועה ממשית‪ ,‬או נוירונים ויזואליים‪,‬‬
‫שמגיבים רק בזמן צפייה בתנועה‪ .‬בזמן שהנבדק צופה בתנועות‬
‫המוצגות על מסך הווידיאו במכשיר ה–‪ ,MRI‬נוירונים רבים מגיבים‬
‫באזורי מערכת המראה‪ .‬מכיוון ששיטת ה–‪ fMRI‬מסכמת פעילות‬
‫של מאות–אלפי תאי עצב שכנים‪ ,‬אי–אפשר לדעת האם התגובה‬
‫הנמדדת בזמן הצפייה היא תוצאה של פעילות אוכלוסיית נוירוני‬
‫מראה‪ ,‬פעילות אוכלוסיית נוירונים ויזואליים‪ ,‬או סכום משוקלל‬
‫של פעילות שתי האוכלוסיות‪ .‬באופן דומה‪ ,‬בזמן שהנבדק מבצע‬
‫"נוירוני המראה שלנו מריצים כל הזמן סימולציות של התנועות‬
‫שאנחנו רואים בעודנו מסתובבים בעולם‪ ,‬ומאפשרים לנו לפרש‬
‫את כוונתם ומטרתם של הסובבים אותנו על בסיס הידע הקודם‬
‫שקיים אצלנו‪ .‬זוהי תיאוריה אינטואיטיבית קלה להבנה ומושכת‬
‫בפשטותה‪ :‬במקום שבמוח יהיו שתי מערכות נוירונים נפרדות‪,‬‬
‫האחת לביצוע תנועה והשנייה להבנת תנועות של אחרים‪ ,‬מערכת‬
‫אחת תבצע את שני התפקידים‪ .‬פתרון חסכוני ויעיל"‬
‫>>‬
‫‪| 062‬‬
‫איור מס' ‪ / 2‬כדי שנוכל להבדיל בין‬
‫תנועות ולזהות כל אחת מהן‪ ,‬הנוירונים‬
‫במוחנו צריכים להגיב לתנועות‬
‫ספציפיות באופן סלקטיבי‪ ,‬כך‬
‫שקבוצות שונות של נוירונים יגיבו רק‬
‫לתנועה אחת ולא לאחרות‪.‬‬
‫>> תנועה‪ ,‬אי–אפשר לדעת האם התגובה הנמדדת נובעת מפעילות של‬
‫נוירוני מראה ו‪/‬או נוירונים מוטוריים‪ .‬כלומר‪ ,‬התוצאות לאו דווקא‬
‫מעידות על הימצאות נוירוני מראה בבני אדם‪.‬‬
‫חוקרים במקומות שונים בעולם המשיכו במשך מספר שנים לערוך‬
‫סוגים שונים של ניסויים‪ ,‬בהם התבקשו הנבדקים לבצע ולצפות‬
‫בתנועות ידיים ובהבעות פנים‪ .‬הדיווחים על שני אזורי מוח‬
‫שמגיבים הן בזמן ביצוע תנועה והן בזמן הצפייה בה חזרו שוב‬
‫ושוב‪ ,‬אך חוסר היכולת הטכנית לבודד תגובות של נוירוני מראה לא‬
‫אפשרה הסקת מסקנות ברורות לגבי קיומם ותכונותיהם של נוירוני‬
‫מראה בבני אדם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם ניסוי דמיוני מצביע על כך שבזמן‬
‫צפייה בתנועות התגובות באזורי מערכת המראה של נשים חזקות‬
‫יותר מאשר התגובות של גברים‪ ,‬האם הדבר מעיד על פעילות‬
‫אינטנסיבית יותר של נוירוני מראה או של נוירונים ויזואליים? שני‬
‫ההסברים אפשריים באותה המידה‪.‬‬
‫במסגרת עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת ניו–יורק‪ ,‬בהנחייתו‬
‫של פרופ' דייוויד היגר‪ ,‬ביצענו מספר ניסויי ‪ fMRI‬במטרה למצוא‬
‫דרכים מתוחכמות יותר לבודד את נוירוני המראה בבני אדם וללמוד‬
‫על תכונותיהם‪ .‬בניסויים אלה התמקדנו בתכונה קריטית של נוירוני‬
‫מראה ‪ -‬הסלקטיביות שלהם לתנועות‪ .‬כדי להבין את התנועות‬
‫שמבצע האדם שמולנו אנו צריכים להבחין בין תנועות שונות‪ ,‬ועל‬
‫מוחנו ליצג כל אחת מהן בצורה שונה‪ .‬מבחינה עצבית הדבר אומר‪,‬‬
‫שפעילות של נוירונים שונים צריכה ליצג תנועות שונות בצורה‬
‫סלקטיבית‪ ,‬כך שנוירוני מראה מסוימים יגיבו‪ ,‬למשל‪ ,‬לתנועת‬
‫"נפנוף לשלום"‪ ,‬בעוד שאחרים יגיבו לתנועת "בוא הנה" (ראו איור‬
‫מס' ‪ .)2‬ללא הבדלה זו בייצוג העצבי נבלבל בין תנועות שונות ונגיע‬
‫למסקנות שגויות לגבי המסרים או הכוונות של האדם שמולנו‪.‬‬
‫בניסויים שלנו ביקשנו מהנבדקים לשחק את המשחק "אבן‪ ,‬נייר‬
‫ומספריים" והסתכלנו על התגובות המוחיות בזמן ביצוע תנועה‬
‫ובזמן צפייה בתנועה‪ .‬בעזרת שיטות אנליזה מתוחכמות הצלחנו‬
‫להראות שבאזורי מערכת המראה של הנבדקים שלנו יש אכן נוירונים‬
‫שמקודדים תנועות באופן סלקטיבי‪ ,‬כך שאוכלוסיית נוירונים אחת‬
‫הגיבה לתנועת "אבן"‪ ,‬בעוד שאוכלוסייה אחרת הגיבה לתנועת‬
‫"מספריים"‪ .‬זאת‪ ,‬בין אם הנבדק ביצע את התנועה ובין אם רק צפה‬
‫בה‪ .‬מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים טכניים אומר‪ ,‬שגם הניסויים‬
‫שלנו לא הוכיחו את קיומם של נוירוני מראה בבני אדם‪ ,‬אך הם‬
‫הראו שנוירונים באזורי מערכת המראה של האדם מסוגלים לזהות‬
‫תנועות נצפות גם כאשר אלה אינן כוללות אובייקט פיזי‪ .‬זיכרו‬
‫שאצל קופים נוירוני מראה הגיבו רק לתנועות כלפי אובייקט‪ ,‬כגון‬
‫פרי או כדור‪ .‬אצל בני אדם‪ ,‬נוירונים באזורי מערכת המראה הגיבו‬
‫בצורה סלקטיבית לתנועות סימבוליות הקשורות למשחק חברתי‪.‬‬
‫זהו בהחלט צעד קדימה בקונטקסט של תקשורת חברתית‪ ,‬וסיבה‬
‫לאופטימיות זהירה לגבי נכונות התיאוריה של ריזולאטי‪.‬‬
‫המחקרים על מערכת המראה של בני האדם נמצאים עדיין בתחילת‬
‫דרכם‪ .‬מבחינה אבולוציונית יש לשער שאם נוירוני מראה קיימים‬
‫אצל קופים‪ ,‬רוב הסיכויים שהם קיימים גם אצל בני אדם‪ .‬אך עד‬
‫שלא תימצא שיטה טובה לבודד את תגובותיהם מתוך מכלול תאי‬
‫| ‪063‬‬
‫העצב שנמצאים באותם אזורי מוח‪ ,‬לא נוכל ללמוד על תכונותיהם‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬עדיין לא התחלנו להתמודד עם מגוון שאלות הנוגעות‬
‫להתפתחות נוירוני מראה במהלך החיים ‪ -‬כיצד לומדים נוירוני‬
‫המראה של הקוף לפרש נכונה את תנועות החוקר? זו שאלה שאינה‬
‫טריוויאלית‪ ,‬בהתחשב בכך שלתנועות מאוד דומות יש כוונות מאוד‬
‫שונות‪ ,‬או שלאותה תנועה יכול להיות פירוש שונה בהקשרים שונים‬
‫‪ -‬לדוגמה‪ ,‬נפנוף לשלום לעומת נפנוף להתראות‪.‬‬
‫אוטיזם‬
‫סיפור אחרון נוגע באחד החלקים הפחות מוצלחים בסאגת נוירוני‬
‫המראה‪ ,‬והוא העלאת הרעיון שאוטיזם עלול להיגרם מנוירוני‬
‫מראה פגומים או ממערכת מראה פגומה‪ .‬אינטואיטיבית‪ ,‬ההיפותזה‬
‫נשמעת על פניה הגיונית‪ :‬אנו משערים שנוירוני מראה הם הבסיס‬
‫לתקשורת חברתית‪ ,‬וכיוון שהתופעה הבולטת ביותר באוטיזם היא‬
‫קשיים בתקשורת חברתית‪ ,‬הגיוני להסיק שאוטיזם נגרם כתוצאה‬
‫מנוירוני מראה פגומים או לא מפותחים‪.‬‬
‫על אף שההיפותזה נשמעת הגיונית‪ ,‬היא גם מאוד נאיבית‪ .‬אמנם‬
‫אחד המאפיינים של אוטיזם הוא קשיים בתקשורת חברתית‪ ,‬אבל יש‬
‫לתסמונת זו סימפטומים רבים נוספים שאין להם כל קשר לנוירוני‬
‫מראה‪ ,‬כמו ליקויים בשפה‪ ,‬תחומי עניין מוגבלים ואובססיביים‪,‬‬
‫תנועות ידיים בלתי נשלטות‪ ,‬בעיות עיכול ושינה‪ ,‬ועוד‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫ההיפותזה צברה תאוצה ונידונה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בעיתונות העממית‬
‫בהתלהבות שגבלה בחוסר אחריות מדעית‪ ,‬עד שלעתים נדמה היה‪,‬‬
‫שהחוקרים שכחו שמדובר בתיאוריה בלבד‪.‬‬
‫עם השנים התפרסמו ניסויים שהשוו את עוצמת התגובות של‬
‫מערכת המראה אצל נבדקים עם ובלי אוטיזם‪ ,‬ואלה הראו תוצאות‬
‫שונות ולא עקביות ‪ -‬חלקם הראו פעילות נורמלית באוטיסטים‪,‬‬
‫ואחרים הראו פעילות חלשה מדי או חזקה מדי ‪ -‬שילוב תוצאות‬
‫שכיח במקרים בהם מספר הנבדקים בכל ניסוי קטן‪ ,‬ויש רעש‬
‫במדידת התגובות המוחיות‪.‬‬
‫אך ההיפותזה כבר התקבעה‪ ,‬וחוקרים רבים המשיכו להתעלם‬
‫מהממצאים הלא־עקביים ולהתייחס להיפותזה כאילו אוששה‬
‫בניסויים‪ .‬לאחרונה פרסמתי יחד עם פרופ' מרלין ברמן‬
‫מאוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג מחקר‪ ,‬שהשווה בין תגובות‬
‫מוח של נבדקים עם ובלי אוטיזם בזמן צפייה בתנועות ובזמן ביצוע‬
‫תנועות‪ .‬בעזרת אותה טכניקה מתקדמת ומשחק הדומה ל"אבן‪ ,‬נייר‬
‫ומספריים" הראינו‪ ,‬שלא זו בלבד שמערכת המראה של הנבדקים‬
‫האוטיסטים הגיבה בעוצמת פעילות נורמלית‪ ,‬אלא שהיא הגיבה גם‬
‫בסלקטיביות נורמלית‪ .‬אזורי מערכת המראה של האוטיסטים הכילו‬
‫תאי עצב שזיהו את התנועות הנצפות‪ ,‬כך שאוכלוסייה אחת של‬
‫נוירונים הגיבה לתנועת ה"אבן"‪ ,‬ואוכלוסייה אחרת הגיבה לתנועת‬
‫ה"מספריים"‪ .‬זאת‪ ,‬על אף שלנבדקים האוטיסטים שלנו היו בעיות‬
‫חמורות בתקשורת חברתית‪ .‬כלומר‪ ,‬קשיים אלה לא נבעו מחוסר‬
‫היכולת של נוירונים באזורי המראה שלהם לזהות תנועות‪ ,‬כפי‬
‫שחזתה ההיפותזה‪.‬‬
‫בעקבות פרסום המחקר נשאלתי מספר פעמים על–ידי חוקרים‬
‫מנוסים‪" :‬אם מערכת המראה של האוטיסטים תקינה‪ ,‬איך אתה מסביר‬
‫את בעיות התקשורת החברתית שלהם?" שאלה זו מעידה על מידת‬
‫ההיסחפות בנושא‪ .‬קשיים בתקשורת חברתית ואוטיזם יכולים לנבוע‬
‫מפגמים באינספור אוכלוסיות של נוירונים בכל אחד מאזורי המוח‪,‬‬
‫ואין צורך ליחס פגם דווקא לנוירוני המראה‪ ,‬אם הם אכן קיימים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬לאדם עיוור תהיה בעיה לפרש את הבעות הפנים של הסובבים‬
‫אותו‪ ,‬אך אף אחד לא יעלה על הדעת שהבעיה נעוצה בנוירוני מראה‬
‫פגומים‪ .‬מדע טוב צריך להצית את הדמיון ולהציע תיאוריות חדשות‬
‫ונועזות‪ ,‬אך עם זאת‪ ,‬יש לשמור על זהירות ולהימנע מהצהרות שווא‪,‬‬
‫במיוחד בנושא רגיש כמו אוטיזם‪ ,‬שבו מעורבת אוכלוסייה גדולה של‬
‫הורים נואשים‪ ,‬המשוועים לפתרון אמיתי‪.‬‬
‫התגלית המפתיעה לגבי קיומם של נוירוני מראה אצל קופים לפני‬
‫כ–‪ 15‬שנה פתחה תחום מחקר חדש בעולם הנוירוביולוגיה ‪ -‬ניסיון‬
‫להבין את המנגנונים המוחיים שמאפשרים תקשורת חברתית‪ .‬זו‬
‫הפעם הראשונה שעולמות הפסיכולוגיה והנוירוביולוגיה מתחברים‬
‫בצורה כל–כך הרמונית סביב מנגנון פשוט כמו נוירון מראה‪ .‬על אף‬
‫שכנראה לעולם לא אבין עד הסוף את מחשבותיה של שרון‪ ,‬הרעיון‬
‫שאני יכול להתבונן בה‪" ,‬לשים את עצמי בנעליה" ולהזדהות עם‬
‫תחושותיה וכוונותיה על–ידי הפעלת נוירוני המראה שלי‪ ,‬נראה לי‬
‫קסום ומרגש‪ .‬גם אם בעתיד יתברר כי ההסבר האמיתי לכך מורכב‬
‫קצת יותר‪.‬‬
‫רוצים לדעת יותר?‬
‫‪1. Rizzolatti, G. and L. Craighero, The mirror–neuron system. Annu‬‬
‫‪Rev Neurosci, 2004. 27: p. 92–162.‬‬
‫‪2. Dinstein, I., et al., A mirror up to nature. Curr Biol, 2008. 18(1): p.‬‬
‫‪R8–13.‬‬
‫‪3. Ramachandran, V.S. and L.M. Oberman, Broken mirrors: a theory‬‬
‫‪of autism. Sci Am, 2006. 295(5): p. 9–62.‬‬
‫‪4. Gallese, V., et al., Action recognition in the premotor cortex. Brain,‬‬
‫‪1996. 119 ( Pt 2): p. 609–593.‬‬