צרעת בזמן הזה נגע בענין

Transcription

צרעת בזמן הזה נגע בענין
‫בס"ד‬
‫בענין נגע צרעת בזמן הזה‬
‫פרשת תזריע‪-‬מצורע‪ ,‬תשע"ה‬
‫‪ )1‬ויקרא (תזריע) – פרק יג‪ ,‬פסוק ב‬
‫ָאדָ ם כִּ י י ְִּהיֶה בְ עֹור בְ שָ רֹו ְׂש ֵאת אֹו סַ פַחַ ת אֹו בַ הֶ ֶרת‪ ,‬וְ הָ יָה בְ עֹור בְ שָ רֹו ְל ֶנגַע צָ ָרעַ ת‪ ,‬וְ הּובָ א ֶאל‬
‫ַאהֲ רֹן הַ כֹהֵ ן‪ ,‬אֹו ֶאל ַאחַ ד ִּמבָ נָיו הַ כֹהֲ נִּים‪.‬‬
‫‪ )2‬מסכת נגעים – פרק א‪ ,‬משנה א‬
‫מראות נגעים‪ ,‬שניים שהן ארבעה‪ :‬בהרת עזה כשלג‪ ,‬שנייה לה כסיד ההיכל; והשאת כקרום‬
‫ביצה‪ ,‬שנייה לה כצמר לבן‪ ,‬דברי רבי מאיר‪ .‬וחכמים אומרין‪ ,‬שאת כצמר לבן‪ ,‬שנייה לה‬
‫כקרום ביצה‪.‬‬
‫‪ )3‬רמב"ם ‪ -‬הלכות טומאת צרעת‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה ב‬
‫וד' מראות יש בצרעת עור הבשר ואלו הן‪:‬‬
‫לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג הוא הנקרא בהרת‪,‬‬
‫ולובן שהוא דיהה מזה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו הוא הנקרא שאת‪,‬‬
‫ולבן שדיהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת ונקראת ספחת‪,‬‬
‫ולובן שדיהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה היא תולדת השאת וגם זה נקרא ספחת‬
‫הנה למדת שהמראה שהוא כסיד ההיכל הוא ספחת הבהרת‪,‬‬
‫והמראה שהוא כקרום ביצה היא ספחת השאת‪,‬‬
‫שאין לשון ספחת אלא טפילה‪,‬‬
‫מכאן אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת וספחתה‪ ,‬שאת וספחתה‪:‬‬
‫‪ )4‬ויקרא (תזריע) – פרק יג‪ ,‬פסוקים מה‪-‬מו‬
‫וְ הַ צָ רּועַ אֲ שֶ ר בֹו הַ ֶנגַע‪ ,‬בְׂ גָדָ יו י ְִׂהיּו פְׂ רֻ ִמים וְׂ ר ֹאׁשֹו י ְִׂהיֶה פָרּועַ ‪ ,‬וְׂ עַ ל שָ פָם יַעְׂ טֶ ה; וְׂ טָ מֵ א טָ מֵ א‬
‫י ְִׂק ָרא‪ .‬כָל יְמֵ י אֲ שֶ ר הַ ֶנגַע בֹו י ְִּטמָ א‪ ,‬טָ מֵ א הּוא‪ :‬בָ דָ ד יֵׁשֵ ב ִמחּוץ לַמַ חֲ נֶה מֹוׁשָ בֹו‪.‬‬
‫‪ )5‬ויקרא (מצורע) – פרק יד‪ ,‬פסוקים א‪-‬ב‬
‫תֹורת הַ ְׂמצ ָֹרע בְׂ יֹום טָ הֳ ָרתֹו‪ :‬וְ הּובָ א ֶאל הַ כֹהֵ ן‪.‬‬
‫ַויְדַ בֵ ר ד' ֶאל מֹשֶ ה לֵאמֹר‪ .‬ז ֹאת ִת ְׂהיֶה ַ‬
‫‪ )6‬ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל – ויקרא פרק יג‪ ,‬פסוק ב‬
‫נראה בהחלט‪ ,‬ש"נגע" איננו מציין מצב רגיל של מחלה; אלא "נגע" הוא מחלה הבאה כתוצאה‬
‫מגזירה אלוקית מיוחדת‪ .‬כך נראה מרוב המקומות‪ ,‬שלשון "נגע" נזכרת בהם‪ .‬מי שנפגע על‬
‫ידי נגע‪ ,‬הוא "נגוע" ‪ -‬מילולית‪ :‬אצבע אלוקים נגעה בו‪.‬‬
‫‪ )7‬כוזרי – מאמר שני‪ ,‬אות סב‬
‫ִשר ֵאל בְׂ מַ ֲעלַת הָ רּוחַ בְׂ גּוף‬
‫ָאמַ ר הֶ חָ בֵ ר‪ :‬כְ בָ ר ָאמַ ְר ִּתי לְָך‪ ,‬כִ י זֶה מֵ חֻ ֵקי כֹחֹות הַ ְׂשכִ ינָה‪ ,‬כִ י הָ י ְָׂתה בְׂ י ָ‬
‫כּונֹותם ּובְׂ ִמ ְׁׂשכְׂ נֵיהֶ ם‪,‬‬
‫ָ‬
‫גּופֹותם ּובִ ְׂת‬
‫ָ‬
‫נֹותנָה לָהֶ ם זִ יו וָהֶ דֶ ר בְׂ‬
‫אֹותם הַ חַ ּיּות הָ אֱ ֹל ִקית וְׂ ְׂ‬
‫הָ ָאדָ ם‪ ,‬מֹועִ ילָה ָ‬
‫ִׁש ַתנֶה יָפְׂ יָם‪ּ ,‬וכְ שֶ ִּהיא ִּמ ְת ַרחֶ ֶקת‬
‫ּובְׂ עֵ ת ׁשֶ ִמ ְׂת ַרחֶ ֶקת מֵ הֶ ם‪ִ ,‬מ ְׂס ַת ֶכלֶת עֲצָ ָתם וְׂ י ְִׂת ַכעֲרּו גּופֵיהֶ ם וְׂ י ְׂ‬
‫ידים נ ְִּר ֶאה עַ ל כָל ִּאיש ו ִָּאיש ִּסמַ ן ִּה ְת ַרחֵ ק אֹור הַ ְשכִּ ינָה ִּממֶ נּו‪ ,‬כַאֲ שֶ ר נ ְִּר ֶאה ִּה ְת ַרחֵ ק הָ רּוחַ‬
‫יח ִּ‬
‫ִּמ ִּ‬
‫פִּ ְתאֹום בַ עֲבּור פַחַ ד אֹו ְד ָאגָה ְמ ַֹשנֹות הַ ּגּוף‪,‬וְ נ ְִּר ֶאה בַ נ ִָּשים ּובַ נְעָ ִּרים בַ עֲבּור חֲ לִּישּות רּוחָ ם‪ ,‬שֶ יֵעָ שּו‬
‫יאה בַ ַל ְילָה‪ ,‬וְ הֵ ם ְמיַחֲ ִּדים זֶה ֶאל הַ שֵ ִּדים‪ ,‬וְ ֶאפְ שָ ר‬
‫חֹורים וִּ ירֻ ִּקים מֵ הַ יְצִּ ָ‬
‫גּופֹותם ְמקֹומֹות ְש ִּ‬
‫ָ‬
‫בְ‬
‫שֶ י ְִּק ֶרה ִּמזֶה ּומַ ְראֹות הַ מֵ ִּתים וְ הַ הֲ רּוגִּ ים חֳ ָליִּים ָק ִּשים בַ ּגּוף ּובַ ֶנפֶש‪.‬‬
‫‪------------------------------------------‬‬‫‪1‬‬
‫בס"ד‬
‫‪ )8‬מסכת ערכין דף טז‪.‬‬
‫א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין‪ :‬על לשון הרע‪ ,‬ועל שפיכות‬
‫דמים‪ ,‬ועל שבועת שוא‪ ,‬ועל גילוי עריות‪ ,‬ועל גסות הרוח‪ ,‬ועל הגזל‪ ,‬ועל צרות העין‪.‬‬
‫‪ )9‬רמב"ן – פרשת תזריע‪ ,‬פרק יג‪ ,‬פסוק מז‬
‫והבגד כי יהיה בו נגע צרעת ‪ -‬זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם‪ ,‬וכן נגעי הבתים‪ ,‬אבל‬
‫בהיות ישראל שלמים לד' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם‬
‫במראה טוב‪ ,‬וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו‪,‬‬
‫להראות כי השם סר מעליו‪ .‬ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ‬
‫אחוזתכם"‪ ,‬כי היא מכת השם בבית ההוא‪ .‬והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה'‪ ,‬כמו‬
‫שאמר (שם) "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה"‪ ,‬ואין הדבר מפני היותו חובת‬
‫קרקע‪ ,‬אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה‪:‬‬
‫ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד‪ ,‬שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק‪,‬‬
‫ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו‪ .‬והטעם‪ ,‬כי אז נתישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה‬
‫שכינה בתוכם‪ .‬וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ‪ ,‬ולא הוצרך למעט מהן‬
‫חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם‪ .‬ומפני זה עוד אינם נוהגים אלא בבגדים לבנים לא‬
‫בצבועים‪ ,‬כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו ולא אצבע אלקים היא‪,‬‬
‫ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין כדברי רבי שמעון (נגעים פי"א מ"ג(‪.‬‬
‫‪ )11‬ספורנו – פרשת תזריע‪ ,‬פרק יג‪ ,‬פסוק מז‬
‫והבגד כי יהיה בו נגע צרעת‪ .‬ממה שאין ספק בו שלא יהיה זה בטבע בשום פנים‪ ,‬כי בבגד לא‬
‫יקרו אלה המראות המשונות אם לא מצד מלאכה תשימם בו בצבעים שונים בכונה או שלא‬
‫בכונה וזה מצד איזה חטא שיקרה בסמים הצובעים או במלאכת האומן או בהתפעלות הבגד‬
‫הצבוע‪ .‬וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל‪ .‬אמנם‬
‫העיד הכתוב שלפעמים יהיה זה כפלא בבגדים ובבתים‪ ,‬וזה להעיר אוזן הבעלים על עבירות‬
‫שבידם‪ ,‬כמו שספרו ז"ל שיקרה בענין השביעית כאמרם (קידושין כ‪ ,‬א) בא וראה כמה קשה‬
‫אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את מטלטליו לא הרגיש סוף‬
‫מוכר שדהו וכו'‪ .‬וכל זה בחמלת ה' על עמו‪ .‬וכן קבלו ז"ל שאין בגדי גוים מטמאים בנגעים‪.‬‬
‫וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים‪ ,‬כי הוא‬
‫לבדו מוכן מכולם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות‪ ,‬כאשר העיד הוא יתברך באמרו‬
‫בצלמנו כדמותנו (בראשית א‪ ,‬כו) ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישיי הנקרא‬
‫צלם אלהים ובכחו הבחיריי הנקרא דמות אלהים כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה‬
‫וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה‬
‫צדקה ומשפט‪ ,‬ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו הנה זה בלי ספק‬
‫דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא כאמרו‬
‫וצדיק יסוד עולם‪ .‬וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכח המתאוה‬
‫הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו יהיה העונש עליו‬
‫נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלהי כאמרו כי לא אצדיק רשע (שמות כג‪ ,‬ז) וכאשר יקרה‬
‫זה לאדם בשגגה שיוצא מאתו הנה יתיסר בממונו או בגופו כפי החכמה האלהית להעיר אזנו‬
‫כאמרו ויגל אזנם למוסר (איוב לו‪ ,‬י) אמנם הנרדמים אשר לא (ידעו כלל ולא) התעוררו כלל‬
‫לדעת דבר מזה והם כל בני הנכר ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק‬
‫תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים אשר‬
‫לא תפול השגחה אלהית באישיהם אבל במיניהם בלבד כי בהם תשלם כונת הממציא יתברך‪.‬‬
‫וכאשר בחר באומה הישראלית כאמרו בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה (דברים ז‪ ,‬ו) וזה‬
‫מפני שתקות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה‬
‫באישי זולתה‪ ,‬כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתה ומקובל בכולה מהאבות כאמרו‬
‫נודע ביהודה אלהים וגו' [בישראל גדול שמו] (תהלים עו ב) כתב להורותם התורה והוא החלק‬
‫‪2‬‬
‫בס"ד‬
‫העיוני והמצוה והוא החלק המעשי כאשר העיד באמרו והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם‬
‫(שמות כד‪ ,‬יב) והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורין כאמרו אם שמוע תשמע כל המחלה‬
‫אשר שמתי במצרים לא אשים עליך (שם טו‪ ,‬כו) ובחמלתו עליהם כשיהיה הרוב מהם לרצון‬
‫לפניו אמר לעורר היחידים מהם‪ ,‬ראשונה בנגעי בגדים אשר עליהם באה הקבלה שאין בגדי‬
‫גוים מטמאים בנגעים‪ ,‬וכשלא יספיק זה יעוררם בנגעי בתים אשר בהם גם כן לא יבא נגע‬
‫צרעת בטבע כלל‪ .‬ולזה ראוי שלא יהיו בגדי גוים מטמאים ולא בתיהם מטמאים בנגעים כלל‬
‫כמו שקבלו הם ז"ל‪ .‬וכאשר לא עלו הדורות למדרגה ראויה לחמלה זו‪ ,‬אין זכרון לראשונים‬
‫שנמצאו לעולם נגעי בתים עד שאמרו קצתם ז"ל שלא היו לעולם‪:‬‬
‫‪ )11‬אלשיך הקדוש – ריש פרשת תזריע‬
‫ואף גם בישראל עצמן אין רישומן של כחות הטומאה ניכר‪ ,‬אם לא בזמן אשר היו שלמים‬
‫וטובים שהיתה קדושתן דוחה הטומאה חוצה‪ ,‬מה שאין כן בזמן הזה‪ .‬ומה גם לרבותינו ז"ל‬
‫שאמרו (ערכין טז א) כי בא הצרעת על לשון הרע‪ .‬ומה היה כי בימים הראשונים אשר היו‬
‫טובים בני אדם מאלה היה בם נגע צרעת‪ ,‬ועתה שרבו כמו רבו מספרי לשון הרע יהיו נקיים‪.‬‬
‫אך הוא הטעם‪ ,‬כי בזמן שנתמעטה הקדושה כי פסו אמונים מבני אדם‪ ,‬לא תגעל נפשם כח‬
‫טומאתם להראות החוצה בעור הבשר בלבד‪ .‬וזהו אומרו אדם שהוא תואר המשובח‬
‫שבתוארים כמדובר‪ .‬וזהו אומרו (יג ב) והיה בעור בשרו לנגע צרעת‪ ,‬לומר מי שהוא אדם שהוא‬
‫מהשלימים אני אומר כי יהיה בעור בשרו שאת וכו'‪ .‬כי הלא למה שוהיה בעור בשרו של אדם‬
‫החשוב הנזכר‪ ,‬יהיה לנגע צרעת‪ .‬כלומר שאילו היה בבלתי כשר לא היה רושם עונו ניכר בעור‬
‫בשרו‪ .‬וגם לכלל רבותינו ז"ל האומרים (ויקרא רבה יא ז) שכל מקום שנאמר והיה הוא שמחה‪,‬‬
‫ירמוז באומרו והיה‪ ,‬כי שמחה תחשב לו שעשה העון רושם בו‪ ,‬כי קדוש הוא והטומאה חוצה‬
‫בעור‪.‬‬
‫‪ )12‬מראה כהן – פתיחה למסכת נגעים‪ ,‬אות לט (לבעל תפארת ישראל‪)1‬‬
‫כל דיני מצורע ונגעים וטהרתן נוהג בין בארץ בין בחו"ל (חוץ מנגעי בתים שאינו נוהג רק בבתי‬
‫ארץ ישראל)‪ ,‬בפני הבית ובין שלא בפני הבית (תוספתא נגעים פרק ח‪ ,‬רמב"ם פרק י"א‬
‫מהלכות טומאת צרעת ה"ו)‪ .‬ומימי תמהתי‪ :‬למה אין נוהגין כן בזמן הזה? וזכרתי ימים‬
‫מקדם‪ ,‬שבילדותי הצעתי תמיהתי זו לפני הגאון הגדול מו"ה עקיבא זצוק"ל‪ 2‬והשיבני שגם‬
‫הוא תמה על דבר זה ושאין לו תירוץ המתקבל על הדעת‪.‬‬
‫‪ )13‬ראבי"ה – חלק ג‪ ,‬מועד קטן‪ ,‬סימן תתמ‬
‫הלכות מצורע לא הזקקתי לפרש דכיון דכהן לא חזי ליה ולא בקיאין למיחזי‪ ,‬ולא נהגי ביה‬
‫בזמן הזה כל דיני מצורע‪ ,‬אבל מרחיקין מהם מפני הסכנה‪:‬‬
‫‪ )14‬ספר החינוך – מצוה קעג [מצות הטהרה מן הצרעת שתהיה במינים ידועים]‬
‫ונוהגת טהרה זו בכל מקום ובכל זמן שיש כהן חכם בנגעים‪ ,‬כן פירש הרמב"ם זכרונו לברכה‪,‬‬
‫וכן ראיתי בספרא‪ .‬ועובר עליה ולא עשאה כמשפט ביטל עשה‪.‬‬
‫‪ )15‬מסכת נגעים – פרק ג‪ ,‬משנה א‬
‫‪...‬הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן‪ ,‬אומרים לו "אמור‬
‫טמא" והוא אומר "טמא"‪" ,‬אמור טהור" והוא אומר "טהור"‪...‬‬
‫‪ 1‬ר' ישראל ליפשיץ זצ"ל (‪)2871-2781‬‬
‫‪ 2‬ר' עקיבא איגר זצ"ל‬
‫‪3‬‬
‫בס"ד‬
‫‪ )16‬מסכת ערכין דף ג‪.‬‬
‫הכל רואין את הנגעים הכל כשרין לראות את הנגעים לאתויי מאי? לאתויי שאינו בקי בהן‬
‫ובשמותיהן‪ .‬והאמר מר אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים? אמר רבינא לא‬
‫קשיא הא דמסברי ליה וסבר הא דמסברי ליה ולא סבר‪:‬‬
‫‪ )17‬להורות נתן – פרשת תזריע‪ ,‬עמ' קב‪-‬קג‪( 3‬ר' נתן געשטעטנער זצ"ל)‬
‫ובעניי לא הבנתי מה שנתקשו הגאונים ז"ל בזה‪ ,‬דהרי מבואר בש"ס שבועות (דף ו‪ ).‬כל כהן‬
‫שאינו בקי בהן ובשמותיהן (של הנגעים) אינו רואה את הנגעים‪ .‬ומבואר בגמרא שם‪ ,‬דלא סגי‬
‫אם הכהן יודע שמראה זה הוא מראה טמא‪ ,‬אלא גם לדעת אם הוא בהרת או שאת או ספחת‪.‬‬
‫וכן מבואר ברמב"ם (פ"א מטומאת צרעת ה"ג) וז"ל‪ ,‬שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן‬
‫כשמלמדין אותו ומודיעין אותו‪ ,‬לא יראה הנגע עד שיבין ויכיר ויאמר זו היא הבהרת וזו היא‬
‫ספחתה‪ ,‬זו היא השאת וזו היא ספחתה עכ"ל‪ .‬ויתירה מזו כתב הרמב"ם (פ"ט שם ה"ב) וז"ל‪,‬‬
‫אבל אם היה הכהן רואה וסומך על עצמו אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו ויהיה‬
‫בקי בכל הנגעים ובשמותיהן‪ ,‬בנגעי אדם כולם ובנגעי בגדים ובנגעי בתים עכ"ל‪ .‬הרי דאין הכהן‬
‫רואה את הנגעים עד שיהא בקי בכל מיני נגעים וידע להבחין ולומר נגע זה הוא מסוג מראה‬
‫פלוני‪ .‬והנה בזמנינו אבדה חכמת חכמים בעוה"ר ואין מי שיהא בקי בכל מראות הנגעים בכל‬
‫פרטיהן ודקדוקיהן‪ .‬ובתוס' שבועות (דף ה‪ :‬ד"ה שנים)‪ ,‬כתבו לחד פירושא שישנם ע"ב מראות‬
‫לובן בנגעי אדם‪ ,‬והן מחולקין בד' חלקים‪ ,‬שלג צמר סיד קרום עיי"ש‪ .‬נמצא דבכל מראה ישנם‬
‫ט"ז גוונים‪ ,‬ונמצא שהכהן צריך לדעת לחלק בין ע"ב גוונים שכולם לבנים‪ ,‬ולומר על כל גוון‬
‫וגוון זוהי בהרת או שאת או סיד או קרום שהם ספחתם‪ .‬והיא חכמה נפלאה להבחין בין ע"ב‬
‫גוונים במראה לבן בלבד ואי אפשר לדעתה אלא ע"י קבלה איש מפי איש ממקבלי התורה‪.‬‬
‫ובזמן הזה אין אתנו יודע עד מה‪ ,‬ואין מציאות של ראיית נגעים בזמן הזה ע"י כהן‪ .‬ובלי ראיית‬
‫כהן הלא ליכא טומאת וטהרת נגעים וכמבואר בש"ס וברמב"ם (פ"ט מטומאת צרעת ה"ב)‬
‫דהטומאה והטהרה תלויה בכהן‪ .‬ובאמת כן מבואר בחינוך (מצוה קע"א) וז"ל‪ ,‬ונוהגת בכל זמן‬
‫שיהיו לנו חכמים כהנים שיודעים הנגעים שראויים לטהר ולטמא עכ"ל‪ .‬וא"כ בזמן הזה שאין‬
‫אנו יודעים את המראות לא שייך קיום מצוה זו‪.‬‬
‫‪ )18‬אור שמח על הרמב"ם – הלכות טומאת צרעת‪ ,‬פרק יא‪ ,‬הלכה ו‬
‫רבינו בפירוש המשנה בסוף מסכת (נגעים פי"ד מי"ב) מסתפק אם בזמן הזה דאי אפשר להביא‬
‫קרבנות לטהרו לגמרי אם עשה דוחה ל"ת דתגחלת‪ ,‬כיון שלא יתכן הטהרה בשלימות‪ ,‬ומביא‬
‫מספרא דר"ט טהר בגבולין‪ .‬אמנם בהלכות תרומות פ"ז כתב דבעינן כהן מיוחס‪ ,‬ובזה"ז אין‬
‫כהן מיוחס‪ .‬ויתכן דנשתכח מאתנו מראה של שני תולעת‪ ,‬כמו שנשתכח מראה התכלת והחלזון‬
‫כן נשתכח התולעת שני ומראהו‪ ,‬ולא יתכן טהרתו וטהרת בתים‪ ,‬ופשוט‪:‬‬
‫‪ )19‬ויקרא (מצורע) – פרק יד‪ ,‬פסוק נז‬
‫תֹורת הַ צָ ָרעַ ת‪.‬‬
‫לְהֹורֹת בְ יֹום הַ טָ מֵ א ּובְ יֹום הַ טָ הֹר ז ֹאת ַ‬
‫‪ )21‬תורת כהנים – פרשת מצורע‪ ,‬פרשה ז‪ ,‬פרק ה‪ ,‬אות טז‬
‫חנניה בן חכינאי אומר ולמה בא להורות מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו‪.‬‬
‫‪ )21‬רדב"ז על הרמב"ם – הלכות תרומות‪ ,‬פרק ז‪ ,‬הלכה ט‬
‫והוא שיטמא אותו כהן מיוחס וכו'‪ .‬דכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ואפי' שנראו בו‬
‫סימני החלט הרי הוא טהור עד שיטמאנו כהן מיוחס‪ .‬ומזה הטעם אין טומאת נגעים נוהגת‬
‫בזמן הזה שהרי טהרת המצורע נוהגת בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית אלא ודאי‬
‫מה שלא נהגו בה מפני שאין עתה בינינו כהן מיוחס‪:‬‬
‫‪ 3‬נדפס בשנת תשנ"ה; ונדפס מחדש [להורות נתן השלם] בשנת תשע"ב‬
‫‪4‬‬
‫בס"ד‬
‫‪ )22‬אוצר נחמד על הכוזרי – מאמר שלישי‪ ,‬אות מט [דף קכה‪-:‬קכו‪( ].‬ר' ישראל הלוי זצ"ל)‬
‫‪...‬ואנחנו לא שמענו זה מעולם‪ ,‬ולא ראינו מי שכתב בשום חיבור‪ ,‬שינהוג דין זה של מצורע‬
‫וטהרתו בזמן הזה‪ ,‬ואפי' בחו"ל‪ .‬ואולם זה אין להקשות מאחר שאין בזמנינו דיני טומאה מה‬
‫מצוה שייך בטומאה וטהרה שלו בח"ל‪ ,‬דא"ל לענין שמשלחין אותו חוץ לחומה הלא אינו צריך‬
‫שלוח רק מעיירות המוקפות חומה שבא"י בלבד' כנז' במשנה פ"ק דכלאים וכ"פ הרמב"ם פרק‬
‫י' מה' צרעת משנה ז' וא"כ בחו"ל מה תועלת בטהרתו? דזה אינו קושיא שהרי המצורע חייב‬
‫בפריעה ופרימה ועוטה על שפם‪ ,‬והוא מצות עשה כמ"ש הרמב"ם פ"י מה' צרעת משנה ו'‪ ,‬וכן‬
‫אסור בתשמיש המטה עכ"פ בימי ספרו‪ ,‬כנז' ברמב"ם פי"א מה' הנזכרות‪ ,‬וא"כ למה עזבו זאת‬
‫המצוה בזמן הזה? וכנראה ג"כ מדברי החבר שאין טהרת מצורעים בינינו? והנראה לי לישב‬
‫בזה שהוא מפנח שאין הכהנים בזמן הזה מוחזקים לכהונה רק במילי דרבנן כגון לאכול תרומה‬
‫דרבנן‪ ,‬ואין בזמן הזה כהן מיוחס לענין תרומה דאורייתא‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם בפ' כ' מהלכות‬
‫ביאות אסורות והוא מגמ' דקידושין דף סט‪ ,‬ומאחר שאין הטומאה והטהרה תלוי' רק בכהן‬
‫דוקא‪ ,‬כנז' במשנה פ"ב דנגעים שהכהן צריך שיאמר טהור או טמא‪ ,‬וא"כ בזמן הזה שאין לנו‬
‫כהן ודאי א"א שיראה הנגעים‪ .‬ואין להשיב דמ"מ מאחר שאנו מחזיקין לכהנים בזמן הזה‬
‫בחזקת כהונה להחמיר‪ ,‬א"כ יראו הנגעים ויהא המצורע אסור בתשמיש המטה? דזה לא יתכן‬
‫שהרי הכהן צריך שיגלח כל שערו פאת ראשו וזקנו מפני שהעשה של תגלחת מצורע דוחה ל"ת‬
‫כנז' בריש יבמות ואם הניח שתי שערות לא עשה כלום וכמ"ש הרמב"ם פ"א משנה ג' מה'‬
‫צרעת‪ ,‬וכיון שאין כהן ודאי בזמנינו היאך יגלח אותו ויעבור לאווין דהשחתת פאת ראשו וזקנו‬
‫מספק? ומעתה ודאי שזה שאמר הרמב"ם שדין מצורע נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני‬
‫הבית והוא ע"פ תורת כהנים פ' מצורע במעשה דר"ט שטיהר מצורע בח"ל‪ ,‬ובתוספתא דנגעים‬
‫אמרו לטהרו או לטמאו בח"ל‪ ,‬היינו דוקא בזמן שהיו עדיין כהנים מיוחסים שהיו עדים‬
‫ששמשו אבותיו ע"ג המזבח כנז' בספ"ב דכתובות משא"כ בזמן הזה‪ .‬והתימא מן הרא"ה ז"ל‬
‫שסתם דבריו ואמר שרואין הנגעים בכל זמן‪ ,‬ושנה לשונו מל' הרמב"ם שכתב בארץ ובח"ל בפני‬
‫הבית וכו'‪ ,‬ולא אמר בכל זמן‪ ,‬דבזמן הזה ודאי שאין רואין כמדובר‪.‬‬
‫‪ )23‬מראה כהן – פתיחה למסכת נגעים‪ ,‬אות לט (לבעל תפארת ישראל‪)4‬‬
‫והשתא דקשישנא לדרדקי נ״ל דאף דאין לתרץ משום דלטהרתו צריך העברת תער על כל בשרו‪,‬‬
‫ומדאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה [כרמג״א סי׳ ר״א סק״ד] לפיכך לא נרצה לסמוך על חזקת‬
‫כהונה של זה לעבור על כמה לאוין בהעברת תער בזקנו ופאת ראשו שאפשר הוא שלא במקום‬
‫מצוה ואין ספק מוציא מידי וודאי [כנדה ט״ו ב׳]‪ .‬אבל אין זה תירץ מספיק‪ .‬דתינח נגעי אדם‪,‬‬
‫אבל נגעי בתים בא׳׳י ונגעי בגדים בכ״מ מאי איכא למימר? אולם נ״ל דבבתים ובגדים איכא‬
‫אפוקי ממונא מחזקת מריה‪ ,‬לנתוץ הבית ולשרוף הבגד‪ ,‬לא אלימא חזקת כהונה נגד חזקת‬
‫ממון‪ .‬ואף שבזמן הבית היו שורפין וסוקלין אחזקות [בקדושין פ׳ אי]‪ ,‬היינו בהחזיק א״ע לכך‬
‫מכח טענת ברי‪ .‬אבל הנך כהני בזה״ז שאינן מחזיקין א״ע לכהנים רק מכח טענת ספק‪ ,‬והרי‬
‫אין החלט נגע נעשה רק ע״י כהן מיוחס‪ ,‬לפיכך לא סמכו על ראיית הכהן גם לעניין טהרתו‬
‫כצפרים‪ .‬וגם בנגע אדם יש ספק שמא אינו כהן‪ ,‬ואיך יקיף פאת ראשו בנתק או איך יקיף‬
‫ראשו ויעביר תער על זקנו כשיתרפא‪.‬‬
‫‪ )24‬שלחן ערוך – או"ח סימן לח‪ ,‬סעיף יג [הלכות תפילין]‬
‫מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין‪.‬‬
‫‪ )25‬בית יוסף – סימן לח‬
‫בריש פרק ואלו מגלחין (מו"ק טו‪ ).‬מנודה ומצורע איבעיא לן מה הן בתפילין ולא איפשיטא‬
‫וכתב בעיטור (הל' תפילין ח"ז ס"א ע"ד) דאסור‪:‬‬
‫‪ 4‬ר' ישראל ליפשיץ זצ"ל (‪)2871-2781‬‬
‫‪5‬‬
‫בס"ד‬
‫‪ )26‬בני חיי – הערות על טור‪ ,‬אורח חיים סימן לח (ר' חיים אלגאזי זצ"ל)‬
‫וקשה טובא מה נשתנה דין תפילין שכתב בהם רבינו דין מצורע וכל דיניה המצורע‪...‬‬
‫‪ )27‬שו"ת משנה הלכות – חלק יא‪ ,‬סימן לו (ר' מנשה קליין)‬
‫מצורע אסור להניח תפילין‬
‫אור ליום ה' לסדר חיי שרה התש"נ מע"כ ידיד"נ היקר מאד נעלה הרה"ג וו"ח ירא"מ כו'‬
‫כש"ת מוה"ר מ נחם משה אפפען שליט"א ר"מ ומרביץ תורה בבאלטימאר מד‪.‬‬
‫אחדשכת"ר בידידות‪.‬‬
‫ובדבר אשר העיר מהא דפסק המחבר א"ח סי' ל"ח שאסור למצורע להניח תפילין ודקדקו‬
‫האחרונים ז"ל דס"ל להמחבר דדיני מצורע נוהגין בזה"ז וכ"כ התשב"ץ סי' קל"ז ‪/‬שאילת‬
‫יעב"ץ ח"א סי' קלח‪ /‬ד"ה ולא תותיב שאם אירע כן בגלות בזה"ז צריך שינהג בדין הצרעת‬
‫שהיא חובת הגוף ונוהג בכל מקום ואע"פ שלא דברו מיניה מוני המצות משום שאין אנחנו‬
‫בקיאין בכך אולם בבהרת עזה כשלג מסתברא דאיכא בקיאין עכ"ל‪...‬‬
‫ומיהו אין ביהמ"ד בלא חידוש נראה כעת להוסיף קצת מה שציינתי על הגליון שלי על דברת‬
‫התפא"י במראה הכהן הקדמה למס' נגעים אות ל"ט שהביא תוספתא דנגעים פ"ח ורמב"ם‬
‫פי"א מטו"צ דכל דיני מצורע ונגעים וטהרתן נוהג בין בארץ בין בחו"ל בין בפני הבית ובין שלא‬
‫בפני הבית (חוץ מנגעי בתים שאינו נוהג רק בא"י) ומעולם תמהתי למה אין נוהגין כן בזה"ז‬
‫והציע קושיא זו בילדותו לפני הגרע"א והשיב שגם הוא תמה על זה ושאין לו תי' המתקבל על‬
‫הדעת‪ ,‬וכתב דהגם על נגעי אדם יש לו תי' קצת אבל על נגעי בתים בא"י ונגעי בגדים בחו"ל‬
‫מא"ל וציינתי שם על הגליון עיין ספורנו עה"ת סוף פ' תזריע ותמצא תי' נכון על זה‪...‬‬
‫והנה ביאר לן הספורנו ז"ל דנגעי בתים ונגעי בגדים הם באים רק בדור שכולו או רובו זכאי‬
‫והם לרצון לפני ה' ומעשיהם רצוים לפניו ית' אז בא הנגע לעורר היחידים מהם שלא עלו‬
‫במדרגה ראשונה בנגעי בגדים ואם לא שתו לבם אח"כ לנגעי בתים ואח"כ לנגעי הגוף וא"כ‬
‫בזה"ז שלא עלה דור למדרגה זו אינו בנמצא נגע זו עד שגם בזמן הבית היו קצתם נסתפקו בהם‬
‫שלא היו מעולם‪ .‬נמצא דמצוה זו ישנה אלא כי אינה במציאות וכעין מי סוטה שכיון שלא היה‬
‫הדור זוכה בטלו ועוד כמה מצות ואפילו במצות מיתת ב"ד בטלו מ' שנה קודם החורבן ויש‬
‫להאריך בזה אלא שאין כאן זמ"ג‪.‬‬
‫אלו דברי ידידו דוכש"ת בידידות נאמנה חותם בסל מלא ברכות ים ודרום ירשה עדי יבא ינון‬
‫ולו יקהת עמים בלב ונפש‪ ,‬מנשה הקטן‬
‫‪ )28‬ילקוט שמעוני – משלי רמז תקנו (ע"פ ספר שמירת הלשון – שער הזכירה‪ ,‬פרק ו)‬
‫אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו‪ ,‬שומר מצרעת נפשו‬
‫‪6‬‬