צרעת בזמן הזה נגע בענין
Transcription
צרעת בזמן הזה נגע בענין
בס"ד בענין נגע צרעת בזמן הזה פרשת תזריע-מצורע ,תשע"ה )1ויקרא (תזריע) – פרק יג ,פסוק ב ָאדָ ם כִּ י י ְִּהיֶה בְ עֹור בְ שָ רֹו ְׂש ֵאת אֹו סַ פַחַ ת אֹו בַ הֶ ֶרת ,וְ הָ יָה בְ עֹור בְ שָ רֹו ְל ֶנגַע צָ ָרעַ ת ,וְ הּובָ א ֶאל ַאהֲ רֹן הַ כֹהֵ ן ,אֹו ֶאל ַאחַ ד ִּמבָ נָיו הַ כֹהֲ נִּים. )2מסכת נגעים – פרק א ,משנה א מראות נגעים ,שניים שהן ארבעה :בהרת עזה כשלג ,שנייה לה כסיד ההיכל; והשאת כקרום ביצה ,שנייה לה כצמר לבן ,דברי רבי מאיר .וחכמים אומרין ,שאת כצמר לבן ,שנייה לה כקרום ביצה. )3רמב"ם -הלכות טומאת צרעת ,פרק א ,הלכה ב וד' מראות יש בצרעת עור הבשר ואלו הן: לובן עז ביותר שאין למעלה ממנו שהוא נראה בעור הבשר כשלג הוא הנקרא בהרת, ולובן שהוא דיהה מזה מעט שנראה כצמר נקי של כבש בן יומו הוא הנקרא שאת, ולבן שדיהה מן השאת מעט שנראה כסיד ההיכל הוא תולדת הבהרת ונקראת ספחת, ולובן שדיהה מסיד ההיכל מעט והרי הוא כקרום ביצה היא תולדת השאת וגם זה נקרא ספחת הנה למדת שהמראה שהוא כסיד ההיכל הוא ספחת הבהרת, והמראה שהוא כקרום ביצה היא ספחת השאת, שאין לשון ספחת אלא טפילה, מכאן אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת וספחתה ,שאת וספחתה: )4ויקרא (תזריע) – פרק יג ,פסוקים מה-מו וְ הַ צָ רּועַ אֲ שֶ ר בֹו הַ ֶנגַע ,בְׂ גָדָ יו י ְִׂהיּו פְׂ רֻ ִמים וְׂ ר ֹאׁשֹו י ְִׂהיֶה פָרּועַ ,וְׂ עַ ל שָ פָם יַעְׂ טֶ ה; וְׂ טָ מֵ א טָ מֵ א י ְִׂק ָרא .כָל יְמֵ י אֲ שֶ ר הַ ֶנגַע בֹו י ְִּטמָ א ,טָ מֵ א הּוא :בָ דָ ד יֵׁשֵ ב ִמחּוץ לַמַ חֲ נֶה מֹוׁשָ בֹו. )5ויקרא (מצורע) – פרק יד ,פסוקים א-ב תֹורת הַ ְׂמצ ָֹרע בְׂ יֹום טָ הֳ ָרתֹו :וְ הּובָ א ֶאל הַ כֹהֵ ן. ַויְדַ בֵ ר ד' ֶאל מֹשֶ ה לֵאמֹר .ז ֹאת ִת ְׂהיֶה ַ )6ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל – ויקרא פרק יג ,פסוק ב נראה בהחלט ,ש"נגע" איננו מציין מצב רגיל של מחלה; אלא "נגע" הוא מחלה הבאה כתוצאה מגזירה אלוקית מיוחדת .כך נראה מרוב המקומות ,שלשון "נגע" נזכרת בהם .מי שנפגע על ידי נגע ,הוא "נגוע" -מילולית :אצבע אלוקים נגעה בו. )7כוזרי – מאמר שני ,אות סב ִשר ֵאל בְׂ מַ ֲעלַת הָ רּוחַ בְׂ גּוף ָאמַ ר הֶ חָ בֵ ר :כְ בָ ר ָאמַ ְר ִּתי לְָך ,כִ י זֶה מֵ חֻ ֵקי כֹחֹות הַ ְׂשכִ ינָה ,כִ י הָ י ְָׂתה בְׂ י ָ כּונֹותם ּובְׂ ִמ ְׁׂשכְׂ נֵיהֶ ם, ָ גּופֹותם ּובִ ְׂת ָ נֹותנָה לָהֶ ם זִ יו וָהֶ דֶ ר בְׂ אֹותם הַ חַ ּיּות הָ אֱ ֹל ִקית וְׂ ְׂ הָ ָאדָ ם ,מֹועִ ילָה ָ ִׁש ַתנֶה יָפְׂ יָםּ ,וכְ שֶ ִּהיא ִּמ ְת ַרחֶ ֶקת ּובְׂ עֵ ת ׁשֶ ִמ ְׂת ַרחֶ ֶקת מֵ הֶ םִ ,מ ְׂס ַת ֶכלֶת עֲצָ ָתם וְׂ י ְִׂת ַכעֲרּו גּופֵיהֶ ם וְׂ י ְׂ ידים נ ְִּר ֶאה עַ ל כָל ִּאיש ו ִָּאיש ִּסמַ ן ִּה ְת ַרחֵ ק אֹור הַ ְשכִּ ינָה ִּממֶ נּו ,כַאֲ שֶ ר נ ְִּר ֶאה ִּה ְת ַרחֵ ק הָ רּוחַ יח ִּ ִּמ ִּ פִּ ְתאֹום בַ עֲבּור פַחַ ד אֹו ְד ָאגָה ְמ ַֹשנֹות הַ ּגּוף,וְ נ ְִּר ֶאה בַ נ ִָּשים ּובַ נְעָ ִּרים בַ עֲבּור חֲ לִּישּות רּוחָ ם ,שֶ יֵעָ שּו יאה בַ ַל ְילָה ,וְ הֵ ם ְמיַחֲ ִּדים זֶה ֶאל הַ שֵ ִּדים ,וְ ֶאפְ שָ ר חֹורים וִּ ירֻ ִּקים מֵ הַ יְצִּ ָ גּופֹותם ְמקֹומֹות ְש ִּ ָ בְ שֶ י ְִּק ֶרה ִּמזֶה ּומַ ְראֹות הַ מֵ ִּתים וְ הַ הֲ רּוגִּ ים חֳ ָליִּים ָק ִּשים בַ ּגּוף ּובַ ֶנפֶש. ------------------------------------------1 בס"ד )8מסכת ערכין דף טז. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין :על לשון הרע ,ועל שפיכות דמים ,ועל שבועת שוא ,ועל גילוי עריות ,ועל גסות הרוח ,ועל הגזל ,ועל צרות העין. )9רמב"ן – פרשת תזריע ,פרק יג ,פסוק מז והבגד כי יהיה בו נגע צרעת -זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם ,וכן נגעי הבתים ,אבל בהיות ישראל שלמים לד' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב ,וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו .ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" ,כי היא מכת השם בבית ההוא .והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' ,כמו שאמר (שם) "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה" ,ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע ,אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה: ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד ,שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו .והטעם ,כי אז נתישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם .וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ ,ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם .ומפני זה עוד אינם נוהגים אלא בבגדים לבנים לא בצבועים ,כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו ולא אצבע אלקים היא, ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין כדברי רבי שמעון (נגעים פי"א מ"ג(. )11ספורנו – פרשת תזריע ,פרק יג ,פסוק מז והבגד כי יהיה בו נגע צרעת .ממה שאין ספק בו שלא יהיה זה בטבע בשום פנים ,כי בבגד לא יקרו אלה המראות המשונות אם לא מצד מלאכה תשימם בו בצבעים שונים בכונה או שלא בכונה וזה מצד איזה חטא שיקרה בסמים הצובעים או במלאכת האומן או בהתפעלות הבגד הצבוע .וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל .אמנם העיד הכתוב שלפעמים יהיה זה כפלא בבגדים ובבתים ,וזה להעיר אוזן הבעלים על עבירות שבידם ,כמו שספרו ז"ל שיקרה בענין השביעית כאמרם (קידושין כ ,א) בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את מטלטליו לא הרגיש סוף מוכר שדהו וכו' .וכל זה בחמלת ה' על עמו .וכן קבלו ז"ל שאין בגדי גוים מטמאים בנגעים. וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים ,כי הוא לבדו מוכן מכולם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות ,כאשר העיד הוא יתברך באמרו בצלמנו כדמותנו (בראשית א ,כו) ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישיי הנקרא צלם אלהים ובכחו הבחיריי הנקרא דמות אלהים כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט ,ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא כאמרו וצדיק יסוד עולם .וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלהי כאמרו כי לא אצדיק רשע (שמות כג ,ז) וכאשר יקרה זה לאדם בשגגה שיוצא מאתו הנה יתיסר בממונו או בגופו כפי החכמה האלהית להעיר אזנו כאמרו ויגל אזנם למוסר (איוב לו ,י) אמנם הנרדמים אשר לא (ידעו כלל ולא) התעוררו כלל לדעת דבר מזה והם כל בני הנכר ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים אשר לא תפול השגחה אלהית באישיהם אבל במיניהם בלבד כי בהם תשלם כונת הממציא יתברך. וכאשר בחר באומה הישראלית כאמרו בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה (דברים ז ,ו) וזה מפני שתקות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה ,כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתה ומקובל בכולה מהאבות כאמרו נודע ביהודה אלהים וגו' [בישראל גדול שמו] (תהלים עו ב) כתב להורותם התורה והוא החלק 2 בס"ד העיוני והמצוה והוא החלק המעשי כאשר העיד באמרו והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם (שמות כד ,יב) והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם ביסורין כאמרו אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך (שם טו ,כו) ובחמלתו עליהם כשיהיה הרוב מהם לרצון לפניו אמר לעורר היחידים מהם ,ראשונה בנגעי בגדים אשר עליהם באה הקבלה שאין בגדי גוים מטמאים בנגעים ,וכשלא יספיק זה יעוררם בנגעי בתים אשר בהם גם כן לא יבא נגע צרעת בטבע כלל .ולזה ראוי שלא יהיו בגדי גוים מטמאים ולא בתיהם מטמאים בנגעים כלל כמו שקבלו הם ז"ל .וכאשר לא עלו הדורות למדרגה ראויה לחמלה זו ,אין זכרון לראשונים שנמצאו לעולם נגעי בתים עד שאמרו קצתם ז"ל שלא היו לעולם: )11אלשיך הקדוש – ריש פרשת תזריע ואף גם בישראל עצמן אין רישומן של כחות הטומאה ניכר ,אם לא בזמן אשר היו שלמים וטובים שהיתה קדושתן דוחה הטומאה חוצה ,מה שאין כן בזמן הזה .ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו (ערכין טז א) כי בא הצרעת על לשון הרע .ומה היה כי בימים הראשונים אשר היו טובים בני אדם מאלה היה בם נגע צרעת ,ועתה שרבו כמו רבו מספרי לשון הרע יהיו נקיים. אך הוא הטעם ,כי בזמן שנתמעטה הקדושה כי פסו אמונים מבני אדם ,לא תגעל נפשם כח טומאתם להראות החוצה בעור הבשר בלבד .וזהו אומרו אדם שהוא תואר המשובח שבתוארים כמדובר .וזהו אומרו (יג ב) והיה בעור בשרו לנגע צרעת ,לומר מי שהוא אדם שהוא מהשלימים אני אומר כי יהיה בעור בשרו שאת וכו' .כי הלא למה שוהיה בעור בשרו של אדם החשוב הנזכר ,יהיה לנגע צרעת .כלומר שאילו היה בבלתי כשר לא היה רושם עונו ניכר בעור בשרו .וגם לכלל רבותינו ז"ל האומרים (ויקרא רבה יא ז) שכל מקום שנאמר והיה הוא שמחה, ירמוז באומרו והיה ,כי שמחה תחשב לו שעשה העון רושם בו ,כי קדוש הוא והטומאה חוצה בעור. )12מראה כהן – פתיחה למסכת נגעים ,אות לט (לבעל תפארת ישראל)1 כל דיני מצורע ונגעים וטהרתן נוהג בין בארץ בין בחו"ל (חוץ מנגעי בתים שאינו נוהג רק בבתי ארץ ישראל) ,בפני הבית ובין שלא בפני הבית (תוספתא נגעים פרק ח ,רמב"ם פרק י"א מהלכות טומאת צרעת ה"ו) .ומימי תמהתי :למה אין נוהגין כן בזמן הזה? וזכרתי ימים מקדם ,שבילדותי הצעתי תמיהתי זו לפני הגאון הגדול מו"ה עקיבא זצוק"ל 2והשיבני שגם הוא תמה על דבר זה ושאין לו תירוץ המתקבל על הדעת. )13ראבי"ה – חלק ג ,מועד קטן ,סימן תתמ הלכות מצורע לא הזקקתי לפרש דכיון דכהן לא חזי ליה ולא בקיאין למיחזי ,ולא נהגי ביה בזמן הזה כל דיני מצורע ,אבל מרחיקין מהם מפני הסכנה: )14ספר החינוך – מצוה קעג [מצות הטהרה מן הצרעת שתהיה במינים ידועים] ונוהגת טהרה זו בכל מקום ובכל זמן שיש כהן חכם בנגעים ,כן פירש הרמב"ם זכרונו לברכה, וכן ראיתי בספרא .ועובר עליה ולא עשאה כמשפט ביטל עשה. )15מסכת נגעים – פרק ג ,משנה א ...הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן ,אומרים לו "אמור טמא" והוא אומר "טמא"" ,אמור טהור" והוא אומר "טהור"... 1ר' ישראל ליפשיץ זצ"ל ()2871-2781 2ר' עקיבא איגר זצ"ל 3 בס"ד )16מסכת ערכין דף ג. הכל רואין את הנגעים הכל כשרין לראות את הנגעים לאתויי מאי? לאתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן .והאמר מר אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים? אמר רבינא לא קשיא הא דמסברי ליה וסבר הא דמסברי ליה ולא סבר: )17להורות נתן – פרשת תזריע ,עמ' קב-קג( 3ר' נתן געשטעטנער זצ"ל) ובעניי לא הבנתי מה שנתקשו הגאונים ז"ל בזה ,דהרי מבואר בש"ס שבועות (דף ו ).כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן (של הנגעים) אינו רואה את הנגעים .ומבואר בגמרא שם ,דלא סגי אם הכהן יודע שמראה זה הוא מראה טמא ,אלא גם לדעת אם הוא בהרת או שאת או ספחת. וכן מבואר ברמב"ם (פ"א מטומאת צרעת ה"ג) וז"ל ,שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו ,לא יראה הנגע עד שיבין ויכיר ויאמר זו היא הבהרת וזו היא ספחתה ,זו היא השאת וזו היא ספחתה עכ"ל .ויתירה מזו כתב הרמב"ם (פ"ט שם ה"ב) וז"ל, אבל אם היה הכהן רואה וסומך על עצמו אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו ויהיה בקי בכל הנגעים ובשמותיהן ,בנגעי אדם כולם ובנגעי בגדים ובנגעי בתים עכ"ל .הרי דאין הכהן רואה את הנגעים עד שיהא בקי בכל מיני נגעים וידע להבחין ולומר נגע זה הוא מסוג מראה פלוני .והנה בזמנינו אבדה חכמת חכמים בעוה"ר ואין מי שיהא בקי בכל מראות הנגעים בכל פרטיהן ודקדוקיהן .ובתוס' שבועות (דף ה :ד"ה שנים) ,כתבו לחד פירושא שישנם ע"ב מראות לובן בנגעי אדם ,והן מחולקין בד' חלקים ,שלג צמר סיד קרום עיי"ש .נמצא דבכל מראה ישנם ט"ז גוונים ,ונמצא שהכהן צריך לדעת לחלק בין ע"ב גוונים שכולם לבנים ,ולומר על כל גוון וגוון זוהי בהרת או שאת או סיד או קרום שהם ספחתם .והיא חכמה נפלאה להבחין בין ע"ב גוונים במראה לבן בלבד ואי אפשר לדעתה אלא ע"י קבלה איש מפי איש ממקבלי התורה. ובזמן הזה אין אתנו יודע עד מה ,ואין מציאות של ראיית נגעים בזמן הזה ע"י כהן .ובלי ראיית כהן הלא ליכא טומאת וטהרת נגעים וכמבואר בש"ס וברמב"ם (פ"ט מטומאת צרעת ה"ב) דהטומאה והטהרה תלויה בכהן .ובאמת כן מבואר בחינוך (מצוה קע"א) וז"ל ,ונוהגת בכל זמן שיהיו לנו חכמים כהנים שיודעים הנגעים שראויים לטהר ולטמא עכ"ל .וא"כ בזמן הזה שאין אנו יודעים את המראות לא שייך קיום מצוה זו. )18אור שמח על הרמב"ם – הלכות טומאת צרעת ,פרק יא ,הלכה ו רבינו בפירוש המשנה בסוף מסכת (נגעים פי"ד מי"ב) מסתפק אם בזמן הזה דאי אפשר להביא קרבנות לטהרו לגמרי אם עשה דוחה ל"ת דתגחלת ,כיון שלא יתכן הטהרה בשלימות ,ומביא מספרא דר"ט טהר בגבולין .אמנם בהלכות תרומות פ"ז כתב דבעינן כהן מיוחס ,ובזה"ז אין כהן מיוחס .ויתכן דנשתכח מאתנו מראה של שני תולעת ,כמו שנשתכח מראה התכלת והחלזון כן נשתכח התולעת שני ומראהו ,ולא יתכן טהרתו וטהרת בתים ,ופשוט: )19ויקרא (מצורע) – פרק יד ,פסוק נז תֹורת הַ צָ ָרעַ ת. לְהֹורֹת בְ יֹום הַ טָ מֵ א ּובְ יֹום הַ טָ הֹר ז ֹאת ַ )21תורת כהנים – פרשת מצורע ,פרשה ז ,פרק ה ,אות טז חנניה בן חכינאי אומר ולמה בא להורות מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו. )21רדב"ז על הרמב"ם – הלכות תרומות ,פרק ז ,הלכה ט והוא שיטמא אותו כהן מיוחס וכו' .דכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ואפי' שנראו בו סימני החלט הרי הוא טהור עד שיטמאנו כהן מיוחס .ומזה הטעם אין טומאת נגעים נוהגת בזמן הזה שהרי טהרת המצורע נוהגת בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית אלא ודאי מה שלא נהגו בה מפני שאין עתה בינינו כהן מיוחס: 3נדפס בשנת תשנ"ה; ונדפס מחדש [להורות נתן השלם] בשנת תשע"ב 4 בס"ד )22אוצר נחמד על הכוזרי – מאמר שלישי ,אות מט [דף קכה-:קכו( ].ר' ישראל הלוי זצ"ל) ...ואנחנו לא שמענו זה מעולם ,ולא ראינו מי שכתב בשום חיבור ,שינהוג דין זה של מצורע וטהרתו בזמן הזה ,ואפי' בחו"ל .ואולם זה אין להקשות מאחר שאין בזמנינו דיני טומאה מה מצוה שייך בטומאה וטהרה שלו בח"ל ,דא"ל לענין שמשלחין אותו חוץ לחומה הלא אינו צריך שלוח רק מעיירות המוקפות חומה שבא"י בלבד' כנז' במשנה פ"ק דכלאים וכ"פ הרמב"ם פרק י' מה' צרעת משנה ז' וא"כ בחו"ל מה תועלת בטהרתו? דזה אינו קושיא שהרי המצורע חייב בפריעה ופרימה ועוטה על שפם ,והוא מצות עשה כמ"ש הרמב"ם פ"י מה' צרעת משנה ו' ,וכן אסור בתשמיש המטה עכ"פ בימי ספרו ,כנז' ברמב"ם פי"א מה' הנזכרות ,וא"כ למה עזבו זאת המצוה בזמן הזה? וכנראה ג"כ מדברי החבר שאין טהרת מצורעים בינינו? והנראה לי לישב בזה שהוא מפנח שאין הכהנים בזמן הזה מוחזקים לכהונה רק במילי דרבנן כגון לאכול תרומה דרבנן ,ואין בזמן הזה כהן מיוחס לענין תרומה דאורייתא ,וכמ"ש הרמב"ם בפ' כ' מהלכות ביאות אסורות והוא מגמ' דקידושין דף סט ,ומאחר שאין הטומאה והטהרה תלוי' רק בכהן דוקא ,כנז' במשנה פ"ב דנגעים שהכהן צריך שיאמר טהור או טמא ,וא"כ בזמן הזה שאין לנו כהן ודאי א"א שיראה הנגעים .ואין להשיב דמ"מ מאחר שאנו מחזיקין לכהנים בזמן הזה בחזקת כהונה להחמיר ,א"כ יראו הנגעים ויהא המצורע אסור בתשמיש המטה? דזה לא יתכן שהרי הכהן צריך שיגלח כל שערו פאת ראשו וזקנו מפני שהעשה של תגלחת מצורע דוחה ל"ת כנז' בריש יבמות ואם הניח שתי שערות לא עשה כלום וכמ"ש הרמב"ם פ"א משנה ג' מה' צרעת ,וכיון שאין כהן ודאי בזמנינו היאך יגלח אותו ויעבור לאווין דהשחתת פאת ראשו וזקנו מספק? ומעתה ודאי שזה שאמר הרמב"ם שדין מצורע נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית והוא ע"פ תורת כהנים פ' מצורע במעשה דר"ט שטיהר מצורע בח"ל ,ובתוספתא דנגעים אמרו לטהרו או לטמאו בח"ל ,היינו דוקא בזמן שהיו עדיין כהנים מיוחסים שהיו עדים ששמשו אבותיו ע"ג המזבח כנז' בספ"ב דכתובות משא"כ בזמן הזה .והתימא מן הרא"ה ז"ל שסתם דבריו ואמר שרואין הנגעים בכל זמן ,ושנה לשונו מל' הרמב"ם שכתב בארץ ובח"ל בפני הבית וכו' ,ולא אמר בכל זמן ,דבזמן הזה ודאי שאין רואין כמדובר. )23מראה כהן – פתיחה למסכת נגעים ,אות לט (לבעל תפארת ישראל)4 והשתא דקשישנא לדרדקי נ״ל דאף דאין לתרץ משום דלטהרתו צריך העברת תער על כל בשרו, ומדאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה [כרמג״א סי׳ ר״א סק״ד] לפיכך לא נרצה לסמוך על חזקת כהונה של זה לעבור על כמה לאוין בהעברת תער בזקנו ופאת ראשו שאפשר הוא שלא במקום מצוה ואין ספק מוציא מידי וודאי [כנדה ט״ו ב׳] .אבל אין זה תירץ מספיק .דתינח נגעי אדם, אבל נגעי בתים בא׳׳י ונגעי בגדים בכ״מ מאי איכא למימר? אולם נ״ל דבבתים ובגדים איכא אפוקי ממונא מחזקת מריה ,לנתוץ הבית ולשרוף הבגד ,לא אלימא חזקת כהונה נגד חזקת ממון .ואף שבזמן הבית היו שורפין וסוקלין אחזקות [בקדושין פ׳ אי] ,היינו בהחזיק א״ע לכך מכח טענת ברי .אבל הנך כהני בזה״ז שאינן מחזיקין א״ע לכהנים רק מכח טענת ספק ,והרי אין החלט נגע נעשה רק ע״י כהן מיוחס ,לפיכך לא סמכו על ראיית הכהן גם לעניין טהרתו כצפרים .וגם בנגע אדם יש ספק שמא אינו כהן ,ואיך יקיף פאת ראשו בנתק או איך יקיף ראשו ויעביר תער על זקנו כשיתרפא. )24שלחן ערוך – או"ח סימן לח ,סעיף יג [הלכות תפילין] מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין. )25בית יוסף – סימן לח בריש פרק ואלו מגלחין (מו"ק טו ).מנודה ומצורע איבעיא לן מה הן בתפילין ולא איפשיטא וכתב בעיטור (הל' תפילין ח"ז ס"א ע"ד) דאסור: 4ר' ישראל ליפשיץ זצ"ל ()2871-2781 5 בס"ד )26בני חיי – הערות על טור ,אורח חיים סימן לח (ר' חיים אלגאזי זצ"ל) וקשה טובא מה נשתנה דין תפילין שכתב בהם רבינו דין מצורע וכל דיניה המצורע... )27שו"ת משנה הלכות – חלק יא ,סימן לו (ר' מנשה קליין) מצורע אסור להניח תפילין אור ליום ה' לסדר חיי שרה התש"נ מע"כ ידיד"נ היקר מאד נעלה הרה"ג וו"ח ירא"מ כו' כש"ת מוה"ר מ נחם משה אפפען שליט"א ר"מ ומרביץ תורה בבאלטימאר מד. אחדשכת"ר בידידות. ובדבר אשר העיר מהא דפסק המחבר א"ח סי' ל"ח שאסור למצורע להניח תפילין ודקדקו האחרונים ז"ל דס"ל להמחבר דדיני מצורע נוהגין בזה"ז וכ"כ התשב"ץ סי' קל"ז /שאילת יעב"ץ ח"א סי' קלח /ד"ה ולא תותיב שאם אירע כן בגלות בזה"ז צריך שינהג בדין הצרעת שהיא חובת הגוף ונוהג בכל מקום ואע"פ שלא דברו מיניה מוני המצות משום שאין אנחנו בקיאין בכך אולם בבהרת עזה כשלג מסתברא דאיכא בקיאין עכ"ל... ומיהו אין ביהמ"ד בלא חידוש נראה כעת להוסיף קצת מה שציינתי על הגליון שלי על דברת התפא"י במראה הכהן הקדמה למס' נגעים אות ל"ט שהביא תוספתא דנגעים פ"ח ורמב"ם פי"א מטו"צ דכל דיני מצורע ונגעים וטהרתן נוהג בין בארץ בין בחו"ל בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית (חוץ מנגעי בתים שאינו נוהג רק בא"י) ומעולם תמהתי למה אין נוהגין כן בזה"ז והציע קושיא זו בילדותו לפני הגרע"א והשיב שגם הוא תמה על זה ושאין לו תי' המתקבל על הדעת ,וכתב דהגם על נגעי אדם יש לו תי' קצת אבל על נגעי בתים בא"י ונגעי בגדים בחו"ל מא"ל וציינתי שם על הגליון עיין ספורנו עה"ת סוף פ' תזריע ותמצא תי' נכון על זה... והנה ביאר לן הספורנו ז"ל דנגעי בתים ונגעי בגדים הם באים רק בדור שכולו או רובו זכאי והם לרצון לפני ה' ומעשיהם רצוים לפניו ית' אז בא הנגע לעורר היחידים מהם שלא עלו במדרגה ראשונה בנגעי בגדים ואם לא שתו לבם אח"כ לנגעי בתים ואח"כ לנגעי הגוף וא"כ בזה"ז שלא עלה דור למדרגה זו אינו בנמצא נגע זו עד שגם בזמן הבית היו קצתם נסתפקו בהם שלא היו מעולם .נמצא דמצוה זו ישנה אלא כי אינה במציאות וכעין מי סוטה שכיון שלא היה הדור זוכה בטלו ועוד כמה מצות ואפילו במצות מיתת ב"ד בטלו מ' שנה קודם החורבן ויש להאריך בזה אלא שאין כאן זמ"ג. אלו דברי ידידו דוכש"ת בידידות נאמנה חותם בסל מלא ברכות ים ודרום ירשה עדי יבא ינון ולו יקהת עמים בלב ונפש ,מנשה הקטן )28ילקוט שמעוני – משלי רמז תקנו (ע"פ ספר שמירת הלשון – שער הזכירה ,פרק ו) אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ,שומר מצרעת נפשו 6